[
    {
        "id": 1,
        "article": "חיים אנו עם הציורים הרוחניים שבהשאיפה של נשמת האומה. בכל מקום שהניצוצות של אור הללו גנוזים הם שם, הננו מקושרים בקשר של נשמה, של חיים, של כל הוייתנו, אליו. בין שיהיה מקום זה מקום ממשי, מדת ארץ, בין שיהיו מעשים, שאלו הציורים כמוסים ביסודם, בין שיהיו מחשבות ורעיונות מאיזה מין שיהיו.",
        "summary": "ישראל קשורים בקשרי נשמה עם ציוריהם הרוחניים, הגלויים והנסתרים."
    },
    {
        "id": 2,
        "article": "מי שבא לקוץ סעיפים הללו, מי שממעט את חילם, את כבודם וחשיבותם אצלנו, הרי הוא ממעט את לשד חיינו, ולנגדו אנו מתקוממים בכל מלא כחנו.",
        "summary": "קיצוץ בציורים הרוחניים המיוחדים לישראל הנו קיצוץ בלשד חייהם, וצריך להתקומם כנגדו."
    },
    {
        "id": 3,
        "article": "בבסיס האמונות תלוי הכל באיכות השילוב של המחשבה, איך חלקיה תלויים הם זה בזה, שבהם רב מאד השינוי בין אדם לחבירו, ויותר מזה בין דור לדור. לפעמים נמצא, שעל ידי איזה הגיון ביסוד רעיוני אחד, לאדם אחד נופל אצלו בנין שלם של מוסר ורגשי קודש, ולחבירו אין הדבר נוגע כלל לבנינו הרוחני שנשמתו מתקיימת בו. ולפעמים גם על ידי הרעיון הזה עצמו, שהאחד שוקע ויורד על ידו, חבירו הרי הוא מתעלה ומתרומם.",
        "summary": "בגלל מורכבות חלקי המחשבה והאמונה, כל אחד בונה לעצמו עולם רוחני, שלפעמים אינו נוגע, ואף מזיק, לעולמו של חברו."
    },
    {
        "id": 4,
        "article": "גדולי הנשמה אינם יכולים להיות נפרדים מן הכללות היותר מקיפה. כל חפצם ושאיפתם היא תמיד טובת הכלל כולו, הכלל במלא רחבו, גבהו ועמקו. אמנם הכלל מלא הוא מפרטים אין חקר, מפרטים אישיים ופרטים חברותיים. אין הכלל מעוטר כי אם לפי מילואו, בשלמותם של אישיו הפרטיים, ושל קיבוציו הקטנים והגדולים, המשלימים אותו. הכללות העליונה, המשלמת כל, היא מונחת בתנועת דעת ד', ואהבת ד' היוצאת ממנה בהכרח, לפי גודל קנינה ועשרה. דעת ד' באהבה רבה, כשהיא מלאה את האור האמיתי שלה, לפי ערכה של כל נשמה כפי מה שהיא יכולה לשאת ולקבל, היא מבהקת באורה המוחלט את אהבת עולם, אהבת העולמים כולם, כל היצורים וכל חוג החיים וההויה שלהם. אהבת ההויה כולה ממלאת את לב הטובים, החסידים שבבריות ושבבני אדם. לאושר של הכל הם מצפים, לאורה ולשמחה של הכל הם מיחלים. הם שואבים את אהבת כל ההויה, המגוונת בריבוי יצוריה, מאהבת ד' העליונה, מאהבת השלמות המוחלטת והגמורה, של סבת הכל, מחולל כל ומחיה את כל. כשהאהבה יורדת מעולם האצילות לעולם הבריאה, היא יורדת בהתפרטותה לפרטי פרטים, לניגודים וסתירות, לצורך של צמצום ומיעוט ערך ואהבה, לכל פרט מיוחד בשביל פרט אחר, ולפרטים רבים בשביל אחרים הרבים, ולפרטים בכלל מפני כלליותם הכוללת. האספקלריא המאירה של האהבה, עומדת היא ברום עולם, בעולם האלהות, במקום שאין סתירות גבולים וניגודים, רק אושר וטוב, ורחב באין תכלית. כשתולדתה, האהבה העולמית, יונקת ממנה, יש לה הרבה מטבעה, היא אינה סובלת גם ברדתה שום קמצנות ורעות עין, כשהיא מוכרחת לצמצם את עצמה, היא מצמצמת את האהבה באהבה, גודרת את הטוב בטוב. משוקי אהבה הללו, כשהם רואים העולם, ביחוד החי, מלא קינטוריות, איבות, רדיפות וניגודים, מיד הם עורגים להיות משתתפים בכל חייהם לשאיפות המביאות את הכללת החיים ואיחודם, שלומם ושלותם. הם מרגישים ויודעים, שקרבת אלהים שהם עורגים אליה במלא נשמתם, היא מובילה אותם רק להתאחדותם עם הכלל ובעד הכלל. כשהם באים לשדרות האדם, ומוצאים פלוגות של עמים, דתות, כתות ושאיפות מנוגדות, הם מתאמצים בכל כחם להכליל את הכל, לאחה ולאחד. בחוש הרוחני הבריא של נשמתם הזכה, המעופפת מעוף אלהי ממעל לכל מצרים, מכירים הם שהפרטים כולם צריכים הם להיות מלאים, שהצורות החברותיות היותר טובות צריכות להיות מתעלות ומתכנסות עם כל אושר פרטיהן באור החיים השלמים. הם חפצים שיהיה כל פרט שמור ומתעלה, והכלל כולו מאוחד ומלא שלום. כשהם באים אל עמם, ולבם קשור בכל מעמק חייהם עם אשרו, נצחו ועילויו, והם מוצאים אותו מחולק ומפורק, מפולג למפלגות למפלגות, אינם יכולים להתאחד התאחדות גמורה בשום מפלגה, כי הם חפצים להתאחד עם האומה כולה, דוקא כולה בכללה, בכל מילואה וטובה.",
        "summary": "גדולי הנשמה שואפים לטובת הכלל באהבה רבה, המתחלקת לכל היצורים באהבת עולם, ומתעלה מכיתתיות ופלגנות."
    },
    {
        "id": 5,
        "article": "הדבקות בד', זאת היא התשוקה היותר טבעית לאדם, נתפתחה באדם בצורה מושכלת והרגשית, מה שהיא בכל המצוי כולו בצורה אילמת וחרשת, בצורה כחנית. ישראל, תכונת האומה, לקחה לה את התשוקה הזאת ליסוד חיי הלאומיות שלה, על פי גורלה ההיסתורי. אין התשוקה של הדבקות המוחלטת באלהים חיים, באור אין סוף, דבר שאפשר להיות חילופו בטבע ההויה. כשם שאנו מוכרחים לחיות, להיות ניזונים ומתגדלים, כך מוכרחים אנו להיות דבקים בד'. הדבקות הנתבעת ממנו בכל מלא נשמתנו, מוכרחת היא להיות הולכת ומתפתחת בנו, הולכת ומתעמקת בהרגש, הולכת ומתחוורת בהכרה ותבונה. בשום אופן לא תוכל האנושיות, וגם כל ההויה, לחיות בלא הזרם של תשוקת הדבקות האלהית, החי תמיד בקרבה, אף על פי שהוא באופן סתום ונעלם. הילדות האנושית, הימים שהחושך היה עב ומגושם, הניח בעולם יסודות של חיים כאלה, שעכבו את הדבקות האלהית לצאת בכל מלא האור שלה. אין לשער את צערה של הנשמה העולמית הכללית, וצער הפנימי הנשמתי של כל חי וכל אדם, על הלחץ הרוחני, על מניעת הטוב הגנוז בקרבו, המאיר כל כך, המעדן כל כך, המחיה חיי רוחב, חיי נצח, חיי גובה ועז. והחיים הללו הנם מוכרחים לו, הם עצם טבעו והוייתו. והנה באה החולשה האנושית, ותעשה אלילים אלמים, אלהות חמרית, גסה וזוללה, מוגבלת וחסרה, ותסתם את כל החרכים. מציירים אנו לנו נשמה גדולה, ענקית, לכל מלא שאיפותיה, את תשוקתה הכבירה לחופש ואור, את צערה החזק, את מכאובה הנמרץ, על עלבון התבל, נשמת אברהם, איך היא מתמרמרת. רואה היא את האושר, את האור, המוכן לכל, לכל החי, לכל הנשמה, הרוחב האלהי הקורא להויה, היה אור, הקורא לקול פרט, המלא אושר, גודל, גובה ונחת, טוב וגבורה, אהבה ונעימות. והבארות נסתמו, סתמום פלישתים וימלאום עפר. איך מתפרץ הארי מהסוגר, איך נוטל הוא את מקלו בחרון, משבר את הצלמים, קורא בכח לאורה, לאל אחד, אל עולם.",
        "summary": "האלילות כובלת את חירות הנשמה, ונשמת אברהם החיה באומה, מתפרצת בשאיפתה לחופש הבא מהדבקות בה'."
    },
    {
        "id": 6,
        "article": "ממעמקי הנפש יקרא ישראל את אשר קרא צור מחצבו, מעמקי ההכרה של האור והאושר, ממעמקי החמלה לכל נשמה המתענה, לכל יצור המתפתל, לחיים הלאומיים, החברותיים והמוסריים, ההולכים ארחות מלאות סירים סבוכים, מחוסר מעין חי בקרבם, מחוסר רשיון לשאוף, לבקש את אשר הנשמה כולה של היקום צועקת בחבליה, בקשוני, דרשוני וחיו. בדרכי חשך חקו מחקים, בלב מלא חונף ומורך נגשו לגדל את מלך עולמים בתור מילוי חובה של דרך ארץ לקראת גדל כח עז. לא יאמר כן ישראל, פחותה היא עבדות זו בעיניו. אף על פי שרבים הם הפרטים בקרבו הנזקקים לה, אבל לא כך הוא רוח הגוי, גוי מעולם, גוי איתן, גוי קורא בכח לאור ד' ועזוז החיים. מקרבו יוציא רוח קטב להשחית גם את הטוב הנמוך, את החיקוי אשר ירד מחוץ לגבולו אל תוכו, וכנהר יקים לו מקרבו צר, אשר רוח ד' נוססה בו. בנשמה לוהטת, מלאה חיים וגבורת עולמים, יתנער, כארי יקום, וכקול נהמות ים יקרא, הנה האור, קול אלהים חיים הקורא לי מעמק חיי, הנה אור חופש עולמים לכל היקום, הבא ומבריק מאור ד' על ציון, על מקום גי חזיון, אשר דבר אל חי כקול שחל היחל להשמע משם.",
        "summary": "האלילות, המחקה את היהדות, מביאה מורך וחנופה, והיהדות האמיתית מביאה גבורה וחופש."
    },
    {
        "id": 7,
        "article": "עוד ישמעו כל ענוי ארץ, עוד יאזינו כל כופרי תבל, ישיבו כל אשר בהם ניצוץ של חיים, יתעלו נשמות מתחתיות ארץ, ירומו אמללים מירכתי בור, יבאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לד' בהר הקודש בירושלים.",
        "summary": "עוד יאזינו כל כופרי תבל לקריאתה הפנימית של נשמת האומה, וישובו מתחתיות ארץ."
    },
    {
        "id": 8,
        "article": "ישתחוו וקמו מלאי אונים, יתמוגגו והתחדשו אמיצי אור וכח, גדודים גדודים כבירי לבב יקומו, יקראו, הנה קם עם, החל חיות גוי, אשר יתן שטף לזרם חיי אלהים במלא עולמים. העם העז, הנותן בעזו דרך בים סוער, סולל מסילות עולם, לעזוז החיים של הדבקות באלהים.",
        "summary": "בגאולת ישראל יכירו כולם בחיות האלוהית שבהם."
    },
    {
        "id": 9,
        "article": "תמיד צריך לזכך את המחשבה בענין האלהות, שתהיה ברורה, בלא סיגים של דמיונות כוזבים, של פחדי שוא, של תכונות רעות, של העדרים וחסרונות. וכפי גודל הזיכוך של יסוד היסודות בתוכיות הנפש, כן תגדל ביותר הפעולה שתפעל הדבקות האלהית שברגש ושבהתפעלות הלב, לנהל את כל מהלך החיים באורח ישרה.",
        "summary": "זיכוך המחשבה מדמיונות כוזבים מגביר את דבקות הלב."
    },
    {
        "id": 10,
        "article": "כשחושבים על דבר אלהים בלא השכלה ובלא תורה, מתהוה ברעיון ציור אפל, מלא תוהו ובוהו. ואחר כך, כשבאים להשתעבד לעבודת אלהים על פי המושג הריקן הקדום, האדם הולך ומאבד את זוהר עולמו, על ידי מה שהוא מקשר את עצמו לדברי תוהו והבל נידף. וכשהדבר הזה נמשך משך של איזה דורות, מוכרחת הכפירה לצאת בצורה תרבותית, לעקור את זכר אלהים ואת כל המוסדים של עבודת אלהים. אבל מה היא עוקרת, רק הבלים ודברי נואש, שהם רק חוצצים בין האדם ובין אור אלהי אמת. ועל משואות החורבות שהכפירה מחרבת, בונה דעת אלהים הנשגבה את היכלה.",
        "summary": "אמונה בלא תורה והשכלה מביאה לציורי שקר וכפירה, ועל חרבות הכפירה תיבנה האמונה."
    },
    {
        "id": 11,
        "article": "אין לשער את הנחיצות של התשובה המעשית, בתיקון המעשים על פי התורה והיושר הגמור, לענין כל המעלות העליונות של עליית הנשמה של הכלל והפרט. התמצית המעשית היא חובקת בנקודתה האחת היותר קטנה, המוני המונים של אידיאלים והגיונות רחבים, המכשירים אותה בעולם ובחיים. וכשהיא נפגמת, ניטל החסן של כל האידיאלים הרחבים במלא עולם, שהם מיוחשים לה אותו היחש של המרחב האתרי בעל מליונים קוביקים המתלחצים באטם גשמי אחד, לחוללו בצורתו הגבישית.",
        "summary": "העולם המעשי מגלם בתוכו המוני מחשבות ואידיאלים הנפגמים בהיפגמו."
    },
    {
        "id": 12,
        "article": "ההתפתחות של רוח האדם, מכשרת את שכלו העצמי ואת חפצו הפנימי להיות שואף אל הטוב הגמור, שהוא הטוב האלהי, שהוא היסוד של המגמה לכל התגלות אלהות, והשפעת התורה והנבואה בעולם. בימים הראשונים היה השכל הכללי של האנושיות פחות מפותח, וחפצו היה גם כן יותר ברברי, אז היה החזון האלהי כולו נועד לדחות את השכל הסורר, המשועבד רק להחפצים הבהמיים, בכללות החברה האנושית, ולדחוק תמיד את החפץ הטבעי, שהיתה התעוררותו יותר מכוונת לקראת הכיעור והחטא. התבסמות העולם על ידי כל המשך הדורות, על ידי ביסום היותר עליון של גילויי השכינה בישראל, ועל ידי נסיונות הזמנים, התגדלות היחש החברותי, והתרחבות המדעים, זיקקה הרבה את רוח האדם, עד שאף על פי שלא נגמרה עדיין טהרתו, מכל מקום חלק גדול מהגיונותיו ושאיפת רצונו הטבעי הנם מכוונים מצד עצמם אל הטוב האלהי. ונגד אותו החלק שכבר נזדכך, מוכרחת היא הליבירליות להתפשט, והאנרכיה לתפוס מקום. וכשבאה המסורת והדת, אפילו בצורתה היותר טהורה, לכבוש תחת ידה את זה החלק המזוקק, לא תצליח. אבל צריכה היא לסייע את רוח האדם בנקודת טהרתו, ללכת במסילתו שכבר כבש, ולכוין את מטרתה נגד אותם חלקי הרוח של הדעת והרצון האנושי שעדיין לא נתבסמו, והם עומדים עודנה במצבם הפראי כימי קדם. ולפי התנועה התסיסית של החלקים המבוסמים, עוד הסכנה בהם יותר גדולה, כשהחלקים הבלתי מבוסמים, השרידים הרבים של הברבריות, הולכים במצבם הטבעי הפרוע, והצד המתוקן שברוח האדם סוכך עליהם באברת דמיונו, להעטיף מעטה של ברק נוצץ על כל תועבה ושקר. זאת היא עבודת הקודש של עובדי ד', עד קץ הימים, עד אשר רוח הטומאה כליל יחלוף, וזיו האדם והעולם יגלה בתפארת עזו במלכות שדי.",
        "summary": "העולם התפתח והזדקק, ותפקיד המסורת והדת לתקן את הצדדים הפראיים שנותרו בו, ולא לכבוש את הטוב ה\"אנרכי\" שבו."
    },
    {
        "id": 13,
        "article": "התשובה היותר מקורית וטובה הנובעת מאור התורה בעולם, היא השינון בחלק דיני ממונות, וכל המשפטים שבין אדם לחבירו, הכלולים אצלנו בלימוד חושן משפט, בכל הבקיאות הגירסאית היותר בהירה, וכל החריפות הישרה והרחבה היותר אפשרית. היא מתקנת את כל מכשולי הלב שבחיים, ומעמידה את הצדק האלהי על בסיסו הנאמן, ונוטלת את מחץ הספק והנביכה מתוך הנשמה, על ידי מה שמאירה היא באורה הבהיר את דרך החיים המעשיים. אמנם צריך תמיד להכשיר את הלב ואת המח על ידי יתר חלקי התורה, וביחוד על ידי השפעה מוסרית ועיונית חזקה ורחבה, בטל האור של ההגיונות הפנימיות שבההכרות האלהיות האציליות, כדי שתהיה הנשמה מוכשרת להתדבק יפה בהצדק האלהי שבחלק המשפטי של תורת החיים, ואז יבא לה מקצע זה כשמן בעצמותיה, לרוממה ולשגבה.",
        "summary": "העיסוק בדיני ממונות מבסס את טהרת השכל והלב ומסיר את הספקנות."
    },
    {
        "id": 14,
        "article": "המשכיל משכלל בקרבו את המושגים, שיהיו מסודרים לו בצורה נאותה. והמושגים הרוחניים שהם ממלאים את הנפש, כל מה שהאדם הוא יותר מואר במחשבתו, כך צורתם הכללית היא יותר נכונה, ויותר מתקרבת אל האמת, ואל התכונה שהיא מרוממת את הנפש.",
        "summary": "ככל שהאדם משכלל את ציוריו הפנימיים בצורה שתאיר את נפשו, קולע הוא אל האמת הכללית, ומגביר את השפעתה אליו."
    },
    {
        "id": 15,
        "article": "אי אפשר כלל שלא נסתכל ונעיין בעניני האלהות. אין אנו צריכים להביט כלל איך העיון הזה פועל עלינו, או איזה תכלית יוצא ממנו. אין מחפשים תכלית למקור המגמות כולן. הנשמה מתיבשת ומתדלדלת על ידי העזיבה של העיון האלהי, ואחר כך, על ידי הרגל ארוך של מחשבות יבשות וקלות ערך, אובדת היא את הכשרון להעיון האלהי, ונעשה לה קשה ומוזר. ולפי אותה המדה היא טובעת במצולת היגונות, וקלקול המדות, המעשים והדעות. לא כל האנשים אמנם מוכשרים הם להעיון האלהי, אבל המוכשרים, הם הנם פרי הנשמה הכללית של האדם. בהוציאם את כשרונם אל הפועל, נשמת האדם בכלל מתעלה היא ופורחת. בחשאי מתתקנים הם המעשים והמדות, מתישרים דרכי החיים, על ידי פעולתן השכלית של צדיקים חכמי לב, שנוצרו להיות תמיד מסתכלים כלפי מעלה, אותם יקרי הסגולה שאין דבר שבעולם שילבבם, רק העונג של העיון האלהי, בכל זהרו וכל אגפיו. יש אשר מרוממותו ישלח פארותיו, ויאיר מעדינת קדשו גם על שארי עיונים, ואז יצא לאור המחזה של לימוד תורה לשמה. והתורה כולה, וכל החכמה, המחקר והדעת, מתעלה הוא באור תורה שלמעלה, בתורה השמימית, שחזות נועם ד' היא מהותה. מסתכל לו בחיר יה זה בכלים, בכחות היצירה הפועלים בההויה, לכל מלא עמקה, גדלה, גבהה ורומה, רואה בכל את ההוד והטוב, מעלתו המוסרית הולכת ומתגדלת, מפני שהוא שואב את חייו ממקור הצדק והיושר, חכמת לבבו מתרחבת, מפני שהוא יונק תמיד משדי תבונות הזיו האלהי.",
        "summary": "העיון באלוהות אינו לשם תכלית מעשית, שכן חיות הנשמה תלויה בה, והמוכשרים בה מתקנים על-ידה את כל דרכי החיים."
    },
    {
        "id": 16,
        "article": "כל מה שיעיין יותר האדם במעשה ד', כל מה שיכוין יותר את לבו להכיר על ידם את השלמות האלהית, כל מה שיקנה לו ידיעות יותר ברורות בהליכות החיים של המוסר הטהור, והשלמות של המעשים היותר טובים, כן יוסיף להופיע עליו האור האלהי, והסברות פנימיות מעונג השלמות האלהית יחלו לנבע בכליות, וימלא מחו ולבו אור ונעם עליון, הממלא את כל הנשמה ואת כל הסביבה טהרה וענות צדק, אהבת הבריות, יושר ומשפט ושמחת עולמים, המשותפת עם שפע חדות ד' ממקומו.",
        "summary": "העיון במעשה ה' ובירור הליכות החיים, מכשירים את הופעת האור האלוהי ועונג השלמות שינבעו מכליותיו."
    },
    {
        "id": 17,
        "article": "הגילויים הנשמתיים של השלמות האלהית, כל מה שהם מתעלים, יותר הם מזדככים, ויותר הם מתרחקים מתכונת המבטא והדיבור. לא יכילם כל הגיון לשון, וכל ניב שפתים, לא תעריכם כל מליצה, וכל שירה תקצר מלספר את זיו הדרם. אז יאלם האדם, ושפתיו תשקנה אשה לאחותה, ובקרב לב עמוק יגלה אור עז והדר, גבורה נשאה, ורחמים עליונים על כל היקום, שפעת חסד ואהבה, ונדיבת לב שאין לשערה בכל פועל של צדקה מעשית. נועם נשמה זו תמתק את החיים הכלליים. נוטלת היא את העוקץ המכאיב של המארה הנתונה בחיים האנושיים, מפני חטא האדם וסכלותו, מפני שפלות נפשו וקדרותה. המלה היוצאת מלב מתנה זו בעת עלייתה, בעת מושבה איתן בגבהי מרומי החסד האלהי, היא גדולה ועזיזה, היא פועלת ומחלטת, ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. והאור הולך הלך וגדל, ובעת יחל להתעלם, ימהר הצדיק אל הצדקה המעשית, אל התורה והעבודה, אל הטוב והחסד החמרי, עדי ישוב להגלות עליו הזיו העליון מסתר עליון.",
        "summary": "הגילויים הנשמתיים, ככל שהם מתעלים הם מתרחקים מיכולת הביטוי, ואילמות זאת מכשירה דיבורים גדולים יותר."
    },
    {
        "id": 18,
        "article": "הננו חשים במלא נשמתנו את ההכרח של הטוב המוחלט, את האי אפשרות של אי הוייתו, ואת העריגה הבלתי פוסקת במעמקי לבבנו להתעלות אליו, להתקרב אל מרומיו, לחזות בנועמו. הננו מרגישים שהטוב השלם בהשלמת הוייתו, החפשי מכל גדר, מכל תנאי וחק, מכל תאר ושינוי, מילואו הוא מילוי עולם. אין מקום למלוי שאיפתנו אל טוב זה, אלא בהסתכלות האפשרית בניצוצי זיוו, אחרי אשר ירדו אלינו, וימלאונו עז וחיים, נצח והוד. הננו אחר כל החזיון הזה נשארים צמאים אל התעלות הטוב. אין אנו מקיפים את מלא היקף הטוב בתומו, כי אם כשנחזה בו, לבד מילוי הטוב, גם כן התעלות הטוב, פריחה תמידית, תוספת עז ועילוי בלי מצרים, בלא עמידה. מילוי הצמאון האידיאלי הזה, יורנו דעת במה להבחין בין אור האלהי, לאור העולם החי ממקורו. האור האלהי מרוה אותנו את צמאוננו הנשגב אל הטוב המוחלט הקיים במרומיו, והאור העולמי ההולך ואור, ההולך ומתעלה מחיי מקורו, ידשננו מהטוב של ההתעלות, של תגבורת הכח, של הוספת העילוי, שהננו לו כל כך צמאים ונכספים. לא נהיה לחוצים להשביר את צמאון המדע והטוב כשהוא מקופל יחד, ונושא את דעו על ההויה כולה, לדעת את סוד האצילות המוסרי שבה, במסקנא יבשה שההויה וההפסד היא המגמה האחרונה, מה שאנו מוצאים את עצמנו מזה נעלבים ונדהמים, מלאי שממון מפעולה הולכת וסובבת, המדאיבה את נפשנו בהאנחה של \"אין כל חדש תחת השמש\". הננו מתנשאים מעל להחזיון הפשוט שהחושים קולטים בחיצוניותם מההויה. הננו צועדים בצעדינו הרוחניים למעלה מן השמש, וגוזרים אנו \"אין כל ישן\", הכל פורח, הכל מתעלה, הכל מוסיף תמיד אור וחיים. אין הרוח האצילי נופל גם בראותו שהדרך של ההתעלות היא דרך מסובבת, שיש בה מעלות ומורדות, הליכות קדימה ונסיגות לאחור גדולות מאד, שגם הנה, המורדות והנסיגות, מלאות הנן רוח של עליה וקדמה. ההכרה של ההתפתחות כשהיא הולכת ונגמרת, הולכת ונקלטת יפה בחיים המדעיים והמוסריים, כשהיא מתבכרת, ויוצאת מידי בוסריותה עד שאיננה נאכלת פגה, היא מעלה את רוח האדם אל מרומי האור האלהי, מקלטת בקרבו את המגמה הפנימית של דעת אלהים, החפשית מכל חק וגבול, שבאוצר נשמתן של ישראל, שנתגלתה על ידי ההופעה האלהית המיוחדת לו, בתור הפרח היותר עליון של הזרחת אור נשמת האדם בקרב העמים כולם. ההתפתחות התדירה תמלאנו שיקוף אידיאלי מוסרי על כל ההויה, ותביאנו לידי מילוי אור אלהי מדעי והכרתי כזה, המאחד את הוייתנו עם אור חי העולמים בתכלית הטוהר והמוסר, העז והגבורה, בכל מילואם. כבוד אלהים העטוף בהיצירה הרחבה בכל גווניה העשירים והשונים, מתודע אלינו בזיוו האידיאלי, ההולך ומתגדל, \"יתגדל ויתקדש שמיה רבא\".",
        "summary": "העריגה אל הטוב האלוהי המוחלט מתמלאת על-ידי ההתקשרות עם התעלות העולם אל הטוב, הגוברת על הריסת העולם החיצונית."
    },
    {
        "id": 19,
        "article": "אהבת האדם את עצמו יכולה להשאר רק על המדרגה התחתונה שלה, שתהיה טבעית ונמוכה, ומתוך קטנותה עלולה היא להתקלקל, ולצאת חוץ לשורה, להיות ליסוד למעשים רעים ותכונות רעות, וכפי מדתו הכשרונית של האדם, כן יכול הוא בהשחתתו להיות מסבב השחתה אל הכלל. ואותה האהבה בעצמה, יכולה להיות גם כן קדושה ואידיאלית, כל מה שהאדם מזכך את עצמו, מרומם את דעתו ושכלו, מכונן את תכונותיו ומעשיו לצד היותר נעלה וישר. כשהאדם מזכך את עצמו, והצד הטוב שבו הולך וכובש לו את מהותו, נעשה מבטו על המציאות כולו הולך ומאיר, הולך ומשמח, וההויה מוצאת חן בעיניו, מתוך שהוא מסתכל בה מנקודתו העצמית. ובאמת ההויה היא טובה מאד, כשהאדם המסתכל בה, פועל בקרבה וחי עמה, הוא טוב. וטובו של האדם בידו הוא כולו, או לפחות חלקים חשובים ממנו. ואותם החלקים שהם בידו להכניסם אל תחום הטוב, הנם יכולים לשפר את כל הוייתו, עד שגם חלקיו שאין טובם בידו יוחלטו לטוב, שהם אותם החלקים והכחות שהם יוצאים מכלל הבחירה החפשית, אף על פי שהנם קבועים באדם עצמו, באמת שייכים הם יותר לכללות ההויה, שהיא כולה מתהפכת לטוב, מתקשטת באורים נאים ומלבבים, כשהאדם מאיר בה בנשמתו הטובה, ובכחותיו היפים המסודרים על פיה.",
        "summary": "באהבת עצמו מתקשר האדם אל הטוב שבו, ומזכך גם את ההוויה שסביבו, ועל-ידי כך מיתקן גם הרע שבו שאינו תחת בחירתו."
    },
    {
        "id": 20,
        "article": "הרעיון על דבר ההתפתחות של ההויה וכל המצוי, הוא מוריד את רוח האדם ומעלהו. סם חיים וסם מות ביחד שקועים בקרבו. כשהאדם מסתכל לאחור, ורואה את השפלות שבמצבי העבר, והוא, כשהוא עומד במעמדו המוסרי, השכלי והפתולוגי, מאושר מול העבר, דעתו נעשית זחה עליו מצד אחד, וגדרי המוסר מתרופפים אצלו. כמה מוסר שימצא בקרבו, יאמר, בעת אשר יתקפהו רוח רעה של איזה תאוה, שהוא די והותר, ורב מאד מהנדרש ליצור שכמותו, שיסודו הוא בהמות ופראות גסה. לעומת זה, ההשקפה של ההתפתחות ביחש להעתיד, היא מרוממת ומעלה את האדם לגובה מוסרי כזה ממש, שראוי להיות מצטייר בלבבו על פי אותה ההסברה המתבארת לפניו מהידיעה על דבר גדולתו של האדם בראשית הוייתו, על דבר מושב אלהים אשר ישב טרם אשר נטרד מגן עדן מקדם. כל מה שמתעלה האדם בדעה והשכל, בתלמוד תורה ותכונות טובות, מעוף שכלו וציורו המוסרי הולך הוא קדמה אל העתיד, וממילא הולך הוא רעיון ההתפתחות ופועל עליו לישר את דרכיו, ולעודד את חושיו המוסריים, עד אשר יכנס להיכלי הקדושה והטהרה, בגבורה עליונה מלאה עז ד'. וההשקפה של העבר תאזרהו אומץ של יראה, כי ישים אל לבו את השפלות הנוראה של העבר, ויחוש שבשחתו את דרכיו יוכל לפול באותה השפלות החשכה, תחת אשר על ידי תיקון דרכיו ומעשיו הפרטיים והחברתיים, הנה אורה גדולה, ההולכת ומאירה בהתעלות של אין סוף, נכונה לפניו.",
        "summary": "התפתחות העולם עלולה לגרום לגאווה במבט לאחור, אך במבט לעתיד, המקושר לעבר שקודם החטא, היא מרוממת את האדם."
    },
    {
        "id": 21,
        "article": "הזמן חידש לפרסם הכרות כאלה, שגרמו בפרסומן להרס את ההכרות, אשר בעצמן אינן שייכות ביחש שלילי לההכרות המחודשות, אלא שמצד ההרגל נצטברו יחד. האדם מקשר את כל מחשבותיו זה לזה, וכיון שחלק מהן משתנה, הולך השינוי על פני כל הככר המחשבי. רק בדעת וחשבון יסייג לו האדם את הגבולים, להבחין עד היכן צריך להגיע יד השינוי של ההכרות החדשות בצדק, והיכן הוא המקום ששם כלה כחן. טבע השכל, והציור הרוחני בכלל, לחוש בכולו את השינוי שבחלק מחלקיו, הוא לו טבע של חיים, המביא לידי שכלול והוספת מעלה בכל עת אשר יחודש דבר באחד החלקים שבו.",
        "summary": "הזמן חידש הכרות כאלה, שמתוך ההרגל נראות כסותרות לישנות, אך ניתן להבחין ולתת לכל אחד את מקומו."
    },
    {
        "id": 22,
        "article": "שלשה הנם השינויים העיקריים, שבאו במהלך הציור האנושי בזמן החדש, שמהעקרים הללו הסתעפו ענפים רבים חדשים. ומבלי שימת לב להבין את המהות העקרי המונח בעצמותם של אלה השינויים, למען דעת עד כמה הם צריכים להתפשט, לגרור אחריהם עוד שינויים בדעות ובמעשים, גרמו השינויים לטובה הללו גם כן מבוכה וערבוביה, אשר תשוב לטובה ביחד עם התגברות ההכרה, אחרי שיתפשט התלמוד הרוחני בהגיונות הנפש ואוצר הדעות כראוי לו. שלשת השינויים העקריים הם, האחד, השינוי במהלך המחשבה החברותית ,השני ,במהלך המחשבה הקוסמולוגית, השלישי, במהלך המחשבה ההתפתחותית. הבנת החברה האנושית, ובכלל החיים החברתיים, היה ענין סגור ורז כמוס לפני ההמון הגדול בדורות שלפנינו, כמו כל הסודות של החכמה המעשית והעיונית. כל עדה וקהלה היתה סגורה בתחומה, על כל יחיד לא פעלה בגלוי כי אם הסביבה הקרובה שלו, ובתומו חשב כן כל יחיד וכל ציבור, שהעולם הגדול הוא רק סביבתו הרוחנית והגשמית. בני ישראל, ככל האדם, גם הם היו סגורים בתחומם, ועוד במדה יותר גדולה, מפני שתי סבות חזקות, מפני הרדיפות הרבות אשר פגשו תמיד מהעולם האנושי הגדול, עד מקום שעיניהם היו יכולות לשלוט, ומפני השינוי העקרי שבהליכות החיים הרוחניים והמעשיים שבינינו ובין ההמון הרב של כל העמים תחת כל השמים מאז ומעולם.",
        "summary": "השינויים העיקריים בדורנו הם בתחומי החברה, הקוסמולוגיה, והתפתחות העולם, והשלילה שבהם תסור בהעמקה רוחנית."
    },
    {
        "id": 23,
        "article": "יחידי הסגולה, בעלי הדעה הגדולה, ידעו מעולם את סוד האחדות הרוחנית, ידעו שרוח האדם רוח כללי הוא. עד כמה שההבדלות הרבות, הרוחניות והחומריות, עושות את שלהן, להבדיל בין איש לאיש, ובין קיבוץ חברתי אחד למשנהו, עוד יותר מכל ההבדלות גדולה היא האחדות העצמית שביניהם, והמחשבות פועלות ונפעלות מבלי הרף, וסדרי החיים הולכים ומשתוים. מגמת ההשתוות היא ודאי לקלוט תמיד את היותר טוב, היותר בריא ויותר עדין שבכל קיבוץ, ולנטע אותו על אדמת הכלל כולו. אבל ההמון לא הציץ מעולם למעלה מחוגו, חשב שאין כאן שום יחש, שום כח פועל ומתפעל מסביבה זרה, וקל וחומר עוד רחוקה, על חוגו שלו הקרוב אליו, ובספירת המחשבה המצומצמת הזאת, נתרשמה הצורה הטפוסית של עולמו הרוחני היותר פנימי. על פי התכונה הזאת נצטיירה אהבתו האידיאלית לכל קודש, ויחושו לעמו המיוחד וכל המתיחש לו, תקותיו לעתיד, חזון רוחו על העולמות החבויים שלמעלה מהחושים, השקפתו על החיים והמות, על החופש ועל השיעבוד, על העמידה ברשות עצמו ועל המשמעת, הכל היה נארג בהאריגה המצומצמת הזאת, של הציור של הסביבה הבודדת, שהיא הינה הסך הכל של ההויה.",
        "summary": "יחידי הסגולה בכל הדורות ידעו לראות את השיווי, למרות שינויי הדעות וסדרי החיים."
    },
    {
        "id": 24,
        "article": "הזמנים שינו את ההשקפה הזאת בתכלית השינוי, לא רק בציורם של החוגים המשכילים, כי אם בחוג ההמון כולו, מקטנו ועד גדוליו. ההכרה החברתית נסבה ונתרחבה. כל יחיד מרגיש שהנהו לא בודד, ולא סגור בתחום מיוחד לגמרי, שהוא פועל ומתפעל מהמון חוגים רבים ורחבים, מסביבות שונות וגם זרות, ואין ליאש כל רוח לומר שאין לו להתחשב עמו מאומה, גם אם יהיה רחוק שברחוקים. אבל כאן החשבון נתגדל, הערבוביה נתרבתה, והצורך ללמד איך מסדרים מערכה רבת גוונים בתחום הצר של המחשבה ההמונית הרגילה, ואיך משאירים את כל הטוב שבעולם הרוחני בעינו, באין מגרעת, אחרי כל מהפכה שהשפעה זרה מחוללת, ואיך שואבים מן הכל רק את הטוב והאמת, את הישר וההגון, צורך זה נתגדל עד מאד. ואי אפשר להספיקו כי אם על ידי השפעה מרובה של הסברת רעיונות רוחניים פנימיים וטובים, שאי אפשר להוציא את הדבר אל הפועל כי אם על ידי העמדת המון משפיעים רוחניים טובים והגונים, המלאים דעה ורגש טוב ונעלה עד כדי להשפיע גם כן כלפי חוץ באופן היותר רצוי.",
        "summary": "בזמן החדש, שהתפתחה התודעה החברתית, אסור להצטמצם בחוג מסוים, אך צריך להיזהר ללקט רק את הטוב שבכולם."
    },
    {
        "id": 25,
        "article": "שמח היה הרמב\"ם כשצורת ההשגחה קבלה אצלו צביון של הדרגה שכלית. וראוי הדבר לשמח על זה, מפני שכל זמן שהאמונה הזאת, שהיא מבססת את חיי העולם, היא מונחת בלא תואר שכלי, איננה מתערבת עם כל גלי החיים של הנפש החכמה, השואפת להשכיל. אבל אחר שקבלה לתוכה צורתה השכלית, הרי היא משתרשת במעמקי הנשמה בכל חדריה ומעמקיה, והאדם מוצא את עצמו מאושר, כשצורתו הרוחנית מתאחדת לחטיבה אחת.",
        "summary": "ההכרה בהשגחה בתור השתלשלות, מיישבת את הנפש השואפת להשכיל, ומשתרשת יותר במעמקי הנשמה."
    },
    {
        "id": 26,
        "article": "המחשבה הקוסמולוגית גם היא גרמה לפעול שינוי גדול במהלך החיים הרוחניים. הרעיונות אשר נספגו מהציור הקטנטן של העולם הכללי על פי התכונה הישנה, במצב של שקיטה וקטנות, הולמות הנן לאותה הקטנות של צמצום הסביבה. והרוח החדש הכללי, שבא לרגלי ההרחבה המדעית של ציור החוש כלפי ההויה המוחשית, מוכרח הוא לחדש, בהתרחבו בין המונים רבים, צורה חדשה על העולם הרוחני וכל קשר מחשבותיו, שצריך לימוד מרובה איך לכונן הכל מחדש בתכלית התיקון, עם ההשארה היותר מוצלחת של כל הטוב היסודי שבישן. ואיך יעשה דבר זה, אם לא על פי לימוד קבוע במעמקי הרוח, שיחולל המון גדול של הסברות, שיעמידו את התוכן הרוחני כולו על מעמדו המאיר, שעוד יוסיף נהרה על ידי הטוב שיקובץ מההרחבה של כל ההכרות החדשות, אחרי אשר יתאימו אל כל הטוב האצור בכל הישן, לפי צורתו הטהורה.",
        "summary": "התחדשות המדע הקוסמולוגי (אסטרונומיה) תחדש מחשבות על העולם, שיישאר בהם כל הטוב שהיה בחשיבה הישנה."
    },
    {
        "id": 27,
        "article": "מהלך המחשבה של ההתפתחות, שנתפרסמה בכל השדרות לרגלי למודי הטבע החדשים, עשתה מהפכה רבה בחוג המחשבות הרגילות. לא אצל יחידי הסגולה בעלי הדעה וההגיון, שמעולם הסתכלו בסדרי השתלשלות דרגאים אפילו בההויה הרוחנית המוסקרת בסקירה היותר נסתרה, שאין הדבר זר אצלם להבין במדת ההשואה גם כן באופן זה בדבר ההתפתחות החומרית של העולם המוחשי, שראוי הדבר שתהיה התגלותו מתאמת לההשתלשלות הרוחנית של ההויה, שאינה מחסרת דרגה אחת בדילוג וריקניות. אבל ההמון לא הסכין להבין את ההתפתחות ברעיון שלם ומקיף, ולא יכול לקשור על פיו את עולמו הרוחני. לא הכבדות שיש עם התאמה של פסוקי תורה, או מאמרים מסורתיים אחרים, לרעיון ההתפתחות, מכביד הוא את העמדת המחשבה ההמונית על מכונה. מלאכה זו נוחה היא מאד. הכל יודעים שהמשל, החידה והרמז, שולטים בענינים הללו, שהם כבשונו של עולם, בכל מקום, וגם אוזן ההמון רגילה להיות נשמעת לגזרה קצרה, שמקרא זה או מאמר זה הוא בכלל סתרי תורה, שהוא נעלה מפשטו, ודעתו מתישבת, והיא מתאמת בזה אל סקירת בעל המחשבה, המשער את סוד השירה העליונה שיש בהרצאת חידות מני קדם. אבל איך להתאים את כל הקשר הרוחני של כל הרצאת מחשבותיו, שנתאגדו יחד על פי הסדר של פתאומיות ודליגה, שהיא מצלת את המחשבה מלשוטט במה שהוא רחוק מחוגה, בהפגשם עתה עם החטיבה החדשה של ההתפתחות, ההולכת ומתפרסמת וכובשת מקום בלבבות, לזה צריך הזרחת אורה מרובה, שתהיה הולכת וחודרת את כל השדרות, עד אשר יופיע בסדריו הנוחים גם בחוג היותר פשוט והמוני.",
        "summary": "המדע על התפתחות העולם (אבולוציה), מכשיר את המון העם להכרה הרזית של התפתחות העולם."
    },
    {
        "id": 28,
        "article": "על כן הזמן מכריח להפצת הדעה, הדעה היותר רוממה, יותר רחבה ואידיאלית. אי אפשר לצורה הגסה של האמונה, אחרי אשר ירדה ירידה אחר ירידה, ונתלבשה בלבושי שקים עבים מאד, להחזיק מעמד. ומי זה ילביש את האמונה הטהורה את המחלצות הראוייות לה, מי ישים על ראשה את אותו הצניף הטהור ההולם לפי הוד מלכותה, אם לא גדולי הכשרון, חכמי לב, קדושי רגש וטהורי נפש, השתולים בחצרות ד', תלמידי חכמים המסורים להגיון התורה ועמלה.",
        "summary": "המחשבות החדשות מחייבות את אנשי האמונה לרוממה ולהשיבה לגדולתה."
    },
    {
        "id": 29,
        "article": "ההתקשרות לאיזה תוכן, היא מפלסת נתיב להחיים. אם התוכן הוא נעלה ונשגב, כפי מדתו יהיו נתיבות החיים גם כן נעלים ונשגבים, ואם התוכן הוא נמוך ושפל ערך, יהיו לפיהו גם כן נתיבות החיים נמוכים ושפלי ערך. אבל נתיבות יהיו להחיים בכל מקום שיש קשר קבוע לאיזה תוכן. האנשים הפשוטים והטבעיים, קשורים הם יפה לעצמיותם החמרית, ובזה יש כבר לחייהם נתיב סלול על פי דרכם. היוצאים מגבולה של השדרה היותר נמוכה, כבר יש להם תוכן אצילי מצד חיי המשפחה שלהם, אבל גם קשר זה הוא גם כן טבעי וחמרי, ויש בו הרבה מגסות החיים. גדולי המדע והמוסר, הנפשות אשר נזדככו הרבה ונתעלו ממעל להשאיפות ההמוניות, מוכרח הדבר שקישורם הרוחני למגמתם העליונה בחייהם יהיה קבוע, כדי שיהיה לחייהם נתיב סלול. אצלם הקישורים הטבעיים אינם כפי כל המדה של האומץ הנהוגה בההמון הגדול, ואם פעם ישכחו את מעלתם העליונה, וירצו להשתוות עם ההמון הרגיל, יהיו הרבה ירודים ממנו. אותם הקישורים הטבעיים, שדים כדי לתן מסלול קבוע לחיי ההמונים, אינם מספיקים כלל לפלס נתיב לנשמתם הגדולה ורבת הכחות של אנשי המעלה וגדולי המחשבה והרגש. רק כשהם עומדים במעלתם הנעלה, כבר נתיב חייהם סלול וכבוש, במערכה יותר מעולה מהנתיבות ההמוניות. אבל כשהם יורדים מרמת הפסגה אשר להם, יכולים להיות אובדי דרך ואומללים בחיים יותר מכל אמלל שבהמון, \"מה דגים שבים כיון שהם יוצאים ליבשה מיד מתים, כך תלמיד חכם כיון שפירש מן התורה מיד מת\". אצילי הרוח, מוכרחים הם להיות קבועים וקשורים בבית חייהם, המלא אור וחיים עליונים, \"האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר, ואת בניו לא ידע, כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו\".",
        "summary": "גדולי המדע והמוסר אינם יכולים לספק את עצמם בחיים טבעיים, והם צריכים להשקיע את עצמם באופן תמידי בחיי הקדושה."
    },
    {
        "id": 30,
        "article": "על פי רוב, התכונה החיצונית והפנימית של העולם סותרות זו את זו בהשקפותיהן. הסתירה כמובן איננה תמידית ובלתי פשרית בטבעה, אדרבה, היא טבועה בעצם כדי לעורר התחברות יותר כבירה, שרק אז יכולים הם החיים הפנימיים והחיצוניים להתאגד יחד. המוטבעים בתכונה של שיקוע בענינים החיצוניים של העולם, אינם יכולים להשתקע בתכונה הפנימית, והם מוצאים בנפשם על זה ניגוד עצום. להפך, המוטבעים להיות עסוקים בתכונה הפנימית, אי אפשר להם להיות משתוים לגמרי עם התכונה החיצונית של העולם, וכאשר הם מתאמצים לתפוס את שתי התכונות יחד, אז הם מתחילים להרגיש את המכאוב של הפירוד שביניהם.",
        "summary": "העולם הפנימי והחיצוני סותרים זה את זה למשתקעים באחד מהם, כדי להביא לאחדות כבירה."
    },
    {
        "id": 31,
        "article": "הידיעה הברורה מחוללת את הרצון, כשהיא עומדת על הבסיס הטוב. חמדת הטוב, כל שהיא מתבררת יותר, כך היא מתחזקת. כל מה שמתברר יותר שהטוב הוא טוב באמת, כן הרצון מתגבר. גבורת הרצון מחוללת את היכולת. למדנו מזה, שהידיעה הרצון והיכולת הנם תמיד אחוזים יחד, ובמקום שנמצא מדע לאין גבול, שמה הרצון הוא בלתי גבולי, והיכולת בלי גבול גם היא.",
        "summary": "ידיעת והכרת הטוב מחוללים את הרצון, וגבורת הרצון מחוללת את היכולת."
    },
    {
        "id": 32,
        "article": "כל חטא בנפש האדם נובע מפגם ביכולת. נחלשה הנפש, ואינה יכולה לעמוד נגד נטיית הרע שבה. חסרון יכולת זה, בצאתו אל הפועל, מחליש הוא את כח הרצון של הטוב, וחלישות הרצון מחוללת חלישות הידיעה, והכרת הטוב מתטשטשת. התשובה באה אחר בינה, כשמגבירים את הכרת הטוב, הבאה בשלמותה גם עם הכרת הרע. הרע מבחין את הטוב. כשעומק הרע נעשה ידוע ברעתו, מבהיק יותר עומק הטוב בטובו. וכל מה שידיעת הטוב מתבררת, והפגם שגרם החטא להחשיך את הידיעה הולך לו, על ידי השבת הרצון ונטיית הנפש אל הטוב, מתעוררת על ידי ההכרה גם כן הנטיה לבסס את רצון הטוב, ולהציל גם אותו מפגמו של החטא. והנפש אשר נחלשה מקבלת את טובה בזה, להעמיד את נפילתה, ולתקן את היכולת שלה, שיהיה במילואו בתור יכולת לטוב. והבחירה נעשית על ידי זה חפשית, ושיקול הטוב נשקל הוא באין מפריע, ופועל ממילא כח המושך הרוחני שיש בכל נפש אל הטוב, להגביר את הכרעת הטוב, ולהעמיד את סדרי החיים של היחיד והציבור כולם על המרכז של הטוב הגמור, שמלתו האחרונה היא אור ד'.",
        "summary": "החטא נובע מיכולת פגומה הפוגעת ברצון ובדעת, והתשובה באה מהבינה אל הרצון, ומשם ליכולת."
    },
    {
        "id": 33,
        "article": "המוסר הוא אחד מחזיונות ההויה, והוא טבוע גם כן בכללות ההויה, לפי אותו הערך שההויה הכללית צריכה אליו. ובזה יש יחש גדול בין רוח האדם, המתעלה בתכונת מוסריותו, עם ההויה כולה. והקיבוץ החברותי, שהוא כבר חלק רשום ביותר מגילויי ההויה לגבי גילוי ההויה הנמצא ביחידים, לפי ערך גדלותו כך ניכרת החטיבה המוסרית בקרבו. ולפי אותה ההכרעה המוסרית שבקיבוץ בתכונה נפשית שבו, כך יחושו אל העולם הגדול, מצד האופי המוסרי שבכללו, הולך הוא וגדול. מקור מוסריות ההויה הוא ההדרכה האלהית, שהדריכה את ההויה ומדריכתה לכלל גילוי. הנפשות המלאות איתניות של הכרה, לחדור אל האור המוסרי ולהכירו בתור נשמת ההויה היותר זורחת וחביבה, גם תחת המון הכיסויים של המלחמות והצביון השערורי שמתגלה לפי השטחיות של ההשקפה עליה, הנן עולות במעלות היותר רוממות במציאות, וחשיבותן בההויה הכללית אדירה היא לאין חקר. הן הנה הנפשות אשר קרבת אלהים להן טוב, בעליהן מלאים הם עז וגבורה אלהית לפעול ישועות לאדם רב, והם מאירים לבני אדם את אור הצדק העליון, ואבוקת היושר המאיר באורה הגדול. הם מטביעים את חותם דרישת האמת וחפץ החיים בכל טהרתם ועזוזם יחד על הכלל כולו. בחקי ההויה הרוחניים, ובעשרם הגדול, מתפשטת היא התכנית המוסרית במלא שליטתה. אבל גם בחקים החמרים אין ניצוצה כבה. אורה הבהיר של התכונה הנובעת מצדק העולמים היא מעורבת בתוכיותם, עד שכולם הנם מוכשרים להיות משפיעים, ומקבלים השפעה, ממקור האור של המוסר המזוקק, בזיקוקו האלהי הטהור. ומתוך שהאורה האלהית המלובשת בהמגמה המוסרית הגדולה והכללית של כלל ההויה, היא מפלשת את דרכה גם בכל כחות הטבע, הנראים כעושים את עבודתם כגלמים מתים בלא הבנה ומטרה, והם נכונים להשתמש בהם לכל רשעה ולכל הירוסים מוסריים שבעולם, כמו לכל מוסר וטוהר של טוב, והניצוץ האלהי שולט על הכל בעזו, ומדריך גם את החושך והרשעה לטהרתה של המגמה הנצחית האידיאלית האלהית, המלאה צדק ומשרים, שהיא מכוננת את העז והגבורה, ומאזרת כח את תוכן החיים וההויה – על כן מלכותו בכל משלה, ועצת ד' היא תקום.",
        "summary": "המוסר האנושי והמוסר הטבוע בהוויה קשורים זה בזה, ולכן גדולה השפעת האדם אפילו על השפל שבבריאה."
    },
    {
        "id": 34,
        "article": "יש יצר הרע נסתר מאד במעמקי הנפש, קנאה מרקבת עצמות, המביאה רפיון ומחשכים לכל רעיון של אורה. הקנאה היא מוזרה, רבים לא יכירוה, מפני שישנם כמה גורמים שמונעים את השפה מלהביעה, אבל היא ישנה, נרדמה היא במחבואי הנפש האנושית, והיא יוצאת לפעמים בצורות שונות חוץ מצורתה האמיתית, כדרכן של כל התוצאות של הקנאה, שאינן מתלבשות כי אם במלבוש נכרי, ונושאות עליהן תמיד שם זר. הקנאה המוזרה הזאת, היא הקנאה באלהים. האדם מקנא הוא באלהים על אשרו האין סופי, על שלמותו המוחלטת. הקנאה הזאת גורמת עקמימות הדעת וחשכת המחשבה, טמטום השכל ורוגז הרוח. וכשכל האמצעיים אינם מספיקים להכיל את זעמה, היא מסיימת בכפירה מוחלטת, כדי להסיר מהנפש הכואבת, אכולת הרקב, את העוקץ של הקנאה הדוקר נורא. אין מרפא למחלה זו כי אם הארה עליונה של דעת אלהים, בבירור ובעומק הגון. הנתיבות המיוחדות ביחוד להסרת הנגע של קנאה זאת, שבהסרתו נפטר גם כן מכל התולדות הרעות של הלבושים השונים שהיא מתלבשת בהם, עד מחלת הכפירה המשועממת המתפשטת בדורנו בתור מחלת הזמן, הנתיבות הללו שתים הנן. האחת היא נתיבה מדעית טהורה, והשניה מדעית-מוסרית. הנתיבה המדעית מבררת, שההבדל שבין האלהים והעולם תלוי הוא רק בדעה והשגה וארחות החיים. כל מה שהדעה מתעלה, מתקרב האדם והעולם לגודל האלהי, וברוממותו העליונה של האדם והכרתו הגמורה, מוצא הוא שהכל הוא כלול באלהים, והעצמיות הפרטית של כל פרט מפרטי ההויה איננו כי אם התגלות אלהות, הזורחת בגוונים שונים לפנינו. ולפי זה כל האושר האלהי הלא הוא אושר של הכל, והאושר הוא הולך ומתגדל, כל מה שהידיעה האלהית היא הולכת ומתבררת. וזהו סוד העונג הנעלה של ההשגה האלהית, שהוא הולך וחש את אשרו העליון, את שלמותו הנצחית, המלאה חדוה ועז, ואין כאן מקום לשום קנאה.",
        "summary": "הקנאה בשלמות הבורא היא מגורמי הכפירה, ואינה נרפאת אלא בהכרה שהעולם הנו חלק מהאלוהות."
    },
    {
        "id": 35,
        "article": "הנתיבה השניה היא מדעית-מוסרית, שהשלמות וחיוב המציאות האלהית היא תלויה במדת הצדק החפשית, וכל מי שיעלה את חפשיות רצונו באותה המדה של הצדק המלא שהאלהים הוא נעלה בחפצו השלם בצדק החפשי והמוחלט, הרי הוא משתאב בגופא דמלכא, וקונה לו את השלמות האלהית מצד בטולו אל האור האלהי בעונג פנימי. ואין שום מעצור משום נמצא לרומם את חפצו חפשי למרום הצדק האלהי, וכפי אותה המדה שהאדם מתקרב אל מדת הצדק האלהית, הרי הוא מתעלה ונעשה איש אלהי. ונמצא השלמות האלהית מחוייבת להאלהים מצד הצדק החפשי שלו, שהיא זכות השוה לכל, שאין מקום לקנאה.",
        "summary": "דרך שניה להתגברות על הקנאה בה' היא הדבקות בו ובמידותיו החפשיות, המביאות להתכללותו בשלמות האלוהית."
    },
    {
        "id": 36,
        "article": "ממעמקי הגניזה של הנשמה נקח את האור אשר יחיה את העם כולו להעמידו על רגליו. כח החיים הולך הוא ומתגבר, הוא פורץ לו את נתיבותיו, אבל אנו צריכים לחקר את תכנית רוחו. השאיפה לרוח הקודש עליון, רוח הקודש המתדמה לרוח גבורים אזורי כח אלהים שהיה לנו בימים מקדם, בעת הכירה האומה את עצמה, היא מתגברת והולכת. דרך הזרמתה היא פורצת גדרים, היא מוחקת צורות של תמימות וחרדות רגילה, ולכאורה נשאר המצב איום, קרח מכאן ומכאן. אבל אין זה כי אם מעבר. תיכף אנו צריכים לגשת אל ההזרחה העליונה, של אור החיים הנובע ממקורו הנשא, מרום מראשון, שיטביע בכחו צורה חדשה ואיתנה, יותר טובה ויותר ממולאה בגבורת קודש, מכל מה שהתמימות הבינונית והחרדות הכושלת יכולה לתן.",
        "summary": "האור הגנוז בנשמת ישראל, השואף לרוח הקודש, מוחק בזריחתו את התמימות והחרדות הכושלת, כדי להזריח אור מקורי."
    },
    {
        "id": 37,
        "article": "העולם הפנימי צריך הוא להבנות תמיד, ולהשתכלל בלא הרף, עוד יותר מהבנין התמידי של העולם החיצוני. ברוחו של אדם, כל מה שהוא מוצע על פי יסוד החפץ הפנימי לטובה, זהו בנין פנים, וכל מה שהחפץ הפנימי עומד מרחוק, או אינו משתתף בזה, הרי הוא בנין חוץ. אפילו ההכרה המדעית איננה נחשבת לבנין פנים כי אם כשהיא משתכללת כל כך עד לכדי הטבעת הרצון היותר עמוק על פיה. אבל כל זמן שתהיה רק מציירת והוגה, וחפץ הלב בחייו אינו נוטל חלק במעמק החיים הציוריים הללו, הרי זה רק בנין חיצוני, שאין ההשלמה היחידית והציבורית נבנית מהם בנין עדי עד. התורה והיראה, החכמה והתפילה, ההכרה והעבודה, כשהם באים תמיד יחד, הנם משפרים את העולם בין מצדו הפנימי בין מצדו החיצוני. כשמשקל אחד חסר, חסר לעומתו בסדר הבנין לפי החסרון, מחסור פנימי או מחסור חיצוני. ההכרות צריכות להיות נמסרות תמיד לפי אותה המדה שיזעזעו את הנטיות של הרצון מהדממה שלהן, ויעוררון לטובה. אז בונות ההכרות, יחד עם השכלול החיצון שהן משכללות את רוח האדם, גם את העולם הפנימי שלו. זהו עיקר היסוד המונח בסדרי ההסברות המתגלות לפני ההכרה האנושית בדברים שהם כבשונו של עולם, בין שהן באות בדרך הדרישה החיפושית, בין שהן באות על ידי הופעת הרוח בגילוי המדע הפנימי, בין שהן באות בתכונת נבואה והתגלות אלהים, תמיד טבע הרוח הוא לבא מעולף בצורות מגוונות בגוונים, שהם מלוים את העצמיות שבהכרה, והגוונים הם תמיד נותנים על ההכרה איזה עצמיות משלהם. והמדע טורח תמיד איך להכיר את ההכרה ביסוד הפנימי שלה, והוא הולך ונתקל בדרכו כמה פעמים, עד שהוא מגיע בהמשך דורות ותקופות לידי איזה קירוב אל המקוריות שתחת הגוונים. ולמה לנו כל אלה, למה לא הובעו ולא הוכרו ההכרות התוכיות בעצמותן. אבל כשאנו באים לסכם את נקודות הבנין הפנימי, שהוא היסוד היותר עקרי בהשכלול העולמי, אז נמצא שההכרות רק אז תפעלנה על החפץ לפי המגמה הטובה שבהן, דוקא שהן באות בתחילתן מגוונות. והגוונים הם מולידים נטיות של חפץ לטובה בדוגמא שלמה, לפי התכונה של התמצית הטוב של המבוקש שבההכרות. וכל מה שתתחולל יותר דעתו של אדם הפרטי והכללי, כך מתקרב הוא יותר לפנימיות ההכרות. אבל עם זה, כיון שהולידו הגוונים את התנועה של התמצית הפנימית שבהכרה, שהוא נטיית החפץ הטוב, שהוא המוסר שבהכרה, הולכת הולדה זו ומתרבה דוקא עם ההסרה של הגוונים החיצונים, והעמידה על המקוריות הטהורה שבעצמות ההכרה. אבל אם היו ההכרות באות ערומות, חשופות בתוכיותן כמו שהן, אז לא היה כל מקום להתעוררות החיים הנפשיים הפנימיים, וההכרות היו משתקפות בציורי הנפש כמו שמשתקפות ההכרות החיצוניות של החושים באיזה אדם הנכנס לעולם שהוא כולו זר לו, שאמנם מתרשמות הן על רשת העצבים של חוש הראות, מתוות הן את התוים שלהם בלוח החיים, אבל אינם מעמיקים בו את הוייתם, אינם משתרשים בנשמה לשאת ענף ופרי, ולהתהפך לעצם מעצמיו הפנימיים של האדם, לגדל את איכותו. ואוי אוי היה לעולם כולו, אם תכונת הדעת, שהיא זיו החיים, היתה עומדת בצורה כזאת, והיתה מתמדת בלא הפסק ולא תיקון כלל הקובלנא המרה של \"אכתב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו\", תחת שעל ידי הגוונים בא התוחלת של \"כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם\", \"כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מד'\".",
        "summary": "ההכרות העצמיות חייבות להתעטף בגוונים של הכרות חיצוניות, כדי שתעוררנה את הנפש והרצון, ולא תשארנה בידיעה חיצונית."
    },
    {
        "id": 38,
        "article": "המגמה האחרונה בחיים היא הקדושה. הקדושה היא חטיבה עליונה, שאין בה כלום מהחולשה שבמוסר. הקדושה איננה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל, על כל הסביבה, על כל העולם, על כל ההויה. אין בתכונה של קיבוץ ציבורי בשום אופן אפשרות לנטיה של החלשת האהבה העצמית, ואיננה בה כי אם הירוס מוסרי, אם יזדמן, ורקבון פנימי האוכל כל. על כן אי אפשר כלל לדרוש שיהיה בעולם עם מוסרי, כי אם עם קדוש, עם שכל מה שיגביר את עצמו, כל מה שירומם את ערכו בפנים ובחוץ, כן ירומם ויגביר את האור והטוב בעולם. ונמצא שהתמצית הטוב שבמוסר כלולה היא כבר בהקדושה, בצורה יותר מפוארה, יפה ומענגת.",
        "summary": "הקדושה אינה נלחמת באדם ובאהבתו העצמית, אלא גורמת לאהבה העצמית להקרין על הכל, וזהו יתרונה על המוסר האנושי."
    },
    {
        "id": 39,
        "article": "המוסר הוא הפרוזדור, והקדושה הטרקלין. כשהפרטים מכשירים את עצמם בהטהרה של המוסר, מתעלה הקיבוץ, הכלל, להיות קדוש. המוסר הציבורי כבר הוא מנער מעליו את האבק של הדימגוגיה שבמוסר, ועוטה הוא, על ידי ההתקבצות של ניצוצי המוסר שבפרטיו, את האורה של גבורת הקדושה, שהיא מתעלה על ידי ההעמקה דוקא בהאהבה העצמית. ולהיפך כשהפרטים עוזבים את הטהרה המוסרית, האבוקה הנפשית הציבורית מתכנסת בתכונה של טומאה, ומתגלה מפלצת איומה של עם כבד עון, הרע מכל חיה רעה, ומנוול מכל בריה משוקצת.",
        "summary": "הקדושה זקוקה למוסר כפרוזדור לטרקלין כדי לשמרה בפרטים, אך היא משוחררת מכל דמגוגיה, ומגבירה את האהבה העצמית."
    },
    {
        "id": 40,
        "article": "האומה שאין בכח כללותה להתרומם אל הקדושה, איננה יכולה מצד נשמתה הכללית לתן לבניה השפעה לטהרת המוסר. רק האומה שתכונת הקדושה מונחת בסתר גזעה הרוחני, היא מסייעת את בניה להיות טהורים במוסר, עד אשר ירומם גם הפרט אל מרום הקדושה.",
        "summary": "רק בישראל, שתכונת הקדושה מונחת בגזעם הרוחני, יכול היחיד לבוא לטהרת המוסר וממנה להתרומם לקדושה."
    },
    {
        "id": 41,
        "article": "הנשמות של עולם התוהו הנן גדולות, גדולות מאד. הן מבקשות הרבה מן המציאות, מבקשות הן מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבול, מבקשות אור גדול מאד. כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך, אינן יכולות לשאתו. הן ירדו ממעלתן מראשית הנטיה של ההויה להולד, התרוממו כשלהבת ונדעכו. שאיפתם הבלתי סופית לא תכלה, הנן שואפות ונופלות, מתלבשות בכלים שונים, שואפות הרבה יותר ויותר מהמדה. רואות שהנן כלואות בחקים, בתנאים מוגבלים, שאינם מניחים להתרחב לאין קץ, למרומים אין די, והנן נופלות בתוגה, ביאוש, בעצב, בחרון, ומתוך קצף, ברשע, בזדון, בשפלות, בכיעור, בתיעוב, בהירוס, בכל רע. התסיסה החיה שלהן איננה שוקטת. מתגלות הן בעזי פנים שבדור, וביותר מתגלות באיזה אחרית ימים, בתקופה שלפני הרת עולם, שקודם להויה יצירית חדשה ונפלאה, בתחום שעל התרחבות הגבולים, בטרם לדת חק שממעל לחקים. וסער מתחולל, הולך וזועף, פרצים אחר פרצים יפרצו, חוצפה מחוצפה תגדל, מאין קורת רוח בכל האוצר הטוב של האור המוגבל והמצומצם, מפני שאיננו ממלא את כל המשאלות כולם, מפני שאיננו מסלק את כל המסכות מעל כל פני הלוט, שאיננו מגלה את כל הרזים, ואיננו משביע את כל המאויים. בועטות הן בכל, בחלק הטוב, בגרעיני האושר המוביל אל המנוחה ושלות העולמים, המוביל אל עדני עד, אל רוממות נצחי נצחים. בועטות וזועפות, משברות ומכלות, יורדות לרעות בשדה זרים, משפיקות בילדי נכר, מחללות גאון כל צבי, ואין נחת. הסופות הללו יחוללו גשמי נדבה, ערפלי חושך אלו יהיו מכשירי אורים גדולים, ומאופל וממחשך עיני עורים תראינה.",
        "summary": "הנשמות של עולם התוהו נשברו מרוב השאיפה לגדלות מבלי יכולת קיבול, וזאת היא החוצפה של עקבתא דמשיחא."
    },
    {
        "id": 42,
        "article": "כשהנשמה מתגדלת, כשהיא מתרחבת על ידי מרחב חכמה ודעת, צריכים כל הקנינים הרוחניים הקטנים להיות מתעלים עמה. ותחת אשר במצב הקטנות היו יונקים משורש קטן, מוכרחים הם להיות משתרשים במצב הגדלות והעילוי בשורש גדול, אדיר ורם.",
        "summary": "כשהנשמה מתגדלת, צריכים כל הקניינים הרוחניים הקטנים להתעלות עמה."
    },
    {
        "id": 43,
        "article": "בכל עליה ועליה נמצא תמיד מצב של העדר הקודם להויה, שהוא מתגלה בתור מצב של נפילה וחלישות כח רוחני, הקודם לתגבורת כח ממקור יותר נעלה.",
        "summary": "לפני כל עליה יש מצב של העדר ונפילה הקודמים לה."
    },
    {
        "id": 44,
        "article": "כשאדם הולך על פי תומת חינוכו, עומד במצב הפשטות של אמונה וסדר מוסרי, מחובר ביראת העונש ואהבת שכר בתור דבר העקרי הגורם לכל סיבוב החיים הרוחניים שלו, כל המעשים הטובים והמדות הטובות יונקים אז משורש קטן ושפל זה. כיון שהוא מתעלה, הרי הוא מתחיל לפקח את עיניו להכיר את הטוב והאור באמתת עצמם. שוכח הוא מעט את עצמו, את פרטיותו, והריהו מכניס את עצמו יותר בחיי הכלל, הטוב הכללי מחל הוא לקחת את לבבו. ומתוך הדליגה הרוחנית הזאת שהוא דולג, מתוך החוג המוגבל באהבת עצמו הצרה אל אהבת הכלל הרחבה, הוא עלול לאבד קנינים, שהם אמנם לכאורה קטנים, אבל באמת נכבדים הם מאד. סדרי חיים טובים, שהם מושרשים יפה בהליכותיו בסדרי האמונה, מתאימים הם כולם דוקא אל העליוניות שבמטרה של אהבת הכלל, אבל לא קל הוא הדבר להכיר את כל התוים המדוייקים בתוך ההתרוממות הרוחנית הכללית. אבל כמה שקשה היא עבודה זו בהתחלתה, מוכרחת היא, כי אם יהיה האדם מאבד את הרשמים המעשיים כפי דייקנותם, מטשטש הוא בזה את הסגנון היותר חזק שבחיי המעשה, שהוא הבסיס לחיי הרוח היותר רוממים. ומפני שפוגם הוא בעברינות מעשית את האידיאלים הנשאים, שהם המגמות האחרונות של מעשה התורה והמצוה, אף על פי שהוא איננו מרגיש ביחושן של המחשבות העדינות ברוממות עזן עם המעשים הללו, מכל מקום כך היא המדה שהנשמה נפגמת, האידיאלים מתרחקים בהוייתם המציאותית מההכרה הנפשית הפנימית, כלומר ממהות החיים של הנפש, שהיא כבר שברה את הבסיס המעשי שלהם, ובזה כבר מתקצצות הכנפים, והמעוף הנשמתי לגודל ושיגוב עליון מתחלש הוא בתוכיותו. יכול להיות שיהגה, שיחשוב, יצייר וידמה שהוא עדיין שט בעולמות אציליים, שהוא שואף לאידיאלים רמים, אבל הכח הפנימי מסולק הוא ומטומטם על ידי הטמטום המעשי. והמסגרת המעשית, שהיתה בטוחה כל כך בהשתמרותה, בהיות כל הנשמה קשורה למרכז של שכר ועונש, בלא התנשאות אידיאלית וחפץ של הכרה פרטית כלל, נעשית רפויה אחרי ההתרוממות אל עולם האצילות הנפשית וההכרה השכלית. אשר על כן ההכרח מעיק, שכשם שהתעלתה הנפש להיות חיה חיי הכרה בכללותה, השאיפה של חיי הרוח, כן תעמיק עוד יותר בחיפוש רוחני, עד אשר תבא לאותו המצב שהמקור הכללי של השאיפה האידיאלית יגלה לפניה את כל מכמניו, והקישור הפנימי לפרטיות הדייקנות של ארחות החיים המעשיים, שהוא עומד הכן על בסיסו בימי הקטנות, ישאר על עמדו, ועוד יותר הידור וחמדת קודש בימי הגדלות, בעת ביכור המחשבה האצילית העליונה, אשר האמת של שכר ועונש לא יהיה עוד הגורם העקרי בדחיפת החיים המוסריים, כי אם התשוקה האידיאלית לחיים שיש בהם תוכן מדעי ומוסרי במלא מובנו.",
        "summary": "צריך להיזהר כשמדלגים ממוסריות קטנה לעבודת אהבה כללית, שלא לאבד את שימת הלב אל הפרטים המעשיים."
    },
    {
        "id": 45,
        "article": "סימן טוב הוא לאדם ולאומה כשחוש המוסרי שבהם הולך הוא ומתפתח. החוש המפותח יפה מכיר הוא בכל פגם מוסרי של עצמו, והוא נסלד ממנו. יש גם שההכרה המוסרית מקדמת היא את עצמה הרבה מהיכולת המוסרית החפשית, ואז הוספת דעת זו תוסיף מכאובים רבים, כי הוא רואה בעין פקוחה איך הקרעים המוסריים שלו עצמו הם מענים את נשמתו, והוא הולך בעצמו קודר תחת הלחץ של רצון עצמו, הנדכא מתגרת יד טבעו של היכולת המוסרית, שלא נתפתח עדיין לזו המדרגה של ההכרה. אבל יסורים הללו יסורי אהבה הם, סוף כל סוף מביאים הם את האורה הגמורה. כיון שההכרה מתחלת לעשות את עבודתה המדעית, באה אחר כך גם כן היכולת ועושה את עבודתה הרצונית, כי סוף כל סוף הרצון, ובפנים ידועים גם היכולת שעל עצמו, הוא הגמר הברור של ההכרה. נדנוד הרצון וחולשת היכולת, באה רק מסבתה של כהות ההכרה. עוזרת היא גם כן הסביבה כולה החיצונה, האוביקטיבית, להוציא אל הפועל את היכולת הגנוזה בכח ההכרה, כי התנועה לעילוי ההויה אינה סגורה בשום עצם מיוחד לבדו, הולכת היא תנועה זו ומתפשטת בכל ההיקף המתיחש לה. וכפי הגודל של ההכרה המוסרית, וכפי מדת הריחוק שהרצון והיכולת המוסריים רחוקים הם ממנה, כך מכוונים הם הדברים הדוחקים את הרוח ומביאים אותו לשכלולו, עד שהם מאחדים את היכולת, הרצון, עם ההכרה, במה שהם מעדנים ומעלים את נטיית הרוח המתיחש לאלה, אל אותו מרום הפסגה שההכרה הגיעה כבר לה. והם הם יסורי הצדיקים, המזככים את האדם ואת הגוי, ומכשירים אותו להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן.",
        "summary": "ההכרה המוסרית מכשירה את הרצון והיכולת המוסריים, וכשהיא קודמת להם, מתייסר האדם בייסורי אהבה, שתכליתם אור גמור."
    },
    {
        "id": 46,
        "article": "האינטיליגנציה חושבת שיכולה היא להפרד מעל ההמון, שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילית במחשבתה. זוהי טעות יסודית, טעות שאיננה מכרת את הצד הבריא שיש בההכרות הטבעיות, ברגשות הטבעיים ובחושים הטבעיים, שלא נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו, על ידי שום השפעה קולטורית. הצד הבריא של היושר מצוי הוא באנשים גסים יותר ויותר ממה שהוא מצוי במלומדים ומוסריים, בעלי מחשבה. יותר מובהקים הם המלומדים בדברים הפרטיים של המוסר, בחוקיו ודקדוקיו, אבל עצם הרגשתו זאת היא מצויה באנשים בריאים טבעיים, שהם הם ההמון, עם הארץ. ולאו דוקא בהרגשת המוסר השרשית עולה הוא ההמון על אנשי הסגולה. גם בהרגשת האמונה, הגדלות האלהית, היופי, החושיות, הכל אשר לחיים בדרך ישרה, בלתי מסוננת על ידי הצינורות המלאים שכר אגמי נפש של הדעת וההחכמה, הוא יותר בריא וטהור בההמון. אמנם לא יוכל ההמון לשמור בעצמו את עצומו וטהרתו, איננו יכול לקשר יפה את מושגיו, גם איננו יודע איך לעמוד בקשרי המלחמה, בעת אשר הכרות והרגשות מתנגדות וסותרות זו את זו נלחמות בנפשו מבפנים, או בעולם מבחוץ. לזה צריך הוא לעזרת גדולי התושיה, המישרים לפניו את נתיבות עולמו. אבל כשם שהם משפיעים עליו עצה ותושיה, כך הוא משפיע עליהם חיים בריאים. והצד המשותף של אצילי הרוח עם ההמון, הוא הכח המקיים את שני הצדדים על מעמדם היפה, ומשמרם מכל רקבון והתנוונות מוסרית וחמרית. הנבואה, הבאה מהצינור האלהי, באה דוקא לשם מטרה זו, של איחוד הרוח ההמוני עם הרוח האצילי המיוחד ליחידי הסגולה. הביטויים ההמוניים מתלכדים בה עם המחשבה האידיאלית של עשירי הרוח.",
        "summary": "האינטליגנציה צריכה את בריאות ההמון, וההמון – את הכרת האינטליגנציה, והנבואה מחברת את שניהם."
    },
    {
        "id": 47,
        "article": "האידיאלים שבמקור ישראל הולכים ומתגלים, מחיים הם את הרוח, המוכן לקבלם בעצם רעם גבורתם, והם דורשים את תפקידם לכונן עבורם כלים, כלים רבים, נשמות בריאות של דור רענן, יושב על אדמתו ואזור בגבורת ישע ימינו.",
        "summary": "האידיאלים שבמקור ישראל הולכים ומתגלים בימינו, והם דורשים הכנת כלים מתאימים של דור בריא ורענן."
    },
    {
        "id": 48,
        "article": "אימוץ רוחני מיוחד יש גם כן בכל ההויה, בפרטי הדומם, הצומח, והחי. אין ספק שבכל מקום שההזזה המצומצמת של ההזרחה הפנימית שינתה פחות את המעמד הרוחני, אף על פי שהוא קורטוב קטן, בלתי מפותח ומפורט, אבל איתן הוא שם, עזיז ותקיף, ומחסנו ישפיע על השדרות המפותחות, שהן למעלה ממנו, כל השייך לשדרה נמוכה. אין אנו יודעים לשער את הערכים של אימוץ החיים ובריאות הרוחניות שמשפיעים עלינו בעלי החיים האלמים, מפני שיתופנו עמהם בחיים. כבר נגלה כמעט לפנינו השיתוף הנפשי של אישי החברה הלאומית, ולבהירים יותר בהשקפתם גם האנושית בכלל, אבל השיתוף הנשמתי עם כללות החי עוד נעלם הוא. עוד לא יעיז שום חוקר נפש להביע את בטחונו בצירוף ידיעה זאת. אמנם באות ההצעות הרחוקות, מעין חלומות, לפני המדעים המדוייקים, לבשר את הופעתם. יכולים אנו כבר להנשא לאותו הגובה של ההתאחדות עם החי הכללי, ומשם עם ההויה הצמחנית והדוממת, עם תמצית החיים, עם זיק האור החי שבהם. הם משפיעים עלינו, ואנו עליהם. כל מה שאנו מדברים ממוסר וטוב, מחזיון ושירה, אינם כי אם הרחבות ניצוצות, שבמקורן הכמוס, בההויה האלמת לפרטיה, הן יותר עזיזות, יותר חיות באימוץ פנימי, אבל מצומצמות וצמאות להרחבה. לא רק עם עמי הארץ שבנו, עם ההמון הרחב אנו מתיחדים. זהו כבר עובדא מוחשת, שרוב האידיאלים צריכים הם להיות משוקים מטל החיים של ההטבה הכללית ההמונית הרחבה, זיו החיים בה יחד עם הקבוצה כולה, ששם עור ופסח הרה ויולדת יחדיו. אבל יותר מזה, עם אבני השדה בריתך, וחית השדה השלמה לך.",
        "summary": "האדם מקושר ושואב אומץ רוחני מכל הבריאה, בהיותו מאוחד עם כל הדצח\"מ."
    },
    {
        "id": 49,
        "article": "כל מחשבה אידיאלית הפועלת בחיים, מחוברת היא מהרכבה של שכל ורגש. השכל הוא מועט בכמותו ומרובה באיכותו, והוא יסוד הנשמה של האידיאל ההולך ונמשך, חורז את החוט של החיים. הרגש הוא הגוף, שבו מתלבש תמיד האידיאל השכלי, להסבירו לכח החיים הפועל. ברבות הימים יאבד הרגש את ערכו, יתישן ויזדקן, ולא יוסיף תת את כחו. אבל התמצית השכלי שבו, אם אך הוא איתן וטהור, לא יעף ולא יזדקן. האמת קיימת לעד, וממקורה תשלח פלגים להשקות טל חיים, להחיות ענפים חדשים ועצים רעננים, אשר יצמחו בצורת רגש חדש, מלא כח עלומים, אשר ימלא את המקום של הרגש אשר נפל מזקנה. כן הולכים הם חליפות החיים והמות בעולם הרגש, והחיים המוחלטים של השכל הטהור תמיד הם מחיים ומולידים דור חדש אחרי כלות הישן. מאורעות האבל, שפלות ידים של הדהמה ואנינות, הכל נמצא במערכת הרגש. רגש כי זקן, כי חדל מהיות לו כח פועל, יפלו עמו כל הרוחות אשר נתמכו בו ויתמלאו אור חיים לרגליו. המחנה הפועל ישאר דומם ונבהל. אל חזיון של השארת הנפש לא יוכל כל כך מהר לעלות, לדעת כי התמצית השכלי, אשר חיה את האידיאל ההרגשי, חי וקיים הוא. כמו שאין התנחומים של השארת הנפש ותחיית המתים מרפאים את פצע המות, אשר פצע בלב נפשות דבקות בקרבת בשר ורוח. אבל סוף כל סוף מהר יעבור רוח חדש, וישלם נחומים. הזיק השכלי יצא ממחבואו, יהיה לאור ולהצלה, יעמיד חיל גדול של רגשות חדשים, אזורי אונים. וגם ימיהם חוצצו, עדי יפקדו, ויפנו מקום לחיל חדש, אבל משך החיים ילך תמיד במסילתו המובטחת.",
        "summary": "יחס הרגש והשכל כיחס הגוף והנשמה וכיחס הכמות והאיכות, והשכל הנצחי מחדש את הרגש ומחייהו ככלות כוחו."
    },
    {
        "id": 50,
        "article": "אחדות ההויה מתגברת בתוכן ההכרה האידיאלית, כל מה שהיא מתעלה. רואה איש הרוח את החיים במלא היקום, רואה את הכח העטוף בכל אשר ישאב ממנו חיים לנפשו, ובכל אשר כל החיים חיים ישאפו. החיים כמוסים הם ביסודות ההזנה, כמוסים במעמקי ארץ, יוצאים על ידי הצמיחה והגידול אל הגילוי, באים בתור מזון, מתאחדים עם בשר האדם ורוחו, מתגלה בהם התכונה הרוחנית, עזוז החיים, החופש והאור. מי יאמר לנו שיש פירוד, מי יאמין להרגל ודמיון הצר, שאין עילוי הנשמה עילוי הכל, מי יבהל מפני מרחבי מקום, מפני כתלים חוצצים. הרוח הגדול השוכן בשמי שמי עז, בהיכל הצדק והבינה, הוא נותן עז וגבורה, הוא העז והגבורה, הוא נותן חיים, והוא החיים וחיי החיים. הרצון מתפתח על ידי עז הכח, הכח בא לידי גמרו ברצון. שכלול הרצון לצד הטוב, הרי הוא סוכם בקרבו את כל מלא החיים הכלולים במרחבי ההויה. חוזר הוא הרצון, ומפזר את הטוב על הכל. מתפשט הוא החפץ של הטוב, הולך הוא ומזריח את אורו בחזרה ביותר עילוי, על כל המקומות אשר נוטל משם עז החיים. והחיים, ההם כלים בגבול מה שאנו קורים חיים? הלא הולכים הם ומתפשטים, הטוב שבהם לא כלה ולא יכלה, לא ידע קצב לעילוייו והתפשטותו, ליפיו ועצמו. כל תכונה של יושר, של מוסר, של קדושה, של גבורה ותפארת, הנה הם גילויי החיים של מילוי ההויה, שהם באים למעוזם בתור כלים, שהרצון הטוב עושה בהם את חפצו. הרצון הטוב, כשהוא מתגבר בעת שאיבת החיים, נותן הוא גרעיני האור, ההולכים ורבים בהתחברם עם הכח החיצוני.",
        "summary": "הכרת החיים בעמקם ובגדולתם מגדילה את הרצון, ובעילוי הרצון חוזרים ומתעלים החיים."
    },
    {
        "id": 51,
        "article": "בית המקדש, בתור מרכז הרוחני של האומה, ומקור החיים הרוחניים של כל יחיד ממנה, מצד החזיון המורגש המרהיב עין ביפיו ומנשא את הרעיון בעזוז איומו, צריך הוא להבנות ברוח בכל יום אצל כל יחיד מישראל, כדי להשאיב את נפשו במלא חייה בתוכיות האומה במצבה השלם. אז ישובו להיחיד כחותיו הנפשיים הרעננים, שחיי האמונה, וחום ההרגש ואורו, פורחים בהם בפרחי חמד, של שלל צבעים נחמדים למאד. תעודה זו מתכוננת בפועל על ידי סדר היום של הקרבנות הנאמרות לפני התפילה. פרשת הכיור, התמיד, הקטורת, זורעים הם את הגודל האלהי שבבית הגדול והקדוש במעמקי הנשמה, קרוב למדת השיגוב שהיתה לכל יחיד בעת היות האומה חיה, ומקדשה בתוכה על אדמתה. גרעיני התשוקה אל השלמתה של האומה בתכונתה הרוחנית, הולכים הם ועושים את פירותיהם על תלמי הלב. הם הולכים ורבים, משתרגים עם כל המון הרעיונות הטובים המתיחשים לתכונה המרכזית הזאת, וכנסת ישראל נבנית ברוח בנין איתן בכחה לאלהים, אשר יתן לה עצמה, מצד ההוד הנצחי האצור בסגולת מאוייה, יותר מהמון בנינים חמריים ומוסדות לאומיים של חול, המאמצים כח כל לאום אשר רק על בשרו וחילו הגשמי יחיה. אהבת אלהים התמימה והנשאה, מתעוררת ומתיצבת חיה, בעז גדול, בנשמת האומה, על ידי זכרונותיה מימי קדם, בהיות נר אלהים תמים עמדה. והאידיאליות של זכר נשגב זה, דולה ממעמקים כל רעיון נחמד, וכל משאת נפש כבירה וקדושה, ומצגת לעיני האומה בכללה את ערכה האלהי הגדול, שממלא הוד והדר את כל חדרי לב של כל יחידי בניה.",
        "summary": "בניית בית מקדש פרטי בלב כל יחיד על-ידי הצפייה לבניינו, נותנת כוח לכנסת ישראל יותר ממוסדות החול הלאומיים."
    },
    {
        "id": 52,
        "article": "הרגש הוא יותר מהיר מן השכל. ברגש, האמרה אלהים מלאה היא תנובה וישות, גם טרם אשר נפתרה אף מעט מכל המון החידות הכמוסות בה. מה שאין כן בשכל. השכל צריך עיבוד, בלא לימוד ועיון מאומה לא ימצא. אם יתחלף הרגש בשכל, ויאבה להשתמש בשכל מבלי עבודה רוחנית, כי אם ליהנות מן המוכן, כשם שאפשר הדבר ברגש, מהרה יחשך לו עולמו, וסירים סבוכים יתגדלו בחלקתו הרוחנית, אשר בכל עת יסתבך בהם, להרבות המכשלה על דרכו הרוחני. ועת ומשפט ידע לב חכם, להכנס בהיכל הרגש במילואו, להתענג מעדניו, ולעבור על חלקת השכל, לעבד עבודתה. אז תבא דעת אלהים בלבבו, בצורתה היותר רצויה.",
        "summary": "ברגש – האמרה \"אלוהים\" מלאה תנובה, אך אסור לבלבל בין תפקיד הרגש לשכל, הדורש עיבוד והכנה."
    },
    {
        "id": 53,
        "article": "החסידות המעשית היא ההתגשמות של קרבת אלהים בחיים בפועל. כשהיא באה מצד ההגיון המוסרי, מתלבשת היא במעשה הטוב והחסד, שטובם מושג אל השכל האנושי על פי מדתו. וכשהיא באה מצד הרגש האלהי, העולה על המדה ההגיונית, המבקש מרגֹע בקרבת אלהים התיאורית, בצורתה הרוחנית, מתלבשת היא במעשים של קדושה, שלפעמים הם מתמיהים גם כן את ההשקפה ההגיונית, וגם נותנים מקום לשפלי נפש לחקות אותם בלא כל רוח חיים פנימיים, אבל בעצם טהרתם, באותה הנשמה העזיזה שהיא מתגעגעת על קרבת אלהים המעשית כשם שהיא צמאה לה בתכונתה התיאורית, הדרכים הללו התמוהים הנם דרכי חיים, מלאים אור ד' וטובו. והם הם צינורות יקרים, להזיל על ידם טל חיים של שמחת עולמים, של תום אמון, בתוכיות הנפש, לרוממה מעל כל ההנחות המוגבלות על דבר הטוב והיושר שבני אדם נלכדים בהם, ולעתים קרובות מאד רגליהם מתמוטטות על ידם, מפני הלחץ של חקי ההגיון הצר של השכל האנושי המוגבל ביותר.",
        "summary": "כשהחסידות באה מן ההגיון היא מתגלמת בטוב אנושי, ובבואה מהרגשת הקדושה היא מתגלמת במעשים התמוהים בחיצוניותם."
    },
    {
        "id": 54,
        "article": "היושר הוא הדבר היותר עיקרי בההויה, העיגולים הנם טפלים לו. כלומר, חופש החיים, חופש המוחלט, מצד מקור ההויה, החופש שבמושג האלהי, שיצירת ההויה באה מצדו המוסרי, זהו הכל. ומשם נמשך שהמוסר שבארחות החיים הוא הצד המכריע את החיים. המוסר המוגבל האנושי איננו שלם, מפני שבעצמו הוא צריך למוסר להעמידו על טהרתו. אבל המושג המוסרי שבהחלטת המהות שבו, זוהי הצורה היותר פנימית שבההויה. זאת היא השכינה, המביאה לההכרה האלהית בתועפות עזה. היא האם, המשפלת עצמה עד תחתית המדרגה של העולל, הצריך יניקה וטיפול ילדותי. ומקור שרשה הוא מרום ונשא יותר מכל חקי ההויה, המקיפים כל בעז הענקי של ההכרח והקביעות שלהם. בתוך העיגולים עצמם, בתוך חקי ההויה המוכרחים, בתוך חקי הברזל האיתנים שאינם משתנים בפעולתם על גוי ועל אדם יחד, הפועלים את טובם על כל הרעים, ומקדיחים בצד הבוער שלהם גם את הטובים והישרים, בתוכיות פנימיות חק היושר הולך ופועל, הנם הולכים לתכונת היושר ובשבילו. ההכרה המוסרית השלמה כשהיא מתגברת, הרי היא מפלשת את נתיבה מבעד כל החקים החוצצים, והם מבריקים בתוך העלטה ההכרחית המדומה את אור החופש המוסרי. ופלאים גדולים מתגלים, לפי גדולת האמונה ויושר הלב, ממעל לכל חקי ההכרח, גם בחוג הטבע המועק ומוגבל, וקל וחומר שעולה היא ההויה הלך ועלה, ומקומה העקרי מתפשט הוא מהלאה לההגבלה הצרה של החקים העורים החרשים, וחופשת היא את כל המערכת של החיים העצמיים, שהם מלאים שכל ורצון, שנדיבות ויושר הם ממלאים את כל חללם. אשרי איש אשר לא עזב את עצמו בידי הסביבה המאפליה, ועיניו פקוחות לחזות בנועם ד', המתגלה בעולמים היפים המתראים לעיני רוח טהורים.",
        "summary": "היושר, חופש החיים, הוא הדבר העיקרי בהוויה, והוא השורש למוסר הטהור הגובר על חוקי ההכרח החיצוניים."
    },
    {
        "id": 55,
        "article": "למה לא יהיו מתדמים כל מקרי ההויה הכללית למקרה האדם והחי היחידי, למה לא תתבאר ההויה כולה על פי החלק הנראה ממנה. למה לא תהיה ההויה כולה שואפת, מקוה, עולה ויורדת וחוזרת ועולה, בהרגשה פנימית ובהשכלה מלאה, שהיא מתגדלת לפי חוגה הגדול כדוגמתו של האדם לפי ערכו והחי לפי ערכו. למה לא יצוייר לנו הכל בחטיבה אחת שלמה, ולמה לא יוכל החלק הטוב בכל מקום שהוא נמצא להאיר לעצמו ולכלל כולו. למה לא יבוקש אור ד' בכל מקום, למה לא תתפלש השמחה בכל פינות החיים, למה לא תתגבר תשוקת הטוב על כל עז וגבורה. השאלות הללו ודוגמתן, כל מה שהן נשאלות ביותר עזיזות, ביותר גבורה וחריפות, כך הן ממלאות את תביעתן, והן מביאות את המסקנא הדרושה.",
        "summary": "כשהשאלות על הסתר הפנים שבעולם נשאלות ביתר תוקף, הן ממלאות את תביעתן."
    },
    {
        "id": 56,
        "article": "מה שצדיק סובל עון הדור, ומכפר עליהם ביסוריו, זהו דבר מורגש. כל אחד ואחד מישראל לפי מדתו, מצטער הוא מעון הדור, וכל מה שתכונת הנפש נעשית יותר עדינה ויותר נקיה, נעשה הצער ההוא יותר ממולא באהבה. וכל מה שהצער הבא על ידי האהבה אל הכלל, אל האומה, מדכא יותר את הלב, כך הנפש מתרוממת אל מרום הטהרה העליונה, והיא מתאמצת ללכת בדרך טובה וישרה, בדרך קדושה עליונה, כאילו היא נתבעת להשלים את מה שהוא חסר מצד הדור. ובזה באמת משלמת הנפש הטהורה של הצדיק את המחסור הכללי, ורישומי הטוב שהם מתגברים על ידי היחיד, שצער הרוחני של הרבים נוגע בלבו, הולך הוא ופועל על הכלל. פועל הוא גם כן בגלוי להלביש את הקדושה לוית חן וחסד, ופועל יותר מכל זה במסתרים, בסגולת הנפש החבויה מעין כל רואה.",
        "summary": "הצדיק סובל את עוון הדור ומכפר עליו בהשתתפו בצערו, ועל-ידי כך מתעלה העולם ומשתלמים חסרונותיו."
    },
    {
        "id": 57,
        "article": "כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא במחשבה הרזית, שהאדם מצד כחו הרוחני הוא פועל על כל ההויה כולה. אור החיים שבתוך החפץ החפשי, שיוכל להתעלות על ידי בחירת הטוב, בעז גבורה וחכמה נשאה, לחוג נעלה מאד, אין די מקום לצמצם את ערכו. מה נהדרה היא ההשקפה המוסרית היוצאת מצורה אחראית גדולה כזאת, אחריות של ההויה כולה, של כל העולמות, שהנם בידו של אדם להרבות בהן חן ואור חיים, שמחה וכבוד, כשהוא הולך בדרך ישרה, כשהוא מתחזק ומתאזר בגבורה טהורה לכבוש לפניו דרכי חיים טובים ונערצים, והוא הולך ומתעלה מחיל אל חיל, ובידו להכאיב בהם כל חלקה טובה בהשפילו את נפשו, בהשחיתו את דרכיו ובהחשיכו את אורו הרוחני, בהשביתו את טהרו המוסרי. הפסגה הרוממה המוסרית הזאת, הבנויה על פי חשבונו של עולם גדול ונהדר זה, היא מעדנת את הנפש בהופעתה, עד אשר לא תוכל כלל להשפל. היא משתגבת בחומות ומגדלים של כל ההויה כולה, של כל המציאות, של כל נצחם והודם של כל העולמים, להשמר על ידם מכל רע. איך זה תוכל תכונת הרע להתרומם, לקחת חלק בחיי האדם ובמעשהו, כשחשבון נשא ומרומם כזה ערוך לפניו. אמנם ההשחתה המוסרית הקודמת תוכל לעשש את העין, עד אשר לא תעצר כח כלל לראות את האור הבהיר של חשבון עולמי זה. האוזן תוכל להיות ערלה על ידי טמטומי החטאים, עד אשר לא תקשיב כלל את קול אלהים הקורא בכח מתוך ההצעה המוסרית הנשאה הזאת, החובקת מלא עולמי עד. אבל אך רעיון טוב לשוב להתקדש, להטהר מכל חטא, יעלה על לבו של האדם, והעין נפקחת, והאוזן מתפתחת מערלתה, וקול אלהים בכח קורא אל האדם מכל מלא עולמים, להעלות מעל משכני אופל, ולהתרומם באותה ההתרוממות הרוחנית הגדולה, הנאותה לפי גודל האחריות של כל ההויה כולה, המוצעת לפניו.",
        "summary": "האדם מרומם את ההוויה בהתרוממו ומשפילה בהישפלו, והכרת האחריות שבכך מצילה את האדם מן החטא."
    },
    {
        "id": 58,
        "article": "המקדש, הנבואה והמלכות, וכל תכסיסיהם, שולחים אלינו את קום, את אורם הזרוע בארץ חיים. קרנים מידם לנו, גלי אורותיהם מכים על עפעפינו הסגורות בכל משך זמן הגלות הממסמסת את הכל. הננו נקראים להכון לקראת האור, לדעת מה אנו ומה תפקידנו, מה נשמתנו בכל איתנותה דורשת מאתנו.",
        "summary": "אורם של המקדש, הנבואה והמלכות, מאיר בכל התקופות, והננו צריכים להתכונן אליו ולדעת את תפקידנו."
    },
    {
        "id": 59,
        "article": "מתגבר לפעמים באדם המעוף הרעיוני, שהוא למעלה מכל הגיון קצוב, וקל וחומר מכל הלכה מעשית קבועה, ולבו שואף הוא אז אל על, ואיננו יכול בשום אופן לצמצם את נפשו בלימודים מוקצבים. יתן אז חופש לרוח, ישוטט כפי נטייתו, ידרש את אלהים כפי אשר תנחהו נשמתו, המרחפת על פלגי מים רבים. ואם יתן לב גם בעת ההיא אל איזה לימוד מעשי, לא יוכל להעמיק בו, כי רוחו שטה היא במרחקים, ומכל מקום יוכל ללמוד, אם תשאהו רוחו, לימוד שטחי, שהמהירות הרעיונית תשאהו על אברתה, יגמע ידיעות כאשר ימצא, ויצטרפו לחשבון. אי אפשר לרוח כזה לסכם לו סדר וקצב, ואי אפשר להכביד עליו דייקנות מדודה, רק כפי המדה אשר ימצא לנפשו אפשרות נוחה להתפשר עם המציאות המעשית ומצב החיים, שהם דורשים את תפקידם, ואינם יכולים לותר משלהם לגמרי, גם בשביל טענות היותר נעלות של הרוחניות העליונה.",
        "summary": "כשהמעוף הרעיוני מתגבר, אי-אפשר להכביד עליו בדייקנות מדודה, אלא צריך להסתפק במעשיות הכרחית מינימלית."
    },
    {
        "id": 60,
        "article": "מההזרחה הכללית של השיטה הרוחנית העליונה, שאין עמה מצד גבהה ועליוניותה לא רעיונות קצובים ולא מחשבות ברורות, לא אותיות מיוחדות ולא ענינים מסודרים, אבל יש בה גודל ויפעה פנימית, ממנה מתעטפות בהוד והדר כל המחשבות המעשיות, והן מתמלאות עז וגבורה. וכל מה שהן נפרטות יותר בדייקנותן, הרי הן נעשות כלים טובים להחזיק בהם את האור הטוב של הקדושה העליונה, החבויה מכל עין.",
        "summary": "שורש המחשבה שאינו מתלבש באותיות ורעיונות, מתלבש במחשבות המעשיות, המהוות כלים מדויקים לאורו."
    },
    {
        "id": 61,
        "article": "אמת הדבר שבימים הקדמונים היו הפילוסופים יותר עסוקים בעניני האצילות והרוחניות, והמדעים עמדו אז בשפל המצב, ולעומת זה בימים האחרונים, כאשר שמו פניהם החוקרים אל המדעים המוחשים, גדלו והצליחו, וגלו חדשות רבות. אבל מזה אין אנו למדים כלל שאנו צריכים להתרשל בההתעסקות של הענינים הרוחניים והאצילים, כי אם, שלא נכון הדבר לגשת אל הידיעות התלויות בחושים, והשייכות לעולם המעשה, על ידי חקירות מופשטות והשערות רוחניות. על כן כל האנשים אשר חלקם בחכמה הוא החלק המוחשי, צריכים הם להתרחק במחקר זה מכל השערה רוחנית, ולשום פניהם אל החיפוש המחקרי. אבל עצמיות הרוחניות בעצמותה, על דבר האלהות, והנפש מצד רוחניותה, על דבר המוסר והצדק, וכל התכונות הרוחניות, שבהם אפשר להצליח דוקא על ידי שיקוע רוחני, אלה הענינים, גם אחרי כל ההצלחה של החוקרים היותר חדשים, עומדים הם בעינם, וכל המוצאים את עצמם מוכנים להם צריכים להתיחד בעיונים הללו, כדי להביא אור וחיים בעולם.",
        "summary": "צריך להבחין בין עולם המדע החושני העוסק במעשה, לבין העולם הפילוסופי העוסק בחקר האלוהות והנפש."
    },
    {
        "id": 62,
        "article": "מהמקורות הראשיים של דורות קדומים, נשאב את החזיונות הרוחניים שהם צריכים בעז טהרתם להתגלות בנפשנו, ודוקא מהעתים שהחיים היו פשוטים ובריאים, בהם היה התוכן הרוחני מתנוצץ בנשמותיהם של יחידי הסגולה במילוי וטוהר נשגב. בימי ההשכלה, ביחוד המעשית והחברתית, נתפזר הכח הרוחני של האדם כלפי חוץ, כלפי העבודות הטכניות, וסגנונות החיצוניים של החיים, ובזה נחלש הרבה הכח לקלוט את הצד הפנימי של החיים, שאנו צריכים להעזר על ידי הירושה הגדולה אשר נשארה לנו מימי עולם, תורת ד' בכל הקיפה.",
        "summary": "ההשכלה המעשית והחברתית גרמו לאנושות לפזר את כוחותיה החוצה, במקום להשקיעם בחיים הפנימיים."
    },
    {
        "id": 63,
        "article": "כל האמונות הנן נחלקות לשתי המערכות, שכבר העיר עליהן הרמב\"ם (כ\"ח מג'), לאמונות אמיתיות ואמונות מוכרחות. האמונות האמיתיות הנן היסוד המקיים את כללות האמונה, והמוכרחות הנן כמו קליפה ושומר לפרי, לפי הערך של כל עם וכל קיבוץ המתאחד תחת דגלה של איזה אמונה. כפי המדה שהאמונה היסודית היא יותר נשגבה, נצחית ואמיתית, כפי זה הערך עצמו יהיו גם הדברים הנלוים אליה יותר צחים, חזקים, ברורים ומושכלים, מתאימים לדרישות המוסר היותר טהורות, ולאור המדע היותר בהיר. לפעמים יבא זמן, שיגלה כח הכרחי לסלק איזה דבר מהאמונות המוכרחות מתוך חוג האמונה, מפני שכבר הגיע מצב הקיבוץ ההוא למדה זו, שאיננו צריך עוד להיות נסעד בצד ההכרחי ההוא של ציור אמונה זו. אז תוחל איזה מין תסיסה, מצד אחד נראה הדבר כפרצה ביסוד האמונה, ומצד השני כהארה והזרחת אור על האופק האמוני, והוספת כח ליסודה. ובאמת שני הצדדים הנם דברי אמת. לא כל האנשים ולא כל הסיעות יבוכרו בפעם אחד ובתקופה אחת, ויזדמן הדבר שחלק אחד כבר בא עד אותה המדה בפתוח הכרתו ותרבותו, עד שאיננו צריך עוד לאותו ההכרח של איזה צד מן האמונה המוכרחת, וכיון שכן, הרי הענין ההוא דבר יתר אצלו, שהוא מעכב על מהלך רוחו, וקדושת נשמתו ותעופתה. אבל באותו החוג שלא בא עדיין למדה זו, וההכרח הוא עומד לו בעינו, סילוק ענין מוכרח זה היא קציצה בנטיעות והריסת האמונה.",
        "summary": "אמיתוֹת האמונה הנן נצחיות, וכל השינויים החלים באמונה במהלך הדורות הנם רק באמונות המוכרחות שסביבן."
    },
    {
        "id": 64,
        "article": "לרדת מעל הבמה ההיסתורית אפשר רק לעם אשר גמר את אשר החל, ולחזיון רוחני אשר הוציא את כל הכמוס עמו לאור עולם. להתחיל ולא לגמור, זהו דבר שאינו נוהג לגמרי במציאות. ההרגשה הפנימית שהיא אדירה בקרבנו, להעמדת קיום היהדות, בדעותיה ומעשיה, ביחד עם גויתה ואדמתה, נובעת היא מההכרה הכללית של הציבור, שעוד רב ממנו הדרך לגמור את אשר החילונו. התחלנו להגיד איזה דבר גדול, בינינו לבין עצמנו, ובאזני העולם כולו, ולא גמרנוהו עדיין. הננו עומדים באמצע נאומנו, ולהפסיק לא נרצה ולא נוכל. לא נעזוב בשום אופן, לא את ארחות חיינו הלאומיים ולא את שאיפותינו המופשטות, העולים מעל כל חוג פרטי, שהם יחד קשורים זה בזה, כשם שלא נעזוב את תקותנו לשוב להבנות ולהיות לעם על האדמה ההיסתורית שלנו כימי עולם. לא נוכל לעזוב את כל אלה. האידיאלים המחיים את הכלל, אינם ניכרים כל כך איך הם תופסים מקום בחיים, אבל הם הם הנם המחיים את החיים כולם. כשהם מסתלקים, נשמת החיים מסתלקת. לא נבהל גם כן משום מה שאנו מגמגמים כל כך במבטאנו, כשאנו מדברים על דבר משא נפשנו. יודעים אנו שאין החסרון בבהירות הרעיון ואמתתו. האמת בקרבנו חזקה היא למדי, אבל עשירה היא כל כך, ושוטפת עלינו המון רעיונות, עד שאין אנחנו מסוגלים עדיין להסבירה בשפה ברורה. בשביל כך לא נסוג אחור. כמה שכח הדיבור שלנו ירשה לנו, נדבר ונסביר. בתוכיותנו אנו מבינים את הגיונינו. בהמשך הזמן יצא גם דיבורנו מהגלות הכבדה שהוא כבוש בה, ונוכל לדבר, לתאר ולהסביר במבטאים ברורים, את אשר אנו מבקשים בהוייתנו השלמה. עד תור הזהב ההוא אמנם לא נחדל מעבודתנו המעשית והרוחנית.",
        "summary": "עם שהתחיל לעשות היסטוריה, מדרך הטבע יסיים מלאכתו, ודיבורנו ייגאל מגלותו ונוכל להבהיר את דרכנו."
    },
    {
        "id": 65,
        "article": "החיים המאושרים, בין של יחיד בין של ציבור, הם הולכים ונמשכים כפי אותה המדה שהם דורכים בפועל את ההדרכה המעשית שהאידיאלים היותר נשגבים הם מחייבים אותם. כל עליה מעשית בפרטי הדייקנות של התנועות, שעל פי המשך ההגיון היותר נשגב ורחב, ההגיון העולה מכל חוגי הצמצום האנושי, הן המשכות של הגשמת האידיאלים המרוממים, והצידוד כלפי התפתחותם ועילוים, כל עליה כזאת גוררת היא אחריה ברכה כמוסה במעמקי החיים, מחוללת היא כח רוחני גדול, וממשכת איתנות לתוקף האידיאלים ונצחונם בעולם הפנימי של היחיד, ובעולם החיצוני הכללי. ולהיפך, כל נסיגה, כל הבלעה ואי הקפדה של הסדר המעשי, שהאידיאלים היותר נשגבים הם מחייבים אותם בכללותם, אף על פי שמצד אותה הנסיגה בעצמה לא תוכל השלשלת האידיאלית להיות נפסקת בפועל, הולכת היא עדיין בנצחונה את מסלולה על ידי כחות רבים שהיא מוצאת לפניה, מכל מקום אותה הנפש הנסוגה, היא מחשכת לה את עולמה. וכשהנסיגה המעשית מתפשטת, הזוהר האידיאלי מוכרח להיות נחשך, ונרו הולך ודועך. עד שמתפרץ מאיזה סוגר כח אחד אדיר, צפון במעמקים, שמוחה בכל תקפו על הרמיסה האידיאלית, וגובה את הדקיון של העלבון הרוחני מהעולם המתדלדל ומתרשל. הולך לו כח איתן זה ובונה את הפרצות, מקומם את הנכשלים, ומעודד את החלשים, עד שהשכינה האידיאלית שבה לשכן בכבודה בנשמותיהם של בני אדם, הראויים לקלוט אל קרבם את אוצר החיים האמיתיים, בכל תקפו ועשרו.",
        "summary": "הזוהר האידיאלי וההדרכה המעשית הולכים בד בבד, ובהחלש אחד מהם יירמס השני."
    },
    {
        "id": 66,
        "article": "כל מה שההכרה האידיאלית הולכת ועולה, כך משתרגים ענפיה ביותר. וכל מה שהיא נקמצת ונחשכת, כפי מדה זו הענפים מתקמצים, ואינם יכולים להתפשט. הרחבת הענפים של האידיאליות, אנו מוצאים בגובה העליון, בהאידיאליות האלהית של סדר ההויה. החיים בטהרתם, ברומם, ברוחניותם, במוסרם והשכלתם, עומדים בראש האידיאל. ומתוך הברור המובהק של האידיאל, בהדעה העליונה, בחכמת היצירה, הענפים הם רבים ומסתעפים מאד. צרכי החיים רבים ושונים, וכל סדריהם רחבים הם, ותופסים מקום רחב במציאות, ואין חסר גם הצורך היותר רחוק מלהיות נמצא. וכל זה הוא מפני שעז מאד הוא הכח המכיר, הבא עד תכונת החפץ והיכולת, להוציא אל הפועל את האידיאל הנשגב של החיים. תורת ישראל מצויינת היא בהגשימה את האידיאליות המופשטה בכל סדרי החיים. והסדרים, מתוך שהם תכסיסי האידיאליות, הם גם כן מתרחבים, נושאים ענף ופרי, והכל הוא משוקה מטל החיים של שורש האידיאליות, שהוא ינצח את כל מה שהוא עומד לנגדו, וכל מה שרוצה למעט את כח התפשטותו. ניצוץ קטן בכמותו נראה לפעמים האידיאל, אבל גבוה, רחב לאין קץ, ועמוק ממעמקי תהום, הוא באיכותו. נמצינו למדים, שהאידיאלים צריכים להיות עבודים בעצמותם, וביחש שבינם לבין ענפיהם הרבים, האידיאלים הנראים מקומצים בתור נקודה אחת קטנה, מפני שלפעמים משפט קטן ורגיל יכלול רכוש אידיאלי מרובה מאד, וצריכים אנו לבאר את העושר הכמוס בו, וביותר מזה צריך להעבד היותר שבין עצמותם של האידיאלים לענפיהם המעשיים.",
        "summary": "האידיאלים מתפשטים בכל ענפי החיים, ומכך נובעת התפשטות התורה בכל סדרי החיים."
    },
    {
        "id": 67,
        "article": "לפי אותו הערך שההכרה האידיאלית וחוסן הרוחני מתגבר בלב, כן היחש שבין התוצאות המעשיות להרעיונות הכלליים מתקשר בקשר יותר אמיץ. ונימין כאלה שאינם יכולים לקשר כלל ענין לענין כשהרוח האידיאלי חסר ממקורו, מספיקים הם לקשר בקשר אמיץ וחי המון מעשים, בדייקנות עליונה, לרוח אידיאלי מקורי. והתמימות המעשית, מאוזרת בגבורה והוד נורא, הולכת וכובשת לה את נתיבות החיים. כל פרצה מעשית, מסובבת היא בעקרה מכהות האור של האידיאליות הכללית, שחדל לפי מיעוט האורה כח החיים הפנימי לעשות את פעולתו, והקשר החזק שבין הרוח והמעשים מתרופף, עד שנהפך לרועץ, ולבחילה במעשים שהם תוצאותיה של האידיאליות הנשאה, דוקא מטעמה של הנטיה לאידיאליות עצמה. ומתבאר בזה החזון הרגיל שאנו פוגשים במתנשאים למרומי רוח מוסרי ברעיון, המעפילים להרס כל מבצר מעשי מדוייק וחוקי, שבאמת ההתנשאות הרוחנית איננה נטיה אידיאלית בריאה ומקורית, אלא כהות האורה החיה במקורות הנשמה לפי טבעה, וירידתה הפנימית, המגדלת את הסגנון החיצוני בעושר מילים נפוחים, ורעיונות מלאי התפעלות והתרגשות חולנית, המגדלת את הכמות האידיאלית על החשבון של איכותה היסודית. והרפואה לחולשה זו איננה דבר אחר כי אם הגדלת ההכרה האידיאלית בעוצם טהרתה, על ידי העמקה והרחבה ברוח מקורי היותר נעלה, שאז מתגלה רוח גבורתה וכחה הפועל, המנצח את החולשה המעשית, ומשיב להאידיאלים את כל הוד עוזם.",
        "summary": "ככל שתגדל ההכרה, יתקשר העולם המעשי במקורותיו הרוחניים, ויגבר העומק האיכותי על השטחיות המתנגדת לדייקנות המעשית."
    },
    {
        "id": 68,
        "article": "האמונות המוכרחות הן הסתעפיות היוצאות מהאידיאלים המקוריים אל האידיאליות המוגשמת בחיים, והן נובעות בדרך ישרה מהאמונות שהן אמיתיות מוחלטות. יסודן של האמונות המוכרחות ומקום מושבן, הוא בכח הציור, בחוש האסתתי. מתלבשות הן בשפה, במליצה, ובהגשמת המעשה, המגביל בחוג המעשה אל האמת המוחלטת שבספירה הרוחנית. מקור האמונה הוא באמונה האמיתית, באמתתה המוחלטת, בתמצית הטוב והעילוי שבה, במקור החיים וההויה הכללית והפרטית. כשהאמונה הפנימית היסודית מתגברת, מאצלת היא מהודה ועזוזה על האמונה המוכרחת, ועם אצילותה עומדת היא האחרונה במקומה, מבססת ומבסמת יפה את החיים המעשיים, נותנת להם את הברק הראוי להם, מעדנתם ומשפרתם. ולעולם לא תצטרך להלביש את עצמה בלבושים שאינם שלה, ולתאר את תכונתה בתכונה שאינה הולמתה, דהיינו תכונת האמונה העליונה, אמונת האמת. אמונת האמת מעלה אותה אמנם בתור בסיס מעשי לכבודה, וכל מה שהיא תהיה יותר מובלטת וניכרת, כן מובטחת היא האמונה הבסיסית במעמדה, בפעולתה על החיים, ובכבודה, בכח המצייר והמדמה של הכלל והפרט, עד שאפילו המעשים שהם יכולים לפגום בכל שהוא את הדרת קדושתה של האמונה התחתונה, הנם היותר מוזהרים והיותר שנואים, בהכרה פנימית מוסרית, מכל השדרה האנושית היותר אמיתית וישרה. וכך הולכת היא האמונה התחתונה ומתרחבת, וכל מה שהיא מתרחבת בחוגה, היא נעשית כלי יותר רחב לקבל בתוכה את כללות ההוד והאור של האמונה האמיתית, אמונת אֹמן.",
        "summary": "האמונות המוכרחות הן התלבשות והצטיירות של הנקודה הפנימית של האמונה, והן נזקקות זו לזו ככלי ואור."
    },
    {
        "id": 69,
        "article": "הרוח הגדול והנעלה, השואף לגדולי גדולות, הוא, רק הוא, מחזיק את החיים ואת האנושיות בהודה וגבורתה. מתאימה עם גבורת החיים המלאים, שממלאים גויות מלאות דם בריא וחיל עצום, מרץ כביר וצהלת חיים אדירה, היא רק גבורת רוח באיתן עליונותה, הזורחת ועולה על האנושיות בכח העז של ישראל, ההולך ומתבלט בחיינו, בהתפרצם עתה בזרם של הנטיה להתקוממות האומה על אדמתה ההיסתורית.",
        "summary": "רק שאיפה לגדלות, מתאימה לגבורת החיים המתגלה בימינו."
    },
    {
        "id": 70,
        "article": "אנו צריכים לגלות מה שאנו מרגישים מהפעולות הטובות שהמצות פועלות עלינו, איך הן בונות את עולמנו, העולם היחידי והעולם הציבורי הלאומי שלנו. התפילין הם משכללים את ציורנו, יש להם סגולה לחקוק בנפש המניח אותם את התמצית של אותם הדברים הנאמרים בהם. האותיות פועלות את פעולתן על החקיקה הנפשית. התמצית הרוחני הפנימי, שהיא תכלית הדברים של הפרשיות הללו, בונה היא בכל יום את הנשמה הישראלית, בונה היא כח הציור המיוחד אשר לישראל, שהוא נותן צביון סגנוני לכל תכונת החיים, לכל חיי הרוח והמוסר, לכל המהות הישראלית. ודוקא על ידי הוספה של מזון רוחני זה, שהלך הוא מידי יום ביומו ובסם את הנשמה של כל בן ישראל, הקיץ הרוח העברי, והיה תמיד נעור וחי, מוכן לסגולתו הפרטית. יסוד גדול הוא בחינוכה של האומה הישראלית, חקיקת רוחה על פי מצבה המיוחד. המאכלים, מאכלים שלה, מתאימים הם לרוחה פנימה. האסורים לה, מטשטשים הם את הרוח. אין אנו צריכים למצא את הטשטוש הזה בסגולת המוסר הכללי. המוסר הכללי של האדם הולך הוא בדרכים אחרים. איננו נזקק כל כך לצירוף הנפש בהתחלות נטיותיה. דבר זה מיוחד לישראל. המאכלות האסורות מטמטמות את הלב, מאבדות את הרושם של ציור החיים המיוחדים לישראל, הקדושה הישראלית מתטשטשת על ידם, ושוב אין כחות הנפש מתקשרים בתכונה ישראלית, והיחידים הללו נעשים כמו אברים, שתוכן החיים הפנימיים של האומה, בעומק הרגשותיה, איננו נכנס בתוכן, נשמתם נפגמת. אין ליחיד שבישראל נשמה כי אם לקוחה מכללות האומה, זאת היא הסגולה של גוי אחד בארץ. הוי מי יגלה את פני הלוט, יראו ויכירו כמה צריך לכבד כל חק ודין.",
        "summary": "צריכים לגלות את פעולתן של המצוות ושל העבירות, כגון – תפילין ומאכלות אסורות."
    },
    {
        "id": 71,
        "article": "מתוך המוסר החפשי, המוסר האנושי, נקח מוסדות להקמת האמונה, אמונת ישראל, הדרושה כל כך לנו ולעולם כולו. נבאר את חזיונותינו הפנימיים, את עומק קורת נפשנו בדבקות בד', דוקא כשאנו מציירים, קוראים ומכוונים בשם ד' אלהי ישראל. הכוונה הזאת, נבאר כמה היא משקטת את רוחנו, כמה היא נותנת נופש לנשמתנו, ומכשרת אותנו אל החיים הטהורים, שיש בהם גם חיל וחוסן, גם קדושה וטהרה. המוסר איננו מתרכז רק במעשים טובים לבד, הטובים רק במובנם החברותי. המוסר הוא ראשית הכל תכונה פנימית עדינה, שוכנת בנשמה לבקש את הטוב, את הטוב המוחלט, להיות בעצמו טוב, להיות דבק אל הטוב. רוח קודש זה, אינו נמצא לנו כי אם בתוכן הדבקות האלהית, הבאה לנו מתוך אמונת ישראל, המעשית והעיונית. אנו מוכרחים הכרח רוחני, פנימי, מוסרי, להיות מובלעים בתוך האומה, אומתנו, האומה שמכללה, מכלל כל דורותיה, יש לנו כל אוצר החיים שהם חיים באמת, שאנו חשים בקרב רוחנו פנימה, אנו מרגישים, כשאנו עומדים במצב טהור זה. אנו אוהבים את שם ד', את אור ד' השוכן בנו, השורה באומה כולה. אנו אוהבים את התורה, את המצות, את חוקי ד' ומשפטיו על ישראל. הדעה הולכת ומתרחבת בקרבנו פנימה, הולכת היא רטובה מטל של חזיונות נעלים ושל הרגשות נעימות. יש לנו אהבה, יש לנו מה לאהוב, מה לכבד, מה לקוות, במה למלא את תוכן החיים. מלאים אנו כל, מלאים דבר, דבר שיש לו עמנו שייכות עצמית, פנימית, כבירה ונצחית. אנו נקראים מקרבנו, מעצמנו, לצמצם את מבטנו אל תוכיותנו. נוכל אחר כך להרחיב את הרעיון, לפשט את המחשבה על פני מרחב כל, אבל בתחילה אנו מוכרחים להתקשר לחיים האמיתים שלנו, לחיינו פנימה, לתוכיות נשמת נשמתנו, בנחת רוח, בנעימה, בחסד, בגבורה, באהבה ורעננות החיים.",
        "summary": "אמונת ישראל באה מתוך הציור הפנימי שלהם במוסר, ובתורה ובמצוות המיוחדים להם."
    },
    {
        "id": 72,
        "article": "שמעו אלי עמי, מתוך נשמתי אני מדבר עמכם, מתוך נשמת נשמתי, מתוך קשר החיים שאני קשור בכולכם, ואתם כולכם קשורים בי. מתוך אותה ההרגשה שאני חש אותה עמוק יותר מכל הרגשות החיים שלי, שאתם, רק אתם, רק כולכם, כללכם, כל נשמותיכם, כל דורותיכם, רק אתם הנכם תוכן חיי. בכם אני חי, בכם, בחטיבה הכוללת של כולכם יש לחיי אותו התוכן שהוא קרוי חיים. מבלעדיכם אין לי כלום. כל התקוות, כל השאיפות, כל הערך של שיווי החיים, הכל אני מוצא בקרבי רק עמכם, ואני זקוק להתקשר עם נשמותיכם כולכם, אני מוכרח לאהבה אתכם אהבה אין קץ. אי אפשר לי להרגיש שום הרגשה אחרת, כל האהבות הקטנות עם הגדולות שבכל תהלוכות חיי, הכל אצורות הן באהבתכם, באהבת כללותכם, הכלל שכל הפרטים שלכם בו הוים וחיים. כל אחד מכם, כל נשמה בודדת שמכלל כולכם, הוא ניצוץ גדול וחשוב מאבוקת אור עולמים, המאירה לי את אור החיים. אתם, נותנים אתם לי תוכן לחיים, לעבודה, לתורה, לתפילה, לשירה לתקוה. דרך הצינור של הוייתכם אני חש את הכל, אני אוהב את הכל. על כנפי הרוח של חבתכם אני מתנשא לאהבת האלהים, והיא מתחוורת לי, מתבררת אצלי, משתלהבת בלבבי, מתצחצחת ברעיוני. עמכם, עמי, אומתי, אמי, מקור חיי, עמכם אני מעופף למרחבי עולם. עם נצחכם אני חי חיי נצח, עם פארכם אני מלא הוד ותפארת, עם ענותכם אני מלא מכאובות, עם הצער שבנשמתכם אני מלא מרורות, עם הדעה והתבונה שבקרבכם הנני מלא דעה ותבונה. אוצר חיים הוא לי כל קצב, כל חק, של מעמד רגליכם. ארצכם, ארץ תקותכם, קודש היא לי, שמיה לי מקור החן, מקור פאר העולמים, כרמלה ושרונה מקור התקוה, מקור הברכה, מקור ששון החיים, שיתה ושמירה עוטים לפני הוד ויפעת עד.",
        "summary": "אהבת כל אחד מישראל, השמחה בשמחתו והצער בצערו, הם הצינור לאהבת הכל ולאהבת ה'."
    },
    {
        "id": 73,
        "article": "אני מלא אהבה לאלהים. אני יודע שמה שאני מבקש, מה שאני אוהב, איננו נקרא בשום שם. איך יקרא בשם מה שהוא יותר מן הכל, יותר מן הטוב, יותר מן המהות, יותר מן ההויה. ואני אוהב, ואני אומר, אני אוהב את האלהים. שוכן הוא אור אין סוף בהביטוי של השם, בביטוי של האלהים, ובכל השמות והכינויים שלבב האדם הורה והוגה בהנשא נשמתו למעלה למעלה. איני יכול להשביע את נשמתי באותה האהבה הבאה מקשרי ההגיון, מחיפוש אור אל שעל ידי העולם, שעל ידי ההויה החודרת לתוך העינים. נולדים לנו בנשמותינו אורות אלהיים, אלהים רבים להשקפת רוחנו, אל אחד אמת, ולפני אחד, בעומק אמתו. אלהים מתגלה, שולט בנו, כובש את כל רוחנו, רוח כל היקום. כל מקום שיש רעיון, רגש, מחשבה ורצון, כל מקום שיש חיים אציליים, רוחניים, מולך אור אלהי, מושל, כובש, מתנוצץ, מתהדר, מהדר ומפאר, מחיה, מרומם, הכל מתוך הבהירות של אור ההויה. מולך ומת. הממלכה קצובה כל זמן שהיא באה מתוך העולם, מתוך ההויה. לפעמים מתגבר האור, רוצה החפץ באור יותר עדין, יותר פנימי, יותר אמת, שהוא לעצמו יותר עזיז בתוכן תוכיותו, מופיע האור על הכלי, המחשבה על ההויה. אין המעמד יכול להתקיים. אין התוכן הולם, משתברים הכלים, מתים המלכים, מתים האלים, נשמתם מסתלקת, מרקיעה לשחקים, הגופים יורדים לעלמא דפירודא, ההויה מתיצבת ערומה, בודדה, קרועה, פזורה. בקרבה כנוס, גנוז וטמיר, חשק עולמים לאור עליון. חסד עולמים הניח בכלים הנשברים את אורו, את ניצוצותיו. בכל תנועה, בכל תוכן חיים, בכל מהות יש, יש ניצוץ, ניצוץ של ניצוץ, דק, ודק מכל דק. האור הפנימי, אור אלהים עליון, בונה ומיסד, מקבץ נפזרים, מתקן עולמי עד, מסדר ומחבר. מתגלה מלכות עולמים מאור אין סוף שבתוכיות הנשמה, מהאלהים אל העולם, אור חדש נולד, אור זיו הדר פני אל.",
        "summary": "אהבת ה' אינה יכולה להתמלא בכלי ההוויה, ורק ניצוצות שנשארו אפשר לקלוט."
    },
    {
        "id": 74,
        "article": "בכלל, האמונה היא שירת החיים, שירת המציאות, שירת ההויה. והשירה היא ההשגה היותר חודרת, יותר פנימית, במעמקי מהות המושג, בתוכנו הפנימי, מה שאי אפשר כלל לההשגה הפרזית. על כן האספקלריא האמיתית של החיים, היא דוקא בתוך שירת החיים, לא בחיי החול המתבטאים על ידי הפרוזה. אוי לו למי שרוצה לאבד מן החיים את הדר השירה שלהם, הוא מאבד את כל התוך של החיים, ואת כל האמת שבהם. הפרוזה כולה היא תופסת את ערכה מפני שהיא נסמכת על שירת החיים.",
        "summary": "האמונה היא שירת החיים, החודרת לפנימיות הנפש יותר מהפרוזה של חיי החול."
    },
    {
        "id": 75,
        "article": "כשאדם אוכל, שותה, עושה כל צורך גופני, מתרגש באיזה התרגשות נפשית שיש בה עונג נפשי, מתעוררים בו כחותיו, לא לפי מדת השכל, הצדק והיושר, לבדם, כי אם כפי אותה המדה שהטבע הפשוט, וגם המקולקל מכבר על ידי מעשים בחיריים בלתי הגונים, שלו ושל כללות האדם, מושך אותם. מדה זו נוהגת באדם ובעולם. ההכרה הבהירה רואה ברוח האדם חלק מן ההויה הכללית, כשם שההבטה השטחית רואה בגופו וכחותיו כן. ומצד רוחו גדול הוא האדם בעולם הרוח, ועל כן הוא תופס מקום חשוב מאד, ועילוי רוחו והשפלתו, שכלולו וקלקולו, הוא הנושא היותר חשוב לטובי החושבים וההוגים המעמיקים. מגביר אדם את רוחו לצד הטוב, כלומר לצד התכונה שהיא מכוננת לשכלולה של ההויה, לכללותיה ולפרטיותיה, לרוחה ולגויתה, מגביר בזה בפנים ידועים וחשובים למאד את הטוב בכל ההויה כולה. החשבון מתמצה, בין מיד בין לאחר זמן, והתכונה מתהוה, בין בהויה זמנית בין בהויה שצורתה ביחש להזמן היא שונה הרבה מתכונת הזמן שאנו רגילים בו. הסקירה של הרוח הטהור, המתנשא מעל לתקרה הנמוכה של החושים ונושאיהם, מדברת היא, במדה של תכונת האדם ברוחו ונפשו, על דבר ההויה כולה. מונה היא את הכחות שבמציאות לפי ערכם בעולם הקטן, שהוא באמת העולם הגדול עצמו. מוצאת היא את אופי החיים, בכל תעלומותיהם ובכל מסיבותיהם, ערוכים בסגנון כזה, שאפשר להציץ מהם על כל ההויה, על העולמות כולם, על עולמי עד. וההבטה הזאת, כשהיא קבועה, כשדרכי החיים מתאימים לה, היא פותחת שערים נפלאים, שערי שמים ממש, במלא מובנם. אשרי הדופק עליהם תמיד, יתנשא בהם ועל ידם מכל שפלות החיים, יתרומם ויתעלה על כל המעשים, וכל העולם כולו כדאי הוא לו.",
        "summary": "נפש האדם והעולם ערוכים זה כנגד זה וכלולים זה בזה, ומכאן באה השפעתם ההדדית והיכולת להתבונן וללמוד מזה על זה."
    },
    {
        "id": 76,
        "article": "משתוממים הם הרעיונות מפני הדעות הזרות ההולכות ושוטפות בעולם, בין דעות זרות של כפירה מוחלטת, בין דעות זרות של נטיות לאמונות זרות, נוצריות, מושלמניות, בודיות, וסתם עבודות זרות. וכל אלה פורצות הן בשטף אל תוך המחנה, לוקחות לבבות רבים, ומעוותות את הדרכים. המגינים על הדעות, ביחוד של היהדות, מרימים קול צוחה, מבטלים את הדעות הרעות, מגלים את זיופם ושקרם, והדבר מסופק מאד אם יעלה בידם החפץ להשיב אחור את מה שהחל להתפרץ כהר פרצים. אבל הסתכלות יותר חודרת צריכים אנו למאורע כזה, הסתכלות כללית ומקפת, ועם זה פרטית וחודרת עד לפנימי פנימיותן של כל המון הדעות ותוכני הרעיונות האמוניים שבעולם. בכל יש ניצוץ אור. הנטיה הכללית של האדם שואפת אל הטוב, אל האמת, אל האושר הרוחני במעמקי מובנו. עותה אמנם הרשעה והבערות האנושית את הדרכים. אותו הניצוץ הטוב, אור ד', אור האורים, שאי אפשר לנו לבטאו, איננו יכול להתלבש באותיות של שום מבטא, גם לא של שום רעיון, גנוז הוא, חבוי הוא, במעמקי הקליפות היותר גסות. הולך העולם ומתבסם, הדעה הישרה הולכת ומרחבת את דרכה, ההגיון הבריא והניסיונות הרבים מפנים את הדרך מהמכשולות, הטעיות הולכות ומתמעטות, הסיבוכים של הדמיון הגס הולכים ומתפרקים. נשאר בחובו, בעוצם תקפו, עז הרוח הפנימי, הדוחף את ניצוצי הטוב להגלות. וניצוצי הטוב, שהם זיקי אור אמת מזוהר אור אלהים אמת, מתחילים להתראות מתוך כל חגוי ארצות מאפליות. על כן מתחילים להתנוצץ אבקי האמת והאור המפוזרים בין כל האמונות השונות, שהן כולן נובעות ממעין החי היחיד, שעקרו ושרשו הוא תמיד אור ישראל, האמונה הטהורה העומדת על הבסיס היחידי, שמעמידה לעד, ושלעד לא ימעד. לזאת, תחת לדחות את כל התוכן של הארג המחשבי שהניצוצות הקטנות של הטוב מתחילות להתנוצץ ממנו, ושהם בעצמם מצודדות נפשות ללכת אל עמקי התהום, ששם עוד החושך שולט בעוצם גבורתו, שזה לא יצלח, עלינו להרבות את האור המקורי, לגלות את הרוחב ואת העומק, את הכלליות והנצחיות שיש באורן של ישראל, ואיך שכל ניצוץ שהוא טוב שבעולם אחר מתגלה הוא, נובע הוא ממקורו, ומתחבר אליו בחיבור טבעי. אז מכל הניצוצות המתגלים מחדש, יתוסף אור וחיים לנשמת האומה הכבירה בעז רוחה, בכח אלהים שבה, ולבבות צמאי אורה, יביטו אליה ונהרו, ולא ילכו לרעות בשדי אחר, גם את אותו המרעה אשר החלו לחשוב שאך שם הוא מקומו.",
        "summary": "הכפירה והדעות הזרות הן ניצוצות של שאיפת טוב החבויות בקליפות גסות, וצריך לבררן."
    },
    {
        "id": 77,
        "article": "כשהאדם מסתכל בעצמו, ורואה את כחותיו הגשמיים והרוחניים, את כחות החיים שלו ושל המציאות כולו, ומכיר הוא בהכרה פנימית את העילוי הרוחני, האור העליון שבהויה, חודר ומבחין בטובה העצום של שפעת המציאות במקורה האלהי, מיד כל כחותיו מתחילים להיות כמהים לאותה האורה, והשלמות הכללית מטבעת את חותמה על נשמתו.",
        "summary": "התבוננות בטוב ה' שבמציאות, ובאור ה' שבהוויה, מעוררת את כמיהת האדם אליהם."
    },
    {
        "id": 78,
        "article": "הכח המתפשט בעולם, העוסק בפעולות שכליות, מדותיות ומעשיות, כשהוא מתרחק הרבה ממקורו העליון, נעשה עלוב, חשוך, ופעולותיו נעשות לקוייות. בנפשו של אדם גם כן זו היא המדה הנוהגת. כשמשיבים אל המקור את הכח, אל רוממות האצילות, הוא נעשה זך, טהור, מואר וחזק. כשהכח העליון צריך לחדש פעולות יותר בהירות, מאסף אליו את כחותיו שנשפלו, מתגדל על ידי אוסף זה הכח המקורי, ומחולל דברים חדשים.",
        "summary": "כמו בעולם כך באדם, ככל שמשיבים את כוחות הנפש למקורם – הם מיטהרים ומתחזקים."
    },
    {
        "id": 79,
        "article": "המצות בונות הן את הנשמה, בין נשמת היחיד, בין נשמת הציבור. השירה האלהית משוטטת ומרחפת על פני המצות, וחודרת בתוכיותן. הרעיון הגדול של התוך המלא של אמונת אלהים, בצורתה הרוממה, המאשרת את החיים, הולך הוא ומתלוה עם כל מצוה בצורה פרטית המיוחדת לה. הצורה המיוחדת ההיא מתחקקת היא בנשמה, לפי התוכן של המצוה, ולפי הערך של הדבקות הנשמתית אל האור העליון שבמצוה, וכן הנשמה מתגדלת, וכחה מתרבה.",
        "summary": "המצוות בונות את נשמת היחיד והכלל, על-ידי קישורן את האדם לשירת האלוהות שבהן."
    },
    {
        "id": 80,
        "article": "באין מטרה לגבורת החיים, תלך הלך ונמוג, חילה ימעט וישח, והיא תתנונה, ותצעד אל הבליה הנכונה לפניה במורד. וגבורת החיים המעוטרת בכלל, בקהל עם, היא מופעת במטרתה הנכונה לפניה בחיינו אנו, בחיים התוכיים שלנו, שבשביל כך אנו חיים וקיימים, נלחמים ומנצחים.",
        "summary": "בלא מטרה לגבורת החיים, היא תלך ותתנוון."
    },
    {
        "id": 81,
        "article": "העין הפקוחה רואה את החיים המתפשטים בכל ההויה, בכללותה ובפרטיותיה. ומביט ומקשיב לעליותיהם וירידותיהם של כל הפרטים, מאחד בשכלו את נשמת האדם, מדעו ושאיפת רצונו, עם כל ההויה, והכחות היותר נמוכים, מצומצמים ונרדמים, ומגביה למעלה את ציורו עד רם ונשא. כל אשר יבא עמו במגע רחוק או קרוב, הוא נתפס בפנימיות חייו שלו. מדי אכלו, שתותו, וכל עסקי גשמיותו, מכיר הוא גלי חיים שוטפים מן הכל אליו, מתבקשים להעלות על ידו ועמו. אוהב הוא את הכל, מרחם הוא, מלא הוא הוד ויפעת גבורה, רוצה בעליית הכל. ובעלייתו הוא, מתדבק הוא דבקות פנימית תמיד, בתשוקת הרוממות שאין עמה הגה ורעיון, מפני שהיא גדולה מכל מחשבה, אדירה מכל שם. עושה הוא בסיס לתשוקת עולמים זאת כל מוסר וכל צדק וטוב.",
        "summary": "בעל העין הפקוחה, מקשר את פנימיות חייו לכל ההוויה בכל מעשה שעושה ובכל אכילה שאוכל, ומעלה אותה עמו."
    },
    {
        "id": 82,
        "article": "מלאה היא ההויה אורות ומחשכים, סדרים ובלבולים, תיקון ותוהו. האדם הוא תמצית מלא, שההויה כולה משתקפת בו. פונה הוא האדם במבטו, בנטיית דעתו, אל האור, הסדר, התיקון שבההויה – הרי הוא בעצמו מואר, מסודר ומתוקן, ומוסיף עוד בכחו אור, סידור ותיקון בההויה כולה, בתור גורם יסודי וחלק עצמי ממנה, שאינו עומד לעצמו, כי אם פועל ומתפעל מכללה. פונה הוא לצד השני, לחושך, לבלבול, לתוהו – הרי הוא עצמו מתמלא חושך, תוהו ובלבול, ומוסיף את הקלקולים הללו, באופן נערך, בההויה כולה. הנטיות הללו שונות הנה, באיזה אופן נוטה הוא האדם לכאן או לכאן, אבל העקרים שלהם הם הרצון, והמעשה שעמו, איזה עובדא שתהיה המשלמת את הרצון, חמרית או רוחנית, בחביוני המסתרים. מסתכל האדם לפעמים בעמקי המחשכים שבמציאות, בראשי צוקין, שכל קלקולי החיים, כל הבלי השוא וכל מרורות הרשעה, מהם יוצאים. הכח המתפשט במציאות, המתגלם ועלול אל התוהו והרשעה, נטיית הלב שבאדם מוצאת גם בו יחש גדול. רע מנעוריו הוא יצר לב האדם, לנפלאות יחשוק, להעמיק ברשע, לעולל עלילות נוראות, שהרבה יחריבו, ידאיבו, יבלבלו ויחשיכו. ומין הונאה של פועל, של שורר ומושל, הולכת ונצמחת מזה. והרשעה עושה לה כנפים, ומתגדלת בלב, במעמקי הנשמה ובמעמקי המציאות. הכישופים, וכל זוהמת מפעלם, הנם פרי העמקה זו, שמקורה הוא הרע שבמציאות, המכוון לעומת יצר לבו של האדם הרע, המתיחש זה אל זה על ידי יחושים שונים, שההעמקה של הרע במציאות מוצאת בהם את המון חוקיה, כחותיה ומסילותיה וארחות לימודיה.",
        "summary": "האדם כולל כוחות תוהו ותיקון, וביכולתו להיות מואר ולהאיר, או מוחשך ולהחשיך."
    },
    {
        "id": 83,
        "article": "האדם, שהוא בפנימיות נטיות גופו ומזגו נוטה לרעה, חית האדם שבקרבו, הרעה, נוטה היא אל ההסתכלות וההתקשרות העצמית אל צד החושך והבלבול והתוהו שבההויה. החפץ להחריב, לשבר, לכלות, אמיץ הוא מאד בתוכן רוחו, ועל פי משקל זה הולך הוא זרם המדע וההשערה השכלית, ההצטיירות של הדמיון, וכל מערכי ההויה המתיחשת אליו, בקרבו וחוצה לו. אבל האדם נוצר לעבוד עבודת אלהים. עובד הוא את אלהים במה שהוא משכלל את עצמו, את הוייתו, ואת כל ההויה המתיחשת אליו יחש קרוב או רחוק. מעבד הוא את רצונו, בהטביעו בקרבו הטבעה עליונה עדינה של הטוב האלהי. לפי עידון רצון זה, כך ההויה הולכת ומתיצבת נגד עיני רוחו בצדה הבהיר, המסודר והמתוקן, לעומת מצב עולמו הפנימי, ההולך ומתתקן, הולך ומשתכלל. כל כח ששואב האדם אל קרבו מההויה הסובבת, נעשה מוטבע בכחו הפנימי, ומטביע לפי ערך זה בהרחבה את כחו על ההויה הסובבת, העסוקה תמיד לעבד ולתקן, או לבלות ולקלקל. מדי יום ביומו, כשהאדם מרומם את רצונו על ידי עבודת ד' המיוחדת לעולמו הפנימי, היא עבודת התפילה, מאיר הוא בזה את נפשו בקרבו, מעדן הוא את כח הוייתו, לצאת מתוך מחשכי הרע והשממון, אל מאורי הטוב וההתישבות. מחשבתו ורצונו פונה היא מכל ערפלי חושך שלצד הקלקול שבההויה וכל אגפיהם. אחרי אשר הכין רוחו בקרבו, נכון לו לקחת מזון אוצר כח מהמציאות החיצונית, לספח אל כחו. כח זה יוסיף עצמה אל האור, אל האמת, אל צורת האדם המאירה, אל צד הקודש, הדעת הברורה שמשתקפת בתוכן ההויה. אבל אם בעוד רוחו עכור, בעוד מצב נפשו מצומצם במאסרי הגוף כמו שהוא, בעוד לא זרחה הנפשיות הפנימית עליו את אורותיה, בעוד הדם עושה את שלו על פי תכונתו הפראית, המתעוררת מידי יום ביומו כפי טבע החיה שבאדם, שאינה נתקת ממקומה כל ימי צבאו, אם קודם שיתפלל על דמו כבר יוסיף לו כח מכני מן ההויה, מן הסביבה, הרי הוא מקשר עז נפשי בצורה של חשך, של תוהו, של נטיה להסתכלות משמימה, של שורש הזוהמא, הכשפנות, העוננות והנחש, שבהם נפש האדם, בעודה בזוהמתה, טובעת. ועל זה צוח הכתוב ואומר, לא תאכלו על הדם, שבכלל זה הוא גם כן לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, תתפללו על הדם של החיה שינוח מזעפו, שישקט ויעדן, שירומם מחוגו השפל, שיתנער מתרדמת הרשע של קטנותו, לא תנחשו ולא תעוננו.",
        "summary": "התפילה מקשרת את רצון האדם עם התיקון והבניין, כדי שלא יימשך אחר כוחות התוהו שבו ושבעולם."
    },
    {
        "id": 84,
        "article": "כל מהוה, מתקן מה שהוא חוץ ממנו, ביחוד מה שהוא למטה ממנו, מתוך העודף. מתוך השביעה המציאותית של עצמו הוא מהוה. הופעת ההויה הגלויה מתוך הכמוסה, החמרית מתוך הרוחנית, מהתוספת של האורה שלמעלה היא באה. ותוספת זו כלולה היא בכל המרומים היותר עליונים, בכל ההופעות היותר נשגבות. עזיז ומרומם הוא הכח של נטיית צדקת עולמים ליסד המון עולמי עד, ואין קץ לברכות אשר לראש צדיק יסוד עולם.",
        "summary": "השפע שמשפיע האדם על העולם, ושמשפיעים העליונים על התחתונים, בא ממילוי ושביעה עצמית."
    },
    {
        "id": 85,
        "article": "האידיאל המוסרי, לכל פרטיו המעשיים והציוריים, הוא תוצאה ישרה מהאידיאל השכלי ברום חביונו. המחשבה של האנשים בעלי הרוח, משוטטת היא בעקרה למעלה, בגבהי האידיאל השכלי, האמת והשקר זהו כל התוכן שלה. התוכן של האידיאל המוסרי, כאחת מצלעותיו של האידיאל השכלי, כלול הוא עמו, ואיננו תופס מקום לבדו כלל. לא בכונה מדוייקת לצמצם המבט אל הפרטים של הטוב והרע, ולסור מרע ולעשות טוב, נוכל לצייר לנו את האידיאל השכלי ברום גבהו, עסק אין לו כלל עם אלה הפרטיות, אלא שכשימצא המואר ממנו פגישה עם תכנים כאלה שיש בהם טוב ורע, ודאי יעשה את הטוב, ולא יעשה את הרע. הצמצום לכוין את האידיאל בשביל טוב ורע, זאת היא ירידה עצומה למי שהיה מוכן לחיות חיים של האידיאל השכלי בעצם טהרתו. וכל הפרעות נגד המוסר היותר טוב הנהוג בספירה האנושית, הבאות מצד איזה התגברות של מחשבה חפשית נשאה, יונקות הן את לשדן מתשוקת האידיאל השכלי לעלות אל מקומו. אלא שבמקום שהאידיאל השכלי לעולם לא ישלול את הערך של הטוב והרע, לא יאמר על הטוב רע ועל הרע טוב, אלא יתרומם על גביהם, ובכל מגע שיבא לידו ישאר הטוב טוב והרע רע, כל זמן שהוא בצביונו הרע ובגבולו, יבאו המושפעים מהניצוץ הקטן של הזהרורית של מעלה, אשר רק השעת עין מההכרה החודרת, וחלישות של הרצון ביחש להחזקת המעמד של הטוב והרע ביחושם אליהם בדרכי החיים, פעל עליהם לידי חילוף ותמורה, עד שיאמרו על הטוב רע ועל הרע טוב. הארץ נשמטה מתחתם, ובשמים מעל לא ימצאו מעמד.",
        "summary": "שורש המוסר של הטוב והרע, נעוץ באידיאל השכלי של האמת והשקר הנעלה ממנו, ופריצת המוסר נובעת מטשטוש הפער ביניהם."
    },
    {
        "id": 86,
        "article": "כל מה שהשפה יותר מתעשרת אצל בני אדם, והספרות מאמצת את כחה לגלות את כל הצפון, את כל הגיוני הנפש היותר כמוסים, וכל הציורים והחזיונות היותר מסובכים ועמומים, כן הולך החיוב ומתגדל על כל מי שכח בידו להרים את המסכים מהדעות היותר נשגבות, שעל ידן צורת האדם מתעלה, לעשות את חובתו. ולא עוד, אלא שכל פתוחו של כשרון הדיבור וההסברה הספרותית, סופו להביא לידי התעודה הנבואית של הפיכת שפה ברורה לכל העמים, לקרא כולם בשם ד'. אם כן הרינו רואים בפריחתה של הספרות גם כן הזרחת אורו של משיח בעולם. וההפרחה של פתוח השפה מתגלה היא בכל הענינים, בחול כבקודש, בטמא כבטהור.",
        "summary": "פיתוח השפה והספרות מאפשר את גילוי הגיוני הנפש הכמוסים, והפיכתם לשפה ברורה לכל העמים."
    },
    {
        "id": 87,
        "article": "מדרגות השכל הולכות הן מלמטה למעלה. בידוע הוא שגם כל ציורי הדמיון הנם באמת ציורי שכל, אלא שהם כדמות גרעינין שלא נגמרו עדיין בגידולם. אמנם כאשר השכל יתאשר, ויקיף את מהות החיים של האדם, אז יהיו כל הציורים של הדמיון מכל מדרגותיו, ושל השכל כולו, אחוזים זה בזה, כתבנית גוף אורגני, שכל חלקיו הם משולבים זה בזה. אז, כאשר יחל הרעיון לעלות מלמטה למעלה, תהיה תעופתו מצומצמת, כי סוף כל סוף הרושם של הצנימה הקטנותית יפעול עליו שלא לתן לו את העז וההרחבה החפשית. אבל כשילך הרעיון במהלכו מלמעלה למטה, מתעופתו העליונה עד תהומות הדמיון וההרגשים התלויים בו, אז יהיה האור מואר מאד, בשפעת חסד עליון.",
        "summary": "השכל התחתון, ההולך מלמטה למעלה, תופס את הדמיון כהשכלה בלתי-בשלה, אבל השכל העליון מכיר באחדותם האורגנית."
    },
    {
        "id": 88,
        "article": "חסרון יש ביראה מצד החיצוני שלה, שהיא מרככת את הלב יותר מדאי, עושקת מן האדם את תכונת גבורתו, ועל כן נשאר הוא מצדה כגבר אין אונים. ובזה מונעת היא היראה, אפילו כשהיא יראה אלהית, נובעת ממסורת טהורה מעיקרה, את שכלולו של העולם, ואת שלמות צורתו של האדם. כשהדברים באים למדה זו, כשמדת היראה מתמלאת בתמרורים רבים, עד שהשפעתה מועלת לדכא את הלב יותר מדאי, כשנשקע בה הרוח יותר מדאי, אז כבר מוכנת היא באנושיות רוח אחרת, רוח הפקרות, הבאה להפיג את ארסה של היראה החיצונה. כששתי הרוחות החיצוניות הללו מתאבקות זו בזו, מתמלא העולם שכרון, ואבק עולה עד כסא הכבוד. חולשה, קנאות, צביעות ורשעות מרורה מעבר מזה, עזות, תחרות והפקרות ונביקת רוח מעבר מזה, מפילים חללים רבים, וההמון הולך ונמוג, עד אשר יזרח שמש צדקה, והדעה האלהית העליונה תופיע בגבורתה, ותביא מרפא בכנפיה.",
        "summary": "היראה החיצונית מביאה לחולשה רוחנית, והכפירה באה להפיג את הארס שבה."
    },
    {
        "id": 89,
        "article": "מה שהמחשבה האלהית היא קבועה בצורה מיוחדת וידועה אצל בני אדם, מפני ההרגל והדמיון הילדותי, מביא המעצור היותר גדול ברוח האדם בבאו לכלל דעת. זהו ניצוץ מהפגם של עשיית פסל ותמונה, שהרבה הרבה מאד אנו צריכים להזהר בה, וביותר חובת הזהירות מתגדלת בתקופת הדעת היותר בהירה. הכפירה, כל תעודתה במציאות היא רק להסיר את הצורות המיוחדות מהמחשבה המהותית של כל החיים, ושרש כל המחשבות כולן. ומי שמכיר את התוך שבכפירה מצד זה, מוצץ הוא את דבשה, ומחזירה לשורש קדושתה, ומסתכל בהוד הקרח הנורא, כפור שמים.",
        "summary": "ציורי הדמיון הילדותיים באלוהות באים משורש עבודה זרה, והכפירה מטהרת אותם."
    },
    {
        "id": 90,
        "article": "יקרים וקדושים הם לנו לבושי הציורים, מוכרחים הם לנו, ולכל בעלי גבול במבטיהם הרוחניים ביחוד. אבל תמיד בעת שאנו באים לחיים מדעיים, אסור לנו לזוז מהנקודה העליונה, שרק מהבלתי נתפס אור מתפלש בהנתפס, במהלך האצילות, מאור אין סוף. ואנו קרואים להיות מתעדנים בעדנים שמימיים, בכל פרטי ההכרות שבכלל הגדול הזה, שממנו תוצאות כל החיים.",
        "summary": "על-אף חשיבותם של לבושי הציורים אסור לזוז מהבלתי נתפס."
    },
    {
        "id": 91,
        "article": "ההזיה באה מהנטיה לחקר נשגב כשהיא מתפרצת בלא עתה, טרם אשר רכשה לה את ההכנות הדרושות לה, דהיינו עד לא הספיקה ללמוד את הלמודים המוחשיים הפרטיים, הקודמים תמיד לההתעמקות בנאצל ונשגב, ועד אשר לא בססה לה את מעמדה המוסרי בכל מילואו, באופן המספיק למעמד נפש נשגב, הראוי להתאים אל החקר המלא אורה ועזוז נפש כחקר אלוה בצורתו הרוממה. ומזה הטעם הננו מוצאים תמיד, אחרי נטיה של התעוררות דרישת הנשגב, שאחריה באה הזיה, הזיה אמונית או הזיה כפרנית. והכל הוא מפני התלמידים שלא שמשו כל צרכם, אשר עלו למרומי הדרישה בלא הכנה קודמת.",
        "summary": "החקר בנשגב בלי הכנה מוחשית ומוסרית, גורם להזיות שקר ולכפירה."
    },
    {
        "id": 92,
        "article": "אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום, הסתכל בעדן החיים השמימיים, איך הם מתפלשים בכל פינה וזוית שבחיים הרוחניים והחומריים שנגד עיני בשרך ונגד עיני רוחך. התבונן בפלאי היצירה, בחיי האלהות שלהם, לא בתור איזה תכנית כהה שממרחקים מציבים נגד עיניך, כי אם דע את המציאות שאתה חי בה, דע את עצמך ואת עולמך, דע את הגיוני הלב שלך ושל כל הוגה וחושב, מצא את מקור החיים שבקרבך ושממעל לך, שמסביבך, את פארי הדרות החיים שאתה שרוי בתוכם. האהבה שבקרבך, העלה אותה לשורש עזה ועדנת תפארתה, הרחיבה לכל סרעפותיה, לכל אשד נשמת חי העולמים, אשר רק רצוץ המקום של ההגה גורם מיעוט זהרו. הבט על האורות, בתוכיותם. אל יבלעו נשמתך השמות, המילים, הניבים והאותיות. הם מסורים בידך, ואי אתה מסור בידיהם. עלה למעלה, עלה, כי כח עז לך. יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תכחש בם, פן יכחשו לך, דרש אותם, וימצאו לך מיד.",
        "summary": "\"אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה שבכל היקום…\" ובאורות שבך, והעלה אותם לשרשם."
    },
    {
        "id": 93,
        "article": "יושבת היא נשמת אומת עולמים וחושבת את מחשבותיה, אורגת למסכת אחת את כל הגיגי עולמיה. רצוא ושוב כמראה הבזק עוברים לפניה דורות ותקופות, מתחלת היא מראשית חלומות נעוריה, מפרחי אביבה, עוברת על כל עמל חייה, באה עד ימי האחרית, עד ימי הפריחה ההתחלית שאחרי הנבילה הארוכה. רואה היא את קשר מחשבותיה, הגיוני לבבה ומעשיה, והנם סבוכים, אחוזים אלה באלה, ומתעוררת כמשנה לחדש נעוריה על פי תכנית מעשית, עתיקה חדשה, קטנת כמות ורפת כח, אמנם מחוזקת בזרמי איתן של עבר, שוטפים אל אשדות פסגת העתיד, הולכים ומלווים עם זכרונות קדם, עם תכסיסים שרידיים מעבר כביר, המתראים כצמחים זעירים של איזה יער לבנון כביר ונהדר, שאחרי אשר שודדה תפארת ארזיו חובקי מרומים, החלה יונקתו להחליף כח, והנה צצים ציצים רכים, חלושים ודלולים כאזובי קיר, אבל הנה הנם לא אזובים, כי אם ארזי אל, העומדים בראשית תחלת צמיחתם ביער איתנים.",
        "summary": "נשמת ישראל טווה את חלומותיה בעת תחייתה, מזכרון פריחתה בעבר עם תקוותיה לעתיד."
    },
    {
        "id": 94,
        "article": "לפעמים הרעיון עולה למעלה, מתאחז בענינים רבי הכללות והטוהר. אז מתחלשים ביותר הענינים השפלים, היותר פרטיים, האחוזים במסעדי הדמיון והמשפטים הרגילים, וכל חלקי הטוב והקודש שהיו אחוזים בהם מתרופפים, והאדם נשאר משתומם. עד שיוברק לו אור יותר בהיר, שיבנה את הריסתו הרוחנית בנין יותר נעלה, ויקח גם כן את כל מעמקי הטוב והקודש, שהיו נתונים בתוך אותם הענינים השפלים והשטחיים, ויבנה מהם עולם חדש, עולם מלא אור גדול.",
        "summary": "לפעמים הרעיון נאחז בעניינים כלליים ונוטש את הפרטיים, וצריך לשאוב אור גבוה הכולל גם את ענייני הפרט."
    },
    {
        "id": 95,
        "article": "מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצילם של הבנינים הטבעיים, כמו השפנים, שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם באמת בקרבו, נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבנינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד מעבודתו הזריזה.",
        "summary": "מי שאינו נותן חופש לנפשו ואינו סובל נפילות, לא יבנה לעצמו בניין עצמי אמיתי."
    },
    {
        "id": 96,
        "article": "כל הקישורים, העליונים והתחתונים, אחוזים הם ביסוד החיים שלנו בבת אחת, כשם שכח השכל והמוסר היותר עליון, עם פעולת החיים היותר חמרית, פועלים עלינו כאחת. ומצד הכללות אין הבדל בין ענין לענין, רק כשאנו מפרטים את הענינים לפרטים, אז אנו מבחינים בין גבוה לנמוך. ויש שאנו צריכים לאחוז בצד הנמוך שלנו, בשביל שלא יאבד ממנו הטוב והקודש התלוי בו.",
        "summary": "בהסתכלות כללית אין הבדל בין עליון לתחתון המשלימים זה את זה, ורק כשמפרטים מבחינים בהבדל."
    },
    {
        "id": 97,
        "article": "אין המדינה האושר היותר עליון של האדם, זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המון האידיאות, שהם עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהוייתה תוכן האידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.",
        "summary": "אושר האדם אינו בא ממדינה חברתית רגילה, אלא רק ממדינה המהווה יסוד להשראת שכינה."
    },
    {
        "id": 98,
        "article": "הנשמות הגדולות מוכנות הן שיהיה זורח בפנימיותם חזות הכל, מהשאיפה היותר טהורה ורוממה והיותר כללית בהקיפה, עד ההשתלשלות היותר רחוקה וזעירה שבפרטי פעולותיה. חפצה היא שהאור הגדול יהיה מלא כל. וכמה גדול הוא מכאובה כשאי אפשר הדבר שיחדר האור הכללי בישרת שטפו על כל פעלותיה, והיא מוכרחת הרבה פעמים להשתמש באור כהה, אור של תולדה, שהוא גם כן מאיר את המחשכים באיזה מדה, אבל לא באותו שטף האורה שתוכיות הנשמה עורגת היא לו.",
        "summary": "הנשמות הגדולות מצטערות על שאינן יכולות להאיר בשטף ישר על כל פעולותיהן, והן מאירות באור כהה של תולדה."
    },
    {
        "id": 99,
        "article": "השאלה נשאלת, מוצאים איזה תוגה נסתרת בלימוד הגמרא, אף על פי שגם שמחה יש בה. התוגה באה מתוך שבאותה השעה של התעוררות הלב לעבודת רוח, מתעוררים רצונות לשאלות רוח רחבים מאד, שאינם יכולים להיות נגבלים בדברים מעשיים קצובים, והקצב מעיק על זרם רוח זה, ומעציב את הנשמה המרגשת. ומכל מקום קול החיים המפכה בתוך כל ההגבלות והדייקנות הגדולה, שזהו באמת רז של עולם תיקון, הוא משמח גם כן את הלב ומרנין את הרוח.",
        "summary": "הצער שבלימוד הגמרא בא מהגבלת הרוח בדברים מעשיים קצובים, והתיקון שבכך משמח את הלב."
    },
    {
        "id": 100,
        "article": "מדת התוגה אינה מורגשת לכל בשוה, כי אם לפי אותה המדה שהנשמה צמאה לאור רחב בלתי מוגבל. והיגון עומד בחדרי לב, מתהלך ברוח העסוק בתלמודו, רק כפי אותה המדה שלא ימצא הלומד גודל בלבבו לחדור אל רז גדולתו של רוח הבניה, ההולך משאיפות כבירות שאין להם מעשים לפי גדלם, עד שהוא מצטמצם בסדרים נוחים לפי ערכי החיים שבהוה.",
        "summary": "הצער שבלימוד גדל ככל שגובר הצימאון לרחבות, והוא פוסק לפי גודל ההכרה בערך תיקון העולם."
    },
    {
        "id": 101,
        "article": "העולם הולך ומשתנה. שינויים כבירים מתחוללים ברוח האדם, כמו שבסדרי החיים מתהוים שינויים, מפני ארחות המעשה והניסיון. אבל השינויים הנם שינויים סגנוניים, לא עצמיים, כמו שאין הטבע משתנה, אלא כחותיו מסתגננים על פי התעשיה האנושית בצורות שונות.",
        "summary": "השינויים החלים בעולם הנם שינויי סגנון, ואינם עצמיים."
    },
    {
        "id": 102,
        "article": "עבודה רוחנית גדולה היא לאדם, שיפתח כל כך את עצמו עד שיכיר את קרבת אלהים אליו בפנימיותו. כל סדרי החיים הם מתישרים, כשנטיה זו הכוללת היא מתעוררת יפה. לשם צורך זה, אין הפרש באיזה אופן יבאו לידו ההרגשות על דבר קרבת אלהים, אם יבאו בדרך שכל והכרה הגיונית, או בדרך הרגשה פנימית, ובלבד שיכיר בתוכיותו את עצמה ואמתתה. המצות כולן והתפילות, הנן המכשירים היותר טובים להרחיב את הנטיה של קרבת אלהים, ולהרחיב את צעדיה במעמקי הנפש. על כן גדול ורם הוא מאד ערך כל תפילה בכונה, כל ברכה ותהילה, כל מצוה וכל מנהג טוב, שהם הם הנם האמצעיים ליסד את הרגשת קרבת אלהים בלבו של אדם בדרך יסוד מוסד. אמללים הם האנשים אשר לא ידעו את ד', אשר לא יתפללו ולא יעשו את המצות עם כל קהל עדת ישראל. ההכשר שבנשמה לתביעת קרבת אלהים מבקשת גם מהם את תפקידה, והם באשר אינם ממלאים את חובתם לנפשם, נשארים הם על ידי זה אומללים, יבשים מכל טל טוהר. ואף אם ירטיבו מעשים טובים, למלאות את צמאון המוסר הטבעי שבתכונתם, לא יוכל צורך זה להספיק את החסר מצד הצורך של תביעת קרבת אלהים, שאיננה מתמלאת כי אם במעשים אלהיים, מיוחדים לשם ד', בשיחת קודש, ומעשה מצוה ופקודי ד'. מתוך החמלה שעלינו לחמול על כללות האדם, וביחוד על בנינו והקרובים לנו בגזע ורוח, הננו מתעוררים לישר לפניהם את הדרך הישרה של קרבת אלהים, שהיא נקנית על ידי התורה בתלמודה וקיומה. וכל מה שתעלה בידנו יותר מטרה נעלה זו, כל מה שיתרבו המעשים הטובים והטהורים, המביאים בטבעם להשרשת קרבת אלהים בכח החיים, כן יגדל האושר בעולם.",
        "summary": "צריך לפתח את הרגשת קרבת ה' בכל דרך, ברגש ובשכל, והתפילה והמצוות הן הדרך הטובה ביותר לכך, ואין להסתפק במוסר טבעי."
    },
    {
        "id": 103,
        "article": "הרצון הוא מקור החיים. רצון האדם הוא באמת יסוד שכלולו והוייתו, אמנם הרצון הזה צריך הוא פתוח ועישוי יותר מכל הכחות כולם. בילדות האנושיות, הרצון הטבעי של האדם צריך חינוך של כניעה, של שבירה ושל היפוך. כל זמן שהאדם הולך ומשתכלל, כך רצונו העצמי הולך ונהפך לטובה, ושבירתו של הרצון מאבדת טובה רבה. הדבר קשה מאד בדמדומי חמה, בין פרק לפרק שבתקופה חשובה של רוח האדם, שאז מעבר מזה מונח הרבה פראות ברצון, ששבירתו היא עליה ופתוח, ולעומת זה מונח ברצון כח אור וטוב, ששכלול העולם תלוי בהשארתו על פי תכונתו. והבינה הישרה מוכרחת היא לפתור בזהירות את שאלת התחומין, באופן שישאר האדם מלא אומץ מצד הטוב שברצון שכבר נשתכלל, מצד אותם חלקי הנשמה שכבר נגאלו ויצאו מתהומות הגיהנם וממעמקי הקליפות, ומלא גם כן דכאות רוח ותכונה של לב נשבר ונדכא, לעומת אותם חלקי הרצון שעדיין חית האדם הרעה שרויה בהם, שהם צריכים זיכוך על ידי דכדוך ושבירה.",
        "summary": "בילדות האנושות צריך להכניע את הרצון, ובבגרותהּ צריך לתת לו חופש, ובהִתבגרותהּ צריך לפתור בזהירות את הגבול שביניהם."
    },
    {
        "id": 104,
        "article": "כשם שהאנשים המעשיים, בעלי הכשרון לדברים ולחכמות המעשיות, אינם מוכשרים להשתכלות בהירה בענינים הרוחניים, והסתכלותם הרוחנית באה לקויה, ומעורבת עם משפטים כהים המתמצים מעולם המעשה שהם קשורים בו, כמו כן אין האנשים הרוחניים, העומדים ברום עולם, מוכשרים להסתכלות מעשית שלמה, והידיעות המעשיות שלהם, וקשר חפצם בהשלמתן, אינם כי אם איזה צל היוצא מתוך הענינים הרוחניים העליונים. אמנם יש כשרון עצום בתכונה הרוחנית העליונה לכלול את הכל, אבל זוהי דוקא במדתה של התגלות הנבואה של אספקלריא המאירה. על כן משה רבינו עצמו עליו נאמר ויהי בישורון מלך, אבל במעמד הדורות היה מלך לחוד ונביא לחוד. ושמואל הוא שהיה במדה ידועה שקול כמשה ואהרן, היתה לו בהירות רוחנית כזאת עד כדי למלא גם כן מקום של מלך, בטהרת השפעת נבואתו ועליוניותו הרוחנית השלמה.",
        "summary": "בעלי הנגלה (המלך) ובעלי הנסתר (הנביא) שופטים את המציאות לפי תחום עולמם, וזוהי אספקלריה שאינה מאירה."
    },
    {
        "id": 105,
        "article": "בעת שקיטת הרוחות, מנהיג הרגש הישר לבדו גם כן את העולם. לא כן הוא בשעת מלחמה, בעת תסיסת הרוחות, אז צריכים עצה וגבורה. לפעמים התמימות של הרגש נלקית על ידי ההתחכמות של העצה, אבל כל זה כדאי הוא בשביל תחבולות המלחמה, ובטוח הוא הדבר שסוף כל סוף ישוב כל מה שהוא נאבד, ויוחק יפה כל אשר נתטשטש, מפני ההמיה הרבה של טרדת הקרב.",
        "summary": "בשעת שלום, הרגש יכול להנהיג לבדו את העולם בתמימותו, אך בשעת מלחמה זקוקים לעצה וגבורה הפוגמים בו."
    },
    {
        "id": 106,
        "article": "מעלת הרצון מוכרחת היא להיות בשלמותה שוה למעלת ההכרה. ואם האדם אוהב את הטוב ואת האמת באמת, לפי אותה המדה של האהבה, כן עבודתו בהכרת הטוב והאמת עומדת לו. ואם הרצון מתפגם, מוכרחת ההכרה להיות נחלשת. אמנם זאת היא סגולת החכמה, שהיא מעלה את הרצון, ומתקנת את פגמיו. על כן אף על גב שהאדם צריך להשתדל להשלמת הרצון שלו, מכל מקום כשהוא רואה שרצונו נפגם, אל יניח ידו מדרישה תדירית, ויתור בחכמה. וכפי המדה של התגברות אור התורה שבנפשו, כן יתעלה גם כן רצונו.",
        "summary": "בפגימת הרצון נפגמת גם יכולת הכרת הטוב, ואף-על-פי-כן אל יניח את דרישת ההכרה, שכן סגולת החכמה לתקן את הרצון."
    },
    {
        "id": 107,
        "article": "כיון שהאדם נגש אל ההכרות הרוחניות, נחלש כחו. התושיה מתגלה עליו בכל עזה, והיא מתשת כחו של אדם. פגמיו המוסריים כולם מתבלטים אצלו. צמאון נורא לשלמות עליונה בוער אז בקרבו, ואינו מוצא את נפשו בעלת יכולת להושיע את עצמה ממצרי שאול הרוחניים שהיא נתונה בהם. תשות כח זו מזקת את בהירות השכל, ומעממת את חריצות החקירה הבהירה, אשר כדי להוציא את התפקיד האנושי אל הפועל, להיות איש חי, מכיר, ובעל השכלה, צריך הוא, אחר שעבר עליו הנחשול של החלישות, להתאמץ בכל כח, ולהיות קשור בקשר רוחני אמיץ והסכמה חזקה לחיים ההכריים. ואז ישוב לו מידי יום ביומו אומץ לבב במדה נכונה, במדה שתתן לו כח לטייל בפרדס הצפונות העליונות, ולשמרו מעבר מזה מכל נטיה גסה וזחיחות לבב.",
        "summary": "פגמים מוסריים גורמים צער וחולשה כשנגשים להכרות רוחניות, וצריך להתגבר עליהם, שכן ההכרה משיבה את אומץ הלב."
    },
    {
        "id": 108,
        "article": "המעיינים הרוחניים האפלים, שאינם מרוממים עצמם להשגות בהירות מתוכיות הנשמה, הם מלאים בקרבם בושה, עצבון, וחשכת מחשבה, וטוב מהם המעיינים המעשיים.",
        "summary": "המעיינים הרוחניים האפלים, שאינם מעיינים בתוכיות הנשמה, גרועים מהמעיינים המעשיים."
    },
    {
        "id": 109,
        "article": "כל אדם צריך לשנן לעצמו שלא ללמוד מחסרונותיו של חבירו, שיעשה גם הוא כמותו. אף על פי שיראה את חבירו שהוא מצליח ומכובד, ידע שבודאי נגד אלה המגרעות שהוא רואה בו, יש לו בודאי מעלות אחרות, שהן גורמות להכריע את החסרונות. אבל הוא, שאין לו נטיה לאלה החסרונות כל כך, הנה זהו עיקר מעלתו, ואם למרות מה שמעלות אחרות חסרות לו יסגל לו גם כן את החסרונות של חבירו, אז תהיה מפלתו נוראה מאד.",
        "summary": "צריך להיזהר שלא ללמוד מחסרונות חברו, אף-על-פי שחברו מצליח."
    },
    {
        "id": 110,
        "article": "ההסתכלות הרוחנית השלמה, שהיא ההסתכלות האלהית, היא מחוללת את התיקון החברותי היותר נעלה, אחרי המון סבות וצינורות של שדרות אנשים וסדרי חיים שונים. התעופה העליונה, המתעלה מעולם המעשה וגבוליו, הוא המעמד של רוח הגדול אשר לנשמת האדם. מתאחד הוא האדם בשיא רוחו עם המהות הרוחנית העומדת למעלה מכל ערכיו, מתעלה הוא מגבולי הזמן והמקום, והנצחיות הבהירה היא נחלתו, בעזוז חסנה וקדושת ערכה. החיים המעשיים נפעלים מאליהם לטובה, אבל לא יוכלו לפשט את עצמם בכל פרטי פרטיהם. מוכרחת היא התעופה העליונה לרדת. ברדתה, היא נעשית ראש לשועלים, כח רודה ודוחף לעולמים מוגבלים, כח מישר נתיבות מעשה, עיון ושירה גבולית. ירידה היא לאור העליון. בירידה זו מפלג הוא שטפי אורות לכל הגבולים, לשדרות המעשיות ולשאיפות הפועלות, תתן טרף לביתה וחק לנערותיה. בהיות החק מלא, והפלגים כבר יכולים להשקות דים, עולה היא שטיפת האורה, מתיחדת במקורה, מתרפקת על דודה, ונשמת הבריאה כולה מתעלה למקור האצילות האלהית. ורוח האדם לעומתה, עולה ממעל לכל סדרי חיים מעשיים, והוגה ישרוֹת מוחלטות בזיו האמת לאמתו.",
        "summary": "אף-על-פי שהנשמה שואפת לרוחניות נצחית המתעלה מהזמן, החברה והפרטים, מוכרחת היא לרדת אליהם כדי להעלותם."
    },
    {
        "id": 111,
        "article": "הפסק מוכרח להיות בין תוכן האידיאל המופשט של מגמת הכל, ובין המתגלה ממנו בההויה בפועל, בין הכונה הטובה המוזרחת לאדם ברום גובה חייו הרוחניים, ובין הרוח המלוהו תמיד לישר מעשיו ודרכיו. אם לא ההבדל הדרגאי הזה, היתה צורת המעשה כולה מתטשטשת, ההויה לא היתה עומדת על צביונה, חוקים וגבולים לא היו נשמרים, תכונות קבועות וערכים מגבילים, המיסדים עולם ומלאו, לא היו עומדים. נצטמצמה האורה, יורדת היא לפעמים מאד, ויותר מדאי, מחסנה. בצמצומה לצורך הערכת מהותה, מגיעה היא עד מחשכים. לאשרה, מהמגמה המופשטת, צינורות משוכים בתוכיות של הגבולים, של החקיקות הפרטיות. הנם מזילים טל של חיים עליונים, והטל טל אורות הוא, מגרש את המחשכים, ומאיר את החיים. כה הולך הדבר באדם ובעם, בעולם ובהויה.",
        "summary": "הפסק צריך להיות בין העולם האידיאלי למעשי, כדי שלא יאבד העולם את גבולותיו."
    },
    {
        "id": 112,
        "article": "אפילו הדמיונות שהם נובעים מתהלוכות הדעות הטהורות, הם גם כן מאשרים את נפש היחיד, ומתקנים את הקיבוץ החברתי באופן הגון, ובסדרי עילויים הם מביאים בהמשך הזמנים לחדור מהם אל האור הגנוז שבפנימיותיהם. וכל בר לבב וטהר דעה, יהיה זהיר ברוחו מאד שלא להקל ראש בהדמיונות, סעיפי הקדשים העליונים, וידון קל וחומר מעצים ואבנים של הקדש, שהנהנה מהם מעל. כשהרוח נחלש, מזדלזלים הדמיונות הקדושים אצל ההמון, ועל ידי זה הם אובדים את דרכם, עד שזורח שמש של בעל שכל כביר, חמוש ביושר לבב, שמורה לרבים את הכבוד הראוי גם לדמיונות הקודש, ומראה את יחושם אל האושר העליון שבצחצחות הנצחיות. ומתוך הארת עולם זאת בא רוח התשובה ומרחף בעולם, וגאולה מתחלת להופיע. אמנם, ישנם גם כן דמיונות כאלה שהם אובדים את כח החיים שלהם, ובתעותם בדרך מלאה מחשכים, הם באים לידי מצב כזה, שהאמת מתקוממת בקנאה גדולה לשרש אחריהם.",
        "summary": "דמיונות הקדושה הם שיירים של הקדושה ואין לזלזל בהם, אך יש להיזהר מדמיונות שקר."
    },
    {
        "id": 113,
        "article": "בכללותה של התורה, הכתובה והמסורה, ובהשתרגות כל פרטיה, ספון הציור הרוחני היותר עליון ומקורי של חפץ האומה, מצד מגמת חייה היותר עליונים, בצורה מאירה, בכלל הבנתה והרחבתה, בהגיונותיה, בסגנוני הרצאותיה, בתוצאות השקפותיה, על ההויה, על האלהות, על העולם, על האדם, על היחיד, על החברה, על הטוב ועל הרע, על החיים ועל המות. כל מה שההבנה וההכרה התוריית יותר מתגלה באומה, מתבססת יותר ויותר נשמתה בקרבה, וכח החיים שלה מתעלה ומתאדר.",
        "summary": "בתורה ספון הציור הרוחני המקורי של ישראל, וככל שהכרתה מתגלה באומה, מתבססת נשמתה בקרבה."
    },
    {
        "id": 114,
        "article": "כח האמונה להקשיב יפה ולקבל ממה שנמסר, הוא מצוי באדם לצורך פיתוחו הכללי והפרטי. עומד הוא כח זה למלאות את החסר, כלומר להכניס באוצרו הרוחני של האדם הארות כאלה, שהם מצד עצמן גבוהות ממנו, עד שלא יוכל ליהנות מאורן. חלושי השכל, שהם מכירים בעצמם את קטנות כחם הרוחני עד שאינם מוכשרים לשפט דברים לאשורם, הנם חנונים בכח אמונה יותר נשגב מגבורי הדעה, שהם מרגישים את חילם בקרבם לדעת ברוח משפט, להבחין דברים רמי ערך. אבל לעומת זה, חכמי לב, כשהם באים בדרך שכלם אל המקום ששם באמת שורה כח נשגב שאין בינתם יכולה להולמו, הם מוציאים מחביונו את כח האמונה, ובזה הם עומדים על מעלה לא פחותה, מצד התכונה הטבעית של האדם, מכל המוני העם, שהטבעיות האמונית נשמרת בהם בטהרתה.",
        "summary": "מכיוון שעיקר האמונה היא קליטה ממה שלמעלה מן השכל, היא נמצאת אצל קטני השכל, ואצל חכמי הלב המתבוננים למעלה מהשכל."
    },
    {
        "id": 115,
        "article": "כשם שההויה המוחשית היא טבועה על התנועה התדירית, כן ההויה הרעיונית טבועה היא על השמחה הבלתי פוסקת. שמח הוא העולם, שמחה היא ההויה הפנימית כולה. מעכבים חלקיים משביתים תנועה חלקית, ומעכבים כדוגמתם בעולם הפנימי משביתים את השמחה. יורד הוא רוח החיים מתנועת שמחתו העצמית, על ידי ההשבתות של אסורו בעבודת החיים הטבעיים הגלמיים. משלים הוא את חוסר שמחתו בתקוות אושר, שהוא מציירם לפי מצבו. הולך הרוח ומתגדל, ומכיר ביותר, מדי גדלו, את האפסיות שבתקוות הללו, ונקודת שמחתו יורדת. עד שהוא מתגדל כל כך, עד שהוא מכיר שאין כל סבה להשבתת השמחה המקורית, השמחה ההויית, שמחת מעון עולמים, ואיננו נזקק עוד לרקם ציורי תקוות נובלים. וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה.",
        "summary": "כשם שהעולם נע באופן תמידי, כך ההוויה שְׂמחה שִׂמחה עצמית, שאינה תלויה באושר חיצוני, כפי שמשלֶה האדם את עצמו."
    },
    {
        "id": 116,
        "article": "דוקא אם שמע בישן תשמע בחדש. אחד מהיסודות המציל את המחשבה מכליון, הוא ההתעמקות בהישן. יעלה החדש ויפרח, יציץ ציץ ויפרח וישגא מאד, בכל זאת אנו צריכים תמיד לעומק הרוח של הישן. ביותר הדבר אמור בהשקפות רוחניות מופשטות, וממילא הולך הדבר ומשתרג על עוד המון סעיפים המתיחשים להן. כל אשר רוחו נשאו לתור בחכמה, לדעת את רוח המדע הנאצל ברום חפשיותו שיוכל להיות מתואר בזמנינו, הוא, ודוקא הוא, ימלא אז את אוצרו רכוש רב, כאשר יפנה אל הישן, אל התורה והמסורת, אל כל דברי חכמים וחידותם, אל ההגיון הגלוי והצפון. כל העושר יחד יציב לפנינו את קומת המחשבה במלא חטיבתה. שוכח הוא הזמן בשאון גאונו לדבר על דבר הבורא, נחלש הוא מעז ההרגשה לברך את שם כבודו, נרפה הרוח מבהלות לצים, ריקי מוח, והרעיון מתדלדל, והרגש מטפש. צריך לשבר כבלי ברזל כאלה, בחופש ובגבורה. צריכים לשוב אל הישן, אל הסגנון הבריא, אל הדרת קודש, להכרת היוצר והיצירה, להרגשת הטוב והמטיב. תשתחרר אז השירה, ינשא הפיוט למרומי שמיו, וכל השקפות העולם הנובעות מהחיים והטוב, המקושרות עם הטוהר והצדק, בין שהן השקפות גלוייות, מתבארות בשכל והגיון, בין שהן השקפות גנוזות, אשר רק הסקירה הרזית ומעין של רוח הקודש באיזה אופי שהוא מפכה פלגים כמו אלה, הכל צריך שיבואר, שיפורש, שיוסבר ויגלה. ולא יבינו כל רשעים, אין בכך כלום, כי המשכילים יבינו. החופש העליון של המחשבה יבטל את זחיחות הדעת, ואת קטנות האמנה, ודברים שלא נשמעו סופן להשמע, והשמיעה תתקבץ לקשב גדול, לכח חודר, לקול מעורר, משיב נשמות נדחות למעון רבצם, מחזק רוחות נכשלים מכובד פשעם, משים שפלים למרום, ומשגב קודרים ישע.",
        "summary": "יש בעולם הישן עומק שאינו קיים בעולם המדע החדש, ואסור לעזוב אותו."
    },
    {
        "id": 117,
        "article": "הנשמות הגדולות הנן מרגישות בעומק הוייתן שהן שייכות לכל המציאות, וקל וחומר לכל הבריות שתחת חוג ההכרה שלהן, וקל וחומר לכל אדם. ואלה הרעיונות החזקים, והמקיפים הרבה מאד, נותנים אומץ לכח עולה ויורד, המברר את היחש היותר פרטי שיש להן לעצמן, ולמשפחתן, לעמן, וכיוצא באלה היחושים. ופרטי הנטיות הולכות ומתחברות זו עם זו, ומחוללות אורות חיים חדשים.",
        "summary": "הנשמות הגדולות מרגישות שייכות לכל המציאות, ועל-ידי כך מתעלה קישורן לעצמן, לעמן ולמשפחתן."
    },
    {
        "id": 118,
        "article": "הנטיה הנפשית היותר פעוטה וקטנה, שאין לה אלא תומתה ונטיית טבעה, הכח השליט עליה להוציאה אל הפועל, ולכוין את התאמתה עם הנטיות שמחוץ לה, שעל ידי ההתאחדות ההיא תבא למטרתה, הוא הכח היותר כללי, שהוא התוכן המגמתי שבההקפה העליונה של ההויה.",
        "summary": "הכוח הנפשי עם נטייתו הטבעית התמימה, מודרך על-ידי הכוח הכללי והמגמתי שבהוויה."
    },
    {
        "id": 119,
        "article": "החזיון הרזי מדבר. כח החיים שנתגלה בכבשיו של יעקב, הוא אוצר הנשמות של ישראל. יחש גדול יש לרועה עם צאנו, השפעה נעלמה השפיע יעקב על נפש החיה של הצאן הללו. היצירה הכניסה אוצר חיים זה בקירוב ומגע עם האב הגדול המיוחד, שהוא בעצמו בכל נשמתו הוא חיי האומה, ישראל סבא, שכל הפרטים של ישראל זוטא, כלומר פרטי האישים של האומה כולה, הם נצוצי שלהבת החיים שלו. אי אפשר להאנושיות שתוציא מקרבה מין נשמות כנשמותיהן של ישראל. שאיפה אחרת לגמרי יש בהן, שאינה נמצאת במציאות בכל משפחות האדמה. במעמד זעיר של חיים כמדתה של נשמת כבש, הפעולה הנטיית של הרועה הטבעה עמוק מאד. הולך הוא זרם החיים ומתעלה, משתכלל דרך כמה צינורות, לפעמים במהלך הדרגתי ולפעמים בדליגה גם כן. אלה צאן קדשים בית ישראל הנה, נפש החיים שלהם, הוא נפש צאנו של יעקב, מובלות מנטייתו. ואתן צאני מרעיתי אדם אתם.",
        "summary": "רעיית יעקב את צאנו, באופן חזיוני, הנה הטבעת תכונותיו של הרועה הגדול בנשמות ישראל."
    },
    {
        "id": 120,
        "article": "השירה האלהית ערה היא בנשמת גדולי הצדיקים, עד שכמה פעמים אינם יכולים להתעסק בשום דבר פרטי הדורש חשבון ומחשבה, מפני שנועם השירה מתגבר על הכל, ומטשטש את כל הצורות הפרטיות במתיקות זהרו. והם ממשיכים אל כל הענינים המעשיים, ואל כל עניני התורה המעשית, את נועמה של השירה העליונה, ודוקא על ידי זה הם יכולים להכנס בכל הענינים המעשיים, בין במעשה בין בלימוד.",
        "summary": "לפעמים השירה האלוהית שבנשמת הצדיקים מפריעה להם להתעסק בעניינים מעשיים, עד שימשיכו את נועם השירה עליהם."
    },
    {
        "id": 121,
        "article": "את התכונות הרוחניות של צד הקדושה, צריכים לבחון בבחינה מדעית, הדומה לבחינה חימית, לדעת את פרטי היסודות שבהרכבתן, ועל פיה נוכל לחדש הרבה, ולהוליד תוכנים חדשים מצירופי ההרכבות, ולזקק ולהעלות את הענינים הישנים, ממש כמנהג החכמה המעשית שבחימיה.",
        "summary": "כמו בכימיה כך בקדושה – ניתן ליצור יצירה חדשה מיסודות שונים בקודש."
    },
    {
        "id": 122,
        "article": "כך הוא הסדר. צריך לטהר ולאמץ את הגוף וכחותיו כולם, אחר כך בא כח הדמיון וכל סעיפיו, שצריך להיות גם כן חזק ומזוכך, ואחר כך בא הרגש וכל ענפיו, ועל גביהם יבא השכל הברור והסתעפותיו כולן. ואור ההקשבה העליונה, שבאה מהתנוצצות רוח קודש עליון, הוא בא על גביהם.",
        "summary": "סדר התיקון הוא – גוף, דמיון, רגש, שכל, הקשבה להתנוצצות רוח הקודש."
    },
    {
        "id": 123,
        "article": "סדר זה איננו בדין של יחידים לבדם, אלא הוא הדין באומה שלמה, והדברים מתיחשים לעומת תקופות שונות במהלך החיים שלה.",
        "summary": "אותו הסדר נכון גם לגבי תהליך תיקון האומה בתקופות השונות."
    },
    {
        "id": 124,
        "article": "הצדיקים הגדולים כוללים בנשמתם את הכל, ויש להם כל הטוב של הכל וגם כל הרע של הכל, וסובלים יסורים בעד הכל, ומקבלים עונג מהכל, ומהפכים את כל הרע של הכל לטוב. ומתוך שהם מתמתקים על ידי היסורים שהם סובלים, הכל מתמתק על ידם, כי בשורש נשמתם נמצאו כח של סעיפי הנשמות הרבות מאד שהצדיקים הם יסודם.",
        "summary": "הצדיקים העליונים כוללים את כל הטוב והעונג ואת כל הרע והסבל שבעולם, ועל-ידי כך הם מהפכים אותו לטוב."
    },
    {
        "id": 125,
        "article": "האמונה בחיים היא מצויה בהמון יותר ממה שהיא מצויה אצל המפותחים בעלי הבינה. אבל האמונה ההיא, הלא היא אמונה דמיונית. ולעומת זה, בעלי השכל, המתרוממים בכחם הרוחני ממעל לשדרה ההמונית, אי אפשר כלל שתהיה קבועה בקרב לבם האמונה בחיים הגופניים, אבל לעומת זה הם מלאים אור ואומץ באמונה עליונה בחיי האמת. אמנם, כדי שיהיה מצבם מבוסס יפה, צריכים הם להתגבר על כל מכשולי החיים הגופניים ברוח גבורה, המצוי אצל חכמים בני חורין. ואז מזהירים הם כזוהר הרקיע, וממעל לכל ענני הדמיון זורחת להם שמש צדקה של מדע והשכל, הרוצפת בקרבה חן טוב ושלות הנשמה.",
        "summary": "אמונת ההמון מבוססת בחיים אך היא דמיונית, ושל בעלי השכל – עליונה, אך תלושה מהחיים."
    },
    {
        "id": 126,
        "article": "אנו רואים שאפשר לכל חכמה להתיחד בעצמה, בלא זיקוק גדול לאחרת. והרי החכמות העולמיות מתבררות לחלקיהם, באין זיקוק לחכמות הרוחניות העליונות. מזה אנו למדים, שיכולה היא חכמת האלהות וכל סעיפיה להתברר, באין צורך אל כל הידיעות האחרות כולם. אמנם, אף על פי שאין הידיעות החיצוניות מעכבות את הידיעות הפנימיות, מכל מקום הן מעטרות אותה. וכפי רוב הקפתם אותה, הם מתגלים בתור ניצוצות שהם כלולים בקרב אורה העצום מאד.",
        "summary": "כשם שכל חכמה עומדת בפני עצמה, כך גם חכמת האלוהות יש לה עמידה עצמאית, אלא שהחכמות מעטרות אותה."
    },
    {
        "id": 127,
        "article": "ישנם בעלי השגה בהירים וצדיקים גדולים, שמרוב חשק לבבם בהשגות בהירות ומופשטות, ובדבקות אמיתית בהשם יתברך, אינם יכולים להרחיב את דעתם בפרטי הלכות ומעשים פרטיים. אף על פי שהיא לקותא וחולשא נפשית, מכל מקום מוצא הדבר הוא ממקור הטוהר, וסימן לדבר, איש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא. ולמעלה מזה היא קדושת הנזיר, אשר נזר אלהיו עליו בגדל פרע שער ראשו, ורבי עקיבא שדרש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, כמו שכתוב קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, במי אתה מוצא אותן, במי שמשחיר עליהן פניו כעורב, או במי שמשחיר ומעריב עליהם תמיד, או שנעשה אכזרי על בניו כעורב.",
        "summary": "יש צדיקים שדבקותם בה' מעכבת אותם מלהתעסק בעניינים מעשיים (בחינת קרֵח), וישנם הגדולים מהם (בחינת נזיר המגדל שער)."
    },
    {
        "id": 128,
        "article": "רוב בני אדם חיים הם חיים של דמיון, ואין בכחם כלל לחיות חיים של שכל. אשר על כן, צריכים כל חלקי החיים שלהם להיות מתאימים זה עם זה. הידיעות של האמונה שלהם, הן גם כן ידיעות דמיוניות, לפי אותו הערך של כל ענין החיים שלהם. אבל אין הדמיון והשכל מחולקים זה מזה חילוק חטיבי, כי אם חילוק דרגאי. ישנן מדרגות שהדמיון הולך ומתברר, ובא בחלקיו לידי זיכוך, עד שהוא נכנס לגבול השכל, והשכל לפעמים יורד הוא בחלקיו, ומתכנס לגבול הדמיון. ובכלל, ההבדל הוא בעיקרו בין ריחוק וקירוב של ההכרה הברורה, ולא הבדל עצמי, כי סוף כל סוף אין לאדם כי אם ידיעה צללית מכל דבר. הדברים שהם יותר גדולים בערכם, הנוגעים הרבה למהות הרוחני העצמי של האדם בכללו ובפרטיו, הם יותר מתלבשים בכל הלבושים, בין בלבושי השכל לפי מדרגותיו, בין בלבושי הדמיון לפי חילוקי הדרגות שלו. שמירה גדולה צריך האדם לעשות שלא יחרב דמיונו, שלא יזוחו הדברים היסודיים הטובים מלעשות את התפשטות ענפיהם גם על הדמיון, כמו שהם מושרשים בשרשיהם בעומק השכל. כרותה היא הנפש שגרמה להחריב את פעולת הדמיון מהדברים היסודיים. והאומה בכללה, אם היא באה למצב כזה, הרי היא מדולדלת. כנסת ישראל היא מעוטרת באמונה האמיתית שלה, שיוכל הדמיון להיות מחובר בקשר יפה עם כל האמת, והדמיון שלה הוא לבוש מקשט את תוכן השכל והאמת, ומגדיל הוא בזה את הדר החיים ועצמותם בקרבה. כל שקלטתו מחיצת היהדות פנימה יפה, מרגיש הוא בכל פגימה דקה מפגימתו של הדמיון, והוא משתמר ממנה מאד. וכשהדמיון הוא שלם, בלתי הרוס מכחם של עיוותי רגשות וקלקולי חיים מעשיים, הולך הוא השטף השכלי, הרוחני והמעשי, ושוטף בכל חדרי החיים, של היחיד ושל הציבור. וכשקלי דעת באים ומזלזלים בהדמיון של האומה, גורמים הם לכינוס של כחות בגופו של הדמיון, ונסיגה לאחור גדולה הוה במצב הרוח, עד אשר ירפאו התחלואים, וישוב השכל והדמיון לעבוד בכח שקול בערך.",
        "summary": "אין לזלזל בערך הדמיון לעומת ערך השכל, שכן שניהם רק צל המהות העליונה, והדמיון הטהור מהדר את האמונה השכלית."
    },
    {
        "id": 129,
        "article": "צריכים לבאר איך המעשים כולם, הדינים ופרטי המצות, נובעים מהדעות ומהרגשות שהם הם יסודי הנפש של האומה, והם בונים את המחשבה ואת הרגש הלאמי על ידי פעולתם החוזרת. וכשמבטלים מהמעשה, הרגש והמחשבה הולכים וחרבים, והנשמה מתדלדלת, ורקב נורא הולך ונוסס.",
        "summary": "צריך לבאר איך פרטי המצוות נובעים מדעות ורגשות שביסוד נפש האומה ומשפיעים עליהם."
    },
    {
        "id": 130,
        "article": "בזמן הזה צריך להסביר את כל עניני האמונה, התורה, והעבודה, על פי דרך השכל.",
        "summary": "בזמן הזה צריך להסביר את ענייני התורה והאמונה בדרך שכל."
    },
    {
        "id": 131,
        "article": "אי אפשר לנצח שום התקוממות רעה כללית, בין בעולם בכלל בין בישראל בפרט, כי אם כשלוקחין את כל הצדדים שיש בה, ומנהיגין אותם בדרך הטוב והקודש.",
        "summary": "לנצח את הרע אפשר רק על-ידי הנהגתו בדרך הקודש."
    },
    {
        "id": 132,
        "article": "הולכת היא היצירה את דרכה, בוראה היא את כל דרגותיה, שואפת היא לההתיצרות היותר עדינה ונשגבה, שעל ידה תהיה משתקפת כל התמצית של ההויה כולה, כל חסנה ועזה, כל יפיה, ישרה וחכמתה. זאת היא הנשמה השלמה של האדם, שהמובחר שבו הוא המושלם הבחירי שבקרבו, אותו ששכלל ברצונו את מהותו לצד הטוב היותר עליון, עד שהוא מגלה חלק יצירתי, שיש בו מהות של פועל טוב מוחלט. הנשמה העליונה בעצמה מוצאת היא את חסנה ועזה פנימה, אינה צריכה לשום דבר חוץ לה, היא מאושרת, ובכח הכללי שבה, מתוך שהיא תמצית הכל, היא ממשכת את החיים לכל, את כל החסר לכל בכל גווני החסרון. והרבים, בעלי קטעים שביצירה, אינם מוצאים את מחסורם בפנימיותם, הם צריכים הרבה עד שיתמלא חסרונם, שיתקן קצת מפגימת עצמותם, שאחר כל אלה אינה מתתקנת לגמרי כי אם בצדיק העליון, בעל הנשמה המרכזית. ובת קול יוצאת מהר חורב ואומרת, כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת.",
        "summary": "הנשמות השלמות יונקות את אושרן וחסנן מעצמן, והחסרות צריכות לקליטה מבחוץ ולדבקות בצדיק העליון."
    },
    {
        "id": 133,
        "article": "כמה אמללה היא הריאליות, בשעה שהיא מתגדרת בעצמה, ורוצה להנתק לגמרי מההארה הרוחנית הנפשית. כשם שהיא מאירה את ההכרה בדברים הסובבים והממלאים את חוג הרגשותינו, כך היא מחשיכה את העולם כשהיא חפצה להיות השלטת בכל. המתאדק בריאליות, מוכרח הוא להיות טובע והולך בה. היא תמשיכהו אחריה קמעא קמעא, ואם לא יעיר בעצמו את הנימא הרוחנית שבלבבו, ואת זיק האורה שבנשמתו, תלך הלך ועמם, עד שלא יוכל עוד האדוק הריאלי להכיר כל תוכן נשמתי אמיתי, ותשאר נשמתו חרבה, למרות מה שיוכל להיות עם זה איש מדעי, מוסרי, ובעל עליליה. העסקנים הריאליים, כשהם נתונים לאיזה אידיאל המעסיק אותם, הם נתונים במצב של ניגוד עצמי עצום מאד. מתוך ההשקפה הריאלית אין מקום למסירה לשום אידיאל, כי כל אידיאל, ענינו המענין והמושך את הלב הוא מצד כחו המוסרי, שהוא בעצמו ערך רוחני נשמתי, שאין הריאליות כוללתו. ומתוך כך, אם בלב שלם תהיה ההתמכרות, אז יתגבר הטבע הרוחני של האדם, ויצא האדם מתוך ממעמקי השיקוע הריאלי, על ידי ההתמכרות להריאליות עצמה, שהאידיאליות שבההתמכרות הזאת עצמה תזכך את תוכן החיים הפנימיים, וההכרה הרוחנית תתבלט בקרבו. ואם באמת אין ההתמכרות זכה, אז לא תעמוד, ותלך הלך והתקרר, ולכל היותר לא תוכל לעשות פרי להשפיע על אחרים, וביותר על דורות הבאים, ממהותה. המגמה הנצחית החיה בקרבנו, תכריחנו בשביל כך להיות חושקים אל התוכן האידיאלי, ולא תתן לנו מנוחה בריאליות מוגבלת ויבשה.",
        "summary": "כשהריאליות מנסה לתפוס את מקום האמונה, היא מתמלאת בחושך ואינה יכולה להימשך אחרי אידיאלים מוסריים."
    },
    {
        "id": 134,
        "article": "האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה. וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל. בעת החלש אורה, אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך. וגם אז צריכה היא לדעת את ערכה, שלא משרתיה, השכל והרגש, הם הנם עצמותה. ותהיה קבועה באיתן מושבה, אז יצליחו השכל והרגש בפינוי הדרך, ובהמצאת האמצעיים השכליים והמוסריים המסקלים את המכשולים מעל דרכה. ההסתכלות המיוחדת של האמונה, שהיא חלק בעצמה, הוא האור של הנבואה, וברדת המדרגה, שפעת רוח הקודש, שגם אלה יורדים לפעמים ומתאחים עם השכל והרגש בדרכי גילוייהם.",
        "summary": "האמונה אינה שכל או רגש, אלא גילוי טבעיות הנשמה ושורש הנבואה, והיא נזקקת לשכל ולרגש רק בעת החלש אורה."
    },
    {
        "id": 135,
        "article": "צריך לדעת שאי אפשר לפנות אל השי\"ת בשום שכל ובשום רגש, וקל וחומר בשום חוש, כי אם באמונה לבד. ותפילה היא אמונה, ויראה ואהבה הנם גם כן גילויים של האמונה. ומה שאומרים חוש האמונה, או רגש האמונה, וקל וחומר אם נאמר מדע האמונה ושכל האמונה, הם דברים של שמות מושאלים לבד. כי עצמות האמונה אינה שום דבר מהם, כי אם עליונה מכל אלה, שאין בה מחסור מכל, שכוללת באחדות ושלמות עליונה את התמצית היותר מובחר וחזק מכל הנ\"ל.",
        "summary": "עצמות האמונה היא למעלה משכל ורגש, והתפילה והיראה והאהבה הם גילוייה."
    },
    {
        "id": 136,
        "article": "ההבנות השונות בדעת אלהים, יש לכל אחת מהנה מקום בסדרי החיים. ותכונת הנפשות חלוקות הנה זה מזה בדבר ההכנה של כל אחת מהן, לאיזה דרך של הבנה תהיה נמשכת. אין אדם יכול לרדת לסוף דעתו של חבירו בדעת אלהים הפנימית שבקרבו, וההשויה החיצונה על ידי שיווי הדיבורים ואופני ההרצאה, ושיווי של דרך החיים, נוגעת רק בשטח החיצון של הדעה, אבל בפנימיותה היא תמיד מחולקת ועומדת בכל אחד שבבני אדם בצורה בפני עצמה.",
        "summary": "דעות שונות בדעת ה', מתאימות לנפשות שונות בהכנתן הפנימית, וביטוין החיצוני הדומה אינו מעיד על אופיין הפנימי השונה."
    },
    {
        "id": 137,
        "article": "האמונה והאהבה הן תמיד מחוברות זו עם זו כששתיהן זורחות בנשמה בשלמותן, וכשאור אחת מהן שלם לגמרי, מתעוררת השניה בכחה, ויוצאת ממעמקי הנפש להאיר בכל מילואה.",
        "summary": "האמונה והאהבה מחוברות תמיד זו עם זו, ומשפיעות זו על זו."
    },
    {
        "id": 138,
        "article": "אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויית מהותיותו.",
        "summary": "האדם מוכשר לאמונה ואהבה יותר מלשאר הכוחות הרוחניים שבעולם, וזהו אות לכך שבהן מונחים יסודות מהותו."
    },
    {
        "id": 139,
        "article": "כל מה שהיחיד והכלל עושה, בכל גילגולי הסבות, וכל הכחות המתגלים בחיי התרבות, הכל הולך הוא להשלים במעלה העליונה את האמונה ואת האהבה.",
        "summary": "כל מעשי היחיד והכלל וכל גלגולי הסיבות וחיי התרבות, באים כדי להשלים את האמונה והאהבה."
    },
    {
        "id": 140,
        "article": "מתוך האמונה והאהבה מתאצלים כל האורות הרוחניות שבעולם, המאירים את כל דרכי החיים וההויה. האמונה והאהבה הם עצם החיים בעולם הזה ובעולם הבא. שום דבר איננו נשאר בחיים כשעושקים מהם את שני המאורות הללו, את האמונה ואת האהבה.",
        "summary": "האמונה והאהבה הן שורש כל הכוחות הרוחניים שבעולם, ובהיפגמן נפגם הכל."
    },
    {
        "id": 141,
        "article": "הקולטורה הזמנית, כפי מה שהיא מתבססת עתה בעולם, בנויה היא כולה על הכפירה ועל השנאה, שהן שוללי החיים העצמיים. ואי אפשר להתגבר על מחלה זו, כי אם לגלות את כל אוצרות הטוב המונחים בבית גנזיהן של האמונה והאהבה. וזאת היא מטרת גילוי סתרי תורה.",
        "summary": "התרבות הזמנית מבוססת על הכפירה והשנאה, ותיקונה באמונה ואהבה."
    },
    {
        "id": 142,
        "article": "התורה היא האהבה, והמצות האמונה, והם הנם גם כן הצינורות שעל ידם שפע האמונה והאהבה שופע והולך תמיד, וכל התרבות הרוחנית והחומרית של ישראל, בהתעוררות חייו הלאומיים, צריך שתתרכז כולה סביב המרכז הכפול המאוחד הזה, שתים שהן ארבע, התורה והמצוה, האמונה והאהבה.",
        "summary": "התורה היא האהבה והמצוות הם האמונה, ועליהן צריכה להיות מבוססת התרבות."
    },
    {
        "id": 143,
        "article": "שכלול האמונה והאהבה ואומץ קיומן, מתחזק ביסוד דבקות נפשית בחכמים ותלמידיהם, או, כפי המבטא של החסידות, התקשרות עם הצדיקים. יסוד זה, שהחסידות טפלה בו הרבה, צריכים אנו להקימו, בשכלול גדול והדור מאד, בתור אוצר חיים, והדום רגל לשכינה, הכוללת את אור האמונה והאהבה, השרויה בחכמים צדיקים, שמהות חייהם כולה היא התגלות האמונה והאהבה, המחוזקה באיתניות התורה והמצוה, בכל מילוייהן המעשיים והרוחניים, עם סגולה נפשית מיוחדה, שהיא הסתגלות רוח הקודש, הראוי להולד דוקא בארץ ישראל.",
        "summary": "הדבקות בצדיק משכללת את האמונה והאהבה, וצריך לאחדן עם סגולת רוח הקודש של ארץ ישראל."
    },
    {
        "id": 144,
        "article": "התרבותיים הרשעים, חסרי האמונה והאהבה, אינם עלולים לשום דבקות, אפילו בינם לבין עצמן, והנם דומים לאפר שאינו בר גיבול, ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, וממילא אין חייהם חיים, והם נקראים בחייהם מתים. אמנם על ידי אמונה גדולה, ואהבה רבה, נוריד טל של תחיה, להחיות בו גם כן את המתים, יחיו מתיך נבלתי יקומון, כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל.",
        "summary": "חסרי האמונה והאהבה חייהם אינם חיים, ואינם ראויים לשום דבקות, אפילו חברתית, וצריך להחיותם בהרעפת אמונה ואהבה."
    },
    {
        "id": 145,
        "article": "אנחנו שואפים לתחיית האומה ותחיית הארץ, כדי להחיות את הנשמה שלנו, כדי להעמיד את ישראל חי, להחיות את האמונה והאהבה בחוסן של התורה והמצוה, בכל המילוי שלהן. אנו מכירים את אור אלהי ישראל, אלהי עולם, והעונג שעל ד', על ד' דייקא, למעלה מכל מבטא ומכל מושג, לעילא מכל ברכתא ושירתא תושבחתא ונחמתא, הגנוז וצפון, המתגלה באור האמונה והאהבה, המתראה בתכסיס התורה והמצוה כולה. אנו דורשים לציון, אנו משתוקקים לבנות את הארץ ולהבנות בה, כדי לקלוט את רוחה ואוירה, להתאחד עם כל החיים המקושרים בה. על כן תורה מרובה אנו דורשים, ולשם כך אנו שואפים לבריאות שלמה, ולכח גופני חסון ואמיץ. מצות רבות אנו מבקשים, כדי שיהיו לנו די כלים להכיל בהם את האור הגדול של האמונה והאהבה, עם כל העונג והעדן, וכל האור והטוהר, העז והאומץ שלהן, שיתגלו לנו במלא מדתם, בשובנו לחיים עצמיים לאומיים במלא ובמרום המובן. כל מה שיש לנו מזכרונות העתיקות, ממצוה וחק, חביב עלינו חבת חיים, כי הם לנו כלים למקור חיים, ועמם מקור חיים. האידיאלים הצפונים בהם, חיים הם אתם ועם קיומם.",
        "summary": "תחיית האומה בארצה תבוא רק על-ידי תחיית התורה והמצוות, האמונה והאהבה, מתוך עונג ובריאות."
    },
    {
        "id": 146,
        "article": "מיד כשאנו מתחילים להסתכל בדברים האלהיים, נופלת עלינו חרדה, והשכל נעשה על ידי זה כהה. ובשביל כך אין אנו מסיקים הלכה ברורה בסדרי המחקרים הצחים, ובדרכי החיים והמעשה שעל פיהם, בראשית ההשקפה, עד אשר אנו מתחזקים בישוב הדעת, ורגש היראה נח מזעפו על ידי המנוחה השכלית, ואז הננו מתחילים לחשוב מחשבות ברורות, שיש בהן תועלת ספרותית ותועלת מעשית.",
        "summary": "כשבאים להסתכל בעניינים האלוהיים נתקפים בחרדה המכהה את השכל, ורק על-ידי ישוב הדעת מתבררות המחשבות."
    },
    {
        "id": 147,
        "article": "לעולם אנחנו צריכים להתהלך בתוך השביל שבין השינוי וההשויה, ולעבד את הדיעות בצורה כזאת, שיהיה אפשר לכל אחד ואחד למצא בהם את רוחו המיוחד, ולהיות עם זה נכלל בתכונת ההשויה, הכוללת את הכל לחטיבה אחת.",
        "summary": "צריך לעבד את הדעות שתהיינה מתאימות לכל אחד לפי עצמיותו השונה, ועם זה תהיינה נכללות בתכונת ההשוויה."
    },
    {
        "id": 148,
        "article": "רעה חולה היא כשרגש המוסרי מתעדן יותר מדאי, עד שלא די שהוא משמש בתור כח עוצר בבא תור המעשה, שלא תשולח יד לעשות רע, אלא הוא מאיים תמיד ביראת עונות, הסובבים את האדם במעשה ובמחשבה. הפחד הנפרז מכל חטא, מאבד טובו של האדם, ועושה אותו למין בריה שפלה, שאינה עושה דבר, כי אם שוכבת ורועדת. האדם צריך להאמין בחייו, להאמין בכחו החמרי ובכחו המוסרי יחד. האמונה היא כוללת הכל, כמו האהבה. האמונה בחיים היא ברכת ד', כמו שאי האמונה היא הקללה היותר איומה, \"ולא תאמין בחייך\". כשאדם מאמין בחייו הרוחניים, הוא מוצא קורת רוח בעמל נפשו, והוא הולך ומתעלה.",
        "summary": "אדם צריך להאמין בעצמו כשם שצריך לאהוב את עצמו, ויראה נפרזת מאבדת את טובו של האדם."
    },
    {
        "id": 149,
        "article": "אף על פי שצריך להשתדל הרבה להיטיב את המדות, מכל מקום חלילה לעכב בשביל מניעת הטהרה המדותית את העילוי לצד גודל הרוח וההסתכלות השכלית. ולאידך גיסא, שאי אפשר כלל שיטהרו המדות בלא עליית רוח גדולה. וכל הגדול מחבירו, צריך הוא יותר לשכלל את עולמו הרוחני השכלי, כדי שיהיה לו מבורר הדבר מהו המהות האמיתי של טהרת המדות.",
        "summary": "אין להתעכב מלהתעלות ברוח ובשכל ובגלל פגמי המידות, אדרבה, אי-אפשר לתקן את המידות בלא תיקון העולם השכלי."
    },
    {
        "id": 150,
        "article": "הרוח העמוק איננו יכול להסתפק בשטחיות, ואיננו מוכשר מצד עצמו לסדר לו הנהגה ממוצעת. עד התהום הוא חפץ לחדור בכל דבר, ועד קצה האחרון בכל תכונה. רק היצירה האלהית באה עליו בתור חק, להעמידו על המשקל, שהקצוות לא יכריעו בו יותר מדאי.",
        "summary": "הרוח העמוקה נוטה לקיצוניות, והיצירה האלוהית מעמידתה על המשקל."
    },
    {
        "id": 151,
        "article": "ביושר הדעת ובמדות טובות, יש יותר אמונה ודבקות אלהית, מבאמונה דיבורית וציורית רגשנית.",
        "summary": "ביושר הדעת ובמידות הטובות יש אמונה ודבקות יותר מאשר באמונה דיבורית, ציורית ורגשנית."
    },
    {
        "id": 152,
        "article": "השאיפה להשלמות האלהית, בהתפתחות כל כחותיה של הנשמה במלא עזה, הוא הכח הרודה, הדוחף את החיים הרוחניים לתעודתם. בצמאון הנורא לטל של תחיה מאורה העליונה, כלול כל המילוי המעשי והשכלי, כל מה שנכנס בגבול הבחירה האנושית, וכל מה שהוא למעלה מזה, ההולך ומתגלה על ידי התעצמותה של הנשמה בזיוה המקורי. אי אפשר לה לנשמת החיים שתהיה מסתפקת בבקשת סדרים מעשיים, תיקונים בארחות החיים והחברה, ובהטבות מדיניות וקבוציות. אמת הדבר שבזמן שכל אלה הם במצב של קלקלה, מנועה היא מכמה אמצעיים שיוכלו לעזור לה להשלמתה החטיבית, אבל לא זאת היא מנוחתה ומגמת פניה. את האורה האלהית, השלמות המעשית והשכלית, הרגשית והתכונית, את השלמות במילואה, היא מבקשת. מתקשרת היא באור התשובה העליונה, מתרפקת על אהבת יוצרה, מתרוממת היא ליהנות מזיו הרעיון, השכל, המחשבה, הדמיון והרגש, הקישור הנשמתי והשיקוע הנפשי בים האורה של אור תורה ונר מצוה.",
        "summary": "השאיפה לשלמות האלוהית אינה מסתפקת בשלמות אנושית חברתית, אלא בהשלמת הנשמה במקורה."
    },
    {
        "id": 153,
        "article": "כבר אחד ר' חסדאי קרשקש את האמונה עם השמחה, שהיא גם כן מתאחדת עם האהבה, שהיא תוכל לבא על ידי הסתכלות תדירית בהירה במושגים הרוחנים, בהגברת הטוב הרוחני, על ידי תלמודם העליון וסקירותם ההקפית. וכיון שימצאו משכילים עסקנים בקביעות ברזי תורה, תתגלה האורה הכללית בכל הדרה לפניהם. וכל מה שימצאו יותר תלמידים מקשיבים לבהירות לימודי תוכן האמונה והאהבה והשמחה, הרי הנשמה הכללית של האומה נעשית חזקה וערה יותר. אמנם, לפי התרבות הכח, צריך שיהיה מתלוה עמו גם כן הסידור והקצב, וזה בא על ידי המדעיות, בין המדעים הכוללים, ובין המדעיות המודרגת של ארחות האמונה בעצמם, על פי השפיטה ההיסתורית. אף על פי שזו אינה נותנת את התוכן העמוק והעשיר של גנזי האמונה הקדושים ותהומיים, מכל מקום היא מועלת לתן צביון של מדע לכל העושר של הרוח, המצטבר בשפע גדול לרגלי הלימוד הפנימי.",
        "summary": "צריך לאחד את האמונה, השמחה והאהבה, עם העמקה ברזי תורה, ובסידור הדברים במדעיות."
    },
    {
        "id": 154,
        "article": "החקירה החפשית אינה יכולה להזיק את הלב שכבר קלט בתוכו את העומק התמציתי של מהות האמונה, שהוא יסוד העילוי הנשמתי היותר בהיר של האדם. אדרבה, עוד תוסיף עליו גודל ויפעה. אבל כל זמן שהתמצית העליון לא נקלט יפה בלב, עד שכשל כחו לנהל את חיי המעשה וההרגש, אז כל חקירה חפשית מקעקעת היא את היסוד של אפשרות פעולת הרגש הטוב, העומד למעלה מהשכל ההגיוני, וממילא תתהפך חקירה זו אחר כך למין כפירה עקשנית, שהיא אחת ממדוי הנפש היותר גדולים.",
        "summary": "החקירה החפשית יכולה לרומם את האמונה רק אחרי שזו נקלטה בלב האדם, וכשבאה קודם לכן, מתהפכת החקירה לכפירה."
    },
    {
        "id": 155,
        "article": "טבע הגוף האנושי, וכחות הנפש ההולכים וזורמים על פי תכונת הגוף וכחותיו, הוא כמו טבע החיה היותר רעה, שאינה ראויה לקיבוץ ולתיקון עולם, וקל וחומר שאינה ראויה שיתפתחו בתוכה החושים הרוחניים הנעלים, המביאים לאדם עונג עדין, כמו העדן של ההשגה ושל הצדק, ובכלל השאיפה התמידית להתעלות עילוי פנימי, וההסתגלות להכיר מהו עילוי פנימי, ואיך שיש בו הליכה תמידית מחיל אל חיל. וכדי שינצח האדם את כחות גופו, ולא נצחון של שבירה, כי אם נצחון של שיעבוד והתהפכות שלמה, הרי אור הנשמה צריכה להופיע בעולם, וצריכה היא להופיע בכל גבורתה וגדולתה, שזהו המגמה של כל ההארה הרוחנית של תשוקת המדע, וכל חשק רוחני עליון, עד שבאים להנקודה היותר עליונה של זיו שדי.",
        "summary": "תיקון הנפש הבהמית שבאדם אינו בשבירה, אלא בהגברת אור הנשמה."
    },
    {
        "id": 156,
        "article": "להאמין ולקיים, זאת היא הסגולה המיוחדת של כנסת ישראל. האמונה היא היסוד העקרי, אבל אינה מתבססת, ואינה גומרת את מגמתה, כי אם בצירוף המעשה. וכדי להאמין במה שיש אפשרות לקיים, צריכים משקל, זהו משקל התורה, האוחזת במשפט לפי כח האדם. הנוצריות אומרת להאמין, אבל אינה יכולה לקיים. על כן אומרת היא שיותן לחי שניה למכה האחת. מובן שבקהל אפשר רק להאמין שמדה זו היא נשגבה, אבל לא לקיים. ותורת אמת היא יוצאת משקל הקודש, שהיא אמת במעשה כמו במחשבה. עושר האמונה, היא אמונה שהיא גם מעשית, שכן ארץ ורעה אמונה.",
        "summary": "המעשה מבסס את האמונה, וכל אמונה שאינה יכולה להתיישם בהמון הנה פגומה מעיקרה."
    },
    {
        "id": 157,
        "article": "כשעוסקים בתשובה, צריכים להגדיר ביותר את מהותם של הטוב והרע, כדי שהחרטה, וזעזוע הרצון מחיוב לשלילה, יפול רק על הרע ולא על הטוב. ועוד יותר, שצריך לברר את הטוב הנמצא בעומק הרע, ולחזק אותו באותו הכח עצמו שבורחים מן הרע, כדי שתהיה התשובה כח פועל לטובה, המהפכת ממש את כל הזדונות לזכיות.",
        "summary": "כשעוסקים בתשובה צריך להפריד בין הטוב לרע כדי שלא להילחם בטוב, וכדי שלא לאבד את הטוב הגנוז ברע."
    },
    {
        "id": 158,
        "article": "לעת הכשלון של האומה, שהיא עם זה ביחד גם כן עת ההתקוממות והתחיה, אנו חייבים לעבוד עבודה רוחנית גדולה, עבודת הבירור והליבון של הרגשות והדעות, וביחוד עבודת בירור החוש האסתתי, הגבלת כח הדמיון, לחזק אותו על יסודות נאמנים באותה המדה שהוא מועיל ומחזק, ולבער אחריו במקום שהוא פורץ את גבולו והולך בדרך לא סלולה.",
        "summary": "צריך ללבן, לזקק ולהגביל, את החוש האסתטי, בייחוד בזמן תחיית האומה."
    },
    {
        "id": 159,
        "article": "נשמתה של כנסת ישראל הוא הצדק המוחלט, שבהתגשמותו הוא כולל את כל הטוב המוסרי שבפועל. על כן כל פגם מוסרי שהאיש היחידי מישראל עושה, מחליש הוא בזה את קישורו עם נשמת האומה כולה. והתשובה הראשונה היא, להתקשר עם האומה בנשמתה, ועמה הכרח הוא לתקן את הדרכים והמעשים כולם, לפי אותו התוכן המהותי שבנשמת האומה.",
        "summary": "נשמת ישראל היא הצדק המוחלט ופגמי היחיד מנתקים אותו ממנה, ובתשובתו הוא מתקשר אליה."
    },
    {
        "id": 160,
        "article": "ראש הפסגה של נשמת האומה, היא המגמה הכללית שהאומה שואפת אליה בעצם הוייתה. וזה כבר יוצא על כללות ההויה, ורעיון התשובה העליון נעוץ במרום חביון זה.",
        "summary": "ראש הפסגה של נשמת האומה הוא יעודה העצמי לתיקון ההוויה."
    },
    {
        "id": 161,
        "article": "הרשעים בעלי הפרינציפים, הפושעים להכעיס ולא לתיאבון, נשמתם גבוהה מאד, מאורות דתוהו. הם בחרו בהרס והנם מהרסים. העולם מתטשטש על ידם והם עמו, אבל תמצית האומץ שיש ברצונם, היא הנקודה של קודש, שהיא, כשהיא נספגת אל הנשמות המשוערות במהלכן, נותנת היא להן את עז החיים. בעתותי גאולה, מתגברת חוצפא. ואלה הנשמות הלוהטות, ששום סייג והגבלה לא יוכל לעצור בעדן, מראות את כוחן. והעולם הבנוי, וכל יושביו המיושבים, בעלי השיעור והנימוס, מתבהלים משאתן, אוי מי יגור לנו אש אוכלה, אוי מי יגור לנו מוקדי עולם. אבל באמת לא היה פחד, רק חטאים, בעלי נפשות חלושות וחנפים, הם פוחדים ורעדה אחזתם. אבל גיבורי כח יודעים, שגילוי כח זה הוא אחד מהחזיונות הבאים לצורך שכלולו של עולם, לצורך אימוץ כחותיה של האומה. אלא תחת שבתחילה מתגלה הכח בצורת התוהו, ילקח מידי רשעים, וינתן בידי צדיקים גבורים כאריות, שיגלו את אמתת התיקון והבנין, בעז רוח של שכל צלול ואמיץ, ובאמץ נפש של הרגשה, והתגלות מעשית קבועה וברורה.",
        "summary": "הרשעים, בעלי הפרינציפים, נשמתם מעולם התוהו, ותפקידם לאמץ ולחזק את הצדיקים אשר יתקנו בכוח זה את העולם."
    },
    {
        "id": 162,
        "article": "ועולם התוהו ושבירותיו ותיקוניו, מורים לנו, שעוצם הרצון לתיקון, לשכלול, להויה, שהם הטוב הגמור, פועל הוא בכח מלא, מלא מאד מאד. אין ההויה יכולה לקבל את כל עוצם הטוב של המהוה העליון, אמיץ כח אין סוף. ההויה החלקית מתמסמסת מרוב הטוב, מעוצם החיים, משתברת היא מרוב שאיפתה. אבל לא מפני זה יחדל הטוב הנשא לעשות את דרכו, הוא חוזר ובונה אחר השבירה, והבנין המתוקן עולה יפה יפה, באין ערוך ליקרתו. וכל כך מרובה היא מדה טובה ממדת פורענות, עד שכדאי לסבול את כל יסורי השבירה, את כל קלקולי הריסה, רק שיצאו עולמים משוכללים כאלה, שנושאים בכחם עושר חיים כזה, שהוא מצד עצמם למעלה מכחם. ואין המהוה העליון בוחר בדרך מדודה ומצומצמת, כדי שיעור היכולת של ההויה, שאם כן היה הטוב מוגבל, לא לפי עוצם עז חיי היוצר כל, אלא לגמרי לפי תנאי היצירה החלושה.",
        "summary": "שבירת הכלים של עולם התוהו מוכרחת וכדאית, כדי שייבנו כלים משוכללים בעלי יכולת קיבול בלתי-גבולית."
    },
    {
        "id": 163,
        "article": "הלב צריך שמירה גדולה, כהלב הפרטי כן הלב הכללי. הכח הנפשי הרודה בחיים, הוא היסוד הנשמתי, המשתפל ממרום עזו המופשט, להנהיג את כחות הגויה. הוא צריך להיות מעין דוגמא של מעלה, מוטבע בטבע שרשו, שהיא נשמת אלהים חיים העליונה, המתגלה בהארת החיים האנושיים היותר עליונים, בחיי החכמה והרעיון הנשא. אבל ההבעות הנפשיות, מקושרות הן בצביונן המיוחד, שהצורך היסודי למוסר מוגבל במעשה ובדעות, הוא למענן. קוצצי הנטיעות, קוצצים הם את ענפי החיים הנפשיים שלהם משרשם העליון, מרוששים בזה את הכלל, ומאבדים חלק נכבד מאד מעצמותם. השכל העליון מברר לו את הארחות, איך הולכת היא הדעה הצלולה, המופשטת, ובאה עד תחתית התכונה הנפשית. אבל עם כל הדרכים הרבים של הבירורים, לא תשתנה העובדא, וכך הענין מחוייב ומוכרח להיות, שירדו הדעות אל הצביון של התכונה הנפשית, לשכון בנפש בתור נושאים קבועים, ועמם כל המעשים המעטרים ונלוים אליהן. הכפירות המתגלמות במבטא, כפי מה שהמסורת מלמדת אותנו, הן הן המחלות קוצצי חיות הנפש, שלא תועיל שום חכמה לחברם, אם לא בשובם לאיתנם במבטא הברור של האמונה, האחוזה בשורש המדע העליון, המתגלה לכל אדם לפי מדרגת שכלו. האומר אין תחיית המתים מן התורה, אין תורה מן השמים, ואפיקורוס המבזה קודש, עד שביזוי תלמידי חכמים גם כן כלול בתוכן ענינו, מאבד את קשר חייו הנפשיים, וכל היחש ההרגשי האורגני עם שורש החיים של התורה והמצות, ושל האומה בצביונה הרוחני המעשי. שום חבות אחרות מבודות, לא יוכלו למלאות חסרון קיצוץ צינור זה. התשובה צריכה לנכשלים כאלה, להשיב את המבטא לאיתנו. המבטא ישיב את הרגש, והרגש יתעלה למרומי הדעה, להיות לחטיבה שלמה וכוללת.",
        "summary": "האפיקורסים קרויים קוצצי נטיעות, מפני שהם מנתקים את ענפי המחשבה, הדיבור והמעשה, משורשם העליון וממקור חייהם."
    },
    {
        "id": 164,
        "article": "כמה אמת ושירה מופיעה לפנינו בחזיון של מרכזיות נשמת האדם ביחש ההויה כולה. אין החזיון הזה נופל לרגלי ההתגלות של הציור הקוסמי הרחב והבלתי תכליתי של עולמיות הכוכבים, של היצירה המתמדת של הערפלים. אדרבא, מתגדלת היא שירה זו ומתאדרת על ידי הנצח והגודל. בכל מקום ששם בא אור החיים לידי התגלות הכרה, והתגלמות של הדר מוסר ושאיפות עדינות, הרי המרכז נגלה. האחדות של האדם הרוחני מקיפה היא אותו בכל גילוייו בכל העולמים, כאחדותו של כח המושך בכל הגרמים. לשוא חושבים בעלי חוגי הבטה קצרים, שאחרי החידוש של הציור הקוסמי, בטלה מרכזיותו של רוח האדם, וחפצים הם לומר שבשביל כך ערך הדת נגרע. אף על פי שאיתנה היא הדת גם בלב אלה אשר מעולם לא נתקבל לרוחם המרכזיות של האדם, כהרמב\"ם וסייעתו, אם כן הטענה בטלה היא מעיקרה, אבל גם בעומק הרעיון המסתורי, שהוא מוצא מקום חשוב בחיי הדת, ביחוד בדורות האחרונים בהתפשטות יתירה, גם שם לא נפגע דבר, כי אם נתאדר המחזה. האחריות המוסרית מתגדלת לפי שילוב הויה כזה, וזהו גם כן יתרון מרץ לרוחו של אדם בהשתלמו. מובן הדבר, שלצורך ציור של גודל נורא לגבי האחריות המוסרית, צריך עומק והארה צלולה לתוכן המוסר, כדי שלא יתמסמס הרוח מיתרון פחדנות, ולא יוכל להיות חמוש באותה האביריות הדרושה לאדם פועל בחיים.",
        "summary": "תגליות המדע על אינסופיות היקום והקפת הארץ את השמש, מגדילות את השירה ואת האחריות של האדם כחלק מההוויה הגדולה."
    },
    {
        "id": 165,
        "article": "בחינוך האדם היחיד, וכן בחינוך האדם הכללי, האומה והאנושיות, צריכים לשום אל לב לאחדות הרוחניות, דהיינו שהשכל יהיה משפיע ישר על הרגש, והרגש על הדמיון, והדמיון על הפעולות. וכשיש סתירה בין אלה החלקים, אז ההריסה מוצאת מקום לחול. ועל גבי אלה ארבעה החלקים, שהם שכל, רגש, דמיון, מעשה, מתעלה הענין האצילי, שהוא שורש הנשמה של האיש ושל הציבור, במקור ההויה העליונה.",
        "summary": "בחינוך הפרט והכלל צריך לשים לב לאחדות בין השכל, הרגש, הדמיון והמעשה, שלא יסתרו זה את זה."
    },
    {
        "id": 166,
        "article": "כמה טובה מונעים בידים, מפני שפלות הדעה שבאנשים אשר רוח ד' ראוי לדפוק בלבבם, והם אוחזים בקטנות, ואינם מאמינים בעצמם, בגדולת נשמתם. לא הסביבה, ולא המעשים בפרטיות, הם היסודות שעליהם האושר הנשמתי בנוי באוצרה הפנימי, כי אם גודל הנפש, הקדושה והטהרה הפנימית, אומץ הרצון, ועז המחשבה. הסביבה והמעשים נכנעים הם מפני העצמה הרוחנית, כשהיא מתרוממת. על כן עוסקים הם הצדיקים הגדולים בעיקר הדבר בגודל הפנימי. כמובן, מדקדקים הם גם במעשים, ומשתדלים בטהרת הסביבה, אבל כל זה בא מתוך הגורם הפנימי של האורה העליונה, הזורמת בנשמה בכל הוד גדלותה, דוקא מתוך הצינור היותר גדול ושוטף, ולא ישפילו את עצמם להיות דבוקים תמיד בתוך הקטנות של הדקדוקים הפרטיים שאין להם סוף, המלאים את הרוח העולה למעלה. ובכלל, לא העולם המוחשי בדיוקי פעליו, תופס המקום היותר גדול בנשמת חיים הנצחית, המופיעה באור גדלה בנשמות העליונות, כי אם ההוד הנשגב של תפארת חי העולמים, שבתוכו הכל כלול, כל הטוב הרעיוני, המוסרי והמעשי. התפשטות השלמות על המעשים כולם מאליה היא באה, בעת אשר הרצון הגדול לטוב האלהי ברום טהרו פועל בכל תקפו. ומכל מקום פונים הם הצדיקים לפעמים מרום גדלם, ומסתכלים על מעשיהם בפרטי פרטיות. אחרי שכבר שבעו זיו עדנים מעונג העליון, והרוח מלא כח התעודד והתאמץ, החשק של הטוב והטוהר, מלא אור חיים, חי בלב פנימה, בא חשבון הנפש, בגדולה ותפארת, לפרטים ופרטי פרטים, בא גם הדכדוך הנפשי והגופני, כזרם שוטף ורעם נורא, פחד וגודל, תקוה ובטחון, ושאיפת תיקון לכל פגם, תשובה עליונה, הכוללת כל התשובות כולן.",
        "summary": "הצדיקים הפנימיים עושים לעיקר את גדלות הנפש ועוז המחשבה, ומעשיהם באים בשטף מאליהם, מתוך שביעת העונג."
    },
    {
        "id": 167,
        "article": "כשמוצאים הצדיקים פגמים במעשיהם, אפילו כשהם רואים שאי אפשר להם לתקנם, אינם נופלים ממדרגתם העליונה בשביל זה, כי הם יודעים שהסבה של העדר היכולת לתקן כל חסרון, היא מפני שעדיין לא זרח האור של הנשמה, שהיא הכח האמיתי של החיים, על כל הענפים של סעיפי החיים. על כן הם משתדלים לעלות למעלות עליונות יותר בהשגה ובבהירות הרוח, כדי שתתחזק הנשמה ביותר, ותגלה עליהם את הופעתה. ובטוחים הם, שבגודל ההופעה הנשמתית, יגדל כל כך כחם, עד שיהיו יכולים לתקן את כל המעוותים, הרוחניים והמעשיים, הקרובים והרחוקים, בין מה שבין אדם למקום ובין מה שבין אדם לחבירו, שאינם מוצאים בהם כל הבדל עצמי.",
        "summary": "הצדיקים אינם נופלים ממדרגתם לנוכח פגמי מעשיהם, אלא אדרבה, מגדילים את אור הנשמה."
    },
    {
        "id": 168,
        "article": "אותה הגדולה הנשמתית, השואפת לקודש עליון ולגדולות ונשגבות, מוכרחת היא להיות מטפלת בתיקון המדות והמעשים גם כן, ולפעמים לרדת למעמקי החיים המעשיים ולנקר בפרטי פרטיותיהם, לתקנם ולכוונם על פי הצדק והדין, על פי התורה וההלכה, ולחדור למעמקי המדות הנפשיות, להסיר מהם כל רשעה וכל סלף. ואם רק להעליה יושם לב, ולא אל הטהרה והקדושה התחתיית, יוכל כל אותו האור העליון להשתבר, ולהתהפך לרועץ. גדולת הנשמה תוכל להתהפך לגאוה מוזרה, ותשוקת הידיעה בתעצומות המסתרים, לדמיון מתגדר בשלל צבעיו. אומץ הרוח, המרומם את הופעת החיים, יוכל לרומם גם כן את התאוות הסוערות הגופניות. חמדת הבצע, הכבוד והתענוגים המוחשיים, יוכלו לפרוץ כל גבולים, וממרום עז השאיפה העליונה, המלאכית, תוכל לבא הנפילה היותר נוראה. ועלמא דאתכסיא, מדתה של לאה, עיניה רכות, על פרשת דרכים היא יושבת, ומתפללת שלא תפול בגורלו של עשו. ומתוך גדלה ובכייתה, זכתה ליסוד נבואה ומלכות, ולחלקן של ישראל.",
        "summary": "בלי דקדוק מעשי עלולה הגדולה הנשמתית להפוך לרועץ ולפרוץ את כל הגבולות."
    },
    {
        "id": 169,
        "article": "מכל הזרמים הרוחניים השונים שבחללו של עולם האנושי, נמצא שורש בכנסת ישראל, מתוך שהיא, במובן הרוחני, המיוחד למשאות נפשם המתרוממת למרומי האושר הטהור, מרכז האנושיות. ובגלל זה אי אפשר כלל שנעלים עין מכל זרם, בבאנו לברר את כח הרוחני של כנסת ישראל, \"הכלה\", \"דכלילא מכל גוונין\".",
        "summary": "אסור להעלים עין מכל זרם הקיים בעולם, כיוון שלַכל יש שורש בכנסת ישראל."
    },
    {
        "id": 170,
        "article": "המחשבה הרוממה, עסוקה היא אצל היחיד לחזק את הכח הכללי שלו, כח הגוף וכח הרוח, למען יחזק בזה כח הכלל כולו. וכל מה שהאיש הוא יותר גדול, במחשבה, ברצון טוב ובדעה ברורה, כן הכלל מתעלה יותר בחיזוק כחו החמרי והרוחני. על כן צדיקים צריכין להשתדל מאד לחזק את כל כחותיהם, ובזה הם מוסיפים עצמה להתפשטות הקדושה בעולם, וכל הדבק ברוחם הרי זה מתעלה, וכל העולם כולו מתעלה בעילויים ובעז גבורתם.",
        "summary": "ככל שיחזק היחיד בגופו ורוחו, כן יחזק הכלל כולו, וכפי גדולתו הרוחנית – כן יתעלה הכלל יותר בחיזוקו החמרי."
    },
    {
        "id": 171,
        "article": "מצד עצמות המציאות האלהית המוחלטת, המחוייבת, אין שייך שום שבח ותהילה, כי ההכרח לא ישובח. אבל ההסתכלות של גודל האמת והטוב הזה בעצמה, היא משלמת את הכל יותר מכל, ואז מבינים שמניעת השבח היא לעילא מכל ברכתא ותושבחתא, שהתפשטות ההנהגה הרצונית היא מצומצמת לגבי העליוניות הגמורה, ודוקא היא, הממועטת, נותנת מקום לתהילה ולשבח.",
        "summary": "מצד העצמות לא שייך שום שבח, אך אותה מניעת שבח, מצד האמת, גדולה היא מן השבח."
    },
    {
        "id": 172,
        "article": "הידיעות הסודיות היותר עליונות, אין מגמתן להתפשט בעולם בהתפשטות כמותית, שידעו מהן רבים, כי זהו דבר שאי אפשר. ואם ידעו רבים מסגנונן החיצון, לא ידעו כלום בתוכנן הפנימי, ויהיה הדבר מזיק יותר ממה שהוא מועיל. אמנם הן צריכות לחדור לכל אלה שבהם נמצאת סגולה עליונה של הסתכלות גבוהה. ואלה היחידים, בגבהם הרוחני, מרוממים הם את העולם משפלותו על ידי מציאותם לבד, לא על ידי השפעתם הניכרת. את הרזים הפנימיים אינם מגלים, ולא יוכלו לגלות, אבל מה שהאורה הגדולה גורמת בעצם בברכתה, בהתפשטות ניצוציה גם על כל מה שהוא גם כן מגולה, על מבט כל עין, על כל שיחה ותנועה, על מהות הרצון, על מגמת החיים, הכל פועל ומעודד, מחזק ומקדש את הכל. גם המגמה הכללית בהשפעתם של ישראל בעולם, איננה התפשטות לימוד של דיעות בדרך הלימוד וההשפעה הפשוטה והגלויה. אבל כשהאומה הזאת אוצרת יפה בקרבה את סגולתה, כבר העולם כולו מתעלה, מצד מה שיש בו סגולה פנימית כזאת באוצר האנושיות. הפעולות וההדרכות שראו הנביאים, הוא במעלה קטנה לגבי המעלה העליונה של הפעולה הפנימית. ובמקום שהנבואה שבאספקלריא שאינה מאירה אומרת, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' ואל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים, שהיא הצעה למדרגה הפעולית הניכרת, שהיא המדרגה השניה, אומרת הנבואה של אספקלריא המאירה, היא תורת משה, והיה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל.",
        "summary": "אף שסתרי תורה אינם מתגלים להמון, על-ידי לימוד היחידים מתפשטת סגולתם הרוחנית על הכל."
    },
    {
        "id": 173,
        "article": "אומץ החיים מוכרח הוא לכל יחיד, ובפרט למנהיג, ולכל ציבור. אבל עם האומץ, המתגלה מהתכונה הנפשית, מתעוררים הרבה סעיפים מזיקים ומדות רעות, וצריך הסתכלות בהירה של יושר גדול, לברר את הטוב הנקי מתוך הפסולת.",
        "summary": "אומץ החיים מוכרח לציבור וליחיד, אך צריך לבררו מסיגיו."
    },
    {
        "id": 174,
        "article": "כשהנשמה דבקה בצרור החיים, באור ד', באהבת הדבקות האלהית, המדות כולן מתישרות מאליהן. ואותם גדולי המחשבה הראויים להדבקות הרוממה, אינם יכולים לישר שום דבר מארחות חייהם כי אם על פי המדה של הדבקות העליונה, שהיא הולכת ושוטפת דרך הצינורות של המדע הגלוי, והתורה והמצוה, וכל הדר המוסר והגבורה הרוחנית כולה. התביעה הפנימית של הדבקות האלהית, הבאה בחטיבה מיוחדת בנשמתן של ישראל, היא עליונה בעצמה מכל מחשבה הגיונית. על פי שפע רוח הקודש היא מתישבת בלב, ועל פי תקות ישועה היא מתאמצת ומתפשטת בכל החוגים המעשים, התופסים מקום בחיי הכלל ובחיי הפרט.",
        "summary": "כשהנשמה דבקה בצרור החיים, מתיישרות כל המידות מאליהן דרך צינורות התורה, המצוות והמוסר."
    },
    {
        "id": 175,
        "article": "כשהחושב מתבודד, ומתגלה בנפשו אז הכח הרוחני הפנימי שלו, חש הוא את כל הפגמים שנפגמה נשמתו מכח מעשים ומדות שאינן הגונות, מצטער הוא אז בצער פנימי ועמוק, וחותר ברוחו איך לתקן את המעוות. כשהצער הפנימי מתגלה בכל תוקף שלו כשהמצב החיצוני נעשה רעוע, כמו בעת קלקלה וצרה, אז ההרגשה הפנימית איננה כל כך איתנה, ומכל מקום גם אז יכולה היא לבא למרום קצה, כי גם תשובה שעל ידי יסורין היא תשובה.",
        "summary": "הצער על פגמי הנשמה שחשים בשעת התשובה, על-אף שמערער את ההרגשה הפנימית, בסופו של דבר הוא מועיל."
    },
    {
        "id": 176,
        "article": "הצדיקים קשורים הם תמיד בדבקות בד' ית\"ש, ואינם יכולים כלל לצייר להם חיים בלא נועם הדבקות האלהית. אמנם, מפני שבכל רעיון אנושי מתערב הרבה מהדמיון הכוזב, ועמו יחד מתערבים המון מדות רעות, שהן מסתעפות כמו ענפים היוצאים משורש קטן, וכגידולי זרעים רבים מגרעין, על כן הם צריכים לברר על ידי תורה ומצות את הדבקות האלהית, שתהיה כולה ברה וקדושה.",
        "summary": "התורה והמצוות מבררות את נועם הדבקות מדמיונות שקר."
    },
    {
        "id": 177,
        "article": "הצחצוחים של המדות הרעות, המעורבים בתוך הכשרון של הדבקות האלהית שבנפש, הם פועלים את פעולתם לרעה יותר מהמדות הרעות שאצל רוב בני אדם, מפני שאין בעולם פעולה כל כך אמיצה במעמקי הנפש, כמו הדבקות האלהית, אשר על כן אין לשער את עומק וגודל החיים של הצדיקים העומדים לפני ד', ומתענגים בנועם הדבקות והחשק האלהי. וכשהכח הכללי של החיים הוא גדול ואמיץ, גם החלק הרע שבהם הוא גם כן אמיץ, כתוכן הפנימי של כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ומפני כך עומדים הצדיקים תמיד במצב של מלחמה נגד צחצוחי הרע שבהם, המעורב עם הטוב, כל זמן שהעולם לא נתבסם כולו. אבל ד' לא יעזבם, והם תמיד הולכים מחיל אל חיל, כובשים ומנצחים, ולעד לא יעזבו את תוכן החיים העקרי, שהוא הדבקות האלהית, כי אם תמיד יעלו אותו, יאמצוהו ויבררוהו. ובעלייתו, ועלייתם עמו, הכל מתעלה, כל העולם, כל החיים, כל ההויה. בהתרוממות היסוד יתרומם הבנין, ובאימוץ השורש יתאמצו השריגים והעלים כולם, יחד עם כל המוני פרטיותיהם.",
        "summary": "ככל שהאדם גדול ודבקותו גדולה, גדֵלה המלחמה שלו עם סיגי היצר הרע שבדבקותו."
    },
    {
        "id": 178,
        "article": "הקריאה בשם ד' אחד שואפת לגלות את האחדות, בעולם, באדם, בעמים, ובכל התוכן של ההויה, באין פרץ בין המעשים והדיעות, בין השכל והדמיון. וגם הפרצים המורגשים, יתאחדו על ידי ההארה העליונה, המכרת את צד אחדותם והתאמתם. בתוכן החיים של האדם, הוא יסוד הקדושה כולה, בחיי הרוח, הוא אור הנצח, חיי שעה וחיי עולם באגודה אחת. זאת היא המחשבה היותר גדולה שבמחשבות הענקיות של כח החושב אשר להאדם, המתגלה בקרבו על ידי כל כשרון הגילוי הרוחני שלו, עד מרום התגלות אלהות באורח שכל, וידיעה של פנים אל פנים.",
        "summary": "הקריאה בשם ה' שואפת לאחד את כל ההפכים שבמציאות."
    },
    {
        "id": 179,
        "article": "התכונה של יראת שמים מצד עצמה, לית לה מגרמה כלום, ואי אפשר לה להיות מתחשבת בין הכשרונות ומעלות הנפש של האדם. היא כשהיא לעצמה היא עלולה להוריד את האדם ואת האנושיות כולה לעמקי תהומות, כשם שהיא עלולה להעלותם למרומי שחקים. אבל דוקא משום דלית לה מגרמה כלום, היא מקבלת את כל האורות, היא אוצרת בקרבה את כל הכשרונות כולם. וכל כשרון מתברך, ומובטח להיות נצור, רק על פי ההערכה הנכבדה של יחושו להאוצר הגדול, אוצר של יראת שמים, שבו הכל גנוז. על כן יראת שמים מתרוממת לא כל כך על פי העסק במעמקי עצמה, כמו שהיא מתעלה על ידי מה שממלאים אוצרה בכל דעת וכשרון, בתורה ובמצות, בכל מדה נכונה, בכל עז וגבורה, בכל תהילה ותפארת. נמצא שיראת שמים ויסוד הוייתה העולמית, היא אספקלריא דלא נהרא מצד עצמה, וכל עילויה הוא בהארת אור שמש העליון עליה, עד אשר תתאחד יפה ביסוד מקוריותה. אז תעלה מעלה מעלה, ותהיה באמת עטרת תפארת לעמוסי בטן, כשתשוב מלאה טוב אל שורש מחצבה העליון, העשיר מכל השפעה נאצלת, המתפלגת לפלגות מיוחדות. כי היא בת נדיב, בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שבכל שמה, מקור הברכה כולה.",
        "summary": "היראה אין לה מעצמה כלום, והיא יכולה להשפיל את האדם בריקניותה, או להיות כלי לכל התוכן הטוב שיוצקים לתוכה."
    },
    {
        "id": 180,
        "article": "אבל אנו צריכים להגות וללמוד ברחב לב, בדעה צלולה, וברוח אמץ, המסוגל להתפתח באיש היודע את מטרתו בהכרה ברורה. יחד עם לימוד הדעות, אנו מוכרחים לסגל לנו את השאיפות המוסריות היותר טובות ועליונות, כדי שיהיה לנו בסיס נפשי הגון על מה לבנות עליו את השאיפות הנעלות, שהדעות הקבועות באומה, הנטועות כארזי אל בשרשי האמונה ובענפי התורה והמצות, מושרשות בו.",
        "summary": "כדי שיהיה בסיס נפשי לכל הזרמים, צריך לסגל מידות מוסריות עליונות, הנטועות בתורה ובמצוות."
    },
    {
        "id": 181,
        "article": "אי אפשר תמיד לדבר בעצם הענינים המהותיים, על כן ממלאים את הריקניות של המחשבה במה שמדברים על דבר המקרים החיצוניים של הענינים. ומכל מקום גם שיחות כאלה הם מביאים תועלת, וסוף כל סוף מביאים הם את האדם לידי כניסה בעצמיותם של הענינים. ביחוד ראוי לדבר תמיד על דבר הערכים של הענינים הנעלמים, כדמות חכמת המספר, והשכל משוטט על ידי זה למעלה.",
        "summary": "כשאי-אפשר לדבר על העצמות בעניינים מהותיים, מדברים על חיצוניותם, כמו חכמת המספר, ובכך נכנסים לעצמיות העניינים."
    },
    {
        "id": 182,
        "article": "צריך להסביר עילוי הלימוד של רזי תורה, עם הדרישה לכבד את ההכרות הפנימיות של האדם, שהוא יסודו של עולם. וכל הנפילה שהעולם המתעלה בתרבותו החיצונה נופל הוא בערכו הפנימי, באה היא ממדה זו, שכל מה שהערך החיצון של התרבות הוא מתקדם, העין תופסת יותר את ההכרה החיצונה, ומוסיפה לזלזל את ההכרה הפנימית, ומתוך כך ערכו האמיתי של האדם פוחת ויורד. וגאולת העולם תלויה היא ברוממותן של ההכרות הפנימיות, שהן באות ומאירות על ידי העסק הכביר במעמקיהן, שהוא עצמו העסק הנלבב ברזי תורה, בקדושה ובטהרה, בענוה ואומץ רוח.",
        "summary": "נפילת העולם באה מתרבות של הכרה חיצונית, וגאולתו תהיה ברוממות ההכרות הפנימיות, שעל-ידי העיסוק ברזי תורה."
    },
    {
        "id": 183,
        "article": "הטהרה הגופנית בכל פרטיה המעשיים וכל דקדוקיה, עד טבילת הגוף, היא דרושה מאד לתמם את כח המדמה על מכונו, ולהתאימו עם ההרגשים והדיעות המוסריות והשכליות, המוטבעות בעצמיות התכונה הפנימית של כנסת ישראל, בערכה הרוחני העליון. והמעולים שבמכירים הפנימיים, התביעה הזאת הולכת ומתפתחת בהם, עד שלא ימצאו מרגע לרוחם, כי אם כשימלאוה בכל הצדדים היותר מרוחבים.",
        "summary": "טהרת הגוף נדרשת כדי לזכך את הדמיון, ולהתאימו להרגשות והדעות של כנסת ישראל."
    },
    {
        "id": 184,
        "article": "המעשים מתהפכים לדמיונות בכח עיכול רוחני, והדמיונות להרגשות, וההרגשות למושכלות, והמושכלות לאופי רוחני קבוע, הפועל על כל התוכן המהותי. ומזה יש להבין כמה גדולה היא האחריות של המעשים. אמנם לא אצל הכל הקשר עומד בחזקה, וכח העיכול הרוחני איננו שוה אצל כל איש ואצל כל עם. בטפוסה המיוחד של היהדות, מונח גם כן זה האופי, שהקשר בין החוליות הללו של המעשים, הדמיונות, הרגשות, המושכלות, והאופי הכללי, הוא חזק מאד, וכח העיכול הרוחני נשגב הוא, על כן אין קץ לחובת שמירת המעשה בישראל.",
        "summary": "המעשים הופכים לדמיונות, להרגשות ולהשכלות, על-ידי עיכול רוחני."
    },
    {
        "id": 185,
        "article": "ההדרכה הרגילה של תום ויושר, בשמירת המדות הטובות וכל דת ודין, זהו ענין תהלוכות עולם התיקון. וכל ההתפרצות מזה, בין שהוא בא מצד קלות דעת והפקרות, בין מצד עליית דעת והתעוררות רוח עליון, זהו מענין עולם התוהו. אלא שיש הפרש גדול בהפרטים של עולם התוהו עצמו, ובנטיותיו לשמאל או לימין.",
        "summary": "ההדרכה של תום ויושר זהו עניין עולם התיקון, וההתפרצויות לטוב או לרע באות מעולם התוהו."
    },
    {
        "id": 186,
        "article": "רוב בני אדם חיים הם את חייהם הרוחניים, וממילא גם חלק גדול מהמעשיים, על פי השפעת הדמיון. והעבודה התרבותית צריכה לעשות לה למטרה, להכניס בתוך אותו הדמיון כמה שאפשר ניצוצות שכליים ומוסריים. רק המעולים והגבורים ברוח הם מתרוממים לחיות חיים שכליים, וגם הם קשורים הם בטבעם בהרבה שלשלאות במאסר הדמיון, וצריכים הם להתחשב עמו הרבה.",
        "summary": "רוב האנשים חיים ברוחניות דמיונית עם ניצוצות שכליים, ואילו היחידים מצליחים לחיות רוחניות שכלית המתחשבת עם הדמיון."
    },
    {
        "id": 187,
        "article": "החסרון היותר גדול שיש בתכונתה של יראת שמים שאינה מחוברת יפה באורה של תורה, הוא מה שבמקום יראת חטא, היא מתחלפת על יראת המחשבה. וכיון שהאדם מתחיל להיות מתירא לחשוב, הרי הוא הולך וטובע בבוץ הבערות, הנוטלת את אור נשמתו, מכשלת את כחו ומעיבה את רוחו.",
        "summary": "יראת שמים בלי אורה של תורה, מביאה ליראת המחשבה."
    },
    {
        "id": 188,
        "article": "לא על המחשבה לבדה יחיה האדם, כי אם על המהות הנשמתית שלו, שאותה צריך לשמור מכל משמר. והיא, מתת אלהים היא, ונשמרת היא בשמירה אלהית דוקא, שמור מצותי וחיה.",
        "summary": "לא על המחשבה לבדה יחיה האדם, כי אם על המהות הנשמתית שלו."
    },
    {
        "id": 189,
        "article": "צריך לעסוק תמיד על דבר הכלל של יראת שמים, להבין את תוכן ענינה, ולקנות אותה בטהרתה בתור הסגולה היותר יקרה של החיים, ואחר כך להסתכל בפרט באותה היראה המיוחדת לישראל, מה היא, ומה המה גדריה העצמיים.",
        "summary": "הבנת המהות של יראת השמים הכללית, קודמת להבנת מהותה של יראת השמים הישראלית."
    },
    {
        "id": 190,
        "article": "בדבר המוסר, צריך לברר את המוסר המופשט, המוחלט, הכללי, וצריך לברר גם כן את המוסר השייך ליראת שמים, ולהתבונן את היחוסים שיש בין אלה הגדרים המיוחדים, במה הם נבדלים זה מזה, ובמה יתאחדו.",
        "summary": "צריך לברר את המוסר המופשט, והמוסר הבא מיראת שמים, ואת היחסים ביניהם."
    },
    {
        "id": 191,
        "article": "מבא גדול יש להפסיכולוגיה הפרטית, וכן הכללית, הלאומית והאנושית, עם דרכי ההסברה של ארחות התורה והעבודה. ביחוד אנו צריכים להכנס במעמקי חכמת הנפש, כדי להסביר את תוכנם של המחשבות הפועלות עלינו לרגלי המעשים והדיבורים, שעל ידן אנו נכנסים להבנת כונת המצות והתפילה, וגודל ערכם על חינוכנו המוסרי ותיקון העולם בכללו.",
        "summary": "הפסיכולוגיה הפרטית והלאומית משמשות כמבוא להבנת התורה ועבודת ה', ובייחוד את פעולת המחשבה, הדיבור והמעשה."
    },
    {
        "id": 192,
        "article": "אי אפשר לאדם לחיות לא בשכל לבדו ולא ברגש לבדו. תמיד צריך שיהיה ממזג את השכל עם הרגש בחוברת. כשירצה להתפרץ למעלה ממדרגתו, יאבד את הכשרון של הרגש, ויהיה מלא פגמים וחסרונות, אף על פי שיהיה בעל שכל גדול. ואין צריך לומר שאם ישתקע ברגש לבדו, יפול בתהומות של סכלות, המביאים לידי כל חולשה וכל חטאת. רק תכונת המשקל השוה, המאזן את השכל עם הרגש, תביאהו לידי הצלה גמורה. מובן שעם זה צריך להחיות תמיד את התכונה המעשית, והחוש החברותי הישר.",
        "summary": "צריך לאחד ולאזן את השכל עם הרגש."
    },
    {
        "id": 193,
        "article": "ההתגלות של המחשבה הבהירה הרוחנית, היא כרגע מתנוצצת, ומיד היא נעלמת בתוך תכנית של לימודים והסברות, שאין להם כלל אותו כח של גבורה של מעלה שיש בנקודת ההתגלות ברוב עזה ברגע הולדה, וחכימי לבא אינון חמאן למלה בשעתא דאתגלי ההיא מלה, עד לא תיעול בגו לבושא, חמאן בה פקיחו דעינא, ואף על גב דמיד איסתים, לא אתאביד מעינייהו. והרגיש בפליאה של תוכן זה בהקדמת ספר אשל אברהם.",
        "summary": "ראשית התנוצצות המחשבה הסתומה גדולה מלאחר התלבשותה במילים והסברות, וחכמי הלב רואים אותה בראשיתה."
    },
    {
        "id": 194,
        "article": "טועים הם המבקשים גדרים להיהדות מצד נשמתה ותכנה הרוחני, אף על פי שאפשר להגדירה מצד תוכן הגלוי והמוחש שלה, מפני שבנשמתה היא כוללת את כל, וכל הנטיות הרוחניות, הגלוייות והנסתרות, צפונות הן בה בהכללה עליונה, כמו שכלול הכל האלהות המוחלטת. וכל הגדרה לגבה היא קיצוץ בנטיעותיה, ודוגמא להקמת פסל ומסכה לשם הצביון האלהי.",
        "summary": "כשם שאי-אפשר לתת הגדרה באלוהות, כך אי-אפשר להגדיר את היהדות."
    },
    {
        "id": 195,
        "article": "הרטט והיראה הם דברים תכוניים לנפש האדם, בכל אופן שתהיה נפגשת עם חזיון נשגב, ואין שום תועלת במלחמה נגדם. אמנם, אם על ידי חלישות המחשבה, והירוס הכחות הגופניים והנפשיים, נתגברו יותר מדאי, אז מתגלים בצדק כחות ניגודיים לצמצמם, כדי שלא יוכלו להזיק למשטר הנשמתי של האדם, ולשלטונו על עצמו ועל חוגו החברותי, באיזה צד שהשליטה מגעת לו בצדק.",
        "summary": "צריך להיזהר שלא תתגבר היראה הטבעית יותר מטבעה, ותהפוך ליראה הרסנית."
    },
    {
        "id": 196,
        "article": "כל הענינים המופתיים, השייכים לדרכי האמונה על פי השכל ההגיוני, אפילו כשהכח המופתי שבהם מתבטל, מכל מקום יש להם ערך מצד כח המדמה, שהוא גם כן צריך להיות הגון ושלם, וארחות החיים צריכים להשתוות אליו בשלמותו. ביחוד צריכים להתחשב עם הכח הזה בענינים האלהיים, שכל מיני דבקות בהם היא מאשרת את היחיד ואת הרבים, אושר גמור ונצחי. וכשם שהשכל צריך שיהיה מואר בהארה אלהית, כן צריך שיהיה גם כן כח הדמיון מואר בהארה זו לפי ערכו.",
        "summary": "הוכחות השכל שבאמונה כוללות בתוכן צד של דמיון, הפועל גם כשכוח השכל מתבטל."
    },
    {
        "id": 197,
        "article": "להפרחת הרעיון והפריית הספרות צריך שיהיה מוסכם, שכל פרח ציורי ושכלי הוא פרי הנשמה, וכשמגלים אותו, מתבסם העולם יותר, כשהשאיפה הנשמתית בכללה היא נוטה לטובה. ולכן צריך תמיד הכח השכלי והציורי להיות עסוק בעבודתו, בין על ידי העמקה בציורי עצמו, בין על ידי התעוררות מחזיונות רוחניים של ספרים אחרים, חדשים גם ישנים, שמתוכם המחשבה מתעוררת, והיא אורגת את חזיונותיה, וכולם עולים הם על שולחן הספרות להעשירה.",
        "summary": "כדי לפתח את הספרות צריך להכיר בכל פרח ציורי ושכלי כגילוי נשמה, בין בציורי עצמו ובין בציורים הנקלטים מספרים אחרים."
    },
    {
        "id": 198,
        "article": "אף על פי שהתורה והמצות מזככות הן את המדות, מכל מקום אי אפשר לסמוך על זה לבד, והכרח לעסוק בזיקוק המדות ובתיקון המוסר ביחוד.",
        "summary": "אף-על-פי שהתורה והמצוות מזככות את המידות, צריך לתקנן בייחוד."
    },
    {
        "id": 199,
        "article": "לעולם אין רשות להתיבה האמורה או הנכתבת, להיות סותמת בפני השכל הישר. וזה כלל גדול בתורה, בין בדיעות היותר נשגבות, בין בפרטים היותר קלים.",
        "summary": "לעולם אין רשות לתיבה האמורה או הנכתבת, לסתום את הדרך בפני השכל הישר."
    },
    {
        "id": 200,
        "article": "קטרוג הלבנה מתפרש יפה ברזי הנפש. השכל, המאור הגדול, והרגש, הקטן, שניהם עומדים במשקל אחד, אבל שונים הם דרכיהם, ולפעמים רבות מאד הסתירות שביניהם. אם ערכם היה מכל צד שקול, היתה הסתירה בחיים הרוחניים, וממילא גם הגשמיים, גדולה. אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. הרגש הקובל, אפשר לשכל להרחיב את עצמו עד כדי קבלת כל ההפכים. מה שאין כן ברגש. עצה אחת יש על זה, לכי ומעטי את עצמך, הוי ראש לשועלים, בחיי המעשה, החברה והנימוס, מלכי בכיפה, אבל למעלה, במקום העיונים העליונים, שם המאור הגדול מושל. אבל הקובלנא גדולה היא מאד, יש באמת מהלכים לרגש בעליונים ועליוני עליונים, גם בעמקי השכל עצמו וטוהר משפטיו. הכח השכלי שברגש מוצא הוא בעושר ההתפרטות, מיעט את הלבנה לפיכך הרבה את צבאותיה. אבל בכל זאת לקוי הוא העולם מפני ירידתו של הרגש ממרומי שמיו. השכל ושורש עליוניותו, מתעכב גם כן ממהלכו, ונעכר מזכותו, על ידי הנמכתו של הרגש והגבלתו, ואי התחברותו התדירית באור השכל. מביאים כפרה על האור האלהי המונמך על ידי מיעוט הירח, משתדלים לדרוש מילוי פגימתה של הלבנה, העמדתה במשקל המאור הגדול, החיים המורגשים והשכליים ממוזגים ומשוקלים עין בעין. מה טוב ומה נעים יהיה אז העולם, מה נחמדים, כבירים, עליזים וקדושים החיים. יהי רצון מלפניך ד' או\"א, שתמלא פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט, ויהיה אור הלבנה כאור החמה, כאור שבעת ימי בראשית, כמו שהיתה קודם מיעוטה, כמו שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. וכמו החיים הפרטיים, כמו כן החברותיים, יקבלו את צורתם החדשה, השלמה והבהירה. החפץ היותר כמוס במרומי הסתר השכלי, והגלוי במעמקי לבב, בסידור האומה וחסנה, יחדיו יעמדו שלובים זה בזה, ויתקיים בנו מקרא שכתוב, ובקשו את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם, אמן סלה.",
        "summary": "חטא הלבנה הוא הרצון של הרגש לשלוט כשכל, והתיקון הוא מיזוג של השכל עם הרגש במידה ובמשקל."
    },
    {
        "id": 201,
        "article": "כנסת ישראל נקראת קיר בדרך רז, כלומר המעמד המוחש שהרעיונות פונים אליו, בשביל כל הענינים של היהדות והאמונה. ובהיקף הכללי של העולם היא ההכרה האלהית הבאה מתוך ההסתכלות של העולם והמציאות המוחשית, והגילוי הרוחני הקרוב, הפועל על החיים והמוסר.",
        "summary": "כנסת ישראל נקראת קיר, כלומר – העמידה המוחשית של כל הרעיונות האלוהיים שבעולם."
    },
    {
        "id": 202,
        "article": "כל מה שאנו מדברים בענינים הנשגבים הרוחניים, ביחוד בעניני האלהות, הכל הוא יותר נמשך למעמד הענינים במצב הנפש שלנו, ממה שהוא מתיחש אל העולם החיצוני. אלא שיש ערך ידוע של יחש, מה שמעמד נפשנו, הוייתה ומציאותה ואופני פעלה, מתיחסים אל העולם וההויה כולה. וההויה היא בקרבנו פנימה אולי עוד יותר ממה שהיא חוץ לנו. כשאנו מתעלים, מתעלה ההויה כולה, ובעילויה הרי גם אנו מתעלים. חיי החול מסגירים אותנו בחוג צר של החושים המוגבלים, עד אשר לא נוכל בעצמנו לדעת את עצמתנו וגדולתנו. ויש אשר כדי להכיר איזה צדדים של ההויה, צריך דוקא סמיות עין לגבי הנשגב והגודל שלנו. האור הזרוע יטשטש לנו קוים פרטיים רבים ונכבדים. אבל עם כל מה שנהנה מאורם של אפלי העינים, אשר יכירו יותר ממנו בהקוים הפרטיים, לא נהיה כמותם, ונתאמץ תמיד להיות טשים במלא האורה.",
        "summary": "עיקר ההתרחשויות בהוויה נמצאות בנפש ודרכה פוגשים אותן, והתבוננות של חול בה מצמצמת את אורה, אך מדגישה את פרטיה."
    },
    {
        "id": 203,
        "article": "האישיות, בכל התפשטות הכח שלה, היא תובעת את דקיונה מהמוסר ומהדת, בזמן שהם באים לעצור את הטוב והצדק שיש בה. אבל לעולם אין המוסר ולא הדת מכוונים כי אם לעצר את הרע והפראות שבאישיות. ומאד צריך האדם לזיכוך מדותיו והארת דעותיו, עד כדי להבין ולחוש את אותו הצד הפראי והרשעי שבו, שהוא צריך להיות נעצר על ידי הדת והמוסר, ולדעת גם כן את הצד של האור והטוב שבו, שהוא עומד למעלה מהתפקיד של הדת והמוסר במובנם המצוי. התרבות מגלה היא צדדים רבים של טוב ושל אור בנפש האדם, במקום שהיה נחשב לרשע ופראות. וכשהיא מוצאה בנקודות הללו מעצורים מצד הדת והמוסר, היא נלחמת בהם ומנצחתם. אבל אחרית המלחמה היא הגילוי שמגלים הדת והמוסר בעצמם את אורם, עד שנמצא החופש האישי הזה ותביעותיו הטבעיות הטובות, הוא מוכר לאחד מככרי הדת והמוסר עצמם, וממילא מתאשר עוד ביותר הכח של הדת והמוסר לשלוט על הצד הפראי שבאדם, ולהיות מכובד ואהוב מצד העליון והטוב שבו.",
        "summary": "תפקיד הדת והמוסר להילחם עם הפראיות שבאדם, ולהתחבר אל החופש שבצד המואר שבו."
    },
    {
        "id": 204,
        "article": "שתי שיטות הן לערכה של התפילה, השיטה המיסטית, והשיטה הרציונלית. הראשונה מבארת את קשר העולם עם האדם ועם תנועותיו כולן, ומראה בעליל, שהבעת הרצון הנפשי של האדם, בהתדבקו באלהים, הרי היא פועלת ויוצרת, מתוך המעמד הרוחני, עלילות רבות ערך בההויה בכללה, וממילא באה הפעולה לטובה בהנוגע לחלקו של האדם ומבוקשיו. השיטה הרציונלית אינה מכרת את הסתרים הנפלאים הללו, והיא מכנסת את התפילה כולה לתוך המערכה המוסרית, הפסיכית, הפיוטית. האדם יתרומם על ידי ציורי תפילתו, נפשו תזדכך, מדותיו יתעלו. התוכן המוסרי הוא בודאי אחוז עם הגורל של האדם. בההטבה המוסרית, יוטב הגורל. ההויה כולה שואפת לקדמה, לטוב, הרשעה היא נפלטת מהמציאות, ובזה הננו מכירים את סיבת הפגעים כולם מהרשעה. ההטבה הנפשית שעל ידי חיקוי השירי של התפילה, היא התכלית. אין לקשר את התפילה בפרטיות של הפעולה המבוקשת, על פי השיטה המדוברת, אלא מצטרפת היא מתוך הכלל. היא מכרת שהאדם שלא יתפלל, יצטברו בתוכו הרבה תכונות קשות, מחוסרות תיקון ועידון, ומצבו המוסרי יסבול מזה הרבה. ולהיפוך, על ידי התפילה יתעלה האדם, ויהיה יותר מואר ברוחניותו, וממילא יהיו חפציו יותר ממולאים. בכלל, יקרה היא האידיאליות של התפילה, הבעת הנשמה, יותר מעצם התכלית הפרטי של המבוקש שבתפילה. מובן שלשיטה זו צריך המצב האידיאלי להיות יותר מזוכך, כדי שתהיה התפילה מוכרת לדבר של חובה גדולת ערך. אמנם השיטה השניה היא ממולאה מאידיאליות פנימית, המוזרת מההויה כולה בתוכה, אבל היא מספקת להמשיך לבבות אל קביעותה.",
        "summary": "התפילה פועלת במישור המיסטי הפשוט (שינוי ההוויה), ובמישור הרציונאלי (שינוי האדם) המצריך זיכוך מחשבתי."
    },
    {
        "id": 205,
        "article": "מה אני מרגיש כשאני נתבע לעיין ברוחניות, מחלת לב ומועקה. למה הוא הדבר הזה, מפני שהתביעה הרוחנית מתגברת בקרבי, ונפשי מרגשת אז ביותר את עניותה המוסרית, והרוחנית בכלל. אמנם, הרפיון הנפשי הנולד מהופעה זו, הוא חסרון מוחלט, זוהי חלודה נשמתית, נגד זה צריך להלחם באמץ לב. ההסתכלות הרוחנית צריכה להיות עשירה, תדירה ורחבה, תקיפה והולכת ביושר. החולשה והכאב הפנימי שהתבערה של יראת שמים מחוללת בקרב הנפש, היא מצד עצמה חסרון ומחלה, וצריכים לקנות מושגים ברורים במקצע של קודש זה, עד שהסילוד הבלתי תרבותי יהיה הולך ופוחת, ובמקומה תבא עצמה והרחבת הדעת.",
        "summary": "הצער שמרגישים בזמן העיסוק ברוחניות בא מעניות מוסרית, וצריך להילחם בו."
    },
    {
        "id": 206,
        "article": "הרגש כלול הוא בשכל, והוא המדרגה התחתונה שבו. כשהוא יוצא לפעול פעולות מעשיות, אז קובע לו את תחומו הרגשי בפני עצמו. בחיים העולמיים כולם, הוא התוכן הסודי של אות הא האחרונה של שם, שהיא נעשית שם אדני בפני עצמו.",
        "summary": "הרגש כלול בשכל כמדרגה תחתונה, אך בצאתו אל הפועל הוא קובע לעצמו תחום עצמאי, כיחס שם הוויה ושם אדנות."
    },
    {
        "id": 207,
        "article": "התפילה, וחלק גדול ממעשה המוסר והתורה, בנויים הם על יסוד תקנת הרגש של האדם, והם צריכים לשמור גבולם. כשבאים אל הרגש בענינים ותוכנים שכליים, אין מצליחים. אמנם עצמותה של התביעה שיהיה הרגש גם כן מושכל, יש לה מקום, מפני שבאמת איננו גם חטיבה בפני עצמה, אלא אחד מצדדי השכל, שהוא מתגלה במדרגתו התחתונה.",
        "summary": "התפילה, המצוות והמוסר, מופנים לתיקון הרגש ולא לשכל, אלא שהרגש כלול בתחתית השכל."
    },
    {
        "id": 208,
        "article": "כל המתעורר בעולם מדור דורים עד אחרית, הכל הוא חלקי שאיפות וחלקי הכרות, שהולכות ומצטרפות ליצירה שלמה. עד שלא באה הצורה המשלימה, המכנסת את הכל אל שלמותה, יש בהם טוב ורע, אמת ושקר, טומאה וטהרה, קודש וחול. אבל כשיופיע האור של ההתאחדות הכוללת, שיהיה מבורר כל אלה השאיפות וחלקי ההכרות למה הן באות, אז הכל יוכר לטוב, לאמת, לטהרה, ולקודש. עולם שכולו שבת, שכולו טוב.",
        "summary": "כל ההכרות החלקיות המעורבות מטוב ורע, אמת ושקר, קודש וחול, טומאה וטהרה – תוכרנה בעתיד כטוב מושלם."
    },
    {
        "id": 209,
        "article": "שינוי האויר מקור לחום ומחום לקור ברוחניות, מזיק הוא לבריאות הנשמה, כמו שצינים פחים מזיקים לגוף, ושומר נפשו ירחק מדרך עקש זה. הנשמה הישראלית צריכה לחיות באויר רוחני ישראלי, והכרח הוא להשביעה תמיד מהטוב הגנוז באוצר החיים של ישראל, ואם תרעה בשדה אחר, תתחלש ותחלה, כי אם בהיות לה כל האמצעיים הדרושים לשמירה מכל מחלה המתרגשת מהשינויים של האקלימים הרוחניים.",
        "summary": "כשם שהשינוי מקור לחום מזיק לגוף, כך הרעייה בשדות זרים מזיקה לנשמה הישראלית."
    },
    {
        "id": 210,
        "article": "התשובה קדמה לעולם. המוסר מקיף את הכל. הערך העליון המוחלט מתפלש הוא בכל ענפי ענפים. המעשה המסתעף, שאינו מכוון לשרשו, חוזר למקורו בעלוי הרצון.",
        "summary": "התשובה קדמה לעולם, והיא מחזירה את הסתעפויות המעשה שהתעוותו לשורשן."
    },
    {
        "id": 211,
        "article": "הטבע אינו יודע ממוסר וצדק, כי אם שואף לחפצו, לבנות ולהרוס, לנבל ולהצמיח. וכן הטבע הפרטי של האדם, איננו יודע כי אם את חפצו המיוחד. אבל הקדושה, היא מתפשטת, מתגברת, על ידי ההשפעות של המעשים הטובים והלימודים, התעוררות ההרגשות הקדושות על ידי תפילה ועבודת קודש, עד שמאירה את מאור המוסר גם בטבע האדם. הארה זו נעשית היא גם כן בדוגמתה בהויה כולה, והאור הנעים, הטוב, של הקודש, של המוסר העולמי, הולך וחודר בכל ההויה, עד שהיא מתאימה עם טבעה לתכונת המוסר והצדק העליון, שבהופעת הקודש העליונה הכוללת.",
        "summary": "הקדושה מאירה את אור המוסר העליון גם בטבע האדם והעולם, אשר שאיפתו הטבעית היא מחזוריות של הרס ובניה."
    },
    {
        "id": 212,
        "article": "שפעת החיים היציריים, ממקור החיים, הולכת ושופעת היא ליצירה העליונה, יצירת השכל, הטוב והשירה. משתפלת היא דרגה אחר דרגה, עד שיוצרת את החמריות, נעשית טבעית, קשה, חשוכה, קשורה לחק עפר, אבן וברזל. בדרגותיה אשר ירדה, זוכרת היא שפעה זו את אורה הראשון, משתוקקת היא לשוב לימי חסנה וזיוה, פונה היא מטביעתה הירידית, ומפסקת מצעוד עוד צעדים בשפל. פונה היא לעלות, להיות מוארת מאור של מעלה, מהאור של מקור הוייתה. את השתלשלותה אבדה, כיון שפנתה למעלה, אין זה מהלך הזרם ההולך ויורד, אבל נתעשרה בעושר רוחני פנימי, מתחברת היא עם המאור העליון, השפעה של הויית הישות, הרוחני האצילי, השכלי והמוסרי, הקדוש והמצוחצח. מהחיבור הנעלה, מתחדשים אורות ונגוהות רבות, יצירות נפלאות, שבהן מתגלה הכבדות הארצית עם השאיפה השמימית המנצחתה. נשמת האדם בכל חגויה השונים, היא פרח רז עולם זה.",
        "summary": "שורש היצירה העולמית – ביצירה העליונה שהשתפלה עד הקישור לארץ, ובפנייתה למעלה היא מתחברת עם המאור העליון."
    },
    {
        "id": 213,
        "article": "אף על פי שהטעות בדברים האלהיים הוא דבר מזיק עד מאד, מכל מקום אין עיקר ההיזק הנמשך מהמושגים המשובשים יוצא אל הפועל, עד כדי להמית את בעליו מיתת נשמה, רק כשהוא מתגלם במעשים, או לפחות כשהוא יורד לתוך דעות ורגשות כאלה שסופן מוכרח להתגלות במעשים. אבל כל זמן שהדבר עומד בצורתו המופשטת, אין כאן עקירה עקרית.",
        "summary": "עיקר הנזק מדעות מוטעות בדברים אלוהיים הוא רק כשהן פוגעות במעשים."
    },
    {
        "id": 214,
        "article": "עז החכמה העליונה, במרום גבורתה, לא תצא לפעול חוץ מחוגה, די לה עצמיותה הנשגבה. אבל אור החסד זורם עליה, לרכך את קרחה הנורא, שיעשה נהר פלגים, מים קרים נוזלים, להופיע ממנו המון בריות לאין תכלית, והולכת הצטיירות החכמה ומתגלמת בכל יצור וכל מפעל.",
        "summary": "אור החסד גורם לחכמה שלא יהיה די לה בעצמיותה, אלא תופיע כלפי חוץ ותתפשט כנהר."
    },
    {
        "id": 215,
        "article": "כיצד הנשמה נבנית, למדים הרבה, מעיינים, חוזרים ומשננים את הידיעות, מתרגלים בההרגשות על ידי החזרה והשינון, ואחר כך צומחות מזה הסתעפיות רוחניות, הקובעות אופי מיוחד.",
        "summary": "הנשמה נבנית על-ידי לימוד, עיון, והרגלת הרגש על-ידי חזרה ושינון, ומכך צומחות תכונות אופייה."
    },
    {
        "id": 216,
        "article": "עולה הוא הצומח בכחו הצמחני, מתגדל הארז והברוש בזרמי כחותיו. חיים תקיפים חיה הטבעיות בקרבה, לא תדע מטרה מכוונת, אצילית ברוחה, לא תכף עצמה מפני כל עילוי. זהו סוד חסנה ופראותה גם יחד. במרומי היצירה חיה נשמת האדם, המכוונת ומסתכלת, הכופה את עצמה ועָצמה נגד עליית הקודש. הוא ישגא בחילו, בכחו המופלא, להיות גבור מעצמו יותר מכחותיו החיים בקרבו, מהעולם שאין בו מחשבה ומטרה מוסרית. אצילות הקודש את הכל ינצח, כל שתה תחת רגליו.",
        "summary": "בעולם הצומח והחי יש חוסן ופראות בגלל חוסר הבחירה שלהם, והאדם, בעל התודעה, צריך לעלות בקודש ולמשול בטבעיות."
    },
    {
        "id": 217,
        "article": "ההבנה, כשהיא מתעלה, היא מחוללת את הזכרון. ההתעלות הרוחנית מנצחת היא את הזמן, וממילא אין השכחה, שכל כחה היא פעולת הזמן, שולטת. ההנחה האפלטונית שכל הלימודים הנם רק עניני הזכרה, היא באמת קרובה לאורחא דמהימנותא. וכל מי שיודע שם של מ\"ב, ומשמרו בטהרה, תלמודו מתקיים בידו. ועל ידי עילוי רוחני זה תכונת השליטה מתגלה בנפש, ואימתו מוטלת על הבריות.",
        "summary": "ההנחה האפלטונית שהעולם הוא זיכרון לעולם עליון, קרובה לדרך האמונה."
    },
    {
        "id": 218,
        "article": "נשמתי רחבה, גדולה ואדירה. אני מרגיש תפארתי והדר רוחי בקרבי, מלא אנכי עז וחופש. הפחדנות המתעטפת בלבוש של יראת שמים, לא תוכל להוליך אותי שולל. צופה אני את פני האמת, הוד הקודש מתנוצץ לי. בלא מעצור אני צריך לחשוב, בלא מעצור להציק על הגיליון את כל הגות לבבי. איני מקפיד איך יעלו הדברים, בדרך נסתר או נגלה, הכל אחד, סוף כל סוף האור יתנוצץ.",
        "summary": "שום פחד לא יעצור את רוחב הנשמה, אפילו פחד המתלבש בלבוש יראת שמים."
    },
    {
        "id": 219,
        "article": "מה שיש בתכונת ישראל לחולל וליצור, זהו תורה שבעל פה. ביחוד היא תורה שלמה, לפי אותה המדה שהיא סופגת מרוח של תורה שבכתב. היא מקבלת את אורה ממקור התורה, מפני שהתורה יצרה והטביעה את חותמה על נשמתן של ישראל. בלא השפעת התורה אין כח יצירה לישראל. כח היצירה הכללית הנמצא בהויה בכל שדרותיה, אבל בה הוא שרוי, איננו כח מקורי, רק מואר הוא וחי ממקור היצירה האצילית שלפני היצירה. בתור חטיבה מוגבלת, מקבל הוא הארה ממקורו, ולית ליה מגרמיה כלום, אור הלבנה המשתלם בהארתו, לפי הערך של ניצוצי החמה שזורחים בקרבו.",
        "summary": "כוח היצירה שבישראל זהו תורה שבעל-פה, המקבלת את אורה מהארת התורה-שבכתב, שהיא היצירה האצילית העליונה והמקורית."
    },
    {
        "id": 220,
        "article": "נשמות דתוהו גבוהות הן מנשמות דתיקון. האידיאליסטים הגדולים רוצים בסדר יפה וטוב, מוצק ואדיר, כזה, שאין בעולם לו דוגמא ויסוד, על כן הם מהרסים את הבנוי לפי מדת העולם. והמעולים יודעים לבנות גם כן את העולם הנהרס, אבל הגרועים, שהנטיה האידיאלית היותר עליונה נגעה בהם רק נגיעה כל דהיא, הם רק מחבלים ומהרסים, והם הם המושרשים בעולם התוהו בערכו הנשפל.",
        "summary": "האידיאליסטים הרוצים לתקן את העולם למעלה מערכו, נשמתם מעולם התוהו, ורק המעולים שבהם יודעים לבנות את העולם."
    },
    {
        "id": 221,
        "article": "בעולם פועלים ההתפתחות האיטית והדילוגים הפתאומיים. ישנם בעלי נשמות כאלה, שהצד של הדליגה מתגבר בהם על צד ההתפתחות ההדרגית, וזהו האופי הישראלי. הם מושפעים מרעיון התשובה הרבה, ושואפים לדברים רמי ערך, שאין הסביבה ותנאי החיים מסכימים על זה. ומכל מקום חפצם העז הוא הכח הגלגלי, הנושא עליו את כל הרכוש היותר טוב שבחיים.",
        "summary": "האופי הישראלי נוטה לדילוג יותר מאשר להתפתחות איטית, ומכל-מקום חפצם בכוח הגלגלי."
    },
    {
        "id": 222,
        "article": "כשהאדם רוצה שכל חושיו וכחותיו הפנימיים יתקדשו בבת אחת, לפי אותה העליה הרוחנית שבהכרתו כשהיא מתעלה, וכן שכל הפגמים המעשיים יתישרו מיד וישתלמו בתיקון מוחלט, לא ימצא לנפשו שום מעמד, ולא יוכל לחזק את רצונו לצעוד על דרך השלמות האמיתית. אלא העיקר שהכל בו, היא עליית ההכרה, הגברת אור התורה, והתשובה המעשית תהיה סמוכה לה, בתחילה בדברים שלהבא, ואחר כך בעבר הנח להתקן, ואחר כך יתרחב החוג גם בדברים שהתיקון כבד. וכה ילך הלך ועלה, עד אשר יזכה לתקן את הכל. אבל אל יזוז משום דבר מצעידתו הרוחנית, על פי אותה המדרגה הפנימית שנשמתו בקרבו תובעת אותו.",
        "summary": "כשרוצים לקדש את כל הכוחות בבת אחת, קשה לעמוד ולצעוד, והעיקר הוא עליית ההכרה והתיקון בשלבים."
    },
    {
        "id": 223,
        "article": "כשהצדיקים עושים תשובה, מאירים הם את אור הקדושה בכל דרכי הפגמים שהם מוצאים בנפשם. והעצות שהם מחדשים לעצמם, לעלות מתוך הנפילה והיאוש שבלבבם, לתוך האור הבהיר של הקדושה והיושר העליון, הן עצמן נעשין אורות גדולים להאיר לעולם. וכל אדם המרגיש בעצמו עומק נֹחם התשובה, והתמרמרות המחשבה לתיקון פגמיו, בין אותן שכבר התיקון עולה בידו, בין אותן שאין התיקון עולה עדיין בידו, והוא מצפה עליהם לרחמים, יכלול את עצמו בזה בכלל הצדיקים, שממחשבות התשובה שלהם, העולם כולו מתחדש באור חדש.",
        "summary": "הצדיקים מעלים ומחדשים את כל העולם בתשובתם, וכל המרגיש את מרירות התשובה ינחם עצמו בהיותו בכלל הצדיקים."
    },
    {
        "id": 224,
        "article": "והמעשים הם הבסיסים החמרים, הנושא הממשי, שהתיאוריה הגדולה הזאת מנחת בם את אוצרותיה. וכפי אותה המדה שתתגדל ההבנה התיאורית בגדולת ערכה, כן יוסף להתנוצץ בקרב האומה כולה האור החבוי אשר במעשים כולם, ותתגלה מדת התפארת שבהיהדות המעשית בכחה לאלהים.",
        "summary": "המעשה הוא החומר הנושא את הציורים הרוחניים של ישראל."
    },
    {
        "id": 225,
        "article": "ובזה הננו קרובים לסברת הראב\"ד, שהשיג על הרמב\"ם במה שקרא למי שמאמין ההגשמה באלהות מין. ונוכל להסכים, שכל זמן שאותו המגשם לא יעשה לו פסל ותמונה, הרי לא גמר את מחשבתו, ונשארה היא עדיין בחוג הרוח, שלא תוכל להיות נכללת בשם עקירה ויציאה מן הדת.",
        "summary": "סברת הראב\"ד שהמגשים את האלוהות אינו מין, נובעת מכך שאין בהגשמה עבירה מעשית."
    },
    {
        "id": 226,
        "article": "העוסק בתורה לשמה, בקדושת המחשבה, ובחופש הרעיון, הפרטים יונקים אצלו מהכללים, ואף על פי שהוא עסוק בדיוקם היחידי של הפרטים, אין הקטנות שלהם עושה חציצה בתכונתו הרוחנית.",
        "summary": "הלומד לשמה, פרטי התורה יונקים אצלו מכלליה."
    },
    {
        "id": 227,
        "article": "ההופעה היצירית הולכת היא במסלולה, החיים משתלשלים במדרגותיהם, הרצון שבהויה הולך ומתגלה גילוי אחר גילוי, התוכן של הטוב הולך ומתרבה, וההארה האלהית דוחפתו להתפתח. הירידה של המצאת חיים רצוניים, דרגא אחר דרגא, מביאה עד שחוג חיים רצוניים, שהם מלאים הירוס חמרי ורוחני, מתגלה. ההופעה האלהית מסתלקת, תיכף כשהזוהמא הרגזנית לצד הירוס מתראה, והטבע נדחף הוא מכחותיו בסערה. המציאות המעשית נעשית גלמודה מבעלה היוצר, באמצע הופעת אור החיים, והריחוק פועל לחולל תכונה של הויה שפלה, מכוערת ומקולקלת. הארה מעשית שוללת, מחוללת את העלמת ההופעה שהיתה כבר מוכנת, מתגלה בחוג המציאות הפועלת העליונה, ומה שהיה מוכן להופיע בתוכן של טוב, מופיע בתור אור של טוב בכלי, שגנוז בעצם עמקו סיג חזק מאד, אשר מירוק איום מעלהו אל מקור אורו. עשרה הרוגי מלכות חלקם בחיים.",
        "summary": "במהלך היצירה ניתק העולם ממקומו ונעשה עצמאי, שפל ומהרס, כדי להכין כלי לטוב, ולהעלותו למקורו."
    },
    {
        "id": 228,
        "article": "ישראל בין העמים דומה הוא להאדם בין כל הבריות. לבריות רבות יש יתרונות שאינם באדם, אבל הצירוף הכללי של הסגולות, ועליית הרוחניות על ידם, להשכיל בשכל את השימוש של הכחות הכלולים בו בכח ובפועל, זה עושה את האדם לחטיבה עליונה בעולם. כן ישנם עמים רבים, שלהם כשרון מיוחד יותר גדול מהכשרון ההוא בישראל, אבל ישראל בתור התמצית של האנושיות כולה, מקבצים בקרבם את סגולת כל העמים כולם, והן מתאחדות בתוכם בצורה אידיאלית, קדושה, באחדות נשאה. מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.",
        "summary": "האומות יכולות להיות עדיפות על ישראל בתכונות מסוימות, אך ישראל מקבצים את סגולת העמים כולם בצורה אידיאלית."
    },
    {
        "id": 229,
        "article": "המחשבות הזרות שבתפילה, הן באות מפני הקושיא הכללית שיש על ענין התפילה, שלכאורה אין לה מקום, מפני שאין שייך לומר לגבי הקב\"ה שינוי רצון בכלל, ובפרט על ידי פיוס ותפילה, ואינן מסתלקות כי אם על פי אותן התשובות שעל ידן התפילה מתישבת, שכללותן הן שתי אלו הידיעות. האחת, שהתפילה היא בנויה על הרגשת הנפש, ולא על השכל, וכל הגדרים הללו וגזירותיהם, וכל השלילות שלגבי האלהות, הכל בא מצד השכל, ואין התפילה מקושרת עם כל פרטיהם. והשנית, שבאמת כל היחוש שבין האדם לקונו, הוא מצד גזירה ושפע של המצאה אלהית, וההמצאה הזאת גוזרת היא למלאות את כל התפקידים של האדם בההנהגה האלהית בעולם, ואחד מהתפקידים החשובים הוא נתינת מקום לתפילה, שעל כן יש באמת מקום גדול לתפילה, והיא עומדת ברומו של עולם. וכל הסעיפים של כונות התפילה מסתעפים מאלה השרשים, וכפי הרחבתם והעמקתם, הם שוללים את המחשבות הזרות, ועושים את התפילה לתפילה זכה.",
        "summary": "מחשבות זרות באות בגלל ספק ביכולת התפילה לשנות את רצון ה', והוא מתיישב בהסמכתהּ על הרגש, או בהתקַימותהּ בגזירת ה'."
    },
    {
        "id": 230,
        "article": "אין לשער את הצער של חסרון הרצון לטובה ולקדושה, ואין החכמה עולה אלא כפי ברכת הרצון שבה. והעונות הם מעכבים בעד הרצון שלא יתעלה, וצריך לשוב בתשובה כדי לברר את הרצון, כדי שתתעלה החכמה כראוי. ביחוד צריך לשוב מעבירות שבין אדם לחבירו, וראש לכל מהגזל, שהוא מעכב את עילוי הרצון. וצריך להתחזק בזה מאד, ולקוות לתשועת ד', לזכות בשלמות לחדול מעושק ידינו.",
        "summary": "חסרון הרצון לטוב בא מפגמי העוונות, וביחוד בין אדם לחברו."
    },
    {
        "id": 231,
        "article": "ישנם צדיקים כאלה, שאינם רשאים לצאת חוץ לדבקות תכונת רגשי לבבם, ואינם צריכים להסתכל חוץ לארבע אמותיהם. וישנם כאלה, שהם שטים על רוחב כל התכונות השונות, והם מסתכלים בשמים ובארץ, ומסוף העולם ועד סופו. ויש לפעמים צדיק גדול, שהוא כולל את שתי הסגולות יחד, ולפעמים איננו מסתכל מחוץ לארבע אמות, ולפעמים עיניו משוטטות בכל, שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה קדמה וימה.",
        "summary": "ישנם צדיקים הדבקים רק ברגשי לבבם, וישנם הקולטים מכל העולם, וישנם הכוללים את שתי התכונות."
    },
    {
        "id": 232,
        "article": "יש צדיק כזה שצריך דוקא שיהיו לו תלמידים צדיקים גדולים מאד, גאוני עולם וגדולי מעלה, ורק אז יוציא אל הפועל את הכמוס בתוכו. וכל זמן שהמקבלים ממנו הם קטנים, הטוב שלו הוא גנוז בגויה, ואינו ניכר אפילו לעצמו.",
        "summary": "ישנם צדיקים שאינם מוציאים את כוחותיהם לפועל, אלא אם-כן תלמידיהם יהיו צדיקי עולם."
    },
    {
        "id": 233,
        "article": "לפעמים אין הצדיק מאמין בטהרת עצמו וקדושתו, על ידי מה שמוצא בנפשו פגמים וכשלונות. אבל דוקא אז מגיע עתו להתרומם למעלה מכל הפגמים, כי מדתו האמיתית של הצדיק, שנועם ד' תקוע הוא בלבבו, הוא להתעלות למדתו. וכל המעשים הטובים והמדות הטובות, בשורשם העליון, ילכו למשרים על ידי המעלה העליונה שמתגלה על ידי הארת הנשמה הגדולה של הצדיק בעולם. על כן מחוייב הוא להשיב לעצמו את האמונה, שהיא האמונה בניצוץ האלהי החי בקרבו בגילוי פנימי.",
        "summary": "בזמן שהצדיק מוצא בעצמו פגמים וכשלונות, צריך להשיב לעצמו את האמונה בניצוץ האלוהי שבו."
    },
    {
        "id": 234,
        "article": "וחובה גדולה היא על הצדיקים להתעסק תמיד בלימודים ושירות, המעוררים את התענוג העליון, כדי שיהיו תמיד מדושני עונג. ומהעונג שלהם, ימשך שפע עונג על כל העולם כולו, על כל בחינה של כל בריה, כפי מה שהיא יכולה לקבל. ומרוב העונג המתמשך מזיו הנשמה הקדושה של הצדיק העליון, בעל ההשגה הבהירה, ימשך נועם של אהבה לכל ישראל, ואהבה פנימית לכל טוב, וימחקו כל תוי הקטיגוריות מכל הפנים, וממילא תשתתק החוצפא, ולא תוכל להרים ראש לטשטש את העולם. כי כל כחה של הרשעה בא מהמרירות הנמצא בנשמות, מפני היבשות שבהן, ומפני הריחוק שלהם מהעונג העליון של הדבקות הברוכה בקודש העליון, בזוהר הנוצץ מאור אין סוף. ועל ידי גודל היסורים שכל נשמה סובלת, מתגברת הרשעה בקצפה, והיא בועטת ומחרבת, מסיחה את דעתה ולבה אל הכפירה ואל ההפקרות. אבל כשהעדן מתפתח, אז שב רוח חיים, רוח חן ותחנונים, לרחף בלבבות, ואור התשובה הולך ומאיר, וכל העולם כולו מתרפא. אמנם צריך הצדיק הגדול לדעת את מעלתו, וצריך לשמור את קדושתו והודו הפנימי, ולא לפול משום דבר וענין כלל, ואפילו מכל רפיון שלו, ואפילו מכל מה שנראה על פי פשטן של דברים שגדולה היא החציצה, ושאי אפשר לעבור עליה, ולהתרומם בנועם עליון ובזיו קודש. ואפילו כשמתברר לו שאינו ראוי כלל וכלל לשום גודל ולשום פאר, כי אם שהוא ראוי להיות מושפל ובזוי, עלוב וירוד לאין חקר ושיעור, אף על פי כן לא יעזוב את מהותו הפנימית. ואם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח. וסוף סוף שינצח, והכל יתוקן, ואפילו כל הדברים העליונים, שנחשבים לחוצפא נוראה לחפוץ אותם, סוף כל סוף יהיה חלקו עמם בנעימים. אברך את ד' אשר יעצני, אף נחלת שפרה עלי.",
        "summary": "חובה על הצדיקים להתעסק בלימודים ושירות המגבירים את העונג, המרבה את האהבה ודוחה את הרשעה."
    },
    {
        "id": 235,
        "article": "מה שגדולי ההשגה משתוקקים לעיונים רוחניים, וטועמים בהם את טעם עדנם, ובוחלים לפעמים בלימודים מעשיים, הוא מפני שאין העולם המוחשי והזמני בכלל תופס מקום אצלם. כל ערך החיים החמריים והמשך זמנם, אינו נראה בעיני אנשי הרוח המעולים באותה התמונה הקבועה המארכת, שהיא נראית בעיני אנשי העולם, חלושי הדעת ועניי הרוח. והנצחיות, זוהי הפרובלימה הקבועה של צדיקי עולם, היא מקפת את נשמתם וממלאה את כל הוייתם. אשר לכן, כל רעיון שהוא ראוי להיות עומד בתכונת נצחיותו, בכל חליפות ההתהוות של צורות ההויה הנקלטת בציור האדם, הוא מושך את לבם ומעדן את רוחם. וגם הלימודים שמוגדרים הם בזמנים וחושים, אין האור המענג שלהם נאחז בדעתם של בעלי לב בהיר, כי אם באותה המדה שהנצחיות זולפת בתוכם. וממילא הנם תמיד עורגים ללימודים כאלה, שהצביון הנצחי עומד בהם בגילוי מורגש, והם המחשבות המופשטות וציורי ההוד המוחלטים של הכללים הגבוהים בפאר מעלתם, שהם הם כללי רזי תורה, וסתרי חכמה בנועם ד'.",
        "summary": "בעלי הנסתר צמאים לאור רוחני נצחי, ואינם יכולים להסתפק באור הנגלה התלוי בזמן ובמקום."
    },
    {
        "id": 236,
        "article": "באמונות הנוטות מכלל התורה, כמו האמונה הנוצרית והמחמדנית, אין עיקר הארס מונח במושג האלהות שלהם, שהוא שונה ממה שהוא נכון להיות על פי יסוד אורה של תורה, כי אם במה שיוצא מזה הריסת המצות המעשיות, וביטול תקות האומה ביחש לתחייתה השלמה.",
        "summary": "עיקר הנזק שהביאו הנצרות והאסלם לעולם, נובע מעקירת המצוות המעשיות ממקומן, ומהתנגדותם לתחיית ישראל."
    },
    {
        "id": 237,
        "article": "ישנן תקופות כאלה בחיי האדם ובחיי האומה, שנתגברה היהדות המעשית, בפועל ובתלמוד, במדה גבוהה, והסבה היתה הקדרת האור של הרגש והדעת, שהופנה כל כח החיים הרוחניים שבאומה להככר המעשי. וכאשר נוטל הקיר המחשיך, ואורות מחשביות רחבות החלו להופיע, והחיים הרוחניים שבאומה החלו להתפשט על שטח יותר רחב וארוך, נכהה זה האור, ואינו עלול לחזור לאורו כי אם בהוספה גדולה של אור חדש, שיספיק להאיר על שטח רחב, כאותה המדה שהאיר אור מצומצם ממנו על שטח צר.",
        "summary": "כשאורות הדעת היו מצומצמים, היה ניתן להסתפק בחיי רוח מעשיים, וכשנתרבו כלי הדעת, צריכים לאור גדול יותר."
    },
    {
        "id": 238,
        "article": "השמחה העליונה מתגברת דוקא על ידי ביטול גמור של מהות עצמו, מפני שהנשמה מתחילה להכיר את כל הטעות שיש במהותיות עצמותית, והחפץ מתגבר לאשתאבא בגופא דמלכא, בשלמות אין סוף של נועם העליון. והיא הענוה הגמורה, והשפלות העמוקה, שהעצמיות היא בה רק שירים, כלומר ענין של חסרון, שנשאר בלתי כלול בשלימות העליונה, משים עצמו כשירים. והרגשה זו היא ההרגשה המיוחדת לישראל, שהם ממעטים את עצמם בכל גדולה הניתנת להם.",
        "summary": "השמחה מתגברת על-ידי ביטול העצמיות, שהנה חסרון מלהיות כלול בשלמות העליונה, וזהו עניינם של ישראל."
    },
    {
        "id": 239,
        "article": "כששואלים מהיכן העצבות באה, צריכים לפתור, מהשפע של המעשים, המדות והדעות הרעות, על הנשמה, שהיא טועמת בחושה החודר את מרירותם, והיא נסלדת, נפחדת ועצובה. וכשאור התשובה מופיע, החפץ הטוב כשהוא מתגבר בתכונתו המקורית, צינור של עונג ושל שמחה נפתח, והנשמה יונקת מנחל עדנים. וכשהכשרון המעשי לוקח לו את התמצית של ההרגשות הנעימות הללו, יוצא לאור המוסר הטהור העליון, המצליח את החיים בהודו.",
        "summary": "העצבות נובעת מהשפעת המדות והמעשים הרעים על הנשמה, והתשובה פותחת צינורות של שמחה."
    },
    {
        "id": 240,
        "article": "המחשבות וההרגשות הבאות מכח ההארה האלהית הכללית, אינן מתקבלות בכנסת ישראל לשאת פרי וענף, ולגדל גידולים יפים ומתקיימים, כי אם כשהם באים מורכבים בהרעיונות העצמיים של כנסת ישראל עצמה, של טבע האומה במהותה הפנימית. וההרמוניה הגמורה בין אלה ההשפעות, הם דרגות של היחוד השלם, יחוד קוב\"ה ושכינתיה, שעיני כל אליו נשואות.",
        "summary": "הרעיונות הכלליים צריכים להתרכב ברעיונות העצמיים של ישראל, וזהו יחוד קוב\"ה ושכינתיה."
    },
    {
        "id": 241,
        "article": "מה אני רואה בחזון, אני רואה את המחשבה העליונה, המחשבה הכוללת כל, המחשבה שכל העצמה וכל המילוי של כל בה הוא. רואה אני שכל הפלגים הגדולים ממנה משתפכים, ומהפלגים יוצאים נהרים, מהנהרים נחלים, מהנחלים שטפים, מהשטפים זרמים, והזרמים מתחלקים גם הם לצינורות קטנים, והצינורות מתחלקים להמון אלפי רבבות לאין קץ של קנוקנות, מריקים שפעות רצון, חיים ומחשבה. לפעמים צר מאד המקום לשוט בין הקנוקנות, נאחזת אז הנשמה בשרשיהם של הקנוקנות הדקים, בצינורות. ואם הצינור גם הוא צר, נאחזת היא בזרם, ואם הזרם צר הוא לפניה, הרי היא נאחזת בשטף, ואם השטף הוא צר, הרי זו נאחזת בנחל, ואם צר הנחל, נאחזת היא בנהר, ואם גם הנהר יצר לה, נאחזת היא בפלג אלהים מלא מים, המחובר למחשבה של בלי מצרים, ששם הוא מקום יאורים רחבי ידים. והשפע האחרון, הנוזל מהקנוקנות, נובע בדרך זה מהמקור הראשי של המחשבה העליונה, שלמעלה מזה תלא כל עין לצפות, וד' אמר לשכן בערפל.",
        "summary": "המחשבה העליונה מתפלגת לפלגים, אך לפעמים יש צורך לאחוז דווקא בשורש הרחב."
    },
    {
        "id": 242,
        "article": "עיקר כבדות ההשגה, הוא על ידי מה שהרצון אל הטוב ואל השלמות נחלש על ידי פגמי המדות והעונות. ובאמת ראוי להתענות, כדי להתיש את כח הרע שבחומר, המונע את הרצון מלעלות במעלותיו, אבל צריך לשקול גם כן את הכח הרוחני והגופני, אם הוא מסכים לזה. בכל אופן אין להתיאש מעליית הרצון, ואפילו כשנשארים כמה פגמים שלא נתתקנו, בין במדות בין במעשים, צריך לצפות לחסד ד' ולתשועה עליונה, כי טוב וישר ד', ויורה חטאים בדרך.",
        "summary": "החטא פוגם ביכולת ההשגה, אך אין להתייאש מעליית הרצון, אף שלא תיקן את פגמיו, אלא יצפה לחסד ה'."
    },
    {
        "id": 243,
        "article": "אמונת ישראל נעוצה היא באין סוף, שהוא למעלה מכל תוכן של אמונה. ומתוך כך נחשבת באמת אמונת ישראל להאידיאל של האמונה, אמונת העתיד, הגבוה באין ערוך מתוכן של אמונה בהוה. הרבה מדריגות במורד יורד הוא הציור הרוחני, עד כדי להקראות בשם אמונת ישראל בעצם, בתור אמונה ממש, ולא בתור האידיאל האמוני. באמונה עצמה חל הפגם של הכפירה, אבל בהאידיאל האמוני אין פגם הכפירה מגיע כלל, שהוא למעלה ממושג הכפירה, כשם שהוא למעלה ממושג האמונה. הכפירה אין לה אידיאל, אל אחר איסתרס ולא עבד פירין. היאוש והתוהו אינם נותנים מאומה. ועל כן אין מקום לאידיאל הפוך מהאידיאל של האמונה, אף על פי שיש ענין של היפוך והקבלה לעומת גוף האמונה. שער החמישים, הוא האידיאל האמוני, שגם אצל משה היה לאידיאל, שלא ניתן לו, איננו במציאות בקליפה. והשפעתו של שער החמישים הזה, של האידיאל של האמונה, נותנת היא חיים עליונים לכל השערים כולם, ומכניעה את קליפת הכפירה, חסרת האידיאל, נגד קדושת האמונה, הקשורה באידיאל נצחי. כי עמך מקור חיים.",
        "summary": "הכפירה פוגמת רק בגוף האמונה, אבל באידיאל האמוני, אמונת העתיד, אי אפשר לפגום."
    },
    {
        "id": 244,
        "article": "הגדולים חייבים לדלג כדי להכנס למחשבות גדולות. צריך האדם להכיר את כשרונו הפנימי, וידע בעצמו אם נוצר לגדולות. אל יבהל מפני עון של גאוה, במה שיכיר את מדרגת שכלו, וערך נטיית רצונו. אדרבא, מפני ענוה פסולה, המדכאת את הנשמה, ומטשטשת את האור האלהי שבנפש, צריך להזהר הרבה יותר. כשהגדולים מתעלים התעלות שכליית, כל העולם כולו מתעלה עמהם, על פי ההרגש, על פי הטבע המשותף שיש לנפשות בני האדם כולם. אבל במדה גדולה מכל, פועל טבע שיתוף זה בישראל, שיש בהם מצד הנשמה אחדות מוחלטת.",
        "summary": "יש להתיירא מענווה פסולה המונעת מהאדם לקפוץ מדרגות, ולא לחשוש לגאווה הבאה מהכרת מדרגתו."
    },
    {
        "id": 245,
        "article": "צריך לחפש עצות נגד מורך הלב. רק מורך הלב הוא המסבב את המכשולות של הדעות הרעות והמדות הרעות, כי יראה רעה נולדת, המטילה חלישות דעה על האדם, ומכנסת בקרבו איזה פחד, המונעו מלהלחם נגד כל הקלקולים שבנפשו, ושבחברת האדם. והחובה הראשית היא חיים של אומץ לבב. אמנם כל מה שתגדל ההופעה המוסרית בתיקון המדות והמעשים, כן יקבע אומץ הלב יותר בלב האדם.",
        "summary": "הפחד ומורך הלב מונעים את האדם מלתקן את המידות המקולקלות שבנפשו ושבחברה."
    },
    {
        "id": 246,
        "article": "אדם מישראל שהוא רוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא שיסכים להיות שותל עצמו בכנסת ישראל בכל לבו, בכל חושיו וכחותיו הגשמיים והרוחניים. שישים את מגמת חייו לקנות לו, לפי היכולת שבידו, את המדות הישראליות, ואת הידיעות המיוחדות לישראל, שראש לכולם היא התורה, בכל רחבה, בכל סעיפיה, ועמה כל מה שמיוחס לחכמת ישראל. ומתוך עלייתה של כנסת ישראל, יבא לעליה כללית של מקור החיים האנושיים והעולמיים.",
        "summary": "צריך לשתול את עצמו ומחשבותיו בכנסת ישראל ובמחשבותיה העצמיות, ומתוך עלייתה יתעלה גם במעלות האנושיות הכלליות."
    },
    {
        "id": 247,
        "article": "בתוך עצמיות הנפש טמונות וספונות כל הנטיות היותר טובות. אמנם, צריך להוציאן אל הפועל, והפועל היותר טוב הוא הדיבור, הפועל על הרעיון והציור. על כן נכבדה היא מאד התפילה, במה שעל ידה יוצאים אל הפועל רגשי לב היותר נעלים. והתפילה היא עשויה בצורה המתאמת לרגשי הלב, שדרך הקשבתם היא אחרת, לא כאותה הדרך של ההקשבה ההגיונית. אמנם כשהנפש הפרטית והלאומית היא בריאה, יודעת היא יפה את חילה, ואינה מתפחדת כלל מפני הסתירות ההגיוניות, כי היא יודעת ששונות הן דרכי ההרצאה של ההגיון ושל ההרגשה הנשמתית. וכשהמצב הוא כן, התפילה הולכת ופורחת, עולה היא כשלהבת העולה מאליה, בלא שום מחשבות זרות, ובלא שום עצבון רוח. אבל על ידי דלדול האומה, נתמעט כח הרגש הלאומי, ותחתיו נשאר רק ההגיון, שעם כל לקותו, הוא מסעד את הרגש. אבל בכל זאת, כיון שהרגש הנשמתי במצב החולשה שלו צריך הוא להיות סמוך על שולחן אחר, ואיננו מתפרנס מתוכו, הסתירות מתגלות, והמלחמה מתעוררת בכל עת תפילה, המחשבות הולכות ומתטרפות, והתפילה אובדת את ערכה הגדול, להחיות את הנשמה בעצם. וממילא הכונה מתחלשת, ונשארת היא מצות אנשים מלומדה. ומתוך שאינה מפרנסת יפה את הרגש, כשם שאינה מתפרנסת יפה ממנו, הולכת היא לנוע על אהלי השכל והחשבון. וכשהשכל מטפל הוא בידיו הקרות בתפילה החמה, בת האש השמימית, הוא מאבד את חילה, וממעט גם כן את אורו הבהיר והקר, ונעשו שניהם יחד לקויים.",
        "summary": "התפילה הנה הקשבת רגשי הלב בדרך שונה מההקשבה ההגיונית, וקירור רגש התפילה בגלות גרם לאובדן ערכה."
    },
    {
        "id": 248,
        "article": "תיקון העולם, שיצא ממקורם של ישראל, הוא האידיאל של התשובה. כל זמן שהאדם קובע לו את תכסיס החיים שלו על פי מדה קבועה, אז לא יוכל לצאת לעולם מידי החסרונות שבשכל, במדות ובמעשה, ואיכה זה ישתלם אופיו של האדם היחידי והפרטי. כל חידושי החיים, וכל השיטות המהפכות את סדרי העולם כדי להטיבו, הנם אך ארחות של תשובה, ותמיד צריכה התשובה להיות עומדת בראש הפסגה של הסולם אשר לההשלמה האנושית. לעולם צריך האדם היחיד, וכן החברה כולה צריכה, להיות מתקנת את עצמה, מרפאה את שבריה הרוחניים והמעשיים, וחלילה לההרגל להיות הכח העקרי בהנהגת החיים הפרטיים והכלליים. נמצינו למדים, כי המרידה והכפירה, האומרת לזנח טוב המנוחל מאבות בשביל איזה חזון לב חדש, זהו רעיון של תשובה, שהוא מכה גלים. וכשממצין את עומק דינו, מוצאים שהצד הטוב שיש בו, הוא הגרעין הכללי של התשובה מכל שפלות ומכל קלקול, התלוי בו. ומתוך כך באים גם כן לשוב מהקלקלה הגדולה שיש בההריסה בעצמה, ואז שבים אל ד' באמת, וגאולה באה לעולם.",
        "summary": "כל הזעזועים הפוקדים את העולם, בעמקם, הנם גלים של תשובה עולמית."
    },
    {
        "id": 249,
        "article": "מלכות שמים הוא ארון הברית, אדון כל הארץ. אותה ההופעה שהאידיאל האלהי מופיע, באופן שהוא מספיק לשעבד את השאיפות של הבריות שלא תהיינה מתפרצות מחוץ לגבול המטרה הטובה של הטוב, של התם והיושר, אף על פי שאינו מספיק לעלה כל כך את הנשמות עד שתכונתן העצמית תהיה אך הטוב המוחלט הכללי, מדה זו היא מלכות שמים, והיא מציירת את האלהות בתור אדון, שהשיעבוד מביא לעשות רצונו, גם נגד הרצון של הפרט. אבל הארה זו, חיה היא מהופעתה של מדה יותר עליונה, הבאה מהשלמות המוחלטת של האלהות במילואה. זהו הופעת הכלל של האורה האלהית במדתה העליונה, שעל ידה אין הצורה הנפשית מקבלת רק את הציור של הכבישה הנפשית נגד התוכן האלהי בהופעת הרצון, כי אם היא מתאמת את הכל רק בחפץ האלהי, המוכר על ידי תוכיותו של רעיון הכבישה, שהוא להמדה הזאת מתאים כמו נרתיק לספר המונח בו, ארון הברית.",
        "summary": "השעבוד לה' הנו הכלי להתאמת רצון האדם לרצון ה', כשם שארון הברית היה כלי ללוחות."
    },
    {
        "id": 250,
        "article": "כנסת ישראל היא מגלה בכל חליפות הזמנים אחת מהצורות הרבות שבאורותיה המרובות. והעתיד שלה, הוא ההתפשטות המוחלטת של כל האורות שכל אחת שמשה תקופה מיוחדת, שיאירו בה כולם בבת אחת, ובתפארת הכללית הזאת תאיר על פני תבל. ולא פחות ממה שהיא כוללת בקרבה את הופעותיה שהתגלו על ידה בתקופות שונות, היא כוללת בה גם כן את ההופעות אשר התגלו בעמים שונים על ידי גרמתה, בין בגורם קרוב בין בגורם רחוק, בין בהופעה גלויה בין בהופעה נעלמת. וכל מה שהוא מובדל ממנה ומנוגד לה, איננו כי אם נראה כך, בהיותו מופרד ממקור כללותה, אבל בשוב הכל להופיע בה כאחד, יוכר תוכנה העצמי, שהכל הולם ומתאחה בקרבה. ועתידין כל הנביאים שיאמרו שירה בקול אחד, שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון.",
        "summary": "אורם של ישראל המשתנה מתקופה לתקופה ובכל עם ועם, יאיר בעתיד כאחד."
    },
    {
        "id": 251,
        "article": "בעולם האלהי אין רצון ותוכן שהוא משונה מרצון ותוכן אחר, אלא הכל פונה להטוב הגמור, השלם בכל. וכל הופעה שאנו מתכוונים לה, אינה חלקית, כי אם כללית. אף על פי שאנו מכוונים להסתכל בהופעות שהן כל אחת גבוהה מחברתה, כל אחת היא כוללת הכל. אבל במדה של החיים שאמור בהם שאינם אלהיים, שם אנו יכולים למצא הופעות חלקיות, וממילא הם רצונות והשכלות שונות ונפרדות אלו מאלו. ומשם יפרד.",
        "summary": "בתכנים וברצונות האלוהיים ההסתעפויות הן דרגאיות, אך אינן מפורדות זו מזו, ורק בחיים המעשיים קיים פירוד."
    },
    {
        "id": 252,
        "article": "אי אפשר לאדם להפרד מדבקות האלהית, ואי אפשר לכנסת ישראל להפרד מצור ישעה, אור ד' אלהי ישראל. אבל האי אפשריות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה. על כן באים ימים, שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי. ובכלות התרדמה, במקום צלע מחוברת חיבור טבעי גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר, זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, והעולם מתכונן בהופעת חיים, ותולדות קיימות עדי עד. האפשרות לדבר גבוהה גבוהה על דבר שמד, כפירה, על דבר פירודים מוחלטים, הם תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית, החפשית, כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. החזיון מתגלה ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד על ידי הנסירה התרדמית, וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין, המביא לאחדות משוכללת, ותורה חוזרת ללומדיה. וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך.",
        "summary": "נסירת הדבקות בין ישראל לה' באה כדי לאפשר דבקות מתוך הכרה ובחירה."
    },
    {
        "id": 253,
        "article": "כל נשמה גדולה, יש לה עסק עם כל הענפים המסתעפים משרשיה, והיא צריכה לתקן את פגמיהם, ויש לה זכות לקרב את הרחוקים, אפילו יותר מהדין הראוי, כשהיא מכרת שהם הנם שייכים לה. ובדור האחרון הזה, עקבתא דמשיחא, ישנם צדיקים כאלה, שהם מכירים שנמצאים כופרים גמורים, מסיתים ומדיחים, שהם שייכים לשורש נשמתם, ועל כן הם צריכים להיות מטפלים בתיקונם באופנים נפלאים מאד, מה שאי אפשר להעלות על הדעת כלל על פי הדרך של המושכל הגלוי.",
        "summary": "על הצדיק מוטלת האחריות לתקן את הנשמות המסתעפות משורש נשמתו, ובייחוד בדור עקבתא דמשיחא."
    },
    {
        "id": 254,
        "article": "הכופר שאין לו קישור בענין אלהי, אין לו באמת צורת אדם, ואין מגמת חייו חיים של אדם כלל. כל הרגשותיו הנן רק בהמיות, ואפילו אם יהיה איש מלא דעה וחכמה, ומלא מוסר ויושר כפי הנראה, אין זה כי אם כמו בהמה מלומדת ובעלת תרבות, אבל רוח האדם בכל עומק הוייתו, איננו נופח כי אם עם הקישור אל הענין האלהי העליון. אמנם, כל מה שהדעה האנושית מתבכרת, כך מתמעטת הכפירה המוחלטת, וכחה תשש, על כן ישנם הרבה אפיקורסים, שהם כופרים לפי המדה של ההלכה, אבל כשנבין לחקר נפשם, נמצא בהם קישור לתוכן האלהי בצורה נעלמה. ומטעם זה רבה היא מאד הנטיה כלפי זכות וחסד בדורותינו, אפילו לאלה הכופרים המוחלטים.",
        "summary": "הכפירה היא פגם באנושיות ובמוסריות האדם, ולכן היא מיתקנת והולכת בפנימיותה עם התפתחות האנושות."
    },
    {
        "id": 255,
        "article": "שורש הכפירה היא פתיות מוחלטת. להאמין בנס גדול ומבהיל בלא שום הכרח ותוצאה. בריאת העולם והנהגתו על ידי בורא כל בחכמה, זהו דבר מובן ופשוט מאד. כל הכבדות שיש בחקר אלוה, היא בהפרטים איך לקרב אל השכל את הענין האלהי, ואת ההתקשרות שבינו ובין העולמים כולם, אבל עצם הדבר שתוכן של חכמה והשקפה, יכולת וחסד, מושל בבריאה כולה, זה אין מקום לכחד. ולהיפוך, ההחלטה לצייר בלב בתור אמונה, שההויה כולה, המלאה כל כך דייקנות וחכמה, היא דבר הנעשה בלא כונה, הוא ענין ניסי כזה, שאין לו שום מבא בשכל על אפשריותו. וקריעת השכל בעל כרחו מהענין היותר מענין שבנפש, גוררת אחריה כמה קרעים אחרים, שגם הם כמותם מכאיבים לב. וטפשות זו היא נוהגת גם כן ביחש לנצחיות החיים, בידיעת אמונת השארת הנפש, והיחש שיש בין הנהגת החיים הטובה, בחכמה וצדק, לאושר המוחלט של הנשמה, ובין הנהגה זו עצמה כשהיא מזולזלת. השכל נותן, שההרגל המעשי והציורי, הוא נותן כח רוחני לנפש בנצח מעין דוגמתו.",
        "summary": "האמונה בבריאת העולם ובהישארות הנפש היא דבר טבעי, והכפירה בהם היא פתיות."
    },
    {
        "id": 256,
        "article": "עוצם הקדושה, היא הגברת התשוקה האלהית ואור הרוחני ברצון האדם וטבעו, עד שהחפץ של הקודש והמגמה האלהית יהיה יותר עמוק בנפש מכל הרצונות הטבעיים. ומי שבא עד למדה העליונה, שהחפץ האלהי הוא גדול ומכריע בקדושתו גם את הנטיה המינית, זהו צדיק דנטיר ברית. והכרעה זו באה לא בדרך עקירת הטבע הרוחני והגופני, כי אם ברוממות אל התעודה השכלית, המוארה באורה האלהית.",
        "summary": "הקדושה היא הגברת הרצון האלוהי על האנושי על-ידי העלאתו, ובמידתה העליונה נמצאת שמירת הברית."
    },
    {
        "id": 257,
        "article": "הנשמה באחדותה צריכה היא לעשות את כל הפעולות השכליות והחמריות. ובהיותה מוגבלת לפי תנאי יצירתה, משום כך כשהיא נוטה לפעולה אחת, מסיחה היא דעתה מפעולה אחרת, והחמריות והשכליות הנם לה כף מאזנים שקול. והיא מנסה תמיד את כחה להרחיב את השפעתה ואת רוחב חוגה, באופן שתעמד במעמד כזה, שכל הפעולות יהיו פונות למטרה אחת, ואז תוכל לנצח על כל עבודותיה בלא מלחמה ובלא הפסק. והכל מתעלה ומתפתח, גם הנשמות מתפתחות, ובאות לידי אותה המדה שהסקירה יכולה להקיף את הרוחניות והחמריות בלא שום סתירה, ואז יעשו את פעולתן בתכלית השלמות, ויחיו את הגופים בכחם הגדול, הנשאב ממקור חי העולמים. וידעתם כי אני ד' בפתחי את קברותיכם עמי.",
        "summary": "נטייתה של הנשמה לאחדות גורמת לראות את הקודש והחול כלוחמים זה בזה, וכשתתעלה תוכל להכיל את שניהם כאחד."
    },
    {
        "id": 258,
        "article": "אי אפשר להדבק באמת בהיסוד הלאומי של ישראל, כי אם מי שכבר נשמתו הוטהרה על ידי תשובה מחטאת האדם המגונים ומדותיו הפחותות, או מי שנפשו לכתחילה היא נפש טהורה. כי היסוד האמיתי של תכונת האומה הישראלית, היא שאיפת הצדקה העליונה, צדקת ד' בעולם. וכל מי שנזדהם באיזה חטא, לפי אותה המדה של זוהמתו אין החפץ של הצדקה והטוב מאיר בקרבו כראוי, על כן לא יקושר באמת עם התכונה הלאומית, עד אשר יטהר.",
        "summary": "אי-אפשר להידבק בלאומיות הישראלית, כל עוד לא נטהרים מפגמי החטא והמידות המגונות."
    },
    {
        "id": 259,
        "article": "הרעיון הבהיר של המחשבה הזכה, משוה את הפשוט והגלוי להעמוק והחבוי, והדברים הטבעיים עם מה שלמעלה מהטבע, בעולם וכן באדם, בשכל ובמוסר. המוסר הטבעי יוכל להשתלשל מאותו האור של הרשימו, והוא אור ישר, ומכל מקום הוא חול לגבי הקודש.",
        "summary": "המחשבה הבהירה משווה את הגלוי והחבוי, את הטבעי והעל-טבעי, ואף-על-פי-כן יש פער בין החול והקודש."
    },
    {
        "id": 260,
        "article": "הצדיקים הגדולים, המשתוקקים לקדושת העליונים, יכולים להפסיק בלימודם בהלכה לעסוק בסתרי תורה, או בדבקות הרעיון בשכל או גם בדמיון באלהות, כי זה כל האדם.",
        "summary": "הצדיקים העליונים רשאים להפסיק מלימודם ההלכתי ולעסוק רק בסתרי תורה ובדבקות בה'."
    },
    {
        "id": 261,
        "article": "שאיפת השכל, כשהיא באה אחר העומק וההשתרשות במעמקי האמונה בתחילה, יש לה צביון נעלה, חי ומבריא, בונה ומאיר. וכשהיא מדלגת על ההכרות שהן קדומות לה, אז היא בעצמה נעשית חולנית, ואינה יכולה למלאות את תפקידה.",
        "summary": "כשהשכל מקדים את הכרות האמונה הקדומות לו הוא נעשה חולני, וכשהוא בא אחריהן הוא מאיר אותן."
    },
    {
        "id": 262,
        "article": "עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף, שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת. ואם ההכרה הליבית קרועה היא ממקורה, אז היא מדולדלת, ואין לה שום ערך. ואין תקנה לה שתהיה מאירה בצורה חיה, כי אם על פי הקישור עם ההארה של האמונה, שהיא הארה כללית, למעלה מכל ערכים, ובזה היא מבססת את הערכים כולם. כל עניני האמונה שהם חוץ מזו של גדולת אין סוף, הנם רק הסברות, כדי להגיע על ידם לעיקר האמונה. וההסברות הם בגדר אברין דמלכא, ויש מהם שהם בגדר לבושין דמלכא, ומאן דבזע לבושין דמלכא גם הוא מרים יד ומתחייב בנפשו, ומכל מקום צריכין לבאר בהדרגה את ההבדלים שבין העיקר של האמונה ובין הסברותיה, ובין ההסברות עצמן גם כן צריכים לבאר את חילופי המדרגות שבהן.",
        "summary": "עיקר האמונה הוא ההכרה בגדולת שלמות אין-סוף, וההכרות הליבִּיוֹת והשכליות הנן רק הסברות ודרכים להגיע אליה."
    },
    {
        "id": 263,
        "article": "דברים קיימים וכוללים בנויים הם על פי שאיפות נצחיות, גמורות ושלמות, והן מצויין רק בקדושה, שהיא אמונה, דהיינו התעמקות חיה בהענינים האלהיים.",
        "summary": "רק שאיפות הקדושה והאמונה הן נצחיות."
    },
    {
        "id": 264,
        "article": "כשעוסקים בלימוד נסתרות בלא ביאור, אבל בלב טוב ונאמן, דומה לירידת גשמים על ידי עננים, וקשה יומא דמיטרא כיומא דדינא, אבל אחר כך גדול הוא שפע הברכה היוצא מזה, ושמש צדקה זורחת, ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים.",
        "summary": "עיסוק בנסתרות בלב טוב ונאמן מביא ברכה, גם כשבא בלא הבנה."
    },
    {
        "id": 265,
        "article": "הדבר המובן מענין ירידת העולמות על ידי החטאים, היינו חלק החיים שהאדם תופס בכל המציאות, שנקרא בשפת הרזים פגם העולמות, כפי שורש נשמתו. וכמובן הקישור הכללי הוא רחב מאד, והתכונה הפנימית של ערך המוסר תלוי כפי הפעולה של הכרעת הטוב והרע על ההויה בכללה.",
        "summary": "הקישור הכללי של האדם עם העולם גורם לעולם להיפגם מחטאי האדם."
    },
    {
        "id": 266,
        "article": "הנני רואה איך העונות הם עומדים כמחיצה נגד האור הבהיר האלהי, הזורח ברב זהרו על כל נשמה, והם מחשיכים ומאפילים את הנשמה. התשובה, אמנם אפילו אותה שהיא מחשבית בעלמא, גם היא פועלת ישועה גדולה, אבל לידי גאולה שלמה באה הנשמה דוקא על ידי ההוצאה לפועל את התשובה שבכח. ומכל מקום, כיון שהרעיון קשור לקדושה ולחפץ התשובה, אין מה לפחד כלל, ודאי יזמין השי\"ת את כל הדרכים שהתשובה הגמורה, המאירה את כל המחשכים באור חייה, היא נקנית על ידם. וכפי גודל ערכה של התשובה, כך התורה מתברכת, ויותר היא מתבררת, והלימוד נעשה צח ובהיר, לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה.",
        "summary": "העוונות חוצצים בעד האור האלוהי, והתשובה המעשית משברת אותם, והבא להיטהר מסייעים לו."
    },
    {
        "id": 267,
        "article": "העונות הם עצם היגון, וכשהנשמה מטהרת, היא מרגשת את העצמיות של העונות, ואז היגון של התשובה מתגבר עליה, ובוער בקרבה אש הצער של החרטה והבושה והפחד האיום. ובזה עצמו היא מזדככת, ותוכל, אחר עבור הזעם, לשוב לאיתנה, להיות עומדת בחסנה ובכבודה העצמי.",
        "summary": "החטא בעצמו הוא היגון, והצער שבתשובה הוא הרגשת הנשמה את עצם החטא, וזיכוכה ממנו."
    },
    {
        "id": 268,
        "article": "הצער הפנימי של התשובה הוא חומר גדול למשוררי היגון להעיר את כנורם, ולמציירים טרגיים לגלות בו את כשרונם.",
        "summary": "הצער שבתשובה הוא נושא לשירת יגון ולציור טראגי."
    },
    {
        "id": 269,
        "article": "כשמתעלים מעל לההגבלות ההגיוניות, מתגדל הערך של הטוב עד כדי לעורר חמדה של שלהבת גדולה בכל קומת הנשמה. האחדות הרוחנית של המציאות, כשהיא מוכרת בהכרה פנימית עליונה, מושכת היא את הנפש אל הטוב, אל המעשים הטובים וההרגשות החמודות, הנעימות נעימות עולמים מצד עצמם. האמונה מתגדלת בקרב כליות ולב, וההרגש שבכל טוב, שהאדם היחידי מרבה בסיגולו מעשים טובים, מחשבות ודיבורים טובים, הוא מנעים בזה את ההויה כולה, מעודד את האדם, ומרקיעו לשחקים. יודע הוא האדם, בשעה ששפע של רוח הקודש שופע על נשמתו, שבכל עת שהוא מרומם את עצמו, על ידי מעשים טובים, על ידי התעוררות עליונה לחשק האלהות, החכמה, הצדק, היופי והמשרים, הוא משכלל בזה את התכונה הרוחנית של ההויה כולה. האנשים כולם נעשים יותר טובים בסתר לבם על ידי ההטבה העליונה של אחד מהם. כמה עצובי רוח יגונם נעשה נח, ומהול בנטפי נחם, על ידי התעוררות נחמת אל שבנשמה אחת בחזקה. אפילו החיות הטורפות, וכל היצורים המזיקים, נעשים יותר נחים, ארסם מתרכך מעט, על ידי ההכרעה הכללית של הנשמה המתענגת על ד'. והטובים שבבני אדם מתגדלים בטובם, ושמחתם בטוב וביושר מתגדלת, והעולמות כולם העליונים, מלאכי מעלה, מתעוררים בזמרת קודש נעימה, ומתעלים ברננת יפעה וחן, ופמליא של מעלה מתאדרת בגבורה. וכל אלה המחשבות המגדילות את עז הנפש, אין להם מקום כי אם בנשמה החפשה חופש גמור מזיקי ההגיון, הכובל את הרעיון וממית את השירה.",
        "summary": "המציאות מאוחדת ברוחניותה, וכל מחשבה ומעשה של האדם משפיעים על כל הנבראים."
    },
    {
        "id": 270,
        "article": "כל תלמיד חכם, בפרט מהעוסקים ברזי תורה, יש בו הארת משה, והוא הדין הארת רבי עקיבא. וכולם מבקשים מלאכי השרת לדוחפם, והקב\"ה עוזרו, ואומר, הניחו לזקן זה, כדאי הוא שישתמש בכבודי, ואין זקן אלא זה שקנה חכמה. ובעת הדחיפה של מלאכי השרת, מתקטנים כל כחות הנפש, והעלבון גדול עד מאד, והאדם נושא עיניו לשמים, ושם מבטחו רק על אלהי אמת, שאין עוד מלבדו, שברא הכל לכבודו. אז רוח חדשה באה בקרבו ואומץ לבב ימלא, והכל נעשים לו אוהבים.",
        "summary": "תלמידי חכמים העוסקים ברזי תורה מעוכבים על-ידי מלאכי השרת, והקב\"ה בעצמו עוזרם."
    },
    {
        "id": 271,
        "article": "הטבע והבחירה נמצאים בכל מקום, ובמציאות הרוחניות הוא הערך של פנים ואחור. הטבע הוא אחוריה של הבחירה החפשית.",
        "summary": "בכל מקום נמצא צד של בחירה וצד של טבע (הכרח), כעין פנים ואחור."
    },
    {
        "id": 272,
        "article": "בכל חכמה ובכל הופעה רוחנית שבעולם, יש בה צד חיוב וצד שלילה. הצד החיוב הוא מה שנותן לאותה ההופעה את כל ציורה והתפשטותה, וצד השלילה הוא מה שאינו מניח להופעה אחרת להתפשט במקומה. כל מה שתגדל הדעה, ככה מתגבר הצד החיובי, והצד השלילי מתחלש, עד שבמרומי הרוחניות אין שום צד שלילי כלל, כי הדעה העליונה, הטהורה, מנחת היא ומכינה מקום לכל התפשטות של הופעה של מציאות הטוב, ומגדלת בחיובה את הכל. וכל מה שההשגה היא עכורה, ככה מתגלה הצד השלילי ביותר, והעין נעשית צרה, ואינה יכולה לסבול שום הופעה שנראית זרה לה. אבל צרות עין זו מביאה לחץ גם בזו ההופעה עצמה, הדורשת את הרחבתה, עד שהדבר בא לידי מדה זו, שההכרה מתעלה ודולגת על מצריה הצרים, כדי שהיא עצמה תתרחב כראוי, ואומרת אחר כך, כל פעל ד' למענהו.",
        "summary": "בכל הופעה רוחנית קיים צד חיוב והתפשטות וצד שלילה והסתגרות, וככל שהיא מזדככת גובר החיוב על השלילה."
    },
    {
        "id": 273,
        "article": "כל הגות לב יש לה מקומה. כשאנו אומרים תפילה, הננו עומדים במצב כזה, שהיחש של הופעת החיים מופעת בנו על ידי צינור כזה, שיש לו יחש עם הבעת הרצון להטבת המצב. ולפעמים אנו עולים, והעולם משתקף לנו בכל הודו, הכל טוב ויפה, ואז אנו אומרים תהילה תחת תפילה. כל הגות לב יש לה מרחב רוחני מיוחד, שאנו מטביעים עליו חותם של שם מיוחד, ורזי עולם משתקפים מכל מרחב על פי ערכו. כשאנו עומדים במצב רגיל, ישנם הגיוני מעלה שנעלמים מאתנו בהחלט, ואנו אומרים עליהם שהם נעלמים, כלומר הנם נעלמים לפי מצב רוחנו הרגיל. ומכל מקום מופיע עלינו אחר כך רוח הקודש, ואנו מדברים גם על דבר התעלומות הללו. מצב שונה כזה בין הרגיל והנעלה, נמצא הוא גם בהופעת רוח הקודש, והארת הנבואה בכל מדרגותיה, וההופעה העליונה שבה מבארת את מה שהוא בכלל תעלומה של ההופעה הרגילה שלה.",
        "summary": "התפילה היא הבעת הגיוני לב חבויים המתעוררים בהתרוממות החיים, ורוח הקודש היא והבעת הגיוני מעלה נסתרים וגילויָים."
    },
    {
        "id": 274,
        "article": "כשהמדות הרעות שולטות באדם דעתו מתקצרת, וקוצר הדעת עצמו מביא רוע המדות.",
        "summary": "המידות הרעות מקצרות את הדעת, וקוצר הדעת מעכיר את המידות."
    },
    {
        "id": 275,
        "article": "הקדושה העליונה היא מלאה אהבה, חסד וסבלנות, מרוב יפעת שלמותה. השנאה, הדין והקפדנות, הנם תוצאות של שכחת ד', ודעיכת אור הקודש.",
        "summary": "הקדושה מביאה לאהבה, חסד וסבלנות, ושכחת ה' – לקפדנות, שנאה ודין."
    },
    {
        "id": 276,
        "article": "גאון האמונה מתאחד עם החכמה. וכשהמוכשר לחבר את האמונה בעומק מקורה עם החכמה מתרפה ממעשי יחודיו, מתקבץ צער נורא בנשמתו, עד אשר ישוב בגדל חילו, בתוקפא דתיובתא, לחבר את האוהל, ולהאיר את החכמה והאמונה ביחד מאור מקוריותם.",
        "summary": "האמונה צריכה להתחבר עם החכמה על-ידי המוכשרים לכך, והרפיון מלחברם ממלא את הנשמה בצער."
    },
    {
        "id": 277,
        "article": "צמאון הדעת מיגע את האדם שנשמתו מלאה אורה, והוא מחוייב להתאמץ להשביר את הצמאון, כדי להציל את הנשמה מצערה. כמובן צריך הוא לברור את המים היותר טהורים, כאשר יאתה לפי מעלת הנשמה הזכה, כלומר לעסוק בדעות היותר טהורות ונשגבות.",
        "summary": "צריך להתאמץ למלא את צמאון הדעת בטהרה."
    },
    {
        "id": 278,
        "article": "הצמאון מה שהנשמה משתוקקת לשלמותה הכללית, משתבר הוא בכל הארה רוחנית שבאה עליה, אבל הצמאון הפרטי של השלמות הישראלית שמבקשת את תפקידה, אינו משתבר כי אם על ידי מילוי של תורה.",
        "summary": "צמאון הנשמה לשלמותה מתמלא מכל הארה רוחנית, והצימאון הישראלי אינו מתמלא אלא על-ידי התורה."
    },
    {
        "id": 279,
        "article": "הצער הפנימי על חסרון ההשלמה של הנשמה, במעשים, בידיעות ובדיעות, ביחוד בקנין התורה, הם הם יסורי הגיהנם המתגברים, שהם באים מהפיכת הפנים של הקב\"ה מלהאיר על הנשמה בהופעה תדירית, לפי אותה המדה שהחסירה את קנינה הרוחני, שכל מקור החיים בו תלוי, הוא קנין התורה.",
        "summary": "ייסורי הנשמה מחסרון השלמתה בתורה ובמעשים הם ייסורי הגיהנם, הנובעים מהסתר הפנים של הקב\"ה באותם המקומות החסרים."
    },
    {
        "id": 280,
        "article": "לכל החי אשר על פני האדמה, ובכל מלא היקום, בכל מקום שחיים נמצאים שם, שורר שם החק של נטיית שמירת הקיום. זה החק הולך הוא בטבע בדרך הכרח, והוא הולך ומתחלש במקום שמתפתח השכל השופט, שמבחין את ערך הקיום לא בשפיטה טבעית כי אם בהכרעה שכלית. אמנם תיכף כשהשכל מתעורר אפילו מעט, אף על פי שעדיין איננו מספיק להכריע ולהורות בתוקף את דרך החיים, מיד הנטיה הטבעית מתחלשת. והחק הזה הוא לטובה ושכלול, כדי שיהיה השכל מוכרח להחזיק מעמד, ויהיה גם הוא נעזר על ידי הנטיה הטבעית של חפץ הקיום, שאיננה זרה לו לגמרי. ראה ראינו את הדבר ביחש לקיום האמונה בעולם, וביותר בישראל. הדת היתה נשמרת בכללות האומה, והאמונה היתה יפה מוחזקת באנושיות. הגורם לזה היה הכח של הנטיה הטבעית. לא היה אפשר לחיי החברה ועמדת הלאם להיות קיימים, כי אם על ידי הכח של קיום האמונה. אבל כשנשתכללו החיים, והשכל וההכרה המוסרית נתפתחו, נתחלשה הנטיה הטבעית הזאת, ומעתה אין הדת והאמונה מתקיימים עוד על פי הנטיה הטבעית, כי אם על פי הכרעת הכרה בטובם ואמתתם. ואף על פי שההכרה עוד לא נתבכרה, כי לא באה עדיין ההתפתחות הרוחנית לידי מדה זו, מכל מקום הועילה התחלת ההתנוצצות שלה, להחליש את הנטיה הטבעית. וכיון שסוף כל סוף מעמד קבוע ומלא אי אפשר בלא אור האמונה, המרומם מכל מחשכי האדם, מוכרחת היא ההכרה להתעלות, עד אשר תבא אל מטרתה, והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת.",
        "summary": "כשם שהשכל מחליש את יכולת ההישרדות הטבעית, כך הוא מחליש את האמונה הטבעית, אך תחתיה תצמח אמונה הכרתית עליונה."
    },
    {
        "id": 281,
        "article": "אנו צריכים תמיד להתחיל מראש, מראשית המחשבות של הילדות, לבררם ולזככם, ולהוציא את הטוב והאור שבהם בטוהר ואומץ. אין לנו לזלזל במחשבות הפשוטות. הן הן עומדות לנו להאיר את דרכנו, יותר מכל המחשבות שאנו מדמים שהן רמות ונשגבות.",
        "summary": "אין לזלזל במחשבות התמימות והילדותיות, שכן הן מאירות יותר מהחכמות הנדמות כנשגבות."
    },
    {
        "id": 282,
        "article": "אצל חוקרים אחדים נתגלתה קליפת תנין עור בכל גווניה, וצריכים קדושי לב להכירה כדי לנצחה.",
        "summary": "אצל חוקרים אחדים נתגלתה קליפת תנין עיוור, וצריך להכירה כדי לנצחה."
    },
    {
        "id": 283,
        "article": "הצדיקים אינם נופלים מקדושתם מפני כל חטא, כי הלא הם מקושרים לעולם התשובה תמיד. ואפילו בחטאים שבין אדם לחבירו באופן שקשה לתקן בפועל, כגזל הנאכל וכיוצא בהם, אינם יוצאים מכלל צדיקים גמורים, אפילו כשלא תקנו עדיין בפועל מפני איזה רפיון ומניעה, שסוף כל סוף לבם לשמים, והם מקושרים לטוב האמיתי.",
        "summary": "הצדיקים מקושרים לעולם התשובה באופן תדיר, ואינם יוצאים מכלל צדיק אפילו לפני שתקנו בפועל את כל מעשיהם."
    },
    {
        "id": 284,
        "article": "המשיכה הפנימית אל הטוב המוחלט, הוא הענין המיחד את האופי של הצדיק בעל המחשבה, החי בעולם האצילות והטוהר. כל פגימה כל שהיא בטהרת המעשים והמדות, היא מורגשת לו על ידי המבחן של קושי ההתמשכות אל הטוב האלהי שמרגיש בנפשו, ובלבו נורא המכאוב, כי חולה אהבה הוא.",
        "summary": "הצדיק שואף באופן טבעי להתקשר לטוב ה', והחטא מקשה ומעיק עליו."
    },
    {
        "id": 285,
        "article": "כל חטא הוא מונע את ישוב הדעת הנדרש להארת רזי עולם. התשובה היא פותחת פתחי בינה, כשם שהיא באה על ידי הבינה.",
        "summary": "החטא מעכב את יישוב הדעת הנדרש להכרת רזי עולם, והתשובה פותחת שערי בינה."
    },
    {
        "id": 286,
        "article": "עיקר תיקון פגם הברית, הוא קידוש הרצון והארתו הברורה, עד שהרצון היותר חזק מצד הטבע הגופני, שיש לו שורש בקדושה חזק מאד, מפני הופעת החיים שבו, שהוא הרצון של נטיית המין, אור הקדושה שופע בו כל כך, עד שהצד הקדוש שבו הוא הרודה בחיים, וממשיך את פעולתו והופעתו, והצד של החול, וקל וחומר של הטומאה שבו, הוא בטל לגמרי לצד הקודש. ואז באמת לא יקרב נגע באהלו, ונעשה צדיק משומר מכל מוקש. וכשהרצון עולה במדרגה עליונה של קודש כזאת, אז הוא מתברר גם מכל מדות רעות ומכל מעשים רעים שבעולם, אפילו מהדברים היותר קלים, שהאדם דש אותם בעקביו.",
        "summary": "תיקון פגם הברית הוא קידוש הרצון, עד שגם צד החולין שבו יתבטל לקדושה."
    },
    {
        "id": 287,
        "article": "יצרא דעריות יוכל ללפף את האדם יותר עמוק מהשורש של קישור החיים שלו עצמו, מפני שהוא נעוץ בנטיית המשך החיים של הדורות כולם. ולעומת זה בקדושה, יכולים לעלות על ידי קדושת הברית למדרגת דוגמא של צדיק בכל הדורות. שני לזה הוא ענין חמדת גזל, שהרכוש הוא גם כן מעמיד על רגליו את הדורות בתור ירושה, שאהבת הקנין הרעה תוכל להשפיל מאד, והטובה שבקדושה תוכל לעלות למרומי החיים ועליוניותם.",
        "summary": "יצר העריות ויצר הגזל, כשהם מתוקנים, הם משפיעים על דורות רבים, וכשהם מקולקלים – מקלקלים דורות רבים."
    },
    {
        "id": 288,
        "article": "מי הוא האשם בהעצבות הנוראה השוררת בעולם, העונות המעשיים והעיוניים. הוצאת האדם מטבעו, בין מטבע חומריותו בין מטבע רוחניותו, היא מעמידה אותו במצב איום פנימי, מצוקי שאול באים עליו בשטף. ההישרה הרוחנית היא העיקר בזה. כשהדיעות מתישרות, מתאמץ הוא המעשה גם כן להתישר, והחיים מרגישים את ערכם הנהדר, ושמחת ישרים ממלאת את הנשמה כולה.",
        "summary": "היציאה מסדר הטבע החמרי והרוחני מביאה עצבות לעולם, ובתיקון הסדר הרוחני מתיישר גם הסדר חומרי."
    },
    {
        "id": 289,
        "article": "רואים אנו שהנטיה אל החמריות הגסה, לעשותה לבדה לעיקר הכל, היא מביאה את האדם ברשת העצב החשוך עד לבלי מנוס. וכל זה למה, מפני שהיא סותמת את האורות, מקורי החיים בתוכיותם, ומחנקת את הנשמה באוירה המגושם.",
        "summary": "רואים אנו איך הנטייה לחמריות הגסה מעציבה ומחשיכה את העולם."
    },
    {
        "id": 290,
        "article": "דבר מוכרח הוא שיסגל האדם לעצמו את המוסר הטבעי הפשוט, בכל רחבו ועמקו, ואת יראת ד', ותמצית הטהור של האמונה הפשוטה לכל מדותיה, ברוחב ובעומק, ועל גבי שתי הסגולות הללו, יבנה את כל מעלות רוחו העליונות.",
        "summary": "המוסר הטבעי, והיראה והאמונה הפשוטים, הם הבסיס לכל מעלות הרוח העליונות."
    },
    {
        "id": 291,
        "article": "רוממות הנשמה צריכה לדחות ממנה את התכונות השפלות, והשעשוע של אור הדעה מעלה את האדם ממעמקי העבדות הדמיונית שהוא קשור אליה תמיד. הדעה הצלולה אי אפשר שתתכונן, כי אם כשיסורו הסיגים של מורך הלב, של חנופה ושל הונאת עצמו, מהתכונה הפנימית של האדם.",
        "summary": "רוממות הנשמה ושעשועי אור הדעה מעלים את האדם מעבדות דמיונית."
    },
    {
        "id": 292,
        "article": "כל מה שאנחנו תופסים תפיסה שכלית, הוא דרך משל. אבל ההכרה הפנימית שבנו, מעכלת היא עיכול פנימי את המשלים, ומבררת את התמצית, להחיות בה את הוייתנו הרוחנית. והעיכולים הללו הולכים פעם אחר פעם בהדרגה, המשל הגס מתעלה לדק ועדין ממנו, כדוגמא של לעיסה בשינים, שהיא גם כן התחלת עיכול, ואחר כך מתעדן המושג למעמד יותר זך, כדוגמת הטחינה של השינים הטוחנות, ואחר כך כערכו של סיוע הלשון, ועיכול האיסטומכא העליונה, ואחר כך הלאה הלאה, עד כדי הופעת רוח החיים של התכונות השכליות והמוסריות היותר צחות, הנפעלות מכח האכילה.",
        "summary": "ההכרה השכלית תופסת את המשל בלבד, והנמשל מתעכל בהבנה פנימית הדרגתית."
    },
    {
        "id": 293,
        "article": "מעורבות הן אצל היחיד ואצל החברה, הידיעות הטהורות בהמטושטשות, והן מעורות זה בזה. וכשמתבררת איזה ידיעה, מיד מתחלת תסיסה בכל הידיעות כולן, והלב מתחיל להיות נוקף גם בנידונן של הידיעות הברורות. עד שבא התור של התישבות הדעת, והידיעה הברורה החדשה מתאחדת כהוגן עם יתר הידיעות, ואור השלום בא.",
        "summary": "הפרדת הידיעות המטושטשות מהמבוררות מביאה לפקפוק גם במבוררות, אך סופו של הלב להתיישב."
    },
    {
        "id": 294,
        "article": "הרמב\"ם העיר להיות שמח מידיעה נוספת בשלילה שבתארי האלהות, ולדעת שעל ידי ההוספה של הידיעה השלילית עולה הוא היודע במעלה של קרבת אלהים. הערתו מצא בקרב לבבו שהיא נחוצה, מפני שהלב איננו שמח בשלילות, כי אם עצב. כל שמחה באה מחיובים, המוסיפים קנין של מציאות, שזהו עושר פנימי, וכל העדר קנין, מביא עצבון בטבע. אבל שיעלה האדם לידי מדה זו של התאחדות עם אור האמת, עד שכל אמת יביא לו עושר, ואמת שלילי יביא לו שמחה, זאת היא מדה עליונה מאד, שעל ידה כל שלילה נהפכת לחיוב, וכל העדר שכזה לקנין גמור. אמנם, כדי להרבות שמחת דעת אלהים בעולם, כדי לעשות את הקנין הנשגב הזה לקנין פפולרי, צריכים אנחנו להפוך את המדה, לבא לדעת אלהים דוקא על ידי ציורים חיוביים, והציורים החיוביים יהיו בכל זאת בתכלית האמת, לא פחות, ועוד יותר, מהציורים השליליים. ותוכן הדבר הוא, שכשם שיש לנו משפט נכון לומר על המון תוארים ודוגמאות, שבחק האל הנם משוללים, מפני שהם לגבי שלמות האין סופית פעוטים, וכלא נחשבים, צרים ומוגבלים, כן יש לנו לומר שכל ענין, לא יש מה שאינו נמצא בחק השלמות האלהית, וכל התוארים שהם מוגבלים, או תוארי חסרון כשהם לעצמם, החסרון שלהם הוא תלוי בפרטיותם, בהתבודדותם לעצמם, אבל בהשלמות האלהית שהכל יוכל וכוללם יחד, הכל הוא מתעלה. אם כן מה שאנו צריכים לשלול, הוא רק את ההגבלה ואת הפרטיות שבתאר, שהם בעצם העדריו, שהם מביאים לידי עצבון, אבל התיאור מצד עצם היש הטוב שבו, הוא עולה למעלה, להעשיר את מדענו האלהי. ובזה יוכלו כל הלבבות להתקרב לדעת ד', ברוח של שמחה השורה על חדות העושר ורב הקנינים, בשמחה ובטוב לב, מרב כל.",
        "summary": "שמחת הרמב\"ם מהתארים השליליים נובעת מגדלותו, אבל שמחת ההמון באה רק מהתארים החיוביים – אחרי זיכוכם מהגבלתם."
    },
    {
        "id": 295,
        "article": "הרצון החפשי, המואר מהשכל העליון, הוא התמצית של ההויה, המתגלה בפנימיותה. וזאת היא נשמת אדם הראשון בכל מילואה.",
        "summary": "הרצון החפשי, המואר מהשכל העליון, הוא תמצית ההוויה, והוא נשמת אדם הראשון."
    },
    {
        "id": 296,
        "article": "כל חטא ועון מטמא הוא את הקודש. קטנות הרצון שבא על ידי פגם המדות, והמתחזק על ידי חטאת האדם, הוא מחנק את נשמת הקודש, שלא תוכל לשאוף את אויר קדשה. האהבה נעשית חולנית ופעוטה, עד שכל הענינים הנתלים בה מתאחזים רק בקטנותה. וכשמדברים על דבר היתרון המיוחד לאומה ברוחניותה ועליוניות ענינה, מתקבלים הדברים מצד הרפיון הנפשי של חנופה, ולא מצד רוממות אמתתם. על כן זאת היא ראשית החובה, אומץ הרוח, והתעלות המחשבה עד כדי בירור הענינים, באופן שמה שהוא מרומם ישאר מרומם מצד עצמו, וההמשכה אל הגדולה תהיה בגדולת אמת.",
        "summary": "החטא מביא לקטנות הרצון, ולהסתכל על האהבה שבה נתייחדו ישראל כחנופה."
    },
    {
        "id": 297,
        "article": "הננו תופסים ציור גדולתו של האדם, ציור המרכז את ההויה אל הויית האדם, אל גדלו האיכותי, ואל שאיפת רצונו האמיץ והקדוש. הגויה וכחותיה הנם התמצית הארצית כולה, והרוח וכחותיו הנם התמצית השמימית כולה. האמת לאמתה זורחת היא, האמת הנסתרת, הגלויה לכל עיני נשמה בהירה. ההתעלות של הגוף ושל הרוח, היא התעלות חלק מרכזי, שעל ידי עילויו מתעלה כל הסובב אותו, המעלילו, ושופע ומשפיע תמיד על הוייתו. הרוממות הזאת צריכה להיות מובנת במובן חפשי מאד מכל דמיון תועה. תהיה אז למקור גבורת הרוח, ואושר האדם בכל צביוניו.",
        "summary": "האדם הוא גרעין ומרכז העולם, ובהתעלותו מתעלה העולם כולו."
    },
    {
        "id": 298,
        "article": "כשמציירים את החיים בתור תקופת גידול להרוח, ההולך ומתבשל מדי יום ביומו, כשמטפלים עמו כהוגן, והטיפול הזה הוא הרצון הטוב והמעשים הטובים, הלימודים והמדות הטובות, עד אשר יגמר בישולו של הרוח בכל מילואו, שאז איננו זקוק אל הבשר, כשם שהתפוח המבושל יפה איננו זקוק אל העץ – מתבארת יפה חידת החיים והמות, והדעה נעשית נוחה ומתוקנת לקבל דיעות עליונות, והרגשות נעלות ממרומי קודש.",
        "summary": "כשמציירים את יחס הנשמה לגוף כתפוח הזקוק לעץ עד הבשלתו, מתבארת חידת החיים והמוות."
    },
    {
        "id": 299,
        "article": "היראה, כשלא תזדקק כראוי, עושה היא את האדם לסמרטוט, פחדן ועלוב מעצמו, וממילא מסוער גם כן מכל תאוה פחותה. על כן צריך להיות דוקא ערום ביראה, כדי לטהרה.",
        "summary": "יראה שאינה מזוקקת עושה את האדם עלוב כסמרטוט, ומביאתו לידי תאווה."
    },
    {
        "id": 300,
        "article": "כיון שמחשבה קטנה תופסת מקום בנפש בדבר הענינים האלהיים וכל תכני הקודש, הרי היא מפשטת את ארס הקטנות שלה על כל המון המעשים, הלימודים והדיבורים, שהם הולכים ונעשים על פי השפעתה. והסיגים הרוחניים, הצללים, מחשבות השקר והחולשה, החנופה והתאוה, מתאחזים בכל דברי קדושה, ומבצרים להם מקום בתורה שלא לשמה, ובמצות לשם חנופת שוא. והאדם הקדוש, שחושו הטהור לא יוכל לסבול תהפוכות כאלה, מוצא בקרבו עיפות נוראה בעת שיגש לעבודתו בלתי מטוהר. ואף שלפעמים מוכרח הדבר שלא להמתין עד ההשלמה של רוממות הרוח, מפני הדאגה של הדלדול הגמור שהלימוד והמעשה בצורתו החיצונית יסבול מזה באופן נורא, מכל מקום תמיד יש מקום לחשבון זה, ולבושה פנימית הלובשת את האדם בידיעתו שרוח הקודש העליון איננו שורה בו עדיין, ולא הוא הוא הדוחפו לעבוד ולפעול, ללמוד ולקיים. ומתוך התשוקה אל קדושת אמת, יזכה לברר את נטיותיו, עד שתמיד יצעד ממדרגה למדרגה בדרגת טהרת הרוח, ותמיד יזכה שיותר ויותר יתעורר אצלו הצד הטהור העליון, שיקח את החלק היסודי והעקרי בנטיותיו, לפעול, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות כל דברי תלמוד ומצות ד' באהבה, והאהבה תהיה צרופה, עליונה, חזקה, קדושה ומאירה.",
        "summary": "מחשבות קטנות מכבידות על הדעת הדורשת טהרה, אך אין להימנע מלימודן עד שיגיע לשלמות, ובלבד שיכיר בקטנותו."
    },
    {
        "id": 301,
        "article": "העולם כולו מלא הוא הרמוניא. ההתאמה המאחדת מפלשת בכל חדרי המציאות וחגויה, המוסר הפנימי ותביעותיו החזקות הנם באים מהד קולם המאוחד של כל חלקי ההויה, שכולם חודרים זה בזה, והנפש כולה היא מלאה מכולם, ומאוחדת בכולם. כל קציצה מוסרית, ברעיון ובמעשה, בתכונה ובמזג, גורמת חתיכות רבות, שמביאות יסורים רבים פנימיים לכל מערכי הנשמה, שיסודם של יסורי רוח אלה, הוא כח המרעיד של סילוק אור החיים של הסידור של ההויה כולה מצינורי החיים של הנשמה החוטאת. וכל מה שהנשמה יותר טהורה היא, היא מרגשת יותר את הרעדת מכאוביה, עד שתשקיט את כאבה בזרם של חיי התשובה, הנובעת ממקור העליון, שהיא מאחה את כל הקרעים כולם, ומזלת טל חיים ההולכים למישרים מכל שדרות ההויה, אחד באחד יגשו, עד חלקי הנשמה השבה לתחיתה העליונה, ברחמים רבים ובחדות עולמים.",
        "summary": "כל קציצה מוסרית במעשה או במחשבה, משבשת את ההרמוניה שבעולם, ומכך נגרמים ייסורי הנשמה, והתשובה מאחה את העולם."
    },
    {
        "id": 302,
        "article": "היהדות בגולה אין לה בסיס מעשי בעצם, ואינה כי אם חזון לב, המיוסד על ציורים של תקוה ושל הגות יקר, מצד העתיד והעבר. אמנם יש קצבה כמה כח יש בחזון לב לשא עליו את המשא של החיים ולסול בכחו נתיבה לחיי עם. והקצבה נראה שכבר מלאה צבאה. על כן יורדת היא היהדות בגולה פלאים, ואין לה תקנה כי אם לנטע אותה במקור חיים של חיים ממשיים. ואפילו ניצוץ אחד של חיים ממשיים יחיה המון גדול ורב של חיים חזיוניים. החיים הממשיים של היהדות, אינם מתגלים כי אם בשיבת האומה לארצה, שהיא המסילה הסלולה לשיבתה לתחיה. כל העליוניות שברוחה ובחזון לבה יקומו ויחיו, כפי אותה המדה שהיסוד המעשי יתפוס מקום להחיות את החזיון המתעלף.",
        "summary": "היהדות בגולה חייתה רק מחזון העתיד ומזכרון העבר, ולכן היא ירדה פלאים, ורק בגאולה יש חיי הווה ממשיים."
    },
    {
        "id": 303,
        "article": "ההשגה העולמית, הכללית והמאירה, מביאה לידי איחוד המוסר בעולם. ובזה מתעלה שורש יראת חטא למושג עולמי כללי, שהוא בסיס ליראת שמים, המבססת את יסוד האהבה העמוקה, מעלת השלמות העליונה. המוסר הולך ומסתעף ומתפרט לפי בינתו של אדם ולימודיו, לפי גורלו וקבלותיו, וכל מה שהיסוד שעל ידו המוסר מתפרט הוא יותר חזק, השפעתו הולכת בצורה יותר חזקה בהיחש שיש בין קשר המעשים להתכונה המוסרית הכוללת. ומזה יוצא, שכל מוסר המרוכס בקריאות שם שמים, הוא נובע יותר ויותר ממעמקי כל היש, וחודר עד לעמקי נשמת הנשמה. זהו סוד רתיתת האמונה, ועלייתה במרום עז השמחה והאהבה הנשגבה.",
        "summary": "המוסר מעלה את יראת השמים למושג כללי, שהוא יסוד האהבה, וקריאת שם שמים עליו מעמיקה את התפרטותו בעולם."
    },
    {
        "id": 304,
        "article": "כשלומדים תורה לשמה, עושים חסד עם כנסת ישראל. הא כיצד, רוח האומה מתחזק על ידי מה שבניה מתפרנסים בפרנסתם הרוחנית מפרי רוחה. והתורה כולה היא מלאה רוח ישראל, וכל יחיד העוסק בתורה, הוא מגלה כח חיים חדש בנשמת ישראל, על ידי המזון הנשמתי שהוא מקבל מהתורה. וכל מה שהתלמוד יותר מואר, ומוכתר יותר בדעה רחבה ובשכל טוב, וכל מה שמתוסף בו יותר נדיבות לבב וטהרת נפש, כן כח החיים הישראליים הולך ומתגלה על ידו, ונותן להאומה כח ושמחת חיים להתעודד ולקום. וכל הרפיונות שבאים לעולם ברוח ישראל, מקורם הוא שכחת התורה, ורפיון ידים מן התורה.",
        "summary": "בלימוד תורה עושים חסד עם כנסת ישראל, על-ידי גילוי כוחות החיים של ישראל הגנוזים בתורה."
    },
    {
        "id": 305,
        "article": "מסך מבדיל מוכרח להיות מונח בין עולם אחד לחבירו, שאם אין שום הבדלה, הרי האור הגדול שבעולם העליון מטשטש את כל הפרטים של העולם התחתון. למשל, תלמוד דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים בפרטי פרטים, הרי הולך ומתכלל באבוקה אחת במגמה הכללית של יסוד הדת, ושאיפת הקודש והעליוניות שבתוכו. ואם באמת יטושטש האור המבהיק של הפרטים, יחרב העולם המעשי כולו. על כן מוכרח מסך להיות נפרס, והוא נותן מקום לבירור של כל פרט ופרט בעולם חשוך לגבי האורה הכללית, ועבודת בירור זה, בידיעה ועבודה, משכללת היא את החיים. וממעל להמסך האורה מזהיר בכל הוד כללותו, ודרך מעברו מרעיף טללי אורה לכל הבליטה הפרטית, עד שיונק הוא העולם התחתון מהעליון, והולכים הם ומתאחדים.",
        "summary": "מסך צריך להיות מבדיל בין העולם העליון לעולם הפרטים, כדי שלא יטושטשו הפרטים על-ידי האור העליון."
    },
    {
        "id": 306,
        "article": "הדעה שהאדם הוא התוכן המרכזי של ההויה כולה, מגדילה את האחריות המוסרית, ומעוררת את החפץ לפעול גדולות. אם הצורה העולמית החומרית נתגדלה על ידי ההתגליות הרבות, מציב המדע לפנינו את השליטה החפשית בתור האדם, והתגלותו היא המרכז התמציתי היותר עליון של ההויה, שבודאי החיים הם תמצית המציאות הבלתי מרגישה, ותמצית החיים היא שליטת החפץ, שבא למרום עזו על ידי איחודו עם הטוב המוחלט, והופעתו בפועל בצורה היותר אפשרית.",
        "summary": "הכרת המדע באדם כמרכז העולם, מציבה את חופש הרצון כמרכז ההוויה, ומאפשרת את איחודו עם הטוב המוחלט."
    },
    {
        "id": 307,
        "article": "לפעמים מתחילים מהציור הדמיוני, והדברים הולכים עד השכל היותר טהור, ועוד הגבה למעלה יותר מהשכל ושרשיו, והאושר האלהי מתמלא בכל החיים של כל שרשי הנשמה, באדם ובעולם. ולפעמים ההתחלה באה מהופעה שכלית, או עוד עליונה ממנה, והיא מתפשטת והולכת עד הציור הדמיוני, וענפיו ההרגשים הגופניים כולם. ולפעמים שתי ההשפעות פוגשות זו את זו בזרמן הקדוש, ואז האדם הוא סולם שמלאכי אלהים עולים ויורדים בו, ונימי הנשמה הנם הכינור, שהולכת הזרמים והובאתם מנעימים עליהם נועם קולם, קול עז. חכו ממתקים וכלו מחמדים.",
        "summary": "לפעמים מתחילים מהדמיון אל השכל ומה שמעליו, ולפעמים מהשכל ומה שמעליו אל הדמיון, ולפעמים בשניהם כאחד."
    },
    {
        "id": 308,
        "article": "כשחודרים בעמקי הדעה, רואים שאין המצות ענינים סימבוליים, להזכיר ולחקות איזה ענין על הדמיון לבד, כי אם הם ענינים שעושים את ההויה האנושית והעולמית. ומכל מקום אין הסימבליות יוצאת מכלל הפעולות, כי לבנין הנפש היחידית והכללית צריכים לתקן גם את צורותיה הדמיוניות, כשם שצריכים לתקן תכונותיה ומדותיה וציורי השכלותיה. הדעות שיסודן הנו במצות המעשיות, קבועות, הולכות ומתעלות, מתעדנות ומתקשרות, על ידי עשייתן ועל ידי תלמודן דוקא. ודוקא באורח שמירתן, יכולים לפתח את האדם ואת העולם עד לכדי אותה המדה של העדר הצורך בהוספת חיקויים, מפני שכבר גמרו כל פעולתן. אבל אז, בהגיע תור לעתיד לבא שמצות בטלות בו, הכל יראו את התוכן הפנימי של המצות כולן, והנה הוא מלא עולם ומלא כל נשמה, והנה הנם המצות עצמן. אבל הפסקת זריזות קיומן בעוד שהעולם כל כך נבוך ומעורפל, אינו כי אם מוסיף מבוכה, ומצריך זמן יותר ארוך לרפואת כל התחלואים.",
        "summary": "המצוות פועלות על הנפש ואינן רק סימבוליות, וקיומן המעשי הוא הכרחי כל עוד העולם אינו מתוקן לגמרי."
    },
    {
        "id": 309,
        "article": "אין להבהל כלל אם אחרי עבור תקופה ארוכה של פעולת ישראל על עצמם ועל העולם, ישובו המחשבות של הכפירה להתפשט בעולם, אם כן צדיק מה פעל. כי אין עיקר תיקון העולם ניכר במה שמתבטא בפה ודבר שפתים. עיקר הדבר תלוי בעצמות שכלול החיים ופנימיות הנפשות, באדם, ובחיים המתפשטים במלא כל. ובזה אין לשער כמה נתפתח העולם, וכמה אמת, צדק ויושר, מונח הוא בתוך עצם חיי הנפשות, יותר ממה שהיה בימים הקדומים, שאור ד' לא פעל בעולם. הפנימיות היא דעת ד' ואור ד', אפילו כשהיא מתגלמת בלבוש של כפירה. אמנם, כל זמן שתוך העולם היה נשחת ועכור, אותה הקליפה החיצונה של אמונה היתה טמאה באמת לגבי הקדושה העליונה, היא ינקה מכמה דמיונות רעים וחפצים מתועבים. וכל מה שהעולם הולך ומתבסם, אף על פי שקליפת הכפירה מתרקמת לפעמים על הדיעות, איננו כי אם משינאת הטהרה את העכירות של האמונה המשופלת, אשר ינקה ממקור רשעה, אף על פי שיש לה גם כן שורש בקודש עליון. אבל בפנימי פנימיות, גדולה היא העריגה למקוריות טהורה אלהית, שהיא יסוד אמונת אלהים, וכל אור תורה בכליל הדרו, שתתפרץ בשטף טהרתה, ותכפר את הפשע של קרום הכפירה, הפרוש על פני טהרת האמונה הנאדרה. ואז יראה הוד אמונת אומן, הבא מרוח מלא עצמה, ורפאים יקומו, ועצמות יבשות, חיל גדול, יעמדו על רגליהם, ומהם ישמע קול ד' בכח, קול ד' בהדר, בנעימה קדושה ובקול רעש גדול, כהמות ים לגליו.",
        "summary": "אף שכלפי חוץ שולטת הכפירה, בפנים-הפנימיות הולך העולם ומתפתח על-ידי תביעתה הנסתרת לאמונה עליונה ומקורית."
    },
    {
        "id": 310,
        "article": "מונע הוא העון את גילוי החכמה, מפני שהוא פוגם את הרצון, ועיקר הופעת החכמה גנוזה היא במעמקי הרצון.",
        "summary": "החטא פוגם ברצון, ומתוך כך גם בחכמה הבאה ממנו."
    },
    {
        "id": 311,
        "article": "כשמדברים על דבר אלהים בלא דעה והעמקה, מתיצבת הנשמה נגד חזיון של שממה, שמטמטם את הלב, ומחשיך את אור החיים.",
        "summary": "אמונה ללא דעה והעמקה מביאה לשיממון בנשמה ולטמטום הלב."
    },
    {
        "id": 312,
        "article": "התפילה והתורה בקול ובדיבור מלא, מרימה היא את כחות החיים למרום הרוחניות הכמוסה, והמדות הפגומות מתתקנין על ידן.",
        "summary": "תורה ותפילה בקול ובדיבור מלא, מרימים את כוחות החיים ומתקנים את פגמי המידות."
    },
    {
        "id": 313,
        "article": "כל מה שהעולם מתבסם יותר, ורוח האדם מתפתח בקרבו, מתעוררת יותר התביעה לחיות על פי הרוח הטבעי שבקרבו, בקול יותר חזק. וזו התביעה יש בה הרבה מן האמת והצדק, ושלמי הדעת צריכים הם לזככה ולהעמידה על מכונה. האדם הולך ומוצא את אלהים בקרבו. בנטיותיו הנכונות, ואפילו אותן הנראות בראש שהן משגות מן הדרך הטובה, המוסכמת מצד ההשקפה הרגילה, יוכל הוא לעלות למדה עליונה כזאת, עד שידע לכונן את הכל לתכנית העז והאושר.",
        "summary": "ככל שהעולם מתפתח, שואף הוא לחזור לטבעיותו המקורית, וצריך לזקק שאיפה זו."
    },
    {
        "id": 314,
        "article": "כשלומדים ועושים מצות, הקדושה מתקבצת בנשמה כאוצר של חיים. ואחר כך, כשחושבים בעניני קדושה ואמונה והשקפת עולמים, מוצאים את הרוח נכון והלב אמיץ, לפי אותו הערך של רכוש התורה והמצוה, שרכש לו האדם במעשהו, ובטוהר כונתו וחריצותו.",
        "summary": "התורה והמצוות מקבצים בנפש רכוש של קדושה המחזק את אומץ הרוח."
    },
    {
        "id": 315,
        "article": "כל זמן שכבוד המדומה הוא חביב על האדם, עינו סמויה מההסתכלות של אור ד' באמת.",
        "summary": "אהבת הכבוד מסמאת את עין האדם מלהסתכל באור ה'."
    },
    {
        "id": 316,
        "article": "מן השעורים, מאכל בהמה, בא העומר, וכשהנפש הבהמית מתעלה לעליוניות מקורה, ובכחה העז היא נוטה לקודש ולטהרת אמת, האהבה העזיזה האלהית חוגגת את חג קדשה. והאומה כולה, כשהיא מקרבת את כחותיה החמריים המתפשטים בכללותה להיות קודש לד', מתאחדת היא ברצונה עם רצון אלהי עולם ד', וברית האהבה, והשוויית הנטיות בדרך החיים, שבמהלכה של ההנהגה האלהית בעולם, השלמה במרום קדושה, ובמהלכה של האומה המקודשת כולה, הולכת היא ונקבעת על ידי פעולת קודש זאת, ואהבת עולם נקבעת בין ד' ובין ישראל עם קרובו.",
        "summary": "קרבן העומר בא ממאכל בהמה, שכן הוא בא להעלות את הנפש הבהמית."
    },
    {
        "id": 317,
        "article": "אחד מיסודי הידיעות העיקריות הוא, שאין המצות דברים סימבוליים, כמו סימני זכרון, אלא הן פעולות יציריות, שהמחוגה האלהית תארתן, ומכל מקום יש בהן מרחב גדול לכל היופי הסימבולי. תפיסת יסוד הכח הבהמי המשותף לאדם ולבהמה, הכלול במהותם של השעורים, המתכלל בעומר, כשהוא עולה למזבח בהקרבתו ובכוונתו, שהיא נטיית רצונו של הכלל לצד העילוי והקודש, עושה תסיסה גדולה לשבח בכל הנפשות, ובכל צדדי החיים וההויה השייכים להן.",
        "summary": "הקרבת קרבן העומר ממאכל בהמה, מעלה בפועל, ולא רק באופן סימבולי, את הנפש הבהמית של האדם."
    },
    {
        "id": 318,
        "article": "המוסר הפנימי צועק הוא בקרבו של אדם, בן אדם שובה מעונותיך. לפעמים הצעקה כל כך הומה היא, עד שהיא מערבבת את כל ההרמוניא של החיים, והאדם מוכרח לעלות במעלת הרוחניות הגבוהה מערכו, עד כדי לבסס את סדר עולמו הפנימי. אבל כאן הגבורה מוכרחת לבא לעזרה, גבורתו הפנימית של האדם צריכה לעמוד לו בעת כשלון הרוח היותר מרור. מפני אומץ הכח של התביעה המוסרית לפעמים מבולבל הוא האדם, ואינו יכול להחלץ ממסגרותיו. מדות ותכונות רעות, מעשים רעים, עוברי גבול תורה ומוסר, מעיקים עליו. רואה הוא דרכו סכה בסירים, אין מוצא לתיקון, חבול הוא בידי אחרים ואין מעמד. אבל מכל אלה אור שמש צדקה יזרח.",
        "summary": "המוסר הפנימי הומה בקרבו של האדם ומעוררו לתשובה, ודוחפו לקפיצת מדרגות העלולה לאבד את הרמוניית החיים."
    },
    {
        "id": 319,
        "article": "צריך להחל בטהרת המעשה, ולטהר אחר כך את ההרגשה והמדות, ולעלות מזה לטהרת השכל, ואז הענינים הולכים כסדרם. אשרי מי שזוכה לכך. אבל לפעמים מזדמן הדבר שאי אפשר לאדם לעסוק בתיקונו כסדר, ואיש כזה אסור לו להביט על סדר, כי אם יחטוף מכל הבא, וכשרוחו מוכשר לעילוי הדיעות, יעלה ויזכך, ירחיב, יגדיל תורה ויאדיר. אף על פי שרבו עליו תביעותיו מצד התכונה של ההרגש ושל המעשים, שלא נתקנו עדיין ולא הובררו. ואפילו אם יהיו מהיותר כבדים שבהם, שהם ענינים שבין אדם לחבירו, מכל מקום הוא לא יעזוב את עלייתו, ואת פעולתו לטובה ולעילוי בכל אשר תשיג ידו, אף על פי שיהיה מנוע מאיזה צד שיהיה, בין מצד חסרון היכולת, בין אפילו מצד חסרון הרצון. כי לפעמים מזדמן שחסרון רצון הוא גם כן דומה לאונס, ואף על פי שחלילה להשתמש בהתנצלות של הכופרים בבחירה חפשית, שהיא דעה מושחתת, מכל מקום לפעמים ישנם צחצוחים מדעה זו שמביאים רפואה למחלות קשות שבנפש, היוצאים מהכלל של אלמלא שלשה מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל. והכלל הוא, שהאדם לפי גדלו בהשגה ובחשק הגדלת הטוב, יגדיל וירחיב מעשהו, ולא יבהל ולא יפחד משום עיכוב, לא רוחני ולא חמרי. וכשמתחזקים ומתמלאים אומץ, מתחלת גבורת קודש של מעלה לפעם בנשמה, ולהצליח את כל דרכיה.",
        "summary": "לפעמים צריך לקפוץ מדרגות, ובמדרגות שעדיין לא תיקן, מחוסר רצון, יעודד עצמו בכך שבחירתו אינה חפשית לגמרי."
    },
    {
        "id": 320,
        "article": "לפעמים מתגבר כל כך הצמאון לאלהים, עד למעלה מגבול הכלים כולם, וכל כחותיו הרוחניים של האדם, עד שמתקלקל סדר ההנהגה הנפשית. והרבה פועל החטא, שממעט את הופעת האורה האלהית, ומקלקל את כשרון הנשמה להכיל את הזיו היורד, באופן שיחולק כראוי לכל פלגותיה. והאדם צריך להתגבר מאד מאד, ויחזיק באמונה בחסד עליון לאין קץ ושיעור, לאין תכלית ומדה, ותתחולל דעתו להפוך את הצמאון המחליש ומדאיב לצמאון מעורר להתענג על ד', באור תורה חכמה ומצות.",
        "summary": "החטא ממעט את יכולת הקיבול של כלי הנפש בצימאונה לה' וגורם לשבירתם, והאמונה בחסד ה' מהפכת את צער הצימאון לנועם."
    },
    {
        "id": 321,
        "article": "כשלומדים תורה לשמה, ממשיכין מהרצון את התכלית הנשגבה של התורה, שהיא מתפשטת בכל ענין פרטי, וחסד עליון הולך ומתרבה על השונה בעצמו, ועל כל העולם עמו. אבל כשלומדין שלא לשמה, אז ההופעות הפרטיות מתגלות על הפרטים כשהם לעצמם, ושכלם הכנוס בהם הוא מצומצם, ולפי מדת השכל הרצון הוא קצר, ומלא קפדנות וזעף, ונח לו שלא בא לעולם.",
        "summary": "תורה לשמה ממשיכה בכל עניין פרטי את תכלית התורה, ושלא לשמה – ממשיכה רק שכל מצומצם."
    },
    {
        "id": 322,
        "article": "תלמידי חכמים הם כדגים שאינם יכולים לפרש מן המים, כן אינם יכולים לפרש מן התורה. וכשהם פורשים מן התורה מיד הם מרגישים בקרבם נטיה לכל אפילות הרוחניות, והתעוררות הרע המחריד. וכל מה שמדרגתו של התלמיד חכם יותר גדולה, כך אינו יכול לפרש ממדרגת תורתו, עד שצדיקים הגדולים, שגדלה מעלת רוחם ונשמתם, אינם יכולים לפרש מהדבקות האלהית ומיחודים עליונים, וכשהם צריכים לעסוק בתורה הנגלית ובמצות מעשיות, ובעסקי העולם וחברת בני אדם, אפילו בדרך מצוה וקדושה, הם צריכים להכין להם מגינים, שלא יפגעו בהעתקם ממעלתם הטבעית שלהם, שהיא ההתקשרות בצרור החיים את ד' אלהיהם.",
        "summary": "לתלמידי חכמים קשה לפרוש מן התורה אפילו לענייני מצוות הקשורים בעולם הזה."
    },
    {
        "id": 323,
        "article": "הנבואה של התורה, נבואת אספקלריא המאירה, משקפת היא על המקור, מהיכן נובע הוא הצדק והמוסר העליון, וכיון שהיא מוצאת אותו במצות המעשיות, שעל פי תכנן האלהי הן משפיעות על המציאות בכללה, ועל האדם המקיימן, את האופי של קדושת הצדק המוחלט, היא שמה לעיקר את המצוה האלהית, את העבודה ואת השמירה. והקרבנות עומדים במעלה עליונה, בתור מקור החינוך לדבקות האלהית, שהמעשים הטובים נובעים ממנה. והנבואה הנבואית, זו של האספקלריא שאינה מאירה, מבטת לא אל המקור, כי אם אל הסתעפיותיו המעשיים. על כן מרוממת היא את המוסר המעשי, את הצדק והמשפט, ממעל להחק והעבודה, הנה שמע מזבח טוב. ובאמת, כשאספקלריא המאירה משפעת איזה הופעה, אפילו קלושה, מאורה הגדול, סרים הם הצללים שמכסים את הזוהר של הופעת השורש, והזקיקה של הדבקות האלהית נוצרת מתכונת העבודה והמצוה, וממילא בא אחר כן המוסר בתור מסובב מוכרח מסבתו העליונה. אבל כשהיא מתעלמת, הקדרות מתגברת, ובאים ההסברים של הדמיון הגס, ומאבדים את כל הזוהר של העבודה, עד שרוח הקודש מוכרח להיות נזקק לטהר את המושגים, ואומרת, אם ארעב לא אומר לך, כי לי תבל ומלאה, האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה. וחוזרת אחר כך אל השורש ואומרת, זבח לאלהים תודה, ושלם לעליון נדריך, וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני. עד שחותמת את פשרתה העדינה, הכוללת רוח השלום שבין אספקלריא המאירה לאספקלריא שאינה מאירה, את היסוד המאחד את הנבואה עם התורה, זֹבח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים.",
        "summary": "התורה מביטה אל השורש, ולכן המצוות המעשיות הן עיקר בה, והנבואה מביאה אל ההסתעפויות המוסריות."
    },
    {
        "id": 324,
        "article": "כשכנסת ישראל מתעוררת לתחיה, מוצאה היא בקרבה פנימה את עזה וכבודה. וכל הטוהר והקודש הרגיל להמצא בהכנעה ומשמעת, הולך הוא ומתנוצץ בהעז הנשמתי של הופעת הגבורה של האומה, ובדעה טהורה מחברים את הרוחות החדש והישן יחדו.",
        "summary": "כשהאומה מתעוררת לתחייה, היא מוצאת בקרבה את גבורתה ואת היכולת לחבר חדש וישן."
    },
    {
        "id": 325,
        "article": "תביעה של שקר היא, לבקש מהנשמה דבקות אלהית אמיתית בלא שיגוי של לימוד במעמקי רזי תורה. וכל מי שכבר קרב לטרקלין, כשיתרחק ממנו, גם לזמן קצר, הרי הוא נלכד ברשת של שנה ופירש, אף על פי שיעסוק בשאר מקצעות שבתורה, וקל וחומר כשלבו ישאהו לבטל לגמרי מן התורה, מאיזה טעם שיהיה.",
        "summary": "דבקות אמיתית בה' לא תיתכן בלא לימוד רזי תורה."
    },
    {
        "id": 326,
        "article": "לא יבטל אדם מן התורה ומן העבודה ומן מנוחת הנפש משום טעם שבעולם, אפילו כשימר לו לבו עד מאד בעניני רוחניות, ויחשוב בדעתו שהוא פושע שאין לו תקנה חלילה. אפילו אם כשלונותיו רבו בדברים שבין אדם לחבירו, שתשובה גם כן אינה מכפרת בלא תיקון המעוות, מכל מקום הוא ילך בדרכו בעבודה ותורה, ובשמחה וטוב לב.",
        "summary": "גם כשמר לו על מצבו הרוחני ורוב כשלונותיו, אל יתבטל מלימוד רזי תורה בשמחה."
    },
    {
        "id": 327,
        "article": "קושי גדול יש בהציור של השגת אלהות ויחוסה להעולם ולכל הנבראים כולם, על פי הציור של ההויה האלהית מחוץ לההויה של העולם. אז נראה הדבר כאילו איזה הצלחה עמדה, שהאלהים יהיה בחיובו המאושר מהכל, וכל הנבראים הם החסרים ממניעת הצלחתם להיות כאלהים. ומפני זה יש נטיה בנפש להציור של האחדות הכוללת, המכרת רק את האלהות, ויודעת גם כן שכל גילוי פרטי איננו ענין האלהות, כי אם הכל, ומקור הכל, ומה שהוא למעלה למעלה מזה, אבל מה שמחלק את הגילוי הפרטי מאלהות, איננו ענין של אמת מצד עצמו, אלא סמיות עינים שלנו גורמת כן, שאיננו מכירים כי אם את הפרטיות, ואנו בעצמנו, מציאותנו הפרטית בחסרונותיה היא סמיות עינים. אבל גם דעה זו אינה מתאימה עם כל יתר תנאי האושר הכמוסים בגנזי הלב. מה שהוא מישב את הדעת, הוא יסוד האושר שבחופש, הצדק החפשי המלא. הטוב המוחלט, החפשי, שנוטה בחופשו אל הטוב, הוא מחויב המציאות, וכל יחיד יכול להתעלות בעצם חופשו אל מקור חפץ הטוב, וכשירצה את הטוב המוחלט, ישתאב בגופא דמלכא, ולא תהיה שום הבדלה בינו ובין אלהיו, כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם ובין אלהיכם. חוזרים אנו לפי זה, שההויה האמיתית היא האלהות, וכל ההויה הירודה ממעלת אלהים עליון, איננה כי אם ירידת הרצון בבחירתו הבלתי שלמה, וזה גורם תוספת של גרעון. וסוף כל סוף שכל הטומאה תכלה, והרצון מתוך חופשו יתעלה אל הטוב המוחלט, ויהיה ד' אחד ושמו אחד. וההויה זו של חזרת הכל אל האלהות, היא השלמות העליונה בהויה, ואין כח להשיג ערכה.",
        "summary": "ציור האלוהות כמחוץ להוויה מעורר קנאה, וציורה כהוויה עצמה אינו מיישב את הדעת, והיא מתיישבת רק בדבקותו החפשית בה'."
    },
    {
        "id": 328,
        "article": "העולם בהתבסמותו הולך הוא ומתעלה בתוכיותו. האדם מוצא את חפצו הולך וטוב בערכו הפנימי, והזיקוק של חיצוניות הולך הוא ומתחסר. מתוך הכרה זו באות תסיסות רבות, הנוגעות בפינות גדולות, שהן מחזיקות את המעמד הרוחני בעבר, ונותנות להן צורה חדשה, שנראית כסותרת, ובאמת אינה כי אם בונה.",
        "summary": "התסיסה הנגרמת מהסתירה שבין התעלות העולם והאדם בפנימיותם לירידתם החיצונית, בונה את הרוח, למרות הריסתה החיצונית."
    },
    {
        "id": 329,
        "article": "צדיקים גדולים, כשהם מתיראים יותר מדאי מן החול, הם נופלים ממדרגתם. והם מוצאים את עלייתם בזה שהם מתחזקים להיות נוטלים את החול, וכל מעשיו, עסקיו ומחשבותיו, ומעלים אותו כולו בקדושה העליונה.",
        "summary": "כשהצדיקים הגדולים מתייראים יותר מדי מן החול, הם נופלים, וכשהם מעלים אותו – הם מתעלים."
    },
    {
        "id": 330,
        "article": "עבודת הצדיקים העליונים הוא להרחיב את רצונם ולהגדילו, לחזקו ולאמצו. וכל מה שיהיה הרצון שלהם יותר יוצא אל הפועל, ויהיה יותר חזק ואמיץ, יבוסס העולם כולו וימלא אורה. ברבות צדיקים ישמח עם.",
        "summary": "עבודת הצדיקים היא להגדיל את הרצון, ובעילוי רצונם מתעלה העולם כולו."
    },
    {
        "id": 331,
        "article": "כשם שנבואתו של משה מצטיינת היא, מפני זוהר האספקלריא המאירה שלה, שאין הגוף וכחותיו מתבטלים, כך, לפי הערך של האורה העליונה הזורחת בנפש, אין השכל האנושי והרגשות האנושיות החיות מתבטלים.",
        "summary": "כשם שנבואת משה גדולה בכך שלא התבטל גופו, כך כל קדושה גדולה אינה מבטלת כוחות אנושיים."
    },
    {
        "id": 332,
        "article": "האמונות הנפולות מביאות הן את הכפירה, כדי להטהר מהן, והיא ממרקת בחריפותה את כל הזוהמא שיש באמונה, ופוגעת גם באמונה הטהורה, כדי למרק את טהרתה, ולעשותה כזהב מזוקק.",
        "summary": "הכפירה ממרקת את האמונה מקטנותה."
    },
    {
        "id": 333,
        "article": "המוכשר להבנה כללית, מוכרח הוא להשכיל העבודה כולה. שורש האמונה וענפיה, המצות וכל פרטיהן, מעמדם בעבר ובהוה, הכל מוכרח להיות אצלו סקור בסקירת הבינה. וכשיניח עצמו לפול בתרדמת ההרגשה הכהה, ימצא את כחותיו הרוחניים נחלשים עד מאד. והוא מוכרח להתגבר ולהתאמץ באומץ הדעת, כי הנשמה המושרשת בדעת אינה יכולה לנוח על בסיס ההרגשה המחוברת אל הדמיון לבדה.",
        "summary": "המוכשר בשכלו אינו יכול להזניח את הדעת ולהשריש את האמונה על הרגש והדמיון."
    },
    {
        "id": 334,
        "article": "בעל הנשמה הגדולה, תיכף כשהוא עוסק במצוה, נשמתו ממנו שואלת, מה היא תכליתה של המצוה, איך היא פועלת לטובה, באיזה אופן אפשר לקשור אותה עם הדעת ועם הרגש. את התשובה, זהו רצון ד', איננה מקבלת לביאור האחרון, כי ביאור זה הוא נושא לביאורים אין קץ להם. ושמחת המצוה ימצא תמיד לפי ערך הטעם והדעת שימצא במצוה. וכן הולך הדבר בכל לימוד, בכל הלכה, בכל אריכות דברים המסתעפים, מוכרח הוא לראות איך הכל יונק מעיקר שרשו, ודרך אחר לא ידע, ולא יוכל ללכת בה. ובודד הוא בעל הנשמה הגדולה, ורבו מאד יסוריו, יסורי הבדידות הפנימית.",
        "summary": "בעל הנשמה העליונה שואף להבין את שרשי וטעמי המצוות, ואינו מסתפק בעשייתן מתוך רצון ה' בלבד, וזהו הגורם לבדידותו."
    },
    {
        "id": 335,
        "article": "יש אשר יכשלו החיים במהלכם, ולא יעצרו כח ללכת עם הציורים הרוחניים, ויעף אז הרוח השואף להגשימם במעשה. אז תולד מבוכה והדעות יתפלגו. אמיצי הרוח יאמרו, החיים הם עלולי מחלה, אבל גם עלולים לשוב אל הבריאות השלמה, וכל אשר יחובר אל החיים יש בטחון. על כן לא נעזוב את הדגל, האידיאלים היקרים הגנוזים בחביוני המעשים מחוייבים הם לצאת אל האור דוקא על ידי התגלמותם במעשים, והם עוד לא נגמרו, לא באו המעשים עד כה לתעודתם, עד שנוכל לומר עליהם שכבר גמרו את מלאכתם. הם צריכים להאיר את כל חשכת החיים, והחושך עדנה גדול הוא ורב מאד. על כן לא נעזוב את הדגל, נשא ונסבל, נגלם בפועל המעשים את המחשבה הגדולה של הנשמה הישראלית, כאשר החלה האומה לעשות מאז התחילה לראות חיים כלליים שלה. ואם הסבל כבד עתה יותר משכבר הימים, כדאית היא המגמה לשאת עבורה עול. יצאנו כבר מהחוג של עמים ילדים קלי דעת, הקצים בפעולות רציניות שאין הנאתן בצדן. הננו מבוכרים בדעת ורגש אישי מלא, היודעים איך לחיות, ואיך לשא במנוחת לב וחפץ כביר את עול החיים בשביל מטרה נכבדה. אף על פי שהיא עדנה כמוסה, סופה להגלות.",
        "summary": "ניתוק החיים המעשיים מציורי הרוח מוליד מבוכה, ועלינו להרים את הדגל למרות הסבל והעמל שבכך."
    },
    {
        "id": 336,
        "article": "ההגנה על היהדות ההיסתורית, היהדות המעשית, היא אחת מהחובות היותר גדולים לכל בעל נפש, אשר יש לו איזה כח לעשות ברוחו. העזיבה המעשית, מרפיון רוח, העדר השיתוף בארחות החיים עם כללות האומה לדורותיה, בשמירת שבתות ומועדים וקדושתם, במאכלות אסורות ופרטיהם, בויעוד בתי כנסיות ובתי מדרשות, פוחת הוא מעט מעט את צורת האומה, ומדלדל את כח חבורה. ואם אי אפשר להמעשים להיות נשמרים אלא בהסברה והטעמה של הדעות המגינות עליהם, הרי התעמולה של קנין הדעות ההן חובה שוה היא להתעמולה של הקנאת המעשים.",
        "summary": "היהדות ההיסטורית המעשית מעצבת את צורת האומה, וההגנה עליה בהסברת דעותיה חשובה כהסברת חובת מעשיה."
    },
    {
        "id": 337,
        "article": "היסורים שסובל בעל הנשמה הגדולה מההכרח של התעסקות בפרטים קטנים, בין בלימוד בין במעשה, אינם נרפאים אלא במחשבה העמוקה והרחבה, שכל פרט קטן הוא תוצאה של חטיבה שלמה, ושכל הופעה היא מגלה עולם מלא בקרבה, ומזעזעת עולמים אין קץ להם בגרמתה. וכל מה שהאמת הזאת חודרת יותר בלב, נעשים כל הענינים הפרטיים יקרים, ובהכל רואים נצוצות אלהיות, זהרי שברי עולמים שחוזרים ונבנים, בשכלול לוקח לב.",
        "summary": "ייסורי בעל הנשמה העליונה מהעיסוק בקטנות, אינם נרפאים אלא בהבנת הקשר שבין הפרטים לשרשיהם."
    },
    {
        "id": 338,
        "article": "מהיכן צהלת הרוח יכולה לנבע, אם לא מהכרת הטוב המוחלט, הטוב האלהי. הרי אפשר לאדם שידאג שמא יהיה סובל יסורים בתדירי תדיריות, שמא יש אחיזה כזאת בהויה שאינו יכול להתפרק ממנה עדי עד, והיא מצערת לנצח. בטחון נגד דאגה זו אי אפשר כי אם בטוב האלהי.",
        "summary": "מקור השמחה הוא הביטחון והאמונה בטוב האלוהי, הגוברים על ייסורי העולם הזה."
    },
    {
        "id": 339,
        "article": "הקשחת הלב מהענין האלהי, עד זלותה של הכפרנות, מהרסת את הנשמה ואת העולם בשני דרכים. השקר המצוייר שהעולם הוא טומטום, תהו באין נשמה, וכל הבנין מלא חכמה, חסד ותפארת, הוא פעולה מקרית, ממריד את כל האמת עליו. ונטיית החפץ מלהיות קשור במחשבה בהתוכן האלהי, שכל כך רבה חמדתו, יפעתו וחסדו, היא ממרידה את כל היושר והעדינות, עד שהקושי המכוער, והניבול הפנימי, מתחלחל בנשמה ובעולם.",
        "summary": "הכפירה מעוותת את השכל מלהכיר את האמת הפשוטה, ונוטלת מן הרצון את העדינות והיושר."
    },
    {
        "id": 340,
        "article": "האליליות, אומרים טוענים נוטים להסתה, עזיזה היא בהבלטת רשמי החיים, בהבעת הפרטיות, בחדירה אל היופי ואל העשירות הגווניות. האחדות האלהית מטשטשת את הכל, מכל הגוונים גון אחד היא עושה, ועושר החיים מתדלדל. באה טענה זו מחסרון ידיעה וכהות רגש. האליליות, עם ההתעוררות העזיזה שלה, עשתה כבר את הרושם שלה להשחית את החיים, והתביעה של עושר הגוונים ושל הבלטת הרשמים. בשביל כך האחדות האלהית בתאר אחדותה היא מתעלה מציור האחדות הרגילה, והיא באמת מתעלה על האחדות באותה המדה שהיא מתעלה על הריבוי, ואותו העושר של הריבוי לעולם נמצא בקרבה, בצורה יותר מבהיקה באין סוף מכפי מה שהוא בהאליליות המנופצת והמפורדה. האחדות המחיה את הריבוי, הסופגת בתוכה את הריבוי, וממעל לכל מציאות ולכל תוכן היא מתנשאה, לא תוכל להמעיט את רשמי החיים, כי אם להרבותם על ידי שפעת אומץ וגודל האחדות לתוך הריבוי, וכל אחד מניצוצי הריבוי יש בו ברכה של גודל אין סוף. הרזיות באה להשלים את הציור, ולהראות איך כל יפיפותו של יפת לקוח הוא בעיקרו מאהלי שם, אלא שנתטשטשה הצורה בריחוק מקום. ומדברת היא הרזיות בהרחבת הביאור בעולם האלהי האחדותי, בכל עושר הגווני הפרטי, המתגלה מהופעת האלהות האחדותית בהגלותה לבני אדם בשכלם ובהרגשתם. וקמים קנאים ואומרים על חכמת אמת זאת, המחיה את כל נשמה יפה, ילידת חוץ היא, דמיון של מיתולוגיה יש כאן, ואינם יודעים, תבענים הללו, שכל ניצוץ אור חם וחיים שיש באליליות, לקוח ושאוב הוא מיסוד של קודש האחדות. ולהבין את האחדות, להרגישה בכל עשרה, את האחדות ואת מקורה, את גילוי ההויה שלה ואת עזוזה, הננו נקראים לדבר במושגי האחדות על פי הופעת הריבוי. והריבוי האחדותי זהו הריבוי העשיר שבעשירים, הריבוי של אחד, של לפני אחד, כלומר השלמות של הריבוי שבהוד תפארת האחדות האלהית.",
        "summary": "הרבגוניות האחדותית שבפנימיות התורה, גדולה מזו המפורדת של האלילות והמיתולוגיה."
    },
    {
        "id": 341,
        "article": "יראת העונש, המדה השפלה שבצורת המוסר הרוחני, הרי היא גם כן המדה העליונה, כשהיא אידיאלית. הא כיצד, מכיר האדם את החטא לכיעור, והכיעור למתועב להנפש, ומתועב אל ההויה, והתיעוב מצער הוא צער רוחני אמיץ מאד. ולפי גודל האור שבנשמה, ככה הכתם של החטא נראה, וככה הוא מונע את ההרמוניה היפה שלה עם ההויה, עם יפיה ותפארתה, עם כבודה וקדושתה, ויראת החטא באה.",
        "summary": "יראת העונש בצורתה האידיאלית, היא יראה מצער סלידת הנפש מן החטא, והיא אחוזה ביראת החטא."
    },
    {
        "id": 342,
        "article": "האליליות לא תוכל להרגיש בכיעור של החטא. הניצוצות הפזורים, הפרודים כל אחד לעברו, לבצעו, עם כל האפשרות להבלטת יופי שיש בכל אחד בפני עצמו, מפני החלקים שנערכים במשטר הגון ואסתתי בקרבו ובחוגו, אין בהם אותו תפארת עולם הסוכם את כל ההויה החיצונית והפנימית לסך שלם אחד, המכניס את תנועות החיים הגשמיים והרוחניים עם כל הדר המציאות לדיר אחד, ומזקק את כל חלק לחבירו זקיקה מוחלטת של פאר חי העולמים. רוח הטומאה ורשעה חלוטה מחוברת היא עם האליליות. רצח ונאף ופנה אל אלהים אחרים מצרנים הם זה לזה. תפארת של אמת היא ההרמוניה בעצמה, הדרת האחדות ביקרתה.",
        "summary": "האלילות המפורדת אינה יכולה להבחין בכיעור של החטא הפוגם בהרמוניה של העולם."
    },
    {
        "id": 343,
        "article": "הגבורה שהכפירה משתוקקת אליה, לא תוכל לעלות בידה. קצף ימלא האדם על חולשתו, ולעזור מאומה לא יוכל. הרחבת הגבולים, העלאת האדם לשורש נשמתו, והכרת הנשמה לחלק אלוה ממעל, ברב עז ותעצומות, משיבה לאדם את גבורתו. והתעלותו למרומי האלהות ברצונו היא תלויה, ובאחרית כל, לכל היא מובטחת, ומהאחרית המאושרת מתעלה האדם ומתאמץ בכל זמן ועדן.",
        "summary": "הכפירה משתוקקת לגבורה, אך זורעת חולשה בנתקה את האדם משרשו."
    },
    {
        "id": 344,
        "article": "כשם שמדברים בחכמת הנפש, בפסיחולוגיה, מצד השירה והפיוט שבהסתכלות פנימית במעמקיה, ובמדע מצד הופעותיה בחיים הגלויים, כן מדברים באצילות האלהות, בתור נפש ההויה, מצד ההסתכלות השירית שברוח הקודש, באור הפנימי, ומצד המדע האלהי בהופעות הסדרים, המעשים והחזיונות, בכלים. והנשמה עצמה מתעלה היא מחוקי הפסיחולוגיה המתגלים, והאצילות האלהית היא ממעל להבריאה.",
        "summary": "כשם שהפסיכולוגיה עוסקת בנפש, והמדע בגוף, ועצמות הנשמה מעליהם, כך מחולקת נפש הוויה לפנימיות, כלים, ואצילות."
    },
    {
        "id": 345,
        "article": "החוצפה שבעקבא דמשיחא באה מפני ביסום העולם, והתפרצות האורה העומדת לבא, ועדיין לא סגלה לה את כל אפיה. ההכרה האלהית מתפרצת כנחל מים, וכל רעיון דוחק רעיון. כמה שהתבונה עומדת על איזה מכון של השערת שיגוב, מיד שפעה רבה באה, שמגלה את הקוטן שבשיגוב הקודם. ועד שלא הספיקה ההזרחה השניה להתאזרח בנשמה, בא עוד גל אור חדש. וממהירות השטף, אין העין רואה, והחזיון מתהפך לאיזה בליטה של שלילה, עד שהכלים מתתקנים, והאורה האלהית מסתדרת ברוח ובמעשה.",
        "summary": "החוצפה של עקבתא דמשיחא היא ניפוץ הכרת האלוהות, הבאה מהזרחה אלוהית חדשה שטרם התאזרחה."
    },
    {
        "id": 346,
        "article": "ישנם אנשים גדולים כאלה, שמהלך רוחם הוא כל כך נשא, עד שמצדם אם כל העולם היה במעמדם, היו המצות בטלות כמו שיהיה לעתיד לבא, לימות המשיח או תחיית המתים. והם בכל זאת מקושרים הם במצות הרבה מאד, לא למענם, כי אם למען העולם כולו, המקושר עמם. וכשהם באים אל הפרטים, לעסוק בהם מצד עצמם, מוצאים הם סתירות נפשיות גדולות כאלה, שהם נמוגים מרוב יגונם. וכשבאים לעסוק בתורה ובמצות בפרטיות בשביל העולם, יושפע עליהם מעין של גבורה ושל קדושה, שאין דומה לו.",
        "summary": "ישנם צדיקים שהגיעו למדרגת מצוות בטלות לעתיד, ומקיימים הם אותן בשביל כל העולם."
    },
    {
        "id": 347,
        "article": "התורה אחוזה היא ברוח ישראל. רוח ישראל המופשט הוא מלא כל, אור אלהים, תעודת ההויה, מקור הנשמות. התורה כשמתגברת, כשידיעתה מתרחבת, כשאורה מזהיר, כשרגשותיה מתעמקים בקרב כל נשמה, האורה האלהית מתפשטת יותר בעולם, מתהדרת ומתעלה. וכל העולם כולו הרי זה מתעלה בעילוי היחידים מרוממי הרוח.",
        "summary": "התורה אחוזה ברוח ישראל, ובהתעמקה בהם מתעלה העולם."
    },
    {
        "id": 348,
        "article": "אי אפשר להיות זוכה לענוה כי אם על ידי דבקות אמתית בהקב\"ה. והמוכשר לדבקות של אמת, ראוי לו להרבות בלבישת תפילין, ואז יהיה באמת מלא ענוה.",
        "summary": "תפילין מביאים לידי דבקות המביאה לענווה."
    },
    {
        "id": 349,
        "article": "האדם הגדול, כשהוא מכניס את עצמו יותר מדאי במדת הפרטים, בין בלימודם בין בחרדתם, הרי הוא מתקטן, ומעלתו מתמעטת, וצריך לשוב בתשובה מאהבה, מתוך גדלות הנשמה, לקשר את תוכן חיי נשמתו בענינים גדולים ונשגבים. ומובן הוא שלא יזלזל חלילה בשום פרט, ויוסיף תמיד אומץ וקדושה מעשית גם כן. ההרגשה של הנשמה הגדולה עמוקה היא, וחוש המוסרי שלה חד הוא ונוקב עד התהום, ואם לא תבא הארה המענגת ומשמחת מתוך הסתכלות כללית, להסיר את האיום של חרדת הפרטים שאין להם קץ, מוכרח הוא להיות נמוג ביגון חרדתו, ומתבטל על ידו מתורה ומתפילה, וממושכלות עליונים, שהם יקרים מכל.",
        "summary": "אדם גדול המכניס עצמו לפרטים יותר מדאי הרי הוא מתקטן, וצריך לשוב על כך מאהבה."
    },
    {
        "id": 350,
        "article": "האומרים לבקש ציורי רוח כאלה בהשגת העולם שאין עמם הכנעה, כדי שיהיה האדם מלא גבורה, שמזה באים הם לידי כפירה, הם טועים טעות מוסרי, שבלא הכנעה לא יעמד האדם בפני נטיותיו הרעות, האוכלות את כחו הרוחני, שהן מתגברות בו. ודוקא על ידי הכנעה מלפני ד', שהוא המקור של שלמות הקדושה והטוב, יכנע הרע, ואפשר למוסר טהור לצאת מן הכח אל הפועל. אמנם אם באמת כבר טהר האדם את כל עצמיותו, עד שאין בו תערובות רע, אז איננו מוצא בגדולת ד' כי אם גדולה ויקר, ויראה כזאת המעטרתו כבוד והוד ומרהבת את נשמתו, שאין לה שום דוגמא בכחות הנפש בלא שפעת הקדושה האלהית העליונה.",
        "summary": "רק על ידי הכנעת הרע שבו בפני ה', אפשר להגיע לגבורה וגדלות נפש."
    },
    {
        "id": 351,
        "article": "כשמרגישים את היסורים של מצרי שאול שעל ידי המעשים הרעים והמדות הרעות, וחסרון התורה הבא מביטול תורה, וצער מניעת הדבקות האלהית, כל אלה הם אש מצרף לטהר את הנשמה, ומהם יצפה אדם לישועה.",
        "summary": "הייסורים מהמעשים והמידות הרעות וביטול התורה, הם אש המצרפת ומטהרת את הנשמה."
    },
    {
        "id": 352,
        "article": "היצר הרע איננו מתכתש בתוכיותו של אדם כי אם על ידי הפרטים של התורה והמוסר, והיצר הטוב מתחזק על ידי ההופעות הכלליות, הבאות אחר שהנשמה מטהרת בביעור הסיגים שבתוכה.",
        "summary": "היצר הרע מוכנע רק על ידי הפרטים של התורה והמוסר, והיצר הטוב מתחזק רק על-ידי ההופעות הכלליות."
    },
    {
        "id": 353,
        "article": "הניסים מבארים הם את האמונה האלהית, שהיא ממעל לכל גבול, והשלמות האלהית נקבעת על ידי אמונה קדושה זו בנפש. וכשתגמר לגמרי האמונה את תפקידה, ותוציא את הנשמה לאורה, אז לא תהיה צריכה לעצמיות האמונה בהניסים ולזכרונם. אבל אין השלמת האמונה ברום קדשה באה, כי אם על ידי קביעות קשר האמונה בניסים בפועל. ויציאת מצרים, והניסים הכרוכים בה, היא יסודם, שממשכת והולכת עד לימות המשיח, שאז לא תהיה יציאת מצרים עוד ליסוד עקרי, כי אם או טפל לעקר, או דבר שכבר שמש את תפקידו לגמרי, ולא יאמר עוד חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם, וישבו על אדמתם. והאורה המשיחית תשיב את הזוהר העליון של האדם לאיתנו, ותהיה לכן גבוהה מכל התגלות אלהות שעד כה, עד שאפילו תורה שבעולם הזה הבל הוא כלפי תורתו של משיח. וזוהר עליון של אדם הראשון שואב את טל חיי קדושתו ואשרו מן ההוה, ואיננו נזקק לשעבר, ממעמק הדעת והחיים, ולא מן הזכרון.",
        "summary": "תורת משה והארת האמונה היונקות מהניסים ומזכרון העבר, הן הבל כלפי תורתו של משיח היונקת מהארת הנשמה שבהווה."
    },
    {
        "id": 354,
        "article": "הצדיקים הגדולים מלאים אהבה הם. ואהבתם הגדולה אינה ראויה שתמלא בכל דבר, כי כל הדברים שבעולם קטנים הם לעומת חוש אהבתם, ואין דבר שיוכל למלא את אהבתם כי אם הענין האלהי. וכל הדברים שבעולם הם אוהבים, מפני שכולם הנם תוצאותיה של האורה האלהית.",
        "summary": "אהבת הבריות של הצדיקים הנה תולדה של אהבת ה', שכן אהבתם מתמלאת רק באהבת ה'."
    },
    {
        "id": 355,
        "article": "בשעה שרוח הקודש הנובע מכנסת ישראל שורה על האדם, רואה הוא בעיניו איך שכל תורה שבעל פה כולה לכל פרטיה, היא הסתעפות רוחה הקדוש של האומה כולה. וכולם יחד, הפרטים ופרטי הפרטים, מציגים הם במלא החיים והאורה את נשמתה בכל מלא קומתה. ומתוך האהבה הגדולה שמתגלה בנשמה להאומה כולה וכל סגולת נשמתה, מתפשטת אהבה טהורה תמידית עליונה על כל תורה שבעל פה, והאהבה מבהקת את ההכרה של הפרטים, ומחדדת את הכשרון להוציא דבר מתוך דבר בבינת אמת, וממנה חוזרת החבה בקדשה העליון לתורה שבכתב ברום תפארתה, ושניהם יחד מתנוצצים בגוונים נהירים בתור שורש נשמת האומה וענפיה.",
        "summary": "תורה שבעל-פה היא הסתעפות רוחה של כנסת ישראל, ואהבת ישראל ממשיכה אהבתה."
    },
    {
        "id": 356,
        "article": "הצפיה הרוחנית מלאה היא בהירות הזכרון הכללי, זכרון גדלה של האומה וכל הודה בעבר, וכמו כן היא מופעת משכלול התקוה בעתיד. ואלה שתי ההופעות משכללות את הנפש כולה, ומזה באה החבה הגדולה למצות התלויות בארץ ובמקדש, וכל הרגשות התלויים בהן.",
        "summary": "זכרון העבר ותקוות העתיד של האומה, משכללים את הנפש לאהבת המצוות התלויות בארץ ובמקדש."
    },
    {
        "id": 357,
        "article": "הגילוי הסקירתי הרוחני הפנימי במעמקי נשמת ישראל, מציג לפנינו את כל התורה המעשית כולה בצורתה הפנימית, האידיאית, על כל פרטיה. כל ההתפשטות של תורה שבעל פה, עם ענפי ענפיה, כולם כאחד חיי האומה הם עצמם, הנובעים ממקור עליון, ומחוטבים בחטיבה איתנה. ומתוך רישום זה של גילוי נשמה זו, באים לידי עילוי יותר נשגב, והולכים ומתעלים, ומדרגות העליוניות של רוח הקודש הולכות ומתגלות. הכל לפי השקידה של התורה ומעשים הטובים, עילוי המדות, וההארה של הדבקות האלהית ברוח דעת עליון.",
        "summary": "תורה שבעל-פה היא התפשטות פנימיות חיי האומה, ולפי גודל שקידתה מוטבע רישומה בעולם."
    },
    {
        "id": 358,
        "article": "החושבים הטהורים באים לגדולתם בהרחבת מחשבתם. אבל גם הם צריכים להגביה את רגשותיהם. וכשהם טובעים במצולות המחשכים, צריכים הם לקרא בחזקה, בהתעוררות, אל נפשם, לצאת מאפילה לאורה. אז יצעק לבם אל ד'.",
        "summary": "גם החושבים הטהורים צריכים להגבהת רגשותיהם, ואינם יוצאים מתוך מחשכיהם אלא בצעקה לה'."
    },
    {
        "id": 359,
        "article": "הנשים, מדת הנפש זורחת בהן, על כן רשמי הקודש קבועים בהן, ודי שהן מחיות אותם על ידי מקצת המצות שבידן, ואינן צריכות לתחית רוח תדירי של תלמוד תורה. האנשים, הרוח מאיר בהם, והוא הולך ואינו פוסק מתנועותיו הרוחניות, ועלולים הם מאד לירידות, כשם שהם עלולים לעליות, והם צריכים לתחית רוח של תורה. אמנם כשהם קובעים עתים לתורה מסעדים הם את רוחם הסוער, ותומכים אותו שלא ימוט. אמנם, כל זה הוא במדת רוב בני אדם, אבל בעלי הנשמה, הם כנחל שוטף, שאינו פוסק רגע מחידוש עולמי עד, והם צריכים להיות שרויים באורה של תורה באין הפסק כלל. הם כדגים שבים, שכולם במים ואינם יוצאים ליבשה כלל. על אלה נאמר, כל הקובע עתים לתורה מפר תורה. ותורתם התדירית שאינה פוסקת, יש שהיא תורת פה, המתגלה בדיבור, ויש שהיא תורת המחשבה, הדבקות השכלית ההולכת ועולה תמיד.",
        "summary": "האישה פטורה מלימוד תורה בגלל אופיה הקבוע, והאיש המתנודד צריך לקבוע עיתים לתורה, והצדיקים זקוקים לדבקות תדירית."
    },
    {
        "id": 360,
        "article": "באנושיות בכללה לא שייך לומר חסרון מדותי, כי אם ביחוסו לשאר היצורים, שעוד לא עלה העולם עד לגובה זה לחוש חוש מוסרי כזה. אבל לענין אומה מיוחדת, שייך לומר חסרון מוסרי, כשמתגבר בה חלקה הרע. והצד הסיגי שבכנסת ישראל הוא גדול וחריף מאד, לפי גודל כחה של האומה לטוב, כעין כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. והגלות מצרף סיגים הללו.",
        "summary": "הגלות באה לתקן פגמים שקיימים דווקא בישראל מתוך גדלותם."
    },
    {
        "id": 361,
        "article": "ההשגות הולכות בדרך הופעה ועבודה. כלומר, הופעה פתאומית המזרחת אור על תכנים ידועים, ולפעמים מזרחת הופעה אחת עולמות מלאים, ואחר כך בא זמן העבודה, לברר את הפרטים הכלולים בההופעה. וכשם שאצל כל יחיד באה הופעה המצריכה אחר כך לעבודה, והעבודה אינה כי אם מבררת את רכושה של ההופעה, כן בציבור, התגלות עליונה הפועלת עליו, מצרכת עבודת דורות לברר כל הגנוז בה. ולעולם לא תשיג העבודה את קץ כל גניזתה של ההופעה, שהיא הרבה למעלה מהראשונה. הופעת ההופעות היא מתן תורה, שכל הדורות הולכים וחותרים, הולכים ועובדים, לגלות את אורה, ואפילו ברקי הופעתם הם תולדותיה של הופעת עולמים זאת.",
        "summary": "ההשגות הרוחניות באות בהופעה פתאומית, שאחריה באה תקופה ארוכה של הבחנת הפרטים."
    },
    {
        "id": 362,
        "article": "השכל מחובר הוא מהמושגים הפנימיים, שבאים לאדם מתוכיותו, ומתגלים בו בתור דבר ההולך ומתגלה מפנים לחוץ, ומהמושגים החיצוניים, שבאים לאדם מחוץ לפנים. והם נפגשים זה בזה, ומחיבורם ותסיסותיהם מתעוררת התחיה השכלית בכל הרחבותיה.",
        "summary": "השכל מכיר תכנים מן הפנים החוצה, ומן החוץ פנימה, ומחיבורם של שני הכיוונים."
    },
    {
        "id": 363,
        "article": "הדעת צריכה להתרחב ולהתעמק. עומק הדעת הוא מכוון עם הרצון. כשהדעה מתעמקת, נוטלת היא עמה את הרצון בכל מקום שהיא מתפשטת.",
        "summary": "הרחבת הדעת והעמקתה מגבירות את הרצון."
    },
    {
        "id": 364,
        "article": "לפעמים הרצון חלוש מפני חולשת הגוף, והצד הרוחני אינו מוכשר להתבסס יפה מפני חוסר אחיזה חמרית מבונה. והעזיבה החמרית מוסיפה מכאוב בזה, במקום שהבראת הגוף בסדר היא מעלה את האור הרוחני ומחזקתו. וכלל זה נוהג גם בעם כולו, ובישראל הוא מתגלה ביחוד בעיקבא דמשיחא, בתור תביעה של חיזוק חומרי, שמכל מקום מגמתה הפנימית היא עילוי הנשמה והארתה המבהקת.",
        "summary": "חולשת הגוף מחלישה את הרצון, ובעיקבתא דמשיחא מתחזקת תביעת החמריות והגבורה."
    },
    {
        "id": 365,
        "article": "יש צדיק שמזדמנות לו מניעות גדולות לאין חקר, משום שאם ילך במעלתו כסדרו, יבטל את מדת הדין לגמרי מן העולם, והעולם צריך לה עד עת קץ.",
        "summary": "יש צדיקים שמניעותיהם באות כדי שלא יבטלו את מידת הדין הנצרכת לעולם."
    },
    {
        "id": 366,
        "article": "הערום מכל לבוש חכמה, הכל דומה לו כמישור, על כן אינו מתפלא, ואינו בא לידי ידיעה. זאת היא מדה נוהגת בין בערכים השכליים ובין בערכים המוסריים. מי שלא נתגלתה עליו הארתה של הנשמה העליונה, אינו יכול לחזות פרעות מוסריות בהגיונות שכל בני אדם מעריצים אותם, והוא מקבל את הכל, עם הפסולת. וכיון שאור היושר העצמי מתגלה באדם, מיד רואה הוא את הפגמים המוסריים הנמצאים במחשבות שבני אדם לוקחים אותם ממקור של קודש, ורזי עולם מתגלים לפניו, והוא הולך ומעלה את המחשבות, ומטהר את הקודש מכל טומאותיו.",
        "summary": "כשם שרק החכם מתפלא, שואל ומחכים, כך רק בעל היושר העצמי, מבחין בפגמי המוסר שבמחשבות ומתקנם."
    },
    {
        "id": 367,
        "article": "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, ולא יחלישו דעתו כלל מה שנמצאים רשעים מקולקלים במעשיהם ודעותיהם. ואם נטייתו היא כלפי חסד, ישכיל בדעתו שהוא יכול לזכות את כל העולם כולו, ככתוב ימלט אי נקי. אבל מילוט זה בא יבא על ידי מה שיתגדל תמיד במעלות הקודש, של דעת ושל קדושה וגבורה עליונה.",
        "summary": "אדם צריך לראות עצמו כתכלית הבריאה, ולהשפיע חסד על כל העולם, כולל הרשעים שבו, על-ידי התעלותו הרוחנית."
    },
    {
        "id": 368,
        "article": "מי שהנטיה להדעות הרוחניות, שכללותן היא דעת אלהים וסעיפיה, חזקה בו, הרי הוא בעל מקצע זה, וצריך שיתקן כל מעשיו וכל עיוניו לקרבת אלהים בשכל טוב, וליחד את עצמו בחכמות וידיעות המודיעות לו את קונו, וידע שתמיד הוא צריך להוסיף חכמה ודעת קדושים, ויעשה לו סדרי לימוד נאותים למטרתו העליונה הזאת.",
        "summary": "מי שיש לו נטייה לרוחניות – הרי זהו מקצועו, וצריך לעסוק בכל מעשיו ועיוניו בקרבת אלוהים."
    },
    {
        "id": 369,
        "article": "הכח, אומץ הגוף, מוכרח להיות נמצא בצדיקים ישרי לב, כדי שתהיה מכרעת הופעת חפץ הטוב את השפעתה בעולם. חלישות הכח של צדיקים, שהם צריכים להיות נאזרים בגבורה, מחליש את אור העולם.",
        "summary": "חלישות הצדיקים מחלישה את אור העולם."
    },
    {
        "id": 370,
        "article": "כשלומדין עניני המצות, וכשעוסקים בהן בהסכמת אהבה, מעוררין בנפש את האהבה העליונה ממקור ההשכלה האלהית, שיסודן של המצות מונח שם, וזהו העלאה מלמטה למעלה. וכשמשכילים בשכל טוב עד כמה המצות נחמדות הן, והלב מתעורר לאהבתן, עד שהידים וכלי המעשה מתעוררות לעשותן, זהו הורדה מלמעלה למטה. וכשתכונות משני מיני הרעיונות הללו מתמזגות בצורה הגונה, תופיע תכונה נפשית שלמה מאד.",
        "summary": "לימוד ענייני המצוות המעורר את אהבתן העליונה, זוהי עבודת ההמשכה, והגברת אהבתן האנושית – זוהי עבודת העלאה."
    },
    {
        "id": 371,
        "article": "בתפילה אנו נפגשים עם הרגש הבא במעבר האבות, ואומרים אלהינו ואלהי אבותינו. ובמצות הננו עולים לכללות העולם, ומתאוים לשכלולו על ידי הרמת עצמיותינו המעשית, ומברכים מתוך כך במלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וציונו.",
        "summary": "התפילה מכוונת לרגש המושרש מהאבות, והמצוות – לשכלול העולם."
    },
    {
        "id": 372,
        "article": "מקוה ומעין, מחדש ומקבל. זה שבחו במנוחה, באשבורן, וזה שבחו בשטף, בזוחלין. בור סיד, ומעין המתגבר.",
        "summary": "המקווה והמעיין הם כנגד הקבלה והנביעה העצמית."
    },
    {
        "id": 373,
        "article": "כל הנושאים שבהויה וברעיון הם חומר לרוח האדם להתעלות על ידם. ובדרך הרגיל מחולקים הם למדרגות, זה למעלה מזה, ועל פי התעלות גדולה הכל עולה במעלות הקודש. וזאת היא מדתו של רב המנונא סבא, דלא הוה שאיב מכדא, דאיהו כ\"ד ספרין דאורייתא, אלא הוה שט בימא רבא. ומשום הכי דוקא הוה יכיל לסדרא פירקא דמילא דשטותא לתלמידוי לפני הצעת מילי דחכמתא, כדי לקיים ויתרון האור מתוך החושך.",
        "summary": "כל הנושאים שבהוויה ושברעיון הם חומר לרוח האדם, ועל-ידי התעלות גדולה הם בעצמם עולים במעלות הקודש."
    },
    {
        "id": 374,
        "article": "אין ההשקפה השופנהויערית על דבר הרצון רחוקה מצד עצמה, כל רעתה היא רק מה שתחת להבינה בתור אחד מחזיונות המציאות, יבין בעל השיטה עצמה אותה בתור כל המציאות וסבתה. וזאת היא עקשות, היוצאת מהוכחה של לא ראינו, שאינה ראיה, במקום שכל פקוחי העינים הרוחניים הנם רואים לא רק רצון עור וחרש, אלא מלא עצה ותבונה. החרשות והאלמות שברצון, הן התגליות של השדרה התחתונה של כח היצירה בתכונה המעשית, שיש מטרה עליונה להשאירו במצב מטומטם כזה, כשם שיש מטרה כזאת בשלילת הדעת של האדם מבעלי חיים אחרים. ובראשית הקו, הרצון הוא הכל וכולל הכל, והוא הולך ומשתפל, מתגלה במיעוט אחר מיעוט, עד שבסוף מתגלה רק יסודו העצמי הנקודתי, שהוא רצון לבד, שאין עמו שום תאר חיובי אחר. רצון האדם הוא פועל הרבה על התפשטות הרצון הכללי, והוא עתיד להעלותו מירידתו ולתן לו כח וחיים, עד ששמים וארץ יהיו שמחים בתחייתם, אחרי אשר ירדו לשערי מות, באין כח חיים, ובאין רגש ודעה.",
        "summary": "השקפת שופנהאוור על הרצון נכונה רק לגבי חלקו התחתון של הרצון האלוהי בעולם, אשר השתלשל מהרצון הכללי העליון."
    },
    {
        "id": 375,
        "article": "האמונה האלהית היותר בהירה וקדושה, שרויה היא על הנשמה המלאה חופש מוחלט. כל מי שלא טהר לגמרי את מדותיו ואת מעשיו, כפי אותה המדה של הפגמים שלו, איננו ראוי להאיר בנפשו את אור אמונה העליונה, המבוססת על יסוד חופש העליון. וכל שמדת התשובה היא מתגברת באדם, והוא עלול להתדבק באהבה העליונה, החופש מתגלה עליו, והוא מתדבק על ידו באור האמונה, שורש כל הקדושות.",
        "summary": "האמונה תלויה בחופש הנשמה התלוי בטהרתה מפגמיה."
    },
    {
        "id": 376,
        "article": "כל מחשבה, שאם נבא למצות את מדתה, מוכרחה היא להרוס את הטוב ואת האושר בעולם, הרי היא מזקת גם כשלא נמצתה עדיין. וזהו סוד הדעות הכוזבות, שהן מאבדות את כל העושר הרוחני, ומטשטשות את ההויה ואת החיים.",
        "summary": "מחשבות שאסור למצותן מפני רעתן, הנן מזיקות אף בתחילתן."
    },
    {
        "id": 377,
        "article": "יש שהאדם רוצה להיות צדיק גמור, וכל פגימה מוסרית, וכל חטא קל, מורגש בקרבו לקיר מבדיל בינו ובין אביו שבשמים, ומתוך כך עלול הוא לנפילה וריחוק. וצריך תמיד לשום לב, כי קרוב ד' לכל קוראיו, וגם אם ישנם בידיו של אדם עונות כאלה, שלפי דעתו הם מכלל הדברים המעכבים את התשובה או את התפילה, אל יתעכב בשביל כך לא מן התשובה ולא מן התפילה, כי יכול להיות שיגלו לעיניו הכרות כאלה, שימצא שמה שחשב שהוא חטא גדול, איננו כי אם קטן, או איננו חטא כלל, ולפעמים מה שחשב שהוא חטא עד כדי איבוד עולם הבא, או עיכוב תשובה וסיתום תפילה, הוא זכות גדול, המרוממו עד למעלה בקודש.",
        "summary": "הרגשת הריחוק הנולדת מהחטא עלולה להרחיק יותר, ולכן צריך להקטין בעיני עצמו בעצמת נזק החטא."
    },
    {
        "id": 378,
        "article": "כל המצות צריכות להיות מיוסדות בהמוסר המדותי, אלא שהן הולכות בדרך עמוק מאד, שהעין הפשוטה לא תוכל להגיע אליו. ומכל מקום גם בלא דעת והכרה הפעולה נפעלת, אלא שהיא מוסיפה יפעה כפי התגלות הדעת של היחס שבין המצוה והמוסר הנפשי.",
        "summary": "צריך להבין את ערכן המוסרי העמוק של המצוות, אף-על-פי שהן פועלות לטובה גם ללא הבנה."
    },
    {
        "id": 379,
        "article": "ההסברים הנסתרים שבחכמה האלהית, מועילים הם להעמיד את הענין האלהי בכל התוארים החיובים, בסילוק הגמור של החסרון שבהם, ובההשתלמות העליונה של השלמות שבהם, שרק באופן זה באה הדבקות האלהית למדריגת פועל החיים בכל פרטיהם. מה שאין ההגיון והסילוק השלילי יוכל לגרום, כי אם לפרנס אחד מארחות ההכרה האנושית לבד. על כן האמונה היא תמיד מגלה את הנסתר, ומשארת אותו בתכונתו הנסתרת, כדי שיהיה כח המחיה את החיים כולם, הכולל את הכל, ולא המפתח רק איזה פרט, אפילו אם יהיה היותר נכבד שבפרטים.",
        "summary": "תורת הסוד מתארת את האמונה בצורה חיובית נסתרת המחייה את כל החיים, ואילו השלילה הפילוסופית מחייה רק את ההכרה."
    },
    {
        "id": 380,
        "article": "לפעמים אין ממלאים חסרון רוחני בשום עבודה ושום תשובה, כי אם בהגברת כח הגוף.",
        "summary": "לפעמים רק הגברת כוח הגוף יכולה לתקן חסרונות."
    },
    {
        "id": 381,
        "article": "התנועות הרוחניות של השכל ושל הרצון, שתיהן צריכות להיות מסודרות, וסידורן תובע חינוך מעשי, שהוא סוד התורה.",
        "summary": "התנועות הרוחניות של השכל והרצון צריכות להיות מסודרות, והחינוך המעשי המסדר אותם הוא סוד התורה."
    },
    {
        "id": 382,
        "article": "העולם כולו עסוק בפירורים של מחשבות, שאינו יכול למצא את האחדות החיה שבהם, ומתוך ריבוי הפירורים האחדות מסתתרת. באים בעלי הרעיון הפנימי, וגוללים את האור האחדותי, ואינם מתחשבים אם התעמולה של פירורי המחשבות תלחץ על ידם וכמותם תתמעט.",
        "summary": "בעלי הרעיון הפנימי גוללים את האור האחדותי המסתתר מאחורי ריבוי פירורי המחשבות שבעולם."
    },
    {
        "id": 383,
        "article": "מה אנו חושבים על דבר המטרה האלהית בהמצאת ההויה? אומרים אנו שהשלמות המוחלטת היא היא מחוייבת המציאות, ואין בה דבר בכח, כי אם הכל בפועל. אבל יש שלמות של הוספת שלמות, שזה אי אפשר להיות באלהות, שהרי השלמות המוחלטת האין סופית אינה מניחה מקום להוספה. ולמטרה זו, שהוספת שלמות גם היא לא תחסר בהויה, צריכה ההויה העולמית להתהוות, ולהיות לפי זה מתחלת מתחתית היותר שפל, כלומר ממעמד של החסרון המוחלט, ושתלך תמיד הלוך ועלה להעלייה המוחלטת. וההויה נוצרה בתכונה כזו שעדי עד לא תחדל מהתעלות, כי זאת היא פעולה אין סופית. וכדי להבטיח את העליה בעצמותה של ההויה, נוצרה כולה בעילוי עליון, והעילוי היה יותר מכדי השיעור שתוכן מוגבל יכול להיות בפועל, אף על פי שהוא יכול להיות בכח. על כן בהופעת ההויה בפועל נתקלקלו הדברים, והכחות נסתבכו זה בזה, והנם עוסקים במלחמה חריפה, עד שתנצח המחשבה המוחלטת האין סופית של הטוב, ויתוקן הכל, בצירוף העילוי של נתינת מקום להשלמתה של עליה בלתי פוסקת, שזהו עדן מיוחד, שבזה הבריאה משלמת את כבוד בוראה.",
        "summary": "טעם הבריאה הוא הוספת השתלמות לשלמות האין-סופית, ונפילת העולם באה מתוך גדלותו האין-סופית שלא יכלה להתממש."
    },
    {
        "id": 384,
        "article": "שאול היה יותר גדול מדוד, ולכן בעצם נשמתו האירה מדת הרחמים גם על עמלק. אבל זו היא מדה שהיא רק מכשרת מלוכה, מאירתה לתקופה, ואינה יכולה להמשיכה, מפני חשכת העולם, ומתוך כך אינה יכולה להעלות את העולם. אבל חסידי עולם צריכים להיות בכל דור, אוחזים במדותיו של אברהם ברעיון, שחסדם מתפשט על הכל, ומוצאים הם את הטוב בכל מקום, ותורת חסד על לשונם.",
        "summary": "מדת הרחמים של שאול גדולה ממידת הדין של דוד, אך אינה יכולה לתקן עולם, וצריך לאחוז בחסדו של אברהם."
    },
    {
        "id": 385,
        "article": "לפעמים ישנה התמדה כזאת, המאבדת את כל הונו הרוחני של המתמיד, ובטלה כזאת, הממלאה את כל עולמו של אדם קדושה וגבורה, סוד הדומיה.",
        "summary": "התמדה עלולה להיות הרסנית, ואילו בטלה יכולה למלא את האדם בקדושת הדומיה."
    },
    {
        "id": 386,
        "article": "הקדמות במובנה האריסטי, בתור חיוב של מושכל ממשכיל, אינה קוצצת כל כך את ענפי המוסר, כמו קדמות החומר הקדום, בלא שום התחלה רוחנית חיובית, שלדעה זו יוכל להיות נצחון לאיזה רע מוכרח מצד תנאי החומר, מה שאין כן לדעת הקדמות המחייבת, שסוף כל סוף הטוב יחייב טוב. והכוזרי שאמר שאין פגם באמונת חומר קדום, ראוי לומר שהוא דוקא אם הוא ברעיון של התחייבות על דרך עילה ועלול מהסבה הראשונה, שאז אינה מהרסת בזה את החלטת המוסר.",
        "summary": "קדמות החומר נותנת מקום לרע, ואילו קדמות העולם על-ידי השתלשלות מהעילה הראשונה אינה הורסת את המוסר המוחלט."
    },
    {
        "id": 387,
        "article": "בעיקבא דמשיחא, הנשמות הן נמוכות בערך החיצוני של שיעור קומה, אבל החיים הפנימיים חזקים בהן. והרי מיום שחרב בית המקדש הקב\"ה מתאבל על חורבנו, וענן אבק רגליו, והנשמות שבעקביים אינם מהלבושים, כי אם מאור חיות פנימי. אבל הדורות שלפני עיקבא דמשיחא, היו גם כן נשמות מלבושים, שאין הפנימיות מתגלה בהן, ולמראית עין עמדו במקום יותר גבוה מהעקב, אבל הינם כבגדים, שהם רק כתפארת אדם.",
        "summary": "הנשמות הגדולות של עקבתא דמשיחא גדולות בפנימיותן מדורות קודמים, כיחס העקביים ללבושים."
    },
    {
        "id": 388,
        "article": "קיבוץ כחות החיים העזיזים, מתאחדים להיות לכח אחד גדול, פועל בהגלות ישועת עולמים, וישראל עושה חיל. והחיים של דייגי במצות דחביל גופייהו, לא יוכלו מצד עצמן להראות גבורת רעם כזאת.",
        "summary": "קיבוץ כוחות החיים לכוח אחד, הנעשה בעקבתא דמשיחא, גדול בגבורתו מכוח החיים של מלקטי המצוות הפרטיות."
    },
    {
        "id": 389,
        "article": "לפעמים כשלומדים דברים קטנים בהתפעלות מרובה כזו, שרישומה על הנפש פועל כאילו היה הענין הזה הקטן הגבוה שבגבוהים, מתגשם הדעת, וכנפי הרוח מתקצצות. וההדרכה הישרה היא ללמוד כל ענין בהתפעלות של שמחה, שיש בה הרגשה כפולה, רגש של גדולה עליונה, מתוך שכל סעיף קטן רוחני הוא משלים את עץ החיים כולו, ומתוך כך הכל הוא גדול, ורגש שני, שבתוכיות הפרטיות של כל ידיעה, ובפרט תורית, יש בה ערך חשוב מאד, שראוי להעריכו בשמחת כבוד לפי מדתו. ואש של מעלה ואש של מטה מתחברים ביחד, להאיר ולחמם את הנשמה.",
        "summary": "ההתפעלות מדברים קטנים מקצצת את הדעת, והשמחה האמיתית היא בקישור הפרטים לכללים ובהכרת ערך כל אחד ואחד מהם."
    },
    {
        "id": 390,
        "article": "יש להעלות את הדמיון האנושי ואת כל הרצונות הטבעיים שלו, בין ביחיד בין בציבור, להרום היותר עליון. והעליה השכלית והשירית העליונה, מורידה היא רצונות ודמיונות נשגבים, המביאים ברכה רבה. וכשהזרמים העולים והיורדים נפגשים בדרכם בתכונה הרמנית, הוה עונג אצילי ושמחת עדנים, המתגלה לישרי לב.",
        "summary": "הדמיון האנושי עולה כלפי מעלה, והעלייה השכלית ממשיכה דמיונות נשגבים כלפי מטה, ופגישתם ההרמונית מהווה עונג אצילי."
    },
    {
        "id": 391,
        "article": "כשהולכים בדרך העיון הטהור באלהיות, מרגיש האדם בעצמו שיש מסך המבדיל בינו ובין ההשגות הבהירות, והנשמה בעצמה מכרת שהמסך הזה הוא המעשים והמדות שאינם טובים. ומיד מתעוררת בקרב הלב התשוקה לתשובה שלמה, שהיא המעולה שבתשובות. ולפעמים רבות לא תצא אל הפועל כראוי, עד שתהיה סמוכה לה התפילה הרעננה, ואז ישוב מעיין הגבורה להיות מפכה והולך על הנשמה.",
        "summary": "פגמי החטא והמידות הרעות פורסים מסך כנגד הכרת האלוהות, שרק התשובה והתפילה מתגברים עליו."
    },
    {
        "id": 392,
        "article": "חלקים ידועים של הדמיון ושל הרצון משליכים בתור פסולת, חותכים וזורקים בתור ערלה, והמותר עולה ומתקדש.",
        "summary": "את סיגי הרצון והדמיון צריך לזרוק, והשאר מתקדש."
    },
    {
        "id": 393,
        "article": "התורה מורידה למטה את העולם הרוחני אל האדם, ובזה כל התענוגים העליונים פתוחים לפניו, וזהו אושר האדם ותכלית יצירתו. ולהוריד את העולם הרוחני אליו, צריך שירגיש שהוא חסר לו, והיינו אני את דכא, ופסל הקב\"ה כל הרים וגבעות שבעולם ולא השרה שכינתו אלא על הר סיני, ולא גבה הר סיני למעלה.",
        "summary": "התורה מורידה את העולמות העליונים ותענוגיהם אל האדם, אך כדי שיוכל לקבלם הוא צריך להרגיש את שפלותו בלעדיהם."
    },
    {
        "id": 394,
        "article": "חוסר התורה הוא הגיהינם בעצמו. ושטף הרצון החיצוני שנגד רצון הפנימי, הם מצרי גיהינם, המתגברים לפי אותו הערך של מניעת אור התורה.",
        "summary": "חוסר התורה הוא הגיהנם בעצמו."
    },
    {
        "id": 395,
        "article": "כל מה שאדם מתגדל, מתגדל העולם כולו עמו.",
        "summary": "כשהאדם מתגדל, כל העולם גדל עמו."
    },
    {
        "id": 396,
        "article": "כדי לאהוב יפה את העולם הזה, צריכים להשתקע מאד באהבת עולם הבא, ולעשות את כל השכלולים של עולם הזה בתכלית הרחבתם, הכנות רחבות, בשביל הפרטים ובשביל הכלל כולו, לחיי עולם הבא. רק אז תצעד התרבות את דרכה בטח. חכמה גדולה זו יודעת היא האמונה, ומתוך גדלה סופה לכבוש את כל העולם כולו. ובעת אשר היאוש ימלא את כל נשמה, וחיי העולם הזה יעשו כל כך מזולזלים, תבא אהבת עולם הבא ותתן טל של חיים להחיות בו את חיי עולם הזה. וזקנים וצעירים יחדיו יביטו אליו וינהרו, ומלכים ושרים, ולוחמים וגבורים, ימצאו בו מקור לשד חייהם.",
        "summary": "אהבת העולם הבא יכולה להחיות את חיי העולם הזה."
    },
    {
        "id": 397,
        "article": "הנטיה המינית הולכת היא וזורמת אל העתיד, אל שכלול החיים, שיביא הזמן, את חיי העולם הבא בעולם הזה. ומתוך שהחיים העתידים הנם מלאים הוד ונועם מלא, על כן גדולה היא שאיפת החפץ, ועז הרצון של נטית עולמים זאת, והקדושה המגמתית רק עליה היא משרה את אורה. והנפש הטהורה מנהגת את נטיה זו למגמתה, בגידור התורה, החכמה, היושר והצניעות, מקורי הצדק. כל מאן דנטיר ברית איקרי צדיק. ויסוד קדושתן של ישראל הוא קשור בעולם העתיד, ורוח קדושה הולך וחופף על כלל האומה ופרטיה. ועמך כלם צדיקים.",
        "summary": "שורש הנטייה המינית המתפתחת בימינו, נובע מהתגלות נועם העולם הבא בעולם הזה."
    },
    {
        "id": 398,
        "article": "ההשקפות הגדולות עושות לגדולות את המחשבות היותר קטנות המצויות אצל כל אדם.",
        "summary": "המחשבות הגדולות מגדילות את המחשבות הקטנות המצויות אצל כל אדם."
    },
    {
        "id": 399,
        "article": "צריכים אנו להקנות לנו את ההסתכלות של קנין השלום, השכלי והמוסרי. לא נרצה לאבד את כל מה שאינו בחוגנו, מפני היראה מסתירותיו. בבטחה נוכל ללכת דרכנו, אין יראה מסתירות, כי הכל מתאחה ומתאחד. אפילו מפני עצמו, מפני קלקוליו המוסריים, אין צריך להתירא יותר מדאי. אומץ הלב הוא יסוד הנצחון.",
        "summary": "צריך להתרגל להסתכל בגבורה במבט של שלום פנימי, המאחד את כל הסתירות."
    },
    {
        "id": 400,
        "article": "אין לשער גודל ערכה של הידיעה הרזית בדבר שתי נפשות, הקדושה והטמאה, אשר לאדם, ואיך שכל אחת שואפת להגדיל ממשלתה בגויה האנושית. כי רק בהבנה זו נוכל להביט אל מסתרי הנפש, ולהבין עלילות בני אדם, והחכמה המוסרית על ידי הכרה זו תוכל בבטחה לנהל את מעשיה, באין דרך של סתירות. ולמעלה מזה באה הידיעה על דבר הנפש הקדושה בעצמה, ששתי רוחין הן, רוחא דעלמא הדין ורוחא דעלמא דאתי. וראוי להכיר ששתי רוחות הללו גם הם נוהגין קצת מלחמה ביניהם, אלא שהיא כבר מלחמה של שלום, מלאה אהבה וכבוד, שכל רוח רוחש לחבירו. אבל שנים הם, ובזמן שהאחד מתגבר, ושאיפות עלמא דאתי מתמלאות בלב בכל גבהן, לא יוכל אז רוח דעלמא דין להמשיך כל כך את מעשיו, גם את המעולים שבהם. ובזמן שרוח דעלמא דין מתגבר, אז יושב הוא ממרחק רוחא דעלמא דאתי, ושולח הוא רק ניצוצים קלים, להאיר את דרך רוחא דעלמא דין כשהוא הולך למשרים. מיוחד הוא יצחק מאחר העקדה, שחי בו רק רוחא דעלמא דאתי, ומתוך גודל הופעת האור העליון עליו, הוא הוא החותם את מחשבת הסליחה לעתיד לבא, ולא יאמר בתשובה על שאלת בניך חטאו, ימחו על קדושת שמך, כמו אברהם ויעקב. כי קיום העולם, ועוצם החסד, המביא לסליחה גמורה, לקוח הוא דוקא מרוח העליון, המתנשא ממעל לעלמא הדין, אשר על כן יוכל להחיותו תמיד, ולהשקיף עליו השקפה לטובה, בכל עומק פרטיותו וכלליותו. ומי שהוא למעלה מכל עולם הזה, מוצא את כל טוב עולם הזה לפניו, וזורע ומוצא מאה שערים, והולך הלוך וגדול.",
        "summary": "גם הנפש הקדושה (חוץ מנפש יצחק אבינו) כוללת שתי רוחות, העולם הבא והעולם הזה, הלוחמות בשלום זו עם זו."
    },
    {
        "id": 401,
        "article": "מכירים אנו את רצון העולם, המדרגה המתגלה בתור נפש החיים שבההויה, בתור רצון פועל ושואף, שסעיפיו מתגלים בכל, בדומם צומח חי מדבר, בכל פרטים ופרטי פרטים, ובכללי כללים. הולכים אנו עמו להיקף כללותו, באים אנו לידי החלטה שמגמה יש לרצון זה להתעלות. מתעלה הוא על ידי מה שגילוייו הפרטיים מתעלים, נשמתיהון דצדיקיא משביעים אותו רצון, צינורותיו מתפתחים, ושפע עדנת רצונו מזיל כל טוב, חיים, שלום ועדנים. ומזרמי רצון וברכה הללו, מסתגל הרצון הכללי לקבל מחפץ עליון, מאור רצון ועז העולה למעלה, הגבוה ומתנשא ממנו, המקיף את העולמים האידיאלים, בכל מילואיהם, שפעת ששון וברכת עולמים. והעולם מתבסס, וכל רעיון וכל מעשה מתברך, והברכה מסגלת את המחשבות לקבל רשמי הגודל בלא תערובות דמיוני כזב, בלא חולשה של ספיקות, ובלא גרם של היזק, והכל הולך למישרים. וצדיקים שמחים לפני אלהים, עושים את עבודת הקודש של חכמה ודעת, של מוסר וצדק, של סיגול אל קודש, אל גבורה והוד, בהכרה ברורה, במטרה מסומנת. ורוחא דמלכא משיחא הולך ופועם בעולם. קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות.",
        "summary": "רצון העולם הכללי, המושפע ממעשי הצדיקים, יונק מהרצון העליון."
    },
    {
        "id": 402,
        "article": "המחשבה בעניני האלהות היא פועלת לטובה על כל תכונותיו של האדם כשהיא בטהרתה, כלומר כשהיא באה בחשק פנימי של הכרת האמת, וחפץ הצדק והמשרים, בלא שום פניה גסה. ולא על תכונותיו היחידיות של האדם היחיד היא פועלת לטובה, אלא שהיא מעדנת ומזככת את ההויה כולה, על ידי מה שחלק אחד ממנה, שהוא האדם הדורש את אלהים באמת, הולך הוא ומתעלה.",
        "summary": "מחשבה בענייני האלוהות בטהרה מטהרת את האדם ואת כל העולם."
    },
    {
        "id": 403,
        "article": "לחום נלחום בקטנות, שאינה מניחה אותנו לחשוב במנוחה, בפרטיות, את המון הגדולות האצורים בנשמה.",
        "summary": "צריך להילחם בקטנות המטשטשת את גדלות הנשמה."
    },
    {
        "id": 404,
        "article": "למה באה השבירה? לפי שהאלהות נותנת היא לפי כחה, והמקבל מוגבל הוא, אם כן תהיה הטובה מוגבלת, על כן נותן הוא הטובה בלא שיעור, לפי מדתו, ותהיה אלהית, בלתי גבולית, ואף על פי שלא יוכל המקבל הנברא לקבל כי אם כשישבר לגמרי, ויבנה בתשוקתו לשוב למקורו הבלתי גבולי, להתאחד באלהות. ובזה יעשה הנברא את עצמו, ויהיה במדרגת השלמות של בורא, ויתעלה ממעל לגבול של נברא, מה שלא היה אפשר בלא שפעת רב טוב למעלה ממדרגת אפשרות קבלתו, שהיה תמיד רק במדרגת נברא, ולא במעלת בורא כלל.",
        "summary": "השבירה באה כדי שעל ידי התיקון יעלה הנברא למדרגת בורא."
    },
    {
        "id": 405,
        "article": "האנשים הטבעיים שאינם מלומדים, יש להם יתרון בהרבה דברים על המלומדים, בזה שלא נתטשטש אצלם השכל הטבעי והמוסר העצמי על ידי השגיאות העולות מהלימודים, ועל ידי חלישות הכחות וההתקצפות הבאה על ידי העול הלימודי. ומכל מקום הם צריכים לקבל הדרכה בפרטי החיים מהמלומדים, והמלומדים צריכים תמיד לסגל לעצמם כפי האפשרי להם את הכשרון הטבעי של עמי הארץ, בין בהשקפת החיים, בין בהכרת המוסר מצד טבעיותו, ואז יתעלו הם בפיתוח שכלם יותר ויותר. וכן הדבר נוהג אפילו בצדיקים ורשעים, שישנם רשעים כאלה שהחלק הטוב שנשאר אצלם הוא מבונה בכח טבעי עצמי וטהור כל כך, עד שצדיקים צריכים ללמוד מהם ולקבל מהם, ואז דוקא יתעלו הצדיקים במעלתם העליונה. וכן הדבר נוהג גם בכלל האומות ביחש כל אחת מהן לחבירתה, וביחוד בין אומות העולם לישראל.",
        "summary": "החכמים והצדיקים צריכים ללמוד מטבעיותם של התמימים והרשעים, וכן ישראל מאומות העולם."
    },
    {
        "id": 406,
        "article": "הקדושה העליונה, שהיא הדבקות האמיתית, סובלת היא מן הכל, אפילו מן תורה ומצות, מפני הלבושים הגשמיים שלהם. ולפעמים היא מקבלת אותם בשמחה, בתור יסורין של אהבה, ועל פי רוב זוכה היא שיצאו הדברים מידי גבולם הצר לאויר חפשי ורחב ידים, מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה. המצר הוא מ\"צ דמצוה, י\"ה בא\"ת ב\"ש, שכשהוא מתקטן, בא עד כדי אחורים דאלהים, שהוא ר', אבל הוא עולה עד רחובות הנהר, ששם י\"ה הגלוף מבהיק, ומשתפכים גלי אורותיו בכל רוחב עדנו במרחב יה.",
        "summary": "הקדושה העליונה מצטמצמת ומתלבשת בתורה ובמצוות מתוך ייסורים של אהבה, ועל-פי רוב היא זוכה לצאת מתוך מיצר זה."
    },
    {
        "id": 407,
        "article": "ברוח הקודש מקשיבים ממש איך כל דיבור ודיבור של תפילה ושל ברכה, אפילו כשיוצא בחשאי, משמיע קול רעש גדול. ולפי הטהרה והצחצחות של רוח הקודש, ככה מתגלה התוכן של התגלות קולות האדירים בריבוי הפרטים ובתוקף נועמם.",
        "summary": "ברוח הקודש, לפי מידת טהרתה, מקשיבים איך כל תפילה וברכה, אפילו בלחש, משמיעות קול רעש גדול."
    },
    {
        "id": 408,
        "article": "מפני הרעיונות הנאצלים משתכחים הרעיונות המעשיים, והעולם מקבל שבירה וחסרונות בכל תהלוכותיו. באים בשביל כך אנשים מקנאים להרעיונות המעשיים ותולדותיהם, ומשיבים את כחם בעולם על ידי דחיפה של הרעיונות הנאצלים לאחור. ובעלי המחשבות האציליות מסתכלים בעין יפה בכל התיקונים הטובים שבעלי המעשה עושים, אף על פי שבאו להם על ידי אותו המהלך החשוך של דחיפת הוד האצילות. בהסתכלותם של בעלי האצילות בעין יפה בתיקונים המעשיים, מתבסמים הרעיונות המעשיים, והולך עולם העשיה ומתחבר בעולם האצילות, על ידי האמצעיים הנשגבים של עולם היצירה, המלאה רגש ודמיון, ועולם הבריאה, המלא בינה ושירה.",
        "summary": "דחיית העולם האצילי לטובת המעשי, הנוהגת בימינו, הנה תיקון לאצילות המנותקת מן העשייה, והוא מתגבר על-ידי הכרתה בכך."
    },
    {
        "id": 409,
        "article": "ישנם צדיקים כאלה, שמרוב נטייתם לקדושה עליונה, אהבת עולם הזה מתרוקנת כל כך מלבבם, עד שגם אותו חלק האהבה הראוי להיות בלבו של אדם לעולם הזה, חסר להם. ובשביל כך הם מוצאים פגמים בתכונתם האישית, ואינם יכולים למשול בעולם, עד שהם מחזירים את האהבה לעולם הזה על ידי תפילה. שהיא חיי שעה, ועל ידי עמקי הלכות, וכל עניני הנגלות שבתורה בהסתעפות פלפוליהם. ואז נעשית אהבתם לעולם הזה אהבה של קדושה, המתאחדת באהבת תורה, והעולם כולו מתעלה על ידם.",
        "summary": "הצדיק מתקן את חוסר אהבת העולם הזה שבו, על-ידי הדבקות בחיי השעה שבתפילה ובלימוד הנגלה שבתורה."
    },
    {
        "id": 410,
        "article": "חכמי לב מכירים באמת את האפסיות של עולם הזה מצד עצמו, והם מעלים את מחשבתם וציור עולמם למעלת עולם הבא ואשרו. ומתוך שהם מסתכלים שכל ההויה המשך אחד יש לה, ממילא נעשה עולם הזה גם הוא מפואר אצלם, ומתוך כך הם דורשים לתקנו ולשכללו. ומזה יבא הרצון של התרבות והשכלול של חיי עולם הזה על ידי צדיקים קדושי רוח, שתעלה בעז רוח על כל מה שגילה רוח האדם מצד אהבתו החיצונה לעולם הזה מצד עצמו, מפני שאהבה זו מיוסדת על תוהו ועל שקר, אלא שהדבר נדרש לקיום העולם וישובו שיהיו משתגעים בעולם, אבל יותר הרבה מזה יהיה הישוב הבא מדעה שלמה.",
        "summary": "אהבת העולם הזה, הבאה לצדיקים מתוך אהבת העולם הבא, גדולה מאהבת העולם החיצונית של האנושות."
    },
    {
        "id": 411,
        "article": "תכלית הכל הוא לדעת את ד'. כל מה שהחכמה מתגדלת באדם ובעולם, צריכים תמיד להתחיל מראשית הכל. אבל כמה מכאיבה היא דעת ד' חשוכה, כשהיא אינה פוסקת מלהדאיב נפשו של אדם, היא מארה שמכלה את כל, בולעת היא את כל מרץ, כל כח וכל כשרון, מהפכת היא הוד לדוה. הוי לה לידיעה ושאיפה רוחנית, שאינה עומדת על הבסיס הרחב של כל הצרכים הגשמיים הישרים, שלאדם היחידי ושל החברה. עצלות הדעת וחלישות, הגורמת לאדם לפול בשחיתות של תעתועים, מגלמת בתוכו מין נטיה רוחנית, שכל תוכן גשמי ישר נדמה לחטא לעיניה. וזאת היא העוכרת את הכל, וזאת היא הרשעה והפתיות, שאור ד' ההולך ומתעלה מגרשו בכל כח מן הארץ.",
        "summary": "אסור שדעת ה' והשאיפות הרוחניות תבטלנה את הבסיס הטבעי של האדם והחברה."
    },
    {
        "id": 412,
        "article": "כל מחשבה, עולם מלא בפני עצמו הוא. מכל מחשבה יכולים להתפשט צינורות רבים, שימלאו עולם ומלואו בשפע אורו. בכל מחשבה יש חזיון מיוחד, שאם נבא לדמותו לחזיון שבמחשבה אחרת, נמצא שהם סותרים זה את זה, ותיכף לסתירתם הבולטת, נמצא שהם גם כן בונים זה את זה.",
        "summary": "כל מחשבה היא עולם מלא ומתפשטות ממנה צינורות רבים, ובכל מחשבה יש חזיון מיוחד הסותר ומשלים את חברו."
    },
    {
        "id": 413,
        "article": "כל מה שדרישת ד' מתגברת ביותר בלבו של אדם, אהבת כל הבריות כולם מתרחבת בקרבו, והוא אוהב גם את הרשעים ואת הכופרים, וחפץ בתקנתם, מפני שהוא באמת מתקנם בגדולת אמונתו. אמנם בגלוי, אין בכחו של האדם להראות אהבה כי אם למי שמוצאים בו גם כן דבר טוב, שאז יוכל להדביק את אהבתו בצד הטוב, ולא יזיק אותו כלל הצד הרע והמכוער של אותן האנשים, שהוא אוהב אותם מצד מדתו הטובה של אהבת הבריות, הכוללת בקרבה להיות טוב ומטיב לרעים ולטובים.",
        "summary": "אהבת ה' מביאה לאהבת רשעים נסתרת, אך בגלוי אפשר לאהוב רק את הטוב שבהם, כדי שלא להידבק ברע."
    },
    {
        "id": 414,
        "article": "לפעמים מסתתרים האורות המצוחצחות מהנשמה, מפני שהם עולים בשורש הנשמה למעלה, לקבל ממנו שפע חיים ורצון ושכל עליון, ולמטה בגוף נדמה כאילו הכל סתור והכל נחשך, ואז אפשר להסתכל בתיקוני עולם הגשמי בעין יפה וחודרת. ואחר כך פתאום באים האורות ממרומים, וגלי אורים רבים משתפכים בנשמה בחכמות עליונות ועדנים רבים, ולישרים סודו.",
        "summary": "לפעמים מצטמצמת הארת הנשמה מפני עלייתה לשרשה, ואז יש מקום להתבוננות בגוף ולתקנו."
    },
    {
        "id": 415,
        "article": "כשלומדים בקדושה ורוממות נשמה, מצטיירת התרחבותה של כל התורה כולה, איך שהיא יוצאת ממקור קדושתה, מקדושת כנסת ישראל, וכל ההלכות הפרטיות מסתעפות בתור ענפים של אור חיים ממקור חיי האומה כולה.",
        "summary": "לימוד התורה בקדושה מצייר בנפש את נביעת התורה מקדושתה של כנסת ישראל."
    },
    {
        "id": 416,
        "article": "מי שחסר לו החוש של שנאת הרשעים, יוכלו התכונות, המעשים והדיעות הרעות, להדבק בו ולפגמו. ואף על פי שעל ידי גודל מיתוק של חסד, הולך האור ונזרח גם על הרשעים, מכל מקום ראוי לאחוז במדה ידועה של גבורה, שהיא ניכרת בשנאה פנימית לרשעים הגדולים, מרימי יד בתורה. ומדה זו היא כמו סנדל לנשמה, שלא תטנף רגליה ביון מצולת הקליפות, והיא משומרת על ידי תכונה זו בטהרתה.",
        "summary": "צריכים מידה קטנה של שנאה לרשעים, כדי לא להידבק ולהיפגם מהם."
    },
    {
        "id": 417,
        "article": "כיצד חושבין מלמעלה למטה. משערים אידיאלים רמים ומחשבות נשאות כלליות, ומתוכם מולידים תולדות, פרטים ופרטי פרטים, ענף אחר ענף, או הרבה סקירות בפעם אחת. באופן כזה הולכים הרעיונות בהרחבה, הכח המחשבי פועל את פעולתו ביושר, בשטף, והנשמה מלאה אורה ונחת רוח. אמנם כשחושבין מלמטה למעלה, מקבלים איזה פרט מחשבי או מעשי, מפצלים אותו לפצלות של ניתוחים דקים, הולכים ממנו הלאה להרעיון שהוליד אותו, ומרעיון זה למקורי יותר ממנו, וכן מטפסין ועולים, עד מרומי רעיונות נשגבים ביותר. בדרך זה יש עמל וליאות, ספיקות רבים מאד, וסיבוכי דרכים עד אין חקר, אשר הם מתבררין לפי אותה המדה שהעמל הפרטי הולך ומקבל שפע אורו מהתכונה של המחשבה הישרה שמלמעלה למטה. וכששתי הנטיות המחשביות מבטשות זו בזו, מחדשות הן סגולות רוחניות מיוחדות, א\"ת ב\"ש ג\"ר ד\"ק.",
        "summary": "בטישת המחשבות שמלמעלה למטה (מההשערה אל תולדותיה), ושמלמטה למעלה (מהתולדות אל מקורן), מולידה אור חדש."
    },
    {
        "id": 418,
        "article": "מהירודים שבירודים, שאינם מכירים כי אם את האמת המתגלה להם בלבבם, ואינם נכנעים לשום ענין של השפעה אחרת שאינה מתאחדת בעומק נשמתם הפנימית, אף על פי שהכרתם היא קטנה, חומרית ונמוכה מאד, מכל מקום הם ראויים להצמחת ישועה. הם הנם עפר יעקב, אשר מי מנה אותם, ומעפר זה תצמח צמיחת אמת ליעקב, ההולכת ועולה מעלה מעלה.",
        "summary": "מהירודים וקטני ההכרה הדבקים באמת הפנימית הנמוכה שלהם, תצמח הישועה."
    },
    {
        "id": 419,
        "article": "רוח הפרצים של הכפירות, מטהר הוא את כל הסחי שנתקבץ בשטח התחתון של רוח האמונה, ומתוך כך יטהרו השמים, ויראה האור הבהיר שבתכונת האמונה העליונה, שהיא שירת העולם ואמת העולם.",
        "summary": "הכפירה מטהרת את הסחי שהתקבץ בתחתית האמונה."
    },
    {
        "id": 420,
        "article": "סימן למחשבה שיש בה סיגים, שהיא מכהה את אור הרעיון, ומעכבת את התרחבותו החפשית.",
        "summary": "הסיגים שבמחשבה מכבים את אור הרעיון ומונעים את התרחבותו."
    },
    {
        "id": 421,
        "article": "תיכף להכנסה של רעיון מציאות בנפש, בא רעיון של איכות. וכשם שרעיון של מציאות הוא צינור של חיים בנשמת האדם ביחושו לגבוה מעל גבוה, כן ציור של איכות הוא צינור של מות ושל שיגוש רעיונות.",
        "summary": "עם כל רעיון של מציאות הנכנס לנפש ומחייה אותה, נולד רעיון איכות של מוות."
    },
    {
        "id": 422,
        "article": "המחשבה האלהית מתפרנסת מכל המחשבות וכל הידיעות כולן, והיא מתגדלת ומתאדרת על ידי אותו המזון, הנראה שהוא בא מחוץ לה לתוכה.",
        "summary": "המחשבה האלוהית מתפרנסת מכל הידיעות כולן."
    },
    {
        "id": 423,
        "article": "המחשבה העליונה, שהיא נשמת המחשבות כולן, אינה שוללת שום מחשבה בעולם, אלא את הכל היא מבסמת ומחזירה לטוב.",
        "summary": "המחשבה העליונה אינה שוללת שום מחשבה בעולם, אלא מתקנת את כולן."
    },
    {
        "id": 424,
        "article": "בתפילה ובמצות בונים את כח המדמה שיהיה טהור וחזק, וראוי להיות מבוסס עליו השכל הפועל.",
        "summary": "בתפילה ובמצוות בונים את כוח המדמה, כדי שיהא מבוסס עליו השכל הפועל."
    },
    {
        "id": 425,
        "article": "רוח הקודש העמוק של היהדות, החותר להשוות את החיים המעשיים עם החיים האציליים בפועל, הוא הכח הנשמתי המפרה את ההלכות ודקדוקיהן, והוא הנותן את העמילן להפלפול, המרחיב את גבוליו בחוגים המעשיים של ההוייות והסוגיות.",
        "summary": "פרטי המצוות ופלפולי ההלכות נובעים מרוח הקודש של היהדות, החותרת להשוות את החיים המעשיים עם האציליים."
    },
    {
        "id": 426,
        "article": "לפעמים, על ידי שקיעת הרוח, וחדלון האפשרות לשוט במרחבים טהורים של אצילות הרוח, ומושגי החיים העצמיים בעז טהרתם, נדחק הרוח, ומוציא הרבה שעיפים בתכונות המוגדרות של המעשה, ושל החיקור הפרטי שבתולדותיהם. במחשכים הושיבני כמתי עולם, זה תלמודה של בבל. ומכל מקום גם הוא יהפך לאור, אחרי שנשמת האורה חוללה אותו. אף על פי שהולידתו בתור בן אוני, ותקש בלידתה, מכל מקום אביו קרא לו בנימין, וצדקו המילדות, שהן חכמות, באמרן לה, אל תיראי כי גם זה לך בן.",
        "summary": "ריבוי הפרטים בתורה שבעל-פה נובע משקיעת הרוח האצילית, אך סופם שיהפכו לאור."
    },
    {
        "id": 427,
        "article": "המוכשרים לעבודה מעשית ונועדים לה, אינם מסוגלים להיות תופסים ברוחם את הענין האלהי, באותה הטהרה הסוגלת להיות יסוד לעבודת ד' תדירית. והמסורים לעבודת ד' תמידית, שיכולים להאיר את הצורה האידיאלית של העבודה האלהית בנפשם עד כדי התאמה עם הצורה המוגבלה של העבודה המרוכזת של הקרבנות, מוכרח הדבר שיהיו אנשים כאלה שהתוכן האידיאלי של העולם, שהוא סוד האלהי המוחלט שבהויה, ימלא את כל חגוי נשמתם, ולא יהיה מוטל עליהם שום עול מעשי צדדי. זהו סוד הכהונה, שאינה נוטלת חלק בארץ ובביזה, וד' הוא נחלתה.",
        "summary": "ישנם אנשים המוכשרים לעבודה מעשית, וישנם המתרכזים באופן תמידי בעבודה רוחנית, ולכן הכהנים אינם נוחלים נחלה."
    },
    {
        "id": 428,
        "article": "כמו שבאיש הפרטי, המסיר אזנו משמע תורה גם תפילתו תועבה, כן הוא בכלל העולם, לפי אותה המדה שהעילוי של התורה חסר לו, לפי ערכו מתעבת אצלו התפילה. ואי אפשר להחזיר להתפילה את זיוה וכבודה, כי אם על ידי הרמת קרן התורה בצדה העליון, שאז יושקטו כל השאלות הסוערות, שהן מסתערות תמיד על התוכן של התפילה, ושעל מושג העבודה האלהית בכלל, וממילא תשוב הטבעיות הנשמתית, המבקשת לה את טל החיים של התפילה, לאיתן מעמדה.",
        "summary": "כמו באיש פרטי כך גם בדור – המסיר אוזנו מתורה, גם תפילתו נפגמת."
    },
    {
        "id": 429,
        "article": "תורת ההתפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות. ההתפתחות ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם, כי איך אפשר להתיאש בשעה שרואים שהכל מתפתח ומתעלה. וכשחודרים בתוכיותו של יסוד ההתפתחות המתעלה, אנו מוצאים בו את הענין האלהי מואר בבהירות מוחלטת, שדוקא אין סוף בפועל, מחולל הוא להוציא אל הפועל מה שהוא אין סוף בכח.",
        "summary": "האבולוציה מתאימה ליסוד האופטימי שבתורת הקבלה, והאינסופיות בכוח של העולם מבהירה את האינסופיות בפועל של הבורא."
    },
    {
        "id": 430,
        "article": "יראת המות היא מחלת האדם הכללית, הבאה בעקב החטא. החטא יצר את המות, והתשובה היא התרופה האחת להכחיד אותו מן העולם. כל עמל האדם סובב והולך הוא להנצל מן המות, ולא יבא למטרתו כי אם בהגדילו את נשמתו ממקורה הפנימי. השיקוע בעפר החומריות וההתלהבות הנפשית בכל ערכיה, היא רק מגדילה את המות, וממילא היא מוסיפה יראה על יראתו. וכל מה שיתאמץ לו האדם שלא להתירא מפניו, לא יועיל לו כלום, מאחר שהוא משקיע את כל הוייתו בתוכנים כאלה שמות שולט בהם, והוא מהרסם ומכלה אותם. איך לא יתפלץ הלב על יופי הנהפך לכיעור, ועל חמדה שמתהפכת לבחילה. באין לחיים מטרה, המות מוכרח להיות מאויים. המלחמה נגדו לשוא היא, העזות מאומה לא תועיל. התרופות האמיתיות שבהן העולם הולך ומשתחרר משיעבוד המות, הם גנוזים באוצר חיים, בנשמתא דאורייתא, המתגלה בכל גילוייה, והולכת ומסתתרת בחביון עזה. ראש לכל התרופות היא אריכות ימים. אריכות ימים בכדי השיעור המספיק לטבעו של אדם, הרוחני והחמרי, האישי והמשפחתי, העולמי והמדיני. כשברכה זאת מתפשטת בעולם, הולכת היא צורת המות המטלת אימה ומתבטלת, ותחתיה באה צורה של חזיון הויה, הראוי להערך בערכו האמיתי. ואז איננו עוד משבש את הדיעות, והבינה חוזרת להתגלות, איך שלא יש כאן מות כלל על פי אותו הציור המדכא וההרוס, שהוא שוכן בלב החיים לדכאם, ומסתכלים ביום המיתה ואומרים שירה, ד' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. אריכות הימים באה על ידי תיקון החיים בכל מובנם, וביחוד בהמובן המוסרי, ההולך ומתרחב, הולך ומתעמק, בכל השבילים שהם מתפצלים ממנו. רוח המוסר העליון, הממדד את החיים בערכם, חי הוא ושוכן בנפש על פי אותה המדה שהחיים מושקפים ממנו באורם. ולא יוכלו החיים להשקף באורם המלא, כי אם בדעת אל חי, מקור חכמה, חסד וגבורה המאוחדים. מועיל הוא גם כן פיתוחו של הרוח הלאומי, במה שהאדם מרגיש את אושר הקיבוץ הכללי בהרגשה חיה פנימית, ושמח בשמחת האומה בתור אבר מאבריה, שבזה פחד המות מצד מראה הכליון החמרי שלו מתקלש, שהרי נשארה היא האומה בדורותיה, שבה כל מעיניו. אבל אין זאת עצמותה של ההצלה מיראת המות, שהרי סוף כל סוף העצמיות הפרטית מתבהלת משידוד מהותה. עצם ההדרכה להסרת יראת המות צריכה לבא על ידי ההתרגלות של אהבת החיים בערכם האמיתי. כל זמן שהכל מדומדם, וחשבון החיים בא רק במהומה, אי אפשר להמדות שיזוקקו, וממילא אי אפשר שהחיים יהיו נאהבים. כל ענין אהבת החיים, בא רק על ידי הפחד הדמיוני מהמות, ואי אפשר כלל לדבר על דבר הסרת יראה זו, שהיא מלח החיים. אמנם לא תמיד צריכים החיים לעמוד במדרגה זו הפחותה, עד שאין ערכם נמצא בעצמם, כי אם ביראת הפכם. על ידי קדושת החיים בתכנם העליון, אפשר לבא לאהבת החיים העצמותית. לזה אמנם צריך שיגלה בנפש ערכו של הכלל, כלומר המציאות בכל הקיפה, האדם ונשמתו, ערך הרצון הטוב והמוסר המוחלט בתכונת הנצח, ערכה של ההרמוניה הרוחנית עם החיים וההויה המגושמת. וזה כבר כולל חלק חשוב מהתוכן של חכמת האלהות והכרותיה הפנימיות. היסוד מונח בעילוי הרצון, והתעמקותו במעמקה של ההכרה, זיווגו עמה, והתאחדותו המוחלטת בקרבה. סוד הסרת הערלה, הוא עליית חפץ החיים למדה העליונה המגמתית, עד שכל הנטיה ההולדית, וכל סעיפיה הרוחניים המקושרים עמה, כל המון הרומנטיקה וכל ענפיה, כולם הם סעיפי הקודש של חוסן חפץ החיים, עד כדי להמציאו מתוך ההעדר, במרום עז וטהרת חשק, המטביע את נעימת האהבה בכל היקום. החיים כשהם מוכרים בערכם הטוב, הם בעצמם מסירים הם את התבלול מעיני ההכרה, המעכב בעד הבירור של ידיעת המהות הרוחני, וערכי חייו המוחלטים. אז מתחיל העולם הרוחני להשתרע בכל הוד מילואו, מרגיש הוא אז בקרבו את עצמו וחופשו, והחיים הנשמתיים מתגלים לא רק בתור איזה שריד של חיים גופניים, שהם הנראים כהמלאים, אלא בתור גודל עצמי, שרק ניצוץ וצל של חיים הנם החיים של קישורי הגוף ותנאיו ההוים לעומתו. באופן זה, כשהאמצעיים הצדדיים גם כן עוזרים, כשהמעמד האיקונומי, המשפחתי, הלאומי, ועצם שביעתם של החיים הטבעים, בא עמו, סר פחד המות לגמרי, ונהפך הוא למקור שמחה ובטחון, וחוסה במותו צדיק. וכשתכונת חיים כזאת מתפשטת בעולם, בא השחרור ממלאך המות במרום מילואו. ומעמד חיים כמו אלה, אפשר להכשיר את העולם אליהם, אבל לא היחיד יעצור כח לזה, כי אם האומה, אומה בין האומות, אומה קדושה, מופתית, אומה נבחרה, הסגולה מכל העמים, שבניה בנים לד' אלהיהם הם. הם הם המצווים על לא תתגודדו, ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, כי עם קדוש אתה לד' אלהיך, ובך בחר ד' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה. ולהעביר המות, שהוא חרפה לעם קדוש, וכל מוראיו ועצבונותיו, שהיא תחילת התרבות המכוננת, המאשרת את החיים בכל תפקידיהם, לזה הננו נקראים, ובשביל כך אנו נלחמים. וכל הנפילות אשר נפלנו, לא יתקו רגלינו מהמטרה העליונה, הנשואה בנשמתנו. בא נבא אליה דרך כל השלבים, ודרך כל השבילים המסובכים, אבל בא נבא, לבא לאותה החירות אשר עבורה הננו חיים.",
        "summary": "הדרך להתגבר על יראת המוות היא ההתעמקות בקדושת החיים הנצחית, וזהו ייעודם של ישראל."
    },
    {
        "id": 431,
        "article": "לשחרר את האדם על ידי התעלותו, על ידי התפתחותו, בגילויי כל כשרונותיו הפנימיים, זאת היא מגמתנו, שפנימיות הדברים היא המגמה האלהית שבהויה, מגמת עריגת הכמיסה של האדם. המטרות הרחוקות, שהן נשגבות, מנשאות את הנשמה, אבל רק אז הנן נושאים חשובים להתרבות, כשהן מסגלות להן את כל ארחות החיים של המטרות הבינוניות, שהן לפי רוחו של האדם הבינוני, להיות עוזרות למגמתן. אז החיצוניות של העולם איננה פונה עורף ולא לוחמת עם הפנימיות שלו.",
        "summary": "מגמתנו היא לשחרר את האדם בגילוי כשרונותיו הפנימיים, על-ידי התאמת המטרות הנשגבות עם מטרות ביניים שהן כערכו."
    },
    {
        "id": 432,
        "article": "משתוממים הם בעלי הפנימיות, בעת שהחיצוניות נושאת את דגלה ברמה בחיים. אבל עליהם לדעת, כי הפנימיות היא אז, רק אז, מנצחת, כשהיא מוצאה לפניה עולם ערוך ומסודר, אברים בריאים ולב אמיץ, חושים מפותחים וסדרי יופי, נקיות וטהרה, מוסר נימוסי ודרך ארץ, ומרץ ואהבה לחיים ולעולם. אז תוכל הפנימיות לשלוט על ממלכה מלאה אונים. ואם שהשלטון החיצוני, בעת שהוא עסוק בשלו, איננו יודע להתחשב עם פנימיות החיים, שהוא כל יסוד משגבם, בשביל כך לא ירפו הידים של בעלי התוך. יחזיקו הם את דגלם, ויבצרו את מעמדם. יסייעו גם כן את החיצוניות להתבצר בסגנון כזה, שממילא ידע, בעת גבורת הפנימיות המוכרחת להתגלות, איך להסתגל לתפקידו, של שימוש למטרות הפנימיות של החיים וההויה בכללה.",
        "summary": "סדרי העולם החיצוניים מבססים את הפנימיות, וסופה לנצח."
    },
    {
        "id": 433,
        "article": "הגלות מיעט את צביונינו, דיכא אותנו, אבל לא השמיד אפילו גרגיר אחד מכל סגולותינו. כל מה שהוא מוכן לנו, הרי הוא נמצא אתנו. כל מה שצריך להיות גדול ופורח, הוא קטן, קמוץ וכמוש, אבל הכל יתגדל, הכל ישוב לפרח, יציץ ופרח ישראל.",
        "summary": "הגלות צמצמה, אך לא כילתה כלום מסגולת ישראל העתידה לפרוח."
    },
    {
        "id": 434,
        "article": "הכח היותר חדש שיתגלה בעולם, לחדש את החיים בגאולה שלמה, הוא הערך הגדול שיש לרצון האדם בהויה כולה, כשהוא משתלם בשלמותו הגמורה. ולזה אנחנו עורגים, כל מעשינו לשם כך מכוונים הם, לגלות את האלהות שברצון האדם. וזה אנו הולכים ומגלים על ידי התכנית של התעלות האדם והתקדשות רצונו, שהוא מבא לבא על ידו לגבורת הרצון, להתגלות אלהות בעצם הרצון עצמו, העולה למעלה מכל עמל ומכל כשרון המעשה, שהוא אך הבל ורעות רוח לגבי המעלה העליונה של עליית הרצון למקורו, והתגלותו בפעולה. זה האידיאל איננו נפסק מישראל, זאת היא עליית השכינה התדירית, שבכל יום אנו מכוונים לה בעבודתנו, עליית רצון האדם עד כדי תפיסת מקומו הנועד לו ברצון ההויה. ואז רצון ההויה כולה, אור הרצון של הופעת גילוי האלהות המוחלטה, מתגלה עליו. והכל מתחדש באור גדול, בחיים חדשים, בשירה חדשה, בטבע מחודש, בנשמות חדשות, בדעות חדשות, בהרגשות חדשות, בציור עולם מחודש, ברצונות מחודשים, בבטחון חדש, ביחש מחודש לשמים ולארץ, לכל היקום, לאדם ולבריות כולם, לגווני החיים כולם, לגלוי ולסתר, לרוחניות ולגשמיות, לחיים שבגוף ולחיים שמחוץ לגוף, להכרות מוגבלות ולהכרות שאינן מוגבלות, לניצוצות פרטיים ולאורות כלליים, לכלים מחזיקים ולתוכנים שלהם, להכל יברא יחש חדש, בחידוש ההתגלות של ערכו האמיתי של רצונו של האדם במציאות. וזה בא יבא על ידי הסרת החלודה והזוהמא מהרצון, על ידי העברת הערלה החיצונה והפנימית, על ידי מחיית עמלק באדם ובלאומים, בביעור רוח הטומאה מהעולם כולו.",
        "summary": "פסגת הגאולה היא גאולת הרצון וגילוי האלוהות שבו, וזוהי תכלית עבודתם של ישראל."
    },
    {
        "id": 435,
        "article": "הציור של האלהות שהאדם מצייר בדעתו, הוא תמיד מעורב עם סיגי דמיונות כוזבים, ומתוך כך מכשיל הוא את חיי האדם והחברה, וכל העצות הרעות בדרכי החיים, וכל המדות הרעות, נובעות הן מזה. ואין האדם ניצל ממחלה זו, אלא אם כן ירגיל את שכלו להיות עסוק בארחות החיים הטובים, ודרכי החכמה והמוסר, והרעיון על דבר אלהים יהיה לו ליסוד כל שאיפותיו, אבל בלא שום ציור פרטי. אז ימלא תמיד מחשבות בהירות, וכחו הרוחני יתחזק תמיד, במעלה אחר מעלה.",
        "summary": "ציורי האלוהות מעורבים בציורי שקר, שאינם מזדככים אלא בדרישת ה' שמצד המוסר, וללא ציור מפורט."
    },
    {
        "id": 436,
        "article": "כשחושבים על דבר האדם ושאר בעלי חיים, נוכל לרשום רשימה שלמה של השוויות, שהאדם וכל החיים שוים הם. ומכל מקום אחר כל ההשוייות כולן, אנו רואים שאותה הנקודה שבה תלוי היתרון של האדם על הבהמה, היא חובקת בקרבה את כל מעלת האדם, והאדם לא יוכל ולא יחפוץ להחליפה בעד כל הון, ויסבול באהבה יסורין רבים רק כדי שלא להיות מאבד את סגולת האדם המיוחדה שלו. ההבדל שבין דת ישראל ליתר הדתות, אפילו אותן שהן באות מהשפעתה, הוא גם כן ככה. המון חזיונות של דימויים אנו יכולים למצא ביניהם. ואיך אפשר שלא ימצאו הדימויים, אפילו אם לא היו הן נלקחות ביסודן ממנה, הלא רוח האדם יש בו שיווי כללי בכמה צדדים. אף על פי שיש הבדל מיוחד בין אישים, וקל וחומר בין קיבוצים ולאומים, מכל מקום צד השוה אינו בטל מעשות פעולתו. וביחש להדתות שבאו אחר מתן תורה והופעת ישראל בעולם, וקל וחומר אותן שביחוד נמשכו מכחה של תורת ישראל, ודאי מוכרחים דימויים רבים להיות ביניהם. והדימויים הללו, עם כל הפרטים המרובים שבהם, לא יכחידו את הנקודה התוכיית המבדלת אותן. וכל המהות הנשמתי מקופל הוא לא בהדימויים, כי אם באותה הנקודה המבדלת, שהיא נותנת נשמה מיוחדת גם בהפרטים של הנקודות הדומות, עד שהדמיון הוה רק דמיון חיצוני, אבל הפנים משונה הוא תכלית השינוי. ולא יוכל ולא ירצה ישראל מעולם לאבד את נקודת הנשמה בשביל עטים של הפרטים המושוים, ולעולם יעמד על גורלו, הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב.",
        "summary": "כשם שהשוויון שבין האדם לבהמה בטל לגבי הפער שביניהם, כך השוויון שבין דת ישראל לדתי העמים בטל לגבי הפער שביניהן."
    },
    {
        "id": 437,
        "article": "נבאר את היהדות, אבל לעומק התהום של דעת ולרום שמיו אנו צריכים לגשת, ועם זה לא נאבד דרך בחיי יום יום, במוסר הפשוט, בלב הטהור, בשמחה ובחן, בנחת רוח ובאהבה, ובכל עירות הרוח לחיי היחיד, הלאֹם והאדם.",
        "summary": "אסור שהעומק והרום של היהדות יסתרו את המוסר הפשוט ואת שמחת החיים של היחיד והחברה."
    },
    {
        "id": 438,
        "article": "הדעה העליונה יש לה השתלשלותה. כשהיא חושבת חשבונו של עולם ברום האצילות, חובקת היא בקרבה גם כן המון מעשים שהם דוגמאותיה. וכשהמעשים הנם מתגשמים בדמותה, הרי היא מתעלה, והתפשטות אורה מתרחבת. וכשהמעשים נעשים ההיפך מחביון עזה, אז העולם נמלא סתירות, והסתירות גוררות קפידות, הירוסים ובלבולים.",
        "summary": "הדעה העליונה חובקת מעשים שהם דוגמאותיה, וכשהם נעשים היא מתעלה, וכשהם נעשים שלא לפיה, מתמלא העולם סתירות."
    },
    {
        "id": 439,
        "article": "יש שתתרומם מחשבה למעלה מחוג המעשה, למעלה מגבול המוסר שבצורך הציבור לפי מעמדו, ותתגלם בתביעה, והתביעה תתגלם באישיות מיוחדת. האישיות הזאת תובעת היא תביעתה בחוזק יד, בגדולת נשמה, ועם זה מהרסת היא את הטוב הכללי שבחיי ההוה, ועל ידי זה גם הטוב של העתיד. ומה שיש לו שורש בקדושה עליונה, חוזר להיות יורד במעמקי הכיעור והטומאה, כשבא שלא בזמנו.",
        "summary": "מחשבה שאינה מוכלת בכלי המעשה בגלל רוממותה, עלולה להביא להריסות."
    },
    {
        "id": 440,
        "article": "המוסר שבמדות, והמעשים החקיים, האחרונים צורך הכלל הם, והראשונים צורך היחיד, שהוא בפנים ידועים התוכן של חיי הכלל. המעשים החקיים, כשנשקעים בהם בעומק גדול כל כך עד כדי שכחת מטרתם, מביאים הם לפעמים חלישות בהמרץ של המוסר המדותי, ומתוך כך באה מחאה מצד מחזיקי המוסר הכולל, שנראית כעין גערה על דקדוקי החקים. אבל לעולם הצד העליון שבמוסר הוא, שיהיה הכלל כלל עומד, מקושר, יפה וחי, ולזה החקים צריכים ומוכרחים. על כן לעולם יעמד החק למעלה מהמוסר, והמוסר ישמש לו לעזר, להדר בקיומו של החק בנדיבות מוסרית.",
        "summary": "המוסר שבמידות הוא צורך הפרט והחוק שבמעשים הוא צורך הכלל, ולכן החוק עליון מהמוסר, אך צריך הוא את עזרתו."
    },
    {
        "id": 441,
        "article": "ההתקשרות האלהית העליונה והטהורה, אינה מנגדת כלל את העולם ואת החיים לכל עמקי תוכניהם, אלא גם מכשרת אותם ומרחיבתם. ואלמלא חטאו ישראל, לא היו צריכים כלל לסגל להם איזה סגולות מן החוץ כדי להשלים את עצמם בכל ערכי החיים. אבל החטא גרם שהמחשבה העליונה הועמה, ומה שנשאר הוא אור של תולדה, שאין לו אותו הבֹהק העליון וההכללה הגמורה של העליוניות המוחלטת של המחשבה האלהית, וממילא אין לו אותה סגולת ההרחבה, עד שבא הדבר שההתיחדות עם התכונה של ההתקשרות האלהית החסירה את הכשרון לשארי כשרונות. והוצרך הפיזור של הגלות לבא כדי להשלים את החסרונות הללו, לספג את כל היתרונות של כל הגויים אל תוכם, כדי להשלים את צביונם. והשלמת הצביון, והזיכוך הארוך של הנפש הלאומית בכור הברזל של הגלות, גרם לאפשר את החזרת האורה העליונה. זאת היא תכונת אורו של משיח, המיועדת לנו בכל גדולתה. וגדולים יחידים בכל עת וזמן מפלפלים הם בחכמה, ומצפים לישועה, ומסתכלים הם באורו של משיח, ודעתם מתרחבת, עד שבעוצם ההתקשרות האלהית הם זוכים לדברים הרבה, והעולם כולו כדאי הוא להם. זאת היא נחלת העוסקים בתורה לשמה, ההולכים בדרכי רבי מאיר, שתורתו היתה אומרת כתנות אור, ואמר הא משיחכון, כלומר הארתו של משיח, שתורתו יכולה ומוכרחת להתפשט על כל קהלות גויים וסדרי ממשלותם, ועל כל ארחות החיים והבלטות פרטיהם, עם כל מילוי העז וההוד שבהם.",
        "summary": "החטא גרם לצורך ביניקת כשרונות מחוץ לתורה, וזוהי סיבת הגלות, ובתורתו של משיח כלולים כל הכשרונות כמו לפני החטא."
    },
    {
        "id": 442,
        "article": "הטעם העתיק של המילה, המעטת תאות המין, הוא חובק כללים רחבים של המדע. קשר הברית, להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, של דעת אחדות ד', הקשור במילה, משולב הוא עמה קשר עצמי. מבשרו יחזה אדם אלוה. אם יש באדם כח לאחד את כל כחות נפשו וכל נטיותיו למטרה שכלית ומוסרית אחת, כבר רואה הוא את האחדות בעולמו הפנימי, והאחדות של העולם הכללי מתבררת אצלו יותר ויותר. וכשהוא מוצא שכחותיו פרודים הם, כשאינו יכול לצייר שלטון כללי על נטיותיו ותאותיו, אז מחליט הוא שהעולם הגדול כמוהו מפורד הוא גם הוא, ושאין אחדות במציאות. התאוה המינית כוללת, בעצמותה, ובסעיפי התאות החמריות, הדמיוניות והרוחניות, הכלולים בה, את החלק היסודי מכל הנטיות כולם. אם היא עומדת באדם במצב כזה שהרוח האצילי שבו יוכל לעלות גם עליה להקיפה, לאחדה עם כל המון הכחות הגשמיים והרוחניים שבאדם למטרה אחת מוסרית עליונה, אז האחדות מתגלה בעצמותו, וגילוי האחדות האלהית מתחזה בו מבשרו. השיקוע של רוח האדם בתוך תאות המין עד לכדי צלילה גמורה, עד לכדי אוטם האידיאליות והמוסריות בחוגה, גרמה את תכונת הערלה. והמעמד הפתולוגי הזה, הוא נושא עליו בגויה את האימוץ של נטיה זו, בצורתה היוצאת מחוג האידיאליות והמסירה המוסרית המגמתית. מובן הדבר שההשקפה הפסימית בעולם, שהיא נאותה לירידה מוסרית, היא נותנת כח דוחף להנתקתה של תאות המין מן האידיאליות, שכיון שהמציאות בכללה היא רעה רבה, איך יהיה אידיאל להרבות יצורים אומללים. ולפי זה לכל הנטיה כולה אין שורש באידיאל, רק התפרצות התאוה היא שעושה את דרכה. לא כן היא השקפת הטוב העולמי, ההשקפה האופטימית של וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, היא נותנת מקום לאידיאליות להתפשט גם על הנטיה המינית. ואם ירד טבע הבשר ויצר לב האדם עד כדי התפתחותה של הערלה, הנה יסול לו האדם את דרכו האצילית בתיקון ברית קודש על ידי המילה, ואז ימצא את כל כחותיו נטויות למטרה כללית, אידיאלית קדושה, ומבשרו יחזה אלוה, ויקדש את קדוש ישראל, ד' אחד.",
        "summary": "תאוות המין כוללת בתוכה את יסודות כל נטיות הדמיון והרוח, וברית המילה מאחדת את כולם למטרה מוסרית אופטימית."
    },
    {
        "id": 443,
        "article": "מתוך היחס הסוביקטיבי, הננו מוצאים סתירות במערכות הרוחניות השונות, וכל שיטה גדולה היא מחברתה, והפנים המנוגדים שמתגלים בכל הופעה רוחנית ביחש לחברותיה, מעידים הם על חלוקה. אבל כשאנו מתנשאים לחזון אוביקטיבי, הננו מוצאים את הסיפוק של נטיית האחדות וחפץ השלום שבנו, והננו משערים שאין בעצמותם של דברים פרודים וחלוקים, ניגודים ודיסהרמוניות, ואלו ואלו דברי אלהים חיים, כי בדבר ד' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, וכל ההויה הגשמית והרוחנית, לכל צדדיה, בכללותה, הלא דבר ד' היא. עבודת המחשבה היא, עדי עד, להראות את אותם הדרכים שגם ההרגשה הסוביקטיבית שלנו, מבלי צאת מגדרה, תוכל להשיג את התוכן המאחד והמשלים את כל.",
        "summary": "כל הסתירות הן סובייקטיביות, ובראייה אובייקטיבית – אלו ואלו דברי אלוהים חיים."
    },
    {
        "id": 444,
        "article": "תורת ישראל מבארת איך קיום העולם והמוסר האנושי הם תלויים זה בזה, וממילא מובן, ששכלול העולם בשכלול המוסר גם הוא קשור קשר של קיימא. זאת היא עיקר דעת אלהים הישראלית. חטא האדם קלקל בכללו את מוסרו, עד שמלאה הארץ חמס, השחית את דרכו, הרע את יצר מחשבות לבו. העולם מתקומם עליו, יורד מבול ומוחה את היקום כולו. שורש האדם הנשאר מתחזק בישרו, היושר מתאמץ בקישורו עם אלהים, עומד ומעלה עולות לד'. העולם מתבסס, והברית נכרתת על קיומו. עוד כל ימי הארץ.",
        "summary": "קלקול המוסר האנושי גורם לקלקול העולם וחורבנו (דור המבול), ועלייתו (עולת נח) גורמת לתיקון העולם (אות הברית)."
    },
    {
        "id": 445,
        "article": "רפיון ידים מן התורה, הוא בכל איש לפי מדרגתו. ואם שכלו מגיע למחשבה עליונה שכלית, ובמקומה הוא מסתפק באמונה הרגשית, הרי זה לגביה רפיון ידים, וצריך הוא לשוב על זה, ולעלות לאותה הנקודה השכלית הראויה לו.",
        "summary": "המוכשר לאמונה שכלית ומסתפק באמונה רגשית, הרי זה רפיון ידים מן התורה."
    },
    {
        "id": 446,
        "article": "ביחד עם שאיפתנו להמגמה העליונה, ולהחזיק לעומתה את היסוד המעשי, אם יכשל כחנו, והמשא המעשי, המחכה למילוי כח בהגלות בו ועל ידו האור האידיאלי, במשך הזמנים יהיה מפני כשלונה של האומה כבד יותר מדאי, נתור לנו עצות נכונות על פי רוחה של נשמת האומה עצמה, על פי דרכה של תורה במילואה, להקל את המעמס בסגנון כזה שלא יחדל הציור הרוחני מפעולות שאיפתו גם רגע בגלל ההקלה המוכרחת.",
        "summary": "כשהעולם המעשי מכביד בגלל כשלון האומה, יש להקל מהעומס שלו על-פי דרכה של תורה."
    },
    {
        "id": 447,
        "article": "תשוקת הצדק והנטיה המוסרית, כשהיא מתגברת הרבה בלבו של אדם, מתהפכת היא לפעמים למין מחלה שמאבדת טובה רבה, כשהיא מנקרת תמיד בתוכיות ההרגשות, ומוצאת פגמים במהלך המוסרי, ומאיימת על האדם יותר מדאי, עד שהיא עומדת כמסך מבדיל לפניו בינו בין אור ד', הזורח בתוך שמחת הנפש.",
        "summary": "כשהנטיה המוסרית מתגברת יותר מדי, היא יכולה להפוך למחלה."
    },
    {
        "id": 448,
        "article": "המחשבות הבאות מצד חיצוניות העולם, מטעות הן את האדם, ואפילו היותר מעולות שבהן, איזה שכרון פנימי מסוך בהן. והעולם ברובו נתון הוא בתוך יוקש שכרון זה. רק השרידים, חכמי לב, קדושי עליון, אשר הם חודרים בכח מחשבתם אל ההויה הפנימית, הם מפיגים את השכרון הזה בכחם הרוחני העליון. וכל מה שהם מטביעים את חותמם ביותר על העולם, הרי הוא הולך ומאיר יותר באורו הפנימי, ותחת שכרון הוא מופיע אור שמחת עדנים של קודש.",
        "summary": "חיצוניות העולם מטשטשת את המחשבה, וקדושי עליון בוקעים אל המחשבה הפנימית של העולם ומאירים אותו."
    },
    {
        "id": 449,
        "article": "המצב המאושר הוא המצב הנפשי שנועם ד', ועונג אהבה, ושיקוק עליון, מופיע בתוך הנשמה במצב של מנוחה וקביעות. על בסיס זה הולך ומתרחב שפע הדעת, והעינוגים העליונים הולכים ומתרחבים. משפע ברכה עליונה זו, כל המדות מתמתקות, והנשמה הולכת ונעשית עדינה, וכל הנשמות כולן, וכל החיים וכל כחות ההויה שיש להם שייכות להנשמה המאושרה הזאת, הולכות הן ומתברכות, ומתוך כך העולם כולו מתברך. להעמיד את העולם יותר ויותר במצב מאושר זה, צריכה הפוליטיקה כולה וכל חכמת החיים להתכוין. היותר קרוב לצעדי עליון אלה הוא ישראל, עם אשר ד' קרוב לו. וצדיקי ישראל צריכים לשום כל מעינם, להמתיק על ידי מתיקותם הפנימית את הנשמות כולן של כל ישראל. זאת היא תוצאה היותר ישרה מהכוונות היותר שלמות של התפילה, ומפעלות היחודים, המיוחדים לאנשי הסגולה, הנגשים אל ד' ונוהרים אל טובו. וחסידים ואנשי מעשה מצרפים זיו קדוש זה לשמחה של מצוה, להגשים את האור בחיים.",
        "summary": "קביעות עונג אהבת ה' בנשמות ובהוויה, משפיע ברכה לכל העולם על-ידי ישראל, אשר נשמותיהם מתברכות בתפילת הצדיקים."
    },
    {
        "id": 450,
        "article": "המעשים מדברים הם בתוך הנשמה. כל פעולה שהיא משתלשלת אחרי השתלשליות רבות מהטוב, מהקודש, כשם שהיא נובעת ממקור הקודש, שהמציאות של הקודש גרמה לה את הוייתה, את התגלותה אל הפועל, ואין קץ לסיבות אשר התגלגלו מרום חביון עד אשר באה פעולה טובה זו אל הגילוי המעשי, ככה בהיותה כבר יוצאה אל הפועל, היא משיבה את האור לשרשה, היא מכה את הגלים לאחור, ומרחבת היא את פעולת הקודש ומגדלתו ממטה למעלה. והוא הדין להיפך, כל פעולה שמקורה משחת, כשם שהמקור הטמא הוא מחוללה, כך היא מגלה את חלאתה בתוכיות הרוח העושה אותה, עד אשר יעקרה ממקורה האיש השליט על מעשיו ועל רצונו, בכח הגדול של תשובה, שאז, בהתעלותה ביחוד למדת האהבה, תקבע את מדורה בעומק הטוב, ותכה את הגלים מלמטה ומלמעלה, כהלכות הפעולות הטובות לטובה.",
        "summary": "כשם שהמעשה משתלשל מהנשמה, כך הוא משפיע עליה חזרה, לטובה ולרעה."
    },
    {
        "id": 451,
        "article": "האמונה היא שירת העולם העליונה, ומקורה הוא הטבע האלהי שבעומק הנשמה, העונג של ההסתכלות הפנימית של אושר אין סוף. התורה הקצובה, היא בנוייה על פי המסקנא של שירת קודש עליונה זו, בתקציבתה המעשית. מלאי הוד השירה, הם מצטערים לפעמים מדקדוק המעשי והגבלותיו, ומכל מקום, מתוך שהם יודעים שהעולם בשיעורים הוא עומד, וגם המאור השירי הוא צריך להתבסס על פי כלים קצובים, הם מקבלים באהבה, וממשיכים אור אהבה ושירה במשפטים הקצובים, ועל ידי סבלנות זו, הם עולים, והעולם מתעלה עמם. הפזיזים, שנשמתם נשמת בוסר היא, אינם יכולים לסבול את התקציב, והם מלאים מרידות. אבל בתוך המרידה, נועם ד' חי, ואורו של משיח כשיגלה, ירפא את המשובות כולן, ושבו לבות בנים אל אבות, ובניך בוניך יהיו, כי יהיו לימודי ד', שבחכמה יסד ארץ.",
        "summary": "האמונה השירית זקוקה לכלים של המצוות המעשיות, אף שהן מכבידות עליה, ולכן בעלי האמונה השירית סובלים אותם באהבה."
    },
    {
        "id": 452,
        "article": "כנקודה קטנה נראה נועם ד' בלב הצופים בו, וכל המעשים כולם הם נסמכים עליה. וכל עמל גדולי הדעה, אוהבי הטוב באמת, הכל הוא עולה כדי להתאים את המון המעשים הרבים וסיבוכיהם, עם הנקודה הפנימית העליונה הזאת, שתהיה מתפשטת כולה באורה בכולם.",
        "summary": "כל המעשים, עם כל סיבוכיהם, סובבים סביב נקודת העונג והנועם של ה', ועמל גדולי הדעה הוא להתאימם אליה."
    },
    {
        "id": 453,
        "article": "צריך לעשות את כל המצות כולן בשמחה, מפני שהן מפתחות את החוש של הנועם ושל האהבה האלהית, המסותרת בעצם טבע הנשמה. והפרישות מכל חטא, גם היא נאה להיות מקושרת למטרה קדושה זו, מפני שהחטא מעביב הוא את הארת הנשמה על ידי העכירות המעשית, ההולכת ומערבבת את הצלילות הרוחנית, ובזה ההתגדלות של אור הנעימות האלהית מתעכבת. והדעה צריכה להתגדל, בין בערכיה המעשיים ובין בערכיה הרוחניים, עד שהכח הנשמתי יגדל כל כך, באופן שימצא און לו לסדר את החיים כולם, הכלליים והפרטיים, בצורה הגונה, שהפרח העליון של החיים, שהוא העונג הכללי הכולל את כל העינוגים הנצחיים, שכל העינוגים הזמניים נשפעים גם כן ממנו, שהוא העונג של נועם ד', יהיה הולך ופורח בהצלחה וגדולה.",
        "summary": "צריך לעשות את כל המצוות בשמחה, מפני שהן מולידות אהבת ה' והתענגות בנעמו, והחטא מעכב את נועם הנשמה."
    },
    {
        "id": 454,
        "article": "הצדיקים אינם צריכים לחדול מהמשכה זו, של נעימות זיו עונג אהבה של נועם ד', על כל הנשמות כולן. למרכז חסד עליון זה, הם צריכים לקשר את כל חייהם הרוחניים והגשמיים.",
        "summary": "הצדיקים ממשיכים עונג על כל הנשמות, וזהו מרכז חייהם."
    },
    {
        "id": 455,
        "article": "בנעימות ומתיקות של אהבת ד' ונועמו, ממתיקים את הדינים כולם מכל העולם כולו, ומשרים שפע ברכה שבעה מאד בכנסת ישראל, ונקודות הטוב הולכות ומתבלטות מכל מקום שהם טבועות בו.",
        "summary": "בנועם ואהבת ה' ממתיקים את הדינים, ומשרים ברכה בכנסת ישראל."
    },
    {
        "id": 456,
        "article": "חופש המחשבה בצורתו הרגילה, הוא יותר שיעבוד המחשבה מחופשתה. כי על ידי הלהיטה אחר החופש המורגל, מתרחק האדם מכל המון מחשבות האמת, שהן נובעות מאוצרות הגדולים של חופש העליון שבמחשבה, שנפלו לנו למורשה. מחפשי המחשבה היותר גדולים בעולם, הם הם גדולי העולם, שפדו את עצמם מכל הצרות הרוחניות והגשמיות של העולם, ושעלו בכחם הגדול עד כדי להיות גואלים בטובם את העולם כולו. ההרגל של המחשבה צריך להיות באופן שוה על כל חדש ועל כל ישן, ולהכיר את כל דבר על פי ערכו, ושלא להזניח את המשקל של כל חיי המחשבה, מכל הצדדים שיוכל לשקול אותם בהם. במעלה זו והדרכה כזאת, יגיע האדם לאותו עולם האור, לאותה החירות המוחלטת, שמטרתה העליונה של ההויה כולה היא נעוצה בה, לשכלל את היצירה הנכבדה כל כך, שהוא רוח האדם המתאחד ברוח העולם כולו, ושההכרה הזאת, שהוא הוא רוח כללי להויה, וכח פועל נכבד בנשמת העולם, הולכת היא ומתחוורת לו מדי גדלו. וכל אשר יגדל רוחו, יגדלו מעשיו ותעצם גבורתו. ואחר כל החירות המלאה את לבבם של טהורי רוח וצדיקי עולם, יודעים הם שהשמיעה בחדש תמיד בא תבא לפי אותה המדה של שמיעה בישן, וכל התקלות הבאות לאדם ולעולם בחיי הרוח, שסבוכיהם מעכבים את הוד החיים כולם לכל פרטיהם, איננו בא כי אם מהפניית הלב מן הישן, לאותם האנשים שהחדש דופק על פתחי לבבם תמיד.",
        "summary": "חופש מחשבה מחודש, המנותק ממחשבות ישנות, ששורשן בחופש עליון המאוחד בכל ההוויה, הנו שעבוד."
    },
    {
        "id": 457,
        "article": "הצדקות השכלית וההרגשית היא אמנות מיוחדת, שצריך המוכשר לה לשכללה ולפתחה תמיד, והיא בעצמה תביא את הצדקות המעשית, שהיא עומדת במדרגת מלאכה, ולא במדרגה של אמנות גבוהה כזו של ההרגשה והשכל. אושר העולם תלוי בעצמיות ברבות הכשרון של הצדקות, שהוא הלב הטוב, וההשגה הבהירה הפנימית, של צדיקים יסודי עולם. האומה, והעולם כולו, מתבסס הוא ביותר בריבוי האיכות הצדקתית. שירת הצדק, כשהיא מתגדלת ומתברכת ממקורה האלהי, היא מביאה ששון עולמים לבני אדם, וכל הקרוב הקרוב ביותר לחוג הצדק הרוחני, הרי הוא מתאשר ביותר.",
        "summary": "הצדיקות השכלית והרגשית גבוהות מהמעשית, ומולידות אותה, ואושר העולם תלוי בריבוי איכותן."
    },
    {
        "id": 458,
        "article": "העבירות והמדות הבלתי מזוקקות הן מטמטמות את הלב, עד שאי אפשר כלל לההסתכלות האוביקטיבית שתתרחב ותתפשט יפה כל זמן שהנפש חשוכה על ידן. המעיין החפץ להתעלות למרומי ההשכלה, ירגיש את זה מנפשו, והכרח גמור ירגיש בעצמו לשוב בתשובה שלמה, לצרך ההשכלה בעצמה שלא תהיה לקויה. ועל כל חטאת האדם שבין אדם למקום, התשובה הרוחנית משיבה מיד את ששון הישע של אור הרוח, אבל בעבירות שבין אדם לחבירו, שאי אפשר להנפש להשתלם עד שיתוקן בפועל, ולפעמים יפגשו מכשולים ומניעות שאי אפשר להתגבר עליהם, וכל זמן שלא נתקנו הן מונעות את אור הדעת, וממילא הן מעכבות את ההכרה של הצדק הכללי, ואת החשק אליו לצאת מהסתרתו, מכל מקום על ידי הסכמה חזקה להזהר לפחות על להבא מחטֹא לבני אדם, ולהתאמץ בתיקון העבר, כפי אותה המדה של התקיימות התשובה במעשה כן יוסיף האור הרוחני לזרוח על הנשמה, עד אשר אומץ הרוח בעצמו ירבה לו דרכים איך להשלים את התשובה המעשית, כדי שיוכל האור הרוחני לחול על הנשמה הצמאה אליו, בכל מילואו ובכל טובו.",
        "summary": "החטאים מטמטמים את הלב מלעלות למרומי ההשכלה, והתשובה משיבה את ששון הרוח, ובבין אדם לחברו מועילה הקבלה לעתיד."
    },
    {
        "id": 459,
        "article": "גדולתה של הצדקות וחדותה הפנימית, תלויה היא במה שהיא מוכשרת להיות צופיה את הטוב העתיד. אין הזמנים חוצצים בפניה. כל העובר הרי הוא כקצף על פני מים, וכל הרע והכיעור המקצר את הדעת הכל עובר הוא. הנצח הוא מובטח אל הכלל כולו, והטוב המוחלט הוא מלא עולם גם בהוה, ומוכן להתבלט ביותר בכמה שדרות בעתיד. ההתפתחות, שרגילה היא להיות נשואה על כל לשון, כשהיא מרחבת את תכנה, הרי היא מקור של כל צדקות, ישרות וקדושה, והיא משרה את הנועם האלהי על כל נשמה. החשבון הוא פשוט, מאחר שהכל מתפתח לטובה, אם כן הכל מתעלה, ובכן הכל מתוקן לסעודה ולטוב הגמור. והרי שביעת הרצון מהמציאות היא גלויה, וחסד עליון הולך הוא וניצוק בכל מילואה של הנשמה. וזו היא מגמת מדת הטוב של צדיקים, שממלאתם אהבת ד', ואהבת העולם והבריות כולן.",
        "summary": "גדלותה של הצדיקות היא ביכולתה לראות את טוב העתיד כבר בהווה."
    },
    {
        "id": 460,
        "article": "הספרות של הקודש מוכרחת להתפשט וצריכה להתרחב. כל הגות לב טבעי של הגיון קודש, של שירה חפשית, שיסודה ביסוד הנשמה במקוריותה, צריך הוא להיות נקלט במקלט הספרות. ויעמדו זה נגד זה, נגד כל הגיוני הרשע שהנפש הטמאה שבאדם הוגה, שהיא מתגלמת בספרות, ומסריחה את העולם בהבלה המעופש. תבא ספרות נובעת ממקור חיי הקודש, ותבסם את העולם. והביסום הזה, בהתגברו, יהפך לטובה גם את כל הסרחון כולו, וכל ניצוצות הקודש של הטוב והאושר, שהם מפוזרים באותו הזרם הנדלח של הספרות המפכה ממקור הבלתי טהור של הנפש האנושית, יעשו אגודה אחת לטובה, לקדושה ולאורה.",
        "summary": "הספרות הבאה ממקור הקודש, תלקט ניצוצות קדושה מהספרות הנפולה."
    },
    {
        "id": 461,
        "article": "שמחת ההשגה וההרגשה הקדושה, שהיא שמחת ד' המיוחדת לצדיקים, ושבישראל יש לה גוונה המיוחד, צריכה להתפרש בכל דרכיה הפנימיים, המלאים אורה. היא צריכה להתבאר בכל הדרגותיה האיטיות, ובכל דליגותיה התמידיות, וצריכה להעבד על ידי הכרה ותבונה ברורה. ביחוד יש מקום להצד הספרותי המעשי להתבלט, באותם המצבים ששמחה של מצוה המעשית מתפשטת בהם בהרחבה בחדרי הלב, וממלאה עז וגבורה מעשית את כל כחות החיים. במילוי כזה, המאושר, משתקפים הרבה סודות נחמדים, ורזי עולם, שהם תוכן למדע ולשירה נצחית, להשקפת עולם צלולה ולפילוסופיה עליונה, הולכים ומתגלים, הולכים ומתבררים לפרטיהם ולפרטי פרטיהם, עד שהם מתהפכים אחר כך למזון מבריא תדירי לנשמות רבות, ולרפואת העולם כולו ממחלת שיעמומיותו.",
        "summary": "שמחת השכל והרגש צריכה להתבאר בכל הדרכים, ושמחת המצוות מתבארת על-ידי הספרות, ועל-ידי כך מתגלים רזי עולם."
    },
    {
        "id": 462,
        "article": "אם המדע, שגם התורה בכללה היא מסוגו, הוסיף לאדם אושר, זאת היא אבן המעמסה שחולקים עליה חושבים. הצדדים מורים לכאן ולכאן, ואיפה היא הפשרה. אבל נשכח לדבר על דבר המינים, האיש והאשה. התכונה של הגבר היא בנויה לבא לאשרו על ידי הוספת תרבות ושכלול מדעי ואומנותי. והתכונה של האשה היא בנויה להיות הולכת ומתפתחת דוקא מתוכיותה, בלא עמל של ספרים, וכל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות. כל קלקולי החיים באים, ועל כל פנים רבים מהם, מזה שהאיש רוצה ללבוש בגדי אשה, לגדול מאליו כצמח השדה, במובן הרוחני והמעשי, והאשה חפצה ללמוד ולכבש. יבאו ימים ויכיר העולם את עוותתו, ויחזיק כל מין במדתו, ואז יהיה לנו מין אנושי ממוזג, שהטבע הבריא כשהוא לעצמו מצד האם, והופעת רוח הפועל והמחפש מצד האב, שניהם כללו את יפיו.",
        "summary": "רצון האישה להשכיל על ידי לימוד, ורצון האיש להכיר הכל מתוכו, גורמים לקלקולים רבים."
    },
    {
        "id": 463,
        "article": "הלימוד המעשי, רצוף בו טל חיים גנוז של המגמות שיש בתוכיות המעשה, והנשמה נזונה מזיו גנוז זה בתלמודה. אמנם, אם הלימוד הוא שלא לשמה, לשם יהירות וקנטור, מתרוקנת המחשבה, והדברים נשארים יבשים, ולפעמים מתמלאים ארסיות פנימית. אפס, במחשבה גולמית, בלתי מפותחת, אף על פי שרק על יסוד מצות אנשים מלומדה היא מיוסדת, מפכה בה איזה לח של חיים, אבל הוא הולך ומשתמר בה במדה שלא נתעוות עצם הלימוד מחיפוש האמת והיושר שבדרכו. אבל עיקום השכל, גורר אחריו כל אותן מכשולות הלב והיבשות הנפשית, עם העלילות של דבקות ארסיות מוסרית, כדוגמתה של מדת המחשבה הפגומה של מטרת הלימוד. אבל לפעמים חוזרת היא לטובה, אם החבה המוסרית של קדושת התלמוד יהיה הכח הפועל על הרגש, אשר רק מקוצר בירור שכלי מסתפק הוא בארחות עקלקלות. סוף עיקולים כאלה להתישר, על כל פנים במובנם המוסרי.",
        "summary": "לימוד לשם יוהרא וקנטור, ממלא את המחשבה בארס מוסרי, והבא מתוך הרגשת קדושה, אף שאינה מבוררת, סופו להתיישר."
    },
    {
        "id": 464,
        "article": "האבות תקנו את השכינה. הנשמות הגדולות, שעולם עתיד נשאו בלבבם, הם חשו בעצמם שהנם, הם וכל מהותם, המשך של הרצון האלהי בעולמו, המטביע את חותמו ברוח האדם, שהוא משכלל את פנימיות ההויה על ידי עלייתו. ומתוך נשמת האבות אנו ממשיכים את קוי האורה, אנו מתפללים, מרחיבים את רצון הנעלה שלנו, את הנשגב והמרומם, שהוא רק האלהי שלנו, בכל תפילה, ואנו מתקנים את כל העולמות, עד המקומות ששורש נשמתינו מגיע שם.",
        "summary": "תפילת האבות באה מתוך תחושת המשכת הרצון האלוהי בעולם, ותפילתנו הנה המשכת אותם קווי אורה."
    },
    {
        "id": 465,
        "article": "צללים ודמיונות נותן השכל החילוני לאדם, ובזה הוא מרחיקו מהמציאות הממשית. אמת של מציאות נותנת היא ההארה האלהית, ובזה היא מישבת את עולמו של האדם, ומבסמת על ידי נשמתו את העולם כולו. היא מקרבת את האדם אל המציאות, אל ההויה, אל הטבע ואל מה שהוא למעלה מן הטבע, וכל שדרה מוסיפה אור וחיים בחבירתה.",
        "summary": "השכל החילוני מלא דמיונות שקר, וההארה האלוהית מקרבת את נשמת האדם אל המציאות הטבעית והעל-טבעית."
    },
    {
        "id": 466,
        "article": "המחשבה על דבר אהבת אלהים השגורה היא, שאם בעד הטוב בעיני ד' יצוייר שיסבול האדם עונש נצחי, ובעד הרע יגיע לעונג נצחי, יבחר בראשון ויברח מן האחרון. הרציונלים חלקו על זה, ואמרו שלא יתכן הדבר, כי סוף הנקודה היא הסבת העונג ומניעת הצער מעצמו. אבל הם לא ראו כי אם את ההגיון, ולא את המציאות. המחשבה אומרת רק, שאהבת ד' כשהיא מתגברת, מביאה היא את האדם עד לידי מצב כזה, ששום חשבון שבעולם לא יוכל לנצחה, כי אין החשבון וההגיון מנצח את ההויה, כי אם ההויה מנצחתם, שהם בעצמם אינם כי אם איזה גילויים קלושים מעצם ההויה המלאה, שהם נחשבים לעומתה כדמות אבק דק.",
        "summary": "אהבת ה' צריכה להיקבע בלב האדם כמציאות ממשית, שכל החשבונות של שכר ועונש יהיו טפלים לעומתה."
    },
    {
        "id": 467,
        "article": "הרהורי תשובה הם הם מגלים את עומק הרצון, והגבורה של הנשמה מתגלה על ידם בכל מילוי הודה. ולפי גדלה של התשובה, כך היא מדת החירות שלה.",
        "summary": "הרהורי התשובה מגלים את עומק הרצון וגבורת הנשמה, וכפי גודל התשובה כך גודל חירות הנשמה."
    },
    {
        "id": 468,
        "article": "ראוי היה שכל תוכן של קדושה ילקח בראשית השגתו מכללות האדם, שהרי ההכרה של הקדושה כללית היא, ותוכן הקישור של האדם עם ד' הוא תוכן שלמעלה מכל עם, ואחר כך יהיה נמשך בלבוש מיוחד ישראלי. אבל הקלקולים שבעולם כולו גרמו, שנשתכח יסוד הקודש מכללות האדם, ונעשה בישראל יצירה חדשה, שמשום כך צריכה כל מחשבת קודש להמשך ממקור ישראל בראשיתה. ומכל מקום ישנם גבורי כח שהם מוצאים את היסוד העולם שבשורש נשמתו של אדם הראשון, ההולכת ומפעמת את לבו של האדם בכללו, ועומק טוב זה מתקדם אצלם לכל, ואחר כך לוקחים את התמציות של קודש זה, ומלבישים אותו את בגדי ההוד של התורה והמצוה, וכל הקודש המיוחד שישראל מצויינים בו, עד שהם ממשיכים על עצמם גם דבקות אלהית מפולשת מאורה של תורה ושמחת המצות, מרוב כל.",
        "summary": "ראוי היה שיניקת הקדושה תתחיל בקישור עם נשמת האדם הכללית, כמידת הצדיקים, ובגלל החטא קודמת היניקה ממקור ישראל."
    },
    {
        "id": 469,
        "article": "התשוקה אל השכלה רוחנית ואל ציורים עליונים בהרחבה, היא בעצמה מעוררת הכשר להתלבשות של רוח הקודש.",
        "summary": "התשוקה להשכלה רוחנית עליונה, היא בעצמה מכשירה את התלבשות רוח הקודש."
    },
    {
        "id": 470,
        "article": "האדם תמצית הכל הוא, שייך הוא להכל, איך אפשר שלא יפעל על הכל. ואומה שדבקותה בחיי כל הוא כל תכנה, וארחות חייה ממלא כל נובעים הם, איך לא את כל יעלו. את העולמים ימלאו אורה, את האצילות ירחיבו, את הבריאה יפרנסו באור הנאצל, את היצירה בזוהר הבריאה, את העשיה בנוגהה של היצירה. בעולמים ובאדם, בכל נשמה, שמחה וחדוה, שמחת מצוה ואור תורה. נחלת יעקב תמיד עולה בגאון. האומה שהיא יונקת מן הכל, ממקור הכל, ממה שהוא למעלה מן הכל, היא מנצחת את הכל, כובשת היא כשנכבשת, מנצחת היא כשהיא מנוצחת, מקובצת היא בפיזורה ומושלת בשיעבודה.",
        "summary": "ישראל דבקים בחיי הכל, ומתוך כך מעלים את הכל."
    },
    {
        "id": 471,
        "article": "כל המוסר שבעולם אחוז הוא בכל מצוה, וכל הטוב שבעולם אחוז הוא בכל נטיה מוסרית חזקה. כי איך יהיה טוב לאדם, אם לא אוצר המוסר יהיה מוכן בכל מילואו בקרב לבו. אם חזקים, חכמים, עשירים, יהיו בני אדם, כשמוסר יחסר להם, יהיו אמללים לאין חקר. ומוסר לא בתור אתא קלילא, אלא מוסר חודר, מוסר ממלא קרב וכליות, מוסר נשאב ממעין החיים, מוסר המשלב את כל רגשי הנשמה היותר שונים לחטיבה אחת, ומעמידם כולם במלא צביונם. זהו דוקא המוסר של החיים, ההולך ממקור החיים, שמפעם ביחידים ממעין האומה, ובאומה מחי העולמים, מצות ד' ברה מאירת עינים.",
        "summary": "כל הטוב שבעולם אחוז בנטיות המוסריות, ודווקא במוסר הנובע ממקור הקודש."
    },
    {
        "id": 472,
        "article": "קדושת הזמנים מגלה את הטוב העליון. ממקור הודאת השבת נשאב הכל, מטוב להודות לד'. מתוך שהם מתגלים, בכל מועד ורגל, בתור חלקים מהטוב העליון, השמחה מוצאה בהם את מקומה, מה שבכללות חל העונג יותר. ישראל יודע כי טוב ד', יודע הוא מחמדה הגנוזה שבאוצר העליון שבבית גנזיו של הקב\"ה, והרגלים מגלים את ידיעה זו, מרוממים את כח הפועל של האדם, משוים אותו לקונו בשיפור ההויה. יראה כל זכורך, וכדרך שבא לראות כך בא לֵרָאות. והם שתי ידיעות, הטוב המוחלט, שהשמחה והעונג נובעים ממנו, וההטבה שהאדם הולך ומטיב את הכל. בשייכותו לההויה כולה, הוא מעלה אותה, הוא משפרה, במצות ד', במה שהוא מקיים דבר ד', ובמה שדעתו וחפצו קשור בחפץ ד' אל עליון, קונה שמים וארץ. גדול הוא אור החסד בעולם, גדולה היא השמחה במעונותיה, גדול הוא האור והעדן במקום שהוא חונה שם, ולעומת זה גדול תהום החושך, העצב והיגון. נוטל האדם אורות שמחה וגדולה, ומפזרם בתהומות ומחשכים, והם מאירים שם, ומשמחים המון בריות לאין תכלית. ומיד עולים הם ואורותיהם עמהם בעפיפה וטיסה צוהלת, ברינה ובזמרה ובעליצות, למקום האורה והעדנים, ושם שמחה על שמחה נוספת. ובחדרי לבו של אדם, בחוש המשורר שבו, נחלי עדן ושמחות קדושות מתגלות, ונדיבות הרוח הולכת ועולה, וגבורת הנשמה מאדרת, והכל נאדר, והכל נחבק באהבה, ציפרים משוררות, וילדים מתמלאים גיל, עגומי נפש מתפכחים, ושבורי לב הולכים ועצביהם מתחבשים, ויסוד החיים הולך ומפעם בעולם. לשד העדינות שבכל, תלוי הוא בשפעת עדנת חפצו הפנימי של האדם בטוב, בהקבעתו על נפשו וכל מהות חייו את חותם הטוב. רבו מאד פרטי הטוב, עצמו הצבעים, שכללותם ופרטיהם הולכים ומתבלטים במצות, בתורה, בהגיון תפילה ותודה, ביחודי מחשבה ויחודי שמות של קדושי עליון, המתעלים על כל, ומעלים את כל. אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו.",
        "summary": "העונג שיונקים ישראל מהשבת (מהטוב המוחלט), והשמחה שמשפיעים ביום-טוב (מחפץ ההטבה), ממלאים את העולם באור."
    },
    {
        "id": 473,
        "article": "כשהאדם מדמה את עצמו למלאכים בקדושה, צריך הוא לדמות את עצמו ברוח גם לגבורתם ועז חייהם, ואז הקדושה מתגברת, ויש לה גבורה חיובית. ויוכל לעלות מזה למדה זו של הכרת ערכו הרוחני, שהוא עולה למעלה מחוג חיי המלאכים. ולא יפחידנו לבבו כלל, שמא היא חולשה וגוזמא לחשוב כן, אלא ישטוף בו הגאון של קודש העליון, ויתעלה ויתנשא, ורוח ד' תעודדנו לעשות גדולות, בהתלבשות רוח הקודש.",
        "summary": "כשאדם מדמה עצמו למלאכים בקדושתם ובגבורתם, יוכל להכיר בערכו העולה עליהם, בלי חשש הגזמה."
    },
    {
        "id": 474,
        "article": "לעולם צריך אדם להתעשר בפרטים של העושר הרוחני. והפרטים, לפי מדת מילואם ושלמותם והתאמתם הם מתעלים, ומכניסים את האדם בטרקלין של הכללים, שהאחדות שרויה שם. והרי הוא חי חיי אמת, ועולה בהר ד'.",
        "summary": "עושר הפרטים, כשהוא מתעלה, מכניס את האדם לטרקלין הכללים."
    },
    {
        "id": 475,
        "article": "הנשמות הטובות, שכח החיים והטוב אצור בהן, והן תמיד מוכנות להרבות טוב בעולם, הן תמיד פועלות, תמיד הן ממשיכות טוב וחסד. רצון טוב איננו פועל ריקם. והן צריכות לפעמים התבדלות ופרישות מהנשמות הרעות, שהרע דבוק בעצמיות רצונן, אף על פי שאין כחן יפה להרע בפועל, כי סוף סוף מחשבה טובה הקב\"ה מצרפה למעשה, ולא מחשבה רעה, ומדה טובה מרובה ממדת פורעניות, מכל מקום הזרם של הרצון הטוב מתעכב על ידי המחשבות הרעות, שלב הרשעים חולי הנשמות האמללים מלא מהם. ומתוך ההתבדלות, אור הטוב מתגבר בשפע גדול בזה, עד שיוכלו הנשמות העליונות הטובות הללו, לרפא את המדוה של הנשמות הירודות, לתקן אותן ולהעלותן. נשמת ישראל בכללותה צריכה היא הבדלה מהעולם כולו במדה זו, כדי שישמר הטוב שבה, ואוצר החפץ של הקודש, המלא מאור חכמה, המלובש בחסד עליון, לא ישבת ממלאכתו. הננו הולכים לחסות בצל סוכה, בצילא דמהימנותא, בצל המיוחד והמבדיל אותנו מכל עם, בהתגברות האצילות המרוממת אותנו מכל עם, שהאירה בנו בדור המדבר, בארץ לא עבר בה איש, ובמקום חורבן העולם, שם העלינו את הישוב כולו, את כל השכלולים העתידים, בכח אור החפץ הפנימי של מורשת אבות שבתוכינו. רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם, ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים, להיות לו לעם נחלה כיום הזה.",
        "summary": "כשם שצריך להיבדל מהרשעים כדי להיטיב עמם, כך ישראל צריכים להיבדל מהאומות כדי להיטיב עמם, וזהו עניין הסוכה."
    },
    {
        "id": 476,
        "article": "היחש של כנסת ישראל ליחידיה הוא משונה מכל היחושים של כל קיבוץ לאומי ליחידיו. כל הקיבוצים הלאומיים נותנים הם ליחידיהם רק את הצד החיצוני של המהות, אבל עצם המהות, זה שואב כל אדם מנשמת הכל, מנשמת אלהים, שלא באמצעות הקיבוץ, מפני שאין להקיבוץ חטיבה אלהית שמגמה אלהית עצמית שרויה בתוכו. לא כן בישראל, הנשמה של היחידים נשאבת היא ממקור חי העולמים באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים. אם יעלה על הדעת להנתק מהאומה, צריך הוא לנתק את נשמתו ממקור חיותה. וגדולה היא משום כך ההזדקקות שכל יחיד מישראל נזקק להכלל, והוא מוסר תמיד את נפשו מבלי להיות נקרע מהאומה, מפני שהנשמה ותיקונה העצמי דורש כן ממנו. אמנם, צינורות ההזנה הנשמתית והגנת החיים שלה, הולכים בכנסת ישראל על ידי המצות. דבר ד', זהו הפלג הכללי המתגלם באורח החיים, הרשום בתכניתו. מראש צורים, מחיי האבות, שהתפשטו בבליטה בכונניותה של האומה, נתגלם הרוח הגדול, שאור ד' שרוי בו, במעשים גשמיים המתהלכים עם החיים. והאוצר החי נושא הוא בקרבו את כל לשד החיים של יצירתה של הנשמה, של התגברותה של נשמת הכלל, בסיועו של היחיד המגביר את כחו והתעלותו של נשמת הכלל על ידי הוספת האורה שהפרט מוסיף בה, על ידי אותו החותם שהוא מטביע בה משלו במצותיו הוא. והפעולה פעולה חיה היא, פעולה מחיה ומוסיפה און וחיל. והרזים הטמירים של העולם העליון, המלא נצח והוד, המלא נשמות עצומות, הממולא אור וחיים, גדולה וקדושה ותפארת, הולכים הם ונעשים עם המצות, הולכים הם ויוצרים את יצירתם, בחיים הפנימיים של היחיד ובחיי הכלל, ומפלשים להם נתיבות רוממות בחיי עולם, ביחושה של האומה, בעלת הכובד הרוחני הגדול, לכל העולם כולו. והקודש מתעלה, והצורה האנושית מתמלאה אורה, והעולמות שמחת עולם, מאור תורה ונר מצוה.",
        "summary": "רק בישראל נשמת היחיד יונקת את חייה מנשמת הכלל, הניזונה מן המצוות."
    },
    {
        "id": 477,
        "article": "השקפת העולם המיוחדת לישראל, היא שעושה את האומה לחטיבה אחת בעולם, והשקפה זו נעוצה היא בחידוש העולם על פי ההרצאה התורית, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. השקפה מיוחדת זו גורמת היא את המצות המעשיות כולן, ואת ההבדלה הלאומית המצויינת, ואת הזיקוק לארץ ישראל בתור ארץ מיוחדת לאומה, להרחיב בה את רוחה בלא מפריע, ובהקבלה של עזרה מכל התכונות המוטבעות באויר הארץ ואקלימה בכלל. את התריס בפני הטמיעה, מעמידה ההשקפה המיוחדת, והיא גומרת את פעולתה בהיותה מתגשמת בתורה ובמצות במעשה, שאז הנשמה הישראלית משתמרת מרקבון.",
        "summary": "השקפת העולם המיוחדת של ישראל הנעוצה בחידוש העולם, היא היוצרת את המצוות ואת הקניינים הלאומיים המיוחדים להם."
    },
    {
        "id": 478,
        "article": "מחובת המעשה, וביחוד מטהרת הגויה ממעשים רעים, וממאכלות ופעולות אסורות בכלל, אנו למדים עד כמה צריך כח המדמה טיפול. וכל אלה בסיסים הם לטהרת השכל, שהוא בונה את מעלותיו על הגויה הטהורה וכחות החיים שבה, שהם מתעלים בעילוי שירי בכח המדמה, ומתלבנים במעמד ברור ברוח ההכרה.",
        "summary": "טהרת המעשים, ובייחוד הנוגעים לגוף, מזקקים את הדמיון, ויוצרים בסיס לטהרת השכל."
    },
    {
        "id": 479,
        "article": "אין האמת מתגלה לאדם קטעים קטעים, אלא על ידי הופעה כללית בבת אחת. וכל טורח הלימוד של הקטעים, הוא בא להכשיר את האדם להופעה כללית זו.",
        "summary": "דרכה של האמת להתגלות בבת אחת, והלימוד האיטי הנו מכשיר בלבד."
    },
    {
        "id": 480,
        "article": "כשאדם משליט את השכל על נפשו, והנהגתו את עצמו אינה הולכת בדרך ההכרעה הטבעית הפשוטה, כי אם על פי השפיטה השכלית, הוא מטביע בחלק ידוע מן ההויה כולה את ההטבעה הזאת, שהצד היותר מאיר שבה יגלה את אורו ואת שליטתו, וממילא מתבסם העולם על ידי זה, לפי אותה המדה שהאדם ההוא תופס בו מקום. ואם הוא מתעלה כל כך, עד שההכרעה הטבעית שלו הולכת היא, מצד ריבוי תשוקת הנפש אל השכל והיושר, דוקא על פי השכל, אז מאיר הוא בעצמיות ההויה את האור הגנוז, עד שמתהפכים חלקים רבים שהם מצד עצמם עכורים ושפלים, לבהירים ונשאים.",
        "summary": "השלטת השכל על הנפש מאירה בעולם את הטוב שבו, והפיכת הנפש לשכלית באופן טבעי הופכת את העולם לטוב."
    },
    {
        "id": 481,
        "article": "כשהנשמה מאירה באור יותר גדול מהרגיל, בהארה שכלית כללית, אז העולם כולו, הרוחני והחומרי, מקבל צורה חדשה, שהיא יותר מאירה ושמחה. ומציאות פנימית זאת, היא המציאות היותר נשגבה מכל מציאות מוחשית חיצונית. ולהעלות את ההויה על ידי עילוי פנימיותה, היא כל מגמת גדולי הנשמה המטוהרים שבעולם, ובסוד זה חפצה של כנסת ישראל הוא טמיר וגנוז.",
        "summary": "הארת הנשמה באורה הכללי (מידת הצדיקים וישראל), מאירה את העולם בפנימיותו, שהיא הטבה חשובה יותר מטוב חיצוני."
    },
    {
        "id": 482,
        "article": "כשרוח הקודש מפעמת באדם, מתחיל הוא להרגיש את נשמת התורה, איך שהיא מתפשטת בכל ההלכות והאגדות כולן. ועל ידי הענינים הפרטיים שהוא עוסק בהם, הוא יונק טל של חיים מסוד הנשמה בכללה.",
        "summary": "כשרוח הקודש מפעמת באדם, הוא מרגיש איך נשמת התורה מתפשטת בכל חלקיה ופרטיה."
    },
    {
        "id": 483,
        "article": "התפילה באה לברר את הרצון. רוח הבהמה מעורב ברוח האדם, ומעלים על ידי שפיכת הנפש את רוח האדם שיעמד בטהרתו, בלא עירוב סיגי רוח הבהמה.",
        "summary": "התפילה באה לברר את רצון האדם מסיגי הבהמיות שבו."
    },
    {
        "id": 484,
        "article": "אנחנו משיגים את המציאות בתור הויה שהיא מתחלת ממקורה, הולכת בתחילה הליכת ירידה מלמעלה למטה, ממהות עליונה למהות ירודה, עד שבאה להירידה היותר שפלה, ואחר כך היא שבה לעלות, והולכת היא ועולה מירידתה השפלה בעומק תחתית עד העליה היותר עליונה, עד עלותה למקורה בסתר עליון. בצורה זו מובנת היא יפה המציאות בכל צורותיה. מובן הוא שיש כח עליון הרודה בה להעלותה, שכבר הוחל מאז, בהיותה במקורה לפני ירידתה, וההתפתחות המורגשת מלמטה למעלה הוא החזיון של צעדי התשובה של המצוי כולו.",
        "summary": "ראשית ההוויה מלמעלה למטה, ובתשובתה היא נדחפת על-ידי כוח עליון הרודה בה לשוב למקורה."
    },
    {
        "id": 485,
        "article": "הספקנות המדעית קרובה היא לכפור במציאות כולו, כי אין לה בסיס לאמת את המושגים. אמנם הודאות היא מנצחת אותה במלחמתה עמה, ובכל זאת היא מתנערת תמיד לחזור לספקנותה, שמכל זה נראה שיש לה יסוד במציאות, שמגלה את חילה על ידי ההתנודדות השכלית. אמנם, השקר בכללו הוא העדר מוחלט. עומק ההעדר אי אפשר לנו, בתור נמצאים מוגבלים בחוגם, להשיגו. כל העדר מתלבש אצלינו בצורה של איזה ישות, ומזה השגיון לוקח הרשע את חילו. וכאשר תגלה האמת המוחלטת, יתברר שאין לשקר שום מציאות, וקל וחומר שענפיו כולם שהם אינם במציאות. ועל הצד הרשעי שבההויה מנבאת הספקנות, ואינה יודעת מה היא מנבאת. היא מכרת את הצד של המציאות שהוא באמת העדר מוחלט, וזהו צדו הרע, שאינו כי אם צל מדמיון השקר, שהוא העדר מוחלט. וכשתתפתח יפה השטה הספקנית, תבא לתעודתה, להאיר את העולם באור שלילותה.",
        "summary": "הספקנות המדעית נכונה רק לגבי השקר שבעולם, ותפקידה להראות שאיננו קיים במציאות."
    },
    {
        "id": 486,
        "article": "כשנתגלתה חכמה העליונה באדם, אין פגם אפשר להמצא ברצונו, ולא במעמקי טבע בשרו. וכד אתחזיא חכמה דנא, אין ערלה כלל, ואדם הראשון נברא מהול. הרצון נפגם אחרי ההסתרה של חכמה הבהירה, שאז מתגלה שרצון וחכמה הם שני ענינים, מה שהוא גילוי של טעות, שבאמת ענין ומהות אחד הם. וכשם שהחכמה העליונה בהירה באמתתה, כן היא צלולה בטובה מצד בחינת רצון שבה.",
        "summary": "הרצון נפגם בגלל הסתר החכמה העליונה והפרדתם זה מזה, ולכן קודם החטא נולד האדם מהול."
    },
    {
        "id": 487,
        "article": "חסרון גדול הוא בתכונת האדם, שכשהוא מציץ במחשבות העליונות, מיד הרי הוא מאבד את סיגולו אל העולם המוחשי וכל יחושיו, ומעמד זה גורם לאדם להתרחק מההתעלות העליונה. אלא האדם צריך לקנות מדת גבורה בנפשו, ולחבב את העולם המוחשי וכל קניניו וכל חובותיו החברותיים, עם כל מה שהוא מציץ למעלה הרבה מכל השייך להם, והוא משתוקק לאור יותר בהיר ויותר עליון מכל המאיר בגלוי בעולם הזה. ואז יתרגל במצב כזה, שלא יהיה העולם וכל אשר בו דבר המעיק על נשמתו, וההעלמה של האור העליון מהופעת החכמה ותשוקת הטוב, לא תהיה כל כך גסה כמו שהיא במעמד הרגיל, שהעולם הוא כולו ניגוד אל האורה הנפשית, המבקשת לה את דרכה בחיים של חופש העליון.",
        "summary": "צריך להתאזר בגבורה ולחבב את העולם המוחשי, למרות התשוקה לעליונים, כדי שלא תעיק התשוקה על הנשמה."
    },
    {
        "id": 488,
        "article": "רוח הקודש משיג הכל בהשגה מוסרית. אבל המוסר המוחלט, שהוא נותן השקפת עולם המיסדת עולם, הבונה עולם ומנהגת עולם, עולם במלא מובנו, שהם עולמי כל עולמים, הוא תוכן מעולה מכל מדת מוסר שיכולה שום מחשבה לצייר. וההסתכלות העליונה במדת המוסר המוחלטה, שהיא יסוד צדקת עולמים כולם, היא מביאה להאפיל ברב זהרה את כל מדות המוסר הקטנות, עד אשר מי שלא הזדיין בזיין של מלחמת ד' יוכל לפול בידי שונאי נפשו, האורבים לו על דרך החיים, הצריכה למוסר עולמי מדוד.",
        "summary": "המוסר המוחלט, מאפיל בזוהרו על מדות המוסר הקטנות הנזקקות לעולם."
    },
    {
        "id": 489,
        "article": "הסתכלות החכמה מביאה לקדושה. החפץ הולך ונמשך אחרי ההכרה, וההכרה כשהיא מתעלה, כשהיא מבררת את עצמה מעומק יסודה, היא מוצאה עולם מלא שאיפת קודש, משתרע לאין תכלית מכל צדדיה, והיא בתוכו שרויה כמרכז של נקודה בתוך עיגול רחב לאין סוף.",
        "summary": "הסתכלות החכמה מביאה לקדושה, שכן שורש החכמה שרוי בתוכה כנקודה שבתוך העיגול."
    },
    {
        "id": 490,
        "article": "כשמחשבים בעניני האלהות, הכל מתעלה. כל המדות מתעלות, והמעשים מתעלים על ידי עילויין של המדות, והעולמות כולם מתעלים מרוב עונג הגנוז בזיו האלהות המתגלה על חיי המחשבה, ומשם, על ידי צינורות החיים, לכל היקום כולו. וזאת היא מדתן של צדיקים מקיימי העולם במחשבותיהם הקדושות, המשפיעות חיים לכל החיים כולם. והם מתעלים בעליוניות גדולה מכל העולם, ומעלים את העולם ואת כל באי עולם בעליית מחשבתם, המזלת לשד של חיי עולם על הכל. ומה שאין שום אדם משיג את כחם של גבורי כח אלה, אין יפעת זיום נגרעת מאומה, והם הנם נשמת החיים. וחיים הם במלא האהבה האלהית, הכוללת בקרבה בצורה כללית את כל פרטי היש, באין צורך של הקטנת דעה וירידה לתהומותיהם, כי ממרומיהם הם מופיעים אור על כל רם ועל כל שפל, וממדת קונם יש בהם.",
        "summary": "המחשבות העליונות של הצדיקים משפיעות חיים לכל היקום."
    },
    {
        "id": 491,
        "article": "הרעיון שכל ההויה כולה היא רק ענין האלהות, ואין עוד דבר לגמרי מבלעדי ד', הוא מענג את הלב מאד. והתענוג הרוחני שהרעיון הזה מסבב, הוא המופת על צד האמת המתבטא על ידו.",
        "summary": "העונג שנולד מהרעיון שאין עוד מבלעדי ה' בעולם, הוא ההוכחה על כך."
    },
    {
        "id": 492,
        "article": "כשמסתכלים בזיוה של החכמה האלהית המעטרת את החיים כולם, מרגישים אז את ההרחבה ואת החופש הגמור, ומה קשה הוא הצמצום הנדרש לבא בשביל כל עניני החיים, אפילו הרוחניים שבהם. אבל כמה כח וכמה אור וחיים מתגלה דוקא על ידי הצמצום הזה, כשהוא בא ביחד עם ההרחבה והאורה, והוא יורד בכח עליון, בזריקה, עד עמקי עמקים. אז מלא כל יעלה כל צמצום למרומי עד, ונגוהות רבים יוסיף במלא כל בעלייתו.",
        "summary": "העיסוק בענייני החיים, ואפילו הרוחניים, מצמצם את חופש המחשבה העליונה, אך דווקא בו מתגלים כוח ואור חיים."
    },
    {
        "id": 493,
        "article": "כל מה שהמחשבה האלהית מתגברת באדם, והיא חודרת יותר בתוך עצמיותו, היא מזככת את כל מדותיו ואת כל מעשיו בזיכוך עליון כזה, שאין כל הזיקוקים הבאים מאיזה הופעה מוסרית אחרת מתדמים לה. הצדיק אוהב ד' הוא באמת יסוד עולם. בעלייתו העולם כולו מתעלה, והוא מרגיש את עילוי העולם כולו מתוכו, מקרבו. מבשרו יחזה, ומנשמתו יבין.",
        "summary": "המחשבה האלוהית מזקקת את האדם יותר מכל מוסר הבא מבחוץ. הצדיק מעלה עמו את כל העולם."
    },
    {
        "id": 494,
        "article": "הזוהר שיש בכל פעולה וכל ענין בהיותו מואר באור האלהי, הוא מרומם, מקדש, מגביר, מעדן, ומרוה כל טוב. וכל מה שהופעת הקודש מתגברת, על ידי התגברות המחשבה במרומי הקודש, כל נצוצות הטוב מתגדלים, מכל המצות מופיעים זהרוריות עליוניות נפלאות, מרנינות לב ומשמחות נפש בזיו חיי נצח שלהם, ומכל מעשה עולמי, מכל תנועה וכל כוסף לב, מתגלה הוד נחמד, שכולו אומר כבוד. וכל מה שהוא מתעלה על ידי מחשבתם של צדיקים, הוא עולה ביקר שגיא. ואין קץ לאושר העולם כולו הבא על ידי הרחבת הלב של צדיקים עליונים, שחבת החיים שלהם היא חבת קודש, הנובעת מכליון נפש בגבורה ועז למקור חיי החיים כולם, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, הוד בית חיינו.",
        "summary": "התגברות המחשבות האלוהיות, ובפרט על-ידי מחשבת הצדיקים, משפיעה טובה לכל העולם."
    },
    {
        "id": 495,
        "article": "כל העולמים כולם בכללותם, מרוח ד' חיים הם, וכחם מלא חיים של צדק גמור ושל יושר מלא, והאדם בבחירתו הוא צריך להעמיד את תוכן חייו באופן שיתאים לחיי העולמים כולם. וזהו סוד הגבורה שביראת שמים, שכל העז של כל העולמים מסייע למי ששם דרכו נוכח ד'. וכל מה שיתגבר האדם ביותר בזיכוך הנפש, התביעה הזאת של ההשתוות לאור חי העולמים כולם היא מתגברת בקרבו ביותר, והיא מתפשטת על כל מעשיו, דרכיו, תנועותיו וקניניו, עד שאי אפשר הדבר שתבא דבר תקלה אפילו על ידי בהמתו.",
        "summary": "צריך להתאים את דרכי חייו לסדר האלוהי המוטבע בעולם, ועל-ידי כך יושפע ממנו."
    },
    {
        "id": 496,
        "article": "הדמיון הוא הצל של השכל, ולפעמים הוא למעלה מן השכל, לא מצד עצמו, כי אם מפני שהוא כעין חומר מקבל הארה מאור עליון. ויש לפי זה שתי סגולות מיוחדות בדמיון שדינן חלוק, סגולת צל השכל שבו, וסגולת קבלת ההארה שבו. מצד צל השכל הוא מקורי, שיש בעצמותו כח זה, אבל הוא מועט באיכותו, שסוף כל סוף איננו כי אם בבואה של השכל, ויש בו כל החולשות של השכל בודאי, ועוד נוספו לו חולשות חדשות, כפי התמעטות המציאות שיש בין ענין עצמות השכל למה שהוא צילו. אבל כח הקבלה שלו הוא ראוי לקבל הופעות נעלות מאד, ויש בו חסרון מה שאינו מקורי בזה, כי אם כעין כלי לקבל מה שנותנים בתוכו, אבל לעומת זה, מה שהוא מקבל הוא מקבל ממקור כל כך עליון ונשגב, עד שאינו צריך להתחשב כלל עם החולשות של השכל.",
        "summary": "יש דמיון שהוא צל של השכל, ויש דמיון המקבל הופעות הגבוהות מן השכל."
    },
    {
        "id": 497,
        "article": "ההתעלות של הדמיון באה כל זמן שהוא דבוק בקדושה, אבל הדמיון של חול אין לו כי אם כח הצל שבו לבד, והוא מקור הליצנות. לפי אותו הערך שהוא מתרחק ממקוריות השכל, וכפי מה שהוא מתגבר, כך המציאות מתחלשת אצלו, והנפש השקועה בו באה לידי יסורין בתחילתה, ולידי כליה בסופה. והרפואה לעולם, שנשתקע הרבה בדמיון מצד הצללי שלו, היא לא התחלשות הדמיון, וגם לא הגברת השכל לבדו, שסוף גם הוא מצומצם הוא, אלא התשובה אל המקור העליון, שהדמיון מוכשר לקבל ממנו את עז החיים השלמים שלו, ועם זה יעזור גם כן השכל, בסגולת צילו החרות במעמקי הדמיון, עזר שימושי.",
        "summary": "דמיון של חול אינו אלא צל בלבד, והשקיעה בו מביאה ייסורים וספקות, והרפואה לכך אינה בהחלשתו, אלא בעילויו."
    },
    {
        "id": 498,
        "article": "כיצד הוא מהלך עילוי העולם. האצילות העליונה כולה טוב. אחרי השתלשלאות רבות, בא מהות השכל, שתעודתו להיות מתפתח ומתעלה לאצילות עליונה, מוטבע באמת וטוב מוחלט. אחר שיטביע השכל בעצמו את הטבע האצילי, ישליך הרבה מסגולותיו המוגבלות, כהשלכת השליא מן הולד אחרי צאתו לאויר העולם. ההרגשות מתעלות לעומת השכל, כדוגמא של השכל לעומת האצילות העליונה ממנו. ההרגשה, כשהיא מתעלה לזיכוך שכלי, מאבדת היא כמה מסגולות הגסות שבטבעה. וכן עומד המזג והנטיות החמריות לעומת ההרגשות הנשאות מהן. ודבר זה לא באדם לבדו נהוג, אלא בעולם כולו. וההתעלות של הטבע היותר גס הולכת היא במסילתה על ידי חילופי הערכים, מטבע למזג, וממזג לרגש, מרגש לשכל, משכל לאצילות. והרצון הטמיר של קדושי הרוח, הוא נאחז בחפץ התעלות הכל להאצילות העליונה, שהיא בעצמה גם כן עולה היא מעלות אין קץ, שהעין היותר חמושה במשקפיים רוחניים מתעששת לראותם. אבל הזוהר הכללי של החשק היותר עליון, פועל הוא את פעולת דפקיו על כל פעולה וכל הגה, על כל תנועה וכל ניד חיים של החיים חיי אמת, והם שואבים את מהות חייהם מזיו העליון תמיד, ומעלים על ידי עליית תשוקתם את העולם כולו, ואת כל שיחו ושיגו, מדי עלותם.",
        "summary": "העולם משתלשל בהדרגה מאצילות לשכל, לרגש, ולטבע, ובדרך עילויו הוא מתעלה בהדרגה חזרה למקורו."
    },
    {
        "id": 499,
        "article": "ההויה ירדה בתחילה משמי מרומה עד עמקי עמקיה, ומתוך כך היא מוכנת לעלות מכל ירידותיה אל מקור שרשה. וכשם שעלייתה היא בהדרגה איטית, כך ירידתה היתה דרגאית, והאורות העליונים הראשיים נתקו מעט מעט מכללות אורם העליון בעליונים.",
        "summary": "עליית ההוויה הנה חזרה אל השורש שממנו ירדה, וכשם שעלייתה דרגאית, כך היתה גם ירידתה."
    },
    {
        "id": 500,
        "article": "יש תביעה פנימית בלבו של אדם, שכל גילויי חייו צריכים שיהיה להם אופי נצחי, באופן שלא ייראו כלל מפני כל תמורה, ומכל כליון ואיבוד, והוא צועד בזה למעלה מעצמות הזמן. אמנם אי אפשר שתתגשם תביעה זו כי אם בדרך הקודש העליון, של השקיעה המוחלטת בהאור האלהי, הנותן, בכח רזי עולם שלו, תפקיד עולמי לכל תנועה רוחנית וגשמית, ומורה דרך לכל דבר קטן שבקטנים איך להתעלות למרומי הגודל. אמנם יחד עם זה, אי אפשר לאדם לשכח שהוא קשור בעולם מוגבל, שבו יש הפרש בין גודל לקוטן, בין אור לחושך, בין חול לקודש, בין טמא לטהור. וצריך תמיד לשאוף לגדלות, לאור, לקדושה ולטהרה, ולהפך בכח אין גבולי, הגנוז באופיו הנצחי פנימה, את הקטנות והחשכות, החול והטמא, לגדלות ואורה, לקודש וטוהר. ומתוך ההשקפה שהכל יש בכחו להפך לטוב עליון, נעשה האדם מיושב בדעתו, מקובל על הבריות, שמח בעולמו, ומקודש בקדושה עליונה, ומתהלך בארצות החיים, בכל המובנים, לפני ד' תמיד.",
        "summary": "על-אף מוגבלות העולם והאדם, הוא יכול על-ידי תשוקת הנצחיות שבו להעלות את העולם ולקושרו לקדושה."
    },
    {
        "id": 501,
        "article": "ישנם כמה מדריגות של עילויים שיוכל האדם והעולם להתעלות. המדריגה האחת היא, שלא יעמד המצב על מעמד אחד, כי אם יזוז ממקומו לצד המעלה, וזו היא רק הצלה מירידה למטה, כי עמידה ממש אי אפשר. והשנית היא, שתמיד תהיה התנועה הבאה חזקה משלפניה, ובזה העליה היא הולכת הלוך ואור. והשלישית היא, שתהיה כל תנועה כפולה משלפניה, וכן הולך הדבר לבלי תכלית בכפל, עד שכל תנועה באה להיות כוללת כל מה שבעיקר ושבחידוש התנועות שלפניה, עד שכל רגע חדש של חיים הוא שוה ונעלה באיכותו על כל החיים הקודמים, ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.",
        "summary": "באדם ובעולם ישנה התעלות מתמדת, וישנה התעלות מתגברת, וגדולה מהם – התעלות מצטברת המכפילה את עצמה."
    },
    {
        "id": 502,
        "article": "החטא גורם, שהאדם מתירא מפני מחשבתו, ועל כן איננו מרבה לעיין במושכלות העליונות. וכל מה שהאדם מתרחק מן החטא, כך מתמעטת פחדתו מן המחשבה, ויוכל לעלות במרחבי אין קץ, ובדברים העומדים ברומו של עולם, בציוריו.",
        "summary": "החטא גורם לפחד ממחשבות עליונות, והריחוק ממנו מרומם את הנשמה."
    },
    {
        "id": 503,
        "article": "הדעה בעצמה, לדעת את ד', או גם לדעת את האחדות האלהית, אינה עדיין גמר מלאכת הדעה, כי אם כשתתן את פריה להעמיד את החיים על פי הדעה, ואז הולכים הם ומתעלים, מתגברים ומתקדשים. אמנם, סגולה נפלאה יש בדעת אלהים האמיתית, שהיא נותנת את פריה, והיא משפיעה לטובה על החיים, אבל לא בלא עבודה, כי אם על ידי לימוד תדירי שאינו פוסק, מהיחידים לפי ערכם, ומהכלל כולו לפי ערכו, וכל מכשיריו מדור לדור. דור לדור ישבח מעשיך, וחסידיך יברכוכה.",
        "summary": "גמר המלאכה של ידיעת ה' הוא כשהיא מעמידה את כל החיים על פיה, אחרי עמל של לימוד."
    },
    {
        "id": 504,
        "article": "הטוענים בעד הטבע וחפשיות האדם, שוכחים שהרוחניות שבאדם ובעולם יש גם לה טבע, והיא מבקשת גם כן את חופשה. וחופש הרוחניות וטבעיותה, הוא הבסיס של המוסר והתורה.",
        "summary": "הטוענים בעד הטבעיות והחופש צריכים לזכור, שגם לרוחניות יש טבע וחופש."
    },
    {
        "id": 505,
        "article": "יש קדושה בונה, ויש קדושה מחרבת. הקדושה הבונה טובה גלוי, והמחרבת טובה גנוז, מפני שהיא מחרבת כדי לבנות מה שהוא יותר נעלה ממה שכבר בנוי. המשיג את סוד הקדושה המחרבת יכול הוא לתקן כמה נשמות, ולפי גודל השגתו כך גדול הוא כח תיקונו. מהקדושה המחרבת יוצאים הלוחמים הגדולים, המביאים את הברכה לעולם, מעלת משה בעל היד החזקה ששבר את הלוחות.",
        "summary": "יש קדושה בונה, וקדושה מחרבת כדי לבנות בניין יותר נעלה."
    },
    {
        "id": 506,
        "article": "כשמתפללים, מתעלה הרצון, והרצון הוא התמצית היסודי של החיים, על כן מתעלים החיים כולם, וכל ההויה, על ידי עליית הרצון, עד שהכל מתעדן והכל מתמתק. והמיתוק מגיע עד עמקי תחתית, ואפילו חייבי גיהינם נחים הם, מפני שהופעת החסד והטוב של התפילה ממתקת היא את כל הרע כולו, עם כל שרשיו וענפיו.",
        "summary": "התפילה מעלה את הרצון, וכל ההוויה מתעלה עמו, עד שאפילו חייבי גיהנם נחים בהתפשטות החסד שהתפילה משפיעה."
    },
    {
        "id": 507,
        "article": "הצער הרוחני הוא בא מהעדר ההתאמה של ההרגשות עם השכל. והנשמה דואגת תמיד להשלים עצמה בהארה גדולה, עד שדרכי ההרגשה, ונטיות הטבע הרוחני והגופני שלה, יתאימו לההארה העליונה השכלית, ולמה שלמעלה מזה, דהיינו הופעות הקודש של חזיוני קודש, שהם באים ממעלה העליונה שעל גבי השכל האנושי אחרי שמשתלם ומזדכך.",
        "summary": "הצער הרוחני בא מחוסר התאמה של הרגש ונטיות הטבע, עם השכל ומה שמעליו, והנשמה דואגת להתאים ביניהם."
    },
    {
        "id": 508,
        "article": "לולא ההשתוות שיש בהויה, לא היתה שום חכמה יכולה להתפתח. וכיון שהיצירה הרוחנית היא נכבדה כל כך, והחכמה היא כל כך מחיה את הכל, מוכרח הוא שסדר המציאות כולו יהיה בו השתוות של ערכים, עד שהחלק האחד מורה על חבירו, והפרט על הכלל, הגשמי על הרוחני, והדמיון על השכל. ומסקירה זו יוצאים מעיינות מלאים דעת עליון, המאחדים נפרדים ומקרבים רחוקים. אמנם גדלה של ההשתוות יוצא אל הפועל על ידי הכרת ההבדלה שבין כל ערך וערך, והחטיבה המבדלת היא מבררת את העומק של השיווי.",
        "summary": "ההוויה ערוכה בסדר של השתוות בין עולמות עליונים ותחתונים, אך רק על-ידי הבחנה ביניהם יכולים להכיר בכך."
    },
    {
        "id": 509,
        "article": "הטבע הגופני הוא כולו תמצית של הטבע המעשי, שהוא תמצית מהטבע הרוחני שלמעלה ממנו. ההופעה הרוחנית התדירה, תולדתה של ההסתכלות הצלולה, היא מעלה את הטבע הגופני למקורו, והרי הוא מתעדן ומתקדש, ותולדותיו בחיים הפרטיים והכלליים נראים להאיר את מחשכי העולם כולם. עצם הטבע הגופני עולה בעת ההסתכלות למעלה רוממה מכפי מה שהוא בעת הטמטום השכלי, ואחר כך כשחוזר למקומו אחר ההסתכלות, הוא חוזר כבר מבוסם ומלא טוב.",
        "summary": "הסתכלות בהופעות רוחניות, מעדנת ומקדשת את הטבע הגופני והמעשי."
    },
    {
        "id": 510,
        "article": "ההשגות הגבוהות שהן מדברות מהענינים המופשטים והנשגבים מאד, בזמן שהאדם רחוק מהם מצד חסרון המוסר שבו, שאין הרצון שלו עומד על מעמד כזה שיוכל לחפוץ באמת בהטוב הנשגב הזה, מתראות ההשגות עצמן בצורה מטושטשת. וזהו התוכן שכל לימוד קדוש צריך תשובה תחילה. והצד האצילי שהוא מתלוה בכל פעולה, וקל וחומר בכל לימוד, הוא מתגלה רק לפי הערך של טהרת הרצון וגבורתו. ועל פי זה יש מבא לצורך מוסרי וטהרה נפשית גם בלימודים היותר מעשיים, ולכל מעשה בעולם, כיון שכולם חיים הם בתחיית האצילות הרוחנית שבהם.",
        "summary": "חסרון במוסר פוגם בהשגה ומטשטש את המושגים המופשטים, ולכן צריך להקדים תשובה לתורה."
    },
    {
        "id": 511,
        "article": "הקליפה הטובה, קליפה שבקדושה, הנמשלת לקליפת הקנמון, שיש בה טעם מתוק וטוב, מתגלה היא בכל ארחות ההשכלה הפשטית. המבאר באורח הפשט את התורה והאמונה, טעמי המצות, וכל השפעת הקודש, אף על פי שהביאור הוא בדרך של קטנות ואין להענינים אותו הגודל והשיגוב שיש להם במעמקי הרזים, מכל מקום הוא ענין נכבד מאד, הראוי להקבע בתור חטיבה לימודית, ולהתעסק בהשוייתו עם גוף הפירוש היותר עמוק, ורזי עולם היותר פנימיים. ההרצאה הפשטית מבארת את הכל על פי יסוד הדמיון האנושי, שכלו ומוסריותו, געגועי לבבו ורשמי הרגליו, בין בתור יחיד בין בתור ציבור, והרבה ענינים מאד מגופי תורה מתפרשים על ידי זה. והאדם צריך להסתגל להצד הגלוי בכל עומקו, ביפיו וטובו, ולחבר עמו את ההסתכלות היותר חודרת ופנימית, שיח קודש של רזי עליון.",
        "summary": "לימוד פשטי התורה והאמונה הוא עניין נכבד, אף-על-פי שהוא בדרך קטנות לעומת חכמת הרזים, וצריך לשאוף לאחדם."
    },
    {
        "id": 512,
        "article": "הצדיק צריך להכיר את עצמו. ואם יודע הוא שגאותו נובעת היא ממקור הקדושה, מפני שהוא מתגאה במלכותו של מלך כל עולמים ומתפאר בתפארתו, אסור לו לבטל גאות קודש זו בהשפעה של שפלות דקטנות, כי אם יצחצח אותה הגאוה מכל סיג על ידי הופעת אור של גדולה, וממילא תתאחד עם הענוה הגמורה.",
        "summary": "הצדיק צריך להכיר את עצמו, ולא לבטל גאווה הבאה ממקור הקודש, אלא לצחצחה."
    },
    {
        "id": 513,
        "article": "ההסתפקות מה שאדם מסתפק בהשגותיו באלהות בדמיונות הכוזבים שהם שרויים בלבו של אדם מימי חסרון הידיעה, היא מפני הלהיטה אחרי התאוות הבהמיות.",
        "summary": "ההסתפקות בדמיונות השקר בענייני האלוהות נובעת מן התאוות."
    },
    {
        "id": 514,
        "article": "דקדוקי הדינים הולכים ומתפצלים מהשרשים, והשרשים מוכרחים הם משרשי שרשיהם. וכל מילוי וקיום דקדוקי מעשי, מרחיב ומאיר הופעת אור מהשרש העליון, שעל פי הקשר ההגיוני המיוחד לחטיבה זו הדיוקים הללו מקושרים בשורש המאיר. וכל העברה וקלקול, משחית וסותם את צינורי אור הללו, הכל לפי ערך איכות וכמות של הקלקול. והסתימה הטבעית הזאת עושה היא את פעולתה בין בשוגג בין במזיד, בין במתכוין בין שלא במתכוין, אלא שמדריגות מתחלקות.",
        "summary": "דקדוקי הדינים מתפצלים משרשיהם העליונים, וקלקול בהם סותם את צינורות השפע אליהם."
    },
    {
        "id": 515,
        "article": "כשמדת הטוב העליונה מתגברת בתוך הלב, שאז האדם הוא מלא חסד וסליחה, אין לעכב את המהלך הקדוש הזה בשום רעיון אחר, המצמצם את הטוב ואת החסד, כי מרגעי אורה אלו רוח הקודש מתפשטת בעולם, ומהטוב המוחלט המוזרח בנשמה אחת במדה גדולה, הנשמות כולן, הקטנות עם הגדולות, הרחוקות והקרובות, מתמתקות.",
        "summary": "כשהחסד, הטוב והסליחה מתגברים באדם, אל יעכבם, שכן הם ממשיכים רוח הקודש בכל העולם."
    },
    {
        "id": 516,
        "article": "מדת הטוב והחסד, כשמתגברת בלבו של צדיק יסוד עולם, היא מגיעה באורה עד עומק העתיד היותר רחוק, עד עולם התיקון היותר עליון, שכל מר יומתק, וכל רע יהפך לטוב, וכל חושך לאור. והוא מתעלה על כל המעשים, ועל כל סדרי העולם שבהוה, שמדת הדין מעכבת ועוצרת את הטוב שלא יתפשט בכל מילואו, אבל הצדיק הטוב הוא לעולם מתגבר על כל, ודבק הוא במדת טובו, שהיא מדת הטוב העליון, המתגלה לו תמיד מהאור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא, שמעמקי טובו הוא מה שלא יבצר מהם להשפיע את טובם בהתרחבות גדולה, כפי חשק הטוב בפנימיותו, להיות טוב ומטיב לרעים ולטובים.",
        "summary": "כשהצדיק מתגבר על מידת הדין ואוחז במידת החסד, מגיע הוא לעומק העתיד, בו כל רע יומתק."
    },
    {
        "id": 517,
        "article": "ממקור החסד צריכה אהבת הבריות להתפרץ, לא בתור חק מצוה, כי אז תאבד חלקה היותר ברור, מזהרה, כי אם בתור תנועה נפשית פנימית עזה. והיא צריכה לעמוד בנסיונות קשים מאד, לנצח סתירות רבות, המפוזרים כצורי מכשול במאמרים בודדים, בשטחיותן של כמה הלכות, ובהמון השקפות הבאות מהצמצום שבחלק הגלוי של התורה והמוסר הלאומי. אבל ברור הוא שאך מתרחקת היא האהבה ממקורה האלהי, יקמל פרחה, והמקור האלהי מופיע הוא את אורו על ידי צינורות התורה והמעשה, ועל ידי הצמצום הלאומי המיוחד. ובזה באה עבודת רוח גדולה, איך לקיים את כל הצינורות במעמדם, ועם זה לשאוב את מימי החסד בטהרתם והרחבתם המקורית. כמה פעמים מוכרחים לרדת למעמקי מחשכים, כדי לחפור דוקא משם את האורה היותר חפשית, היותר גדולה ועליונה.",
        "summary": "אהבת הבריות צריכה להתפרץ ממקורה האלוהי בתור תנועה נפשית, ולא בתור מצווה, ולהתגבר על השקפות תורניות מצומצמות."
    },
    {
        "id": 518,
        "article": "צריך לצפות תמיד לישועת הכלל היותר גדולה, שהיא עליית העולמות, והנשמות כולן התלויות בהם, מעמקי הרע והתוהו, על ידי עליית האדם מתהומותיו אל מרומיו, עד שיבא להיות דומה לקונו, שיהיה בורא עולמות במאמרו ורצונו. ומה שגם עכשיו נאמר בצדיקים ותגזר אומר ויקם לך, זהו רק התנוצצות קטנה מאור העתיד, שיתפשט בכל מילויי הנשמות כולן. ואי אפשר לשער גודל השמחה, הפאר והעושר, שיש בזה, שכל הצדיקים כוספין ומתאוין לאור גדול זה, ושמחים בו תמיד, כי כל מעשה ד' לעולם הוא קיים, ועדי עד למעלה מכל גבול וכל זמן הוא ניצב ועומד. וישמחו בך יודעי שמך, כי לא עזבת דורשך ד'. ואף על פי שאין כח בשום נשמה בזמן הזה להכיל בתוכה את האור הגדול הזה, מכל מקום על ידי החשק הגדול, וההשערה העליונה בגיאות ד', בסוד נודע בשערים בעלה, ממשיכין הצדיקים על עצמם ועל העולם כולו הרבה קוים, כדמות שערות, מלאות שפע אור וחיים, מהאור הגדול הזה של זקנת העולמות כולם, שימלאו באורם וזיום, בדעתם וחפץ טובם, באור פני מלך חיים. אשרי כל חוכי לו.",
        "summary": "צריך לצפות לתיקון גמור, עד שידמה האדם לקונו להיות בורא עולמות, והצדיקים משערים בחשק דבקותם קווים מגדולה זו."
    },
    {
        "id": 519,
        "article": "את יראת השמים, את מכון האמונה האלהית העליונה, צריכים לצרף מכל הסיגים שלה, מכל הסיגים המוסריים והמדעיים, שהאדם וכל השכלה מוגבלת שבמציאות מערבת בה. והצירוף היותר גדול הוא זה מה שמתגלה לעין שאין שם שום סיג, שהכל הוא חיים וטוב, והערכים רק הם צריכים שיהיו משוערים כראוי, הצד השימושי צריך שיהיה במדתו הנכונה בכל דבר, בין שהוא גשמי בין שהוא רוחני, והצד המדעי צריך שיתאמץ לדעת איך מערכים את הכל, ואז אין שטן ואין פגע רע.",
        "summary": "צריך לצרף את יראת השמים מסיגיה על-ידי ההכרה שאין בה סיגים, כשכל חלק ממנה נמצא במקומו."
    },
    {
        "id": 520,
        "article": "גדולי הדעה מלאים הם יסורים על שאין ההמון נותן להם את האפשריות להביע את מחשבותיהם הגדולות. והיסורים הללו, והאימה הזאת מפני ההמון, איננה באה מתוך מה שהם יראים שמא יזיק להם ההמון, בגופם או בממונם, בכבודם או בכל אשר להם. אין ראוי אדם להכנס בגדוד של טהורי המחשבה, שהם הם גדולי הדעה באמת, אם לא נצח כבר את היראות השפלות הללו כולן. אבל יראים הם מפני ההמון מאהבתם אותו, ומהאחריות המוסריות הגדולה שבנפשם של מאורי עולם הללו, יראים הם שלא יזיקו את ההמון הכללי, שלא יפסידו את מוסרו ושלא יהרסו את קיבוצו, בזה שיתנו לו טוב גדול כזה שאינם יכולים לקבל אותו ולא ליהנות מאורו, כהבעת מחשבותיהם הגדולות של הגדולים הללו בטהרתם, שההמון מוכן הוא תמיד לקלקל את מגמתם ולטשטש את צורתם, ולהבינם באופן כל כך מסורס, עד ששפע האור הזה הוא עלול רק לשבר את כליהם הקטנים, ולאבד את מדת הטוב המוגבל שלהם, שהם מחזיקים בו לפי מדתם. אבל מעבר מזה, החשק להשפיע ולהיטיב אינו נותן מנוחה, האורה המלאה שבנשמה דוחקת את בעליה ואומרת לו השפיע, והאדם שגורל קודש זה הוא גורלו, נתון הוא תמיד ביסורי הצדיקים, שהם, עם כל מרירותם, ממרקים את גופו ומצחצחים את נשמתו יותר מכל יסורי גוף ונפש המוניים שבעולם.",
        "summary": "גדןלי הדעה מתייסרים, מפני שמוכרחים להשפיע מחשבותיהם, אך יראים שמא תַזֶקנה להמון מפני כליו הקטנים."
    },
    {
        "id": 521,
        "article": "כנסת ישראל מנצחת את העולם בכחה הרוחני, שיסודו העליה המוסרית המוחלטת, העולה על הנטיות שברוח האדם, גם על הטובות והיותר יפות שבהן. מגלה היא את כחה בידיעת הנהגת העולם למעלה מדרך הטבע, מסברת היא בניסים ונפלאות את מהותה העצמי, והאמת הזאת היא בעצמה מגבירה את העז הרוחני בקרבה ובעולם. אי אפשר לאדם היחידי והקיבוצי שיתעלה על טבעו, בזמן שהוא תמיד חושב שכל המוטבע בטבע אין עליו כח עליון להחליפו בעילוי. על כן אין מנוס משפלות המוסר שבעומק הרוח לא לעובדי עבודה זרה ולא לכופרים מוחלטים. והמחשבה שהיא מעצמת את הרוח, להעלותו מכל המגרעות שבטבע הבהמי הפראי של האדם, היא רק המחשבה האמונית, המבררת את פעולותיה על ידי שלטון שם ד' בעולם בהתגלות רצונית אידיאלית, שזהו גילוי שם ההויה שבתורת ישראל.",
        "summary": "כוחם של ישראל הוא בגילוי אמונה ניסית, המעלה את הטבע מבהמיותו."
    },
    {
        "id": 522,
        "article": "המינות שתתפשט על העולם כולו לפני האורה הגדולה העליונה שתופיע עליה, היא כדמות ההעדר הקודם להויה בכל היש כולו. על כן, גם הצורה הרוחנית העתיקה של האמונה צריכה להתרקב ולהסרח, חכמת סופרים תסרח, ואחר הסרחון הזה מתחלת צורה חדשה, כד מסרח גביל, ויוצא אפרוח עליון, ציפור טהורה, המוצאה בית מכבר בקן ציפור העליון, דיתיב תמן קוב\"ה וחד מסכנא.",
        "summary": "הכפירה היא סרחון שלפני ריקום בריה חדשה (כביצה המסריחה לפני ריקום האפרוח)."
    },
    {
        "id": 523,
        "article": "אי אפשר לשום תקומה כללית שתתקיים, אם לא כשהיא שמה את פניה להתחבר עם כל הטוב שבעולם. וכמו יחיד בחייו הפרטיים, שרק אז הוא חכם כשהוא לומד מכל אדם, כן, ויותר מכן, צריך ציבור לעשות.",
        "summary": "כשם שהיחיד צריך ללמוד מכל אדם, כן הציבור צריך להתחבר לכל הטוב שבעולם."
    },
    {
        "id": 524,
        "article": "ההשתקעות העמוקה בדעת אלהים, מתוך דעה שלמה המתלבשת בהרגש נאה ולבוש מזהיר של דמיון מבוסם, אין לשער את יפיה ותענוגיה. כל חוזי חזיונות, וכל משוררי אהבה בתענוגים, ילאו לצייר גם חלק קטן משביעת הנשמה ונחלי עדניה, במעמדה הנשא, כשהיא עומדת כולה בעולמה האלהי. ולבד התענוג הנשגב באין חקר, הצורה הרוחנית שהנשמה לובשת על ידי מעמדה הנעלה הזה, היא מלאה הוד מלכות, וכל הדרת המדות הטובות, עד שהיא מתבסמת בבסמי עדן של המוסר היותר זך ונאור, בתכונה כל כך שלמה ומאירה, שאין ערוך לה בכל הטבעה מוסרית שבעולם שיכולה לבא על ידי איזה לימוד והכרה אחרת. ביסומה של הנשמה בעידונה העליון חודר הוא כל כך בכל כחותיה ושרשי הוייתה, עד שהיא מבסמת בחילה גם את כל הסובב אותה, וכל הנוגע בה בסיבוב ונגיעה הוייתית ומציאותית. וכשנשמה מאירה ומתעדנת על ד', וענג הכרת האלהות ומשושה מצויה בתבל, כל הנשמות כולן, וגם כל נפש חיה, וכל שיח וצמח, גם כל כח חיים צפון בכל יסוד ודומם, שואב עדנה והתעלות. וההשקפה הבהירה הזאת, שתכליתה קנויה היא על ידי רוח הקודש המוכשר להופיע בישראל, ועל ידו בעולם כולו, היא גם עכשיו המקור הראשי של כל התענוגים כולם.",
        "summary": "ההשתקעות בדעת ה', בדעת, ברגש ובדמיון, מבסמת את הנשמה ואת ההוויה בשיעור גבוה לאין-ערוך מכל הארה מוסרית טבעית."
    },
    {
        "id": 525,
        "article": "ישנן המון מחשבות שבטבען אינן יכולות להיות עומדות זו בצד זו. סותרות הן זו את זו לא דוקא בצדם ההגיוני, כי אם בההפעלות שהן פועלות על הרצון ועל הרגשות, ורק בדרך גבורה רוחנית מצויינת יוכל אדם לבא למדה זו, ששום הפך לא יעצור בעדו מלתן ללבו את המנוחה וההתאמה הראויה, ולא יירא משום הסתערות של רעיונות שונים, שהם עושים תסיסה בהפגשם יחד.",
        "summary": "יש מחשבות שתוצאותיהן סותרות זו את זו בהשפעותיהן על הרגש והרצון, ובגבורה רוחנית מתעלים לאחדותן העצמית."
    },
    {
        "id": 526,
        "article": "האמונות המוכרחות של הרמב\"ם, הם הדרכים שעל ידם מעמידים את הסגנון, והם טבועים בטבע האדם, עד שאי אפשר כלל שיעקור האדם את ציורי האמונות הללו מלבבו ולא יעקור על ידם את האמיתיות העליונות שהם יסוד האמת לאמתו. ואחרי כל זה, מדי דור ודור מתחדשים שינויים רבים בהיחש של האמונות המוכרחות הללו, אבל האמת הפנימית לעולם עומדת.",
        "summary": "גם האמונות המוכרחות, המתחלפות במהלך הדורות, הנן טבועות בטבע האדם, ועקירתן פוגעת באמונות האמיתיות."
    },
    {
        "id": 527,
        "article": "מפני קטנות דעתו של אדם להקיף את הצד הכללי של הדעות השונות, ואת הרוחב המאחד שלהן, כל הדורות והקבוצות השונות חוזרים כל אחד על אופק מיוחד של ההשקפות האיתנות ברוחניותן, והכל מדמים שאין תקוה להבנות כי אם כשתכחד ההשקפה האחרת, שאינה מחוג של המשקיף, מן העולם. ואין מרחיב את הדעת, לומר שלא העולם כולו משתקף הוא בהשקפה אחת, כי אם חלק ממנו, אם כן הכל נצרך, והכל עושה בנין. והסתירות, לא מצד היש והחיוב שבההשקפות הן באות, אלא מצד השולל שלהן, מצד המכשול הגאותני של אני אמלוך ואין עוד, שנטלו להן כל השקפה בשעתה ובחוגה.",
        "summary": "קטנות דעת וגאווה גורמים לראות השקפות שונות כסותרות, ולא את הבניין שנעשה מאחדותן הפנימית."
    },
    {
        "id": 528,
        "article": "מי שמוכשר ליראת שמים אמיתית, לחסידות וקדושה, צריך לדעת, שאי אפשר כלל להיות ככל אדם, אלא הוא מוכרח להתאמץ להחזיק במדתו המיוחדת.",
        "summary": "מי שמוכשר ליראה וקדושה אמיתית, צריך להחזיק במידתו, ואסור לו להיות ככל האדם."
    },
    {
        "id": 529,
        "article": "הצדיק הקדוש האמיתי הוא מאחד בתוכו את כל ההפכים, וכל הטוב המפוזר בעולם, שבמצב הקטנות כל אחד סותר את חבירו, כשהם באים בפגישה במעמד אחד, בכלי אחד, הוא מאחדם בכחו הגדול, המקיף והרחב, כי הוא מתעלה תמיד במחשבתו ורצונו לעולם העליון הרוחני, שבו אין מצרים, והכל יכול להכנס שם, וממילא יוכל כל הטוב להתקבץ ביחד. והוא פועל בכחו העליון, שהטוב המפוזר בכל היחידים בישראל, ובכל העולם, ובעולמים כולם, יתאספו יחד. ובמדה זו יש מדריגות לאין חקר, והצדיק היותר עליון הוא מקיף את הרוחב היותר כולל, ואין בו שום צמצום של דין, כי אם כולו מלא חסד ורחמים רבים, וחפץ הוא באמת בטובת הכל, אוהב לזכות את הבריות כולן, ושונא להרשיען ולחייבן. אמנם העולם לא יוכל להכיר את מדת הצדק הזה, ומוכרח כל צדיק עליון להלביש את צדקתו העליונה בלבושים רבים, שאחרי שהם מקטינים את האור יכולים הבריות ליהנות ממנו.",
        "summary": "הצדיק העליון מאחד את כל ההפכים וכולו רק חסד, אך כדי שיוכל העולם ליהנות מצדקתו, צריך הוא להלבישה בלבושי קטנות."
    },
    {
        "id": 530,
        "article": "הצדיק האמיתי, כל תאותו היא הדבקות האלהית האמיתית, המתעלה מכל רעיון ומחשבה, ומרוממת מכל שאיפה מוגבלת וקצובה. כשהוא מענה את נשמתו על ידי המניעה שמונע ממנה את תשוקתה הכבירה הזאת, על ידי מה שהוא מוטרד ועסוק בענינים מוגבלים, שהם לגביה מילין דהדיוטא, העינוי הזה הוא מורגש בעולמות רבים מאד, והמון נשמות אין מספר מצטערות בצערו הפנימי. ואחר כך, כאשר שערי אורה מתפתחים, והוא שב בתשובה מאהבה, ואור שמחת רוח הקודש מתנוצצת וזורחת עליו, אז בקול מצהלות של רעש גדול, של חדות עולמים, מתנשאות נשמות רבות ממעמקיהן, ועולמות רבים, עם שמים וארץ שבהם, מתמלאים עז וחדוה. ברבות צדיקים ישמח העם.",
        "summary": "תאוות הצדיק היא הדבקות בה', וצערו הוא כשהוא טרוד בדברים אחרים."
    },
    {
        "id": 531,
        "article": "כשצדיקים מתגברים בקדושתם העצמית, שאור החסד מאיר בהם בהזרחה גדולה, יכולים הם לקרא לתשובה גם את הרשעים היותר מוחלטים, גם את השקועים בכל הזוהמות והקליפות, גם את הכופרים ועזי הפנים היותר נוראים, כי הכל כוסף לאור העליון בהגלותו.",
        "summary": "ככל שהצדיק מתגבר בקדושתו, גדלה יכולתו לקרוא לתשובה גם את הרשעים היותר גמורים."
    },
    {
        "id": 532,
        "article": "פשטיות ההבנה בהגדולה האלהית, היא מזהרת ומאירה בצחצחות את הנשמה של הצדיק, המתאוה תמיד לאור העליון, שיאיר עליו ועל כל העולם כולו. ובכל עת שהזוהר העליון מזריח עליו את אורו, כשם שהוא מתמלא שפעת אושר, כן כל המדריגות כולם, מראשית מקור האושר עד עמקי נקודת רגשי נשמתו, מתמלאים עונג ואושר קדוש. וכל המדריגות שמתחתית לנקודת הרגשת נפשו, גם הן מתעלות, ובחשאי נכנס שם איזה חדוה פנימית וקורת רוח מלאה טוב, והכל מתברך ומתעדן. והרשעה והרע והכיעור והמהומה והחושך והמגערת שבהויה הולכת ומתמעטת, מצטמקת ומתכווצת, וחלקים רבים ממנה מתהפכים, על פי קרבת שרשם לאור הטוב, ליושר, למנוחה, לקודש ולברכה. ויאמר אדם אך פרי לצדיק, אך יש אלהים שופטים בארץ.",
        "summary": "הבנת הגדולה האלוהית מאירה את נשמת הצדיק, וממלאת את ההוויה בכל דרגותיה באושר ועונג."
    },
    {
        "id": 533,
        "article": "האמונה נותנת את המגמה של היש, והמדע את הדרכים איך מכירים ותופסים אותה. אם יתעצל האדם בהישרת הדרכים, תעלם ממנו המגמה, ואם יחדל להיות עורג אל המגמה, יאבדו כל הדרכים את ערכם, וסופם להתעות. הצד המדעי שבאמונה הוא תמיד בערך של דרך למגמה, והצד האמוני שבמדע הוא הערך המגמתי של הדרך.",
        "summary": "האמונה היא המגמה והמדע הוא הדרך, ויש צורך בשניהם."
    },
    {
        "id": 534,
        "article": "כשבא העולם לידי טעות במה שחושב שכבר עלתה בידו המגמה של האמונה, מיד הוא מתחיל לסור ממנה, שהרי רחוקה מאד היא ממנו המגמה האמונית, ובחביון עליון שלה שם טובה ואשרה, אמיתה וחסנה, גנוזים. ועל ידי רישול זה מהתוכן המגמתי, מתחילים דרכי המדע להתעות, וחכמת סופרים תסרח, והאדם מרגיש שהוא יורד מנכסיו המאושרים הרוחניים. והזרם החי בקרבו ממרום המגמה העליונה, שמשם נחצבה נשמתו, דוחפו לשוב ולשוב, והוא הולך ומזדכך, הולך ושב, עד שחוזר למרום האמונה.",
        "summary": "המחשבה שהושגה כבר מגמת האמונה, גורמת לעיוות דרכיה, אך שורש הנשמה הקשור למגמת האמונה דוחף לשוב אליה."
    },
    {
        "id": 535,
        "article": "ישנה צורה מיוחדת שהדמיון מתלבש בה כשהשכל פועל עליו. ואותה הצורה היא קדושה, ומבסמת את העולם, ומטהרת את האדם מכל טומאותיו. וכל זמן שהצורה הזאת מתטשטשת, והדמיון מצטייר על פי חק שלו בעצמו, בלא השפעת השכל עליו, אז הוא המקור היותר נרפש לכל תקלה ולכל חטא ועון, בחיי היחיד וחיי הציבור. הצורה הזאת של הדמיון, עומדת היא בעצם טהרתה על פי ההשפעה הישרה של השכל, אצל אותם האנשים שבעצמם יש כח לחיות חיי הרוח באור השכל. אבל היא משתכללת ונבנית גם כן בצורה הגונה על ידי ארחות החיים וציור הרגשות, שהגדולים משיגים אותם מצד השפעת השכל, כשיעשו אצל הבינונים והקטנים על פי ההשפעה הכללית שיש להגדולים על הקטנים. והמעשים והציורים יובילו את כח החיים המתקשר בצורות הדמיוניות, אל המטרה הרצויה.",
        "summary": "הדמיון נוטה לתקלה וצריך להדרכת השכל – אצל הגדולים באופן ישיר, ואצל הבינוניים דרך הרגש והחיים."
    },
    {
        "id": 536,
        "article": "יש בעולם תוכן טוב ההולך ומתעלה, וזה התוכן מתגלה הוא ברצונו ובטבעו של האדם גם כן. בעבר היה הטבע והרצון האנושי יותר פראי ממה שהוא כעת, ולימים הבאים יהיה יותר נח וטוב מההוה. בעבר היתה מהות התורה והמוסר פונה ביותר לביטול כח הרצון הטבעי, מפני שהרע היה מרובה בו, ולעתיד הולך הדבר ומקבל צורה חדשה, עד שהדרישה של החופש הרצוני תובעת תביעות מוסריות שיניחו את הרחבתה המבוקשת, שאז תראה כמה טובה צפונה בה. אבל בתוך הרצון העכשוי כמה סיגים עדיין יש בו, ומתוך הזכות של הניצוצות הטובים של הרצון שהתעלה, חפצים גם אלה הסיגים לזכות בחופש, וחופשם יחריב את העולם ויזהם אותו. לזאת המלחמה עצומה היא, וכל מחנה מגינה בצדק, ולוחמת בצדק. החופשים לוחמים בעד ניצוצי הטוב של הרצון, שלא יסבלו עבדות לאין צורך, שהוא אך למחסור, והמשועבדים, מכירי העבר ויודעיו בהדר טובו, מגינים על השיעבוד, שלא יהרסו חלקי הרצון המזוהמים את הבנין האצילי של העולם. וגדולי הנפש צריכים לתווך את השלום בין הלוחמים, בהראותם לכל אחד מהם מה הוא הגבול השייך לו באמת.",
        "summary": "הרצון מתעלה ומזדכך מסיגיו, אך יש בו עדיין סיגים, וצריך לתווך בין לוחמי החופש הבלתי-מבורר, ובין מגיני השעבוד הקדום."
    },
    {
        "id": 537,
        "article": "אם מודים הם המאמינים בתורה באמת בעיקר הגדול של שלילת הגשמות, הגבול, השינויים, וכל התוארים של לשון בני אדם, מהאלהים, כבר הם מוכרחים לדרוך בדרך אמונה מושכלת. וכיון שנקודה אחת מההשכלה האמונית מוכרחת היא, כבר כל העולם כולו המושכל הוא מוכרח. והחכמה והאמונה מוכרחים ללכת צמדים, ובאין דעת אין אמונה, והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת, ורק אז תבוסס האמונה בהשפעתה המעשית, יראת ד' היא אוצרו.",
        "summary": "שלילת ההגשמה היא פתח ודאִי לאמונה, התלויה בחכמה."
    },
    {
        "id": 538,
        "article": "כדי לנצח את ההפקרות והכפירה המהרסת, צריכים לחנך תלמידי חכמים בריאים בגופם וגם בכל כחות נפשם, מחונכים בטוב טעם ובכשרון הכרה של נועם הרגשות, שבאים מתוך הטיפול בנשגב שביופי, של שירה ומליצה, וגם של הדר הטבע, והיופי המובלט בכל מלאכת מחשבת, דירה נאה אשה נאה וכלים נאים, המרחיבים דעתו של אדם.",
        "summary": "כדי לנצח את הכפירה צריכים תלמידי חכמים בעלי גוף ונפש בריאים, הבאים מפיתוח היצירה והאסתטיקה."
    },
    {
        "id": 539,
        "article": "הרצון הטוב, הקבוע בלב הצדיק לעולם, שוכן עמוק מאד בתוכיות נשמתו, ומתוך נקודה מאירה זו הוא מלא גודל ועז בגאות ד', ומלא פחד ויראה מכל חטא. זה הרצון מחולל הוא נפלאות בעולם, הוא דוחף תמיד את ההויה כולה שתצא מחשכה לאור עולם.",
        "summary": "הרצון הטוב הקבוע בלב הצדיק מחולל נפלאות בעולם."
    },
    {
        "id": 540,
        "article": "כל מה שמסתכל האדם יותר במעלתו הרוחנית, ככה ימצא שאינו צריך לציוריו שום הגבלה. אדרבא, יצייר כח המצייר כל מה שיש בכחו, וגם אם כהנה וכהנה יצייר גודל ועז, עדיין לא יגיע לשיעור טיפה מן הים למה שיש לגדל ולרומם. וכמה אושר שימלא מהסתכלותו החפשית, כששחוק הדמיון הטוב ילוה אותה, עדיין לא יגיע לחלק אחד מרבבות אין קץ של העדן האמיתי השרוי בכל היש, שכולו הוא התגלות שעשוע עליון, ועדן צור כל עולמי עד.",
        "summary": "גם אם ישתעשע האדם בדמיונות קדושה, לא יגיע לחלק קטן מגדולת ה', ולכן אל יגביל את דמיונו."
    },
    {
        "id": 541,
        "article": "לפעמים יש חסרון באמונה צרופה, מפני שאינה יודעת איך לבסס את המחשבה העליונה על היסודות של כל המדריגות התחתונות שבנפש האדם, שהם נמצאים בטבע הבשר, ובנטיית הדמיון, ואפילו בתכונת ההזיה של האדם, שהכל צריך להתפרנס מהמחשבה, המקפת כל דבר לפי ערכו, והאמונה הצרופה דואגת רק בעד השכל, ונמצא שכל תכונות החיים שחוץ לשכל נשארים בלא השפעה של קדושה. ולא עוד, אלא שכיון שהשכל מושפע מן האמת העליונה, שהוא אור הקודש, והתכונות האחרות אינן מושפעות ממנה, נעשה על ידי זה הריסה ומלחמה פנימית בתוך הנפש, בין הנטיות השונות שאינן יכולות להתמזג זו בזו. ואין תקנה לשלומו של היחיד ושל הציבור, כי אם באמונה חיה, הכוללת הכל, שצירופה יהיה רק בתכונת ההשכלה העליונה שלה, אבל הדמיון וההתפעלות, הרגש והטעם הגופני, העריגה והכמהון של הבשר, ההזיה וההתלהבות הדמיונית, גם הם לא יחסרו, אלא שהכל יהיה מונהג תחת השלטון של הדעה המזוקקת העליונה, שיש בה האור השכלי הצלול, ועוד מה שיותר מזוכך ממנו, על פי סוד ד' ליראיו.",
        "summary": "האמונה צריכה להקיף גם את כוחות הדמיון וההזיה וכל כוחות הנפש, ולא להסתפק במדרגתה השכלית."
    },
    {
        "id": 542,
        "article": "הדין נותן שיש נשמה לכל ניצוץ, שהוא שואף להתעלות, ומתעלה על ידי אור חסד עליון שמופע תמיד, וקל וחומר לכל בריה, שהיא הולכת ומתעלה, בכל גוון של הויה שהיא נמצאת, בין בתאור של פעולה בגוף, בין מחוץ לגוף. וכל מין ממיני החלוקה, כמינים ופרטיהם, וקל וחומר אנשים ומשפחות, עמים ולשונות, כל מושג כולל יש לו נשמתו, שהיא הולכת ומתעלה, וקל וחומר עולמים שלמים, שהם הולכים ומתנשאים, הולכים ומתעלים, חיים הם בשימושם הגופני עד הזמן שנשמתם משתלמת, ואחר כך כל הרוחניות שבהם מתעלה, ובצרור החיים הכללי, העליון מכל נחיצות של גוף ועולם מקומי, הם נצררים בכל כחותיהם הכלליים והפרטיים. וכשאנו רואים במחזה כמה עולמים לאין תכלית כבר היו לפנינו, אנו יודעים מזה כמה עדן ואור עליון מקבלים האורות הרוחניים הכלליים שלהם בכל פרטיהם, ואור עדן זה באיזה צורה הוא משותף לכולנו יחד.",
        "summary": "לכל בריה, עם ועולם, יש נשמה, השואפת להתעלות ולהתכלל בצרור החיים העליון, ומריבויים אנו למדים על גודל האור העליון."
    },
    {
        "id": 543,
        "article": "האמונה האלהית מבארת את הגודל והעז שיש לרצון האדם והכרתו, לכשישתלם בכל מילואו, שכמובן לא יתבאר הדבר בבירור כי אם על ידי ידיעה שלמה בכל היש כולו, לפי מדת הגודל היותר אפשרית. ונשאר לעולם החק, שדעת ד' באה מדעת מעשי ד'. והאמונה היא מקפת את כל הידיעות, לעשות חטיבה כללית מכל הפרטים כולם, ובזה היא נותנת חיים נצחיים לכל הזוכים לאורה, והיא מחיה בלשד פנימיותה את המוסר, את חיי החברה ואת חיי היחיד, כשם שהיא מחיה את כל העולמים כולם מראש ועד סוף, שכולם יחד הנם אדם אצילי, צדיק עליון, שנאמר עליו בצדק, צדיק באמונתו יחיה. והצדיק היחידי, הפרטי, שואב הוא את אור צדקו משפעת טל צדיק עליון של אדם עילאה זה, הכולל כל היצור כולו, שכולו ביחד שואף ופועל טוב נפלא, אשר כל רעיון לא יכילהו, ומנובלות אורו כל טוב נמצא, וכל עדן וגן, וכל נשמה ועולם, מתמלא רוח חיי עדנים, רוח גבורה וקדושה, עד כדי לתן מלכות למלכים, נבואה לנביאים, שירה לשרים, גבורה לגבורים וצדק לצדיקים.",
        "summary": "האמונה מקיפה את כל הפרטים וכל הידיעות ומחיה את כל ההוויה, וממנה שואב הצדיק את אורו."
    },
    {
        "id": 544,
        "article": "כמה סגוליות הן המצות אשר באור האמונה נכירן, כמה חיים הן נותנות לנו ולעולם, זה יכיר הדור המפותח, אשר יעלה למעלה מכל הרום של הנסיונות המדעיים. בתוך הנשמה אנו צופים את ערכן, וסוד ד' את ישרים ואת יראים יגלה לעין כל על ידי חופש הדעת ההולך ואור. רק החופש הוא אב האמונה העליונה, אמונת אומן, שגורל העתיד בידה הוא.",
        "summary": "המצוות משפיעות חיים בנשמה, אשר ניכרים רק בחופש האמונה ולא במדע חיצוני."
    },
    {
        "id": 545,
        "article": "כמה נואלו האנשים שאינם מסתכלים בפליאות הטבע וחוקותיו, בגודל מעשה אלהים שבעולם. באין בסיס של השקפה חמרית גדולה ועשירה, ההשקפה האצילית מתטשטשת. כל החוצפה והכפירה באה לעולם לתבע את עלבון החומר מבעלי הצורה המפריזים, העושים עול להחומר בבטלם וברדפם אותו, בין בצדו המעשי בין בצדו העיוני. וכל המטפלים בחומר ביושר ובצדק, בין הנותנים חלק הגון לגוף ולתביעותיו, לחברה ולתביעותיה וצרכיה הארציים, בין המיחדים זמן להסתכלות מדעית בכל ערכי החומר, בארץ ובשמים וכל אשר בם, בהיות עינם ולבם אל הרוח והנשמה העליונה מכל, הם מביאים את ברכת האושר והשלום בעולם, והם הם הנם החיל אשר נגע אלהים בלבם, בוני חרבות ומשובבי נתיבות.",
        "summary": "המתבוננים בטבע והמטפלים בו ביושר, מביאים לעולם ברכת אושר ושלום, והרודפים אותו, גורמים לכפירה שתתבע את עלבונו."
    },
    {
        "id": 546,
        "article": "אמנם השכל המלא, שהוא ראוי לכונן את אשורי הדמיון על דרך החיים, הוא השכל האלהי, שממנו באה הופעת הנבואה, בהתגלות התורה ואור רוח הקודש. והמשכת ארחות החכמה של כל דורשי ד', וכל התכונות הנפשיות הנפעלות מהשפעה זו, וצורת החיים שעל פיה, מרוממים הם את הדמיון משפלותו, ומאירים אותו באור השכל, לאושר האדם.",
        "summary": "השכל הראוי להדריך את הדמיון הוא השכל האלוהי – מקור הנבואה ורוח הקודש."
    },
    {
        "id": 547,
        "article": "כל מי שקדושת נפשו עלתה למרומי ההסתכלות של פנימיות ההויה, ושואב הוא רוח הקודש ממעמקי נשמתו, כל מה שיסתכל יותר בעולם החיצוני, בחכמתו וערכו, ובכל טענות הערות ותביעות של בעלי החיצוניות, יתחדד חושו הרוחני יותר ויותר, ומכל קליפה ישיג אור, מכל כפירה אמונה, וקדושה מכל טומאה. למרומים הללו אפשר להגיע על ידי הדרכה תדירית בדרכי תורה, בחכמה, בתרבות ודרך ארץ, שנזהרים בהם שלא יהיו סותרים זה את זה, רק יתאחדו יחד באיחוד קבוע, שהוא מתעלה כל מה שההסתכלות בחכמה העליונה, המביאה להכרת האחדות באור חיים ורוחב דעת, היא מתגדלת בגודל תמידי, ומראה היא את פעולתה על כל הליכות החיים כולם, המדות, הדיעות והמעשים.",
        "summary": "ככל שהאדם מתעלה, יכול הוא להשיג אמונה ואור מכל חכמה ותרבות, ואפילו טמאה."
    },
    {
        "id": 548,
        "article": "כשההכרה האלהית עומדת בשפלות אצל האדם, העולם הכללי, והיחיד הפרטי, אז כל מה שהוא עושה לשם ד' מקבל צורה שפלה, ומעמיק לפעמים את הרושם של השפלות. אמנם השפלות הזאת אינה נערכת כי אם לפי ערכו של האדם ושל הדור, של הקיבוץ ושל הסביבה. אם יש אפשרות להתוכן האלהי שיתעלה, ומפני שפלות ידים ומיעוט הסתכלות נעשה נמוך, אז חשוב התוכן יורד ממדרגתו, ומשפיע את השפעותיו לא להצלחה. אבל אם החוב מתמלא, והדעה עושה את חיובה כראוי, לפי הדור ולפי המקום, אז ברכת ד' היא מלאה על התוכן האלהי, והכל מתמלא עושר ועז וברכת החיים על ידו.",
        "summary": "כשהאדם אינו ממצא את יכולתו בהכרת ה', כל מעשיו משתפלים, ומשפילים את הכרתו, אך כשעושה כפי יכולתו הם מתברכים."
    },
    {
        "id": 549,
        "article": "אהבת הבריות צריכה טיפול מרובה, להרחיבה ברוחב הראוי לה, להלחם נגד השטחיות, הנראה בסקירה הראשונה על ידי שימוש שאינו כל צרכו, מצד התורה ומצד המוסר המנהגי, כאילו יש ניגודים, ולפחות שויון נפש, לאהבה זו, שהיא צריכה להתמלא תמיד בכל חדרי הנפש. המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת האדם, והיא גם כן צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות שינויי דיעות בדתות ואמונות, ולמרות החילוקים של הגזעים והאקלימים. נכון הדבר לרדת לסוף דעתן של העמים והקיבוצים השונים, כמה שאפשר, ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה. כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם, תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה, וגדולתה הרוחנית והמעשית. וצרות העין הגורמת לראות בכל מה שמחוץ לגבול האומה המיוחדת, אפילו אם הוא חוץ לגבול ישראל, רק כיעור וטומאה, היא אחת מהמחשכים היותר נוראים, שגורמים הריסה כללית לכל בנין הטוב הרוחני, שכל נפש עדינה מצפה לאורו.",
        "summary": "רק על בסיס אהבת הבריות והעמים, ולימוד דעותיהם ואופיים, תתנשא כראוי אהבת האומה."
    },
    {
        "id": 550,
        "article": "להשוות סיפור מעשה בראשית עם החקירות האחרונות הוא דבר נכבד. אין מעצור לפרש פרשת אלה תולדות השמים והארץ, שהיא מקפלת בקרבה עולמים של שנות מליונים, עד שבא אדם לידי קצת הכרה שהוא נבדל כבר מכל בעלי החיים, ועל ידי איזה חזיון נדמה לו שצריך הוא לקבע חיי משפחה בקביעות ואצילות רוח, על ידי יחוד אשה שתתקשר אליו יותר מאביו ואמו, בעלי המשפחה הטבעיים. התרדמה תוכל להיות חזיונית, וגם היא תקפל איזה תקופה, עד בישול הרעיון של עצם מעצמי ובשר מבשרי. והודיע הכתוב שקדושת המשפחה קדם להבושה הנימוסית בזמן, וכן במעלה, שאחר ההתעוררות מהתרדמה הוחלט דבר זאת הפעם, ומכל מקום היו שניהם ערומים ולא יתבוששו. ולמדנו שלא רק עבירה נמוסית היא פרצת העריות, שפורצים בה כשאין רואה, ועין נואף שמרה נשף, אלא דבר עמוק, מוטבע בשורש נשמתו של אדם, שחוטאו חומס נפשו, והפורש מהם נקרא קדוש בעצם.",
        "summary": "גיל העולם נחשב מרגע בו הכיר האדם במעלתו, שהיא קדושת חיי המשפחה, ומכאן אנו למדים על הטבעתה בשורש הנשמה."
    },
    {
        "id": 551,
        "article": "קשה מאד להביט בבת אחת על רוחניות העולם וגשמותו, ומכל מקום גבורי כח מתגברים הם, שתהיה הסתכלותם שלמה בשני הצדדים. ההשקפה הרוחנית כשהיא מתעלה, היא מבארת רזי עולם, היא מראה באספקלריא של קודש, שיש בה צחצוח של הכח המדמה, על פי הארת השכל וצירופה של הופעה עליונה, את כבוד המצות האלהיות, נועמן והדרן, והיא מראה את הגודל והשיגוב שיש בתורה ובתפילה. ביחוד מראה היא איך תפילת ישרים מתקנת היא את העולם, מישרת את דרכי החיים, ומוציאה את האדם מאפלה לאורה. וכל מה שתזריח ביותר ההארה הרוחנית של העולם בנשמת החושב, ככה האמיתיות הללו הולכות ומתבררות לפניו, ומציגות לו תוכן מלא של חיים בהירים, עדינים ועליונים. וכשמגיע אדם למדה זו, בכלה או במקצתה, מתמלא הוא ענוה, ונועם של תנחומים מתעורר בקרבו, ועולה הוא בתשובתו למעלה מכל חשבון ומכל משקל.",
        "summary": "גיבורי כוח מסתכלים על העולם הרוחני והגשמי בבת-אחת. בהתעלות ההשקפה הרוחנית מתגלה ערך המצוות, התורה והתפילה."
    },
    {
        "id": 552,
        "article": "הקדושה הולכת ומתפשטת בעולם. ברז גדול היא מטהרת את מעשיה. היא מטהרת ומאמצת את רצונו של האדם, ומכשרת אותו שיהיה כלי מעשה לשכלול העולם, החיצוני והפנימי, והיא מעלה את הרצון האנושי למרומי שכלו, המעשי והשכלי. אם יציאת מצרים תעקר ממקומה, אם העבר איזה פעם לא יהיה לו תפקיד עקרי להחיות את הרוח, יהיה זה באופן שכבר כל תמציתו יהיה מסור בההוה, כל הניצוצות הנשמתיים יהיו קבועים בנזר העתיד, בהיותו להוה. שהם עלו מתהום העבר, בעת שהוא היה רק הצינור העקרי שחיי הרוח בעולם נמשכו על ידו.",
        "summary": "הקדושה מעלה את הרצון האנושי למרומי השכל. יציאת מצרים תהיה טפלה בעתיד, כיוון שכל העבר יהיה כלול בהווה."
    },
    {
        "id": 553,
        "article": "כשהחקירה המדעית הולכת ומוצאת דיוקים מכוונים בתוך העלילות כולן של התוהו והבהו, כשכל התנועות שהוות ושהתהוו בעולמים לפני יצירתם הגמורה, כל כך מתאימות הן למטרת הבנין הגמור בשכלולו, הולכת בזה חכמת מעשה בראשית להיות תמיד יותר ויותר חכמה גלויה, שנדרשת ברבים, ושנותנת מחיה לרוחות רבים. ולפי ערך ההכשר הזה, שהעולם מתכשר לצפונותיה של חכמת היצירה המעשית, הולכים לעומתם הרעיונות של חכמת היצירה הרוחנית ומתגבלים עם החיים והמציאות, והאמיתיות האלהיות, שבחותם האמת העליונה, שהיא תמיד מעוזם של חכמי עולם האמיתיים, ושהיא אורם של ישראל בכללות, החפץ תמיד שהאמת העליונה המוחלטת תהיה המנצחת בעולם, והפועלת על כל הליכות החיים כולם בגבורתה, הולכות הן ונעשות לדברים שהם שוים לכל נפש, עד שאי אפשר עוד להסביר גם אמונה פשוטה לאנשים בינונים כי אם על פי הרחבת הצעת רזי עליון, שהם עומדים ברומו של עולם. ופתחי השערים של מעשה בראשית הם הם גורמים עצמיים לפתיחת שערי מעשה מרכבה, שהיא ההנהרה העליונה, המסגלת את החושים ואת הרצונות, את ההכרות ואת הרגשות, להאחז בעומק הרוחניות האיתנה, במקור חיים תמימים ונצחיים, עד שהחיים הולכים באומץ קדושתם, לנצח כולו את המות, והטוב ממתיק כולו את כל הרע כליל. התפיסה השכלית הרוחנית העליונה, כשם שהיא מתממת את הרצון האישי, ומעדנת את הקשר החברותי, היא פותחת את החושים הגשמיים והרוחניים להתקשר עם המציאות כמו שהיא, והאושר והעדן, הנוי והנצח שלה, הולך ומתגלה לפניה. החיים שבגויה נעשים רחבים, טהורים, קדושים ועדינים, והחיים שמחוץ לגויה וממעל לה מאירים תמיד בכל נגהם. הרוחניות הולכת היא ומתעלה באדם ובעולם בכל רגע של חיים, וההשכלה העליונה תופסת בהכרתה את הריקום של העילוי, והיא מתעדנת מרב זיו, ומעדנת את העולם כולו. כשרוחניות משתלמת בקצבתה, וחפצה היא מרוב עדנה ושבעון להעתיק את כחותיה לככר יותר לשדי, כל הסביבה מסתגלת לזה, והד קול העונג מקצה העולם ועד קצהו נשמע. לאור טוב זה, למבט כזה על אותה האפלה שחכמת החיים הבינונית קוראה זה מות, מחכה העולם, וההחלטה של ההליכה באור האמת העליונה היא מביאה אותו אל מעמד איתן זה. החיים החברותיים עם כל מילויי תיקוניהם, החופש השכלי וההרגשי עם כל הרחבתם, אומץ הרוח וגבורת הבשר עם כל חסנם ויפים, כל אלה יחדיו יחוברו למשאלות הנצח, שרק להן, בהפתרם, יעמדו לעולם בשעת דחקו. רק דיעות עליונות, שהן נובעות ממקור עליון של חיים עליונים, ישיבו להעולם וכל אשר בו, לכל הנשמות העשוקות, הערטילאות, ולכל שוכני מאפליות בגויות חולות, הרוסות ומזוהמות, את עז גבורת חייהם, את ברק יפעת נצחם. ושלום העולמים, והדר הרוחות לכל בשר, ישוב ויגלה בגאון עז, ממעל לכל הגה ורעיון מוגבל.",
        "summary": "התאמת סדרי העולם לתכליתו, המתגלה במדע של ימינו, מכשירה את גילויים של מעשה בראשית ומעשה מרכבה."
    },
    {
        "id": 554,
        "article": "כל המחשבות והרעיונות, התשוקות הגדולות, והנסיונות העצומים, שעוברים על כל צדיק בנפשו הפרטית, כולם עוברים הם על כללות האומה, ובאופן יותר כללי על כללות האדם, ובאופן יותר כללי על כללות העולם, וכל העולמים כולם. וכל מה שהאורה הפנימית והמקפת העליונה היא יותר נתבעת ברוב אמת מנשמתו של אדם, והוא מתגלגל הרבה בצער הצמאון לשבר את נפשו מהריווי העליון, עד שהצער בא לידי דיכדוכה של נפש ממש, עד לכדי בחילה בחיים, ועד לידי התמעטות הכח, וההתהלכות כצל בנטותו, ובכל זה לא יפנה אל רהבים, ולא יאבה בשום אופן לשכר את עצמו בשכרון החיצוני של העולם, לא בתאוות גשמיות ולא ברוחניות, לא בדמיוניות ולא במה שקוראים שכליות, כי אם עומד הוא על משמרתו, והתגלות האמת העליונה והטוב המוחלט, בנשמתו ובעולם, הוא כל ישעו וחפצו – לפי מדה של התגברות תכונה זו, הוא הולך ומשתוה לרוח כל העולמים, וסוקר הוא מפנימיותו את הכל, והולך האור ובא לו מתוך מחשכיו, עד כדי צפיה נאמנה מסוף העולם ועד סופו, כל אחד ואחד לפום דרגיה, ויראה בגיאות ד' ברב עז וחדוה, ואורח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום.",
        "summary": "רעיונות ותשוקות הצדיק הם התמצית של כל המתרחש באומה, באנושות ובהוויה, והוא מרווה את צער צמאונו מהאמת שבתוכו."
    },
    {
        "id": 555,
        "article": "הצדיק האמיתי, שחפץ בטובת העולם ובזכותן של הבריות וטובתן באמת, יש בידו כח להמשיך לעצמו את כל האופי של המהות הרע שנמצא בכל הנפשות הדבקים עמו דבקות יחוסית של אהבה ואמונת חכמים. ומתוך שעל ידי המשכתו זז הרע מהם, נטהרים הם, ונעשו נקיים מחטא. והוא בעצמו, מתוך גודל הטוב שבנשמתו, מתהפך הרע שלהם בעצמו לטובה, ומוסיף לו יפעה, ואור גדול מאד.",
        "summary": "הצדיק האמיתי יכול לטהר את הדבקים בו."
    },
    {
        "id": 556,
        "article": "ממרום המציאות העליונה בא הדיבור לפיו של האדם. ואין לשער כמה גדולות הן העלילות המעשיות והרוחניות שפועל הדיבור, מאז הנתקו ממקור אורו עד שבא לכלל ביטוי. ומהלך עצום זה עושה הדיבור בהתבטאו בחזירתו למקורו, וכשהוא מקושר להמחשבה האלהית בתורה ובתפילה, אין לאורו וזוהר עשרו קץ ותכלית, וממש בורא הוא עולמים, מלאים כח וחיים, אומץ ועושר רב. והצדיק בעל המדע, המשיג את ערכו של הדיבור, כרום השגתו תהיה גם פעולתו, ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.",
        "summary": "מקור הדיבור במרומים, ועל-ידי קישורו במחשבות תורה ותפילה, הוא שב למקורו ברוב תעצומות, וביכולתו לברוא עולמות."
    },
    {
        "id": 557,
        "article": "כשפוגמים את הרעיון, כשמתרחקים על ידי השיקוע בקטנות החיים הרגילים מרוממות המחשבות העליונות, שהן מחוללות את המעשים הגדולים, ושהן גנוזות בתוכם בגניזה אלהית עצומה, המעשים הולכים ממילא ונפגמים. ערכם משתפל, והדרם הולך ומועם, עד שהם מתגלים בצורה קצופה, המעוררת קפדה ושממון, תחת שהעז וההדר הוא לבושם הטבעי להם. וכשהמעשים נפגמים, הולך הרעיון ומתרחק, עד שהוא נהפך למין מחשבה קלושה, המעוררת גם היא בוז מכל איש מעשה, מצד מרחקה מן החיים, ומצד רפיון כחה לפעול עליהם.",
        "summary": "עזיבת המחשבות העליונות וההשתקעות בקטנות החיים, משפילות את ערך המעשים והופכות אותן לשיממון וקפדה."
    },
    {
        "id": 558,
        "article": "ישנם אנשים אשר עשה אלהים אותם ישר, שתכונתם שוקטה, וההדרכה הישרה והמנוחה הפנימית היא גורלם הקבוע להם. אמנם אם יתיגעו בתורה, במוסר ובחכמה, יעלו במעלות גדולות, אבל בכל אופן הנם אנשי יושר טובים והגונים. גורלם של אלה הוא להיות עסוקים במקצעות המעשים בפועל, או בחכמות המעשיות. הצד המוסרי שלהם עומד הוא על עצמו, על עמדו ומנוחתו. יוכל להיות שלא יעלה למעלה רוממה, אבל גם לא ישפל למדרגה שפלה. אבל סוג שני נמצא, שאין בהם מנוחה. עומדים הם תמיד בשיקול, להיות עולים עד לרום שמים, או גם לרדת למעמקי תהומות. אלה צריכים הם לתקן את אישיותם הרוחנית מדי יום ביומו. אלה, כשיסגלו לעצמם את אותה הדרך שהם צריכים לה, יעלו מעלה מעלה, אבל אם יעזבו אותה, עלולים הם לרדת מטה מטה. אלה הם שהם צריכים להיות עסוקים תמיד בתורה ועבודה, במוסר וברגשי קודש, וחלילה להם לפרש לדרך ארץ, ולחכמות מעשיות. במהלך הדורות בכלל, נמצא לפעמים דורות כאלה שתכונתם הכללית היא מסוג הראשון, שהם בעלי מנוחה, בעלי אופי קבוע, וחינוכם ראוי להיות דומה לאלה היחידים בעלי האופי הקבוע. וישנם גם כן דורות בעלי אופי מתנודד, שפרנסתם הרוחנית צריכה להיות מתמדת בהשפעה תדירית. ולפעמים אנו מוצאים שבאיזה חלק מיוחד יהיה לאיש או לדור פנים של מנוחה, ובחלק אחר פנים של תנועה, וצריכים המנהיגים, הדואגים לטובת הכלל, לשום אל לב איך לחנך את הדור ביחש לכל חלק וחלק בפני עצמו.",
        "summary": "יש אנשים עם אופי קבוע העולים דרגה אחר דרגה, ויש המתנודדים – העולים מעלה מעלה, ויורדים מטה מטה."
    },
    {
        "id": 559,
        "article": "מה שהתיאבון הפשוט של האכילה עושה אצל בעלי חיים כולם, ואצל בני אדם בינונים, להמשיך את האדם לאכול, להחזיק את חייו וכחותיו, פועל בצורה אצילית וכח נשגב אצל גדולי הדעה, צדיקים יסודי עולם, החפץ להתאחד עם כל ניצוצי הקודש הטמונים בתוך המאכלים, שהשמחה הנשמתית מתעוררת מהאדם האוכל לעומתם, לקבלם אל תוך נשמתו, להוסיף בהם אור וחדות עולמים, והם בעצמם מוסיפים עז ושמחה בתנועה זו, גם לפני האכילה. בעת האוכל כבר השמחה מתנוצצת במעמקים, ובאכילה עצמה היא עולה במעלה יותר עליונה. ויאכל בועז וישת וייטב לבו, וייטב לבו בדברי תורה, שהן הן האכילה והשתיה עצמן לבאי בסוד ד' דידעי מאי דמחוי להו במחוג.",
        "summary": "אצל גדולי הדעה, התאבון הוא שמחת הנפש לקראת ניצוצות הקודש שבמאכל."
    },
    {
        "id": 560,
        "article": "השקפת עולם גלויה ורציונלית, צריכה היא תמיד להתאחד עם השקפת עולם נסתרת מיסתית. ומשתיהן יחד, לכללותם והמון פרטיהם, תפרח השירה, תעוז הגבורה, יתהדר היופי ותרבה הדעת.",
        "summary": "צריך לאחד את ההשקפה הגלויה והרציונלית עם הנסתרת והמיסטית, ומשתיהן יחד תפרח השירה."
    },
    {
        "id": 561,
        "article": "כל יום ויום מחיי האדם, הוא שקול בערכו הרוחני מכל הימים שקדמו לו ביחד. והדבר הזה נוהג גם ברגעים, ובחלקי זמן היותר קטנים. כי החסד האלהי הולך הוא ומוסיף אורה, וכל רשימות של העבר הם נתונים בההוה, ועוד הוא מוסיף עליהן את חידושו.",
        "summary": "כל יום ורגע בחיי האדם גדול מקודמו, כיוון שחסד ה' הולך ומצטבר בהם."
    },
    {
        "id": 562,
        "article": "כל גוזמא בלתי מתקבלת באמונת הלב, שייכת היא רק לעניני החול. אבל עניני הקודש, כל תיאור של טוב ותפארת שמתנוצץ עליהם בשכל, הכל הוא רק מקצת מן המקצת משבחם.",
        "summary": "בדברי קדושה אין גוזמאות, שכן מעלתם באמת גבוהה מכל תיאור."
    },
    {
        "id": 563,
        "article": "כל מה שהאדם מקדש יותר את רצונו, ומעלה אותו למרומי הטוב, ככה זורחת בקרבו האורה של ההכרה האלהית העליונה, שיסודה העליון הוא הכרת השלטון העצמי האלהי, בחופש גמור, שהוא תוכן הרצון המוחלט, שכל התוארים בו כלולים.",
        "summary": "ככל שיקדש האדם את רצונו, תזרח בו הארה של רצון אלוהי חפשי."
    },
    {
        "id": 564,
        "article": "היופי העליון, התפארת האלהית, מושכת היא אליה את הנשמה, מעירה אותה מתרדמתה, ומקיצה לחיים את כל כחותיה. מאירה היא עליה כאור שמש על צמחי חמד, ומפתחת אותה בכל ענפיה, המלאים כח, פאר, נועם ורעננות. התשוקה ליחושי בית המקדש, לבית ד' בראש ההרים, לכהנים בעבודתם, לויים בשירם וישראל במעמדם, וכל קשורי הנפש שבנשמת האומה כולה אל זבול קדשה, מעירה בכל יום נויו של עולם בלבן של ישראל, ומקימה מקדש עליון בנשמתו של כל יחיד, המתחילה תיכף בהתחלת סדר היום, בסידור הקרבנות והקטורת. כל מחשבה, ורגש ישראלי, המתרומם בעליוניותו לרום פסגת נשמת האדם והעולם, מתמלאים חיים על ידי הופעת לב זאת, שיחידי סגולה מתברכים בה בכל יום, ומופיעים בגניזת כחם על הכלל כולו, על גוי ועל אדם יחד.",
        "summary": "הציפייה לבית המקדש ולעבודתו, ולתפארתו האלוהית, מרוממת את הנשמה, ומקימה בה בית-מקדש פרטי."
    },
    {
        "id": 565,
        "article": "הרשעה שבעולם מוצאה באדם את מכונה, והיא הולכת ומתגלמת בקרבו, מדי יום ביומו מוסיפה היא אומץ, מכשלת היא את כחו להתרומם להתעלות לטוב. יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. אי אפשר לאדם בלא תפילות תדיריות, שאחד מפרקיהם הם הוידויים. האדם מוכרח להתודות על עונותיו, על חטאיו שבגלוי ושבסתר ושבסתרי סתרים, על נטיותיו לרעה ההולכות ומלפפות אותו. כשהטהרה של התפילה והוידוי באה מדי יום ביומו, כשחשבון הנפש אינו דבר נשכח מהאדם, אז הוא מנער את הרשעה ממנו קמעה קמעה, טרם שהספיקה להעשות עליו ערמה גדולה כזאת שלא יוכל להרים ראש. ומארי דחושבנא בכל יום מסלקים את הרשעה היומית, מתודים הם לפני שינתם הקבועה, על עצמם ועל כל העולם כולו, לפחות מגלים הם את מחאתם על הרשעה הפרטית והכללית בכל מקום שהיא, מעמידים בזה את נפשם נכח הטוב והקודש, מעלים אותה בזה אל שרש חיי קדשה, מחברים את יניקתה מבאר הטוב. בידך אפקיד רוחי.",
        "summary": "הווידוי והתפילה מנערים את הרשעה שדבקה באדם בטרם תצטבר ולא יוכל להתנער ממנה."
    },
    {
        "id": 566,
        "article": "היצירה הרוחנית חפשית היא, אינה מתחשבת עם שום דעה ושום השפעה, היא יוצרת כפי הלך רוחה פנימה. וכל מה שתתגבר בקרבה אמונתה בעצמה, כן תעלה למרומי האמת. השקר, והרשעה האחוזה בו, אינם באים כי אם מהשפעה חיצונה, שבאה על היצירה הרוחנית כספחת, המצוה אותה בכחה להגות ולא רוחה. ואין צו אלא עבודה זרה.",
        "summary": "היצירה הרוחנית יוצרת מתוך עצמה, בלי השפעה זרה, והיא מתגברת ככל שתאמין בעצמה, והשקר שנדבק בה מושפע מבחוץ."
    },
    {
        "id": 567,
        "article": "כל הספרים כולם, בין בקודש בין בחול, וכל הידיעות הבאות לאדם מחוצה לו, אינם כי אם עוזרים לעורר את רוחו הפנימי, להוציא לאור על ידם את הגנוז במעמקיו.",
        "summary": "כל ספרות הקודש והחול אינם אלא עזרים לעורר את רוח האדם הפנימית."
    },
    {
        "id": 568,
        "article": "על ידי התורה סופג האדם אל תוכו את נשמת ישראל, ואדם מישראל אי אפשר לו לחיות חיים שלמים כי אם בנשמת ישראל שתחיה אותו. והמחשבה הכללית הבאה לאדם בצלילות דעתו, היא נותנת בו את רוח האדם שבקרבו, ומשכללתו. וכל מה שיתרגל יותר בתיקון תורה ומחשבה צלולה, ישתכלל יותר אופיו, על ידי מה שתחובר נשמתו הישראלית עם רוח האדם שבקרבו, וכל אחד מהם ישפיע על חבירו את ברכתו.",
        "summary": "התורה מקשרת את האדם לנשמת ישראל, והמחשבה הזכה – לרוח האדם, ואיחודם מביא ברכה הדדית."
    },
    {
        "id": 569,
        "article": "כל המחשבות שהן נאמרות ונהגות על פי הדמיון, המביא להטבת המוסר ולרגשי קדושה, הנן קיימות תמיד, אפילו כשיאיר עליהם האור של השכל הבהיר, אלא שהן מתחדשות בצורה חדשה.",
        "summary": "הדמיון המביא להטבת המוסר קיים תמיד, והשכל רק מחדש לו צורה."
    },
    {
        "id": 570,
        "article": "צריך האדם להתעשר בפרטים תחילה, כדי שיוכל לתן לרוחו חופש והרחבה לסקירות כלליות, שזהו כל עונג רוח האדם, השואף לרחובות הנהר של הבינה העליונה. אחר שבא למדרגה הוגנת של רכישת פרטים, אז הולך הרוח ויוצר לו ערכים כלליים, שהם הולכים ומתנשאים מעל כל הפרטים. וכשהם משתלמים בצביונם, מרחפים הערכים של הבינה העליונה על הפרטים הרבים, כיונה זו שמרחפת על קנה, להוציא מן הכח אל הפועל את החיים והאור הגנוז בכל פרט ופרט, על ידי תבונה חודרת השואבת מהבינה העליונה, ומענקת עושר להפרטים הרבים בהמון שינויי גווניהם. אז מגיע תור הגדלות לאדם, שתובע ממנו שלא תהיינה פעולותיו מצות אנשים מלומדה, אלא שכל פעולה וכל הרגל, כל עבודה וכל מצוה, כל רגש וכל רעיון, כל תורה וכל תפילה, תהיה מוארה באור הכללי הגנוז בנשמה העליונה לפני הופעת פעולתם.",
        "summary": "עושר הפרטים מכשיר יצירת ערכים כללים, המעשירים את הפרטים חזרה."
    },
    {
        "id": 571,
        "article": "הרבה דברים מדקדוקי תורה נראים מיותרים, ודומים למשא על הבריות, מפני שאינן מכירין את גודל כחו של הרע שבאדם ובעולם, ואינן יודעין כמה עצות, סייגים ותחבולות, צריכין בני אדם איך להמלט ממנו, בין מהרע הרוחני בין מהרע המעשי. אמנם על פי החולשה שירדה לעולם, על פי הדלדולים הגופניים והנפשיים, שפגעו ביחוד בכנסת ישראל, נתדלדל הכח בכלל, ועמו גם כן כח הרע, ואין אפשרות לחטא חטאים נוראים. אבל בלב יצר חשוב, במעמקי הכח הרע גנוז הוא, וכשיתעורר הכח לאיתנו, יקיץ גם הרע עמו לבלע ולהתעיב. על כן הננו תמיד זקוקים לאור תורה ונר מצוה, המצרפים את הבריות, כדי שנהיה מוגנים יפה בעת שוב כח החיים המלאים אלינו, לקבל את הטוב והאור, ולזרות הלאה את הרע והחושך. כל אמרת אלוה צרופה, מגן הוא לחוסים בו.",
        "summary": "דקדוקי התורה הנראים כמשא מיותר, משמרים את האדם מהיצר הכבוי בו, העלול להתפרץ."
    },
    {
        "id": 572,
        "article": "כל מחשבה רזית צריכה המון מחשבות גלוייות להגלימה, ולהיות לה למגן ולמעקה, שלא יפלו אורותיה לתהום הדמיון, השקר וההירוס. וכל מחשבה גלויה צריכה ניצוץ רזי לעדנה, לשמרה מסרחון ומהתהפכות לסם מות, תחת תכונתה המקורית להיות לסם חיים.",
        "summary": "הנסתר צריך את הנגלה לשמרו מדמיונות שקר, והנגלה את הנסתר – לעדנו, ולשומרו שלא יתהפך לרע."
    },
    {
        "id": 573,
        "article": "ההבטה הרציונלית על העולם בכל חזיונותיו, החמרים, המעשיים, המוסריים והרוחניים המוחלטים, היחידים והמצורפים, הכלליים וכללי הכלליים, היא מבליעה את הנקודות והקוים המיוחדים הדקים בתוך ההארה הכללית, ומתוך כך נח לה להתעלות למרחב כללי, אבל כשלון טמון לרגליה, על ידי מה שלא נתבססה יפה בחדירה אל הדייקנות הפרטית. הופעה זו נראית מכחו של הרציונליזם בחול וגם בקודש. הרזיות היא חודרת לפרטים ולפרטי פרטים, אין קו ונקודה שתעבור עליהם בשתיקה, אין קוץ ותג שלא תדרוש עליהם המון פליאות, אין תנועה קלה וחזיון קטן שבקטנים שלא יפיץ קרני אורה, לצייר ולתאר, להרגיש ולחשוב. מסוכנת היא הרזיות שלא תשקע בקטנותם של הפרטים, שלא יאחזו כנפיה הרחבות בחגוי סלעי מגור של חשכת הקטנוניות. היא לפי זה צריכה תמיד להחליף כח. לפעמים צריכה לספוג אל תוכה את האויר הרציונלי השטחי, היא מעלתו כשאוחזתו בידה. וביותר היא נועדה תמיד להתרומם במרחביה העליונים, בדרושי הגדולה העליונה, בכללי כללי הכללים, שגם הם לפרטים נחשבים בעת שכללים יותר רחבים מופיעים עליהם. אבל סוף כל סוף תנצח הרזיות בכחה לאלהים, ותבא עד תכונתה, להראות לעולם כולו שאכן גדלות עליונה יש גם בכל קוטן. אין גבהות לפני המקום ולא שפלות, אין קטנות ואין גדלות, כי הכל רם ונשא, והכל שפל ונמוך. הכל רם ונשא מצד מקוריות החיים של אור חי העולמים ששוטף בכל, והכל שפל ונמוך אלמלא יצויירו שהנם נשארים לעצמם, בלא מקור האור, שאז כלהו ספירן מתחשכן, וכד אנת תסתלק מינייהו ישתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא. כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.",
        "summary": "הרציונליזם מביט על המרחב, והרז על הפרטים, על-ידי התעלותו לגבהי-גבהים, ואף שהרז עיקר, הרציונליזם משמרו."
    },
    {
        "id": 574,
        "article": "כשכח ישראל גדול, ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה, וענפיו המעשיים מתוקנים בסידור מלא, בקדושה, ביחוד ובברכה, במקדש וממשלה, בנבואה וחכמה, אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם וספרויותיהם, התגברות עז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם, ומסוגלים להרחיב את אור הטוב. והתחום רחב הוא, י\"ב מיל כמחנה ישראל כולו, הכופל באמת את כל העולם באיכותו. יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקודש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את כל סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. ומכאן בא העוצב והסיגוף, הקדרות והפחדנות. וביותר ממה שפעלו אלה על החיים הגשמיים, פעלו על החיים הרוחניים, על רוחב המחשבה, על תעופת ההרגשה. עד אשר יקיץ הקץ, שקול קורא בכח, הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי, וזרעך גויים יירש, וערים נשמות יושיבו. והתחום של אלפים אמה הקצר, הולך ומתרחב כמדת ישועתן של ישראל, שהולכת ואורה קמעא קמעא.",
        "summary": "גלות השכינה גורמת להתנזר מעולם החול ומתרבויות העמים, וכשישראל בגדולתם, הרחבת הדעת מרחיבה את אור הטוב."
    },
    {
        "id": 575,
        "article": "כל דעה של אמת, מסבבת על פי שילוב הרעיונות, של חסרון שכלול שכל האדם, כמה דעות של שקר. ולפי הערך ששכל היחיד והרבים, ונטייתם לטוב ולצדק, היא לקויה, ככה יגדל הערך של הסיפוח של השקר בנחלת האמת. העליה העולמית, שהיא מגמת כל העבודה האלהית, היא שואפת להסיר תמיד מעט מעט את הזיקוק של השקרים אל האמת. לפעמים יש שאחד חושב שכבר הפריד בין חלקים של שקר לשורש האמת, ויוצא להרס את השקרים, והוא מהרס בעל כרחו את האמת, מפני שעדיין הם משולבים זה בזה. הננו תמיד מכוונים להפריד לגמרי את כל השקר מהאמת במחיית עמלק, ויהיה השם שלם והכסא שלם.",
        "summary": "כל אמת מעורבת עם שקר בגלל מוגבלותו המוסרית של השכל, וצריך להפרידו מהאמת ורק אחר-כך למחותו."
    },
    {
        "id": 576,
        "article": "לפעמים הצדיק נופל ממדרגתו כדי שיכיר בהכרה עמוקה את הרע, למען ידע לשנאתו, ולהזהיר אחרים ולהזהר ממנו. ולפעמים עיקר הנפילה באה כדי לשכלל את הידיעה של הצדיק, שלא יחסר לו אפילו חלק מן החושך שיעלם מעיניו. ובחזירתו למעלתו, הוא מרומם עמו את כל הנטיות החלושות והרעות שלו, ושל כל הנשמות והעולמות שיש להם שייכות בחייו ונשמתו, לפי המגעים הקרובים והרחוקים. ולטובה מצטרף הכל, ממש הכל בכלל, כי ניידי כולהו ניידי. וטוב לב משתה תמיד.",
        "summary": "נפילות הצדיק באות לפעמים כדי שישנא את החטא, ולפעמים כדי שיתקן את הנטייה לחטא, שלו ושל הקרובים אליו."
    },
    {
        "id": 577,
        "article": "הצדיק העליון, השוקק לסוד ד' ליראיו תמיד, חייב להאמין שלא יבא שום חטא על ידו. ואפילו אם נראה לו שהוא נכשל באיזה חטא, ישוב מאהבה, כי גם מה שנראה לו שהוא חטא, צריך על זה תשובה, כמתכוין להעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה. אבל בפנימיות לבבו צריך לדעת בבירור, שכיון שהדבר בא לידו, הוא בודאי טוב נעלה, ורוח ד' נחתהו להוציא יקר מזולל, ושיסבול עוד על זה מכאובי נפש ממה שהדבר מתדמה לחטא. ויסורי הצדיק הם ממרקים לא רק את גופו לבדו, ולא רק את נשמתו לבד הם מצחצחים, אלא בכל העולם כולו הם מוסיפים אורה ומירוק, ומקרבים ממש גאולה וישועה. וראוי לדעת, שכל המחשבות שלפעמים אם היו עולים בלב אנשים בינונים היו מחריבים את כל עולמם הרוחני המוסרי, הן הן מלאים מתיקות וקודש עליון בפנימיותן. והצדיק שאור ד' מופיע בקרבו, ותורת אלהיו בלבו, גבהו מחשבותיו ממחשבות המון האנשים וחכמיהם וצדיקיהם, ומסילת קודש עליונה סלולה לו, היא אורח צדיקים. וכל מה שיבורר לו יותר כבודו העצמי, וגדולות קדושות רצונותיו, ובהירות הכרותיו האלהיות, כן יתרחב אורח צדיק זה, והיה לדרך אשר רבים יבאו בו. ועמך כולם צדיקים.",
        "summary": "הצדיק צריך לשוב גם על דמיונות החטא שלו, וצריך להאמין שייסורי החטא באים כדי לתקן אותו ואת העולם."
    },
    {
        "id": 578,
        "article": "כל עונג שאין תערובות צער כל שהוא נמצא בו, איננו עונג כלל. והמעלה העליונה של צדיקים, יש לה קורטוב צער, שהם מצטערים על שנמצאים אחרים שהם נכוים מחופתם.",
        "summary": "בכל עונג צריך נקודת צער, וצער הצדיקים הוא על קנאת אחרים בהם."
    },
    {
        "id": 579,
        "article": "ותיקון העולם יהיה בו קורטוב של צער, על מה שאין תקנה להנחש, שיהיה גם אז עפר לחמו, אף על פי שלא יזיק מאומה, ולא יצטער בעצמו מזה, שיצדיק עליו את הדין בדמימות, מכל מקום קורטוב צער יש כאן, שמשלים את צורת העונג.",
        "summary": "בתיקון העולם יישאר צער על כך שהנחש עצמו לא יתוקן, והוא ימשיך לאכול עפר."
    },
    {
        "id": 580,
        "article": "כנסת ישראל עומדת היא עכשיו על המעבר, לצאת מתוך חיים אינסטינקטים, לחיים של הכרה. האינסטינקט הטבעי הוא יותר בטוח במהלכו, ויותר מכוון בפעולתו לקיום החיים, אבל התכונה המשוכללת של האדם, לא תתן לו להשאר לעולם חבוק במעמדו הטבעי, ובעל כרחו של האדם מתרומם הוא מחוגו, ויוצא אל המדרגה ההכרית, שבה הוא אובד הרבה מסגולותיו הטבעיות, אבל סוף כל סוף הוא מסגלם לו בצורה יותר יפה. ככל החיים והאדם, שבכל זמן שהנם נתונים במעמדם הטבעי, פועל הטבע עליהם להחכימם בחכמת שמירת החיים והמשכת ההויה, וכל מה שהם מתחילים להיות יותר בעלי תרבות והכרה, הנם צריכים לעשות את כל הדברים הללו עצמם מתוך הכרה פנימית ברורה, ולא מתוך דחיפה פנימית חזקה ועורת, כך הוא מעמד האומה בגולה ליחש היהדות, הוקרת האמונה ושמירת התורה. במצב התרדמה, האינסטינקט של חפץ הקיום הלאומי רדה בכל יחיד לשמור את הדת, ולכבד את האמונה בכלל, מהכרה פנימית טבעית, שבהפרד כל אחד לעברו בחיי הדת יבוטלו רגשי האומה ותתפוצץ ותתבטל. כל זה היה במצב חזק עד שלא החל לזרח האור של התחיה הלאומית, מתוך חפץ והכרה, ומתוך בסיס מעשי, מתוך המשכה חזקה להתאסף לארץ ישראל וליסד מחדש חיי העם הקדמונים כימות עולם. שאז, בעוד לא היו הזמנים מסוגלים לכך, לא מצדנו ולא מצד העולם, וההכרה הברורה בחפץ קיום האומה וארחות תחייתה לא היה אפשר לה לצאת אל הפועל, אם היה בא איזה רפיון בההשפעה הטבעית, היתה הסכנה איומה מאד. עתה בא התור לההכרה הברורה, שכשתשתלם תחולל גדולות הרבה יותר מכל פעולות ההכרה הטבעית העורת לקיום האור האלהי, לדעת ה' המיוחדת לישראל, לאמונה ולשמירת התורה, שהיא כולה ארחות חיים לישראל. אבל כעת, אחרי ההתנוצצות בתור התחלה קטנה, גרם הדבר לביטול וחלישות האינסטינקט ביחש לקשר הדת והאמונה, וההכרה לא השלימה את תפקידה, על כן הננו משתוממים למראה ההריסה. אבל עלינו לא להשתומם ולהתיאש, גם לא לשבת בחיבוק ידים מבלי עשות דבר, כי אם עלינו לדעת איך לאחוז בשרשי תחיית הרוח, ולהפרות את ענפיו. אם אי אפשר לנו להשיב מיד את האבדות כולן, נתאמץ להשיב את אשר נוכל. בזמן שהפרצות באות מרוח בערות, מבהמיות וטמטום הלב, אז אם נזקקים לרפואה על ידי תחיית רוח והוספת דעת, מבלי לפנות אל תיקון המעשים, יוכל הדבר להביא תקלה, לחשוב את הרוח והרעיון לדבר מספיק בעצמו, ואותו לא יקלטו יפה, ותגדל המהומה. לא כן הדבר כשהסבה הפנימית של המכשולים כולם היא הארה פנימית לקראת הכרה ברורה, שהחלישה מדי התגלותה את כחו של האינסטינקט. אמת הדבר, אם נשאיר את המצב כך, ילך הדבר מדחי אל דחי. אבל כשנחל להאיר את הרוח, ולשכלל יותר ויותר את ההכרה הפנימית, למהר להביאה לידי גילוי, אז תחל היא בעצמה להשיב את כל מה שנאבד לנו על ידי נפילת האינסטינקט בצורה יותר בהירה, והחיים הרוחניים ישובו לקבל צורה מאירה, ולב בנים יחל לשוב אל אבות, והחיים יוחלו להיות יותר מלאים טל תחיית קודש, והכרת האמונה, כבודה והוקרתה, וחמדת קיום המצות לשכלל את החיים הישראליים, תשוב לנו בכל יפעת הודה והדרה, ותגלה את פעולתה לטובה, במקום צמיחת קרן לבית ישראל, בארץ חמדה, במקומות תחייתה, ביחוד בערי יהודה, ההולכות ומשתכללות לאטן.",
        "summary": "בגלות הקישור לקדושה הוא רק אינסטינקטיבי, ובגאולה מתפתחת הכרה בהירה."
    },
    {
        "id": 581,
        "article": "על פי התנוצצות של רוח הקודש משיגים בבת אחת, בלא יגיעה, סדרי חכמה רבה, הכוללים בקרבם עדן, יופי, קדושה, ברכה, אהבה, גבורה, ומשיגים את העולמות על פי השתלשלות סדרם, כמו שהם גלויים בנשמה, שחציבתה היא מכולם. המוכשרים לזיו הסתכלות קודש זו, נתבעים הם לעסוק תמיד ברזי תורה מצד עצמות ערכם, תורה לשמה ממש. וכל מה שהם משלימים יותר את אופים הרוחני בזיו הצחצחות העליונים, הרי הם מתגדלים, מתפארים ומתנשאים, וכל העולמים כולם וכל הנשמות שבתוכם לכל מדרגותיהן מתנשאין עמם, ושם ד' הגדול מתגדל בהם ועל ידם, וכנסת ישראל מתברכת, וגאולתה מתקרבת, והתפילות מתעלות, ומתקרבות למרכז מגמתן, והולכות ונשמעות, והמאויים הולכים ומתקיימים, וכל חפץ הולך ונמלא, יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא, ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. והתיקון המוסרי האמיתי, של טהרה העליונה של כל המדות, וכל המעשים כולם שהם תולדותיהן, הולך ומתגבר בשפע, וכפרץ מים הולך אור חדש ופורץ. ולמלאות המבוקש האדיר בקודש של צדיק עליון, מכון אור עולמים, מתנועעות נשמות מופלאות מחביון עזם להופיע בעולם, לחדש חיים חדשים, לכונן קודש קדשים, להסיר חליים מחולים, וזוהמות רוחניות מנפשות נעשקות, ומזיו הרחב הזה העליון, לוקטים אורות וניצוצות, הממעיט יאסף עשרה חמרים.",
        "summary": "על-ידי רוח הקודש ועיסוק ברזי תורה לשמם, משיגים בבת אחת הכרות עליונות ועולמות שלמים, כפי סידורם בנשמה."
    },
    {
        "id": 582,
        "article": "הרצון העולמי, המחולל את החפצים כולם, המשביע לכל חי רצון, הממלא כל נשמה בטל חיים, הגואל משחת את כל החיים, המקבל שפעת אור מכל מקורות העליונים מזילי החיים, ומופיע על כל אור וחיים, המרעיף טל חיים על התכונה העולמית כולה, על תבנית כל, הוא יסוד עולם, צדיק עליון. עמו אור זרוע, ושמחת ישרי לב. בהופיעו בכל הדר כבודו בתכונה ההויית של העולמים כולם, בצורתם הכללית המאחדת כל, אין קץ לששון, ואין תכלית לשמחת לב ועונג נפש, אשר ימלאו חדרי חדרים של כל עולמי עד, מרום עזם, מגדולת גדלם, עד שפל חולשתם וקטנות קטנם. אשרי אדם עז לו בך, אשרי שותה ממעיני עדניך, בלכתו בדרך צדיקים, ובהדבקו באור תורה, בזיו חכמה ויפעת צדק ומשרים, לכונן ולבנות, ליסד ולשכלל, פאר כל צבי, והדר כל צניף תפארה.",
        "summary": "הרצון העולמי הוא יסוד העולם, ובהופיעו מתמלא העולם בשמחה."
    },
    {
        "id": 583,
        "article": "כל עצבון בא מפני החטא, והתשובה מאירה את הנשמה, ומהפכת את העצבון לשמחה. העצבון הכללי שבעולם, מקורו הוא בזוהמת הכלל הנמצא בחללו של עולם מחטאת הרבים והיחידים, ומחטאת הארץ הכמוסה, שיצאה לפועל בחטאת האדם, שצדיקים יסודי עולם, ומשיח ביחוד, שב בתשובה על מהות חטא זה, ומהפכו לשמחה.",
        "summary": "העצבות באה מהחטא והתשובה הופכתה לשמחה, והצדיקים, ובפרט משיח, משמחים את העולם בתקנם את שורש החטא העולמי."
    },
    {
        "id": 584,
        "article": "הנשמה מתגדלת מתוך ההסתכלות של העולם כולו, הגשמי והרוחני, ומתגדלת מתוך אור התורה הכתובה והמסורה. מה שנוגע לישראל ביחוד, מגדל את כח אורה הפנימי, ומה שנוגע לכל העולם, מגדל הוא את כח אור המקיף שלה. כשיתאחדו יחד שני האורות במזיגה הגונה, יצא אור גדול מחובר לכלים מעשיים, מחולל נפלאות רבות והמון חדשות, מרעישות עולם בשמחת עזם.",
        "summary": "אורה הפנימי של הנשמה מתגדל על-ידי העיסוק בחלק התורה הנוגע לישראל, ואורה המקיף – ממה שנוגע לכל העולם."
    },
    {
        "id": 585,
        "article": "יש ניצוצות חיים בעולם שהם מוסיפים אור חיים בנשמה שקולטת אותם, וישנם כאלה שהם מחשיכים אותה, לפי ערך כמותם ואיכותם, וערך ההחשכה הטבועה בתכונתם. הניצוצות שבמאכלים ומשקים מאירים, רק אם באים אחר שכבר הופיע אור התפילה על הנפש. ההחשכה מעיבה את המסך של הדמיון, שלא יוכל השכל החפשי לחדור על ידו, והכשפים והנחשים כולם מתכונה זו שולטים, ולא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.",
        "summary": "יש ניצוצות חיים המוסיפים אור, וישנם המחשיכים את הנשמה, והניצוצות שבמאכל מאירים רק אחרי הארת התפילה."
    },
    {
        "id": 586,
        "article": "את הרוחניות אין מתקנים בדורנו כי אם במילוי הגשמיות. הכחות הגשמיים של תלמידי חכמים, שנקלט יפה אור הקודש בלבבם, מוכרחים לחזק. ואי אפשר לכחות גשמיים שיתחזקו ולא יורידו את הערך הרוחני והמוסרי ממעלתו, כי אם כשהאורה המחשבית תהיה גדולה, עמוקה ורחבה, וזה אי אפשר כי אם כשהעסק ברזי תורה יהיה גדול, מזהיר וחפשי. וכחות החומר, ומחשבות ורגשות חמריות, יתאמצו על ידי כל המכשירים שהם מתחזקים. האומץ של החלק הקדוש ביותר שבאומה, הוא בונה את הכל. הוא נותן כח באומה ובעולם לרומם את יסוד החיים, ולהופיע אור בנשמות רבות יסודיות, שכל אחת מהן מחיה עולם מלא.",
        "summary": "בדורנו מתקנים את הרוחניות במילוי הגשמיות, ובייחוד של תלמידי-חכמים, וכדי שהיא לא תזיק, צריך להעמיק ברזי תורה."
    },
    {
        "id": 587,
        "article": "אי אפשר להוציא לאור את הניצוץ של קודש היותר נשגב שהוא טבוע במעמקי הכפירה, שהוא לעשות דברים לשם פעלם, את הטוב לשם הטוב, כי אם על ידי יאוש פנימי מהאישיות המיוחדת, על ידי הספקנות שבאה לגדולי הדעה והיושר בצדקתם עצמם. והספקנות נוקבת עד התהום, עד הספק אם יש תקוה, אם יש חלק להיחיד העורג, השואל ודורש, בין צדיקים לעתיד לבא. ומניות הספיקות מתקבצים לאותו הערך של מניות הספיקות של הכפירה. ואחרי אבידת התקוה, קם היושר והטוב ודורש את תפקידו, והולך הקשור בקדושת אמונה עליונה ופועל טוב בשביל הטוב, שמתגלה לו בצורה של רצון אביו שבשמים, ומה שהוא למעלה מתואר זה. ואחרי הצלת ניצוץ אורה זה מהכפירה הטמונה בתוך היאוש, מתחלת תקופת העז, ההולכת ומתגדלת, היוצרת אורח צדיקים ההולך ואור עד נכון היום.",
        "summary": "שורש הכפירה הוא עשיית הטוב לשם הטוב, ועילויו על-ידי יאוש הצדיקים מעצמם ומשכרם לעתיד, ועשייתם את הטוב לשמו."
    },
    {
        "id": 588,
        "article": "כל מה שיחסר להאדם והעולם זכיות מעשיות ושכליות, בכל מדריגותיהן, כן יחסר לאור אין סוף המתנוצץ עליהם בהירות ציורו, ונדמה לענין ערפלי, שאין בו כי אם תהו ובהו. וכל מה שיוסיף העולם דעה ושכלול, ככה יהיה ציור אור אין סוף מבוסם ומפואר, עד כדי לתן מחיה לנשמות, ומרץ לעבודה מחיל אל חיל.",
        "summary": "ככל שיוסיף האדם זכויות מעשיות ושכליות, יתבהר ציור אור אין-סוף המתנוצץ עליו."
    },
    {
        "id": 589,
        "article": "פועלת היא נשמת כל יחיד במערכי ההויה כולה. כשהטוב מרובה בה, מכריעה היא את הטוב הכללי בכחה, וכיוצא בזה להיפך. השתקעותה של המציאות הפרטית בפרטיותה, ממעטת את הפעלתה על העולם כולו, הרוחני, העליון. בעת השינה, כח החיים הרוחניים שואב הוא ממקורו, מטהר הוא ממעין החיים העליונים, אם נטהר הרצון, והחטא סר ממנו. החטא עצמו גורם חלישות הרוחניות, עד שהשינה סוגרת את כל פעולתו. אמנם, יש מדה שהשינה יפה לצדיקים ורעה לרשעים, אף על פי שמצד הגלוי, חלקה החומרי, היא רעה לצדיקים ויפה לרשעים. התשובה לפני השינה מביאה ברכה כמוסה לעולם, ומברכת את הנשמה משפע מקורה.",
        "summary": "בשינה שואבת הנשמה כוח חיים ממקורה, ועל-ידי כך משפיעה על העולם כולו, והחטא סוגר את פעולת השינה."
    },
    {
        "id": 590,
        "article": "הדמיון ישלח את קרני זהרו למרחק, לצייר תמיד מה שהוא חוץ מעצמיותו של החושב, והשכל ילך סובב לנקודה העצמית שבנשמת החיים, ויצייר את הנמצא בקרבה פנימה. ולפי זה הדמיון נדרש הוא אל השכל, למען העזר על ידו על הצפיה הרחוקה, והשכל עוזר וסומך הוא את הדמיון, להסביר לו כמה גדול הוא הרכוש האצור בקרבו פנימה.",
        "summary": "הדמיון מכיר לאדם את מה שמחוץ לו, והשכל את מה שרכש בפנימיותו."
    },
    {
        "id": 591,
        "article": "השממון של המחשבה ממיעוט הלימוד והידיעה, מביא את האדם לחשוב הרבה במהות האלהות, ואיננו יכול לשער עד כמה המחשבה הזאת היא עזות נוראה וסכלות איומה. וכל מה שיהיה יותר משוקע בבערות, יחשוב שבזה הוא מתקרב אל הידיעה האלהית הרמה, ששמע תמיד שכל גדולי הנפש שבעולם עורגים אליה. ומתוך שמצטבר הרגל של כמה דורות לחשוב מחשבת טעות זאת, כאילו אפשר לחשוב במהות האלהות, מתארגים הרבה הבלי שוא, שתוצאות שלהם הנן רשעות רבות ונוראות, עד שאפילו האדם הפרטי אובד הוא את חילו החמרי והרוחני מרוב צרה ואפילה. כדי לטהר את האויר מזוהמת החוצפה והרשעה הזאת, באה הכפירה המוחלטת, שגם היא אינה טובה מהראשונה, אבל היא מתנגדת לה תכלית הניגוד. ומתוך ההתנגשות של שני ההפכים הללו, תעזר האנושיות עזר גדול, להיות מתקרבת לדעת את ד' ידיעה מאירה, ידיעה המקרבת את האדם לאשרו הזמני והנצחי. ובמקום המחשבה השוממה של ההתפרצות אל מהות האלהות, תבא בלבו מחשבה בהירה של המוסר הטהור, והגבורה העליונה, המתוה לאדם את דרכי החיים, ומציגתו באור ד'.",
        "summary": "מטרת הכפירה לטהר את העולם מהמחשבה על מהות ה', ולהעמידה על אור ה' והמוסר הטהור."
    },
    {
        "id": 592,
        "article": "אחרי כל הרעש של כל מיני ההתחכמיות, המביאות לידי כל ההריסות השונות למיניהן, ואחרי כל השיקוע היותר עמוק במערכת רזים וגנזי נסתרות, אנו באים לידי מסקנא, שעמל האדם ראוי להיות, בכשרון מעשה, להרבות טוב בעולם, בין אדם לחבירו, ולכל היקום אשר על פני האדמה, והדעה צריכה להיות עסוקה בהמון רב של השכלות מבוררות, הנותנות לעוסקים בהן חיים מאירים. וסוף טובה יחידית כזאת, שמתקיימת אצל כל יחיד, לחזור על כל ההמון כולו, לעורר את כל אחד לפי מדתו, להכריעו לכף זכות, וממילא נעשה היקום כולו יותר נשגב ונעלה.",
        "summary": "מסקנת כל ההתחכמויות היא, שאם כל יחיד יעסוק בהשכלות מבוררות ובמעשים טובים, יצטרף כל הטוב שבעולם."
    },
    {
        "id": 593,
        "article": "תכונתה של ההסתכלות הרוחנית היא סקירת הכל ביחד. וזאת היא טבעה המיוחד לה, שמבדילה מהסתכלות שכלית פשוטה, שהיא עסוקה תמיד בפרטים מיוחדים, שבקושי מקבצת היא אותם למדת כלל מאוחד. הנשמות המיוחדות לסקירה פנימית, קשורים אליה בכל כח חייהם, וצער גדול ועמוק הם מרגישים כשלוחצים אותם, על ידי עצמם מפני ההרגל או על ידי השפעת הסביבה, לעסקים רוחניים או מעשיים פרטיים. אלא שהם מישבים את דעתם, בהכירם את הכרח החיים לעסוק בכל המכשירים המביאים את המגמות, אבל בנפשם קשור חפץ נעלה לקצר במכשירים, ולהאיר במוקדם את האורה המגמתית.",
        "summary": "המיוחדים לסקירה פנימית סובלים באהבה מעיסוק בפרטים."
    },
    {
        "id": 594,
        "article": "יש כפירה שהיא כהודאה, והודאה שהיא ככפירה. כיצד, מודה אדם שהתורה היא מן השמים, אבל אותם השמים מצטיירים אצלו בצורות כל כך משונות, עד שלא נשאר בה מן האמונה האמתית מאומה. וכפירה שהיא כהודאה כיצד, כופר אדם בתורה מן השמים, אבל כפירתו מיוסדת רק על אותה הקליטה שקלט מן הציור של צורת השמים אשר במוחות המלאים מחשבות הבל ותוהו, והוא אומר, התורה יש לה מקור יותר נעלה מזה, ומתחיל למצא יסודה מגדולת רוח האדם, מעומק המוסר ורום החכמה שלו. אף על פי שעדיין לא הגיע בזה למרכז האמת, מכל מקום כפירה זו כהודאה היא חשובה, והיא הולכת ומתקרבת להודאת אמונת אומן. ודור תהפוכות כזה הוא נדרש גם כן למעליותא. ותורה מן השמים משל הוא על כל כללי ופרטי האמונות, ביחש של מאמר המבטאי שלהן אל תמציתן הפנימי, שהוא העיקר המבוקש באמונה.",
        "summary": "כפירה באמונה מעוותת הנה הודאה, ואמונה מעוותת הנה כפירה."
    },
    {
        "id": 595,
        "article": "עמקי הסודות האלהיים, פשוט הוא שאין להבינם בבירורם בשכל האנושי, אלא על פי הקבלה מאנשים מופלאים, שהאור האלהי חדר לתוך נשמתם. וכשלומדים את דבריהם בהכנה הראויה, באה ההשערה הפנימית, ומישבת את הענינים על הלב, עד שהם דומים למושגים בשכל הטבעי הפשוט. ולעולם צריכים לצרף אל המדע הזה את כח האמת של הקבלה, ואז נעשים הדברים מאירים ושמחים כנתינתן מסיני, לכל חד וחד לפום דרגיה.",
        "summary": "רזי התורה עוברים במסורת איש מפי איש, ואחר-כך מתיישבים בלב בהשערה פנימית."
    },
    {
        "id": 596,
        "article": "צדיק עליון, שתשוקת האמת האלהית גדולה היא בלבבו, אינו צריך לדאוג מכל חטא. ומכל מקום תמיד הוא מדובק באור התשובה, אבל תשובתו היא מרחבת את דעתו, ומופיעה עליו אצילות, חן וקדושה.",
        "summary": "הצדיק אינו צריך לדאוג מהחטא, ומכל מקום הוא דבק תמיד בתשובה."
    },
    {
        "id": 597,
        "article": "הגאוה בידיעה היא עבודה זרה ממש, שמציירת באדם שהוא יודע את הכל בשלימות, ונכנס גם כן התוכן האלהי של אור אין סוף בכלל הציור, והרי זה פסל ומסכה בסתרו של עולם. וענות הצדק מודיעה לאדם, שכל מה שידע הוא רק התפשטות אור, ומקרים מעשיים, ולא נחשב הכל אפילו כערך טפה מן הים, כיון שבאור העליון, שהוא יסוד הכל ומקורו, אין שום ידיעה נתפסת.",
        "summary": "הגאווה בידיעה מביאה להגשמה בידיעת ה', וצריך להכיר בכך שהבנתו היא רק בהתפשטות האור, הבטל למקורו כטיפה מן הים."
    },
    {
        "id": 598,
        "article": "כל המגרעות החמריות והרוחניות שבעולם, הכל בא מפני שכל פרט משיג רק צד אחד מהמציאות הגשמי והרוחני, הטוב בעיניו, ויתר הצדדים, שהם בלתי מושגים לו, הנם בעדו ראויים להיות אבודים מן העולם. והמחשבה הולכת ומרשמת את כח פעולתה על היחידים והקיבוצים, על הדורות והתקופות, שכל מה שהוא חוץ מהחוג העצמי, הוא מחריב ומפריע. ומתוך כך הסיבוכים מתגדלים בדיעות ואמונות, בשיטות החיים ובארחות הציבוריות, והיחיד גם כן סובל הוא מהמון הסיבוכים שבקרבו פנימה, שאין רגש אחד פוגש את חבירו בחבה הראויה, ומחשבה אחת דוחה את חברתה ברוח בוז ומשטמה, חליפות רוח של ידידות נעשה דבר נמנע, והרגשת יופי כללי להשיב נפש הולכת ומתדלדלת. לכל אלה הפגעים, שהעולם כולו, ואנחנו ביחוד, סובלים מהם, קרואים הצדיקים מיחדי היחודים השכליים והרצוניים, לתקן, לחבר ולמלאות הטלת שלום בעולם, על ידי הטלת שלום בנשמתם פנימה, על ידי הופעת דעה שלמה וכללית, השולחת תמיד אור וחיים לכל העברים. זאת היא מגמת עובדים נאמנים, שרזי עולם הולכים ומתגלים בהם ועל ידם. דייקנות גדולה לפרטים, חיבה וקישור נמרץ לכל החיים המוחשיים ותביעותיהם הראוייות, והתעלות עליונה, ברצון ובשכל, בהקפה אדירה על כל חזיונות החיים, על כל ההליכות המדיניות, על כל השינויים הנפשיים, על כל מערכי מהלכי האמונות והאמנות, על כל שיטות המוסר והכלכלה, על כל דרכי הטעם והיופי, על כל השבילים שהאמת, הצדק, החן והגבורה, וכל עז החיים וההויה, מתגלים על ידם. זאת היא מגמת הקריאה בשם ד' בכל עת.",
        "summary": "כל המגרעות שבעולם באות, מפני שכל אחד דוחק את מחשבת חברו, וכל צד בנפש דוחק את חברו, והצדיק מייחד את הצדדים."
    },
    {
        "id": 599,
        "article": "יש צדיק כזה שיכול לערוב שיתוקן העולם כולו, וכל ישראל ישובו בתשובה שלמה, ומקבלים שפע חיים וטוב גדול בהקפה, מאוצר העליון, מקור הברכות. וצדיקים כאלה מוכרחים להמצא בעקבא דמשיחא, שכל ההשפעות באות בדרך הקפה, בסוד טוב איש חונן ומלוה. ואורח צדיקים זה מקדים את הטובה לבא לעולם, ומכשיר את הדיעות לקבל הופעות חדשות, שאינן ראוייות להן כלל. ומכל מקום לא תצא מזה שום תקלה, כי אם תועלת ותיקון, מפני שהדיעות העליונות הללו יש בכחן להכשיר את הדור בהופעתן, שיוכל לקבל את האור הגדול שבהן, ולהשתמש בו כראוי. ההכשר הראוי לזה הוא העסק ביחודים, בבהירות הדעת, ואומץ טהרת הרצון. מלוה ד' חונן דל, ראשי תיבות מיח\"ד, וסופי תיבות בגימטריא תשעים, שהוא צדי באותיות, שמובנו צדיק. ועל ידו מתהפך כל הרע לטוב, וכל הטומאה לקדושה בסוף. אתה סתר לי מצר, ראשי תיבות אותיות סמא\"ל, וסופי תיבות בגימטריא קדושה.",
        "summary": "בעקבא דמשיחא צריכים להימצא צדיקים שיקבלו שפע בהקפה, כדי לגלות הופעות למעלה מערכם, שהן עצמן יכשירו את קבלתן."
    },
    {
        "id": 600,
        "article": "התורה בעצמה, האידיאל של דעת היהדות ממקורה, ברוחניותה ומעשיותה, הוא יותר נעלה מעצמיות המעשה המדוייק של כל הלכה בפני עצמה, ושל הפרטים הרבים. אלא שהעסק בתורה לשמה, מביא התלמוד אותו לידי מעשה, ומקיים באהבה את הפרטים, בקום עשה ובשב ואל תעשה, שעל ידי טל של תורה הפנימית מרגיש הוא את כח החיים שהולך ומתפשט בכל ההוייות, עד שנוצר התלמוד כולו בכל הרחבתו. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. וראשי תיבות טוב לי, הוא טל, ותורת פיך, ת\"פ, בגימטריא תלמוד. התלמוד עם שקיא דאילנא, שהוא טל החיים שבו, המוציא אותו אל הפועל, המצייר את כל האורות של תורה שבעל פה ממקורם, הם טובים מאלפי זהב וכסף, תורי זהב עם נקודות הכסף של הפרטים מצד עצמם. התורה, בכללותה ובמקוריותה, היא המחיה את הכל, ובירידה היותר גדולה, הקודמת לעליה, קדרותא דצפרא, של בנין האומה ותחייתה, יצא אור חיים מהופעת טל תורה, המפעמת בכחה הגדול להרחיב את גבול התלמוד, הכולל כל חכמת ישראל בהלכה ואגדה, בקודש ובחול, מיסודי הלכות עד פרטי דינים, מנהגים, סיפורים, מאורעות, פיוטים, חלומות, הגיוני קודש ושפעת אור נבואה, כל שיעור הקומה הרוחנית של יעקב וישראל.",
        "summary": "התלמוד מביא לידי מעשה על-ידי טל החיים שבו."
    },
    {
        "id": 601,
        "article": "חיי התבוננות הם החיים היותר טובים, אבל העונג שבהם יוחש על פי אותו הלשד שהעושר של הדמיון יפזר עליהם במדה הראויה. וכדי לשמור על הדמיון מיובש ומיתרון, צריכים המעשים והמדות להיות מסוייגים יפה.",
        "summary": "אף שחיי ההתבוננות הם העליונים, העונג שבהם מוחש רק על-ידי הדמיון, הזקוק למידות ולמעשים כדי לשמרו."
    },
    {
        "id": 602,
        "article": "המחשבה בענין האלהות, בשני הצדדים שלה, דהיינו הצד האחד, בצורה המדברת על דבר הבורא והבריאה מכל אחד בפני עצמו כאילו הוא נושא לעצמו, אלא שהם מחוברים יחד מתוך שהבורא מחיה את הבריאה והבריאה מקבלת חיים מהבורא, והצד השני שאין שם שום מציאות של בריאה כלל, והשם בריאה הוא רק מושאל מצדנו, אנו נבראים אנחנו רק מפני צמצום השגתנו, ובאמת הכל הוא בורא, אלהים, אבל הכל הוא ענין אחר ותוכן אחר, שאין לו שום ערך אל התגלות חלקית, ואלהים הוא דוקא הכל, ולא חלק מצד שהוא חלק – המחשבה הזאת פועלת, בכל צד מצדיה, פעולה מיוחדת על רוח האדם. ההגיון והחשבון באים מצד המחשבה של הערכת העולם והבריאה לשני ענינים. אמנם השירה ומשאות הנפש באים מההסתכלות השניה, של מציאת האפסיות של הכל חוץ מהאלהים, ומלאת כבוד אלהים בכל. המוסר הוא ענף מורכב מהגיון ושירה במיזוג נכון. כשיחסר ממנו כח אחד, לא יוכל לעמוד. על כן, כאשר על פי ההדרכה של המחשבה הראשונה, של החילוק שבין המחשבה על דבר האלהים ועל דבר העולם, מתגלה התאר של צדקת אלהים, של גודל המוסר המופיע לנו על פי המחשבה ביחש אל האלהים, והמוסר הזה מתמלא בחוקיו בהגיון וחשבון, כשאחר כך באה המחשבה השניה על דבר האלהות, שצדקתו והדרת המוסר המתמלא מזכרונו כבר נקבע יפה בנשמה, מתגברת השירה על ידי ההצטיירות העליונה, המלהיבה, של אין עוד מלבדו, ומוסיפה היא פרי ברכה גם להמוסר. אבל אם בראשית המחשבה לא תסתמן כי אם מצדה האחד של אין עוד מלבדו, לא היה שום מקום לשום ציור מוסרי ביחש האלהות לפעול עלינו. אין אנו יכולים להכיר ערך מוסרי ביחש לעצם אחד מצדו לעצמו, כי אם ביחש מאחד לאחרים. אף על פי שהרוממות הזאת של המחשבה היא מתעלה על כל החזיון של ערך המוסר כולו, כמו שהיא מתעלה על כל המחשבות והגבולים, מכל מקום האדם איננו יכול לתפוש מחשבה רוממה מערכו המוגבל בכל מלא הודה, וערכי המוסר לעולם נדרשים שיהיו ניעורים וחוזרים וניעורים בכל הליכות החיים, עד אשר נוראה היא הסכנה שתוכל להתפשט מהתגברות המחשבה השניה על הראשונה. אלא שגם בהתגברותה של המחשבה הראשונה, שכנפיה קצוצות, יוכל גם כן רוח האדם לשקע, ועל ידי השיקוע יוכל לאבד חמודות רבות. על כן אין תרופה אחרת כי אם לסדר את הרעיון באופן כזה, שתהיה המחשבה הראשונה מלבישה לעולם את השניה, ולא יגלו לעולם כי אם הראשונה בתור לבוש לשניה, העליונה ממנה, זעיר אנפין מלביש את אריך אנפין, וד' הוא האלהים.",
        "summary": "המחשבה על בורא ונברא נפרדים מגבירה את ההיגיון, וההשקפה הפאנתיאיסטית את השירה, והמוסר הטהור נזקק למיזוג שניהם."
    },
    {
        "id": 603,
        "article": "אין הודאות לבדה עיקר היסוד לחיי הרוח, כי אם ערך יש לה, והיא מצטרפת עם חשיבות התוכן, עד שלפעמים תוכן חשוב מסופק, יעלה בערכו עליות אין קץ על תוכן ירוד ודאי, וטוב לחסות בד' מבטח באדם.",
        "summary": "לפעמים תוכן חשוב אך מסופק, עדיף על תוכן ודאִי אך ירוד."
    },
    {
        "id": 604,
        "article": "הענוה היא מחוברת עם השלמות הרוחנית. שכל מה שהאדם משיג יותר את העולם ואת החיים, את השכלול הרוחני והחמרי שלהם, את הצרכים הרבים של הכלל ושל הפרט, אז הוא משיג את קוצר ידו, את עורון השגתו, את מיעוט כח רצונו להיטיב, והוא נשפל ברוחו, והוא תמיד הולך ומתעלה על ידי חפצו הגדול להתקרב ביותר אל הציור של הטוב המוחלט.",
        "summary": "על-ידי ההכרה בקוצר ידו בהשגתו, ילך ויתעלה בחפצו הגדול אל הציור המוחלט."
    },
    {
        "id": 605,
        "article": "היכולת לעמד במעמד הפכי ומנותק מהקדושה, רק היא תתן את האפשרות להרצון המשוכלל לצאת מן הכח אל הפועל. וכל זמן שלא נתגבר כח הרצון של הטוב בעולם כראוי, אין יכולת גם כן להנתק ממנו. רק בעקבא דמשיחא יבוסם העולם בכללו, עד שהרצון העצמי יהיה בתכלית הטוב, ולעומתו תתגבר היכולת גם על הנתיקה הגמורה, ובחירת ההתדבקות בטוב האלהי יהיה ברצון גמור וחפשי לגמרי. כשהנסירה נגמרת, יש אפשרות לבנין עולם של תולדות עדי עדי עד. ומתגלה רז זה בחוצפא דעקבא דמשיחא, שחלק ממנו כבר יצא לאור, ורמי הגיון כבר יכולים להציץ מאורו זיו נחומים וגבורת עולמים, לא כאדם הראשון שנברא דו פרצופים מחוברים גב בגב, כי אם פנים בפנים ידבר עמנו.",
        "summary": "הכפירה שבעקבתא דמשיחא באה כדי שידבק האדם בה' ברצון חפשי, וזהו סוד הנסירה."
    },
    {
        "id": 606,
        "article": "השכל השלם הוא תמיד בהדר שלמותו, פועל הוא את פעולתו בשכלול ההויה כולה, חודר הוא עד האדם, המשוכלל ברצונו החפשי על פי גדרים מיוחדים. בחופש הרצון, מבטל לפעמים האדם את הסדר המתוקן שנכון לו, השלמות השכלית העליונה, המאשרת את הוייתו הכללית והפרטית, וניתוקו מביא גרעון כללי בכל מערכות שפעת השכל. וכששב, הכל מתרחב ומתמלא חיים.",
        "summary": "חופש הרצון משבש את סדרי השכל השלם, אך בשובו של האדם אל הסדר המתוקן, הכל מתרחב ומתמלא חיים."
    },
    {
        "id": 607,
        "article": "העולם מחכה הוא לההתגלות הנפלאה, איך שהאדם והעולם קשורים הם זה לזה, ולפתח על ידי גילוי זה את ההרגשה המאחדת את השנים הללו, על ידי ההופעה שתלך ותתפשט לבאר על ידה את גודל ההפעלה שהראשון פועל על האחרון. והתוכן ילך הלוך ואור, עד שההפרדה הדמיונית, שנקלטה כל כך ברוחנו מצד חושי הבשר הקצרים, בהיותם מנותקים מחושי החיים הרוחניים, תכלה כולה, ובמקומה תבֹא הקשבת האחדות השלמה, ורוח האדם ברצונו יתגלה בהוד גבורתו, הרבה יותר ממה שהתגלה עד כה בפעולותיו הטכניות. והכל תלוי בתשובה, בשכלול הרצון, שאימוצו הוא אחד מתנאיו, ועדנו וקדושתו הוא עקרו ומהותו. וקישורו עם הדעה היותר עליונה הוא אור חיים, ועומק הופעתו בתכנית האמונה, הבאה מתוך הכרה פנימית נשגבה מאד, הוא מקור אורו, שממנו יוצאות ההשערות הנשגבות, שעל ידן מתישב העולם הרוחני כולו, עם כל ודאותיו הנפלאים, העומדים ממעל לכל הודאיות שבעולם בגודל עז רעננותם, במעמקי הנשמה היחידית, השואבת את לשד חייה על ידי צירוף הקיבוציות הכללית, שהיא מקבלת את שפעה מיסוד ההויה כולה, שחכמת אלהים שופכת עליה תמיד את רוחה, בחזון ובפועל. צדיקים, חכמים, גבורים, נאים, עשירים ושליטים, לא יתפרדו עוד במהותם, כי אם כולם יחד ימציאו את התמצית העולה מהופעת כולם יחד על כל הרכוש החיצוני והפנימי שבחיים, שעצם החיים מתהוה מהם, ומתעשר ומתמזג על ידם. העז הנמצא בכח החיים העליונים, המגלה את כשרונו בתור נצוצות פזורות בכל בעל כשרון, ובכל פלוגה לאומית ומפלגותית, יגלה על ידי אור הרצון בכל כלילותו. והכללות תופיע באורה השלם, שכל הפרטים ברוב עשרם הם כלולים בה בפועל, ובכל תנועת רוח קלה עולמות מלאים נוצרים ומתפתחים, מחוללים ומולידים, ברב תעצומות.",
        "summary": "שכלול הרצון וקישורו עם הדעה העליונה, יביאו להכרה בהשפעת האדם על העולם, ויגלו את קשר כל הפרטים לכלליהם."
    },
    {
        "id": 608,
        "article": "אמונה יותר מהמדה מבלה עולם היא. ולא רק אמונה של שקר, אלא אפילו אמונת אמת, כשהיא פועלת על הנפש היחידי והציבורי יותר מהמדה שהיא צריכה לפעול עד כדי למזג את כחה עם יתר הכחות הרוחניים והמעשיים, הרי היא מטשטשת את העולם. ולסבה זו נמצאים תמיד בעולם גורמים רבים להתמעטות האמונה, למרות מה שנטיית האמונה כל כך חזקה היא, כדי להעמיד את המצב על מכונו, והעולם יקבל מהאמונה את הטוב שבה כשיעור הנכון. ולאו דוקא באמונה נוהג זה הענין, אלא גם בחכמה ומוסר ובכל כשרון שאנו רואים, שכשם שיש לכל הופעה טובה מסייעיה, כן יש לה מפריעים מיוחדים לה, שלפי המבט הפרטי נראה הדבר שהמסייעים הם מישבי העולם, והמפריעים מבליו הם, אבל על פי המבט הכללי נראה לנו שאלו ואלו בונים הם את העולם, אלה בחיובם ואלה בשלילתם. דור אחרון בכל תקופה בא על פי רוב בכח שולל, שאין תקופה נגמרת אלא אם כן שמש לה הכח הרוחני היותר עדין בתור כח משפיע, ועל ידי השפעתו ודאי הפריז את מדתו, ורוב טובה הביא, שאין העולם יכול לקבלה, ונהפך לרועץ לו. על כן באה המדה של דור אחרון, דור החותם תקופה ומתחיל תקופה, שהוא שולל, ותיכף בהתגלות שלילותו, ותעשה את תפקידה למחוק את הסאה, מתגלה הרפיון והאפסיות שיש בשלילה, והיא בעצמה מבצרת לה את מקומה שלא תתפשט הרבה, וההתפשטות היתירה שגרמה בהופעתה הראשונה, חוזר ובא לידי תיקון על ידי המיזוג הכללי. בעולמנו הננו רואים, התנועה הכפרנית, וחוצפת הזמן, ביסודותיו המתדמות למדעיות על פי בקורת המקרא מעבר מזה, התגליות החדשות והכרעתן לטובת האמונה מעבר מזה, [יתנו] את המשקל האלהי לרוח האמונה ומיזוגו.",
        "summary": "אמונה, מוסר וחכמה, יותר מהמידה, מבלי עולם הם, ולכן יש צורך בכוחות השוללים אותם."
    },
    {
        "id": 609,
        "article": "התפילה היא צריכה להיות כל כך נובעת מקירות לב, עד שכל חיוב עושה אותה קבע. וזהו יסוד שיטת הסוברים שאין לתפילה עיקר מן התורה. על כן החלק המובחר ביחש לתפילה היא תפילת ערבית, שגדלה היא במה שהיא רשות, ותפילה נקיה מכל צד קבע נקראת פגיעה, ויפגע במקום, מדת יעקב, שבית תפילה יקרא בית אלהיו לכל העמים, ביום אשר יהפך לכל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד'. וראשי תיבות שפה ברורה ש\"ב, גם בתמורה של א\"ת ב\"ש הם ש\"ב, ורק המקום מחליפים ולא הענין, כי ממזרח שמש עד מבאו גדול שם ד', וייראו ממערב את שם ד' וממזרח שמש את כבודו, כי יבא כנהר צר, העוקר כל חיוב, רוח ד' נוססה בו, להרים את דגל הרשות הנבחר מכל, סוד קירוב הר סיני בלא מתן תורה דוקא, הביאני אל בית היי\"ן, זה סיני, ודגלו עלי אהבה, אהבה ממש. והעז כלול בראשי תיבות והט\"ל בסופם. אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ד' לאורך ימים. והאורך ימים ביסודו המוחלט הוא אהבה ועונג, שמתעלה מכל חובה והכרח.",
        "summary": "התפילה צריכה לנבוע מקירות הלב, ולא מחיוב, וזוהי מעלתה של תפילת ערבית שהיא רשות."
    },
    {
        "id": 610,
        "article": "הכח המחיה את נשמת ישראל, היא העריגה הנפלאה לבנין בית המקדש, ולהחזרת כבודו בתכלית שלמותו האידיאלית המקווה, שרק צפיה זו מרוממת את רוח כל הדורות כולם, לדעת שיש תכלית נשגבה לחייהם והמשכם ההיסתורי. ובנקודה עליונה זו גנוז כל עז החיים של קישור האומה לארץ ישראל. וכל המצות התלוייות בארץ, באיזה מדה שהן נוהגות, הן שומרות את הלח של טל חיים זה היסודי.",
        "summary": "הכוח המחיה את נשמת ישראל הוא קישורם לארץ ישראל וציפייתם למקדש, והמצוות התלויות בארץ משמרות את אותה החיוּת."
    },
    {
        "id": 611,
        "article": "כשהחוש מזדקק, רואים את הנשמה איך היא הולכת ומשתלמת, איך היא זורמת ושוטפת, פועלת ומזהרת על עולם מלא. וכל מה שהמעשים יותר מתתקנים, והתכונות יותר מתבררות, והשכל יותר מאיר, התרחבותה של הנשמה, החזקה והעליזה, החפשית והבטוחה, הולכת ומתפשטת. הפרטים של ידיעות, הרגשות, עובדות, אמונות, כונות ורצונות, הנם רק פלגים קטנים, ששטפי אורה הרבים נוהרים משם, בהופיעם ממקור חייהם.",
        "summary": "כשהחוש מזדקק, רואים את התפשטות הנשמה בעולם, ופרטי המעשים והידיעות, המרחיבים אותה, הנם פלגים קטנים לעומתה."
    },
    {
        "id": 612,
        "article": "שני חסרונות יש להמחשבה הלאומית, שהיא מוכרחת להשתלם כדי להשלימם ממקום אחר. האחד, שאינה מספקת כראוי את ענין הפרט. והפרט יש שלפעמים תביעותיו הן גדולות, וכשאינם מושלמים, בין בצורתם הרוחנית בין בצורתם החמרית, נעשה הכל נפגם, וכח הכלל גם הוא אינו איתן. והשני, שאינה יכולה מחשבה זו לתאר לה כי אם את חיי עולם הזה, אבל איך להשלים את הנשמה, ולעשות את הגשר שבין חיי עולם הזה לחיי עולם הבא מובטח, זה צריכה המחשבה הלאומית לקבל מהשפעה הרוחנית העליונה, שהיא פילוסופית, אלהית, רזית, חברתית. ועומק האמונה כאן הוא מוצא את תוכנו.",
        "summary": "החיסרון בלאומיות הוא בהדחקתה את הפרט, ובחוסר יכולתה לגשר בין העולם הזה לעולם הבא."
    },
    {
        "id": 613,
        "article": "צריך בכל יום לטהר את כח המדמה ולהעלותו. למטרה זו אנו צריכים להתפלל. אין לשער את הזוהמא ההולכת ומתרבה בנפש הפרט, ובנפש האומה בכללה, ובנפש האנושיות, ובנפש החיה הכללית של החיים עמנו ועם הנפש הכללית של ההויה, על ידי החדלון מטהר תמיד את כח המדמה. כח זה עשוי להיות מקבל טומאה, ולרדת לתכלית השפלות, אם לא נשתדל להעלותו בתדירות. דבר אין להשכל עמו. השכל עומד הוא בטהרתו מצד עצמו, הוא צריך רק להיות מקושר עמנו, אנו צריכים להיות מוארים מאורו על ידי העסק התמידי בעסקי שכל, במושכלות של אמת, בתורה וחכמה. אבל הכח הדמיוני, הוא צריך טהרה והתעלות, ובכל פרק ופרק מפרקי הזמן הוא צריך אימוץ והארה. על כן אנו צריכים לברכות להודאות ולתפילות בעתים מזומנים, ואשרי הנזהר בהם בכונה טובה, הוא מאיר את עצמו ואת העולם כולו.",
        "summary": "תפקיד התפילה לטהר את הדמיון מסיגיו."
    },
    {
        "id": 614,
        "article": "קשה מאד לאדם אחד להכליל בקרבו את הרשמים שבעולם החיצוני בסדר נכון, ועם זה יהיו גם הרשמים של העולם הפנימי שלו מסודרים יפה. על פי רוב, כשאדם פונה אל העולם החיצוני, עולמו הפנימי נשכח ממנו. זיכוך מחשבותיו, רוממות רגשותיו, טהרת מדותיו, גבורת רצונו ועדינותו, כל אלה הם דברים שצריכים שימת לב שלמה. התורה היא מיוחדת, מתוך ענינה האלהי, שהיא כוללת שמים וארץ, נשמה ועולם, ועל ידי השפעת לימודה, וידיעתה המרוחבת, מתמזג הרוח ומשתלם באופייו השונים, החיצונים והפנימיים, מה שלא תתן זה שום חכמה אחרת ושום חינוך אחר. אמנם, המחשבה האלהית היא בעצמה היא יסודה של תורה ונשמתה, אבל אי אפשר לה להקלט יפה כי אם או על ידי תכסיס של לימודים גדולים ורבים, שהכשירו את הנשמה במעוף חפשי כזה, שהיא יכולה כבר לעמוד במכון האלהי, לעיין בהרחבה באותם הרעיונות שהשכל המוגבל, הלקוח מההרגל והחושים, סותר אותם, או שבדרך פלא היא חנונה בכשרון רוח פנימי כזה, שההשתכלות האלהית היא מוכשרת לה לפי תכונתה, שלפעמים יעלו גבורים רוחניים כאלה על במת החיים בתור חזיון מפליא, וחותמים הם את חותמם על פני דור דורים.",
        "summary": "רק התורה מאחדת את הרשמים החיצוניים עם הפנימיים, ואפילו המחשבה האלוהית זקוקה להכשרה חיצונית (או לכשרון מיוחד)."
    },
    {
        "id": 615,
        "article": "רואה היא העין הבהירה, איך כל מוסד שלוקח לו תוכן של קודש ממקור ישראל, והוא בעצמו משלח את שרשיו באמה אחרת, שואב הוא לח מכנסת ישראל, וממעט על ידי זה את חילה. כל זה הוא כשהמצב של האומה אינו מוכן להשפיע בצורה של שפעת חיים כזאת, שהיניקה ההולכת ממנה לא תמעט את חילה, ותשוב אליה בהוספת אומץ. אמנם, גם במעמד הירוד, גדולי הסקירה מכירים את הצינורות שדרכם הלשד הולך למרחקים, ובוחנים הם אותו בכל צורותיו, ומחזירים תמיד את הטוב המקורי לשרשו. אמנם, תעופה גדולה צריכה היא הנשמה הגבוהה לעשות בזיקוקה לעסק רזי ענקי זה, וברוממותה לא תוכל להופיע את אורה על שדרות רבות מהנשמות התלוייות בכח עצמתה, אשר רק בהיותה פונה במבטה לחוגם הבינוני, מתקשרים היחושים הנעלמים, והן מתעדנות ומקבלות חיל פנימי, גם בלי דעת שלהם. אשר על כן, אין תעופה עליונה זו של החזרת הלשד הנמשך למרחקים זרים, נוהגת תמיד, כי אם לפרקים, בעת המוכשרת ביותר, שההרגשה הפנימית יודעת, שכפי המצב הכינה הנשמה המעולה השרשית לשד חיים ואומץ להנפשות הרבות התלוייות בה, באופן המספיק להעמידן בצביונן ורעננותם, עד כלות העבודה העליונה של התעופה, המרקיעה את בעליה לשחקי שחקים.",
        "summary": "גדולי הדעה מחזירים את הטוב של ישראל שנלקח על-ידי האומות למקומו, כאשר קישורם לדור מאפשר זאת."
    },
    {
        "id": 616,
        "article": "לפעמים אדם עומד על מצב כזה, שהוא צריך לשאוב הכל, מהשגתו, ואינו צריך להתחשב עם המדות ותולדותיהן, שברית כרותה היא, שבהתרוממות הדעת כולם יתרוממו, ובטהרתו יטהרו. ואין למוד את התוכן של המדות ביחושן אל הטוב והרע באדם נעלה, שאור הדעת שופע עליו במעינותיו הרבים, באותה המדה הבינונית הרגילה אצל אנשים שחייהם הם רק חיי רגש ודמיון, שבאמת ההבדל ביניהם הוא יותר גדול מההבדל של חיי השינה והחלום לחיי הערות והמחשבה הבהירה.",
        "summary": "גדולי הדעה מטהרים את מידותיהם על-ידי טהרת השגתם, ולא ממוסר חיצוני שאינו בהיר כשכלם."
    },
    {
        "id": 617,
        "article": "ההשגות הרוחניות מתגלות לאדם בדרך פתאומי, וכשם שאינן נופלות תחת הזמן, ככה אינן נופלות תחת ההדרגה של מדידת האפשרות והנמנעות באותה המדה שהאמת הזאת נמדדת בהשגות שכליות אטיות, הבאות לא בדרך שטף של נחלים, כי אם בקימוץ של טיפין טיפין.",
        "summary": "ההשגות הרוחניות מתגלות לאדם באופן פתאומי, ולא באופן שכלי ואיטי, ולפיכך הן למעלה מאפשרוּת ונמנעוּת."
    },
    {
        "id": 618,
        "article": "ההשערה הרוחנית מתבוננת על חיי הנשמה במתינות, בידיעה ההולכת ומתבררת, עד שיוצאת שורת חיים זאת מכלל צל של חיים, שהם באמת תיאור של מות, אלא היא מתבלטת בכל הודה ועזוזה, בכל כבודה ועדנה, וכל הקודש, הטוב, המוסר והצדק, מקושרים בהופעה זו, שהיא מתרוממת לעולמים האלהיים, מלאי זיו ונוגה. פוגשת היא השערה זו בחיי הנשמה בקדמות הוייתה, לפני התגלמות מעשיה בפעולות גופניות גבוליות, ויודעת היא בבירור אחר בירור את כל מגמותיה העתיקות. וכה הולך החוט ונמשך במגמות העליונות, שהולכות ומתרחבות בכל משך החיים, על ידי הסתכלות חפשית, עליונה, אלהית. וממנה באה ההסתכלות לבירורים מלאים על מהלך החיים העליונים של גבורת הנשמה, אחרי הקפת החיים המשועבדים לעניני הגויה, וההתמזגות של הרוחניות הפרטית עם הרוחניות הכללית, עם צרור החיים, הולכת ומתגברת בדרך מנוחה ושלות צדיקים. וכל השאלות היותר סתומות בחיי הרוח הולכות ונפתרות, והחיים הממשיים, הגופניים, הולכים ומתאמצים, ונעשים שמחים ומבוססים על ידי מה שאחרית ותקוה ומגמה רחבה עומדת לפניהם. והאור העדין של הרגשות היותר קדושות, המקדשות את החיים במילואם, הולך הוא ומתגבר, עד שניצוציו מחיים רבבות עם, חיי שעה וחיי עד.",
        "summary": "ההשערה הרוחנית מתבוננת בחיי הנשמה, מקדמותה, דרך מהלך חייה, עד חזרתה לצרור החיים, ובכך היא פותרת את חידת החיים."
    },
    {
        "id": 619,
        "article": "כשהיראה מתגברת בלבו של אדם מצד בהירות ההשגה, צריך הוא אז להסתר בצל החסד האלהי, על ידי כח התשובה העליונה, המחדשת את כל ההויה מעומק שרשה, שהיא מתאמת אל הציור של השלמות העליונה, שאינה יכולה להתגשם בפועל, אבל היא תמיד נחשקת, ובלב יש צער מתוק להגיע למדרגתה. אף על פי שהמעשה והחיים מכריחים את האדם לדרוך בדרך מיצוע, מכל מקום החשק הנשמתי לאשתאבא בגופא דמלכא הוא בלא גבול.",
        "summary": "כשהיראה מתגברת, צריך לחסות בחסד ה' על-ידי התשובה, השואפת להתבטל בשלמות הבלתי-גבולית."
    },
    {
        "id": 620,
        "article": "כשמרגיל האדם את עצמו לשמע קול ד' מכל דבר, בא הענין עד התוכן היותר עליון שברוח האדם, שהוא השכל, שהוא, דוקא הוא, מכסה יותר מכל את הענין האלהי, מפני שיעלה במחשבה שיש כאן כח שכלי מיוחד שעושה את הציורים השכליים. אבל על ידי ההרגל הטוב של הקשבת קול ד' בכל דבר, מתגלה אליו קול ד' גם בשכל, ואז דוקא בשכל ימצא את ההתגלות האלהית האמיתית, וכל מה שיוסיף חקירה והתפלספות יוסיף קדושת אמונה ודבקות והערת רוח הקודש.",
        "summary": "כשמתרגל לשמוע מכל דבר את דבר ה', ישמענה גם, ובעיקר, מהשכל, אף שדרכו לכסות על דברים על-שכליים."
    },
    {
        "id": 621,
        "article": "מהות העבודה יש בה שני תוכנים, יש עבודה דמיונית, ויש עבודה ממשית. הדמיונית היא מיוסדת להמשיך רגשי האדם לענינים גדולים, והגדול מן הכל הלא הוא הענין האלהי, ומתוך שהרגש יתמשך אחר הנשגב, לא תהיה העכבה מצד הגוף וכחותיו כל כך להתגבורת הרוחנית העליונה. אבל העבודה הממשית היא ממש תחיית הרצון, והגברת הנשמה האלהית באדם ובעולם, על ידי מעשים טובים, ושכלים אמיתים, וכל דבר קדוש ואמת, על פי הטהרה השכלית והופעת אור התורה. בההערה המביאה לידי עבודה זו, מתגלה לאדם תוכן חיים, שיש לו מה לעשות בשביל הטוב היותר עליון שיתרבה בעולם, וממילא כל דבר גדול המביא טובה כללית הוא בכלל. ואם הוא מהדברים שהטוב גלוי בהם, אינו אובד בזה את ערכו, אלא שנשאר הרבה ממה שהטוב גנוז בו, וערך טובו הוא סגולי אלהי, שהם כל פרטי המצות, והמדות העליונות שחסידי עולם גבורי הרוח חיים על פיהם בתם לבב, ובשמחת ישרים, ורוח גבורה עליונה, המרוממת אותם מעל כל המעשים.",
        "summary": "שני תכנים ישנם בעבודה: העלאת הרגש על-ידי הדמיון, ותחיית הרצון על-ידי השכלות ומעשים טובים."
    },
    {
        "id": 622,
        "article": "העבודה הפנימית יש בה משום סידור המחשבות, שהוא עצם חיי ההתבוננות, וסידור הרגשות, שהוא חיי הפיוט והשירה, ויחוסם של אלה התכונות השונות זה לזה, לכוין איך הם מתלכדים ביחד ופועלים אלה על אלה, ובאיזה אופן הרכבתם עולה יפה, ובאיזה אופן הנם צריכים להתחלק כל אחד במערכה לבדו.",
        "summary": "העבודה הפנימית כוללת: סידור המחשבות, סידור הרגשות, מיזוג שניהם יחד וההבחנה ביניהם."
    },
    {
        "id": 623,
        "article": "בשפע רוח הקודש מרגישים איך רוח החיים האלהיים, מאור חי העולמים, הולך בכל הליכות החיים, בכל הרצונות, בכל העולמים, בכל המחשבות, בכל העמים, בכל הבריות, בכל הלכותיה של תורה ומצותיה המעשיות, השכליות והרגשיות, ובכל התולדות היוצאות מהן, ובכל הדמיונות וההתפעליות הנפשיות המתילדות על ידן. מכירים על ידי הופעה זו, העליונה הרבה מן השכל המצומצם, את יקרתה של קדושה ואמונה, של עשיית כל דבר לשם שמים, ומרגישים איך החיים הרוחניים, המחיים ומעודדים, מתפשטים משמותיו הקדושים של מלך מלכי המלכים הקב\"ה לכל התורה כולה, לכל אותיותיה, ולכל נשמה פרטית מישראל, ולכל העולם כולו, על ידי השלמתן. בלא סיוע של רוח הקודש כלל, אי אפשר לבאר חזיונות רמים, כמו נועם התורה והאמונה, תפקיד העבודה, התפילה ודקדוקי מצות. רוח הקודש מתלבשת היא בחכמה, בין בחכמה של קודש, ואפילו בחכמה של חול. הלבושים הם לפעמים מכוונים למדתו, ולפעמים יש בהם משום חסיר ויתיר, כשהם חול על גבי קודש, אבל בקודש שמלביש קודש, הכל כפי המדה, מדו, כמדתו.",
        "summary": "רק על-ידי רוח הקודש אפשר להגיע להכרה בחיים האלוהיים שבקודש ובחול."
    },
    {
        "id": 624,
        "article": "הזוהמא הנשמתית, כשם שהיא יכולה להתקבץ בתוך נפש יחידית, להסיר אותה מתכונתה הטובה, ולהפכה לתכונה שפלה, שתוריד אותה למדרגת שפלי החיים, כך היא יכולה להתקבץ בתוך הנפש הכללית של אומה שלמה, לעשות אותה לאומה שפלה ורשעה, או בזויה ונגעלה, באופן שהיא ראויה לעבור מן העולם, כדי שלא לעכב את הנוי העולמי של יופיו של עולם מלהתפשט.",
        "summary": "כשם שהזוהמה יכולה להוריד לשפלות את האדם, כך היא יכולה להשפיל עם שלם."
    },
    {
        "id": 625,
        "article": "מצדדים שונים תבא התשובה. אחד מצדדיה יהיה הצער שיגלה על העלבון שנעלב הרוח הגדול שמונח בכל מה שהנחילונו אבותינו, שאין שיעור לעזו וכבודו. והרוח הגדול הזה מקורו מקור חיים, המקור האלהי העליון, שהולך ונמשך מדור דור, וכשמשימים אליו לב מוצאים בו הכל, כל חמדה וכל תפארה, והחושך הכפרני גרם להתלש מקרן בן שמן זה, ולתעות אחרי שדות זרים, שאין בהם לשד וחיים בעדנו כלל. הצער הגדול הזה יתפרץ בעז, וילוה אליו כח ישוב הדעת ומתינות, לדעת גם כן מה לקחת מתוך כל דרכי התעיה אשר נכשלנו בהם. החופש הפנימי שבנשמה יצא ממאסרו, ובצמאון עז יחל לשאוב ולשתות לרויה כל רוח ער ממקור החיים. והדעה והרגש וטעם החיים, השקפת העולם וחפץ התחיה הלאומית, תיקון פגמי הנשמה והתעצמות העז הגופני, הסידור המדיני וחמדת החבורה וארחות דרך ארץ, סבלנות הגונה ביחד עם קנאה חיה נגד כל מתועב ורע, נגד כל דופי וכיעור, ומסירות נפש פנימית בעד כל האמצעיים שהטוב הכללי יוכל להופיע על ידם, כל אלה ההפכים יולדו בחטיבה אחת. ולתמכם צריכים אנו על ידי הכשרת הלבבות לאורה של תורה הפנימי האמיתי, רזי תורה, שכל כך מנכרים אותם, כל כך מלעיבים בהם, כל מי שיש לו איזה כשרון לדבר ולכתוב, וכל כך באמת יש להלעיב את ההשפעות אשר השפיעו על אלה אשר דבקו בהם בלא הכשר הראוי. דוקא מאור חיים זה, שממנו יצמח תמיד אסון העולם, ממנו תצמח ישועתו, ישועת עולמים שלו, אור הטוב, להחיות על ידו את הכלל ואת הפרט, להקים את סוכת דוד הנופלת, ולהסיר חרפת עם ד' מעל כל הארץ.",
        "summary": "התשובה תבוא מצד עלבון הרוח שנחלנו מאבותינו, ובסופה תאסוף, על-ידי רזי תורה, את כל מה שרכשה."
    },
    {
        "id": 626,
        "article": "על ידי מה שכח המדמה מזדכך, בזכות טהרת המחשבה ומעשים טובים ומדות טובות, ותשוקת התורה והחכמה, באים להרגיש את השפע של החיים, איך שהוא הולך מאור אין סוף להחיות את כל העולמים כולם, והנשמה מתחלת להיות מאירה, ומתמלאה חכמה ואורה מעונג קדוש זה. כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.",
        "summary": "על-ידי זיכוך הכוח המדמה, מרגישים את שפע החיים ממקורם."
    },
    {
        "id": 627,
        "article": "לעולם אין אדם צריך לעזוב את גדולת אור הנועם בדבקות האלהית העליונה, בהרחבת הדעת, ולא יחוש כלל מה שנראה לו שלא נתבררו עדיין מעשיו, וקל וחומר מחשבותיו, מזגיו, דיבוריו ורוב עניניו. ואף על פי שהוא מרגיש את חולשת רצונו, מכל מקום הוא יעשה את שלו, ויהיה נדבק באור העליון, שהוא יסוד התורה. ואם יוכל להדבק בנקודה השכלית העליונה, לפי מדתו ומדריגתו, הרי הוא עומד במדריגה הגונה מאד, ואם מרגיש איזה מסך בשכלו, עד שכל עניני ציוריו אינם יכולים להיות כי אם על פי הדמיון, מכל מקום כיון שתשובה אלהית פנימית מונחת בקרבו, והוא מכיר שרצון היסודי הוא להיות דבק בחי החיים, באור ההויה העליונה, שכל החמדות, כל הנצחיות, כל הענוגים, כל השלומים וכל הגבורות, הפארים, התהילות והזהרות, ממנה הם באים, ונפשו עורגת לקודש קדשים העליונים, הרי הדמיון שלו הוא הלבוש שבתוכו מתעלם השכל העליון, שהוא אור ד' באמת, והוא יסוד שעשועי התורה והחכמה כולה, על כן יתמלא מזה גופא אורה ושמחה. ולפעמים על ידי תמידיות התשוקה האלהית הגוף נחלש, בזמן שלא נתעלה עדיין לגמרי, עד שעל ידי החולשה מתבטל הוא מתורה ומתפילה, מכל מקום לא יתן אל לבו להתעצב, כי אם ישמח ויעז בחלקו הטוב, שחולשתו באה ממקור קדוש ועליון זה, ושברו על ד' אלהיו, אל תקרי שברו אלא שברו, בימין, וימין ד' רוממה ועושה חיל.",
        "summary": "אל יעזוב אדם את נועם הדבקות, אפילו אם הוא לא כדרגתו, ואפילו נראה לו כדמיונות בלבד."
    },
    {
        "id": 628,
        "article": "החושב בתפילה שמשנה את הענין האלהי, הרי זה מחרף ומגדף, והחושב שאינו משנה אלא את עצמו, הרי זה מקטין את ערך התפילה, ועמה יחד את כל הערך של העבודה האלהית. אבל המכוין שהוא פועל לשנות את עצמו לטוב, ועל ידי היחש שעצמות הוייתו משתנה, משתנה כל הערך של כל ההויה אליו לעילוי ולטוב, כי ההויה כולה מתפעלת מאחד מחלקיה הרוחניים ביחוד, וכל מה שהתוכן הרוחני המביא את החליפות הוא יותר נעלה ויותר כולל, כן השינויים הם יותר עצומים, ויותר פועלים בשפעת טובתם – זהו העובד בכוונה הראויה, שהנפש מתמלאה ממנה, והעולם מתברך.",
        "summary": "התפילה משנה את האדם לטוב, וממילא משתנה כל ההוויה לטובה, וטועים החושבים שהיא משפיעה רק על האדם או על רצון ה'."
    },
    {
        "id": 629,
        "article": "הצדיק שנשמתו גדולה מאד, יש לו תביעה פנימית שכל תפילתו תהיה על פי עומק הדעת הבהירה, והדמיון ישמש בה רק שימוש נטפל. וכשעל פי סבות שונות איננו מכיר את ערכו, וחפץ הוא להתפלל כאחד העם, בתפילה בנויה על פי הדמיון השטחי, מרגיש הוא אז מכאובי נשמה לאין שיעור. ודין כל מחשבות הקודש ורגשותיהם כדין התפילה.",
        "summary": "תפילת הצדיק ומחשבותיו צריכות להיות על-פי עומק הדעת, ולא דמיוניות כשל ההמון."
    },
    {
        "id": 630,
        "article": "כשאבוקת אור הדעת היא גדולה מאד, מתהפך גם הדמיון לענין שכלי טהור, שהוא מוסיף עוד תכונה של חיים מורגשים בתעופת ההשכלה, ומוסיף בזה צחצחות עליה.",
        "summary": "כשהדעת מתעלה, מתהפך גם הדמיון לעניין שכלי טהור, ומוסיף חיות ומעוף בהשכלה."
    },
    {
        "id": 631,
        "article": "התפילה פועלת לפי הערך של מהות הרצון של המתפלל. הרצון הטוב לגמרי, הוא מחוייב המציאות בעצמו, והוא איננו כי אם במקור העליון, אור אין סוף. וכל רצון מוגבל, לפי ערך טובו, ולפי ערך העומק של הטוב, כך הוא אומץ מציאותו, ולפי אומץ המציאות שלו, כך הוא אומץ גבורתו לפעול. וצדיקים גיבורי כח, הם וחפצם טוב, ולפי מדריגתו של כל אחד מהם בטובו, תפילתו פועלת. וצדיק בן צדיק, טוב רצונו יותר עמוק הוא מצדיק בן רשע, על כן תפילתו יותר נשמעת.",
        "summary": "התפילה פועלת לפי ערך הרצון של המתפלל ולפי אומץ מציאותו, ולכן תפילת צדיק בן צדיק עדיפה."
    },
    {
        "id": 632,
        "article": "אין המחשבה האצילית שלמה באדם, כשהוא מתנשא לצייר את הטוב הכללי ולהתאמץ לחשוק בו לעצמו ולעולם כולו, אלא אם כן היא מחפשת אפשרות לצורת חיים כזאת, שתבסם את העולם במה שתתקן את תכונתו החברתית, ותכריע גם כן לטובה את החיים הפרטיים, בין בחיצוניותם בין בפנימיותם, ותעמיד את היסוד לבסס את מעמד החיים באופן כזה, שהחיים הנצחיים, שהם קשורים בזיכוך הנשמות ואימוצם הרוחני המוחלט, הם יהיו נמשכים והולכים מהתיקון המסודר של המעמדים החברתיים והפרטיים, ומאוצר המחשבות שהמחשבה הראשית גורמת להריק על החיים. כל מחשבה שהיא מפקרת את תיקון העולם וסדרי המדינות, ופורחת באויר רוחני לבדה, ומתפארת בתיקון נשמות והצלחתן, הרי היא מיוסדת בשקר שאין לו רגלים. וכל מחשבה שדבר אין לה עם הרוממות הנצחיות, ומתעסקת רק עם סדרי החיים החמריים ותיקוניהם, אפילו אם יהיו בה תוכנים מוסריים וארחות צדק ומשרים, סופה להתעכר, מפני קטנותה, ומפני הזוהמא והסרחון שהחיים החמריים לקויים בהם בטבעם, כשהם מנותקים מיסוד חיים נצחיים ותשוקתם. ביחוד תוכר חולשה של מחשבה קיבוצית כזאת, במה שתשים את מרכזה רק בצעירים, שהחיים החומריים משחקים לפניהם בכל מהתלותיהם ושגיוניהם, וזקנים לא יוכלו לקחת בה חלק אמיץ, כי אם ברצון עשוי ובלב מיואש. וכך היא המדה היונית, להביט על הזקנים במבט בוז, כדברי אריסטו בריטוריקה. ומה לקויה היא מחשבה ציבורית שאינה יכולה להתפשט יפה על כל חלקיה. ונאמר, כי מלך ד' בהר ציון ובירושלים, ונגד זקניו כבוד.",
        "summary": "המחשבות האצילות (הזִקנה) והסדרים החברתיים (הנעורים) זקוקים זה לזה, ואי-אפשר על אף אחד מהם."
    },
    {
        "id": 633,
        "article": "לפעמים יש מנהיג גדול, והדור אינו מתוקן, ולעומתו מנהיג קטן ממנו, אבל הדור מתוקן הוא. ודורו של שלמה יותר גדול הוא משל משה, אלא שאין העילוי בדור עצמו, אלא בכלל סדר העולם, ועל פי סדר העולם היה אז הכל מתוקן, סיהרא באשלמותא בימי שלמה. אמנם יש ביסום עולם מצד פנימיותו, ויש ביסום מצד חיצוניותו. ובכלל, מצד החיצוניות, כל ימי החורבן אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, אבל מצד הפנימיות העולם הולך ומתבסם. ועקבתא דמשיחא הוא מצב של ירידה חיצונית, וביסום פנימי, על כן הוא מביא לאורו של משיח, שבו מתמלא הכל, גם הביסום החיצוני, כי כשהפנימיות מבוסמת, קל הוא מאד לבסם את החיצוניות. ובעלי רזין צריכין הם להודיע לעולם שהירידה שלו היא רק חיצונית, אבל בפנים הכל מתעלה, וממילא ההארה היא גדולה, ועצם הנשמות גדולות הן, וגם בתוך החוצפא יש גדלות וקדושה, וכי יבא כנהר צר, רוח ד' נוססה בו. והתשובה בזמן הזה היא תמיד תשובה עילאה, תשובה מאהבה, שזדונות נעשים זכיות גמורות. והחטא אינו יכול לפגום כל כך כבדורות הראשונים, מפני רוב הביסום של העולם, ושפע הרחמים והחסדים שזורחים בו. והצדיקים שבדור יכולים להמשיך שפע של חסד גדול כזה, עד כדי למחוק לגמרי את כל עונות הדור ולהפכם לזכיות ממש, גם בלא תשובה גלויה מצד הדור, כי אם על ידי התשובה השכלית של הצדיקים לבדם, שהם שבים בעד הדור כולו, ובמחשבתם הם מחברים אליהם את כל הנשמות כולן של הדור, עד שהן מתחברות עמהן, ונעשו כולן שלמות ומזוככות, וההזרחה החיצונה החסרה להם מתמלאה מיד מהבהקת האור שבנשמת הצדיקים, מה שלא היה אפשר לעשות בעת שהיה חסר הביסום הפנימי.",
        "summary": "לפעמים בדור קטן יש מנהיג גדול, ובדור גדול מנהיג קטן – כדור עקבתא דמשיחא, המתוקן בפנימיותו גם בלי תשובה גלויה."
    },
    {
        "id": 634,
        "article": "הרצון הכללי של הרוחניות הכללית שבאומה, יש לו מדתו, ולמעלה ממנו הוא הרצון של התוכן האלהי, לפי השגתה וחייה הפנימיים והחיצוניים. וכל זמן שהתוכן הרוחני של האומה הוא מלא וגדול, מתגדל ממילא במדה יותר עליונה האור של התוכן האלהי שבהשגתה, והמבוקש של מציאותה מצוייר בה בגוונים בהירים, ולמעלה מזה מתגלה בגוונים בהירים המבוקש של כל ההויה כולה, שזהו רז דעת עליון. כשירדה האומה בגלות המרה, נחשכה נשמתה, והשגת מבוקשה הפנימי של מציאותה ומאויי חייה נתקטן, עד שאינה מוצאה כלל את נתיבותיה, ומכל מקום יש בקרבה איזה השגה קלושה של רשימת אורה, שממנה זורח אור כהה לפי הערך לצדיקים וחכמים, דורשי ד' בכל לבבם גם במחשכים, וכי אשב בחושך ד' אור לי. אבל הענין האלהי והמגמה העולמית, אם היתה עומדת במקומה ובמדריגתה הראשונה, לא היתה יכולה להתחבר כלל עם מגמתה העצמית, ואז היו חייה בגלות נוטלים להם דרך חול, באין פנות להתקשר עם המגמה האלהית של צור כל העולמים, צדיק בכל הדורות. מה עשה הקב\"ה, כשם שנתמעט האור הזורח בה לגבי תכונתה הפנימית, כן ירד האור האלהי הכללי בעולם, והשיגוב של הענין האלהי, שהוא אור חי העולמים, איננו מבהיק כי אם באור קלוש כזה, שהוא יכול להתאחד עם האור הזורח בנשמתן של ישראל גם אחרי הירידה שגרמה הנפילה הגדולה שנפלה עטרת תפארת ישראל משמים ארץ. ובהיות הענין האלהי הכללי, בתור אור העולם, עומד במעמד כזה, שוב הענינים מתחברים, והמגמה של מציאות האומה ברוח קדשה הפנימי, והמגמה הכללית האלהית הגדולה של ההויה כולה, יכולות הן להתאחד כאחד, וממילא הן מתחברות ביחד בעצמן, ובנשמותיהן של ישראל בפרט, ובנשמת כללות האומה בכלל, והם מוכנים יחד לעלות בישועת גוי ואלהיו. אני והו הושיעה נא.",
        "summary": "כשנחלש האור הזורח בנשמות ישראל על-ידי הגלות, נחלש גם התוכן הכללי בעולם עמו, כדי שיוכלו ישראל להכיל אותו."
    },
    {
        "id": 635,
        "article": "הטהרה האלהית, כשהיא מוארה יפה, היא מזככת את הכל. הנשמה היחידית של האדם היחיד נעשית מאירה, קדושה וגיבורה, על ידי אור האלהי, המזריח עליה את קרני זהרו בתוקף ומילוי. והיא נטמאת ונעשית קדורה, לפי אותה המדה שהאורה האלהית רחוקה ממנה, או היא משובשת בקרבה. כך היא הנשמה של האומה כולה. כשזורם בתוכה זרם חי של הופעת אלהים, הרי היא בריאה, חזקה וטהורה. וכשהשכינה מסתלקת מקרבה, מיד מתנונה והולכת, וטומאתה מתגלה בקרבה. הרוח הלאומי יוכל הוא לקבל טומאה כמו רוח אדם פרטי. הוא יוכל לשאוף שאיפות טפלות ורעות, אשר כפי רוב כחו וגדלו, יגדלו הרבה יותר לרוע משאיפות רעות של אנשים רעים יחידים. על כן טהרה צריך הוא הרוח, טהרה במקור הטוהר של המעין האלהי.",
        "summary": "כשם שהטהרה מאירה את נשמת היחיד והטומאה מכהה אותה, כך הן מאירות ומטמאות את נשמת האומה ורוחה הלאומי."
    },
    {
        "id": 636,
        "article": "כשאדם שב בתשובה מאהבה, צריך הוא לסלח לעצמו את כל עונותיו, כמו שצריך לפייס את חבירו על עבירות שבין אדם לחבירו כדי להשיג סליחתו, ואחר שבעיני עצמו יהיה מכופר ונקי מחטא, יתעורר עליו הקודש של חלק גבוה שיתהפכו כל עונותיו לזכיות.",
        "summary": "כששב מאהבה, צריך לפייס את עצמו ולסלוח לעצמו על חטאיו, שחטא כנגד עצמו."
    },
    {
        "id": 637,
        "article": "כל מה שיתברר יותר לאדם, שהתורה ורוחניותה העליונה היא סבתה העליונה וכלי אומנותה של ההויה כולה, בכל רוחב מושגו של מלה זו, של כל הגשמיות וכל הרוחניות שבעולמים, אז יתעלה הרעיון עד כדי להבין ולחוש, שכל מחשבת קודש, וכל דיבור קדוש, הוא נאדר ואמיץ בחילו הרבה יותר מכל המציאות כולה. ולא יוכל לעכב את גודל השיגוב והשלטון של דיבורי התורה והתפילה ומחשבותיהם, לא כל ציור של העולם המוחשי, גבוליו והכרחיו, לא איתניות הטבע ומהלכיו, ולא כל רעיון הגיוני, מוגבל ומתואר על פי דרכי השכל והחיפוש שבמחשבות לבב האדם. כי אור הקודש, הנעלה מכולם, מושל הוא על כולם, מנהיגם ומכריעם, ומאיר את הכל באורו. פתח דבריך יאיר.",
        "summary": "ככל שיתברר לאדם שהתורה היא סיבת הכל, כן יבין ויחוש את ערכם של מחשבות ודיבורי הקדושה."
    },
    {
        "id": 638,
        "article": "עיקר העבודה הולכת ומתבררת לאדם, כל מה שידע שאור החיים האלהיים העליונים מחיה את כל עניני הרוחניות שלו, בשכל וברצון, ברגש ובנטיה, בתכונה ובמדה, כשם שהוא מחיה את הכל בהויה ובישות. ואז יוטבע בו טבע של דבקות אלהית קבועה, שתלך ותשתלם בכל עז תכסיסיה לפי גדלות ההשגה, לפי רוב החכמה הרוחנית, ולפי התעלות המדות והמעשים, ולפי עליית הרצון וזיכוך הנשמה, בהכשרה להסתכל בעליית העולמים כולם בהדר זיו רוחניותם. ויתאמץ יותר טבע קודש זה, כל מה שיתהפך הרע העצמי והעולמי לטוב, והחושך לאור, לא רק בכללות אלא גם בפרטיות, על ידי הופעת קודש בכל יום תמיד.",
        "summary": "כשיתברר לאדם שאור החיים האלוהיים מחייה אותו ואת ענייניו הרוחניים, תוטבע בו הדבקות בה'."
    },
    {
        "id": 639,
        "article": "הרע מצטער הוא בהגדלת הטוב, וצדדי הרע שבנפש ושבעולם מצטמקים ורע להם בזה שגיאת ד' ואור הקודש מתרחב ומתפשט בהם, ומזה האדם מרגיש צער בתחילת גשתו לעבודה עליונה. אבל צריך אז להתרומם עד לידי מדה זו של גבורות קדושות, וגדולת הנקמה שנתנה בין שתי אותיות כמו דעה. והרצון של ביעור הרע והתמעטותו, הולך ומשתלם ובא למגמתו על ידי צערו, שהיא תחילת נפילתו. ואז, כל מה שהיסוד הרע שבנפש יוסיף צער, יוסיף הטוב שבו, שהוא העצמיות הקיימת העיקרית, עונג ונחת. ודוגמת הפעולה הזאת שבנפש יעשה בעולם כולו, ומעין אורו של משיח מתנוצץ אז. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה.",
        "summary": "הצער שמרגישים בתחילת העבודה, בא מהתמעטות כוח הרע, וצריך להתמלא כנגדו בגדולת הנקמה, ולהתענג מהוספת הטוב."
    },
    {
        "id": 640,
        "article": "לפעמים צריכים להכיר את הפעולה הרוחנית של העבודה הפנימית, ואור התורה והתפילה בכללה, בפנימיות הנפש, וממנה יוצא האור לעולם כולו, ולפעמים צריכין לעמוד במעמד כזה שאין הנפש כי אם מדה מודדת, כמדת קרקע וכלים, וההופעות הולכות ומאירות לעולם כולו, וסוף הכבוד לבא גם כן להארת הנפש היחידה, שממנה נבע אור זה. מדה זו האחרונה, משמשת לפעמים מצד גדלות, ולפעמים, מצד קטנות. אי אפשר לתפוס המדה האמצעית, וצריכין להחזיק דוקא בגדלות עליונה, להופיע אור בעולמים כולם. כי אשב בחשך ד' אור לי.",
        "summary": "לפעמים הנפש פועלת בעבודתה על העולם, ולפעמים, מצג גדלות האדם או קטנותו, אינה אלא כלי להשפעות המאירות לעולם."
    },
    {
        "id": 641,
        "article": "הצדיק שהוא במדתו הראויה, שכשרון גאונות הצדקות חנונה בקרבו מחסד עליון כשם שכשרון האמנות והשירה חנונים הם לבעליהם, הוא כולל בקרבו את כל הדיעות, המחשבות, הרעיונות וההשפעות. הוא מאגד את כל הפזורים, ומה שנחשב סתירה והיפך לכל העולם כולו, אצלו הוא מיושב ומאוגד, באגד מאוחד ומיוחד. ומעומק האחדות שבנשמתו הוא משפיע שלום ואהבה, ואחדות חיצונית ופנימית, על כל, ותמיד עבודתו היא לאחד ולקשר, וכל קשר רוחני שבמחשבתו מרבה שלום בעולמים כולם.",
        "summary": "הניחנים בכשרון גאונות הצדיקות, מאחדים את כל ההפכים בתוכם."
    },
    {
        "id": 642,
        "article": "לגויות בריאות, טהורות ונקיות, הדורות במדתן גם בחיצוניותן, ולנשמות אציליות זכות, אמיצות ומלאות חן, לזה צריכים לשאוף להרבות בעולם, ובראש הכל בישראל, ומתחילת כל בין תלמידי חכמים. כל המחשבות שהן מפריעות את הקשר של המבוקש הכפול הזה, צריכים לדחות. וכל מטרת החיים צריכה להיות להוציא אל הפועל את המבוקש הקדוש הזה, בין על ידי אמצעיו המעשיים והשכליים, בין על ידי אמצעיו הרוחניים הסגוליים.",
        "summary": "צריך לשאוף להרבות בעולם, בישראל ובתלמידי החכמים, אנשים הֲדוּרים וטהורים בנשמותיהם ובגופם."
    },
    {
        "id": 643,
        "article": "בכל אדם יש דמיון שמלביש את השכל, ונותן לו ברק והידור נוצץ, וכל מה שהוא לנאותו אינו חוצץ. אבל המותר מזה, יוצא כבר מסדר הקדושה, כיון שאין אור השכל שורה בו כלל, ונעשה שד משדי. אבל הדמיון שהשכל מאיר בו, זהו יסוד הניסים, שכל ההויה המתוארת בחוקיה אינה כי אם לפי הדמיון שלנו, אלא שאור השכל של חכמה תתאה מאיר בה, להיות חקי הטבע מסודרים על ידו, ובתוך ארג זה נעשו הניסים כולם, שהם מבטלים את הדמיון מפני הארת השכל העליון, השולט עליו ומבטלו. ונס ודמיון עולים בקנה אחד במספרם.",
        "summary": "הדמיון מלביש את השכל ומהדרו כל עוד אינו יתר עליו, כשם שהנס מהדר את הטבע, כשהוא בטל אליו."
    },
    {
        "id": 644,
        "article": "לפעמים מתחילים את העבודה בשמחה ובאור דעת, מפני שהדמיון הוא מרווה מאור השכל, אך במשך זמן קצר מתמוטט הדמיון, מפני שהארת השכל מסתלקת ממנו, והאדם מרגיש עיפות רוחנית, וצריך הוא לחדש לו אור דעת ממקור השכלי העליון המקודש. וכשלא תהיה התנגדות מצד איזה עיפות גופנית, ישוב אחר כך הדמיון הנאה להלביש את ההארה החדשה, ויוכל להתחיל עבודה חדשה, בשמחה ובטוב לבב, מרוב כל.",
        "summary": "כשהארת השכל מסתלקת מהדמיון הוא מתמוטט, וכשהיא תתחדש ממקורה העליון, ישוב הדמיון וילבישנה."
    },
    {
        "id": 645,
        "article": "ביחוד צריכים חידוש הארה השכלית בין פרקי התפילה, וזהו יסוד הקדיש בין ארבעה החלקים המפורסמים, תפילת העשיה, היצירה, הבריאה, האצילות. אלא שביום בין בריאה לאצילות אין צריך שום הפסק, ודוקא התכיפות משובחת.",
        "summary": "יסוד הקדיש הוא חידוש הארה שכלית במעבר בין העולמות העליונים בתפילה."
    },
    {
        "id": 646,
        "article": "כשהמעשים הם טובים, כשהמדות הן זכות, חולמת היא האומה חלומות של קדושה עליונה, ושכלה מאיר באור אלהים. וכשהמעשים נפחתים, והמדות מתעכרות, אז השאיפות הלאומיות גם הן נעשות ירודות וכעורות, וממילא גם חלשות. כי אין גבורה של אמת רק גבורה של מעלה, גבורת אלהים.",
        "summary": "כשהמעשים והמידות זכים, האומה חולמת חלומות קדושה, וכשהם מתכערים – שאיפותיה נעשות ירודות."
    },
    {
        "id": 647,
        "article": "כל מי שמרגיל את עצמו להסתכל בההארה האלהית שיש בכל יצירה רוחנית, מוצא הוא את הענין הקדוש שמחיה את כל חכמה, והוא יכול לחבר חכמת העולם עם התורה, ולהכניס גם יפיפותו של יפת באהלי שם. ויפיפותו זו של יפת באמת היא היופי של שם, הוד והדר שבבית אלהינו, והתפארת זו מתן תורה.",
        "summary": "מי שמרגיל עצמו לראות הארה אלוהית בכל דבר, יכול לחבר את חכמת יפת עם תורת שם."
    },
    {
        "id": 648,
        "article": "צריכים להסתכל בהכללים העליונים של השכל ושל ההרגש, אז מוצאים אותם מתאימים בטהרתם לאורה של הופעת התורה. הפרטים וההסתעפות הם כבר משתנים על פי האקלים, הגזע, ההיסתוריה, הדת, הפוליטיקה, וכל יתר השינויים המקריים. מהם צריכים להזהר, שלא להכניס חול בקודש.",
        "summary": "הכללים העליונים של השכל והרגש, מתאימים לאורה של תורה, ופרטיהם המשתנים לפי הנסיבות השונות, מעורבים בחולין."
    },
    {
        "id": 649,
        "article": "מי שיש לו נשמה כללית, צריך לעסוק בדור שלנו במבואים, בבירור מפתחות לכל ענין נשגב. במבוא לאמונה בכלל, להבין גדרה, תוארה, תכונתה, פעולתה באדם ובעולם, הצדדים הטובים והרעים של הופעתה, למען דעת איך להניח הכל על מכונו. מבואים למוסר, לכל תורתה הרחבה והעמוקה לכל צדדיה השונים. למוסר האלהי, ההופעי, להמוסר האמוני, להמוסר הטבעי, למוסר המעשי והמוסר המדותי, למוסר הפרטי ולמוסר החברותי הקיבוצי, למוסר החינוכי ולמוסר המשפחתי, למוסר המעשי ולמוסר התיאורי, למוסר ההיסתורי העבר ולמוסר ההוה, למוסר האידיאלי העתיד, ולמוסר הקיבוצי הרוחני, העולה מכל סעיפי המוסר הרבים הללו וענפיהם יחדו.",
        "summary": "בעלי נשמה כללית בדורנו צריכים לעסוק במבואים של האמונה ושל המוסר בכל חלקיו – האלוהי, הטבעי, הפרטי והכללי."
    },
    {
        "id": 650,
        "article": "השלום הרוחני מוכרח לבא בתור הקדמה להשלום הגשמי. לא ידחה אדם שום דעה תיכף בהרגישו בה סתירה, אפילו כשמתראה היא לו שהיא עוקרת את האמונה, רק יתישב בדעתו, אולי מה שמתראה לו הוא רק טשטוש מחשבתו בהבנתה, ואולי על ידי בירור דברים ימצא שיש בה אמת וקודש, ואור אמונת אומן.",
        "summary": "לא ידחה אדם שום דעה בהרגישו בה סתירה, אלא ינסה לברר ממנה אמת וקודש, ובהבאת שלום רוחני יבוא גם השלום הגשמי."
    },
    {
        "id": 651,
        "article": "אין דבר שבעולם שלא יעורר מחשבות, והתעוררות זו היא טבועה ביצירה העולמית, ומצד זה הכל נתן להדרש, ואין דבר בטל בעולם. התורה נתגלתה כבר בתכונתה המאירה באור החכמה האלהית, ועל ידי אורה הכל עתיד להאיר, וחכמי לב מוצאים את התורה בכל ההויה, כי הכל דבר ד' הוא. ומכל מקום יש חילוק דרגאי בין אור גלוי לאור גנוז.",
        "summary": "אף-על-פי שבהוויה גנוז אור תורה, אור התורה הגלוי גדול יותר."
    },
    {
        "id": 652,
        "article": "ההבדלים הם בכלל היצירה. ההבדל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, עובדות הן, טשטוש צורתם הוא חורבן. ההתעמקות בהבנה והרגשה בענין הבדל זה, הוא מקור לפרי רוח מרובה. אמנם אחרי כל אלה, משיגים בדעה ברורה, שכל אלה הם דברים עוברים, וההתעלות של הכל לקודש ולאחוה, להשויה ולעדינות, הוא הרעיון הנצחי, החי תמיד בכל רוח נדיבה, והזהירות של ההבדלות הנם דברים שוטפים ועוברים, נובעים מחיי שעה. הרעיון הכללי של ההשויה, שהוא יסוד טובת הלב ואהבת הבריות הזכה, הולך הוא במערכי הרזים בהעלאת הניצוצות המפוזרות בכל עמקי הקליפות, וברעיון הגדול של התהפכות הכל לקדושה גמורה ומוחלטת, על ידי עבודה הדרגית שאינה פוסקת, של חסד, שלום, משפט, אמת ורחמים.",
        "summary": "ההבדל בין הקודש והחול ובין ישראל לעמים, הכרחי באופן זמני, אך ההסתכלות הנצחית משווה אותם, וזהו סוד העלאת ניצוצות."
    },
    {
        "id": 653,
        "article": "סברא ישרה חפשית היא, שהברקה אחת מזיו ציור של בהיקת רעיון אור אין סוף, היא מאירה את הנשמה החושבת, החיה, המשכלת, ואת כל העולמים כולם, באין ערוך יותר ויותר מכל המון מחשבות אחרות, ברורות ומוגבלות. אמנם ערך האחיזה שהרעיון המופשט העליון של בהירות מחשבה עליונה זו נתפס בשכל, אפילו אם יהיה בדרך שלילי, הוא תלוי בכמותה ואיכותה של ההכנה הנפשית, במדות טובות, ובמעשים טובים, בתורה מרובה, ביראת שמים ואהבה נעימה לזיו האלהי, אור אל עליון, מקור הנועם.",
        "summary": "הברקה אחת מציור רעיון אור אין-סוף, אחרי הכנה נפשית מתאימה, גדולה מכל המחשבות הברורות והמוגבלות."
    },
    {
        "id": 654,
        "article": "כשמכירים יפה את המנוע מהשגה, אז מבחינים שמה שהוא שלול מהשגה איננו מונע מלהשתמש ביתר החלקים, המתגלים. כי אם היה החלק הנעלם מונע את החלק הנסתר מאפשרות ההשתמשות בו, אז הלא היו בני אדם כחיתו שדי, בלא דעה והשכל. וצדקה עשה הקב\"ה עם עולמו שנחלקו המדות הרוחניות לפרקים, וכל פרק יש לו ערך בפני עצמו, חוץ מהערך הגדול והכללי שלו מצד צירופו אל הכלל.",
        "summary": "אי-ידיעת חלק אחד מהמחשבה הנעלמת, אינה מונעת שימוש בחלקיה הגלויים, שכן לכל חלק יש גם ערך עצמי."
    },
    {
        "id": 655,
        "article": "הצדיק האמיתי דעתו שפלה עליו לאין שיעור, מפני שהוא מכיר את גודל הכיעור של הרע המובלע בו, בין מצד הרע הכללי של העולם כל זמן שלא נתברר כולו, בין מצד עם העצם של המהות של הצד הרע שבנפשו עצמו, בין מצד חלישות הרצון, וסתימת אור היושר והצדק, שאינו מאיר בחלקים רבים מכחותיו. ומכל מקום אינו מראה את שפלותו בגלוי, ולפעמים גם ליבא לפומא לא גלי, משני טעמים, אחד שלא ישפל ויחלש הצד הטוב שבנפש, ושלא ילקה אגב הוצא הכרבא, והשני שלא יתגאה בהשפלות עצמה, ושלא תעורר הענוה הגלויה קנאה יתירה. ומכל מקום, מפני שבוחן לבבות ב\"ה יודע עד כמה השפלות הפנימית מגעת, זוכה הוא לכל המעלות של הענוה, אף על פי שמצד המניעות האמורות לא הוציא את סגולת הנפש הזאת מן הכח אל הפועל בכל צביונה ותפארתה, והוא בכלל חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.",
        "summary": "הצדיקים מכירים בשפלותם, אך אינם מראים זאת, כדי שלא יחלישו את עצמם, וכדי שלא יבואו לגאווה ולא יעוררו קנאה."
    },
    {
        "id": 656,
        "article": "העליות והירידות הן תדיריות במצב האדם היחיד ובמצב העולם בכללו, ומכל מקום התנועה בכללה היא תנועת עליה וביסום. וחילופי המצב, אפילו בעת ירידה גדולה, אין להם כי אם ערך של מילוי הירח ומיעוטו, או זוטו של ים ונסיגתו, או הנשימה הפנימית המשיבה את הרוח אל תוכיותו של החי, והחיצונית הדוחפת אותו מתוכו, או הערות והשינה, שאף על פי שהם נראים כהפכים, מכל מקום שניהם יחד הם מחוללי החיים השלמים.",
        "summary": "העליות והירידות שבאדם ובעולם, הן כמו הנשימה והנשיפה, המשלימות זו את זו כדי להוסיף חיים."
    },
    {
        "id": 657,
        "article": "ברית כרותה היא לכנסת ישראל כולה, שלא תטמא טומאה גמורה. גם עליה תוכל הטומאה לפעול, לעשות בה פגמים, אבל לא תוכל להכריתה כליל ממקור החיים האלהיים.",
        "summary": "ברית כרותה לישראל, שאין הטומאה מכריתה אותם לגמרי ממקור החיים האלוהיים."
    },
    {
        "id": 658,
        "article": "כשמשיגים איך פרטי המצות וענפיהם, וכל פרטי המדות הטובות והמוסר הטוב, והנועם היופי והעדן, וכל ההנאות הקדושות והטהורות, וכל ההופעות הרוחניות שבמציאות, הקרוב והרחוק, כל שעולה על הרעיון והדמיון, הציור והשכל, הכל כלול במחשבה אחת, כללית, עליונה מכל חילוק של ציורים, ומכל הגבלה רוחנית, מגביהים בזה את הענפים הנפשיים של העולם לשורש מציאותם והוייתם, והכל מתעלה ומתקדש.",
        "summary": "כשמשיגים איך ענפי המצוות והמידות משתלשלים ממחשבה אחת כללית, מגביהים את הענפים הנפשיים של העולם לשרשם."
    },
    {
        "id": 659,
        "article": "מקור הגלים הרוחניים בנפש היחידית ובעולם, הם באים מפני ההתאמצות הפנימית שהכל מתאמץ להתאים אל שפעת אור אין סוף. וברגע אחד מבריק האור, והחיים מתפשטים, מפני הרצון המתמלא, והשביעה של הטוב הבאה מהשגת ההתאמה אל הטוב הגמור של אור אין סוף, ונחת רוח שוטף והולך בכל השבילים והארחות של החיים וההויה כולה. ואחר כך באה מיד ההכרה, כמה הכל חושך הוא ומחוסר כל ערך לגבי אור אין סוף, ואיך תהומות אין קץ מבדילים בין הבורא והנברא, ואיך ההתאמה הרצויה היא נראית בלתי אפשרית, ואז הכל מתיבש ומתרוקן. ומתוך דכדוך נפש זה, ומתוך הכרה עמוקה בהאפסיות של הכל, והכליות של מקור הכל, וחוזק המציאות העליונה של אור העליון, חיובו ובהירותו הולך וממלא את כל חדרי נפש רוח ונשמה, והצער של הצעירות, ההתבטלות הגמורה, מצחצח הוא את היש, ומרחיב את הגבול, ואפשרות ההתאמה לאור אין סוף חוזרת להיות מבטחת את הרוח. והולך האדם ועולה, ובטחון נשמתו ונצח חייו הולך ומתחזק, ומתעלה הוא עילוי עליון, עד שהוא מכיר שברונו ודכאותו, והוא נשבר ומתיאש, ומיד שב הרוח וחוזר ומאיר. רצא ושוב כמראה הבזק.",
        "summary": "הגלים הרוחניים באים מהתרבות הנפש בריצה אל ההתאמה לטוב ה' וגדולתו, ומדכדוכה בשיבתה אל הרגשת הריחוק מהם."
    },
    {
        "id": 660,
        "article": "בכל בוקר חסד אברהם מאיר בעולם, והנשמה משתוקקת לאור החירות העליון, לההתודעות האלהית הבהירה, הבאה רק מתוך הכרה ואהבה, מתוך רוחב לב מדושן עונג רוחני, שיש בו זעם נסתר על האלילים המדכאים את רוח האדם, מטמטמים את לבו ומזהמים את גויתו. ומרוב אהבה וחמלה, ומרוב עושר דעת, ויושר מלא טוהר, סולל הוא נתיבות עולמים לגוי ואדם, לקרא בשם ד', ובאהבת אב לבנים, נפגש הוא עם המון גוים, ואב המון גוים יקרא. מראש צורים הננו נפגשים באור המבהיק של האהבה הרעננה, שלא נתפלגה לפלגי פרטים של כל אומר וחק ומצוה. אנו באים אל שמרוב כח שפעו וזרם חייו הוא מפכה נחלי אמונה רוממה ונהרי חפץ, עשות חסד וצדקה, נועם דרך ד', וחשק תדירי של התקשרות נשמתית במתק עדן שפעת טהרת דעה העליונה, גבורתה והדר חסדה. מה טוב ומה נעים שבת בהיכל חמד זה, בהר חמד אלהים לשבתו, ומה עז ואדיר הוא כח החיים והטוב ההולך ומתפרץ מנשמת נשיא אלהים זה, לאשר הכל, לרומם ולשגב כל, מיומא דאזיל בכולהו יומין, שלאור יומם זה הננו מתהלכים באור ד', באור פניו, שממנו נתן לנו תורת חיים ואהבת חסד.",
        "summary": "חסד אברהם מאיר בכל בוקר, והנשמה מתענגת בפגישתה עמו, והעולם כולו מתעלה עמה."
    },
    {
        "id": 661,
        "article": "כל מה ששייך לאדם, על ידי קישורו הרוחני העצמותי בכל ההויה, קשור הוא לרצונו הפנימי, וכשהוא מתעלה, הכל מתעלה עמו. התפילה מבררת היא את הרצון. בהתנשאו, כל הכלול בו בקישורים שונים ביחש המציאות במקורו, מתנשאים עמו. אורות חיים משפעת חי העולמים אלה, נפוצים הם בכל, באים באכילה ושתיה של כל אדם, להעשות עמו יחד חטיבה חיה, עזה. מתהום הדמיון החשוך הכל מתעלה להררי הדעה הבהירה, הקשורה בצדקת אל אלהים חיים. ועבדתם את ד' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך.",
        "summary": "כשרצונו של האדם מתנשא, הוא מעלה עמו את כל המקושר עמו בהוויה על-ידי תפילתו ואכילתו."
    },
    {
        "id": 662,
        "article": "לפני העלותם של כל צבאות ד', ניצוצות הקודש השייכים בכל יום לעומק החפץ הטוב של האדם, כשיתקשרו על ידי קשר גופני, מורידים הם את ערך הרצון ומחלישים את כחו, והם עצמם נשארים בחשכתם אחרי גיוו, קשר החיים של הדברים המוכרחים לחיים ולבריאות, לעולם קשורים הם באותו עז הרצון המתמלא מאור חכמת עולמים, שבינתה העליונה לא סרה מלהתעדן בנחלי עדניה, וחיי העולמים המקיימים אותם וכל אשר בהם, שופעים ברום עזם וטהרתם הבלתי נעכרת. וכל מה שהאדם אוכל ושותה לרפואה, ולאמץ את כשלון הכח החמרי, המוכרח לתפקיד חייו, הרי הוא נעלה ומרומם מצד עצמו, מתקשר בזיו החפץ הפנימי של מהות חייו, מוסיף לו יפעה ואור יושר, ומתעלה בבהירות יתירה בהתגלות חפצו בתפילת ישרים.",
        "summary": "אכילה לפני התפילה (חוץ מאכילה לרפואה) מקשרת את ניצוצות הקודש שבאוכל אל הגוף, ומשפילה את הרצון."
    },
    {
        "id": 663,
        "article": "אי אפשר כלל שלא לאהוב את ד', ואי אפשר כלל שלא יצמיח כח אהבה מתוקה מוכרחת זאת צמח מעשי, לאהוב לפעול בפועל ובמעשה כל המתיחש לטוב ביחש להשגת אור ד'. אי אפשר שלא לאהוב את התורה והמצות, שהן כל כך קשורות בטוב ד'. אי אפשר שלא לאהוב את היושר ואת הצדק, את הסדר הטוב והמעולה, המסבב טוב לכל, שהוא קשור יפה באמתת המציאות וברעיון הלב ביחש המעולה, שמפני גדלו ותפארתו אנו קוראים אותו חפץ ד', מה שהוא נעלה מכל זה, ומיוחד מכל זה, ומרוה נעימות לנשמת כל יותר מכל מה שכל רעיון יוכל להתנשא. אי אפשר שלא להתמלא אהבה לכל בריה, שהרי שפעת אור ד' בכל הוא מאיר, והכל הוא התגלות חמדת נועם ד', חסד ד' מלאה הארץ.",
        "summary": "אי-אפשר שלא לאהוב את ה' ואת טובו המלא את העולם."
    },
    {
        "id": 664,
        "article": "כל מה שהצדיק משביע את עצמו בנעימות הנועם האלהי, בתשוקה, בשכל, בהרגשה ויפעה, כך מתמלא העולם כולו נחת והרחבה, עונג ושלוה.",
        "summary": "ככל שהצדיק משביע את עצמו בנועם ה', מתמלא העולם נחת ועונג."
    },
    {
        "id": 665,
        "article": "הנבואה היא באה לפרקים, בנבואת הנביאים של הדורות, חוץ מנבואתו של אדון הנביאים משה רבינו ע\"ה. בזמן הופעתה, מתגלה היא בכל עז הרוחניות, עד שחושי הבשר ותפקידי הגוף והנפש החיונית מתבטלים. אמנם בסילוקה נשארו הרשמים הרוחניים אצורים בנפש, ראויים לסדר על ידם הנהגה ברורה לכל הליכות החיים היותר טובים, על פי המסילה שכבר נסללה על ידי הופעתה של צדקת ד' שבתורה, ומוסר המנוחל מדור דורים. והנביא שלא בזמן נבואתו, הוא דוקא מלא איתנות גופנית כמו איתנות נפשית. החכמים, תכונתם אחרת. ההופעה הרוחנית אינה באה מעולם לידי התגברות עליונה עד כדי הריסות הסדר החמרי, אבל לעומת זה הרוחניות מתמדת היא תמיד, מחלשת היא את הכח החמרי והחיוני במדה ידועה, ומאירה את האור השכלי והמוסרי בשיעור ממוצע. כמובן שיש בזה צד עילוי גם כן, מפני השימוש המשותף של הכח השכלי והנפשי, ומפני אפשרות התדירות, אבל חסר בו אותו העז וההופעה הברורה, המגלה את אומץ אלהים, ומגדלת את השלטון של הטוב והקודש על הקיבוץ החברותי.",
        "summary": "השפעת הנבואה חזקה ורגעית, ואינה מחלישה את הגוף, ואילו השפעת התורה קבועה, אך פחותה ומחלישה את הגוף."
    },
    {
        "id": 666,
        "article": "שני דרכים יש להתגלות האמונה, דרך עליון ודרך תחתון. הדרך העליון בא מתוך ההכרה הפנימית של גודל ערכה של האמונה האלהית בעולם, בחיים הפרטיים ובחברותיים, בחיים הרוחניים, המוסריים והשכליים. וכל מה שההכרה הזאת מתבררת יותר, כן מתאמץ הוא חוש האמוני, וכובש את הלבבות, מלבב אותם ומעדנם. דרך הקודש הזה, כל מה שיתרחב יותר, ירבה הטוב בעולם, והוא לא יסיג את גבול של כל מוסר טוב, של כל סדר מתוקן, של כל חכמה ומחקר שכלי, של כל שירה עדינה וכל יופי נהדר. למטה ממנו עומד חזון האמונה הבא מתוך חולשת הנפש לבקר ולשפוט בעצמו על ענינים נשגבים. זה רובו קשה ומיעוטו יפה. כשהאמונה השפלה הזאת מתפשטת יותר מהגבול הראוי לה, ביחוד כשהיא כובשת לה דרך כל כך רחב, עד שגם בעלי כשרון, מלאי אור חיים רוחניים, הראויים ללכת בדרך של הקדושה העליונה, של האמונה הרוממה, הם מתרשלים ממנה, ומישנים את עצמם על ברכי האמונה בתכונתה השפלה, אז כבר מוכנת היא מהחכמה האלהית מכונה חזקה של התעוררות שכלית ומעשית, המהרסת את כל בניני האמונה השפלה. והפרצות אז נוראים, והעין המבחנת מבחוץ סוברת שהקדושה העליונה נכשלת ונופלת, מה שבאמת הרי היא מטהרת ומתאמצת. והדבר מביא שגדולי כח רוחני מתאמצים בעת לעשות כזאת, להסביר ולהופיע באור האמונה הרוממה, שהיא בונה בצורה נאה ומתוקנת את כל מה שנהרס מתוך התפשטותה היתירה של האמונה השפלה, הבאה מתוך חלישות הנשמה. וברור הדבר, שגרעין אמיץ של אמונה רוממה וטהורה נמצא הוא בכל נשמה, גם בנשמת האדם היותר הדיוט. וההבדל שבין בור לחכם איננו אלא בערך ההתפשטות שבאמונה, שהחכם מפשט את הציורים המסבירים את עומק אמונתו, לעצמו ולאחרים, בדרך חכמה ושכל טוב ומרומם, והבור, אף על פי שעצם נקודת אמונתו, שהיא מעשה שמים, היא מאירה באור אלהי, והיא סוד הקיום הנצחי של הנשמה, מכוון נגד לוז שבשדרה שאין רקב וכל כליון שולט בו, מכל מקום התפשטות ביאוריו על אמונתו כבר הם נשפלים מפני שפלות דעתו. וכל מה שהוא מוסיף לסמוך על הגיונותיו וחקרי לבבו, הריקים מכל שכל והארת חכמה, מחשיך הוא בזה את אור אמונתו, עד שלפעמים יביא ההכרח להשתדל שגסי שכל לא יתעסקו כלל בתוכנים הפנימים של סודות האמונה הרוחניים, ומוטב שיניחו להגרעין הקדוש הפנימי להתפתח בתוכם על ידי עשיית הטוב והחסד, ועל ידי שקידת תורה ומצות בישרות הפשוטה.",
        "summary": "האמונה מתגלה בהכרה פנימית עליונה, וביקורתית תחתונה, שריבויה מביאה לנפילתה, וראוי לגסי השכל להתרחק ממנה."
    },
    {
        "id": 667,
        "article": "אל יהיה קל בעיניך התפתחותו של כח המדמה, גבורתו וצחצוחו, שהוא מקושר בקדושתו וטהרתו, כי הוא הכסא שאור החכמה והחיים העליונים שורים עליו.",
        "summary": "כוח המדמה הוא הכסא שאור החכמה והחיים העליונים שורה עליו."
    },
    {
        "id": 668,
        "article": "למצא תרופה לעומת מצב איום זה, לעומת מחלה כזאת, האוכלת את שתי הקצות אשר לחיים, וממילא ניחר תוכו, אנו צריכים להתאמץ כפי היכולת בשמירת המעשים, לחבבם ולאמצם כפי אותה המדה שנוכל, אבל לא לעמוד על תחום זה. מאומה לא נשא בעמלנו, אם לא נצרף אל רוממות המעשים ההשבה אל תעופת הרעיון האצור וגנוז בהם. כשישארו המעשים מצות אנשים מלומדה, לא לבד שלא יועילו, אלא גם ישפילו עוד את הרעיון. וסוף שפלות הרעיון להגמר בביטול המעשים בשאט נפש.",
        "summary": "רק אחיזה בעולם המעשי והפנימי כאחד, תביא רפואה לציורי קטנות הדעת."
    },
    {
        "id": 669,
        "article": "רוח האומה שנתעורר עכשו, שאומרים רבים ממחזיקיו שאינם נזקקים לרוח אלהים, אם היו באמת יכולים לבסס רוח לאומי כזה בישראל, היו יכולים להציג את האומה על מעמד הטומאה והכליון. אבל מה שהם רוצים אינם יודעים בעצמם. כל כך מחובר הוא רוח ישראל ברוח אלהים, עד אשר אפילו מי שאומר שאיננו נזקק כלל לרוח ד', כיון שהוא אומר שהוא חפץ ברוח ישראל, הרוח האלהי שורה בתוכיות נקודת שאיפתו גם בעל כרחו. היחיד הפרטי, יכול הוא לנתק את עצמו ממקור החיים. לא כן האומה, כנסת ישראל כולה. על כן, כל קניניה של האומה, שהם חביבים עליה מצד רוחה הלאומי, כולם רוח אלהים שורה בם, ארצה, שפתה, תולדתה, מנהגיה. ואם המצא ימצא בזמן מן הזמנים התעוררות רוח כזאת, שיאמרו כל אלה בשם רוח האומה לבדה, וישתדלו לשלול את רוח אלהים מעל כל הקנינים הללו וממקורם הגלוי שהוא רוח האומה, מה צריכים אז צדיקי הדור לעשות? למרוד ברוח האומה, אפילו בדיבור, ולמאס את קניניה, זהו דבר שאי אפשר, רוח ד' ורוח ישראל אחד הוא. אלא שהם צריכים לעבוד עבודה גדולה, לגלות את האור והקודש שברוח האומה, את אור אלהים שבתוך כל אלה, עד שכל המחזיקים באותן המחשבות, ברוח הכללי ובכל קניניו, ימצאו את עצמם ממילא שהם עומדים שקועים ומושרשים וחיים בחיי אלהים, מוזהרים בקדושה ובגבורה של מעלה.",
        "summary": "הלאומיות החילונית שורשה ברוח ה', למרות מרידתם בה, שכן רוח ה' ורוח ישראל אחד הוא."
    },
    {
        "id": 670,
        "article": "אל יתירא אדם ממעלות רוחניות גדולות, מפני שנדמה לו שאינו ראוי לכך מפני עונותיו, ואפילו כשהם מתיצבים אצלו בצורה של מאפל גדול בינו ובין אור הקדוש העליון, כי נפלאות תמים דעים גדולות הן לאין חקר, ובאורח צדיקים המיוחדת יש מקום שהכל מתברר לטובה בצורה נפלאה ועליונה, העולה הרבה מכל מה שיוכל כל רעיון לחשוב. ויסוד הכל היא הגבורה העליונה של הדבקות האמיתית, המצררת בצרור החיים, בזכותו של צדיק אחד, את כל העולם כולו. הרחבת הדעת צריכה להיות תמיד, לתור עצות איך מגדילים את אור החסד, באופן שבהגדלתו יהיה פועל רק טוב, רק תיקון וברכה.",
        "summary": "אל יתיירא אדם ממדרגות רוחניות גבוהות שאינן כערכו מפני עוונותיו, שכן אורח הצדיקים פלאי יותר ממה שיוכל לחשוב."
    },
    {
        "id": 671,
        "article": "התענוג הנפלא של תחיית המתים, באור החיים של עדן העליון של טל אורות טלך, הוא משעשע את הצדיקים ומשמחם בשמחה עליונה תמיד, עד שכל ההפסקה שבין ההוה להעתיד הגדול הזה, וההרפתקאות שבינתים, אינה נחשבת אצלם למאומה, ובטלים הם ממש כניצוץ קטן לפני גלגל חמה. וכל אור גדול זה הושיטו לנו אבותינו בתיקון ברכת תחיית המתים בתפילה. ועם כל גדלו וזהרו של תענוג עליון זה, כלא הוא נחשב לגבי ציור התענוג והשלמות של דעת עליון שבעליונים. זהו סוד חפץ ד' ואהבתו, שצדיקים קשורים בו, וכל נשמת ישראל בו דבקה, וכל התמצית של האורה האלהית, המחיה את כל הבריות ומתקנתם לסעודה העליונה, שם היא שרויה. ואלו הצחצחות מתמלאים תמיד שעשועים נפלאים, מלאי הוד ועדנים, גוונים מגוונים שונים זה מזה, ומשפיעים ומופיעים בשפעת נחלים גדולים וימים רבים ואדירים זה על זה, וזכרם מתוק ונעים, מתוקן ומקובל, פותח שערי חסד ורחמים, אורה וישועה לעד.",
        "summary": "צער ההווה בטל לעומת תענוג הצדיקים ושעשועם מטל תחיית המתים שבעתיד, ואף הוא בטל לעומת דבקותם העליונה."
    },
    {
        "id": 672,
        "article": "כל מה שנולד מהשכלת השכל, מציאות ממש הוא, וכל מה שהוא מושכל ביותר בירור, מציאותו יותר חזקה ויותר פועלת. וכל מה שהאיכות של ההשכלה היא יותר גבוהה ויותר מקפת, ככה היא יותר מחיה ומפרה את הרוח לעשות פרי של חיים. האיכות החשובה באין סוף היא ההשכלה האלהית, וכל מה שנובע מרוחה, לפי הערך של קישור הדבר במקורו האלהי, קשר החיים שבו יותר אמיץ הוא. והדבקים באלהים באמת, מרגישים בשביל כך אומץ חייהם במחשבה האלהית. ואומץ החיים הוא המחזק, המעדן והמשמח שמחה עליונה. ואני בד' אעלוזה, אגילה באלהי ישעי.",
        "summary": "השכלות השכל הנן מציאות, הפועלת יותר ככל שאיכותה גבוהה יותר, והאיכות הגבוהה ביותר היא ההשכלה האלוהית."
    },
    {
        "id": 673,
        "article": "בעולם הולכים הכחות האנושיים ומתפתחים ברוחניותם. הפתוח גורם חילוק מקצעות, וחילוק המקצעות הוא גורם שכל מקצע יפותח וישתלם כראוי. אבל מגמתה של החלוקה היא, שכל המקצעות השונים יתאחדו ברוחם, כמו שבאמת הכל הוא מיוחד ומאוחד במרומי האצילות האלהית. רוח האמונה, הזקוקה למחשבה האלהית, היה יותר חזק בדורות הראשונים, מפני שלא נסתעפו כל כך הרעיונות המיוחדים, והיה הכל כלול ביחד, ובזה היו יותר קרובים להתוכן האלהי, אבל מתוך דחק שלהם בכלים המקבלים את המחשבות, יצאו הרעיונות מטושטשים. ואור העולם משפיע הוא להוציא ממסגר אסיר, ולגאול את הנשמות ממצריהם הדחוקים, ונדמה הדבר בראשית ההופעה כאילו הענפים מתפרדים מהשורש, מה שבאמת הנם מתברכים רק ממנו, וברב שפע ישובו להאחד באחדות האורה של החכמה העליונה המחיה את הכל. בהתבוננות חודרת בסוד הנהגה עליונה זו, יבין כל משכיל להחזיר הכל לשורש הטוב, וידע כי נשגב שם ד' לבדו בהודו על ארץ ושמים.",
        "summary": "ריבוי המקצועות הרוחניים המתפרטים בדורנו ומתנתקים משורשם, יוצר כלים גדולים להכיל את אורם העליון, שיאיר באיחודם."
    },
    {
        "id": 674,
        "article": "הצדיקים מתיגעים ביגיעה רוחנית כשהאמונה בעצמם מתמעטת בהם, ואז הם סוברים שהם דומים לכל המון בני אדם, ואפילו אם ידמו את עצמם להיותר מתוקנים ומלומדים שבהם, גם אז לא ינצלו משפלות פנימית. רק הם חייבים לדעת שתכונת נשמתם היא לגמרי תכונה אחרת, עליונה, שהתשוקה של אור הקודש ושל הדבקות האלהית היא נתבעת מהם בכל רגע, והם צריכים להשפיע תמיד על כל הנשמות הנאחזים ביניקה מנשמתם הגדולה והמקפת. בכלל צדיקים כאלה נכללים כל אלה שהתשוקה הפנימית לרזי תורה ולהגיון חכמת קודש בכללות, דבקה בהם בטבעם. ואף על פי שלפעמים הם מתמעטים מאורם, ולפעמים נופלים בכמה ענינים פחותים, על זה נאמר כי שבע יפול צדיק וקם. ואחרי כל מה שעובר עליו לא יסלק אמונתו מעצמיות קדושת נשמתו, ובפה מלא יאמר, ודעו כי הפלא ד' חסיד לו, ד' ישמע בקראי אליו.",
        "summary": "הצדיקים מחשיבים עצמם כהמון העם, אך עליהם לדעת שנשמתם מיוחדת ושנתבעת מהם דבקות מיוחדת, ולא ייראו מנפילות."
    },
    {
        "id": 675,
        "article": "המצוה היא עושה פירות, ומצמיחה בתוך הנשמה, ובכל העולמות כולם, אורות חיים קדושים בכל עת ובכל רגע. וכששמחת צדיקים מתגברת, מרגישים הם את הצמיחה של הקדושה של המצות שעשו הם וכל כלל ישראל בכל הדורות ובכל הזמנים, איך שהיא פועלת להפריח תמיד חיים חדשים, באין שום הפסק. ופרי צדיק עץ חיים, וטעם עצו ופריו שוה.",
        "summary": "כששמחת הצדיקים מתגברת, הם מרגישים את צמיחת הקדושה של המצוות שנעשו בכל הזמנים."
    },
    {
        "id": 676,
        "article": "התנוצצות המחשבה בדברים שבקדושה עליונה, בהשגות אלהיות, כשהיא באה בהתגלות, בתחילתה מתראה היא כדמות נקודות זעירות. והכל לפי זכותו של אדם, לפי טוהר נפשו וגודל תורתו וחכמתו, הולכות הנקודות הללו ומתמשכות. וכשהם פוגעות את כחות החיים מתוקנים, והמדות מבוררות, המשכתם הולכת ומתגברת.",
        "summary": "התנוצצות המחשבות האלוהיות מתחילה כנקודות זעירות, והמשכתן מתגברת לפי זיכוך ותיקון מידותיו ושכלו."
    },
    {
        "id": 677,
        "article": "כל מה שהנשמה יותר גבוהה היא ביסודה, היא מרגשת יותר את האחדות שיש בכל, והפרידות והשינויים אינם גורמים לה לתן לכל דבר ערך מובדל ומופרד. וביחס להמוסר, נשמות הללו מלאות הן אהבה וחסד עולם, וחפצם הוא מלא טוב. והם מכירים ומרגישים את הצינורות ששפע אור החיים הולך על ידם מבריה לחברתה, וכל מה שהבריה היא יותר קרובה לחוגם, הצינור הוא מתרחב אצלם, ולפעמים מבהיק עליהם אור עליון, המקיף באחדותו את היש כולו, ממעל לכל הצינורות. וכח הדמיון הזה, קודש קדשים הוא, וטובה וברכה הוא מביא בעולם. וכשהמחשבה האחדותית מתגברת היא, אור החסד והסליחה מופיע, ועונות ופשעים נמחקים. וכל מי שהוא מתקרב לחוגו של צדיק טוב כזה, הנקודות של הטוב הגנוזים במעמקי נשמתו מתנוצצים ובולטים, והרע הולך ונאפס לגמרי. והם הם צדיקים יסודי עולם, שהם דנים את כל העולם כולו לכף זכות, ומאירים את אור החסד על כל בריה, אוהבים לצדק את הבריות ושונאים לחייבם, והם הם תלמידיו האמיתים של אברהם אבינו, ההולכים בדרכיו. ולפעמים יש, שאור החסד הוא גדול כל כך בקרבם, עד שאי אפשר לו להופיע במעשה, ומרוב שפעו הנם מרגישים חלישות בגופם, מפני שהחומר בטבעו מוכן הוא אל הדינים והגבורות. ומכל מקום הם שואבים אור חיים ואומץ ממקור חסד עליון. ואף על פי שאין העולם יכול לקבל את אורם כמו שהוא, כמו שאין העולם כדאי להשתמש באור של יום הראשון, מכל מקום מתולדותיו של אור זה העולם מתבסם גם כעת.",
        "summary": "הצדיקים מגבירים את המחשבה האחדותית, ומשפיעים חסד וטוב על כל העולם, גם כשאינו ראוי לאורם."
    },
    {
        "id": 678,
        "article": "כשרוח האומה הוא חזק, אז איננו צריך לפרנסה רוחנית מרובה, כי הוא כולו מושרש יפה בשרשו הרוחני, ועצמותו מאירה יפה, וכל מעשיו שהוא עושה משוקים הם טל של חיים רוחניים אמיצים, שהתוכן העליון חי בהם. הקישור שבין חלקיו של רוח האומה הוא גדול ועצום, מרוב שלמות אחדותו, עד שמה שנעשה בבית חייה של האומה, בבית מקדשה, מהעבודות האלהיות, מהשירות המקודשות, וכל ההוד וההדר האלהי שהוא מלא תמיד, כל אלה פועלים הם בפועל על רוח האומה בכלל, ועל ביסום כל נפש פרטית מפרטיה. והיא צריכה רק שמירה מקלקולים מוסריים וחברותיים מהרסים, כעבודה זרה וחטאות האדם החמורות, כרציחה וניאוף ועיוות משפט והשחתת המדות באופן פרוע, וכשאלה יהיו נשמרים, אז רוח האומה החזק ימשיך את האורה המתגלה בקודש ובמקדש לתוכיותו של כל יחיד ויחיד. אמנם, בהתחלשותה של האומה ובירידת רוחה, צריכה היא חיזוק תדירי. תורה מרובה, בקביעות עתים מצד כללותה, ושקידה תדירית מצד יחידיה, תפילה תכופה כמשפטה, וכל עבודות רוחניות של ברכות והודאות, כל אלה הנם דרושים לחזק את מזגה הרוחני, שלא תקלקל אותה ההגשמה המציאותית. וכשהענין הולך וחוזר לאיתנו, באה התביעה לתגבורת הרוח הפנימי, בתכונה קובלת על ההזנה התכופה, וצורותיה השונות של הזנה נחוצה זו. ובאמת, כל מה שרוח החיים הפנימיים של האומה הולך ופועם, כך ההכרח מביא לבאר יותר לכל, שכל פרטי חיזוק ההזנה הרוחנית, בשיעורים שלהם, פועלים הם לטובה גם על מצב הרוח הכללי בהתעוררותו.",
        "summary": "כשבית המקדש קיים רוח הגבורה מתפשטת מהכלל אל היחיד, ואין צורך בחיזוק תדירי של תורה ותפילה, אי-אם בשמירה מוסרית."
    },
    {
        "id": 679,
        "article": "הסדר הראוי הוא, שיתמלא הרוח מחשבות והרגשות, ומה שאין הרעיון הפנימי יכול לשאת, מוכרח הוא להתפרץ החוצה בצורה של דיבורים, והם הם יסודי התפילות וההודאות, הלימודים והקריאות. ולמה שאין מספיק ערך זה של ההתגלות הדיבורית, מפני רוב שטף אורו, מוכרח הוא להתגלם במעשים, האומרים ברמיזתם, ופועלים בעצמותם, את כל התוכן הרעיוני של הרגשות והמחשבות הנעלות. כשהמעמד עומד על צורה כזאת, העולם מתוקן, ואור ישר שופע על הכל. בפגימתה של התכונה העולמית, צריכים להמציא את התוכן מלמטה למעלה. המעשים מעוררים את הערך הדיבורי, והדיבורים את הרעיונות. האור מתעלה בכבדות, ונעזר הוא לפעמים על ידי מה שבאמצע מהלכו יתעורר הרעיון בפתע פתאום, עד כדי הופעה של שילוח אור ישר ממקורו לשטף אוצר ההגה הדיבורי, וממנו לההתעוררות המעשית. אז נעשה הדבר ממוזג, ותפארת וחדוה מתגלים במקדש קודש.",
        "summary": "הסדר הראוי הוא – ירידה מהמחשבות אל הדיבור והמעשה, ובנפילת העולם הסדר מתהפך."
    },
    {
        "id": 680,
        "article": "התפילה היא פועלת אימוץ הרצון וחלישות הרצון. כלומר, אימוץ הרצון הטוב, המוסרי, הקדוש, וחלישות הרצון הפראי, הרע. להמטרה של חלישות הרצון, אין צריך כל כך הרמת התכונה הנפשית. ההכרה שהמוסר הוא נשחת אצלו, שהאדם מרגיש בעצמו, מסבבת לו יגון פנימי, ונפשו נפולה בקרבו. וכשהוא מתנפל בתפילתו, הרצון של הרע נחלש, ועושה את פעולתו לטובה גם אחר התפילה, בשוק החיים. לא כן הוא עם אימוץ הרצון. ההכרה בהטוב, וההתעוררות להגבירו, צריך הארת רוח גדולה. ולפעמים על ידי מה שהאדם קובל תמיד על נפשו, וחושד את עצמו בפריעת מוסר, הוא מחזיק את כל נטיה של אימוץ לרעה ומזקת. וצריך על זה חשבון ברור, והארת גבורה, שידע את הצד הטוב שבקרבו, שתעודתו הוא שיתרומם על ידי התפילה, ויוסיף אומץ.",
        "summary": "התפילה מגבירה את הרצון הטוב, ומחלישה את הרצון הפראי."
    },
    {
        "id": 681,
        "article": "צורתם של ישראל צריכה להחקר, אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בה בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים, ועליה נבנתה הצורה הישראלית המיחדתה, או שמעקב עד ראש הכל הוא מיוחד. למחקר זה צריכים להשתמש במקורות שונים, תורניים, שכליים, היסתוריים, רזיים, הופעיים, שיריים, ולפעמים גם כן פוליטיים ואקונומיים. נראה הדבר, שמקדם נערך הדבר שצורת האדם תשתלם בכללותה, ובתור תוספות ויתרון יגלה על האומה המיוחדת רוחה המפואר בהדרת קודש. אבל נתקלקלו הענינים, ורוח האדם שקע כל כך בכלל, עד שלא היה החול יכול להעשות בסיס לקודש אלא אם כן יקלקל אותו, והוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל עד שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית נתטשטשה לגמרי, והוחל גוי פעם אחת, על ידי הגרעין האנושי, לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית, יעקב וישראל.",
        "summary": "שקיעת האנושות גרמה לכך שצורת ישראל תהיה ברייה חדשה לגמרי, ולא קומה שנייה על גבי האנושות."
    },
    {
        "id": 682,
        "article": "הנשמה הגדולה באמת רחבה היא כל כך, עד שאין כל מלא העולם המוגבל מספיק לה, והיא מתפשטת בעולמים עליונים, רוחניים, שכליים, שנחלי עדנים נצחיים מצויים בהם. ובעלי נשמות כאלה חיים הם חיי עולמים, אגורה באהלך עולמים, והם משפיעים שפעת רוחם לדור דורים, ושמועה נאמרת מפיהם תמיד, וגם יסוד החיים המוגבלים שלהם עולה הוא ממעל לגבולים המורגשים, דובב שפתי ישנים.",
        "summary": "בעלי הנשמות הגדולות, העולם המוגבל צר להם, ורוחם מתפשטת לעולמות עליונים, והם משפיעים מרוחם על כל הדורות."
    },
    {
        "id": 683,
        "article": "קטני אמנה הם הטפשים שבעולם, כי על מי נופלת היא האמונה, על פלאות טוב גדולת אור אין סוף, ומה יסכן לאדם לתן גבול וקצב, לאמר עד כאן יאמין ולא יותר. על כן כל יסוד החיים הרוחנים וגבורתם העליונה, תלוי בכח אמונה שאין לה סוף ותכלית כלל, אמונה במקור יסוד מקור הכל, באין מדה וקצבה. והיא מעוררת את כל החיים ואת כל הטוב בעולם, והיא משתלשלת בכמה השתלשלאות, יורדת ומתלבשת בכמה לבושים והסברות, עד אשר היא נעשית לתוכן של האמונה המתהלכת עם החיים, המבססת בסיסים לדתי קודש, ומחוללת תכונות של יראת שמים וחכמת אלהים בעולם.",
        "summary": "האמונה היא אין-סופית, ולכן טפשות היא לתת לה גבולות וקצבה."
    },
    {
        "id": 684,
        "article": "אמונה בלא מצרים זאת נחלת ישראל היא, שהתחילו להבליטה ביציאת מצרים, והרשימוה במזג חייהם בשעת חפזון. וחוזר כח עליון זה ומאיר בכל מועד חג הפסח, על ידי מיכלא דאסוותא, מיכלא דמהימנותא, אכילת מצה, המעוטרת בהשבתת חמץ וביעורו. אין יד לכל שפיטה וכל הגבלה שכלית, שכבר נתקדרה על ידי הרוח העכור של כל נברא, ואין מקום גם לחימוץ, הכשר תמיד ומשובח, אשרי דיין שמחמיץ את דינו, כי הדבר היסודי המחיה הכל עולה למעלה מכל דין ומשפט, כי אם הכל מאיר בבת אחת, בשטף אור גדול של מורא גדול, זו גילוי שכינה.",
        "summary": "אמונת ישראל היא נחלה ללא מצרים, והיא באה לידי ביטוי ביציאת מצרים, וחוזרת ומתגלה באכילת מצה."
    },
    {
        "id": 685,
        "article": "ביסום העולם בכלל, וביסומה של כנסת ישראל בפרט, הוא גורם, שבא הזמן של חיזוק הרצון בעולם, ועמו התור של חיזוק הגוף למטרות נעלות, והוא שקול כנגד סדרי תעניות וסיגופים בדורות הראשונים. ואף על פי שעדיין לא יצא מן הכח אל הפועל הביסום הגמור, מכל מקום הדבר הולך ואור. ועל ידי התאחדות גמורה של כל פלוגות האומה בישראל, וחיבור כל המחשבות והרגשות העליונות והנמוכות בהם ובעולם, והופעת אור סתרי תורה ברבים בלבושים מתוקנים, יוכן העולם לאורו העליון של הביסום הגמור של אור הרצון הטוב בתועפות עוזו, עד כדי השליטה העליונה של ותגזר אומר ויקם לך.",
        "summary": "בדורנו, חיזוק הרצון וכוחות הגוף, שקול כסיגופי הדורות שעברו, והוא יוצא אל הפועל על-ידי אחדות ישראל וגילוי סתרי תורה."
    },
    {
        "id": 686,
        "article": "ההתעמלות שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל, לחזק את גופם בשביל המגמה להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות קדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. ויעש דוד שם, ודוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, ויואב בן צרויה על הצבא. ולא נענש אבנר אלא מפני שעשה דמן של נערים שחוק, אבל שיצחקו הנערים לחזק את כחם ורוחם בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעלייתה על ידי שירות ותשבחות שאמר דוד מלך ישראל בספר תהילים. אלא שעל ידי הכונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, ועל ידי המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל, עולה הרוחניות החיצונית. ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כולם.",
        "summary": "ההתעמלות שעושים צעירי ישראל למען גבורת האומה, מוסיפה כוח לעוסקים בייחודים, ופועלת כשִירות דוד בתהילים."
    },
    {
        "id": 687,
        "article": "ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באימוץ הגופני ובכל החיזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה בירור מתערובות צחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים ואור נוגה, הולך ואור עד נכון היום.",
        "summary": "אין להיבהל מהעובדה שקיימים חסרונות בעוסקים באימוץ גופני, שכן אפילו רוח הקודש צריכה בירור מצחצוחי טומאה."
    },
    {
        "id": 688,
        "article": "כל מה שנטיית הקודש הולכת ומתרבה באדם, אחדות הרעיון ואיחוד כל הכחות כולם מתחזקים בו. ועל ידי האחדות יש קישור עצום לכל מחשבה שבאוצר רוחו אל כלל המחשבות כולן, ואין השכחה שולטת בו. ובריחוק משאיפת הקדושה, מתפזרים הרעיונות והכחות, וממילא כל מחשבה מטשטשת אחת את חבירתה ודוחה אותה, והשכחה מתגברת. ובמחיית עמלק יתבטל כח השכחה מן העולם, מחה תמחה את זכר עמלק, אז לא תשכח, כי בהיות השם שלם והכסא שלם הכל הוא אחדות מקושרת בתכלית, והזכרון ואור הדעת הצלול מאיר בכל טובו וזהרירותו, ואין מקום לשום תשות כח, כי ימין ד' רוממה ועושה חיל, באחדות כל המחשבות הכלולות בכ\"ד ספרי תורה, עם כל הכחות החיוניות שלעומתן, ושמתי כ\"ד כ\"ד שמשותיך, ושעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ, וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך.",
        "summary": "הקדושה מאחדת את הרעיון ומקשרת את האדם לכל מחשבותיו, ובכך מתבטלת השכחה, ועל-כן במחיית עמלק תתבטל השכחה."
    },
    {
        "id": 689,
        "article": "תפילה וצעקה ותשובה מעומקא דליבא, והתגלותה בפועל על המעשים בתיקונם, מוכרחת להיות מוקדמת לכל הופעת אור השגה עליונה. ואי אפשר לספרות חשובה באמת להולד, ולהופיע באור של חיים בעולם, כי אם על ידי התגלותה של אור התשובה, המחדשת פני תבל כולה. אמנם מופיעה היא נגהה של הספרות העתידה בהתנוצצות הדעת שקודמת לאור התשובה, והדעת ממלאה את הכח הרוחני בחופש גמור ודרור עליון נעלה, המביא לתשובה שלמה, המושכת אחריה גאולה, אחרי שבאה כבר הסליחה הפנימית והחיצונה. ורפואה וכלכלה וקיבוץ גליות, והשבת כח לשופטים ויועצים, יסודי הספרות ומיסדיה, מתאמצת לבא, והרשעה מתכנעת, והצדק מתעלה, ולב האומה מתחיל לדפוק בעז חייו בירושלים, וצמיחת נזר ממלכה שלמה מופיעה, וכל חפץ לב מתמלא בתפילת ישרים, המלאה רצון חי העולמים, אשר הוא שח ויהי.",
        "summary": "תחיית האומה וספרותה תבוא רק בהקדמת התפילה והתשובה אליהן, ודבר זה רמוז בסדר ברכות תפילת עמידה."
    },
    {
        "id": 690,
        "article": "הנטיות הנפשיות של התאוות החומריות, בראשית התגלותן, הנן מצויירות באופן הקרוב לאידיאליות ונכללות בקדושה. כשהן פועלות על האדם להמסר אל תוך הזרם המהיר והדוחף שלהם, עד כדי ביטול חופשתו וטוהר שלטונו העצמי על עצמו, הן הולכות ונעכרות, והאדם צולל במעמקי החושך, וכל כחות נפשו הטובים הולכים שבויים בשבי החומריות הגסה והזוללה. החושך של עכירות המחשבה, והעדר הבהירות של הבנת ההויה בקישור כל טובה עד עליוניות מקוריותה, עד כדי חשכת עבודה זרה וסעיפיה, כפירה, שכחת אלהים, וכל מדורי המחשכים שאפשר ושאי אפשר לקרא בשמות, הולכים ומתגברים, ותופסים את הנשמה וכחותיה האציליים ברשתם. כשמתישבת דעתו של אדם עליו, והתורה והתפילה, עילוי הדעת ועילוי הרצון, פועלים עליו את פעולתם, חוזר הוא ועולה ממעמקיו, לוקח הוא עמו מניות של חיים ושל הרגשות כאלה שהתקרב אליהם דוקא בנפילתו, ובשובו הם שבים עמו, מתרוממים ומתעלים בעילוייו. ונשמתו נעשה יותר מבהקת ויותר חזקה, ואור חיי העולם השייך לחלקו במציאות מוסיף הוא רכוש גדול, ושמחת עולמים מתרחבת והולכת, וגדולה של רֹחב דעת מתעטרת על ראשו, צחצחות שכלית וחשק אלהי אצילי, אהבת עולמים ובריותיהם ודבקות עליונה בשלמות של כל, במקור התענוגים, שהוא שורש כל תענוג שעיי ועולמי, הולכת ומתגברת בקרבו, ועולם מלא, הרת עולם, ועולמי עד, הולכים ומתנוצצים בהדר תפארתם, והאדם נעשה אוצר הטוב והחיים לכל היצור, וסגולת אלהי עולם לעד.",
        "summary": "בראשיתן, התאוות נכללות בקדושה, ובנפילתן הן מעכירות את הנפש, ובעלייתן הן מעלות עמהן כוחות חיים שדבקו בהן."
    },
    {
        "id": 691,
        "article": "עיקר הסרת הלב מן התפילה, הנהוגה בדור זה, הוא מפני שנקודת החיים של כנסת ישראל נתגברה, וחפץ הטוב הכללי נתאמץ בקרבה, והתפילה היא כרוכה תמיד עם הרעיון העתיק שהצד השלילי של החלשת הרצון גובר עליה, ועל כן אין הדור מוצא בקרבה את גבורתה ויפיה. לגלות אנו צריכים את הצד של האור, את אותו הצד שגנוז שם חפץ הטוב, ולכרוך את התפילה עם הרעיון של הגברת הרצון. אז ינהרו רבים אל התפילה, וממילא תבא גם כן המטרה של החלשתו של הרצון המכוער.",
        "summary": "הסרת הלב מן התפילה הנוהגת בדור הזה, באה מפני שהרצון התגבר, והתפילה נחשבת בטעות כהחלשת הרצון."
    },
    {
        "id": 692,
        "article": "בעלי ההשגה הגדולים, כח המדמה שלהם הוא גדול ונשגב מאד, והוא מקושר עם החזיונות היותר כלליים שבמציאות. ולפי גודל הגבורה הרוחנית והטהרה הנפשית שלהם, פועל בהם כח המדמה את פעולתו, לצייר ציורים עליונים ונשגבים, שאור האמת העליונה מתגלה על ידם בגילויים כאלה, שאין שום שכל הגיוני יכול להגיע אליהם.",
        "summary": "כשכוח המדמה בא בטהרה, הוא מצייר ציורים עליונים יותר מהשכל."
    },
    {
        "id": 693,
        "article": "במעמד הנפש של הופעה, הבא מזוהר של דיעות כלליות שהן משפיעות גם כן על מצב הרצון, צריכה הבריאות הגופנית והנפשית להיות שלמה, וזה האור היה מגולה בבית ראשון ביסוד הנבואה ורוח הקודש. לאחר שנתמעט הכח במקורו, ונתרבה בענפיו על ידי המון תלמוד והלכות מרובות, הוחל הפרט להתגבר, התוכן המעשי והדיוק, והאור הכללי התעלם, ואז אין הבריאות כל כך מעכבת. כעת אורו של משיח מתנוצץ, ועם השמירה של הרכוש הפרטי שכבר נקבץ, וההוספה ההגונה עליו מכל צד לטובה, חוזרת התביעה להתבסם מבושמי הכלליות, המאחדים את הדעה הצלולה עם הלב המרגיש והחפץ גדולות ואציליות, ועל כן הגבורה נדרשת, והתפקיד של בריאות הגוף והנשמה הותחל להדרש בכל עז, ויש לו תקוה שילך ויגדל, ירומם וינשא, בכמותו ואיכותו, ויתעלה עד מרומי הקדושה והגבורה העליונה של עז לאלהים.",
        "summary": "אורהּ הכללי של הנבואה דורש בריאות הגוף והנפש, בניגוד לאורו הפרטי של התלמוד, ולקראת הגאולה חוזרת הבריאות ונתבעת."
    },
    {
        "id": 694,
        "article": "הנטיה שמתגלה בצדיקים עליונים, שכל נטות חפצם וכל רעיוני לבבם הנם מלאים קודש של מטרות נשגבות, המביאים ברכה רבה לעולם כולו, מתגלה היא בכנסת ישראל סמוך לגאולתה האמיתית. גילוי זה מתראה בתחילה דוקא בנשמות הירודות שבה, המתבלטים בגויתה הכללית דוגמת אברי המעשה בגופו של אדם. בכלל הרעיונות הנם גם כן החלומות והשאיפות הבלתי ברורות.",
        "summary": "נטיות הצדיקים מתגלות בכנסת ישראל סמוך לגאולה על-ידי הירודים שבהם, כשם שאברי המעשה הם הבולטים בגוף."
    },
    {
        "id": 695,
        "article": "הנשמות שעל ידם מתגלה חוצפא דעיקבא דמשיחא, הם הגבוהות מאד בשרשם הגרעיני, אבל לעומת זה השתפלו הרבה בתוכנם הסגנוני החיצוני. כללות צירופם אל הכלל הוא מעולה מאד, ובפרטיותם זיקוק וצירוף הרבה הם צריכים. תפילת הצדיקים שבדור מכוונת היא להצלתם של אלה מגיהינם, בין אם אותם הצדיקים יודעים אלה הרזים ומתכוונים אליהם, בין כשהם הולכי תם, שכוונתם לשמים בכלליות, באהבת הטוב, החסד, הרחמים ונועם ד', באהבה ויראה מחוברים אל התורה והחכמה כפי מדריגתם.",
        "summary": "תפילת הצדיקים מצילה את נשמותיהם הגבוהות של הרשעים, בעלי החוצפא דעקבתא דמשיחא, מגיהנם."
    },
    {
        "id": 696,
        "article": "ההופעה הפנימית הולכת ומתחברת אל השכל הצלול, ושניהם ביחד עושים את הגבורה הרוחנית בעולם.",
        "summary": "חיבור ההופעה הפנימית עם השכל, עושה גבורה רוחנית בעולם."
    },
    {
        "id": 697,
        "article": "להרבות כלים צריכים אל האור הפנימי, כלים של מעשים, של רעיונות, של ציורים פנימיים וחיצוניים. הכלים היותר רחבים הם מה שנוצרים על ידי התורה בכל ערכיה. אמנם תוספות הכח הגשמי והרוחני של ישראל, כח הבריאות והגבורה הגופנית, כח העושר ורוחב הדעת, הגאון הכללי במעלותיה המיוחדות של האומה, בסקירה פנימית וחדה ביחוד נשמתה, המובדלה מן העמים כולם, כל אלה הנם מכשירים מכינים כלים הגונים לאור עליון, המביא חיים וברכה לעולם.",
        "summary": "התורה, ועמה תוספת הגשמיות והרוחניות של האומה, יוצרים כלים לאור הפנימי."
    },
    {
        "id": 698,
        "article": "לפעמים צריך הלימוד להיות דוקא קל ומרפרף על הענינים, כיונה המרחפת על קינה, שלא להטמיע את הזוהר העליון שלמעלה מכל ענין פרטי בפרטיותם של ההגבלות. ובזה יוצא האור הכללי המוזהר בתוכיות כל הפרטים, ומופיע באור גדול. ועת ומשפט ידע לב חכם.",
        "summary": "לפעמים צריך ללמוד באופן המרפרף על הפרטים כדי לקלוט את זוהר התורה."
    },
    {
        "id": 699,
        "article": "כשההבנה הכללית חודרת לתוך הניתוח של הפרטים, הרי היא מותרת איזה דבר מערכה, והיא מרכנת את עצמה בשביל הנקת בניה.",
        "summary": "ירידת הכללים אל הפרטים, הרי היא כאשה המרכינה עצמה כדי להניק את בניה."
    },
    {
        "id": 700,
        "article": "הרשעים אינם יכולים להסתכל באור החסד במקורו, בחכמה העליונה, וממילא חפץ החיים אצלם הוא רק אסון, בין לעצמם בין לעולם ולההויה כולה, ונטית המין, המביאה את החיים למציאות, קליפתה התאונית היא אצלם כל מה שיש להציל ממנה. וזהו מאיסותה של הערלה ושורש טומאת הזימה. ועצם החיים אינם להם שום שיווי, וממילא יצרא דשפיכות דמים גדול לעומת יצרא דעריות, ושניהם נאחזים ביצרא דעבודה זרה, שהוא אלהים אחרים, דינים קשים, עורים ורעים, נדחפים מרצון שובב נוטה להרע. והצדיקים הם להיפוך מכל זה, מגלים את אור חסד עליון בהוייתו, ורואים בנטית המין, הקדושה העליונה, ברוממות החכמה המאירה בחסד, וממולא בלשד טל הדעת. והחיים יקרים לאין שיעור, מפני שהם נובעים ממקור היקר העליון, הטוב הכמוס, המנצח את כל נצחי נצחים. ובא החסד ואהבת הבריות במקום יצרא דשפיכות דמים, והוד הקודש והצנע לכת, בידיעה פנימית אזורה בגבורה של לבת קודש, במקום יצרא דעריות, ושניהם אחוזים במקור דעת עליון, היונק מחסדי עולמים שבמחשבה הכמוסה, מקור כל התענוגים, האורות המצוחצחות, המפתחים כל טוב וכל נדיבות, כל יופי וכל גבורה ושמחה וכל נועם עליון, בעולמים כולם.",
        "summary": "דבקות הצדיק בחסד ובחיים, מביאתו לאהבת הבריות ולצניעות, ואילו דבקות הרשע בדין, מביאתו לעבודה-זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים."
    },
    {
        "id": 701,
        "article": "לפעמים הנשמה עולה בעצמה במעלותיה, בלא שום עבודה מוחשית, והכל בא מפני שקדמו לזה עבודות רבות, שכליות והרגשיות ופעוליות, באור תורה ודעת, ואחר כך הנשמה מתענגת על גורלה הטוב, ושואבת טל אורות ומנוחה עליונה, כקדושת עונג שבת, מעין עולם הבא, שהוא מתגלה לצדיקים וישרי לב בכל יום. וכשם שבשבת הגיהינם גם כן בטל, ואין כל חטא מעכב, כך הארת השבת העליונה מרוממת את האדם ממעל לכל חטא ועון, ודישון עונג עליון שורה עליו.",
        "summary": "לפעמים נשמת הצדיקים מתעלה ומתענגת בלא עבודה מוחשית, כעונג השבת."
    },
    {
        "id": 702,
        "article": "כשהשכל מאיר במלא אורו, אז אין צורך לשום הדרכה מיוחדת של חקים ומשפטים. הטוב הגמור במעשה נמשך הוא אחרי המאור השכלי, וכל מכשולות החיים מתישרים מעצמם. החקים והמשפטים מתקיימים לא בתור חקים ומשפטים מצווים, כי אם בתור תנועות טבעיות, לנושאים שהארת השכל חזקה עליהם. הטוב והרע, וכל ערכיהם, חילוקיהם, והעמל הגדול שיש בכיוון הדרך הממוצע, שלא יוסיף ולא יגרע, כל אלה באו אחר שגרע השכל את אורו, וההרגשה, ההתפעלות ושיקוע של החושים, לקחו את מקומו, אחרי חטא הקדמוני של האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע.",
        "summary": "הצורך בחוקים ומשפטים נובע מחטא אדם הראשון, וכשהשכל מאיר – החיים מתיישרים מעצמם בטבעיות."
    },
    {
        "id": 703,
        "article": "לפעמים אדם צריך להתישב בדעתו שלא להיות רדוף תמיד מחובת המעשה והתלמוד, אלא לתן לעצמו הנחה וריוח, כדי שתתעלה נשמתו בעצמה, ותתרחב בטיולה הפנימי בלשד החיים האצורים בתוך כל המעשה והתלמוד, בתוך כל העבודה והתפילה. ואחרי שביתה כזאת, שקדושת שבת יש בה, מתאמצת הנשמה לשוב ברב כח לעבודה רוחנית ומעשית, שכל פרטיה יהיו רעננים, יונקים ממקור החיים של הדעת המלאה, מוארה באור החיים.",
        "summary": "לפעמים צריך אדם לתת לעצמו הנחה ורווח מלהיות רדוף אחר המעשה והתלמוד, כדי שנפשו תתרחב בטיולה בפנימיותם."
    },
    {
        "id": 704,
        "article": "שיחת מלאכי השרת הנה יותר טבעית, נובעת מזרם החיים הרוחניים הקבועים שלהם, וסיפור הנשמות הוא יותר מלאכותית במלאכת מחשבת, נובעת ממקור הבחירה וההתבוננות הפנימית. והריעות של מלאכים ונשמות יחד הוא מרומם את החיים עד קצה גובה עליון, היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. וכשהתורה מתיחדת בנשמתו של אדם, וכל הגיוניה מתהפכים לטבעו הפנימי, אז הוא לובש מלאכיות, תרי מלאכי ברקיע, דוגמת תרי אמוראי בארעא, ומלאכי השרת מאן נינהו רבנן, ותלמידי חכמים שבבבל דומין למלאכי השרת. יתרונו של אליהו הוא, שכולל שני הקנינים יחד בצורה מושלמת, הנשמתית והמלאכית, והוא מגלה לנו רזי תורה, ומבשרנו ישועת ד' ושמחת גאולים. מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. והולכת קוממיות, שתי קומות, קומת הנשמה וקומת המלאך, ושניהם מתגלים בפועל, וכשהם מתנוצצים, מתקיים ושברתי מוטות עולכם בתחילה, ואחר כן ואולך אתכם קוממיות. והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ, על ידי אליהו בארבע, ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו, כי אל פועל ישועות אתה, שתי ישועות, ישועת קומת הנשמה וישועת קומת המלאך, זרע אדם וזרע בהמה.",
        "summary": "שיחת מלאכי השרת הטבעית, וסיפורי הנשמה המְלַאכותיים והבחיריים, מתאחדים ברזי תורה המתגלים על-ידי אליהו."
    },
    {
        "id": 705,
        "article": "כשמתחברין עם נפשות פחותות של פורצים ורשעים, נפגמים. אבל אם יש בהם איזה דבר טוב, ומתכוונים בההתחברות רק אל הצד של הטוב, אז אם כחו יפה, הרי זה מתעלה. ואפילו ההסתכלות בפני אדם רשע, שאסורה, אם יש בו צדדים של טוב, ומתכוין בההסתכלות רק לקלוט את הטוב, נראה שיש בזה דרך של מצוה. ואפילו כשיש איזה חיבור לרשע לאיזה צדיק בדרך אהבה, כבר מסולק ממנו איסור ההסתכלות, מפני שעל ידי חיבורו אל הצדיק נחשב כאילו יש בו כבר חלק טוב. ואמר אלישע ליהורם בן אחאב, לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך, משמע הא על ידי נשיאת פנים של יהושפט מלך יהודה שנלוה עמו הביט גם אליו וראהו, ולא חשש לאיסור ההסתכלות בפני רשע, דמהאי קרא ילפינן ליה.",
        "summary": "רשע שיש בו טוב, מצווה להסתכל בו ולהעלותו, והחיבור אל הצדיק גם הוא נחשב לטוב."
    },
    {
        "id": 706,
        "article": "כשאוכלים לשם תאוה חומרית, מתגבר העצבון, בסוד אוכלי לחם העצבים. כי הניצוצות שהיו ראויים לעלות, יורדים, ובהיותם מתעצבים על ירידתם, מרגיש האוכל את עצבם, על ידי חילוף של כמה דרכי ההרגשה ותמורות אותיות, עד שההרגשה העצבנית נכרת בגלוי נפשי בקרבו. ועל ידי אכילה בקדושה, והגברת המגמה העליונה של טהרת הנשמה ובהירותה, מתוספת צהלת הרוח ושמחה באוכל, על ידי שמחתם של הניצוצות שנתעלו, ובשמחתם מאירה גם כן הנשמה המעלה אותם, ושמחה עמהם, והלב מרגיש על ידי כמה שבילים וצינורות שונים, וחדות ד' מתגברת עליו. והיינו ויאכל בועז וישת וייטב לבו, מאי וייטב לבו בדברי תורה, שחוץ ממה שנטיית הלב להגברת הרוחניות של העלאת החיים הכמוסים במאכלים, מביאה לחשק רוחני שמתמלא באהבת התורה ולימודה, עוד התוכן המקודש של אכילה קדושה זו היא בעצמה דברי תורה, וזה השולחן אשר לפני ד'.",
        "summary": "אכילה לשם תאווה מביאה עצבות, ואכילה בקדושה – לשמחה ולחשק התורה, והיא עצמה גם-כן דברי תורה."
    },
    {
        "id": 707,
        "article": "ישנם דיעות כאלה שהן מוכרחות לפי טבע האדם לגרום בהתפשטותן תולדות מזיקות, אף על פי שהן בעצמן מועילות ואמיתיות הן. ונוצר לזה בטבע רוח האדם ללחום את מלחמת קיומו ולנגד את הדיעות הללו, כדי שלא יוזק בענפיהן המתפשטים. והמלחמה הולכת ומתארכת, עד שיסגל לו האדם גבורה יותר עליונה ממקורו הרוחני, ואז מרגיש הוא שעמדתו לא תכחד כלל מההתפשטות של הדיעות הללו שנלחם נגדן. והכח ההוא בעצמו שמחזק את רוחו, ניתן לו על ידי המלחמה עצמה, ועל כן הוא יודע להוקיר מאד את ערכה של המלחמה, וידע כמה אומלל היה אם לא היה נלחם נגד ההתפשטות המזיקה לו אז, ואחר כך בא בתוכן חיים של גבורה ומקבל את הדיעות שנלחם נגד התפשטותן. אבל כשם שהאדם נתעלה, כך נתעלו גם כן המושגים הרוחניים שלו, ואותן הדיעות עצמן, אף על פי שנראות כאילו הן הן הדיעות שנלחם עליהן, באמת אין הדבר כן, ורק לפי המבטאים החיצונים הן דומות אלו לאלו, אבל מצד ערכן הפנימי מובדלות הן זו מזו כהבדל שבין קודש לחול ובין אור לחושך, ומה שהרחיק אז, מוצא הוא שהרחיק בצדק, ומה שמקרב אותן הדיעות אחר שנתעלו, בצדק הוא מקרבן. ודוקא הדיעות הדחוייות שחוזרות ונראות, בהן אנו מוצאים טל חיים איתן וקדוש מאד.",
        "summary": "ישנן דעות שצריך לדחותן תחילה כדי שלא יזיקו, ובגבורה רוחנית ניתן לשאוב את טל החיים שבפנימיותן."
    },
    {
        "id": 708,
        "article": "כל הגדול יותר במחשבה, יותר מקושרים חלקי נשמתו וכל ערכי חייו זה בזה, וכח הדיבור שלו, וכל תנועותיו, קשורים הם בארג גדול יותר, מוחש בחוש פנימי בכל פנימיותו, וכפי זה הערך בהויה כולה. אי אפשר כלל שבעל מחשבה מקורי ירשה לעצמו לדבר דבר בטל ושיחת חולין, וכל דבריו מוכרחים להיות מלאים תורה ודעת.",
        "summary": "בעל מחשבה מקורי, דיבורו ותנועותיו מוכרחים להיות מלאים רק בתורה ודעת."
    },
    {
        "id": 709,
        "article": "גם השערת רזי תורה גדולת ערך היא, כי הכל מיוסד על היכולת העליונה שאין לה קץ ותכלית, וכל מה שהוא נאה ונפלא הרי הוא גילוי הופעה, שבצורה זו או אחרת אור חיי כל החיים שורים שם. אמנם מתעלים הדברים ביותר לפי רוממות קדושת החכמה, העצה, הגבורה הרוחנית והקדושה המעשית והמחשבית, עד ההארה של הופעת הדמיון, המאיר באור כל הרוחניות האיתנה שלמעלה ממנו. בהיכלו כולו אומר כבוד.",
        "summary": "ההשערות ברזי תורה גדולות ערך הן, והן מתעלות לפי זיכוך המחשבה והדמיון."
    },
    {
        "id": 710,
        "article": "דעת קדושים הוא היסוד לההארה הרוחנית המופיעה בעולם בכל הלבבות. הקדושים, זכי המחשבה והרעיון, מתאחדים בחושם הפנימי עם הטוב הרוחני המלא כל, וכל המתגלה להם הרי הוא גילוי עליון, והופעת נהרה, המוסיף חיים ואומץ, חיי עד ואומץ רוחני, המבסם את העולם כולו בריח בשמיו. ממקורה של תורה, שהאירה את העולם מרום ההארה האלהית העליונה, המקפלת את הטוב הרוחני עם הגשמי, הזמני עם הנצחי, המוסרי והמעשי, היחידי והציבורי, הדקדקי הפרטי והקוסמי הכללי, נובעים תמיד אורות חיים, המחיים כל נוגע בהם ומשמרם בטהרתם. הסתכלות פנימית והסכמה מוסרית, מוכרחות הן להתקשר ביחד אצל הראויים לכך, והם קולטים את אור העולם השרוי בכל הנשמות, ומעמידים אותו בחטיבה שלמה, וחוזרים ומופיעים באורם, על ידי קוי החיים של מציאותם וחברתם, של שילוח רצונם וגדולת נפשם הרוחנית, על ידי ענותנותם ואהבתם לכל היצורים, את כל אוצר החיים והטוב לכל. שבילים הם ישרי לב לשלח על ידם אור וחיים לכל נוצר, כלים הם להארת אור חיי עולם, משרתי ד' ועושי דברו, מלאכיו עושי רצונו, להחיות כל נוטה למות, לגבר כל חלש, להקיץ כל נרדם. והנם קוראים בשם ד' אל עולם, האומר לכל נוצר, חיה, ושמח על כל טוב, עלה והתרומם מעלה מעלה.",
        "summary": "דעת קדושים, זכי המחשבה והרעיון, היא היסוד להארה הרוחנית המופיעה בעולם."
    },
    {
        "id": 711,
        "article": "ההצטיירות הרוחנית העליונה מצטיירת, לפי השגתו של אדם, בדרך אורה כללית, וכל הפרטים שמתחדשים בידיעתו, מרגשות ומידיעות, הנם רק פרטים נוצצים, יוצאים מההצטיירות הכללית שאי אפשר לסמנה, והנם כדמות הכוכבים ברקיע. התפילין מכשירים בישראל את הגוף וכחות חייו לההארה הרוחנית הכללית, שהפרטים יהיו יפה מאירים על ידה. והלימודים שהם למעלה מההשגה, לגבי כל אחד ואחד לפום דרגיה, שאינם נתפסים אלא בהברקה, הם כערכם של התפילין. ובשבתות וימים טובים ההארה השכלית מאירה, עד שמתפרטות ההארות הכלליות, שהן מוזרחות בכל ימות החול רק בתור אות כללי, והם עצמם הנם האות, והפרטיות מתבלטת על ידם, ואין להוסיף הכללה מעלמת ומבלעת פרטים, במקום שבחול ההכללה מסייעת להבלטתם של הפרטים.",
        "summary": "התפילין מכשירים את הגוף להארה כללית המאירה את הפרטים, ובשבת מאירה הארה מתפרטת, ואין צורך בהארת התפילין."
    },
    {
        "id": 712,
        "article": "לפעמים חושב האדם שישנן מחשבות הסותרות את מחשבותיו, ומתוך כך אינו יכול להתישב בדעתו, ולהיות נאמן להגיונותיו, ומזה תוצאות לנפילת רוח ורשלנות. וצריך לשים אל לב שכל סתירה היא רק מדומית, ומוגבלת בתנאים מיוחדים, ובאמת הכל הולם זה לזה והכל מאוחד. וממילא יהיה שמח ועלז בחלק השילוב של מחשבותיו הפרטיות, וישתדל תמיד להרחיבן ולזככן, עד שיהיו מלאות אורה, ממולאות בידיעות ברורות וחשובות, וקרובות להרגשות אציליות, משפיעות אושר וטובה עליו ועל כל מה שזולתו, בכל מגע ידו הרוחנית והמעשית.",
        "summary": "הידיעה שמחשבות אחרים אינן סותרות את מחשבותיו, אלא בחיצוניותן, מיישבת את הדעת ומאירה אותה."
    },
    {
        "id": 713,
        "article": "אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא, כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדיה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת, שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, ועל פי השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה.",
        "summary": "אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי, וכשהיא דוחקת אותה סימן שאיננה טהורה."
    },
    {
        "id": 714,
        "article": "בגדלות המחשבה מצטיירת הרוחניות של החכמה העליונה והצדק העליון, וכל מקוריותיהם בכלליות, וכל מה שיש מן התורה והחכמה בתור ענפיהם היוצאים מהן, כשערות הראש בחכמה והזקן בצדק.",
        "summary": "החכמה העליונה מצטיירת בקבלה כשערות הראש, והצדק העליון – כשערות הזקן."
    },
    {
        "id": 715,
        "article": "כל חטא מביא מיעוט דעת, מפני יראה פנימית להסתכל בחופש הדעה הבהירה. והתשובה היא הפותחת את שערי הבינה לרוחה.",
        "summary": "החטא ממעט את חופש הדעת, והתשובה פותחת את שערי הבינה."
    },
    {
        "id": 716,
        "article": "צריכים לחלק את עסקי המחשבה לחלקים מיוחדים. הא', שינון הרעיונות והרגשות הידועות מכבר. ב', זיכוכם ובירורם. ג', סידורם ויחושם זה לזה בצורה הגונה. ד', הוספת חידוש על כל אחד מהם. ה', הוספת הארה כללית על העולה מקיבוץ כולם יחד. ו', הוספות רעיונות ורגשות חדשות ממקור הדעה והרגש. ז', חיבור ההוספה עם האצור מכבר. ח', הופעות חדשות שנולדות מהחיבור הנ\"ל. ט', התעלות רוחניות עליונה היוצאת מכללות ההופעות כולן. י', השקפת עולם שלמה הבאה מכל הגורמים הרוחניים הנ\"ל.",
        "summary": "עסקי המחשבה מתחלקים לעשרה חלקים (המפורטים בפסקה), הבאים זה אחר זה ומוסיפים זה על זה."
    },
    {
        "id": 717,
        "article": "הנטיה הלאומית בישראל היא שדה אשר ברכו ד', שאף על פי שאין בה עדיין גידולים גמורים, מפני השממון הגדול של הגלות, ראויה היא, על ידי עבודה רוחנית ומעשית, שיצמחו בה כל הגידולים הטובים שבעולם, ושיצאו משפעה נשמות גדולות ועליונות שיאירו את כל העולם כולו בכבודם. ויש לעומת זה נטיה לאומית של גויים, שהיא חורבה ומדבר, ובשום אופן אינה יכולה לגדל צמחים, והצמחים הרעים, כגפן סדום, חמת תנינים ואשכלות מרורות, הלא העדרם טוב ממציאותם, ונמצא שהכל הוא העדר גמור וחורבן מוחלט, והגויים חרב יחרבו, רק מה שההשפעה של הקודש המעורב בנטיה הלאומית הישראלית מרטבת את הנטיות האנושיות בכלל, ומחזירתן לטובה, עד אשר יבֹאו גם הם לידי עילוי, ויהיו ראויים על ידי תכיפת חיבורם על ישראל להצמחה רוחנית. ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. וכל זה בא יבא על ידי גאולתן השלמה של ישראל שתקדים לבא.",
        "summary": "הלאומיות הישראלית מביאה ברכה, ולאומיות הגויים מביאה חורבן, ותיקונה על-ידי השפעת לאומיות ישראל."
    },
    {
        "id": 718,
        "article": "עין עיטם הוא המקום היותר גבוה שבארץ ישראל, והיה עולה על דעת דוד ושמואל לבנות שם בית המקדש, עד שהוכיחו מהכתוב שצריך להנמיך מעט, לקיים ובין כתפיו שכן, ואין לך נאה בשור אלא בין כתפיו. ועין עיטם נשאר בצורה של חול לכאורה, אבל בית הטבילה לכהן גדול ביום הכיפורים מהדרא מיא מעין עיטם, והיא בעליית בית הפרוה שבנה פרוה אמגושא, שהוא הצד היותר חשוך שברע, גדופי, שאין היתר ללמוד ממנו אפילו להבין ולהורות. ומכל מקום יש גם על זה הכללה עליונה, וצורך עולם המטהר בהכללתו ומכין לעבודת הקודש היותר עליונה, הכובשת בשיא קדושתה את כל הכחות המהרסים, ומיסדת את העולם על בסיס קדושת טהרתו, אף תיכון תבל בל תמוט. ובדרישת רשומות, פר, יער אשר תרמוש כל חיתו טרף, שהם חוץ מבנינו של עולם הזה והבא, שנבנה בי\"ה, ורק מו\"ה הנם מקבלים שפעם, קודם שהאורה העליונה מופיעה בעזה, והשמש לא זרחה עדיין, כי אם תשת חושך ויהי לילה. אבל המחשבה המטהרת היא הצפיה לישועת עולמים, של יום אשר הוא לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור.",
        "summary": "דווקא הקדושה העליונה (עין עיטם), שמפני גובהה לא נבנה בה המקדש, מעלה את הטומאה הנמוכה (בית הפרוה)."
    },
    {
        "id": 719,
        "article": "החפץ בתשובה באמת, אף על פי שיפלא ממנו מאד איך יוכל לשוב, ולכאורה מוצא דלתי תשובה נעולות לפניו, בין מצד מניעות שבחטאים שבין אדם למקום, וביותר מצד מניעות של חטאים שבין אדם לחברו, וגזל ודאי וספק, נאכל ושאינו נאכל, ורעיונו מבולבל, והוא שרוי בצער וטירוף רעיון, ובבושה פנימית המעכבתו מכל טוב, ומכל מקום הוא מתחזק בהארת חכמה ועשות טוב, מובטח הוא שיזכה לתשובה גמורה ושלמה, שיביא רפואה לעולם כולו, ולמחילה כללית מכל פשע לכל ישראל, והכל בכלל.",
        "summary": "החפץ בתשובה באמת, יזכה להארת התשובה, גם על חטאים שאינו יכול לתקנם."
    },
    {
        "id": 720,
        "article": "עבודת ד' היא להמציא בעולם אותה התכונה השלמה, שהיא פעולה יקרה כזאת, שיקרותה גלויה היא רק לד' לבדו. ובשביל המצאתה של תכונה זו וכל אגפיה, הננו נמסרים לכל הטוב והיושר, ולכל מעשה התורה והעבודה וכל פרטי פרטיהם. וכל מה שהאדם בכללו ובפרטו מתעלה, מתגלה עליו איזה חלק מהיקרות של התכונה שהוא מהוה על ידי שפעת חייו ופעולותיו המעשיות והרוחניות, וכן מתגדלת נשמתו ואומץ רוחו וצהלתו הפנימית, ביחד עם חרדתו ועריגתו להוסיף עבודה ושכלול. להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך.",
        "summary": "עבודת ה' נועדה להמציא בעולם את השלמות, אשר כל עילוי פרטי הוא חלק ממנה."
    },
    {
        "id": 721,
        "article": "מתוך שכל רעיון לא יכלכל את הענין האלהי העצמי, משום כך כל רעיון שהוא מקושר לידיעה של רוממות זו ולאמונתה, הוא כלי לקבלת אור ד'. על כן מצוי הוא האור האלהי בכל לב נאמן, לפי ישרו ותומתו.",
        "summary": "כל הרעיונות הם כלים לקבלת האור האלוהי העצמי, ולכן הוא מצוי בלב כל נאמן לפי תומתו ויושרו."
    },
    {
        "id": 722,
        "article": "ריבוי הלימוד מקשר את הקדושה העליונה ברוחו של אדם, אף על פי שאינו יורד לעומקם של דברים. ולפעמים פועל עליו לטובה עליונה גם כשאינו יודע את הפשט במה שלומד, אבל הוא צמא לדבר ד' ללמוד הרבה, ומשביר את צמאונו בתלמוד מרובה. הנשמה מתעלה. ובלימוד רזי תורה, אף על פי שאינו מבין את הענינים לפרטיותם, ונדמה לו כאילו הוא עוסק בציורים שמענים את נפשו ואת חושו הרוחני, השוקק לדברים מובנים, מכל מקום אחר הלימוד האורה מופיעה עליו, והוא בכלל כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום, שנאמר יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי.",
        "summary": "לימוד התורה, אפילו בלי הבנה, קושר את האדם לקדושה, ובפרט ברזי התורה."
    },
    {
        "id": 723,
        "article": "לפעמים אין צריכים להתירא כלל מגדלות, שהיא מרוממת את האדם לפעול גדולות. והענוה כולה מבוססת על גדלות קדושה כזאת.",
        "summary": "לפעמים אין להתיירא מגדלות הדוחפת לפעולות גדולות, שכן היא הבסיס לענווה."
    },
    {
        "id": 724,
        "article": "כל הנסתרות אנחנו צריכים לציירם ביחש להתקבלותם בשכלנו וכח המדמה שלנו, בהיותו מואר מאור השכל. ובזה אנו נכנסים להשער החיצון של כל הידיעות החמודות בדברים שהם למעלה מן החושים. ואחר שיבוסס לנו הציור, איך כל הדברים הם נמצאים במציאות רוחני אמיתי ביחש לציורינו השכליים, אז יכולים אנו כבר להרחיב את גבול מדענו על מציאות הרחבה של הרוחניות ממעל להוייתנו. אבל אם לא נבא בהדרגה מהציור הפנימי שבקרבנו אל העולם החיצון, לא נמצא כלל מה שאנחנו חפצים מההשגות הרוחניות.",
        "summary": "הדרך לבוא להכרה בציורי הנסתר, חייבת להיות על-ידי ציורים פנימיים המקושרים לשכל ולדמיון."
    },
    {
        "id": 725,
        "article": "ישנם צדיקים כאלה שהם מרגישים צמאון פנימי להיות מעוטרים בתפילין כל היום, ואין מספיק להם התפילין שבשעת התפילה. והם צדיקים כאלה שהדבקות האלהית בהתגלות הנפש היא מדתם הקבועה, ולא רק מזמן לזמן. וכל היום הנם בפנימיות רוחם מתפללים. וצדיקים יסודי עולם וחכמים עליונים כאלה, אף על פי שיזדמנו להם סיבות שלא יוציאו כל כך מן הכח אל הפועל את חפץ לבבם בהתגלות הקדושה והדבקות העליונה, ולפעמים גם חשקם בהנחת תפלין כל היום לא יעלה בידם מכמה מניעות, מכל מקום התשוקה הפנימית שבנשמתם לאור התפילין מאירה הרבה בעולם, ואור החסד מתפשט בעולם על ידם להרבות מחילה וסליחה וחנינה גדולה. והם הם אוהבי ישראל באמת, שנפשם צמאה לתשועת ד' ולבנין ארץ ישראל, והם נוטים כלפי חסד לכל, ומלמדים זכות על כל הפושעים, אפילו על הכופרים והמכעיסים היותר גדולים, כי הם רואים בתומת נפשם את הניצוץ של הטוב הגנוז בכל נפש, וקל וחומר בנפשות ישראל, וביותר בנפשות הדוגלים באהבת האומה בכלל והם נוטים אל הטוב והיושר, שזכיותיהם גדולות. והתוכן של הדבקות האלהית הטבעית, שהיא ערכה של קדושת התפילין, היא היא אהבת ישראל, שהן תפילין דמרי עלמא שכתוב בם שבחייהו דישראל, מי גוי גדול, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואור התורה מאיר בנפשות הללו בצורה מבהקת, לא לפי מדת ידיעתם כלל, אלא לפי מדת סגולת נפשם הטהורה העליונה.",
        "summary": "ישנם צדיקים המשתוקקים לתפילין באופן קבוע, ודבקים בה' ורואים רק טוב בכל."
    },
    {
        "id": 726,
        "article": "כשם ששכלנו ורצוננו, ככל דבר שבהויה, הוא ניצוץ מן הכל, וממקור הכל הוא נובע, ואנו עולים לדון ממנו על האור העליון בדרך דוגמא ובבואה דבבואה, כן אנו דנים על נקודת הרצון, שהיא מחוברת לשכל, והיא תכונת בקשת התכלית, שהיא גם כן ניצוץ מהכל ונובע ממקורו. שוללים אנו את כל ההגבלות והמגרעות שישנן בבקשת התכלית שלנו, ואנו באים למצא צד האצילות והרוממות שיש בבקשת התכלית, שהיא נותנת צורה הגונה לכל מהלכי המעשים, ואנו אומרים שהיא נמצאת ביסוד הכל, מרכז העליון, מלכות אין סוף, בדרך השאלה, ראשית כל הצמצומים כולם, המביאה ליסוד הכל, והיא באמת הכל, כל הראשית וכל האחרית, כל ההויה וכל המבוקש מההויה.",
        "summary": "בקשת התכלית העומדת ביסוד האדם, יונקת בשורשה מהרצון האלוהי העליון, שכן הראשית והאחרית אחוזים זה בזה."
    },
    {
        "id": 727,
        "article": "בריאות הגוף הוא בכלל תיקון העשיה, לעומת יפנה המוקדם לתפילה. כשעובר זמן רב, ומפני קלקולי טעמים אין אדם שם לבו לתיקון הגופים, והם מתדלדלים, נעשה פגם גדול בצורך התפילה ובאפשרותה בעולם, ונוצר כח מתנגד לעצמות התפילה, והמחשבות והרגשות המתיחסות לה. עד שהמשקל ישוב, וערכי הגוף יוכרו בחשיבותם, והבריאות תשוב למכונה, בכללות האומה או העולם, ואז חוזר הצורך הרוחני והמעשי של התפילה להולד, ביחד עם צורך של רינה ותהילה, דוגמת ההלל הנאמר דוקא על כרס מלאה. ובאים מזה לעבודה הרוחנית העליונה של התפילה, הקודמת לכל ענין גופני, השוללת את ההשלכה אחרי הגו את הקודש העליון, הנושא עליו את שם ד' ואות יחודו, המבוטא בואותי השלכת אחרי גיוך.",
        "summary": "נקיון ובריאות הגוף הכרחיים לתפילה (ולכן ההלל נאמר מתוך השובע), אך התפילה העליונה קודמת לענייני הגוף."
    },
    {
        "id": 728,
        "article": "כל דבר של תורה צריך דרך ארץ שיוקדם לו. אם הוא ענין שהשכל והיושר הטבעי מסכים לו, צריך לעבור בדרך ישר, בנטיית הלב והסכמת הרצון הטהור המוטבע באדם, כגזל, עריות וצניעות, מנמלה, יונה וחתול, וקל וחומר מההכרה הפנימית של האדם עצמו וחושו הרוחני. ואם הוא ענין שהוא נעלה מן השכל והנטייה הליבית, צריך גם הוא לעבור דרך הצינור של דרך ארץ, ביחש הקישור שיש לכל פרט עם הכללות כולה, בתור מצוה גוררת מצוה. וגם היושר המוחשי להיות קשור בתורה, בחפץ העליון האלהי המתגלה באור תורה, וההתאגדות עם כללות האומה לדורותיה, עם דרכי חייה ברעיון הקודש, כל אלה ארחות דרך ארץ הם, שמכשירים את ההארות שהן יותר פנימיות מהן להאיר בזֹהר ובהירות מבהקת.",
        "summary": "גם לעניינים הנעלים מהשכל והרגש, קודמת מידת דרך ארץ – לקשר כל פרט לכללו, ולהתקשר לרצון ה' שבתורה ולכלל ישראל."
    },
    {
        "id": 729,
        "article": "בכל זמן, בכל יום, שעה ורגע, יכולים להבחין את חלקי ההרכבות שהכח הנשמתי שלנו עושה, עד שהוא מתרומם אל הרעיון האלהי הקדוש בטהרתו. והם הם השמות הרבים והשונים בהסתעפות רזי עולם, ואוצרות החיים שלהם, שהעבודה התמימה והמאירה בונה עליהם תמיד את מגדליה רמי הערך, הבנויים לתלפיות. כי צדיק ד' צדקות אהב, יש\"ר יחזו פנימו, יום שעה רגע. והארה זו של יחוד השמות תמיד מביאה ברכת השלום, מפני שמבטלת את הריב בשרשו, והחלקים כולם מתאחדים באיחוד מקורי, וסופי תיבות גימטריא רי\"ב. והשלום, המכליל את כל המחשבות הפזורות לרעיון נשגב ועשיר אחד, נורא בהודו ומלא חיים עזיזים בתכנו, הוא שומר את התורה מכל שכחה, נגד הרי\"ב המפרר את כל דבר לחלקים, ומשכח. חסד לאומים, עכברי רשיעי דקריין לחבריהון ואכלין, וגייצי גלימי.",
        "summary": "הייחודים הם הרכבות שהכוח הנשמתי פועל, כדי להתרומם אל הרעיון האלוהי בטהרתו, ואיחודן של המחשבות מונע שכחה."
    },
    {
        "id": 730,
        "article": "השמות הם היחוסים שכל יש מתיחס על פיהם לאור אין סוף, והם הם המקיימים את הכל, וקוראים את הכל להויה, קורא אני אליהם יעמדו יחדו. ויש שכל כך קלוש ואפל הוא היחש, על פי ירידותיו, עד שהתוצאות היוצאות ממנו לגבי המצוי ההוא, הן נוטות להרס ואפלולית, והם הם שמות הטומאה, שבאים על ידי כמה תמורות אין קץ. וסוף הכל לחזור לאורה, ולקיים בהם בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחבירתה אפילו כמלא נימא.",
        "summary": "שמות ה' הם יחוס ההוויה לאין-סוף המקיימים את ההוויה, וכשהיחס הוא קלוש, נולדים שמות הטומאה, שסופם לחזור לאורה."
    },
    {
        "id": 731,
        "article": "הצדיקים חכמי האמת, מתביישים במחשבותיהם לצייר איזה תוכן בהענינים האלהיים. והבושה הזאת בעצמה מזככת את דעתם, וממשכת עליהם חוט של חסד, עד שהם באים למעמד של אור הלל לד'. והללתם את שם ד' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא, ולא יבושו עמי לעולם.",
        "summary": "הבושה של הצדיקים לצייר במחשבותיהם דברים נשגבים, מזככת את דעתם."
    },
    {
        "id": 732,
        "article": "חובה לשא ולתן בחכמת האמת, היא החכמה האלהית העליונה, לדקדק באותיותיה, בפתגמיה, בציוריה ומליצותיה. האור של האושר העליון הולך וזורח לפי רוב העמל בדברים שרזי עולם של הגדולה האלהית גנוזים בהם. ובהתרוממות הנשמה היחידה על ידם מתרומם כל העולם עמה, והמון נשמות רבות מתעלות. ואין קץ לגודל הטוב המסובב על ידי הארה פנימית עליונה של נשמה אחת כללית.",
        "summary": "חובה לישא וליתן בחכמת האמת, שכן בהתעלות הנשמה בה, מתעלה העולם כולו."
    },
    {
        "id": 733,
        "article": "כל ניצוצות החיים הפזורים בכל ענין, וביותר בכל מאכל אשר יאכל, העלול לבא ליד הצדיק העליון, המשכיל בשם ד' וקשור במחשבתו הטובה בטוב המוחלט, הנם שמחים, ורינה וגילה מתעוררת בקרבם. והאוזן הפתוחה שומעת את רנתם, והעין הפקוחה תוכל גם כן לחזות את אור שמחתם וצהלתם. ואף אם לפעמים לא יעלה ביד הצדיק לאכל הכל בקדושה גלויה, סופו להשיב על ידי תשובתו מאהבה את הכל מנפילתם.",
        "summary": "ניצוצות החיים שבמאכל שמחים מאפשרות עלייתם באכילת הצדיק בקדושה, או בתשובתו מאהבה, וניתן לראות ולהקשיב לכך."
    },
    {
        "id": 734,
        "article": "השינה, וכל התכונה הטבעית הכללית של הלילה שהיא גורמת את השינה ומתאימה לה, פועלת על צדדי החיים שבאדם שתי פעולות הפכיות. הצד העליון הרוחני יוכל להתעלות ביותר, חפשי נעשה הדמיון ממסגר החושים, ואם הוא תמיד מקושר בשכל ובחפץ עליון וקדוש, יוכל לצייר ולדמות לחזות ולהכיר מה שאין ביכולתו בזמן הערות. אבל כח החיים שבגוף חדל את קישורו עם הצד הרוחני שבאדם, והוא הולך לבדו, פועל את פעולתו הטבעית בצורה חשוכה, מעורפלת. משני המקומות מתדבקים דוגמאות, אורות צחות בנשמה העליונה מזיו שלמעלה, ומחשכים וצחצוחי זוהמא וקליפות מעביבות בנפש החיים מהרפש החשוך שהיתה שרויה בו בהיותה בוססת בטיט של החיים הגופניים לבדם. והרינו פונים בכל בוקר לשתי העבודות, לטהר את נפש החיים, ולקשר את האורות הנוספים בנשמת האדם העליונה, ולחבר עוד הפעם את שתי הקצוות בהרמוניה הנאותה.",
        "summary": "בשינה מקבלים אורות עליונים מהשכל, וכוחות חיים ממעמקי הגוף, ובטהרת הגוף שבבוקר, מקשרים אותם אלו לאלו."
    },
    {
        "id": 735,
        "article": "טהרת הנשמה גורמת היא, שמרגישים יפה בכל החטאים, בין אותם שהדרך איך לתקנם מפולשת היא, ובין אותם שנסתם הדרך של התיקון בפנינו. על כן אין להבהל כלל ממה שמרגישים את כל משא העונות, ולא יגרמו לאדם שום התרשלות בשלמות באור תורה ושמחתה, וחופש הרעיון במהלך הדעת. כי הבהלה שמתבהל האדם מהרגשת רוב עונותיו, זאת בעצמה היא האות שנשמתו היא מטוהרה, ובודאי יפתחו לפניו דרכים, איך להפוך לזכיות גמורות אפילו אותם החטאים שאיננו מוצא עכשו דרך לזה כלל עליהם. ביחוד בענינים שבין אדם לחבירו התלויים בממון, וענינים של מכשולי רבים, שקשה לתקנם. כשהאדם מרגיש חפץ פנימי לתקן הכל, אז הכל חוזר לסייע לזכות לעצמו ולעולם כולו. על כן צריך שיהיה תמיד שמח בכל מדרגה שימצא את עצמו בה, כיון שפנימיות נטייתו היא לטובה.",
        "summary": "ככל שהנפש יותר טהורה, כך היא מרגישה את משא העוונות, ולכן אין להיבהל מהרגשת פגמי החטאים."
    },
    {
        "id": 736,
        "article": "אותם ניצוצות הזוהמא שבירידתה של נפש החיה נדבקו בה, אף על פי שהננו משתדלים לגרשם ולרחקם בכל האמצעיים שבידינו, מכל מקום ראוי לחשוב, שהמגע עם חטיבה קשורה לאור עליון, כנפשו של האדם הנברא בצלם, לא תשאר בלא פעולה. וניצוצות הללו יציאתם הרבה יותר עשירה מביאתם, וקמעה כבר נתעלו, הם מוכנים כבר להזדכך, ומה שנדחה היום, יוכל למחר ולאחר זמן להיות מתעלה, ומקבל צורה מאירה, הראויה להתקשר בקשר הקודש של הנצח וההוד העולמי, המתפארים בכלילת תפארת בכתר דעת עליון, ההולך ומתנשא, הולך ואור עד נכון היום.",
        "summary": "ניצוצות הזוהמא שבנפש החיה, מזומנים ומוכנים להתעלות במגעם עם הנפש האלוהית שבאדם, ולקבל צורה מאירה."
    },
    {
        "id": 737,
        "article": "הדמיון שיסודו בקדושה, השקפת עולם שלו הוא קודש ותורה שלמה, חותם השכל הטהור יהיה תמיד טבוע עליו, והוא הולך ומתעלה, עד ששב ליסודו העליון, מקור החכמה העליונה בזוהר טהרתה.",
        "summary": "הדמיון שיסודו בקדושה, כשחותם השכל עליו, יתעלה לשורשו שבמקור החכמה העליונה."
    },
    {
        "id": 738,
        "article": "הקרבנות, הננו משיגים אותם לא רק עבודות חיצוניות סימבוליות, אלא תיקונים, פעולות שהעולם מתבסס על ידם. אמנם, התוכן הסימבולי הוא תוארם, לבושם וגופם, וברור הדבר שיחס גדול יש להצורך הסימבולי עם הצורך הפנימי. וכשיבֹאו ימים והצורך הפנימי יחדל, בביטול הקרבנות, יפסק גם כן הכח הסימבולי לגמרי מפעולתו, ותחתיו יברא תוכן יותר עשיר לנושא הסימבוליות, שתתקשר עם העבודה היותר עליונה, שתכיל בקרבה את כל העובדא הפועלת, המתקנת, של הקרבנות כולם בצורה יותר עליונה. זאת היא המנחה הערבה שלעתיד, אשר תערב לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.",
        "summary": "הסימבוליות של הקרבנות הנה לבוש לפנימיותם, וכשתתעלה הפנימיות – תתעלה גם הסימבוליות ותקבל צורה חדשה."
    },
    {
        "id": 739,
        "article": "התפילה המתוקנה בערך שוה לתוכן הפנימי של הקרבנות, היא מתדמה לה גם כן בסימבוליותה, ובעובדא הפועלת שלה. שניהם יחד עושים את התפילה לחטיבה חיה, פועלת בעולם, והם מטביעים בה את החותם האצילי הישראלי, הספוג כולו מאור הידיעה האלהית בצורה טהורה, מלאה אור חיים אידיאליים, הפונים לעומת הנצח, המתעלה וסופג בקרבו את העולמיות בצורה מעולה עליונה, הפועל זיכוך וצחצוח על כל ערכי העולם, האדם והחיים וכל ההויה כולה. ישראל עוד ישוב להתפלל ולרנן רנת קודש, בשמחת עולם, בשמחת צדיקים הששים בגילת אל עליון, וכל יצורים כולם.",
        "summary": "התפילה פועלת את פעולת הקרבנות הפנימית והסימבולית."
    },
    {
        "id": 740,
        "article": "לפעמים ימצא כופר שיש לו אמונה חזקה, פנימית, מאירה, נובעת ממקור הקדושה העליונה, יותר מאלפי מאמינים קטני אמנה. דבר זה נוהג באישים פרטיים וכן בדורות, ועל כולם נאמר צדיק באמונתו יחיה.",
        "summary": "לפעמים יש כופר, יחיד או דור, שיש לו אמונה פנימית יותר מאלפי מאמינים."
    },
    {
        "id": 741,
        "article": "הענינים הרוחניים הפנימיים שקודש האמונה נוסד עליהם, הנם רוממים באמת מכל לשון, וכל ההרצאות הדיבוריות אינן נותנות כי אם צל קלוש מתוכנן. ולפעמים נמצאות נשמות כאלה, שהן קולטות את צל הגוונים שעל פי הדיבורים בצורה הפוכה לגמרי ממהותם, ואז כפירתם היא אמונה ממש, כחותם המתהפך.",
        "summary": "האמונה עצמה גבוהה מכל הדיבורים עליה, וקליטת צללי דיבוריה בלבד מביאה לכפירה, שבפנימיותה היא אמונה."
    },
    {
        "id": 742,
        "article": "לפעמים יקלקלו את האדם ספרים שנכתבו על ידי קטני אמנה, שאין בנשמתם אותה הגבורה הקדושה של לבת אש קודש העליונה, וספרים שכופרים מוחלטים ספוגים רוח גבורה טמאה של כפירה כתבו אותם יתקנו אותו, ויעוררו בו את נשמתו הפנימית הנרדמת, וימצא את עצמו מלא חיים ועז, בכל שפעת גבורה עליונה ואמונת אומן אדירה, באור אלהים חיים.",
        "summary": "לפעמים יקלקלו את האדם ספרים שנכתבו על ידי קטני אמונה, ואילו ספרים שנכתבו על ידי כופרים גיבורים יעוררו את נשמתו."
    },
    {
        "id": 743,
        "article": "כשמסתכלים בעמקי הכפירה, רואים איך בתוך מצולות תהומותיה טבועים נשמות קדושות, מלאות אור אלהי עליון בפנימיותם, והן צועקות בקול איום, מעורר רחמים רבים, הושיעו, הצילו. והקמים לימין אביונים אלו להושיעם ולמלטם משחיתותם, הם הם עובדי ד' הנבחרים, גבורי כח, אשר להם שם במלא עולמים, שכל מלאכי עליון ממעל מוכנים לחפצם, וכל כחות הרשעה והטומאה מתחת יראים מפניהם יראת הכבוד ברתת גדול מאד, כרבי חנינא בן דוסא ואביי וחביריהם.",
        "summary": "נשמות הכפירה צועקות בפנימיותן לעזרה, ועובדי ה' השולטים בכוחות הטומאה (כר' חנינא ב\"ד ואביי) קמים להושיען."
    },
    {
        "id": 744,
        "article": "דרכו של רב המנונא סבא להקדים מילי דשטותא לפני מילי דחוכמתא. כדי להכיר האור מתוך החושך, צריך שתהיה תכונת השטותא בעמקה היותר חודר. בחושך היותר שחור יש להשתמש, כשרוצים לדעת את יתרון האור מתוך החושך. אמנם, היא מדה ראויה דוקא לנוני ימא, שאינם צריכים אפילו להגנה של ספינות, וללכת במעמקי תהומות וכל מצולות הוא להם טיול ועונג, המשמח את המקום. לויתן זה יצרת לשחק בו.",
        "summary": "רב המנונא הקדים מילי דשטותא ללימודו, כדי שיהא האור ניכר מתוך החושך."
    },
    {
        "id": 745,
        "article": "בחוש רואין איך כל חטא מחשיך את עיני השכל, ונוטל את הזוהר העדין של ההרגשה הטהורה. אבל צדיקים גמורים יודעים איך לשוב תמיד מאהבה, ואף על פי שהם מרגישים בעצמם את הכובד של כל פרטי חטאת האדם במרירות גדולה, מכל מקום הם מלאים עז ושמחה פנימית בטוב ד', ועונג גדולת חסד עליון המלא כל.",
        "summary": "צדיקים גמורים יודעים לשוב מאהבה, למרות החשכת השכל והזוהר הנגרמת מהחטא."
    },
    {
        "id": 746,
        "article": "כיצד מעלין ניצוצות הקדושה מעמקי הקליפות. מטהרים את הלב על ידי הדרכה של מוסר מושכל וטהור. מקדשים אותו על ידי רעיונות נעלים של דבקות בד' ודעת ד', בתכלית הגובה שאפשר לאדם להשיג לפי שכלו וכח נשמתו. אחר כך משוטטים בכל מלא הרעיון המקיף את כל חדרי הנפש, ובכל הרעיונות והדעות המשוטטות בעולם, ומבחינים בכולם מה שיש מהם לטובה, ומה שיש לרעה. גם באותם הרעיונות שכמה רשעים שמשו בהם לרעה, מדקדקים ומבחינים איזה קורטוב של טוב יש בהם. וכשמוצאים את הגרעין הטוב בתוך עמקי הרע, מחזיקים בו, מצחצחים אותו ומרחיבים אותו, ומוציאים מה שיש להוציא ממנו אל הפועל, ובזה הניצוץ עולה למקום [קדשו].",
        "summary": "בכל רע יש ניצוצות קדושה שנפלו בו, והדרך להעלותם היא ההתבוננות בטוב שברע, אחרי טהרת הנפש."
    },
    {
        "id": 747,
        "article": "החושך של הדיעות גורם, שנקודה אחת מאירה באור האמת, גוררת אחריה כמה קוים חשכים, שהם נעשים יסודות לשקר ולרשעות. וכל מה שהאורה מתגדלת, והרצון מתרחב לצפיות עליונות, ככה מתנתקים הקוים העקומים, הנמשכים לדרכי חושך, מחיבורם אל הנקודה המאירה, ואור אמת נצחית מופיע בנשמה בכל גודל ותוקף.",
        "summary": "לכל נקודת אמת מצטרפים קווי שקר, הניתקים ממנה ככל שאור הדעת מתגבר והרצון מתרחב."
    },
    {
        "id": 748,
        "article": "צריך לגאול את האמונה ואת היראה מקטנותן וחולשתן, הבא להן מתוך חסרון הדעת ופחיתות התכונות והמזגים הרעים.",
        "summary": "צריך לגאול את האמונה והיראה מקטנותן."
    },
    {
        "id": 749,
        "article": "אפשר להרגיש איך הדיבור היוצא מפיו מחולל גדולות, וכי הוא בא ממרומים, ושב גם כן למכוני עולמים.",
        "summary": "אפשר להרגיש איך הדיבור מחולל גדולות, ואיך הוא בא ממרומים ושב למכוני עולמים."
    },
    {
        "id": 750,
        "article": "תכונת נפשה של כנסת ישראל היא נבדלת בעקרה מתכונת הנפש של כל עם ולשון. בכל עם ולשון הנקודה הפנימית של חפץ החיים הקיבוציים, היא מיוסדת רק על התוכן הכלכלי לכל צורותיו, ביסוד הדאגה הפנימית השרויה בקרבו של אדם לבצר את מעמד חייו הגשמיים. והרוח העליון המחיה ומאיר את הנקודה הזאת, הוא רוח הסדר והיופי, שהוא חפץ העונג של החושים, על פי משאלות לב האדם, וכשהם באיזה קיבוץ על פי סגנון אחד, עושה השיווי את התוכן הלאומי. אמנם בישראל מונחת התכונה האלהית במעמקי טבע נשמת האומה. הצמאון לדעה והרגשה אלהית, בתכלית עליוניותה וטהרתה, היא הנקודה שהחיים בה מורגשים. העידונים הנובעים משלמות ציור זה בכל רחבי החיים ועמקיהם, הם הם המגמות האסתתיות. הדעה הפנימית, המכרת שבמילוי תשוקה עליונה זו הכל מתמלא, שאין שום דבר מכל מגמות החיים ועדוני החיים, סדרי החיים ותוכניהם, שלא יהיו כלולים בתוך נקודת עולמי עולמים זאת, הכרה זו היא גם כן ענין מיוחד לישראל, שמונח בטבע נשמת האומה, מתגלה בהכרה פנימית אפילו להמוני המונים, והולכת ומתחוורת ומתבררת לסגולי הסגולות בכל דור ודור. הענין האלהי, בתוך כל הערך של החיים, בעומק הטבע של הנשמה, בהתאמה להלשד המחיה את ההיסתוריה הלאומית, המסגלה בכשרון של יצירת הנבואה בבחירי בניה, המביאה למדריגת עם עולם, שכל האנושיות תכיר את סגולת נשמתה, הוא העצם הישראלי, שתואריו מתגלים בכל התנועות השונות, ורוחו של משיח הולך ופועל את השלמת צביון זה עד עת קץ השלמתו.",
        "summary": "סדרי החיים של הגויים נובעים מרצון להתבצר בחיים הגשמיים, ושל ישראל – מצימאון פנימי לדעה ולהרגשת ה'."
    },
    {
        "id": 751,
        "article": "השכל הישראלי, מצד מקור המחצב הרוחני האלהי שלו, הוא שכל אלהי, ורצונו רצון אלהי הוא. הגעגועים והאהבה של האומה כולה הם נוראים ועמוקים לאין קץ דוקא להשלמות האלהית העליונה. מובלטת אהבה זו בשיר השירים בהדר צבעיה, שאין העולם כדאי להם. מתגלה אור תכני זה בצדיקים עליונים של הדורות, שרצונם הוא יסוד העולם, ודבריהם דברי אלהים חיים, ודבר אחד מדבריהם לא ישוב ריקם, כי דבר ד' אלהי עולם בפיהם תמיד. רק החכמה העליונה וכל חירותה, עם כל הרגשת עידוניה, ההולכת ועולה על הספירות של ההכרות האלהיות, המתנשאות בכל הוד פארן עדי עד, היא היא הנותנת חיים לישראל. ובחגוי התורה כולה, בכללותה ובפרטיה, כשהיא מצטרפת עם הארת הדעה, שהיא יסודה ונשמתה, הכל הולך ומאיר, הולך ומתגלה, הולך וגואל, הולך ומשכלל, מביא ישועת עולמים לכל נוצר, ומאיר עולמי עד מכבודו העליון, הרוכב שמי שמי קדם ומחיה אפסי ארץ, מצמיח כל מיני ישועות, ומעודד כל ענוי ארץ, מאזר ישראל גבורת עולמים, ומשיבם קוממיות לארצם לחדש אותם כבראשונה. אור אחד, נשמה אחת, נשמת כל היקום, זרוע ד', הולך ומתגלה, הולך וקורא את ישראל לחיים, לשוב לבנות ולהבנות. בנשמתם העליונה של צדיקים יסודי עולם, שאור רזי אל מחיה אותם, רוח תחית המתים שרוי. ממקור חייו המפכים, הנקלטים מכל תמציות של אוצרות החיים שבכל עולמים, הולכים פלגים, שריגים דקים ושונים, להכניס אור חיים, רוח תקוה ונטית אחדות, התעוררות תשובה והתעודדות גדולה בכל השדרות. ובאור עליון הזרוע לצדיק, יופיע משיח לרומם קרן לעם עולם.",
        "summary": "אהבתם המיוחדת של ישראל לה', ובפרט של הצדיקים, בצירוף החכמה העליונה בחירותה, מאירים את העולם."
    },
    {
        "id": 752,
        "article": "שריד קטן מדבר גדול, הוא יקר ומעולה מדבר קטן שלם. ניצוץ אחד מאור חיי האבות, מקדושתם וגבורת אלהים העליונה שבגדולתם, ההולך ואור באחרית הימים, להשיב לתחיית עולמים את ישראל, ועמו יחד את העולם כולו, על פי סדר והדרגה, הוא נעלה ונשגב מכל הקדושה הגלויה שבתוכן של אמונה ויראה, תורה ומצוה, של ההמשך המועתק מספיחי ספיחים של בנים. יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים. ושיחה זו היא מחיה דור אחרון באהבה מסותרת. פה מתגלה התוכן הכביר של זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה. נדחים הם האורים הקלושים, שרגא בטיהרא, החוצפא מגרשת אותם, ובתוכה רוח ד' נוססת. גדולי קדושי עולם יכירו את הרז ויצדיקו קודש. הם בתומתם העליונה יחברו את תורת הבנים לשיחת האבות ועבדיהם, ותורה מעוטרת בכל הוד ובכל גבורה, בכל חן ובכל תפארה, תתגלה להיות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו. חזקו, אל תיראו, אור משיח מתנוצץ, גאולת עולמים מופיעה מכל החרכים. מחושך הרשעה והכפירה המנוולת, הבזויה וחדלת אישים, בא יבא אור עליון, אשר יעמיד במרחב רגלי ישראל, וירומם בכבוד קרן עם יודעי אלהיו, יאיר אור על כל מחשכים, ויעודד קדישי עליונים בישועת אמת. רק חסדי אבות ישארו, וכל ענוי לב אשר ידעו איך להיות בעיניהם דכאים וגבורים יחד, אלה הם אשר יכירו אור התורה העליונה, הנובעת משיחתן של עבדי אבות, שהיא גאולתן של בנים.",
        "summary": "שרידי שיחת האבות וגבורתם האלוהית, הגדולה מתורת הבנים, מתעוררים בסתר בעקבי משיח, וגדולי עולם צריכים לאחדם."
    },
    {
        "id": 753,
        "article": "כל הספרות החלונית שנתעוררה בתקופה האחרונה, שיש בה הרבה משום חכמת סופרים תסרח, והרבה ניצוצי אורה ורשמי גאולה, הכל בא מהצינור של שיחתן של עבדי אבות. ושיחה זו היקרה כל כך, השתפלה מאד בפי עבד, שאמנם יצא מכלל ארור לכלל ברוך, אבל מקורו שלא היה ברוך פעל איזה רושם, וטינא היה בתוך הלב, אלי כתיב. מתוך גרעין המר שבתוך המתיקות הגדולה שבשיחה עליונה זו, נצמח כל הסרחון שבחכמת סופרים שבעקבא דמשיחא. אמנם, גם סרחון זה יהפך לזבל המפרה ומעדן, מדשן ומרוה, את השדה אשר ברכו ד'. והטוב ינצח בעקרו, ותהפך השיחה החיה שבפי ישראל וכל זרע יעקב, לשיחת קודש נותנת אור חיים, המתעלה בגדלה מעל התורה בערכה ההווי, וממנה יצמח אור תורתו של משיח, שאפילו תורה שבעולם הזה הבל הוא כנגדה. ובעולם הזה תורה נתתי לכם, לעתיד לבא חיים אני נותן לכם. במקום תורת חיים בשם הליווי, יגלה אור חיים עצמי, כטל חרמון היורד על הררי ציון, כי שם צוה ד' את הברכה חיים עד העולם. וכל זה יגלה ויראה על ידי התגלות רזי תורה עליונים, ועליוני עליונים, בשפע גדול, והשפעת הקודש על כל החול לקדשו, ושפעת כל החכמה וכל השירה וכל אוצר החיים, הנוי והנצח, הגבורה והתפארת, יגלה ויראה מטל שמים העליונים, בחופש מוחלט עליון, המתעורר מהארת היובל הנשמתי, הקורא דרור לארץ וכל יושביה. ויובל היא, קודש תהיה לכם, בלא פעולה ועבודה, בלא קנין רכוש ושיעבוד, בלא עול נוגש ובלא דאגה ופחד, כי אם בבטחה עליונה, בעונג עדין, ובחדוה מוחלטת בגיאות ד'. מן השדה תאכלו את תבואתה.",
        "summary": "הספרות החילונית יונקת משיחת עבדי אבות, וסופה להסריח ולדשן את הקודש שיצמיח את תורת המשיח."
    },
    {
        "id": 754,
        "article": "דרך הקודש בנויה היא על יסוד ההשויה שהאדם משוה את דרכו הפרטית לדרך ד' העליונה. וזה נוהג בדברים שהשוייתם היא השויה מעשית ושכלית, כהליכה בדרך ד' במדות טובות וכל מצות התורה והשכל, שהם כולם נובעים מההתרוממות של דמיון צורה ליוצרה, ונוהג גם כן בתוכן של דמיון, שכח המדמה מסדר את הענין על פי תכונתו בגדריו. וכל מה שיתקדש האדם והעם יותר, וכחו המדמה יהיה יותר מטוהר ויותר חזק, תחזק בו התביעה של ההשויה הדמיונית, ומזה יצאו המון דרכי חסידות נאים ומתוקנים לכללות הציבור, על פי דרכי היופי של סדרי עבודה והידורי מצות. ומתפצלים מזה ארחות צדיקים של קדישי עליונים, לכל אחד ואחד לפי מעלת נשמתו, ולפי עושר החיים של כח דמיונו, שגם בו מתגלה אור חי העולמים, המחיה חיים בכל ערכי חייהם כולם. ההוד והתפארת של נויו של עולם שבבית המקדש, הדר בגדי כהונה, קדושת הגוף וטהרתו לכל אחד ואחד לפי ערכו, כל אלה הסתעפות מצד הערך הגדול שיש לכח הדמיון הבריא והחזק, העומד בגדרו ועושה את תפקידו בעולם בתור לבוש מתוקן להאורה האלהית העליונה, המופיעה על האורה הנשמתית והשכלית שבאדם ובעולם בהדר גאון עוזה. ופה הוא הצורך הגדול של המשקל, להבחין בין דמיון לדמיון ובין יופי ליופי, ואורח צדיקים כאור נוגה, פלגותא דשערי, שורה בזוהר עליון זה.",
        "summary": "האדם צריך להידמות ליוצרו גם בכוח המדמה, על-ידי טהרת הגוף, הידור המצוות ופאר המקדש."
    },
    {
        "id": 755,
        "article": "העליוניות הזאת של שכלול כח הדמיון, בכלל ובפרט, היא עטרת תפארת שאינה הולמת כי אם לפי אותו הערך שהשכלולים המעשיים והשכליים כבר מיוסדים. אי אפשר לצייר תכונה שלמה של עושר הדמיון, כשהבערות שולטת, והרשעה המעשית מתגברת. רק בהתרוממות רוחנית ומעשית חשובה וקבועה אפשר להשיב את בנין בית המקדש למקומו, והשכלולים המוקדמים הולכים הם ליסד את בית הזבול, את נוה אפריון, שהדר אל שם שורה. אבל לעומת זה התביעה לשלמות היופי המפואר, ושכלול הדמיון בכל איתניותו, עם כל מה שלפניו וכל מה שלאחריו, עם כל מה שלמעלה וכל מה שלמטה ממנו, זהו היסוד האיתן של תביעת החיים, התוכן המחולל בחסרונו את הצעקה הנוראה, שיושב הקב\"ה ושואג כארי, אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין האומות, שנאמר ד' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נוהו.",
        "summary": "רק בהתרוממות שכלית ומעשית אפשר לשכלל את הכוח המדמה, ולהשיב את בית המקדש למקומו."
    },
    {
        "id": 756,
        "article": "ההתפתחות מופיעה אור על כל ארחות ד'. ההויה כולה מתפתחת ועולה, כשם שהדבר ניכר בחלקים ממנה, ועלייתה היא כללית כמו פרטית, עולה היא עד מרום הפסגה של הטוב המוחלט. מובן הדבר שהטוב והכללות הוא מחובר יחד, ועומדת ההויה לבא לידי מדה זו, שכולה תספוג את כל הטוב של כולה בכל פרטיה, וזאת היא עלייתה הכללית, ששום פרט לא ישאר חוצה, שום ניצוץ לא יאבד מהאגודה, הכל מתוקן לסעודה. למטרה זו צריכים שכלול רוח לתשוקה האלהית העליונה, שנוצרה על ידי עבודה אמונית בד'.",
        "summary": "ההוויה כולה, בכללותה ובפרטיה, מתעלה עד מרום פסגת הטוב, עד ששום פרט לא יישאר בחוץ."
    },
    {
        "id": 757,
        "article": "כמו שדעת ד' היא גבוהה מכל מדע, כך היא משתפלת להאיר בלב היותר קטן שבלבבות, והולכת ומאירה במדרגותיה בכל אנשי המעלה לפי ערכם. האפשרות של דעת ד', גם היא מזככת את כל העולם כולו, אף על פי שעדיין לא יצאה מן הכח אל הפועל.",
        "summary": "כשם שדעת ה' גבוהה מכל מדע, כן היא משתפלת להאיר בלב היותר קטן שבלבבות."
    },
    {
        "id": 758,
        "article": "תהילת ד' נתבעת ממנו מצד עצמה, מצד השבעת הנשמה בזיו הציור העליון מכל עליון, מצד עצם החיים. זאת היא נטייתם של ישראל, וקדוש יושב תהילותיהם. לזכך את התהילה מכל סיגיה, מכל מחשכים וחולשות, מכל חונף והרגל של טפשות, מכל תאוה פחותה ועכורה, להעמידה באותו החוג שהתביעה הפנימית של גודל הקודש, של צחצחות אור הנשמה, בכל חופשה ועצמה, תובע אותה, זאת היא כל התורה כולה מראש ועד סוף. ואם עוקצין חסר, קורין על זה שלא יוכל למלל גבורות ד', מפני שצריך לספר כל תהילתו. והכללות, זאת היא התביעה היותר חזקה, שכל היסורים הרוחניים שבעולם באים כדי להוציאה מן הכח אל הפועל. וכל הרחבות הדיעות, וכל שכלולי החיים, עוזרים לבא למטרה עליונה זו, להרבות בעולם את האושר של ההכללה, שהכל יהיה מוסקר בכליות, בשלמות, ועם זה בכל דיוק והתפרטות, הגודל והקוטן בכל מילוי מילוייהם. התפילה מתחלת מהפרטיות החסרה, וצריכה השלמה מאוצר ההויה בכל עושר רום כלליותה, ביסוד יסוד שפעת מקורה. עולה היא תמיד עד ראש התהילה, ששם היא מוצאה את גודל קומתה, את עמדתה הגדלותית. ומדי יום ביומו יחדש הרוח מעשיו, בתעלומה בכל חי, ובגילוי בכל אדם, ובאורה רבה בשרידים גבורי אל, עם יודעי ד' ודורשיו, המשתעשעים בזיו אור אלהי עולם וחמודות תשוקת קודש, המישרת מקדשת ומטהרת להם את כל ארחות החיים, ומבהקת אור נשמתם תמיד.",
        "summary": "תהילת ה' נובעת מציורי השלמות של הנשמה, ואילו התפילה נובעת מהפרטיות החסרה."
    },
    {
        "id": 759,
        "article": "בפרק המעביר את רעיון המתפלל בין פסוקי דזימרא לברכות קריאת שמע, הוא פועל הפגישה האדירה של שני עולמות, עולם היצירה האמנותית השירית, ההרגשית, של הדמיון העשיר, החי וקיים, המקבל את שפעו מכל רשמי העולמים המוחשים ותוכני חייהם, לעולם המחשבה והרוחניות העליונה, הנברא בדבר ד', ברוחו ובמאמרו המחשבי, שהוא מתנשא ומתרומם, מתקדש ומתעלה, מכל גבול. ושירי זמרה ורוממות מחשבה מתאחדים במלא עולמים, ומשביעים צחצחות ודישון עונג את העובד, המתהלך בארצות החיים הפנימיים ברומו ותם דרכו, באור נשמתו וחדות רוחו ונפשו, אור חי העולמים מופיע בזיוו, וכולו אומר כבוד, והנשמה מתלהבת, ומתמלאה מנוחה, גבורה, עז וחיים, שקט ושירה עליונה, מלאה דעה וחכמה, עצה וגבורה, הוד ותפארת. ובכל לב חפצה היא להביע את רגשי גילתה והכרת תודתה, ברב זיו וחסד פנימי מקורי, לברך את ד' המבורך. וההשפעה הנשמתית של חיי השעה, מציגה בגודל רוח, וידיעה מתעלה ממעל לכל קץ, קצב ומדה עולמית וזמנית, ומברכת ברכת עולמים למקור חי העולמים. ברוך ד' המבורך לעולם ועד.",
        "summary": "ברכת ה' (\"ברכו את ה' המבורך\") בתפילה, נאמרת בנקודת החיבור של עולם השירה (פסוקי דזימרא) ועולם המחשבה (קריאת-שמע)."
    },
    {
        "id": 760,
        "article": "צריכים להמתיק, על ידי סידור רגשות עדינים, ורעיונות מזהירים ונעימים, את התוכן המתילד בנפש מקבלת עול מלכות שמים, מהמחשבה על דבר האמונה האלהית, וכל הארחות הרוחניים והמעשיים המסתעפים ממנה, עד שיהיה דבר ד' מתוק וערב לנפש. ומיתוק זה תלוי בגדולי הדורות, ברעיונם הפנימי, בסידור חייהם, ובפעלם הספרותי.",
        "summary": "צריך להמתיק בנפש את התוכן הנולד מקבלת עול מלכות שמים ואמונה, עבודה זו תלויה היא בצדיקים."
    },
    {
        "id": 761,
        "article": "העבודה התורית, המעשית והשכלית, מפני שהיא נובעת מהחכמה האלהית העליונה, שהחכמה והחיים הם מאוחדים בה בכל מילוי השלמתם ועינוגיהם בעדונים העליונים, שהם מקורי ההשכלה המקפת כל והחודרת בכל, שחיי הרצון של הטוב הגמור המוחלט והמרומם, מורידים בעומק הנשמה והעולמים כולם אור חיים כזה, שהוא בכל ניצוציו מלא בכל. וההזרחה של אור שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, גנוזה היא באוצר החיים של אור התורה, ומתנוצצת כברקים בנשמותיהם של טהורי הדעה, קדושי המחשבה וגבורי הרוח, שהעליוניות של ההסתכלות הזכה האלהית מפלגיה של תורה, היא חיי רוחם ומשוש תקותם. והם הם יוצרים ובוראים תמיד ישועות ליחיד ולציבור. ורוחו של משיח ד', שהיא רוח זיו העולם, חי החיים, הולך ומפעם בקרבם, ועל ידי מגעם הרוחני והמעשי, בכל אשר סביבותם, ובעולם כולו בגללם, בכל שדרה ושדרה לפי קירובה וריחוקה מהם, כמדת אור השמש על הכוכבים שבשיטתה, שהוא מתחלף לפי הריחוק והקירוב.",
        "summary": "העבודה התורנית, השכלית והמעשית, מורידה אל עומק הנשמה והעולם אור חיים."
    },
    {
        "id": 762,
        "article": "העולם הרוחני בגדולתו, הוא מתמלא לבדו. אינו צריך להקדמות ולימודים, הכנות ותוארים, מצד עצמו. כל התלמוד והמוסר, המכשיר את היחיד ואת הכלל לחיי עולם, באמת אינו כי אם פועל שלילי, להסיר את הרשעה והבערות, כדי שיוכל האור העליון להתפשט בכל גבורתו ורוחב התפשטותו.",
        "summary": "העולם הרוחני מתמלא לבדו, והתורה והמוסר באים רק להסיר את הרשעה והבערות המונעים את התפשטותו."
    },
    {
        "id": 763,
        "article": "מובלעים הם בתוך הגוף וכחותיו הגשמיים והמוגבלים, ניצוצי אורה עליונים ונשגבים, מעצם השמים לטוהר. והם הם המתבלטים בכל אתערותא דלתתא, ונותנים אומץ עליון להאורה הרוחנית השמימית הרחבה.",
        "summary": "בגוף וכוחותיו הגשמיים מובלעים ניצוצי אורה, המתבלטים באתערותא דלתתא, ומוסיפים אומץ באורה השמימית."
    },
    {
        "id": 764,
        "article": "מצד חיוב המציאות האלהית אין בריאה כלל, ואין עוד מלבדו, וכל הנמצא הוא רק מפני שהמשכת החפץ גורמת שימצא, על כן אין שום צד חיוב כלל בכל דבר שבהויה, וכל הנמנע הוא רק ביחש, אבל בעצם הכל אפשר. והסיבוב שמחיוב המציאות לאפשרות, אין בו הדרגה, והוא מעין זריקה, כשלג שתחת כסא הכבוד שזרקו ואמר לו הוה ארץ. וכיון שבאמת אין עוד מלבדו, אם כן הכל הוא מחוייב, כי כל האפשרי אינו באמת מצוי, והמחוייב הוא ההפך מהציור הניסי. ובעומק טוב זה גנוז שורש השרשים של הרע, הכופר בניסים, באפשרות, וטוען הכל חיוב וטבע, כופר בחידוש ואומר קדמות, מפני שרוח פנימי גבוה מעל גבוה מתנוצץ בו. ובכל זמן של עליה גדולה, קודמת ירידה כזו, הגורמת לשאוב ממבוע העליון מכל עליון, שממנו הכל נטהר, וחוזרים אחר כך הדברים למקומם בכל הדר קדשם, ויחש המציאות בחלקיו הולך ומובן בשליטה העליונה המטרתית, המתעלה מכל עילוי ומתנשא לכל לראש, ועין בעין יראו בשוב ד' ציון, וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר.",
        "summary": "שורש הכפירה בבריאת העולם ובניסים, הוא בהכרה ש\"אין עוד מלבדו\", ואז גם העולם הוא מחויב המציאות."
    },
    {
        "id": 765,
        "article": "ההכרח הוא מצד העליוניות המוחלטה, האמת כשהיא לעצמה, והרצון מצד היחש של תואר הויה. ומצד ערכי ההויה זה אל זה חוזר ההכרח, ומצד יחושם למקור ההויה מופיע הרצון. הנשמות הנם מהתוכיות, והרצון שולט בהם, ויש בהם רז הבחירה, וההויה כולה, ורוחניותה בכלל, כמלאכים וכהנה, הנם מסובבים ביחש לערכי ההויה זה אל זה, והם מוצקי ההכרח. עילוי כל ההכרח התחתון לבא לידי התכלית האחרון של ההכרח העליון, לאשתאבא בגופא דמלכא, הוא על ידי השתתפות הנשמות ברצונם, שהצינור הוא ביחוד נשמות ישראל, שיסוד הרצון האלהי וחופש הבחירה מונחת בהכרתם ונטיית לבם התכונית.",
        "summary": "על-ידי הנשמה בעלת הרצון, עולה ההוויה המוכרחת בהכרח תחתון, אל ההכרח העליון המוחלט."
    },
    {
        "id": 766,
        "article": "אנו עולים בערך הרצון הגבה למעלה, עד שאנו אומרים, סבת חיוב המציאות הוא טוב הרצון המוחלט, וצדיק ד' לעולם, יסוד עולמי עד. ודרך הרצון הכל מתעלה, ואי בעו צדיקי ברו עלמא, שנאמר עונותיכם היו מבדלים ביניכם ובין אלהיכם, הא אי ליכא עונות אין הבדלה. והכל עולה באחדות עליונה, אושר ותענוג, למעלה מכל אחדות ומכל צחצחות, שורש נשמתן של צדיקים אשר עם המלך ישבו במלאכתו.",
        "summary": "סיבת חיוב המציאות הוא טוב הרצון המוחלט, ולכן צדיקים המעלים את הרצון, ביכולתם לברוא עולמות ולתקנם."
    },
    {
        "id": 767,
        "article": "מכירים אנו את הרצון הטוב ליסוד ההויה, והמציאות כולה היא מיוסדת על תמציתו. מתגלה יסוד עולם זה ברצונו של אדם, השפעתו מתגדלת כל מה שהוא מפתחו יותר. אותו הטוב הרצוני, המונח בעומק אמונת ד', זהו הגרעין שהכל צומח ממנו. שרשיו, גזעו, ענפיו, עליו, ציציו ופריו, הנם המעשים והתורות. הם הם המרבים כלים להוסיף לשד חיים לכל ההויה כולה, לכל הנשמות ולכל המעשים. נקודת הצדקות שבכל לב, היא מכון החיים ויסוד קיום העולמים. וכשהנקודה משתלמת בלב יחידי סגולה, עד שהיא מתרחבת על כל המאויים, ומתעטרת בכל שטח המדע והדמיון של הנפש, זהו באמת האדם היסודי, שכל טוב העולם בידו, ואור ד' לאמץ כח החיים של כל היקום על ידו מופיע. והקב\"ה קרא ליעקב אל, שנאמר ויקרא לו אל, ומי קראו כך, אלהי ישראל. כל דיבור היוצא מנקודת הטוב של הרצון, שהמוסר האלהי שרוי בו, לפי עומק אמתתו, לפי גודל התפשטותו במעשים ולפי רום הכרתו בשכל, כך הוא יוצר ופועל. משך החיים של ההויה, יצירת ברואים, עגלא תלתא וגברא, הנם באים על ידי התעלות החפץ של קדושת נקודת הרצון לרום גבהו. הלימודים הרזיים דבספר יצירה, עוזרים הם לבסס את הרצון, להוציא כלי למעשהו.",
        "summary": "הרצון הטוב המונח בעומק האמונה הוא יסוד ההוויה, ובהשתלמותו הוא משפיע חיים וטוב לכל העולם."
    },
    {
        "id": 768,
        "article": "המיוחדים שבבני אדם, שמוצאים בקרבם נטיה לדעת ד', מוכרחים הם להיות שקועים בזה יותר מבכל המקצעות שבתורה ושבחכמה שבעולם, ואינם רשאים לסוג אחור ממדרגתם בשביל שום מניעה שבעולם, ואפילו אם יתדמה להם שעל ידי שיקועם בדעת ד' הם מאבדים כמה ענינים של מצות מעשיות, ושל ידיעת התורה, או שאינם יוצאים ידי חובתם בדרך ארץ. כי כל השלמות המעשיית והתוריית היא רק הדרכה להביא את האדם לידי אותה המעלה העליונה של רדיפת דעת ד', וכיון שכבר בא האדם לידי מדה עליונה זו, חלילה לו לעזוב מה שהוא קודש חמור ולעסוק בקודש קל. ובטוח הדבר, שעל ידי הארה העליונה של נשמתו, השקועה באמת באור ד', יתרחבו אצלו כל שבילי הדעת, ולבבו ימלא אור של צדק וישובו של עולם, עד שימצא ברכה רבה ורחב לב לעסוק בקדושת אמת גם בחלק המעשי שבתורה ושבדרך ארץ, בהצלחה מרובה, הרבה יותר מהשקועים בענינים המעשיים לבדם, שלא הגיעו לידי אותה המדה של צמאון אמת לדעת ד'.",
        "summary": "מי שיש לו נטיה לדעת ה' צריך לעשות אותה לעיקר, אפילו על חשבון ידיעת התורה, דרך ארץ, וכמה ענייני מצוות מעשיות."
    },
    {
        "id": 769,
        "article": "בכל יום המחשבה שטה מראשית צמיחתה, ומתפשטת והולכת עד כל קצה גבוליה, עד שחוזרת למקום מוצאה. מתחלת מחסד עליון, מהכרת אור החיים של ההויה, מאורו על העולמים, מהזרחתו על נשמת האדם, על עז חשק טובו, על מרץ חייו, על כשרונותיו, על אפשרות התעלותו. והרוחניות שבו הולכת ומשתלהבת, מרוב אור כללי באה לפרט בתיבות, בתפילה, במטבעות קבועות, את חפציה הנעלים, משבחת, מפארת, מרננת, מתפללת, מתחננת, מתרוממת ומשתפלת, מתגברת ומתדכאת. חותרת היא במעמקי שכל, בעמקי תורה, לדעת את החיים ואת הטוב לפרטיהם. משפעת היא עידון ואצילות גם על החומריות הגסה שבגויה, ממלאה היא זיו ונהורא גם את הסביבה שהיא שרויה שמה, באמצעיים מוחשיים של דיבור, הוראה והדרכה, ויותר מכל באמצעיים סגוליים של השפעת כח משיכתה הרוחנית. הנשמה העליונה צריכה לחידוש חיים, על ידי המון פרטים שבאים לידה, צריכה לחינוך מדותי, להתגברות, לעמידה עצמית, וצריכה על זה עצות והדרכות. לוקחת היא אותם מאוצרות הנסיון, מסתייעת היא בסיוע החברה, ובאה לידי השלמתם על ידי הופעתה של האורה האלהית ממקור הנצח, המלמד לה את ערכה ואת ערך כל הקשבותיה, את תכנם של הרגעים, שהם הופעות נצחיות, ואת ארכם של נקודות הניצוציות שבחייה, שהם קוים מקיפים עולמי עד. החיים הפנימיים מתאדרים לפי גודל ההכרה, לפי חופשו הפנימי, ולפי עזוז שליטתו על עולם החיים והמעשה. כל דיבור הוא אוצר אורה, כל פעולה ותנועה היא נטיעת עץ חיים, נושא ענף ופרי לברכה. גאון ד' מופיע בכל מהלך, וענות צדק בכל רפרוף עין. כל הנשמה תהלל יה הללויה.",
        "summary": "בכל יום המחשבה שטה מראשית צמיחתה אל כל כוחות הנשמה והגוף, ומאירה ומעלה אותם."
    },
    {
        "id": 770,
        "article": "לחמשה חלקים מוכרח עסק הלימוד להתחלק. א', שיטה, ב', ריהטא, ג', גירסא, ד', לימוד, ה', עיון. שיטה, היא שיטה מחשבית, בלא הגבלה, בלא ערך קצוב, הכל לפי גודל הרעיון, לפי אומץ השכל ולפי חריפות הבינה, עם זיכוך כח הדמיון ועומק הרגש, והיא מקפלת בקרבה ענינים לאין חקר, דנה עליהם בסקירה מהירה, לא יאומן כי יסופר, מעלה פנינים מזהירים מקרקעות ימים, מגלה אוצרות חושך ומטמוני מסתרים. ריהטא, היא מין גירסא במרוצה גדולה, ברפרוף על הענינים, כמה שאפשר לקלוט, רק שהרבה ענינים יעברו דרך הפה והמחשבה, ולפעמים מדלגים איזה תיבות וענינים, וקולטים אותם דרך המחשבה, מעשרים בזה את הידיעה בעושר כמותי, ומעודדים את חיי הרוח לחפץ של גדלות ורוחב התפשטות. גירסא, היא כבר מוגבלת לדעת את הפירוש הפשוט, בלא עיון ובירור, מכל מקום הענין מתרצה בהגבלה ובבירור, ובמהירות האפשרית. הלימוד, הולך במתינות, ומלבן את הענין בהגבלתו המקומית יפה. והעיון, כבר מתפשט הוא יחד עם העמקתו המקומית, בהרחבה מענין לענין, מקושר הוא עם הגבלתו, ומרוכס עם יתר הענפים ברכיסה פנימית. יש לכל אלה סעיפים וענפים מרובים. ודוגמת התורה יש כמותם בעבודה, בהדרכה ובתפילה. והחיים הרוחניים בכללותם מתפשטים על פי חלוקה מוטבעת זו, וגם החיים המעשיים הנם בערך זה מסומנים. חמשה חומשי תורה, וחמשה ספרי תהילים, חמשה חלקי הנשמה, נפש רוח נשמה חיה יחידה, וחמשת הפרצופים הסודיים, וחמשה ברכי נפשי, וחמשת העולמות, הנם עולים בחוברת עם הדרכה זו, הלימודית והמעשית.",
        "summary": "כל דבר רוחני מתחלק לחמישה שלבים: שיטה, ריהטא, גירסא, לימוד, עיון."
    },
    {
        "id": 771,
        "article": "סדר הגאולה ותחיית האומה בארץ ישראל, צריך ללכת על פי סדרי הנבואה של וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה, וכפירוש חז\"ל זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד. שלמות הצורה מוכרחת להברא. הנפשות הנוטות לבנין מעשי, לישוב ארצי ולשאיפה ממלכתית, מוכרחות להתיצר בכל הגוונים החזקים הצריכים למדה זו, והאנשים בעלי הנפשות האציליות, מחיי הרוח ומעדני הנשמה, מודיעים ומזריחים את אור ד' העליון על האומה והעולם, גם הם יצאו אל הפועל בכל מילואיהם. דוקא טפוסים מלאים משפיעים הם יפה אלו על אלו, ומתחברים יחד ליצירת גויה לאומית אורגנית גדולה, שאור חיי נשמה קדושה, כבירת כח, זורח עליה. החיים האציליים העליונים, כשהם מלאים בכל יפעת גבורתם, הנם ממסד עד הטפחות שלהם נעלים מחיי ההמון. אפילו החכם והסופר שבו, סוף סוף המוני הוא, ארצי ומעשי, כל מעייניו לחיי הזמן והעולם, הקפה רוחנית עולמית לא יוצר ברוחו. אבל הטפוס השלם של גבורי האצילות, מאצילים על גבורי הגשמיות את הוד קדשם, על ידי קרני זוהר המופיעים מהם. הגלות לא היתה יכולה להוציא אל הפועל טפוסים שלמים. לא המון גבור, כי הלא מקול עלה נדף מוכרח הוא להיות נרעד, ולא חכמים קדושים ברום עזם, שנסתלקה הנבואה וסר רוח הקודש. גם שרידי הקדושה שנשארו, צפונים ניצוצי גבורתם בקרבם פנימה כגחלים עוממות. כעת כבר הקיץ הקץ, ביאה שלישית הוחלה, הטפוס של זרע בהמה הולך ונוצר לעינינו, אבל לא יוכל לבא לשלמות גבורתו, וקל וחומר לסיפוג רוח עדנותו הפנימית, ומגמת חיבורו להעמיד גוי איתן, כי אם על ידי זרע אדם, שהם קרואים להוָצר על ידי גדולת עז קודש. אנכי והילדים אשר נתן לי ד' לאותות ולמופתים בישראל.",
        "summary": "הגאולה המתגלה בימינו, צריכה להיות על-ידי הנפשות האצילות (זרע אדם) והמעשיות (זרע הבהמה) כאחד, על-אף הפער ביניהן."
    },
    {
        "id": 772,
        "article": "אנו משערים כללות הרצון והצמיחה, שפרטי ההמשכות הרצוניות נמשכים ממנו. הפרטים, כיון שהם מתבארים, צריכים הם לינק מתהום יותר עמוק מההקפה של כללות הרצון. והוא הדין בשכל, כלליותו, וההמשכות השכליות הפרטיות. בין המשכה להמשכה של כל פרט, אנו מכירים איזה הפסק ממולא בשכל וברצון הכללי. אלה הם תיקוני הקודש מההופעות העליונות, שבדרכי הסוד אנו מדמים את השכל והמשכותיו הגלגלתא ושערותיה, והרצון להחלק התחתון של הראש, והמשכותיו הפרטיות הן הן תיקוני דיקנא. ובביכור העולם להגלות האידיאל הרצוני האלהי העליון בכל הדרו, בהמשכות פרטיו כולם מראש עד סוף, דא היא עידנא דבעי קוב\"ה לאוקרא לדיקניה, אשרי המחכה ויגיע. מובן הדבר, שמפני הרוממות וההבדלה שאין קץ לה שבמושגים האלהיים הללו מכל מה שכל נוצר ונברא יוכל לדמות ולשער, אין השמות הללו של רצון ושכל כוללים ומספיקים לבאר גם שמץ מהאור הגדול הזה, והננו מוכנים בכל עת רצון של הארת הנשמה להוסיף תוארים רבים, המשלימים את הגדרים להבנתינו, להוסיף עליה אורה והשלמה בעומק האמונה, חדשים לבקרים רבה אמונתך. ונאמר, שההבדל הוא בין המחשבה המגמתית העליונה, ובין ההופעות היוצאות לסגל את המציאות ולשכללו, ובין תולדותיה של המחשבה המתבודדת הפונים למעלה, דוגמת שערות הראש, שרק בהתרבותם להדחף החוצה יפנו למטה, כלומר ברוב האורה המגמתית המתגלה, ההויה מצטיירת בצורותיה השונות, ושפעי חיים עשירים ומרובים הולכים ונמשכים, כעין שערות המתארכות מרום הראש, וההופעות המסגלות ההויה הולכות ישר למטה בטבען, שערות הזקן.",
        "summary": "השכל והרצון הפרטיים יונקים משורשם הכללי, כשם ששערות הראש והזקן יונקות מהראש."
    },
    {
        "id": 773,
        "article": "התעמקות השכל בגדולת החכמה וההנהגה האלהית, צריכה להיות שלמה בעומק משפטה ורוממות גדולת צדקה. וצריך מצד זה, חוץ מהתועלת המוסרית הנמשכת, כל חכם לב, להעמיק בעומק הדין, שהוא כולל כל הלימודים של יראת העונש בכל גווניהם וציוריהם, כפי מה שיוכל השכל והכח המדמה המבורר להסביר. ועל יסוד עומק זה דוקא, מבוסס הוא יפה אור החסד. צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ד'. ואין גבורת האדם ואזירת חילו הרוחני והגופני נשלם, כי אם אחרי שכבר עברו לפניו כל ארחות הגבורה האלהית בכל התפשטיותיה, כפי מה שיוכל שאת. ואז ידע כמה גדול הוא החסד העליון, והעז הנעים האלהי, הממתיק את כל אלה הממרורים, עד שהכל נהפך לטוב גמור ולמשנה שמחה.",
        "summary": "יראת העונש, חוץ מהתועלת המוסרית שבה, היא מכשירה את הכרת האדם במידת החסד האלוהי."
    },
    {
        "id": 774,
        "article": "מיסודי העבודה, לעדן רצונו של האדם, לקדשו ולאמצו. ויסוד הרמת כל ההויה כולה לערכה העליון, מרוכסת היא בערך העילוי שנשמת האדם מתעלה. ואיחוד נשמת אדם בכל מקום שהיא נמצאת, בכל עולם ודרגה, זהו יסוד מושכל, כי אין חציצה ברוחניות מצד עצמה. כל העצות האלהיות בדבר עבודת ד', ורזי תורה בערכי חוקים, הכל בנוי על יסוד התעלות זו, שהיא תמיד צריכה להתבסס על היסוד הגלוי, ודרך ארץ קדמה לתורה, והמדות הישרות, והתיקון המדיני, מוכרח להיות מוקדם במוסר לפני הערכים הרזיים. הקרבנות וכל מכשיריהם, הם המרכזים הרזיות היותר עליונה, שנותנת חיים ועילוי לעולם כולו. וכיון שהמעשים מתקלקלים, והמוסר האנושי מתמוטט, אין להם ערך. ולא אריח בריח נחחכם. אמנם חוזר העולם לעלות, עד אשר וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.",
        "summary": "עבודת האדם מעלה את העולם אל מעלת האדם, אך הישרת המידות צריכה להיות קודמת, ולכן בקלקול המוסר בטלו הקרבנות."
    },
    {
        "id": 775,
        "article": "כשיודעים מאלהים, אף על פי שאין יודעים מכלום, יודעים מן הכל. וכשיודעים מן הכל ואין יודעים מאלהים, אין יודעים מכלום.",
        "summary": "כשיודעים מאלוהים – יודעים מן הכל, וכשאין יודעים מאלוהים – אין יודעים מכלום."
    },
    {
        "id": 776,
        "article": "חירות המחשבה שבאמת, היא אור העולם, אבל צריכין להבדיל בינה ובין חורבן המחשבה, שהוא חושך העולם, שרק חוט השערה מבדיל בין שני ההפכים הללו בתארם החיצון, ותהומות אין קץ מבדילים את מהותם הפנימית.",
        "summary": "צריך להבדיל בין חירות המחשבה לחורבן המחשבה הקרובים זה לזה בחיצוניותם."
    },
    {
        "id": 777,
        "article": "יש להתירא ביראה עילאה, שלא להתירא מיראה תתאה במקום שהיא מעיקה את התרחבותה של היראה עילאה, שהיא כל יסוד החיים והטוב, האמת והאור.",
        "summary": "צריך להתיירא ביראה עילאה, שלא לתת ליראה תתאה להעיק עליה."
    },
    {
        "id": 778,
        "article": "ניצוצות החיים שבאכילה, הנם עלולים להשפל ולרום. התפילה, התגלות הרצון המקורי להטוב המוחלט ברום קדשו, כשהיא מתיחשת אל המזון, הרי היא מרימה את ערך הניצוצות ההם כולם, ובהתאחדות החיים שלהם עם אוצר חיי האוכל, עולה היא האבוקה הקדושה בשלהבת מאירה, ומחממת חום קודש לכל קושט וכל טוב, לאור באור החיים, ולהצרר בצרור החיים את ד' אל עולם, ולהמשיך משפע אור טובו חיי נועם וקודש לכל ערכי החיים כולם, בכל חליפותיהם הזמניים והנצחיים.",
        "summary": "על-ידי הברכה מתאחדים ניצוצות הקדושה שבמאכל עם אוצר חיי האוכֵל, וממשיכים משם שפע לכל ערכי החיים."
    },
    {
        "id": 779,
        "article": "לא נבהל כלל מהמפחידים אותנו מתעופת המחשבה, מהאומרים שהננו מתאמרים לעלות מרומי שחקים באין סולם. לא כן, יש לנו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, המאור שבנשמתנו, בנשמת הכלל ונשמת הפרט, אשר תתעורר יפה על ידי אור גנזי תורה.",
        "summary": "המאור שבנשמה משמש כסולם לעלות על ידי רזי תורה למחשבות עליונות."
    },
    {
        "id": 780,
        "article": "דעת ד' מוכרחת היא להתמלא בהגיון גדול של תורה ושל חכמה, כל חכמת העולם וחכמת החיים, כל יושר טבעי של מוסר ושל תרבות, וכל הכנה של אומץ הגוף וגבורת הנפש. אז היא יוצאת אל הפועל, כפי אותה המדה שהנפש החושקת לאור דעת ד' היא עלולה לה.",
        "summary": "דעת ה' צריכה להיות כלולה מתורה, חכמה, מוסר, תרבות וגבורה גופנית."
    },
    {
        "id": 781,
        "article": "היתרון של ההכרה האלהית שבישראל מההכרה הפילוסופית הכללית שבעולם כולו, נעוץ הוא בתביעה הפנימית של הוספת הגדולה האלהית, ההולכת ונתבעת מהנשמה בכל רגע. עילוי גודל זה הוא תוכן ישראלי מיוחד.",
        "summary": "יתרון ההכרה הישראלית מההכרה הפילוסופית, נעוץ בתביעת ההתעלות של הנשמה."
    },
    {
        "id": 782,
        "article": "ישנם צדיקים כאלה שהם תמיד במדריגת שבת, והם מסוגלים לעונג תמידי, להתענג על ד', ואינם מסוגלים, מצד עצמת בהירות נשמתם, וקדושת גופם שמתקדש על ידי הופעתה של נשמתם העליונה, לעבודה, והם עובדים רק כדי לטעום טעם מרירות החיים, להשתתף עם העולם כדי להעלותם. וכל תוכן שגיאותיהם הוא תמיד מה שאינם מכירים את מעלתם, ואינם מתרוממים לאותו הגובה של דישון עונג הקדושה העליונה הראויה להם, על ידי קטנות אמנה שיש בהם בעצמם. והם שבים תמיד בתשובה מאהבה, וכל מה שהם יותר עסוקים בתשובה הנם יותר מתענגים, וממשיכים על כל העולם כולו את העונג והנועם הגדול של התשובה, שהיא עושה את העולם כולו לעולם חדש, חביב ורטוב כולו מטל עדנים, משוקה בלשד אהבה ונעימות עליונה. כולו ממתקים וחכו מחמדים.",
        "summary": "יש צדיקים שייעודם עונג תמידי, ועבודתם היא כדי להשתתף עם הציבור ולהעלותם, ונפילותיהם באות מפני אי-הכרתם במעלתם."
    },
    {
        "id": 783,
        "article": "אמת גמור הוא, שהצדיקים העליונים, האנשים הרוחניים, שמצד עצמם אין כל עניני עולם הזה תופסים מקום אצלם, מפני שהם משערים יפה את החוסן ואת הזיו העליון, והם מתכוונים לבסמו יותר ויותר, ולהמשיכו בעולם כולו, אין דרך עבודתם שוה כלל לדרכי העבודה של כל אדם, השרויים תמיד בגבולי עולם הזה ותשוקותיו, ומאסרי הגוף וכל נטיותיו. וכשרואים מהם דברים תמוהים, אין להרהר עליהם כלל, כי כל דרכיהם נובעים מקודש עליון מאד.",
        "summary": "אין להרהר אחרי הצדיקים, כיוון שעבודתם שונה משאר בני אדם."
    },
    {
        "id": 784,
        "article": "הצדיקים המופלאים, שאין עולם הזה תופס אצלם מקום מצד גבוליו, שפלותו וצמצומיו, דוקא הם מוקירים את העולם ומכבדים אותו, מפני שהם רואים בו עולם עליון, זיו טהור ממקור החיים. ויפיו וטובו מתעלה בעילויים גדולים, והרגשת הנועם והיופי שבו מתגדלת אצלם בגודל של קדושה ועדינות עליונה, עד שהנם תמיד חיים חיים מלאים, שיש בהם כל שיקוי הלשד של כל ההנאות האסתתיות המענגות את החיים במעלה עליונה מאד. וחושיהם הרוחניים אפילו ביחס להתוכן האסתתי הרגיל, בהכרת היופי שבמראות, שבשירה, שבסדר, שבמדינה ובמוסר, ושבכל ערך, מתכפל בכפלים אדירים, עד שהם הם הנם מקורות היופי והסידור בחיים. והעולם מזדהר ביופיו, ומתעלה בתפארתו, על ידי השפעת זיו נשמתם. וכל בעלי אומניות שבחכמות היפות מתעלים, מתעדנים ומתברכים על ידי השפעתם. כי הם בעצמם הנם שרויים בספירת התפארת האלהית, הכוללת בחטיבה אחת כל הדרת שמים וארץ, והתפארת הולכת ומתפשטת על כל היצור, ועל כל מעשיהם, על כל רחשי לבם ונטיותיהם, ואור מלך ביפיו הולך ומתגלה על ידם.",
        "summary": "דווקא הצדיקים המרוממים מהעולם הזה, מכירים ביופיו, מפני שרואים בו עולם עליון, ובכך משפיעים על אומני היופי."
    },
    {
        "id": 785,
        "article": "עמי הארץ ופושעים יש להם רצון חזק, מצד התוקף הגופני או הרוחני המוגבל, שמושל בהם בנקודה מצומצמת. ומתוך ההתקשרות שיש לבעלי כחות הנמוכים הללו עם הכלל, ומתוך החפץ העדין של טהורי הרוח להיטיב להם, ולהשפיע עליהם עדינות והארה, הנם מתקשרים עם הצדיקים והחכמים האמיתים, ובזה הם משפיעים עליהם מחוזק גבורת רצונם. עד שהעדינים שבעולם, שהם הצדיקים וישרי לב, שרוחם מלא טוהר וקדושה, ונכונים הם תמיד לותר את רצונם מפני כל, וביחוד מפני כל אמת וכל טוב שיתגלה להם, שזה גורם חולשה רצונית, נעשים חזקים ואמיצי כח, על ידי אותה הנקודה של אימוץ הרצון שמתבלע בקרבם מצד האיגוד הכללי עם הרשעים והפושעים, או הבורים ועמי הארץ. ונקודה של גבורה זו היא רק כשאור שבעיסה, שהיא מרכזת את רוח הגבורה העצמי הגנוז במקום הקודש, שהיא גבורה שאין עמה רפיון, שהיא כמוסה בשורש שרשם של נשמותיהם של צדיקים, שגבורת עולמים מופיעה בהם. אבל צריכה להבאת אש מן ההדיוט, להלהיב את הגבורה הקדושה הזאת, וזה בא על ידי הקישור הכללי. ובכללות האדם באה על ידי הקישור של נפש האדם עם נפש הבהמה החזקה, בגבורי בעלי החיים. וכן הולך הקשר ומקיף את הכל, עד שאור השלום, הגדול מאור האמונה, מופיע על חוסן האמונה בזיו קדשו.",
        "summary": "התקשרות הצדיקים עם הרשעים מחזקת את רצונם שנפגע מפני עדינותם, וכן קישור האדם עם הבהמה, מחזק את רצון האדם."
    },
    {
        "id": 786,
        "article": "אי אפשר להמנע מלהשתמש בהכרזה למטרות היותר עליונות, לעורר את הטוב ואת החיים בעולם. לגבי ישראל צריכים כעת, בזמן הפריחה הלאומית בהתחלתה, לעורר את השאיפה למטרה הרוחנית העליונה, שהוא הסיגול לרוח הקודש קבוע ברוב בעלי הכשרון שבאומה. ההכרזה של המלה תעורר את הביאורים השונים שלה, וכל צד מצדדיה יאיר באור מיוחד, ועל פי רוב יגלה כל באור איזה חלק מהאמת הגדולה והחיה של אוצר הטוב והקדוש הזה.",
        "summary": "בדורנו חייבים להשתמש בהכרזה של מילים רוחניות, כדי להסתגל לרוח הקודש, ועל-ידי הכרזתן יתעוררו בֵּיאוּריהן."
    },
    {
        "id": 787,
        "article": "אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילויים ותקומתם החמרית והרוחנית, והשנאה צריכה להיות רק על הרשעה והזוהמא שבעולם. אי אפשר כלל לבא לידי רום הרוח של הודו לד' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, בלא אהבה פנימית, ממעמקי לב ונפש, להיטיב לעמים כולם, לשפר את קניניהם, לאשר את חייהם. תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל. בכל מקום שאנו מוצאים רמזי שנאה, הרינו יודעים ברור שהכונה רק על הרשעה, שהיא מרתקת בחזקה את האיגוד של עמים רבים, גם בהוה, וביחוד בימים מקדם, שהיתה זוהמת העולם יותר מסואבת. אבל עלינו לדעת כי נקודת חיים, אור וקודש, תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו, וגרעין קודש זה ירומם את הכל. ומתוך נקודת חיים זו אנו חפצים את העילוי הגמור שיחול בעולם, את אור הצדק והמשרים, המתאחד עם ההוד והתפארת, עם הגבורה והנצח, והשלמת היצור כולו, והאדם וכל אגפיו בתחילה. זאת הנשמה הפנימית המונחת בעומק הדעת של כנסת ישראל, שברוח ד' עלינו הננו הולכים ומעוררים אותה לחיים מעשיים ורוחניים.",
        "summary": "אהבת הבריות צריכה להתפשט על כל העולם, והשנאה רק על הרשעה והזוהמא."
    },
    {
        "id": 788,
        "article": "ראויה היא האנושיות שתתאחד כולה למשפחה אחת, וחדלו אז כל התגרות וכל המדות הרעות היוצאות מחילוקי עמים וגבולותיהם. אבל העולם צריך להעידון התמציתי שהאנושיות משתכללת על ידו בעושר הצביונים המיוחדים של כל אומה. וזה החסרון תשלים כנסת ישראל, שתכונתה היא כמין אוצר רוחות גדול, הכולל בקרבו כל כשרון, וכל נטיית רוח עליונה. ובמילואה הגמור של כנסת ישראל, יהיה שמור בעולם, ביחוד על ידי קישורה עם כל העולם כולו, כל הטוב שיוצא מפלוגת עממים, ושוב לא ימצא כל צורך בההתפלגות הממשית, והיו כל העמים הכלליים חטיבה אחת, ועל גביהם בתור אוצר קדוש, ממלכת כהנים וגוי קדוש, סגולה מכל העמים, כאשר דבר ד'.",
        "summary": "ישראל מאפשרים לכל האומות להתאחד למשפחה אחת, על ידי איגודם את כל כשרונות העמים."
    },
    {
        "id": 789,
        "article": "הלימוד שהאדם הוא יצור מורכב ברוחניותו משתי נפשות, נפש טובה אלהית, ונפש רעה בהמית, הוא אחד מהיסודות היותר נכבדים להארת הדרך של ההבנה האנושית במהות הנפש, והשביל היותר סלול לדרך החיים המוסריים השלמים. האדם יוכל למצא קורת רוח תמידי על ידי זה, בין בשעת שלותו בין בשעת יסוריו. כשהטובה מתרחבת, הרי הוא מקשר את רעיונו בהנפש האלהית, להרחיבה, להרימה ולחזקה, וכשהמצוקה מתגברת, הוא משים פנים אל הנפש הרעה הבהמית, לצחצח את זוהמתה, לשמח במה שהיא מתיסרת ועל ידי זה מטהרת. מרגיל האדם בזה את עצמו להביט על מגרעותיו כעל דבר העומד מחוץ לעצמותו העיקרית, ובזה שופט הוא את עצמו בצדק. והשאיפה להפוך את הטבע של הנפש הבהמית לעילוי, לטובה וזיכוך, היא חטיבה של עבודה חשובה, שהאדם מרגיש תמיד בכל עומק הוייתו את נחיצותה. ובזה ימצא את עצמו תמיד עובד עבודה מועילה, צריכה לו ולעולם, בכל עבודות הקודש, שכולן עולות לזיכוך כל הנדרש לזכך.",
        "summary": "ההכרה בשתי נפשות, אלוהית ובהמית, מאפשרת לאדם לדון את עצמו לכף זכות, ולהביט על מגרעותיו כעל נטיות חיצוניות."
    },
    {
        "id": 790,
        "article": "צריך לתן חופש גמור לנטיה הרוחנית שבנשמה, שתתפשט ותתרחב בכל כוחותיה. לפי רוב פעולותיה החפשיות יאומץ חילה, ותגלה נפלאות הדרת גבורת קדשה על החיים, ועל כל המעשים והמחשבות. בחופש הנשמה תעלה עמה את כל כחות החיים המפוזרים והמשתלשלים ממנה, וכולם באגודה אחת יתרוממו למרום הקודש העליון. מדה זו הולכת ומאירה כל מה שאור התורה יותר חודר ויותר מאיר. כל מה שרזי תורה הפנימיים, בין מצד המדע, בין מצד הרגש, בין מצד הדמיון, יותר יתגלו ויתפשטו, יותר יוכשרו להיות העסק בהם קבוע ורגיל, כן תתעלה הנשמה בכלל, ונשמת העולם, אור החיים של השכינה האלהית, יזהיר יותר, ויגלה אורו על כל הנפשות ועל כל מעשיהם. וישראל האחוזים בעומק טבע נשמתם באחיזת הקודש העליון, בהמגמה הרוחנית העליונה של אצילות החיים וההויה, יתרוממו על ידי התגברותה של האורה הפנימית היוצאת מאור דעת עליון, יתעלו ויפארו, והגבורה האלהית תעודדם בהדר תפארתה, ויתכשרו יותר ויותר לאור גאולה, לאורו של משיח. והדר השלום הכללי, וחן האהבה לכללות האומה ולכל פרטיה, לפעולותיה ולהרחבת חייה, ילך ויתפשט בעולם, עד שמההדר הפנימי יפוצו קרנים גם כן על ההוד החיצוני, ויתחיל כל העולם מבחוץ גם כן להכיר את אור תפארת עוזינו. והכבוד הכמוס, המונח במעמקי הנשמה של כל העמים התרבותיים לאורן של ישראל, שנעצר על ידי מעצורים רבים, יפרץ את כל מעכביו, וכנחל פרצים יזרם, לעטר ישראל בתפארה ולאזרו בגבורה.",
        "summary": "חופש הנשמה עם גילוי אור רזי התורה, יאיר את אורם של ישראל לאור גאולה."
    },
    {
        "id": 791,
        "article": "לא רק ההשכלה השכלית בתבונה ברורה בעניני האלהות מרוממת את נשמת האדם, כי אם אפילו ההצטיירות הדמיונית. רק שהדמיון צריך הוא להיות מואר בשכל כמה דאפשר, שלא יצא חוץ לגדר הראוי הכח הדמיוני, ביחוד שלא יפרץ לפעול גם כן בעולם המעשה על פי התכונה הדמיונית הפנימית. נוסף על זה, מוכרח הדבר שהטהרה המוסרית תהיה אדירה ומזוככת מאד, והמדות הטובות יהיו קבועות בנפש יפה יפה. אז יעשה אפילו הכח הדמיוני, כשהוא מתמכר באמת לענינים אלהיים, נפלאות גדולות וישועות בנשמת הפרט והכלל, והוא יהיה הגורם היסודי לתחיית העולם גם ברוח דעה מעשית, ושכל טוב חברותי מתוקן ומקובל.",
        "summary": "הדמיון יכול לעשות נפלאות בנשמת הפרט והכלל, כשהוא מזוקק על-ידי השכל וטהרת המידות."
    },
    {
        "id": 792,
        "article": "המדע בכללו הוא ההסתגלות של רוח האדם אל המציאות כולו. המדע המעשי מוכן הוא להורות לו דרכים בחייו על פי ההסתגלות הזאת, אבל יותר מזה הוא התפקיד של המדע הרוחני, המשלים את רוח האדם שלא יהיה תלוש מכל העולם הסובב אותו, למען יוכל לינק מכל היש יניקה חיונית רוחנית, שרק אז ימצא הוייתו שלמה. וזהו סוד צמאון הדעת, שראש פסגתו הוא הצמאון של דעת אור ד', שהוא יסוד כל היש, ויותר מכל היש באין קץ. ועיקר תביעת הרוח הוא להסתגל אל ההויה האמיתית, אל היש האלהי, וזהו רז העבודה העליונה של ישרי לב, השמחים בדעת ד' ומתענגים על כבוד שמו.",
        "summary": "המדע המעשי מסגל את האדם למציאות המעשית, והמדע הרוחני למציאות הרוחנית, ותכליתו היא הצימאון לדעת את ה'."
    },
    {
        "id": 793,
        "article": "הנקודה העליונה שבנפש החיה, היא יודעת את ערכה ברוחה פנימה, וכשהיא עומדת במצב הבריאות שלה, היא מתענגת על ד'. ומתוך תביעת העונג העליון, נובעת הכרת הדעת, שהיא הולכת ומתפתחת על פי הנסיונות והלימודים. אותה הנקודה העליונה, מהות החופש של הרצון היסודי תלוי בה. ואם הרצון בתוכיותו פונה אל הטוב, עומדת הנקודה על מצבה הנכון, ועונג דעת ד' חי בקרבה. וכאשר יטה הרצון מדרכו בפנימיותו, יסור חוש העונג ויהפך לנגע, וכל מהלך הדעת יתור לו מסלולי חושך, ובל יראה גאות ד'. ועל כן גדולה תשובה שמגעת עד ד', ואפילו כפר בעיקר, שובה ישראל עד ד' אלהיך, שכיון שיטה רצונו אל הטוב, מיד תאיר העליונה שבמהות הנפש באורה הטבעי, וזרם העונג הרוחני יאיר את נתיבות הדעת, ואור ההודאה והאמונה העקרית יאיר ויזרח גם את המאפלים היותר כבדים, ויזרח בחושך אור לישרים.",
        "summary": "נקודת העונג תלויה ברצון, וכשהרצון מתקלקל – הופך העונג לנגע."
    },
    {
        "id": 794,
        "article": "השכלה פשוטה וישרה היא, שכל המאורעות שבעולם, כל היצורים, כל מעשיהם וכל פרטי עניניהם, טבעיהם, תכונותיהם, מדותיהם, ארחות חייהם החמריים, וקל וחומר הרוחניים, הכל הוא תמצית מההופעה של כללות ההויה. ויש הכנה בשכל ובכח ההשערה הרוחנית למצא את השרשים במקורם. וזהו יסוד סוד ד' ליראיו, והדבקות העליונה ברום ערכה.",
        "summary": "מאורעות העולם ותכונות היצורים השונים, הם תמצית מההופעה של הוויה הכללית, ובהשערה רוחנית ניתן למצוא את שורשיהם."
    },
    {
        "id": 795,
        "article": "ההויה היא מלאה תמיד תנועה גשמית ורוחנית. פועלת היא את ערכי חייה מלמעלה למטה, בדרך ישרה, מהתוכנים הכלליים העליונים על הפרטיים השפלים, ופועלת גם כן מלמטה למעלה, מהפרטים על הכללים, מהתחתונים על העליונים. דוגמא זו אנו רואים באורגניסמוס החי, וברוח האדם, במעמדו הרוחני כשהוא לעצמו, וגם בהיחס המשותף שבין הגוף והרוח.",
        "summary": "כמו ביחסי הגוף והנשמה, האדם והחי, כך הוויה כולה מלאה תנועה גשמית ורוחנית, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה."
    },
    {
        "id": 796,
        "article": "כשהשכחה מתגברת, האותיות המחשביים מתפזרים, ואינם חוזרים לקיבוצם הכללי כי אם על ידי ההארה הרוחנית, המחזרת את הזכרון למכונו. וכשם שהדבר נוהג ביחידים, כן הוא נוהג בציבור, באומה בכללה. שינויי הדיעות והשאיפות המרובות, כשהן בכלי אחד, מאירים הם זה את זה. וכשיש איזה מיעוט אור וקלקול יסודי, השכחה מתגברת, וכל אחד איננו תופס כי אם את חלקו, ומביט בזעף על של חבירו, והריב מתחולל. וזאת היא עבודת הקודש של תלמידי חכמים, להרבות שלום בעולם, להשיב את הזכרון הכללי על כנו ממקורו הרוחני, לקבץ את כל הפזורים ולאסוף את כל הנדחים, לעשותם חטיבה אחת בעולם, כמו שהם באמת בעיקר יסודם. שורק כולו זרע אמת.",
        "summary": "ההארה הרוחנית מקבצת את המחשבות ומחזירה את הזיכרון למקומו, ביחיד ובציבור, וזוהי עבודת תלמידי-החכמים המרבים שלום בעולם."
    },
    {
        "id": 797,
        "article": "כשהעינים מתפקחות, רואים בתחילה איך שמהחכמה העליונה מתפשטת כל התורה כולה, שבכתב ושבעל פה, ואחר כך סוקרים בעין בהירה איך מהתפשטותה של תורה מסתעף כל העולם כולו, וכל מעשיו ועלילותיו. מי שהוא בקי בההסתכלות הראשונה, עוסק הוא בתורה ובמצות לשמה. ומי שהוא בקי גם בסקירה השניה, הוא פועל עם אל תמיד, בכל דרכיו ועלילותיו, וכל שיחתו דברי תורה, וכל פעליו מצות וקדושות הם. זה הוא החסיד, הנוטל אורח חייו מיסוד חסד ד' המלא הארץ.",
        "summary": "המסתכל בהשתלשלות התורה מהחכמה העליונה – עוסק בה לשמה, והמסתכל בהסתעפות העולם ממנה – פועל עם א-ל."
    },
    {
        "id": 798,
        "article": "לפעמים יש אדם, שאי אפשר לו להיות במנוחה, ומנוחתו האמיתית היא היגיעה.",
        "summary": "לפעמים יש אדם שמנוחתו האמיתית היא היגיעה."
    },
    {
        "id": 799,
        "article": "צריך מסך מבדיל בין הארה עליונה להארה תחתונה, כדי שיתראו כל הפרטים שבתחתונה יפה. והמסך, צריך שיהיה בעביו רק לפי הצורך של מיזוג האור, כדי לתן את האפשרות של ראיית הפרטים, שלא יבלעו משטף הזוהר העליון. בין הופעת רוח הקודש המשוטט בגבהי עליונים, ובין ההשכלה הנדרשת לבינת תורה, בדרשה והלכה ובכל שכל מעשי, מוכרח איזה הפסק להיות. ולא יהיה מוצלח הדבר כשמבקשים לבטל את ההפסקים הרוחניים, כי אז יתטשטשו הפרטים, והאדם הצריך כל כך להעשיר את עצמו בפרטים, מתנוצצים באור תורה מאוצר החיים השלמים, יהיה משועמם, ומצרי שאול יתגברו עליו. אבל כשעוברים תקופות שהמסך נעשה עב כל כך עד שימש חושך, ואין ההארה העליונה חודרת כלל בעולמות התחתונים, אז יש הכרח להקליש את המסך. ולפעמים עושים את הענין על פי סדר נכון ומודרג, ויש שאי אפשר לבסס הדבר כסדר, וצריכים להבקיע את הרקיע המבדיל, למען יתגלו האורות העליונים בהדרם. ולאחר ההברקה שבאה על ידי הביקוע, חוזר הכל לאיתנו, והפרטים הנם הולכים ונבלטים, ואורה משוערת, המחיה אותם יפה, זורחת עליהם להבהיקם לפי מדתם.",
        "summary": "צריך להיות מסך מבדיל בין הארה עליונה לתחתונה, כדי שינתן מקום למציאות הפרטים, וכשהוא מתעבה יותר מדי צריך לבקעו."
    },
    {
        "id": 800,
        "article": "כמה פשוטה היא ההשכלה, שאי אפשר שיהיה בעולם דבר לבטלה. וכמה מאיר הוא הרעיון, שכל הגה ורעיון, וקל וחומר דיבור ומעשה, שעושים בדבקות אלהית, ברצון ובשכל, שהכל הוא חי ופועל, ופעולתו היא בודאי לטובה, להוסיף חן, חסד וברכה, בעולם. ומברכת העולם כולו, מתברך בודאי זה הפרט, גורם הברכה.",
        "summary": "כל רעיון, דיבור ומעשה, שעושים בדבקות אלוהית, פועל לטובה בעולם, ומכך מתברך גם העושה."
    },
    {
        "id": 801,
        "article": "באמת חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחה להרפא. כי אני ד' רופאך.",
        "summary": "חסרון רוח הקודש בישראל הוא מחלה, ובארץ ישראל הוא מחלה כואבת."
    },
    {
        "id": 802,
        "article": "כשמסלקים את הרעיון לגמרי מכל עניני החומריות, אפילו מהטובים שבהם, שהם עסקי החברה הרצויים, השאיפה האלהית העליונה מתגברת אז, וממילא מתגברת הנשמה הרוחנית שבאדם, ומתישרים כל כחותיה, מפני קרבתה למקורה האלהי. ובאותה התכונה שהנשמה עומדת בעת סילוק דעתה מהענינים המוחשיים, איננה ראויה לשום הנהגה בעניני החיים החברותיים, אבל המעמד הזה מועיל לה הרבה, שאחר כך, כאשר היא יורדת מעילויה זה, ובאה לעסוק בסדרים המעשיים והתכונות המוחשיות שבחיים, הם כולם מיושרים לפניה, מפני שהיא מוצאה אז את עצמה מלאה אֹמץ וישרות במדה כזאת, שאינה נמצאת ביושר ואומץ האנושי הפשוט, המעורב תמיד בעיוותים ובחולשות.",
        "summary": "סילוק הדעת מהעניינים המוחשיים והחברתיים, מיישר את כוחות הנשמה ומכשירם לחיי חברה תקינים."
    },
    {
        "id": 803,
        "article": "איני יכול לזוז מהדבקות האלהית, ועל כן אני מחוייב להשתדל שאראה את האור האלהי ונועמו בכל מילי דרשות, בכל דיבור ובכל מעשה ותנועה, בין של עצמי בין של אחרים, וקל וחומר להרגיש את גילוי האור העליון דרך צינורות האמת והצדק בכל התורה כולה, גם בפשטיה ובהויות ההלכותיות והפלפולים. וזהו הטעם מה שאני נוטה תמיד לצדד את הפלפול באופן ההגיון הרעיוני, שיש בו גם כן רגש הלב, והכל הוא מתוך הנטיה הפנימית, שאני חפץ בכל לב שהאור האלהי בתענוגו ואורו יהיה מגולה לכל, ושהכל יתעדנו ויתענגו בו. והנני צריך אימוץ תמידי שלא לזוז ממעלה זו, ולהרבות את אורה, ולסול יפה את מסילתה, ולהכליל את כל דרכי הלימוד וההנהגה בדרך כללי זה, שהוא אורח צדיקים ההולך ואור עד נכון היום. וההתאמצות של ההדרכה בחלק התורה העצמי, שהנטיה הנשמתית מסייעה לה, היא הדרך היותר בטוחה של הכיוון לשורש הנשמה, והנהלתה באורח הראוי לה. ואף על פי שהעולם כולו נדמה לו שאין לו שייכות לזה כלל, מכל מקום יש בתוכיות הלב נטיה להאיר אור ד' באותה הנקודה שהרגש עם השכל וכל כח החיים מתחברים בו. אמנם כדי להאיר את האור יפה, כדי שיעשה את פעולתו באמת, צריך לשוב בתשובה גמורה מאהבה, ולפי גודל מעלת התשובה יתגדל כח ההשפעה על העולם כולו. ודרך התשובה צריך להיות בכל, במעשים ובמדות, בדיבור ובמחשבה, ומכל מקום אין לדחות כל נקודה טובה, וכל חלק מחלקי התשובה שעולה על הלב, צריכים להזדרז ולהוציאו אל הפועל, בדעת ושמחה ובטחון ועומק אמונה.",
        "summary": "תשוקת הדבקות בה' מגבירה את רצון הרגשת הנועם בכל דיבור, מעשה ולימוד, ומטה את הלב לחלק העצמי שבתורה."
    },
    {
        "id": 804,
        "article": "רוח הקודש צריך להיות מחובר יחד עם השכל הטהור של האדם. וכששניהם יחד עושים את בניני ההשגה, יצאו הדברים מזורזים יפה ומלובנים כראוי.",
        "summary": "צריך לחבר את רוח הקודש עם השכל הטהור."
    },
    {
        "id": 805,
        "article": "ההרגשה הפנימית שיש שייכות לנשמת היחיד עם כל צרור החיים של כל הנשמות כולן, והנשמות של העבר מקושרות עם אותן של ההוה, וכולן עם הנשמות של העתיד, ובכללות כולן הטוב והקודש מאיר מאד, ומזהיר כזוהר הרקיע, כל מה שהרגשה זו תתגדל ביותר, וכל מה שתכריע ביותר אליה את המעשים, ואת רגשי הנפש כולם, כן יהיה האדם יותר מוכן לשפעה אצילית.",
        "summary": "הרגשת הקישור של נשמת היחיד לכל נשמות העבר, ההווה והעתיד, מכשירה את האדם לשפעה אצילית."
    },
    {
        "id": 806,
        "article": "האיש היחידי המשתוקק אל טוב ד', צריך להרגיש בעצמו איך שנשמת חייו היא תמצית גדולה של הויה עליונה ורוממה, שהיא מקושרת עם כל אותן הסיבות העליונות שהן מסבבות את הוייתה ותיאורה. ובזה יתעלה מעוף מחשבתה וחשיבות רצונה, והטוב העליון, מפנימיות חסד עליון, יגלה עליה.",
        "summary": "הרגשת הקישור של נשמת היחיד לסיבות המסבבות את ההוויה, מעלה את המחשבה והרצון, ומקשרת אותה לטוב ה'."
    },
    {
        "id": 807,
        "article": "לעולם צריך שהאדם ירגיש שכלפי מעלה אין שום כילות, רק חסד ורחמים, אור, נחת, עונג, עדן וטובה, הולכים ושופעים, והאדם יכול לקבל, ירחיב פיו וימלאהו. ובכל דבר טוב, בכל תורה וכל מצוה, יראה בעיניו איך שאין קץ לאוצר החיים והטוב שהוא שואב, וימלא תמיד זוהר ונחת, וישמח בחלקו אם רב ואם מעט, כי אין לשער לגודל הערך של המעט דמעט. והעבודה העליונה של השבחת ההויה כולה, עם כל עשרה וכבודה, המסורה בידו מידי צור עולמים, תשגבהו ישע, וידגל תמיד בשם אלהיו.",
        "summary": "אדם צריך להרגיש שאין שום כּילוּת למעלה, אלא רק חסד וטוב, וישמח אפילו בעבודה מועטה, שכן אין לשער את ערכה."
    },
    {
        "id": 808,
        "article": "בתמיד היה כלול כל נצוצי החיים של הנפש הבהמית של כל ישראל, והיה מתעלה בכללו על ידי הקרבתו, ועמו היו מתעלים כל נצוצי החיים שירדו בכל עונה מעונת היום על ידי ההליכה השפלה של החיים. ולא עוד אלא שהיו מתרוממים הכחות היורדים, והרגשות והרצונות המחשבות והמעשים הנגררים עמהם, למעלה למעלה, והיו העונות מתכפרים, ורישומם נמחק, והם מתהפכים לזכיות, ואור ד' מתדבק ומתחבר עם נשמת האומה כולה על ידי עליה זו, קרבני לחמי לאישי. ורשימה גדולה מעליה זו ירגיש כל אחד מישראל לפי מעלתו, מאמירת פרשת התמיד בכל יום, שהיא עושה בסגולתה מעין פעולתה העליונה של העשיה הגמורה. וכפי אותה המדה שהמעשה הגמור הוא יותר חזק מהאמירה, היו כחות החיים יותר חזקים, וממילא גם כחות הבהמיות וירידתם העמוקה יותר חזקה, וממילא היתה העליה יותר אמיצה, וצריכה לכח יותר מרובה. כמובן יש להחיים המפעמים בכח רב ערך יותר עליון, באין ערוך ואין דוגמא כמעט, להחיים שהם רק צל חיים לגבי החיים הגמורים כשהם מלאים בחילם, בעת אשר הכבוד עומד במלא קומתו וזיו חייו, בבית חיינו. אבל חסד עליון אינו עוזב אותנו, וגם בעבדותנו בחר בנו לחלקו, ומעשינו הקטנים עם שיח שפתותינו עושים גדולות ונצורות, שבמלאת החיים בכל צביונם רק אז יגלה ערכם הנשגב.",
        "summary": "קרבן התמיד מעלה את כוחות החיים שאבדו בשפלות החיים, ומעין זה נעשה באמירת הקורבנות."
    },
    {
        "id": 809,
        "article": "אף על פי שצריך לשוב בתשובה גמורה מכל חטא, וראוי גם כן לקיים את כל גדרי התשובה עם כל הפרטים היותר מדוייקים כפי מדת היכולת, בכל ההתאמצות והחשבון ההגון, וקל וחומר בדברים שבין אדם לחבירו, מעניני גזל וכיוצא בו, שהתשובה נצרכה ומוכרחת מאד, אף על פי כן, כשמרגיש בעצמו עדיין חוסר שלמות בתשובה והשלמתה, אפילו בדברים רבים, וימצא את עצמו מעוכב ממנה, אף שהוא צריך להצטער על חסרון זה, ולהתאמץ להשלימו, מכל מקום גם כשלא עלתה בידו להשלים את התשובה, אפילו בדברים שבין אדם לחבירו, שבודאי מעכבת היא ההשגה המעשית, אך בכל זאת משום עיכוב שבעולם לא יערבב את הרחבת הדעת העליונה, ואת השמחה הרוחנית בהשגה ובדבקות האור העליון. ויחשוב תמיד בדעתו שהוא מטיב לכל העולם כולו במה שהוא מרבה אור אלהי בנפשו הפרטית, שהיא תמיד כלולה בכללות העולמות ובכללות הנפשות ובכללות נפשות ישראל ביחוד, אם כן הוא מאיר ומטיב בזה גם כן לנעשקיו, ויש בזה גם כן איזה תיקון של ההיזקות שבין אדם לחבירו, אף על פי שאינו מספיק, מכל מקום אין לו להתערבב ולהתבטל בשביל החשבונות שאינם כל כך ברורים, או אינם מוכנים להוציא אל הפועל. וקל וחומר כשלא תעלה בידו מההפסקה אלא המניעה הרוחנית, ובפועל לא יתקן עדיין יותר משלא היה מתעלה בהעילוי הרוחני, לא ימנע טוב מעצמו ומהכלל, ויקבל באהבה את כל שפעת אור ד', וד' הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים.",
        "summary": "כשעושה תשובה, אף שיש בידו עבירות שבין אדם לחבירו, אל יירא, שכן בעצם התשובה הוא מיטיב לחברו."
    },
    {
        "id": 810,
        "article": "הגבהנו את היסוד של נפש הבהמית שלנו, ושל כל העולם כולו, אז בצאתנו ממצרים, לאט לאט, ממועד יציאתנו משיעבוד עם שבשר חמורים בשרם. והננו הולכים ועושים זה תמיד בפרק זה. מתחילים אנו עם העומר, מאכל הבהמות, המקור שהן שואבות ממנו כח החיים שלהן, ונפשנו הבהמית, ונפש העולם כולו, מתרוממת לאט לאט, מתרוממת, מטהרת מטומאתה, מזדככת ומתעלה, יוצאת מצורת בהמה לקבל אור צורת אדם, יוצאת מתכונת שעורים לתכונת חיטים. ואנו באים לחוג את חג השבועות, יום אשר עמדנו בקומה הרוחנית הגמורה שלנו, וזיו הקוממיות מתחדש עלינו בכל שבועות. חמושים אנו בכל כח עז החיים של נפש הבהמה, והיא בעצמה עלתה, נתעדנה ונזדככה, ועז לה ויפעה לה, נטהרה וצוחצחה, והיא מוכנת להתחבר בחיבור אמיץ לצורת האדם השלמה, שאור הדעת העליון, האצילות הגמורה, שורה עליו. הדעת העליונה בשני ערכיה הכלליים, הדעת המעשית, והדעת השכלית הרוחנית העיונית, שתיהן בחוברת עולים ברוממותם בשתי הלחם של חיטים, מאכל אדם, מאכל הנותן דעת. גם התינוק אינו יודע לקרא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן, אבל הדעה המובלטת בבירורה בחטה, היא שכוללת כ\"ב אותיות הדיבור במספרה, ותחת האלמות הבהמית, קול התור של תורה, דיבור המלא, נשמע בארצנו.",
        "summary": "היציאה מבהמיות מצרים, והעלייה לשלמות האדם שבמתן תורה, מתחדשות בהקרבת מאכל שעורים בפסח ומאכל אדם בשבועות."
    },
    {
        "id": 811,
        "article": "רק סמיות עינים גורמת, שלא תוחש לעין כל תכונת העבודה האלהית על פי ההרצאה הרזית דוקא, שדוקא היא, העליונה והעמוקה שבביאורים, היא הפשוטה שבפשוטות. אי אפשר לומר שהתוכנים הרוחניים לא יהיה לנו עסק עם מציאותם, כי אם עם הרשמים שהם עושים עלינו, כמו שאי אפשר לומר זה בהתוכנים החומריים. אותה ההרצאה המספקת את כל חזיונות ההויה, אין לה שום יסוד אלא חידושה וספיקה. וגם אם יהי כדבריה, אין כאן שום הפסד בתוכן העליון, שהוא מבוקש שלנו. סוף כל סוף הרשמים הם נמצאים, וסדר יש להם בפנימיותנו, והפנימיות הזאת היא כוללת רבים רבים מאד, הנה עולמים לפניך. כשהתוכנים הרוחניים הנם משפיעים בהרחבה, כשהם מסודרים יפה, כשמהלכי החיים והמציאות אינם מנוגדים בינם לבין עצמם, ובינם לכל הספירות שביש ושבאפשר להיות, הכל מסודר והכל עומד בנחת. המחשבה הכללית והמקורית העליונה סוקרת מגמה כללית עליונה, ועליונה שבעליונה, וסוקרת גם כן מגמות אין סוף בפרטים ובפרטי פרטים, שואפת שהכל יתאים, הכל יסייע זה את זה. הקשבה יש לתחתון מצד העליון. כל מה שההקשבה תתחדד יותר, כל מה שצינורותיה יתפתחו יותר, כן יהיה האושר יותר גדול, כן ישתפך עונג, שלמות, עדינות וברכה, בכל. החשק לעליון שבעליון, הצמאון למילוי עצת קדוש ישראל, העצה הנובעת מהתגלות המחשבה הרוממה שמעל לכל המחשבות, קובע בעולם חותמו. בשכל, ביושר, במוסר, בעבודה ובחיים, הוא נחתם. והכל עובדים עבודת אין סוף, ושואבים ממנה חיים.",
        "summary": "העיון במציאות התכנים האלוהיים ולא רק ברשמיהם, מסדר את הלכי המחשבות והחיים, ומשפיע עונג מעולמות עליונים."
    },
    {
        "id": 812,
        "article": "כשנשמה גדולה הולכת ומתעלה, הרי היא מטבעת חותם של אצילות, של טוהר וגדולה עליונה, על כל ההויה. זהו יסוד החזיון של צדיק יסוד עולם. נקודה פנימית היא הנשמה הצלולה והרוממה, כל הנשמות כולן וכל מעשיהן, כל כחות היש וכל גילויי החיים, הולכים הם רק לשכלל את הוייתה. העולם מחוסר הוא מגמה כל זמן שאין נשמה עליונה זורחת בו. וכיון שהיא באה, ומאירה באור יקרתה, הרי העולם משתכלל, ושמים וארץ שמחים כשמחת יצירתם.",
        "summary": "נשמת הצדיק היא מגמת העולם (יסוד עולם) ומטביעה בו את חותם האצילות, וכל הנשמות והמעשים באים לשכלל את הוויתהּ."
    },
    {
        "id": 813,
        "article": "יש כח בנשמה להשכיל השכלות של אמת מקרבה פנימה, מעצם מקור מעיינה. וההשכלות הללו הנן גבוהות וטהורות כפי ערך טהרתה של הנשמה במעשיה וחכמתה הלימודית. ויותר מכל טוהר מאיר לפניה הדרך הטהרה המוסרית של המדות הטובות, ורכוש הבינה באמונה, לפי ההרגש של הלב הטהור, הבלתי מתחכם בארחות עקלקלות.",
        "summary": "יש כח בנשמה להשכיל השכלות של אמת מקרבה פנימה, והטהרה המוסרית מאירה לה את הדרך."
    },
    {
        "id": 814,
        "article": "אין שום חשש גאוה בהרגשת הטהרה הפנימית, בעומק הדעת, וגילוי הנשמה.",
        "summary": "אין חשש גאווה בהרגשת הטהרה הפנימית."
    },
    {
        "id": 815,
        "article": "העונג היותר גדול הוא, מה שמתענגים על העונג של ה' מצד עצמו. זה תפיס ברעותא דליבא, אף על גב דלא תפיס בשום מחשבה. וכל מגמת השכליות התורניות והעבודות כולן, הן כדי לפתח שבילין לעונג בהיר עליון זה, שאין קץ להעילויים שבו, ומדרגותיו אין להן תכלית וקץ. ובכל עת שהנשמה מציירת נטף אחד מעדן עליון שבעליונים זה, נעשית מדושנת עונג, ואור האהבה ממנה הוא נובע. ושיר השירים מיוסד על נקודה זו, המתגלה באהבה בתענוגים, שכל עדוני עולמים הם רק ניצוצים קלים מאור זוהר עדן נחלי תענוגיה. אשרי המחכה לאור עדן זה, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.",
        "summary": "מטרתה של כל עבודת ה' היא, לפתח שבילים להתענג על ה' מצד עצמו – מה שאינו נתפס בשום מחשבה, אלא ברעותא דליבא."
    },
    {
        "id": 816,
        "article": "הזמנים אינם דומים זה לזה בהשפעתם על רוח האדם. יש שהאדם מסוגל לקלוט את האור הרוחני שבתורה, ומרגיש אז הופעה גדולה מכל דבר שבתורה, ואינו מסוגל אז להרגיש את הרוחניות שבמהלך השכל וההרגשה הרוחנית הטבעית שלו, ולפעמים מתגברת ההופעה דוקא בצדה הטבעי, ומצד התורה מתעלם אז. וכל אחד צריך ללכת דרך אותו הפתח שנפתח לפניו באותה שעה. אמנם, אם ירצה לעלות מההרגשה הטבעית אל התורה, לא יש בזה צד הפסד כל כך, אבל בעת אשר הרגשת האורה התורית מתגברת, ואור ההרגשה הטבעית נעלמת, אסור להניח את ההופעה, התורה, לתור אחרי מראה עינים של ההרגשה הטבעית, ועל זה שנינו, המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. ותמיד יהיה האדם נוטה לפתח בקרבו את ההרגשה של בהיקת אורה של תורה. דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד.",
        "summary": "לפעמים ההופעה הרוחנית באה מהטבע ולפעמים מהתורה, ואז אסור להחליפה בהופעה טבעית, שזהו האומר: \"מה נאה אילן זה\"."
    },
    {
        "id": 817,
        "article": "שאיפתי גדולה היא לחבר את התורה הרוחנית עם התורה המעשית. בימים הראשונים, בימי הנביאים בודאי, היו שתי התורות מחוברות בחיבור גמור, וגם בימי התנאים והאמוראים גם כן, ומהלך התלמוד הירושלמי הוא בודאי בצורה של איגודם של שני חלקי התורה הללו. אמנם חתימת הבבלי באה לתן האפשרות לאור התורה שיאיר גם במחשכים. והזמן דורש כעת להחזיר את ההופעה לאיתנה.",
        "summary": "שאיפתי היא לחבר את התורה הרוחנית עם המעשית, כמו שהיתה בימי הנביאים, התנאים והתלמוד הירושלמי."
    },
    {
        "id": 818,
        "article": "מי שיש לו נשמה, כל מיני האותיות מאירים בו, גדולות, בינוניות וקטנות. על כן הוא מסתכל בסודות התורה והחכמה, עושה מעשים גדולים מאד, ושואף אליהם בכל לבבו ועצם מהותיותו, ומבין ומחודד הוא בכל דרך חכמה ותורה, בגדולה שבמדות הידיעה הלימודית, בחריפות ובבקיאות, בחשק גדול, ויודע גם כן בעסקי העולם וכל הנימוסים המעשיים, ובקי בחכמות הגשמיות וכל ציוריהם. וכל אלה המעלות הנן מקושרות זו עם זו. וגם מי שלא בא עדיין למדה זו, מכל מקום צריך לשאוף ולחשוק לבא למדרגה עליונה זו, והתשוקה היא סוללת את הנתיבות איך להתעלות בעילוי הממשי. ונשמת שדי תבינם.",
        "summary": "מי שיש לו נשמה, מאירות בו האותיות הגדולות, הבינוניות והקטנות, והוא מבין ברזי התורה ובעסקי העולם, וצריך לשאוף לכך."
    },
    {
        "id": 819,
        "article": "התחלפות האותיות הנפשיות. הברקים הרעיוניים הולכים ושבים, מתרוצצים כלפידים. וכל מה שיעסוק האדם יותר בתורה ובמצות, ויזכך את מדותיו, ככה יהיה המרוץ של ההתנוצצות יותר מסודר, ומביא לידי ישוב הדעת ותכלית נעלה.",
        "summary": "האותיות הנפשיות מתחלפות ומתרוצצות, ובעיסוק בתורה ובמצוות ובזיכוך המידות מיישבים אותן."
    },
    {
        "id": 820,
        "article": "המחשבה על דבר הנצחיות, והשאיפה להיות מרגיש בפנימיות מהותו נטיה אליה, היא מבררת יפה את כל עסקי השעה של האדם.",
        "summary": "המחשבה על הנצחיות והשאיפה אליה מבררות את עסקי השעה של האדם."
    },
    {
        "id": 821,
        "article": "כל המצבים של האדם נדרשים לו לצורך שכלול עצמו ושכלול העולם כולו, ולא יקוץ אדם בשום מצב שהוא נמצא בו, ויתנהג למלא את חובותיו כפי דרישת מצבו. ואפילו אם ישנם חובות כאלה שאינם לפי רוחו ותכונות נפשו, מכל מקום מאחר שהמצב מחייב כך, יעשה הענינים ברצון ובמתינות. ולא יחשוב שאין לעשות דבר כי אם במה שהתענוג הרוחני ניכר, כי לפעמים הפעולה של הכפיה טובה מאד.",
        "summary": "לפעמים כפייה עצמית לעמול בדברים שאינם לפי מצב רוחו, טובה לו ולעולם."
    },
    {
        "id": 822,
        "article": "גם אם נתאר את הכל ברצון, הננו קרואים לומר שכל החזיונות שהם חוץ מהרצון הנם כלולים, וכל התוכן של החיים הוא בשביל ההתאמה אל הרצון היותר כללי ויותר נשגב מכל, הרצון שכל נטיותיו הנן עשויות בפועל. וזאת היא באמת אחת מההבנות שהרצון המוסרי של יסוד הקודש מתגלה על ידן.",
        "summary": "הכל מתואר ברצון הכללי, וגם החזיונות שמחוץ לרצון, כלולים ברצון העליון."
    },
    {
        "id": 823,
        "article": "כל המדע הוא כדי להתאים אותנו עם היש האמיתי, וכיון שיסוד היש הוא רצון הישות, ממילא ההתאמה עם רצון הישות הוא הגובה היותר עליון. ומוכרח הדבר שכל נטיות חיינו יהיו מכוונים להסתגלות זו. והננו באים לשמח בשמחת תורה ומצוה יותר, מרב כל.",
        "summary": "תכלית המדע היא ההתאמה אל היש האמיתי, ומכיוון שיסוד היש הוא הרצון, אם-כן תכלית הכל היא ההתאמה לרצון היישות."
    },
    {
        "id": 824,
        "article": "בודאי אין שייך באין סוף שום מדע והשכלה בערכנו אנו, מכל מקום אנו צריכים להמלט מציור של האפסיות השטחית, שהעדר ההשכלה מביא לה. וזה בא לנו על ידי העסק התמידי בהעיון האלהי, לפי המדה שהנפש יכולה לסובלו. אף על פי שאין עולה בידה מאומה מהשכלה חיובית באמתת ד' במושג אין סוף, מכל מקום היא מוצלת על ידי זה מהציור שהגובה האלהי מביא להרשם באפסיות, ומתמלאת אור של הויה עד אין חקר.",
        "summary": "אף-על-פי שאי-אפשר להכיר את ה' הכרה חיובית, מכל-מקום על-ידי העיון האלוהי ניצלים מריקניות השלילה."
    },
    {
        "id": 825,
        "article": "אמנם הדעה העליונה מוכרחת להתרומם עוד יותר, ובענות צדק תאמר, שתואר הרצון הוא אחד מהתוארים של הגודל שאנו מבקשים, והוא רק אצילות צמצומית מאור אין סוף. וכתר עליון, אף על גב דאיהו אור צח, אור מצוחצח, אוכם הוא לגבי עילת כל העילות. לא בחנופה, כי אם בטהרה ובגבורה אנו אומרים אומר מלא זה, כליל חכמת אמת.",
        "summary": "בהסתכלות של ענווה רואים, שגם הרצון העליון הנו רק אצילות צמצומית מאור אין-סוף."
    },
    {
        "id": 826,
        "article": "כשאנו מתרוממים לגובה של מדע, שכוחותינו, אפילו המוסריים, נתראים בו כנכשלים, הננו אחר כך מתחדשים באור חיים חדשים, וזיו יותר מאיר, דוגמת המלאכים הנשרפים בנהר דינור וחוזרין ומתחדשין. סוף כל סוף יש עילוי לאין תכלית, והעילוי המחודש בא אחר הריסת העילוי שקדם לו, וזהו עומק טוב העליון, גבורת החסד, מנצפ\"ך.",
        "summary": "לפני כל עליה נהרס העילוי הקודם, כשם שהמלאכים נשרפים בנהר דינור לשם חידושם."
    },
    {
        "id": 827,
        "article": "כל מה שהוא ראוי להעשות, כבר הוא טבוע במהות השכל וההויה הרוחנית המקושרת עם כל יסוד המציאות. וכיון שנעשה להיפך ממה שראוי להעשות, הרי הדבר מהרס את היקום, כמו מי שמתנהג בסידור גופו באופן המנגד לתנאי החיים שלו. אמנם אם אין הגילוי של ההשתלשלות מגיע לרשימה נפשית, אין ההרס פועל. התורה כולה היא המסקנא האחרונה של התוצאה של האורה האלהית, ההולכת וזורמת בעולמים, ומגיעה עד חידור התוכי של החיים. ישראל נזדככו כל כך, עד כדי הרגשה זו של אי האפשרות של היפוך הסידור העליון, המקיף והחודר. האבות הוטבעו כבר בזה במעלת רוחם, ובניהם נזדככו בכור הברזל, עד שבאו בתעלומה פנימית לידי מדה זו. והידיעה הפנימית היא הידיעה המרגשת שבזמן שהיא כבר באה לבגרותה, מוכרחים הם תנאי החיים ללכת על פיה, ואם לא יהיה מדריך עליון להוציא אל הפועל את גילויי החיים בהנהגה לפי הידיעה הפנימית, אז העולם מתמוטט וצרת החיים גדולה. וההארה באה, אור ד' נגלה על הר סיני, למשה הראה אוצר טובו וסוד הדר זיוו, להורות תורה, מורשה קהלת יעקב, לבסם עולם ומלואו. לפי זה כל חסיד, כל דורש מוסר וצדק, כיון שהגיעה דעתו לגלות רז מוסרי, הרי העולם כולו תובע את תפקיד מלוי החובה המגולה. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. על כן אינם מצווים, ואין מהלך הטבע פועל על ידם ביחס להדרכתם התורית. זהו רז מיוחד לישראל.",
        "summary": "התורה מוטבעת במהות ההוויה, וכפי זיקוק הנשמה כן גדל הנזק שבחסרון התורה, ולכן ישראל זקוקים לה."
    },
    {
        "id": 828,
        "article": "לפעמים יש שצדיק עליון מוכרח לפול ביאוש, ואינו מוצא לעצמו צד זכות, וכדי להחזיק את מעמדו הרוחני מוכרח הוא לחשוב שלפי מדת אצילות נפשו עומד הוא ממעל להמדה המעשית. אף על פי שאין עולה כלל על לבו להשתמש בסברא זו להקל חלילה אפילו בקוצו של יו\"ד מכל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, מכל מקום זה הרעיון בעצמו פועל בקרב לבבו של זך הנפש הרהור של גאוה, שבזה בא לו אותו הערך של שמיני שבשמינית הנדרשת לו. ובעולם פועל רעיון זה לעבור על פשע, ולהקל את התשובה מכל הרוצים לשוב באמת בכל לבבם ובכל נפשם.",
        "summary": "לפעמים הצדיק צריך לעודד את עצמו בכך שהוא למעלה מהמידה המעשית, כדי שתיכנס בו קצת גאווה."
    },
    {
        "id": 829,
        "article": "ההשגה האלהית, כשם שהיא רחוקה מכל משיג, אפילו מעליון שבעליונים, כך היא קרובה לכל, ואפילו הדומם יש בו כח זה של השגת אלהות, מפני שאין קץ ותכלית לגדולה ולענוה האין סופית. ואין בהשגה האלהית חלקים, רק כל מה שמשיגים, משיגים את הכל. ואין בה לעולם גמר וסוף, כי אם כל נקודה של כל, היא מכינה לנקודה של כל עליונה. כל השגה אלהית, אפילו הגסה והקטנה שבהשגות, הוא עולם מלא ויקר מכל החכמות והמדעים, ומכל העושר והכבוד, שבכל העולמים כולם.",
        "summary": "כשם שההכרה האלוהית רחוקה מכל משיג, כך היא קרובה לכל, ואפילו לדומם, שכן בהשגה האלוהית, המשיג חלק – משיג הכל."
    },
    {
        "id": 830,
        "article": "כל אדם יכול להעשיר את כל העולם כולו מאוצרו הרוחני, אם יהיה לו כח לגלות אותו, ולאו דוקא חכם ומלומד, כי אם גם אדם פשוט, כי אין ערוך להעושר שבעצמיותה של הנשמה בטבעה, שהיא נר ד' בעולם.",
        "summary": "כל אדם, ואפילו פשוט, יכול להעשיר את העולם מאוצרו הרוחני."
    },
    {
        "id": 831,
        "article": "שמחה, עבודה, שלוה, עונג, זהו השעשע העליון שצדיקים זוכים בו, כל אחד על פי פעלו. וכשאורות הללו מתחברים יחד, אז רוח הקודש מקשקשת כזוג.",
        "summary": "שמחה, עבודה, שלווה ועונג, הם שכר הצדיקים ושעשועיהם, וחיבורם מביא לרוח הקודש."
    },
    {
        "id": 832,
        "article": "בנקודת רצון האדם הבחירה מונחת, חפשית היא להטות אל הטוב או אל הרע. כל שבעולם יש בו נטיה כמוסה זו. רוצה האדם ופונה אל הטוב, כל שבעולם, לפי הקישור של כח המושך הרוחני שלו, נמשך אל הטוב, והרי הוא מעלה את הכל, ומאיר את הכל. לא רצה, הרי הוא מטה את הכל לצד הרע והחושך, בנטותו את רצונו לזה. הצדיקים מעלים את העולם כולו, מפני שרצונם הוא גדול ואדיר מאד, ואין קץ להתפשטותו, מפני שהוא דבק באור האלהות, ונעשה מעין דוגמא של מעלה.",
        "summary": "הבחירה החפשית של האדם, להטות את עצמו ואת העולם לטוב או לרע, מונחת בנקודת הרצון, והצדיקים מעלים הכל ברצונם."
    },
    {
        "id": 833,
        "article": "שורש האמונה הוא בחכמה. מתוך שיש חכמה כמוסה בנשמה, שהיא מכירה על ידה בגודל האמת האלהית, אלא שאינו יכול להוציא אל הפועל את הפרטים, מתוך כך הוא מתקשר הרבה להאמין בהפרטים, שהוא מרגיש בפנימיות לבבו שהם הם מגלים את האמת הגדולה בכל האופנים שדרכה להגלות, במעשה, דיבור ומחשבה, ברגש, בדמיון, במזג ובנטיות נפשיות, ובמעוף חיים פנימי ועליון מכל הגיון לבב ומכל הקשבה מוגבלת.",
        "summary": "שורש האמונה הוא בחכמה הכמוסה, המאירה לאדם את האמת הכוללת, ויציאתה אל הפועל באה על-ידי האמונה בפרטים."
    },
    {
        "id": 834,
        "article": "בעלי החכמה העליונה מכשירים את העולם להתקשר בקודש של האמונה. הם מעירים בעולם צמאון אל הנשגב והנצח, ובזה הם בונים את יסוד העולם, את השלום החברותי, ואת עוצם הטוב להשלמת הנשמות בחיי עולם.",
        "summary": "בעלי החכמה העליונה, מעוררים את הצימאון לנשגב, ומכשירים את העולם להתקשר באמונה."
    },
    {
        "id": 835,
        "article": "סופרים, וכל עסקני האומה הרוחניים, אשר בנפשם מקננת הדאגה לקיומו של עמנו בצורתו החמרית והרוחנית, עצות מרחוק מבקשים אנו, עצות שהן בודאי טובות, הרחבת השפה והספרות, בקשת דרכים שבהם מחבבים ומרימים את הרגש הלאומי הישראלי. אבל עם העצות הרחוקות, שהן כמו חדשות, אף על פי שבאמת כבר היו בנו בשכבר הימים, אלא שנתישנו בימי התרדמה וההתעלפות הלאומית, אנו צריכים לחזק גם כן את העצה הקרובה, את העצה שהיא בידינו ובין עינינו, את השמירה של חקי היהדות של האומה כולה, הנובעים כולם ממקור חייה העצמיים, ונותנים לה חיים עצמיים, בשמרם על ידי קיומם ושמירתם את צביונה הרוחני והמעשי.",
        "summary": "קריאה לסופרים לחיזוק הרגש הלאומי על-ידי חידוש הספרות והשפה, מבלי לפגום בחוקי היהדות הישנים והמקוריים."
    },
    {
        "id": 836,
        "article": "התפילה היא עושה מהפכה ממש בעולם הפנימי לטובה, ולעומתה מתגדלת המהפכה לטובה בעולם החיצוני כולו, ביחוד באותן הקוים ששני העולמות מתחברים הם זה בזה. ונמשלה תפילתן של צדיקים כעתר, מה עתר זה מהפך את התבואה, אף תפילתן של צדיקים מהפכות מדותיו של הקב\"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.",
        "summary": "התפילה מהפכת את העולם הפנימי, וכנגדו מתהפך גם העולם החיצוני לטובה."
    },
    {
        "id": 837,
        "article": "העולם כולו מתבכר בחג השבועות. מה שצדיקים מרגישים בתוכיות לבבם בשבועות, אין כל העולם כולו כדאי לו. כל העולם שמח, כל העולם גדול הוא, כל הארץ היא של ד' בגילוי עליון, וישראל מתעלים להיות סגולה מכל העמים, ונשמתם של ישראל נראים בבהירותן הצחצחה, והאהבה והחבה היתירה לכל נשמה ונשמה מישראל, לכל אחד בפני עצמו, מתגדלת לאין קץ ממש. כל אחד מישראל הוא מתגלה בתפארת עליונה, בהדר קודש, כאבן חן שאין לו ערך וקצב, סגולה, סגולה נפלאה. אי אפשר לעולם לסבול את האור של שיר השירים בשבועות, מוכרחים להסתיר את גודל היקר ברות. השמחה והתענוג מתאחדים בהרכבה ממוזגת, מאוחדת ומורכבת, ברב שלום ונועם עליון. רוח הקודש מתגלה בכל לב, העולמים הרוחניים מתמלאים זיו ונהרה, הכל שש והכל רועד, ארץ יראה ושקטה. כנסת ישראל מתעלה, הרוחניות הישראלית של כל הדורות ושל כל העולמים עולה למרומיה, שואבת את האור ממקורו, פיה מלא נעימות, היא שואפת אל תוכה את כל התענוגים של הבשמים שבעדנים, גני העדנים מפיחים ריחם הטוב, מה נעים, מה ערב, כל הנשמה תהלל יה. הרצון מתעלה, השכל מתרחב, מתפשט ומתמלא אורים, אורים גדולים. טוב ונעים, נחמד ואהוב, יום שמחת גילנו, יום מתן תורתנו, יום הבכורים, יום החמישים.",
        "summary": "העולם מתעלה ושמח בחג השבועות, וכנסת ישראל מתעלה להיות סגולה מכל העמים, וחיבת כל אחד מהם מתגלה."
    },
    {
        "id": 838,
        "article": "תפילת ערבית רשות בפני עצמה היא. ההשגה של העולם כמו שהיא בתוכיות רוח האדם, היא מלאה בכל תוכניה, אינה צריכה להיות מתחשבת עם כל סתירות מצד מה שממעל לה ומתחתיתה. והאדם בהיותו יודע שאי אפשר שהאני הפנימי לא יהיה ספוג מהכל העליון, וממקור הכל, הרי הוא מתעלה מרוחו פנימה, ויודע איך להוקיר את כל ההתרחבות הרוחנית שבפנימיות אור הוייתו. הוא ידע אז איך להתרחב ולהתרומם, איך להגביר את אור הטוב עד כדי העליוניות של הפיכת כל חושך לאור גדול, לאור ד' וטובו.",
        "summary": "עצמיות האדם ספוגה מהכל העליון, ומהכרתו יידע הכל, ואינו צריך להתחשב עם סתירות מהעולם החיצון."
    },
    {
        "id": 839,
        "article": "צריך לחפש בחדרי הנשמה, למצא בה הכל, למצא בה כל העולם וכל התורה. באות היחידי של התורה, שכל נשמה מישראל אינה ריקה ממנו, כל התורה כולה כלולה. רק צריך למלא ולחזור ולמלא את האור של האות, עד שיחולל אורות של אותיות באין סוף ותכלית.",
        "summary": "כל התורה וכל העולם כלולים באות מהתורה שבנשמת היחיד, וכשיאיר אותה, יחולל אורות של אותיות באין סוף."
    },
    {
        "id": 840,
        "article": "האור החי הנובע מהקדושה העליונה, מחולל שמחה וגבורה בכל מקום שהוא בוקע ומתפרץ לגלות שם את כחו. האור הפנימי שהנשמה מפכה מתוכיותה, צריך תמיד להתפגש באור המקיף שחודר מן התורה, מאור עליון הכללי המופיע בעולם. בכל יום ויום צריכים לעסוק באיכות החיבור היפה של האורות הללו. כל הקולתור העולמי הוא תולדה מחיבור אור עליון זה, ומצד החיצון שלו.",
        "summary": "צריך לחבר את אור הנשמה הפנימי עם אור התורה המקיף, ומהצד החיצוני של חיבור זה מתעלה התרבות העולמית."
    },
    {
        "id": 841,
        "article": "הלומד את הקבלה צריך להסיר מלבו את הפחד שמונח בלב מטעם החקירה ההגיונית, שמא הוא פוגם באמונה האלהית, שמא הוא מגשם. אין אלו אלא הבלי תעתועים. הכל יודעים שרוח הקודש מתאמץ הוא להאיר באור האלהי העליון את העולם, והוא מוצא לו דרכיו בהסתכלות בחיי החיים, בהישות הגדולה האלהית, המוכרת בפעולות הרוחניות הרבה יותר מבפעולות הגשמיות. הפעולות הגשמיות אפשר לטעות בהן, אפשר ליחסם לכח דינמי שאין בו אור וחיים, וממילא אינן יכולות להחיות את הנשמה מצד עצמן במדען. אבל הפעולות הרוחניות יוצאות הן בהכרח מיד של מציאות מלאה, שלמות מלאה, עליונה, ודוקא ידיעה שלמה עליונה זו, בעושר פרטיה, היא מגלה את נצחון האחדות העליונה, ומקורותיה העליונים המאירים בצחצחות כל כך נשגבה, עד שהמבטא של האחדות גם כן הוא פחות וקטן לה, ואומרת היא, לפני אחד מה אתה סופר. וכל מה שיתרחב אור החיים יותר בהתרחבות עליונה, לתור את היצירות שיצר רוח אלהים בעולם, להתעסק בהמחשבות של קדושי עליון, שחפץ דעת ד' היה יסוד חייהם, כה יגבר הרוח, וכה תתחדש צורה פנימית אמיצה בקרב ולב עמוק, והיחידים הללו ישפיעו מרוחם עז ואומץ עליון על כל הגוי כולו, ועל כל העולם כלו, ברחמים כלולים מחסד וגבורה.",
        "summary": "בלימוד הקבלה אין לפחד מהגשמה, כיוון שעצם העיסוק במחשבות עליונות מכשיר את העוסק בהן, שלא כלימוד המעשי."
    },
    {
        "id": 842,
        "article": "כשעוסק בתורה בדברים פשוטים, יראה איך ירד האור העליון בצורה נפלאה, עד שנתישב כל כך יפה בעולם המעשה, וירחיב לבבו על היקר הגדול הזה, ועז החיים הללו, הנובעים ממקור קודש הקדשים, המלאים על ידי השביל המקודש של אור ישראל בכל העולם כולו. וידע ברור שהאור הזה, המצומצם כל כך בתיבות ובאותיות, במנהגים, במעשים, בדינים, בפלפולים ובסברות, פוגש הוא את האור העליון, המרומם מכל אלה, ומתרחץ בו, ומשתעשעים הם יחד. ואור חי העולמים מתמלא זיו ועונג גדול מהפגישה התמידית הזאת, שבאה מכח העוסק בתורה לשמה, שעושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליה של מטה.",
        "summary": "בלימוד פרטי תורה צריך לראות איך האור העליון יורד אל הפרטים, ובפגישתו עם מקורו העליון משתעשעים הם יחד."
    },
    {
        "id": 843,
        "article": "כשיתרומם האדם ברעיונו, ויחשוב שיתנהג בדרכים עליונים במעשה, וכבר מרגיש בו שלוה פנימית, ידע כי לא זאת היא המרגעה, ועוד יטושטשו האורות הללו, הזורחים כעת בתקפם, כדי שיבאו אורות יותר אדירים ויותר בהירים מהם להופיע בו, ובעולם כולו על ידו.",
        "summary": "כשאדם מתעלה ומרגיש שלווה פנימית, יידע שעוד יטושטשו האורות הללו, כדי שתבאנה מדרגות גבוהות יותר."
    },
    {
        "id": 844,
        "article": "יודעים הם ישרי לב וצדיקים עליונים, שהם הם הנם צינורות שפע החיים ליקום כולו, מרגישים הם את גלי ההשפעה של הטוב שיורד עליהם, ועל ידם בעולם, והרגשתם זאת מלבשתם ענוה ויראה, ומביאתם להתעלות תמיד בזוהר השכל וביקר התכונות. כל נפילה, היא מכשרת עליה כפולה.",
        "summary": "הצדיקים מתמלאים ענווה ויראה בהרגשתם את תלות העולם בהם. כל נפילה מכשירה עליה כפולה."
    },
    {
        "id": 845,
        "article": "ההתגלות על דבר גודל ערכו של האדם, על השפעתו הגדולה, בשפעת החיים שלו, בגודל רוחו, ברצונו והופעת שכלו, על ההויה, על כל היש, זאת היא חטיבה מיוחדת לישראל. רחוק רחוק מאד הוא העולם כולו מהכרה זו. הכל חושבים שהאדם ביחש להמציאות הוא רק פסיבי, מושפע ולא משפיע, אבל הקטנה זו אין לה כל ערך באמת. ודאי שההארה הרוחנית של סגולת הרוחניות ההוייתית של עצמות המציאות, קשורה היא הרבה עם הידיעה בעצמה. כל מה שהאדם יודע יותר את ערכו, ככה ערכו באמת גדול הוא, וכל מה שיכיר יותר בשפעת החיים ששדירות ההויה השונות מקבלות על ידי ההויה המרכזית שלו, ככה תגדל עצמותה של ההשפעה זו. מובן הדבר שידיעה כזאת אי אפשר לה שתהיה רק ידיעה גרידא. מהות החיים, הרצון וההתמשכות הנשמתית, צריכים להתקשר בקישור אורגני בידיעה זו. וקישור זה צריך שיתהוה על פי סגולה היסתורית ארוכה, וזה הוא גם כן אחד מהדרכים שכנסת ישראל היא מצויינת בהם. ההתבגרות הנשמתית עד כדי ההפעלה על ההויה, אל הפועל יצאה בישראל ביחוד. המוסר הישראלי איננו כי אם מוסר אינדיווידואלי, ולא גם משפחתי ולאומי, ולא גם אנושי כללי, אף על פי שהכל כלול בו, אבל בעקרו הוא אלהי, תורת ד' בורא עולם, תורה שהיא המשכה של היצירה, לא פחות מזה. גדולת הכרה זו היא מורשת ישראל מעולם, והיא גאותם ועזם עדי עד.",
        "summary": "סגולתם של ישראל גורמת להם להיות משפיעים על ההוויה מוסר אלוהי, ולא להיות רק מקבלים ובעלי מוסר אנושי ולאומי."
    },
    {
        "id": 846,
        "article": "כששטים במרומי המחשבה האלהית, שהאדם בחופש רוחו ועז דמיונו יכול להגיע אליה, להיות מתנוצץ בלבבו קוץ קטן וניצוץ קל מההארה המפוארה של המגמה הכללית של כל הטוב האצור בההויה כולה, כמו שהיא בראשית המחשבה ואחרית המעשה, אז הנשמה מתרוממת. וכפי אותו הערך של הזיכוך המעשי והמדותי, וכפי אותה המדה של טהרת השכל וזיכוך התבונה, כך הקרבה האלהית הברה מתכנסת בלב ובמח, והאדם עולה למרומים, בא עד הראש, ומשם צופה לכל שבילי עולם השכליים והמעשיים, ומשם יורד הוא מלא טוב וחסד, מלא גבורה והוד, ורועה באהבה עדר ד', צאן אדם.",
        "summary": "במחשבה חופשית, המזוככת בטהרת המעשים והמידות, שואבים ניצוצות מהמחשבה העליונה של הטוב העולמי."
    },
    {
        "id": 847,
        "article": "בכל יצירה שבעולם, אפילו יצירה אנושית פשוטה, מתגלים המון מחשבות ורגשות הרבה יותר מהגלוי. יש למלא אוצר של הרחבת דעת ורגש גם מכל מאמר פשוט, גם משיחות המוניות, כשם שאין שום בריה בעולם שלא יהיו צפונים בה כחות נסתרים. אבל כל זה כלא נחשב, לגבי כל מה שיש לגלות בכל יצירה שנתגלתה על ידי רוח הקודש. ואופני הגילוי הנם נערכים בכל מדת הקודש לפי ערכה, תורה, נ\"ך, ויתר היצירות של חכמים וסופרים, כל אחד ואחד לפי מה ששפע הקודש פעל עליו, בין בגלוי בין בסתר, יש לגלות בדבריו מעמקים רבים. אבל מובן הדבר שאין להעריך כלל את דרכי הגילוי ביצירות אחרות, אפילו באלה שכח הקודש מפעם בהם, לדרכי הגילוי של הספרים שנאמרו ונכתבו ברוח הקודש ממש, שהם עומדים במרכזו של העולם ברוחניות המקורית שבו, ובטבע גמור קשורים הם כל הרעיונות הפרדסיים, כל ההרגשות היותר רחבות ועדינות, כל ההשקפות הגנוזות במעמקי לב, עם האותיות הללו, שגם הם נלקחו מאוצר האורה הכוללת את הכל, ודברי תורה הם רעים זה לזה ודודים זה לזה. בגודל רוח הננו צריכים לגשת אל סדר הלימוד המסור באומה, לדרוש את התורה בפרד\"ס, להרחיב את גבולה, להפריח את גידוליה, להגדיל אור וחיים.",
        "summary": "אף שערכן של היצירות האנושיות גדול, ערכה של כל יצירה נחשב לפי שפע רוח הקודש שפעל על יוצרה."
    },
    {
        "id": 848,
        "article": "אין חומר בעולם שאין קרני אורה שופעים ממנו תמיד בלא הפסק, וקל וחומר שאין הרגשה ולא רעיון רוחני בעולם, שלא יהיו שופעים ממנו המון רעיונות באין שיעור. והוא הדין פעולה ונטיה, מזג ודמיון, הכל נושא פירות ופירי פירות באין שיעור, הכל נובע ממקור החיים והכל חי, והכל מתעלה ומתאמץ להתרבות ולהתפשט.",
        "summary": "אין חומר, הרגשה, רעיון, דמיון ופעולה, שאין קרני אורה מתפשטים ממנו בלא הפסק."
    },
    {
        "id": 849,
        "article": "מקושרים הם זה בזה המדות והדיעות, כחות החיים והפעולות, דרך ארץ וארחות הנימוס, הכרת המציאות וההתפעלות הזכה מיופי של היצירה, עם ההכרה העמוקה בהוד הקודש, ופאר ההוד האלהי. ותומת ישרים מאחדת את הכל, ובאור תורה הכל מתברר, והכל מתמזג למזיגה רוחנית, חיונית, עליונה, המביא אושר גדול ועליון.",
        "summary": "המידות והדעות מקושרות אלו באלו, ומתבררות באורה של תורה."
    },
    {
        "id": 850,
        "article": "העולם מתעלה תמיד, מפני ששורש העולם מתמלא תמיד אור חכמה, וכל מה ששורש הזמן עובר יותר ויותר, החכמה מתרבה, בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. ומתוך כך הענפים כולם, שהם האנשים כולם, וסדריהם, ותכונות רוחם הפנימיות, וכן היצורים כולם, מדומם, צומח, וכל החיים כולם, הרי הם מתבסמים ומתעלים. הכל מקשיבים לקול החכמה העליונה, ונועם הבינה שופעת בהם בגניזה גדולה. וצדיקים המסתכלים בשורש העולם, ונטיית היראה שבלבבם, שהיא ראשית חכמה, היא מפני ד', שהוא שרשא ועיקרא דכולהו עלמין, הם הם המוסיפים אור חכמה בעולם. ומתוך שהחכמה מאירה, מאירה גם כן ברכת הנחת והעונג, והדר השלום מתפשט בעולם, והוא בכללו מתעטר ומתעלה.",
        "summary": "העולם מתעלה תמיד, כיוון ששורשו מתמלא בחכמה המשפיעה את נועם הבינה בעולם, והצדיקים מוסיפים אור חכמה בעולם."
    },
    {
        "id": 851,
        "article": "העולם עומד לעלות ממעל למצב עבודת האדמה בצורתה האמללה, שתאר קללה יש לה. הזריעה וכל עמלה, הזריה, והניכוש שקדם לקצירה, כל אלה תוצאות של נפילה הן מעקבות החטא, בזעת אפך תאכל לחם. יעלה רוח האדם למעלה, ותענה הארץ לעומתו ברכה עליונה, ירעש כלבנון פריו, וגלוסקאות וכלי מילת מארץ יצמחו, ועבודת האדם, גם המעשית, תקח לה תואר עליון יותר. מעין עליה זו הוא אור המתגלה בשמיטה, בשבת הארץ, שנה של שביתה מכל עבודת הארץ, ודי לאדם בברכת האדמה ממתת ד' עליה, וההתחרות האנושית חדלה, והלב מתעדן עד כדי הכרת אחות כל החיים כולם, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול. אמנם, גם יובל גם שמיטה רשמים הם של עולם חדש, שהעולם ההוה איננו מניח לקבוע את כל החותם כולו, אבל מבשרים הם טוב עליון, הבא מזריחה של רוחניות יותר עליונה. אבל בין כך וכך חובת האדם בצורתו המדעית לרומם את עבודת האדמה משפלותה, וזה עושה אור ד' במדע האנושי, ועתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, הקרקע תצא מקללתה בחלקה היותר גדול, מפני שהחכמה תגאלנה. אבל כל זאת תהיה גאולת האדם, שהיא רק תכשיר גאולת העולם, אבל גאולת העולם עצמה תתרומם מעל הצורך של עמידה על הקרקע, ולא חובה, כי אם עדן, תשאר עבודת האדמה, ובגן עדן יטייל האדם, ושמה יהיה לעבדה ולשמרה. והעדן עצמו, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, הוא למעלה מכל עבודה ומכל שמירה. וגם אותו העתיד מרשם הוא את זוהר אורו על ההוה, ובתקופות היותר מאירות תהיה רשימתו יותר נכרת, עד התעלות עליונה, שהכל מתעלה, הכל מתפתח, והכל דולג ודוהר למעלה, הכל שמח, מתרעע, מרנן, ומלא גילה פנימית ושבע שמחות ונחת עדנים, והוד הכל והדר מקור הכל מאיר בחלקיותו של כל אחד. והמוסר ההוי קשור בו, אורו וישעו של הקץ היותר מרומם איננו נתק מהתוכן המוסרי של ההוה, וסוכת עורו של לויתן, הכל לפי מעשיו של כל אחד ואחד. זאת היא הדעה העליונה, הדעה הישראלית, היודעת להוקיר את החיים המוסריים בתפארת נצח הודם, מה שלא ידע כל עם ולשון, ולא תשורם עין כל חכם ערל בשר. ועם כל זה אין העתיד מתעמם אפילו במאומה, ואין גילת הודו מתמעטת, כי אם עוד עולה ומתעלה, בשביל קשרה האמיץ ביקר המוסר, שהוא אמנם לא המוסר האנושי, המוגבל בתחומים כל כך צרים, ובנוי על יסודות שהנפש חופשת להשתחרר מהם, כי אם המוסר הנצחי. המוסר האלהי, אור החיים הוא מצד עצמו, לא רצועות על קרני שור מועד הוא, כי אם עטרת תפארת בראשו של כל צדיק, וצדיקים יירשו ארץ. והתעלות ההויה תעלה, עד שהאניות היותר אמיצה של הכל, תתבצר באמת וטוב ונושאיהם. לכן בארצם משנה יירשו, שמחת עולם תהיה להם.",
        "summary": "השמיטה היא התעלות למצב של תיקון חטא האדם, בו תתבטל עבודת האדמה ותהפך ל\"עדן\", ועד אז מתקנהּ המדע האנושי."
    },
    {
        "id": 852,
        "article": "לכל הצרכים של האדם משתמשים באור המדע, והמדעים המעשיים הולכים ומתפתחים, ונפלאות הם עושים בתקופה זו. וכל האוצר החי הזה צריך הוא להעלותו למטרתה העליונה של העלאת אור הקודש שבחיים, וצריכים אוצרות המדע כולם להפתח לפני היושבים לפני ד', להיות סחרה ואתננה קודש להם, לאכול ולשבעה ולמכסה עתיק.",
        "summary": "צריך להשתמש במדע של תקופתנו, לשם העלאת אור הקודש שבחיים."
    },
    {
        "id": 853,
        "article": "מצדו של יוסף, כח שור, לא היה צורך לבטל יצרא דעבודה זרה, ומשום הכי לא בטל יהושע אותו, כי חפץ לרומם את העולם בשלמות החיים כולם, שיצרא דעבודה זרה יהפך לאור קודש, מסייע להגדיל את שלהבת הקדושה. וספג לתוכו כל הפזור בשבעים לשון מתוך שמו, יהוסף, בהוספת אות ה' שבו נברא עולם הזה משמו של הקב\"ה, והקיבוץ של פזורים הללו הרי הוא בונה את החיים השלמים בהתחלתם, כדוגמת העיבור, שחופפת השליא עליו, ערפל חתולתו. שפת לא ידעתי אשמע, ראשי תיבות שלי\"א, שמתהפכת לאור מתוך מחשכים, וסופי תיבות תלמוד, עם אלף נוסף, שהכל מאוחד למטרה נשגבה, אלופו של עולם. והתורה אינה כי אם עונג ולא סבל באמת, ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, הסירותי מסבל שכמו. ואז אין צורך ליצרא דעבודה זרה להגנז בדודא דאברא, כפיו מדוד תעבורנה. ובעומק צרה בא חילוץ עליון, זרוזי גרמי, בצרה קראת ואחלצך, אענך בסתר רעם אבחנך, ראשי תיבות אבר\"א, על מי ראשי תיבות ק\"י, הן הן, נזהא דתורא. מריבה סלה, מ\"ס שבלוחות בנס היו עומדין, לרומם גם ס\"מ ממעמקים, ולהחזיר הכל לאל נאדר בקודש. מחלב חטה, יצר הרע כמין חטה, ומצור דבש אשביעך, ואין זה דבש של מציאה, שבאה בהיסח הדעת, שיש בה חשש פן תשבענו והקאותו, ואין שום יראה, רק שלא יהיה בך אל זר. ומתוך שלא שמע עמי לקולי, ואשלחהו בשרירות לבם, ילכו במועצותיהם, והעצות הן במדריגה למטה מיסוד הגבורות הממותקות ברב נועמם. לו עמי שומע לי, ישראל בדרכי יהלכו, כמעט אויביהם אכניע, ועל צריהם אשיב ידי, להיות להם כולם עבדים נושאי מנחה, עובדים מאהבה, ישתחוו לו כל אלהים. ומשנאי ד' יכחשו לו, ויתנו עדיהם ויצדקו, ובאה עבודה זרה ומעידה על הקב\"ה ובטלה מן העולם, ביסוד ביטולה של עטרת מלכם, שהיא על ראש דוד הנזר והעדות. ויהי עתם לעולם, הזמן בעצמו הוא הנצח, היום כמחר, זהו יום אחד שהוסיף משה מדעתו, זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו.",
        "summary": "מצד כוח יוסף אין צורך לבטל את יצר עבודה-זרה, אלא להופכו לקדושה. (דרשה על הפסוק: \"עדות ביהוסף...\")."
    },
    {
        "id": 854,
        "article": "השתיקה נתבעת בעומק הנשמה, מכל אשר הגיגים עליונים, שבעצמם עומדים הם ממעל לחוג המבטא של האדם, הנם קבועים בתוכיותו. כשבעל המחשבה הדוממת עוסק בדממתו הנשגבה, עולמות רבים הולכים ונבנים, שירות נשגבות מתנשאים בשיא קדשם, וגבורה עליונה בעדן קודש מתרוממת על כל ספירותיו הרוחניות. השתיקה המלאה חיים מאצרת את הוד החכמה אל תוכה. העולם הרוחני והמעשי הולך ומתגלה בחידור עצום, בכל פרטיהם, בכל קויהם היותר מדוייקים, אל החכם העליון, שכרמי מטעיו הנם מסוייגים בהסיג של שתיקה היפה לחכמים. זאת היא הדממה העליונה, המתעלה בהודה על הרוח, הרעש, ועל האש, קול דממה דקה והנה ד' עובר.",
        "summary": "השתיקה של בעלי המחשבה הדוממת, בונה עולמות רוחניים ושירות נשגבות."
    },
    {
        "id": 855,
        "article": "התוכן העליון של חכמת הרזים, מתוך שהיא מוכרחת להשתלם על ידי הופעת רוח הקודש, והתגלות נשמה בבינה עליונה, שלמעלה מכל חושי הבשר, והחכמות המוגבלות שהן תוצאותיהן, הוא בעצמו מכריח בהכרח פנימי את ההסתגלות הרוחנית להקשבה עליונה של רוח אלהים. ובני הנביאים היו מתרגלים בהתוכנים העליונים, שאין מגיעים לציורם כי אם בהקשבה נצחית, פנימית, הנובעת מאור חיי הקודש, עד שהציורים בעצמם, שדורשים את התפקיד של הבנתם, סידורם והפריותם, הם הם שהיו עוזרים להעלות את החיים הרוחניים של העוסקים בהם לידי המדה של הצפיה האלהית. וכעת, בזמן היותר קרוב לקץ הישועה, קול התור נשמע בארצנו, והניצנים נראו בארץ, והתביעה של דרישת אור ד', של דרישת גאולה רוחנית עליונה, של נהירה אל ד' ואל טובו, הולכת היא וגדלה. כעת הזמן מחייב להרבות קנין בתורה הפנימית, בחזיונות הקודש שאין להם מבא של הקשבה כי אם בהתעלותה של הנשמה ורוממות גבורתה, באור חייה היותר זכים ועליונים. וחיל אשר נגע ד' בלבם ממחנה אלהים זה, זה יהיה לנו הכח המיסד את יסוד הישועה, הכח הנותן חן ואור חיים וגאון של גדולה בכל תעופת החיים אשר לתחיית האומה בארץ ישראל. ספר הזוהר, הפורץ נתיבות חדשות, משים במדבר דרך, מסילה בערבה, הוא וכל תבואתו, מוכן הוא לפתח פתחי גאולה. כד יטעמון בני ישראל מהאי ספרא יפקון מגלותא.",
        "summary": "התוכן של חכמת הרזים מסגל בעצמו את יכולת ההקשבה, כמעשה בני הנביאים, ובדורנו, דור הגאולה, הזמן מחייב ללומדם."
    },
    {
        "id": 856,
        "article": "כשמלמדים את האדם תורת ההכנעה לפני האלהים, ואין מלמדים אותו את הגדולה האלהית, הרי מקלקלים בזה את נפשו, שמלמדים אותו לחיות חיי עבדות והשפלה. הכרח הוא ללמד תחילה את הגודל האלהי, במדה כזאת שיולד בנפש ציור נאמן, שהיחש של הכנעה שנולד בלב האדם כלפי האלהות, הוא באמת התכונה של הגדלות העליונה. שהרי אם יהיו כל העולמים כולם, וכל גדולתם הכמותית והאיכותית, אישיות אחת גדולה, היתה אז הגדלות העליונה שלהם במה שהיו יכולים לצייר שיש להם יחש של קטנות וערך של כניעה כלפי הגודל האלהי.",
        "summary": "לימוד ההכנעה לפני ה' צריך לבוא על-גבי ההכרה בגדלות ה', כדי שלא תביא את האדם לחיי עבדות והשפלה."
    },
    {
        "id": 857,
        "article": "אמונת אלהים מאשרת את בני האדם, רק כפי אותה המדה שהגדולה האלהית היא נחקרת ונלמדת, מאותו החלק החשוב שלהם שהוא ראוי לכך, שאז מאירה הנשמה מאור העליון על ידי מה שהיא נדבקת באהבה ודעה שלמה לחיי החיים, וכל ההרגשות הדעות והמעשים מתעדנים. אבל על ידי ביטול של תורה העליונה, המביאה להכרת גדולת אלהים ושלמות העליונה שאין לה סוף וערך, נפגמת האמונה עצמה, ואינה נותנת את אותו הפרי הטוב שהיא צריכה לתת, ואינה מרוממת את הנשמות בגלוי משפלותם. ואז נופלת היא האמונה, ומתרבים בוזיה ומחלליה. ולא תשוב לאיתנה כי אם על ידי מה שהצדיקים היותר מעולים, הגבורים והחכמים היותר שלמים בדעת אלהים שבבני אדם, יתחזקו מאד להגביר את תשוקת חקר גדולת ה', בכל הדרכים הגדולים, השכליים והמוסריים, עד שתלך האמונה ותתרומם, ותצא מאפלתה לאור גדול, ותהי למקור חיים לכל הנשמות היותר גבוהות ועדינות שבעולם, כמו שהוא טבע האמיתי שלה, וממילא ישוב אליה כבודה ויקרה גם בכל השדרות האנושיות כולם. ומה שנוגע לישראל, בזמן הזה הוא כל עוגן ההצלה של האומה, להשיב לה את יקר האמונה האלהית הטהורה, שהוא כל יסוד חייה.",
        "summary": "שורש הכפירה הוא ביטול התורה העליונה, ועל-ידי חקר גדולת ה' תשוב האמונה ותתרומם."
    },
    {
        "id": 858,
        "article": "יסודות התורה הם הפשט והסוד. הדרוש והרמז הם אמצעיים לקשר ולשלב את הרום עם התחתית. והפרטים רבים מאד. בקיבוץ הרוחניות של יוסף נכללו בכתונת פסים שלו, ויהודה עוד רד עם אל. ויוסף ויהודה, בהיותם לעץ אחד, הרי כל עץ החיים כולו שלם, ומפריו נוטעים נטיעות מרובות, לכונן בשלימות את כל הפרדס כולו.",
        "summary": "הפשט והסוד הם יסודות התורה (יוסף), והדרוש והרמז הם האמצעים לשלבם (יהודה), ובאיחודם מתאחד עץ החיים (פרד\"ס)."
    },
    {
        "id": 859,
        "article": "גופו של אדם, שהוא כל כך חמרי ושפל, מתאים הוא עם תורת הפשט בתורה ובעולם. ונשמתו, שהיא כל כך אצילית, רוחנית, שואפת לגדולות מופלאות, היא מסוד אלוה עלי אהלו. מלאכי עליון, שרפים ואופנים, הנם מכוונים מול הרמז והדרוש. כשהם כלולים בכחות החיים של האדם, וישראל נעשים להם חברים, הכל שלם. וכשההתפרדות מתגברת, אומרים לך רד כי שחת עמך, וקוץ ודרדר תצמיח האדמה, חסרת הכח האמיץ, הריאלי, והאצילות העליונה, אור חיי ההויה כולה. כאשר הפשט שואף ליסודו העליון, אור הרז, מתרחבים הזרועות שלו בתכונת הדרוש והרמז, והם עולים למעלה ראש בנשיאת כפים, שאו ידיכם קודש.",
        "summary": "הגוף מתאים לפשט, והנשמה לסוד, והמלאכים לדרוש והרמז, וכשהם מפורדים – נשפלים הרמז והדרוש, ובאחדותם הם מתעלים."
    },
    {
        "id": 860,
        "article": "אי אפשר לעבודה בלא הכנה קדומה. בתחילה עוברות המחשבות הנותנות להעבודה תכונה חיצונה, וכשעומדים למשל בתפילה בעוד שהתוכנים החיצונים משוטטים בתוכיות הרעיון, הרי מחזקים בזה את הכחות הללו ואת המקורים שלהם, שכולם סורי הגפן נכריה. על כן מוכרחת כל עבודה וכל תפילה להיות מוכנת, בתוכן מחודש של רעיון פנימי, המגלה מאור האלהי תוכיות חדשה, המעוררת בטובה ברק חדש של האור העליון. וגילוי הרצון, והבהקת השכל, הבאה בעבודה המיועדה אז, באה בצורה שמחזקת את הטוב המוחלט, והופעת אורו בעולם, על ידי אור הנפש של פרק הזמן שהענין עומד בו.",
        "summary": "ההכנות לתפילה מוכרחות, כדי שגילוי הרצון שבתפילה לא יחזק את המחשבות החיצוניות, אלא את הפנימיות."
    },
    {
        "id": 861,
        "article": "כל בהירות באה מתוך אמונה, ואמונה מורכבת בהתחלתה מתוך מזג של יראה ואהבה. והנשמה בפנימיותה מרגשת היא, שאמונה, יראה ואהבה, ביסודם הנם פונים רק אל הענין האלהי, וכל מה שישנן מדות הללו כלפי ענינים זולתיים, אינם כי אם על ידי איזה הארה של הניצוץ האלהי המגיע שמה.",
        "summary": "האמונה מורכבת ממיזוג האהבה והיראה, והן בשורשן פונות רק לעניין האלוהי."
    },
    {
        "id": 862,
        "article": "עולם הזה נברא בה\"א, הכרח, איסור, אלה הם שני ראשי התוכנים של החיוב הגמור והשלילה הגמורה, וביניהם הוא החמר, שהם תלתא דרגין, חובה, מצוה, רשות.",
        "summary": "העולם נברא באות ה\"א – נוטריקון: \"הכרח\" ו\"איסור\", ובין שניהם נמצא החֹמר – נוטריקון: \"חובה\", \"מצווה\" ו\"רשות\"."
    },
    {
        "id": 863,
        "article": "כל רמז יש לו תוכן ושורש. כי אור המחשבה מלא בכל, וכל כלי שעושים לקבל בו הברקה מחשבית הרי היא קולטת איזה רכוש. ומכל מקום צריך להבחין את תוכן הענין שמודיע הרמז, ורמ\"ז עצמו ראשי תיבות ראה מה זה.",
        "summary": "הרמז הוא כלי לקבל את אורות המחשבה הגבוהים, ומכל-מקום צריך להתבונן בתוכנו."
    },
    {
        "id": 864,
        "article": "כל דבר יש לו צד נשגב וצד שפל, וקוים רבים בין שני הצירים הללו, וכל אחד תופס כל דבר במקום הראוי לו.",
        "summary": "כל דבר יש לו צד נשגב וצד שפל, וביניהם ממדרגות רבות, וכל אחד תופס כל דבר במקומו הראוי לו."
    },
    {
        "id": 865,
        "article": "האמונה האלהית היא הקרקע שכל טוב החיים ממנה פורה. כשם שתורת הקרקע מעשרת את הבעלים, שחשב העולם כולו שהם עומדים במדריגה היותר ירודה בחיי הכלכלה, האכרים, כן תורת האמונה תאשר אושר גדול ומפותח את כל ההמון כולו הקשור בקשר תום האמונה, על ידי מה שיראו להם את העושר הגדול שבאוצריה. ומה שהיה מוכן לעשירי הרוח בכל דור ודור, יהיה מוכן ומבורר לכל נפש, אחרי שכבר עברו תקופות המכשירות בקניניהם הרוחניים את המדע האמוני, שיצא לאור בכל הדר בירורו.",
        "summary": "כשם שתורת הקרקע מעשירה את האיכרים הפשוטים, כך עושר המדע האמוני מפתח את האמונה התמה שבהמון."
    },
    {
        "id": 866,
        "article": "המוסר האנושי הולך הוא וטוב בפנימיותו, ולעומתו הולכת היא ההתפתחות המדעית ומופיעה בצורות חדשות, המקילות את עול החיים. אם היו ההתגלויות הללו באות לעולם בעת שהמוסר היה פחות מאותה המדרגה שאנו עומדים בו עכשיו, היה מקלקל את סדר החיים עוצם העושר ומיעוט העמל. אמנם גם כעת, ביסום המוסר הוא מונח רק בתוכיותו, בסתר המדריגה, על כן רבות הן המניעות שאינן נותנות לאדם בכללו ליהנות מעולמו, וממילא אינו נהנה הנאה מרובה ואמיתית גם מההמצאות הרבות, שמחדש אותן רוחו המעשי ההולך ומתרחב. ורצויה היא עבודת הקודש של החכמים הרוחניים, מורי הדת, האמת והיושר העליון, מאורי האור האלהי בעולם, שהם מסגלים את האדם לחיים כאלה, שיהיה ראוי על ידם לקבל את כל הברכות הצפונות לו מהעושר הגדול של המדע המעשי, שאין גדלו ועשרו נערך כראוי כי אם כשיחובר לו עושר עקרי של ברכת הרוח, שמקורה היא ברכת יוצר העולמים כולם ושפעת אורו.",
        "summary": "המוסר מתפתח במקביל להתפתחות המדע, כדי להכשיר את האדם להשתמש בעושר העולם, וללמדו להכיר בערכו ובשפע שבו."
    },
    {
        "id": 867,
        "article": "בכל חכמה שהאדם עוסק, ימצא קוצר רוח יחד עם עונג. העונג יבא לו מהרחבת ידיעותיו, מהתפשטות אור החיים הרוחניים בנשמתו, וקוצר הרוח יבא לו מהצמצום שכל חכמה מצמצמת עצמה באופקיה המיוחדים לה. ביחוד יסבול בעל הנשמה העשירה, רבת השירה והתפארת, מהצמצום של החכמות העסוקות במהותים חיצונים ומקריים. ביותר יגדל הכאב בעת אשר בעלי מקצועות, שלא טעמו כלל את טעם המכאוב של תוספות הדעת, והם שבעים ושמחים בחלקם, גדולים וגבוהים בעיני עצמם מרוב שלמות שאין עמו חסרון בעיניהם, והם מושיטים לנו גרגרים יבשים של דברים כאלה, שבאמת הנם ביסודם מלאים רעננות וחזות הכל. מושיטים לנו, למשל, הרצאות היסטוריות על פי מעשים ועובדות חיצוניות, וקורעים הם בחזקת היד את המקצע שהם מסוגלים לו מכל הארג הגדול של ההויה הגדולה בהדר גאונה. מוכרחים אנו להתגבר על שוממות רוחנו, וללמוד מהמחפשים הללו את אשר יעלו במצודתם, אבל מוכרחים אנו אחר כך לחדש את פני הדברים במקוריותם החיה והכוללת. בין אם אנו חפצים בשכלול הרוח של הכלל, בין אם אנו חפצים רק בשלימות עצמנו, סוף כל סוף לא נוכל לשאת בקרות רוח את עניות הדעת, ואת חסרון החיים ודלדול התפארת הרוחני, שבעלי המקצועות מביאים עלינו ברב עשרם ובהמון ידיעותיהם וחריצות הבקורת שלהם, הערוכה ברוח מסויים שמאלי או ימיני.",
        "summary": "הביקורת המנתקת את מקצועה מהארג הרוחני, מצמצמת את החכמה וגורמת קוצר רוח."
    },
    {
        "id": 868,
        "article": "הנשמה הפנימית, המחיה את השטה הסוציאלית כפי צורתה בימינו, היא המאור של התורה המעשית, במלא טהרתה וצביונה. אלא שהשטה בעצמה עומדת היא באמצע גדולה, ואיננה יודעת עדיין את יסוד עצמיותה. אמנם ימים יבאו ותהי למוסד נאמן לאֹמץ התורה והמצוה, במלא שיגובם וטהרתם.",
        "summary": "נשמת התנועה הסוציאלית היא המאור של התורה המעשית, וכשהיא תכיר בכך תבסס את חיי התורה והמצוות."
    },
    {
        "id": 869,
        "article": "הדבקות האלהית, כשהיא באה רק בתור רעיון או רגש בודד, שכל ארחות החיים, וכל השקפת העולם, וכל עשרה של תורה, וכל המזג הגופני, וכל היחש להסביבה, ולההיסתוריה הלאמית והגזעית, ולכל תורת המוסר והמדות, ולכל זרמי השירה והפיוט, והרגשת כל נשגב ויפה בכלל, אינם מתיחסים אליה בקשר אורגני – מתהפכת היא למין הזיה של בטלנות, שהיא מדלדלת את האדם, את היחיד ואת הציבור, ואינה ראויה כלל לשמה הגדול. אבל בזמן שהיא באה מתוך עושר רוחני ומעשי גדול, אז היא, רק היא, עטרת החיים. רק על ידה יבוסס מצב עם, על ידה ירומו קרן כל המדעים, וכל תיקוני העולם היותר יפים ונהדרים, על ידה יזדככו הנפשות בעמקם, ועל ידה ימלאו החיים ששון ובטחה, החיים יעשו עשירים, ויראת המחלות, היסורים, העוני והמות, לא יוכלו להפריע את אורם המזהיר כל. באספקלריא של מקור החיים הכל נשקף, והכל מנוצח מעצמת גבורי כח, אשר אור החיים ממלאים את כל הגות רוחם ואת כל קרביהם, שמחת הנצח מעטרת אותם בכל עת, והוד הקודש מפאר את ערכם, ומזיו חייהם אור יקרות מופיע על כל העולם, על כל דורם, על כל אשר יחוש להיות נהנה מזיום. והתורה שהדבקות האלהית היא מגמתה, בצורה של הרמת החיים כולם אליה, בצורה של התקיימותם של כל השכלולים המעשיים והחברותיים והכשרתם למגמתם העליונה, היא תורת החיים לכל העולם, שעתידה להיות המעין העולמי לאוצר רוח האדם.",
        "summary": "דבקות בה' המנתקת את האדם מהחיים, מזרמי התורה ומהשירה, מתהפכת להזיה של בטלנות."
    },
    {
        "id": 870,
        "article": "האורה האלהית היא הולכת וגדלה, פורה היא, מתגדלת ומתאדרת, מוספת את אורה וזיו חייה באין הפסק, כל זמן שהיא משומרת מעכירותה של עבודה זרה. וכל הזוהמא שעבודה זרה גורמת, בא מפני ההפסק של הגידול והעילוי שמונח בתוכנה, אל אחר איסתרס ולא עביד פירין. המעין החי אינו מתקלקל, אין רקב עולה בו, מפכים הם תמיד מימיו. חדשים לבקרים רבה אמונתך. אבל הבורות הנחצבים, לבד מה שמימיהם מי מערה סרוחים הם, ובמשך זמן קצר סרחונם נעשה מורגש עד כדי מחנק, לא יוכלו גם להחזיק את מימיהם, החיים עושים בקיעים בכלים המלאכותיים הללו, השקר מתגלה, והכיעור מתבלט, בורות נשברים אשר לא יכילו המים.",
        "summary": "זוהמת העבודה הזרה באה מהפסק ההתעלות הקיים בתוכנה, (כבור שמימיו מסריחים) ואילו האורה האלוהית נובעת ללא הפסק."
    },
    {
        "id": 871,
        "article": "כל השמות שבעולם הם צרים לנו, כשאנו באים לדבר על הנשגב האלהי מתוך מעמקי נשמתינו. מבטאים אנו את השמות, ואנו יודעים שהננו מזעזעים את אורם הפנימי בתור גורם דגורם של הביטוי הגופני והנפשי. ומתוך הצער הרוחני הזה הנשמה מתרחבת, מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה.",
        "summary": "שמות וכינויי ה' מצערים את הנשמה, ומתוך הצער היא מתרחבת."
    },
    {
        "id": 872,
        "article": "אפשר לומר שהרצון לעולם לא יוכר, כמו שההכרה לא תרצה. אבל אין זה מונע מלעלות במקום יותר עליון, שההכרה והרצון הנם מאוחדים שם. ואין שום צורך מביא לומר, שאין צורת החיים העצמותיים ערוכים מתוכן כזה, שסגולת ההכרה והרצון ביחד הם בה דבר אחד, עשיר ומלא ערך. ויחס המוסר אל עצמות החיים יהיה רק, שהמוסר הטוב מאחד את ההכרה והרצון גם בענפיו, כמו שהם מיוחדים בגזע השרשי שלהם.",
        "summary": "אף שתכונות ההכרה והרצון הפוכות, הנן מתאחדות בשורשן, והמוסר מאחד את ענפיהן בחיים."
    },
    {
        "id": 873,
        "article": "האישיות העולמית הכללית בעלת מוסר היא, בעלת רצון ובחירה, והרע העולמי הוא תולדה מירידתה המוסרית, כשם שהרע האישי הוא תולדה מהירידה המוסרית של היחיד, והרע החברותי מהירידה המוסרית של החברה. אין לנו כל רשות לקטע את הצורה המתגלה לפנינו בחיים היחידים והציבורים, לומר שאין להם שרשים במרחבי החיים כולם. אי אפשר לתאר לנו חוק הוייתי שאיננו מתפשט באופקים כלליים היותר מתפשטים. הירידה הכללית בודאי יותר נשגבה ויותר מלאת חיים היא מזו המצומצמת הפרטית. קטרוג הלבנה, חטא הארץ, הנם סיבות קודמות לחטא האדם, והאדם הוא ענף שכחו גדול גם על שרשו. הולכים הדברים וחוזרים, יתקן האדם את חטאו, והארץ תענה לעומתו, את חטאה תתקן גם היא. הלבנה תצא מקיטרוגה, ותתמלא פגימתה, ולא יהא בה שום מיעוט. כל ההפרעות שבפמליא של מעלה יסודרו, באופן שהטוב רק הוא ינצח. ומבט חודר, פנימי, בשלימות האושר הרצוני שבגנזי נשמתו של אדם, כשהוא מתאחד עם האפשרות של ההכרה העליונה, המודה בהטוב האלהי, בעוצם היכולת ובאדירות החפץ להיטיב, להאיר ולהחיות, הוא נותן לנו את ערובתו לטובה. ובאה הנבואה ושפעת רוח הקודש, וממלא את מה שהשכל אינו משלים, ומקור השמחה העדינה מתברך ברכת שלום ואמת.",
        "summary": "כל הנפילות הפרטיות של היחיד, נובעות מהנפילה הכללית של העולם, ותשובתו מחוללת את התשובה הכללית."
    },
    {
        "id": 874,
        "article": "הגאוה היא פוגמת את כל תוכן הקודש. האדם יש לו איזה ציור השערי בגודל האלהי, שאף על פי שיודע הוא נאמנה שכל השרעפים נלאים וכל הרעיונים כלא נחשבים, מכל מקום הכרח הוא שאיזה ציור יתקשר ברוחו מהגודל וההערצה האלהית, ועל אותו הציור חלה אחר כך הודאתו הפנימית של מניעת מניעת ההשגה והציור. אבל השראת השכינה שבמקדשו הפרטי הרי היא בערפל ההשגתי. וכאשר הוא מתגאה, ומיחס רוממות ושלמות לעצמו, עולה ציורו ההשערי בגדולת עצמו למעלה מהציור האלהי, ונשאר עומד בגאוה נוראה שאין לו ערך, ושכינה מיללת עליו, וממילא סר האור החופף שעל גבי שכינתו, ונשאר ממש תוהו ובוהו, ונעשה עבודה זרה גמורה, עד שמצוה לגדעו כאשרה. וכל התוכן המחשבי הזה ישים האדם אל לבו, וידבק בענוה, שהיא האמת הגמורה, שאי אפשר לו לאדם כלל להתגאות, ולא לשום נברא ונאצל אפשר להתגאות במרום האמת, רק לגאה על כל גאים הגאוה יאתה, וגאותו גדלה עולם מהכיל, והיא היא הענוה המוחלטת. ואם הברקה זו של קדושת הגאוה העליונה אינה מסודרת עדיין יפה בעולם, והמחשבה האנושית אינה ראויה להקיפה, הנה העתיד הגדול יפתח על זה שערים, ד' מלך גאות לבש, ומסיים, עדותיך נאמנו מאד, לביתך נאוה קודש, ד' לאורך ימים. ואורך ימים ישבע יודע שם ד', שהענוה היא כתרו האמיתי.",
        "summary": "הגאווה גורמת לאדם להחשיב את עצמו יותר מהציור האלוהי שבו, ולסלק את השכינה ממנו, עד שנעשה כעבודה-זרה."
    },
    {
        "id": 875,
        "article": "דבר פשוט הוא שהצדיק עושה כל מעשיו בקדושה, וכל פעולותיו הגשמיות עולות הן לתיקונו של עולם. וזאת היא אהבת המלאכה, שכל כך שגבה מעלתה מצד עצמה, ושנתנה בברית כמו שתורה נתנה בברית. ומעתה אין ספק שתיקון עולם מלא, והתרחבות אור הקודש, הוא באמת נמצא בכל מלאכה. כל תנועה שמצלת איזה חלק מן ההויה מן שליטת התוהו, דבר גדול וכללי יש כאן. אמנם, הנעלה מכל היא ההצלה הכללית של הכשרת החיים הפנימיים של המציאות, להוציאם מידי גלמותם, ולתקנם בתור כלים שלמים העושים את תפקידם יפה. אבל המחשבה של גדולי הדעה מתאחדת עם הנטיה ההמונית, וקל וחומר עם נטיית אהבת המלאכה, שהיא כבר נטיה של שאר רוח, ורוח אלהים חופף עליה. וכשישנם צדיקים בדור שאור ד' מופיע עליהם תמיד, הם מאחדים נשמתם עם נשמת הכלל כולו, והגות לב הפנימי של המוני בני אדם עושה המלאכה מתאחדת עם הגות לבבם, וצד המארה שיש במלאכה, שהיא באה מצד קנאת איש מרעהו ומצד שנאת הבריות, היונקת הרבה ממלחמת החיים בצורתה הארורה בעולם הירוד, הרי היא הולכת ומתפכחת, ויוצאת מידי ארור ובאה לכלל ברוך. ולפעמים יש כח בצדיקים לתן אור קדושה בעצמות המלאכה, עד שיהיה בה כח מעין של תורה, להביא לחיי עולם הבא, ולתקן את הפגמים, ולהשיב בתשובה גמורה את עוסקיה. גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים. וכשם שיש כח להמשיך את הקדושה והאור האלהי הפנימי בכל המלאכות, ולהוציאם מכלל אתלטיא, כן יש כח להמשיך אור קודש בכל הלשונות ובכל החכמות שבעולם. והצדיקים הגדולים צריכים להתפלל שיתמשך אור נועם ד' בכל החכמות וכל הלשונות, באופן שבכל מקום יופיע כבוד ד', ובכל מקום יפוצו קרני אורה של תורה. ותפילתן של צדיקים והארת רצונם עושה רושם נמרץ עד אין קץ ותכלית. ביחוד צריכים להפנות את התפילה בעת שרואים שהנטיה גדולה לשפות ומדעים, ואי אפשר להלחם עם כל הפונים עליהם, והזמן ואותותיו מראים את ההכרח. אז קמים צדיקים פנימיים לתשועה, בעבודה שבחשאי, ובגדולת נפש חיה יחידה באים ופותחים את הצינורות הסתומים, לשום סוד ד' בלימודיו, ולימודי ד' הם כל מה שבעולם, וביחוד כל מה שיש בו משום תיקוני העולם, ומעוררים את הקודש שבכל לשון בכחו של יוסף, שכלל הכל באות ה', ובכחו של דיבור שבסיני, שבא להרבות אור גדול יותר ויותר מזה, ד' אלהים יתן אומר המבשרות צבא רב, שנחלק כל דיבור לשבעים לשון. וכן באר משה את התורה היטב, והיטב זה היינו שמצא ערך הטוב האמיתי שבכל לשון, הכח המאצילו בהוד קודש, ואז הולכת השפה ומתבררת, ושפה ברורה הולכת ומתהפכת אל כל העמים, לקרא כולם בשם ד', וכל המלאכות יאירו באור החיים על ידי מלאכת הקודש. וכל מה שיתוספו מלאכות גשמיות בארץ ישראל, תצא על ידי ישראל ביסודה המלאכה משפלותה המאררה. וכל מה שתגדל השפעת לשון הקדש בעולם, וכל מה שיעלה כח התורה והתפילה הטהורה, המתאמצת להרחיב את אור האצילות האלהית בעולם, לבררה ולהודיע לבני אדם הדר כבודה, בכל דרכי הודעה ובכל דרכי בירור והסברה, כן יוסיף האור להגלות על כל שפה ולשון, ועל כל חכמה ומדע, וקל וחומר שיחול אור ד' על כל הדברים שבטעם, ביופי ובשירה, בהליכות דרך ארץ ובארחות הנימוס, ואפילו בקישוטי הנשים ואופני הנהגות הבית היותר מודרניים, יחל אור ד' לפעם. והרעיון המקשר את הכל אל הטוב והיושר, אל העדן ואצילות הרוח, אל אהבת העבודה והדר הבטחון האלהי, והאהבה העליונה המשפיעה אור וחיים בכל נשמה, יגלה ויראה בכל הענפים הרחוקים הללו. וחיי עולם וחיי שעה יתקשרו בחוברת אמיצה, יקבלו דין מן דין. ויאירו כל הפרטים כולם באור הכלל, וכל ההופעות המעשיות והשכליות שבעולם, מאורה העליון של אור תורה, אשר האיר אב המון גויים, איתן האזרחי, שהעיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. והנה ד' אלהי ישראל בא דרך שער הקדים, והארץ האירה מכבודו. ואפילו התוכנים היותר נפולים יתרוממו ויתקדשו, ומעין יצא מבית ד' והשקה את נחל השיטים.",
        "summary": "הצדיקים מעלים את מלאכת ההמון, המדעים, הלשונות, היופי והמוסר."
    },
    {
        "id": 876,
        "article": "המדע הפנימי, וביותר הפנימי שבפנימיות, שהוא מדע הקודש, המחיה את אור החיים, איננו תלוי בשום מדע אחר, כי הוא נהר עליון אשר מעדן הוא יוצא, מכיפיה מיבריך. ומה שמחברים את התורה והחכמה, אינו כדי להשלים איזה חסרון כח, כי אם לחבר חיבורים והופעות חדשות. ויצירה זו של התחברות אור רוח הקודש, פנימיות התורה, עם החכמה של ההכרה האנושית, במלא הקומה של שניהם, ובמלא רוח הידידות המתאימה של שניהם, תחדש בעולם נשמות חדשות, ותתן צביון חדש, רענן ובריא, להחיים. ומירכתי שאול תוציא אורים גדולים, להאיר באור חדש, באור צדיקים, לכל יושבי תבל.",
        "summary": "מדע הקודש אינו תלוי בשום מדע אחר, וחיבורו עם החכמה הכללית אינו להשלמת חיסרון אלא לתוספת אורה."
    },
    {
        "id": 877,
        "article": "צריכים ליסר את עצמו לאהבת הבריות, וביחוד לאהבת המעולים שבבני אדם, החכמים, הגיבורים, המשוררים והאמנים, העסקנים. צריכים להכיר את אור הטוב שבמצויינים שבבני אדם, שעל ידם אור ד' מתפשט בעולם, בין כשהם מכירים את ערך משלחתם בין כשאין מכירים אותו.",
        "summary": "צריך לייסר עצמו לאהוב את הבריות, ובייחוד את המצויינים שבהם."
    },
    {
        "id": 878,
        "article": "צריכים תמיד למצא את הצד המכובד שבכל ענין. אז יגלה אור העולם כולו בכבודו העליון, ויחל להתקיים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ.",
        "summary": "צריך למצוא את הצד המכובד שבכל עניין, ועל-ידי כך יואר העולם."
    },
    {
        "id": 879,
        "article": "האנרכיה היא נובעת מיסוד יותר נעלה מהסוציאלית. איננה יסוד לתורה המעשית וקיומה, כי אם להדבקות האלהית, העליונה מכל מעשה וסידור חיובי. על כן היא עוד יותר רחוקה ממקורה, שהוא עומד רחוק מאד משפלות החיים של ההוה, מהסוציאליות, ובמצבה של עכשיו, ומצב החיים של ההוה, היא פרועה כולה, למרות הניצוץ האלהי הנשגב המסתתר בתוכיותה.",
        "summary": "שורשה של האנרכיה ביסוד הדבקות האלוהית, שהיא למעלה מביסוס התורה המעשית של הסוציאליזם, ולפיכך נפילתה גדולה יותר."
    },
    {
        "id": 880,
        "article": "אורו של משיח כשזורח בלב, הוא מלמד לכבד את הבריות כולם. והיה שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו, והיתה מנוחתו כבוד.",
        "summary": "אורו של משיח מלמד לכבד את כל הבריות."
    },
    {
        "id": 881,
        "article": "כשרואים התגברות שטפי אורות מלמטה למעלה, אז צריכים לשאוב משם של מ\"ב, וכשרואים נחלים יורדים מלמעלה למטה, אז מתקרבים לאור שם של ע\"ב. וקידה שבקטורת כוללת בה\"א שלה את שתי ההופעות יחד. וזאת היתה גבורתו של כהן גדול להראות קידה, ולוי אחוי קידה ואיטלע משום הטחת דברים כלפי מעלה, אבל הוה גברא רבה אריכא, ששאב מקור מחשבותיו מאורך ימים ואורך אפים וקידה על אפים, וחפץ בתפארת ישראל גם בגלות, ודריש כלילא שרי. ואוהבי ד' יזהירו כצאת השמש בגבורתו, ותזרח לו השמש להרפא מצלעתו, אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם.",
        "summary": "כשרואים שטפי אורות מלמטה, צריכים לשאוב משם של מ\"ב, וכשרואים את ירידתם מלמעלה, שואבים משם ע\"ב."
    },
    {
        "id": 882,
        "article": "כל זמן שעוסקים בתורה ובחכמה, בגמילות חסדים ובישובו של עולם, באהבת הבריות ובדרך ארץ, אין להתפחד מכל התפרצות של דמיונות, וכל ההופעה היותר כבירה של עושר הדמיון, תתהפך לאור גדול של זהב שבא. ויחי ויתן לו מזהב שבא, ויתפלל בעדו תמיד, כל היום יברכנהו. ושטף האורות מלמטה למעלה יוציא אור חיים, שלא בעמל וביגיעה, כמדותיו של הקב\"ה שברא את הכל ברוח פיו, מה אנא במילולי עבדית שמיא וארעא אוף אתון כן. ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה.",
        "summary": "בזמן שעוסקים בתורה, מצוות ודרך ארץ, אין לפחד מדמיונות, שכן הם מתהפכים לאור גדול הנברא בלא יגיעה."
    },
    {
        "id": 883,
        "article": "יותר יש להתירא מפני השפלות ממפני הרוממות. ובצדקתך ירומו.",
        "summary": "יש להתיירא מפני השפלות יותר מן הרוממות."
    },
    {
        "id": 884,
        "article": "הצדיקים העליונים, חוש הרוחני המקודש בעליוניותו כל כך מפותח אצלם, עד שאינם מוצאים בעצמם מנוחה כי אם בקשר מחשבתם וכל חושיהם בהאורה האלהית. וההכרה האלהית והרגשתה היא מלאה אצלם תענוג ועדנים, ממולאים מכל מיני ענוגים שבעולם, מעונג של כל נעימה ושירה, מכל מיני טעמים וריחי נחוחים של בשמים, נרד וכרכום, קנה וקנמון עם כל עצי לבונה, מור ואהלות עם כל ראשי בשמים. וכל הידיעות, וכל המעשים הטובים, וכל המדות הטובות, כל התורה וכל החכמה, כל החריצות וכל היושר והצדק, כל גבורה וכל אור חיים, הכל ממולא אצלם בהדבקות האלהית, השכלית וההרגשית, הממלאה את כל הוייתם עדנת עדן עולמים. אומללים הם מרגישים את עצמם כשעוברת שעה קלה שאין העדן האלהי ממלא את כל מלא חייהם, ואחרי שעה כזאת הרי הם מתעלים בעילוי של צניעות ונשיקות קודש לאור חי העולמים, בשפלות רוח, בשכל טהור, בקדושת עז ובאמונת אומן. ונחלי עדן עליונים זורמים ושוטפים דרך נשמתם, וכל הברכות אצורות בה, חיים ונחת, שלום וריעות, דשן ורעננות, לכל העולם כולו, לכל המעשים ולכל הבריות. כל התורה והמוסר כולו, כל החכמה והדרך ארץ כולו, כל ההויה, היא הדרכה לבא למדה עליונה זו, ולצד העליון שבה.",
        "summary": "הצדיקים מתמלאים כל עונג שבעולם בדבקותם, והם אומללים כשאינם מלאים ממנו אף לשעה, וצער זה ממלאם בענווה."
    },
    {
        "id": 885,
        "article": "העדן של ההכרה השכלית יש לו צורה אחרת, והעדן של ההרגשה הנפשית גם כן צורה אחרת. הראשון גדול הוא באיכותו, ואינו גם כן עמוק בפילוש החיים, והשני איננו כל כך בעל איכות גדולה, אבל עמוק וחודר. וכשהנשמה מתעלה, מתרכבים שני העדנים יחד, ואין קץ ושיעור לעשרם ולרוייתם המלאה, לעדנות אצילותם, ולאורם הבהיר והמזוקק.",
        "summary": "עדן ההכרה גדול באיכות, ועדן ההרגשה הנפשית גדול בעומקו ובחדירתו, ובעילוי הנשמה מתרכבים שניהם."
    },
    {
        "id": 886,
        "article": "בתחילת עשיית המצוה בא חשק גדול מיסוד החכמה, של ההכרה המלאה באור חיים על שמחת המצוה. ואחר כך האור הזה הולך ומתאים עם אברי הגוף המעשיים, באה הכונה ההלכותית, שיש בה כח וחיים, אבל מוכרח הדבר להתגדר בגדרי ציור מעשי, והתרחבות הנשמה מתמעטת, על ידי מה שעבר אור הרוחניות דרך צינורי התכונות המדותיות. כיון שקיים אדם את המצוה, ואור האלהי שבה התחבר עם חיי גופו וכל כחותיו, הרי הוא מתעלה, והאהבה העליונה מתאמצת בקרבו בלא גבול. ברכת בני מערבא כד סלקי תפילייהו עולה ברום מעלה. וחשק אור אהבה עליונה זו, הבאה אחר המעשה, אין ערוך ליקרתה. זאת היא משנה שמחה, טוב לבב מרוב כל. והמצוה היא באמת כל, וטוב הלבב הבא ממילוי התשוקה הרוחנית העליונה, מבסם הוא את החיים כולם.",
        "summary": "בתחילת עשיית המצווה מאיר אור החכמה, בשעת עשייתה מאיר אור המעשה, ואחריה מאירה האהבה ביתר שאת."
    },
    {
        "id": 887,
        "article": "עבודה, נאמנות, גבורה, הם יסודי הענג, השומרים אותו שלא יהפך לנגע.",
        "summary": "עבודה, נאמנות וגבורה, משמרים את העונג שלא ייהפך לנגע."
    },
    {
        "id": 888,
        "article": "כשמדברים בענינים הכוללים את כל ההויה על ידי דוגמאות פרטיות, מגרעינים רוחניים או גשמיים שאנו תופסים, הדבר דומה לבדיקת חכמי הקרקעות על ידי משקל קטן חבלי אדמה גדולים.",
        "summary": "כשם ששקילת דוגמה מהקרקע מעידה על איכות כולה, כך דוגמאות פרטיות מבארות דברים הכוללים את כל ההוויה."
    },
    {
        "id": 889,
        "article": "לפעמים מוצאים את אור התורה דוקא במקום רחוק. כשאירע הדבר שהמחשבות נתכווצו ונצטמצמו, הצמצום הולך ומתגבר עד שחלקים רבים ויסודיים מן התורה הם מוצאים ממנה, והננו צריכים לדרוש אותם במקום רחוק. בדרך כלל אין המחיצה בין התורה והחכמה גדורה כראוי. הרינו צריכים לדעת כמעט את כל המדעים כדי לברר יפה את התורה, ומתי הוצאו אלה מן התורה, אין לנו בירור. עסק הרפואה כלול הוא בתורה, שהרי באגדות הש\"ס הכניסו אותו. והעסק דחיי דברייתא היה העיקר שהזקיק את רב הונא שיצוה לבריה למיזל לקמיה דרב חסדא, עוד יותר מהטעם של חידוד שמעתיה. במשלי הננו מוצאים את השבח של החכמה בדרך כלל. יוכל היות שקלקולים מוסריים של חכמים אחדים, גרמו להגדלת הרעיון של ההבדל שבין התורה והחכמה. בכלל, מביאים כל המדעים לההכרה האלהית ולאהבת אלהים, אם כן הם כלולים בציווי של שמע, ואהבת, שעל זה סובב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ושננתם לבניך. אם יש צורך לדעת את המעשה אשר יעשה, מה שאין החכמה מספקת על זה, מספיק הבדל זה גם ליתר המקצעות שבתורה שאינם מעשיים. ופשוט הוא שחובה היא הקדמת ידיעת המעשה, וגם הרגילות ברוח התורה, שבא על ידי כל מה שעוסקים בה, היא מעלה את האדם לידי שלמות מעשית. וסגולה זו יש גם כן בכל חכמה בפנים ידועים. וכל חכמה באמת אור ד' היא, וההגדה הברורה המבדלת בין התורה להחכמה הכללית היא שאלה גדולה.",
        "summary": "אור התורה זורח גם בחכמות ובמדעים, וידיעתם כלולה בציוויים של \"שמע\" ו\"ואהבת\"."
    },
    {
        "id": 890,
        "article": "בעניני הדעות והאמונות, שיסודתם הם בדברים רוחניים ומופשטים, מזדמן הדבר יותר מבכל מחלוקת, ששני בעלי ריב, שהם כפי המבט החיצוני רחוקים מאד זה מזה, הם באמת אומרים שניהם דבר אחד. וכל עיקר המחלוקת שלפעמים נראה אותה בוערת עד לב השמים, אינה כי אם ריב שפתים, מפני שלא יבין איש שפת רעהו.",
        "summary": "בעניינים רוחניים מצויות מחלוקות רבות הבוערות עד לב השמים, שבפנימיותן אינן מחלוקות כלל."
    },
    {
        "id": 891,
        "article": "מזיק מאד לחסידים, מלאי גבורת ד', ההתחברות הרוחנית עם האנשים הנמוכים שיש בהם רק יראה חיצונית, והם מלאים פחד רעה ועצבות שפלה, שהיא פרושה על כל שטח חייהם הרוחניים. גדול הוא מאד צער הנשמה להשתתף עמם בשיחה ובתפילה, ובכל עניני קדושה. וצריך הכנה גדולה מאד, להיות מגביר את כח הרוחני ואת האור הבהיר האלהי שבנשמה, למען הגן על עצמו, שלא תשפל נשמתו על ידי השפלות של קטנותם של בעלי היראה החיצונית, שאין להם שום חפץ כביר, כי אם חולשת פחדם העצוב.",
        "summary": "ההתחברות עם בעלי היראה החיצונית מזיקה לחסידים המלאים גבורה."
    },
    {
        "id": 892,
        "article": "צריך האדם להרגיל את עצמו שמקצע אחד לא יסתור אצלו את המקצע השני, כי כל ענף מהענפים הרוחניים יש לו תפקיד בפני עצמו. ביחוד צריכה אזהרה זו להיות נשמרת ביחש להעבודות המעשיות והעבודות העיוניות, ולהלימודים שלהם. כשעוסקים בלימודים הרוחניים הגבוהים, אין האדם מסוגל אז לא למעשים ממשיים ולא לההגיון שלהם. אבל עליו לדעת שיש מקצע מעשי בעולם, והוא עשיר מאד ורב הענפים. וצריך האדם להשתדל שיהיה רוחו מוכן להיות סופג אל תוכו גם את הצד המעשי עם כל פרטיו. ולהיפוך, בעת שהוא קשור עם העבודות המעשיות ולימודיהם, צריך לשום אל לבו שיש עולם רוחני עליון, שאי אפשר כלל שלא להתבסם מבשמיו. ובין אלה הנטיות השונות של הרוחניות והמעשיות, יכין לו האדם מעמד רוח ממוזג, עשיר בהרכבתו, שיהיה מוכן להתעסק בתורה ובמעשה במלא המובנים שלהם.",
        "summary": "על-אף שעולם המחשבה ועולם המעשה סותרים זה את זה, צריך בזמן העיסוק בכל אחד מהם לינוק אף מחברו."
    },
    {
        "id": 893,
        "article": "התכלית האחרונה של כל ההויה כולה היא גילוי אור ד', ברום תענוגו העליון, באחדות עליונה כזאת, שלא יהיה שום ניצוץ חיים שהיש העצמי שלו לא יתעלה למעלה הרוממה מכל רוממות זאת. ואז יהיה העילוי של כל ההויה כולה זורח בכל פרט ופרט בפני עצמו, כדוגמא של אספקלריא, שכל מה שעומד נגדה מוזרח ונראה בה, ואין קץ לאושר גדול זה. ומשום כך צריכה היא ההויה להפרד בתחלה לחלקים היותר קטנים, וצריכות שבירות גדולות לצאת אל הפועל, כדי להפריד את הנקודות. ואחר צחצוחם וזיכוכם, הלא תהיה כל נקודה כוללת כל היש כולו, והכל מלא אור ד' וכבודו.",
        "summary": "השבירה באה כדי להפריד את נקודות החיים, כדי שיוכל כל אחד מהם להתעלות למעלה עליונה, ולכלול את כל היש."
    },
    {
        "id": 894,
        "article": "בינה הוא האידיאל העליון, איך שהעולם צריך להיות בתכלית הטוב, הנועם והאושר, לא כמו שהוא עם גבוליו ומצריו וזעירותו, כי אם ברעיון הדרור המוחלט מכל מועקה שבעולם, עולם מלא, עולם עליון. וממעל לבינה היא החכמה, מה שעולם זה עומד להכיר ממה שיותר עליון ממנו. ומה שהוא יותר עליון מכל אידיאל עולמי בהכרה, ואידיאל עולמי מלא בעתיד, הם תמיד מקושרים זה אל זה. וחיי כל העולמים וקיומם באים על ידי הצפיה הנסתרה שיש אל הכל להאושר העליוני הלזה, שהוא נותן בלא הרף את דחיפת ההויה, מכלליות כלליותה עד פרטיות פרטיותה, ומהאצילות היותר טהורה ומאירה עד החמריות היותר טמאה וחשוכה. הכל עומד להתעלות, להאיר ולהתאחד. ורעיון אחדותי זה, כללי ועליון, ממלא לבם של צדיקים גדולה ושמחה, ומחזק ומחיה את רוחם לעבודה שלמה תמידית, ונותן להם כח רוחני של שלום וכבוד להשלים עם כל נטיות החיים ולהעלותם, לדעת איך לכבד את הבריות כולם, ולהסתכל מתוך מעמדם איך הכל עושה רצון קונו. ומתוך עליוניותה של מחשבה זו, יודעים הם לברר מכל דיבור ומכל תנועה, מכל ידיעה ומכל מאורע, דברי אלהים חיים. ואור תורה וחכמת אלהים מאירה את כל הוייתם מכל העברים, ובקרבם יכבדו את אלהי הכבוד, והדר כבודו מלא עולם וסובב עולם, ומעולם ועד עולם אתה אל, וחסד אל כל היום.",
        "summary": "הצפייה בחופש המוחלט הבא מהבינה, ובחכמה שלמעלה ממנה, הקשורות זו בזו, נותנת להוויה את דחיפת התעלותה."
    },
    {
        "id": 895,
        "article": "האור הפנימי הזורח בכל הויה, מוכרח הוא לבנות לו את עולמו, רץ הוא במסלולו מבלי לשום לב אל התקשרותו הכללית באור המקיף שחוץ ממנו, שהוא מלא עולמים, גם לפי אותה המדה שיוכל הוא בפנימיותו להבחין. אמנם בפנימיותו עריגה עליונה קבועה, להתחבר באור המקיף הגדול ורב ממנו באין ערוך. כשהיא מתגברת, מגלה היא את אור התשובה במעלתה העליונה, העולה על הצדקות הגמורה, שלא נשקעה בהוייתה הפנימית מעולם, כי אם הסתגלה תמיד למה שגדול ממנה, המקיף אותה בעוזו.",
        "summary": "האור הפנימי שבהוויה עורג בפנימיותו להתחבר עם האור המקיף, כיחס הצדיקים והתשובה."
    },
    {
        "id": 896,
        "article": "אין אפשרות להיות נשמר מטשטוש הצורה הרוחנית של האדם ושל האומה על ידי הכבד שבחיים המעשיים, בין המעשים החומריים של צרכי החומר, בין המעשים הרוחניים של חובת התורה והמצוה עם כל דקדוקיהם, בשמירתם וידיעתם, המיגעים מאד את הנפש המשכלת, השואפת לאור שאינו מוגבל בזהרו, על ידי הבריחה מהם – האדם תפוס הוא בידי החיים המעשיים, כל מה שירצה להיות מופקע משיעבודם יכבידו הם עליו – כי אם על ידי ההסתגלות להם בצורה סידורית כזו, שלא יוכלו להחשיך את האור האצילי של החיים הרוחניים. ההסתגלות להחיים המעשיים החומריים, מוכרחת להיות על ידי השקפה טובה וזריזות הגונה ביסוד תיקון הפרנסה בכבוד ובהיתר, וטיפול הגון בשמירת בריאות הגוף והרוח. והסתגלות אל החיים המעשיים הרוחניים, מוכרחת להיות על ידי התרגלות של שינון בהלכות הפסוקות, עם ריוח של השקפה ביסודותיהם וטעמיהם, מבלי להסתבך יותר מדאי בההויות והפלפולים, אבל להיות חמוש בידיעה ברורה, שאז יסור עול בלבול הדעת וההפחדה הרוחנית, המבהלת את לב כל מגשש באפלה, המביאה מורך לב ועצבון רוח, שמחליש את חיי הנשמה מלהתגבר באורה האלהי.",
        "summary": "הדרך להתמודד עם הכובד של החיים המעשיים הוא לא בבריחה מהם, אלא בסידורם בצורה בריאה."
    },
    {
        "id": 897,
        "article": "הקשור בקשר של אהבה אל הכלל כולו, וחפץ בתקנתו וטובתו, הרי הוא מקושר גם כן אל הרעים והחטאים שבו. ובזה יש מוצא לפגימה בקדושת הנשמה הטהורה, החפצה רק בקודש וטוב אמיתי. ובכל זאת מתעצמת כל כך נפש הצדיק האוהב את הכלל, באהבת הבריות, אהבת האדם, וביחוד אהבת ישראל, עד שאיננו נסוג אחור משום דבר, ואפילו מפני פגימה רוחנית שלו. וסוף דבר שהוא מברר את עצמו כל כך, עד שהוא מתקשר בהתמצית הטוב של הכלל כולו, שבאמת כללות הכלל הוא לעולם טוב, טוב ד' לכל, והוא מתרומם עוד יותר על ידי אהבה זו. ועל ידי התרוממות הרוחנית שלו, מתרומם גם כן הכלל, עד שאפילו הפרטים הרעים של הכלל הולכים ומתבסמים על ידי קישור של הנפש של הצדיק, האוהב את הכלל באמת, בהם. אלא שמי שזו היא דרך עבודתו, צריך שיברר את עצמו מאד, ויהיה זריז וזהיר שמעשיו ורעיונותיו וכל הרגשותיו, יהיו באמת נתונים לטובת הכלל כולו, שזהו באמת מה שנוכל להבין מתואר רצון ד', שאז המחשבה הרוחנית שלו היא מתאחדת עם האיחוד של הכלל, ולא תאונה אליה רעה. אבל מי שבא להתקשר אל אהבת הכלל, ונפשו עופלה בקרבו בפניות פרטיות שלו, אף על פי שניצוצי טהרה של אהבת הכלל גם כן יש בו, מכל מקום אין הנשמה שלו עצמה מרוכזת ומאוחדת כראוי, וממילא אין קישורו עם הכלל כולו איתן, ויוכל להיות שתכוון סגולת קישורו אל הצד הגרוע והרע שבכלל, והטוב והסגולה שבכלל תתרחק מקשר נשמתו, ואז הוא נפגם באמת, הקשר הזה. ועל כן אנו מוצאים חוש טבעי בהרבה בני אדם בעלי יראה ותורה, שאינם חפצים להתקשר כי אם באהבת הטובים שבבני אדם, ובסגולת האומה. וזהו באמת דרך נכון לפני כל אותם שלא נתבררו כראוי. אבל לא כך היא דרך ד' הראוי לשלמי הנפש, אשר כח בידם לברר את עצמם ואת נטיותיהם, שהם חייבים, לבד האהבה היתירה לסגולת האומה, לאהוב את הכלל כולו, ולצפות לישועתו בכללו, לישועת כל פרטי הכלל כולו, באין פירוד כלל וכלל. ואם הם מוצאים בנפשם איזה ירידה או לקותא רוחנית על ידי הקישור לכל הכלל, מפני חלקיו הירודים, לא יסורו אחור מדרך ד' הכללית הנאותה להם, אלא יזדרזו להקנות לעצמם את הבירור הראוי, באופן שיהיו יכולים להיות מקושרים אל הכלל כולו מצד תמצית טוב ד', הטוב האמיתי, השרוי בו, ואז לא תגרם להם אהבתם האצילית שום פגם וירידה כלל, כי אם עליה, ותוספת טהרה גבורה וקדושה.",
        "summary": "הצדיקים הגדולים הדבקים בַכלל, מתחברים ומעלים את הרשעים מבלי להיפגע, ואילו בעלי נטייה פרטית אוהבים רק את הטובים."
    },
    {
        "id": 898,
        "article": "טבע הדבר הוא, שבההשקפה הרגילה, אותה ההתבוננות האלהית הבאה מהדעה המונוטאיסטית, שהיא ההשקפה היותר מפורסמת גם מצד האמונה, היא מסבבת לפעמים עצב וחלישות נפש, מפני הרפיון הבא ברוח האדם בציורו, שהוא בתור נמצא מסובב, מוגבל וחלש, רחוק הוא מההשלמה האלהית, המאירה באור תפארת גבורתה. ביחוד החולשה מתעוררת על ידי ההבלטה שהחסרונות המוסריים מתבלטים בנפש, על ידי הפרליל בעמד האדם לעומת השלמות האלהית, ביחש אל הצדק והמוסר. אמנם עלולה חולשה זו להיות מתמעטת באותה המדה שהאדם מוצא את עצמו איתן במעמדו המוסרי, המעשי והמדותי, אבל מכל מקום אין החולשה נפקעת לגמרי, מפני ההשערה הזורמת של הצעירות החדלה, לגבי הגודל האלהי המבהיל בתעצומות אין סוף את הרעיון היותר רחב.",
        "summary": "ההשקפה המונותיאיסטית מסבבת חולשה, בהבליטה את אפסות האדם מול שלמות הבורא."
    },
    {
        "id": 899,
        "article": "פחות מההשקפה הזאת מיגעת את האדם ההשקפה המונוטאיסטית הנוטה לההסברה השפינוזית כשהיא מזדככת מסיגיה, המובלטת בחלקים רבים ממנה בהחלק התבוני של החסידות החדשה, שאין שם דבר מבלעדי האלהות. האדם מוצא את עצמו, שאם אך לא יתפס בתוכיותו מקום בפני עצמו, שאז, בהקרעו בדמיונו מהשלמות של אין תכלית האלהית, הוא ודאי חדל ורפוי ואיננו כלום, ואיננו כלום עוד יותר מהאין כלום של הביטול הערכי שבא על ידי ההצטיירות הראשונה, מפני שאז הוא נחשב שאמנם יש איזה מציאות לו בפני עצמו, בגבולו ותחום חפצו והכרתו, רגשותיו ונטיותיו, אלא שעולמו הוא קטן באין שעור, עד כדי חולשה ואפסיות, לעומת הגודל האין תכליתי האלהי, אבל אין זאת אפסיות גמורה ומוחלטת בעצם. לא כן הוא בההשקפה השניה, המסברת שאין דבר חוץ מהאלהות המוחלטת, אם כן השיקוע בנטיותיו הפרטיות של האדם, הנשענת על השקפת החיים שיש איזה מציאות פרטית הוה לעצמה, אפילו בצורה שבקטנות, הוא רק הבל ושוא נתעה. וראוי היה לפי זה להשקפת עולם זו להיות מחלישה את רוח האדם במעמקי ההתבוננות שלה עוד יותר מהראשונה, מכל מקום אין הדבר כן, אלא שזו האחרונה משיבה לאדם מיד את עז נצחו, היא רק מעודדת אותו שאין לו לשכח את אמתת הוייתו, ושעליו להתרחק מכל ארחות החיים הנובעים מהמחשבה הטעותית של הישות של עצמו הפרטי, הקרוע ברוחניותו מהאין סוף האלהי. אבל כיון שהוא צועד על דרך זה, אין לו עוד לכבוש דבר של מציאות, כי אם דבר של דמיון כוזב, וכבר הוא מאושר באין סוף. אמנם באמת אין עבודה זו קלה כל כך כמו שמצייר אותה הדמיון לכאורה. היציאה לחופש ממסגר הדמיון, היא עבודה לא פחות קשה מהיציאה לחופש מאיזה מסגר מציאותי. מכל מקום, סוף סוף עז רוח לו הוא יותר מהמחשבה האחרונה. אבל אי אפשר לגשת עליה, כי אם על ידי ההרגל הגדול וההתלמדות השכלית היותר זכה שאפשר להיות על פי ההשקפה הראשונה, ואז היא מלבשת את המחשבה האחרונה באורה לכל פרטיה, ונעשית לה בית קיבול והיכל, ד' בהיכל קדשו.",
        "summary": "ההשקפה הפאנתיאיסטית פחות מייגעת את האדם, כיוון שלפיה קריעתו מן האלוהות אינה אלא דמיון, ולא מציאות ממשית."
    },
    {
        "id": 900,
        "article": "אך אף על פי שהעולם העיוני, וההרגשי השירי, הוא יותר מזדכך ומתעלה על ידי המחשבה השניה, המלאה מאור הענוה וביטול היש, מכל מקום העולם המעשי איננו יכול להיות הולך את דרכו על פי ההסתכלות התדירית העליונה הזאת, ומוכרח הוא האדם להנמיך את אורו מצד הכרח הסתגלותו לעולם המעשה, ולהיות קשור בהמחשבה ההיכלית הראשונה, אבל בידיעה ברורה שהיא איננה מחשבה ברורה כשהיא לעצמה, ולית לה מגרמה כלום, אלא שהיא מסובבת בסיבוב שכלי וציורי ממהלך המחשבה העליונה של ההסתכלות השניה שאמרנו. ואז העולם המעשי נעשה מזורז ומלובן ומלא צדק, ועולם המחשבי מתגבר ועולה מברכת מקורו, והם מתאחדים תמיד על ידי הבטות מאוחדות, ומרכז הויה מאוחד, ביחודא שלים.",
        "summary": "בעולם המחשבתי, ההרגשי והשירי, עדיפה המחשבה הפאנתיאיסטית, ובעולם המעשה מוכרח המונותיאיזם להיות לבסיס."
    },
    {
        "id": 901,
        "article": "תורה שבכתב היא מדת שמים. כלומר, לא היתה התחלת ההדרכה הכללית של כללות התורה, וחידוש הדרך שבא על ידי המצות בכללותן, יכולה להיות מתגלה מפני הכח הרוחני האלהי המתגלה בעצם תוכה של כללות האומה, כי אם הדבר הוא גבוה ממנה. דוקא נשמה עליונה, שעלתה אל הגובה האלהי במעלה בהירה ועליונה כל כך שאין נפש האומה בכללה יכולה עדיין להגיע לה, היא יכלה לגלות אור התורה שבכתב בעולם. ומשה עלה אל האלהים. אמנם, אחר שכבר הוטבעה המטבע האלהית בנפש האומה, ונקנה לה טבע חדש, אז מחוללת היא את הענפים כולם על פי רוחה, בדרך הסתעפות מהמקור האלהי. ואין שום פלא שהרוח הגדול של האומה, ההולך ומקר משפעו האלהי, הגבוה מטבע עצמותה, כלול הוא בצדו העליון המקורי הזה. וכללות הרוח, וסעיפי פרטיו כמו שהם משתלשלים באומה, הכל סקור הוא ומתבלט בהצד האלהי העליון, הצד השמימי, שמשם התורה שבכתב נתונה למשה, בכללות ההטבעה בתוכיות האומה ופרטיה, כלת משה וכל תכסיסיה.",
        "summary": "תורה שבכתב היא מידת שמים, והתורה שבעל-פה מוטבעת בנפש עם ישראל, וכלולה בה."
    },
    {
        "id": 902,
        "article": "הנשמות הגדולות אין להם מרגע מפחד ועצבון, עד שהם באים לאותה המדרגה שהם נועדים לה מעצם טבעם ושורש מחצבם, להיות כלולים כולם תמיד באור האלהי, בזוהר גדול של שכל בהיר, וחשק אדיר של רצון כביר מאד. וכל מה שהוא נמוך בזה איננו משביר את רעבונם ולא משקיט את רוחם.",
        "summary": "הנשמות הגדולות אין להן מרגוע, עד שיבואו לדרגת הדבקות הראויה להם."
    },
    {
        "id": 903,
        "article": "אצל האלהות הזמן הוא נצחי, על כן איננו זמן, מכל מקום אינו אובד שום יתרון שיש לזמן באשר הוא זמן. הגבול הוא באין סוף, וממילא איננו גבול, ומכל מקום איננו אובד את היתרון שיש לגבול באשר הוא גבול. השינוי הוא שיווי, ומכל מקום איננו אובד את היתרון שיש לשינוי. ואנו יכולים לדבר בהשגת אלהות מה שאנו משיגים מצד הזמן, הגבול והשינוי, ואנו יודעים שהדיבור הוא מצד הנצח, האין סוף והשיווי. וכל המתראה בזמן, גבול ושינוי, הוא אספקלריא שאינה מאירה, המקבלת מנצח, אין סוף ושיווי, שהוא אספקלריא המאירה.",
        "summary": "באלוהות – האין-סופיות כוללת את הסופיות, השיווי את השינוי, והנצח את ההווה."
    },
    {
        "id": 904,
        "article": "כשם שצריכים להעלות את המחשבות והמדות הנפולות, שהרע והכיעור ניכר בהן, למקור שרשן בקודש, שאז רואים שהן הנן באמת מחשבות נשגבות ומדות טובות, כן צריך לרומם את המחשבות שהן כשרות, אלא שהן עומדות בתחתית המדריגה, שהרע והתוהו מחובר עמן אף על פי שהן פונות לקדושה, אל רום המעלה של האצילות האידיאלית, שהיא מכוונת רק אל הטוב הגמור והישרנות המוחלטת, עד שההתרוממות הולכת וגדלה עד העולם העליון, שהקודש הטהור מושל בו בגבורתו.",
        "summary": "כשם שצריך להעלות את המחשבות הנפולות, כך צריך להעלות את המחשבות הכשרות הרדודות."
    },
    {
        "id": 905,
        "article": "החוצפה דעיקבתא דמשיחא באה, מפני שהעולם הוכשר כבר עד כדי לתבע את ההבנה, איך כל הפרטים הם מקושרים עם הכלל, ואין פרט בלתי מקושר עם הגודל הכללי יכול להניח את הדעת. ואם היה העולם עוסק באורה של תורה במדה זו, שתתגדל הנשמה הרוחנית עד כדי הקישור הראוי של הפרטים עם הכללים הרוחניים, היתה התשובה ותיקון העולם יוצאה אל הפועל. אבל כיון שההתרשלות גרמה, שאור תורה פנימית, הטעון רוממות וקדושה עצמית, לא הופיעה בעולם כראוי, באה התביעה של סידור חיים כאלה שהפרטים יהיו מובנים, בזמן כזה שהגמר של גילוי האור וסלילת הדרך להבנה זו עדיין לא בא, ומזה באה ההריסה הנוראה. ואנו מוכרחים להשתמש בהתרופה העליונה, שהיא הוספת כח בהכשרון הרוחני, עד אשר הדרך איך להבין ולשער את הקישור של כל עניני הדיעות והמעשים התוריים עם הכלל היותר עליון, יהיה דבר המובן והמוצע בדרך ישרה על פי הרגשת הנפשות השכיחות. ואז ישוב כח החיים הרוחניים, במעשה ובדעה, להופיע בעולם, ותשובה כללית תחל לתן את פריה.",
        "summary": "החוצפה של עקבתא דמשיחא באה מתוך רצון פנימי לקשר את כל פרטי החיים עם הכלל."
    },
    {
        "id": 906,
        "article": "אין ספק שאין תנועה בעולם שלא תסבב המון תוצאות, מסודרות וערוכות למטרה נכבדה ונעלה, שברוח אור ההויה היא מובלטת בכל הדר זיוה הטהור והעליון. וקל וחומר התנועות החיות, וקל וחומר היותר כוללות והיותר רוחניות שבהן. הדיבור, כל דיבור לפי ערכו, אין קץ להתוצאות הכבירות והעליונות היוצאות מהשפעתו. וכשם שאין קץ לתוצאות המסובבות, כך אין קץ להסיבות הקודמות, ואין ערוך לתפארת סידורם ורוממות אידיאליהם. האכילה, המיניות, אין קץ לעושר התוצאות שהם גורמים, ליופים, להארתם, להופעת החיים שבהם ועל ידם. החיבור היותר מתוקן של כחות אלקטריים ותוצאותיהם הכבירות, לא יוכלו להדמות להתוצאות המרעישות בשיא גדלם ובהדר סידורם מכל הופעת חיים, וקל וחומר מהופעת חיים שהתוכן האלהי ונטיית קודש אין סוף מתגלה בפנימיותם. עינו של בלעם הרשע היתה מוכרחת להסמא מזוהר עליון זה. אין באפשרות שגלוי עינים כמוהו, שלא הוכשר לקודש מלא אורים טהורים, וחיות מוארה באור צח מלא צחצחות, שלא יתעור מהשפע העצום של האורות, המבהיקים הרבה יותר מזיו וזוהר כל שמשות מאירות, גם בעברם נגד עיניו בהעברה בעלמא. אבל הגבורה הישראלית בהדר קדשה, היא יכולה לעמוד בכל. שמש ומגן לה ד' אלהים, יש לה עינים חזקות, יכולות להסתכל בעומק זהרי חמה, ואור שמש מופיעה בהדר גאונה, עין נשר לה, להביט ישר באור המבהיק משמש המלאה זיו שדי, וכרובי עיינין לה, להסתיר פנים בענות חן, בעת אשר ענני כבוד כאלה עוד מוסיפים אורה על אורה, והצללים משכללים את פאר האורה, המזהרת בגדל עשרה ותפארתה.",
        "summary": "כל תנועה, דיבור ונטייה, גשמית וקל-וחומר רוחנית, מסובב השפעות רוממות, אשר רק ישראל בגבורתם יכולים לראותן בלי להסתמא."
    },
    {
        "id": 907,
        "article": "אם יתפאר המדע החדש שהשתחרר מהתיאולוגיה, צריך הוא לדעת, שלעומת זה נשתחררה התיאולוגיה מהמדע, שאסרה בכבלים אנושיים. אמנם ודאי שם חדש יקרא להענין העליון, לא שם אשר אנשים יצרוהו, כי אם שם חדש אשר פי ד' יקבנו. התיאולוגיה המשוחררת מכבלי המדע היא הנבואה, סגולתן של ישראל, שתגלה עלינו במהרה.",
        "summary": "ניתוק המדע מהתיאולוגיה, משחרר את האמונה מכבלי המדע, ומכשיר את הנבואה."
    },
    {
        "id": 908,
        "article": "שני דברים מאירים בישראל. המוסר הטהור, בכל שאיפותיו בכללות העולם, באדם ובכל חי, ובכל ההויה כולה, והידיעה שהכל נובע מהקריאה בשם ד', ובכל אורותיו היוצאים ממנו, הבאים ברעיון עד שיצא שם הנכתב והנקרא, והיוצאים בדרך תולדות של כינויים והרגשות, שהם כולם אותות על מציאות עליון בעושר הוייתו. המוסר בלא מקורו הוא אור פנימי, מרכזי, שאין לו מקיף, סביבה מקורית. סופו להתדלדל, וערכו בעמידתו גם כן ממועט הוא. ההופעה הנפשית לקישור האלהי, כשאין המוסר וערכיו מאירים כראוי, הוא תוכן מקיף חסר מרכזיות. ישראל וישורון כוללים ההיקף והפנים, המוסר ומקורו האלהי, שהוא ינצח ויכריע את כל העולם כולו, ויזריח אורו של משיח.",
        "summary": "בישראל מאירים אור המוסר הפנימי, ומקור הקדושה המקיפה אותו מבחוץ (ישראל וישורון)."
    },
    {
        "id": 909,
        "article": "בשביל שיווי המשקל של העולם, הכרח הוא שרוב בני אדם ילכו בדרך ישרה. כי מפני הרשעים המקלקלים את המשקל לצד השמאל, מוכרחים צדיקים להכריע לצד הימין יותר מהמדה הבינונית, ועוברים בהכרח על האזהרה של אל תהי צדיק הרבה, ונמצא העולם סובל משני הצדדים. וכל מגמתנו להעמיד את ישראל על הדרך הישרה, וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך.",
        "summary": "מפני קיצוניות הרשעים לשמאל, מקצינים הצדיקים לימין, ונמצא העולם סובל משני צדדים, ולכן דרך הרבים צריכה להיות באמצע."
    },
    {
        "id": 910,
        "article": "בהתגברות גדולה צריך להחזיק עצמו איש המעלה, שהמחשבה הפנימית וההרגשה הטהורה היא נקודת חייו, לבל יבהל מהחידושים והפלפולים והמון המעשים הניכרים, הטובים, שנעשים על ידי אנשים אחרים, גדולים וטובים. הוא יחזיק בשלו, וידע שעבודה חשאית לפעמים היא עולה ביתרונה על כל העבודות הגדולות והטובות שהכל מכירים את כחן. וישתדל תמיד להתענג על ד', על ד' ממש, ואם יראה שדרכיו הנם סבוכים, אל יבהל, ואל יצא ממקדשו הפנימי, כי נזר אלהיו עליו תמיד.",
        "summary": "אל ייבהל איש המחשבה הפנימית, מהחידושים והמעשים הניכרים של אחרים, אלא יחזיק בעבודתו החשאית והפרטית."
    },
    {
        "id": 911,
        "article": "כל מחשבה של תשובה מאגדת את כל העבר אל העתיד, והעתיד הרי הוא מתעלה בעילוי הרצון של התשובה מאהבה.",
        "summary": "כל מחשבה של תשובה מאגדת את כל העבר אל העתיד, אשר מתעלה בעילוי הרצון של התשובה מאהבה."
    },
    {
        "id": 912,
        "article": "עוד יתגלה בעולם גודל ערך הכח של רצון האדם, ומדריגתו במציאות כמה היא מכרעת, על ידי רזי תורה. וגילוי זה יהיה הכתר של כל המדע כולו, ויבוקש מכל העולם בישראל.",
        "summary": "רזי התורה עוד יגלו את פעולת רצון האדם על המציאות, וגילוי זה יהיה בעתיד הכתר של העולם כולו."
    },
    {
        "id": 913,
        "article": "החוצפא של עקבתא דמשיחא הוא מיעוט אור לשם תיקון הכלים, ואינה דומה כלל למאורעות של עברינות אחרים, שהם היו לקותות גמורות, דרך הריסה. אמנם, ישנם בתוך המחנה הזה של בעלי החוצפא גם כן זיקין שהם מוכרחים להיות דועכים לגמרי, ודעיכה זו תבא על ידי הארה גדולה של אור תורה מגבורה של מעלה, על ידי הופעת צדיקים גדולים מאד. אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך.",
        "summary": "החוצפה שבעקבתא דמשיחא היא מיעוט האורות לשם תיקון הכלים, והיא תוּאר בהתגברות אורות הצדיקים."
    },
    {
        "id": 914,
        "article": "בלא החוצפא דעיקבא דמשיחא, לא היה אפשר לבאר רזי תורה בגילוי גמור. רק על ידי התעבות ההרגשות שעל ידי החוצפא, יהיה אפשר לקבל הארות שכליות עליונות מאד, וסוף סוף שהכל ישוב לתיקון גמור.",
        "summary": "בלא החוצפה שבעקבתא דמשיחא, המעבּה את הרגש, אי-אפשר היה לבאר סתרי תורה בגילוי גמור."
    },
    {
        "id": 915,
        "article": "אסור להזניח שום מטרה גבוהה מהרעיון, אף על פי שנראה לו שרבים הם העיכובים נגדה, בין מצד העולם, בין מצד האישיות הפרטית שלו. המשיג המצייר את האמיתיות, מיישב את דעתו בהשגתו, ומתמם את רצונו עם התוכן האידיאלי של מדעו.",
        "summary": "אסור להזניח שום מטרה מרעיונותיו, אף-על-פי שרבים העיכובים כנגדה."
    },
    {
        "id": 916,
        "article": "ברזי תורה מונחות המגמות היותר רוממות, שהן מתגלות בכל סעיפי הרעיון בצורות מפוזרות, ובאור תורה הכל בא באגודה אחת, וכל אחת מהמגמות מאירה בביסום של האור הכללי.",
        "summary": "רזי התורה מאגדים ומאירים את כל המגמות הרוממות, אשר במחשבה הם מתגלים בצורה מפוזרת."
    },
    {
        "id": 917,
        "article": "אוצר גדול של בינה וציורים שכליים, מתכנסים בסופם של זרמי האורה השכליים העליונים, הנושאים בתוכם את אור ההויה כולה. מעז כחם, האידיאליות ההוייתית מתפשטת, והולכת למשרים. כפול הוא הכח הרוחני במסקנתו, ומגודל כח כפילתו, יוצאות ממנו מדות מעשיות על כל היש, על עולמים רבים, על גוי ועל אדם יחד, ועל כל היצור.",
        "summary": "האידיאליות ההוויתית מתפשטת ונכפלת בהפגשה עם ציורי הבינה השכליים, ומולידה מידות מעשיות."
    },
    {
        "id": 918,
        "article": "חוש האהבה מוכרח הוא להתפתח בכל פרטיו, להראות את כל אוצרות החיים השכליים, ההרגשיים והדמיוניים שלו, ואז יובא אוצר ד', להתעלות להאהבה האצילית ששם ד' נקרא עליה. כמו כן צריך החוש האסתתי בדרך כלל להתפתח יפה, עד כדי שתוכל הנשמה להתאזר בציור התפארת האצילי, באופן שתוכל לעמוד במרומי דרגותיה. והספרות שבדור, ותאות ההתרחבות של היופי שאחזה אותו, אף על פי שהם נוטים לעניני החול, ולפעמים הנם נטמאים מאד, אינם כי אם דרגות והכשרים אל הטוהר העליון של הוד של מעלה שיופיע בעולם.",
        "summary": "פיתוח חושי האהבה, האסתטיקה והספרות, מכשיר את הנשמה לאהבת ה' ולתפארת אצילית."
    },
    {
        "id": 919,
        "article": "לעומת השקדנים מחמירי ההתמדה, מוכרח שימצא כח שיראה איך מגלים את האור החפשי הפנימי, בטיול ובמנוחה, בהרחבת הדעת שהנשמה מתרוממת על ידה, פורחת היא במגדל הפורח באויר, ושמה היא שואלת את כל מאוייה, דורשת את מושגיה העדינים, דורשת ומתמצא לה. והדור הנחלש כל כך מעינוי גוף ונשמה, צריך הוא להשפעה של מרגֹע, שרק היא תביא את השקידה הפנימית, שתשפיע במדה הגונה גם כן על השקידה החיצונה, להעמידה בתכונה מתאמת לכחות הגוף והנפש, ולענין המפתח את כל כשרון חבוי בפיתוח הגון ובטוח, עד שיצא לברכה לאיש ולעולם.",
        "summary": "גילוי האור הפנימי בטיול ובמנוחה, יגביר את השקידה הפנימית והחיצונית ויפתח את הכשרונות החבויים, ובייחוד בדור עייף ויגע."
    },
    {
        "id": 920,
        "article": "הצדיק חפץ לשמח את כל העולם כולו, את כל ההויה, על ידי מה שהוא מרומם את פנימיותה במה שהוא מרומם את עצמו. וזאת היא שמחת ד', ישמח ד' במעשיו.",
        "summary": "הצדיק חפץ לשמח את העולם בעלייתו, וזאת היא שמחת ה'."
    },
    {
        "id": 921,
        "article": "גם כשאין השכל מסכים עם הציורים של הדמיון, מכל מקום הם עומדים בערכם בפני עצמם, כי הדמיון בעצמו הוא עולם מלא, רק תוספות ברכה שלו הוא שיתאחד עם השכל, ויחד מתאחדים שניהם במקורם העליון, שהוא נעלה מן השכל ומן הדמיון במדה אחת.",
        "summary": "הדמיון הוא עולם מלא בפני עצמו, והתאחדותו עם השכל הנה רק תוספת ברכה, ובאיחודם הם מתאחדים עם שורשם העליון."
    },
    {
        "id": 922,
        "article": "משה יש לו שתי בחינות, מצד עצמו, ומצד טובת עין שלו. הצד המשיחי של משה זאת היא מדת טובת עין שלו, שבשבילה הכניס את הערב רב אל תוך האומה, ומצדה מסתעפות ממנו כל הנשמות כולן, גם של פחותי ערך, וכל הדורות כולם, עם כל ירידותיהם. מצד עצמו שורש הוא רק לתלמידי חכמים, וכל תלמיד חכם הוא ניצוץ ממשה. ישנם אמנם חכמים כאלה, שבהם ספוג הניצוץ הכפול, של העצמיות ושל טובת העין, והם קשורים הרבה אל תלמידי חכמים שבדור, באהבה, וחפץ לב בטובתם וכבודם, ועם זה הם קשורים אל כלליות האומה, לכל דרגותיה וכל פרטיה, ואינם זורקים מתוך דאגתם גם את הרשעים היותר קיצוניים, שהם מצפים לתיקונם. לפעמים שני הניצוצות הללו מאירים בבת אחת, ולפעמים אחד נעלם ואחד נגלה. כשהניצוץ העצמותי נגלה, אז מתגברת היא האהבה לתלמידי חכמים, וכשהניצוץ השני של טובת עין נגלה, מתגברת האהבה הכללית של עזוז החסדים, מקור תורת חיים ואהבת חסד.",
        "summary": "אהבת ת\"ח באה מעצמיותו של משה, ואהבת הרשעים מהניצוץ המשיחי שבו, ולפעמים שניהם מאירים, ולפעמים רק אחד מהם."
    },
    {
        "id": 923,
        "article": "אי אפשר לבא למדרגת הקדושה העליונה כי אם על ידי מחשבה חפשית לגמרי. ואי אפשר להמחשבה שתהיה חפשית כי אם אחרי התיקון הגמור של המעשים והמדות בתשובה גמורה מאהבה. כי כל זמן ששמץ הרשעה מונח בלב, הרי הוא משעבד את המחשבה להרע, ואמר נבל בלבו אין אלהים. ולהגן על עצמו מעומק רשע זה, מוכרח הוא להיות קשור באיזה קשר עבדותי של ציור אמונה שפל לפי ערכו, כי אם יאמר להשתחרר מקישור עבדותי של קדושה, יקפץ עליו הרוגז של קישור העבדותי של הרשעה והכפירה, ולא יהיה חפשי כלל, כי אם משועבד ליצרו הרע, ולהרשעה הכללית שבעולם. על כן צריך כל מתנהל בדרכי ההשגות הבהירות להיות תמיד עוסק בתשובה, ומזכך את נפשו מכל סיג, כדי שיוכל להיות בן חורין באמת, ויעלה במעלות הקודש של אור החכמה העליונה.",
        "summary": "חופש המחשבה הנזקק כדי לבוא למדרגת הקדושה, תלוי בטהרת האדם מחטאיו ומידותיו הרעות."
    },
    {
        "id": 924,
        "article": "במה שהעצמות האלהית זורחת בקירוב גדול, אין לומר טבע כלל, אפילו טבע רוחני מוחלט. ולכן אין באוזן חוטם פה בחינות עיגולים, רק יושר לבד. רק בההשפעות שנתרחקו הרבה, כמצח ועינים, יש גם עיגולים, כלומר הטבע הרוחני, שהוא מגביל, לעומת החפץ החפשי העליון, המבוע של הרצון המוחלט.",
        "summary": "בהזרחות העליונות (אוזן, חוטם, פה) זורח רצון חופשי מוחלט, ורק בתחתונות (מצח ועיניים) קיים טבע רוחני."
    },
    {
        "id": 925,
        "article": "אנו מדברים באלהות על דבר ההכרח של המציאות, כלומר אי אפשר כי אם שיהיה מקור אור אין סוף מצוי בצורה של מציאות עליונה, שאפילו צורת האפס המחייבת בשלילתה אין דומה לה, ועל דבר החופש של חידוש הויות. בההויה עצמה לכל צורותיה, ניכרים בה סימני ההכרח, מצד המקוריות העליונה של העצמות, וסימני החופש, מצד שגופה של המציאות הרי הוא חידוש רצוני, כלומר דבר שלול מהכרח. אמנם, גם הנחת ההכרה על המציאות מצד צורת ההכרח, ודאי בחופש גמור היא, שהרי היא אחת מצורות החידוש, אבל החופש בעצמו מדריך להיות חותם ההכרח ניכר בהויה, ובתוכיותה חותם החופש, המתגלה ביסוד הרצוני שבמציאות, שהוא מתפשט הרבה מאד. אנו פוגשים אותו בחוש באנושיות הפרטית, אבל אינו שלול מהכלליות, ומכלל ההויה וכל חלקיה. יש ברצון עילוי, שהוא יסוד העולם כולו, ויש בהכרח עילוי, שהוא חותם העליוניות, למעלה ממראה אדם, כי לא אדם הוא. ואין ההכרח הכרח, כי אם ענין נעלה בכל מרצון.",
        "summary": "האלוהות מוכרחת במציאותה וחופשית בחידושה הוויות, ואחדות זאת קיימת גם בהוויה המוכרחת במקורה וחופשית במציאותה."
    },
    {
        "id": 926,
        "article": "צריך לעורר את העולם לתשובה בשביל קיום האומה. הא כיצד, אנחנו צריכים להיות אגודים ביחד לדורות, האגד הרוחני שלנו צריך הוא פרנסה, פרנסתו היא אורח החיים ומהלכי הדיעות. כשמחזקים אותם הדרכים והמחשבות, התיומת האחדותית קיימת, והיא מוסיפה כח לאחדות הגזע, ויתר מיני סימני האחדות, אף על פי שהם מצד עצמם דברים עוברים ומשתנים. אבל בחלישות הרוחניות, הפירוד הרוחני מתגבר, והאחדות המקרית של הגזע, והענינים החיצונים, לא יעצרו כח לאגד את הפירודים הרבים, שהחיים בתנאיהם החיצוניים והפנימיים מפרידים.",
        "summary": "צריך לעורר את ישראל לתשובה, כדי לשמור על אחדותם הרוחנית, אשר אורח החיים ומהלכי הדעות מאגדים אותה."
    },
    {
        "id": 927,
        "article": "לעומת האמת העליונה האלהית, אין הבדל בין האמונה המצויירת להכפירה כלל, שתיהן אינן נותנות את האמת, אלא שהאמונה מתקרבת לגבי דידן אל האמת, והכפירה אל השקר, וממילא נמשך הטוב והרע מאלה ההפכים, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. והעולם כולו, עם כל ערכיו החמריים והרוחניים, הכל הוא לערכנו, ולגבי ערכנו האמת מתגלה באמונה, והיא מקור הטוב, והשקר בהכפירה, והיא מקור הרע. אבל לגבי אור אין סוף הכל שוה, גם הכפירה היא התגלות כח חיים, שאור החיים של זיו העליון מתלבש בתוכה, ומשום כך מלקטים ממנה גבורים רוחניים ניצוצות טובים מאד.",
        "summary": "לגבי האמת העליונה אין הבדל בין האמונה לכפירה, אלא רק לגבינו, ולכן גיבורים רוחניים מעלים מהכפירה ניצוצות."
    },
    {
        "id": 928,
        "article": "תיקון המדינה בכלל, ותיקון הגוף בפרט, הוא מכלל הופעת הקודש היותר עליונה, שמפני רוב קדושתה אינה יכולה להיות מוארת בגלוי באור תכוני שיש לו צורת קודש בולטת, אבל האור נטוי בה ועמה כשלמה. וקצוות היוצאים מאלה, פרטים מעשיים לשם תיקון המדינה והבריאות, בתור מצות, הרי הם כערך הציצית, בשעה שכל התרבות בכללה היא הטלית. הציצית מביאה לידי גילוי קודש את כל האור המסותר בכל הטלית כולה מרוב גילוייו והופעתו, והפעולות של מצוה וקדושה, המסומנות בכללות מעשה האדם לתיקון חייו הכלליים והפרטיים, הן מוציאות אל הפועל את האור הגנוז במעמקי כל סדרי התרבות האנושית, להביא אל המקום הראוי לו את גילוייו, ולהראות את אור חיי עולם המחיה את הכל, אפילו את חיי השעה.",
        "summary": "תיקון הגוף והמדינה יש בו קדושה עליונה, הגנוזה מחמת ריבויה, והמצוות מגלות אותה כלפי חוץ (כפעולת הציצית בטלית)."
    },
    {
        "id": 929,
        "article": "מה שהלב דואג מפני העונות, היא מעלה גדולה להשגה, שהרי אין מוסרים סתרי תורה אלא לאב בית דין, והוא שיהיה לבו דואג בקרבו. ואין זו מניעה מהופעה גדולה של עונג ושמחה, של גבורה וקדושה, שמחת צדיקים בד', שתחול עליו תמיד.",
        "summary": "דאגת הלב מפני העוונות מכשירה קבלת סתרי תורה, ואינה מונעת את הופעת העונג והשמחה."
    },
    {
        "id": 930,
        "article": "אין שום איסור מלצייר צער השכינה, כדי להצטער בצערה העליון. ובזה יעלה בעילויה, וישמח בשמחתה. ובשכל ידע איך להעלות את הדברים למרומם.",
        "summary": "אין איסור הגשמה בציור צער השכינה כדי להשתתף עמה, ועל-ידי כך זוכים לשמוח בשמחתה."
    },
    {
        "id": 931,
        "article": "עיקר היגיעה הרוחנית, ומניעת הנחת רוח הפנימי, בא לאדם ממה שהוא מתרחק ממה שהוא מוכשר לזה מסגולות נפשו.",
        "summary": "עיקר היגיעה הרוחנית באה בגלל התרחקות האדם מלהתעסק במה שנפשו מוכשרת אליו."
    },
    {
        "id": 932,
        "article": "יסוב העולם בדעותיו, עד שיגיע להשכיל את הפנימיות, את הסוד של ההויה, ורק אז יחוורו לו כל מדעיו הגלויים.",
        "summary": "הבנת פנימיות העולם תבהיר לאדם את מדעיו הגלויים."
    },
    {
        "id": 933,
        "article": "הספקנות מקומה בשכל, אבל הרגש יותר עמוק הוא, והוא עומד בודאות. הלב רואה, הלב שומע.",
        "summary": "הספקנות מקומה בשכל, והוודאות – ברגש, שהוא יותר עמוק."
    },
    {
        "id": 934,
        "article": "כשההשכלה האלהית היא קטנה, אז הציור שמציירים את האלהות הוא גם כן קטן. וכיון שהתוכן האלהי הוא מבאר את ההקטנה האין סופית של האדם לפניו, אז אין לשער עד כמה האדם נעשה זוחל ובטלן על ידי יראת שמים שאין בה דעה. ואיך יבא האדם לידי השערה של הגודל האלהי, באופן שצורתו העצמית של הדר הנפש לא תתטשטש אלא תתרחב, על ידי הרחבת כח המדע שלו, על ידי שחרור דמיונו ומעוף הגיונו, על ידי דעת העולם והחיים, על ידי עושר ההרגשה בכל ההויה, שצריך על זה באמת לעסוק בכל החכמות שבעולם, ובכל תורות החיים, ובכל דרכי התרבוייות השונות ותוכני המוסר והדת של כל אומה ולשון, ובגדולת נפש ידע לזכך את כולם. ופשוט הוא שכל יסוד מדעו בתור ישראל יהיה בנוי על יסוד התורה, בהרחבתה היותר גמורה, וישתדל תמיד שדרכו לא תהיה מצומצמת, ודעותיו לא יהיו דחוקות ומרוסקות, אלא הולכות בהרחבה ודרך בטוחה. אל ישיא על עצמו פחדים רבים, שמונעים את השכל מעבודתו, ואת החושים הרוחניים משפעת השפעתם, רק יהיה בן חיל, ידע את העז, את הטוב ואת הרע, ואת המקוריות העליונה שהכל נובע ממנה, בצורה מסודרת, ההולכת ומשתלמת עם השתלמותו. ואז, לפי גדלו הנשמתי, תזרח עליו האורה האלהית, ונפשו תהיה גדולה, והענוה האלהית העליונה, המגדלת את כל הכשרונות כולן, תמלא את כל קרביו, וגבורה שמימית תאמצהו תמיד, ויעשה גדולות ונצורות לעצמו ולעולם כולו.",
        "summary": "ככל שתתרחב הנפש על-ידי שחרור הדמיון והדעת, בתרבויות, במוסר האומות ובתורת ישראל, כך יתבהרו ציורי האלוהות שלה."
    },
    {
        "id": 935,
        "article": "איני יכול לחלק חילוק מוחלט בין מצוי למצוי, כי אם חילוק הדרגי. מתגלה לי ההויה בכל הקיפה, מיצור היותר קטן עד ההופעה הרוחנית, המלאה גבורה, גדולה ותפארת, מעוטרת בכתר חכמה, בינה ודעת, מבלטת בגדולתה את נצח הנצחים, ובגבורתה המאגדת את כל ההפכים, את ההוד ההוייתי, ובתפארתה המלא דעת, מיסדת את יסוד הכל, מפרחת את פריחת הכל, כל הנשמות, הרוחות והנפשות, כל התנועות והחפצים, הרצונות וההסכמות, כל השאיפות וההתפעליות, וממציאתם בכל ערכיהם בקובץ אחד, סידור ממלכתי. ד' מלך.",
        "summary": "החילוק בין גילויי ההוויה, תנועותיה ושאיפותיה, אינו החלטי אלא הדרגי."
    },
    {
        "id": 936,
        "article": "ראוי להשתוקק להיות מחובר עם כל כלל ישראל. וכל מה שיזקק יותר את דעותיו ומעשיו, כן יוכל להיות מתחבר עם הדרגות היותר גדולות ועם הדרגות היותר קטנות שבכלל, וכפי הקוטן והגברת הדינים, כך יהיה החיבור פחות כולל. וכל מה שיחסר חיבור עם הדרגא היותר ירודה, לעומתו יחסר החיבור עם הגדולה שבמדריגות, כי השלימות הגמורה היא חיבור עם הכלל כולו, בכל אופן ומדה שהוא.",
        "summary": "ראוי להשתוקק להתחבר עם כלל ישראל, וחסרון חיבור בדרגה הנמוכה ביותר גורר חיסרון בחיבור עם מדרגות עליונות."
    },
    {
        "id": 937,
        "article": "משתוקקת היא הנשמה הגדולה להתפשט על הכל, על כל הדרגות, לפשוט את רגליה עד סוף כל המדריגות כולן, כדי להחיות את הכל, לקרב את הכל, לעלה את הכל. וכפי מה שהיא פושטת רגליה, הרי היא מגבהת את כל שיעור קומתה, והיא מתגדלת, ומשגת ברוממותה דרגות עילאות, חסדים גדולים ועזיזים מופיעים לפניה, את כל הדרכים היא מישרת. ובאים קטנים, ומעכבים אותה מפישוט רגליה, וממילא כופפין את קומתה, והיא מצטערת, מתכווצת ומתמקמקת, עושה לפעמים את חפץ המעכבים, מתקמטת היא בחוג צר, ועיניה נשואות להאיר לכל, גם לאלה המעכבים, גם לכל השדרות שממעלה ומלמטה, מלאה היא תקוה לרחבי עולם, לנחלה בלא מצרים, לנחלת יעקב, לבמתי ארץ.",
        "summary": "הנשמה הגדולה משתוקקת להתפשט ולהחיות את הכל, גם את המעכבים את התפשטותה."
    },
    {
        "id": 938,
        "article": "הנשמה מתרוקנת על ידי פגמיה, חללים נעשים בה, והפגמים הנם נמשכים מהמעשים, מהמדות ומהדיעות. הדיעות נוטלות את האור הפנימי של הנשמה כשהם פגומים, וכשכפירה מוצאת מקום בה הרי היא חריבה ממש. כשאין אור אלהים מאיר בה היא מלאה חושך וצלמות, כל המעשים הנאים וכל המדות הטובות לא יוכלו להחיותה, רק באור אלהים חיים חיי הנשמה מצויין. וסוף העולם להכיר את גודל התוכן הזה, ולשוב לקבע כל האושר במערכת החיים השלמים, שהם החיים שאור ד' מתפלש בהם, על ידי דבקות אלהית, על ידי אמונת אלהים חיים, יראתו ואהבתו.",
        "summary": "פגמי המעשים, המידות והדעות, נוטלים את אור הנשמה, וסופו לשוב רק על-ידי אמונה, אהבה ויראה."
    },
    {
        "id": 939,
        "article": "רואים אנו בעין, איך כל נשמה ישראלית חוצה היא בעז חילה את הים הגדול של תהום התהו, וכל הגלים של המים הזדונים שהיא צוללת בהם, והיא שוחה בכל כח הפנימי שלה, ובארבות ידיה וכל יצוריה, ומתאמצת לבא אל החוף העליון, אל מקום אור אל אלהי ישראל, מקום האושר הגדול וזיו שדי, מקום מעמד השירות העליונה וזיו השכינה, שמרוב אור נגהה מאיר גם בכל הליכות חיי הבשר והמעשה, המדינה והממלכה, חיים אחרים, טפוסיים, מיוחדים לישראל, שאור קודש פרוש עליהם, וגם גנוז במעמקיהם. גם כל הנשמות הנראות כטבועות במעמקי תהום גלי ים זועף, כל נשמות פושעי ישראל היותר נפולים, כולם באין נדח הנם שואפים והולכים, שוחים וזורמים, צועקים ממעמקי ים לגבורי כח, צדיקי עולם, לבא לעזרתם, לזרוק להם עיגולי הצלה, חבל לאחוז. ומלאי רחמים הם צדיקים איתני עולם, עבדי ד', עושי דברו באהבה וחסד ובגבורה גדולה, והנם זורקים להם ברוב חמלה אמצעי הצלה והגנה, ומזון כדי העמדת החיים, כל זמן שהם עדיין מתאבקים עם הגלים במחשכים, במצולות. גם כל ניצוץ חיים פזור, מכל אשר אל החיים יחובר, באיזה אופן שהוא, וכל אשר מריח לבנון של מקור ישראל יפריח, באיזה אופן שנדחה, בשגגה או בזדון, בפשע או במרי מלא מרורות, אור עליון, אור חסד לאברהם, על הכל פרוש, ובתוך הכל נוקב ויורד. ותהום אשר תחשוב לבלע רכוש עליון, רכוש קודש זה, מוכרחת היא להקיא את הקודש, ואת כל המתיחש לו, גם באופן היותר רחוק. חיל בלע ויקיאנו, מבטנו יורישנו אל. אשרי העם שככה לו. אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ד' אלהיו. אמר ד' מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים.",
        "summary": "נשמות רשעי ישראל חוצות את ים התוהו, כדי להשיג אור שביכולתו לבסס חיים יהודיים מתוקנים, והן משוועות לעזרה מן הצדיקים."
    },
    {
        "id": 940,
        "article": "הקבלה המעשית רואה את הכל במציאות. יש בה הרבה שמחה, מצד הגודל, היופי, הטוב והתפארת, אמנם יש בה גם כן הרבה עצבות, ונטיות סיגופיות, מצד הרע, הזוהמא והטומאה, שהאדם מלופף בה, בעונותיו ועונות אבותיו, עונות העולם וחטאי העולמות, בנטית רצונם המוגבל. הדמיון להתנשא ולבטל את כל הרע והחסרון, לא יוכל לשנות את המציאות. על כן היא מלאה כובד ראש. הקבלה העיונית היא האידיאלית, שביותר נתבארה בחסידות החדשה של דורות הסמוכים, היא מבארת הכל באופן ציורי. הטוב הוא המוחלט, העומד, והרע איננו כי אם דמיוני. אם כן די בבירור הדעת והגברת הרוח להפך הכל לטוב, ואין מקום לסיגופים ועצבונות, רק שמחה ורוממות נשמה צריך למלא את הכל.",
        "summary": "בקבלה המעשית ישנה עצבות מצד נתינתה ממשות לרע, ואילו הקבלה העיונית מלאה שמחה מצד ראייתה את הרע כדמיון."
    },
    {
        "id": 941,
        "article": "החידוש המוחלט, בלא קדימת חומר ושום ישות כל דהו, הרי הוא מבסס את המחשבה האידיאלית, שאין מצוי אמת כי אם הטוב הגמור, ואם כן אין צורך בגירוש הרע, כי אם הרמה מחשבית ורצונית. ממילא מובן, שכשהרצון מרומם, לא יעשה שום כיעור ודופי ושום חטא ועון, כי הרצון המעשי הרי הוא גילוי רוחני, וכשהוא משתפל, הרי הכיעור, הדופי והרע, הנמשך ונמזג עמו, מצוי בערכו של הבוחר בהויתו הרעה, אבל בהסכמה לרצון ודעה בהירה, כבר חלף כל הרע. וכל הזיקוק העולמי, הכל בבהירות הרצון והשכל תלוי, ומי שמתעלה, תיכף הרי הוא מביא אורו של משיח בעולמו, והוא נגאל, ומביא גאולה לעולם.",
        "summary": "חידוש העולם מבסס את המחשבה על אי-מציאות הרע, שהוצאתה אל הפועל תלויה בהתעלות הרצון."
    },
    {
        "id": 942,
        "article": "המוסר לא יעמד בלא מקורו, והמקור מוכרח הוא להיות אור אין סוף, אחרי תיקוניו בהופעות העולמות. וכשיהיה נשגר בלב בני אדם מוסר בלא מקורו האלהי, יפחת ויבול. כשם שבא המוסר לעולם על ידי הצינורות האלהיות, כן תמיד יפרה ממנו. וכיון שהאופן המקשר את המחשבה האנושית והרגשותיה עם האורה האלהית הבלתי גבולית ועליונה מכל, מוכרח להיות בגוונים משונים, בשביל כך שונות הן ארחות החיים הרוחניים בכל עם וקיבוץ רשום. אבל המחרוזה המסדרת, המאחדת, מוכרחת לנצח ולעבור על הכל. ד' אחד ושמו אחד.",
        "summary": "המוסר אינו יכול לעמוד במנותק משורשו האלוהי, ובהתגלויותיו הוא מתפרט לגוונים שונים בעמים שונים."
    },
    {
        "id": 943,
        "article": "כשמסתכלים ברזי טהרה של תורה בלב נאמן, אף על פי שהדברים הרוחניים מצטיירים בכח הדמיון, מתפרשים הם אחר כך בכל ארחות השכל, ומשתוים עם כל דרכי ההגיון הצלול. אמנם לעולם ישארו עודפים וגדלים מכל הפירושים, ויהיו למעין שממנו יקרו כל הנחלים ההגיוניים, בכל הדרם וגדלם.",
        "summary": "הדמיונות הרוחניים שברזי תורה, המתפרשים על-ידי השכל, הנם עדיפים עליו ומחיים אותו."
    },
    {
        "id": 944,
        "article": "בעלי הזריחה הרוחנית, נשמתם פועלת תמיד שתי פעולות רוחניות שמתחברות ביחד, שפעים רבים של ציורים עליונים הולכים ומצטיירים אצלם בלא הרף מלמעלה למטה, והרכבות שכליות של בינה הולכות ומתרכבות מלמטה למעלה. והכחות בוטשים זה בזה.",
        "summary": "בעלי הזריחה הרוחנית קולטים ציורים מלמעלה למטה, ומרכיבים השכלות מלמטה למעלה."
    },
    {
        "id": 945,
        "article": "יכולים אנו להמשיך נשמות גדולות בעולם, שיהיה להן רצון אדיר וכח גדול להביא גאולה לעולם, להסיר את כל האפלוליות שבחיים, ולנצח את כל החולשות שבהם. והכל תלוי ברצון שלנו, בהחפץ להתעלות למרומי קודש העליון, בדרישה קבועה ומקורית, בקידוש איתן של בשר ורוח, בהתדמות לאלהים על ידי הליכה בדרכיו.",
        "summary": "יכולים אנו, על-ידי עילוי הרצון שלנו, להמשיך נשמות בעלות רצון אדיר, שיביאו גאולה לעולם."
    },
    {
        "id": 946,
        "article": "האידיאליות והשירה מתפשטות הן דוקא כשמציירים שאנו עוסקים במושגים הרוחניים מצד הופעתם בנפשנו בצורתם הסוביקטיבית. אמנם אין לשכח שאיתניות ואומץ ישנם רק כשאנו עוסקים במציאות חזקה וקיימת מצד עצמותה. ואנו צריכים להספיק בשביל כך את שתי הדרישות, לצייר שכל מה שאנו תופסים הכל הוא ציור אידיאלי, אבל כל צורה אידיאלית המתגלה בנפשנו מעידה היא לנו עדות נאמנה על מציאות חיה וקיימת, עליונה, בחביון העז האלהי, באופן יותר עשיר, יותר קיים ויותר אמיץ בהוייתו, ויותר נעלה בהופעת רוממות אצילות שלמותו, מכל מה שכל רעיון יוכל לצייר ולתפוס. ואז העז וההדר מתהרמנים, וגבורת האמת וזיו השירה בצורותיהם היותר שלמות מתחברים יחד.",
        "summary": "האידיאליות והשירה הסובייקטיביות, מגלות מציאות אובייקטיבית עליונה, ואיחודן עם מקורן העליון הוא איחוד העוז וההדר."
    },
    {
        "id": 947,
        "article": "כשרואים שמתפחדים בציור של סודות רבי ערך, צריכים להבין שזה בא מפני שאין הרצון וטבע הגוף מתאים אל הגדולה והקדושה שבאור החיים העליונים שבאותם הרזים, ומוכרחים להרהר בתשובה, ולשוב מעומקא דליבא. וכל מה שתהיה התשובה יותר אמיתית, יתאחד יותר הרצון עם הדעת, ויהיה ראוי שכל ציורי החכמה העליונה שהיו נשגבים ממנו בתחילה, יתפשטו עכשיו בתוכיותו, בשלוה ובמנוחה שלמה. ויכיר אז שהמנוחה היא מתנה עליונה, הנתונה מאת ד', ממקור הרחמים והחסדים, המלאים גדולה וגבורה אין קץ. יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, ועל מנוחתם יקדישו את שמך, על ממש, סוד המציאות העצמית, גבורת האמת, שלמעלה מהזיו האידיאלי דלגבי דידן.",
        "summary": "הפחד מהסוד נובע מהתנגדות הרצון והגוף אל הדעת, ועל-ידי התשובה מאחדים את הרצון עם הדעת."
    },
    {
        "id": 948,
        "article": "יש בהאישיות הפרטית של כל יחיד ענין איכותי יותר נשגב ונעלה ממה שיש בהכלל כולו על ידי ערך הקיבוץ שלו, והצד העליון הזה האישי הוא המאיר ומחיה את הכלל כולו. ולפי רוממות הערך של האישיות, ולפי ריבוים של האישים גדולי הערך, הכלל מתעלה מאד מאד בערכו הכללי, והעליה הכללית היא, שתהיה לגמרי מתאימה אל הגודל האישי היותר שלם.",
        "summary": "יש באישיות הפרטית עניין נעלה יותר מערך הכלל כולו על-ידי קיבוצו, וכפי ריבוי היחידים המעולים יתעלה הכלל כולו."
    },
    {
        "id": 949,
        "article": "כשמתעורר בעולם נטיה כללית, שהיא נתקת מהערך האישי, נעשה תשות כח רוחני בעולם, וגדולי העולם נקראים להשפיע באישיותם על הכלל להרימו. ולפעמים מתגבר בהכלל דוקא הצד הנמוך שלו, בעלי הרגשות הצרים והדיעות החשוכות והמוגבלות, והנפשות שלא נזדככו, שאין להם מושגים קדושים באורם הטהור, והנשמה הכללית מתכנסת ברגליה של האומה בכללה, ואז חוצפא יסגי. והיחידים מתחברים אז באורם הנשגב אל הכלל גם בשפלותו, וממתקים אותו הרבה על ידי נטיית נפשם אליו, על ידי אהבתם וקישורם עמו. והצד הנמוך של הכלל, על ידי התחברותו אל היחידים, מכאיב הרבה את פנימיותם, וחיבור המכאיב הזה, הדומה ממש לנשיכת דרקון, מרחיב את הדרך של השפעת הגדולים ממקוריותם העליונה, וישועה גדולה וחדשה מאד, של אור חדש, הקרוי בשם חדש אשר פי ד' יקבנו, באה לעולם.",
        "summary": "גדולי העולם משפיעים על הכלל גם בהישפלו, על-ידי קישורם עמו, למרות הצער שנגרם להם מכך."
    },
    {
        "id": 950,
        "article": "אהבת ישראל, והעבודה של הסניגוריא על הכלל ועל הפרטים, איננה כי אם עבודה הרגשית לבדה, כי אם מקצע גדול בתורה, וחכמה עמוקה ורחבה, רבת הענפים, שכולם צומחים ויונקים מלשד טל אור תורת חסד.",
        "summary": "אהבת ישראל ועבודת הסנגוריה הנן מקצועות גדולים בתורה."
    },
    {
        "id": 951,
        "article": "הוייתנו הזמנית היא ניצוץ אחד מההויה הנצחית של הוד נצח הנצחים, ואי אפשר להוציא אל הפועל את אוצר הטוב הגנוז בהתוכן של חיי הזמן, רק על פי גודל התאמתו לחיי הנצחים. וזאת היא הכרה פנימית שרויה ברוח כל היקום, ולא יועילו כל מלחמות רוחניות להזיזה ממקומה, רק לפנות ביותר את הדרכים לפניה. ואפילו מה שכנגדה, הוא גם כן, בעומק האמת, בעדה.",
        "summary": "הווייתינו הזמנית לא תוכל לצאת אל הפועל, אלא בהתאמתה להוויה הנצחית."
    },
    {
        "id": 952,
        "article": "הנצח הוא היסוד האיתן לכל חיים תרבותיים במלא מובנם. השאיפה אל הדר הנצח מנצחת את המות, ומוחה דמעה מעל כל פנים. האנשים הגדולים באים גם להמבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות.",
        "summary": "השאיפה אל הדר הנצח, מנצחת את המוות. אנשים גדולים מגיעים אל הקטנות בדרך של גדלות."
    },
    {
        "id": 953,
        "article": "כשהנשמה מתנוצצת, מבקשים בכל מה שלומדים את הנשמה הכללית ואורותיה, שהוציאו אל הפועל את אותן הענינים הנלמדים. והזיו הרוחני מתגלה בשלל צבעיו, והאדם דבק בגדולת נפש באור החיים המקוריים האלהיים הזה. והברכה מתגדלת על נשמתו ועל הכלל כולו, והרי הוא עולה במעלות עוסק בתורה לשמה, שעושה שלום בפלטרין של מעלה ובפלטרין של מטה.",
        "summary": "כשהנשמה מתנוצצת, ממשיכים בלימוד את הנשמה הכללית ואורותיה."
    },
    {
        "id": 954,
        "article": "יש רצון גלוי בתוכיות הנפש, רצון הלב, ויש רצון מסותר בכללות הגוף. הרצון שבלב, כשהוא מתגלה לטובה, בהארתו מוציא מן הכח אל הפועל את הרצון המסותר שבכללות החיים, וכאן נעשה מזיגה רוחנית נפלאה ויצירה גדולה. ואור זה הולך וממשיך עליו את האור הטוב, את החיים הקדושים שבכללות ההויה, שהנם מלאים שאיפת קודש לנועם העליון של אור ד' בעולמו, אור השכינה, נשמת העולמים, הוד האידיאליות האלהית החיה בכל. ברוך כבוד ד' ממקומו.",
        "summary": "רצון הלב הגלוי, מוציא אל הפועל את הרצון המסותר בגוף, ושניהם מגלים את הטוב שבהוויה."
    },
    {
        "id": 955,
        "article": "כל דבר ודבר מן התורה נובע מכל התורה כולה, בין מתורה שבכתב, בין מתורה שבעל פה, בין כל לימוד טוב וכל מצוה וכל מדה טובה. אלא שישנם חילוקים בין המדריגות. אבל האהבה והשמחה בעשיית המצות והלימוד התורי לשמה, צריך להיות אהבת הכל, אהבת כל האור, החיים, הקדושה והרוחניות העליונה של הכל ממש, האצור וגנוז בתוך זה הפרט שהאדם עסוק בו, והמובלט על ידי התוכן הפרטי, בכל תועפות אורו, הודו וזיו קדשו.",
        "summary": "כל פרט מהתורה והמצוות נובע מכל התורה וכולל את כולה, ואף שיש חילוקי דרגות ביניהם, אהבתם ושמחתם צריכות לכלול הכל."
    },
    {
        "id": 956,
        "article": "כל התורה כולה היא שמותיו של הקב\"ה, וכל מדה טובה ודרך ארץ הרי הוא בכלל התורה, וכל חכמה נעוצה בתורה, ובכל צד טוב שיש באדם או בקיבוץ כן שמו של הקב\"ה מאיר בו. אלא שיש הבדל בין היודע שהכל הוא אור מתנוצץ משמו של הקב\"ה, למי שאינו יודע זה. אבל ההבדל של חסרון הידיעה אינו כי אם הבדל דרגאי, ועצמיות הדבר תלוי בפנימיות הנקודה של הרצון, עד כמה הוא מאומת לצד הטוב, שרק בו שורה אור צדיקו של עולם, המתלבש ביסוד כל, בחכמה ובחסד, כדי לתמם את החזיון הרוחני והחזיון החמרי של ההויה, כלומר, האידיאל שלה וממשותה הריאלית, והאחרונה היא המסקנא של הראשונה, ועולה עד ראשה.",
        "summary": "כל התורה וכל הטוב שבעולם, הם שמותיו של ה', וחיסרון ההכרה בכך פוגע בגילויים רק באופן דרגאי, ולא מוחלט."
    },
    {
        "id": 957,
        "article": "כל מי שבטבעו הוא לחשוב דוקא מחשבות רחבות ואציליות בטהרתן העליונה, אין לו להנמיך עצמו ולהגביל את רוחו במחשבות בינוניות, אף על פי שהן טובות ונכבדות בעצם.",
        "summary": "מי שטבעו לחשוב מחשבות גדולות, אל ינמיך את מחשבותיו לבינוניות, אף-על-פי שהן טובות בעצם."
    },
    {
        "id": 958,
        "article": "אצל המשיגים הגדולים, אין הזמן מצוייר באיחור, כמו אצל רוב בני אדם, ומתוך כך אין עניני עולם הזה, אפילו היותר חשובים שבהם, תופסים אצלם מקום. ועל כן הם מוכרחים בעיוניהם לפנות תמיד אל הענינים הנצחיים, העומדים מעל לכל ענין זמן, והם הענינים האלהיים, והרוחניות העליונה. והם הם אוהבי ד', ההולכים באור פניו תמיד.",
        "summary": "אצל המשיגים הגדולים, ענייני השעה אינם תופסים מקום, והם מפנים את עיוניהם לעניינים נצחיים בלבד."
    },
    {
        "id": 959,
        "article": "צריכים להשכיל, כמו שאין שייך זמן לגבי הנצחיות, ומכל מקום כל המציאות שיש בזמן ודאי כלולה היא בנצחיות בשלימות יותר גדולה, כן אין שינוי לגבי השיווי העליון, ומכל מקום כל קוי השינויים נמצאים בשוה ומשוה בשלימות יותר עליונה. ולא עוד אלא שכל מה שאנו חשים שינוי בכל הויה אינו כי אם לגבי דידן, אבל באמת הלא הכל הוא ענין אלהי יותר ממה שהוא דבר מופרד, באין ערוך, אם כן כל השינויים אינם שינויים, כי אם מציאיות שוים ומתמידים. והננו באים לסדר תפילה ועבודה, וכל ההופעות שבאות לנו על ידי כל מיני ההזרחות, בתוכן שלם, והדבקות האלהית משעשעת את רוחנו.",
        "summary": "למרות שלא שייך זמן לגבי הנצח, הזמן משתלם בהיכללו בנצח, ולכן השינויים הם מציאויות שוות ומתמידות."
    },
    {
        "id": 960,
        "article": "האדם הכואב תמיד על עונותיו ועונות העולם, צריך הוא תמיד למחול ולסלח לעצמו ולעולם כולו, ובזה הוא ממשיך סליחה ואור חסד על ההויה כולה, ומשמח את המקום ומשמח את הבריות. ובתחילה צריך למחול לעצמו, ואחר כך הוא ממשיך מחילה כללית על הכל, וכל הקרוב קרוב קודם, על ענפי שרשיו מצד הנשמה, ועל משפחתו, אוהביו, דורו, אומתו, עולמו, וכל העולמים. ובזה הוא יסוד עולם בדרגא עילאה, בדרגא של לשון הקודש, ולשון רכה תשבר גרם, של חמור גרם, דביש מלבר, ומתגלה כל הטוב הגנוז בכל, ובא לברכת אברהם, שאין דור שאין בו כמותו.",
        "summary": "בעל התשובה צריך למחול לעצמו על עוונותיו, ועל-ידי כך להמשיך מחילה לעולם כולו."
    },
    {
        "id": 961,
        "article": "מי שמרגיש שמחשבת האחדות היא קרובה לרוחו, והציור של קישור כל העולמות כולם בכל האופנים הוא מעסיק את דמיונו והבנתו, הרי הוא משרשם של גדולי עולם, שעיקר עסקם הרוחני היה הקישור הכללי של כל ההויה, ושלום העולמים האמיתי. ואל יסוג אחור משום מחשבה גדולה, ויגבה לבו בדרכי ד'. אף על פי שלפעמים נראה לו כאילו רודף גדולה וכבוד, יראה כמה דאפשר לזכך את מחשבתו בלתי לד' לבדו, לעשות רצונו בעבודתו, לגלות אור יחודו בכל העולמים, וממילא יערה עליו רוח ממרום, לזיכוך המעשים והתכונות בתכלית הזיכוך.",
        "summary": "מי שמרגיש קרוב למחשבת האחדות, אל ייסוג ממחשבות גדולות, אף-על-פי שנדמה לו כאילו הוא רודף גדולה וכבוד."
    },
    {
        "id": 962,
        "article": "המוסר בקולו האלהי בא לתוך הנשמה מחיי כל עולמים כולם. ההויה היא בכללותה בלא שום חטא, החטא הוא מצוי רק בערך הפרטים. אצל הכלל הכל מתאים להרמוניה נצחית, והמעשים שההרמוניה הנצחית מתגלה על ידם הם הנם המעשים הטהורים, המשוללים מכל חטא, עון ופשע. וחיים כאלה, שמעשים כאלה מהם מפכים, זה הוא הדבר שהנשמה דורשת, והיא משיגה אותם באור מקור חיי כל החיים, אור מקור יפעת אור אין סוף, שהיא אליו כל כך שקוקה, קשורה ועורגת, באין קץ ותכלית, בתשובה עילאה, בחופש עליון, בעליצות דרור, ובחרדת קודש קדשים, מלאה חכמת עולמי עולמים.",
        "summary": "המוסר בא אל האדם בקולו האלוהי מנשמת ההוויה, שאין בה חטא כלל, ונשמתו מבקשת מעשים שמקורם אלוהי."
    },
    {
        "id": 963,
        "article": "כשרון הקדושה האלהית כשמתגבר באדם, הרי הוא עורג רק אל הדבקות העליונה, בפועל, בדמיון, בציור, בשכל, ובכל רגש ופעימת חיים. אותם אנשי קודש, אין כל העולם כולו משיג כמה הם זרים מכל עניני העולם הפעוטים, והם מיושבים רק בהחשק האלהי ומעוף קדשו. השתתפותם עם כל בני אדם היא רק חיצונית, וקישור האצילי שלהם במרומי הרוחניות העליונים הוא פועל את הקישור הכללי של כל הדור אל הקודש והנשגב. וכל הגיגיהם, מחשבותיהם, דיבוריהם ושאיפותיהם, אינם כי אם האור והטוב האלהי, שלמעלה מכל מחשבה המוגבלת ומצומצמת, שהיא אצל רוב בני אדם גם בערכים הקדושים שלהם. שמחתם היא עמוקה ופנימית מאד, היא מוצאה את ביטויה רק בקרבם פנימה, בהכרתם את היקר העליון, שהוא כל שאיפת החיים שלהם. כל החכמות, הכשרונות, התורות והדרישות היותר עדינות, אינן מגיעות לאותו הגובה והעוז שבקרב עמקי נשמתם, העורגת תמיד לאור אין סוף, ומתחדשת באור שפעת בינה של הכרה עליונה, חדשים לבקרים.",
        "summary": "כשכשרון הקדושה מתגבר באדם הוא עורג בדבקות עליונה, ושיתופו עם שאר בני האדם הוא רק חיצוני."
    },
    {
        "id": 964,
        "article": "תכונת הגוף היא מעוררת פעולה, והפעולה רגש, והרגש מחשבה. אלמלא ירד הגוף בנטייתו המוסרית, מצד הסיבות של חטא הקדום, היו ההפעלות הללו הולכים ישר, ופולחן הטבע, הנובע מתכונת הגוף, היה עולה ישר למכון עבודת ד' קדושה. אבל הגוף ירד, תביעותיו נעשו מעוקלות, הרגשותיו מטומטמות, ובחיי החברה פעולתו והשפעתו זעומה מאד, ובחיי ההויה הנהו הסיג המפריד את האחדות הסגולית, אשר כל זה גורם, שדוקא אור מרומים מישר הכל, והנשמה מוכרחת למשול ולהשפיע. התגלות שמימית מוכרחת להשלים את הליקוי שהארץ נלקתה, לברך את אשר נאררה האדמה. וצדיקים חכמי יסודי עולם, הנם מושפעים תמיד מזיו הנשמה, והם פוגעים בגוף והשפעותיו באמצע השפעתו, לוקחים ממנו את הדברים שלא נתעוותו, ומזניחים את המעוות, ואת הכל הם מעדנים ומטהרים. מכח בעלי רצון הללו, שאור ד' הוא כל בסיס חייהם, העולם כולו וכל הגות קדשו עומד, וכל ההויה עליהם תלויה. וצדיק יסוד עולם.",
        "summary": "אלמלא החטא הקדום, היה הפולחן הטבעי מכוון לעבודת ה', ואחרי החטא צריכה הנשמה למשול, והצדיקים מעלים גם את הגוף."
    },
    {
        "id": 965,
        "article": "המסתכלים הפנימיים אינם נפרעים כלל במהלך הגיונותיהם מפני הסדר של ההסתכלות החיצונה, שאינה הולמת עם סדרם. הם יודעים שעולמם עולם ודאי הוא, והסתירות שבאות מעולם אחר אינן תופסות מקום אצלם כלל. וברור הוא להם האמת לאמתו, שכל הסתירות אינן אלא לפי תנאי השכל המצומצם, שאין לו ערך כלל עם האמת הגדולה בהחלטתה העצמית. ומתוך ידיעה בהירה זו, ההולכת לפניהם הלוך ואור, כל מה שהם יותר מתכנסים בעולמם, המלא אור וחיים, חיי קודש ואור תורת אלהים חיים, הם נעשים יותר גיבורי אל.",
        "summary": "המסתכלים הפנימיים אינם נבהלים מהסתירות שבין העולם החיצון לעולמם, מפני שכולן באות מצמצום השכל."
    },
    {
        "id": 966,
        "article": "מתוך הידיעה הפנימית המתגברת בלב, באה הכרת התפילה. וכל מה שהכרת התפילה מוארה יותר בההכרה השכלית, ככה היא יותר פועלת בכל ערכיה הרוחניים והמעשיים, והנטיה של אמונת חכמים ההמונית הולכת היא ומתאמת בחיים ובמציאות.",
        "summary": "ככל שהתפילה מוארת באור השכל, כך היא פועלת על המציאות הרוחנית והמעשית."
    },
    {
        "id": 967,
        "article": "המחשבה על דבר האחדות של המציאות בכלל, מביאה למחשבה של אחדות הנשמות באופן פשוט, ומיד היא משפיעה על ידי תולדתה זו את ההשפעה היותר טובה, את האידיאל של השלום והאהבה הכללית, שכל המדות הטובות, האישיות והחברותיות, צומחות ממנו. אחדות הנשמות מביאה לידי הכרה את הרעיון של מציאות עובדים רוחניים, מתעלים בעילוי פנימי, שלא את עבודתם האפשרית להיות מוחשת מוקיר העולם, כי אם את השפעתם על הזיקוק הנשמתי, והארת החיים כולם, על ידי הוייתם העצמית. ובהם האושר העליון נמצא בקביעות, וגורל הטוב של כל אנשי המעשה מגיע להם לפי אותה המדה שהם דבקים באנשי קודש הללו, שאור ד' חי ופועל בבהירות גדולה ומלאה מאד בנשמתם. מעולם ידענו רז זה, גודל תפקידם של תלמידי חכמים בעולם, של צדיקים וערכם. ידענו מהכתוב ומדברי חז\"ל במקומות רבים. אמנם נשפל הדבר החי הזה מסיבות שונות, מפגמים שבאו באותם הראויים לידי מדה זו על ידי המתדמים אליהם, ומירידה כללית בעולם, מהתנוונות החיים על ידי הגליות הרבות. באה החסידות המאוחרת, והשתדלה לתקן ענין זה, להחזיר את הערך החי של הצדיק ופעולתו הסגולית, שהוא רעיון מסתי וחברותי ביחד, שעוד צריך הרבה לתשומת לב.",
        "summary": "הדבקות בצדיק מאירה את החיים כולם, והחסידות השתדלה לתקן זאת."
    },
    {
        "id": 968,
        "article": "כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה. וההיסתוריה הישראלית היא תמצית האידיאלי של ההיסתוריה הכללית, ואין לך תנועה בעולם, בכל העמים כולם, שלא תמצא דוגמתה בישראל. ואמונתה היא התמצית המסולת מכל האמונות, והמקור המשפיע את הטוב והאידיאליות לאמונות כולן, וממילא הכח המברר את כל המושגים האמוניים, עד שיביאם למדריגת שפה ברורה לקרא כולם בשם ד'. וגואלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא.",
        "summary": "כנסת ישראל היא תמצית ההוויה, ומאורעותיה הם תמצית ההיסטוריה, ואמונתה היא התמצית המבוררת ומבררת את כל האמונות."
    },
    {
        "id": 969,
        "article": "המסתכלים הפנימיים רואים הם בחוש, שאי אפשר להם לעזוב את הלימודים הרזיים, בין בעת שדעתם בהירה, והאור השכלי מתנוצץ במילואו וטובו עליהם, בין כשהם נתונים במצב של ירידה, והענינים הרוחניים עומדים אצלם מעורפלים. הם אין בידם לעשות אחרת כי אם להחזיק במעוזם, ועם כל חובתם לעסוק בצדדי התורה הגלויים, ההגות האלהית העליונה מוכרחת היא למלא תמיד את תפקידה אצלם, ויחד עם זה יבאו לעסוק בתורה לשמה, ויתעלו ויתרוממו על ידה, נשמתם תתלהב, ורוחם יחיה בקרבם בכל מלוא אורו, והשפעתם הסגולית על העולם והחיים תוסיף עז.",
        "summary": "המסתכלים הפנימיים אינם יכולים לעזוב את לימוד הרז גם בשעת ערפול, ויחד עם זה הם עוסקים בתורה לשמה."
    },
    {
        "id": 970,
        "article": "כשהאדם חפץ ללמוד, ואין רוחו מתישבת בקרבו בכל ענין שמתחיל ללמוד, ונדמה לו אז שהוא צריך לאחוז בענין אחר, זה בא מחמת רוב שפעת המחשבה, שהיא חפצה דוקא לכלול את הכל, ואינה רוצה בהתיחדות של איזה דבר מוגבל. ואף על פי שהכרח הוא לנצח גם את החסרון הזה, שהוא בא מתוך יתרון, מכל מקום אי אפשר להתנהג עם ההדרכה לנצחון זה, כעם הדרכה לנצחון של חסרון הבא מתוך שפלות, כי סוף כל סוף צריכים לדעת שאי אפשר לעקור מתוך הנשמה את הנטיה של גדולה והרחבה רוחנית שכבר זכתה להם.",
        "summary": "הרצון לעבור בתורה מעניין לעניין, בחוסר יישוב, בא מהרצון לכלול את כולה, וצריך להעלות רצון זה."
    },
    {
        "id": 971,
        "article": "מרגישים הם בעלי ההסתכלות העליונה את החירות העליונה, ואינם יכולים להיות משועבדים בשום שיעבוד, שכל שיעבוד הוא שיעבוד של בשר ודם. גם קבלת עול מלכות שמים הרגילה בין בני אדם, שיעבוד של בשר ודם הוא, מפני שמלכות שמים עצמה ירדה מכבודה, ונצטמצמה על ידי ההחשכה שהחשיך בשר ודם את אורה. ושאיפת החירות המוחלטה היא התשובה העליונה, ודוקא ממרום עזה היא מישבת ובונה את כל העולמות הנמוכים ממנה בהוד עליון, ומשיבה למקומם את כל המדות והתכונות של תום ויושר, של תורה ומצוה, שהם הולכים ומתעלים, עולים במדריגת החירות העליונה, שמתעטרת בבינה של מעלה.",
        "summary": "בעלי הסוד מרגישים את החירות העליונה, ואינם יכולים לצמצם את עצמם לקבלת עול מלכות שמים מצומצמת."
    },
    {
        "id": 972,
        "article": "כך הוא הטבע של הענינים הגבוהים, שאף על פי שצוללים במעמקיהם ומחדשים הרבה ביסודותיהם ותולדותיהם, מכל מקום צריכים כמה פעמים להתחיל מההקדמה היותר ראשונה והיותר פשוטה. ואל יבהל אדם מזה כלל, כי אדרבא, בזה מאיר אור עליון, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכל העולמים כולם מתחדשים מיסודם, יש מאין, בדבר ד' אל אלהי עולם. וכל מה שגדולת הנשמה הולכת ומתגלה, יותר נעוצים הם כל הענינים הלימודיים על יסוד ההתחלה המאירה, והארתה של הנשמה, שהיא ממקום עליון, גבוה, מותאם להסתכלות של רוח הקודש, היא מקיימת ונותנת הבלטה לכל הבנינים הרוחניים. ולפיכך, כשההארה מתעלמת, נראה כאילו כל הבנינים נגוזו ועברו, ונשאר האדם ריק ונעור, באין כח רוחני. אבל ידע כי עוד מעט יטהרו פני רקיע, וכל הבנינים אשר בנה ברוח חכמה העליונה יגלו ויראו, באומץ מציאותם והדר זיום.",
        "summary": "אין להיבהל מכך, שכשלומדים את העניינים הגבוהים צריכים לחזור על ההקדמות הפשוטות והיסודיות."
    },
    {
        "id": 973,
        "article": "מרגישים אנו את האילמות הרוחנית. הוי, כמה יש לנו לדבר, כמה גדולה היא מדת האור של הצדק והחכמה שאנו מוארים בה בתהום נשמתינו, אבל איך נגלה זה, איך נבאר, איך נהגה, איך נבליט גם קצה קצהו של זיו עליון זה, על זה סגורים השערים לפנינו. בתפילה אנו מקדימים, בתחן אנו דופקים, ברינה ושבח אנו נותנים קול, ונושאים משל והגיון. שוקדים אנו על הדלתות, אולי יפתחו כמלא סדק של מחט סידקית לפנינו, וכל פיותנו ימלאו שטפי דיבורים, וכל לשונותינו יעשו כנחלים זורמים, נהרי נחלי דבש וחמאה.",
        "summary": "מרגישים אנו את האילמות הרוחנית, המונעת מאתנו לבטא את האור בשפתינו, ובתפילתנו ותורתנו אנו מחכים לפתיחת פתח."
    },
    {
        "id": 974,
        "article": "מחשבה של גודל במציאות, כיון שהיא עולה על הרעיון, אי אפשר שתתבטל. היא מוכרחת להתקיים, והיא אמיצת כח ללחום על קיומה, כל הפוגע בה את נפשו הוא חובל. ואם המון רעיונות עומדים נגדה, מוכרחים הם להשלים עמה, הם ישובו אליה והיא אליהם לא תשוב. הכל עולה ולא יורד, הכל מתעלה ומתפתח ולא מתדלדל והולך אחורנית. ביחוד ניכר תוכן הגודל ברעיונות של חסד, שכל מה שהחסד הוא יותר מופלא, יותר נשגב, יותר מבהיק ומתמיה כל נשמה, הכל הוא גילוי של אמת יותר גדול, של גבורה של מעלה יותר רוממה ונשאה. חסד מדת עולמים היא, יומא דאברהם יומם, יומא דאזיל בכולהו יומין. ומי שנשמתו מוארה מאור החסד, לא יוכל בשום אופן לעזוב את מדתו, שהיא כוללת הכל, עולמי עד וכל אשר בהם, שהם מתאחדים לעולם גדול אחד, עולם חסד יבנה, ותמיד יעמוד על עמדו, תמיד מדתו מדת ימין אמת היא, לאהוב להצדיק את הבריות, ולשנא לחייבם. ומדת חסדים עליונים זו, היא היא המעמדת את הכל, והכופה את הכל להכנע מהדר גאונה, להתבטל מפני גודל טובה ועצמת רחמיה שאין להם תכלית, שאור חיי כל החיים זורם בהם בכל עז והדרת תפארת נצח.",
        "summary": "למחשבות הגדולות, ובפרט למחשבות החסד, יש כוח להתגבר על מונעיהן, ולהעלות את העולם."
    },
    {
        "id": 975,
        "article": "כל הנפילות שצדיקים העליונים נופלים, מכבודם, ממעמדם, מבריאותם ומרוחניותם העליונה, באות רק מפני שהם עוזבים במעט את תוקף מדת החסד העליונה שלהם, ומזדהמים על ידי זה בזוהמת העולם המלא גבורות קשות וקטיגוריות. תחת שעליהם, שהם יסודי עולם, תמיד למתק את כל המרירות, ולהאיר את כל המחשכים.",
        "summary": "נפילות הצדיקים באות מפני עזיבתם את תוקף החסד, והזדהמותם בעולם המלא גבורות."
    },
    {
        "id": 976,
        "article": "גאותן של ישראל היא אור החסד העליון שלהם, שהם תמיד דבקים בה מראש צורים, מברכת אברהם. ותחת שרשעים אינם יכולים לקלוט אור גדול זה, ובל יחזיון גאות ד', מסוגלים ישראל לאורה עליונה זו, ומסגלים לה את כל העולם כולו.",
        "summary": "גאוות ישראל היא אור החסד העליון שלהם, ורק הם ראויים לה."
    },
    {
        "id": 977,
        "article": "החירות העליונה קשורה בהארתה עם החסד העליון, ואינם שורין בעולם כי אם בטהרת המדות היותר עליונה. וטהרה זו מבערת כל קנאה מן הלב, דוגמת לעתיד לבא, שתתקיים ברכת ונתתי לכם לב בשר, בוסר בחלקו של חבירו. ועל ידי שאינו נגוע במדת הקנאה, מרוצה הוא בעצמיותו, ואינו זז ממדתו הפנימית, ואינו מקנא לא את החיצוניות של חבירו ולא את פנימיותו, ומתוך כך עצמיותו קיימת, ואין עצמותיו מרקיבים, כי מי שאין בו קנאה אין בו רקב עצמות.",
        "summary": "טהרת המידות מסלקת קנאה מהלב, וגורמת לאדם להיות מרוצה מעצמיותו המיוחדת."
    },
    {
        "id": 978,
        "article": "החכמה שמתרבה מתוך קנאת סופרים, כיון שבאה מתוך קנאה, סופה להרקב, וכל רקבון יש בו סרחון, וזאת היא חכמת סופרים שתסרח בעקבתא דמשיחא. ועל ידי סרחון זה תתבטל צורתה הקודמת, ויוחל להיות מאיר אור הנשמה של החכמה העליונה, העליונה מכל קנאה. שהיא למעלה מחכמת סופרים, היא החכמה שתצא לאור על ידי שיר חדש, ושם חדש אשר פי ד' יקבנו, ויהי כזית הודו, וריח לו כלבנון.",
        "summary": "החכמה הבאה מקנאת סופרים תירקב ותסרח, ותתבטל צורתה, ואז תואר באור החכמה העליונה."
    },
    {
        "id": 979,
        "article": "כשאי אפשר להשיג ולהתדבק בדברים קטנים, מפני ההשגות והדבקות של הדברים הגדולים, אין להתבהל כלל, ואין לאחוז את האמצעי של נפילה וירידה, כי אם להוסיף עליה ובהירות, עד שמתוך העליה המזוככת יתבלטו האותיות כולם, הגדולים עם הקטנים.",
        "summary": "כשאי-אפשר להידבק בדברים קטנים, מפני הדברים הגדולים, אין להיבהל, אלא להוסיף עלייה שמאירה גדלות וקטנות."
    },
    {
        "id": 980,
        "article": "המניעות מאיזה ציור של שקידת התורה, שבאות מחמת טהרת הנשמה וגעגועיה לציורים רוחניים עליונים, אין זה בכלל ביטול ומניעה של תורה, כי אם דרגה עילאה לעלות על ידה לשקידתה של תורה העליונה. כמדת רבן יוחנן בן זכאי, שלא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה, אף על פי שהיה עסוק בדבר גדול, שהוא מעשה מרכבה, שהדומיה בה הוא דבר של הכרח, מכל מקום השקידה הנובעת מעומק הידיעה ובירורה היא מתגברת על כל.",
        "summary": "ביטול תורה הבא מטהרת הנשמה וגעגועיה לציורים עליונים, הנו מדרגה בדרך לשקידה עליונה הכוללת את הדומיה."
    },
    {
        "id": 981,
        "article": "לא בכל עת ראוי האדם להופעות רוחניות עליונות, והעתים הרבים שאין בהן הארה עליונה, הם הם הראויים להיות מקודשים ללימודים הנגלים בגופי תורה, ולעבודה מעשית. אבל כיון שאור הנשמה מתפרץ, מיד צריכים לתן לו את חופשו, שילך ויתרחב, יצייר, ידמה, ישכיל וישיג, ישאף וישתוקק האדם לגבהי גבוהים, למקור שרשו, לחיי נשמתו, לאור חיי נשמת כל העולמים, לאור אל עליון, לטובו והדרו.",
        "summary": "הזמן שבו האדם אינו ראוי להופעות עליונות, הוא המתאים ללימודי הנגלה, ובהתפרצות אור הנשמה צריך לתת לה את חופשה."
    },
    {
        "id": 982,
        "article": "הידיעה בעומק האמונה, המתעלה תמיד בהופעת האורה האלהית, היא המביאה את הענוה לעולם. האדם מתבטל מפני השלמות העליונה שאין לה קץ. אמנם כדי שיולד איזה יחש בלב לחוש את הביטול הזה עד כדי עדנת לבב פנימית, צריכים לחינוך של מוסר וטהרה, לזיכוך מדות ותיאורם ההגון. אז הענוה מתחילה להופיע, ועמה יחד גאות קודש מתנוססת, הגאוה הטהורה, המתפארת בהניצוץ האלהי שבתוכיותו, שאין קץ לערכו. הריחוק מהאור האלהי הוא מביא לגאוה מגונה. האדם מגיס את רוחו בהסתכלותו על כל יתרון שמרגיש בקרבו, אינו מתבטל מפני כל הוד נורא, שאיננו מרגישו ורחוק הוא מכליותיו. ומתוך שגדולה של שלמות אין סופית אינה מוחשת בנשמה, כל הגדולות המוגבלות אינן תופסות מקום להתבטל לעומתם, והאהבה העצמית, המתחברת לרוח הגסה, הולכת היא ועושה את דרכה. ולעומתה מין ביטול עצמי, המביא תוצאות מחפירות, הולך ונכנס בלב, הרי הכל בטל, הכל אין לו ערך, ואיזה ערך יש להעצמיות הפרטית, על כל הכשרונות והמעלות. אמנם, הענוה והגאוה הבאות מיסוד ההתגלות האלהית בנשמה, שתיהן מאירות את דרך החיים, ואותן המדות עצמן שנולדות משכחת ד', מגבירות את החושך, דרך רשעים כאפלה.",
        "summary": "עמקות האמונה מעדנת את הענווה בגאוות קודש, וריחוק ממנה גורם לאהבה עצמית גסה ולגאווה, שסופן הוא הרס אישיותו."
    },
    {
        "id": 983,
        "article": "כל הענינים המוסריים כולם, כפי מה שהם נראים בפשטותם, כל מדות הדרך ארץ, וכל טהרת החיים ואומץ ויושר שלהם, וכל פשטה של תורה, נראים הם דרך ההסתכלות הסודית באופן יותר בהיר ומצוחצח באין ערוך, באופן יותר יסודי ומקורי. אבל הרבה תלוי בהירות הגילוי הרזי עם אותו הבירור והודאיות, האומץ ורוח החיים, שכבר רכש לו האדם המשיג בפשטותן של הדברים, בחושי בשר, ובלימוד מסודר, בריעות החבורה, ובהשתתפות החיים, וברגש בריא של אנושיות, ונטיה עברית בריאה, טהורה ועדינה. הקודש השמימי מתברך לפי הערך של היסוד התחתיתי של החול שהוא מתיחש אליו.",
        "summary": "רזי התורה מאירים את המוסר ואת החיים, אך בהירותם תלויה בבריאות הנפש ובפשטות החיים."
    },
    {
        "id": 984,
        "article": "יש מגמה אחת לתורה, כדי לעורר את הצד הרוחני העליון שבאדם, שיהיה עסוק במושכלות קדושות, ויהיה סר משיקוע בהמי גופני שמדלדל את כח עצמיותו. ומצד המגמה השלילית של הסרה מרע, כל עניני תורה שוים הם. אמנם מצד ההתגלות העצמית של האורה האלהית שמרוה את הנשמה, יש הבדל גדול בין דבר גדול לדבר קטן.",
        "summary": "מצד פעולתה של התורה, המסירה מרע, שווים כל ענייניה, אך מצד התגלותה, יש הבדל בין דבר גדול לדבר קטן."
    },
    {
        "id": 985,
        "article": "האנשים הגדולים באמת, הם מוצאים בקרבם ניגוד פנימי להתלמדות, כי הכל חי בקרבם ומפכה מרוחם, והם מוכרחים להיות תמיד מעמיקים ברוחם הפנימי, והצד הלימודי הוא אצלם רק עוזר וטפל, והדבר העקרי בהשלמתם הוא תורה דידהו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. לפעמים אין האדם מכיר את ערכו, ופונה אחור לתורה דיליה, וחפץ להיות דוקא מלומד, מצד איזה הרגל או סברא מלומדת, כדרוש וקבל שכר. אז מתחילה עקת הירידה להחשיך את עולמם של גדולים חלשים הללו.",
        "summary": "האנשים הגדולים מוצאים בקרבם התנגדות פנימית להתלמדות מאחרים, ועיקר השלמתם היא בתורתם העצמית."
    },
    {
        "id": 986,
        "article": "מגמתה של חכמת הרזים לכל מהלכה, היא פתוח כח הנשמה עד כדי עמידה על כחה הפנימי, לשאוב ממקורה, בלי שום הצטרכות של התלמדות אמצעית. והופעה זו מביאה את כל ההויה כולה להכיר את עצמה. ומתוך ההכרה העצמית הפנימית נמשך שפע החיים, באיחוד השכל והרצון, באין הפסקה של גבולים ושל פרטים.",
        "summary": "מגמת רזי תורה היא פיתוח כוח הנשמה וההוויה לשאוב ממקורן, בלי צורך בהתלמדות אמצעית, על-ידי איחודם את השכל והרצון."
    },
    {
        "id": 987,
        "article": "כל מה שנכנס בנשמה אחת מהשפעת חברתה, אף על פי שמועיל לה הדבר מאיזה צד, שסוף כל סוף הוא מקנה לה איזה ידיעה, או איזה הרגשה טובה ומועילה לפעמים, הוא עם זה מזיק לה גם כן, במה שהוא מערב יסוד זר במהותה. ואין העולם משתלם כי אם במעמד של שלילת ההשפעה הזרה, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ד', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. המהלך השולל את ההשפעות הזרות לגבי כל פרט, אף על פי שנראהו בצורה הורסת, היא הסתירה המביאה לידי הבנין היותר קיים ויותר משוכלל, והוא המבא היחידי לחיי עולם הבא, שכל אחד ואחד עושה לו הקב\"ה עדן בפני עצמו, עדנך לא נאמר אלא עדניך. ההכרה הכללית באומה להשמר מהשפעות זרות היא יסוד התחיה, והיא חודרת בתור תסיסה פרטית, מחוללת הריסות, עושות מהפכות, ובונות עולמות חדשים, קיימים ובהירים.",
        "summary": "בלימוד מאחרים קולטים גם ניצוץ זר לנשמה, והנטייה להתרחק מהתורה באה לתקן דבר זה."
    },
    {
        "id": 988,
        "article": "כל מחשבה שהאדם קונה אותה בבירור, הרי היא מחיה אותו ומעודדתו, וכל רושם של מחשבה שאינו מבורר, הרי הוא מדכא את הרוח. כל השייך לאדם, לפי ערך רוחניותו, מוכרח הוא לפי זה להיות תמיד הולך ומשתדל בהתבררותם, כדי שיהיה עומד בשלימות צורתו הרוחנית, ולא יהיה צריך להיות מדוכא בדכאון רוחני במצב העצמיות היותר חשובה שלו, שהוא מצב המחשבתי. מובן מזה, שהשאיפה המרוממת את הכל אי אפשר להיות אחרת כי אם לאשתאבא בגופא דמלכא, שהיא עריגת הדבקות העליונה, שאינה משארת אחריה שום דבר חוצץ. כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור.",
        "summary": "מחשבה מבוררת מחייה את הרוח, ולכן אדם צריך לברר את השייך לערכו, ורק הדבקות העליונה מחייה את הכל."
    },
    {
        "id": 989,
        "article": "עיקר השמיעה בקול ד' הוא מה שמקשיבים את כל התהלוכה של דרכי החיים לכל פרטיהם, אל הקיבוצים הכלליים לפי הבדליהם, ולכל יחיד לפי ערכו, מתוך החכמה הכללית העליונה, החיה ומחיה את כל ההויה. וכל מה שהפרטים נובעים מתוך החיים הרוחניים העליונים הכוללים, שהיא חכמת נשמת אל בעולם, בצורה יותר ברורה, האדם שומע ומאזין יותר בבירור את קול ד' הדובר אליו, מורהו ומצוהו ממש. אני ד' אלהיך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך.",
        "summary": "עיקר השמיעה בקול ה' היא, להקשיב לכל דרכי החיים מתוך החכמה העליונה, ולכל הפרטים מתוך הרוחניות הכוללת."
    },
    {
        "id": 990,
        "article": "משיח יפרש תורת משה, בזה שיתגלה החזון בעולם איך יונקים כל העמים והמפלגות האנושיות את לשד חייהם הרוחניים מהמקור היסודי האחד. ומכל מקום יתאים התוכן לרוח כל אומה ואומה על פי תולדותיה, וכל עניניה המיוחדים, המזגיים והאקלימיים, וכל פרטי השינויים האיקונומיים והתכונות הנפשיות לכל שינוייהן, עד שהעושר של הפירוט לא יהיה חסר מאומה. ומכל מקום הכל יהיה מתאגד ויונק ממקור אחד, בידידות עליונה ובטחון פנימי איתן. ד' יתן אומר המבשרות צבא רב, כל דיבור שיצא מפי הקב\"ה נתחלק לשבעים לשון. וההתישבות המוחלטה של האיחוד הרוחני של כל העולם האנושי, בצורה המקיימת את כל הטוב של החופש הפרטי, האישי והקיבוצי, היא התחלה למה שהוא יותר נעלה ונשגב, להרעיון הגדול הנובע מגילוי האחדות העשירה של כל ההויה כולה, בכל זיוה, חנה ויפיה, ובכל מתקה וענוגה, וכל הוד רעננותה ורעם גבורתה, בשפעת חסדה ועליצות שלותה העליונה.",
        "summary": "המשיח יפרש את תורת משה, בכך שיראה איך כל העמים יונקים ממנה, ואף-על-פי-כן לכל אחד יש מזג משלו."
    },
    {
        "id": 991,
        "article": "כל ההויה כלולה היא בנקודה אחת. כל הגודל המצוייר לנו, כל הריבוי וכל העושר, כל הריחוק וכל ההפלגה, הכל הוא ערכי לעומת מדת הקוטן החלקית הקטנטנה שלנו, השרויה בציור הבוסרי שלנו. למופלג נחשוב אם נאמר, שהאחדות של ההויה היא מענינת אותנו יותר מכל דבר, מפני שאנו חושבים שהענינים השבורים והקטנים הם יותר מתאימים לנו. אבל זהו טעות נורא בערכנו. אין לנו דבר מקביל כי אם האחדות, הגודל, הרחב, הגובה, העומק, העליוניות, ההתנוצצות, ההתחדשות, הפוריות, הזרמיות, התעודדות חיי השירה וההכרה, ברקים תדיריים ומאורות מתחדשים לרגעים, וכל אלה בכל גדלם אינם באמת כי אם נקודה זורחת אחת, נקודת ההויה, נטף של ניצוץ אלהי. והערכים המשוים שלנו, אינם כלל ערכים חיצוניים, כי אם פנימיים, עצמותיים. והעצמיות הלא היא הגודל האלהי, השיגוב הבלתי סופי, למעלה מכל גדרי כמות ואיכות. ולגביה, ערך ערכים של אין ערוך זה, שהיא מדידת האמת, הכל הוא רק נקודה זעירא אחת, שאי אפשר כלל לצייר את אי איחודה. הכל הוא רק דוגמת אטם אחד לעומת אור אין סוף. וזאת ההשערה היא המקרבת אותנו יותר אל בהירות האמת מכל מיני ההזיות שעל דבר פירודים וריחוקים, ועולמות שונים, זמנים מופלגים, תקופות ודורות וסיבובי יצירות. הוי על קטנות נשמה כזאת, המתפלאת ומשתוממת על מה שהוא כל כך ראוי להיות, על מה שהוא כל כך מסודר, וכביכול טבעי, שאלמלא הפעוטיות המלוה את הגאוה הגסה של אמרת הטבע וחכמתה, היה אפשר לומר ביטוי זה ביותר מנוחת לבב, ביותר מילוי נשמה.",
        "summary": "הכרת אחדות העולמות והשוויתם הפנימית, הנובעת מהיותם רק נטף אחד מגדולת אין-סוף, אמיתית יותר מהפירוד הקיים במדע."
    },
    {
        "id": 992,
        "article": "כל חלק גלוי שאינו מוכר כראוי, בין מן התורה, בין מן העולם, עומד הוא כמו מסך מבדיל שמסתיר את האור הנשגב של החלק החבוי והנסתר, שאינו מושג כי אם בצפיה פנימית בהירה. ובחק זה נעוצה היא החובה של השקידה התדירית להרבות תורה וחכמה. בתור יוצא מן הכלל, יש שאיזה סדק מתהוה בכותלי המערה הסותמת את האורה העליונה, והאור החבוי מתנוצץ פתאום, שלא על פי הדרך המודרג של הידיעות הגלוייות. ניסים כאלה צריכים לקבל בשמחה, אבל אין סומכין על הנס, והסדר התדירי הוא לבא מן הגלוי אל הנסתר, מהפרטים אל הכלל.",
        "summary": "החלק הגלוי שבתורה ושבעולם מכסה את הנסתר, ואף שלפעמים הנסתר בוקע בלי הדרגה, והסדר הרגיל הוא – מן החוץ פנימה."
    },
    {
        "id": 993,
        "article": "אי אפשר לחיות בלא השפעת אמונה של קדושה. מחשבת האדם כל כך צרה היא כדי לבאר על ידה את עומק היש, שכל כך הוא קשור אליו בכל מהותיותו, עד שצריך עזר על היחש של החלק המצער, של האני שלו, אל הכל ואל מקור הכל, מכחות היותר עליונים. ואלה הכחות מתנוצצים על ידי הופעת הקודש שעל ידי הצינור הטהור של הקדושה, של עליית השמים, של התגלות האלהות בעולם ובחיים, במדע וברגש, ביצירה ובתולדה. והחיים טעונים חקיקת חקים. החקים הולכים ונפעלים מכל ההויה, מאוצר הכל, הולכים הולכים דרך כל שלבי היצירה, באים עד לידי הקיבוץ, עד להלאום, פועלים בעמקם לפי הערך שיש לכל קיבוץ בהכנתו, עד שבא הרושם עד להחטיביות המיוחדה של כנסת ישראל, שהיא יצירה מפליאה, רבת ההרכבה ואיתנית ההתאחדות, ולה תורת חיים, ממלאה את כל הסביבה, מקפת וחודרת, מחייה ומקיימת, בפירוט מיוחד, שדוגמא אין למצא, אבל השואה עם ניכיון של חילופי הערכים אנו מוצאים תמיד באין הרף. ויותר ממה שאי אפשר לכל יחיד וכל עם לעקר מתוכיותו את כל אשיות חייו, אי אפשר לעקר מכנסת ישראל את נשמת נשמתה, את קישורה האלהי, את זיו העליון של הופעת עולמה, ועולמים כולם, הקשורים באחדותה המופלגה ובריבויה הנאדר.",
        "summary": "הקדושה המתגלה בעולם, מחלצת את האדם מיישותו הצרה לפי הכנתו אליה, וחוקי התורה מתאימים לאופיים המיוחד של ישראל."
    },
    {
        "id": 994,
        "article": "העת רצון הכללי בעולם, ועת הרצון הנפשי שבאדם הפרטי, תלויים בכמה אופנים זה בזה. כל סדר יפה של חיים, כל הכנה של הגברת החוש האסתתי באדם, הוא מכין שבילים להופעת אורות עליונים מאוצר הרוחני העליון, הזורם בלא הרף, ומבקש להתפשט במילוי פעולתו על כל מקום שהוא מוצא מוכן לו. ויותר מכל זה מכינות מקום אל הקודש העליון המדות הטובות, ויותר מהן המצות המעשיות, והתורה יותר מהן, והפנימיות שבתורה יותר מכולם. והיחודים העליונים בטהרתם, אחר השלמת כל ההכנות הקדומות, המעשיות והרוחניות, עם כל הקנינים המזגיים בבריאות הגוף והנפש השייכים להם, הם עולים על כולם בפליאת ההכנה לגילוי האור הרוחני בעושר שפעו, להחיות רוח כל יחיד, ולתן נשמה לגוי כולו.",
        "summary": "עת הרצון הכללי והפרטי תלויים זה בזה, ולכן התעוררות החוש האסתטי, וקל-וחומר התורה ופנימיותה, מכשירים גילויים עליונים."
    },
    {
        "id": 995,
        "article": "השכל הישר הוא יסוד הכל. הרגשת הטוב והאמת בבינה פנימית בלתי מתעוות על ידי שום נטיה בעולם, היא נתיב האורה המובילה את הכלל ואת הפרט לאושר עולמים, ולאושר זמני המתאים לאושר הנצח.",
        "summary": "השכל הישר, שאינו מתעוות על-ידי שום נטייה, הוא יסוד הכל, והוא המביא את האושר הנצחי."
    },
    {
        "id": 996,
        "article": "להפנות את הלבבות ולהעסיק את המוחות במחשבות נאצלות, שמקורן ברזי תורה, נעשה בדור האחרון הכרח גמור לקיום היהדות. וירידה זו בעצמה, שהביאה את הכרח ההשתמשות באמצעי נשגב זה, היא היא העליה.",
        "summary": "בדורנו העיסוק ברזי תורה הוא הכרחי, והירידה שגרמה לכך היא בעצמה עלייה."
    },
    {
        "id": 997,
        "article": "צריכים להפריד את הגבורות זו מזו, על ידי מה שמציירים בעמקי הנשמה שאין פגם אחד מקושר ליתר חלקי החיים, באופן שעבירה לא תוכל לגרור עבירה. וכמו שבנפש אין חלק רע אחד מקושר על ידי זה לחבירו, פועל הדבר ככה בעולם, ומתכנס החלק הטוב ביחד, ומנצח את הרע לגמרי. הצדיקים הגדולים, שהרגשת המוסר שלהם היא עמוקה מאד, מוכרחים להחזיק במדה זו, העושה פיזור לרשעים, שכינוס בא על ידי זה לצדיקים.",
        "summary": "צריך להפריד את הגבורות אלו מאלו על-ידי ניתוק פגמי החטא משאר חלקי החיים, כשם שהפיזור טוב לרשעים."
    },
    {
        "id": 998,
        "article": "כשחושבים על דבר האלהות, לפעמים הולכת היא המחשבה בצורה שוללת את העולם, כלומר שהציור האלהי בגודלו, בעזו, בקדושתו, ביופיו, בגבורתו, באין סופיותו, מאפס את ההויה כולה, וכלא כלא חשיבא, כאין דומין. זאת היא המחשבה הבאה מתוך הגבורה, והמתלבשת במדתה. ויש עוד ציור יותר מבוסם, שהמחשבה האלהית משלמת היא את העולם, היא נותנת לההויה כולה את ערכה הנכון. בצד מחשבה שממקור חסד כזאת, הולכת אהבת העולם וכל הבריות ומתגברת, בכל המילוא שהאהבה האלהית, והמחשבה הצלולה בענין האלהי, תופסת יותר מקום בעולם. בזה החושב לא נפרש מן העולם, אלא מעלה את העולם אל העדן העליון, העדנה והרוממות האלהית.",
        "summary": "מצד הגבורה – הציור האלוהי מאפס את העולם, ומצד החסד – מגבירה אהבת ה' את אהבת העולם והבריות."
    },
    {
        "id": 999,
        "article": "התבוננות פשוטה היא, שיותר גלוי הוא ערך היחש שיש להעולם אל האלהות מצד הרוחניות שבו, שהם כחות הרצון וההכרה שבהויה, ממה שהוא גלוי מצד החומריות, שהם כחות הפועלים המיכניים. וכמו שהדבר גלוי בעולם, כך הוא עוד יותר גלוי באדם. ולפי זה, היחש העליון שיש למחשבתו של האדם עם האלהות הוא יותר גלוי, והוא הדין לרצונו ולכל נטיותיו הנפשיות, ומתוך היחש הגלוי מתברר היחש המסותר. וזהו היסוד להערכים הגדולים של האהבה, היראה, הבטחון, האמונה, הדבקות, הידיעה, הקנאה, התשוקה, העונג, השמחה, הגעגועים לאלהים, והתגלותם המעשית בכל המדות ובכל המעשים, בכל התורה ובכל המצות, בכל ארחות החיים ובכל גילויי השכל, הרגש והדמיון, בכל תפילה ושירה, בכל חפץ ושאיפה. אשרי אדם עז לו בך מסילות בלבבם.",
        "summary": "כשם שהרצון שבעולם מגלה אלוהות יותר מהחומר, כך רצון האדם ונטיותיו הנפשיות, ומתוך היחס הגלוי מתגלה היחס הנסתר."
    },
    {
        "id": 1000,
        "article": "יש לפעמים שאי אפשר לעסוק בתורה, ולא בשום פעולה ומצוה, ושום עסק עולמי, מפני שמתגבר הרצון להיות קשור בציור העליון של נעימת אור אין סוף. וצריכים אז ללכת בהדרגה, שלא להפרד מהתשוקה הקדושה הזאת, שהיא יסוד הכל, וההשכלה היותר עליונה, המחיה את כל התרבותיות, האנושיות, וכל גווני העולמים השונים שבההויה כולה, אלא לתקן את האור הגדול על ידי תיקוני כלים, והמשכת רצונות בתור קוים ונקודות, שהם יהיו מתאימים להגיוני תורה ודרכי מצות וארחות חיים שבעולם, בכל ההליכות של דרך ארץ, ובזה מישבים את העולם בישוב עליון של קודש.",
        "summary": "לפעמים אי-אפשר לעסוק בתורה ובמצוות מפני התגברות הדבקות, וצריך לתקן כלים לאור זה בהדרגה, כדי שלא להיפרד ממנו."
    },
    {
        "id": 1001,
        "article": "חכמת האמת לומדת אותנו את האחדות העולמית, את הצד של השיווי שיש למצא בהויה כולה, עד למעלה למעלה, לדימוי הצורה ליוצרה, ואיך ללכת בדרך אורה זו בלא מכשול. הגשמיות והרוחניות, הציור והשכל, השפל והנשא, איך הם כולם תואמים, מתאחדים ומוקשים. ועל כולם את הערך של הופעת החיים שלנו ביקום, ביצירה כולה, רוח האדם בעילוייו, על ידי הכרה צלולה והתנשאות רצון מטוהר וגמור, המתנשא לבא עד לכדי השלטת רצונו על ההויה, מפני עוזו וחשיבותו של הראשון. זאת היא המגמה של הדבקות האלהית הבהירה, העולה ממעל לכל המדעים המוגבלים, שרוח האדם המעורפל רואה אך בהם את עולמו הרוחני.",
        "summary": "חכמת האמת מלמדת אותנו למצוא את הדמיון בין הצורה ליוצרה, עד כדי השלטת רצון האדם בהוויה מפני חשיבותו."
    },
    {
        "id": 1002,
        "article": "להעלות דברים בטלים אי אפשר כי אם על ידי גילוי רזי תורה, וכשגילוי האור של סתרי עליון בא בשפע, מתעלים כל הדברים היותר שפלים, ומתראה בהם האור הצפון במעמקים. ועל כן בעקבא דמשיחא חכמת סופרים תסרח, ומתרבים דברים בטלים רבים בצורה של ספרות, של קיבוץ, ועל ידי התגלות אורו של משיח יהפכו כולם לקדושה, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה.",
        "summary": "בעקבתא דמשיחא \"חכמת סופרים תסרח\" – תִּרבה ספרות בטלה, שהעלאתה לקדושה תיעשה על-ידי רזי תורה ואורו של משיח."
    },
    {
        "id": 1003,
        "article": "צדיקים עליונים, מיתוק הקדושה שבנשמתם היא למעלה מכל גילוי של תורה ועבודה, שנשמתם היא גילוי התורה והעבודה בזוהר היותר עליון. ועל כן לעולם צריך שיהיו בשלוה גדולה, בכח גופם, בכבודם, בכל צרכיהם, ולא יהיו תשים ולואים, ולא יעצבו כלל, כי אם תמיד יהיו מלאים חיל ושמחה, ואור החיים שבעצמיותם הוא מבסם את העולם ואת הנשמות כולן.",
        "summary": "צדיקים עליונים צריכים להיות בשלווה ולא בעצבות ותשישות, שכן עצמיות נשמתם מבסמת את העולם יותר מתורה של עמל."
    },
    {
        "id": 1004,
        "article": "מתוך קטנות אמונה נדמה, שכל מה שבני אדם מזדרזים לחזק את מעמדם, להלחם נגד הרעות המתרגשות בעולם, לרכוש להם מדע, גבורה, יופי, סדר, שכל אלה הנם דברים היוצאים מחוץ להתוכן האלהי שבעולם. ומתוך כך עין צרה צופה מתוך כמה אנשים, שלפי דעתם עומדים הם על הבסיס האלהי, על כל התקדמות עולמית, שונאים את התרבות, את המדעים, את התחבולות המדיניות, בישראל ובעולם. אבל כל זה טעות גדולה היא, וחסרון אמונה. הדעה הטהורה רואה היא את ההופעה האלהית בכל תיקון חיים, יחידי וציבורי, רוחני וגשמי. היא מודדת את הענינים רק במדת התועלת שהם מביאים, או הקלקול שהם מקלקלים, ובמדה זו לעולם לא תהיה תנועה חייבת כולה, כשהיא עוסקת לברא איזה דבר, בין גשמי בין רוחני. יוכל הדבר שיהיו בה מגרעות, אבל בכללותה, הכל הוא מכלל היצירה האלהית ההולכת ופועלת. לא תוהו בראה לשבת יצרה.",
        "summary": "בהסתכלות של אמונה רואים, איך המדע, התרבות וחיי החברה, אינם יוצאים מחוץ לתוכן האלוהי בעולם."
    },
    {
        "id": 1005,
        "article": "העבודה, והתפילה ביחוד, היא פעולה מעשית, פועלת על הנפש המתפללת ועל העולם כולו, במובן היותר רחב ויותר כללי של ההויה. וההשכלה האנושית, כשתבא למרום חופשתה, תכיר את הערך הגדול שיש להרצון של האדם, בהיותו מתעלה אל החשק האלהי, ובהיותו דורך באלה הדרכים שמביאים אותו לרום מטרתו, שהתפילה, המחוברת עם חיים טהורים, תוריים ושכליים, היא אחת מהם. ויותר מהתפילה המבוטאת, שיש להחליפה במוסר פרטי, המכשיר רק את הדמיון של האדם, מלאה חיים היא העבודה האלהית, שמתגלה ברב חיל גבורתה בעבודת הקודש והמקדש, שיבנה במהרה בימינו. אז ירומם רוח האדם ורצונו, בהתעלות נפשו על ידי התעלות החלקים המאירים בנפש הבהמה, שערך החיים שלהם בהיותם קשורים עם גויית הבהמה, אינו גדול כל כך עד כדי לגעל את הריסות החיים שלהם לשום מטרה נשגבה, בין גלויה בין סודית. וכאן הדמיון הנלהב של האדם קולע אל המטרה של גובה האמת בעיקר היסוד, אלא שכל זמן שלא נתרומם הדמיון בעצמו לבא לרום נקודת ההשכלה העליונה, הרי הוא טועה בדרכו באופנים צדדיים המשגים אותו. עבודת אלהים על ידי קרבנות, היא עבודה מתקבלת אל הדמיון ההמוני הגס, ודוקא בזה מונחת נקודת גבהה. זה הדמיון אוצר בקרבו את ההארה היותר עליונה, כמו שאהבת החיים, קישור המשפחה, וכיוצא ברתוקי החיים, הנם אמיצים בדמיון ההמון, והבקורת באה ומחלשת אותם, עד שתבא ההכרה העליונה ותשיב להדמיון ההמוני את רכושו, מזוקק ומוצדק בצדק נצחוני. הצפיה לבנין המקדש ולעבודת הקרבנות היא השאיפה היותר אצילית ויותר עליונה מכל מה שכל רוח עדין וכל נשמה שירית עליונה יכולה לצייר. עילוי החיים בפועל, עילוי העולמים, התקשרות כל החיים באור חי העולמים, בחיים האלהיים ההולכים ושופעים, המחיים כל חי, השולחים אורם מרום גבהם עד שפל תחתיות ארץ, המתפשטים על אדם ועל בהמה יחד. וכל האדם וכל החי אחוז הוא בחוברת, נפש הבהמה בנפש האדם היא קשורה. כשמשתחררת נפש הבהמה מאסור גויתה על ידי המחשבה האנושית, בקרבן לד', מתאחדת היא עם רוחניות מחשבה אצילית, מרוממת עמה סכום עליון ועשיר מאד מכחות החיים, והעולם מתנועע למעלה למעלה. אין העילוי מורגש כי אם לחוזי קודש, ולהרגשת ההמון התמימה. עילויי חיים סגוליים אחודיים אלו, צריכים להיות קשורים עם שלטון ממלכת עולם כזאת, ששאיפת אחדות כל היקום, בהכרה וברגש, בהלך חיים ובנטיות הנפש האנושית, היא מגמתה. וזאת היא מגמת נשמת ישראל, שורש התגלות האלהות והרצון של אחדות ההויה בעולם, בהקף כללותו היותר עליונה. נטיית אחדות העולמים זה עם זה, על ידי משך שטף אור האלהות, על ידי התאחדות באור האלהי במקורו, עם תשוקת שאיפת כל הטוב, הזמני והנצחי האידיאלי, דוקא על ידי התכנית הרדיקלית הזאת, על ידי הכשר החיים היותר עליון הלזה, הנותן עז לגיבורים, נבואה לנביאים, רוח קודש לבעלי הופעה, שירה לשרים, הוד מלכות למלכים ועצמה לגיבורים, אור חיים לכל יצור ועדנה לכל ציץ, קיום ועמדה לכל דומם, וערות רוח לכל רוח מוגלם ומופשט – זאת היא תשוקת האומה, אשר אור ד' הוא מנת חבלה, שהיא קשורה בעונג האהבה הרוחנית של דעת אלהים, אלהי עולם, אלהים אמת, בחיים העולמיים והיחידיים, הלאומיים והאישיים, ומקדשה בית תפילה מוכרח להיות לכל העמים. מה שכל זרמי האמונות אליו שוטפים, כעורים קיר ממששים, מה שכל חפץ הרוממות הנפשית דורשת, מה שכל שירה ופיוט מגלה, אל מה שכל אהבה וגבורה מתפרצת, אל תוך התוכיות, אל זך הזכות, צחצוח הצחצחות, הוד החיים שבחיי החיים, בדיוקן העליון שבעליונים, רם מכל רם ואמת מכל אמת, זה אנו דורשים, זה דור דורשיו, מבקשי פניך יעקב סלה.",
        "summary": "עבודת התפילה והקרבנות מעלה את הדמיון הגס והעָצמתי ומזככת אותו, ובית המקדש מרכז את כל כוחות החיים בעולם."
    },
    {
        "id": 1006,
        "article": "ישנם תיקוני עולם כאלה, שאי אפשר להם שיעשו על ידי צדיקים, כי אם על ידי רשעים ואנשים פגומים בדיעות ומעשים. אמנם על ידי תשובה מאהבה, והתאמצות גדולה להרבות קדושה בעולם, בתפילת צדיקים ישרה, זוכים שגם צדיקים יוכלו להשתתף באלו התיקונים, שעל פי הסדר הנהוג אינם רגילים לצאת כי אם מידי רשעים ואנשים רחוקים מהקדושה. תיקונים הללו כוללים בין תיקונים חברותיים, כמו מכשירי עבודת אדמה, מלחמות, שישנן מהן שהן דרושות הרבה לעולם, המצאות מעשיות, וישנם מהם תיקונים רוחניים, של כמה חכמות מעשיות ושכליות, שהנשמה המעוטרת בחסידות ובהתנשאות נפש לקדושה אינה יכולה לחדור לפרטים הללו. רק על ידי עליה גדולה של המהלך הרוחני אפשר לזכות לברכה עליונה זו, של כיבוש כל תיקוני עולם על ידי צדיקים ואנשי קודש.",
        "summary": "ישנם תיקונים, גשמיים ורוחניים, שבאים לעולם על-ידי הרשעים, ורק בתשובה מאהבה באים אליהם גם הצדיקים."
    },
    {
        "id": 1007,
        "article": "כשכח המדמה בריא בקדושתו, מרגישים במציאות האור האלהי בנשמה ובעולם. ועל יסוד ההרגשה הזאת באה אחר כך ההשגה התורית, ומאירה באור חיים גדול מאד. והמעשים הטובים והמדות הטובות מוסיפים מציאות חיים באור הדמיון הנשגב הזה. ורוח הקודש מתחיל להופיע בעולם בהוד והדר, לרומם גוי, ולהחיות רוח שפלים.",
        "summary": "דמיון בריא מביא להרגשת האור האלוהי, וזו להשכלת התורה, והמעשים והמידות מוסיפים בהם מציאות חיים המביאים לרוה\"ק."
    },
    {
        "id": 1008,
        "article": "כשהצדיקים מאמינים בעצמם, בכחם הגדול ובקדושת נשמתם העליונה, הם מוסיפים דבקות אלהית בציורים בהירים, ממשיכים על ידי זה לעולם שפעת חיים של קודש, של עונג ונחת. וסגולת רפואה, אריכות ימים, ברכת שדים ורחם, ואור תשובה ושמחת מצוה מתרבה בעולם.",
        "summary": "כשהצדיק מאמין בעצמו ובקדושת נשמתו הוא מוסיף דבקות בה', וממשיך חיי קדושה וברכה לעולם."
    },
    {
        "id": 1009,
        "article": "כשמרגישים איזה פחיתות של מדה רעה בפנימיות הלב, אין לאסור מיד המלחמה לעקור את התכונה של המדה, כי אולי תצטרך תכונה זו במקום אחר לטובה. גם אין להחליט על פי הסקירה הראשונה שהמדה הנדמית לרעה היא רעה. אלא כיון שלפי הסקירה הישרה הרי התכונה מוכרת לרעה, צריכים לכובשה, להעלימה, לכסות עליה בתורה ובמעשים טובים. תחת המכסה העתיק הזה, הרי היא מתפתחת באופן טוב, והיא מזדככת ומסתננת, ובהמשך הזמן תופיע באור בהיר של מדה עליונה טובה. ובדרך הלימוד והחינוך העצמי, המצורף להשכלה גבוהה במושגים הרוחניים, יתבארו כמה דרכי עצות, איך להשאיר הכחות הנפשיות ודרכי התפעליותיהם במצבם הבריא, ולהעלותם במעלות הקודש.",
        "summary": "אין להילחם מיד עם מידה רעה, שכן ייתכן שבשורשה היא טובה או שאפשר להשתמש בה לטובה, אלא צריך לכסותה בתורה."
    },
    {
        "id": 1010,
        "article": "סימן טוב לתשובה מעולה, קורת רוח פנימית, והארת השכל בהשגות עליונות, בהירת הציור, ועזוז הקודש של טהרת כח המדמה, המלביש את הבינה העליונה, הכוללת כל ארחות החיים כולם.",
        "summary": "סימן טוב לתשובה מעולה – קורת רוח פנימית, והארות שכליות המתלבשות בדמיון."
    },
    {
        "id": 1011,
        "article": "הטבע העולמי וכל יציר פרטי, ההיסתוריה האנושית וכל איש יחידי ומעשיו, צריכים להיות מסוקרים בסקירה אחת, כתוכן אחד בעל פרקים שונים, ואז ממהרת האורה של הדעה המביאה לידי תשובה לבא.",
        "summary": "סקירת ההיסטוריה והטבע, הכלליים והפרטיים, כתוכן אחד בעל פרקים, מביאה את הדעת, המביאה לתשובה עליונה."
    },
    {
        "id": 1012,
        "article": "המשכילים הגדולים צריכים לשאוב את אור הקודש שלהם ממרומי השכל. לא מהתפעלות הנפש, ולא מלהבת הדמיון, ולא מפשטיות האמונה לבדה, כי אם מכל האור של כל אלה בשורש שרשו, המואר במקור ההשכלה היותר טהורה בזיו הנשמה.",
        "summary": "המשכילים הגדולים אינם יכולים להסתפק בהתלהבות דמיונית ואמונה פשוטה, אלא צריכים להתעמק בשורשן השכלי."
    },
    {
        "id": 1013,
        "article": "שיטת המחשבה בציור המזוכך של השלילה הגדולה, הדרושה להכנת הדבקות באור אין סוף, מזככת את כל כחות החיים, ומעלה אותם מכל שפלות, ומעלה גם כן את כל השייכים להמיחד, החושב את המחשבה הגדולה הזאת בכל עומק גודל רוחו ונשמתו, בעליה רוחנית בהירה. והתפילה המתיסדת על יסוד צמאון עליון זה, היא ספוגה כולה ברוח הקודש בהיר, וקולעת את מטרתה כקשת וחיצים ביד גיבור. בחרבי ובקשתי, בצלותי ובבעותי.",
        "summary": "דבקות הבאה אחרי הכרה של שלילה גדולה, מעלה את החיים שלו ושל הדבקים בו, ותפילתו נעשית בהירה וקולעת."
    },
    {
        "id": 1014,
        "article": "הענוה היא חותם הטוב. אהבת הענוה מעומק לב, היא לבוש הטוב מבחינה אחת, ומבחינה שניה היא עטרת הטוב ונזרו העליון. החשבון הצלול שתכונת הגיאות היא מאוסה, שכל בעל נפש מכובדת כל דהו יתרחק מהתגאל בה, זהו חשבונו של עולם, המרומם את האדם הרמה רוחנית פנימית, ומכשירתו לאור תורה וחכמת אלהים.",
        "summary": "הענווה היא חותם הטוב, ואהבתה היא לבוש ועטרת הטוב, ומאיסת הגאווה מרוממת את האדם ומכשירתו לתורה."
    },
    {
        "id": 1015,
        "article": "כל תשוקות שבעולם, כל קנאות סופרים שבעולם, וכל חמדות של תורה וחכמה שבעולם, לא יזיזו את הצדיק העליון מיסוד הדבקות האלהית הקבועה, שהיא הצלחת חייו, ואור העולם כולו, ומקור חיי כל. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה.",
        "summary": "כל התשוקות שבעולם, וכל חמדות התורה והחכמה, לא יזיזו את הצדיק מדבקותו הקבועה."
    },
    {
        "id": 1016,
        "article": "עיקר לימוד תורה לשמה אי אפשר לבא, כי אם על ידי הכשר זה של ההבנה, וההרגשה הבאה עמה, איך כל פרטי תורה חביבים חבת קודש, ואיך האור הכללי, המלא חיים ומביא חיים לעולם, מתפלש הוא בכל הפרטים כולם.",
        "summary": "לימוד תורה לשמה בא על-ידי ההכרה וההרגשה, איך האור הכללי שבתורה מתפלש בכל פרטיה."
    },
    {
        "id": 1017,
        "article": "הנפש של פושעי ישראל שבעקבא דמשיחא, אותם שהם מתחברים באהבה אל עניני כלל ישראל, לארץ ישראל ולתחיית האומה, היא יותר מתוקנת מהנפש של שלמי אמוני ישראל, שאין להם זה היתרון של ההרגשה העצמית לטובת הכלל, ובנין האומה והארץ. אבל הרוח הוא מתוקן הרבה יותר אצל יראי ד' ושומרי תורה ומצות, אף על פי שההרגשה העצמית וההתעוררות של כח פעולה בעניני כלל ישראל אינם אמיצים אצלם, ממה שהוא אצל אלו שרוח עועים אשר בתוכם מעכר את לבם, עד כדי להתקשר בדיעות זרות ובמעשים המטמאים את הגוף ומונעים את אור הרוח מלהתקן, וממילא סובלת גם הנפש מפגמיהם. והתיקון שיבא על ידי אורו של משיח, שיעזור לזה הרבה דבר ההתפשטות של תלמוד רזי תורה וגילויי אורות חכמת אלהים, בכל צורותיה הראוייות להגלות, הוא שיעשו ישראל אגודה אחת, ותתוקן הנפש של היראים שומרי תורה על ידי שלמות הנפש שבפושעים הטובים ביחש לעניני הכלל, ותקות הגשמיות והרוחניות המושגות בהכרה והרגשה האנושית, והרוח של הפושעים יתוקן על ידי השפעתם של יראי ד' שומרי תורה וגדולי אמנה, וממילא יבא לאלה ולאלה אור גדול, והופעת תשובה שלמה תבא לעולם, ואז יהיו ישראל מוכנים לגאולה. והצדיקים העליונים, מארי דנשמתא, הם יהיו הצינורות המאחדים, שעל ידם יעבור שפע אור הנפש משמאל לימין, ושפע אור הרוח מימין לשמאל, ותהיה השמחה גדולה מאד, כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. וזה יהיה בכח אורו של משיח, שהוא דוד בעצמו, שהקים עולה של תשובה. בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך.",
        "summary": "בעקבא דמשיחא הנפש יותר מתוקנת בפושעים הקשורים לכלל, והרוח יותר מתוקנת בצדיקים, ובאורו של משיח יתקנו אלו את אלו."
    },
    {
        "id": 1018,
        "article": "הפשטיות של אהבת ד', ותענוג הקודש שבה, כולל בקרבו את כל אור העולמים, את כל חמדות החיים הגשמיים והרוחניים, וכל העינוגים שבעולם הנם כלולים ביסוד עונג זה בתמצית הקדושה והטהרה. עד שהעונג העליון שבמסירות נפש הוא רק ניצוץ קטן של אור מופלא זה, ודוקא באהבה בתענוגים, הממתקת בעומק מתקה יסורי בשר נוראים, כמסרקות של ברזל בגופניות, ויסורי גיהנם ברוחניות, על ידי העברה של צדיקים במעמקיו, היא מכילה קצת התגלות של עומק אור עונג זה, שמהפך ברב כחו את כל המרירות למתיקות מוחלטת. וממילא מתעלה ציור זה, החי בלב קדושי הדורות, למרום החיים, ועל ידי התערבות כח החיים בזרמי הנשמות הרבות, מהפכים את כל החטאים, העונות והפשעים וכל קטיגוריהם, לזכיות ואורות נעימים, בנועם ד' של תשובה עילאה.",
        "summary": "העונג שבאהבת ה' העליונה, גדול מעונג מסירות הנפש, שכן היא הופכת כל מר למתוק."
    },
    {
        "id": 1019,
        "article": "התרחקות ארעית של צדיקים מציור הדמיון הקדוש בעניני אלהות, מוסיפה להם עז ואומץ של קדושה. ואם ההתרחקות גרמה הוספת ידיעה בעניני חול, מתהפכת ידיעה זו לתוכן קודש מבריק. ומכל מקום אי אפשר לעשות כן לכתחילה, והרי הדבר עומד במדרגה של מצות שכחה, שחסיד מקריב עליה קרבן הודאה.",
        "summary": "ההתרחקות העראית של הצדיקים מציורי הדמיון בענייני האלוהות, מוסיפה בהם אומץ, ובפרט כשנותנת מקום לידיעות החול."
    },
    {
        "id": 1020,
        "article": "יראה של שטות היא מה שמתיראים מהמשלים הגשמיים שברזי תורה. הלא יודעים אנו ברור שכל אלה אינם פוגמים מאומה את היסוד המאיר של טהרת אמונת אל אחד ב\"ה, אלא הם מוסיפים בנו אור ובהירות להבנה, וכשרון הסתגלות לאורה האלהית. ואנו אין לנו כי אם לשנן, ללמוד, להכין את התכונה הגופנית והרוחנית באופן המתאים להוספה קבועה של אור עליון זה, המפכה בכל עת ורגע מעינות טהורים ממקור שרשו. וכפי רוב הבינה, ועומק מסירות הנפש אל הדבקות האלהית, האהבה המלאה משתפכת מגנזי היראה, לחדש את חיי הרוח בצורה של בריה חדשה בכל יום תמיד.",
        "summary": "אין להתיירא ממשלים גשמיים ברזי תורה, שכן אינם פוגמים באמונה הזכה, ובמסירות נפש בדבקות האלוהית שופעת ממנה אהבה."
    },
    {
        "id": 1021,
        "article": "יגדל רוח האדם, יסקר את החומר והרוח בסקירה גדולה אחת, המות יאבד לגמרי את ערכו, יכחד מן המציאות, מתוך הכרה בהירה וידיעה בטוחה. החיים יתפשטו על הכל. הטבע הרוחני והטבע החמרי, הטבע ונשמת הטבע, הטבע ולמעלה מן הטבע, הכל יעשה אגודה אחת. החפץ האישי, בהיותו מבוטא במהלך עילויו למקורו, התפילה, זהו הגילוי האיתן של גודל הרוח, התוכן התופס מקום היותר חשוב בעולם משוכלל, מה שהיה נכבד כל כך מתוך נטיה אינסטינקטיבית, יכבד גם בהכרה של מדע צלול. לבא למרומי כל מגמה בפועל, בעולם הגדול ובעולם האישי, יחד עם כל הדרכים מכשירי השכלול שחולל המדע, החוש והרגש, הגאונות האמנותית והגבורה הממשלתית, תבא התפילה. מה שנודע רק ליחידי סגולה, יודע לכל, וטוהר הרצון וחסנו, בנטותו בעזו לסוד אה, זה יהיה ראש מגדלי התרבות העתידה, שתתנוסס בתפארה מידי עם עולם בשביל העולם כולו, וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.",
        "summary": "המחשבה המאחדת רוח וחומר, תביא להכרת הכל בצד המדעי שבתפילה, ולא רק באינסטינקט שבה."
    },
    {
        "id": 1022,
        "article": "סגולת הדיבור תתגלה בעולם אחרי התגלות סגולת הרצון והמחשבה. הערך של דיבור פשוט, שברכה היא ברכה, וקללה היא קללה, ושאומר הגזור צריך להיות קם, זאת היא חטיבה של התגלות כח היצירה העליונה שברוח האדם בכל מילואו. מובן שהשקר המילולי, וכל דברים בטלים, יסחו מן העולם, ושפת אמת תכון לעד.",
        "summary": "פעולת הדיבור וסגולתו (הברכה והקללה), יתגלו בעולם אחרי התגלות כוח המחשבה והרצון."
    },
    {
        "id": 1023,
        "article": "הרוצה לשמור מנוחת נפשו, יזהר מכל דיבור הנראה כגסות הרוח. וכשיתברר לו בבירור גמור שטעם גסות הרוח ההדיוטית כבר פג ממנו, ונכנסה בו רוח טהרה של ענוה, רק אז לפעמים יוכל להתיר לעצמו, אחרי זיכוך גדול, להביע דבר המסמן את הצד הטוב שבעצמיותו, בשביל טובתם של מקבלי השפעתו, או בשביל התעוררות רוחנית הנדרשת לפעמים לעצמו. ותיכף שירגיש מזה מוסר כליות פנימי, יבין שעוד לא הגיע הזמן לכך, וישוב למדת הענוה מתוך לב טהור, ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה.",
        "summary": "רק לאחר שיזכך את עצמו מגסות הרוח, יכול האדם לדבר בערך עצמו, בשביל מקבלי השפעתו או בשביל עצמו."
    },
    {
        "id": 1024,
        "article": "כשבאים לשוב בתשובה צריכים לדעת שאין שום מניעה בדבר. ואפילו אותם הכ\"ד דברים המעכבים את התשובה, תיכף כשמבקשים לשוב עליהם, שוב אינם מעכבים. ואין לבטל שום נטיה של תשובה, לא קטנה שבקטנות מפני שפלותה, לומר שאין הרעיון הקטן ראוי לפי מדתו שהאדם משער את עצמו, ולא את הרעיון היותר גדול, לומר שהוא גבוה יותר מערכו, כי הכל עולה ומצטרף ביחד לקומה שלמה ועולם מלא של תשובה, שהוא יקר, גדול, וקדום מכל העולמות האחרים.",
        "summary": "גם על הדברים המונעים את התשובה אפשר לשוב, ואל יוותר על תשובה קטנה או גבוהה מערכו, שכן הכל מצטרף."
    },
    {
        "id": 1025,
        "article": "מה שמוטבעים לפעמים במניעות גדולות, בין בענינים שבין אדם למקום בין בענינים שבין אדם לחבירו, לא יעכב כלל את התשובה הרוחנית, וכיון שמבקשים לשוב אל ד', שבים, והאדם מתחדש כבריה חדשה. והציצים המעשיים, שצריכים לזירוז גדול לתקנם, יצפה עליהם תמיד לתקנם, ויסגל לעצמו מדת השפלות ביותר כל זמן שלא תיקן איזה דבר בפועל ממה שיש לו לתקן בדרך מעשי, וישתוקק לתיקון השלם, וממילא יבא הדבר לידי כך שיעזרהו השי\"ת לתקן הכל בפועל. אבל גם כשלא נזדמן לו עדיין התיקון, בין מצד מניעות חיצוניות, או מצד מניעות פנימיות, שעדיין אין הרצון שלו תקיף כל כך, וההסכמה לדרכי התיקונים המעשיים עדיין לא באה לו בהשלמה, מכל מקום יאחוז בתשובה הרוחנית בכל עז ואומץ. ויהיה תקיף בדעתו, שסוף כל סוף אחוז הוא בתשובה, שהיא ענין יקר מכל מה שבעולם, וירבה בתורה, במדות טובות, בחכמה ובהנהגה ישרה, בכל מה דאפשר לו. וישפוך שיחו בתפילה לפני קונו להוציא אל הפועל את חלקי התשובה שעדיין לא יצאו אל הפועל, בעבור עצמו, ובעבור כלל ישראל, ובעד כל העולם כולו, ובעד תיקון הכללי של השכינה, אור ד' בעולם, שיהיה בתכלית השלימות. וישתוקק שכל הנשמות יהיו מתוקנות ונהנות מזיו השכינה. והכל ישבעו טוב ושפע חיים.",
        "summary": "אין דבר המעכב את התשובה, וגם לפני שתיקן את כל מעשיו יאחז בתשובה הרוחנית, עד שיעזרהו ה' לתקן הכל."
    },
    {
        "id": 1026,
        "article": "ישנם שני אופנים של דבקות המתנוצצים באדם. האחד הוא בא מצד התורה, ואף על פי שאינו מרגיש בפנימיותו כי אם הארה נשמתית רוחנית, בלא אותיות של הלכה ושל מצוה, מכל מקום הוא בא מכח הארת התורה המעשית. והשני בא מצד עצמות הארת הנשמה, ביחוסה אל אור ד' בעולם. וישנם בכל פרטי הבחינות של אלה שני המינים של דבקות ד' המתנוצצים בנשמה, חילוקים לענין דרך השימוש שבהם, ולפעמים צריכים למזג דוקא מין אחד בשני.",
        "summary": "יש דבקות הבאה מאור התורה המעשית, ויש דבקות הבאה מצד עצמות הנשמה, וצריך לפעמים למזגן."
    },
    {
        "id": 1027,
        "article": "כל העולמות מתגלים בתוך הנשמה. וכל מה שמעמיקים בידיעה הפנימית של תוכני הנשמה, מתגדלת הידיעה על הכל. ונשמת העולם, ואור המקורי של חיי כל, מתגלה ביותר, כל מה שהגילוי העולמי מתרחב הוא בתוכיות הנשמה עצמה, עד שאור ד' מאיר על האדם לפי רוב הסתכלותו בנשמתו.",
        "summary": "כל העולמות מתגלים בתוך הנשמה, וכפי העמקת הידיעה הפנימית, גדלה הידיעה על הכל ונמשך אור ה' על האדם."
    },
    {
        "id": 1028,
        "article": "כל מה שהאדם אוהב יותר את הבריות, וכל מה שהוא מביט בעין יפה על השקועים בכל כחם בעסקי העולם הזה ובנינו, כן דעתו מתישבת עליו. ואם הוא מוכשר לפנות אל על, לרוחניות עליונה, להסתכליות אלהיות, יהיה מוצא את עצמו יותר נתון לעולמו העליון, ולא יפריעוהו כל כך עסקי העולם ההכרחיים המוטלים על האדם, שהם בחיקוים סותרים את ההצטיירות העליונה, שהרי יודע הוא, שאלה הענינים הולכים הם ונעשים בעדו על ידי כל אלה שהם מוצאים קורת רוח בעבודתם המעשית הזאת. ובן זומא אמר על זה, ברוך שברא כל אלה לשמשני.",
        "summary": "אהבת הבריות העוסקים בענייני העולם הזה, מיישבת את דעת העוסקים ברוחניות עליונה, על-ידי הכרתם בייעודם השונה."
    },
    {
        "id": 1029,
        "article": "המצות שבזמן, מעלות את הנשמה הפרטית של האדם אל אוצר הכלל כולו. ההצלחה הרוחנית גדולה היא כשחושבים להאיר את הנשמה מאור הגנוז שבכל מצוה בזמנה. ודבר בעתו מה טוב.",
        "summary": "המצוות התלויות בזמן, מעלות את הנשמה הפרטית אל אוצר הכלל."
    },
    {
        "id": 1030,
        "article": "הסוכה היא שמחה עליונה מאד, עד שאינה יכולה להיות קבועה, כי אם דרך ארעי. אבל היא עומדת במקום אחד, מפני שגלי האור של השמחה שוטפים, ואחד מתעלה, ומיד בלא שום הפסק השני, החדש, שהוא יותר מאיר ויותר משמח, יורד ונשפע. על כן נראה כאילו הכל היא סוכה אחת, ובאמת בכל רגע ורגע, ובכל חלק מחלקי הרגע, ישנה סוכה חדשה ממש. ומפני שהשמחה היא מהתחדשות, וכאן ההתחדשות היא תמידית, על כן הוא זמן שמחתנו.",
        "summary": "ארעיות הסוכה נובעת מחידושה התמידי, ולכן חג הסוכות הוא זמן שמחתנו."
    },
    {
        "id": 1031,
        "article": "האדם צריך להכיר מנטיותיו הפנימיות את התוכן שהוא צריך להוציא מן הכח אל הפועל, וישמח תמיד בחלקו, ויחזיק בו בכל תוקף. ואם מרגיש הוא שיש לו תכונה מורכבת מכמה נטיות הפכיות, אל ישים אל לבו מה שאצל רוב בני אדם נטיה אחת סותרת לחברתה, לחשב שגם אצלו הדין כן, כי אז יאבד בידים חלק גדול מעצמיותו. אלא ידון, שכיון שכך הוא טבע נפשו, הנהו מוכשר לאחד בקרבו את הענינים שאצל רוב בני אדם הם מפורדים, והשלמת חוקו תלוי הוא דוקא בהשלמתם של כל החלקים וכל הנטיות השונות והמנוגדות. וזה נוהג בין בעבודות מעשיות, בין בהשגת תורה וחכמה, בין ברגשי הנפש ותכונות המדות. כי כלל הכל הוא, שראש דבר תהיה הכרתו הפנימית, ואחר כך תבא ההכרה החיצונה, שגם היא צריכה, מן הסביבה ומן העולם בכללו.",
        "summary": "נטיות האדם מעידות על ייעודו, ואם מוצא בעצמו נטיות הפוכות זו מזו, סימן שביכולתו לאחדן, וזוהי עבודתו המיוחדת."
    },
    {
        "id": 1032,
        "article": "המעמד הרוחני של רוב בני אדם רחוק הוא כל כך מהתוכן הפנימי של התורה והאמונה האלהית, וממילא מהרעיונות המובעים בתורה ובתפילות, וממוצרות במצות המעשיות, עד שרק אחת משתי אלה יוכל לקשר אותם אל זה הגובה, או הכרה פנימית בעומק האמונה הנשמתית של האדם ושל כנסת ישראל לפרטיה, עד שלמרות מה שהחיצוניות היא כל כך שפלה ומגושמה, עולה על כל עריגה עילאה בלתי פוסקת למה שהוא רם על כל רמים, או סמיות המונית, שאינה מכירה את הריחוק של תכונת עצמותיותה המתגלה, מהאורה העליונה המתבטאת ומתבקשת בקשר האמונה והיהדות בכלל ובפרט. בעת אשר יפקחו העינים לראות את הריחוק, יחרד כל המחנה מנפילה חצופה ואיומה. אבל התשובה כבר מוכנת היא אז, לבא אל הצד העליון שבקישור הקדושה, דהיינו ההכרה היחוסית מצד הסגולי הפנימי. אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד', מגן עזרך ואשר חרב גאותך, ויכחשו אויביך לך, ואתה על במותימו תדרך.",
        "summary": "כאשר יגלה ההמון את המרחק הרב שבין האמונה ובין מדרגתו, יבוא לחרדה, שתשובתה היא גילוי סגולת ישראל והקישור לקדושה."
    },
    {
        "id": 1033,
        "article": "כשמתפללים מתפשט כח הרצון. והדבר המפשט את כח הרצון ביותר, הוא כשמכוונים במילוי הרצון אל ד', כשהמחשבה דבקה באלהים, והרצון דבק בו אז בקשר מחשבתי פנימי. אז כל כחות הנפש מתגדלים מעל כל גבול, והרצון הטוב והמעולה, בהתפשטו ביותר, פועל הוא את טובו. התפילה היא פעולה ממש, ככל פעולה שהטבע שלה מורגש, אמנם הכל תלוי בגודל קדשו של הרצון היחידי של המתפלל, ושל התוכן האלהי המלא את נשמתו. ותפילתן של צדיקים עושה מהפכה גדולה לטובה בערכי העולם כולו, מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב\"ה ממידת רגזנות למידת רחמנות. אין הפילוסופיה, המבינה את העדר השינוי ברצון ה', יכולה לגעת בגובה זה, שהוא כולל בקרבו את כל השינויים בהשואה נצחית. ותנועות הרצון של האדם כלפי האלהים, בבירור טובו, הוא מופיע על ידי התגלות אור ד' באדם ובעולם לטובה, כמו שכל ההוייות הטבעיות פועלות את גילויי שינוייהם מתוך ההשוייה האיתנה של המציאות כולה.",
        "summary": "התפילה גורמת להתפשטות הרצון, והרצון פועל שינויים בעולם בהשוואה גמורה, דבר שהפילוסופיה האנושית אינה יכולה להבין."
    },
    {
        "id": 1034,
        "article": "כל חוג של מדע יש לו תחומי ידיעותיו והרגשותיו המיוחדות, אבל פינות יש בכל מדע ועולם של רגש, שנוגעות בהן אלו באלו. ולפעמים יש כשרון גדול, שכל עולם עליון שופך אורו על העולם התחתון, ועושה בו הארות גדולות, וחיים נשאים, הרבה יותר מערכו המיוחד הרגיל של התחתון.",
        "summary": "בכל מדע יש פינות מפגש והשקה עם מדע שונה, ואילו העולמות העליונים משפיעים על התחתונים למעלה מערכם."
    },
    {
        "id": 1035,
        "article": "כל מה שהופעת הכרת כח היוצר נגלה יותר בקרב האדם, כל מה שנשמתו מזדככת לראות את מעשה ד' בסוד היצירה, ככה מתקדש רוחו בקרבו, ויצירתו שלו, דיבורו, נעשה אצלו חביב וקדוש, הוא מתחיל להוקיר את ערכו, ותוכן של דברים בטלים מתבטל אצלו לגמרי. מתוך מעמד נפשו המיוחד הוא מרגיש כבר את היצירה הגדולה שהולכת ונוצרת בעת הבעת הדיבור, ובשום אופן לא יעיז מטבע רוחניותו להרבות שיחות חולין, יראת הדיבור הריק מונחת כבר בקרבו פנימה, מאוחדת עם דעת ד' העמוקה השוכנת ברוחו. הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו.",
        "summary": "ככל שמזדככת ראיית האדם במעשה ה' שביצירה, מעריך הוא יותר את קדושת הדיבור ופעולתו, ונזהר משיחות חולין."
    },
    {
        "id": 1036,
        "article": "כשעושים איזה דבר בנטיה של חולין, של גופניות, ובהמית, אם רק היא של היתר, תיכף כשמתעוררים לשוב על זה מתעלים כל הכחות ומתהפכים לאצילות ולקדושה. ואם במצות עשה לא זז משם עד שמוחלין לו, בעניני היתר תיכף כשעולה ברעיונו לשוב הרי הוא מתקדש, והפעולה וכל כחה מתקדשים עמו, והעצבון הבא מתוך תענוגי חול מתהפך מיד לשמחה של מצוה. ולישרי לב שמחה.",
        "summary": "מעשה היתר שנעשה בבהמיות, הופך לקדושה ברגע, כשעולה בדעתו לשוב."
    },
    {
        "id": 1037,
        "article": "המשיגים הכוללים בקרבם כמה ענפים, בדיעות, במדות, בתורה ובעבודה, מוכרחים הענפים להיות לפעמים מכחישים זה את זה, מתוך ריבוי יניקתם במקום מצומצם, והם מוכרחים להתרומם למקור האחדות תמיד, ששם כל הענפים הם בחטיבה אחת, והשגה כללית אחת מחיה את כולם. ומכל מקום צריכים הם סעד מגדולים בעלי מקצע מיוחד, שעל פי רוב הם יותר מפורסמים בעולם, מפני שההמון תופס את הזיו של מקצע פרטי שמתרבה, הרבה יותר ממה שהוא תופס את הגודל של עושר רוחני כללי. ואלה הנשמות המיוחדות בחוגן, משפיעות הרבה עז וקדושה על הנשמות הכלליות, והנשמות הכלליות מתעשרות הרבה על ידי חיבורן עם המקצועיות, והן חוזרות ומשפיעות עליהן שפע גדול מאד, הרבה יותר ממה שקבלו מהן. כי כל דבר פרטי כיון שהוא נשפע לתוך נשמה כללית, נהפך אחר כך בכח עיכול רוחני לדבר כללי ומקיף הכל, הכל לפי ערך הכלליות ומדת ההקפה של הנשמה הכוללת.",
        "summary": "אנשי האשכולות הכלליים, יונקים מאנשי המקצועות, ומשפיעים עליהם בחזרה שפע גדול יותר ממה שקבלו."
    },
    {
        "id": 1038,
        "article": "בשביל פגם שמרגיש אדם בעצמו במדותיו, אין לפול כלל מסדרי העבודה הרוחנית של ההשגה, והתורה והמצות, והדבקות האלהית העליונה. וסוף כל סוף שכל המדות יתעלו, ויהפכו לטוב עליון, והמותר שלא יהיה מתוקן כל כך, ישמש כדורדיא לחמרא, לשמור מחימוץ ומכל פגם צדדי.",
        "summary": "אין לנפול מעבודתו בגלל מידות פגומות, שכן סופן להפוך לטוב, ומה שלא יתוקן ישמר את הטוב מלהחמיץ."
    },
    {
        "id": 1039,
        "article": "כשהתשוקה הרוחנית מתגברת הרבה באדם, ומוציאה אותו חוץ מהמדה הראויה לו על פי קישורו עם העולם הריאלי, טוב לו אז לעסוק בדברים מוחשיים, בחכמות מעשיות, ובתורה המעשית, במחשבות המראות את החובה ואת התועלת של הקישור אל החיים המעשיים. ואז, אחרי שביעה הגונה מהטוב הרוחני, תהיה לו הפגישה בעולם המעשה רק להועיל לבסם את נטיותיו הרוחניות. אבל יכיר וידע, כי אי אפשר להסתכלות מעשית לבדה, וכן לעולם המעשי כשהוא לעצמו, אפילו כשיהיה ערוך ומסודר בכל תיקון וסידור, להיות מקור חיים לאדם, שנשמתו מתעלה הרבה מאד על כל אלה הגבולים שכל תוכני המעשים גדורים בהם, והכרח הוא לקשר את האדם בקישור תדירי עם העליוניות שבהויה, עם רוממות הרוחניות, שיסוד יסודות הכל הוא כל התוכן של האורה האלהית, לכל עושר סעיפיה.",
        "summary": "התשוקה הרוחנית צריכה להתקשר עם העולם הריאלי, כדי שלא תעבור את מידתה, והעולם המעשי צריך להתקשר לשרשו."
    },
    {
        "id": 1040,
        "article": "אני מבין איך העריגה היותר עליונה שבחיים היא להשלמות הנשמתית היותר גמורה. והשלמות הנשמתית הישראלית היא בעלת כח עליון, ובעלת חפץ אדיר, והיא מרגשת את עצמת חילה. ויודעת היא הנשמה שתתאחד באור ד' על ידי הגלמת כל חייה על פי התורה והמצוה, על כן אוהבת היא את המצות עד אין חקר. והנני מרגיש אהבתי למצות, ושמחתי הפנימית בהן מרוב כל.",
        "summary": "עריגת הנשמה לשלמותה ולהתאחדות באור ה', מתמלאת על-ידי התורה והמצוות, וזהו שורש אהבת המצוות."
    },
    {
        "id": 1041,
        "article": "צריך צדיק להאמין בעצמו שהוא ראוי לשמח במצות, שמחה שאין כל העולם כולו כדאי הוא לה, שמחת עולמים, ובפרט בזמני שמחה, שאין קץ לאושר המתגלה בעצם הזמן ובמצותיו. מגרשים לגמרי מן הלב את כל החשבונות הקודרים, שהאדם יכול להעיב על ידם את חייו הרוחניים, שמחים בד', בקדושת גילוי אורו בתוכיות נשמתנו, המתאגדת עם תוך העולם כולו, ועולה בהכרתה בשלהבת פנימית, להתקשרות רוחנית באור ד' ועליצותו, בעז קדשו, המחיה כל, ממלא כל ומקיף הכל, מחולל ומוליד, צדיק כביר.",
        "summary": "הצדיק צריך להאמין ביכולת שמחתו במצוות, ובפרט בזמני שמחה, ובשמחת גילוי אור ה' בנשמות ובעולם."
    },
    {
        "id": 1042,
        "article": "תורה שבעל פה מונחת בעצם אופיה של האומה, שמצאה את דרכה על ידי הגילוי השמימי של תורה שבכתב. בהתגלותה, נמוכה היא תורה שבעל פה מתורה שבכתב, הרי הגורם הראשי למצא את נתיבתה היא התורה שבכתב, היחש העליון של האומה עם האלהות העליונה, עם המגמה של המגמות, עם הנצח וההוד שבעולמים ומלמעלה של כל כללותם. אבל בצורה הפנימית, הלא התורה ניתנה לישראל בשביל סגולתם הפנימית העליונה, הרי גרמה סגולה אופית גנוזה זו להופעת תורה מן השמים עליהם, ונמצאת עליונה תורה שבעל פה בשרשה משורש תורה שבכתב, חביבין דברי סופרים יותר מדברי תורה.",
        "summary": "בהתגלותן, עליונה היא תורה שבכתב על התורה שבעל-פה, אך בשורש עליונה היא התורה שבעל-פה, היונקת מסגולת ישראל."
    },
    {
        "id": 1043,
        "article": "אין להתפעל ממה שהלב מושך לפעמים לאיזה תאוה או לאיזה מדה שאינה מהוגנת, ולהחליט בשביל כך שאין הולם לו כל הופעה עליונה של חכמת קודש. פתיות היא זו. האדם נתון תמיד בסבך של חיים גופניים, חכמת אלהים מקדשת את חייו, וגם מגדלת אותם. סוערים בלב לפעמים דמיונות ונטיות בלתי רצויות, שהם עומדים מוכנים להתבטל מפני הדר ד', המתגלה בנשמה בהדרת קודש.",
        "summary": "אין להימנע מחכמות הקודש, גם אם מוצא בעצמו מידות רעות, שכן האדם נתון בסבך גופניות, והקדושה היא שתעלה אותו."
    },
    {
        "id": 1044,
        "article": "הצדיקים, עיקר נפילתם באה מתוך הענוה היתירה שלהם, שבעצמה הרי היא המדה היותר גדולה מכל המדות, ענוה גדולה מכולן. כשהם באים לשוב, מתעטרים עוד יותר בענוה, והיא מגדילה בעיניהם את האורה הרוחנית שבנשמתם האלהית, וטסים בבת אחת בתשובה כבירה. המוחה כעב וכענן את כל הפשעים, ומעמידה אותם על במתי עולם, לרנן לשם ד'. רננו צדיקים בד', לישרים נאוה תהילה. בד' תתהלל נפשי, ישמעו ענוים וישמחו.",
        "summary": "נפילות הצדיקים באות מענוותנותם היתרה, ועל-ידי תוספת ענווה הם מכירים באור האלוהי שבנשמתם, ושבים בתשובה כבירה."
    },
    {
        "id": 1045,
        "article": "אף על פי שסדרי העולם ומנהגי העולם ונימוסיו, מנגדים הם את ההופעה האדירה של רזי תורה, מכל מקום מתגברים הצדיקים על כל, והם חיים את חייהם על פי סוד ד' ליראיו בשלמות גמורה. והעולם כולו משתעבד להם באמת שיעבוד פנימי גם בעת ההעלם, וסוף הכבוד, והממלכה הרוחנית של צדיקים העומדים לפני ד' תמיד, לבא בכל הדר גילויה. והצדיקים עצמם מכירים, שבאמת העולם וכל נימוסיו, שנראים כל כך מתנגדים לאורה העליונה האלהית ותביעותיה הנצחיות, הם באמת מסעדים ותומכים לה, סמוכים עליה, והכל אומר כבוד ושירה בלתי פוסקת לקודש ד' שלמעלה. וכשם שקילוסו של הקב\"ה עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעים, וכשם ששבחו של הקב\"ה עולה מן הגן עדן כך הוא עולה מן הגיהינם, וסוף הכל להתעלות, להתמתק ולהתקדש. וחכמת צדיקים מקשקשת לפניהם כזוג, בחדות רוח הקודש, ורואים הם את העתיד באור ההוה, ומחיים בזה את ההוה של העולם באור העתיד, וממשיכים נועם עולם הבא בעולם הזה, ומרבים על ידי זה בעולם שלום וברכה, נחת ועדנים. וכל הבריות וכל החיים מתברכים ומתעדנים, מתעלים ומתקדשים, משוקי טל חיים ומלאי ברכת עולמים.",
        "summary": "בהווה נראה העולם כסותר את תוכן רזי התורה, וצדיקים ממשיכים את אור העתיד להווה."
    },
    {
        "id": 1046,
        "article": "רזי תורה מתבארים על פי כל החכמות שבעולם, ועל פי יראת שמים הטבעית, שבספרים מבוארת היא בחובת הלבבות יפה. והיסוד התחתיתי הזה הוא החומר, הראוי לקבל את הצורות היותר עליונות מקדושה של מעלה.",
        "summary": "רזי תורה מתבארים על-ידי כל החכמות, ועל-ידי יראת השמים הטבעית."
    },
    {
        "id": 1047,
        "article": "הענין האלהי בכללותו הוא מאיר מעצמו בנשמתו של כל בעל נשמה אצילית, והלימודים והעיונים אינם אלא מכינים כלים, שעל ידם תהיה האורה הכוללת את כל הצורות כולן מתפרטת לצורות רבות, כדי שהעושר הרוחני יהיה גדול ואדיר מאד.",
        "summary": "העניין האלוהי מאיר בכללותו בעצמות הנשמה, והעיונים אינם אלא כלים לפרטיות אותו האור."
    },
    {
        "id": 1048,
        "article": "הצדק התחתון מתגלה במצר. מעונה הוא האדם מספיקות, וגומר בדעתו, הלא בכל אופן הדרך הישרה היא שמירת תום ויושר, קבלת אבות ורגשי קודש, באמונה פשוטה, שהיא נקראת בגדר אולי, וספק, לגבי האמונה העליונה, שהיא ראשית דעת. יובל אולי, כולי האי ואולי. ומתוך נחל אית\"ן זה, שהוא רק משמש לעיקר המובן, בא אדם לנחל עדנים של עצמות המובנים, ששם העדן הודאי מזיל את בשמי ענוגיו.",
        "summary": "האמונה הפשוטה, האוחזת במסורת האבות מתוך לחץ הספקות, הנה בגדר ספק לעומת האמונה הוודאית העליונה, המענגת."
    },
    {
        "id": 1049,
        "article": "לפעמים אדם נופל מדעתו, כששומע גדלות של בחינה אחרת שאינה מדה שלו, ונעשה מבוטל בעצמו, והעצבון מתחיל לעמם את זוהר נפשו, מפני שכל מעמדו הרוחני נעשה אז כהה לפני אותה מדת הגדלות, שאינה לערכו. צריך אז להתחזק בעצמו, שלא לקנאות בחלקו של אחר, ולהשתמש רק משפלות זו לפי המדה הראויה לבצר כח הגאוה, שלא תזוח דעתו עליו, ומכל מקום יהיה מרוצה ושמח בחלקו מאד, ויוסיף להחזיק במעוזו, ואז יבקע כשחר אורו, וארוכתו מהרה תצמח.",
        "summary": "הקנאה במעלת אחרים שאינה מידת עצמו, מביאה לשפלות ועצבות, וצריך להסיר קנאתו, ובשפלות להשתמש רק כדי למנוע גאווה."
    },
    {
        "id": 1050,
        "article": "כל מה שעוסקין בו, בין במעשה בין בלימוד, האור הרוחני נובע הוא ממדריגה יותר עליונה מהמדרגה הגלויה המתגלמת בהעובדא או בהענין הפרטי, והנשמה מתרוממת לפי ערך הרוחניות המתגלה אצל כל אחד לפי דרכו. ולפעמים מתרומם כל כך אור החיים, עד שממקורי המקורות היותר גבוהים, הרחוקים, בא הרוח וחודר בהעובדא ובהלימוד. עת רצון כזאת יש בה הארת פני עליון.",
        "summary": "הלימוד והמעשה ממשיכים אור גדול יותר מהמתגלה בהם, ובעת רצון חודרת אותה הארה ללימוד והמעשה עצמם."
    },
    {
        "id": 1051,
        "article": "צריכים להעמיק מאד באמונת התשובה, ולהיות בטוח שבהרהור תשובה לבד גם כן מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחילה. וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה, וכשהוא מחובר בתורה וחכמה ויראת שמים, ומכל שכן כשהתכונה של האהבה האלהית מפעמת בנפשו. וירצה את עצמו, וינחם את נפשו הנהלאה, ויחזקה בכל מיני חיזוקים שבעולם, כי דבר ד' הוא, כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם. ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו, וכחו חלש מלתקנם, מכל מקום אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העונות שבין אדם למקום ששב עליהם הרי הם נמחלים, ואם כן יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תיקן עדיין יהיו בטלים ברוב, מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעונותיו על ידי תשובתו. ומכל מקום אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להיכשל בשום חטא שבין אדם לחבירו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד, הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש. אבל אל יפול לבו עליו על החלקים שלא ספקה ידו לתקנם, כי אם יחזיק במעוז התורה ועבודת ד' בכל לב, בשמחה, ביראה ובאהבה.",
        "summary": "כשבא לאדם הרהור תשובה, ינחם את עצמו שנמחלו עוונותיו, וגם העבירות שאין בידו לתקנן תתבטלנה ברוב."
    },
    {
        "id": 1052,
        "article": "המחשבות השונות אינן סותרות זו את זו בעצם. הכל אינו כי אם התגלות אחדותית, המתראה בניצוצים שונים. אמנם, כשם שהגופים מטילים צל, ומעכבים את האור, ומלקים על ידי זה את המאורות, כן הצללים הרוחניים מעכבים את ההבהקה האורית של חלקים המקבילים אליהם. והצללים הם תולדות הדמיון שלא הואר לגמרי בקרני השכל, או ההתפעלות שהרגש מתפעל ביתר הרעיונות, איך לקשרם על ידי השינוי הנמרץ של הופעה חדשה, בלתי מורגלת. וכל זה הוא בכלל מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה, הגויים יחתו, וישראל לא יחתו, הקשורים בחי העולמים, באור אין סוף, במקור הכל, באחדות השלם שלפני אחד, המרומם מכל ברכה ותהילה, עומדים עדי עד על עמדם. יהמו יחמרו מימיו, ירעשו הרים בגאותו סלה, נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים, קדוש משכני עליון. ד' צבאות עמנו, משגב לנו אלהי יעקב סלה.",
        "summary": "המחשבות השונות סותרות רק בצלליהן, אך בשורשן הן מאוחדות, וישראל קשורים בשורש האחדותי."
    },
    {
        "id": 1053,
        "article": "מתרגלים להביט בההויה הרוחנית, על ידי זיכוך מחשבה, וטהרת מעשים ומדות. מקשיבים לקול הזרם הרוחני המוחלט, ההולך ומתגבר על ידי כל דיבור טוב, כל מחשבה מאירה, וכל מצוה ומעשה של קדושה. הרוחניות הפרטית מתעלה על ידי גילויה, ההתגלות היותר עליונה היא בתורה וחכמה עליונה, ועם העילוי הפרטי הרוחניות הכללית מתעלה, השכינה נגאלת מגלותה, העולמים הנפרדים מתאחדים, ברכת החיים והשלום הולכת ומתפשטת בעולם. והגורם לזה, העובד, המאחד, המתרומם בחשקו ובמחשבתו המטוהרה מעל כל קטנות הרגילה להיות למטבע בעולם, המכווצה על ידי יצר הרע, על ידי מחשך הדמיון, על ידי מאסר ההגיון הצר האחוז בנטיית לב בשר, הוא רואה עולמים מאושרים לפניו הולכים ומאירים, ומשליטים את הטוב על כל, מחזירים את כל האבידות, מתקנים את כל הקלקולים, מרוממים את הנשמות, וממלאים עדנה ונחת את כל חללו של עולם.",
        "summary": "בהתעלות מחשבתית ותורנית, מתעלה האדם וכל העולם עמו."
    },
    {
        "id": 1054,
        "article": "כל מה שמקיף את המציאות בכל הדרגותיו, בהשפעה רוחנית, מוסרית וקדושה, צריך לטהרה יותר גדולה. המקדש וקדשיו כוללים את רוממות אצילות ההשכלה, ואת תחתית טהרת הדם, הבשר, הדמיון והרגש. ובשביל אלה השלבים התחתיים, המקושרים לכללות הכל באיגוד חי, נדרשת היא הטהרה המדויקת. ההשפעה העליונה לבדה, המכוונת אל הדעת, וממלאה בזה את תפקידה בתקוה שממעין הרוחני יטהר הכל, היא אינה צריכה כל כך לפרטי טהרה מעשית. הלא כה דברי כאש נאם ד', מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה. החסידות האחרונה פנתה אל הרגש והדמיון יותר מאל השכל והמעשה, ובשביל כך העירה הרבה את תביעת הטהרה. לכתחילה, בימי עזרא, היתה המגמה לקשר את ישראל אל הקודש והמקדש גם בצד התחתיתי, שהוא אחד מדרכי החינוך הכלליים של האומה, והובלטה הטהרה. הגלות דלדלה את הכחות הרגשניים והציוריים, יחד עם גבורת החיים והמנוחה האסתתית, ונשארה השפעת השכל בדליגתה הרוחנית מצורפת אל המעשה. ונשאר בשביל כך פנוי המקום של השלבים הרוחניים הממוצעים, הרגש והנטיה הבשרית, ואין לנו שיור רק התורה הזאת. יצאה הדייקנות של הטהרה מכלל החובה, ונשארה קשורה בצפיה אידיאלית, במושג של קדושה וחסידות ליחידים. עד שבאה החסידות האחרונה וחפצה לשתלה בהמון. כמובן יש כאן גרעין בריא, שצריך הגבלה ופיתוח. ביחוד ראוי הוא להתגדל ביחד עם תחיית האומה בארץ ישראל, בחיבור ההגדלה של השיקוע ברוחניות, מצמאון בריא, ומדעה קבועה ומסויימת, להברות את כל האומה ואת שורש נשמתה, בכל תכונת החיים שלה, שהטהרה הבשרית היא אחת מגבורותיה. כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע, כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה, והיה לפנות ערב ירחץ במים, וכבא השמש יבא אל תוך המחנה. ועל כולם אמור, כי ד' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. ובכל מקום שהגבורה העממית הישראלית מתגברת, מיד מוכרחת לבא תגבורת הטהרה הבשרית והרגשית עם כל תכונתה להזדווג עמה, וכל אלה הנם מכינים בסיס למעמד חי, אורגני, הכולל את התחיה כולה, מראשית ההפשטה העליונה, עד אחרית עליזת החיים ורעם גבורתם. ונתתי צבי בארץ חיים.",
        "summary": "הטהרה הגופנית מעוררת ומטהרת את הרגש והדמיון התחתיים, המתעוררים בייחוד בעת תחיית האומה."
    },
    {
        "id": 1055,
        "article": "החכמה האלהית ברום טהרתה, תוכל לחולל מחשבות השעריות בלב כל נבון, אבל הודאות שלה היא מסורת נקיה, וזאת היא תהילתה. וההבדל שבין המשוער ובין הודאי, אפילו באותה ידיעה עצמה, הוא עמוק מכל תהומות, וקל וחומר שהודאיות יש לה תנאים אחרים, והתילדות מציאותית כזאת, שאין לההשערה העיונית שום חלק בה. והמסתכל הטהור לעולם הוא שט בהשערותיו הנאדרות בקודש, וחי בעצם קישור הוייתו באמונת הקבלה, מנאמן לנאמן, עד ראש צורים. חכמים, סופרים, זקנים, נביאים, יהושע, ומשה, אבות העולם, וראשון אדם, כולם נתנו מרועה אחד, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא.",
        "summary": "ההכרות הוודאיות גדולות מההשערות, והמסתכל הטהור שט בהשערותיו וחי מקישורו הוודאי."
    },
    {
        "id": 1056,
        "article": "העוסק בתורה לשמה נעשה כמעין הנובע וכנהר שאינו פוסק, על ידי מה שעולות החדשות ההשעריות במלא חייהן אל מרום המסורת האלהית העליונה. ומחיבור שני יסודות הללו, פורחות נשמות משופעות מחיים קדושים ורעננים, המרימים את הערך של העולם כולו למדרגה עליונה ומוארה, המגיהה כל מחשכים.",
        "summary": "העוסק בתורה לשמה, מעלה את חידושיו והשערותיו למרומי המסורת, ומרומם את העולם כולו."
    },
    {
        "id": 1057,
        "article": "לפעמים שומרים את הכלל בקישורו וברוחניותו, על ידי השפלת רוחו והנמכת אורו. אמנם היא אינה מדה קבועה, רק לשעה נוהגת היא. לכי ומעטי את עצמך.",
        "summary": "לפעמים שומרים את הכלל על-ידי השפלתו והנמכת אורו."
    },
    {
        "id": 1058,
        "article": "התכלית האחרון של היצירה היא הידיעה, להפילוסופיא. ואין הדבר נפרך כלל מצד רגשי הלב החפצים למצא את התכלית בכל יחיד, והידיעה רחוקה היא, כי התכלית של הידיעה מתפלש הוא בכל יחיד מצד כללותו. וכל הדרכים המכשירים אל הידיעה, הם הם המכשירים את החיים המדיניים והמוסריים. ידיעת הנמצאות כוללת את המציאות מצדה הרוחני, האידיאלי, כשם שהיא כוללת את המציאות החיצונה, ונמצא זיכוך הרעיון, המדות, העבודה, האהבה והיראה האלהית, העריגה של הקדושה העליונה, וביסוס החיים היחידיים והחברותיים שעליהם, הם הם יסודי המגמה האחרונה, מצד ההתעלות הבאה על ידיהם להרוממות השכלית של האצילות האלהית, המישבת את הנשמה בעושר ושובע של ההויה האלהית, המדשנת בענוגיה את עצמות כל דורשיה, ועושה את כוס חייהם רויה, מלא דשן.",
        "summary": "עבודת ה' היא תכלית היצירה, בין אם זו הידיעה ובין אם היא ברגשי הלב, שכן היא מעלה את המציאות הרוחנית הכוללת הכל."
    },
    {
        "id": 1059,
        "article": "כשהדאגה הרוחנית הפרטית מתגברת בלב, אז נשכחים עניני הכלל כליל. האומה, העולם, העולמים, גורלם, שעשועם, חיותם והשתלמותם, כל השאיפות הללו, החיות ונשגבות לעד, נדמים כשר בשירים על לב רע. האדם מתקטן, נעשה כנקודה זעירא, שחורה וחשוכה. ובהצטמקות פנימית זוכר הוא את ימי הגדולה, את חזיונות קדשו ושיטותיו העליונות, ובגודל ואומץ עולה הוא ממעמקי שאול תחתית למרומי מעל, וד' אור לו.",
        "summary": "כשהדאגה הרוחנית הפרטית מתגברת באדם, הוא שוכח את ענייני הכלל ואת שמחתם, ובהתאמצות גדולה הוא שב ועולה."
    },
    {
        "id": 1060,
        "article": "אנו רואים, שכשמביטים על העולם לשופטו מצד ההשפעה של הנגלות שבתורה לבד, בלא השפעתה של תורת חסד הנובעת ממקור ההשכלה האלהית הצפונה, מתגדלת מאד מדת הדין, שנאת הבריות, ויאוש מכל צד. ואין דרך לעמוד במעמד נפשי מתובל בקדושה בדור שפרצות רבות מזדמנות בו, כי אם בההצטרפות של הדייקנות העולה מהשפעתה של התורה הנגלית, עם חסדה ואור פניה של התורה הצפונה, שאז מתמזגים החסדים והגבורות ביחד ובאים לידי מיתוק.",
        "summary": "בדור פרוץ, חובה לצרף את החסד של הנסתר עם גבורת הדייקנות של הנגלה."
    },
    {
        "id": 1061,
        "article": "כל מה שהעולם הולך ומשתלם, מתאחדים יותר חלקיו, ותכונת האורגניסמוס מתבלטת עליו יותר. ההתאחדות העליונה היא התאחדות שכל האדם ורצונו עם כל היקום, בכלליו ובפרטיו. ההתאחדות עם הענין האלהי עושה פעולה זו במילואה, ואין כל פלא שהצדיקים הדבקים בד', רצונם הוא פועל בהויה, ותפילתם עושה פירות. וכן עתידה להיות כל האנושיות כולה, כמובן על ידי שתתגלה תחילה הסגולה הבכוריית של ישראל, ותתפשט על כל, וימלא כבוד ד' את כל הארץ, וישמח ד' במעשיו.",
        "summary": "רצון האדם ושכלו מאוחדים עם העולם, ובפרט על-ידי ההתאחדות עם העניין הרוחני, ולכן תפילת הצדיקים עושה פירות."
    },
    {
        "id": 1062,
        "article": "המוכשר להסתכלות הנסתר, חי הוא באמונת הנסתר, והגלוי אצלו הוא רק הזדרחות כהה מהנסתר, המאיר בברק השכלתו הגדולה. וההשכלה הנסתרת היא מיוחדת בכל אדם בצורה מיוחדת לו, היא מאוגדת עם העצמיות, שאינה נכפלת בשום אופן, ואינה נמסרת בשום הגה והסברה. יהיו לך לבדך, וצדיק באמונתו, שלו דוקא, יחיה. ומתוך האמונה המאירה שלו, המכינה לו עדן בפני עצמו, יוצא הוא לטייל בחצרות ד' שרשות הרבים מעורב שם, ונעשית דעתו מעורבת עם הבריות. יפוצו מעינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים. והפלגים הללו מתרחבים כנהרות, מתוך הים הגדול של האמונה הגדולה, הגנוזה במעמקי הלב, ולמקום שהנחלים באים, שם הם שבים ללכת.",
        "summary": "בעלי הנסתר – תורתם עצמית ואישית ואינה ברת-השגה, ומתוך התענגותם הם משפיעים ממנה לרשות הרבים."
    },
    {
        "id": 1063,
        "article": "העצות המעשיות בהדרכת הכלל והפרט אינן מופיעות בהדרגה, פרט מתוך פרט, בבעלי המדה הגדולה, שהם הנם היועצים הכלליים באמת, אלא מתוך צפיה עליונה כללית מופעת העצה בכל עת דרישתה. ואחרי ההופעה הכללית מתבארים הם פרטיה, שלפעמים יתערב בזה גם השכל הרגיל בניתוחו.",
        "summary": "העצות המעשיות של הגדולים באות בפתאומיות וכלליות, ואחר-כך מתבארים פרטיהן באופן שכלי."
    },
    {
        "id": 1064,
        "article": "הדרישה לזיכוך המדות אינה נפסקת מעולם. כי אם גם זיכך האדם את מדותיו בהיותו במעמד רוחני ממוצע, כשמתגדל, מוציא הוא תעלומות חיים ממעמקי התוהו, שבאים אצלו לידי גילוי נפשי, ואלה החלקים עדיין לא נתבררו מעולם, וצריכים תמיד זיכוך חדש. ומתוך כך צדיקים שאין הגידול פוסק מהם, שהרי הם הולכים מחיל אל חיל, עוסקים תמיד בתשובה בפועל, שאחד מחלקיה החשובים הוא זיכוך המדות ובירורן.",
        "summary": "התשובה וזיכוך המידות הנם תמידיים, כיוון שככל שהאדם מתעלה, הוא שואב כוחות חיים ממעמקי התוהו, ועליו לתקנם."
    },
    {
        "id": 1065,
        "article": "לעולם צריכים לכוין, שלא יביא זיכוך המדות לחולשת המדות, טהרת הרצון לדילדול הרצון, השפעת האמונה לביטול הארת השכל. וכפי מה שיכוין האדם את דעתו לשם השלום והאמת, יגלה לו אור ד' בצורה יותר תמימה ובהירה, בלא דלם.",
        "summary": "צריכים להיזהר שזיכוך המידות והרצון לא יחליש אותם, ושהאמונה לא תבטל את השכל, ובדרישת שלום ואמת יתגלה לו אור ה'."
    },
    {
        "id": 1066,
        "article": "בעלי העבודה קראו הראשונים להמסתכלים הרזיים, והוא הסגנון המיוחד והאופיי שלהם. הם אינם בעלי הנאה, בעלי עריגה לקבלת פרס, חייהם הם חיי עבודה. לא סימבוליים הם מצותיהם, כי אם עובדות, מצחצחות ומעלות הכל, מטיבות לכל ומאשרות את הכל. והמצות אינן נגבלות אצלם, הכל הוא מצוה, בכל דרכיך דעהו, כל מעשיך יהיו לשם שמים. מתנשאים הם מעל כל חיי החול, והם הם הגדוד של עבדי ד', ששמם נאה להם. הם הם העומדים ומשמשים, כצבא המרום במרום, ויותר מכל מרום. הם הם החיים וקיימים בחיי עבודתם בעולם הזה ובעולם הבא, הם הם שבמיתתן קרויין חיים, ואינם חפשים מן המצות לעולמי עולמים, תלמידי חכמים שאין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, הולכים מחיל אל חיל, מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש.",
        "summary": "המסתכלים ברזים נקראים בעלי העבודה, כיוון שעבודתם לשמה ונצחית, והם מתנשאים מהחול ומידמים למלאכים."
    },
    {
        "id": 1067,
        "article": "אם מזדמן הדבר שאוכל אדם במחשבה פסולה או נמוכה, והוא שב מיד לאחר האכילה לרומם את מחשבתו וכחותיו בתשובה מאהבה, הרי הוא מתקן את העבר כאילו היתה תחילת האכילה בכונה טהורה. וזמן העיכול, הראוי לברכת המזון, מסוגל יותר להרמה עליונה זו, הראויה לכהני ד', אשר את לחם ד' הם אוכלים, אוכלים ובעלים מתכפרים.",
        "summary": "בתשובה מאהבה מתקנים את האכילה הגסה למפרע, וזהו עניין ברכת המזון ואכילת הכהנים המכפרת על הבעלים."
    },
    {
        "id": 1068,
        "article": "מקובלים אנו, שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבא. השלוה הגשמית שתבא לחלק מהאומה, אשר ידמו גם כן שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבאו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נשאים וקדושים כליל תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע. עד אשר יבא סער, ויהפך מהפכה, ויראה אז בעליל כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים, באור ד', בתורתו, בחשק האורה הרוחנית, שהיא הגבורה הגמורה, המנצחת את כל העולמים וכל כחותיהם. הצורך למרידה זו, היא הנטיה לצד החמריות שמוכרח להולד בכללות האומה בצורה תקיפה, אחר אשר עברו פרקי שנים רבות שנאפס לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חומרית. וזאת הנטיה כשתולד, תדרך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו על ידי מכאוביהם.",
        "summary": "מקובלים אנו שתהיה מרידה רוחנית בארץ ישראל לפני הגאולה, שתפקידה לבסס את החמריות באומה."
    },
    {
        "id": 1069,
        "article": "הטוב והרע האידיאלי שייך הוא אל המציאות בכללו. אם תערך המציאות לטובה בכללותה, הרי הדעת נוחה, וגם הפרטים הסובלים מתפייסים, בשביל שהם נמצאים על כל פנים בעולם שיסודו טוב. ההשגה בטוב האלהי היא מוכרחת לביסום ההויה, וכשנזכרים שכל העולמים כולם אינם אפילו כערך של איזה ניצוץ לפני גלגלי אורים עולמיים, לגבי אור שכינת אל, מופיע אז אור הטוב בנשמה.",
        "summary": "ההכרה שהמציאות יסודה בטוב, מניחה את דעת הפרטים המתייסרים, והשגת גדולת הטוב האלוהי מבשמת את ההוויה כולה."
    },
    {
        "id": 1070,
        "article": "האלהות העולמית, כלומר ההויה של העולמים, החיות שלהם, הקיום, המציאות, הרוחניות והעצמיות, המעדנתם, הממלאתם ישות, המעלתם תמיד ממדרגה למדרגה, הכל הוא בכלל אור מלכות, ה\"א האחרונה של שם הויה, המתגלה בשם האדנות. אמנם המטרה האידיאלית של הוית הכל, האורה העליונה שבגללה ראויים כל העולמים להמצא. שהיא הרבה יותר ויותר עליונה בקודש מגופם של כל העולמים כולם, היא מדת התפארת, שכל זיום של כל העולמים תלוי רק כפי אותה המדה שהם מתעצמים עם האידיאל של הוייתם, ועד כמה הם מתאחדים בו, ושמחתם וענוגם, פדותם וגאולתם, היא רק באותו הערך שהזיווג והיחוד העדין מצוי בין תפארת ומלכות. וכל מגמתנו בכל פינותינו אי אפשר שתהיה אחרת כי אם ליחדא שמא דקוב\"ה, אידיאל הכל, ושכינתיה, שהיא הכל, שבא על ידי הנועם השופע ממקור הכל, המקבל לשדו משורש מקור הכל, המתעלה עד למעלה מכל עומק של שורש ועיקר, ולפני אחד מה אתה סופר.",
        "summary": "יחוד האלוהות העולמית עם המטרה האידיאלית של ההוויה, הוא יחוד קוב\"ה ושכינתיה, וזו מגמתנו."
    },
    {
        "id": 1071,
        "article": "כח החיים הקדוש האצור ברצון החפשי שלנו, כשהוא מתעלה בהוד נצח קדשו, הרי הוא מוסיף אומץ גדול לעושר הרצון שבהויה כולה. והעולמים כולם, בתור חטיבה רצונית מלאה חיים, מתעלים הם, והעולמיות כולה בזיוה האלהי היא מתעלה. ומאור האידיאליות הכללית של התפארת האלהית, שופע אור חדש של חיים חדשים, להופיע נשמות חדשות מלאות אונים, להושיע לכל כושלים ולעודד כל נדכאים, לשום שפלים למרום וקודרים שגבו ישע.",
        "summary": "בעילוי הרצון החפשי מתעלה ההוויה, ומאור התפארת נשפע שפע חיים חדשים."
    },
    {
        "id": 1072,
        "article": "על הידיעות העליונות אין מקום לשאול מהיכן יודעים. כשמוצאים בקרב הנשמה רוח עליון, ואוצר ידיעות מסודרות, מתאימות זו לזו, זהו היותר עליון שבבירורים. כל הידיעה הבאה מתוך מחקר, אינה כי אם אמצעי איך להגיע לידיעה עליונה זו, שהנשמה מפכה מקרב עומק עמקים שלה. האמצעי היותר מוכשר לבא למדה עליונה זו, הוא דבקות בד' בכל כח, והגיון רזי תורה.",
        "summary": "התאמת הידיעות העליונות זו לזו היא הראיה על אמיתתן, והמחקר הוא רק אמצעי לידיעה כזו."
    },
    {
        "id": 1073,
        "article": "כשמכוונים לאיזה מבוקש בתפילה, צריך לשום לב שכונתנו היא להסיר את הרע והחושך מן העולם, ולהגביר את הטוב ואת האור, את החיים האלהיים במילואם, שבהופיעו איננו ממלא רק חסרון אחד בלבד, אלא הוא משלים את כל החסרונות וממלא את כל הפגמים כולם, ובגודל נשמתנו הרינו חפצים דוקא בשלמות הגמורה והמוחלטת.",
        "summary": "כשמכוונים בתפילה עבור בקשה פרטית, צריך לשים לב לכך שבקשתנו היא לתקן את כל הרע שבעולם, ולהגביר את הטוב שבו."
    },
    {
        "id": 1074,
        "article": "כשהמוכשרים להצצות רוחניות רחבות דוחקים את עצמם להצטמצם בחוג צר של דיעות ומעשים קטנים, מתדלדל כחם אפילו במדת השימוש של הדברים היבשים המעשיים, מתוך כאב עצום שנשמתם מרגשת. הם אין להם רפואה רוחנית גם לצדדים המעשיים שבתורה ובחיים, רק על ידי ההגברה העצומה של הדיעות העליונות, עד כמה ששאיפתם מגעת, לעומק, לרוחב ולגובה, בלא מעצור מצדם. עלה והצלח.",
        "summary": "צמצום המחשבות של גדולי המחשבה, מדלדל גם את כוחם המעשי."
    },
    {
        "id": 1075,
        "article": "צדיקים גדולים תמיד צמאים הם להניח תפילין, ולהיות מלובשים ומעוטרים בתפילין. ותשוקה זו בעצמה היא בחינת תפילין דקוב\"ה, והיא מאירה באור חיים המתנוצץ על ידי תפילין דרבינו תם. והמדות והמעשים הטובים ואור התורה היוצא לפועל על ידי תשוקת קודש זו, היא דרגת תפילין דשימושא רבא.",
        "summary": "תשוקת הצדיקים לתפילין היא בחינת תפילין דקוב\"ה, המתגלה בתפילין דר\"ת, ויציאתה אל הפועל מתגלה בתפילין דשימושא רבה."
    },
    {
        "id": 1076,
        "article": "הדבקות העליונה להקב\"ה, שמתמדת בלב הצדיקים, חושבי המחשבות הגדולים, היא מזכה את העולם כולו, ומגינה על כל המעשים, ומכרעת את ישראל לכף זכות, ומקרבת את הגאולה, ומעלה מעמקי שאול גם את הנשמות הנדחות, ופותחת בעולם צינורות החסדים הנאמנים, שהם מתעלים באורם על כל הדינים המצומצמים, עד שאפילו אותם הרשעים שעל פי סדר עבודה המתגלה על דרך המעשים היותר קדושים וטובים אי אפשר לזכותם, מזכים אותם על ידי הטוהר העליון של הדבקות האלהית. שהיא מבררת ומצחצחת את המעשים. והיא דרגת בר כפים, ימלט אי נקי ונמלט בבֹר כפיך.",
        "summary": "הצדיקים בדבקותם מזכים את העולם, ואפילו את הרשעים שאי-אפשר לזכותם על-ידי מעשים טובים."
    },
    {
        "id": 1077,
        "article": "הדבקות השכלית באלהים, אין בה עמל כי אם שמחה ועונג, אבל הדמיונית, לפעמים מרגישים בה עונג וחדות לב, ולפעמים טועמים על ידה טעם של מרירות, ואף על פי שמיצר ומימר לי מכל מקום דודי לי ובין שדי ילין. והשכל והדמיון מתאחדים אחר כך לנקודה אחת, ושם שד\"י מתגלה עליהם, שכל, דמיון, יו\"ד.",
        "summary": "הדבקות השכלית המענגת, והדבקות הדמיונית המצערת לפעמים, מתאחדות לנקודה אחת ושם ש-די מתגלה עליהן."
    },
    {
        "id": 1078,
        "article": "המחשבה האלהית בטהרתה עומדת היא באדם, ובכל משיג נברא, רק ברגע המצומצם החדש של התגלותה. אחר כך היא מתערבת כבר עם הבשר ועם הגבולים ומתעכרת. וההתמדה של האורה העליונה באה רק על ידי ברקים תדיריים, רצוא ושוב כמראה הבזק, שלפעמים מתוך תכיפתם הם נראים כאור אחד נמשך, שהנקודות מתחברים יחד והוים לקוים. ומתרחבים הקוים ונהיים לשטחים, והשטחים מתעבים והיו למעוקבים, לממלאים את כל המצוי, למגשימי ההויה, למהוי הישות המעשית. ד' בחכמה יסד ארץ.",
        "summary": "המחשבה האלוהית עומדת בטהרתה רק בעת הברקתה, והתמדתה אינה אלא הברקות תכופות שנראות כאור קבוע."
    },
    {
        "id": 1079,
        "article": "קשה הוא הגזל, שמכניס ניצוצות זרים בתוך ארג החיים של הנשמה, ולזככם ולהעלותם אין בידו, מפני שאינם שייכים לשרשו, ואין כחו שולט עליהם, והרי הם מעכבים את כל סדרי מעלות הקודש, בנפש, ובעולם, ובמדרגת הזמן, בחיי שעה ובחיי עולם. ומכל מקום ישנם כמה דרכים לתקנת השבים, ביחוד בספק גזל, ובגזל הנאכל, הקשה, שגם צדיקים גמורים אינם יכולים לעמד בו, שהם מתקשרים באגד החיים מיסוד חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים, שהיא מכפרת מפני תיקון העולם. וגם במדה זו אין צדיקים מטרידים את מחשבותיהם בתדירות, מבלי להפסיק את הדבקות הרגשית, הרצונית והשכלית, עד אשר יבקע עליהם אור שחר של תיקון מלא, אשר לא יעזוב ד' את חסידיו. פדני מעושק אדם, ואשמרה פקודיך.",
        "summary": "הגזל קשה לתיקון, כיוון שמערב ניצוצות זרים שאינו יכול להעלותם, וכשאינו חייב להשיבו מפני תיקון העולם, אף הם מתעלים עמו."
    },
    {
        "id": 1080,
        "article": "העבודה הטהורה, והתפילה התדירית בעד הדורות כולם, ובעד כל העשוקים ברוח וחומר, היא במדרגה העליונה של צרכי רבים, שצדיקים גמורים מתקנים בזה את פגם הגזל שאינו ידוע למי גזל, של כל המדריגות, ובכלל זה כל חטאת האדם שבין אדם לחבירו.",
        "summary": "תפילת הצדיקים התדירית בעד הדורות כולם, היא במדרגת צרכי רבים, המתקנת את הגזל."
    },
    {
        "id": 1081,
        "article": "הרעיון של העלאת הניצוצות, כשהוא מתגלה בנשמה בתור הכרה פנימית, כבר מחייבת היא את המשיג ללכת תמיד בדרך עבודת קודש זו, שהוא יסוד של בכל דרכיך דעהו. ומתוך עבודת הפרט בא הוא לעבודת הכלל, להצדיק את כל התנועות של הטבת המצב החמרי שבאדם ושבאומה, עד שהוא מתדבק לאהבת ישוב ארץ ישראל שנתגלה בימינו, וברב אורה הוא מעלה את הרעיון ואת נושאיו, ומאירם באור החיים. ואורחותיו כולם של אוהב ישראל בקדושה כזה מתעלים, עד שאכילותיו הם קרבנות ממש, ושתייותיו נסכים, וכל סדרי חייו מערכות קדושות, משפיעות אור וחיים לגדודי מעלה וצבאות מטה, ובכל תושיה יפריח ציצים ופרחים, ולרגעים יפוצו מעינותיו פלגים יבלי מים. ואהבת הבריות אין קץ מקננת תמיד בלבבו, וחדות עולמים חיה בנשמתו, ונהנים ממנו עצה ותושיה בכל עת ובכל שעה, וכלביא יקום, וכארי יתנשא, להמתיק גבורות ולהרבות חסדים טובים, על כל עולם מעולמי עד, ועל כל רוח ונפש מכל יצור.",
        "summary": "עבודת העלאת הניצוצות הפרטית מביאה להעלאה כללית, שהיא – להצדיק את התנועות המיישבות את הארץ."
    },
    {
        "id": 1082,
        "article": "כשם שצריכים להעלות את המדות והמחשבות הרעות לשרשן, כדי לתקנן ולמתקן, כן צריכים להעלות את המדות והמחשבות הקטנות, אף על פי שהן טובות, אבל אינן במעלה גדולה ומאירה, למקור שרשן להאירן. וכשם שמועילין לעולם כולו בעליית המדות והמחשבות הנפולות, כך יותר מועילין ומטיבין לעולם על ידי העלאתן של המדות והמחשבות הקטנות כשעולות לאורה גדולה. ומדה זו של העלאת דברים קטנים לגדלות, אינה פוסקת בכל עת ובכל שעה, והיא התשובה הגמורה, שצדיקים גמורים באים על ידה להיות עולים במעלות בעלי תשובה.",
        "summary": "כשם שצריך להעלות את המידות והמחשבות הנפולות, כך צריך להעלות את הקטנות, וזוהי תשובתם של הצדיקים הגמורים."
    },
    {
        "id": 1083,
        "article": "אורן של ישראל מראה, איך השאיפות שהן ממעל לכל העולם כולו, דוקא הן מחיות הן ומאשרות את העולם. לא רק בשביל הנצח הנצח נדרש, כי אם גם בשביל השעה. והשעה חשובה היא בשביל שהיא אחת מגילויי הנצח, העולם חשוב הוא, מפני שהוא צורה אחת מהצורות שאין להן סוף, שאור ההויה האלהית מתגלה על ידן.",
        "summary": "ישראל מגלים, שדווקא השאיפות העליונות והנצחיות, מחיות את העולם המוגבל והזמני, מפני שהוא גילוי חלקי שלהן."
    },
    {
        "id": 1084,
        "article": "הרצון מורה יותר על הרוצה, ממה שהמעשה מורה על העושה, והוא הדין שכל מחשבה מורה יותר על החושב, מכל מה שתורה כל פעולה על פועלה. ומתוך כך הצדיקים משכילי האמת אינם מסתפקים בכל הסתכלות שבעולמים כולם. עד שהם חודרים לתוך ההסתכלות האצילית, ומשם הם שואבים את החיים העצמיים שלהם ושל כל היש, לקלוט על ידי תכונה זו את הדבקות היותר רוממה של אור ד' העליון על כל, ולאשתאבא בגופא דמלכא.",
        "summary": "הרצון והמחשבה מגלים את פנימיות האדם יותר ממעשיו, ולכן הצדיקים אינם מסתפקים בהסתכלות בהוויה, אלא בדבקות עליונה."
    },
    {
        "id": 1085,
        "article": "ההארה שהיא למעלה מן האותיות המחשביות, דוחקת היא את האותיות ומטשטשתן. ומכל מקום מוכרחים הם האותיות להיות משתתפים עם ההארה העליונה, אלא שהקרבה המצרנית ביותר מביאה את התוכן לידי התנגשות, ההארה סובלת בהגבלתה על ידי האותיות, נגד הטבע המתרחב שלה, והאותיות סובלים דוחק של התפשטות נגד טבעם. ועל ידי צער גדול, וברחמים רבים, וברב תפארת וגודל אמת, מתאחים אלה שני היסודות, של הארה רוחנית עליונה שאינה סובלת גבולים, עם אותיות דורשות הגבלה ובירור מצומצם, לבנות בנין עולם קבוע. ורחל ולאה, שהן אחיות צרות, בונות שתיהן את בית ישראל בכחו של יעקב, אשר פדה אברהם מצער גידול בנים, והיה לתפארת ישראל ברחמים רבים. תתן אמת ליעקב.",
        "summary": "ההארה שלמעלה מאותיות המחשבה אינה סובלת גבול, והאותיות עצמן דורשות אותו, ואיחודן בצער נעשה על-ידי מידת הרחמים."
    },
    {
        "id": 1086,
        "article": "כשקדושתו של אדם מגעת למדה כזו, שהטוב שבעצמיותו הוא המכריע, אז יוכל להיות מתקיפי עולם, וכחות גופו ונפשו ראויים הם שיזרמו בדרכם בחיים במילואם, כי כל אשר יאמץ יוסיף שפעת טוב, חסד, אור וחיים. אבל בזמן שלא נזדכך עדנה, והרע שבו מרובה על הטוב, אז ראוי לו להשפיל דעתו, לשבר לבבו, להיות רך כקנה, ורצונו יהיה רפה כמה דאפשר, רק לדבר מצוה ברורה יחזקהו ויאמצהו, עדי יאיר עליו אור ד' ויזוכך כראוי, ותבא לו תור הגבורה, להיות מגבורי כח עושי דברו.",
        "summary": "כשהטוב שבאדם הוא הצד המכריע, צריך להתמלא בגבורה, אך כשהרע שבו מרובה מהטוב, ראוי להרפות את רצונו."
    },
    {
        "id": 1087,
        "article": "רגש היראה והחרדה המונח תמיד בלב הצדיקים, אף על פי שלכאורה לפעמים היא מדכאת את גופם ומדכדכת את רוחם, היא ממלאתם אורה גדולה, וממלאתם חיים מלאים וטהורים, שיאכלו פרים הם ודורותיהם לאורך ימים. והדכדוך הגופני שעל ידי היראה, הנובעת תמיד מתביעת האורה האלהית העליונה שבנשמתם, הוא מעדן את העולם ואת החיים, מישר את המדות, ומרבה את התרבות ואת השלום בעולם, ומציל את הבריות מהמון רעות, מדבר וחרב, מכל מיני פחד ומהומה, ומציל את עצמם ואת המון נפשות רבות מעמקי שאול ומכליונות רוחניים. וסוף כל סוף מביא עליהם רגש יראה זו, שהיא אוצר החיים של יראת ד' טהורה, את כל העז והאומץ, את כל העונג והשמחה, שהם עלולים לקבלם במלא חפניהם. יום יום יעמס לנו, שהקב\"ה נותן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו ישועה ורחמים.",
        "summary": "יראת הצדיקים, אף-על-פי שמחלישתם, ממלאת אותם ואת העולם בחיים טהורים ובגבורה עליונה."
    },
    {
        "id": 1088,
        "article": "מפני גסות הרוח אין יכולים להנהיג את עניני הגוף כראוי. ואם באה גבהות דקדושה בלב האדם, צריך להגביה את מחשבתו למעלה מעלה, עד מקום השויון הגמור של אפסיות החילוק שבין רם ושפל, ואז חוזרת תכונת ההדרכה הגופנית לאיתנה, ומתקנת בסיס לכל ארחות החיים, בחיי עולם וחיי שעה.",
        "summary": "גסות הרוח מונעת את הנהגת הגוף התקינה, ובגַבהוּת דקדושה, המתעלה לדרגת ההשוויה, חוזר הגוף לאיתנו."
    },
    {
        "id": 1089,
        "article": "כשמעלים הדברים למעלה בבהירות הכונה, מתוספת תמיד ידיעה בעושר המציאות העליון, וחשק אהבת עולם ואהבה רבה לאור אין סוף מתבסמת בעדן החיים, והביטו אליו ונהרו. ובהיסח הדעת ועניותה מתקדרים פני שמים, והוד שלמעלה נהפך לדוה ולאפס מדולדל, והזיקוק השמימי מדכא את כל יתרון האדם, ומכהה את אור השכל וכל תוכני החיים המלאים. ומתוך שהזיקוק לשורש כל יש הוא דבר מוכרח, מוטבע, ונמשך באין הרף, מתיבשים מעינות שפעת החיים מן העולם על ידי רפיון ידים מתורה דלעילא. והכל חוזר לאורו ולחייו המבריקים על ידי תשובה עליונה, מלאה דעה ושכל טוב, המוארה באור תורה שבחכמת ישראל, מורשת אבות, המלאה אצילות עולמים. וחיי עולם נטע בתוכנו, זו תורה שבעל פה, בכל דרגותיה ובכליל תפארתה.",
        "summary": "זיכוך המחשבה מגביר את חשק אהבת ה', ובהיסח הדעת – הזיקוק השמימי מדכא את האדם, ומייבש את החיים."
    },
    {
        "id": 1090,
        "article": "העונשים החברותיים, ביחוד בשביל היזק ממון, יש להם שני מקורות נפשיות, טוב ורע. האחד נובע מתוך ההכרה שאסור לעשות עולה, והעושה עול צריך שיוסר, כדי שתתחזק ההכרה הטובה הזאת. והשני בא מתוך צרות עין, שהאיש האחר אין לו ליהנות בשלי, או לנגע בשלי, מפני שההרגשה של השלי ושל האני היא חזקה ומגושמת באין שיעור. כל המשפטים שהם הולכים בלא מקור אלהי, יונקים ממקור הרע, וכל המשפטים האלהיים אין בהם כלום מהרע, כי אם הכל נובע ממקור הטוב של האמת והיושר כשהוא לעצמו. והענפים יש בהם מן השורש, פעמים בגילוי ופעמים רק בהעלם. ומשפטי הגויים ברובם נובעים מן האנוכיות הגסה הזאת, שעליה בנויה החברה הפוליטית של האנושיות, עד אשר לא באה למדה הנבואית העליונה של כיתות החרבות לאיתים. אחת היא מלחמת ד' של ישראל, שיסודה הוא רק הגברתה של האורה האלהית, הדורשת את יסוד המשפט ממקורו הטוב. ובכל מקום שאתה מוצא אגוריאות של גויים, אף על פי שדנים כדיני ישראל, אסור לדון בפניהם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני אומות העולם. כי המקור של החברה האנושית, המפורדת ללאומים לוחמים זה בזה בלא רחמים, יונק הוא עדיין ממקור הרשעה, והצורה המשפטית באה לא מהמלחמה נגד העול בכלל, אלא מהרשעה וצרות העין נגד האיש האחר שאינו בעל אותו הרכוש, וההזדמנות הארעית שנתדמו הדינים בצורתם החיצונה, אינה יכולה לטהר את הזוהמא המקורית של נטיית הנפש שיסוד המשפט יונק ממנה.",
        "summary": "עונשי הממון שבישראל, נובעים מהרצון לתיקון העולם והסרת הרוע, ובגויים – מאנוכיות, וצרות עין נגד הנוגע ברכוש חברו."
    },
    {
        "id": 1091,
        "article": "הסוד של מהות האדם אי אפשר שיובן גם במקצת ממנו, כי אם בתור ניצוץ מבריק במרכז מהמון אורות אין קץ שבסביבה אין סופית, שהיחש התדירי של הופעות גילויי החיים והישות אינו פוסק לרגע, ובזה האדם מקושר עם כל היש. ובהיותו מתרומם לתכונתו היותר נאצלת, הרי הוא שליט על כל, רודה על החיים, ועל כל שמתחת וממעל לחיים, והגילוי האלהי העליון הוא רק תוכן טבעי מתאים לרז מהותו. כל המאויים ההולכים אל מול הצמצום, המנגד לתעודת אין סופיותו, הנם הולכים ואובדים, נמחים וכלים, ביחד עם צחצוחי החיים הדבקים בהם. ושבים ומתחדשים באנפין חדתין, קמים על במת ההויה, ומנצחים סוף כל סוף את כל הצללים, וחוללים את מחול שמחת נצחם, בעתיד המובטח, ממעל לפיסימיותה הכללית של כל התרבות המוגבלת, האסורה בכבלים של תאוות מאוסות ודמיונות נכזבים. עתיד הקב\"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו, שנאמר הנה אלהינו זה קיוינו לו ויושיענו, זה ד', קיוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. ואל ידח נדח, ואל יפול צרור ארץ. הכל צפוי והרשות נתונה, ובטוב העולם נדון. הכל מתוקן לסעודה.",
        "summary": "החיים הם ניצוצות מאורות אין-קץ שאינם פוסקים, ולכן האדם מקושר לכל החיים והעולמות, ואילו התרבות המוגבלת אובדת."
    },
    {
        "id": 1092,
        "article": "יש שמרגיש האדם צער, וכמין עצבון, מהמחשבה של הדבקות האלהית העליונה, אף על פי שהוא ראוי להיות מתענג על ד', רק מפני שלא דקדק להוציא את תמצית הטוב והקודש מכל המון מחשבות החול שלו ושל סביבותיו, ונמצא שאור ד' שרוי באותן הדברים שהוא רוצה להנתק מהם, ומרגשת היא הנשמה האלהית בצערה, איך תנתק מבית חייה. ומפני זה ממצים הם הצדיקים את כל המעשים והמחשבות והדיבורים של החול, ומה שמשליכים הוא רק פסולת. ולפעמים נולד אור גדול בנשמה, הנותן כח לברר תמציתים יקרים מאד מהפסולת הנזרק כבר, והולך הדבר בבירור אחר בירור, עד שנשארים הסיג והפסולת בלא תערובות טוב. אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ, וצדיקים ישמחו ויתענגו על טוב ד', הברור והמנוקה, המנופה בשלש עשרה נפה.",
        "summary": "הצער שבדבקות הוא צער הנשמה על התנתקותה מעולם החול, הכולל בקרבו אור ה', והצדיקים מבררים אור זה מעולם החול."
    },
    {
        "id": 1093,
        "article": "אין להבהל מקיבוץ הפכים גדולים כפי המפורסם, כי כל הנראה לרבים כדברים חלוקים והפוכים הוא רק מפני קטנות שכלם וצמצום השקפתם, שאינם רואים כי אם חלק קטן מאד של השלימות העליונה, וגם זה החלק בצורה מקולקלת מאד. אבל בעלי הדעה המחוורת, מחשבתם מתפשטת למקומות שונים ומרחבים גדולים, ותופשים את אוצרות הטוב שבכל מקום, ומאחדים את הכל ביחד ביחודא שלים.",
        "summary": "אין להיבהל מקיבוץ הפכים, שכן בהסתכלות עמוקה מאחדים את כל ההפכים."
    },
    {
        "id": 1094,
        "article": "כנסת ישראל היא הגילוי הרוחני העליון שבההויה האנושית. כשם שאין להתפלא על אשר במח ובלב ישנם גילויי חיים כאלה, שדוגמתם אין אנו מוצאים בכל הגויה כולה, כן אין להתפלא על גילוי החיים של הפליאות, הניסים, הנבואה, רוח הקודש במעלתו העליונה, התקוה הנצחית, הנצחון על כל מפגע, שהם מתגלים בישראל בצורה עליונה, המפליאה את כל לב הוגה וכל מוח חושב. כנסת ישראל היא גילוי זרע ד' בעולם, יד ד' בהויה, בבנין הלאומים, ויש לה בודאי יחש גדול עם כל מה שהוא יותר נשגב ונערץ, קדוש ומרומם, במצוי כולו, בכל הקיפו, הגשמי והרוחני. באופן אחר אי אפשר לחשב.",
        "summary": "ישראל מגלים את יד ה' בעולם, ולכן הנהגתם היא ניסית ועל-טבעית, והם ראויים לנבואה."
    },
    {
        "id": 1095,
        "article": "מי שיש לו רוח קדושה מכיר הוא את היתרון של טהרת הגוף בהכרה ברורה, וחפץ תמיד שיהיה גופו טהור, כדי שלא יעכב כח המדמה, הקשור בגוף הרבה מאד, את הפעולות השכליות העליונות מהתגלות בפועל בכל הוד תפארתם בנשמת היחיד, שממנה באה ישועה לעולם. אמנם הצער וההשתוקקות לטהרת הגוף, מכינה היא את ההכשרה של הכח המדמה, על כל פנים באיזה מדה, גם אם מזדמן עיכוב להטהרה שבפועל מחמת אונס.",
        "summary": "הטהרה וההשתוקקות אליה מכשירים את הדמיון, שלא יעכב את השכל בהשגותיו העליונות."
    },
    {
        "id": 1096,
        "article": "אחרי המגרעות הרבות שאנו רואים בדרכי חיינו הכלליים בדורנו בכלל, ובארץ ישראל בפרט, הננו מוכרחים להרגיש שהננו נולדים מחדש. מתחתית המדרגה הננו הולכים ונוצרים עוד הפעם כימים מקדם. כל הרכוש הרוחני של העבר הולך ונבלע, לכאורה, במקורו, ויוצא הוא בפנים חדשות, מקוטנות הרבה בכמותן, אבל רעננות מאד, ועלולות לצמיחה גדולה, מלאה חיים עזיזים, באיכותן. הננו קרואים לעתיד חדש, מלא זוהר עליון, לתקופה חדשה, שתעלה בחסנה על כל התקופות גדולות הערך שקדמו לה. מאמין הוא העם כולו שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומותחלת שלפנינו, ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו היא. סוד ד' נגלה במהלכו ההיסתורי, והמסורת העתיקה מעידה על אור נשמתו, המכרת את עצמה ואת כל היחוסים של המאורעות שלה עד דור אחרון, דור צופה לישועה קרובה.",
        "summary": "תחיית האומה בארץ, גדולה ברעננותה וקטנה בכמותה (כתינוק שנולד), ואמונת ישראל בנצחיות התחייה היא סוד קיומה."
    },
    {
        "id": 1097,
        "article": "כל דבר מן התורה, בין בהגדה בין בהלכה, תובע הוא את תפקידו להרוותו בטל של תחיה עליון, מאוצר ההרגשות העליונות והמדעים היותר רוממים, המפכים מתוך הכלליות האדירה, שזה הפרט הנלמד נובע ממנה. זאת היא תכונת הצמאון של העוסקים בתורה לשמה, המתגברת בהם תמיד, ומביאתם לידי מרירות נפש מעבר מזה, ולידי עליית נשמה, והרחבת דעת בקדושה עליונה, מעבר מזה.",
        "summary": "כל פרט בתורה, תובע להרוותו בטל תחייה עליון של התורה הכללית, וזוהי תביעתם של לומדי התורה לשמה."
    },
    {
        "id": 1098,
        "article": "אשרי איש שחושב עצמו כשירים לגבי כנסת ישראל כולה, שהיא נחלת ד', שכל מחשבות לבבו, הגיונותיו, חפציו ושאיפותיו, אמונותיו ורעיוניו, אינם כי אם חשק טמיר אחד להכלל כולו באוצר חיים זה, להתחסד עם קן דיליה, דא כנסת ישראל. ההכרה הפנימית שהננו שריגים מעץ חיים רב דליות ושגיא פרי, שכל מה שאנו יותר מעורים בגופו של אילן הננו חיים את החיים היותר שלמים ורעננים בהוה ובנצח, היא תביא את תחיית האומה למגמתה, היא, ואך היא, תקיץ את הקץ שאליו אנו עורגים, ותתן לנו חוסן ישועות. והשרידים אשר ד' קורא, חסידי הדור, קדושי עליון, אין להם להסתכל בשום גרעון, בשום צד שלילי של כל נפש מישראל הדבקה באיזה דבק בצור מחצבתה, כי אם להעלות את הנקודה הכללית שבכל נשמה פרטית ברום גבהה ובעילוי קדושתה. האהבה הבלי גבולית אל האומה, אם החיים שלנו, אינה יכולה להיות נפחתת משום סבה וכשלון שבעולם, לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. מתנשאים אנו מעל כל מחשבות השטנה, מעל כל השטחיות שבמוסרים ובמאמרים המעוררים כעס ושנאת אחים, ומלאי רצון, ושקויי טל חסדים אדירים, הננו שבים לחבק בזרועות אהבה את כל הנשמה לבית יעקב החפצה לראות בשמחת גויינו ולהתהלל עם נחלתנו. ודוקא מתוך האהבה הנאמנה, מתוך רחשי הכבוד היותר מסורים בכל חום רוח ונפש, הננו באים להכריז על התשובה אל התורה והמצוה, אל הקודש והאמונה, אל מורשת אבות ומסורת קדומים, אל אור ד' אלהי ישראל, המופיע על עמו ועל ארצו לעדי עד בגאון עזו. נתרחק נא מכל טינא, נתרומם מכל קטנות מוח ולב, נתעלה מכל שנאה וקינטוריה, נספוג נא את האהבה הרעננה ממקור עדנה, נרכיב את ענפי החסד על שרשי הדעה, את הוד החופש על הדרת השיבה של האימון של כבוד הורים ומורים של עם עתיק, אציל ואיתן. לתחיה איתנה זו קרואים אנו, אליה נבא. ארץ אבות החמודה, ארץ חיים לנו, היא תכשירנו לעילוי עילויים זה. זה אלהים אלהינו עולם ועד, הוא ינהגנו עלמות.",
        "summary": "אשרי מי ששם עצמו כשיירים לכנסת ישראל, ויונק ממנה את כוחו, ואהבתו לאומה אינה נגרעת בגלל חסרונותיה החיצוניים."
    },
    {
        "id": 1099,
        "article": "הלימודים המעשיים הם מזונה של הנשמה, בונים אותה בחלקיה באותה הצורה שהיא קבועה מעצם טבעה, כדרך שהמזונות הגשמיים בונים את הגויה. והעיונים העליונים, הגיון הדיעות, השירה והתעלות הרוח, הם אוירה של הנשימה אשר לנשמה. כל מה שיהיה האורגן מכולכל במזון יותר מבריא, יקבל יותר ויותר את השפע הטוב שהאויר הטהור משפיע עליו.",
        "summary": "המחשבה המעשית היא מזון המכשיר את הגוף לקבל את השירה העליונה, שהיא אוויר הנשימה של הנשמה."
    },
    {
        "id": 1100,
        "article": "הננו מכירים טוב מוחלט, שמציאותו הוא הטוב הגמור והעונג הנעלה, ושכלול המציאות שלו והתרחבותו הם הם שבילי הטוב והעדן הנשגב, ורע גמור ומוחלט הוא העדרו של הטוב המוחלט, ומיעוט רחבות הוייתו. ולעומת זה הננו מכירים רע גמור ומוחלט, שהטוב הגמור הוא העדרו ושלילותו, ומיעוט הוייתו וצמצומו הוא הדרך לשבילי הטוב. הפסימיזם הוא הסתכלות בעומק הרע, הטוב שבו היא הנטיה להעדר, שהיא גאולה מההויה של הרע, שהרע בעומק היש שלו כל כך עורג לו. מובן הדבר שעריגה זו מתגלה בצד העליון של הרע, בהצד שהוא כנוגע בגבול הטוב, ובא הוא לאשרו לשמח בכליונו, ובאבוד רשעים רינה גם לרשעים עצמם, שחדלו רוגז. הצד התחתון של הרע לא בא לידי שכלול, והוא יותר רע מהצד העליון, והוא אינו מכיר עדיין באשרו של כליונו, והוא משתוקק אל הישות וההויה. הבודיסמות יש בו מן הטוב שברע, שבטא יפה את תשוקת הכליון ונתמלא הרבה מרוח זה עד כדי הדרכה כללית של תרבות מיוחדת, המדריכה את הצד השפל שברע עד צדו העליון, שהוא תשוקת כליונו, וכליונו העצמי המטרתי. מובן הדבר שנקודה היותר פנימית של הטוב שברע מצטרפת אל הטוב, ונשארה אחר כך בהויה נצחית. אותה תשוקת הכליון של הרע, בתחום הטוב חיה וקיימה לעולמים באושר אין קץ. שמחת ישרים היא בטוב שבטוב, העולה מכל רע, השמחה בישותה ובדרגת הרוחב של הוייתה, המתעצמת במקור הטוב, מקור היש והחיים, אור חי העולמים, הוא שח ויהי.",
        "summary": "שמחת הכיליון הנובעת מהפסימיזם, הנה הצד העליון שברע המוחלט, שכיליונו הוא תיקונו, ואילו הישרים שמחים בטוב המוחלט."
    },
    {
        "id": 1101,
        "article": "כשאנו נתבעים למעט את השלטון של השכל האנושי על רוח האדם, כדי לתן מקום לההשלטה העליונה של האורה האלהית עליו, אנו צריכים לדקדק שמיעוט הצביון של השכל האנושי, לא יפגום את הצד האלהי העליון שבו. שאם תהיה חסרה לנו זהירות זו, הרי אנו פוגמים את האורה האלהית עצמה, שמצדה אנו באים בתביעתנו. כל כונתנו אינה כי אם על הצד הסיגי של השכל האנושי, שזוהמת הבהמיות שולטת עליו בארסה, אבל נקודת הטוהר שלו הרי הוא אור ד' ממש, ניצוץ של גילוי שכינה.",
        "summary": "כשממעטים את השכל האנושי כדי להגביר את האלוהי, צריך להיזהר שלא למעט את צדו האלוהי, אלא רק את סיגיו."
    },
    {
        "id": 1102,
        "article": "חוש מיוחד הוא להכיר את הקדושה האלהית ביחודה, סגולה זו מיוחדת לישראל. יראה פנימית מיוחדה, ועריגה של אהבה מגודלה, יש בתוכיותה של הכרה פנימית זו. המיחד השלם, הוא הצדיק הטבעי בעצמיות נשמתו, אינו חפץ שום דבר כי אם את היחש התדירי עם השלמות האלהית. התורה, התפילה, המצות, המדות הטובות, וכל התנועות, השיחות, הנטיות וההנאות שלו, כמו כן כל הצער והמכאובים שלו, הגשמיים והרוחניים, כולם הנם גילויים שלמים, שהשלמות של גילוי אור אלהי מתנוצץ בהם. ובכל הוא מלא חרדת קודש ואהבת עולמים, בטחון בד' ישגבהו תמיד, ואור אהבה תדיר יאיר כל מחשכיו. תשוקתו הוא המרחב האלהי שאין לו קץ ותכלית, וכל מדה וכל הגבלה היא מצערת אותו, והוא מקבל את היסורין הללו של הצמצום באהבה, מפני שסוף סוף רואה הוא בכל את יד ד', המרחיב את כל לאין תכלית, ומצמצם את כל לאין ערוך.",
        "summary": "לישראל, ובפרט לצדיקים, יש חוש מיוחד להכיר את השלמות האלוהית, וכל עבודתם ונטיותיהם הם גילויים משלמות זו."
    },
    {
        "id": 1103,
        "article": "הרבה נשמות נדחות בין האומות שבות לכנסת ישראל בעקבתא דמשיחא, וכח העיכול אינו מספיק בתחילה להפכם למזון מבריא, ומזה נצמחה המחלה של חוצפא. אבל היא רק מחלה עוברת, זה חלי ואשאנו, ומהרה תעלה ארוכה לה, וחיל גויים תאכלו ובכבודם תתימרו.",
        "summary": "החוצפה שבעקבא דמשיחא, באה מחוסר יכולת זמני לעכל את כל הנשמות התועות בין האומות, השבות לישראל."
    },
    {
        "id": 1104,
        "article": "כל ציור דוחק באיזה מדה את חבירו, בזמן שאינו מתיחס עם הראשון לשכללו ולהרחיבו יותר. ועל פי זה כל חכמה דוחקת במדה ידועה את רגלי חברתה. מובן הדבר שדוחק זה הוא רק מצד הסגנון המיוחד שיש לכל חכמה, שמצדו הם דברים חלוקים, אבל מצד פנימיותה של ההכרה אין הבדל כלל, וכל הדעה היסודית אחת היא, וכל הכרה וידיעה מעשרת היא את הכלל של כח המכיר, והשפעה הרוחנית מתגברת על ידי כל פלג נוסף מאיזה מין שהוא. אבל מצד המקבלים הדבר תלוי עד כמה הירידה לעומק עצמיותה של ההכרה מגעת, שבאותה מדה שהשכל עסוק בצד הסגנוני החיצון, ככה מתגברת הדחיקה והסתירה, ועד כמה שההארה השכלית חדרה לתוך העומק העצמי של הידיעה, מתאחדים הענינים, והעושר מתגדל. הידיעות כולן שבעולם, הפנימיות והחיצוניות, הקודש והחול, הטוהר וטומאה, הקרוב והרחוק, מתאחדים מצד נשמת ההכרה, וכל המתאחד יותר באור זה הפנימי של הנשמה, הכל מתעכל אצלו לאור קודש וחיים של נצח והוד. אבל מי הוא הגבר שכבר הסיר את המחיצות מהכרתו הפנימית, צדיקים בני עליה מועטים הם, ורובא דעלמא לא בעלי הכרה כי אם בעלי סגנון הם, וצריכים הם שמירה בדרך כלל שלא לצאת מענין לענין. וליוצא ולבא אין שלום, זה היוצא מישיבה לישיבה ומתלמוד לתלמוד, וקל וחומר לאין ערוך להסתכלות חול וטומאה מהסתכלות קודש וטהרה. על זה נאמר כל המוסיף גורע. מדתו של יוסף הצדיק, בן זקונים דיעקב אבינו, דשופריה היא מעין שופריה דאדם הראשון, איש תם, הכולל הכל, האמת במלא תפארתו, העובד הנאמן, והאח ברמאות עם הרמאי, לעמוד על עמדתו, עם לבן גרתי ותרי\"ג מצות שמרתי. יוסף כשמו, איננו גורע בתוספתו, ושבעים לשון גמר על ידי הוספת האות משמו של הקב\"ה בשמו, אות הה\"א שבה נברא העולם הזה וכל אשר בו. ומאן דאתי מסיטריה, לפי מדת צדקו, נטירת בריתו ופטפוט יצרו, אור חסדו להשביר לכל עם הארץ, סבלנותו לשלם טובה תחת רעה, ואהבתו לארץ ישראל, וקישורו לצפיית ישועה, פקד יפקד אלהים אתכם, יוסף שהודה בארצו, לפי זריחת אורו על מי שעל שמו ודגלו יקראו צדיקים יסודי עולם, אין בהם צמצום של הכרות חיצוניות, ואין עין הרע שולטת בהם, מפני שהם עולי עין, עומדים מלמעלה מהסגנון החיצוני, כנונין רברבין דשייטין בימא רבא, דמילי דשטותא הם אצלם מאירי אור ומפני דרך למילי דחכמתא, ביתרון האור מן החושך. ולישרי לב שמחה, ראשי תיבות שלו, צדיקים אוכלים אותו בשלוה.",
        "summary": "כל ההפכים מאוחדים בשרשם, אך רק הצדיקים כיוסף יכולים לבטל את המחיצות הנזקקות להיות ביניהם."
    },
    {
        "id": 1105,
        "article": "התשובה הנועדה לישראל, לרומם את קרנם בגאולה שלמה, תבא על ידי השבת עז רוח הקודש, שהוא הסגולה הנבואית בהתחלתה, המתפשטת על כל האומה כולה. ומתוך שרוח עליון זה מתאמץ להופיע, כל רוחות קטנים ממנו מתגרשים ונדחים. התוכן המיוחד לישראל בתור עם לבדד ישכן, לא יתברר על ידי מעשים חיצונים, ולא על ידי דברים לימודיים, כי אם על ידי הרמת חייהם בסגולתם הפנימית. תוצאת הדבר יבא על ידי רצון כביר פנימי, שיבררוהו גדולי הנשמה, המכירים את הליכות דפק החיים של כללות האומה כולה. והם הם בעלי הסוד העליונים, אשר יעלו את כל הירידות, בין שלהם, בין של כלל ישראל, בין של כל הנפלים אשר עמדו להיות משיחים ונפלו ונוקשו ונשברו, הנה נתפזרו ניצוציהם, ומבקשים תיקון חי וקיים, ביסוד דוד מלך ישראל, רוח אפינו משיח ד'. ורוחא דמשיחא הולך הוא באור תורה הפנימית, וכל מה שיתאמצו גדולי טהורי לב ללחום נגד שכחתה של תורה העליונה והעלמתה, יתעורר כח התחיה הלאומית יותר ויותר, ויסיר מעליו הבגדים הצואים שלו, וילבש בגדי קודש, ויוכר לכל ישראל ולכל העולם שפעמי דלים אלו עקבות גאולת עולם הם, לישראל ולעולם כולו, לכל אשר יחובר אל החיים, ולנשמות ישני עפר, המצפים גם הם ליום גאולה, לאור חדש על ציון. הדברים היותר גדולים נעוצים הם בשכל כזה, שהוא באמת רצון, באין הפרש בנקודותיהם, וחיים ברצונו.",
        "summary": "תשובתם של ישראל תבוא רק בהשבת סגולת רוח-הקודש על-ידי בעלי הסוד, המלקטים ניצוצות משיחיים שנפלו, ולא במעשים חיצוניים."
    },
    {
        "id": 1106,
        "article": "כל הנאמר לגדולתו של האדם, וכל מה שנאמר לקטנותו, הרי הוא אמת. זכה, קדם למעשה בראשית, לא זכה, יתוש קדמו. על כן צריך הוא להשתמש תמיד באלה ההשקפות השונות לטובתו, גם הכח הציורי צריך להיות חמוש בחילופי השקפות הללו. לגבי המוסר האלהי העליון, לענין הערת רוחו לאידיאלים גבוהים ונשאים, ישאב מכחה של השקפת עולמים על דבר גדלו, איך הוא מרכז כל יצורי קדם, וכל מעשה בראשית בו כלולים, ובעילויו הכל מתעלה, ובשפלותו הכל נשפל. ולגבי חריצות מעשה, ופעלים תרבותיים, כלליים או פרטיים, מחיי החול, לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם, ישתמש בהשקפת יתוש קדמך.",
        "summary": "מצד המוסר האלוהי שבו, צריך האדם לראות עצמו כמרכז הכל, ומצד חיי המעשה עליו ללמוד אפילו מן השפלים שביצורים."
    },
    {
        "id": 1107,
        "article": "הנשמה שנבראה בתואר דו פרצופים, אין בה יכולת להסתכלות מעשית, רק הנסירה היא שגרמה את היכולת הזאת. וישנם נשמות כאלה של צדיקים עליונים, שנסירתם לא נגמרה, והם אינם מוכשרים כי אם להסתכלות עיונית, ולהשכלה גבוהה ונשאה מכל ערכי ההויה המוגבלת כולה, ומצד חפצם לזכות את הרבים הולכים הם וננסרים, וכח ההשכלה המעשית הולך ומתרבה בהם, וחוזרים חמושים בתורה מעשית גדולה, ובהשכלה של עבודה רחבה ומלאה, אל עליוניותם, ומתחברים בנועם ד' באספקלריא המאירה, המדרכת את העולם המעשי כולו, כמשה אשר ידעו ד' פנים אל פנים. משה שפיר קאמרת.",
        "summary": "הצדיקים שנסירתם לא נגמרה, מוכשרים לעבודה עיונית ולא למעשית, ונסירתם הבאה לזכות את הרבים, מביאתם להשכלה מעשית."
    },
    {
        "id": 1108,
        "article": "המחלוקת של הדיעות על דבר הדרכת הכלל, אם בזמן הזה, שרבו פריצים נושאים דגל ההפקרות ביד רמה, ראוי להפריד את האומה, שהכשרים נושאי דגל שם ד' לא יהיה להם שום יחש עם פורקי העול הפושעים, או שמא כח השלום הכללי מכריע את הכל, כל עקרה של פלוגתא זו באה מפני השפלות הכללית, שעדיין לא נגמרה הטהרה לגמרי ביסוד האופי של האומה מצד חיצוניות נפשה, והיא מיטהרת והולכת. אלה הכתות יחדו הנם מדרגת שתים נשים זונות שבאו אל שלמה. הדיבור הביאו חרב, נסיון הוא מחכמת אלהים שבמלכות ישראל. והזונה הראויה להדחות, המעלילה עלילות בשקר, היא הטוענת גזורו, ובהתמרמרה מבלטת היא את אמתת הטינא שבלב שהיא חשה בעצמה, שכל ענינה הוא רק גם לי גם לך לא יהיה, גזורו. והאם הרחמניה, אם האמת, אומרת, תנו לה את הילד והמת אל תמיתוהו. ורוח הקודש צווחת, תנו לה את הילד החי, היא אמו. אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים, אף על פי שפירוד גמור, כהעולה על לב המנתחים האכזרים, לא אפשר, והיה לא תהיה. זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית, שהננו בטוחים עליה שלא תתקיים, אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם. וככל מחשבה של עבודה זרה, היא מחריבה ומדאיבה אפילו כשלא באה ולא תבא לידי מעשה. יסוד צדקת הצדיקים בכל דור ודור נתמכת היא ברשעת הרשעים, שבאמת אינם רשעים כלל כל זמן שהם דבוקים בחפץ לבם לכללות האומה, ועמך כולם צדיקים, וחיצוניות הרשעות שלהם מועילה לאמץ כחם של צדיקים, כדורדיא לחמרא. ועל ידי הפירוד המדומה, חותרים תחת יסוד הקדושה כולה, עושים מעשה עמלק שזינב את הנחשלים, פליטי הענן, שלח ידיו בשלומיו חילל בריתו.",
        "summary": "ההפרדה בין הצדיקים לרשעים היא כגזירת הגוף החי, ודומה לפירוד המצוי בעבודה זרה."
    },
    {
        "id": 1109,
        "article": "כל חשק עבודה, שמחת מצוה, התמדת תורה, ברק חידושים והתנוצצות רוח הקודש בלב השרידים אשר ד' קורא, כוונת התפילה ואור שלהבתה, כל אלה, ותולדות הנשמות בשלמותן, בכללותן ותמותם, הכל מוכרח להיות נפגם על ידי הכנסת יסוד פירוד בכללות כנסת ישראל, חלילה. ואוהבי ד', יראיו באמת וחושבי שמו, הם הם העומדים בנסיון, לסבול כל צער ועלבון מכל צד ועבר, ולעמד הכן נגד כל כחות עליונים ותחתונים החפצים לבלע נחלת ד', ולהפריד את האומה האחדית, היחידה במלא עולמים. והם הם בנים דכנסת ישראל שהאם רובצת עליהם, מחצדי חקלא, הבאים בסוד ד', תלמידי חכמים האמיתיים המרבים שלום בעולם, ומשימים ומטילין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, בהוציאם מן הכח אל הפועל את אור הקודש הגנוז בכל אישי האומה, בכל אשר בשם ישראל יכנה, ובפרט בכל אשר ישא את דגל תקות האומה וחפץ תחייתה, את חותם אהבת ארץ אשר עיני ד' בה, וחבת ציון וירושלים על לבו חקוקה, באיזה צורה ואיזה הסברה שתהיה. כל המעקשים ייושרו, ואחדות האומה, להכשרת גאולתה וגאולת העולם כולו, תצא אל הפועל ביקר שגיא. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, וייראו גויים את שם ד' וכל מלכי הארץ את כבודך. כי בנה ד' ציון נראה בכבודו, פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם, תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה. כי השקיף ממרום קדשו, ד' משמים אל ארץ הביט, לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה, לספר בציון שם ד' ותהילתו בירושלים, בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבוד את ד'. וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה, זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד, שמתאחדים יחד על ידי אלה הנשמות שהן ממדרגת אדם ובהמה תושיע ד', אלו בני אדם הערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה. ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך, ואני תמיד עמך, אחזת ביד ימיני, בעצתך תנחני, ואחר כבוד תקחני. מי לי בשמים, ועמך לא חפצתי בארץ, כלה שארי ולבבי, צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. כי הנה רחקיך יאבדו, הצמת כל זונה ממך, ואני קרבת אלהים לי טוב, שתי בד' אלהים מחסי, לספר כל מלאכותיך. ומלאכות ד' היא דבר ד' ביד מלאכי, הלא אח עשו ליעקב, ואוהב את יעקב, שהיא תשובה נצחית מספקת לכל תאנתם של מתאוננים קטני אמנה, האומרים בכל דור ודור, וביותר בדור התגלות אור ישועה, במה אהבתנו. ובאמת אהבת עולם ואהבה רבה אהבתנו ד' אלהינו, חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו, אבינו מלכנו, בעבור שמך הגדול, ובעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חקי חיים, כן תחננו ותלמדנו, והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ, ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו. ואמר, מהר והבא עלינו ברכה ושלום, כי אל פועל ישועות אתה, ובנו בחרת מכל עם ולשון, להודות לך וליחדך באהבה. וחותם הבוחר בעמו ישראל באהבה, להיות הקדמה ליחוד ד' בשמע ישראל, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הנאמר בחשאי, אף על פי שהגילוי סותר זה לפעמים, אין בכך כלום, כי האמת הברור הוא מאמר השבטים כולם, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. ויעקב אבינו לא מת, דמקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, והרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש זרעו לו, מה הוא כולו בחיים, וישא יעקב רגליו, ויאסוף רגליו אל המטה, אף זרעו כולו בחיים. ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום. בימים ההם ובעת ההיא, נאום ד', יבוקש את עון ישראל ואיננו, ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה, כי אסלח לאשר אשאיר.",
        "summary": "כל החשק והאור שבעולם נפגם בפירוד ישראל, ואהבת ה' לישראל מבטיחה את איחודם ותחייתם."
    },
    {
        "id": 1110,
        "article": "אש האהבה הטבעית לאומה ותחייתה, ההולכת ומתגדלת בארץ ישראל ועל ידי ארץ ישראל, תתלקח בגאון עוזה יחד עם אש ד', אש הקודש, של כל טוהר האמונה בעוצם חסנה וגבורתה. פזורי האמונה האלהית, וכל תנחומותיה והערותיה הרבות למוסר וליושר, לגבורה ולתקוה, לשלום ולנחמת עולמים, שכבר נתפשטו בין גויים רבים ועצומים על ידי פזורנו בין הגויים, על ידי התפשטות האמונות הנובעות ממקור כתבי הקודש, הולכות הן ושבות אלינו, מתכנסות לאוצרנו, מתלקטות עוד הפעם בכנסת ישראל, ושבות לתחיה על ידי המון נשמות חדשות של עם נברא. חלילה לנו לחסום את הדרך בפני אור החיים. לא נבהל אם הזרמים נראים שונים בחיצוניותם, אור ד' מאיר בהם, רוח ד' נוססה בם. הלאומיות החולינית מזדהמת היא בזוהמא של שנאת הבריות, שתחתיה הרבה רוחות רעים גנוזים, אבל לא בהדוף אותה מתוך נשמת הדור נצליח, כי אם בהשתדלות נמרצה להביאה אל מקורה העליון, לחברה עם הקודש המקורתי שממנו היא נובעת.",
        "summary": "אהבת האומה ותחייתה המתגדלת בימינו, תתלקח עם אש האמונה בטהרתה, ובכך תתברר הלאומיות החילונית מזוהמתה."
    },
    {
        "id": 1111,
        "article": "התשובה היא חידוש החיים. אי אפשר לתשובה שלא תשנה את ערך החיים כולם כשהחיים נמשכים, וממילא היא משנה את הערך שלהם לטובה אפילו כשהיא נעשית ביום האחרון. וזכור את בוראך, עד אשר לא תחשך השמש והאור. יתר התנחומין הם תבלין לחיזוק התשובה והסברת ערכה, אבל השיקוע בתוך התנחומין עד כדי רישול של הסדרת ערכי חיים מקודשים, עד כדי טמיעה ביון מצולת החטא ואומר נצלתי, זאת היא דרך המות של עבודה זרה הותרנית, האומרת הביאו לבוקר זבחיכם, לשלשת ימים מעשרותיכם, וקטר מחמץ תודה. המיתודה העוזבת את האמת והמשפט והולכת אחרי לבבה, זו מינות, הגוררת אחריה כל רצח וכל זימה, למרות שהיא תמיד פושטת טלפיה ואומרת ראו שאני טהורה. והיא מלאה תנחומין של הבל, שאי אפשר להם לעמד בעולם, שקר אין לו רגלים. זאת היא הרשעה של הנצרות, המתכסה בלבוש החרדות האמונית, נופת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה, ואחריתה מרה כלענה. הפירות של הדיעות והמדות של העמים המתחנכים בתרבותה, מעידים על עצמיות פנימיותה, ואין כל כחה כי אם בניצוצי הקדושה הגנובים שלה מתוך אוצר ישראל החי, שהיא פולטתם קמעה קמעה, עד אשר תער נפשה לגמרי, חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל. ואז ישמש הניצוץ הקדוש שנבלע כל כך בגויים ככלי אין חפץ, להתעורר, להעיר לב עמים רבים, להפוך להם שפה ברורה לקרא בשם ד' אלהי ישראל, ברוח ד', רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד'. לא רוח זר, רוח טפשות וחולשה, רוח סכלות והפקרות מוסרית, התומך אשיותיו השקריות על יסוד הויתור, שהוא בוז וקלסה לכל מנהיג ושופט צדק, שרק חסד לאומים כזה הוא מקור נפתח לכל אכזריות ונבלה. יבא אלהינו ואל יחרש, אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד, יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו, אספו לי חסידי, כורתי בריתי עלי זבח. כי אלהי משפט ד', אשרי כל חוכי לו. ואכרתה לכם ברית עולם, חסדי דוד הנאמנים. הן עד לאומים נתתיו, נגיד ומצוה לאומים, הן גוי לא תדע תקרא, וגוי לא ידעוך אלך ירוצו, למען ד' אלהיך, ולקדוש ישראל כי פארך.",
        "summary": "הנצרות הביאה נחמה של הבל, וותרנות וחסד של שקר, במקום לתקן את החיים בתשובה אמיתית."
    },
    {
        "id": 1112,
        "article": "אמונה שאין השכל מסכים לה, מעוררת היא קצף ואכזריות, מפני שהצד היותר עליון שבאדם, שהוא השכל, נעשה עלוב מחמתה. אמנם האמונה העליונה, אף על פי שהיא כמוסה מאד, ודרכי ד' נפלאים הם, יש בהם נועם גדול כל כך, שהקצף המתעורר מצד כפיית השכל מתבטל מיד, ונהפך בעצמו למתיקות גדולה ולאור צח, מפני ההופעה האלהית המתחברת עמו, ויורדת עד האמונה התחתונה, המתחברת עם השכל הישר שבעולם הגלוי. ועלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא נעשו מתאימות, ובונות יחד את בית ישראל, בחן כפול, והוציא את האבן הראשה, תשואות חן חן לה.",
        "summary": "האמונה העליונה יורדת ומתחברת עם התחתונה, המקושרת לשכל האנושי, וממתיקה את התנגדות השכל אליה."
    },
    {
        "id": 1113,
        "article": "התביעה הפנימית שהמעשים יהיו מתאימים להדעות וההרגשות היותר עליונות ועדינות, היא ענין מיוחד לישראל, שמדתם היא מדת בנים לד' אלהיהם, והם משערים בקרבם את האפשרות של השתוות החיים המעשיים אל הציור של החיים האידיאליים הנאצלים. לא כאלה חלק גויי הארץ ומשפחות האדמה. הם משערים את הצללים החיצוניים של אידיאלי החיים, אבל רק את היופי שבהם, שמקסים אותם לפעמים, אבל אין הקסם ההוא עושה פירות, כי אם נשאר ברעיון קלוש, להתפאר ולהתיהר בו. כי קליפת עבודה זרה, המלפפת את כל העמים, היא מעכבת בעד אור ד' של היושר העליון, מהכנס בעצמיות החיים המעשיים, ומשום כך אי אפשר כלל שתהיה תורה בגויים, תורת ד' המגדרת את החיים המעשיים על פי התביעה האלהית העליונה, ולא עשה כן לכל גוי, כי אם ליעקב ולישראל עם קרובו.",
        "summary": "רק ישראל מקשרים את עולם העשייה עם העולם האידיאלי, ואילו הגויים רק משערים את צלליו, שהם קסמים שאינם עושים פירות."
    },
    {
        "id": 1114,
        "article": "רק ישראל יכולים הם לקבל אמונת אלהי אמת, ד' אחד, במילואה וטובה, ואישיותם העצמית עוד תוסיף אומץ, ותרבותם תשתגשג ותתגדל בפריחה מצויינת, בד' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל. אבל הגויים לא באו עדיין לידי מדה זו, ומה שהוכנס מאורם של ישראל אמונה אלהית בסביבתם, שלא בדרך ההתפתחות הראויה להם לפי טבעם, נלחם עם האישיות הפרטית שלהם, ומלקה את התרבות שלהם, שהיא זרה, חיצונה, נכרית ומגושמת, בעצם תכונתה. אמנם יד ד' עשתה זאת, שעל כל פנים תרוכך מעט הקליפה הקשה של הזוהמא האנושית, אבל סוף כל סוף מוכרחת הנכריות לנצח אצלם, והמלכות תהפך למינות, שתגעל את הניצוצות של רוח ישראל, הבאים מאור ד', שנמסך ברוחם, ותגבר בזה ביותר שנאת ישראל. ואף על פי שבתחילה יראו על ידי זה הנגעים של עקבתא דמשיחא, וקטני נפש חושבים לחקות את הכפירה המתרחבת אצל הגויים, ומדמים אותה לתרבות אנושית כללית, במקום שאינה כי אם תרבות זרה ונכרית, שישראל עומדים כבר למעלה למעלה ממנה, מכל מקום סוף כל סוף המחשבה הזאת בעצמה של החפץ להיות עומד על העצמיות הנקיה בלא עירוב השפעה חיצונה, שהיא מגדלת מעבר מזה את שנאת העמים לישראל ביותר, ומעבר השני את החיקוי הרוחני מצד חלושי חיים מישראל, עד שהאנרכיה המחשבתית מהרסת את כל קושט וקודש, היא בעצמה, הכרה זו, שיש לעמוד על הנקודה התוכית המסוגלת להעצמיות, תקרא את ישראל לתשובה, לעשות חיל באלהים, ולשוב עוד הפעם לגבורה עליונה. ולא בחרבם ירשו ארץ, וזרועם לא הושיעה למו, כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם. בך צרינו ננגח, בשמך נבוס קמינו. והכרה זו, הבאה בהתפתחות איטית מאד, המתחילה מקנאת עם, חבת ארץ, שפה, תרבות גולמית, דעת התולדה, התלהבות עבודה גשמית ארצית בכח היד המגושמה, מוכרחת היא לעלות עד הראש ולעורר את המחשבה וההרגשה היותר מיוחדה לישראל בלב כל האומה, הזקנים והצעירים יחדו, ובלב אחד, במחשבה וחשק אחד, ישובו בני ישראל ובקשו את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם, ופחדו אל ד' ואל טובו, כעת, באחרית הימים, שכבר החלו להראות את נצניהם. וכל החיל אשר נגע אלהים בלבם קרואים ועומדים הם, לעורר המון מחשבות והופעות מהספירות העליונות, ממקור ישראל, ולעדור בלא לב ולב ביסודות התחתיות, שהתחילה כבר ההרגשה לדפוק בהם בחזקה. והמחשבה והמעשה יפגשו יחדו, לבנות עולם מלא בשם מלא. ימלוך ד' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.",
        "summary": "רק אצל ישראל האמונה מאמצת את החיים, ואילו אצל הגויים היא נלחמת בהם, והכפירה באה לברר את ייחוד האמונה לישראל."
    },
    {
        "id": 1115,
        "article": "כשמסתכלים באמת בצד הטוב של כל אחד ואחד, מתאהב האדם על הבריות בחבה פנימית, ואיננו צריך להזדקק לשום אבק של חנופה, כי ההתענינות בצד הטוב שהוא פוגש תמיד, מכסה ממנו באמת את כל הצדדים הרעים. וכוסה קלון ערום.",
        "summary": "המסתכל בצד הטוב שבכל אחד, מתאהב על הבריות בלי צורך לחנופה."
    },
    {
        "id": 1116,
        "article": "לפעמים יש צורך בהעברה על דברי תורה, ואין בדור מי שיוכל להראות את הדרך, בא הענין על ידי התפרצות. ומכל מקום יותר טוב הוא לעולם שיבא ענין כזה על ידי שגגה, ובזה מונח היסוד של מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. רק כשהנבואה שרויה בישראל אפשר לתקן ענין כזה על ידי הוראת שעה, ואז נעשה בדרך היתר ומצוה בגלוי. ועל ידי סתימת אור הנבואה, נעשה תיקון זה על ידי פרצה ארוכת זמן, שמדאבת את הלב מצד חיצוניותה, ומשמחת אותו מצד פנימיותה.",
        "summary": "לפעמים התפרצות של דור משמשת כהוראת שעה של נביא לעבור על דברי תורה."
    },
    {
        "id": 1117,
        "article": "המחשבה על דבר האלהים בשכל טוב, הרי היא הדבקות הפילוסופית, ותנאיה הם הדעה היותר ברורה עד כמה דאפשר על פי כחו של אדם. וכשבאה מחשבה על דרך זה בלתי מזוקקת, כי אם עלופה בדמיונות, אינה דבקות אלהית, כי אם העולה על הרוח, והיא אינה מעלה, כי אם הורדה. אבל הדבקות האלהית הבאה מתוך נטיה טבעית והכרה פנימית, או רגש טהור מוסמך מטבע הנפש, היא לעולם דבקות אמיתית אלהית, אף על פי שאינה מעוטרת בחכמה ודעה עליונה בגלוי, כי תומת ישרים תנחם. ומכל מקום גם דרך תם זה מתעלה הוא בכמה מעלות בקודש כשהוא מעוטר בעטרת הדעת, וחלילה לרפות ידים מתורה דלעילא, ולסמוך על נטיית הנפש לבדה, אף על פי שהיא יקרה מאד לגבי כל אותם שהם מצד כשרון רוחם מוכרחים להסתפק בערבי נחל הללו, שאין בהם טעם וריח. סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו, אבי יתומים ודיין אלמנות, אלהים במעון קדשו.",
        "summary": "הדבקות הפילוסופית הנה אמיתית רק כשהיא מבוררת, ואילו הדבקות הטבעית הנה אמיתית גם כשאינה מעוטרת בחכמה בגלוי."
    },
    {
        "id": 1118,
        "article": "סמוך לעקבא דמשיחא מתרבה סגולת האחדות באומה, והמעשים הטובים והדיעות והאור האלהי שנמצא בצדיקים, פועל על קדושת הכלל יותר מבשאר הזמנים. והסגולה ההיא טמונה היא במטמון של קטיגוריא ומריבות, אבל תוכו רצוף אהבה ואחדות נפלאה, שמעוררת הרגשה כללית לצפות לתשועת הגוי כולו.",
        "summary": "סמוך לעקבא דמשיחא מתרבה סגולת האחדות באומה, אף שהיא טמונה במטמון של קטרוג ומריבות."
    },
    {
        "id": 1119,
        "article": "כשהרצון יורד מפני איזה חטא, יורדת גם כן החכמה, וההארה האלהית מתחשכת. ובכח פנימי כביר צריך האדם לשוב לאיתנו אחר הירידה, לשוב אל מקומו בתוקף הרצון, כדי להאיר את ההארה שנחשכה בו ובעולם כולו, בכל הגודל, העומק והרוחב, שבכל מה ששייך לשרשי הוייתו.",
        "summary": "נפילת הרצון מפני החטא, מורידה את החכמה באדם ובעולם, ובהתגברות הרצון תוּאר המחשבה."
    },
    {
        "id": 1120,
        "article": "ההתנוצצות המראה את היחש של כל הנשמות מכל הדורות לנשמתו של המשיג והמצייר, היא תחילתה של רוח קדושה, שכשמטפלים ברגילות כשרון קודש זה, ומחברים אותו לחכמה ומעשים טובים, האדם מתעלה במדריגתו, וזוכה לכמה שערים. פתחו לי שערי צדק, אבא בם אודה יה.",
        "summary": "התנוצצות היחס בין המשיג והמצייר לנשמות כל הדורות, היא התחלת רוח-הקודש, ובהתחברה לחכמה ולמעשים היא מעלה אותו."
    },
    {
        "id": 1121,
        "article": "לפעמים נופל צדיק נפילה גדולה לפי ערכו, כדי שיתברר לו שאין לו ממה לפחוד, כי ד' משגבו תמיד.",
        "summary": "נפילות הצדיק באות כדי לברר לו, שאין לו ממה לפחד."
    },
    {
        "id": 1122,
        "article": "ישנם דברים טובים וקדושים שהסיבות המחזיקות אותם בעולם הן כעורות. כמו חולשה, שקר, רשעות, שלפעמים הן תומכות את יסוד הטוב של בושה, צניעות, אמונה, וכיוצא בהם. אמנם כמו שטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, ככה היא הטובה שמקבל הטוב והקודש מהרע והטמא, מחוללת היא רעות רבות. ואין אור גאולה יוצא אל הפועל כי אם על ידי מה שיהרסו כל היסודות הרעים, אפילו אותם שהם מחזיקים את הטוב והקודש. ואף על פי שעל ידי זה סובל הטוב, הקודש והאמונה, והם יורדים, ונראים כמתדלדלים, דלדול זה וירידה זו עליה והתעודדות הם באמת, שאחר הרקבון של יסודות הרעים הללו, יחל מיד לצמוח אור הטוהר והקודש על יסודות בריאים של דעה, חכמה, גבורה, תפארת, נצח והוד. ובזה תוסד מלכות עולמים לאור ד' וטובו באחרית הימים, בחסדי דוד הנאמנים שהם ברית עולם אשר לא יכזבו עדי עד. אך עמי המה, בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע. בכל צרתם לו צר, ומלאך פניו הושיעם, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, וינטלם וינשאם כל ימי עולם.",
        "summary": "ישנן מידות רעות המחזיקות את הטוב, אך גם הן צריכות לכלות, כדי שהטוב יצמח על בסיס בריא."
    },
    {
        "id": 1123,
        "article": "כשם שהכח הפועל בגוף, ובכל חומר, הוא ודאי יותר נשגב מהחומר המורגש שהפעולות מתגלות על ידו, כן אנחנו הולכים בכל השדרות הרוחניות, שעצם ההופעה המתגלה היא בערך של גוף חמרי, ויש בה כח פנימי שורה עליה, מחיה אותה, ומחדש את כח פעולותיה. מתוך רגילות הרמת מחשבה וקדושת רעיון, דבקות אלהית טהורה, וגבורה מטוהרת בטהרת קודש, באים להכיר מתוך ההופעה הגלויה, את הפרטים הרבים שישנם בהכח המחיה הנסתר העומד ממעל לו. מתוך הרגש, נשמת הרגש, ומתוך השכל, נשמת השכל, ומתוך הופעה עליונה רוחנית המתגלה בתור דבר יותר צח מהשכל והרגש הנהוג, את הנשמה העליונה המלאה זיו המחיה אותה. אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מד'.",
        "summary": "כל כוח, חומרי או רוחני, הנו כגוף לעומת הנשמה המחייה אותו, וניתן ללמוד ממנו על גדולתה."
    },
    {
        "id": 1124,
        "article": "ההופעות הפתאומיות מתבחנות לפי הערך של עומק הדעת שיש בהם, ולפי התאמתן אל קדושת התורה והמוסר הטהור, ועד כמה הן פועלות בשעתן על החפץ הפנימי של המרגיש אותן לרוממות וקדושה, ושמחת חיים שלוים במלא טהרתם, במילוי של חסד ואהבה.",
        "summary": "ההופעות הפתאומיות נבחנות לפי עומק הדעת שבהן, ולפי פעולתן בקדושה על רצון המרגיש."
    },
    {
        "id": 1125,
        "article": "כל רוח הקודש מופיע מעורב בצחצוחי טומאה, שההופעה היותר עליונה של נשמת הקודש, שמתגלה בטהרת התורה של שכל העליון, מטהרת אותו. וכל מה שההופעה יותר עליונה, צחצוחי הטומאה הם ממין יותר חזק בדרגה דלהון, והמלחמה יותר חזקה. וגדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות במילתה, כמו שגדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות, אל דעות ד', אל נקמות ד', אל נקמות הופיע. והציחצוח טומאה היותר גדול הוא זה של גאוה, שמתטפל עם ההופעות החזקות, שהולך ומזדכך על ידי אור הענוה, הגדולה מכולן, הסמוך לרוח הקודש, המהפכת את עצם רוח הגאוה לרוח קודש של גאות ד', המגלה את עומק סוד הענוה מניצוץ של זיהרא עילאה דאדם הראשון, העולה מעל הארת אספקלריא המאירה, שהוא יסוד אור התורה שקבל משה, הענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, מהר סיני, שהיא נובלות חכמה של מעלה. וגאותן של ישראל היא יסוד מלכות שמים, העולה על הראש, לעת האוכל גש\"י הלום, הנאמר ברות, וטבלת פתך בחומץ, יסוד הגאוה, חמרא אכתפא דמאריה שוור, ואף כי היין בוגד גבר יהיר, ושתויי יין משום גאוה נגע בה, והמפיק מגן בשעת גאוה תפילתו נשמעת. וביצחק, שפחדו הוא אל טוב ד', נאמר ויבא לו יין וישת, ובביסום עליון זה של גאות ד' עליונה, הוארה ברכת יעקב בלבושי עשו החמודות, וכל קרני רשעים אגדע, תרוממנה קרנות צדיק. ימין ד' רוממה, ימין ד' עושה חיל. ושאור ודבש משום גאוה שבהם, הרגשת העוצם להפך את השאר אליו, והרגשת המתיקות שלו בתור חסד לאומים חטאת, אינם עולים לקרבן, ומתעלים הם על ידי אכילת הצדיקים, בדברי תורה שעל שלחנם, כטעם לש\"ד השמן, שמוצא אור הטל של תחיית המתים גם למלאים גאות ד', שהם הם שוכני עפר, הנעשים שכנים לעפר, ועפרם ננער. ומתוך הדֹמן החסר וי\"ו יצא אור גדול, המתהפך כעתר המהפך את התבואה, שנמשלה אליו דוקא תפילתו של יצחק, והעין והעצם ימלאו שניהם לטובה, במקום עששה מכעס עיני, ועצמי עששו, ימלא השם בשתי אותיותיו החסרים על ידי מציאות עמלק, מקור גאוה הטמאה. וד' מלך גאות לבש, על ישראל גאותו.",
        "summary": "ככל שרוח הקודש גדול יותר, גדלים צחצוחי הטומאה שבו, והם נטהרים על-ידי התורה, עד שאפילו הגאווה הופכת לגאות ה'."
    },
    {
        "id": 1126,
        "article": "אותם הצדיקים שההסתכלות העליונה שלהם מעכבת אותם מלהתבונן יפה בדברים המעשיים, צריכים הם להביט מלמעלה למטה, כשם שרוב בני אדם צריכים להתאמץ להשכיל בדברים השכליים מלמטה למעלה, מהתוכן המעשי אל התוכן הרוחני. והם הם בני עליה המועטים, שמסתכלים מעליתם העליונה אל הבית הכללי, המדור הרגיל של בית ישראל, הגוי כולו.",
        "summary": "הצדיקים צריכים להתאמץ ולהסתכל על העניינים המעשיים, כשם שרוב בני האדם מתאמצים להסתכל על העניינים השכליים."
    },
    {
        "id": 1127,
        "article": "כמה סבות ישנן לעצבון, ועל כולם צריכים להתגבר בשמחה של מצוה, שהיא שמחה תדירית הראויה לישראל, מצד אור הרוחני ששורה בהם תמיד. הסבה האחת היא נטיה מעשית להנאה גסה, שהנשמה נמשכת על ידה למקום החשך, והיא מתעצבת על ירידתה. וראוי להפוך יגון עצום זה לששון, כי בעלייתה של הנשמה מתוך עול הגלות שגבר עליה, הרי זרם גדול של שמחה עולה מלמטה למעלה, והתוכן האצילי הטהור נעשה יותר עשיר ברוחניותו.",
        "summary": "אחת הסיבות לעצבות היא נטייה להנאה גסה, וראוי להפוך יגון זה לששון, על-ידי עליית הנשמה מנטייה זו."
    },
    {
        "id": 1128,
        "article": "החכמה מוכרחת להיות האצילות השניה, דוקא יש מאין, והאין מוכרח להיות קודם לה. כי אין חכמה בציור כי אם בהגבלת יכולת, ובאה החכמה לסדר איך מנצחים את כל הגדרים. וכיון שמתנאי ההויה הוא שתהיה חכמה במציאות, צריך להיות רצון קדום, להגביל. ובתוך ההגבלה גופא, כל אשר חפץ ד' עשה, והחכמה מתבלטת, אבל האין, שהוא רז ההגבלה, שבא לבסס את החכמה, ודאי גדול הוא במעלה מהחכמה עצמה, לאין חקר ולאין דוגמא וערך.",
        "summary": "החכמה (ה\"יש\") מגבילה ומסדרת את ציורי ה\"אַיִן\" (יש מאין), אך קודם לה עצם הרצון להגביל שב\"אַיִן\"."
    },
    {
        "id": 1129,
        "article": "רוח הקודש מגלה בבירור את האור האלהי הגדול, המלא חיים, הפרוש בכל העולם כולו, הממלא את החיים כולם, ואת כל האדם בכללו ביחוד, איך הוא הולך ומתרכז, מוצא לו עמדתו בעולם, מקום מנוחה ופעולה, בכנסת ישראל, שבקרבה קדוש שורה בהדר גאונו מראש צורים של גזעה, מהליכות תולדתה, אנכי ד' אלהיך מארץ מצרים, מהופעת תורתה, מהארת נביאיה, עמדת מלכותה, בנין מקדשה, חורבנה ושבותה, פיזורה וגלותה, נחמתה ותקותה, עד דור אחרון, פעולתה על המהלך הרוחני של העולם, התעוררותה לתחיה בזמננו, נפילותיה החמריות והרוחניות, עומק המחשבה האלהית המתגלה בעוצם הירידות, כונניותם לטובה לאישיה הפרטיים, לכללותה, למין האדם בכללו, להעלאת העולם בה ועל ידה. דבר ד' שעמה בחיי שעה, החיים החברותיים והיחידיים, הלאומיים והעולמיים, וחיי העולם, זיכוך הנפשות, הגברת זיו החיים, התעלות הכשרונות, המשכת התרבות הכללית שבעולם אל האושר האמיתי, התבססות חיי העולם על ידי החיים הנצחיים הרוחניים, הסדרת הסיעות השונות שבבני אדם ושמירת עניניהם, רכושם וכבודם, הגדלת יפי החיים, כבוד החיים ועונג החיים, על ידי הבעת דעת אלהים, ד' אלהי ישראל, בשפה ברורה, ורוח אדיר החי בנשמתה של אומת עולמים זו, התעוררות ספרות פרזית ושירית, בקורתית ופומבית, השבה אל אור הנבואה, בקישורה אל התורה, בתור הכרה בהירה שהכרח גמור הוא לרוח האדם המסובך לשוב אל המקור העליון שהדיעות היותר נשגבות נשאבות ממנו – כל אלה וסעיפיהן מקשקשות כעת לפנינו בארץ ישראל כזוג.",
        "summary": "תחיית רוח הקודש והארת התורה והנבואה, עם הגדלת יפי החיים והתרבות – מתגלים לפנינו בארץ ישראל."
    },
    {
        "id": 1130,
        "article": "דבר מוסכם הוא, שאין בזמננו, אחרי התפלגות הלאומים השונים, אדם שיוכל לקבל את השפעותיו הרוחניות בלא התלבשותו של הצינור המיוחד של עמו. כנסת ישראל היא מיוחדה בזה, שלא רק התלבשות הצינור של האומה היא צריכה לחייה הרוחניים, אלא עצמיות התוכן מוכרח להיות לחייה הרוחניים כולו שלה. ומה שהוא שלה הוא אלהי גמור, ונודע לה שהוא מרוח אלהים חיים השורה עליה. כדי שתוכל לספוג אליה עוד הפעם אויר כללי של העולם כולו, היו רבים מתוכני קודש שלה מוכרחים להשתפל, ולהעשות על ידי מכאובים קנינים של עמים רבים, ועל ידי ירידה זו נגרמה עליה להמון רב של האנושיות הכללית, ומתוך כך הוכשרה האחרונה להיות מסתגלת אל העצמיות היהדותית, לשמש לה על כל פנים בתור איזה הצטרפות סגנונית. ובזה ימלא דבר ד' שימלא כבוד ד' את כל הארץ, וידעו גויים רבים את שם ד' אלהי ישראל, שירד בגלות יחד עם עמו, להסביר אור תהילתו בין יושבי חושך, כדי למלאות העולם כולו אורה, ולשתף את ישראל עם כל באי עולם, אחרי שכבר הובדל מהם למדי, ועם שיתופו עמם ישאר בעינו וצביונו, ולא תחסר סגולתו אפילו נקודה אחת. כי לד' עין אדם וכל שבטי ישראל.",
        "summary": "כל אומה יונקת מצינור מיוחד, ובישראל גם התוכן עצמו מיוחד, וכדי שישראל יִנְקו תכנים כלליים, התפזרו תכנים ישראליים בגויים."
    },
    {
        "id": 1131,
        "article": "ההסתכלות הרוחנית, הדיעות האציליות, הבינות האלהיות, כללי המוסר והיופי היוצאים מהם, הם התחלת כללי הלימודים, שכל נפש המוכשרת להרגיש אותם ממקורם, מוכרחת היא לשאוב מיסודם את הפרטים, ומצד סגולתה אי אפשר לה להתעסק בפרטים שאין אור הכלליות נגלה בהם. וצריכה היא להכיר את עצמה, ואת התיחדותה מרוב בני אדם, שאינם בעלי התגלות מקורית, ונפשם משתקטת בהפרטים מצד עצמם. הנפש האצילית גם היא תלך עם כל ההמון בהמסקנא של הפרטים, אבל מוכרחת היא להוציא אותם מאורם של הכללים. והכללים הגדולים הרוחניים מופיעים בדרך ישרה על הכללים הקטנים המעשיים, ומהם על הפרטים היותר מפורטים שבהליכות המעשה, בין דם לדם בין דין לדין.",
        "summary": "המסתכלים הרוחניים מוכרחים לראות בכל הפרטים את שורשם הכללי."
    },
    {
        "id": 1132,
        "article": "מתחילה מתקבלים הלימודים העליונים בתור ספק הראוי לדון בו ולהיות נשמע, יובל אולי. הטפשות, המפליגה כל דבר שלא הורגלה בו, סרה מרוח האדם, והרי הוא נכנס בחדרי חדרים של גדולות ונצורות שלא ידעם. וכל מה שמוסיף שכל, תלמוד, בינה, קדושה וטהרה, ככה הולכים הדברים ומוכרעים אצלו, עד שזוכה לזריחה של אור הודאות, אהיה ודאי. ולפי המדה שהספק משמש אצלו, הרי הוא זקוק ליראה, שהיא המדה המחזקת את תוכן הספק להכריעו לצד הטוב. ובכל צעד שהוא צועד לצד ההכרעה והודאות, הרי היראה התחתונה מתהפכת בעצמה לאור של יראה עליונה, אידיאלית, והזרחה גדולה של אהבה, וענוה הגדולה מכולם. וכשהוא מתעלה מעל כל ספק, הרי הוא צדיק מושל ביראת אלהים.",
        "summary": "הכרת האדם מסופקת בתחילתה, ולכן הוא זקוק ליראה הנמוכה, וככל שמתעלה הכרתו היא נעשית וודאית ועמה מתעלה גם יראתו."
    },
    {
        "id": 1133,
        "article": "רואים אנו ממש איך הנשמה הישראלית שורה היא בצדיקים שבדור, בעלי שכל ומדע, טהורים וגבורים, והרוח שורה בתלמידי חכמים יראים ושלמים, בעלי נפש עדינה, החפצים בקיום האומה ובאור הקדושה שלה ביחד, והנפש שורה בהמון הקשור בטבעו לכללות האומה והאמונה הפשוטה. והתוכן של הקישור להאומה, והקישור להקדושה והאור האלהי שלה, מתחלק למדריגות. במדריגות של איזה נפשות, רוחות ונשמות, מתגבר הצד של הקישור של כללות מציאות האומה בתוכניה, ולמדריגות אחרות מתגבר הצד של האור, הקודש, האלהות, התורה, האמונה. אבל המדריגות יונקות הן זו מזו, אין הבדל באמת בין העריגה להאומה, ובין אור האלהי שלה. ולפעמים יש שהעריגה האורית היא יותר רוחנית ואצילית, ולפעמים להיפוך, ההרגשה של הכלל ומעמדו, ערכו ותקותו, היא יותר רוחנית, טהורה ואצילית, הכל לפי זיכוכו הפנימי של האדם. וכשם שבאדם היחידי עולות הן המוחשיות הנפשיות, ומתהוות להרגשות רוחניות, וההרגשות הרוחניות עולות להופעות נשמתיות, ככה הוא בכלל כולו, מה שהוא זר ומגושם בבעלי הנפש, הולך ומתעדן בבעלי הרוח, והולך ומתאצל ומתקדש בבעלי הנשמה.",
        "summary": "הנשמה הישראלית שורה בצדיקים, והרוח בתלמידי חכמים, והנפש בהמון הפשוט, ולמרות דרגותיהם השונות הם יונקים אלו מאלו."
    },
    {
        "id": 1134,
        "article": "מכירים אנו את הגודל שיש בגרעין של הרצון. רצון האדם, כשמתמלא באש הגבורה, בברק החכמה, בשלהבת הקנאה, בלהט היופי, באור הקדושה, ביפעת החיים, ובכל המילוי של אוצרות אלו, כמה נשא ונשגב הוא, כמה ישות מצויה בו, כמה תהומות עונג ועדן של טוהר ועז ספונים בקרבו. ובצינור של האורה האלהית, הגיבורה והטהורה, המשתפכת תמיד בנשמתו, הלא הכל זורם. גדולתה של הויית הרצון, לפי הברכה של הקודש היא.",
        "summary": "כשרצון האדם מתמלא בגדולת הגבורה, החכמה, הקנאה והיופי, הוא מתברך ומתעדן."
    },
    {
        "id": 1135,
        "article": "נפלו העולמות בנפילת הרצון, האדם נפל בתהום החטא, נתקטן רצונו ונזדהם, הכל נחשך, הכל נתקטן, אומלל וקדר. הוי, מה הומה הלב לתקן את החטא הגדול, להחזיר העטרה ליושנה, להאיר את העולמות כולם מתוך מחשכיהם. ולתעודה אין קצית זו קרואים אנו, מסילותיה אנו סוללים, הולכים אנו בדרכי החיים, בעצות מלכו של עולם, להופיע אור על הכל, אור אלהי אמת, אור בלא מחשך. ד' בדד ינחנו, ואין עמו אל נכר.",
        "summary": "העולמות נפלו בנפילת הרצון בעקבות חטא האדם, ואנו קרואים להעלותם."
    },
    {
        "id": 1136,
        "article": "והרצון הנעכר אל אורו יושב, כשיבוטא בחזקה ברצון עם. עמו, הגוי הגדול אשר לו אלהים קרובים אליו, ירומם בעוזו, יבטא את רצונו באין מעצור, יסגל לו את עצמיותו, יאגור אל תוכו את כל נשמת האדם. כלביא יקום וכארי יתנשא, ישב רוחו, יגלה את הרצון העזיז והקדוש, את רצון אלהים, בחיים, בעולם ובעולמות כולם. יבער את הרשעה, את השקר, את הזוהמא, את הפחדים, את החרפה, את המות עצמו, מהעולם. יחדש את זיו המאורות, ישיב את אור השמים, אשר לבשו שקים וקדרו, לאיתנם. ועז אלהים זה הנה הוא עומד אחר כתלנו. קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות.",
        "summary": "כשיתוקן הרצון, ויבוטא ברצון עם, יתחדש העולם."
    },
    {
        "id": 1137,
        "article": "רז התנועות העכשויות מתברר בזה, שהקודש עצמו, אור העולם, העומד למעלה מהטבע, מהגופניות והחברתיות, תובע הוא מהעולם בכלל, ומישראל הפזור והשבור בפרט, את הדקיון של הטבע, הפשטות, הבריאות, הנורמליות, שבחיים, בהרגשה, בשכל, בהתפעלות. מתקרבים אנו אל כל תביעות הטבע, מתלכלכים אנו בזוהמתו, אין מוצא להגן כי אם על ידי הארות גדולות, על ידי הופעות נשמתיות אלהיות, מגלות רזי עליון, מודיעות האגור בסתרי חושך. בקירוב אל הטבע יש שנאת קודש הרגיל, הצורר את הטבע, המשדד את מערכתו. הקודש הרגיל, המורגל מאז להתהלך עם הטבע בקרי, אוגר הוא את שארית כחו להלחם עם הטבע, אבל לוחם הוא עם טבעו שלו, כושל הוא ונופל במלחמתו. הטבע המתנשא לתבע את דקיונו, שנעור על ידי תביעת הקודש הגנוזה בקרבו, מתנשא עם כל שלילותיו, שונא הוא את הקודש, גם הטבע שלו, גם את הודו, יפיו ובריאותו. פה נופל הטבע, ונכשל במלחמתו. לויתן ושור הבר שניהם נופלים במלחמתם, ונעשה מבשרם סעודה יפה לצדיקים. מי שלא נשקע בהבלים, לא זנו עיניו אחרי קניגיאות של אומות העולם, המשחיתות את תפארת הנשמה, את הוד אצילותה וטהרת מדותיה, הרי הוא זוכה ומזכה לראות קניגיון מלבב זה, עומד הוא ממעל לשניהם. גבריאל, בכח אל עליון, מעורר את המלחמה. צור עולמים, בהגלות אורו וקודש עליוניותו, גומרה. העושו יגש חרבו. רואה היא הנשמה הניזונה מלחמה הפנימי של תורה, את הכחות הבהמיים שביבשה ושבים מתאבקים, לוחמים בקצף, מתנפלים זה על זה, כל אחד חושב אני אכבוש הכל. אבל לא לדגי הים ולא לבהמות הרים הנצחון, כי אם לקורא בשם ד', והוא ימלט, וימלט הכל.",
        "summary": "הקדושה העליונה, מידת הצדיקים, תובעת מן הטבע את זיכוכו כדי להתאחד עמו, והקדושה הרגילה לוחמת בו, ושניהם מפסידים."
    },
    {
        "id": 1138,
        "article": "לכאורה נראה שהמחשבה הרזית, המעמקת כל כך בספוני ההויה, המגבהת את ערכו המהותי של האדם עד למעלה משמי רום, היא מכבדת את העול המוסרי על האדם, נוטלת ממנו את החופש הטבעי של חייו, מבטלת בגדלה את כל חמודותיו, עושקת ממנו את הארץ, ונותנת לו תחתיה שמים עליונים וגבוהים מאד, שלא יוכל אדם בשר ודם להתאחד עמם. אבל רק מחשבה שטחית היא מחשבה זו, ותוצאותיה באות מהברקה הראשונה של הידיעות הפתאומיות על דבר הגודל והנשגב ההוייתי בכלל, ועל דבר גודל האדם ונשמתו בפרט, ההולכת וחודרת, עד בואה לעומק החיים של הנשמה הישראלית, שכבר יצאה אל הפועל בכנסת ישראל. החזון הראשון מעולף הוא ברוח סערה, בענן גדול ובאש מתלקחת, אבל אחרי שהדעה מתחוללת, אחרי ששיקול הדעת מתרגל להגדולות הללו, והתביעה הנשמתית הולכת ומשתלמת על פי עומק שאיפותיה הטבעיות לשיגוב, לרוחב, לעילוי ורוממות, אז המוסר מתבסס ברוח האדם, העולם נעשה לו יקר וחביב עשרת מונים, מאשר היה ערכו אצלו על פי המדה הבינונית שמודדים בה את ההויה הגשמית והרוחנית, ואת האדם וכל מהותו, על פי התיאוריות הנגליות. החיים נעשים עטורים ברב פאר, כל דבר גדול וכל דבר קטן שבהם מתעלה, משתגב ומתקדש. כל ההרגשות, הנטיות, האומניות, השיחות, התנועות, ההקשבות החיצוניות והפנימיות, נעשות גלויים גדולים, רמי ערך, של אור חי העולמים. והאדם נעשה שותף למעשה בראשית, מתהלך עם העולמים כולם בריעות של מנוחה ושלות השקט, וחי חיים שלמים, ממולאים בכל כחותיהם, ומשוקים עדנים, עדני עליון, עדני קודש ונהרה.",
        "summary": "ההברקה הפתאומית של רזי התורה מדכאת את חופש האדם, אך אחרי ישוב הדעת היא מפארת את החיים והמוסר."
    },
    {
        "id": 1139,
        "article": "לפעמים על ידי מה שמתאמצים להיות מדובק ברוחניות עליונה, מתרוממים כל כחות החיים הרוחניים למעלה, בעולם המחשבה העליונה, והגוף נעזב מן הנשמה, ועל ידי זה מדות הרעות שולטות בו. ואחר כך, כשההסתכלות נגמרת, וכח החיים חוזר לרגילות שלו, מוצאת הנשמה את הגוף שבור בקלקולי תכונותיו, ומתחילה מלחמה פנימית גדולה ומסוכנת מאד. ובשביל כך צריכה היא התשובה, וחפץ זיכוך המדות, להיות קודמת להעליה ההסתכלותית, ואז מכשירים איזה צד של מגע בין הגוף אל הנשמה גם בהתעלותה העליונה.",
        "summary": "התשובה וזיכוך המידות מקשרים את הגוף לנשמה, כדי שלא תזניח אותו בשעת עלייתה הרוחנית, ותגרום למלחמה ביניהם."
    },
    {
        "id": 1140,
        "article": "ההשכלה האנושית יש לה חסרון עצום, שהיא מצמצמת את מהות החיים, ומגרעת הרבה מלשד הבריאות שבהויה העשירה, שחלק הגון ממנה מתגלה בטבע הבריאות הגופנית והנפשית. כל דבר קדושה, מוסר, אמונה ושגב, הננו מוכרחים אם מעט אם הרבה לבססה על איזה ציור של השכלה שלנו, וזה הוא משפט נוהג מתחתית המדריגה של האמונה היותר פשוטה, עד רוממות התרחבות המחשבה לחוגים גדולים של חופש רעיון והפשטות מושכלות ברום מעלתם. והבסיס השכלי הזה, שהוא אנושי ומצומצם, הוא מעיק על הגילוי האלהי העליון שיש בטהרת הקודש החיה של אור אלהים חיים, העומד אחר כתלנו ומוכן להאיר את כל הוייתנו. וכל מה שהדורות מתאחרים, והזמנים של התגלות אורה של חיים יותר מלאים הולכת ומתקרבת, מתבטל יותר ויותר כח הבסיס של ההשכלה האנושית מכל ערכי הקודש, אבל זאת היא באמת הסרת הנרתק והלבוש המחשיך ומצמצם את האור. הטבעיות דורשת את תפקידה, והיא חפצה להיות מתחברת לאור האלהי המרומם ומלא חיים, בלא ההסתרה של ההשכלה האנושית המלאה מחשכים. הנגישה הזאת שההשכלה מתנגשת משני הצדדים, מצד המעלה, האורה העליונה הרחבה והעשירה ההולכת ומתגלה על הנשמות, מחשכת היא אורה הכהה של השכלה זו, שהיא באמת מלאה דמיונות כוזבים, וחוקים עשויים של מחשבות אדם שהמה הבל, ומצד השני, הטבעיות הבריאה הולכת ועולה מלמטה למעלה במלא תביעותיה, וגם היא מטשטשת את זוהר ההשכלה הנהוגה, ומשימה לאל את כל אידיאליה. מתוך דחק כפול זה, מתהוים מכאובים רבים ברוח האדם, שמתגלים בצורת בחילה בחיים, יאוש, כפירה והפקרות, חוצפה וטירוף דעת, קטיגוריא ומשטמה. אבל אלה הם רק עבים מחשיכים, נושאי גשמי נדבות לארץ ולדרים, להפריח צדקה ותהילה נגד כל הגויים, ולהאיר אור הקודש העליון במילוי החיים העזיזים והטהורים.",
        "summary": "לקראת הגאולה השכל האנושי מתמעט על-ידי תביעת הטבעיות ותביעת גילוי האורה העליונה, ואז בא חושך שפנימיותו אור."
    },
    {
        "id": 1141,
        "article": "הבוחר בשירי זמרה. החק הנפשי, שהרוממות המוסיקלית והשירית כשהיא מתחברת, היא המעלילה את העז של כל חפץ נשגב ונעלה, הוא חק מתגלה בנפש האדם בתור זיק מאור הגדול של ההויה כולה. קצר הוא ציורנו מלתאר את הערך השירי המוסיקלי של כל היש ביחודו הנשגב, אבל מתוך התעלותנו על ידי החופש של שירי זמרה אלהיים, אל העולם העליון, המלא חפצים רוממים, קדושים ונשגבים, אנו רואים את הטוב של אור חי העולמים, את המשטר האלהי בכל המצוי, את היחוד השלם, הממלאנו השתוממות וגדולה בהוד משטריו, ומברכים אנו מתוך שמחת עולמים, ברוך הבוחר בשירי זמרה, מלך יחיד אל חי העולמים.",
        "summary": "השירה שבפסוקי דזימרא מגבירה את יכולת ההבטה בייחוד השלם שבעולם ובעולמות העליונים."
    },
    {
        "id": 1142,
        "article": "מהלך המחשבה הרחבה, האידיאלית, האלהית, היא הולכת ומתרחבת בטבעה, מקפת היא חזיונות רבים ואופקים גדולים, ותכונת הציורים שלה הנה שונה מתכונת הציורים של דקדוקי הפרטיות שבתורת המעשה וניתוחי ההלכה. ומצב הנפשי הדרוש לעמקה של הלכה, על פי סגנונה הקבוע, המושגר אצלנו זה מאז חותם התלמוד, הוא בטבעו אינו מתאים למצב הנפשי של ההתהלכות ברחבה במרומי האידיאלים האלהיים ורזיהם, שאיפותיהם והרחבתם עידוניהם. לזה נפלגו ההגדה וההלכה, הנגלה והנסתר, בהבדלה מקורתית. אמנם, הונחה שאיפה פנימית במעמקי הנשמה, לשלב את ההלכה וההגדה יחד. עשו ניסיון זה מפלפלים בפילפולים שונים, שאנו רואים בהם רוח קדוש של נסיון יצירה, משוקה מטל החיים של חפץ האחדות והשלום הגמור שבין העלמין דאתגליין ובין העלמין דגניזין. אמנם לא יצא בצורה של גדלות וגמר פרי, כי אם בצורה קטנותית ובוסרית. ותכלית נטיה נפשית זו, היא האחדות הרוחנית המוחלטה של העולמות הללו, הנראין כנפרדים. וכל מה שאורו של משיח הולך ומתקרב, ושרשי הנשמות מתבסמים, הולכת ההארה של רזי תורה ומתגלה ומתבלטת יותר, ולפי המדה של גילוי זו הולכים הענינים הגלויים ומתאצלים יותר, והם מתקרבים לצד הרזיות, ואחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם. וההסברות המתחדשות בדרכה של התורה הנגלית מדור לדור, יש בתוכם נקודה פנימית של התקרבות לההרחבה הרזית של רחובות הנהר אשר לבינה העליונה. ותלמידי חכמים יקרי דעה הם עובדים בזה את השדה אשר ברכו ד', ומתקרבים בזה לאור הגאולה, שהוא תלמוד הירושלמי, העומד לעומת התמורה, שהוא תלמוד הבבלי, שהוא האור של ישיבת מחשכים שבארעא דמחשכא. ובאחרית הימים יגלה אור ד', ויתקרב הסגנון של ההלכות המאוששות עם ההגדות דחקל תפוחין קדישין, במועד קץ המגולה, שהוא שיבת ישראל לארץ ישראל להחיותה בבנין מעשי, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא, האמור להרי ישראל, שתכונתו היא קיבוץ החתום וסתום דליבא לפומא לא גלי, תוכן קץ, עם הגילוי של עבודה גשמית מורגשת מכל המון עובד. ובגאולה כפולה זו יוחל כח זרוע ד' לגאול את הגופים מכל שיעבודם הקשה, מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה אשר עובד בך, ואת הנשמות ממכאוביהן ומחשכיהן, מכל המדות הרעות, מכל השנאות והצמצומים, והיו לגוי אחד בארץ, על אדמת ישראל. אכן אתה אל מסתתר, אלהי ישראל מושיע.",
        "summary": "הצד ההלכתי שבתורה עוסק בפרטים והנסתר עוסק בכללים, והפלפול והלימוד החדש מכשירים את איחודן."
    },
    {
        "id": 1143,
        "article": "שונא אני את הגאוה תכלית השנאה. היא אינה מתעוררת בקרבי מצד עצם מהותי וטבעי. כל צדדי השלילה שלי הנם עומדים לפני תמיד בעומק גילויים, רק על ידי המעמדים החיצוניים. ההתערבות עם הבריות, ההכרח של התקטנות הנשמה בשביל צרכי החיים החברותיים של ההמון, הם מעירים את הגועל של תכונת הגאוה, שצריכים לקחת חלק משהו ממנה לצורך ההנהגה, ולהמעיט לפעמים על ידה את האורה העליונה, כשהיא מתפלשת יותר מהשורה שיוכל הגוף בחולשתו לקבלה. אבל חרפתה בעצם, והכיעור והשקר שבה, מוכר לי בעצם בהירותו.",
        "summary": "שונא אני את הגאווה, למרות שכל מציאותה בקרבי היא כדי להיות מעורב עם הבריות ולהנהיגם."
    },
    {
        "id": 1144,
        "article": "יחוד, ברכה, קדושה. באור אין סוף אין שייך הוספה והתעלות מצד עצמו, אבל באמת אי אפשר שהיתרון של ההתעלות הנצחית תחסר מהשלמות המוחלטה. וזאת היא תורת ההויה, הופעות אורות חיות הוייתיות, על ידי רושם של ירידה, במדה כזאת שלעולם יהיה אפשרות לתוספת ועליה, שהיא בעצמותה סילוק מכל ירידה ושפלות. והפירודים בעולמים יתיחדו כאחד במקורם האחדותי, וההתאחדות תוסיף אור ויתרון בלא הפסק, ברכה תמידית, ותוכן הברכה היא התעלות והבדלה מכל פחיתות ורשעה, מכל חושך וצמצום קדושה.",
        "summary": "איחוד הפירודים (ייחוד), המוסיף אור בלא הפסק (ברכה), על-ידי ההתעלות מן הרע (קדושה) – הנם תוספת אורה באור אין-סוף."
    },
    {
        "id": 1145,
        "article": "החמרנות הגופנית היא עושה את הפירוד בין הנושאים שבמציאות, וממילא גם את הניגודים שבהם. האידיאליות הרוחנית אינה יודעת ממהות הפירוד כלל, היא מכירה רק את הכללות ואת האחדות. אין שום פרט נסקר אצלה כי אם בתור חלק של כלל. אינה יכולה בשביל כך להכיר שום טוב רק טוב כללי, ושום רע כי אם כשהוא רק כללי. ומתוך שרע כללי לא נמצא כלל, והכלליות הלא היא הולכת גם כן ביחס לההופעות שבצורת הזמן, שאין האידיאליות חושבת ומתקשרת בנקודה מיוחדת שבה, כי אם בכל שטפה הגדול, מתוך כך באה היא להכיר שלא יש כלל במציאות רע, כי אם כולה היא טובה. וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. וכל זמן שישנה עדיין הכרה שיש טוב ורע, אין האדם צריך להתקשר במזגו עם תכונה זו, לא יאכל מעץ הדעת טוב ורע, כי רק עץ החיים שכולו טוב מוכן הוא לו. ומוכן הוא לו גם אכלו מעץ הדעת טוב ורע, אחר שיעמוד במסות הרבות שהוא הולך ומתנסה, וזוהמתו הולכת ומיטהרת, שכלו מזדכך, ומדותיו מתתקנות, ותשוב ההכרה של עץ החיים להתקשר עמו, ואז יהפך עץ הדעת טוב ורע, לעץ מלא חיים וטוב כולו. ואין דור שהעבודה הגדולה הזאת, של התבררות ההכרה והרצון לבער על ידה הרע ממציאותו, תהיה נפסקת בו, והוא יסוד העולם וקיומו. אמרו צדיק כי טוב.",
        "summary": "הפירוד בין הטוב לרע נובע מהחמריות, ובהסתכלות כללית גם הרע הוא טוב, והכרה זו הולכת ומתגלה בלא הפסק."
    },
    {
        "id": 1146,
        "article": "כשם שהאמונה בהתעלותה היא מתתקנת בהסירה ממנה את הצד השולל שלה, שמתאים לקצרי דעת, כאילו היא שונאה את ההכרה העצמית, ואת כל החיים הרוחניים שבנשמת האדם בהתפשטות הוד אצילותה. מה שבאמת אין התפשטות ההכרה כי אם הסתעפותיה של ענפי האמונה האלהית היותר נמוכים, והיא נשלמת על ידי השלמת הדעת, ההכרה, ההרגשה ובליטת ההצטיירות – ככה האצילות הרצונית, שהיא המוסריות העליונה המתגלה על ידי קדושה וחסידות טהורה ועליונה, מתגלה למצומצמי הכרה בתור כח שולל את עזוז הרצון שבטבע, המכהה את אור החיים על ידי שלילה זו, מה שבאמת אין האצילות הרצונית והמוסר של הקדושה יכול להיות שלם בצביונו, כי אם כשיהיה הרצון העצמי של האדם חזק ושלם, מחוטב ומבולט יפה יפה. הזיכוך השרשי שהזמן החדש מזכך את הנשמות בפנימיותן, הוא הגורם להתגברות עוז הרצון הטבעי בחיים, אבל בראשית גילויו של כח חודר זה, הוא מתגלה גם כן בתור כח שולל את הרצון האצילי, יסוד הקדושה והטוהר העליון, מה שאינו כי אם חזיון ארעי. הביסום של שרשי הנשמות עושה הוא את פעולתו, ואותו עז הרצון המתראה כעת בשטח התחתון של החיים, יגלה אורו מלמטה למעלה, בכל שיעור קומת החיים, וההוד והטוב האלהי העליון יגלה על ידו בכל תעצומות עוזו, מה שלא היה אפשר לו להגלות כל הימים שהצד המאיר העליון שברצון עשה צל מחשיך על החלק התחתון שברצון. זהו סוד אחדות החיים, ההולך ומתרקם בעולם, שמפני יקרת ערכו עולה הוא בכל כך מניעות, בכל כך מכאובים ויסורים. אבל סוף הכל היא הופעת אור הישועה, והיה לעת ערב יהיה אור. אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ד' אור לי.",
        "summary": "כשם שהאמונה אינה שוללת את ההכרה העצמית אלא נזקקת לה, כך המוסר העליון אינו שולל את הרצון הטבעי אלא נזקק לו."
    },
    {
        "id": 1147,
        "article": "האיטיות שבסדר המציאות, ההגבלה שבטבע, הרשלנות החיצונית שלה, הצמצום שבעליות רוחניות, הארעיות שבניסים, כל אלה מחזיקי היסוד של ההתעלות הבלתי פוסקת, שהוא היסוד הפנימי של המציאות, שיש לו גבול בתוך גבולו, שתספיק הירידה של התגלות המציאות העולמית, עד עומקה היותר ירוד, ועד מחשכה היותר אפל, לעליה נצחית בלא שום הפסק. וכל תקופה איטית, מכינה כח לתקופה יותר מהירה בעלייתה, עד המהירות היותר עליונה. ינהגנו עלמות, בזריזות, כהדין עולמתא, רצוא ושוב כמראה הבזק. ולעד לא תכלה הופעת ההתעלות, ותוספות האור, העדן והחיים, ההולכים ומתבסמים, ומתמלאים תמיד ערך יותר גדול ונשגב, עד שישתוו יחד צורת ההשלמה הגמורה, וצורת ההשתלמות הבלתי פוסקת, הבאה מסבת החסרון הקדום. ויספיק הזכר של חסרון העבר, לתן דחיפה תמידית להשתלמות הולכת ונוספת, ותהיה הצורה של ההשתלמות הבלתי נפסקת מתעלה על ההשלמה הגמורה, אשת חיל עטרת בעלה, וצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, ההולכת ומתגברת תמיד, עליה אחר עליה, לאין קץ ותכלית. ברוך ד' לעולם אמן ואמן, וישתבח שמו לעד ולנצח נצחים. וכל ניצוצי החיים, כל הנשמות, הרוחות והנפשות, וכל זיקי החיים שבכל היש, הרי הם אחודים עם יסוד ההשתלמות הבלתי פוסקת, שהיא אור ד' המהוה הישות, זרוע ד' אשר נגלתה, והם תמיד עולים בעלייתה, כמו שהם יורדים וירדו בירידתה, שהיא ירידתם המבלטת ירידתה. והנה הכל כוסף לעליית אור עולמי עולמים, להארת זיו שכינת אל, הדר כבוד אל הכבוד, ההולך ומשתלם, יוצא מההעלם אל הגילוי, בכל התנועות השונות של ההויה, ובכל מיני התסיסות שברוח האדם וכל היצור כולו, ההולך להעשות אגודה לעשות רצון קונו בלבב שלם.",
        "summary": "האיטיות שבעילוי המציאות היא צמצום המכשיר השתלמות בלתי פוסקת, ובשלמות העתידית תימשך ההשתלמות מזכרון העבר."
    },
    {
        "id": 1148,
        "article": "על ידי העבודה הרוחנית של הצדיקים, בעלי המחשבה האלהית העליונה, מתנוצץ תמיד האור של האין האלהי, ומתגלה בתור יש, וכל העולם כולו מתבסם על ידו. ועמך כולם צדיקים. על ידי כחן של ישראל, התרבותם והתגלות חייהם, בכל אופן ובכל צורה שהיא, מתגלה אור מן האין העליון, המתגלה בתור יש ומצוי, ומאיר לכל העולם כולו באור חיים, מקיים ומשפר ומעלה את כל. ומדה זו באה מצד עומק הקודש העליון, שהוא קבוע בנשמתן של ישראל מצד העצמיות שלהם, שאינה זזה לעולם, ואינה משתנה בערכה. אני ד' לא שניתי, ואתם בית יעקב לא כליתם.",
        "summary": "על-ידי עבודת הצדיקים מתנוצץ ה\"אַין\" האלוהי ומתגלה בתור \"יש\", ועל-ידי ישראל הוא מאיר לכל העולם."
    },
    {
        "id": 1149,
        "article": "מפני הגובה האלהי של המחשבה הישראלית העצמית, אין הדברים יכולים לצאת בבירורם המגולה, והשירה והרמז מוכרחים להיות רק הם הכלים שאור ישראל הסודי העליון מתראה על ידם. כל הגיון אלהי ונשגב של הגויים, אפשר לו להתלבש בשפה ובלשון ברור, מפני שאינם מתרוממים ממעל לערך הדיבור, כי לא בהם כי אם בנו בחר מכל עם ורוממנו מכל לשון. אפילו מלשון הקודש, בתור לשון, רומם אותנו עליו, כי אם אנחנו בתוך עצם הקודש שרויים, ועצם הקודש מתוך גבהו מחיה הוא את העולם המעשי שבחיים בעז קדשו, וקדשנו במצותיו. ובזה אל יפול רוחנו בקרבנו, אם נראה חכמי הגויים מבטאים איזה רעיון רוחני אלהי בדברים יותר ברורים לכאורה מחכמי ישראל קדושי עליון, כי באמת אף על פי שנראה לכאורה צד השוה בסגנון החיצוני של המחשבה, בכל זאת כגבוה שמים מארץ גבהו דרכינו מדרכיהם ומחשבותינו ממחשבותיהם, ואם היו באים להדגיש את נקודתנו הפנימית, היו כאלמים ממש. והננו מקוים ליום אשר יבא, אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד'.",
        "summary": "יכולת הביטוי הנמוכה של ישראל, לעומת חכמי הגויים, נובעת משורשם הגבוה, אך עתיד הוא להתהפך לשפה ברורה."
    },
    {
        "id": 1150,
        "article": "צדיקים באמת צריכים להיות אנשים טבעיים, שכל תכונות הטבע של הגוף ושל הנפש יהיו אצלם בתכונה של חיים ובריאות, ואז הם יכולים בעילויים להעלות את העולם וכל יקומו עמם.",
        "summary": "הצדיקים צריכים להיות טבעיים ובריאים, ועל-ידי כך יעלו את כל העולם עמם."
    },
    {
        "id": 1151,
        "article": "הפרטים מתטשטשים כשיש מיעוט אור בהמקור של הפרטים, שהוא הכלל, וכשהאור והחיים מתרבה בהכלל המקורי, יוצאים הפרטים מבולטים, מאירים ושמחים. הפלפול והדיוק שבהלכה, החריפות החיה של משא ומתן שבהלכה, בא הוא ביסודו מתוך שפע חיים גדולים שבעומק אמונת אומן שבקדושת התורה. הבריאות השלמה של הנשמה הישראלית היא מוציאה אותן הפרטים הרבים, בשפעת הגוונים שלהם ובעושר חייהם. וכשרואה אדם בנפשו כבדות לעסוק בבהירות פרטי התורה המעשית, בניתוח הלכותיה וקיומי דקדוקיה, צריך הוא להוסיף יותר באור המקורי של הבינה האלהית היסודית, המביאה לידי תשובה עליונה. והאור מתפשט ויורד, עד שהכח המתאים להארת הפרטים והדיוקים החיצוניים שבמעשה, בין בצדם המעשי בין בצדם הלימודי, הולך הוא ומתגבר, עד שמוציא את השפעותיו בכח אדיר, מלא חיים ותעצומות.",
        "summary": "הכבדות שבלימוד הפרטים המעשיים, נובעת ממיעוט האור בכללים, ובהוספת אור בכללים מוארים הפרטים כולם."
    },
    {
        "id": 1152,
        "article": "בתוך הדעה והאמונה, הציור והרגש, אשר לאדם, משתפכים הנחלים האדירים של החיים הרוחניים של ההויה, ההולכת ושופעת, עד שהיא באה, בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה, בשני מהלכיה, אל ההויה הנכבדה של אוצר החיים, המגולם בחיצונותו והמצוייר בפנימיותו. האדם, ברוממו את דעתו, את אמונתו, את ציורו ואת הרגשתו, תמיד אך למעלה, בעושר הרוחניות וכביריות החיים השלמים וטובם, הרי הוא מרחיב את אשד הנחלים. שופעים הם שפעים עליונים ממעל ושפעים תחתיים מתחת, אלו יורדים ואלו מתגברים ועולים, והכל חי ורענן, הכל שש ושמח, ושדרות רבות, מלאות חיים, ממולאות דעת ורגש, מלאות חשק ושאיפה, הנן מתמלאות אור ותפארת, אהבה ורוח נדיבה, והברכה נושאת את פריה לכל פלגותיה, שמים וארץ וכל מלואם מתברכים. הרוממות העליונה היא הרוממות המוחלטת אשר לדעה, אמונה, רגש וציור, בעז האלהי, באמצעים אלהיים, של תורה, מצוה, תפילה, דבקות, קדושה וברכה תמימה. כל תנועה מאוצר חיים זה, המכוונת מול הרוממות האלהית, על ידי כונניות של תלמוד, חפץ, דיבור, מעשה משלה, אור עולמים היא מחדשת. אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה.",
        "summary": "האדם, ברוממו את ציוריו הרוחניים, מעורר השפעות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה."
    },
    {
        "id": 1153,
        "article": "הרצון הקדוש והטוב באמת, שהוא מחובר אל הדעת וההכרה השלמה, מעוטר בעטרת הציור והדמיון החזק והנשגב, הרי הוא מעלה את הניצוצות כולם לעילוי הוייתם. לפי רוב עמל התורה והקדושה המעשית מתגדל הרצון לטובה, והכח מתוסף על פי המדה של גדולת הנשמה וטהרתה העצמית. הוספת האורה של הניצוצות העולים, מעשירים את העצמיות הפרטית, ומוסיפים גדולה בעצמיות ההוייתית הכללית. להיפוך בחלישות הרצון, הרי הוא נופל, נמשך אחרי הצד השפל, המטושטש והנמוך, שחיי הניצוצות הקטנים והבוסריים עומדים שם, והעולם מתחשך. באורה של תורה, וגבורת הדעת, מחזקים כח הרצון, ומתגברים על העצמיות הנמוכה שבניצוצות, וממילא מעלים אותם הגבה למעלה, והמגביה עצמו עולה בעלייתם.",
        "summary": "עמל התורה והקדושה מגדיל את הרצון ומעלה את כל הניצוצות, ועצמיות הנשמה מתעשרת מהם ומגדילה את עצמיות ההוויה."
    },
    {
        "id": 1154,
        "article": "כאב לב בא על ידי תפילה כשאין עמה אור תורה, שהמחשבה תוהה מה בצע בהשתפכות הנפש, בצער הרוחני ההוא, וכי יש שינוי רצון למעלה, ואיזה תועלת יש בתפילה. ואף כשמאמין שלמרות כל הקושיות כך הוא הדבר, והתפילה מועלת, לא מפני כך יחדל הלב מכאבו. אבל עם תורת אמת, חודרת הבינה על דבר הערך הגדול של הופעת הרצון ברום גדלו, בהבלטתו והוצאתו מן הכח אל הפועל, ולפי המדה שהאדם יותר מלא אור קודש, שרצון עצמו הוא יותר טהור ואידיאלי, ככה יותר קשור הוא רצונו בעומק גדול של הישות ההוייתי, וכן רצונו פועל באמת במערכות ההויה. וזאת היא פליאת יצירת תמים דעים, שכל שינוי אין שינוי בערכו, וכל קיום אינו שולל שום שינוי בחקו, כי אור עליון זה הוא למעלה מכל שאלת השינוי ואי השינוי, והקיימות כמו השינוי, שניהם יחד הם ערכים שאינם הולמים יחש לעליוניות האלהית. וכל מה שהוא, מתפשטת בכל. וכל מה שיש בו טוב משום איזה צד, אי אפשר שיהיה נמנע מצד איזה חק עצמותי באלהים, כי אם כל טוב הוה וישנו.",
        "summary": "כאב הלב הבא מהתהייה על שינוי הרצון שבתפילה, מיתקן על-ידי הכרת ערך הרצון ואחדות השינוי והשיווי באלוהות."
    },
    {
        "id": 1155,
        "article": "בנקודה הקטנותית של האדם, יש כל הטוב בצמצום, כמו שישנו בהרחבה במרחב התפשטות הנשמתית העליונה שלו. וכשהאדם מקטין עצמו, ומתמלא ענוה, הרי הוא מתקרב יותר לעצמיותו הנקודתית, ומרכז נשמתו מתגלה אליו בכל הוד תפארתה, ומתוך אספקלריתה יראה את כל ההוד העליון הנמצא בנשמתו בעצמיותה הגדולה לאין חקר. ומאן דאיהו זעיר איהו רב. הגאוה מסיחה את הדעת מהנקודה המרכזית המצומצמה של הנשמה, ומתוך שאין לו מרכז וקיבוץ של אוצר הרוחני בעושר שלמותו, הרי הוא בעל מום, רק שברי שברים של רוח מתגלים בקרבו, ולאורה העליונה של הנשמה לא יוכל לבא, והרי הוא מחוסר ערך, משוקע בקטנות עצמית לאין מרפא, והדמיון הפראי ילהטנו להחשב לגדול ומעולה, בעת שהוא מלא חסרון ופחיתות. מאן דאיהו רב איהו זעיר. מרכזה של הנשמה, מקור הענוה, הרי הוא הכוכב המזהיר למשכילים את זוהר הרקיע, שהוא ההיקף העליון של הנשמה העליונה בהתרחבותה המוחלטת.",
        "summary": "הענווה מרכזת את האדם בנקודתו העצמית, המשקפת את כל מרחבֶיה, והגאווה מסיחה את הדעת ממנה, וקורעת את אוצרותיו."
    },
    {
        "id": 1156,
        "article": "הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל, והשכינה שירדה בגלות עם ישראל הוא הכשרון להעמיד קדושה בניגוד להטבע. אבל אין הקדושה שהיא לוחמת נגד הטבע קדושה שלמה, היא צריכה להיות בלועה בתמציתה העליון בקדושה העליונה, שהיא הקדושה שבטבע עצמה, שהוא יסוד תיקון עולם כולו וביסומו הגמור. והקודש שבגולה יחובר אל קודש הארץ, ועתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל.",
        "summary": "קדושת ארץ ישראל שבטבע, גדולה מהקדושה שבגלות, הלוחמת בטבע, ועתידה קדושת הגלות להיבלע בקדושת הארץ."
    },
    {
        "id": 1157,
        "article": "כשבאים להשכלה עליונה זו, של הקדושה שבטבע, השלמה, הכוללת בקרבה גם כן את הקדושה שלמעלה מן הטבע, המתנגדת אל הטבע, המלחמה חודלת לגמרי, מדת הדין מתבסמת, והכל נוטה כלפי חסד. כל הכחות שבאדם הפרטי נראים בעדינותם המרוממה. כפי מה שהם בטבעם, הרי הם קדושים ומוכשרים לעילוי היותר עליון. והאור שלמעלה מן הטבע עומד אצור בהם לעת הצורך, והאדם חש בקרבו חופש של נועם קודש, ויראה עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו, שנאמר בקרבך קדוש.",
        "summary": "כשהקדושה שבטבע כוללת את הקדושה שלמעלה מהטבע, המלחמה חדלה, ומידת הדין מתבסמת."
    },
    {
        "id": 1158,
        "article": "העבודה האלהית עומדת היא על הנקודה העצמית. היא מאשרת את הנפש בתור עצם, באושר עצמי, ומאשרת את העולם גם כן בעצמיותו. וההצלחה העצמית אינה באה מתוך איזה השכלה חיצונה, כי אם מתוך הטבע העצמי של היצירה, שפעת החיים של היוצר.",
        "summary": "העבודה האלוהית מאשרת את האדם והעולם באושר עצמי, הנובע משפעת החיים של בוראו, ולא מהשכלה חיצונית."
    },
    {
        "id": 1159,
        "article": "מלא צער הוא העולם, ועל מה הוא מצטער, מפני שיש בנשמה הפנימית של האדם כל כך גודל ושיגוב, מה שאין העולם הולמו עדיין כעת, מפני שהוא שואב את גדלו, גדולת נשמתו, מעולם רחוק וגבוה מאד, מעבר מלא הדר, ומעתיד עשיר זוהר. לולא זה הגודל לא היה לצער מקום. והמשכיל המבחין את המקור, מהיכן הצער בא, עד כמה חשוב ויקר הוא מקור חיי הצער הללו, מיד מתהפך אצלו הצער עצמו לעדן, והנגע לענג.",
        "summary": "צער העולם נובע מגדלות הנשמה שאינה יכולה להתממש, וידיעה זו הופכת את הצער לעדן."
    },
    {
        "id": 1160,
        "article": "המשיגים הגדולים יש להם תמיד צער פנימי. בכל ענין שהם לומדים, חפצים הם לדעת לא רק את עצם הדבר, כי אם את המקור מהיכן הדבר ידוע. ולפעמים מתערב אצלם הבנת הדבר בעצמו, עם ידיעת מקורו, שהם באמת ידיעות שונות זו מזו. וצריך כל הוגה דיעות להרגיל את רעיונו, לישב כסליו בחכמה, בתחילה לקבל את הידיעה, ואחר כך להתענין במציאות מקורה. לגרוס אינש והדר לסבור.",
        "summary": "המשיגים הגדולים מצטערים מהשגת עצם הלימוד בלי מקורו, ואף-על-פי-כן ידיעת העצם קודמת למקורו."
    },
    {
        "id": 1161,
        "article": "ישנם צדיקים כאלה, שאינם צריכים לא ללמוד ולא להתפלל כי אם לפרקים, ואסור להם לשבר את מדותיהם, אלא הם מניחים את רצונותיהם וכל נטיותיהם להתרחב ולהתפשט, וכל חפצם נעשה, ויגזרו אומר ויקם להם, וכל העולם כולו חי בכחם וניזון בזכותם. והם הם הנשמות המצויינות, שאור הסגולי העליון מאיר בקרבם, וכל חמדת הקודש שמתנוצץ עליהם מבחוץ אינו אלא בבואה דבבואה מהאור הטוב הגנוז בתוכם פנימה.",
        "summary": "ישנם צדיקים שתורתם ותפילתם ארעית, ואסור להם לשבור את מידותיהם, אלא מוכרחים הם להניח לרצונם להתפשט."
    },
    {
        "id": 1162,
        "article": "הצדיקים הגדולים מוצאים בעצמם מגרעות גדולות, שהן באות מפני כל צדדי החיים הרבים הנמצאים ברוחם שהן מוכנים להוציאם אל הפועל, וכל זמן שלא יצאו אל הפועל הגמור הרי הם מחלישים את עז הרצון, ומרגיש האדם את רוחו על ידי זה נשבר, ורצונו רפוי, ונכשל תמיד בשגיאות חדשות. וכן הדבר נוהג ביחש הדורות. כל זמן שהדורות היו רחוקים מהמטרה העליונה של כנסת ישראל, לא יכלו בעצמם לשער את גודל ערכו של אור החדש, הרי הם מתמלאים רפיון בקרבתם אל האור והוא מוכן כבר לצאת אל הפועל, כשעדיין לא יצא.",
        "summary": "נפילות הצדיקים וישראל באות מפני גדלות חייהם הרוחניים, שטרם יצאו אל הפועל."
    },
    {
        "id": 1163,
        "article": "כשיראה מלפפת את האדם, ואינו יכול לבאר לנפשו את תכונתה, הרי הוא נתבע להעלות את פנימיותו למרומי הדעת, שמשם ישוגב, ויראה כי אין להתירא, כי אור חסד אל וטובו פרוש הוא על כל מעשיו.",
        "summary": "כשיראָה מלפפת את האדם, יעלה את פנימיותו למרומי הדעת, ויראֶה שאין להתיירא."
    },
    {
        "id": 1164,
        "article": "לפעמים היראה המטמטמת את הלב מתגברת בעת שהאדם חפץ לגשת אל הקודש בתורה ובתפילה. צריך הוא להגביר את אור האמונה, כי אור ד' עמו באור תורה, וקרבת אלהים לו טוב בנועם התפילה.",
        "summary": "לפעמים היראה אוטמת את הלב מלגשת לתורה ולתפילה, וצריך להגביר את האמונה באור ה' שבתורה ובנועם התפילה."
    },
    {
        "id": 1165,
        "article": "לעולם ירחיב אדם את דעתו, ידין כל דבר באור שכל עיוני ושכל מעשי. ומתוך הכרה חיצונה פשוטה זו, יבא להכרה פנימית, הנובעת ממקור הקודש, ורזי תורה יגלו לו.",
        "summary": "הרחבת דעת חיצונית בשכל עיוני ומעשי, מביאה להכרה פנימית ולגילוי רזי תורה."
    },
    {
        "id": 1166,
        "article": "אין האנשים הגדולים, המוכנים להסתכלות רוחניות, יכולים להוציא אל הפועל עיונים גשמיים, כי אם כשיתגברו בהסתכלותם המיוחדת להם, עד שהאורה האצילית תוציא ענפים ושריגים מעשיים. וכל זמן שהם יורדים ממעלתם, ומתערבים בענינים מעשיים, שהם לגבי דידהו מילי דהדיוטא, כשהם באים להם לא ממרום עוזם כי אם מהרגשות והשערות קטועות, הריהם משתוממים, כושלים ומכשילים, ומרגישים אומללות נוראה בנשמתם. עד שיאיר להם אור האמונה העליונה בקדושת שורש נשמת עצמם, וישובו אל על, אז ימצאו את האושר האלהי הנכון לפניהם, ומשוש דרכם בחיים יחל להופיע, בהוד והדר אשר להם יאתה.",
        "summary": "האנשים הגדולים משתוממים וכושלים בעיונים מעשיים, ועליהם להסתכל הסתכלות עצמית מיוחדת, שממנה יצאו ענפים מעשיים."
    },
    {
        "id": 1167,
        "article": "היראה המתגברת על האדם בהיותו נגש ללימודים קדושים ברזי אלהות, יראה אצילית ורוממה היא, והאדם מתעלה על ידה. וצריך הוא לקבלה בתור יסורים של אהבה, ודרך חיים תוכחות מוסר, והוא חוזר על ידי זה בתשובה מכל עונותיו. ומכל מקום, אם מרוב תביעותיו על עצמו, וסיבוך דרכיו, אינו יכול לישב דעתו, ונראים לו חלק גדול מעונותיו בלתי אפשרים לתקנם, מאין כח, או ממניעות אחרות, או שמוצא מדותיו מקולקלות ואין בידו לצרפם, אל ישוב מפני זה מאור ד' אשר לבו מושכו אליו. הוא יעשה את שלו, ואור ד' יאיר את דרכו, להכריעו לכף זכות, בחסד אל כל היום.",
        "summary": "היראה המתגברת בזמן לימוד רזי תורה, הרי היא ייסורים של אהבה המביאים לתשובה, ואל יימנעו מלימודם למרות כל המניעות."
    },
    {
        "id": 1168,
        "article": "כשמצטערים על ידי התעוררות חוש היופי, על הוד העולם החיצוני שאין נהנים ממנו כל כך, על ידי הקימוץ של הכחות וכיווצי החיים, ומאשימים לפעמים את המוסר, את ההדרכה, האמונה והתורה, מה שבאמת האשמה היא מונחת באדם ובדרכי לבו, אשר אולתו מסלפת אותם, בכל זאת יש מצער זה מקום של יניקה לטוב עליון, להבין עד כמה כפולה ומכופלת היא מדת הצער על היופי של התפארת הרוחנית העליונה, של ההוד הנורא המרומם בזיו תפארה, של הדיעות האלהיות, המאירים מחשכי העולם במשגב ברק שלהביותיהן. והאדם מוכן הוא לקליטה עליונה של שביעת עדן עולמים זה, שתרומם אותו מכל שפלות, ושתנצח אותו נצחון עליון על כל מכשולות החיים, תנהגהו על מות, ותראהו עולמו בחייו. ולעונג עדני עד זה, מכשירה אותו תורת אמת בשוד תנחומיה וזיז כבודה, וההכשרה לזה היא ההדרכה המוסרית הטובה, והשקידה באור תורת אמת הבאה עמה. ואיך זה לא יהמה הלב, כשטוב ועונג זה המוכן לפנינו, והוא מנוע ממנו רק בפשיעתנו. ועל ידי חוסר עונג עליון זה הלבבות מתטמטמים, והנפשות מתמלאות קצף, הדיעות מתעכרות, והאמונות מתחשכות, הקנאה והאיבה, ביחד עם הרשעה וגאות הזדון, פורשות את שחת רשתן על לב בני האדם, והעולם, שהוא באמת גן עדן ומלא חיים, מתהפך לעמק עכור ולמשטח חרמים, לגי הרגה ומערת פריצים מלאה מחשכים. לזאת קרואים הם הטובים שבבני אדם, ובחירי ישראל, האומה שאור ד' בידה, לשא נס דעת ד' לעיני כל באי עולם, להשיג את עדן החיים וששונו לכל אפסי ארץ.",
        "summary": "הצער ממניעתה המדומה של התורה והמוסר את ההנאה מחוש היופי, מעורר צער על מניעת התפארת העליונה, ומכשיר עונג עליון."
    },
    {
        "id": 1169,
        "article": "כשרואים הצדיקים שמיד שהם מתעסקים בגנזי המלך של רזי תורה, נשמתם מתרפאת והולכת, מקבלת היא צורה תקיפה, עדינה, ומלאה תנחומות ועזוז קודש בגבורה עליונה, הרי הודאות הרוממה מתגברת בקרבם, ואור עולם הבא, של שם אהיה, דאנא עתיד לאתגלאה, מאיר בהם. ומכח קדושה טמירה ונפלאה זו הם מזכים את כל העולם כולו, ולפושעים יפגיעו, למחול את כל חטאות דורם, ולמלא את העולם חסד ורחמים מאור פני מלך חיים, המאיר לעולם כולו בכבודו. באור פני מלך חיים.",
        "summary": "נשמת הצדיקים נרפאת ומתגברת מעיסוק ברזי תורה, ומכוח קדושתם הם מזכים את כל העולם."
    },
    {
        "id": 1170,
        "article": "כשבאים לעמק הדעת וטהרת הרצון, האהבה העצמית היא מתבררת בערכה המוסרי האידיאלי, והקורבה שהאדם קרוב אצל עצמו מטלת על האדם העצמי חובה מוחלטת להקדמת עצמו, ועוכר שארו אכזרי. אז באה ההארה העליונה של וחי אחיך עמך, חייך קודמין לחיי חבירך, בתור עטרה עליונה של תורת המוסר האידיאלית.",
        "summary": "האהבה העצמית, בצורתה האידיאלית, קודמת לאהבת הזולת."
    },
    {
        "id": 1171,
        "article": "היכולת האלהית האין סופית, אינה צריכה לשלשלת של סיבות ומסובבים, נערכים כמו אמצעים ותכליתים. בהופעה יצירית כמו זו, שאינה מקושרת בקשרי סיבות ומסובבים, הכל עומד במצב של חירות בלתי מוגבלת כלל. ההארה הראשית של היצירה לביסוס הרצון, היא ההארה החפשית הגמורה, שהיא מתוך כך יצירה של נקודות, אלה בצד אלה. בהמעטה של אורה, מהופעה אלוהית לעולם האלהות, באה השלשלת של הסיבות והמסובבים, העולמות הפרצופיים המאורגנים. אבל מקור הרצון החפשי של האדם, המהוה את המוסריות האידיאלית שבה האדם דומה ליוצרו, נובע הוא מראשית ההופעה שלפני העולם האלהי, אלא מתחילת ההופעה האלהית, שאין בה אותו ההכרח של כובד ההטבעה של ערכי הסיבות והמסובבים והתיחסותם אלו לאלו. וזאת היא הארת החפץ האלהי, הקשורה בגדולת רצון האדם בהתעלותו. ותגזר אומר ויקם לך.",
        "summary": "הרצון החפשי שבאלוהות (עולם הנקודים) ובאדם, גדול מהרצון המתגלה בצורת שלשלת סיבות ופרצופים מאורגנים."
    },
    {
        "id": 1172,
        "article": "הקדושה העליונה היא קדושת הדומיה, קדושת ההויה, שהאדם מכיר את עצמו בטל בפנימיותו הפרטית, וחי חיים כלליים, חיי כל. מרגיש הוא חיי הדומם, הצומח והחי, חיי הכלל כולו, של כל מדבר, של כל איש מאישי האדם, חיי כל שכל וכל מכיר, כל משיג וכל מרגיש, וההויה כולה מתעלה עמו למקורה, והמקור מתגלה תמיד עליה ועליו ברוב הדר, בהוד קדושה, באמת ובנחת. כל האושר, כל הטוב והיושר, כל העז והתפארת, כל החיל והגבורה, שופעים עליו. אורו של עולם הוא, יסודו ואומץ המשכת חייו. בזכותו ניזון העולם כולו, וכאין וכאפס הוא בעיניו. הוא אינו מתקדש, נבדל ונפרש. חי הוא, וכל חייו קודש קדשים, חיי חיים הם. דופקי לבבו, מרוצות דמו, שאיפות נפשו, הסתכלותו ומבט עיניו, הכל חיי אמת, חיי גבורה אלהית, שוטפים בהם ועל ידם. אם יפיל עצמו קדוש הדומיה לעבודה מצומצמת, לתפילה, לתורה, לצמצום מוסריות ודייקנות פרטיות, יסבול וידוכא, יחוש כי נשמה מלאה כל היקום לוחצים בצבתים, להסגירה במועקה מצומצמת של מדה, של התויית דרך מיוחד, בשעה שכל הדרכים יחד הנם לפניו פתוחים, כולם מלאים אור, כלם אוצרים חיים. החוצפא שבעיקבא דמשיחא באה מתוך תשוקה פנימית לקדושת הדומיה העליונה, וסוף שתגיע לה, כי עתידין ישראל להיות עומדים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת, ואלו שואלין להם מה פעל אל, מה חידוש יש בישיבה של מעלה. בני החצפנים פורצי הדרכים והגדרים, עתידים להיות נביאים מהמדריגה היותר עליונה, ממדריגתו של משה רבינו ומזיהרא עילאה דאדם הראשון. עץ החיים כולו, בכל עומק טובו, יתגלה בהם ועל ידם. להביא אורה עליונה זו לעולם, צריכים עבודת צדיקים מלאי חסד עליון, המגלים בהגיון לבבם וחישת נשמתם את אוצר הטוב הגנוז בסגולת הסגולה של חיי ישראל, מעבר מזה, והמון קשור בקדושת אבות, במורשה קהילת יעקב, שואף לנקודת חייו בכל מאודו, מתפחד ומצטער על כל ההרס, מתמקמק מפריצת הגדרים, חוגר כחו לאשר ולקיים כל משפט כתוב באמונת אומן. קטיגוריא בין תלמידי חכמים, דרכים מדרכים שונים, סותרים זה את זה, מתגלים בחיים, ומרוץ האור עושה את שלו בחדרי הנשמה, נשמת הגוי, ברוב קדשה, ואורו של משיח הולך ומתגלה.",
        "summary": "הכפירה באה מתוך רצון פנימי לעבודת הדומיה, כהכנה לחידוש הנבואה שלמעלה מנבואת משה."
    },
    {
        "id": 1173,
        "article": "ישנן דרגות שהתוכן הפנימי של עבודה אלהית שוה הוא אצל גדולי ההשכלה כאצל הירודים מהם, וישנן גם כן דרגות כאלה שהן מוכרחות להיות שונות בתכסיסן הפנימי. ביחוד מתבלט הדבר בהכח המחזק את הצדדים המעשיים, אזירת הגבורה ומדתה. אבנטו של כהן גדול, ואבנטו של כהן הדיוט.",
        "summary": "ישנן דרגות בעבודת ה' בהן שווים בעלי ההשכלה והירודים, וישנן דרגות בהן הם מוכרחים להיות שונים, כגון בצדדים מעשיים."
    },
    {
        "id": 1174,
        "article": "מוכרחים לפעמים להסיר ממנו לגמרי את ההרגשות הנמוכות, אף על פי שהן משמשות בקדושה לאחרים, וללבוש תחתיהן בגדים רוחניים יותר מלאים זוהר, יותר אציליים. והרבה פעמים צדיקים גדולים נופלים מעבודתם הרמה, ומונעים טובה מן העולם, מפני קטנות אמונה שבעצמם, הבאה מתוך שפלות קיצונית, שהיא חוץ מאורח אמת של אור תורה דלעילא.",
        "summary": "צדיקים עלולים למנוע טובה מהעולם בגלל שפלותם היתירה, ועליהם להאמין בגדלותם."
    },
    {
        "id": 1175,
        "article": "משחרב בית המקדש לא נראה רקיע בטהרתו, שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. אם כן, תורה מן השמים שבגלות, היא מתיחסת לתורה מן הקדרות והשק המכסה. ובעת קרבת הקץ, יבא רוח המטהר את השמים מקדרותם, המסיר את השק המכסה עליהם, ואז אלה אשר לא הסתגלו לתורה העולה למעלה, הבוקעת את הקדרות והשק, חושבים שאין להם תורה מן השמים. וצדיקים דורשי ד' ועוזו, מוסיפים אורה ושמחה, ומבשרים צדק בקהל רב, שדוקא כעת יגלה אור חדש, ושמים בטהרתם יראו, וידעו כל באי עולם, כי מן השמים דבר ד' לבית ישראל ולבית יעקב, הגוי כולו.",
        "summary": "משחרב בית המקדש התלבשו השמים, והתורה הבאה מהם, בשקים, ולקראת הקץ מתבהרים השמים, ומאירה התורה העליונה."
    },
    {
        "id": 1176,
        "article": "אורו של משיח יברר את הודאות של הטוב הגמור שבהויה בכלל, ותמלא הארץ אורה ושמחה, המרעיפות משמי שמים תמיד. ואז תבא ההכרה שטוב להודות לד' על בוריה, חידושה של לאה שאמרה הפעם אודה את ד' בלידת יהודה. וכל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה. באו שעריו בתודה.",
        "summary": "אורו של משיח יברר את ודאות הטוב, ואז תגדל ההכרה שטוב להודות לה'."
    },
    {
        "id": 1177,
        "article": "כמו שהאכילה הגשמית מעוררת את הצמאון, כן העסק בתורה המעשית מעוררת יותר את הצמאון להענינים האציליים. משען לחם אלו הלכות, משען מים אלו האגדות.",
        "summary": "כשם שהאכילה מעוררת את הצימאון, כך התורה המעשית מעוררת את הצימאון לתורה הפנימית."
    },
    {
        "id": 1178,
        "article": "דכאות הלב התדירית שהצדיקים מרגישים מפני פחד השם יתברך והדר גאונו, ומפני יראת חטא הגדולה שלהם, אינה מעכבת על כל יצירה עליונה, כי אם היא מוסיפה פכחות לרוח היוצר שבנשמתם הגדולה. ולהיפך, העצבון והנדנוד הרוחני, עד לכדי קדרות הנפשית, שהמתאוננים על העולם ועל החיים קובלים עליו כל כך, הוא בא רק מפני החפץ להנזר מעל הפחד האלהי ויראת החטא, שהיא טבועה בעומק הנשמה האנושית בעצם טבעה, והיא אשרה האמיתי, המביא לידי אור מצוחצח מאד, שסופו להתהפך להארה מתוקה, עדינה, רווית עונג מלא הוד עליון של קודש קדשים.",
        "summary": "דכאות הלב של הצדיקים הבאה מיראתם, מפכחת את יצירתם, והעצבות הבאה מהייאוש, נובעת מההתרחקות מהיראה."
    },
    {
        "id": 1179,
        "article": "כשהמחשבה העליונה מתגברת, מתבררים הציורים הרוחניים בעצמיותם העליונה. הדמיון משמש יפה להיות נרתק לאור השכל המזוקק, והמושגים העליונים הולכים ומתברכים. העבודה של בירור הרעיון וקדושת הרצון העומד בהיכל קודש הקדשים, היא למעלה מכל מושג מוסריות, כי אם בשמות הקודש, ביחודי אורות עליונים, בזיווגי מדות, בחיבורי נשמות, בשילובי עולמות, בהם אצור כל אידיאל מובחר בתכלית תמציתו העליון, וכל חכמה מפוארה, וכל מחשבה שכלית, חברותית, תרבותית, במובן היותר עליון, אשר רק על ידי כמה דרגות של ירידות והתמזגות עם החיים הרגילים, מוצאים אנו חלק מעוזם המקודש בבהיקות הדרישות הטבעיות של החסד והאמת, הטוב והיושר, הנימוס והיופי, הצדק והמוסר, הרגיל בחיים. ובחברה היותר נאורה ומטוהרת בשאיפותיה, והיותר חסינה ותקיפה ברוחה ומגמותיה הטובות.",
        "summary": "העבודה של בירור הרעיון בטהרתו וקדושת הרצון (ייחודים עליונים), כוללת ומולידה את הצדק והמוסר הקטנים ממנה."
    },
    {
        "id": 1180,
        "article": "מפני שהציור של גדולת האור האלהי הוא גדול מאד בפנימיות הנשמות של דור האחרון של עקבא דמשיחא, במדה כזו שאין להן עדיין הסתגלות איך מנהיגים את החיים המעשיים על פי גודל עליון כזה, באה הכפירה, והדילדול הרוחני שדומה לחורבן, שאנו רואים אותו בדורנו. אבל דרך הרפואה הוא רק להרבות כלים, הסברות ותכניות, המועילים לסול דרכים בשביל הסתגלות מעשית על פי הארות היותר עליונות. ומטעם זה באה גם כן הדרישה הגדולה לחירות הרוח ואימוץ הגוף, כי רק רוח חזק ואמיץ וגוף בריא ואיתן יוכלו להכיל בתוכם את ההארות היותר עליונות מבלי זעזוע, ולעמוד במעמד האיתניות הראוי לחיים פועלים מלאים עז של יצירה, ולהמשיך מתוכם המשכות של ארחות חיים מתוך צירוף פנימי, שכל אלו ההכנות דרושות הן לתשובה השלמה העומדת אחר כתלנו.",
        "summary": "הכפירה באה מציור אלוהות גדול שאינו ממומש בחיים המעשיים, ולכן היא דורשת את אימוץ הגוף ותיקון הרוח."
    },
    {
        "id": 1181,
        "article": "היחידים המסתכלים ברזים העליונים של העולם הרוחני, בסודות הנשמות והחיים העומדים ממעל לכל ערכי החיים המחוברים לחומר וכל משאלותיו הגשמיים והרוחניים, כשהם מתמזגים יפה עם הציבור, הרי הם הקובעים את הבסיס היותר איתן לחיים החברותיים. כי לעולם לא יקבע ערך הגון על קטע אחד של חיים, כמו שהוא התוכן של חיי העולם הזה לבדם. במערכה הכללית מוכרחים כל תוכני החיים להכנס, ועל פי כל המבטים העמוקים והרחבים מוכרחים ערכי החיים להתבסס. ומתוך כך מונחת היא נטיה גדולה בעומק נשמת האדם להתיחס בגודל וברצינות אל יחוסי החיים הנשמתיים. וההקשבה אל הנצח שבהם, ואל הקישור שיש להם בחיים היותר תרבותיים שבחיי ההוה, לא תסוף מלבב בני אדם, אפילו אם בקצף גדול ילחמו על זה כל בעלי תחבולה, בני ציור מוגבל ומצומצם.",
        "summary": "המסתכלים ברזים העליונים, כשהם מתמזגים עם הציבור, הם מבססים את חיי החברה, הנוטים בטבעם להתקשר אל הנצח."
    },
    {
        "id": 1182,
        "article": "לא רק בכל דבר של רשות, כי אם גם בכל חטא ועון, בכל הריסה, בכל דעה כוזבת, יש ניצוץ של טוב ושל קדושה אידיאלית, שהוא מקיימו, ומעודד את הרוח לפעולה. צדיקי הדורות יש להם מגע עם כל הטוב הפזור על פני מרחבים רבים, כל אחד ואחד לפי רוחב נפשו, רוחו ונשמתו, ואותו הטוב הם מרחיבים בעבודת קדשם המחשבית, האצילית, שחלקים קלים ממנה מתגלים לפעמים במעשה, דיבור וכתיבה. ויסוד הכל בחפצם הטוב, בתשוקתם האלהית הפנימית להופיע חסד עליון וטובו על הכל, על כל היצורים, לעודדם ולתומכם להעשות אגודה בצרור החיים, חיים ברצונו, לעשות רצונך בלבב שלם. ובשביל כך הם הם גבורי אל בעולם, המטים את העולם כולו לכף זכות, שכל העולם ממש ניזון ומתקיים בזכותם. ומתוך שהם הם הנם עצמיות של הכל, אין כל דבר זר מהם, ואין כל דבר נדחה מידידותם הפנימית, ומרחמים הרבים, שהם מעין דוגמא של מעלה, המקננים תמיד במעמקי נשמתם. ואיך יפלא אם תפילתם עוזרת, מרפאת ומאירה, מצליחה ומחיה, הרי נטיית חפצם היא הרכנת אור עצמיותם לאותו הצד ששם הרצון זורם, לאותו העבר והקצה ששפעת הדיבור שם לו את מסילתו, על ידי הביטוי החי של תפילת ישרים. רק זעזוע קטן צריכים לגלות את אוצר החיים, והשלמות המשלימה את כל, הגנוזה כשלהבת גדולה, בלועה וטמונה בעמקי הרוח אשר חיי עולמים הוא אור חייו, אשר חמלת יוצר כל וסליחת מרבה לסלח, השופעת ממקור החכמה העליונה, הבהירה בשחקים, הרואה בגלוי ממש ובבליטה ברורה את הטוב והאור המתנוצץ גם בתוך כל המחשכים. אור צדיקים ישמח, המתגלה בסוף ברמ\"ח מצות עשה, כנגד אבריו של אדם.",
        "summary": "הצדיקים קשורים לכל הטוב, המפוזר ברע שבעולם ומרחיבים אותו, ותפילתם פועלת על הכל מפני קישור רצונם ברצון העליון."
    },
    {
        "id": 1183,
        "article": "פועלת היא נפש החיה של האדם תמיד, בכל כח הודה והדרה. היא חושבת, מציירת, משתוקקת ומדמה, רושמת רשימותיה בלא הרף על כל היש. אין להפריע מעשיה ברב עמל, לא עמל גופני ולא רוחני, אין להלאות עדינת עולם בעבודת פרך. להתרחב, להתעלס בעפיפות חייה הפנימיים, היא מצואה, ודרך זה מוכרחת היא למצא, ותמצא. כל קירות הברזל שיעכבו מהלכה, בזרע עזה תשברם.",
        "summary": "נפש החיה שבאדם משתוקקת, מציירת ומדמה, ומשפיעה על היש ללא הרף, ואסור להפריע לה בעמל גופני או רוחני."
    },
    {
        "id": 1184,
        "article": "הרבה חופש רוח צריך האדם לסגל לעצמו, עד שיכיר יפה את גדולת כח הפעולה של המחשבה. ואז יתברר לו כמה צריכה היא האנושיות לעבוד, בשביל שתבא לידי מחשבה טהורה וקדושה בעניני הדיעות היסודיות, שערכי החיים כולם נובעים מהם, וכמה רב ועצום הוא הערך של הוגי הדיעות האלהיות, הנושאים את קדושת המחשבה ורוממותה על פי אותן המקורים האלהיים שהיא מפכה על ידם בנשמתם ובאורח חייהם. וממילא יכיר כמה נשגב הוא הערך התולדתי הכללי של אומת המחשבה האצילית בעולם, היא כנסת ישראל, ויבא לכבד את האמונה, מורשה קהילת יעקב, בעצמת טהרתה במקורה, ובהתפשטות ענפיה המעשיים, ההרגשיים, השכליים וההופעיים, שביחידי הסגולה. והעצמיים, הפנימיים, הטמירים מכל עין חוזה, והם גדולים, נצחיים וחזקים מן הכל, הם הגרעין של היש היותר בריא ועצמי, שכל יתר הדברים, אף על פי שהם רוחניים ואציליים, נחשבים לגבי דידה כערך של לבושים.",
        "summary": "על-ידי חופש רוח יכיר העולם בערך המחשבה, ויבוא להוקיר את ישראל, אמונתם וצדיקיהם, שהם נושאי המחשבה האלוהית."
    },
    {
        "id": 1185,
        "article": "ועם כל הגודל של פעולת המחשבה בעולם ובחיים, שהוא די לברר עד כמה טועה הוא המהלך של חופש הדעות שבא בצורתה של האנרכיה המחשבתית, שהוא מהפך את הצד היותר יקר ויותר טוב שבהויה ובחיים למין אנדרולומוסיא של תוהו ובהו, צלמות ולא סדרים, שהוא באמת רק עבדות הדעות, טירופן, הריסתן וחלין – בכל גדולה זו, אין ערוך כלל לגדולתו של הרצון, הבא להגלות מחביון עוזו בלבושה של המחשבה.",
        "summary": "חופש דעות של אנרכיה מביא לעבדות הדעות, ועם כל גדלות המחשבה, הנה רק לבוש לגדלות הרצון."
    },
    {
        "id": 1186,
        "article": "הרצון הטוב, ההולך במעלות קדשו למעלה למעלה, המגיע עד מרומי החופש של המרחב העליון, במקום שכל עין של תבונה מתעששת, הוא הוא הכח היותר פועל, בכל עת, גם בהיותו במעמד הטמיריות, וקל וחומר בהגלותו בתכונה אלהית של גילוי רצון לתורה ומצוה, ומוסר טהור של הדמות הצורה ליוצרה, שהיא המשכת האדם להטוב המוחלט והעדין. כל מה שיתבררו יותר הדברים, וכל מה שהתרבות האנושית תתבסס יותר ויותר, תהיה יותר ראויה לשמש לחומר, לגלות על ידה את הוד הגוונים העשירים, מלאי החיים, של הפעולות העולמיות השופעות והולכות מפלגי נחלי שפעת הברכה של עזוז כחו של הרצון הטוב והקדוש, שאוצריו מתגלים בנשמותיהם של צדיקים כבירי כח לב, יסודי העולם, מעדניו ומאיריו באור אלהי עולם, אלהים חיים, ההולך ואור עליהם תמיד על פי התפתחות עדינות רצונם, ההולך ועולה, המתיחד ומתאחד ברצון קונם, המתברך בטל החיים של חסד עליון, אשר בו עולם יבנה, אשר ממנו חיים מתגברים, אשר מתוכו עדנים מתפשטים, אשר ממקורו שמחות וגילות לאין חקר הולכות ומתנשאות. שמחו בד' וגילו צדיקים, והרנינו כל ישרי לב.",
        "summary": "רצון האדם המתעלה ומידמה ליוצרו, מעדן את העולם, ומכשיר את התרבות האנושית להיות כלי לגילוי אור ה'."
    },
    {
        "id": 1187,
        "article": "השפעת הנשמה העליונה ממשכת חיים עשירים, מצויירים בעומק הרצון. והרצון שהוא מלא קדושה, מעבד את כל הניצוצות של החיים הנשאבים אל תוכו מכל מעשה האדם, ביחוד מכל מאכל ומשקה, המתהפך לכח חיים על ידי חיי הגוף והנפש החיונית, לצורות של חיים שלמים ומפותחים, בדעה שלמה, בשאיפה עליונה, בשכל טוב ובחדות קודש. והמון החיים הללו של פזורי הנצוצות, כשהם עומדים חפשים מכל כבלי חומר, נשגבה היא פעולתם במרחבי העולמים, גדולי המשקל הם בהכרעתם לצד הטוב, הסדר, והברכה של משך החיים, והשלוה של האחדות המאירה ממקור עליון.",
        "summary": "הנשמה משפיעה עושר חיים על הרצון, והוא בקדושתו מעלה, בזמן האכילה, ניצוצות חיים הפזורים בחומר, הפועלים טובה בעולם."
    },
    {
        "id": 1188,
        "article": "סיבוכי המחשבה בענינים הרוחניים, באים מחמת הגידול התדירי שהמחשבה מוכרחת להתגדל ולהתפתח. ומיד שנוצר רעיון שיוכל להיות איזה קליטה של תואר בעניני האצילות העליונה, מתילד כח שובר אורו, ומראה אי סיפוקו. ומזה מתגלה אור יותר פנימי ויותר עליון.",
        "summary": "סיבוכי המחשבה בעניינים רוחניים, הנם שבירת המחשבה הקטנה כדי ליצור רצון להשיג מחשבה פנימית ועליונה."
    },
    {
        "id": 1189,
        "article": "אין שייך לומר רצון כי אם במה ששייך הכרח, ולפחות הכרח של טבע הרצון. וממילא מובן שיוצר ההכרח, ובורא הטבע של כל טבע, לא שייך לגביה רצון, כי אם הרבה למעלה מכל מהות של רצון. ואנו, אין לנו שום תפיסה ציורית כי אם באיזה מהות של רצון, והעילויים שבתכונה זו שמכריחנו השכל הטהור להיות הולך ועולה בקישור התוכן של הרצון, הננו אומרים על זה רצון הרצונות, רעוא דרעוין, ואין אנו יכולים לתפוס איזה תיבה רוחנית יותר שלמה ממהות הרצון.",
        "summary": "לגבי הבורא, שמעל הטבע וההכרח, לא שייך המושג רצון, ובהשגתנו אנו אומרים על זה \"רעוא דרעוין\"."
    },
    {
        "id": 1190,
        "article": "כל לשון בכללותו הוא הארה אחת מיוחדת, בעלת השקפת עולם שלמה, שבכחה אצורה כל הספרות אשר תשא בכל משך זמן קיומה, מראשית התפתחותה עד אשר תעבור מהעולם. וכל הלשונות כולם מתפעלים זה מזה. וראויה התורה להדרש בכל הלשונות וצירופיהם, ומרדכי בייל לישנא ודריש להו. וכל נימוסי העמים הקרובים והרחוקים, הכל הוא אור מתפשט, שתוכו רצוף נועם ד' בצורות שונות. וחכם לב ידע לזכך ולצרף את כל הגיון אשר נפתלו ארחותיו, עד אשר ישיבו לעצמות טהרתו.",
        "summary": "בכל לשון טמונה השקפת עולם שלמה וכל הספרות העתידה לצאת ממנה, והתורה מתפשטת בכולן ונדרשת בשבעים לשון."
    },
    {
        "id": 1191,
        "article": "צלול הוא הרצון של הילד, ועם זה צלולה היא בינתו. כלומר, גרעין הדעה הטבעית שלו הוא גרעין בריא, שכל ההשפעה הלימודית צריכה להטפל בשמירת בריאותו, יותר ממה שהיא רגילה להטפל בהתפתחותו. כששמים המטרה של שמירת הנקיון של הכשרון הילדותי, של אוצר האושר של האדם, בראשית היסוד החינוכי, באה ההתפתחות באופן מבורך. המחשבה האמונית, אור הרעיון של הגודל האלהי, הבירור של יחשנו לאלהים, הודאות האלהית, התום והיושר במעמקיהם, כל אלה הם סגולות ילדותיות, שרק הבל פה שאין בו חטא כולל את תמציתם בטהרה, מבלי צורך של ידיעה מפורטת, שאנו קורים לה שלא בצדק ברורה. דבר אלהים חיים בפי עוללים ויונקים, יסוד העולם הוא, בסיס התרבות, ומכון להצלת הנשמות וההצלחה החברותית היותר גדולה. זהו רז גלוי לישראל, שנתברר הרבה בגלות, שנתחבבה בו התורה, ועלה הערך של חבת תינוקות של בית רבן למדריגה עליונה. כשהתחיה הלאומית מתחלת, צריכים לשוב ליסוד חיים זה, בכל אומץ קדשו.",
        "summary": "רצון הילד ובינתו צלולים, ויותר ממה שצריך לפתחם, צריך לשומרם בתמימותם."
    },
    {
        "id": 1192,
        "article": "החושים מתפתחים בילד לפני ההבנה, כדי שיכנס יסוד העולם בתוכיותו בלא זיוף של צללים שקוצר דעת האדם מחשיכו. רק את העולם האורגנלי מוכרח הוא לקבל, במקורו, בלא ביאורים, לגרוס והדר לסבור, ואז יש לו יסוד נקי על מה לבסס את ההבנה, הבאה אחרי התפיסה הכללית של הבקיאות העולמית, הבאה בראשונה, ערומה מכל ביאור והבנה. העולם כמו שהוא, מעשה ידי יוצר כביר כח אשר לתבונתו אין מספר, כמו שהוא נתן הוא בלבו של אדם מראשית יציאתו לראות באור החיים, ורק על ידי הגרעין הבריא הזה ימצא אחר כך כל זרע החיים הרוחניים אשר לאדם. כל התמכרות טבעית לאיזה אידיאל מרומם, הרי היא חזרה אל הילדות. יש כאן תפישת מושג מבלי הכרה, רק מפני דחיפה פנימית, הבאה ממקורות שאין יד האדם משיגה אותם בהכרה. והילדות הזאת צריכה שמירה מפני פגעים העלולים להזדווג לה. התעוררות נפשית נקיה, בעצם הטבע הטהור של הנפש, צריכה להיות נערצת, אבל ביאורים פסולים מהבלי גויים שמתחברים עמה, צריכים להפסל. מה לתבן את הבר.",
        "summary": "כשם שהילדות תופסת את העצם במקוריות, קודם להבנת הפרטים, כך היא גם כל התמכרות לאידיאל, וצריך לשמור על תמימותה."
    },
    {
        "id": 1193,
        "article": "בזמן שמעמד הנפש הוא שומם, והאדם נתבע לעסוק במחשבה כדי למלאות את הריקניות, אז הזמן הוא לעסוק בתורה, בעיון או בגירסא. זמן ההופעה, ולקיטת פרי חמדתה, אינו כי אם בזמן שהרעיונות רצים כברקים, מתחדשים בזיו הודם, ומתגברים בזרם גדול, כמעין המתגבר.",
        "summary": "בזמן שממון הנפש, צריך לעסוק בתורה בעיון ובקיאות, ובזמן הברקת הרעיונות, קוצרים את הפירות."
    },
    {
        "id": 1194,
        "article": "הצדיקים העליונים, גבורי אל, מתנשאת אהבת המשפחה הטבעית שלהם עד שהיא מתפשטת על כלל ישראל, האומה, כנסת ישראל, ומאורה מתמלאים הם אהבה בהירה לכל היצור כולו, ההולכת ומתאחדת עם האהבה המלאה תענוגי קודש וטוהר ברום החביון האלהי, מקור חיי כל.",
        "summary": "אהבת המשפחה של הצדיקים מתפשטת על כנסת ישראל, וממנה הם מתמלאים אהבה לכל היצור כולו, המתאחדת עם אהבת ה'."
    },
    {
        "id": 1195,
        "article": "הנשמה ההולכת ומאירה בבעלי היצירה הרוחנית, צריכה היא להתאחד באוצר החיים המנוחל ממורשת קדומים, ששם מונחת היא נשמת הנשמה של חכמת עולמים, וצדקת עולמי עד של כל הדורות, הזמנים והתקופות, גם יחד. התגלותה של הנשמה האישית בתוך נשמת הכלל כולו, היא העובדה של התאחדות הכשרון הפרטי עם אורה של תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב. לא תשבע עין לראות הודם ויפעתם של זהרי אורה הללו, הבוקעים ועולים, את האש הלוהטת בעושר גווניה על העוסקים בתורה לשמה, בכל הופעת נשמתם האצילית, של החורזים מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים, ומהם למעשה בראשית ולמעשה מרכבה, ומשם יורד הגבול עד עמקי עמקים של עמק הלכה של הוייות דאביי ורבא, אחרי אשר כבר סחף זרם החיים את המון האידיאלים החפציים, ותהומות רבים של ידיעות וציורים כבירים, הלשונות כולם וספרויותיהם, המדע האנושי לכל צדדיו, הגלוי והטמיר, הקדוש והחול, הטהור והטמא, הטוב והרע. ומכל אלה יעמוד אור נהורים מלא נגוהות, לגדל עם אדיר של ענקי ענקים, להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.",
        "summary": "הנשמה הפרטית צריכה להתאחד עם אוצר הנשמות הכללי של כל הדורות, ולאחד את התורה בכל חלקיה, ולצרף לקדושה את הרע."
    },
    {
        "id": 1196,
        "article": "הנשמה הישראלית צריכה היא להתרחב, להתלהב ולהתגבר. והננו צריכים להסיר ממנה כל מכשולי דרכים, שאינם נותנים לה ללכת את מהלכה, ועוד לעזור לה שהתוכנים הרוחניים יהיו מצויים לה, והמזגים כולם יהיו עוזרים לפריחתה. וזהו סוד התורה המעשית, וכל ארחות חיי האמונה והקדושה.",
        "summary": "התורה המעשית וחיי האמונה והקדושה, מסירים את המכשולים המעכבים את נשמת ישראל מלהתלהב ולהתרחב."
    },
    {
        "id": 1197,
        "article": "המחשבה על דבר חופש הדיעות אי אפשר להיות נקלטת בתור מחשבה מוסרית, כי אם בעת שהאדם הוא עסוק בהגיון הדיעות ובירורם, שאז החופש דרוש לו. אבל בכל הזמנים שהאדם חי חיים של רגש, וקל וחומר חיים של דמיון, או שאר החשות חומריות, הוא מוכרח להיות אסור באיזה חוג של דיעות קדומות, הכל אחד אם שהן דיעותיו שקדמו, או דיעות מקובלות. וממילא מובן, שכל חופש של דיעות בחיים ההמוניים התדיריים הוא ענין שאין לו כל מובן, ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. והעוסק בתלמוד תורה אין לו להתירא מכל מכשול, כי דבר ד' הוא נר לרגלו ואור לנתיבתו, וכל העוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות.",
        "summary": "חופש הדעת הכרחי בשעת הלימוד והעיון, אך מזיק בזמן חיי הרגש והדמיון, הזקוקים לדעות קדומות."
    },
    {
        "id": 1198,
        "article": "ישנם דברים חביבים מאד, שאי אפשר להם להתגלות כי אם בתאר של חסרונות. והננו מכבדים את החסרונות ההם, שהם מורים להסבה הטובה שגורמתם.",
        "summary": "ישנם דברים חביבים מאוד, שאינם יכולים להתגלות אלא בצורת חסרונות, ומשום כך הננו מכבדים את אותם חסרונות."
    },
    {
        "id": 1199,
        "article": "ההנהגה האלהית, המקושרת עם היחס המוסרי, בין באישים פרטיים בין בלאומים ובכללים, הכל הוא המשך מן הטבע של המוסר הכללי הנמסך בעצמיותה של ההויה, שבשם אלהים. אמנם למעלה מזה עומדת היא הבחירה הכמוסה, שאיננה על פי התוכן המוסרי המתגלה, אלא על פי האידיאל העליון שעל פי הצפיה העליונה, למעלה מהתנאים שההויה נמצאת בהם כעת. ההזרחות שבאות מתוכן זה, הם אורות הנשמה הפנימית של כל היש, והן כוללות את העבר, ההוה והעתיד, למעלה מסדר זמנים וצורתם, וכל זה כלול בשם ההוי\"ה, כסדרו ובכל אופני צירופיו.",
        "summary": "ההנהגה המקושרת עם המוסר הטבעי, נמשכת משם א-להים, והבחירה הכמוסה העל-טבעית, זורחת משם הוויה."
    },
    {
        "id": 1200,
        "article": "מה שהוא למעלה מן הדעת, אין חופש הדיעות נופל עליו. והגיון האמונה העליון, הוא הגילוי האלהי שבנשמה שלמעלה מכל דעת, שעל כן אין הפרזה של חופש הדיעות הולמת לה. ואין חופש מן החיים כי אם במות, וצדיק באמונתו יחיה.",
        "summary": "האמונה היא למעלה מן הדעת, ולכן לא קיים בה חופש דעות."
    },
    {
        "id": 1201,
        "article": "מי שאור האמונה מתגלה עליו בטהרתו, הוא אוהב את כל הבריות כולם בלא שום שיור כלל, וכל מעיניו הוא בעלייתם ותיקונם. והדרכים של תיקונם נעשים מלאים מוסר ויושר לפי רוב הופעת האמונה שבלבו.",
        "summary": "לפי רוב האמונה המתגלה בלב האדם, כך גדלה אהבתו לבריות ויכולתו לתקנם."
    },
    {
        "id": 1202,
        "article": "האינסטינקט הוא יותר מהיר ויותר מדוייק מההכרה השכלית של האדם. ומעלת האדם הוא שיעלה את כל הכרותיו למרומי הצד העליון שבאינסטינקט, שמשם לקוחה היא הדייקנות והמהירות שלו. ביחש להנשגב העליון, בעלי אמונה אלהית באמת הם בעלי האינסטינקט היותר אמיץ, וכל בעלי התרבות עתידים לשוב אליהם. מצד המגמות הבינוניות, כמו שאיפת המוסר, הדעת, הבנין הלאומי וכבודו, וכיוצא בהן, התרבותיים הנם בעלי האינסטינקט היותר חזק. כל בעל אינסטינקט חזק רפוי הוא בדברים שהם צריכים חשבון ושקול דעת. ועל כן צריכים הם פלגותיה של האומה להיות מאוגדים יחד, כדי שיקבלו זה מזה הארת הדעת, ואומץ האינסטינקט, לפי ערכם של פרטי הדברים שהמניות הללו חלוקות אצלם.",
        "summary": "האינסטינקט של בעלי האמונה מתגלה בעניינים נשגבים, ושל בעלי התרבות – בענייני מוסר ודעת, וצריך לאחדם."
    },
    {
        "id": 1203,
        "article": "החינוך הפשוט מתחיל משבא הילד לכלל איזהי הכרה, והחינוך המדעי מתחיל משיצא לאויר העולם, והאמוני מההתחלה היצירית, והתקדישתם והייתם קדושים.",
        "summary": "החינוך הפשוט מתחיל עם בוא הילד לכלל הכרה, והמדעי – בלידה, והאמוני – מהעיבור."
    },
    {
        "id": 1204,
        "article": "קדושת הכהונה היא האינסטינקט העמוק של האמונה והאהבה האלהית, שהיראה העליונה מקושרת עמה בהדר גאונה, והאינסטינקט הזה ספוג הוא במשפחת הכהונה מכל האומה כולה. וכל המוסר והלימוד איננו בא כי אם לגלות כמה דאפשר מעומק החיים שבחוש פנימי זה, אבל תנאי ההכשר להקריב לחם ד', וכל קדושות מצות הכהונה, לא במה שמתגלה על ידי המוסר והתלמוד הוא תלוי, אלא במה שהוא גנוז בטבע הנפש משורש היצירה, שהיא התכונה האינסטינקטיבית ליחסי הקדושה ושרשיה העליונים.",
        "summary": "קדושת הכהונה היא האינסטינקט של האמונה, האהבה והיראה, וכל הלימוד והמוסר הנם רק מכשירים את גילוייו."
    },
    {
        "id": 1205,
        "article": "כל המהלך בדרכי קודש, ועוסק בתורה וחכמה לשמה, מתעלה המהות הפנימי שלו, שבעומק טבע הרוחני שבנשמתו, וקדושת כהונה מתנוצצת בו, לכל אחד לפי ערכו. ומזה באה קבלת התפילה ופעולתה, וגודל פעולת הדיבור, ורישום הרעיון, ומבט העין. חלש דעתיה והוי כך וכך, יהיב ביה עיניה והוי כך וכך. הכהונה במקורה, הסגולה הזאת היא משמשת רק לטובה, לברכה, לרצון, לאור חיים וחסד. בהעתקתה בנגהה על הנשמות הישראליות, כבר משמשת היא לשני הצדדים, ומכל מקום הטייתה היא כלפי חסד, מפני שבקודש יסודה.",
        "summary": "קדושת הכהונה מתנוצצת בכל המהלך בדרכי הקודש, ומזה באה פעולת התפילה והדיבור."
    },
    {
        "id": 1206,
        "article": "ישנן שתי שאיפות אציליות, בירור בירורים, והעלאת עולמות. הראשונה היא מדת כל אדם, ועבודת הצדיקים של הדורות קשורה ברעיון יסודי זה. והשניה היא מדת יחידי עולם, ואבות עולם, שאור רוח אפנו משיח ד' זורח בהם, מחשבתם קשורה ביסוד עבודתה. עבודת השבת, שהיא מדושנת עונג, היא למעלה מעבודה הראשונה, ואור עולם זורח על ישראל מקדושת העלאת העולמים.",
        "summary": "בירור בירורים הנה עבודת כל אדם, והעלאת העולמות הנה עבודת הצדיקים היחידים (בבחינת עבודת השבת)."
    },
    {
        "id": 1207,
        "article": "מבררי הבירורים, אף על פי שגם בהם ישנם מדריגות, אבל כללות כולם הוא התוכן של טוהר הכונה התכליתית של כל פעולה. והדברים מקיפים שאיפה פנימית, ומחשבה דיבור ומעשה, בין בעניני מצוה ומוסר, בין בעניני רשות וטבע. אבל מעלי העולמים עומדים למעלה מהמגמה והתכלית. התכלית נעוצה אצלם בכל תנועה גשמית ורוחנית.",
        "summary": "מבררי הבירורים עושים את מעשיהם לשם התכלית, ומעלי העולמות – התכלית נעוצה כבר במעשיהם."
    },
    {
        "id": 1208,
        "article": "לפעמים צדיק אחד מורכב משני הכחות, ומשמש שתי רשוייות, לפעמים הוא מברר ברורים, ולפעמים אחרות מעלה עולמות.",
        "summary": "לפעמים צדיק אחד מורכב משתי המעלות: בירור בירורים והעלאת העולמות."
    },
    {
        "id": 1209,
        "article": "מצד העלאת העולמות תוכל לבא מדריגה עליונה כזאת, שאין שום רע יוכל לפגע כלל, ומעין עולם הבא, ועולם הבא עצמו, מתגלה עליו, עד שאפילו תותי עקביה גם כן מאיר אין עוד מלבדו, והיא מדת רבי חנינא.",
        "summary": "בעבודת העלאת העולמות ישנה מדרגה בה אין שום רע יכול לפגוע כלל, שכן הארת העולם הבא מאירה בה."
    },
    {
        "id": 1210,
        "article": "הקדושה העליונה, כשהיא מופיעה על היחיד ועל הציבור, היא מעמידה אותם על המעמד של הרצון העליון, המופיע בכל ההויה כולה, וממילא זורח גם כן בם אותו האור המקורי, שמחיה את אותו הרצון הקדוש והנשגב. הרצון הפרטי אינו אז מצומצם ומאופל, סגור במצרים של ההשגות והמאויים שעל פי התנאים המצומצמים של ההויה, כי אם הוא בוקע ועולה, הולך ומזהיר, לאין חקר, ומתאחד הוא בפנימי פנימיות עם העונג העליון, העדן האלהי, בכל מילואו וטובו, היורד לההויה כולה בשפע אורו. התעלות הרצון למרומים עליונים הללו, היא מחדשת את כל טפוס ההויה לצד מעלה. חוקי החיים, חוקות שמים וארץ, מאירים באור עליון, באור של גדולה, באור של הופעת חיים בכל היש בצורה עליונה, בצורה רחבה ומלאה, באור חי העולמים, ומקור חיי החיים. כל התורות, הדינים, הרעיונות, המוסרים, הטבעיות, הסדרים, הנימוסים, החכמות, השירים, הרצונות, זעזועי החיים, תנועות ההויה, התקיימותה, אחיזתה במהות הישות, אינם אלא אוצרות מלאי אושר, שהרצון המתעלה מכל, בעדנו, בגבורת עוזו ובהוד נצחו, ביסוד תפארתו וברום חשק תפארת מלכותו, יגלה ויראה בהם בזוהר מלא. מהתנועה היותר תחתונה, הולכים הדברים כסדרם בלא הפסק, עד מרומים העליונים. הישוב המדיני, החיים הפרטיים, המאויים, הדאגות, צרכי הקיום היותר ירודים, החפץ לרומם את הכלל, את האומה כולה, את כל העולם, את כל ההויה, את הנשמות כולן, את כל החושים, הנטיות, לאחד את כל העולמים, לנצח את המות, להעשיר את חיי החיים ממרומי מקוריותם, כל החפצים ההם וכל מה שלמעלה מהם, בלא פירוד וקיצוץ, קבועים בנשמת הכלל, בצורת כנסת ישראל, בדמות דיוקנו של יעקב. וכל מה שיש לחלק באלו ההדרגות בין עליון לתחתון, בין פרטי לכללי, כל אחד נעשה בסיס לחבירו, וחבירו העליון נעשה לו תוך, נשמה ואור. הכרח הוא לפתח את סגור הגניזה. אור הגנוז מוכרח הוא לשלח קרני אורו להחיות רוח שפלים. אי אפשר להשאר במעמד נורא מצומצם כזה שהעולם עומד עליו. אמנם, השאיפות היותר עליונות לא ידלגו שום דרגה, הכל צריך להתבסם על ידן ומהן. כשרוצים לתקן הכל, כשרוצים להכשיר את נשמת כל היש לעדן עליון שבעליונים, צריכים לתקן את המדות האנושיות כולן, צריכים להכשיר את חיי הפרט וחיי החברה בהכשר הראוי. השכל הישר, התורה, אור ההופעה האלהית, החזיון שבקדושה, הטוהר שבקדשי קדשים, הדמיון הנאצל, היונק משמי שמי קדם, הכל יעזור לשכלל ולתקן, להפיץ עננים מחשיכים, למול ערלות כל לב ובשר, להרחיב גבול הדעה והשכל, לשחרר את הרוח מכל כבלי סכלות ורשע, לרומם את כל הקטן והנמוך, ברעיון ובחפץ, בהכרה ובנטיה, אל מרום האושר של הגודל והגובה, אל המרומים הנעלים מכל שם ותואר, אל העליוניות המוחלטת, שכל זיו וכל זוהר יעומם מול זהרו. לכל מגמה עליונה שבעליונות צריכים להשתמש בכל האמצעיים, ולשלב את כל הדרכים יחד, לזווגם זה עם זה, באופן שכל דרך יוסיף לחבירו אומץ וחיים. אמנות ומלאכה, גבורה וחיל, שירה ויופי, תפילה ותורה, כשרון מסחר ועז אמת, אהבה וחסד מלא, ואומץ רוח מלא עז, בהירות דעה ובקורת רחבה ועשירה, ותם לבב באמונה עליונה, באוצר החיל והחוסן, באוצר הטוב ומקוריותו ועליוניות כל היש. כל התארים, כל הניצוצות, הכל בחוברת והכל בסידור, הכל בהבלטה והכל בהתאמה, הכל בחזיון ובכח, והכל בפועל ובשליטה ממשית, במלא מובן המציאות והישות. הכל בכלל, הכל יוכל וכללם יחד. זאת, ויותר מזאת, היא צפייתנו תמיד.",
        "summary": "כשהקדושה העליונה מופיעה על היחיד והציבור, היא מעדנת ומעלה את כל הרצונות הפרטיים והכלליים, והם נעשים לה לכלי."
    },
    {
        "id": 1211,
        "article": "עבודת מעלי העולמים היא עבודת משיח, להבאת גאולה לכל. אם היה דבר אחד בכל המציאות יוצא מכלל שאיפת טובם, כבר היו יורדים לכלל מבררי ברורים. דוקא כשחושקים להאיר את נועם הטוב בכל ממש, ולהשביע צחצחות במקור הכל, וסוללים דרכים שזורמים בהם תמיד חיי כל, עבודת עליית העולמים הולכת ומתגברת, כשלהבת העולה מאליה, בלא עמל רוח ונפש, כי אם במנוחה ועונג.",
        "summary": "העלאת העולמות היא עבודת משיח, ושלא כעבודת הבירורים, היא מעלה את כל המציאות, ללא יוצא מן הכלל, במנוחה ועונג."
    },
    {
        "id": 1212,
        "article": "יש עומק רע כזה, שאינו עולה על ידי שום בירור שבעולם, כי אם על ידי העלאת העולמות בכלל. וטוב עליון נופל לפעמים בעמקי תהום כאלה, כדי שיהיה ההכרח דוחק להעלות את העולמות, כי אפילו ניצוץ אחד מהטוב האלהי מכריע את כל העולמות כולם לבא לידי עליה.",
        "summary": "יש עומק רע שאי-אפשר לבררו אלא להעלותו בלבד, והטוב העליון נופל בתהומות אלו, כדי להכריח את העלאתם."
    },
    {
        "id": 1213,
        "article": "בשביל שנשמתו של משיח היתה מושרשת בקליפת עמון ומואב, והשורש הזה שייך הוא דוקא בענף הנקבי שבקליפה זו, היותר עז וקשה מהצד הזכרי שבה, נמתק משום כך הענף כולו ויצא מזוהמתו. ונמצא שדוד עצמו, שעל ידו נתעוררה עוד פעם השאלה של עמוני ולא עמונית, הוא בכח נשמתו, שאורו של משיח התגלה כבר בה בכל צביונו בפנימיותו, הוא גרם להוראה זו של היתר, שיצאה מדרשת עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. וזה בא כבר בתכונה של העלאה, כלומר לא רק הניצוץ הפרטי עולה, אלא שבכחו כל העולם עולה, והכל מתמתק. וישי היה מהעוסקים בהעלאת העולמות, שאינם צריכים שום מגמה חוץ מעצם נטייותיהם, וכלום נתכוין ישי אבי להעמידני, אמר דוד, ונקרא נחש, שאינו מכוין כי אם לנטיית הנשיכה לבד. ובציור הנפשי הפנימי ישנם צדיקים, שאם יותן להם חופש גמור, מתדמה בדעתם שהיו משמידים את הכל, את כל החי ואת היקום כולו, וכל זה הוא מפני עומק הגבורה של שלהבת הקדושה, שאינם סובלים כל דבר חוץ מהשלמות המוחלטת האלהית. ומאש קודש זה יצא כל חום הזריזות של חסד, משפט וצדקה, ומתגלה באור הנשמה החוש העליון של מורח ודאין. והכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע, והיה צדק אזור מתניו, והאמונה אזור חלציו, וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ.",
        "summary": "שורש דוד בקליפת עמון ומואב, כדי להעלות את העולם כולו, ומשאיפת שלמות זו בא רצון הצדיקים להשמיד את העולם הפגום."
    },
    {
        "id": 1214,
        "article": "להרמב\"ם נצחיות התורה נעוצה במעמד העולם בעת מתן תורה, אין דבר זז מן התורה אף על פי שעניני העולם משתנים. נבואת משה רבינו אינה מהטבע הרוחני של ההויה, כמו שהיא שאר נבואה, שהעלמתה מן הראוי לה היא פליאה, אבל הופעתה היא טבעית. אבל נבואתו של אדון הנביאים נס היא, כבריאת העולם יש מאין. וכמו שהמומנט של חידוש ההויה הוא עובר בכל הזמנים השוטפים ובאים, ויסוד פרוצס זה לא יקבל שינוי, כן לא תקבל שינוי התורה. הקרבנות היו אז צריכים כדי לעקור עבודה זרה, ועבודה זרה הולכת ונעקרת, ואף כשתעקר כולה, יסוד קיום עקירתה ישאר. העבודה שהיא עקרתה, על פי עצה עליונה של הופעה אלהית עליונה, היא תקום. לא חרד הרמב\"ם, בשביל נימוק זה, לתן למצות טעמים שערכם אפשר להיות עובר, ולפעמים גם כן כבר עבר, מפני שהנצח התורי, במאורע של מתן תורה בעצמו הוא תלוי, ומה שהיה אז מחוייב, חק הוא ולא יעבור.",
        "summary": "טעם הקרבנות על-פי הרמב\"ם נכון גם לאחר שבטלה העבודה הזרה, כשם שבריאת העולם מתחדשת תמיד."
    },
    {
        "id": 1215,
        "article": "אמנם עיקר הכל תלוי לדידיה בהכרת אלהיותה של התורה. היה אפשר לשנות איזה דבר אם רואים שהזמן מרשה או מכריח, אבל הדבר יביא לחשוב שהתורה אינה אלהית, וזה עוקר יסוד הכל. על כן הכל קיים לעד, והשינוי הוא אפשרי רק על פי תנאים מיוחדים, הוראת שעה, שב ואל תעשה, מנביא או בית דין וכיוצא בזה. אלה התנאים ערבים הם שלא יצוייר על ידי ביטול חלקי ושינוי פרטי שאין התורה אלהית, ותשפיע תמיד באור חייה על האומה והעולם.",
        "summary": "מצוות שעבר טעמן, ניתן לבטלן כהוראת שעה בלבד, כדי שלא לפגום בהכרה באלוהיותה של התורה."
    },
    {
        "id": 1216,
        "article": "תורה שבכתב אנו מקבלים על ידי הצינור היותר עליון ויותר מקיף שבנשמתנו. אנו מרגישים מקרבה את הבהקת תפארת האורה החיה הכללית של כל היקום. דואים אנו על ידה למעלה מכל הגיון ושכל, חשים אנו רוח אלהים עליון מרחפת עלינו, נוגעת ואינה נוגעת, טסה על פני חיינו ממעל להם, ומזרחת אותם באורה. האור מבהיק, נוצץ וחודר בכל, תחת כל השמים ישרהו. לא רוח האומה חוללה אור גדול זה, רוח אלהים יוצר כל יצרה. תורת חיים זאת, יסוד יצירת כל העולמים כולם.",
        "summary": "תורה שבכתב אנו מקבלים מהצינור המקיף של הנשמה, ומקבלים ממנה מבט על-שכלי."
    },
    {
        "id": 1217,
        "article": "בתורה שבעל פה אנו יורדים כבר אל החיים. אנו חשים שהננו מקבלים את האורה העליונה בצינור השני שבנשמה, בצינור המתקרב לחיי המעשה. אנו חשים שרוח האומה, הקשורה כשלהבת בגחלת באור תורת אמת, היא גרמה באופיה המיוחד שתורה שבעל פה תהיה נוצרת בצורתה המיוחדה. ודאי כלולה היא תורת האדם הזאת בתורת ד', תורת ה' היא גם היא. העין הפקוחה של צופה באספקלריה המאירה, הנאמן בכל בית ד', לא אפשר שמעינו תהיה נעלמת שפעת חיים זאת לכל פיתוחיה. גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, הכל נאמר למשה מסיני. ושני אורים הללו עושים עולם שלם, ששמים וארץ ישקו בתוכו.",
        "summary": "תורה שבעל-פה אנו מקבלים מהצינור היורד אל חיי המעשה, על-ידי נביעתה מרוח האומה, ואף-על-פי-כן היא כלולה בתורה שבכתב."
    },
    {
        "id": 1218,
        "article": "בילדותי הייתי מרגיש סרחון של בית הכסא מבתי התפלות של הגויים, אף על פי שהיו לכאורה נקיים מאד, ועמדו בתוך גן של עצים נטועים.",
        "summary": "בילדותי הייתי מריח סרחון בית הכיסא מבתי התפלות של הגויים."
    },
    {
        "id": 1219,
        "article": "קיום התורה צריך לבא מתגבורת הכח הרוחני שבעומק קדושת הנשמה, ששוטף את שטף החיים שלו על תנועות האדם היחידי והציבור כולו, בשטף פתאומי, בלא הדרגה איטית וחיבור חלקים של צו לצו וקו לקו. באופן זה, הדבר הרחוק יש לו יניקת חיים על פי מדתו כמו הדבר הקרוב, ויסודי התורה ביחד עם הפרטים, הסייגים והתיקונים, המנהגים וההדרכות הישרות, האמונות הטובות כולן וכל סעיפיהן, פועמים פעמות חייהם כאחד כולם. מה שאין הדבר נוהג בקטנות האמונה, הבאה מתוך צמצום הגיוני מדולדל, שצריך השכל לעמול עד שימצא לו יחש בין העיקר המתקבל אל הלב, לפי השגתו, אל הסתעפות הרחוקה של התהלוכות הפרטיות, ותמיד הוא נכשל ונחשל בדרכי החיים, ולא יוכל השכל המוגבל וכל חשבונותיו להאיר את דרכו, ולשאוב על ידי כלי שבור זה ממעין הזורם והחי של אור ד' בעולמו, ובתורתו לא יעצר כח. ועל כן הולכת היא אורה של תשובה ומפנה דרך לעם, וקוראה בכח לשוב אל ד', אל ד' לשמוע בקולו, ללכת בדרכיו ולדבקה בו. רק בכח איתן זה יחיה העם ויקום, והשכל הרגיל וכל כשרונו יהיה שמש הגון, לעזור עזר מעט את רוח החיים הפועם במלא הנשמה, בשביל הסגנון והתיאור של איזה סדרים פרטיים, אבל יסוד הכל, מבוע החיים, הרי הוא רוח אלהים שבלב, החי בתוכיותה של הנשמה, המלא עז ותעצומות, אשר לא יתן דמי לו, עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ.",
        "summary": "קיום מצוות צריך לבוא בשטף מתוך הנשמה, ואז יש יניקת חיים גם לסעיפים הרחוקים, מה שאין כן באמונה המבוססת על הגיון מצומצם."
    },
    {
        "id": 1220,
        "article": "רואים אנו את ההויה ברוחניותה, את החיים הפנימיים איך הם פועלים, איך הם הולכים ומתהוים. את הנשמה המתגלה בחי ובמדבר, איך היא עומדת בעילומה, איך נשמת הבנים כלולים ומכונסים באבות בעודם גם הם בקטנותם, איך הנשמות העתידות עומדות בצביונן, והעתיד בכללו, בשלל צבעיו הנהדרים, כמו חי נצב לעינינו. ואין חיזיון זה מקסם כזב, אלא צפיית אמת. אין עבר הוה ועתיד מחולקים באמתת היש. מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ומה שנעשה מכבר ומה שיעשה לעתיד הולך הוא ונעשה בהוה, תמיד ותכוף. והכל חי, והכל שלם, הכל רענן והכל מזהיר, כשהכל מוכר בחטיבה אחת, כשהאורה מזהרת ומפלשת את אורה, לידע ולהודיע איך ממקור הכל חי הכל.",
        "summary": "חילופי הזמנים בטלים באמיתת היש, ולכן ניתן לחזות בחייה הפנימיים של ההוויה ובנשמות כל הדורות, בסקירה אחת מאוחדת."
    },
    {
        "id": 1221,
        "article": "גדולי הנשמה, כשהם נטפלים לעסקי החיים הרגילים, הרי הם ממשיכים אור חיים עליונים בעסקי החול הללו, ומקדשים אותם בעד כל העולם כולו, וקל וחומר בעד עצמם, וכן הם מרימים את הערך של כל אותם הענינים הקטנים למעלה רוממה, גדולה ונשגבה. אלה הישרים, שצרור החיים העליונים הוא עמהם תמיד, ואור עונג קודש ד' הוא מאיר להם בכל עת, כשהם יורדים לדבר דברי חול פשוטים, הרי הם יודעים ומכירים איך אור החיים של הקודש הכללי מתפלש שמה בכל המחבואים, והם מגלים משם את האור, ומביאים אותו בדעה והשכל, ובגבורת חיי נשמות, אל מקום עליון, אשר שם חיי הקודש מאיר בהרחבה, בגלוי ולא בסתר, בזוהר בולט ונוצץ. כשהם יורדים להסתכל על העולם הסתכלות חיצונית, כשהם פונים להתעסק בחכמות חול, גם בדברים זרים, בכשפים, באמונות זרות וטמאות, מהכל הם שואבים קרני אורו ונצוצות חיי קודש מפוזרים, מהכל עושים עטרות חן, למלאות בהם את אור החיים כולו, למלא את הוד קודש עליון מכל עבריו. כמה גדולה היא עבודה זו, כמה דעה עמוקה, בינה נשגבה, טוב לבב ואהבת אמת לכל הבריות, ואור אש קודש של חשק צמאון קרבת אלהים אמת, נטיית התענגות על ד' בכל מלא נשמה, כל אלה, ויותר מזה, הנם ממלאים את לבב שרי קודש אלה, היודעים לעמוד בפרץ לגדור גדר, ולשא דעם למרחקים, לבשר תהילות ד' בקצות ארץ, באיים רחוקים, להקדיש קודש קדשים, ולפאר פאר חי העולמים.",
        "summary": "כשגדולי הנשמה נטפלים לעסקי החיים, הם ממשיכים בהם קדושה ומעלים אותם, ושואבים מהם ניצוצות קדושה."
    },
    {
        "id": 1222,
        "article": "יניקת תורה שבעל פה היא בגניזו מן השמים, ובגילוי מהארץ. וצריכה ארץ ישראל להיות בנויה, וכל ישראל יושבים עליה, מסודרים בכל סדריהם, מקדש ומלכות, כהונה ונבואה, שופטים ושוטרים וכל תכסיסיהם, אז חיה היא תורה שבעל פה בכל זיו תפארתה, פורחת ומעלה נצה, ומתחברת לתורה שבכתב בכל שיעור קומתה. בגלות נפרדו התאומים, נתעלתה תורה שבכתב למרומי קדשה, וירדה תורה שבעל פה בעומק תחתית, ומכל מקום היא מקבלת יניקה חשאית מאור תורה שבכתב, מספיח העבר, המספיק להעמידה בחיים מצומצמים. והיא יורדת ונופלת בכל יום ויום, עד אשר מהרה יפוח היום, ואור חיים יבא מאוצר גאולת עולמים, וישראל יעשה חיל, ינטע על ארצו, וישגשג בכל הדר סדריו. אז תחל תורה שבעל פה לצמח מעומק שרשיה, תעלה מעלה מעלה, ואור תורה שבכתב יזריח עליה קרני אורה מחדש, חדשים לבקרים, והדודים יתאחדו בנוה אפריונם. ואור נשמת אל חי העולמים, המתגלה בתחית ישראל וברום קרנו, יאיר באור שבעת הימים על אור החמה ואור הלבנה גם יחד, והיה אורם ישר, חודר ומושך מזה לזו, ועונה את הארץ ואת העם בכל יפעת חיים. והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום חבוש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא.",
        "summary": "ארץ ישראל מאחדת את התורה שבכתב ושבעל-פה, ובגלות היא יונקת ממנה בחשאי ובצמצום, ובגאולה ישובו ויתאחדו."
    },
    {
        "id": 1223,
        "article": "זיו אור אלהים הממלא את העולמים כולם, מחיים ומרוה אותם מדשן נועם עליון של מקור החיים, הרי הוא נותן חיל בנשמות, במלאכים, ובכל יצור, לחוש את פנימיות תחושת החיים. ונטפי עדנים הולכים ומטפטפים, ומשפרים את החיים כולם. והמציאות כולה יש לה בשביל כך אותו האור והזוהר, המבהיק עליו מאוצר הטוב של מקור חי העולמים. הזיו החי בעצמו מופיע הוא בהודו על כל, ועיני כל פונים אליו, ומושבעים רצון מיד אל עליון זאת הפתוחה. היצורים העליונים שביצירה, ברואי מעלה ומטה, מתענגים, ושלות עולמים רעננה הולכת ומפעמת בנחת רוח בקרבם, מביטים הם על מקורם וינהרו. אבל לפתע פתאום מתגברת התשוקה הנלהבה בחיי הזיו האלהי עצמו, להתעלות באהבת עדי עד למקור זיום, לאור חייהם, שפעת ההכרה והחיים מתעלים בתוך הזיו ממעל לכל ערך עולם ויצור, הערך התחתיתי של הזיו המחיה הולך ומתעלם, כל רישומי שפעת עדני עולמי עולמים הולכים ומתטשטשים, החיים נבלעים במקורם. והיצירה כולה לאה וצמאה, אין פתח לשערי אורה, אין צינור לזרמת חיי קודש וטוהר, אין דרך ללשד טללי אורות. וגבורי כח, נשמות עליונות, צדיקי עולם, כאריות שואגים בצמאון נפשם, ומלאכי שלום כהמות גלים יהמיון, בשקיקה גדולה להתגלות אור אלהי עולם ונועמו, וכל העולמים כולם, ציחי צמא, שואגים הבו אור, בעטוף נפשם. ומקור היצירה, ממקורו העליון, ביסוד מקור החיים, מופיע להשביע ברב צחצחות ממקור האהבה העליונה. בשפעת חיים חדשים, וברב טוב ועושר, שב זיו החיים, שכינת אל, להיות חוזרת ושורה על כל יצורים. והחיים שבים ברב פאר והוד למהלכם, בתוספת מרובה, מרב עונג דישון אהבת עולמים, שהופעה מקרבת אלהים עליון, בעומק זיו חי העולמים.",
        "summary": "כשזיו א-להים הממלא את העולם משתוקק להתבטל במקורו, היצירה העולמית לוֹאָה, והצדיקים מתגברים להשיבו ממקור האהבה."
    },
    {
        "id": 1224,
        "article": "יודע בעולם על ידי ישראל, איך האדם ברוחניותו העליונה הוא כח הפועל היותר גדול בההויה כולה, ורק אז ימצא רוח האדם את הדבר הגדול שהוא שוקק אליו תמיד לחוש אותו ולדעתו, שאין כל מיני תרבויותיו מספיקים לו לריווי צמאונו הגדול. יחד עם ידיעה זו באה ידיעה שניה, על דבר השפעתן האצילית של הנפשות זה על זה, והשפעת רעיון ורצון גדול, כשהוא מתגלה יפה באיש אחד או באנשים רבים, להאיר את מחשכי העולם כולו, לא רק כפי המדה שהמחשבה הגדולה מתפשטת בידיעה והכרה, אלא יותר ויותר מזה, בסגולתה העצמית שבסוד עצם הוייתה.",
        "summary": "ישראל מפרסמים בעולם את השפעת האדם ברוחניותו על ההוויה, ואת השפעת מחשבותיו על האנושות."
    },
    {
        "id": 1225,
        "article": "כל האידיאליות המוסרית מוכרחת להגלות בההנהגה האלהית, והאחת מאלו הגילויים היא יסוד החסד הפשוט האידיאלי, שאין מקום לו גם להכרת טובה. ועל פי זה היתה הכפירה אחת מיסודות הגילוי האידיאלי באלהות, ותוצאותיה החירוף והגידוף היא המדריגה היותר עליונה שבגילוי זה, שהוא התמצית הגנוז בפעור, שבשביל כך קבורתו של משה היא ממולו. ושביה בצדקה, ומעולה שבצדקות היא נותנה ואינו יודע למי נותנה, נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה. ודרך רשעים אבודה היא מלפניו כביכול, ולא הביט און ביעקב, היא כמו אינו יודע למי נותנה, והני דמיקלין כשהם אוכלין ושותין, דין הוא אגר טב, ומהתכונות העליונות שבשאיפת הצדקה. אלא שאין הדבר אפשר להשאר כך, מפני שההכרה האידיאלית האלהית, ועושר האמת, הוא הטוב העליון בעצמו, על כן די רק כשערא דקיק מקליפה חשוכה זו, שמתגלה בעיקבתא דמשיחא, והיא תשלים את כלילות הישועה, הישראלית והעולמית.",
        "summary": "הכפירה מגלה את חסד ה' הפשוט והאידיאלי, שאינו מבחין בין טוב לרע (כנותן צדקה ואינו יודע למי נותנה)."
    },
    {
        "id": 1226,
        "article": "כשם שהצדיקים העליונים אין שייך אצלם דברי רשות ולא דברים בטלים, ומדת הקדושה היא למעלה מכל מגמה, שאין צורך לומר שאוכל כדי שיוכל ללמוד ולהתפלל ולעסוק במצות וכיו\"ב, שזו היא מדה בינונית, אלא שעצם האכילה, והוא הדין הדיבור, וכל התנועות ורגשות החיים, קודש ואור הם מלאים, קל וחומר שכל החכמות שבעולם, הפנימיות והחיצוניות, הטהורות והטמאות, הן לגבי דידהו כולם מכוונים כוונה עצמית, וכל מה שנכנס בחוג ידיעתם הרי הוא מתעלה בעילויים. אמנם במעשה לא יגיע שום אדם לידי מדה זו, שהתורה גדרה גדרות עולמים לכל, אבל מה שנוגע למחשבה, שם אין תחומין למעלה מעשרה, ואין שטן ואין פגע רע. וגם מלאך המות מסר לו דבר.",
        "summary": "הצדיקים במעשיהם מעלים לקדושה את דברי הרשות והחול, ובמחשבותיהם הם מעלים לקדושה אף את הטומאה."
    },
    {
        "id": 1227,
        "article": "בעקבתא דמשיחא, כל המתחבר בנטיית לבבו לתשועת ישראל, הוא בעל נשמה של צדיק עליון, שאי אפשר למודדו במדה בינונית.",
        "summary": "בעקבתא דמשיחא כל המתחבר בנטיית לבו לתשועת ישראל, הרי הוא בעל נשמה של צדיק עליון."
    },
    {
        "id": 1228,
        "article": "תלמידי חכמים משתלמים על ידי עמי הארץ. כי אף על פי שאור התורה הוא חיי כל, מכל מקום הלא היא גם כן סמא דמותא למשמאילים בה, והיא מגרעת את כחם הרבה יותר מאילו היו חסרי תורה, והטבע הפשוט פעל עליהם בארחות חייהם. וכאשר בכל אדם יש שמץ של כיעור, נגד זאת השמצה המועטת באמת מזיקה לו התורה, אלא שההפסד יוצא בכפלים אין קץ נגד השכר. והרפואה הניגודית לסמא דמותא המעורב, באה על ידי ההתחברות הכללית שיש לתלמידי חכמים עם עמי הארץ מכללות האומה, שעל ידי זה משפיעים הם האחרונים את היושר הטבעי, שלא נתטשטש כלל על ידי שום התחכמות שבעולם, וחוזרת גם הנקודה הקטנה של סמא דמותא להיות חוזרת לסמא דחייא, ומחיה גם כן על ידי זה את הכלל כולו, וגם את עמי הארץ שבהם.",
        "summary": "תלמידי חכמים צריכים לקבל מעמי הארץ את פעולת הטבע הפשוט, ובכך לרפא את החסרונות שדבקו בהם מסם המוות שבתורה."
    },
    {
        "id": 1229,
        "article": "הסיגים שבהבנת האלהות, היראה, האמונה, וכל התלוי בהן, כל זמן שאין האומה צריכה לתקן את דרכי חייה המעשיים בכללותה, אין ההיזק שלהם ניכר, אבל כיון שהגיע הזמן שהתחייה הלאומית מוכרחת לבא, וצמיחת קרן ישועה בפועל מוכרחת להגלות. מיד הסיגים מעכבים, ואי אפשר לאומה שתתאגד ותשיג בעומק חייה את סוד גבורתה וציורי סידוריה, כי אם על פי דעות מזוככות, ומעשים היוצאים מטהרתה של דעת ד' אמת בבהירות היותר עליונה. וזאת היא הסבה שכח שלילי גדול מתעורר בעקבא דמשיחא, בחוצפא סגיאה, ושלילה זאת תבער את כל מה שהוא חלוש ומכוער בהמושגים האלהיים והתלוי בהם בכללות האומה. ואף על פי שנורא הדבר לראות, שכמה עניני אמת, מדות טובות ומצות וחקים, הולכים ונשטפים ונעקרים לכאורה על ידי זרם השלילה, מכל מקום סוף סוף שהכל יצמח בטהרה וגבורה, בקדושה עליונה, מהגרעין האיתן הטהור והמרומם, שכל שלילה לא תגיע אליו, ואורו יזרח בתור אור חדש על ציון, בגדולה מופלאת, למעלה מכל ציור שכחות דלים של נפשות עיפות, עיפות חמרית ורוחנית של גלות ארוכה ודלולה, יכולות לצייר.",
        "summary": "הסיגים שבהבנת האלוהות מתעוררים בזמן התחייה הלאומית, כשצריך לתקן חיי אמונה מעשיים, והחוצפה מטהרת אותם."
    },
    {
        "id": 1230,
        "article": "כשמתחיל אור רוח הקודש להופיע, אפילו רק בדמיון, שומעים את הד קול של כל התורה וכל המוסר כולו, וחשים את העדינות של כל היופי, וכל הבהירות והודאות של החכמה כולה, בצורה כללית, גלומה, שאחר כך הולך החזיון ומתפשט באותיות ותיבות, משפטים וכללים, לימודים והגיונים, לפי רוב הכשרון ולפי רוב המעשה ועמלה של תורה.",
        "summary": "כשרוח הקודש מופיעה, ואפילו בדמיון, קולטים את התורה, המוסר והחכמה, בצורה כללית, ולפי העמל מתלבשת ההארה באותיות."
    },
    {
        "id": 1231,
        "article": "התוכן המחלק את הנגלה מהנסתר בתורה, ובכל החכמה בכלל, הוא מפני התכונות המחולקות של בעלי ההכרות. האיש שהוא מוכן לנגלות, איננו צריך להשלמת אישיותו לכל חזיון מיסתי. עדינות נפשו ומוסריותו משתלמות על פי אותן הקליטות של הרוחניות שהן נקלטות מכל הכרה גלויה. ואם בישראל ובן תורה אנו עסוקים, נשמתו הישראלית משתלמת יפה, בחוש פנימי, על ידי ההצטברות של ידיעות מעשיות שמצטברות בקרבה, והיא עושה לה מהן תוכן רוחני עשיר. וביסוד הדבר מוכרחים אנו לומר, שיש איזה עשירות מיסטית טבעית אצל בעלי הנגלה, שהיא גורמת להם שאינם צריכים לעיבוד של תוכנים רוחניים אציליים, מפני שכבר יש בתוכיותם ענין המספיק מסוגו של רעיון נאצל. השובע הזה מביא להם פעמים בחילה בכל הענינים הנסתרים, ולהיפוך, הם מוצאים בעצמם חסרון גדול לידיעות פרטיות מעשיות, ודרכי חייהם נעשים ממולאים מכשולים כפי חסרון ידיעתם, וזהו הדבר הדוחף אותם להיות מרבים בהויות ודקדוקי עשיה. בעלי הנסתר הם להיפוך מזה, הם מוצאים בעצמם סיפוק ביחס להגלוי, הדרך המעשי כמו ישרה לפניהם, הספיקות נפתרים אצלם בלא ליאות, בעת המאורע, והתוכן הצנוע, הרוח המסתרי, הוא אצלם מלא תביעות על שכלולו. הם מרגישים מין רעבון נורא וצמאון אדיר לציורים כמוסים ונעלמים, והשאלות רמות הערך, העולות ברום התעלומה, אינן נותנות להם מנוחה כי אם שיתעסקו תמיד בפתרונן, ולפחות בפרטיהן וארחות ציורן. חזיון בלתי מצוי הוא לראות אדם שהדרישה של הנגלה והנסתר תהיה בו במילואה, תמיד יש איזה ניגוד מזה לזה. רק אם האדם נמשך אחר הסביבה, ורואה את הטוב והיקר שסגלו להם שני הצדדים בעבודתם, באה אליו כמו קנאת סופרים אדירה, וחפץ הוא להיות משביע עצמו בשתי המדות, שעל פי רוב פוגש הוא מעצורים על דרכו, ומכל מקום מתאמץ הוא להתגבר עליהם. האנשים הללו הנם תמיד עמוסים במשא גדול של דעת מכאבת, ומכל מקום הם הם מביאים הרבה טובה לעולם, שסוף כל סוף מהוים הם בפרי רוחם עולם חדש, שהשמים והארץ נושקים הם זה לזה. ואחר שהם מוציאים חזיון מורכב זה מן הכח אל הפועל, אחרים כבר יכולים לקבל מן המוכן, ומתהוה כמו יצירה נפשית קבועה במשך הדורות, לתפוס את המקצועות החלוקות וההפכיות הללו יחדיו. ואז באמת מתגלה כח יצירה כפול, וחכמות בחוץ תרונה, בכפלים לתושיה, בתעלומות חכמה, כתוב חזון ובאר על הלוחות.",
        "summary": "אצל בעלי הנגלה – הנסתר פשוט והנגלה הוא חידוש, ואצל בעלי הנסתר – הנגלה פשוט והנסתר מחודש, ואיחודם מביא ברכה."
    },
    {
        "id": 1232,
        "article": "כשיתעלה העולם, יהיה הטבע כתאר הנס, מלא גילוי חפץ אידיאלי, ורצון חי כללי, מדוייק ומפואר, בכל פאר העדינות היותר עליונה. וגם אז יופיע אור גנוז בתור נס עליון, שגילוי אורו יהיה מזריח ומחיה את האור של הנס הרגיל, שיהיה אז כתוכן של הטבע כעת. וכאור בוקר יזרח שמש. והיה ד' לי לאלהים.",
        "summary": "בעתיד – הטבע יהיה מלא רצון כנס, והנס יזריח באור גנוז עליון ממנו."
    },
    {
        "id": 1233,
        "article": "אין רחוק הוא הרעיון, שכל המתיחש לאדם בכל אופן שהוא, ממאכליו ומשקיו, מכליו ותנועותיו, ומכל רכושו, הכל יש לו יחש עצמי למהותו האמיתי. העתיד, ההוה והעבר, אינם מחולקים בזה. בכל דבר יש גילוי יש, וכל יש חי הוא באיזה אופן, ויש בו איזה צד הכרה. הננו מוקפים מחיים מכל עברים, ברוממותנו הכל מתרומם, ובשפלותנו הכל נשפל. כשהיש העצמי שלנו מתעלה, מתעלים כל גילויי החיים שלנו בכל מקום שהם, וכל מה שהתרוממות היא יותר מקורית, היא יותר מתרחבת על יחושים יותר רחוקים, וההתרוממות אל האלהות, לפי מדריגות גילויה, היא מרוממת את כל מה שמתיחש לנו במובן היותר רחב.",
        "summary": "התעלות האדם מעלה, לפי ערך מקוריותה, את כל גילויי החיים שבעולם התלויים בו."
    },
    {
        "id": 1234,
        "article": "אין היזק לסלק את הרצון מהאלהים, מפני שהוא תואר מוגבל. אבל ההכרח הוא בודאי יותר מוגבל, ועל כל פנים לא פחות מהרצון, אם כן תחת רצון והכרח מוכרח להמצא תאר יותר עליון משניהם, שאין לנו בו שום ציור כלל באיזה אופן לסמנו. כמו כן אין היזק לסלק הכונה ממנו, אבל המקרה הוא בודאי מסולק, שהוא יותר שפל ורפוי במהותו מהכונה, וממילא מוצאים אנו ענין נעלה משני המושגים של מקרה ושל כונה ביחד, שהוא הגורם את הפעולה ההויית, שהיא בהכרח מופעת מהאלהים.",
        "summary": "יחוס הרצון והכוונה לבורא מגבילים אותו כמו יחוסם של ההכרח והמקרה, אלא שהנם יותר נכונים יחסית, והאמת נעלה משניהם."
    },
    {
        "id": 1235,
        "article": "חכמת המוסר דברה על דבר זיכוך המדות. אבל אנו צריכים לדבר גם כן יחד עם זיכוכן על דבר הגברתן והבלטת צורתן, ולהמציא בזה למודים תיאוריים ומעשיים.",
        "summary": "חכמת המוסר דיברה על זיכוך המידות, ואנו צריכים לדבר גם על הגברתן והבלטתן."
    },
    {
        "id": 1236,
        "article": "אצילות הרוח באה בזמן שאין אפשרות ללימוד שימלא המקום של הדרכת הציבור הדרושה. ועל ידי אצילות הרוח נתמלאו הזקנים רוח דעה ישרה, חודרת וקדושה, שהוכנו על ידי זה להיות מנהיגים ומנהלים, מה שבסדר הרגיל בא תוכן כזה על ידי לימוד מרובה. והאצילות הזאת, שהיא כמו מלאכותית, מפני שבאה מכחו של משה ולא מכח עצמם, מכל מקום היא אחר הוייתה יותר טבעית בעומק החיקוי שלה ביסוד הנפש, מכל לימוד ושינון שבעולם.",
        "summary": "אצילות הרוח של הזקנים, אף-על פי שהיא מלאכותית (שניתנה על-ידי משה), היא טבעית יותר מכל לימוד עצמי."
    },
    {
        "id": 1237,
        "article": "עיקר ידיעתנו באלהות הוא, אחד, בורא, מצוה. וכל אוצר הרוחניות בא רק לתן פתרונים ותיאורים מפורשים איך להבין את הידיעה הזאת ולבררה, ולהרימה בצורה היותר אידיאלית, אצילית, מושכלת, מעשית, פשוטה ונשגבה ביחד.",
        "summary": "עיקר ידיעתנו באלוהות הוא: אחד, בורא ומצווה, וכל אוצר הרוח הנו פירושים המבררים ומנשאים את אותן ידיעות."
    },
    {
        "id": 1238,
        "article": "אני אוהב את הכל. איני יכול שלא לאהוב את הבריות, את כל העמים. רוצה אני בכל מעמקי לב בתפארת הכל, בתקנת הכל. אהבתי לישראל היא יותר נלהבה, יותר עמוקה, אבל החפץ הפנימי מתפשט הוא בעזוז אהבתו על הכל ממש. אין לי כל צורך לכוף את רגש אהבה זה, הוא נובע ישר מעומק הקודש של החכמה של הנשמה האלהית.",
        "summary": "איני יכול שלא לאהוב את כל הבריות, ואהבתי לישראל יותר נלהבה, והיא נובעת מעומק הקודש."
    },
    {
        "id": 1239,
        "article": "לא מקרה הוא, כי אם עצמות טבע נפשי, מה שאני מרגיש עונג ונחת רוח בעסק הנסתרות האלהיות בהרחבה וחופש. זאת היא עיקר מטרתי. כל התפקידים של יתר הכשרונות, המעשיים והשכליים, אינם כי אם טפלים למהותיותי. אני צריך למצא את אשרי בקרבי פנימה, לא בהסכמת הבריות, ולא בשום קריירה איזה שתהיה. כל מה שאכיר יותר את עצמיותי, וכל מה שיותר אתיר לעצמי להיות מקורי ולעמד על רגלי עצמי, בהכרה פנימית, הממוזגת מדעה, הכרה, הרגשה ושירה, יותר יאיר לי אור ד', ויותר יפותחו כחותי להיות לברכה לי ולעולם.",
        "summary": "ככל שאכיר את עצמיותי ואוציאה אל הפועל, כך יאיר לי אור ה'."
    },
    {
        "id": 1240,
        "article": "הזיכוכים שאני מזכך את עצמי, את מחשבותי, רעיונותי, מדותי והרגשותי, הם יהיו זיכוכים כוללים לכל העולם כולו.",
        "summary": "הזיכוך שאזכך את עצמי, יזכך את העולם כולו."
    },
    {
        "id": 1241,
        "article": "מקור יצרא דעבודה זרה בקדושה, הוא הצמאון לחידוש ידיעה בפליאות חכמה של התגלות אלהות, שבכל עת ובכל רגע היא התגלות חדשה ממש. ומתוך סילוק אור הדעת מתהפך צמאון זה לבחירת אלהים חדשים, מה שלא ידומה כלל בחידוש להחידוש האלהי האמיתי. ומניעת שפעת אור חידוש פנימי זה תלוי בהעלמת יצרא דעבודה זרה, וישוב לפני גילוי אור חדש דמשיח, ויתהפך לקדושה כראוי, בשובו כגוריא דנורא לבית קדשי קדשים, להתאחד בקדושה וטהרה העליונה. חדשים לבקרים רבה אמונתך.",
        "summary": "שורש עבודה זרה בקדושה הוא צמאון החידוש התמידי להתגלות ה', ובקלקולו הוא הופך לחיפוש אחר אלוהים אחרים."
    },
    {
        "id": 1242,
        "article": "כמו בהשפעת הדורות של האישיות, אנו מוצאים לפעמים דמיון אופיי מסתתר, ואחר כך חוזר ומתגלה, מדור קדום רחוק לדור מאוחר, כן ישנם דורות שההשפעה הכללית שלהם מדלגת למפרע על דורות שקדמו כסדר, ומושפעים הם מדורות קדומים מאד. בהחיצוניות טבע דור כזה להיות מהופך מסגנון הדורות שמקבל ממנו את יניקתו, אבל בפנימיות, כולו הוא ספוג מההשפעה הקדומה. בעולם הצמחים יש רמז לזה בהברכה, ומאן דאכיל מחבריה בהית לאסתכולי באפיה.",
        "summary": "לפעמים ישנו דור שאינו מושפע מאופי הדור שלפניו, אלא מדורות קדומים מאד, אף שהם נראים הפוכים בחיצוניותם."
    },
    {
        "id": 1243,
        "article": "בקדושה אין גוזמא במציאות, כל המצוייר ומדומה ואפשר להיות בציור, הוא באמת מצוי. וזה היה הגרעין העליון של שיטת המדברים, שדחתה אותה הפילוסופיה האסכולית, באשר לא יכלה לברר את עצמה, שאור אמתה שרוי רק בכנסת ישראל באמת, וכל החכמות היו והנם באומתנו בהדר גאון גדלם, ועם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.",
        "summary": "גרעין הצדק של כת המדברים הוא, שבקדושה כל האפשרי והמדומה הוא באמת מצוי."
    },
    {
        "id": 1244,
        "article": "לא הרעיון של אי אפשרות להמציא יש מאין המוחלט גורם הוא להדעת של האצילות, על פי השיטה המפרשת אותה שהכל הוה, היה, ומתהוה, מרוח אלהים חיים, והישות האמיתי לגבי העולם הוא גם כן האלהות באמתתה העליונה. כי אם כיון שיש אפשרות בלא שום מניעה לצייר את המציאות באופן זה, אין אנו נזקקים עוד לאופנים אחרים, ופשיטא שראוי לחשוב שהאופן המוכן כבר תעשה האלהות על ידו את הכל, ואין צורך בשום דבר מבלעדיו. על כן אין רוח חכמים הללו נוחה מהויית יש מאין גמור כפשוטו. אמנם גודל הפלא, ועומק הדבקות, וההשפעה המוסרית העליונה, שיש בכל הפלאות שהשטחיות קוראה אותם יש מאין, ישנם כהנה וכהנה בשיטת האצילות לפי שיטה זו, המגדלת את הבינה של אין עוד מלבדו בחשיבותו היותר עליונה. וחוש האמונה בעומק גדולת קדשו, הולך הוא ונוטה לצד נעימת חזיון פלאי זה, כי טוב לחסות בד' מבטח באדם, אפילו כשיהיה אדם קדמון. האין קודם היותו אינו חסוי בד', ומתחילה חסיותו מהתהוותו, וזהו פגם לגבי עריגת הקודש. אבל הנשגבה שבדיעות אומרת, ד' מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל.",
        "summary": "הרעיון של \"אין עוד מלבדו\" אינו נובע מאי-אפשרות של בריאת יש מאין, אלא מפני האמת הפשוטה שבו, ועדיפותו עליה."
    },
    {
        "id": 1245,
        "article": "פעולת התפילה היא מצד הדבקות באלהים שלה, והדבקות עושה את הצורה דומה ליוצרה, מובלעת בכחה העליון. וסגולת הדבקות היא, שבאותו התיאור שהדבקות האלהית נצטיירה, פועלת היא פעולתה באופן יותר נרגש, והביטוי של התפילה, הופעת הרעיון והחפץ שכך וכך יעשה, והביטוי בא מול האלהים. כפי אותה המדה של הידיעה המפותחת בעניני האלהות, ושל זיכוך המעשים והמדות שקדמו לה, כה הדבקות יוצאה אל הפועל, והאחדות הכללית מתגלה, והשליטה הרוחנית להרבות חסד, הגנה, וטובה מוזרחת בשלל צבעיה. ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.",
        "summary": "התפילה היא דבקות והידמות הצורה ליוצרה, ולפי גודל דבקותה כך היא פעולתה."
    },
    {
        "id": 1246,
        "article": "בלא ההתרחבות של חכמה, מרגיש האדם בכל עילוי של קדושה את הצער הגופני והנפשי שטהרת רעיון ונטיות רצון לקודש גורמים, ומדמה לפעמים האדם את הצער לעצם המטרה, וגוף הקדושה והרוממות הטהורה, מה שהוא מקסם זר לגמרי. הטהרה והקדושה הוא העונג המלא הרחבת הדעת היותר שלמה, אשר אמנם צריכים לעלות לטהרות מדות ומעשים, עד כדי לגלות את מאור העליון של עדן זה. ועל ידי התגלות כח הנשמה של צדיקים גדולים, בעלי תעופה סודית ביסוד נשמתם, מתברר כח העונג הטהור, מנוחת הלב וישוב הדעת, של הדבקות האלהית, המתעלה מכל רגשנות רגילה. על מי מנוחות ינהלני.",
        "summary": "התכלית אינה הצער שמרגיש האדם בעת התעלותו, אלא הרגשת עונג הקדושה והטהרה, המתבררת על-ידי הצדיקים."
    },
    {
        "id": 1247,
        "article": "דעת אלהים מיוסדת לברח מהחיים הפגומים, המרוסקים והחסרים, לחיים שלמים, מבולטים ומלאים, גם בעולם הזה. וניצוץ אחד של אור ד' החי באיזה לב, מספיק כבר לגרש מחשכים רבים לאין חקר. טפשים הם האומרים על דעת ד' באין בינה שהיא ממעטת את צביון החיים. מבחוץ הם עומדים. ועם יודעי אלהיו צריכים להופיע בעולם באותה הידיעה של השתלמות החיים, באור אלהים חיים.",
        "summary": "דעת א-להים אינה ממעטת את צביון החיים, אלא מגרשת את המחשכים שבהם ומרבה בהם אור."
    },
    {
        "id": 1248,
        "article": "ישנם בעלי נפשות אציליות, שאין להם שייכות עם עבודה ויגיעה. הם דבקים באור העליון, וממדת קונם יש להם, לא בעמל ויגיעה ברא הקב\"ה את עולמו. הם מתענגים במעין יום שכולו שבת, מעינם מתגבר, ושירתם תמידית היא, נובעת ממעמקי לבבם. רק משפלות הסביבה הם מסתבכים בעבודה ובענינים מוגבלים, אבל הם יודעים להתרומם על כל זה, ולשוב למנוחתם העליונה, מנוחה לחי העולמים.",
        "summary": "ישנם בעלי נשמות אציליות שאין להם שייכות עם עבודה ויגיעה, והם עוסקים בהן רק בגלל שפלות הסביבה."
    },
    {
        "id": 1249,
        "article": "כל הדיעות הישרות ההמוניות, הנן נובעות ממקור ההארה הפנימית של החכמה העליונה, ולפי מדת יושרו של ההמון כך דיעותיו ונטיותיו יותר מושרשות בשורש הדעה המאירה, ויותר יש ללמוד מהם. ההמון מרגיש את קישורו הטבעי לדיעות הנשגבות בפנימיותן, והוא נושאן מעוטפות בקליפות דקות או גסות, לפי מצבו. וגדולי הדעה, יחד עם דעתם העליונה, צריכים לקבל מהיושר ההמוני את התוכן הטוב והבריא שיש במהלך רעיונותיו, לפרשו, להעלותו, להעמידו על עמדו המבורר. ואלה הם המאושרים שבהוגי הדיעות, שעמים מתברכים בהם. ואם הדיעות ההמוניות בתמימותן יש לחפש מקורן בעליוניותה של השדרה המטפיזית, קל וחומר להדיעות של אנשי הלב התמימים בעלי המעשה והתלמוד, עוסקי התורה המעשית ומפתחיה בכשרון ועמל נפש, שיש לגדולי הדעה, בעלי האמת הפנימית, ללכת אחרי עקבותיהם, ולמצא את האור הגנוז בשביליהם, אשר דרכו בהם בגבורה תמימה של כשרון גדול, של מסירות נפש, וטהרת לב עצומה מאד.",
        "summary": "שורש הדעות היישרות, המצויות בהמון, בחכמה העליונה, וקל-וחומר דעת חכמי התורה, וגדולי הדעת צריכים לבררן."
    },
    {
        "id": 1250,
        "article": "בהעדר עבודה לאלהים אי אפשר להתקיים. רוח האדם, השואף לגדולות וכללות הכל, בהעצרו בכלא של קטנות ושל שביתה רוחנית, יהפך לרועץ, וכל מהלך ההויה יסבול מכיווץ רוח כללי ואדיר זה. כשל האדם. להפנות את העבודה האלהית מגדלה הנשגב לאלילים, הוא עוד יותר גרוע. מגשם האדם ומזהם את רוחו, שטף החיים שבהויה מתעכר. אין דרך לאור כי אם בעבודת ד', אל עולם, אלהים חיים, קדוש ומבורך שמו.",
        "summary": "בהעדר עבודת ה' אי-אפשר להתקיים, וגרועה מזה היא עבודה זרה, שמזהמת את רוח האדם וההוויה."
    },
    {
        "id": 1251,
        "article": "הדור הראשון של עקבא דמשיחא, בתחילת קץ המגולה של ישוב ארץ ישראל, הוא מכשיר את החומר של כנסת ישראל, והרוחניות צריכה לשמש בו רק שימוש של שמירת החיים הפנימיים. וכשיתחזק הכח החמרי של האומה, אז יגלו כל הסגולות הרוחניות הקדושות שבה, ותשוב התורה וכל מאורותיה לאיתנה, להיות לאור עולם, לעטרת תפארת ביד ד', ולצניף מלוכה בכף אלהי ישראל.",
        "summary": "דור עקבתא דמשיחא מחזק את החומר, שעל-גביו תתגלינה כל סגולותיה של האומה."
    },
    {
        "id": 1252,
        "article": "פעמים קשה להנשמה הגדולה לעשות שום עבודה פרטית, ושום עיון ולימוד מוגבל, מפני שהיא טרודה תמיד בציורים שאין זרם שלהם פוסק משפעם התדירי, והם כוללים ענינים בלולים, וגעגועים נעלמים נשגבים מאד, שגם האדם ההוגה בהם קשה לו לתופסם מרוב עומק ועילוי שלהם.",
        "summary": "לפעמים קשה לנשמה גדולה להתעסק בעבודה פרטית, מפני שהיא טרודה בשטף תדירי של ציורים עמוקים ונשגבים."
    },
    {
        "id": 1253,
        "article": "שני ענינים ישנם לדעת ד' בעולם, על ידי כל הדרכים שהיא באה, דרך האמונה, השכל, הרגש, המנהג, ההיסתוריה, הנטיה הטבעית, ועוד. הענין האחד הוא מה שהוא מוכרח לתועלת החברה, וישוב הדעת של האישיות היחידית, שעל פי טבע הרוחני של האדם באה בכללות באופן רגיל על ידי איזה תכונה של דעת ד'. והענין השני הוא למעלה מזה, הרוממות האצילית, העליונה מצד עצמה. ההויה אינה יכולה ואפשרה להיות כי אם באופן כזה, שבמרכז הדעת שלה יאיר האור היסודי של מקור הכל. זהו הרבה יותר נעלה מכל מגמה תועלתית, אפילו אם תהיה רוחניית שברוחניית. העולם בהתעלותו יאבד את הצד הנמוך, ועל משואות חרבנו יבנה הצד העליון, הגבוה, שהוא גדול מעל שמים.",
        "summary": "דעת ה' פועלת שני עניינים: תועלת החברה והפרט, ורוממות אצילית של ידיעת ה' מצד עצמה."
    },
    {
        "id": 1254,
        "article": "ההשערות האפשריות בתוכני הקודש, הם השירים היותר נשגבים, והאמת היותר עליונה בהם ועל ידם מתגלה. והוד המוסר ונצחו נמשך על פי יסוד התגלות חזיונות הגודל של כל האפשרות של אושר הקודש, בהויה כולה.",
        "summary": "ההשערות האפשריות בתכני הקודש הם השירים היותר נשגבים."
    },
    {
        "id": 1255,
        "article": "התשובה העליונה באה מדחיפה פנימית, היוצאה מדחיפה חיצונית עליונה. כל העולם כולו, החמרי והרוחני, מושג הוא בצורתו האחדותית. המוסר הישר והטוב הוא המרכז הרצוני של היש. המרכז הזה בפרטיות החיים, מוכרח להתאים עם כל המקיף, עם כל ההויה, בין בתכונתו הפנימית, בין בגילויו החיצוניים. על ידי הכרה פנימית במעמקי הלב מהיושר והטוב, נודע חלק רשום מהמוסר המופע בכל ההויה בצורה אידיאלית, ממשית, חיה במציאות. ועל ידי התורה מתגלה באור קדושה, לכל קיבוץ לפי ערכו, ולישראל בצורה מאד מסוימה, ההתאמה המוסרית בכל התגלוייותיה. והאישיות המוצאה בארחות חייה ותכונות רוחה פגמים ודיסהרמוניה לגבי הכל המוחלט, הפנימי והמגולה, היא מצטערת צער אין גבולי, ומשתדלת לשוב למקור החיים והישות, מתחרטת היא על תעיותיה, ושבה בלב נוהם, ובשמחת הצלה. תעיתי כשה אובד, בקש עבדך, כי מצותיך לא שכחתי.",
        "summary": "התשובה העליונה באה מהרגשת דיסהרמוניה בין המוסר הפרטי הפגום, למוסר ההוויה הכללי."
    },
    {
        "id": 1256,
        "article": "אפשר לכלל בזעיר אנפין ההבנה האישית של האלהות, בתור אל אחד יוצר כל, והעולם וכל ההוייות מעשי ידיו כולם. אבל הבנה זו קטנה, ואריך אנפין גדול מזה מאד, שהוא כולל את הכל באחדות עליונה ונפלאה, למעלה למעלה מהמחשבה האישית הנ\"ל.",
        "summary": "בזעיר אנפין כלולה תפיסת אחדות ה' – כא-ל אחד היוצר כל, ובאריך אנפין – כהכללת הכל באחדות העליונה."
    },
    {
        "id": 1257,
        "article": "כל המחשבות הן אמת באלהות. לא יש עיכוב מכל מעלה, גם מכל חסרון, מפני שהגודל האלהי הוא כל כך נשגב, עד שכל חסרון הוא בו מעלה גמורה, דוגמת היפוך מדת הדין למדת הרחמים, או ההשתמשות במדות הרעות לטובה שבחיי המוסר. ואל תהי מפליג לכל דבר. ובאמת לית מחשבה תפיסא ביה כלל, ומכל מקום כל המחשבות מוארות על ידי אורו, כשם שכל ההויה מתקיימת בו.",
        "summary": "גם התארים המורים על חיסרון, כמידת הדין, הנם שבחים, מפני שבגדולת שאינה נתפסת, כל חסרון הוא מעלה."
    },
    {
        "id": 1258,
        "article": "כשלומדים את הענינים האלהיים, נכנסים לתוך ההארה החיה של הדעת, והחזיון מעמיד את המהות הרוחני בחטיבות גמורה, מה שאי אפשר להשיג כשחושבים לדון בענינים הנשגבים האלהיים בשכל מוגבל, אנושי, מצד עצמו.",
        "summary": "כשלומדים את העניינים האלוהיים, מאירה הדעת את המהות הרוחנית שבהם, מה שאי-אפשר להשיג בשכל אנושי."
    },
    {
        "id": 1259,
        "article": "אמת הדבר, שלפעמים הצרות של הכלל ושל הפרט, ופגמי העוונות והמדות הרעות, עומדים כקיר ברזל ומפסיקים בין האדם ובין אור אלהים שעמו. אבל האדם באור שכלו, הנאצל מהוד קודש העליון, מתגבר בגבורה עליונה, ומהפך את כל המפריעים הדמיוניים לענינים מאירים ומסייעים. ואפילו אם עומדים על דרכו פגמים וחטאים כאלה, שנדמה לו שאי אפשר לו לתקנם, או להפך, שאפשר לו לתקנם, ונדמה לו שאינו יכול להוציא אל הפועל את תיקונם, מקוצר היד של כח הרצון שנחלש, אל יעכבהו רעיון זה מלשאוף לכל גודל, לכל קודש, וכל מעלה שידו משגת, בין בתוכנים מעשיים בין בתוכנים עיוניים.",
        "summary": "צרוֹת הכלל והפרט ופגמי העוונות מסתירים את אור ה', אך האדם בגבורת קודש עליונה, מתגבר עליהם ומהפכם למסייעים."
    },
    {
        "id": 1260,
        "article": "הנטיה של הדבקות האלהית היא טבועה בתכונת הנשמות האציליות. וכל מה שיעסקו בו, מכל לימוד ומכל מעשה, לא ימלא את הסיפוק של צמאונם הגדול להאור האלהי, הממלא את כל מהותם. ואף על פי שלפעמים ימלא הענין של דרישת הדבקות האלהית רק את הדמיון ואת הרגשת הלב בלבד, גם בזה יגלה הכח הבהיר של הנשמה, שחלומותיה, שיריה, דמיונותיה, כולם מוארים באורה אלהית עליונה בלתי מוגבלה. ורק לפרקים יזרח האור המתנוצץ הזה בהפלאתו הזה על החיים השכליים והמעשיים, ועל רגשי לבב גדורים ומסויימים, ותצא אל הפועל עבודת התורה והחכמה, הצדקה והמשפט, התפילה וכל הנמשך ממנה וכל הרצוף לה. נשמות רוממות כאלה אינם רשאים להיות בדאגה מפני מיעוט תוכנים מעשיים ותורניים, ואינם צריכים לקנאת סופרים, כי אם בסוד שיח מלאכי עליון הם מתרוממים, ובידיעת מעלת רוחם יגדל צביונם ותפארת קדשם פנימה.",
        "summary": "צמאון הדבקות של הצדיקים ממלא את הדמיון והרגש, ורק לפעמים גם את השכל והמעשה המדויקים, ואסור להם לדאוג ממיעוטם."
    },
    {
        "id": 1261,
        "article": "בשעה שאדם חוטא הוא בעלמא דפירודא, ואז כל פרט ופרט עומד בפני עצמו, והרע הוא רע בפני עצמו, ויש לו ערך רע ומזיק. וכשהוא שב מאהבה, מיד מתנוצץ עליו אור ההויה של עלמא דיחודא, שהכל מתארגן לחטיבה אחת, ובקישור הכללי אין שום רע כלל, כי הרע מצטרף אל הטוב לתבלו, ולהרים עוד יותר את יקרת ערכו, ובזה נעשים הזדונות לזכיות ממש.",
        "summary": "בשעת החטא האדם נמצא בעלמא דפירודא, ובתשובתו מאיר בו עלמא דיחודא, בו הרע מצטרף אל הטוב."
    },
    {
        "id": 1262,
        "article": "הצדיק מוקיר מאד את נטיותיו, מקשיב לתנועותיהן, וכל העובר על רוחו עושה בו רושם של תועלת רוחנית ומעשית. לפעמים הוא מרגיש תשוקה לאיזה דבר פרטי, של חובה או של רשות, לאיזה התגלות דיבורית או מעשית של איזה מידת חסידות, קדושה, טהרה או פרישות, והוא חש בכל לבו ובהכרתו הפנימית שעולם מלא מדבר אליו, ואוצר של חיים הולך ומתמלא על ידי הוצאתו מן הכח אל הפועל את כוסף לבבו. שירה אלהית מנגנת היא תמיד בחוקים הרמוניים בבתי נפשו פנימה, והיחש של החלק אל הכל, ואל מקור הכל, מתנוצץ ומתגלה בהמון גילויים שונים, שכליים, מעשיים, קבועים ומקריים, הרגשיים ודמיוניים. והם הם המעמידים בקרב הנשמה הטהורה את חוקי ההקשבה ותעופת ההוד המקודש, בעז גבורתו, ומכשירים את הצדיק העליון לספג אל תוכו כל הקושט וכל הטוב של כל עולם, יהיה מה שיהיה, עליון או תחתון, קרוב או רחוק. והחסד והשלום, הצדק והאמת, היושר והפאר, תמיד עושים גלילי אור ברוחו, המפכה תמיד ממקוריותו אור ונועם קודש. אמנם, להשלים את התוצאות של הנטיות ביחשם לפועל, הכל תלוי לפי רוב החכמה, התורנית והעולמית, שהיא ספוגה בתוך הרוח העדין, ההולך ומתמלא דעת קדושים ואור עולמים.",
        "summary": "הצדיק מקשיב ומתרשם מכל תשוקה ונטייה שעוברת עליו, על-ידי השירה האלוהית ההרמונית שמתנגנת בלבו."
    },
    {
        "id": 1263,
        "article": "הרעיון של הצדקת הדור, נוטל מקום בלב לסבול לפעמים יסורים הממרקים עון, כדי לזכות את הדור. הנטיה הנפשית הזכה מכרעת את העולם כולו, ביסוד האחדות הרוחנית של הנפשות, וכשמצד אחד מתרבים עונות שמורידים את הנשמות למחשכים, מתגברים הצדיקים לצחצח את רוחם לשאיפות נשגבות מאד, בהפלגה גדולה. ואם הנטיות הגופניות מעכבות את הציור המלא ואת עז החפץ של שאיפת הטוב והקודש, מענים הם ישרי לב הללו את נפשם לפעמים, עד כדי שיוחדר האור, ותמלא הנפש הגות קודש במדה מלאה, המכרעת בתמציתה לטובה גם נפשות חוטאות וגסות. וכשאין היכולת הגופנית מגיעה עד כדי לקבל עינויי גוף ונפש בשביל הדור, מצרפים הם זכי לבב את החסרונות של הדור בכוונת היתרונות המוסריות שהם מוציאים אל הפועל. ולפעמים רוחם מתנדב עד שלא יחפצו להחזיק להשפעת עצמם גם את המוכרח להם מהפרנסה הרוחנית, וחפצים הם בכל לב שבתפילתם יוכללו כל פושעים, ובאור תורתם ומצותם יתבסמו גם רחוקים, אשר הגות רוחם ובהמיותם החמרית הרחיקה אותם מגבול הקודש ומאור המוסר. וחפץ זה פועל הוא ברב חילו, ומעדן הוא, בלא ידיעה מצד המקבלים, נפשות רבות, ומפרנס אותן בדרך מופלא, למעלה מהסדר הרגיל, כי אם בכחם של צדיקים יסודי עולם, הממלטים אי נקי בבור כפיהם. על כן הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה. וכל המניות המתוספות אצלם בחשאי, פועלות את פעולתן לטובה, במדה שכל ההתפעליות המעשיות לא יוכלו להגיעה.",
        "summary": "הצדיקים מקבלים עליהם יסורים כדי להצדיק את הדור, ומלמדים זכות על מעשיו הרעים, וכוללים בעבודתם את הרשעים."
    },
    {
        "id": 1264,
        "article": "בני אדם חיים בהעתקות שכליות, בצללים של צללי צללים מההזרחות המקוריות, שהם פועלים על רוחם. ומוכרח המקור להיות טהור שבטהורים, גבוה שבגבוהים, כדי שיוכל לתן כח לכל התולדות היותר מאוחרות שיוצאות ממנו. וזהו רז ההכרח של החיים באור אל אמת, גם בין המונים רבים, שציורים כלליים גבוהים ומופשטים רחוקים מהם, אבל חייהם מוכרחים להיות משומרים על פי המקוריות המוחלטת, באמתה, בגבהה ואיתניותה הנצחית. ואז המוסר, הטוב, היושר, הצדק, ההפריה הרוחנית והעמדה המסודרת, בקיבוץ וביחיד, בחיי העולם ובחיי השעה, מקושרים יחד, בקשר ההולך ואור. ובזניחה של הטוב, הכל מתדלדל, ובני אדם נאנחים תחת משאם של הצרות, התאוות, היגונות, הדלדולים, הרשעות, האיבות, והדמיונות הכוזבים, ואינם מוצאים יד לצאת מתוך ההפכה, לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. ועל כן עומדים הכן בחירי האנושיות, לקרא בשם ד' אל עולם בעולמו. ואם נסתבכו הענינים, ואין יחידים יכולים לקרא אל העולם כולו בכל דבר מחשבה ורגש, צריך עם לקרא. והעם צריך לקרא מתוך עצמיותו, כמו שיחיד ענקי קורא מתוך עצמיותו, והקריאה העצמותית בשם ד' לעם כולו, אינו מצוי בעולם כי אם בישראל.",
        "summary": "בני האדם, ובייחוד ישראל, חיים בצל העולמות העליונים המשפיעים עליהם, ובתנאי שחייהם יהיו משומרים על-פי מקוריותם."
    },
    {
        "id": 1265,
        "article": "שלשה כחות מתאבקים כעת במחננו. המלחמה ניכרת היא ביותר בארץ ישראל, אבל פעולתם היא פעולה נמשכת מחיי האומה בכלל, ושרשיהם מחופשים מצד ההכרה החודרת במרחבי רוח האדם. אומללים נהיה אם נניח לשלשת הכחות הללו – שהם מוכרחים להאחד אצלנו, לסייע כל אחד מהם את חבירו ולשכללו, לבצר כל אחד מהם את הקיצוניות שחבירו יוכל להביא בצורה מקולקלת כשלא יסוייג דרכו – בפיזורם, במרידתם זה על זה, ובהחלקם כל אחד למחנה מיוחדת, העומדת כצר למחנה השניה. הקודש, האומה, האנושיות, אלה הם שלשת התביעות העקריות, שהחיים כולם, שלנו ושל כל אדם, של איזה צורה שהיא, מורכבים הם מהם. יהיו המניות של ההרכבה הזאת איך שיהיו, יהיה חלק אחד תופס מקום יותר עקרי אצל איזה יחיד או אצל איזה ציבור, אבל לא נמצא ולא נוכל למצא שום צורה של חיים שלא תהיה מורכבת משלשתם. ההתמזגות המוכרחת של שלשת התביעות הגדולות הללו, מוכרחת היא לבא בכל קבוצה שיש לה תקוה של חיים עתידים. ובכל עת שאנו סוקרים בחיינו, ורואים אנו איך שהכחות הללו, תחת תעודת התמזגותם, הולכים הם ונפרדים, הננו נקראים לבא להצלה. הפירוד יסודתו הוא בצדדים השליליים שכל כח רואה בחבירו, והצדדים השליליים אינם מצד עצמם, אינם ראויים לשמם. בכל כח בודד, ביחוד נפשי, מוכרחים צדדים שליליים להיות, בפרט בהתפשטותו היתרה על חשבונם של כחות אחרים. בזה אין להפליא בין הקודש ובין החול, הכל נכנס תחת קו המדה והכל צריך משקל, \"אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים במשקל הוא שורה\". אבל הפרוד במקום שצריכים לאחד, מביא שמעט מעט מתרוקן הרוח, ותחת הכרה חיובית במעמד הכח המיוחד, לפחות לאותה האישיות או הקבוצה, שהיא הולכת ומתחסרת, מפני הצימוק שהולך ומתגבר באותו הכח המיוחד, הבודד בזרוע נגד טבע הרוח להיות מתאחד עם עוד יסודות המשלימים אותו, באה רק הכרה שלילית לפרנס את החיים, וכל בעל כח מיוחד מלא הוא רק מרץ של אש ביחש לשלילתו של כח האחר או האחרים שאינו חפץ להכירם. ובאופן חיים כאלה המצב נורא, הרוח מתבוקק, עמדת האמת, הכרתה הפנימית, ביחד עם אהבתה, מתמוטטת, והיא הולכת ונעדרת, על ידי מה שנעשית עדרים עדרים.",
        "summary": "שלושת הכוחות הנאבקים ביניהם בתוך מחננו – הקודש, האומה והאנושיות, צריכים להתאחד."
    },
    {
        "id": 1266,
        "article": "שלשת הסיעות היותר רשמיות באומה הן, האחת, האורתודוכסית, כמו שרגילים לקראת, הנושאת את דגל הקודש, טוענת באומץ, בקנאה ובמרירות, בעד התורה, המצוה, האמונה וכל קודש בישראל. השניה היא הלאומית החדשה, הלוחמת בעד כל דבר שהנטיה הלאומית שואפת אליה, שכוללת בקרבה הרבה מהטבעיות הטהורה של נטית אומה החפצה לחדש את החיים הלאומיים שלה, אחרי שהיו זמן רב עלומים בקרבה מתגרת ידה של הגלות המרה, והרבה ממה שהיא חפצה להכיר לטובה את מה שקלטה מרוחם של עמים אחרים, באותה המדה שהיא מכרת שהם טובים ונאותים גם לפניה. השלישית היא הליברלית, שהיתה נושאת את דגל ההשכלה בעבר לא רחוק, ועדיין ידה תקיפה בחוגים רחבים. היא אינה מתכנסת בחטיבה הלאומית, ודורשת את התוכן האנושי של ההשכלה, התרבות, המוסר, ועוד. הדבר מובן, שבמצב בריא יש צורך בשלשת הכחות יחד. ותמיד צריכים אנו לשאוף לבא לידי המצב הבריא הזה, באופן ששלשת הכחות הללו יחד יהיו שולטים בנו בכל מילואם וטובם, במצב הרמוני מתוקן, שאין בו לא חסר ולא יתר, ואז יתדבקו יחד באהבה אצילית ומעשית, הקודש, האומה והאדם, ויחד יתועדו היחידים וגם הסיעות, שכל אחד מהם מצא את כשרונותיו יותר מסוגלים לחלק אחד משלשת החלקים הללו, בידידות הראויה, להכיר בעין יפה כל אחד את התפקיד החיובי של חבירו. וההכרה הזאת תהיה הולכת ומשתלמת, עד שלא די שיכיר כל אחד את הצד החיובי שיש בכל כח לדבר הגון ומקובל, וראוי להשתמש בו לההטבה הכללית של מיזוג הרוח, וגם לההטבה הפרטית של ביסומו של הכח המיוחד ההוא שהוא מוצא את עצמו שרוי תחת דגלו, אלא שעוד הלאה ילך, עד שגם את התוכן החיובי שיש בהצד השלילי שבכל כח וכח, על פי המדה הנכונה, גם כן יכיר לטוב, וידע שלטובתו של הכח המיוחד שהוא יותר נוטה אליו, צריך הוא להיות מושפע גם כן באיזה מדה מהכח השולל, שהכח האחר שולל את הכח החביב שלו, מפני שבשלילתו הוא מעמידו על מדתו הראויה לו, ומצילו מהגרעון המסוכן של התוספת וההפרזה. וזאת היא העבודה המיוחדת מעבודות הקשות שבמקדש, הקמיצה, שלא יחסר ושלא יותיר. כשנסתכל בשכל טוב בהתסיסות שאנו סובלים מהן כל כך בדורנו, נדע שאך דרך אחד יש לפנינו, שכל אחד, בין יחיד בין קיבוץ, ישים אל לבו את המוסר הזה, ויחד עם ההגנה שכל אחד קרוא להגן על אותו הכח המיוחד שהוא מקושר אליו, על פי טבע נפשו ועל פי הרגלו וחינוכו, ידע איך להשתמש בהכחות שהם מוצאים להם מקלטם באנשים אחרים ובסיעות אחרות, שהם זרים לרוחו, למען ישלים את עצמו ואת סיעתו, בין בהצד החיובי של הכחות האחרים, ובין בהחלק הטוב של הצדדים השליליים שלהם, שהם יהיו המאמצים באמת את כחו המיוחד במה שישמרו אותו מהקלקלה של הפרזה, הגורמת חלישות כח וטשטוש צורה. ורק באופן זה נוכל לקוות למצב של חיים הראויים לגוי אחד בארץ. מובן הדבר, שמה שהכנסנו את הקודש בשדרה של שלשת הכחות, שכל אחד צריך לצמצם את עצמו לפעמים כדי להניח מקום לחבירו, איננו מובן כי אם בצד הטכני והמעשי של הקודש, ובצדדים המחשביים והרגשיים המתיחסים לו. אבל עצם הקודש העליון הרי הוא הנושא הכללי, שהצמצום הזה עצמו הרי הוא עבודתו, כמו כל העבודות הבאות לשכלול העולם והחיים בכל המובנים, שכלם ברכתם מקודש הם נושאים. על כן המחשבה האידיאלית, הרוממה, המחשבה האלהית באמת, חפשית היא מכל צמצומים, והקרבה האלהית היא ממולאה תמיד הרחבה עליונה למעלה מכל גבולים, והיא בהרחבתה הרי היא מעומק חכמתה מוציאה את התכנית של קו המדה, והיא מודדת את כל גבול, וממילא מובן שהיא בעצמה רחבה מכל גבול. לכל תכלה ראיתי קץ, רחבה מצותך מאד. ובהתהלך האדם והגוי בנתיבות הצדק המעשיים והמחשביים, הממודדים בגבולם, יבושר שלום לעלות גם כן אל האצילות הרחבה. מן המיצר קראתי יה, ענני במרחב יה.",
        "summary": "הקודש המיוצג על-ידי האורתודוכסיה, והלאומיות החדשה, והליברליות, זקוקים זה לזה ומאזנים זה את זה."
    },
    {
        "id": 1267,
        "article": "מצד הבינה התשובה באה, וברום מעלתה הזדונות הוים לזכיות, ועליהם חיה יחיה. אמנם תשובה, בכל אופן וצורה שהיא, סובלת בתחילתה מחלישות הרצון של החרטה הקודמת, אלא שאחר כך היא מתהפכת לשמחה ורוחב דעת של ההכרה העליונה, של ההיפוך של הזדונות לזכיות. יותר מזה בא האור של החכמה, שמעולם לא הוצרך להחלש על ידי מכאוב החרטה. הוא מוצא כבר את הזכיות מאירות כנכון היום, וחדות ד' מופיעה בעליצותה המזהירה, בלא שום מועקה של בושה וקדרות, שכבר נתלבן הכל בתחילה על ידי הופעתה של הבינה הנשמתית. למעלה מזה היא הופעת אור הכתר הכללי, הסקירה העלומה המקירה כל עונג ועדן, כל קדוש וטוב, הכוללת הכל באוצר קדשה. אורה זו אינה משתמשת כלל בהכנת החרטה של התחלת הארת הבינה. מתגלה לאורה שאין שום גרעון וחושך כלל, אין כאן כי אם אור קדוש ותפארת עליון, זיו חיים ונהורא מעליא. למעלה מהבינה המפירה, ד' צבאות יעץ ומי יפר, למעלה מהחכמה המתרת, רק כל טוב שופע באין שום מניעה, וכל רע וכעור שלול מעיקרו מאז מעולם, כי באמת לא היה, לא הוה ולא יהיה, כי אם אור ד' וטובו.",
        "summary": "התשובה שבבינה סובלת מחלישות החרטה, ושבחכמה – פוגשת בשמחת ההפיכה לזכות, ובכתר מתגלה שמעולם לא היה חטא."
    },
    {
        "id": 1268,
        "article": "אחד מהדרכים של עסק התורה לשמה הוא, להעשיר את כנסת ישראל בכחות רוחניים גדולים. וכל מה שמתרבה אור התורה, ועמה חבתה וכבודה, בלב אחד מישראל, הרי הכח היסודי של האומה מתחזק ומתאמץ, והנשמה הפרטית של זה האיש, הפועל ברכה כללית זו, היא מצד עצמה גם כן מתגדלת ומתהדרת, משתלמת ומתפארת בענפים רבים ורעננים, ומשלחת שרשים רבים ואדירים, ומשתרשת על ידם בשרשי עץ החיים האמיתיים, שכפי טהרתה וגבורתה תכיר ותחוש את עומק נועמם, טעמם הטוב של החיים המאושרים הללו. וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים.",
        "summary": "אחד הדרכים של תורה לשמה הוא העשרת רוחניות כנסת ישראל, ובכך מתעלה גם היחיד המשפיע."
    },
    {
        "id": 1269,
        "article": "הענוה מנמיכה את הדעת העליונה של האדם, ומורידה את אורה לעומק עומקה של נשמתו, ועל ידי זה מכיר הוא את האמת לאמתה. וכפי רוב הענוה, האמת האלהית מתגלה אליו. וכל הדיעות הרעות ותולדותיהן, וכל מיני דרכי עבודה זרה, הכל נובעים הם ממקור המשחת של הגאוה, שהיא מרימה את הלב, ואינה מניחה להאור של הנשמה לחדור לעומק העצמיות של האדם, ונשאר כולו שקוע באפילה. ולפי רוב הגאוה, ככה יגדל סילוק האור של הדעת, וככה יגדל הזדון והשקר. זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון.",
        "summary": "הענווה מורידה ומקשרת את הדעת העליונה של האדם לעומק נשמתו, ואילו הגאווה מונעת את חדירתה, ונשאר האדם שקוע באפלה."
    },
    {
        "id": 1270,
        "article": "מדת המלכות היא חיי שעה, בסוד ד', על דבר היחש שיש למצבו המוסרי של האדם, הכללי והפרטי, לגורל חייו ולעולם כולו, על פי ההשתנות התדירית, שהיא תמיד פועלת באדם כגלי ים בלא הרף. ולמעלה מזה הוא חיי עולם של מדת התורה, התלויים ומאחזים בהאופי הקבוע של האדם, שהוא אינו משתנה כהשינוי התדירי של המעמד המוסרי במעשה וברגש לפרטיו. ויש קשר קבוע בין אלה שני המעמדים, חיבור תפארת ומלכות, חיי עולם וחיי שעה.",
        "summary": "המוסר המתחדש לפי חיי השעה (מלכות), מחובר בקביעות עם התורה העליונה ממנו, האחוזה באופיו הקבוע של האדם (תפארת)."
    },
    {
        "id": 1271,
        "article": "ורואה אני איך הנשמות צומחות, איך החיים באים לידי גילויים. מאוצר שלמעלה האורות מופיעים, קוי נוגה, זוהר עליון יורד כחוטי זהב, ממקום החביון מזהיר הוא למרכז המיוחד, שתנאי חיים ותנאי גידול מוכנים להם, ומתחת, מתוך ערפל הבוהו, מתנוצצים רסיסים מוצלים, נאחזים על ידי תנאי החיים והגידול לעלות לרום היש, ובמרכז יועדו יחדו והיו לנשמת חיים. כה צץ ופורח הוא גן החיים אשר לכל חי, ולאדם בהדר תפארתו. מה נחמד הוא גן אלהים זה, ההולך ומתבסם, הולך ומתעלה, הולך הלוך ומתרומם. ואם תקופות ירידה גם הן שתו עליו, סוף כל סוף מפכה הוא מעינו החי, הולך הוא בבטחה אל אשרו, ואשרו אשר אין לו ערך וקצב הנה בא יבא, והיום הגדול, שהכל ימלא אור, הכל ישוקה עונג ועדן, הלא יפוח. וכבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים, והארץ האירה מכבודו.",
        "summary": "\"ורואה אני איך הנשמות צומחות, איך החיים באים לידי גילויים...\"."
    },
    {
        "id": 1272,
        "article": "הגדולה הנפשית המורגשת בעת העבודה, הרי היא נערכת למדריגות. הדרגה הראויה למדת העבודה הבינונית, הרי היא נחשבת לחסרת חדוה במדת העבודה היותר עליונה ממנה, ולהיפך, אותה הגדולה המעדנת את הנשמה ומעטרתה כבוד בעת העבודה העליונה, תחשב לגאוה אולת בעת העבודה הפחותה. אותה גיאות ד', המיוחדה לצפיית המרכבה, שהיא היא הענוה האמיתית, הרי היא בתור גאוה מעוררת זוהמת גסות הרוח, כשהיא עומדת במדתה בעת התלמוד הרגיל. ועל כן ידע עת ומשפט לב חכם, איך להחזיק במדת הרוח בעלייתו וירידתו.",
        "summary": "עבודת ה' בינונית נחשבת לחסרת חדווה בזמן גדלות הנפש, וגדלות הנפש נחשבת לגאווה בזמן המתאים לעבודה בינונית."
    },
    {
        "id": 1273,
        "article": "המגמות האידיאליות העליונות, יונקות הן חיותן מגופן, כל מגמה מספקת לעצמה, ומטרתה ותכליתה בקרבה. נימין דאריך לא מסתבכן דא בדא. והמגמות האידיאליות המושרשות בעולם המעשה, כולן קשורות ומשולבות הן אחת ברעותה ברתוקות של שלשלאות ארוכות וגדולות מאד, חבל בחבל, נימא בנימא, והמגמה האחרונה אי אפשר לתפשה כי אם כשעולים לספירה יותר עליונה, לעולם יותר מואר ומתוקן. נימין דזעיר מסתבכן דא בדא. עד אשר הבהירות העליונה מופיעה, להודיע ולהודע שהכל ענין אחד, ד' הוא האלהים.",
        "summary": "המגמות האידיאליות (אריך אנפין) יונקות חיותן מגופן, והמגמות המעשיות (זעיר אנפין) משתלשלות זו מזו, ובמבט בהיר ניכרת אחדותם."
    },
    {
        "id": 1274,
        "article": "כשיוצאים ממחשבות גבוהות, כלליות ומופשטות, למחשבות נמוכות, פרטיות ומעשיות, מרגישים הרגשה מרורה, כמו טעם היציאה מאורה לחשכה, והרוח מתעצב, והלב מתכוץ, וקשה מאד להמשיך אז את אותה הצהלה הנפשית הראויה לעסק התורה לשמה, עד שיברר בלבו את הרעיון של גודל הערך אשר לאלה הלימודים המוגבלים, ואת ההשפעה הגדולה שהידיעה המוגבלת בהלכות ובמעשים הפרטיים משפיעה על הרוחניות הכללית, ואז ימשיך שפע ברכה של חדות ד' לעסקו בתורה לשמה, ממקור הכח האלהי שבנשמה העליונה.",
        "summary": "במעבר ממחשבות כלליות למחשבות פרטיות מרגישים צער וכיווץ, המתיישבים בהבנת חשיבות הפרטים והשפעתם על הכללים."
    },
    {
        "id": 1275,
        "article": "ההרגשה הקדושה, המחוברת בבינה עליונה, מחברת את העבודה האלהית בטהרתה עם כל היצור, לשיר יחד עם כל משוררי פרק שירה, ועם כל אדם אשר בנפש ישרה עורג הוא אל אל יוצר כל. והכלליות הזאת, החפשית והרחבה, לא תחדל מהיות יסוד האמונה, הממולאה אהבת אלהים, ואהבת האדם, ואהבת הבריות כולם. והבלטתו של יסוד זה יכין לו האיש הישראלי על פי הדפוס המיוחד של החקיקה האלהית אשר באורן של ישראל, כתורה וכמצוה מורשה קהילת יעקב, שהיא לא תעיק ותצמצם את היסוד הרחב והחפשי, אלא תרחיבהו, ותופע עליו נהרה.",
        "summary": "חיבור הרגשת הקדושה עם הבינה העליונה, מחבר את האדם לכל היצורים, לשיר יחד שירה לה' בחופש, הנחקק בדפוס התורה."
    },
    {
        "id": 1276,
        "article": "סוף כל סוף ינצח הקודש את העולם. החשבונות הפשוטים, שגם לבבות של ילדים מרגישים באמתתם, הם הם יהיו יסודות החיים, ומפי עוללים ויונקים יוסד עז. העולם הנצחי, הרוחני, השכלי, הקיים, יהיה ראש כל המאויים, והבסיס לכל עלילות בני האדם. המדות הטובות בשרשן העליון, שהוא הולך ומתעלה עד שהוא בא אל הערפל אשר שם האלהים, הן הנה אשר יהיו למוסדות לחיי החברה, המשפחה והיחיד. והדיעות שהן אבות למדות הטובות, והמזגים המתילדים על ידי סדרי חיים כאלה שהם מתאימים עם יסודם של המדות הטובות, הם הגורמים שעצם הנשמות, וכחות החיים ומקורותיהם, יתעלו, יאירו ויתגברו. ומתגברים המקורים, ומתברכים המעינות, ומתעדנים העולמים, ושמחות הנשמות בגן עדנן, וצוהלים הרוחות במכונם, ונולדים אנשי סגולה עטורי חסד, ומתארכים החיים בשקט וחמדה עדינה, ונפטרים מן העולם מלאי עז ושבעי ימים, והולכים למנוחת עולמים ועדני נועם, ומופיעים ממרומי עדנם אור וחיים גם במרכזי החיים הגופניים. והולך העולם ומתבסס, והולכת התרבות ומתרחבת, והולך הדעת ומתעלה, ומקשיבים קול אלהים בהדר, ורואים הוד החכמה והחסד, ומכירים יופי העולם וטובו, ובאים להדר ולפאר ליוצר עולמים בשפתי אמת. ומתאזרים בגבורה, להרבות עצמה וחיים, ומטהרים את החיים מכל זיהום, ומישרים את הלבבות מכל מעקשים, ומתרוממים לגבהי רום, ומתחברים עם מלאכי עליון ושרפי קודש בלא פחד ורתת, ומשתגבים בשיגוב אלוה נורא הוד, ומתפארים בפאר בטחון ושלות נצח. ומתרחבת האורה, לשירה, לחכמה, לגבורה, לתפארת ולעז, והבריות נעשות חביבות זו לזו, והשלום הולך ונבנה, ביחידים ובלאומים, ומתרחב גם על כל חית השדה וכל רמש הארץ, על צבאות עליונים ותחתונים. כולו אומר כבוד.",
        "summary": "הקודש הולך וכובש את העולם, והמחשבות הפשוטות והמידות הטובות, תתגלינה ותהיינה למוסדות החיים והחברה."
    },
    {
        "id": 1277,
        "article": "הצדיקים העליונים הם מלאים חסד, מפני שהם מרגישים, שאם יעזב עליהם העולם, מתוך האור הגדול שבנשמתם, הרי הם מסולקים מכל עניני החומר וישוב המדיני, ונמצא העולם חרב, וזאת היא בודאי רעה רבה, ונמצא שצריכים גם כן הרשעים משוקעי התאוה להיות בעולם, כדי שעל ידם מתקרר רשף האהבה להעולם העליון, לציורי ההשכלה והדבקות האלהית, עד שהעולם הולך ונבנה ומתבסס, ובזה הם מלאים אור חסד, ומלמדים זכות גם על הרשעים. אבל הצדיקים שאינם גמורים, שהם מוקשים בקרבת העולם, וחשים שאינם צריכים כלל לכח מפריד בינם ובין הקדושה בשביל בנין העולם, אדרבא, מרגישים הם בצערם של כל מיני הבלבולים בדיעות ובמדות שבאים להם בעטיים של רשעי העולם, הם בשביל כך מלאים קצף ושנאה על הרשעים, ואוחזים במדת הדין. אבל הם גם כן צריכים לישב את דעתם, שכל צדקתם ואור הטוב שבהם בא להם רק על ידי קשור הנשמה באורם של הצדיקים העליונים, קדושי עליון ממש, ואלמלא הרשעים היו הללו נפרדים לגמרי מן העולם, ולא היה העולם עומד כלל. על כן, אף על פי שמצד צערם הפרטי לפי מדתם, מצטערים הם על הרעה הגדולה שהשיקוע החמרי ושכחת הקודש של הרשעים גורמת להם, מכל מקום מצד הטובה הכללית של אורם של צדיקים, צריכים הם גם הם להשאיר מקום לנקודות של חסד בלבבם, ולהמליץ לפעמים זכות גם על הטבועים ביון המצולה של הזוהמא החמרית. ובזה יפעלו טוב גם לעצמם גם לעולם כולו, כי הרי האיגוד של רעיון החסד העליון בעצמו מחזק את יחוסם של הצדיקים הבינונים עם צדיקי העליונים, מלאי אור החסד, כהנים הגדולים לאל עליון, הטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, ארך אפים לצדיקים ולרשעים, המטים את העולם כולו כלפי חסד.",
        "summary": "הצדיקים העליונים זקוקים לרשעים שיקררו את דבקותם, שלא יתנתקו מהעולם, ולימוד הזכות שבכך מגביר את יחס הצדיקים לכל הנשמות, ומביא תועלת אף לבינוניים."
    },
    {
        "id": 1278,
        "article": "אם נזיר חוטא הוא, וצריך כפרה משום שציער עצמו מן היין, והאדם צריך לתן דין וחשבון על כל מה שראה ולא נהנה ממנו, ובשביל כך הוה רבי אלעזר מצמית פריטי והוה זבין מכל מין ומין, קל וחומר שחטא גדול ועצום הוא מי שמצער את חושיו הרוחניים, את הרגשותיו העדינות ואת שכלו, ומונע מהם אותה ההרחבה והרגשת העונג העליון והנעים של ידיעות נחמדות ושל הרגשות עדינות. וכמו שהיסוד בהנאות החושים הוא שיהיו נערכות בדרך תמים, בהתעלות מוסרית ורוחנית, בהמשכה אל היושר והצדק, אל המוסר הטוב ואל הרחמים, בין כלפי העולם כולו בין כלפי עצמו, ובזה מתכשרות ההנאות הכשרות כולן, כמו כן עולות הן ההנאות הרוחניות במעלתן על ידי הזיכוך המוסרי היותר עליון. וכפי מדה העליונה של האמת והטוב המבורר בנשמה, ככה עולה הוא ומתלהב האור הבהיר, התופס את כל האמת, הטוב והחסון, האזור באזירת הגבורה העליונה, וממולא בהוד תפארת המסולאה, ועל פיהם הכל מתקדש, מתטהר, משתגב ומתערץ, וההארה העליונה משפיעה קרני הוד, שעל ידם כל חמדת הידיעות וכל שפעת ההרגשות בוקעות הן וחודרות אל תוכיותה של הנשמה העליונה, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים, גדולי הגיון וטובי לב, אשר לאמת ואמונה יגברו תמיד, באוצר מלא של חכמה ודעת, שחוסן יראת אלהים אמת הוא מעוזם.",
        "summary": "אם צריך כפרה על הסתגפות חושנית, קל-וחומר שאסור לדכא את החושים הרוחניים, אלא יש לעדנם בזיכוך המידות."
    },
    {
        "id": 1279,
        "article": "שכחת הקודש המצויה ברשעים שכחי אלהים, עוברת היא דרך צינורות שונים, עד שהיא מזדקקת אצל בעלי הנפשות העדינות שבהם. ואף על פי שלא באו עדיין לידי הכרה שלמה של אור ה' במילואו וטובו, בשמו ובקדושתו, מכל מקום הטוב בעצמו, הנטיה להיטיב בגולמיותה, גם זאת היא עצת ד', ואותיות קדושות של שמות עליונים הן הן מופיעות בנשמה הטובה, החפצה לחוס ולרחם, להיטיב ולהושיע, אף על פי שהרעיון האלהי במבטאו הרגיל רחוק הוא מהם. והולכים בניני החיים ונבנים, והרשעה אורגת בהיכלי מלך כאלה את קוריה, ומצטברת קופה גדולה של מדות רעות, והחיים מתעפשים, עד שאור התשובה מופיע, וקוראים בשם ד' בקול גדול, בשמו והילולו.",
        "summary": "ישנם רשעים שנטייתם להיטיב הנה הופעת אותיות של שמות עליונים, וחוסר ההכרה שלהם בכך, גורם לטוב להתמלא ברע."
    },
    {
        "id": 1280,
        "article": "העבודה היא רצויה יותר מן המסחר, לא מצד עצמה, אלא מפני שהעבודה באה למלא את ההכרח תמיד, והמסחר יש שאין בו צורך, מפני שאפשר להשיג את המבוקש ממקור העבודה בלא מתווכים. ונמצא שיש יצר מסחרי כזה, שיבקש להכביד על העולם, להרחיק את בני אדם זה מזה, כדי שימצא המתווך הסוחר מקום לתיווכו. ומשום כך יש יצרא דשנאת חנם גנוז במסחר, ומתוך זה עלול הוא להיות קולט אל תוכו עוד סיגים מיצרים רעים אחרים. בצורות הרוחניות, בעבודה לימודית, יש גם כן מין מסחר ומין עבודה. העבודה יוצרת רעיונות חדשים, והמסחר מקרב את הרחוקים, עוסק בהשוויות ובחיבורים. מתוך התשוקה להיות מרבה בסחורה של החכמה, יש שהאדם נוטה לפזר את רוחו, לצייר ציורים רחוקים, בזמן שהאמת היא פשוטה וקרובה לפניו. ועל כן, לא כל המרבה בסחורה מחכים, ורק במקום שאין אנשים שם השתדל להיות איש, מוציא ומביא, אבל בזמן שהמבוקש של החיים הגשמיים והרוחניים עומד להתמלאות מבלעדך, אז באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר, והתיחד עם חכמתך, ליצירה של עבודה, בחידושים עצמיים, יצירתיים, לא מסחריים. אמנם טוב סחרה מסחר כסף, אבל עדיפה ממנה היצירה המחדשת, ומחרוץ תבואתה.",
        "summary": "העבודה היצירתית גדולה מהמסחר המתפרנס מן הפירוד וגורם לו – בגשמיות וברוחניות."
    },
    {
        "id": 1281,
        "article": "אין חכמה סותרת חכמה, ולא יושר סותר יושר, לא יופי סותר יופי, ולא אמת סותרת אמת. ומכל מקום, הכל מלא סתירות מאלה המדות הסותרות במערכותיהם זו את זו, לא מצד עצמם, אלא מצד החשמל של הנגוהות, הדומה לעור המלביש את הגויה, החופף אותם, שבזה הם עומדים ביחש ניגודי זה לזה.",
        "summary": "בחכמה, ביושר, ביופי ובאמת – אין סתירות פנימיות, אלא רק מצד החשמל של הנגוהות האופף אותם."
    },
    {
        "id": 1282,
        "article": "נפש האשה עשויה היא לקבל רשמים מבחוץ, ולפתחם בקרבה, והרשמים שהיא מפתחת אותם בתוכה, מוכרחים הם, על ידי ההשפעה החיה של נפש הגבר, כבר להיות מוכנים לאותו הפיתוח העתיד לבא על ידה. רעיונות מקוריים בהתחלתם אין לקוות ממנה, אבל על ידי גרעינים שכבר החל בהם כח החיים, הבאים אל תוכה מתוך הסביבה של הגברים, מצליחה היא בבינה יתירה יותר מן האיש, ומאד צפון עבורה עתיד מזהיר וגדול. כאשר הגרעינים הרוחניים שבנפש הגבר יהיו זקוקים, אין קץ לברכה שתביא אז האשה ברוחה המפתח לעולם הרוחני, להגיון, לשירה, ליופי, וממילא גם לגבורה ולקדושה. גדולה הבטחה שהבטיחן הקב\"ה לנשים יותר מן האנשים.",
        "summary": "כוחה הרוחני של האישה הוא בפיתוח ובהפריית הגרעינים הרוחניים המזוקקים והמקוריים של הגבר."
    },
    {
        "id": 1283,
        "article": "היראה מכל חטא צריכה להיות אצל האדם ביחוד אצל עצמו, שיתירא שהוא לא יחטא, לא בחמור ולא בקל, ומובן שבכלל זה הוא גם כן כל מה שיש בחוגו למנע מן החטא, שזה נחשב כבר חוגו. אבל כל חטאת העולם שמחוץ לחוגו, ידע תמיד שכשם שקילוסו של הקב\"ה עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעים, וכשם שעולה מן הגן עדן כך עולה מן הגיהינם.",
        "summary": "צריך לירא מהחטא שלו ושל אותם שבידו למונעם מלחטוא, ולגבי שאר האדם יידע שקילוסו של הקב\"ה עולה גם מהרשעים."
    },
    {
        "id": 1284,
        "article": "התורה היא החכמה העליונה, וכל החכמות, וכל מיני השקפות עולם, בטלים לפניה כשרגא בטיהרא, ומכל מקום הם כולם כלולים בה, וכל כח החיים שלהם הוא מפני שהם, בין ביודעים בין בלא יודעים, נסמכים על הבסיס התורתי. והממשיך אור התורה ממקורו על כל ההשקפות העולמיות, הרי הן מתברכות על ידו, ונעשות נערצות, וסיגיהן הולכים ומתפרדים מהן, עד שהן מזדככות והולכות, וסוף כל סוף מתאחדות הן באורה החי של התורה, שהוא אור אלהי אמת בעולם. ועשרה אנשים מכל לשונות הגויים יחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלך עמכם, והגויים ולשונותיהם, דתותיהם והשקפותיהם, בעצמם יתבררו ויתעלו, והיתה לד' המלוכה.",
        "summary": "החכמות כולן בטלות מול עצמת התורה, והן כלולות בה ומתברכות על-ידה, ועל-ידי זיכוכן הן מתאחדות עמה."
    },
    {
        "id": 1285,
        "article": "מה שהאדם מתחלש כשמביט על הבהירות הגדולה של האור האלהי, בין מצד ההופעה של האותיות שבתורה, בין מצד ההופעה של השכליות הכללית הספוגה בה, זהו סימן טוב לו לטהרת נשמתו. ומכל מקום צריך הוא להתאזר גם כן בגבורה גדולה, כדי שימצא את כל כחותיו מוכנים להבליט על ידם את האורה האלהית. וכפי עוצם הטהרה אשר קדמה בעת רשימת החלישות, ככה תתגלה הגבורה שהיא באה כבר לרומם את הכחות למרומי ההארה האלהית, ושכינה מדברת מתוך גרונו. כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך.",
        "summary": "החולשה שבאה בהארת התורה, באה מטהרת הנשמה, המכשירה את הגבורה הנצרכת להבליט על-ידה את האור האלוהי."
    },
    {
        "id": 1286,
        "article": "מי שיש לו נטיה לחסידות, לדבקות אלהית, ולחכמות רוחניות עליונות מופשטות, צריך הוא לדעת שלכך נוצר. ואם ירף מעבודתו העליונה, שרק שרידים יחידים מוכשרים לה, מי זה ימלא את החסרון הגדול הזה. על כן ישמח בחלקו, ואל ירע בעיניו, ולא יבוז לחלקם של אחרים, אף על פי שהם רחוקים מזה מאד, כי בודאי יש להם מקצועות אחרים של טוב ותועלת שהם רחוקים ממנו. ויהיה תמיד עשיר בדעתו, וטוב עין, ומכבד את הבריות, ואוהבם כולם, ושוחר טובתם ועילויים.",
        "summary": "המוכשרים לדבקות וחסידות אל ירפו מעבודתם המיוחדת, אלא ישמחו בחלקם, ויסתכלו בעין טובה ובכבוד על האחרים ודרכיהם."
    },
    {
        "id": 1287,
        "article": "יסוד העבודה בנוי במרכז האמונה, שהולך ומאיר לברר לעולם ולאדם, כמה נשגב הוא הערך היחוסי שבין העולם ליוצרו, וממילא בין האדם לבוראו, עד שאוצר הטוב של כל החמדה הולך ומתעלה הוא על ידי הבלטתה של הידיעה, ההולכת ומתרשמת וטובעת את חותמה, באמונה, בבטחון, באהבה, ביראה, בדבקות, בעונג וחשק לבב לאור אלהים חיים. ומחשבות נשאות הללו הן הנה תולדות העילוי של כל החיים וכל היצור, וכל הטוב שבעולם ובחיים, אפילו מה שבא על ידי כלים כאלה שהם מתנכרים לגמרי מכל ההודעה של הקודש האלהי, הכל יונק הוא מהצינורות של היחושים שבדעת וברצון שבין העולם ויצוריו למקור חייהם, אל חי העולמים.",
        "summary": "העבודה, אפילו המתנכרת לתודעת הקודש, מבררת לאדם ולעולם את היחס בין העולם ליוצרו, וממילא בין האדם לבוראו."
    },
    {
        "id": 1288,
        "article": "אפילו אם יש לאדם רק קצת נטיה לציורים רוחניים עליונים, אפילו אם אין בו שכל וחכמה באמת, רק איזה עילוי של כח המדמה בתכונה של איזה מדרגה יותר מהרגיל, כבר חל עליו כל החוב של התנהגות הקדושה העליונה, ומוכרח הוא להתבודד בדרכו בקודש, להתרומם במדות טובות ותכונות עליונות ממעל לההמון הגדול. ויתאמץ ללמוד מכל אדם, וביחוד מההמון התמים, ומכל מי שיש בו איזה מעלה. ואם ירצה ללכת בדרך הרגילה, של ההמון וחכמיו הרגילים, לא יוכל בשום אופן, רק יתאמץ לקנות מדות מעולות, וחשבון עולם ברור, והשאיפה התדירית לקרבת אלהים שהיא טבועה בנשמתו, לא יעזבנה מפני שום מניעה שבעולם. לא ירדוף אחר הכבוד, ולא יבהל כשימצאו מכבדים אותו בהפלגה, וקל וחומר שלא יצטער ממה שמבזיו מבזים אותו או מקילים בכבודו.",
        "summary": "מי שיש לו נטייה לציורים רוחניים, ואפילו רק בדמיון, עליו להתבודד בדרכו, ולא יוכל ללכת בדרך ההמון הרגילה."
    },
    {
        "id": 1289,
        "article": "משפע רוח הקודש בוקעים וזורמים פלגים גדולים, מלאים עונג ונחת רוח של נעימות סגולות המצוות, וחודרים בנשמתם של צדיקים פנימה, וממלאים אותן גדולת עולמים. ומזיו גדולה עליונה אלהית זו, חוזר הדר שירת קודש, מלאתי גבורה וצהלה, על כל נשמה בישראל, ועל כל סעיפיה וכל התלוי בה. והוא הוא לשד החיים של אמונת אומן, הפרוסה כסוכת שלום על כל האומה כולה לדורותיה, המחבבת בחבת קודש את המצות, ושומרת אותן בכל יקר וחבה, ומוסרת את נפשה עליהן בכל עת שחפצים כחות זרים לבטלה מהן. והחבה מתפשטת על כל מצוה של תורה ושל סופרים, על תקנות ועל מנהגים שיסודתם בקודש, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. ולפעמים מתוך הנטיה הטבעית, הולך זרם האהבה ומתפשט יותר מהשיעור הנכון לו, וסוחף בשטפו גם דברים שהדעת טועה בהן, מנהגים שאינם טובים אלא שהוקדשו בטעות, ומכל מקום, ההרגשה המקדשתן עדינה, טובה ויפה היא. וצריכה הארת החכמה העליונה להתנהל בנחת ובזהירות גדולה, איך לצמצם את הרוח של החבה המקודשת, באופן שרק את הטוב יקבל הקהל המודרך, ורוחו הטוב לא יפוג. ידוע תדע פני צאנך, שית לבך לעדרים.",
        "summary": "משפע רוח הקודש מתמלאת נשמת הצדיקים בעונג המצוות, ומשפיעה על כל הנשמות אהבת המצוות והמנהגים, אך צריך לבררם."
    },
    {
        "id": 1290,
        "article": "כח החיים מלא הוא אותיות רוחניות, שהן מתנוצצות בו מעולם המלא זיו עליון, שמוצאים קוים קטנים את מרכזם בהוייתו של האדם. והאותיות, בין המחשביות בין המבטאיות, רק מקצה התחתיתי שלהן הן מורגשות, והמון חיים עליונים, מלאי זיו ותפארת, כלוא בהן ואצור בקרבן, ויותר מזה לאין קץ קשור בהן למעלה למעלה. כל מה שלומד האדם יותר, הרי מתגלה אצלו חלק מהאותיות העצמיות שלו, שהם מקורי החיים שבכל היש. הדיבור מתנוצץ הוא מהחפץ, שהוא אור חיים מלא, החפץ מקושר עם הציור והשכל, והם כולם אורות חיים מאירים, לוקחי לב בחמדתם, שואפים להשתלם בהכרה של התרוממות אל כבוד אל חי, שאין קץ לחמדת נועמו. מה טובו ויפו נועמי עדניהם של חסידי עולם, כרותי ברית אלהים, ההולכים תמיד בדרכיו, וצמאים לאורו המחיה את הכל.",
        "summary": "החיים הרוחניים מלאים אותיות רוחניות, ובלימוד מתקשר האדם לאותיותיו העצמיות, שהן קווים קטנים ממקורם העליון."
    },
    {
        "id": 1291,
        "article": "מחלה היא זאת ממחלות הנפש, שכשמציירים את האמונה העליונה בניסים ונפלאות, בשידוד הטבע וחוקיו, פג העז הטבעי, והאדם נעשה חלש ומרוטט. וכל זה בא מפני שהוא רואה בהנס את השליליות של הטבע, ובהטבע הוא רואה את החיוב של היש והכח המצוי. אבל השקפה זו גסה היא, שטחית, ומרוקבת מתוכה. הניסים באו להרבות את עז החיים וההויה בהזכרתם. מקור האומץ מתגלה ברב הוד גבורתו, ותוכן הניסים, בהיותו קשור באמונה מלאה אדירות נשמה, מוסיף הוא ציורי אומץ וגבורה עליונה, באשר עדים הם הניסים והנפלאות על עזוז היד החזקה המלאה את כל היקום. תנו עז לאלהים, על ישראל גאותו.",
        "summary": "ראיית הנס כשידוד הטבע מביאה לחולשה, והאמונה רואה את הנס כתוספת גבורה אלוהית בטבע."
    },
    {
        "id": 1292,
        "article": "כשם שאין כנסת ישראל מוציאה אל הפועל את סגולותיה כי אם בארץ ישראל, כן אין אדם מישראל מוציא את סגולותיו הרוחניות כי אם על ידי התורה, שהיא הארץ הרוחנית הנאותה לסגולת הנשמה הישראלית. כל המדעים דומים הם לחוץ לארץ ביחושם אל הגידול הנשמתי אשר לישראל.",
        "summary": "כשם שאין כנסת ישראל מוציאה את סגולתה לפועל אלא בארץ, כך אין היחיד מוציא את סגולותיו אל הפועל אלא על-ידי התורה."
    },
    {
        "id": 1293,
        "article": "השמחה שהתורה משמחת את האדם, באה מרוב האורה שבאותיות התורה, שהם מלאים חיים של עונג אלהי, והם ממלאים אור חיים ושמחת עדנים את הנשמה במילואה. ויותר ממה שהשמחה נובעת מעצמיותם של האותיות שכבר נקלטים הם בנשמה, הרי היא נובעת מהחיים הרוחניים האדירים שהם הולכים ומשתפכים ממעינות העליונים, שהם הרבה יותר נשגבים מהאותיות שנקלטו בנשמה המכרת, ואור השמחה העלומה שלהם היא גדולה, וממולאה נחת ועונג נפלא, אשר כל חפצים לא ישוו בה.",
        "summary": "השמחה בתורה, נובעת מהחיים שבאותיותיה הנקלטות בנשמה, ויותר מכך מהשפעת מעיינותיה העליונים הנעלמים מהנשמה."
    },
    {
        "id": 1294,
        "article": "המציאות של כל פרט, כמו המציאות הכללי, הרי הוא תלוי באלהים, ופרטי המציאות ודאי הם בכלל המציאות, וכן פרטי פרטיהם. וההכרה שבתוך המכירים הרי היא בודאי מכלל המציאות, והיא גם כן באה להשלמתה לפי הערך היותר שלם של התלותה באלהים. ומזה באה הדבקות המדעית, המחוברת אל הדבקות ההרגשית, המשתלמת מקדושת החיים בהליכותיהם המעשיים, ודרכי המחשבה שלהם, בהגיון השכל, ובציור הכחני של כח המדמה.",
        "summary": "המציאות וכל פרטיה, כולל ההכרה, באים לשלמותם לפי היתלותם בא-להים, וזהו יסוד הדבקות המדעית, הרגשית והמעשית."
    },
    {
        "id": 1295,
        "article": "התאמצות גדולה צריכים, להתבונן על ידה את טוהר החידוש ואת הרעננות הכבירה שיש בכל מחשבה ישנה מעניני הקודש העליונים.",
        "summary": "צריך להתאמץ לראות את החידוש והרעננות שבמחשבות הקודש הישנות."
    },
    {
        "id": 1296,
        "article": "ההודאה לד' היא עומק חופש המחשבה, והדרגה המביאה לחירות מורחבת זו היא התפילה.",
        "summary": "ההודאה לה' היא עומק חופש המחשבה, והתפילה מביאה לחירות זו."
    },
    {
        "id": 1297,
        "article": "האמונה האלהית היא המחשבה היותר עליונה, שמתוך גבהה היא משתפלת בכל השדרות, גם היותר שפלות, ובכל דרגה ושדרה היא מתתארת כפי ערכה. המתחכמים להיות קטני אמנה, מגביהים את רוחם מהשדרה הנמוכה, הם יוצאים ומתפרדים, ואין הציור של אמונת אלהים בקטנותו ראוי להם, ובגדלותו אינם עלולים לקבלו, והרי הם קלועים בקלע הרעיונות הסותרים, עם אשר יבא עזרם מקודש.",
        "summary": "האמונה העליונה משתפלת לשדרות נמוכות, כדי שכל אחד יתארהּ כפי יכולתו, אך חכם הרוח היונק משפלותה, נקלע לסתירות."
    },
    {
        "id": 1298,
        "article": "יראה יתירה פוגמת היא את האמונה, מפני שאיננו מאמין בעבורה בעצמו ובשכלו, וממעט את ההכרה של הניצוץ האלהי שבנשמתו, ומפני כך באים הרהורים רעים לצערו. והצדיק מכיר את הסבה היסודית לצרה זו, וחוזר בתשובה מיראה היתירה, ומקיים אל תירא אברם, שאומרים למי שהוא ירא שמים בכל כחו. והולך במדרגה אחר מדרגה, עד אשר עין בעין יראה את אור אל אמת, המאיר בשכלו ובכל נטיות נפשו. ואור נשמתו הולך ומוסיף, וכל פועלי און סרים ממנו, והאמונה הטהורה בקדושת הניצוץ האלהי שבעצמו משתלהבת לאבוקה גדולה, ומתחברת עם אור האמונה הגדולה. וצדיק באמונתו יחיה, גוי צדיק שומר אמונים.",
        "summary": "היראה היתרה מדכאת את הניצוץ האלוהי שבנשמה, וצדיקים עושים עליה תשובה."
    },
    {
        "id": 1299,
        "article": "הצדיקים העליונים יודעים שהם אוהבים את ההתיחדות עם נשמתם, כשהיא מתיחדת בשרשה העליון ומשפיעה שפע חיים גדול על כל ענפיה, יותר מכל העבודות של קבלת פרס שבעולם. ומתוך אהבה זו באים הם להאהבה העליונה, המתאחדת עם היראה הנפלאה, המרהבת את העין של כל הבריות. וכל צבא מעלה מתנשאים בזיו עליון מגודל חמדת עולמי עולמים זאת, וכל הנשמות מתעלות על ידי חשק נועם ידידות שבאה מהשקפת קודש זו, המספרת כבוד אל ברב חסד והדרת קודש. ולא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה, כי ברוכי ד' המה וצאצאיהם אתם.",
        "summary": "הצדיקים העליונים אוהבים את ההתייחדות עם נשמתם בשורשה העליון, ומתוך כך הם באים לאהבה עליונה, המתאחדת עם היראה."
    },
    {
        "id": 1300,
        "article": "כשהקדושה מתגברת, מתחלת תנועה אדירה בשני העולמות הגדולים, שאין חקר לגדלם, עזוזם והוד תפארתם, עולם השכל ועולם הדמיון. השכל מלא הצחצחות העליונות, שאין קץ לבירורם ואין תכלית לזוהר פליאתם, והדמיון, האספקלריא שאינה מאירה, המלאה הדר תבנית כל צורה מפוארה, כל חזון לב מרומם ומתעלה. השכל ממעל ישלח את קויו, שהם יאירו ויחממו את הדמיון מתחת, והדמיון ממקומו ישלח מלמטה למעלה את קרני הודו. ותמיד קרן בקו יפגש, וקו בקרן יתנוצץ. והמון יצורים לאין תכלית, מלאי חיים ופליאת רצון וחכמה רבתי, עפים וטסים על פני הרקיע המבדיל בין עולמי עד אלו, בין השכל והדמיון, ששניהם מלאי אור וחיים איתנים, אדירי אומץ וגבורת רעם, חסיני אהבה ועדנת עולמים, חסיני מרץ, מתנשאים ברום עולם, בהדרת קדושה ויפעת פאר, אור אל חי העולמים.",
        "summary": "כשהקדושה מתגברת, השכל משפיע על הדמיון מקווי זוהרו, והדמיון על השכל מקרני הודו."
    },
    {
        "id": 1301,
        "article": "ממקור המחשבה העליונה, המחיה באורה את כל יסודי המדע וכל שרשי הרגש והחיים, מתפשט אור וחיים על כל הענפים כולם. וכל סעיפי הרעיון, ותורת ישראל ומצותיה, דיעותיה, הגיונותיה, מנהגיה, ורישומי הנפש שנעשים דוקא על ידה, הולכים ומתאהבים ומתקשרים יחד ביחודא שלים, ומתכללים עם קנאת עם, לשוב ולבנות חרבות, ליסד ארץ ולנטע שמים. מאיסת המצות, שנאת התורה וכל התוכן של הקדושה והאמונה הטהורה והעליונה, באה מההתעלמות של המחשבה העליונה, המחיה ומשפרת את הכל. ועל פיה האדם שוקע בבוץ של החושך, המצייר לו גם הוא מחזות שונים, ומפתח בו כשרון לרועץ, עד שאובד הוא את דרכו, ותמיד בחבלי חטאתו יתמוך, להעיר משטמה וקלון. עד אשר יזרח אור ד', וצדיקים יראו ונהרו, ויתמו חטאים מן הארץ, בהגלות האור העליון, הכולל שיר ושם בבת אחת, הללויה.",
        "summary": "הֵעלמוּת המחשבה העליונה גורמת למאיסת התורה והקדושה, ובהתגלות אורהּ העליון מתפשטים אור וחיים על כל ענפיה."
    },
    {
        "id": 1302,
        "article": "כשמזדמן לצדיק נפילה מוסרית, אל יחת, ויעלה למקומו העליון במחשבת קדושתו. ביחוד אל יבהל מפני חטאת האדם בנוגע בין אדם לחבירו בעניני כבוד, והתכבדות בקלון חבירו, שלפעמים יש בהם קורטוב של טוב, מפני גדולת הנשמה, אלא שצריכים לזקקה בתשובה מאהבה, ולשוב תמיד לגבורה של ענוה, של אהבת רעים, וזהירות בכבוד הבריות.",
        "summary": "אל ייבהל הצדיק מנפילותיו, בייחוד בענייני כבוד חברו, שכן יש בהן מעט טוב מפני שמגדילות את נשמתו, אלא ישוב מאהבה."
    },
    {
        "id": 1303,
        "article": "אחת מהדרגות של התנוצצות רוח הקודש היא, כשהולכת ומתבררת לו גדולת הערך של היחש שלו לאלהים, ומזה מסתעפת הידיעה עד כדי הבירור ההולך ואור של היחש של כל העולם כולו לאלהים. והנקודה המרכזית שבבירור זה היא, שכל מה שהציור הפנימי של האדם יתעמק ויתגדל בערך יחש זה, ככה יתאדר תוכן השלמות שלו, ותוכן השלמות של כל העולם כולו, התלוי במרכזו בשלמותו של האדם אשר עז לו באלהים.",
        "summary": "אחת מדרגות רוח הקודש היא התבררות יחס האדם לא-להים, ומתוך כך יחס העולם לא-להים."
    },
    {
        "id": 1304,
        "article": "את הכעס צריכים אנחנו לשנא בכל עומק הוייתנו. בכעס גדול, אבל מתון ומיושב, אנחנו צריכים לשנא את הכעס הרתחני, המערבב את הדעת, ופוסל את כל היתרונות הגדולים של האדם, היחידי והציבורי. כשרואים אנו איזה כתה או מפלגה מדברת תמיד את דבריה בכעס, הרי לנו סימן, שאין לה דעת, שאין לה תוכן במה למלא את הריקניות שבה, והיא כועסת על עצמה באמת, אלא שהאיגואיזם בא ומכריח אותה להטיל את הארס של כעסה על אחרים. החכמים העליונים, שבאו עד מרום הצדק והחסד, מלאי רצון הם תמיד, וחסד ואמת מעטר אותם כל היום.",
        "summary": "הכעס בא מכעס עצמי על ריקניותו, שהאגואיזם גורם להוציאו על אחרים, וצריך לשנוא את הכעס בכעס גדול, אך במתינות."
    },
    {
        "id": 1305,
        "article": "כשיש איזה דבר שאיננו מתדבק עם המחשבה הכללית הישראלית, מפני שנדמה שהוא קטן בעדה יותר מדאי, ומוגבל ומצומצם יותר מערך הרחבתה האידיאלית, אנו צריכים להבין שיש כאן חסרון מצדנו בהמחשבה הכללית, שלא הוארה יפה בכל אבוקתה הגדולה ואורה הבהיר, שמתוך כך אינה תופסת את הדברים הקטנים והרחוקים מחוגה העליון. וכל מה שנוסיף אורה קדושה ועליונה, יותר נתעלה בבהירות המחשבה, ויותר יתגדלו האידיאלים שלנו בשאיפתם, ויותר יכנסו לעומתם תחת דגלם כל הדברים הקטנים שבקטנים, וחיי עולם וחיי שעה יתחברו ביחד, והיה אור הלבנה כאור החמה.",
        "summary": "המחשבה הכלל-ישראלית צריכה להיות גדולה ועליונה כל-כך, עד שתכלול את המחשבות הקטנות ביותר."
    },
    {
        "id": 1306,
        "article": "התשוקה העליונה שיש במדע הרוחני העליון, להמסתכלים המוכשרים, להוביל את ההופעה המציירת ונותנת נשמה להמדע בפרטיותיו משורש שרשה היותר עליון, מונעת היא את השקידה הכמותית, מפני שהיא דוחקת תמיד את החפץ הפנימי למצא שפע עדין וחיי חכמה מרוחבה בכל אות ובכל פרט, והתוכן הפרטי הוא תמיד סתום, והדברים מסתעפים ומתפצלים זה מזה בהתגלותם. ולולא המתינו בני אדם עד הגלות להם האור השרשי, לא היתה כל חכמה מתפתחת, וכל מוסר וכל נימוס וכל התפתחות מעשית לא היתה מנצחת בעולם. אבל ההכרח שמוליד את הפרטים לא יוכל לעקר את החשק הרחב שלב העדינים הגדולים הומה וחושק אליו. ומכאן באה השפעת האמונה הגדולה שהכל נובע ממעין האלהי, והכל נערך בערך המגמה העליונה, שהכל שוה בה, וגודל וקוטן יחד עושים את החטיביות של החשיבות, המתקנת את העולם כולו. ומשתלבים השמות הויה ואדנות בחוברת, יתלכדו ולא יתפרדו. ונועם התורה הולך ומתגבר, מפיץ הוא את מעיניו, ומרוה צמאים מנחלי עדניו. מה יקר חסדך אלהים, ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב.",
        "summary": "המעיינים משתוקקים לשורש המחשבות, אך צורך העולם מכריחם לפתח את הפרטים, והאמונה באחדותם מגבירה את נועם התורה."
    },
    {
        "id": 1307,
        "article": "העבודה העליונה של האישיות הפרטית היא, להעלות את כחות החיים הטבעיים הרצוניים, שיהיו ממוזגים בטבעם עם המחשבתיים השכליים. ומיזוג זה אינו נעשה בהדר השלמתו כי אם לפי אותה המדה שהעריגה האלהית, על פי תנאיה ותפקידיה, ממלאה את הנשמה. ואור ד' העליון דוחה את שמרי הרצון שלא יתערבו בפעולות החיים, והזך והאוכל המבורר של הרצון מתקשר עם השכל הצלול, העולה ומתקשר עם הדר הקודש, הפורח על שדמות הקדושה והברכה העליונה, ביחודא שלים.",
        "summary": "עבודת האדם היא לזכך את החיים הטבעיים והרצוניים ולמזגם עם המחשבתיים, וזה נעשה על-ידי מילוי הנשמה בעריגה א-להית."
    },
    {
        "id": 1308,
        "article": "אם על ידי התעלות נפשית עליונה נתרחב הרצון, ומתוך כך נמשך לפעמים לדברי הנאה רשותיים יותר מהמדה הראויה, אף על פי שצריך למהר לשוב בתשובה, לחזק את קשר החיים בקדושה, ולאחד את הנפרד, בכל זה יהיה לבו סמוך בטוח בד' כי לא יתן לעולם מוט לצדיק, והנטיה החומרית שכהתה את העין הרוחנית תשוב בקפיצה מהירה לפי החשק הטהור של הרוחניות העליונה, והאידיאלים הנצחיים, אותיותיה של תורה, ישובו להאיר בנשמתו מתוך החושך.",
        "summary": "כישלון הצדיק בהנאת הרשות, שבא מתוך התעלות נפשו והרחבת רצונו, מתהפך בקפיצה מהירה לחשק הרוחניות העליונה."
    },
    {
        "id": 1309,
        "article": "תיכף כשנכנסה מחשבה אלהית רוממה בנשמה, הרי היא מתגבלת, מדי עמדה במרכז החיים המעורבים בהגבלות גופניות, והיא חוזרת לעוף למקורה טרם נתגשמה יותר מדאי, וברק חדש בא במקומה, וגם הוא ממהר לעלות, מיראתו מפני האש השחורה, הקודחת, החמרנית, ופורח ועולה גם הוא, וחוזר חלילה. וזאת היתה מעלת לימודו של יונתן בן עוזיאל, שטרם שהספיקה המחשבה להתגשם מנגיעת החומר, נתדקדקה ונתאדלה מהופעת אור העליון של הנשמה, שנתעדנה הרבה על ידי רוחב הקודש של לימודו. ומתוך כך אמרו עליו, שבשעה שיושב ועוסק בתורה, כל עוף הפורח עליו מיד נשרף.",
        "summary": "המחשבה האלוהית הנכנסת בנשמה, מוכרחת לפרוח ממנה בטרם תתגבל בגבולות הגוף, וברק חדש בא ומאיר, וחוזר חלילה."
    },
    {
        "id": 1310,
        "article": "ישנם צדיקים נוראים כאלה, שאפילו כשפוגמים את המדות הרעות שלהם, גם כן ממעטים בזה את הדמות של הקדושה העליונה, מפני שכבר נתמתק אצלם מרוב הקדושה וההשגה האלהית גם שורש הרע, והם בעצמם פוגמים הם כשעוברים על מדותיהם. וזאת היתה מדתו של שאול, אלא שנעלמה ממנו קדושתו, והיה נחבא אל הכלים, ומחל על כבודו, והוא באמת בן שנה, בלא חטא, ועומד במלכותו גם כשמלכות בית דוד קיימת, במדריגתו העליונה שלמעלה מהמדות, ונקרא שאול בן קיש מלך ישראל.",
        "summary": "ישנם צדיקים כשאול המלך, שהתמתק אצלם שורש הרע, וכל פגימה במידותיהם, אפילו הרעות, פוגמת בקדושה."
    },
    {
        "id": 1311,
        "article": "אני רואה עולם מלא של נשמות ישנות, נשמות שבגוף, נשמות ששמרי הגוף מתאחזים בהן, שאין להן המעוף הגמור, הטיסה העליונה, שמעל כל שאר וגוף, ממשלה מוחלטת על הגוף ועל כל ערכי הגוף. ואותו האוצר הגדול המלא נשמות שבגוף, מוכרח שיכלה. כל הנשמות הללו שלא על גוף הם שורים, עליו הם מקיפים, חונים סביבו, מאירים אותו מכל עברים, ומשתמשים בו לתעודות המעשה וריכוז החיים הפעולתיים בצמצומם, הם מוכרחים לכלות, מוכרחים להשתלם בצביונם המיוחד, להוציא אל הפועל את תפקידם הגופני, ולהתעלות אחר כך ממעל לו. ואחרי כן אור חדש יופיע, אוצר חיים חדש ומלא רעננות, נשמות חדשות, מלאות הופעת חיים גאיוניים, ממשלת עולמי עולמים הפורחת ועולה, המשחקת בכל עת לפני הדר אל עליון, האצולות מזיו החכמה והגבורה של מעלה. אך אז יגיע תור מלכות אל עליון, אל אלהי ישראל, להגלות על כסא דוד ועל ממלכתו. אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי.",
        "summary": "הנשמות הישָנות אחוזות בגוף, ועליהן לכלות על-ידי הוצאת תפקידן הגופני אל הפועל, ולהתעלות מעליו."
    },
    {
        "id": 1312,
        "article": "כל מתבונן בעל הסתכלות, עולה על חבירו בעומק הציור והודאות הגדולה של הישות האמיתית אשר להמציאות הרוחנית הצורתית. וכל המכשירים התרבותיים אינם אלא דרכים איך להגיע את הבריות לידי העדינות העליונה הזאת, שכשאדם מגיע למדתה העליונה הרי הוא צרור בצרור החיים, וישחק ליום אחרון.",
        "summary": "כל המכשירים התרבותיים, אינם אלא דרכים להגיע לעדינות של ההסתכלות הרוחנית הוודאית."
    },
    {
        "id": 1313,
        "article": "ישנן בריות גדילות במים, וישנן בריות גדילות באור. אלא שבמים, כשהן נכנסות באור מיד מתות, ואותן שבאור, כשהן נכנסות במים מיד מתות. כן ישנן נשמות היכולות לחיות רק על פי הטבעה בתוך חוג רוחני מיוחד, וכשיצאו מחוגם זה, מתות מחניקה רוחנית, או איזה דרכי רקבון ואיבוד דומים לזה. ומזה הוא הרז של השמירה מספרים החיצונים, ביחוד מהשפעה של אמונות זרות. דרכי שאול ביתה. ואל רפאים מעגלותיה, כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים. ומיראה אמיתית זאת, מתגברת באדם האהבה הגמורה לבית אמו וחדר הורתו, לאור תורה ואמונה, אילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד.",
        "summary": "כשם שבעלי החיים מתים בים, ודגים מתים ביבשה, מפני שאינם מקום מחייתם, כך צריך להיזהר מאמונה זרה ומספרים חיצוניים."
    },
    {
        "id": 1314,
        "article": "כשמרגיש האדם שרצונו הוא רפוי, צריך הוא להתאמץ לחזקו בכל מיני אימוץ, כדי שיוכל להוציא אל הפועל כל דבר טוב שחק טבעו מתאים לו. וטוב יותר לעסוק באימוץ כח הרצון, מלעסוק בפרטים של הטבות מוסריות. כמובן, בעת שעוסקים באימוץ הרצון, צריכים גם כן שלא לשכח מלעסוק בטהרתו ועידונו, ובהעלאת מדרגתו של הרצון אל הקדושה, אבל העסק היסודי אצל הלקויים בחלישות הרצון צריך להיות העסק בהגברת עצמיותו של הרצון, על ידי עצות שונות, טבעיות, מוסריות, שכליות, תורניות, ולא יירף משום עצה שתוכל להועיל למטרתה העליונה של אימוץ כח הרצון בכללו.",
        "summary": "כשמרגיש חולשה ברצונו, צריך לחזקו בכל הדרכים הטבעיות, המוסריות, השכליות והתורניות, ולא להתמקד בעידונו ובטהרתו."
    },
    {
        "id": 1315,
        "article": "אף על פי שהרבה נכשלו מההגיון בנסתרות, אין המוכן להשכלה רוחנית צריך להיות נסוג אחור מחפצו הקבוע להיות הוגה דעות. וכמו כל עניני החיים, שהם מלאים מכשולות, ומכל מקום הולכי תום בטח ילכו דרכם, ועזרת ד' תשגבם, כן הוא גם כן ביחש החיים הרוחניים, שהאדם צריך רק לטהר את לבבו, ולהתאמץ בתכונת המוסר וחפץ הטוב, שהוא התוכן של הקודש, לעשות רצון קונו, ולכוין לבו לשמים, ואז ישמר מכל מכשול, וילך לבטח דרכו, בתורה וחכמה, בחקר אה ובבינת אמת בדעת ד'.",
        "summary": "אף-על-פי שרבים נכשלו מהיגיון בנסתרות, המוכן אליהן אל יימנע מהן, אלא יטהר לבבו ויבטח בה'."
    },
    {
        "id": 1316,
        "article": "הרעיון היותר גדול, יורד הוא לפי גדולתו בכל השדרות, ולפי גדולתו ואמתתו של כל רעיון, כך גדולה היא פשטותו. על כן אין ראוי לחינוך של כל בני אדם, מילד עד זקן, מבור עד גאון, אלא הרעיון האלהי ותולדותיו. וכל מה שהמחשבה האלהית מתעצמת יותר בנשמה, היא פועלת על המזג, ומתפשטת מאבות לבנים, והרוח והצביון הנולד ממנו משתמר בטהרתו על פי ההדרכות הבאות מצדו. ובזה אנו רואים כל פרצה, ועבירת חק תורה ומצוה, לשליחת יד בנשמת האומה, ובכל עז עלינו להחזק ולהיות לאנשים, להציל את האומה ורוחה הקדוש העומד לעד.",
        "summary": "אמונת ישראל בגדלותה יורדת ומתאימה גם לפשוטי העם, וככל שהיא מתעצמת בנשמה, היא פועלת עליה ומשפיעה על מעשיה."
    },
    {
        "id": 1317,
        "article": "היהדות הניסית והיהדות הטבעית הן משולבות זו בזו, אחוזות אחת בחברתה כאחיזת נשמה בגוף. וכמלחמה שבאדם הפנימי היחיד, שלפעמים הנשמה מתגברת, והיא מאירה, אבל הגוף נלקה על ידי זה יותר מדאי, ומתוך כך באה נטיה הפכית לחזק את הגויה, והנשמה סובלת מחשכת הגשמיות, וחוזרת נטיה נשמתית להופיע, ובכל אותן העליות וירידות שיווי המשקל הולך ומתקרב – כמו כן הוא בהיהדות הכללית. כשהרעיונות תולדות היהדות הניסית מתגברים, הרי היהדות הטבעית נלקית, וממילא מרגשת גם היהדות הניסית בחסרון זה, שאובדת היא בליקוי זה של היהדות הטבעית, ההוד שבקומתה הרוחנית של היהדות, את בסיסה, וממילא בהדי הוצא לקי כרבא, ונלקה גם כן הנצח שביהדות, הניסיות שבה, והלך מחשבותיה, עומק רגשותיה וחותם המעשי שלה. עד אשר בכח החזרה התכופה, ההולכת ובאה משך של תקופות שונות, ההשתלמות הקומתית של האומה בשיווי המשקל הולכת ומתקרבת, והנצח וההוד יחדיו משפיעים הם את כחם. וכנסת ישראל מתעלה עליהם, היא בעלת המקור להיהדות בכללה, בשני ערכיה הכלליים, היא עולה על שניהם במהות ההתחלקות שלהם, ומזוהר תפארת ישראל הרי היא סופגת את אורה. וממילא מתמזגות הן שתי הצורות הללו אשר לכנסת ישראל, הניסית והטבעית, בכל הסתעפיותיהם, במעמד כזה, שכל אחת מרחיבה את הגבול של חברתה.",
        "summary": "היהדות הטבעית והניסית נאבקות זו בזו עד למציאת האיזון ביניהן, כשם שהגוף והנשמה נאבקים זה בזה עד לאיזונם."
    },
    {
        "id": 1318,
        "article": "כשנמשכים אחר איזה תאוה, ובפרט כשיש בה איזה צד איסור, מרגישים אחר כך בעת עסק התורה איך שמעין החידוש נסתם, והמחשבות מתפסקות, ומזה מבינים הצדיקים את היחש שבין תשובה לתורה.",
        "summary": "התאוות, ובפרט אותן שיש בהן צד איסור, סותמות את מעיין החידוש של המחשבה והתורה."
    },
    {
        "id": 1319,
        "article": "כשתרבות המעשית עמדה בשפלות בעולם, עמדה ההרגשה הנפשית ברוממות המעלה, ואחר כך, כל מדרגה שהתרבות המעשית מתגברת, ההרגשה הנפשית מתחלשת. רק יחידי סגולה, האוחזים בעץ החיים של תורת אמת, מאחדים בקרבם את שני הענינים, ההרגשה הנפשית העליונה, והתרבות המעשית המפותחת. והם הם המוכנים להביא את האורה לעולם, ולהיות מארי עיטין למלכא משיחא.",
        "summary": "התרבות המעשית וההרגשה הנפשית העליונה סותרות זו את זו, ויחידי סגולה מאחדים אותן."
    },
    {
        "id": 1320,
        "article": "אלה הרחוקים, אשר המעין של הרגשת הנשמה הישראלית בטבעיותה נפתח אצלם, אף על פי שעדיין המים הולכים מדולחים, בחיצוניות שבחיצוניות, המים הרעים ששתו מהם המזיקים עדיין שוטפים הם, הביצה הירוקה וכל המחלות המקננות בה עדיין נותנת היא את באשה. אבל זה יחלוף מהר. יבאו המים הזכים והנקיים, אשר מן המקדש המה יוצאים, תבא אחרי ההרגשה הגסה החיצונית, ההרגשה העדינה והמלאה גודל וגבורה הפנימית. אז כאיל ידלג ישראל, כארי יתנשא, כלביא יקום, יצרח ויהמה כהמות ים על טמטום חושיו הרוחניים, אל אלהיו ואל טובו יפחד בבקשו את ארצו ומלכותו. האח, מה נוראה היא התשובה החיה והרעננה הזאת, הרים תפוצץ, סלעים תשבר, חומות ברזל תהרס, ותשובה מלאה אש תתלקח, בכל גבורת הוד רעמה.",
        "summary": "מעיין הרגשת הנשמה הישראלית שנפתח, בתחילה מנביע מים דלוחים, אך סופו להוציא מים חיים ולהביא לתשובה אדירה."
    },
    {
        "id": 1321,
        "article": "מה הוא מקור הרוגזה של רשעים, מהו הקצף על העולם כולו, מה הוא יסוד העצבות המרה, האוכלת את הרוח ואת הבשר, הממלאת ארס את החיים, מהיכן מקור משחת זה נמשך? בבטחון פנימי ברור אנו משיבים על זה, ממקור הרשעה הכל נובע, מרשעים יצא רשע. חפשי הוא הרצון, ולהיות גבור ובן חורין באו החיים, והרשעה השרויה בעומק הנשמה, כשהרצון איננו חפץ לעזבה, הרי היא סותרת את המשקל השוה של החיים, את היחש הישר שיש לנשמתו של האדם עם כל היש, עם כל ההויה כולה בכללותה ובפרטיותיה, והירוס ההרמוניה מכאובים רבים הוא מסבב, וכשהוא חודר אל הרוח, עצמו יסוריו, שהם מתגלים בצורה של זועה, של קצפון, של חוצפא, של קלון ויאוש. ולזאת קוראים צדיקים, אנשי הטוב והחסד, אנשי האושר של החיים, אל הרשעים האומללים, באו וחיו, שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו, התעדנו על טוב ד', וראו חיים של עונג ושל אורה, של שלום ושל שלות השקט, של בטחון ושל כבוד, כטל מאת ד', כרביבים עלי עשב.",
        "summary": "הכעס והעצבות של הרשעים באים מהריסתם את ההרמוניה שבין נשמת האדם להוויה, והצדיקים קוראים להם לשוב ולהתענג על ה'."
    },
    {
        "id": 1322,
        "article": "ההתגליות הנפשיות של תכונות האהבה והיראה, לפי ארחותיהן השונות, אינן כי אם גילוי אחד כללי, שבהופעתו העליונה מלמעלה למטה הרי הוא מתנוצץ בגודל עדון ומרומי עונג, ומתגלה בתכונת אהבה בהחלשו, וברדתו עוד יראה בתור יראה ופחד, לפי ההדרגה, עד שמתראה בצורה של יראה חיצונה. והעליה הנפשית הולכת ומעלה את מחשבתה, עד שבאה מתוך עומק היראה החיצונה היותר ירודה לרום הודה.",
        "summary": "האהבה והיראה הנן אותו גילוי, שבהופעתו מלמעלה למטה מתגלה כאהבה, ומלמטה למעלה – כיראה."
    },
    {
        "id": 1323,
        "article": "הקישור הפרטי לעניני קרקעות ועניני כבישה, מקלקל הוא את היחש האידיאלי שיש בזה, ופוגם את קדושתו. על כן לא יהיה לכהנים ולויים חלק בארץ ובביזה, ומשוח מלחמה [מלא אש קדש].",
        "summary": "הקישור הפרטי לענייני קרקע וכיבוש, פוגם בקישור האידיאלי אליהם, ולכן לכהנים אין חלק בארץ ובביזה."
    },
    {
        "id": 1324,
        "article": "תקוה ורצון, זהו יסוד החיים הרוחניים שמתגלים באדם. וכפי מדת צדקו של האדם, הם מצטיירים באופן היותר טוב ונעים. והם עצמם הנועם והטוב, ומהותיותם מתחדשת מתוכיותם בכל עת.",
        "summary": "התקווה והרצון הם יסוד החיים הרוחניים באדם, והם מתעלים לפי צדקותו."
    },
    {
        "id": 1325,
        "article": "הננו נתבעים לאחד ולהתאים את מחשבותינו. יסורים אנו מרגישים מהעדר ההתאחדות, אבל מכאובים יותר נוראים מאי ההתאמה. וכל מה שאנו מתעלים אל הסכמת החפץ להתאים ולאחד את כל אברינו הרוחניים, כן מתגברים אצלנו הכחות העליונים, שהם באמת מאחדים ומתאימים את כל ישותנו.",
        "summary": "העדר אחדות המחשבות, ובייחוד אי-התאמתן, גורמים לייסורים, וככל שגובר הרצון לאחדם ולהתאימם, גוברת אחדותם והתאמתם."
    },
    {
        "id": 1326,
        "article": "יותר מכל עם ולשון אין אנחנו יכולים לסבול את הסתירה ואת אי האחדות הנפשיית. סגולת עולמים היא בנו השלום והאיחוד בצורתם האידיאלית. ולכן כל פיזורנו הוא רק עראי, והננו עתידים להתאחד, ולהיות גוי אחד בארץ.",
        "summary": "ישראל אינם מסוגלים לסבול סתירה ופירוד, ולכן פיזורם הוא רק ארעי."
    },
    {
        "id": 1327,
        "article": "המציאות הגשמית כולה היא רק נקודה קטנה, שעליה חלים השפעות של חזיונות גדולים לאין תכלית. והאדם כשהוא משועבד אל הגשמיות, חושב הוא שהוא בא לאמתת המציאות, ובאמת הוא בא אל המיעוט היותר קטן, שמונע ממנו את האור של כל החזיונות. ודוגמת המציאות הגשמית, יש בכל ענין של מציאות, שיש לגבי נקודתו עולמות גדולים של חזיונות, שלגבי המשיג בקטנותו המציאות היא העקר, ומתוך זה מצטמצם הכל ומתחשך, ולגבי הגדלות החזיונות הם העקר, והוא עולה ומתגדל על ידי שחרורו זה, שהוא מתעלה מהקוטן המצומצם אל הגודל המתרחב, ומתוך כך הוא בא להבחין מה הוא המציאות האמיתית, והנקודה המצומצמת בעצמה הרי היא מתעלה, ונשמתה ממלאה את ההקפים כולם.",
        "summary": "ראיית המציאות הגשמית כנקודה במרחב החזיון הרוחני – מגדילה אותה, וראייתה כעיקר המציאות – מצמצמת ומשעבדת אותה."
    },
    {
        "id": 1328,
        "article": "אור השכינה הוא כנסת ישראל, האידיאל הישראלי השורה באומה כולה, העושה אותה לחטיבה אחת בכל דורותיה. כשהאורה הגדולה הזאת מתגלה בארץ, מתגלם בחיים המעשיים והשכליים, הכל מתברך. הנשמות הגנוזות בחביון מעלה מוסיפות אורה ותענוג, וכל נפש חיה מתעלה. העולם ומלואו מתרומם, הטללים אוצרים בקרבם שפעת ברכה, רוחות וגשמים כוללים בתוכם מניות חיים ועז. כל חי רוחני, עליון ותחתון, מתעדן, ומתמלא הגיון של שירה וחדות נועמים. הכל עלז, שמח ומרנן, מפני שכנסת ישראל נחתת לאשראה בארעא. האידיאל הלאומי הנצחי, מהוד מקורו האלהי השוכן בישראל, המקושר עם נשמתם המצוחצחה, דופק ופועם, ומכה גלים בים החיים. הכל מתברך, הכל מתנשא, ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.",
        "summary": "כשהשכינה השורה באומה מתגלה בארץ, העולם כולו מתברך ומתעדן."
    },
    {
        "id": 1329,
        "article": "כשהאדם מתכבד בעולם, ולבו דואג בקרבו על מה שהעולם מטעים בו, יגנוז אותו הדאבון, וישתמש בו לשמח בעת אשר יזדמן שיקבל איזה עלבון. הנעלבים ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין, עושים באהבה ושמחים ביסורין, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.",
        "summary": "כשאדם דואג מפני הכבוד שכיבדוהו, ישמור את דאגתו לשמוח בה כשיעליבוהו."
    },
    {
        "id": 1330,
        "article": "עבודה גדולה ומאירה היא להסיר את הכעס מן הלב לגמרי, להביט על הכל בעין יפה, בחמלה של חסד שאין לה גבול, להדמות לעין העליונה, עינא עלאה, עינא דכולא חיורא. גם על מה שעושים הרשעים, גם על הרעים היותר מוחלטים ברשעות, לחמול על היותם נשקעים בבוץ הרשעה, ולמצא את הצד הטוב שבהם, ולמעט את הערך של החובה, ולהרבות את ערך הזכות. גם על המסיתים והמדיחים, שעליהם נאמר לא תחמול ולא תכסה, זהו רק בעת שהמשפט נוגע למעשה, אבל בהצד העיוני יש לדון הרבה, למצא את הכונה הטובה, שהיא יכולה להיות גנוזה גם בהסתה והדחה, וכשמוצאים אותה הנקודה, מסלקים בזה את כח הארסי שבהסתה עצמה, וכח המהרס שבה הולך ומתמעט, וסופן של רשעים כאלה גם הם להיות מתתקנים. וכשאנו מתבוננים על האגדה האומרת, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, אנו חודרים לעומק החסד, שאין לנו להסחף בזרם של שנאה גם על האויב היותר נורא, ומזה אנו דנים דין קל וחומר לאותם שהם גורמים לנו צער בדיעותיהם ועניני הריסה שלהם, בשביל מטרות טובות לפי דעתם, וקל וחומר כשהמטרות הטובות הן יוצאות מן הכח אל הפועל, ועושות דברים טובים ומתוקנים. אף על פי שעם הטוב יש בו גם כן רע וקלקול, אין הרע מבטל את הטוב. ועל ישרי לב, גבורי כח, העוסקים בעבודת הקודש באמת ותמים, לזכך את כל המחשבות הפועלות בחיים ובמציאותם מהשמרים שלהן, ולהעמידן על התוכן היותר צח וברור. ואז, דוקא ממחשבות המעורבות ברשעה וטומאה יוצא אור גדול, שמחדש כח של חיים, העולה על גבי השמות הרגילים בעולם, ומתאים אל התוכנים העצמיים, שהם יותר מבוררים ויותר חזקים במציאות, יותר מאמצים את הרוח, ויותר משפרים את החיים ומרעננים אותם.",
        "summary": "צריך להסתכל בעין טובה אפילו על הרשעים, שכן נקודות הטוב שבהם, למרות מיעוטן, הן העיקר."
    },
    {
        "id": 1331,
        "article": "הרצון הארצי החזק שאצל בעלי החיים, שאין להם הופעה שכלית גדולה, גם הוא מתחלש קצת מרעננותו ואומץ היש שלו, בדחיקת פעלו על ידי אותו הקורטוב האידיאלי הרצוני הנכנס בתוכו, והוא יונק את אומצו הגמור מתוך חיבורו עם עולם הצומח, שאין בו אפילו אותה ההפרעה המועטת של גילוי החיים. והצומח, עם כל זרמתו הבריאה, הבלתי מפוקפקת, מסובל הוא מנדידה וטיפול ציורי מוגבל, והוא מתרפא מחולשתו על ידי התבססות חיבורו עם העולם הדוממי, שבו נפש בעלת קביעות ואומץ עמידה תדירית. ופסגת החיים עולה היא באדם, ונחלשת הרבה על ידי החופש אשר לרצון, ומשיגה את אימוצה על ידי ביסוסה וחיבורהּ בעולם החי המגושם. והשדרות האנושיות לפי התפלגותן, הולך משפט זה וחורז בהן, הצד האידיאלי עומד להתמוטט מחולשה שבעדינות, ומשיג את תקומתו על ידי הביסוס שמתבסס הוא בהצד הממשי שבהויה, וככה נעשים כל ברואי עולם חטיבה אחת, ואומות ומפלגות, ובעלי דיעות ואופיים שונים, בונים יחד עולם מלא, שהוא מלא עז והדר יחדו.",
        "summary": "אומץ הרצון נפגם בדצח\"מ ובאומות השונות, ככל שגדל חופש הרצון שלהם, והוא שב על-ידי יניקת כל דרגה מזו שתחתה."
    },
    {
        "id": 1332,
        "article": "כשהנטיה הרוחנית מתגברת מתוך הדוחק, מפני שהעולם החמרי הרוס הוא ומטושטש, אף על פי שאנו מוצאים בה הרבה קדושה ופאר אידיאלי, מכל מקום הרי היא לקויה בחולשה גדולה, ומוכרחת לבא אחרי כן תקופה של נטיה לעולם החמרי, לשכללו ולסדרו בכל מכונותיו. ובעוד שהנשמה הכללית והפרטית עוסקת בתיקון עולם חומרי זה, הרי היא מתקצפת על הליקויים שבעולם הרוחני, הנראים מתוך הליקויים שבעולם החומרי, שגרמו את התפשטותו. ומכל מקום הולכת השפעת התיקון ומשכללת את העולם החומרי, ומיד כשהוא משתכלל, חוזרת הנטיה הרוחנית לפעם ברב כח, ומתחברים שני העולמים בהרמוניה אחת, והשמים והארץ מתאחדים במילוי והשלמה.",
        "summary": "כשהנטייה הרוחנית מתגברת מתוך דוחק גשמי, היא נחלשת, ומוכרחת לבוא נטייה גשמית הפוכה, שבהשלמתה יתחברו שתיהן."
    },
    {
        "id": 1333,
        "article": "הבטלנות הנמשכת לפעמים על ידי יראת שמים, באה מחסרון הבירור לדעת מה בין טוב לרע בתכונות הנפשיות. ומתוך שההשפעה הרצויה של קבלת עול מלכות שמים היא בודאי להחליש את הרע שבנפש, מחלשת היא בחסרי בירור את כללות הכח, בין הכח הרוחני, דהיינו העצמיות המחשבית, על ידי מה שבאה להחליש את הצד המקולקל שבמחשבה, בין הכח החמרי, שהוא התעודדות החיים, חשק העבודה ומרץ הפעולה. והדעה הנכונה צריכה היא תמיד להשיב ליראי ד' את אבדתם הגדולה הזאת, לדעת שיראת ד' בטהרתה מוכרחת היא להוסיף אומץ כח בכלל, ולהוציא אל הפועל את כל סגולה צפונה בתוך הנפש להשכיל ולהיטיב, ושלילתה אינה מכוונת כי אם לגבי הצד הרע שבנפש, מקור המדות הרעות והמעשים המקולקלים, שבהיות הנפש טהורה ומנוקה מהם הרי היא עולה במעלות החיים בהרחבה גדולה ובתוספת ברכה רבה.",
        "summary": "שלילת הגבורה שנגרמת מהיראה, צריכה להיות מופנית כלפי הרע שבנפש, ולא לעצמיות הנפשית והמחשבתית."
    },
    {
        "id": 1334,
        "article": "בעלי הרוחניות הגדולים, ממוזג הוא כל כך צדם הרוחני עם צדם הגשמי, עד שבהתמעטות ההשפעה הרוחנית אצלם, משתוממים, וגופם מתחלש. והם חיים מזיו השכינה, ומאור העליון של הנשמה, שרק באור ד' יביטו וינהרו. והם הם הצדיקים שהם קרובים לתשובה מאהבה.",
        "summary": "הצדיקים המוכשרים לתשובה מאהבה, גשמיותם ורוחניותם ממוזגות עד כדי כך, שבהתמעטות רוחם נחלש גופם."
    },
    {
        "id": 1335,
        "article": "כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית, מרגיש הוא יותר את הערך הגדול של הרבים, הציבור מתחיל להיות חי בתוכיותו, בלבבו ועומק רצונו הוא מרגיש את הצרכים הרבים של הציבור, את גודל הערך של החיים המפעמים בכללות הציבור, והוא עומד כולו לעיני רוחו כדמות חטיבה אחת, הוא מרגיש את המציאות הממשית של הציבור, ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין קץ. ואז הרי הוא מתעלה להיות מנהיג ציבורי אידיאלי, מחשבותיו מתקדשות בקדושת הרבים, ומוסרו מתעלה להיות צדיק לרבים, ואור נשמתו מתחילה להאיר בקדושת אורו של משיח. וכפי מה שהחשק להיטיב מתגבר בו על עניני החיים המוגבלים ותוכניהם, כן יותר ויותר הולך רוחו ומתעלה, ואופקים רחבים, עליונים, רוחניים, שאין להם קץ ותכלית להשלמתם, בעולמים עליונים, בגנזי מרומים, באוצרות של מעלה, מתרחבים לפניו ומתגלים לרוחו, ובהם הוא רודה, להשכיל ולהיטיב, להרבות אור, אושר וקודש. והרי הוא עומד בקשר תדירי עם ההמון הגדול של צבא מרום, קדושי עליון, מעריצי קדוש יעקב, מן העולם עד העולם.",
        "summary": "כשהאדם מתעלה, הוא מרגיש את ערך הציבור ומציאותו הממשית, ונעשה צדיק לרבים, החי את צרכי הציבור ומנהיגו באופן פנימי."
    },
    {
        "id": 1336,
        "article": "הצמאון האלהי, והתענוג הממוזג בו, ביחד עם הצער של חולת האהבה האלהית, בשעה שהוא מתפרץ בשטפו בנשמותיהם של צדיקים, הרי הוא ממלאם גודל אין חקר, והם מתנשאים בהרחבת דעת ואור חסד גדול, להשפיע מאורותיהם המצוחצחים על כל עדת ישראל, להשביע נפשות שוקקות, ולסלח לכל חטא עון ופשע ברחמים גדולים ובאהבה רבה. ובעת רצון כזאת, אשרי מי שפוגש אז את קדושי עליון הללו, בהיותם עסוקים במרום קדושת אור חסד אלהים, וכל המקבל פניהם כמקבל פני שכינה ממש. אשרי העם יודעי תרועה, ד' באור פניך יהלכון. בשמך יגילון כל היום, ובצדקתך ירומו.",
        "summary": "כשהצימאון האלוהי מתפרץ בנשמות הצדיקים הם משפיעים על נפשות ישראל אהבה וסליחה."
    },
    {
        "id": 1337,
        "article": "באוצר הדמיון מונח כל האמת וכל הגודל, שמתברר קמעא על ידי כמה צינורות מקטינים ומזככים של השכל. הננו קרואים להופיע באור הדמיון שלנו, בכל הוד חייו, בכל יקר תפארת גדולת קדושתו, על הככר העולמי, אשר כל באי עולם אלינו יביטו וינהרו. השכל הרציונלי שלנו אינו כי אם תלמיד קטן, המסביר קצת את כל אור החיים שיש באוצר דמיונינו העשיר והקדוש, החי בחיי מציאות עליונה, המכרעת את המציאות הריאלית באיתניות עצמיות הוייתו. הבו גודל לעז החיים של דמיונינו העליון, המתנשא מעל כל המצרים וההגבלות היבשות אשר לתנאי המציאות העניה והיבשה. בגבורת הדמיון, הרטוב ומלא לשד חיים, הננו מתנשאים גבוה גבוה, והוא מתאחד בשכל העליון, אשר שם שכל לא יאות לו מפני גדלו וחוסן הארתו. שמרו את הסגולה הנעלמת, את התושיה האלמותית, את הברק האלהי המזהיר ומתנוצץ מסוף העולם ועד סופו, האצור בדרכי חיים שפי ד' דבר להורותם לנו, בארחות אמונה וחינוך גבוהים מעל שמים, שהם מתנשאים בשיאם גבוה מעל גבוה, ויורדים בעז ענותם לרשת ארץ, להדריך רבבות עם, להחיות מתים, לעודד ענוים, לפאר ולהדר כל הולכי קדורנית. שובו אתיו, שובו וחיו, היו לעם, היו גוי קדוש ועם עליון, כאשר נוסדתם מראש מקדם, בררו לעצמכם את עומק גודל הוייתכם. התנשאו לתעצומות עזכם. אל תפחדו מגערת אדם, אל תבהלו מחלומות של פתאים, דגלו בדגל עליון על כל, אשר בו ידגל עם בחיר אל אלהי עולם.",
        "summary": "השכל הנו תלמיד קטן המבאר את מקצת האור שבדמיון, המתאחד עם השכל העליון, שאינו שכל כלל."
    },
    {
        "id": 1338,
        "article": "לפעמים עולים על ידי מחשבות גבוהות למקום עליון כל כך, עד שאין בו שום תפיסה של חיים רוחניים, מפני שאינו הולם כלל אל הדוגמא של האדם, ושל כל נברא בכלל, ומסתכנים מצד דקות האויר מחניקה רוחנית, עד ששבים ויורדים אל המקום שאוירא דארץ ישראל המחכים שרוי שם, ואז שב רוח האדם אליו, והולך וחי בתורת ד' תמימה משיבת נפש.",
        "summary": "לפעמים העלייה למקום עליון, על-ידי מחשבות גבוהות, מחניקה את הרוח, עד ששבים ויורדים למקום בו שרוי אוויר ארץ ישראל."
    },
    {
        "id": 1339,
        "article": "המוסר של חול איננו עמוק, ואינו נכנס בפנימיות הנשמה, ואף על פי שהאדם נמשך אחריו לטובה, על ידי שמכיר את היושר שיש בדברי הגיון, אין להדרכה זו תפיסה עומדת בפני ההסתערות של תאוות שונות, כשהן מתעוררות בחזקה. וקל וחומר שאין ביד מוסר רפוי כזה להדריך את הכללות, את הציבור האנושי בעמקו והיקף גדלו. לחדור אל עומק הנשמה, ולהפוך אל האדם הכללי והפרטי לב בשר תחת לב אבן, לא יש עצה אחרת כי אם שיהיה מודרך על פי המוסר האלהי. וכדאי הדבר שיטעה האדם בכמה טעיות בדרך מהלכו, ובלבד שיבסס את חזון עולמו ומוסר חייו על פי אותו העומק של המוסר האלהי, משימעט בכשלונות, ויחיה חיים רוחניים רפויים, על ידי השפעה שטחית של המוסר החוליני.",
        "summary": "המוסר האנושי אינו מתקן את התאוות משורשן ואינו ראוי להדרכת הכלל, ועדיף ממנו המוסר האלוהי – אף אם טועים בו לפעמים."
    },
    {
        "id": 1340,
        "article": "על ידי ההרגל בקדושת המעשה, קדושת המחשבה, וקדושת הדבקות האלהית, בהרגשה וחשק פנימי, בשקידת התורה והחכמה האלהית המקובלת, מתחדש באדם חוש מיוחד, שבו הוא מבחין בין הטעם של הגיון שנובע מקדושה, ובין הגיון של חול. ויבין אז הטעם המיוחד של שמחה של מצוה, שהוא מעודן באין ערוך מכל מין שמחה שבעולם, והטעם המיוחד של נועם ההשכלה שיוצא מכל ענין של תורה וקדושה בהרגשתה, לעומת הנועם של חול הרוחני היוצא מכל הרגשת עידון רוחני שבחיי החול המדעיים. וכל אשר יתיחד האדם יותר בטהרת לבבו בגבורת קודש, וישים לבו לאהבת ד' העליונה, לזיקוק המדות במקור הטוהר האלהי, כה תתגבר בו ההבחנה הברורה, המאזרת את כח הקודש שלו, עד שימצא עז באלהים סלה.",
        "summary": "הרגל הקדושה מפתח באדם חוש להבדיל בין היגיון, שמחה ועונג, של קודש, לבין אלו של חול."
    },
    {
        "id": 1341,
        "article": "האדם צריך להרגיל את עצמו להביט על כל ידיעה רוחנית מעולם הרוחני שמופיעה לפניו, בתאבדעות, כאותה התאבדעות של ידיעות מארץ מרחקים נפלאה, ואז יוכל להרגיש את נועם התורה, ואת הרעננות שהיא מכניסה אל הנשמה בכל הופעותיה, ויחוש את הוד הספרות והשירה הפרוש על כל דבר גדול ודבר קטן מהגיונותיה של תורה במדה גדולה כזו, שיוכל לחבבם על כל העולם, על הקרובים ועל הרחוקים. ולעולם יצייר בעצמו שזה הרעיון המבוטא או המוצג ברוח לפניו, הוא תוכן חי, מלא כח יצירה, שבו ספונים כחות רבים, לחולל גם הם חדשות ונצורות.",
        "summary": "צריך להסתכל על כל ידיעה רוחנית בתאבון, ואז יחוש בנועם הוד הספרות והשירה שבה."
    },
    {
        "id": 1342,
        "article": "חידוש הנשמה והתעלותה, בא על ידי הלימוד העליון, וההגיון האלהי בעומק הרזים העליונים, אבל הקביעות של טוהר המדות בא על ידי המצות המעשיות, ולימודי ההלכה השייכים להם, ובמדת החול, מידיעת העולם החמרי ופרטיו, הליכות דרך ארץ וישובו של עולם.",
        "summary": "רזי תורה מחדשים את הנשמה, אבל קביעות טהרת המידות באה מהעיסוק בעולם המעשי, בצדדיו הרוחניים והגשמיים."
    },
    {
        "id": 1343,
        "article": "לפעמים מתוך החשק הגדול שיש לצדיק לשלמות העליונה, ולאשתאבא בגופא דמלכא בשלימות אמיתית, כשמבלבלים אותו, נכנס הוא בכעס גדול על העולם, ויצאו דברים מפיו כרוגזה וקפדנות, על יחידים או על רבים. אבל אין הדברים יוצאים כלל מן הלב, והם בכלל פצעי אוהב, כי לב הצדיק מלא אהבה רבה לכל הברואים, בין לצדיקים בין לרשעים, בין לישראל בין לאומות העולם, ואפילו לכל בעלי החיים, בכלל ובפרט, ואת הכל הוא מכריע לכף זכות. ומי שיודע בעצמו שעיקר תכונתו היא תכונת החסד, ההטבה והאהבה, אף על פי שלפעמים מתוך איזה צער ומרירות יבטא בשפתיו איזה דברי כעס וקפדנות, אף על פי שצריך הוא לישב את דעתו ולשוב בתשובה על כל דיבור ורעיון שהוא שלא כשורה, ושאינו על פי השלימות האמיתית של המדות הטובות, מכל מקום לא יפול לבו על זה כלל, ועל זה נאמר אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון ואין ברוחו רמיה. ועל פי רוב, הפסקות כאלה מוסיפות אחרי עברן אורה יותר בהירה בנשמה, והופעת אהבה יותר אדירה וחודרת, ותביעה פנימית להתפלל על הדור על כל צרכיו, וביחוד על הרשעים שיחזרו בתשובה, כדי שיהיה העולם מתוקן על פי האידיאל האלהי, שזהו עטרת החפצים כולם, שלב מלא דעה ויושר אנושי בהיר באמת משתוקק לזה תמיד, ותאות צדיקים אך טוב.",
        "summary": "אהבת הצדיקים את הכל היא העיקר, וכעסם החיצוני הבא מרוב דבקותם, רק מגביר את אהבתם ואת ציפייתם לתשובת הרשעים."
    },
    {
        "id": 1344,
        "article": "יסוד התפילה היא התרוממות הרצון והתגלותו. כשהמבוקש הממלא את רצונו של אדם, מובע בקשר הרעיון והחפץ באלהים, עולה הרצון למרומי ערכו, מתאחד הוא עם הרצון הכללי, הרצון העולמי, אור חי העולמים, שבו כלולים כל המאויים. וכשהרצון הפרטי מצייר את מבוקשו בדבר הפרטי, חיי הרצון פועלים את המבוקש, על ידי מה שהרצון הכללי כולו מצייר את הפרט המתבקש, על פי פרטיותו היותר מבוררת. ובהיות החפץ עולה למרומי הדעת, מתבררת ההכרה, שאין רצון שום בריה דבר מפורד מרצון האלהי הכללי, המתגלה באור כל חי וכל בריה. ולפי הערך של הדעה, המכרת את גודל האמת של ים החיים, המשתפך לפלגי הרצונות כולם, הכלליים והפרטיים, ככה מתגברת היא הפעולה הכבירה של הופעת התולדה של המבוקש. וכל מה שההכרה יותר גדולה באחדותה הרוחנית של ההויה כולה, החיה בנשמת אלהים שבה, ככה עולה היא מדת המוסר והחכמה. והצדיק והחכם לאמתתו, הרי הוא פותח בתפילתו שערי הרצון, לסגננו בסגנון וצבע המיוחד לו, שאליו שם מגמתו, ותגזר אמר ויקם לך. וכל מה שהדעה מתבררת יותר באחדותה הגדולה של כל הישות, כשם שפעולת התפילה היא מתבררת, כמו כן מתבררת האמת של כל חריצות, כל חכמה וכל כשרון מעשה, כי גם כל מעשינו פעלת לנו. וכל דעה והגיון, שביב מתגלה הוא מאור אל אדון כל הנשמות, רבון כל המעשים. ובמקום שהאמונה גדולה, צריכים החיים התרבותיים להתרומם, וערך החפץ האנושי, והתקדמות הסדר שבחיים, עולה הוא למדרגתו היותר עליונה, בסתר עליון וצל שדי.",
        "summary": "התפילה הנה התרוממות הרצון הפרטי אל הרצון האלוהי, ובהכרת אחדות הרצונות מתגשמת התפילה."
    },
    {
        "id": 1345,
        "article": "כשהאהבה הלאומית מתגברת, מתלהבת היא על תורת ישראל לאהבה אותה, בין בלימוד בין במעשה. והחשק המתפתח מביא לידי אהבה דוחקת את הבליטה של הפרטים ופרטי הפרטים, בין בתלמוד בין בקיום המעשי. וצריך כל צדיק להגביר בעצמו ובעולם את אש האהבה הלאומית בישראל, ולהגבירה בכל מיני השפעות שבעולם, ובטוח יהיה שסוף כל סוף תבא אהבה כללית זו לבישול פריה הגמור, עד כדי הולדת תולדותיה, שהם המעשים, המדות והדיעות, של כל התורה כולה, בכל מילואה וטובה. וכל מה שאנו רואים שישנם אנשים מתאמרים באהבת ישראל, ולבם רחק מהתורה, מלימודה וקיומה, הוא מפני שעדיין אהבתם בוסרית היא, וכרמינו סמדר. אבל סוף הבישול לבא, והיה ביום ההוא כרם חמר ענו לה.",
        "summary": "התגברות אהבת האומה הנה התגברות אהבת התורה והמצוות, המופיעה בתחילתה בצורה בוסרית, הדוחקת את הפרטים שבה."
    },
    {
        "id": 1346,
        "article": "ההשתקעות החמרנית מביאה לבסוף לידי שפיכת דמים. אף על פי שבתחילה אינה אלא מבצרת את החיים, ומקנאה נגד הרשלנות, ומסדרת ישובו של עולם, אבל בסוף יורדות הן המדות ומתחשכות, עד שהחיה שבאדם חוזרת וניעורה, וזוהמת הנחש, שנתגלמה בקין הורג אחיו, מתחילה לקשקש, וטומאת הרצח מתגלה. לכן ראוי לכל טהורי לב לעמד על המשמר, ובעת תגבורתה של הנטיה החמרנית, לעשות לד' בהתעלות האצילות של השאיפות הקדושות, שהחסד והאהבה, נועם ד' ויקרת האדם, מבוססים בהן.",
        "summary": "ההשתקעות החומרית מביאה לשפיכות דמים, ולכן בהתגברותה צריך להגביר כנגדה שאיפות קדושות מלאות חסד וכבוד האדם."
    },
    {
        "id": 1347,
        "article": "יש בדמיון מעלות כאלה שאין בשכל. הדמיון מחיה בנו את העולם בצורתו הרוחנית, וממילא עושה הוא את מהותנו הרוחנית יותר שלמה, אלא שבהתגברותו מטשטש הוא את התאר של העולם המעשי. הנסיונות של התרבות העשירו הרבה את המדע המעשי, ואת הרוחני הבנוי על בסיסו, אבל את העולם של הדמיון, וכל גודל החיים שבו, הורידו הרבה. על כן קטנה היא מאד האישיות העכשוית לגבי האישיות הקדומה, ביחוד אצל הגדולים, שנתבגר הדמיון שלהם, ורכש לו את המניות הדרושות מהשכל המעשי. ובצדק הננו מכריזין גם כעת, אחרי ההתפתחות הגדולה של ההשכלות המודרניות, אם הראשונים כמלאכים, אנו כבני אדם, ואם הראשונים כבני אדם, אנו כחמורים.",
        "summary": "הדמיון מחייה את העולם הרוחני יותר מהשכל, והתרבות וההשכלה המודרניות מטשטשות אותו, ובזה ניכרת ירידת הדורות."
    },
    {
        "id": 1348,
        "article": "החזון בא מרוב ענין. האותיות המחשביות הולכות ומתגלמות, באות הן מעולם הרחוק, מעולם מלא מחשבה, הכרה, אורה ובירור, מעולם שמרוב ידיעה הוא לנו מלא תעלומה. באות האותיות ומתקרבות לנו, משתפלות אלינו דרגה אחר דרגה, עד אשר נקשיב בקול המחשבה, והנה תיבות נוצרות, משפטים נולדים, עולם מלא דיבורים מצטייר במחשבתנו. והעולם ההוא, שירד מאצילותו לבריאתו, חודר הוא אל יצירתו, דוחף הוא על כלי המבטא, והם עושים פקודתו, דובבים השפתים, והנה קול מדבר. פלא הוא ויהי לפלא.",
        "summary": "אותיות המחשבה מצטרפות למילים ומשפטים, המתבטאים בדיבור באורח פלא."
    },
    {
        "id": 1349,
        "article": "בהתגלותם של האותיות, הרי הם מרוכזים במרכז המחשבה, לוקחים אתם את כל אוצר החיים שבמחשבה הרחבה, המתפשטת ברב אורה בזוהר עליון, שאין בו הגיון מבורר ואות חטוב. ועל כן מלא כח הוא האות, פועל נוראות הוא, כשהוא הולך בשבילו, כשהוא מתחבר במקורו, כשמשתפכים בו כל שפעות החיים שבאוצר המחשבה אשר לעולמי עד. אלה הם פלאי השמות, אדירי החיים, מכריעי הכחות, זיקי היש, שהאין העליון מבזקם ברב חילו. ואין לפרש עילום שמך.",
        "summary": "האותיות מרכזות בתוכן את כל ההרחבה של המחשבה העליונה, ומכאן כוח פעולת השמות הקדושים."
    },
    {
        "id": 1350,
        "article": "כשרוח החופש מתאזרח בעולם, החיים מתעדנים, והכל מלא רצון. אז מתעורר בחזקה הרגש הטהור של הכרת טובה, ומביא להופעה אלהית אצילית, קשורה בשמחת החיים ומילואם. כל הקרבנות בטלים, וקרבן תודה אינו בטל לעולם, אלא מתוך התמצית של כל הקרבנות הבטלים, הרי הוא מתמר ועולה ברב כח.",
        "summary": "כשהחופש מתאזרח בעולם, העולם מתמלא ברגש הכרת טובה, ולכן קרבן תודה אינו בטל."
    },
    {
        "id": 1351,
        "article": "על הגוף, בתור מרכז חיים מצומצם ומוגבל, פועלת היא נשמת החיים הרחבה, והמתפשטת במעופה למרחקים עולמיים. אידיאלי הוא מאד טהרת הגוף, חסנו, בריאותו, חילוץ עצמותיו, עֵרות חייו, אור וחום רגשותיו. העולמים כולם הנם הגוף של הנשמה האלהית, אצילות השכינה, מלכות שמים, העשירה, המתפשטת. בעולמנו מרגישים את ריכוזה על פי מדתנו, על כל יציר נברא היא מתפשטת, על כללות היצירה היא מתרכזת, מאירה היא באור חייה, מגלה היא את עשרה וכבודה. בעולם החי היא מתגלה בצביונה המיוחד, באנושיות כולה ברב חוסן ובליטה הדורה, בעזוז קודש הרי היא מתגלה בכנסת ישראל, זאת היא מנוחתה, טרקלינה, הכלול בהדר תפארתו. מי שחודר בנשמה הישראלית, מסתכל בהאופי המצויין והמיוחד שלה, בהודה ההיסתורי, בגורלה, בנצח קיומה והופעת חייה, במחשבות הגיונותיה, בשאיפותיה, תקותיה, חלומותיה ויעודיה, בטחונה ואמתה, הרי הוא מוצא כמה נאה הוא המרכז אשר לבחירה האלהית, אשר לאצילות השכינה. ומתוך דיוקן של מטה, עולה הוא ומסתכל בדיוקן של מעלה, ונותן כבוד ופאר למלכותו, מלכות כל עולמים, אשר על ישראל הדרתו. והגויה הלאומית וכל מכשיריה, ארצה, שפתה, רוחה, מוסרה, מנהגיה, נטיותיה, והנשמה שלה, תורתה, נבואתה, תפילתה, אמונתה, וכל הפלגים הרבים, יבלי מים נאמנים, מים עליונים ומים תחתונים, יחד מתרוממים גלי גלים, מתנשאים בהוד עדיים, מתחבבים ומתאהבים חבת ידידות שאין על עפר משלה. והאהבה הלוהטת מתהוה לקנאת עם, מחוללת גבורים אזורי עז רוח מלא אש לוהט, ומתמזגת הגבורה הלוהטת עם השכל והיושר, וספרות גדולה מלאה עצה שירה ויושר מתיצרת, לתחיית גוי על ארץ ירושתו לעולמים. ושופרו של משיח מתחיל לתקע.",
        "summary": "כל דרגות החיים, ובייחוד כנסת ישראל, הנם הגוף בו מתגלה השכינה, ולכן ההסתכלות באופי ובגורל ישראל מגלה פאר עליון."
    },
    {
        "id": 1352,
        "article": "בתוך גן החכמה, ההכרה העליונה והבהירה, ההרגשה היפה והעדינה, התורה והמוסר נטוע הוא, עושה פריו למכביר ולחדשיו יבכר.",
        "summary": "בתוך גן החכמה נטועים ההכרות והרגשות, התורה והמוסר."
    },
    {
        "id": 1353,
        "article": "השירה היפה אינה מבקשת לה מגמות, אלא יוצאת היא מרוח אלהים שבנשמת המשורר. וכן הוא בכל יצירה, שהתעלותה ממגמתיות היא עילויה. וכן הוא בתלמוד תורה, בידיעתה ובחידושה, ובחידוש המעשי של כל מצוה ועבודה, שכל מה שהעושה מתרחק ממגמתיות, הרי הוא מתקרב לאצילות עליונה, לצרור החיים העצמיים. עשה דברים לשם פעלן ודבר בם לשמן. אז באה נשמה עליונה מעלמא דחירו ושורה על האדם, וממלאתו בינה פנימית, ונשמת שדי תבינם. הדוחק שרוח הזמן דוחק את החיים הרוחניים המוסכמים, הוא בא משאיפה פנימית של רוח ד', המתנשא ממעל לכל שיעבוד מגמתי, ושואף לחירות, ולשחרור מכל מגמתיות. בצורתו הקטנה הרי הוא נראה במעטפת הקליפה של כפירה, חוצפא, רשעות ופריצות, ובפנימיותו גנוז בו היסוד העליון של החכמה המוחלטת, של שירת העולם האלהית, המתעלה מכל תכליתיות, הששה בגוונים שלה.",
        "summary": "כשם שאומנות יפה אינה מבקשת מגמה, אלא פורצת מרוח האומן, כך גם צריכים לנבוע התורה והמצוות, וזו היא תכלית הכפירה."
    },
    {
        "id": 1354,
        "article": "נכנס באוזן צדיקים לפעמים קול קורא, קומו צדיקים, עסקו בתורה, לחזק את כחה של כנסת ישראל, להוסיף אור בנשמתה הכללית, כדי שתתחבר עם דודה, מלך עולמים, מלך הכבוד, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, בנועם עליון וחבת ידידות, בגדולה וגבורה, בתפארת, קדושה ומלכות. והצדיקים מוצאים בלבבם אומץ עליון, מרגישים בקרבם רוח גבורה, נאזרים בימין ד' רוממה, מקימים הם את סוכת דוד הנופלת, מרימים אותה להיות עטרת תפארת בראש המלך הקדוש, ד' צבאות שמו.",
        "summary": "נכנס באוזן צדיקים קול הקורא להם לעסוק בתורה כדי לחזק את כנסת ישראל ולחברה עם דודה."
    },
    {
        "id": 1355,
        "article": "הריקניות שבחיים מתמלא בכחם של צדיקים עליונים, שחייהם תמיד מלאי ישות של אמת הם. אור אלהי אמת, המופיע עליהם תמיד בעושר רב, ממלא את חייהם מילוי דשן ושמן. שפעת אור נשמתם מזלת טללי תחיה על המון רב, בחקים נפשיים נסתרים, שהייחושים של ההוייות הנראות רחוקות אלו מאלו מתיחשים על ידם יחש עצמי. כל משובה, רק מריקניות החיים היא באה. כל עמל ותלאה, כל הירוס יחידי וציבורי, ממקור המשחת של משובת החיים הם יונקים. כשהחיים מלאים ענין, כובד הראש מתמזג עם השלוה והשמחה, ועדן העליון מפכה את מימיו, מי פלגיו, משמחי כל נשמה, והחיים ממלאים את תפקידם במדתם היותר נכונה, והם הולכים ומתעלים, וכל העולם כולו מתברך בכל ערכיו.",
        "summary": "הריקניות שבחיים מתמלאת משפעת אורם של הצדיקים."
    },
    {
        "id": 1356,
        "article": "כשבעל ההסתכלות הרוחנית מרגיש בעצמו שאין לבו הולך ללימודי הלכה בדקדוקי הפרטים שלהם, צריך הוא להתעלות עוד בהסתכלותו הרוחנית, במדה יותר בהירה ועליונה, עד שימשיך מרוממות האצילות של החכמה העליונה את הכח המחדש את כל הפרטים, שהם מסתעפים מתוך הכללים היותר מופשטים ועליונים. ואז ברוב חשק ישוב לאהבת הפרטים, בנועם גדול ואהבה רבה, והאותיות של גופי תורה יתנוצצו לו בכל מילוי נשמתם, וירגיש את מתקם, ואת הכלליות הגדולה המתפשטת בהם בשפעת חיים, כנשמה המתפשטת באור חייה על כל הגוף כולו.",
        "summary": "כשליבו של בעל ההסתכלות הרוחנית נוטה מדקדוקי הפרטים, ימשיך עליהם אור כללי ממקורם, וישוב אליהם בנועם גדול."
    },
    {
        "id": 1357,
        "article": "לפעמים הצדיקים משתברים במעמד הגוף, אפילו במזגים המוסריים, כדי שיזריחו את אור הנשמה הרבה.",
        "summary": "לפעמים הצדיקים משתברים במעמד הגוף, אפילו במזגים המוסריים, כדי שיזריחו את אור הנשמה."
    },
    {
        "id": 1358,
        "article": "כל חטא מדאיב הוא את הלב, מפני שסותר את האחדות שבין האישיות הפרטית עם כל ההויה כולה. ומתרפא רק על ידי תשובה, שזורח עליו בה אור השפע העליון של האידיאליות אשר להויית המציאות, ובזה חוזרת ההשויה הכללית וההתאמה לההויה להופיע בתוכו, ושב ורפא לו. אמנם יסוד הצער איננו עצם החטא, כי אם יסודו, ותוכן מהלך הנפש שנעשה הפוך מסדר הישות הזורחת באור הישר האלהי בכל המצוי, המאורגן באחדות וכיוון מעולה. ומפני זה, אותם אשר נפשם רעה מיסודה, ושורש החטאים כולם מונח בדיעותיהם, בשאיפתם ותכונת לבבם, הנם רעי העין, אשר העולם כולו נראה להם בצבע כל כך שחור עד אין תכלית. הם הם המתרעמים על העולם ועל החיים, בעלי עציבו דטחול, אשר לעגם מכל ההויה הוא שחוק הכסיל, אשר לא ידע להבין כי טוב ד' לכל.",
        "summary": "החטא מדאיב את הלב בנתקו את אחדות העם והוויה, אך בשורשו הוא גם תוצאה של הצער, ולכן צרות העין היא תכונת הרשעים."
    },
    {
        "id": 1359,
        "article": "בתחלתה של הופעת יראת אלהים על האדם הכללי והפרטי, מביאה היא אותו לידי שיעמום ובטלנות. הוא אובד את רצונו, ואת עצמיות המהותיות שלו, מפני שנגעה בו היראה רק בצדדיה החיצוניים, לא הפכה את הפראות והרשעה הספוגה במהותו החמרנית, ובטבע הנפש הטמאה הגנוזה בעומק שמרי החיים האנושיים. והרי ההופעה האלהית, שהיא לגמרי ההיפוך מכל הרשעה והנבלה, היא מבטלת אותה, וממילא נעשה האדם חלוש החיים, והציבוריות נעשית לקויה, אין אומץ ואין חפץ קבוע לשכלול, להכשרתם של החיים החברותיים. אבל רוח האדם האמיץ, המכיר על פי נקודתו הפנימית כי ההרגשה הזאת של יראת אלהים היא הכל, כל החיים וכל הטוב, לא יעזב את אוצרו, ובכל אשר יתענה עינויים גשמיים ועינויים רוחניים, מכל אשר לא יוכל לכאורה להחזיק מעמד נגד החופש המודרני, נגד שאיפת הגדולה התרבותית של חיי הזמן, נגד היופי המקסים, ונגד תסיסת החיים המרעשת, וגם לפעמים נגד המוסר והיושר הטבעיים, שלא יוכל בכל פעם להלום אותם אל הצורה של יראת אלהים ותוצאותיה בחיים כפי קליטתו ההסברית – כל אלה לא יכילו כח להפסיק את חוט החיים, ואת אומץ ההסכמה שרק ביראת אלהים מחסה עז לאדם. ויזכך אותה ויטהרנה, יעלנה על פסגת המדע המבורר, ויעטרנה בזיו המוסר הבריא, ישבצנה בהדר חיי העולם ותרבותו, וימלאנה במתק האהבה, רוחב הדעת, והנועם אשר לעדן העליון, ויחדש בה ובגללה את העולם ואת החיים בצורה חדשה, מלאה הוד ותפארת, גדולה וגבורה, ואבן מאסו הבונים היה תהיה לראש פנה.",
        "summary": "יראה חיצונית ממעטת את הרצון האנושי במקום להופכו, אמנם בהכרה פנימית בטוב הגנוז בה היא מתעלית."
    },
    {
        "id": 1360,
        "article": "אדם אובד הוא הכופר, חייו אינם חיים. כיון שאין אידיאל במציאות הכללית לפי מעמדו הנפשי, שוב אין אפשרות לזיק של אידיאליות פנימית אמיתית שתהיה מושרשת בקרבו, וחיים בלא אידיאל מושרש בעומקם הרי הם גרועים מחיי בהמה. ועל כן מי שמטהר נפשו, ומעמיד את סכום חייו על התוכן האידיאלי הראוי באמת לאדם ישר לחשוק רק בו, ימצא מיד את נטייתו החזקה אל האמונה, והשעשוע העליון של אור אלהים יחייהו, וממילא ירצה להצביע את הצבע של חייו, שהם המעשים וההנהגות החיצוניות, על פי אותו הענין המתאים אל החשק האידיאלי הפנימי, ובעצמו ידור נדרים ויסכים הסכמות לסמן בהן חייו בסימנים של זיקוק אלהי, וקל וחומר שישמח מאד בכל הנדרים הכלליים, שהם כל מסורת האבות, בזיקוקם העממי הכללי לצור משגבם ואלהי חשקם ותשוקתם. ובירור דעה עליונה וטהורה זו תנצח את העולם כולו ביפעתה, וכל היצורים יתנו כבוד לשם ד', ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם. כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד, ככתוב בתורתך ד' ימלוך לעולם ועד.",
        "summary": "האמונה הכללית משתרשת בחשק הפנימי ומחייה אותו, והמצוות והמנהגים הנם ביטויים לאותו החשק (כנדרים)."
    },
    {
        "id": 1361,
        "article": "מי שמוכשר לרוממות עליונה בהשגתו, ומדותיו ומעשיו לא נזדככו לפי ערכו, הרי הוא שרוי לפעמים בבהלה ובעצבות גדולה מאד. ואם גופו חזק צריך הוא להשתמש בתעניות וסיגופים, בתור הדרכה של מעבר. אבל אם גופו הוא חלש, צריך הוא להרחיב את דעתו ברוממות הקדושה, ולהשליך על ד' את יהבו, ואת כל טיפולו המוסרי המעשי, אחרי שבשמחה וטוב לבב ירצה ללכת גם במעשה ובמדות בדרך ישרה, ויוכל להניח את רוחו הגדול לשוטט במרחבים עליונים, לשיר שירי נועם, מלאים גבורה נפלאה, גם במקום שלכאורה אין ידו מגעת שם. כי אין קץ ותכלית לאור החסד האלהי הפרוש על משיגי האמת, שהם הם מבקשיו ודורשיו. כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי, יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו, אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי.",
        "summary": "המוכשרים להשגות גבוהות שלא זיככו את מידותיהם שרויים לפעמים בצער, המיתקן בסיגופים או בשמחה וטוב לבב."
    },
    {
        "id": 1362,
        "article": "מי שחושב בעניני האלהות בטהרתם איננו יכול לשנא ולבזות שום יצירה ושום כשרון שבעולם, כאשר בכל מתגלה הפועל האלהי ברומו ותעצומותיו. אלא שלפעמים הוא מרגיש את הזריות הנמצא באיזה סעיף שנתגלם בו ביותר הצד ההעדרי, דהיינו מה שמנתק אותו מהאור והחיים הכלליים של מקור הכל. ונמצא שהשנאה והבוז היא לא באה על מה שיש באמת בתנועה ובתרבות, איזה שתהיה, אלא על מה שלא יש בה, דהיינו על מה שלא השלימה את חק הבנתה והשלמת חייה עד כדי התקשרותה ברגש ובמדע עם המהלך העליון והחודר של התוכן היסודי של המחשבה הרוממה, של האלהות המוחלטה בגאון עמדתה.",
        "summary": "התרבות והכשרונות הם גילויי אלוהות, וההתנגדות אליהם מופנית רק כלפי חוסר התודעה לכך."
    },
    {
        "id": 1363,
        "article": "יש שהאדם מרגיש את הצער הגדול על מיעוט התורה שלו, שבא מצד ביטול תורה, וצמצום הדעת, המאפיל על אורה הרוחני של תורה, עד שיוכל לצייר את מצרי גיהנם שאוחזים את כל מי שריפה ידיו מן התורה. ומתוך החלחלה הגדולה שבציור זה, תתמרק נפשו מסיגיה, ובהחילו להתאמץ בשקידתה של תורה, המעשית והרוחנית, ירגיש את כל הטוהר הראוי לו לקבל מנועמה של תורה, וישוב אליו אור שכלו ועומק הרגשתו, שלות נפשו וברק דמיונו, מצורפים עם כל המדות החמודות, שהם מכלל ברכת ד' אשר עם אורה של תורה.",
        "summary": "ציורי הגיהנם הבאים מתוך הצער על מיעוט התורה, ממרקים את הנפש מסיגיה, כדי שתוכל להרגיש את נועם שקידת התורה."
    },
    {
        "id": 1364,
        "article": "המסתכלים העליונים, אזורי חסד אל תמיד, מכירים את הכיעור שברע בעומק יותר גדול מאותם שהרוגז והכעסנות הוא שלטון רוחם. ומתוך שהם יודעים שהרע מצד עצמו הוא דבר שאי אפשר כלל שיתקיים בעולם, אינם מתיראים לעמוד נגדו בגדולה נפשית פנימית, ודולים הם מעומק תוכיותו את כל נקודות הטובות שנמצאות בקרבו. ומתוך שעינם תמיד פקוחה לחפש את נקודת הטוב, לא תוכל שום שנאת הבריות לשלוט בהם, כי בכל מקום מוצאים הם נקודת הטוב, שמעריכים את ערכה יותר מכל חפצים, והיא בזוהר גדלה מחפה היא על כל הכיעור שברע, עד שאינו נראה כלל לעיניהם להרשים איזה רושם של קוצר רוח ומיעוט אהבה. על כן גדולי נפש הם הצדיקים, אבות החסד שבעולם, ואין קץ לאהבתם אל כל היצור. ודוקא מתוך האהבה האלהית הגדולה שבלבבם הם דורכים את כל מהלכי המשפט, ויודעים הם לבצר את מעמד העולם, להביא לידי גילוי את נקודות הטוב שלו על ידי עמל גופם ורוחם. והם הם הנם עבדי ד', הדומים למלאכי מרום, רודפי חסד וצדקה, שלום ומשפט, בכל לבבם ובכל נפשם. והם הם מעמידי העולם על בסיס הצדק והמוסר, להפנות אליו את הפנים המאירים של מעלה, בכל עצמת עידוניהם.",
        "summary": "הצדיקים מכירים היטב את כיעור הרע, אך מכירים בעראיותו ובעיקריות נקודות הטוב שבו, ולכן גדולה אהבתם לכל."
    },
    {
        "id": 1365,
        "article": "כמה קשה המצב להכריע את כחות הנפש בין הרצונות השונים, ביחוד בין הרצון הרוחני הפונה אל הציורים העליונים, המתנשאים מעל כל רעיון, מכל חפץ מוגבל, ובין הרצון הרוחני העוסק במוסר, בתורה, במדות, בהלכה והגדה, ובכל דבר קצוב ומדוד.",
        "summary": "קשה להכריע את כוחות הנפש בין הרצון הפונה לרעיונות בלתי-מוגבלים, לבין הרצון הפונה לתורה והמוסר הקצובים."
    },
    {
        "id": 1366,
        "article": "כמה הומה הוא הלב לאהוב את הכל, את כל הבריות, את כל המעשים, את כל היצור, את כל המון מעשי יוצר כל, את שרשי המעשים, את החיים, את העז, הכח, ההוד המתנשא, החכמה, הבינה, הדעת, התפארת, הנצח וההוד, היסוד והמלכות. מה יקרו רעיך אל, ומה חמדה לבי לאהבת כל הנשמות, וליפי הטובות והגמורות שבהן. מה נעמו ומתקו הנפשות העדינות של נדיבי הלב, של הוגי הדעה, של קדושי החפץ, של תופשי התורה, אדירי האמונה, גבורי הרוח, חושבי ההגיון והשירה, מקדישי הקודש, משפרי החיים והעולם, מה עצמו ראשיהם. מה נחמדו חסידי עולם, מוחות ממולאים אצילות ותפארת קדושה. מה אהבתים כולם יחד, מה עצמה ידידותי לכל חד וחד מהם. מה מאושר אני בטובתם, בכבודם, בשלותם, בעונג ונחת שהם מוצאים בחייהם. מה לי יותר נשגב מלהיות משתתף, עוזר, עובד ופועל, להרבות את אור החיים, להרחיב את המשכיות, שיראה ההוד וההדר, הזיו האלהי של נועם האהבה, של אהבת עולמים, המשתרגת בענפיה הרבים, מתנשאת ממעל כל היש, ומתמשכת על כל היצור, מבלטת את הפרצופים הנאהבים, מגדלת את הידיעה, מחדדת את ההרגשה, מגברת את החיים, מגברת את העידון ומלהיבה את הגבורה, ממלאת את כל רחבי הנשמה בעז עליון, בעז אלהים, בעזוז האמת והאורה.",
        "summary": "הלב הומה לאהוב את הכל, בייחוד את גדולי האמונה, הדעה והחסידות."
    },
    {
        "id": 1367,
        "article": "כשאדם רוצה להיות דוקא צדיק גמור, קשה לו להיות בעל תשובה. על כן ראוי לו לאדם שתמיד ישים אל לבו את השאיפה להיות בעל תשובה, שקוע ברעיון התשובה ושואף להתגשמותה המעשית, ואז תוכל תשובתו להיות מרימה אותו למעלה, עד מדת צדיקים גמורים, ולמעלה מזה.",
        "summary": "השאיפה לצדיקות מקשה על השאיפה לתשובה, ועדיף להשתקע בתשובה והיא תביאהו למעלה ממידת הצדיקות."
    },
    {
        "id": 1368,
        "article": "המסתכל האמיתי מוכרח הוא, שההסתכלות המלמדת מוסר, יראת שמים ומדות טובות, היא מוכרחה להיות קודמת לכל שאיפה רוחנית.",
        "summary": "ההסתכלות המלמדת מוסר ויראת שמים מוכרחת להיות קודמת לכל שאיפה רוחנית."
    },
    {
        "id": 1369,
        "article": "חטא עצום הוא למי שהוא בר דעת, ויכול לברר את יחוסו לכל עניני הרוח היסודיים, לאור נשמתו, לדעת ד', ליסוד האמונה ולכל ענפיה ופרטיה, בשכל צלול וברור, שיהיה עוזב את מתת אלהים זאת, ויהיה מניח את עצמו לצלול בים עכור של דמיונות, שהמציאות תמיד מטפחת על פניהם. לזאת חובה גמורה היא לכל תלמיד חכם לברר את דיעותיו האמוניות בשכל בהיר, שלזה דרושה ידיעה מתרחבת בתורה לכל ענפיה, ולדעת רחבה בעולם ובחיים.",
        "summary": "חטא עצום הוא להסתפק באמונה דמיונית בלתי-מציאותית, למי שיכול לבררה בשכל טהור."
    },
    {
        "id": 1370,
        "article": "על פי הדמיון החיצוני, הכוזב, ידמה להאדם שחופש הדיעות והדביקות האלהית הם דברים סותרים זה את זה. אבל בהיות האדם מתעלה למרומי הזיכוך של הדיעות הטהורות, יבא לידי בירור, שרק בחופש דיעות גמור יבא לידי הדבקות האלהית השכלית המזוקקה. ומתוך הדביקות החפשית הזאת תתרומם הכרתו, עד שתעלה עמה את כל רצונו ועצמיות הוייתו, מדותיו ושאיפותיו. והחשק והתענוג האלהי יגלה עליו בעוזו, וברכתו תהיה ברכה, וקללתו קללה, ותפילתו תעשה פירות, ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.",
        "summary": "הדבקות וחופש הדעות אינם סותרים, אלא מפתחים זה את זה."
    },
    {
        "id": 1371,
        "article": "בתחילה מוצאים את התוכן של התורה כולה, בכל הרחבתה, בהנפש הפרטית, בתיקוניה ובקלקוליה, בעליותיה וירידותיה, ואחר כך מוצאים את הנפש הפרטית שהיא משורגת עם הכלל כולו, ואחר כך מוצאים את התוכן של הכלל בעולם כולו, וההויה נמצאת תלויה בהשלמת המוסר והתורה של כל יחיד. חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, ומתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב אבותינו.",
        "summary": "התורה מתאחדת עם הנפש, ומתוך קישור הנפש עם הכלל, והכלל עם ההוויה, נמצא שההוויה תלויה בהשתלמותו של היחיד."
    },
    {
        "id": 1372,
        "article": "לגעור צריכים גם בקטנות האמונה של עצמו, במיעוט הכרת הסגולה הנשמתית שלו, כדי לשוב אל הגודל הראוי.",
        "summary": "צריך לגעור בקטנות אמונתו בגודל סגולת נשמתו."
    },
    {
        "id": 1373,
        "article": "אצל גדולי העולם המדות גדולות הן, חזקות הן מאד, וכשהן מתפרצות נראות הן כפראיות, אבל עיקר מהותן הוא רוב האיתניות, וכפי הגודל שלהן כך עולה הזיקוק שלהן. ואותן המדות, שהן אופי הרצון, מוארות הן באור החיים, והשכל העליון מאיר בהן, ואינן טעונות לחיצה והתכווצות, כי אם הרחבה והעלאה.",
        "summary": "המידות של גדולי העולם הן חזקות, ולכן בהתפרצותן הן נראות כפראיות, וצריך להעלותן ולא לכווצן."
    },
    {
        "id": 1374,
        "article": "כשנפגשים עם מצבים של קטנות, מוצאים הגדולים את המדות שלהן חריפות יותר מדאי. יכולים הם להביט אל רוחם פנימה, ולמצא את כל הליקויים שבו, אבל לא יוכלו להונות את נפשם גם אונאה של ענוה, שהם באמת הנם הגרועים שבבני אדם, שהרי בני אדם רבים ששים תמיד בגווניהם, ואינם מכירים אי רצון במדותיהם, רק אלה צלולי הדעה, נפשם ירעה להם על מדותיהם ועל מעשיהם שאינם רצויים. רק יבאו לידי מסקנא, שאמנם גדולים הם לקוייהם, אבל ההרגשה בהליקויים בעצמה גדלות היא, והגדלות הזאת כבר נותנת היא ערובה שלא ישפלו אלה אשר הכרת צדם השפל היא צרתם הקבועה. והם יתעלו עד לידי הכרה עמוקה, שעצמותם של הליקויים יתרונות גדולים הם, ומתוך גדולת נשמה הם באים, ולשימוש של גדולה הם נועדים.",
        "summary": "הכרת האנשים הגדולים בחסרונותיהם נובעת מגדלותם, וידיעת דבר זה נצרכת להם כדי להכיר בגדולת עצמם."
    },
    {
        "id": 1375,
        "article": "שבילים אחרים, שבילים מיוחדים, יש לו לעולם המעשי, לגמרי משונים מאלה שהם להעולם הרוחני. ומתוך כך האדם שנשמתו בעקרה רוחנית היא בשאיפותיה, קשה לו למצא את הנתיבות שבעולם המעשי, והוא צריך להתאמץ למצא את מעמדו העצמי בעולמו הרוחני. ואל יקנא לבו בעשירים המעשיים, אפילו בחכמים וצדיקים שבהם, גם עליהם נאמר, ואל תתאוה לשולחנם של מלכים, ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם. ואף על פי שריחוק גדול מפסיק בין האדם הנאצל ובין הפעולות הממשיות, אל יחת, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתיך. מרומי האידיאלים כשהם זורחים בבהירותם בעולם, הרי הם מבסמים את העולם כולו. אפילו כשהם זורחים בנשמה אחת, הרי הם ממלאים את העולם כולו אורה.",
        "summary": "לאנשים רוחניים יש שבילים מיוחדים משלהם, ואינם צריכים לקנא בגדולים המעשיים, אלא לשמוח בחלקם הגדול יותר."
    },
    {
        "id": 1376,
        "article": "התשובה מאהבה, שצדיקים גדולים מתלהבים לה בכל עת, היא גדולה מן הכל, מתעלה היא מכל תפקיד של עבודה ושל קדושה מעשית. בנשמות רבות מבוע של חיים גדולים, קדושים ואציליים, מתגבר, על ידי שעשוע הגדול האלהי שמשחק בנפשם הגדולה, שכל העולם כולו הוא הדום לרגליהם. וחיי הקודש הללו פועלים גם על גויים רבים, לרומם ערכם.",
        "summary": "התשובה מאהבה גדולה מהעבודה המעשית, ושעשועי הצדיקים ממנה מגבירים את נביעת חיי הקודש בנשמות רבות ועמים רבים."
    },
    {
        "id": 1377,
        "article": "הצורך של הדבקות האלהית, במחשבה ובחשק הלב, שהוא יסוד האמונה בחיים, שהוא בא ודופק בחזקה בהרגשת הנשמה המוכשרת לזה מצד דרכי חייה, מדותיה וידיעותיה, צורך זה מקורו הוא בההתאגדות הכללית, שצרור החיים הכלליים אגוד הוא ביחד. ועל פי מדה מיוחדה הקרבה הזאת מאגדת את הנשמות של כל פרטי ישראל ביחד, ובמדה יותר רחבה את כל האדם יחד בכללותו, באיגוד הצלם האלהי הכללי, ובמדה יותר מורחבת מתאגד ביחד כל צרור החיים של כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, תוצא הארץ נפש חיה למינה, זו נפשו של אדם הראשון, ובמדה המתרחבת ביותר, עובר גבול האחדות על כל המצוי, כל הנברא, הנוצר והנעשה. ומיסוד האחדות שבצורות הכלליות הללו, שהוא דבר של מציאות בפועל, בא הצורך העליון לקרבת אלהים ולדבקות עליונה. שבאמת לא את עצמיותו לבד האדם מעלה ברוממותו המקודשת, בעת אשר חדות אלהים עליונה תמלאהו, בעת שרוח הקודש מקשקש לפניו כזוג, ולבו מלא על כל גדותיו אהבה לכל היצור, כי אם את הכל הוא מעלה, את כל הנשמה, כל החי, כל היש. וכל נשמה יותר עליונה, מרגשת בעתים יותר תכופות את הצורך הגדול הזה. וישנם אדירי אמונה, גדולי נשמה, שמעולם אין עליה עליונה זו של דבקות אלהית מאירה ושמחה סרה מאתם. והם הם יסודי העולם, מדריכי התבל, משכלליו ומיסדיו, המרבים בו שלום ואושר. וכל הצדדים של ההטבות והעליות למצב החיים, כל העצות הממלכתיות, הספרותיות, הכתתיות, וכדומה, אינם כי אם קטעים קטנים מגדולת פעולתם של גדולי נשמה הללו, שאור החיים הגדול שלהם מצד עצמו ממלא את העולם כולו תיקון ואורה. ובזכותם המחשבה שבאדם הכללי חיה, ומתהפכת לכח פועל ומרבה להיטיב, לשפר ולהעלות את החיים הלאומיים והאנושיים, הכלליים והפרטיים, דרגה אחר דרגה, אל מעלתם העליונה. בי מלכים ימלכו ורוזנים יחקקו צדק, בי שרים ישרו ונדיבים כל שופטי ארץ.",
        "summary": "הצורך בדבקות האלוהית בא מאיגוד כל הנשמות והברואים בצרור החיים, והצדיק בדבקותו מעלה ומיטיב עם הכל."
    },
    {
        "id": 1378,
        "article": "הספקנות היא תוצאתה של האליליות, והאחרונה היא תוצאתה של התרשלות המחשבה. כשכופה האדם את שכלו לפתור לו את חידת הכל על פי אותו החלק של החמריות שהוא סופג בחושיו, בודאי מתקוממת המציאות לעומתו. והחמרנות, כשהיא תופשת את האדם בחזקה בצבתיה, אפילו אלפי פעמים יתפלסף, לא ישלים עם המציאות הרחבה, להביא בחשבון הקפי את הגשמיות והרוחניות ביחד, את החיים שתחת השמש עם שלמעלה מהשמש. וכשהשירה מנגנת בקרבו, לא תועיל לו כל התחכמות, הכל הבל יגזור, ולמסקנא של כי זה כל האדם לא יבא, ולא יוכל לבא. לראות חזות הכל בשכלול הרצון, בתגבורת עזוזו, באותו אומץ הנפש המבוטא באמת במלה הגדולה של יראת אלהים, שהגמדים הרוחניים מוצצים ממנה המון רב של רפיון לב ומחשבה נודדת, זה יוכל רק פילוסוף עליון, שהנשמה הישראלית מאירה את חדרי לבו. התגשמות אותו האומץ והגודל בחיים, המשכתו של חיי הרצון שהם בעצמם נוזלים ממקור קדומים, מחיי כל העולמים וממקורי מקורותיהם, עד עומק היסוד של חיי המעשה, החברה והתרבות, ולמצא על ידי תורה בלתי פוסקת זו את כל עומק האמת, את כל התנחומים והגבורה, זאת היא הפילוסופיה הישראלית, העומדת על המפתן שבין השכלת החול ובין הופעת הקודש, חכמתו של שלמה, אופיה ותוכנה, המקיפה את יסוד ההויה, ומסיימת, סוף דבר את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. והלא כל הפסימיות נובעת היא רק מזה התוכן היחידי של הספקנות, שמא החיים החמריים הם כל היש, כל החיים. ועד כמה יוכל יסוד רעוע כזה, שאין לו כל סמיכה מדעית ברורה, כי אם אי אמנה עקשנית, לערער יסוד חיים מלאי דעת ואמונה עליונה, האומר בבטחה, שכשם שהחיים העובריים שלנו בימי העיבור היו רק הכנה לחיים יותר עליונים, ואם היה בהם איזה כח של בקורת, וכח זה היה לוקחם לכל החיים, ודאי היתה הבקורת ההיא יוצאת מלאה זעם וספקנות, כן החיים הגמורים שבגוף, האמת היא האמת האמונית, שהם רק התחלת חיים, פרוזדור של חיים. אמנם אם מהפרוזדור יתבע כל התביעות הטרקליניות, יהיה רוגז בלא נחת הגורל, אבל אם יערך הפרוזדור לפרוזדור, והטרקלין לעומתו לטרקלין, ודאי יונח החפץ. ולאיחודם של הפרוזדור והטרקלין אין מתודה אחרת כי אם זאת – יראת אלהים ושמירת מצות אלהים.",
        "summary": "פתרון חידת החיים בהשקפה חומרית מיוסדת על ספקנות וזעם, וראיית העולם הזה כפרוזדור מביאה לגבורה ואומץ."
    },
    {
        "id": 1379,
        "article": "כשאדם, בין יחיד בין ציבור, חושב בדבר האמונה, מצייר לו את הדרכים שעל ידם תודע האמונה על פי כשרונו וציורו, כשהוא עומד במצב נמוך, שדמיונו מלא חזיונות בדים, מצטייר לו אופן הבירור גם כן על פי מדה זו, ויוכל להיות שיהיה עצם התוכן של האמונה זך ועדין, והדרכים שהמאמין מצייר שעל ידו יודעו, חשוכים ומלאים סיגים של דמיון נתעה, ואין הציור של הדרכים פוגם כלל את גוף האמונה. כשהאדם מתעלה, גם כן בין ביחודו בין בקיבוצו, הרי הדעה המזוקקת תובעת ממנו את התפקיד של זיקוק הדרכים שעל ידם מתבררת האמונה. ואם באמת האדם כבר ראוי לקשר את תוכן אמונתו בקישור של דרכים עדינים, ודרכי בירור מלאים אורה וזיו של אמת, אז כל החידושים שעל הדרך של אופני הבירור אשר לאמונה לא יזיקו כלל לגוף האמונה, ואדרבה, עוד יבססוה ויעמיקו אותה. אבל אם באמת הוא איננו ראוי עדיין לקבל את הדרכים היותר עליונים ויותר מזוככים, אז תביא לו הבקורת של הדרכים שעל ידם האמונה מתבררת צרה גדולה, חשכה ומארה, וההרגשה הישרה תביא אותו למעמד נפשי כזה שימצא את עצמו מאושר בהמנעו מחקור על הדרכים איך נתבררה האמונה, ויסמוך בתמימות על מורשת אבות.",
        "summary": "סיגי האמונה אינם פוגמים בעצם אמונת האדם הפשוט, אך כשהוא מתעלה הוא צריך לזקק אותם, כדי שלא יחשיכו את אמונתו."
    },
    {
        "id": 1380,
        "article": "קטנות האמונה, וריחוקו של אדם מן הקדושה העליונה, בא מתוך שאין בידו לרומם את ערך עצמו, עד שיקבע בלבו הרעיון הגדול, איך שגדולה אלהית ראויה לו. הגדולה העליונה, המסערת את כל רעיון מוגבל, אשר להמחשבה האלהית, היא באיומה הנורא מגרשת את רוח האדם מגבולה, כל זמן שלא ירומם וינשא במחשבות של קודש, ובארחות חיים של טוהר, לחוש בעצמו את התאמתו אל גדולה זו. וביחוד הדבר נוגע לישראל. קרבת האלהים הלאומית צריכה אמונה גדולה של גאות לאומית, במדה רוממה כל כך, עד שיקבע בלב הרעיון העליון, שההתגלות האלהית ראויה לה. אמנם גאות קודש זו, כשם שהיא עדויה בגאון, כך היא שבוצה בענוה גדולה. והענוה האלהית, הבאה מתוך הגדולה ומתחברת עמה, היא מופיעה על האופי הנשמתי של כנסת ישראל, ואמונתה בקרבתה אל אל עולם קונה שמים וארץ, אשר אין חקר לגדולתו, משתרשת בתוך מעמקי נשמתה, והיא מתקדשת ומתעלה, משתחררת, ומתכינה עצמה לגאולה שלמה.",
        "summary": "קטנות האמונה באה מתוך חוסר האמונה בעצמו ובהתאמתו אליה, ובייחוד בישראל, שגאוותם הלאומית משובצת בענווה."
    },
    {
        "id": 1381,
        "article": "כל המצות כולן הן ציורי האמונה, באות הן מתוך עומק האמונה, ומתוך מה שהאמונה האלהית, בעליוניותה המופלגה מחייבת במהלכי החיים. כל מצוה וסעיפיה בהעשותם, מציירים הם בחיים הנפשיים והעולמיים את הראוי להצטייר מצד עומק האמת של אמונת אלהים. וכל העברה, כשלון ורפיון, אשר למצוה, הרי היא מציירת בחיים ובעולם את ההיפוך הגמור ממה שהאמונה האלהית ברום אמתתה מחייבת. בין שיהיה כח אותה השלשלת ידוע או בלתי ידוע לעושה, הפעולה היא נפעלת, והעז האלהי מתגדל בעבודה התורית שבאה מהסתעפות האמונה, ונופל ונימך בביטול העבודה ועזיבתה. התרבות של קדושת ישראל הפנימית, מרחיבה את הגבול של ההרגשה אשר לאמת עליונה זו, ואהבת תורה ומצות ויראת שמים מתגדלת כל מה שהידיעה התורית בעומק עומקה מתרבה בעולם, כל מה שרזי תורה מתבארים, וכל מה שקדושת העבודה הטהורה מתאדרת. ההגיון הקדוש, שלמעלה מכל הגיון חול, מעורר הוא את נימי הכינור אשר לנשמת אלהים שבאדם ובעולם, והעינים רואות בראייה בהירה את הגודל, את האמת, של האמונה, המתפשטת בכל התורה, בכתבה ובמסורותיה, ואפילו במנהגי ישראל, שהם גם כן תורה.",
        "summary": "המצוות והמנהגים מציירים בחיי הנפש והעולם ציורי אמונה, ועזיבתם מציירת ציורים הפוכים, וביאור רזי תורה מעורר הרגשה זו."
    },
    {
        "id": 1382,
        "article": "גדולי העולם, יכול שכלם המעשי להיות מרומם ומפותח מאד, ועם זה יהיו שגיבי אמונה וגדולי דעה רוחנית, בעלי דמיון כבירים ומוארים, ומרגישי אצילות עליונה בשכל מבורר וצלול. אבל הבינונים, אי אפשר שיחול עליהם זוהר אור האמונה בעליוניות טהרתו, כי אם כשיפלו מרוממות המעלה המביאה אל הפיתוח של השכל המעשי, ומקוצר רוח ועבודה קשה לא ימצא בהם כשרון בהיר לשכליות מעשית, ואז יוכל רוחם להיות משוטט במרומים של האצילות וזוהר השכל הרוחני, הדורש את אלהים בצפונות קודש. וזאת היתה המטרה של גלות מצרים, אשר נפלו ישראל בעבדות פחותה, שטמטמה את רוחם והשפילה את כשרונם ביחס להשכל המעשי, והוכשרו להשכל האלהי בהופעת אור האמונה.",
        "summary": "אצל הבינוניים, השכל האלוהי חל רק על-ידי ביטול השכל המעשי, ולכן השפלת השכל שהיתה במצרים, נזקקה לקבלת האמונה."
    },
    {
        "id": 1383,
        "article": "אין להגדיר את מהותה של כנסת ישראל בגבולים מיוחדים ובתוארים מוגבלים. כוללת היא את הכל, והכל מיוסד על כלות נפשה לאלהים, על הרגשתה את המתק ואת הנועם העליון בכל עומק נשמתה, ביפעת תענוגיו. והתשוקה להאלהות, בהתלהבות נפש אמיתית, מתגלה היא בכל פינותיה, מתגלה בתורה ומצות, מתגלה במוסר ומדות, מתגלה בהתעלות נפשית, בשירה פנימית, בקדושת החיים, בצמאון אין חקר, כלתה נפשי לאל חיי, מתגלה במסירות נפש תדירית, בנשיאת עול גלות מאהבה, רק שלא לזנח את סדר החיים, המעשיים והרוחניים, שאורה האלהית מתדבקת על ידם בקרבה. גבורת רעם זו, היא המביאה לה באחרית הימים את הישועה המוחלטת, ומזרה ישראל יקבצנו, ושמרו כרועה עדרו.",
        "summary": "אי-אפשר להגדיר את מהותה של כנסת ישראל, משום שהיא כוללת כל, ויסודה מושתת על אהבתה הפנימית לה'."
    },
    {
        "id": 1384,
        "article": "אומרים הקרבנות, שבשביל השאיפה האלהית צריך האדם להיות אזור בגבורה, להיות מוכן ללחום עם עצמו ועם העולם. לאבד צריכים כדי למצא. אמנם מה שמאבדים בשביל השאיפה האלהית אינו איבוד, כי אם מציאה ורוממות. מה שנאבד בעד התשוקה של הדביקות בד', הרי הוא מתעלה. ואין ראוי להיות מתעלה כי אם מה שכבר העילוי מושרש בו, רק מהבהמה הטהורה ומהעוף הטהור, מהצמח המיוחד, יקרב קרבן לד'. רק האספקלריא המאירה, באורה הצלול, יודעת היא במה השורש המבורר כבר נמצא, עד שהוא ראוי להתעלות על ידי האיבוד בשביל השאיפה האלהית.",
        "summary": "המסר של הקרבנות הוא, שלפעמים דרושה הקרבה עצמית בשביל הדבקות בה', אך היא משתלמת."
    },
    {
        "id": 1385,
        "article": "כשמזכיר האדם את עצמו על הקב\"ה, הרי הוא צמא לכל דרכי היושר והטוב, והצדק האידיאלי הולך ומתגבר בו כמעין המתגבר ועולה, וממילא בחיים החברותיים מתעלה הצדק והמוסר בהדר נעלה. אמנם יקרת הערך אשר להצדק היא תכונת תשוקתו הגדולה, ושלהבת אישו האידיאלי, שהוא מתגבר ומתאדר רק לפי הערך שהוא הולך ומתקרב למעינו המקורי, לאור האלהי שממנו הוא שואף זורח. על כן רק מאור אלהים יזרח הצדק, מאור אלהי עולם יפואר היופי וההוד, ממקור החיים הכל יחיה במשפט ובצדקה. גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדיו.",
        "summary": "כוחו של הצדק והמוסר האנושי מתגבר, ככל שהוא מידבק במקורו האלוהי."
    },
    {
        "id": 1386,
        "article": "ברק אחר ברק תבריק נשמתי, שלהבת אחר שלהבת תשלהב נשמתי. העולם כולו יראה ויתמה, יתבונן ויתפלא, יתעורר כמשינה לתמהון מאורי. ואור חדש על ציון יאיר, ורחוקים יבאו ויאמרו אמת, מציון מכלל יופי אלהים יופיע.",
        "summary": "הברקות נשמתי תארנה את העולם ותעוררנה בו פליאות ותימהון."
    },
    {
        "id": 1387,
        "article": "הנשמה שלנו גדולה היא, חזקה ואדירה. חומות ברזל היא משברת, הרים וגבעות היא מפוצצת. רחבה היא מרחב אין קץ, מוכרחת היא להתפשט, אי אפשר לה להתכוץ. על כל שנים עשר מליוני הנפש הישראליות שלנו, בכל דרגותיהם, בכל עליותיהם וירידותיהם, בכל ההרים שעלו שמה ובכל העמקים שירדו שמה, בכל מרומי קרת שהם עומדים שמה בראש מורם, בכל החורים אשר התחבאו שמה מעוצר בוז וקלון, עמל ויגון, בכולם בכולם נשמתנו תתפשט, את כולם תחבק, את כולם תחיה ותעודד, את כולם תשיב למקום בית חיינו, מי כאלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם.",
        "summary": "נשמת ישראל האדירה מתפשטת על כל נשמות ישראל הפרטיות, בכל דרגותיהן, והיא שתשיב אותן למקום בית חייהן."
    },
    {
        "id": 1388,
        "article": "מלאים אנו רגש מוסר, כמהים אנו לחיות חיים חיי טוהר. דמיונינו מלהיב את חשק לבבינו לצייר היותר נשגב והיותר נאה, היותר טהור והיותר נאצל. החפץ הפנימי שלנו חושק שיהיה רצונינו הקבוע טהור וקדוש, שתהיה כל מגמת חיינו ברורה, ומכוונת להאידיאל היותר נשגב בחיים. וכל אלו התשוקות אינן מתגשמות כי אם על ידי מסירתנו הפנימית והחיצונה אל אור ד', אל המוסר האלהי, המתגלה בתורה, במסורת, בשכל וביושר.",
        "summary": "הרגש, הדמיון והחשק, של המוסר הטהור מתגשמים רק על-ידי ההתמסרות אל המוסר האלוהי."
    },
    {
        "id": 1389,
        "article": "בחיים חלקיים, הנראים רק לעין הגסה החמרית, אפשר לסלול נתיב במצות אנשים מלומדה, בהגיון אדם מוגבל. אבל בחיים הכוללים את כל היש, בחיים שגבוליהם רחבים כרוחב ההויה כולה, שתמונותיהם כל כך עשירות ומשופעות במדתם עד שגבהי שחקים לא יכילום, אין דרך לפנות כי אם בחק ומצוה אלהית, ומקור האומץ אי אפשר להיות פחות ויתר מיראת אלהים החיה והרעננה, שהיא הולכת ומשפעת את טללי תחייתה על הככרים המעשיים שבחיים. מצותיו שמור. כי האדם כולו צריך שיחונך, שיודרך, שיסתגל לההויה הכללית ולמקוריותה. אי אפשר ליסד מכון של חינוך בעד ניצוץ של האדם, בעד נטף אחד מים החיים שלו, כי אם כל האדם צריך שיבא לרוממות שאיפתו, וכל האדם כולו בכל ערכיו, בחייו המלאים כל היש שבחומר וכל היש שברוח, כל החיים שבשעה וכל החיים שבעולם, כל האדם, הוא רק הוא העומד לספג אל תוכו פתרון גמור ורצוי לחידת העולם והחיים, העוקצת ומכאבת כל כך. אין תועלת בעקשנות ספקנית, האומרת במרמה, שתתנה תנאים של שוא לבנות עליהם את קולונותיה כלפי האלהים ועולמו, שתתעקש למצא את הנוחם, את הפתרון, דוקא ברשף הקטן הזה של חיי החושים, הבשר והרוח המוגבל, בחיי השעה החולפים כצל עובר, לא זו הדרך. החלק חשוב ונכבד, הבשר עדין וחביב, הרוח ער ומתנשא, אבל כל אלה רק אז לגדלם, לזיום, יבאו, בהיותם שואפים וזורחים אל מרכז מהלך הוייתם, שרק בחקיקה אלהית היא בולטת, רק מהמקור האלהי. שקדושי העולם, אדירי המוסר העליון, אריות הצדק והאמת, מלכי האמונה והתום, מושלי החיים וכובשי המות, רוכבי במות ההויה בשכלם והרגשתם, ברוח עזוז קודש הקדשים המקשקש לפניהם כזוג, וברעם גבורתם המתרומם מעל כל גבולי זמן ומקום, הם הפוטרים את עצמם ואת כל העולם עמם מחובות, מצרים וגבולים צרים, ועם זה דוקא הם הם המבססים את עדן החיים ונועמו. הם הם היודעים לתן מדה וקצב לכל חיוב ולכל שלילה, לכל עונג של גוף ושל נשמה, לכל חמדת עין ולב, הם הם מחוקקי הצדק, רוזני עולם, המתלוננים בצל שדי, הם הם המלמדים לאדם את תוכן חייו, המושלים ביצרם, המחשבים חשבונו של עולם, ועצתם אמונה לכל האדם.",
        "summary": "היראה וקיום המצוות צריכים לבוא ממקור אלוהי הכולל את הכל, והחלפתם בתרבות אנושית, המיוסדים על חיי החושים, לא תצלח."
    },
    {
        "id": 1390,
        "article": "כשהנשמה מתקשרת באורה העליון של תורה, נעשים כל הפרטים הקטנים חביבים חבת נשמה, וחשק התורה מתפשט על כל אות ואות מדקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, וכל הרחבותיהם והסתעפיותיהם.",
        "summary": "כשהנשמה מתקשרת באורה העליון של התורה, מתחבבים פרטיה ודקדוקיה."
    },
    {
        "id": 1391,
        "article": "לפעמים מזדהר זוהר התפילה בנשמה, עד שמרגישים איך שהיא מופיעה ממקור החיים הכלליים העליונים, ואיך שהיא משלמת את כל מה שחסר בעולם. ואז מכיר האדם את קדושתו העליונה של כח הדיבור בכלל, ואת הזרמים הגדולים של שפעי החיים כולם, ומתוכם יבא להכיר את העושר הגדול אשר לחיי הרוח, את עז גבורתם ועומק גודל מציאותם, ויפתחו לו שערי יראת הרוממות.",
        "summary": "כשהתפילה מזהירה בנשמה, מכיר האדם במקורה העליון ובפעולתה, ובערך הדיבור והחיים הרוחניים בכלל."
    },
    {
        "id": 1392,
        "article": "העולם הבא וכל חמודותיו, אורו ושפעו, שכלו ותפארתו, גבורתו וחסדו, אור חייו והדר יפעתו, כולו עומד בכליל יפיו וטובו. ומה שהוא בכחה של הנשמה להתאחד באור מתוק זה בפאר קדושתו, הרי הוא דבר של מציאות, שעושר הויה גדול יש בה. ומתוך קדושתם של צדיקים, שעולם הבא והארתו האלהית היא תשוקת חייהם, מאיר אור עולם הבא בכל העולם כולו, וחסד של נועם ד' נעשה פרוש על הכל. ושמחת המצות, שהן הן הצינורות שטל הקודש של נועם עליון ויפעת אלהים חיים מתהלך בהן, בחן זרמיו החביבים, באהבה בתענוגים, מתגדלת בגדולה רעננה, ההולכת ומתגברת מחיל אל חיל.",
        "summary": "העולם הבא הוא מציאות קיימת בהווה, שממנה באה שמחת המצוות, וצדיקים משפיעים ממנה לעולם הזה."
    },
    {
        "id": 1393,
        "article": "כל מה שהאדם מתגבר ועולה בקדושה ובתשובה, מתאחדים אצלו כל הפירודים, והוא מתחיל להרגיש איך כל הענינים מתקשרים זה בזה, והכל נשרש בשורש הרוחני העליון. והתביעה הגדולה שנשמתו העליונה תובעת ממנו, שיהיה חי בעולם של אחדות ושל הרמוניה והתאמה, מתחלת היא להתמלאות. והתשוקה להיות קבוע בחצרות ד', באהלה של תורה, בשינון הלכות ודקדוקי מצות, מתעוררת ברב נועם, בחן ושכל טוב, וברוח חסד מלא נדיבות ויושר לבב, מיסוד האהבה העליונה, המלאה דעת ויראת ד'.",
        "summary": "ככל שמתקדש האדם, הוא מרגיש את אחדות הפירודים והתקשרותם בשורשם, ותשוקתו לתורה גוברת."
    },
    {
        "id": 1394,
        "article": "כל חושי הנשמה תובעים ממנו את תפקידם ואת הרחבת פעולותיהם בחזקה, ובהתרחבותם הרוחנית קשורים הם כמה תפקידים של העולם הגדול, ושל המון כחות לאין תכלית, מעשיים ושכליים. החוש האלהי המזוקק, הוא יותר מן הכל, פועל על הכל ודופק בחזקה בכל כחות החיים לשחרר אותו מאזיקיו, כדי שיוכל לחוש ולהרגיש את הנועם האלהי, להתענג בהצחצחות העליונות כפי טבעו ומדתו. בתוכו גנוזים הם שאר הכחות הרוחניים, הצדקה והמשרים. החוש הלאומי, הדופק בחזקה ותובע ממנו בנין האומה והתעלותה, תשוקה מלאה אש קודש להשתתף בשכלולה ובהתפארותה. החוש השכלי, התובע ממנו את התרחבות השכל. החוש היפה, התובע ממנו התגדלות הציור ביפיו וטובו, בכח המדמה ובארחות החיים. החוש החברותי, תובע ממנו להיות מלא נימוס, יושר אנושי ודרך ארץ. והתפקידים הגופניים בכלל, תובעים ממנו את פיתוח בריאותם ושחרורם, במדה הנאותה לחיי הטבע הגופניים, ולחיי השכל והיושר, ולתפקידי הקודש כולם. הצמאון האלהי ההרגשי, תובע ממנו את התפילה השלמה, את ההסתכלות המסתורית, בכל אש יקוד אהבתה ודבקותה העליונה. ועל כולם החוש האמוני, מדריך אותנו לקבל באהבה וחשק עולי תורה מורשה ומסורת אבות, להתחבר לאמוני ארץ, יראי ד' וחושבי שמו, ולהעלות את כל התביעות העיליות והתחתיות לעילוי של קודש עליון, שאינו נמדד בשום שכל ורגש, כי אם בשאיבה פנימית בעומק הקודש המרומם אשר באמונה. אלהי אבי וארוממנהו.",
        "summary": "כל חושי הנפש והנשמה תובעים את התרחבותם, ובייחוד החוש האמוני, הדורש לקבל באהבה עול תורה ומסורת אבות."
    },
    {
        "id": 1395,
        "article": "את הצמאון האלהי, הבוער וסוער בשלהבת עוזו בלב, אסור לכבות. אם כל המכבה גחלת מעל המזבח הגשמי, עובר הוא בלאו של אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, קל וחומר המכבה גחלת רוחנית עליונה מעל גבי המזבח הרוחני המלא חיי קודש, הלב הישראלי. אמנם צריכים תמיד להוסיף אש מן ההדיוט, בשכל טוב, בחכמה ובבינה, באור תורה ונר מצוה, כדי שתהא השלהבת עולה ומתרוממת, עולה ומוסיפה כח וגבורה, בכל הדרגות של החיים, מרום רקיעא עד ארעית תהומא.",
        "summary": "אסור לכבות את הגחלת הרוחנית שבאדם, וצריך להוסיף לה אש \"מן ההדיוט\" בשכל טוב ובאור תורה."
    },
    {
        "id": 1396,
        "article": "הצמאון העמוק והלוהט, כשהוא מתחבר אל השכל החוקר והדורש, המצייר והמשכלל, משפיע הוא בו כח חיים רעננים ועליונים, מאזר הוא את כח החכמה באוזר גבורה, והגבורה משתלהבת בלהבות אור מלאי גוונים וצבעים נפלאים, כעין החשמל וכמראה הבזק, כמראה אש בית לה, וגבות מלאות עינים, וגובה להם ויראה להם, נחמדו ויפו, פאר קדושים. אשרי עין רואה כל אלה, ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב.",
        "summary": "הצימאון הרוחני משפיע חיים רעננים בשכל החוקר, ומאזר את כוח החכמה בגבורה ובשלהבת אור."
    },
    {
        "id": 1397,
        "article": "כשהאדם הוא קרוב ברוחו ורעיונותיו אל התורה, מאירות עליו ההארות העליונות, ומדותיו וכל תכונותיו מתרוממות ומתעלות, מתמלאות זיו של חיים עליונים, וצינורות אורים של לשד חיים קדושים משפיעים עליו את שפעת זיום, ורגשי קרבת אלהים עדינה מפעמים אותו. ועל זאת יתפלל כל חסיד, ויזהר בכל דרכיו ומעשיו, דיבוריו ותנועותיו, שלא תצא מתחת ידו שום תקלה, ולא יגרום שום חטא ועון להעשות מחיצה בינו ובין האור העליון השופע את החיים האמיתיים, שהם הם הדרכים המפולשים לאושר העליון, אשר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.",
        "summary": "כשאדם קרוב לתורה, מאירות עליו הארות עליונות, וייזהר שלא יחצוץ בעדן על-ידי עוונותיו."
    },
    {
        "id": 1398,
        "article": "הארת רוח הקודש מבררת להאדם את הגודל שבכח הדיבור, את המפעל הגדול של מהות הדיבור. היא מצגת בבהירות לעיני רוחו איך נשאב כל דיבור, מראשית יצירתו עד התגלמותו לכלל דיבור, ואחר כך איך הוא הולך ופועל בהמסרו לחלל המרחב הגדול, בהתאחדו עם היצירה הגדולה. קביעות הרעיון, בהרחבה והכרה פנימית, באיכות הגדולה של הדיבור, יעשה את האדם אחראי גדול על כל מוצא שפתיו. ערכי הדיבורים מלאי ענין של קדושה יתרוממו למעלתם האמיתית, וחרדה צודקת מלאה מוסר תתקוף אותו מבלי להפקיר דיבוריו, שלא לשוח שיחת חולין. וכשם שמחשבה זו היא מתוצאת רוח הקודש בהארתה, כך פעולתה המוסרית מביאה לידי רוח הקודש.",
        "summary": "רוח הקודש מבררת לאדם את מקור הדיבור ופעולתו, ומביאתו לזהירות במוצא פיו, המביאה לרוח הקודש."
    },
    {
        "id": 1399,
        "article": "יראת ד' היא החכמה היותר עמוקה, מיוסדת על השקפת העולם היותר פנימית, והיא נותנת את היסוד העמקני לכל מדע וכל תורה, בין בקודש בין בחול. והחול עצמו, כשהוא דורש את העמקנות היסודית, הרי הוא מוכרח לבא למסקנא זו, שכל זמן שאין יראת ד' מבססת את המדע, הרי הוא כולו רק מרפרף על השטח החיצון של המושגים, שבאמת אינם בכלל חכמה. הן יראת ד' היא חכמה, שכן בלשון יונית קורין לאחת הינא.",
        "summary": "יראת ה' היא החכמה היותר עמוקה, והיא הנותנת למדע את עמקו, ובלעדיה הוא שטחי וחיצוני."
    },
    {
        "id": 1400,
        "article": "עומד האדם ותוהה, איזה צורך יש בכל המון המעשים והברואים המשונים והרבים, ואיננו מבין איך הכל הוא חטיבה גדולה אחת. החיים התרדמתיים שבדומם הם התחלת ברק האור, ההולך ומזהיר בתוך העולם הצמחני, מתפלג לאלפי רבבות קוים מיוחדים ושונים, באים הם עד מקדש החיים, ושם הם מתנוצצים כבר בעליצות, הולכים ועולים עד רום עטרת ברואי עולם, האדם, שכל מהות חייו, זרמי אורותיהם, והתמדת הלך נפשו העולה למעלה, המהם רק גלי ים גדולים, שהם הולכים ושבים מכחם של כל תנועות החיים שבמציאות, מראשית הקטנות של החיים עד גדלותם, מדומם עד המדבר. אם מתפלא אתה איך תדבר, תשמע, תריח, תחוש, תראה, תבין ותרגיש, השב לנפשך כי כל החיים, וכל הקודמים למערכתם, הכל שופעים עליהם את כל הוייתיך. אין נקודה קטנה יתרה, הכל נצרך והכל משמש לתפקידו. אתה, בכל מה שלמטה ממך, והנך, קשור ועולה עם כל מה שנשגב ממך ועולה עליך.",
        "summary": "תהיית האדם על הצורך בברואים הרבים ויחסו אליהם, נפתרת בהבנת אחדות הדצח\"מ."
    },
    {
        "id": 1401,
        "article": "מקור יראת ד' הוא מצטייר בעומק הנשמה, מפני ההרכבה הנפלאה של שני ההפכים אשר בההשגה האלהית, העדר הידיעה המוחלטת במהות האלהות, וודאות הידיעה במציאותה השלמה. והתמזגות נפלאה של שני ערכים אדירים הפכיים, מאיים הוא מאד. והנורא, זה יעקב, שאמר מה נורא המקום הזה, והוא איש תם יושב אוהלים, אוהל אברהם ואוהל יצחק, המתמזג בתפארת ישראל. הדר חכמה יראה. שלילת הידיעה היא מוכרחת, מפני שכל ידיעה מטשטשת את הידוע כשם שהיא מבררת אותו, מפני הטשטוש הנמצא במדע האדם, והוא הדין בכל מדע של כל הויה מוגבלת שיש לה ראשית. ועצם החיים הרי הם היחש האלהי של ההויה, וזה אצור בידיעה הנעלמת, הנתפסת רק ברעותא דליבא היותר כמוסה, ואי אפשר לה להיות מוגלמת בידיעה מבולטת, מפני שתתטשטש על ידי ההגבלה, ובזה יבוטל קשר המציאות. על כן אי אפשר לשום הויה שתתפוס את הידיעה האלהית, כדי שלא תתבטל מציאותה. ותכלית הידיעה, ממשכת החיים וההויה, שאין בינה ובין מקור חיי החיים והויית ההויה שום מסך מבדיל ושום דבר חוצץ, הוא דוקא מה שלא נדע, כלומר לא הציור של העדר ידיעתנו, כי אם עצמותה של שלילת הידיעה, שבחשכה העליון עצמות הידיעה האמיתית מונחת היא, בלא שום מגע יד מוגבלה הממעטת את דיוקנה, כי את השמים ואת הארץ אני מלא, אמר ד'.",
        "summary": "עומק היראה בא מהתמזגות היכולת ואי-היכולת לדעת את ה'."
    },
    {
        "id": 1402,
        "article": "מי יודע את עומק צערי, ומי יוכל לשערו. הנני כלוא במצרים רבים, בגבולים שונים, ורוחי שואף למרחבים נשאים. צמאה נפשי לאלהים. אור האצילות הוא חיי רוחי. אמונת אלהים גדולה, בלא שום מעצור טבעי, הגיוני, נמוסי, מוסרי, הוא משוש חיי. כל מה שהוא מוגדר, הרי הוא חולין לגבי הקודש העליון, אשר אותו אנכי מבקש. חולת אהבה אני. מה קשה לי הלימוד, מה קשה עלי ההסתגלות אל הפרטים. הימים אני אוהב, השיטות השמימיות, להן אני מתגעגע. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך.",
        "summary": "שאיפת הנשמה למרחבים, ולאמונה ואהבה בלתי-מוגבלים."
    },
    {
        "id": 1403,
        "article": "הנני רואה בעיני, אור חיי אליהו עולה, כחו לאלוהו הולך ומתגלה. הקודש שבטבע פורץ גדריו, הולך הוא בעצמה להתאחד עם הקודש שלמעלה מן הטבע, עם הקודש הלוחם עם הטבע. לחמנו עם הטבע ויצאנו בנצחון. הטבע עשה אותנו לבעלי מומין, נקע כף ירכנו, אבל השמש הלא לנו זרחה לרפאותנו מצליעתנו. היהדות של העבר, ממצרים ועד הנה, מלחמה ארוכה היא נגד הטבע, נגד טבע העולם, נגד טבע האנושי הכללי, אפילו נגד טבע האומה ונגד טבעו של כל יחיד. לחמנו על הטבע כדי לנצחו, כדי לרדותו בתוך ביתו. הוא נכנע בפנינו, העולמות הולכים ומתבסמים, בעצם עומק הטבע תביעה גדולה מתגברת לקדושה ולטהרה, לעדינות נפש ולזיכוך החיים. אליהו בא לבשר שלום, ובנשמתה הפנימית של האומה זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא הולך ומתקרב אל הקודש. זכירת יציאת מצרים הולכת ונעשית לזכירת יציאת שיעבוד מלכויות, ההולכת ומתרקמת, והננו כולנו הולכים ומתקרבים אל הטבע, והוא מתקרב אלינו, הולך הוא ונכבש לפנינו, ודרישותיו הולכות ומתתאמות עם דרישותינו האצילות, ממקור הקודש. הדור הצעיר, התובע ארצו, שפתו, חירותו וכבודו, ספרותו וכחו, רכושו ורגשותיו, נזרמים הם על ידי שטף של טבע, שבתוכיותו מלא אש קודש הוא.",
        "summary": "הקודש שבטבע מתאחד עם הקודש שמעל הטבע על-ידי אורו של אליהו."
    },
    {
        "id": 1404,
        "article": "יתפתח הישוב בארץ ישראל, יבנה הבנין הלאומי, מתוכו יפוח רוח גדול, נשמת האומה תתעורר לתחיה, מעומק טבעה תכיר את כל מהותה, מעוצם כחה תכונן את סדרי חייה העצמיים. הרוח המיוחד של האומה יכונן אמונת ד' אלהי ישראל בעולם, ואין צריך לומר בקרבה פנימה. רק המורך והדלדול של הכח השורר עכשיו, מונע הוא את גאון האומה מהופיע בעולם, מעכב הוא את המהלך החי של המצות המעשיות, וקשר האמונה האלהית אשר בתוכן, שלא יופיעו בכל הדרן. אבל יתפרץ הכח הפנימי כהר פרצים, והחיים הישראליים, מתוך הכרח פנימי ומתוך הכרה חפשית גם יחד, יעשו באותו הצביון הראוי להם, והצביון הטבעי להם הוא אשר יביא את התשובה הגדולה, את התשובה מאהבה, בלא שום נפילה מטרייליסתית, כי אם תשובה פנימית, הנובעת מעומק האמת שבאור החיים של הנשמה. אין להצטער כלל מזרמי הרוח הלאומי הטבעי ההולך וסואן. גם הקלקולים שהוא מקלקל במהלכו, סופם לבא לכלל בנין ותיקון.",
        "summary": "פיתוח היישוב והבניין הלאומי יביאו להתעוררות נשמת האומה, שתיישר את דרכיהם ותתקן את קלקוליהם."
    },
    {
        "id": 1405,
        "article": "אופיה של הגאולה הבאה לפנינו, שראשית צעדיה הננו חשים ומרגישים, היא בתוכיותה של כנסת ישראל. מתפתחת היא האומה בכל כחותיה, מגדלת היא את רוחה, את טבעה ואת עצמיותה. אינה מכרת עדיין את עומק הישות העליונה, שהיא כל יסוד תקומתה. עינה לארץ, ולשמים עדנה לא תביט. היא אינה שבה אל אישה הראשון בפועל, היא מעבדת את חייה בכחותיה הנמצאים בשרשי נשמתה. אמנם בלא קריאת שם, בלא שום פניה ידועה, הכל הוא אור ד' וכבודו, אבל לא היא ולא העולם מכיר זה בבליטה, שם שמים לא יושגר בפיה, אומץ וגבורה רודפת היא, אבל באמת הכל קודש ואלהי הוא. רק בהגמר התוכן, בהעלות האומה למרום מצבה, אז יוחל אור אלהי נקרא בשם המפורש להגלות, כלומר יגלה ויראה שכל מה שהאיר, כל מה שיאיר, כל שחי, כל שיחיה בה, הכל אור אלהי עולם אלהי ישראל הוא, ושמו אשר יקראו לו הוא ד' צדקנו, ושם העיר מיום ד' שמה. מצב גאולה זה הוא יסוד החזון של הרזים, שכנסת ישראל לא תשוב למקומה לעתיד, כי אם קודשא ב\"ה וכל חייליו יבאו אליה, ויקימו אותה מן עפרא ביקר סגי. אשרי עין ראתה כל אלה, ולמשמע אוזן ותקוה תשמח נפשנו. והמשך הזמן שעובר בין ההופעות המיוחדות המרוכזות בכנסת ישראל, עד שיופיע אור תפארת ישראל לדעת כי שם ד' נקרא עליה, הוא זמן חבלי משיח, שרק אמיץ אונים כרב יוסף היה אומר עליו ייתי ואותיב בטולא דכופתא דחמריה.",
        "summary": "התפתחות האומה שלפנינו, היא ראשית הגאולה, אף-על-פי ששם שמים עוד לא שגור על-פיה, ומצב זה הוא חבלי משיח."
    },
    {
        "id": 1406,
        "article": "החלומות הגדולים יסוד העולם הם. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ. חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון. הגסות של החיים החברותיים בהיותם שקועים רק בצדם החומרי, נוטלים את אור החלום מן העולם, את זוהר ההרחבה שלו, את עלייתו העליונה מהמציאות הקודרת, עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות חסרת זוהר החלום. רק המכאובים הם יסורי אהבה, הם ימרקו את העולם, יבררו לו כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה, בעת אשר רק החלום החפשי, המורד במציאות וגבוליו, הוא הוא באמת האמת היותר הוייתי של המציאות, ואז שב חזון החלום והיה למחזה ברור. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, ותמונת ד' יביט.",
        "summary": "חלומות הנביאים, המשוררים, מתקני העולם וישראל המצפים לישועה, מפיחים רוח חיים בעולם המתייסר מגבולותיו וחסרונותיו."
    },
    {
        "id": 1407,
        "article": "ההשכלה החפשית באמת, המשוחררת מכל כבלי הדמיון הכוזב, שטמטום הלב גורם לו, מערכת היא תמיד את הערך הכללי ביחשי הפרט. האדם הפרטי אבר הוא מהכלל כולו, ובערך יותר מתרחב מההויה כולה. בתיקונו המוסרי של אדם יחידי, לא הוא לבדו מתעלה, כי אם המציאות כולה מתעלה עמו. לחשוב פחות מזה אי אפשר. רק טמטום הלב הוא יוכל לגרום, שערך חשבונו של עולם כזה לא יוחש, מפני גודל בהירות האמת שבו, שהוא מטשטש את העינים החלושות.",
        "summary": "טמטום הלב מונע מהאדם לראות את עצמו כאבר של הכלל ושל ההוויה, ואת השפעת תיקונו המוסרי עליהם."
    },
    {
        "id": 1408,
        "article": "כמה דקדוק הפרטים ההלכותיים והפלפול מעכירים לפעמים את רוחי השואף לגדולות ולכללות. ומכל מקום צריך אני להתגבר, ולהכשיר את עצמי הכשרה הגונה שאהיה ראוי גם כן לבירור הלכה, ולפעמים גם לפלפולים רגילים, כי סוף כל סוף לא ישנה אדם ממנהג המקום, וממדת דרך ארץ היא שלא להיות ער בין הישנים ולא ישן בין הערים. וכשמקבלים איזה הגבלה מצד מדת דרך ארץ, באה ההרחבה הרוחנית אל הנפש מצד הרעיון הגדול האצור בכלל מדת דרך ארץ, המתקן את התרבות הכללית של הבריות.",
        "summary": "העיון ההלכתי לפעמים מעכיר את הרוח, אך יש לנהוג כמנהג המקום משום מידת דרך ארץ, המרחיבה גם היא את הנפש."
    },
    {
        "id": 1409,
        "article": "מטבעי אני נתבע לעשות כל הדברים לשם פעלם ולדבר בם לשמן. וכל מיני הפניות ופגמי המחשבות והרצונות הנם אצלי רק צדדים חיצוניים, שאם אתחזק באמונה גדולה בסגולת אור נשמתי, המאוחדת עם ענוה טהורה, אז אנצח את הכל, ואור ד' יאיר עלי בבהירות והרחבה, ואוכל לדבר דברי אמת, בלא שום פחד ובלא שום משוא פנים בעולם.",
        "summary": "הנשמה תובעת לעשות את כל הדברים לשמם, וכל הפניות הנן רק צדדים חיצוניים, המתבטלים בחיזוק האמונה העצמית."
    },
    {
        "id": 1410,
        "article": "כשמזדמן הדבר, ומתוך החשק להיות מאחז בדרגה עליונה, אידיאלית, ברצונו ובציור הכרתו, המדרגות הרגילות משתמטים ממנו, ונעשה שבור והרוס, מאין תורה, מאין מוסר, מאין שלוה, מאין שמחה, מאין מעשים טובים, והוא בכל זאת עוסק בתפילה, מבקש מיוצרו כל צרכיו הגשמיים והרוחניים, צרכי עצמו וצרכי אחרים – מתפתח על ידי זה חוש האמונה בגדלו, וההכרה האלהית, שהיא אור העולם והחיים, הולכת ומתגברת בקרבו. וסוף סוף יבא לאותה המדה העליונה של ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.",
        "summary": "לפעמים מתוך החשק לאחוז בדרגה גבוהה, נשמטות המדרגות הרגילות, ועיסוק בתפילה למרות שִברונו מפתח את האמונה בגודלה."
    },
    {
        "id": 1411,
        "article": "ואני בתוך הגולה. האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, לפי ערך הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו. חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת אַיֶךָּ, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר. חטא ישראל, זנה אחרי אלהי נכר, את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב. חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה, צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות ותכליתים, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה, לחשוב על דבר גורלות וקריירות. קטרגה הירח, אבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה על דבר הדרת מלכים חיצונה. וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל. באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח, וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה. רוח אפנו משיח ד', זהו גבורתו, הדר גדלו, איננו מבחוץ לנו, רוח אפנו הוא. את ד' אלהינו ודוד מלכנו נבקש, אל ד' ואל טובו נפחד, את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא, הסר כל אלהי נכר, הסר כל זר וממזר, וידעתם כי אני ד' אלהיכם, המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, אני ד'.",
        "summary": "חטאי האדם, ישראל והבריאה, באו מתוך התנכרותם לעצמיותם, ורק בבקשת ה\"אני\" העצמי יתוקן החטא ותבוא הגאולה."
    },
    {
        "id": 1412,
        "article": "תלמידי חכמים מארין דרזין, הקב\"ה נותן להם כח גדול בנפש הבהמית שלהם, כדי שיצטרכו דוקא אותה האש העליונה של רזי תורה כדי לזככה, וממילא כחה אחר הזיכוך הוא חזק הרבה יותר, כמו שבעולם בכלל ישנם בהמות חזקות הרבה מהאדם. ומזה בא ההכרח לתלמידי חכמים שאור ד' הרזי קרוב ללבבם, שלא יעזבו את דרכם להסתפק בפשטין דאורייתא, כי להם עומד הדבר בסכנה נפשית, שלא תזוכך נפשם הבהמית על ידי אותו האור הפושר לעומת עזותה של נפש הבהמית אשר להם.",
        "summary": "הנפש הבהמית של בעלי הסוד חזקה, וכדי להעלותה הם צריכים דווקא לרזי תורה."
    },
    {
        "id": 1413,
        "article": "בעלי הפנימיות, מתוך עומק יסוד התורה הם יונקים. מחדשים הם את הארותיהם מתוך עצמיות הארתה של נשמת התורה, וקשה להם מאד לפרט את הענפים מתוך ההתגלמות החיצוניות שלהם, שהם באים ממדרשי המילים, בלא שאיבה של תוכן חיים כלליים. רק כשהם דולים מבארות העמוקים, מתברכים על ידם הענפים מאליהם.",
        "summary": "בעלי הפנימיות, מתקשים לחדש חידושים מתוך ענפי התורה, והם יונקים את חידושיהם מעומק יסודה ונשמתה."
    },
    {
        "id": 1414,
        "article": "קשה לי מאד לעסוק בעניני הלכה לבד, וכן בעניני אגדה לבד, בעניני נגלה לבד, ובעניני נסתר לבד. כמו כן קשה לי לנטות ברעיון בדרך אמונה פשוטה לבד, או בדרך מחקר והגיון לבד. וכן בתכונת ההתבודדות לבד, ובתכונת הריעות והחברותיות לבד. כי כל הזרמים שולטים בי, האמונה והחקירה, הלאומיות והמוסר, ההלכה וההגדה, הנגלה והנסתר, הבקורת והשירה, את הכל אני מוכרח לספוג, ומתוך האחדות של המרומים העליונים אני הולך וצועד לדבקה בד' באמת, ולהעלות את אור קודש של כנסת ישראל, ברעיון ובמעשה, למקור חייה. הנני חולם חלומות של גדולי גדולות, לשחקים אני מרקיע, מעצור אין לרוח דמיוני ולשאיפתי הקבועה, באושר ובטוב, בטוהר ובקודש, אני משתוקק תמיד להתדבק. הטבעיות הטהורה של היצור, של האומה, של האיש, של השעה, של הנצח, ומה שמקיף אותה, ומה שממלא את כל תוכן חייה, הוא משוש חיי. כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ושפתי רננות יהלל פי. גדול ד' ומהולל מאד, ולגדולתו אין חקר. אבא בגבורות ד'. אשמיע כל תהילתו. אודך על כי נוראות נפליתי, נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד.",
        "summary": "החלומות הגדולים ושאיפות הדבקות ממלאים את חיי, ואיני יכול שלא לאחד את כל הזרמים השונים."
    },
    {
        "id": 1415,
        "article": "נחלים גדולים משתפכים בלבבי, מעינות גדולים רחבי ידים נפתחים לפני. התורה, המצות ואורותיהם, הולכים ומזריחים עלי את זוהר קויהם. אשרי חלקי, כי אמונה גדולה, אמונת אל חי העולמים, אל אלהי ישראל, אלהי עולם ד', היא חלקי וחבל נחלתי, גורלי וכוסי, ישעי וחפצי. הכל מצטייר לפני בשיטה שלמה ומבהקת. שפתי קצרה ועיפה מגלות על ידה גם קצה קצתה מרעננות אור החיים הרוחניים, הממלאים את כל קרבי. כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך, ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך.",
        "summary": "התורות והמצוות והאמונה מזריחים את אורותיהם בנשמה, והשפה קצרה מלהביע זאת."
    },
    {
        "id": 1416,
        "article": "מלא שמחה אני, מלא גדולה, מלא שפלות, מלא מרירות, מלא נועם, מלא עונג, מלא אהבה, מלא קנאה, מלא זעם, מלא חסד, מלא טוב לכל. אשרי אדם שומע לי, אשרי נותן לי את הערך הפנימי הראוי לי לפי חמדת סגולתי, הוא ירומם אף ינשא, ישוגב מכל עוני, יתקדש ויטהר, וד' אלהים עמו.",
        "summary": "החסדים והדינים ממלאים את הנפש, ומקשים על הכרת הערך העצמי."
    },
    {
        "id": 1417,
        "article": "אמתת מהותי מתגלה ברגעי גדלותי, עצם צביוני מתבלט רק בעת עמידת נשמתי במלא שיעור קומתה. גאותי גאות ד' היא, מתגאה אני באלהי עולם, גדל העצה ורב העליליה, אשר לגדולתו אין חקר. גאות שחקים מאזרת אותי גדולה. שפלתי עדי ארץ, עני ונכה רוח אני. סובל אני בקרבי את מכאובי העולם וכל ענותיו, ודלות דליו המדוכדכים, אסירי העוני, המיואשים מכל תוחלת, המלאים ארסי מרורים במעמקי לבם הפצוע. חבר אני למרי נפש, מצטער אני בצער נשמתם. הם עומדים להושע תשועת עולמים, אור ד' עליהם יופיע, ובשמו תרום קרנם.",
        "summary": "גאוות ה' המתגלה בנפש, אינה סותרת את השפלות וההתחברות אל מדוכאי העולם."
    },
    {
        "id": 1418,
        "article": "הנני צריך לשחרר את ספרותי מכבליה. מפני מה איני יכול לכתוב את עומק רעיונותי בדרך ישרה, בלא סיבוך, בלא הרכבה יתירה, כי אם דברים כמשמעם, להגלימם כפי סדר יצירתם – זהו סוד מסותר, נעו מעגלותיה של אורח החיים, וטלטל הקב\"ה שביליה של תורה. מניעות גדולות עומדות נגד כל התגלות רוחנית עליונה שלא תופיע בכל הרחבתה, אין העולם כדאי לאורה יתירה. אבל אנו חייבים ללחום עם המניעות, עומק החסד ינצח את הכל, ערפלי המחשכים יסורו, ינוסו הצללים, וכבוד ד' ואורו יופיע. כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר. אודך בעמים אדני, אזמרך בלאומים. כי גדול עד שמים חסדך, ואמונתך עד שחקים. אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. לעשות רצונך אלהי חפצתי, ותורתך בתוך מעי. בשרתי צדק בקהל רב, הנה שפתי לא אכלא, ד' אתה ידעת.",
        "summary": "צריך לשחרר את הספרות והמחשבות האישיות מכבליהן."
    },
    {
        "id": 1419,
        "article": "כל הצדקות וכל הרשעות, כל האמתיות וכל השקרים, כל הטובות וכל הרעות, מצטרפות הכל לאגודה אחת, גדולה ונפלאה, שהטוב העליון של היצירה זורח על גבי כולם. אשרי אדם מעמיק בעומק הקפת הכללות, הוא ימצא נועם בכל מר, טוהר בכל טומאה, אמת בכל שקר, צדק בכל רשע, ויכוף את כל רע וכל רשע, כל שקר וכל כיעור, להיות מתהפך לאופי האמת והצדק, האור והטוב. על הפרטים של כללים גדולים הללו, כל תורת המוסר העליונה מיוסדת היא. והצורך של התגלות האלהות בדרכי החיים, הוא בא בעיקרו מפני הסתר המפליא שהטובה המסולאה גנוזה בתוכו, אשר רק ברצון ד' המתגלה תוכל דרך אורה זו להגלות ולהסתמן בכל מפעל בחיים. נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי.",
        "summary": "הצדק והרשע, האמת והשקר, מצטרפים לאגודה אחת, שבעמקה הכל אמת, צדק וטוב, והמעמיק בכך מהפך את הרע לטוב."
    },
    {
        "id": 1420,
        "article": "שבים אנו אל מושגי הטבע גם במובן הרוחני, וזוהי תפארתנו. הרוחניות, המוסר, השקיקה האלהית, כשהיא מוכרת בתור חטיבה טבעית, הרי היא מארגנת את האדם העולם והחיים במערכה של אושר עליון, נשגב, אידיאלי, והעולם הולך ומתתקן במלכות שדי. מי זה לא ישתוקק לזה, שיהיה הטוב והצדק טבע קנוי בכל נפש, ומי זה לא ישאף, שהוד החיים העליונים, בהוד רוחניותם ושיגוב מציאותם, יהיו מאוגדים בעוצם הטבעיות שלנו. מי לא ידע שנצחון הטוב והחיים על הרע והמות, הוא מאוחז בהקביעות של הטוב והחיים בתוכיות הטבע המסודרת, האיתנה, ובתוך המושג של הטבע מבינים אנו כבר מה היא העבודה האלהית, מה היא חובתה של תורה, בקיומה ותלמודה, עד כמה העולם צריך מזון ופרנסה רוחנית כדי להתקיים באופיו, כדי שהאידיאליות תעמד בו בראש.",
        "summary": "כשהרוחניות מוכרת בתור חטיבה טבעית, היא מארגנת את האדם והעולם באושר קבוע, והצורך בתורה ומצוות נעשה טבעי."
    },
    {
        "id": 1421,
        "article": "אנחנו נקח מן הטבע את העז שלו, את איתניותו, את הסדר המדוייק שלו, את התמדתו ושקידתו, את מתינותו, ואת העמדה הבטוחה המתגלה בחזיונותיו לגבי עצמו. אבל נשתחרר מעורונו, מפראותו, מהכרחותו העבדותית, משלילת כונתו וחסרון אידיאליותו. והננו אז הולכים קוממיות, צועדים על במתי ארץ, נוחלים נחלה בלי מצרים, לובשים עז והדר, ושוחקים ליום אחרון.",
        "summary": "יש לקחת מהטבע את הסדר, הדיוק וההתמדה, ולהשתחרר מפראותו ומן ההכרח שבו."
    },
    {
        "id": 1422,
        "article": "צער היצירה הטהורה הוא מעין צער הנבואה, המתוארת ביחוד בנביאים האחרונים, ובחזיונות דניאל ביותר. המדרגות שבבהירות החיים שבהשגה היותר עליונה באות במהירות, שוטפות על רשת העין הרוחנית שבנשמה, והיא לא הוכנה די סיפוקה כדי לקבלן. גילויי ההויה עולים ממעמקים, מחיים הערפליים שבבשר, הולכים ומתבהרים, ובכל זאת לוקחים עמם את צללי האפלה, ואת ריח הבורסקי הגופני. לעומתם יורדים גילויי חיים מספירת הנשמה היותר עליונה, הולכים ומתגלמים, הולכים ומצטמצמים, עד שהם פוגשים זה בזה, ורזי עולם, ויצירות גדולות ערך, מתהוים ונולדים. לפי רוב העז, לפי גודל החיים, שבבשר מעבר מזה, וברוח הנשמה מעבר מזה, ככה מצטיינות היצירות בגבורתן, ביפין, בפעולתן על החיים, בקיומן ובנצחיותן. הרצון והשכל, כשהם עדיין בחטיבה אחת, בחביון הנשמה ממעל, ולעומתם במעמקי רגשות הבשר מתחת, יש לכל אחת מהן סדר עולם מיוחד, נשמה פרצופית מיוחדת, שעמדתה מותנה היא ברצון שבשכל ובשכל שברצון, ביסוד ההויה המהותית, שיש בה זה וזה, והיא למעלה ברום ולמטה בעומק מזה ומזה. סדר העולם, עולמה של חטיבה זו, היא של החיים עצמם. כשסדר עולם זה צריך להתפרק, להתפוצץ ולהשתנות, יש בזה יסורים של חורבן עולמות. אלה היסורים רק לבעלי נשמה מתגלים הם. כצער ילדים על אבדן שעשועים קטנים נחשבים הם כל יסורי העולם הרגילים, לגבי יסורי היצירה של חורבן עולמות. אלמלא יש כאן אור חסד מקיף, שתיכף לחורבן עולמים בא אור של הויית עולמים, וההויה היא בודאי יותר חשובה מן החורבן, ויותר רוממה מן כל היש שנחרב, וההויה מנחמת את האבל של החורבן, וההויה משיבה את כל האבדות של החורבן, וההויה מחיה את כל המת שבחורבן, לולא חסד גדול זה, לולא רחמים רבים הללו, לא היה אפשר לעמוד בפני יסורי החורבן של העולמים שבצער היצירה. היוצרים השטחיים חפצים ביצירה מתוך שובע, מתוך קלות ראש, מתוך אכילה ושתיה וטיול, חושבים את הצער ואת המרירות, ששם גנוז כתר המלוכה הרוחנית, למין זעה המיוחדת לאמנים נכשלים. אבל זוהי טעות מרה, אף חכמתי עמדה לי, חכמה שלמדתי באף עמדה לי.",
        "summary": "צער היצירה מהתפרקות הסדר בעולמות העליונים לשם ירידתם, מתנחם בהארתו בהוויה, ויוצרים עמוקים חשים בו."
    },
    {
        "id": 1423,
        "article": "לשוב אל התורה המעשית כולה, בחיבוב כל פרטיה ולימודיה ואפילו פלפוליה, אפשר יחד עם התרבות העליונה, על ידי הופעה גדולה, רוחנית, שירתית, שמוצאת פלגים יבלי מים חיים, רוחניים, ציוריים, אידיאליים, גם בכל המקומות היבשים של החוקים ודקדוקי פלפוליהם. השירה מתפשטת על הכל, והרעיון הציורי, שמעבר מזה הרי הוא כחלום של הזיה, הוא מעבר השני המיטב שביצירות הרוח היותר נשגבים.",
        "summary": "על-ידי הופעה רוחנית שירתית, מתפשטת השירה בכל פרטי התורה ופלפוליה, ושבים אליהם בחיבה."
    },
    {
        "id": 1424,
        "article": "אף על פי שכל העולם כולו, וכל המחשבות וההרגשות, כולם מלאים הם אור ד' וקודש של החיים העליונים אצל ישרי לב, המתענגים על נועם ד' ומבקרים בהיכלו תמיד, מכל מקום מעין האורה היסודית הרי הוא גנוז בתורה. וכשהולך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. אף על פי שאינו ממש מתחייב בנפשו, אם כבר עלה למדרגת ההסתכלות האלהית, מכל מקום מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, כי סוף כל סוף מכל העולם אור חיים זורח הוא, אבל מן התורה שופע אור חיים דחיים, ואין עוזבים קדושה חמורה מקורית ותופסים במקומה קדושה קלה מעותקת.",
        "summary": "אף-על-פי שאצל ישרי-לב העולם כולו מלא באור ה', האור שבתורה גדול יותר, ולכן הפוסק ממנה מתחייב בנפשו."
    },
    {
        "id": 1425,
        "article": "מתירא הוא האדם האלילי מפני האמונה הגדולה באלהים, מפני גודל האיכות הנשמתית שבפליאתה והדר גאונה. חושב הוא שיבולע כולו ויכחד באש הגדולה הזאת של גאות אין סוף, ובורח הוא בנקיקי סלעים של תאוות חומריות, של בילויי זמנים בהוללות, ושל כל עסקי החיים, הצריכים ושאינם צריכים, כדי להסתר מהאור הגדול של השיגוב האלהי, המעור את עיניו. אבל לא יועיל בכל מנוסתו. האור המלא כל, חודר הוא וחודר, ממלא הוא קרב וכליות, ודורש הוא דוקא את ההסתגלות אליו, לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו. ותוכני החיים של הכלל ושל הפרט, שעל פי ההסתגלות להחיים הספוגים מהאורה של המחשבה, העזוזיות, הבטחה והעמדה, הרעננות והתפארת, שבתוכן העליון של הוד אלהים עליון, הם ממלאים את כל הככר הרוחני אשר לישראל, ומפטמים בריח בשמיהם גם את כל המרחביים הגשמיים שלהם. כל הנותר בציון והנשאר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים.",
        "summary": "האדם האלילי בורח אל התאוות בגלל יראתו מהאמונה, אך לא יצליח, מפני שהאור האלוהי חודר בכל."
    },
    {
        "id": 1426,
        "article": "יצירתי זורמת כמעיני מים, מכה גלים היא, תוססת תמיד, מזלת פלגים יבלי מים. גאון נשמתי בקרבי תמיד חי ופועל. השקפתי המלאה אור קודש, מתרחבת היא והולכת. הנני קרוא לאומץ ולגבורה, ולחזק ולאמץ לב כל נחשלים. תפילתי ממקור נשמתי היא הולכת, גדולה היא ומלאה גאות ד'.",
        "summary": "היצירה הפנימית וגאון הנשמה זורמים ותוססים, וההשקפה מלאת הקודש מתרחבת וקוראת לחזק את כל הנשמות."
    },
    {
        "id": 1427,
        "article": "נקודה קטנה, שממנה נמשך קו דק מאד, הוא מבדיל בין רצון עדין וקדוש, ובין גס ועכור. הציור השכלי המרופד בהרגשה מוסרית, שיש בו גם כן מניות של התלהבות אשר לגבורה, הוא מעדן את הרצון. לפעמים מתחיל רצון שפל, עכור וגס, להתהוות, והוא עולה על ידי מה שמתקשר בו הציור השכלי המוסרי, עד שמתהפך הוא בעצמו לרצון קדוש ועדין. והרי הניצוצות עולות מתהומא תתאה לרום מעלה. ולפעמים רצון עדין מתחיל בגילוייו, ומתעכר הוא בדרך הילוכו, מדי פגשו ברצון גס ומכוער שהוא סוחף אותו אחריו, והרי הוא הולך ונפגם, עד שיורד לדיוטא התחתונה. והרי הניצוצות הקדושים יורדים, נופלים אל הקליפה, ומעומק שאול הם משועים, ודורשים את תיקונם.",
        "summary": "קו דק מבדיל בין הרצון העדין והקדוש לבין הרצון הגס והעכור, והמוסר והשכל קובעים את מקומו."
    },
    {
        "id": 1428,
        "article": "מי שהוא צריך להיות יונק ממקור עליון, איננו יכול לינק ממקור תחתון. המוסר הפשוט לא יעמד אצל המוכשרים להסתכלות עליונה, כי אם כשיהיו עסוקים בעיון וסדר חיים המתאים למדתם. הם מוכרחים להביא לחמם דוקא ממרחק, וממקום הקרוב והקטן לא ינתן להם מזון רוחני.",
        "summary": "המוכשרים להסתכלות עליונה אינם יכולים להסתפק במוסר תחתון, אלא צריכים ליונקו ממקורו העליון."
    },
    {
        "id": 1429,
        "article": "החושב, העומד על עמדתו העצמית, מחוייב הוא לשכלל את עולמו הפנימי בכל ענפיו ופרטיו. והעבודה הזאת אין לה קצבה, וכל ימיו הוא קרוא להוסיף לקח ושכלול של חיים מדעיים ומוסריים. כל הדברים הכלליים שהם משוטטים בעולם הדיעות והרגשות, מוכרחים לקבל אצלו צורה פרטית מחוטבת בפני עצמה, ועם זה מתמזגת היא יפה עם הצורות הרוחניות והמעשיות של הכלל כולו.",
        "summary": "החושב העצמי, מוכרח לתת לדברים הכלליים צורה אישית, אשר תתמזג עם הצורות הכלליות."
    },
    {
        "id": 1430,
        "article": "האנשים הרוחניים מוכרחים להיות שומרים תמיד על הלך נפשם הפנימית. רגש של טובה כשמתלהב אצלם, יש לו עסק עם צורך נפשי קבוע, שהוא בא אליהם מעולם מסודר, מלא חיים ורזי טוהר. לפעמים צריכה הנטיה להיות נשקלת בפלס השכל, ולפעמים מתגברת היא על כל משקל. יש מין הכרה פנימית, שמבררת לאדם בירור גמור, שנשמתו במלא אורה מתגלה אליו, והיא חסינה ומלאה אמת יותר מכל שכל מדוד ושקול.",
        "summary": "התלהבות רגש הטוב של הצדיקים היא צורך קבוע, וכשברור להם שהיא נובעת מהתגלות נשמתם, היא גוברת על כל שכל מדוד."
    },
    {
        "id": 1431,
        "article": "כשאין האדם יכול להכנס בעול של שום מדע, של שום מוסר מוקצב, של שום תוכן כתוב, ולבו עלז בקרבו עליזה רוחנית, ואהבה אצילית ממלאה את כל קרביו, הרי אור הקודש שממעל לכל תורה וכל שם אלהי מתפשט בקרבו, והרי הוא הולך ומתעלה על במתי ארץ, נוחל נחלת יעקב בלי מצרים. וקדושה קבועה מעטרתו, שהיא נותנת את לשד חייה המתגלה בעת הירידה והתיקונים המוגבלים, שחיי החברה וחיי הטבע הגופני גורמים לתביעתם, ואז זה החפשי, המלא חירות, מתמלא רוח ד' של עבד נאמן, שכליל תפארת בראשו.",
        "summary": "כשאור הקודש שלמעלה מהתורה מתפשט באדם, הוא אינו יכול לקצוב עצמו בדברים מוגבלים, ואור זה מעטרהו גם בירידתו לחיים המוגבלים."
    },
    {
        "id": 1432,
        "article": "עינוי גדול יש לנכנס מתוך הרחבה גדולה של עיונים טהורים, ממוזגים ברגש ושירה כלילת תפארת, אל תוך הקצובות ההלכותיות, שהן שחורות כעורב. אף על פי שזהו יפין ועזוז קדשן, למשול בעולם המלא מחשכים, זוהמות, ותסיסות מהומיות, אבל זה בעל הנשמה, המפוארת בהדר קדשה, הוא מרגיש את ענותו הנוראה, את חבלי המאסר, בעת יציאה מתלמוד אל תלמוד. והוא צריך תמיד עצה והדרכה נכונה, איך לרפד את היצוע של התוכנים המעשיים לפרטיהם הקשים, ברפידות רכות, מלאות יפעה של עדינות החיים, והדר הקודש הנוצץ בהוד החופש והטוהר השמימי, כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר.",
        "summary": "ישנו צער גדול במעבר מתלמוד עיוני ושירי לתלמוד ההלכות הקצובות, ולכן יש לרפדן ברפידות החופש והטוהר השמימי."
    },
    {
        "id": 1433,
        "article": "מסתכלים בחביון עז בהשגות רוממות, אף על פי שאינן מובנות מפני רוב זהרן, אף על פי שהן מפחידות מרוב איומן, וחוזרים עליהן בהשפעת השכל המיושב אחרי עבור חזיונן. ובמשך הזמן, ההשפעה השכלית והמוסרית, אומץ הנשמה והדר הקודש, חידוש הרוח ושלמות המהות העצמי, יוצא מן הכח אל הפועל, ומתגלה בההגדלה האישית, הבאה מתוך הכרה עצמית, משוקה כולה בטל חיים של ענוה וטהרה.",
        "summary": "כשמסתכלים בהופעות עליונות, אף בלא הבנה, וחוזרים עליהן בישוב השכל, במשך הזמן הן משפיעות על השכל, המוסר והנשמה."
    },
    {
        "id": 1434,
        "article": "התפילות הפסולות, שלא בכונה או בכונה פסולה, הרי הן פוגמות את כסא הכבוד, שאוצר הנשמות שמה אחוז. הרעיון והרגש האלהי בטהרתו, מוסיף הוא זיקוק אל העולם. המוסר מתרחב, הטהרה הרעיונית מתאדרת, והרצון להתרומם לטוב עליון מתגדל. אבל התפילות הפסולות, מחוקקות בתוך ציורי הקודש ציורים מטושטשים, והמחשבה של קודש ואמונה נפגמת, פועלת היא על החיים ההיפוך ממה שהאורה האלהית צריכה לפעול, ומאבדת את הנועם של האורה אשר לקדושה, ושם שמים מתחלל. ועל ידי האחיזה הרוחנית שהנשמות אחוזות אלו באלו, והאריגה הרוחנית בכללותה, שהיא כים אור גדול, שגליו דוחים ומביאים זה את זה לידי פעולה וזעזוע, היא מתבלבלת, והחיים האציליים הולכים ונכשלים, ויסוד התפילה, העומד ברומו של עולם, הולך ומזדלזל, ובני אדם צועקין ואינם נענים. עד אשר יופיע אור גדול, שישים את המחשכים לנגוהות, ומאופל ומחשך עיני עורים תראינה.",
        "summary": "התפילות הפסולות פוגמות בכסא הכבוד, ובמחשבה והאמונה והחיים האחוזים זה בזה."
    },
    {
        "id": 1435,
        "article": "השורש הרוחני החזק, המלא רעננות של חיים ומציאות, הוא שולח ממנו ענפים וענפי ענפים לאין תכלית. ולפעמים, כשהנשמה קצה בריבוי הענפים, הרי היא מוכרחת לשוב להאחז עם השורש במקורו, וכחה מתחדש, והיא שבה אחר כך להתעלס עם הענפים כולם בפנים חדשות, ומפריחה עוד הרבה ענפים וציצים ופרחים, מה שמקדם לא היתה היכולת מגיעה להוציאם לאור העולם. וזהו היסוד, שהרזיות העליונה מחזקת את יסוד הוייות דאביי ורבא, והאידיאליות המוסרית את העולם הטכני וחברותי.",
        "summary": "אחיזת הנשמה בשורשה מחדשת את כוחה להפריח ענפים חדשים, וזהו היסוד לכך שרזי תורה מחזקים את לימוד הנגלה."
    },
    {
        "id": 1436,
        "article": "לפעמים מתוך גדלות רוחנית מתחזקות גם כן המדות הרעות, ומתבלט הדבר בלעיגה וביזוי לחבירים, כשיש איזה טינא בלב ביחוד עליהם. אף על פי שלכאורה התביעה הלבית דורשת הרחבה זו, ולפעמים יש מקום לצדד גם כן שאין בביזוי ההוא משום לשון הרע והתכבדות בקלון חבירו, שאין הכונה להרע כי אם להרחיב את אופיו הפנימי, שהוא בעקרו קודש, בכל זאת הזהירות מזה היא יפה, והרי זה בכלל אל תאמר אשלמה רע, קוה לד' ויושע לך.",
        "summary": "הרחבת האופי הפנימי עלולה לגרום לבזיון חבריו, ועל-אף הצורך בדבר ולימוד הזכות עליו, עדיף להיזהר ממנו."
    },
    {
        "id": 1437,
        "article": "באים אורות הקודש, על ידי לימוד התורה, על ידי הגיון חכמה, על ידי קיום המצות, על ידי הדרכות המוסר והמדות הטובות, כל אחד מסוג מיוחד, בגוון מיוחד, והם מתרכבים בתוך הנשמה העסוקה בהם, מרוממים הם את ערכה, מוסיפים לה חיים עצמיים מקוריים. והוספה זו ספוגה היא מכל היש הרוחני, שהיש הגשמי והמעשי כלול כבר בתוכו, כלול הוא מכל המצוי, ומשביע ומרוה את הנשמה, ומטעימה מכל. והיא באיתניותה, חוזרת היא ומשפיעה ממקור חילה הפנימי אל הכל. והאורות הרוחניים בעצמם, שמהם באו תוספות החיים הללו אליה, חוזרים ומאירים באור יקר, באור נהדר ונערב, מלא נגוהות, מלא תעצומה, וברכת שדי מתגדלת ועולה כפורחת. אשרי האיש הגורם ברכת עולמים זאת בכל מעשיו ודרכיו, זהו איתן העולם.",
        "summary": "אורות הקודש שבתורה ובמצוות מאירים את הנשמה, ובהתגברות אורה היא מוסיפה אור גם באורות שהאירוה."
    },
    {
        "id": 1438,
        "article": "הצד היותר חלוש מן האורה העליונה של ההופעות האלהיות, מתגלה על ידי העולם הסביבי בתוכנו. הולכים אנו מחיל אל חיל, מאור כהה לאור בהיר ממנו. והליכתנו איטית היא ברובה. אלא שלפעמים נהיה מתוקפים בהופעה של דליגה פתאומית, ואור גדול של רצון אדיר ושל הכרה בולטת ישפך עלינו בפתע, והננו מוצאים עצמנו אז מלאים גודל ואושר.",
        "summary": "צידה החלוש של ההופעה האלוהית בא באור כהה והתבהרות דרגאית, ורק לפעמים היא באה באור גדול ובדילוג פתאומי."
    },
    {
        "id": 1439,
        "article": "הולכת היא שפעתה של הנשמה העליונה, תמציתה המזהירה של הישות המושכלת, מלאת החיל והחוסן, ומתגברת בחיים, בחיי הרוח ובחיי הנפש והבשר. ושפעה זו, אורה ויפעה לה, חן ותפארת בקרבה, אור פנים ולשד חיים, שקויית שמחה, ועדנה היא מלאה. כשהדיבור הרע פרץ גבוליו, כשכח הזוהמא הבשרית והצד העכור שבחיי הרוח שלח את ארסו והרחיב את ענפיו, אין השפעתה של הנשמה העליונה מתגלה, ושמירת החן והתמימות של הדר החיים מסתלקת, ותכונות של חשכת פנים, של כיעורים, אפילו גופניים, באה ומתגלה. אלה הם תולדות הנגעים, המאלמים את הנשמה, ומונעים ממנה את כח השפעתה, ובהגיע תור הכח המשפיע בהגלותו, וחפץ הדיבור של הקודש פועם בלב, מהלכי החיים מחייבים אותו, העולם הרוס הוא ושבור. הולכי דרכי תוהו מתרבים, וגופים מתדלדלים, ונשמות נאבדות, דורות מתרסקים בלחץ החיים המזוהמים, והעולם נחשך. והנשמה דופקת על הלבבות המסוגלים, שפכו רוח, דברו צדק, ואיזה כח חוזר ממפלי הגויה, משאון חיי השוק, בא וטופח על הפה, סוגר את הצינור המלולי, והרוח ההולך להחיות נעצר. נפגמת הנשמה בכח חוזר זה, והיא מאספת אליה את אורותיה, ומתחתית מתחיל לשרור חושך ואפלה מנודח, וזיו החיים מסתלק, וההוד נהפך לדוה, וכל פנים לירקון. וזוהי גם כן סבת הנגעים, כשהעולם כולו, הגשמי והרוחני, עומד באמתת משקלו. כשהבנין בכללותו מתרועע, אין סימני חיים הללו מתגלים בכל תוקפם, ומכל מקום לא יעלמו כליל מפקוחי העינים, אשר עדנת הבשר, העשויה למרות תנאי הנשמה המנצחת על פסגת החיים, לא תחוץ בעד הבטתם החודרת.",
        "summary": "הנשמה העליונה ודיבורי הקודש שלה שואפים להתפשט בעולם, וזוהמת הבשר והדיבור הרע סותמים את פיה."
    },
    {
        "id": 1440,
        "article": "אש קודש היוקדת בלבבי, תשוקתי הבוערת באין הפסק בפנימיותה לאל חי, צריכה להיות מוכרת ממנו לכשרון גדול ואדיר. והנני מחוייב לכבד הארה קדושה זו, המופיעה תמיד עלי, והולכת ומתגברת לעתים, הכל לפי רוב המעשה והתלמוד, ולפי רוב העמקת המחשבה, שחרור הדעת ובריאות הגוף, ושמחת הלב התלוי בכל אלה.",
        "summary": "אדם צריך להכיר ולכבד את כשרון הדבקות שבו."
    },
    {
        "id": 1441,
        "article": "רואה אני נשמות בגדולתן ובקטנותן, איך הן עומדות במלא צביונן, מלאי אור, בהוד ויפעת עולמים, ואיך הן קטנות, כהות וחשכות, נוגות וחלושות, ואיך הן נגאלות משחת על ידי הארת חסד עליונה של כח גדול ואדיר, המתעורר על ידי תפילת ישרים, הממלא כל העולם טל חיים וברכה. ואם אני מדבר דברים עליונים, ופחד עובר על כל עצמותי, לא אבהל, כי אדע כי ד' לי, מה יעשה בשר לי.",
        "summary": "ראיית הנשמות בעת גדלותן והארתן, ובעת קטנותן והחשכתן, וגאולתן על-ידי תפילת הצדיק."
    },
    {
        "id": 1442,
        "article": "לא לחנם נטע בי אלוה כל הנפשות את התשוקה התדירית לכל נסתר, לכל נאצל ונשגב. ולא לחנם הביאני לארץ ישראל. ולא לחנם יצר בי רוח אומץ וטוהר פנימי, אף על פי שהנני מוקף חולשות וכשלונות לאין מספר, הרבה מאד, יותר מכל ההמון וכל בני תורה הרגילים, ואולי גם יותר מכל בני המעלה, עדיני הרוח, והמרגישים רחשי הנשמה. כל אלה נטעו בקרבי כדי להשתמש בהם להאיר לעולם, ליצור ספרות מלאה אור רזי תורה, פפולרית ושוה לכל נפש, מלאה שירה וגבורה, חמושה בשכל טוב ובבקורת נאמנה, להרים קרן לעם ד' ולתשועת עולם אשר החלה לזרוח לו בארץ ישראל.",
        "summary": "תשוקתי לנסתרות וביאתי לארץ באים כדי ליצור ספרות מלאה אור רזי תורה, השווה לכל נפש."
    },
    {
        "id": 1443,
        "article": "כשהנשמה משערת עד כמה איש ישראל מוכרח הוא קודם כל לדעת את תורת ישראל, ועד כמה כל החיים הרוחניים מוכרחים להיות מבוססים על יסודות מעשיים, בחיי הציבור ובחיי היחיד, מתעוררת תשוקה גדולה ללימוד התורה המעשי, המורה את דרכי החיים. והתשוקה הרוחנית נלחמת היא על עמדתה, ואינה מניחה את התשוקה המעשית שתמשל היא ממשלה בלתי מוגבלת בסדרי הלימוד וארחות החיים והמחשבה. ומתוך ההתנגשות של אלה שתי התשוקות הבוערות, יצא אור מבהיק, כולל בקרבו עושר ספון, קלוע משני הכחות יחדיו, הרוחני והמעשי. ומשניהם יבנו נשמות שוממות, ויתכונן עם עולם, ההולך לחדש את נעוריו על ארץ מטעתו.",
        "summary": "מאבקה של התשוקה ללימוד המעשי עם התשוקה ללימוד הרוחני, מוליד אור חדש המכונן את ישראל בארצם."
    },
    {
        "id": 1444,
        "article": "התפילה השלמה מתעכלת היא עיכול רוחני, ומתהפכת לאור תורה. היא משגת את טבעה השלם דוקא כשההגדלה התלמודית של התורה, בשכל צלול וחופש דעת, באה אחריה. יש אמנם קצב להזמן, במובנו הרוחני, מתי יוכל העיכול הזה להחל ולסיים את פעולתו. סגולת תפילה ישנה לכל געגוע טהור טבעי, המתלוה לכל ענין שיסודו ברום עולם של תשוקה אצילית, עד אשר אפילו אהבת המשפחה הרגילה, כשהיא ביושר, בטהרה ובכשרות, מתהפכת היא לאור תורה, ומוסיפה להתורה לשד רענן ושפעת קודש. ובאופן היותר עליון באה האהבה הטבעית של האומה, המתגלמת באהבת ארץ ישראל, ובכל הסעיפים שדרכה של אהבה זו להתפשט אליהם, השפה, ההיסתוריה, הגאון הלאומי, בין שהם מלובשים בגדי קודש, בין שהם עטופים מעטפה חולית, היסוד הפנימי היא אהבת הקודש האיתנה שבסגולת ישראל, שזולתה כבר היתה האומה חרבה ונמוגה. בטוחים אנו שכל התנועות היותר חופשיות ומגושמות, שהולכות לבסס בנין האומה מלב נמשך לאהבתה, אף על פי שהן נראות רחוקות מהופעת התורה, כולן מלאות הן מאותיותיה של תורה העליונה, החיה בעז קודש מלא בנשמתן של ישראל, בנשמת הציבור בכללו ובנשמתו של כל אחד ואחד מישראל. זאת נשמת משיח, שהיא נשמת משה, המתפשטת בכל דור ודור, ובכל יחיד ויחיד לפי מדתו, מעשיו ומדותיו, מגדול ועד קטן, הכל לפי הערך, אבל אין אפילו אחד מישראל שלא יחייהו ניצוץ אחד מנשמתו של רוח אפנו משיח ד'. ותיכף כשבאה אהבה כללית, ונטיית לב לטובת האומה בכללותה, מחוברת לתקוה של ישועתה, לידי הבעה, מיד החיים המשיחיים מתגלים בקרבה, והודו של משה הולך ומתפשט, הולך ומתגלה. ואותיות התורה המקורית, במקור הנשמה הגדולה של האומה, מראש צורים, יסוד תורה שבכתב מעוטפת בתורה שבעל פה, הולכות ומתבלטות. ואחרי העיכול הרוחני, באים הדברים בתור לשד חיים ומרפא, לאמץ את הכח האלהי של הכלל, ולהרבות גודל ועצמה לישראל, ולקודש ד' במלא העולם. וצדיקים צופי ישועה מבליטים את האותיות ברוח קדשם, הדומה לאורים ותומים.",
        "summary": "כשם שהתפילה מתעכלת ומתהפכת לתורה, כך בכל געגוע טבעי, ובפרט באהבת האומה וקנייניה, מאירות אותיות התורה."
    },
    {
        "id": 1445,
        "article": "אין צדיקים עליונים יכולים לצמצם עצמם במבט מיוחד, מפני שהם רואים חסד ד' ואורו על כל פרוש, בכל מקום זרוע. מן הכל הם מעלים נצוצות קודש, אורות קדושים, מלאים זיו של מעלה. כל שיחם קודש, כל תנועתם כח ד' היא, כל שרעפי לבם וזעזועי נפשם מלאים כבוד אל, מלך הכבוד, אשר בשמו יגילון כל היום ובצדקתו ירומו.",
        "summary": "הצדיקים אינם יכולים לצמצם מבטם, אלא מעלים ניצוצות קודש מכל מקום."
    },
    {
        "id": 1446,
        "article": "הצד החיצון שבאמונה מתגלה בצורה נלעגה, ומכל מקום אור ד' שוכן בה. מקומות נלעגים למראה עיני אדם ישנם בכל הטבע והמציאות, אבל אין הלעג בא כי אם מקוצר ראות, וממיעוט ההשגה של השיגוב שיש בכל דבר, קטן וגדול יחד.",
        "summary": "הלעג על הצד החיצוני שבאמונה, נובע מקוצר ראייה בהתפשטות אור ה' על קטן וגדול כאחד."
    },
    {
        "id": 1447,
        "article": "לא פחות ממה שהאמונה האלהית מתלבשת בתוארים רוויי דמיון פראי, מצד המציאות הממשית היורדת ונגלמת כשהיא באה להכרתנו, הרי היא מתלבשת גם כן בתארים של מדות כאלה שהמוסר החפשי מוצא בהם פגמים. והפגמים הללו בעצמם הם מעלים אותנו לחשוב גבוה גבוה ממעל לכל שדרה מוסרית מוגבלת, כמו שתוארי המציאות המגושמת מרימים אותנו ממעל לכל שלילה והגדרה.",
        "summary": "כשם שתארי ה' מרוממים אותנו מכל שלילה, כך תיאור מידותיו הנראות כפגומות, מעלה את מחשבותינו למעלה מכל מוסר מוגבל."
    },
    {
        "id": 1448,
        "article": "האידיאליות היסודית שבחיי הרוח, מתבטאת על ידי קנאת אל קנא נגד עובדי עבודה זרה, שתראה כלפי בר כצרות עין של איזה מלך אנכיי כשמשתפים במלכותו איזה מסיג גבול. אבל המדע העליון, בשפעת רוח הקודש, יזכך את המושג, ויעמידנו על מרום הטוהר של המציאות הממשית, של האושר אשר במחשבה הברורה על דבר האמת האלהית.",
        "summary": "קנאת ה' נגד העבודה הזרה, הנראית כאנוכית, מזוככת על-ידי המדע העליון ושפעת רוח הקודש."
    },
    {
        "id": 1449,
        "article": "הנצחון על הרשעה שבעולם, יהיה רק על ידי כח התורה שמתעוררת על ידי תינוקות של בית רבן, כשהיא מושלת בתקופת הילדות רק היא לבדה בנשמתן, שהיא אך היא הנה הטוב הגמור, המכריע את כל הרע לטוב.",
        "summary": "הניצחון על הרשעה שבעולם והפיכתה לטוב, יבואו בכוח תורתם של תינוקות של בית רבן, כשהיא לבדה מושלת בנשמתם."
    },
    {
        "id": 1450,
        "article": "האמונה האלהית וכל סגולותיה, צריכה היא להשתחרר מכל כבליה, להתפשט מכל קליפותיה, ולעמד חיה בזריחת אור קרניה, המאירים את כל העולמים מזיו הדרם.",
        "summary": "האמונה צריכה להשתחרר מכל כבליה וקליפותיה, ולהזריח את קרני אורה."
    },
    {
        "id": 1451,
        "article": "מי יוכל לעצר את אור האהבה האלהית העליונה, ההולכת ומפעמת בלבם של שרידים, חסידי קודש, ישרי לבב, כרוח צח מלא נועם בשמי עדן, ועם זה סוער והומה כהמות ים לגליו, תסער הנשמה מרוב רחבת תענוג זיו נועם עליון. וחשק עדיני עדינים זה, מגדיל ומרחיב את כל התכונות הרוחניות והמדות הנפשיות, וכל נשמה מתקדשת, וכל אשר לו רק מגע רחוק לאור זיו נשמות קודש של גבורי אל אלו, הרי זה מתעלה. כל התורה, המוסר, המצוה, המעשה והתלמוד, הם באים לפנות את מכשולי הדרכים, שתוכל אהבת עולמי עולמים זאת להתפשט, להתרחב על כל ככרי החיים, על כל מרחביהם. וענפיהם הרבים של שרשי אהבת קדשי קדשים אלה, הם כל מדות טובות וישרות, פרטיות וכלליות, אישיות וחברותיות, עד כדי שפיטת תבל בצדק ולאומים במשרים.",
        "summary": "אי-אפשר לעצור את האהבה האלוהית של חסידי הקודש, שכל הלימוד והמעשה הם הֶכשרים להתפשטותה על כל החיים."
    },
    {
        "id": 1452,
        "article": "השכל הבריא המקורי, בטבעו הוא מורכב בהרכבה מזגית מיסודות השכל והרגש. השכל ההכרי שבו נותן לו את היסוד המזין, והרגש המפותך בקרבו נותן לו את היסוד המענג. וכל העוסק בתורה לשמה, מתברך באחדותם הגמורה ותמימותם השלמה של השכל והרגש, בצורה כזאת שכל אחד מרחיב את גבול חבירו, והנם רעין דלא מתפרשין.",
        "summary": "השכל הבריא המקורי מורכב מהשכל המזין והרגש המענג, והעוסק בתורה לשמה מתברך באחדותם והשלמתם זה את זה."
    },
    {
        "id": 1453,
        "article": "האחדות המגולה של העולם המוסרי, הרוחני והשכלי, עם העולם החמרי, המעשי, הטכני והחברותי, מתבטאת בעולם על ידי ישראל. וסגולתה של ארץ ישראל היא לכונן בעולם גילוי אחדות זו, הנותנת פנים חדשות לכל התרבות האנושית לכל תפקידיה. ערך הדיבור המיוחד לישראל, שברכתן ברכה וקללתן קללה, הוא מכונן על יסוד גילוי חדש דנא, אשר מוכרח הוא להפליא את כל העולם בחידושו, ולהוציא את האמרה, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, מכל עם ולשון, בהגלות סגולת התחיה הישראלית בארץ ישראל בכליל תפארתה.",
        "summary": "אחדות העולם הרוחני עם החומרי מתגלה בישראל ובערך דיבורם, וסגולתה של ארץ ישראל לכונן גילוי זה בעולם."
    },
    {
        "id": 1454,
        "article": "גבורה רוחנית היא, להבדיל את העולם המיוחד ביחוד הרוחני, במהלך הדיעות וההרגשות, מכל מה שהוא נראה כסותר אותו בעולם הכללי. אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי.",
        "summary": "גבורה רוחנית היא, להבדיל את העולם הרוחני מכל מה שנראה כסותר אותו בעולם הכללי."
    },
    {
        "id": 1455,
        "article": "כל רעיון מצויר, כל זמן שהוא פועל בצביונו על היחיד או על הציבור, אין פעולתו נאמנה, ואינו בא עדיין לתעודתו. הקוים המגבילים שלו הם מעכבים בעד נשמתו הפנימית. כשם שאין הגרעין צועד לעשות פרי כי אם לאחר רקבונו, שהוא איבודו השטחי, שרק הוא מביאו לידי תחייתו העמוקה, כן אין מחשבה גדולה באה במילוי נשמתה כי אם לאחרי שקויה החיצוניים מתטשטשים. אז נשמתה משתחררת, והיא פועלת על החיים וההויה בהדר גאונה. ומכאן יש מקום לטעות. זחוחי לב באים לפעמים, ומרקיבים גרעינים חיים בדרך מלאכותי, בזדון לב או בפתיות של משוגה, וחושבים בזה להחיש את שחרור נשמתם, ולהקדים את הצמיחה הרעננה הבאה מכחם. אבל זהו טעות מוחלטת. אלה המתנשאים להעמיד חזון ונכשלים, לא ידעו ולא יבינו כי רק כח היצירה הכללי, כשהוא מרקיב את הגרעין, הוא משחרר את הנשמה הפועלת וקוראה לחיים עליונים פוריים, אבל לא אותה החבלנות הקטנה של שועלים קטנים מחבלי כרמים. אחזו לנו שועלים, שועלים קטנים מחבלים כרמים, וכרמינו סמדר.",
        "summary": "כל רעיון פועל כראוי רק כשמתבטלת הצטיירותו החיצונית, אך הרקבת החיצוניות בצורה מלאכותית, אינה מועילה אלא מזיקה."
    },
    {
        "id": 1456,
        "article": "מתוך שהתורה נובעת היא לכל פרטיה ממקור הרוחני העשיר והאיתן של כל העולמים כולם, הלומד אותה לשמה מתאגד ומתתמם עם כל החי והטהור היש בכל מלא עולמים, וחיי עולם, חיי קודש נצחיים, הולכים ונמשכים עליו, ומברכתו הכל מתברך, ומעילויו הכל מתעלה. והרי הוא הולך ומשתחרר מהכבלים של ההשתעבדות הגבוליים של השכל האנושי, ושל הלקותות המוסריות שהן נובעות מצמצומיו, ונעשה צדיק וחסיד, ישר ונאמן.",
        "summary": "הלומד תורה לשמה מתקשר עם כל המציאות הנובעת ממקורהּ, והכל מתעלה, וממילא משתחרר הוא ממגבלות השכל והמוסר."
    },
    {
        "id": 1457,
        "article": "אי אפשר לספרות ישראלית שתצליח, בלא התקדשות הנשמות של הסופרים. כל סופר שאינו עמל לטהר את מדותיו, לזכך את מעשיו ואת רעיונותיו, עד שיהיה עולמו הפנימי בעצמו מלא אורה, והשלמות הפנימית מורגשת בתוכו, יחד עם הדאגה להשלים את החסר, ולהמלא ענוה ממוזגת בגבורה, שלות רוח, עם התעוררות שכלית ורגשית חזקה להיטיב ולהשכיל את עצמו, וחפץ נשגב לעמוד ברום הטהרה והקדושה האצילית – כל זמן שאינו עומד במעמד כזה, לא יוכל להקרא סופר באמת. רק הראשונים היו נקראים סופרים, מפני שהיו סופרים אותיות שבתורה, וספירת האותיות שבתורה העלתם למדריגה עליונה של טוהר רוח וגבורת נשמה, עד ששם סופרים היה נאה להם. ואם את הספרות הישראלית אנו חפצים להחיות, צריכים אנו ללכת בדרך הקודש הזאת, לבא מן הקדושה אל הספרות, והיה שם מסלול ודרך, ודרך הקודש יקרא לה, והלכו גאולים.",
        "summary": "כל סופר שאינו עמל לקדש עצמו, אינו ראוי לכינוי \"סופר\", שכן הראשונים נקראו כך מפני שהיו סופרים את אותיות התורה."
    },
    {
        "id": 1458,
        "article": "גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים. התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופית, שכחנו שיש לנו בשר קודש לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, את התבררות החושים, את הקישור הישר עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני איזה יראה מטושטשת, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, אמונת זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע. כל תשובתנו תעלה בידינו, רק אם תהיה עם כל הוד הרוחניות שבה תשובה גשמית, יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט שורה על גבי שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות.",
        "summary": "בשר הקודש של ישראל דורש פיתוח, ובו תלויה גם הצלחת התשובה."
    },
    {
        "id": 1459,
        "article": "כשעם הקודש יהיה בריא וחזק בגופו, תתגבר ותתחזק הקדושה בעולם. כשילדי ישראל יהיו חזקים, בריאים ומוצקים, יהיה אויר העולם קדוש וטהור. כל תוכן גשמי של צדיקים, מעלה את העולם כולו ברוחניותו, ואין צדיק בעולם שיגיע לקרסוליה של כנסת ישראל כולו, ומובן בזה, שהבריאות והיתרון הגשמי של כללות ישראל, זהו היסוד לאור העולם, לקודש העולם, לגילוי האלהות בעולם, לטהרת המדות, לרוממות הצדק והופעת המוסר בנצחונו בעולם. ביחש לחיבורו של כל יחיד עם כללות האומה, כל אחד מישראל הוא צדיק וקדוש. כל דבר גשמי ישראלי הוא מכון לקדושה ואצילות עליונה. פיתוח אומץ הגופני שבישראל יוציא מן הכח אל הפועל אימוצי נשמה נפלאים, ואורה העליון של תורה ימצא את הבסיס האיתן הראוי לו, ויקומו לנו מאורי עולם, אנשי רוח אלהים, כבירי כח, שרים עם אלהים ועם אנשים ויכולים להם.",
        "summary": "חיזוק הגוף של הצדיקים, וקל-וחומר של כנסת ישראל, מגביר קדושה בעולם, וכל אחד מישראל בהתייחסו אל הכלל, חשוב כצדיק."
    },
    {
        "id": 1460,
        "article": "ואפשר הדבר להרגיש את תנועות הנשמה שבתהום תעלומתה, את קשורה אל אותם העולמות הנשגבים שמהם היא יונקת את סוד חייה, את זיוה והדרה. וכל מה שהאדם מתקדש יותר, כל מה שמתרחק מן החטא והוא נוטה אל הקדושה ואל האצילות, הנשמה יותר מתגלה עליו, ואורה שופע בכל קרביו, והוא נתבע מכל עצמיותו להתיחד יותר ויותר במקור חייו. הגויה וכל נטיותיה הולכת היא ומתקדשת, נוטה היא אל היסוד הנשמתי. חושיה מתחדדים, ועם זה מתעלים, מתקדשים ומתעדנים. הריח, ההקשבה, הראיה, הכל מתעלה, הכל מתבהר. הנשמה שואבת אורה ממקורי מרומיה, ומאור המקורי הזה היא משפעת אל הנפש החיה, אל כחות הגוף הרוחניים והגשמיים. הגבורה מתגדלת, הבטחון, אומץ הלב ושקט הרוח, הולך הוא ומתפשט. והתשוקה לגדולות, של תום ויושר, של חיים ואור, של דעת ויפעה, הולכת ומתגדלת. והאדם הולך ומנצח את החיים, נצחון אחר נצחון. הקנאה, התאוה, הכבוד וההון, היקרים כל כך אצל רוב בני האדם, נעשים בעיניו בזויים ונתעבים. ורוחו שוקק אל הטוהר, אל הטוב המוחלט, אל האמת המזהרת, אל הנצח בכל מלא הודו, אל אור ד', אל אלהי עולם.",
        "summary": "כשהאדם מתקדש נשמתו מתגלה, חושיו מתחדדים ומתעלים, והוא משתוקק לטוב ומואס ברע."
    },
    {
        "id": 1461,
        "article": "כל מה שהנשמה מבהיקה ביותר על ידי קדושת המעשה וטהרת הדעת והמדות, נרשמים ביותר רשמי המעשים והמדות בקרבה, והציורים העדינים, היפים והנשגבים, של עשות הטוב והישר, של התורה והמצוה, עושים עליה פתוחים נאים ונעלים מאד, המשביחים את ערכה לאין קץ. וציוריה המפותחים חיים הם בקרבה, חיים שהולכים ושוטפים, הולכים ומתגדלים, הולכים ומתנשאים לגבהי שחקים, חיים מעסיקי עולמים ובוניהם, חיים שהקודש הוא יסוד הוייתם, שהקליטה הסודית מעולפת ספירי המוסר הכללי, היא הולכת ופועלת בהם פעולה תדירה בלתי פוסקת.",
        "summary": "ככל שהנשמה מבהיקה מקדושת המעשה וטהרת הדעת, כך יפעלו הם עליה את פעולתם."
    },
    {
        "id": 1462,
        "article": "כמו דור שלם, כן אדם יחידי ימצא עצמו לפעמים לואה ליאות גופנית, וממנה בא הוא לליאות רוחנית. ואם רוחני הוא בטבעו ומעמדו, יחשוב למלאות את החסרון הרוחני שלו על ידי הוספה רוחנית, והרי הוא אז כמוסיף תבן על המדורה. והליאות הרוחנית, וכל מעקשיה הנגררים עמה, לא תעבור כי אם על ידי מנוחה גופנית הגונה, הגוררת אחריה תוספת כח גופני, שרק אחרי ההוספה ההגונה הגופנית יחל כח הרוחני להתנוצץ במלא אורו. ועשר ידות ימצא במעמקי הגוף והבשר החי, אור וחיים, מוסר וקדושה, מצומדים עם גבורה, ענוה ושמחה. וחדות חיים רעננה וטוהר לב, מלאה אהבה והכרת ערך המצוה והחובה בבליטה שלמה, תקיף את כל כחות החיים כולם, הגשמיים והרוחניים. ושלוה וסדר, וצפיה ישרה ונועם עליון, בבטחון פנימי, תתנוצץ בכל קרב וכליות. ולבי ובשרי ירננו אל אל חי.",
        "summary": "גם בדור וגם ביחיד, לאוּת גופנית גוררת לאוּת רוחנית, ותיקונה יבוא רק בחיזוק הגוף."
    },
    {
        "id": 1463,
        "article": "מתכנסים הם לפעמים בתוך הלב כל יסורי העולם, כל עינויי הנשמות ועינויי הגופות, האדם אינו מוצא מנוח ללבבו, חפץ הוא בתיקונו של עולם, והעולם עומד לעומתו בכל כיעור וניוול, בכל עוצב ויגון קודר שלו, ונפשו בוכה במסתרים, מי ינוד לו, מי ינחמו. המציאות קשה כברזל, והיא מטפחת על פניו. מתכנס האדם בתוכיותו כחומט בקליפתו, ומנח אין. הומה אז מקרב נשמתו למקור הישע, למעין האושר וההרמוניה של כל היש, אל אלהים דלפה נפשי. כמים קרים על נפש עיפה, באה שמועה טובה ממקור חי העולמים.",
        "summary": "כל הייסורים שבעולם מתקבצים בלב, הזועק לנחמה מיגונו ממקור הישע."
    },
    {
        "id": 1464,
        "article": "מרחבים, מרחבים, מרחבי אל אותה נפשי. אל תסגרוני בשום כלוב, לא גשמי ולא רוחני. שטה היא נשמתי ברחבי שמים, לא יכילוה קירות לב ולא קירות מעשה, מוסר, הגיון ונימוס. ממעל לכל אלה שטה היא ועפה, ממעל לכל אשר יקרא בכל שם, ממרום מכל עונג, מכל נועם ויופי, ממרום לכל נשגב ונאצל. חולת אהבה אני.",
        "summary": "מעוף הנשמה למרחבי א-ל, ממעל לשכל ומעשה מוגדרים."
    },
    {
        "id": 1465,
        "article": "צמאתי צמאתי לאלהי, כאיל על אפיקים. הוי, מי ימלל כאבי, מי יהיה כינור לשירי יגוני, מי ישמיע קול מרירותי, צער ביטויי, הרחב מרחבי כל ימים. צמאתי לאמת. לא להשגת האמת, הרי אני רוכב על שחקיו, הריני כולי בתוך האמת מובלע. הרי אני כולי מוכאב מצער הביטוי, איך זה אבטא את האמת הגדולה, המלא את כל לבבי. מי יגלה לרבים, לעולמים, לברואים, למלא כל, לגוי ואדם יחד, את הזיקים, מלאי אוצרות אור וחום, שהם אצורים בנשמתי פנימה. רואה אני אותם, שלהבות עולות, בוקעות שמי שמי שמים, ומי יחוש, מי ימלל עזם. ואני איני גבור אל, כאחד הגבורים אשר מלא עולמים מצאו בתוכם פנימה, ידע העולם את עשרם או לא ידע, הכל להם אחת. אלה עדרי הצאן ההולכים על שתי רגלים, מה יועילו אם ידעו מגובה איש, ומה יזיקו בלא ידעם. הנני קשור עם העולם, החיים, האנשים הנם חברי, חלקים רבים מנשמתי עמם משולבת, ובמה זה אוכל להאירם מאורי. כל אשר אדבר אינו אלא מכסה את זהרי, מעיב את אורי. גדול צערי וגדל מכאובי. הוי אלי, עזרה היה בצרתי, המצא לי מערכי לשון, תנה לי שפה וניב שפתים, אספר במקהלות, אמתי אמתך אלהי.",
        "summary": "צער הנשמה על חוסר יכולת ביטויה, ועל חוסר יכולתה להשפיע על נשמות העולם."
    },
    {
        "id": 1466,
        "article": "וכשהנשמה מתגלה בגאון עוזה, בהדרה וכבודה, מלאה היא את כל היש, הכל בה חקוק, חרות בכתב קודש לאלהים, קרני אורה כל מלאו. והופעות מלאות עז, שלות עונג וחדות עולמים, אלה על אלה משתפכים, אלה על אלה מתעלים. ובגויה היא לא סגורה, רק אחוזה בקצה שרוך נעליה, כציפור שטה ברחבי שחקים, קשורה בחוט משי דק, ארוך לאין קץ, אשר לא יעצור מאומה את מעופה. רק אם תגביה אבר הגבה למעלה מאד מאד, יזכירנה לבלי נתק את חוט המשי הדק, יקר הערך, המענב אותה אל מרכז אוצר חושיה ורגשי גוייתה, מתוך זהירות של עדנה רוממה, מלאת הוד קודש, רצופת ענוה ושירת חסד ורחמים, אהבה וכבוד. דמות דיוקנו של הלל הזקן, הנפש התמה, המלאה חכמה ומחשבה רחבה, העמוסה ענוה ורוחב לב, החשה את חובת הכבוד לעצמה ולגופה, וזיקוק החמלה אל עצמיותה, באותה העדינות של צדקה ורחמים על כל דורש עזרה. ומה איקונין הללו שמעמידין אותן בבתי טיאטראות ובבתי קרקסאות הממונה עליהן מורקן ושוטפן, אנו שנבראנו בצלם ובדמות על אחת כמה וכמה. ניזל ונגמול חסד עם הדא אכסניא, דא נפשא דגבן. גומל נפשו איש חסד.",
        "summary": "הנשמה בגדלותה משוחררת מכבלי הגוף, אך שומרת על זיקה וכבוד אליו."
    },
    {
        "id": 1467,
        "article": "מבקשות הן המחשבות, הרגשות, וכל תוכני הנפש הפנימיים, מקום של התפשטות רחבה ומסודרת, כפי הצורך של הדרכת נועמן, והן עורגות לאלהי חייהן וצור ישען, מוצאות בעצמן גילתן ושמחת עוזן. כשהמחשבה הברה בדעת אלהים מסוקלת לפניהן מכל מכשול, אז הן מוצאות עצמן בגן עדנן. והמכשולים הם ארחות החיים, דרכי המדות, המעשים, השקפות העולם, הזיקוק אל הכלל, אל המוסר, אל היופי, אל כל הנשגב והעדין בחיים הפנימיים והחיצוניים. ותביעה זו של חירות עליונה, כשהיא מתגברת, עריגה אלהית מוכרחת, הדורשת בכל כח את תפקידה, היא היא המכרעת את כל החיים שלפניה ושלאחריה שילכו במסלולה.",
        "summary": "המחשבות עורגות לצור ישען ומבקשות את התפשטותן, וזיקוק אורחות החיים סולל את דרכן, והן מכריעות את החיים אל מסלולן."
    },
    {
        "id": 1468,
        "article": "כפי הטהרה הגופנית, במזג ומדות, שקיטת התאות ודכדוך החומר, ולפי האורה השכלית הבאה מרוב תורה ודעת, מהרבה שימוש של חכמים, ומהרבה דעת העולם והחיים, כן יגדל כח הציור והדמיון בפעולתו, וכן תהיינה פעולותיו רצוייות, שקולות, וקרובות לערכים מתאימים, עד שיהיה קרוב אל השכל בברירותו, ויהיה עולה עליו בעומק ההרגשה ובחידור החיים שלו.",
        "summary": "על-ידי טהרת המידות וההארה השכלית בתורה ובשימוש חכמים – הדמיון מתברר ונעשה לשכל, ועומק הרגשתו עולה על השכל."
    },
    {
        "id": 1469,
        "article": "הדבר הנעלם מן האדם, הוא מה שלא יוכל למצא נתיב באפלתו. הרי מחזות הללו תוהו ובהו הם לגביו, גם אם בעצמם הוד ויפעה מלאו. ותוהו זה, ברית כרותה לו שיהיה נשכח מן הלב. אלה הם הדורות אשר קומטו בלא עת, ונהר יוצק יסודם.",
        "summary": "הדברים הנעלמים, השרויים באפילת התוהו, על אף יופיים, צריכים להישכח מהלב, וזהו עניין הדורות אשר קומטו בלא עת."
    },
    {
        "id": 1470,
        "article": "המשיגים הגדולים, שאין מעלתם פוסקת מלהיות צומחת תמיד בצמיחות חדשות, אינם מוצאים בעצמם מרגע, תלמידי חכמים אין להם מנוחה. וטרם שיעמדו על התוכן של העדר מנוחה זו, הרי הם מצטערים עליה, והם מלאים יגון פנימי, ואי חפץ מורגש תמיד בקרבם, המונעתם משמחת לב. אבל כאשר יתבררו להם יותר תוכני המהות העליון שלהם, ידעו להבדיל בין חסרון המנוחה שלהם, שבא מתוך גדולה נשמתית הבלתי פוסקת, מתוך ריכוש של קניני רוח כבירים חדשים בכל עת ורגע, ובין העדר מנוחה הבא מתוך מהומה של רשעות ושל בערות. ואז ידעו לשמח בחלקם, ולהחזיק במעוזם, ולעמד תמיד כל היום וכל הלילה לא יחשו, המזכירים את ד' אל דמי לכם, על עמדם בעבודת הרוח התדירה, המחדשת להם בכל עת את ידידות נועמיה.",
        "summary": "צער הצדיקים הנובע מחיפושם התמידי, מתרפא בידיעתם את ערכו הנובע ממעלתם העליונה."
    },
    {
        "id": 1471,
        "article": "לפתח את הספרות בתוכני אמת וקודש מקוריים, צריכים בעלי המחשבה שהגיונותיהם נובעים ממקור הקודש להרגיל עצמם בפירוט מחשבות. כי השטף הגדול שאור הקודש שוטף על הנשמה, גורם שהדברים שיסודם באצילות עליונה באים סתומים, והדרישות הספרותיות אינן מתפרטות, ומתוך כך העולם נשאר עומד ותוהה מבלי דעת מה הוא התוכן שכל הוגי דעת קודש הללו מרצים לפניו. וכל ההשפעה נשארת לפי זה רק על יסוד ההרגשה הפנימית, השרויה בתמותה אצל ההמון כולו, ועל יסוד המעוף השמימי של יחידי סגולה, אבל נעלם דבר מכל הקהל עד שיפורטו הדברים, טיף אחר טיף.",
        "summary": "הספרות נצרכת כדי שרזי התורה לא יהיו נחלת היחידים, אלא מפותחים ומפורטים באופן שיוכל ההמון לקבלם."
    },
    {
        "id": 1472,
        "article": "הוגי דיעות צריכים להרגיל עצמם להוציא מן הכח אל הפועל, בין בדיבור בין בכתיבה, מחשבות פשוטות. ולפעמים דוקא על ידן יבוטאו החידושים היותר נשגבים.",
        "summary": "הוגי הדעות צריכים להרגיל עצמם בכתיבה ודיבור, אפילו במחשבות פשוטות, ולפעמים דווקא על-ידן יתגלו חידושים נשגבים."
    },
    {
        "id": 1473,
        "article": "כמה פעמים מזדמן בעולם, שהדרכים שהאמת נודעת על ידם, הם עצמם אינם מתאימים להאמת, ודוקא הם הנם מובילים אל האמת. והרוצה להגביר את האמת בהדרכים, מאבד הוא את האמת העצמית בעצמה, והיא נשארת רחוק ממנו, ונמצא שאמת כזאת המאבדת את האמת, הרי היא השקר היותר מוחלט. ומכל מקום הדרך המוביל את האיש היחידי ואת הציבור הכללי לידי תיקונו, הוא שיבא למדריגה כזאת, שיוכל לעמוד על האמת המטרתית על ידי דרכים שהם כולם אמת כשהם לעצמן, ולא יחסר בהם קורטוב מן האור ומן החום של האמת המוחלטת.",
        "summary": "לפעמים האמת מתגלה בדרכים של שקר, ואז החתירה נגדו מאבדת את האמת עצמה, ודרך התיקון היא להגיע לאמת בדרך של אמת."
    },
    {
        "id": 1474,
        "article": "ההשגה המתפרצת לעלות עד לחוץ לתחום הציור האנושי, מתטשטשים אצלה ההבדלים שבין טוב לרע, בין טמא לטהור. ואף על פי שהדבר בא מרוב אור וקדושה עליונה, ששם באמת חוזר הכל לטוב וקודש, ואין שטן ואין פגע רע, אבל בתחום החיים המוגבלים שלנו הלא באמת רב מאד הרע והטמא, שהננו מוכרחים להיות שקועים בהכרת כיעורו ושנאתו, כשם שהננו חייבים להיות קשורים באהבת הטוב, הטוהר והקודש, והכרת כבודו ותפארתו. ועל כן בעלי מחשבה פורצת כזו הם מרגישים בקרבם עצבות קודרת בכל עת, כדוגמא של עצבון שעל חטא הבא ממוסר כליות, מפני שחירות מחשבתם וקדושתה העליונה הרי היא באמת חוטאת מצד הערכים המעשיים. והם שבים לאיתן מצב הנפש הקדושה, השמחה תמיד באור ד', על ידי מה שהם שואבים ממקור הקודש העליון לא רק את מצב של התרחבות הנפש והכללתה העליונה, אלא גם את מצב הדרך המוגבל, שהוא התוכן המיוחד למעבר החיים העליונים, אורח צדיקים שהוא כאור נוגה, ההפך מדרך רשעים באפלה, שלא ידעו במה יכשלו. וכפי המדה ששתי התכונות מתאימות ביחד בנשמה – האורה העליונה, הצופה למרחוק, לכלל הקליפה בפרי והרע בטוב, ולהפך הכל לאור גדול, והאור התחתון, המאיר בכל חדרי לבב, לסור מרע ולשנא כל תועבת ד' – ככה מתבסס הרוח, ואור הקודש עם נועמו ושמחתו בשלות ישרים חוזר להאיר, והנשמה מתרוממת, ונס יגון ואנחה.",
        "summary": "בעלי ההשגה שלמעלה מטוב ורע, מוכרחים גם לשנוא את הרע, כדי לרפא את מוסר כליותיהם הנובע מאהבת הרע."
    },
    {
        "id": 1475,
        "article": "אין צער בעולם שידמה לצער השקיקה אל הטוב המוחלט, אל הצמאון הנורא, המענה את הנשמה, להיות מוצא את עצמו מאושר באושר רוחני, מלוי בתוכיותו זוהר של יושר, של תמימות, של צדק, ושל הדבקות האלהית, המחוברת עם טהרה מכל חטא ועון, ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה.",
        "summary": "אין צער בעולם שידמה לצער תשוקת הנשמה אל הטוב המוחלט."
    },
    {
        "id": 1476,
        "article": "כמה גדולה היא מלחמתי הפנימית. לבבי מלא עריגה רוחנית גבוהה ורחבה, חפץ אני שהנועם האלהי יתפשט תמיד בכל קרבי, לא מפני הנאת העונג שבו, כי אם מצד שכך צריך להיות, מצד שאך זהו המעמד של המציאות, משום שזה הוא תוכן החיים. והנני תמיד הומה, שואג בעצמיותי הפנימית בקול גדול, אור אלהים הבו לי, תענוג אל חי ושעשועו, גודל יפעת בקרת היכל מלך עולם, אל אלהי אבי, אשר בכל לבי הנני נתון לאהבתו, אשר פחדו ירוממני. ונשמתי הולכת היא ומתנשאת, מתעלה היא על כל השפלות, הקטנות והגבולים, שחיי הטבע, הגויה, הסביבה וההסכמה, מגבילים אותה, לוחצים אותה בצבתים, משימים אותה כולה בסד. והנה שטף חיובים בא, לימודים ודקדוקים לאין תכלית, סיבוכי רעיונות, והוצאת פלפולים מדייקנות של אותיות ותיבות, באה וסובבת את נשמתי הצחה, החפשית, הקלה ככרוב, הטהורה כעצם השמים, השוטפת כים של אור. ואני עוד לא באתי לזאת המדרגה לסכות מראשית עד אחרית, להבין נועם שמועה, להרגיש מתק כל דקדוק, להיות צופה באור שבמחשכי עולם. והנני מלא מכאובים, ומצפה אני לישועה ואורה, לרוממות עליונה, להופעת דעה ונהרה, ולהזלת טל של חיים גם בתוך אלה הצינורות הצרים, אשר מהם אינק ואשבע, אתענג בנועם ד', אכיר טוהר הרצון האידיאלי, רום חביון עז עליון, הממלא כל אות וקוץ, כל הויה ופלפול. ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי ואשיחה בחוקיך.",
        "summary": "הנשמה שואפת להתענג על ה' מפני שזהו תוכן החיים, ומצטערת בפגישתה עם הלכות קצובות, ומצפה לאור שיחדור בהן."
    },
    {
        "id": 1477,
        "article": "והצדיק תמיד עומד בין האלהים ובין העולם, מקשר הוא את העולם האלם, החשוך, להדיבור והאורה האלהית, כל חושיו של צדיק אמיתי נתונים הם להקישור האלהי של העולמות כולן. תאותיו, חפציו, נטיותיו, הרהוריו, פעולותיו, שיחותיו, מנהגיו, תנועותיו, עצביו, שמחותיו, צעריו, ענוגיו, כולם בלא שום שיור הנם אקורדים של המוסיקה הקדושה, שהחיים של האלהות, בהיותם מפכים בעולמות כולם, נותנים על ידם את קולם, קול עז. נשמות לאין קץ, אוצרות חיים לאין תכלית, הממלאים את כל היש, רק הם בהתאמצם לעלות מתחתית עומק שעמום שפלותם לרוממותה של חדות החופש האלהית, מקור העדן והעונג, הם הם הדוחפים את כל מפעלות הצדיק, אשר הוא תמיד מכהן בעבודת הקודש, שכל חייו הם קודש לד'. אמת גדולה חיה בלבו, גבורה חיה ומנצחת ערה בנשמתו, והוא חש את גדלו והוד גודל חפצו, ולפי גדולתו רבה ענותנותו, פחות מניצוץ של רשף קליל נגד מרחבי כל עולמים הוא בעיניו באמת נגד הגודל של תפארת אלהים חיים שמפעם תמיד ברוחו. אהבה אין קץ לאלהים היא משוש גילו, וחבה פנימית לכל היצור, ידידות נאמנה לכל הבריות, ואהבה מסורה לכל דרגותיה, למשפחה, לחברים, לעם, לאדם, לחי, לצומח, ולכל יש ומצוי, היא חקוקה בכל מלא צדקה במורשי לבבו. גבורת שמים וכבוד מלא אונים מלאים הם כל שרעפיו, ודבורו נחל עדנים, מלא חיים ומפעל, אומר ועושה, גוזר ומקיים. ותגזר אמר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.",
        "summary": "הצדיק עומד בין האלוהים ובין העולם, ונטיותיו הם האקורדים של חיי האלוהות בעולם, ופעולותיו נדחפות מעבודת כל הנשמות."
    },
    {
        "id": 1478,
        "article": "כשאני מתאוה להגיד מילה, הרי כבר ירדה הרוחניות העליונה מראשית חביון עוזה, עד שבאה לדפוק בנימי רצוני. התגלם ההמון הרב של שרשי נשמות, ראשי ראשים של תעלומות, ויהיו לאותיות, דופקים בצד התחתון של נשמתי, אותו הצד הקרוב לתוכן הגויה ומקושר בריכוזה, והנני נאלץ לדבר. מדבר אני מתוך אוצר החיים שלי, והדברים שוטפים, פרים הרעיונות, מתפזרים הצלצולים, וקול בקול יפגש, הזרם העולה מתחתית הריכוז הגוייתי מתאחד עם הזרם העולה ממרום שורש שרשי הנשמה, ואורות זרועים ממלאים אור עולם כל ככר הוייתי.",
        "summary": "הדיבור פורץ מהתגלמות הרוחניות הנעלמת – הבאה משורש הנשמה – לאותיות, ופגישתן עם הרצון המקושר לגוויה."
    },
    {
        "id": 1479,
        "article": "כל מדה טובה, יש לה חסרונות הבאים עמה. וזו היא העבודה השלמה, להוציא לאור עולם את המדות הטובות מנוקות מכל סיגי החסרונות שלהן.",
        "summary": "בכל מידה דבוקים חסרונות, והעבודה השלמה היא לבררם."
    },
    {
        "id": 1480,
        "article": "רכות הלב היא מדה טובה כשהיא לעצמה, וכשהיא באה במדה ושיעור מוגבל מעדנת היא את רוח האדם. אבל כמה רעה מסבבת מדה זו, כשעוברת את גבולה האמיתי. הלב הרך ביותר מהמדה, אין לו רצון קבוע, ואינו יכול לשלוט בדעתו, לעמוד בפרץ ולשפט משפט אמת, מפני רכות דעתו. יראת שמים ויראת חטא, כשהם בציורם מתמידים על רוח האדם בצביונם האירופי, הם גורמים את הרכרוך הלבבי שיתפשט יותר מדאי. וצריכין עצה ותחבולה איך להקים דור עובד, מחומש בפרחי התחיה.",
        "summary": "רכות הלב ויראת החטא האירופאיות, הורסות את חוזק הרצון כשהן מתפשטות מעבר למידתן."
    },
    {
        "id": 1481,
        "article": "כל מה שלומדים בקדושה, מתעדן על ידו הרצון והשכל ביחד, והאורה האלהית באה ממקור העצמי של הנשמה, וממלאה את כל הוייתה, והחיים הרוחניים מתפשטים על כל קצות המהות, כדרך שמתפשט הדם במרוצתו לכל קצות הגוף. אבל כל לימוד חילוני, מכל מדע בעולם, אינו מחיה כי אם אותו החלק המיוחד שהוא מכוון אליו. וזהו יסוד ההבדל שבין קודש לחול מצד הכמותיות, לבד מההבדל היותר נשגב באין ערוך שמצד האיכותיות.",
        "summary": "המדע מחייה בלימודו רק את החלק שאליו הוא מכוון, ואילו הקדושה, על-ידי לימודה, מתפשטת על כל כוחות הנפש והנשמה."
    },
    {
        "id": 1482,
        "article": "הליאות שמרגישים לפעמים על ידי שטף המדע, באה מצד שאין מניחים ריוח של התבוננות בין כל גילוי רוחני, לעכל יפה את ההופעה, בתבונה שכלית מנתחת, ובהתקבלות רצונית מדותית, ומטשטשים בזה את גבולי האורים. כי פרשיות נתנו גם בתורה, לתן ריוח להתבונן בין כל פרשה ופרשה, וקל וחומר להדיוט הלמד מן ההדיוט. והוא הדין לכל לימוד תבוני, הבא מהתגלות הנשמה בהופעותיה. ההפסקה מכשירה את החיים, את המזג, המדות, החפץ והיחש הסביבותי, להסתגל לאותו הטוב ולאותה האמת הרוממה שבההופעה העליונה.",
        "summary": "בכל גילוי רוחני מוכרחים לתת רווח והפסקות, כדי לאפשר את עיכולו, וכדי שלא יטשטשו האורות את הגבולות."
    },
    {
        "id": 1483,
        "article": "מתוך שהדור של עקבתא דמשיחא, שהוא דור התחיה, יש לו כשרון גדול להוציא הרבה כח חיים, רצון וסדר ממקורו, הרי הוא טרוד הרבה בהוצאת האורים מעצמיותו, ואינו יכול לפנות לכל האור המנוחל, אשר הורישוהו אבות שבדורות שעברו. עד אשר ירומם את עצמו במעלה כל כך נשגבה, שההוצאה מן מקור עצמו תבא לו בלא טורח, רק כמעין המתגבר מעצמיות הטבעית שלו, ואז יהיה משוחרר מכבלי העצמיות הפרטית שלו, ויפתח לבבו לקראת הקבלה של כל האורות הזורמים אליו מכל הדורות שעברו.",
        "summary": "דור התחייה טרוד בהוצאת אור מעצמיותו, ולכן אינו פנוי לאור הבא בירושה, וכשעצמיותו תנבע מאליה, הוא ישוב למורשתו."
    },
    {
        "id": 1484,
        "article": "הרוחניות הבאה מתמצית של ידיעות ורגשות שבאו בצורה מיוחדה, ונתעכלו עיכול רוחני, והן פושטות צורתן ולובשות צורה חדשה, היא מתאחדת הרבה יותר באיחוד גמור עם היסוד הנשמתי, ומעלה את האדם לצורתו העליונה, מאילו היו הדברים באים לכתחילה בצורתם הגמורה. ומתוך כך הולכים השבילים הרוחניים כל כך מסובכים. הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך, מלמד שעשה הקב\"ה כונניות באדם, שנדרש על הסיבוך האורגני של כלי העיכול הגופניים, שהם מכוונים גם כן להעיכול הנפשי במזון הרוחני המחיה איש ועם.",
        "summary": "הרוחניות בהתעכלה, לובשת צורה חדשה, המתאחדת עם הנשמה בצורה שלמה יותר מאילו נשארה בצורתה המקורית."
    },
    {
        "id": 1485,
        "article": "הזכרון והשכחה נבראו שניהם באדם, להכריע את הצביון היחידי על פי המשקל הראוי לקיבוץ רישומיו, באופן שיקבצו יחד כל הרשמים הטובים, הנותנים בקיומם לאדם ערך עליון וקיים, וימחו אותם הרשמים המטשטשים ומעכבים בעד השלמות ההולכה ומתעלה, ובמחייתם ישאירו את התמצית הברורה שלהם, שתצורף אל החסון והטהור שברשמים הנשארים בנחלת הזכרון. התולדה נשארת ברוח האדם בזכרון הכלל, נכתבת על ידי נבואה עליונה, ונבואה מודרגת, על ידי רוח הקודש, ועל ידי רוח החול של ההכרה החיפושית אשר לאדם. והמון רשמים נמחקים, ואינם באים כלל לידי שום הכרה, והמחיקה הזאת היא מאשרת את החיים כמו הכתיבה. ולפעמים יש אשר מהעולם הנשכח יעלו רשמים שלא לפי ההכשרה הציבורית או האישית, ויגרמו בהופעתם טשטושי רוח, עד אשר תבא רוח טהרה ואורה עליונה, להוציא אורות גם מתוך האופל של ארץ נשיה.",
        "summary": "השכחה, באדם ובציבור, מיועדת לרשמים המטשטשים את השלמות, והזיכרון – לרשמים הטובים, ואסור להחליף ביניהם."
    },
    {
        "id": 1486,
        "article": "מכלל הנשכחים הם תוהו ובוהו, ודורות אשר קומטו, אשר רק על ידי אורה עליונה, היוצאת מתוך עמקי מאפליה, מוצאה בהם סידור עליון ומקור חיים לזיו של נועם עליון, ההולך ומתגלה בעולם בנוי ומשוכלל, מסודר באור תורה ובאורו של שמו של משיח, הממולא בביסום ריח גן עדן, בפאר כסא כבוד מרום מראשון.",
        "summary": "דורות התוהו הנשכחים, יוצאים מאפלתם לסידור עליון על-ידי התורה ואורו של משיח."
    },
    {
        "id": 1487,
        "article": "מה אנו מכירים בזכות אבות, אותו רוח חיים הטוב הספוג באבות, שהם זכו אליו על ידי הסתגלות גדולה של רצון חפשי למוסר ולהוד קודש בפועל ובגבורה, הולך הוא ושורה בבנים גם בלא עמל ויגיעה, כי אם בתור ירושה. אבל עם זה הם צריכים לפתחו ולשכללו, וקל וחומר שהם מוזהרים על רוח זה שלא לטשטשו ולנוולו, שלא להתנכר אליו בארחות החיים ובסדר הרעיון והמחשבה. וכפי אותה ההכרה היפה של היחש האצילי, של הממשיות המצויה אשר לרוח האבות הטובים והגדולים באמתת חיינו, ככה נמלא רוח גבורה, וחיים ישנים חדשים יחדשו עלינו את כחם, להפרות את חיינו, ולמלא אותם בכל יופי, בכל עידון, בכל טוהר וגבורה ובכל קדושה ותפארת.",
        "summary": "זכות אבות היא ירושה של רוח חיים, שהורישו האבות לבנים מבלי שהבנים יעמלו בהם, ועל הבנים לשמרה ולחדשה."
    },
    {
        "id": 1488,
        "article": "ישנם צדיקים כאלה, שהם גדולים ועצומים מאד, שאינם יכולים לצמצם עצמם בכנסת ישראל לבדה, והם תמיד דואגים ושוחרים את הטוב בעד כל העולם כולו. ומכל מקום גם הם קשורים בנקודתם הפנימית דוקא בכנסת ישראל, מפני שכנסת ישראל היא התמצית של הטוב והמעולה שבכל העולם כולו, ובאהבה וטובה שתבא לכנסת ישראל חוזרת היא ומקפת את כל היצור, צדיקים הללו אינם יכולים להיות לאומיים על פי התוכן החיצוני של המילה, שהרי אינם יכולים לסבול שום שנאה ושום עולה, שום הצטמצמות ושום התכווצות של הטוב והחסד, והם טובים לכל, כמדותיו של הקב\"ה, שהוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו. והם בכל זאת צופי ישועה אדירים מאד, מפני שהם יודעים ברור, ומאמינים בכל מלא נפשם הטהורה, שישועת ישראל ישועת ד' היא, ישועת העולם ומלואו וכל אשר בו, ממרומי רום עד עמקי תחת. ולעולם יחזיקו צדיקים עליונים הללו, חסידי עליון, הקשורים בעבותות החסד ואור האהבה העליונה באמת, במדתם הגדולה, מדת החסד הנשגב, ודורשים הם תמיד טובת כל האדם וכל היצור. ומתוך דרישה זו הם מתעסקים בעסק נמרץ, ובקשר נשמתי נפלא, בצרכיהם של ישראל, בכל הדורות ובכל הזמנים, בכל הדרכים, בכל הערכים ובכל האופנים. והם הם המטים כלפי חסד, האוהבים לצדק את הבריות ואינם חפצים לחייבם, אוהבי צדק ושונאי רשע, דבקים במדתו של אברהם אבינו. ומתוך האהבה הרחבה של כל היצור, מתכנסת אהבה נפלאה לישראל בלבבם, ומפני שהיא מצומצמת במקום מרוכז, מתוך התפשטות גדולה של הרחבה מופלגת, היא רבת הכח והעצמה, ומכה גלים גדולים בנשמה, עד שיש בכחה גם לחמם נשמות רבות, ולהכניס אש הקודש של אהבת ישראל במעמקי לבבם ונשמתם בשיעור גדול ועצום, המביא לידי מעשה, וגם מבלי שום פעולה מצדם. זורמת היא נשמתם אהבה נפלאה לישראל, ומתוך השלהבת הגדולה של אורם הרוחני בא כח החיים של כל הפעולות הטובות של הלאומיים, המסורים לעניני האומה באמת. כי שורש כל חיים וכל טוב הוא בנשמת הצדיקים העליונים, העומדים למעלה מכל הענינים הקטנים הממלאים את לב רוב בני אדם בתדירות, ובחביון רוחם זרועי האידיאלים מתגדלים, ומאצילתם הם מתפזרים אל כל רוח, ונקלטים כל זרע למינהו במקום שהוא ראוי להיות נקלט ולעשות צמח, והיה צמח ד' לגאון ולתפארת לשאר עמו.",
        "summary": "אהבת הצדיקים מתפשטת על כל היצורים, ומתוך הרחבתה היא חוזרת ומתכנסת בישראל בעצמה רבה, המפרה את הכוחות הלאומיים."
    },
    {
        "id": 1489,
        "article": "המחשבה, והיצירה הרוחנית בכלל, צריכה היא לרוח אהבה, עם חוש של עונג אצילי. אבל ההתגשמות המעשית של החיים הרוחניים, זוהי הקדושה שבחיים, צריכה היא לגבורה. ורוח הגבורה הנועד להפראת היצירה העליונה עד כדי הוצאת תולדות מעשיות, נושבת היא מתוך העז העליון בחסד הגנוז, ששם שרוי העדן של העונג האצילי, רוחב הדעת ושלות המחשבה, השוטפת מתוך עצמותה שטפי פלגים של אוצרות חיים, מלאים הוד והדר, גדולה וקדושה, תפארת ומלכות, שכל הצער הגדול והחבלים של הלידה הרוחנית מתהפכים על ידם למקורות של עונג נעים ונפלא, זיו חיים, המחיים גם כן את המות, ומהפכים את כל בהלותיו למגדל עז ומבצר מלא בטחון ואומץ לבב. עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון.",
        "summary": "התגשמות החיים הרוחניים זקוקה לגבורה, הנושבת מתוך העוז העליון שבחסד הגנוז, הממתיק את צער ההתגשמות."
    },
    {
        "id": 1490,
        "article": "למה לא נבין את רוח החיים הגדול, המלא בכל היש כולו, בכל הבריאה, המוגבלת ובלתי מוגבלת גם יחד. למה לא ננשא את רעיונינו להביט באור הזוהר הגדול הזה, שאין קץ לעושרו, לאורו ותפארתו, ולמה לא נחוש שעם כל גדלו וחילו הרי הוא מכוון לפי המדה של מה שיש בו צד הגבלה, צד חשבון וצד סתירה, אבל הרי המקור הנאדר בקודש, בכליל שלמות תפארתו, הרי הוא באין ערוך מפואר ונשגב מכל האיתניות ואור הקודש של רוח החיים אשר בעולמים כולם. והאידיאליות המשותפת לכליל תפארת הרוח, הנובע ממקור אלהים חיים להוסיף עז ועצמת אור וחיל ברוח החיים אשר ליצור כולו, מתאחדת עם האידיאליות הנשגבה של רוח החיים אשר במלא כל העולמים. וברוח האצילי אשר לחפץ החפשי של מעולה ומפותח שביצורים, כערכו של האדם בעולמנו, וכל דומיו, שהם יונקים מאותו הזיו והיסוד המאיר ומחיה ביקר תפארת, שם מתאחדת האידיאליות הקבוצה. וצדק ושלום נשקו, וחסד ואמת נפגשו, אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. וממאפלי הסתר בא אור בהיר, לשכלולו של עולם ברור, שכולו אומר כבוד.",
        "summary": "האידיאליות האצילית של ההוויה גדולה מהרוח הממלאת ומחייה אותה, ושתיהן מתאחדות."
    },
    {
        "id": 1491,
        "article": "כמה נחוצה היא גבורת הבשר לקדושי נשמה. כשרוח החיה שואפת לתפקידים רוחניים עליונים, זהו אות שכבר נתעדן הבשר בעצמו, עד שהוא ממולא בכל טוב וקודש, שהם צבורים ומונחים בקרבו כבאוצר בלוס, מכוסה ומוצנע. וכל אשר יאמץ הבשר, וכל אשר יתחזק ויתאדר, יגדל ויחסן, גופם של צדיקים קדושי לב וטהורי נשמה, ככה ישאב הרוח העליון, ההולך ומופיע עליהם את אור קדשו משמי מעלה, רב חיל, אוצר של דעה, אוצר של תבונה, שארוז ואגוד בבשר, העשיר בתוכן הרבה יותר מכל חכמה רוחנית אשר יעלה על לב אדם לנסחה, מבלעדי המזיגה השמימית של יוצר וצר צורה, אשר מדד ושקל גשם עם רוח. וחמדת גבורה זו, שתתגבר באחרית הימים בלבם של ישראל, ותבא בטהרתה ושיגובה בלבם של צדיקים איתני עולם, היא תכשיר את העולם לספוג אל תוכו את הד קולו של שופר הגאולה, המכין לב לרוחא דמלכא משיחא. ונחה עליו רוח ד', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד'. ונקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום.",
        "summary": "גופם של צדיקים עשיר בתוכנו יותר מכל רוחניות, ובהתחזקותו מתחזקת הרוחניות, וההכרה בכך מכשירה את העולם אל הגאולה."
    },
    {
        "id": 1492,
        "article": "מקשיב הוא הגוף את צלצלי הנשמה מעל, חש הוא את שפע התעלומה, איך הוא הולך ונוזל, איך הוא מפיץ קרנים מלאי זיו גדול, איך הוא חודר ויורד עד שבא אל החוש המילולי, איך הדיבור דופק, והוא סופג אל תוכו את התמצית העליונה, איך שהחיים הולכים ונשפכים בתוך כל ניב שפתים. הוא מקשיב וחרד, שומע ומתגבר, יודע הוא שעוד רבות עליו לעבוד, עליו להתאמץ ולהתחזק, עליו להרחיב את גבולי האור והקודש, עליו להמלא גודל, אמונה, ענוה, גבורה וחיים, ודבר ד' יודע לו.",
        "summary": "הגוף מקשיב לצלילי הנשמה ולהתגלמותם בדיבור, והוא סופג את תמציתם לתוכו, ומכיר בערך העבודה המביאתו להתוודע לדבר ה'."
    },
    {
        "id": 1493,
        "article": "השואף לאורה עליונה, ולבו הומה תמיד לגדולות ונשגבות, לתור בחכמות עליונות ולהתענג בנועם ד', אל יפול לבו בקרבו כלל אם איננו מוכשר לעסקי חול, לריעות חברותית, ואפילו אם הלימוד ההלכותי או ההגיוני המסודר קשה עליו, כי כל זה בא מרוב אורה וקדושה של אור המופיע בנשמתו משורש אצילותה. וישמח ויעז ברב ענוה במתת אלהים אשר נתן לו, וילך בענות צדק על פי דרכו ומסילתו המיוחדה, שהיא אורח צדיקים אשר רק יחידי סגולה בה ידרכו. ומכל מקום ישתף עצמו עם הציבור בכל אשר יוכל, וישים עצמו עבד ועני גם בהיותו חסיד ולבו גבה ונשא בדרכי ד', וטוב שפל רוח את ענוים.",
        "summary": "אם אינו מוכשר לחברותיות וללימוד הלכתי בגלל אצילות נשמתו, עליו לשמוח בכך, ולהשתתף עם הציבור כפי יכולתו."
    },
    {
        "id": 1494,
        "article": "רואים אנו שורש התורה כולה, לדעותיה, מעשיה, נטיותיה, השקפותיה, וכל תוצאותיה, כלולה בדם הישראלי, חתום בבשר קודש, אות ברית קודש. ממעין הבשר מתנשא הרוח המלא נגוהות. הנטיה המגולמת וההרגשה המתעדנת נפגשות, והן עולות עד מרומי ההשכלה. הנטיה הציבורית אשר לאומה, מטביעה את הצביון של החיים הרוחניים, וכל האופי של המשטר התורי, על הכלל כולו. והאדם הכללי, והעולם, והיחש הרוחני המלא רזים שיש לעולם עם האדם בכלל, ועם האופי הישראלי בפרט, כולו ארוג ומשוזר בחיי הכמיסה אשר לתורה. מימינו אשדת למו. הטבע הישראלי יעור משנתו, וכגבור מתרונן מיין יראה את הוד גבורתו. וישראל ישוב בארצו אל אלהיו ואל תורתו. בכל חשק צמאון החיים אשר יתגבר וילך אצלו, אשר היה מעוזק בעזקאים רבים מבלי תת מקום התרחבות בכל משך הגולה הארוך, יצא להתפשט ברב חיל, בכח ענקים, ובגאון פנימי מבורר יזריח את ארחות החיים על פני כל התנועה הכוללת אשר לתקומת הלאום על אדמתו.",
        "summary": "שורש התורה ופרטיה חתומים בבשר הישראלי, וממנו מתנשאת הרוח, ועל-ידי נטייתם הציבורית של ישראל היא מתפשטת בעולם."
    },
    {
        "id": 1495,
        "article": "כבוד אלהים וכבוד האדם, כבוד העולם וההויה כולה, הכל אחד. הננו מנשאים את רוח האדם עד כדי אותה הרוממות שעל ידה כבר יחוש שיש לו עסק עם כבוד אלהים עליון. רק השפלות, המביאה לידי תרדמה, היא מיאשת את האדם מהטפל בכבוד אלהים. אבל גאון הרוח, המוכרח להיות מבוטא בכל מרום תפקידו, לא יתן לאדם לנוח, לעמוד בודד, לדלות אידיאלים נשאים מתוך מרבץ פריצי חיות. והגודל האנושי ימלא בכל הדרו, עד שיחוש שיש מעמד לאדם כשהוא מכבד את מלך הכבוד, וכבודו כבוד של אמת הוא, כבוד אלהים הוא. כי מכבדי אכבד.",
        "summary": "כבוד האדם מאוחד בשרשו עם כבוד ה', והשפלות המרדימה את האדם מייאשת אותו מלהיטפל בכבוד ה'."
    },
    {
        "id": 1496,
        "article": "הרעיון מוכרח להיות ממולא בתמצית של כל ההשקפות כולן, ואז חל רוח הקודש עליו. אם חסר מתמציתו איזה גרעין מכל נטיה שבעולם ומכל מין השקפה, אפילו השפלה שבשפלות, הרי יצירתו פגומה, ואין מהותו משוכללת, ושכינתא לא שריא באתר פגימא. השדים נשתכללו בכל צדדי הרוח, אבל חסרים הם אותו הביסום הגופני שהיו ראויים לו, והרי הם בריות פגומות, שבפנימיותן מונחת תשוקה של איבוד והעברה מן העולם בעד עצמם, וממילא זוהי השקפתם ונטיית חפצם גם לגבי אחרים. ועל כן הם הם מזיקי עלמא, שכיוצא בהם הם נשמותיהם של רשעים מוחלטים, שיסוד העונג נעוץ אצלם באיבוד וחבלה, בכליון שוטף וחרוץ.",
        "summary": "הרעיון צריך לכלול גם את כל הנטיות הגופניות, ושמחת השדים והרשעים הגמורים באיבוד העולם, באה מתשוקתם לאבדון עצמי."
    },
    {
        "id": 1497,
        "article": "השירה היא מוכרחת להיות קדושה, אלהית, מלאה חסד ונועם. שירה כפרנית אינה במציאות. הכפירה בעצמה היא הסריסות הגמורה מכל שירה, ואי האפשרות להסתגל להאמת הגדולה מכל חקר פרוזאי. ותיקון העולם תלוי בשיבת השיר והתחדשו. שירו לד' שיר חדש.",
        "summary": "השירה מוכרחת להיות קדושה, ותיקון העולם תלוי בשיבתה, והכפירה היא הסריסות מהשירה וההצטמצמות בחקר פרוזאי."
    },
    {
        "id": 1498,
        "article": "ישנם אנשים שתחילה מישבים את הנקודה השכלית שבהם, ואחר כך מאורה מאירה גם כן הנקודה הרצונית שלהם. והעידון והחיל הולך ונמשך אחר כך משתי הנקודות המתאימות על כל שטחי הוייתם, וחודרים בפנימיות מהותם. וישנם כאלה שראשית התחיה שלהם מתחלת מנקודת הרצון שלהם, ומאורה אור השכל הולך ומאיר, ומתאחדות הנקודות הללו בשלחן קו מזו לזו, וזורם הקו ומשתטח, ומתרומם השטח ומתגבש, והוה לטור רב, וממלא כל עלמא.",
        "summary": "ישנם אנשים שמיישבים תחילה את השכל וממנו באים לנקודת הרצון (עומק), וישנם המתחילים מנקודת הרצון אל השכל (רום)."
    },
    {
        "id": 1499,
        "article": "המינות מבטלת את ישוב העולם, ועם זה המצות המעשיות, מפני שנאת הבריות השקועה בתוכה. ושנאה זו מעוררת מדנים, ואור האהבה האלהית מסתלק, ואינו יכול להתפשט בחיים להחיות את כל ארחות החיים בקדושת התורה והמצוה. ושנאה עמוקה זו, שארס נחש בתוכה, מתלבשת בלבוש אהבה וחסד, ובני אדם נצודים ברשתה, ומתמלאים איבה וחמת רצח, וסופם לגיהינם. עד יערה רוח ממרום, ומציון מכלל יופי אלהים יופיע, לשפט את הר עשו, ולהחזיר המלוכה לבעליה, להכיר את חסד עליון אשר אמר לעולם יבנה, כי לא תוהו בראה לשבת יצרה. ואהבת העולם, החיים והבריות, והמציאות כולה בכל דרגותיה, תמלא רוח ונשמה וחיי עדן, חיי נחת וגיל, חיי שלוה ושמחה, חיי רצון, נדבה ואהבה, מלא עז וכח נערץ, יחלו להגלות בעולם, ברב הוד ובשפעת תפארת. והחיים העשירים יתפצלו לכל ענפיהם, וימלאו פאר לשא ענף ופרי. ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.",
        "summary": "המינות ביטלה את ישוב העולם והמצוות המעשיות, בהתלבשה בחסד ואהבה חיצוניים, שפנימיותם היא שנאה."
    },
    {
        "id": 1500,
        "article": "האחדות הגדולה, שצדיקים טובים, אדירי הקודש, מרגישים בעצמם מרוב אהבתם את כל היצור, שהיא הולכת ומתרכזת בצדיקי ישראל באהבת ישראל האידיאלית, היא ממשכת אליה את אור החיים ויסודו של כל יחיד ויחיד, ומהפכת את כל הנטיות היחידיות והמעשים שלהם לטובה ולקדושה. מרוב תשובה מאהבה של אנשי מופת הללו, מתהפכים כל הפשעים לזכיות, ואור החיים היותר רוממים וקדושים מאיר על ידי כל פעולה וכל שיג ושיח של כל יחיד ויחיד שבישראל, והוא עומד הכן להתגלות בשעת הכושר, אשר מהרה יבא ויגלה ויראה. והיה בימים ההם ובעת ההיא נאום ד' יבוקש את עון ישראל ואיננו, ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה, כי אסלח לאשר אשאיר. בכח עליון של אחדות מאירה זו, היא סגולת הסליחה לכל חטא ועון, המיוחדת לצדיקים בני עליה. אמר רבי שמעון בן יוחאי, יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, ואלמלי אלעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן עוזיה עמנו מיום שנברא העולם ועד סופו. וכל בר לבב ידע וישכיל, כי כל פלא היותר עליון איננו כי אם התגלות זעירה של החסד האלהי, שאין קץ לטובו, אשר צדיקים רמי מעלה מסירים באור נשמתם את הקיר החוצץ של החולשה האנושית, המבדלת ביניהם ובין האלהים וטובו.",
        "summary": "תשובת הצדיקים הופכת את חטאי העולם לזכות, על-ידי אהבתם וקישורם לעולם כולו, ובייחוד לישראל."
    },
    {
        "id": 1501,
        "article": "האדם צריך לעשות חשבון נפשו, אם שואף הוא לאיזה דבר, הלא צריך הדבר להיות באמת נשגב ונעלה, ועצמיותה של השאיפה הבלתי פוסקת מוכיחה היא על שיגובו של הנשאף. ובזה יסיר במנוחה מרוחו את כל סיגי המחשבות הפסולות, כי אך הצדק, היושר, הדעת, האמת, הבריאות והאומץ, העדינות והיופי, וכל אלה בצבעים היותר עשירים ובמניות יותר גדולים וכבירים והגודל הכמותי והאיכותי, עולה למרום הררי אל. צמאה נפשי לאלהים לאל חי.",
        "summary": "עצם היות השאיפה בלתי-פוסקת, מעיד על היותה שאיפה לדבר נשגב ונעלה, ולא לסיגים חיצוניים."
    },
    {
        "id": 1502,
        "article": "מעולמים רחוקים באות נשמותינו אלינו, מעולמות קיימים, ומעולמות נחרבים. העבר כולו זורח עלינו, קטנותו היא מגדלת אותנו. משטף דקיק של חיים הוחל אות החיים, והרי הוא עולה ומתרחב, עולה ומתעלה במסלולו, קונה לו תמיד נכסים חדשים, מוסיפם על הראשונים, מתארגנים הם יחד לחטיבה רבת האון וההוד. ורעידת רוממות עוברת על כל היקום, והכל מתרומם, עלז ומתקדש, מכין אוצר חיים לעולמות עתידים, מחדש אותם ומתחדש בהם ומתעלה על ידם, מתגדל בגדולה אצילית, הולך ועולה עד שחקי שחקים, קונה לו עמדה של מהלכים בין העומדים, מתעשר בהמון חושים לאין תכלית, בשפעת צבעים אדירים רוחניים לאין קצב, מאיר כאור החמה, כזוהר הרקיע וככוכבים לעולם ועד.",
        "summary": "מעולמות רחוקים, קיימים וחרבים, זורחות הנשמות, ואור העבר מתרחב ומוסיף חיים בכל העולם."
    },
    {
        "id": 1503,
        "article": "הננו נתבעים להעלות את עצמנו, להרבות את גדולתנו, להרחיב את חכמתנו. באור החיים שמתוסף בנו הננו מוסיפים חיים ואור בכל היש, והיש כולו דוחק אותנו להמציא לו עילוייו. צינורות שוטפים חפץ, רצון וחיים, ממלא כל היקום, באים עדנו, מתעלים בעילויינו, שבים כגלי ים בשפעת שטפם, כמשברי אור בשיא חוסן מרוצתם. ואנו כולנו, בעלי החפץ וההכרה, קרואים אנו לפתח את היש כולו, להרחיב את גבול הוייתו. קרואים אנו להאדיר חפצנו, להבהיק הכרתנו, לעזז את יכלתנו. בלי מצרים היא שאיפתנו, ובכל מצר וגבול הננו נותנים ברכות נצחים. עז לנו באלהים סלה. את העולמים כולם אנו מנשאים, משגבים ומפארים, ונותנים פאר לאל חי העולמים.",
        "summary": "עלינו להעלות את עצמנו, ובכך יתפתח היש כולו וירחיב את גבול הווייתו, וכל העולמות יתעלו."
    },
    {
        "id": 1504,
        "article": "המחשבות הנובעות מעמק האמונה בטהרתה הפנימית, הן החפשיות באמת, שאין עליהן שום עול של הגבלה, והן הן המתדמות ביותר למקור היצירה האלהית, ואהיה אצלו אמון, והיא מקור כל השמחות והשעשועים האציליים, משחקת לפניו בכל עת ושעשועי את בני אדם.",
        "summary": "המחשבות הבאות מעומק האמונה הנן החופשיות באמת, ומידמות למקור היצירה, שהיא מקור השעשועים."
    },
    {
        "id": 1505,
        "article": "קשה מאד לסבול את החברה, את הפגישה של אנשים שרויים בכל מהותם בעולם אחר לגמרי, שהאישיות השקועה במהלכים רוחניים אציליים, בשאיפות מוסריות גבוהות, אין לה מגע שמה. ומכל מקום, סבל זה דוקא הוא מצחצח את האדם ומעלהו. השפעתו הרוחנית של האדם הנעלה על הסביבה, שבאה דוקא עם הפגישה התדירית, מטהרת את הסביבה, מעלה חן של קודש וחופש על כל מי שבא במגעו, והאצילות הזאת של חן קודש זה חוזרת אחר כך בצורה יותר איתנה ופועלת על המשפיע עצמו, והרי הוא נעשה חברותי, מלא אצילות וקדושה, שהיא מדה יותר רוממה מהתוכן המקודש העומד בבדידותו, שהיא גורלו הטבעי של האדם שעסקי הרוח העליונים הם יסוד חייו.",
        "summary": "צער האנשים הרוחניים מחיי החברה מצחצח את נפשם, והשפעתם עליה חוזרת ומעלה אותם למעלה ממעלת הבדידות."
    },
    {
        "id": 1506,
        "article": "מגן עדן מקבלים את הטיפין העליונים, המלאים טל של חיים קדושים וטהורים, מסולקים מכל שיקוע חמרי, מכל פחד שוא, מכל רפיון נשמתי. הגבורה והקדושה והתפארת, במסגרת גדולת הדעת.",
        "summary": "מגן עדן מקבלים טל חיים קדושים וטהורים, בלי חומריות ורפיון."
    },
    {
        "id": 1507,
        "article": "כשמגיע האיש היחיד, וכן הדור, לאותו המצב שהופעתו הרוחנית כבר קרואה היא לפעולתה, אז אי אפשר לו להיות משביע את צמאונו ההכרחי בכל תוכן מסור ומוגבל, אם לא יהיה אותו התוכן בעצמו מוסר אותו אל תוכן רחב, חפשי, שבו ירגיש את השיגוב הגדול שבשורש נטיית נשמתו, ממקור החיים שלה. ומתוך כך רזי עולם, רזי תורה, סוד ד', הולכים ונתבעים מן הדור. והעקשנות הגורמת למצא בצד הגלוי את כל הסיפוק הרוחני, היא מדלדלת את הכח, מפזרת את הרוחות, ומובילה את התשוקה הסוערת למקום אשר שם תמצא ריקניות ומפח נפש, ובלב נואש תשוב עוד לבקש דרך. ולזאת קרואים הם אמיצי הכח, אלה הלבבות אשר אור ד' הוא כל תוכן חייהם, גם אם נשברו ונוקשו מרוב יאוש, גם אם נתעלפו ממיעוט אמונה בעצמם, גם אם עיפו במלחמתם נגד המון רב ההולך בבטחה אל הרוח אשר עיניו הפקוחות לפי דעתו ישאוהו, לא יחדלו תת מתקם, לא יחדלו להתעודד, ודגל רזי תורה, וחוסן דעת ואמונה ברורה ופנימית, וישועת עולמים לישראל ולאדם, לגויות ולנשמות, לעולם ולעולמים כולם, לגדולים ולקטנים, לזקנים ולצעירים, בידם. ואם אנו מדברים והאילמות תוקפת אותנו, אם אנו מבטאים והמושגים נטבעים בדומיתנו, מפני שאין בנו כח להדריר את הדיבור, לחפש את המילול, לא בשביל כך נבהל ונסוג אחור מחפצנו הקבוע. כבדות הפה לא תעצור כח לעצור את הזרם של החפץ הנשגב, אשר דבר ד' בו יגלה, אשר יאמר דבר לאזר כח נכשלים, לבשר שלום ליריבי עם. בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ד' ורפאתיו.",
        "summary": "רזי התורה נתבעים מהדור אשר הוכן אליהם, ומניעתם מביאה לרפיונו, והאִלמות המילולית לא תעצור את גילויים."
    },
    {
        "id": 1508,
        "article": "כשימצא האדם בעצמו איזה קיר מבדיל בינו ובין הקישור העצמי להתורה המעשית, בתלמודה וקיומה, צריך הוא לבדוק בעצמו את השורש של חציצה זו, מהיכן באה. כי לפעמים יסודה הוא מצד החמריות הפשוטה המתגברת עליו, אף על פי שהיא מתלבשת בלבושים אידיאליים, מכל מקום תוכנה הפנימי היא גסות של חמריות מנוולת. ולפעמים באה מצד עליה עליונה נשמתית, שזורח עליה אור העתיד, של ימים אשר אין בהם חפץ, אלו ימות המשיח, ועולם הבא, שהוא למעלה מכל חק וגבול, ומכל מעשה ותלמוד השייך לו. אמנם, בשני האופנים הרי חציצה זו מחלה היא, שצריך האדם להתרפא ממנה, אלא שהבדל גדול במהלך הרפואה. הרפואה נגד החמריות, היא נטיה רוחנית והחלשה חמרית, והרפואה נגד התגבורת הרוחנית, היא התחזקות חמרית, ועם זה גם הוספה של הארה רוחנית, עד כדי הזיקוק של התוכנים המעשיים שבתורה המעשית, באופן שיתאימו להציחצוח האידיאלי הזורח בנשמה הגבוהה.",
        "summary": "חיסרון באהבת התורה והמצוות יכול לנבוע מתאוות גשמיות, או מהתעלות של ימות המשיח הבאה טרם זמנה."
    },
    {
        "id": 1509,
        "article": "האדם שנשמתו מאירה בקרבו, מוכרח הוא להתבודד הרבה. החברה התדירית של אנשים אחרים, המגושמים על פי רוב נגדו גם ברוחניותם, מעממת את אורה הבהיר של נשמתו העליונה, ומתוך כך פעולתו החשובה מתמעטת. ובמקום ההטבה שהיה יכול להיטיב להחברה על ידי התבודדותו והרחקתו ממנה ברוב הזמנים, שגם אז יש שיחש הרוחני לא יפסק, ונגד פניו יהיה כל הדור כולו, להתפלל בעדם, ולצייר את עילוים, את אוצר הטוב שבהם – יגרום לה נפילה על ידי נפילתו, מפני ההאפלה שהיא מאפילה את רוחניותו בקרבתם המטרדת. וצריך תלמיד חכם שיעשה עצמו כענק זה לצואר, שנראה ואינו נראה.",
        "summary": "ההטבה שצדיק מטיב עם הציבור בהתבודדותו, עדיפה על התחברותו עמם הממעטת את אורו."
    },
    {
        "id": 1510,
        "article": "יש סיגוף שכלי שהאדם צריך לפעמים להשתמש בו, לשחרר את מושגיו מהשיעבוד שהשכל האנושי, שהסכלות היא בו יתרה על החכמה, משעבד אותם תדיר. וזהו המקור של ההחשכה שכל עיון מתחשך מצלליו העצמיים. וכשירצה האדם להתגבר על אפילה זו, מתחיל גל של יסורים רוחניים לבא עליו. וכאן הוא מקום הגבורה העליונה, שהאדם מתגבר על יצרו הרוחני, ושובר את כל מחיצות הברזל שבינו ובין אביו שבשמים. האמת והשלום העליון ברום מקורם.",
        "summary": "כל עיון נעשה חשוך מהצל של עצמו, וזהו סיגוף שכלי, הבא לשחרר את האדם משעבודו אל השכל האנושי."
    },
    {
        "id": 1511,
        "article": "כשהספרות של חול וכל סיגיה עמה הולכת ומתפשטת, מתרחבת ומתגדלת, יוצאים מן הכח אל הפועל, בכתב חרות ובאר על הלוחות, כל הגיוני רשעה נבלה. וכל השמרים שבנפש האדם, כשהם משתפכים החוצה, כחם כהה, ורשעתם מתבררת, ובזה הרשעה אוכלת את עצמה, הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו. כל מחשבה נצחית קדושה, כל מה שהיא יוצאה אל הפועל, היא יותר מתחזקת, הודה הכמוס הולך ומתגלה, ואמתה החזקה הולכת ומתחורת. ולעומת זה כל מחשבה פסולה, אשר רק עד ארגיעה לשון שקר, כל כחה תלוי רק כל מה שהיא יותר עלומה, והיה במחשך מעשיהם. והסתה של עבודה זרה ואבזרהא היא בסתר, וכל מה שהיא יוצאה יותר אל הפועל, הרי היא מתנולת, וכחה מתבטל. ולא עוד, אלא שעל ידי שהחוצפה מגלה היא בבירור את כל הגיונותיה הכמוסים, מתעוררת הקדושה הכמוסה בלבם של ישרי לב וחושבי מחשבות קדושות עליונות, להביע גם היא את הגיונותיה בבירור, והולכים על ידי זה רזי תורה ומתגלים, ואור גדול מופיע בעולם, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו.",
        "summary": "כשהרע מתבטא בבירור ויוצא אל הפועל – כוחו נחלש, והוא מעורר את הצדיקים להתבטא כנגדו בבירור, והקדושה היוצאת אל הפועל – כוחה גדל."
    },
    {
        "id": 1512,
        "article": "רחבות הלב שבאה לפעמים להכניס את העולם כולו, כל האנושיות כולה, בכלל החבה המיוחדה המתגלה לישראל, היא צריכה בדיקה. כשההכרה של הקודש המצויין אשר לסגולת ישראל עומדת בצביונה, ומתוך בהירותה מתפשטת החבה והאהבה בעין טובה על כל גוי ואדם יחד, זוהי מדתו של אברהם אבינו, אב המון גויים, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. אבל יש שיסוד התרחבותה של חבה זו באה מתוך כהות הרגש והאפלת אור הקודש של הכרת הסגולה הישראלית העליונה, ואז היא ארסית, ותוכן פעולתה הוא מלא הירוס נורא, שצריך להתרחק ממנו כמפני שור המועד. ושאיה יוכת שער, לדידי חזי ליה ומנגח כתורא.",
        "summary": "אהבת העמים הבאה מהאפלת אור סגולת ישראל הנה ארסית ומזיקה, והבאה מתוך בהירות הסגולה הנה מידתו של אברהם."
    },
    {
        "id": 1513,
        "article": "כשאדם רוצה להשתחרר ממושגיו העצמיים, יש שהוא מטשטש בזה את סגולותיו הרוחניים. כי דוקא על פי אותו הצביון שמיוחד לו על פי טבע נשמתו, יכול הוא להוציא מן הכח אל הפועל את כשרונו, ואם ירצה להשתחרר מעצמיותו, אובד הוא את הבסיס שבנין הרוחני שלו בנוי עליו. ונלקים הם בתאות שחרור זה, הרבה מאותם שחפצים להיות אמנים חפשים. ויש שכונתם רצויה, אבל אין מעשיהם רצויים. וטוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם.",
        "summary": "האומנות החופשית, המשחררת את האומן ממושגיו העצמיים, מטשטשת את סגולותיו ומאבדת את כשרונותיו."
    },
    {
        "id": 1514,
        "article": "ישנם דברים כאלה שהשכל לבדו אי אפשר לו לציירם ולקנותם, כי אם דוקא האדם כולו עם כל כחותיו, כל חושיו ורגשותיו. ולקנינים רוחניים כאלה צריכים דוקא קדושה, ואמונה גדולה, ובאים על ידה לדבקות פנימית בד' אחד.",
        "summary": "הדבקות הפנימית בה' אחד אינה נקנית בשכל, אלא רק בשיתוף כל כוחות הנפש, הנקנים על-ידי אמונה וקדושה."
    },
    {
        "id": 1515,
        "article": "לפעמים בא הדמיון בתחלה לצייר את ציוריו בכל תכנית הבנין האצילי, ברב הדר, והשכל בא אחר כך ומראה את האמת הגדולה אשר בדמיון המתאר את גנזכיו. ולפעמים המהלך להיפך, השכל בא, חוקר ודורש, ומעמיד משפטים, הליכות, מסקנות מעשיות ולימודיות, ארחות חיים ודרכי יושר, ובא הדמיון אחר כך להלביש כל האמת ופרטיה הרבים בלבוש נאה, משובץ כל יופי וחן. והוא מכוין אל האמת, כל זמן שתכונתו של הדמיון מתעלה בשאיפתה להתאחד עם המושג השכלי, בלא שום חציצה מפסקת.",
        "summary": "לפעמים באים מהדר הדמיון אל אמיתת השכל, ולפעמים להפך, ובלבד ששאיפת תהיה להתאחד עם השכל."
    },
    {
        "id": 1516,
        "article": "החסד הגמור הוא האידיאל של העתיד. העולם הולך הוא ומתעלה לכך. הולכות הנשמות ומזדככות, הולכים העולמים ומתבסמים, הולכים כל הכחות והנטיות שרוח שפל וחמרי מעורב בהם ומתאצלים, נקבעים בצורה רוחנית טהורה, וכל חדות חיים עתיד להיות מקודש קודש קדשים. העולם ומלואו, כרוחני כחמרי, כולו יאוחד בחסד עליון, שהגבורה תתמכהו תמיד, וכל היצור בשורש צביונו יהיה אחוז משני אלה הכחות, הימין והשמאל, החסד והגבורה, שבהשפעתם ההדית הכל הוא חסד. עולם חסד יבנה.",
        "summary": "העולם הולך ומתעלה, ומתאחד בחסד עליון שהגבורה תומכת בו, ומשניהם יתעלה העולם ויתמלא חסד."
    },
    {
        "id": 1517,
        "article": "רוח הקודש של הנבואה, ביחוד של האספקלריא המאירה, שהיא נבואת התורה, נבואתו של אדון הנביאים, הוא משונה בצביונו מאותו רוח הקודש של תורה שבעל פה, בין אותו רוח הקודש שיוצר את ההלכות ההולכות ומתחדשות מעצמותה של תורה, בין אותו רוח הקודש הכללי, שעל פיו נאמרו ההלכות שלמשה מסיני, שהן אבני הפינה של תורה שבעל פה. רוח הנבואה הוא מלא תפארת אידיאלית, ורוח ההלכותי מלא גבורה מלכותית, מעשית. תיקון העולם הוא דוקא כשמתיחדים שני הרוחות יחד, והם משפיעים ומושפעים זה מזה. והסגנון הדיבורי מוכרח הוא להיות אצל כל אחד על פי נשמתו המיוחדה, ולהתפעל מרוח חבירו גם כן, על פי המיזוג וההתאחדות הראויה להוציא כלי למעשהו, כלול בהדר תפארת, בגויה מעשית מחוטבה, מתהלכת עם הבריות, מוארה בנשמה אידיאלית, מרקיעה לשחקים.",
        "summary": "תיקון העולם בא מהתאחדות התפארת שבתורה שבכתב, והגבורה המלכותית שבתורה שבעל-פה, ומהשפעתן ההדדית."
    },
    {
        "id": 1518,
        "article": "הידיעה האלהית תופסת את מקומה באדם ובעולם, לפי הערך של התרבות החלקים הרוחניים בציור. כל מה שהמוסר מתגדל ומתברר, כל מה שההכרה העולמית, מן הפרטים הרבים עד הכללים העליונים, הולכת ומתגדלת, כל מה שהכשרון לצייר את המושגים הרוחניים והסיגול לחוש בנועמם מתרחב יותר, ככה מתחוורת הידיעה האלהית, ומתיצרת בתור אמונה גדולה וכבירה, שמשפעת מתוכה אוצר גדול של דבקות עליונה, של אהבה עזה, מלאה אש שלהבתיה, ויראה עדינה רבת הכח, ממולאה אור וחיים גדולים. התורה, המקור האלהי לעיון ולמעשה, היא עומדת בראש, אבל השלמתה של תורה קשורה היא עם כל הרחבת לב, עם כל האדרת רגש, ועם כל פירוט רעיון וברירתו, עד שכל הכשרון הכללי והפרטי וכל סעיפיו הרבים הם הם ענפי תורה, והם הם מקיימי תורה ומרחיביה באדם ובעולם.",
        "summary": "ככל שמתרבים החלקים הרוחניים בציור, במוסר ובהכרה, ובייחוד בהשלמתה של תורה, מתחוורת האמונה ודבקותה."
    },
    {
        "id": 1519,
        "article": "ברוח מתגלים תוכנים עליונים בגילוי הפתעי, בלא סדר סיסתמתי, ובלא התגלות סיבתית, ואחר כך באה התבונה ומבררת, מסדרת את ענפי הידיעות למיניהם, חוקרת את הדברים בקישורי סיבותיהם. וחכם עדיף מנביא, חותמת היא החכמה את הנבואה, גוליירין מתגרים וגבורים מנצחים.",
        "summary": "התכנים הרוחניים מתגלים תחילה בהפתעה, והתבונה מסדרת אותם, ולכן חכם עדיף מנביא."
    },
    {
        "id": 1520,
        "article": "מזהירה היא נשמת העולם, מלאה הוד ויפעה היא, מלאה חיים, גנזי נשמות, אוצרות רוח הקודש, מעיני גבורה, גדולה ותפארת. הנני מתנשא בגאון למרום נשמת העולמים, חי העולמים. מה נהדר המחזה, באו התענגו, באו רוו נחת, התעדנו בעדנים, טעמו וראו כי טוב ד'. למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה, שמעו שמוע אלי ואכלו טוב, ותתענג בדשן נפשכם.",
        "summary": "מזהירה היא נשמת העולם, והננו מתנשאים בגאון למרום נשמתה ומתענגים על ה'."
    },
    {
        "id": 1521,
        "article": "הדבקות הרצונית והמדעית, הדמיונית והמעשית, כשהם מתארגנים ביחד, הם פותחים את צינורות החיים של טללי הרצון אשר לחיים העדינים, חיי האמת, שאין קצה לעושר כבודם ולזיו מתקם, אשר צדיקים הרואים עולמם בחייהם יודעים ומרגישים קצת ערכם. ומה מאד קרואים אנו להיטיב לעצמנו ולכל העולם, לישר דרך ד', לפנות כל מכשול מאור התענוג העליון, מחיים האמיתים של הדבקות האלהית האמיתית, שהיא, רק היא, מקור ההצלחה, ומגמת החיים וההויה כולה. מה אומללים הם הולכי חשכים. מה עלובים הם אותם שאין להם אלהי אמת, במדעם וברצונם, בדמיונם ובמעשיהם, ומה מאושרים הם המתהלכים לפני ד', השמחים באור זיוו, בשמו יגילון כל היום ובצדקתו ירומון. הלב מתכווץ מרוב צער על האפלה האיומה, שבני אדם יושבי חושך נתונים בה. היושר הפנימי דוחק את הנשמה להאיר את אבוקת חיי האמת, להרים נס לרבים. ישראל אוצר החיים הוא בעולם. בהוייתו ממוזגת היא הדעת את ד' אלהי אמת, בתחייתו יחיה את העולם, יסיר את המסכה הנסוכה על כל הגויים, יגרש את האפלה של הכפירה, שהיא המות המכוער לעולם כולו, המתהלך כקטב. יקום ישראל על רגליו, יתרומם בגבורה בארץ חמדתו, יביע את אמרת נבואתו ממקור חיי נשמתו, יקיץ לתחיה את גרעיני החיים האלהיים הנרדמים בלב כל אדם וכל חי, וכל הנשמה תהלל יה הללויה.",
        "summary": "כשהדבקות הרצונית, המדעית, הדמיונית והמעשית – מאוחדות, נפתחים צינורות התענוג העליון, וישראל עתידים להאירם לעולם."
    },
    {
        "id": 1522,
        "article": "הנשמות הגדולות, ספוגי האור של החפץ העליון הטוב, ושל המחשבה והשירה הרוממה, הם הם הנותנים לכל האנושיות כולה את צורתה הבהירה האידיאלית. ולא רק מפני שהחשבון החיצוני מראה ככה, כלומר שיש להאנושיות במה להתקשט, בזה שהיא מראה באצבע על בחירי בניה, אלא פשוט שמצד התערובת התדירית של הוית החיים ופעולתם, הנשמות פועלות זו על זו פעולות נשגבות, שהעתיד מחכה להופעת המדע שיגלה בבירור את ערכן ומהותן של הפעולות הנשגבות הללו, ויראה את הצינורות ההולכים מנשמה לנשמה בדרכי אצילתם. ונמצא שכל עדין וכל טוב שנמצא בעולם בכללו, מושפע הוא מאוצר הטוב של החלק היותר טוב ומרומם, קדוש ונעלה, שבאנושיות. ממילא מובן, שכל מה שיתאגד הציבור האנושי יותר אל אותם המקורות של החיים הרעננים והעדינים, משוקי טל החיים העליונים, בחירי העולם, ישרי לבב, הצדיקים והישרים, ככה יוסיפו אושר וגדולת חיים. הפגימות של החיים בפנימיותם, המרירות המחפירה ומעליבה את האדם מצד חולשתו המוסרית, המחשכת את עיניו, וגורמת לו להביט על כל העולם כולו במבט של יאוש מלא רוגז וקלון, כל אלה הם תוצאות הנתיקה, שמתנתק החלק הזיבורי של האנושיות מהעידית שבו. וימים באים, שתשים הדימוקרטיה אל לבה, שאושר הכלל כולו תלוי בהדבקות הטהורה שיתדבק ההמון בכללו לאצילי הרוח, ועל פי מדה זו יתרחבו חוגי הזכיות של הראשונים, וחייהם יתמלאו ענין. מובן הדבר, שאצילות הרוח אינה תלויה במצב מיוחד של הקנינים המוסכמים, אבל בכל זאת תלויה היא הרבה בכשרונות, ובבחירה היוצאת אל הפועל על ידי שימת לבב לעיבודו של הצד המוסרי בפרט שבאדם, וצדו הרוחני בכלל, ביחד עם התאמתו הגדולה של היחיד אל הציבור הגדול. שהוא עצם מעצמיו, וקישורו החי עם הטבע הכללי, שהוא נשוא בחיקו. אבל כל אלה הנם רק בתור שלבים לסולם, אשר ראשו מגיע השמימה, אשר עליו יעלו מלאכי אלהים, גדולי הנשמה, שהם נושאים במרחב אישיותם את נשמת כל היצורים שיש להם עמם זיקוק של אחוה ואחדות באיזה צד ואופן שהוא, וכפי המדה שהאחדות הזאת מתגדלת היא ומתבלטת ביותר, וקובעת את מרכזה במעמקי החיים, בה מתעלה היא הנשמה הכללית והפרטית של ההמון כולו, החש את נחל עדניו בתפארת גדוליו, שרי קדשו, ואשיות כבודו.",
        "summary": "הצדיקים נותנים לאנושות את צורתה האידיאלית על-ידי דבקותה בהם, וכל תיקוני המוסר אינם אלא שלב המכשיר עליה זו."
    },
    {
        "id": 1523,
        "article": "הכרת ערכה של התפילה בתוך רגשי הלב הפנימיים, גם זו תפילה גדולה היא. אבל הולכת היא האורה ומתגדלת בעולם ובנשמה, כשהתענוגים המלאים אור חיים של קודש וטוהר, הולכים ומתגברים בגליהם על ידי התפילה האמיתית, מלאת דעת ותבונה, מלאת חיים ועונג, מלאת שמחה וגאון תפארת, כלולה בענות צדק ויושר.",
        "summary": "גם לתפילה הרגשית יש ערך, אך התפילה העליונה כוללת את כל כוחות הנפש, וממלאת בעונגהּ את הנשמה ואת העולם."
    },
    {
        "id": 1524,
        "article": "האמונה האלהית הגדולה אשר בלב ישראל, אין לה ערך ולא דוגמא ולא משל. ואפילו האפיקורסות הישראלית היא מלאה אמונה וקדושה הרבה יותר מכל האמונות של כל הגויים כולם. ואף על פי שהיא מבטאת דברים של קלות ראש ושל כפירה, בתוכיות הנשמה יש אור אלהים של דבקות ושל צמאון לאלהים חיים, אל אלהי ישראל, עד לכדי מסירות נפש. וירח את ריח בגדיו, אל תקרא בגדיו אלא בוגדיו, כגון יקום איש צרורות ויוסי משיתא, שהראו את הצפון בלבבם במסירות נפש נפלאה. ומה שנהיה בסוף היה גם כן בתחילה, אלא שכסתה אותו הזוהמא החיצונה, שבאה מהשפעתה המסואבה של הגויים אשר לא ידעו את ד' ובשמו לא קראו, אשר אכל את יעקב ואת נוהו השמו. לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו, ד' צבאות שמו.",
        "summary": "אמונת ישראל, ואפילו האפיקורסות שבה, גדולה בפנימיותה מאמונת הגויים."
    },
    {
        "id": 1525,
        "article": "כשמשתלהבת האהבה האלהית בתענוגיה, אין להתבהל ולהתפחד משום חשבון, ומצוה להיות מלא עז דקדושה, ולהתענג על ד' בכל מלא רוחב לב ונשמה, ולפצח פה בשירי זמרה, בנגינות תפארה, לשאוב מים חיים ממעיני הישועה. בעת רצון עניתיך, וביום ישועה אזרתיך.",
        "summary": "כששלהבת אהבת ה' בוערת, אין להיבהל משום חשבון, וצריך להתענג על ה' בכל עוז ולפצוח בשירי זמרה."
    },
    {
        "id": 1526,
        "article": "מצוה לטעום בפה מלא מתענוג מתיקות זיו הקדושה הרעננה של ארץ ישראל. למען תינקו ושבעתם משוד תנחומיה, למען תמוצו והתענגתם מזיז כבודה. וצריכים להודיע לכל העולם כולו, לעלובי הגלות האפלה, כי הצינור של החיים המלאים שפע אור ונעימות קדושה של ארץ חמדתנו החל להפתח, הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. ארץ נעימה דורשת היא את בניה, פושטת היא את זרועותיה אליהם באהבה, על כל פשעים היא מכסה באהבתה. שובו שובו בנים גולים, בנים נדחים, לחיק אמכם, שובו וזכרו אל חיים מחוללכם, זכרו נעימות מתיקות עז אהבתו, אשר בבית אמנו וחדר הורתנו, הנה הוא מיחל לגלותה לנו. ואם ראשית הגילוי רק קוי אור דקים אנו רואים, במהרה תפרץ האורה, מלא רוחב ארצנו עמנו אל.",
        "summary": "מצווה להתענג מקדושת ארץ ישראל, ולהודיע ליושבי הגלות שצינורות השפע של הארץ נפתחו לקראת בניה השבים מהגולה."
    },
    {
        "id": 1527,
        "article": "הגויים טמאו את היהדות הגלויה במגעם, נגעו בשמנים הקדושים ושקצו אותם, אבני מזבח הקודש נתפגלו. בקדושתם נשארו פנימיות הסודות, שהם עלומים וחתומים ממגע זר, ודוקא הפנימיות היותר נשמתית, כי המבטאים אשר לסודות כבר באו פריצים וחללום. ופנימיות זו, שהיא נשמת הנשמה העליונה, קבועה היא בנשמה הסגולית אשר לישראל, ואינה זזה ממנה כל זמן שהקישור לכללות האומה ולצביונה חי בקרבו, כל זמן שהוא חפץ בכלל באושר והצלחת האומה הישראלית, אף על פי שאינו יודע לקרא בשם ולפרש את צפונותיו. ואפילו אם הוא טועה במעשיו ודעותיו, תוכו קודש קדשים הוא.",
        "summary": "הגויים טמאו את היהדות רק בחיצוניותה ולא בפנימיותה, והמתקשר באומה, אף שאינו מודע לקדושתה, מתקשר בקודש הקודשים."
    },
    {
        "id": 1528,
        "article": "קודם שיבא העולם החדש, שיהיה לו מגע באותו האור העליון שיהיה שייך לומר בו פנים של מצות בטלות לעתיד לבא, יתגלו המצות בהוד סגולתם, בכל הודם ונועמם הפנימי, בתפארת החיים הממשיים שבהם, וכל העולם כולו ישתומם למראה גדלם ויפעת כבודם, וכל ישראל יתדבקו באהבתם בכל לב, בעצמיות הטבע האלהי שבהם, ומרוב אהבה וחשק יתקשרו בקדושת כל המצות כולם, ורזיהם בפועל ובמעשה יגלו אליהם מרוב שמחת גילם בעשייתם, ומאוירא דארץ ישראל המחכים יופיע אור קודש כליל חכמה על כל הנשמות בפרטיות ובכלליות, להתענג על יקר תפארת דעת האמת שבחיי נועם וקודש של סגולת המצות. ואם הקדושה תמלא בשפעתה בעולם עד כדי המדה של התעלות קודש המביאה לבטלותן של מצות, יהיה זה דוקא אחרי תקופה ארוכה מלאה אהבה וחשק, מלאה אמונה קדושה, ודבקות אצילית אלהית טבעית. ונתתי תורתי בלבם ועל לוח לבם אכתבנה. ואז, כשתוקף הקודש ימלא, וכל חזיון יגלה, אין לנו שום הבדל באיזה צורה יהיה המעמד המרומם, אם בצורה שהמעשיות תובעת בו את תפקידה, ומניחה מקום לרישומה, כמאן דאמר אין מצות בטלות לעתיד לבא, או בצורה שהמעשה כולו בכל סגולתו בלוע יהיה בהדרת יפעת תשוקת הרגשת הנועם האלהי העליון בשפעת קדשו ותמימות חמדתו, וזהו כמאן דאמר מצות בטלות לעתיד לבא. אבל לעולם לא יבא מעמד עליון זה, כי אם אחרי שיוקדם לו מעמד של תחיה תורנית מצותית שלמה בכל הוד יפיה, בתשובה מאהבה, המקפת את כל האומה כולה, ופועלת גם כן על כל העולם, עד כדי השפעה על גרים גרורים. ונלוו גויים רבים אל ד' והיו לי לעם, וידעת כי ד' צבאות שלחני אליך. ונחל ד' את יהודה חלקו על אדמת הקודש, ובחר עוד בירושלים. הס כל בשר מלפני ד', כי נעור ממקום קדשו.",
        "summary": "גם למאן דאמר: \"מצוות בטלות לעתיד לבוא\", תקדם לכך תקופה שבו תתגלינה המצוות בהוד סגולתן ובתפארת החיים שבהן."
    },
    {
        "id": 1529,
        "article": "אל יחשוב אדם שאפשר לחיות חיים רוחניים בלא אור התורה. כשם שאי אפשר לחיות בלא אור ואויר, בלא מזון ומשתה, עוד יותר ויותר מזה אי אפשר לחיות בלא חיות התורה. ואם רואים אנו בני אדם רחוקים מן התורה, וחיים, באמת מדת רוחניותם היא רק לפי אותו הערך שהם קשורים אל התורה, או אל אותם שהם חיים חיי התורה, או שיש בהם בסתר נשמתם איזה אוצר של ירושה מהשפעת חיי התורה שאבותיהם זכו להם בדורות קדומים. ותלמידי חכמים העומדים בסוד ד', דינם עם רזי תורה, כדין כל העם עם כלל התורה. הם מוכרחים לקבל חייהם היסודיים על ידי שפעת סתרי תורה.",
        "summary": "אור התורה נחוץ לקיום חיי האדם עוד יותר ממזונו, ובעלי הסוד אינם יכולים להסתפק בכך, וחייהם תלויים בשפע סתרי תורה."
    },
    {
        "id": 1530,
        "article": "יצייר לו כל אחד באמת ובתמים מה שנשמתו מראה לו, יוציא את תנובתו הרוחנית מן הכח אל הפועל בלא שפתי רמיה, ומניצוצות כאלה אבוקות אור יתקבצו, ויאירו את כל העולם מכבודם, מחלקי אמת פנימית כאלה, האמת הגדולה תופיע.",
        "summary": "ציורי הנשמה של כל אחד, הם ניצוצות המתלכדים יחד לאבוקה להאיר את העולם."
    },
    {
        "id": 1531,
        "article": "כל פעם שהלב דופק דפיקה רוחנית באמת, כל פעם שרעיון חדש ואצילי נולד, הרינו מקשיבים קול מלאך ד' דופק, נוקש על דלתי נשמתנו, מבקש שנפתח לו את פתחנו למען יופיע אלינו בכליל הדרו. וכל מה שנפגשהו ברוח יותר משוחררה, בלב יותר טהור, ברגש יותר איתן ונערץ, בחשק יותר פנימי ורציני לאהבת היותר נשגב, היותר מכובד ומרומם, ככה המון נשמות מאוצלות אלינו יופיעו, ויזריחו בנגהם את חשכתנו. ומשאנו ומתננו עם העולם הרוחני האוביקטיבי ילך הלוך והתגדל, והיחושים ילכו ויתחזקו, ההרגל יפעל עלינו לישב דעתנו במנוחה ובצלילות הדעת, וכשרון ההופעה, השריד מגדולת הוד הנבואה, יחל לפעם אותנו, ויביא לנו בכנפיו מרפא. בטוחים נהיה מכל הזיה, מכל רשעה, מכל שקר, שאפשר להדמיון להעליב אותנו בהם, אם נחזיק בחזקה בעץ החיים של תורת אבות, בנועם מוסרה, במצותיה ופקודיה בכל ארחות החיים, ביחושנו הנאמן לאדם הכללי, למשפחה ולאומה, לחיים ולכל משאלותיהם. ועם זה אין אנו צריכים כלל להיות כבולים בכבלים החברותיים, שהם מחנקים את הרוח העליונה החפשית, שהם מחללים את הקודש הבא מעולם העליון, מעלמא דחירו, אשר שם דרור נתן לשרעפים, חירות מוחלטה לשאיפה, חופש גמור לנטיית הרצון וליצירה. וכגודל החופש כן תגדל הקדושה, כה יתרוממו החיים. ואני בד' אעלוזה, אגילה באלהי ישעי.",
        "summary": "כשנולד רעיון חדש אצילי, זוהי דפיקת לב של מלאך ה', וככל שנקבלה בחֵירות פנימית, תגדל ההופעה וכשרונה בקרבנו."
    },
    {
        "id": 1532,
        "article": "יצייר בנו רוחנו את יצירותיו. מכירים אנו את המלאך מלא החיים, היושב על האבנים, יוצר ומחולל את יצוריו. ממרומי מעלה מועף ביעף הוא, מתקרב אלינו, מתגלה בנשמתנו. הנה הוא בא, ואנו ברב שלום וחבה נקדמהו. והוא מכיר את חבתנו, בצורה יותר עדינה, יותר טהורה, יותר חיה ואיתנה, ממה שאנו, סגורי החומר, מכירים אותה. גמרנו את היצירה, או נפסקה אצלנו באמצע, התעיף עיניך בו ואיננו. עף לו הכרוב, למרומים עלה, ונפשנו נדהמה. עוסקים אנחנו בתורה וחכמה, במעשים טובים ובמדות טובות, לקשר את מלאכי הקודש שלנו אלינו. לאמץ את כחנו באימוץ גבורת אל חונן, המופיע לנו באורו וישעו. מתחלפים בנו המצבים, גבורה ורפיון נפגשו, אהבה ובחילה מתערבים זה בזה, בטחון ופחד משמשים יחד, אור וחושך בערבוביה. כל זה בא ממיעוט זיקוקנו. נרומם יותר, התשובה תגדל ותתעלה ברעם גבורתה, הרצון יתעלה בעילוי קדשו. מתרוממים אנו על הבשר וזוהמותיו, מתעלים אנו על השקר והחונף של הסביבה, באמת אל אמת אנו מתדבקים, והאור מתגבר, והחיים מתעלים.",
        "summary": "כשהרוח יוצרת, מתגלה בנשמה המלאך היוצר, וכשהיצירה נפסקת מסתלק המלאך, ועל-ידי התורה והעבודה שבים ומתקשרים אליו."
    },
    {
        "id": 1533,
        "article": "מרוב התפשטות החסד יוכל היסוד המוסרי להתרופף. אף על פי שלגבי חסידי עליונים, אשר על פי הדרגה ועבודה נפשית וגופית גדולה, עלו עד למרומי ההכרה של החסד הבלתי גבולי, של אור עליון וטובו, אין לחוש לקלקלה מוסרית, שמורים הם גדולי עולם הללו מכל חטא, ורגלי חסידיו ישמור, אבל ההשפעה של הלימוד וההסברה של אור החסד תוכל לטשטש את המחשבה המוסרית של מקבלי הלימודים הנכבדים. וזהו סוד היסורים הנפשיים המזדמנים דוקא לאותם המתאמצים לעלות במעלות החסד היותר גבוהות, לברר להם שעם כל הכלליות הרחבה, שעל ידה החזיון של ההויה זורח בהדרת טובו ונעימות חסדו, יש עדיין זיקוק פרטי התופס מקום גדול, והוא מוגבל בגבולים, שהם מבדילים בין איש לאיש וקניניו, בין עם לעם ושאיפותיו, וקל וחומר בין הטוב והרע, בחיים ובמעשה, בין אור לחושך, בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ואפילו בין קודש לקודש, בין חיין לחיין דחיין. ועל יסוד הבדלה עמוקה זו, הולך הדעת ומתרחב, מתבהר ומתענף, וממלא את כל החדרים בהון יקר ונעים, שעל גביו אור החסד העליון, הממולא זוהר תפארת, הולך וזורח בגאון הודו, והוא נעשה בנין מתקיים לדורי דורות, עמוק מעמקי תהומות, ומושרש בשרשים עצומים. וחסד ד' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים, לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם.",
        "summary": "החסד בהתפשטותו עלול לפגוע במוסר, המכיר בגבולות ובחילוקי המדרגות, והייסורים הבאים מכך לאוחזים בו, מבררים אותו."
    },
    {
        "id": 1534,
        "article": "לא נעקור את היסוד הגס של יראת העונש מקרב הגות רוחנו. אף על פי שרק בתחתיתה היותר שפלה של שדרת הרוח הוא יושב, וצריך הוא רק שם לקחת את מקומו, אבל שמרים הללו מאמצים הם את הכח של היין המעולה בהיותם שוכנים בתחתיתו. הננו מתדמים לשכלול היצירה. הצרות והרעות שבעולם, הפורעניות והעלבונות, עם כל מה שאנו לוחמים נגדם, עם כל מה שאנחנו כואבים על ידם, הנה הנם מלח העולם. ומחשבות וציורים הללו, שמיסוד יראת העונש, בהיותם מוגדרים בגדריהם, ממוזגים ומשוערים, הנם מרימים את אור האצילות שבנשמה, מישבים את החיים, וממלאים אותנו תוכן רציני, הראוי להיות ליסוד נכון בבנין החברה היותר מאושרה. על גבי נקודה גסה זו הולכים ונבנים בנינים רמים לתלפיות, הגיונות ושאיפות רוממות, מרהיבי עין בקרני הודם. זהירות פנימית שוה עם טבע היראה מכל אסון והזהירות הטבעית ממנו. זהו היסוד הנלוה אל כל אימוצי החיים, והוא הגורם, בקורטוב המעורב שלו, דמשתכח כי קורטיתא בכורא, לחבב את החיים כולם, לעשותם רעננים ומאושרים. העוקר את הציור התחתיתי הזה, מסרס הוא את החיים, ונוטל מהם את האפשרות של שגשוגם, ומרפה את ידיה של הנשמה, ורישום המום מוכרח להיות ניכר בכל תנועה טבעית ושכלית. ראשית חכמה יראת ד', ויראת ד' מקור חיים היא, למען סור משאול מטה. צוף דבש אמרי נועם, מתוק לנפש ומרפא לעצם.",
        "summary": "כשם שהצרות הן מלח העולם, כך יראת העונש היא הבסיס שעליו נבנים בנייני פאר רוחניים."
    },
    {
        "id": 1535,
        "article": "הצדיקים שהם רחוקים מן החטא, אינם יכולים לצייר את עומק הגנות של החטא כמו הבינונים שהם קרובים אליו, וצריכים הם ממנו שמירה מעולה. אמנם ריחוק זה של החטא אשר לצדיקים, המביא להם מיעוט הכרה ברוח המזוהם של החוטא, גורם להם גם כן תכונה של נטיה כלפי חסד, וחפץ של סליחה, וחפץ זה מועיל לאמץ את לב נואשים, ולפתוח שערי תשובה.",
        "summary": "הצדיקים הגדולים צריכים שמירה יתירה מן החטא, מפני שאינם מכירים בעומק גנותו, ולכן הם יכולים לדון את העולם לכף זכות."
    },
    {
        "id": 1536,
        "article": "ההכרה הגדולה במגמה האלהית אשר לתורה, ולנבואה, ולרוח הקודש בכלל, מביאה את המחשבה לסקירת האחדות שלהם. ונמצא שהנביאים והכתובים כלולים בתורה, והתורה עומדת כלולה ומאוחדת בקדושתה העליונה, בקול אלהים חיים, שכל אשר נשמתו חיה מקשיב הוא ושומע את הקול הגדול הזה, ההולך ובוקע בכל התורה כולה. וכנסת ישראל לכל דורותיה מכירה היא את היסוד הגדול הזה של אחדותה של תורה, ומתדבקת היא בו בכל לבבה ובכל נפשה. יודעת היא שתורת ד' תמימה היא, יודעת שתמצית נשמתה המאוחדת נובעת היא מאור המאוחד אשר לתורת אמת זו, שאור ד' אחד מופיע בה בבליטה מחוורת, באש שחורה על גבי אש לבנה, והיא שמה כל מעינה במקור חייה זה, בטוחה היא שהוא לה מגדל עז, יודעת היא שכל התורה כולה היא רק שם אחד של הקב\"ה, שם אחד, הגה אחד, אומר אחד, שאין עוד, שהכל בו כלול.",
        "summary": "הנביאים והכתובים כלולים בתורה, הכלולה בשם \"אחד\", וכנסת ישראל ששורשה בתורה, יודעת זאת ומידבקת בתורה ובשורשה."
    },
    {
        "id": 1537,
        "article": "היצירה האלהית המתגלה בעולם, שכחה מלא עולמים מופיע על היצורים כולם, ושואף להשלמות היותר עליונה, מתוך כך הרי הוא מבלה את מעשי ידיו, יוצר יצורים ומוציא את צורתם השלמה לפועל, והצורה מתאזרת בגבורה, ומתגברת לצור יצירה יותר נשגבה, יותר מפוארה, יותר עדינה ומשוגבת, והיא מוחקת את התגלמות הצורה הבלתי נשלמה, ועושה את דרכה בהופעה של חיים יותר שלמים, של מציאות יותר מתוקנת. בחיים הלאומיים המתגלים בעולם, שהנשמה ההיסתורית מתגלה בהם, אור אלהים זה אש אוכלה הוא לעמים כולם שהם חולפים ועוברים, צורתם מתמחקת, כדי ליצור יצירה לאומית יותר שלמה. רק בישראל באה התכונה הלאומית למקום מנוחתה, והשכינה נחה בציון, ואש ד' האחוז בה מחיה אותה ומעמידה, הוה לה לאור מאיר ומחמם, ולא שורף ומכלה. ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום.",
        "summary": "היצירה האלוהית מחריבה מציאות חסרה (לאומיות הגויים) כדי להחליפה בשלמה, ואילו לאומיות ישראל כבר הגיעה לשלמותה."
    },
    {
        "id": 1538,
        "article": "האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך.",
        "summary": "אהבת אומתנו אינה מונעת מאתנו לבקרה, אך גם אחרי הביקורת נקיים הם מכל מום."
    },
    {
        "id": 1539,
        "article": "בכל אחד ואחד מישראל, מגדול ועד קטן, אור אלהים חיים ביפעת קודש בוער ומאיר. וכל הסותר לועו של ישראל כאילו סותר לועו של שכינה, שנאמר מוקש אדם ילע קודש. הדמיון הרואה בהופעתו של כל אחד מישראל הופעה אלהית משוכללת, הוא תולדתו של הניצוץ הנבואי, שהוא נמצא רק בשביל ישראל.",
        "summary": "הדמיון הרואה בכל אחד מישראל הופעה אלוהית, הוא תולדת הניצוץ הנבואי, ולכן הסותר לועו של ישראל כסותר לוע השכינה."
    },
    {
        "id": 1540,
        "article": "ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי.",
        "summary": "ההבדל בין נשמת ישראל לנשמת העמים גדול מההבדל בין נפש האדם לנפש הבהמה, שכן הוא איכותי ולא כמותי."
    },
    {
        "id": 1541,
        "article": "אותה השקפת עולם שתהיה גלויה לכל לעתיד לבא, כשיתחדש העולם ויצא מארורו, כשישתחרר בחירות שלמה שאין בו שום דופי, היא באמת השקפת העולם הישראלית גם עכשיו. ומתוך שהיא קדומה בזמן, אין העולם מסוגל לה, לפיכך היא מתקיימת רק בכח הגדול של האמונה השלמה, שמתגלה בדבר נשגב גם בלא ידיעה ברורה, רק בחוש רוחני סמוי מן העין ודק מאד מכירים בו הלבבות. וההמון הגדול, שחושו הטבעי הוא בקרבו איתן, מקושר הוא באמונת אומן, וחי בה חיים עצמיים כבירים. ונבוני לב הולכים סחור סחור, וטועמים בכל עת ובכל שעה נטיפות קטנות מאותו המתק הגדול של הנועם העליון אשר לאור עולם שלעתיד, והוא הוא נועם ד' המתבקש בכל שכלול של קדושה, מיסוד תפילתו של משה בשכלול המשכן, ויהי נועם ד' אלהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו.",
        "summary": "השקפת העולם השלמה שבעתיד, הנה פיתוח של אמונת ישראל שבהווה, שההמון באמונתו הטבעית, ונבוני הלב, טועמים ממנה."
    },
    {
        "id": 1542,
        "article": "הפנימיות העצמותית של הנשמה ההוגה, החיה את החיים הרוחניים האמיתיים, היא צריכה חירות מוחלטה, פנימית. וחירותה, שהיא חייה, באה לה מתוך מחשבתה המקורית, שזהו הזיק הפנימי שלה, המתלבה והולך על ידי רוח ד' המלבה אותו. ורוח ד' הוא הלימוד והרעיון, אבל הזיק העצמי הוא יסוד הרעיון והמחשבה, ואם לא יותן לזיק העצמי מקום להופיע באורו, אז כל מה שבא לו מן החוץ לא יועיל. הזיק מוכרח להשתמר בטהרתו, והמחשבה הפנימית, בעומק האמת שלה, בגדלה ושיגובה, מוכרחת היא להתעורר. לא יכבה זיק קודש זה עבור שום תלמוד ושום מעשה. היחוד הפנימי של הנשמה בתוכיות עצמה, זהו הגודל העליון של זרע האור האלהי, אור זרוע לצדיק, אשר ממנו יציץ ופרח פרי עץ חיים.",
        "summary": "חירות הנשמה ההוגה באה מִזיקהּ הפנימי, המתלבה מאור התורה הבאה מבחוץ – כל זמן שהיא נותנת לו מקום."
    },
    {
        "id": 1543,
        "article": "הידיעה היא דבקות רוחנית. וכשם שהאדם צריך להשמר מדיבוק של מחלה הבאה על ידי כל מגע בעולם, כן צריך להזהר מדיבוקי המחלות הרוחניות, שאפשרות להן לבא על ידי הידיעה הרעה, וצריך להיות עוצם עיניו מראות ברע. רק מיעוט ההכרה בערכה של הידיעה, ובסוד ההכרה, תוכל להניא את לב האדם לחפוץ לדעת את הרע. אבל אחרי אשר יעמוד האדם על בירורה של איכות הידיעה, ויכיר שכל מדע הרי הוא מובלע בעצמיותו ביודע, מניח בו את חותמו ונותן לו את מהותו, אז יחדל מחשקו לדעת את הרע, כשם שלא ירצה לאכול את כל דבר שמות בו, אף על פי שמופלא ממנו טעמו, ואף על פי שיכול להיות ריחו מבוסם ומראהו נאה. ומדה זו נוהגת בכל אדם, זולת מה שברוב זהירות, יחידי סגולה רצים באור קדשם דרך האויר של הידיעה אשר לתוכן הרע, בצורת ידיעה כזאת שאין בה משום התדבקות, ועולה בידם, אחרי הזהירות, הציור הנדרש להשלמת הדעת בכללותה. וגם בזה צריך רחמים רבים וזכיות גדולים, ורבים נוקשו ונכשלו. וטוב לפני האלהים ימלט ממנה.",
        "summary": "ידיעת הרע מדביקה את היודע ברעתה, ורק יחידי סגולה מוציאים ממנה טוב, בזהירות רבה."
    },
    {
        "id": 1544,
        "article": "כמה נאה היא המחשבה הסודית על דבר האצילות האלהית בתור מקור כל ההויה כולה, כל החיים, כל היופי, כל העז, כל הצדק, כל הטוב, כל הסדר, כל ההתעלות. מה גדולה היא השפעתה של מחשבת אמת זאת על כל מהלכי החיים, כמה עומק של הגיון עליון יש בה, כמה הוד נערץ של מוסר, ומבוע של יצירת נשמות עליונות, קדושות, כבירות וטהורות, יש בה. האצילות האלהית, היותה, ומהוה את הכל, אין קץ לחופש שלה, אין סוף לאחדותה, לעשרה ותמותה, לזהרה ושפעת כחותיה וגוניה. כל ימי השירה, כל פלגי נחלי ההכרה, כל עזוז החיים, כל השחוק ושמחת העדנים, הכל ממנה הולך ונוזל, בכל היא משפעת את הדר נשמת נשמתה, בכל מורד עמוק עד עמקי תהומות מגעת הופעתה, כבודה ותשועתה. הרצון התמים והבהיר של האדם כבר הוא תופס קצה זיוה. הולך הוא ומתעלה, מעלה עמו את הכל, כבוד אומר כולו. לביתך נאוה קודש, ד' לאורך ימים.",
        "summary": "המחשבה הסודית על האצילות כמקור ההוויה התמידי, היא מקור החופש והשירה בעולם."
    },
    {
        "id": 1545,
        "article": "בטבע האדם, הדעת והרצון מחוברים הם. למקום שדעתו של אדם מגיע, שם נוטה גם רצונו. כח גדול צריך האדם עד שיעלה בידו להפריד את הדעת מהרצון. וכשההכרח גורם להכיר איזה דבר שיסוד הרע תקיף בו, אז צריך האדם להזדיין באומנות של נתוח זה, שרק בחוש ההכרה ישתמש, ולא בשום נטיה וערוב של רצון. ההכרה היא הנגיעה של עץ הדעת, והאכילה היא הרצון, כלומר חיבור הרצון עם ההכרה. אי אפשר לאשה שתוציא אל הפועל הכרה מנותחת, חפשית מרצון, ומתוך הכרה באה היא לידי רצון. והרצון של הרע, כיון שנכנס בנפש, הרי הוא מפעפע כארס נחש, ואין מנוס ממנו, עד אשר יזוקק העולם, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ומדה זו בגדלה, הרי היא משתרעת גם במדת הכרה ורצון שבעולם הכללי, שהוא אדם גדול באמת.",
        "summary": "כשההכרה והרצון מעורבים זה בזה, הכרת הרע (נגיעה) מביאה לרצון רע (אכילה), ולכן דווקא האישה גרמה לחטא עץ הדעת."
    },
    {
        "id": 1546,
        "article": "את האופי העצמי אי אפשר לשום אדם לדעת, אפילו של עצמו, וקל וחומר של זולתו, לא של יחיד, וקל וחומר של אומה. אנו הולכים סביב להמרכז של הידיעה, עסוקים אנו בהשערות ובאומדנות, לכוין על פי המעשים הגלויים, שגם נסתרים ברובם ממנו, וביחוד סיבותיהם המסובכות, ועל פי תעודות כאלו מדברים אנו על דבר אופי מיוחד ונשמה מובדלה. מוכרחים אנו להחליט, שידיעתנו בזה תלויה היא על בלימה, והמשפט לאלהים הוא.",
        "summary": "את האופי העצמי, הפרטי והכללי, אי-אפשר לדעת, וכל המעשים וסיבותיהם הנם השערות איך לכוון אליו."
    },
    {
        "id": 1547,
        "article": "אם אמנם אין שום בר דעת שמח במנוחת לב אם העולם מפליגים בשבחו, אבל את ערכו של כתר שם טוב צריך אדם לדעת. ואם ימצא בקרבו מגרעות ופגמים כאלה, שאינם הולמים עם שמו הטוב, ידע שעצם שמו תלוי הוא בסגולת נשמתו מצד עצמיותה, ומאחר שיש לו חלק טוב של סגולה שמימית, אף על פי שאי אפשר לו שתזוח דעתו על דבר שאינו תלוי בחופש דעתו ורצונו, בכל זאת ידע איך להוקיר את המתנה העליונה, ואיך להגן עליה שלא תתקלקל, ואיך לפתחה כדי שתצא מכח אל הפועל לפי העושר הגדול הצפון בתוכה.",
        "summary": "אדם צריך להוקיר את שמו הטוב, ואם חושב ששמו למעלה מערכו, יתלה אותו בסגולת נשמתו וישתדל להוציאו אל הפועל."
    },
    {
        "id": 1548,
        "article": "יש בידינו סם חיים בעד כל העולם במובן הלאומי. זה הענין שהוא כלל מוסכם בתולדה, שאומה מוכרחת למות ולעבור מן העולם, שהרי כל העמים העתיקים כמעט ובטלו מן העולם, ואם יש איזה עם קיים מימי קדומים, לא עברו עליו סבות של פיזורים, גם לא נתפתח כראוי להשפיע מחוגו על העולם. אבל להיות עם חי ופועל, ואיתן במדה מוצקה עד כדי לנצח כמה משברים, זה לא נראה בעולם חוץ מישראל, על ידי שם ד' הקשור בהם, וסם החיים של תורת חיים שבתוכם. וסם חיים זה עתיד לצאת מאתנו על כל העולם, וישמחו וירננו לאומים כי תשפוט עמים מישור, ולאומים בארץ תנחם סלה.",
        "summary": "סם החיים של ישראל, המשמרם בגלות שלא יכלו ככל העמים, עתיד להאיר לכל העולם."
    },
    {
        "id": 1549,
        "article": "יש שתי מדות בעבודה זרה. הגרועה היא שמלפפת גם את האיש הפרטי, והשניה, שאינה מזוהמת כמותה, היא שמשאירה את האישיות הפרטית להיות זקוקה לאלהי אמת, אבל היא טוענת בעד עבודה זרה בתור משפט לגויים. ואורו של משיח יאיר בעולם להודיע כי משפט הגויים יוכל להוסד רק על פי תורת אמת, ודבר ד' אשר יצא מירושלים. והאלילים כליל יחלוף, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא.",
        "summary": "יש עבודה זרה המזהמת את האמונה, וישנה המתיימרת להיות רק הנהגה משפטית, ואורו של משיח יגלה שגם משפטי הגויים זקוקים לתורה."
    },
    {
        "id": 1550,
        "article": "עד תור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק לימודי חובות, מוסר וצדק, היוצא מדעת אלהים אמת. וחובות אין העולם חפץ לקבל, ואם הוא מקבל נשאר בלב טינא על המעורר הראשי לידיעת החובה, שאינה נותנת להנפש הברברית להתפשט מכל מאוייה. אבל בבא התור של אור העולם להגלות, יודע לעולם שדרכי החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם, את אושר החיים הנותן לו את ערכו, אשר מבלעדו הוא שלול כל ערך. ועונג ואושר זהו דבר השוה לכל, על כל פנים לחשוק בו, ואת המקור המשפיע אושר ועונג מכבדים ומחבבים. ועל כן יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים בכנף איש יהודי.",
        "summary": "שנאת העמים לישראל נובעת מתביעתם המוסרית המצרה את הנפש הברברית, אך בעתיד ייוודע לכל שישראל משפיעים עונג."
    },
    {
        "id": 1551,
        "article": "התורה מגלה את האותיות של הנשמה, והם נוצצות ומתעלמות כמראה הבזק, והמצות מגלות את מהותה של הנשמה בעצמיותה, שהוא תוכן קבוע. אבל הקביעות של המצוה מתגלה בעת עשייתה בצורה מתפשטת על כללות הקדושה הנשמתית, והתורה היא תנועה תדירית. בהתחברות של קדושת המצות אל הקדושה התורית הכל מתישב בצורה קבועה ומזהרת, המקפת את הכלל כולו, את כל תוכן הקודש.",
        "summary": "התורה היא הברקה תדירית של אותיות הנשמה, והמצוות מגלות את עצמותה הקבועה, וחיבורן מיישב הכל בצורה קבועה ומזהרת."
    },
    {
        "id": 1552,
        "article": "ההתעלות שהאדם מתעלה מתלמודו, ממדותיו וממעשיו הטובים, מתגלה היא באיכות השקפת העולם שלו. כל מה שהתוכן התורני והמוסרי מתגבר בו, תופס ציור הרוחני של העולם אצלו מקום יותר מסומן, והחפץ הקבוע שלו מיוסד הוא על חלקו באצילות החיים, החושים הרוחניים מגלים בו את הדרם, ועל פי ההוד שבהם מתישרים גם כן כל מעשיו הממשיים, והעולם כולו החומרי הולך ומתרשם בקרבו על פי תוכן אצילי זה. וכאן מגיע הענין שאין אדם יכול לדעת כלל את מצב החיים של מי שהוא למעלה ממנו במדרגה. כי עצמיותה של האצילות הענוגה של השקפת העולם הרוחנית, אי אפשר לצייר כי אם על פי אותה המדה שהאדם כבר קנה לעצמו, אבל מה שהוא למעלה ממנו אפילו כמלא נימא לא יוכל לצייר. וחשיבות ענין יסודי זה היא עושה, שגם המדה היותר קטנה בעילוי, היא שקולה כנגד מעלות אחרות בכמה וכמה מדות כפולות ומכופלות.",
        "summary": "איכות השקפת העולם של האדם תלויה במידותיו, ולכן אינו יכול להעריך את הגדולים ממנו, ואת המידות הקטנות בכמות וגדולות באיכות."
    },
    {
        "id": 1553,
        "article": "האור הנשאב ממקור הנשמה יש לו גוון מיוחד, והאור הנשאב מדיבורי התורה והגיונה יש גם לו גוון מיוחד, והאור הנשאב מהידיעה של העולם וכל יצוריו יש לו גם כן גוון מיוחד. והצד השלם שבאדם הוא כשמתמזגים יפה הגוונים הללו, והאורות השלשה כולם מתאחדים כאחד, ויונקים זה מזה ומשפיעים זה על זה. נהורי טובי איכא בנורא. ומשום הכי מברכים בורא מאורי האש.",
        "summary": "האור שבנשמה, והאור שבתורה, והאור שבידיעת העולם, מתאחדים באדם לשלהבת בעלת גוונים רבים."
    },
    {
        "id": 1554,
        "article": "מה שהאדם יכול לתקן, טוב הוא שיחשוב בזה ואל יתרשל מתיקונו, ומה שאין בידו לתקן, אל יתעסק בו תדיר, ויקיים דאגה בלב איש יסיחנה מדעתו, ויעסוק בתיקון נפשו ובתיקונו של עולם בבהירות שכלית רוממה עד כמה שידו מגעת, ויתקיים בו גול אל ד' מעשיך ויכונו מחשבותיך.",
        "summary": "חטאים שאין בידו לתקנם – יסיח דעתו מהם."
    },
    {
        "id": 1555,
        "article": "כיצד היא הקדושה. מאירים את הדעת בבירור ההכרות היותר טהורות ועליונות, מתוך מילוי האורה של ההכרה בא החפץ הקבוע להיות תמיד שרוי בספירה כזאת שחיי הרוח העליונים שולטים שם. מתוך התגברותה של ההכרה, המכה גלים בתהום החפץ, מתפתחים רשמי הענוגים העליונים. הקישור הנפשי לצורה של חיים רוממים הולך ומתחזק, עד שמרכז החיים הולך ונקבע במרומים הללו. חושי הבשר הולכים ומתעדנים, וכל המשך הנאה שלהם מתמזג בהופעה של אצילות קודש, עד ששלהבת החיים ועֵרותם נעשה כולו קדוש ונשגב. החיים הרגילים אינם מתבטלים מתכונתם, השיג והשיח האנושי הרגיל, חיי הגוף היחידי, וחיי החברה, הנימוס והכבוד, אינם מתטשטשים, אבל הם עולים במעלה אידיאלית. מהות החיים מתרוממת, מגמתם מתקדשת. הרצון לטוב עליון, כללי ומקיף, ועם זה גם פרטי וחודר, הולך ומתבטא בביטוי חי בההגלמה המעשית. הגודל של החיים האלהיים, חיי הקודש שבמציאות, חיי הנשמות, המלאכים, החיים הצורתים, שהוד היושר, ותפארת הגבורה, המרופדת בצדק ואמת, רקומים בהם, הולכים ומשתלמים. והאדם כולו נעשה בכל הרגשותיו, מחשבותיו, רצונותיו וחפציו, מדותיו, תאותיו, הרהוריו, וחזיונות דמיונו, כולו מלא שרשים איתנים, שיונקים מכל ההויה הטבעית ושלמעלה מן הטבע, שמתמימים את החיים המוגבלים עם החיים שלמעלה מכל גבול, שעושים תמיד את האדם היחידי לכח מרכז את הכל, בלהט אידיאל קבוע, רם עד אין קץ, וחובק את כל, עד בלי אבד גם ניצוץ קל. ויושר אלהי, ואמת שמימית נצחית, ומוסר אנושי, ודרכי שלום ונועם, מתלכדים יחד. ומעלה אחר מעלה באה ההכרה של חפץ ד' בעולמו, של אידיאל היצירה הכללית, עד לידי התגלות של מקור למגמה, הנאותה לפי גדלה לקשרה בקשר של מבטא הרצון, שאנו כבר באים למצב של חופש כזה ליחש אותו לאלהי מרום, יוצר כל, שאין חקר לגדולתו. ותואר הגודל מתמלא מפגימותיו, והולך ומרוה נחת את האדם, המלא אושר אלהי בכל תוכן חייו, ואת כל היקום העומד ברוח חכמת אלהים חיים.",
        "summary": "הקדושה באה מהארת הדעת וההכרה, המרוממת את שלהבת החיים על כל דרגותיהם, וגורמת לאדם לרצות לקשר את הכל למקורו."
    },
    {
        "id": 1556,
        "article": "המחשבות שצומחות בדרך ישרה, בלא עסק שכלי מרוחב, הנם היסודות לכל המדע הבא ומתרחב אחר כך. אמנם הטוהר שביסודם תלוי הוא לפי מעמדו של האדם בכלל דרכי חייו במוסר, ולפי הכנתו השכלית בתורה וחכמה.",
        "summary": "המחשבות הצומחות בדרך ישרה הן היסוד להרחבתן השכלית, וישרות זו תלויה במעמדו המוסרי, השכלי והתורני, של האדם."
    },
    {
        "id": 1557,
        "article": "לפעמים יש שהאדם שונא חכמות חיצוניות, ושנאתו באה מפני שנאת התורה והחכמה בכלל, אלא שהוא מוכרח לבלום את שנאתו אל התורה מפני יראת העונש, שהרי שמע וקבל כי גדולה היא מצות תלמוד תורה, ושופך את חמתו ושנאתו על כל מה שהוא דבר חול לפי דעתו.",
        "summary": "לפעמים שנאת חכמות החול נובעת משנאת התורה והחכמה, שהודחקה מפני יראת העונש."
    },
    {
        "id": 1558,
        "article": "הננו צריכים להתגבר על העצבות והפחדנות, המתפרצת לבא אלינו דוקא כשאנחנו חפצים להתעלות בעילויים אלהיים. בחופש והרחבה הננו צריכים לברר לנו, כי תמיד הננו מוצאים בתורה, ובקרבת אלהים בכל האופנים, את החיים המלאים, בכל הנגוהות המאירים והמשמחים שבהם. ותמיד נמלא עז וגדולה בכל עת שרעיוננו פונה אל האורה האלהית, בין בבינת הלב, בין בציור הדמיוני, בין בחפץ הנטיה הטבעית, כי כל אלה מדות קודש הם, וצינורות של חיים אמיתיים שוטפים בכולם לשד חיים וטללי אורות, יקרים מכל הון, וחשובים מכל קנין חמרי ורוחני שבעולם. בשמך יגילון כל היום.",
        "summary": "צריך להתגבר על הפחד והעצבות המתפרצים בזמן העיסוק בעיונים האלוהיים, על-ידי הכרה בשמחה הבאה מכך."
    },
    {
        "id": 1559,
        "article": "בארץ ישראל אפשר להשיג איך שהבשר של הגוף הישראלי הוא קדוש ממש כקדושת הנשמה, ואין צורך להרגיז את הגוף ממנוחתו הטבעית, כי אם להעלותו ולהטעימו טעם האמת של חיי הקודש השופעים מקדושת הארץ, הספוגים באוירה המחכים של ארץ ישראל.",
        "summary": "בארץ ישראל אפשר להשיג את קדושת הגוף הישראלי, שאין צריך להילחם בו, אלא להטעימו מחיי הקודש של הארץ."
    },
    {
        "id": 1560,
        "article": "הנשמה הכללית של כנסת ישראל אינה שורה באיש הפרטי כי אם בארץ ישראל, ותיכף כשבא אדם לארץ ישראל מתבטלת נשמתו הפרטית מפני האור הגדול של הנשמה הכללית הנכנסת לתוכו. ותוכן עליון זה פועל את פעולתו בין כשבא הדבר לידי רצון והכרה, בין כשבעל הדבר אינו רוצה ואינו מכיר כלל את ערכו. אמנם הבדל גדול יש בזה בין ההתגלות וההתרחבות של הנשמה הכללית, שכל שיהיה רצונו חזק להכלל בנשמה הכללית, כה תאיר בו באור קדשה, וכל מה שיכיר יותר את ערכה ואת גדריה, לפי אותה המדה תתרחב אצלו, ותופיע עליו בשלל צבעים נפלאים של אורות קודש, עשירי גוונים, להרבות לו עצמה וחדוה, גדולה ותפארת.",
        "summary": "בארץ ישראל מתבטלת הנשמה הפרטית מפני הנשמה הכללית, וזו פועלת גם בלי הכרה בה, אך מתרחבת לפי ההכרה והרצון."
    },
    {
        "id": 1561,
        "article": "ההתגברות הרוחנית העליונה מחזקת את התוכנים המעשיים, ומגברת את ההתענינות עם העולם והחיים וכל אשר בם. רק בזמן החורבן וקרוב לו, שהחיל הישראלי נעתק מאדמתו, והוצרך להכיר את תעודתו אז במעמדו הרוחני המופשט, השריש רבי שמעון בן יוחאי את דרכו לפרישות מחיי שעה בשביל חיי עולם, וגם על זה יצאה מחאה שמיימית. אבל כאשר הגיע התור של בנין האומה בארצה, והצורך המעשי של הסידורים המדיניים והחברותיים הוא חלק מתכנית פעלו הכללי, הרי הם הם גופי תורה, וכל מה שיתרחבו הגורמים המעשיים ויתבססו, יותר יפעל הרוח המלא קדושה וחיי אמת על העולם ועל החיים, ואור ישראל יאיר פני תבל בכליל יפעתו.",
        "summary": "הפרישות מחיי השעה הנה הנהגה של גלות, ואילו בארץ ישראל בזמן הגאולה – בניין החול מחזק את הקודש."
    },
    {
        "id": 1562,
        "article": "המחשבות של הצדיקים, מרבי השלום בעולם, המדברים טוב על כל בריה, הן מבשמות את הנשמות כולן, מפני שהן מתערבות בסגולתן עם כולן. והעירוב השכלי הוא רק תוצאה מהעירוב הממשי. ואותו המתק והנועם שיש בנשמותיהם המקודשות של הצדיקים, ישרי לבב, הדורשים טוב לעמם, ולכל היצור כולו, מתמזג עם כל המציאות כולה, והכל מתבסם ומתעלה, והקרוב קרוב אליהם מתבסם יותר מנועמם. וממילא מובן שעיקר הביסום מקבלים הם נשמותיהם של ישראל, אבל עיקר פעולה זו באה מקדושת ארץ ישראל, המערבת בכחה את חיי הנשמות בסגולתה האחדותית. חיי נשמות אויר ארצך.",
        "summary": "הצדיקים מבסמים את כל הנשמות על-ידי התערבותם הסגולית והשכלית עם ישראל ועם כל היצור, על-ידי אווירה של ארץ ישראל."
    },
    {
        "id": 1563,
        "article": "בעלי הכשרון העליונים, בחירי הדורות, לוהטת היא נשמתם בשפע אורותיה. הררי אש מתרוממים ברצונם, ונחלי שלהבות בהגיונותיהם ושאיפותיהם. כשהם במנוחה חיצונה, לבם בקרבם הולם, פוחד מרב טוב אידיאלי, מרב הרגשה של הצמיחה הרוחנית ההולכת ומתגברת בעוצם קדושת רצונם, יום ליום יביע אומר. כי עצום עושה דברו, שמעצים כחם של צדיקים לעשות רצונו.",
        "summary": "בעלי הכשרונות העליונים, נשמתם ורצונם והגיונותיהם לוהטים, גם בזמן מנוחתם."
    },
    {
        "id": 1564,
        "article": "בעלי הנשמות הזכות, שהמחשבה פועלת בהם בתדירות באופן בהיר, בולעת היא אצלם את כשרון הדיבור, ועל כל פנים את הנטיה ואת החפץ של דיבור. מרגישים הם בכל דיבור מעמסה ודחיקה על המרחב הגדול של החופש שבמחשבתם הפוריה, השולחת תמיד קרני אורה לעברים שונים. אם יזדמן הדבר שירדו מרוממות מעלתם, וידברו דיבורים בהרחבת פה כאחד האנשים הרגילים, ירגישו בעצמם צער ועלבון גדול, על אשר צערו את נשמתם העדינה על ידי כבישת מעין החי, הזורם בעז גאון, של המחשבה המלאה בהירות עליונה. ותכסיסם הרגיל הוא, שיהיו הדברים שהם מוציאים מפיהם ספוגים ברטיבות הלח של המחשבה הנאדרת בקודש, ואינם שחים שיחת חולין מימיהם.",
        "summary": "בעלי המחשבות הזכות מצטערים בבואם לצמצם מחשבותיהם בדיבור, וכשהם צריכים לדבר, הם מספיגים דבריהם במחשבות קודש."
    },
    {
        "id": 1565,
        "article": "בכל גאונות רואה העין הבהירה, החודרת אל התוכן הרוחני המסבב את הפעולות, את הוד הרוח הגאוני בעצמותו, בכביריות חילו, בפאר תפארתו. בגאונות החסד של נדיב גדול, שהחסד וההטבה הם משאת נפשו ונזר חייו, מכירה ההסתכלות הפנימית את זיו החסד מצד עצמו, שהוא דבר יותר יקר ומרומם, יותר נשגב ונעלה, מכל הפעולות של החסדים וההטבות המתגשמות במעשה ובפועל. מאושרים אנו כולנו אם אור של חסד זורח בקרבנו. מאושר הוא העולם, מאושרת היא האנושיות, ומאושרת היא האומה, כשחזיון של נדיבות גאונית מתגלה באחד בבניה. רוח הקודש של הנדיבות אוצר חיים הוא, שנותן שיווי אדיר לכל, נשמת חיים לכל נפש יחידית שבאומה, ומעטר אותה בכללותה בעטרת תפארת לנצח. וגאונות החסד הזאת מתגלה לפעמים אצל עניי ארץ, רק שהוד הקודש של חיי החסד שוכן תמיד בלבבם פנימה, ולפעמים יוצא אל הפועל בנדיבות מעשית. כשיפגש הכשרון הנדיבותי את היכולת לזה, בהתגלמו בפועל, יפליא רוח זה יותר, אבל מעריכי החיים בערכם האמיתי, הוגי הדעות וחושבי המחשבות בטהרתן, יכירו את הדר החסד, גם בהיותו מעולף בצעיפים רבים של חסרון יכולת להגלות.",
        "summary": "כשרון החסד ותכונותיו ניכרים ופועלים יותר מביטויי הוצאתו אל הפועל, ביחיד ובאומה."
    },
    {
        "id": 1566,
        "article": "המחשבה הסודית של העלאת הניצוצות, מתאחדת היא עם התוכן של אחדות ההויה, המתגבר ועולה, עד שהוא קובע את האופי המוסרי של האדם על פיו, ונעשה הדבר מחוור, שכל מה שנוגע בדרך ישרה או אי ישרה לאדם, הכל הוא עצם מעצמיותו, והכל עולה או יורד עמו.",
        "summary": "מחשבת העלאת הניצוצות נובעת מאחדות ההוויה, הקושרת את עליית האדם עם כל הקשור אליו."
    },
    {
        "id": 1567,
        "article": "יונקים הם הרעיונות, המחשבות והרגשות אלה מאלה, ויונקים גם כן התוכנים החיים הרוחניים של כל איש מחבריו ומבני סביבתו, ממשפחתו, מעמו, ומהציבור האנושי כולו, הכל לפי הערך של הריחוק והקורבה. ההרגל הטהור בהכרות רוחניות, מביא את טביעות העין הרוחנית, להכיר את המשך של צינורות הרוח הללו, שדרכם היניקות הולכות ומשתפכות.",
        "summary": "הרעיונות, המחשבות והרגשות, יונקות אלו מאלו, ומסביבתן הקרובה והרחוקה, ובטביעות עין רוחנית מכירים את דרכי יניקתן."
    },
    {
        "id": 1568,
        "article": "ההכרה האלהית מוזרחת היא באדם על פי תכונת עצמות החיים שלו. ומנקודה זו הולכים הקוים ומסתעפים לצד הרום, אבל לעולם נושאים הם את הרשמים של מקורם הצר, שהיא התכונה העצמותית של המכיר, ומבשרי אחזה אלוה. ומזה באה החובה של הזיקוק המוסרי העליון, הטהור, מצד ההרמה המוכרחת של ההכרה האלהית, שהוא כל החיים ואופיו. מכירים אנו לפי זה כל ירידה מוסרית לגדופה תדירית, וכל עליה וטהרה לתהילה מתמדת, תהילתו בקהל חסידים.",
        "summary": "ההכרה האלוהית זורחת באדם לפי תכונת עצמות החיים שלו, ולכן פגם מוסרי הוא גידוף כלפי מעלה, ועליה מוסרית הנה תהילה."
    },
    {
        "id": 1569,
        "article": "התפילה היא מחיה ממש את הרוח. הבעת הרצון, כשהוא מכוון כלפי האלהות, בהוד הקדושה והאצילות העליונה, שכל רמי נשמה חשים את הדר כבודה בגלוי של הכרה והרגשה חיה, וכל קטני נפש מרגישים הערצה עליונה בנקודת החיים היותר פנימיים ועצמיים שלהם על ידה, אף על פי שלא יוכלו להביעה, ולהסביר אף קצת ממנה, הבעת רצון כזו, מאיזה מבוקש שיהיה, מאיזה צורה של שבח ותהילה שתצוייר, מאיזה תפילה והשתפכות נפשית שתבולט, הכל מעורר את כל מקור החיים של החיים הרוחניים, הגנוז בחביונה של הנשמה, ואת כל יחוסה לכל מלא העולמים, וקנין של הויה יותר מטוהרה, יותר מפוארה וחזקה באשיות רוחניים, מתחדש בנשמה. כמה גדול הוא הערך של תפילת ישרים, כמה ראוי הוא להעולם התרבותי שיהא צמא לתפילה זכה, כמה צריכה היא ההתקדמות לפנות את כל המכשולים המונחים על ארחות התפילה, כדי ליהנות מזיו של מעלה הגנוז בה. וזה בא יבא. זאת היא עבודת ישראל בעולם, קולו של יעקב יחגר ממסגרותיו, ויבא לרוממות שאיפתו. מחנך הוא את עצמו לטיסה עליונה, כגוזל רך בתחילת אביב חייו. כל תפילת ישראל וכל תהילותיו, מאז מקדם עד בא תור השלמת אופיו, כולה מסה אחת גדולה, להוציא אל הפועל את הכשרון העליון של הוד התפילה וגבורת חייה על כל הנשמות ועל כל המעשים. ובא יבא המועד, יום גאולה וישועה, והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים, וכל הנשמה תהלל יה הללויה.",
        "summary": "התפילה מחייה את הרוח, על-ידי הבעת הרצון כלפי האלוהות, ותפילות ישראל שבכל דור, מעלות את הכשרון העליון של התפילה."
    },
    {
        "id": 1570,
        "article": "כשמזדמן הדבר וצדיק עובד, שיסוד חפצו התדירי הוא התעלות החיים להאורה האלהית, להשלמת הכל והשלמת העדן של מקור הכל, העושה תדיר נחת רוח ליוצרו, בהרגשתו, בשכלו, בדעתו ובפעולותיו, אם להט הרצון, המקושר באיזה קשר עדנה עם הבהמות הטבעית, נטה מדרכו הסלולה, והנטיה הגופית נצחה בעת התעסקו בפעלה הגופני, ביחוד בשעתא דמיכלא, שהיא שעתא דקרבא, עת אשר מתנגשים כחות החיים הרוחניים עם הכחות הבהמיים בהתגלות פעולותיהם – מיד אחרי הסעודה שב הוא ומתקדש למפרע, מרים את הנטיה אשר הושפלה, וזרמי החיים אשר נטו אל ארץ תחתית, והתקשרו עם יחושיהם, מתרוממים בשובם לשמי רומם בעוד רכוש גדול של ערכי חיים, עמוקים מני ים.",
        "summary": "אם הצדיק נופל באכילתו, מפני שהנפש הבהמית הטתה את רצונו, הוא שב מיד ומתקדש למפרע, ומעלה את כוחות חיים שנפלו."
    },
    {
        "id": 1571,
        "article": "התשובה הגדולה, שתחיה את האומה ותביא גאולה לה ולעולם, תהיה תשובה שנובעת מרוח הקודש שיתרבה בה. הכשרון של הנבואה במקורו, קודם שהוא מתפתח במילואו, הרי הוא רוח הקודש, אשר נזדווג לישראל בתחילת מטעם, ורוחך הטוב נתת להשכילם. ורוח קודש זה אינו סר מבחירי האומה, מפעם הוא בכל ישרי לב לפי שיעור וערך מיוחד, לכל אחד לפי מדתו. מרומם ומעדן הוא את רוח גדולי דעה, חכמי לב העוסקים בתורה לשמה, גדולי הנדיבים, שכל המשכת חייהם הרוחניים הוא נחל גדול של טוב וחסד, משוררים מלאי רוח מוסר וקודש, חושבי מחשבות טובות על ישראל ועל העולם כולו. ורוח הקודש ביסודו הכללי גנוז הוא באוצר החיים הגדול של הנשמות העליונות, החשות את הוד רזי תורה, ואת שפעת יקרת פנימיותה של העבודה האלהית בהדרת גדולתה, המקשיבים קול קדושת החיים, וזמירות פרקי שירה מן השמים והארץ וכל אשר בהם, מימים ותהומות וכל מלואם, מנשמת כל יצור, ומרגישי כל מרגיש, המתעלים ומתרוממים ברוממות האחדות העליונה, בעשרה הגדול, הנערץ והמבהיק. גנוז הוא רוח הקודש בנקודה הפנימית העזיזה של נשמת ישראל, חתום וטמיר הוא באוצר המהותיות הישראלית, שהקודש האנושי כולו הוא סגולת סגולתה. בגבור כח ישראל, הקדושה מתגברת, בכל מקום שפעולת ישראל חיה, אור אלהי אמת מתלהב, מאיר ומגיה. עומק חסד עליון זה, זיו ברק מתנוצץ בצחצחות עליונות, בכל אופן שהוא מתגלה, אפילו בדרך טבעית פשוטה, אפילו במשאלי החיים היותר רגילים, ואפילו בשעת קלקלה וחטא, אור האלהי איננו כבה, ונצח ישראל לא ישקר ולא ינחם.",
        "summary": "תשובת ישראל תבוא מתוך רוח הקודש, שאינה סרה מהם לעולם, ומתגלה בבחיריהם על-ידי רזי תורה."
    },
    {
        "id": 1572,
        "article": "השאיפה, במובן האצילות שלה, היא מזיגה של השכל והרצון, כשהם מתאחדים ביחד לצד הטוב האידיאלי. וכל זמן שהשכל והרצון הנם יסודות מופרדים זה מזה, אף שיהיו מתחברים לפעמים התחברות שכונית, עדיין לא תצא השאיפה האצילית אל הפועל, כי אם יהיה לפעמים איזה רצון טוב, מואר בהכרה טובה ומבוררת. אבל מדת הקדושה העליונה, שהיא השאיפה האצילית, באה אחרי שהשכל מתמזג עם הרצון, עד שאין להם כלל אותו הטבע ואותה התכונה שיש לכל יסוד מהם בפני עצמו, אלא אור של איזה מה חדש יוצא ממיזוגם, בצביון של דעת המלא תפארת, המופיע נשמות יסודיות לבנין עולמים עדי עד.",
        "summary": "השאיפה האצילית היא מזיגה של השכל עם הרצון, המביאה למהות חדשה בעלת אור חדש (\"דעת\")."
    },
    {
        "id": 1573,
        "article": "אי אפשר להבין את פליאת הרצון של האדם, בכל פאר חופשו, רק בתור ניצוץ אחד מהשלהבת הגדולה של הרצון הגדול שבכל ההויה כולה, הופעת רצון רבון כל העולמים ב\"ה. בהתקדשותו של הרצון, הרי הענף דומה לשרשו הגדול, יונק ממנו ומתחבר אליו, ומתמלא מאורו שפעת חייו, מתמלא אותו המילוי הנצחי והשלם שלו. ובהעתק הרצון הפרטי, בהשתקעותו בהקטנות והפרטיות של השביה החלקית שהוא אסור בה, הרי הוא מנתק את רצונו ממקור החיים שלו, ומביא בזה אפסיות, חלישות כח וחשכה, על מהותו היותר פנימית של עצמיותו, שהוא רצונו, שהוא כבודו. וכל עמל המוסר, וכל ההופעות הרוחניות שבעולם, מכוון הוא למטרתה העליונה של גאולת הרצון, והשבתו למקור חייו היסודיים, להשתל בבית ד', לשא ענף ופרי, ולהציץ ציצים ופרחים, ורב תבואות, להתאחד באחדות שלמה וחיה באמתת הרצון הכללי, שהוא אור ד' וכבודו אשר בנשמת היקום כולו.",
        "summary": "כוחו של הרצון האנושי, תלוי ביניקתו מהרצון האלוהי, ומטרת כל המוסר היא להגביר יניקה זו."
    },
    {
        "id": 1574,
        "article": "נשמה עליונה, מלאה רוח הקודש, יורדת על בחירי בני אדם, קדושי ישראל הצדיקים, בעת שהם באים לאכול את סעודתם, זה השלחן אשר לפני ד'. התרוממות נפשם מתגברת למעלה למעלה, ומרוב זיו חיים העליונים מתגלה גם כן הדר נצוצות החיים המפוזרים בכל דבר אשר יאכל, והכחות הכמוסים של השכל, הרצון, השירה האלהית וההכרה העליונה, שבמצב תרדמה וקפאון הם נמצאים בכל היצור, הולכים הם ועולים, ומתאחדים בנשמתו הגדולה של קדוש עליון, והעולם כולו מתמלא אור ושמחה. וכל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו השכינה.",
        "summary": "הצדיקים מעלים באכילתם את כוחות השכל, הרצון והשירה, הנמצאים בכל היצורים במצב תרדמה."
    },
    {
        "id": 1575,
        "article": "מחשבות עמוקות וחודרות בדבר קדושת האכילה, בצורתה האידיאלית-ריאלית, העולה למעלה מכל ערכים מוסריים מוגבלים, שכל כחם הוא רק בההצגה הנפשית של המושג הסוביקטיבי, היא רק נחלתן של ישראל, הרחוקים מגורלו של עשו, באמרו הלעיטני נא. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלהיו.",
        "summary": "קדושת האכילה של ישראל, בצורתה האידיאלית-ריאלית גדולה מהמוסר הסובייקטיבי של בית עשו."
    },
    {
        "id": 1576,
        "article": "חטא הארץ, שאין טעם עצו ופריו שוים, הוא הגורם לכל השינויים של הדרגות, שיהיו באופן מנוגד זה מזה. ובעולם המוסרי והחברותי הוא היסוד לשינויי הדיעות שבין האנשים שתפקיד חייהם הוא הרוחניות, המדע, האמונה, התורה והמוסר העליון, ובין האנשים שהממשלה וההנהגה הוא גורלם, הנדיבים, הגבורים, המלכים, וכל ההמון כולו. אכילת הצדיקים, המרימה את יסוד החיים הכמוס שבכח הארץ, היא מחזירה את הארץ לתפקידה, והדרגות מתחילות לקבל צורה הדדית, שתהיה מוכנת להתחברות האופיים של המעשיים והרוחניים בכל יסודי החיים.",
        "summary": "אכילת הצדיקים מרימה את כוחות החיים שבארץ, ומתקנת את הפירוד בין אנשי הרוח ומנהיגי החברה, שבא כתוצאה מחטא הארץ."
    },
    {
        "id": 1577,
        "article": "על פי המחשבה הגדולה של אחדות ההויה, בטלה היא השאלה של אהבת עצמו, שאלה שמוה לראשית החטאת, ואלה ליסוד המוסר. לא יש כי אם אהבת הכל, שהיא באמת האהבה העצמית הנאורה והעליונה. והאהבה העצמית המזויפת, האוהבת את הניצוץ הקטן המתראה לעינים הטרוטות, ושונאת את העצמיות המחוורת, הרי היא סמיות עינים, שאינה פחות כסל מאשר היא רשע.",
        "summary": "אהבה עצמית חיובית היא, כשאוהב את עצמו כחלק מההוויה המאוחדת, ושלילית אך כשאוהב את עצמו כמנותק, זוהי אהבה מזויפת."
    },
    {
        "id": 1578,
        "article": "שנואה היא העצבות, מפני שהיא נובעת ממקור היותר משחת שבדעות וברגשות. הידיעה שהאדם, בהתגלותו בתור יצור בעל רצון, אופיו משתלם כולו בנקודת רצונו דוקא, האושר שלו הוא רצון טוב, כל קוי האושר וההצלחות הרוממות, שלב כל אדם כל כך עורג להם, אינם כי אם תולדות מנקודת חיים מלאים זו, נקודת הרצון הטוב, הקדוש והבהיר, ובתוכן זה דומה האדם בחופשו ליוצרו, ליוצר כל, בחפצו המקיף והחפשי מכל מועקה – כשידיעה זו מתבררת, מיד מוצא האדם את עצמו מלא חדוה, מסולק מכל עצבות. הוא מכיר שהוא אינו צריך כי אם לאמץ את רצונו לטוב, וזה מסור בידו בכל עת ורגע, ותיכף כשרצונו מתעלה, הרי הוא מתעלה, וכל הספירות העולמיות התלוייות בו מתעלים עמו. ואיך לא יהיה האדם מלא תמיד עז וחדוה, אם טובת הטובות, עושר העשירות, הצלחת ההצלחות, מסור ונתון בידו, והוא מושל בכל המכמנים הנפלאים האצורים באוצר נחמד ושמן זה. המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכולתו של האדם, ממה שהוא חוץ להוייתו וחוץ לרצונו, מחשבת פיגול היא, רשעות וסכלות היא מרופדת, והיא מעוררת את כל התכונות השפלות, וכל המדות הרעות שביסוד הרשעה, שכחת ד' וטובו, אורו וישעו, חכמתו, חסדו וגבורתו. על כן ישרי לב שמחים תמיד, שמחו בד' וגילו צדיקים, והרנינו כל ישרי לב.",
        "summary": "המחשבה על אושר הבא מחוץ לאדם מביאה לעצבות, ואילו ההכרה בערך הרצון והחופש שבהתעלותו, מביאה שמחה רבה."
    },
    {
        "id": 1579,
        "article": "כמה צריך האדם הרוחני להתגבר על עצמו שלא יתירא מדמיונו, ולא יתירא גם כן לפתח את דמיונו בעושר גדול, כדי שיהיה בסיס וכסא הגון לאור השכל העליון, שאוצר בקרבו את יסוד התפארת של חיי האמת.",
        "summary": "צריך להתגבר על היראה מהדמיון ולפתחו, כדי שהוא יהיה בסיס לשכל."
    },
    {
        "id": 1580,
        "article": "יסורים גדולים סובל בעל הנשמה הרחבה מצמצומה של המחשבה בפרט מיוחד. אבל הוא צריך להתגבר, ולסבול את היסורים הללו באהבה, שהם הם המביאים אותו לאושר היותר גדול. הקלת היסורים באה מהבירור שיתברר לו, שהדעת הכללית היא הדורשת את הרחבתה הבלתי מפורטת מפני עליוניותה, והבינה הפרטית היא כבר סופגת את כל הפרטים בבירורם המדוייק. וכשגלי הדעת משתפכים על הנפש, אז באמת צריכים לתן מקום לההפשטה העליונה, שאינה מגבלת שום תואר. אבל היא חולפת, ומניחה את השפעתה הגדולה באוצר הבינה, ששם השפעה זו עצמה מגלה את חופשתה על ידי השמירה הדייקנית של פרטי הדברים והגלמתם המוגבלת.",
        "summary": "בעל הנשמה הרחבה מתנחם מיסוריו הבאים מהתפרטות המחשבה שבבינה, בהכרתו שהדעת המופשטת היא המניחה את אוצרה שם."
    },
    {
        "id": 1581,
        "article": "הנשמה החפשית, ודאי שרק היא מגלמת את הגויה. רק נקודתה היותר תחתיתית, ועם זה היותר תמציתית מתוכיותה, היא הפועלת בתור פגישה וחדירה פנימית את המבנה הגופני. זה החלק הנמסר להאדריכליות הגופנית הוא נחשך מאורו החפשי, הרחב והמגוון ברב עשרו, והוא הולך ומתעלה בעילוי הגידול, הגשמי והרוחני, הולך הוא ומתאחד עם מקורו הרחב, עם אוצר החיים של הנשמה המופשטת. ובהליכתו זו הרי הוא מתקדם, מתמלא חכמה וכשרון, עד שמלא תפקידו בא לו בהתאחדו עם מקורו, שמוסיף בזה שפעת כח לו ולמקורו. כמאורע הנשמה ביחש לגוף ויצירתו, כך הוא המאורע בנשמת העולם כולו. ההויה בכל גדלה, הרוהני והחמרי, בעת היצירה בהתפעלה, עד לא הוקמה הבריאה בתיאוריה, הנשמה העולמית החיה והפועלת היא היתה האדריכל פועל הבנין. בהתגלמותה של היצירה נשפל ונאפל האור של כח זה, המטפל בדחיית פעליה. ובשטף הדורות והזמנים הולכת הנשמה העולמית ומתבררת, הולכת ומתאחדת עם מקור הוייתה, נשמת כל היקום. גודר פרץ, משובב נתיבות לשבת.",
        "summary": "כשם שהנשמה היא האדריכלית המגלמת את הגוף, ובהתעלות הגוף הוא מתאחד עם מקורו, כך גם יחס נשמת העולם וגופו."
    },
    {
        "id": 1582,
        "article": "העולם האלילי, העבר וההוה, עד כמה שהוא קיים, בכולו או במקצתו, בין השדרות האנושיות, שואף הוא להיות קשור אל הטבע כמו שהוא, בכל פנימיות נפשו ורוחו. החיים הטבעיים, בכל עזם, בכל קסמיהם, הם מגמתו האחרונה. אנחנו רואים את הטבע עם שמריו, והשמרים הללו, לא פחות ממה שהם קיימים במושג הגשמי, עומדים הם במושג הרוחני, במוסר, במהלך המחשבה והרגש, בסידור החיים החברותיים, ביחש איש לאיש ועם לעם, ובחזיון היותר עליון, על דבר גורל ההויה בכללה, ועל דבר הגורל של האישיות העצמית, של מה שהוא נצח וקיים ביחש להמהות האמיתית של העולם והאדם. הערכים של החיים, מהו עיקר וטפל, מה היא המגמה ומה הוא האמצעי והמכשיר, כל אלה יש להם מצד ההשתקעות במעמקי הטבע משפטים מיוחדים, שמובן הדבר שיש בהם כח וחיים, יחד עם סרחון של רשעות, וטשטוש אידיאליות של עדינות עליונה. הרע והכיעור ששרויים הם במעמקים של הטבע, עושים הם את פרים, מוציאים גפן סדום, ומפרים שדמות עמורה. אם אותו הקישור העליון, העומד למעלה מהטבע עם כל תערובות זוהמתו, לא היה מאיר בעולם, לא היתה כל תקוה לאצילות וגדולת רוח, יושר שלם, והכרות ברורות לטוב, ולאמת עליונה המתאחדת עם צדק טהור, להיות מופיעים בעולם להגיה חשכו. אבל כשם שגדול, רחב, עמוק, רם ונערץ הוא הטבע, בכל הקיפו ובכל העושר הגדול של מכמניו החמריים והרוחניים, כן, ועוד באין ערוך יותר מזה, עומד על גביו העולם הגדול שלמעלה מן הטבע, העולם שהוא כולו אצילות וטוהר, הר ד' ומקום קדשו. מפני העומק והגודל של כל אחד מהעולמים הללו, שהם כהררי אל לרום וכתהום רבה לעומק, כיון שהאדם מתקשר באחד מהם, הרי הוא מושכו אליו, עד שהקשר שלו עם העולם האחר מתרופף ונחלש. כך היא המדה בעולם הטבע, וכך היא המדה בעולם האצילות שלמעלה מן הטבע. אבל חולשה אנושית היא מה שלא יכול לקשר את עצמו יפה יפה עם הערכים כולם של שני העולמים, והרי הולך הוא האדם ומשתלם, הולכות הן הנשמות ומתבסמות, עד שיסתגל סוף סוף האדם להזיו המלא ולחוסן השלם של קוממיות, שהוא מצב של שתי קומות, קומת הטבע וקומת האצילות, בכל מלואם ושלמותם. האדם שלאחר החטא, שנטלו ממנו אורותיו, זיוו, חייו, קומתו, וכל יתרונותיו העליונים, נפל בפלחן הטבע, ואור האצילות הלך ונתרחק ממנו. נתקשר האדם עם הטבע, נתקשר עם טובו ועם רעתו. בא ישראל לעולם, התחיל לגלות אותו האור הגדול המנצח על הטבע, העומד ברוממות עדניו והדר זיוו. המגמה היא לתמם את שני החזיונות, הטבע והאצילות, אבל לא בא עדיין תור הגמר. רוחק ישראל מן הטבע, נעשה רפוי בקישורו אליו, ומצא את עצמו לקוי לעומת גויי הטבע. קנאת ריווי משאלות הבשר והטבע, בכל אוצריו, בכל יפעות קסמיו, הסיר אותו מן המסילה, ועד כה לא באה הרפואה השלמה לעולם. הננו הולכים ומתקרבים אל המטרה, חוזרים ומזדרחים עלנו קסמי הטבע, אחרי שכבר דולדל איגודנו עמו, חלקים רבים מאתנו נצדים ברשתו, והטובים והנבונים מעלים פנינים, מתקרבים אל הטבע ביפעת האצילות, מקשרים שמים וארץ יחד, מראים שאיפה של התקשרות מעשית, רצונית ואידיאלית, עם הטבע, בצביון יותר שלם מכל עם פולח לטבע הנטול מאור האלהי העליון המרענן אותו. הוד הגדולה הזאת גנוזה היא במשיחיות הישראלית, שהיא מלכות שמים וארץ יחדו, גילוי אור ד' עושה שמים וארץ, הקורא אליהם ויעמדו יחדו.",
        "summary": "ניתוק העולם מהטבע בא כדי לזככו מהטבעיות האלילית השפלה, וישראל עתידים לאחדו עם האצילות."
    },
    {
        "id": 1583,
        "article": "כל תוכן של גאוה, מלא הוא בפנימיותו מהתועבה של הדמיון שהאדם מרמה את עצמו לחשוב שהוא יכול להשיג את האלהות בעצמותה, במדתה העליונה שלמעלה מן המדות וקדם דברא עלמין, שזאת היא בכלל פסל ומסכה תועבת ד' ושם בסתר. וכל מה שהאדם הולך ומתגדל בתורה ובמדות טובות, במעשים טובים והרגלים ישרים, הרי הוא משיג יותר ויותר את גדולתה של ההשגה, שאשרה היא מה שמתברר לו תמיד בגוונים בהירים אותה הגדולה והתרחבות החיים שיש בבירור זה של ההכרה, שלא שייך כלל שום השגה ושום שאלה בהאלהות המוחלטה בעליוניותה, שהיא למעלה מכל שם, תואר, גדר, וכל נקודה רעיונית ומחשבתית בעולם. ואותה השלילה, הבאה מתוך עוצם החיוב, מעטרתו הוד ושמחה, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק, חסיד ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה, בינה וגבורה. כי רק מדת השגה זו, הנעוצה בעומק ענות צדק, המבררת לאדם את אמתת מדתו ומדת כל הברואים כולם וכל העולמים לגבי צור עולמים, היא מביאה אותו להיות תמיד עוסק בתורה לשמה, כדי לרכוש לו אותו המעמד ההגון של היחש הרצוי של נברא לגבי בורא כל, של ניצוץ חיים אחד, שפוע מחסד מקור החיים כולם, לגבי מקורא דכולא, עקרא ושרשא דכל עלמין.",
        "summary": "המחשבה הדמיונית לתפוס את עצמות ה' הנה גאווה, והשלילה הבאה מעצמת החיוב מביאה לענווה ולעיסוק בתורה לשמה."
    },
    {
        "id": 1584,
        "article": "בשכל הטבעי ההולך ומתפתח בעולם, ועל פי השפעותיו בחיי החברה, במוסר, במדות, ברגשות ובנטיות, נמצא התוכיות הפנימית של הטוב. אמנם חסר לו הכח של פנימי פנימיות, שהוא יורד עד חיצוני החיצוניות כדי לקרא כל דבר בשמו, וזה נמצא רק בשכל האלהי הבא מקישור הקדושה, שהיא קשורה בסגולת שלמי אמוני ישראל, הקשורים בקשר התמימות של עטרת נחלת אבות. וכל עמל הכשרון העליון הוא לקרב את השמות אל התוכנים, להשרות את האורה העליונה של השם על הכח החי והרענן של התוכן, והיא עבודתו של אליהו בהשבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.",
        "summary": "השכל האנושי מכיר את פנימיות הטוב, והשכל האלוהי את פנימי-הפנימיות, היורדת לחיצוני-החיצוניות."
    },
    {
        "id": 1585,
        "article": "תכונתה של יראת שמים היא מחלשת את האדם בתחלת הופעתה, אבל חולשה זו היא בסיס ליסוד גבורה עליונה. הגבורה החמרנית מתחלשת, וגבורה אידיאלית נכנסת במקומה, והיא משיבה לאדם את כל נזקיו, גם מצדו החמרי. והנמיכות של השפלות הנפשית, הבאה מצד התכונה של היראה האלהית, משרה על האדם אותה הגדולה של גאות ד' העליונה. ומיעוט היראה בטהרתה, וכל שמץ של גיאות בכיעורה, מנוולות את הוד רוח האדם, בעשותם מחיצה בינו ובין הכח העליון של גבורה של מעלה, ומונעת ממנו אותו המילוי העליון של גודל החיים ורעננותם אשר לגיאות ד', המעטרת את הצדיקים בענות צדק.",
        "summary": "יראת שמים מחלישה את הגבורה החומרית, כדי להגביר את האידיאלית, וכשהיא אינה טהורה היא מחלישה את הגבורה הרוחנית."
    },
    {
        "id": 1586,
        "article": "ההופעות הכלליות כשהן מתגלות ברוח האדם, אינן יכולות להוציא פרטים מתוכן, כי אם באצילותן העשירה הן מתנוססות בעושר גווניהן, המאוחדים כולם יחד בחטיבה אחת. זהו החסרון הבא מתוך רום ושיגוב. כשבא התור להוצאת פרטים, מתקטנת היא ההופעה העליונה, האורה מתמעטת, והפרטים הולכים ונזרחים, רבים וחשובים, מתהדרים ומתגדלים הם, נובעים ממעינם הנובע, אשר כפי פך קטן הולך הוא ונפתח. העסק הפרטי שבפרטים מרחיב הוא את הדעת לפי ערך העומק הלשדי שיש בתמציתם של הפרטים, שהוא טל החיים של הכללים העליונים המופיע בהם מאור חייו. גניזתו של טל אורות זה היא בנקודת הרצון שבהכרה, המתעלה לאידיאל עליון בחיי הפרטים, תולדות הכלל. העוסק בתורה לשמה, הרי האור הכללי, שמתחבר לרצונו המזוכך, הולך ומתברך עמו, ומושך לו שפעת גודל, מלכות וממשלה וחיקור דין. אבל העוסק בתורה שלא לשמה, פרטיו מיובשים הם מלשד הרצון האידיאלי, והפרטיות שבהן אוכלת את מוח עצמותיהם, והרי הוא מגרם גרמי, ואינו בא לתעודתו שנוצר בגללה, להוסיף אור רצוני עליון בעזוז החיים הפרטיים, להעלותם אל עילוי הכלל, ולהוסיף בכלל זיו צביוני חדש על ידי עושר הבא ממשפלים. קדושי הדעה צופים את אור הפרטיות כשהם עסוקים בכללי כלליות, והם צמאים לאור הכללי, שוקקים אליו, ומזדהרים בגדלו וחן קדשו, בהיותם עסוקים בפרטי פרטים. חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו.",
        "summary": "המחשבות הפרטיות מרחיבות את הדעת לפי עומק הלשד שבהן, הנובע מהרצון הכללי השופע בלימוד התורה לשמה."
    },
    {
        "id": 1587,
        "article": "הננו רואים בחזון את כל אוצר המדע, לכל תהומותיו, מדעי המעשה ומדעי הרוח, איך הם מתקשרים ברוח האדם, באוצר ההכרה, מרחפים במלא עולם, ממלאים רוחות ונשמות, אורות ושאיפות, בירורים וספיקות, מעירים כח חיים רוחניים, ומסדרים חוקי מפעלים, מעבר אחד, ומעבר השני אוצר האמונה, לכל פלוגותיו, חזיונותיו, מטרותיו ושאיפותיו. לכל אחד מהם יש לו קצבותיו, הגות רוחו, בירוריו ודמיונותיו. ודוקא שני הפלגים הללו, שהם כל כך סותרים זה את זה בתכונותיהם, הבקורת המדעית הקרה, והאמונה הפיוטית הנלהבה, מתכנים יחד את רוח האדם. כשהננו מתנשאים לראות בגיאות ד' אשר בתפארת ישראל, הננו מוצאים בה את העושר הגדול של כל העליון, הקיים, הטוב והנשגב, של כל זרם המדע, ושל כל זרם האמונה. והאחדות הנפלאה הזאת נותנת היא חיים לשני הזרמים, במלא כל הספירות שהם שרויים שם, מאחדת היא את הכל בתוכיותה, מצחצחת ומעלה היא את כל שבהם, מבסמת אותם ומטהרתם מטומאת הרע והכיעור, עד שהיא באה לסכם את שאיפתה בשפה ברורה לכל העמים, לקרא כולם בשם ד'.",
        "summary": "הננו רואים בחזון, איך רוח המדע ורוח האמונה מתאחדות ובונות יחד את רוח האדם, למרות תכונותיהן הסותרות."
    },
    {
        "id": 1588,
        "article": "כמה מדריגות ישנן בהעלאת הניצוצות, וכל אחת מהן קובעת את השפעה המוסרית הגדולה, וערכה התרבותי בעולם. בכלל, כל כח מתפתח, וכל כשרון מתעלה, הרי הוא מצטרף לעילויה של ההויה. ובשעה שהספק והפיסימיות יכולים לחדור לתוך הלב, לאמר על כל מעשה אשר יעשה האדם כי הכל הבל, לא יוכל ערך הכלל והנצח להיות מתבטל משיגובו וערך הערצתו, כל מה שמתברר לאדם, כי אמתת העצמיות, שהיא נקודת האהבה, והכח הדוחף לחיים ולכל מעשה וכשרון, היא דוקא בכל, והכל היא העצמיות הפרטית היותר מחוורה, שכל עמל החכמה והמוסר אינם כי אם לברר את הבירור הפשוט הזה, המבורר לצדיקים ולישרי לב, וסמוי מן העין של נעוי לב ורשעים, הכל לפי מדת הרשעה והסכלות שהם כרוכים אחריהן. מובן הדבר, שכל מחשבה אידיאלית, שהיא חשובה יותר מהגסות החמרנית, כבר יש בה משום העלאת אור החיים, והכח המשתמש בעולם לפתחה, לקיימה ולהחזיקה, כל השימושים שלו עולים עמו, וכבר הם נוסעים לצד העילוי במהלך ההויה הכללית. אמנם, כל אידיאל מוגבל בדעתו של אדם, אינו כי אם כוכב אחד במערכת הצבא העולמי הגדול, הולך הוא ונוסע, מתאגד הוא לקבוצה, שאין ספק בלב הוגה הדעת המפותחת, שאידיאל האידיאלים, שהוא כמוס ומסותר, יותר נשגב הוא מחלקיו, ובכל סתר חשכו מאיר הוא בקוי אורו, המתנוצצים מתוך הערפל, את אור החיים, הרבה יותר מהגלוי של האור המועט שמתראה בהאידיאל החלקי, שבני אדם יכולים לשאת את דגלו בהכרזות וקולי קולות. לעולם ישאר מפני זה נחלה לבני אדם להיות אגודים באידיאל הקיצוני, העליון שבעליון, מקור הכל, לאשתאבא בגופא דמלכא קדישא. חלקי ד' אמרה נפשי, על כן אוחיל לו. והאמונה האלהית, בעזה וגדלה, תהיה לעד נשמתה של כל ההתפתחות האנושית והעולמית. והגיונות הגולמיים שבכל היקום, הם פרקי שירה למלך הכבוד, שכל המקשיב סוד שיחם שר הוא עמם את שירתם, שירתו, בכל עונג לבב. ויש לפי זה עליה כוללת. קביעות החפץ האידיאלי המקודש, לפי עצמת זרמו, הרי הוא מושך עמו לצד מעלה כל ניצוץ וכל נטף המתמזג עמו, ואפילו הנכנס בגבול מגעו, לפי הערכים של חוקי המשיכה העצמית, והרצון הפרטי, המתגלה מתוך חביון הכלל, אשר מסוד ישרים, בא כל אציל דעת לסכם את כל רגשות חייו, וכל נטיותיו הטבעיות הגמורות, הכל לצד העליה האלהית. זאת היא מחשבת הקודש של הנגשים אל ד', בעלי הנשמות האציליות.",
        "summary": "כל כשרון אנושי המתעלה, וכל מחשבה אידיאלית, הנם ניצוצות האידיאל העליון, המתעלים להיכלל בשורשם."
    },
    {
        "id": 1589,
        "article": "התביעה הפנימית של הנשמה היא, להוציא את ציורי השקפת עולמה מרוחה פנימה. כל ההדרכות המוסריות, וכל המצות כולן, לא נתנו אלא לצרף בהן את הבריות, כדי שתזדכך הנשמה כל כך, עד שברוחה לא ימצאו סיגים הפוגמים את טוהר הציורים. מהלך החיים הרוחניים הוא דוחף את האדם לבא לידי זה המצב, הטבעי לרוחו, שיוכלו מעינות נשמתו לנבע תמיד, לחדש ציורים חדשים, והשקפות חדשות וגדולות, שכליות ומעשיות, בלא הפסק.",
        "summary": "המוסר והמצוות באים לטהר את הנשמה מסיגיה, כדי שתוכל למצוא את השקפת עולמה בקרבה פנימה."
    },
    {
        "id": 1590,
        "article": "כשם שעבודה זרה העתיקה סמוכה היא על ההשקפה הסמויה המקטנת את הוד האדם, שנתנה אותו למדרס של השתעבדות לכל כח טבעי, באיזה צורה שהצטלם בדמיון כל עם ולשון מהעמים האליליים, כן האמונות המרחיבות יותר מדאי את הסליחה על כל חטא ופשע בחק האהבה, אינן באות כי אם מרפיון רוח, שלא בא האדם להכרת גבורתו וחופשו. האחריות המוסרית הגדולה, שמעטה את האדם ביראת חטא עצומה, עושה היא גם כן את רצונו איתן, ומכשרתו לכיבושי הטבע היותר כבדים. לא קולות והנחות יבקש רוח האדם האיתן והער, כי אם פרינציפים חשובים ואמיצים. איננו נסוג אחור מפני כבדות, מפני טורח ומלחמה, רק דורש הוא שהמגמה תהיה ברורה ונכונה.",
        "summary": "כשם שהאלילות הקטינה את האדם בשעבדהּ אותו, כך הסלחנות של דתות האהבה מחלישות את רוחו."
    },
    {
        "id": 1591,
        "article": "שלש מדריגות הן, שההשלמה הפרטית והכללית לישראל מחוייבת להיות מבוססת עליהן. השיבה אל הטבע, אל המוסר האנושי, אל יסוד האומה. והקדושה העליונה חלה דוקא על גבי שלשתן.",
        "summary": "השלמת האדם והכלל מוכרחת להתבסס על השיבה אל הטבע, המוסר, ויסוד האומה, ועל-גביהן תחול הקדושה העליונה."
    },
    {
        "id": 1592,
        "article": "הדעה העליונה, המיוחדה להוגי הדיעות היותר נשגבים, עסוקה ביסוד ביעור הרע, ושכלול העולם כולו. כל התיקונים הפרטיים שבעולם ובחיים אינם כי אם ניצוצות קטנים מאבוקת עולמים זו. פנימיות העולמות הולכת ומתתקנת על ידי ההשפעה הרוחנית, שהיסוד המרכזי הוא אורן של ישראל, והחיצוניות שבהם באה לשכלול על ידי ההכרה המעשית, וכל התרבות החברותית, האסתתית והאומנותית. רוח האדם ילך ויגדל, אור היצירה האלהית תתרומם בקרבו, עד לכדי אותה המדה של ההתאחדות הגמורה של השכלול הפנימי והשכלול החיצוני של העולם. והמחשבות וההרגשות כולן, המתפשטות בכל הנפשות באימוץ רצון והרחבה סוערת לשכלולו החיצוני של העולם, הן הן שיהיו מעוררות ומפשטות גם כן את השכלול הפנימי של גדולת הדעת, קדושת הרצון, עילוי החיים, הנצח וההוד, הקדושה והתפארת המלכותית, שבכל נשמה. וכמו כן ההתרחבות החיה והמאירה של השכלול הפנימי, של קודש העליון, של החפץ הבהיר בעליוניות מגמתו, שכולו אומר כבוד אל, היא היא העתידה ומוכנת להיות רוח החיה היסודי בשכלול העולם כולו בחיצוניותו, בתיקוני החברה, בשיפור החיים, בכונניותן של כל חמדה ועונג לבב, ביום חבוש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. והמים העליונים עם המים התחתונים לא יחצו עוד לשתי מערכות, שהללו שמחים והללו בוכים, אלא על הכל אור שמחת צדיקים יהיה זורח, ועז וחדוה במקומו.",
        "summary": "אורם של ישראל מתקן את פנימיות העולמות, והתרבות מתקנת את חיצוניותם, ובהתעלות רוח האדם תתאחדנה השפעות אלו."
    },
    {
        "id": 1593,
        "article": "הדיעות הרעות מסבבות קלקולים מוסריים והירוסים חברותיים ומעשיים, גם כשהם על פי הצד הגלוי שבהן אינן נוגעות בתחום המעשה והמוסר. הסבה של אי הנגיעה אינה אמת מוחלטה, אלא שהיא באה מקוצר הדעת של האדם, שאיננו יכול למצות את החשבון של המסקנות המעשיות הבאות מתוך הדיעות ההן, אבל התכונה הנפשית פועלת היא, ביחיד ובציבור, על פי דחיפה טבעית, על פי המסקנות החבוייות ברוחה פנימה. ואם לפעמים אין ההירוס והרשעה המעשית מתגלה בחיים, אין השיטה בעצמה הסבה לזה, כי ארסה בקרבה כבר גמור הוא, אלא שלא יכלה עדיין לחדור בעד כל אותן השבכות של המוסר והצדק, הנובע מהמדות והדיעות הטובות שהושפעו עליהם מימים הראשונים, או משפעת הדורות שקדמו, שהישרות והתום היה מאיר את דרכם בחיים. והוא הדין לדיעות של אמת, שגם בהיותן בתכלית ההפשטה, ורחוקות מהעולם המעשי, הנן פועלות על השטח המעשי, להפרותו במעשים טובים וביחוסים טובים, ומצמיחים הם ברכה בארץ. וזאת היא המגמה של ההדרכה הטובה אשר לאמונה ומסורת אבות, ההולכת וחותרת לה את מסילתה במעמקי החושך אשר למחשבותיהם של בני אדם, עד שסוף כל סוף תחדור האורה הגדולה של האמת העליונה להצליח בה את החיים בכל ערכיהם.",
        "summary": "כל מחשבה, טובה או רעה, פועלת רבות אף אם לא הגיעה לידי מעשה."
    },
    {
        "id": 1594,
        "article": "העבודה האלהית היותר עליונה היא אותה שהיא מקושרת ישר אל הטבע. נתחללה קדושה עליונה זו על ידי זוהמת האדם, שהשחיתה את פולחן הטבע, בעשותה אותו למפלצת אלילית, במקום שהוא צריך להיות בסיס איתן להאידיאליות העליונה. זיהרא עילאה דאדם הראשון היא כוללת מדה עליונה זו, העולה עוד למעלה מהאספקלריא המאירה של נבואת משה רבינו. לעבדה ולשמרה בגן עדן, זהו זיו החיים העליונה, לאכול מעץ החיים, ולא לדעת כלל משום רע, מפני שאין אפשר כלל שיהיה בעולם החמרי והרוחני, השלם כל כך, מעשי ידי יוצר כל, שום דבר רע, רק הכל בעתו ובזמנו הוא אך טוב, והאלהים עשה את האדם ישר. העסק בפרק שירה הוא היסוד של התשובה אל הטבע. זאת היא התשובה התחתונה, שהיא העליונה, העולה למעלה מכל קנאת עם, רק מרוממת את האדם בתור האח הנעלה לכל אחיו יצורי שדי, היודעים כולם את קונם, ומתענגים בהדר פעלו. הכל למרומי הקודש הוא מתעלה. בזה קונה הוא את ערובתו שלא ישפל וירד מטה מטה, שלא יהפך לכלי מות, מחבל את עצמו ואת אחרים. מוכרח הוא שם ד', ואור תורתו אשר לארץ נתנה, ללכת עם האדם בכל מורדותיו, למען לא יפול בשוחה עמוקה אשר כבר נוקש בה מימי קדם. וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו.",
        "summary": "העיסוק בפרק שירה הנו תשובה אל הטבע בצורה עליונה, המתקנת את הרע משורשו, כפי שהיה קודם החטא."
    },
    {
        "id": 1595,
        "article": "לצדיקים גדולים התפילה קשה מאד, מפני שאין להם שום רצון עצמי כלל, והכרתם הגדולה, הקשורה באמונתם הבהירה באור החסד האלהי, היא ממתקת להם את הכל, ואיך יתפללו להנצל מאיזה צרה, והרי אין להם שום צרה במציאות. אמנם אחרי ההעמקה הגדולה שבאה אחרי העליה, שסוף כל סוף האדם וצרכיו, העולם והחיים וכל קישוריהם, כל ההרגשות והנטיות וכל התביעות הטבעיות, החיים ואהבתם, קניניהם וערכם, הכל הם תכסיסי האורה של החסד הגדול אשר אמר עולם יבנה, והתפילה בעצמה, הבעתה ונטיותיה, ועצם הטבע של החפץ לסדר כל הענינים שבעולם בעינם וצביונם, החיים, הכבוד, העושר, הבנים, השלום, השמחה, השובע והמנוחה, ועל גביהם החכמה וקדושת הרצון והעונג, כולם יחד גילויי חסד עליון הם, שהתפילה בכל עת, וביחוד בעת צרה, מבלטת את ערכם המלא, והחפץ המתגלה מאור נשמת רצון הפנימי אשר לצדיקים יסודי עולם, שההופעה האלהית העליונה מחיה את נשמתם תמיד, הוא בעצמו אחד מיסודי החיים ובנין ההויה, כנשימת האויר, כאכילה ושתיה, כבנין וזריעה, כרפואה ורחיצה – בזה ישוב רוח התפילה לפעם את הצדיקים ישרי הלב, ויעזבו את השררות העליונה החודרת בכל מכמני ההויה, שכל חפץ בטל לגבה, וישארו עבדים לקונם, שופכי לב כמים, מבקשים רצון, חיים, בריות גופא ונהורא מעליא.",
        "summary": "לצדיקים קשה להתפלל, כיוון שאמונתם בחסד ה' ממתיקה את כל צרותיהם, והם מכוונים בתפילתם לגילוי חסד ה' שבסידור העולם."
    },
    {
        "id": 1596,
        "article": "החטא סותם את ההארה של החכמה העליונה, שדרך גילויה הוא בא מצד ההרמוניה המתמימה של הנשמה המכרת אל כל ההויה ומקורה העליון, שהיא מתגלה באותו הצינור של הנשמה שהדעה והרצון הם באחדות מחוטבה. כל חטא מעשי קורע הוא את האחדות האידיאלית הזאת, מעמיד הוא את מעגל החיים מחוץ לה, ואין ההופעה המפכה כמעין זך הולכת שוב להשפיע לאותו הרצון המחולל, עד אשר ישוב וניחם, ואור התשובה, לפי ערך בהירות הכרתה ועומק הסכמתה, תשיב אל ההרמוניה לאיתנה. השיבה לי ששון ישעך, ורוח נדיבה תסמכני.",
        "summary": "החטא קורע את האחדות של הדעה והרצון, ומונע את הארת החכמה העליונה."
    },
    {
        "id": 1597,
        "article": "אחת מהצרות הגדולות של העולם הרוחני של האדם, הוא מה שכל מקצע של מדע ושל רגש מעכב אצלו על ההופעה של מקצע האחר. ומתוך כך נשארים רוב בני אדם לקויים ובעלי גוון יחידי, ומגרעותיהם השליליות הולכות ומתרבות. ההחשכה שכל מקצע מחשיך על חבירו גורמת היא גם כן להתיחש בניגוד מוחלט להמקצע הנסתר מעיני האדם, הנתון למקצע אחר הרחוק ממנו בערכיו. חסרון זה לא יוכל להתמיד, והעתיד של האדם בא יבא שיתפתח למעמד רוחני איתן כזה, שלא די שכל מקצע לא יסתיר את חבירו, אלא שמכל מדע, וכל רגש, יהיה נשקף כל הים המדעי, וכל התהום ההרגשי. כמו שהענין הזה הוא במציאות האמתית, שאי אפשר כלל לשום יצירה רוחנית בעולם שתהיה עומדת בפני עצמה, אלא שהיא ספוגה מן הכל, אבל טמטום הלב גורם שאי אפשר להביט על אלה החלקים המובלעים מכל הישות הרוחנית הנמצאים בכל תוכן שהוא. אבל ברוממותו של האדם, יפקחו עיניו לראות נכוחה, אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה, ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים.",
        "summary": "בעתיד יכיר האדם, שכל מקצוע מדעי ורגשי משקף בקרבו את כל המקצועות האחרים, וזקוק להשלמתם."
    },
    {
        "id": 1598,
        "article": "יש עצבנות קטנה, שצריכים לדחותה מיד, בלא הסתעפות של הרצאות וטענות. וישנה עצבנות גדולה, הבאה בלב חכמי לב וישרים בעומק רוחם, שהיא כשטף גדול ממעין היושר והטוב שבנשמתם, התובעת מהם את השלמתה, ומכרת את עומק הנפילה של החסרון שבמעשים ושברגשות, שבדיעות והסכמות, שבאדם ושבעולם, והיא מצטערת עם כל הצער הגשמי והרוחני של הכל. עצבנות זו אין דוחין בלא אומר ודברים, אלא מרוממים אותה לתעודתה, מחזקים על ידה את כח הרצון ואת בהירות המחשבה, לדלות את הכרת ההויה ממקור הטוב הגמור. וכשהדעה מתישבת, הכל מתחיל להיות חוזר לטובה, וצביון העולם מצטייר על פי התכונה הרוחנית והמעשית המוכנת לפניו, על ידי עבודתם התדירית של אוהבי ד' ודורשי שמו, המשתוקקים בכל לב ובכל נפש לתקן עולם במלכות שדי, שבזה ימחה דמעה מעל כל פנים, וחרפה מעל כל הארץ.",
        "summary": "עצבות חכמי הלב, הבאה מצערם על חסרונות העולם, הגשמיים והרוחניים, מגבירה את הרצון ומחדדת את המחשבה אל הטוב הגמור."
    },
    {
        "id": 1599,
        "article": "בכל מין וסוג יש קטנות וגדלות. ויש גדול מאד במין אחד, אבל כללות המין הוא קטן לגבי מין הגדול ממנו. ויש קטן ממין גדול, שהוא מצדו ודאי קטן בלא ערך לגבי הגדול ממין הקטן, ומכל מקום בתוכיותו גדלות גנוזה בכח. וזה נוהג בנשמות לא פחות מבגופים. כל המעלות הגדולות, שהננו חרדים מאד לגשת עליהן, מפני שרואים אנו שראשונים שהיו גדולי עולם חרדו מהן, יש לדקדק עדיין שמא אנו הננו עולים עליהם לא מצד אישיותנו הנשמתית אלא מצד מיניותה. ויש שהדבקות האלהית העליונה, שהיא תפארת כל היקום, נתבעת מבני דורנו, והיא מתקבלת אצלם בצורה חשובה ורעננה, גם בתוכן כזה, העסקנות העולמית, והתרחבות שיח ושיג של דרך ארץ. אף על פי שהרמב\"ם כתב על זה, שלדרגה זו אין איש כיוצא בו יכול להדריך, כי אינה מדריגת כל הנביאים, כי אם דרגת משה והאבות, אל נבהל מזה. יוכל היות, ובודאי כן הוא, שהדבקות האלהית שלנו, המתפשטת גם במעשים החומריים והקולטוריים, היא רק ניצוץ דק וקלוש מאד, והאורה העליונה של הדבקות האלהית שהתנה הרמב\"ם למודרכים על ידו שתהיה שורה רק בשעת תורה, תפילה, מצוה ועבודה, וזמני התבודדות מיוחדים, היא יותר ויותר עליונה ושלמה, שאין הציור שלנו תופסה. מכל מקום לא דבר ריק הוא מה שאנו קרואים לדבקות תדירית, ומה שהסגנון הרזי, שהולך ומתפרש יותר ויותר בדורות המאוחרים, עושה את התוכן האלהי הזה יותר שוה לכל נפש, ומה שהתכסיס המדעי שבעולם, השואף לגדולות, ורוח התעשיה והמסחר העשוי לבלי חת, הנותן לבני דורותינו תכונות של התחרות, וחפץ של עליות רוממות, הם הם העוזרים להכניס תכונה זו בשדרות היותר רוחניות ויותר תמימות. ועם זה לא נעלמה ממנו גדולתם של הראשונים, ואפיסתנו לעומתם, ואנו אומרים, אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם. אבל האם על מלאכים עצמם, עם כל הודאתנו בתקפם וחוסן קדושתם, גדלם ואימתם, \"וגובה להם ויראה להם\", וכי עליהם עצמם אין אנו באים בכח הסוד, והאגדה בכלל, להתגדר ולומר, שמה שלא יוכלו להגיע אליו עם כל כבודם, אנו מגיעים אליו עם כל שפלותנו? החשבונות שונים הם. יש לנו עילוי של הליכה ושל בחירה, של התקבצות הדרגות השונות בחטיבה אחת, לגבי מעמד של עמידה, של הכרח, של טפוסיות מיוחדה למקצע אחד, שאנו מרשמים את המלאכים. אבל על כל פנים החשבון מתמצה, שההשתפלות שלנו לעומתם לא תבטלנו משאיפות רוממות ערך, ודליגה על גביהם, נגד האליליות הרוחנית, שהרבתה לה אלילים מכל דרי מעלה. ואנו הננו עולים בגאותנו ואומרים, מי לי בשמים. רק האמת המוחלטה, רק הגודל לבדו, רק המקוריות בעצמה, רק עז אלהים, דורשים אנו ונדרוש. כמו כן בחשבונות אחרים לא יעכבונו ראשונים. אם אנו באים למגמה, שמסיבות נמנעה מהם, בין שהיא שכלית בין שהיא מוסרית, אמונית או לאומית, וכבודם וגדלם, ומיעוט ערכנו וקטננו, במקומו מונח, אבל לא נפסוק משום כך מכל שאיפת עליה שרוחנו הומה אליה, ושיד הזמן מורה אותנו שהננו יכולים לתופסה. שם ד' אנו קוראים בהתגלות החיים והרוח שבכל דור ודור, ופגם הכתוב כבודו של צדיק בקבר מפני כבודו של צדיק חי. ועם זה הרינו מתאחדים עם גדולת האבות. ביחוד הדברים אמורים ביחש לכל הדרכה שבאה מחקר לב, אפילו חקר לבב של גדולים חקרי לב. הדברים של אבות העולם, שבאו במסורת ומורשה, באמת חותם השלמות האלהית טבוע עליהם, ולעולם אין אנו צריכים כלל לזוז מהם. זאת היא הסיסמה המבדלת בין עצמיותה של תורה שבעל פה, שהאומה יודעת לעשותה עיקר קבוע, ובין דברי חכמים וסופרים פרטיים שבכל הדורות והזמנים.",
        "summary": "התפתחות האנושות מאפשרת לדורנו הקטן דבקות חובקת-כל, אף שבדורות קודמים הייתה רק עבודת יחידים."
    },
    {
        "id": 1600,
        "article": "המחשבות היותר עמומות, שביסודן הן נובעות מרום המעלה העליונה שבאמת, הן הן מישבי העולם והחיים, והמחשבות היותר מבוררות, שהן תוצאות ממדרגה פחותה באורה, מחוסר מעט של אור האמת הנשגבה, הרי הן מבלי העולם. אמנם לעולם צריכה ההדרכה הציבורית להתכוין, שיכוון הלב אל הנקודה האורית העליונה, השוכנת בערפל של העמומיות, ולא להתקשר בהעמומיות עצמה, שאז מוכרחת היד הרשעה של המחשבות הברורות, שהאמת שבהן אינו כי אם יחוסי, אבל היסוד והעצמיות הוא שקר מוחלט, מפני שהן נובעות מהדרגה הממועטת באורה שאינה מושפעת מאור העליון של האמת המוחלטה, אז להתגבר, ונראה כאילו היא מנצחת, מאוזרת נעשית היא אז בחוצפה גדולה, וסוברת שהאמת והצדק הם על צדה. אבל עד ארגיעה לשון שקר, ומבין מפלשי העבים הקודרים יצא האור העליון, לגלות את האמת אשר בלב אביוני אדם אשר בקדוש ישראל יגילו, ויספו ענוים בד' שמחה. ושבר פשעים וחטאים יחדו, ועוזבי ד' יכלו. והאגודים בעומק היושר שבתועים הללו ישובו בבכי ובתחנונים, וכגון אלה אליהו בא לקרב ולא לרחק, ולהשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.",
        "summary": "המחשבות המבוררות קטנות מהעמומות, וכשהן לעצמן הן מזיקות, אך הן נזקקות כדי שלא להיתפס בעמומיות עצמה."
    },
    {
        "id": 1601,
        "article": "כל מה שאדם מרבה בתורה ובמצות, מתקשר הוא יותר בכנסת ישראל, ומרגיש בקרבו את נשמת הכלל כולו בתמציתו היותר עליון, וחש בכל מהותו את הצער של כנסת ישראל בשפלותה, ומתענג משמחת עולמים העתידה לפניה, ומתפאר בהכרה עמוקה פנימית בהוד עליונותה האלהית. ובכל עת שמחה של מועדי ששון, וחידושי הזמנים לימים ולחדשים, הוא כולו מוקף ומלא תעצומות עוז של שמחתה ומשוש גילה. שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, למען תינקו ושבעתם משד תנחומיה, למען תמצו והתענגתם מזיז כבודה.",
        "summary": "התורה והמצוות מקשרות את האדם לכנסת ישראל, בצערה ובשמחתה, ובשמחת חידושי הזמנים שלה."
    },
    {
        "id": 1602,
        "article": "הנטיה הבלתי גבולית ביחש התוכן המוגבל הרי היא מדה של גבורה, אף על פי שהיא התפשטות, והנטיה המגבלת הרי היא גבורה ביחש להתוכן הבלתי גבולי. ונמצא שבכל אחת מהנטיות חסד וגבורה מערבים בהן. מצד התפשטותו של הבלתי גבולי ביחוסו לערכו, הרי הוא חסד, וביחוסו לניגוד הדבר המגביל, הרי הוא גבורה. וההצטמצמות, מצד התוכן המצומצם והראוי לצמצומו, הרי הוא חסד, ומצד יחוסו להתוכן שאין לו גבול, הרי הוא גבורה, וגבורתו כפולה, עצם הצמצום לעצמו הוא גם כן גבורה, וענין הנצחון שלו על הכח המנגדו היא גבורה כפולה.",
        "summary": "ההתפשטות הבלתי-גבולית והצמצום אל תוך הגבול, משמשים כחסד מצד תפקידם העצמי, וכגבורה מצד התנגדותם לזולתם."
    },
    {
        "id": 1603,
        "article": "המחשבות העליונות של הקדושה, הנובעות ממקור הקודש, מאור התורה והחכמה, הן מעדנות את הנפשות, מוסיפות בהן אור של חיים אמיתיים. וחכמים יחידים, המתנשאים לעדן עליון זה על ידי קישור נשמתם במעדנות זיו החכמה העליונה, על ידי קישורם אל כל ההמון כולו הם מעדנים גם נשמותיהם. ביותר הדבר פועל בישראל, מפני הקישור האחדותי הפנימי שיש לעם פלאות, עם אחד זה. וכל מה שמתבררת אמת זו יותר לשרידים אשר ד' קורא, הם מתחזקים באחיזתם בתורה העליונה. ואפילו כשהדבר מזדמן שמצד מניעות מצביות, גופניות וצדדיות, מתעלם האור של העדן מהם, וזיו החכמה והקדושה העליונה מתגלה עליהם בלא קרני ההוד של השמחה והתפארת המלאים, מכל מקום מתחזקים הם בעבודתם, ואינם עוזבים את מעמדם, מיחלים הם לתשועת ד', שעוד ישוב ויאיר להם אורו. ובין כה וכה, יודעים הם בידיעה גמורה, שכל מה שהם יותר מתנשאים ברום מעלה של הציורים הקדושים העליונים, עושים הם פעולה ממשית, להעלות נשמות רבות מתהומות שיקועם, להעלות אבני חן יקרות משפל המצב אשר הורדו שם על ידי המון תלאות גשמיות ורוחניות. ועל ידי העירוב הבלתי ניכר שזרמי אורותיהם של קדישי עליונים הללו מעורבים הם עם החפצים והנטיות של כל ההמון כולו, עצם החיים הולך ומתעדן, שמחת החיים הפנימית מתעלה, ורגש הטוב והיושר, ואור הקודש העלום, הולך ומתגלה מבין החרכים, והעולם כולו נעשה שוה הרבה יותר בערכו. ופרי העבודה מתראה במקומות אשר אין עולה על שום דעת לשער מי הם המברכים שם, מי הם המזילים טללי הנועם, מי הם המכניסים רגשי השלום והידידות, מי הם הגורמים להישרת השכל, לאיזור הכח, לעדינות הרוח והגדלת התקוות, כל אלה רסיסים הם מעולם האורה החי בנשמתן של ישרים עליונים. הם הם נגידי העולם, שרי הקודש, האוהבים הגדולים של כל המעשים, שרוח החסד והאהבה של רבון כל העולמים שרויה בנשמותיהם. הם הם בעלי הרצון החזק להאיר ולהיטיב, לפאר ולשמח, לכבד ולהדר את הכל. הם הם קדושי אלהים המכובדים, שהכבוד שרוי אתם, שהוא מתיחד עם נשמתם, שאיננו פורש מהם גם כשהעולם כולו מביט עליהם בלעג ובוז. הם הם החושבים העליונים, הענוים הגדולים, המלאים גאות ד', החלשים במבט החיצוני, ומלאים עז וגבורה פנימית לאין תכלית, גבורי כח, עושי דבר ד'.",
        "summary": "החכמים היחידים מעלים בציוריהם הקדושים נשמות רבות, על-ידי קישורם אליהן, ובייחוד בישראל."
    },
    {
        "id": 1604,
        "article": "תכלית החינוכים המעשיים והלימודיים כולם, כדי שתבא מהם התגלות הכח הפנימי של אור הנשמה, ששואבת מלמעלה שטפים גדולים של דעת ושל יושר, של רצון אדיר, טהור וקדוש, ושל הכרה עליונה במעמקי הנועם העליון, אשר יראי ד' ואוהביו, חושבי שמו ודבקים באור קדושתו, בלבם הרחב צופים בו. והפלגים הללו הולכים הם ומתגברים, האספקלריאות מתיצבות לעיני הרוח, ושפע גדול של הוד תפארת, של עונג נעים, עדין וקדוש, שאין קץ לעדניו ואין תכלית לנועמו והדרת קודש גבורתו, יורד תמיד על בחירי אל אלה, אשר בחרו להלוך בדרכיו ולעסוק בתורתו לשמה, ונותן להם כח ואורה גדולה להסתכל במחזות הנפלאות של אספקליראות הקדושות הללו, שחזות הכל נראה בהן, שהדר אור עולמים מתראה על ידן, שהמון גבורות עדי עד וחסדי נצח נאמנים מראים בהן את יפעת זיום.",
        "summary": "תכלית המעשה והלימוד הוא התגלות כוח הנשמה לשאוב שפע עדינות ויושר, רצון טהור והכרה עליונה."
    },
    {
        "id": 1605,
        "article": "התורה מזככת את המדות, ואת כל התכונות הגופניות והנפשיות, מפני שעל ידי עסק התורה מתקפלת כל הנפשיות כולה לאוצר החיים של מקור היושר החי האלהי שהוא שורש התורה, ועל פי שהייתם של הענפים במקורם העליון, קונים הם שם את הטבע העליון והקדוש של עצמיותם על פי יסוד מקורם האלהי, ואחר כך בשובם להתפשט בגוף, ולפעול את פעולת החיים, הרי הם שבים בשפע רב של אצילות ועדינות עליונה, והתוצאות המעשיות והמהותיות שלהן מתברכות ומתעדנות. הלא כה דברי כאש נאם ד'.",
        "summary": "התורה מזככת את המידות, על-ידי התכללות הנפש במקורה העליון, ושובה אל הגוף בשפע אצילות ועדינות."
    },
    {
        "id": 1606,
        "article": "הנשמה הישראלית הגדולה מבקשת לה אוצרות רבים להניח בהם את המון העושר של הופעותיה, והם הם הלימודים הרבים והמעשים הגדולים והקדושים של תורה ומצות, מנהגי קודש ותפילה.",
        "summary": "התורה והמצוות, המנהגים והתפילה, הם ביטויי עושר ההופעה של נשמת ישראל."
    },
    {
        "id": 1607,
        "article": "העולם המוחשי, שנתטשטש מההכרה וההרגשה על ידי הנטיה לעולם הקדוש, העיוני, תובע הוא את תפקידו, והתרעומות של עלבונו הם הם הפרצים ודברי הדופי, שהקטיגוריא הכפירית והחצפנית רגילה בהם ביותר בימים האחרונים. וכשחודרים לעומק הדברים, מוצאים ברפש זהום זה פנינים יקרים, שדולים אותם ממעמקי השאול, מנקים ורוחצים אותם, מצחצחים אותם ולוטשים אותם, וקובעים אותם בעטרת תפארת ההגיון הקודש, הנותן פאר לחי העולמים. ומעוצם הטוב והקודש מתברר כי מעולם לא היו בכלל הכיעור והרעה, כי מרגלית בכל מקום שהיא מרגלית שמה.",
        "summary": "תביעת עלבונו של העולם המוחשי שנזנח לטובת הקדושה, היא מרגלית יקרה שנמצאת ברפש הכפירה."
    },
    {
        "id": 1608,
        "article": "יחידי הסגולה, חושבי המחשבות וגדולי האידיאלים המפותחים, צריכים הם להתקרב אל ההמון בהתקרבות של ענוה, כלומר לדעת שלא רק להיטיב לו ולהשפיע עליו הם באים, כי אם גם ללמוד ממנו ולהיות מושפעים מאתו. אותה הבריאות הטבעית, החומרית והרוחנית, הנמצאת בההמון, למרות גסותו וחסרון ידיעתו, היא עולה בכמה דרגות על כל מה שיש מזה בין הגדולים, אשר הרעיונות והתסיסות הרוחניות פגמו את תמימותם ואת שקט רוחם וטוהר נשמתם. מובן הדבר, שעם כל זה, עולה היא הרבה המדריגה הפנימית של תלמידי חכמים ותמימי לב, אשר בעומק ידיעה קלטו להם את האור של היושר, האמת והצדק בפנימיותו, מכל מקום תמיד ישארו כחות רבים, שהקרבה של ההמון אליהם יבסם אותם, ויתעלו הם גם כן לא פחות ממה שההמון עתיד להתעלות בקרבתם.",
        "summary": "היחידים, חושבי המחשבות, זקוקים לבריאות ההמון וטבעיותו, ומשפיעים עליו ממדרגתם הפנימית."
    },
    {
        "id": 1609,
        "article": "לולא עבודת התפילה, לא היה שום רתוק המחבר את המלומדים עם ההמון, ולא את ישראל לכל העולם הגדול כולו באחרית הימים, ולא את האדם עם כל החי. והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים, נאם ד' אלהים מקבץ נדחי ישראל, עוד אקבץ עליו לנקבציו.",
        "summary": "התפילה מחברת את הצדיקים עם ההמון, את ישראל עם העולם, ואת האדם עם בעלי החיים."
    },
    {
        "id": 1610,
        "article": "כל הכעסנות שבעולם הבאה מצד הדרכה במוסר, באמונה, בדיעות ובמעשים, וכל החסרונות המוכרחות שאי הסבלנות והקנאות עושה בעולם, אף על פי שהרבה חלקים מהם הם מלאים קדושה גדולה, ובאים גם כן מחסידות חשובה וטהרת לבב, מכל מקום אין זה מונע מלהתחשב עם הצד החסרוני שבהם. וסוף כל סוף הדבר מוכרח להיות מתוקן, וכל המבוקש של הקדושה היותר עליונה יבא לעולם בדרך שלום, והדרכה מלאה נחת, שלוה וכבוד. שורש כל זה הוא חטא מי מריבה, וכעסו של משה, אמירת שמעו נא המורים שהביאה הכאת הסלע, במקום שהיה ראוי להיות הרצון והפיוס והדיבור. ובתוכן ההופעה של הדרכה של אמונה, ושל דיוקי תורה, נתערב בשביל כך כח הקפדנות, עד שהאב ובנו, הרב ותלמידו, שהם יושבים בשער אחד ועוסקים בתורה, נעשים כאויבים זה לזה. ואם שמכל מקום את והב בסופה כתיב, ואהבה בסופה, אבל אין הרושם של האיבה הארעית הולך לגמרי בלא שום הפסד. תורת חסד היא תורה דלעילא, תורת הסוד המתגלה לישרים על פי אליהו ביסודה, בהתבסמו כבר והרי הוא מוכן לשליחותו לבשר שלום, לעשות שלום בעולם ולהשוות את המחלוקת, לקרב ולא לרחק. והוא בעצמו תוכן פתיחת הפה של משה רבינו, שישוב לדבר אל הסלע במקום ההכאה שעברה, וגילויה של תורת חסד בהתפרשה ברחבה על ידי תלמידי חכמים בדורות אחרונים, אינון דאתיין מסיטריה דמשה, ועל ידה יוחל אור של סוכת שלום להיות הולך ונפרש על ישראל ועל ירושלים, ועל כל המון לאומים, אשר יבאו מרחוק מאפסי ארץ לשם ד' צבאות אלהי ישראל, המלך שהשלום שלו. וכל אותו העומק והדיוק, אותו אש הנשמה, אשר יצא להאיר ולחמם על ידי כחה של הצטרפות ריתחא דאורייתא, של הלא כה דברי כאש נאם ד', יצא אל הפועל, אחרי שכבר שמשו כל אלה התוצאות הטובות שיצאו מזה הדרך, ונסתגלו באומה בעומק נשמתה, וכבר סבלה היא וכל העולם כולו הרבה מרתיחת אש קודש זו, יבא באחרית הימים ביתר שאת על ידי התפשטותה של גבורה רוחנית עליונה, מלאה עדינות של שלום ושלות השקט. ודבר שלום לגויים, והוכיח במישור לענוי ארץ. וניצוץ אור שלום זה הולך הוא ומוכרח לבא ביחד עם אותו הניצוץ של קץ המגולה אשר לשיבת ציון ובנינה.",
        "summary": "גם הכעס והקנאה שמקורם בקדושה, כחטאו של משה, מוכרחים להיתקן על-ידי רזי תורה מיסודו של אליהו המבשר שלום."
    },
    {
        "id": 1611,
        "article": "החוש של הקודש, שבו חשים את הנשגב והנערץ העליון, הוא ענין מיוחד במרכז הנשמה. וכשבאים לחוש את הקודש בחושים אחרים, שנועדים לתחישת החול, אין הקודש מתגלה כלל בהם, ומתוך קצף יוכל לפעמים אי מוצלח כזה גם לחרף ולגדף. אולת אדם תסלף דרכו, ועל ד' יזעף לבו.",
        "summary": "הקודש מתגלה רק בחושים המיוחדים לו, והבא לגלותו בחושי חול, עלול לחרף ולגדף."
    },
    {
        "id": 1612,
        "article": "כל מה שהאדם הוא יותר המוני, איננו מוכשר להפריד בין הנושא והנשוא, ועל כן למטרת התעלותו, כדי להכין לו דרך אל הטוב, מוכרח הוא לבסס את מעמדו על שנאת הרע, ושנאת הרע לא תוכל להפרד אצלו משנאת האנשים עושי הרע. ולא נתנה תורה למלאכי השרת. אף על פי שיש כאן קלקול, שמתוך שנאת נושאי הרע שונאים גם כן את הטוב שבהם, אי אפשר לתכונה אנושית להיות באופן אחר. אבל המדה העליונה של גדולי הנשמה היא לברר ולהפריד, ושנאתם את הרע היא נקיה, ומרוכזת רק בהנשוא הרע בעצמו, והיא בעצמה היא עוברת במעברה השלילי ובאה לידי החיוב של אהבת הטוב, ומשום כך אור החסד מאיר בהדר חכמתם.",
        "summary": "המון העם בשנאתם את הרע מוכרחים לשנוא גם את הרשעים, אך המידה העליונה היא הפרדת הטוב מהרע, ושנאת הרע בלבד."
    },
    {
        "id": 1613,
        "article": "כשההתקשרות עם כנסת ישראל ברוחניותה ובעוצם מהותה באה למדריגה הגונה, מתחילה הכרה נעימה פנימית להולד בעצמיות הנשמה, המרגישה את קול ד' העובר דרך כנסת ישראל בקול עז, הדובר את המשנה ותורה שבעל פה כולה, ההולכת וזורמת מתוך אוצר החיים הטהורים והכבירים, מלאי התפארת והקדושה, של תורה שבכתב. דבר ד' הבא מקול ד'.",
        "summary": "בהתקשרות לכנסת ישראל מרגישים את קול ה' העובר דרך כנסת ישראל, הדובר את התורה שבעל-פה מתוך התורה שבכתב."
    },
    {
        "id": 1614,
        "article": "אצל רוב בני אדם יוצאים הם השלשלאות של המחשבות אלו מאלו, וכל ההשתלמות השכלית שלהם היא רק לרכס יפה את החלקים אלה לאלה. אבל תוכן הקודש של השפעת המחשבה העליונה יוצר תכונה מיוחדה באדם, שעל פיה הרעיונות כולם נובעים הם מהמקור הכללי שכל המחשבות נובעות ממנו, והכלליות הולכת ומתגברת, מחורת יותר ויותר את הפרטיות, ומגביה את הערך של כל התוכן המחשבי למרומי האמת, ליפעת הקודש.",
        "summary": "מחשבות אנושיות משתלשלות אלו מאלו וצריך לקשרן, ומחשבות הקודש נובעות כולן ממקורן הכללי באופן ישיר."
    },
    {
        "id": 1615,
        "article": "מערכה אורגנית רוחנית נמצאת בכל נשמה מהשפעות החיים של המעשים והדעות של הדורות שעברו, וכל המנתק עצמו בדרכי חייו, במחשבותיו, ברגשותיו, וקל וחומר באמונותיו, מדרכי עולם של האבות, אף על פי שנדמה לו שלא חסר לו מאומה, קורע הוא את נשמתו לגזרים, וזמן יבא ויקיץ משנתו במכאובים רבים. וכל בוטח בד' אלהי אבותינו, אשר אורו להם נגלה, אף על פי שאינו מרגיש את העונג הגדול, את העושר הצפון, שבאורח ישרים זאת, תבא שעה של התעוררות נפשית, ושל שינויי מצבים גשמיים ורוחניים, שיגלה לו אוצר החסד הגדול אשר אצר לו בדרכי תומו. רבים מכאובים לרשע, והבוטח בד' חסד יסובבנו.",
        "summary": "מערכה אורגנית של המעשים והדעות של כל הדורות, נמצאת בכל נשמה, והמנתק את עצמו ממנה קורע את נשמתו."
    },
    {
        "id": 1616,
        "article": "ההוד וההדר חופף על קדושת מסורת אבות, אבל המושגים בעצמם יכולים להשתפל בתוכניותם. וההכרות העצמיות הן יכולות להיות מחוסרות נוי וסימפטיה, אבל עמוקות ומחוורות עלולות הן להיות. וצריכות הן לקבל דין מן דין, ההכרה העצמית את ההוד מנחלת אבות, ונחלת האבות את הרוממות מההכרה העצמית. זה אלי ואנוהו, אלהי אבי וארוממנהו.",
        "summary": "היופי שבמסורת והעומק שבהכרות העצמיות, צריכים הם זה לזה."
    },
    {
        "id": 1617,
        "article": "כשמתגדל השיעמום והעצבון בלבו של אדם, ידע שממקור היגון וממחשכי השממון יבא הששון ואור החיים, כי תוהו ובוהו קדמו לעולם הבנין, ואורות מאופל אמר ויהי.",
        "summary": "כשהעצבות מתגברת, יידע שממקור היגון יבוא הששון, כשם שהתוהו קודם לתיקון."
    },
    {
        "id": 1618,
        "article": "כל חטא מטיל חרדה מיוחדת על הנפש, שאינה מסתלקת כי אם על ידי התשובה. ולפי עומקה של התשובה, החרדה מתהפכת לבטחון ואומץ לבב. והרושם של החרדה הבא מצד החטא, אפשר להכירו בין בשרטוטי הפנים בין בתנועות, בין בקול בין בהנהגה, בין בכתב היד בין בסגנון הלשון, בדיבור, וביותר בכתיבה, בהרצאת הרעיונות וסידורן. במקום שהחטא סותם את האורה, שמה הפגימה ניכרת, ולפי מדריגת החטא ולפי יחוסו אל הנושא, ככה יוכר הרושם לאשר יביטו בעינים בהירות.",
        "summary": "כל חטא מטיל חרדה מיוחדת על הנפש, הניכרת במראה, בדיבור, בתנועה ובכתיבה, והתשובה מתקנת אותה."
    },
    {
        "id": 1619,
        "article": "המבט המוסרי העליון, הנובע מההכרה האלהית העליונה, קובע את עיקר חותמו על יחס הרצון למגמה המינית, שהוא הצד הנצח, הבלתי סופי, שהוא כמוס במהותו של אדם. אין בזה ספק שבאוצר נקודה זו כל החמודות העליונות נגנזות, וכל התיאוריה רבת הערך הסובבת לתקן יסוד קודש זה, להפנות את הנטיה המינית וענפיה ביסודה למגמת הקדושה של החיים, הרי היא הפינה היסודית בכל ערכי המוסר, המבססים את העולם האנושי, הפנימי והחיצוני. וימים יבאו, והתרבות הכללית תביט בהערצה נשגבה על הוד אלוה הפרוש בתוך המחשבות, הנראות כחשכות לעומדים בגסות הנטיה ובשובבות הדעת מחוץ למחנה ישראל, המקושרות בתיקוני היסוד, וכל דברי הצומות וזעקתם אשר לשובבים, שבמוסר הרזי. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.",
        "summary": "המגמה המינית עומדת ביסוד החיים הנצחיים, ולכן תיקון יסוד קודש זה הנו יסוד המוסר, ועתידה התרבות להכיר בכך."
    },
    {
        "id": 1620,
        "article": "המחשבה היא ההתגלות הנצחית אשר לאדם, שבהדיבור היא מתגלה, והיא נובעת בדרך ישרה מהצד הנצחי אשר בנטיה המינית, ביסוד התולדתי אשר לו בערך חייו. ומובן הדבר, שכפי הערך אשר המחשבה האצילית בטהרתה תופיע באורה על כח המילולי של האדם, יבוסס ביותר עז החיים היסודי אשר בנטיה המינית שלו על הבסיס היותר אציל וחסון שבקדושה העליונה, והאור הפנימי של החיים בכל עזו יזרח בכח הדיבור. ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.",
        "summary": "ככל שתגבר השפעת המחשבה האצילית על הדיבור, תבוסס ותתקדש הנטייה המינית של האדם, ותשפיע אור חיים בכוח הדיבור."
    },
    {
        "id": 1621,
        "article": "ההכרות הפנימיות שבנשמה הולכות ומתחזקות בקרבה, כשיפנו לפניה את הדרך מאבני המכשולים, שהם המחשבות הרעות, המדות והמעשים המקולקלים. מתרוממת מעצמה היא הנשמה אל חשקה העליון, להיות טובה וישרה, מוכנת בטהרתה לטוהר המוסר, לקרבת אלהים, ועדינות הרוח, לאהבת הבריות, הצדקה, החסד והמשרים. העבודות המעשיות והרוחניות, התורה והמצוה, החינוך וההרגל הטוב, אינם כי אם תוכנים כאלה, שהמכשולים מתפנים על ידם. והתנוצצות האורה העצמית מתחילה לחיות את חייה, כבקיעת השמש מתוך העננים. התרוממותה הזיכוכית של הנשמה, מביאה היא לקדושה היותר עליונה, סוקרת היא את תמצית הטהרה בנקודתה היותר בהירה, מאוחדת היא עם פנימיותה של ההויה כולה, שהיא מחיה גם את חיצוניותה. על כן היא קרובה להארת רוח הקודש, שכל רזי עולם מתגלים לה. מתחיל הדבר הגדול הזה בטיפין טיפין, אבל כשהולכים ועולים, כשהגבורה האלהית, ברום קדושת טהרתה, מתגברת על ידי החפץ הטוב של האדם, של היחיד ושל הציבור, הרי היא פורצת את הקירות הסותמות, הטיפים מתחילים להיות זוחלין ומקלחים, והקילוח הולך ומתגבר ונעשה זורם, והזרם לאפיק נחלים, ולהמון מים רבים, כקול שדי בדברו, קול המולה כקול מחנה. מההכרות הפנימיות המתעוררות ועולות בלבם של צדיקי הדורות, נשמתם מתעלה, ואורה מתגדל, ועם גדולת אורה והתגברותו, מתגדלת היא האורה הפנימית של כל הנשמות כולן. הקשר הנשמתי של כל ישראל, שיש הרבה צינורות מקלחים זיו חיים מאחד לחבירו, ולמעלה למעלה ישנה אחדות גמורה בצרור החיים השרשי שלהם, פועל הוא שהעליה האורית בוקעת היא על ידי הארתם של צדיקים בכל הנשמות כולן, בין שהם מרגישים אותה התוספת הרוחנית, בין שאין מרגישים אותה. מובן הדבר, שהקישור הנפשי שעל ידי החבה, האמון, הכבוד, והדבקות המעשית, חשק ההשתוות וחמדת ההתבסמות, פותח את הצינורות הרוחניים יותר ויותר, ומחזק את הקשר העצמי השרשי יותר, וההתעלות עוברת בבהירות ובפעולה נפלאה מאישיות יחידית גדולה על הכלל כולו, הסמוך סמוך יותר, והמקושר ביותר לפי ערכו כך הוא עילוייו. אבל עיקר חטיבתה של ההתעלות באה היא גם מעצמה, ומתוספת על ידי עומק החפץ של הצדיקים עצמם, שההטבה המוחלטת, והארת הכל, היא נקודת חשקם. ומקשר הנקודה שבכנסת ישראל, יוצאת אורה גם על כל הנשמה, ועל כל רוח ונפש, והאחדות הפנימית מאירה לכל צלם אלהים של כללות האדם, ולהאחדות הכללית של חיי החיים, ויסוד החיים העלומים שבכל השדרות. שההכרה הפנימית העליונה, שמתנשאת בתוכן הלב של חסידי עליון, הגבורים הטהורים, מעלה היא הכל, ומדשנת את הכל בעדינות ובברכת שלום ומעוז של קדושת הקיום בקישור הטוב המוחלט. והשמרים הולכים ויורדים, ושמרי השמרים הולכים וכלים. והאור הטהור של החיים הטהורים, נושאי היושר, הסידור, הצדק, החכמה, התרבות, הדרך ארץ, הידידות, הבריאות, הנקיון, הנצחיות, הקדושה, האהבה, האמונה והברכה, וכל ענפיהם הטובים והמשובחים, הם הולכים ומתעלים. ולקשר עליון של עבודת קודש זאת, שהוא מעין ההולך ומתגבר, הולך ומתברך, בהמוני המונים של ידיעות, הכרות, הרגשות, זמירות ושירות, עז וחיים, צהלה וחדוה, גבורה ותפארת, חידוש רוח ונפש, התנוצצות זיו והוד של נשמה, הגבה למעלה למעלה, הולכים צדיקים נבוני לב ומתקשרים בכל עת ובכל רגע בעבודת קדשם, המחשבית, ההרגשית, המלולית והמעשית. והם הולכים ועולים, הולכים ומתגברים. וכל מכשול אשר ימצא על דרכם, הכל מתהפך לטובתם ושכלולם. כי עם אבני השדה בריתך, וחית השדה השלמה לך. ותגזר אמר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור. יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא.",
        "summary": "ההכרות הפנימיות פורצות מעצמן כשמסירים את מונעיהן, והצדיקים מעלים בהן את העולם, ובייחוד את הדבקים בהם."
    },
    {
        "id": 1622,
        "article": "הולכת היא התרבות, מתבסמת היא האנושיות, חשה היא יכולת לעמד על רגלי עצמה במעמדה הרוחני, ועל כן היא חפצה להנתק מכל כבל של מסורת. אבל היא מנסה כחה לקום בעוד לא נגמלה עדיין, לא בוגר עדיין כחה, והאוצר הגדול של המסורת לא פותח לפניה, ולא הריקה אל תוכה את כל חילו הגדול. על כן לא תדע מנוחה, אשר תוכל לבא לה רק במלא צבאה, כאשר כל הטוב והאמת שבמחסני המסורת תסגל לה, ועוד תחפוץ לשא אבר למעלה מזה הרבה מאד. אז יבא תור החופש האמיתי בעולם, שפנים אחרות לגמרי יהיו לו. חופש שלא שלילה, קלות ראש, יאושים ושטנות, יהיו סימניו, כי אם חופש שאור בטחון, גבורה ועושר קודש, יגלו אופקים חדשים. אז תתענג על ד', על ד' ודאי, ועתיקא קדישא יגלה נהוריה. והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי פי ד' דבר.",
        "summary": "התרבות החדשה תמצא את החופש שהיא מבקשת, רק כשתסגל לעצמה את כל הטוב שבמסורת."
    },
    {
        "id": 1623,
        "article": "אליהו, מפני שהוא כולל את הקדושה של עולם העשיה, הרי הוא סופג ברוחו את כל הנטיות הנדרשות לשכלולו של עולם זה, עד כדי הכשרתו אל ההרמוניה השלמה אל העולמות שלמעלה. כשם שבתחילה, לפני התבסמותו, הכיר יותר מכל את עומק הכיעור והזיהום שעולם שפל זה שקוע בתוכו, ומפני כך קנא באש שלהבת לבער את רוח הטומאה והמחזיקים בו, כן יכיר אחרי ביסומו את כל ניצוץ קודש שבעולם זה, להעלותו ברוח שלום, וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.",
        "summary": "הקישור לעולם העשייה ונטיית תיקונו, הביא לקנאותו של אליהו, והם שיביאו את השלום ואת עילויו של עולם העשייה."
    },
    {
        "id": 1624,
        "article": "הנשמות שהדבקות האלהית היא יסוד חייהם, חשות הן את עומק הצרה שיש בהריקניות של מיעוט התורה והמצוה במהות נשמתם, והן יכולות לדון את החרבן הגדול של רשעים, שוכחי אלהים, עד כמה צלמם נבזה הוא, ועד כמה אומללים הם באמת הרשעים הללו, שהם חכמים בעיניהם, וחושבים שלא חסר להם דבר, בלכתם אחרי שרירות לבם הרע.",
        "summary": "דווקא הנשמות הגדולות מכירות בחורבן ובאומללות הרשעים, הנגרמים מריקניותם."
    },
    {
        "id": 1625,
        "article": "מהצמאון הגדול שמרגיש האדם בזמנים מיוחדים אל האור האלהי של הקדושה בכלל, ושל התורה והמצות בפרט, יוכל להשיג עד כמה ראוי לעסוק תמיד באהבה גדולה ובשקידה תדירית בתורה ובמצות, בשלמות המדות ובעילוי המחשבה, המביאים יחד להדבקות האלהית, עם כל הרחבות תענוגיה.",
        "summary": "מצמאון הקדושה הבא בזמנים מיוחדים, אפשר לראות את חשיבות העיסוק בתורה בהתמדה ובאהבה, המביא לדבקות."
    },
    {
        "id": 1626,
        "article": "כשאנחנו אומרים שהאדם לא לבד שהוא מושפע מהעולם כולו, אלא שהוא משפיע עליו, והשפעתו היא השפעה כבירה, עצמית, כללית, ורוחנית חיובית, כלומר לא רק אותה ההשפעה החלקית, שאנו רואים שהאדם מכריח כחות הטבע להשתמש לרצונו, הקיטור, האש, המים, החשמל, וכאלה עושים דברו, כי כל זה הוא רק בחלק מוגבל ושטחי, כי אם העצמיות אשר להעולם, בכל מילואה ובכל הקיפה, מתיחשת אליו יחש של שיעבוד ושל קבלת השפעה – ככה תאמר תורת הרזים, ובהיותנו אומרים ככה, הרינו גוזרים לומר שיש מזיגה עצמית בין הנשמתיות שהיא פועלת בעולם כולו, לנשמיותו של האדם. וכשאנו אומרים שהאדם בהתעלותו, כשרואים ששם ד' נקרא עליו, יראים ממנו, שבעלי חיים וכחות הטבע מוכנים לעבדו, עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, כשבני אדם פראים חזקי מצח נכנעים מפני הוד אצילות שבנשמה מלאה חכמת אלהים וכבוד מוסר שדי ויראת שמים, הכל מוליך אותנו למקום אחד, שלא יש נשמה בודדת, גרגרית, גדועה, בהויה כולה, הכל מחובר משורג וארוג. וכשהגודל מתבלט, הניצוצות הקטנים מתלבים, מרגישים הרגשה טמירית מעצמיותם שיש כאן נשגב ונערץ. אם לא היה בקרבם קוים יחושיים להנשגב והנערץ, לא היו מרגישים כלום. אין אנו, לפי זה, דנים לומר, שנשמת הבהמה כלה היא לגמרי, ולא שאור החיים, שבדומם הוא נרדם, ובצומח ניעור קצת, ובחי יותר מעט, הוא דבר קרוע מגודל הכל, אלא הכל הולך ומצטרף, ועץ החיים גדול ונשגב הוא, עפייה שפיר ואנביה שגיא, תחתוהי תטלל חיות ברא וצפרי שמיא. הגלגל הגדול של החיים, של האושר והטוב, זרוע הוא על כל גדותיו כוכבים מאירים, גדולים וקטנים, לרבי רבבות אין קץ, וסדר נעלה ומשטר ויחס נפלא ביניהם נמצא. החכמה הגדולה, שזקוקים אנו לגדולה מוחלטת, שהוד אלהים מיוחס לנו, והוא כולל את הכל, והיחס בכל ערכיו, בחבתו, בהערצתו, בחידור הבנתו, בהתפעלות החיים הרוחניים מיוקר ערכו, שלמעלה מכל הגה של ערך, שמתבטא בתפארת של עבודת שמים, של יראה ושל אהבה, של סילוד ושל חרדה, לכל מה ששם ד' נקרא עליו – הכל עולה בסדר שלם ומחוטב.",
        "summary": "האדם שולט בעולם ומשפיע עליו, על-ידי אחדותו הפנימית עם הדצח\"מ."
    },
    {
        "id": 1627,
        "article": "ישנם דרכים שעל ידם הנשמה של היחיד ושל העולם מאירה היא באור גדול, ומשתלמת בצביונה. וישנם דרכים כאלה שעל ידם היא מתמזגת עם יתר הכחות, ועם החיים בכלל, לשפרם על ידי מיזוגה, לעדנם, ולהקנות להם מאושר האצילות שלה. ופרטיהם, בהבדלים הדקים שבין אלה הגדרים, והצדדים המעורבים ששני הכחות יחדו משתמשים בהם, רבים הם לאין חקר.",
        "summary": "לפעמים נשמת היחיד והעולם משתלמת בצביונה, ולפעמים היא מתמזגת עם החיים כדי לשפרם, ושתי הדרכים מעורבות זו בזו."
    },
    {
        "id": 1628,
        "article": "כשמרגיש אדם שהוא עלוב, ריקני, אין לו איל רוחני, ונופל הוא ומתמוטט, ידע שאור גדול מוכן לפניו. וכל הגרעונות והביטולים, בין המעשיים בין הרוחניים, בין החיוביים בין השליליים, של כל ימי חייו, הנם מתיצבים לפניו, וכל עונותיו מעידים עליו, והרי הוא תוהה, מתחרט מתוך מכאובים רבים, והוא מתרומם ושב, יוצא מעומק התהום אל גבעת הרום, מטומאה לטהרה, מאפלה לאור גדול. ובדרך יציאתו ועלייתו הרי הוא עובר מדורי חושך, שמשעממים אותו כל כך, אבל הוא יודע כי רחום וחנון ד', וכי גם כי ילך בגיא צלמות לא יירא רע, כי ד' עמו. ומתוך נבכי תהומות אל ד' יזעק, וקולו ישמע, ולאור דעת יקרא ויאיר לו, וחכמה וחסד יתמכוהו ויעטרוהו, ומהרה ישוב לבצרון, מלא חכמה, שמחה וגבורה.",
        "summary": "כשאדם מרגיש עלוב וריקני, יידע שאור גדול מוכן לפניו, ועוונותיו מתייצבים כדי שיצא מעומק האפלה לאור גדול."
    },
    {
        "id": 1629,
        "article": "כשהנשמה מאירה בלבת גדולתה, מכיר האדם את כחה, יודע הוא וחש שהכל תלוי בה, שכל המעשים, הרגשות, הדיעות והנטיות השונות, שמפוזרים הם בצורות שונות בכל מלא רוחב החיים, בכל היחידים ובכל הקיבוצים, בכל העמים ובכל הלשונות, איך שרק הפיזור שלהם הוא המביא את הצורה הזעומה של הרע והטומאה, אבל בנשמה הגדולה, שהאחדות הגדולה והחופש המוחלט והזכאי הם צביונה, הכל הוא מאוחד. הטוב והקודש עובר בזרם תקיף, רודה בכל ומקיף את כל, כל הפלגים ממנו הולכים ואליו שבים. כל המלחמות שליבות הן לסולם השלום, וכל הטומאות למעלת הקודש, וכל הרעות לפסגת הטוב. הכרה העליונה זו אינה סרה מנשמה איתנה, והיא משקיטה כל קצף, ומרחיבה את הדעת, סובלת היא ומוחלת, מיסרת היא ומעודדת. הכל יוכל וכיללם יחד.",
        "summary": "כשהנשמה מאירה, ניכר שכל הרע נובע מפיזור המעשים, הרגשות והדעות, ושראיית אחדותם מעמידתו כשלב בסולם הטוב."
    },
    {
        "id": 1630,
        "article": "לפעמים, על ידי הצמאון הגדול והעצום מאד לאור ד' ונועם כבודו הנמצא אצל הצדיקים, אינו יכול לישב את דעתו בשום ענין, בשום מצוה, בשום לימוד ובשום עבודה. ואף על פי שצריך להתגבר על זה, ולדרוך בדרך עבודה פרטית וכללית, בין בעיון בין במעשה, מכל מקום, מפני הביטול הבא מצד הופעה עליונה זו, אפילו כשהיא רק מצד הטבע הרוחני שבאור הנשמה לבד, לא יתבהל ולא יתפחד, רק ישים מעינו בדבקות עליונה, בשמחה שלמה, בהרגשת עונג אלהי גדול ועצום, וכוסף נפשי אדיר לאור אלהים חיים, שלמעלה מכל הגה ורעיון, למעלה מכל אות ונקודה. ואת הכוסף הזה יגנוז בלבבו, יקנהו במעשים כפי יכלתו, יכניסהו בלבו וברגשותיו, ירחיבהו בדרשות, ברמזים, בהגיונות, בשירים, בציורים, במאמרים, יחברהו לתוכני תורה וגופי הלכות, ישלבהו לדרך ארץ ולאהבת הבריות, יענבהו לכל הרעיונות וההרגשות שיש למצא בהם איזה צד של מדה טובה, ובכולם ישפיע מאור אלהי עליון זה, בחדות אמת, בשמחת גיל, בתשובה מאהבה, ביראת ד' כל היום. הוא תהלתך והוא אלהיך.",
        "summary": "אל ייבהל הצדיק אם אינו יכול ליישב עצמו במצווה ועבודה מפני דבקותו, אלא יגביר את דבקותו וימשיכנה על מעשיו כפי יכולתו."
    },
    {
        "id": 1631,
        "article": "רוב בני אדם אינם מקיפים את הסדר של ההנהגה הכללית, לא מבעי של כל העולם, שהוא סוד אלוה, שבכללו מנוע הוא משכל אדם, אלא גם של החוג השייך להם. והוא מפני שנתמעטה קומתם מפני החטא, ועל כן הם תמיד שרויים במחלוקת, משום שהוא רוצה להתפשט על פני כל חוגו, ובאמת הנכנסים בתוך חוג שרשי הנשמה שלו מתחילים להרגיש שהם יוצאים מסדר ההנהגה של שרשו של אותו מנהיג, והם מתפרצים מפניו, ומבקשים להם שרש אחר, ולפעמים גם אינם מוצאים את מבוקשם. והתרופה היותר טובה למחלת המחלוקת היא תשובה שלמה של המנהיג, שאז מתפשטת שיעור קומתו בחזרה, ומוצאים על ידי זה בה מרחב גם השרשים שנשתמטו מתחתיו, ושבים ומתדבקים בתוך השורש ברב חבה, וברכת השלום חודרת ובאה לישראל.",
        "summary": "המחלוקת נובעת מהתפשטות המנהיג על בני חוגו, אף ששורשי נשמותיהם אינם כלולים בו, ועל-ידי התשובה מתרחבת נשמתו וכוללתם."
    },
    {
        "id": 1632,
        "article": "הנסתר ינצח את העולם בחפשיותו אשר לא תדע גבול של מועקה. ודוקא הוא יודע, דוקא בדיוק נמרץ, את הגבול של כבוד ושל חכמה ויושר לבב. רק הסיגול אל הצפיה הנסתרת מודיעה אל האנושיות את ערכה ואת ערך התבל. הרציונליות מתפתחת רק מפני שמעבר לסף ההכרה שלה עושה הנסתר את פעולתו המדעית והמוסרית. מזוייפת היא ההנחה ההמונית, שהנסתר מעכר את המדע הבהיר ואת הבקורת המדוייקת. דוקא על ידי הנסתר, ובעזוז שירתו ועומק הגיונו, יוסד על יסוד איתן המעמד של המדע ההולך ומתחדש, והבקורת המדוייקה המנתחת וחודרת. ומצירופם של שני אלה השפעים בעשרם הגדול, הנסתר והבקורת, יבנה יסוד האיתן אשר לאור האלהי העליון, העומד למעלה מכל הגה והכרה. ודופק רוח גדול זה על דלתותינו, והולך ומנשב הוא במחנינו, ויוצר הוא בחביונו אורו של משיח, לכל ערכיו, מובניו והופעותיו. והוא יתן כח חדש ונשמה חדשה לישראל, לשוב להצמיח קרן ישועה, ולהנטע עוד על אדמת הקודש כימי עולם, ברוחב דעת ובתכונה חפשית מקורית, הראויה להיות מוכרת מכל אפסי תבל לכבוד ותפארת, לגאול רצוצי גליות, עשוקי משפט, ולפדות נשמות נעשקות וקודרות מיסורי מחשכיהם, ולחדש עוד את זיו האדם הקדמוני בטוהר טבעו, עם כל תוספת הברכה של התרבות החדשה וטובה.",
        "summary": "הנסתר אינו סותר את המדע הרציונלי אלא מעניק לו ערך סמוי, ודווקא באיחודם תתחדש הרוח ותינתן נשמה חדשה בישראל."
    },
    {
        "id": 1633,
        "article": "ישנם דיעות כאלה, שעל פי טבען הן משובבות דעתו של אדם, מאבדות את הרגש של האחריות המוסרית, מקלקלות את ההתחברות הציבורית, ממעטות כבוד הכלל, וכיוצא באלה החסרונות. והן כשלעצמן יכולות להיות גם דיעות של אמת, ומכל מקום יש להן כל חומר של דעות שקריות, מפני הנזק הכרוך בעקבן. בדיעות כאלה יסוד החסרון הוא דבק בצורה הדיבורית שלהן, ולא בעצמן, ומתוך כך אין שום אפשרות להתיר ללמדן ברבים, ולהוציאן בניב שפתים. בעומק המחשבה יכולות הן להיות מוסברות, וכל זמן שהן במחשבה לא יסבבו שום היזק, כי אם תיקון, לפי אותה המדה של האמת הנמצאת בהן.",
        "summary": "ישנן דעות שכשהן במחשבה הן אמיתיות וביציאתן אל הפועל הן מזיקות, ואסור להוציאן בדיבור, כדין מחשבות השקר."
    },
    {
        "id": 1634,
        "article": "יש חסרון בתכונתה של התשובה הנמוכה, שהיא מחלשת את רצונו של האדם, ופוגמת בזה את אישיותו. וחסרון זה מתמלא הוא, כאשר באה המחשבה של התשובה לגמר בישולה, שהיא מתאחדת אז עם התשובה העליונה, שכל תכונתה היא לא בהחלשת הרצון ובשבירת האופי האישי של האדם, כי אם דוקא באימוץ רצונו והגברת הערך של אישיותו. ומתוך כך הזדונות מתהפכות לזכיות, וכל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו, משפט וצדקה עשה חיו יחיה.",
        "summary": "התשובה הנמוכה מחלישה את הרצון, והיא באה לשלמותה באיחודה עם התשובה העליונה המחזקת את הרצון."
    },
    {
        "id": 1635,
        "article": "הולכת היא חידת הדעת ונפתרת לעינינו. אין אנו יוצרים כל חדש, אין אנו ממציאים מאין ליש. אלו מתכנסים כל באי עולם לברא אפילו יתוש אחד, אינם יכולים לזרוק בו נשמה, ועוד יותר פשוט הוא שאילו מתכנסים כל באי עולם לברא מאפס אפילו גרגר חול אחד, אינם יכולים. ואיך נוכל לומר שחק השולל הזה לא יהיה נוהג ביצירה היותר עליונה, ביצירה הרוחנית. אבל פשוט הדבר שכל החושים דין אחד להם, והחושים הרוחניים כמו הגשמיים אינם אלא תופסים מה שיש, ולא יוצרים מה שאינו. אנו יכולים להפנות את מבט עינינו לאיזה צד מיוחד, שנפגש בו מה שנמצא באותו העבר, וכן יכולים אנו להפנות את מבטנו הרוחני לאותו עבר ששם ישנם ציורים רוחניים מיוחדים. וזהו כל עמל הרוח שלנו, בשכלו, בדמיונו, בציוריו, לכל המקצועות, הפניית העין למקום מיוחד. יגיעת התבונה אינה כי אם שקידה על דלתות שיפתחו. אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מד'.",
        "summary": "כשם שאדם לא יכול לברוא יש מאין, כך יצירתו הרוחנית אינה יש מאין, אלא הפניית מבט אל מקור היש."
    },
    {
        "id": 1636,
        "article": "האדם הפרא חושב שכל מה שהוא יכול ללעוס ולבלוע הוא מזין. עד שלמדו הניסיון לחלק בין העשבים והשרשים המזיקים והמועילים, המזינים והבלתי מזינים, המוטעמים והבלתי מוטעמים. וכל מה שהוא נוהג בערכים החומריים נוהג גם ברוחניים, אלא שהשתלמות זו באה באיחור זמן, וחושב לו הפרא הרוחני, שכל הנקרא ונכתב יזון את נשמתו, עד שהוא בא לפלא בין קודש לחול, בין הדברים הנותנים חיי עולם ובין הדברים המפריעים את המהלך של החיים האמתיים.",
        "summary": "כשם שהאנושות למדה במהלך ההיסטוריה להבחין בין אוכל מזין ומזיק, כך עליה ללמוד להבחין בין הקודש והחול."
    },
    {
        "id": 1637,
        "article": "אפילו כשימצא אדם את עצמו טבוע עמוק מאד ברפש החיים, ידע שההתבודדות הפנימית תמציא לו בחזרה את עצמיותו אשר אבד, ואור נשמתו ישוב אליו. וגם אם מניעות נשמתיות ופתולוגיות ימנעוהו, אל ישים אל לב. ולפעמים יש שבמקום של רפואה רוחנית שהוא דורש, צריך הוא רק רפואה גופנית. ולא יעיב בדעתו את אור צהלת נשמתו מכל מניעה שבעולם, מאחר שיודע הוא בעצמו שחשק של טהרה עליונה קבוע בו עמוק. ולא באדם הפרטי דין זה נוהג, כי אם גם בדור כולו. הדור גם כן לפעמים מתיאש הוא מעליוניותו, חושב הוא שמוכרח לשקע בביצה של החמריות המשכחת כל טוב, מתיאש הוא מאורו העליון, חושב הוא על דבר רפואות רוחניות, ומשער שרחוקות ממנו, ולפעמים בפתע פתאום מתעורר הוא לדרישות חומריות גדולות, ומתנפל עליהן בצמאון, ויש שרפואה רוחנית אדירה דוקא בהן היא גנוזה. אבל לא פה ישאר הדור, לא החמריות ומשאלותיה יהיו מעמדי רגליו המוחלטים, כי אם על ידי הרפואה שמצמח הארץ, מחיי הטבע, שוב ישוב אל מאור הנשמה, אל חיי עולמים, ושב ורפא לו, וישוב אל אלהים עליון פודו וגואלו, וגאולה תהיה לו.",
        "summary": "כשאדם או דור שוקעים ברפש היאוש, ידעו שבהתבוננות פנימית ימצאו את עצמיותם, ולפעמים הרפואה תבוא מחיזוק החומריות."
    },
    {
        "id": 1638,
        "article": "לעולם ידון אדם את עצמו, וידע שהוא צריך להוציא אל הפועל את האמת ואת היושר שלו, את אותה האמת ואותו היושר שהוא חש בפנימיות רוחו. אז מובטח לו שילך באורחא דמהימנותא.",
        "summary": "אדם צריך לדון את עצמו, ולהוציא אל הפועל את האמת והיושר שלו, שאותם הוא חש בפנימיותו."
    },
    {
        "id": 1639,
        "article": "המרחב הגדול של האמת ממעל, מכוון הוא אל הצדק מתחת, וכל חלק מחלקי האמת יש לו חלק מיוחד מחלקי הצדק, שהוא מחיה אותו ומשפיע עליו. זהו אמנם רק כפי החזיון של האספקלריא המלוכלכת, אבל באספקלריא המצוחצחת הצדק והאמת תאומים הם שלא יתפרדו כלל.",
        "summary": "כל חלק מהצדק התחתון מתחייה מחלק מקביל אליו באמת עליונה, אך באספקלריה מאירה האמת והצדק אינם מתפרדים כלל."
    },
    {
        "id": 1640,
        "article": "לפעמים מגודל התביעה המוסרית מתרכזת יראה יתירה, שאינה מניחה למלא שום חובה. וצריך האדם עצה איך להמלט מיראה זו העודפת, עד שיוכל למצא בקרבו את כחותיו וכשרונתיו מוכנים להשלמת חובות אלהים ואדם. וכשם שהדבר נוהג באדם יחידי, כך הציבור כולו יש לו מיני השפעות של אימה יתירה, שמונעות אותו מהשלמת תפקידו. וההשגחה העליונה מכינה סיבות רבות הגורמות למעט את מדת היראה העודפת, כדי שתצא תכונת יראת אלהים הציבורית במדתה הנכונה, הראויה לשכלל את העולם ואת החיים, היחידיים והציבוריים. ומשום כך עוסק הקב\"ה בפרשת פלגש בגבעה, שבאה ללמד שלא יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו. בכל ביתי נאמן הוא, וכששבר את הלוחות הסכימה דעתו לדעת המקום.",
        "summary": "יראה יתירה מונעת את מילוי החובות ואת גילוי הכשרונות של היחיד והציבור, ולפיכך ההשגחה העליונה גורמת לצמצומה."
    },
    {
        "id": 1641,
        "article": "לפעמים אנו מוצאים ברגש הרבה אמת יותר מבשכל. ותפילה הגונה תהיה לפעמים אוצר מלא של תורה, שהמון לימודים לא ידמו לה.",
        "summary": "לפעמים נמצא ברגש יותר אמת מאשר בשכל, ובתפילה הגונה – אוצר מלא של תורה, הגדול מלימוד שכלי."
    },
    {
        "id": 1642,
        "article": "כשם שהשפעת החיים בהתחלתם באה מאב ואם, כך כבוד אב ואם, המרבה את קישורם הנפשי במקורו אל יוצאי חלציהם מצד ערכם הנשמתי, מרבה את החיים. כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך. ופשיטא שאורך ימים זה משמש לעולם שכולו טוב וכולו ארוך.",
        "summary": "כיבוד אב ואם מרבה את הקישור הנשמתי של ההורים אל יוצאי חלציהם, ומתוך כך מתארכים חייהם וזוכים לעולם שכולו ארוך."
    },
    {
        "id": 1643,
        "article": "הקדושה העליונה, שהיא יסוד הצדקות המופלגה הרוחנית, היא כשרון גאוני, מוטבע ביסוד החיים ושרשי הנשמה. מובן שיש מקום לרצון החפשי לפתח את הכשרון הזה, וגם לטשטשו, אבל ביסודו הוא כשרון, ולא רק רצון פשוט. הצדיקים הגדולים, גאוני המוסר וגאוני הקדושה, הם דרושים לעולם הרבה יותר מהדרישה של כל בעלי החכמות היפות והעליונות, כתכונה ופילוסופיא, שירה ועוד. יש תכונה מיוחדת לכנסת ישראל לגדל בתוכה צדיקים איתני עולם. הצדקות במרומי חסידותה תוכל לצאת אל הפועל בשכלולה רק על פי ההכרה של האחדות האלהית וטהרתה, ודעה עליונה זו יסוד חיי האומה היא, על כן היא מוכשרה, לגידול כשרון זה. ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.",
        "summary": "קדושת הצדיקות הנה כשרון גאוני הקיים רק בישראל, והעולם זקוק אליו יותר מכל שאר החכמות."
    },
    {
        "id": 1644,
        "article": "השכל האלהי הוא שכל יוצר, שיש לו פועל בכל מילואיו, ושכל הברואים הוא שכל מצייר, שאיננו יכול כי אם להציג לפניו את מה שישנו. הקרבה האלהית מקנה לנבראים את סגולתו של השכל האלהי, ולפי ערך קרבתו האלהית כך גדל כח יצירתו. גם ההצטיירות השכלית הפשוטה יש בה מלשד הקודש של קרבת אלהים במדה ידועה, וכל מה שתוכן הקרבה הזאת מתרחב, מתפשט ומתעמק ביותר, כן מראה הוא בבליטה יותר גדולה את השואתו עם השכל היוצר. יסוד ההתעסקות הסודית שבספר יצירה, היא בנויה על מכון זה של התעלותו של שכל האדם אל הסגולה האלהית, כפי אותה המדה שיש באפשרות זאת. ואי בעו צדיקי ברו עלמא, ועתידים צדיקים שיחיו מתים ויבראו עולמות. ההבדל העצמי שבין ישראל לעמים בשורש נשמתם הוא, ששכל האדם בכללו, שאיננו כי אם שכל מצייר, מציג ברוחו את המצוי, ומגלם אותו במעשיו, באמנות לכל פרטיה. מסתגלים לו כל העמים אשר תחת כל השמים. אבל סגולה אלהית של שכל יוצר, זאת היא הפליאה של סגולת ישראל, שהיא מבדלת אותו מן העמים כולם בעליוניות כזאת, שכל הבדל סוגי לא ידמה לו. והולכים אנו דרך ארוכה מאד, דרך מעלות ומורדות, גליות וגאולות, עד שנבא לאותו גמר הצביון של הופעת נשמתנו, בהגמרה בכללנו ובפרטנו. אלהים אתם ובני עליון כולכם, בעלי נשמה יוצרת, פועלת בציורה על כל היקום, כדוגמא של מעלה. ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטע שמים וליסוד ארץ, ולאמר לציון עמי אתה.",
        "summary": "השכל האלוהי יוצר, והשכל האנושי רק מצייר ומרכיב, וישראל בדבקותם זוכים לשכל אלוהי יוצר."
    },
    {
        "id": 1645,
        "article": "כשעוסקים בהשגות אלהיות, מזדוג כח הדמיון לאדם, והוא יכול לצמצם את שכלו עד כדי הטעאה שהוא משיג איזה דבר, ואז ההתגדרות בצורות המפורטות של התוכנים שהוא עוסק בהם, מזייפים את כל הנושא העליון שבידיעות הנשגבות ההן. וכיון שהאדם יוצא מהתלמוד הרזי אל התלמוד המעשי, סר הדמיון המטעה מעליו, ושכלו מתבסס על גבוליו הנכונים, ואז מזדככים כל המושגים הרזים, ומתחברים בהוד האמת שלהם עם התוכנים המעשיים, ועולם בעולם נפגש, חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו. והוד עולמים מתגלה בדרך צדיקים, סוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם, לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם.",
        "summary": "הדמיון עלול להתערב בלימוד רזי תורה ולהתעות את האדם, וחיבורו עם התלמוד המעשי והשכלי מזכך אותו."
    },
    {
        "id": 1646,
        "article": "מקשיבים את קול שיח הקודש ממרומים. קולטים את הרשמים המתגלים, המתנוצצים כברקים, ממרומי הנשמה ושרשיה. צולל פעמון הטליפון, והקול נשמע. איש בער לא ידע שאיש בעל חפץ והכרה מדבר שם. יחשוב שזהו דיבור מיכני, בלא נשמת חיים ואוצר רגשות וחפצים. רק היודע את סוד השיח יכיר מיד כי רעהו מדבר אליו. כל חזון אשר יגלה, קול קורא הוא ממרומים, ממקור הדעת, מאוצר החיים אשר בנשמת חי העולמים. מתגלה הוא לכל איש כפי טהרת עלייתו. כפי זיכוך עצמיותו. כל מה שהעונות המבדילים בין האדם ליוצרו, יוצר כל, מוסרים הם, הקול הולך הוא ממקור האחדות העליונה ביותר התגלות אמת. כשיצוריו של האדם כולם, הגשמיים עם הרוחניים, מוכנים ומטוהרים, וחשק הקודש של הרוממות האלהית בהדר כבודה, עטויה מעטה המוסר השלם בכל מהלכי החיים כולם, הולך ופורץ לו את דרכו, במדה זו סרים הם הקירות החוצצים, ואור ישר וקול ישר מגיע, ספוג אוצר חיים וחכמת אמת, ועין רואה ואוזן שומעת. ד' עשה גם שניהם.",
        "summary": "כל חזון המתגלה לאדם, קול קורא ממרומים הוא, ובטהרת נפש סרים המחיצות החוצצות בעדו, וזוכים לראותו ולשמעו."
    },
    {
        "id": 1647,
        "article": "הסיבוכים שבמחשבות, וחילוקי הדיעות שאינם מתאחים, בחיים וברעיון, באים ממקום אחד, מהמחשבה הרישומית שאינה מבוררת, מצללי המחשבה העוטפים את אורותיה. הם יותר רחבים, יותר אידיאליים, מהאורה המחשבתית מהצד הברור שלה, אבל הרבה פחות ידועים ומבוררים. ומתוך כך, כל זמן שהחושב מתחמם מרחוק לאור נגהם, הרי דעתו מתרחבת, רצונו מתעדן והרגשתו מתאצלת, וחיי שלוה מלאי הוד קודש, ובטחון של גודל וענוה, מתמזגים בכל רוחו. והציבור המרווה מהשפעות רבות חן וערך כאלה, הולך הוא על המסילה של חיי עולם, וברכת השלום, הסבלנות הטהורה, הערות הרוחנית, חפץ החיים ותפארת הטהרה, הולכים ומתגדלים. אבל הרבה פעמים יזדמן, שאיזה נטיה זרה מתגנבת היא בתוך הרוח, ואותה ההקשבה הרחוקה שהאדם מקשיב את צליל הקול האידיאלי, מתוך אלה המרחקים הנשגבים של צללי האורות הרחבים והאידיאליים, אינם די לו. הוא חפץ להזין את אזניו בשמיעה סואנת, את עיניו בראיה מובלטת, את דמיונו בצבעים חודרים, את שכלו והרגשתו במושגים ומוצגים תפושיים בחזקה. אז יהפך לו הטוב העליון לרועץ. מאותו הצמצום שבאור הבהיר המצומצם שנכנס במדעו והכרותיו, יקח גדרים וצבעים, שהם מתהפכים לגדרים לוחצים ולצבתים מעיקים על הצללים הגדולים, נגוהות האור הרחוקים והרחבים. ומתוך אותו הלחץ יולד חום עשני של אש זרה מלאה ממרורות, חמה גדולה וסוערת, קנאה כעסנית לאין גבול, לאין נחת ואין שלום. ובמקומה של האמונה הגדולה, הבטחון השלו, הצפיה המעונגה, יכנס רוח עועים של חפץ שררה ושלטון, מלא אכזריות, ומחוסר בושה, צניעות ויושר. ותגרות תדיריות יתלקחו, ומלחמות דמים יולדו, ורצח ותועבה יזחלו כנחשים ממחבואים, וכל הוד לדוה יהפך, וכטומאת הנדה יטמא כל המתימר בשם קודש, וחושך יכסה ארץ וערפל לאומים. ומתוך מעוף צרה זו, יושבת לה המשפחה הגאיונה בגאות קודש, המשפחה שהפדות והפאר היא מנת גורלה מאז, המשפחה שנחלתה עמוקה וגדולה היא, עד שהיא בעצמה לא גמרה עדיין את כל ההסתגלות הדרושה לגדולת נשמתה, המשפחה אשר יצאה מבית עבדים ממצרים, ומצפה לאור ישעה ולאור העולם, לחירות הנשמה וחירות הגוף, ושבה היא אל מקורה, שבה אל הארץ שהיא כולה מרגשת בה את סגולת חייה. מסתגלת היא להקשבה עדינה, לצלילים עליונים באים וטסים מעולמים גבוהים ונאצלים, אשר כל חד וחד מקבל מהם כפום שיעורא דיליה. נודע בשערים בעלה. ומכל השיעורים יחד יגלה הוד השלום וזיו האמת, יסוד העונג ומילוי החיים, המלאים עבודה וחפץ אידיאלי טהור, קבוע, בלא נדידה. ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך. ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב. והולכת היא העדינות וסובבת היא את כל, סובבת היא את כל שדרה, את כל כח עובד, יורדת היא עד כדי דעת נפש הבהמה, כראוי לגוי צדיק. והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו, אשר זורה ברחת ובמזרה.",
        "summary": "עבודה זרה באה מהעדפת השמיעה הסואנת והראיה המובלטת של אורות המחשבה, על-פני עדינות הקשבת צלליה בשיעור נכון."
    },
    {
        "id": 1648,
        "article": "ישנם הגיוני תעלומות כאלה, שהידיעות הממוצעות של דעת העולם והחיים מעמעמות את אורן. ואי אפשר שיעלה בידי החושב העליון תוכן שלם מסקירות בהירות הללו, רק אם ישכח וימחה מרשמיו הרוחניים העולם המעשי והרוחני המוגבל וכל ציציו ופרחיו, כל הקישיו, תוכניו ואידיאליו, ורק אז יכשר לעלות אל מרומי הדעות העליונות שבעולם התעלומה. אמנם, כשיעלה למרומים הללו בכל שיא גבהם, ימצא חסין ומלא עושר, עד אשר יוכל לרדת אחר כך מלא עצמה לנהל צאן אדם, עדר ד', בעולמים המוגבלים, על פי כחו של כל אחד ואחד. עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. וכנביאים, חוזים עליונים, כחכמים, הוגי דעות עיליות, כמשוררים, מקשיבי שיח חיי העולמים, כל חד וחד לפי מרומו, יש שהם נתפשים בזמן של בין השמשות, שרשמי העולמים המוגבלים חלפו מהם ונמחקו מספרם הנשמתי, ועד עולם העליון שבמרומי הקודש עדיין לא הגיעו. שעות כאלה הן היותר מרורים לאלה בעלי הנשמה העליונה. אז הם נואקים ומשועים בעטף רוחם, אז כל העולם כולו ויסוריו אינו כדאי למדת עומק יסוריהם. ואחרי חבלים וצירים נוראים, ממעמקים, ממצולות, מתוך שועת נשמה, אל ד' ויאר להם. אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני, צרה ויגון אמצא ובשם ד' אקרא, אנא ד' מלטה נפשי, חנון ד' וצדיק ואלהינו מרחם, שומר פתאים ד', דלותי ולי יהושיע. שובי נפשי למנוחיכי כי ד' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי, אתהלך לפני ד' בארצות החיים.",
        "summary": "כדי להגיע להגיונות נעלים צריך למחות את הרוחניות המוגבלת, ובשלב המעבר סובלים יסורים רבים."
    },
    {
        "id": 1649,
        "article": "ישנה הרגשת עונג של נועם עליון, הבאה בתור קבלת שפעת הארות מלאות שובע אדיר עליון. וישנה למעלה ממנה הרגשה כזאת המלאה עדן עליון, הבאה בתור השפעה שהנשמה העליונה מאירה עולמים ומלואיהם.",
        "summary": "ישנה הרגשת עונג של \"נועם\" עליון בקבלת שפע הארות, ולמעלה ממנה של \"עדן\" עליון הבאה מהשפעת הנשמה העליונה."
    },
    {
        "id": 1650,
        "article": "הספרות הנפרזה מצמצמת היא את המחשבה. חושב הסופר שכל מה שלא יוכל לכתוב אינו דבר חשוב שבכשרון, והוא מסיח ממנו את דעתו ואת נקודת רצונו. וחושב הקורא שחוג רעיונותיו צריך להיות מוגבל עם מה שיש בספר. ולא ידעו שניהם שהטוב והמעולה שבמחשבות, האור המחיה אותן, הוא אותו התוכן האצילי הטס באויר הרעיון, שאינו נתפס, ולא יוכל להכתב מעולם, ולא יכנס בגבולה של הספרות. טעות יסודי זה קשה יהיה לעקרו מלב האדם, כל זמן שיחשוב את הספרות לקנין מוכרח לחייו הרוחניים. מתוך נקודת החיים העליונה תצא מחאה גדולה על הספרות, וכימי קדם יבין האדם לשיחו המקורי. ונתתי תורתי בלבם ועל לוח לבם אכתבנה. וישאר רק הספר האחד, שהוא אור החיים בעצמו, אנא נפשי כתבית יהבית, כי באור פניך נתת לנו ד' אלהינו תורת חיים.",
        "summary": "כתיבת מחשבות בספר מצמצמת את נקודת החיים, והמחאה שתצא על הספרות, תשיב את ההכרה בגדולת עצמות החיים."
    },
    {
        "id": 1651,
        "article": "עד עת קץ לא יעמד שום עם ולשון על רז מופלא זה, של ההבדל העצמי שבין ישראל לעמים כולם, בין נשמת האדם לגוית האדם. וההבדל הזה הוא חודר מההיקף הכללי אל הפרטים כולם, ואל פרטי פרטיהם, אל האישים היחידים, אל הגדולים ואל הקטנים, אל גורל חייהם הכלליים ואל כל תנועה מתנועותיהם, עד לחלקים היותר קלים ודקים. אין קוטן בגודל. נשמת ישראל נשמה יוצרת היא, לא רק מציירת. נשמה אלהית, אשר אור אלהים חי בקרבה. אלהים אתם ובני עליון כולכם, בנים אתם לד' אלהיכם. נשמת כל העמים היא רק מציירת, מסדרת, אוצרת ומנתחת. לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו, ד' צבאות שמו, ולא נקרא הקב\"ה צבאות כי אם על שם ישראל, שהם צבאות ד'. אין לישראל סימבולים, שהם רק גורמי מחשבה ורגש, כי אם מצות ותורות, דברים חיים וקיימים, נאמנים ונחמדים, לעד ולעולמי עולמים. קללתם קללה וברכתם ברכה. וכי יגלה אור ד', ומהר ציון אור חדש יאיר על אפסי ארץ, יבינו כל הגויים כי לא יתכן להדמות לבני אל חי בסגולתם העצמית. אבל אושר גדול יהיה אז לאנושיות עד כמה שתוכל לחקות את אור עולם זה, את מעין חיים זה, עד כמה שתוכל להטיף אל תוכה מנטפי נהרי פלגיו. ונלוו גוים רבים אל ד' והיו לי לעם, וידעת כי ד' צבאות שלחני אליך. ונחל ד' עוד את יהודה חלקו על אדמת הקודש, ובחר עוד בירושלים, הס כל בשר מפני ד', כי נעור ממעון קדשו. וד' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ.",
        "summary": "רק בקץ-הימים תעמוד האנושות על הפער בין אופיים היוצר של ישראל, לבין נשמת העמים המציירת."
    },
    {
        "id": 1652,
        "article": "שונים הם הגוונים שהצמאון האלהי מעורר בנשמה, ועל פי יסוד הצמאון שונים הם הטעמים שכל הארה רוחנית עליונה מעדנת בהם את הנשמה. דגן שמים סגולת המן בו תמיד, שמתהפך לכמה טעמים. ודברי תורה נמשלו למים, לחלב, לדבש, ויין וקונדיטין. אשרי החיך הטועם תמיד בכל עת ורגע את נועם עדן זה, טעמו וראו כי טוב ד', לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.",
        "summary": "העונג האלוהי שבנשמה משתנה לפי יסוד הצימאון האלוהי שבה, כמו המן המשתנה לכמה טעמים."
    },
    {
        "id": 1653,
        "article": "כמה מטמטמות הן העבירות את הדעת, בין הדעת של היחיד, בין הדעת של הציבור, של הדור ושל התקופה. אותה תפיסת החיים שהירידה גורמת לה, שיתפס בה האדם נגד רוח העליון הזורח עליו, נגד דבר ד' הבא לו מכל מוצאיו, מן התורה, מן האמונה, ממנהג אבות, מהסכמת הבריות ומישרו הפנימי, שההמשך של העליוניות שבכל אלה הולך הוא ונמשך מכל התוכן החי והמלא שברוחניות העולם ומלואו, בחקי שמים וארץ וכל הוייתם היותר יסודית. כשנעשה האדם מדרס להצד העור שבו, לאותו הצד החלש שאינו יכול להתגבר עד כדי האומץ של אחיזת החיים בסידורם כפי התביעה השלמה שלהם, שהיא התביעה המרחקת את האדם מן החטא, המעמידתו ישר כאשר עשהו אלהים, אז לא רק חלק אחד מחלקיו ירד ונשתקע, לא רצונו העראי נחלש, ורוחו במהותו וערכו, שכלו וכל אור החיים שבו, עומד על עמדו. לא כן הדבר, פניו כולם שונו, אור השכל המבוסס, המתאחד בעומק ההויה הנשמתית עם כל כחות החיים, הארוג בחוברת עם כל הסידור המוסרי, הרוחני, הממשי, של כל מה שהוא מסביב, ממטה וממעל, זה האור נכהה. ואור זה הוא רז החיים בעצמם, אומץ תפיסת החיים, שהנשמה מוצאה בו את דם הנפש שלה. רק בטהרה ותשובה ישוב ויגלה האור והחיים. התשובה היא יסוד התרבות האנושית, המחופשת כל כך.",
        "summary": "החטא מטמטם את הדעת, ומכהה את כל כוחות החיים של האדם ושל הציבור."
    },
    {
        "id": 1654,
        "article": "מי זה יוכל לספר ולתאר את התבערה הגדולה של הצמאון הגדול אשר לצדיקים לאלהים. הדבקות האלהית הנתבעת מעומק לב, נפש, רוח ונשמה, כשהיא מנועה מאיזה כח, כשחלק אחד מחלקי החיים המכוננים את החיים כולם אינו עומד ישר נגד האורה הנעימה הנחשקת הזאת, מה עצום הוא הכאב, מה נורא הוא המחץ החודר. ולעומת זה, התענוג שאין לו דוגמא וערך, שאין לו משל ותיאור, מהשביעה של עונג אלהים, אל חי, מי יוכל לסמנה, מי הוא אדון השירה אשר יעצר כח לגלות קצת מחמדת רשפיה. וכשמתחברים יחד אלה שני הניגודים, הצער העמוק הבוער מאש הצמאון, עם העונג האיום אשר לא יחקר ממילוי החשק הנערץ בעז קדשו, מקרני אורות של זיקי אהבת אלהים, של מציאת אור ד' בעומק רגש, בתוכן דעה – מה עצמה סערה רוממה ונשגבה זו, שגליה כל כך נפלאים הם, במעמקי הנשמה. מי יוכל לתן דוגמא לעומק חיים זה, של נחלי צער המשתפכים לתוך נהרי עדנים, מתבוללים בהם, מתרכבים על ידם, מתעמקים כל חד על ידי משנהו בעומק נשמת הנשמה. והנשמה רווית עדן, עמוקת חיים, עטורת גבורה, שואבת מכל פלג ונחל, מתאמצת, מתגדלת ומתרחבת, וששון גיל ואושר אין קץ, גדולת מלכיות מלכי מלכים, רוחב רחבי שחקים, חשה בקרבה. ואין מדה לגדולה, אין קצב לתפארת, ועומק האמונה עמוק מתהום, ויאורי הדעת גלי בדולח מפכים. והולכת הסערה ונשקטת בהמון נצחון עדנת עולמים. מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים.",
        "summary": "אי-אפשר לתאר את עונג הצדיקים בדבקותם בה' הבאה מתוך צימאון אדיר."
    },
    {
        "id": 1655,
        "article": "הסדר של שילובי המחשבות, כמו שהם במבט הבהיר של המחשבה העליונה, החפשית והרחבה, שונה הוא לגמרי ממה שהוא בהמחשבה הנמוכה, אף על פי שהיא משתלשלת ויורדת מתולדות תולדותיה של העליונה הנשגבה. וכשמתבגר הדור והיחיד, וכח פועל מהמחשבה הבהירה מתחיל להזריח עליה, הרי באה דחיפה גדולה, המכריחה לסדר את כל השילובים של המחשבות במערכה התחתונה. ותנועה זו מסבבת יסורין גדולים בראשיתה, והם הם חבלי משיח הרוחניים.",
        "summary": "חבלי המשיח הרוחניים, נגרמים מדחיפת המחשבה התחתונה להידמות למחשבה העליונה, בשילוביה וסדריה."
    },
    {
        "id": 1656,
        "article": "ואקשיב ואשמע מתוך מעמקי נשמתי, מתוך רגשי לבבי, קול אדני קורא. ואחרד חרדה גדולה, הככה ירדתי כי לנביא השקר אהיה, לאמר ד' שלחני ולא נגלה אלי דבר אדני. ואשמע קול נשמתי הומה, ספיחי נבואות הנה צומחות, ובני נביאים מתעוררים. רוח הנבואה הולך ושט בארץ, מבקש לו מפלט, דורש לו גבורים מלאי עזוז וקודש. הם ידעו לכלכל דבר, האמת לאמתה יגידו, יספרו איך נגלה להם דבר ד', לא ישקרו ולא יחניפו, את רוחם באמונה יוציאו. ורוח אמונים יקר מחרוץ ירומם עם, וישראל יעמד על רגליו, יחל לחוש את סגולתו מימי קדם, ידע כי לא שקר עשה עט, לא שקר לבש גאות. גם בעת אשר המון לאומים לבזה נפש למתעב גוי שמוהו, סגולת עולמים לו. שואף הוא אל חסנו מעולם, וחסנו חוסן אל הוא, חוסן כל חכמה, כל תום ויושר. ואם המורשה בלבושיה הרבים לא גלתה הוד יפיה, תבא רוח הנבואה, ובראשית דרכה תברר את אשר עם לבבה, בשפה ברורה. וברור השפה יכה גלים, עז יתן לנדכאים. וסגולת אל העליונה אשר לישראל, ידע ברוח אלהים אשר עליו, אשר רק בארצו עליו תגלה, ומרחוק יזכר את אשר שכח, יזכר כי לו ארץ רבת ערך, רחבת ידים בעדו, וגאון עולם נגד כל העמים. וישא רגליו יעקב, ומשפחות משפחות אחד אל אחד יקובצו, וארץ שוממה תבנה, ורוח ד' אשר עליו תחל לפעם בצאצאיו אשר נזנחו, ומאופל ומחושך עיני עורים תראינה.",
        "summary": "רוח הנבואה וספיחיו מתעוררים לתחייה בישראל השב אל אדמתו."
    },
    {
        "id": 1657,
        "article": "הכל במדה, אם הרוחניות תתגבר בשטפה, ותרצה את הכל לשטוף, והחומר והחיים כלא יהיה נחשב ונשטף, לא תעמד הרוחניות ההיא בעמדה, לא משאות נפש תשא בחיקה, כי אם הזיות ודמיונות כוזבים. אמנם, אם לפי מנת הרוח תתעורר גם הגויה אל חגה, אם יקר בעיני הוגה הדיעות, חודר במסתרי אל, החיים והטבע, ועל יסוד הטוהר של האומץ הרוחני ייסד את טירת חייו הממשים, אז ינבא בכל עז, ותורת ד' בפיו תהיה אמת.",
        "summary": "רוחניות הסותרת את החומר והגוף, הנה דמיונות כוזבים, ורוחניות המבססת את החיים הממשיים על-פיה, הרי היא תורת אמת."
    },
    {
        "id": 1658,
        "article": "סתרי תורה מביאים את הגאולה, משיבים את ישראל לארצו, מפני שתורת אמת בעז הגיונה הפנימי דורשת בהרחבתה את הנשמה השלמה של האומה, והאומה מתחילה על ידה להרגיש את הכאב של הגלות, ואיך שאי אפשר כלל שצביונה יהיה יוצא אל הפועל כל זמן שהיא דחופה וסחופה על אדמת נכר. אבל כל זמן שאור התורה העליונה הוא חתום ועזוק, אין התביעה הפנימית של שיבת ציון מתעוררת בעומק אמיתה. ההתעוררות שבאה מצד הצרות והרדיפות של האומות, אינה כי אם התעוררות מקרית, שלצירוף היא ראויה, להלהיב על ידה כחות נחשלים, אבל יסוד החיים מוכרח לבא מצד עצמיותה של התביעה הצורתית של האומה, וזה יתגדל ויתאמץ כל מה שאור תורתה הפנימית, עומק דיעותיה וחביוני הגיוניה, ילכו ויחיו בקרבה בגאון גדלם. לזאת סובב סובב הולך הרוח, עוקר הוא הרים, פורץ הוא פרצות, מסבב הוא חבלים וצירים, אבל מגמתו היא פרצת דרך בפני האורה העליונה הנובעת מנשמתה העזיזה של כנסת ישראל, סתרי תורתה, קבלתה מורשת אבות ואדירות נשמה, באופי המיוחד לה, בהשקפת עולמה ורוממות מוסרה, ההולך ומתרחב עד אין קץ, ההולך ומתעטר בכל תרבות עליונה והולך ומתעלה לגבהי שמים, מציין את סגולת עם סגולה, עם יודעי אלהיו, ונותן שלטון לקדישי עליונין.",
        "summary": "סתרי תורה מביאים את הגאולה בגלל תביעתם לשלמות נשמת ישראל, וההתעוררות לגאולה מצד צרוֹת הגלות הנה צירוף חיצוני."
    },
    {
        "id": 1659,
        "article": "וכשהאורה מתגברת בנשמה, בראשי האומה, בבחירי הבנים, בגדולי הכשרון, הולך הזרם ומשפיע, החיים הגדולים מתחילים שוטפים, מתגלים בחוגים הרוחניים והחמריים, בספרות, בחברה, בתולדה ובמזג, בנעימות הנפשית וברחבת הלבב. זוהר עליון מתחיל פורש זיו ענניו והוד כבודו, ושם ד' הגדול הולך ומתראה עוד על עמו. הסגולה הגנוזה מתבצבצת ועולה, נגד כל שוטניה וכופריה, וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך, וכל רואיהם יכירום כי המה זרע ברך ד'.",
        "summary": "כשהאורה מתגברת בנשמת האומה, בייחוד בראשיה ובבעלי הכשרון שבה, מתעלים גם חיי החומר, הספרות והחברה."
    },
    {
        "id": 1660,
        "article": "הסתירה שבין הנסתר והנגלה באה תמיד מחסרון השלמה של שני היסודות. הנגלה המצומצם בגבוליו, שאינו הומה אחרי מקורו ושרשו, יחוש איזה שנאה אל הנסתר, שאינו חפץ לדעת צמצום וגבול. מיעוט ההכשר אל הנסתר, והקפיצה אל תוכו רק משום חולשה של תיאבון פנימי, המצורפת עם התרשלות ובטלנות, הוא גורם שתטושטש הצורה של הנסתר, שרק השלילה של הממשיות, רק הרפיון של החיים, וחוסר הכשרון לתפוס את העולם החי, את מעשיו, תנועותיו, עלילותיו וזרמיו המקסימים, מלאי ההוד והגבורה, הוא הגורם לשיקוע בעומק הנסתר, למרות חסרון ההכנה. אבל לא זה וזה יתכן, ולא בצד אחד של המטבע העולמית והתורנית יבוססו החיים. הנסתר גרעינו מוכן, אבל אל הפועל יצא בהצלחה רק אחרי ההכשר המלא של הנגלה. מילוי הכרס בלחם, בשר ויין, מוכרח להיות קודם לטיול בפרדס, ומילוי כרס זה כולל בקרבו גם כן את מדע העולם והחיים, ואת ההסתגלות המוסרית המדותית, את גבורת הרצון, ואת הכרת ערך האדם, ואת כל הטוב, הנאה והמסודר שבמציאות, הבא מתוך חינוך טוב והגון לכל צדדיו, המצטרף אל כל המתעורר לחיים ולרעננות מכל צד ופינה, באדם ובאומה, בספרות ובחיים, בחול ובקודש ובקודש הקדשים. תביעת הנסתר, שהיא מתמלאת בבא עתה, היא תביעה איתנה, שהיא מביאה את המלה הגואלת, שהיא משחררת את האמרה הישראלית הגדולה ממאסר אילמותה, היא מחדשת מחדש את החיים האיתנים, היא מעוררת את רוח הגבורה שבקודש המוחלט, שהוא הרבה יותר פשוט ויותר טבעי מכל חול ורגיל, ועם זה עומד הוא בשיגובו ובתפארתו.",
        "summary": "תביעת הנסתר הבאה מרשלנות ורפיון מהעולם הנגלה, מטשטשת את הנסתר, והבאה בהכשרה מתאימה, גואלת את הרוח מאִלמותהּ."
    },
    {
        "id": 1661,
        "article": "אל מעין הנבואה הננו נקראים. ציחי צמא אנחנו, אבל מעין גנים, מקור מים חיים, לפנינו הוא. החפצים הטובים, שכל הסולת האנושית מתפארת בהם ושוקקת אליהם תמיד, בכל דור ודור ובכל עת, מתחדשת בהמון חידושיה, במעשה ובהכרה, בשאיפה ובנטיה, כולם הנם גם חפצנו. אבל עוד עליון מכל יש, מה שאנו חפצים ומה שאנו מגשמים בחיים, מה שלא יגרע כחו גם אם תקופות עוברות ואין יודע ואין מבין. סתר רז קדוש שוכן בנו, נשמה חיה מיוחדה שרויה בקרבנו. מרוחו של משיח זורמים ונושבים רוחות, והנם באים עדינו. הננו מתקוממים, מתנערים, ומבקשים חיים חדשים, חידוש ימים כקדם, על יסודנו אנו, על יסוד מאבן פינתנו, על יסוד איתן רשום זה, שהננו יודעים שאין לו דוגמא ומשל, גם אם אין אנו יכולים לפרש את תוכנו גם להגות רוחנו הפנימי. התעלומה אינה ממיטה אסון של ספקנות על הודאיות הנמצאה בגדולת חייה.",
        "summary": "אנו נקראים למעיין הנבואה הוודאי והנעלם, המתגלה בנשמתנו, ולא נסתפק בשאיפות והכרות אנושיות."
    },
    {
        "id": 1662,
        "article": "כשאנחנו עוסקים בתורה, הננו חשים שאנו מתקשרים עם עולמנו, יונקים אנו מאותו טל החיים שהוא טבעי לנשמתנו, והננו הולכים ומתחזקים חיזוק רוחני, הגורר אחריו חיזוקים שונים בערכים רבים, וכל מה שקשור בנו הרי הוא מתחזק עמנו חיזוק פנימי ויסודי. כל העסקים הרוחניים שהם חוץ מעסקי תורה, הרי אנו מתרחבים ומתגדלים גם על ידם, אבל לא אותו הגידול המיוחד, שהוא כל כך מתאים לנו, כגדלה של תורה שהיא חיינו. בגדולתה של האומה, נובע מקרב רוחה אותו המעין הכללי שהאנושיות דורשת מהאדם, והחכמה והתורה מתקשרים, והאדם מרגיש חיים פנימיים בכל דבר חכמה, בין בקודש בין בחול.",
        "summary": "הרוחניות האנושית אמנם מגדלת את האדם, אך רק התורה מקשרת אותו למקור נשמתו, ובגדלות האומה מתקשרות התורה והחכמה."
    },
    {
        "id": 1663,
        "article": "יראת העונש עלולה לעורר את האידיאלים הגנוזים של הקודש והטוב, וללבותם יותר כשהם עמומים. על מה שאין שום הכשר אידיאלי לא יקלט שום רושם גם מיראת העונש היותר חריפה. ולפי שתעודתה של יראה נמוכה זו היא רק תעודת הצתת אליתא, לעורר את המהות העצמי של האידיאליות העליונה שביסוד יראת הכבוד והרוממות, על כן כשהיא משמשת לתפקידה, היא מוצאה את ערכה. אבל כשהזיקים האידיאליים נכבים, אז כל עצמה של יראה זו אינה כי אם מפלצת, ועליה נאמר לא תיראו את אלהי האמורי, וי ליה למאן דדחיל מרצועה בישא, בהיותה נטולה מיסוד עץ החיים של תפארת הצחצחות, המוסריות העליונה בהוד קדשה. ממוצא דבר אנו למדים, שבכל התוכן של יראת העונש נמצא את הצדדים המקודשים, רק כפי ערכם של הנקודות המתיחסות להזיקוק האידיאלי, שהוא מעורר את כח האהבה העדינה ויראת ההוד המפוארה, ויתר החלקים נחשבים כפסולת, שהם נפלטים חוצה על ידי כח השולל השכלי, שהוא כדמות כח הדוחה הטבעי.",
        "summary": "תפקיד יראת העונש הוא לעורר את יראת הרוממות, אך כשהיא לעצמה הרי היא מפלצת."
    },
    {
        "id": 1664,
        "article": "כל חטא מחשיך את האור השכלי, מפני שההגיון הקישורי נמשך בכל המצוי מכל עובדא, מכל יש. וכשם שהמשפטים השכליים בציור השכל קשורים הם זה בזה, עד שאנו יכולים ללכת במסילה של תולדותיהם ותולדות תולדותיהם עד הדיוק הסופי, שבאמת אין לו סוף, כי אם הוא הולך ונמשך, הולך ומילד תולדות ופירות ופירי פירות, כן הוא בכל עובדא ותוכן בעצמיותה של המציאות. וכשם שכל מצוה ומעשה טוב הוא תולדה של שכל טוב, של חכמה וישרנות, כל אחת לפי מדתה, כך היא העבירה, וכל עובדא רעה, תולדתה ההגיונית של משפט רע, של סכלות ורשעה. ועל פי זה הולכים הדברים ומתהוים. האמרה התדירה של הקדושה, של הצדק והטוב, הולכת ונאמרת מתוך עובדא שלה, והאמרה הרשעה הולכת ונאמרת גם היא מתוך העובדא שלה. וחלק החיים הנתפס בתוך העובדא המרשיעה הולך ופורט פרטיות תולדתיות, ומשפטים שלמים, השקפות והרגשות, לפי אותו הקישור האפל של הרשעה, אשר אין קץ לכל התלאה. תחלת פיהו סכלות, ואחריתו הוללות רעה. חוטא ילכד בה, וטוב ימלט ממנה.",
        "summary": "כשם שמעשה המצווה מאיר את השכל, כך העבירה מחשיכה אותו, מפני שהמחשבה והמעשה קשורים זה בזה."
    },
    {
        "id": 1665,
        "article": "כשם שאי אפשר ליין בלא שמרים, כך אי אפשר לעולם בלא רשעים. וכשם שהשמרים מעמידים את היין ומשמרים אותו, כך הרצון הגס של הרשעים גורם קיום ועמדה לשפעת החיים כולם, של כל הבינונים והצדיקים. כשהשמרים מתמעטים, והיין עומד בלא שמריו, הרי הוא עלול לקלקול וחימוץ. הגלות דלדלה את כח החיים של האומה, ושמרינו נתמעטו הרבה מאד, עד שיש סכנה לקיום החיים של האומה ממיעוט הרשעים ומחוסר תפיסת חיים גסה ומעובה, האחוזה בבהמיות ובאדמה ושקיעתה החומרית. בגולה הקיום הוא קיום רסוק, וזה הקיום המדולדל, שהוא חדלון יותר מהויה, היה אפשר לו להמשך איזה משך זמן גם בחוסר שמרים, כפי ההכרח. אבל לכל זמן, וכבר כשל הכח, והקיום העצמי תובע את תפקידו, ושיבת ישראל לארצו בשביל קיומו העצמי הוא מאורע מוכרח, וקיומו זה יוצר את שמריו, נושאי הרשעה והחוצפא של עקבתא דמשיחא, אשר ירגז כל לב בזכרו. ואלה הם הצדדים העכורים, שהקיום הצלול והמשמח מתהוה על ידם, וסוף הפרצה הוא שיקוע השמרים בתחתית החבית, הנמכת הכחות הרשעיות בתהום החיים, ואז מתבטל מהם כל תכנם המכאיב ומזעזע. אבל בהמשך יצירתם הנם הולכים ביחד עם היין, חיי האומה ורוחה המתעורר, מעכירים אותו, והלבבות רועשים למראה התסיסה, וינוח הלב וישקוט במכונו רק למראה העתיד, ההולך ועושה את מסילתו במפלאות תמים דעים. מי יתן טהור מטמא לא אחד.",
        "summary": "העולם זקוק לרשעים מפני רצון החיים הגס שלהם המקיים את העולם, ובייחוד לקראת הגאולה."
    },
    {
        "id": 1666,
        "article": "השלהבת הגדולה של צמאון הדעת, של שקיקת היושר, מרעשת כח החיים של טהורי הרוח, דוחפת היא אותם לעבודה גדולה, מטרדת ובלתי פוסקת, לא ידעו שלוה ומנוחה, ישגו תמיד באהבה וחשק עליוניות. ובלבבם תמיד מצרים הם, מרעידים, ומלאים בטחון ועז, תקוה רבה, וחרדה אצילית, עין טובה, וחדירה עמוקה, הרגשת פגמים, וחיפוי כל פשע. ולבת האהבה והחסד עולה ברום גליה, ואשה אש קודש ברב עז יוקדת. במי התורה, החכמה והדעת, במי התפילה, התשובה והדבקות, המשרים, החסד והצדקה, שהחפץ הטוב שקוע בהם בחמדתו הכבירה, מכבים את קצת שלהבת אש הצמאון היוקדה, ורוח נכון ושוקט מתחיל להתגלות. ושב והיה לבער, ולכח חיים אדיר ונשא [מאד].",
        "summary": "שלהבת צמאון הדעת מצערת את טהורי הרוח, והם מכבים אותה קצת במי הדעת ועבודת ה'."
    },
    {
        "id": 1667,
        "article": "כשבאים לידי הכרה של המגמה האצילית של העסק בתהילת ד', הנשמה מתגדלת, האורה העליונה שלה מתאדרת ומבהקת בזיו תפארתה בכל היכלי החיים כולם. האוטם הרוחני, שאינו מניח לאותה ההופעה של התהילה האלהית להתפשט, אף על פי שדברים רוחניים אחרים יתפשטו, גורם הוא שרק הנפש, בעלת תנועות החיים וההרגשות הטבעיות, והרוח, המתעורר והמצייר את הדימויים והתכונות הנפשיות והעולמיות, הם יתגדלו, ורק לאורם הכהה יואר בטרקלין של החיים. אבל אור זה, אף על פי שכולל הוא הרבה מן המדע ומן השירה, מן הסדר החברותי ומבנין העולם, מן הבקורת ומן ההשקפות השכליות המעשיות, וחלק מן הציורים של השכליות הרוחניות, חושך ואפלה הוא לגבי אורה של הנשמה, שהיא באה מההופעה של הכרת התהילה האלהית, שהחיים היסודיים העצמיים בטהרת מבועם ממקור החיים מתעלים על ידם, שהיא מתעלה לפי רוב זיכוך העולם וטהרתו. כל הנשמה תהלל יה הללו יה. ודוד ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ד' הללויה. ומאושרה היא הנפש הטבעית כשהיא עולה עד הראש האצילי, ואותה ההכרה של הנשמה העליונה באה אצלה לכלל אוצר הנטיות הטבעיות שלה. כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח.",
        "summary": "תהילת ה' הנובעת מהנשמה, גבוהה מן השירה והמדע האנושיים, הנובעים מהנפש והרוח, ואשרי הנפש שהכרת הנשמה נכנסה בה."
    },
    {
        "id": 1668,
        "article": "כשם שהאדם צריך להסתגל אל הטבע החמרי וכחותיו, ולמוד את דרכיו ומעשיו על פי אותם החקים הכלליים השולטים בעולם, שהוא בעצמו גם כן חלק מהם, והם שולטים בתוכו כמו שהם שולטים מחוץ לו, ככה ויותר מזה צריך ומוכרח הוא להסתגל לחקי הטבע הרוחני, שהם יותר שולטים במציאות כולו, שהוא חלק ממנו, והם יותר שולטים בתוכו כולו. וראשית ואחרית של סיגול זה, היא הנקודה העליונה של הדבקות האלהית בכל דרכיו ובכל מעשיו, בכל רגשותיו ומחשבותיו, שכל הסיגול אל המציאות הרוחני הכולל כל, ממנה הוא נובע ואליה הוא שב. ד' מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל. תשב אנוש עד דכא, ותאמר שובו בני אדם.",
        "summary": "כשם שצריך להתנהג בהתאמה לחוקי הטבע, כך ויותר מכך צריך להסתגל לטבע הרוחני, שהוא הדבקות הכוללת כל אורחות החיים."
    },
    {
        "id": 1669,
        "article": "הנשמה היוצרת שרויה היא במקור אור התורה. אסור לעכב את מרוצתה המלא שמחה וחדות קודש, מפני שום טינא ועיכוב בעולם. אין כל העולם כולו כדאי נגד רגע אחד של יצירה עליונה ממקור הקודש. זרם חיים נשאים זה המשתפך בנשמה אחת, מביא הוא לכל העולם כולו.",
        "summary": "הנשמה היוצרת שרויה במקור אור התורה, ואסור לעכב את יצירתה המביאה עילוי לכל העולם."
    },
    {
        "id": 1670,
        "article": "לפעמים ההופעה השכלית הגדולה, מתוך שהיא מתרחבת הרבה ומקפת הרבה, יותר הרבה מכדי היכולת של הבשר לשאת את אורה, מתחלש הרצון ועז החיים על ידה, וההגשמה של המאויים העליונים מתעכבת מלצאת אל הפועל דוקא מפני הגודל האידיאלי שבהם. ובשביל כך צריכה ההדרכה האלהית לחדור דרך השביל של האמונה, שהיא רצה את ארחה אל ההגשמה האידיאלית בעוד לא חדר עדיין אורה של ההופעה העליונה, שהיא יכולה להחליש את עז החיים הבשריים בגדולת כח הזוהר שלה. וכשקובעת היא כבר את עזה במגמה האחרונה של ההגשמה האידיאלית היותר עליונה, אז כל מה שיופיע על הבשר מהרוממות האצילית, אינו כי אם מוסיף לו אומץ, וזהו הרז שמלאכי השרת משתמשים בו להקדים נעשה לנשמע.",
        "summary": "ההופעה האלוהית, מתוך גודלה האידיאלי, עלולה לפגוע ברצון להגשימה, ולכן לפעמים האמונה מדלגת ישירות אל המעשים."
    },
    {
        "id": 1671,
        "article": "חמדת התורה משתלהבת בהכרה פנימית. מתחיל האדם לחוש את הארג הגדול, שכל אות ונקודה, שכל רעיון ותוכן, שכל ידיעה וסברה, של כל ניד רוחני, של כל זעזוע שכלי והרגשי, מקרוב וכללי עד רחוק ופרטי, מדברים אציליים, רוחניים ומוסריים, על פי הפרצופיות הגלויה שלהם, עד דברים מעשיים, חמריים, חוביים, נראים כמטילי אימה ומכריחים, ועם זה מסובכים ומלאי ענין והטרחה שכלית גדולה, כולם יחד מוכרים הם בהכרת קודש עליונה של תמימות האמונה, שבחבת התורה היא מוצאה את רוממות אמתה וגדולת שירתה, לדברים חיים וקיימים, ששטפי חיים עזיזים, מלאי חמדה, ששון ויפעה, עוברים בהם וממלאים אותם, ומתק אין קץ מורגש בתוך החיך ההוגה. וחיכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים. מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים.",
        "summary": "כאשר חמדת התורה משתלהבת בהכרה פנימית, מוכרת התורה כולה, מכלליה עד פרטיה, למלאת חיים ושמחה."
    },
    {
        "id": 1672,
        "article": "חלוקת העבודה דבר מוכרח הוא בין השמימיים והארציים. בעלי הכשרון השמימי, משתרע העולם הרוחני לפניהם בכל הודו והדרו, בתפארת שכלולו ומילואו, ומתוך הבהקה גדולה זו, מסתתר הזיו הארצי מהם, ואותו האוצר הגדולה של ההוד שבחומר, הזיו שבתפארת הכח, הפאר שבחיים המסודרים, מתעלם מהם. והוא חוזר ומתגלה אליהם בכליל יפיו על ידי אור החוזר של אותו הנוגה המאיר בבעלי הכשרון הארציים, אשר לעומתם נעלם מהם אותו הזיו הפלאי השמימי, וגן עדניו בעדם חתום הוא, וגם הם נזרחים מקוי אור רבים, שהיחש הזה של ההשפעה העולה מהם אל השמימיים, וזיקי אור עדנים של ההתנוצצות האורה השמימית בשלל צבעיה ובתענוגיה מרווי ענוגי קודש, מאירים גם להם את מחשכי ארץ.",
        "summary": "בעלי הכשרון השמימיים יונקים את ההוד שבחומר מהארציים, והארציים יונקים את הזיו השמימי מהשמימיים."
    },
    {
        "id": 1673,
        "article": "כשהצער הרוחני, ממעמד החיים הרוחניים של עצמו, שהוא כאב התשובה, ושל העולם כולו, גדול עד מאד, עד כדי סתימתם של המקורות אשר לרעיונות, לדיבורים, לתפילה ולצעקה, להרגשה ושירה, מתרוממים בדליגה לחשוף אורות מלאי חיים ממקור הדומיה. והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים.",
        "summary": "כשהצער הרוחני מתגבר בעת התשובה וסותם את הרעיונות והדיבור, מתרוממים לשאוב אורות ממקור הדומיה."
    },
    {
        "id": 1674,
        "article": "כשהכרה הרוחנית מתחדשת, וזיק אלהי חדש מתחיל מאיר בנשמה, מקבל העולם החיצוני כולו צורה חדשה. דומה הוא כיוצא מיד היוצר השלם בתור עולם חדש מלא חן, וכל פגמי העולם הישן עוברים ונמחקים. וצורה חדשה זו אינה רק הופעה סוביקטיבית, כי אם לפי גודל האמת שבה ככה היא באמת פועלת ומיפה את העולם.",
        "summary": "ההכרה הרוחנית המתחדשת, מחדשת את צורת העולם החיצוני באופן אובייקטיבי."
    },
    {
        "id": 1675,
        "article": "הציור הרוחני מכה גלים, פועל בעצמו ועל עצמו. כשמתחברים הכחות, ונזקקה היא האצילות הרוחנית מלאת הציורים, המזרמת תמיד את חדושיה כמעין שאינו פוסק, אל האורגן הבשרי, פועלת היא על מרכז החיים, וראשית התפצלות העורקים המבטאיים, והחזון הפנימי הולך ופורץ, עד שבא ניב שפה. והמעין הוא בתחילה מלא, אוצר המחשבה נדחק מהמון ציוריו, ותאות ההבעה דוחקת, ומרוב עושר נברא הניב, ונפש חיה היא רוח ממללא. העופות המסוגלים ללימוד מבטאים, אין בהם אותה הסגולה היוצרת, לא התרוממו אל המעין המלולי שעומד ברום עולם. רק כלי קבול קטן יש בהם, המכשיר את אורגניהם למבטאים, הבאים מהשפעת האדם החיצונה עליהם. אבל הדבריות בעצמה סגולתה, לא במבטא נמצא אותה, כי אם במציאות הציורית, ההולכת ופוריה גם טרם שבאה היכולת המבטאית, כלומר קודם שכבש הרוח הפנימי את הבשר המגולם ושיעבד אותו לציוריו האידיאיים.",
        "summary": "מקור הדיבור הוא באוצר המחשבה העליון הנדחק להביע את עצמו, ואינו כדיבור התוּכּי שמקורו בביטוי חיצוני."
    },
    {
        "id": 1676,
        "article": "זרם גדול של הופעות מתפרץ אל תוכנו מהעולם החיצוני, מסביבה שלנו, והן יוצרות בנו ציורים, דוגמת גרעינים באים מבחוץ נקלטים בשדה ומצמיחים. וזרם עוד יותר גדול הולך ופורץ תמיד מבפנים, ממעין נשמתנו, היוצר יצירות, מצייר ציורים, בונה עולמות. אלה הזרמים תמיד נפגשים הם זה בזה, משתתפים הם בחוקיהם, ומתנגדים הם בתכונותיהם. החכוך התדירי של כחות איתנים הללו בתוכיותנו, יוצר בקרבנו את אור היצירה המלולית, ושפעת כח הולך ודופק על אורגני המבטא, וצמחים משותפים מחבורם של שני הזרמים, הפנימי והחיצוני, הולכים ונצמחים, ודבורינו הולכים ושוטפים.",
        "summary": "היצירה המילולית נובעת מחיכוך זרם ההופעות הבאות מבחוץ, עם זרם הציור והיצירה הפורץ מבפנים."
    },
    {
        "id": 1677,
        "article": "השיווי והשינוי הם שני הטפוסים הכוללים את היש כולו. בכל מקום שאנו מוצאים צד שינוי, אנו מוצאים גם כן צד שיווי, בכל ההופעות שבמציאות. ואנו בטוחים למצא את האמת בערך השיווי בצורה החיובית, ואת השינוי בצורה השלילית.",
        "summary": "בכל מקום אנו מוצאים גם את השיווי והוראתו החיובית, וגם את השינוי והוראתו השוללת."
    },
    {
        "id": 1678,
        "article": "יש שמתוך הדפיקה התדירית של השפעת הרעיונות מההארה העליונה שממעל להשכל המדוד, המוגדר בגבולי ההגיון, שבאה מצד התגלותה של הנשמה לגדולי המחשבה הנגשים אל ד', אין פנאי לשקול כל דבר בשיקול הדעת הרגיל, ומלחמה פנימית מתגברת. ודוגמת המלחמה המורגלת אצל רוב בני אדם בין היצר הטוב והיצר הרע, היא אצל אדירי כח אלה בין הדעה המסומנה במצריה, ובין ההופעה הגדולה, שהיא כצפור דרור, לא תדע כל מאסר של גבולים. וגם במדה זו, אף על פי שהיא רוממה מאד, גדול כח של דרך ארץ, שלא יתפרץ האדם, בכל ערך שהוא, ממדת הדעת הרגילה, אף על פי שנשתחרר כבר מכבליה, מכל מקום עת ומשפט ידע לב חכם.",
        "summary": "גדולי המחשבה נאבקים בין שאיפתם למחשבה בלתי-מוגבלת, ובין מידת דרך ארץ של הגבלת המחשבה, כמאבק היצר הטוב והרע."
    },
    {
        "id": 1679,
        "article": "האנושיות כולה נתבגרה כבר על ידי מהלך התרבות והמדע, עד שבפנימיות נפשה כבר מגולמת בכח היא התביעה של העמדתה של כנסת ישראל על מכונה, שהיא עטרת תפארתה של האנושיות כולה. וכל אותן המסיבות ההולכות ומתגלגלות להשיב את רגל ישראל על אדמתו, שהיא הכנה להצמיח קרן ישועה, וסילול מסילה של גאולה שלמה, כולן באות מתנועות החיים שבנשמת האדם בכללה, הפועלת את פעולותיה בחיי החברה כמו בחיי היחיד, גם בבלי דעתם של בעליה. והפעולות הללו, שהן נעשות בדחיפה סמויה, הן היותר נפלאות והיותר מדוייקות, שלא תדמה להן כל פעולה שכלית מצומצמת בתוקף דיוקה. כי השטף של הכח האלהי הנוהג בחסדו כל דור, שאינו מתעכר מדי עברו דרך הצינור של השכל האנושי ושמריו, ניכר הוא יותר בפעולות הללו, שהיחיד וחברה הנם בהן נפעלים ולא פועלים. והם הם הגורמים הגדולים תמיד ביצירתה של התולדה האנושית, שהיא יצירה אלהית מדוייקה, כבריאת היקום כולו, העולם ומלואו.",
        "summary": "התבגרות האנושות והכרתה הפנימית בערך ישראל, באה מתנועות חיים של נשמתה הכללית, ופעולתה הסמויה נובעת מגדולתה."
    },
    {
        "id": 1680,
        "article": "כשיוצאים מעולם הקודש אל החול, או להיפך, בלא הדרגה, מתארע לנשמה מה שמתארע לגוף וחושיו כשהם יוצאים מן ההיפוך אל ההיפוך, מאפלה לאורה, מחמה לצינה, צער ולפעמים גם נזק. שתי הגנות ישנן נגד היזק זה. או לסדר את היציאה בהדרגה, מקודש עליון לקודש תחתון ממנו, וכן הלאה, עד שבאים אל התוכן של חול. זאת היא מדת כל אדם. אבל עוד מדרגה יותר עליונה נמצאת, והיא הרמת כל החול כולו אל הקודש. זאת היא מדת המעולים שבצדיקים, והמדה הצפויה לעולם בעתידו הנשגב, ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס קודש לד'.",
        "summary": "המעבר הפתאומי מהקודש אל החול ולהפך – מזיק, וצריך לעשותו בהדרגה, אך מידת הצדיקים היא להעלות את החול אל הקודש."
    },
    {
        "id": 1681,
        "article": "מאד צריכים להזהר מן העצבות, אבל לא במדה גדולה כזו שתמנע את אור התשובה מלחדור אל עומק הנשמה, שאז העצבות מתפשטת היא כמחלה ממארת בכל קצות הגוף והנפש, מפני שהחטא מדאיב את הלב, וגורם לעצבות להתאזרח שמה, על מרירות קודחת של תבערת התשובה. אף על פי שיש בה חלקים עצבניים, הם כאש מטהר, מצרפים את הנשמה, מחזקים אותה, ומעמידים אותה על הבסיס של השמחה התדירית הטבעית הראויה לה.",
        "summary": "צריך להיזהר מן העצבות, אך לא במידה שתמנע מהנשמה את אור התשובה, המציל אותה מהעצבות הממארת הבאה מהחטא."
    },
    {
        "id": 1682,
        "article": "מפעמת היא החבה ומתחדשת היא, גלי גלים הומים, המון כינורות ונבלים מנעימים נועם שיח סודם. מעומק נשמת האומה, מרוממות נשמת האדם המרוכזה בקרבה, מרוחב נשמת כל היקום, כל היש, שבנקודת ציון הפנימית, מקור התענוג, משולל כל תוכן ותואר מוגדר, משם, מן הכל, הומה וסוער המון גלגלי חיים רועשים, ממתיקים סוד שיח קודש. התורה מתגלה בהדר יפעתה, נשמת האומה החיה והמקורית, הרעננה והעשירה, הנשמה רוממת הרוח, רוויית העדן, הנה היא מוצגה לפנינו בשלל צבעי יפעת כליל חמדתה. ערגה לה נפשי, לבי ובשרי ירננו אל אל חי. כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ושפתי רננות יהלל פי. מתגלה היא התורה בכליל הודה אל הדור הרענן, מלא כח העלומים והצפיה, הולכת היא ומפעמת על דלתי נשמתו הגאיונה. עוד לא הסירה מעליה את צעיף פארה, מעולפת היא בת שמים חמודה זו, אבל קרני הודה כבר חודרים מבעד הצעיף, ממלאים הם את פינות חיינו נוגה ואור חיים, מזלת היא כבר טללי חיים אל תוכיות הנשמות המקיצות לתחיה. תורת ארץ ישראל הולכת ונעורה, יחד עם תחיית הבנין, העבודה הפרודוקטיבית וההכרה העצמית.",
        "summary": "חיבתה ותחייתה של תורת ארץ ישראל הולכות ומתגלות בימינו, יחד עם תחיית האומה."
    },
    {
        "id": 1683,
        "article": "סדר ההטבעה הרוחנית, מישרים את הלב ברצון טוב וישר, ואחר כך מציירים בשכל כל עומק תלמוד האפשרי לכל אחד כפי תכונתו וכשרונו, ומתוך ההתפשטות השכלית, המתגברת והולכת לפי בירור הידיעה, הולך הרצון ומתעלה, והאדם מתקדש בקדושתה של תורה.",
        "summary": "סדר ההטבעה הרוחנית הוא: יישור הרצון בלב, העמקה שכלית, עילוי הרצון בהתפשטות השכל."
    },
    {
        "id": 1684,
        "article": "ההתפעלות הנפשית, הרגשנית, הבאה בעת שלומדים את הענינים האלהיים, אף על פי שהיא טובה ומקודשת, מכל מקום היא מעכבת את הבירור השכלי של אור התורה, בהפלגתה. ולכן צריך כל הצמא לדבר ד' ולאור קדשו באמת, להשתדל לקרר במי התורה את האש המשתלהבת מרוב התרגשות החמדה, המתעוררת מתוך ההגיון האלהי. ואהבה מסותרת זו פעמים שהיא עולה הרבה על כל אהבה גלויה, המתפשטת בכחות הנפש הגלויים, וירויח בזה את הדעה הצלולה השוטפת משרים, ויֵחד כבודו בקהל יודעי ד' וחושבי שמו באמת. ויחד עם ההגיון הצלול והתרחבות הדעה העליונה, יעלו כל כחות הנפש המתעוררת במעלה העליונה, ושמחה מלאה תענוגים של שלוה וגבורה תמלא את הנשמה. וצדיקים ישמחו, יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה.",
        "summary": "התלהבות מופלגת בעת הלימוד, מעכבת את הבירור השכלי, וצריך לקררה במי הדעת, וסופה שתעלה גם את כל חלקי הנפש."
    },
    {
        "id": 1685,
        "article": "ההגיון הרזי הוא החופש הישראלי, כלומר, הנשמה הישראלית, בהיותה בתור נשמה יחידה יונקת מטל החיים של כנסת ישראל, חושבת ומציירת על פי טבעה, ועל פי כל אותם הגורמים שגרמו לה לחשוב, כל אותן המאורעות הגדולות המיוחדות לישראל ותולדתו, על פי אותו היחש האלהי העליון המובלט, אשר הופע באומה נפלאה זו. כשהחופש עולה עד למרום פסגתו, כשאין הנשמה סובלת משום מוטה ועול של כל דעה מוסכמת שיוצאת שלא ממקור ישראל, אז הרעיונות ההולכים ונוצרים על פי קדושה טהורה זו הם הם רזי תורה. בין כשהם נאמרים באותה השפה ואותו הסגנון שבעלי הרזים רגילים להשתמש בה, בין כשהם נאמרים בסגנון אחר ובצורה ספרותית אחרת, זה השפע של רוח הקודש הולך וזורם מרוח ישראל בהם, וכנסת ישראל היא בעצמה קבלה למשה מסיני.",
        "summary": "ביטויי החופש של נשמת ישראל הנם רזי תורה, בכל צורה ספרותית שבה הם נאמרים."
    },
    {
        "id": 1686,
        "article": "ההופעה האלהית והשכל האנושי מתחברים ביחד, לתמם את החזון הגדול של עילוי העולם, של ההשתכללות הצורתית של הכלל ושל הפרט. אמנם שונים הם המזגים של היצירות. בזמן שההופעה האלהית מתגברת על השכל האנושי הטבעי, נוצרים ערכים שאיפתיים גדולי ערך, מלאים אור וזכות נפלאה, אבל עם זה רחוקים מהעולם המעשי התרבותי, החברותי, והמוסרי דרגאי. וכשההשכלה הטבעית מתגברת לפי הערך, נוצרים יצירות וערכים כאלה, שהאידיאליות שבהם מעטה היא לפי ההערכה, אבל הדיוק, והמגמה המעשית, המוסרית, התרבותית, אשר ליסודי החברה האנושית, חזקים בהם. ותמיד עולים ויורדים המשקלים הללו של שני הכחות, דעת עליון ודעת תחתון, זה לעומת זה, כדי לשכלל יחד את רוח האדם ואת חזון העולם, בצורה היותר תמימה מכל צדדיה.",
        "summary": "מזיגת זַכּוּת ההופעה עם דייקנות ההשכלה הטבעית, משכללת את רוח האדם ואת חזון העולם."
    },
    {
        "id": 1687,
        "article": "כל ניצוץ אורה המקרב את האדם להסתכלות של אמת יותר טהורה, היורד אל תוך נשמתו, משנה הוא את כל העולם כולו בעדו. ובכל פינות שהאדם פונה אחרי שהניצוץ המאיר החדש חדר אל תוכו, מוצא הוא בהן חדשות ונצורות שלא היו בעדו בתחילה, בעוד שבמקום התפשטות הארתו של הניצוץ החדש ההוא שלטה אפלה.",
        "summary": "כל ניצוץ אורה היורד לנשמת האדם, גורם לשינוי פני העולם בעיניו, והוא מוצא אורות חדשים באפלת העולם."
    },
    {
        "id": 1688,
        "article": "ההשגה האלהית היא תלויה במעשים תליה עצמית. ארחות החיים הם הרשימות היותר חזקות של תוארי הידיעה, והמסקנא המוסרית המתגלמת, היא בעצמה הידיעה היותר עליונה. אמנם ישנם חסידי עולם, הצמאים צמאון אלהי עליון, שכל חייהם הוא רק עריגה גדולה לאור האלהי, שאין סיפוק בכל מעשה פרטי שיכיל את המון גליהם. והם, עיקר עבודתם היא התורה העליונה, והדבקות הרעיונית של קישור כל העולמות כולם לאור אין סוף ברוך הוא, ברוב חשק ונעימת קודש.",
        "summary": "ההשגה האלוהית תלויה במעשה, והמעשים מגלמים מחשבות עליונות, אך יש צדיקים שעיקר עבודתם היא רק בדבקות עליונה."
    },
    {
        "id": 1689,
        "article": "הצער הגדול שמרגיש כל צדיק בעצמו על מיעוט הדבקות האלהית שהוא חש בעצמו, שאינו משביר את צמאונו הגדול, ומצער זה כל אבריו משתברים תמיד מרוב כליון נפש, ואין לו מנוחה בכל עונג ונחת בעולם, זהו ממש צער השכינה, שהומה תוכן החיים של כל העולמים כולם אל השלמות האלהית העליונה שתתגלה בהם. וההתגלות הזאת, בהרחבתה ותענוגיה, מותנה היא, שצריכה לשכלול הרצון החפשי של בני אדם, וכל הכשרון והמעשה הטוב וההדור התלוי בו. על כן משתוקקים הם הצדיקים לתשובת הכלל תדיר, ובתוכיות לבבם רודפים הם לזכות לחייבא, כמאן דרדיף בתר חייא. כי באמת היא חיינו וחיי כל [העולמים].",
        "summary": "צער הצדיק על חוסר דבקותו, נובע מצער השכינה על אי-הכשרת האנושות לגילוי אלוהות, ולכן הצדיקים שואפים לתשובת הכל."
    },
    {
        "id": 1690,
        "article": "התשובה הנובעת מאור סתרי תורה, המתעוררת מתוך הגיון פנימי המתפתח ממעין החי במעמקי הנשמה, הכולל כל יושר וכל הגיון, כל מוסר וכל חק ומצוה, גדולה ונשגבה היא באין ערוך מכל תשובה פרטית, היוצאת מתוך חשבונות הנפש הקטנים הפרטיים, שאין בהם אלא מקומם, שעתם ופרטם, ולא חזיין לחפאה על כל עובדין. ים התשובה הגדול בהמון גליו, הוא רק אותו השטף הבא מתוך בינת הלב החפשית, ההולכת ומאירה מתוך חרכי רזי עולם, אשר בסודות התורה וחכמת הקבלה, וכל החכמה הרוחנית וכל אוצר השירה וההגיון אשר במאור התורה. ורק אל אורה זו מיחל ישראל, ובאור גדול זה יראו אור גאולה ופדות עולמים. שובו אלי ואשובה אליכם.",
        "summary": "ישראל משתוקקים לתשובה עליונה שתבוא מאור סתרי תורה, ואינם מסתפקים בתשובה מקומית ופרטית."
    },
    {
        "id": 1691,
        "article": "האידיאל הכללי של האומה האלהית, של כנסת ישראל, כולל הוא אותה עם כל דעותיה, עם כל רגשותיה, עם כל סגנוני דיבוריה, עם כל תקותיה, עם כל ארחות חייה ומדותיה המצויינות. האמת הגדולה אשר ליעקב הולכת היא ומקפת את הכל, וכל המעשים כולם, כל המצות, פרטיהם ופרטי פרטיהם, אינם כי אם גילויים מוכרחים לגלות בהם את אומץ החיים הגדול של אור האמונה האלהית העליונה, שנוהמת בנשמתה הגדולה כהמות ים לגליות, כשאון מים כבירים, כקול שדי בדברו, קול המולה כקול מחנה. וכולהו פיקודין כולהון אינון שייפין ואברין לאחזאה בהון רזא דמהימנותא, וסוד המוסר העליון, המקיף את כל העולם האנושי בגילויו ואת כל העולמים במצפונו. תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.",
        "summary": "האידיאל הכללי של האומה מתגלה בכל רגשותיה, דעותיה, מצוותיה ואורחות חייה."
    },
    {
        "id": 1692,
        "article": "כל האמונות כולן הן מפרנסות את הנשמות של החיים בהן והמקושרים בן במעמקי לב. אמנם הסיגול הזה של המזון הרוחני, דומה הוא ממש להסיגול של המזון הגשמי. מתפרנסים השרצים והרמשים ממזונותיהם המעופשים, וטועמים בהם טעם יפה, לפי שהם לפי מזגם וסיגולם. מתענג הוא החתול על העכבר שטורף, כי הוא מיוחד לו. מתענגים העופות על התולעים שברפש, מתענג החזיר על מזונו המיוחד, הגמל על קוציו ודרדריו. ומתענג האדם על לחמו הנקי, על עסיס רמונו, על יין רקחו, ועל ראשית שמניו. לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו. לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, כי עם קדוש אתה לד' אלהיך.",
        "summary": "כשם שמזון האדם עדין ומזוקק ממזון החיות, כך אמונת ישראל צריכה להיות מזוקקת יותר מאמונת הגויים."
    },
    {
        "id": 1693,
        "article": "כל אדם צריך לדעת, שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו, על פי שורש נשמתו, ובעולם זה, הכולל עולמים אין ספורות, ימצא את אוצר חייו. אל יבלבלוהו תוכנים שוטפים אל תוכו מעולמות זרים, שאינו קולטם כהוגן, שאינו מוכשר לאגדם יפה בצרור החיים שלו. אלה העולמות ימצאו תיקונם במקומם, אצל המסוגלים לבנינם ושכלולם. אבל הוא צריך לרכז את חייו בעולמותיו הוא, בעולמות הפנימיים שלו, שהם לו מלאים כל ומקיפים את כל. חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם. גדולה-ענותנית זו מאשרת היא את האדם, ומביאתו לשלמות העליונה העומדת ומחכה לו, ובהיותו צועד בדרך חיים בטוחה זו, במסלולו המיוחד, באורח צדיקים המיוחדה שלו, ימלא גבורת חיים ועליזות רוחנית, ואור ד' עליו יגלה, מהאות המיוחד שלו בתורה יצא לו עזו ואורו.",
        "summary": "כל אדם צריך לעבוד לפי שורש נשמתו, ולא לערב בעבודתו תכנים זרים לו, וגאווה ענוותנית זו תביאהו לשלמותו העליונה."
    },
    {
        "id": 1694,
        "article": "רפיון רצון הבא מתוך השיקוע התדירי בתשובה, אף על פי שהוא חולשה גופנית ונפשית שהיא צריכה רפואה, מכל מקום יש בה גם כן הרבה מן העדינות והאצילות המזככת את הרוח, ועל כל פשעיה תכסה אהבה.",
        "summary": "רפיון הרצון הבא מההשתקעות בתשובה, אף-על-פי שצריך לרפא אותו, יש בו עדינות ואצילות הרוח."
    },
    {
        "id": 1695,
        "article": "מתוך רוח ה' הכללי, רוח הנבואה העליונה של אספקלריא המאירה, המוציאה אל הפועל את תורת החיים הנצחית, יוצא הרוח המפרט, החבוי במעמקי נשמת האומה ומתגלה בבחירי בניה, שבסקירתו החודרת מונחת כל עשרה הגדול של תורה שבעל פה וכל המונה, כל כח חידושה ויסוד הסתעפותיה, הסתגלותה אל החיים, וכח חוסן שלה לשלוט על החיים ולנצח את הכיעור והשפל שבהם. ואמונת אמון לרוח אלהים זה, חק טבעי הוא בנשמת היחידים, כל ההמון כולו, מדור לדור. והחיים המתאימים לתורת המעשה, הם הם המסכימים ברוחם הפנימי עם תורת העיון היותר רוממה, המתנשאת למרומי עולם, השואפת לתיקוני עולמים וחובקת נצחי נצחים בגדלה, המבלטת את פעלה בכל גילויי החיים, ומצנעת את אורות סודותיה בסתרי צפונות, בסוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם.",
        "summary": "תורה שבעל-פה נובעת מהרוח החבויה בנשמת האומה, ופרטיה המעשיים מתאימים עם התורה העליונה ואורות סודותיה."
    },
    {
        "id": 1696,
        "article": "אל יתירא אדם, כשרואה אור האהבה העדינה העליונה מתרחבת בו בשכל טוב ובנעימה קדושה, מכל דבר חוצץ, מכל חטא ועון, מכל מניעה בעולם. אור העונג המתפשט אור שבת הוא, שגם הגיהינם שובת בו, וחייביא דביה נייחין. וקל וחומר שאין לו להעלות על דעתו הגאיונה בגאות קודש, את אותה היראה הרעה דרצועה בישא, או כל פחדים שבעולם, מרפי רוח. ידוע ידע האדם שבאותן השעות שהעונג העליון של רוחב הדעת הרוחני שורה בו, הוא מתעלה בעילוי עליון, ששנים רבות של עבודה פשוטה ותמימה, גם אם תהיה נקיה מתערובות של פניות גסות, לא יוכלו לתן לו את ערכם. וכשם שהוא בעצמו מתעלה, כך כל התלוי בו, וכל העולם כולו, מתעלה עמו, אשרי דורשי ד', המתענגים על נועמו.",
        "summary": "כשאהבת ה' מתפשטת עליו, אל יתיירא מעוונותיו וחסרון יראתו, שכן עונג עליון זה גדול בערכו משנים רבות של עבודה תמימה."
    },
    {
        "id": 1697,
        "article": "ישנם צדיקים גדולים כאלה, שאכילתם היא כולה אידיאלית, אצילית, כהקרבת קרבנות ממש, אלא שעוד לא נקבעה בלבם האמונה בעצמם, ומתוך כך הם ממהרים באכילתם, וחפצים להפטר ממנה, מתוך תשוקתם הגדולה להיות שרויים באור הקדושה המופשטת של התורה והחכמה האלהית העליונה. ומתוך שמהירות זו היא נגד טבע הגוף, וגם נגד טבע נשמתם, שבאמת מזדככת היא יותר על ידי אכילתם הקדושה, ימצאו בעצמם עיכובים רבים וגדולים נגד מהירות זו. עד שתחדור אל לבם הבטחה הפנימית, וידעו שהוד האצילות שבחייהם מוסיף הוא הוד על הודו בעסק הטבעי של האכילה, המוסיפה להם חיל לעבודת הרוח הגדולה, ומאמיצה באמוצם את היסוד של נטיית הקודש בעולם כולו, עד שהם מוסיפים ברכה בעולם באכלם לפני ד' על שולחנן, שהוא מכפר על הכלל כולו כשם שהמזבח מכפר.",
        "summary": "ישנם צדיקים שמחוסר אמונתם בעצמם, ממהרים באכילתם כדי להיפטר ממנה, ואינם יודעים שאכילתם שקולה כקרבן."
    },
    {
        "id": 1698,
        "article": "ידע אינש בנפשיה, כשהגעגועים האלהיים תופשים אותו תמיד בלבו, הרי נשמתו מתגלה בקרבו. וכשרון גאולה זה, יהיה יודע להוקירו ולהעריכו, לשמרו בכבוד וחבה, ולפתח אותו בגבורה, בחכמה, במוסר ובשכל טוב.",
        "summary": "צריך לדעת להעריך את געגועיו לה' הבאים מהתגלות נשמתו, ולפתח כשרון זה."
    },
    {
        "id": 1699,
        "article": "שורש יצרא דעבודה זרה בקדושה הוא החשק הגדול של קרבת אלהים. וכאשר הבערות וחסרון הזיקוק המוסרי הם מניעות גדולות, שסותמים את האור האלהי מן האדם, אז, אם תשוקתו הטבעית חזקה היא, פורצת לה תשוקה זו את דרכה ביצרא דעבודה זרה. ואין גאולה אמיתית מיצרא דעבודה זרה כי אם בגדולתה של תורה, שמגמתה העליונה היא ההופעה הנשמתית של האורה הפנימית, המודיעה ברעיון וברגש, ברצון ובנטיה פסיכית, את הדעה האלהית, בכל הוד התענוגים שאפשר לו לאדם שיספוג אותם אל תוכו. וכל מי שהוא פורש מן התורה, הרי הוא הולך ונדבק בעבודה זרה. וגם בזמנינו, שכשלון החיים, ביחד עם השיקוע העמוק בחומריות השטחית, גרם שיצרא דעבודה זרה היה יכול להכבש, והועילה השתדלותם של אנשי כנסת הגדולה לצמצם את העולם ברוחניותו, כדי שלא ידחה הרבה לעומק הרשעה על ידי תשוקת עבודה זרה הבוערת באש זרה שלה, מכל מקום אותו הטמטום הנפשי שיצרא דעבודה זרה עושה, הולך הוא ומתפשט מביטולה של תורה. והעולם עומד ומחכה לגאולה על ידי הגדלתה של תורה, שתנצח את יצרא דעבודה זרה בכל מילואו, ולא יצטרך עוד להיות כבוש בדודא דאברא שלא ישמע קולו, אלא יחלוף כליל, מאור המתגלה, הדוחה ושולל את החושך.",
        "summary": "שורש עבודה זרה בקדושה הוא חשק קרבת ה', ועל-אף שהוחלש כוחה היא מתגלה בביטול תורה, ותיקונה יבוא בגדולתה של תורה."
    },
    {
        "id": 1700,
        "article": "מרכז העולם הוא ברצון החפשי, שיתעלה ויהיה עם כל חופשו, שהוא כשרון עצמי עדין, עזיז, ומתמיד וחודר בפעולתו לטובה קבועה, ההולכת ומתעלה. ותוכן זה הוא דמות האדם, שנשמתו הכוללת שולחת את קויה בכל מקום ואופן שיש לו כלי המתאים עם אורה. והתפשטותה של נשמת אדם עליון זה הוא מלא כל עולמים, שבכולם ימצא אדם מוגבל, רשום בקוים מיוחדים של אור מרכזי זה.",
        "summary": "מרכז העולם הוא הרצון החופשי העליון, ואורו מתפשט ועושה רושם על כל רצון מוגבל."
    },
    {
        "id": 1701,
        "article": "תנועה אמיתית של חיים רוחניים, ממולאה היא מכל התנועות כולן שקדמו לה, ומלא עולם והקיפי דורות היא מלואה. נתנו לנו דחיפות שונות התורה הנגלית והנסתרת, הפילוסופיא, ההשכלה המאוחרה, האגדה, הפלפול, חבת ציון, תחיית האומה והספרות, תנועת הפועלים, החסידות, הנטיה הקוסמופוליטית של המתקנים שבאשכנז, התעוררות המוסר, חיזוק התורה, הנטיה הסגפנית והקנאית, הבקורת והאמנות, דלדולי הכח המתבטאים על ידי יאושים והסתות שונות. כל חזיון יחידי מאלה איננו עולם מלא, ויש מהם שהוא בגדר מחלה ורע מוחלט, אבל בהיותם מתאחדים ומתארגנים יחד, כל אלה החזיונות ומקורותיהם וסיבותיהם, כל נטיה קובעת לה את מקומה לפי ערכה. אז מתיצבים כולם במערכה, והאוכל והפסולת כל אחד קובע את תפקידו, עד שאפילו הזדונים ודמיוני ההבל גם הם משמשים תפקיד בתור איזה כח גורם, וכשאין לו תקנה כי אם כליון, הרי כליונו מביא חיים יותר הרבה מאילו לא היה מעולם.",
        "summary": "זרמי היהדות השונים וכל תנועות התרבות והחברה, הטובות והרעות, מצטרפים יחד במהלך הדורות למערכה אחת מלאה חיים."
    },
    {
        "id": 1702,
        "article": "החכמה העליונה השרויה בישראל, חכמת אלהים, שהגויה המקבלת אורה היא האומה כולה לכל דורותיה, העוברים ההוים והעתידים, יש לה השקפת עולמה הבהירה, דעותיה הקבועות, מדותיה, תכונותיה, רגשותיה, חזיונותיה, אמונותיה, תקותיה, ואדירות חפצה ושאיפתה, שכולם הם מצויים ממשיים, פועלים ועושים תפקידם, מעבדים את הטבע הישראלי, קשורים קשר מסבב בכל התוכנים ההיסתוריים של האומה, ובכל המהלכים הפרטיים והכלליים של החיים. מרוכזה היא חכמה זו בחכמת אלהים הגדולה אשר לעולם הגדול, אשר לצבאי צבאות כולם, ותנאי השלמתה והשפעותיה הרעננות הם הם חקי החיים אשר לתורת ישראל, שבה היא מתבלטת. התשובה אל הטבע הישראלי, ההולך ומפעם בהתעוררות התחיה הלאומית ותקותיה, אך היא תביא את התשובה השלמה, האחוזה בחכמת ישראל המצומצמת, וקשורה גם יחד בחכמת אלהים חיים העליונה, שורש העליון אשר לתורה בכל מילואיה, שבכתב ושבעל פה, של החק הכתוב והמסור, ושל כל תכונה יקרה, כל מדה הגונה וכל רעיון נאה, וכל יצירה טובה וחיה, היוצאת ממקור ישראל, ונובעת מצלם אלהים אשר נתן באדם, ומנשמת חיים אשר נפח באפיו מרוחו העליון. ומאן דנפח מתוכיה נפח. על כן מי הוא זה אשר יוכל לתאר כמה גדול הוא אוצר החיים, תיקון העולם, הצלת הנשמות, וכל האושר הגדול וכל הדר התשובה, הגנוז בתחיית האומה, ההולכת ומתגלמת בארץ ישראל.",
        "summary": "חכמת א-להים מעַבּדת את הטבע הישראלי, ולכן השיבה אל הטבע תביא את התשובה העליונה – גילוי החכמה העליונה."
    },
    {
        "id": 1703,
        "article": "המגמה הקולטורית של המדע כולו, איננו אותו החזון המתגלה לאדם בדיוקו המדעי ביחושו לעולם ומלואו, כי אם בצדדים השימושיים לבד, אבל בכל הענינים התיאוריים, יסוד המגמה היא ההתקרבות אל הגודל, אל האמת ואל הנשגב. והתקרבות זו עושה היא את פעולתה דוקא על ידי הצעדים האטיים שהעולם הולך וצועד. והעולם בגדלו הולך ומתגדל, הולך ומתאדר בההכרה האנושית, ואותו החזון האידיאלי הבלתי גלום במסקנות, שכל דור ודור חותם אותן על מנת לחזור ולפקפק בהן או לחתום הפוכן בדור יבא, כי אם האידיאליות הפנימית המנשאת את האופי האנושי אל מרומיו, רק זה הוא הריוח הנקי מכל עבודת הרוח, וריוח זה לעולם לא יפסד, גם כשהמסקנות המדעיות יקבלו צורה אחרת לגמרי. הנשמה הכללית של הגודל שבהכרה, והארת הרוח שבהתרחבותה, היא מזדהרת והולכת על ידי כל הצורות השונות שההכרות הגדולות מסגננות אותן, בעבודת הרוח התדירה אשר לאדם.",
        "summary": "עיקר המדע אינו בשימושיו המעשיים, אלא בהשפעת חתירתו לאמת על האנושות, ורווח נשאר גם כשמסקנותיו המעשיות נפרכות."
    },
    {
        "id": 1704,
        "article": "מתחילים אנחנו לקלוט את רשמי הקודש מעט מעט, נקודה אחר נקודה מתנוצצת עלינו, כמטר וכרביבים יורדים הם עלינו הופעות שחקים אלו. בהתקבצם יעשו כולם אבוקת אור גדולה אחת, ייסדו בנשמתנו את מרכזם, ומסלולם יחדור את כל עצמיות הוייתנו. והננו הולכים ומתכשרים אל הסיגול של הנשמתיות הכללית, שבכל האורות הנקודיים היא ממלאה את התפשטות חייה.",
        "summary": "ניצוצי הקודש הנקלטים בנשמתנו, מתקבצים לאבוקת אור במרכזה, ואורה הממלא את כל הווייתנו, מסגל אותנו לנשמתיות כללית."
    },
    {
        "id": 1705,
        "article": "הרבה מאד צריכה היא האנושיות להתפתח, עד שתכיר את הערך הגדול של הכונה והרצון, של האידיאליות הגנוזה שבמעמקי הנשמה, שהיא מתקשטת תמיד בשלל צבעים חדשים, שהם מראים קצת מחסנה ותפארת גדלה. כל המעשים המוסריים הגדולים בעולם, בפרטים ובכללים, אינם כי אם הופעות קטנות, ניצוצות זעירות, מהאבוקה הגדולה של הכונה השלמה. הכונה היא הכל. תחית הכונה היא תחית העולם. התפילה בכונה, היחוד האלהי בכונה, המצוה והחובה בכונה, הרשות וההרחבה של החיים בכונה. והכונה בעצמה, הציור השכלי והמוסרי, הודו והדרו, פארו וקדושתו, עלייתו הבלתי פוסקת, המרומים האלהיים שלו. הכונה בהתבלטה באותיות, בשמות, שכל אות ונקודה שבהם היא תהום והמון ימים ופלגים, יאורים גדולים רחבי ידים של חיים, חפץ, שאיפה והשכלה, כח וגבורה, אצילות ותפארת. הכונה בהתאחזה בגופות קדושים, אנשים טהורים, אידיאליים, שהיושר והטוב המעשי והמוסרי הוא כל משוש חיתם. הכונה החיה והרעננה, כמה נהרה היא מופיעה בעולם. והרזיות העליונה באה ומקשרת את הנשמה המכונת עם מקורי החיים הרעיוניים, עם שורש שרשם, ואור אין סוף, אור אלהים חיים, הולך ומשתפך, מתפלש בכל הגה ופועל. הכונה היא הרת המעשה, והכונה העליונה, הכונה מלאת החיים האלהיים, כל תיקון עולם כלול בה, כל מחשבה של שלום ושל מלחמת צדק ויושר, כל נצוח של חכמה ושל סדר טוב ונחמד כלול בתוכה.",
        "summary": "הכוונה והייחודים בתפילה ובמעשים הם הכל, וכל המעשים אינם אלא הופעות קטנות שלהם, הנולדות מהם."
    },
    {
        "id": 1706,
        "article": "כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים, ודוקא מפני גדולתה ירדה עד לתחתית המדרגה, ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום, ותכשיר את העולם כולו עמה לעליה עליונה מקורית, כן הקודש שבחול, שירד עד לידי החולין הגמורים, הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש, אלא שהוא מסתתר הרבה. ואין קץ ותכלית לתיקוני העולם שיבאו מכל הטוב הבא לעולם בדרך חול, שיגלה ויראה הודו והדרו לעת המאושרה, אשר לא יהיה עוד אור יקרות וקפאון, והיה לעת ערב יהיה אור. ולפני אורו של משיח, שיגלה במהרה בימינו, יתעורר הכח של הקודש שבחול, שיעורר בראשית התעוררותו את החול, והכל ידברו בלישנא דבני נשא ולא בלישנא דקוב\"ה, ועל זה נאמר, גם לשוני כל היום תהגה צדקתך, כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי.",
        "summary": "כשם שנשמת האדם גדולה מהמלאכים, כך הקודש שבחול גדול מהקודש שבקודש, והוא עתיד להתגלות לפני בוא המשיח."
    },
    {
        "id": 1707,
        "article": "הישרות הגדולה של השכל המצוחצח, המתעדן מעדנתו הפנימית של הרגש הטהור, המתעלה בשרשו ממעל לשורש השכל המנתח, המורגשה לישרי לב, היא מקור המעין של חפץ ההשתאבות באור אין סוף, בכל חמדת קודש עליון. זאת היא ההתנשאות העליונה, מכון כל שירי קודש, מקור כל תפילה, הודאה, הלל וזמרה. כל הדר קודש על ידו מתעלה, כל חוקי ההוד והתפארת אשר בקודש ובקודשים עמו הוא מתאחד. ואנשי קודש, אנשי אלהים, מרוממי שם ד', כהני ד' המקודשים, אשר במלא עולם, הם הם חסידי עליונים, אשר הוד שירה עליונה זו מתגלה עליהם בכל יום תמיד. דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד.",
        "summary": "ישרות השכל המצוחצח, העולה בשורשו על השכל המנתח, היא מקור השירה העליונה וחפץ הביטול באור אין-סוף."
    },
    {
        "id": 1708,
        "article": "הספרות תתקדש, הסופרים יתקדשו, יתרומם העולם להכיר את כחה הגדול והעדין של הספרות, הרמת היסוד הרוחני בעולם בכל עילויו. ילך האור ויפרוץ, התביעה האיתנה תתבע את שלה. התובעים הם נשמות רבות, צמאות, נשמות מרגישות, מכירות בחכמת הפרצוף של המבטאים והסגנון את טומאת הרעיון שבסופרים רבים, שלא תכסה אותם כל מליצה מוסרית, כל הלבשה שירית. עקוב הלב ואנוש הוא. רוח טומאה זה, ככל רוח הטומאה בכלל, עבור יעבור, יבטל מן העולם וכליל יחלוף, והספרות תתקדש, וכל סופר יחל לדעת את הרוממות ואת הקודש שבעבודתו, ולא יטבול עטו בלא טהרת נשמה וקדושת רעיון. לפחות תקדים המחשבה של תשובה, הרהורי תשובה עמוקים, לפני כל יצירה. אז תצא היצירה בטהרתה, רוח ד' תחול עליה, ונשמת הגוי כולו תגבל בה, ותגלה בתוכה ועל ידה. זאת היא תעודתה של היצירה החדשה העתידה להגלות בתחייתם של ישראל, אחרי הסרחון הגדול של חכמת סופרים, ורוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך אמר ד' מעתה ועד עולם.",
        "summary": "טומאת הסופרים ניכרת ביצירתם, למרות הלבשתם השירתית, והם עתידים להיטהר, וברוח התשובה תתעלה יצירתם."
    },
    {
        "id": 1709,
        "article": "יראת חטא הטבעית הוא הטבע האנושי הבריא ביחס למוסר הכללי, והטבע הישראלי המיוחד ביחש לכל חטא ועון מצד התורה והמצוה מורשה קהלת יעקב. ואין טבע זה חוזר לישראל כי אם על ידי תלמוד תורה בהמון, תלמוד תורה לגדל תלמידי חכמים ותלמוד תורה של קביעות עתים לתורה לההמון הרחב. ואי אפשר שיחזור ישראל לאיתנו, לחיות חיים טבעיים, כי אם כשישוב לו גם טבעו הרוחני בכל מילואיו, שאחד מהם, והיותר חזק שבהם, הוא זה הטבע של יראת החטא, הסילוד ממנו, ותביעת התשובה הקבועה אם נזדמן חלילה לידו איזה דבר עבירה ועון. ובהתגברות כח החיים שבאומה, בהקיפו את כל צדדיו, תפסק התסיסה המעכירה את הדעת, והמכשירים הלאומיים ישובו כולם להתעסק גם כן בדבר הקביעות של ההחזרה אל הטבעיות המוסרית העמוקה והמיוחדה לישראל, שהיא מדקדקת כחוט השערה בין אסור למותר, וכל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים יוכרו למהלכי חיים עצמיים, שאי אפשר כלל לחיים לאומיים רעננים מבלעדם.",
        "summary": "חזרת ישראל לטבעיותם תלויה בחזרתם לטבעיותם הרוחנית, שהיא יראת החטא ובקשת התשובה, וגילוים יבוא מלימוד תורה בהמון."
    },
    {
        "id": 1710,
        "article": "השנויים התדירים שחכמת הסוד אומרת, על דבר התסיסה התדירה והמופלגה, רבת השלמות, שבעולמות הרוחניים, הם הם המבארים לנו את התמונה של התנועה הבלתי פוסקת, רבת העליליה, שבעולם החמרי, בכל פינות שאנו פונים, עד שגם הדומם, הנראה כמו נח ושוקט, איננו באמת כי אם מלא תנועות בלי ספורות בכל רגע, בכל חלק היותר קטן מחלקיו, ההולך ומתנועע בין הזרמים אשר לכח המושך וכח הדוחה, הפועלים תמיד את פעולותיהם רצוא ושוב בלא הרף. וההתקשרות העצמית שבין המציאות השכלית הרוחנית העצמית, ובין ההתגלמות החמרית, זהו דבר מוסבר מאד, שכל בעל דעה מקפת וחודרת ילך תמיד לאורה.",
        "summary": "התסיסה הבלתי-פוסקת שבעולמות העליונים, מבארת את התנועה התמידית של החומר."
    },
    {
        "id": 1711,
        "article": "המעיינים הרוחניים אינם על פי טבעם אנשים ציבוריים, ודומים הם באופי הציבורי שלהם להפראים הקדמונים, שחוש החברותי היה רחוק מלבם. ודוקא בשביל שאין מחשבתם טרודה בהעסקים הציבוריים ונתוחיהם, הם עסוקים בעומק בהישוב הפנימי של רוח האדם, שהוא הרבה למעלה בערך מכל הסדרים הציבוריים. ומתוך השלמות הפנימית אשר ליחידים, משתפרת ממילא נחלת הציבור כולו. ותמיד תתברך האנושות על פי הערך שיתנו לה אלה הפראים העליונים הבודדים, אשר בגדלם מתנשאים מעל כל הערכים החברותיים, ויש להם בחיים אותו הערך העצמי העליון, שהנשמה המאירה מסדרת על ידו את הישוב האמיתי, לאור באור החיים.",
        "summary": "אנשי הרוח דומים לפראים הקדמונים בפרישתם מהחברה, ודווקא כך מתיישבת דעתם לעסוק ביישוב העולם הפנימי הנזקק לה."
    },
    {
        "id": 1712,
        "article": "מבינים אנו בשלמות האלהית המוחלטה שני ערכים של השלמה. ערך אחד של השלמה, שמצד גדלה וגמירתה אין שייך בה הוספה של מעלה. אבל אם לא היה האפשרות של הוספה, היה זה בעצמו ענין חסרון, כי השלמות ההולכת ונוספת תמיד יש בה יתרון ותענוג, ואיזה מין העלאה שאנו עורגים לה כל כך, הליכה מחיל אל חיל, אשר על כן לא תוכל השלמות האלהית להיות חסרה מזה היתרון של הוספת הכח. ועל זה יש בהאלהות הכשרון של היצירה, ההתהוות העולמיות הבלתי מוגבלה, ההולכת בכל ערכיה ומתעלה. ונמצא שהנשמה האלהית העצמית שבהויה, המחיה אותה, הוא העילוי התמידי שלה, שהוא הוא יסודה האלהי, הקורא אותה להמצא ולהשתכלל. וכל מה שהמדע הולך ומתבסס על יסוד ההתפתחות, הולך הוא ומתקרב אל האורה האלהית היותר בהירה, ובא אל החזון היותר עליון, שאין לדון על ידו את ההויה כולה מצד יחוסה החלקי, כלומר על דבר היחש שיש בין חלק אחד ממנו לחבירו, כי לא בזה ימצאו הערכים האמיתיים שלה, כי אם עיקר דינה הפנימי הוא בדבר יחוסה הכללי של כולה לכל חלקיה אל השלמות האלהית, שהוא הוא הדבר היותר נכבד והיותר ראוי ליסד עליו את היסוד המוסד של ההויה כולה. וההכרה העליונה מעבדת את חוש האהבה השכלית העליונה, עד שבא האדם לידי הכרה, שאם היה האידיאל של הבריאה פחות משיגוב עליון זה של השלמות הנוראה הזאת, שהוא אתרא דיראה עילאה, לא היה לכל האידיאליות שום ערך, שום שיגוב של קודש לא היה להם, כי אם דברים של חול, פרזים יבשים, והתפעלות בהמית. אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ד' אלהיו, עושה שמים וארץ את הים וכל אשר בם, השומר אמת לעולם. זהו הכלל העליון, שכל ההסתעפיות המוסריות המדוייקות יוצאות ממנו כענפים מעץ רב, דרומיה מטי עד שמי שמיא וחזותיה לסוף ארעא. וכשם שהחשכה גדולה היא זו ההכרה שאינה יודעת רז עליון זה של המגמה התכליתית, של השלמות האלהית ההולכת ומתעלה על ידי היצירה כולה לאין סוף ותכלית, כן יותר מזה אפלה מנודח היא הדעה החושבת שאין כאן כי אם זאת השלמות של ההתעלות, ולא שלמות מוחלטה, שאין שייך עמה ומצדה שום הוספה והתעלות, מפני שהכל כבר מעולה, הכל שלם וגמור. וזאת היא האפלה השרויה בשטתו של ברגסון. ויבאו ימים, ויגלה אור ד' בכל הוד מילואו, ויכירו הכל שדוקא אז יש מקום בינה להשלמות המתברכת שהקדש צריך לה, כשיש שלמות עליונה ועשירה. והקדש צריך ברכה, ואין צריך צדקה. והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד, הוא ושמו דוקא.",
        "summary": "השלמות האלוהית ותוספת השלמות שבהוויה, מוכרחות להיות מחוברות זו עם זו."
    },
    {
        "id": 1713,
        "article": "התשובה מוכרחת היא לההשכלה האלהית. אימוץ הרצון והארתו, ואימוץ השכל, אחוזים הם זה בזה. הפעולות מרבות אור על השרשים העליונים שמהם הם נובעים, ורגשי הנפש המיוסדים משרשי הקדושה העליונה מגלים הם במציאותם את השרשים הללו. מי שמוכן לדבקות אלהית תדירית, אי אפשר לו במהלך פחות מזה, ומוכנות בקרבו כבר סבות מכריחות, גשמיות ורוחניות, המעודדות אותו לשוב אל הדבקות האלהית השלמה. אמנם, אי אפשר לבא אליה כי אם אחרי הענוה המוחלטה, הבאה מתוך גדולת נפש, ושמחה גדולה באור ד', שהיא נוצרת בלב אחרי הידיעה הציורית, שהרעיון של הדבקות האלהית בכל צורותיו הוא האושר היותר גדול בחיים. וכל מה שיתמלא הודו, וכל מה שיפואר בפארה של דעת ושל גודל רוח, של מעשים ושל סדרי חיים קבועים, של התפשטות אורה ציבורית ושל גדלות נשמה וטהרתה, ככה יגדל האושר של החיים, וממילא תחדר השמחה הנשמתית, והדבקות בעצמה תבא למעלתה העליונה, עד שגיאות ד' תגלה בנשמה, וממילא אין קץ לענות הצדק שיופיע עמה, כי איך יתגאה האדם בעמדו לפני מקור כל השלמות, אור אין סוף העליון, המרומם על כל ברכה ותהילה.",
        "summary": "אימוץ הרצון ואימוץ השכל אחוזים זה בזה, ולכן ההשכלה האלוהית תלויה בתשובה, והדבקות תלויה בענווה, הנובעת מהכרת האושר שבה."
    },
    {
        "id": 1714,
        "article": "אפילו מי שיש בו נטיה לטהרה במדה גדולה, והצמאון האלהי הוא מתכונותיו הנפשיות, מכל מקום צריך הוא לקדושת הפה, בין בחיוב בין בשלילה. בחיוב, להרבות דבוריו בתורה ובתפילה, בניב שפתים, שהיא הרפואה האמיתית, ושב ורפא לו, קחו עמכם דברים ושובו אל ד', אמרו אליו. ובשלילה, להזהר מכל דבור אסור. והחיוב גדול הוא הרבה יותר על בעל המעלה, מפני שהאורה הנשמתית שבקרבו מבארת לו את הערך של הדבור, את ערך החיוב של דבורי הקודש המעולים, ואת ערך השלילה של דבורים שאינם כהוגן. ואף על פי שמחשבתו גם היא ביותר תובעת את תפקידה, וצריכה הדומיה הרבה פעמים לתפוס מקום גדול, מכל מקום בדברי תורה אל ישים עצמו כאלם, כי אם יקיים צדק תדברו. ועם כל ההתכנסות לתוך הדבור, שמתחבר בזה עם כל האנשים אשר אין להם מחשבה עצמית, לא יגיס דעתו, כי אם משרים תשפטו בני אדם. אני בריה וחברי בריה.",
        "summary": "גם קדושי המחשבה הנוטים לדומיה, צריכים לקדש את דיבורם בדברי תורה ותפילה, ולהיזהר מכל דיבור אסור."
    },
    {
        "id": 1715,
        "article": "לא תוכל להכחיש עצמת מעלתה ואורה הנשמה המאירה תמיד, המלאה תמיד שלהבת אש קודש וצמאון אלהי עליון, הספוגה כולה תמיד בנחלי עדנים של קודש קדשים, השרויה תמיד בתוך ספירה של שירת זמרת נגינת נועם קודש, הצמאה ומתענגת יחד. ענוגה עדינה זו יודעת היא את ערכה, שומרת ומגינה היא בגאון ענוה על כבודה ויקרת תפארתה. וכללות הכרת ערך זו, כשם שהיא מתבלטת באותם היחידים, סגולת הדורות, בדיחי דמלכא עילאה, כך היא מתבלטת תמיד בנשמתה הכללית של כנסת ישראל, המלאה תמיד גיל קודש, ושפעת תענוג ידידות אהבה. צרור המור דודי לי בין שדי ילין, אני לדודי ועלי תשוקתו.",
        "summary": "נשמת הצדיקים הצמאה לה', לא תוכל להכחיש את עוצמת מעלתה, וכן הדבר גם בנשמה הכללית של כנסת ישראל."
    },
    {
        "id": 1716,
        "article": "הצדיקים האמיתיים, קדישי עליונין, הם בעצמיותם מתנשאים מעל כל עמל ויגיעה. אף על פי שהיו חפצים בכל עמל ובכל יגיעה, בכל יסורין ובכל צער, בכל מסירות נפש ובכל עבודה מפרכת שבעולם, רק כדי לעשות רצון אלהים חיים ומלך עולם, יוצר נשמתם, מלך ישראל וגואלו, אלוה כל הבריות, אדון כל הנפשות, אבל למרות רצונם מלאים הם מנוחה ונחת, ושפע תענוגים זורם תמיד בנשמת קדשם. וחודר הרוח מלא דשן וחלב זה ברויית עדניו בתוך רוחם, נפשם וגוייתם, וכל קרבם, עצמותם ובשרם. ומתוך עונג כבוד עליון זה, מתענגים הם ביראה ואהבה עליונה בעבודתם, ובכל נשימות רוח אפם וכל חייהם ותנועותיהם, שהם כולם עבודה עליונה אלהית באין הפסק וביטול כלל. ושפע המעין השכלי וההרגשי הולך ומשתפך בהם מכל הצדדים, כל מה שיקשיבו, יאזינו, יחישו וירגישו, כולו אומר כבוד, כולו אומר קדוש קדוש קדוש ד' צבאות מלא כל הארץ כבודו, כולו אומר שלום וברכה לכל חי, לכל בשר. יהללוהו שמים וארץ, ימים וכל רומש בם. וחירות היצירה וברכותיה מתרחבות במוחו ולבו, בכל רגע עולמות חדשים באים ומתילדים, נוצרים ומתהוים, והעולמים שכבר נבראו מתעלים והולכים, בצורה חדשה, עליונה, קדושה, עדינה ומפוארה, הם מתחדשים. בכל הגה ודבור שפעת ציורים חדשים וחידושי חידושים, כגלים, כהמון משברי ים הם מתנשאים, ואין עיף ואין כושל, אין עמל ואין יגיעה, כי אם נחת וחדוה. ואני בד' אעלוזה, אגילה באלהי ישעי. ואם לא יאמינו בעצמם צדיקים אלו, קדושי עליון אלו, ולא יקשיבו לקול השופר של הדרור העליון הקורא אליהם, ישטפו אותם מים רבים ועד נפש יבאו, ביון מצולה יטבעו, עד אשר יכירו גדלם ותפארתם, זיום וקדושתם. ואז, תחת הדחיקה אל העמל והעצב, אשר בו אך יחללו שם אלהיהם, השורה עליהם בעוז וחדוה אשר במקומו, יתעלו אל החירות והתענוג, וידעו לאחד כל שעיפי שרעפיהם, כל תנועותיהם, שלהם ושל כל המתאחזים בחוגם, כל הבא במגע וכל המתיצב נכחם בחזיון, ביחודא שלים, באור המבהיק, החי והעדין, המתנוצץ מזיו שדי, שכבודו מלא עולם, והודו והדרו על כל חסידיו.",
        "summary": "הצדיקים חפצים בעמל כדי לעשות רצון בוראם, אך מדרגתם האמיתית היא להתענג על ה', וכשאינם עובדים על-פיה הם מתייסרים."
    },
    {
        "id": 1717,
        "article": "דבר שאי אפשר הוא להפסיק את היצירה ממי שנשמתו יוצרת תמיד בטבעה. בכל עת שהליאות הרוחנית מעיקה, אין זו באה כי אם מפני שחושב היוצר שהיצירה עמל היא. וכל מה שמעמיקין יותר בסודה, באים לידי הכרה שאין בה שום עמל ויגיעה, והאדם מתדמה לקונו, שלא בעמל ויגיעה ברא הקב\"ה את עולמו, ובלא לאו שכלליה ובלא תששותא, ובאתא קלילא דלית ביה מששותא.",
        "summary": "היצירה הרוחנית דומה לבריאת העולם בכך שאינה באה בעמל, והלאוּת מהיצירה נובעת מתפיסתה כעמל."
    },
    {
        "id": 1718,
        "article": "הופעת היצירה הפיוטית מבהקת על כל חזיונות העולם, ומתוך כך גם כל דבר תורה מעשית, ודין ודברים שבו, מתעטרים בעטרת תפארת של זהרי חמה.",
        "summary": "היצירה הפיוטית מבהיקה את כל חזיונות העולם, ומתוך כך גם את התורה המעשית ופרטיה."
    },
    {
        "id": 1719,
        "article": "אושר העולם הוא השמחה העדינה, תולדתה של העדן האציל הבא מההארה של זיו הרעיונות של עומק האמונה, הרפודה באהבה האלהית והדבקות הגדולה והרחבה, שזיו שדי פרוש עליה. ואור נחמד זה הולך ובא על ידי ההתרגלות של חיים רוחניים ומעשיים מתאימים יחדו. וחיי יחיד וחיי ציבור מתאימים כולם, שבשורש שרשם ועומק יסודם מונח התוכן העליון האלהי, כולל כל חמדת המוסר וכל אור החיים, כל טוהר וכל תפארת, כל גבורה וכל חסד. אם יגלה לעולם עומק מחמדים זה, ירוצו הכל לכל מצוה קלה כבחמורה, כדי ליהנות מאורה, להתקשר בזיו עדניה. אמנם להיטה זו תפגום את האידיאליות הטהורה, וטובה גדולה היא לעולם ההחשכה המביאה לסינון הרצון, על ידי אותו העז של הכונה לשם שמים, בלתי לד' לבדו, שכל יקר אך בו נמצא. כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר.",
        "summary": "אם יתגלה לעולם האושר שבקיום המצוות, ירוצו הכל לקיימן, אך גילוי זה נסתר כדי שתיעשה העבודה לשם שמים."
    },
    {
        "id": 1720,
        "article": "אין שום אדם יכול להבין את עומק הנשמה של האצילים הגדולים, אנשי השמים, שחיי הרוח הוא כל תוכן חייהם. סוברים העולם שהם אריסטוקרטים, אוהבי עצמם, או בטלנים ועצלים, בשעה שכל העולם כולו נהנה אך מאורם, ואין אוהבי עבודה ואוהבי אדם, ומשתתפים בחייהם של כל השפלים במעמד, כמותם. ומתוך שהם יודעים את ערכם ואת ערך חייהם לעולם, הם מכירים את האחריות הגדולה שיש עליהם בשמירת מהותם, כשרונם וכבודם, עד שבאמת כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. והם הם יסודי העולם הרוחניים, עד שאם היה נפסק לרגע הרצון האידיאלי שלהם, המתנשא למרום הקודש העליון, היה העולם כולו הולך ושוקע בהבוץ המגואל של הזוהמא שבחיים ורשעתם המנוולת.",
        "summary": "העולם טועים, וחושבים את אנשי הרוח לבטלנים ואריסטוקרטים, אך האמת היא, שברצונם האידיאלי הם מאירים את העולם כולו."
    },
    {
        "id": 1721,
        "article": "לפני התגלותה של הארת רוח הקודש הודאית, מתחילה הופעת הציורים האפשריים, שהענינים הרוחניים מתגלים בצורה בולטת, כעין התגלותם של הדברים הגשמיים בחלום על ידי כח המדמה. והדמיון, מרוה בלשד השכל והאידיאליות, הגבורה והצניעות הפנימית, פועל את פעולתו. רואים את נשמת הדברים. העולם בכללו, כל אדם וכל חי, כל צומח וכל דומם, כל כוכב וכל רקיע, כל נהר וכל ים, כל חזיון וכל תנועה, הכל מתתאר בהדר הפנימיות הרוחנית שבהם. רואים איך הנשמות פורחות, מרגישים בפגישת כל אדם את תוכן הנשמה החיה והפועלת, הרחבה והמקיפה, העשירה והמבולטת במרבית ענפיה, הרבה יותר ממה שמרגישים בפגישה הגופנית של החומר הנופל ברשת החושים. החושים, הפרצוף, התנועות, הדיבורים, אינם כי אם פתחים וסדקים, שהאורה הגדולה של מציאותה השלמה הגדולה של הנשמה, מתגלה יותר בהתפרצות שטפית על ידם. והדברים הולכים ומתחורים לפי רוב המעשה ולפי רוב התלמוד, לפי רוב זיכוך הרעיון ולפי רוב חופש הרוח, ולפי רוב הדבקות העליונה האלהית, ההולכת ועולה, הולכת מדרגת הבירורים עד העלאת עולמות, ומהעלאת עולמות עד העמדת כל העולמים על מכונם, בשטח כל קומת הנשמה בתור מרכבה לצור עולמים. האבות הם הם המרכבה.",
        "summary": "לפני הופעת רוח-הקודש הוודאית, מופיעות השערות הדמיון הספוג בשכל ואידיאליות, ועל-ידן קולטים את המציאות הפנימית."
    },
    {
        "id": 1722,
        "article": "יבא האדם לידי הכרה עמוקה במהות רצונו, בעומק החיים שלו, בדרך שיגובו וקדושתו, ובנוראותה של הסכנה האורבת לו כשיטה מהמסילה. והרצון במלא המובן איננו הרצון המפורט על איזה דבר, מעשה וענין מיוחד, אלא הרצון הכללי, הסכמת החיים הנובעת מעצם מהות החיים, הצומת ששם מתקשר הכל, כל החזיונות, הרעיונות, החפצים והדמיונות. וכח זה זורם והולך הוא, שוטף ומתרומם, מכה גלים ומשלח פלגים בלא הרף. וכשכח זה זקוק הוא, בהיר ומלא יושר, כל מה ששופע וזורם הכל ישר וטוב הוא, המאויים הגלויים והנסתרים הכל נכבד ומרומם ערך. וכשהוא מעוכר, כל מה שהוא מחולל משפעיו, הכל הוא רשע ועול, הכל נמאס ומעוות. ערך החיים האידיאליים הם מותנים הרבה יותר מהשפעים התדיריים הללו, ממה שהם מותנים מערכי המעשים, שהם רק לפרקים מתגלים. הלב המלא אור קודש, שלום, יושר ומוסר, בטהרה פנימית, בעומק תמותו, הוא אוצר של חיים, שכשהוא לעצמו אין ערוך לסגולתו, לא יערכנהו כל הון עתק. ועילוי הרצון, זיקוקו, הקבעתו בקביעות עליונה, מאירה, שיהיה ערך החיים העליון קבוע תדיר בו, דורש הוא חיים רצוניים מלאים אורה אלהית. זאת היא מגמתה של עבודת התפילה, יסוד העבודה הלבית. מי יוכל להגיע עד מרום ערכה. התפילה היא מסכמת את החיים כולם, בכל כללותם, בכל עומק עצמות טבעיותם, אל הסכום המרומם של אוצר הטוהר העליון. הצמאון האלהי המובע על ידה, הגעגועים ההומים לזוהר הצחצחות הנשמתיות, החפיצה הפנימית להתעלות, להשאב בחיי חיי מקור חי כל חיי העולמים, בסקירת עוזם וכבודם, בהבחנת הערצתם הבלי גבולית, בהתנפלות פנימית לעומת כל קוצר יד, המונע את ההתגשמות של קדושת החיים והמוסר המואר על ידי האבוקה האלהית בתכלית שלמותם, העליזה הפנימית החודרת על אור האלהי השלם, המעין המלא עדני עד ותענוגים עזיזים, טהורים, נשגבים וקדושים באין קץ, התפשטות החשק, במיזוג הגבורה העליונה, להעדין את כל היקום, למלא חסד, אורה ושמחה, את כל היש, לרומם את כל השפל, להקים את כל הכושל, חיי הטוב, היושר והטוהר, למעלה מכל מדה – מופעים על ידי הצינורות מרווי האורה של הנוכחיות האלהית, באים לשכלולם על ידי התפילה ההגונה, והיא היא ממטרותיה העליונות, העלאת הרצון האישי, והעולמי הכרוך עמו, לאחדות השלמה, לקודש ד' קדוש ישראל.",
        "summary": "הכרת האדם במהות רצונו, וזיקוק הרצון הכללי, משפיעים על החיים האידיאליים יותר מפעולת המעשים, וזאת היא מטרת התפילה."
    },
    {
        "id": 1723,
        "article": "המות בא בעקב החטא. לולא החטא הקדמון, לולא הלך האדם אחרי תאותיו הבהמיות, היתה התחושה הרוחנית מופיעה עליו ברום אורה. אין אנו מתחילים את התולדה האנושית מהגשמתו הגלויה של האדם, שבאה אחרי נפילה עמוקה. יסוד המציאות מתחיל באדם בהוייתו העליונה, בהיותו מואר הארה רוחנית לפי תכונת עצם נשמתו. והנשמה במילוי החיים מוארה היא חוצה לגויתו ופנימה. היצירה הגופנית, המרתקת את מאורה של הנשמה אל הגוף והיא פועלת בו את פעולתה, לולא נפל האדם ברשת השכחה, ושאיפתו אל הגדולה העליונה, שהיא העבודה האלהית, עבודת גן עדן לעבדה ולשמרה, לא חדלה, והיא רק היא היתה מכשרת את המשכת החיים, אז החיים בעצמם, בהתאימם אל המטרה הנשאה הכללית של הוייתו של האדם האצילית, אינם צריכים להפסק. מדוע זה לא תתקשר הנשמה בגויה להחיותה תמיד, מדוע לא תמצא את כל מרחביה בהיותה מנצחת על עבודתה החיה במרכזה הנשא, הגויה וכליה? רק מפני שכרע הרצון תחת המחשך של השיעבוד השפל, של העבדות הבהמית הגופנית. ורפש זה נטבע בו האדם עד אין מנוס. לא שאיפה רוממה ונצחית של יצירת חיים נשאים פועל בהעלאת נר החיים ביצירות גופיות, אלא כח אחר מעורב, יצר סוכן, והתעוררות שפלה סמויה. על כן אין הקישור אמיץ, והמחשכים רבו. כפי ערכו של הזיכוך הרעיוני, תעלה יקרת הנשמה המופעת, ושלטונה על הגוף יגדל, אבל לנצח את המות לא תוכל, עטיו של נחש מפעפע ומחלחל. עד אשר יפוח היום, והשאיפה העליונה תלך ותתגשם, הרצון הנשגב של שכלול חיים שלמים ונשאים יגדל ויגבר על כל נטיה, וההשפלה העבדותית אשר לחומר ותנאיו הנלחצים לא תהיה מעורבת בכח היצירה. הנשמות שבגוף תכלנה, ונשמות חדשות, שהן למעלה מן הגוף, יוצרות אותו, מתרכזות בו, ושואפות ממנו ועל ידו למרומים נשאים מאד, הן יופעו. והתולדה שהקריאה אל חייה נובעת בפועל מחפץ רומם זה, של שאיפת יקיצה לחיים עליונים, היא תהיה המנצחת בעולם. לפניה יכרע המות ברך, ולא יזכר ולא יפקד, ובולע לנצח. המות מום הוא ביצירה, ישראל נועד להעבירו. חרפת עם הוא לנו, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ד' דבר.",
        "summary": "המוות בא בעקבות חטא אדם הראשון, שרצונו השתעבד לתאוות גופניות, ובהתגברות הרצון הנשגב הוא עתיד לעבור מן העולם."
    },
    {
        "id": 1724,
        "article": "כל מה שההסתכלות הרוחנית נעשית יותר טבעית לאדם, נעשות כל הבריות יותר חביבות ונכבדות בעיניו. כי הרוחניות החיה שבכל בריה יקרה ונשגבה היא למאד, וכפי בהירות הסכיה הרוחנית, מתנוצצת התכונה העצמית והמהותית של כל בריה נגד עיניו. ואין כל גוף מוגלם יכול לעלות בכבודו, גם כשיהיה מלא חמדה חיצונית, עד אותה המדרגה החמודה שניצוץ קטן רוחני שבצעיר שבבריות מגיע אליו. ואהבת החיים ואהבת הטבע, אהבת האדם ואהבת החברה, האומה, המשפחה, העצמותית האידיאלית שלעצמן, הולכות ומתפשטות, מתאחדות בזיו חיי החיים, ומושפעות ממקורו. וכל מבט, כל שרעף, כל הגה וכל תנועה, המושפעת ממלא חיים של עצמיות חשובה ועליונה של בעל הסתכלות אצילית זו, מלאים הם חיים, ברכה, אושר וכבוד. וזהו רז היקר הסגולי שמיחס העולם הגדול לאנשי קודש, שהם הם האוהבים והמכבדים הגדולים של הבריות, שכשהן באות להכרה זו, מקיימים הכל בהם כי מכבדי אכבד, ואני אוהבי אהב.",
        "summary": "ככל שההסתכלות הרוחנית נעשית טבעית לאדם, כך גדלה אהבתו לבריות, והוא נעשה גם אהוב עליהן."
    },
    {
        "id": 1725,
        "article": "כשם שאי אפשר להכיר את העולם הגשמי לנוגה הברק המבריק ומתעלם, ואפילו יהיו ברקים רבים, אבל סוף כל סוף הסירוגין שלהם עושה את הארתם לבלתי מספיקה, זולת אם יתרבו כל כך עד כדי התמדת האורה, עד כדי ביטול החושך המפסיק בהאור הבוזק תדיר – כן הוא בהארה הרוחנית. אין להכיר את העולם העליון, את אור הקדושה, המוסריות הטהורה, שלטון היושר, שפעת הנשגב, כי אם על ידי הופעה מתמדת. הנבואה אור של סירוגין היא. רק נבואתה של תורה, נבואתו של משה רבינו, זו היא אור זולף בלתי פוסק, ולאורו נסע ונלך. אור השכל הטבעי גם הוא כעין אור של מעלה, אינו פוסק, רק אינו מגיע לבהירות ההבלטה של הערכים המושגים ביצירות הרוחניות בלא הופעה שמימית, ואינו יכול לשמש תפקיד הנהלת חיים מקיפים לדורות עולמים. רק בחבורם של שני האורות הקבועים, שוטפי אורה התדירים, וביניהם האורות המבריקים של נבואה, רוח הקודש, התפרצות שירה, קדושת השם במסירות נפש, עליזה עליונה ונועם מתלהב, יחד כולם מסגננים את החיים בעילוים, ותורת עם משתכללת. ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה.",
        "summary": "הברקות התורה תדירות ובהירות, ושל הנבואה בהירות אך אינן תדירות, ושל השכל תדירות אך אינן בהירות, ומאיחודן מסתגננים החיים."
    },
    {
        "id": 1726,
        "article": "הרבה יותר עשיר ועז, ומלא תוכן ומרץ וישות תכונית, הם כל אחד ואחד מניצוצי החיים שאנו מביטים עליהם ממרחקים מגבוה. אוצר החיים שבבעלי החיים כולם, מקטנם ועד גדולם, גם אוצר החיים הסגור, חתום ונעלם, המוגלם בכח בצמחים ובדוממים, אין אנו יכולים לסמן את עזוזם הפנימי. הכל הולך ושוטף, מזדעזע ושואף. גם אנו אין אנו יכולים להעריך את עושר פנימיותנו. סתום וחתום הוא בעדנו גם עולמנו אנו הפנימי, הוא עולמנו במציאות, בקישור בחפץ סמוי, ועולם שאינו עולמנו בהכרה, בידיעה, בחדירה. הכל מלא עושר וגודל, והכל שואף להתעלות, להזדכך ולהתרומם. הכל אומר שירה, משבח, מגדל, מרומם ומנשא, והכל בונה, עובד, משכלל ומעלה, שואף להתאחד ולהתארגן. משך החיים, כלילי יופי וחכמה, אדירי גבורה והופעה, מתחילים לא ממקום שכבר יש שם ביטוי של אומר והגיון, כי אם ממחשכים, אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ. ודעתנו המשוטטת לאחדות כל היצור מוצאה את גאון האדם בכל פינה, במרומי שחקים ובמעמקי אדמה. ד' ממית ומחיה, משפיל אף מרומם.",
        "summary": "ניצוצות החיים הנסתרים של הדצח\"מ, גדולים מגילוייהם ההכרתיים, וכולם שואפים להתעלות ואומרים שירה."
    },
    {
        "id": 1727,
        "article": "אם מתוך עוצם השאיפה והציור הרוחני היותר נקדש, מסתבך האדם בחיים החברותיים באיזה שביל צר, אם באה הקנאה, התאוה והכבוד, ודוחקת את הרחבתה של הנשמה, ומעשים ודבורים יוצאים מעורבים מזרמי טוב ורע, אל יבהל ואל יסוג אחור, יחזיק ברוממותו, ישאף עוד למעלה, וכמה שיש מהפסלנות בנטיות הגנוזות שלו, ילכו הלוך והתמעט, והתמצית החיה, השלהבית, של נצח הקודש, של תפארת גודל הנשמה שיש שם, זה יזוכך ויגיע לערכו.",
        "summary": "אם מתוך שאיפה לגדלות, מסתבך אדם בקנאה, תאווה וכבוד, יחזיק ברוממותו ואל יתייאש, ותמצית הטוב שבהם תתברר ותתעלה."
    },
    {
        "id": 1728,
        "article": "הנשמות הגדולות חיים הם במעינם דוקא. חכמי היצירה, שהחידוש הוא יסוד חייהם, יכירו תמיד את התפשטות מהותיותם, חילוץ עצמותיהם הרוחניות, רק בשטף החידוש ההולך וזורם לעיני רוחם. מכירים הם את הנשמה בעומק העצמי שלה, איך היא מזלפת את שטפיה תמיד. לא פחות ודאי ממה שגוף מאיר מזלף קרני אורה מתוכו בלא הרף, מזלפת היא הנשמה בעלת ההכרה והחפץ, הרגש והציור, את קרני אורה הרוחניים החיים. והזרם הולך ושוטף, הולך ומצייר, לא יכילו גליונות לבאר את החזון של איזה זמן של הזרמת הנשמה של קטן שבאנשים. וכה הולכת היא העשירות ומתגדלת, עד שבאה בגאוני המחשבה, בגדולי הציור, למדרגה נפלאה כזו שרבו המתפלאים על ההארות היוצאות אל הגלוי מפרי ציוריהם, אף על פי שהחלק המתגלה מוכרח להיות הזיבורית שבעצמות היצירה, אבל עצם היצירה בחביונה, פלאות מעשיה, מהירות השטיפה אשר לזרמי השכל, אינה נותנת לנו אפשרות של תפיסה בעצמותם הפנימית ובמהותם ופרטיהם של הזרמים השוטפים הללו. הכשרון היותר נכבד הוא החידור אל עומק עצמיותנו, וחידור זה, כל מה שידע כמה קלה היא עבודתו, כמה הוא פוגם את הרום האצילי בעמל ויגיעת נפש, כמה להקשיב הוא צריך את התביעה של עדן המנוחה הפנימית, כמדה זו יגדל התוכן הגאוני שביצירה, וזיקי קודש יתחילו את התנוצצותם על כל החיים והסתעפותם הרוחנית. בכל רגע, דקה מן הדקה, הננו יוצרים, מדעתנו ושלא מדעתנו, המון יצירות לאין תכלית, שאם רק נתלמד להרגישן, להביאן אל התחום של הכרתנו המבולטת, להתרגל להכניסן בתוך מסגרת של ביטויים נאותים להן, אז יגלה הודן והדרן, ופעלן יראה על פני החיים כולם. והאמתיות הנצחיות יפכו ממעין חיים, ממקור הנשמה שאינה יודעת שוא ודבר כזב, מאבוקת האמת גזורה היא, וכל מה שיזרום מאורה רק אמת וצדק לעד הוא.",
        "summary": "הנשמה מזלפת תמיד שטפי יצירה, והכשרון הנכבד הוא להרגיש את יצירתה ולבטאה בצורה נאותה, ואז יתגלה הדרה."
    },
    {
        "id": 1729,
        "article": "אור אלהי עליון מתהלך בתנועת הפועלים הכללית, וגם הישראלית הפרטית. ההערצה של יגיעת הכפים היא יסוד תקון העולם, והתחלת העמדתו של רוח האדם על מכונו, מציאת הזיק העליון ההולך ומאיר בקרב סאון החיים. אם יש כמה דרכי עילוי במציאות הסדרנות של האדם, בהעמדת השלטון ותכסיסי החברה, שהם נתמכים על רעיונות עליונים, שצריכים חלק רשום מבני אדם להקדיש כשרונם להציורים האציליים ולמודיהם, אבל עמדת החיים עצמם, טהרה של הנשמה, סיפוק חושה הפנימי שכולו יושר וצדק, זה ימצא ביגיע כפים, בעמל היצירה הגופנית, ובהבאת פרותיה ליהנות בהם בני אדם. כל אחד לפי מעלות רוחו וכחותיו העצמיים. ודרך מעבר זה של קדושת העבודה החמרית, יעלה האדם אל מרום האושר אשר למנוחה העליונה, גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים, וזה וזה יחד מכשירים הם את אהבת השמים בכל הרחבתה ועדיניותה הרוממה.",
        "summary": "אור אלוהי מתהלך בתנועת הפועלים, שכן יגיע הכפים מבסס את החיים ומטהר את הנשמה יותר מהעיסוק בסדרי החברה."
    },
    {
        "id": 1730,
        "article": "קנאת סופרים תרבה חכמה. בלא קנאת סופרים כל אחד יוצר רק מנטיתו הפנימית, והוגה ולומד רק במה שמטהו רוחו. ברכה גדולה יש בזה, עומק ההוד יוצא הוא דוקא בעמל כשרון שבא מתוך דחיפה פנימיית. אבל עושר רוח בא יבא מתוך הרכבות המתילדות מריבוי מקצעות, מידיעות ומסות שונות, ורק מקנאת סופרים יבא האדם לעסוק במקצעות שאין לו כח מושך פנימי אליהם, ומתוך כך תרבה החכמה. אמנם ריבוי זה כמותי הוא, אבל ברכה יש בו גם להאיכות. עד אשר תבוכר הדעה, והעולם ישתכלל מההופעה היחידית של כל כשרון המתאחדת באחדות הכללית, ואז לא יהיה החזון שכל עמל וכל כשרון המעשה הוא רק קנאת איש מרעהו.",
        "summary": "קנאת הסופרים טובה לשעתה, כדי להרבות את מקצועות התורה בכמות, שהיא גם איכות, אך עתידה לכלות בעתיד."
    },
    {
        "id": 1731,
        "article": "הנשמה החפשית, דוקא היא היוצרת. הרוח המופע הופעה קשורית עם אותו הגרעין הגופני שאור החיים מתגלה בו, עושה הוא בלא הרף את פעולתו, פעולת הגידול והמתיחה. מתמתח הוא הגוף, מתרקע הוא, על פי אותה התכונה והצביון שהצורה האידיאלית שברוח טובעת את חותמה עליו. ומה שנעשה בכל צמח וכל חי, נעשה בכל עולמים, בפרטיהם ובכלליהם. נושאים אנו עין, ומביטים ברום עולם, בגאון גלי ים החיים, הקוראים לעולמי עד אתיו והיו, וחכמת אלהים חיים וגבורתו מקסמת אותנו בהמון פליאותיה, ונפשנו כלה אל הדר יפיה, וחשים אנו שכולנו, אנו בכל מהותנו, בכל הכרתנו וחפצנו, בכל עומק חיותנו, הננו כולנו שפועי מקור החיים המתמיד בחסדו וגבורתו. ואם מגדולתה של הנשמה יש אשר מדוה הגוף ירבה, כי ברב חכמה רב כעס, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב, לא נקוץ באור הדעת, כי אם נרבה את שלהבתו. יודעים אנו שאלה היסורים חבלי יצירה הם. הגויה ורוחה, כל כליה וכחותיה, מתאמצים הם להתארך עד כדי גדולתה של הנשמה, להתנשא עד רום שאיפותיה, לעשות רצונם כרצונה, למען יתאים הכל, ואור החיים בכל שלל שלמותו יאיר ויובלט ברב נוגה והוד. רגע באפו. אלה מכאובי הגוף ויסורי הרוח, כלא המה, מוסיפים הם עוד נועם וידידות מסירתית אל האור העליון, אל הזיו האלהי יוצר כל, אשר כל מדה משתברת מפני המון משא גדלו. אבל שבר אל שבר יחדו ידובקו, ועולמים משוכללים בהדר יצירתם יופעו, וקרא זה אל זה ואמר קדוש, ומקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ד'. ואם כבדי פה אנו, אם דלל מאד אוצר ביטויינו לעומת העושר הגדול של עונג הטוב, של מקור כל קדושת השמות כולם, מתענגים אנו על ד', על ד' דייקא, הלא יפרוץ הרוח את מסילתו, אז ידלג כאיל פסח, ותרון לשון אלם, ולבב נמהרים יבין לדעת, ולשון עלגים תמהר לדבר צחות. והצפיה העתידה, שהיא כל כך מושכלת ובטוחה, כל כך מאומנה וחיה, תחיינו בקרני תפארת אורותיה, גם טרם הגלותה בכל הדרה. כי אם שם אדיר ד' לנו, מקום נהרים יאורים רחבי ידים, בל תלך בו אני שיט, וצי אדיר לא יעברנו.",
        "summary": "הנשמה החופשית יוצרת ומטביעה את חותמה על הגוף, וייסורי הגוף מהתגדלותה ייסורי יצירה הם, המכשירים אותו להתענג על ה'."
    },
    {
        "id": 1732,
        "article": "שוכחים הם המתחכמים את החכמה היותר פשוטה, ועם זה גם יותר עליונה וכללית, שמה שאי אפשר מבלעדו לחיות, שהוא אידיאל עליון, צריך להמצא אצל כל יחיד ואצל כל ציבור, וממילא אצל כל עולם ואצל כל עולמים. והאידיאל היותר כללי צריך הוא שהוא יהיה המעין המשקה, שממנו ישטפו הנחלים הפרטיים של כל האידיאלים, שסוף כל סוף יגלה עליהם מהודו הכללי. ואם קטני קומה אנחנו, אם גמדתנו הרוחנית לא תוכל להתרומם עד כדי שאיפה ענקית זו, זהו רק מצד מעשנו ושכלנו הפרטים, אבל בנים אנו לעם גדול, לעם חכם ונבון וגוי קדוש, אשר נוקר מראש צורים של נושאי האידאליות העליונה בכל עזוז הוייתם. ואחר גדלנו הטבעי, לא נהיה עוד גמדים טבעים, ודפוקים אנו להיות פונים למעלה.",
        "summary": "המחשבות הכלליות והעליונות הן טבעיות ופשוטות ונצרכות לכל, וריחוק ישראל מהן אינו אלא חיצוני."
    },
    {
        "id": 1733,
        "article": "היחש האמיתי הפנימי אל היסוד של המציאות במקורו, משיב לנשמה את צביונה, וזה מצוי באמונה האלהית, ומתבלטת היא בטהרתה היותר מחוורת. כשנשמת היחיד מזדקקת, מאיר עליה אור גנוז של אמונה טהורה פנימית, שהיא סמויה מן העין, ורק בעליה יודע את אשרה. בציבור כבר מתגלה תוכן האושר, בסדרים והנהגות, ובאומה בצביון אמונה רשמי כללי. אומללים הם האנשים שמהות החיים שלהם ריקן הוא מאורה המחיה של האמונה הטהורה, אפילו אם יושר וצדק, כבוד הבריות, גמילות חסדים, וכמה מדות טובות וכשרון ודעת יהיה בגורלם, כל אלה אפלים הם, נטולי אור החיים, כל זמן שאין בהיקת אור האמונה האלהית העליונה, המתנשא מכל ערך הגה ורעיון, חלה עליה. אומלל הוא העם שאין לו אמונה אלהית, אומללות הן נשמות יחידיו. אף על פי שהוא נראה חי, פועל, מסדר וכובש, מנצח ועושה חיל, ודוגל בדגל נאה בפוליטיקא העולמית, כל אלה לא יאשרוהו, ולא ימלאו את המקום הפנימי של קודש הקדשים הריק בחייו העצמיים. מפני מיעוט אור החיים הפנימיים שבנשמה, אפשר לטעות בשבילי האמונה. פני הלוט על הגויים, ורסן המתעה שבלחיי העמים, מעת האליליות העתיקה עד עת חיה, שלא נתבהר עדיין מושג האמונה, וגרעינה הטהור מונח הוא בגלי אפר, מכוסה קליפות כאלה שאין בהם כדי להחיות נשמות, הכל בא מפני מיעוט הסיגול שלהם לתביעת האמונה, מפני מיעוט היקיצה לתחיה של נשמתם הפנימית. העם החי במילואו חיים רעננים הוא רק ישראל, היחיד בין העמים אשר תחת כל השמים, הוא העם הדבק בכל עומק נשמתו באלהים חיים, בתביעה טבעית עמוקה מתהום הוייתו. וכשרון חיים זה, שהוא כח החיים היותר נאמן, הוא ההולך עמו בדרך הנוראה של גלויותיו השונות והנוראות, הוא הנותן לו כח לשא ולסבול, ולצאת בדימוס, בנזר נצחון, מכל אשר מררוהו ורובו. נשמת האומה ונשמות היחידים מהות אחד להם בעם נפלא זה, עם כרות ברית אלהי אמת. וזאת בריתו לעד קיימת, לא בשום הסכמה בעולם יסודה, כי אם בטבע נשמתה העצמית של האומה כולה, זו כחה לאלוהיה, אל עולם, אלהי אמת. בכל מקום שאור האמת של אמונת אלהים אמת מופיע, מתפשט אור ישראל שמה, מאיר ומתודע. דגל האמת האלהית כי יתרומם בתוך לב מבקש אלהים, דורש חיים של אמת פנימית, דגלם של ישראל הוא. לא בגבורת הסוס ולא בשוקי האיש, לא בחיל ולא בכח, ולא בעושר ולא בתפארת מנצחים, יחיה יחיד ועם, כי אם ביסוד מקור חיי אמת, המצוי רק באמונה האלהית הברורה והטבעית, מעומק טבע הנשמה.",
        "summary": "רק האמונה האלוהית משיבה לנשמה את צביונה, וישראל לבדם הם הדבקים בה' בעומק נשמתם."
    },
    {
        "id": 1734,
        "article": "נשמת האדם בהרחבתה, כוללת היא בתוכה את הנשמות הפרטיות של כל הברואים כולם. כל נפש חיה ניצוץ הוא מאור האבוקה הגדולה הכללית, נשמת האדם. רק למראה עינים כל מין וכל פרט הוא מצוי בפני עצמו. העין החודרת רואה לבת חיים גדולה, מאחזת באדם הכללי לכל פלגיו, שבתוכם חילופי מדרגות רבות במדת האור והחום המתגלה, וכל בריאה גלמית מוכשרת היא רק לחלק קטן מאור הזה המאיר בו, והכל עורג וחותר לשוב אל האורה העליונה במילואה, להאחד עם נשמת האדם, להיות מואר באורה. והיא מתעלה בעפיפות רוחנית מדושנה חיים ועונג למקורה, לאוצר החיים, ששם עז וחדוה, שלמות מוחלטה, נצח והוד. כשאורה הפנימי של הנשמה מתגלה בכבודו, הכל שמח, הכל מרגיש, שהמכון שאוצר החיים והאושר שלהם מתגלה בו, הוא אתם, והכל שמח ומתעלה. עם אבני השדה בריתך, וחית השדה השלמה לך. הדמיון תופס את יסוד אחדות עליונה זו בתחילה, והשכל מבררו בסוף, ובאה המציאות הממשית ומראה את חילה במקום שאור החיים הפנימיים הבהיק במלא אורו, בניסים אשר נעשו לצדיקים, אנשי מופת בדור דור, שהאמונה המזוקקה יודעת לשמור את הרשימות החיות של האמת הגדולה, המתעלה מכל חכמת לב האדם וכל כשרונותיו בארחות החיים.",
        "summary": "נשמת האדם הכללית כוללת את כל היצורים הפרטיים, והם שואפים להתאחד עמה, ומופתי הצדיקים הם גילויי אחדות זו."
    },
    {
        "id": 1735,
        "article": "בנשמתו היסודית של נח נתגלו כל יצורי העולם, כל החיים כולם. הם באו אליו אל התיבה במשיכה טבעית פנימית, כהמשכת הענף לשרשו. שקיקותו הפנימית העליונה להתהלך את האלהים, התאימה עם נטיותיו לישוב העולם כולו. איש צדיק ואיש האדמה יחד בחוברת. כינוסם של שני כשרונות הללו ביחד הוא דבר מפליא, שבדורות יותר טובים היה מבהיק הרבה יותר. אבל הנטיה האדמתית סוף סוף יש לה איזה משקל מכביד, שהאבות השליכו מעליהם את משאה, וכל משא החיים של המון יצורים הכלול בנשמתם הגדולה והכללית, נתהפך לתוכן גדול ומאיר של נשמת אדם גדולה, הקוראה בשם ד' אל עולם, ומסללת נתיב לדורות, ללכת בדרך ד' לעשות צדקה ומשפט.",
        "summary": "בנשמת נח התרכזו כל היצורים והתאחדה הצדיקות עם יישוב העולם, אך האבות השליכו את עבודת האדמה מעליהם, כדי לסלול דרך מאירה לדורות."
    },
    {
        "id": 1736,
        "article": "הגופניות המגושמה דורשת את תביעותיה באיזה מדה גם במקום שיש התעלות עליונה לקודש וטוהר. וגם הרשעה בעצמה יש לה תפקיד בעולם, ולא נתנה להדחות. זאת הסקירה הכללית אינה מניחה למחות נקודה אחת מאותיות היצירה כולם, ואם נדחה איזה כח, יהיה גם הירוד, הרס וקטיגוריא אנו עושים. באו השעירים לפיוס מדת הדין בקרבנות, והשעיר לעזאזל בתור חלק אדם רשע.",
        "summary": "הגופניות המגושמת והרשעה תובעות את תפקידן בעולם, וצריך לתת להן את חלקן, וזהו סוד השעיר לעזאזל."
    },
    {
        "id": 1737,
        "article": "היראה העליונה, הבאה מתוך ההסתכלות בענינים אלהיים נשגבים, שהם למעלה מערכו של המשיג מצד דרגת הקדושה הגופנית והנפשית שלו, היא בעצמה ממרקת ביסוריה, והמסתכל מסתגל על ידי מירוק זה לאותו המצב העליון שהחזיון הנשגב מעמיד אותו עליו. ומרירות היסורים הרוחניים הללו, עצבונם ופחדם, מתהפכת לחטיבה של עידון נפלא, מלא עסיס מתוק אין די. ומזה באים גבורי כח לאותו המעמד העליון של אהבת היסורים הללו, שמכירים הם את האוצר הטוב ואושר החיים האמיתיים הגנוז בהם. אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו.",
        "summary": "הצער שבא מיראה שלמעלה מערכו, ממרק את האדם, ומכשיר אותו לאותה היראה, וזהו השורש לאהבת היסורים."
    },
    {
        "id": 1738,
        "article": "הצדק לא יסכים לעולם על הרשע, אבל הסקירה העליונה פולסת את הכל במשקלה, ומתוך הידיעה הכללית שיש לרשע גם כן צורך בעולם, מוכרח שורש מציאות זה להיות נפקד בחשבון העבודה האלהית. אבל חלילה שיכנס בגבול המוסר, חלילה שיוכר הרשע לצדק, וחלילה שיאמר לרשע צדיק אתה. אל ארץ גזירה משולח הוא השעיר הנושא את העונות, המדברה, מקום אשר לא יעבר בה איש ולא ישב אדם שם. הישוב צריך להיות מתוקן באורח חיים של צדק ומשפט, והקודש והטהר הם יהיו מכריעיו ומרוממי קרניו.",
        "summary": "אף-על-פי שצריך להכליל את הרשע בעבודת ה', צריך להפריד בינו לבין הטוב, ולכן השעיר משתלח."
    },
    {
        "id": 1739,
        "article": "התפילה היא אחת האמצעיים היותר תרבותיים להשיג את המבוקשים, בין המבוקשים הרוחניים בין הגשמיים, בין הכלליים בין הפרטיים. ושלמותה של התפילה היא דוקא כשעוסק עמה בכל דרכי הפעולות של השגות המבוקשים, שאז מתאחדת התפילה עם האמצעיים כולם, ומופיעה עליהם את כח החיים והפעולה המצלחת. התפילה המנסיכה רוח של עצלות אינה תפילה שלמה, וסימן הוא שלא נקלטה יפה בעומק נפשו התועלת הגדולה והמסודרה של התפילה, מפני הרבה קירות ברזל של קושיות ושאלות, המנקפות את הלב החלש והקטן על עיקר יסוד התפילה וערכה, שאז אף על פי שמתגבר נגד הרהוריו, ומסכים באמונה להאמין בתפילה, הרי היא אצלו רק בתור סגולה, שאמונת פעולתה רפויה היא, ולא בתור פעולה מסודרת מחוקי העולם. ולזה יתנשא האדם, בבינה פנימית, ובאחדו את כל עמל וכל כשרון, להשיג מבוקשו, את הכשרון הגדול של התפילה, שבאמת כל הכשרונות הישראליים תלויים הם בה.",
        "summary": "שלמותה של התפילה היא כשמשתדלים להגשימה גם באמצעים אחרים, וכשהיא גורמת לעצלות סימן שערכה טרם נקלט בנפש."
    },
    {
        "id": 1740,
        "article": "היושר שבלב, וההכרה השכלית הישרה, בהם חזות הכל אצור. כל המוסר וכל המדע בא רק לגלות את האוצרות הגדולים הספונים בהם. כל הופעה מוסרית ושכלית שבעולם הולכת היא ומפלסת דרכים רבים, עד שבאה אל תכלית שלמותה, ואז היא מתגלה בלבוש הפשטות של המוסר הישר שבלב, ושל השכל הפשוט שבהכרה. וכשאלה שני הכללים הגדולים מאירים במלא אורם, הם כשני מלכים שמשתמשים בכתר אחד, בלא שום קטיגוריא, כי אם באהבה ותפארת עז ידידות.",
        "summary": "מטרת המדע והמוסר היא להגיע אל ישרות השכל והלב, וכששניהם בגדלותם הם פועלים יחדיו בידידות."
    },
    {
        "id": 1741,
        "article": "העולמות העליונים קוראים לצדיקים להיות תמיד אתם. הנם מרגישים את עצמם, גדולי רוח אלה, לאזרחים גמורים בעולמים הגדולים והטובים ההם, העומדים בתנאים הרבה יותר טובים בערך המציאות הכללי, מעולם המוחש שלנו, המלא טעיות וכיעורים, משטמות ומבוכות. אין צריכים לברוח מעולם זה כדי למצא עולמות עליונים וטובים ממנו. העולמות העליונים הנם עומדים עמנו, חיים הם כולם ומתכנסים בנשמתנו. חקי המקום הבל לפניהם, מציאותם גדולה הרבה מכל הערך של מקום. הנה מקום אתי.",
        "summary": "הצדיקים הם אזרחי העולמות העליונים וקרואים אליהם, ואותם עולמות שרויים בנשמותיהם כבר בעולם הזה."
    },
    {
        "id": 1742,
        "article": "הרצון הטוב החפשי מכל מועקה, רוח אלהים הוא, המרחף בכל ההויה. מתגלה הוא בלבם של צדיקים וישרים בכל הודו, לפי הערך שהם מקבלים אותו. פועל הוא את פעולתו בלא הרף, בונה הוא את העולמות במגמתו, מחריב אותם במשפטו, חוזר ובונה אותם בצורה יותר מזהירה, מלאה התאמה וצדק מוחלט. ונשמתנו אנו כולה ספוגה מאור ישר דנא, כולה מתענגת היא על טובו. המסורת הקדושה קוראה אותנו להתקשר כולנו, בכל הוייתנו, בכל ארחות חיינו, באור חיים עליונים הללו, שהם חיים מן העולם עד העולם. הננו קרואים להתרומם מעל מעגל קסמים הצר של חשבונות פעוטים, ועם זה כל חשבון קטן נמצא ומתמצה. מצרפים אנו את הצירופים, מחברים אנו את נתוקי החיים אל היריעה הגדולה של החיים, אל האור כשלמה, שיוצר החיים לובש אותה מראש מקדם. עוטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה.",
        "summary": "הרצון הטוב המרחף בהוויה, הבונה אותה ומחריבהּ, מתגלה בנשמות לפי גודלן ויכולת קיבולן, והננו קרואים להתקשר עמו."
    },
    {
        "id": 1743,
        "article": "הצדיקים הגדולים מוכרחים להיות קדושים, מוכרחים להיות דבקים עם האור הגדול, המרוה והמענג, המקדש והמטהר, שכל העולמים כולם שואבים מזיוו. הם מוכרחים לדעת את ערכם הגדול, שהוא נעוץ בעומק הגדולה הנשמתית שלהם, שהוא יסוד העולמים, קיומו, והופעת הנשמות השכליות והרצוניות היותר טובה, כבירה ועשירה. מתענים הם קדושי עליון הללו בעינויים אין שיעור בכל עת שיורדים מגדלם, אף על פי שרק אז יהנו מהם בני אדם. וגם הם ימצאו לפעמים אז בקרבם את ערכם הבינוני, שהוא לפעמים יותר רצוי להם מהערך העליון שאין לו דוגמא בחיים הסביביים. אבל כל אלו המנוחות שוא ותוהו הן. מנוחת עולמים של צדיקי עולם היא דוקא נועם העליון של כבוד אל יוצר כל, וההתהלכות עם השכינה האלהית בכל העולמים, בטיול חפשי, נאדר בקודש, מתעלה מכל גון, מרומם מכל הגבלה, השערה וחזיון, ומשום כך מלא תענוגים עדינים, ריחי בשמים, המון כינורות ונבלים, שיח סוד שירת שנאנים ורוממות הגיונים של אראלי קודש, מלאי אהבה, יראה וגובה, מעוטרים בכל הדר שכל, בכל עז מעשי, בכל עצה ישרה, בכל אורח חיים סלולה, בכל תפארת ענוה, בכל אהבה לכל יצור, בכל רחשי כבוד לכל בריה, בכל משאת נפש, להשלמת כל כשרון, לברך את כל, לעלה ולרומם, לשבח ולהדר תהילת קודש קדשים.",
        "summary": "המנוחה שמוצא הצדיק בעבודת הבינוניים, היא מנוחת שוא, ומנוחתו האמיתית היא לטייל עם השכינה ולהתענג על ה'."
    },
    {
        "id": 1744,
        "article": "כשמשתחררים מכל דמיון, מהבל הנותן אסוריו על השכל החפשי, משערים נאמנה את אחדות החיים, ואת פעולתו של הכח המרכזי של החיים, פעולת הרצון, שהוא היסוד המניע את כל גלגלי החיים. והאוצר הגדול של הרצון הספון בנשמת האדם, כמה מכריע הוא, וכמה אחוז הוא עם הערך הכללי של החיים. כמה פשוט הוא הדבר שבעליית רצונו של אדם כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת, כמה פשוטה, ישרה וטבעית היא. צריכים רק שלא להיות נבעת מגודל אור האמונה, ההולך ונשפע על ידי חשבונו של עולם ברור זה. אז מתברר החשבון והולך, והבסיס המוסרי של החיים הפרטיים, החברותיים, הכלכליים והדתיים, הזמניים והעולמיים, הולך ומתחזק, מסתעף יפה לענפיו, ומתאחד באחדות מתאימה עם שרשו. הרצון והבעתו, הגלותו על ידי מעשים, על ידי ביטויים, על ידי רגשות, על ידי ציורים ואמונות, כמה אדיריות יש בו, כמה כח ספוג בו, כמה יופי כלול בו, וכמה אמת הוא אוצר, ההולך ומתברר כפי המדה שכל האמצעיים המעשיים והמוסריים הצריכים להגשמתו הם מזדווגים עמו, גבורה, אמונה, תפילה, הכרה והרגשה, סילול מסילה לחיים מתאימים אל האידיאלים היותר מזהירים, שמסתייע על ידי כל אוצרות מחמדים גנוזי הרוח של האדם בגדלו. כשהכל מתחבר ביחד, הולכת היא גבורת האמת קוממיות, מתאדרת היא ומתגדלת, מעטרת את החיים ומכבשת אותם, מסדרת את עבודתם ומכוננת את שאיפתם ברוח ובהתגלמות. ברכו ד' מלאכיו, עושי דברו לשמע בקול דברו. רז שמלאכי השרת משתמשים בו הוא נעשה ונשמע, והקדמת נעשה לנשמע. מי גילה רז זה לבני, רז שמלאכי השרת משתמשים בו, אמר הקב\"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע. משוחרר הוא השכל המעשי, המתאחד עם בינת הלב המקורית, החפשית והרחבה, מכל כבל של שכל עיוני, שהדמיון ההולל מתעלל בו כחפצו. וסוף מעשה במחשבה תחילה.",
        "summary": "בשכל חפשי ניתן לראות את פעולת הרצון, והמעשה הנובע ממנו, על העולם."
    },
    {
        "id": 1745,
        "article": "עיקר תורה לשמה הוא, כאשר משים האדם אל לבו, שהחיות הכללית של כלל ישראל, וסוד קיום האומה וצביונה, היא התורה, זאת היא העדות הנאמנה, המקפת את ההיסתוריה שלנו כלה. וכשמשימים אל לב עד כמה מצומצם הוא כח החיים היסודי הזה, מפני המון דרישות הזמן, והמניעות הרבות המשכיחות תורה מישראל, אז הלא כל יחיד המחיה את עצמו באור החיים של התורה, לא את עצמו הוא מחיה, כי אם בתוך הכלל כולו, שהוא אחד מאבריו, הוא זורק זריקה של שיקוי חיים, והחיים הכלליים של ישראל מתרבים ומתעלים, ומחיי ישראל לחיים הכלליים של העולם כולו, ושל שמחת ד' במעשיו, הלא הוא רק צעד אחד, והשמחה האידיאלית הזאת שמחת כל עולמים היא, וראויה היא להיות שמחתו האידיאלית של היוצר השמח ביצוריו. והרי העוסק בתורה לשמה משמח את המקום, משמח את הבריות, מה טוב חלקו, ומה נעים גורלו. חבלים נפלו לי בנעימים, אף נחלת שפרה עלי.",
        "summary": "עיקר תורה לשמה היא ההרגשה שהחיות של ישראל נובעת ממנה, ומהם לשאר העולם."
    },
    {
        "id": 1746,
        "article": "והולכים אנו מחיל אל חיל, ומסתגלים אנו לאור אין סוף, מתרגלים אנו בזיו ההוד, וגודל ושיגוב מלאה נשמתנו, ומשתברים אנו בכל הוייתנו מרוב עזוז הפועם בנו, ומתעדנים אנו בנועמי אהבה ממתיקת ידידות החודרת בנו, ומיראה לגילה הננו מתגלגלים, ונפשנו מאושרה אושר אין קץ, חשים אנו מבועי חיים הולכים ונובעים מעוצם הוייתנו, להרבות בנו שפעת חיי עולם. כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור.",
        "summary": "מרגישים אנו את נועם האהבה והיראה, ואת מבועי החיים החודרים בנו והנובעים מעצם הווייתנו."
    },
    {
        "id": 1747,
        "article": "מה מעודד ומשמח הוא הרעיון, שהבירורים שנעשו על ידי כל תורה, תפילה, מצוה וקדושה, הולכים הם ומתעלים, וכל מה שבא ומתוסף עליהם מכל ההמון הרב של כל קודש שהולך ונעשה, אחרון אחרון הולך ומוסיף אור על הכל, על כל העבר. הבירורים החדשים דומים לשדרות התחתונות שבבנין, שבאורח פלא נבנה הוא מלמטה, ודוחק למעלה את כל הבנוי מכבר. עילוי זה מוסיף שמחה כפולה ומכופלת לאין קץ על כל ערך החיים. אפילו אם קלוש הוא הרושם של העבר בשעתו, יודעים אנו שהוא הולך ומתחזק. אפילו אם נוגהותיו יהיו כהים בזמנו, בטוחים אנו שהוא הולך ואור. כמה גדולה היא מדה הטובה, שאין לה עבר כלל, שכל עברה מוכן הוא ועומד לפניה באותו העושר המשביע של הוה ועתיד, וכמה מכריע הוא לטובה רעיון גדול זה את ההיסתוריה כולה, את כל המאורעות הגדולים עם הקטנים שלה. יודעים אנו שכל הכעור והמזיק הולך הוא ונמחה, וכל היפה והמועיל הולך ומתעלה. גם אלה תשכחנה, זה מעשה העגל, ואנכי לא אשכחך, זה מעשה סיני.",
        "summary": "בירורי הקדושה המתחדשים בעולם אינם מוחקים את העבר, אלא מרוממים אותו על-גבי ההווה, ולכן רק הכיעור שבו נמחה."
    },
    {
        "id": 1748,
        "article": "ההלכה והאגדה צריכות הן להתאחד זו עם זו. ההכרח המביא לעסוק בשתיהן יחד, מוכרח הוא להביא גם כן את ההתאחדות הרוחנית שלהן. מה שמרגיש העוסק בהלכה כשנכנס באגדה, וכן להפך, שהוא נכנס לעולם אחר, נוטל את החלק היותר גדול של ההפריה הרוחנית, הבאה מתוך מנוחת הנפש, שיסודה באחדות הפנימית. הננו קרואים לסול מסילות כאלה בארחות הלימוד שעל ידיהן ההלכה והאגדה יתחברו חיבור עצמי. הרעיון של קירוב עולמות רחוקים, זהו יסוד בנין העולם הרוחני ושכלולו. הוא כח יסודי עובר כחוט השני בכל גילויי החיים בכל פינותיהם, והוא צריך להתגלות תמיד בצורה יותר רחבה. התכונה האנליטית, אחרי שפועלת את פעולתה המנתחת, כדי לברר כל מקצע על פי חוגו, צריכה היא להניח מקום להתכונה הסינטטית להופיע באור הנשמה המאחדת, שכל המדעים, כל המקצעות הרוחניים לגווניהם השונים, יראו על ידה כאברים שונים בגויה אחת, מחוטבה ואיתנה, שנשמה אחת, גדולה וחיה, רבת האונים, מאירה בה. והתחלת צעדנו על ככר ההלכה והאגדה, יגרור אחריו המון חיבורים והרמוניות לאין חקר. והעולמים השמימיים והעולמים הארציים, האנושיות הבשרית והאנושיות הרוחנית, עם כל העושר הצפון בכל אחד מהם, יתאחדו יחד, לפעול זה על זה את הפעולה הרצויה, לגודל ושכלול גמור. ומתוך הדעה הזאת יופיע אור חדש על המקצע המיוחד שאנו באים לשום בו את עינינו ולבנו בחקרי התורה, חיבור ההלכה והאגדה. החיבור הזה אינו כי אם התגלות האחדות החבויה בהם מאז מעולם. כל מי שלא טעם טעם הלכה, לא טעם טעם תורה, וכל מי שלא טעם טעם אגדה, לא טעם טעם יראת חטא. והתורה והיראה מוכרחות הן תמיד להתמזג, והעבודה הלימודית צריכה להתגלות בתור צורה פועלת באופן מיתודי על היסוד המאחד הלזה, שתוצאותיו כבירות מאד.",
        "summary": "איחוד ההלכה והאגדה יביא להפריה והשלמה הדדית, וישפיע אחדות והרמוניה בתחומים רבים."
    },
    {
        "id": 1749,
        "article": "באמת יש בתוך האגדה תמיד תמצית הלכותי, וכמו כן בההלכה תוכן אגדי פנימי. על פי רוב מונח התוכן האגדי בצורתה האיכותית של ההלכה, והתוכן ההלכותי בתיאורה הכמותי של האגדה. ובלא חיפוש והרגשה מיוחדה, מושפעים אנו בעת הלימוד ההלכותי מתכונתה האגדית המסותרה של ההלכה, ובלימוד האגדה מקיצובה של ההלכה המעורב בהתוכן האגדי. אמנם אין כל אחד מרגיש בבליטה הגונה את הזרמים הללו, שהם מלאים מציאות תדירי כל אחד במקצע של חבירו. ההתנכרות של אלה העולמות, שהם כל כך דבקים ומותאמים בעצמותם זה עם זה, מביא לידי פירוד חולני בטבע העיון והרחבתו, ומצמצם הוא בעוגה צרה את שני החוגים יחד, בין החוג ההלכותי בין החוג האגדי. חייבים אנו להבליט מאד את ההתועדות של אלה שני הכחות בצורה מתוקנת, שכל אחד יבסס יותר את תוכן חבירו, ויעזור ביותר לברר את פרטיו, ולהאיר אור יותר בהיר על תיאוריו הכלליים, ועל עומק סברותיו והקיפם. ההלכה צריכה היא להתבסם מריח האגדה בשיעור מוטעם והגון, והאגדה צריכה גם היא להערך בתכנית של קצב של משפטים קבועים והגיון מבורר ומוגדר, כתבניתה של ההלכה המאוששת, ועם זה יכפל כח שניהם ורעננותם. הצורך שהביא את בעלי הפלפול בדורות שעברו, שניסו לפעמים לשלב את האגדה עם ההלכה, היה באמת נובע מתביעה זו של אחדותם של אלה הכחות, הפועלים כל כך יחד. ואנו, שהננו כבר דרושים לקבץ כמה כשרונות וידיעות לברורם של תלמודנו, ושל כל ארחות חיינו, ובפרט שגם עצם הלימוד ההלכותי מוכרח הוא להיות מורכב מהרחבה של כמה שיטות של ראשונים ושל אחרונים, שנתרבו במשך הדורות, וההתעמקות וההרחבה היא מוכרחת לנו ביותר, צריכים אנו כבר להתהלך בהרחבה גמורה גם ביחש לאיגודם של תוכני ההלכה והאגדה, שבהם כלולים כבר כל השימושים ההגיוניים וההיסתוריים, המוסריים והאמוניים, ההרגשיים והנימוסיים. ועל כולם הופעה זכה, ספוגה מטל החיים של כללות אור התורה, שהיא ראויה לבא בלוית חן על כל העוסק בתורה לשמה, לתן לו עדן מיוחד, ואושר של שמחת תורה מעודדת לב.",
        "summary": "בפנימיות, נמצאת תמצית הלכתית באגדה ותוכן אגדי בהלכה, ועלינו להבליט זאת ולאחדם, ומתביעה זו נולדו הפלפולים באגדה."
    },
    {
        "id": 1750,
        "article": "יש לפעמים תועלת ממה שתחילת עסק התורה הוא שלא לשמה, שעל ידי זה מתמזגת תשוקת הלימוד גם בהכחות הגופניים והדמיוניים, ואחר כך, כשמתקדש האדם ועוסק בתורה לשמה, הכל עולה עמו. אבל אם תחילת העסק הוא לשמה, אין כחות הגופניים השפלים הולכים עם אותו הזרם העליון מהם, ונמצא שתמיד התוכן התורתי שלו עומד הוא ממעל לגופו, שיש אמנם בזה יתרון מצד נקיון התורה ובהירותה, אבל לעומת זה יש בזה חסרון מצד התמעטות הטבעיות שבה. רק במדה עליונה של קדושה, ברוחב דעה המפלשת את כל העבים, יש קישור אמיץ בכל הכחות כולם עם התיאור המחשבתי היותר עליון דוקא. ואלה הם רשב\"י וחביריו, שתורתן אומנותם, יושבי נטעים וגדרה, עם המלך במלאכתו ישבו, נשמתן של צדיקים שנמלך מלך מלכי המלכים הקב\"ה בהם במלאכת עולמו.",
        "summary": "בלימוד שלא לשמה מתעלים גם הכוחות הנמוכים והטבעיים שבאדם, ואצל הצדיקים גם הלימוד לשמה מחובר עם טבעיותם."
    },
    {
        "id": 1751,
        "article": "יתרון השתיקה, ורוח הקודש המתגבר על ידה, בא מתוך ההתפרצות הפנימית שבאה מתוך מעין הנשמה, שדורש להתפשטותו והרחבתו מגרש גדול מבלי מעיק. וחמורה היא ההתבודדות הפנימית מאד, ודורשת היא שגשוגה בלא שום הפרעה בעולם, אז יוצרת היא את ערכיה וגווניה מכחה התוכי, הפנימי. ואור הרוחני, פאר החיים וגבורתם היסודית, מתגברים והולכים. והדיבור הבא אז, הרי הוא מפריע בכחו הבניני, בנטילתו מהישן, ממה שכבר מטושטש ומאופל, מוגבל ומצומצם, ונותן על הזרם המעיני, השוקק לחידוש וטריות חדשות. ודוגמת השתיקה הדיבורית לעומת המחשבה, יש גם כן דומיה מחשבתית, כשבא תורה של המחשבה היותר נעלמה, היותר פאורה ועליונה. והולכים הם הדברים במדריגות, זו למעלה מזו. המצה היא משתקת את כל שאון חיצוני, כל תנועה והתגבהות במערכת החיים, מאלמת את הזרמים החיצונים, ובא זה בהתאמה לגילוי שכינה, למורא גדול, לעומק רז הדומיה, ומתבטא הוא בקול אדיר, שהדומיה מתאחזת בו, כזיתא פסחא והלילא פקע אגרא.",
        "summary": "כשם שהשתיקה מאפשרת את נביעת רוח הקודש הפנימית, כך הדומיה המחשבתית מאפשרת גילויים עליונים, וזוהי פעולת המצה."
    },
    {
        "id": 1752,
        "article": "כל שמחה נמשכת מחידוש המחשבה, ויסוד חידוש המחשבה הוא חידושה של תורה, שהיא למעלה מן השמש. כי כל אשר תחת השמש אין בו כל חדש, ויש דבר אשר יאמר לך ראה זה חדש הוא, כבר היה לעולמים אשר היו מלפנינו. אמנם חידוש הרעיון שבקודש, בו יש חידוש עצמי תדירי. וכל הטוב והרעיון שבחידוש כל מחשבה, כל מה שמשמח שמחה עדינה בכל החיים, נובע מצד הקודש שבו. זהו צד התורה שיש בכל מה שבעולם, שהיושבים לפני ד' שואבים תמיד מאורו, ומוצאים את זיו החיים הנצחיים בכל מה ששוטף ועובר. אמנם כל המון השמחים בעליצות רוחנית, אותה השמחה הפנימית, אותה הנקודה התמציתית שהיא רוח החיה בשמחתם, היא התכונה התורית, הבלועה במזג הפנימי של התוכן האצילי, שנותן את הערך החי והיסוד הרוחני שבמחשבה או בסידורה של אותה הפעולה. ואם היו מכירים להבדיל בין אותה הנקודה שבה שרוי אור השמחה הבהירה, שהוא העונג הצלול והבהיר, אור העולם, ובין אותם הסיגים שמתפשטים ומתערבים על ידי זוהמת החיים, שמשם נמשכת שמחת חנף, שהיא עדי רגע, היו מתעלים כל בני אדם למעלה עליונה מתוך כל נקודה של שמחה שנכנסת בלבבם, מתוך כל פעולה וכל יצירה שהיא נובעת ישר ממעין הקודש, מעין התורה המשמחת לב. ויחידי הסגולה הם הם המעלים את נקודות השמחה של כל הנעשה תחת השמש מתוך עולם התוהו, ומכניסים אותו לתוך הבנין של עולם חסד יבנה. בנאים אלו תלמידי חכמים. אל תקרי בניך אלא בוניך.",
        "summary": "שמחה מקורית יש רק בחידוש מחשבות הקודש, והיא נקודת התמצית שבכל שמחה, ובהבחנה בינה לסיגיה מתעלה העולם, והצדיקים מעלים את כל נקודות השמחה."
    },
    {
        "id": 1753,
        "article": "הארציות, וכל ההשגות שמבוססות על החושים, וכל הרצונות שיש להם אחיזה ויחש עמהם, הם נותנים את החומר שממנו יוצא אחר כך אל הפועל אותו העז הרוחני שאנו מתחברים עמו במערכות העליונות, בהשגות ורצונות הנאצלות שמזדרחות בקרבנו. ואם אנו עולים יותר ממקום העמדה הראויה להקשבתנו, הרינו משתמטים מהבסיס הארצי, ונאבדים מאתנו כל אותם האימוצים, שיסודם בבסיסיות הגשמיות, שהם בהתהפכם למזגים רוחניים, נותנים בנו את הזיק של שלהבת החיים הרוחניים, והננו מועפים ונחלשים, והעוז הרוחני, בהירותו וברירותו, דיוק רצונו ואומץ רוחו, נעזב ממנו. אומללים אנו שרויים אז בים הרוחניות הגדול, הסוער עלינו בהמון גליו, והאניה שישבנו עליה נשברה, וירדה תהומות בסערת המשברים. ושני דרכי הצלה יש לנו. או למהר אל החוף, ובכלל זה להחזיק באיזה שבר של האניה עד כדי המצאת ריוח והצלה, עד כדי פגישת אנית הצלה, או אניה חדשה השטה בים הגדול, שתהיה נכונה להעלותנו עליה, אופקים חדשים של עבודה, דעת, הגיון ומפעלים, מקושרים באותם המחשבות והאידיאלים הגדולים שנסתפגו בנו מאז, או להתרומם כל כך ברום העילוי של רוח העליון, עד כדי הקבעה של טבע עצמי ויסודי של אזרחיות אמיתית בעולם הנאצל, להעשות מנוני ימא, כאחד התנינים הגדולים דרי הים הקבועים, שאז, מאור החיים הגדול של הרוחניות האיתנה, מתהפך כל העולם החומרי לאוצר רוח גדול, והכל מתאים יחד בעצת שלום.",
        "summary": "הארציות וההשגות הבנויות עליה, מבססות את הרוח לבל תטבע בסערותיה, עד שתמצא מקום מבטחים או שתדע לשחות."
    },
    {
        "id": 1754,
        "article": "הירוס גדול בא במערכי הרוח כשמופיע האור הפנימי של עת לחשות, והאילמות הקדושה העליונה, בכל הוד כבודה ובכובד משאה, היא ממלאה את כל הנשמה, אם ימרוד בה האדם, ויפרץ לדבר. מרידה זו במלכות הדומיה, מחרבת את כל בניניו, כל האוצר של התום ושל היושר, של העומק ושל ההתקשרות העליונה, הכל מתרוסס, והוא צריך אחר כך, אם ירצה לבנות את הריסותיו, לכונן הכל מחדש. והמשכיל בעת ההיא ידום. אמנם כאשר יתן להדומיה את כבודה בעת הופעתה, אז תנהיג היא את משטרה, תכונן את אולמיה, תחדור בעמקיה ותבא עד נבכי תהומיה, ומתוכה תוציא פארות וענפים, נאזרים בכח צומח גדול ורענן, השיחים ימלאו כח, ויבא ניב שפתים. אז תחל העת לדבר בהדר כבודה, ורוח הדומיה יהיה המיטטרון הפועל על שיטפת הדיבור, אשר יזל כנחלים ברב עושר וכל חמדה, בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ד' ורפאתיו. והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה, להתיר פה אלמים.",
        "summary": "בעת הדומיה הקדוֹשה, הדיבור הורס את הבניין הרוחני, וכשנותנים לה את מקומה, היא מעמיקה ובונה את שטף הדיבור."
    },
    {
        "id": 1755,
        "article": "לפעמים הרוח נעשה חודר יותר מדאי ומעמיק יותר מדאי. במדע הוא מנתח את הפרטיות יותר מדאי, ובמוסר הוא מעיק על הלב יותר מדאי, מחריד ומטיל מרה יותר מדאי. אז מרפאים אותו בהחזיונות החיצוניים, ומשתמשים בהשטחיות של החול במדע ובמוסר, ואז החול מתקדש גם הוא, וממזג את רוח החיים ואור השמחה שבה במשקל נאה, וחוזרת ההתעמקות והחדירה להיות מוארה ובריאה בצורה מתוקנת, שממנה באות הסגולות של מאור פנים ושמחת לב, המתלוות תמיד עם כל אופי של רוחניות משוכללה.",
        "summary": "כשהרוח חודרת במחשבה ובמוסר יותר מדי, ומתוך כך היא מעיקה, מרפאים אותה בחיצוניות ובשטחיות של החול."
    },
    {
        "id": 1756,
        "article": "קדושת הפסח מרשימה את עומק הטבעיות של האמונה האלהית, מראשיתה, וכל סעיפיה, שהם כל התורה כולה, וכי כל הניגוד והכבדות שכל העולם פוגע בה איננו כי אם מפני השאור שבעיסה הראשונה, חטא האדם בכללו. והעולם הולך ושואף לתיקון מוחלט, שאז יוכר מהו הטבעיות המוחלטה של האדם, יוכר העושר שבעוני, יוכר איך כל רשמי החוץ אינם אלא מדלדלים את התוכן הפנימי, והשארתי בך עם עני ודל, וחסו בשם ד'. וכשהעושר שבעוני מושרש הוא יפה, אז אין כל עושר מזיקו, כי אם מוסיף הוא עליו את עושר העוני, את העשירות הפנימית העצמית, שאל זה עורג כל העולם באמת לאמתו, אלא שאיננו מכיר עוד את עצמו, וחושב הוא שישקיט את צמאונו בעושר ברכוש קנוי, והוא לוחם, ומתמלא איבה, קנאה וזעם, יראה ופחד חיצוני, המרשש את החיים ומאבד את טוב העולם. וכל זה בא מפני שאין בו כח להכיר את פנימיותו, ואת עצמת רצונו בעומק פשטות עושר טבעיותו, שהיא עושר העוני, הכולל בקרבו את כל מיני העשירות שבעולם. הטבעיות הפשוטה של ההשתאבות האלהית, הכוללת את כל ההרגשה, את כל החיים, את כל המפעל ואת כל השכלול, המזרז את הכל להגדיל מעשים, ולשכלל עולם בגשמיותו ורוחניותו, מתוך דחיפה פנימית של שלום והשקט, המכוננת סדר חיים, אישיים וקיבוציים, מראש מקדם, בזוהר של שכל ושל מטרה מהוגנה וקבועה, המקדשת את החיים מראשית יצירתם, המרבה נשמות פועלות בשביל הגודל המוכר ומסויים, שאין בו שום סמיות עינים, כי אם בהירות ועצמה, ברירות וצלילות הדעת, תגבורת כח של תיקון עולם ותיקון עולמים, הכברת טוב והוספת פאר ועונג מרגע לרגע, פתיחת מעינות מלאות חיים והוד, אהבה מלאה, רעננה וקדושה, ומילוי מפעל, מעשה ועבודה, מתוך שמחה, עדינות, תפארת וזיו משוכלל ומתעלה. יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת.",
        "summary": "קדושת הפסח מגלה את עומק הטבעיות של האמונה ואת העושר הקיים בה, שמפני החטא אינם גלויים לכל."
    },
    {
        "id": 1757,
        "article": "בעליות הרוח הדבר יותר ניכר מבכל התעלות, שהיניקה הלשדית הולכת תמיד מהיסוד היותר פשוט, ועם כל ההרחקות המופלגות שמתרחק הרוח על ידי הסעיפים הרבים של המון החידושים, צריך שידע, שהאמת המחיה, המעמדת את האדם על רגליו, תהיה משפעת עליו את שפעה רק באופן שתמיד יהיה קרוב אל המעין הראשון. וההתחלות הפשוטות, המוטבעות בשכל וברגש היותר ישר ויותר פשוט, יהיו תמיד מחוזרים אצלו, בבינת לבבו, בציוריו ורעיונו. וכל מה שיגביה מעופו יותר, וכל מה שיהיה המקור החידושי יותר מפכה פלגים יבלי מים חדשים, מיום ליום ומשעה לשעה, כה תרבה אחיזתו המקורית ביסודי הפשטיות הראשונה, שהיא הבסיס היסודי לכל מעוף עליון, והקטנות והגדלות מחברות ביחד. בפסח באים אנו לגודל זה. אנו רואים את עצמנו ביותר בירור כאילו אז יצאנו ממצרים, כאילו אז הננו מחדש נולדים, כאילו בפעם הראשונה הננו שואלים את משה רבינו, על אמרו אלהי אבותיכם נראה אלי, מה שמו, והוא משיב לנו את התשובה המקורית, שלעד ולעולמי עולמים לא תתם ולא תסוף מלחשוף לנו את אוצרות גניזותיה, סתריה וגילויה, עמקי שירותיה והרחבת פשטותה, אהיה אשר אהיה. ד' אלהי אבותיכם, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם, זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור.",
        "summary": "ככל שמתעלים חידושי הרוח, גדלה האחיזה בפשטות הראשונה, כיציאת מצרים המתגלה בכל דור."
    },
    {
        "id": 1758,
        "article": "גם ההשקפה היותר ממארת על תוכן העולם, היותר עצובה ומחשכת, פועלת היא רק על השלילות של חיי עולם הזה, שהיא באמת מרימה את הערך של החיים המוחלטים, שהם חיי עולם הבא. וממילא, על ידי השקפה יותר עמוקה, מתהפכים חיי עולם הזה גם כן לעושר גדול, כי הרי הם המיסדים את המעבר להטוב הגדול ומנוחת עולמים של חיי עולם הבא, אמנם יותר גדול, יותר נאור ונעלה, הוא התוכן של האספקלריא המאירה בישראל, היודעת להרים את הערך של חיי העולם הזה, ואת הערך של כל העולמים וכל היצורים, מראש כל דרגין עד סוף כל דרגין, מאופי של נדידה והעברה, למצב של עילוי תדירי, ומעמד נצח והוד. וזאת היא עבודת הקדושים שבישראל, שהם מחייבים את החיים, וממלאים אותם זוהר קודש, המשפיע חיים וברכה לכל. והם ממילא ממולאים על ידי זה שפעת ברכה וחדות ד', שכל העדינות והמירוק שאפשר להעלות על הרעיון האידיאלי, מכל נוי של יסורין והקרבת עצמו, הרי הם מונחים כלולים ואצורים באותו העדן העליון. ממתים ידך ד', ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם, ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם. ואני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך.",
        "summary": "שלילת ערך העולם מבליטה את ערך העולם-הבא, והעולם-הזה המשמש לו כפרוזדור, וישראל מגלים את ערכו העצמי של העולם-הזה."
    },
    {
        "id": 1759,
        "article": "הגאולה נמשכת היא והולכת. גאולת מצרים וגאולת העתיד השלמה היא פעולה אחת שאינה פוסקת, פעולת היד החזקה והזרע הנטויה אשר החלה במצרים, והיא פועלת את פעולתה בכל המסיבות. משה ואליהו גואלים הם לגאולה אחת. המתחיל והגומר, הפותח והחותם, הם יחד ממלאים את החטיבה. ורוח ישראל מקשיב הוא את קול התנועות של פעולות הגאולה, ההולכות מכל המסיבות עד מלא צמיחת קרן הישועה במילואה וטובה.",
        "summary": "יציאת מצרים (ע\"י משה) וגאולת העתיד (ע\"י אליהו), הנן פעולה אחת שאינה פוסקת, ורוח ישראל מקשיב לקולה הנסתר."
    },
    {
        "id": 1760,
        "article": "הגאולה מוטבעת היא בטבע ישראל, היא חותם פנימי, גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו. משה מאיר את אור התורה, ואליהו את אור הטבע הישראלי הנקי, קדושת הברית, המקנא לברית, מלאך הברית. באבות מתגבר אור התורה, בבנים אור הטבע הישראלי הקדוש, וזה יוצץ באחרית הימים בחיבורם, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ומשה ואליהו יתחברו יחד, ובכל אחד בפני עצמו, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל, אב ובנין דבית ישראל.",
        "summary": "אור התורה של האבות (משה), ואור הטבע הישראלי הקדוש ושמירת הברית המתגלה בבנים (אליהו), מתאחדים באחרית הימים."
    },
    {
        "id": 1761,
        "article": "אין הכרה וידיעה בעולם, בחוגי הידיעות של האדם וכל יצור, שלא תביא בגרמתה העלמות וטעיות. ומדריגות הטעיות, וההשקפות המחושכות וההפוכות, הבאות לרגלי כל הכרה והופעה, שונות הן זו מזו. בעצמיותן של הפרטים הנודעים יהיו אותם הצללים המטעים במדריגה קטנה, ובענינים אחרים יתגדלו. וכל מה שירחק חוג האורה של הידיעה המוכרה מהידיעה האחרת, ככה יגדל הצל שהיא מטלת, יחד עם הבהירות שהיא גם כן גורמת בכללות. והדברים ניכרים ביותר ביחש של כל חכמה מוגדרת לגבי חברתה, שכל מה שיותר יתיחד ויתעמק אדם בחכמה מיוחדה, ככה יגדל כח הצל שמושלך על ידי זה על מרחבי חכמות והכרות מוגדרות אחרות. ואם ההכרות הללו מנוגדות הן זו מזו באופיין הפנימי, בכח הנפשי המבסס אותן ומקשר להן את הדורשן והחוקרן, יהיו הצללים יותר עבים וחשוכים, ולפעמים מעוותים, ומביאים ניגוד וסתירה איומה מאד. וקל וחומר הנובעות ממבוע ההשקפה החיצונה של האדם, על פי סקירה עולמית ונסיונות, והנובעות מהמעין הפנימי של בינת הלב ובנין הרוח בעצמותו, שבטבען הן סותרות זו את זו, ומניחים מכשולים כל איזה מהם על דרכו של חבירו. אמנם רק באוצר השכל העליון, הזוהר הנשמתי ביסודו, מופיע אור המגרש את אלה הצללים, עד כדי האפשרות, ועד כדי מדת הקודש והטהרה של האדם, שעל ידי זה מתרפאים המומים שכל הכרה מטילה בחברתה. ואין התאמה גמורה בתוכן ההכרות כי אם למקור החכמה, תמים דעים לבדו ב\"ה. והדבקות האלהית הפנימית, שהיא יסוד כל הידיעות, היא מרפאה אותם המחצים והמכות אשר הוכינו בית מאהבנו, ושם גופיה איקרי שלום. וכשם שההכרות מטילות צל אחת על חברתה, וצריכות הן למטרת התאגדותן ההרמונית עזר ממקור עליון, מהמעין שהצורות ההכריות מתהוות משם עוד בטרם שהן מתגלמות בחטיביות מיוחדה, כמו כן התוכנים המוסריים הנם סותרים זה את זה, כל אחד בונה הוא את עולמו בצורה רחבה, רדיקלית, ואינו חושש כלל לאותו הציור העולמי ואותן התביעות של התוכנים המוסריים האחרים, ורק ממעין העולמי העליון, ממקור צדיקו של עולם, ממקור ראש צדיק, משם הברכות שופעות, שהכלי המחזיק ברכה לכולן הוא השלום, התאחדותן של כל התביעות המוסריות המתכנסות בלבו של כל יצור, והכוללות את כל הקבוצות החברותיות, והמאחדות את כל העולמים. וכל מה שתגדל ביותר הסתירה בין ההכרה להכרה, ובין מסכת מוסרית לחברתה, ככה תגדל העריגה לעומק השלום שלהן, וככה הנן מוכשרות להיות שבות למקוריותן העליונה, ולשאוב אותם מי הישועה בצמאון גדול, כמים קרים על נפש עיפה שמועה טובה מארץ מרחק. ונקרא שמו פלא יועץ, אבי עד שר שלום.",
        "summary": "כל ההכרות משפיעות על הוגיהן מאופיין הפנימי, הסותר את אופיין של ההכרות האחרות, ואיחודן בא רק על-ידי מקורן האלוהי."
    },
    {
        "id": 1762,
        "article": "אפילו כשהגוף שבור ורצוץ, והנפש נבהלה ופצועה במכאובים רבים, רוחניים וגשמיים, אין הנועם הרוחני חדל מתת את דובשו ומתק שפעו, המרגיע ונותן עונג פנימי לנפש גם בתוך מחשכיה. וזה הנועם נשאב הוא אצל כל אחד ואחד משפעת התורה והמצות שלו, מפעולתם וכונתם. וכשם שהוא נוהג בכל יחיד, ככה הוא נוהג בכללות האומה, שהיא יונקת תמיד ממתק טוב הקודש הפנימי של נועם ד', הממתיק את החיים, ומשפיע צורה כבודה ומתוקנה, וחיים מלאים תוכן של קורת רוח פנימית, בעומק הנשמה הכללית של כנסת ישראל, שקויה וניצוצי אורה משתלחים הם אל כל יחיד ויחיד לפי ערך הכנתו, לפי זוהר נשמתו, וכפי רוב קישורו העצמי אל הכלל.",
        "summary": "עונג התורה והמצוות מרגיע את צער הנפש ונשמת כנסת ישראל יונקת ממנו תמיד, ומשפיעה על כל יחיד לפי קישורו אליה."
    },
    {
        "id": 1763,
        "article": "כל מה שמרימים את האלהות האמיתית למעלה מכל גוונים, מכל תכונות, מכל מדות וציורים, מתרחב ומתגדל הרוח, מתאדר החופש ומזדככת הנשמה, וכח הבינה הולך ומזדכך, והרצון מתקדש ומתעלה. ולפי רוב ההתעלות מעל כל ברכתא ושירתא שבהגיון הפנימי, וכפי רוב השילולים מכל תאר וגבול שבעצמיותה של חשק הנשמה לההתודעות האלהות, ככה מתרחבת הדעת בחירות שאין לה גבול, להרבות העצמה והחיים המגוונים ביחש העולם ליוצרו והיוצר לעולמו. כל מה שההכרה מתבררת יותר, בגבורת הדומיה העליונה, כן מתגבר כח הקול, וביטויי הדיבור יוצאים במלא ניביהם, המליצה והשירה מתברכת, ומעינותיהם מתברכים ושוטפים, ונובעים אמרות טהורות בלא הרף, יוצרים בכל רגע, בכל דקדק זמני, המון זמרות עז, שלשד חכמה עליונה, ועומק אדירות גבורה כבירה, שרויה בהם.",
        "summary": "ככל שמרימים את האלוהות למעלה מכל ציור, ההכרה מזדקקת והרצון מתקדש, ובירור ההכרה מגביר את השירה והדיבור."
    },
    {
        "id": 1764,
        "article": "יש שנעשה הרוח חשוך באיזה מקצע, ומטרתה של חשכה זו אינה כי אם אורה מרכזית, כלומר שקרני האורה ההכרית יצטמצמו במקום אחד מרוכז, ומשם ישלטו על כל העברים מסביב, ואחר כך יופיע אור גדול מהמרכז גם על אותם המחשכים [...].",
        "summary": "לפעמים הרוח מצטמצמת במקום מרוכז אחד, כדי להופיע משם באור גדול על כל העברים."
    },
    {
        "id": 1765,
        "article": "לשד החיים של תורה ומצות בא בהרגשה אחר זמן, יש שמתאחר הרבה ויש שמתאחר מעט. כן הדבר נהוג בעניני היחיד, וכן בעניני הכלל, ישנם ענינים נוחי העיכול, שנראה פעולתם מיד, וישנם כבדי העיכול, שפעולת כח חייהם מתעכב להראות. וכל המרפה עצמו מדברי תורה, וגם אפילו ממצוה קלה, אין בו כח לעמד בעת צרה, שנאמר התרפית ביום צרה צר כחכה. וכל כח ואומץ הנמצא לנו, להיות למעוז לנו בעת צרה, חוזר ובא לנו משפעת התורה והמצות, מנקודות הטובות, מניצוצות אור הקודש, אור החיים שלהם, הפזורות בכל דרכי החיים. הכח האצור בהם, עז האלהי הספון בם, שהגיע אלינו, שקלטנוהו בנשמתנו, שקלטו העולם כולו בכללותו, הוא על ידי מסיבות רבות נתהפך לכח חיים אמיץ ואיתן, אשר מתוך צרה יתגלה, להאיר מתוך חשכה, להפך עמק עכור לפתח תקוה, ומתוך צרה להזמין פדות ורוחה.",
        "summary": "לשד החיים של התורה והמצוות, מורגש לאחר זמן, אם מעט ואם הרבה, ובעת צרה הוא מתגלה ונותן כוח להופכה לישועה."
    },
    {
        "id": 1766,
        "article": "כשמסבירים עומקי הקודש בדעת השכל, בראיית התבונה האנושית, הולכים מימין לשמאל. כשמרימים את כל ערכי התבונה האנושית אל הרום העליון, ומבארים את הכל על פי שפעת הקודש, הולכים מן השמאל אל הימין. בחיבורם של שני כחות כאלה, מתכונן בנין שלם. מדת הנטיה מן השמאל אל הימין, מאוצר רוח חכמה שבאדם אל רוח אלהים, היתה בבצלאל. מדת הנטיה מן הימין אל השמאל, משפעת הקודש אל התבונה הקצובה המאירה באדם, ברוחו ושכלו, בציוריו וכח יצירתו, היתה באהליאב. ועל פי שניהם יחדו נתכוננו כל כלי המשכן ומעשיהם. היסוד העקרי הוא הפונה מן השמאל אל הימין, מאוצר החול אל רום מבוע הקודש, אבל אתו צריך להיות מתלווה גם כן הכח ההולך מן הימין אל השמאל, השואב ממעינות הקודש ומשקה את מטעי החול. בצלאל ואתו אהליאב עשו את כל אשר צוה ד' את משה.",
        "summary": "העיקר הוא ביאור התבונה האנושית על-פי שפעת הקודש (בצלאל), אך צריך לשלב עמה ביאור הקודש בתבונה אנושית (אהליאב)."
    },
    {
        "id": 1767,
        "article": "מדריגות אחר מדריגות עולות הודאיות. אין כל מדריגת ודאי דומה לחבירתה במדתה הכמותית והאיכותית. רעיון מרעיון, אמונה מאמונה, מובדלים הם זה מזה על פי מדת חיי הודאות המחיים אותם. הודאי המוחלט שוכן ברום עולם, בחביון עז העתיד לבא, עולם הבא, אהיה אשר אהיה, הודאי שמו כן תהילתו, ודאי סתמי. נחלים רבים מתפרדים ממנו, כולם אחוזים זה בזה, עד באם לנהר אולי, כולי האי ואולי, יובל אולי. ויובל אולי, ודאי הוא ביחש לכל הנוצר ממנו, לכל המתאצל ומתפשט מאורו. והם גם כן, לפי רובי ענפיהם, ודאיים הם, כל אחד במדתו. והכל יונק ממקור הודאות השפועה מהודאי המוחלט, הודאי שלמעלה מודאי. בכל עולם, בכל איש, עולה תמיד בעליתו מדת ודאותו, ונחל אולי מתחבר הוא עם הנהר היוצא מעדן, מיסוד הודאות. וכולם יחד שואבים לשד חייהם ממקור כל הודאיות וממקור כל הספיקות, ממקור שאיבת הודאות שכל הספיקות שואבים, להחיותם, להעלותם, לרעננם, ולפארם בפאר חי העולם. ושם מעון השמחה, עז וחדוה במקומו, אין שמחה כהתרת הספיקות. הספיקות מתגלים בשרשם הנאצל בצורתם העליונה, בצורה החיובית הבריאה והרעננה שלהם, בצורה המחיה את כל צדדיהם, ועל ידם ומהם, ובהם ועמם, תופיע האורה המופלגה, מקור ששון חיי עולמים, הודאות המוחלטה בצורתה האידיאלית, מקור הגבורה, מקור החסד, מקור התפארת, הנצח וההוד, מקור כל יסוד עולמים, מקור כל מלכות, כל אדנות, כל שלטון, כל כח אדני, כל גבורת אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, כי ביה ד' צור עולמים.",
        "summary": "כל מדרגת ודאות הנה ספק לעומת הוודאות שמעליה, ושורש כולן בוודאות העליונה המוחלטת."
    },
    {
        "id": 1768,
        "article": "כשמדריגה אחת רוצה להתפאר בודאות יותר גדולה ממדתה, או גם אם חפצה היא לשאוב ודאות יותר רחבה ומלאה מערכה, ממה שהיא עלולה לה והיא יכולה לספוג אל תוכה, אז היא אובדת את משקלה, נכשלת היא ונופלת, צוללת היא אז במחשכים, כשיכור היא נעה ונדה, נשברת היא ומתפוצצת. עד אשר מתוך חשכה יאיר אורה, ותתחדש ביצירה חדשה, ומדת ספיקותה תעלה למקור הודאות, ויקיצו וירננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך.",
        "summary": "כשמדרגת ספק רוצה להתפאר בוודאות הגדולה ממידתה, היא נשברת, וסופה להתחיות ממקור הוודאות."
    },
    {
        "id": 1769,
        "article": "בחזיון כל כח הולך ומתעלה, אין מהלכו לבטלה, כי אם עילוי הוא לו. את התוכיות העצמית של כל מצוי וכל כח, ודאי אין אנו מכירים, ויכולים אנו לצייר כי גם במקום האילמות הגמורה הנראית לנו, שם בפנים חיים מפכים. וערך יש להעילוי, בין מצד עצמו, בין מצד צירופו אל הישים האחרים. כל מה שיש בכל אטם, ובכל מה שהוא קטן מהם, בכל ניד כל דהו, קל וחומר בכל דומם מצוייר בצורה, בכל דבר משוכלל איזה שכלול, וקל וחומר עוד יותר בכל האורגנים, בכל צמח ובכל חי למינהו, הכל הולך ושוטף, הכל מתעלה. חילוף הצורות לא במעגל סובב הוא לבדו, כי אם גם בקו עולה, שאין קץ לעליותיו. וכל חודר פנימי, כל משורר נאמן, כל מקשיב ברוח הקודש, פוגש הוא את כל היש בעליותיו, וקל וחומר לאדם, וכל שכן ללאומים ונשמותיהם, ועל אחת כמה וכמה לעולמים שלמים, ובכל תוקף ויתרון לכללות כל העולמים וההוייות. העליות הולכות בלא הרף בכל עולה, גם הירידות עליות הנה בפנימיות. ולפי התום והיושר, ולפי איזון החכמה והמשרים, הקדושה והדבקות האלהית הטהורה, לפי רום הנשמה ועז חביונה, ככה מוקשב הוא קול העולים, קול קולי קולות של עולמים עולים, עולים בהוייתם, עולים בבנינם, עולים בשכלולם, עולה פנימיות חיתם גם בחרבנם ונתוצם. הכל עולה, הכל מצטרף ומזדכך, הכל נותן פאר לחי העולמים. וקשב תהילה זו ישראל קושב, עם כל העולמים הרי הוא עולה, חיות שרפים ואופני קדש הם חבריו, עמם, עם כולם יחד, גאון ד' ישא. הרוח החיה בתולדתו, בעומק נשמתו, המתראה בתורתו, באמונתו, בכל נפלאות עולם אשר חזו עיניו ואשר עוד יחזו, ריכוז כל מלא עליית עולמי עולמים הם. עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו.",
        "summary": "כל ההוויה, הדומם והחי, מתעלה התעלות תמידית, וישראל מקשיבים לתהילת ה' העולה ממנה."
    },
    {
        "id": 1770,
        "article": "דומים הם הרמזים להיצירות החפשיות. כתפקידן של האחרונות בחול, כן תפקידן של הראשונים בקודש. כל מה שהמעין הגאוני יותר מלא לשד חיים, ככה מסתעפת היצירה בתיאורים שונים ועשירים, ואם המעין עצום מאד, יוצר הוא תכונות כאלה שהן רחוקות מהמציאות, שלא שזפתן עין ולא שמעתן אוזן מעולם, ומכל מקום דוקא בהן נראה זיו החיים הפליאיים שביסוד היצירה, שנשמת היוצר מעידה עליה – כן השובע הגדול של האור והחיים האמוניים מפכה יותר, כן גדלו וגברו הדילוגים הרמזיים, ומתחת כל שריג שבהם טמונים המון מלא אוצרות למוסר ולאמונה, לתפארת קודש ולזיו אומץ, ובטחון אלהי פנימי במעוזן וחשקן של ישראל, שמחת כל ישרי לב, דורשי ד' ועוזו.",
        "summary": "הרמז דומה ליצירה, בכך שככל שנשמת היוצר עצומה יותר, היא מתבטאת בצורה יותר פלאית ורחוקה מהמציאות."
    },
    {
        "id": 1771,
        "article": "שני קולות נוראים נשמעים בעולם ברעש אדיר, כל אחד מהם תובע את דקיונו בתוקף עצום ונורא, כל אחד מתחזק לבנות את בניניו. הקול ההרמוני, הקול התובע מהכל התאמה, כיוון והשתוות, קול השלום, העולה ברעם גדלו על כל המון קולות המלחמות הנשמעים בכל אפסי העולמים. ולעומתו מרעים הקול המבלבל, הקול השואג לעצמת המצוי הבודד, ולתגרת החיים, בהתגברותו של כל אחד על חבירו, להבלטת מציאותה של כל מדה יחידית, ולכח הבלענות שלה, לבלע את כל השאר. וכל מדה ומדה ככה מרעמת, וקול ענות מלחמה נשמע במלא עולמים. ובין הקולות כולם הולך וחודר אותו זרם הקול של הקול העליון, של הקול ההרמוני, של הקול המאחד, המעלה והמישר. וממלא עולמים באים הקולות אל כל בריה, אל כל רוח ונשמה, אל כל קרב וכליות, אל כל יחיד ביחידיותו, אל כל קיבוץ בקיבוצו, ואל כל לאום בלאומיותו. והנשמות המרכזיות, שקויי לשד החיים של הקול ההרמוני, בקרבם אש קודש יוקדת לצמאון השלום, והם הם מלאכי השלום בעולם.",
        "summary": "הקול העליון, חודר בין קולות השלום השוויוני וקולות המלחמה המבלטת כל יחיד, והנשמות הצמאות אליו הן מלאכי השלום בעולם."
    },
    {
        "id": 1772,
        "article": "יש אדם שהתביעה המוסרית מאירה בנשמתו בבהירות גדולה, וכל ציור של רוממות מוסרית שהוא מצייר, מיד נפשו נתבעת ממנו להתאים עם מהלך חייו. ומתוך שהמעין הציורי הוא שוטף במהירות הרבה יותר מהתנועה המעשית והתוכנים הטבעיים שבטבע הגוף והנפש, על כן הוא תמיד מלא צער ומרירות על נפשו, על קוצר ידה מעשות את חיוביה, ומלמלאות בעומק רצונה ורגש עצמיותה את השקוף לה מהאור המוסרי הטוב והנחמד. ויש שמכשרון קדוש זה תצמח יראת היצירה, שלא יחפוץ להסתכל בבהירות הציורים ששם מעורבים הם יחד תיאורי המוסר המדע וההשקפות העדינות שבמרומי הקודש, כדי שלא יכפל צערו הנפשי עד בלי די. במעמד כזה צריכים להוציא אל הפועל את העז הנפשי, ולאחוז עם זה גם כן במדת התשובה הרצונית, שהיא תמיד מלוה את כל ההולך בנתיבות החיים העליונים. ואל יתן את כשרון הרוח העליון הנחמד, להרבות עושר קודש להגדיל תורה ולהאדירה, להתכמש מפני התביעות המוסריות שמתגברות עליו, כי אם יחרץ לעומתם בבטחון, שמאורה של תורה יחזירנו תמיד למוטב בצורה היותר עליונה. ויראה להרבות רכושו השכלי והציורי בחירות הנשמה היותר מסוגלה לו, ואל יפחד לבו. יהלמני צדיק חסד ויוכיחני, שמן ראש אל יני ראשי.",
        "summary": "כשהתביעה המוסרית והציור הרוחני גדולים מהיכולת המעשית, צריך לאחוז בתשובה הרצונית ולא להרפות מהתביעות הגדולות."
    },
    {
        "id": 1773,
        "article": "שכחת השבטים ליחוסם היא הכנה לאחדות האומה. על ידי הזכרון של חילוק השבטים, היתה הגלות גורמת שכל שבט יחולק ויפרד לגמרי מכללות האומה, והארס של הנכריות היה חודר בחלקים המיוחדים ובדודים. על ידי השכחה הזאת של ההתפרטות אמנם נתרבה הבלבול והערבוב, לא רק התפילות המיוחדות וראוייות לכל שבט שבט בפני עצמו בתיקון העולם נתבלבלו, כי אם כל ערכי החיים הפנימיים והחיצוניים, כל צביוניהם של ההרגשות, הלימודים, המנהגים וההדרכות, שכל אחד מהם במקומו הוא מוסיף תיקון, אור וחיים, מתאים עם הלך הנפש השבטית ובונה את עולמו, והוא לפעמים מעכר וסותר בנין בהיותו מלופף בסדרים שאינם מענינו. אמנם כל זה מסבב רק צרה ויגון ארעי, אבל בפנימיות החיים חיה היא הנשמה הכללית, שנתעוררה הרבה על ידי מחיית הקוים הפרטיים. ואם הנועם והסידור נתמעט, ומרירות ויסורין, רוחניים וגשמיים, מתחברים עם כל מעשינו, בכל זאת, אף על פי שמימר ומיצר לי דודי הוא לי, ובין שדי ילין. ומתוך האחדות הבלולה, המלאה ערבוב וחסרון סידור, יצא לאור תוכן חיים מתוקן ומסודר, שיגלה ויראה בהופעת אור חיים של גאולה וישועה. וישראל ישוב על מכונו, וכח שבטיו ישוב אליו באחדות הרמונית, ועוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, ומזבח ד' ההרוס יבנה עוד הפעם על ידי שנים עשר אבנים, כשנים עשר שבטי בני יעקב, אשר היה דבר ד' אליו לאמר ישראל יהיה שמך, על ידי אליהו מלאך הברית, שמאז נקרא על ידי קנאתו ד' הוא האלהים, הולך הוא ועובד עבודת השלום, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, על ידי אור רזי תורה העליונים, ההולך ושוטף בכנסת ישראל, ומתפלש בכל מעבדיה, עסקנותה, ספריותיה, תקוותיה ועבודותיה, המתראים בצורות שונות, מקודש ומחול, מבנין ומהירוס. אמנם, כולם כאחד עוסקים בבנין, הפנימי והחיצוני, הפרטי והכללי, למעלה למעלה מחוג הכרתם של כל הפועלים והעובדים בעצמם, וגבוה הרבה יותר מכל מטרותיהם המצומצמות, רק בעצת ד' אשר יעץ לתת לעמו אחרית ותקוה, ובאחרית הימים תתבוננו בה בינה.",
        "summary": "יחוס השבטים נשכח בגלות כדי למנוע פירוד בישראל, וסופו שישוב באחדות הרמונית על-ידי אליהו, על-ידי סתרי תורה."
    },
    {
        "id": 1774,
        "article": "אם רואה אדם פחד תדירי חל עליו, ידע שהוא צריך להעלות יראה זו למדתה, לאותה המדה של יראת ד' התדירית, שרק היא היא הראויה להיות מכשרת אותו לרזי תורה, סוד ד' ליראיו, לאינון דדחלי מקמי קוב\"ה תדיר. והיראה התדירית צפונה בתוכה האורה המחיה את הדבקות של האהבה התדירית, שהיא היא הופעת הנועם העליון, שהיא תשוקת הנשמה הפנימית של כל יראי ד' וחושבי שמו המתענגים על טובו, הרואים עולמם בחייהם, שאחריתם לחיי העולם הבא. אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו, מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. וייראו יושבי קצוות מאותותיך, מוצאי בוקר וערב תרנין.",
        "summary": "אם אדם רואה שפחד תדירי חל עליו, יידע שעליו להעלותו ליראה עליונה תמידית שתוכה אהבה, ולגילוי רזי תורה."
    },
    {
        "id": 1775,
        "article": "לפעמים נח יותר לבא מהסתכלות כללית אל הפרטית, מהרחוק אל הקרוב, שלא כמדה החיפושית הרגילה, שמתחלת מן הקרוב לבא על ידו אל הרחוק, ומן הפרטיות לבא על ידה אל הכללות. אמנם המדה היא מדה סדורה, אין כאן דליגה באמת, מפני שלעומת זוהר הנשמה, הכלליות היא הקרובה לה, והתעופה הנראית רחוקה היא ממהותה, וההכרה הסדורית שחש החוש הפנימי העליון בתוכנים האציליים, היא ההכרה המיוחדה המתאימה למנוחת הרוח במעמד אשרו. אמנם תביעת קודש זאת אינה גומרת את ענינה בהארת השכל לבדו, היא תובעת הרמה כללית של החיים. זאת היא תביעת הקדושה התדירית, המקשרת הכל בחטיבה אחת, בהירת השכל, עדינת הרצון, טוהר המוסר וזיקוק המדות. סוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם.",
        "summary": "לפעמים נוח להתחיל מהכרה כללית, המובנת לחושי הנשמה הפנימיים, מלהתחיל בהכרות פרטיות ושכליות."
    },
    {
        "id": 1776,
        "article": "מי הקשיב סוד שיח רעש מלחמת העולם הטוב והרע בהאבקם על משטר העולמיות, אשר בצורה זעירא ונקודתית מתגלה כעין צביון זה בנפשו של אדם במלחמת חייו החיצוניים והפנימיים. רב קשב אנו קושבים. המלחמה מעוררת גבורה, שפעת החיים העולמיים אל הטוב מתגברים, על ידי הניגוד העצום של כל התוכן של הרשעה. הגימנסתיקה העולמית מאזרתה בגבורה.",
        "summary": "מאבק הטוב והרע העולמי, המתגלה גם במלחמת הפנימיות והחיצוניות בנפש האדם, מגביר את כוח הטוב."
    },
    {
        "id": 1777,
        "article": "הבטחון מתחלק לשרשו וענפיו. וסדר הבנין הוא, בתחילה באה הארה גדולה בשורש הבטחון, בטחו בד' עדי עד כי ביה ד' צור עולמים, ולפי אותה הבהירות של הידיעה האלהית העליונה, וחשק הלב הפנימי בהתמלאותם של האידיאלים האלהיים במלא כל היש, והבירור הגמור שכן הוא, ושהכל הולך לחפץ הטוב העליון, באה שמחת הנשמה הפנימית, וכל דאגה עצבית מתגרשת, וחדות ד' מתמלאת בכל מהותו של אדם, ובחיל גדול הרי הוא חפץ להמשיך אור חדוה זו על כל נשמה ועל כל בריה, והחפץ הטוב אינו שב ריקם, ושמחה עדינה מתפשטת בכל היש על ידי חילם של צדיקים הבוטחים בד' באמת. משורש הבטחון באים ענפי הבטחון, שבהם כבר מוצאה לה התפילה מקום, התגלות רצון לאושר, לטוב, המושג בכללות ובפרטיות, להגברת הטוב, העונג והשמחה, האורה והקדושה, החיים והעדינות, בכל היקום. ולפי אותה המדה שענפי הבטחון יונקים משרשה, ככה הם מסתעפים, עושים פירות ומתגלמים גם בחיים לכל הרחבותיהם. רצון יראיו יעשה, ואת שועתם ישמע ויושיעם. ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.",
        "summary": "שורש הביטחון הוא בהירות ההרגשה בטוב ה', ורק בענפיו יש מקום לתפילה להתגלותו, והענפים מתברכים מיניקתם משורשם."
    },
    {
        "id": 1778,
        "article": "יש שקשה לאדם לעסוק הרבה בפרטים ובענינים מעשיים, בהלכות ודינים, מפני שאיפת הגודל שלו לדברים עליונים, רבי הכללות, בהשגות מופשטות. ויש שבאה המניעה מפני פגמי הנשמה, ומחיצת העונות המבדילים. ויש שמצטרפים שני הענינים יחד, שחוצצים העונות, ומכל מקום גם שאיפת הגודל גם כן גורמת, וצריך לכל פרט מפרטי המניעות לעסוק בעצה מיוחדת. ולפעמים צריכים להרכיב עצה ממוזגת מתכונות שונות, ולפעמים גם הפכיות. ולפעמים צריכים לקבל את המעמד הבלתי רצוי של הכבדות, בשלוה, מפני הטוב הנמצא בו, ולתקן את צדדיו הרעים, עד שתבא השאיפה לקדושות עליונות, מעוטרת בעטרת קודש שלמה, הראויה לדורשי ד' הצמאים לאורו. ובהתקן המעמד הנפשי, והטהרה העליונה חוזרת כראוי, אז מסתדרים הדברים על כנם, וחזקת התורה תשוב למעמדה, לכל מדרגה ומדרגה כפי ערכה.",
        "summary": "לפעמים קשה לעסוק בפרטים מפני שאיפה לכללים, ולפעמים מפני פגמי החטא, וצריך למצוא עצה מתאימה לפי סוג המניעה."
    },
    {
        "id": 1779,
        "article": "נבואה ורוח הקודש באים מפנימיותו של אדם, ומתוכו הוא נשפע לכל מה שנוגע לעולם כולו. ודוגמתה האגדה, הרי היא נובעת מהנפשיות של האדם, ומסדרת את עניניה גם כן ביחש החיצוני של העולם. אבל התורה, היא באה מתוך הארת האמת העליונה, שאין בה שום הבדל בין פנימיותו של אדם להעולמיות כולה ומקורה, מלמעלה למטה הכל נסקר ונודע. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ד' יביט. רק נבואה זו יכולה לתן תורה. ומתוך כך נעלה היא התורה מכל נבואה, וחכמי תורה עדיפי מנביאים, מצד התוכן העליון שממנו הם יונקים את החיים הרוחניים שלהם. מצד גאותן של ישראל שנטלה מהן ונתנה לאומות העולם, מתגבר כח של היפוך הסדר, והנביאים וכתובים ושפעת רוח הקודש, משפיעה לפעמים בצורה יותר בולטת מהשפעת התורה, והאגדה מתגברת על ההלכה. ובאמת היא צרת גלות גדולה. וצריך הדור להיות חמוש בגבורה, בגדולי תורה בעלי מסורת, בעלי תורה בהלכה, שכח האגדה, ונטיית שפעת רוח הקודש, וחידור הופעת קבלת רוח הנבואה, לא יחסר להם, והם יגבירו את כח ישראל להכשירו לגאולה, לרומם את התורה על גבי הנבואה ורוח הקודש, ואת ההלכה והמעשה ותלמודה על גבי האגדה והמוסר ההגיוני. ותשוב בזה גאותן של ישראל למקומה, ופעמי גאולה ישמעו בעולם, ורוח ישראל הנרדם יחל לשוב לאיתנו, חמוש בכל טוב, בכל שפעת עושר רוחני ומעשי, עטור בעטרת הנבואה ורוח הקודש, מוסר והגיון, שירה ואגדה, ואזור בגבורתה של תורה, בעזה ומלחמתה, העומדת בראש כל. גדולת הרז העליון שמלאכי השרת משתמשים בו, בהקדמת נעשה לנשמע, הידיעה הברורה במעלתן של ישראל, שלא רק סוקרי עולם הם, כי אם בוניו ומקיימיו, וזאת תורה התורה בלימודיה בדבר ד', לדעת מה יעשה ישראל.",
        "summary": "התורה וההלכה מקורן באמת העליונה, ולכן עדיפות הן על הנבואה והאגדה שמקורן בפנימיות האדם, והיפוך סדרן הוא צרת גלות."
    },
    {
        "id": 1780,
        "article": "בכל השדרות מתגלה הצביון של הדחיפה הסמויה של הפרטים, שבתוכם גנוז אוצר חיים בלתי נודע ומשוער, והם הולכים ונדחפים, מתקשרים למגמה, שבהקבץ השיעור הראוי והתכונה הראויה, הצירוף והסידור הנכון, מתגלה לפי הערך אותו האור הנודע, אור החכמה, הבינה והדעת, והיסוד המגמתי העליון בגדולת צביונו. כן הולכים החיים, האיש, הקיבוצים, המחשבות, המעשים, הקיבוץ העיוני, עד בנין השיטות היותר משוכללות, וקיבוצן של השיטות לשיטות כוללות, שכל שיטה היותר מקפת נחשבת בהארגניסמות הכללי של הרוח כמבטא אחד בתוך ענין מלא. הקדמת נעשה לנשמע הוא היסוד היצירתי השורר בעולם המוחשי והאידיאלי. הבנין בהתגלמו מתקבץ הוא מהפרטים, ובקיבוצם של הפרטים משתכלל הכלל, והעדות על המחשבה שלמעלה מכל מחשבה, על הכונניות המטרתית שלמעלה מכל מטרה, היא הולכת ומתבלטת. ובמוסר החיים של האדם, אותו הרצון הכמוס דוחפו תדיר, ובידו לשא עין להחפץ המגמתי העומד ממעל לו, נזר אלהיו אשר על ראשו. וכפי הרוממות של העלאת עצמיותו אל העולם המגמתי העליון, זכירת הצור, ביה ד' צור עולמים, ככה ימצא מין את מינו וניעור, והניצוצות של החיים שהם פזורים בחגוי הנטיות הקטעיות, באים ומאירים בצורה תיאורית, חקוקת פנים עשירים ומשוכללים. ונעשים חייו של אדם עליונים, והעם נעשה עם קדוש, הרואה את המחשבה העליונה שיש בבנין עולם ביצירתו התולדתית. וכל רעיון וכל חפץ אישי הרי זה מתעלה, וחוזרת ההתעלות האישית ומוסיפה אורה גדולה בהאופי הכללי, שנעשה יותר בהיר ויותר מזהיר. והרצונות הסמויים נעשים מלאי דעה, בהירי מציאות, ואותו החושך שבדרך רשעים הולך ונגרש, ונסו הצללים, ואותו דרך הטוב, אותו הדר העולם שבמוסר היותר עליון, הנשאב מהמקור האלהי היותר טהור, הולך ומפכה את מעיניו, ובני אדם שואבים בששון ממעיני הישועה, וישועת ד' ממהרת לחבוש לכל שבורי לב.",
        "summary": "קיבוץ הפרטים, באדם ובמחשבות העליונות, מגלה מחשבה עליונה למעלה מכל מחשבות, ומוסיף אורה באופי הכללים."
    },
    {
        "id": 1781,
        "article": "יש רוח ממוזג, שמתערב יפה עם העולם והחיים, עם סדרי המעשים והנהגות המדות, איננו ניכר כל כך בפעולתו לעצמו, אבל הוא מגלה את כחו הנאה והמסודר בכל עת שיגיע הדבר לידי תלמוד ולידי מעשה. זהו רוח ההלכה, רוח תורה שבעל פה, המסדרת את הקודש באורח החיים. כשרוח זה מתוקן ומשוכלל כל צרכו, הרי הוא נעשה כסא ובסיס לרוח עליון של האגדה העליונה, המשוטטת בגבהי מרומים, ותופסת את המאויים הנצחיים. אמנם יש רוח סער, שאינו מתקשר עם הרוח הממוזג, פורץ את כל הגדרים, איננו מחכה להסידור העולמי שיבוסס, לסדרי החיים ותיאוריהם שיתאחדו במזג הקודש והטוב, ומגבוה ידאה עד עמקי תחתית בלא סידור. לא יוכל להתערב עם חיי בני אדם המסודרים, מוכרח הוא לקחת לו לעזר את החוצפא, העזות, ועוד מדות רעות כאלה. לצורך שעה ועת מלחמה יש שרוח זה נחוץ הוא, אבל אם ירצה להקבע לסדר חיים קבועים, לא ירצה, פירות מסודרים וקבועים להיות ראויים למחית דור דורים לא יתן. יתגדר באגדה העליונה, בחכמות נסתרות, בהגיונות עליונים, במחזות גדולים, בפלאים ובמופתים, בתפילה של מסירות נפש, בסגולות של קישור נשמות, ובפליאי פליאות של נהורים ושל מחשכים, אבל אותו היושר העליון, האור המתוק, המתוקן והמקובל, מימי השילוח ההולכים לאט, זה יחסר לו. בישראל יגלה רק בצורה של סעד לעת רעה, לביצור חיל בעת זעם, לעת קרב ומלחמה. היהדות העתיקה, תורת הפרושים, לכל גדלה, ארכה, עמקה ורחבה, עם כל עמקיה והרריה, עם כל חילה, עזה ותקפה, שהיא כוללת את הכל, את המעלה ואת המטה, עלית ותחתית כרוכים בה. הבא ברשותה ובכח עצמתה אל העליות העליונות, אל הפרדסים הגנוזים, הרי הוא הולך במגדל עז מלא בטחה. וכל ההמון הגדול הנמשך על פי תורת אם, יוכל לבא לאור חיים נאמנים, מגלות לתחיה, בלא פרץ ובלא יוצאת, ומפנימיות רוחו יחזה חזות הכל, ובשובה ונחת יושע.",
        "summary": "יש רוח ממוזג המסדר את הקודש בחיים, ויש רוח סערה הפורץ את כל הגדרים, וכוחו יפה לשעתו, אך אינו יכול לנהל חיים קבועים."
    },
    {
        "id": 1782,
        "article": "המחשבות העליונות מוצצות ממרחקים, מתוארות הן בצורה גלומה, בלי ידיעה, באפס תיאור. התשוקה הפנימית היא רק אליהן. ומתוך הדבקות באוצרן מתברכות הן כל המחשבות המתוארות, שעל ידן החכמה והמדעה יוצאים לעולם, בכל נהרי נחליהם היותר מתרחבים. וכשאדם מרגיש בעצמו עניות דעת, ומיעוט הפריה רוחנית, מיד ירוץ אל המעין הכמוס, יחסה בצל שדי, ישתה לצמאו מהבארות העמוקים של גדולי חכמי לב, יגרוס אף על גב דלא ידע מאי קאמרי, ומריח המים העליונים יפריח, וכחו הרוחני ישוב אליו. ויראה בניסיון, כאשר ישוב אחרי עמלו במה שנשא דעו למרחוק אל החלקה הקרובה ששם ההגיון הממודד שולט, את המצב השכלי בכל סרעפותיו הרגילות, יראה והנה ברכת ד' שבה אליו, ונהיה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. כי מקור הברכה הוא במקום התעלומה, בסוד סתר רזי הרזים, אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר יצו ד' אתך את הברכה באסמיך.",
        "summary": "המחשבות יונקות ממקורן הנעלם, והדבקות במקור בזמן עניות הדעת (גרסה חסרת הבנה), מפרה את המחשבות בזמן הרחבת הדעת."
    },
    {
        "id": 1783,
        "article": "ישנה התגלות פרטית, ההולכת עם כל משפט, עם כל חלק הגה מגזרות הגיוניות, עם כל מלה ואות, וישנה התגלות כללית, שרוח שלום של ספר, של אורח חיים, של תעופת רוח, מתגלה. ויש שהכלליות מתגברת עד שהיא מכהה את הפרטיות, ואחר כך היא חוזרת וממציאה אותה בבהירות יותר גדולה, ובתמונת חיים יותר חשובים. אלה ארחות הגילוי הולכות בכל עובדא, בכל תנועה, בכל פעולה אשר יעשה האדם בתור עובד עבודת ד', משכלל עולמים, עושה רצונו של מקום. הגדולה העליונה היא דוקא מלאה כל, דוקא חודרת בכל מקום, אין לפניה קוטן. יש שאורות החיים מבהיקים מכל תוכן וענין הבא לידו של אדם ולחוג מגעו הגשמי והרוחני, ויש שהם מבהיקים הבהקה פרטית, מפעל אחר מפעל, לגימה אחר לגימה. ויש שהאורות משתלבים, והבהירות מאירה מכללות כולם, וממולאה מכל עושר פרטיהם בשפעת ברכה. ואותם הניצוצות שרזי תורה עסוקים בהם להעלותם בכל תוכן שבחיים, בכל מאכל ומשתה, בכל משא ומתן, בכל שיג ושיח, פורצים דרכם, והם מתלכדים לאבוקות גדולות ונשאות, אורות דמיונים עשירים, ודעות עליונות טהורות, ומנשאות את הנשמה לרומי מציאות ודאיות, שכל חקרי לב אנוש מתעלפים שם מרוב תגבורת כח החיים שבשטפיהם, וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה.",
        "summary": "בכל לימוד ותנועה ישנם גילויים כלליים, וגילויים פרטיים המופיעים מכל חלק, וכשהם משתלבים, מתאחדים כל הניצוצות לאבוקה."
    },
    {
        "id": 1784,
        "article": "מתוך שאין אדם יכול להקיף שום תיאור בשלמותו, ועם זה נפשו עורגת להיות משלים את ציוריו, על כן מקולע הוא תמיד בין השאיפה ומניעת היכולת. אמנם, בהיותו משתמש בשני הזרמים הללו כשורה, הרי הם משלימים אותו באמת בהשלמה שאינה פוסקת, בגידול תדירי, שהוא האושר היותר גדול. אבל כל זה עומד הוא בשכלולו, כשהוא שומר יפה את אופיו, את תוכיות רצונו, אז הוא חפץ רק להיות מוסיף והולך בעצמיותו, ומרוצה הוא אז בהתוספת התדירית יותר מבכל טוב, ונפשו מתמלאת תמיד הודאה עדינה פנימית ליוצר כל, שברא את יצוריו וכל עולמיו בצורה עדינה כזאת שהם עומדים במצב של התעלות תדירית. אבל אם הוא מקלקל את רצונו, ואיננו פונה אל עצמיותו אלא אל ההתראות וההתהדרות החיצונית, אז אין לו חפץ כלל בהגידול התדירי, זה אינו דבר ניכר לאחרים, כי אם יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. רוצה הוא בצביונות כאלה שיהיה יכול להתהדר ולהתיפות בהם מחוץ לעצמיותו, וזה הוא מוצא רק במושגים שלמים, שלמים בתכלית, שאין בהם חסרון הראוי לקבל תוספת. הוא אינו שם לב למה שאם ימלא חפצו זה, ילגום מן החיים בפעם אחת ואחר כן יהיה משומם, אבל הלא להתהדר פעם אחת יוכל. על כן רק ענוים יירשו ארץ, ויתענגו על רב שלום.",
        "summary": "שאיפת הכרת האדם צריכה להיות להשתלמות תדירית, והפונים אל השלמות מתוך רצונם להתהדר בה, משתוממים."
    },
    {
        "id": 1785,
        "article": "הכחות נאצרים הם באוצר האומה מדור לדור, אמנם מתחלפים הם לפעמים מצורה לצורה. תפילות האבות נעשות כח פועל ברורים, בעל אידיאלים ברורים, בנשמת הבנים בבא עתם. וצריכה התפילה להתחדש אחר כך על גבי האידיאלים הברורים וכחות החיים החמושים, ובזה גונזים אוצרות חיים אדירים לבנים בדורות הבאים. כשהתפילה אינה פוסקת, היא מחיה את האידיאלים תמיד, ומעדנת את כח החיים שבחיים הפועלים. וכשם שהיא מפראתם ביחש העתיד, ככה היא ממשיכה אליהם את כל העילוי של העבר. במובן התפילה מונח כל האורך, הרוחב, העומק והגובה שלה, כל ערכיה, כל הגורמים בחיים, ברעיון, בדעה ובהגיון, בעבודת רוח ובעבודת כפים, להגלימה ולהחיותה, להמשיכה ולמשוך ממנה את נחלי החיים לכל עם נברא, לכל דור נולד, ולכל יצור חי בהוה. כל הנשמה תהלל יה הללויה.",
        "summary": "תפילות האבות הופכות לכוח חיים הנאגר באומה, ומצטרף עם תפילות הבנים לעדן את החיים."
    },
    {
        "id": 1786,
        "article": "כח מדמה מרומה הוא, שיחשוב האדם שיתקרב לעבודת שמים, לאהבה, ליראה, לדבקות, ולכל יחוסי אלהות, לאין סוף. מצד אין סוף אין מועיל כלל כל התרגשות הנפש, כל המילים הפיוטיים. אין האדם מתרומם בזה, אלא את האור העליון, שהוא ראוי להיות למחיה, הרי הוא מאבד ממנו. טעות היא ביד החושבים את הלימודים של האצילות, המדות והספירות, לדברים מליציים או יתירים, שאין מקבלים אותם כי אם בדיעבד, כאשר כבר נאמרו. כל יסוד האמת העליונה, כל אורן של ישראל, קשור הוא בהארה עליונה זו, של הכרה החודרת הזאת, המהפכת חשוכא לנהורא, ועושה מיצרא דעבודה זרה עצמו מטעמים לקודש העליון, הם הם לימודי האצילות והצמצומים, שהם עומדים תמיד ברב עוזם. ואם אלפי רבבות פעמים יאמר כל נברא ונוצר כי מכוין הוא אל אין סוף, הרי הוא סוף כל סוף מכוין אל אור מתלבש באיזה מדה והגבלה מצומצמה, ובזה הרי הוא מבונה, והעולמים מבונים עמו. מיעוט הצביון של האצילות על ידי התרחבות השגרת לשון אין סוף, אינו עילוי כי אם ירידה, כהות דעת בהכרת הקודש בשרשו ועזוזו, וריחוק עצום מאור אין סוף. והקירוב ללימודי האצילות, הוא הוא הקירוב לאין סוף באמת. ונמצא שהתורה היא יסוד כל קרבת אלהים באמת, והיא תמיד עולה על התפילה. ומה שיציל מסרך עבודה זרה, הוא המדע שהכל אור אין סוף, הכל חיי אלהי אמת, בעומק האמת, בגודל האמת שלמעלה מכל הגיון, מכל מחשבה וסתר חביון. ומה שתפיס ברעותא דליבא, אף על פי שאין התפיסה הזאת תפיסה של חיוב ציורית, אבל יש בה צמאון שלילי, שאיננו חפץ כי אם את עומק כל, ומקור מקורי כל שלמעלה מכל. ותשוקת עולמים מלאת כבוד והדרת קודש זאת, מעולפת היא באהבה ויראה, ההולכת ומתגדלת לאין חקר, מתפארת בפאר חכמה ודעת קדושים, בונה בנין עולם בצדק משפט ומשרים, משכללת כל נועם וכל חירות, מוסיפה תקוה לכל, ומנהרת את הטוב והחסד על כל. היא היא ממלאה את הדחיפה המעשית על כל הליכות החיים, ובאה למטה בתוך חגוי הנפש, ומעטרת את האדם בכל אור חכמת אמת, בכל בינת קודש, בכל פאר גבורה, בכל מדה טובה ומאושרה. והעולם שואף הוא בכל תנועותיו, בכל שלומיו ובכל מלחמותיו, לבא לידי זיו עליון זה, לידי עונג תעלומה זה, לידי עידון קודש קדשים זה. וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה.",
        "summary": "הדבקות באין-סוף בלא הכרת האצילות והספירות, הנה דמיון מרומה, והצימאון לאין-סוף שיש בהן, מציל מסרך עבודה-זרה, ומתקן אותה."
    },
    {
        "id": 1787,
        "article": "אין כונת כל השפעה הבאה מבחוץ לתוכיותו של האדם, בין ממקורות הקודש בין ממקורות החול, להשתיק את רוח האדם, להאלים את רעיונו העצמי, כי אם להשפיע עליו שפע נגוהות שיקבל אותם בתוכיות עצמיותו, ועל ידי זה ובתוך זה רעיונו העצמי ילך ויתגבר. כשהרישול מהמם את האדם, חושב הוא שכל הבא מבחוץ הוא מכוון לגעור ברעיונו העצמי, לכווצו ולטשטשו, ובא מזה קוצר רוח וחסרון התעלות. הקודש והחול יחד משפיעים הם על רוח האדם, והוא מתעשר על ידי קליטתו מהם, מכל אחד את הראוי, מהקודש את אור החיים והפנימיות המהותית, מהחול את הכלי, התפיסה החיצונית, לביסוסם של החזקת התוכנים, חומר למשלים ולהסברות, וחוגי השקפה לדרכי עולם ומדות דרך ארץ. והעושר של ההבדלה בין הקודש ובין החול, המתבררת יותר ויותר על ידי הכינוס הרכושי של המקורות השונים, מאמץ את הנפש ומאירה, עד שבבא הדבר לחוג הפנימי של התורה, אותו הערפל החולני מבהק יותר ויותר את זהרה של תורה, ואורות מאופל מתגלים במלא הדרם.",
        "summary": "השפעות הקודש והחול על האדם, אינן באות לצמצם את עצמיותו, אלא להגבירה, וההבדלה ביניהם מבהיקה את זוהר התורה."
    },
    {
        "id": 1788,
        "article": "הולך ומתעמק, הולך ומתרחב הוא הבירור על דבר היחש שבין האדם ליוצרו. היחושיים מתחילים, לפי רוב בהירותה של הנשמה, להניב את תנובתם. מציצים ציצי התענוג, פרחי הרצון, החדוה והשמחה, העליצות הפנימית, האמת והענוה, הגבורה והרוממות העדינה, האהבה הכללית לכל הבריות, החפץ בטוב ובשלמות, והעז והבטחון הנפשי הפנימי. חודרים היחושים ובאים לתוך מעמקי הנפש, מטהרים ומצחצחים את המדות, חודרים ובוקעים הם בשרשי המזג הגופני, מעדנים אותו, מטהרים ומקדשים אותו באור קדשם. עולים הם היחושים עד מרומי השכל, עד הסתעפותה של המחשבה ההגיונית, עד לכח המשער העליון, ומאירים אותו באורו, מתנוצצים ושבים כדמות ברקים, חוזרים ומערבים את כל כחות החיים בתנועתם. הכל מתמזג על ידי כחם של היחושים האלהיים, שהם מסתעפים ומתרבים, מתאדרים בגווניהם, ושבים לחטיבה מאוחדה, מלאה הדרת קודש קדשים, מלאה עז וחיים עליונים, מלכות וממשלה וחיקור דין. המעין מתגבר והולך, הפלגים מתפרצים ומתגדלים, שופכים הם את מימי שפעם זה לזה, המון גלי נועם מתרבים, ימי ימים של דעת ותבונה, של שירת אל חיים, הומים בהמון רבה, מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ד'. העולם כולו מתאחד עם הנשמה, העולמות כולם מתאחדים בעולמו, המרומים כולם מתמזגים יחד, הארץ וכל אשר בה, השמים וכל צבאם. היצורים כולם משוררים ושמחים, סוקרים הם את זיו העונג אשר בנשמתו של האדם אשר נזדככה, אשר כבר פלסה לה מסילתה בתוך ערפלי כל העולמים, בקעה את ימי התעלומות, והיא מלאה אור חיים, זיו עליון עליה נוהר, ומשפעתה מניקה היא לכל חיים, חסד, אהבה, גבורה, קדושה וברכה. ברכות שמים מעל, ברכות תהום רובצת תחת, ברכות שדים ורחם. ברכות אביך גברו על ברכות הורי, תהיינה לראש יוסף, ולקדקד נזיר אחיו.",
        "summary": "יחס האדם ויוצרו מניב את תנובתו לפי בהירותה של הנשמה, והוא חודר בכל מעמקי הנפש ומתפשט בכל החיים."
    },
    {
        "id": 1789,
        "article": "בישראל יש ששירת הקודש של העליזה העליונה משתפכת מתוך הנחל של התורה הלימודית והמעשית, הולכת ממטה למעלה, משערות וקוצי השערות של גופי הלכות עד שבאה עד המרומים הכלליים, וזיו נהרה של עולמיות, פלגים יבלי מים, מהם משתפכים. ויש שהיא באה מהמעין הכללי העומד הכן בנשמת האדם, פוגשת היא בדרכה את המון הסדרים הערוכים בתורה ובתלמוד, מתמזגת עמהם, ומתוך חיבורם עולמי עד נבראים, מתיצרים ונעשים, ומזיו האצילות הם שבעים, נהנים ומתעדנים. ויש שבא הרוח מהמקור העליון, הכולל כל מעינות תהומות וכל מימי שמים, כל מבועות התורה והמעשה, התלמוד והשכל, וכל העולמים ומלואם, וכל חופש ודרור עליון, בחוברת. לפי רוב שפעתה הכל מתאדר, תורה מתגברת, ורוח מרומים מתאמץ, ורוח הקודש מקשקשת, הומה ברעש, סואנת בקול, מזמרת משכיל בגילת ורנן.",
        "summary": "יש ששירת ישראל באה מלמטה למעלה (מהתורה למקורה), ויש שבאה מלמעלה למטה, ויש שבאה מהמקור הכולל שניהם כאחד."
    },
    {
        "id": 1790,
        "article": "האנשים הטבעיים לוקחים הכרת אלהים מהיש המוגלם, ומתואר שם אלהים, מוכן לפניהם, מובן בכליותיהם. יותר למעלה אינם שטים. אלהים יוצר וצר צורה, בראשית ברא אלהים, לא דבר הכתוב מראש מקדם, לא דבר על דבר החומר ויסודותיו, על דבר יצירתו וחידושו. הטבע, בגוית האדם ובחומר העולמים, פועל את פעולתו הסידורית על פי התוים אשר מותוים הם מיסוד החומר. אין הגברה בלתי תחומית במציאות, אין שירה עליונה מוזרחת. אמנם בא מיד אחר כך שם מלא על עולם מלא, המנוחה באה, השבת בא, קודש נתפשט בעולם. נתבסם העולם, הוכר הקודש ביסודו. אלהים לא רק יצר את העולם כי אם ברכו וקדשו, קדש את השבת, הכתיב מנוחה לעצמו ולעולמו. הקדושה באה מיסוד שם מלא, מיסוד החוקים החקוקים בשם אלהים ממקורם. עדות יש כאן על הויה שלמה, על השם המפורש, על חידוש הכל מנדבה של קדושה, על חירות שלמה בלא תיווי של הכרח על פי תנאי החומר. הכל, מראשית, כוננו ידי יוצר כל באומר. והחומר ביסודו חפשי הוא ביחש היצירה, מיסודו אין תחומים להמאויים האידיאליים, הקודש מנצח מאז עדי עד.",
        "summary": "האנשים הטבעיים מכירים את האלוהות המוטבעת השורה בחומר, וקדושת השבת מגלה את שם הוויה של הקודש הבלתי-גבולי."
    },
    {
        "id": 1791,
        "article": "יזוקק העולם ויואר, יתעלה ויונהר, יתודע ויתגלה אחרי הסרת סיגיו וצירוף בדיליו, שכל מה שהוא שואף ושוקק אליו, כל מה שהוא מתגבר ומתאמץ להגיע לו, בכל הצדדים ובכל הדרכים, הכל דבר ד' הוא, הכל מנהרי נחלי עדני קדש העליון יוצא. יוחל הדבר בכנסת ישראל, המוגבלה בגבול נחלת ישראל, זאת האומה היחידה בעולם אשר ד' הוא נחלתה מאז מעולם, ויורחב הדבר ויבורר על כל העולם וכל העולמים, שכל מה ששאפו ושואפים הכל, הכל עם אל פועלים, הכל למגמה הרוממה, הרצויה, האידיאלית, אשר בצל שדי תתלונן. הכל משכללים את העצה העמוקה אשר שועשעה על כפים מראש מקדם, ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם. לא כימים הראשונים, שהציץ שביב אור ויעלם, לא העולם אל יוצרו ישוב, במחשבה כי רוחק ממנו, העולם כולו ימלא כבוד, והכבוד יהיה מחוטב וגלוי, מלך עולמים יחזיק בידי מלכות שמים להקימה, עצות קדומים יופיעו בכל גווני אורותיהם, יגלו בשלל צבעיהם ופלגי חכמתם, בנועם שירם ובשיא חוסן יקרתם, על כל מפעלי רוח העולמים, רוח כל היצורים, ונשמת כל אדם וכל חי, כל לאום וכל ממלכה, וכל מחנה וכל מערכה, בהגלות יקר מלך עולמים על עולמיו, בהראות יפעת צור ישראל וגואלו על שורש נשמת עמו ובית תפילתו. תקום סוכת דוד הנופלת, באמת לא תקום, יראה לעין כל שמעולם לא נפלה. אור אמת זה כי יתגלה, כבר יהיה ערובה בטוחה על עמדתה לנצח נצחים. אהל בל יצען, בל יסע יתדותיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו. כי אם שם אדיר ד' לנו ד', מקום נהרים יאורים רחבי ידים, בל תלך בו אני שיט, וצי לא יעברנהו. כי ד' שופטנו ד' מחוקקנו ד' מלכנו הוא יושיענו. זאת היא הקימה הצפויה לכנסת ישראל, שהעולם ומלואו עסוק בהכנתה, מידי אביר יעקב, משם רועה אבן ישראל.",
        "summary": "בעתיד יתגלה שכל השאיפות הן דבר ה', ומשכללות את עצתו העליונה, והקמת סוכת דוד תהיה הגילוי שמעולם לא נפלה."
    },
    {
        "id": 1792,
        "article": "בתוך כל הדברים שנקראו יקרים, נחשבת גם כן הסכלות. כמה יקרה היא נקודתה הפנימית, שהיא מחזקת את אור כל החכמה. אותו הציור שלעד לא יוכל להזקק בלבו של אדם, לעולם ימצא המדע שצריך לצייר יותר מבורר, יותר מעודן, הוא הנושא של כל הזיקוקים והרדיפות השכליות המוסריות, וכל תנועות הטובות של החיים הכלליים והפרטיים. אותם אשר לא יתחשבו עם היקרות של נקודת הסכלות, במקום מציאותה ההכרחית, נוטלים הם את חייהם ואת חיי אחרים מן העולם, ובעמלם לא ישאו מאומה, עד אשר ישובו ויוכחו, הם וכל המושפעים מהם, כי יקרה מכל חכמה וכבוד היא אותה הסכלות מעט, ובמיעוטה ובביסוסה בערכה והגבלתה, תבסס כל מכון של חכמה, של דעת קדושים בינה, של חיי נועם, שלוה ושלום רב. ונקודה זו של סכלות המעט היקרה, היא הנושאת עליה ברוחו של אדם וכח חייו, את הדחיפה הטבעית לכל המפעלים והתנועות בעז ואומץ, שעל תכונת החומר הגס והחזק שלה באה ההשכלה רבת החשבון, ואור הקדושה העדינה, ומפתחים ומשכללים את הערך הנשמתי, את החיים הרוחניים, ואת כל סדרי המפעל. נקודה זו בעולם היא נושאת את האומץ העולמי, את הדחיפה החבויה לבנות ולהרוס, לעקר ולנטוע, לנוע ולמזג. והופעת הדעה העולמית, השכל והבינה, החשבון והשירה, שופעים הם מזיו העליון, ומעדנים וממתקים את כל זרמי מי הפרצים הפורצים ממנה. זורם הוא הכח החי הגס והמגושם, החזק והמרוץ, מתיז את נחיליו בכל כח סואן, בדחיפה נוראה הרת רעמים, ועליו שופע רוח חיים מעוטר בשפרירי הוד, עדינות, כבוד, מוסר וחן. ועז והדר נפגשים, וחיים אדירים ואמיצים מתיצרים, ועולמים מלאי און, מלאי יפעה, מלאי חיים ולשד, מלאי קדושה, ברכה, תהילה ותפארת, מתחוללים, והכל מתאחד ביקר עליון, ביקר כל היקרים. ומתוך החושך אור גדול זורח, מסכלות מעט אוצרות חיים של תבונה, של השכלה בהירה, מלאה שפעת עדנים. והאדם מקבל את מדתו הממוזגה, אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם, בטח בד' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה.",
        "summary": "הסכלות גדולה מן החכמה בעצמת חייה, ובמיעוטה היא מהווה בסיס אמיץ, שעליו תשרה החכמה העדינה."
    },
    {
        "id": 1793,
        "article": "אם נפשך תובעת ממך תמיד את הגנוז ואת החבוי, את הנעלם והנסתר הנשגב, אל תצטער אם יעלם ממך לפעמים מהגלוי והשטחי. חסד עשה הקב\"ה עם עולמו הרוחני עוד יותר ויותר מעם עולמו הגשמי, כלומר התגלות החסדים ושפעת הטוב נראה בהופעה בעולם הרוחני הרבה יותר עוד ממה שהוא נראה בעולם הגשמי. ואתה למד מדת קל וחומר, בעולם הגשמי אף על פי שהכל אחוז בחוברת, הדומם, הצומח, החי והאדם, השמים והארץ, הכחות והתנועות, הצרכים והסיפוקים, המינים והאישים, הדורות והתקופות, מכל מקום, למרות האיחוד הגדול הזה, כל בריה ובריה מוצאה לה את המוכרח לה, ואת תפקידיה, בחוגה הקרוב, נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו. וההתכנסות החוגית הזאת אינה מונעת כלל את אותה העצה הגדולה של הקבעתה של השלשלת הגדולה שביצירה לכל מגמותיה. ולולא זה החסד של הביצור במקום הפיזור, של הצמצום במקום ההתרחבות, לא היתה תקומה לכל בריה, וכל יצור לא היה מוצא את צרכיו, ולא היה בא לשכלולו מעולם, ואותו העולם הגדול בכללותו, והרב והעשיר באישיותיו המרובבות, לא היה בא לכלל השלמה. ואם הדבר נוהג כן בעולם המצומצם החמרי, על אחת כמה וכמה שמדה זו נוהגת למכביר בעולם הרוחני, זה העולם הגדול שכולו מחשבה אחת, הופעה אחת, אדירה, עשירה ואיומה, מלאה חיי עולם, זיו קודש ותפארה, שאישיו כל כך כבירים ומרובים הם, שפלגיו כל כך מתגברים ומתפצלים, שסוגיו ומיניו מתברכים, שוטפים ונובעים, ופרטיו וניצוציו, אורותיו וכליו, שכל אחד מהם הוא עולם מלא, מבורך באוצרות חיים, שמקוי השפעותיהם יוצאים המון רב של שובע להחיות עם רב של ברואים ויצורים אין חקר – שיש בו אותה הברכה הגדולה של השקטת כל יצור וכל עולם במכונו, למרות הקישור הגדול החבוי בכללות כללותו. ושפך האשדות של החבוי והגלוי הם כל כך חטיביים, כל כך מתפצלים, וכל כך מותנים לתנאים שונים, עד שלפעמים רבות מתגלה הקו המפריד והמבדיל ביניהם בדמות סתירה, שההגיון המדוד מתחלש ומתבעת ממנו, וההכרה החודרת, מעולפת ספירי הבטחון העליון, מעודדת את הנשמה בשביעה רוממה, חשופת אור ורווית עונג קדש. ואם הלב יהמה והנשמה כמהה לחשוק צפונות, נפשי חמדה בצל ידך לדעת כל רז סודך, והרוח יוצא וסוקר, וההתנוצצות הגלויה לפניו מברקת, ולפעמים אינה נקלטת בהתאמה עם כל אותן פלגי המסתרים, אל ירע לבך, אל תקל בעיניך עבודת קדשך, עבוד ועבוד בעולם אשר שעריו נפתחים לפניך, אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מד'. וסוף הכבוד הגדול לבא, השערים יפתחו, ומלך הכבוד בא יבא, יבא מלך גבור ועזוז, יבא גבור מלחמה, יבא מלך צבאות עליונים ותחתונים, יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. יתאחדו העולמים, יתמזג הגלוי והנסתר, תתאחד הגויה והנשמה, יתקשרו האורות והכלים, ומתיקות נעימה, עונג פנימי חסין ומאד נעלה, יחושף במקורה של התעלסות הנשמה. וכח וגבורה של מעלה תופיע עליך בעדי עדיי נהורותיה, תכיר כחך וגבורת גאונך, תדע ענותך ודלותך, דלות כל יציר, כל עולם וכל יש מצד עצמו, שבו יגלה הוד נאוה תהילה, הוד מלך גאות לבש, רם ומתנשא שוכן שחקים. וחיי עולם וחיי עולמי עולמים, וחיי שעה וחיי רגעי רגעים, שכל ברק ברקים יתפוצץ לשמשות רבבות, ומהם עולמים יונהרו, אוצרות זיו, שפעות חיים, שמהם נשמות יוברקו, אליך יאתיו. וחוסן ישועות תלבש, נזר פאר תתאזר, ובשמחת נועם עליון ימוזג רוחך, ושלטון וממלכה פנימית וחיצונית יהיה גורלך, וברחמים רבים על כל היצור ימולא רוחך, ותעז במדות מלך עולמים, טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו.",
        "summary": "חסד עשה ה' עם עולמו הגשמי והרוחני, שאחדותו אינה מבטלת את ייחוד כל פרטיו, ולכן אין להיבהל מהפער שבין החבוי והגלוי."
    },
    {
        "id": 1794,
        "article": "כל מה שהאמת היא יותר גבוהה, היא יותר פשוטה, ויותר נחוצה לכל. צרות הלב של האדם עלולה היא לנסות לנתח את האמת לחלקים, להקטין אותה. מתירא הוא מפני גדלה, וחושב שבהקטנתה תהיה יותר פפולרית, יותר שוה לכל נפש, ובאמת בזה הוא מכביד אותה, ומונע מהכל את היותר נחוץ לו. האמת האחרונה, האמת האלהית, נתבעת בחזקה מכל, ודוקא בכל אמתה, ברום גובה אורה, במלא האמת שלה, ודוקא בשביל כך היא ראויה לכל, לכל בשר, לכל יצור, לכל פועל. והמדע הבחירי והרצוני של האדם עומד הוא על מרכזו, ומוכרח הוא, אחרי עמלו הגדול לנסח את האמת, לקצרה, כדי להקטינה ולעשותה מוכשרה לרבים – לשוב אל גדלה וטהרתה. וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. אשרינו, מה טוב חלקנו, שבשביל השבת האמת הגדולה והפשוטה בעולם, שבה חיי כל נשמה תלויים, וחידוש אור העולם ומלואו שלובים, נבחרנו אנו, ויש לנו זה הכשרון בעצמותנו הפרטית והכללית, בתואר תולדתנו, בטבע בשרנו, במזג ארצנו, בנשמת אבותינו הגדולים, לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת.",
        "summary": "האמת האלוהית היא הגבוהה ביותר וגם הפשוטה והנחוצה ביותר, והניסיון להקטינה ולעשותה פופולרית מכביד עליה."
    },
    {
        "id": 1795,
        "article": "סתר חבוי ונעלם על הגורל מתפשט, על גורל היחיד והציבור, על גורל כל בריה וכל עולם, על גורל המון בריות לאין תכלית והמון עולמים לאין מספר. המזל העליון, אשר בני חיי ומזוני ממנו יוצאים, בו תלויים, אוחד הוא כל קנין עם נושאו. לא לתוהו יוצרו, לא לשוא, ולא במקרים הרוסים מתיחסים הם זה לזה. וגורל האדם וקניניו, הלאום ורכושו, יחש נשמה עם שפעת כחותיה, ניצוציה, אותיותיה, הזורמים ומסתדרים, הבולטים ונוצצים, העושים ספרים וספרי ספרים, האורים והתומים, מתגאה ומתנשאה היא ממעל להשטחיות הסימבולית, אורת האורים, רזי סתר כל חי, דבר אל אלים. ברומו של גוי קדוש הכל עולה, העולמים מותאמים, הנשמות ועולמיהם, הקנינים ויחוסיהם שומרים תפקידם ויחוסיהם, ערכי כינורות נאים מטיבי שיר, מנעימי נגן, מבצרי גבורה, מכוננה בהמון תעלומות אראלים, העבודה העליונה והממשית, ריח ניחוח האישים והנסכים, הקרבנות והמנחות, הקטורת והלבונה, המערכות למיניהם, החטאת והעולה, הבקר והצאן, תורים ובני יונה. רז לרז יביע, אור עולם באוצר חיים. ומותאמים באים התוכנים עם המוסר הגלוי, שאיננו כי אם לבוש לבושו ומעטה מעטהו, צל צלו, של סתר חביון עליון. מתקרבים החיים לשרשם, מתקרב האדם ליוצרו, מתקרבות המדות הפועלות בעולם, משתטף שפע רוח הקודש ויורד על פי מדותיו, מתגברת שפעת הברכה, מתאדרים החיים והשלום, מתאחים הקרעים, מתחסמים הכלים השבורים, בעילוי הכחות החיוניים, המחשביים והמעשיים, למרומם העליון. נושאי כלים המה, הנבואה התדירית, ההדרכה החינוכית, המשטר הקיבוצי, הישרנות האנושית, חוש ההערכה, זבידת המסורת הפרטית. והמלך העליון בתפארת עזו על כל מתנשא. טוב וישר ד', על כן יורה חטאים בדרך, ידרך ענוים במשפט, וילמד ענוים דרכו. כל ארחות ד' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו. ד' בהשמים חסדך, אמונתך עד שחקים. צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ד'.",
        "summary": "גורל האדם והלאום אינם מקריים, וקנייניהם אינם סימבוליים, אלא הם לבוש של שורשם הנסתר."
    },
    {
        "id": 1796,
        "article": "לפי הבירור החי שהמגמה מתבררת בחיים, הולכים הם המעשים והמחשבות המסתעפות, בעצמם, ביפים ובגבורתם. הבירור המחשבתי הוא אחד מהבירורים היותר עקריים להמגמה התכליתית של החיים, אבל אותו המושג שאנו קוראים מחשבה, איננו כולל עדיין את כל מניות החיים לכל עמקם. אותה המחשבה היסודית, שהיא באמת ראשית הכל, היא מחשבת החיים בעצמה, המחשבה שהיא יסוד החיים וכל המפעל וכל המגמה והנטיה של החיים, המחשבה העליונה והמקורית שבנשמה, שממנה החיים נשאבים, ושעל פיה החיים מסתגננים. זאת המחשבה, לבירורה, לשמירתה ונקיונה, צריכה היא לכל אותן העצות העליונות, שכל התורה כולה עסוקה בהן, ושבשביל כך המצות נקראות לבעלי הרזין תרי\"ג עטין דמלכא קדישא. המחשבה שהתורה, שרוח הקודש, מדבר עליה, היא אותה המחשבה היסודית, שאמנם כל מיני מחשבות ורעיונות הם קויה וניצוציה, צלליה והסתעפיותיה, סופגים הם ממנה את לשד חייהם, כל אחד ואחד לפי מדתו, ערכו וכחו. לפי אותה המדה של טהרתה ונקיונה של זאת המחשבה היסודית, גבורת החיים מתגלה, סוד אריכות החיים בה הוא גנוז, יראת ד' תוסיף ימים. בה חבוי סוד היראה הטהורה, יראת ד' טהורה עומדת לעד. כפי רוב הטוהר של נקודת שוהם זאת, של אור אש שמים זאת, טהרת החיים ועז החיים מתרומם. כל מה שהוא מסתעף מבחוץ, מכחה הוא בא. היא אינה צריכה סיוע ואימוץ מהערות והתעוררות, ממפעלים ותנועות, כדי לאמץ את כחה, כי מקור גבורה היא. אמנם המפעלים כולם, לפי רוב דרגותיהם, התנועות החיצוניות כולן, התפקידים הבאים מפועל ורגש, מסידור הגיוני ומכל מבוע ומעין רוחני שהוא, הכל הוא להכין המון רב של כלים לשטף מי שפעתה. מעינה של גבורת נשמה זו לעולם מפכה הוא מים חיים ונוזלים מן לבנון, ולפי רוב הכלים המוגשים יש אשר תשטוף ברכה בתוספת מרובה, תלך למרחקים, תרד במורד, נטישותיה שלחו עברו ים. כמשפט הנשמה ביחש להכרתה העצמית, כן הוא המשפט ביחש להכרת עמדתה אל הכלל, אל האומה, אל העולם, אל העולמים, אל היש, אל ההוייות, אל כל אשר ממעל וכל אשר מתחת. לפי רוב עוצם הטוהר של הנקודה המחשבתית יתרבו הנטישות, רבות המעש, עצומות החיים. אמנם, לפי אותה המדה שאין העצמה המחשבתית בנקיונה, צריכה היא בירור ואימוץ חיצוני. באים המעשים הסודרים, המחשבות העשויות והמסומנות, הציורים הדוגמתיים, הרננות והזמרים, וכל הפעולות המסייעות ופועלות את חשיפת החיים, מעוררות ונותנות אומץ, פותחות את צינורות הנביעות הפנימיות, ואור החיים וגודל הטוהר הולך ורב. מובן הדבר שבאופן זה השמירה נחוצה על כל שעל, האורב יושב בחדר, והסימנים צריכים להיות תמיד נגד העינים, אל תט ימין ושמאל, הסר רגלך מרע. חסד עליון עשה אל למושעות לעולמו באור תורת ד' תמימה, הנובעת ממקור קדומים, ממקור הנשמתי של המחשבה העליונה, ממקור הגבורה של בריאת כל עולמים, מצות ד' ברה מאירת עינים. המניות של עזוז החיים אשר להמחשבה העליונה, נזרקים הם במזלפת המצות האלהיות בתוך הדם הרוחני של הנשמה, לעומק תמצית ראש פסגת מקור כחותיה, ומתנת חיים נתונים ממרום באים, ולעומתה תתנשא נקודת המחשבה הפנימית וממאסרה תצא, תקום לתחיה בעז חפש ודרור, והקודש העליון אשר במצוה החיה חיי חי עולמים, יתן לה עצמת חיים. והכל לפי רוב המעשה, ולפי טוהר הכונה, לפי הדבקות הרצונית שבנקודת המצוה ומחוללה. אבל הברות המחשבה העליונה, התגלותה של הנשמה בנקודת גבהה, בשוהם פנימיותה, מקבלת היא אל תוכה את הברכה לפי הכנתה באומה כולה, בחיים המסתעפים, ההומים ופועמים לחיי ציבור וסדריו. האיתניות המיוחדה תלויה היא ביחוד, בנצחה והודה, בערך התבררות סוד המחשבה העליונה שבאומה, בהתיחדותה עם שרשה, שהיא מחשבת רז עולם אשר בצל שדי, מגמת החיים ויפעתם, מהותם ופרים, ציצם ופרחם. היקיצה לתחיה ולגאולה, תלויה היא בהתעלותה של הנקודה הנשמתית הכללית, המרוכזת ביותר בשרידים אשר ד' קורא.",
        "summary": "המחשבה העליונה שהיא יסוד החיים, זקוקה לכלים רבים (תרי\"ג מצוות) להכיל את שפעהּ, ולפי רוב הכלים השפעתה גוברת."
    },
    {
        "id": 1797,
        "article": "ההתרוממות אל ההכרה האלהית באה מתוך חביון הלב, ומתוך סקירת העולם מתגברת היא בפרטיה, בבירור ידיעת המציאות לכל עשרו בהמון פרטיו. הדרך המפולשה, שהנשמה מתגברת בחילה הרוחני על ידי רבות רכושה בהשכלת המציאות, זהו התפקיד של ההשכלה העולמית לכל צדדיה, במחקרה, ובהשערותיה הפילוסופיות, מתבטח הוא יותר ויותר על פי היסוד הישראלי מחידוש העולם מיסודו ושרשו מאפס המוחלט, השוללת כל חומר וכל כח, רק הכל מעשה אלהים המה, וכיון שהכל בא מסוד הידיעה האלהית, מדבר ד', הכל מוביל אליו. שנאת ההשכלה מצד הנטיה האמונית, באה מארס המינות, המחלקת את הרשויות, או על כל פנים הזונה אחרי קדמות חומר, וממילא מנתקת היא את העולם החומרי מיסוד קדושתו, ואין לה בסיס ומשכן לההשכלה העולמית בתכונה המקדשת ומאזרת את האדם חיל בגבורה אלהית. באה חכמת שלמה ומספרת בשפה ברורה בשבח החכמה, עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל, ומתיחדים חוקי היצירה וחוקי החומר והכח בדבר ד'. ואין הפרש בעצמיות הפנימית של התורה והחכמה, של ההכרה הפנימית אשר ברוח האדם, ובין הנסקר מכל מלא עולם. והחקים והמשפטים, אשר הם דבר ד', והם קיימים לעד ולעולמים, אינם זזים מכל חלום וחזיון רוח, הם ארוגים בארג ידיעה מנצחת, זו חסנם של ישראל, כי אין עוד מלבדו, מחולל כל. הם בעצמם מובילים את רוח העם להיות עם חכם ונבון, גוי אשר אלהים קרובים אליו בכל קראנו אליו, ועם יודע את העולם ואת החיים, ומתמם בכחו הגדול את החזיונות החיצוניים והפנימיים של המציאות הגדולה, הרוחנית והגשמית, באחדות נפלאה ומתאימה, אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. המינות, כשהיא נזקקת לרוח אמונה, מוכרחת היא להיות בונה אותו בעיקרו על יסוד הסכלות הרחבה המתפשטת בשדרות ההמוניות, ומפני קרני אור השכלה בהירה מוכרחת היא להתירא. אין לה מקום שאיבה של רוח אמונים מכל העולם, אשר נתנכר אצלה מיוצרו, ובזה כבר מונח יסוד לכל און וחטאת. וההגזמה של ההתאמצות לברח מן העולם, אינה כי אם מוסיפה כח לרשעה להתפשט בעולם שהחליטתה לגורלה. לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו, ד' צבאות שמו.",
        "summary": "בישראל כל צדדי ההשכלה השונים מפתחים את האמונה בבורא, ואילו המינות מבססת את אמונתה על סכלות ובריחה מהעולם."
    },
    {
        "id": 1798,
        "article": "ההשכלה העליונה, על דבר המציאות הרוחנית, על דבר השכלים הגדולים, על דבר כל ההויה הנשמתית במלא עולם, כשהיא משתכללת, מראה היא את הגודל והאומץ, את היופי והפאר, את הבנין ואת החיטוב, של העולמות העליונים ועצום כבודם, עד שהאדם וכל כחותיו וקרביו מתקשר בזיום. ועם זה, כשמתגברת ההבנה האורגנית בגדלה, העושה את כל היש לשיעור קומה רבתי, מתברר מיד היחש הגדול שיש לכל העולם ופרטיו, מאורעותיו ומקריו, הליכותיו וכל ערכיו, להעולמות העליונים, הקיימים ונשאים, וחשקת העמידה במקום הקודש אשר לסוד ד' מתגברת, והיא נושאת ברוח האמיץ את כל תוכני החיים, עד שהתנועות החברותיות והאישיות כולן מתבררות שהנן קשורות בקשר אמיץ עם התנועות רבות החיים, גדולות האור והזיו העליון, של חביוני העז אשר בספירות העליונות. ויבש וכמוש נראה העולם המוגבל והמצומצם שלנו, כל זמן שלא יפתחו לו השערים העליונים, כל זמן שלא יזילו עליו הצינורות החיים הרוממים בעז נצחם את שטף לשד חיותם, וסוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם.",
        "summary": "הכרת העולמות העליונים מקשרת את האדם אליהם, ומראה איך העולם ופרטיו קשורים עמם כשיעור קומה אחת גדולה."
    },
    {
        "id": 1799,
        "article": "יש שתוקפת איזה יראה בעת יצירת המחשבות. עולה רעיון על הלב, מכיר הוא החושב את הצורך הגמור של התפשטות ענפיו לרוחב ושרשיו לעומק, את הכרח חידורו והתפתחותו, הסתעפותו והתילדותו, בכל עומק חידושו ובירורו, במיצוי כל החשבונות השייכים לו, ולהמון המחשבות הסובבות אותו וממצירות אותו, ויראה של תוהו תוקפתו, והוא נשאר עם המחשבה הגולמית כמו שהיא, או שעל ידי דוחקה של יראה זו הוא מבקש לו רק שביל אחד בעלטה זו, ואין המחשבה פורצת את כל החומות של מאסרה, רק מחרך אחד היא מתפשטת בכבדות, והוא נענה ונדכא מלחץ המחשבה הצרה, והיצירה לקויה, והעולם הנזקק להיות מהיוצרים המחשבתיים שרוי באופל, ברעב וצמאון. אמנם יחש יש בודאי ליראה זו, שהיא חרדה של חלישות, אל המצב המוסרי, שהוא צריך להתתקן על ידי תשובה פנימית, היכולה להעשות מיד, בטוהר רצון ורעיון. יש לפעמים שהדבר מתיחש גם כן למצב המזג והחלשות הגופנית, ויש שמעמד העולם הכללי, או היחושים היותר קרובים לו מהם, הם הם הגורמים את עוצר רחם הרוחני הזה. ועל כולם מתגברים, לפי ערך, על ידי הרבות אור הדעת, על ידי הכרת סבת העיכוב. סוף כל סוף צריך האדם לגאול את חלקי נשמתו מגליותיהם, לפדות את אסירי מחשבותיו ממאסריהם, לאמר לאסורים צאו ולאשר בחושך הגלו. וכשאדם רוצה לגאול את אותו ההמון הרב של היצורים הרוחניים, הם הם המחשבות והציורים הרבים, שהם בריות חיות וקיימות, המבקשות פדיונן בכל עז ומרץ, באה לו הופעה פנימית מאורו של משיח הגנוז בנשמתו, והוא מחולל גאולה, ומהוה אור חדש בעולמו. והולך האור ומתפשט, חודר ומתעמק, מתרחב ומתענף, עד באו אל שורש מקוריותו. ורגשי גאולה ואומץ מחילים להיות מתחוללים בלבבות רבות, תנועות של תחיה כללית, של שיבת בנים לגבולם, של תיקון העולם ושל קוממות הריסותיו מתיצרים ומתרבים, הולכים הם ומתלבשים בצורות שונות, יורדים הם לים החיים, מתקשרים בגויות, יוצרים תכונות וערכים, מזגים וטבעים, הנאותים להם. ומאשמנים קם עם לגאולה, וטל אורות, טל תורה של תחיה, מתחיל את פעולתו, רסיסים מתחיית המתים העולמית, הגדולה, באים ומתגלים. יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל. והיראה החלושה סרה, והגבורה העליונה לוקחת את מקומה. אל תיראי כי לא תבושי, ואל תכלמי כי לא תחפירי, כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד. כי בועליך עושיך ד' צבאות שמו, וגואלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא. כי ימין ושמאל תפרוצי, וזרעך גויים יירש, וערים נשמות יושיבו. כל כלי יוצר עליך לא יצלח, וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי, זאת נחלת עבדי ד' וצדקתם מאתי נאם ד'.",
        "summary": "פחד המחשבה המונע אותה מלהתפשט, נובע מחולשה מוסרית, או גופנית, או עולמית, וגאולת המחשבה מחוללת גאולה כללית."
    },
    {
        "id": 1800,
        "article": "כל מה שעובר על אדם יחידי ועל נפשו, מאורעותיו מיום התחלת יצירתו עד הגמרו בשכלולו, עליותיו והדרגותיו, חליפותיו ותמורותיו, הכל בגודל עבר ועובר על היצירה הגדולה, על כל עולמים. ומה שעבר ועובר על כל עולמים, עובר על כל אדם. אמנם, ישנם ענינים כאלה שהתפיסה הכללית מקדמת בהם, ומתוך ההזרחה של היצירה העולמית, מתוך מעשה בראשית, באים להכרת הנפשיות הפרטיות, וישנם דברים כאלה שהתפיסה הפרטית מקדמת לבא, ומהם מתפלש אור הידיעה על חכמת עולמים. וישנם הרבה פרקים שהנחלים נפגשים זה בזה, וממלאים זה את זה, משלימים ומבררים זה את זה.",
        "summary": "מאורעות האדם והעולמות כולם מאוחדים הם, והכרתם מתחילה לפעמים מהעליונים, ולפעמים מהאדם, ולפעמים משניהם כאחד."
    },
    {
        "id": 1801,
        "article": "העולם נוצר מתוך תוהו ובוהו. הקליפה קדמה לפרי, החומריות והגסות הקדימה לבא, הדינים הקשים והגבורות שלטו לפני התגלות החסדים, העיגולים קדמו ליושר. ובעולם הפנימי, בעולם הרוחני, הציורי, האידיאלי והאמוני, גם שם הדבר נוהג כן, קדימת הקליפה לפרי. העזות, המרוצה, השטיפה החזקה, מתבצרת במקום נמוך ומזוהם, ומשם יוצא ונלקט תמצית, שמתעדן ומתרחן, מתטהר ומתקדש, עד שנותן את ריחו הנפלא, ריח ניחח לד'. בזוהמתה של עבודה זרה, גודל רוח האמונה, בכל פראותו וגסותו, ברתיחתו וכח סוסיותו, בשריפת בנים ובנות, באדיקות עורת, בשיקוע של כל תועבה, וכל תאוה גסה ועמוקה הושרשה, ומתוך הזבלים הסרוחים הללו צמח האמונה עלה, יצא הבנין מתוך התוהו, ויהי לנטיעה משמחת אלהים ואנשים, לגפן פורחת נאדרה בקודש, בטוהר ועילוי, בזיו חכמה, ובערץ קודש קדשים, מצא מקומו בסגולת עמים של כנסת ישראל, בגוי קדוש שומר אמונים. לפעמים יש אשר ריח הזוהמא הקדמוניה לא פג לגמרי, ויתחולל יצרא דעבודה זרה, השור הנגח והחמור הגס, הכלב הנובח עז הנפש, אשר לא ידע שבעה, נזדווגו בחושך כפול ועלטה ארורה. נצח ישראל את המחבל התוהיי, גרש את החושך באורו הגדול. מרוח הזוהמא הקדמוניה יצאה האמונה בצורתה הפראית, ותהי למשול עמים. זאת הצואה הרותחת, שחוצפת ליעוג על דברי חכמים נתחברה לה, היתה למאכל תאוה לנפשות דדמיין מעייהו הרוחניים למעייהו דבני נשא, וכן ירעה עגל, עד יפוח היום ונסו הצללים, אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה.",
        "summary": "הרשע שבעולם, שהתגלה בעבודה זרה, קדם להתגלות האמונה, וסעיפיו התגלו בנצרות שנדחתה מישראל."
    },
    {
        "id": 1802,
        "article": "את הטבעיות הרליגיוזית הננו דורשים. לפעמים רוח פנימי מתמלא בקרבנו, וצמאי אלהים הננו בכל עומק נשמתנו. הצמאון הזה איננו פוסק מאתנו, ולא מכל המין האנושי, גם לא מכל החי ומכל היצור. לפעמים אנו פוגשים אותו בגלוי, הוא מלטף אותנו בהמון חבתו, לפעמים הוא מסעיר את נפשנו ברעש וסער, לפעמים מרוממנו מעל לשחקים, ולפעמים יושיבנו עד דכא, ובכל עת הוא חי בקרבנו, ביודעים ובלא יודעים. אנו מסתכלים על הטבעיות הצמאונית הנשגבה והקדושה הזאת, הסבה הקרובה הנפשית להתגלות כח האמונה, חוש האמונה, ההפעמות האמונית, שכשהיא מתמלאת בכל סגולותיה, בכל עצמתה וחילה, יצא מזה כלי התפארה של יראת ד' הטהורה, הנהדרה והמפוארה. לפעמים יש שנפגמה הסגולה הטבעית, מקלקול חיים, מרעתה של הנהגה, מגסות רוח, מזדון ורשע, ממעשים רעים ומתכונות רעות, רפיון וקלקול היסוד. האופי הטבעי האמוני בראשית מהותיותו, בהגלמת טבעו, מרעיש העולם, מקעקע את הביצור הנפשי באדם, מהמם את החיים החברותיים. ודוגמתו ביצירה החיה, הצומחת והדוממת, הארצית והקוסמיית, קוראת לזועות, להריסות, למלחמות, למהפכות, למחלות, רקבונות. והתשובה הטבעית באה ודופקת בפתחים, שב העולם אל שרשו, שב העם עד המכהו, מתכנעים לבבות גאים, חדלים רשעים מרשעם, נכנעו ולא אשחיתם. ובפנימיות הנפש המרגשת של האדם אורה וחשכה נפגשים, צולל הוא ושוקע, עולה הוא ומעופף, מגדיל מעשיו ומשנה ערכיו, שופך את לבבו, ונפשו משתוחחת והומיה. בתוך הטבעיות הרליגיוזית יש תערובת גדולה של טוב ורע, של אורות וצללים. נקראים אנו לקחת את השורש הטבעי מעומק יסודו, להעלותו ולהרימו תרומה לד', לזככו מסיגיו, לעדנו ולפנקו, לקחת את העז שלו, את הרעננות והחוזק, לפחת עליו נשמת חיים עליונה, לחברה במדות העליונות והעדינות, לתממה עם חזיונות העליונים, לקשרה בשורש קודש הקדשים, למתק את דיניה, להפריש ממנה את הסטרא אחרא, את הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה העליונה, ליחדה עם דודה ברוח קדושה וטהרה.",
        "summary": "הטבעיות הריליגיוזית מעורבת מטוב ורע, וקרואים אנו לזכך את שורשה העז, ולהפיח בו נשמה עליונה."
    },
    {
        "id": 1803,
        "article": "המינות מתאמצת לקרוע את העולם, לפרוק עול המעשה. עבודה זרה ותרנית היא, הביאו לבוקר זבחכם לשלשת ימים מעשרותיכם וקטר מחמץ תודה. חשבה בגאות זדונה לספוג מן הקודש רק אורח הרעיון והרגש, וזהו הכל רק לתועלתה ולאהבת עצמה, אין לה שום הכרה בכבוד שמים ובתוכן של עבודה אלהית, אבל מתאוה היא לאותה המנוחה והשלוה שהבטחון והאמונה נותנים, אבל לסייג את החיים במעשה אינה חפצה, אחוזה היא יותר מדאי בהגסות הגופנית, ואינה יכולה לותר עליה. על כן שתה בשמים פיה ולשונה תהלך בארץ, לחפות דברים אשר לא כן על ד', ובתוך אותה הרכות וההכנעה שמראה מבחוץ על ידי פישוט טלפים, טמונים הם המון חרופים וגדופים ושנאת ישראל, זה גוי קדוש, נושאי האמת האלהית העליונה, אשר נתגלתה פנים בפנים במעמד אשר לא היה כן לכל גוי. ממקור משחת זה הולכת ונמשכת איבת הנחש הקדמוני לאדם וזרעו. בהפקרם של המעשים, המחשבה והרגש מוכרח הוא להטמע בעומק הרשעה, ומה שיראה איזה יפיפות איננה כי אם כסף סיגים מצופה על חרש, שפתים דולקים ולב רע. הסליחה והתשובה שלה נעשית בסיס לדבר האסור ולזוהמת החיים. אין בה אותה הטהרה וההגדרה של מניעת אחטא ואשוב, אחטא ויום הכפורים מכפר, שבאופן זה באה התשובה להעלות את החיים בטהרת אמת, להחיות את העולם, ולבנותו בתואר מעלה, לעשות את הטוב ואת הישר בכל אומץ, ולסור ממוקשי רע בכל עז ותעצומות מלחמה, והתשובה בעומק אמונת סליחתה היא סוללת את דרך האורה, ומגשמת את המטרה של טהרת החיים בפועל. לא כן היא באותה באר צרה נכריה. הסליחה היא לה מטרה בשביל הסרת העול הנשאר עדיין בעומק הרוח, מאין יכולת לאטום את הלב לגמרי, כדי להנצל ממוסר הכליות ומכאוביו, והמטרה היא להוסיף חטא על פשע. זהו ארס טמון בעומק הצחנה של קליפה קשה זו, שהרבתה מאד להסתירו, ולזייף את קלא אילן זה בתור תכלת הדומה לים ולרקיע ולכסא הכבוד. ועתיד הוא עשו הרשע להתלבש בטלית ולבא לשבת אצל יעקב בגן עדן, והקב\"ה אומר לו, גם אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קינך משם אורידך נאם ד'. וישראל עושה חיל, וידו נטויה במלחמת מגן פנימית מול איש צר ואויב, עד אשר יראו גויים כי הם זרע ברך ד', וברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.",
        "summary": "בריחת הנצרות מהמצוות והסתפקותה ברוחניות, החליפה תשובה שורשית בסלחנות צבועה, שייעודה להשתיק את מוסר הכליות."
    },
    {
        "id": 1804,
        "article": "חושי החיים צריכים להיות בשלימותם, ההרגשות האסתתיות צריכות להיות מפותחות באדם, ומקושרות יפה אל הטבעיות הנפשית, ועל כולם יהיה השכל השליט העליון, והחודר בכל פרטיהם של כל הכחות המפותחים. ועל גבי השכל וכל ממשלתו, מתרוממת ברוממות גדולה ממשלת הקודש של אור תורת ד', בעומק האמונה ודעת ד'.",
        "summary": "ההרגשות האסתטיות צריכות להיות מפותחות באדם, תחת שליטת השכל האנושי, ועל-גביהן מתרוממת ממשלת הקודש."
    },
    {
        "id": 1805,
        "article": "רואים בחזון איך ששואבת הנשמה את חייה, בין נשמת הכלל בין נשמת הפרט, מאותו המקום שמזונה הרוחני נלקח משם. ובזה מתודע מאד להחוש הפנימי כמה גדול הוא הערך של ברירת המזון הרוחני הנאות, להחיות בו את הנשמה לפי צביונה העצמי. ובזה יגדל מאד החשק ואהבה להרבות התורה בישראל, להמשיך את שפעת החיים העצמיים של הנשמות ולשד רעננותם, בין ליחיד בין לכלל האומה. וכל מה שהדעת מתבררת, כן נראה היחש של יצירת הנשמות ותחיתן על ידי השפע התורתי בבליטה יותר מבהקת וודאית.",
        "summary": "כשחוזים איך נשמת הכלל והפרט יונקת את חיותה ממקור מזונה הרוחני, מתגדל החשק להרבות תורה בישראל."
    },
    {
        "id": 1806,
        "article": "כשהאדם הוא בגדלותו, והשגתו מופעת היא באורה, אז רוחו מתפשט ומתרחב, אמנם אין אותה ההתרחבות בכלל גאוה שהיא מתועבת, אלא מכלל גודל נפש ורוממות רוח בדרכי ד'. אבל כשנופל ממדריגתו, ואז חושיו הרוחניים הם מוגבלים ומצומצמים, אם אותו רוחב הרוח שבעת הגודל ישאר בקרבו, יהפך לגאוה כעורה. על כן אז, בעת הקטנות, צריך שישפיל את עצמו ויקטין את עסקיו, ואז יתקיים בו ואת עם עני תושיע, ומאשפות ירים אביון, ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה.",
        "summary": "בעת גדלות הרוח – התפשטותה היא גאות ה', אך כשנופל ממדרגתו הרי היא הופכת גאווה, וצריך לצמצמה בשפלות הרוח."
    },
    {
        "id": 1807,
        "article": "הולכים הם השבילים הרוחניים במערכות מיוחדות, עולם עולם בפני עצמו. העומד בעולם אחד, בשביל מיוחד, יוכל עולם שאינו שלו, שביל מיוחד לאחר, להיות נדמה לתוהו ובוהו, לחורבה ואפלה, אף על פי שלגבי מי שהוא עולמו הרי הוא מלא בנין ונגוהות. שמירה צריך כל אחד להיות מוגדר בעולמו, ואם יהין להציץ בעולם שאינו שלו, ידע להיות נשמר ברוחו, רק להציץ, ולא להשתרש ולהשתקע שם, כי יוכל להיות מעקר עצמו מעולמו, והעולם הזר לא יקלטנו, לרגע הרי הוא מתקבל בתוכו בתור אורח, ואם יקבע בתוכו את דירתו ימצא עצמו יושב אל עקרבים, במעוף צרה ואפלה מנודח. ולמה תשגה בני בזרה, תחבק חיק נכריה. כי נוכח עיני ד' דרכי איש, וכל מעגלותיו מפלס. שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. אילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד.",
        "summary": "לכל אחד יש שביל ועולם רוחני המיוחד לו, ודרך שמביאה ברכה לאחד, גורמת תוהו ובוהו לשני."
    },
    {
        "id": 1808,
        "article": "אל יפול לב אדם בקרבו אם אינו יכול להשתקע בשום מקצע מיוחד, ואפילו אם אינו יכול להעמיק ולהרחיב בענין אחד, בשיטה אחת, או בלימוד אחד, כי לפעמים יש שתכונתו המיוחדה היא דוקא לקרב רחוקים, לאחד ולכנס אותיות נפזרים, לסכם רעיונות קדושים ונאצלים המפוזרים במרחבים שונים, וידע שזאת היא תעודת עבודתו, וישמח בחלקו.",
        "summary": "אל יפול לב אדם אם אינו יכול להשתקע במקצוע מיוחד, שכן ישנם אנשים שתכונתם לכנס רחוקים ונפזרים."
    },
    {
        "id": 1809,
        "article": "חיבור החכמה והאמונה צריך להיות לא רק באיש, כי אם בעצמיותה של התכונה. לא די שהאדם המשיג הכרות חשובות יתאמץ גם כן בציורה של אמונת הקודש, כי יוכל להיות שתוכני אמונתו יבאו לא בהתאמה למדריגת השכלתו, כי אם שתהיה איזה פינה בנפשו ריקנית מהשכלה, ומפני חולשתה ברוח תקנן באותה פינה אמונה המונית. אבל צריך אדם לדעת, כי לפי מדריגת הכרתו מוכרחת היא נקודת אמונתו להתעלות, על כן צריך הוא שיעסוק בחכמות וידיעות המודיעות לו את קונו, כדי שתתמזג נקודת אמונתו בעצמיותה של נקודת השכלתו והשגתו העצמית. ובכלל ידיעת קונו כלולים כל ערכי האמונה, הגדולים עם הקטנים. ולא באדם פרטי בלבד הדברים אמורים, כי אם באומה כולה בכללה, ובעולם כולו, בכללות האנושיות. רוח האדם הולך הוא וסובב, מתאר ועולה במסלוליו, ומגמתו הפנימית היא לאחד בהתמזגות פנימית את שתי הנקודות העליוניות שהצורה העצמית של האדם מתעצמת בהן, נקודת ההשכלה ונקודת האמונה. וכל העליות והירידות, וכל התגרות והמלחמות, הגשמיות והרוחניות, כל השיטות והמפלגות, כל התנועות והתעוררות הרוח והמפעלים שבעולם, הכל הולך הוא אל מרום המטרה העליונה הזאת. ובהכרה רזית פנימית הננו קרואים להקשיב את הד קולם של התאחדותן הנפלאה של שתי נקודות עולמים אלו במלא היש, ותהומא עילאה אמר לתהומא תתאה אבע מימיך, תהום אל תהום קורא, קול שני רעים אני שומע.",
        "summary": "חיבור החכמה והאמונה צריך להיות בתוכנן, ולא רק באישיות, ולכן צריך בידיעת קונו הממזגת את שתיהן."
    },
    {
        "id": 1810,
        "article": "היצירה הישראלית מיוחדה היא. הנשמה הלאומית בכללה, ונשמתו הפרטית של כל יחיד, אופי מיוחד יש לה. הדעה העליונה של האחדות האלהית, היא הקובעת את חותמה המעשי בחיים ובמציאות הישראלית. האורגניסמות, הקישור העצמי שיש להגוף עם הנשמה, הוא מיוחד בישראל יותר מבכל עם ולשון. כל תנועה היא קשורה במעמקי החיים הנשמתיים, כמו שבהשקפת העולם הישראלית חיי העולם והעולם מאוגדים. ההשגחה האלהית נוקבת ויורדת עד עמקי עמקים, והיצירה מתחלת מראשית הויית החומר, ועולה עד רוממות הצורה היותר עליונה, וחוזרת בשפעה מראשית רום הצורה האצילית עד עמקי כל חומר. אין סתר ואין צלמות החוצץ בעד האור העליון. השגת אמת עליונה זו, חיה היא בישראל במציאות, והיא נחלת העתיד של העולם כולו.",
        "summary": "היצירה הישראלית מיוחדת באחדות האורגנית של הגוף והנשמה, ובחיבור עמקי החומר עם מרומי האצילות."
    },
    {
        "id": 1811,
        "article": "אופן השליבה, איך שהרוח משלב בפנימיותו את הגיונותיו וציוריו זה בזה, זה מזה וזה מזה, זהו דבר הנעלם מן העין. בכל בנין שכלי, אפילו היותר גלוי והגיוני, יש בו צירופים כאלה שאנו בולעים אותם מבלי הרגשה, ואין אנו יודעים בעצמנו איך נתחברו הענינים זה בזה. לפעמים יש שהחקירה מתעוררת על איזה בדקים, ועל פי רוב הבקורת וההסתעפות ההגיונית באה למלא את הפגימות שבין מחשבה למחשבה בסדרי הבנין המחשבתי, אבל אחרי כל החקירות, הננו דולגים ופוסחים מדריגות הרבה בפסיעות השכליות. ובאמת אין אנו מניחים שום מקום פנוי, רוחנו כבר התפשט בכל המילוי, הוא כבר חיבר לו את בניניו עם כל חלקיו. בנשמה כללית הדבר הוא עוד יותר נפלא, הרתוקות הן יותר נעלמות, יותר נפלאות, ויותר מלאות חיים של תעלומה והוד פנימי. בכנסת ישראל רפוד אוצר גדול של רזי עולם בארג המחשבתי שלה. סדרה הפנימי משולב בהגיון מחוטב ונפלא, בוקע ועולה למרומי שחקים, יורד וחודר לעמקי תהומות, מתפשט ומתפלש בכל מחבואי החיים, מנתח נתוחים מעשיים, דקדוקים חלקיים, בפלס מדוייק ונפלא, משער השערות עליונות וחזיונות אציליות בתפארת רעננה רוויה קודש קדשים, נושא דעה על העבר ועל העתיד בגבורת נשמה מלואת אמת, בוחן וסוקר חיי עולם וחיי שעה, מתכן את הרוח את החיים ואת המפעל במתכונת נפלאה, מעריך ערכי עולמו וערכי עולמים אשר מסביב, אשר ממעל ואשר מתחת, בהערכה מיוחדה, נפלאה ורבת אונים, מקשיב לסוד שיח כל רז קודש, הוגה הגות עולמים בצביון מיוחד, אשר אין לו דוגמא ומשל בכל האדם ובכל העמים. והכל הולך ומפכה מכח הכנתו הנשמתית פנימה, מאריגתו הפנימית עם כל המסכת אשר מסכה החכמה העליונה באוצר התורה שבכתב ושבעל פה, באוצר הנבואה ורוח הקודש, באוצר הכשרון, החיים והתקוה, באוצר המרץ וההסתגלות המיוחדה להמון [...].",
        "summary": "כל הגיונות הרוח מורכבים מסעיפים רבים, והמחקר בהם אינו תחליף לדילוג הנדרש להכרתם, ובייחוד במחשבתם הרזית של ישראל."
    },
    {
        "id": 1812,
        "article": "לפי אותו הערך שאור עולם הבא זורח בעולם הזה, באיש היחידי, בכללות העולם ובמציאות בכללותה, הכל מתעלה. באדם זורחת היא האורה של עולם הבא לפי טהרתו, קדושתו, וגבורתו הרוחנית, בהופעת קודש, בשכל, ברגש, בציור, בדמיון, בטבע, במזג הגופניות. וכפי אותו הערך שהשליטה על ארחות החיים כולם, ועל עצם החיים וכחותיהם, באה מכח ההתכוונות אל חיי עולם הבא, כה הם מאירים יותר, כה הם עדינים יותר, יותר מלאים גבורה ותפארת, יותר מיוסדים ביסוד חיים קבועים, אוהל בל יצען, בל יסע יתדותיו לנצח, וכל חבליו בל ינתקו. כשאור עולם הבא זורח בפילוש גדול, מרומם הוא את כל ערכי החיים כולם, מאיר הוא בספרות ובשירה, בחיי החברה והמדינה, באישיות היחידה ובמשפחה, בממלכה ובמשטריה, בעולם היופי והגבורה, באהבה, ובסידור הצרכים כולם לכל סעיפיהם, הקטנים עם הגדולים. החותם העליון של חיים עליונים ממלא את כל חלל העולם, וזיו השכינה פורח בכל, והטבע וחוקיו, הליכות שמים וארץ ומשטריהם, החיים והמות הנראים בעולם, התקוות והתלאות, הכל מואר באור חיי עד, באור חיים שכוס התענוגים העדינים המרוממים כל נשמה ומצחצחים כל רוח ונפש ממלאים הם את כל מהותם. והאישים היחידים שמעלים הם את חייהם למדה זו, מתברכת מדת האמונה אצלם, מתעטרת עם העטרה של הכרה עליונה. העולם ומלואו, הזמנים ושטפיהם, מתיצבים ברוחם במערכה בהירה, מלואת כבוד, גודל, נצח והוד. וזיו אור עליון, הממלא את כל השמות, את כל האותיות, את כל ההגיונות, כל המחשבות, כל משאות הנפשות אשר מעולם ועד עולם, שוטף עליהם תמיד בעזו ועטרת חינו. והם מלאים אהבה לכל היקום, לכל הבריות, שקועים באור החסד העליון, האומר לעולם חסד יבנה, ודעת ד' במשפט ובצדקה ממלאה את כל אחד מהם.",
        "summary": "לפי ערך הזרחת אור חיי העולם-הבא בעולם-הזה, מתרוממים חיי הציבור והיחיד."
    },
    {
        "id": 1813,
        "article": "כח החיים המרחף על פני תורה שבעל פה, צריך הוא ספרות מיוחדה לבאר אותו. אמנם, ראשית שמחתה של תורה, יסוד המלתא דבדיחותא דאמרי רבנן עד לא פתחי בשמעתא, נובע הוא מיסוד מלא כח זה. ההכרה המלאה שהפוריות של תורה שבעל פה, הסתעפותן הגדולה של ההוייות התלמודיות, באים הם מכח חיים מלא האצור בגוי איתן, שיסוד החיים הכבירים מענין אותו מעומק נפשו, ומדריך אותו לחיים מלאים מפעלים ומתכונות רבות, אותה ההתזה הגדולה של כח החיים, המפלגת מתוכה נחילים גדולים וקטנים, לא למעט חיים באה, כי אם לרבות. ובהרבותה את כח החיים בהשתרגות ענפיו, היא גם כן משפרתו, מקדשתו ומעלתו, משמרתו בצביונו ומקימה אותו באחריות בטוחה למשמרת לדור אחרון, בנים יולדו.",
        "summary": "הכרת כוח החיים האצור באומה, שממנו נובעת פוריות התורה שבעל-פה, היא היסוד לשמחת התורה, ולמלתא דבדיחותא של רבנן."
    },
    {
        "id": 1814,
        "article": "ההתקרבות שהאדם מקרב את עצמו אל ד' בציורו וברעיונו, בכל האופנים שיהיה הרעיון מצטייר, הוא יקר ונפלא מכל הון. אלא כל מה שיהיו מעשיו יותר משובחים, וחכמתו יותר גדולה, וידיעתו את התורה יותר רחבה, ככה יערך יקרתו של הרעיון הדבקותי, אבל מכלל ערכו המרומם לא ירד לעולם, אפילו אם יהיה מצבו של אדם המוסרי נמוך, ומעמדו השכלי והתורתי בשפל המדריגה, בכל זאת הגעגוע הפנימי אל הדבקות האלהית מרומם אותו משפלותו. ואם גם לא יופיע כל האור החיוני שיש במחשבה או בציור האלהי בזמנו, יופיע לזמן אחר היותר מוכשר, ובכל אופן ישתל הרעיון בתוכן הנשמה, וקונה בזה חיי עולם, וזוכה לו ולדורותיו. ואם נשאו לבו לחשוב מחשבות כלליות, כפי רוחב המחשבה יפלש הרעיון האלהי בתוכו נתיבות. ואם ירצה להעלות במחשבתו את כל דורו, אפילו אם יהיה שפל שבאנשים, בכל זאת פועל הוא במחשבתו, כיון שמיחד אותה לכונה אלהית, את כל אשר יחשוב לבבו לטובה. וכן מתרחב ומתעלה הרעיון, עד שאפילו אם יחשוק להעלות את כל הדורות ואת כל העולמים, כיון שמחשבתו רצויה, ונטייתו היא פנימית, ומשוקה מחשק אלהי באמת, לא תשוב תשוקתו אחור, כי דבר ד' היא.",
        "summary": "ציור קרבת ה' מרומם את האדם, אף שמעמדו המוסרי והתורני שפל, וככל שתתרחב מחשבתו, יתעלה העולם עמו."
    },
    {
        "id": 1815,
        "article": "מכח החיים המורגש אשר בתורה שבעל פה, המתפלש בסעיפיו בכל אותו התוכן העשיר אשר יום ליום יביע בכל התהלוכות ההלכיות והאגדיות, מכל אותן היובלים הרבים המשתפכים זה לזה, בין המפכים ישר מתוך הבנתה של תורה המבטאיית, בין הבאים מהשפעתה של הנשמה הישראלית מצד תולדתה גידולה וחינוכה, בין הבאים מהכרת העולם והחיים, בין מסעיפי ההשכלות הנשאבות שנקלטו מבחוץ ובאו לפנים ונתמזגו יפה, מכל המית החיים הללו, יתרומם הרוח עד הכרת החיים העליונים, תפארת החיים, נועם החיים וזיום, אותו המעין הנצחי המפכה בתורה שבכתב, אשר ממקורו כל הנחלים, והוא נובע ויורד ממקור המקורות, אשר בשורש שרשם של נשמתן של ישראל, שמתגלה בהתגלות אלהית עליונה בכל מסיבי הקורות, בכל התולדה הנפלאה של ישראל, ובכל תנועות החיים אשר להאומה, החיצוניים והפנימיים. מחיבורם של שני המאורות הללו, מהתאמתה של תורה שבכתב עם תורה שבעל פה במקור חייהם, באה ההכרה העזיזה להבחנת רוח החיים העזיז והעשיר המרחף על פני האומה כולה, המאיר בנשמות היחידיות של בני ישראל, אשר כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד', והמופע ביותר בנשמתה הפועלת של האומה כולה, המגלה את פעולותיה מאז מעולם בכל דור ודור לפי אופיו. גודל ימלא אז הלב, אהבה בלתי מצרים הרוח, גאון עולמים תתמלא הנשמה, למראה זוהר חיים אדירים הללו, השוחקים לכל פגעים ומתגברים על כל המון בגדלם ועזוז נוראותם. הכרת חביון סתר של רזי חיים הללו, תביא את המחשבה על דבר האיחוד שיש בין נשמת האדם הכללי עם נשמת אומה נפלאה זו, ואת המקום העליון שהיא מוצאה באופיו הכללי, וחוקות שמים וארץ, חוקות הטבע וחוקות עולמים, מתאחדים בחוברת, והכל בא בריכוז עליון לספר מעוזם ומבטחם של ישראל. ושמתיך לגאון עולם, משוש דור ודור.",
        "summary": "חיבור מקור התורה שבעל-פה עם מקור התורה שבכתב, מביא להכרת רוח האומה, ואיחודה עם נשמת האדם הכללית."
    },
    {
        "id": 1816,
        "article": "הרשעה עומדת לכליון. הרשעה המיוחדת, הפרטית, האישית, והוא הדין מקורה, הרשעה העולמית, כל יסוד הרע, האחוז כל כך בשרשים ענפים ומתרחבים ביצירה הגדולה. אותם המסתכלים שיש טמון בעצמיותם נטיה של רשעה עצמית, רואים הם את הצביון של הרשעה העולמית בצורה של שליטה כללית. והשקועים הרבה במעמקי הרע, הרי הם מתמכרים אליה, ושמחים במציאותה, חוזים לה גדולות, ומתעלסים בארס נאפופיה. עולים עליהם אותם שכבר עומדים הם על סף של תנועה לצד הטוב, אבל אליו לא הגיעו. משיקוף הדעה בדבר שליטת הרשעה לא נשתחררו, אבל החן והאהבה אליה רפתה, ומתאוננים הם על העולם הרע ועל יסודו, ואין להם כח של זריחת תקוה להביט אל יסוד הטוב העולמי, אל מקור החיים, שהכל עבדיו, וכל הטוב וכל הרע עומד הכן למטרת השלמת אידיאליו, ולמאמרו כסופה ירדפו. אבל ההתקצפות על הרשעה, החירוף והגידוף, מרירות הנפש והציורים החודרים של מחאה, אף על פי שהיא בלא תוצאה של זוהר, היא כבר התחלת הטבה, שנאת הרע כבר מקוננת בהם. למעלה מהם עולים חפשי ההשקפה, הרואים בעולם מצד אחד את הצד השלילי, את הרשעה והכסל שבו, ומצד השני את אי אפשריות נצחיותו, והם המחכים לאפיסה וכליון מוחלט, מעיקר היסוד. הם כבר שואפים בכליון הרע ומאמינים בו, אמנם לא בא לעיניהם ברק הטוב. כל אלה הנם רק זהרורים קטנים של נהירו דקיק בתוך עומק החשכה, שעל כולם מאירה ומזהירה אבוקת אורות עולמי עולמים. זאת היא הצצת הטוב בשורש שרשו, היודעת כי הרשעה כעשן תכלה, וממשלת זדון תעבור מן הארץ, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.",
        "summary": "הרשעה מכירה בשלטון הרע וחפצה בו, הטובים ממנה מכירים בשלטונו ומואסים בו, ולמעלה מהם המצפים לכליונו, והאמת היא שאין לו כל שלטון."
    },
    {
        "id": 1817,
        "article": "הגודל הפשטני בא מתוך גדולה פנימית, שהערכים היותר כוללים, מקיפים, גבוהים ונאצלים, הם קרובים מאד אל החיים, מפני גדולתם של החיים. מדבר הגדול באמת על דבר העולם הכללי ותעודתו, על דבר ארחות החיים שראוי לבור מצד המדה היותר גדולה ועליונה שבמוסר, מתוך הכרה ברורה, פשוטה וקרובה, עד שלא יורגש בדבריו שום רתיעה פנימית, מדבר הוא וחי בכל מילואו, והמנוחה השלמה אחוזה בו, והוא משפיע גודל ומנוחה על כל הוגה את הדעות הגדולות ההן.",
        "summary": "גדלות החיים גורמת שאפשר יהיה לדבר על תכנים כוללים ונאצלים מתוך הכרה ברורה וקרובה לחיים."
    },
    {
        "id": 1818,
        "article": "ההשכלה הנקיה, עם הבריאות הגופנית והנפשית ביחד, כשהם מתחברים על ידי חינוך הגון במדות טובות, מגלים הם לנו את האור האלהי בישותו, בעשרו וישובו, עד שכל הרמה נשמתיית שבאה בקרבנו אל העולם העליון, כל געגוע וחשק פנימי לדבקות האלהית, מציירת בקרבנו עולם מלא של ישוב, של עושר ושל בנין, ונשמתינו בקרבנו נעשית יותר עשירה בצבעים, בבנינים, והכשרה לכל עבודה רוחנית וגשמית נעשה יותר אדיר. וכשמעלה זו מתחברת אל הכלל, אל האומה, אז נועם ד' שורה עליה, ומעשי ידיהם מתברכים, גבורה פנימית מתגברת בקרבם, והם מוכנים לגאולה ולישועה, שיש בה ישועת הנפשות וישועת הגופים, זכירת ברית אבות וזכירת הארץ יחד.",
        "summary": "חיבור ההשכלה הנקיה ובריאות הנפש והגוף על-ידי מידות טובות, מעשיר ומיישב את הדבקות האלוהית, באדם ובכלל."
    },
    {
        "id": 1819,
        "article": "דוקא באמונה אלהית פשוטה, שאין בתוכה שום הגבלה ושום התחכמות אנושית, מתגלה האור העליון והזיו הפנימי של החיים היותר שלמים. התהלך לפני והיה תמים. כל המדות הטובות מתכנסות דוקא בנקודה עליונה זו, וכל המדות הרעות בורחות ממנה. והיא, דוקא היא ברוב פשטותה, כוללת בקרבה את כל הנשגבות שבעולם, את כל האמת ואת כל השירה, את כל הגבורה ואת כל התפארת. וכשהעולם מתוקן, נעשית נקודת אמונה עליונה בריאה וטבעית זו, המושלת בגאות עולם, ובני אדם מביטים וננהרים, מתמלאים חיי גודל ועז. ואהבת הבריות, ורוח הסבלנות היותר עליונה, מדת הרחמים היותר נאדרים, וחפץ החסד והטוב היותר מלא, הזריזות היותר מחוטבה, והאימוץ האישי היותר ברור, מתלכד באותו עז הרוח שהוא תולדתה הנאמנה של האמונה הטבעית, הפשוטה והברה, וכל המחשבות היותר מופשטות מתכנסות אליה במנוחה וסידור מתוקן ומשוכלל. כי אין מחסור ליראיו.",
        "summary": "האמונה הפשוטה והטבעית, כוללת את האמת, השירה והמידות הטובות, וכשהיא מושלת מתמלא העולם באהבה וחסד."
    },
    {
        "id": 1820,
        "article": "ראשית המחשבה של מציאות עולמים צריכה להיות בגבורה, במדת הדין. אין שום רעיון מושכל להמציא ברואים והמון עולמים שאחר כך יצטרכו לחסד. החסד איננו אידיאל כי אם לאחר ההתהוות, לאחר שכבר המציאות מופעה ועומדת, לאחר שכח החיים דוחק את היש להיות יש, ולעמדתו הוא צריך לחסד, שאף על פי שאינו כדאי והגון לכך, מאוצר מתנת חנם מחונן אותו אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד. אבל להמצא לכתחילה הוא דבר מאושר רק כשהוא ממלא תפקיד כל כך נחמד, כל כך יפה ומאושר, עד שהוא ראוי על פי הדין, על פי עומק הדין, על פי הדקדוק היותר מכוון שבדין, למציאותו ולכל שפעת טובתו. לזאת עולם חסד יבנה, אחר שאשיותיו הונחו בגבורה. ותורה, שהיא ראשית מחשבת יצירת כל עולמים, מפי הגבורה נתנה. וסוף כל סוף יתאשר העולם, עד שיעמד בגבורה, ואבירי לב הרחוקים מצדקה, גבורים, נחמדים, שכל טוב, כל הדר תפארת, נשקף בהם בעומק נשמתם, יהיו כל היצורים. אז ידעו את אור טובו וחסדו הכמוס של אל גבורה, המושל בגבורתו עולם, וישמחו ויעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה. והכרזה דתית שהיא נתוקה לגמרי ממדת הגבורה, ומתגדרת רק ברוך החסד מתחילה ועד סוף, בשקר יסודה, ולא תעמד, כי עד ארגיעה לשון שקר, ומרוחקת היא מתפארת עולמים, ומזיו העליון המלא תעצומות ועז לאלהים. אז ירד שריד לאדירים עם, ד' ירד לי בגבורים. ותורת אמת, אשר נתנה מפי הגבורה, בעומק הליכותיה, בתכונת בנין עולמים, מראש מקדם ועד סוף ותכלית הכל. וכנסת ישראל, שושנה העליונה, יתבא היא על עלין תקיפין, והיא נאצלת מגבורה שלמעלה, שעומק חסד עולמי עולמים, חסדי דוד הנאמנים, החסדים המהוים את הגבורות היותר אידיאליות, היא המנצחת בכל מלחמות ההויה. עורי עורי לבשי עוז זרוע ד', הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין.",
        "summary": "ראשית מחשבת העולם במידת הדין העליונה, ומידת החסד באה לאחר התהוות העולם, ודת המסתפקת בחסד – בשקר יסודה."
    },
    {
        "id": 1821,
        "article": "לפעמים נפסקת היא הופעתו הרוחנית של האדם על ידי מה שהוא חפץ בהשגה נמשכת כנחל, שאין לה הפסק, ואינו שם אל לבו, שאין טבע השגתנו את המחשבות העליונות והצורות הרוחניות כי אם בהשגה מופסקת, שהיא הולכת בצורה של ברקים. וכל ההבדלים שבין השגה להשגה תלויה היא באיכות הברקים ובקרבתם זה לזה, עד שאפילו הצורה הנמשכת בציור אינה גם כן כי אם המשכה של ברקים תכופים שאין הפסקתם מורגשת. וזה נוהג בכל השגותיהם של בני אדם, אפילו העליונה שבעליונות. ואין החשק התדירי של הופעה דבוקה נמצאת בנו כי אם מצד הצפיה של העתיד הגדול של עולם הבא, שאז נאמר ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. וכל אלה המאורעות של התשוקות העליונות ומדותיהן, וההברקות והפסקותיהם, נוהגים הם בכל מין הופעה והשגה, יצירה וחידוש, לפי ערכה. ובין הבריאה היותר עליונה, והנבואה היותר בהירה, עד היצור הקטן, והחידוש היותר רגיל, אף על פי שהם רחוקים זה מזה יותר ממרחק שמים וארץ ויותר מרחוק מזרח ממערב, מכל מקום החילוקים שביניהם יש להם דוגמא, שמהקטן נוכל ללמוד על הגדול, והשיעור המועט מודד את המרובה.",
        "summary": "ההשגה הרוחנית בעולם הזה באה בהברקות, ובהירותה תלויה בתדירותן ואיכותן, והחשק להופעה רצופה בא מצפיית עולם הבא."
    },
    {
        "id": 1822,
        "article": "מתרומם הוא האדם כשעוסק בדברים נשגבים. מזיו הנשגב מתאצל על העוסק בהם ציור פנימי, שמזהיר את העצמיות הנפשית של ההוגה והמצייר, עד שהשיגוב מתעצם בתוכיותו. וזה נוהג בכל נשגב גלוי, בכל יופי נעלה, בכל הוד מוסרי גדול, בכל חכמה וסדר מפואר. ובדברים האלהיים, בתורה ובמצות, האור הנשגב בהם אצור וגנוז, חבוי וטמון, בצורה של חיים אדירים, שרק קוים וניצוצות יוצאים מהם ללב העוסק בגלוי, וזיום המתגלה תלוי הוא באופיו האיכותי, לפי מדת רוחו וטהרתו של כל אחד. אבל ההשתגבות הנשמתית אינה קשורה בהמדה הגלויה שבשיגוב האלהי שבמצוה ותורה, אלא העצמיות משתגבת בפנימיות מהותה לפי אותה המדה הנאצלת שהנשגב העצמי שורה באורו בנושא הקדוש ההוא של אור התורה והמצוה. על כן אין קץ ותכלית לאושר הנשגב של עוסקי תורה ומצות, ואין גבול לנעימת ששון הקודש השרויה ברוח הפנימי של כל המתחבר לקודש. ורז זה של שמחת המצות והעבודה האלהית, הוא המנשא את נשמת העולם לתעודתה. ישמחו השמים ותגל הארץ.",
        "summary": "כל דבר נשגב מרומם את רוח העוסק בו, אך התורה גורמת לעוסקיה עילוי נסתר, הגדול מגילוייו החיצוניים התלויים בטהרת האדם."
    },
    {
        "id": 1823,
        "article": "החלישות והעיפות הינן מבא לכל המדות הרעות. הן מעוררות את העצבון, והעצבות מביאה את הכעס ואת הגאוה, את הקנאה ואת המשטמה, ואת כל הנטיות היותר שפלות. לזאת, ההנהגה של בריאות, של האומץ הגופני, היא עבודת הקודש בעד הכלל ובעד הפרט. החלישות גורמת שימשיך האדם אל הבשר את האימוץ הנפשי שלו בכונה כדי להחזיק את עמדתו, ובזה הוא מוריד את הזרמים הנפשיים ממקום מעלתם וטהרתם, והודם ובהירותם נפגמים. האומץ הגופני המספיק, מניח הוא את כחות הנפש ללכת בעצמם במרוצתם ומעופם, ועל ידי חיים מוסריים במעשה, על ידי אור תורה ונר מצוה, הנם הולכים ושוטפים בשבילי האורה, מנשאים את האידיאלים הגנוזים במעמקי הלב, ומעוררים את הרצון לשאוף אל הקודש, אל הנשגב והטוב, ומדריכים על ידי זה את כחות החיים והמעשה אל כל טוב ונחמד. חשבון הנפש נעשה צלול מבלי מועקה, והענוה הטהורה, שפלות הרוח ודכאות הנפש הנקיה והבהירה, בא תבא בחשבון צלול ונועם פנימי, וענות חן מרטיבה תמיד את הנפש. ענוה ובושת פנים ממחקות את הסאה של מרץ הכחות, כשהם חפצים לצאת חוץ מגדרם, וצוררים אותם בצרור חיים עדינים פנימיים, ומוסיפים בהם אומץ להוסיף לקח וחיים טהורים. על ידי החולשה הבשרית, צריך האדם לאגור אל קרבו ציורים מאמצים, והציורים המאמצים המלאכותיים והחולניים מעוררים גסות הרוח, גאוה עכורה, ועזות מצח מדולדלת. כל הוד וכל יופי מוכלל ומרומם, נשכח, והצבעים הבהירים, הנוחים והנעימים, של הבטחון והאומץ הפנימי, המחובר עם הענוה הטהורה ובושת הפנים והצניעות הנאוה, משתכחים. וכמו שהדבר נוהג באישיות יחידית, כך הוא נוהג בקיבוצים, ובאומה בכללה. אומה חלושה ודלולה מוכרחת היא להתאמץ באימוץ מלאכותי, שמעורר בקרבה מדות מזוייפות, וגאוה בלתי נורמלית. חסד גדול עשה הקב\"ה עם ישראל, שאזרם בגבורה פנימית, ביחד עם החולשה והרפיון הדכאותי של הגלות. בכל זאת צריכים הם מדוי הגלות, והמדוים הקדומים בכלל, רפואה על ידי תוספת גבורה. והגבורה צריכה להיות בכל המדרגות, גם באוצר החומריות, ועל גבי בסיס תחתיתי זה יפרח כל קודש וכל נשגב, כל הוד וכל [גודל].",
        "summary": "גבורת הגוף, ביחיד ובאומה, משחררת את מעוף הנשמה ומזככת את שאיפותיה, וחולשתו מביאה מידות רעות."
    },
    {
        "id": 1824,
        "article": "יצירת העמים כיצירת הבריות בעלי החיים. הכחות הגשמיים והרוחניים יש להם זה לזה ערך. הבריות הנמוכות גופם חלש הרבה, וכשאנו מגיעים להיונקים עומד האדם באמצע, לא יקבל את העוצם של האריה, ולא את התפשטות הגויה של הראם ושל הפיל. כך מדודה היא התכונה הנפשית והגופנית זה לעומת זה בגודל העמים וחזקתם. גורלם של ישראל, מפני היתרון האלהי שלהם, הארת רוח של קודש דגולה ומצויינה, היא מציירת את האומה במדה זו, כי אתם המעט מכל העמים. מקוים אנו לחוזק, אומץ וגודל, זהו כבר עליית היצירה, שהאומץ הגופני יתברך ממעין הרוח. אבל בעולם מדוד, שכחות הגופניים הלאומיים, כהכחות האישיים הפרטיים, צריכים זיקוק לגופניות וחומריות במדה מיוחדה, וההטבעה הגופנית דורשת היא תפקיד גדול ושיקוע נפשי, הננו שמחים בגורלנו שצמצמה ההשגחה האלהית את עצמתנו הגופנית, והננו עומדים במערכת העמים כתפארת אדם בין חייתו יער.",
        "summary": "כשם שהאדם ממוצע בכוחו ביחס לחיות, כך כוחם הגופני של ישראל מצומצם ביחס לעמים, ורק בעתיד יתברך כוחם ממעיין הרוח."
    },
    {
        "id": 1825,
        "article": "בעולם של הטבע מונחים הרבה צחצוחי טומאה. העולמות ירדו על ידי הקטרוגים והפגמים שקדמו, שתיקונים העתידים הם המוכנים להעלותם. ההתקשרות העצומה עם הטבע, גורמת שישקיע האדם והעם את רוחו במעמקיה, ושואב הוא מזוהמתה אל תוכו, ביחד עם שפעת יפיה ועצמתה. בזהירות גדולה הננו מתנהגים עם קישורנו אל הטבע, כדי להנצל מאותן השחיתות המונחות במעמקיה. התורה היא רטיה מגינה, סם של חיים, שרק בהיותה היא המקיפה וממלאה את נשמתנו, באופן הפרטי והכללי שלנו, הננו יכולים להתקשר גם אל הטבע בלא נזק. גם שירת הטבע מוכרחת היא להיות סופגת אל תוכה חלקים מזוהמתו, ואם אנו נזקקים אליה, כמו שאנו נזקקים לכל חיי הטבע, אבל עם הזהירות מהארס הטמון בקרבה, הננו תדיר מתחשבים. מה שהוא למעלה מן הטבע ונקי מכל סיגיו הוא רק התורה, וכל המפסיק ממשנתו ואומר, מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, הרי זה מתחייב בנפשו. הנבואה ורוח הקודש יש להם קישור מצד צורתם החיצונה אל הטבע. צד הטבע שלהם הוא קשור בקודש הצורתי העליון, בטהרתה של תורה. אמנם מי שמתקשר רק אל הצד הטבעי שלהם, ומנתק אותו ממקור קדשו, הרי זה מזדהם בזוהם של הטבע, כשאינו מתעלה על ידי העליה של תורה, אשר לא תמצא בארץ החיים. ומתוך כך באה טומאת הידים לכתבי הקודש.",
        "summary": "התורה מזככת את הטבע, ואת השירה והנבואה התלויים בו בחיצוניותם, מצחצוחי הטומאה, והפוסק ממנה מתחייב בנפשו."
    },
    {
        "id": 1826,
        "article": "בכל מה שיש איזה צד הגבלה, יש לחלק בו בין רצון והכרח. כל רצון חפשי סופו לטוב, וכל הכרח סופו לרע, עד שיחזירנו הרצון לטוב. בכל מצוי, כיון שיש בו צד הגבלה, יש בו צד הכרח, וזהו צד הרע שבו. השתלמותו תלויה היא בחפשיותו, בצאתו מכבלי ההכרח לחירות. הטבע המעשי הוא מלא הכרח, וכמדתו הוא מלא רע. הצד הטוב שיש בו, הוא מה שבעלי הרצון יכולים להטביע ברצון עליו צורה מיוחדה. ובעומק החבוי האמוני, צדיקים שולטים ברצונם החפשי על חוקי הבריאה. ועומק עמקי הטוב, הממתיק את כל הרע, הוא מפני שאין ההכרח הכרח גמור, אלא הוא רצון עליון חפשי, שמתגלם בחיצוניותו לצורה מוכרחת, ונמצא שפנימיות הכל הוא טוב, והרע הוא רק חיצוני. ממוצא דבר למדנו, שאין כל השפעה שהטבע בחיצוניותו משפיע, שלא יהיה ספוג מן הרע של ההכרח שבו. ואפילו היופי והשירה שבטבע, גם כן היא געולה מן הרע המוכרח שבו. אבל הכל נגאל ממאסרו המוכרח, על ידי אור הפנימיות המופיע, אור הרצון, שזהו הזורח בתורה, שמתיחש האדם והעולם אל רצון ד', יוצר כל ברצונו. נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. לשם מי שאמר והיה העולם.",
        "summary": "כל רצון חפשי סופו לטוב וכל הכרח סופו לרע, ואור הרצון הזורח בתורה, מגלה את החופש החבוי בהכרח שבטבע."
    },
    {
        "id": 1827,
        "article": "יצירה עצמית ישראלית, במחשבה ובתוקף החיים והמפעל, אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל. ולעומת זה, כל הנעשה מישראל בארץ ישראל, מתבטלת הצורה הכללית שבו לגבי הצורה העצמית המיוחדה של ישראל, וזהו אושר גדול לישראל ולעולם. החטאים שגורמים גלות, הם הם שמדלחים את המעין העצמי הישראלי, שהמקור מזיל הזלות טמאות, את משכן ד' טמא. וכשהמקור העצמי המיוחד נשחת, מתעלה המקוריות היסודית לאותו החלק העליון התמציתי שיש לישראל בסגולת האדם, וזה נשאב דוקא בגלות, והארץ מתחרבת ומשתוממת, וחרבנה מכפר עליה, המעין פוסק מלהזיל, והוא מסתנן קמעא קמעא, וההופעות של החיים והמחשבה יוצאות דרך הצינור הכללי, שהוא פזור בכל העולם כולו, כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם. עד אשר ההזלות הטמאות הפרטיות מתפסקות, וחוזר כח המקור לטהרתו, ואז נמאסת הגלות לגמרי, והרי הוא כמיותר, והאורה הכללית חוזרת היא להיות דופקת לצאת מהמעין העצמי הפרטי בכל חילו. ואור משיח מקבץ נדחים מתחיל להופיע, וקול בכי תמרורים של רחל המבכה על בניה מתמתק על ידי שפעת נחומים, מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאם ד' ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאם ד' ושבו בנים לגבולם. ויצירת החיים המיוחדים בכל מאורם וחטיבותם המיוחדה, רוויה בטל העושר הכללי של האדם הגדול בענקים, ברכת אברהם, חוזרת היא, והיה ברכה, בך חותמים.",
        "summary": "בארץ ישראל מתבטלת הצורה האנושית של היצירה לגבי צורתה הישראלית, ורק כשהמקור הישראלי נשחת יוצאים לגלות ויונקים מהיצירה הכללית."
    },
    {
        "id": 1828,
        "article": "משפעת קדושת התורה נמשכים החיים לישראל. חיי האומה וחיי היחידים, וחיי העולמים בכללם, לא מפנים אחד של תורה לבד הם נמשכים, כי אם מכל דרכיה, מכל אורחותיה ונתיבותיה, מכל האצור והכלול ברוחה. כשנמשכים אחרי הפנים החיצוניים של תורה, אף על פי שמוצאים בהם עז ואיתנות, יופי וסידור, אם הפנים הללו נטולים הם מכל עשרה של תורה, משפעת חיי האלהות שלה, אין החיים מתפלשים על ידם בזה. ולפעמים נהפכים לסם מות אותן השפעים ההולכים על ידי התיאור החיצוני, אף על פי שנראים נאים והדורים. גבורי כח מקפלים את כל הפנים ביחד, וכל פנים מתרחבים לכל תוצאותיהם, והם שואבים את החיים מכל, ואפילו כשהם עסוקים באותו הצד השטחי החיצוני, הם נושאים עיניהם למרחוק, למקור החיים, שמשם כל הארחות מתפלשים.",
        "summary": "השפע שבתורה בא רק כשעוסקים בכל פנֶיה, וכשעוסקים רק בחיצוניותה, על-אף היופי והעוז שמגלים בה, היא הופכת לסם המוות."
    },
    {
        "id": 1829,
        "article": "כל רמז, כל דרש, כל סוד וכל הגיון, כל פשט וכל הרצאה תורתית, הרי הוא משוקה מטל חיים של הכל. מעלה יתירה יש בהרצאתה המעשית של תורה, כשבאה ללמד את המעשה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שהחיים העצמיים שהם בעומק מהותה של תורה נמשכים עמה במורגש, והם מרעננים את כל הפנים ההגיוניים והתיאוריים.",
        "summary": "כל חלקי התורה מחיים זה את זה, ומעלה יתירה יש בחלקיה המעשיים, שכן החיים העצמיים נמשכים בהם באופן מורגש."
    },
    {
        "id": 1830,
        "article": "כשאין מגלים על ידי תשובה מאהבה, על ידי עומק אמונה, על ידי תורה ותפילה, על ידי מצות ומעשים טובים, על ידי רזי תורה היותר פנימיים, את האור שלמעלה מן הטבע, הנפש מתאחזת ברתוקי הטבע, ומשתפלת גם כן בשפלותו של הטבע, עד שהדעות מתנמכות, משאת הנפש מתקטנת, וכשהיא משתרשת הרבה באחיזה של הטבע, הרי היא מרוחקה ממעופה העליון, מתעודת החיים העליונה, שהיא כל מגמת הויתה.",
        "summary": "על-ידי תורה, תפילה, תשובה ואמונה, מגלים את האור שלמעלה מן הטבע, ובלעדיהם הנפש נכבלת לטבע ושפלותו."
    },
    {
        "id": 1831,
        "article": "כהבדל שבין מים עכורים ודלוחים, שאינם ראויים רק לשתיית בהמה, לבין אותו העידון של אויר זך וצח, מחיה נשמות ומשיב נפשות, מים קרים נוזלים, צלולים ומתוקים, מבאר מים חיים, למחיה לאדם, לאצילים, שרים, בני חורים, ובני מלכים מגודלים בתפנוקים, כן הוא ההבדל שבין השפעה הנפשית ההולכת מכל אשר יהגה לב האדם מהעולם והאדם, מהאלהים וכל מרומים, מחובות המעשה והרעיון, מהרגשות וכל ציורים פנימיים וחיצוניים, מעשתונות הכלל והפרט, מכל רוח שירה וזמרה, מכל יופי ותפארה, אשר ברוח האדם יסודו, ואשר בטבע העולמי המוגבל מונח שרשו, ואשר מוכרח הוא בטומאת הבשר להטמא, ובזוהמת הדם להזדהם, לאותו הרוח המפכה ממקור האלהי העליון, משאיבת רוח הקודש הזכה, מברכת אל עליון העליונה. חלק כל העמים הוא אלילים, מעשי ידי אדם, ומחשבות יצורי אדם, מוסרים ונטיות אשר לב בשר מתרומם או משתפל הגה אותם, שאיפות אשר העולם הטבעי ושרשיו הנם מוסדותיהם ומגמתם. גם את הציורים האלהיים, גם את החובות המוסריות היותר עליונות, גם את הפאר היותר מתנשא, הכל נדלח הוא בדליחה המוגבלה אשר לאדם שבעפר יסודו, וריח נבלת עבודה זרה מן הכל נודף. לא כאלה חלק יעקב, אשר גם ריח בגדיו הוא כריח שדה אשר ברכו ד'. ההבדל המחצבי של הנשמות, אין הבדל כהבדלו, והבדל ממין זה הוא מחלק בין תכונת החיים שבארץ ישראל לבין אותם שבחוץ לארץ, לכל פרטיהם בקודש. כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, וכל רוחו הוא אנושי ומוגבל, וכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה.",
        "summary": "כמו ההבדל בין מזון אדם לבהמה, כך הוא ההבדל בין היצירה האנושית והאלוהית, ובית תכונת החיים שבארץ ישראל לזו שבחוץ-לארץ."
    },
    {
        "id": 1832,
        "article": "הפלוסופיה אינה משתרעת כי אם על חלק ידוע של העולם הרוחני, בטבעה היא נתוקה ממה שהוא מחוץ לגבולותיה, ובזה עצמה היא מפורדת בפנימיותה פירוד מהותי. סיגול ההכרה איך כל הדיעות, הרגשות והנטיות כולם, מקטנם ועד גדולם, מחוברים זה בזה, ואיך הם פועלים זה על זה, ואיך עולמות נפרדים מאורגנים יחד, זה אין בכחה לצייר, ולזאת תשאר תמיד הגיון אריסטוקרטי, מיוחד ליחידים שבבני האדם. יתרה ממנה היא הסודיות, שהיא בטבעה חודרת בכל התהומות של כל המחשבות ושל כל הרגשות, של כל הנטיות, של כל השאיפות ושל כל העולמות, מראש ועד סוף. היא מכרת את האיחוד שיש בכל המצוי, בגשמיותו ורוחניותו, בגדולתו ובקטנותו, הכרה פנימית, ולשום כך אין לפניה גודל וקוטן, הכל חשוב והכל נערך בערך רשום, אין תנועה אבודה, אין דמיון בטל. ולעומתו אין קץ להעליות, ואין חכמה והקפה שנאמר בה די, ולא תתקשר להארה יותר עליונה ממנה, שהיא נראית לעומתה במעמד אפלולי. ואפילו כתר עליון, דאיהו אור צח, אור מצוחצח, אוכם הוא לגבי עילת כל העילות, דכל נהורין מתחשכאן קמיה. ומתוך היתרון הרזי הזה של התאחדותם של כל המחשבות והניצוצות הרוחניות בתוכו, רק הוא הנהו מסוגל להדרכה כללית. על כן רק הסוד הוא נשמת האמונה, נשמתא דאורייתא, ומלשד חייו חי כל הגלוי, כל הקצוב, כל ההגוי בהגיון וכל הנעשה במעשה. האחדות המפולשת של הרז כוללת את כל היצירות, כל תנאי המחשבה והרגש, כל אופני השירה וההרצאה, כל נטיות החיים, כל השאיפות וכל התקות, כל המגמות וכל האידיאלים, מעומק תחתיתם עד רום גבהם. ולשד החיים של הגובה העליון של העילוי האלהי, שרק זוהר הנבואה ואספקלריא המאירה, זיהרא דאדם הראשון ואורות עליונים, יכולים לגלותו, שוטף ועובר הוא בכל, בכל הגות לב, בכל תנועת רוח. רק סוד שיח עליון הוא מחלק את השדרות, מה יחשב לראשית, ומה לאחרית, איזה מערכה לא תכנס בסוד האחדות מפני שפלותה, ואיזה מערכה היא עליונה ממנה מפני גדלה, ולפני אחד מה אתה סופר.",
        "summary": "הפילוסופיה שרויה בעולם הפירוד, ורק הסוד מאחד את כל המחשבות, והוא נשמת האומה ומדריך הכלל."
    },
    {
        "id": 1833,
        "article": "הסתרים העליונים, מתוך גדלם, מרוב הופעת אורם, מהרסים את כל הסדרים הקבועים בתכונת השכל הטבעי הפשוט. אמנם באמת מחדשים הם את כחו בכח כללותם. אבל החידוש הזה, שהוא חידוש החיים הרוחניים בצורתם העליונה, יבא רק אחרי השיקוע העמוק ביאורי הדעת, אבל לפני זה, פוגש הבלבול וערבוב הסדר את האדם, והשנאה, מצד התכונה הטבעית החדורה עמוק באדם בצורתו הרוחנית הקבועה בו בטבע, באה לכל הדרישה החבויה. אמנם, בתוכיותה של שנאה זו אהבה רבה גנוזה היא, אהבה עליונה. וההכרה מתגברת, כל אשר יזדכך האדם בחירותו הרוחנית, שאם כל מדע, והרת עולם של כל הכרה, תתרחב לפניו בעוצם יסודה, כל אשר שפעת הרזים ישביעוהו, ואז תבא חכמה בלבו, ודעת לנפשו ינעם. והנורמליות של שכל הישר, ופרטות ההרגשה האסטטית, וכל צורה בהירה טבעית של כל יופי ונשגב, בבריאות טבעיותה, תשוב להזריח לו בזוהר עליון, בהרחבה אשר לא היתה יכולה להיות גם משוערת לפני החדירה אל עומק הרזים אשר בסוד ישרים. ורישומי השנאה הקדומה, אשר הושרשה לפני הופעת האור במעמקי הנשמה, יבאו לשימושם היותר מכוון, שהוא שמירת הגבול בין שני העולמים הללו, באופן שכל אחד קיים הוא תמיד בצביונו, ובאין צורך של שום הפרעה ושום ביטול מתכונותיו, הוא מופיע במלא זוהר חייו, משפיע ומקבל שפעת עולמים, מתלבש ומתקשר בחבירו. וצרת השנאה והקנאה הרוחנית הפנימית סרה לגמרי, ותחתיה באה הכרה מחוטבת והגבלה בריאה, שבהתאחדותם יחד של שני העולמים, הגלוי והנסתר, במלא צביונם, בעירוב פעולותיהם בתכונה בנינית ומסודרת, יבנה ויתכונן עולם מלא, בכל הדר גאונו. החק ומקורו, ומה שלמעלה ומה שלמטה ממנו, הטבע הגשמי והרוחני עם כל שרשיו, החיים ביסודם, מעומק מאפליהם עד למעלה מכל זהרי אורם, יחד מתכנסים לחטיבה אחת. ונחלי השיגוב והרוממות שוטפים בגדלם, וישועות מתחדשות, צדקות נצמחות, ועם נברא קם להלל יה.",
        "summary": "הנסתר הורס את השכל הטבעי באופן זמני, ושנאת הנסתר הנגרמת מכך, מקיימת את השכל ומאפשרת את איחודו עם הנסתר."
    },
    {
        "id": 1834,
        "article": "כל תכונה המתגלה בחיים, מוכרת היא בעצמיותה, מהותה, בהגמרה. תוכן הרוחות שבקיבוצים, בשליטת הנפשיות האנושית המתגלה. בערך הגודל והעומק אשר לאמונה, מתגלה ההויה הפנימית אשר למתדבקים בה. ראשית הצמח הישראלי במילואו, בתור אומה, יצא בעז, בחומר דין ואדירות גבורה, לא תחיה כל נשמה. ומה הוא השפע התדירי המחיה את רוח ישראל, מה הוא המכון האידיאלי? החסד והרחמים, טובת הכלל, טובת העולם, עליית החיים, הגדלת המציאות לכל פרטיה וענפיה, הרמת האדם למרומי השלום, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, העלאת החי למרומי השקט והשלוה הקבועה, וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. המינות יצאה בראשיתה בהכרזת החסד והאהבה, בשאלת איך מעשרים את התבן ואיך מעשרים את המלח, איך משלמים טוב לרעים ואיך מברכים את המקלל. וסופה, חרב ודם, אכזריות ורצח, מלחמות דמים שאינן פוסקות, ומשטמה עמוקה בין עם לעם, בין שבט לשבט ובין איש לאיש. והיינו דאמור רבנן בשיח סוד קודש, סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא. המגמות המעשיות והרוחניות מתגלות הן לא בצעדים הראשונים, כי אם באופי הקבוע, שהוא הולך ומתגלה כל מה ששטף התולדה הולך ונמשך. הנני נוטה אליה כנהר שלום. שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך.",
        "summary": "התכונה העצמית ניכרת לפי מגמתה, ולא לפי צעדיה הראשונים, ולכן הכרתת ישראל את הרשעה, עדיפה מרחמי המינות."
    },
    {
        "id": 1835,
        "article": "את הכל, את כל העולם, את כל היצורים, את כל הנשמה, אנו רוצים להעלות, ואנו זקוקים להעלות ולעדן. את שרש הכל אנו שוקקים לרומם, לחבר במקור אור החיים, יסוד חי העולמים. ומתשוקה קבועה, חקוקה ומבולטה, במעמקי נשמתנו, בטבע תולדתנו, בכל מסיבות החיים ההולכות ומשתלשלות עלינו, על הכלל ועל הפרט, אנו לוקחים כל רעיון וכל חפץ, כל רגש של תקוה וכל עומק של חיים, כל גבורה וכל הוד. את הזוהר האלהי של כל העולמים אנו שואפים למלא ולרומם, לעדן ולשגב, את האידיאות האלהיות הנפולות מפני מצר הישות המוגבלה, אנו שואפים לשחרר, ואנו ממשיכים להן ולמקור כנסיתם חיים עליונים ממקור החירות, על ידי התרחבות הופעת זליפת זרמי נשמתנו, המתפצלים בכלים שונים, ממעמקי האמונה עד שטחיות המעשה, מחלקת התום והיושר עד רוכסי הבקורת והנתוח המדעי, מיסוד תשוקת החיים וההוייות עד קסם כל פאר, כל תקוה וכל רעננות, מעמקי מחשכים של כל קדרות רוח, של כל נפילת מעמקים, עד נשיאת ראש למעלה ורכיבת עבים וערבות, בכל מתלבשת תשוקת עולמי עד, תאות גבעות עולם שלנו, נצח ישראל עדי עד. ומתפלש הרוח הגדול, אשר מרחבי עולמים לא יכילוהו, בכל לבבות, בכל נתיבות חיים, וזקנים ונערים, בחורים וגם בתולות, הוגי דיעות ושופטי ארץ, אכרים ושרי קודש, וכל כחות החיים הספונים, אשר כל בוני עולם בעתיד מהם יצאו, כולו אומר כבוד, עז וחיים, כולו מוגש ומוקטר לשם אל עולם, לרומם שם אלהי ישראל, להעלות שטפי חיי העולמים אל באר מקור מי חייהם. וממעל ומתחת ברכות ישטפו, זרע השלום יתן פריו, והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר, והם יענו את יזרעאל.",
        "summary": "ישראל, בעומק אמונתם ובשטחיות מעשיהם, שואפים להעלות את כל העולם ואת שורשו האלוהי."
    },
    {
        "id": 1836,
        "article": "אם המומים אנו מגודל רעיון, אל יבהל לבנו. אם שטפי הנגוהות מטשטשים את מאור עינינו, וצבעים קודרים, וחוטי שלהביות באין בירור, מרחפים לפנינו, נדע שזהו תחילת ריקומי אורות ברורים, סימני קוים לחיים חטובים, איתנים ומפורשים. ואנו נוסיף לצעוד הלאה בעז וענוה, נעלה אל הר ד', נבא אל מקום קדשו, נחזה בנועמו ונבקר בהיכלו. עז שירתנו יתרומם, סוד שיח קודש ילחש לנו רזי עולם, וסידור חיים איתנים, מלאי שגיות קודש קדשים בעצמת נהרם, בא יבאו לנו.",
        "summary": "אל ייבהל ליבנו אם שטפי הנגוהות מטשטשים את מאור עינינו, שכן הם תחילת ריקומי אורות ברורים."
    },
    {
        "id": 1837,
        "article": "מראש מקדמי תבל, מראש צורים, מאבות העולם, מורשה הולכת לעבודת אלהים חפשית, להתגלות לב בקודש, להחתים חותם קודש על פי הגות לבב, בכל עובדא, בכל צורת חיים, בכל תיאור זמן ובכל חליפות המאורעות. ההתגלות הרשותית, עבודת הנדבה, היא מתנשאת בשטף משוחרר, מרימה את עצמת הנשמה וכל כחותיה, עומדת היא בשיא גבהה בעולם החופש שלה, כל זמן שלא באה לכלל שכלול ובנין, לביצור עם, וסדר תכנית גוי מסודר, פועל ונפעל בתכנית היסתורית קבועה. התכנית העולמית המסודרה, גבוהה היא בערך פיתוחה, בצורתה הפנימית, עם כל צמצומה, מהזוהר השירתי של ההופעה הרשותית, עם כל רוחב התפשטותה. יש אמנם עת תלכד הצורה העליונה במצודת הגבלותיה עד כדי דכדוך רוחה. אז מאיר אור אבות, ברית אבות לבנים תזכור, והשלהבת הרשותית של עבודת נדבה פורצת את הגבולות, ממזגת את הרוח, ומזהרת את המפעלים, מלשדת את יובש הדקדוקים, ומעירה את אש החיים שבהם. יש אשר יבא הלהב כנחל פרצים, ופרצים מבחוץ ופרצים מבפנים זה בזה יפגשו. יש אשר הצורות שהחיים תלויים בהם יתטשטשו, מזעות הרגשות אשר יעורר הרוח בשברו מסגרותיו, ואחרי בקעו את יסוד סגורו, יופיע אורו מסביב, ויתגלם בכלים מכלים שונים, ישוב ויבנה חרבות, ובנין חדש מלא ישן בכליל הדרו יקום. מלך פורץ גדר לעשות לו דרך, גדור פרצי בבן פרצי ומחדק לקוט שושן. יגדל לפעמים מדת הפרץ עד כדי יציאת חוץ, עד כדי נפילת אבדון, אבל גם שאול ואבדון נגד ד', ומוריד שאול ויעל, זו עדת קורח, שעתידה לעלות. ועתידין לעלות כל אשר נפלו מיתרון חשק, משקיקת עליה בלא עת, ומכל פחיזה אשר ניצוץ מהארת קודש בתוכה גנוז, והם הם רוב הנופלים המעפילים, אשר בחטאם מתו, וסוף סוף על כולם נאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. ובסדר החיים, אותו הדילוג אשר בא למשבר במועדים קדומים, יבא לתפקידו בזמנים מאוחרים בצורה יותר מוגבלה ויותר מתוקנה, ואם גם במהדורה תנינה עדיין לא נתבסם התוכן, עוד בה שלישיה, ודבר צוה לאלף דור, והנטיעה תחזור אחרי עקירתה ותנטע, ונבנו בתוך עמי, וישבעו חי ד' במשפט ובצדקה. ורחוקים יבאו ובנו בהיכל ד', וגם מהם אקח לכהנים ללויים אמר ד'.",
        "summary": "עבודת הנדבה של האבות, פורצת לפעמים בעבודה המצומצמת של ישראל, והיא מקור הפרצה של עדת קורח, העתידה לעלות."
    },
    {
        "id": 1838,
        "article": "מי שיש לו נטיה מקורית, ורוצה לחדש תמיד בשאיבה מרוחו, צריך שלא לשכח, שעם זה, הככר של העבודה על יסודות המונחים כבר ביסוד אמונת חכמים גדול הוא, ועם אותה נטיית החידוש העצמית, צריך הוא להזהר שלא להפליג בנטיה על דעת עצמו וכשרונו הבודד. והשנית, שלא לצמצם את רוחו במקום שלפי השטף המפרה יגיע בהתוכנים המחודשים מכבר, ועל פיהם יוציא ציצים ופרחים. כי אם שמע בישן תשמע בחדש.",
        "summary": "מי שיש לו נטייה למקוריות חדשה, צריך להיזהר שלא להפריז בחדשנות, ומאידך – לא לצמצמה במקום שבידה להפרות את הישן."
    },
    {
        "id": 1839,
        "article": "הענוה שתוכנה מתואר בחובת הלבבות בשער הכניעה, שקראה הכניעה ביחודה ובירורה, כניעת האדם לאלהים, היא מקושרת עם החכמה, ההשגה וזירוז החיים והמפעלים, בהירות הדעת וזיקוק התכונות והמדות. כמה עלולה היא כניעה זו להתחלף באותה השפלות המגונה, הבהמיית, אם כל עזבון וכל התרשלות ובטלה. רק באותה המדה שהרוממות האלהית מתגדלת בציורו הקבוע של האדם, וכמה שהיא מתבדלת אצלו מכל שיגוב ורוממות שאפשר להמצא בכל גבול נוצר, ככה מתבדלת הכניעה הזאת מכל כניעה ושפלות, והיא מתעטרת באצילות ועדינות הנפש, ומאזרת את בעליה את אותה גבורת החיים שהגדולים שבגדולי האנושיות, אנשי המופת העליונים, מצויינים בהם.",
        "summary": "הענווה צריכה להיות מקושרת לחכמה ולזיכוך המידות, ובלעדיהם הרי היא מתחלפת בשפלות בהמית."
    },
    {
        "id": 1840,
        "article": "התפילה רוממה היא, מתארת את הציור היותר נעלה בנפש, וממשיכה את שפעת שלהם בפועל לפי אותה המדה שהיא קשורה אל התורה, המתוה את ארחות החיים בפועל. לא יכון רוח האמון, ההתכוונות התפילתית, בתור חטיבה מיוחדה בפני עצמה, רק כפי ערך החיבור שלה עם החיים. ולזאת שלמותה של התפילה היא רכוסה עם התלמוד המעשי שבתורה. המינות היא המפרידה את התפילה מן התורה המעשית, וכנסת ישראל נלחמת בה. יש אמנם עליית תפילה כשהיא קשורה במקוריותה, שכל התורה כלולה בה. זה יתגלה לעתיד, כשתהיה התורה קבועה בטבע האדם, כתובה על לוח הלב. אז יחזור אור התפילה להגלות, וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.",
        "summary": "ערך התפילה יוצא אל הפועל רק לפי חיבורה עם החיים שבתורה המעשית, ובעתיד – עם התורה המוטבעת בלב האדם."
    },
    {
        "id": 1841,
        "article": "יש עצבון שבא מעושר רוחני, ויש שמחה שבאה מתוך עניות הדעת. הא כיצד, מתגברות עלי ההופעות, חזיונות מחזיונות באים לנגד עיני הרוחניות, מביט אני בספרים, ובספרים היותר קדושים והיותר נשגבים, ומעינותיהם חיים ומפכים, מנביעים הם בכחם המקורי ברוחי פנימה מעינות רבים. ועל כל חזיון נולד המיון פנימי, מהיכן כל זה בא, ראשית החזיון, וודאותו, מהיכן הוא נמשך. והנשמה מצטערת בעצבונה על שמחת עשרה. והעצבון הזה מעדן את הרוח, מחדד את השכל, ומרטיב את הלשד של החיים הרוחניים. וידיעות מקוריות, ומקוריות של מקוריות, והקשבות רבות ערך, גדולות ורחבות, נולדות, והן באות עם תעודות ודאיותיהן, והן מעלות את הנשמה למקום עליון. ובמקום העליון באה השאלה עוד הפעם, מחדש, על הודאיות החדשות, העשירות היותר עליונה, שבתחילה מופעת היא בכליל הודה ביפעת שמחתה, ואחר כך באה השאלה, בן מי זה העלם, אם כשר הוא לבא בקהל. והרעיון המחקרי חוזר ונעור, מבקש לו נתיבות, ומבקש ומוצא. והודאיות החדשה משתרשת עמוק עמוק בנשמה, באה לכח של פעולה, דחיפה חזקה להשפיע ולהחטיב את החיים של חוג רחב באה ומפעמת. עד העליה החדשה, שעל ידה הכל נשכח, כל העושר העבר גז וחלף, וציורים מעולם יותר עליון באים, אויר דכי, טהור ורענן, מאורות זורחים, בצורה שלא פוללה מעולם, ועל דבר העבר אין זכרון, ההוה והעתיד מלבב ומנעים, היצירה הולכת ומתרבה, והודאיות עולה למרום קיצה. והנה רוח חקר בא, ומכניס עצבון חדש, כדי להוליד שמחה עליונה, וגילוי עולם מתוקן. אשר לא ספר להם ראו, ואשר לא שמעו התבוננו.",
        "summary": "ודאות החזיונות מביאה לצער אי-ידיעת מקורם, ואי-הידיעה מעשירה את הנשמה בוודאות עליונה, וחוזר חלילה."
    },
    {
        "id": 1842,
        "article": "הכמות והאיכות הם דברים סותרים זה את זה במובנם, ובכל זאת צריכים הם זה לזה. הופעת הכמות צריכה היא להיות מתפשטת, לא מפני עצמה, כי אם כדי להראות את היסוד האיכותי, שהוא המהות העצמית. ואז באה בינת החיים בעומקה להורות, שהכמות אינה דבר בפני עצמו, כי אם מהופעת האיכות הרי הוא מתנוצץ, וההבנה חוזרת ומזרחת על הברכה של קליטת האיכות. הכשרון האמוני האלהי הוא הכשרון היותר עצמותי, היותר נצחי, והיותר אופיי, הכולל את כל כשרון הבינה, וכל כשרונות החיים כולם. הנטיה האלילית באה מתוך קוטן, מתוך השתעבדות הכמותית, ועל כן היא מתפוצצת לרסיסים, דוגמת התולעים של הגויה המתה, הבאים משברי החיים של העבר. הכמותיות הגסה, כל מה שהיא מתעמקת, היא נוטלת יותר את זיו האיכות, וסוף כל סוף שהמושג האלהי בעצמותו מתהפך לרועץ ולמקור כל רע. לזאת בא האור האלהי, סגולת אמונת האחדות, שהוא הגודל האיכותי של כשרון הפנימי העליון שבחיים, ומבסס את כל העולם בזה שספג אליו בגדלו את כל כשרון פנימי, את כל חמדה וכל אושר, ויתיצב להיות נס ביד עם אחד קדוש לד', כדי להפך על ידו אל כל העמים שפה ברורה, לקרא כולם בשם ד', ולהעמיד בו את הצביון של האדם בעולם על ידי מציאות צורתו העליונה, שהכל מרוכז בה ומתברך על ידה. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. ונמצא שהאיווי לאלהות הרבה הוא צדה החיצוני של חוש האמונה בשרשו, וכשהוא משתמר ומתעלה בטהרתו, הרי הוא כולל ביחודו את כל הטוב שיש בהצד הכמותי של חוש החושים הרוחניים כולם, וכשהוא מתפרד מאיכותו, הרי הוא נהפך לזעוה, לקללה ולניוול, עד כדי מארת עולמים. אמנם, היסוד המפתח את החוש הכמותי של האמוניות בפירודו, הוא שיקוע גשמי, והתמכרות בזויה להיסוד החומרי, שאין עמו כל דהוא מן היופי. העוים, שאיוו לאלהות הרבה, כל הרואה אותם אוחזתו עוית, ואית להו שיתסרי דרי שיני לכל חד מינייהו. קברות התאוה [...].",
        "summary": "תפקיד הכמות לגלות את האיכות, והעבודה הזרה השתעבדה לכמותיות של גילויי האלוהות, והפרידה את אחדותם האיכותית."
    },
    {
        "id": 1843,
        "article": "הניסים משלימים הם את ההכרה האלהית. הכרה אלהית מוגבלת בטבע, לא תתן את פריה, ואין בה כלל אותן הסגולות שההכרה האלהית העליונה משלמת את הנשמה. הצביון השלם של האמונה, העומק, הטוהר שלה, הוא הנותן בנו את ההכרה של החופש האלהי, של היכולת המלאה באין מעצור, וזאת היכולת היא כוללת את האידיאליות המלאה, השלמה ומכוללה מכל חמדה, מכל נצח והוד, מכל נשגב ומפואר, וזיו האצילות זורחת היא מזה על נשמתנו, על נשמת האדם בכללו, לפתחה, להעלותה אל מרומיה. והחיים מתעדנים ומתברכים, מתצחצחים, מתמלאים עז, ומזדרזים זירוז אידיאלי, שיש בו שיגוב וגבורה רוחנית, המשגבת בשיגוב מלא עדן וטוהר גם את הגבישות הגשמית. האחדות העליונה מבארת היא את ההשגחה, את הגורל, על פי הצדק, את מניות החיים והאושר, על פי רוב המעשה וטהרת הרגשות, זיכוך המדות ועדינות הדעות, בהירות האמונות ולטישת הרוחניות בעזה וחטיביותה. השליטה המוחלטה האלהית קשורה היא בהגיון היצירה המוחלטה. היכולת הבלתי תנאית ממציאה הכל על פי היסוד החפצי, אין שום דבר בלתי אידיאלי שיחוץ בעד הזוהר המטוהר. וההקשבה הזאת, כפי גודל האמת והזוהר שבה, גדולה היא פעולתה על הרום והעזוז האידיאלי הבלתי מוגבל, ותורת המוסר וזריחת היופי שעל ידה, מתנוצץ בצבעים נצחיים המתעלים לכל לראש. האמונה והחיים, החפץ הנלהב והאמיץ להיות מוכלל בכל טוהר וקודש, להיות שואף התדמות של השלמה מוחלטה בציור וברעיון, בלא שום מועקה של רשע, היא תולדותיה של השלמות אשר להשקפת העולם, הבאה מתוך הזוהר של היצירה המוחלטה והיכולת הבלתי גבולית, שישראל הוא עד עליה, והוא מבטא את גדלה ברוחו תמיד, והוא נותן בזה נשמה נצחית לכל הנשגב אשר רוח האדם עתיד לבא אליו.",
        "summary": "החופש האלוהי הבלתי-גבולי המתגלה בניסים, מבאר את הצדק שבהשגחה ואת היופי שבמוסר, וישראל עדים עליו."
    },
    {
        "id": 1844,
        "article": "הצמצום של הכח היוצר המתגלה בעולם, הוא מביא את ההשתוממות הראשונה, שכשהיא מתתקנת היא מביאה את הרגש של היופי לשלמותו, ויוצא מזה כל המעין האסתתי בכליל הדרו. השקר וההבל, המרחק את האדם משורש היצירה, מהראיה האלהית שממעל לכל צמצום, המסירה את כל השתוממות וכל פלא, הם הם המביאים את החן והיופי לתוצאות פעולתו, ומציאות הסכלות מעט של צמצום זה, שההגבלה החושית אסורה בהם, היא המביאה את ההכרה של היופי, שאמנם הכרה זו יש בה חולשה וכעירות הרבה באמת, אבל הוא נעשה כלי לקבל על ידה את היופי העליון שמפכה מהרוממות שממעל לכל הצמצומים. לפיכך סגלו להם האליליים את היופי הגשמי בפעולות וסידורים, ועל ידי ההוד העליון הפנימי של האמת העליונה, שופע עושר היופי אל יסוד האמת, חיל גויים תאכלו ובכבודם תתימרו, ויפיפותו של יפת חוזר למשכנו באהלי שם, ובית המקדש הוא נויו המקורי של העולם. היופי השירי, העזוז הציורי, ושפעת החיים הנאים והמחוטבים, שבהרצאת המליצה והסיפור שבתנ\"ך, מתחלש הוא מהרגשה לפי גודל התעצמות האמת של המקוריות האלהית שלו, והוא מתגלה בצבעים בהירים ומבולטים בשדרות המרוחקים מהקשבתו האלהית. אמנם שאיבת החיים והוד גבורת הנצח, דוקא ממקורו האלהי הוא נשאב, אבל ההתרחקות של המשקיפים החיצוניים מעוררת את הטיב של היופי ורעננות החיים שבמבטאים והמליצות, בסידור הדיבורים ובאופי הציורים, וחוזרת השפעה זו באורה הפנימי, אחרי הסרת בדיליה והטהרותה מטומאת מגע הידים המגושמות, ומופיעה בהדר הקודש של הפנימיות. ואנו מתפלאים מההופעה האלהית שזורחת בעולם המוגבל על ידי כל נפלאותיה, ומתמלאים אנו עזוז הרגשה חיה טבעית מתוך יפיה והדרה של תורה, באחדות והתאמה עם שיא קדשה וחקר כבודה האלהי, שממנו תוצאות חיים.",
        "summary": "סילוק כוח היוצר מהיצירה מגלה את יופייה ומכשירה לגלות יופי עליון, ולכן היופי המליצי שבתנ\"ך, מתגלה על-ידי עוזבי ה'."
    },
    {
        "id": 1845,
        "article": "כשם שתנאי הבריאות החומרית מחייבים את האיש ואת המין לקחת את המזון הראוי לו, לשאוף את האויר הנאות לו, להמשכת חייו, ולברר את הטוב ואת היפה שבהם להטבת מצב החיים, ולדקדק בנקיונם לפי המזג והתכונה המיוחדה שלו, כן הדבר נוהג במזונות המחיים את הנשמה. המעשים והציורים, המחשבות והרגשות, מהלך הנפשיות והסתעפות הרעיונות, כל גורמי החיים הרוחניים, הנם מוקצבים לאיש איש, לאומה אומה, קיבוץ קיבוץ, על פי תכונתו. הערך אשר לתפקידם של החיים הרוחניים, להשלטתם על ערכי החיים כולם, לחוזק תביעתם ולהרחבת מקומם, זהו דבר מתחלף בין אנשים ועמים. בישראל גדול הוא מאד הערך הזה, לפי ערך, ומחוטב הוא לפרטיו. הכשרת התנאים של האויר הרוחני, מהלך המחשבה ורשמי החיים, צביונם ותבניתם, נוגעת עד מעמקי הקיום, והתביעה הנשמתית בעומק תהום, יותר ויותר מבכל העמים, כי עם קדוש אתה לד' אלהיך. על כן הדירה הרוחנית בכל פרטיה באויר החיים הישראליים, הוא דבר קבוע, מוכרח ונחוץ. אויר ארץ ישראל הוא היותר מותנה ונחוץ, ובהכרח הגלות, משלמת היא השקיקה הקבועה של ארץ ישראל חלק מהקביעות עצמה, והיא מתמלאת בכל מקום ביותר באור תורה ונר מצוה, ארחות החיים וסגנון המחשבה, הציור, הרעיון והדמיון. האויר הרוחני בישראל הוא מפורט גם כן לפי ההתנתחות הפרטית של הקיבוצים, שהיא מעין שבטים ודגלים. יש גם בזה תנאי מסורת, מנהגים ונוסחאות, סדרי חיים והשקפות עולם, השלטת השפעה של חכמים וסופרים מיוחדים, והכל עולה על פי הבירור היותר נאות לחיזוק הרוח הישראלי בפנים ובחוץ, אל תטוש תורת אמך. וארחות התועים, הזונים אחרי הנכריות, באין בירור וחשבון פנימי, מתברר ברקבון ובליקת רוח, וזרע צדיקים נמלט ונבנה בתוך עם ד', וחרבות מחים גרם יאכלו.",
        "summary": "ייחודם של ישראל מצריך תנאים רוחניים מתאימים – אוויר ארץ ישראל, תורה ומצוות, וכל הסתעפות המנהגים."
    },
    {
        "id": 1846,
        "article": "שפעת המחשבות, כשהולכות מלמעלה, ממקור עליון, היא גורמת את המהלך להופיע המון דיבורים והנהגות, הדרכות וציורים, בצורה הממלאה אושר את כל המוכשרים לקבל לפי תכונתם ואפשריותם. זוהי הצורה היותר ברוכה, מעין דוגמא של מעלה, שבהשפעות הרוחניות. המדה העליונה מתמלאת, שפעת הטוב מתנשא, העושר העליון מתגדל, בתפנוקי מלכין יושבים, מזיו ההופעה יוצרים, וכל המתקרב מתקדש, וכל דיבור מלא קודש, מלא חיי עולמים, וכל הגה ברוך הוא ממקורו, וכל תנועה וכל ניד, כל נעימה וכל דקדוק, נאצל ממקור עליון. רוח העליון המלא עולם, המצומצם בגדלו להדר תפארה, גם הוא בעילויו העליון, בשאיפתו האין סופית, בהוייתו המושלמה, הוא המרים את כל שורש היצור. רוח העולם ברוח עליון מתאחד, משפעת הברכה הכל מתמלא, הנשמות של כל בריות ושל כל עולמים מתמלאות נחת, עמים מתברכים, חכמים וסופרים מתעטרים במחשבות שלום וברכה, כל רוח מלא תקוה נעימה. הבטחון האלהי, שלומו ואשרו, זיו תענוגיו וגאון קדשו, ממלא את הכל, ובריקת הזוהר על כל מהלכי החיים הולך למשרים. ישוב העולם מתפאר בכל עמקיו ורומיו, התשוקה הנחמדה להתרומם מעל כל זמנים, להדבק בערך הנצח והודו, ממלאה את הכל, ומתנשאת לכל לראש. שרי קודש שרים, מזמרי זמירות מנעימים, טללי שמים מתברכים, לשד חיי ארץ מתנעם, צמח האדמה עולה לברכה, פרי הארץ לגאון ולתפארת, אהבת החיים מתעדנת, ודור נולד בא בזיון תפארה, בקודש ובושם טוהר, מחומש בכל כשרון ומהודר באוצר גבורה. מעדנת עולם הבא, ומראש הררי קדמי עולם, ממקור שעשועי אל עליון, ביסוד החכמה והתבונה, הרת עולמים וארחות המוסר, הכל יונק ומתברך. מי יוכל לפאר את יוקר שעות עליונות הללו, שהן באות ושוטפות באורן. אור תורה הוא מחולל אותן. אשרי העם שככה לו, חברים מקשיבים לקולך השמיעיני.",
        "summary": "כשהמחשבות שופעות מהמקור העליון, מתברכים מהן הדיבורים וההנהגות, וכל העולם מתעלה."
    },
    {
        "id": 1847,
        "article": "כל הקולטורא הזמנית בנויה היא על יסוד כח המדמה. זוהי כל גורלם של העמים האליליים, האחוזים בכח המדמה, שממנו באה התפתחות היופי הגופני בפועל ובציור מעשי. וכח המדמה הולך הוא ומשתכלל, ומשתכללים עמו המדעים המעשיים והנסיוניים. ועל פי עלייתו של כח המדמה, ותפיסתו את החיים, מסתלק האור השכלי, מפני שחושב העולם כולו שכל האושר תלוי בפיתוחו של כח המדמה. והולכים הענינים בהדרגה, עד ששרידי השכל שברוח החכמה החלונית גם כן הולך ונעתק אל כח המדמה. המליצים והמספרים, הדרמטורים וכל העוסקים במלאכות היפות, נוטלים מקום בראש התרבות, והפילוסופיא פוסחת וצולעת, ואין לה מעמד, מפני שהשכל הנקי הולך ומסתלק. וכפי סילוקו של השכל ורוח החכמה, כן חוצפה יסגי, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, ופני הדור כפני הכלב. אותה העדינות הפנימית, מה שרוח החכמה נותן, הולך ונמוג. השאיפה לרוחניות ואצילות, לדבקות אלהית, לעולם העליון, להזוך המוסרי ברום טהרתו, לציורי המושכלות מצד עצמם ונצחיותם, נעשים חזיון יקר. וכפי אותה המדה הנוהגת בעולם בכללו, נוהג הדבר בישראל כלפי רוח הקודש ואהבת התורה ברוח פנימי ורעננות עצמית של היהדות הנאמנה. ובעולם שולט רוח מגושם. אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו. אמנם כל זה הוא יסוד עצה מרחוק, עצת ד' היא, להשלים כח המדמה, מפני שהוא בסיס בריא לרוח העליון שיופיע עליו. ומתוך העליוניות של התפיסה הרוחנית שקדמה בישראל, הוכרח כח המדמה להתמוגג, וגרם חלישות לאחיזת רוח הקדש העליון, שעתיד לבא על ידי מלכא משיחא. על כן מתבסס כעת רוח המדמה, עד שיגמר בכל תיאורו, ואז יהיה כסא נכון ושלם לרוח ד' העליון, ויוכשר לקבל אור רוח הקודש עליו, רוח חכמה ודעת ד'.",
        "summary": "סילוק השכל על-ידי תרבות הדמיון הגסה השולטת בימינו, משלים את כוח הדמיון שנחלש, ומכשיר הופעת רוח הקודש."
    },
    {
        "id": 1848,
        "article": "כח המדמה זה עצמו, ששפעת רוח הדעת, רוח הקודש שהוצרכה להיות מוקדמת לבא לעולם מפני שלא יוכל העולם להתקיים עד אלף דור בלא אור תורה, שהוא אוצר כל הדעת, הוכרח להיות נדחה ונלקה קצת, מכל מקום יסודו היסודי נשאר בישראל, והקורטוב הפנימי שלו הוא באמת יסוד כל היופי, ומתגלה על ידי חזיון הנבואה, שאור הקודש מתלבש בתוכו, וביד הנביאים אדמה. ובכל זאת מונח גם בנבואה יסוד הצמצום של אספקלריא מצוחצחת, ומפני זה קרובים הם אומות העולם לקלוט קצת מן הנבואה, ורחוקים הם מן אור התורה. אבל ליסוד ביסוס האומה בגשמיות, ההתקשרות הארצית עם ארץ ישראל, והתרתקות האומה אל עצמותה, וצמצום כחה שלא יתפזר, כל זמן שאין העולם ראוי לאגד הכל בשכל העליון, מוכרחת חכמה תתאה למלא את המקום, שהמדמה הוא מלבישה הרבה, והיא מבצרת מדת הדין בעולם, על ידי ההתקשרות אל הקנינים הזמניים בחיי כל יחיד, וההתענינות העמוקה של הכלל לחיי הרכוש והמשטר הממשלתי מצד עצמו, בלא הגעה עדיין בכל הטוהר אל המרומים המגמתיים. ונשלחו מיהושע שנים אנשים מרגלים חרש לרגל את הארץ, ובאו לבית אשה זונה ושמה רחב. והכל נקשר בקודש ובטוב העליון, אבל מדת הדין מתעוררת, יראת העונש נצרכת לפי הערך של השלטת כח המדמה והתעמקותו, אבל בעצמיות החפץ האומתי עדיין לא נשלם הפרצוף הדמיוני, לאחיזת הדעת בהגלמתו מצד אחד, והיופי בכל תיאוריו מצד השני. וזה הושלם בימי שלמה, אז תבאנה שתים נשים זונות. אמנם, על ידי ההתערבות של הנשים הנכריות, וחולשת העולם לעכל דברים זרים, יצאה הרשעה שגרמה ליסודה של כרך גדול של רומי. וסינוני היסודות הוצרכו להאריך עדן ועדנים, עד שנתגרש כח המדמה מגבול ישראל משליטה רחבה, ויצרא דעבודה זרה נעצר בדודא דאברא, ונכיס יצרא, ולעומתו אין עוד נביא אתנו, ולהבת אהבת האומה והארץ איננו כאותו הטעם של ימי הטובה. והדברים מקושרים עם מעמד העולם כולו, עד שבאחרית הימים עקבות כח המדמה מתגלים, ואהבת הארץ מתעוררת. מתראה הדבר בשמריו, אבל עומד הוא להזדכך. הקטן יהיה לאלף, האלף לך שלמה.",
        "summary": "החכמה התתאה והדמיון הנרכש מהנוכרים, מעלים את העולם בזמן שאינו ראוי לתורה העצמית של ישראל, ועתידים להיתקן בעתיד."
    },
    {
        "id": 1849,
        "article": "יש מין ארס רוחני כזה, שבטבעו הוא לטשטש את התוכן הישראלי המיוחד, שהוא אור הקודש היותר מעומק שבעולם. החיים הקדושים, השופעים מפנימי פנימיות ההבהקה של אור אל אמת, והולכים בדרך ישרה על כנסת ישראל ופתוח נשמתה, אחוזים בלשד החיים של קדושת אמונתה הטהורה בטוהר עליון, שרק העולם העתיד להתחדש ברום טהרת קדשו יוכל לספגו ולהאיר את עלילות החיים על ידו. רוח עליון זה, מכה בכחו בחיים המעשיים שבישראל מעבר מזה, ובחיי האמונה ותוכן שפעת הלב והסתעפות הרוח מעבר מזה, תביעתה הפנימית של האומה, גבורת עמדתה וחשק נצחונה, מעוז בטחת תקותה ואור עתידה. והארס הזה מגיע בפגמו אל תוכיות דם החיים של טוהר האמונה, פסגת עז הקודש, ומרפף את יסוד המעמד האחדותי האיתן של האומה, נוטל מן העולם את זיו החיים הפנימיים של הטוהר האלהי, ונותן במקומו נוגה חיצוני, שאין בו כלום מאותו החידור, הדיוק, הנצחון, הבטחה, ואור האמת המנצחת כל עדי עד. יונק הוא ארס זה משפעת הלח של רוח האמונה והמוסר, מתפשט הוא על המון עמים רבים, ונאות הוא מאד ללאומי התבל בחוג רחב. עומד הוא על בסיס של הכרה מתדלדלת באופי המוסר, והטעם של האמונה והדבקות האלהית, המובעה בחיי האומה הישראלית בכל חוסן וטוהר. לוחך הוא כלחוך השור, מכה כשאיה שער, חושק הוא לבלוע את פנים החיים, שוקק למחות את שם ישראל מעל פני האדמה, לאבד את הזוהר הפנימי של העולם, ולקבע תוכן חיצוני מגושם, מקיף בהכללה רפויה, ומרופד בתוכיותו באויליות ורשעה של אלילות. ושליטתו מגעת עד עת בא דבר ד' להגלות, וישועת ישראל מעומק נשמת חי העולמים להופיע. אז ינוסו הצללים, ואור חדש עלי ציון יזרח.",
        "summary": "נטילת הדיוק והניצחון של האמונה והמוסר, והחלפתם בנוגה חיצוני, הנו ארס רוחני המתפשט בעולם עד לזריחת אור ישראל."
    },
    {
        "id": 1850,
        "article": "צללי הספיקות מתפשטים לפי אותה המדה שהאורה האלהית אינה תפוסה בפנימיות מהות החיים, וכפי ההתעמקות העצמית שלה ככה היא מזהרת ושוללת כל ספק, ונעשה הלב אמיץ, מלא כח ד'. על כן הכלכלה הרוחנית, בסדר החיים, ובאופני הרגשות, והתנועות המעוררות אותן, כשהיא עשויה על פי תוכן הקודש של האורה האלהית, היא בעצמה מאירה את אור האמונה העליונה, שכל צללי הספיקות נסים ממנה. עד שיפוח היום ונסו הצללים.",
        "summary": "ככל שהאורה האלוהית מתפשטת בעצמיות החיים, על-ידי סדרי חיים ורגשות קדושים, נעשית האמונה ברורה וודאית יותר."
    },
    {
        "id": 1851,
        "article": "הנשמה ברוחניותה אינה חפצה להתקשר עם הגוף ולהאחז בו, רק שמכריח אותה דבר ד', כל התיאור והבנין העולמי עם כל חוקותיו, להתכנס בגבול כזה שהוא נגד תכונתה הרוחנית. אמנם ישנם נשמות רשעיות, שההגבלה והשיקוע החומרי הוא תשוקתם הפנימית, והן מתפרצות להכנס בגויות. ואופי ניכר בחיים. אלה אשר על כרחן נתקשרו אל הגויה, הנן אידיאליות, ותשוקתן התדירית היא לשאיפות הרוחניות והחירות של העולמים העליונים, והם עדת הצדיקים, חכמי עולם, שכל העולם מאיר בזהרם. ואלה אשר מעומק תשוקתן נאחזו בגויות, כל מחשבותיהן הנן מחשבות חומריות, והמצויינים שבבעלי הכשרון שבהם, הם הם הנם המיסדים את השיטות האפלות של השיקוע החמרני בעולם. אמנם יש גם בהם חלק פנימי, שהוא אור ד' עליון המחיה אותם, אשר רק עזבוהו בהתפרצם לרדת, ובאור התשובה, הקודמת לעולם, שבים גם אלה אל חלקם. ולפעמים יש שכחם גדול מאד, והחלק הנעזב מהם בראשית התפרצם אל הלידה הגשמית הוא אדיר ונשגב, עד שכשהם זוכים בו, מכריעים הם את כל העולם לזכות. ומאור עליון כזה, של יסוד התשובה המתקנת את כל העולם כולו דוקא אחרי שברונו ונפילתו במעמקים היותר ירודים, הוא אור של משיח, דאתי מפרץ, ימין ושמאל תפרוצי, ואת ד' תעריצי, על יד איש בן פרצי, ונשמחה ונגילה. ומתוך אהבת החומר, באה שלהבת אש האהבה העליונה, לאשתאבא בגופא דמלכא. מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, צור לבבי וחלקי אלהים לעולם.",
        "summary": "נשמות הצדיקים נקשרות בגוף בעל-כורחן, ונשמות הרשעים מרצון, ותשוקתם לחומר עתידה להתהפך לטובה עם כל עוצמתה."
    },
    {
        "id": 1852,
        "article": "הסליחה העליונה באה ממקור החסדים, מהגדולה הגמורה, הרחבה לאין קץ, היודעת את הכללות לכל הקיפה, ואת הפרטיות לכל דקדקותה, יודעת את הקודש ואת הטוב לכל עילוייהם, ואת החול ואת הרע לכל שפלותם, ויודעת עם זה שהכל נשקל בצדק, בפלס ומאזני משפט, ונטיות הרע, החורבן, הרשעה והשיקוע השפל, גם להם יש דרישה, ובכללות הכל מצטרף, ועם זה בדול הוא הרע מן הטוב, השקר מהאמת, השפלות מהרוממות. ההתגלות של הניגוד לכל ארחות עבודה זרה, לכל סעיפיה בפועל וברעיון, המכה כל כך גלים גדולים בישראל, היא הארה כללית עליונה מרום האמת המוחלטה, השוללת כל כיעור, כל טומאה וכל חטאת, ובגדולתה יודעת היא לקחת הכל תחת חסותה, ועל פי עצת אל עליון העליונה הכל מתפרנס. התאמצות גדולה צריכה היא הרשעה להחזקת מעמדה, יודעת היא את תפקידה בהויה, ומלאה היא זעם לכל, וביחוד למי שבא לדחוק רגליה, ודחיקת הרגל היסודית היא העברתה מהמציאות בכלל, ובזה כבר היא אוחזת במעוז הצדק, מפני שהכללות של הרשעה וכל הופעותיה צורך עולם הוא. רק בצורה עליונה מהמדע והמוסר, מקודש האמונה וחופש הציור המלא זיו בלתי מוגבל, יוכל להכנס הרעיון הגדול הזה ולהתגשם במדתו, איך מסכמים את סך הכל של כל היש, ואיך מסדרים כל כח על עמדתו, ואיך יודעים להחזיק את המעמד, ולתן יד לכל הקצוות על פי שיעורם, ולגבל כראוי את גבול ערכם. בסליחה הכללית של יום הכפורים יש רוממות זו, והובטאה והוכנה בפועל בשעיר המשתלח, שהוא לכאורה נגד השאיפה הכללית של כל העבודה הקרבנית, ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה, הערצת הפראות וטבע האדם, והטבע בניוולו עד שפל תחתיתו, ועם זה מתעלה השלטון העליון עד כדי נתינת כח מוגבל גם לאותה הרשעה, והכל מתהפך לסנגוריא, והאור האמוני והמוסרי מתעלה לסוד החירות העליונה, המביא כל יפעת קודש.",
        "summary": "הסליחה העליונה באה ממקור החס העליון, השולל את הרע ועם זה מכיר בייעודו, וזהו סוד השעיר לעזאזל."
    },
    {
        "id": 1853,
        "article": "צריכים לעורר את תחיית ישראל בכל הכחות המכונסים באומה, בכל תורתה, בכל אמונתה, בכל מדותיה, בכל טובה, בכל עשרה, בכל כחה, בכל הגיונותיה, בכל שירתה, בכל עצמה, בכל חום חייה, בכל שכלה והשכלתה, בכל מרצה ונצחון כשרונותיה. כל האורות כולם שבקרבה צריכים להוציא מחביון הגניזה לאור החיים. החוש הרוחני רואה אבוקת ישראל עולה, מארץ ישראל פורח הכל, אוצר גרעיני הנשמות של כל ישראל שמה הוא, מציון מכלל יופי. וכל יחיד ויחיד שבישראל יש לו גרעינו בארץ ישראל, העצור בפנימיות רוחו בעוצם תשוקה ואהבה, אם היא גלויה או מסותרת זהו רק חילוק דרגאי, אבל הקישור הנשמתי ישנו. ושלהבת אש הקודש צריכה להתלהב מכל הכחות, מהכחות הפנימיים והחיצוניים, מאותם אשר עומדים בצביונם ולא פנו חוצה, ומאותם אשר מעומק הגלות, או מסבות אחרות קדומות או מאוחרות, נתטשטש צביונם. ההכרזה הכללית תקח עמה את הכל, וביסוד החיים הכלליים אשר לישראל עומק התשובה גנוז, הכרת הצדק הפנימי של האומה, המכירה את אמתה העליונה, ואת ההשתרגות של כל חמדה וכל אושר עולמי לה ולעולם, לשם כל התשוקות היותר נצחיות והיותר נאדרות, לאגד כל הטוב וכל הנחמד, כל היושר וכל הצדק שבכל פינה, לקשר את כל טוב ונשגב, את כל הדור ומקודש המלא בכל, והכל יתרומם ברוממותנו. ועם גודל תבערת להב הקודש לרוממות ולשיגוב, משמש לעזרה כל תוכן וכל מבוקש ישר, הטבת מצב החיים בכל תיאור ובכל אופן, הוספת עז גופני ועזוז מוסרי, אומץ פנימי וגדולה של עדינות, הרחבת התורה ומילוי החכמה, הגברת הרוחניות והופעת הפועל, הבלטת צורת החיים והגברת האחוה הכללית, חשק השלום הכללי וחפץ האושר העולמי, חילוץ עצמות והברקת העיון, התיצבות לפני מלכים והתערבות בין הבריות מכל השדרות, התבודדות עליונה בהתקשרות פנימית למגמת החיים והעולם, למטרת ההויה ברזי רזיה, וחריצות של תיקונים והתעודדות רוח, הכל ביחד מוכרח להיות מוקץ, והכל דורש את תפקידו, וקורא בקול גדול, עורי עורי ציון.",
        "summary": "צריך לעורר את תחיית ישראל בכל כוחות האומה, העתידים לפרוח בארץ ישראל ויונקים ממנה את כוחם."
    },
    {
        "id": 1854,
        "article": "צריך לזקק את מדת החסד, שלא תהיה טבועה רק ברוך הלב, כי אם על פי מדה מושכלת. הידיעה האצילית במעלת הנשמה החושבת, ההוגה דעה, המציירת ציורי קודש, שהיא מגמת היצירה האנושית, למען יתחזק כל בעל רוח במעוזו ולא ישטוף בשטפי ההמוניות, היא מדה מוכרחת להעמיד את התוכן המאיר של העולם. אי אפשר לרומם את העולם ולהיטיב לכל ההמון כולו, כי אם בידיעה פנימית בהיתרון של הנפשות העדינות, בעלות החכמה, התורה והמוסר. וצריכין בשביל כך לפעמים להעמיק בעומק הרע של ההמוניות מצד הגס שבה. אבל ההסתכלות הזאת, עקרה לא לקרר את האהבה הכללית היא באה, אלא לזירוזו של הכח הרוחני, הכח העובד והמעלה את העולם, שמציאותו היא קודש קדשים, ופעולתו קודש היא להשפיע חיים, ברכה וטובה, בעולם כולו. כשאוהבים את האומה בכללותה, בכל כתותיה, כשאוהבים את כלל האדם עם כל חילוקי קיבוציו, כשאוהבים את כל היצור עם כל מדריגותיו, צריכים תמיד להזהר מלהסחף באותו הזרם של השפלות המצוי בהכלליות. שכל תעודותיהם של הכחות הגבוהים, התעוררות המדע, המוסר, היושר והשירה, היא להעלות את הכל, לסמן יפה את מגמת החיים ואת עדינותם וקדשם. על כן צריך מושב החסד להיות מבוסס בגבורה פנימית, וזעף עצמי על הכשלון הרוחני של העולם, וממילא קל וחומר על של עצמו, צריך להיות עצור בתוכיות הלב, ופועל על מערכי הרוח, ואז יוצאים הדיבורים והמבטאים, ודוגמתם הפעולות והייחוסים, וכל הערכים העולמיים והיחידותיים, במילואם וטובם, במדתם ההגונה. וסוף שכל העולם ניזון בזכותן של אותם גבורי כח, אוהבי טוב ושונאי רע, והם הם המוכיחים הגדולים, והממליצים העצומים, המדברים באהבה מסותרה, ולפעמים בוקע זיו הידידות מבין החרכים לכל, לכל הפרטים, לכל ההמון, לכל העם וכל היצור.",
        "summary": "מידת החסד שואפת לרומם את ההמון, אך כדי שלא תיפגע מגסותו, עליה לזעוף ולמחות על פגמיו."
    },
    {
        "id": 1855,
        "article": "הבנת ההתקשרות שבין התרבות העולמית ובין התורה, היא עצמה ההכרה של היחס הנפשי שבין ישראל לעמים. כשמכירים את הצלם הכללי, צלם אלהים, שבו עשה ד' את האדם בכללותו באופיו, והחטיבה המיוחדה של בנים למקום שנקראו בו ישראל, בעומקו, משכילים אל הקישור שביניהם בצורה כללית ופרטית, מבינים אז, שהתוכיות היותר תמציתית של צלם אלהים היתה בלועה תמיד בכללות האנושית, זרחה בסגולות העליונות של אנשי האצילות, של המשכילים האלהיים, בעלי המוסר, הנקיים והגבורים. כאשר בא התור להצבת גבולות עמים, וזרח אור ישראל בעולם, נתרוממה האומה המיוחדה להיות אומה מובדלת מצד אחד, ואומה כללית מצד שני, כלומר תמצית של המין האנושי, הפועלת עליו בלי הרף בעיבוד צורתו הרוחנית. כשאנו מסתכלים אל הצורה העולמית כמו שהיא, בהתפרשותו של הכח הישראלי ממנה, נעשה העולם כתבואה שניטל ממנה חלבה, ונשאר החומר היותר גס, ומזין את החומריות הבהמית הגסה. בצירופם של ישראל, העולם כולו הוא מעולה. מי שמחבר את העולם הכללי עם העולם הישראלי, אחרי שמערב יחד את החשבון של התערבות הופעת ישראל בעולם, ירויח מבלילה זו, ויוכל לבא עד לידי החטיביות העליונה הישראלית בפני עצמה. אבל מי שנוטל את העולם כמו שהוא אחרי ציור ההבדלתי, אחרי ההרמה הישראלית ממנו, ומערב אחר כך את התוכן הישראלי ומחברו עמו, הרי הוא פוגם את האצילות העולמית, ומחבר מינים שאינם נקלטים זה בזה, ענבי הגפן בענבי הסנה. בהדיעות הפנימיות, התופסות את החיים בפנימיותם, ההכרה הזאת היא יותר נכבדה. עומדת היא הצורה הכללית עם הצורה הישראלית כשני פרצופים שאינם מתערבים זה עם זה, והחיצון יוכל להיות לפעמים לבוש ושומר אל הפנימי. אבל במהלך העליון, באופי של אדם הראשון, הרי הכל מתעלה, ואז באה הופעה כללית, תוצאת יום שכולו שבת.",
        "summary": "ייחוד התורה לעומת התרבות מעיד על ייחודם של ישראל לעומת העמים, שרק אחרי ההכרה בייחודם באה תועלת מהכרת אחדותם."
    },
    {
        "id": 1856,
        "article": "בכלל כל שקר שאין מקצת אמת בתחילתו אינו מתקבל, כלולים כל הרצאות והבנות חיצוניות, שעל פי שטחם וסידורם הנם העתקות אמיתיות לאיזה מאורעות והשתלשלות מציאיות. אבל אין האמת התוכיית מתגלה על פי זה הסדר החיצוני, כי אם על פי הרצאה חודרת, היודעת להסביר את סידור הדברים על פי אותו המובן של עומק האמת הגדולה והכללית העומדת לעד. וכלולים בזה כל הלימודים העליונים המגיעים למוסר ולאמונה, לקדושה ואצילות ורוממות מוחלטה, הקשורים בהבנת העולם וסידור ערכיו, בהגלמת המאורעות ויחושי הזמנים. שהסדר הפנימי של מהלך הרוח הוא האמת הגבוהה, המדברת ברוח ד', ואותו החיטוט האנושי מוצא לפעמים גרגרי אמת חיצוניים, והם מקצת אמת, אבל הם נעשים צירופים לשקר מוחלט של תוצאות ההשקפות הפנימיות שעל פיהם. ומכל מקום כבא עת חפץ, מתגלה פנימיות האמת בבירורו, עד שיכול להופיע גם מתוך הסידורים כמו שהתגלו בצורתם השטחית, והרוחניות מתעלה עד כדי הקשבה עליונה של כלליות האמת עם פרטיו וארחותיו, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך. ואמרו דורשי רשומות שהשי\"ן של שקר הוא מאתוון קדישין, שיסודם התוכן האמיתי, והקו\"ף והרי\"ש הם מאתוון דסטרא אחרא, העושה רקות וקרירות, קר רק. וסוף כל סוף שיבורר זיוף השקר, ומבחן האמת ומילואה, בכל הגיונותיה, בכל משליה וחידותיה, בכל הרצאותיה ותיאוריה, יגלה ויראה לעין כל, וראו כל בשר יחדו כי פי ד' דבר.",
        "summary": "כשם שהשקר זקוק לקצת אמת כדי להתקיים, כך השכל האנושי מוצא גרגרי אמת בשקריו, וכשתתגלה האמת היא תופיע גם בהם."
    },
    {
        "id": 1857,
        "article": "יש שמעמיד את התרבות החילונית עם תוכן הקודש במערכה מסודרה, כדמות בנין שתחתיתו חול ועליונו קודש. זה לא יזיק הרבה, אבל רחוק הוא מהמעלה המופיעה את אור החיים במילואו. ויש שמחבר הכל חיבור אורגני, וכבר יש בזה זיוף, שעושה או הקודש חול, ומורידו, או את החול קודש, והוא דבר שאינו, וממילא משתפל ערך הקודש על ידו. יש אמנם מי שמבין, שכל הדוגמאות שבחול צריכים להיות בקודש, ובנין הקודש הוא מחוטב אצלו מראשית עד אחרית ביסודותיו, והחול עומד הוא מבחוץ לשימוש של משלים והסברות, דוגמאות והארות. זהו החלק המצליח. וישנם מורכבים מכל אלה הדרכים ביחד, ולפי קירובם אל הבירור [...].",
        "summary": "ראיית החול והקודש כיסוד ובניין, שגויה, וראייתם כאחדות אורגנית אף מזיקה, והאמת היא שהחול יכול לשמש רק כמשל לקודש."
    },
    {
        "id": 1858,
        "article": "החלישות הרוחנית שמצויה בין יראי ד' ושומרי תורה ומצוה, מיעוט העז הנפשי ועיפות הרוח, בא מרפיון ידים מן התורה, וביחוד מהתורה דלעילא, מגדולת המחשבה ובירורי הדיעות. כל מה שמעולטים התוכנים הראשיים, גורמי המחשבה והמעשה הרצוי, יותר במעטה ערפל, כן מוסיפה היא החולשה הנפשית להתפשט, אצל אותם שהם צריכים כבר לפרנסה רוחנית שכלית על כל מהלך חייהם ושטף רצונם. כשרואים אנשים רחוקי תורה, ומוזרים בחינוכם מדת משה וישראל, והם פועלים טובות כלליות או פרטיות, נפגמת המחשבה עוד יותר, והשאלה של שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו נעשית יותר מובלטת, ומענה יותר את הרוח. אבל אז צריכים לשום אל לב מה היה גורל כל הכלל כולו, אם לא רופד באותו המעוז היוצא ממקור הקודש, מיסוד קדושת התורה והאמונה בכל הופעתה, ומה ירוד וריק היה הכל, אם ההתפרצות הדתית, עזיבת התורה והמצות ושכחתם, היו מתפשטות, ועד כמה לא היה מקום לכל פעולה של נדיבות, ביחוד ישראלית מיוחדה. אם כן הנושא כולו, שנותן מקום לכל מפעל טוב בישראל, הרי הוא מתפרנס מכחם של שומרי אמונים, שיסוד החיים שלהם הם תלמידי חכמים שוקדי תורה העמלים בה ושומריה. וכל פרטי פרטים וכל ההסתעפות, הכל עולה בחשבון, ואם רבו הצבעים, ושונו מאד החליפות של המקצעות, כל עובד פועל בחלקו. על כן ידע כל לב נאמן, כי יש שכר לפעולתו, וגם אם אחרים, עוזבי תורה, מגדילים מעשים מוחשיים, ודאי טוב פעלו, ואשרי חלקם של גומלי חסדים, בכל זאת המקום הנועד לבעלי תורה וחושבי מחשבה, לעולם לא יוקח מהם, והאימוץ המחדש את הכח לפעולה פנימית ועבודה רוחנית, אין לו להעזב בכל עת ובכל מצב. אמנם הדעה צריכה להתרחב עד כדי הסקירה העשירה על כל מפעלות ד' אשר יעשה בעולמו, מבין כל המערכות, על ידי כל חילופי הדיעות והכחות, על ידי כל האישים השונים וסוגי דעותיהם. ישנם אמנם רטיות כאלה של צדקות וחסדים גדולים שהן נותנות כח גם לדלים מאור החיים הפנימיים, אבל לא על ידי זה יגרע הכח המצריך את האימוץ של הקודש בכל פנימיותו.",
        "summary": "חולשת הדעת הבאה מפעולותיהם החיוביות של עוזבי תורה, מתרפאת בהכרה ששומרי האמונים הם הנותנים כוח לכל המפעלים."
    },
    {
        "id": 1859,
        "article": "היופי שאין עמו חכמה, הוא יסוד השכחה. וכל מציאות החידוש התדירי והרעננות שביופי ובשירה, היא תלויה ביסוד השכחה שבה, שהיא משום כך מתחדשת בכל עת בחבתה. וכך הוא ביסוד היופי העולמי, שנאזר מגבורה וצמצומים, אילת השחר. וכל יסוד תחייתו הוא מאור הדעת, שיסודו הוא הזכרון. הרשמים כולם מתאחדים ומתבסמים יחד, באין ציור של שכחה, אין שכחה לפני כסא כבודך. השפלת האדם בעומק נפשיותו בתוך הטבעיות, תוכל לפתח בו חוש היופי, אבל זהו היופי המגושם, שיסודו הוא השכחה מצד עצמו, ואיננו יונק מיסוד הזכרון כלל, והוא בא לבור שאון, טיט היון, לבורות נשברים אשר לא יכילו המים, שמוכרח הכל להיות נהפך לרועץ, לרעל ומרורת פתנים. השלום עצמו, כשבא מתוך הכרתו החיצונית, הוא רק הכרה של יופי שאין בה אלא שטחיות לבד, ועלולה היא דוקא מפני הטוב העצור בה להטעות את כל הבריות לכווץ של שאיפה, ונעשה בזה קציצה מוכרתת בעומק גידול הנשמות. ההרמה אל הרזים האין סופיים, נוטלת לפעמים את חיצוניות הקישור של היופי מן האדם, שחורות כעורב, אבל הם מבססים את אוצר החיים כולו, יסוד הזכרון, שכל הדעת וכל התפארת האידיאלית, שכל נוי, יופי וסדר, כל אמת ושלום, נובע ממנו. אויר מגדל משכח, תשוקת השלום השטחית עלולה היא לצמצם את רוח האדם, לגשמו, ולעצור לגמרי את פתוחו. הפצת האדם, פילוגיו, חילוקי לשונותיו, דיעותיו, ארצותיו, מזגיו, ואופייו, היא מעמיקה את החפץ לטפס לעליה. והעליה ארוכה היא, ונעשית בכמה מהדורות. בתולדות האדם הנפלאות, מחשבות מגדליות מתחדשות בכמה תקופות, ומהם יוצאים ניפוצים חדשים. אבל סוף כל סוף אין הקב\"ה מקפח שכר כל בריה, ואפילו שכר שיחה נאה, והרושם של הטוב הרפוי, השטחי, עולה ופורח, ומתוך אחדות קלושה, שאין בה כי אם קשר של רשעים, יוצא אור האחוה הרוממה, ומתוך שפה בלולה, אור של שפה ברורה, לקרא כולם בשם ד'. ורושם אויר המגדל המשכח מתהפך לאושר, על ידי בלילת הלשונות במחשבות חדשות ורחבות, בייל לישני ודריש להו, באר היטב בשבעים לשון, והשכחה בעצמה חוזרת לפעלה בשכחת תלמודא בבלאה על ידי שאיבת אוירא דארץ ישראל בעוצם טהרתו. כי בושת עלומיך תשכחי.",
        "summary": "יופי, ושלום בין הפכים, הנובעים מיסוד השכחה – הופכים לרועץ, ורזי תורה הנובעים מהזיכרון – מביאים ליופי וריבוי גוונים."
    },
    {
        "id": 1860,
        "article": "לפעמים יש שהצער העצמי הרוחני מצטרף בנשמה עם הצער העולמי הכללי, והלב הומה על ירידת העולם, על ירידת העולמים בכלל, מאותה התכונה האידיאלית האלהית, שירדו לשעה מתוך סגירתם בחוג הבריאה המוגבלה, ומזה באים הדברים בהגבלה אחרי הגבלה עד הירידה האנושית, הכללית והפרטית. והירידה הפרטית, כשהיא מניעה את גלי מכאוביה העמוקים, מצטרף הוא צער העולמים כולם, ובוידוי עמוק הרי האדם מתודה עם כל יצורי עולמים, ועם כל העולמים עצמם, ההומים ושואגים לשוב למקור חייהם. ועומק שקיקה זו, היא זורעת זרע צדקה, לתן עז בעולמים, ולהחיות אור נשמות רבות. ושטף קודש זה נוגע עד הנשמה הפרטית, והיא מטהרת באותו ים טהרה הגדול, צור כל העולמים, מקור מים חיים.",
        "summary": "כשהצער העצמי מצטרף בנשמה עם צער העולם הכללי, והאדם מתוודה עם כל היצורים – מתעלה העולם כולו ועמו גם היחיד."
    },
    {
        "id": 1861,
        "article": "הרגל וחוש אסתתי צריכים, לראות בכל ספר שבקדושה את הצד המדעי והספרותי שבו, ולאחד את התוכן הזה עם תוכן הקודש התמים, שאין בו שום פגם של התחכמות. ותמימים ינחלו טוב.",
        "summary": "יש להתרגל לראות בכל ספר קודש את הצד המדעי והספרותי שבו, ולאחדו עם תוכנו הקדוש והתמים."
    },
    {
        "id": 1862,
        "article": "היצירה הגדולה, הרוחנית, של האדם, גם היא צריכה לחקות את המציאות, שהיא מכון ההתגלות של הגדלות לעיני הרוח. עומק הטוב ועומק הרע שניהם צריכים להגלות בכל בהירותם, ואת אשר יאהב ד' יוכיח, ולפעמים יסורים של אהבה באים כדי לגלות את סוד עומק הרע, למען יוכל להשכיל ממנו את עומק הטוב. ועומק הטוב הבא בבירורו מצד ידיעת עומק הרע, בידיעה שיש עמה חיים וקישור מציאותי, היא ידיעה מלאה חוסן, שאין ערוך לאוצר הדרת תפארתה. והיוצרים הגדולים שבאדם הם הם הסובלים הגדולים, אלופינו מסובלים, אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ולפי אותו הערך של ההכרה אשר למטרה העליונה של היסורין, הרי הם מתמתקים, ובא זמנם לעבור, ולבא תקופת נועם ואור חסד תחתיהם.",
        "summary": "כשם שעומק הרע העולמי, מגלה את עומק הטוב, כך גודל ייסורי היוצרים, מכשיר את גילוי הנועם שבהם, וידיעה זו ממתיקתם."
    },
    {
        "id": 1863,
        "article": "פעולת רוח הקדושה הנקלטת בארץ ישראל, פועלת היא את פעולתה תדיר, גם אם נזדמן הדבר ויצא האדם לחוץ לארץ, על ידי טעות או על ידי איזה סבה מכרחת. הרי גם הנבואה כשחלה כבר בארץ ישראל אינה פוסקת גם בחוץ לארץ, היה היה דבר ד' אל יחזקאל בארץ כשדים, היה מפני שהיה כבר. שפעת הקודש שהותחלה בארץ ישראל, מלקטת היא את כל בירורי הקודש הנמצאים בחוץ לארץ בכל המעמקים, ומקרבת אותם בכחה המושך אליה. וכל מה שקשה יותר לסבול את אויר חוץ לארץ, כל מה שמרגישים יותר את רוח הטומאה של אדמה טמאה, זהו סימן לקליטה יותר פנימית של קדושת ארץ ישראל, לחסד עליון, אשר לא יעזב ממנו מי שזכה להסתופף בצל צח של ארץ חיים, גם בהתרחקו ונודו, גם בגלותו וארץ נדידתו. והזרות שמרגישים בחוץ לארץ, הרי היא מקשרת יותר את כל חשק הרוח הפנימי לארץ ישראל וקדושתה, והצפיה לראותה מתגברת, וציור חקיקת תבנית הקודש של ארץ אשר עיני ד' בה תמיד, מראשית השנה עד אחרית שנה, מתעמקת יותר ויותר. ועומק תשוקת הקודש של חבת ציון, של זכירת הארץ שכל חמודות בה קשורות, כשהיא מתגברת בנשמה, אפילו יחידית, הרי היא עושה פעולת נביעה מעינית לכל הכלל, לרבבות נשמות הקשורות עמה. וקול שופר של קיבוץ נדחים מתעורר, ורחמים רבים מתגברים, ותקות חיים לישראל מתנוצצת, וצמח ד' הולך ופורח, ואור ישועה וגאולה מתפצל ומתפשט, כשחר פרוש על ההרים.",
        "summary": "קדושת ארץ ישראל הנקלטת בנשמה, אינה פוקעת בחוץ-לארץ, והזרות שמרגישים שם מעמיקה את ציפיית הגאולה בציבור כולו."
    },
    {
        "id": 1864,
        "article": "הציור של קדמות העולם, או קדמות החומר לבד, הרי הוא בא מהשלטתו של כח המדמה, הלוקח את החלטותיו מן הרשמים הבאים אליו מבחוץ. וכשם שהוא מושל על ההבחנה, ומעור את השכל החפשי ברום טהרתו, כן הוא מושל גם כן על הרצון ועל הגויה, ומוריד את התכונה העצמית של האדם ושל העולם לעמקי השחתה. כל היונק מצינור טמא זה, הרי הוא נדחה, אם מעט ואם הרבה, מנתיב האורה העליונה, וההתפעלות הנפשית וההרגשה הפנימית נעשה העיקר, והענין העליון כמו שהוא נעשה טפל. וחק ומשפט לא ידע לבב עקש כזה, ומזה בא שאפילו מהסתעפות יותר רחוקה, וחלק קל וקטן מאד של עורון זה, מחליש את כח התורה, ואת החטיביות האיתנה של דקדוק המעשים והמצות, ומפריד לבם של ישראל זה מזה, ומחלק את האומה לפילוגים שקשים להאחד. עד אשר יבא תור האורה, ושליטת אורו של יעקב, אוצר האמת העליונה, יפוח, וממשלתה של תורה תשוב לכל כבודה, והמדה המכרעת תהיה הדעת העליונה ברום עילויה, שהיא משתמשת בכח המדמה רק להיות לה להיכל וללבוש. והתפילה תהיה משרתת לתורה, וחיי שעה נאחזים ונטפלים לחיי עולם. ויהיו ישראל לפנים ולא לאחור, והיו רק למעלה ולא יהיו למטה. המקרא יהיה העיקר והתרגום טפל לו, שנים מקרא ואחד תרגום. והתרדמה הנסוכה, ופני הלוט אשר על כל העמים, יסיר ד' אל אמת, ויכירו וידעו כל באי עולם כי הוא לבדו אל חי וקיים, יוצר כל, עושה חדשות ונפלאות, יוסד ארץ לבדו ונוטה שמים מי אתו.",
        "summary": "הציור של קדמות העולם נובע משליטת הכוח המדמה החיצוני על הדעת, במקום להיות לה ללבוש."
    },
    {
        "id": 1865,
        "article": "הקריאה בשם ד' הכללית, היא באמת אחת מהעבודות המיוחדות לישראל, אבל היא מוכרחת להיות מזדקקת במדות הנאותות, שתפעול בהתפרסמותה אותה ההטבה המוסרית שהיא נועדה לה. והזיקוק הזה בעצמו הוא גם כן עבודה ישראלית מיוחדה. פועל הרבה על מהותו של זיקוק זה, כל יסוד התורה והעבודה המיוחדה לישראל, שעל פי הטהרה הגופנית והנפשית הולך הרעיון האלהי הלוך ואור, וממילא יוארו כל ההגיונות התלויים בו. וכל מה שיוסיף הרעיון המקורי טהרה ועילוי בישראל, הרי הוא מוכשר יותר להיות מטהר ומקדש את כל ענפיו, המתפשטים בכל העולם כולו.",
        "summary": "קריאתם של ישראל בשם ה' תלויה בזיכוך מידותיהם וטהרתם הנפשית והגופנית."
    },
    {
        "id": 1866,
        "article": "הרזיות המסורתית היא העומדת נגד המינות, מגינה על היהדות מארס הנחש האוכל ומרקיב, שנוטל את כחו מיסוד הקודש, שתוכנו הוא עקירת היסוד המעשי, והשקיעה של הנפשות בטבעיות ההרגשה האמונית לבדה, באין יחש לקשר סידורי בכל פעולות אדם. ואם אצל בני נח היה הדבר ראוי, כשהוא עוקר את יסוד התוכן הישראלי מערכו, הרי הוא מזיק את כל היחש של ההופעה האלהית המשפעת מישראל על העולם כולו. וסודות התורה מבססים את האופי המעשי במילואו, ובונים בזה מבצר לתקומת האומה בכל צביונה ותקוותיה.",
        "summary": "תורת הרזים מבססת את היסוד המעשי, בניגוד לנצרות העוקרת אותו."
    },
    {
        "id": 1867,
        "article": "האמונה ביסודה התחתיתי היא בעלת התכונה של היופי, שאין בה יסוד הזכרון, והשכחה השרויה בה מאחוריה היא מעברת את הרישום של העבר, ראשון ראשון, ומצמיח מיד צורה חדשה. וצריכה בשביל כך פרנסה תדירית של מעשים, של רגשות, של ציורים ומחשבות, חדשים לבקרים רבה אמונתך. אבל ביסודה הראשי, העליון, אין כל שכחה לפניה. ממקור החכמה, ממקור הקודש הקיים לעד, היא נובעת. וכפי רוב המעשה, והזיכוך של האמונה בערכה התחתיתי, באים אליה קוים וזיקים מאירים רבים מיסוד האמונה העליונה, הרחבה והמלאה עושר אין סוף, עד שתתרוה עונג כל כך, ומשתלמת בצורתה העליונה בכל צדדיה, עד שאין שום שכחה שולטת בה עוד. והתמצית של תוכן השכחה שעבר עליה פועל עליה רק שהריווי של העונג אשר לחידוש תדירי המתעלה בכל עת, נשאר בה, והרי היא בכל יום, בכל עת, בכל שעה ובכל רגע, כחדשה, בחבה יתירה. מה ידידות משכנותיך ד' צבאות, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד', לבי ובשרי ירננו אל אל חי.",
        "summary": "השכחה השרויה ביסוד האמונה התחתונה, מזקיקתה לחידוש רשמים תדירי, וכפי זיכוכה מתבטלת ממנה השכחה, אך נשאר בה עונג ההתחדשות."
    },
    {
        "id": 1868,
        "article": "הצורך המביא בפנימיות הנפש לאמונה ולהתקשרות אלהית, הוא מעמק הנפשיות. וכפי המדה של העדינות שבכל המהות הנפשי, כך מתעלה ומתעדנת התכונה של צורך כל הצרכים הזה, שהוא יסוד כל המבוקש של החיים. אותו הצמאון, כשמתעדן במרומי מילואו, הרי הוא מתקשר עם ההשכלה העליונה, עם יסוד האמונה בשורש שרשה, והוא מלא אור חסד, חכמה ודעת, וגבורה עזיזה, גבורה אלהית שמימית נצחית, היא ממלאתו. יורד הצמאון הזה בירידת האדם, בירידת הגוי, לשפלותה של איזה תאוה בהמית. רעיית האמונה במעשים טובים ובמדות טובות, בתורה וחכמה עליונה, היא בשביל כך מוכרחת, ובהתרוממותה של האמונה כל החיים מתרוממים. סכנה גדולה יש בשביל כך להשפיע אור האמונה במקומות גסים ושפלים, כי אם בזהירות גדולה, כי אותה הירידה של הצמאון האלהי עד לכדי תכונה של איזה תאוה בהמית, פוגמת את האור האמוני, עד שהפגם מגיע לכל המשתתפים ביסוד האמונה, ועצמות המאור נחשך בהופעתו. אמנם, על ידי מסכים והסתרות באה האמונה גם לעמק תחתיתי, וכל עם וכל יחיד מקבל כראוי לו. מצמיח חציר לבהמה, ועשב לעבודת האדם, להוציא לחם מן הארץ.",
        "summary": "הצימאון לאמונה בא מעומק הנפש, והוא עלול להתלבש בתאוות, ולכן האמונה אינה מתגלה בשווה לכל, והתורה מעדנת את הנפש ומעלה את הצימאון לשורשו."
    },
    {
        "id": 1869,
        "article": "באות ידיעות מסודרות והופעות מרום השכל והטוהר, ומכל מקום הן מתקבלות במכאוב, מפני הניגודים הרבים שבשכל, מפני חשכת החומר וקדרות המדות, והן מתחדשות בזיום בהמשך הזמן. וכל מה שהן מתחדשות, ואור התשובה מופיע עליהן, הרי הן מתמתקות, ומתקבלות בגופו של אדם, ומתפשטות בכל עצמיות חיותו, וחודרות בכל פינותיה של נשמת חייו. כי תבא חכמה בלבך, ודעת לנפשך ינעם. מזה יצא, שלפעמים אדם משפיע לאחרים, והאחרים, אף על פי שהם קטנים ממנו, יכולים להיות בערכם יותר מזוקקים, והם מקבלים את האור המתוק, שאצלו הוא מעורב בקדרות ומרירות, בצורה של טוהר יותר ממה שהוא מצוייר אצלו. ומזיו המקבלים חוזר תוכן מאיר ומתוקן, ומישר גם כן את העקמומיות החיצוניות שבלב המשפיע ובבשרו, והרי הוא בא ללמד ונמצא למד. ודומה לאם השותה מפיו של היונק את ריבוי החלב שמצה משדיה, וטועמת בהם טעם מתוק ומתוקן, שנשתנה לשבח בפי היונק, על ידי התחברותו עם האויר החפשי, ועם מתק הפה הטהור של היונק, שהוא הבל שאין בו חטא. ובזאת ההבנה יתמלא האדם תמיד ענוה גם לעומת כל תלמידיו ומקבלי השפעתו היותר נשפלים לפניו, ובעצמו גם כן יתרומם ויתקדש. גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדיו.",
        "summary": "בהירות המחשבה תלויה בטהרת מקבליה, ולכן הרב יכול לינוק בחזרה מתלמידו המזוכך ממנו את אותן מחשבות ביתר בהירות."
    },
    {
        "id": 1870,
        "article": "בירידת האדם, ירדה עמו הסגולה הפנימית של החיים, החובקת ביוקר מהותה את כל המציאות הגדולה, נקודת יראת אלהים, ובירידתו, הושפלה להיות שוה לטבעו העכור, ושפלות אחר שפלות הושפלה, עד כדי שפלותה של עבודה זרה. ובתוך העבודה זרה היותר גסה, גנוז ניצוץ אלהי, מפני שזאת התשוקה של קרבת אלהות היא מחיה אותה, ועל ידי זה נתמזגה תמיד בטבע הנפשי של האדם, עד שבעלייתו הרי היא עולה עמו, ואנו מרימים תרומה את הנקודה האלהית. גם בהיותנו כבר מוצלים מטנופה של עבודה זרה, הרינו צריכים להעלות את נקודת אחיזתנו מעלה מעלה, ביותר חיים, ביותר בירור, ביותר אומץ, ביותר זיקוק. וכאשר נגמרה הצורה הניקודית, באופן שיכלה כבר להתדבק בהגיונו ונטיית אמונתו של האדם באלהים אמת, הרי היא מתפרשת מטומאת האליליות לגמרי, ועוזבת את הסיגים במצולותיהם. וישראל התעלה לשורש הטוהר והקודש, ומכל מקום, מרום הטהרה, הפעולה המזקקת ומעלה כל, לא תחדל, והכל מתברך ומתרומם ובא למגמתו בברכתן של ישראל.",
        "summary": "שורש עבודה זרה בתשוקת קרבת ה' שנפלה בירידת האדם, ובעלייתו היא מתעלה עמו, והאמונה מתבררת מסיגיה."
    },
    {
        "id": 1871,
        "article": "כשזורח האור המקורי, סוקרים איך המעשים כולם, עם כל סעיפיהם, עם כל הטבע המתרחב של כל תולדותיהם, הכל אחוזים בשורש הדעה העליונה, בזיו החיים, במגמת ההויה, בפאר הכבוד המתעטר ברום מעלה. וכל ביאורים מוסריים, חברותיים, ונשגבים מעל כל הגיון וכל שיח שרעפים, הכל מתקשר בחמדה אחת. והלשד המתוסף בעומק הדעה, איננו מטשטש את הצמחים הרבים, ורשימותיהם של כל הגידולים וגידולי הגידולים, אלא הוא מגדלם ומאדרם. ואם ישנו לפעמים מאורע שנקרחים איזה תוצאות רחוקות מפני העליה הרוחנית המקורית, אין חשש, קרח הוא טהור הוא. ולפעמים יש שיתרוה משביעת השפעת הקודש, עד כדי הצמחת שריגים רבים ורחוקים, המתילדים גם כן בכל ענפי מעשים, מדות, הגיונות ומחשבות, והכל עולה בטהרת הקודש, בלא עירבוב של דמיונות מעביבים ומחשיכים. זאת היא קדושת הנזירות, גדל פרע שער ראשו, והוא קדוש יהיה. ולפעמים נפגשות ההופעות הגורמות את הקריחה, קדושת טהרת הלויה, והעבירו תער על כל בשרם, והמביאות את הגידול המסתעף, ובבטישת ניגודם עושים צמחים יפים ורעננים, תלתלים משולבים, ראשו כתם פז, קווצותיו תלתלים, שחורות כעורב, עיניו כיונים על אפיקי מים, רוחצות בחלב יושבות על מלאת, מראהו כלבנון, בחור כארזים, חכו ממתקים וכולו מחמדים, זה דודי וזה רעי בנות ירושלים.",
        "summary": "כל המעשים אחוזים בשורש הדעה, וגזיזת הענפים בהתגברות השורש (קרחת), והתגברות הענפים (פרע), מוסיפים יופי בהיפגשם."
    },
    {
        "id": 1872,
        "article": "מה שמרצה הרמ\"ח לוצאטו בהקדמת ספר מסילת ישרים, בסבות המניעה לעסוק בחסידות ויראת שמים בתור חכמה לימודית, מפני שעקרי הענינים הם ידועים לכל, ובשביל כך חושב כל אחד שאין צריך להוציא זמן על עיונם, זהו הצד הטכני שבמניעה זו. אבל הצד הפנימי שלה בא גם כן מסבה זו עצמה, אבל בצורה יותר כמוסה. כלומר, לא רק על הסכמת העולם פועל דבר זה של הרגשת היסודות גם בלא לימוד, לחשוב על זה שאין צורך להתעמק בפרטיהם, אלא מפני שהמחשבות הטבעיות הן מלאות ציורים באלה הענינים הרוחניים, ובשביל כך מראשית כל לימוד, בתחילת שימת הלב על בירור, באים הם ושוטפים, ומתוך שהם מחשבות של בוסר, והרבה דברים אויליים וחשוכים מעורבים בהם, ועם החשך השכלי יש גם כן בטבע של עניני היראה והמוסר בבוסריותם מרירות בלתי טבעית כזאת שמחשכת את אור השכל, ומכשלת את כח החיים הפורחים באדם, עד שהם מזדקקים ועומדים על המעמד השכלי וההרגשה הנאורה הטהורה, ברוח קדוש מלא ומשוכלל – על כן מפריעים הם בעצמם בשטפם את האפשרות של הלימוד וההתעמקות. וצריכה היא המתודה המוסרית של לימודי החסידות למצא דרך איך לסנן את הזרמים הראשונים.",
        "summary": "מניעת לימוד המוסר אינה רק מפני היות תוכנו ידוע, אלא מפני היותו ידוע בצורה מעוותת, בוסרית ומרירה."
    },
    {
        "id": 1873,
        "article": "הדברים הבטלים יונקים את חיותם מרוח חלש ורפה, מרוח מדולדל ומותהה, וכשמדברים אותם מעלים את הרוח העכור והמכוער הזה, ומזהמים בו את הנפש, ואויר העולם מתאפל. על כן בורחים כל המעמיקים בקדושה מכל דיבור של בטלה, אפילו ממילה אחת, ובזה הם זוכים לאור הגנוז המלא חיים, וכל דבריהם כגחלי אש, והאהבה הקדושה, אהבת ד' וכל העולמים, אהבת כל היקום וכל היצור, ממלאתם רוח חיים, וקנאת הטוב והקודש, קנאת תיקון הכל, פאר הכל ושיגוב הכל, קנאת אור החיים העליונים, מרוממת את נשמתם, משלהבת את רוחם בעידוני רשפיה, רשפי אש שלהבתיה.",
        "summary": "הדברים הבטלים יונקים מרוח עכורה, המזהמת את הנפש והעולם, ולכן בורחים ממנה כל המעמיקים בקדושה."
    },
    {
        "id": 1874,
        "article": "ההכרה הסוביקטיבית גם היא יקרה מאד, וחלילה לזלזל בערכה, וביחש להתוכן הדתי שלה, כלול הכל בכלל אל תהי רשע בפני עצמך. מכל מקום, כאשר נזדמן הדבר ומצד התוכן הסוביקטיבי מתמלא האדם מרורות על עצמו, על ערכי מוסרו ועל השקפותיו, והוא מתקצף על הלחץ שמחשבותיו לוחצות אותו, ידע אז ויכיר, כי לא באו אלה הסערות בכדי לעקור את זה התוכן שהוא כל כך קרוב אליו, שהוא הגשר המעביר אותו מעולמו המצומצם לעולם הרחב והמלא אור וחירות של קדושה, אלא יחזיק במעוזו, ויתמם עם אלהיו, ובאורחות החיים הפנימיים יחזיק ויוסיף אומץ, בהסכמות של תשובה קרובה יתחזק להיטיב את היחושים. ואור יותר רענן ויותר מקיף יגלה לפניו, מהעולם המלא חוקים ומשפטים ישרים ותורות אמת, מזיו התורה יקבל מאורו, ומתוכן החכמה העליונה יחצוב לו מחצב של השקפות ונחומים, ועם זה, יבחר ויקרב אליו את אותו המוסד הרוחני הפנימי הפועל את פעולתו ברגשותיו הקרובים. וכאור בוקר יזרח שמש לפניו, ובוקר חדש, נחומים ותקות חדשות, ממקור הישועה לפניו יצמחו, ובושת עלומיו ישכח, וחרפת אלמנותיו לא יזכר עוד, כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו.",
        "summary": "ההכרות הסובייקטיביות מגשרות בין עולמו המצומצם של האדם לעולם החירות, וגם כשהן לוחצות אותו אל יעזבן."
    },
    {
        "id": 1875,
        "article": "חוש הריעות נמצא כמוס בלאומים כמו בברואים פרטיים אישיים, וכל העמים יש להם ריעות ביחש לנשמתם הלאומית, כי הם דומים זה לזה בעריגתם הפנימית. מובדלה מכולם היא האומה הישראלית, שאותו הלך הנפש של העמים כולם אי אפשר שיהיה בקרבה בתורת התביעה הפנימית ומקור השביעה של החיים. ומגמת הריעות דוחקת היא, ואינה מוצאה לה בישראל את סיפוקה במלא העולם, על כן הננו פונים למעלה, וישראל הם חברים למלאכי השרת. אותה התביעה הנפשית המרוממה שיש לצבא מעלה, אותה האידיאליות המוחלטה, שממעל לכל זיו ונוגה מוזרח בשאיפה בשרית, היא ממלאה את החלל של העולם הפנימי של מבוקש החיים לישראל. ומתועדים אנו ביחד בקדושת השם, ומתוך סער תדירי של תשוקת עולמים הננו מביעים את השתתפותנו עם חיל המרומים תמיד בכל יום בברכת יוצר, בתיאור סיפורי, ובקדושה המיוחדה, בכל הוד הביטוי הפנימי והעצמי. נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום.",
        "summary": "בין האומות השונות קיימים יחסים חברותיים, אך ישראל מפני מעלתם אינם יכולים להתחבר עמם, והם מתחברים עם המלאכים."
    },
    {
        "id": 1876,
        "article": "הריליגיוזיות הטבעית, בתכונתה הפנימית התחתיתית, יש בה עירוב של שמרים מזוהמת עבודה זרה. היא פועלת על האדם בדמיונותיה ובנטיותיה פעולה של ערבוביה, של חושך ואור בלא הבדלה. מובדלת נעשית היא מן הרע רק בבאה לכלל החקקת חובה ומוסר, וכאשר היא מתרוממת עד למדה מעשית שלטת, כשחוזרת אחר כך לתוך הנפש להרחיב ממשלתה הפנימית, אז כבר מקבלת היא הצביון הטבעי הטהור שלה, של נטיה אמונית קדושה, שהיא רק מרוממת ולא משפלת, מקדשת ולא מטמאה. ורום מעלתה של הזיקוק של אותה התכונה, שמחוייבת היא להתתרגש על כל הנפשיות הפנימית של האדם וכל היצור, כי הכל עורג והומה למקור כל החיים, הכל אומר שירה, הוא באור ההתגלות האלהית, החקוקה ברצון של חקים ומשפטים, תורת חיים ומשפטים צדיקים. שכשהטבעיות האמונית מתנשאה אל הרוממות המעשית האלהית החיובית, מתנערת מכל אבקה ועפריה, ומתהוה חטיבה טהורה וקדושה, ראויה למלכות עולמים, ואחר כך שבה היא למעמקי כל נפשות בעריגה עליונה, כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים. אבל כל אותה הרליגיוזיות הפרודה מזיקוק תורתי ממשלתי אלהי, היא טובעת עמוק במצולות הטבע החשוך של ההזיה והרשעה העכורה, מסיר אזנו משמע תורה גם תפילתו תועבה, ובקשר התפילה עם החסד של תורת חסד, ברוך אלהים אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאתי. ואותה הנקודה הגולה וסורה במעונות תחתיות, היא העולה למעלה למעלה בהפרדה מכל סיגיה, חוזרת להתגלות ביקר תפארתה, באור תורה הקודמת לכל עולמים, מתעטרת היא בראשי כל חכמה וכל מוסר, כל יסודי תבל, מגלה היא את הודה והדרה כאשר היתה מראש מקדם. בטרם הרים הטבעו, לפני גבעות חוללתי, ואהיה שעשועים יום יום, משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם. אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני, עושר וכבוד אתי הון עתק וצדקה.",
        "summary": "הריליגיוזיות הטבעית יש בה מזוהמת עבודה זרה, והיא נטהרת על-ידי מחויבותה למעשים אלוהיים, ושבה להאיר את הנפש."
    },
    {
        "id": 1877,
        "article": "יש שחכמה עליונה בהופעתה, היא מאירה את כל הפרטים של חכמה אחרת נמוכה ממנה, ואותה ההארה שהחכמה העליונה מאירה בהשבילים הזעירים של החכמה התחתונה, הם לגמרי דרכים אחרים, שאינם דומים כלל לאותו המהלך שהארת השכל באה על ידו מתוך אותו השורש של זאת החכמה עצמה שהפרטים מסתעפים ממנה. ויש בנידון זה מעלות על גבי מעלות, חכמות מסודרות בסידורים דרגאיים אלו על גבי אלו. וההופעה הולכת ממרחקים, כזריחת שמש על פני כל האופק של החכמה המונחת למטה מאותה המשפעת, ומתוך השביעה של האור שמקבל השורש מהמעלה העליונה, הפרטים מסתעפים בזוהר גדול ומלא.",
        "summary": "לפעמים חכמה אחת מאירה פריטם של חכמה נמוכה ממנה, בדרכים שונות לגמרי מדרכי ההארה של החכמה הנמוכה לענפיה."
    },
    {
        "id": 1878,
        "article": "נכבד הוא הרצון הטוב הפונה לאלהים בעומק שאיפתו, אבל מה יעשה הרצון לבדו בחיים. על כן כל זמן שאינו מתנשא עד הרוממות של אור הדעה, להקשיב לחכמה עליונה אזנו, לפלס נתיבות החיים, ישבור הרצון רק לבינה עזובה, שלא תוכל להצטרף לבנין גדול. אם הרצון המשולל מאור עליון יותר ממנו, מתגבר הוא להרחיב צעדיו בצורה גם כן מתרחבת, עד שלא ישאיר מקום לאותה הדאגה המדייקת כל פעולה וכל נתוח של מחשבה והנהגה בארחות החיים, אז יונק הוא זה הרצון עצמו, עם כל נטייתו שבלעה ניצוצים טובים, מצינור בלתי טהור, שזוהמת הנחש יכולה להתפלש בתוכו. וביחוד, כל זמן שלא עלה הרצון הנטיתי, ולא דבק לאורח החיים שמשם חקי החיים נחצבים, עלול הוא לכל שינויים, מעומק טוב יכול הוא להיות נדח לעומק רע. כנסת ישראל אשת חיל היא, נאמנה היא מעומק רצונה לאותה האורה האלהית שממנה חקי החיים כולם נחצבים משם, ובדרך תורה תומכת היא אשוריה. מחזקת היא את עמדתה בידיעתה העליונה כי דבר ד' ברית עולמים לו, ולא תטה אוזן לכל חולם חלום, לכל מסית ומדיח, גם אם יתלבש בלבושים של תגבורת המית רצון לטוב ולדבקות אלהית, אם יגע בדרך ד' המסורה, אם יפגם באור תורת חיים, וכה היא הולכת בדרך נצחונה הפנימי. אמנם, חלק העמים לא יוכל להיות יותר מרומם מהמית רצון בנטיה אלהית, אבל כמה מסתבכת היא הנטיה הזאת שמה, וכמה משתנה היא בערכיה, כמה פלגים עכורים של שטפי אליליות נשפכים בה, וכמה חלש כחה של נטיה חלקה זו, נשענה על נטיית לבב אנוש אנוש, למלא את התפקיד העולמי הגדול של שפיטת עמים מישור. אמנם, יצורפו לאומים ויזוקקו בכור עוני ובהמון מלחמות וצרות, יכותתו גוי בגוי וממלכה בממלכה, והנטיה הקטנה של עליית הרצון אל העריגה האלהית הסתמית, הכלולה בנשמת האדם, תזדקק מסיגיה, והעינים יוארו לחזות מהו מקור ישראל. וכנסת ישראל תשא דעה למרחוק, תראה לדעת כי בשמרה את ערכה העליון מבלי להשפל מטה, הביאה טובה ואורה לעולם. כי בעצרה את הזרם העכור והנשפל שלא יתפשט יותר מדאי, סגרה בעד אותה הזוהמא והריקנות של האליליות והרשעה המדותית וכל עיוותי החיים, שלא יחדרו עמוק בנפש האדם הכללי עד לאין מרפא. אז יכירו וידעו כל יושבי תבל כי רוח ד' מרחף על עמו, וכי לעדי עד תביא יונת אלם זו את האורה לכל העולם כולו, וערכה העליון יעמד תמיד לנס עולמים. אז תברר לה האמונה את ערכה, וחקות החיים יפלסו את דרכיהם על מלא רחב הארץ, הדיעות יבוררו, והטוב האלהי הפנימי המקורתי, עם כל ענפיו העליונים, עם עמקי שרשיו, יהיה לברכה לכל האדם. והמבוקש של אור תורה ונר מצוה, אשר שמר את הצביון הישראלי בתומו, ייקר בעולם מזהב ומפנינים. מושגי החיים יתחורו, וכל העולם יחפש את נתיבות השלום העליון, לא רק על ידי עריגה עורת, כי אם על ידי הארה מלאה, שבקרבה אור תורה זורח. ומשפטי ד' ומשפטי האדם יאוגדו לאגודה אחת, אשר יאירו זה בזה מלא זהרם. והיה ד' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד.",
        "summary": "הרצון הפונה לאלוהות, המנותק ממחשבת האלוהות ואורחותיה המעשיות, נופל בעומק רע, וישראל מזקקים רצון זה בעבודתם."
    },
    {
        "id": 1879,
        "article": "היחש הגדול של כל חלק אל הכל, יוכל האדם להרחיב ביחושים של המאורעות הפנימיים והחיצוניים שלו ושל הכלל, ומן הכלל המצומצם אל הכלל היותר רחב, ומן הכלל הזה אל הכלל הכולל של כל העולמים. כל הרחבה וכל צמצום שמרגיש האדם בפנימיותו, אם מפני הארה או החשכה נפשית, או מצד תוספת או גרעון חיצוני, יכול הוא למצא מיד דוגמאות אל העולם הכללי, ומן העולם הכללי אל התוכן היותר עליון, המקיף ומחיה את העולמים. העליות והירידות הרוחניות הנה הנן דברים של עצמיות החיים, והחיים הוא תוכן כללי שמחוייב הוא להיות מסובב בכל המילוי המציאותי. וכשהאופי האנושי מתעלה, הרי דאגתו נתונה אל המרומים יותר מאל התחתיות, והמרומים, על פי המדה של קשורו עמם, פותחים לו את שעריהם, והיה האדם לאיש אלהים, ומעולמיו העליונים תמיד יופיע להנהיג כל פרטי אחיו, ההולכים במרוצת החיים החוגיים שלהם עם כל צמצומם.",
        "summary": "כל מה שעובר על האדם, עובר על הכלל ועל העליונים, ואפשר ללמוד מעצמו עליהם, ובהתעלות האדם דאגתו נתונה עליהם."
    },
    {
        "id": 1880,
        "article": "הננו שמים לב על השכל הכללי, איך הוא המהלך שלו בכלל האדם, לכל דרכיו וסעיפיו, ואנו מוצאים את זרם הקודש שהוא מתגבר בו במרכזו, ואור ישראל הננו פוגשים בעצם תעצומתו. וכשאנו באים לידי המעמד של ההרגשה הכללית, וכל נטיית לב האדם העליונה המאושרה, הננו גם כן פוגשים את רוח ישראל בעצמיות המרכז. ולפעמים אנו אורגים מסכת מחברת יחד את המרכזים, מרכז השכל בצורתו הישראלית, עם המרכז ההרגשי, ועל ידי המרכזים מתאחדים אצלנו ביריעה ארוגה זו כל הסביבים. ולפעמים הננו מרחיבים את התוכן, עד שאנו אורגים את כל המילוי יחד, וממילא מתחבר מרכז במרכז, והאור מתכפל.",
        "summary": "במרכז כל רגש ושכל כללי ישנו רגש ושכל ישראלי, ואיחודם נעשה באיחוד המרכזים, או באיחוד התכנים כשבתוכם המרכזים."
    },
    {
        "id": 1881,
        "article": "בכל מקום שפקרו המינים, תשובתם בצדם. כשם שהדבר מתקיים במובן התיבות והאותיות של תורה, כך הוא מתקיים בעצמיותן של הנטיות הנפשיות והשכליות. כל אותן ההרצאות והדרכים המביאים לדרכי מינות, הם בעצמם ביסודם מביאים, כשמחשפים את מקורם, לעומק אמונה יותר עליונה ויותר מאירה ומחיה, מאותה ההבנה הפשוטה שהאירה לפני התגלות הפרץ. ההתפתחות היצירתית, שנוטים אליה כל ההולכים אחרי מוסרי השכל המופע מהחושים, גורמת בראשיתה לקצץ את ההמשך של אור האמונה, המלא כח ד'. ובאמת אין ערך לכל התוכן במקום שאין שום חסרון ביסוד ההמצאה העולמית, כי די באלהותי לכל בריה, וכח ד' הבלתי סופי מספיק הוא על הכל. מכל מקום, מאחר שצביון כזה מתגלה בשכל, אף על פי שראשית שביליו נעו, ומרחיק בשטחיותו את האור האלהי מן הרעיון, בעומקו הרי הוא המקור היותר נשגב ליסוד ההשגחה. כי דוקא ההתפתחות, ההולכת בקישור כל כך נמרץ ממטה למעלה, מיצור שפל לעליון, ואינה סרה ממסילתה, היא המורה אותנו על ההבטה מרחוק עד אין תכלית, ועל תכלית נועדה לכל ההויה, ובזה הגודל האלהי מתפאר, וכל המגמות האמוניות מתאשרות ביותר, ומקום האמונה, הבטחון והעבודה האלהית, מתרחב. מאחר שהכל הולך למגמה, הרי עין צופיה על כל. ומאחר שהכל מתעלה, ויש בשכלולו של האדם את עצמו ואת עולמו גם כן כדי להעלות מדריגות, הרי הוא עושה בזה ממש את רצון קונו. והמעלה הרוחנית המתעלה מעל כל, מתראה היא ליותר מרכזית ביסוד ההויה, ונמצאת עלייתו של האדם אליה מוכרה. ולא עוד, אלא שאחריתיותה של המגמה, והצפיה המוקדמה שלה, מראה דרך להארה של אחרית מראשית, ועצות של דליגה ושל יישור דרך נתבעות. טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך, ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו. והננו ממילא עולים למעמד המחשבה שהיצירה העולמית של עולם הזה ושל עולם הבא, של עתיד הפרטי, של העתיד הכללי, הכל נשקף בהשקפה אחת, והכל מעורה זה בזה. והאמונה שהעולם הזה הוא כפרוזדור בפני עולם הבא, שמביאה לידי הבינה האמונית המפורטה, מתאמצת, וכל ערכי המוסר מתעלים בעילוי אלהי. ולא עוד, אלא כיון שיש צפיה ומגמה מובטחה, ככח הצפיה כך הוא כח הגבורה. ונמצא שהיסוד של התעלות מעל כל חקי הטבע, הוא דבר מובן באפשריותו והתאמתו עם כל דרכי הדעה המיושבים.",
        "summary": "התיאוריה של התפתחות העולם מרוממת את האמונה בהשגחת ה' על הבריאה מראשיתה עד אחריתה."
    },
    {
        "id": 1882,
        "article": "אחדות הרוחנית הכללית, מביאה אותנו לידי ההכרה של אחדות הסגולות הפנימיות במהותם העצמי. וכשאנו מגיעים לנשמת האדם, כבר אנו חושבים בהתגלות על דבר הערך המהותי הכולל את הכל, קטן וגדול, והננו מרוממים את הערך של ההכרה הטבעית, הטבועה עמוק בנשמה, למעלה מכל ההתלמדות. הלימודים משמשים בנו לתריס, שלא תבא ההתלמדות הארעאיית בחידושיה השטחיים, ותעוות את המשקל הפנימי. וחוץ מזה משמשים הם כגשם נדבות, להפריח ולהצמיח את הנצנים הטבעיים שבמעמקי הנשמות. המחשבות היסודיות של כל נשגב, של כל יושר, הכל כבר מוכן, ולב כל אדם הוגה בהן, בין חכם בין הדיוט, ומתוך כך משמשת היא ההשפעה כל כך באדם, והגדולים מדריכים את הקטנים, לא הדרכה שמחוץ להם, אלא סידור פנימיותם. ההקדמות אינם כל כך דברים מחוייבים למעלות הנשגבות, אלא דברים מקילים, ויש שהם בעצמם שבים להיות רכוש קניני, חוץ משימושם לבסס את הדברים הנשגבים יותר מהם. על פי היסוד האחדותי אנו מכירים, שהערך ההשויתי הוא הרבה יותר נשגב ונצחי מהערך ההבדלתי שבמציאות, ובחיי החברה מתגדל בשביל כך נצחון הרוב המספרי. ובא הרוב האיכותי ומכיר אחר כך את היקר שבתכונה הטבעית, ומתברר המשפט שהתוכן הישרני שבלב ההמון הוא הוא הנעלה לפעמים מהמושגים היותר מתאצלים שבאו על ידי כל ההתפלספות, ויקר דמיו בעיניו. ומתוך ההכרה של יוקר ההשויה, מתפוררים כל אותם טיחי התפל שמבדילים בין עם לעם עד כדי מלחמה ואיבה מנוחלת, ומתבררים התוכנים הסגוליים שבכל אחד, איך לחיות זה בצד זה באורח המשלים את הכל, ואיך הכל מקבל זה מזה ומשפיע זה על זה. והספרות חותרת לבא לעומק ההוקרה של הנשמתיות היותר מוחלטה, שההתלמדות אינו בה כלי שימוש עצמי, והיא הנבואה, ששפעה הולך ישר ממעין החיים האלהיים אל הנשמות בטהרתם, וכל בניך לימודי ד' ורב שלום בניך.",
        "summary": "אחדות הרוחניות מביאה להעדפת ההכרה הטבעית על-פני ההתלמדות החיצונית, ואת ההשוויה והשלום על ההבדלה והמלחמה."
    },
    {
        "id": 1883,
        "article": "הענוה הכשרה והפסולה ממקום אחד הן באות, וכן הגאוה בשני גוניה. הקדושה מנשאת את הנשמה להשערת הגודל של אור אין סוף, ובזה באה מיד ההקטנה הפנימית בתוכיות הנשמה, ולעומת זה גדולה פנימית, מתוך הגודל הכללי של ההויה, ומתוך עליוניות מקורה. השיקוע הגס של החמרנות גורם ריחוק השערת הקודש, והמחשבה מתחלשת, ואינה יכולה לעלות לאותם המרומים שמהם מתגלה האור העליון בגוניו העשירים, המשפיע עונג פנימי, ומקור כל טוב מוסרי חברותי, ועצמיות אישית בטוחה. וכיון שמאור מקור הגודל מסתתר, הרי כל היש הוא קטן ובלתי מעורך, ומיד באה השפלות העכורה, תוצאתה של הגאוה הפסולה וסבתה ביחד. ומתוך אפסיות מקור ההתקטנות לעומת ערך בלתי מעורך של גודל אין סוף, מתהוה גדלנות סמויה בתוך הלב, שהיא מחוללת את אותם החיים העכורים של גסות הרוח אשר לגאות רשעים, שעל פי רב היא מתגלה דוקא במקום שתוצאותיה הם מדות ומעשים נשחתים, ומתעלמת היא במקום הנאות, שהיא יכולה לגרום מעשים טובים ומוסריים. ואם גם לפעמים תגרום מעשים טובים, אין הריוח שוה בנזק עצמיות העכירה הרוחנית, שהיסוד הנפשי המורכב מתוך גאוה וענוה פסולה כזאת, שמקורה הוא החושך האיום של שכחת ד', נערך בו.",
        "summary": "הקדושה מגדלת את הנשמה להשערת אין-סוף וממלאת אותה בענווה, והחמריות מקטינה את ההוויה והאדם ומביאה לגסות הרוח."
    },
    {
        "id": 1884,
        "article": "אחדות הרוחניות מאחדת בקרבה אחדות המחשבה והרצון. הרצון מתגלה בתבניתו, רק בשטחו החיצוני הוא אצלנו אופי משונה מהמחשבה והציור השכלי. וההתאחדות הזאת מובילה אותנו לידי האחדות המוחלטה של כל היש, עד שהמציאות הגשמי והרוחני אינם כי אם ערכים משתנים בלבושיהם. ובאים המחשבה והרצון והמהותיות כולה בחוברת, והתעמקות המחשבה והגדלתה היא בעצמה הגדלת הרצון, והגדלת הרצון היא הגדלת המחשבה, ושניהם הם הגדלת המציאות הממשית, והגדלת המציאות הממשית היא הגדלתם. ונמצא שהתעלות הרצון היא מעשרת את המציאות ומפרה אותו, ככל ההפריות של הפגישות המעשיות. השגת הקנינים והאדרת החיים, הטבת המוסר והאדרת הדעת, עומדים בשורה אחת. התפילה באה כאן בתור פעולה מחוללת את המבוקשים, לא רק בתור אחד מהקנינים שהמוסר צריך להם לשכלול יפיו, וההשגה המבוקשת של התפילה היא בעצמה הפעולה האידיאלית של החיים, המאחדת את הרצון עם המחשבה השכלית, ושניהם יחד עם המהותים הממשים שבעולם החושים. אותם העילויים שבנפש האדם פנימה וכל מכשיריהם, הנם מתגלים לפנינו, על פי האספקלריא המאירה של האחדותיות הגדולה, בתור שביבים של המציאות הגדולה בכל תהלוכותיה. וכל הגודל וכל הקוטן הנמדד בערכים הנפשיים, כל התבניות השונות, כל התשוקות וכל משאות הנפש הפרטיים, הנם לנו חזות הכל, כקרני פרוינהופעיר, למדוד על ידם את השיגובים המוחלטים. כפי ערך מעלתו של האדם ושל הגוי בפנימיותו, כן יהיו ערכיו עוברים את גבולי הצמצום, ובוקעים ועולים למרומי מרחבי אין סוף, וכן יהיו קביעות דיעותיהם לאורים כלליים, ומדותיהם מנצחות להיות באחרית הימים מדות כל אדם וכל היצור. וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה.",
        "summary": "המחשבה, הרצון, והמציאות הממשית – מאוחדים ומשקפים זה את זה (כספקטרום את החומר), ובעילוי אחד מהם מתעלים כולם."
    },
    {
        "id": 1885,
        "article": "צרה היא בעדנו המסגרת האנושית. כל כך גדול הוא רוחנו, עד שאנו דורשים להתפשטותו במלא קומתו מלא כל. המוסר שלנו מתפשט והולך הוא על כל בריה, על כל היש, ומוכרח הוא מפני זה להיות מתגשם על פי האמרה היוצאת מאדון כל עולמים. התורה הישראלית מוכרחת היא להיות מן השמים, ומתפשטת היא על הארץ, בכשרון האומה הפנימי, המותאם לאותו האור השמימי, שכל סעיפיו הולכים הם באותם העקבות של הגשמת המוסר העליון, שלמעלה מכל הגבלה, על מלא כל. אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא. לא יקרעו העולמות זה מזה, לא יקרעו הפרטים מעל הכלל, לא יקרעו ולא יפרדו המדות האלהיות אלו מאלו, ולא ינתק הכל מאין סוף, ולא יעורטל אור אין סוף מכל התיקונים הפרטיים ופרטי הפרטיים, שהכל משתגב בשיגוב אחד, הכל מבורך מעולם ועד עולם. ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהילה.",
        "summary": "רוח ישראל שואף להתפשט בכל, ולפיכך צרה בעדו המסגרת האנושית, והוא דורש מוסר אלוהי ותורה שמימית."
    },
    {
        "id": 1886,
        "article": "מתוך המעצור של הגלות, שאין רוח ישראל מתפשט בו לפעול פעולותיו בהרחבה, הרי הוא מתעמק יותר ויותר, ומכין הוא בזה כח ואומץ גדול לימי הגאולה הרבים ולפעולותיהם הכלליות הגדולות המזומנים לפניו, למען יהיה כאילן ששרשיו מרובים, שבכל אשר יתרבו סעפותיו לא ינוס ליחו, והכל יתגבר ויעלה מלשד מעינו הנובע ברב עז.",
        "summary": "צמצום השפעת רוח ישראל בגלות נועד להתעמקותו העצמית, כאילן המעמיק את שורשיו."
    },
    {
        "id": 1887,
        "article": "הטבעיות הרוחנית בעוצם תומתה, היא מונחת עמוק בלב הטבעי בתמותו, וכל מה שהתום יותר משומר, ובלתי מפושט למחקרים ועמל למודים, הרי הוא מתחטב יותר בעמקות תעצומתו, אבל חסר לו השכלול המסעף. ומתחברים בזה המלומדים עם הטבעיים, מקבלים כח זה מזה, התלמידים משפיעים את העיזוז התמותי הטבעי, ומוסרים להרב, בעת קבלתם ממנו את האור הלימודי, ויחד עם המאור של החכמה חוזר אליהם בחזרה כחם התמותי הטבעי, בתוספת ברכה אשר יצק עליו הרב מרוחו. וכן הדברים הולכים בכל המדרגות של המקבלים והמשפיעים. הדרגה התחתונה ברוכה היא בתעצומות, מפני קימוץ כחותיה בקרבה פנימה, והעליונה מעוטרת היא בהדר, מפני רוב ענפיה ופילוש מאורה. וזה הולך בסדר, עד אשר מופיע האור היסודי שרוח הקודש הוא מקורו, ששם העז וההדר מחוברים ביחד, בשילוב של אותיות מפורטות ומכוללות. ואז מתגלה ממעין אחד, התום התעצומתי, וההכרה המתגברת באורה האידיאלי, כי כפלים לתושיה.",
        "summary": "בכל משפיע ומקבל – הדרגה התחתונה ברוכה בעוצמתה והעליונה מעוטרת בהסתעפויותיה, ובאור היסודי מתאחדים העוז וההדר."
    },
    {
        "id": 1888,
        "article": "היחש של השרשים לגבי הענפים, כשהוא צריך להיות נערך כלפי חכמה ומעשים, כן הוא צריך להיות שמור בערכיו בכל דבר שהיחש הזה נמצא בו באמת. פשט ועומק הטבעי של כל מושג צריך להיות משתרש עמוק לפני התפצלות ענפיו, ואז הולך הכח המצמיח בטבעיותו, והענפים משתרגים יפה, והתנובה מתברכת ממקור האמת. במעשים עצמם, שורש כולם היא יראת ד' הטהורה, זו היא העליה וההעמקה הרוחנית בזיקוק האלהי של האדם בעומק מילואו, שהוא היסוד שכל המעשים נסמכים אליו ויוצאים ממקורו. וצריך שורש שרשים זה להיות מועמק יפה, ומלא לשד חיים, ועל פי ברכתו העמוקה תלך התנובה המאושרה להפריתם של המעשים כולם, וכל המחשבות, וכל הדרישה הרבה, הרחבה והעמוקה, התלויה ומשורגת בהם.",
        "summary": "העמקת השורש מביאה ברכה לענפים, ולכן יש להתעמק ביראת שמים שהיא שורש כל המחשבות והמעשים, וממנה יתברכו כולם."
    },
    {
        "id": 1889,
        "article": "לעולם יכבד אדם בעצמו את הצד התום שבו, זה הצד שאין ההתחכמות השכלית חודרת אליו, והתום הנפשי עושה את פעולתו, כי דוקא שם חודר האור האלהי בלא הגבלה וצמצום של השכל, רק שהוא מתעדן ביותר לפי הערך של אור התורה והחכמה שבו. ובזה יבא לכבד את התום הטבעי שבעולם בכלל, ואת רגשי ההמון הפשוטים, ויקבל מהם הרבה דברים טובים וישרים. ועל ידי חיבור אחותי זה, יגרום שהעידון הפנימי שלו יחדור גם כן בין השדרות ההמוניות, וירבה ברכה בעולם.",
        "summary": "יש לכבד את תמימות היחיד והציבור, משום שבה חודר האור האלוהי בלא הגבלת השכל, והשכל רק מעדנו."
    },
    {
        "id": 1890,
        "article": "היכולת האלהית בחפצו קשורה, והיכולת האנושית נועדה היא לבא להמדה האלהית הזאת, להיות קשורה בחפצו, אני אמרתי אלהים אתם. ועל כן לא נשלל לגמרי רושם זה של יכולת החפץ מהאדם, והוא הולך ומוכר עד כדי המדה של ותגזר אומר ויקם לך. זוהי מדת הצדיקים. ולפי צדקו של אדם הוא מתדמה ליוצרו, יוצר כל באומר. ואין אדם בעולם שלא יהיה בו קורטוב של צדקות, והמיעוט הכמותי הזה הוא היסוד האיכותי שלו, שהוא פועל ברצונו על כל היקום, והוא גוזר ומקיים, וממנו יצמח הכל, הוא היסוד החיוני של הלוז, אשר ממנו הכל יקום ויפרח בתחיית המתים, בעלמא דעתיד לאתחדתא. וכפי ההתנערות של היסוד הרצוני במדת הצדק, להיות כלול במהות הצדקות, ככה היא הופעת הפעולה הרצונית בגבורתה, בהשיגה מדת תחיית המתים, שבאו אליה כל מנחלי תורה שבעל פה, זוטרא דאית בכו מחיה מתים.",
        "summary": "בכל אחד יש קורטוב צדיקות, המידמָה ליוצרה ברצונה, וביכולתה לברוא עולמות ולהחיות מתים, והיא עיקרו של האדם."
    },
    {
        "id": 1891,
        "article": "בחכמת העולם עד השפעתו של אריסטו, היתה החזיוניות הפנימית מתגברת יותר מהתכונה המושכלת על פי הערכים החיצונים, שהעלה אפלטון את התכונה ההיא לצורה משוכללת. אותו הליח של הנבואה שבישראל עדיין היה קיים, וכעין טיבו היתה התיצרותה של בינת האדם החילונית. בנטיית הצדדים, היה יצרא דעבודה זרה מתפרנס ממנה, ובקדושה, גדלות הנשמה בפנימיותה, ושיגוב האמונה בתוכן החיים. הפסקת רוח הקודש הנבואית מישראל, בססה בצורה החלונית את המעמד של התגברותה של הרציונליות וערכי ההרגשה. נסתם השביל העליון אשר למהלך הרוח. לא יכלה החכמה היונית המאוחרת להתפשט על כל המילוי הרוחני, יסוד קדמות העולם שלה הונח ברפיון גם מצד המשקל ההגיוני, והופעתו של הרמב\"ם לברר תוכן חולשה זו, בעת שעל ידו באה השפעה אריסטואית לתוך מחנה ישראל, היא דוקא פלסה את הנתיב לערך האמונה היותר עליון לשלוט על כל ערכי החיים הפנימיים. אין להביט על הערך הכמותי של המחשבה הזאת, בדבר המסירה של שאלת קדמות העולם וחידושו אל המסורת האמונית, לגבי יתר הרעיונות ההגיוניות, שבמדת החכמה היונית האריסטואית נמדדו. העיקר הוא כאן התוכן האיכותי, וזה הבדק שבחילוניותה של ההשפעה היונית, שלא תוכל לגשת אל הקודש העליון, לבסס השקפת עולם שלמה על פיה בישראל, הצילה ותציל את היסוד העליון מלהיות נטמע בין העמים. והסוקרים הפנימיים החדשים, חושבים את נטייתו האפלטונית של הרמב\"ם לדבר מיוחד מתוך אספקלריתו ההגיונית, והאמת הוא שלא ההגיון שלו הביא אותו בחיוב לידי כך, אלא שהניח שביל פנוי לזאת, ועל ידי השביל הזה לא רק הופעתו של אפלטון באה, כי אם הופעת הקודש של הנבואה ועומק האמונה חדרה אליו בטהרתה. ומתוך שסקירתו הפנימית של אפלטון היא יותר קרובה לאורחא דמהימנותא, נראין הדברים שיש בתוכנו ההגיוני זרם אפלטוני, ובאמת רוח ד' דבר בו, ותורת אלהי ישראל בלבבו, לא תמעד אשוריו.",
        "summary": "העדפת הרמב\"ם את אריסטו הרציונאלי על אפלטון החזיוני, באה כתיקון לעבודה-זרה, אך הוא השאיר פתחים לחזיוניות הקרובה לנבואה."
    },
    {
        "id": 1892,
        "article": "התפילה היא מרוממת את הרצון, ומעלה אותו למרומי מקורו. משיבה היא את המהותיות התוכיית של האדם אל האלהים, ובזה הרצון של העתיד הגדול מתבסס. וכפי עומק ההכשר של יסוד הרצון להתעלות, ככה תהיה פעולתו. אי אפשר לשום תפילה לשוב ריקם, היא תופסת בכל אופן מקום בעולם, כפי אותה המדה האימוצית באימוץ היסודי שבה. ותפילתם של צדיקים דומה ממש כעתר שמהפך את התבואה, ומהפכת מדתו של הקב\"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות, והעולם והחיים מתכשרים להתפיס ולהאחד בצביון יותר עליון ורצוי מכפי מה שהיה לפני הבעתה של התפילה. כל תפילה מוסיפה תוכן חדש בעולם, מגוונת את החיים בגוון יותר בהיר, וממקור הכח היסודי מוסיפה ביקום חיל חדש. ויש תפילה של תפלות, נובעת מרצון עכור ומושחת, תועבה היא, ותועבה היא פועלת, מזהמת את החיים ומוסיפה תבערה יקודית ביסוד התוסס שביקום. זאת היא תפילה הבאה מתוך הסרת האוזן מן התורה. וכפי מדת הניגוד של התורה שבעומק הנפשיות שבתפילה, ככה גדולה היא תועבתה. והתפילה המתועבת, המנוגדת מהתורה ומנגדת אליה, גם היא פועלת את פעולתה, אבל פעולתה היא פעולה תעובה, וכפי רוב כחה, כן גדול הוא ניגודה אל התורה, וכפי עומק ניגודה, ככה גדול הוא התוכן המתועב שלה, שבאה אחר כך תפילת ישרים, להפך את כל הערוך על ידי תפילת רשעים התפלה, ותסיסת חיים עליונים גדולה פועלת את פעולתה המנצחת. קול רינה וישועה באהלי צדיקים, ימין ד' עושה חיל, ימין ד' רוממה, ימין ד' עושה חיל.",
        "summary": "התפילה מרוממת את הרצון, ומוסיפה תוכן חדש בעולם, ותפילה הנוגדת את תוכן התורה מזהמת את החיים."
    },
    {
        "id": 1893,
        "article": "התשובה מורה שיסוד המעשים כולם הוא התמצית הרוחני שבהם, אותה ההטבעה שמטביע המעשה ביסוד הנפשי. וכאשר באמת אין תוכן המעשים רק מושגים סימבולים, כי אם הם ארוגים ביסוד העולם הממשי, הננו קרואים לומר שהעולם הממשי כמו שהוא, הוא עולם מחולק, שכל סדריו מתאימים זה לזה, אבל שרשו הוא היסוד המחשבתי, שהוא הרבה נעלה ונשגב ממנו. והתשובה מרוממת את האדם ועולמו לעולמה היא, ששם המציאות כולה עומדת בבהירות התוכן הרוחני שלה, והעולם ההוא בעוצם רוחניותו, שולט הוא על העולם המעשי המוגבל שלנו. וכפי אותה ההטבעה שמחוקה בעולם התשובה העליון על ידי המחשבה, נקבעת היא ההסדרה של העולם המעשי.",
        "summary": "התשובה מורה, שעיקר המעשים הוא התמצית הרוחנית שבהם, ותיקון הרוחניות מתקן את סדרי העולם המעשי."
    },
    {
        "id": 1894,
        "article": "הגאוה המזוהמת היא שקרנית, שהרי היא באה ממקור השקר הכפול, שקר יסודי משכחת גודל אין סוף, ושקר ענפי, שאחרי שהכל מתקטן ונאפס, איפה הוא הגודל והישות של הפרט. והענוה כוללת גאות אמת וענות צדק. הזכרון באור אין סוף, המתגבר, מבליט את האפסיות הפרטית, ואת האפסיות של כל היש העולמי לגבי מקורו העליון, ומתוך אותה הענוה באה השמחה, על ידי מחשבת החשיבות של היש, שבסיסו כל כך חשוב וגדול, וממילא ערכו מזריח על הכל. בד' תתהלל נפשי, ישמעו ענוים וישמחו.",
        "summary": "הגאווה היא שקרנית, מפני שמשכחת גדולת ה' ובכך היא גורמת להקטנת היישות, ולעומתה, ביטול האישיות והיש מגדיל את ערכם."
    },
    {
        "id": 1895,
        "article": "אין המדריגות של הודאיות דומין זה לזה, וכל אחד לפי מעלת רוחו יודע הוא לשער את הערכים הודאיים שבכל תוכן וענין. וסוד האמונה מתפשט מראשית הודאית המוחלטה, ומאירה בכל הענפים, עד שפועלת את פעולתה באותה הודאיות הגנוזה בנהר אולי, כולי האי ואולי. וכל אשר יתרומם יותר האדם והעולם, ימצא שכל אותן הספיקות, אין הרפיון שבהן כי אם בצדם החיצוני, אבל בפנימיותן הרי הודאיות הולכת ומתגברת בהן. ויסוד התחתיתי של המעשים בנוי הוא דוקא על פי הרז הפנימי של הערכים, מיסוד החכמה העליונה, אבא יסד ברתא, ונמצא שהם כלולים בהודאיות המוחלטה, ברית עולם. ובשילובם של אלה שני הכחות הנפלאים, הראשית והאחרית, המחשבה האצילית והמעשה המתוה את העולם והחיים, הודאיות חודרת ובוקעת בכל אותן המסילות, האספקלריאות, הממוצעים, וכולם מאירים באור הודאי שמו כן תהילתו.",
        "summary": "מדרגות הוודאות שונות, והאמונה מתפשטת מהוודאות המוחלטת העליונה, עד העולם המעשי הנמוך."
    },
    {
        "id": 1896,
        "article": "אם לא היה המות נוהג בעולם, היו בני אדם מחדשים אותו, בכל תוקף המצאותיהם. הצמאון אליו היה גדול ונשגב הרבה יותר מהצמאון הכהה אל החיים. הגעגועים של התחדשות מצב, בכל רזיו ופליאותיו, היו דוחקים את הלב ואת החפץ, והפזיזות של הריצה אל המות, לכל אחד לעצמו, ולאחרים, היתה כל כך מתגברת בתאוה עצומה, עד שכל החיים היו מתקלקלים על ידו, ולא היה מניח מקום לשכלול העולם הראוי. והמעמד המוסרי היה בודאי נפגם עד עומק נורא, אחרי הטינא שכבר הוצברה בלב, וחופש הרצון וכל האידיאלים הכרוכים בו, לא היה יוצא אל הפועל בשום אופן. אמנם דבר נשגב כזה כסידור החיים הכלליים, אי אפשר להניח בדעתו של אדם הקצרה, ונוסד כולו בידי שמים, חוץ מהפרטים המשפטיים והמלחמתיים, שגם בהם יד הנעלמה העליונה מסדרת את הדחיפות הפנימיות. רק עולם משוכלל מיסודו, שעומק תיקונו מיוסד על פי שכלול החפץ החפשי אשר לאדם, וליצורים חבריו שממעל לו ומתחתיו, הוא ראוי להיות עשוי כדוגמא העליונה, עד אין צורך כלל אל המות באותה הצורה שאנו רואים אותו, עם כל ניווליו ובהלותיו, כי אם למעמד שההתעלות מדרגת חיים לדרגת חיים תלך בכל ההכשרים הטהורים, הקדושים והעליזים, הראויים להיות אידיאלים נבחרים מכל יצור, ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. ולשם טהרת רצון ושכלול לב האדם בהכשרה זו, אנו עמלים ומכוונים את דרכינו.",
        "summary": "אלמלא נברא המוות היתה האנושות ממציאה אותו, כדי להתחדש, ובתיקון העולם ייעשה החידוש מחיים – לחיים עליונים."
    },
    {
        "id": 1897,
        "article": "שמחת המצות, מהודאיות הפנימית העליונה היא נובעת. כל מה שמתגברת ההכרה הפנימית, מתגדלת היא השמחה הבהירה במצות ד', אשר עז וחדוה במקומו, והשמחה במעונו. בשכלולה של מדת הודאות, רוח הטומאה מתבער מן הארץ, וארץ ישראל מתפשטת בכל העולם כולו, וגדולת ד' מעל לגבול ישראל מבהיקה בכל עזה ותפארתה המוכללה, אשר כעת רק ברקים אחדים לפעמים מאירים את חשכת העולם להכשירו למדה עליונה זו, האירו ברקיו תבל. ובמלחמה פנימית עצומה נמזגות כל המחשבות רחוקות הצפיון, ונכנסות אל גבול הקודש ומתבסמות. שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, כל רב מבבל, למען שמך ד' וסלחת לעוני כי רב הוא, כי אתה ד' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך, ומאן דאיהו זעיר איהו רב. וענוים יירשו ארץ, ונכללים ביסוד נקודת ציון הפנימית, אשר אין ערוך לתפארת עדן אהבתה בכל תפנוקיה העדינים. כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ושפתי רננות יהלל פי. תרב גדולתי ותסוב תנחמני. גם אני אודך בכלי נבל אמתך אלהי, אזמרה לך בכינור קדוש ישראל. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית. ופדויי ד' ישובון ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו, ונסו יגון ואנחה. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי. למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה. וזרע עבדיו ינחלוה, ואוהבי שמו ישכנו בה.",
        "summary": "הוודאות הפנימית מביאה לשמחת המצוות, ביעור הטומאה, ולקירוב מחשבות רחוקות אל גבול הקודש."
    },
    {
        "id": 1898,
        "article": "ההכרה הרזית מיוסדת היא על הבירור הפנימי של הכל-יכולת, של אי ההגבלה באפשרות של הגבורה האין סופית, וההכרה הפומבית בנוייה היא על הנטיה של צמצום הכח, על פי אותם התנאים שהצמצום המתגלה מבליט אותם. בכל תחום שולטת היא רק ההכרה האחת בלא הגבלה. אין גבול של יכולת במסתרים, ואין חירות מתגלה בנגלות. אבל ההודעה שרק היד של המסתרים היא הפועלת את כל הגבולים הגלויים, מאירה את הנוגה לדון על דבר חירות בצפונות הגלוי, על דבר שליטה פנימית בלתי מוגבלה, העושה את כל הסדרים המוגבלים. ואותה ההכרה המודיעה שהמסתר העליון מכוון הוא להוציא גם כן את כל אותו הארג של החוג המצומצם, המוגבל כל כך במצרי גבולות חוקיים חזקים ואיתנים, היא מבררת ששאיפה כמוסה זו מניחה רושם של הגבלה חוקית עליונה גם בעולם החירות, והבינה העליונה מינה דינים מתערים, בכל צמצומם והחלטת גבוליהם. וההשגה המתבהרת משתעשעת תדיר בחילופי הקולות הערכיים שמולידים אלה המקורות השונים בהשפעותיהם, והחבוי והגלוי יחד נותנים את פרי תנובתם להעשיר את רוח העולם, רוח האדם ורוח החיים כולם. וחק לשון מכריע בתוך המשטר העליון, מופיע באורו המלא זיו קודש, כחק ברית עולם אשר בבשר, המאוגד בתוך כל גבולות טבעיותיו. וברית ותורה מתאחדים יחד, להוציא את החירות העליונה מתוך העבדות הירודה. כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, לא ימכרו ממכרת עבד.",
        "summary": "ההכרה הרזית מיוסדת על אין-סופיותו של הבורא, וההכרה הגלויה – על כוח הצמצום, והשפעותיהן ההדדיות מעשירות את העולם."
    },
    {
        "id": 1899,
        "article": "כל נתיקה שבמערכי הלב מהקוים העליונים הארוכים, במרחקי אידיאליהם העליונים, כשהיא באה, בין ביחיד ובין בציבור, הרי היא מערערת את יסוד האושר והטוב כולו. גם בצורה כהה וזעירה, כשחל בה רוח העליון, המאוגד להאידיאליות המאושרה באושר בלא גבול, הרי יש בה מעין חיים ההולך ומתגבר, מחיה דורות, מאשר תקופות, ומישר דרך לעמים רבים, מדריך עולמים לחיי עולמי עד, ומפנה להם את המכשולות שבארחות חייהם הקטנים והזמניים. אורו של משיח, האושר העליון בחיי החברה והכלל, בצירופו העמוק אל האושר הפרטי, מחובר הוא עם האושר וההצלה המוחלטה של כל היש בתחיית המתים. לגודל העתיד הזה מוכרחת כל עין לצפות. הצפיה האידיאלית היא מגוונת את הגוונים העליונים, החיים, היא מקבעת את חותם ההויה בגודל מאורותיה. נתיקה כל דהי מראשית הרום, מאחרית העדן המעולה, נפילה היא לעמקי שחת, ושעירים קמים ומשחקים, במקום זמירות שרי קודש ונועם שיח סוד המוני מעלה. האמונה העליונה היא בעצמה המנהגת את החיים אל המרומים שהיא שרויה שמה, והיא בעצמה, בחטיבותה העליונה, בצורתה המשוכללת באמונת ישראל, נותנת את האומץ, ומפתחת את החוב העמוק, לאשר את החיים כולם וכל הפרטים שבהם, מעומק ראשית עד עומק אחרית, לאותה השאיפה המאושרה, הבלתי פוסקת לפעום בלבבות הקדושים, מאושרי אלהים חיים. ומהם הולכת היא הזליפה השירית ומתגברת על החיים כולם, וכל עדינות שבלב כל איש וכל בריה, מאוצר העדן היא לוקחת את רכושה. כשמתגלמת שאיפה, כשמתקרבת אל המציאות, והמציאות מציאות קרובה היא, ובאפלה היא שרויה, צריכה היא תמיד הגנה שלא תאבד את ברק עומק חייה. אורו של משיח באמונה נעוץ, והאמונה באור קדוש ישראל בחיים וחובותיהם היא מבוססת. האמונה, לא בסגולה פורחת באויר לבד היא מביאה אל מרומות מציאותיה את כל חוסי בה, כי אם בהתויית הדרך לכל מערכי הלב, לכל משאות הנפש ולכל מפעלי כפים, על פי עזה וחסנה המרום וקדוש. לפעמים נופלים רבים מההתבססות המציאותית, ונשארים תלויים ברפיון רק בציור האמונה. מדה זו של אומות העולם היא, בתקופת עולמותינו, שבאו רק להסתכל באיזה ציור אידיאלי, ולא בוגרו עד לכדי הגשמתו בפועל, וממילא נדע שגם ההסתכלות לקויה ועכורה היא. ההסתכלות הבהירה שולטת על הכל, על כל סדרי החיים והחברה, ועל כל האישיות היחידה, על כל מזג ותקופה, על כל חפץ ושאיפה. אבל תלויי הרפיון אשר ממקור ישראל יצאו, ובאחדות האומה הם כלולים, יש בהם ברק אור קודש, ניצוץ שיוכל לעלות ולבא לידי לבת אש קודש. אורו של משיח בגודל תעצומו מלבבם, אור הצדק, האמת, החסד והמשפט בחיים החברותיים. עיני החול של האדם כהות הנה, בשום אספקלריא חקרנית אי אפשר להגיע לרום רז חבוי דנא, אבל גם צל צל צילה של אורה צחצחה זו, אורי אורים יש בה. והאורה האוירית משוטטת היא, נעה ונדה, מסוכנת היא שלא תפול ממדריגתה, שלא תטמע בין בשר חמורים ונפשות אשר עומק חפצם הוא דם ורצח ולעיטה של נזיד עדשים. אבל אורו של משיח אחוז הוא בישועת ישראל, באיתניותו של גוי איתן זה, חטיבה אחת בעולם, אשר בורא כל עולמים משתבח ביקרם, מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. אור עליון זה, שהוא כתגא על רישא דספר תורה, שלא ניתן מרוב עזו ופארו לשימוש ומפעל ידים, באחרית הימים ימצא לו שבילים ודרכים רחבים, נתיבות חדשות, לבא אל תפקידו המפעלי. והגודל יתעלה על כל קוטן, וכל המכשירים בו כלולים. קמה באחרית הימים תנועה חרישית, מלאה אונים וחפצים, מלאה ניגודים וסתירות, מלאה אורות ומחשכים, וחושבת לחתור אל החוף לישועת ישראל. אורו של משיח הכהה בה. בגדו לכאורה רבים ממחזיקיה של אבוקת אודים קטנה זו באותה האורה הגדולה, האחוזה בקו הארוך אשר לאור עולם, נמוטו הפעמים ממעמד הנבואה הצופה צפית עולמים. אבל ישועתן של ישראל תמיד היא ישועת ד', אני והו הושיעה נא, וכאשר פדית ממצרים גוי ואלהיו ככה היא כל ישועה, גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות. העולם רועש, ההרים מתקלקלים, ארץ כשיכור תנוע, עמים עפים בדי ריק, וישראל עומד בתוך, בתוך סערת הגלים חותר הוא אל חופו. ושרי קודש באים ויבאו, ואת הדגל העליון יחזיקו, למרחוק שאת דעה, והשלום בא יבא מכל עברים, ממזרח וממערב מצפון ומים. ובתוך החלקה המעשית העלובה, החרבה מכל לשד עליון, יפתחו נהרות רחבי ידים. אורו של משיח, תיקון עולם מלא ברעיונות נצחיים, מובטחים מראש אמנה, הבטחה אלהית כתובה בברזל ודם, בברית בשר וברית לשון, בברית ארץ וברית עם, בברית עולם וברית חי עולמים. הקו הולך ישר, אחד באחד מוגש. הצפיה שממעל לכל צפייות, הסרת המות ומארתו. בראשית הצעדים, אותו המות המעשי שבני אדם יוצרים באולת ורשעה, ואחריו המסילה ישרה היא להעמיד את הכל על עומק רום הטוב, רוח הטומאה יבוער מן הארץ, ובלע המות לנצח. אם ידמה לנו הדרך דרך רחוקה, אל נבהל, רק היא קרובה היא, רק האחיזה באותו הקו הארוך מגבירה את הכל ומכשרת את הכל. ברכת הענוה תשוב אלינו. גודל העליון ממעל ומתחת יפרס עלינו את נועמו ואת סוכת שלומו. כל המארות, כל הניגודים, לברכות ולעוזרים יתהפכו. כל הרוחות אשר בלאומים, כל נטיות הדתיות אשר נחשבו לזעוה, אשר אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, הם הם עצמם אל מקורם ישובו, יבושו ואחרי כן ינהרו. והאחדות הישראלית בכללותה, וההתעלות של גרעיני החיים שבה, הרוממות של קשב קול תורה, ההגה העמוק של דורשי רשומות, של חכמי חידות, וחכמת החיים של יודעי בינה, דם הרותח של בני נעורים רוויי רגש ושירה עליזה, ועומק רוח של צופי קודש, דכאות פנימית של שבי פשע, וגבורת רעם של שמחי חיים, יצרי כל לב, מערכי רוחות של כל בשר, הכל יאגדו באגד הקו העליון, ששם אור קודש קדשים. ובתוך הפעולות הפעוטות אור משיח יזרח, ונהרת תחיית עולמים, ומחיית המות, תסול מסילתה. ויעבור מלכם לפניהם וד' בראשם.",
        "summary": "אורו של משיח ואמונת ישראל שואפים לתיקון מוחלט של העולם, והם מתגלים למרות כל הקשיים."
    },
    {
        "id": 1900,
        "article": "ההבדל שבין הנבואה להחכמה הוא, שהחכמה היא מסתכלת במציאות הסתכלות צדדית, שטחית או עמוקה, אבל אין ההסתכלות הזאת פועלת במהות המצוי שום פעולה, והנבואה היא הסתכלות של חיים, שהפעולה והיצירה של המציאות, משטריה ופנימיותיה, משורגים יחד עמה. הנביא רואה את המציאות מצד שהוא ועצמיותו הנם מעורים בה בכללותה, והוא מכיר את עמדתו זאת, ועל כן ההתעלות אל הניסים בפועל, אל השלטון במציאות המוגבלה, קשורה היא עם הנבואה בישראל, כשם שנתגלו בהם הניסים, נתגלתה הנבואה. ומכל מקום, אף על פי שהצינורות הנם בודאי שונים, אותו המוביל את ההסתכלות הנבואית ואותו המוביל את ההסתכלות החכמתית, בכל זאת יש קשר ביניהם, וסעיפי הנבואה עם סעיפי החכמה, מתאחדים ביחד. וכל ההארה התרבותית שבעולם מצדו המתוקן, וכל העומק של המוסר והעבודה שביסוד תורת ישראל, וכל התפשטותו הגדולה בעולם, אורגים יחד את שמלת האור הגדולה, שאחרי כל המסיבות הרבות המתגלגלות בעולם, במעלות ובמורדות, בארחות מסובכים כל כך, עתידה היא להיות נטויה על כל העולם כולו, וכל היצורים כולם יביטו וינהרו.",
        "summary": "החכמה, המסתכלת על המציאות מבחוץ, והנבואה, המעורה עמה ופועלת עליה באופן ניסי, אורגים ביחד את שמלת האור הגדולה."
    },
    {
        "id": 1901,
        "article": "שפת הרזים היא השפה העליונה, היא המדברת את האמת המוחלטה, בלא שום נסיגה לאחור. ושמירה צריכה היא שפה ברורה זו מפני הנפילה של אור אמתה, שלא יפול ממעלתו העליונה, ממקום ששם אור הסודי שורה בטבעו, וכל אותו הקישור השפתי קשור בו בעומק האמת, אל המקום הנמוך של עולם המעשה, ששם לא יש כי אם לשון שקר, והשקרים נעשים למין תוכן מתקבל ומטבע עוברת לאמת. ועל פי אותו השקר המתגנב בלבוש האמת של כזב בני אדם, אם יחשבו אותם המבטאים של השפה העליונה של מקור האמת על פי הערך של המשקולת המזויפה הזאת, הרי הם מחריבים את העולם. כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, כי יפול הנופל ממנו, למען ייטב לך והארכת ימים, ומקרא נדרש לפניו.",
        "summary": "שפת הרזים היא אמת מוחלטת, והשוואתה ללשון השקר של העולם המעשי, עלולה להחריב את העולם."
    },
    {
        "id": 1902,
        "article": "המינות היא הנוטלת את זיו העולם, המחשיכה את עיני הבריות, בקציצת הנטיעות ממקור השרשים העליונים שלהם. כל הרעות, הרשעיות והטומאיות, הנם טמונים בעומק חובה. זוהמת החיים, שפך דמים, שנאת הבריות, התמוטטות יסוד העולם, העכבת התעלותו והתפתחותו, השפלת שיא גבהו הפנימי, גאותו המקודשת, שעל ידה הוא מתעלה, השפלה הגבה והגבוה השפל, הכל כלול ביסוד הרשעה של המינות. כל ההשחתות אינן אלא ענפיה ושריגיה, והיא מתאמצת להתקרב אל צורת הקודש, להתעטף בטלית וחלוקא דרבנן, מתגברת ללשונה להפוך דברי אלהים חיים לדברי נבלה. גרועה היא מעבודה זרה, במה שהיא מתפרצת להפוך את הצורה הקדושה של היהדות למפלצת. היא חפצה תמיד לינק משפעת התורה כדי לטשטש צורתה האלהית, לאבד ממנה את ההוד העליון ולהפכו לדוה מטומאה. יסוד החיים בבהירות העליונה ניכר במערכי ההפריה המעשית, באותו משך החיים שנמשך בכל שבילי המפעלים, על ידי כל קוץ וקוץ שבתורה. שטנה של המינות בהתחלת צמיחתה, רבי עקיבא, הוא שדרש על כל קוץ וקוץ תילים של הלכות. הוא שהכיר את הערך של האומה בכללה וכחה לאלהים, בכל צורותיה שהיא מתגלה בהם, אפילו בגבורה גופנית שלה, ידע כי חלק ד' עמו, ונשא כליו של בן כוזיבא, אולי תצמח ממנו ישועה לישראל. מסר נפשו על נטילת ידים, ויצאת נשמתו באחד. הוא איש הישראלי בעומק יסודו הפנימי, למרות מה שהוא בן גרים בחיצוניותו, והוא הכח המגין נגד נקיבת השם של בן האשה הישראלית, אחת היתה ופרסמה הכתוב, אותה הקוראה שלום לכל, ונוטלת המון דבורים, הומיה וסוררת, שלומית בת דברי. וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי, עד אשר פורש המשפט, וכל קרני רשעים אגדע, תרוממנה קרנות צדיק.",
        "summary": "הנצרות גרועה מעבודה זרה ברצונה לינוק רוחניות מהיהדות בצורה מעוותת – בלי ההפריה המעשית ודקדוקיה."
    },
    {
        "id": 1903,
        "article": "בכל מקום שאנו מוצאים, בספרות ובחיים, איזה הורדה או הקטנת ערך של המצות המעשיות ודקדוקיהן, הכל הוא נובע מתוך באר צרה נכריה של ארס המינות, אשר תרה אחרי עיני אדם הזונות. וזו היא ראשית מעשי שורש ראש ולענה, על פי המסורת, בשיחתו של ראש המינות עם רבי יהושע בן פרחיה, והלא עיניה טרוטות, באכסניא. והתרות אחרי העינים, הרואות רק לפנים ובשטחי הדברים, היא היא המעכבת מלהסתכל באורן של ישראל הפנימי, שעל ידו יראה ויגלה האור הצפון בכל מצות ד', יסוד הציצית, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. וקדושת המעשים בישראל עומדת למשגב עדי עד, ונמשלת כנסת ישראל ליונה, לומר, מה יונה כנפיה מגינות עליה, אף ישראל מצות מגינות עליהן. דוקא מצות בפועל, בעשיית דברים לשם פעלן, נגד פשיטת הטלפים החזירית, האומר ראו שאני טהור, במצעדים הטבעיים של הבשר והרוח. ומעת אשר היה השם של קדושת המעשים למילה מנואצת, חדר הארס המחליא של רקבון האומה, שהוא צריך להרפא על ידי אור תורה ונר מצוה. ואותה החולשה הרוחנית, שההינה לבטא ווערקהייליגקייט, על פי אותו ההסכם המנואץ של ההוזים הנכרים, השוגים בדמיונות בעניני הרוח העליונים, והמוטיבים שהם טפוסיים לעומת כל דת בעולם שיצירתה ויסודה היא חזון לב אדם, והדמיון הוא בה הכח היותר פועל, כשהם נלקחים כמו שהם ונכנסים אל הקודש להיות למשפטים ערוכים בקרב ישראל, הרי הם מכים מלפניהם ומאחריהם בעקיצה עקרבית. וצדקה מאד ההכרה האמונית שידעה להזהר מהוראותיו של מורה נבוכי הזמן, שהארסיות המינית הראשית הזאת ננעצה בראשית מחשבותיו. ולא כאלה חלק יעקב, והייתם קדושים, זו קדושת מצות, ישלח עזרך מקודש, זו קדושת מעשים שבך.",
        "summary": "הקטנת ערך המצוות המעשיות נובעת מהנצרות, הזונה אחר עיניה החיצוניות."
    },
    {
        "id": 1904,
        "article": "לפעמים עושה היא רוח הקודש פעולתה, פעולה חרישית, בתוך הגוף והנפש, מקשרת היא את כל העמקים החבויים בהם אל כל המרומים שממעל להם, ובזה האדם מתעלה, מתקדש ומתהרמן אל המרומים כולם. חש הוא בפנימיותו את כל פגישה הבאה ממעל, כי כמוה מפנימיותו, מעומק הוייתו, תהומות זורמים ועולים. האספקלריאות פוגשות זו בזו, ומראות זו בזו את הוד התגלויותיהן. וכל תוכן קדוש ומרום מתערה ומשתרש בעמקי מקורו, כל נטיה טובה, כל מדה טובה, כל עבודה, כל קדושה, כל מצוה וכל יושר, מורגש הוא שפגע בנו מעולם חזק ונערץ, מעולם עתיק וחדש, מעולם רחוק וקרוב, זורם הוא מנשמת אבות, משלשלת דור דורים, ונחמד ואהוב וחביב הוא, מלא חיים וזיו תפארה הוא. הדיבור החי נושק אותנו במלא אהבה, ואנו נושקים אותו בחבה מלאה, אני לדודי ודודי לי, על כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז.",
        "summary": "פעולתה החרישית של רוח הקודש באדם, מקשרת ומְהַרְמֶנֶת אותו עם החיים העליונים ודורות עולם, ודיבורו מתחייה."
    },
    {
        "id": 1905,
        "article": "וממקור הגאוה נובע גם כן הכעס והתאוה, עד תמצית שפלותם. שכחת האור העליון, מקור החיים והעונג, מציירת את הישות בצורה כעורה, מעוררת קצף, ויסוד הכעס מחולל ארסו בנפש, החיים אובדים את ערכם, וכל תקוה אידיאלית מתמנעת, ומתוך כך באה הרשעה התאונית לעומק ממשלתה, וסוחבת את האדם לעמקי שאול. וממקור הענוה בא הרצון והקדושה, נחת רוח מלא שורר בעולם, תקות נעימות כבירות סובבות וחודרות את כל, ובכל היקום החיים מאושרים, והכל נאהב, תעודות גדולות יש לכל פעולה ולכל רגש, והכל הולך ומתקדש, הולך ומתעלה. הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו, תהילה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה.",
        "summary": "הגאווה מביאה לעולם כעס ותאווה בהקטנתה את ערכו האידיאלי, והענווה ממשיכה נחת ונעימות ממקור הקדושה."
    },
    {
        "id": 1906,
        "article": "החזות של הפראמקייט הישראלי, הוא מיוחד בצביונו מכל אותו החזון הכללי הנמצא בעריגתו של האדם לעולם עליון, להתקרבות אלהית. היא בטבעה מתלבשת בכל המעשים, בכל המצות והתורות, בכל פקודי ד', ברמ\"ח מצות עשה ושס\"ה לא תעשה, וכל ענפיהם וענפי ענפיהם. לא רק במובן המעשי שלה כך היא, כי אם גם במובן הציורי. הלב הישראלי שלא נזדייף, הלב שיונק מהטבעיות הישראלית בכל הטוהר והאומץ, בעת ההתגברות של היסוד האצילי בנשמה, והנפש מרחפת על גפי מרומי האושר העליון, הרי היא מתפשטת על חמדת כל המצות כולם, מובלעת היא אז בחשק נעימת התורה ודרישתה. וההצטיירות השעשועית של המצות, בריווי פנימי של עידון עליון, של רוך נפש ושל גבורה נאדרה ביחד, של געגועי תנחומים ושל בטחון נמרץ, הכל ארוג ומחובר הוא יחד על שעשוע המצות והסתעפיותיהם המקדשים ומטהרים, מעלים ומדבקים את האיש הישראלי בכנסת ישראל ובאלהי ישראל. וכל מין פראמקייט שמתפשט בעולם על ידי בני ישראל, ולח חשק נעימת המצות חסר ממנה, הרי היא מזוייפת, ויש בה משום התנכרות וזרות פנימית. בחוקותיך אשתעשע, לא אשכח דברך.",
        "summary": "הפראמקייט הישראלי מתלבש בדקדוק המעשי ובשמחת שעשועי המצוות, ובלעדיה הוא מנוכר ומזויף."
    },
    {
        "id": 1907,
        "article": "בתוך הלב פנימה, בחדרי טהרתה וקדושתה, מתגברת היא השלהבת הישראלית, הדורשת בחזקה את ההתקשרות האמיצה והתדירה של החיים אל מצות ד' כולן, לצקת את רוח ד', רוח ישראל המלא, הכללי, הממלא את כל חללה של הנשמה, בתוך כל הכלים הרבים המיוחדים לה, להביע את הביטוי הישראלי המלא בהבלטה גמורה, מעשית ואידיאלית. הרשפים מתגברים בלב הצדיקים, יקוד אש קודש יוקד ועולה, ובלב כל האומה הוא בוער מימים ימימה, אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, ובלב כל ריקנים שבישראל, ובלב כל פושעי ישראל, האש בוער ויוקד בפנימי פנימיות. ובכללות האומה כולה, כל חפץ החירות וכל תשוקת החיים, כל תשוקת חיי הכלל ותשוקת חיי הפרט, כל תקוה של גאולה, רק ממקור מעין חיים זה הוא נובע, כדי לחיות את החיים הישראליים במילואם, בלא סתירה ובלא הגבלה. וזאת היא תשוקת ארץ ישראל, אדמת הקודש, ארץ ד', שבה המצות כולן מתגלמות ומתבלטות בכל חטיביותן. והתשוקה הזאת, של הוצאת צביון רוח ד', של נשיאת ראש ברוח ד' בעוצם גדולתו, היא פועלת על הלבבות כולם, והכל חפצים להתאחד עמו, לטעום נעימת חייו. על כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז. האומץ שבלב, המראה לעולם כולו את גבורת האומה בשמירת צביונה, שמה וערכה, אמונתה ומשאת נפשה, כלול הוא בתשוקת חיי האמת, והחיים של המצות כולן, שיהל עליה אור התורה בכל מילואו וטובו. אם יפלא בעיני כל עומד מרחוק, איך אפשר שכל הרוחות אשר לכאורה גם מאמונה הם רחוקים, יפעם בהם רוח החיים בכחו הפנימי, לא לבד לקרבת אלהים כללית, כי אם לחיי ישראל האמיתים, להחטבתן של המצות בציור וברעיון, בשירה ובפועל, אל יפלא בעיני כל הקשור במעמקי רוחו בתוך עמקיה של כנסת ישראל ויודע את נפלאות סגולותיה. זהו רז הגבורה, רוממות החיים אשר לעד לא יתמו. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.",
        "summary": "התשוקה לארץ ישראל המתגלה בימינו גם אצל הרחוקים מאמונה, הנה דרישה פנימית לביסוס רוח ישראל במלואו."
    },
    {
        "id": 1908,
        "article": "התלמוד המעשי, הראוי שיהיה קדום לפני הלימוד המופשט הרוחני, איננו קדום ממנו רק מפני ההכרח, שהרי החובות המעשיים באים לאדם מיד, ותדירים הם, והם שוים לכל, אלא יותר מזה, שהם המטפיסים את הצורה הרוחנית של התוכנים המופשטים, שיצטיירו בצורתם הישראלית האמיתית. ברדת הצורה הרוחנית העליונה לתוך ההצטיירות הנפשית המחוברת עם הרגשות והנטיות הגופניות, מוכרחת היא להיות מצטבעת באיזה צבע מיוחד, שהוא מתגוון לפי אותה התמונה של מערכת החיים הקדומים, לפי המעשים, המדות, הידיעות, שקדמו. אף על פי שהצורה הרוחנית המופשטת היא שולטת עליהם מפני עילויה, ומהפכת את צורתם לצורה יותר עליונה, כפי מדתה, מכל מקום גם הם שולטים קצת עליה, לפחות על פרצופה הסגנוני, שהוא גם כן יש לו ערך מרובה בכללות האורגניסמות הרוחנית. ולשמירת הצורה הישראלית במילואה, צריך שיהיה הנושא המעשי של תהלוכות החיים הישראליים מבוסס יפה בציורו הרוחני, וזה בא על ידי הקליטה של כל התורה המעשית, שקדמה לפני ההתעלות של האדם אל המושגים הרוחניים הגבוהים והעליונים, שאז ישראל סבא מתגלה הוא בצורתו על ידי ישראל זעירא, שמקבל אותו בתכונת תבניתו, והתבונה מצטיירת בצורה של הבינה העליונה, שכל מערכותיה של תורה ממנה יוצאות. כי תבא חכמה בלבך דעת לנפשך ינעם, מזימה תשמור עליך תבונה תנצרך.",
        "summary": "חשיבות הקדמת לימוד הנגלה לנסתר נובעת מהשפעת הצורה והסגנון של בית הקיבול על התוכן, על-אף היותו מעולה ממנו."
    },
    {
        "id": 1909,
        "article": "הניסים, המצות המעשיות בפועל, קיומם של ישראל בתור אומה, השבת הממלכה וכל הסגולות, חידוש העולם בדבר ד' בלא שום הקדמה של כח ושל חומר זולת זה, עומק המוסר ברוממות הקודש, בחיי היחיד ובחיי העמים, נצחון הקודש והטוב בכל העולמים, הכנסת כל היצורים לתוך המסגרת של כונותינו המטרתיות – כולם הם חרוזות, מרגליות תלוייות זו בזו, וכל יופי מזוייף הבא להמעיט את הממשיות מאחת מהנה, הרי הוא מתפאר לשקר בחן. כי באמת רק חולשה פנימית נשמתית היא המכשילה את הכח, עד שלא יוכל עמוד במעמד מלא עז חיים שבמלא הצביון של אמונת אומן.",
        "summary": "הנסים, המצוות, הבריאה, יחוד ישראל, ופעולתם לתיקון העולם, חרוזים זה בזה, והמעטת ערך כל אחד מהם נובעת מחולשת הנפש."
    },
    {
        "id": 1910,
        "article": "איזהו אור הישר במערכת השכל, הידיעות ההולכות ומסתעפות מן הקודם אל המאוחר, ואור החוזר, הוא התוכן המסתעף מן המאוחר אל הקודם. מובן הדבר שהאצילות הראשונה היא יותר חפשית, רחבה וברורה, חסדיה שוטפים וזולפים בהרוחה, והשניה, הצריכה לטפס ולעלות מהתחת אל הרום, מהסיבות המאוחרות אל הקדומות, הולכת היא בכבדות, כמה וכמה דרכים לפניה, והיא בטורח קולעת אל הדרך המכוונת, וכשהיא עולה, עולה במשקל מצומצם, שוקלת את המעלות העליונות על פי המשקל הקצר של התחתונות, ובעמל היא מגדילה את ההגדלה הראויה לאותן ההזרחות שממעל לה. באמונה, אור הישר הולך ישר כמטרה לחץ המכוון, בציור האמונה, האמת הגדולה, התוכן העזיז מלא הקודש, משך החיים האמיתיים, וכל שיגוב ואידור במילואו. אור החוזר הוא מתחזק ועולה, מרחיב לאט את צעדיו על כל הציור הנדרש לו, להגיע על ידם בעומק ובבירור יותר מרובה אל המגמה התכליתית. היסוד העליון מושוה הוא תמיד עם כל כחות החיים, עם כל המרחבים הרוחניים, ההולכים ועולים מעצמם, מהתגבורת הנשמתית. והענפים המתפשטים, שומרי הפירות, הנם מתאגדים גם כן, על פי התעמקות ולימוד, עם הנטיות היותר נלבבות וטובות, עם עומק הטוהר שבנשמה, אבל לא בעוצם החופש הראשון, כי אם על ידי הוראה מדוקדקת, על ידי ראיות ורמזים, על ידי נשיאת דעה למרחוק ולרום. וסוף כל סוף הכל מצטרף לאגודה אחת, והמים העליונים והמים התחתונים מתחברים זה עם זה, ותהום אל תהום קורא, ושירת עולמים אשר בחוסן האמונה מתגברת, וזיו הנפש, ואצילות החיים המפכים על ידם, מתאמצת והולכת מדור לדור. דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו, הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה, ועזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה, זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו. ורננה בליליא, עבודת הלויים, המטהרים בטהרת דין וגבורה, רני פלט תסובבני סלה.",
        "summary": "הכרות השכל והאמונה באות באור ישר מן השורש אל הענפים, ובאור חוזר מן הענפים אל השורש, והזרמים מצטרפים לאגודה."
    },
    {
        "id": 1911,
        "article": "באמונה ישנם שני ערכים, האמונה המצטיירת והאמונה המושכלת. אותה המצטיירת ומורגשת, יש בה חוקים ויסודות, עקרים והלכות, אין שייך בה חופש הדעת, כמו שאין שייך חופש כזה בכל דבר חק ומשפט, אלא ששייך בה חקירה ועמידה על היסודות של הקבלה והמסורת. למעלה ממנה עומדת האמונה המושכלת, בה יש דוקא חירות עליונה, והיא מתגלה רק לישרים הבאים בסוד ד'. וברית כרותה היא, שכשאדם שומר אמונים בכל תום באמונה המצטיירת, כשהוא נאמן הבית וההיכל של קדושת האמונה, יזכה לאור האמונה המושכלת, ששם הוא העולם המלא חירות, ויכיר וידע איך שכל הדברים מתאימים יחד, ואיך כל הדברים הנחקקים באמונה המצטיירת, ומתבטאת גם כן לפעמים, הם הם הנם הדברים עצמם שהם באמונה הרוממה המושכלת, בסוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם.",
        "summary": "האמונה השכלית גדולה מהאמונה הציורית בחופש הדעת שבה, ואמונה ציורית תמימה מביאה להכרת השכליות שבה."
    },
    {
        "id": 1912,
        "article": "רוך הלב יכול לבא עד לידי מדה זו, שאי אפשר לנצח כל התקוממות של נטיה רעה, לא מבחוץ ולא מבפנים. וזו היא מארת הגלות, שצריך ללחום נגדה בעוצם המלחמה. צריך לדעת שסוף כל סוף, כמו כל מכאוב, גם הוא מזקק ומצרף את הגוף ואת הנשמה, את העולם ואת החיים. וצריך לשמח על אותו החלק הטוב שמצילים ממנה, ולהשתדל שלא יכחד במלחמה המשיבה את גבורת החיים למקומה.",
        "summary": "רוך הלב מלנצח את הנטיות הרעות, זוהי מארת הגלות, ויש להילחם בו, אך גם לשמרו ולהציל את הטוב שבו."
    },
    {
        "id": 1913,
        "article": "כשמרגיש האדם את עצמו קטן ומרוחק, עלוב ומשופל, אז ידע כי ד' עמו, ולא עוד אלא שימצא כי השפלתו זו בעצמו באה מתוך ההזרחה שאור הגדול של השלמות העליונה האלהית מזריח בנשמתו בשרשה, ומתוך שציור הגדלות עובר וזורם בה בברקי אורה, מצטיירת יפה לעומתו קטנותו, שפלותו ואפלותו. ובזה תשוב לאדם הופעת השמחה ורעננות החיים מתוך עוצם הציור של הקוטן והעליבה, ותשאר רק ברכתה, שהיא עדינותה של הענוה האמיתית. ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך, ואני תמיד עמך, אחזת ביד ימיני.",
        "summary": "כשהאדם מרגיש את שפלותו, יידע שהרגשה זו באה בגלל הזרחת השלמות העליונה בשורש נשמתו, וישובו אליו השמחה והענווה."
    },
    {
        "id": 1914,
        "article": "כשאדם חפץ לתקן מעשיות בפנימיות נקודת לבבו, אל יפחד מכל אשר עבר עליו, ולא משום כל מניעה [...] התיקון המעשי [...].",
        "summary": "כשאדם חפץ לתקן מעשיו, אל יפחד ממה שעבר עליו, ולא משום מניעה."
    },
    {
        "id": 1915,
        "article": "החק הוא תמיד מבונה על איזה יסוד טבעי, שכדי להתאים עמו את החיים ואת המציאות המיוחדה שבגבול הפועל, עליו ללכת עם החק וארחותיו. המשפט הוא בנוי כבר על יסוד מוסרי, חברותי ברובו, או על כל פנים אישי. והננו מכירים תמיד את העליות של אלה הערכים, שהחק תלוי הוא במשפט, מפני שיסוד האור החי הרי הוא אור החופש של השפעה העליונה ברוח ד', והרי שורש הכל הוא המשפט. המשפט הוא מוצא לחקוק את חוקיו, והחק הוא אחוז כבר באותן השלשלאות של טבעיותו של הטבע כולו, הרוחני והגשמי, לכל ערכיו. האופי השלם של העולם הוא שיהיו כל החקים כולם קשורים ברוח משפט, אז חודר אליהם האור של החירות העליון. תורה שבכתב היא מקור המשפטים, שורש הרצון החפשי האידיאלי בהתגלותו, ותורה שבעל פה, האחוזה עם כל כשרונותיה של האומה, ובכללותה עם כל התוכן של האדם והעולם בהצטיירותם המובלטה כבר, הרי היא יסוד החק. וכשהנשמה מאירה בכליל תפארתה, באדם, באומה ובעולם, הרי החקים חיים, ולשדם הולך ושופע ממקור המשפט. וניכר כח הרעננות הזה בכל הסתעפותו, בכל פלפול וסברא, בכל הלכה והגדה, בכל ספרות ושירה, בכל עצת חיים ומפעלי כפים. ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.",
        "summary": "המשפט שבתורה שבכתב הוא השורש לחוק הקצוב שבתורה שבעל-פה, ובהארת הנשמה זורח אור המשפט בחוקים."
    },
    {
        "id": 1916,
        "article": "הכל מתגדל על פי הערך של הדבקות האלהית שבו. ונמצא שכל אדם, על פי תפישתו בעולם, ועל פי אותו הקישור האלהי המתגלה בו בעומק עצמיותו, מרומם את ערך הכל, ושאיפת המציאות אינה אחרת משאיפת היש האישי, הגודל והשיגוב, שהוא התוכן של הדבקות האלהית, והשיגוב הפנימי הוא החידור של גאות ד' בכל היקום.",
        "summary": "כל דבר גדל לפי ערך דבקותו בה', ולכן האדם המקושר לעולם מעלה בדבקותו את ערך הכל."
    },
    {
        "id": 1917,
        "article": "מי שיש לו חוש עמוק ביראת שמים, ותמיד משתוקק הוא בפנימיות לבבו להוציא מן הכח אל הפועל את החוש הקדוש הזה, ונפשו בקרבו שוקקת להיות מקושר בדבקות אלהית לפי הרגשתו והשגתו, והוא רוצה לעלות בתשוקה רוחנית זו תמיד מעלה מעלה, אף על פי שיש לו כמה וכמה מניעות, וכמה מכשולים מעשיים, וכמה וכמה ירידות, תדיר בכל יום ובכל עת ובכל שעה, מכל מקום לא יאבד ממנו את התוכן של לידע אינש בנפשו אי צדיק גמור הוא אם לאו. ויש במדה זו של צדיק גמור גם כן כמה וכמה נקודות, ויכול להיות שאף על פי שבכללותו סבוהו דכיות ומצולות ים, מכל מקום בעמקי נפשו מונחת עוצם המהותיות של הצדקות הגמורה, והיא היא נקודת האורה החיה האלהית, שעל ידה הרי הוא קשור בקשר אמיץ בחיי עולם, ורק היא היא תכונן את עצם מדריגתו במלא מובנה. רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ד'.",
        "summary": "מי שמשתוקק לדבקות עליונה, אף שמוקף בכשלונות, ידון עצמו כצדיק, שכן תכונת הצדיקות מושרשת בו."
    },
    {
        "id": 1918,
        "article": "מי שמרגיש בעצמו, אחרי כמה וכמה נסיונות, שנפשו בקרבו מתישבת במנוחתה רק בעסק רזי תורה, ידע נאמנה כי לכך נוצר, ואל יבהלוהו כל מניעות שבעולם, גשמיות וגם רוחניות, מלהיות רץ אל מקור חייו ושלמותו האמתית. ויוכל לשער שלא רק השלמת עצמו והצלתו תלויה היא בהשלמת צביונו, אלא גם הצלת הכלל ושכלול העולם, כי כל נשמה מושלמת משלימה היא תדיר את הצביון הכללי של העולם, והגיוני אמת כשהם שוטפים והולכים בלא מעצור באחת מפינות החיים, על ידם כל החיים כולם מתברכים. וכפי אותה המדה שהנשמה מתגדלת בפנימיותה על ידי מילוי צביונה, ככה הרי היא נעשית יסוד ושורש להמון נשמות רבות, ושפעת חיים ופלגי ברכה מרובים עוברים על ידה, והכל לפי רוב הקדושה ולפי רוב הענוה. ואל יבהל ברעיונו מהשאלה הכוללת תמיד את כל בעלי הנטיות הפנימיות, שאם ימסר לעסק רגשותיו המקודשות, מתי יעשה לביתו ולעולם, וליתר חלקי התורה הנחוצים למעשה, ולהרחבת הפלפול, ולמעשה החסד והעבודה המפעלית. כי רק בהיותו אחוז בשרשו הרענן, באותן אותיות התורה השייכות ביחוד לנשמתו, ובהיותו מעורה יפה עם כשרונו הפנימי, ושוקק תמיד להתעמק בהשלמתו, יפתחו לפניו שערים על כל הסעיפים המצטרכים לו, בין בעבודת החיים והמעשה, בין בעבודות רוחניות צדדיות. וכל העוסק בתורה לשמה דוקא זוכה לדברים הרבה. וכשיזח ממקורו, וינוד לדלות את מימיו מבארות אחרות, שאינם שייכים לו בעצם, ינוד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, ומנוחה לא ימצא. כי כצפור נודדת מקינה, כן איש נודד ממקומו. על כן תמיד יתאמץ לבו בד', וייחל לאל חייו, יוצר נשמתו בקרבו ברוח מיוחד ונטיה קדושה מיוחדת, שדוקא על ידה ימצא את אשר יבקש. ומתוך עומק המנוחה הפנימית ידע שגם העתים של הנדידה הנפשית והרוחנית, גם הם ערוכים ושמורים הנם מראש מקדם לטובתו ושכלולו. ויש אשר ממרחק יבא לחמו, ולא יקוץ בטורח ועמל, אף כי ברוב הפעמים מבקשי ד' הנם מדושני עונג ומנוחה פנימית, מכל מקום ניחא להו לצדיקיא לתברא גרמייהו בגין יקרא דקוב\"ה.",
        "summary": "מי שמרגיש שנפשו מתיישבת רק ברזי תורה, אל יימנע מלעשותם לעיקר, שכן אחיזתו בשורשו תביא ברכה גם לענפים השונים."
    },
    {
        "id": 1919,
        "article": "ברכת ישראל היסודית היא תוספת הדעת העליונה בהם, שורש הדעה המיוחדה לישראל, המרוממה מכל לשון, והיא הולכת בשטף של נבואה גנוזה, וממלאה לשד טללי חיים את נשמה בישראל, ועומק החיים העליונים של האומה דוקא ממקור הדעת העליונה הזאת הם יונקים. וקוי הדעת חודרים הם ממקור האומה הכללית בכל דורותיה, ומתפשטים ברז הידיעה ההכרית השרויה בכל אחד ואחד מישראל, שבשבילה חי הוא ודורותיו את החיים הישראליים בכללם ובפרטם, כל חד וחד לפי מעלתו. וכל נתיבות העצות והמחשבות להנהגתם של ישראל, בעניני החיים והעולם, ובעניני הקדושה והאמונה, בעניני המדעה והרוח, בעניני הזמן והתדיריות, הכל משפעת זו הדעה העליונה הם באים. וכל חילוקי הדיעות והמחשבות השונות, הכל הם פלגים מחולקים וחדרים שונים הם של הדעת העליונה הזאת, אשר אדרין ואכסדראין מתמליין מינה, ובהתחלקותם הם מימין ומשמאל מתאחדים על ידי שורש הדעת העליון, שמתחלק באחדותו לשני הצדדים, ואלף חולקין דדעת הם תצ\"ט ופלגא מכאן ותצ\"ט ופלגא מכאן, והם כולם כלולים בהשורש הראשי, הממלא באורו הרוחני את כל החדרים בהון יקר ונעים. ועל ידי שגדולי וטהורי הדעת מתאמצים לאחוז בשורש הדעת העליון, שהוא באחדותו בלתי מתחלק הוא, ומשקה את הכל בשפעתו המיוחדה, כל החדרים הפרטיים שמימין ומשמאל הם מסתגלים בסגולותיו, וכל העצות העליונות והתחתונות המתהוות בעולם, הנן הולכות ומתברכות בברכת השלום, וכל הנטיה העולמית, בכל האנושיות ובכל היצורים, הולכת היא ונוטה אל היושר, ואל השלום הבא לרגליו. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם.",
        "summary": "ברכת ישראל היא תוספת הדעת העליונה, שהיא השורש והמקור לכל המחשבות העצות התחתונות המתפצלות ממנה."
    },
    {
        "id": 1920,
        "article": "אחת מהצורות של תורה לשמה היא, כשהתוכן של היראה הפנימית, בכל עומק התום שלה, מתעמק, מתגדל ומתרחב כל כך, עד שהוא מבקש בלא הרף את התפשטותו, ולצורך ההסתעפות הגדולה שלו, מבקש הוא כלים רבים במה להכניס את אורותיו המרובים, ההולכים ומתרבים, הולכים ומתאדרים, ולמטרה זו הוא בלא הרף שוקד על דלתי תורה יומם ולילה. יושר המעשים ועומק הדקדוקים, עם כל כבודם וקדושתם, נחשבים בנטיה זו כדברים הבאים מאליהם, וכתוספת ברכה וקדושה. ועל חסידות כזאת נאותה ההבטאה, מתוך שחסידים הן תורתן מתברכת.",
        "summary": "תורה לשמה באה, כשמרוב התפשטות היראה היא מבקשת כלים להכיל אותה, ופרטי המצוות באים כבר מאליהם."
    },
    {
        "id": 1921,
        "article": "הזהרורית העליונה של הנשמה הוא הנחמד מכל החיים. אף על פי שאין אנו מבינים כלל את השיחות הנובעות בתוכיות הנשמה מאור הזהרורית, אף על פי שאי אפשר לשים כל סדר ומשטר בההגיונות הללו, המבקעות ויוצאות כאור היוצא מבין החרסים, בכל זאת הנפש מתמלאת שובע ונדיבות רוח פנימית דוקא מאלה הברקים, החולפים ועוברים כל כך מהר עד שאי אפשר כלל לעמוד על אופים, כי בהם מתגלה רז חיים עליונים, שכל העמל השכלי, כל סדרי עבודה, חוקים ומשפטים, דינים והלכות, עמקי הגיון והדרכות הגיוניות, רק מצל צלם של זיוי הברקים הגדולים הללו ישאבו את רוח חייהם.",
        "summary": "הברקות הנשמה, אף שאינן מסודרות, ממלאות את הנפש, יותר מהעמל השכלי וסדרי העבודה."
    },
    {
        "id": 1922,
        "article": "החיים תופסים הם את ערכם רק עם הדעה של קדושת מסירות נפש. כשיש על מה למסור את החיים, אז החיים הם דבר שיש להם ערך של חופש, של קודש ושל הוד, וכל לח החיים הוא מתגלה בזיוו על ידי קדושת מסירות נפש. ומסירות הנפש היא ראוייה להיות על תוכן כל כך עשיר ומלא, עד שכל העושר של החיים, עם כל תנובתו האידיאלית הרוחנית העליונה, יהיה נשאב אל תוכו ובטל אליו בניצוץ בלהבת, וזאת יוצאת אל הפועל על ידי מסירות הנפש שבקדושה, של קבלת מלכות שמים שבאמונה וכל קדושתה. חשק מסירות הנפש בשביל היסוד העליון שכל חי העולמים אצורים בו, הוא מבסס את החיים ונותן להם את צביונם האמיתי, עד שכל מרץ, כל עז וחיל, כל שאיפה טהורה מלאת חיים, היוצאת מן הכח אל הפועל בחיי יום יום, מאמונת המשפחה ואידאליותה, עד רום השאיפות היותר כלליות, המתבטאות במפעלותיהם ויצירותיהם של טובי החושבים ושל טובי הפועלים והיוצרים שבעולם, כולם יונקים הם מזיו הקודש של תשוקת מסירות הנפש על קידוש השם, וכולם הם מסתעפים מהאידיאליות הישראלית העליונה, אשר התבטאה בעומק וכל רוחב ועושר, בכל אמת וטוהר, בכל זיו וחדות עולמי עולמים, על ידי רבי עקיבא ברוממות נקודת קדושתו, כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה, ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך, מתי יבא לידי ואקיימנו. הוד העליון של המות בגניזת אורו, המתנוצץ על ידו, חי בו, והוא יוצר את החיים, ממתים ידך ד', ממתים מחלד חלקם בחיים, וצפונך תמלא בטנם. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלהיו.",
        "summary": "מסירות הנפש נותנת לחיים את ערכם, וכל קדושת החיים מסתעפת ממנה."
    },
    {
        "id": 1923,
        "article": "הערך היותר עצמי וטפוסי, היותר פנימי ומכוון אל הטוהר המהותי של האדם, מתגלה בנקודת אמונתו. גורל האדם הוא באמונתו. לפי אותה הבהירות הפנימית שבנשמתו, ככה היא אמונתו באיכותה הפנימית. כל אדם, לפי ערך הטוב העצמי שבו, ככה תהיה אמונתו. כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אפילו אותן המאורעות הקדומות שמזדמנות, שעל ידם כל אחד מושפע מיסוד האמונה ותיאורה לפני הולדו, וקל וחומר לפני ביגור דעתו, הרי הן הולכות כולן על פי אותו הגורל העליון של כל מהות התמציתי של חייו. אותו האור הגנוז העליוני, החי ברום עז קדושתו, אשר לאמונת ישראל, הוא היסוד של האמונה העולמית. בכל תוכן של אמונה יש קורטוב פנימי של אמונת עולמים זו, שהיא מחיה אותה, ולפי טוהר הלב הפנימי של כל אדם, בכל עולם ובכל אומה, הרי הוא קשור ביסוד אמונתו באותה הנקודה האמונתית הטהורה, שהיא סופגתו לחיי עולם. ונמצא אמונת אומן העליונה היא מחיה את כל האמונות כולן, היא הולכת וגואלת את עצמה תמיד בכל עת משיעבוד הלבושים הצואים שבהם נתלבשה, ובלב עדיני הרוח, טהורים, חסידים וקדושים אמיתיים, שבכל אומה ולשון, הרי היא כבר גאולה לפי הערך, וישראל עוסק תמיד בפדיונה וגאולתה של נקודת האמונה, שהיא נקודה הגורלית של כל האדם וכל היצור. כל המעשים, המפעליים והתיאוריים, שהולכים ונעשים בעולם כולו, הכל הם הולכים למטרה, לשחרורה של נקודה העליונה, שבה ספיגת כל החיים כולם, כל הזיו והזוהר שבעולם, כל השלום והיושר שבעולם, כל החיל והחוסן שבעולם, מכל השיעבודים הרבים אשר סבבוה, לתן מנוח וחופש לשושנה העליונה הזאת, חבצלת השרון, מן הקוצים אשר יסבבוה. כל סדרי חיים שמתתקנים בעולם על ידי כל תנועה עולמית ועל ידי כל חליפה, על ידי כל מלחמה ועל ידי כל הצעה, על ידי כל מקרה ועל ידי כל שיטה, הכל הולך הוא אל מקום אחד, לשחרור הגורל העליון של האדם, שהיא חופשת נקודת האמונה, שיסודה גנוז בישראל. ונלוו גויים אל ד', והיו לי לעם, וידעת כי ד' צבאות שלחני אליך.",
        "summary": "אמונת ישראל העליונה מחייה את כל האמונות, וכל תהפוכות העולם מכוונות לגאול אותה מלבושיה הצואים, וזוהי עבודת ישראל."
    },
    {
        "id": 1924,
        "article": "כשבא זרם של ציורים מעולם אחר לתוך עולם שאינו שלהם, הם פועלים בתכונתם על הסתעפותה של טבע המחשבה והרעיון העצמי, וכל הדברים היוצאים מתוך עומקו של שיקול הדעת, ויתר ההתגלויות של כחות הנפש, משתנים הם, ומקבלים עירוב של צורה חדשה, בלא אפשרות להכיר עד כמה מגיעה היא יד התערובות הזאת. לפי זה, הזהירות מהתערבות כחות רוחניים מעולם זר, הרי היא זהירות מוכרחת לשמירת צביון העצמי תמיד, וחכמת יון מוכרחת היא להיות גזורה במנין ומאוסרת לבא בכלל ישראל, כדי להשמר מתולדותיה החרישיים הבאים מתוך העירוב של המון מחשבות ונטיות טהורות ממקור ישראל. אמנם, לפי אותה המדה שהמעשים וסעיפיהם נתונים הם ביחש לנתוחיהם למרכז חזק ומובטח, הרי הסכנה של הצביון הזר פוחתת והולכת. במעמד האיתן של סנהדרין מרכזית, שעיני כל ישראל אליה, מתבטחת היא שלשלת התוצאות מלבה של האומה בטהרתה, ולפי מדת ההתנוונות המרכזית, ככה השמירה יותר נחוצה ומוכרחת היא. אמנם במדה זו שהנתוחים ההלכותיים אינם באים כל כך בחופש ישר ממבטי החיים אל הפרטיות, אלא שהם קשורים כבר בהסכמות מוקדמות וחתימות של דורות, הרי השמירה כבר הוכנה, והחתימה חתימה היא גם כן למעין הפנימי שיהיה נעול, ולא תמשל בו יד זר. אותה המטפיסיקה היונית, שאחרי חתימת התלמוד נתפשטה באיזה הרחבה בישראל על ידי חושבים גדולי עולם, רועי האומה, שלפי מדת היכולת ניקוה מזרותה, לא היתה כל כך יכולה להזיק בתוצאותיה על מרחב החיים המעשיים מפני תערובות טעמה הפנימי, מפני שכבר נתקשרה יפה האומה, בכללות הערך של חייה, עם אותה החתימה הקדושה, שמהותה היא כולה מלאה תוכן טהרה ממקור ישראל. אלמלא בא זרם כזה לפני החתימה, היתה הסכנה סכנה רבה. וערכי החיים כשהם בטהרתם הפנימית בציוריהם המעשיים, מגלימים הם על פיהם גם כן את המחשבות, וכה הולכת היא פעולת החתימה ומשמרת את המסור לה, אמר שומר אתה בוקר.",
        "summary": "זרם רוחני זר עלול לטשטש את הצביון העצמי, ורק אחרי שהוא מושלם ניתן לינוק מהם, ולכן רק לאחר חתימת התלמוד התפשטה המטפיזיקה בישראל."
    },
    {
        "id": 1925,
        "article": "אותם המשקיפים על הערכים הדתיים כלפי חוץ, ומכניסים את הערכים הללו בישראל פנימה, הרי הם פוגמים שתי פגימות. האחת, שאין קץ ותכלית לעומק ההבדל שיש בין הקודש העליון, שאין כל העולם כולו כדאי הוא לו, המאיר בישראל, שממנו יסוד לכל העולם כולו, לאותן התוכנים שהם באים מאותה התביעה הכהה האמונית שבכל עם ולשון. והחילוק העצמי עדי עד הוא בתקפו. כמו שהיה בימים מקדם, אשר כל העמים התהללו באלילים ממש, וישראל נשא את דגל שם ד' אל עולם, אלהים חיים, אלהי אמת, כן גם בימינו אלו אשר באו ערכים דתיים ממקור ישראל לעמים רבים, הנם עומדים בצביונם רק לפי אותה התכונה הישראלית שבהם, אבל הצורה המיוחדה שקבלו מתוך עצמיות החיים של האומות, שעומק ישותם הוא עדיין אלילי, יש בה מהאלילות כמעולם, ואי אפשר כלל להכניס את הערכים שהתפתחו בעומק חייהם על התוכן הדתי, בישראל, כי ההתפתחות בעצמה כבר באה מתוך אותו שאור שבעיסה המיוחד להם, שהם כולם סורי הגפן נכריה. ועוד, חוץ מאותו ההבדל העמוק, הענינים הזרים אינם ניכרים כלל בעומק צביונם לאותם שחייהם המה חיים אחרים, בעלי תכונות אחרות, על כן אין ההבנה של אותם הבאים להכניס את הזרות בתוך המחנה הישראלית באותן הערכים עצמם הבנה שלמה, ולוקחים הם דברים מסורסים, שגם אם היו נלקחים בשלמותם היו זרים, ומקלקלים את הצורה החטובה בקדושתה המיוחדה של ישראל, ומכניסים אותם בעודם בסירוסם וקלקולם אל תוך המחנה פנימה, שמוסיפים הם רק הוה על הוה ושבר על שבר. יש אמנם בתוך הצרה הזאת מין הגנה בזה עצמו, במה שאי אפשר כלל שיוקחו הענינים בשלמות צורתם מעולם הזר, מפני שאין יד זרה מגעת לעולם שחוץ מחוגו, ועל כן אין המחלה של הזריות עשויה להעשות טבע קבוע בתוך האורגן הרוחני של ישראל, כי אין לו כח ותנאי של קיום מצד עצמו. זאת היא אמנם הגנה כללית, אשר מאת ד' היתה זאת, השומר אמת לעולם, אבל מידי מחלה עוברת לא יצאנו כי אם בהנזר לגמרי מכל דרך זרה, וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב.",
        "summary": "המערבים ערכים מדתות זרות עם היהדות, פוגמים בכך שמביאים תוכן הבא ממקור אלילי, ובכך שהתכנים זרים לתכונת ישראל."
    },
    {
        "id": 1926,
        "article": "יש מרירות טבעית שמרגישים בעת שמתקרבים לקדושה, לתורה ולמצות וליראת שמים, והיא הסלידה שצד הרע נסלד ונכאב מאותה התגבורת של הטוב והקדושה, המתגברת בנשמה ובעולם. והמרירות הזאת מתחלקת היא לכמה גוונים, ומיני יסורים שונים, וכולם מתהפכים למתיקות ועונג על ידי ההכרה הפנימית שמכירים כמה נשגב הוא ערך הטוב של הקודש, עד שהרע עם כל תקפו בנפש ובעולם מוכרח הוא להכנע מפניו, וזהו צערו ומרירותו. ויש מרירות שכלית, שהשכל הטבעי מצטער כשמתגלה עליו אור גדול עליון, והוא מתגלה בכל גילוי של עומק רזי תורה, כל חד וחד לפי מדרגתו, שהנשמה האלהית מתענגת ומתדשנת עונג בגילוי האור האלהי, אבל הנפש המשכלת הטבעית מצטמקת ורע לה, בראותה שהיא מתבטלת כנר לפני האבוקה. וגם צער זה בכל מרירותו מתהפך לשמחה ועונג, על ידי העמקת הכרה כי רק סבה של התגלות אושר עליון היא היא הגורמת את ההתמרמרות הזאת. וסוף כל סוף שמסתגל השכל הטבעי גם כן לאותה ההופעה העליונה, והוא מחפש לו דרכים איך לשרת לפניה, לענות גם הוא חלקו בטעמים והסברות שכליות, שאף על פי שאינם גופי תורה, מכל מקום הרי הם פרפראות לחכמה.",
        "summary": "יש מרירות טבעית בהתגברות הטוב על הרע, ובביטול אור רזי תורה את השכל הטבעי, אך בהכרת סיבתה היא מתהפכת לשמחה."
    },
    {
        "id": 1927,
        "article": "כל מה שתוכן הקודש מתמלא יותר בנשמתו של אדם, ככה מתרכז נקודת הכובד של המעלה המוחלטה על עומק חשק הלב התדירי, והתוכן הטוב ממלא את תפקיד החיים, והמעשים הולכים ומתישרים מתוך המבוע הנשמתי. וכל שהעצם, התוכן, הוא חסר וריקן, ככה מתגדלת ההכרחיות לרכז את נקודת הכובד של המעלה בפרטי עובדות, והנפש לא תמלא, ולא תמצא את השביל הנכון, רק כאשר תמצא את עוגן ההצלה, על ידי שתנעוץ יסוד חיפושה המעשי למצא על ידו את תוכן הקודש. ישמח לב מבקשי ד'. אמנם כל זה אמור רק בהסתעפות ההרחבה אשר לחסידות, אבל בעצמותם של החוקים, בין במעשה בין בשלילה, הם קודמים לכל, ורק על פי היסוד של סור מרע ועשה טוב ימצא נקודת הרוח את עמדתו ומשאלותיו.",
        "summary": "בדברי חסידות, העיקר הוא למלא את הנשמה בתוכן הקודש, והמעשים יתיישרו מאליהם, אך בחוקים עצמם, תיקון המעשים קודם."
    },
    {
        "id": 1928,
        "article": "כשהרוח נופל בקטנות, ואין האדם מוצא בנפשו נחת רוח מפני מיעוט המעשים טובים שלו, ומפני חשבון עונות, ומיעוט שקידות התורה, יתאמץ בסוד המחשבה, וידע כי המבין דבר מתוך דבר, מחשבה דיליה חשיב קמי קוב\"ה מכל קרבנין ועלוון, אם כן יש למחשבה קדושה וציורים שכליים עליונים כל סגולות הקרבנות, וכל סגולות העבודות המעשיות, והוא הדין כל סגולות התורה המעשית שבפה ודיבור של גופי תורה. ויתחזק מאד במה שלפעמים יש שמיעוט המעשים והלימודים בפועל באו לו רק מפני נטייתו הגדולה לרזא דמחשבה, ויכול להיות שהרבה חלקים מנפילותיו הם באים מפני שלא החשיב כראוי את יסוד מחשבתו. על כן יתאמץ יותר בבינה פנימית, להבין כי תיקון העולם כולו, ורפואות כל הנפשות כולן, הכל תלוי בסוד המחשבה, וירומם את מחשבתו עד כמה דאפשר לו, ויתעלה לתשובה מאהבה פנימית. אשרי העם יודעי תרועה ד', באור פניך יהלכון.",
        "summary": "כשאדם נופל ברוחו מפני עוונותיו, יתאמץ בהכרת ערך מחשבותיו, שכן יתכן שנטייתו אליהן וחוסר החשבתו אותן גרמו לנפילותיו."
    },
    {
        "id": 1929,
        "article": "לפעמים יש שאי אפשר להבחין בין ההתרוממות העליונה של הרוח, ובין השיקוע היותר ירוד שלו. ההתרוממות כשהיא אמיתית, כשהיא מיוסדת על האמת, על עומק הטוהר, היא מאוחדת בעצמותה, אינה מפחדת, כי מעוזה בקרבה, ד' עז לה. כשהמצב שוקע, כשהרוח יורד למעמקיו, אז יש שבאה סבת הירידה מפני שכשסרו הצבעים החיצונים, המסעדיים של דמיון כוזב, של שקר, מתוך הנפש, מפני שהתוכנים החיצונים נתדלדלו, הרוח שוקע, הוא מבקש לו מקום מנוחה של אמת בירידה. עלולה היא ירידה כזו להעמיד את הרוח על מרכז של אמת פנימית. ומתוך הנקודה הזאת, שהיא קטנה, ונראית דלולה ומקווצה מאד, יוכר כח החיים העזיזים. האמת המוחלטה הפנימית, תמצית הרוממות, בלא כחל ובלא סרק, תתעורר. אז ישוב הרוח ויבקר את כל רכושו, את כל מקורו, שמחתו וצהלת רוחו, וימצא שהחלקים הבריאים שבהם, הם הם הנם הנקודות שבמצב השיקוע הרוחני נשארים הם בכל מלא צביונם. ואז יכיר הרוח מה הוא התוכן של אשרו, שגם בהיותו שכור משפעת הצבעים החיצונים של עושר, כבוד, משפחה, מעמד, וכל אלו החיצוניות, יכיר כעת למפרע שרק הנקודות הגנוזות של אושר האמת, של הגרעינים החיים העומדים לעד, הם הם תמכו את כל יסודות אשרו, גם בימים הטובים, המרוממים גם כן את רוח הדמיון. וחשבון של חיים עשיר ומבורר הולך ושופע עליו רוממות חדשה, אדירה ובריאה, חוזרת וצומחת. וצמיחה חדשה זו, כשתחזור ותתלוה לאלה המסעדים החיצונים, תהיה כבר מטוהרת מסיגיה, שקרים לא ימצאו בה מעמד, מדות נשחתות לא יאחזו בקרבה. תוכן האמת והשלום במילוי מלואם ילך ויתגבר, תפיסת המקום היותר חזקה של האמת, החשוקה מגודל הנשמה, מזיו חייה בטהרתה, יתרחב ויתגדל, ובא יבא הרוח מעומק נקודת השיקוע לנקודת הרום, וימצא שאין הבדל בין רם ושפל. כי רם ד' ושפל יראה.",
        "summary": "לפעמים שוקעת הרוח ומתרכזת בנקודות אמת מצומצמות, כדי שתוכל להבחין בין עושר מפרה לדמיונות שקר."
    },
    {
        "id": 1930,
        "article": "ההפריה המעשית, ההסתעפות הצמחנית של הלכות, תילי תילים, עם כל חומר דקדוקיהם ועושר תוצאותיהם, באה דוקא מההופעה האלהית שביסוד החקי. אותו תוכן החי וקיים, שלמעלה מכל רעיון וכל שכל מוגבל, אותו המהות המחיה את החק האלהי, הוא הנותן לו את כחו להתפצל ולהסתעף לסעיפיו, ולשמור את תפקידו בכל המרחקים שהוא הולך ומתענף שמה. כיון שנכנסת בתוך החק ביסודו איזה השקפה שכלית אנושית, כבר אין עמה אותה הברכה הפוריה, ואינה יכולה לשמור בשמירה פנימית את צעדי ההסתעפות. לא לחנם אין טעמי המצות בכל אורחות ההסתכלות המחקרית, הרעיונית, ההרגשית, האומנית, וכל סעיפיהם מתאחדים בכבדות עם פרטי הלכות, מפני שאינן נשאבות מאותו המקום הגבוה, מאותו זרם החיים שמשם המצות בעצם טבעיותן נובעות. זהו זולף ונובע ממקור ישראל, מהמחשבה האלהית הקדומה, מיסוד גבורה של מעלה בהוד תפארתה, ומכחה הגדול הכל מסתעף. הלא כה דברי כאש נאם ד', וכפטיש יפוצץ סלע. יראת שמים הטבעית הפנימית הישראלית, הרוויה ממקור האמונה הבריאה, המחוזקה באיתנותה של הגיון התורה, ידיעתה העמוקה והרחבה, שמחתה ואשרה הפנימי, היא היא המכירה בחושה העמוק את האמת הגדולה שבהסתעפות ההלכות, את הנועם הגדול, המלא אור חיים, של דברי אלהים ההולכים ומתפשטים לכמה וכמה פלגים. עשה אזנך כאפרכסת ושמע את דברי המטהרים ואת דברי המטמאים, את דברי האוסרים ואת דברי המתירין, את דברי הפוסלים ואת דברי המכשירין, אלו ואלו דברי אלהים חיים הם, אל אחד אמרן, פרנס אחד נתנם, מפי אדון כל המעשים, ומזיו החיים המאיר מאור אין סוף עליון אל העומק המעשי והסתעפותיו. כשעולה כח החיים, יוכל הוא לעבור את כל התחנות הרוחניות, ולהתרומם על ידן, רק בכח גבורה פנימית בריאה ומחוזקה. ברעננות זאת יש כח לחשוב מחשבות מופשטות לכל הצדדים, ולמצא כי כל אשר יהגה ויצייר האדם, עוד כפלים לתושיה. כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.",
        "summary": "שורש ההסתעפות של פרטי ההלכות הוא במקור ישראל, הגבוה מהשכל האנושי, ולכן קשה להתאימם עם טעמי המצוות האנושיים."
    },
    {
        "id": 1931,
        "article": "ההשכלה הנשאבת ממקור רוח הקודש, היא תמיד מתאימה עם אותה ההפריה העליונה שבטבעיות הניתוח ההלכותי, שהוא הוא התוכן הממלא את לבן של ישראל, הגבורה האיתנה, המושלת על החיים ומתוה להם את ארחם ואת צביונם, יחד עם אותה הטבעיות שבתוך ההשכלה הרזית העליונה הזאת, הנובעת ממקור החופש הישראלי. מההתגלות המוחלטה של נשמת ישראל, נובע גם כן המעין החי והמפריא של הגית כבוד אין קץ ואהבה בלתי גבולית לישראל. זאת היא הסקירה החודרת, היודעת לחשוף מצפוני החיים, ויודעת להעריך את הערך של היקר הישראלי מצד חטיבותה הפנימית. באותן הפלגים ששפעות החיים המעשיים והתיאוריים הללו זורמים ביחד במרוץ עזיז ואדיר, שם רז החיים לישראל גנוז, שם סוד האמונה והבטחה העליונה מונח, ומשם ישראל עושה חיל לנצח כל אויביו, ולקום לחיים חדשים בצמיחת קרן ישועה. הגבורה הלאומית, דקדוקי מצות בהשתלהבות של אהבה מקורית, הערצתה של האומה וכבודה, חיוב נצחונה ובטחון רוממותה להיות עליון על כל גויי הארץ במובן של עליוניות אמיתית, מוסרית, רוחנית, אידיאלית, הדורה ובריאה, רוויה שובע של שלום, של ברכת החיים ושפעת היצירה והבנין, כל אלה כטל יזלו בהחשפת המבוע של המחשבה הישראלית המורשתית, מסורתה של חכמת ישראל, המותאמה למסורתה האמונית הגלויה ביסודי האמונה ותורת המעשה. כל הכשרונות העולמיים אשר נספגו בישראל, וכל התעוררות של חיים, מסבת כל צרה ומדחיפת כל קו אורה, הכל יתקשר ביחד להוליד כחות חדשים ומחוזקים, העלולים לחדש את זיום בכל עת, בכל תקופה, ובכל מהלך חיים שיתפרץ בעולם. והרטבת כל אלה הנטיעות הרבות תמיד, בא תבא על ידי אותם למודי ד', העומדים בבית ד', האמונים על רוח האומה בכל צביונה, חכמי חידות ורבי תושיה, היודעים להתרומם בהכללה רבה על כל ההסתעפות הרוחנית והמעשית האדירה, שתביא עמה ישועת עולמים.",
        "summary": "ההשכלה הבאה מרוח הקודש, מהתגלות נשמת ישראל, מתאימה עם הניתוח ההלכתי, וממנה באים אהבת האומה וקנייניה."
    },
    {
        "id": 1932,
        "article": "בתוכיותה של הנפש, נפש כל מין מחולקה במהותה הפרטי, ולא יטעה אותנו הדמיון החיצוני של שיווי החושים, לדון על השיווי הפנימי. הבטחון להכרת החילוף הוא בא מההכרה שהנפש היא אורגנית, כולה עשויה חטיבה אחת. וכיון שכל מין יש לו סגולות מיוחדות, אותו התיאור הכללי הגורם את כל הסגולות השונות, הוא גם כן הגורם את הפעולות השוות, וממילא נכיר שאינן שוות כי אם בתמונתן החיצונה, ולא בציורם הפנימי. אמנם מצד היחש שיש לכללות העולם ליסוד החיים, הננו מכירים שכל צביונם של החיים נובע הוא משפעת חיים אחת, אלא שהצבעים מתחלקים בקרב הברואים לפי ערך של ההכנה המיוחדה שיש לכל אחד בבנין גופו ונפשו. החילוק הנפשי שבין עם לעם גם כן הוא נערך ככה. השיווי החיצוני אינו מחליט כלל שיווי פנימי, וממילא התוכיות שבנשמתה של כל אומה היא משונה מזו של חבירתה. יותר ויותר עמוק הוא השינוי שבין נשמת ישראל, המקבלת שפעת חייה מגורמים עליונים רוחניים אלהיים, מערכיה של תורה וסגולתה של הנבואה, רישום כח האבות, שההופעה של החיים האלהיים נתעצמו בהם בצביון מהותי קבוע, לבין החיים הפנימיים של כל עם ולשון, שהטבע וכחותיו, והרצונות הפשוטים של נטיית נפש החיה של האדם, הם הם היוצרים את אופים. אמנם ההבדל העמוק הוא בהערכים הפנימיים, ומי שחושב שיוכל לערב את מזג נשמתו בנשמה אחרת של עם אחר, הרי הוא טועה, ונוטל את חייו מן העולם. אבל בערך הכללי, ביחש לבנין העולם כולו, הרי כל העמים כולם, וישראל בכללם, שואבים חייהם מיסוד נשמת האדם הכללית, אלה תולדות אדם, שהוא הכלל הגדול בתורה. אמנם דוקא מתוך ההכללה הרחבה יוכר המעמד והעליון של ישראל בעולם, והתפקיד הנשמתי שלו בתור פועל תדירי להעלאת נשמת העמים כולם, על ידי הקישורים הרבים, העצמיים והמקריים, שיש בין נשמתו המיוחדה לנשמת כל האדם על פני האדמה, מצד האגודה הכללית, שהיא מתבלטת יותר ויותר על ידי הבירור שמתבררת יפה ההבדלה הגדולה שבין ישראל לעמים.",
        "summary": "אף שבערך כללי כל העמים מאוחדים באורגניות, ויונקים מנשמת האדם הכללית, ערכם הפנימי של ישראל למעלה מכולם, והוא מתבלט מתוך ההכללה."
    },
    {
        "id": 1933,
        "article": "האמון המשפחתי הוא תולדה והמשכה קוית מאותה האמונה הגדולה השרויה בעומק האהבה, הפועלת ברוח חיים, בשכל עליון ומפואר, בסדר והתאמה, בכללות המון היצורים והעולמים כולם. המעילה המשפחתית היא מעילה מהרסת את האשיות המעמידות את היצירה וכחותיה ביחושם הכללי, לשכלל את העולם המעשי והרוחני. האותיות המבטאים את שם ד' אלהי ישראל, הכוללים בקרבם את כל חיי העולמים כולם עם מקוריותם ושרשם העליון, עם סידורם והרמוניותם, כוללים בקרבם את כל האמון היסודי, שהתוכן התיאורי והמעשי של משפחת האדם המשוכללה נובע מהם. בלכתם בדרך ישרה, בהיות החיים מבונים כהוגן בתיקון, נמשכים בפנימיותם ברגשות האמון האידיאליים, המשוטטים בכל המון הבריאה ממעל ומתחת, הרי הם מפכים מעינות של ברכה, של אושר, ושל הופעות נשמתיות עדינות לכל. בשיבורם, בעכירתם, במרידת הסדר האידיאלי שלהם, הרי הם יסוד ההירוס, ההירוס העולמי, ההירוס המשפחתי, ההירוס האורגני, ההירוס הנשמתי, עכירת החיים ומארתם. בדיקת מי סוטה ממקור החיים העליונה היא לקוחה, מכל אשרה וברכתה של תורה, אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. והעולם הולך ותועה בנתיבותיו, אבל מבקש הוא את האמון האלהי, את הנתיב של אור החיים. ובא יבא האור, והתוכן האמוני בבנין משפחתי בין ד' אל עולם ובין כל מעשיו יופיע על ידי התגלות אמונת אומן, אשר בישראל מאז היא אצורה. וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ד'. והאימון המשפחתי בהבנותו בשכלולו, יסוב ויעבור את כל גבוליו, ימצא את משקלו הנכון בכל הערכים היחושיים, ימצא את מעמדו הבלתי מעול בין איש לאיש, בין שכיר לשוכרו, בין עובד לנותן עבודה, בין חכמי חידות לעמלי כפים, בין עמים רבים, בין אקלימים ומדינות, בין התביעות הבשריות להתביעות הנשמתיות אשר לאדם, בין האדם ובין כל היצור, בין חיי שעה לחיי העולם, בין הכל אל הכל. האמונה הפנימית, היודעת את כבודה, את אשרה וגבורתה, המדושנת עונג פנימי, המכירה שהיא בכל מושלת, שהיא מחלקת במדה ובמשקל של צדק ויושר אור וחיים לכל המון יצורים לאין תכלית, על פי סדר וערך של יחושים נאמנים, ערוכים ברוח שלום ואמת, אמונת עולמים זו תהיה תפארת הכל, עטרת תפארת ביד ד', אשת חיל עטרת בעלה.",
        "summary": "האמון המשפחתי הוא תולדה של האמונה העליונה וכלול באותיות שם ה', פגימה בו פוגמת בכל ייחוסיו החברתיים, ובניינו בונה אותם."
    },
    {
        "id": 1934,
        "article": "נכתם עון העמים שופכי הדמים, זדים מלכי אדמה וכל מרגיזי ארץ. לא יכופר לארץ לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו, והכפרה מוכרחת לבא, ביטול כללי לכל העמים התרבותיים של עכשיו, עם כל השקר והתרמית שלהם, עם כל זוהמתם הרעה וארסם הצפעוני. כל התרבות המתהללת בצלצלי שקרים מוכרחת היא להכחד מן העולם, ותחתיה תקום מלכות עליונין קדישין. אורן של ישראל יופיע לכונן עולם בעמים חדשים, בלאומים אשר לא יהגו ריקם, ולא ירגזו עוד על ד' ועל משיחו, על אור חיי העולם ועל התום והאמונה אשר לברית עולמים. וישראל יראה בעיניו שלומת רשעים, יצעוד על חורבנם של עמי אירופא המתהללים באלילים בסתר לבבם, כאשר צעד על חרבות בבל ואשור העתיקים. אז ידע ויוכר כי אך בו אל, אלהי ישראל מושיע. ותשועת ד' בא תבא, הנדפת כח הגוים שקויי כוס התרעלה מוכרחת היא לבא, פתח ד' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו. אם עוד תתאמץ אירופא וכל גוייה להחזיק מעמד בצביונה, לא באמת ולא בצדקה, את ד' לא ידעו ואת דרכיו לא יחפצו ללכת בהם, אור התשובה יופיע, וישליך איש את אלילי כספו ואת אלילי זהבו, וישוב הכל אל טוב ד'. ואז תכחד התרבות ההוית בכל יסודותיה, ספרויותיה, תיאטריה וכל מכונותיה, וכל החקים אשר בהבל ועול יסודם, וכל נימוסי החיים הרעים והחטאים כליל יחלפו, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא. הארג הרוחני והמעשי אשר בצביונו ההוי לא יכול לעצור, עם כל תפארת חכמתו, בעד שפך דמים רבים, ובעד חורבנו של עולם בצורה איומה כזאת, הרי הוא מוכיח על עצמו שהוא פסול מעקרו, זורו רשעים מבטן, מראשית יסודו, וכל מהלכו כולו אינו כי אם עצת שקר ונכלי רשעים מסובכים, והם קשורים עם הנטיות הנפשיות והגופניות אשר נתעצמו בהאדריכליות של בנין הלאומים התרבותיים של זמננו, שכחי ד' בכליותם, ונושאים את שמו על שפתם, בפיהם ובלשונם. על כן חרב תחרב כל התרבות ההוית, ועל משואותיה יתכונן בנין העולם באמת ובדעת ד'. נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים.",
        "summary": "חורבן אירופה ושפיכות הדמים שבמלחמותיה, מעידים על הצביעות של תרבותה, ומביאים לכינון מלכות ישראל."
    },
    {
        "id": 1935,
        "article": "כשהזרחה שכלית מופיעה, ובתכונת המוסר האצור בה ישנם גרעינים כאלה שאינם לפי הערך של כל המהות של המשיג המואר מאור השכל ההוא, אז יש להענין תכונה ערפלית מיסתית. אבל בזמן שהרצון המוסרי המפעם בתוך ההשכלה העליונה המוזרחת הוא שוה כולו עם הרצון העצמי המהותי של העוסק בצעדים העליונים הללו, אז מקבלת ההארה צורה של אספקלריא מאירה, וההשגות נעשות הכרות ברורות, חיות וקימות, עומדות בכל מעמדי החיים, ומתנחלות לדור דורים. ועל פי זה אין לאדם למהר לדון איזה דבר של הופעת רעיונות נכנס בכלל המסתורין, כי הענין תלוי בהכנתו המוסרית של האדם. וישנם המון לימודים שיראו ערפליים לאיש אחד כל זמן שההכשרה המוסרית שלו גורמת לכך, ובהתעלותו יהיו מזהירים לפניו כזוהר הרקיע, ויכירם כהכרתו של המשכיל הרגיל את המחשבות הרציונליות שבתיאורי המדע והמוסר הרגילים.",
        "summary": "ההזרחה השכלית נתפסת כמיסטית או כבהירה, לפי מדרגת הרצון המוסרי של האדם."
    },
    {
        "id": 1936,
        "article": "בהאמת הגדולה שכל חוקי התורה הם חקות שמים וארץ ממש, שלא ישתנו בשום אופן על ידי שום שינוי רעיוני, ואינם תוכנים סימבוליים לעורר רק מחשבה ורעיון, באמתת ערכו הוא יסוד העולם ויסוד האומה הישראלית. ובכח המצייר לבד, מה שהאומה מציירת כן את האופן התיאורי של חקי התורה בפועל, חוץ מהאמת המוחלטה העליונה שבה, היא נוטלת גם כן את המעוז החזק לכל עמדותיה בחיים. והציור לבדו די הוא לתן נועם ותכונה עזיזה ריאלית לכל אותו המרחב של התפשטות דרישתה של תורה, שמתהפך למזון מבריא ולסם חיים לכל האומה כולה לדורותיה. ומן הציור התיאורי בכח המדמה של האומה, באה היא אל מרום האמת, ומוצאה היא את יסוד חייה, חיי עולם, בתורת אמת, ביסוד אמת לאמתו. אך עמי המה, בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע. בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, וינטלם וינשאם כל ימי עולם.",
        "summary": "המצוות הן חוקות שמים וארץ ולא תכנים סימבוליים, וציורי הדמיון בטעמיהן מבססים אותן בכוח המדמה, וממנו באים לאמת."
    },
    {
        "id": 1937,
        "article": "האחדות המיוחדה שבישראל, מקשרת היא את הדורות כולם יחד, ואין מובן של עבר בהתולדה הישראלית, כי העבר ההוה והעתיד תמיד כרוכים יחדיו. מאחדת את כל הנפשות היחידיות יחד באגודה נפלאה, שאין דוגמא לה בעולם. מאגדת היא את הרעיונות הפזורים בכל האומה כולם יחד, ומאגדת היא את המעשים והמחשבות יחד, באין שום קיצוץ ופירוד כלל.",
        "summary": "אחדות ישראל המיוחדת, מקשרת את כל הדורות ורעיונותיהם ומחשבותיהם ומעשיהם לאגודה אחת."
    },
    {
        "id": 1938,
        "article": "המשכן היה למעלה מן העולם, ועל כן בעולם לא היה יכול לתפוס כי אם מעמד עראי, אוהל מועד, ומצד הארעיות שלו הוא מכוון נגד עולם קטן מאותו הגודל של בית עולמים. אבל לגבי משה, היתה זאת הגדלות שלמעלה מן העולם קבועה, ועל כן דוקא מתוך הקדמת המשכן היה המקדש אפשר לבא בזמנו, ואהבה רבה דמשה גרמה אהבת עולם דבית עולמים.",
        "summary": "המשכן היה למעלה מן העולם, ולכן היה עראי, אבל לגבי משה היתה גדלות זאת קבועה, והיא שאפשרה את קביעות המקדש לבוא."
    },
    {
        "id": 1939,
        "article": "כל היוצא מיסוד חכמי תורה, על פי טהרתה של ידיעת התורה, בהתגלות הכרעית, שכלית, סברית, או כל נטיה מיוסדת ביסוד תורה, הרי היא הופעת אור ד', רוח ד', קול ד', ההולך בכנסת ישראל גם בעת התעלומה של אותו הנדון. אותה המחשבה במחשבות אגדיות, ואותה ההלכה במצות מעשיות, פעלה בחייה העלומים את פעולתה בגניזה, ובבא עתה ויצאה אל הפועל, על ידי הבטאה, כתיבה, וכל צד התגלות, הרי נתגלמה, והכרעת החובה שלה הולכת היא ופורצת את נתיבתה. והיא קונה את מקומה בלבבות, ומתאחדת עם חיי האומה, הכל לפי גודל התפיסה שיש במעמדה של נקודה זו בכללות האופי של נשמת האומה ויסוד החיים של כנסת ישראל. אבל זהו דבר מבורר ומושכל, שאין הפרש בין גודל לקוטן, בין חדש לישן, כי אם בערך יחושי, אבל תפיסת המקום במציאות הכללית יש לכל אשר יחובר אל החיים. ואם שמעת דבר מפי קטן שבישראל, יהיה בעיניך כאילו שמעת מפי גדול, ומפי משה, ומפי הגבורה.",
        "summary": "חידושי התורה, הגדולים והקטנים, הנם קול ה' שמתהלך בגניזה בכנסת ישראל, היוצא אל הפועל."
    },
    {
        "id": 1940,
        "article": "בעת הנפילה היותר עמוקה, מתבונן האדם על רפיון רצונו, וחוזר ונעשה גבור. כי כל רפיון רצונו הלא בא הוא מפני התחלשות כחו נגד גבורתה של הרשעה, ואם כן קרוב הוא למקום שהגבורות נראות שם, ואם כי הם גבורות רעות ודינים קשים, מכל מקום יחטוף מהם את כחם, ויזכר שכל גבורה נאצלה היא בראשיתה מיסוד גבורה שלמעלה, וגם הרפיונות הבאים לרגליהם מכלל ישוב העולם ובנינו הם. ובהתעוררו ללכת בדרכיו של מקום, יזכר גם על המדה העליונה הזאת, של מה הוא גבור אף אתה היה גבור, עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים. וממעמקים יעלה להיות מכלל מלאכי ד', גבורי כח, עושי דברו לשמע בקול דברו, המקדימים נעשה לנשמע מרוב העצמיות שהמשמעת האלהית בכל הדרת החמודות שלה מתעצמת ברוחם ועומק טבעיותם. ומתהומות הארץ ישוב לעלות אל צור מעזנו, לחסות בשמו בסתר כנפיו סלה, ויגיע לירושת יראי שמו, כשם שאין המורש בוש לחזור לירושתו אף על פי שעזב אותה כמה שנים, כך אין תלמיד חכם בוש לשוב אל התורה אף על פי שעזב אותה כמה שנים. ויסוד התורה היא יראת ד', ראשית דעת, מקור כל גבורה.",
        "summary": "על-ידי התבוננות בגבורת הרע, ניתן לחטוף את כוחו, ולהשתמש בו להיות גיבור כמלאכים המקדימים נעשה לנשמע."
    },
    {
        "id": 1941,
        "article": "שלהבת החרטה הבאה מנפש נדיבה על ידי אבוקת אור התשובה, אש קודש היא, אש מלאה אור וחום, מלאה חיים. כשהיא חלה על רוח טהור, על נשמה חיה ומוארה באור חן ושכל טוב בדעת קדושים, אז היא מתהפכת לכח אדיר ורענן, לכח פועל, מזקק ומטהר, מוסיף עז ועצמה, ומסקל נתיבות ותוכן רוחות חדשים לכל מהלכי החיים. התנערות חדשה והתעוררות מלאה לשד עלומים מביאה עמה, והאדם נעשה בריה חדשה, מזוקקת ומצורפת, ואל על יביט, אל מרומי הדעת והבינה, שהיא המביאה לידי תשובה. ומאורו של משיח, משורש כל התורה וכל המצות כולם, כל המעשים וכל המדות בכללותם, יבאו לו קרנים להאיר בהם את מסילותיו האפלות ואת דרכיו השוממים. ויחד עם בניניו בנין עולם יבנה, ורבים ילכו לאורו, אשר בראשית הודלק רק למענו, נר לאחד ונר לרבוא רבבות עם. וקורא לך גודר פרץ, משובב נתיבות לשבת.",
        "summary": "שלהבת החרטה הבאה על רוח טְהורה, הופכת את האדם לבריה חדשה, מוארת ומאירה לרבים."
    },
    {
        "id": 1942,
        "article": "אם יבקש האדם להפך את הבשר לרוח, לחדש לו טבע שאינו הולמו, לא יעלה בידו מאומה. אותם החסרונות שכשחזותיהם באים כלפי הרוח, הם מעוררים בנו פלצות וזועה, כשהם שרויים בבשר, הרי הם כמלח הממתיק את הכל, וכחמרא על דורדיא. על כן לא יתחכם האדם על יוצרו אשר יצרו בחומר, מלא נטיות חומריות, אף שנראים לו שהם הם עוכריו. הוא יעלה אל מרומי הדעת, מאור החכמה, מיסוד התורה, יקח לו ציורים עדינים, ובמשך הזמן גם נגע הבשר ירפא. ומה שלא יוכל להרפא, מצד המצב השפל של מהות החיים הבשריים, הרי הוא הולך ומתמזג עם כל החסרונות שנראים לעין האדם הקצרה בכללות העולם, שהמעמיק יתבונן שאין ספק שכולם הם הכשרות לעליות רבות וגדולות, המשכללות בסופן את פאר העולמים כולם. והם הם המעמידים את העולם ואת האדם על צביונם, הם הם המעוררים אותם אל הדרישה והרדיפה של חיים חדשים, עשירי הצבעים, והם הם הנותנים דחיפה, מתחתית מעמקיהם, אל המעמדים המזהירים, שלעיני האדם והעולם היה בהם כבר די ספק לעמוד על מקום אחד, לעורר את רוח העליה. ושמים לא זכו בעיניו, ומחיל אל חיל הכל ילך.",
        "summary": "את טבע הגוף החומרי אי-אפשר להפוך לרוחני, אלא רק להשתמש בו כממריץ לרדיפת חיים חדשים, כשמרים המתסיסים את היין."
    },
    {
        "id": 1943,
        "article": "כל המחשבות הגיוניות הן, ובקשר סיסתמתי הן נקשרות. גם אותן שאין אנו מכירים בהן כי אם בצבוץ רעיוני לבד, כשנחתור יפה אחרי שרשן נמצא איך שהן משתלשלות ממקור ההגיון, כי כך היא תכונת המחשבה. וממילא יודעים אנו שאין שום מחשבה בטלה בעולם כלל, אין לך דבר שאין לו מקום, כי כולן ממקור החכמה הן יוצאות. ואם יש בהן מחשבות של דופי או של ריקניות, זהו הדופי והריקניות הוא רק בסגנונן החיצון, אבל כשיורדים עד פנימיותן, מוצאים אנו בהן יסודי חיים, כי חכמה מקור חיים. וכל אדם, מלאים הם אוצרות מחשבותיו המון חיים עליונים, שעתידין להיות מזדקקים ועומדים, חיים וקיימים בפאר מעלה, ליום אשר יבא העולם לתיקונו. וכל מה שיתעלה האדם יותר, כל מה ששייכותו היא יותר גדולה לתוכן הפנימי של ההויה והחיים, הרי הוא לוקח מכל מחשבה, בין שהיא שלו בין שהיא של אחרים, את גרעינה הנצחי, ההגיוני, הטוב, הנובע ממקור החכמה, והולך ומתעלה על ידן, והן מתעלות בו. איזהו חכם, הלומד מכל אדם, בלא שיור כלל. ומה זה יפלא כי חסידי עליון, ישרי לבב באמת, אין חושך ואין צלמות לפניהם, והם נוטלים מכל ענין וכל תוכן, קרוב או רחוק, את הטוב ואת הרעננות, הקודש שבו, ומקרבים אותו אל הקודש, כמו שהוא באמת קרוב ואחוז הכל ביסוד הקודש. ומעתה נדע, כי כל כבדות שישנה בקליטה של כל מחשבה ובהסתעפותה בצורה של שכלול מחשבתי הגון, גם במחשבות הטובות בטובן הגלוי, בין שהן של עצמו בין שהן של אחרים, הלקוחות מפי השמועה או מכל מיני הסתכלות שבעולם, הוא מפני שלא נתגלה בהן יסודן המפריא. ויסוד עולם זה הוא תלוי בהתגלות המקור של כללות הפרית המחשבות, יסוד החכמה, עבודת ההגיון בכל כחו המחדש. ולכן זאת היא עבודת העיון הקבועה לכל ישרי לב, להמשיך לכל מחשבה את חוטה המקורי, קו החיים, אות אמת שלה, ואז תשוב לאות חייה, ותחיה את בעליה.",
        "summary": "כל רעיון קטן הוא חלק מהיגיון שלם, ומשתלשל ממנו, וגם לרעיונות הדופי יש שורש עליון, וצריך למוצאו ולהמשיכו בהם."
    },
    {
        "id": 1944,
        "article": "בהתקרבות רצונית אל מקור החיים, אל שורש חיי החיים, בהתקרבות של חפץ פנימי, בתום לבב, להתקרב לד', אצור כל יסוד חכמה וכל תפארת חיים. על כן תיכף כשדופק בלבו של אדם קול הרעיון לקרבה אל ד', הרי קו חיים נמשך עליו, ואור חכמה מופיע עליו. וכל מה שיוסיף רצון קדוש עליון זה כח ואומץ רצוני פנימי, הרי הוא מתקרב בכל מהותו אל יסוד המציאות, והקיר המבדיל בין תמימות המחשבה ושלמותה ביסוד היצירה, מלאת כח עליון, המלא עולם, האומר ועושה, ובין פזורי המחשבות, הרעיונות וצללי החיים שמתהוים בחוג נפשו הפרטית, הוא מתבטל ונהרס. ונמצא שהוא הולך על דרך אורה כזו, שכל הגיוני לבבו, כל מחשבותיו, דיבוריו ופעולותיו, דבר ד' יביעו. וצמח ד' זה, כמה שיהיה הוא מעט הכמות, כמה שיהיה מוקף בקוצים וברקנים הסובבים את השושנה העליונה, אין לתאר ואין להעריך בכל ערך ושיעור מוגבל את יקרת ערכו. על כן יקר מכל הון הוא הרעיון האלהי אשר באדם החפץ להתקרב אל קונו, המתעורר וחי בתוכו. כל התורה וכל החכמה, כל המוסר וכל התושיה, אינם אלא טל מאת ד' להצמיח וללבלב פרח נחמד זה, שישגה ויעשה חיל, יפרח פרח ויציץ ציץ, ויעשה פרי תנובה, ויאמר אדם אך פרי לצדיק.",
        "summary": "כשמתגבר באדם חפץ קרבת ה', מתבטל הקיר המפריד בין מחשבותיו הפזורות לבין מחשבת היצירה השלמה."
    },
    {
        "id": 1945,
        "article": "בימי בית ראשון עמד האופי הישראלי המיוחד מצד טבעיותו בחזקה, הנפשות היו קשורות אל הטבעיות העזיזה של האומה, והטהרה והקדושה היתה צריכה להשפיע בעקרה על הכללות, שלא תסור האומה בכללה מיסוד חייה האמיתיים. והופעת הנבואה באה למטרה זו, בהרחקת עבודה זרה, וההשפעה על חיי המוסר הכלליים. ברוממותם של ערכי הכלל, לא היה מקום לדאג שמא לא יהיו הפרטים קשורים אליו ומקבלים השפעתו. כל פרטי המצות, הדינים, וההלכות, כולם סעיפי הכלל הם. בהתפשטות רוח החיים של כנסת ישראל, הרי הם מתבטאים בכל מילואיהם. בבית שני, וממנו והלאה, הוחלשה הטבעיות הכללית, כלומר הקישור של פרטי הנפשות אל הכלל, וכל הזירוז של מעשה המצות כולם, עם כל סעיפיהם הרבים, הם מיוסדים על יסוד זה של הקשרת הפרטים אל הכלל, ובכללם גם כן השפעת החיים של הכלל כולו.",
        "summary": "בבית ראשון, בזמן טבעיות האומה, היה צורך להזהיר רק על הכללים (ביעור עבודה-זרה), ובבית שני, בהיחלשותה, הוזהרו על הפרטים."
    },
    {
        "id": 1946,
        "article": "הקוים המחשבתים העליונים של שפעת רוח הקודש העליונה של אור התורה, הם הם המתפשטים מראשית אצילותם המזרחת עד עומק תחתית של כל הסתעפותיהם, ההלכותיות הפלפוליות, האגדיות הדרושיות, הרזיות הרמזיות. וכל המהלכים השונים שמתגלים על בהיקות אורות, הכל מזיו החיים העליונים של עצת עליון הם נמשכים. וכפי כחו הרוחני של האדם, וכפי טהרת נשמתו, הרי הוא חש ומרגיש הרגשה חיה וקיימת את האור הכללי שבתוך הפרטים, ומתגלה עליו הוד הזיו של עסק התורה לשמה.",
        "summary": "האור הכללי שבתורה מתפשט בכל חלקיה ופרטיהם, וכפי טהרת הנשמה מרגישים אותו."
    },
    {
        "id": 1947,
        "article": "בכל בריה רואים את מסקנת החיים של שטח רחב מאד, של עומק ורום גדול ונעלה, ומתרוממת כל בריה למעלתה האידיאלית לפי בהירות ההשקפה השרשית הזאת. בכל רעיון, בכל התעוררות של חיים רוחניים שאנו רואים בעולם, מתגלה לעינינו בריה נפלאה שבבריות, שהננו חודרים והולכים, הולכים ומטפסים, לעלות אל המקוריות של מהלכי החיים, והרשמים העמוקים, הרחבים והרמים, שהם הם הגורמים לאותן המחשבות והנטיות שתצאנה אל הפועל, ושיחזיקו את מעמדן. וכשם שאנו מסתכלים ברעיונות המשוטטים בעולם ותופסים מקום בחיים העומדים מחוץ לנו, ותופסים אנו את יסודם השרשי, שהוא מתגלה לנו בצורה של גדולה, כמו כן אנו באים גם כן להסתכל על מהלכי רעיונותינו אנו, על נטיות לבבנו והגיוני נפשנו, ואנו רואים בהם לא רק את עצמם, שהם הם עצמנו, אלא את כל המרחב הגדול, המסובך ומתענף, הגורם את הוייתם. ואז אנו באים מתוך ההסתכלות הצרה של עצמנו, אל הסתכלות רחבה של מדת העולם, והחיים הפנימיים שלנו מתגלים אצלנו בסבותיהם המקוריות, ובהירות גדולה מופיעה אז במחזות נפשנו על גוי ועל אדם, על שמים ועל הארץ, ועל כל המון ברואים לאין תכלית.",
        "summary": "כל בריה, מחשבה ונטיה, בעולם ובנפש, הנה התגלמות של חיים עליונים רחבים, והסתכלות זו מביאה בהירות גדולה לנפש ולעולם."
    },
    {
        "id": 1948,
        "article": "בעולם קטן, כל מה שנמצא בו קטן הוא, ומי שיש לו תביעות של גדלות בעומק האמת, לא יוכל להתפייס בכל המתואר מתוך העולם הקטן, אפילו אם תהיה ההתארה מרובה בעושר צבעים, ובריבוי מינים ותוכנים שונים, אבל חוט הקטנות מקיף את הכל. קוצר רוח ירגיש הצופה לתוכנים גדולים תמיד, בהשתקעותו בתוך המצרים של הקטנות, ואין לו עצה, כשהוא סוף כל סוף נזקק לאותם הענינים, מצד המצב הגשמי והרוחני המעיק עליו, כי אם להסתכל גם כן בשורש המציאות של כל היצירות הקטנות, ואז יראה אותם בגדלם.",
        "summary": "בעולם קטן אי-אפשר לראות תכנים גדולים, והחושק בהם צריך להסתכל בשורש המציאות, ואז ימצאם בגדלותם."
    },
    {
        "id": 1949,
        "article": "אין דביקות במציאות כי אם דביקות אלהית. הפניה אל ד', אמירת אלי אתה בלב ושפה, זו היא האמרה המקנה את עירוב המהות. אנחנו נעשים מאושרים אושר אלהי בקבלת עול מלכות שמים. זאת היא ההכרה שהעולם הולך לעלות אליה. הדביקות האלהית כשהיא באה למטה ממקומה, כשהיא משמשת חוץ מלאלהים אמת, הרי היא מטבעת את המתיחשת לה בבוץ ההעדר והחטא המוחלט, שכל מצוי חוץ מאלהי אמת אסור בו. הכל הוא נפול וירוד, והכל מתעלה על ידי הדבקות האלהית. ההתיחסות האלהית ללא אלהים, מעכבת את עליית היצירה, מטביעה טבע משחת בעצמיות הנשמה, ודורות ושדרות הויה יורדים ושוקעים. הציור הרעיוני האמוני מחולל נפלאות הוא, את המהות העצמי הוא משנה, ורוח האדם מתמזג ברוח העולם, ומטיל את שאור חמצו בכל. חירות העולם ותעופת עילוייו תלוי הוא בביעור הרדיקלי של כל עבודה זרה, מרעיון, שפה ופועל, מרגש, מזג ונטיה, מתכנית לאומית, דתית ופסיכית. ואל זה כנסת ישראל שואפת, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא, והאלילים כליל יחלוף.",
        "summary": "הדבקות האלוהית מאשרת את האדם ומשנה את מהותו העצמית, אך הדבקות באלוהי השקר מטביעתו בבוץ החטא."
    },
    {
        "id": 1950,
        "article": "הבינה מדעתו, זאת היא הנקודה העליונה שבהתעלות הרוחנית. כל מה שנלמד, הרי הוא נקלט מבחוץ, ונופל הוא בצביונו לעומת ההגוי בקרב הנשמה פנימה. כל הנלמד אינו כי אם עצה עמוקה איך לדלות מתוך החבוי בלב, במעמקי הנשמה, את המובן הפנימי מהדעת. הדעת הולך הוא וזורם, יוצר הוא ופועל. המחדש העליון איננו מחדש, כי אם מעתיק, מביא אורות חדשים חיים ממקום עליון, מקורי, אל המקום שעוד לא היו שם, מקום לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, מקום אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. ובהתגלות הגדולה האישית נוצרת האוזן הנאמנה, הלב השומע, אשר לא יאמר דבר שלא שמע מפי רבו. נביאי אמת וצדק, אשר דבר ד' בפיהם אמת, ומה לתבן את הבר.",
        "summary": "הלימוד והקליטה החיצונית הנם עצות איך לדלות מתוך החבוי בלב, והמחדש העליון אינו מחדש, אלא מקשיב לעליונים ומעתיקם."
    },
    {
        "id": 1951,
        "article": "אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אם התכונה הגופנית מאפילה את העולם, אם היא מזהמת את הטוהר האצילי של החיים, לא יחת ולא יבהל, הוא יעשה את שלו, הנשמה תשוטט בגדלותה כראוי לה, וכריכת הנחש לא תמעט את אומץ הרוח, כי אם עוד תגדלהו, ובתחבולות תעשה לך מלחמה.",
        "summary": "אם התכונה הגופנית נכרכת על נשמתו כנחש, אל ייבהל, שכן בגדלות הנשמה תוסיף לה הגופניות אומץ רוח."
    },
    {
        "id": 1952,
        "article": "אותו הטל של תחיית המתים, הוא עצמו אותו הנושא שמלאכי השרת חיים ומתקיימים ממנו חיים איתנים, חיים שאין עמם מות. ושפעת החיים הללו הולך הוא ופועל את פעולתו, עובד הוא את עבודתו התדירית, להביא את העולם לידי מעמדו. ואין לך כל הטבה והארה שבעולם, מקטנה ועד גדולה, מחיצונה עד פנימית, שאינה עשויה דרגה של סולם לאושר החותם העליון של תחיית המתים, של נצחון הטוב המוחלט, לא רק במובן החברותי לבד בצמצומו, כי אם במובן הכללי של כל העולמים, ובמובן הפרטי של כל בריה, מגדולה עד קטנה. ואותו הטל העליון, שסיגיו ומותרותיו הם הם הנותנים כח לכל מרץ החיים, עקרו ופנימיותו הוא הוא הגנוז בתורה. והתורה בהתגלמותה, גם בהסתעפות ההבטאה היותר חיצונה ומפוצלת לכל ערכי החיים והדמיונות המתוארים, היא היא התגלמות עצמית של אותו הטל העליון שמחיה את המתים. וכל העוסק בתורה טל תורה מחייהו, כי טל אורות טלך.",
        "summary": "התורה היא התגלמות של טל תחיית המתים, שכל ההטבות שבעולם הן שלבים בסולם המביא אליו."
    },
    {
        "id": 1953,
        "article": "התורה מכניסה טבע אלהי בכל המחשבות כולן, והיא פועלת על כל הסכום הרוחני שבעולם כמסו בחלב. וסוף שיוחזר הכל לאורה, כמו שבתחילה היה הכל כלול בה. אור עולם באוצר חיים.",
        "summary": "התורה מכניסה טבע אלוהי בכל המחשבות, ומחזירה אותן למקורן שבה."
    },
    {
        "id": 1954,
        "article": "הריחוק מהאורה האלהית בקישור הנשמה, מונע את הברקים הרוחניים שלא יופיעו בנשמה ובעולם. ובזה הולך האדם במחשכיו, והעולם כולו שרוי באופל, הרצון מתעות, והנטיות העצמיות מתהפכות לרשעה וקצפון, ותכונת הנפש הולכת ומתהרסת, וחורבן על חורבן מתגבר, כל סידור פנימי מתבלבל, והיצירה העולמית סופגת בקרבה המון יסודות מרעילים. וריחוק זה בא משורש עבודה זרה בשתי תכונותיה, עבודה זרה ומגדף, דהיינו עובד עבודה זרה, שזה האחרון בא מכח הכרות חשכות וציורי שקר בהענין האלהי, שכל מיעוט יראה וכבוד הוא בא מיסודו, והולך הרע ומתגבר עד כדי התוכן החשוך של הגידוף. אמנם הגידוף תוכן שלילי יש לו, לא קישור לאיזה ענין, כי אם ניתוק מהאור הטוב המחיה כל העולמים, אבל ההחשכה שבאה על ידי הריחוק, מחוללת תנועה רבה של רשעה בהכחות השפלים. כי הנה רחקיך יאבדו, הצמתה כל זונה ממך, ואני קרבת אלהים לי טוב, שתי בד' אלהים מחסי לספר כל מלאכותיך.",
        "summary": "הריחוק מהאורה האלוהית (תולדת הגידוף) והדבקות בציורי השקר (תולדת עבודה-זרה) מחשיכים את הנפש והעולם."
    },
    {
        "id": 1955,
        "article": "כשבאים למדת רזי עולם, המשפיעים על כל החיים, על כל שעור הקומה, ועל כל הכחות, מתאחדת הארת הנשמה עם הארות חיי הגויה, והדם מתפעל גם הוא מהתנועה הרוחנית העליונה, של חשק הנשמה באצילות אידיאלי חפציה המתוארים בפנימיותה. ובזה יורד כח חיים גדול מאד גם בתוך מפלי הבשר, וכחות החומר מתרעננים, ונעשים פועלים בפועל חיים מלא. ובזה מתכפלת חובת הקדושה והדבקות האלהית, בכל עומק הציור שהיכולת יכולה להשיגו. וזאת היא תורת השימור של הקדושים המתהלכים לפני ד' תמיד, שעליה בנויה היא כל אותה המערכה של חילופי מדריגות הקודש, שלקחו עמדתם בפועל, מטהרת חולין עד טהרת חטאת, ובפרטיותם מתחטבת היא תוצאת החסידות המיוחדה, הבאה בפועל בכל הליכות החיים המיוחדים לנגשים אל ד', איש לפי מעלתו.",
        "summary": "במידת הרז, מתאחדת הארת הנשמה עם חיי הגוף ומתחייבת דבקות מיוחדת, כשם שקדושת המאכל מחייבת זהירות יתירה מלטמאו."
    },
    {
        "id": 1956,
        "article": "כשעושים את התורה למקצע מיוחד בחיים, אז נתבעים כל המקצעות שבחכמת העולם כדי להשלים את האישיות השלמה כוללת. אבל כשעולים עד הרום של הכרת התורה בתור נושאת כל ההכרות, כל התוכנים, כל היש, דכולא בה, אז המקצעות כולם מתענפים ממנה, ומשבע טובה הכל מרווה. בזמן האמצעי, כשלא בא עדיין האדם והעולם לאותה המדריגה של שאיבת הכל ממקורה של תורה, אבל כבר בא לידי הצמאון הכללי עד שאי אפשר לו להיות נסגר במקצע מיוחד, צריך הוא להעזר על ידי מקצעות המדעים, בעומק האמונה שמדי יום ביומו יוסיף אורה בנועם הכללי של תורה, ויתקרב יותר לאותה המדריגה של שאיבת כל הטוב, כל הכרה, כל חכמה, כל השקפה וכל עושר רוחני, כל ברכה וכל שפעת חיים, משדיה של תורה. וכפי אשר תתגבר אמונתו בקרבו, יטהר רוחו, ושקידתו העליונה, הרוחנית והמעשית, תגדל, ויחשפו לו צפונות אדירות, כוללות כל, ממקורה של תורה, ואז ימצא ברכת האבות, ברכת הכל, בנעימת ירושתה של תורה מורשה.",
        "summary": "כשמתייחסים לתורה כאל שורש החכמות, יונקים ממנה את כולן, אך לפני שמגיעים לדרגה זו צריך להיעזר בהן."
    },
    {
        "id": 1957,
        "article": "העולם ומלאו לאור ישראל מחכים, לאור עליון של בהירות תהילת שם של עם זו יצר לו אל לספר תהילתו, הידיעה המנוחלת מברכת אברהם, הברוך לאל עליון קונה שמים וארץ, לעם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב, לעם אשר ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, העם המטהר את העולם כולו מטומאתו ומכל מחשכיו, העם אשר נחל חמדה גנוזה, כלי חמדה שבה נבראו שמים וארץ. לא חזיונות לב, לא מוסר אנוש, לא רק חפץ הגון וציור טוב, לא הפקרות העולם החמרי בכל ערכיו, לא עזיבת הגוף ביסוד ערלתו וטומאתו, ועזיבת החיים והחברה, הממלכה והמשטר, בשפלות זוהמתם, ולא עזיבת העולם וכחותיו הטבעיים, אשר נפלו יחד עם חטאת האדם בשפלותם, כי אם רוממות הכל, אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים. אין מוחם ולבם, אין נפשם ורוחם, של כל עם ולשון, יכולה להסתגל לקדושת עולמים, לחדות גאות ד', שליטת היצירה מעומק ראשיתה עד עומק סופה, החבוקה כולה בהאחדות האלהית בעומק טובה, ברעם גבורתה, בטהרתה וצחצוחה. ואנו מכירים את כל השפעותיהם השונות של כל ההדרכות של האומות כולן, את דרגותיהם לפי ערכם, את האור שבתוך החושך לכל מדותיו, ואת עומק המחשכים לכל מיניהם ושאיפותיהם. נצחנו את העננים הכבדים והמגואלים אשר לממלכות האליל, והננו הולכים ומנצחים גם את ענני החושך הקלים מהם, ביטול המצות המעשיות, אשר יצא מהנוצריות וצדדי אלילותה, יחד עם התגברותה לקלוט לה מאתנו ערכי אמונה ומוסר בפום ממלל רברבן, לאמר הרבה ושלא לעשות גם מעט. מקושרים הם המאפלים הללו עם אותה ההתטמטמות הגויית שלא תוכל להכיל בלב הערל את השקפת העולם האלהית העליונה בכל זהרה, שהיא קושרת שמים וארץ, גוף ונשמה, אמונה ומעשה, ציור ומפעלים, אישיות וחברה, עולם הזה ועולם הבא, הויית העולמים בראשיתם וגורלם באחריתם, רוממות העולמים, שמחת שמים וארץ וכל היקום, במחיית שם ושאר וכל צל אלילי, בהטהר גם שפל דרגת העולמים מזוהמותיו, בהתישר גם העקמומיות היותר מעוותה ומלפפת, יחד עם כל סילוף, גם היותר קטן וקל, ואור יזרח לישרים. והעולם הגויי ככה הוא, מורכב, מחולק, אין אחדות לגוף עם הנשמה, אין חבור והתמזגות פנימית לרוחניות העולם וגשמותו, אין קשר פנימי בין המעשים ורחשי הנפש. השיתוף הוא להם לעת עתה תכלית העליה, לפני זריחת אורן של ישראל, אבל כמה אומלל הוא העולם שהרשעה וההחשכה הזאת מרימה בה ראש, והיא מתאמרת למבחר מאוייו. כמה אוצרות רשע כלולים תחת שקר נורא ואיום זה, שיש לו טלפי חזיר שהן מתפשטות לעין כל עובר לאמר ראו שאני טהור, וכמה אומללים הם הרעיונות השוטפים מתוך העולם הטהור והאמיתי אל שפך זוהמא עכורה זו. כמה אור צריכים להרבות, לגאול את האורות נפולי המחשכים. והם יגאלו, יגאלו גאולת עולמים, בגאולת גוי קדוש.",
        "summary": "העולם ומלואו מחכים לאורם של ישראל ההולך ומתקן את ההוויה על כל חלקיה הנמוכים, ואינו זונח כנצרות את העולם המעשי."
    },
    {
        "id": 1958,
        "article": "ההפקר של העולם המעשי, הבאה מתוך אותה ההתפרצות אל העולם הרוחני בלא סדר ותיקון של קודש, כשם שהוא מונע את אור הקודש מהתפשטותו בעמקי ההויה, כך הוא מוריד ערכו ומחשיך את יפעתו ברום העליון, ונשאר הציור האלהי, שאין קץ וסוף, ראשית ואחרית, לכבודו, מוגשם ונשפל. אויב חרף ד' ועם נבל נאצו שמך. תאות ענוים היא גדולת ד'. אורן של ישראל מודיע שם ד' במרומים ובמעמקים, וכל עומק והשפלת ההשגחה והשליטה, ההויה והיצירה, מביאה רוממות השקפה והתעלות אין סוף. אמנם יש אשר הרשעה מקבצת כח מפוזר בכל מרחבי העולם החיצוני, בכל חוג המעשה והמפעל, ומוסיפה ברק לההדלקה הרוחנית הציורית. אף שהם מקסם כזב ושקר שאין לו רגלים, מכל מקום הרי הוא ניטל מזיו הקודש בגניבה. והקדושה לוקחת בחזרה את כל אורות הגנובים הללו, ומעמקי האמונה הציורית, והתארת אידיאלי המוסר, מתגדלים ומתאמצים יותר ויותר על ידי שביית האויב, והחזרת כל הנפש והרכוש אשר לקח, בהעשותו כמצולה שאין בה דגים וכמצודה שאין בה דגן.",
        "summary": "הפקרת המעשיות מתוך התפרצות רוחנית משפילה את הקדושה העליונה, ובתיקונה על-ידי הרשעים שבים אורות הגזולים בידיהם."
    },
    {
        "id": 1959,
        "article": "כשם שמכירים תנאים אקלימיים מסוגלים לבעלי חיים ולצמחים שונים, ויותר מזה תנאים מובדלים לסוגים, הים והיבשה, העפיפה באויר וההליכה, ומי שמסוגל לאחד מהם אם יחליף את תפקידו במה שמוזר לו, את נפשו הוא קובע, ככה הם החילופים הרוחניים, מצד פנימיות ערכי החיים שלהם. בכל ספירה רוחנית יש ערך חיים מיוחדים. כל זמן שהדברים באים רק למגע של הכרה, אין הדבר חודר כל כך עד עומק החיים. אמנם כיון שבאו לידי הרגשה, כבר החיים מתרשמים בו ביותר על פי תנאיהם המיוחדים. וכשבא עד לידי אמונה ודבקות, אז החיים נטבעים במטבעתם המיוחדה, ואם הם נאותים לאותו המקצע, אז הם מתברכים ומתאדרים, ואם אינם נאותים לו, כפי מדת ריחוקם וניגודם, ולפי מדת שיקועם בתוכו והשרשתם, ככה תהיה מדת חורבנם ואיבודם. זאת היא התכונה העמוקה של ההשתמרות מאשה זרה במובן הרוחני, אשר דרכי שאול ביתה ורגליה יורדות מות. וכמה גדולה היא מדת ההמשכה לרכי לב וקטני דעת, הולך אחריה כשור לטבח יובל, וכעכס אל מוסר אויל. בית ישראל יודע בחוש קודש העמוק שלו איך להשמר מפח יוקשים, ויודע הוא בבהירות להגן על עמדת קיומו הרוחני האיתן, גם נגד אותו כח המושך של הזרות, אשר נגזו מבטן אמו אחרי שנתנכרו וקנו להם תכונה זרה. ואת פרטי הזריות, איכות ההשתמרות, ועמקי האבדון שבהם, וכל הליכות היחש עמהם, הוא סוקר, והם בספרתו בדיני תורה והכרות אמונה, בדעה מבוססת ורוח אמיץ, כראוי לעם עז, אשר עז לו באלהים סלה.",
        "summary": "ישראל זקוקים לאקלים רוחני לפי תכונתם, וחושם הקדוש מכיר בכך, והשתקעותם באמונה ודבקות זרה שקולה כזנות רוחנית."
    },
    {
        "id": 1960,
        "article": "ד' צבאות הוא ד' אלהי ישראל, וצבאות ישראל צבאות ד' הם. ברוחנו ועצמות נשמתנו חרותים במכתב אלהים כחו וגבורתו של יוצר בראשית. העולם ומלאו מיד ד' נוצרו, נתהוו, קמו, מתהוים וקמים, חיים ומתקיימים, מתפתחים ומתאזרים. הלאמתנו בנחלת ד' קשורה היא ביצירת מעשה בראשית. כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. הגבורה האלהית השרויה בעולם, שחדשה את העולם ומחדשתו בכל יום, היא היא שמפיה שמענו את התורה. מפי הגבורה שמענו אנכי ולא יהיה לך, וכל התורה כולה קבל משה מפי הגבורה. את הגוף אין אנחנו עוזבים, לא את הגוף הפרטי ולא את הגויה הלאומית, כי אם אנחנו מנצחים אותה. יודעים אנחנו, שהיצר הרע והיצר הטוב יצירה אחת היא מידי אל עולם, וכמו כן עולם הזה ועולם הבא. העולם החברותי, המשטרי, והרוחני, התיאורי, המוסרי, האידיאלי והאמוני, הכל חטיבה אחת היא, והכל עולה במעלות הקודש ומשועבד לרצון גבוה, ויסוד הכל הוא, אמרתי ונעשה רצוני. גבורתנו עדינה היא, אי אפשר שתהיה עד לכלה. הגבורה האלהית בעולם אינה נפגשת במה שחוץ להמצאתה, וקל וחומר שחוץ לשלטונה, אם כן היא עשויה בכל תכסיסיה בעומק רחמים. המצאת הניגודים מרחיבה את גבול היש. הטוב מבחין את הרע, והרע מעמיק את הטוב, מרשם ומאלם אותו. ספיגה כללית זו בהכרה עולמית אלהית, חדורה עד תהום הנשמה, משולבה במעמקי ההיסתוריה הלאומית, אחוזה במלא עולמים, חובקת באהבה את כל ומתנשאת בגבורה על כל, מלאה ענוה עם כל וחשוקת רחמים אל כל, היא יסוד תפארת ישראל, המובעה באמת ליעקב, במטרת כסא ד' בעולם, שלא תפסק, ולעד היא מקיימת ומחיה אותנו. לא ברכב ולא בסוסים יסוד גבורתנו הוא, כי אם בשם ד' אלהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד. ואם שטוחה היא הכרתנו את עצמנו, שטוחה היא הכרת העולם את ערכנו, לקויה היא הבנת העמים את חשקנו, ואת המעוף האלהי שבחיי נשמתנו, על כן מתמזמזים הנסיונות הראשונים, שקמו בלא העמקת היסוד, בלא חשיפת מעין החיים. ומזמוז זה, רקב נורא וכאב חודר זה, יחדש עולם חדש. רוח חדש יבא בעמים, הכרה חודרת ופנימית בישראל. עז וגבורה, חשק ואבירות אמונה ונצחון עז, התהפכות עמק היאוש למקור ישועה ופריחת חיים, רוממות הקודש כימי עולם, הופעת התבונה וחריפות הבקורת, הסדרת החברותיות ועומק האמונה, חידוש הנשמות והרטבת הגויות, בדליגה ובסידור, ממקור הכרת הקודש של גדולת שם ד' אלהי ישראל, אלהי עולמים, יוצר כל העולמים ויוצר רוח האדם בקרבו, אשר ממקור חיים אשר עמו חי ישראל מעולם ועד עולמי עד. והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים, וידעו כי אני ד'. כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו. אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי, כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד. כי בועליך עושיך ד' צבאות שמו, וגואלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא.",
        "summary": "בנשמת ישראל חרותה הגבורה העליונה המחדשת את העולם החומרי, ולכן היא תובעת את העלאתו, אף שהכרה זו נסתרת לפעמים."
    },
    {
        "id": 1961,
        "article": "המינות, מתוך שיצאה מתוך המחנה אל החוץ, הרי היא מפרדת, מחרפת ומגדפת, אומרת מי לי בשמים, אף על פי שבפיה תדבר רמות ודברים חלקו מחמאות. רפיון בטחונם של ישראל, אחרי כל ההבטחות ושבועות עולמים ובחירה אלהית נצחית בהם להיות סגולה מכל העמים, שמתאמצת המינות להרחיב, הרי הוא סעיף מסורי הגפן נכריה של הפרדת רשות הגבוה, אותה הרשעה החושבת להפר ברית בשר וברית הארץ גם יחד, המדמה בחולשתה הפנימית כי הגוף וכחותיו, העולם החמרי והופעותיו, בחירת האדם ורצונו בכל ערכיו, הנם דברים מופרדים, שיכולים לסכל את עצת ד' העליונה, ותוכל לפי זה ברית עולמים להיות מופרת על ידי סבות צדדיות, כחטאות ישראל, והתגברות הרשעה החמרית בעולם. ולא ידעו ולא יבינו, בחשכה יתהלכו, כי אלהי עולם ד' עושה שלום ובורא רע, והכל עבדיו, ולא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו ד' צבאות שמו, והעולם הגשמי, וכל עומק הרשעה המקננת בבשר, הכל קשור בתנאים שחקק בהם צור עולמים בעולמו, שהוא רשות היחיד של יחידו של עולם, אין עוד מלבדו, אפילו מעשה כשפים שמכחישים כח פמליא של מעלה. ונשמת ישראל באור עליון זה היא שרויה, ממקור חיים העליונים הללו הוא מקבל את שפעת חייו, על כן תורתו תורת עולמים, ברית עולם לא תשכח, ולא תוכל שום הגברה רוחנית פנימית לעבור את פי ד' ולסור מחוקותיו, חקות עולמים. ומקור הגבורה והעז, גם זו שמתגלה בכבישת החיים, מתוך אוצר גבורת אל ד' יוצר עולמים היא לקוחה. ולהגשים ולגלות בחיים ובמעשה תוצאות תורה עליונה זו, קרואים אנו לאורו של משיח, שיתנוצץ מכל העברים, מכל מסיבות החיים, מכל הבחירות, מכל העצות, מכל משטרי הטבע, מכל ההשכלות ומכל הקדושות, מכל הניסים ומכל הנפלאות, ועני רוכב על החמור בעצמו עם ענני שמיא כבר אנש אתה.",
        "summary": "המינות כופרת בנצחיות סגולת ישראל בגלל ניתוקה את הגוף והחומר מהרוח, ואורו של משיח יגלה את אחדותם."
    },
    {
        "id": 1962,
        "article": "יראת חטא היא סגולתן של ישראל, מבלטת את האמון הגדול באחדות ההויה, בתוכנה הממשי, ומגדלת שם ד' על כל אפסי ארץ. מראש מקדם הונחה סגולת עולמים זו באהרן קדוש ד', שהיה מתירא שמא מעל בשמן המשחה, גם אחרי שנודע לו שמשה לא מעל. וחטיבה זו סובבת את הזהירות הפנימית, חסימת התאוה הבהמית, וסקירת העינים על כל העשוי בכל חוג הבשר והחומר, תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ. ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה, לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. אותה יראת החטא מתקשרת עם מורא שמים העליון, הממולא יסוד נועם אהבה רבה, ומתלבש בשפעת אהבת עולם, אלהי עולם ד', לא ייעף ולא ייגע, אין חקר לתבונתו. ובזה נכנסת כבר גם חכמת אדם ובינת אנוש במעמקי האמונה, ותהיה אמונת אומן מלאה חכמה ודעת, יראת ד' היא אוצרו, וחוסן ישועות יגבל בה, כי עצת ד' היא תקום, ד' הפיר עצת גויים, הניא מחשבות עמים. ויראת חטא, השלובה ביראת שמים הקודמת לה, מכשרת את בסיס האהבה הנעימה בקדשה עדי עד, אהבתי אתכם אמר ד', ואני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים, ומאזרת כחן של ישראל בגבורה, מקשרת את תוכן האומה והעולם אל התורה בתור חיי עולם, והתפילה באה סנופה לה בתור חיי שעה, שרק בעת אשר תהיה יונקת מלשד התורה, הרי היא עולה למשרים, וחזון לב אדם אשר מסיר אזנו משמע תורה, גם תפילתו תועבה, ותפילתו תהיה לחטאה, וחסד לאומים חטאת. יראת החטא הישראלית במקור חיי עוזה, מוכרחת היא לחולל נפלאותיה על המון עמים רבים, וייראו אותו כל אפסי ארץ. והאהבה, היראה והתורה, מאדרות בחטיבה אחת את גבורת החיים. וקולו של יעקב, המצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות גם יחד, שולל את הזוהמא שבידי עשו, השואף לרצח ודם, ולפשיטת טלפים של דקדוקי חסידות בורית וזרה, איך מעשרים את התבן ואיך מעשרים את המלח, כי ציד בפיו, ובארץ נכוחות יעול, ובל יראה גאות ד'. ובקץ הימים מתגדלת הארת התפילה, ובגדי עשו החמודות נתנים ליעקב, וברכת אברהם הרי היא נחלתו עולמים. והאמונה שבה למרומיה בתעצומתה, אין דבר מעכב גבולה, שמים וארץ לא יכלכלוה. לעולם ד' דברך נצב בשמים, לדור ודור אמונתך, כוננת ארץ ותעמוד.",
        "summary": "יראת החטא מתקשרת עם יראת ה', ומכשירתה לאהבה העליונה, ומקשרת את ישראל לתורה, לחכמה ולתפילה."
    },
    {
        "id": 1963,
        "article": "מהותיותו של דוד היא בלתי משתנה, לעולם עומדת היא בצביונה, עומק רצונה ועצמיותה אתה במלא המובן. וזאת היא סוד הברית אשר למלכות בית דוד, כירח יכון עולם וכסאו כשמש נגדי. אור המשיחיות, תמצית העצמיות של אומת ישראל, חודרת בכל שטף הדורות. אפילו אצל הרשעים שבהם אין הנקודה העצמית משתנה. אם יעזבו בניו תורתי, ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, וחסדי לא אפיר מעמו ולא אשקר באמונתי, אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב. המהותיות העזיזה של ישראל, עוצם בטחון קיומם, תגבורת הכרת חטיביותם, שלטונם הרוחני וגאותם הנאצלה הפנימית, שורש כל מדה טובה וכל ענוה צדק, מתגלה היא במשיחיות, בנשמתו של משיח, החשה ומרגשת את כל צרת ישראל, בכל עומקה וגדלה, בכל כללותה ופרטיותיה, בכל עלבונותיה ומכאוביה, בכל להט אש חמדת גדולתה ואצילות עומק הרגשה, כעסה והותה, וחמת אש קודש על כל אויביה, מציקיה ומנדיה. כעל גמולות כעל ישלם, לאיים גמול ישלם. וזה שמו אשר יקראו לו ד' צדקנו, טוביה לקרתה דשמה כשם מלכה, ושם מלכא כשם אלההא, ד' אלהים אמת. נשבע ד' לדוד אמת לא ישוב ממנה, מפרי בטנך אשית לכסא לך.",
        "summary": "בנשמת המשיח הנצחית מתגלה מהותם של ישראל, והיא חודרת בכל הדורות ובכל נשמות ישראל, ואפילו בנשמות הרשעים."
    },
    {
        "id": 1964,
        "article": "רק לתוכן הקודש, האישי והעולמי, יש אופי עצמי, וישות החיים ממקוריות פנימיות עצמית. אבל תוכן החול, וקל וחומר הרע, הטמא, אין לו אפי עצמי, ולא תאוה עצמית, ולא מהות רצון עצמי, כי אם דחיפה חיצונית המנענעת את הפעולות הגשמיות והרוחניות. ומקור החשק, התאוה, האופיות, העצמיות, הוא בקודש, ומושפעים ממנו כל הדבקים בו. ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום.",
        "summary": "רק לקודש יש אופי ורצון עצמיים, ואילו החול והרע באים מדחיפות חיצוניות."
    },
    {
        "id": 1965,
        "article": "המחשבה על דבר הממשיות של העולם, מחזקת את הדייקנות המעשית, ומאמצת את יסוד הגבורה. ולהיפוך, הציור האידיאלי והחזיוני של המציאות, מחליש את האופי של הגבורה, ומכניס את התוכן המעשי בתוך החזיון הרעיוני. המינות נכשלה באבן טועים של ממשיות העולם החמרי, בצורה גסה של פירוד מאחדות השלטון האלהי, והגביהה עצמה מתוך התוכן המעשי והממשי, ברצותה לעלות לעליוניות האידיאליות, ונכשלה בזה, שגברה החמריות המופרדה בציור, ושעבדה את התוכן הרעיוני אליה, והרי היא משסה את אוצר כל כלי חמדה, בהתחילה בחיבורא וסיימה בפירודא. הנטיה החסידית מיעטה את הממשיות של העולם, ועל פיה גם כן הוחלש המרץ המעשי, ונתעלה בתוכיות הרעיוני. אמנם מתוך שלמותו ירד אחר כך להגן על המציאות המעשית, המוגבלה בעולמה, ולא דמתה להמינות שקצתה את המעשיות מתוך פרידה שאין לה איחוי. אורח התורה אינו עסוק בנטילת הממשיות של העולם, כי אם באחדות השליטה, והגבורה האלהית ניכרת בבליטה ובהירות, והתוכן המעשי מתדייק מאד. ואם יבאו עולמים שהכל יתעלה, אז יתעלה כל תוכן הגבורה, כמו שהוא ניכר בבריאה, הממשיות המוגלמת, ביתרון מעלה, שהיא עצמה תאיר באור החסד הגדול, שההבהקה, האידיאליות, שרויה בה. ולאוצר חיים זה עיני כל תלויות, והוא בא דוקא לפי רוב המעשה. ונתנה תורה לישראל מפני שהם עזין, מימינו אש דת למו, דתותיהן של אלו אש.",
        "summary": "הנצרות הכירה בממשות העולם ונתקה אותו מהאלוהות, והחסידות מיעטה את הממשיות, ואילו דרך התורה בגבורה ובשלטון מעשי."
    },
    {
        "id": 1966,
        "article": "ההופעה הפנימית לחוש את הנשגב, היא מנגדת בטבעה לההבנה הפרטית, באיכות ובכמות של החזיונות. ושני הכחות יחד דוקא משלימים הם את התכונה העולמית, את הרוחניות האנושית, ואת המהותיות הרוחנית של העולם כולו, בסקירתו היותר עליונה ומקיפה. ההכרה האלהית בעומק ובהירות תוכנה, וההבחנה המדעית בניתוח הכרת היש הפרטי והכללי וסעיפיו, הם סותרים זה את זה סתירה סוביקטיבית, כשם שהם מאוחדים זה עם זה אחדות אוביקטיבית. המוכשרים להכרת הטבע, המחטטים בפרטיו, הם בעומק טבעם חסרים אותו הגעגוע האלהי בתור דרישה עמוקה מקורית, וקל וחומר שמחוסרים הם עומק העלאת המחשבה ברום החביון העולמי בדרך פתרונו האלהי. והאלהיים שוטפים הם הגיונותיהם, ומחשבותיהם עפות הן בגבהי מרומים, ואין להם אותו הכח ואותו הצמאון לחדור בעומק החזיונות המציאותיים, כאותו הצמאון הטפוסי של אבירי חכמי הטבע. וכיוצא בו בכל ענפים חשובים. הבקורת, וחוש האמונה והערצה של אנשי קודש, נושאי המסורות הגדולות, שבהן אוצרות חיי עולם גנוזים, חלוקים הם זה מזה בעומק הבדלה פסיכית. הפשט והדרוש מתפלגים על פי הנושאים העיקריים שלהם, מחזיקיהם ותובעיהם. אמנם בכל ההבדלה הזאת, התוכן המאחד האוביקטיבי מכה את גליו, ובתוך כל סיעה יש נטיה והכרה לרכוש של חברתה. ומיוחדים גאוני גאונים שמתרוממים על ההבדל הסוביקטיבי. בציבור, התכונה המבדילה את הפרטים, המחטבת את האינדיווידואליות, והמאחדת ומשוה את הכל באיכות ציבוריותה, אלה שני כחות איתנים וסותרים, מכים הם את כח קויהם זה על זה, גלי ים אורותיהם בוטשים זה בזה. במקום שהגדולה היצירתית יוצאה עד כדי התמזגות עצמית של התוכנים, הסותרים מצד צמצומי הכלים הסוביקטיבים, שמה מתגלה אור הברכה העליונה. נפלא הוא כחן של ישראל באיחוד זה של ההתפרדות האינדיווידואלית עם החטיבות האחדותית, כמו שהוא מצויין בעומק האמונה של גוי צדיק שומר אמונים, עם תכונת ההכרה החודרת של עם חכם ונבון, הבחנת הבריאה במהותיותה ופרטיה, עם סגולת ההתנשאות למרומי מקורה, בקורת מחוורה על כל אישיות גם היותר גדולה, והערצה עמוקה לכל חכמי קודש המתהלכים עם ד'. משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ד' והוא יענם. בעמוד ענן ידבר אליהם, שמרו עדותיו וחק נתן למו. ד' אלהינו אתה עניתם, אל נושא היית להם, ונוקם על עלילותם, רוממו ד' אלהינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ד' אלהינו.",
        "summary": "כל הסתירות בין האמונה והמדע, הפשט והדרש, הנן סובייקטיביות, ותכונת ישראל היא לחדור לאובייקטיביות המאחדת אותם."
    },
    {
        "id": 1967,
        "article": "עולם מלא הוא סודן של ישראל. המעשה והאמונה ביחד, כל הממשיות וכל האידיאליות של מלא עולמים, בשרשם והסתעפיותיהם, ושאיפת התאמתם, וזיווגם היותר מותאם, להוציא כלי למעשהו, להכשיר את החיים ואת המציאות וכל היש המלא לתפקידם. החוש הקדוש והבריא, הנאדר בקודש, של הסתכלות מלאה במציאות ושרשיה, זהו כשרון ספור תהילת ד' אשר לישראל, המאמץ אותם בישועת עולמים, הנותן להם עזוז עולמי עולמים, הויה מושרשת בכל מלא עולמי עד, עד שהם הם מעוז היש, וכל העולם כולם בהם הוא תמוך, קיים ונאזר. ההרמוניות שבמהותם היא נפלאה ומיוחדת, והיא חודרת והולכת עד ההרמוניה החומרית והסתגלותה אל ההרמוניה הרוחנית של עצמיותם הם, ושל כל ההויה העונה ברוך לעומתם. סגולת אור החיים הזה, של התאמת העולמים, של זיווג החיים בכל ערכיהם, בצורה עושה פירות ופירי פירות לעד ולעולמי עולמים, גנוז הוא בתורה. ותורה זו מן השמים היא נתונה, ומן השמים ירדה לארץ, והרי היא מחברת את כל היקום, על פי אותה התואמיות של יצירתו ועצמותו, על ידי חמדה גנוזה, שהיתה גנוזה לפני הקב\"ה אלפים שנה קודם שנברא העולם, סוד העולם, תיאור ההויה, מסקנתה, יושר לב תוארה, מהותה, מטרתה והתרוממותה האין קצית. כי יקום נביא או חולם חלום אשר חזון רוח ידבר, אשר יקח לו עמדה ממטבע אחת בעולם, שתוכל למלא חזיון נפש, גם ירד תהומות לחידור החמריות ועזוז כשפיה, ואם יעלה שחקים לצפיות רוחניות עליונות ומרבית קסמיהם, החזון תוהו הוא, בסורו מדרך עולמים, בהחלישו יסוד איתן של חיבור כל העולמים, המוחשים והחזיוניים, עם כל שרשי שרשיהם, אשר רק מידי אביר יעקב ואבן ישראל נתנו, בהכרת אמת רוממה מכל שחקים ועמוקה מכל תהומות. ועזוז האמת חודר והולך ביצירת החיים של הנשמות אשר לגוי איתן, גוי קדוש זה, אשר כל כלי יוצר עליו לא יצלח, וכל לשון תקום אתו למשפט תרשיע. כי צדקתם מאת ד' היא, לא מהגיונות לבב אדם תולעה, לא מהכמרת מעים של רחמים של איזה בעל רגש, ולא מרגשי קצפון של איזה מתרגש בגבורה, במקום גבול ותיוויים מיוחדים, כי אם מיושב בסתר עליון, משדי, מעונה אלהי קדם, אשר מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם ועד עולם אתה אל. מה גדול ונשא חיי עם פלאות זה, מה רבה הופעת הגודל והשמחה הפנימית, גאות נצח וששון חיי עד, המושרשת עמוק עמוק בלב כל נשמה אשר בעם עולמים זה. רז השמחות, סוד ההודאות על כל החסדים וההצלות, על כל המשברים והסכנות, על הטוב ועל הרע, כי הכל מאת ד' צבאות יצאה, אדון צבאי צבאות, שכולם בשביל ישראל וגדולת נשמתו נוצרו. ממקור מעיניו, פלגים יבלי מים חיים, להחיות המון ברואים לאין תכלית, נוזלים הם. כולם אליך ישברון. תפתח ידך ישבעון טוב. ועם נורא זה מקור הברכות הוא, מקור החיים בידו, לא יזח ולא יזוז יסוד העולם. וגוי אמיץ זה יודע לשמח בצור עזו ומעוזו בכל עת, ובכל עת רצון ביותר. ואני בד' אעלוזה, אגילה באלהי ישעי.",
        "summary": "ישראל מספרים תהילת ה' בכך שמאחדים את האמונה והמעשה, ובהרמוניותם מקיימים את העולם, על-ידי התורה האחוזה בנשמתם."
    },
    {
        "id": 1968,
        "article": "כתחילת היצירה בבנין עולם עדי עד, הולכת היא ההופעה בתולדות בני אדם, שתמציתה מוכר בתולדות ישראל. תרדמה נופלת, ואין הנושאים והנפעלים יודעים את העשוי עמם. צלעות נלקחים ונחתכים, מהם נעשים בנינים מחוטבים, שבאה אחר כך הודאה, זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי. נעשות תנועות, נטיות, הופעות, השכלות, מרידות ותגרות, וכח הטוב והקודש נחלש, וממקור עליון שופעות פעולות, שאין שום דעה מוכרה בגבוליה משיגה את טיבן. וכעבור מועד התרדמה, והיקיצה מגעת, רואים שהעשוי הוא בנין עדי עד. בכללות, הגלות הרי הוא התרדמה היותר גדולה וארוכה, היינו כחולמים, וסעיפי התרדמה לפרטיהם רבו מאד בכל תנועות שבראשיתן קמו בבהלה, ועוררו בחילה בחוגים ידועים, ומכאובים רוחניים וגשמיים, פירודים ותגרות, ואחרי כן נתתמצה המדה, ונמצא רכוש חיים חדש, עושה פירות ופירי פירות נחמדים, מזאת החטיבה בעצמה, שלא הוכרה בשעתה, אשר יוכרו למפלאות תמים דעים, מעורר ישנים.",
        "summary": "כשם שביצירת האדם, תרדמתו היתה אמצעי לבניינו, כך בתרדמת הגלות נחלש הקודש, כדי לאפשר הופעה גדולה יותר."
    },
    {
        "id": 1969,
        "article": "הטוב והרע איננו מתחיל ומסתיים באדם ובערכיו המוסריים לבדם, מלא עולם הוא מתגלה, ומתיחס לערכי המוסר המעשי והמחשבתי של האדם, כערך הרשמים של ההופעות הכלליות שהוא מקבל אותם, כשבא לחוג כלי תפיסתו המוחשיים והשכליים. התורה בצורתה המעשית והמוסרית הנתפסת ברעיון, הרי היא מורה את דרך החיים, לסור מן הרע ולדבקה בטוב, לא מצד הערך המצומצם המוסרי, שכבר נכנס בגבול המיוחד של האדם, אלא מצד ערכיהם הכלליים המתרחבים בעולם. מובן שכל ערכי המוסר המוגבל עומדים בצורה יותר מחוטבה ומדוייקת על ידי מה שהם יונקים ממקום כל כך רם ורענן. המחשבות, הרגשות, הפעולות, ההנאות, שהם שואבים את מהותיותם מן הרע הכללי שבעולם, והם ממילא מבצרים אותו במגעם הפרטי, הרי הם האסורים, וכל מה שהוא מוצל מן הרע הכללי, הרי הם מותרים. וכל מה שהוא נשאב מהטוב ותגבורת מעינו, הרי הם מצווים ועומדים לשמור ולעשות. הדרכה עולמית אלהית זו, נאותה לנפשות כאלה שהיחש שלהם עם העולם ומלואו, עם קיומו ופריחתו הכללית, הוא יחש אקטיבי ופועל באורח ישרה ותכופה. וזאת היא גדולתן של ישראל, אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו.",
        "summary": "הטוב והרע המוסריים שואבים את כוחם מהטוב והרע הכללי, ולכן רק התורה העליונה יכולה לתת הדרכה מדויקת."
    },
    {
        "id": 1970,
        "article": "היצירה הטבעית של אמונת אלהים בלב בני אדם, הרי היא דומה להשתילים הראשונים ששתולים הם בדוחק ובקטנות, כדי לקחת מהם אחרי עקירתם ממקומם נצרים, לטעת אותן במקום הראוי בהרוחה וגדלות, לעשות מהם כרם חמד. וכן הולכים הם ונעקרים על ידי כמה סבות אותם ציורי האמונה שבקטנות ממקומם, וחוזרים ונטעים על יסוד קרקעי מרווח, כר נרחב של הדעת וההרגשה המחוורה, שהאמונה הפנימית מתעלה על ידם. אמנם כשם שעקירת הנטיעות המדוחקים בראשיתם אינה מאבדת את הגידול העבר של הנצרים, אלא היא לוקחת אותם עם כל כח גידולם, ועם כל רכושם אשר רכשו באותו המעמד של הקטנות והזעירות, ושותלתם במקום יותר מוכשר להם לפי התכונה של בגרותם שכבר הגיעו אליה, ולא עוד אלא שהזהירות מרובה היא שתבא הנטיעה החדשה תיכף וסמוך להעקירה, טרם שיתיבש הלח שסגלו הנצרים מרעננותם הקטנותית, כמו כן הוא חזיון העולם ורוח האדם, ההולך בצורה השויתית בפרטי בני אדם, בעמים, באנושיות בכלל, וביותר העמקה בבנין הרוח של העולמים כולם לפי מדת גדלם, עקירת מקום וגלות פועל בעולם את כל הישועות. ותשועת ד' תמיד מקדמת היא לבא עד לא יבול ולא יקמל העשוי בעת הפריחה הקטנותית. ד' חסדך לעולם, מעשי ידיך אל תרף.",
        "summary": "האמונה הקטנה דומה לנטיעה הנטועה בדוחק, שממנה לוקחים ייחורים כדי לנוטעם המקום רחב."
    },
    {
        "id": 1971,
        "article": "חכמת הרזים מבארת את הממשיות של הרוחניות לכל ערכיה, מתארת את היש בכל אופיו, את הטוב ואת הרע בכל מילואיהם. ובאספקלריא של קודש בהירה, רואים אנו שעומק הטוב הוא המסבב את עומק הרע, כדי שיתעמק הטוב גם כן על ידי הרע, ויהיה בכל מילואו וטובו היותר שלם. ובשביל כך יש מציאות של שאיפת הרע בכל היקום, הרע המוסרי והרע המעשי. שאיפת חורבן העולם ישנה במציאות לכל ערכיו, כמו שישנה שאיפת בנינו, התעלותו ושכלולו. עצת ד' העליונה היא לסור ממוקשי רע, ולהעלות את האדם ואת העולם ממעמקי הרע אל מרומי הטוב. ולזה נועד העולם והאדם, ולזה נועד גם הרע עצמו, שבתור מהות מצוי עצמי, בפנימיותו, יתעלה גם הוא ויתהפך לטוב, על ידי מה שיכיר את שאיפת הרע שבו מכוונת אל השכלול הכללי של הטוב. וענפי הרע שסרו ביסוד משאיפת שכלול הטוב, הרי הם באמת רק ככל מציאות מדומה, שהופעתם אפילו לעצמם אינה זורחת כי אם כל זמן שלא נתגלה אור הטוב, המתגלה בכל הודו גם ממעמקי הרע, אבל אחרי ההתגלות הזאת, הרשעה הסרה בעיקר עומק מהותה משכלול הטוב, מתגלה שאינה מהות מצויה כלל, ורוח הטומאה עוברת מן הארץ, והאלילים כליל יחלוף, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא.",
        "summary": "ממשות הרע המתוארת בחכמת הרזים, מבליטה את תפקיד הרע להעמיק את הטוב, ועל-ידי כך היא מגלה את שורשו בעומק הטוב."
    },
    {
        "id": 1972,
        "article": "ברוח האדם, ברצונו, בשכלו ובכל הופעותיו, ספוג הוא התמצית של הטוב והרע הכללי המתגלה בההויה כולה, ואין לתאר כמה גדולה היא פעולתו של האדם על צחצוח היש ושכלולו. ודאי לא יוכל כל שכל מוגבל לשער את עומק החזיון הזה גם בכללותו, וקל וחומר לתארו לפרטיו, וקל וחומר עוד להנהיג סדר חיים החודר את כל מערכות הטוב והרע, שהוא מיושר ומכוון להרס את כל בנין הרע, ולשכלל את בנין הטוב, בנשמת האדם, ברצונו, במהותו הפנימי, בשאיפתו הפרטית והכללית, ולא עוד אלא להשפיע מרוחו על רוח העולם, על השאיפה המציאותית וכחותיה, עד כדי התהפכות של נטיה פנימית במעמקי הרע אל מרומי הטוב, משאיפת הריסה, חורבן, החשכה והשפלה, לשאיפת בנין, קוממות, הארה והתרוממות.",
        "summary": "ברוח האדם ספוגה תמצית הטוב והרע הכללי, ובכוחו להשפיע על-ידי נטייתו לטוב על כל המציאות, ולהפוך את הרע לטוב."
    },
    {
        "id": 1973,
        "article": "ארבע שאיפות עומדות ברוח האדם, נשפעות מרוח העולם במחלקותיו. האחת, שאיפת הרע הגמורה, חפץ השלטתו בכל ערכי החיים והעולם. מזה יצאה התקופה האלילית, והיא פועלת בעומק זוהמתה גם עד כה, בכל ענפיה שהם הם סורי הגפן נכריה, בכל רשעה, מחלה, סכלות וחורבן, בין הגלויים בניוולם, בין המכוסים במעטה היופי החיצוני, כבוד המדומה, ומשטר ממשלת תבל. השאיפה השניה היא הכרת הרע ברשעתו, ומתוך כך הכרזת היאוש המוחלט על כל היש, ושאיפת ההצלה בכליון מוחלט, וכונניות חיים למטרה זו. זוהי שאיפת הבודיסמות.",
        "summary": "ארבע שאיפות הן: האלילות שואפת להשלטת הרע בעולם, הבודהיזם התייאש מהעולם בגלל שלטון הרע בו ושואף לכיליון."
    },
    {
        "id": 1974,
        "article": "השאיפה השלישית היא יאוש למחצה, כלומר להתיאש מהרשעה בעצמה, מהרע ושליטתו בעצמו, למסור בידו את החומר, ואת העולם החברותי, הנגרר הרבה אחרי מראה עינים, ולהציל מתוך יאוש זה את הפנימיות של החיים, שזהו צד הטוב שלהם. זוהי שאיפת הנוצריות. השאיפה הרביעית היא העומדת להציל את הכל, מבלי להשאיר גם צרור, לחשוב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, להציל את הגוף כמו הנשמה, את חיצוניות ההויה כמו פנימיותה, את הרע בעצמו כמו את הטוב, ולא עוד, אלא להפך את הרע לטוב גמור, ולהעלות את העולם ומלואו בכל צדדיו ותכסיסיו, את העולם היחידי בכל ערכיו החומריים, ואת העולם החברותי בכל סדריו, להעמיד את הכל על בסיס הטוב. זאת היא שאיפת ישראל, המבוטאה במעמקי תורה, ביסוד האמונה, בהליכות החיים, בכל מלחמותיו המעשיים והרוחניים, בכל תקותיו, למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, קנאת ד' צבאות תעשה זאת. וקנאת ד' היא רוח החיה בגבורת ישראל, שלא להניח להרשעה האנושית ולא להרשעה העולמית אפילו כמלא נימא, והאלילים כליל יחלוף, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא. ישמחו השמים ותגל הארץ, ויאמרו בגויים ד' מלך. ומובן הדבר, שבין היאוש הגמור של הבודיסמות, ובין היאוש למחצה של הנוצריות, הוא משמש באיזה אופן את הרשעה העולמית, ברצותה על כל פנים להמשיך אליה כל אשר תוכל, לפחות להודות בממשיותה ונצחונה כשהיא לעצמה, וממילא היא מתבצרת. ובא אור ישראל להסיר את כל חושך, ולהעביר מן הארץ כל ענן מקדיר, להסיר את פני הלוט הלוט על כל העמים, ואת המסכה הנסוכה על כל הגוים.",
        "summary": "הנצרות התייאשה מהעולם החומרי הדבק ברע, והיהדות שואפת להשליט את הטוב על הרע ולהופכו לטוב."
    },
    {
        "id": 1975,
        "article": "אין כל האנשים שוים בדרכים של השלמתם הרוחנית. יש אדם שתמצית לשדו הרוחני יוכל להיות מבוצר במקום אחד, וכל מה שיתרכזו יותר מחשבותיו, לימודיו, עיוניו ורגשותיו, ימצא את עצמו יותר בנוי ומשוכלל, ועיטור המדות והתכונות, ובהירות הדעה בהארת נשמתו, יופיעו עליו בהדרם. ויש אדם שרכושו הרוחני מפוזר על כל ראש דרך, ומוכרח הוא לפזר את מדעו ואת רגשותיו, וממרחק יביא לחמו. והריכוז והפיזור הזה יש בהם מדריגות על גבי מדריגות, ריכוז לפנים מריכוז, ופיזור חוץ מפיזור. ויש אדם ששולטים בו שני הכחות, מוכרח הוא לתכונה ריכוזית וגם לתכונה פיזורית, ובעת אשר תכונת הריכוז שולטת עליו לא יוכל לסבול שום תוכן של פיזור, ובעת אשר רוח הפיזור מתגלה עליו לא יוכל לסבול שום ריכוז. והדבר נוהג גם כן בעמים שלמים, ובסוד הנהגת העולמים, בהופעות ההיסתוריות העממיות, ובתקופות הגדולות של העולמות, יצירתם, הוייתם, התעלותם, בנינם, הירוסם, חידושם והתעלותם.",
        "summary": "יש אנשים, עמים והנהגות, שרכושם הרוחני מרוכז ועליהם להתרכז בו, ויש שרכושם מפוזר ועליהם ללקטו, ויש הכוללים בזמנים שונים את שתי המידות."
    },
    {
        "id": 1976,
        "article": "כלל גדול הוא, שכל הבדל שיש בין קודש ובין חול, בין קדושה ובין טומאה, הדברים מוכרים בהסתעפות בניגודם העצמי, אבל בהתחלתם בעולם המחשבה והמציאות הרוחני, החילוק הוא רק במערכה הדרגית, ריבוי האור ומיעוטו. אמנם כשמעלה מעטת האור שומרת את תפקידה, הרי היא מצטרפת לכל אותו התכסיס הכללי, שבראשית כל עומד הקודש המלא בהדר זיוו. אבל כאשר נולדה תסיסה זרה, נטיה של תפיסת מקום עצמי, ורכישת גבולים זרים, אז מתאמר זה התוכן מעט האור שהוא הוא התוכן המרובה באורו, ונמשכים הסעיפים מערכו מצד עצמו, ובסוף ההסתעפות מתחילים מחשכים ואפילות נוראים. ערכי עבודה זרה כולם, מעומק הרע שבהם עד אותו המקום ששם הם נתפסים רק בתור קליפה דקה, אבל סוף כל סוף יש בה אותו השמץ האלילי שאין האור הפנימי העליון בכל מילואו מוזרח בו, הם באים מזאת התכונה, מנקודה זעירת האור שנתגדלה בערכה, וספגה לה ממארת הגאוה, ואחר כך היא נעשית למפלצת העומדת לסמל קנאה ומקנה. וכשאנו מכניעים את הראשיות, מכניסים את הנקודה הפנימית בגבולה, מצמצמים את הארתה ביסודה, ומעמידים אותה בצורה של התבטלות לגבי אור העליון, מקור מקוריות כל חיים וכל יש, נעשה תיקון כללי לכל הסעיפים, והרע נהפך לטוב גם בהשתרגות ענפיו.",
        "summary": "עבודה זרה וסעיפיה שורשם באור מצומצם, שבגאוותו גדל למעלה מערכו, ותיקונם בהתבטלותו אל האור העליון."
    },
    {
        "id": 1977,
        "article": "כל מה שחוש המוסרי מתחדד, האדם רואה את מערומיו, ומרירות נפשו על ערכו המוסרי הבלתי מפותח מתגברת בקרבו, עד שלפעמים מר לו מאד. בכל זאת משכיל כל ישר לב לקבל באהבה תכונה זו, המזקקת את האדם, ומביאתו למדות יקרות ותכונות זכות. ועל זה נאמר, אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ד' אלהיו, דניחא להו לצדיקיא דמתברן גרמייהו בגין יקרא דקוב\"ה.",
        "summary": "ככל שהחוש המוסרי מזדקק, מכיר האדם בחוסר מוסריותו וצערו מתגבר, וצער זה מביא למידות טובות, ויש לקבלו באהבה."
    },
    {
        "id": 1978,
        "article": "כנסת ישראל שואפת לתיקון העולם בכל מילואו, לסליחה מקורית, מטהרת, שבאה לא רק מישועת נפש האדם, והטבת רצונו מצד עצמו, שבזה צריכים להפגש בויתור ומדת חסד מיוחדה, בלא התכללות עם כל המדות כולם, ובלא שיקול צדק של עז משפט, כי אם תיקון כולל לסיבת החטאים. חק הטהרה, העברת רוח הטומאה על ידי שמו של משיח שקדם לעולם, פרה אדומה, כפרה כתיב בה, והיא מטהרת מטומאת מת, נעוצה בסילוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעומק חטאו, מחטא הארץ, ומקטרוג הלבנה, מנפילת התיאריה העולמית ביסוד מציאותה, מהנמכת האידיאל העולמי במציאות, שהכשיר את החטא האנושי, וכל הצרות הרבות הבאות ממנו. הכל הכל צריך להיות מתוקן, הכל צריך להיות מטוהר. שאיפת ישראל לבנין האומה, לשיבת הארץ, היא שאיפה בעומק הטוב, החודר כל היש בשרשו. לא זקיפת לבנה מאיזה בנין, כי אם פניה עמוקה אל שורש כל הבנין, לכוננו בתיקון. לא עצים אחדים וענפים מאילן החיים והטוב, אלא לחשוף את המקור, את מעין החיים, שלשד עץ החיים וכל שרשיו, גזעיו, ענפיו, פירותיו ועליו, משם יונק. וממנו יבא רוח חיים, רוח חדש, עולם חדש יבנה. כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפני, כן יעמד זרעכם ושמכם.",
        "summary": "כנסת ישראל שואפת לתיקון כולל של שורש החטא בעולם (חטא הארץ, הלבנה והעולם), ואינה מסתפקת בסליחה חלקית (כנצרות)."
    },
    {
        "id": 1979,
        "article": "מתחברים הם ביחד, מתועדים ומתרועעים, הנשמות העליונות, שלא נכנסו עדיין בגופים, הנשמות העתידין להבראות, שוכני ערבות, עם הנשמות שהן בגופים, אותם בעלי המעשה, מכירי הגבול, מעמיקי החיים בכל תהומותיהם, עם אותם הציפורים הטסות, קלות התעופה, מכירות הזוהר החפשי והנחמד. וחילוף ההופעות, שינוני ההכרות, עושה עושר משביע ברכה, מיפה ומשפר את העולם, את החיים, ואת כל היקום. שפריר השלום הולך ומתרקע, האור הולך ומתפאר.",
        "summary": "הנשמות שנכנסו בגופים, והנשמות שטרם נכנסו, מתוועדות יחד ומשפיעות ברכה ושלום לעולם."
    },
    {
        "id": 1980,
        "article": "המציאות בהתהוותו וקיומו, הרי הוא קשור בהעליוניות של המקוריות המציאותית. לא שטחיות, לא צללים, ולא כחות חלקים הם עושים את התוכן המציאותי, כי אם הופעת העצמיות, לשד היש, מעמק ההויה משורש פנימיותה, כמו הוא המקור שמשם ההתהוות הנשמתית, אושר הנשמות. אימון הרצון, החינוך הרוחני של האדם וכל היש המרגיש, המחשב, מוכרח הוא להיות נשאב משורש המקוריות העליונה. העילוי יבא על ידי השגרה של קודש עליון, על ידי הודעה והקראה של שם ד' במילואו.",
        "summary": "המציאות מתהווה ומתקיימת על-ידי קישורה במקוריותה העליונה, וחינוך האדם מוכרח גם הוא להישאב מאותו מקור עצמי."
    },
    {
        "id": 1981,
        "article": "אז יהפך הרע שבמציאות, השולט בכחו העור והפראי בגופניות, בחומריות האדם וכל החי, בעולמים הגולמיים, בכחות הסוערים ופועלים בהגלמה והכללה, באי ידיעה להפלות בין טוב לרע, ובקישור עם שאיפת רע, התנשאות עצמית, התפשטות חיל ושטף, מבלי הבט אל היושר, הצדק, המטרה העדינה – כשהמקוריות העליונה תזיל עליה פלגיה הרחבים. והפלגים הללו מוחשפים ועומדים הם מאורה של תורה, מההתגלות של יסוד ההויה, בקדימת הארת מטרתה האידיאלית, הכוללת את כל התכנית, גם את יסוד הרע והפרא שביש, עם כל תכסיסו, עם כל המשכת פעולותיו, עם כל יצוריו, עם כל הזעף, עם כל אש התבערה, עם כל הכבדות, העפריות, עם כל העצלות, השגעון, עם כל התהפוכות והזרות שלו, על הכל נהרה מופיעה. כמה גדול ונשגב הוא אור החיים של התגלות התורה, וכמה נשגב ואדיר הוא הפועל העז, הדבק באור תורה לשמה. את החמור הרע של הרשעה, את השור והכלב, בין בגופניות העצמיות, בין בעולם ומלואו, הרי הוא כובש, מדריך, מלמד ומעדן, והכל שבים לו לאוהבים, ובקרב הכל רוח שכל מופיע. ואותה העצלות, הרשעה והעזות בעצמה, הרי היא מתרוממת, מתפתחת ממוסרותיה, ותוכן המטרה הגנוזה בנקודתה הפנימית, ביסוד צורך התהוותה, מתגלה עליה. והזריזות, האהבה וההכנעה המהוגנה, פורחות דוקא על ידי כחותיהם, אלפי רבבות חילי אורות, מחשכים הללו מתעדנים, הסיגים היותר זרים מתפרדים ונופלים, המתנשאים ללא צדק פורחים ונופלים, נשרפים ונאפסים, ורוח טהור מיסוד חידוש העולמים מרחף על הכל, ריח עדן של חידוש העולם, של שמחת היצירה, מקיף וחודר. עם המלך ישבו במלאכתו, בנשמתן של צדיקים נמלך בבריאת עולמו. והמלכה זו עושה היא את מהלכה, פועלת את ערכיה, בנעימת דודים היא מתגלה לידידים, בחדירה עליונה, הנה באה ונהיתה, דבר ד' יקום לעולמים.",
        "summary": "קישור העולם לשורשו על-ידי אור התורה, יהפוך את כל הרע שבמציאות לטוב."
    },
    {
        "id": 1982,
        "article": "רוח החמרנות העיור המצוי במציאות ברחיפותיו, כשהוא מתמלא שכרון של שקיקת הרשעה, ההיזק והחבלנות, ועמו יחד צהלולית רוח של עזות נוראה, מתנפלת על כל, הוה לרוח משחית, ועל אל אלים ידבר נפלאות, ובכחו הגס יהרס ויחבל, יוכת שער בשאיתו. ויחשוב בלבו השמים אעלה, יתפס את הקצוות בדמיונו, יתרומם עד מרומי רחמים וחסדים המכחישים גבורה של מעלה, מהפכים ורומסים כל חוקות משפט, ואין חסד ואין משפט ואין דעת אלהים בארץ. הפרושיות הבוכינית מתגברת, ומילים מפוצצים שלעד אינם מתגלמות במעשה נעשות נושא של משאת נפש, ואמונת ויתור וסליחה, המחזקת ידי מרעים, ואורגת קוי תוהו לצודד נפשות, ולהעיב זוהר שמש ומגן אשר במלא עולמים, סוערת להתגבר ולשטוף כל יש. לחמור רשע זה תפקיד, מקומו אחר הריחים, הוא בית מועדו. אבל העזות והרשע יבלבלו את המון נפשות רבות לחזותו עולה בסולם, דורך במתי עב, ומשים קינו בין כוכבים. יוצל אמנם אותו השביב הדק, אותו התוכן של מחיקת סאה, שהמגמה העליונה, כוננת כל עולמי עולמים, מתכונת בכל פעליה, הגנוזה גם כן בכל אותו הסיבוך רחב הידים, בכל אותן אריגות החורים אשר טוה השממית אשר בהיכלי מלך תתפש. וברק חיים פנימיים הללו, שוב ישוב למקור מכורתו, אחרי אשר כל כך רוחק ונזר, אחרי אשר הושכן במעמקי שאול, ותעבוהו שלמותיו בצואה רותחת, והוקשר בכל הנעצוצים ובכל הנהלולים, אחרי אשר טומאת הנדה והממזרות עשתה את פעולתה אשר כוננה מראש. מעת היותה שם אני, עצת ד' העמוקה מידי אביר יעקב. ובאו גויים מאפסי ארץ, ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו, הבל ואין בם מועיל. אם רחץ ד' את צואת בנות ציון, ודמי ירושלים ידיח מקרבה, ברוח משפט וברוח בער. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה.",
        "summary": "הנצרות ברשעתה מדמה להתעלות, ומחזיקה במידת החסד בלי גבורות, ובכך הורסת את סדר העולם, והיא עתידה להודות בטעותה."
    },
    {
        "id": 1983,
        "article": "עבודה זרה אין די לשנא אותה, לשקצה ולתעבה, לדרוש כליונה, אבודה והכחדה, אלא צריכים לכפור בה, להאמין באפסיותה, בריקנותה, בביטולה ושלילותה המוחלטה בעומק ההעדר, שרק בהתפרצותה להראות כדבר מצוי ואיזה יש, היא מתגלה בנבלותה, כיעורה, זוהמתה וסרחונה, וכל מום רע, וכל שם רע ושם גנאי שלה. עומק היהדות האמיתית נעוצה היא בכפירה של עבודה זרה, העולה הרבה יותר למעלה, ומעמקת יותר את החטיבות של קדושת היהדות, משנאתה ושיקוצה. וכל ריחוק, תיעוב ושיקוץ שלה, כל הזריות, תזרם כמו דוה צא תאמר לו, הכל תלוי בעומק הכפירה של עבודה זרה. כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי.",
        "summary": "עבודה זרה אין די לשנוא אותה, אלא צריך לכפור בקיומה ולהאמין באפסיותה."
    },
    {
        "id": 1984,
        "article": "מהרשעה ודעותיה אין לקחת שום עזר וסיוע, אפילו מדברים הטובים שבה. מהרעיונות הנראים ומסכימים להתוכן הטוב והקודש שנמצאים באוצרה צריכים להזהר. הארס המתדבק טמון הוא בעומק התוכי שבכל הגה מחשבה והרגשה שממקור משחת זה הם יוצאים. אל תשת רשע עד, אין מצטרפים עם רשע להעיד גם על דבר שהוא בעצמו יודע את אמתו. הרשע הוא עד חמס מצד עצמו, והרשעה עוד יותר מכל רשע ספוגה כולה ברע, בעומק טומאה והשחתה. בזהירות גדולה צריכים להתנהג כשסוקרים את מדורי הרשע, כשמתרשים להכיר את החושך, כדי להכיר על ידו את יתרון האור. לדעת צריכים, שכל הנמצא במדורי הרשע רשעה היא, כל התלוי בכלי חמס, חמס ושוד כל קרבם, גם כי יתחנן קולו אל תאמין לו, כי שבע תועבות בלבו. ויראת ד' שנאת רע, גאה וגאון ופי תהפוכות שנאתי. וכפי עוצם שנאת הרע, וכפי עוצם הכפירה במהותה, וכפי עוצם התיעוב שלה, ככה היא מתרפסת ומשתפלת, וככה מתרוקנת היא מאותו החמס, העושק והגזל, שהוא מתאזר למוץ מהטוב והקודש. והכל חוזר לשרשו, חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל, וחרבות מחים גרים יאכלו. ודוקא על ידי ריחוק ותיעוב, על ידי ההסכמה המוחלטה שלא ליהנות ולקבל שום טובת הנאה מכל אוצר הכיעור, דוקא בזה מתאמץ הרצון, מתברר השכל, מתחזקת התכונה הטובה, וכל הנגזל ונעשק מעצמו חוזר למקורו, וישראל עושה חיל.",
        "summary": "ברשעה ובדעותיה אין להיעזר, ואפילו בדברים הטובים שבה, שכן שורשם הוא הרע, ודווקא בהרחקתם יבוא תיקונם."
    },
    {
        "id": 1985,
        "article": "קדושת האמונה מתפשטת על הכל, והיא מעדנת את הכל, מבררת ומחזקת את הכל. כשם שכל דבר המגיע בצרכים הגשמיים באופנים טבעיים הגלויים, אינם מיושרים ומותאמים לתשמישו של אדם והעלאת מהותיותו כי אם בבואם לידי אותה ההכרה של יד ד', אף על גב דאית ליה מזוני לא ייכול עד דיתיהיבו מבי מלכא, אמונת זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע, כמו כן בהצרכים הרוחניים, אותם המושגים בעצמם שבאים לאדם מתוך הכרה חושית או שכלית, אינם מתקשרים עמו בהופעת מהותם המאושרה, אינם מתחטבים עמו לכדי בנין ושכלול עצמיותו, ושכלול העולם בחלקים החשובים השייכים לו, עד שהוא מקבלם באמונה, הוא חודר מתוכם אל מקור הופעתם. אז ידע כי דבר ד' הוא אשר מתגלה לו. וכפי עומק אמונתו ובהירותה, וכפי עומק הצדק שבחייו, המתאים לגודל האמונה ורבותה, ככה מתגלה לו אור החיים, ויד ד' הולכת וחזקה עליו, מוכרה בפנימיותו, ומוארה בכל עומק הגיוניו, הרגשותיו ושרעפיו, כל תנועותיו וחושיו, והעולם מתיצב כולו לעומתו בצבעו האמיתי, בצבע מעשי ידי יוצר וצר צורה. אין צור כאלהינו, אין צייר כאלהינו.",
        "summary": "כשם שההכרה במקורם האלוהי של צורכי האדם הגשמיים מכשירתם להעלאת האדם, כך גם ההכרה במקורה האלוהי של האמונה."
    },
    {
        "id": 1986,
        "article": "הננו רואים את התכונה האורגנית של המציאות החמרית והרוחנית. בבטחה יכולים אנו להשקיף על היחש הכללי של הכל, וממילא על הפעולה שהכל מתפעל מן הכל, והכל פועל על הכל. אין לנו אטם גשמי, ולא שרעף רוחני, שאיננו פועל ונפעל על מלא ובמלא כל. אמנם הפעולה הולכת היא ומתפשטת, הולכת היא ומתחלשת, בכל אשר תתרחק ממרכזה, והיא מתגברת כל אשר תקרב אל מרכזה. יש אמנם שחילוף הכלים, התנועעות הפעולה ממקום למקום על ידי חילופי תנועות, מוסיפה היא כח. זה מוחש בעולם הטכני, ומשוער יפה גם בעולם הרוחני לכל הופעותיו. השאיפה להכשיר התעלות תדירית, הוספת עילוי באין סוף, היא הפנימיות של השאיפה להוציא אל הפועל גם כל השלמה גבולית, מצד המקוריות השלמה העליונה, ששם הבלתי גבול עומד בשלמותו, המלאה זיו אין סוף. ההשלמה הגבולית הוא הצד הכמותי של השאיפה הזאת, והתוספת התדירית לאין סוף הוא צדה האיכותי, כלומר ביחד הרי הוא משפט האור והכלי. להשלמה מוחלטה, להתעלות בלתי פוסקת, הוגבלה הירידה היותר עמוקה, של מיעוט היותר זעיר ויותר פועל. זהו הצד הרע, החשוך, הנופל, שביש, נופל וגלוי עינים, הנופל המשפיע נפילה, החושך המחשיך. בהיות עומק הרע מצוי, מפלש הוא את תכונתו ההעדרית עד שהגבול נפעל ונשמר. על כן רק עומק המחשבה של עומק הרע הוא הנותן את הגבול בכל מלא היש, והוא המתקן את השלמות המוגבלת, שהיא המכשירה את ההתעלות הבלתי פוסקת. היחש של אין סוף אל הגבוליות, והגבוליות אליו, מתוך הקשר של פועל ופעולה, זהו הנותן ערובה שיש גבול למציאות הרע ברישום רעתו בהשלמת ההגבלה. וכיון שהיא מתעמקת די צורך ההתגבלות המרושמה, שמספיק לה עדי עד גם זכרון העבר התעלות תדירית בלתי פוסקת, וזכר הזכרון של מחית הרע עושה זכרון בספר של תגבורת הטוב. והשם השלם והכסא השלם שמתכונן, הרי הוא תמיד הולך ומתעלה, הולך ומתרומם עדי עד, ואל יחסר המילוי השלם את הטוב הגנוז בהתוספת המתמידה. ימלך ד' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.",
        "summary": "תנועתו האורגנית של העולם הרוחני הנה תוספת עילוי באין-סוף, על-ידי יצירת גבול (בכמות), והתעלות תדירית (באיכות)."
    },
    {
        "id": 1987,
        "article": "מדין קל וחומר נלמד, שאם מתוך אותה נקודת הרע הצריכה להמצא בשיפוליה של ההויה כדי לבסם על ידה בסוף את כל אוצר הטוב, גורמת כל כך הרבה להאפיל את הנגהים העליונים, עד כדי המצאת הגבולים של השלילות וההעדרים בכל הערכים הגשמיים והרוחניים, הנועם הטוב, שהוא קודם לכל ומלא כל, מגמת כל ואחרית כל, כמה הוא חודר, מתפלש בכל היש. וכל מה שהאדם מסתכל יותר בקל וחומר זה, הרי הוא מתמלא בכל מילוי הטוב, ונשמתו מתעלה, ערכי החיים המוסריים והמעשיים שלו מתעלים ומתעדנים על ידי אותו נועם הטוב, לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו.",
        "summary": "צריך ללמוד קל-וחומר מהשפעת הרע בעולם על השפעת נועם הטוב בעולם, ועל-ידי כך מתמלא האדם בטוב."
    },
    {
        "id": 1988,
        "article": "המשתמש בחכמה ובינה להרע, על זה נאמר בספרא דצניעותא, וי ליה למאן דגלי ערייתהון, ויש בזה תוכן פרטי אישי, ותוכן כללי עולמי, כשם שיש בקודש ובתיקון עולם.",
        "summary": "לדברי ה\"ספרא דצניעותא\" על המשתמש בחכמה ובינה להרע, ששקול לגילוי עריות, יש תוכן פרטי ותוכן כללי."
    },
    {
        "id": 1989,
        "article": "כל הניגודים הנמצאים בהדיעות, וכל אותה האפסיות שלפעמים נראה מחוג אחד על חבירו – והניגודים הללו מתגדלים ביותר כל מה שהדיעות תופסות מקום יותר גדול ברוח האדם – למסתכל פנימי מתראים הם בתואר ריחוקים מקומיים של שתילים, שהם משמשים לטובת רעננותם ושביעת יניקתם, כדי שכל אחד ואחד יתפתח במילואו, ותהיה הסגולה המיוחדה של כל אחד מחוטבה בכל פרטיה, מה שהקירוב היה מטשטש ומקלקל הכל. והאחדות המתואמה באה רק מתוך זה הריחוק. שרי בפירודא וסיים בחיבורא.",
        "summary": "חילוקי הדעות נזקקים, כדי שכל דעה תתפתח באופן עצמאי, ולא תטושטש על-ידי חברתה, ומתוכם באה האחדות."
    },
    {
        "id": 1990,
        "article": "האורטודוכסיה האשכנזית היא הדרכה נאותה לצדיקים גמורים, בעלי סדר ומשטר בכל הליכות חייהם, מתוקני המדות והמזגים מיסודם, אבל אין בה אותה תכונת הדליגה הראויה לבעלי תשובה. החסידות לקחה לה את התוכן התשובתי לאופי קבוע, ובשביל כך יש בה אותו הברק הפתאומי, והעליות המחשביות המורדות בכל הדרגות. היהדות הליטאית יש בתוכיותה תמצית מאוצר משני התוכנים, סידור מודרג לצדיקים, ונוחם פנימי, ואופן התעמרות בעצמיותו, כשהתשובה מחייבת. אלא שעל פי רוב היא מספגת את התשובה לא בדליגה ציורית לבד, אלא בחומר מעשים ובהרבות תורה, וחשבון נפש אטי, ההולך ונמזג בתוך סידור החיים התמידיים. וסוף כל סוף צריכים אנו למיזוג פנימי של שלשת הפלגים הללו, והתחברותם של אוצרותיהם המסויימים לעושר גדול אחד.",
        "summary": "האורתודוכסיה האשכנזית (הצדיקות), והחסידות (דליגת התשובה), והליטאיות (המעשיות), צריכות להתמזג ולהצטרף לעושר גדול."
    },
    {
        "id": 1991,
        "article": "שואפת היא הנשמה מצד אחד אל המנוחה, אל השלוה הפנימית, משקפת היא צלם אידיאלה הנכסף בתבנית כל העולמים, ומצד האחר היא שואפת אל החיים, אל החיים הגמורים, שבהם יש תנועה, קול תשואות חן, שירה אדירה וזמרת אל. מכירה היא על כן את העולם בסוד יצירתו, רואה את מקור המנוחה במקור הפעולה, את החיים והשלום בחוברת, והחיים והשלום יחדו ממקור האמת יצאו. היצירה מתבארת מיסוד העקוד, המילוי ההרמוני, הכל בכלי אחד, ויוצאת ביסוד הניקוד, הנקודים, העולמים והבריות לאין תכלית, הכחות בפירודם ובהתגברותם, האינדיווידואליות המתאדרת, והרוממות של החיים, בכל שאונם הנחמד, אל השלום. בהכרה כי הפירוד, החיים שהשאון והניגוד הוא מקור שבעם, הרי הוא מביא את המות ואת הכליון, את הרשעה ואת השקר, נלקח תמצית השאון, נעימת התנועה, עליות ההתחדשות, ובא לעולם נעלה ומרומם, שסגולת הנקודים מוארים בו, ויושר הברודים, הקוים המסודרים, בשאיפת העקידה העליונה, העומדת בשיא גבהה.",
        "summary": "הנשמה שואפת לשורש היצירה, בו מתאחדת תנועת החיים המפורדים ושאונם, עם השלווה הפנימית ההרמונית."
    },
    {
        "id": 1992,
        "article": "בנין העולם המתמוטט כעת, לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בנין האומה הישראלית. בנין האומה והתגלות רוחה הוא ענין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בנין העולם המתפורר, ומצפה לכח מלא אחדות ועליוניות רוח. וכל זה נמצא בנשמת כנסת ישראל, רוח ד' מלא בה, רוח שם מלא בקרבה. ואי אפשר לרוח אדם שהרגשת נשמתו פועמת בו, להיות שוקט בשעה גדולה זו, מבלי לקרא לכל כחות הצפונים באומה, עורו וקומו על תפקידכם. קול ד' קורא בכח, ומתוכיות נשמתנו ומתנועות החיים אנו מבחינים אותו. ישראל מוכרח לחשוף את מקור חייו, לעמד הכן על רגלי אופיו הרוחני. מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, אומה היודעת אופיו של אלהיה. התרבות העולמית מתנודדת, רוח האדם נחלש, מחשכים מכסים את כל העמים, החושך יכסה ארץ וערפל לאומים. והשעה הגיעה. אור עולם, אור אלהים אמת, אור אלהי ישראל, המתגלה על ידי עמו, עם פלאים, צריך הוא להתגלות בהכרה. וההכרה צריכה לבא באומה פנימה, להכיר את האחדות של כחותיה היא, להכיר את ד' השוכן בה. ובהכירה כי יש אלהים בקרבה, תכיר איך לחשוף את מבוע חייה, תדע להעמיד חזון עמדתה על מקורה העצמי. לא לשאוב מבארות זרים היא קרואה, כי אם לדלות ממעמקיה. תדלה רצון מעמק תפילתה, חיים מבאר תורתה, אומץ משורש אמונתה, סידור מיושר שכלה, גבורה מעז רוחה. וכל העולה על שפרירי שמיה, הכל מרוח אלהים, המרחפת על מלא היקום מימי בראשית עד אחרית. אני אתכם, נאם ד' צבאות, ורוחי עומדת בתוככם, אל תיראו. כל התרבויות שבעולם יתחדשו בפנים חדשות על ידי חידוש רוחנו, כל הדיעות יתישרו, כל החיים יאורו בשמחת לידה חדשה בהתקוממותנו, כל האמונות ילבשו לבושים חדשים, יסירו את הבגדים הצואים מעליהם ויתלבשו בלבושי יקר, יזניחו את כל פיגול, כל טמא וכל תיעוב שבקרבם, ויתאחדו לינק מטללי אורות הקודש, אשר מאז הוכנו לכל גוי וכל אדם בבאר ישראל. ברכת אברהם לכל גויי הארץ תחל את פעולתה, ועל פי יסודה יחל מחדש בניננו בארץ ישראל. החורבן העכשוי הוא הכנת תחיה חדשה, עמוקה ואופית. אור חסד עליון מתנוצץ, שם ד' אהיה אשר אהיה הולך ומתגלה. הבו גודל לאלהינו.",
        "summary": "התמוטטות העולם וסערות הדמים שבימינו, מכשירים את הוצאת סגולת ישראל וישוב הארץ אל הפועל."
    },
    {
        "id": 1993,
        "article": "בכל פגישה, גשמית ורוחנית, הננו מוצאים את האור ואת הכלי, את הגוף ואת הנשמה. לפי ערך בהירות השגתו וטוהר רצונו של אדם, ככה מאיר עליו האור מתוך הכלי, והנשמה מתוך הגוף. בפגישת המחשבות, אוצר הכל הוא יראת ד', ויראת העונש וההפחדה הרגילה, שהוא קרקע המשכן של האמונה, המתפשטת לתיקון העולם. לפי בהירות השגתו של אדם ולפי קדושת מעשיו ורוחו, מתגלה הנשמה השרויה בתוכיותה של יראה מוגשמת וגלומה זו, שהיא עטרת כל אידיאלי הרוח, הוד הכבוד ויראת הרוממות, מעוז האהבה, ומקור נחלי כל השאיפות האידיאליות כבירות החשק, המתרוממים עדי עד ברום עולמים.",
        "summary": "כשם שלפי בהירות הנשמה והאורות מאירים הגוף והכלים, כך בהירות ההשגה וקדושת המעשה מגלים את נשמת יראת העונש."
    },
    {
        "id": 1994,
        "article": "ישראל מספרים תהילת ד', כח גבורה העליונה, במלא תפארת מעשיו בכל מקומות ממשלתו, מעולם עד העולם, ומרומם על כל ברכה ותהילה. זהו גורל ישראל. ישראל מכיר כח מעשיו, ישראל מכיר ומעיד עדות אל גבור, יוצר כל לבדו, ואתם עדי נאום ד' ואני אל, אור הגבורה והתפארת העליונה, שהכרתו מלאה חיי חכמת עולמים, חיי חסד ואהבת כל הבריות, חיי פאר מקדושים. ישראל עומדים ברוחם, בחייהם, בחיי כל נשמה מישראל בפרטיות, בחיי האומה כולה, בבנינה, בדורותיה, בשיגוב פאר זיו הדר כונניות מלכותה, בהיכל קודש מקדשה, בלהט אש חיי נעוריה, אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, ברכושה ועשרה, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, צאננו מאליפות מרובבות בחוצותינו, אלופינו מסובלים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו. והעם אשר ד' אלהיו יודע לספר כח מעשי ד', יודע לספר שאלהי ישראל אלהי עולם הוא, בורא שמים וארץ, ושהכל ברא לכבודו, וכבודו כבוד כל עולמים, חיי כל עולמים, וחקר כבודו כבוד. וידיעתו זאת היא תכונת רוחו, מורשת אבותיו, הכרתו הפנימית, חודרת בכל לב ובכל נשמה, אחוזה קשורה ודבוקה בנעימת אמונתו, אמונת אומן, בבירור תולדתו, בנצחונותיו על כל, בסגולת קיומו ועמדתו נגד צריו הרבים, אשר המה כשלו ונפלו והוא קם והתעודד. ויותר מכל חרותה ידיעת קודש עולמי עולמים זו בנשמתו הפנימית, בתביעת רוחו, בזוהר שירתו, בהתגלמות חייו, מותאמת לאופי מוסרו, לתכנית מדיניותו, והיא יסוד כל שאיפותיו. והאמת העליונה הזאת היא מקוממת את כל היקום, כל יציר נברא ממנה חי, הכל מכחה ישתלם, כל הנופלים על ידה יקומו, כל עשוקי כח, כל רצוצי משפט, מזיוה ישובו וינהרו, כל טבועי שאול בחילה יעלו ויעמדו במרחב, כל זהומי כל תאוה סוררה, כל חשוכי כל סכלות וכל תיעוב, על ידי אור עולמי אין קץ זה יביטו וינהרו. אור ישראל זורח והולך ואור, מפעם בקרב נשמתנו. כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. מעשי ידיו אמת ומשפט, נאמנים כל פקודיו, סמוכים לעד לעולם, עשויים באמת וישר. פדות שלח לעמו, צוה לעולם בריתו, קדוש ונורא שמו. וגבורת אלהי עולם, אלהי ישראל, אדון כל העולמים, מתברכת ומתגברת בתועפות הופעותיה ברוממות קרנם של ישראל, ביסוד האומה היא זורחת ומופיעה, בתאות גאולתה היא חיה ומתעוררת. האל הבורא, היוצר, הקורא כל יש מאין, הנוטה צפון על תוהו, אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו, מעונה אלהי קדם, מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל. ותפארת אל זאת, כתר מלכות אלהים חיים, בישראל היא שרויה. אין עם ולשון שיוכל להגות ברוחו אמת חודרת תבל ומלאה זאת. עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר, עוררה גבורתך אל אלהים עליון. לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך, ולכה לישועתה לנו. הושיעה את עמך, פדה גוי ואלהיו, ופדה תפדה כי גואל חזק אתה, כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. מאין כמוך ד', גדול אתה וגדול שמך בגבורה. מי כמוך חסין יה, ואמונתך סביבותיך. אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם. אתה דכית כחלל רהב, בזרוע עזך פזרת אויביך. לך שמים אף לך ארץ, תבל ומלאה אתה יסדתם. צפון וימין אתה בראתם, תבור וחרמון בשמך ירננו. כי לד' מגיננו, לקדוש ישראל מלכנו. כי כל אלהי העמים אלילים, וד' שמים עשה.",
        "summary": "ישראל מספרים תהילת ה' בעולם, ואורם הולך ומתגלה בימינו."
    },
    {
        "id": 1995,
        "article": "זביחת היצר הוא הניגוד המוחלט להמינות. היצר נזבח ונאפס, לא בורחים ממנו ומתכנסים בתוך הציור הרוחני, מסתלקים מן הרשות של הרע, שנחשב בטעות לרשות בפני עצמו בעל שליטה מיוחדה. הודאה בעבודה זרה זו עוקרת את האדם ואת העולם מיסוד העולם. לא מספיק כלל מה שישנא את הרע באמירה והתרגשות. אחרי ההודאה במציאות שליטתו, כבר הוא אחוז ברשתו. והרע העולמי נח לו לותר על כל, להניח להיות מגדף ומחרף אותו, טופל עליו כל תיעוב, ובלבד שיודה בשלטונו. אבל האמת העליונה יודעת שאין עוד, אמת מלכנו אפס זולתו. היצר נזבח, וסופו להשחט ולהאבד מן העולם, ורוח הטומאה אעביר מן הארץ. והעולמות כולם, העולם הבא והעולם הזה, יחד כולם לכבודו נבראו. וכל הזובח את יצרו ומתודה עליו, כאילו כבדו להקב\"ה בשני עולמים, שנאמר זובח תודה יכבדנני. סמוכה היא לתשובת המינות המבוטאה בהגדה הסנהדרית, אין תודה יהרג, שנאמר זובח תודה יכבדנני.",
        "summary": "המינות ברחה מהחומר בגלל הכרתה בשלטון הרע, והאמת העליונה זובחת את היצר על-ידי אי-הכרתה בקיומו."
    },
    {
        "id": 1996,
        "article": "שכן ארץ ורעה אמונה. קדושת הארץ ערובה היא לתיומתה המלאה של שפעת הקודש. הארץ, כחות החמריים, מחשבות האדם, סדרי החיים והחברה, וכל הנוגע לכל תהומות, עד מעמקי שפל, הכל בחוברת. הרשעה המינית המנתקת את הרע מן הטוב ניתוק מופקר, המפרדת את הארץ מן השמים, מסלקת את הברכה מן העולם. אין לה תקנה אלא תליה. מנשאים אותו למעלה, מיסודו של המן, וכל מגדף זהו שרשו, וכל עובד עבודה זרה הוא ענפו. ולא תלין נבלתו על העץ, כי קללת אלהים תלוי, ולא תטמא את אדמתך אשר ד' אלהיך נותן לך נחלה. והאדמה אדמת קודש היא. וכיון שיש אדמת קודש בראש עפרות תבל, בארץ ישראל, עד לא עשה ארץ וחוצות, הראשית ערובה היא להאחרית, שגם היא בא תבא, ועתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם כולו, ויברך שם כבודו לעולם, וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן. וכל הקרבנות בטלים ותודה לעולם אינה בטלה, וחמץ יגבל בה, להודיע ולהודע שאין עוד, ואין אחרית לרע, כי הכל יוחזר לשרשו, והכל יזוקק בזיקוק הטוב, כי הכל דבר ד' הוא, ואין בודד במועדיו. ולחבר את האוהל כולו צריכים דוקא תורת אמת, הקיימת לעד בכל פקודיה. לעולם ד' דברך נצב בשמים, לדור ודור אמונתך, כוננת ארץ ותעמוד.",
        "summary": "המינות, המנתקת את הרע (ארץ) מן הטוב (שמים), דינה בתליה (התרוממות), שכן תיקון הרע הוא החזרתו לשורשו הטוב."
    },
    {
        "id": 1997,
        "article": "מסתכלים בצורה הנפלאה של רצון האדם, זהו האור הרוחני העשיר, החובק בכחו המון כחות והמון תולדות, זהו האור המעופף במרץ כל כך נפלא, יורד תהומות ועולה שחקים, זהו המתקטן ומזדער עד אין גבול ותפיסה, והמתגדל ומתרחב עד אין קץ למרחב. כשרואים את זהרוריו הרבים, את סעיפיו, עולמיו הנפלאים, כל החן, ההוד והתפארת, כל הגבורה, החכמה והמלאכה, כל הישות והעצמיות, איך הכל בו קשור וחבוק, מיד עומדים על שייכותו העצמית למקורו, למרום הקודש, והננו משיגים כי רצון זה שאנו פוגשים אותו בתוכיותנו בצורתו הזעירה, ספוג הוא בצמצומו מרצון של מעלה, מרצון אור העולמים. ובהיותו עומד בקרבנו חבוש במאסריו, שרשו נטוע אלי החופש והאור העליון, הרינו מתעלים עמו ומעלים אותו, הרינו אוחזים דרכי חיים, דרכי מחשבה ותאורי הגיון, ארחות פעולה, לרוממו ולשגבו. הבעת הרצון במבטא, מלא עולמים הוא חודר. נפלא הוא הדיבור, ברק החפץ נורא הוא בפעולתו, המון חביונות רזי יצירה בו כלולים. וסוף האדם להתעלות עד כדי הכרת רצונו, עד כדי התודעותו אל עצמו, עד כדי התפיסה העליונה של האושר אשר בעשיית רצונו כרצון קונו, מפני שרצוננו איננו כי אם רצון קונו. וכל מה שההכרה הזאת היא יותר חודרת, יותר היא מגלמת את הוייתה. בישראל נטוע הוא חפץ זה, מוסר עולמים זה, אור יראת שמים ואהבת שמים, אור היכולת וכבוד הביטוי, הקול קול יעקב, פעולת התפילה והברכה. והעולם עוד יאזין וישמע, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, יעקב ידבר בקולו, ויגיד לאדם את ערכו, ימצא את האדם האבוד אחרי אבדו, יקים את הנופל, את הנכשל, אחרי נפלו והכשלו, ישכיל ויוכיח, וגויים רבים יזה, תפילתו תפילה וברכתו ברכה. ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.",
        "summary": "ההכרה ברצון האדם כספוג מהרצון העליון, מעוררת לרוממו ולהתאימו אליו, ובתפילה מתבטאת התאמה זו."
    },
    {
        "id": 1998,
        "article": "גדול ונשגב הוא אושר התשובה. האש השורף של צער החטא בעצמו הוא מזקק את הרצון, מטהר את האופי של האדם בטהרה עליונה ומאירה, עד שהעושר הגדול אשר באוצר החיים של התשובה הולך ומתפתח לפניו. הולך הוא האדם ומתעלה על ידי התשובה, על ידי מרירותה ועל ידי נועמה, על ידי יגונה ועל ידי שמחתה. אין דבר מצרף ומטהר את האדם, מעלהו למעלת אדם, כהעמקת התשובה. במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.",
        "summary": "צער החטא בעת התשובה מזקק את הרצון, ומצטרף עם השמחה להעלות את האדם למעלה ממעלת צדיקים גמורים."
    },
    {
        "id": 1999,
        "article": "מאירה היא נגד עיני אבוקת הקודש של אור העולם העדין והנערץ, אור ישראל. עדניו ממלאים כל היקום שיגוב טהור. האיכות הכבירה של החיים, בעוצם מקוריותה הטהורה, שוטפת היא מנחליו, נשמות נשאות יונקים חייהם ממעיניו. מזיו העולמים, מהוד הנצח, האורות מופיעים. הכרת האלהות בטוהר, ברעננות החשק של מרכזיות היש בעוצם עליוניותו. נדחקת היא הנשמה הישראלית להצצת האהבה, הממלאה אור חייה, הלוקחת כל עמדתה. גלים נשאים הומים בהמיה רבה, מסוף העולמים כולם ועד סופם, בקרב נשמתה פנימה. וטוהר על טוהר מתגבר, ונצח על נצח מתאדר, ורז חיי עולם דוחה את גלגלי התולדה. והתולדה הישראלית מתגלה בתפארת גווניה, הולכת היא ועופפת בגאון עזה לפעולתה העליונה, לתעופת קודש, קודש קדשים. ומתחת לה שוטפים עביבים, אורות כהים מהולים בצללים יונקים מלשדה, מוארים ברשמי אורה, והמחשכים מתערבים בהם, ומעבים את הנפשות המקושרות עמהן, כי ככה הנן ביסודן, וככה יאהבו. ועד המורד, שם המון מחשכים, רוחות סועה וסער, ורסני מתעה על לחיי עמים, ובתוך כל חושך זיקים מזיוה ירוצדו.",
        "summary": "אבוקת הקודש של נשמת ישראל מאירה באור איכותי, ותולדותיה הכהים מתערבים במחשכי העמים ומתעבים, וגם בחושך עצמו יש זיקי אור."
    },
    {
        "id": 2000,
        "article": "בחשבונו של עולם ברור, אין מקום לקובלנא של רע במציאות. אם המואסים ביש אומרים ששאיפתם המוחלטה היא האפסיות, אם כן לציורם ההעדר והשלילה הוא הטוב, שוב אין מה שאינו טוב. כל גריעות בעולם אינו כי אם מיעוט מציאות, או המעטת מציאות התפשטות של עצם המהות, החפץ במציאות והשלמתה, או במה ששייך לו באיזה יחש, מיעוט קנין, מיעוט דעת, מיעוט כבוד, וכל אלה באים לכלל מכאובים רק מיסוד השאיפה אל ההיות, והשאיפה בהשלמת היש, ואם תהיה השאיפה המוחלטה של האושר השקיקה אל האפסיות, אז כל רע הרי הוא טוב, מפני שהוא יותר קרוב אל האפסיות. והדברים הולכים ומתעמקים, עד שאפילו ההרגשות של המכאובים הגופניים משתתקים, וחריפותם ניטלת מהם, ובתגבורת הרעיון נעשים גם כן לדברים מענגים. אמנם לא ילך הקו בכל מהלכו, מפני שמוכרח החשבון למצות את מדתו, ולמצא שהיש הוא אושר, והמציאות היא טובה, ומפני שיקול זה כבר נערך כל צער ומכאוב במקומו והסכמתו הרגילה. אבל אז רואים בעין שכל רע בעולם אינו כי אם טוב מועט לגבי השקיקה אל הטוב המרובה, וההסתגלות של ההבטה בכל חלק היותר דקיק של טוב שנמצא ברע גם כן, הרי היא מגלה את אור האמת שבהויה, ורואים כי כל אשר עשה אלהים הוא טוב, וטוב מאד. ולולא הרע המוסרי בעולם שגם הוא, לולא הטוב הנשאף להעלות את הכל להטוב המלא, וזהו הטוב המתהוה, הטוב העולה, הפורח, הטוב העצמי המקורי, הטוב שיסודו וטובו עצור בו ומפכה ממנו במקוריותו, לולא זה האושר הגנוז, אז היתה העין רואה שגם הרע המוסרי איננו כי אם טוב מועט, וכל רשעה אינה כי אם צדקה מוקטנת. אלא שאם היתה הסקירה הזאת מבוקרת, היה חפץ ההתעלות מתבטל, והיה העולם שמם מאשרו ועילויו. על כן רואים אנו את הרע המוסרי ברעתו, וזה גם כן צירוף של אמת בערכיו, מפני התמעטות הטוב, ועמו יחד כבר גבול הוא כל ערך הרע, כל יסורין וכל מכאוב, כל קלון וכל מיעוט, הבא בעקב החטא. אמנם בשכלול הרוח, בהתקבעות החפץ לעילוי שאינו פוסק מעצמיות תוכנו, אז אין פחד מכל רע, וממילא מוסקר העולם וכל מילואו בטובו השלם, ביסוד מציאותו הרחבה והמלאה, ועץ הדעת טוב ורע נהפך כולו לעץ החיים, מעמק שרשו ויניקת לשדו עד ראש צמחתו, ציציו, עליו ופרחיו, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה. והשקפת טוב עליון זה נשקפת מנשמתא דנשמתא דאורייתא, ששולחת בגניזה את ניצוציה לכל הדבקים באור ד', המתאוים לגאות ד', האומרים יגדל שם ד' מעל כל שם פעל ומילה, מעל כל ניב הגה והגיון, מעל כל שרעף מחשב והגיג, לך דומיה תהילה. הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו.",
        "summary": "גם המואסים ביש מפני רעתו, מודים שהטוב, שהוא כליון היש, הוא העיקר, אך האמת היא שהיש עצמו הוא טוב, והרע שבו הוא טוב חלקי שעתיד לעלות."
    },
    {
        "id": 2001,
        "article": "אצילי הרוח שתעודתם היא תעודה מחשבית נקיה, כשהם מתעמרים בעצמם להיות יותר מדאי מסובלים בעולם ההרגשה, ובפרט ההרגשה השלהבית, הרי הם פוגמים את עצמם ואת העולם, מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה. והם צריכים לשוב מאהבה אל מקומם, אל העבודה הזקוקה השכלית הראויה להם. יכולים הם לקבל בזהירות, ואז גם באהבה, את גלי הרגש המשתלהב הבאים עליהם על ידי שטף תגבורת ההשכלה בחידושה המעיני, וידעו גם אז שזוהי אמנם קצת ירידה, אבל יש בה חבה יתירה ונעימה קדושה.",
        "summary": "אצילי הרוח פוגמים בקדושתם על-ידי השתלהבות יתירה, אך יכולים לקבלה בזהירות על-ידי התגברות הנביעה השכלית."
    },
    {
        "id": 2002,
        "article": "אין ההתגלות הרוחנית צריכה לטשטש את העולם החמרי מציוריו המגולים, אלא לעשות את היחש אליו יותר בהיר, יותר חפשי ויותר עדין. הצער וההשתוממות שמסתבכים בהעילויים הרוחניים במהלך התגברותם, הוא בא מחורבן העולמות הקדומים, השרויים כולם בנשמה לפני ההופעה העליונה הבאה ומתחדשת. וכשאדם מתרומם לתיקון גמור, אין השכלול הרוחני שלו בא על ידי חורבן מה שקדם, ולא על ידי פיסול של ראשונות, כי אם על ידי הוספה, ואלה מוסיף על הראשונות. ונמצא כל כח החיים, כל כח הציור, כל אוצר הדעת, כל היחושים הנפשיים, קיימים, והם מוסיפים כח למערכת הקודש החדשה, ומתעלים בעילויה.",
        "summary": "ההתגלות הרוחנית בדרגתה העליונה, אינה מטשטשת ומחריבה את העולם החומרי כדי להשתכלל, אלא מאירה על-גביו."
    },
    {
        "id": 2003,
        "article": "במחשבות, בנטיות החיים, בהשקפות עולמיות, בשיטות משוכללות, בכל אחת מהן, גם בהיותה טובה ומבוררה, יש בהם צחצוחים של שקר, תיעוב, פסולת, חסרון, דברים דמיוניים, בין מהדמיון הנאה שהוא יפה בחיצוניותו ושקר ורע וכעור מתוכו, בין מחלקי הדמיון השובב, האכזרי, העור, הרשעתי. והרפואה באה על ידי מיזוגם, חיבורם, הזדווגותם, של הנטיות והמחשבות הרבות אלו באלו. כל אחת משלימה את החסר בחברתה, מכסה על הכעור והדופי שברעותה, וממלאה את הפגום בה. וכפי הריבוי של כינוס המחשבות והאוצרות הרוחניים, וכפי הגודל של הכשרון למזגם, לחברם, לתווך ביניהם, ולהעמיד כל אחת במקום הנדרש כדי לתקן את המעוות שברעותה, כפי אותה המדה יהיה אושר האשכולות גדול. וכמו שהדבר נוהג בנטיות ומחשבות, כן הוא נוהג באישים וקיבוצים. הקיבוץ והחיבור משלים את החסר, אבל דוקא בתנאי שהשלום הפנימי יופיע שם, שאז הקיבוץ עושה את ההשלמה. אבל בזמן שאור השלום הפנימי חסר, אז כל מה שהקיבוץ מתגדל, הרעה וההתעוותות מתרבה, פגם אל פגם מתלוה, סתירה בסתירה מתלכדת, ושבר אל שבר ידובק, הוה על הוה, פרץ על פני פרץ, ושעיר את רעהו יקרא. כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם, מפני שאין שלום אמר אלהי לרשעים. אבל אם תכונת השלום מתגלה, אז חבור עצבים אפרים הנח לו, יתחברו הענינים הנראים רעים וכעורים, ומכולם יחטב אור יפה ואמת, או לפחות אור נוגה המתקרב לטוב ולאמת. בישראל כל הסיעות והדיעות המפוזרות, הכובשות מקומות ומערכות מיוחדות, פגמיהן הנם פגמים רק לפי הערך של חוסר האיגוד והקיבוץ. כל מה שהדיעות המשוטטות באומה בכל צדדיה, כלם יחד, יתכנסו, יתאספו ויתבררו, יתאחדו זו לזו, אז הרע והכיעור שיש בחלקים מהן נאפס, והאור, החיים הפנימיים, וצורת הקודש, הולכת ומאירה. לא מצא הקב\"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ורעיון הקיבוץ הרוחני והממשי שבישראל, מוכרח הוא לעשות חיטוב רוחני וממשי בסוף על כל העולם, על כל האופקים האנושיים, ומטות כנפיו מתפשטים מלא עולמים, מתנוצצים בתוך העילוי הפנימי הבא מאוצר השלום העליון. עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל. יהי רצון שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, ובין התלמידים העוסקים בתורתך, בין העוסקים לשמה בין העוסקים שלא לשמה, וכל העוסקים שלא לשמה ישובו ויעסקו לשמה. וכל בניך לימודי ד' ורב שלום בניך, אל תיקרי בניך אלא בוניך.",
        "summary": "אחדות הדעות, ביחיד ובציבור, משלימה את החסרונות המעורבים בכל צד, ובתנאי שיופיע שם השלום הפנימי."
    },
    {
        "id": 2004,
        "article": "בכללות העולם, המעשי והרוחני, אין כל רע נמצא כי אם בערכו הבודד, אבל בקיבוץ הכל, הכל הוא טוב ממש, לא מפני בטול ברוב, כפי החשבון הצנום, אלא מצד הערך העצמי האידיאלי. ומובן מזה שכל מה שהקירוב אל כל נעשה יותר גדול התכונה, הרע מתמעט והטוב מתגלה. ולא עוד אלא שקיבוץ הרע בכל חלקיו מופיע לעומק טוב גדול מאד, והוא מתחבר בעומק רתיחות שקיקתו אל הטוב המוחלט, שלא יגורהו רע, כולו הפך לבן טהור. והחיים הגנוזים בהשקפה נצחית זו, הם הם המעמידים את העולם, ונותנים פרמא על פני כל המזיקים, שלא יוכלו לטשטש את העולם, וגבוה מעל גבוה שומר.",
        "summary": "אפסיות הרע, במבט כללי, אינה מפני ביטולו ברוב, אלא מפני ערכו העצמי האמיתי, וככל שמתקבצים חלקיו מתגלה עצמותו הטובה."
    },
    {
        "id": 2005,
        "article": "מלאה היא הנשמה אותיות, מלאות אור חיים, מלאות דעה ורצון, מלאים רום הבטה ומציאות מלאה. מזוהר האותיות החיות הללו, מתמלאים זיו חיים כל יתר הדרגות אשר לבנין החיים, אשר לכל שדרות הרצון, הדעת והמפעל, לרוח ונשמה בכל ערכיהם. כשנגשים למצוה, המצוה היא תמיד מלאה זיו חיים של כל עולמים, מלאה היא כל מצוה באותיות גדולות ונפלאות, מכל תרי\"ג מצות התלויים בכל מצוה, מכל חי העולמים שבסוד האמונה. זיו אור אלהים חיים, אור חי העולמים, חי בכל נועם בהוד כל מצוה. תיכף בגשתנו למצוה לעשותה, מתגדלים כל האותיות החיים שבמהותנו, ואנו מתגדלים, מתאדרים, מתעצמים באור חיים והויה עליונה, מפוארה ועשירה עושר קודש עולמים. ובאור תורה וזיו חכמה נוהרים עלינו אותם האותיות של מקורות התורה, ולעומתם מתנשאים אותיות החיים המלאים זיו ואור פנימי שבמהותנו, ותסיסה הרת עולמים מתהוה, עז וחדות נועם, גבורת קודש וששון עדנים, מתהוה ברוחנו פנימה, ובכל היקום מתחדש אור וחיים. העולם מוכרע על ידינו לזכות, על כל פנים מתוסף אור ויושר, רצון ושובע טוב פנימי. בארץ ישראל מתגדלים האותיות של נשמתנו, שמה מוסיפים הם נהרה, יונקים חיים עצמיים מזיו החיים של כנסת ישראל, מושפעים הם מסוד יצירתם המקורית בדרך ישרה. אוירא דארץ ישראל מוציא את הגידול הרענן של אותיות החיים הללו, בזיו תפארה, בידידות נעימה, ובגבורת רעם עליזה, מלאה שפעת קודש, כל הכתוב לחיים בירושלים. הצפיה לראות בהדר ארץ חמדה, השקיקה הפנימית לארץ ישראל, מגדלת את אותיות הקודש, את מניות החיים העצמיים הישראליים שבפנימיותנו ועצמיותינו, היא מגדלתם גידול רוחני פנימי. אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה, ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון, ד' יספור בכתב עמים זה יולד שם סלה. המשפט, העמוד האמצעי שכל הטרקלין עליו נשען, משל למטרונה ההולכת ושפוליה מכאן ומכאן, משפטים באמצעיתה של תורה, הם הם מהות החיים, משפט בני ישראל, מהות החפץ הנשמתי הספוג בנשמת משיח רוח אפנו, אשר יקראו לו ד' צדקנו, אשר יגלה אור משפט ד' בארץ, בגבורה עליונה, השוללת כל מלחמה וכל שפיכות דמים. משפט בני ישראל על לב אהרן, תמציות האותיות הנשמתיות של כל ישראל מאירים באורים ותומים, בולטים או מצטרפים.",
        "summary": "אותיות התורה, המצווה והחיים, ממלאות את הנשמה, ומתגדלות מאוויר ארץ ישראל, והן המאירות באורים ותומים."
    },
    {
        "id": 2006,
        "article": "תמיד צריכים להלחם עם החושך, לשחרר את עצמו מהממשלה של כח התאוה, כח הרשעה העור, הפועם ודולג, שט ומרחף בעולם, מפשט בכל עזו את מרחבי מחשכיו על הגוף האנושי וכל כחותיו, מגהר עליו בצלליו הרבים, הכפולים במאפלים, התאוה החומרית והתאוה הרוחנית החשוכה. לא אותה התאוה הרוחנית השואפת למרומים, לקודש, לנשגב, לטוהר וזוך, אלא התאוה החשוכה הרוחנית, תולדתה של התאוה החומרית, המעכבת על כל מאור ממאורי הקודש העליונים שלא יתפשט, ולא יחדור בנפש ובעולם, מספקת את כל הודאות העליונות בכח מחשכיה, המיוסדים על יסוד שקר שאין לו רגלים, אלא שכך היא בונה את עליותיה בעולה, בניני רשע וכסל, ומחזקת את ציורי האדם בהשקפת עולם מאופלת, עד שכל אור עולם נחשב לו כזר. וכל עמל אדם הוא להמלט מתוך המהפכה של צללי צלמות ובלהות שאול הללו, של אלה הזוהמות מחשכת החומריות והרוחניות יחד, המתמזגים זה בזה, מתחברים ומזדוגים יחד כדי להוליד ילדי פשע, זרע שקר. והדבקות הרעננה באלהים חיים, באור תורה וחכמה עליונה, בזיו הטוהר העליון, אשר למנה נתנה מנשמת אלוה ממרומים, תפריד את פועלי האון, והתאוה הרוחנית לא תוכל להתחבר עם התאוה הגופנית, וכל אחת מהן בפני עצמה תכשל ותפול לפני הגבורה העליונה, המתגלה מאור הנשמה, מקול ד' בכח, הקורא תמיד לכל תמימי לב המישרים אורחותם, שמעו פתיים וחיו, ואשרו בדרך בינה.",
        "summary": "צריך להילחם בתאווה הגופנית, ובתאווה הרוחנית החשוכה, על-ידי הפרדתן זו מזו, בדבקות ואור תורה."
    },
    {
        "id": 2007,
        "article": "כשהשכל הפשוט והישר עושה את מעשיו ברוח האדם, צריך הוא להלחם עם רוח החשוך של התאוה הגולמית, שמהרסת תמיד את בניני השכל והיושר בראשית התיסדותם. ביחוד היא מניחה מכשולים את הקוים המעשיים שבציורים השכליים, שם היא מניחה את ארסה, את ביצי הצפעוני שלה, והם הולכים ומתפתחים עד ששורצים שירוץ נחשי בההגלמות המעשית, בתיאוריות הנובעות גם מהשכלה ובינה חודרת. המלחמה והזהירות צריכה להיות בראשית השתכללותה של המחשבה. באותו הפרק שמגיעה היא במסקנתה לחוגים המעשיים, שם הנחש אורב לפתות, לפרוץ גדרות עולם, לשלוח יד ברשע וכסל, שם ישוך עקב. וישרי לב שמים לב על דרכיהם, נאזרים בגבורה של מעלה, ולהמסקנא המעשית קוראים הם עוד יותר לעזרה מקודש. וכשם שרוח התאוה עומדת לשטן להאצלת השכל, כן עומד רוח השכל המגושם לשטן על הבנינים הנאצלים המופעים ממקור קודש יותר עליון מערכו. לעומתם הרי הוא דומה בגשמיותו, בצמצום כחו ואיסורו, אל ההנחות תולדות החושים וההרגלים, לרוח התאוה לעומת ערכו. והמלחמה הנטושה לעומת המשפטים, תולדות אור העליון, מאור תורה ורוח ד' על יראיו וסודו לישרים, היא כפולה. פה מתחבר כבר השכל האנושי המגולם בתור לוחם, ועל שני צדיו עומדים לעזור לו ברשע שני אויביו התדירים, רוח התאוה החומרית והרוחנית יחד. אמנם טוב לפני האלהים ימלט מהם, ודרך איסור מלחמה לד' זו היא בראשית כל להפריד את השכל משכניו הרעים, לברר לו שאין חברתו נאה עמהם, ובזה הרי הוא בעצמו מתעלה, וברוח העידון שבקרבו יכיר את מקומו, ויתלוה עם הרוח האצילי של אור הקודש, שהוד האמונה העליונה, עין ד' אל יראיו, מופיע עליו. ואז יתפוצצו הררי עד, שחו גבעות עולם, והרוחות הזעירים של התאוה הרוחנית והחמרית, מתחילים גם כן להתרחץ מצואתם. חלקיהם היותר סיגיים מסתתרים במחבואים, והצדדים היותר טהורים שלהם באים לשרת בקודש, לקשט את כח הדמיון, לרומם את להב רגש הלב. והכל מסייעים למלאכת שמים, אפילו רוחות, אפילו מזיקים, וברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.",
        "summary": "התנגדות השכל האנושי למשפטי התורה נובעת מהסתאבותו על-ידי התאוות הרוחניות וגשמיות, ותיקונו יבוא בהפרדתם ממנו."
    },
    {
        "id": 2008,
        "article": "ההשגה השכלית ראויה היא להיות נערכת לפי מדתה של המהות המוסרית של עומק הרצון, ואז היא משתלמת בעצמה, ומשלמת את האדם המשיג בהשלמה כזאת שמביאה ברכה לו ולעולם. היסוד המוסרי ברצון מתעמק הוא לפי רוב המעשה, ובזה מונח כבר הכלל הגדול של הנטיה הטובה להיות תמיד מעשיו מרובים מחכמתו. ויראת ד' הבאה מתוך עומק שיקוף של כובד ראש פנימי, צריכה היא תמיד להכריע את יתר הערכים הנפשיים, אז ימצא האדם את עצמו במצב של מרגע פנימי. בהיות ההשגה מתעלה הרבה מחוג הרצון, היא מנתקת את האדם מעמדתו הבינונית הראויה לו לפי מדתו, ולמעלה עליונה מהותית לא תוכל להביאו, כי לא השכל, כי אם הרצון המהותי, עושה את החטיבות העצמית. על כן ראשית חכמה היא תמיד יראת ד', שכל טוב לכל עושיהם.",
        "summary": "השגת השכל צריכה לבוא לפי מידת מוסריות הרצון, המתעמק על-ידי המעשה, וחכמה הקודמת ליראה אינה מתקיימת."
    },
    {
        "id": 2009,
        "article": "כשם שאין השכל הטבעי יכול למלא את מדת הכח הגופני, כי אם האדם צריך להתאמץ שיהיה מלא כח חיים ואומץ גופני, כדי שיוכל השכל לחול עליו בכל תגבורת ערכיו, על פי הכלל של מכירי הטבע נפש בריאה בגוף בריא, כמו כן אין השכל הנאצל העליון, בצורת הופעת קודש, יכולה למלא את המקום של השכל הטבעי, שהוא נערך לגבה ממש כגוף לגבי נשמה. ולעולם צריך אדם למלא את המדה השכלית של השכל הטבעי בכל תכונותיו, כדי שיתקיים במדתו הרוחנית גם כן התוכן של נפש בריאה בגוף בריא, כלומר רוח הקודש מאירה ומפותחה, במסגרת של שכל נאור, צלול ובהיר, מרווה מכל החזיונות האפשריים להכנס בחוג מבטו של האדם, עם כל עומק החידור שבהם. ומדתו של הקב\"ה היא שכלי ריקן אינו מחזיק, וכלי מלא מחזיק, שנאמר יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה.",
        "summary": "כשם שהשכל חל בשלמותו רק על-גבי גוף בריא, כך רוח הקודש חלה בשלמותה רק על-גבי שכל אנושי בהיר ומפותח."
    },
    {
        "id": 2010,
        "article": "על פי יסוד הרזים כל מעשה הטוב של הרשע הולך למקום הרשעה והטומאה. אף על פי שבכל זאת אין הקב\"ה מקפח את שכרו, ומשלם לו בעולם הזה גם שכר מצוה קלה שעשה, אך כל זה חלק הרשעה הוא. קל וחומר שכל עון וחטא של צדיק, הכל הולך לחזק את כח הקודש. אף על פי שבארץ ישולם, וסביביו נשערה מאד, מכל מקום הכל הולך, מדין מדה טובה מרובה, לחזק ולגדל את אור הקודש והטוב. מזה אנו מבינים, שבכללות העמים, ישראל גוי צדיק שומר אמונים הוא, גם כל חטאתיהם של ישראל מחזקים את הקודש בעולם, ולהיפך, חסד לאומים חטאת, כל טוב של אומה רשעה מחזקת היא את הרשעה העולמית. והקב\"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, ובכללות רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם. כי כל חטא שבא ממקור שרובו טוב, שהוא אות שבאמת בפנימיותו כולו הוא טוב, יש בו באמת אור גדול וישועה רבה, ועבירתן של שבטים כלכלה את כל העולם כולו, ובכל פרשת העיבור יהיו כל צרכיהם לפניך. אלא שכך היא המדה, שהטוב והבנין העולה מתוך החטא צריך הוא שיזוקק הרבה עד שיהיה עולה לשכלול היצור כולו, והזיקוק הוא מדת היסורין ממרקי החטא, כלומר מזקקי החטא, שבא מעומק הטוב, מכל כיעור החיצוניות שלו, והעמדתו על יסודו הפנימי, החי חיי אמת וקודש. ומתוך שאין דבר אבוד בכל מעשיהם של צדיקים, ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח, על כן צריך כל חטא גדול וקטן שבקטנים להזדקק, כדי להיות מוכשר לשמש אותו הפועל הכללי העליון והמצוחצח, שנועדה לו כל תנועה של נשמה קדושה. כי יודע ד' דרך צדיקים, רק ד' יודע, במקום שכל שרעפי כל נוצר לא יגיעו. וכל תשובה מאהבה באה עד אותו המקור הפנימי, שמשם כל העשוי הוא טוב ובנין של תום ויושר למפרע, והזדונות המתהפכות לזכיות אינם צריכים ליצירה חדשה, כי אם להתגלות מקוריותם, כי גם השמים החדשים והארץ החדשה שעתיד הקב\"ה לעשות בימי משיח, אינם צריכים חידוש, כי קיימים ועומדים הם, שנאמר, כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפני, יעמדו לא נאמר, אלא עומדים.",
        "summary": "מעשיהם הטובים של הרשעים והעמים נובעים משורשם הרע, וחטאי הצדיקים וישראל הם זכויות ונובעים מעצמיותם הטובה."
    },
    {
        "id": 2011,
        "article": "המקור העצמי של המוסר מוכרח להיות מונח ביסוד מה שהוא טוב לכל במובן היותר רחב, דהיינו טוב לכל המצוי. ומוכרח על פי זה להיות מציאות למהלך מעשי ומחשבתי כזה, שתולדותיו מביאים את הטוב לכל במובנו היותר נרחב. השאלה היא רק איך יתגלה לאדם המוגבל הטוב לכל המצוי, שהוא כל כך נעלם ממנו. ועל זה התשובה מוכרחת לבא, שבעולם תמצא נקודה מאירה, שמפי הגבורה ישמע בה תורה ומצות. והתורה מן השמים צריכה להיות מכוונה לטובת הכל, מראשית עד אחרית. וכל סדרי המוסר שהם נערכים בכל השדרות, לפי כל המצבים השונים של כל היצורים, של כל היחידים וכל הקיבוצים, הנם באמת שלבים שיעלה על ידם העולם למדה זו של הקשבת קול ד', שיגלה לו מזיו האורה של נקודת עולמים זו את היסוד המוסרי בכל מילואו, איך לעשות טוב עם הכל, בכל מעשיו ובכל דרכיו. זאת היא התורה אשר תצא מציון, ודבר ד' מירושלים, שכל העמים ישתוקקו לה באחרית הימים. והלכו עמים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ד' אל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. וחכמת ישראל הסודית, נועצת היא את כל רישומי מוסרה להמטרה היותר כללית, של תיקון העולמות כולם, ושל תיקונם היותר אידיאלי, רדיקלי, של תיקון שרשם העליון, של יחוד האורה האלהית העולמית בכל ענפיה עם האלהות האידיאלית הרוממה מכל ציור עולמים, יחוד קוב\"ה ושכינתיה, מקור הציווי המוחלט.",
        "summary": "המוסר האנושי הנו שלב המביא למוסר האלוהי המטיב לכל, שבעומקו מונחת שאיפת התיקון ואיחוד הענפים עם שורשם."
    },
    {
        "id": 2012,
        "article": "אורות הקודש שמתנוצצים באיזה נקודה, צריכים תמיד להעריך את ערכם איך הם מתפשטים בגניזה בכל המרחב, והולכים בשבילים נסתרים וזרמים חבויים, עד שבאים להתגלות באותה הנקודה המאירה. קדושת האדם שבישראל, הרי היא חבויה בכל האדם הכללי, באנושיות כולה, בעומק הגניזה, והיא הולכת וזורמת על ידי כמה דרכים עמוקים, סבוכים וגנוזים, עד שבאים לידי הגילוי של ההארה בנשמת ישראל. קדושת המקום, מלאה כל העולם, אבל חבויה היא ועלומה, והולכים שטפי הקודש המסתתרים ושואפים אל מקום התגלותם, עד שבאים לידי גילוי בארץ ישראל, ראש עפרות תבל, ומשם לנקודת הקודש, בית המקדש ואבן שתיה, מציון מכלל יופי אלהים הופיע. קדושת הזמן, מתפשטת היא על כל אורך הזמן, ברוך ד' יום יום, והולכים קוי אורי הקודש ונמשכים בצורה מסותרת, עד שבאים לידי הבעה וגילוי בזמנים המקודשים, בקדושת השבת, תחילה למקראי קודש, בתור קדושה מקורית, שהיא משפעת קדושה על העולם ועל ישראל, ובקדושת הימים טובים, בתור מקבלי שפעת הקודש, על ידי ישראל דקדשינהו לזמנים. דוגמת הארת הנשמה שבחושים, עין רואה ואוזן שומעת, שלא ממקורם הפרטי הם לוקחים את אורם, אלא אותה הארת החיים השוטפת מאור הנשמה להחיות את הגויה כולה, מקנה איכות חיים של ראיה ושמיעה, שעל ידי התפרצות הכח בבאו עד הנקודה היותר מוכשרת לגילויו, יוצא הוא אל הפועל בתור ראיה בעין ושמיעה באוזן. וכיוצא בו בכל המון הגילויים שבעולם, בארחות ההיסתוריה, בין המתגלות בצורה טבעית, בין בארחים פלאיים, כל הבא בזמן מיוחד איננו כי אם התרכזות של מילוי להמון כחות שהיו כבר אצורים בגניזה, ונתעכבה פעולתם עד השעה המוכשרת להבעתם. למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט, עד יצא כנוגה צדקה וצדקתה כלפיד יבער. וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך, וקורא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו. החידוש הוא בשם, בהתגלות, בביטוי ובפרסום, אבל העצמיות לא נתחדשה. מעת היותה שם אני.",
        "summary": "בקדושת ישראל, השבת והמועדים, והארץ, מתגלה בצורה מורכזת הקדושה הכללית החבויה באדם, בזמן ובעולם."
    },
    {
        "id": 2013,
        "article": "מהלך כל היש בנוי על יסוד התשובה. התגלות ההויות בתור ירידה מאלהיות לעולמיות, היא השפלה ומיתה נוראה, מה שכל הירידות שבעולם, מדרגה לדרגה, מריבוי כשרון וקנין למיעוט כשרון וקנין, לא ישוו לה. וכל זה נעשה על פי המשקל העליון של שפיטת הצדק, המשערת את משפט ההוייות בטרם כל יציר נברא. ויש בחסד עליון של עולם חסד יבנה, משום מדת הגבורה והדין של רוח אלהים המרחפת על פני המים. אמנם ירידה זו, הלא יסוד העליה העליונה גנוז בה, ולפני סדר זמנים היא, הרי העליה כרוכה כבר בה. ותהום רבה של המשפט, והררי אל של הצדקה, יחדו ישקו. והולכים הדברים ומתבררים, שבים לאיתנם ביתר שאת ברוח האדם, שהתשובה היא חלקו ונחלתו, והיא דוגמא לכל היש, ברום רוממות ובשפל תחתיות. אדני מעון אתה היית לנו בכל דור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם ועד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. וכל מה שאנו מתבוננים יותר עד כמה הדברים היותר פרטיים שבההויה הרוחנית והחומרית יש בהם משום זעירות וקימוץ מכל הכלליים, וכל קוטן יש בו צללים של גודל בעומק ישותו, שוב לא נתפלא כלל על רז התשובה, החודר כל כך לעמקי הנפש האנושית, וחודר והולך מראשית תעופת הלך מחשבתו והשקפת עולמו עד פרטיות דיוקי מעשיו ותיאורי מדותיו. והדברים הולכים וחוזרים לפעולתם בהמהלכים ההיסתוריים של כללות האדם. וכשנדע עוד יותר את הערך האיכותי של האדם ורוחו, ואת הצביון שהוא נותן למציאות על ידי הטבעתו, מיד נביט בבהירות על היחש המזהיר של התשובה הגדולה, הקוסמית, במובן היותר רחב והיותר עמוק ויותר רם שלה, עם תשובתו של האדם, היחידי והציבורי, שעל אופניה מתגלגלים כל תכסיסי החיים המעשיים והרוחניים. ממעמקים קראתיך ד'.",
        "summary": "התשובה הכללית, וירידת העולם לצורך עלייתו, מתבארות בהתבוננות בירידת הנפש הפרטית."
    },
    {
        "id": 2014,
        "article": "כיצד מזמרין זמירות, ואומרים תהילות ותשבחות? בא רוח בנשמה, והשיגוב האלהי ממלא את הלב, והלב מרגיש איך שהוא צר מהכיל את המון רגשותיו, התענוג הקדוש ממלא כל קרביו. והשכל הולך ומאיר, מברר לו את האמת שיש בגודל החזיון, ואת הזעירות שיש בהקלטתו לעומת המילוי העליון. והוא מתרומם, מתעלה ומתקדש, והתביעה הפנימית הולכת ומתגברת בקרבו. מתמלא הוא עז כברק, ממולא נוגה ומחשכים, עובר רעיון בקרבו על דבר שפלותו לעומת מעמד גודל זה. וכרגע בא ברק אחר, כולו אור וחסד עליון, ורחמיו, ויעוד הטוב של גיאות ד' וחזות נועמו, בגודל ופחד, בגבורה ותפארת, ממלא כל חדרי לב. הוא עודנו מתחשב, וההרגשה מתגברת, המחשבה מתאדרת, קוי חיים הולכים ושוטפים, לא יתנו לו שקט. עוד הפעם התענוג העליון דופק, קול דודי הנה הוא זה. קרוא הוא, והוא מתעורר, פותח פה ברננה, כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית.",
        "summary": "הופעות עליונות מציפות את הלב, והוא עולה על גדותיו ומרנן, וזהו מקור הזמירות והתשבחות לה'."
    },
    {
        "id": 2015,
        "article": "הפרדת הטוב והרע זה מזה, זו היא תורת החיים, והפרובלימה היותר מקפת שבתורת המוסר. העצות וההדרכות המעשיות והמחשביות, ההרגשיות והשאיפיות, הפרטיות והכלליות, האישיות והציבוריות, שעל ידם קולעים אל הטוב ואל הרע לכל אחד כפי תכונתו, כשמחזקים, יחזקו את הטוב לבדו, והרע לא יינק ממנו, וכשמחלישים, יחלישו את הרע, והטוב לא יסבול ממנו, זוהי הכלליות הגדולה של כל אור החיים החומריים, המקיפים את כל.",
        "summary": "עיקר תורת המוסר בחיים היא להפריד בין הטוב לרע, כדי שהאדם והציבור לא ילחמו בטוב, ולא יחזקו את הרע."
    },
    {
        "id": 2016,
        "article": "כשם שאנחנו דנים הקש בתנועות המיכניות של העולם, מן החלק הקטן המתגלה אלינו על ההיקף הגדול הרחוק ממנו, ואנו מתקרבים על ידו יותר ויותר להכרת צורת העולם האמיתית, כן כל מה שאנו מתקרבים יותר לדון בצורות ובתנועות הרוחניות שבנו לפרטיהם ופרטי פרטיהם, על העולמים החיים חיי השכלה וחיי רגש רצון ושאיפה שהם ממעל לנו, ופועלים עלינו ואנו פועלים עליהם, הרינו הולכים ומתקרבים יותר לצורת העולם הרוחנית. וכל מה שהעומק הפנימי שלנו הולך ומתגלה בנו יותר, הננו מוכנים יותר להיות מתקרבים אל הכרת העולם הגדול בהקשבת רוחניותו, ונעשית לנו ההשקפה הבהירה הזאת לסולם לעלות בו אל ההכרות העליונות, העומדות למעלה מאותו החוג שהמשלים הפנימיים שלנו יכולים לפעול איזה פעולה ציורית מקרבת, מקום אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. וכן אנו הולכים ומתעלים בידיעה, עד שנחלי רזי קודש הולכים ומשתפכים בתוך נשמתנו. מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם.",
        "summary": "כשם שהצורות הקרובות שבעולם המֶכני מעידות על הרחוקות, כך חיי האדם מלמדים על רוחניות העולם, ועל הרזים שמעליה."
    },
    {
        "id": 2017,
        "article": "אותה ההארה האלהית העליונה המאירה את העולמים כולם, המחיה את העולמים, הפועלת אותם, המסדרת אותם, המקשרת אותם זה בזה, ומערכת את כל ערכיהם, תוספות אורה וגרעון אורה תלויים הם במעשה האדם, בנביעת אור הטוב של רצון האדם, בהופעת יושר לבבו ושלטון הרוחניות העדינה והעליונה שבו בכל חוגי החיים והמפעלים, בכל שדרות הרגשות והמחשבות. בתוספות האורה של ההארה האלהית הזאת, המכוונת לעולמים ומלואם, שפעת החיים מתברכת מהמעין העליון שלמעלה מכל עולמים, ממלא התפארת המתעלה במרומיו היא יונקת, והכל מתברך, מתאדר, מתגדל ומתעלה.",
        "summary": "על-ידי מעשה האדם ותיקון רצונו, מתעלים העולמות כולם בתוספת ברכה מהמקור העליון."
    },
    {
        "id": 2018,
        "article": "העבודות השכליות מתחלקות לשתי מערכות כלליות. האחת היא פונה להכניס ולהלביש את שפעת רוח הקודש בלבושי ההגיון והשכל האנושי, בין מה שהאדם בעצמו, היוצר, משיג בתור התגלות ורוח הקודש, שיעבד את ההתגלות הזאת עצמה בעבודה עיונית – אף על פי שלא כל העומק וכל הגובה, לא כל החיים וכל המקוריות שבשפעת רוח הקודש יוכל להכנס במסגרת העיבוד ההגיוני, מכל מקום כמה שיוכל להכנס בתוך אותם הכלים, כמה משפע הנשמה העליונה שתוכל להחיות אלה הגופים, הוא טוב עליון ועבודה מועלת מאד להרמת הערך של כל התוכן האנושי – בין כל אותו האוצר הגדול של רוח הקודש וענפיו שיש לנו על ידי קדושת התורה כולה. והעבודה השניה היא להכניס את מערכי הלב ההגיוניים, העושים את דרכם על פי סדרם וטבעם, אל האצילות העליונה של רוח הקודש, להוציאם מתוך החיים הצרים והמצומצמים שהם נתונים בהם, למרחביה, לעולם החירות העליון.",
        "summary": "העבודות השכליות הן: להלביש את רוח הקודש והתורה בשכל אנושי, ולהפשיט את השכל האנושי לאצילות עליונה."
    },
    {
        "id": 2019,
        "article": "באותו הזמן שהאדם מרגיש בעצמו את עומק שפלותו, וכחו המדמה והסכמת שכלו מתארים לו שהוא למטה מכל הברואים ממש, אז העולם כולו מתקיים עליו, ובהתרוממותו כל הבריות מתרוממים. אשר הראיתני צרות רבות ורעות, תשוב תחייני, ומתהומות הארץ תשוב תעלני, תרב גדולתי ותסוב תנחמני, גם אני אודך בכלי נבל אמתך אלהי, אזמרה לך בכנור קדוש ישראל, תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית.",
        "summary": "בזמן שאדם מרגיש את שפלותו מכל הברואים, יידע שאז כל העולם מתקיים עליו, ושבהתרוממותו יתרוממו כולם."
    },
    {
        "id": 2020,
        "article": "אפילו הרהורים שאינם ברורים שהם מהעולם העליון, שיש בהם צירוף של רצון נשגב ושל געגוע לטהרה, לאצילות, לשחרור הנשמה ולהתלהבות קודש, אוצרים הם בקרבם אוצרות חכמה ושירה רבה, וצריכים לקבלם באהבה, בנעימה גדולה וקדושה, ובחרדת והדרת קודש. ולפי ההבנה של האדם יתגלו לו ביותר פתחי אותם האוצרות, וישאב מתוכן הון עתק, אוצר נחמד ושמן בנוה חכם.",
        "summary": "הרהורים שיש בהם רצון נשגב וגעגועי קדושה, אף שאינם מבוררים, הרי הם אוצרים בקרבם חכמה ושירה רבה."
    },
    {
        "id": 2021,
        "article": "הצורך הנפשי שבלימודים הוא היסוד התמציתי של כל מה שעושה פירות בעולם הרוחני, והוא המעין הנפשי של תורה לשמה, שממנו נובע כל עושר מדעי. והפרטים הטכנים שבחלקי הידיעות, אינם כי אם כלים להריק אל תוכם אותו האור הגדול של התביעה הנשמתית, שכל אחד מזיל אל תוכם ממה שיש בשורש נשמתו. לעולם ילמד אדם ממה שלבו חפץ.",
        "summary": "הצורך הנפשי בלימוד הנו המעיין הנפשי של תורה לשמה, ופרטי הלימוד הנם רק כלים לאותו שפע."
    },
    {
        "id": 2022,
        "article": "כשאנו מסתכלים ביצירה כולה המוחשית, ורואים את הארגניסמות הכללי שבה, איך החלקים קשורים הם ושלובים זה בזה, בכל צומח ובכל חי, ובאדם, איך החלקים העליונים, הנושאים עליהם הוד חשיבות, כללות ואידיאליות, הם נזקקים ביצירתם, בהויתם ובקיומם, להחלקים הפרטיים, השפלים והנמוכים, שלפעמים בגועל אנו מביטים עליהם, והוא הדין בההתחברות הכללית, כמה שאנו סוקרים בסקירה ברורה, מתברר לנו בדיוק פרטי, וכמה שאין העין יכולה לחדור שמה, אנו מבינים בהבנה בהירה והשערה רוחנית מעמקת, עד כמה כל החלקים שביש צריכים הם זה לזה, ותהומות רבה והררי עד הם זה בזה משולבים ומצורפים – מוסיפה תמיד בנו ההכרה, שאלמלא ההויות התחתוניות, החשוכות והכעורות, לא יצאו ולא ישתגשגו בשיא הודם ההויות העליונות, הנכבדות והמאירות, והחיבור והאיחוד הולך ומתגדל בנפשנו. מהעולם המעשי באים אנו לעולם הרוחני, למחשבות אדם ותחבולותיו, לדרכי הקולטורות השונות, האמונות והשיטות. נרתעים אנו לאחורינו כשהננו רואים הרשע והסכלות כמה שלטה וכמה שולטת היא במערכי לב בני אדם, בנימוסיהם, בדיעותיהם, באמונותיהם, בסדרי חייהם הפרטיים והחברותיים. כשאנו משקיפים על כל התועבות שנעשו בשם אמונה, על כל קרבנות האדם לאלילים, על כל חללי הנימוסים המתועבים, ועל כל הרשעות, השפלות, החולשות והמחשכים של ההסכמות, ומעבר מזה רואים אנו את הברקים, את עטרות החן של שכל האדם וישרו, את חכמת החכמים, את גבורת הגבורים, את להב אור הקודש של אור האמונה בזיקוקו ועליוניותו, את השאיפות ואת התקות של העתיד הגדול ואת עמודי האורה שממלאים את ההוה, מיד אנו מחליטים, הלא כולה, כל החזות הרוחנית, עולם אחד הוא, גם הוא תוכן אורגני יש לו, גם הוא בכל הוד נשמתו, בהברקת רוח קדשו ועז אל אלים אשר בתוכו, נזקק הוא לכל אשר בקרקעיתו ותחתית מצבו. ואלמלא אותם השמרים והרפשים שברוח האדם, לא הצמיח פרי תנובתו, המשמחים אלהים ואנשים. ומיד אנו מתנחמים על עפר ואפר, ומקבלים אנו באהבה את העצה העמוקה של אדריכל העולמי, בורא כל המעשים, אה כל הנפשות, אדון כל הנשמות, הנותן נשמה לעם הארץ ורוח להולכים בה, והכל מטובו ישאבו טוב, והננו הולכים ונאזרים בקדושה ובגבורה, ומתחילים אנו להכיר את שפלות ערכנו ואת גדולתנו גם יחד, ומשתעשעים אנו בפרחי החן והפאר אשר צמחו על ערוגות התולדה האנושית, ומכירים אנו על ידה את מה שהוא יותר נשגב ממנה, את מה שהוא למעלה למעלה מכל ערכיה. והננו כולנו שטופי תשוקת שירה, ואזורי גבורה ללכת קוממיות בדרך האורה, לדעת את הגודל אשר להיבול המגמתי שברוח, שכל טוב ויושר, כל אור וחופש, עליו צומח הוא. ומטפלים את פרי האמונה, בטהרתה ובביכורה, עד כמה שידנו מגעת להגיע אליה, באורח מישור של תבונה, ומה שמתנוצץ בנו מלמעלה מאורח שכלנו, יודעים אנו נאמנה כי גבוה על גבוה שומר, אמיצים הננו בהודעת עצתנו הישרה, ונאזרים בתום הגדולה האלהית, אשר נדע ממורשת קדומים, משיח סוד קודש. מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך.",
        "summary": "כשם שבאורגניות של העולם הגשמי החלקים העליונים זקוקים לנמוכים, כך באורגניות הרוחנית הקדושה זקוקה לרשעה."
    },
    {
        "id": 2023,
        "article": "האור האלהי מצד עצמו, מצד ההתעלות מיסוד עולמים, אין שייך בו לומר תוכן של סבה ומסובב. ומזה באה המחשבה ההורסת את כל הלימודים התיאולוגים המדברים על דבר ערך הסבה והמסובב ביחש האלהות. ומזה יכולים אנו להבין, שמה שאנו מיחסים שם סבה לאלהים ביחש ההויה העולמית, מצד הערך הבלתי מעורך של קודם הבריאה והמצאת ההויה, אין התוכן הולם כלל, רק אחרי שאנו כבר נמצאים בתכונת עולמים הרינו תופסים את העליוניות מכל תאר וסבה בהבחנת שם סבה ראשונה, ובטוחים אנו שביטוי הגיוננו התחתיתי הוא מכוון אל העליוניות בגניזה וחביון. ומזה הרינו באמת מתעלים מעולם הגלוי לעולם הנסתר, המואר באור אין סוף. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע.",
        "summary": "על עצמות האור האלוהי לא שייך התואר \"סיבה ראשונה\", אלא \"אור אין סוף\", ורק בערכי העולמות אנו מכנים אותו כך."
    },
    {
        "id": 2024,
        "article": "העדינות הנפשית היא מרגילה את האדם להביט את הבטת חייו ואידיאליו למרחוק, להיות מאושר באושר העולם שיבא אחר שיתתקן לגמרי. אריכות הזמן אינו חוצץ כלל בעד הנפש העדינה. המנוחה האידיאלית שואלת על המציאות המגמתית. כיון שהיא מוצאה מטרה רוממה בכללות ההויה, כבר היא מלאה אושר פנימי, ומנוחתה האצילית רכושה היא לה.",
        "summary": "העדינות הנפשית מרגילה את האדם להיות מאושר בהווה באושר העתיד השלם, והזמן אינו חוצץ בעדו."
    },
    {
        "id": 2025,
        "article": "טהרה מדותית ומעשית צריך האדם כדי שלא תעוכר ההופעה השכלית שלו, למען יוכל להרגיש יפה את עדן העתיד. וזאת הטהרה היא הגורמת שיסוד עולם הבא נעוץ הוא באושר של תחיית המתים. הבטחון בישועת ד' הכללית שיעשה לעולמו, רק היא היא הממתקת את כל החיים כולם, ואין השמחה נפרעת כלל ממה שאין היחיד בטוח בעצמו על דבר גורלו ביחש לאושר הגדול ההוא. מלא חפץ לב הוא בידעו שהטובה עתידה לבא, שהעולם הוא מתוקן לאושר, שהמציאות כדאית היא להברא. לולא האמנתי לראות בטוב ד' בארץ חיים, למה נקוד על לולא, אמר דוד לפני הקב\"ה, יודע אני שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אבל איני יודע אם יהיה חלקי עמהם. ובכל זאת הוא מאושר אושר ודאי, אושר הבא מתוך שאיפה אצילית, התופסת תמיד את המציאות, את התיאוריה הכללית.",
        "summary": "טהרת המידות מזקקת את שכל האדם להיות מאושר ובוטח בישועת הכלל ותחיית המתים, אף שאינו בטוח בהיותו ראוי להם."
    },
    {
        "id": 2026,
        "article": "יסוד העקדה הוא הגברת הרגשות היותר עדינים, והתכללותם באור האהבה המרוממה והעדינה לאין סוף, אהבת ד' הבהירה, כביטול טפה אחת בים.",
        "summary": "יסוד העקדה הוא הגברת הרגשות היותר עדינים וביטולם באהבת ה'."
    },
    {
        "id": 2027,
        "article": "הננו עומדים במלחמה נגד רזי תורה שנעשקו בידי החיצונים, שהוא עיקר צרת שריפת התורה, שמתבארת על ידי דורשי רשומות. הנטיה הדתית בפנימיותה, אור קודש, אור צפון, אור בנין עולם ומלואו, אור ד' שוכן בה. אמנם באה ברום בנינה בישראל בשמיעת דבר ד', הינה שמוע מזבח טוב. לא רק כדי להכניע את הלב על פי חזון אנושי, לא רק להזכיר רעיונות נשכחים או מטושטשים, כי אם לעבוד עבודת ד', קרוא ישראל בעולם. אמנם הרכוש הנשמתי של שמן משחת הקודש, שאור החיים הרוחניים שופע שמה, הביטחון והאמונה, הם הם אבוקות האורה הפנימיים, ההולכים ומוסיפים כח ועז בבנין, אבל הבנין צריך שיבנה על פי הסדר האלהי, אור עולם באוצר חיים. זאת היא תפארת עוזנו במתן תורה מאת יה ד' צור עולמים. משקיעים אנו כח ומרץ גדול בהאופי המעשי, בשינונו ודיוקו, אמנם הוא הולך כזרע בבטן האדמה, מופיע באורו על כל תבל רבה, ומשיב לנו גם כן כפלים אור טוהר של מוסר, ענוה, רעיון אלהי, ונועם רוחניות פנימית. אבל העין החיצונה רואה בשחרור מן המצוה, בפריקת עול המעשה, בחפשיות התנועה לכל רוח, ביחוד בחופש העול מהתלמוד הדייקני, המיגע, תגבורת רוחנית שירית. ובזה עשתה שממית ידים לתפש, לחבל את בנין עולם ומלואו, להכות לרסיסים את היכל הקודש, לפזר ישראל בעמים, לקטרג על כל עמל המעשה והתלמוד בלשון מדברת גדולות. אמנם כל זה היופי החיצוני, הקסם המתעה, בא מהכרה בלתי מושלמת, מחיקוי קופי אשר לא מאור סוד ד' העליון יצא. והננו קרואים ועומדים לבצר את עמדתנו, לקחת מידי הרשעה העמוקה הזאת, הממריאה שחקים, את כל יפעת השירה, את כל האימון הרוחני, התמימות והענותנות אשר גזלה, ולהכניס את הכל אל אוצר הבנין, לקשר את הכל באותו אור העליון שאור תורה חי שמה, עד שיאירו אורים העומדים עדי עד, לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף.",
        "summary": "רזי תורה הנעשקים בידי החיצונים, מטעים לחשוב שרכוש הנשמה הפנימי, יכול להחליף את עבודת ה' ודקדוקיה החיצוניים."
    },
    {
        "id": 2028,
        "article": "הרשעה של ביטול המצות והמרידה המעשית, שהיא חורבן העולם, שאיה יוכת שער דמנגח כי תורא, יונקת היא מעתיד רחוק, ממצות בטלות של עתיד לבא, אבל מקסם שוא חזתה. במקום העליון הכל מתתקן, כל העולמים הגשמיים והרוחניים, נפש האדם לכל עומק הופעותיה והשתלשלות דורותיה, נפש העולם וכל המון כחותיה, הכל מתעלה, מזדקק ומשתכלל, אז בטלות המצות, בהופעת האורה המצורפת, שהכל נצרף, אמרת אלוה צרופה. לא נתנו המצות כי אם לצרף בהן את הבריות, וכי מה איכפת ליה להקב\"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף. אבל כשבאה ההשחתה לבטל את המצות בעוד אשר הסיגים לא נטהרו, בעוד אשר לא נצטרפו הבריות כלל, הרי הוא מבלע נחלת ד'. ועד כמה שראוי למין תוכן כזה וסעיפיו להמצא, בקרב כל העמים אשר על פני האדמה, עד עת קץ, אשר אור ד' יואר בעולם, והכל יכירו מה הוא כחן וסגולתם של ישראל, ומה הוא הפרינציפיון הכללי והפרטי של התורה האלהית, המכוננה לעומת עולם וכל אשר בו בדיוק יצירתי, אבל כל זמן שהחושך מכסה ארץ, הרי הם ראויים למין תכונה מוסרית כזאת שיסודה בהשפלה כללית של רוח האדם והעולם, ובהסתרה של האור האלהי העליון, מקור החכמה והחסד, העומד לעד ולנצח נצחים. אבל כשסעיפים זרים כאלה חודרים בקרב מחנה ישראל, הרי הם מטמאים את הקודש והמקדש, מכניסים ארס נחש בכל הלח המחיה את כל הנשמות, ומיבשים את הלשד האלהי המרענן את כל. ומלחמת ד' היא ונקמת היכלו לעמד הכן בכח וגבורה, להודיע אור חכמת ישראל, האחוזה בישועתו ונצחו בעולם.",
        "summary": "המרידה המעשית נובעת מיניקה מהעתיד בו יבוטלו המצוות, אך בטרם יתוקן העולם היא הרסנית לישראל."
    },
    {
        "id": 2029,
        "article": "המינות הפקירה את המשפט, תקעה עצמה במדת הרחמים והחסד המדומה, הנוטלת את יסוד העולם והורסתו. ומתוך העקירה של יסוד המשפט מהתוכן האלהי שלו, תופסת אותו הרשעה היותר מגושמת, ובאה הזוהמא לחדור במשפט הפרטי של האישיות היחידית, וחודרת היא בהתפשטות גדולה לנפשות העמים, ובזה מתיסדת יסוד שנאת לאומים, ועומק הרעה של טומאת שפיכת דמים, מבלי להמיש את העול מעל צואר האדם. אמנם עיני כל מוכרחות להיות נשואות לאור עולם, אשר יגלה על ידי משיח אלהי יעקב, והוא ישפט תבל בצדק, ידין לאומים במישרים.",
        "summary": "המינות הפקירה את המשפט לטובת הרחמים המדומים, וגרמה לשפיכות דמים, ואילו המשיח ישפוט תבל בצדק."
    },
    {
        "id": 2030,
        "article": "יסוד החיים, גם החיים העולמיים, הוא מתפלש בכל אור תורת ישראל. העולם והחיים, מראש כל ערכים ודרגים עד תחתית כל ערכים ודרגים, הרי הם מעורבים ומאוחדים יחד, מושפעים ומשפיעים, מסתדרים ומתאגדים, והכל חי, שופע, מתגדל ומתחדש מאור עליון, ממקור מקורות, חיי החיים, אור חי העולמים. ומתוך כל, השמחה והרעננות דבקה בסגולה פנימית באור תורה ועבודה בישראל, ושמחת מצוה ותורה הוא דבר עצמי בהם. ולהפך המינות, היא בטבעה נטולה מן החיים, היא קצצה את היסוד הבסיסי של החיים, דליו שוקים מפסח ומשל בפי כסילים, ואין צריך לומר שהיא גדועת ראש, ולא תוכל לראות גאות ד'. חפצה להתעלות לרוחניות פנימית לבדה, ותדמה לדבר נפלאות על אל אלים, לתוות קדוש ישראל, וזה לא יכלה בשום שיח שכל ורעיון להגיע בצורה של אחדות כלליית ושלמה, לא במדע והגיון, לא באמונה פנימית מתוך חזון לב, ולא במוסר חשוך מרוחו והרגש נטייתו של אדם בשעה שהוא נוטה לחשקו על פי מדעתו וציור לב אנוש המלא הבלים. והעולמים נתפרדו, הנטיעות נקצצו בערכם ורוחם של מחבלי כרם הללו, ונוטל יסוד החיים מכל דעה ואמונה, ונתן מעוז החיים העולמיים רק לרשעים, לעם לא ידעו ד'. וממילא דעת ד' עצמה הולכת ומתדלדלת, והיא מתקשרת ומשתעבדת בעל כרחה לעולם יורד ושוקע באין מנוס, לעולם מלא גילולים ורשעה. וכל הצטדקותה אינו כי אם כסף סיגים מצופה על חרס, שפתים דולקים ולב רע. ומובטחים אנו שעד ארגיעה לשון שקר. הוד אור האחדות העליונה הטהורה, סוד אורן של ישראל בחיים ובפועל, בעולמים ובנשמות, בחיי החברה ובחיי האמונה, בטבע היצירה ובגילוי אורה [...].",
        "summary": "השמחה שבעבודת ישראל נובעת מהתאגדות יסוד החיים ואור התורה, והמינות שקצצה והפרידה ביניהם, דלדלה את דעת ה' בעולם."
    },
    {
        "id": 2031,
        "article": "הבחירה במילואה לישראל היא נתונה. מראשית היצירה, מתחתית מדרגותיה עד רומה, הולכים האופיים ומתבדלים זה מזה בהתוכן של חופש עצמותם, שהוא חופש רצונם. מפלאות תמים דעים הוא, שכל בריה הרי היא נגאלת ממאסר העבדות, כלומר מכבלי ההכרח והעדר החופש הבחירי. לפי ערך השיווי הפנימי שלו, בחוג האנושי, נתרחבה אותה התכונה של החופש ביותר, אבל לא בכל מילואה. עדיין אין חירות אמיתי בעולם, אין העולם גאול עדיין מכבליו העבדותיים, אבל מדריגות מדריגות יש עד כמה כל אישיות קונה לה, בטוב נטייתה, במעשיה ושאיפותיה, את בחירתה וחופשה העליון. בעמים הדבר יותר אופיי. העמים במושגם הכללי הנם יותר כבולים בכבלי ההכרח מאישים יחידים, והצירוף העבדותי של כל יחיד הולך ונעשה עול ברזל בקיבוצים. ישראל נתנשאו לחירות ביציאת מצרים. זאת היא חירות עליונה, שחרור הרצון, חופש האופי, והיא היא התכונה היותר עליונה, הראויה להיות מתממת את כל העולם באור החירות העליון, שהוא צריך להיות הולך ונקנה, עד שבאה התכונה העליונה מכל שאיפה שבחירות, שהיא היא המבוטאה בהעבדות האלהית של ד' אלהי ישראל, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, לא ימכרו ממכרת עבד. המצה הוא לחם עוני ולחם חירות. באותו הזמן שנגלה עלינו מלך מלכי המלכים וגאלנו גאולת עולמים, נוצרה בנשמתנו תכונת החופש, חירות הרצון, המוכשר לשיעבוד מלכות שמים בצורתו האידיאלית. ורז עולם הוא שיש בסגולת המצה, לתן כח חפשי בחירות הקודש. וכשהוא בא בפרק זה, שהנשמה הכללית והאישית שבה עוד הפעם להתחדש, כל נקודה ונקודה מעצמיות חייה אין שיעור לערכה. החמץ עושה כח צביוני מיוחד, משולל כבר החופש הגמור, והאוכל חמץ בזה הפרק של התחדשות נשמתו ונשמת כנסת ישראל, נוטל הוא חייו מהעולם, הכרת תכרת הנפש ההיא. והמצה היא נהמא דאסותא, רפואת הנשמה המשוחררת, חירות עליון, בגאולה שלימה.",
        "summary": "החירות הוטבעה בנשמת ישראל בצאתם ממצרים, ושעבודם לה' הוא חירותם, ולכן לחם העוני (המצה) הוא החירות האמיתית."
    },
    {
        "id": 2032,
        "article": "איני יכול לצמצם את עצמי בענין אחד, בדבר אחד, במדריגה אחת ובסגנון אחד, כי אם צריך אני לשאוב מכל הסגנונות, מכל הענינים, מכל המדריגות, מכל הדברים. ואם אני רואה דרך אחת שהיא טובה בעיני, ואני רוצה להמשך רק אליה, רואה אני אחר כך איך ששאר הדרכים מבקשים ממני את תפקידם. אני צריך לכרות ולשתות מים מבארי, באר מים חיים, מחלק התורה שבנשמתי, מהאות המיוחד לי, שכל האותיות שבתורה באים על ידי הצינור הזה אלי, וכל העולם כולו וכל עניניו מתיחסים אלי על פי זה התוכן. בתמימות לב, ברוח נכונה, בנפש נדכאה, בגבורה ועליזה קדושה, אני צריך לקבל את כל שטפי הנהורות. אף על פי שהם באים אצלי פזורים מאד, סופם שיתאחדו. רק לשא עינים למקור האחדות, למקור החיים, להתדבק במחשבה העליונה, בקדושת התורה ושרשה, באור חיים של שמחת גילנו, של צור ישענו, בדרך הישרה של המדות הטובות, של הבנין והתיקון, של הוד העולם, של אושר החיים, של קדושת היש, של עומק המציאות, לתפארתו, להדרו, להודו ופארו של כל העולמים, לבורא כל הנשמות, לאדון כל המעשים, לפאר חי העולמים, למקור כל השירות, ליופי הנאצל שאין לו דוגמא, למקור כל האמיתיות, לרום כל הטובות, לדבקות הקודש, ליסוד כל החיים, למעין כל הדיעות, למקור האמת, לאור שורש כל קודש קדשים, לראש כל ראשית וכל תכלית.",
        "summary": "איני יכול לצמצם עצמי בעניין אחד, וצריך אני לינוק מהאות המיוחדת לי בתורה, ולאחד את כל שטפי האור."
    },
    {
        "id": 2033,
        "article": "צריכים לעיין בסקירה יפה מאיזה מקום נמשכת העצבות, וממנה יתר פגמי המדות, כדי לבטלם ולהפכם לטובה ולקדושה. והנה מי שדעתו רחבה, ועומד הוא להכניס את כל המון הרעיונות המשוטטים בעולם אליו, למתקם ולהחזירם לטובה, כשדעתו מצטמצמת, על ידי עצמו, או על ידי איזה השפעה, ואפילו כשתהיה טובה מצד עצמה, כגון שקורא בספרים או שומע דברי תורה ומוסר מאנשים כאלה שלא באו למדה זו של ההרחבה, ותוכן המוסר שלהם הוא צמצום החיים הגשמיים והרוחניים, וסגירת הפתח בעד כל רעיון שאינו מוכן להקלט על פי השגתם להיות ממנו תוצאות טובות – אז כל אותם אוצרות החיים שבאלו הרעיונות, הנדרשים לבא מן החוץ פנימה, ולהסתדר במערכה יפה עד שכולם יהיו מוכנים לעבוד את ד' על ידם, והם נשארו מבחוץ בלא כניסה ובלא תיקון, על ידי הצמצום והמחשבות המוגבלות, הם הם מעוררים יללה ועצבות גדולה, וחשכה נופלת על העובד המשיג. וצריך הוא להתאמץ באימוץ גדול להמשיך את עבודתו הגדולה, ולקחת עמו את כל התמצית של הטוב המצומצם, את כל התמימות שישנה ברעיונות הקודש שיוצאים מפיהם ועטם של יראי ד' וחושבי שמו בעלי הפשטות והצמצום, ועל ידי הצירוף הגדול, והאיחוד של כל ההפכיים, ישובו הדברים להיות שמחים, וחדוה גדולה ונחת רוח עמוקה תהיה נשפעת עליו, ויעבוד את ד' בשמחה, וקדושתה של תורה תתרחב, ותורה דלעילא תתאחד עם תורה דלתתא, וכל המחשבות העליונות הנאצלות ומופשטות יתאחדו עם המחשבות התחתונות הפשוטות והממשיות, וכולם יחד ייעשו ללהבת אחת מאירה באור שבעתים, לחמם את הלבבות ולהאיר את מקומות החשכים, ולהרבות אור ד' בכל עבר ופינה.",
        "summary": "הרעיונות המצמצמים את החיים הגשמיים והרוחניים, הנקלטים מבעלי מוסר תמימים, גורמים לעצבות, ובזיקוקם הם מתהפכים לשמחה."
    },
    {
        "id": 2034,
        "article": "כל מה שהנשמה מתגברת ביותר באדם, ואור הקודש מתגלה בו, ככה הוא מרגיש יותר את הערך של דיבורים שבקדושה. וכשהוא מדבר בתורה ובתפילה, שפעה רבה של אורות נשמתיים שופעים ממנו, ופתיחת צינורות הדעה העליונה, והרגשת הקודש המלאה, מתראה לפניו בשלל צבעי אור וחיים אמיצים, נאדרים בקודש.",
        "summary": "ככל שמתגברת נשמת האדם, הוא מרגיש את ערך דיבורי הקדושה, והשפעת דיבוריו מתגברת."
    },
    {
        "id": 2035,
        "article": "הנחנו את הפוליטיקא העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות, זהו הזמן שאנו מקוים. מובן הדבר, שלהגשימו אנו צריכים להתעורר בכחותינו כולם, להשתמש בכל האמצעיים שהזמן מביא, הכל יד אל בורא כל עולמים מנהלת. אבל האיחור הוא איחור מוכרח, בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה. והנה הגיע הזמן, קרוב מאד, העולם יתבסם, ואנו נוכל כבר להכין עצמנו, כי לנו כבר אפשר יהיה לנהל ממלכתנו על יסודות הטוב, החכמה, היושר, וההארה האלהית הברורה. יעקב שלח לעשו את הפורפירא, יעבר נא אדוני לפני עבדו, אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה בעת שהיא צריכה להיות דמים מלאה, בעת שתובעת כשרון של רשעה. אנו קבלנו רק את היסוד כפי ההכרח ליסד אומה, וכיון שנגמל הגזע הודחנו ממלוך, בגויים נתפזרנו, נזרענו במעמקי האדמה, עד אשר עת הזמיר יגיע וקול התור ישמע בארצנו.",
        "summary": "עזבנו את הפוליטיקה העולמית באונס חיצוני וברצון פנימי, עד שיתבסם העולם, וממלכתנו תוכל להיבנות בלא שפיכות דמים."
    },
    {
        "id": 2036,
        "article": "מבריק ברק לעיני מגדולת התורה ואשרה. כמה עז ותפארת, כמה אורה מסודרה, מופעת על ידי כל עסק של תורה. כמה ידיעת התורה הנקלטת בתחילה, עומדת בכל עת צרה, עד היא מבטיחתו אושר ונחת. מעת ההברקה אדע להעריך בהכרה את העומק שבחיים אשר לשוקדי תורה, אשרי חלקם. וכשהתורה היא לשמה, כפי גודל המחשבה ועזוזה, כמה האושר מתקפל, כמה החיים מתאדרים, אשרי הוגי תורה, אשרי החיים בזיו כבודה.",
        "summary": "הברקות האושר מגדולת התורה מעמיקות את הכרת האושר ועומק החיים שזוכים אליהם שוקדיה, הנכפלים בלימוד לשמה."
    },
    {
        "id": 2037,
        "article": "אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה, והם הם הגדולים שאנו מתיחסים אליהם בידידות וגדולת קודש. הננו מבינים שהזיק הנשמתי הוא היסוד. אותו מעמד העולם שהלך במרוצתו אז, שהיתה המלחמה כל כך נחוצה בו, הוא אשר גרם להופיע את אלה הנשמות, שהרגשתן הפנימית בתוכן שלם היתה. מלחמת קיומם, קיום האומה, מלחמת ד' היתה, בהכרה פנימית. עזיזים היו ברוחם, ידעו בעומק החושך לבחור בטוב ולסור מן הרע, גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. כשאנו מתבוננים אליהם, הננו, בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה, משתוקקים לאימוצם, לכח החיים החטוב והגבוש, האיתן והמוצק, ששכן בקרבם, ומתוך תשוקה זו כח הרוחני שלנו מתאמץ, וכח גבורתנו מתעדן, וחוזרות אותן הנשמות החזקות, וחוזרות לחיות בנו כימי עולם.",
        "summary": "ההתבוננות בגבורת החיים של אבותינו ובמלחמותיהם, מאמצת את כוחנו ומחייה את נשמותיהם בקרבנו."
    },
    {
        "id": 2038,
        "article": "מפני כח הקיבול הצר אשר לאדם, ידיעה סותרת ידיעה, והרגשה הרגשה, וציור דוחה ציור. אבל באמת, ידיעה מחזקת ידיעה, והרגשה מחיה הרגשה, וציור משלים ציור. וכל מה שמתעלה האדם, כליו מתרחבים, עד שמוצא בעצמו את התוכן הגדול של השלום הפנימי, והתאמתן של הידיעות ההרגשות והציורים השונים זה עם זה. והדבר הולך ומתרחב, עד שבא לעומק עמקים, למקום ששם הסתירה חריפה ועזה מאד, עד כדי קצף איתן של קודש, ומרוב הדעת הפנימית, המתרחבת ומתפשטת בכל קומתו הרוחנית של האדם, נעשה שלום חודר, נוקב ויורד עד התהום, ותהום בכלל. הדרך שעולים עד לידי מעלה עליונה זו, הוא מתחיל גם בעת אשר האדם עומד במצבו הנמוך של פגיעת הסתירות, שגם אז ישנם שני דרכים שהם זה למעלה מזה. יש אשר ידיעה סותרת ידיעה ושוללת אותה לגמרי, עד אשר הידיעה הסתורה מכחה של הידיעה הנקנית נחשבת כאילו אינה במציאות, וכאילו כל ענינה הוא ריק ותוהו. ויש אשר על ידי סתירתה של הידיעה האחת את השניה, מתמצות תמציות של הידיעה הסתורה ונכנסות בתוך הידיעה הנקנית האהובה, ואז, אף על פי שמצד הכלי נראה שהאדם שולל וסותר את הידיעה המנוגדה, באמת מצד האור הפנימי הרי הוא בונה אותה, ומקנה אותה לעצמו. וכן הדברים הולכים בהרגשות וציורים. עד שעל ידי עומק השאיבה התמציתית שהידיעה הקנויה שואבת מהידיעות המנוגדות הנדחות, מתרחבת הדעה בכללה, ובא המצב לידי הרום היותר גדול, שהוא עומק השלום בשכלולו, עד שכל הידיעות, ההרגשות והציורים, עומדים בצורה אורגנית וחטיבה משוכללה, שכל חלק משלים את החלק השני, ואין פרץ ואין צוחה ברחובותיהם. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלהיו, אשרי העם היודע להכיר את אדון העולם, מלך שהשלום שלו, ומרוב עונג ואהבה שר הוא את שיר ידידות אהבה בתענוגים, שיר השירים אשר לשלמה.",
        "summary": "בתחילת ההכרה הידיעות סותרות זו את זו, אך ככל שהיא מתפתחת, ניכר איך בתמציתן הן משלימות זו את זו, עד לאיחודן האורגני."
    },
    {
        "id": 2039,
        "article": "אני צריך להמשיך את העונג הקדוש של הדבקות האלהית השכלית בכל מה שאני לומד, עושה, מתפלל ומדבר. הנגלות ההלכותיות יעשו רטובים, מלאי חיי נועם של קודש עליון. ידיעה צלולה תחדור, להבין להשכיל ולהרגיש, איך כל הארחות הסבוכות של עמקי ההלכות הולכות ובאות מאותו המעין המתוק והנעים, שכל התענוגים הקדושים וכל מתקי זיוי העדנים נובעים משם.",
        "summary": "צריך להמשיך את העונג של הדבקות השכלית על כל לימוד, מעשה, דיבור ותפילה."
    },
    {
        "id": 2040,
        "article": "אני מוכרח לדבר על הכל, על גבהי גבוהים, מה שהוא למעלה מערכי, מהשגתי והרגשתי, כי קרוא אני לזה מדחיקה נשמתית פנימית. בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ד' ורפאתיו.",
        "summary": "אני מוכרח, מדחיקת נשמתי, לדבר על הכל, גם על מה שלמעלה מערכי."
    },
    {
        "id": 2041,
        "article": "בכל ההשכלות וכל הפילוסופיות האלהיות, הננו רואים רק הרחבה של הנקודה הפנימית של חוש האמונה, ויראת שמים הברורה, הטבעית, שכדי להרחיב את גבוליה, לפתח את הכח האצור בה, דרושים כל סעיפי הלימודים, בין המעשיים בין העיוניים, השכליים וההרגשיים. על כן בזאת תלויה היא ההצלחה של הלימודים, כשהם מקושרים יפה להנקודה החיה, הפנימית, הטבעית לנשמת האדם, והמאירה באור חיים אמיצים בנשמה הישראלית ביחוד, היא נקודת קדושת האמונה האלהית, יסוד יראת ד' באמת, מתוך שאיפת חיים פנימיים, מתוך הרגשה ערה וזכה, אדירה ומכוננה, בכל חוקי החיים היותר עזיזים, שכל הנשמה כולה, בכל חושיה, כחותיה, אורותיה ונטיותיה, קשורים וקבועים בה.",
        "summary": "כל ההשכלות האלוהיות הנן הרחבה של חוש האמונה הפנימי והטבעי, ולכן הצלחתן תלויה בקישורן אליו."
    },
    {
        "id": 2042,
        "article": "הרעיונות סותרים הם זה את זה מפני התפשטות הדמיונות הכוזבים, שמתערבים כסיגים עם המחשבות הברורות. והם הם המענים את הנשמה ומחלישים את הכח, עד שהאנשים הרוחניים הולכים קדורים ונחלשים מלעשות חיל בהנהגת העולם, ואינם יכולים לישב דעתם עם הבריות. וכפי קדושת השכל בטהרתו, באמונה ובבקורת יחד, מתגדל שלטון הקודש בעולם.",
        "summary": "הרעיונות הסותרים, מפני סיגי הדמיון שבהם, מחלישים את אנשי הרוח מלהנהיג, ולפי קדושת השכל מתגדל שלטון הקודש."
    },
    {
        "id": 2043,
        "article": "על כל המקומות שחיי האדם ההכריים וההרגשיים מתפשטים, שאין שם ישוב שכלי ברור, מתפשטת הממשלה הדמיונית, שהיא יוצרת לה צלמי בלהות. אמנם, אם האדם יוצא ידי חובתו, לעמול בכל כחו במקצעות שידו מגעת שם לבא להסתכלות בהירה, מועלת הבהירות הזאת למשוך קו של יושר גם במקומות שהדמיון לבדו עושה שם את ציוריו, וההשערות נהיות שם לדברים מאושרים, מישבי הנפש, ובוני עולם הרוחני של האדם. אבל כשהדמיון מתפשט מפני שמוצא לו הרבה מרחבים שלא נגע שם יד השכל מפני עצלות ורפיון ידים, שם עושה הוא מעשה תעתועים, יוצר לו צורות מבהילות ומשפטים מעוקלים, שהנשמה מתענה בהם, ומצירי גיהינם מתגברים בהם כזאבי ערב, בלא רחמים וחמלה, בלא אור חסד וחיי נחת של חכמה ודעת ד'. על כן אין לו לאדם כי אם להיות תמיד בכל כחו מזורז, להיות ידיו ולבו נתונים לתורה וחכמה, למען ישכיל. כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי, יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו, אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי.",
        "summary": "כשהדמיון מתפשט בגלל עצלות השכל, הוא יוצר צורות מעוותות, ובבהירות השכל מתיישרות השערות הדמיון במקום שאין השכל מגיע."
    },
    {
        "id": 2044,
        "article": "יש רוח הקודש של מעשה, שמעורר רוח העליון למעשה, וכפי ההזדככות המוסרית והשכלית העליונה ורוב חפשיותה, כך רוח עליון זה מובלט יותר וחודר יותר, טהור יותר מכל סיג ועירוב בלתי הגון, והוא מסתעף ממש מרצון העליון בהנהגת העולם כולו. ורוח הקודש של דמיון, שכח המדמה נעשה מואר, נאדר, צלול, קדוש ונשגב, ומחזותיו נעשות נאמנות וכבירות, קולעות למטרות נשאות שבטוהר המוסר ושאיפת הקודש הנאדרה. רוח הקודש של שכל, שאז המושכלות והלימודים כולם מתגברים כמעין הנובע, כל רז לא אניס ליה, וכל צפונות נעשות גלויות, והמון חידות ועמוקות שוטפות ועולות בקרב הנשמה בבטחון ובבהירות, התורה מתברכת, וציציה ופרחיה עולים בתכונות נשאות, מלאות פאר קודש עליון. ורוח הקודש עליונה, שהיא רוח הקודש ממש, שכל אלה יחד מאירים בה.",
        "summary": "יש רוח הקודש של מעשה, ויש של דמיון, ויש של שכל, ורוח הקודש העליונה כוללת את כולן."
    },
    {
        "id": 2045,
        "article": "אותן ניצוצות הקודש שהם משוקעים עדיין במעמקי תהום הרע, גורמים את ההכרח של הצעקה, שהיא מורגשת בכלי הגוף. וכל מה שיוסיף האדם לברר את הניצוצות השייכים לו, ולא יהיו כל תנועותיו ומעשיו כי אם ביושר ובקדושה, ככה ירגיש שדיבורו בנחת פועל הכל, והולך למשרים, דובב שפתי ישנים. אמנם כל זמן שמצטרך הוא להעלות ניצוציו ממעמקים, יפה צעקה לאדם. וישנם צדיקים צועקים לד' מפני צרת העולם, מפני הירידה הכללית. צעקה זו נוהגת עד שימלא העולם כולו תיקון ואורה, ויקויים אין יוצאת ואין צוחה ברחובותנו. צעקת צדיקים הללו איננה באה להם מעקת הנפש הפנימית של צרתם הרוחנית, כי אם מהצער הגדול של העולם, צער השכינה בכלל, הצועקת בחבליה כאילה בעת לידתה.",
        "summary": "הצעקה המורגשת בכלי הגוף, נובעת מניצוצות הקודש השקועים ברע וזקוקים לבירור, ואצל צדיקים – מצער השכינה."
    },
    {
        "id": 2046,
        "article": "יש עצבון פנימי, שבא מהרגשת הליקוי הנשמתי, ביחוד כשהתכונה המעשית היא לקויה, ואין ההרגשה של האחריות המעשית מפורטת כל כך, מרגשת הנפש יותר בחסרונה, מפני שהכח המעשי הוא קרוב לחוגה. מה שאין כן האנשים שהם קרובים אל החוג המעשי, שלקויותיהם מתפשטות יותר בעולם הרוחני הרחוק, הם אינם יכולים להרגיש חסרונם עד כדי עצבון, ויכולים להיות יותר שמחים בטבעם. אמנם מי שלקוייו המעשיים נוגעים ללבו, ושאיפותיו הן רוחניות אדירות, יראה להגביר את השטף הרוחני ולשעבדו גם לעולם המעשי, באופן שיאיר את האופק המעשי, ועל ידי עסק התורה המעשית יתפתח והיה למאור של תשובה עליונה, שתתקן את הכל, את החיים המעשיים והעיוניים ביחד.",
        "summary": "הקרובים לחוג הנשמתי מרגישים בחסרונותיהם, והקרובים לחוג המעשי שמחים בטבעם, ויש שנועדו לתקן את שניהם כאחד."
    },
    {
        "id": 2047,
        "article": "נראה שמציאות המבטא של שכלים הנבדלים, הונח לכתחילה על השכלים שהם במהותם נבדלים מהמציאות האלהית, שבה כלול הכל בתכונה אחדותית, ואין פירוד והבדל כלל, ואלה השכלים הם נבדלים במהותם בתור מציאות נפרדת לעצמה, אלא שמסובבים מהעילה הראשונה. בתור כונה שניה השיאו אחרים את התוכן של המבטא, על הוראה של הבדלתם ופירודם של אלה הנמצאים השכליים מן החומר, כלומר שאינם נשואים בגוף חמרי.",
        "summary": "מקור המושג \"שכל נבדל\" – בהיותו נבדל מהאלוהות, ורק אחר-כך התחילו לבטא בכך את הבדלתו מהחומר."
    },
    {
        "id": 2048,
        "article": "האדם עומד במהותו מפני חופש רצונו, ותואריו מתחלפים על פי פעולותיו, הגופניות והנפשיות. אבל המלאך, כל תנועה פעלית שלו, מיסוד מהותו היא נובעת, וכל חידוש הוא אצלו חידוש מהות, ושמו משתנה לפי שליחותו.",
        "summary": "חופש הרצון מאפשר לאדם לעמוד במהותו גם כאשר פעולותיו משתנות, בניגוד למלאכים, שמהותם משתנה לפי שליחותם."
    },
    {
        "id": 2049,
        "article": "כשם שהגופניות בהשפעתה סותרת את ההרחבה הרוחנית, ומתוך כך ניחא להו לצדיקיא למתבר גרמייהו בגין יקרא דקוב\"ה, כך ישנם צדיקים שמעלימים עין מכל השכלה נגלית, כדי שתהיה דעתם פנויה וצלולה להשכלות הרוחניות העליונות הגנוזות, שהן נחשבות לגבי הנגלות כרוחניות לגבי גשמיות. וכשם שהמעלה העליונה ביותר היא לבא למדת השלום, שלא תפריע הגופניות כלל את הזוהר הנפשי, ואדרבא, בכל אשר יוסיף הגוף אומץ יאדיר הכח הרוחני, כן ישנה מעלה עליונה כזאת, שכל מה שיגדל כח ההשכלה הנגלית יגדל כח הידיעה הנסתרת, וחריפות סקירתה בעומק רעיונה. וכשם שעצם ההפרעה שהגופניות מפריעה את הנפשיות איננה באה מצד חיזוק הגוף בעצם, כי להפך, שהגוף צריך ומוכרח להיות בריא ושלם לצורך ההזרחה הנפשית, אלא עיקר הדבר תלוי בהקישור הרעיוני אשר עם הגופניות, כן לא יזיק לרוחניות עצם הידיעות המעשיות של העולם והחיים וכל ארחות השימוש שבהם, גם בראשית המדריגה. ועיקר הזהירות היא דרושה בהשפעתה הנגלית של המטפיזיקה, שהיא גם כן השפעה רוחנית, ומין במינו מחריב, עד אשר יבנה ויכונן כח הקודש במלא המובן, אז יוכל להסתכל על כל הצדדים הרוחניים, בנגלות ובנסתרות, בקודש ובחול, ובכל אשר יוסיף רכוש עיוני יוסיף עצמה רוחנית לנשמתו, והגלוי יבחין לו את הנסתר, והחול את הקודש. מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ד', עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קודש ד' לאורך ימים. ובאורך ימים כלולים הם כל הימים וכל ההשפעות, כל ההופעות וכל ההזרחות, כל המדעים וכל ההרגשות, כל צדדי ההסתכלות וכל ארחות הדעה.",
        "summary": "כשם שהגוף והחומר סותרים בתחילה את הנשמה והקודש, ובסוף הם משלימים אותם, כך הם יחסי הנגלה והנסתר."
    },
    {
        "id": 2050,
        "article": "כל הצמחים השכליים שאינם נובעים מעצמות התורה, הרי הם דומים לערבים, ערבי נחל, שהם מצטרפים באגודה, אבל אינם נושאים פירות. והלח הרוחני שבהם, כשהם מלאים קודש, הוא מכלל שכרן של מחזיקי תורה ועושי מצות, שאין דומה כלל לשכרן של תלמידי חכמים עצמן, אשר עין לא ראתה אלהים זולתך, שהם מתעדנים על עצי ד', נושאי פרי חמד מפריה של תורה. ממני פריך נמצא, ממני דוקא.",
        "summary": "הצמחים השכליים שאינם נובעים מעצמות התורה, דומים לערבה, הנאגדת עם שאר המינים אך טפלה אליהם."
    },
    {
        "id": 2051,
        "article": "בתפילה של יד מרגישים את קדושת ההרגשה הנשמתית, בהרגשת קדושת שורש ההרגשה הקדושה העליונה, המתפשטת בהוד קדושתה בכל עולמים בשפעת עשרם והדר כבודם, וכולה היא חטיבה אחת, מאוחדת בכלי אחד. אחדית היא ההרגשה, אינה מתחלקת לסוגים עומדים כל אחד בפני עצמו. ממעין אחד הכל יוצא, בהארה אחת הכל מתערב, והשורש צריך לאחד אותם, כי אם ינתנו להפרדה, יחולקו למחלוקות שאינן מתאחדות. על כן אמיצה היא השפעת ההאחדות שבחיי ההרגשה. הרגש השירתי מתאחד הוא בגווניו באופן גלוי בפנימיותו. בתפילה של ראש מופיע אור הדעת בהשכלת הנשמה, באור הגדול של השכלת הקודש אשר לכל העולמים. האחדות העליונה שוררת בהם בצורה כל כך פנימית וכבירה, עד שמתבררים בחופש בחילוקיהם, מתפשטים בכלים שונים, פרטי סוגי הדעת, והקודש מתפצל לארבעת חלקיו בהיכלות מיוחדים, ואור האחדות העשירה בהם מפעם, שופע ונוזל. וכמה מתוק האור, וכמה מחיה את הכל, את כל החיות הגופנית, את כל מערכי הנפשיות, את כל פלגי הרוח, את כל הסתעפיותיה של הנשמה. כשהמאורות המלאים חיים, חיי קודש קדשים מאור חי העולמים, בכל צבאי צבאות, בכל הנשמות, בכל המעשים, בכל גנני העדן העליונים והתחתונים, בכל מקורות השירה, התפארת, הנשגבות והתענוגים, בכל הדרת האשר והשעשועים של מרומי שרשי החכמה והבינה העליונה בצבי פארם, כשהם נושקים זה לזה, כשהם מתחברים זה עם זה, בשפעת אור וחיים, מה יפו ונעמו תענוגי אהבת קודש, מה רמו ונשאו הגיוני יראת כבוד הדר עליון, אשר שם ד' נקרא עליהם. מה מאד מתגברת היא הנשמה בהתנערה לעומת אורות כל העולמים השכונים בתוכה, ואין עז אלא תפילין, והתפילין עז הם לישראל, שנאמר ד' עז לעמו יתן, נשבע ד' בימינו ובזרוע עזו, בימינו זו תורה, ובזרוע עוזו אלו תפילין. וקוב\"ה מתפאר בשבחייהו דישראל, סגולת הנשמה הישראלית של כנסת ישראל, וממילא גם הנשמה היחידה של כל יחיד ויחיד מישראל, שהיא נשאבת מאותו מעין החיים עצמו, ממקור שפעת החיים, ממקור כנסת ישראל, ששואבת מתמצית כל האורה האלהית כולה. בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה. ותמונת ד' יביט, תמונת כל בקודש. והמרומים משוררים ומפארים, וחדות עולמים משתפכת, ואור תורה שוטף, מזהיר ומאיר, מרענן ומשמח. למען תהיה תורת ד' בפיך. ואני בד' אעלוזה, אגילה באלהי ישעי.",
        "summary": "בתפילין של יד מאוחדות הפרשיות, מפני שהן כנגד הרגש העלול לפירוד, ובשל ראש, שכנגד הדעת המאוחדת, הן ניתנות לחלוקה."
    },
    {
        "id": 2052,
        "article": "מההגנות נגד הארסים הגשמיים, יש ללמוד דרכי הגנה נגד הארסים הרוחניים. ישנם ארסים שהם מביאים תרדמת החושים והכחות, ונגדם צריכים להשתמש בדברים המעוררים, כיין וכיוצא. כמו כן ישנם ארסים שהם מקדיחים ומעוררים את החושים והכחות יותר מדאי, ולהם דרוש להשתמש במיני רפואות והשקאות המניחים את הרעשת החושים והכחות, כחלב וכיוצא בו. והוא הדין בארסים הרוחניים. ישנן הופעות רעות של רעיונות שמביאים לידי ביטול התעוררות רוחנית קדושה, ונגדם צריכים להיות מתעוררים בהרגשה חיה ממעמקי הקודש. וישנם רעיונות כאלה שהם מקציפים וממרידים את הרעיון, ונגדם צריכים להשתמש בנעימת קודש של השקטה, שבאה ממקור הנחת העליון של שלות צדיקים. ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב.",
        "summary": "כשם שרפואת הגוף מארס גשמי היא על-ידי חומר סותר, כך רפואה מארס רוחני, מעורר או מדכא, נעשית על-ידי ניגודו."
    },
    {
        "id": 2053,
        "article": "לפעמים יש שמה שפעולה אחת מקלקלת אין המון רעיונות ורגשות יכולים לתקן. ולפעמים מחשבה אחת מתקנת המון קלקולים מעשיים, ואין המון מעשים יכולים לתקן מה שמחשבה גדולה אחת פועלת.",
        "summary": "לפעמים המון מחשבות אינן יכולות לתקן קלקול מעשי אחד, ולפעמים מחשבה אחת מתקנת המון קלקולים מעשיים."
    },
    {
        "id": 2054,
        "article": "מי שיש לו אותו הכשרון ואותה התביעה של הדבקות האלהית, צריך הוא לשמור את מדתו, ואפילו כשאי אפשר לו לעלות מפני איזה מעצורים לדבקות שכלית, גם הדבקות הדמיונית יש בה תועלת, שממנה יבא לדבקות שכלית, והיא כמו גוף להדבקות השכלית, שהיא הנשמה, אבל גם בתוך הגוף יש בזיקה נשמתית. ומה שקורא הרמב\"ם המחשבה הדמיונית עולה על הרוח לבד, זהו כשאין משתוקקים לבא לדבקות שכלית, ואין משתדלים עליה.",
        "summary": "והדבקות הדמיונית היא כלי לדבקות השכלית, והתנגדות הרמב\"ם אליה היא רק כשאין משתוקקים לבוא על-ידה לדבקות שכלית."
    },
    {
        "id": 2055,
        "article": "אליהו יושב בכל מוצאי שבת קודש תחת עץ החיים, וכותב זכיותיהם של ישראל. על כן ראוי לכל מי שיש שייכות של תשוקה לרזי תורה, שהיא מדת גילוי אליהו באיזה דרגא, אפילו אם הוא רק בדרך דמיון או הרגשה או השגת השכל האנושי, וקל וחומר אם עלה בחסד עליון למדריגות יותר גבוהות, שבכל מוצאי שבת קודש יעשה גם הוא כמעשיו של אליהו, ויעסוק בזכיותיהם של ישראל. ויכיר בהכרה שכלית, ובהשגה בהירה וברורה, את קדושת ישראל ויקרת מעלתן, וידבק עצמו בכללות עם קדוש, עם ד', וסגולת נחלתו, שאין קץ ותכלית להופעת אור קדשו של כל יחיד ויחיד שבהם, שגם על הריקנים שבישראל כל העולם כולו משותת עליהן. ויש להתרעד ביראה קדושה מקדושת הנשמה האלהית העליונה של כל נפש מישראל, ולהיות מלא שוקקות וחמדת עולמים לקדושת רוממות קרן ישראל בכלל, ולהצלחתו של כל יחיד מישראל בכל מעשי ידיו, בחומריות וברוחניות ובכל טוב. אשריכם ישראל, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד'. אהבתיך עמי ולאומי, איויתיך בכל לבי, ובכל נפשי, אחמדך בכל חום לב, בכל אש עצמותי. אשתוקק לראות כבודך, יפיך והדרך, עת תרומם ותנשא, עת תגדל ביפי צביונך, ויצאו כל סגולותיך הנפלאות הכמוסות בך מן הכח אל הפועל, עת תנטע ותתאזרח בארץ צביונך, בארץ פארך, ויגלו לצפון ולים לקדם ולמערב תפארת עוזך וגובה קרניך. וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך, וקורא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו, והיית עטרת תפארת ביד ד', וצניף מלוכה בכף אלהיך.",
        "summary": "אליהו יושב בכל מוצאי-שבת וכותב את זכויותיהם של ישראל, וראוי לכל משתוקק לרזי תורה לעשות כמעשהו."
    },
    {
        "id": 2056,
        "article": "ממש כמו שעץ קטן מדליק את הגדול, ובהצתת אליתא הדליקו את אש המערכה, ככה צעקה קטנה ודלה מביאה לידי התעוררות נפשית ושכלית גדולה. כי אור האמת של הצמאון האלהי, ויקידת אש התשוקה, בוער באמת במעמקי הנשמה, אלא שהיא צריכה איזה גורם כל דהוא להוציא את אור שלהבתה אל הגילוי, ולפעמים על ידי סבה דלת ערך יוצא אל הפועל תוכן מפואר מאד.",
        "summary": "כשם שאת עצי-המערכה הדליקו בקיסמים, כך צעקה קטנה מביאה התעוררות נפשית ושכלית גדולה."
    },
    {
        "id": 2057,
        "article": "מי יוכל לשער ערכו הגדול של עם קדוש במוצאי שבת קודש. מי יוכל לפאר כראוי את זיו רוממות קדושת הנשמה הישראלית, אשר כבר התנשאה בזיו פארה מקדושת היום הקדוש, חמדת כל ימים. מי יעצר כח לשורר, לצייר, לחזות חזון, על יקר הדר הגוי הנפלא, העולה על במתי עולם, העונק חמה בקומתו, המשתרע לשחקים, המתנשא בקדושת חפצו למרומי שפרירי שחקי שחקים, אשר בכל יום השבת אור ד' זרח עליו, הופיע ויאיר בסעודותיו, בתפילותיו, בהרגשותיו, בתענוגיו, בשלותו והודו. ומי ידבר עוד על דבר הערך הגדול של הקדושים והצדיקים, היודעים לפאר את השבת ולכבדו בכבוד הראוי לו, ברוממות קדושתו, והם מחלקים שלל לכל עמם, שלל שמים, שפעת ברכות קודש של הרגשות נעלות וחפצים כבירים. מה יקרתם לי, ולי מה יקרו רעיך אל, מה עצמו ראשיהם. נעמתם לי תלמידי חכמים שבישראל, חכמי תורה, אנשי סגולה ומעלה. נעמתם לי צדיקים, ישרי לבב, נאמני רוח, אמוני עם סגולה. יקרתם לי כולכם, כל המונכם כולו קודש הוא, בפנימיות נשמתם אש קודש יוקדת. רואה אני את כבודכם, מתעטר ומתפאר אני ביפי זוהר רוחכם, חביבי לב, ילדי קודש. לברכה תהיו בארץ, בארץ חמדה תתברכו, על אדמת הקודש תתפשטו לענפיכם. כל הגויים בכם יתהללו, מלכים כבודכם יראו, ואתם כהני ד' תקראו, משרתי אלהינו. כל מחשבה טהורה מכם תצא, כל רעיון בהיר על ידכם יתעלה ויתתקן, כל נשמה בעזכם תתענג, הכל בכם יפואר, בכם יתגדל.",
        "summary": "מי ישער את ערכו של עם קדוש, ובייחוד הצדיקים שבו, במוצאי-שבת, לאחר שהתנשאה נשמתו בקדושת השבת."
    },
    {
        "id": 2058,
        "article": "אף על פי שבעת שההרגשה מתמלאת מאור קדשה, נדמה שהכל הוא כבר בשלמות, מכל מקום הוא דבר ברור שקדושת ההרגשה הגמורה בפנימי פנימיותה, גם היא תלויה באמת לפי גדולת התורה והמעשים שקדמו לה. על כן בשכל טוב ובחשבון ברור יקבל האדם, בכל עת אשר ההרגשה מעדנת אותו ביפעת קדושתה את ענוגיה הקדושים, שהם מתנת ד' ברוב חסד ממרומים, את העול הנעים של מלכות שמים אשר לתורה ולתעודה. ומכל מקום לא יפרע כלום מזיו עונג העליון שמשפיע עליו חסד אל בטובו, ויחשוב לפלג נעימת אהבה ותענוגי קודש לכל הנשמות באהבה, ולהשביע שוקקים וצמאים מעושר הטוב שמיד ד' משפיע עליו ברב עז רחמיו וחסדיו. וממילא יקושר יותר ויותר לתורה ולמצות, לכל חכמה ושכל טוב, לכל עז וגבורה. והתחזקת והיית לאיש, ושמרת את משמרת ד'.",
        "summary": "גם בזמן שהרגשת העונג ממלאת את הרגשתו, יקבל בשכל ובחשבון עול מלכות שמים מתוך הרגשת העונג."
    },
    {
        "id": 2059,
        "article": "לולא חטא העגל היו האומות שוכני ארץ ישראל משלימים עם ישראל ומודים להם, כי שם ד' הנקרא עליהם היה מעורר בהם יראת הרוממות, ולא היתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה היתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח. רק החטא גרם, ונתאחר הדבר אלפי שנים, וכל מסיבות העולם הנן אחוזות זו בזו להביא את אור ד' בעולם, וחטא העגל ימחה לגמרי, וממילא כימי עולם כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד', והעולם יתוקן באורח שלום ורגשי אהבה, ונועם ד' יוחש בכל לבב, לענג רוח ולעדן נשמה, ולכל בהם תחיה נפש כל חי.",
        "summary": "חטא העגל גרם לביטול יראת העמים מישראל ולמלחמותיהם בהם, וכאשר הוא יימחה, יתוקן העולם בדרכי שלום."
    },
    {
        "id": 2060,
        "article": "קצת קדושה נדבקה בעשו על ידי אחיזתו של ידו הקדושה של יעקב בעקיבו, ובזה יש קדושה ניצוצית גם בעקב עשו, חוץ ממה שראשו כלול בקדושה. ובזה יומלט לעתיד לבא, רק ביתו ישרף, ובעצמו יכלל בקודש, ועתיד להטהר, והר\"ע של ראש עקב יוחזר לטוב. ובנגיעת שרו של עשו בכף ירך יעקב, יש פגימה של טומאה, שמפני זה סובלים ישראל הגליות. אבל זה גרם להכרח של חומרות יתירות, וחדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, והחומרות הן נטיות מדרך האמצעי, כצולע ההולך בנטיה, והן הן יוסיפו עטרות חדשות, מי יתן טהור מטמא לא אחד. ומראש עקב כף יוכלל הריעות, ואהבת לרעך כמוך, שכל התורה כלולה, כי בצירוף כולם מושפעים הם מאהבת הקודש, ורוח ישראל תחיה אותם להאיר בהם את כל תפארת יעקב, ונלוו על ד' לשרתו ולאהבה את שם קדשו להיות לו לעבדים. אלמלא פגימת הכף דיעקב, לא היה יכול עשו להתקן גם בראשו גם בעקבו, כי איך יתאחדו הפכים, אבל על ידי פגימת הירך בנגיעת הכף, נתמעט האור, וכח החיים העליונים נעשה שופע בהפסקות, שאפשר גם לכלי קטן, שמקטנות הגמורה של קטן נתתיך בגויים בזוי אתה מאד, לקבל משם, ונעשה מזה הכח של הריעות, אשר תעבור את כל התחומים המפסיקים, ונלוו גויים רבים אל ד' והיו לי לעם.",
        "summary": "נגיעת שרו של עשו בירך יעקב, גרמה לתוספת חומרות טובות, ואחיזת יעקב בעקב עשו, אפשרה את תיקונו בעתיד."
    },
    {
        "id": 2061,
        "article": "דקדוקי מצות נלקחים משני מקורות. יש שהם נשאבים מהמקור התחתיתי של יראת העונש, שהדמיון מסייע לו הרבה, אלא שמרחוק נמשך לו קו אור קלוש מאד, והוא אחוז אז בדינים וקפידות. ויש שבא לו אור הדקדוקי במעשה על ידי שפע אור החיים שבמקור ההשגה, בבהירות הציור של קדושת המצות, ובאחדות הטבע הנשמתי של ישראל עם המצות כולן וסעיפיהן וענפי ענפיהן, באהבה נעימה וחשק עליון, בהיר וצלול, קדוש ונשגב. ואז החסדים הם זורחים ומבהיקים מאד, והוא מלא אהבה וחסד, ומופיע באור סליחה ורחמים ודעה גדולה.",
        "summary": "דקדוקי המצוות יכולים להילקח מיראת עונש נמוכה, או מבהירות הציור של קדושת המצוות."
    },
    {
        "id": 2062,
        "article": "הדקדוק המעשי, הבא מתוך המעין התחתון של יראת העונש, אף על פי שיש בו הרבה קטנות ודינים, מכל מקום סופו להתעלות, וכל דיניו מתהפכים ללהט של גבורות קודש, באהבה ושלהבת אש נעימת ידידות עליונה, באהבת הבריות וחן ושכל טוב. וסופו שיגיע עד המעין העליון של אור החיים, שזיו התענוגים הקדושים מאיר בהם בכל תוקף זהרו. מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור, משוך חסדך ליודעיך, וצדקתך לישרי לב.",
        "summary": "הדקדוק המעשי שבא מיראת העונש, סופו להתעלות ולהתהפך לגבורת קודש ואהבה עליונה."
    },
    {
        "id": 2063,
        "article": "בהלשון מתגלה נשמת האומה, והנשמה הישראלית מבקשת את תפקידה להתגלות בלשונה. אורים גנוזים וקדושים, גדולי ההופעה, דוחקים את כח החיים של האומה להופיע, והם פוגעים במקום החלול, הריק, בריקנים שבאומה, שנחשבים ללא כלום לגבי הצדיקים, וההבל של הפה יוצא דרך המקום החסר, והוא הדין לכל הופעות החושים, שיוצאים על ידי המקומות החלולים. אמנם שר\"ד יוצא במקום חלול לגמרי, ור\"מ על ידי סתימה קלושה, כי סוף כל סוף יש קלישות במכסה העין, שגם הוא נחשב קרוב לריקות וחלל, והמישוש יוצא לפעלו על ידי החלל של הפוריס. וזהו רז הופעות רבות מעלילות העליונות, שאלמלא לקחו רשעים וריקנים בהם חלק, לא הופעו בעולם. אבל צריך לדעת, כי הטוב הגנוז שברשעים הוא הגורם את הופעת האור, והרע הוא רק כח עוצר, שהכח יגדל עוד יותר על ידי זה, כשברירי דשמשא, ודנא דחמרא בבת תיהא, על ידי כח המעצור, ורוח עריצים כזרם קיר.",
        "summary": "כשם שהחושים, ובפרט הדיבור, יוצאים על-ידי החללים שבגוף, כך גילוי כוח החיים של ישראל נעשה על-ידי הרשעים."
    },
    {
        "id": 2064,
        "article": "עזוז הדמיון הוא מתת אלהים, ובהיותו מחובר לגדולת השכל וכח ההשערה, עומק המוסר וטבעיות הרגש האלהי, הרי זה מכשיר לרוח הקודש.",
        "summary": "עזוז הדמיון הוא מתת אלוהים, ובהיותו מחובר לגדולת השכל, עומק המוסר, וטבעיות הרגש, הוא מביא לרוח הקודש."
    },
    {
        "id": 2065,
        "article": "מיראה יתירה הרצון נחלש, והמדות הרעות משתקעות בעומק הנפש, וכשמזדמן להם שעת הכושר עולות ממחבואן, ומעותות את דרך האדם. היראה היתירה היא אפשרית רק בלא צירוף של אור הדעת, שכיון שהדעת מאירה, אז באים לידי העלאת המדות, וממילא אין להן מה להיות משתקעות בעומק, והולכת הדרכת התיקון ומשתבחת, בלא קלקולים תכופים, ואומץ הלב דקדושה הולך ומתפתח בכל ארחות החיים.",
        "summary": "מיראה יתירה נחלש הרצון, והמידות הרעות משתקעות בעומק הנפש, ובאור הדעת מעלים את המידות ואומץ הלב מתפתח."
    },
    {
        "id": 2066,
        "article": "כל המדות אפשר להעלותן, מפני שיש להן שורש בקדושה, חוץ מהעצבות, שאין לה שורש כלל, כי עז וחדוה במקומו. וצריכים להעלות את סבתה, וכיון שהשורש מתעלה גם היא עולה. והשורש של העצבות הוא או גאוה, או כעס, או דאגה הבאה מסבתם, וכיוצא.",
        "summary": "את כל המידות אפשר להעלות חוץ מהעצבות, שכן אין לה שורש בקדושה, ויש להעלותה בהעלאת סיבותיה – הכעס והגאווה."
    },
    {
        "id": 2067,
        "article": "לפעמים יש שמרגישים את ההתקשרות שיש בין דיבורו של אדם לעולם, וזאת היא התחלת הדרגה של גאולת הדיבור מהגלות. ואפילו כשהוא מתחיל לזרוח רק בכח הדמיון לבדו, גם כן הוא סימן טוב, ויאחז צדיק דרכו, וטהר ידים יוסיף אומץ.",
        "summary": "הרגשת הקישור בין הדיבור לעולם, אפילו בדמיון בלבד, הנה סימן לתחילת גאולת הדיבור."
    },
    {
        "id": 2068,
        "article": "הסדר של העלאת המדות, היא בנפש חכמה מיוחדת, שצריכה להרחבתה את כל הרכוש של תורת הנפש, עם כל ההתחדשות היותר מעובדה שבדורותינו, ובעולם היא הסתכלות עולם רחבה, שתוכל להכניס בתוכה את כל המדע והרגש היותר מחודש, ולתן בכל אלה נשמה חדשה, שתוכל מאד להתאים עם כל דרישת הקודש, והמוסר הטהור והאיתן.",
        "summary": "העלאת המידות בנפש ובעולם היא חכמה מיוחדת, הדורשת את הרחבת המדע החדש והתאמתו אל הקודש."
    },
    {
        "id": 2069,
        "article": "השאיפה שיהיה סדר הלימוד מדעי, גם הפלפול התלמודי, גם החלק המטפיזי, והיותר עמוק ושכלי, היותר שירי והרגשי שבלימודים, היא שאיפה חזקה וצודקת מאד, ומוכרחת היא לנצח. בדרך מהלכה יוצרת היא כמה ערכים, ומקלקלת גם כן את התוכן התמים של הרבה אנשים, שלא נסתגלו לעליות ברורות, והדמיון המשולהב הוא אצלם השכל והקודש שברעיון. אבל יבא הזמן שיבורר לכל, שרק מפני חלישותנו הננו אחוזים לפעמים ברשתו של הדמיון המשתלהב. אבל מה שהוא חסרון וחולשה לא יהיה לעולם מעלה בעצם, רק אנו חושקים תמיד לעלות למדות עליונות והופעות חדשות, שמצד הפתאומיות של החידושים הרגשיים והשכליים שמתחדשים עלינו, יש שלא נעצר כח, והננו נפעלים ברגש משתלהב, אבל לא ההתפעלות השלהביית היא המבוקש, כי אם העושר של הרגשות וריווי הרוחניות, והמגמה הזאת לעולם לא תתנגד לסידור מדעי ומגמתי בכל פינות הקודש. ולעולם לא יחסר אפילו אותו הטעם הנעים, שמפני חלישותנו אנו אוהבים אותו, דהיינו טעם ההתפעלות המשולהבה, מפני שסוף כל סוף נאחזים אנחנו ברשת הגופניות, שכל תסיסה רוחנית מביאה בנו התפעלות, והתסיסה אי אפשר לה שלא תהיה בכל עבודה שכלית ולבית שנעבוד. אבל לא בשביל כך נאמר שלא נשתדל לסדר את ארחות הידיעה התורית באופן היותר מסודר, היותר שקט, שהוא האורח היותר מבוקר ומדעי שאפשר לו להיות. כי רק באורח האמת מתגדלת האמונה, ובעושר דעה והכרה ברורה מתעשרת הנשמה בזיו של מעלה, ונושאת עליה תמיד באהבה את עטרת הקודש.",
        "summary": "הסידור המדעי מוכרח להתפשט על לימוד הנגלה והנסתר, אף שפגיעתו בהתלהבות החיצונית עלולה להזיק לתמימותם של רבים."
    },
    {
        "id": 2070,
        "article": "האהבה אל המדע הברור צריכה להיות מוגבלת, במדה שלא תפריע אותנו מלהיות תמיד שוקקים למה שהוא יותר נשא ונשגב ממדענו הברור, עד אשר לא נוכל להגיע אליהם כי אם על ידי השערות ישרות, והרגשות כמוסות, ולפעמים על ידי הגות לב ודמיונות, כעין הזיה וחלומות בהקיץ, שכמו שהם מזיקים הרבה אם הם באים מתוך עצלות באותם הענינים שהמדע יוכל לרכוש בהם את הכרתו הברורה, כך הם מעטרים אותנו, ומבססים יותר גם את החלקים המוכרים לנו בבירור, ומרימים את כל מהותנו, אם הם באים בדברים שהם נשאים כל כך עד שלמדענו אין שום אחיזה בהם. ואנו מתוך חפץ שלם, ונפש מלאה תשוקה להזרחה רוחנית, הננו נדחקים לתור גם במה שמופלא ומכוסה מבינתנו המבוררה, ואנו באים לדון בדרך השערה, ולהתעדן במעדנים רוחניים, למטרות יקרות, על ידי הגות נפש פנימית ועזרת הדמיון, שגם הוא מתקדש ונעשה חטוב בחטיבה מדעית כשהוא משתמש בכחו במה שראוי לו. ועל זה נאמר במה שהורשית התבונן. ובלבד שלא יתחלף לו התוכן, עד שיחשוב את המושג ההשערי למושג מדעי, והמושג הדמיוני להשערי שכלי, וכיוצא, שאז יכולה רקמת הרשת של ההטעאה ללפפו. אבל כשהוא שומר את גבולי הכרותיו, ויודע איך לעלות מהחלק הגלוי אל הסתום, ובמה שמפני הגובה והאצילות של הנושא אי אפשר להיות עסוק בו כי אם בדרך השערה ודמיון, אז ימצא האדם בעצמו עז מרומים, והאור העליון יופיע עליו, כי נוכח ד' דרכו. ובמשך הזמנים ישובו כמה חלקים דמיוניים להיות משוערים, וחלקי השערה להיות מבוררים בדעת והכרה ברורה, ואז יתעלו הדמיונות וההשערות לענינים יותר נשאים, יותר אציליים ויותר נשגבים, וכה ילך האדם מחיל אל חיל. ואף על פי שהדבקות האלהית מצד המציאות האלהית היא גם כן שכלית, הכרית, מבוררת במדע, מכל מקום אותם רגשי הלב של ההשגות הפרטיות בהתוכנים הרוחניים שהם בעולם האלהי, תעופת החזיונות של ההנהגה והנבואה, אורח החיים של הנשמה וההזרחה של הענין האלהי בכבודו, כל אלה מביאים את האדם לאושר גדול, וסעיפיהם תלויים הם בכח ההשערה והדמיון שהוא יקר מכל שכל והגיון.",
        "summary": "בהשערת הדמיון מתגלים דברים הנשגבים מהשכל, אך יש להבחין בין הכרה להשערה, וכך יתבררו ההשערות, והשערות חדשות תופענה."
    },
    {
        "id": 2071,
        "article": "כל המחשבות הקדושות, והדיעות הנשגבות, צומחות הן על המרחב של השדה אשר ברכו ד'. והם עולים תמיד, בכל עת ובכל שעה, בכל רגע ובכל חלקי הרגע, צמחים חדשים ונפלאים, ציצים ופרחים, כמו שעולה תמיד ההשפעה של החיים לעינינו, והשפעת הקיום בכלל, הכל משפע השכל העליון והחיים המושפעים בו, המופעים על ידו. וחכמי לב, משכילים מקוריים, מקבלים את המחשבות ממקור הקודש, מעבדים אותן בעיבוד שכלי והרגשי. ועל פי מדת הדבקות האלהית השכלית וההופעית שלהם, ככה הם מתקרבים יותר אל מקורם של הדברים, והם מאספים אליהם את התבואות הללו. וכל חלק שנוסף ונקבץ על ידי משיגים, כבר נותן הוא מקום לקליטתו של חלק אחר, יותר נשגב ויותר פועל, יותר מחיה ויותר מעמיד את העז של קודש ד' בעולמים. והם הם מחצדי חקלא, אוספי תבואת השדה אשר אור ד' זרוע בו. ולפי רוב הקציר, ככה תגדל ברכת הצמיחה, כי הארץ נתן לבני אדם, לעבדה ולשמרה. והענינים נעשים אנושיים בנשמת ישראל, והם עם זה דבקים בשרשם, מפני הדבקות הרעננה של הנשמה הישראלית בשרשה. ויש דרגת השביעית, שאין הדברים נתקים ממקורם כלל להיות אצורים באוצר היחיד, אלא הכל נקלט בקליטה כללית של כלל האומה, כללות ישראל, וכללות הנשמה הכוללת, נשמתו של אדם הראשון, שכוללת בה גם נפש הבהמה, אדם ובהמה תושיע ד'. והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול.",
        "summary": "קליטת שפע המחשבות ועיבודן, מקרבות את חכמי הלב למקורן, ומכשירות מקום לקליטה נוספת, ובדרגה עליונה הן אינן ניתקות ממקורן כלל."
    },
    {
        "id": 2072,
        "article": "כל דיבור שיוצא בלא דבקות אלהית, שכלית והרגשית, הרי הוא מאפיל את אור השכל, ומטשטש את הזוהר המוסרי. וכששבים בתשובה על זה, לוקחים את הדיבורים שכבר עברו, ושותלים אותם במקום טהרה, והם מתחילים להתנוצץ בהתנוצצות של קדושה, ומאירים את הנשמה. ומתוך שירדו למטה, לוקחים הם עמם כמה מחשבות וכחות נודדים שנתלשו מבית חייהם, ומתאחדים לחטיבה אחת של חיים וששון ישע. המעוף השכלי הנפלא של האור האלהי, ובהירות הדמיון הנשגב של המושפעים מאור הקודש, נותן הוא את הכח להכיר בכל ענין, בכל שיחה, בכל תנועה בעולם, את קישורם אל הנשגב הכללי, אל אור החיים העליונים, המסדרים את הכל לאושר עליון ונעלה. ונעשו כל שיחות החולין מרגליות עליונות, שזוהר הקודש מאיר בהן במילוי והדר. ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח.",
        "summary": "כל דיבור שיוצא בלא דבקות, פוגם בשכל ובמוסר, וכששבים עליו מעלים לקדושה אותו, ועמו מחשבות וכוחות נודדים."
    },
    {
        "id": 2073,
        "article": "אור הקודש מתפשט בתחילה על כח הדיבור, שנעשה כולו נובע ממעין החיים של הקדושה, המפוארה בהוד יפעת חכמתה וזוהר חייה, ואחר כך מתעלה גם כן חוש השמיעה, שכל הנשמע מצטרף לאור גדול, טהור וקדוש, ואחר כך האור מתפשט על חוש הראיה, וכל מראה עינים מתקדש ומתעלה, ומביא חשבון עולם ברור וצלול, וחיים קדושים עליונים, וברכת ד' נשגבת, להביא טובה לכל אשר יביט בעיני הקודש, עין ד' אל יראיו למיחלים לחסדו, ואחר כך כל תנועה, וכל רגש וזעזוע, נעשה מלא חן וכבוד עליון, עד המדה העליונה של הופעת אור קודש גם על כל קניניו, על כל מה שמשתמש בהם, מקלו, חמורו, וכל אשר לו. אמנם להחיות מתים על ידי המשענת, זאת היא מדה של צדיקים לעתיד לבא, ואלישע רצה להופיע אור קודש זה בעולם הזה, ונדחה הדבר עד עת קץ. וניצוצי אורות מזה באים לישרי לב, מעין עולם הבא. ותחיית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב, אשר באדרתו צפון כח הקודש לשפוך רוח נבואה, ולעשות נפלאות, בצעקת איה ד' אלהי אליהו. ולא יפול רוחנו בקרבנו מבקשות גדולות, כי לא על צדקותינו אנו מפילים תחנונינו, כי על רחמיך הרבים, ד' אלהי אבותינו, אלהי ישראל. ואם מרבים אנו לחשוק ולשאוף, הלא גם תשוקה וחשק מרומים זה אך מידי אביר יעקב לנו הוא, ומשם רועה אבן ישראל.",
        "summary": "אור הקודש מתפשט תחילה על הדיבור, השמיעה והראיה, ואחר-כך על תנועות האדם ורכושו (כמשענת אלישע ואדרת אליהו)."
    },
    {
        "id": 2074,
        "article": "הענינים השמימיים, כשהם מתגלים בבהירות גמורה, הם גורמים שהענינים הארציים והחברותיים מתיישבים יותר בלב, אלא שהם מתנשאים ומתעדנים.",
        "summary": "כשהעניינים השמימיים מתגלים בבהירות, העניינים החברותיים והארציים מתיישבים בלב בצורה מעודנת."
    },
    {
        "id": 2075,
        "article": "כל דיבור פותח הוא צינור בנשמה, מעין אותו התוכן שהדיבור חצוב משם. על כן כל דיבור של תורה, חכמה ומוסר, קל וחומר של דבקות עליונה, טהורה, ומושכלת ביחודים עליונים, פותח פתח של קדושה מפולשת. וגלי הנפש הרוחניים הומים ומתנועעים תמיד מכחו של הרעדת הדיבור, בכל ספירותיהם. ודיבור בטל, וקל וחומר גרוע, מאוס ואסור, פותח הוא גם הוא את הצינור המזוהם של הנפש, והמוני גלים רועשים של רפש וטיט הולכים ופועלים, עד אשר יעבור רוח טוב וישוכו. וכל דיבור היוצא מעומק הרצון של קדושה ואצילות, גם כשהוא בחיצוניותו נראה כאילו הוא סתם שיחה, מכל מקום נובע הוא ממקור הרצון הקבוע של בעליו. על כן בעלי ההסתכלות השלמה, המאירים באור החיים העליונים, כל שיחה הנובעת מרוחם, פותחת היא את הצינורות היותר טובים ומלאים זיו עליון. שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד, ויש שהיא שקולה נגד כל התורה כולה.",
        "summary": "דיבור קדוש פותח צינור קודש בנשמה, ודיבור בטל פותח בה צינור מזוהם, אך כשעומקו ברצון קדוש, הוא פותח צינורות נשגבים."
    },
    {
        "id": 2076,
        "article": "מי שמזדעזע ונופל בעצמו ממדריגתו הרוחנית גם מפגימה קטנה במעשים, במוסר, במחשבה ובנטיה, זה מתנוצץ בו כבר הופעת האור של גילוי אליהו באורח שכל. ואליהו הלא אמר רבי יוסי עליו, אבא אליהו קפדן הוה. ומרוב קדושת הופעת עולמים זו, הארוגה בכל אור המחשבה וטוהר המעשה שבעשיה, מגבהי מרומים עד עמקי תהומות, מתרחקת הופעתו מכל פגימה קלה, והנפש מרגשת תיכף. וצריך האדם להתאמץ בשמחת קודש, להשיב את האבדה, ולזכות לשלום מלאך הברית.",
        "summary": "מי שמזדעזע ונופל גם מפגימה קטנה, הרי זו התנוצצות של גילוי אליהו, שהיה קפדן, וישוב ויזכה לשלום."
    },
    {
        "id": 2077,
        "article": "איני צריך להזניח את תביעתי הפנימית לסקור על הכל מרוחי העצמי. ועם זה יש שהנני קרוא להתחזק ולהרחיב את השקפותי הרוחניות והמעשיות על פי אותה הקליטה הבאה מבחוץ, על ידי ריעות, עירוב בין הבריות, קריאה בספרים, ויתר נסיונות החיים. ואחר כך חוזר הכל להתמזג ברוחי העצמי, והנני שב להסתכלותי הפנימית.",
        "summary": "אין צורך להזניח את ההסתכלות הפנימית, ואף שלפעמים יש להתרחב ולקלוט מבחוץ, הכל חוזר ומתמזג ברוח."
    },
    {
        "id": 2078,
        "article": "מה שרוצים להשתוות למלאכים, בהשגתם, בבהירות שכלם, בקדושתם ובשמחתם, בצהלת זריזותם ובאור קדשם, אפילו כשמתחיל הדבר מתכונה מעורבת, מטושטשת בדמיונות כהים, הוא גם כן דבר טוב ונשגב, וסימן טוב על עוצם קדושת הנשמה. ובכללות כנסת ישראל מונחת תכונה זו של חשק ההשתוות עם מלאכי עליון, אותם העומדים בסולם היצירה למעלה ממדריגת האדם, על כל פנים מצד מצבו בעולם הזה, בהיותו קשור בחומרו, ואומרים אנו בכל יום, נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום. וחפץ עדין זה כשהוא מתבטא, הוא מוסיף אור ואומץ לנשמה, ומציל מכל שפלות נפשית, וסוף שהוא בא לידי תשובה עליונה, תשובה מאהבה גדולה, מחשק עליון של נועם ד'. וכל יחיד ויחיד ראוי לו שימשיך תוכן קודש אהוב וחביב זה על נפשו, רוחו ונשמתו. ברכי נפשי את ד', ברכו ד' כל צבאיו.",
        "summary": "חשק ישראל להשתוות למלאכים מעיד על קדושת נשמתם, וביטויו ב\"קדושה\" מוסיף אומץ בנשמה, ומביאה לתשובה מאהבה."
    },
    {
        "id": 2079,
        "article": "העולם הישראלי כשהוא בתמותו, לעולם לא יקבל שום זעזוע חוליני מכל עולם זר, מפני שכל העולמים כולם כלולים בו. ועל כן יכולים בני ישראל להתאים לכל קולטורא שבעולם, ועם זה לנצחה, ולשאוב מתוכה את כל הטוב, ולתממה עם חזיונותיהם העצמיים, מפני שכל טוב שבעולם יש לו יניקה ממקור ישראל. ורכושנו הרוחני יגדל על ידי עמל כל הגויים בדעת ובכשרון, כי אורות חיינו וזהרורי תורתנו הם הם שמשיאים אורות בכל מקום להאיר, וכשאנו קולטים משלהם, משלנו נקח לנו. וצדקו כל החזיונות העתיקים, אף שהיו כהים מצד המבט ההיסתורי, אבל מלאי אור הם מצד המבט הרוחני היותר מתעלה, שכל החכמות היו באמתנו, וכל מה שהננו מוצאים פזור בעמים, ניצוצות קדושתנו הננו לוקטים. חיל גויים תאכלו ובכבודם תתימרו.",
        "summary": "תרבות הגויים יונקת את הטוב שבה מישראל, ולכן בכוחם לשאוב את הטוב שבה חזרה, ולהתאימו עם חזיונות ישראל."
    },
    {
        "id": 2080,
        "article": "בוער הוא החפץ בלב טהורי וכשרי ישראל להתאחד עם נשמת האומה, להתמזג ולהתדבק בכנסת ישראל, באור החיים, האצילות, הזוהר, היופי, הטוהר, הפאר, הקודש, הגבורה, הדעה, החופש, העז והענוה הישראלית, המדע והחכמה הישראלית, אור האמונה, דעת העולם והחיים הישראליים, מהות החיים הישראליים ממקורם, מיסוד הוייתם. וישר הולך הצינור עד רום פאר חיי העולמים.",
        "summary": "בוער הוא החפץ בלב טהורי ישראל להתאחד עם נשמת האומה."
    },
    {
        "id": 2081,
        "article": "כל מה שאנו מדברים מתשוקה אלהית, מדבקות קדושה, משמחת אור עליון, הכל בא לנו על ידי הלבוש של כנסת ישראל, שנשמתנו בה דבוקה, ממנה שואבת אורה, והיא בית לד', היכל מלך מלכי המלכים, מילוי השם הקודש באורותיו, אשתו כגופו, אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי, מלכת עולמים, השלמת ההופעה האורית החיה והמפוארה, הטהורה והעזיזה, בכל הנשמות, בכל הבריות, בכל העולמים. והאידיאה הלאומית הישראלית חודרת בעצמת חייה בכל פרט ופרט מישראל, ובכל מעשיו ותנועותיו, שיחיו ושיגיו, שאיפותיו וקניניו הפרטיים. אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, צאנינו מאליפות מרובבות בחוצותינו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו. ואשרי האיש שעם זה הוא עמו, אשריך ישראל, אשריך ישראל כולך בכללותך, ואשרינו מה טוב חלקנו בפרטיותנו, שהננו בנים לעם קדוש זה, עם מפואר זה, עם עולמים זה, עם אור עולם חי ומאיר בלבו, עם יסוד הרוממות והגודל, הזוהר האידיאלי, לכל האדם, עם יסוד עמים ולאומים, עם זיו העולם וכבודו. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.",
        "summary": "כל מה שאנו מדברים מתשוקה אלוהית, בא לנו מלבושיה של כנסת ישראל, שהיא בית ה', ואשתו כגופו."
    },
    {
        "id": 2082,
        "article": "המצות יפתחו את הטבע האנושי, עד שיעשו הן בעצמן טבע קבוע לאדם, וכמו שהתרבות האנושית משתדלת שקניניה הלימודיים יעשו כטבע קבוע, ככה התרבות האלהית עולה היא הרבה למעלה בשאיפה של חידוש הטבע האנושי למדה אלהית עליונה, שהיא תטביע דרישה פנימית על כל התורה כולה. ושכר מצוה מצוה.",
        "summary": "כשם שהתרבות משתדלת להיקבע באנושות כטבע, כך המצוות מפתחות את הטבע האנושי, ומטביעות בו מידה אלוהית."
    },
    {
        "id": 2083,
        "article": "הצמצום במושג התורה מבלה עולם הוא. בתחילה, מתוך הקטנות של הציור, מצטיירת התורה רק במושג הבנתה השטחית, וממילא נעשית מחשבה עליונה ורוממה זרה לרוחו. וכה הולך הוא ושוקע, עד שלא יוכל להתרומם למעלות עליונות, ולא יוכל להדריך את עצמו ואת העולם במושגי הקודש הראויים לכבוש את המקום היותר עליון בחיי העתיד של העולם.",
        "summary": "הצמצום במושג התורה והבנתו השטחית, מונע את ההתקשרות למחשבות עליונות, ואת הדרכת העולם במושגי הקודש."
    },
    {
        "id": 2084,
        "article": "ישנם בתוך הרגשת הבשר ניצוצי דמיון, ובתוך הדמיון ניצוצי שכל, בתוך השכל ניצוצי רוח הקודש, בתוך רוח הקודש ניצוצי נבואה, בתוך הנבואה ניצוצי אספקלריא מאירה, בתוך אספקלריא מאירה ניצוצי זיהרא עילאה דאדם הראשון, בתוך זיהרא עילאה דאדם הראשון ניצוצי אור החיים של אחר התיקון השלם של כל העולמים, אחר תחיית המתים ויום שכולו שבת. ומי שעיניו פקוחות, בא מכל הרגשת בשר למעלה למעלה, עד אור החיים של אור עולמים שלאחר תחיית המתים, של גילוי עדן עולמי עולמים במקור חייהם, כי עמך מקור חיים. ומתוך חשבון ארוך זה נמשכים והולכים נחלי דעה, נחלי יראת שמים ויראת חטא, נחלי מדות תרומיות, נחלי חירות עליונה, נחלי אהבה ואורחות כבוד עד אין חקר.",
        "summary": "בהרגשת הבשר יש ניצוצות דמיון, ובתוכם ניצוצות שכל, ובתוכם רוח הקודש… נבואה… זיהרא דאדם הראשון… ואור תחיית המתים."
    },
    {
        "id": 2085,
        "article": "יש שנכנס דבר בטל בלבו של אדם על ידי קריאה, או ראיה, הרגשה וכיוצא בהן, ואחר כך מקשר אותו האדם אל הטוב, המועיל והקדוש. אז יש בה משום תשובה ומשום העלאת אורות נדחים ביחד. אמנם מהלך מיוחד יש לשני השבילים הללו. שביל התשובה הוא מניע כללי, ושביל העלאת האורות הנשפלים הוא שביל מיוחד פרטי. והתוכן המקשר את השבילים הללו, ועושה את הרעיונות הנשאבים מהם לחטיבה אחת, יש בו משום מקור של ספרות פוריה, שהיא הולכת ומסתעפת לענפי ענפים, ויכולה לרדת לעמקי תהומות, ולעלות גם כן לגבהי שחקים. אמנם מהלך מיוחד יש לדברים שבאים לכתחילה לשם עליה, שהוא שונה מהדברים שנקלטו על פי איזה רפיון ואחר כך הם צריכים להתאגד ולעלות. תסיסת החיים עושה היא את מהלכה בכל תוכן על פי הדרכה מיוחדת לה.",
        "summary": "כשדברים בטלים מתקשרים לקדושה זוהי תשובה כללית והעלאת אורות פרטית כאחד, אמנם יש דברים שמלכתחילה נועדו לעליה."
    },
    {
        "id": 2086,
        "article": "כשנסלול מסילות לכנס את כל הרכוש המפוזר שלנו מכל האומות, כל התורה שנעשקה ביד החיצונים, ישוב אלינו רכוש גדול, שנתעבד בכל העמים ועל ידי כל הקולטוריות השונות. מובן שנטהר את הכל, ונחזיר יוצר על מכונו, אמנם על ידי זה יתרחבו כלינו, עד שנוכל לקבל את כל הזרמים כולם מכל העולם ממש. וסתירת זרמים שונים אינה שייכת כלל בישראל, מאחר שיהיה צפוי הכל, איך כל הענפים וההרגשות השונות, השקפות העולמים המרוחקות זו מזו, הכל יוצא ממקום אחד ושב למקום אחד. ואם שנדמה לעולם, שכל אחת חטיבה בפני עצמה היא, וכל חלק קרוע הוא מחבירו, זהו מפני מדת הקטנות ונטיית הקצפון שהעולם נגוע בה, בין במדות היחיד בין במדת העמים. אבל ברכת אברהם, שהיא ברכת יעקב ותפארת ישראל, אינה רואה לה הגבלה זעופה, ולא זרמים סותרים. מה שהיא עבודה זרה היא רק עצמות הסתירה עצמה, שעל זה אנו נלחמים לכלותה ולאפסה למען יזרח שם ד' שלום בעולם, ושם גופיה איקרי שלום.",
        "summary": "כל תרבויות העמים שורשן בישראל ואליו הן עתידות לשוב, וסתירותיהן המדומות הן עצמן עבודה זרה."
    },
    {
        "id": 2087,
        "article": "הרע הגמור והמוחלט, שאין בו שום ניצוץ של טוב, הוא שמח בכליונו ואבודו, ואפיסתו זוהי שלמות התפתחותו היותר גדולה. ואנו צריכים להתרומם למדת חסד מקיפה כזאת, עד אשר נשאף להיטיב לכל, וגם עם הרע אנו חפצים להיטיב, במה שנכלהו, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה. הצער נמצא רק לאותו הניצוץ מן הטוב הקשור בחטיבה אחת עם הרע, שהוא מצד הטוב שלו שואף לקיום, ומדמה בדעתו שתנאי קיומו תלויים הם בקיום כל הסתעפות הרע שהוא קשור בו, וכל זיעזוע של כילוי של הרע מכאיב אותו. ואנו שואפים להפריד את הרע מן הטוב. אז ימלא העולם עונג, יתענג הטוב בקיומו, ההולך וגובר כצאת השמש בגבורתו, ויתענג הרע בכליונו, ההולך ומתגבר גם הוא לפי רבות הטובה. נר רשעים ידעך ואור צדיקים ישמח.",
        "summary": "הרע המוחלט שמח בכליונו, ורק הטוב הקשור עמו מצטער, ושאיפתנו להפריד ביניהם, ולשמח את הרע בכילויו ואת הטוב בקיומו."
    },
    {
        "id": 2088,
        "article": "כל פתיחת פה בקודש, פותחת אלפי צינורות של אור קודש, של טללי שפעת חכמה, וציורים עליונים, נשגבים ונעימים, שהם משתפכים לתוך הנשמה, מודיעים לה זיוים עליונים, מנשאים אותה לרוממות מעלה, מקרבים לה את היש העליון, את הרוחניות והטוהר המעולה, את אור ד' ממרומיו. כל מוצא מעורר כל המוצאים כולם, כל חוש מעורר כל החושים כולם, כל רעיון מעורר כל הרעיונות כולם, כל מצוי מעורר כל החבר לו במציאות. כל ההויה, המאוגדת כל כך, המתאימה כל כך בעליונה ובתחתיתה, כולה כאחד, כחטיבה אחת נחמדה, עשירה ורוממה, מתגלה היא לדורש ד' עת יפתח פיו. תהילת ד' ידבר פי, ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד, ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה. פתח דבריך יאיר מבין פתיים.",
        "summary": "כל דיבור קדוש פותח אלפי צינורות קודש, כל חוש מעורר את כל החושים, וכל רעיון מעורר את כל הרעיונות שבהוויה המאוגדת."
    },
    {
        "id": 2089,
        "article": "הצדיקים העליונים משיגים ומרגישים את שפע הקדושה של השפעת קדושת הזמן לרגעים ולחלקי הרגעים, ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. על כן אין הם קובעים זמן לתורה, כי אם תמיד הם עוסקים בדבקות שכלית, ותורתם מתברכת, והשפעת רעיונותיהם הם הם גופי תורה ונשמתה של תורה, ומתגלים להם אורים גדולים בכל עת ורגע, ומשפיעים בזה שפעת חיים על הקרובים והרחוקים, על החיים ועל המתים, על כל היקום ועל כל העולמים. ושערי תשובה פתוחים הם כים, וכל הרוצה להכנס בתשובה עילאה נכנס.",
        "summary": "הצדיקים מרגישים את הקדושה שבכל רגע, ואינם קובעים זמן לתורה אלא עוסקים תמיד בדבקות שכלית ורעיונותיהם הם גופי תורה."
    },
    {
        "id": 2090,
        "article": "הכבישה המוסרית שעל פי התרבות החולינית, ששלטה הרבה על העמים, העיקה על לבם, והרבה מדות רעות, חליים וקצפונות, נצברו במעמקי נשמותיהם, והם יוצאים מחרצובותיהם על ידי המלחמות רבות הדמים וגדולות האכזריות, הנאותות יותר לטבעם הבלתי מזוקק עדיין כעת.",
        "summary": "המידות הרעות שנכבשו על-ידי המוסר של תרבות החול, מתפרצות במלחמות רבות הדמים."
    },
    {
        "id": 2091,
        "article": "כל העמים מתפתחים, יוצאים אל הפועל, על ידי תנועותיהם הטבעיות. המלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם, עד שמתבשלת צורתו ויוצאת אל הפועל בהגמרה בכל פרטי עמקיה. ישראל הוא האספקלריא הכללית של כל העולם, וכל זמן שיש עם בעולם שלא יצא אל הפועל הגמור בכל תכסיסיו, יש כהות לעומת זה באור הספוג של כנסת ישראל. על כן בכל זמן ועידן שמלכיות מתגרות זו בזו, יוצאים אל הפועל ציורים מיוחדים להשלמתם, וממילא יולד כח השלמה בכנסת ישראל, וצפה לרגלו של משיח, שיבא ויופיע במהרה בימינו אמן.",
        "summary": "המלחמה מעמיקה ומבשילה את צורת העמים, ואת צורת ישראל שהם האספקלריה של העמים."
    },
    {
        "id": 2092,
        "article": "אור התורה, ועצם החיים של צדיקים, הם ממזגים את העולם כולו במזג קדוש ועדין, נותנים להחיים בכל עת ורגע את התוכן הקיים שלו, ההולך וחודר יותר בפעולתו לפי רבות התפשטות הנהרתו, בין בעומק החיים של הנושאים הרוחניים בעצמם, שהם החכמים הצדיקים, בעלי הרצון הקדוש והטוב של החיים, בין בכל הסביבה, ההולכת ומכרת יותר ויותר את התביעה של הישרות הפנימית שבהויה ובחיים. כל הדיעות, התנועות, המלחמות, הכונניות, המכונות, והספרויות, השאיפות החברותיות והאישיות, כולם כאחד הולכים ומכשירים את החיים איך להספג ולהחדר בהם אותו האור הרענן, שהקודש העליון חי במלא חופשו הנאדר בתוכו. זהו אורן של צדיקים, גבורי כח עליונים, חמושים בגבורת טהרה של מעלה, בגבורת קודש של זיו החיים והדרם, כמו שהם מופיעים ממקורם המלא זוהר ומצוחצח עדנים.",
        "summary": "אור התורה ועצם חייהם של הצדיקים ממזגים את העולם ותנועותיו בקדושה."
    },
    {
        "id": 2093,
        "article": "כשם שהתורה בגירסתה עבודת ד' עליונה היא, כך היא ודאי עוד יותר עבודה גדולה בסברתה ועיונה. וממילא כל דבר שיוכל לגרום להגדיל תורה, להרחיב פלפול וסברא, עבודת הקודש היא. וכשם שהתפילה עבודה גדולה היא, והיא בנויה על התרוממות הרגש בקדושה, כן כל דבר שמיפה את הרגש, מחזקהו ומבריאהו, מכלל עבודת התפילה הוא. ובכלל עומד האדם הכן להגדיל את שפעת שכלו, ונואלו מאד אלה המשפיעים, ברוח של יראת שמים דמיונית, על הקטנת השכל וצמצומו. אלה, אף על פי שהם נראים מזרזים ומעוררים לתורה ומצות, צריכים להשמר מההסתה שיש בהם לצד הבערות, והחלשת הרוחניות הכללית של האדם. וכשם שצריכים לנקות כל דעה שמקורה בספרים חיצונים מכל סיגיה, ואחר כך להכניסה אל הקודש, כן צריך לנקות את המחשבות שיסודן ביראת שמים מכל יסוד של חולשה, ומכל משטמה רוחנית, שהיא התנוצצות של הסתה לעבודה זרה ואביזרהא. ומבקשי ד' יבינו כל.",
        "summary": "כל הרחבת השכל הנה בכלל עבודת התורה, וכל הרחבת הרגש בכלל התפילה, ולכן יש להיזהר מיראה דמיונית המקטינה את השכל."
    },
    {
        "id": 2094,
        "article": "כשבא מעמד נפשי על ידי התעוררות של פגישה, שנמשכים דיבורים שיש בהם תערובות של נטיות חלושות, אם יש בהם גם כן תוכן של דעה ושל יושר, ורגש של יראת שמים ושל אהבת ישראל וחפץ חסד של הצדקת הבריות, יש חובה לברר, אחר המעמד הרשום, את התוכן הנפשי, לזככו מסיגיו, ולהשאיר רק את הרשמים היפים, הקדושים, שהם באמת הבריאים והחזקים, ולמחוק את החלושים, הנוטים לצד הדמיון והמדות הבלתי טהורות. אז ישאר מכל התעוררות החיים של המעמד הנפשי הריוח הטהור והנקי כתבואה ברורה שאין בה תבן, ולא יהיו במדריגת דברי חלומות, כי אם במדרגת הגיוני חכמה ודעת קדושים.",
        "summary": "דיבורים המעורבים בדמיונות וחולשה, ויש בהם גם תוכן של דעה, יושר, יראה ואהבה, צריך לבררם."
    },
    {
        "id": 2095,
        "article": "כששפע הקדושה מתגברת בלב, באהבה עליונה וביראה רוממה, בתשוקה קדושה עזיזה ממקור הקודש, מתכוונים ליצוק רוח עליון קדוש זה בתחילה על כל ארחות החיים המעשיים, שעברו ושעתידים לבא, שיהיה לכל אחד ואחד מהם, בעת הרעבון וסתר האור, לח אור חיים וטל רענן. ויוצקים גם כן, בכונה ורצון אדיר, על כל נשמה מיוחדת מישראל, אור קודש וחיי נועם ד'. והמותר משיבים לשורש כנסת ישראל, ששולחת משטף גנות מטעותיה על כל הבריות ועל כל המעשים. יודוך עמים אלהים, יודוך עמים כולם, ישמחו וירננו לאומים, כי תשפוט עמים מישור, ולאומים בארץ תנחם סלה. יודוך עמים אלהים, יודוך עמים כולם, ארץ נתנה יבולה, יברכנו אלהים אלהינו, יברכנו אלהים, וייראו אותו כל אפסי ארץ. ירויון מדשן ביתך, ומנחל עדניך תשקם. משוך חסדך ליודעיך, וצדקתך לישרי לב.",
        "summary": "כשהקדושה מתגברת בלב, משפיעים ממנה על כל אורחות החיים ועל כל נשמה מישראל, והמוֹתר משיבים לכנסת ישראל המשפיעה על כל הבריות."
    },
    {
        "id": 2096,
        "article": "הבטחון מוסיף הוא חיים ואומץ כל מה שהוא מלובש יותר ויותר במעשים רבים. התפשטותו על המון דרכי החיים, החריצות המעשית והשכלית, ביחיד ובציבור, מוסיפה בו אור גדול, ואומץ חיים, ובליטה גדולה. בטחו בד' עדי עד כי ביה ד' צור עולמים. וחזקת והיית לאיש. והאמונה, לעומתו, מוסיפה גודל והפריה כל מה שהיא מתפשטת יותר ויותר בארחות ההכרה השכלית. והולך זרם גדול ואדיר ממקור האמונה, ומחיה את הבטחון, ומשניהם יחד פורץ מעין וקילוח עצום, אדיר ונורא מאד, נשגב, מרומם וקדוש, ומתפרץ בשפע עושר על כל ארחות השכל ועומק הדעה, ומחיה את כשרון הגבורה, כיבוש החיים, ישוב העולם, וההתכוננות המעשית לכל פרטי פרטיה. ורוח התמימות, העבודה וההכנעה, עובר הוא ומרחץ, ומוליד את הזוהר השכלי, החריצות הפלפולית, חשק הידיעה של חידור פרטי החיים, הויות דאביי ורבא, ועקירת הרי הרים, ברוח קדושה, בנחת רוח, באהבה אלהית עליונה, בצניעות ובושה של יראת חטא, בגודל אלהי, בחשק טוב, בישוב עולם, בברק יופי ובכל טוב. וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלהים, וישישו בשמחה. שמחו צדיקים בד', והודו לזכר קדשו. וזכר קודש עליון מופיע על כל כשרון, מאשר כל נקודות החיים, מלשד את כל קוי החיים, ממשך אורך ימים. אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי.",
        "summary": "האמונה המתפשטת בהכרה, מחייה את הביטחון המתלבש במעשים, והם משפיעים עושר על הדעת, הלימוד והמעשה."
    },
    {
        "id": 2097,
        "article": "שורש הגאוה היא בקדושה גדולה, היא הגאוה הקדושה. מתגאים אנו בד', באלהים הגדול, חרב גאותנו. מתגאים אנו ביחד עם כל העולמים, עם כל היצורים, כי כולנו יצורי אלהים חיים אנחנו, כולנו הננו קשורים באור החיים השלמים העליונים, וסוף הכל להאגד בחיי כל. מה רבה היא ההארה המפוארת של מקור חיי העולמים, ההולכת ושוטפת על הכל. מתגאים אנו בגאות ד'. גאות ד' היא מקור הענוה, מקור השלום, אש אוכלה, המכלה את כל הזוהמא של גסות והפרדה, של כל טומאת רעיון, של כל חולשה וטמטום. אור ד'. ויאר לנו. עזי וזמרת יה, ויהי לי לישועה.",
        "summary": "שורש הגאווה בקדושה הוא גאוותנו בה'."
    },
    {
        "id": 2098,
        "article": "קדושת ההרגשה עלולה היא להשתנות ולהמחק, והיא חיי שעה, אלא שאפשר להתמידה על ידי מה שממשיכין אותה במעשה ובתורה, והיא מתהפכת על ידי זה מנר לתכונת אור, המאיר לעולם. כי ההרגשה שמתגשמת במעשה המצוה, מתהפכת על ידי צירופה להמצוה לקדושת תורה, ונמצא שהיא עולה ממדריגת נר המאיר לשעה, וחיי שעה של תפילה, לחיי עולם של תורה.",
        "summary": "קדושת הרגש היא חיי שעה, ובהתגשמותה במצווה היא הופכת לקדושת תורה."
    },
    {
        "id": 2099,
        "article": "אם אדם נשפל כל כך בדעתו, עד שמתוך מרירות נפשו על עוצם ירידתו המוסרית בכל חטאתיו, איננו יכול להרים ראש לעסוק בתורה ובמצות, בישובו של עולם ובחברת הבריות, במנוחה ושמחת נפש בריאה, צריך הוא לשום אל לב, כי מדכאות לב כזאת על כל עונותיו, הרי הוא ודאי באותה שעה בעל תשובה גמור. אם כן, כבר שגבה מעלתו, ויוכל להניח דעתו, ולשוב לשמחתו וחדות רוחו, ולעסוק בכל טוב מתוך לב שקט ושמח. כי טוב וישר ד'.",
        "summary": "אם נפשו מרירה על חטאיו עד שאינו יכול לעסוק בתורה ובישוב העולם, ישמח את ליבו בכך שמעצם הצער נעשה בעל תשובה גמור."
    },
    {
        "id": 2100,
        "article": "מדריגת ההשתוות במדות היא עולה עד אותה המדריגה, עד שאפילו לצורך רוחני לא יהיה צריך לא שבח ולא גנות, כי לא יכניס בלבו שום רעיון של גאוה, עד שיצטרך לקבל טובה ממה שמגנים אותו, ולא ישפל בשפלות של עצבות ושל מיעוט זריזות בהארה ובשכל, בחריצות ובחריפות, בעומק הדעת ובבהירות החידוש, עד שיהיה צריך לפעמים הגדלה מסביבתו כדי לבא למדריגתו הרוחנית העליונה. וכל זמן שיסוד השבח של בני אדם נדרש לו, אפילו לטובה רוחנית, עדיין לא בא למדת ההשתוות. אמנם רכוש גדול וכח נעלה ונפלא צריך אדם לרכוש לו, עד שיגיע למדה עליונה זו, שלא יהיה דרוש לו לא שבח ולא גנות. ואם יעלה למדה זו, אז יהיה באמת מעדת ישרים, שהם המקבלים את כל עניניהם בתכלית השיווי, ויקיים חסד ומשפט אשירה לך ד' אזמרה, אם חסד אשירה ואם משפט אשירה. ודוקא כשבאים למדה זו, תוכן הכבוד הרוחני, כבוד האמת, חי הוא בנשמה, כי אין דבר שבמינו שיהיה מחריב בו, שהוא הסיג של כבוד המדומה, וקל וחומר של צורך הבוז כדי להשפיל דעתו. ועל ישרי לב כאלה, הקשורים בקשר החכמה העליונה, המשקיפה על כל העולם כולו באור האמת הברור, נאמר כבוד חכמים ינחלו, כחם מתגדר, ודומיתם נפלאה, ראשי תבות כחי, וסופי תבות דמו, דומיה תהלה, גבורי כח עושי דברו.",
        "summary": "המגיע למידת ההשתוות הקשורה בחכמה העליונה, אינו זקוק לכבוד או לגינוי אפילו לצורך רוחני, והוא נוחל את הכבוד האמיתי."
    },
    {
        "id": 2101,
        "article": "יש שנספגת כל הזוהמא שברוח לתוך הגוף, ונעשה הרוח צלול וטהור, ומתוך טהרו הרי הוא מלא עצמה, ובעוצמתו הוא מזכך ומטהר את הגוף, ומעלהו למעלה עליונה מאד. ודוגמא זו ישנה בכלל ובפרט, בכללי כללות ובפרטי פרטות. ביחוד ניכר תוכן זה בעקבתא דמשיחא, וכל הנוגע למאורעות הנוגעים לו.",
        "summary": "לפעמים זוהמת הרוח נספגת בגוף, והרוח שנטהרה חוזרת ומזקקת את הגוף, וכן הוא בגוף והנשמה הכלליים, ובפרט בעקבא דמשיחא."
    },
    {
        "id": 2102,
        "article": "אסון הוא אם אין מניחים את הטבע הנפשי להתפשט ולהתענף יפה בציציו ופרחיו. אמנם, צריך אימון והדרכה קודמת, שתהיה ערובה יפה שההתפשטות הנפשית החפשית תביא רק את הטוב והיפה, ותהיה נאדרת בקודש.",
        "summary": "אסון הוא אם אין מניחים את הטבע הנפשי להתפשט, אך צריך הדרכה קודמת שתערוב להתפשטותו רק אל הטוב."
    },
    {
        "id": 2103,
        "article": "מוכרח שיגורש, שיושבת, שיבוטל בכל תוקף ועז, כל מה שמפריע את אור החסד הגדול מהופיע בעולם, על כל המעשים, על כל הברואים, על כל היצורים, על כל העולמים. תוקף חסד עליון זה מאיר בהדר הוד הגבורה העליונה, גבורת יצחק, המלאה לה חסד נעלה בתוכיותה, עד ההתעלות של כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו. חסד עליון זה, החפץ בכל תוקפו להתפשט ולהתאמץ, אצילות ציורו וחפצו הוא על פי התוכן האידיאלי של החסד, של זוהר החיים הטובים, שהם טובים באמת. אין העולם המעשי כדאי לו, והוא מוכרח להתקשר ולהתאחד בזוהר חיים שני, קלוש ממנו, שגם הוא מלא תוקף, שגם הוא רצון איתן לו, כח ברזל אדיר וחסון לו, כח איתן עומד בפני כל מונע, לקוח בתחילתו מאותו התוקף של רצונם של רשעים אבירי לב חזקי מצח, אבל מזוקק ביסודו ומטוהר בבחירתו, רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם, אחות לבן הארמי, הופעה של החסד המעשי במסגרת הגבורה המעשית, לא האידיאלית המופשטת. ומיזוג נאה זה של הגבורה האידיאלית עם הגבורה המעשית, שבתוכיותם אור החסד העליון זורח בכל תוקף יפעת תפארתו, ראוי הוא שיתכונן על ידו בית ישראל, לכונן עולם מלא, עולם בונה ומחייב, ועולם הורס ושולל. והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה.",
        "summary": "אור חסד אברהם מופיע בגבורת יצחק האידיאלית, המתאחדת עם הגבורה המעשית של רבקה, ומכוננים הם ביחד את בית ישראל."
    },
    {
        "id": 2104,
        "article": "כשאדם מרגיש בעצמו ריקניות גמורה, ורואה שאיננו כלום, ונפשו משתוחחת בקרבו מרוב דכאותה למראה אפסותה, ידע כי תשועת ד' קרובה להאיר לו. ומדה טובה מרובה ממדת פורענות, ואם לפני שבר גאון, לפני גדולה ואורה דכאות רוח וענוה פנימית. ומיד יתפוס בכל האמצעיים לבסס מדת ענוה זו בכל מקורות הרוח שבידו, וירומם אף ינשא בטהרת נשמתו, בהדבקה במקור השלם, באור מלך גאות לבש, אל חי העולמים.",
        "summary": "אם אדם מרגיש את ריקניותו, יידע כי תשועת ה' קרובה, וישתמש בשפלותו לבסס את ענוותנותו."
    },
    {
        "id": 2105,
        "article": "מתגלה בכנסת ישראל הצבע העצמי שלה, הולכים הכחות ומתפתחים, הולכת ושבה לה החכמה, הגבורה, היושר והטהרה הפנימית, הולכת האומה ונבנית, מתתקנת היא לגאולתה, גאולת עולמים, פורחת היא ביפעת תפארתה. מתוך המון גלי הצרות שעוברים עליה, מכל הגויים, מכל הנפוצות, היא מכניסה הון רב, דעה ומעוף הבטה למרחקים, ומוסיפה היא את הצדדים הטהורים שמבחוץ על רכושה העצמי. קנאת עם מתגברת, הכרת עצמותה מתגדלת. היא יודעת כבר שיש לה ארץ, שיש לה שפה, ספרות. שיש לה צבא התחילה להכיר במלחמת עולם זו. ועל כולם יודעת היא, שיש לה אור חיים מיוחדים, שהם מעטרים אותה ומעטרים את העולם כולו על ידה. יודעת היא את חסנה, כי עז לה באלהי אמת.",
        "summary": "צבעה העצמי של כנסת ישראל הולך ומתגלה, והכנסתה רכוש רב מהפיזור בגויים רק מוסיפה על רכושה העצמי."
    },
    {
        "id": 2106,
        "article": "כמה שונות הן הנטיות הנפשיות, ההזרחות השכליות וההרגשיות, וכמה הן אחוזות זו בזו, עד שהתוכנים שהם סותרים זה את זה בעצמיותם, מביאים הם בהפגשם בנפש ערבוביה פנימית, חולשה ופרפור, עד שצריך האדם אומץ גדול, ועזרת מרומים, להמלט ממעמד הקשה ההוא. וכל זה בא מפני שהתוכנים השכליים וההרגשיים, שסותרים זה את זה בעצמיותם, נעשים כחומר תוסס בהפגשם יחד בכלי אחד ותפושה אחת. וצריך העובד הרוחני לדעת איך לשמור את רוחו מפגעים כאלה, ובאורה גדולה צריך הוא להאיר לעצמו את דרך החיים הרוחניים, להיות אצלו מסודר כל דבר במלא הקיפו, בשמירתו והגנתו, וסיוגו מכחות מתנגדים ותוססים יותר מדאי. אמנם בהיות האדם עולה במעלת המוסר וההשכלה העליונה, יפותח רוחו בקרבו עד כדי המרחב הגדול של הכנסת זרמים שונים בידיעה הגונה והשקטה פנימית חודרת, לכוין כל דבר על מכונו, ולעשות לכל נטיעה רוחנית היקף יניקתה בריוח, ולא ילקו הנטיעות העדינות ברזון של יניקת אחד מלשד חבירו, ולא בערבוביה מוסרית שיש בה משום פגם כלאי זרעים. רגלי עמדה במישור, במקהלים אברך ד'.",
        "summary": "הנטיות השכליות והרגשיות אחוזות אלו באלו וסותרות אלו את אלו, ולפי עליית המוסר והשכל ימצא כל כוח את מקומו ותפקידו."
    },
    {
        "id": 2107,
        "article": "את ניצוצות הקדושה אנו שואפים תמיד להעלות. יודעים אנו שבפועל לא נתגלה עדיין בההויה הסובבת אותנו אותו הכח האיתן של האידיאליות האלהית, כל התפארת, כל ההוד שביסוד המציאות, אבל התנועה כולה האיתנה של היש הולכת היא לקראת האידיאליות הגמורה. מתבשלת היא האידיאליות ברוחנו, לפי אותו הערך שאנו מתרוממים. משאנו באים לידי הכרת שיטת האידיאליות הכללית, מתוך שאנו שואבים אותה מאוצר החיים שלמעלה מההויה המוגבלת, הננו מחיים ומשיבים את כל הקטעים שאנו לוקטים מתוך החיים וההויה כולה, מכל תנועה, מכל כח, מכל שיח, מכל שיג, מכל רגש, מכל תוכן קל וקטן עד נשגב וגדול, את האור הפזור, שמגמגם הוא בכללותו, מוציא הוא הברות בודדות, לצרפם לפרק שירה איתן, ומזליף זליפה זרמית של אור חיים אציליים, גבוריים, ומלאים עז וקודש, עז קודש, קודש הקדשים, קודש קדשי הקדשים. את הניצוצות הפזורות אנחנו מעלים לכלל שיטות שלמות, כלומר, עולמות מלאים, מבונים בבנין שלם, יבנו ברוחנו, יתכוננו בכליותינו, יבוצרו בחיינו הפרטיים ובחיי חברתנו כולה, יתערו וינטעו, ילכו מהם פלגים יבלי מים, ישלחו שרשים להעשות ארזים אדירים, ישבעו עצי ד' ארזי לבנון אשר נטע. איש כפי ניצוציו אשר העלה חייו מתעשרים, הכל לפי רוב המעשה. לפי גודל השאיפה תגדל הפעולה, ולפי רוב הבינה תגדל השאיפה, ולפי רוב הפעלים יתאדר הבנין.",
        "summary": "שאיפתנו להעלות את ניצוצות הקדושה הפזורים בעולם, ביניקה מאוצר החיים שלמעלה מהעולם, ובצירוף נקודות החיים שבהוויה."
    },
    {
        "id": 2108,
        "article": "לפעמים מתגלה הנפש בכל מערומי כיעוריה לאדם, והוא מתבהל מהמראה. רק בזה מרגיע הוא את רוחו, כי לפי גודל הכח של צד הכיעור של הנפש וטומאתה, כה יגדל צד היפה שבה וטהרתה, כי את זה לעומת זה עשה האלהים. ואחרי אשר יתגבר ויתרומם על חזיון הבלהות של צד הכיעור, וזרח לעיניו הצד הטהור, צד היופי שבנפש, ועיניו יראו וינהרו, ויתנחם על כל חזון הפלצות אשר בעתתהו. ויספו ענוים בד' שמחה, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו.",
        "summary": "כשהנפש מתגלה במערומי כיעורה, ינחם עצמו בכך שכנגדה גדול הוא הצד היפה שבה."
    },
    {
        "id": 2109,
        "article": "ישנם צדיקים כאלה, שלא די שרגע אחד שמחסרים את השיעור המלא והחי לפי ערכם מהדבקות האלהית העליונה הם מרגישים את נפשם בעומק צרת החטא, ומתקנים את משברם על ידי תשובה מלאה, אדירה וגדולה, אלא שגם אם הדבקות תהיה ממולאה רק מצד אחד, מיראה לבד או מאהבה לבד, הם מרגישים בזה כבר פגם עצום, ופירוק חיבור הסדר האלהי בעולם, ונפשם עורגת לאחוז במדת התשובה העליונה, לתקן את הקלקול. והצדיקים העליונים, מלאי החסד והרחמים האלהיים על כל היצור, על כל העולמים וכל אשר בהם מראש ועד סוף, אלה הנאזרים בגבורה ונעטרים בתפארה, בתפארת אמת, הם מרגישים את אי שיווי המשקל שבמערכת הדבקות המזוקקה שלהם, גם אם המיזוג של היראה עם האהבה לא יהיה נושא את המשקל השוה הראוי לו, אם חלק אחד יכריע יותר מדאי על חבירו. הם שבים בתשובה, ועולים עד המקום העליון שמשם משתפכים האוצרות אשר לשפעת הקודש, ומוצאים הם את המשקולת הקדושה העליונה במקומה, ומתקנים הם את פגם הצליעה של ירך יעקב, והולכים במשרים. רגלי עמדה במישור, במקהלים אברך ד'. אלה הם הישרים אשר סוד ד' אליהם תמיד יגלה, ואת ישרים סודו, אשר מזיו הציור של שאיפת יקרת מעלתם מתמלאה כל נפש חוקרת הוד וחיים, וחקר כבודם כבוד.",
        "summary": "ישנם צדיקים שאפילו כשאהבתם אינה מאוזנת עם יראתם, הם מרגישים בעומק צרת החטא ושבים על כך."
    },
    {
        "id": 2110,
        "article": "השאיפה הקרובה, הבוערת ויוקדת בלב ישרי לב היא, שלא תשאר שום מחשבה שיסודה ביושר הנפש, בכל אדם, בכל מקום, בכל עם ובכל לשון, שלא תצא מכח אל הפועל, כלולה בהדרה ומצורפה, להעשיר את העולם בפאר חייה. ולמרות הלבושים השונים, ולפעמים המזוהמים והטמאים, שמחשבות נכונות וקדושות, ישרות ונאמנות, מתלבשות בהם, לא ישחת הודן והדרן, וכל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ד'. ושפעת השלום, ושובע הטוב של האמת, ישא פרי תנובתו, להפרות ולהצמיח גם צחיחי סלעים, ולקרב רחוקים מקצוי עולמים, ומתהומות וממעמקים, מקצוות ומאיים, יחד עם כל מרומים ומרכזים, יהגו פאר אל חי העולמים.",
        "summary": "שאיפתנו ללקט את ניצוצות הקדושה הפזורים בכל תנועה קטנה בעולם, ולהחיותם בשאיבה מאוצר החיים שלמעלה מההוויה."
    },
    {
        "id": 2111,
        "article": "הדבקות האלהית האמיתית, כשהיא משפעת את שפעה על העובד האמיתי, היא ממלאת אותו זיו תענוג והרחבת הדעת, וכל הכחות וכל החושים שלו מאירים ושמחים, והעולם וכל מלואו שמח עמו. ההשגה המביאה את הדבקות האמיתית, ובאה עמה ביחד, היא ההארה של העושר של הישות האלהית, שהיא משבעת מטובה את כל הקשורים עמה. ניצול הוא בזה מהעוני הגדול של העולמות הנפרדים, שכולם הם חשכים ודלים לגבי האור והעושר העליון של מלך הכבוד ב\"ה, ד' אלהים אמת, המצוי האמת, אשר אין עוד מלבדו ואפס זולתו. כי אשב בחושך ד' אור לי, אל ד' ויאר לנו, ד' אורי וישעי ממי אירא, ד' מעוז חיי ממי אפחד, ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי.",
        "summary": "השגת עושר הישות האלוהית מביאה לדבקות אלוהית ונגרמת ממנה, ועל-ידה הוא ניצול מעוני העולמות הנפרדים."
    },
    {
        "id": 2112,
        "article": "עם עומק הנפילה של חוץ לארץ, הננו צריכים לחפש בה ההארה של הדעת, כי אלהי עולם ד' ומלכותו בכל משלה. וכששבים ברכוש מצטבר זה לארץ ישראל, מאירו זוהר התורה עוד ביתר עז.",
        "summary": "על-אף עומק הנפילה של חוץ-לארץ, צריך לחפש בה את הארת הדעת ולהשיבה לארץ ישראל, ועל-ידה מאירה התורה ביתר עוז."
    },
    {
        "id": 2113,
        "article": "יש אדם שמרגיש את מהות הנפש הרעה, הנפש הטמאה שבקרבו, ומתוך כך הוא מלא מרורות על נפשו. אבל צריך הוא לשום אל לבו, כי לעומת הנפש הטמאה, יש בו נפש אלהית טהורה קדושה ונשגבה, ולפעמים מפני ההשתלמות של גילוי האור אשר להנפש האלהית, מתגברת גם כן הנפש הטמאה, ומשתדלת להודיע את מהותה, אשת פתיות הומיה. והאדם בחכמת אלהים אשר בקרבו, ידע איך לקחת שבי את כל החיל והכח, כל הכשרון והרעיון, כל השיח והשיג, אשר לנפש הטמאה, ולשעבד הכל לשורש הקודש. ואז יודחו הסיגים הגמורים וילכו להם, וירדו למצולות ים הנפש לשכון שמה מבלי צאת ובא, והצדדים של טהרה, זיוי אורי הקודש, שנבלעו במצודת הנפש הטמאה, יצאו לחפשי, ויתדבקו באור הנפש האלהית, להגדיל את פאר הקודש באור שבעתים.",
        "summary": "כשמרגיש את התגברות נפשו הרעה, יידע שנפשו האלוהית מתגברת, ולכן הנפש הרעה מתאמצת כנגדה, וישעבד את הרעה לטובה."
    },
    {
        "id": 2114,
        "article": "בארץ ישראל אפשר להמשיך שמחה דקדושה גם ממקום השמחה בעצמה, אבל בחוץ לארץ אי אפשר להמשיך שמחה, מפני הקטיגוריא והחרון של כחות הדין שבחוץ לארץ, כי אם על ידי שאיבה של שמחה ממקור העונג, ששם אין שום מניעה ופגע מגיע. ומשום הכי אפילו משום צער החורבן שמחה הוא דאסור, הא תענוג שרי. וכשמתענגים באהבה בתענוגים ממקור הקודש, יורדת היא למטה שמחה טהורה, מדושנת עונג, שהיא ממשכת את אוירא דארץ ישראל קצת גם בחוץ לארץ, להשיב נפש המיחלים לחסדי השם ית', המצפים לראותה ולשמח בשמחתה. זכרני ד' ברצון עמך פקדני בישועתך, לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך.",
        "summary": "בארץ ישראל אפשר להמשיך שמחה ממקורהּ, ובחוץ-לארץ רק ממקור העונג, וממנו ממשיכים מאוויר ארץ ישראל על המצפים לה."
    },
    {
        "id": 2115,
        "article": "צריך לכוין להופיע את אור הנפש מהוד קדשה הרוחני, בכל פרטי רמ\"ח אבריה ושס\"ה גידיה, בכל דקות הפרטיות שבהם, על הגוף בכל פרטיותיו. ויתעדן בזה מגסותו החומרית, ויתחיל להרגיש עדינות רוח קדושה בפנימיותו, שתשפיע גם על חיצוניותו. והנפש מקשרים בזה בחשק של הופעת הרוח עליה גם בכל הפרטיות היותר דקות, והרוח מהנשמה גם כן בפרטי פרטיות, והכל עולה למעלה בחדות ד', בגאון יעקב אשר אהב סלה. וכשם שאדם הראשון מכל העולם הוצבר עפרו, כן נשמתו מכל העולמים כלולה היא ומתתמצתת, וחיי כל העולמים, בפרטי פרטיות, ממקור חייהם, מופיעים הם על נשמתו של אדם הראשון, שכל אדם יחידי הוא חלק ממנו, והחלק הוא כלול מכל, במובן האחדות והרוחניות. ובזה יש כבר תנועה רוחנית כבירה בכל תנועה פרטית, והמחשבה הולכת ומתעלה, הולכת ומתרחבת, הולכת ומתקדשת, וההופעות הולכות ומאירות, וההזרחות מלאות התענוג הקדוש ושמחת עולמים רווית הקודש, הולכות ומתנוצצות, לישרי לב שמחה, שמחו צדיקים בד'. על כן שמח לבי ויגל כבודי, אף בשרי ישכן לבטח. כי לא תעזוב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת. תודיעני אורח חיים, שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח.",
        "summary": "צריך לכוון שהנפש תאיר את הגוף בכל חלקיה, והרוח את הנפש, והנשמה את הרוח, וחיי העולמות את חיי האדם הכלולים מהן."
    },
    {
        "id": 2116,
        "article": "כשדבקים בתורה, דבקים בעץ החיים ממש. וכל אשר יתבסם האדם יותר, ונשמתו תקלוט בתוכיותה את אור התורה בעומק עמקיה, יתברר לה התוכן של אחיזתה בעץ החיים על ידי התורה, עד שתרגיש את הרחבתה של תורה באותו הנחת הטבעי של הרחבת החיים, ותשתעשע בפלפול התורה, בישוב, בנועם, בעומק, ובכל חיל וחריצות שכלית, בחמדת אמת, בלא שום גמגום ורפיון כלל. ולא תצטרך אז הנפש לשום ענין ושום אמצעי לעורר בקרבה את חוש חייה האלהיים, כי תשאב ברחבה מנחל העדנים המפכה חיים, חיים ממש, חיי עולמים, שכל חיי שעה וגווניהם כלולים בהם במעלה עליונה, במעלה עולמית. אז תבא אותה השקידה העליונה, שקידת הדיבור ושקידת המחשבה, העז והצהלה, הענוה והתפארת, ופאר החיים תשית לראשה, לוית חן, עטרת תפארת תמגנך.",
        "summary": "כשדבקים בתורה – דבקים בעץ החיים ממש, ועל-ידי קליטת התורה יתברר לנפש דבר זה, והיא תחמוד בתורה בטבעיות."
    },
    {
        "id": 2117,
        "article": "לפעמים מרגיש האדם איזה חלק מן התורה והחכמה נדרש לו לפי תכונתו ותיקון נשמתו וכל מהותו. וכשהוא נוטה ממקצעו לדרך אחר, מרגיש עצבון ושברון פנימי בקרבו. וזהו עומק הרז של וליוצא ולבא אין שלום, כיון שיוצא אדם מתלמוד לתלמוד אין שלום. ומתוך גודל הכללות שנדרש להיות בעקבתא דמשיחא, יש שמתבלבל העולם כל כך, עד שלא יוכל האדם למצא את בחינתו וערכו, ויחוג וינוע מתלמוד אל תלמוד. ועמים רבים מתבלבלים, ואינם יודעים גם הם את מקום אחיזתם ומטרת כונניותם, ונוע תנוע ארץ כשיכור, והתנודדה כמלונה, וכבד עליה פשעה ונפלה לא תוסיף קום, והיה ביום ההוא יפקוד ד' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. ומתוך עומק החושך יתעודד ישראל לאחוז באור תורתו בכל כלליותה, ואז נתיבות עולם יאירו לפניו, ויחזיק במעוזו, ויעשה שלום לו, שלום יעשה לו, ותורה חוזרת ללומדיה, ובשובה ונחת יושעו.",
        "summary": "כשאדם לומד מקצוע בתורה שאינו מתאים לשורשו, הוא מרגיש עצבות, ובעקבי משיח מציאת השורש קשה, מפני שאז נדרשת כלליות."
    },
    {
        "id": 2118,
        "article": "אי אפשר לאדם שיהיה מסור ונאמן למחשבותיו, הגיונותיו, רעיונותיו ודמיונותיו, בחוץ לארץ, כתכונת הנאמנות הזאת בארץ ישראל. הופעות הקודש, באיזה מדריגה שיהיו, הן בארץ ישראל נקיות לפי הערך, ובחוץ לארץ מעורבות בסיגים וקליפות מרובים. אמנם, לפי גודל התשוקה והקישור של האדם לארץ ישראל, הרי רעיונותיו מזדככים מיסוד אוירא דארץ ישראל, החופף על כל מי שמצפה לראותה. שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה.",
        "summary": "בחוץ-לארץ מחשבות האדם מעורבות בסיגים, ואי-אפשר להיות נאמן אליהן כמו בארץ ישראל, אלא על-ידי התשוקה אליה."
    },
    {
        "id": 2119,
        "article": "יש לפעמים שאדם טועה בצבען של המדות, ומחליף מדה טובה ברעה, וכן להיפוך. על כן צריך לעיין הרבה בעמקי ההרגשות, להבחין בין הטיבים הפנימיים של המדות, ועל פי עומק מהותן העצמי יבוררו, להבדיל בין טובה לרעה. ביחוד העצבות והשפלות הפנימית מתחלפת לפעמים. יש שהאדם שח ושפל בעומק רוחו, מפני שמכיר הוא את קטנו, את פגמיו ואת שפלות ערכו, וזאת היא מדת קודש עליונה, המעטרת את האדם בקדושה, ומרבה עליו חסד עליון ורחמין. אבל יוכל לפעמים לטעות עליה שהיא רק שפלות בהמית ועצבנות, ולדחותה בחפזון, ואז מיד אורבת היא הגאוה הטמאה להכנס תחתיה. לכן צריך האדם להיות מתון בדבר, ותחת להניא את רוח השפלות, שהיא רוח הקודש באמת, מתוך הלב – לזכך אותה מכל צחצוחי טומאות עצבות שלה. ואז באמת יגלה אור השמחה הקדושה באורח פלא על מהות הענוה והשפלות. בד' תתהלל נפשי, ישמעו ענוים וישמחו.",
        "summary": "המידות הטובות והרעות עלולות להידמות אלו לאלו וצריך להבחין ביניהן, ובייחוד בין העצבות ובין השִפלות הטובה."
    },
    {
        "id": 2120,
        "article": "כל מה שנותן כח יותר גדול לעולם הבא, הרי הוא יותר חי באומץ גם בעולם הזה. והדבר מתבחן בישראל לענין בנין האומה. כל המאמץ את חיי עולם, הרי הוא בונה את האומה בפועל, כי חיותם הלאומית של ישראל המשך הוא מהצלחת עולמים. וזהו הגודל של תורה שבעל פה, שעמדה להשגיר את חיי העולמים במלא מובנם באומה, ולהוציא מלבן של צדוקים, שהתלהבותם הלאומית דמתה ללהבת של תבן שנשתלהבה ודעכה ואינה – לומר ברכו את ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. ומיסוד עולם זה יבנה ויכונן גם עכשיו עומק החיים הלאומיים בישראל, ויתגדל בנין הארץ, וכל האמוצים הכלליים ההולכים לעומת התחיה, ההולכת ומתגלה במסיבותיה הרבות, האחוזות זו בזו בתואר של שלשלת גדולה, ארוכה, מסובכה ונפלאה, מפלאות תמים דעים.",
        "summary": "אימוץ חיי העולם הבא מאמץ את חיי העולם הזה, ובישראל הוא נזקק לבניין האומה, והצדוקים שכפרו בכך, לאומיותם דעכה."
    },
    {
        "id": 2121,
        "article": "שאלה היא אם אפשר להעמיד את הלימוד של יראת ד' בתור חטיבה בפני עצמה במערכה של כל הלימודים שבעולם, אפילו אם נעמיד אותו בראש כולם, וכפשטא דקרא ראשית חכמה יראת ד', או אולי עומד הוא התוכן הנקי של יראת ד' למעלה מכל לימוד, ואורו הוא המתפשט בכל הלימודים שבעולם, ועל פי נטיית רצון פנימית לטובה ולקדושה מתפשטת היא האורה החמודה של יראת ד' בכל הלימודים, כמו בכל התנועות, הדיעות, השאיפות והרגשות, ועולה היא על פי זה על כל סדר סיסתמתי. מאירה היא אמנם בזיו אורה את הטיב הפנימי של כל הנלמד והנחקר. כשהיא בעצמה לפעמים הוה לנושא מיוחד, הדבר דומה כמו שהשפה נעשית לנושא מיוחד בלימודים, בתוך כל חלקי הספרות שלה, אף על פי שעצם הספרות היא עצמותה, ועצמותה האמיתית בספרות כולה היא מוארה. ובמבט רחב, נעשו חלקי הלימודים של השפה, כשהם בספרותה, חביבים בתוך חלקים עצמיים של ספרותה, והם עומדים ביחש הכללי הזה במדריגה אחת ביחש להשפה עם כל חלקי הספרות שאינם עסוקים בעצמיות התנאים הלימודיים של השפה וחוקיה.",
        "summary": "שאלה היא, האם לימודי יראת ה' הנם חטיבה לימודית עצמאית, או שאורם מתפשט בכל התורה – כיחס לימודי השפה והספרות."
    },
    {
        "id": 2122,
        "article": "ארבעה דרכים ישנם לקימת חצות. הא' החזרת הנשמה להגוף בדיוק, הבאה מתוך הרגשה פנימית בעילוי העולמות ויקיצתם בנקודת חצות לילה. הב' על ידי רוח צפונית, הבאה על ידי כינור התלוי למעלה ממראשותיו של דוד מלך ישראל החי וקיים. הג' על ידי קול התרנגול, המכריז ואומר קומו ישנים מתרדמתכם. הד' על ידי מכונה מעשית, כמו התיקלא ומשקלי השעות. ולפעמים באים כל הכחות יחד ומעירים, עורי עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר.",
        "summary": "ארבע דרכים לקימת חצות: הרגשה פנימית, נשיבת רוח צפונית בכינור, קול התרנגול, ושעון מעורר, ולפעמים מצטרפות כולן יחד."
    },
    {
        "id": 2123,
        "article": "הכרת האלהות העולמית ירודה היא ופחותה בערכה לגבי ההכרה האלהית הישראלית. ההכרה העולמית תלויה היא לפי מדת הכרת העולם של האדם, וממוסכת בסיגיה של תכונת נפשו, במדות ושאיפות. וההכרה הישראלית שבאה מסגולת גילוי שכינה, עולה היא על כל זה, חפשית היא לגמרי מכל סיג. מצד הגוף יש הכרח לפעמים לצרף את ההכרה העולמית, בשביל חיזוק נפש הגר. זהו יחודא תתאה דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ציקי קדרה שרק בחשאי מביאין עבדיה לה מפני הצער, אבל באמת יש בזה גנאי. כל מה שמצרפים ממחשבה אנושית וכשרונו של אדם הטבעי להכשרה הרוחנית בישראל, בא מיחודא תתאה, מפני שנסתם הקץ על ידי החסרון הגופני, שאף על פי שהלב טהור, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, הגוף מכל מקום מעכב הוא. ולעתיד לבא יצא אור גדול על ידי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שתהפך ההכרה האנושית לישראלית, והללו את ד' כל גויים כי גבר עלינו חסדו, ונר התרבות וההשכלה שלהם בפרטיותו ידעך, כד חפי חשוכא להנך אינשי, כי החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליך יזרח ד' וכבודו עליך יראה. בחוץ לארץ משתמש ביחוד יחודא תתאה, ובארץ ישראל שמע עיקר, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד טפל. ועיקר הכיסוי הוא שאין רואים את גילוי הכבוד, כי אם שם הכבוד, ומבקשים אנו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה, והופע והנשא עלינו לעיני כל חי, וקרב פזורינו מבין הגויים, ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, והביאנו לציון עירך ברינה, ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם.",
        "summary": "הכרת האלוהות של ישראל (יחודא עילאה) גדולה מההכרה האנושית הבאה מצד הגוף (יחודא תתאה), ובארץ ישראל היא העיקר."
    },
    {
        "id": 2124,
        "article": "דברים בטלים אינם לפי תכונתי כלל. ואפילו כדי לפכח את הדעת, אני צריך למשקל גדול איזה סדר לאחוז שיהיה הדבר רצוי. ועל פי רוב, כשהמחשבה היא מיושבת, אפשר גם לפיכוח הדעת להיות בתוכן שיש בו חכמה פנימית, בדעת או על כל פנים ברגש.",
        "summary": "דברים בטלים אינם לפי תכונתי, וגם הנזקקים לפיכוח הדעת יכולים להיות בעלי חכמה פנימית."
    },
    {
        "id": 2125,
        "article": "יש שההרגשה הפנימית אובדת רכוש גדול, על ידי הפסק הזיקוק לעומק הדעת של הקדושה על ידי שיחה ריקנית, שהעולם כולו אינו משים כלל לב על זה. והתוכן המקודש שב להופיע על ידי תשובה פנימית.",
        "summary": "שיחה ריקנית עלולה לפגוע בהרגשה הפנימית, והיא שבה על-ידי תשובה פנימית."
    },
    {
        "id": 2126,
        "article": "עולמות רחוקים זה מזה מאיימים הם זה על זה. בכל עולם שאנו עומדים ומושרשים בו, יש בו תוכן של שלילה על עולמים אחרים. והשלילה מתהפכת לצורה של בלהות, אימים מתהלכים, ומתחבר הפחד האיום והשנאה עם הבוז ביחד, ושבים כל אלה ומטפחים אחר כך על פני רוחנו. והרוח הרחב, הצמא להתפשטות גדולה, ואיננו רשאי להיות מצטמצם בעולם אחד, מוכרח הוא לשוטט בעולמות רבים, משיג בראשית מצעדיו פחדים ויגונות, מרירות עמוקה וחזיוני בלהות, וחריצים נוראים של עינויי מרה שחורה וענני עופרת מאפילים ממלאים את נפשו לפעמים, מפני שדאים אליו ממרחקים אותם העולמות הזרים הרחוקים עם כל מוראיהם. אבל לא הרבה יארך מצב מדכא זה. היסורים הללו ממרקים הם את הרוח, מזככים ומטהרים אותו, מעמיקים את הבינה, מחדדים את חפץ ההכרה, ומחדרים את אהבת האמת, ומאמיצים את הנשמה ברוח גבורה, ושב אחרי כן רוח עליון ממרומי הבינה העליונה ומופיע, וסרה הזרות, ונעשה הכל קרוב ומלא אהבה, יופי ונחת. ואורח צדיקים כאור נוגה. ולישרי לב שמחה.",
        "summary": "העולמות הרחוקים זה מזה מאיימים זה על זה, והייסורים הנגרמים מכך מעמיקים את הבינה, ומכשירים את איחודם."
    },
    {
        "id": 2127,
        "article": "יש אופי מחשבה כזה, שמפני שהוא כבר עומד במעמקי הנשמה ושרשה בכל צביונו ועושר תכניתו, הוא שולח את קויו על ההופעות השכליות הגלויות שבדרך עבודת העיון. וחושב האדם שהוא בא לדברים חדשים מלמטה למעלה, בעת שהכח הגמור עושה הוא את פעולתו עליו ממרומיו, מושכו ומקרבו אל הצפיה הגמורה בכל קויה. והוא הולך ומתקרב, בכל עת עמלו בדעת ובכשרון, אל המקום הרוחני ששם עומדת היא ההצטיירות הבנויה בכל שכלולה ומלא קומתה של המחשבה, שראשי פרקיה הם הם המתחילים להתגלות בעבודתו. והחלק השכלי, ועוצם החיים שבלשדו, כל אלה באים הם על פי רוב מהתוכן הנגמר הכמוס, האצור במרומיה של הנשמה השכלית, נר ד' נשמת אדם. ונמצא שבכמיסה נולדת המחשבה המשוכללת בתחילה, ומאצלת היא ממנה קוים ונקודות שונות, בהעתקות רבות, מאירות וכהות, עד שהאדם לפי כשרונו מתחיל הוא לחפש את אמתיותיו, לסדר את ציוריו ולברר את צבעיהם. ובגילוי נולדת היא המחשבה המטושטשת הרפויה בתחילה, והיא הולכת ועולה, עפה ומתקרבת אל המחשבה הגמורה, החבויה בגנזי המרומים. וכשם שהדבר נוהג ביחידים אישיים, כן הוא נוהג באומה שלמה ובמהלכי חייה, בנשמה ההיסטורית ובכל מעבדיה. וכן נוהג הדבר בכללות האדם וארחות חייו הרוחניים, על פי המסיבות הרבות, הרוחניות והחומריות, משכלול העולם ובנינו, ביחש החבורה האנושית הכללית, ירידותיה ועליותיה. ומובן הדבר שחזיון כזה מתגלה בכל הוד יפיו וחוטב תכסיסו בכללות היש ואור ההויה, עד הגיענו להצפיה העליונה, בית יעקב לכו ונלכה באור ד'.",
        "summary": "ישנן מחשבות הנראות כמתפתחות ועולות מלמטה למעלה, אך בפנימיותן יונקות הן מציורי המחשבה המושלמים."
    },
    {
        "id": 2128,
        "article": "עולים הם הדמיונות מתהום הנפש, הם זרע רענן מחביון הנשמה, עולם מלא בהם נשקף. לא חזון שוא הוא התאמת הנפש ודמיונותיה עם העולם וכל יצוריו. ים הדמיון הגדול, אספקלריא של המציאות הוא. המציאות רושמת בתוכו את רישומיה, ומן המציאות הרי הוא עצמו לקוח. זהירות וזיקוק צריך הוא הדמיון, שמירה גדולה דרושה לאדם מערפליו ועיקולי ארחותיו, סיבוכיו ונפתוליו. אבל אחרי כל אלה, הלא אוצר חיים של סגולות עליונות, העולם כולו, בגשמיותו ורוחניותו, בתכסיסיו, במוסריו, בשאיפותיו ובפרטי גוניו, בו הוא מתבלט. וברוח קודש, בחזיון של טוהר פנימי, ילך ויזוקק, ילך ויתאמת, עד שהצפיה שבאספקלריתו תתגבר ותאמץ, עד שכל דפקיו יתבררו, עד שכל תנועותיו וחזיונותיו, תולדותיו והשפעותיו על החיים העצמיים, יבוססו, ויתחברו עם היסוד המדעי, עם החיים הממשיים, עם הציורים הנהדרים, עם הבירורים של חיי הדייקנות הבהירה. ומתוך הנהרה העליונה, שאשדי נחליה במעין הקודש, בתורה, בנבואה, ברוח הקודש, בכל לב קדוש, בנשמת צדיקי עולם וזוהרי אוריו, הנם נשפכים, מתוך אוצרי אורים אלה יושטף על הדמיון אור, וילך הלוך וגדול, הלוך והתאשר, הלוך והתעדן, ונחלי עדנים ישוקה, וטל חיים בו יגלה, ומקורות עונג מקרבו יפכו, ואומץ עליון ימלא את הלב הטהור. נאזר בגבורה יגלה החמוש בזין קודש של הדמיון הכביר בטהרתו, ויתיצב כסולם מוצב ארצה, להגיע על ידו לאושר מרומים. ועם כל החוקה, עם כל התלמוד והתורה, עם כל הגעגוע הקדוש ורגש התפילה וכל שיחת קדשה, עם כל החיים והעולם, עם זיו כל היצורים, יאוחד. ובעשרו הכביר ילוה לו מקור שירה, והיה שירת קודש, שירת נועם, מעין חיים של שירת מלאכי השרת, יפעת סגולה של חכמת עולמים, של חוסן ישועה, של דעת ד' ופעליו, הליכות אלי מלכי בקודש.",
        "summary": "הדמיון הוא אספקלריה של המציאות, ובצירופו לדייקנות השכל הוא מאיר את העולם, ומהווה מקור לשירתו."
    },
    {
        "id": 2129,
        "article": "הגאוה והאכזריות הן המדות היוצאות מהתכונה האלילית. הסביכה של הדיעות הרעות של עבודה זרה, מגררת אחריה את הגאוה ואת האכזריות בתור מדות תרבותיות בצורה סיסטמטית. אותה הזוהמא נקלטת היא מהעורון הכללי של השכל היותר טהור והיותר עליון, פגם המחשבה העליונה, שאינו מניח לרומם את האדם עד כדי הזיקוק הראוי לו. לתעופת היחש אל בורא כל העולמים, אל בורא כל, זה לא יוכל הרעיון האלילי לנשא את עצמו. נרעד הוא רעדה פרואה מתקיפת האור שבמחשבה זו העליונה, עיניו הכהות מתעורות מתוקף הזוהר שבמחשבה קדושה זו, מאמת הנצחית שלה הוא מתעלף, נופל ומתחלש. והוא מעמיד את קישורו, לא אל כח כל הכחות, לא אל מהוה כל ההויות, שממילא הוא שלם בתכלית השלמות, וממילא כל המדות הטובות שופעות ממקורו, וכל היקום מאוחד הוא בשרשו, ואל הכל מתקשר הכל באהבה ורחמים, וכל יחיד מיחידי היצורים בעצמותו הבודדה כלא נחשב, ושפלות רוח ביחד עם גבורה קדושה, ואהבת חסד עם עז חיים, מתגברת היא בהדר קדשה, ומסילות החיים הולכות ונבנות על יסודות הצדקה והענוה – כי אם לכחות פרטיים של איזה זהרורית קלוטה מאיזה פינה שביש, מאיזה מקצע שבהויה, שתוכל איזה עין של איזה יחיד בעל כשרון, או איזה קיבוץ, לסופגו ברוחו. לאלילים ישאף רוחם העכור. והנפש המזוהמת, שהשפלה ממרום פסגתה, לא תדע מקור רחמים וחסד במציאות, ולא אחדות וקישור בכל היש. עומד הוא כערער בערבה. כל יצור מתגאה בהוייתו הפרטית, בגאות רשע, מלא חימה על רעהו, המתנשא גם הוא להמצא. וכה הולכת היא הרשעה ומתרחבת, עד כדי שנאת הצדקה, ועד כדי הערצת הגאוה. עד אשר באה האורה של תורת אמת, והכריזה שכל המעלים עיניו מן הצדקה, וכל המתגאה, הרי הוא כעובד עבודה זרה, ותוסד התרבות האנושית בעיקר יסודה, בעם ד', בגוי קדוש, על יסוד הענוה והרחמים. והגוי הזה גוי איתן הוא, גוי עז הוא, שואף הוא לבצר את עמדתו בחיים, במציאות העממיות המסובכה שבעולם, כדי לכונן כסא ד', לקדש שם ד' אחד, בורא כל היקום, ד' אלהי השמים ואלהי הארץ, רבון כל המעשים אדון כל הנשמה, המאיר לעולם כולו בכבודו, ורחמיו תמיד על כל מעשיו, ובמקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ. ואותה התמצית הטובה, הקלושה והרפויה שהיא נראית למראה עינים מהעצמה החיצונה של האכזריות והגאוה, הוא כולל אותה בקרבו ברב כשרון מיסוד הקודש בעצמו, מראש פסגת הטוהר. ד' מלך גאות לבש, לבש ד' עז התאזר, אף תכון תבל בל תמוט. עדותיך נאמנו מאד, לביתך נאוה קודש, ד' לאורך ימים.",
        "summary": "תרבות הגאווה והאכזריות הן תוצאות של האלילות, הנותנת מקום לגאוות הברואים."
    },
    {
        "id": 2130,
        "article": "והנה לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום. מהחיים נובעים המשפטים, מרוח החיים ההולך ונובע, הולך ויורד מגבהי מרומיו, עד כדי להניע מערכת חיים וסדורים חברותיים. לא התנשא רוח כל גוי להכיר את מי שאמר והיה העולם, לחדור ברוח עז, באור של חיים, עד כדי היחש הבהיר והברור למקור כל היש, להכרת הטוב, העושר, הגודל, המציאות העליונה, החטיביות הברורה, האמיצה, מלאת הקודש וההוד. גם כדי לגזור בשכל על דבר יסוד הכל, בלא חלישות של קדמות עולם, או לפחות של קדמות חומר, לא יכלה ההשכלה האלילית להתרומם. ואם ברקי שכל מבריקים לפעמים את האפלה הגסה אשר למרחב האלילי, על ידי גדולי מחשבה דקריבין לאורחא דמהימנותא, אבל רק קריבין, ולא בתוך אורחא דמהימנותא יכלו לדרוך אורח חיים, אורח לצדיק משרים. החיים נעוצים הם בהעורון האלילי, מאפס יכולת להתקשר במלא חיים לאור מחיה החיים, לבסס את החיים ממילא על פי התוצאות של עז וענוה, וגבורת חסד ורחמים. הבינה החודרת הישראלית נוקבת בזה את התהומות עוד יותר מההרגשה, שיכולה לפעמים מפני צד החלש שלה לספוג איזה רוח זר. בזה הפרט נתעלתה בינתו הקרה של המורה על שירתו היוקדה של הכוזרי. שהראשון הכיר בריחוקה של החמריות הקדומה בכל גווניה, ואנו בתור בניו של אברהם ותלמידיו של משה, אמוני הנביאים, הקוראים לשא עינים לשמים לראות מי ברא אלה, ולא נשפל לשום השפלה סברית קדורה, המחנפת את הציור החלש של האדם, ומנתקת אותו בעומק חייו בחשאי משלהבת החיים של הדבקות הרעננה של מקור החיים, מקור הרחמים, מקור החסד, וגודל הענוה. במקום שההרגשה של הכוזרי לא הגיעה, וחשב לדבר בלתי פוגם באמונה מחשבה של חומר קדום. וכשההרגשה מתעלה עד מרומי הבינה, מכירה היא שרק מקוריות חלוטה בחיי כל החיים, היא משושם ומנוסם ומשגבם של ישראל. לא בגזירות דוגמתיות אנו באים, כי אם בשטף חיים של הכרה פנימית, שהם שבים ובאים אלינו מתוך גלי האור של אוצר התורה, אור תורה, אור חיים, אור ד'. האל ד', נוטה שמים ויוסד ארץ, ואומר לציון עמי אתה. מי כמוך חסין יה, ואמונתך סביבותיך. אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם. אתה דכית כחלל רהב, בזרוע עזך פזרת אויביך. לך שמים אף לך ארץ, תבל ומלואה אתה יסדתם. צפון וימין אתה בראתם, תבור וחרמון בשמך ירננו. לך זרוע עם גבורה, תעז ידך תרום ימינך.",
        "summary": "הגותו השכלית של הרמב\"ם עדיפה על הגותו השירתית של הכוזרי בשלילתה את קדמות החומר, ובהתאמתה לבינת ישראל."
    },
    {
        "id": 2131,
        "article": "התגליות העמוקות מתעבדות אחר כך בשכל, בבקורת, בהתאמה לכל המדע, ולכל ההשקפה הבריאה של כח הרוחני, הזולף באדם ובכל אשר ממעל. ובמיזוג החיים של ההתגלות וההכרה, אנו באים לרוות את תלמי כנסת ישראל, שדה אשר ברכו ד', מטל החיים הטהורים, האמיצים והמבורכים, של תפארת ישראל, מלאי העז והיפעה, חמושי הגבורה והחסד, מפוארים בתפארת הנצח וההוד, מיוסדים ביסוד שליטה מלכותית, בהכרה מחודרה מעומק הבינה, בשיא גדולת החכמה, המענקת החמה העליונה וכל מקורי זהריה, המחשיכים כל אור בניצוצות בהירותם, כתר מלכות כל עולמים, שהכל מתעלה ועולה, והכל אובד את כל ישותו, מפני יפעת גבורת חיי חיי כל מקורי החיים, אור אין סוף, מלך כל העולמים. ברוך שאמר והיה העולם, ברוך הוא, הבוחר בשירי זמרה, מלך יחיד אל חי העולמים, המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, שביפעת אורו אור חדש על ציון יאיר, בבחירת עם סגולה, וגאולת ישראל, ביפעת ההזרחה ההיסטורית, נחלת אבות, בהכרה פנימית, אל עליון קונה שמים וארץ, מגן אברהם, קורא הכל לחיים, מחיה מתים ברחמים רבים, ואמונתו בקהל קדושים, שתוכן הקודש להם מהות חיים, שואפים לכל טוב וצמאים לתשועה, ליסוד העבודה המתקבלת ברצון, לשם נחת רוח למי שאמר והיה העולם, שכל החיים יודוהו, וירומם אף ינשא בברכת השלום, המיוחדת לעם זו נוצר לשאת את דגל השלום בעולם, ממקור השם הקדוש והגדול, מאור פניו, שמשם הכל יונק, תורת חיים ואהבת חסד, ברוך המברך את עמו ישראל בשלום. שלום שלום כי בך בטוח, ודבר שלום לגויים, שלום אמת בארץ. והופעת שלום ממרומים, עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן. פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים.",
        "summary": "מיזוג חיי ההתגלות וההכרה מרווים את תלמי כנסת ישראל מטל החיים של תפארת ישראל."
    },
    {
        "id": 2132,
        "article": "יש שאדם סובל מריבוי ההופעות בסגנונים מרובים שמזריחים בנפשו, מפני שהנשמה תובעת השרשה פנימית בעומק בהליכות החיים והמחשבה, בעומק דעת, עומק רצון ועומק חיים, והשרשים הנפשיים רק אז מתעמקים ומתפשטים עמוק עמוק, כשאין להם התפצלות רבה, אבל כשהם נוטים לצדדים מרובים, אף על פי שלכאורה יש בזה משום עושר רעיון ומחשבה, מכל מקום יש שההפסד הוא גדול מהשכר, שמתוך כך הקביעות של העמקנות הנפשית חסרה, והרי האדם מתנודד כנוד הקנה במים. אמנם האישיות הפרטית שזה הוא גורלה, לא יתיאש מדרכו, ולא ברעש ומלחמה שלילית ימצא ארחו, לא בדרך סתימת חלונות הנפש באופן שלא תכנס האורה מהצדדים המחוקים, רק בדרך הדרגה, לתור על כל פנים איזה קביעות מיוחדה המתאמת יותר לנפשו, ואם אין הקביעות יכולה להיות קביעות גמורה בדרך אחד, ומוכרח הוא מפני סערת הנפש וגליה להחליף ארחות, יהיה אותו החילוף גם כן בצורה כזו, שהקביעות הפנימית שהיא שרויה באמת בכל נשמה מצד עצם אופיה, תתגלה על כל פנים בעומק הצביון. ואז לאט לאט ינצל מתוך מהומת ההתנודדות, יחד עם הגדלת העושר הנשמתי.",
        "summary": "ריבוי הופעות וסגנונות עלול לגרום לסבל התנודדות, הבא מתוך חוסר קביעות והתעמקות, אך התיקון לכך צריך לבוא בהדרגה."
    },
    {
        "id": 2133,
        "article": "כשהנפש היא בריאה, אוצר הרגשת הקדושה הוא שלם תמיד, חי ומלא, ומשפיע תדיר מאורו וחומו על הצדדים הנמוכים ממנו ועל הנעלים עליו. משפיע על הגוף וכל אבריו וכחותיו נעימת ידידות מתיקת הקודש, ועל הארת השכל וכח השינון והלימוד הוא משפיע גם כן מאורו המוחש והמורגש, עד שתלמוד תורה לשמה בדבקות מורגשת, הבאה וחודרת עד לעצם דם ובשר, הוא דבר תדירי ומובן מאליו. ויחד עם החידוד והשינון וטרדת השכל בעומק ההלכה, באה השלהבת המורגשה של הדבקות האלהית המורגשת, הממתקת גם את הבשר. וחטיבה שלמה עושה אז האדם את העולם כולו, על ידי התאחדותו בעצמו, ומקשר הכל לחיי כל עולמים, ומתמלא זיו עולם ושעשוע עליון, המעיד לו על קשר קדשו בתענוגי עדנים, המוכנים ליראי ד' הדבקים בו. אמנם בעת השבירה ודלדול הכחות הרוחניים, פוגעת המגערת בכח הגופני, ומקדרת את זיו הנפש. והרבה צריך האדם לעמול עד שתשוב אליו ההארה הרוחנית להיות מורגשת, עד שאור התשובה וזרם שטף הדבקות האלהית יוחש אליו בפנימיותו גם מצדו הגופני, עד שתמיד בעסקו בתורה, יחד עם ההבנה השכלית של עמקי ההלכות, יופע עליו אור חי מפנימיות מעמקי החיים, וידלה ממים עמוקים עצה בלב איש, בכל תורה ובכל טרדה שכלית ירומם וינשא, הגבה למעלה למעלה. אבל זאת היא דרך ד' האמיתית, לשוב אל התורה, אל עמקה והדרה, אל פלפולה ושינונה, ברעיון בהיר, בלב מתנה, ובאוצר חיים של קדושת הנפש, המשלימה את הוד הרוח והנשמה. ומחיל אל חיל ילך, ויגדיל תורה ויאדיר, והדרך צלח, רכב על דבר אמת וענוה צדק, ותורך נוראות ימינך, אל תקרי והדרך אלא וחידודך.",
        "summary": "בריאות הנפש משפיעה תענוג קדושה על הגוף ועל השכל, ואחדות כוחות האדם מחטבת את העולם כולו, ומכשירתו לחיי כל עולמים."
    },
    {
        "id": 2134,
        "article": "חופש הדיעות הרגיל להיות פפולרי בזמנינו, עיקר יסודו, בצדדיו השליליים, הוא מצד חסרון העמקה נשמתית, והעדר בסיס חזק במעמקי הנפש לכל קישור החיים, ובאה ההתנודדות עד לידי המדה הפרועה של הקלת עול הדת והמוסר, עד לכדי רפיון האמונה בשטף חייה, והוא אסון נורא ואיום. אמנם עושה היא הנשמה את תפקידה. כשמונעים ממנה זמן כביר את העמקתה, הרי היא מתעמקת בחדרי חדרים, ובעומק נשמת הנשמה שלה. וכשם שהדבר נוהג ביחידים, כך הוא נוהג בכללות הדורות. ואותו הכח המתעמק, ושומע אין לו לכאורה, מוכרח הוא להוציא את פעולותיו אל הפועל, ואז תשוב להופיע רצינות פנימית, והעמקה אמונית גדולה, שתחדור עד עמקי החיים, ויכיר אז העולם את זיוף החיים של ההתנודדות, ושל רפיון האמונה וחסרונה. אבל ההתעמקות הזאת תצא אל הפועל אחרי אשר כבר רכשה לה מקדם הנשמה האנושית את העושר המתרחב, הבא מצד ההשתטחות של כחות החיים הרוחנים, ואז, עם כל אותה ההרחבה, וריבוי השריגים המתפשטים, והתפצלות הענפים הרבים, והצבעים המרובבים בריבוי סגנוניהם, יחל כח עמקנות נפלאה, המחדש את החיים בצורתם האמיתית הפנימית, להראות את שליטתו, ותצא אל הפועל בישראל אותה התכונה של התשובה האמיתית והעליונה, שהוא דבר ד' לעמו, והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, ושבת עד ד' אלהיך ושמעת בקולו, בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ד' אלהיך את שבותך וריחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ד' אלהיך שמה, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ד' אלהיך ומשם יקחך. והביאך ד' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, והטיבך והרבך מאבותיך.",
        "summary": "חופש הדעת הנובע מהתנודדות מחשבתית מביא להתעמקות נסתרת ומפתח בדיעבד את התפשטות ענפי המחשבה."
    },
    {
        "id": 2135,
        "article": "התפילה היא מוציאה אל הפועל והאור, אל החיים הגמורים, את כל הנכמס בתהומות הנשמה. וכפי מדת טהרתו הפנימית של האדם, כה גדולה היא פעולת ההופעה של התפילה, בהיות יוצא ממעמקיו הרצון הפנימי שלו, בהיותו פונה אל מקור חיי כל הנשמות וכל העולמים. גדולה ונפלאה היא פעולת הביטוי על החיים. המלה הנגזרת, אור גדול שופע עמה. מאוצרות גנוזים של חיים עשירים ושופעים בעשרם היא לקוחה. וכפי אותה המדה של החדירה הפנימית שלה, ככה גדולה היא התעופה האורית שהיא מגלה, מהוה ומולידה. בירור הביטוי מברר פרטי האורה, מגשם את המציאות בחפץ ברור ומסומן, והדברים הולכים ונעשים. אי אפשר לתפילה שלא תעשה את רישומה. אם היא פועלת את פעולתה על פי המטרה הפרטית המסוימה שלה, או מסבבת דרכים רבים ומסובכים, אלה הם מפלאות תמים דעים. אבל בכל אופן בנין עולם מלא מתגלה בתפילה, בין באותה הקבועה ומסודרת ושוה לכל נפש, בין שאותה הפרטית הנובעת ממעמקי לבב כל יחיד וכל ציבור לפי מצביו וצרכיו. יחד עם כל התכונות העולמיות, העליונות והתחתונות, עם כל ההשתלמות המעשית והחברתית, השכלית ומלאכותית, שהאדם הולך ומשתלם בהם, ומגיע באופן משופר להרחבת חייו והנעמתם, והעולם מסתדר בחיצוניותו, ובאופנים ידועים גם בפנימיותו, תבא בראש כולם אותה ההסדרה הפנימית, ראש כל הגורמים לכל המאויים, התפילה, שתוסיף לתן כח ועצמה לכל הסתעפות החיים, לכל התכסיסים התרבותיים ושכלוליהם, ובבהירות ידע האדם לכון את המניות של התפילה ושל המעשה, ושל התכללותם זה בזה. כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.",
        "summary": "התפילה היא הפניית הרצון הכמוס בנשמה למקורו האלוהי, וביטויו מוציאו אל הפועל בדרכים שונות, ולפיכך פעולתה מובטחת."
    },
    {
        "id": 2136,
        "article": "הצביון הישראלי נגמר ביסודו על ידי האבות, ובמילואו במתן תורה. היום הזה נהיית לעם לד' אלהיך. וכל תיקוני העולם שיבאו עדי עד, אינם כי אם להעלות יותר, לשכלל למעלה למעלה, אבל לא לבטל את הצורה והצביון בשביל להביא צביון יותר עליון, כי נחלת יעקב בלא מצרים היא, והדעת, נשמת התפארת, עולה למעלה למעלה עד אין סוף. מה שאין כן כל האומות, מאפס ותוהו נחשבו לו, תוהו הם בלא צורה גמורה, והתעלותם בא תבא על ידי ביטול צורתם הקודמת לגמרי. אליך גויים יבאו מאפסי ארץ, ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו, הבל ואין בם מועיל. התוכן היסודי, הכלי הקיים בצורתו, לא נגמר עדיין אצל כל עם, צורת האדם לא חלה עדיין עליהם. ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם. כל הידיעות והשכלולים, השכליים והמעשיים, שהם נראים כל כך עשירים בצורה החיצונה שלהם, אינם נותנים את הנשמה התוכית, לקבע את רצון הפנימי של העם ואופיו העצמי בצורה אידיאלית בהירה, הראויה להתכנית האנושית השלמה, לצלם אלהים בבהירות ישותו. ובערך הקודש עומדים הם במצב הגולמיות החסרה, וכל קודש שמצוייר אצלם הוא באמת אך טמא לגבי מרום קודש האמת אשר לישראל, קודש ישראל לד'. וזהו דבר פשוט מאד, שהרי אפילו במדריגות הקודש הפנימיות, כל מה שהוא קטן במעלתו לגבי חבירו, טהרתו וקדושתו לגבי הנעלה ממנו כטומאה היא נחשבת. ובזה ידע ישראל עד כמה עליו לשמור את צורתו, עד כמה יברח מלערב צלמו, הקדוש בקדושת קודש קדשים, בצולמא דארמאה, כי כל אשר חלק ד' להם תחת כל השמים, תועבה היא לישראל אם ישא את עיניו להם, לזנח צור מעוזו, ולרדת לעומק חשכים זה. כי אך עמי המה, בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע.",
        "summary": "התעלות ישראל באה על-גבי צורתם שהושלמה במתן תורה, ואילו התעלות הגויים תבוא אחרי מחיית צורתם הקדומה."
    },
    {
        "id": 2137,
        "article": "הטומאה שבתחתיות המדריגות, מתגלה היא ביחוד כשהיא חפצה בזדונה להזדקק אל הקודש האמיתי, קדוש עליון, כדקריבו טולמין למסאנא דמטרוניתא. כשמחשבות מתפשטות בעמים, שהם לוקחים איזה גרעין קדוש מיסוד היושר הנפשי, או מדברי קודש שבתורה, והגרעין הולך ונזרע בשדה אחר, ושם כבר מתנכרת תכונתו, ובחפצו להדחק למחנה ישראל, אחר הזרותו, כבר בא לכלל כעס וגידוף, כבן האיש המצרי בן אשה הישראלית, שבקש לקבוע אהלו במחנה, ויצא חייב וגדף וקבל דינו. וחוזרת היא תכונה זו מזמן לזמן, וישראל הוא ידע איך להתיחש למגדפים כמו אלה, אשר חלקו מחמאות פיהם, וקרב לבם, רכו דבריהם משמן, והמה פתיחות. ויש בזה מדריגות ממדריגות שונות, שיש בהם מסורי הגפן הנכריה בכל אחד כפי מדתו, עד אשר יבא הארס להיות במדריגה כל כך מועטת עד כדי ביטולו הגמור, והתהפכו לטובה, מצד שיבתו ליסודו הגרעיני, בטרם התנכר. רישא דעשו בעיטפא דיצחק, דנפל אכרעיה דיעקב. ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע, ויאמר אדם אך פרי לצדיק, אך יש אלהים שופטים בארץ. הללו את ד' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו, ואמת ד' לעולם הללויה.",
        "summary": "כשמחשבות הקודש של ישראל שנזרעו בעמים ואיבדו את תכונתן, נדחקות למחנה ישראל, הן מתפרצות בכעס וגידוף, אך סופן להיטהר."
    },
    {
        "id": 2138,
        "article": "התנועה הנפשית כלפי ההכרה העצמית, מתגלגלת היא, עוברת מול התוכן הראייתי של הבחנת עצמו. יש שהצדדים הרעננים אשר להנפש עוברים, ואז מתמלא האדם גודל ועז, ויש שהצדדים השוממים עוברים, ואז לובש הוא חרדות, ורוחו נמוג בקרבו. ההקפה השלמה דורשת היא, שבעת שעוברים הצדדים המלאים והמיושבים, לא תזוח דעתו, וידע כי רק צד אחד עובר, וכי אחרי החזיון הזה, המלא והרענן, יבא חזיון דל ומעוגם, ובעת ההקפה הקודרת ידע, שעוד מעט וחזיון משמח ומרנן יופיע. ובזה ישתכללו תכונותיו, ומעולם לא תשלט עליו גאוה גסה, המאבדת כל הון, ולא תדוכא נפשו מעוצב חשוך, ויחזיק במעוז הטוב, החכמה והצדק, ושם ד' יהיה תמיד מגדל עזו.",
        "summary": "צריך להכיר את עצמו בשלמות, כדי שבעת רעננות הנפש יזכור שעוד יבוא השיממון, ובשיממונהּ יזכור את שעוד תבוא רעננותהּ."
    },
    {
        "id": 2139,
        "article": "הגידול הנשמתי שבישראל, כשהוא הולך בלא מפריע, מוצא הוא את עצמו מותאם בכל תוצאותיה הקיצוניות של עמלה של תורה, והוא משוטט בים גדול זה, וחש בתוכו את יסוד חייו, כדג השט במים. כל זרות של דעה שנקלטת מחוץ למחנה ישראל, על פי הערכים הנבדלים של קליטתה בעומק הנפש, מונעת היא את עצמיות החיים מהתפשטותם השלמה, והגבורה התורית מתחלשת, והגדלת הפלפול ומסקנותיו נעשים דברים זרים אל הרוח. וזאת היא צרה פנימית, חלי וקצף, שעתידין ישראל להגאל ממנה, כי ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, הלכות אינן בטלות, שנאמר הליכות עולם לו, ותוצאותיו מקדם, כימי עולם.",
        "summary": "הגידול הנשמתי שבישראל מתאים הוא לכל התפתחות התורה, אך על-ידי קליטת מחשבות זרות נעשה הפלפול ומסקנותיו זר לרוח."
    },
    {
        "id": 2140,
        "article": "כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת הבהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית, חסרון הזלת טל החיים היסודי של הרצון וההרגשה, ההכרה והתשוקה, ממהותה הפנימית. על ידי מעשים רעים ונטיות עכורות מתחשכת אורה של הנשמה, ומעינה נכבש, והאדם סופג לו את רוחניותו מכלים אחרים, מרשמי חוץ של עולמים, ספרים, נפשות ומעשים, ורשמי החוץ פועלים עליו בצורה מדולדלת. אז התוכן הפראי של הגוף מתגבר בצורה של שממון ושל הריסה, והאדם הולך בלא כח לפני רודפיו. אבד אז את היסוד, הצינור המשפיע לעצמיות, ממקור החיים המיוחד לו, את הפסוק שלו, את האותיות של שמו שבתורה. ודמיון הבשר הולך ומרעיש, חובט בו בכל שוטי ברזל, והוא קבור באדמת עפר קברו החומרי, וכבול בכבלי זוהמא, ענן השכחה החשוך סובב את כל מלא קומתו, ואת שמו לא ידע. חיבוט קבר זה, עם כל בהלותיו, ישנו בכל עת וזמן, בין בפרטיותו של כל אחד, בין בכללות האומה. אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו, ותהי לכם חזות הכל כדבר הספר החתום. והננו כמו חללים שוכבי קבר, אשר לא זכרתם עוד, והמה מידך נגזרו. והנה תבא הגאולה, גאולת הכלל וגאולת הפרט, הרוח הפנימי יצא ממחבואו, יעמד על בסיסו העצמי, יזכר ימים מקדם, שנות עולמים.",
        "summary": "כל החולשות הגופניות והנפשיות נגרמות על-ידי מעשים רעים, המחשיכים את אור הנשמה ומביאים לקליטת רשמים זרים."
    },
    {
        "id": 2141,
        "article": "עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי, יחפש וימצא, בנר ד' נשמת אדם יחפש, ומחשבתן של ישראל הקודמת לכל תאיר בראשית עז מקורה על כל אותיותיה של תורה. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, הנני פותח את קברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, ונתתי רוחי בכם וחייתם. לשעבר תורה נתתי בכם, לעתיד חיים אני נותן לכם. נשמת ישראל, מקורה של תורה, תמצא את עצמה, ובמצאה את עצמיותה, יתנוצצו לפניה כל אותיותיה של תורה בתפארת זיו החיים שלהם, ויקרא בהם שם עולם, שם חדש אשר פי ד' יקבנו. מזוהר צפיית ישועת הכלל יאיר אור הפרט, שאין בו אלא מה שבכלל, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים.",
        "summary": "מציאת נשמת ישראל, שהיא מקור התורה, את עצמיותה, תביא להתנוצצות אותיותיה."
    },
    {
        "id": 2142,
        "article": "התפילה משמשת להכניס את כל התורה וכל העבודה, כל החכמה וכל ההופעה, בתכונה טבעית, ומעמד נפשי קבוע. והיא חיי השעה, כלומר, שמחיה את השעה להיות עומדת ישר מול יניקת חיי עולם. אבל התורה חיי עולם היא, למעלה מהטבע. וכשיש טבע, אז מעלת הניסים גדולה מאד, אבל כשהטבע מתדלדל, נקראים הניסים טרחא כלפי שמיא, וגרעון של שינוי סדרי בראשית, כמה גרוע אדם זה. והננו מתפללים להעמיד את הטבע, למען יהיו כל חיי עולם מבוססים אצלנו על פי תכונת חיי שעה המופיעה תמיד בקרבנו, כל הנשמה תהלל יה, על כל נשימה ונשימה הילול מיוחד. ומתכפל שעה ועולם והיה לשעשוע. ושעשע יונק על חור פתן, מאן דקטיל לחיויא יהבין ליה ב\"רתא דמלכא, ודא היא צלותא. ומי שממתיק את החיויא שיהיה ראוי לשעשע בו יונק, יאמר לחכמה אחותי את, ואם לבינה יקרא, כאיש אשר אמו תנחמנו, לא זז מלחבבה עד שקראה אמי, שנאמר שמע עמי לי ולאמי אלי האזינו, לאמי חסר כתיב, למעלה מכל רעיון של לאום שאינו אלא מלכות. ורוממתנו מכל הלשונות.",
        "summary": "התפילה מבססת את חיי העולם שבתורה כתכונה טבעית, כדי שחיי הנס המתגלים בתורה לא יהיו טרחה כלפי שמיא."
    },
    {
        "id": 2143,
        "article": "כשמסבירים ענינים גדולים על ידי ענינים קטנים, ביחוד כשיורדים ממציאות עולמית כללית לעניני נפשיות, צריכים להתבונן שלא את הדברים הכלליים הגדולים מקטינים, אלא שהדברים הקטנים מגדילים אנחנו. לוקחים אנו את הענינים ביסודם האמיתי, ואנו מוצאים אותם בגדולתם. ועם זה נמזגת ברוחנו השאיפה הגדולתית להעולם העליון, וחיינו האידיאליים מתאדרים, והחופש הפנימי שבנו פועל את פעולתו בצורתו הטהורה והקדושה.",
        "summary": "כשמסבירים עניינים גדולים על-ידי קטנים, ובייחוד מציאות עולמית על-ידי נפשית, מגדילים את הקטנים ולא ההפך."
    },
    {
        "id": 2144,
        "article": "כל מה שהמחשבה משוטטת יותר בהענין האלהי, כל מה שהיא יותר דבוקה בשכל וברצון, ברעיון ובחשק, בדמיון ובציור, בהמובן ובמה שהוא למעלה מן המובן, בהשערה ובנטיה, להקדושה האחדותית של יחוד האל המיוחד ב\"ה, הרי כל ההויה כולה כלולה בקרבה, כי המחשבה הדבקה בשורש היש הרי כל היש קשור עמה. וכיון שהדעה האלהית כוללת הכל, כל היצורים וכל מחשבותיהם, כל תעלומותיהם וכל נגלותיהם, כל העבר ההוה והעתיד, על כן לפי אותה המדה של הקישור האמיתי עם התוכן האלהי באמתתו, חל רוח הקודש על המשיג העובד, הקשור והדבק, וכל תעלומות עולמים מתגלים לו, ואור הגנוז, שהאדם צופה על ידו מסוף העולם ועד סופו, מתגלה אליו. ועם כל רכוש עושר ידיעתו, הרי הוא מתמלא ענוה ויראה, דרך ארץ וישוב דעת, אהבת הבריות וחמדת המדות, וכל העולם כולו קרוב אליו ברוח חסד ואהבה, ואושר החיים וכל הברואים כולם נעשה קרוב אל לבו. על הכל הוא מתפלל, עם הכל הוא מיחל ומקוה לחסד ולרחמים, לאורה וצהלה, עם כל בריה הוא מצטער בצערה, ועם כל נשמה הוא מקוה את תקותה, על הכל סוכת שלומו פרוס, ומעין דוגמא של חסד של מעלה מתמשך עליו. וחוזר הרצון האיתן והקדוש ומתיחד עם הידיעה, והתעלומות מתגלות, והנשמות, עם כל תוכניהם, כל מסתריהם ופנימיותיהם, מתגלות לפני רוח ד' אשר בלב איש אשר ד' אור לו, אשר ידע שמו.",
        "summary": "ככל שמחשבתו של אדם משוטטת ודבקה בעניין האלוהי האחדותי, רוח הקודש שורה עליו, והוא מתמלא בענווה ואהבת הבריות."
    },
    {
        "id": 2145,
        "article": "כל מה שהדיעות יותר מתחלפות, כשהן מתחברות זו עם זו יוצא מהן אור יותר נוצץ ויותר מאיר, מתקיים ומלא חיים.",
        "summary": "ככל שהדעות יותר מתחלפות, יוצא מחיבורן אור יותר מאיר, מתקיים ומלא חיים."
    },
    {
        "id": 2146,
        "article": "הצביונות הרעים שבעולם מוכרחים הם להמחק. ישארו בתוך גולמים של מציאות, וצורות חדשות יהיו מוטבעות עליהם. וכל המערכות העולמיות הולכות לסייע את המחיקה, כדי להכשיר את היצירה החדשה. הרז הפילוסופי המיסטי של הרמב\"ם בפירוש המשנה שלהי ברכות, עת לעשות לד' הפרו תורתך, המתאים עם סגירת דרכי התשובה לרשעים מוחלטים כדי שיאבדו בעונם, ועם הדרש אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים, שהחליקם בדברים כדי לטורדם מן העולם, הכל הולך לקראת מחשבת עולמים זו. באבוד רשעים רינה. כשנגמרה סיפוקם ונתמלאה סאתם, אז הגיע עת להמחיקה שתעשה. הצורה העכורה מתבטלת, ומהחומר המהותי נבנה יצירה חדשה משוכללת. החטא הוא מאבד ומטשטש, מחליש והורס, ובעומק הרשעה מתמלא המובן של שכר עבירה עבירה. ומכל מקום הבחירה נתונה עד לגמירה, כל זמן שזיק חיים בוער, אפשר על ידי גבורת רצון לשכלל מזיק קטן את הצורה היותר מתוקנת, מבלי צורך של איבוד. אמנם יש שהזיק האחרון מהחיים הרוחניים המהותיים כבר אבד, ומה שחי אינו כי אם אותו הציור המכוער, שספג לתוכו את כל התמצית הנשאר מזיק החיים המתוקנים, ושעבדו אליו. אז אובדת הבחירה, ומורד הכליון בא, שלטובת התקדמות השכלול שלאחר הכליון, באה החלקת הדברים כדי לטורדן מן העולם.",
        "summary": "מניעת התשובה מהרשעים הגמורים נועדה לכלותם כשתימלא סאתם, כדי ליצור מהחומר שלהם יצירה חדשה."
    },
    {
        "id": 2147,
        "article": "כשאנו מתחילים במסילת ישרים ללמוד, שיסוד החסידות הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ד' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי ועידון הנצחי, נסלד חוש המוסרי שלנו מפני האיגואיסמות ואהבת התענוג שביסוד זה, ותובעים אנחנו יסוד יותר טהור ונקי משום תערובות הנאה. אמנם, זהו גורל העולם והאדם, שירד כבר בראשית יצירתו מהתכונה הטהורה אשר להאידיאליות העליונה, והושבתה אצלו הטהרה האצילית, ומלמטה הוא צריך לטפס למעלה למעלה. יתברר לו אמנם אחר כך, שמושג תענוג זה של התענגות על ד', הוא התוכן הטהור שבאידיאליות היותר טהורה, שאי אפשר לבטאה בשום הגה אנושי. מורגשת היא הרגשה מועטת בשאיפת הלב הטהור, בהתעלותו מעל כל המצרים המצמצמים אותו, וזהו רק צל של צל צללה של השאיפה העליונה, הנקיה מכל עירוב גס. באים אנו להלן, רואים אנו, שכשתעמיק עוד ביותר תראה שהתכלית האמיתית היא הדבקות בשם יתברך, כי רק זה הוא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני אדם לטוב אינו אלא הבל ושוא נתעה. ואנו תובעים את עצמנו, אחת, שהדבקות האלהית הזאת בעצמה תהיה משוערת בקרבנו בצורתה הטהורה מכל שמץ איגואיסמות נשפל. ושנית, הדבקות האלהית במובנה העליון, אוצר הטוב המקורי, צריך שיעלה את כל מה שחשבוהו בני אדם לטוב, שיהיה באמת טוב. ולא עוד, אלא גם כל מה שיחשבוהו בני אדם לרע, צריך שיהיה נודע שהוא טוב, מפני שבאמת אין רע כי אם טוב, והרע אינו אלא דמיון כוזב ושוא נתעה, מפני שאיננו במציאות. אמנם, הקדמה כזאת אי אפשר לה להיות יסוד לספר מוסר מעשי, כי אם אחרי עיבוד מרובה במעמקי התיאוריה, עד כדי ההסברה הברורה, שכדי להגיע אל האור העליון של השלמות הנשאפת, הטוב המוחלט של הדבקות האלהית, צריכים להקדים את המוסר המעשי, המפריד את הטוב מן הרע, ושיש עסק עם היסוד הרע כעם דבר של מציאות. ומזה באים לאור העליון של הדבקות האלהית העליונה, שהיא תכלית הטוב, שרואים על ידי אספקלריא מאירה זו את כליון הרע במציאות, ואפסותו המוחלטה למפרע. וכשקוראים אנו להלן כי האמצעי אל הדבקות הוא לידבק בו בכח מעשים שתולדתם זה הענין, שהם המצות, חסרים אנו חוליא גדולה של השלשלת ההיסטורית הרוחנית, שהיא חוזרת כימי עולם בכל אדם ובכל שעה ובכל מקום. הדבקות האלהית יסודה הוא הדבקות בעצמה, תשוקת הטוהר, המתעלה על ידי טהרת מחשבה, עומק הגיון, חופש רוחני והסתכלות בהירה, ההתהלכות את האלהים של דורות הראשונים. אמנם, ההסתכלות הזאת בעצמה פוגעת במעצורים, שנתרבו ביותר במשך הזמנים, ויש מניעות גבוליות בתכונת הנפש, וקל וחומר בתכונות הגוף, וישנן הברקות עליונות הצריכות לסיוע של תכסיס מעשי. ועל כולם, מתוך התשוקה האדירה, מתוך השלמות העליונה בעצמה, מתוך ההתגלות של הדבקות האלהית, מתגלה רז עליון, של אספקלריא המאירה, שסכם לנו את הדרך הסלולה, לאחד את כל התוכן המעשי שבחיים עם היסוד של התשוקה האידיאלית, אשר היא יסוד הכל, חשק הטוב העליון של הדבקות האלהית, העולה בטובו מכל שנקלט אצלנו במושג של תענוג ועידון, והם הם המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ואנו צריכים ללמוד מעתה בבת אחת את החזיונות הרוחניים של המהלך התיאורי, העולים אל המכון של המגמה הרוחנית והנקיה, מגמת הדבקות האלהית, ואת הדרכים המעשיים העוזרים לה, המשכללים את צורתה, המרחיבים את אורה, והמסירים את כל אבני המכשול מכל נתיבותיה. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.",
        "summary": "האגואיזם שבהתענגות על ה' נקי מכל פסול, וכשמגיעים למעלה זו מכירים באפסות הרע, אך לשם כך צריכים את המצוות המעשיות."
    },
    {
        "id": 2148,
        "article": "העליה כוללת הכל, ממרום רוממות עד עמקי השפלות. באדם, שהוא תמצית העולם, כוללת היא את כל כחותיו. העליה הגופנית כולה, הטהרה והקדושה הגופנית, שאיסורי מאכלות בפרט, וכל הדקדוקים המעשיים בכלל, שייכים להם, מכוונת היא עם העליה העולמית כולה, עם התאגדות הכל באגודה. המחשבה המתחברת בזה החינוך, העושה את פעולתו בכללות האדם בפעולות קבועות, במסורת ושמירה חוקית, מכוונת היא בישראל ליסוד העליה הכללית בקיבוץ האדם, תפקידי החברה, הממלכה, כל תכסיסיה. כשהגוף וכחותיו עולים, עולה ההתארגנות החברותית, והממלכה נמשכת מן הקודש העליון. מתוך הפנימיות העצמית מתמשכים כל הדיוקים, ההתענפות ההלכותית, שמירת הדברים שבקבלה, והסתעפות הפרטים. מעומק השכל שבנשמת האומה הכל עולה בחזיון אחד, הטבעיות הפנימית של מהות הטוב, והקודש. שליחות היד בקודש, לגלוג על דברי חכמים, בעיטה בהתקדשות הגופנית, יאוש מקדושת השלטון העולמי, כהות ההכרה של בחירת ישראל העליונה, דלדול כח החיים העליונים בפגימה מחשבתית נוראה, כל אלה נפגשו במערכת המלחמה, שכנסת ישראל נלחמת נגד כח ההורס שיצא ממנה, אשר פנה בסוף כלפי חוץ, והודח הלאה ממחנה ישראל. הזרות מעכבת את ברכת המעין הפנימי, שורש החיים שבמקור ישראל, מהתגברותו. על כן קרואים הננו להיות תמיד חוסים בצל אל אלהי ישראל, להקיף כל העולם, מראש כל דרגין עד תחתית כל דרגין, בקשר חיי קודש אחד, ששוטף ויורד, עולה ומתגבר, בלא מעצור. רבי עקיבא בא להציל את תיומת האחדות בעת אשר התמוטטה, וכל העולם נתמוטט כמעט, והוא ראש להרוגי מלכות, אותם שעלו במחשבה תחילה, ממתים ידך ד' ממתים מחלד, דיהבו גישמיהון לרומם כבוד ד', להאדיר קודש קדשים. ועומק הרע, מצולות ים, נסתלק לגמרי ממקום הקודש, בקבלו את חלקו מאלה הגויות לבושי הנשמות העליונות, שחשב להתאחז בהם. ודרש על קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, ולא פירש מאת ד' אלהיך תירא, כי אם דרש לרבות תלמידי חכמים, והראה שהמחציף נגד חכמים שרשו ראש ולענה הוא, ממזר ובן הנדה, ולא כאלה חלק יעקב, כי אם ירושה לעשו הר שעיר, שיהיה שממה עת יעלו מושיעים בהר ציון. ובחר למות מיתת עצמו, שלא לעבור על דברי חבריו בנטילת ידים, לא כזה שנעקר מן העולם, וכאילו בא על אשה זונה, אשר יאכלו לחמם טמא בגויים, ובאשור טמא יאכלו, אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר יחדיו יסופו נאם ד'. והיה ד' למלך על כל הארץ, ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה.",
        "summary": "מחשבת ישראל משתפלת עד לקידוש הגוף ועילוי הממלכה, בניגוד לנצרות שזלזלה בדברי חכמים, ובעטה בקידוש הגוף והחומר."
    },
    {
        "id": 2149,
        "article": "האהבה האלהית, כשהיא באה למדרגתה העליונה, מתהפכת היא לתכונה של קנאת ד' במדתה הטהורה. אז אינה עוד כח נפעל מהציור העליון האלהי, אלא מתהפכת לכח פועל, וכל המהות העצמית מתהפכת לתכונת האהבה, ומתפשטת בכל הרוחב של החיים וכל הגיוניהם ופעולותיהם. נשמה פועלת עליונה, כשהיא במדתה הגמורה, אינה צריכה לשום עיבוד וחידוש צורה. מדת הקנאה האלהית שרויה היא בכנסת ישראל בכלל, אל קנא שמו, ואין עמו אל נכר, ומתוך כך החיים הנצחיים הם טבועים בכנסת ישראל. מדת האהבה העליונה, המהותית, הפועלת, היא מדת החיים, וכל מאן דקני לקוב\"ה לא יכיל סטרא דמותא לשלטאה ביה. באישיות הפרטיות היא מדת אליהו. ולפי אותה גבורת האהבה ועומק שכלה, עוצם חילה וקדושתה, כך היא מדת גילוי אליהו האישי. ופינחס זה אליהו, צביוני הקנאה, ראש פסגת האהבה הפועלת. ובכללות כנסת ישראל שרויה היא נפשו של אליהו ואומץ חילו דפנחס קנאה, שהיא השלילה הגדולה שהאומה שוללת כל עירוב זר. ואליהו הוא מלאך הברית, שאף על פי שלא סגלנוהו עדיין בפרטיות, מתוך הסיגול הכללי בא יבא לפני בא יום ד' הגדול, אף על פי שראשית בואו יהיה עדיין חסר וי\"ו, אליה הנביא, ואחר כך יתגלה בכל מילואו, קנאת ד' צבאות תעשה זאת, למרבה המשרה ולשלום אין קץ.",
        "summary": "אהבת ה' עליונה הופכת לקנאה פועלת, הדוחה עירוב זר וגוברת על המוות, והיא שרויה בישראל ומתגלה ביחידיה."
    },
    {
        "id": 2150,
        "article": "התפילה נובעת מתוך הבינה העליונה, שמפני רוב שפעת אורה עומדת היא למעלה מכל קול נשמע. ובתוך המשאל הנפשי, באה מתוך הרגשה עמוקה בראשית יצירתה בעומק הנפש, באופן שהבירור העצמי עמוק הוא, אבל לא נתפתח עדיין להביע את ביטוייו, ובדרך צינור ומעבר עוברת המחשבה, והחפץ התפילתי, מראשית הערך העליון, שלמעלה מההשמעות, אל עומק ההרגשה, שלא באה עדיין לידי אפשרות השמעות אזנים, ותהום אל תהום קורא. ואם יעזב רושם העומק, ויעלה אל ההשמעה הקולנית, יקח לו מקום ההתלמדות התורית, ולא מעמקי התפילה של שפיכת הנפש. לזאת רק התפילה החשאית, קדושת הדממה, וההמיה הפנימית, בבירורה העמוק בתוכיות הנפש, היא, רק היא, יכולה לינק באורח מכוון מהארתה העליונה של הבינה, האם המחוללת כל השכלה תורית, וכל אמת, תפארת ושלום רב.",
        "summary": "התפילה נובעת מהבינה העליונה שלמעלה מהמחשבה ומיכולת הביטוי, ורק בקדושת הדממה יונקים ממנה."
    },
    {
        "id": 2151,
        "article": "מקובלים אנו, שאפילו אם תפס אדם את כל העולם כולו עם כל אוצר הרוחניות שלו, בסוד האלהות המתפשטת בעולם ומקור הוייתו, עדיין רחוק הוא מלעמוד על עקרה של תורה, שהיא עליונה מאד מכל שורש של עולמים, והיא השעשועים העצמיים של אור האלהות, בראשית עומק האצילות העליונה בשורש שרשה. על כן שלמה, שהשיג את העולם בכל הקפו, בצדו הגשמי, הרוחני והמוסרי, עמקי החיים ויסוד הנפשות, אור האלהי המתפשט בעולמים, וסדר ההשפעות לכל צדדיהם, הוא העיד על גדלה של תורה ביסודה העליון, בטוהר הנשגב של מעמקי הרזים שהמצות תלויים בם, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.",
        "summary": "אם יתפוס אדם את כל הרוחניות המתגלה בעולם, עדיין רחוק הוא מלעמוד על עיקרה של תורה, שהיא שעשועי האלוהות העצמיים."
    },
    {
        "id": 2152,
        "article": "ישנם שני מיני דלדולים הפוגמים את מהות החיים הרוחניים. העיוות המחשבתי, העמקה מעוותת, שתוכיותה היא מגורת הרע, ההפסד, הכיעור, הצער והקדרות הרוחנית, כל המדות הרעות, הקצפון והעלבון העולמי, החרון והדינין הקשים. ויש דלדול שני, שהוא לא בא מצד עיוות הדרך, אלא מצד נטילת החיים, מיעוט החיים ושלילתם. יסודם של אלה שתי הרעות, הם העבודות הזרות כולן וכל ענפיהן, מצד העיוות, והכפירות כולן, אף על פי שבאו בדרך שלילה, והן מסדרות ערכי חיים מעשיים, חברותיים, רוחניים ותרבותיים, הם בתוכם שדופות קדים, נטולות טל החיים, והשקעון בהם מביא לרקב בתוכו את כל הנושא התוכי של מהות חיי האמת. הכפירה האפיקוריית היא מות, והעיוות האמוני הוא מר ממות. ומוצא אני מר ממות את האשה, זו מינות. לפעמים מתפשט בעולם רוח כפרני, שהוא צל המות, כדי להושיע מהצרה היותר גדולה, שהיא מר ממות. ומתוך העליה של שליבת החיים שעולים העלולים לפול ברשת המינות האקטיבית, המרה ממות, אל התוכן השלילי, שהוא המות, באים אדירי עולם אשר רוח ד' בם, ומוציאים אותם גם מבאר צרה זו, ומעלים אותם מחשכת המות לאור באור החיים. ותגבורת הכפירה הבאה מצד הרציונליות בדורות האחרונים, לא באה כי אם להציל את העולם מזוהמת המינות, תמצית עבודה הזרה וכל קסמיה המרעילים, להכשיר על ידי זה את העולם לתחיה של יקיצה, לראות את אור הטהור, לאור באור החיים. כי באור פניך נתת לנו ד' אלהינו תורת חיים.",
        "summary": "הכפירה האפיקורסית הבאה ממיעוט החיים, באה לכלות את האמונה המעוותת (נצרות) הקשה ממנה והמרה מן המוות."
    },
    {
        "id": 2153,
        "article": "אנו למדים ממוצא דבר, ששונאים אנו את האפיקורסות הכפירית לכל ענפיה על פי האופי הרציונלי, מפני מיעוט החיים שבה, מפני המות השרוי בתוכה, מפני שאנו מכירים את כל תנועותיה והעויותיה, שהנן רק תנועות של פגרים מתים, עשויים על ידי איזה מכונה הרודה בהם. אבל המות בעצמו הלא שלילה הוא, העדר גמור הוא, כל תוכן אין בו, ויכולים אנו לקחת את קיסטא דחיותא שישנו בכל התוכן הזה, ולפחת בו רוח, כדי שיתלהב אותו זיק החיים הקטן שגם במות עצמו הוא נמצא, במעמדו היותר אפל, ועל ידי הוספת כח ממקור החיים לאותם הערכים המדולדלים, קלושי החיים, שהעולם מכיר אותם בתור ערכי כפירה, שבים הם לתיקונם, ואחוזיהם באים לידי מצב של הצלה. גרוע, ויותר עמוק מזה, היא שנאתנו העמוקה, ברב גועל פנימי, לכל אותו הר המשחית של האמונות המעוותות, מראשית העבודה זרה היותר עכורה, טמאה ומנוולת, עד כל אשר יצא בתור אמונה ומום בה, וזוהם מתואר בתואר של קדושה ואמונה שורה בו. פה מונח ארס משחית חיובי, לא מיעוט חיים לבד, כי אם קנין של מות מהותי, חיובי, מר ממות שלילי. פה הננו נלחמים מלחמתנו הארוכה, מלחמה לד' בעמלק, מלחמת מחיה מתחת השמים, מלחמת מחיקת כל זכר. וישנם צביונות כאלה, שאלה שני הארסים נתמזגו בהם ביחד, המות והמר ממות, הטומאה החיובית והטומאה השלילית, וככה הולכות הן וצודדות נפשות, ובני אדם כצפרים האחוזים בפח יוקשים בהם. ואנו צריכים להפריד את קשר של רשעים זה, להפריד את השקר מן המרמה, וללחום בכל גדוד את המלחמה הראויה לו. ולרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה.",
        "summary": "הכפירה האפיקורסית הנה שלילית ומתה, ולכן אפשר ללבות את נקודת חיותה ולהצילה, אך את עיוות האמונה החיובי יש למחות."
    },
    {
        "id": 2154,
        "article": "ורוח זוהמא ורוח מות אלו, לא רק בצורה מופשטת הם שולטים, כי אם בצורה חיונית. וכפי אותה התכונה שהחיים נערכים על פיהם, והתשוקות הנפשיות מתמלאות ממאוייהם הפנימיים, משתלשלים דורות ששאיבות נשמותיהם באות ממקורות משחתים כאלה, והמאויים הפנימיים ותשוקות החיים ההם, של תוכני הזוהמא של המות ושל המר ממות, עושות את היסוד לכל התוכן היצירתי, גם בהערכים הפועלים של החיים והתולדה. ההתרבות וצדדיה, וכל גורמיה הפנימיים והחיצוניים, נדחפים מתוך אותו עומק הרע וסורי הגפן נכריה. והמונים המונים של קיבוצים מתיצרים בערכי אמונה, בערכי ישוב, בערכי קיבוץ וחברה, בערכי תרבות ושלטנות, בערכי יופי ושירה, שתוכיותם היא אותו הלשד הרשעתי, שבהיותו יורד במורד, בא הוא ממהומת המות לעמקי השאול והאבדון של מר ממות, מתוך הכפירה השלילית לתוך הזוהמא החיובית, לתוך אותו הקסם האלילי של זבחי המתים, השוכנים בקברים ובנצורים ילינו, אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר, מטמאי הקודש והמקדש, המתקדשים והמטהרים, הלוקחים נאום ומתקשטים במדות ותכונות אנושיות, בוני היכלות ועורכים מדעים, ובכל זאת הארס של אותו צפע במעמקי נשמתם הוא שרוי. ואין תקנה לעולם כי אם באבדונם, ומחיית שמם וזכרם, ראה במפלתם של רשעים ואמר שירה, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ד' הללויה. ואותו הזוהם הנשאב בתוך צחצוח מעורב בתוך הגופים אשר באמת וקודש יסודם, הנהו מתמרק במירוק אחר מירוק, ונתנים לגדולים ובעלי צורה עליונה שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, והם מצטערים כל ימיהם על מקרא שכתוב ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, וכשבא לידם מקיימים הם אותו בשמחה, ממתים ידך ד' ממתים מחלד חלקם בחיים. וכל זה אינו נוגע כלל למנע את הסקירה השכלית, ואת האחוה המוסרית הטבעית, על גוי ועל אדם יחד, בכל מקום וזמן, בכל אומה וארץ, שבתוך אותה הזוהמא הכללית אור צלם אלהים זורח הוא, לתת אחרית ותקוה לכל. והזריחה השכלית של היושר הטבעי, עושה היא את פעולתה הזיקוקית מעבר מזה, כמו שהפעולות של גילויי השכינה ורוח הקודש עושים הם מעבר העליון. וחכמות בחוץ תרונה, חכמות דייקא, חכמה עילאה וחכמה תתאה ביחד יתנו קול אחד, להאיר לעולם באור חיים, באור שלום וברכת עולמים.",
        "summary": "הכפירה והמינות השרישו את זוהמתם בתרבויות הרשע, והצורך לאבדן אינו סותר את אהבת האדם מצד צלם א-להים שבו."
    },
    {
        "id": 2155,
        "article": "כשהמעשים הטובים מתרבים בעולם, כשרצונות טובים נעשים טבע קבוע לנשמת האדם, נשמת העולם כולו מתברכת היא, מתמלאת שפעת חיים טובים, נעימים ורעננים, והאור האלהי, המגמה השעשועית הפנימית של היצירה כולה, מזריחה באור יפעתה על פני כל היקום מחייה הפנימיים. והנשמות המתלבשות בגופות, באות רוויות טל חיים, צדק, מוסר, גבורה, חכמה, שמחה ומשרים, בעצמיות יצירתן ומעשיהן והכרותיהן, שאיפותיהן וכשרונותיהן, וזיו פניהן וכל גורלן, הולך ומתגלה בשפע עושר, כבוד ושמחה, עונג ועדן. אמנם, רצון האדם ביסודו בעולם, להיות תופס את נשמת העולמים במעוזה, להיות מגביר את שפעת ברכתה ואור חייה בפעולת חיי העולם, בהתגלות המציאות התדירית, בהתחדשות הדורות, ובהסתעפות פעולת החיים כולם, לכל מקצעות הבריאה לכל ענפיה, זאת היא מורשת קדומים של כנסת ישראל, שמשתלמת בצביונה בהיותה עומדת בכל הדר יפיה ותכסיסיה כולם, מלכות ומקדש, נבואה וארץ ישראל. אז יש מקור חיים להויית הנשמות, יש מגמה וצינור זולף לאורות הנשמות, שימלאו בתפקידיהן האלהיים. אז העולמים העליונים האידאליים הגבוהים, רוויי העדן, והאידיאלים המעשיים, לבושי הגויה ותכסיסיה, זה בזה ישקו. ורוח האדם מתנשא ומתחדש, וכל היקום שואב חייו ממקור מעיניו, וזרם הטוב, מקור האושר, הצדקה והישרנות, השלום והברכה, הולך ושוטף ביצירה. והעולמות שמחים, וחדות חי העולמים פנימית היא, שמחת ד' במעשיו הולכת היא במסלולה, מתגברת היא על כל מעצוריה, ואור החסד האלהי הולך הלוך ואור, הלוך וגדול. אבל מיום שחרב בית המקדש, מעת אשר נוטל כבוד מבית חיינו, וכנסת ישראל נדדה מארצה, נתפזרה בין הגויים, נתפרדה ונתרוססה, והחטיבה האלהית בחיי האדם והעולם לא תעשה את המשך פעולותיה, נשמת העולם כהה, אורה כוסה בערפלים, אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. יש חדוה בעולם, יש אושר בעולם, יש תקוה בעולם, יש התפתחות בעולם, ישנם תיקונים מדיניים ותיקונים חברותיים, כל אלה הם שמחות חיצוניות, משמחות הן לאותן שאינם חודרים לסוד ההויה ורזיה. גם אלה השמחות שמחות הן, אבל מבחוץ הן עומדות. זמרי השחק החיצונים יכולים לשמח, להרנין ולזמר, בבתי בראי עז וחדוה תמיד נמצא. אבל ברז ההויה הפנימית, חושך ובכיה. שם אין התנחומים מתקבלים מכל היפויים והתיקונים החיצונים, שם ישנה תביעה אחת, לאור החיים בשפעת היצירה הפנימית, לסדר עולם רווי דשן, מדושן עונג, מראשית יסודו, שמחת עולמים פנימית בסוד הוייתה ואחרית מגמתה. שם התנחומים באים ממקור פנימי של פנימי פנימיות, אשר עין לא ראתה, שזו דוקא מכרת לשחק לעלוז ולהשתעשע, יותר ויותר מכל הזמירות החיצוניות, אשר תחת כל השמים. קדושי עולם שחלקם בחיים, כרבי עקיבא וחביריו, אותן הנשמות הגדולות שעלו במחשבה הקדומה, הם הם יכולים הם לשחק כשרואים שועלים יוצאים מבית קדשי הקדשים, וכששומעים קול המונה של רומי. והם הם מנחמי האמת, המנחמים בעומק, בדרך ארוכה וקצרה. המחאה הפנימית היא רק על התנחומים השטחיים, אל תאיצו לנחמנו, אבל דוקא ממקור העומק, ממקור החיים הארוכים, ממקור המחשבה העמקנית, יוצאים תנחומות אל. המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך. ובירושלים תנוחמו. הנחמה המהירה היא מדת ראובן, שנטל נחלה מבוהלת בעבר הירדן, והיה ראש לגולים. אמנם גם שם חלקת ספון, והיינו משום דלא סליק מחשבתיה באתריה, והוא בשביל כך אינו מקושר עם הזמן, והמלכות והכהונה יש להם קשר עם הזמן, והם מעלים אותו על ידי נגיעתם בו.",
        "summary": "שמחת העולם הנה חיצונית, אבל ברז ההוויה הפנימית יש בכיה תמידית על גלות ישראל, והתנחומים באים מפנים-הפנימיות."
    },
    {
        "id": 2156,
        "article": "אמת הדבר שהדרך הממוצע הוא דרך החיים המאושרים הראויים לכל אדם, וזאת היא עצת ד' ברוח התורה, והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, את הדרך זה בית חייהם. מכל מקום טבע הסגולה הנשמתית הוא נותן, שיחידים ימצאו בעולם שההסתכלות העליונה וחיי הפרישות הקיצונית עם הטהרה המופלגה היא נאותה להם, כדי לכבוש דרך לעולם כולו, להאיר נתיבות עולמים. ואלה הגדולים מוצאים בתכנם הקיצוני את אותה שביעת החיים ואושר המלא, יותר הרבה ממה שמוצאים אותם רוב בני אדם בלכתם בדרך הממוצע הראוי להם. על כן יחידי סגולה בעלי חסידות מופלגה, זאת היא גם כן מכלל תוכן קדושת ישראל שימצאו בעולם. ובמאפל הגלות, לפעמים דוקא אלה הענקים הם הם אשר האירו לנו את כל חשכת החיים, וישימו לנו מעקשים למישור ומחשכים לאור.",
        "summary": "הדרך הממוצעת היא טובה לכלל, אך הנוהגים בדרך החסידות, בפרישותם הקיצונית, כוללים ומאירים דרך לעולם כולו."
    },
    {
        "id": 2157,
        "article": "בחוץ לארץ אין מתגלה כי אם הערך של המעשה, ובארץ ישראל הערך של הדיבור, ובבית המקדש הערך של המחשבה. מפני קדושת בית המקדש המתנוצצת בארץ ישראל, כדברי התוספות בפרק קדשי קדשים שעיקר קדושת ארץ ישראל היא מפני קדושת בית המקדש, מתגלה קדושת המחשבה בכל ארץ ישראל, וגם בזמן הזה יש קצת רושם ממנה, כי קדושתן אף כשהן שוממין. ובחוץ לארץ מתגלות התנוצציות קטנות של אלו הערכים הנעלמים, כמאן דחזי בתר כותלא, מפני הצפיה הגדולה לתשועת ד', לבנין הארץ, ולשיבת ישראל לארץ ישראל, ולבנין בית המקדש, הקשורה בלבן של ישראל. וכל מי שמצפה יותר לישועה, ערכי הדיבור והמחשבה מתגלים לו ביותר, ומעטרים את ערכי המעשה שלו. על כן נסמכו שאלות פלפלת בחכמה וציפית לישועה זו לזו.",
        "summary": "קדושת המחשבה שבמקדש מתפשטת בארץ ישראל, שמידתה היא קדושת הדיבור, ועל-ידי הציפייה אליה היא מתנוצצת גם בחוץ-לארץ, שמידתו היא ערך המעשה."
    },
    {
        "id": 2158,
        "article": "מי שהוא ממדת המלכות לית ליה מגרמיה כלום, והיא מדה שהחסרון והיתרון מתחברים בה בנושא אחד. ראוי הוא אדם זה לספוג לתוכו את הכל, וכשהוא פונה אל הטוב, ומכיר איך דלית ליה מגרמיה באמת כלום, הרי הוא מוכן להיות ממולא מכל טוב של כל המדות, כל התכונות, כל הצדדים, ואין בו שום סתירה. ויש בו עומק העצמיות כל כך, עד שהדברים המתקבלים בתוכו הרי הם עצמיותו ממש, כיון שעצמיות מיוחדת גדרית בפני עצמו אין לו כלל. הוא אינו ראוי להיות עסוק בבטלה, ולא להשתקע בשינה, הוא צריך להזהר כמה דאפשר מטעמא דמותא. וחיבורו ויחושו לארץ ישראל הוא יחוש עצמי, וחש הוא את התוכן של כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ונפשו עורגת בעומק התשוקה לאהבת קדושת הארץ וצפיית ישועה. ומדה זו היא מדת כנסת ישראל בעצם, שהיא הטבעיות העצמית של האומה הישראלית, שהם ממעטים עצמם תמיד, והם מרגישים בקטנותם, מרגישים איך שכל המילוי שבהם אינו עצמי, שאינם אלא כלי לקבל אור ושפע מברכת ד' העליונה, וגם המגמה היא תמיד מגמה השפעית, לתן טרף לביתה וחק לנערותיה. ומחשבתן של ישראל עומדת בראש כל המחשבות, משורשת היא ומבוססת באור הימין של החסד, שלזה היא עריגתה, אבל יושבת היא על עלין תקיפין, יודעת היא את הצורך ואת הערך של כל תוכני הגבורה, יודעת היא את הרע עד כדי שנאה עמוקה לו, המעמקת את אהבת הטוב.",
        "summary": "מי שהוא ממידת המלכות, מוכן בשפלותו לספוג את כל הטוב ולהופכו לחלק ממנו, ומשתוקק באמת לארץ ישראל."
    },
    {
        "id": 2159,
        "article": "כל מה שיש בו משום עבודה זרה, אף שיש בו איזה תוכן של נוי גשמי, או גם רוחני, נדע ברור שהוא רק מצד חיצוניותו, ובתוכו מונח ארס של השחתה עמוקה. והמקושרים בקשר של אמונה תפלותית, מקום קישורם הוא בפנימיות התוכן, שהוא הוא המשפיע את הרשעה הפנימית, מפני שכל עבודה זרה היא נסיגה ממקור החיים והטוב, מקור מים חיים, לחצוב בורות נשברים אשר לא יכילו המים.",
        "summary": "כל מה שיש בו משום עבודה זרה, אף שבחיצוניותו יש נוי רוחני, פנימיותו ארס משחית."
    },
    {
        "id": 2160,
        "article": "האדם צריד להחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום, ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו, ככה תגדל שמחתו, וככה יזכה יותר להארת האור האלהי, כי שם מלא חל על עולם מלא, ולית שכינתא שריא באתר חסיר, וכיון דבאתר חסיר או פגים לא שריא, איך תשרה באתר שהכל נטול וחסר, ואין שם כי אם נקודה דלה, מצערה ואפסית, שהיא הפרטיות האנכית לבדה. והתביעה הזאת להיות תמיד נתון ביסוד הכללי, בצרורא דלעילא דביה חיי כולא, הוא יסוד נשמת הצדיקים המתהלכים לפני האלהים ומתענגים על ד'. והם צריכים להתחזק, לדעת את עצמות רצונם, ושלא לעזבו משום מניעה שבעולם, רק תמיד יגדלוהו, יקדשוהו ויפארוהו, ויזכו לברכת ד', מיסוד בכל מכל כל.",
        "summary": "האדם צריך להיחלץ מאנוכיותו ולחשוב על הכלל, בעולם, באדם ובישראל."
    },
    {
        "id": 2161,
        "article": "לא יסוג אחור לבי מכל עצבון שבעולם, כי אדע שיש בזה משום התגלותו של הגרעון שבנפש בכל דרגותיה, מצדה הפרטי או מצד יחושה אל הכלל. ויהיו לי כל העצבונות להוראת מקומות המכאוב, כדי לתקן ולמלא אור, במעשה, בשכל, ברעיון או בציור. וכל הדרכים מפולשים הם, כי חסד ד' גדול מאד. כי חסדך גדול עלי, והצלת נפשי משאול תחתיה.",
        "summary": "העצבות מגלה את חסרונות הנפש ומורה על המקומות אותם יש לתקן, ולכן אין להירתע מפניה."
    },
    {
        "id": 2162,
        "article": "אקוה לשפלות פנימית אמיתית, שלא די שלא תחליש את הגבורה הנפשית ואת שמחתה הרוחנית, את התפתחות כשרונותיה ואת הוספת אורה, כי אם היא היא דוקא תבסס אותם. טוב שפל רוח את ענוים.",
        "summary": "יש לקוות לשפלות פנימית אמיתית, שאינה מחלישה את גבורת הנפש ושמחתה הפנימית, אלא מחזקתן."
    },
    {
        "id": 2163,
        "article": "אם אטעום טעם מר רוחני בהגיון רזי תורה, א\"ל יירא לבי, ואוסיף על השקידה ועל ההתדבקות המחשבתית, עד אשר יהפכו המים המרים למתוקים, והיה בפי כדבש למתוק.",
        "summary": "אין לירא מטעימת טעם מר בהגיון רזי תורה, אלא להוסיף שקידה ודבקות, והמר יהפוך למתוק."
    },
    {
        "id": 2164,
        "article": "אם מתגבר היצר בכל יום בדרכי תוהו חדשים, אדע כי בא לסלול דרך להעלות כל הימים לאור החיים העליונים. ברוך ד' יום יום. ויהי כדברה אליו יום יום, ולא שמע אליה.",
        "summary": "היצר המתגבר בכל יום מחדש, סולל דרך להעלות את הימים באור החיים העליונים."
    },
    {
        "id": 2165,
        "article": "צריך אני להשיב את שבותי, להתבונן בתועלת שיש בכל ארחות הרמזים והדוגמאות, מה שמדמים דבר לדבר בענינים הרוחניים. ואפילו כשנדמה שאין מוסיפים דבר ושום רעיון חדש, אין הדבר כן, כי במה שמעתיקים את הענינים ממקום למקום, מוסיפים בזה תנועה, חיוניות ואור פנימי, ואור חיים חדש מזריח ושופע. דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד, מה הדד הזה כל זמן שתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, כך דברי תורה כל זמן שהאדם ממשמש בהם מוצא בהם טעמי תורה. ועם כל זה ודאי שצריכים לחזור ולהשתדל שיהיו הענינים מאירים יותר ויותר, וחופש הרעיון שבקדושה בעומק האמונה הפנימית צריך הוא להתגבר תמיד ממקור הקודש, כדי שתמלא המחשבה עצה ותבונה, חדשים לבקרים רבה אמונתך. אבל גם אם מרגישים רק העתקת מחשבה בשינויי סגנונים, נדע שגם כאן יש אור וחיים, ונשמח בהם כמוצא שלל רב.",
        "summary": "שימוש בדוגמאות והקבלות בעניינים רוחניים מחייה ומאיר אותם, אף-על-פי שאין הדבר ניכר כלפי חוץ."
    },
    {
        "id": 2166,
        "article": "אפילו אם רואה אדם שעם מה שנתעורר בלבו להחזיק בדרך ישרה, ולהתגבר יותר בעבודת השי\"ת, מתגבר בו היצר הרע יותר, ואפילו לתאוות ושפלות, מכל מקום לא יתחרט כלל על התגברותו, ויוסיף גבורה על גבורתו. ועל המכשולים שאירעו לו בדרך עילויו, ישוב בתשובה. ובכלל ידע, שהכל כלול בטעה בדבר מצוה דפטור מחטאת, ולא יירא כלל, כי אם יראה, קדושה ותשובה, יקח מכל דבר.",
        "summary": "כשהיצר הרע מתגבר כנגד כל התגברות בעבודת ה', אין להתחרט עליה אלא להוסיף גבורה, שכל הכשלונות הנן בכלל \"טעה בדבר מצווה\"."
    },
    {
        "id": 2167,
        "article": "על ידי התרחקות מהכרת הרזים, באה ההכרה של קדושת ארץ ישראל בצורה מטושטשת. הסגולות העליונות של עומק החיים האלהיים, נעשות על ידי ההתנכרות אל סוד ד' לדברים טפלים, שאינם נכנסים בעומק הנשמה, וממילא יחסר כח היותר איתן בנשמת האומה והיחיד, והגלות מוצאת היא חן מצד עצמותה, כי לא יחסר למשיג רק את השטח הגלוי שום דבר יסודי בחסרון הארץ והממלכה, וכל תוכני האומה בבנינה. יסוד צפיית הישועה הוא אצלם כמו ענף אפיזודי, שאיננו יכול להתקשר עם עומק הכרת היהדות, וזה בעצמו הוא הדבר המעיד על חסרון ההבנה שיש בשיטה מעטת הלשד כזאת. לא שוללים אנחנו כל מין ציור והבנה המיוסד על ישרות ורגשי דעה ויראת שמים, אבל את אותו הצד ששיטה כזאת תחפוץ לשלול את הרזים ואת השפעתם הגדולה על רוח האומה, זהו אסון שאנו חייבים ללחום עליו, בעצה ובתבונה, בקדושה ובגבורה.",
        "summary": "ההתרחקות מהרזים מטשטשת את הכרת קדושת ארץ ישראל, ועושה מצפיית הישועה ענף אפיזודי, ויש להילחם בשיטה זו."
    },
    {
        "id": 2168,
        "article": "כשישים האדם על לבו, שאפילו מהענינים הגשמיים ומאורעותיהם יש שביל לבא למחשבות עליונות בעניני האלהות והאצילות, וכל ארחות הקודש העליונים, והדברים מצטחצחים אצל כל אחד ואחד לפי טהרתו ונקיון ציורו, ולפי גודל אוצר התורה החכמה והיראה הטהורה שבלבו, לפי מעשיו וטהרת מדותיו ולפי העלאת נשמתו, אם כן כמה דין קל וחומר יש על ההבנה של דבר מתוך דבר מצד העולם הרוחני הפנימי שלו ושל העולם הקרוב לו. אז ידע וישכיל את האור היקר והזוהר הנוצץ בדברי החכמים האלהיים אשר דברו בחיים העליונים, ממחשבותיו ומעשיו ודיבוריו של הקב\"ה, ולא יהיו זרים לרוחו, כי אם יתענג עליהם, למצא בהם כל טוב וכל יושר. וישיב אל לבו, שתמיד כל גריעות אמונה ומיעוט תענוג של קדושה שהוא מוצא בו בהיותו עסוק בהגדות הטהורות ורזי תורה, אף על פי שהטינות שבלבו המעכבות את השמחה והנחת באות מתוך שהוא חושב, כמו שהוא באמת, שאלה הענינים הם שפלים יותר מדאי כדי לתאר בהם את הרוממות האלהית ואור האמת והגודל הראוי בהופעת הקדושה, אף על פי שצדק מאד ביסוד הענין, דהיינו בהשלילה שברעיונו מצד שהגודל האלהי צריך להתעלות מכל ציור והכרה, וקל וחומר מכל מקרה ותכונה גופנית או נפשית, אבל בכל זאת הלא זהו עצמו הגודל האלהי ואור חיי החיים, שבכל תוכן הרי הוא נמצא בשלמותו, ובכל ציור נאמן ולב טהור הרי הוא מתגלה, כי קרוב ד' לכל קוראיו, והוא משוער בכל שיעור, אף על פי שהשמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, ומתוך כך נתן רשות פנימי לקדושים, חסידי עליונים, ולכל הראוי למלל גבורות ד', להשמיע כל תהילתו. והרישול והעוצב ומיעוט הרצון, המביא עוני ציור וביטול מעמד רוחני, זהו סעיף מסעיפי עבודה זרה הקדמוניה, שבאה מפאת הציור של הגודל האלהי, בין מצד הסברא המשובשת של חדלון היחש של הבורא כל, מקור הכל, עם הברואים, מפני הגבלתם ושפלותם, בין מצד היחש הנפשי, שלא שיערו שאיזה רגשי נפש יהיו הולמים לכוין אל האור העליון, ומתוך כך כשלו ונפלו. אמנם מעלים אנו את הסברות הנפולות מכל שיבושי עבודה זרה, וכל התועבות שנעשו בעולם, שהן כולן באות מיסוד יצרא דעבודה זרה, על ידי מה שאנו ממעטים את עצמנו, ואין אנו מתגאים בדברי תורה כלל, לא מבעי בהשגות האלהיות, שהרי באמת אנו מוצאים שכל מחשבותינו בהן הנן רק כעין צל קלוש לסבר את אזננו הערלה, ואיך נתגאה בהם, והוא הדין לכל עניני תורה וידיעה, שכולם באמת הנם רק הצעות להבינה האלהית העליונה. וכיון שעצם היסוד הוא מושג אצלנו בכל כך רפיון וקלישות, מובן שערך הדברים שהם למטה מזה, אף על פי שלפי אותו החוג שהם מתפשטים בו, שהוא צר וקטן, הרי הם מתקרבים בו אל הבהירות, אבל עצם ערכם הלא כלא נחשב, כיון שיסודם כהה כל כך. וכל זה הוא כשאנו מעריכים את הדברים מצד תוכנם העצמי, המביא לגאוה ושרירות הלב כשאינו מסודר יפה, אבל כשאנו מעריכים אותם לעומת החסד העליון, הרינו רואים שבכל אור חיים וחסד שופע, אם כן כל ידיעותינו ידיעות עליונות הן, וערכן גדול מאד. וכל מה שאנו מוסיפים ענוה, אנו מוסיפים גדולה, וכל מה שאנו מוסיפים גדולת חכמה וקדושה, אנו מוסיפים ענות צדק. והדרך צלח ורכב על דבר אמת וענוה צדק, ותורך נוראות ימינך.",
        "summary": "הרשלנות מלהכיר את מושגי האלוהות במושגי העולם הפנימי, היא סעיף עבודה זרה, ותיקונה בהכרת קלישות תפיסתנו לעומת עצם ההשגות."
    },
    {
        "id": 2169,
        "article": "התכונה היראת שמימית הטבעית אשר לישראל, קשורה היא עם התוכן של תורה ומצות בפועל, ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, ושל אומות העולם היא בטבעה מנוגדת מהתוכן המעשי. העסקנות המעשית ודאגת המצות בפועל, שהן עז לישראל, ומחזקות בהם את התוכן היראתי, הם לאומות העולם כשלון. הם אינם יכולים לבא לידי תכונה מנוטעה בתכונה יראתית, כי אם על ידי ניתוק החק. ועל כן זאת התכונה, שמשתילה תוכנים יראתיים באומות העולם, מינות היא בישראל, ויש בה זוהם וצלמות, שאיה וחורבנות. והסבה לכך היא, מפני שאי אפשר לאומות העולם לתפוס את עולם הבנין הרוחני במילואו, והם יכולים רק להקשר בתכונתו המקיפה, שהוא בנוי ברעיון ורגש. אבל זרע ישראל, בנים לד', בני בית, תופסים את התוכן הבניני, שהתכונה היראתית והחק קשורים בו ביחד, בנין עדי עד.",
        "summary": "יראתם של ישראל דורשת קישור למצוות מעשיות, ואילו היראה המתאימה לגויים דורשת ניתוק מהן."
    },
    {
        "id": 2170,
        "article": "יש שמרגישים את הערך של התפילה ואת הצורך שלה, והכל נכלל בכלל הקב\"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים. ובכל אחד ואחד יש נקודה של טוב וצדקות, שבשביל כך תפילתו היא תפילת ישרים, והיא נחמדת למעלה. התפשטות רצונו והתגלותו, כשהוא מתנשא מעומק חביון הנפש, ועיניו תלויות למרומי הקודש, אל ד' בצרתה לי קראתי ויענני, מזהיר אור רצון ביקום, והרצון מסדר תוכני מציאות לטובה, והמבוקש מתמלא, פעמים רבות ממש בצורתו המתבקשת, ופעמים בצורות אחרות. יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא.",
        "summary": "הרגשת ערך התפילה הנה גילוי נקודת הצדיקות שבאדם, וגילויי הרצון וקישורו למרומי הקודש מסדרים את המציאות לטובה."
    },
    {
        "id": 2171,
        "article": "כדי להבין מעלת הקודש, צריך להבין יפה את החול. וכדי לעמוד על סגולת ישראל, צריך לדעת את ערך האדם בכלל. ונכנס בכלל זה כל הצד הרוחני של רוח האדם, וכל עלילותיו בחיים, בחיי היחיד והציבור, בחיי הרוח וחיי המעשה. ולפי ההתחוורות של הידיעה הכללית הזאת, תעלה עליה הידיעה של התוכן העליון והפנימי, מעלת הקודש אשר לישראל, כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו.",
        "summary": "הכרת ערך החול והאנושות מרוממת את הכרת הקודש וישראל."
    },
    {
        "id": 2172,
        "article": "כשנפגם העצמיות הפנימית בנפש ובעולם, אי אפשר להחזיר לידי תיקון כי אם על ידי התעמקות פנימית ברזי תורה, מעלמא דחירו, בקדושה גדולה, שתוצאותיה היא הדבקות התדירית, כתרין ריעין דלא מתפרשין. לא ההזדמנות הארעית, הבאה מזמן לזמן, שזה מספיק רק לטהרה חיצונית, בשעה שהפנימיות לא נפגמה. ונמצא שפגמי הברית, וכל יסוד הגאולה, התלויה בגילוי רזי תורה, הכל מתתקן ברז העצמיות הפנימית, שמתעורר רצון הנעלם, שבא בסימן טוב, בכנסת ישראל, דוד מלך ישראל חי וקיים, רוח אפינו משיח ד'.",
        "summary": "כדי לתקן את פגימת העצמיות בנפש ובעולם, צריך להתעמק ברזי תורה בקביעות המביאה לדבקות תדירית."
    },
    {
        "id": 2173,
        "article": "גולין לחוץ לארץ על ידי פגמים של הפנימיות, ושם שבים בתשובה, כדי להוציא את האור מתוך החושך, שזהו האור היותר גנוז. וטועמים מרירות פנימית מאד, בהשגה של עבדות, שאין בה משום חירות גלוי, כי אם חרדה וקדרות, אבל בתוכה אור עליון מאיר בחסד של אהבה מסותרת, שעתיד להגלות גודל אורו בשיבת ציון.",
        "summary": "בגלות דולים אור מתוך החושך במרירות, עבדות וחרדה, שבתוכה מאיר אור חסד עליון, העתיד להתגלות בשיבת ציון."
    },
    {
        "id": 2174,
        "article": "הפלפול נובע מתוך העצמיות הפנימית של כנסת ישראל, מתוך התשוקה הבוערה להשתעשע במקור חייה, הם הם גופי תורה, ועל כן היא מאדירה בזה גם כן את חייה ואת כחה העצמי. וכל מה שיהיה יותר במחשבה רצויה, יותר בעליזות קדושה ובמנוחה של טהרה, יותר יעשה פירות ופירי פירות. הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, אלו תלמידי חכמים שעושין ציצים ופרחים לתורה.",
        "summary": "הפלפול נובע מעצמיות ישראל ומתשוקתם להשתעשע במקור חייהם, והוא מחזק את חייהם וכוחם העצמי."
    },
    {
        "id": 2175,
        "article": "הפלפול בא מצורה של קביעות בתורה, ודברת בם, שיהיה דיבורך בהם קבע ולא ארעי, ומתוך הקביעות צומחים כל מיני צמחים רוחניים, ואפילו אותן דלא סלקן על פי האמת הגמורה המעשית, ונאמרים רק לשעשוע, כשהם יוצאים מתוך החבה והקביעות של אוצר החיים הפנימי, הרי הם משמחים את הנשמה העליונה, ומעוררים לחיים את כל הטוב הפנימי, ואינם חוץ לאמת, מצד בהירותם המוסרית, ומצד פארם, שחן הקודש מתפשט בהם.",
        "summary": "הפלפול נובע מקביעות בתורה ובשעשועיה, ואף שאינו אמת מבחינה מעשית, הנו אמת מצד בהירותו המוסרית ויופיו."
    },
    {
        "id": 2176,
        "article": "כשמסתכלין באתערותא תתאה של הנפש, איך היא מביאה אתערותא עילאה, איך דיבור טוב מעורר כח טוב פנימי, ואפילו תנועה טובה, הרינו תופסים שכך הוא סדר החיים והמציאות העולמית, ואין אנו מתפלאים שוב על גדולת הערך של אתערותא דלתתא בכל דבר, על ערך התורה המעשית, התפילה, ואפילו השיחה וכל תנועות החיים. וכל מה שהוא יותר פנימי ועצמי, מובן שהוא יותר מעורר, ובכל איש ואיש לפי כחו. אינו דומה בעל נשמה חטובה מאורגנת, שיצירותיה הפנימיות בוקעות שחקי השכל הדמיון והרגש, ורצונה מקיף עולמים, לנשמה מוגבלת בחוגה, ופרודה בחלקיה, שלא יתקשרו עדיין, מפני שהיא מבקשת עוד את השתלמות צורתה האורגנית.",
        "summary": "כשם שאתערותא תתאה של הנפש מביאה אתערותא עילאה, כך הוא הדבר בכל דיבור ותנועה במציאות העולמית."
    },
    {
        "id": 2177,
        "article": "צריכים להתרגל בכל חזיון של קדושה שלא לראות בו את השלילה של ערכי החול, כי אם את שכלולם בצורה רוחנית, יותר יפה ומפוארה.",
        "summary": "צריך להתרגל לראות בכל חזיון קדושה את העלאתו את החול, ולא את סתירתו אותו."
    },
    {
        "id": 2178,
        "article": "צריך אני לעצה, שאותה השמחה וקורת הרוח שאני מרגיש בשיטת מחשבותי הרוחניות, ובעסק הדיעות והנסתרות, תהיה עמדי גם בעת עשיית המצות המעשיות והתפילה, ובעת העסק בגופי התורה הנגלית.",
        "summary": "צריך עצה, איך להמשיך את קורת הרוח של עסק הנסתר על התורה הנגלית, המצוות והתפילה."
    },
    {
        "id": 2179,
        "article": "אסור להיראה שתהיה מופרדת מהחכמה, כי אם תמיד תהיה מחוברת לה, יונקת ממנה, וממילא משפיעה עליה. וזה נוהג בין בההזרחה הכללית של הברקת היראה והחכמה בנפש, בין בכל הפרטים המסתעפים שלהם, שעל כל פרט של פרטי היראה צריכה החכמה להאיר את אורה, ומתוך כל פרט מפרטי החכמה צריכה יראת אלהים בכל ערכיה, המעשי, המדותי, הרגשי, וגם הדמיוני, להיות מתפרנסת. ומהחיבור המתאים של אלה שני המאורות, מאירה נשמת האדם, והופעת התשובה, רווית העדן והשמחה והחיים, באה לעולם.",
        "summary": "היראה וכל פרטיה מוכרחים להיות מחוברים עם החכמה וכל פרטיה, ומחיבורם מאירה נשמת האדם."
    },
    {
        "id": 2180,
        "article": "מחלקים אנו את העולם הרוחני לארבע פלוגות, שכולן מדתן אין להן סוף. העולם המלא פלוגות של קבלת היש – העולם הפסיבי המקבל. העולם בעל הפלוגות האקטיביות – העולם המשפיע. העולם בעל הפלוגות של אוצרות ההשפעה, שהעולם המשפיע מקבל מהם את העושר הגדול של השפעותיו. והעולם העליון, בעל הפלוגות של המקורות של האוצרות של היש וההשפעה, מקור נביעותם, והתהוות חייהם העשירים בעצמיותם. ואלה ארבעה הערכים עושים יחד שם מלא ועולם מלא, שכל זיו וכל קודש מהם הולך וחי, וכל יש וכל יציר מהם מתקיים ומתהוה, נוצר ומתחדש, וכל רעיון ומחשבה מהם נשפע ומתרענן. וצפיית כל העולמים היא להסידור המשוכלל של העולמים הללו עם כל פלוגותיהם, שיעמדו במערכה כזו שזיו החיים שבתוכיותם יהיה תמיד מתברך ונחשף. גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה, והופע והנשא עלינו לעיני כל חי, וקרב פזורינו מבין הגויים, ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, והביאנו לציון עירך ברנה, ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם.",
        "summary": "העולם הרוחני מתחלק לארבע פלוגות: העולם המקבל, המשפיע, בעל אוצרות ההשפעה, ומקור אוצרות ההשפעה."
    },
    {
        "id": 2181,
        "article": "ודורשי ד' לא יחסרו כל טוב. בעצם דרישת ד' כבר נמצא כל טוב, והדורשים לא יחסרו אותו, ולא יעשו פגם בכל טוב, כי יכירו וירגישו שאין כל טוב צריך להתבקש משום מקום אחר, כי אם מדרישת ד', נהרא מכיפיה מבריך. ומתוך השביעה הפנימית באה שביעה חיצונה לעולם, כי המילוי הפנימי כולל בתוכו, בצורתו האיכותית, כל מיני מילוי עושר וכל טוב, מראש כל דרגין עד סופם. ומברכות לראש צדיק מתרוה כל העולם שפע ברכה. על כן יראו דורשי ד' להתחזק תמיד במעוזם, ולהיות רוויים כל טוב בתוכיותם, למען ישלימו בזה את צורת העולם, ויושיעו לכל כושל, ימלט אי נקי, ויחיו בתוכם את הרעיון הנצחי לשמח את המקום. ותתעלה תמיד אצלם מחשבה עליונה זו מדרגה לדרגה, עד שתבא לאותה הדרגה ההכרית שיש בה אותו האור והאמת הראוי להמחשבה העליונה הזאת, שהיא יסוד אור העולם ושביעת טובו. שבענו מטובך ושמח נפשנו, יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת, באמור לציון מלך אלהיך.",
        "summary": "דורשי ה' אינם חסרים דבר, ומֵרִווּיָם הפנימי מתרווה כל העולם בשפע ברכה."
    },
    {
        "id": 2182,
        "article": "צריך לדעת, שכשם שהמצוה בעצמה היא הרבה יותר גדולה וחשובה מכל מיני שכר שאפשר לצייר, על כן השכר המעולה ביותר, ורם ונעלה מכל, הוא המצוה בעצמה, שכר מצוה מצוה, וכל מי שזוכה לאור המצוה יותר, יגדל מאד ששונו ושמחת לבו בכל מצוה, ברב תענוג שאין לו שיעור – כן הוא בתפילה, שהרבה יותר מכל משאלות הלב שיתמלאו מכל הבקשות של התפילה, יקרה היא התפילה בעצמה. על כן שמחת התפילה ועונג שלה צריך הוא להיות בעצמות התפילה, באופן שבע ומרווה עונג הרבה יותר מהעונג והשמחה המשוערת במילוי משאלות המבוטאות בהתפילה. כי עצם התפילה הוא הרבה יותר יקר, יותר נכבד במציאותו, מכל מיני המשאלים בעצמם. בכל משאל ומשאל מתרכזת נקודת המשאל, ואור הנשמה שמגיע לכל אחד ואחד בהתמלאות הבקשה שאליה נפשו שוקקת, והריכוז הזה הוא הרבה יותר נשגב ונעלה מהמילוי של המבוקש על פי חלקו באותה המציאות המתבקשת.",
        "summary": "כשם ששכר המצווה הגדול ביותר הוא המצווה עצמה, כך עונג התפילה גדול מעונג התגשמותה וקיום מבוקשה."
    },
    {
        "id": 2183,
        "article": "יש שהמחשבה על דבר הדרך האמצעי בחיים מפריעה מההתנשאות של המחשבה אל מעלתה, מפני הדמיון שחושב שהמחשבה הזכה ברום עליוניותה מחייבת היא דוקא מהלך קיצוני. וזוהי טעות מוחלטת משני צדדים. חדא, שאפילו אם תחייב כן, ויהיה אז התוכן של הדרך האמצעי רק מצד פשרת החיים, אינה צריכה פשרה זו כי אם בהגשמתה, ולא בצורתה הרוחנית. ועוד, שכשממצים החשבון, נמצא שהדרך האמצעי בצורתו שהוא מכוין לדרך הטוב, דרך ד', הוא מכוון דוקא על פי העליוניות היותר אדירה של המחשבה הצחה. רק הדמיון המעורב עם השכל הוא מונע את ההתאמה הזאת, ותובע קיצוניות במעשה לעומת טהרתה של המחשבה. ולפעמים מוכרחים לתן להדמיון את שלו, אבל בשום אופן אין להמחשבה להיות מקטנת את עצמה בשביל התביעה של האמצעיות, כי בזמן שאצל המחשבה יש פשרה אמצעית, נשאר המעשה בתחתית היותר ירודה. ואורח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום.",
        "summary": "ההליכה בדרך האמצע בעולם המעשה, אינה סותרת את הקיצוניות של המחשבה, ולא עוד אלא שהיא מתחייבת ממנה."
    },
    {
        "id": 2184,
        "article": "הציורים המדולדלים שבאמונה ובהשקפות הרוחניות, מחלישים את כל הכחות הגשמיים והרוחניים, משביתים את שמחת החיים, ומאפילים את זוהר השכל. אבל מה שרוצים המוני המשפיעים לרפאות שברים הללו על ידי השכחת שם ד', אינם עושים מאומה. רק לשעה יופיע איזה חזיון של שכרון, הדומה להתעוררות של חיים ברוח ובחומר, ואחר כך יתבע נפש האדם הפרטי והכללי את עלבון חייו, וישוב לאותן המושגים הרוחניים אשר הזניחם. ומתוך שבכל משך השכחה לא עבד אותם, יופיעו לפניו בצורה קדורה כמאז, ובעוד יותר טשטוש, מפני העזבון וחסרון ההסתגלות שנתרבה על ידי זמן הזניחה. על כן רק עצה אחת היא להגברת כח החיים החומריים והרוחניים לכל ערכיהם, להתעמק יותר ויותר באלה מושגי הקודש העליונים, עד כדי להנביע אותם ממקורם העליון, ואז ישיבו רק הם את כל זיו החיים, את טוהר הרוח, את כל ברק השכל, את כל זיו המוסר, את כל נועם האהבה והאשר, אל כל האדם, וישמחו וירננו לאומים, כי תשפט עמים מישור ולאומים בארץ תנחם סלה. וכל היקום יתעורר לתחיה, כל כחות הטבע ימלאו תפקידם, וכל החיים יצהלו בכל קרבם. ארץ נתנה יבולה, יברכנו אלהים אלהינו, יברכנו אלהים וייראו אותו כל אפסי ארץ.",
        "summary": "הציורים המדולדלים שבאמונה מחלישים את הכוחות הגשמיים והרוחניים, והתקנה היחידה לכך היא להתעמק בפנימיות התורה."
    },
    {
        "id": 2185,
        "article": "הטוב והרע ביסודו הוא הרבה יותר נשגב מהמתגלה ממנו בחיי האדם, היחידי והחברותי. אמנם התוכן המתגלה בחיים הוא מסתעף מהעצמיות של הטוב והרע, אבל יסודו העליון, הטומאה והטהרה, הוא המושקף בחזיון קודש, שההדרכות האלהיות פונות אליו. ולפעמים יש שהרע התחתיתי הוא רק רע חיצוני, והוא ספוג טוב עצמי, ולהיפך, שהטוב התחתיתי הוא רק טוב שטחי וחיצוני, אבל ספוג הוא ברע עצמי עליון פנימי. ומוצאים אנחנו בזה, שהאמונה והקדושה הוא יסוד ושורש הכל, והוא מלא עצמיות, ונותן חיים ותקוה, בנין והתקיימות, הרבה יותר מכל תוכן תרבותי מוסרי שהאדם יכול לסמנו. אמנם להיות מוכשר לחיים כאלה, שעל פי היסוד העליון הם מכוננים, צריך על זה מחצב עם מיוחד, וזהו הרז העליון שבאומת ישראל.",
        "summary": "הטוב והרע המוסריים עלולים להתערב, אך יסודם העליון אינו מתערב, ולכן האמונה והקדושה היסודיים, גדולים מכל תוכן מוסרי."
    },
    {
        "id": 2186,
        "article": "גם כשאין משיגים את הדברים עם הסבות וההכרחים להם, היא גם כן השגה. גם ציורים אפשריים, גם כן יקרים הם. סוף כל סוף שמחה היא לאיש כשנשמתו חיה ופועלת בקרבו, והיא מציירת ובונה עולמות ברוחה הפנימי. וכל אשר יתעלה האדם, ושכלו יזדקק, ומדת רצונו תתרומם, יבאו מעינות חכמתו בתגבורת גדולה, שיש עמה לא רק ציור ואפשרות, כי אם חזיון גמור והכרה ודאית.",
        "summary": "גם כשאין משיגים את סיבות הדברים, עצם ההשערה בונה עולמות רוחניים בנשמה, שייעשו להכרה ודאית בזיקוק השכל."
    },
    {
        "id": 2187,
        "article": "ההכרה הפנימית, המתגברת בתוכיותו של האדם כמעין הנובע, וההכרה החיצונית השכלית, שבאה מתוך הכרת העולם והמציאות, שתיהן בונות את רוח האדם, משכללות את בינתו ואת רצונו, והן פועלות יחד בחיבורן גם בלא דעתו של אדם. אמנם, כל מה שהוא משים יותר את לבו להסתכל בתכונת הבנינים הרוחניים שאלה שני היסודות בונים בקרבו, הרי הוא משכלל אותם, והוא מתעלה יותר ויותר בעילוי רוחני בהיר, ומתמלא עז וגבורה חדשה, נובעת ממעין הישועה העליונה.",
        "summary": "ההכרה הפנימית שבתוכיות האדם, והחיצונית השכלית, משכללות יחד את בינת האדם ורצונו."
    },
    {
        "id": 2188,
        "article": "אם איננו מוכשר כל כך לישובו של עולם, מפני נטייתו הפנימית לצפיות עליונות, מכל הצדדים, בין ההגיוניים, בין הדמיוניים, בין הרגשיים, ידע שזהו חלקו, להיות חי חיי הסתכלות וקדושה, מוסר וענוה, ויאהב את העולם ואת הבריות, ובזה יתישב העולם על ידי רוחו, המלא בנין פנימי.",
        "summary": "מי שאינו מוכשר לישוב העולם מפני שחלקו בצפיות עליונות, יאהב את העולם והבריות, ובזה יתיישב העולם על-ידו."
    },
    {
        "id": 2189,
        "article": "לפעמים צריכים להתרחק מרעיונות של קדושה ושל תשובה, אם הם מביאים לידי עצבות, כי יסוד השמחה הקשורה בעומק הקודש, הוא גדול מכל תוכן של קדושה ושל תשובה אחרת. על כן כאשר באות לו מחשבות של יראה ותשובה בדרך עצבון, יסיח דעתו מהם, עד שתתכונן מחשבתו, ויקבל עליו כל התוכן של קדושה ושל יראת שמים בדרך חדוה ושמחה, הראויה לישרי לב, עובדי ד' באמת.",
        "summary": "לפעמים צריך להתרחק מרעיונות קדושה ותשובה, אם הם גורמים לעצבות, עד שתתכונן מחשבתו ויקבלם בדרך השמחה."
    },
    {
        "id": 2190,
        "article": "כשהאיכות הרוחנית מתגברת בנשמה, מתגדלת אהבת ישראל, והיא הולכת הלוך ואור עד שהיא ממלאת כל קרב וכליות, והיא נעשית בית ומכון לאהבה האלהית ברוממותה, וכל מיני האהבות מזדככות ועולות אליה. ומה שמצד ההשכלה החולית באים לדבר על דבר אהבת אדם בכלל, הוא על פי רוב חולשה איכותית, שמתגלה בתור הרחבה כמותית, ובאמת חסרה היא את האון הפנימי. רק כשהנשמה הומה באהבת ישראל, אז באמת אהבת האדם ואהבת כל הבריות כלולות עמה. ומזה למדין אנו, שאין אמת בכל אותם המבטאים שהם מתימרים באהבת הבריות, ביחוד היוצאים ממקור ישראל, אם לא יהיו מבוטאים ומבוססים על יסוד אהבת ישראל, וממנה ילכו פלגים לאהבת כל, לאהבת כל האדם, כל הבריות וכל העולמים, ומוצאים את השורש העליון, של אהבת אלהים ואדם, אהבת היוצר והצורה, שזהו אמת לאמתו, וכל תוכן החיים מלא מזה, אבל אהבות החול שקר הן, רק אהבה גסה עצמית יש בחול, וכל טיבו דאינון עבדין לגרמייהו עבדין. ועל כן מלא רוח התורה והנביאים, התפילות והרעיון הישראלי, באהבת ישראל בתור יתד ופינה, ועיקר נשמתי פנימי. אמנם צריך הוא פתוח ועיבוד, הרחבה והסתעפות, והרחבתו פתוחו והסתעפותו היא באמת אהבת הכל, אהבת האדם ואהבת הבריות, שאור אהבת ד', שהוא עדן החיים, מגמת החיים, עצם החיים, בהירות החיים, ומעין חיי החיים, עליון מכל הגה, מכל רצון והסברה, מכל שאיפה פנימית, ומכל הזרחה יפעתית, הכל בה, והכל ממנה, היא שרויה בתוכן הפנימי של קישור היסוד, אור הנשמה, בכנסת ישראל, וחיי היחיד, המשפחה, המדינה, הלאום, האנושיות, הבריות, העולמים, האידיאלים, החזיונות והדמיונות, התנועות והשאיפות, מכללי כללות עד עמקי פרטי פרטות, הכל חי ומשתלם באור חיים זה.",
        "summary": "אהבת הבריות שאינה באה מתוך אהבת ישראל, נובעת מחולשה איכותית המתגלה כהרחבה כמותית, ומאהבה עצמית גסה."
    },
    {
        "id": 2191,
        "article": "צריך אדם להשריש בלבבו תמיד, שהחיובים צריכים להיות מוכרים בתור דברים שאינם מעכבים זה את זה. בשעה שימצא בעצמו נטיה מדכאת בבואו להתרומם אל מעלות הטוב והקודש, ורוחו יגפהו שרב יש לו מה לתקן, הרבה יש לו מה לשפר במדותיו ובמעשיו, בלימודיו והכנותיו לטובה, יברר לעצמו, שאם אמת הדבר שהרבה יש לו מה לתבע מנפשו, אבל בכל זאת, מה שהוא רוצה ומה שהוא יכול לעשות מן הטוב, בתלמוד ובמעשה, ברעיון ובעבודה, הרי הוא טוב, ולא יזנח אותו בשביל רוב חיוביו. כי הכלליות היא צריכה להתבונן שהכל אינו מעכב זה את זה, ומה שאפשר לו לעשות לטובה ולהשלמה יעשה, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. אמנם בעת אשר תעלה עליו רוח גסה, לחשוב שהרבה לעשות, הגדיל לפאר את תכונתו, והשגיא טובה לעצמו ולעולם, אז מוכרים הם להיפוך כל החיובים בתור מעכבים זה את זה, וכיון שכל כך חסר לו איך יתגאה וירום לבו באותו המעט שעשה, ומה נחשב הוא אם יש לפניו הרבה חיובים כל כך, ומהם הרבה שהם קודמים בזמן ובמעלה מאותם אשר עשה וסגל, שהזניח ולא שכללם. וכאשר תחלוף הרוח הרעה, תועבת ד' של גסות הרוח, וידוכא ויושפל כל כך על ידי חשבון נפשו, עד שלא ימצא עז רוח להחרץ ולעשות את הטוב שבידו לעשות, לתורה ולתעודה, לחסד ולצדקה, אז יוצג עוד הפעם לעיניו חזיון הכללות של הטוב, של שלשלת החיובים כולם בתור דברים שאינם מעכבים זה את זה, ויגיל וישמח מאד על כל מה שתשיג ידו לפעול ולעשות ולשמור ולקיים, להבין ולהשכיל, לכתוב ולהרצות, לזכות ולקשט את עצמו ואת אחרים בכל דבר תורה ותעודה, בכל תושיה וברכה, בכל מדה טובה ובכל מעגל טוב. וידע ברור ששמחת עולמים היא כל חלק מן הטוב, כל מצוה וענף מצוה, כל פועל טוב וכל רעיון קודש.",
        "summary": "כשמרגיש את חסרונותיו יתבונן בכך, שכל הטוב שבו אינו נפגם מחסרונותיו, ובשעת הגאווה יתבונן בעיכובם את מעלותיו."
    },
    {
        "id": 2192,
        "article": "קדושת ישראל המיוחדת, וגם החשק של המחשבה העליונה והדבקות האלהית, צריך שיהיה מרוצף באהבת הבריות. ואם יזדמן הדבר לבא בשיחה עם נכרי, לא יוזז עוז הארת הקודש. ואם יכניס על ידי זה בלב אור האהבה הכללית לכל האדם ולכל היצורים, הרי זה בא מהכלל הגדול של אלה תולדות אדם, הגדול גם מכלל של ואהבת לרעך כמוך. ומשכיל על דבר ימצא טוב, איך להזהר מהתוכנים הזרים שכל נפש המונית לקויה בה, קל וחומר נפש נכריה, וישאר האור הפנימי בצביונו השלם, והתרחבותו תוסיף עליו עז תפארה.",
        "summary": "קדושת ישראל והדבקות האלוהית צריכות להיות מרוצפות באהבת הבריות, אך יש להיזהר מן התכנים הזרים שבנפשות השונות."
    },
    {
        "id": 2193,
        "article": "כשם שאנו רואים את הרשעה באדם הפרטי או בחיי החברה האנושית, ואנו מוצאים שבכל שלילותה ורעתה יש לה תפקיד, אמנם תפקיד עובר, יש ברשעה אומץ מיוחד, תוקף הרצון ועומק חיים, שהם תוכנים נדרשים לשכלל בהם את היושר והטוב, ובטוחים אנו שסוף כל סוף תעבור הרשעה, וישוכלל האדם ותשתכלל החברה, ואז יעמד הכל על בסיס הטוב, והרשעה תכלה, ותשוקת הרע, הזעם, הרצח, הגסות, וכל סעיפיהם, יכלו כעשן – כן הוא בכלל העולם. אין ספק שיש כח רשעתי שואף רע, העושה תסיסה בעולם, והוא שליט ומלא עז כל ימי הרע, כל הזמן שהעולם צריך לתסיסה הרעה, שואף הוא הרשע העולמי וכל אגפיו לאבד ולכלות, לזהם ולטמא, להחשיך ולהאפיל, להפריד ולפוצץ. והוא מאריך ברעתו עד עת קץ, עד אשר ישוכלל העולם, עד אשר רוח חדשה, רוח חיים טהורים, יפוח על בני אדם, ונשמות קדושות יתעוררו לפעולת ישועת אמת, ויחסנון מלכותא קדישי עליונין. וכל האמור בדברי חכמים וחידותם על דבר הרשעה ומציאותה, על דבר תקפה ועזה הזמני, על דבר כליונה והמחותה באחרית הימים, הכל רשום הוא בכתב אמת.",
        "summary": "תפקידה של הרשעה הוא להתסיס, לחזק את הרצון ולהעמיק את החיים, וכשישוכלל העולם הרשעה תכלה."
    },
    {
        "id": 2194,
        "article": "מה יפה ונעים הוא להסתכל באור נשמתן של צדיקים לפני הופיעם בעולם. החיים העתידים שיתחדשו על ידי אותן צדיקי העולם, המחדשים את זיו העולם, פועלים כבר את פעולתם עוד לפני יציאתם של אלה הנשמות הקדושות לאויר העולם. בזרם מהלכם הפנימי מחדשים הם בעולם תנועת קודש, תנועת אמת, מלאה עז וגבורה.",
        "summary": "נשמות הצדיקים מחדשות את העולם עוד בטרם יצאו לאוויר העולם."
    },
    {
        "id": 2195,
        "article": "כשנשמתו של אדם מתעלה, הרי הוא מרגיש ביותר את הגבורה העצומה של כח הדיבור, ויודע באמת את הערך הגדול של כל דיבור שלו, את ערך תפילתו וברכותיו, את ערך תורתו וכל שיחותיו, ואת הערך של כל הדיבור הכללי הוא צופה, וחש הוא את תנועת העולם ותסיסתו הגדולה שהדיבור פועל.",
        "summary": "כשנשמת האדם מתעלה, הוא מרגיש את ערך הדיבור ופעולתו בעולם."
    },
    {
        "id": 2196,
        "article": "ההפשטה הרוחנית אינה צריכה לטשטש את המוחשות והמורגשות, אלא להוסיף עליהם, לעדן אותם ולשפרם, ולעמוד נגדם בכל עז שלא יעיבו הם ולא יטשטשו את מה שהוא רב ורם מהם, את מה שהוא מקור חיותם והוויתם, האור הרוחני לכל מילואיו.",
        "summary": "ההפשטה הרוחנית אינה צריכה לטשטש את המוחש והמורגש, אלא לעדנם, ולעמוד כנגדם שלא יטשטשו את האור הרוחני."
    },
    {
        "id": 2197,
        "article": "האור הפנימי דבק מאד במשיג, על כן סופו שהוא יעלה אותו ויתעלה עמו, וכל הרכוש של המקיף יכנס אליו, בנצחון על התוכן המקומי. ישראל מתעצמים בפנימיות, נראה מרחוק כאילו רחוקים הם מהשפעת המקיף, וארץ ישראל סגולתה פנימית. אומות העולם וחוץ לארץ אין להם כי אם הארת המקיף, שנראית גדולה ורחבה, אבל זרה ואינה מחוברת עם משיגיה. ואותו התוכן המקטין את ההארה הפנימית מפני צמצומה, הוא רק תוכן ארעי. בהתעלות העולם יתחברו שני האורות, ובתוך הפנימי יכנס כל המקיף, כלומר שכל מה שהוא נעלה מגבולות יהיה נקנה להעצמיות הפנימית, לאשתאבא בגופא דמלכא, יסוד התשוקות כולן.",
        "summary": "האור המקיף המאיר לאומות העולם וחוץ-לארץ, עתיד להתאחד ולהיכלל באור הפנימי של ישראל וארץ ישראל."
    },
    {
        "id": 2198,
        "article": "כפי האוטם הגופני, ככה אין אדם יכול לשאוב נחת ותנחומים מהעתיד המאושר של העולם, ולפי הפירוד בנפשו, איננו יכול לחוש את אותו האושר העתיד. כי באמת הרי הוא הוה, כי האור האלהי לעולם הרי הוא במילואו וטובו, אם כן העולם ולמעלה ממנו הכל מאושר, הכל טוב, ואיך לא ישמח ויעלוז כל יש ברוב העונג, ברוב הטוב, שכל מה שהוא חוץ לו ומשולל מטובו אינו נחשב לקליפת השום ולאפס ממש, וגם זה היש הדמיוני משולל הטוב, אינו כי אם נושא להבלטת אור הטוב ברוח יותר בולט, יותר חסון ויותר רענן.",
        "summary": "רק אטימות הגוף ופירוד הנפש מונעים מלהתעדן באושר העתיד, הקיים בהווה, ושכל מה שחוץ לו אינו נחשב."
    },
    {
        "id": 2199,
        "article": "אף על פי שיראת העונש הגדולה מאד, כשהיא מתרחבת, הרי היא בעצמה עונש ויסורין, מכל מקום הרי היא ממרקת, ויש בה טובה עליונה, שנעשית בסיס ליראת הרוממות.",
        "summary": "כשיראת העונש מתרחבת, היא עצמה עונש וייסורים, אך יש בה טוב, שכן היא ממרקת את האדם ונעשית בסיס ליראת הרוממות."
    },
    {
        "id": 2200,
        "article": "המסוגלים לחסידות, לקדושה, להשגת רזי תורה, לא יוכלו לדמות את עצמם לרוב בני אדם. דרכי חייהם צריכים להיות בדרך יותר עליון. מחשבותיהם מוכרחות להיות נטויות למעלה, מובדלות מעסקי חול ופונות תמיד אל הקודש. ובזה הם עושים טובה לכל העולם, מרבים בו שפע של אושר, של קדושה ושל מנוחה, מחממים את הלבבות ומאירים את הנשמות בסגולתם. ובהניחם את ידיהם ומתרפים ממעלתם, מתפשטת נפילה רוחנית בעולם כולו. ואף על פי שדרכם הקודש צריכה להיות בקיצוניות וחומרות, מכל מקום צריכים גם הם להיות מעורבים בדעת עם הבריות, ולדעת עת לכל חפץ, להגביר את תוכן החיים ואת דעת העולם העמוקה בקרבם, את ההתקרבות והריעות המדינית ברוחם ונפשם, ואז יהיו שלמים באמת, ותיקון העולם יהיה ראוי לבא על ידיהם, ומדותיהם האנושיות יתפארו ויתעלו בתכלית הטוב, ופאר רוח הקודש יחול עליהם בנעימות וחדוה.",
        "summary": "אף שהמסוגלים לחסידות צריכים להיבדל מעסקי חול, עליהם להיות מעורבים בדעת עם הבריות, כדי להגביר בקרבם את דעת העולם."
    },
    {
        "id": 2201,
        "article": "עמלק מחזיק בהטבע בעיקר בעבור אהבתו להרע שנמצא גבול בשמרי הטבע, והוא קשור בו, ואינו יכול לסבול ניסים בעולם, ולא שינוי טבע במוסר האדם. ולעומת זה ישראל יצר ד' להבקיע את חומת הטבע, ומציאות הניסים עשו חלונות בהטבע, באופן שאיננו סותם בפני האור האלהי, ונמצא שאחר שכבר נעשו הניסים בעולם, בהריסת הטבע, כבר נתמתק הטבע עצמו, באדם ובעולם. ולעתיד לבא לא יהיה הטבע סותם כלל בפני האור האלהי, כי אם הוא מאיר על ידו בפילוש גמור, וכן לא יהיה טבע האדם סותם בעד הקדושה והנועם האלהי העליון. ואז לא יהיה שום צורך במיתה, ויבא עולם חדש מלא חיים, כל הנותר בציון והנשאר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים.",
        "summary": "ישראל פותחים חלונות נסיים בטבע, ובכך מוחים את עמלק האחוז בו, ובעתיד הטבע לא יחצוץ כלל בעד האור, והמוות יחדל."
    },
    {
        "id": 2202,
        "article": "עם על האומות אנו מחולקים בתעודה חלוקה ערכית. הם נועדו לשכלולו של חיצוניות העולם, ואנחנו להפנימיות. אבל עמלק הוא ההיפוך ממש מכל מגמת הקודש של ישראל, וצריך הוא להמחק, כדי שיהיה ד' וכסאו שלם.",
        "summary": "ישראל מתקנים את הפנימיות והאומות מתקנות את החיצוניות, ואילו עמלק הוא הפך מגמת הקודש, ויש למחותו."
    },
    {
        "id": 2203,
        "article": "בכל דרגה ובכל השגת עולם יש בה אוצר של קדושה, וכשאדם דולג ועף במהירות גדולה יותר ממדריגתו אז מתרוקן הוא מהתוכן הקדוש של הדרגות התחתונות, שהן הראויות לו, ולמדריגות העליונות אינו יכול להתדבק, מפני שהן יותר מדי רוחניות עבורו. על כן הוא צריך לשוב בתשובה, בשברון לב ובשמחה, אל המדריגות שעזב, ומכל מקום לא ישכח את הרושם של המדריגות העליונות, שכיון שעלה לא ירד, ואז יתהפך הכל לטובה.",
        "summary": "כשאדם מדלג מדרגות, את דרגתו הוא מאבד ואל העליונות אינו מגיע, ועליו לשוב למדרגתו מבלי לעזוב את רושם העליונות."
    },
    {
        "id": 2204,
        "article": "מתוך שאדם מסיח את דעתו מהרע שבנפשו, ואינו עסוק בתיקונו, אינו מכיר את כיעורו, וממילא הוא צדיק וישר בעיניו, ודעתו זחה עליו, וזהו יסוד הגאוה. אמנם כשהוא מטפל בכל עת לזקק את נפשו, להפוך את הרע לטוב, להפכא מרירו למתיקו וחשוכא לנהורא, הוא מרגיש וחש את כל מכאוביו הרוחניים, והרי הוא שפל בעיניו, וממרי דחושבנא. על כן תלויה היא דרשתו של מרי מתיבתא בהיכלא דמשיחא באלה שני הענינים, הפיכת מרירו למתיקו וחשוכא לנהורא, ומאן דאיהו זעיר איהו רב.",
        "summary": "הסחת הדעת מהרע שבנפש, במקום לתקנו, מביאה לגאווה, והטיפול בו להופכו לטוב, מביא לענווה."
    },
    {
        "id": 2205,
        "article": "כל עולם מתנהג בסדריו העצמיים המיוחדים לו, בין עולם גשמי בין עולם רוחני, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. ומזה יש ללמוד, שאין להתבהל כלל מסתירה של הגיונות מעולמות מיוחדים.",
        "summary": "לכל עולם יש סדרים והגיונות שונים מחבירו, ואין להיבהל מסתירה ביניהם."
    },
    {
        "id": 2206,
        "article": "לפעמים יש שעל ידי חופש הרעיון מתגלה הטהרה, והסדרים המעשיים וכל חוקי המוסר מתעלים על ידי הציור העצמי הבלתי מוגבל. ויש אשר הסדר המעשי המתוקן, המוגבל בגבולותיו, הנובעים ממקור עליון, הם הם הגורמים לבנות את היכלי הרוח העליונים בעזם וטהרתם. אתערותא דלעילא, או אתערותא דלתתא.",
        "summary": "לפעמים הסדרים המעשיים הנובעים ממקור עליון, מתעלים על-ידי חופש הרעיון, ולפעמים הם בונים את היכלי הרוח."
    },
    {
        "id": 2207,
        "article": "משה הוא איש האלהים, בעלה דמטרוניתא, כל תיקוני עולם הזה, גם הגן עדן ותיקוני הנשמות בכללם, אינם כי אם דברים טפלים למאוייו הנצחיים, כי אם התיקון השלם של העולמים כולם, שאי אפשר להם לצאת אל פועלם הגמור בשכלולם המלא כי אם על ידי תיקון העולם שעל ידי ישראל. כל מה שנתבע מצד התיקון הכללי של כל העולמים – נדחות התביעות של כל כללות העולם המוגבל וכל הופעותיו, גם הרוחניות שברוחניות. יעקב קבע לו מגמת העולם המוגבל בכל הוד גדולתו, ביפיו הקדוש, בעזוז מוסרו, בנצחיותו, בשלמות נשמותיו, ביתא דלתתא. אבל משה, ביתא דלעילא הוא עלמא דיליה, אלא שכל כך מתאימים הם העולמים, עד שכל הצרכים דלתתא מתמלאים בכל דייקנותם על ידי המגמה של בנין ביתא דלעילא, בכל ביתי נאמן הוא.",
        "summary": "לגבי משה, כל העולמות הרוחניים התלויים בעולם הזה, הנם טפלים לתיקון הנצחי, ואילו יעקב מקושר לעולם, וביתו מתפרנס מבית משה."
    },
    {
        "id": 2208,
        "article": "יש שטוב לשכח את העונות, ועל ידי מה שעושים כן לשם שמים, כדי להתאמץ בעבודה בשמחה ובהרחבת הדעת, בתורה וחכמה, לשפר את העולם ולהוסיף אור ושמחת ד' במעשיו, ממילא מדה כנגד מדה נעשים הם אצל הקב\"ה גם כן כביכול בגדר שכחה. גם אלה תשכחנה, זה מעשה העגל. וכח הזכרון נכפל בהטוב והקודש, וכל המצות, וכל הטובות והמחשבות הטהורות, מתנוצצים בזכרון כפול, זכרון טוב לפניך.",
        "summary": "לפעמים טוב לשכוח את העוונות, כדי להוסיף שמחה במעשיו, וכנגדו הם נשכחים אצל ה', וזכרון הטוב נכפל."
    },
    {
        "id": 2209,
        "article": "ממה שמסיחין את הדעת מהשכל היותר פשוט, סובלין ממיעוט ההופעה בשכל היותר עליון, כי הראשית והאחרית זו בזו נעוצות.",
        "summary": "כשמסיחים את הדעת מהשכל הפשוט, סובלים ממיעוט הופעה בשכל העליון כי הראשית והאחרית נעוצות זו בזו."
    },
    {
        "id": 2210,
        "article": "יש שעושה אדם דבר ואינו לגמרי לשם שמים, ולבו דואג בקרבו על המחשבה שלא היתה זקוקה כראוי, ומתוך כך הוא בא להתחרט על עצם המעשה. ובזה הוא מפסיד הרבה, שהרי עצם המעשה טוב הוא, וצריך שיקלע את נטיית חרטתו רק על עירוב הפסולים שבמחשבה, וזה הוא כבר דבר השייך לכל מערכי הרוח, ולמעמד הנפש כולה, ולא בנוגע רק לדבר הפרטי ההוא. ויש שצריך להוסיף אומץ לשאוב מהמעשה הטוב רוח קדושה לזיקוק המחשבה, ואם יש ספק בדבר יטה כלפי הטוב והישר.",
        "summary": "כשעושה מעשה טוב שלא לשם שמים, אל יצטער על המעשה, אלא ישאב ממנו אומץ לתיקון המחשבה."
    },
    {
        "id": 2211,
        "article": "צריכים צדיקים לעבור בנהר דינור כדי להמחק מהם ציורי עולם הזה. אמנם, אם התגברו גם כן בעבודתם האלהית עד שכל עניני עולם הזה קודש הם, וכל שיחותיהם הם דברי תורה וחכמה עליונים, אז פוסק נהר דינור את השפעתו המכאבת מהם, ואינם מתבטלים אפילו כהרף עין מקישור אהבה בתענוגים שהם מקושרים בו בקדושתם, רק הולכים מחיל אל חיל, בלא שום הפסק והפרעה כלל.",
        "summary": "הצדיקים שכל עסקיהן ושיחותיהם בעולם הזה הם קודש, ניצולים מנהר דינור, שתפקידו למחוק מן הנפש את ציורי העולם הזה."
    },
    {
        "id": 2212,
        "article": "אם יעלה על לב תלמיד חכם, וביחוד מי שהוא בתכונתו ממרי דרזין, כבדות רוח על מיעוט עסקו בעניני העולם הרחבים, שהנפש הטבעית תובעתן לפעמים בתפקידיה, ישים אל לבו שכך היא המדה בכל בעלי המקצועות שבעולם, שהם מתיחדים במקצע שלהם, ומביאים ברכה לעצמם ולעולם דוקא על ידי התכנסותם בחוגם, ומתוך המצר הזה מתרחבים והולכים. ואם יפזרו את רוחם לכל העסקים, לכל ההתערבות בין הבריות ולכל המקצועות, מאומה לא ישאו בעמלם, כי לא תמלא עין לראות ולא תמלא אוזן משמע. אמנם בשיעורים קטנים, ברשיון הגון, יתן חופש לרוחו להשקיף על העולם ועל החיים, על המדעים וההרגשות השונות, והם הם יהיו כחומטין לתבואה וכמלח לתבשיל, ויסוד עמקי נפשו יגלו בעיקר היסוד, בנועמה של תורה, בזיו הקודש ואור ד' העליון. ואת ישרים סודו.",
        "summary": "בעלי הסוד צריכים למעט בעסקי העולם ולהתרכז במקצועם, אך השקפתם עליהם בשיעור קטן, כחומט בתבואה, מברכת את תורתם."
    },
    {
        "id": 2213,
        "article": "יש שכלי הגוף הם חלושים, ועל כן הנטיה הולכת לעיונים שכליים מופשטים, שאין כלי הגוף נדרשים להם, כי אם הנשמה בעצמה מציירת בחופשיותה את הגיונותיה. אבל שלמות העולם צריך הורדת התורה לארץ. על כן חייבים לחזק את כחות הגוף, ולעסוק בחלקי תורה וחכמה כאלה שצריכים פירוך הגוף גם כן. כולי גופי דרופתקי נינהו, טוביה לדזכי והוי דרופתקי דאורייתא. וכל מה שיתרבה הזוהר והבירור באותן התוכנים שהעבודה הגופנית, ציור המעשה ודיוק הרעיון בקישור החושים טעון להם, ככה יצלל יותר הרעיון הפנימי הרוחני המופשט. העננים המכסים את זוהר האמת, כשהם מתגרשים מנקודה אחת גלויה, מתגרשים הם לעומת זה מכל הקוים העליונים המכוונים לעומתה וכל גבוליהם. והרי הוא מרחיב את גבול הקודש, ומגביר ממשלת האמת, ומגלה את הזוהר האלהי בעולם, לאושר החיים, ולאומץ הקודש העליון בכל מקום שהוא זורח, שיתגלה אורו בשפעת קרני הודו, להשביע לכל הצמאים לדבר ד', המיחלים לישועת אמת.",
        "summary": "כשהגוף חלש, השכל נוטה לעניינים מופשטים, וחיזוקו, ובירור התכנים הקשורים בחושיו, מבהירים את הרעיונות המופשטים."
    },
    {
        "id": 2214,
        "article": "מתנשאים אנחנו בחפץ פנימי לעולם המלא אהבה, קדושה, חסד, אמת ותפארת. מתרוממים אנחנו אליו מחשק לבבנו. הנשמה מפעמת בנו בפעמיה, בצליליה מלאי החן, העז וההוד. אוהבים אנו את כל, ומשנה אהבה אנו אוהבים כל נשמה זכה בכל מקום שהיא, בכל אומה ולשון, בכל פינה ואמונה. את אהבת האמת והטוב, את החסד והתפארת אנו אוהבים, וכל משטמה, כיעור, הגבלה גופנית קצופה, אנו שונאים. מרחמים אנו על הבריות כולם. רואים אנו כל הנפשות עורגות אל הטוב, אל האמת והזוך, עורגים בעומק פנימיותם, אבל רגליהם ברשת נתונים הם, ולפדות הם מחכים. כל חפץ טוב שפועם בעז בכל, כל דורש אלהים באמת, כל צדיק יסוד עולם, בכל מקום שהוא נמצא, בין נגלה בין נסתר, הרי הוא פודה נפשי תדירי לכל הבריות, משיח אלהי יעקב הוא. מרוח המשיחיות נשמתו היא חיה, נזר אלהים על ראשו, ושמן משחת אלהיו עליו. חופש רוח אנו צריכים לקדושה, אהבת אמת עמוקה ובטוחה, מלאתי אורה, בלא צללים, פחדי הבל וכיעורים, אז תדרוך נפשנו עז. ודורכת היא נפשנו עז, ותשועת אלהים עליון חיה בקרבנו, ושמחת אמונים ממלאת היא את כל קרבנו. מתרוממים אנו מעל כל מכשולי החיים, מעל כל זיקי הבשר. ד' אלהים צורי, וישם רגלי כאילות, למנצח בנגינותי.",
        "summary": "אוהבים אנו את הטוב ושונאים את הרע, ומרחמים אנו על העורגים אל הטוב אך נתונים ברשת הרע, והצדיקים פודים אותם."
    },
    {
        "id": 2215,
        "article": "רק במחשבות עליונות, חפשיות, טהורות וקדושות, מנצחים את הרע. לשוא יעמלו בונים לנצח את הרשעה, והם עמה בתחתית המחשכים, ששם הוא מקור שרשה, ארץ מכורתה, ומקום הרת גבורת רשעתה. לעלות אל על צריכים, לעסוק בתורה דלעילא, להופיע תמיד באוצר מחשבות חיות ורעננות ממקור הקודש. להודע אל כל חכמי לב, טהורי רוח, בכל דור ודור, בכל עם ולשון. לזרות הלאה את המשטמות ואת הנרגנות. אז יבקע כשחר אור ד' עליון על הנשמה, והחיים יופיעו באור אלהותם, ברוח ד' חונן הדעת, הרוצה בתשובה, אדון השלום והברכה.",
        "summary": "אי-אפשר לנצח את הרע כשנמצאים אתו במחשכים, אלא צריך לעלות ולעסוק בתורה דלעילא."
    },
    {
        "id": 2216,
        "article": "כשהולכים אחרי ההרגשה העליונה של הופעת רוח הקודש, ושל כל חכמה והופעה שבעולם, בלא התקשרות אל התורה ומעשיה בפרטיות, ובמדידת המדות הטובות המשוערות על פיה, הרי זה חטא נדב ואביהו, הפרדת יסוד אבא מאימא עלאה. חושבים המתנהגים ככה שמתקרבים אל הקודש, מיחדים הם ממרחקים, מקריבים אפילו אש זרה, ובאים אל הקודש שתויי יין, בלא אימתא דשמיא הנובעת ממקור עליון, דבאה על ידי כיסוי הראש, אלא פרועי ראש, ומתיחדים כל אחד בהשגתו המיוחדת, בלא איגוד עליון של תורת משה מורשה, ולא נטלו עצה זה מזה, ומורין הלכה בפני רבם, מתוך הכרה של גדלות פנימית. ועומק גדול של קדושה זו צריכה להתבטל בפני מקור התורה. ונקדש בכבודי. והם מיודעיו של מקום, אינם יכולים להתגבל בגבולים, גדולים ממשה ואהרן בהתפשטותם, נדחים מן העולם, ואינם באים בבנין של משפחה, ובנים לא היו להם. וחוזרים בהולדה שניה, בפינחס זה אליהו, המלא רוח ד' וקנאת הברית. המסורת והעבודה המקודשת על פי הנבואה והתורה המנוחלת, וההתעלות העליונה המכבדת את הקדושה ומגבלת את תנאי החיים הרוחניים, ועם זה מנשאת עצמה מכל הערכים העולמיים, נמזגו בישראל, לשאת בכחה העז את משא הגלות וכל עמלו, ולחדור דרך כל עמקי תהומות אור ישועה וגאולה. זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ד' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. רוח הנעורים הסוער, המתעורר בעז ובגבורה, עם רוח הזקנה המסודר, המלא כובד ראש וזהירות, יחד מתאגדים לאגודה, לפעול פעולתם בחיים הרוחניים והגשמיים, להחיש ישועה, ולהעשות בסיס לצמח ד', עריכת נר לבן ישי, משיח ד', רוח אפנו, אשר בא יבאו אלינו שניהם יחד, אליהו הנביא עם משיח בן דוד.",
        "summary": "חטא נדב ואביהוא – עקירת דייקנות המעשים מתוך סערת ההופעה העליונה – מיתַקן במזיגת שתי התכונות, הנעשית על-ידי אליהו."
    },
    {
        "id": 2217,
        "article": "הנפלאות המיסטיות, כשהן נקלטות בציור הנפשי, הן שוללות את הבינה הטבעית מהתפתחותה, מפני שהעולם המוחשי וחוקיו נעשים בלתי בטוחים אצלו, ואין לשכלו בסיס ממשי לסמוך עליו. אבל על ידי ההתאמצות לעקור את האמתיות של העולם המיסתי מעקם הוא את הגיונו, ועוקרו מהיסוד הכללי של הקפת המציאות. על כן נח לו לאדם שלא ישקיע את ציורו בקישור התוכן המיסתי הממשי, כי אם במדה כזאת שיבורר לו שאיננו פועל עליו להרחיק מציוריו את הקישור הישר עם העולם הממשי שהוא חי בו, וכל טבעיותיו וחקיו. שכן ארץ ורעה אמונה.",
        "summary": "חשיבה המיסטית עלולה לפגוע בבינה הטבעית, אך עקירתה עוקרת את ההיגיון מההסתכלות הכללית, ויש לאחוז בה במידה ראויה."
    },
    {
        "id": 2218,
        "article": "כשקדושתו של אדם מאירה, מבינים בכל דעה את המסקנא האחרונה שלה, אפילו אחרי אלפי תוצאות, ובזה מבחינים בין טהור לטמא. כי ישנן מחשבות כאלה, שאין שום רע וכיעור ושום טומאה ונסיגה ניכרת בהן, אבל בתוצאותיהן האחרונות מתגלה הארס הטמון בתוכן. ומי שאין רוחו מלא טהרה, הולך בזה אחר עיניו, ומתוך שרואה דרכי הגיונות נכונים, שאינם גם כן פוגעים בכל קודש לכאורה, הרי הוא נמשך אחריהם, אבל אחר כך, כשבאים המים הרעים בכל קרביו, לא יוכל לחוש כל כך את תוצאותיהם. ובעלי הקודש הם מודיעים מראשית את המסקנות של כל דעה וכל אופי מדע זר שיש רשעה טמונה בעומקם. ומוצא אני ממר ממות את האשה אשר מצודים וחרמים לבה, טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה, זו מינות, שלצדיקים יראי אלהים באמת מתגלה אותו הזוהם הטמא גם כשהוא טמון וחבוי במחבואים שונים וחדרי חדרים. ולעומת זה ישנו בקדושה גם כן מין תוכן נסתר, ולמשכילים מזהירים מתגלים אוצרות חושך ומטמוני מסתרים במקום אשר לא יעלה על לב איש לבקש. ומשכיל על דבר ימצא טוב.",
        "summary": "הצדיקים שקדושתם מאירה, מבחינים בכל דעה את מסקנותיה הרחוקות, ומכירים בזוהמה המידמה לטוב, ובטוב הגנוז ברע."
    },
    {
        "id": 2219,
        "article": "כאשר עוסקים בחיובים ואין עוסקים במקור החיובים, אז התוכן של החיובים מובן באופן כהה ומרוסק, ועל כן הקישור עם החיובים בעצמם נעשה רפה וחיצוני. לזאת אי אפשר לשום גאולה פרטית וכללית לחול בעולם, כי אם על ידי התנשאות הנשמה למקור החיובים, למקור התורה, ופנימיות התורה היא רפואת כל.",
        "summary": "כשעוסקים בחיובים ואין עוסקים במקורם, הקישור אליהם נעשה רפה וכהה, ולכן גאולת הכלל והפרט תלויה בלימוד רזי תורה."
    },
    {
        "id": 2220,
        "article": "אותה החולשה שמרגישים כשמתנשאים למאויים רמים, באה מפני אי ההסתגלות של כחות הגוף והנפש להיושר האמיתי, להאור העליון, להעצמיות והקדושה בבירורה. על כן צריכים לשאוב מהחולשה עצמה אומץ, כשמציירים שרק הצד הרפה נחלש, רק כחות העצלים, החשוכים והרעים, הם הם הנמוגים מפחד כשאור עליון זורח. אז מוסיפה האורה, העצמיות, והקדושה הפנימית, עז וגבורה.",
        "summary": "החולשה שמרגישים כשמתרוממים למאוויים רמים, נרפאת בהבנה שהצדדים הרפויים הם שנחלשים."
    },
    {
        "id": 2221,
        "article": "בכל עת שמדת יראת שמים מתגברת באדם, ידע שעת מוכשרת היא לו לקנות בה הארה על כל דרכיו, ועת רצון היא לבקש מאוייו. ולפי ערך יחושו לעולם, היא גם כן עת רצון בעולם כולו. ולא יסוג אחור, גם אם על ידי הציור של היראה תתגבר עליו העצבות ומרה שחורה, רק כארי יתגבר לצחצח אותן הנטיות השפלות של העצבות מטומאתן, וזיק היראה האלהית, שהוא מורה על הארת הקודש בו, ועל זיו החכמה העליונה שמתחיל להאיר בקרבו, ישאר צח ונקי. וילך בכחו זה הלאה, לתורה ולתעודה, וישתמש בכל מאורע רוחני פנימי לדחות את הכיעור ואת הרע מנפשו ומכל התפשטות כחותיו בעולם. וכפי התרחבות המחשבה, וכפי חפץ האמת הפנימי, ככה יעשה חיל בפעולת קודש. זאת מלחמת ד' וגבורת חיל, לרומם קרן הנשמה האלהית, שממנה תוצאות חיים, לאור באור פני מלך חיים, בזיו החכמה, ובטוהר המדות העליונות, בשרשם המלא עדן.",
        "summary": "כשיראתו של אדם מתגברת, עת רצון היא לו ולעולם, ואל ייבהל מהעצבות הנלווית אליה, אלא יתגבר לזקקה."
    },
    {
        "id": 2222,
        "article": "מה שפעל הרב הירש באגרותיו לומר על הרמב\"ם שהיתה לו יהדות בלתי מובנת, זה גורם את כל הגרעון של היהדות הארתודוכסית האשכנזית. קוצר רוח כזה, שגאוה נוראה מסותרת בו, לא תוכל לתן פירות בלא רקבונות פנימיים. יכולים אנו לתקן שיטתו של הרמב\"ם כננסים על גבי ענק, אבל לא לדבר גבוה שיהדותו לא היתה מובנת, בשעה שאצר ברוחו את אוצר התורה בכלכל שלימות. וכי מהיכן תבא לנו הבנה יותר שלמה ביהדות, אם לא מהלימוד והשקידה שאנו לומדים את התורה, וישים נא על לבו כל איש, אם תוכל שקידתנו להגיע לחלק אחד מני רבבה לשקידתו של הרמב\"ם ז\"ל. יותר יותר טוב ואמת הוא לומר, שסקירתו הענקית לא תוכל להתאים להיות להדרכה לקטני ארץ כדורות האחרונים, ועל כן צריכים אנו להקטין את האורות שלו, ובכל זאת ישארו בשלימותם, אבר מהם לא יחסר, אבל יתקרבו יותר להשגת בני אדם שאינם מסוגלים לעוף תעופות שכליות קדושות ועליונות כמותו ז\"ל. לכף זכות יש לנו לדון גם את הרב הירש ז\"ל, כל מה שדבר מלבו הטהור דבר, אבל בכל זאת החסרון נכנס בתוך עצמיות התכונה של סדרי ההשפעה שלו, עד שהיא צריכה תיקון והרחבה, והדברים מגיעים עוד לכמה סעיפים אחרים בשיטתו.",
        "summary": "ביקורת הרש\"ר הירש על הרמב\"ם גרמה לחסרונות האורתודוכסיה האשכנזית, ואין לקבלה אלא כצורך לשינוי מצד המקבלים הקטנים."
    },
    {
        "id": 2223,
        "article": "כשמרגיש את אור הנשמה שמתלהב ומתרומם, אפילו כהרף עין ופחות מזה, אפילו כמתעלה ויורד אחר כך בירידה עוד יותר עמוקה מכפי מה שהיה מעמדו בתחילה, ישמח מאד בהתלקחות האור ובהעליה, וידע שכל עליית קודש עליית עולמים היא, כל טוב קיים ונצחי הוא, ואין לערכו המרומם קץ ותכלית, וכל חפצים לא ישוו בו, והירידה אינה אלא רגעית, מפני שלטון השקר הארעי, עד ארגיעה, ואין לו רגלים, וסופו לפול, ולהיות בעצמו עבד מכודן להוסיף עז ויפעה על אור האמתי וטוהר העליון.",
        "summary": "כשהנשמה משתלהבת, אפילו כהרף עין, יש לשמוח בה, שכן ערכה רב, והירידה שאחריה היא רגעית, ונובעת משלטון השקר בעולם."
    },
    {
        "id": 2224,
        "article": "כשמתגברת היראה החיצונה צריכים לרוממה על ידי שני דרכים, להעלותה ליראת הרוממות, ומתחילה להחליפה ביראה של בושה, שהיא אינה כל כך קודרת כיראת עונש פשוטה, והיא יותר מתוקנת, וכוללת בקרבה את כל התוכן והאמת של יראת העונש. ובזה האדם מתמתק ומתעלה לאהבה.",
        "summary": "כשיראתו החיצונית מתגברת, צריך להחליפה ביראה של בושה וממנה לעלות ליראת הרוממות, ובכך מתעלים לאהבה."
    },
    {
        "id": 2225,
        "article": "אותה הארה של הנהגת העולם, המטהרת את הנשמות מיסודן, ועוקרת את כל הטומאה והעבודה זרה מן העולם, כשאנו מכוונים אליה, הננו נושאים עין לד' אלהי ישראל, הקב\"ה, מצד הענינים האידיאליים המקוריים ופעולותיהם השרשיות. ומצד עצם הופעת הפעולה, הרינו באים לשם ד', מלך ישראל, מלכות שמים, כנסת ישראל. והפעולה הממשית וכל דרכיה, תמיד מתקשרים באידיאלים המקוריים. והופעת הטהרה של הנשמות, רצונם הטוב, והמעשים הטובים השכליים הטהורים וכל הזרחותיהם, מוסיפים התעלות המעשית, ומיחדים את הפעולה הכללית עם האידיאל המקורי שלה. וביעור רוח הטומאה הולך וגובר, ורוח הקדושה וטהרת החיים וההויה הולכת ומתעלה. תנו עז לאלהים, על ישראל גאותו ועזו בשחקים.",
        "summary": "יחוד שורש הנהגת ה' מצד העניינים האידיאליים (הקב\"ה) וגילוייו המעשיים (מלכות), מופיעה הטהרה בעולם והטומאה מתבערת."
    },
    {
        "id": 2226,
        "article": "נשמתן של ישראל נובעת היא מאור אלהים הפנימי הזה, המטהר ומעלה את העולם, מתגלה בכל המון הגילויים הניסיים והטבעיים, במוסר ובדרך ארץ, ביראת אלהים וברוח טוהר. ונקודת המלוכה ואור המשיחיות מכאן היא מופיעה, נשמת דוד ממנה היא יצוקה, ופעולותיו הממלכתיות והנפשיות, הגבר הוקם על ונעים זמירות ישראל, הם הרימו את הנשמה הישראלית, פלסו נתיבות למהלך החיים הישראליים, להמטרה האלהית. הוא פינה את הדרך, לא נתן שנת לעיניו, לעפעפיו תנומה, עד מצא מקום לד', משכנות לאביר יעקב. שלמה מצא הכל מוכן, נשמת ישראל בהופעתה, בעצמיות סגולתה. ההכרה הפנימית בגאותן וגדלן של ישראל נגמרה כבר באומה, ועת דודים הגיעה, ונבנה בית עולמים בהדר וגודל, ונתנשאה המחשבה הישראלית עד כדי הקף עולמים, קיימא סיהרא באשלמותא. כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה.",
        "summary": "נשמת ישראל הנובעת מאור א-להים פנימי, התכוננה במלכות דוד, וכשהוכרה בשלמותה הגיע עת בניין המקדש של שלמה."
    },
    {
        "id": 2227,
        "article": "כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהינם, אינו רק הקלת העונש, כי מה יעשו למי שאין צריך גיהינם כלל, כי אם הוא שכר עצום ונפלא מאד. והרשעים טועמים ממנו מעט כדי לקבל על ידו כח לקבל עונשם, והיינו טיט היון, בתחילה וה ולבסוף וי, אבל מי שקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה, משפיעים לו זה התענוג תמיד, והוא כעין תיקון עולם הגמור שלעתיד לבא, שיהיה המחול לצדיקים בגיהינם, שיתהפך לעדן. וערבה היא יסוד הגיהינם, הנה אחרית גויים ציה וערבה, רע בה, הב רע, ופתח אחד במדבר, והיה מדברה כעדן וערבתה כגן ד'. וכשאש של גיהינם מתהפך בכל עז גבורתו לחסד וצינון, הוא דישון עדן. כמים קרים על נפש עיפה שמועה טובה מארץ מרחק.",
        "summary": "צינון הגיהנם שנעשה על-ידי קריאת שמע, אינו רק הקלת עונש, כי-אם שכר עצום, כעין הפיכת הגיהנם לעדן שתהיה בעתיד."
    },
    {
        "id": 2228,
        "article": "במחשבות הגדולות, הכלליות, מתגלה הנועם העליון של עולם הבא, אור הבינה. וברעיונות ועצות המוסר וההדרכה המדותית, וכל פרטיה של תורה, מתגלה זיו השלום, והשפעת הטוב המיסד עולם, ומכינו להיות עומד וחי, בחיי היחיד ובחיי החברה, בחיי שעה ובחיי עולם. והיינו דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. וצדיקים הולכים תמיד מחיל אל חיל, מדרך לנתיב, ומטיילים מנתיב לדרך בעילויים, וטועמים את הנועם בכל עדניו, ומתענגים על רוב שלום, ועולים מן השלום, והמנוחה שבאה לרגליו, אל הנועם, ומרבים נועם בעולם הרוחני ובחיי הנשמות, ושלום בעולם המעשה ובחיי הגויות. ולא מצא הקב\"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ומה מונח בתוך הכלי ההוא, עצם הברכה, ומה היא עצם הברכה, זהו הנועם, ברכת משה שברך את עושי המשכן, כאשר הביאו אליו, וראה שעשו ככל אשר צוה ד' אותו, ומה ברכה ברכם, ויהי נועם ד' אלהינו עלינו, וכן אמר להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם. והיא שכינה העליונה, אוצר הנועם, רחובות הנהר, מקור התורה בכל נועמה. הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים.",
        "summary": "במחשבות הכלליות מתגלה הנועם של העולם הבא, והוא שורה בשלום העולם הזה, המתגלה על-ידי פרטי התורה והמוסר."
    },
    {
        "id": 2229,
        "article": "כשאי אפשר ללכת בדרך הנמוכה של הטבת המדות והמעשים כרצונו, מפני השאור שבעיסה שמעכב, והקטגוריא הגנוזה והגלויה הסובבת, צריכים לעלות דוקא בשער העליון של המחשבה העליונה, של הדבקות האלהית הרחבה, בעבודה שיש בה חסד גדול, גבורה ושמחה, וענוה גדולה, שיש בה בטחון גדול, ועליזה של ישרי לב.",
        "summary": "כשאי-אפשר להיטיב את המידות והמעשים כרצונו, מפני השאור שבעיסה, צריך לעלות בדרך הדבקות והמחשבה העליונה."
    },
    {
        "id": 2230,
        "article": "הפילוסופיא שהשיגה את החק המוסרי הכללי של העולם, וזהו כל יסוד ידיעת האלהות אצלה, לא יכלה לבא עד העומק הפרטי, איך כל האיכות והכמות המוסרית שבנפש האדם היא מופעה מהחק העליון הזה, והם אחוזים זה בזה כקוי קרני אור השמש היוצאים מן השמש. וחופש הרצון והבחירה, וצדדי החיוב וההכרח שיש בזה, בין באדם בין בעולם, כולם אחוזים בכונניות נפלאות, שהן הולכות ומתגלות לפרטיהם ופרטי פרטיהם בסוד ד' ליראיו. וחכמת יראת ד', החודרת עד כל מעמקי החיים, והאור הגדול של הדבקות האלהית אשר לצדיקים כבירי כח ועובדי ד' באמת, בגבורה ובקדושה, הוא מראה להם את התעלומות הללו בצורה חודרת במעמקי האמת, שאין דוגמתה בכל התגלות שכלית בעולם, כי אם בסוד ד' ליראיו, ואת ישרים סודו. אמנם עניה היא דעת האדם, שכשהיא תופסת איזה חק, חושבת היא בחוליניות מחשבתה שכבר עמדה על התיאור האלהי. אלה האליליים הרוחניים, אשר בלב ערל ונפש אטומה, באים, באין בושה של יראה פנימית, לדרוך בהיכל הקודש, ולא ידעו ולא יבינו כי הם תופסים רק חק מלאכי קל וקטן, מעלמא דפירודא, ולשוא הם קוראים בשם ד'. כי רק על פי המובן של האורה האלהית אשר בהתגלות הקודש, שכל דעה מתבטלת, וכל הגדרה וכל הגיון מוגבל מתבטל ביטול אפסי בכל עת עלותו ברעיון, שם השראת השכינה חבויה, ושם ההתגלות האלהית מתנוצצת, כאור הנראה מבין החרסים, רצוא ושוב כמראה הבזק.",
        "summary": "הקישור בין המוסר הכללי והנפשי נשגב מהפילוסופיה, והוא מתנוצץ מסוד ה' ליראיו."
    },
    {
        "id": 2231,
        "article": "הקטיגוריא על ישראל מורכבת היא מקטיגוריותם של שרי האומות, שיש להם תעודה בעולם שאינה יכולה להתאים עם התעודה העליונה של ישראל, על כן יש ניגוד עצמי לחקי הויית העמים, משטרם ומציאותם, התנשאותם והתרחבות ממשלתם ותרבותם, עם ישראל. ועוד יש קטיגוריא יותר גדולה, מהרע הגמור החפץ באיבוד העולם לגמרי, ויודע הוא שיסוד קיום העולם והתעלותו תלוי הוא ברוממותם של ישראל, בחופשם וגדולתם. וכשהקטיגוריא הכללית מתאחדת עם הפרטית, אז העולם תוסס מאד. ואותם הכחות מגיני האומות, אינם יורדים לסוף הדעת של הקטיגוריא על ישראל שמצד המקטרג הגדול, שהדברים נוגעים גם אליהם, והם מסייעים אותו. ועל ידי תפילת צדיקים, והעלאת הרצון הפנימי ממקור החכמה, מתוסף זיו החכמה בעולם, ומכירים התועים הללו את הדעה הרעה של הקטיגור הגדול, ומתפרדים ממנו, ובזה הם נמתקים, ומאיר בהם שביב של קדושה, לדעת שיסוד ניגודם לישראל הוא מוטעה ושטחי, ולהיפוך, כי התעלותם של ישראל, בעומק המציאות, תגרור עילוי לכל באי עולם, הללו את ד' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו, ואמת ד' לעולם הללויה. ומתהפכים למליצי יושר על ישראל, והתוכן הכללי של העולם הולך ומתאים לתקומתם של ישראל, והביאו את כל אחיכם מנחה לד' כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ד'. ואחרי כל אלה, זורח אור פנימי המאיר את ניצוץ הקודש שבעומק הרע, ומתחיל להכיר שכל יסוד הקטיגוריא הגדולה שלו לאבד העולם, הוא נובע מהתשוקה הגדולה שיש להרע לאבד את עצמו, כי זהו תיקונו ותיקון העולם כולו. וכאשר יעמד על יסוד זה, יפריד זה הרע את חלקו הרע ממנו, ויאבד באמת, ורוח הטומאה יעבר מן הארץ, והחלק של ניצוץ הקודש שיש בזה עצמו, בתשוקת האיבוד של הרע שברע, שהיא תשוקת הטוב באמת, זה יתעלה ויאיר מאד. ולמס מרעהו חסד, יעזוב את יראת שדי טהורה ונקיה בלא שום פגם, ותתעלה ותתרומם קרן ביובלא אתעטר, אשת חיל עטרת בעלה, וישראל עושה חיל. ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.",
        "summary": "קטרוג שרי אומות העולם מצטרף לקטרוג הרע הכללי מבלי להבחין בתשוקתו לכליון העולם, ובתפילת הצדיקים הם נפרדים ממנו והופכים למליצי יושר."
    },
    {
        "id": 2232,
        "article": "הרוח הפנימי מבקש לו את נתיבותיו, דורש הוא לעמידה בסיסית מיסודו הפנימי. כל מה שמושיטים לו מן החוץ, מהנשמע והנראה, לא ישיב בהם את נפשו. הוא דורש אחרי מקורו העצמי, זורה הוא הלאה את כל מה שעומד לו על דרכו. לפעמים יהיה לו לשטן גם מה שהוא לגבי כל הנזקקים רק לקליטה חיצונית הטוב והקדוש. והוא, בחיפושו העצמי, מוכרח לנצח גם את אלו המכשולים, שנצוחם קשה מאד, אבל בדרישת אמת פנימית, בחפץ טהור בלתי פוסק, גם אלה ההדורים מתישרים, ולא ימנע טוב להולכים בתמים.",
        "summary": "חיפוש הרוח הפנימי אחר מקורו העצמי, זורֶה הלאה גם טוב חיצוני העומד על דרכו, אך סופו לעמוד על אמיתתו הפנימית."
    },
    {
        "id": 2233,
        "article": "האדם הפראי לא הבחין בין מה שהוא מזין ומשובח בטעם, ובין מה שהוא צומח בשביל מטרות אחרות, לא בשביל אכילת האדם. את הכל, כל מה שנזדמן לו ברעבונו, לקח ולעס. וברבות הימים עמד על המבחן, לברר לו את המסוגל לו ביותר, ובחר לו את הפירות, התבואות והצמחים, הנאותים למזונו, וכן הלאה. בחיי הנשמה גם כן יונק העולם מכל ספרות, מכל מה שצומח על הקרקע הציורית של האדם. יבאו ימים ויתברר מהו המאכל הרוחני הראוי לאדם, אז אהפוך על עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד'. וכשם שהתעשיה מהפכת כמה דברי בלתי מועילים לדברים מזינים ומועילים, כן תשוב החכמה העליונה להפוך המון רעיונות ותבואות הרוח שאין להם כעת ערך, לדברים משיבים את הנפש. ומעין דוגמא של עולם הבא יש לצדיקים קדושי עליון גדולי דעה בעולם הזה. ועלהו לא יבול, אלו שיחת חולין של תלמידי חכמים.",
        "summary": "כשם שהאנושות למדה לברור את מזונה הגשמי, ולהפוך מזון בלתי-מועיל למועיל, כך תלמד לברור את ספרותה ולתקן את רעיונותיה."
    },
    {
        "id": 2234,
        "article": "באוירא דארץ ישראל אפשר להתהלך במחשבה מופשטת, להניח להשכל והציור לעשות את פעולתו במנוחה, והננו בטוחים, שמאחר שכונת החושב רצויה, ועיניו ולבו לשמים, שרק ממקור הקודש יערה עליו הרוח, ואחר כך מוצאים כל ההגיונות מאירים באותיותיה של תורה שבכתב ושבעל פה. אבל בחוץ לארץ מוכרחת המחשבה להגדר, והאותיות של תורה צריכים להיות בוני המחשבה, ואז יש תקוה כי קדושת אוירא דארץ ישראל תופיע על המחשבה, להוסיף פרי קודש ממכון החביון, והאור הצפון ישלח ברקיו.",
        "summary": "בארץ ישראל אפשר להניח לשכל לפעול במנוחה, והמחשבות תימצאנה מאירות באותיות התורה, ובחוץ-לארץ המחשבות מוכרחות להיבנות מהאותיות."
    },
    {
        "id": 2235,
        "article": "המחשבה הבלתי נודעת פועלת תמיד באדם על פי תכונתה, ומה שמתגלה ממנה אינו כי אם הוצאה אל הפועל מהגניזה של המחשבה הבלתי נודעת באופן גלוי. והמחשבה הגנוזה הישראלית היא תמיד אמונת ד' העליונה. כנסת ישראל אינה פוסקת את רינתה, למען יזמרך כבוד ולא ידום, וכל מחשבה טובה היא תוצאה ישרה מהמחשבה התדירית הישראלית. ומחשבה רעה היא רק תוכן של איזה ערעור חיצוני, ההפוך לגמרי מהפעולה התדירית של המחשבה הישראלית הגנוזה, ואינה יכולה להצטרף למעשה. און אם ראיתי בלבי לא ישמע ד'. המעשה הוא התחלת צמח, שמכה את גליו מלמטה למעלה, ומתוך עצמיותו מצמיח ערכים מחשבתיים. כאן הוא הגבול של פעולת העולם החיצוני על הפנימי. ופעולה רעה מזדקפת ועולה עד שרשה במעין החיים של הפועל, והכל מזדהם, עד אשר בא יבאו נחלי התשובה להדיח ולטהר. האומות האליליות מחשבתם הגנוזה היא הרשעה, מגמת האליליות, וכשתצא מחשבה מרוחם, הרי היא מתאמת, אם היא רעה, ליסוד המחשבה התדירית, ומתפתחת היא בדרכה בתגבורת יסודה.",
        "summary": "המחשבה הגלויה היא תוצאה של המחשבה הגנוזה, וישראל ששורשם באמונה, אין למחשבותיהם הרעות שורש, ואינן מצטרפות למעשה."
    },
    {
        "id": 2236,
        "article": "הנגלות שבתורה מראים את הצד הסימבולי של המצות, וערכן על החיים והנפשות, והנסתרות מראים על פעולותיהן הסגוליות בעולם, ומעולם הגדול באות הפעולות עד מעמקי הנפשות. גם בהצדדים הגלויים, שהם הסימבוליים, יש הפרשה עצמית בין ישראל לעמים, שאלה התנועות הנפשיות שהסימבוליות המצותיות אחוזות בהן, הנן דברים מיוחדים לישראל על פי הפסיכולוגיא הלאומית המיוחדה. אבל אפשר לפעמים לחקות את התוכן הישראלי, אף על פי שיהיה כקוף בפני אדם, ולא תבא ממקור עצמי כלל, והם הם הגרים הגרורים שלעתיד, שבסוף ינתקו את מוסרותימו. אבל מצד המצב הסגולי אין מקום לשום חיקוי כלל, כמו שאין דומם מחקה את המדבר.",
        "summary": "האומות יכולות לחקות את ישראל בצורה קלושה, רק בצד הסימבולי והנגלה של המצוות, אך לא מצד פעולותיהן הסגוליות."
    },
    {
        "id": 2237,
        "article": "הילדות הטהורה סופגת היא בקרבה את הטהרה העולמית. חפץ החיים הטהור בטבעיותו, מפעם הוא בלא זוהמתו רק בלב הילד הטהור. רצון החיים הבלתי מכותם ומקולקל, הוא זורם בדרך ישרה ממעין החיים, מאוצר החיים העולמי, ומאיר בנשמת הילדות. הבעת הקודש של הילדות בתומה, כוללת את התמצית היותר חזקה ובהירה של אידיאליות החיים, ובהתבטאה בקדושה, היא מכשרת את החיים העולמיים למילוי תפקידם. אין העולם מתקיים אלא על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן.",
        "summary": "הילדות הטהורה סופגת בקרבה את חפץ החיים בטהרתו, והבעת הקודש שלה מכשירה את החיים העולמיים לתפקידם."
    },
    {
        "id": 2238,
        "article": "אמת הדבר שמה שהוא זר הוא מעיק על הרוח, ומעכב את הפריחה העצמית, ואת חיי הנשמה מהגלות. אבל על דבר ההחלטה מה הוא התוכן הזר בעניני הרוח, על זה צריך משקל גדול. כי יש אשר הדמיון העצל מחליט על הארה רוחנית, שהנפש הנדהמה ונתונה בכבלי שנת העצלות לא הורגלה בו, שהוא זר, מה שבאמת הוא פנימי ועצמי, אלא שהאופי החשוך שנקבע בה, מחסרון דעת ומיעוט עבודה רוחנית, מנכר לה את כל יקר ומרומם. אבל מה שיבורר אחרי חשבון אמת וצדק, או אחרי בירור גמור על פי התורה, שהוא זר, הוא באמת משחית ומזהם, ובכל עז הננו מוכנים להרחיקו. ואל תקרב אל פתח ביתה.",
        "summary": "הדמיון בעצלותו עלול להטעות, לראות הארה רוחנית כנטע זר ולגרום לדחייתה, וצריך לברר היטב, ולדחות רק את הזר והמשחית."
    },
    {
        "id": 2239,
        "article": "ההשכלה האלהית צריכה לתפוש את כל דרכי החיים. כמו שהיא ממלאת את הנפש בהשקפת עולם מיוחדת, ככה מתפשטים נתיבות הרגש והמעשה בצורתה המיוחדת, והם הם כל ארחותיה של תורה, וסגולת המעשה המיוחדה של המצות, שהיא מעלה את החיים על פיה לאותו הגובה המסקנתי שהתוצאות של המצות נובעות ממנו.",
        "summary": "כשם שההשכלה האלוהית ממלאת את כל החיים בהשקפותיה המיוחדות, כך אורחותיה הרגשיים והמעשיים מעלים את החיים כפי גובהה."
    },
    {
        "id": 2240,
        "article": "המצות הן הן האדם העליון הכללי בעצמו, כלומר המהות האיכותית של הצורה הכללית של היש הרוחני, ברום המוסר ורוממות המגמה שלו. ותיאור החיים שמתהוה על פי המילוי של המצות, הם הם החיים האידיאליים, שאינם אידיאליים רק לאדם הפרטי והחברותי לבדו, אלא הם הם אידיאליים בעד כל היש. כל ההויה שואפת לאותו התוכן האידיאלי המגמתי, שבשבילו נברא העולם, בשבילו מתקיים, ואליו הוא שואף להיות הולך ומתפתח, הולך ומתהוה, ואי אפשר לצורה רצונית אידיאלית להיות כי אם כחטיבה זו, ניצוץ מלהבת הגדולה.",
        "summary": "המצוות הן האדם העליון, כלומר המהות של היש הרוחני ברום מגמתו, ואורח החיים שלהן הנו החיים האידיאליים של היש כולו."
    },
    {
        "id": 2241,
        "article": "עומק הלאוין תלויים הם בחטא הארץ, כלומר היצירה יצאה בגשמיותה בצורה כזאת שיש בהשפעותיה דברים רבים מאד שישפיעו על עומק רצונו של אדם, שהוא עצמיות נקודת ישותו, את ההפך ממה שראוי לו להיות שואף אליו מצד רוממות מעלת אצילות נשמתו העליונה האלהית, השואפת להאחד בכל העולמי, להשלמות של ההויה כמו שהיא בהתכנית האלהית העליונה. ועל כן צריך האדם להיות בודל ונפרש מכל אותם המצויים והתנועות, השייכות לאותו התוכן של החטא הכללי, ואי ההתאמה של המוסר הכללי העליון שיש במציאות, והם כל איסורי תורה וענפיהם. וכל האיסורים המוסריים, וכל מיני המניעות שהתוכן הנימוסי הישר מונע מהם, גם הם הנם מסתעפים מהתוכן הכללי הזה בכל מלא שיעור קומתו, מראש עד עקב, מכתר עטרת המלוכה עד פעמים בנעלים.",
        "summary": "חטא הארץ הוא שורש לכל הנטיות ההפוכות לשלמות ההוויה, ותפקיד איסורי התורה והמוסר הטבעי להפריש את האדם מהן."
    },
    {
        "id": 2242,
        "article": "כשרוח הקודש מתעורר באומה או באדם מכח העולם החיצוני המרוכב, בא יחד עם הרבה צחצוחי טומאה, שהעולם החיצוני מלא מהם, פועל הכח הדמיוני מראות של בהלות וחלחלות רבות, והכח העדין של הרצון הטוב, אם שהוא מתעלה ומתרומם מצד האור הפנימי הספוג בחזיון הקודש, הרי הוא גם כן מתמוגג ומתמלא נסיגות וירידות שהוא צריך להלחם נגדן, עד אשר ימצא את מעמדו האיתן. אמנם כששפעת הקודש באה מתוך פנימיות היש, מתוך העצמותיות הנפשית של עצמו ושל העולם כולו במהותו הפנימיותית, אז הדברים הולכים כשמן הטוב, כמי השילוח ההולכים לאט. שקט ושלוה פנימית מתמלאת הנשמה, ורוח עדין וטהור, זך כעין הבדולח, הולך ונושב בכל מלא התפשטות השפעים הקדושים, המלאים הגיוני קודש, שאיפות נעלות, והרצון העצמותי הטוב הולך ומתעלה בלא שום הפרעה. אמנם, כדי לנצח את הרשעה שבמציאות, כדי לרענן את הטוב שבהויה בכתר מלכות ושליטה כבירה ועליונה, צריכות הן ההופעות להיות תואמות, ושטף האור של המילוי החיצון מוכרח הוא לבא בתואר ענן גדול ואש מתלקחת, ואחר כך מתגלה אור הכבוד בתפארת עוזו, הוא הכבוד אשר ראיתי על נהר כבר.",
        "summary": "רוח הקודש הבאה מהעולם החיצוני, מעורבת בטומאה, והבאה מפנימיות היש היא זכה, אך כדי לנצח את הרע צריך להתאימן."
    },
    {
        "id": 2243,
        "article": "מרכז החיים של נשמת ישראל במקום הקודש הוא. דרך אמת ואמונה נולדנו, וכה אנחנו מתגדלים. אין בנו ערכים פרודים, האחדות שוכנת בנו, ואור ד' אחד חי בקרבנו. הדינים, דיני תורת אלהים חיים, מציינים אותנו מכל עם ולשון. הקודש הוא פועל במאוינו פנימה, שאיפת חיינו הכלליים אליו הם הולכים. יש נטיפות של קודש בכל עם ולשון, אבל ערכי החיים כולם אינם צומחים מזה. לא כן בישראל. בכל דרכיך דעהו, שהיא פרשה קטנה שכוללת כל גופי תורה, שיוצאת אל הפועל בגלוי ביחידי סגולה, נחלת הכלל היא באמת. כל שאיפת החיים וכל חפץ החיים, הקנין ותשוקותיו, העושר והכבוד, הממשלה וההתרחבות בישראל, ממקור הקודש הם נובעים. על כן המשפטים הם קודש קדשים בישראל. על כן הסמיכה, שהיא נושאת שם אלהים עליה, היא כל כך נחוצה לנו, היא כל כך אופיית לתוכן לאומנו. והרשעה היונית הסורית הרגישה בחוש העור שלה את הסגולה הגדולה הזאת, וגזרה על הסמיכה, ורבי יהודה בן בבא מסר את נפשו עליה. ופעולת מסירות הנפש הזאת נשארה, כי העמיקה את תוכן החיים האופיים המיוחדים של קודש ישראל לד'. משה רבינו ע\"ה בתפסו אתו את כח המשפט, העלה את כל ערכי המשפט עד סוף כל הדורות לאותו התוכן האלהי שמשפטי ישראל באים אליו, לדרוש אלהים בא העם אליו, כי יהיה להם דבר לשפט בין איש ובין רעהו. ודרישת אלהים של המשפט נשארה סגולה ישראלית, שהיא מתגלה בהאופי האלהי, הכולל עולמי עד, וזורח בארץ ישראל, בארץ חבל נחלתו, מקום האורה של סגולת הקודש.",
        "summary": "בישראל, המשפט הממוני וכל ערכי החיים הנם דרישת א-להים, ומכאן חשיבות הסמיכה, שקוממה כנגדה את הרשעה היוונית."
    },
    {
        "id": 2244,
        "article": "רואה אני איך קליפת נוגה ששרויה ביסודה בנפש הבהמית, אורבת היא על הנטיות הנפשיות להמשיך אותן אליה, להשפיל את רוח האדם, לטשטש את אורו, למעט שלטון הקודש בעולם. ועל ידי תוספת עבודה ויראה יתירה, חושבת היא להחליש את כח הרצון, שליטת החוג שבקדושה הפנימית. ואז בכל עת התעוררות הכחות הבהמיים על ידי פעולות גופניות, באה היא ומהממת את הרצון החלוש, המדוכא על ידי הפגיעה של צדקות הרבה יותר מן המדה, ועל ידי העצבות המדלדלת המצורפה לזה, ובזה עושקת היא נשמות וכחות, וכחתף תארוב, ובוגדים באדם תוסיף. אמנם ד' לא יעזוב את חסידיו, ושבע יפול צדיק וקם, וכארי ולביא יתחזק איש אשר נוכח ד' דרכו, וישם פניו אל תורה, אל היושר והצדק, אל התפילה הרעננה, המלאה שמחות ועז, ועת לדרוש את ד', דרשו ד' ועזו בקשו פניו תמיד.",
        "summary": "קליפת נוגה השורה בנפש הבהמית, מחלישה את רצון האדם על-ידי צדיקות יתירה."
    },
    {
        "id": 2245,
        "article": "אליהו הנביא בעשיה, להעלות אל מרומי הקודש את כל הערכים המעשיים, וזאת היא התכונה המשיחית באמת, ובזה מתאחדים כל העולמים. ותכונת ברית הקודש לישראל, לקדש ידיד מרחם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו. הרדיקליות האלהית, שלא לפסוח על שתי הסעיפים, היא תוצאה מהשלמות האופיית, קנאת הקודש, לקשר את כל העולם הירוד, את עולם העשיה כולו, לברית ד'. וזאת היא עבודתן של ישראל, שתהיה מוכרת באחרית הימים, וגם כעת כל האומה כולה היא עובדת את עבודתה, עבודת ממלכת כהנים וגוי קדוש, בהכרה פנימית ובאמונה נאמנה. האחדות הטהורה, דעה עליונה וזקוקה זו, מוכרחת היא לשאת בתוכה את האידיאליות הרדיקלית של כל ההויה. והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני ד' אלהיכם. וזכיותיהם של ישראל שנכתבות תחת עץ החיים על ידי אליהו ומשיח, כוללים את כל המעשים שנעשו על ידי ישראל מראש ועד אחרית. גם ביחיד המגיע לחסידות כתב בחובת הלבבות שסופר המעשים הטובים כותב הכל בכלל הזכיות, קל וחומר לאומה כולה, זה גוי צדיק שומר אמונים, שכל מאויה הפנימי הוא רק הרוממות של קודש העליון, שהוא מתלבש בכל שאיפת חיים ובכל מחשבה, ואפילו בכל פרשת העיבור צרכיהם הם לפניך, וכל קנין ישראלי, וכל אומץ פרטי וכללי, הכל אור קודש שרוי בו. אשריך ישראל, מי כמוך עם נושע בד', מגן עזרך ואשר חרב גאותך, ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך. יבחר לנו את נחלתנו, את גאון יעקב אשר אהב סלה.",
        "summary": "קנאת הקודש הטבועה בישראל, לכלול בקדושה את כל ההוויה, מתגלה על-ידי אליהו והמשיח."
    },
    {
        "id": 2246,
        "article": "הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים. האש הקדושה, שלהבת הקודש, השרויה בדברי תורה, שהיא מחממת, מאירה ואינה שורפת למחזיקים בה ולמסתגלים אל קדושתה, הרי היא שורפת את המתרחקים ממנה ופורשים מאור קדשה. וזיקי אור התורה הנם הולכים אחרי העוסקים בה שזנחוה, והענינים החומריים הריקנים מתלבים והיו לבערה, והנשמה אשר נפסק כרגע זרם מקור חיי קדשה, לא תוכל שאת, במצב הירוד שלה, את זיקי הקודש הנדבקים בעניני החול. אמנם, רק אם הוא פוסק מדברי התורה ומענינה ועוסק בדברי השיחה ועניניהם, אז הבערה מכאבת ואוכלת כל פה וכל קרב ולב. אבל אם איננו פוסק מדברי תורה, ולוקח את השיחה להעלותה ולקדשה, להראות את אור הקודש מאורה של תורה של אור אין סוף ברוך הוא, חי החיים המופשט, להחיות כל היצורים, הרי הרתמים בעצמם שבים להיות תוכנים מהנים ומועילים. מדתו של אליהו הנביא, פותר כל קושיות ואיבעיות, ממונה על כל שיחות קודש ופעולת ישועות, והוא ישב תחת רותם אחד, ומשם לקח עוגת רצפים, ומזה באה שיחת חולין של תלמידי חכמים, שמצדה הקל היא צריכה תלמוד, ומצדה החמור היא שקולה ככל התורה כולה, כאמור במדרש משלי. מכבים אמנם את הגחלים של הרתמים על ידי בערת התשובה, כששבים מיד אל התורה, ולמעלה מזה כשמעלים את השיחות למרומי ערכן, אל המקום שמשם נלקחו, מיסוד רוח החיה של האדם, ממקור שם ד' ורוח פיו, הנותן רוח לכל אשר רוח בו.",
        "summary": "הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברים בטלים, מלבה התורה את בעירתם, וכשאינו פוסק, אלא מעלה אותם, מתהפכת הבעירה לטובה."
    },
    {
        "id": 2247,
        "article": "אל תהי צדיק הרבה שייך בענינים מעשיים, אבל בעניני מחשבה, שם הוא עולם שכולו טובה, שאין לו מצרים, וכל המרבה להיות מקדש ומעלה מחשבתו בקדושה וטהרה באמת לאמתו, הרי זה משובח. רק לפעמים, מפני שהתוכן המחשבי פועל על התוכן המעשי, יש שצריך להגביל גם כן את מחשבתו, אבל צריך הוא לדעת שחובת גבול זה לא בא מפני המחשבה מצד עצמה, אלא מפני הצד המעשי המעורה בה. וכל מה שישחרר יותר את תוכן המחשבה שלו מהתוכן המעשי, כן ישיג את עולם החירות העליון, שלא יהיה אסור בכבלי הגבולים, ויזכה לנחלת יעקב, שהיא בלא מצרים.",
        "summary": "בענייני המחשבה אין שום הגבלה, והגבלתם באה רק מצד השפעתם על המעשה, ובהשתחררם ממנו זוכים לנחלה בלי מצרים."
    },
    {
        "id": 2248,
        "article": "בתחילת כל תנועה רוחנית העתידה לפעול בעולם, מתגלה כח גדול, שפעת קודש, שפעת רוח הקודש טס ועולה, משוטט ומקיף, איננו מתישב בעולם מפני גדלו, גבהו ותעצומתו. אחר כך באים דורות קטנים, הם מדודים ושקולים, מושרשים בעולם, מגשמים בחיים בצורה זעירה את הגודל והאור המבהיק שנתגלה בראשית התגלות התוכן, עד שהביסום הולך ונמשך לאטו, ודור אחר דור משבח את מעשה הראשונים. מה שעשו, הגו וחשו האבות במעוף נשרים, עושים הבנים בחילוק עבודה, בצורה קטנה ומקוצרת מאד. ומכל ההיקף של הרבה דורות יצא הצביון הרצוי, שסוף סוף יתעלה הכל, ובהירות השורש תאיר עוד הפעם, והענפים אליו ישובו, ובהשתעשעות עליונה, ברורה וחפשית מאד, ישתעשעו בהיכל קודש קדשים, ושבו לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ויהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו. ומה שהוא בהיקף עולמים, ישנו גם כן במסיבות של איזה תקופות פרטיות. ובעלי תעופה צריכים לדעת, שאף על פי שהם תופשים ומשיגים בהירות עליונה, ואינם כל כך מיושבים בפועל ובמעשה סידורי, יבושמו עניניהם על ידי השפעתם בעתיד. וכל מה שיתכוונו יותר לטובת העתיד, לטובת ואושר דור דורים, ככה יופיע עליהם סדר ואומץ חיים. כה אמר ד' ליעקב אשר פדה את אברהם, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו את שמי, והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו, ברוך ד' לעולם אמן. אשרי איש ירא את ד', במצותיו חפץ מאד, גבור בארץ יהיה זרעו, דור ישרים יבורך.",
        "summary": "דורות אחרונים בונים כלים קצובים לאורות העצומים של הראשונים, ולכן אין להיבהל אם מחשבותיו אינן מיושבות."
    },
    {
        "id": 2249,
        "article": "השינה משחררת את האדם מהשיעבוד של העולם החיצוני, ועל ידי זה יכול הוא לפשט את נפשו בהפשטה פנימית, בכל אורך שיעור קומתו הרוחנית. ביחש החיים שכלפי העולם החיצוני נפשו מצטמצמת, אבל ביחש חייה הפנימיים הרי היא מתפשטת, מאריכה את מהותה, ונמצא שהיא יורדת עד כל העומק התחתית שבחיים, מצד זה שכל זמן שהאדם הוא קשור עם העולם החיצוני אין העולם הסביבי מניח אותו לרדת כל כך לעומק התחתית, ולמעלה, הרי הוא עולה לעומק הרום של החיים שלו, והרי הוא תופס את כללות החיים כולם. ואיזה צד מתגבר בו ביותר, הצד התחתיתי או העליוני, ואיזה מהם ניכר בו ביותר בזמן שהוא מתעורר משנתו, ובזמן השינה עצמה, זה תלוי לפי מעמדו הרוחני, התלוי במדריגת נשמתו ובבחירתו. כל מה שהוא אחוז יותר בקדושה ובטהרה, באמונה שלמה ובבטחון, ובקדושת ישראל ואהבתם, באהבת הבריות ובצפיית ישועה, הרי הוא מתעלה, והצד העליוני שבו מתגבר, ושולח הוא את השפעתו גם לעומק תחתית, לכל שפלות החיים, לכל האדים העולים וגורמים מחשבות והרהורים, ציורים וטפוסים שונים, הכל נעשה קדוש ונעלה, הכל בא מטללי עדן עליון, ורוח ד' חופף עליו. בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך.",
        "summary": "השינה מרפה את ההכרה החיצונית, ומשחררת את הנפש לעליה אין-סופית או לירידה לעומק תחתית – לפי קביעותו בקדושה."
    },
    {
        "id": 2250,
        "article": "לפעמים אי אפשר לאדם להגביה את עצמו משפלותו, כי אם על ידי מה שכותב מערכי לבבו, ומתקן בזה את הפגמים הפנימיים שעל ידי נטיות חומריות. אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. לעשות רצונך אלהי חפצתי, ותורתך בתוך מעי.",
        "summary": "לפעמים אין האדם יכול להגביה את עצמו משפלותו, אלא על-ידי כתיבת מערכי ליבו."
    },
    {
        "id": 2251,
        "article": "צריך למהר לשוב בתשובה על כל חטא, אפילו אם יהיה מהדברים הקלים מאד, כי איחור התשובה דומה לאיחור טומאה במקדש, ושהיית כלאים בלבישה, ושהיית חמץ בפסח, שכל רגע בפני עצמו הוא חטא מיוחד, ובהכפל חטא קל הרבה פעמים הרי הוא כעבות העגלה. ומי שהוא במדרגה של השגות עליונות, צריך לשוב בתשובה על כל דיבור יתר שיצא מפיו, או אפילו דיבור נחוץ וקדוש, בלא קדושה פנימית, שכלית והרגשית, הראויה לו לפי מדריגתו.",
        "summary": "איחור התשובה מקשה על עשייתה, ובעלי השגות עליונות צריכים לשוב אפילו על דיבורים נחוצים שיצאו מפיהם שלא לפי דרגתם."
    },
    {
        "id": 2252,
        "article": "ברפיון הרצון, הגורם כמה מכשולים, אשם הרבה חסרון הכח הגופני. אף שגם הוא אחוז בכמה גורמים מוסריים, מכל מקום בתיקון התשובה צריכים לדקדק על כל הגורמים לרפיון הרצון, ולהשתדל בתיקון כללי, בין ביחש המוסר והטוהר הרוחני, בין ביחש הגוף וחיזוק כחותיו, כדי שיהיה האומץ הנפשי מצוי ביותר תיקון ושכלול בסיסי.",
        "summary": "ברפיון הרצון אשם גם חסרון הכוח הגופני, והתשובה צריכה לתקן את הרצון משורשיו המוסריים והגופניים."
    },
    {
        "id": 2253,
        "article": "כשהעבודה מיוסדת על יסוד הרגש והתפילה, דואגים תמיד מנפילה, כי תפילה חיי שעה היא, והרגש משתנה לרגעים. אבל כשהיא מיוסדת בעקרה על השגת השכל והתורה, אז האדם בטוח יותר מנפילה, כי תורה היא חיי עולם, ודומה לאור המאיר תמיד. ואף על פי שעם כל זה אשרי אדם מפחד תמיד כתיב, מכל מקום הרבה ערבון ובטחון נמצא על ידי התורה. על כן צריכה הכרעת התורה להיות מרובה בארחות העבודה, כדי לתן בלב אומץ ובטחה. ומכל מקום ידע, שאין אדם בזמן הזה יכול למצא מעמד, אם לא יכין גם כן את הרגשותיו על ידי תפילה. ועם זה יתקן את סביבתו המציאותית, ויהיה תמיד בין תקוה ופחד, עד יערה עליו רוח ממרום, ואומץ ד' ישגבהו, עד שלא ישפיע עליו פחדו כי אם טוב ועדינות, ולא שום חולשה ורפיון.",
        "summary": "עבודה המיוסדת על רגש ותפילה, עלולה לנפילות, ואילו בתורה יש ביטחון מהן, אמנם בזמן הזה מוכרח הוא כינון הרגש הבא ממנה."
    },
    {
        "id": 2254,
        "article": "כשמעיינים תמיד בתכונות הנפשיות לבד, בלא עליה להשכלה שכלית חפשית, עולמית, רחבה, מתקטנת ההשגה, והמדות בעצמן מצטמצמות, והמושגים מתזערים בצורת מספר קטן. אמנם הרבה רכוש שואבים מקטנות כזאת, אבל תמיד צריכים להשתדל לעלות למרחב, למקום הגודל והגיאות האלהית.",
        "summary": "העיון בתכונות הנפש בלא השכלה שכלית עולמית, על-אף הרווח ממנו, מצמצם את ההשגה והמידות והופכן לצורת מספר קטן."
    },
    {
        "id": 2255,
        "article": "מתוך בהירות הנשמה רואים את כל העולם כולו. אמנם, אוצר הידיעות הבאות מבחוץ, משחררות את הנשמה מכבליה, ובזה היא מושלת על עצמה, ויכולה לחדור לעומק תהומותיה. וכל מה שידיעתה את עצמה מתגדלת על ידי העזר של הופעת כל הידיעות כולן, מתברכת היא בקרבה הידיעה הכללית, והרי היא מתקרבת להאור העליון, אור שברא הקב\"ה ביום ראשון, שהאדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. והכל תלוי לפי אותו הגודל של איחוד הרצון המעשי עם השכל העיוני, שבצורה אחדותית מוחלטת הם מתאחדים רק במרומי הקודש, באור התורה בשורש שרשה.",
        "summary": "הידיעות הבאות לנשמה מבחוץ, מאפשרות לה לחדור לעומק תהומותיה ומכך מתברכות גם הן, והכל תלוי באיחוד השכל עם הרצון."
    },
    {
        "id": 2256,
        "article": "יסוד האושר הוא אהבת האמת בשכל, אהבת היושר בחיים, אהבת היופי ברגש, אהבת הטוב במעשה. ובכל הערכים כולם, כל אדם בונה לו אמת, יושר, יופי וטוב, בפני עצמו, כפי מדתו. וכולם, כל המדות הללו של כל יחיד ויחיד מבני אדם, מתכנסים זה עם זה לאוצר מאוחד אחד, שכל האמת, היושר, היופי והטוב, מתארגנים בו. ובזה באים אל המסילה של דעת ד' החפשית, הנאורה, המלאה קדושה ויראת אלהים ברורה.",
        "summary": "אהבת האמת בשכל, היושר בחיים, היופי ברגש, והטוב במעשה, של כל אחד ואחד, מצטרפות יחד, ודרכן באים לדעת ה' חופשית."
    },
    {
        "id": 2257,
        "article": "כשהעולם כולו מלא דופי, מחשבות טפלות, רעיונות תוהו, תגרות ומלחמות, שפיכת דמים והפקרות, אז מוצא לו האיש אשר אוצר חייו קודש הוא, אשר חזיונו על היקום וכל אשר בו יוצא ממקור החיים והשלום, את תפקידו, את אומץ רוחו ואת תעודת חייו. וידע נאמנה כי רק ענוי ארץ, רודפי שלום, מבקשי ד', הם הם מקיימי העולם ומעמידיו.",
        "summary": "בזמן שהעולם מלא שקר ומלחמות, מקיימים אנשי הקודש, רודפי השלום, את העולם."
    },
    {
        "id": 2258,
        "article": "סתרי תורה מתאחדים בשמחה. האדם מוצא לו את כל רוחב לבבו, את כל אידיאליו מתמלאים, על ידי חכמת אמת העליונה, שאינה משועבדת לאותו המצר הדחוק של הגיון לב האדם על פי הקישיו המצומצמים. על כן ימלא שמחה וגילת צדיקים, כל שיוסיף להיות חי באמונתו. הצמצום של המדע האנושי הוא כלי הגון לעקר על ידו אותם השרשים הזרים של דמיונות הכוזבים שהם צריכים להעקר, הם הם כל הדמיונות שיסוד נטייתם הוא בערות האדם ונטיית הרשע שבו, אבל השמחה הגדולה הממלאה את הלב חדות קודש מפני שמשאלותיו העליונות מתמלאות, זו אינה באה כי אם על ידי רזי תורה, שמציגים לפני האדם את האספקלריא המאירה של נשמתו החיה העליונה כמו שהיא.",
        "summary": "שמחת מילוי כל משאלות הלב באה רק על-ידי רזי תורה, ואילו במדע יש צמצום, שתפקידו לשרש דמיונות כוזבים מהאדם."
    },
    {
        "id": 2259,
        "article": "כשהגוף טהור מטומאת התאוות והעונות, משיגים אור גדול ושמחה עליונה גם מההשכלה הפילוסופית באלהות. אבל כדי להטעים טעם שמחת קודש לירודים, מוכרחים לעלות למדת העליה של רזי תורה, המפרשת כשמלה את האור האלהי, ומרוב יפעת תפארתה תשיג נהרה גם הנפש המגושמת. על כן בדורות האחרונים, שכל כך גברה אפלת התאוות, וכחות הגוף הם חלשים עד שאי אפשר לעמוד נגד השיקוע החומרי, הכרח הוא להאיר באור הרזים הבלתי מוגבל, המתעלה בחופשו המרומם עד מרומים עליונים, ומשפיע שמחת גיל של יפעת קודש לנפשות עגומות ונדכאות. ומכל מקום, מי שלבו שלם ביראת ד' באמת, ישתדל להיות טהר ידים וטהר לבב, ויוכל לטעום גם כן את הבהירות הפשוטה של נועם ד' השכלית, המתפשטת על פי השכל האנושי, שיש בה עונג של קדושה מיוחדת, ויצרף את החול אל הקודש, ויזכה אז ביותר להבחין בין קודש לחול, ויראה כי מתוק מאד האור האלהי הבא משפעת הקודש של התגלות אלהית אשר בסוד ד' ליריאיו, באין ערוך יותר מהנועם המוגבל שיוכל לתן השכל האנושי. אמנם מי שיש בו קדושה פנימית, אז גם השכל האנושי מעורר את חיי נשמתו לשאוב ממעין הקודש אשר בעצמיות נשמתו פנימה, ושאיבה זו מתאחדת היא בעומק עצמותה עם ההארה הרזית. וזאת היתה מדתו של הרמב\"ם, ושל יתר גדולי ישראל, קדושי עליון, ששאבו את חכמתם האלהית על ידי המעבר של השכל האנושי אשר למטפיסיקה הפילוסופית, שחדרו בתומת רוחם מן החול אל הקודש.",
        "summary": "בזמן הזה משיגים שמחה רק מרזי תורה, והגדולים טועמים מעט עונג גם מהפילוסופיה, וגדולי עולם שואבים ממנה הארה רזית."
    },
    {
        "id": 2260,
        "article": "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה. הדודאים נתנו ריח, ראשי תיבות נר\"ה, וזהו כי טוב סחרה, שכר שכרתיך בדודאי בני, ועמדו יששכר וזבולון על ידי זה, שגם בעסקי עולם הזה שדומה ללילה, אור לו על ידי מה שנותן לתוך פיו של יששכר.",
        "summary": "דרשת הפסוק: \"טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה\" – על ערך שותפות יששכר וזבולון."
    },
    {
        "id": 2261,
        "article": "אף על פי שאין ללמוד סתרי תורה בלילה קודם חצות, מכל מקום אם נפשו עגומה, והוצרך לשמחה דוקא באור העליון של פנימיות התורה, נראה שיש להקל, ומצוה נמי איכא. סוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם, עיני תמיד אל ד', כי הוא יוציא מרשת רגלי. לילה נחלקת לשתי בחינות, שהם כשני לילות, לפני חצות ולאחר חצות, ליל ולילה. נוטריקון רגל\"י, גם ליל ראשון ילמוד, כלומר חצות לילה הראשונה, כשהוא לצאת מרשת המחשבות המאפילות את אור קדושת נשמתו.",
        "summary": "אף-על-פי שאין ללמוד סתרי תורה לפני חצות, אם נפשו עגומה וצריך לשמחה – מותר, ומצווה יש בכך."
    },
    {
        "id": 2262,
        "article": "את ההרגשות הנפשיות שלי ביחש לחלקי התורה, איזה הם הדרושים לי ביותר ומתאימים עם צרכי נשמתי, אף על פי שאין להמשך אחריהם לגמרי, ולפעמים צריכים להלחם גם כן עם הרגשות, אבל לשום לב עליהם ודאי הנני צריך. כי לא לחנם מתעורר רוח פנימי להמשיכני ללימודים נסתרים, גם לענינים שהם למעלה ממדריגתי וערכי. אמנם עת ומשפט ידע לב חכם, לדעת לעות את יעף דבר.",
        "summary": "צריך לשים לב לרגשותיו ביחס לחלקו בתורה, ולמשיכתו לדברים שלמעלה מערכו, אף שאין להימשך אחריהם לגמרי."
    },
    {
        "id": 2263,
        "article": "מה שלומדים, ומה שמתפללים, ומה שעוסקים בישובו של עולם, בין בדברים המוכרחים לאדם ולבריות לקיומם המצומצם, בין בדברים העשויים להרחיב דעתו של אדם ולשפר את חייו, הכל עולה לאגודה אחת, לחטיבה אחת, להשלים את התיקון הכללי של העולם כולו, ולקרבו יותר ויותר להמטרה האידיאלית המבוקשת, לעשות את החיים טובים והגונים, ויותר ראויים להקשר בקשר נצחי, בקשר הקודש, בקשר שמחת עולמים, בקשר עדני עדנים, בקשר זיו ונהורא מעליא, באור חי העולמים, דידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא.",
        "summary": "כל מה שלומדים ומתפללים ועוסקים בישוב העולם, מצטרף לתיקון הכללי של העולם."
    },
    {
        "id": 2264,
        "article": "האמונה הגדולה, כשהיא מזרחת את אורה על הנשמה, כל העולם מתמלא אורה על ידה. יכולת כללית גדולה, כח כביר ונשגב, מופיע בנשמת קדוש ד', הדבק בחיי אל חי העולמים. כשם שהיכולת והגבורה מצטיירת בתחילה בדמיון הקודש, ככה הולכת היא ומתעלה בשכל ובפועל, עד ותגזר אומר ויקם לך.",
        "summary": "האמונה והדבקות משפיעות גבורה ויכולת בדמיון הקודש, בשכל, וביציאה אל הפועל במעשה."
    },
    {
        "id": 2265,
        "article": "האמונה הגדולה, שהאהבה, היראה, והדבקות האלהית, נמשכות עמה, כל הטוב שבעולם מאיר בה, כל ההשכלות, הגדולות עם הקטנות, נמשכות בה ועל ידה. חכמה, גבורה, שמחה, קדושה, גדולה וטהרה, חסידות וענוה, יופי וחן, הכל כלולים בה, הכל נמצאים עמה, כל סדר וכל מנוחה, כל שלוה וכל שקט, כל כבוד וכל תפארת. אוצר החיים של אמונת אומן העליונה, כולל הכל, כל גודל וכל עז, וצדיק באמונתו יחיה.",
        "summary": "באמונה הגדולה, המחוברת לאהבה, יראה ודבקות, מאיר כל הטוב שבעולם."
    },
    {
        "id": 2266,
        "article": "אותו הציור העליון של ההשכלה הרוחנית, איננו מצטמצם בשכל הגיוני. אין שום השכלה יכולה להגבילו, וכל אומץ הוייתו והשראתו על האדם בא על ידי כח הקודש של אמונתו. זיו החיים החזק הוא אור האמונה. חוש האמונה האלהית, בכל גודל עזוזו, זהו החיים, החיים האמיתיים, החיים ששום מות אין עמם, החיים ששמחתם איננה מתערבבת משום צרה ויגון ואנחה, החיים שהטובה והברכה עמם שרויים הם, עמם דבקים, שמחת עולמים בלא עצב, חדוה עליונה רחבה ועשירה, בלא שום דלדול ורפיון. אור חיים זה צומח הוא ועולה מכל תורה, מכל חכמה, מכל חסד, מכל גדולה, מכל שיחה טובה ונאה, מכל רעיון גדול ונאצל, מכל מחשבה ישרה והגונה, מכל מצוה, מכל מעשה טוב, מכל תיקון של תרבות ודרך ארץ, מכל טוב שבעולם, שבכל הזמנים ובכל הברואים, בכל השפות, בכל הלשונות, בכל הנטיות ובכל האמונות, בכל העולמים ובכל הנשמות. מן הכל הוא שואב ועל הכל הוא משפיע. אור אורים בקרבו, חיי חיים עמו. אשרי יבחר ויקרב, יודע סודו, אשרי רועה אמונה, בגדולת דעה, בהגיון אמת, ברוח טהור, באור ד', בזוהר תורה ומוסר, בענות צדק, בגבורת ישע, בימין ד' רוממה, בתענוג עליון. אז תתענג על ד', על ד' ודאי, בעומק דעת, בסוד שיח, רם ונעלה מכל שפה וניב לשונות, רומם ונאצל מכל רגש ומחשבה, ומרוב רוממות הוא מלא כל, מרב עז הוא נהדר על כל, מרוב שובע הוא משפיע על כל, וכולו אומר כבוד.",
        "summary": "האמונה אינה מוגבלת בשכל אנושי, אלא היא אור החיים, המשפיע על כל הטוב והיופי שבעולם וצומח ממנו."
    },
    {
        "id": 2267,
        "article": "בגדולתה של האמונה מבינים את הכל, כי אין מניעה לשום דבר, הכל אפשר הוא בענין העליון מעל כל שם והגיון, ששם סוד האמונה מונח, גדול הוא מעל כל האלהים. שם החירות והדרור העליון מכל נמנע חיובי. כל אלה הצמצומים באים רק במקום שמתחלת החכמה הצרה והאמונה המוגבלה, אבל החכמה העליונה משתעשעת היא עם האמונה החפשית, מרקיעה למעלה מכל שחקים, משחקת לפניו בכל עת, משחקת בתבל ארצו, ושעשועי את בני אדם.",
        "summary": "באמונה הגדולה מבינים את הבלתי-גבוליות העליונה שלמעלה מכל נמנע חיובי, וכל הנמנעות קיימות רק האמונה המוגבלת."
    },
    {
        "id": 2268,
        "article": "לא מהתרשלות בא ביטול תורה שלי, כי אם מגעגועים פנימיים על טוב ד' של רזי תורה, על דבקות עליונה, נפשי חמדה בצל ידך לדעת כל רז סודך. רבו עלי אמנם העיכובים מלהוציא אל הפועל את עומק הקודש שבנשמתי, אבל לא מפני זה אניח את דרכי, דרך הקודש יקרא לה, ותורה עליונה היא מקור שעשועי, והיא תביא לי את ברכת התורה, את עומק החסידות, את ענות הצדק, את אור העז והרוממות. ולבי יפתח להשכיל באמתת אור ד', להתפלל על כל נאנח ונדכא, על כל צריך לרחמים, על העולם כולו, על הדור, על הנשמות הנדחות, על כל צער וחסרון. ויאירו עיני להצטער בצער העולם, בצער השכינה, בשכל טוב, בהשגת ד'. ואני בד' אעלוזה אגילה באלהי ישראל, אלהי ישעי, האל המאזרני חיל וישם רגלי כאילות, למנצח בנגינותי. ומה שהמחשבות העשוקות, החפצים והכיסופים, באים אלי שלא בהדרגה, למעלה ממדרגתי, אין לפחד מזה מאומה, כי זאת היא תכונת הדור, ובפרט אני, שאני צריך לאחד את הכל, את כל ההרגשות, כל הידיעות, החכמות, הציורים, השיחות, העובדות, השירות והמליצות, הסיפורים, וההלכות, האגדות והמשלים, ודעי צריך להיות פונה על גוי ועל אדם יחד, ולצפות לצפיות עליונות, ולדעת עמקי תחתיות להעלות משם פנינים, אבני ספיר וברקת. עם כל עניי וענותי, צריך אני לדעת כי מפלאות תמים היא עמדת נפשי, וכל הסיבות השונות שבמצבי, ועל כולם אודה ד', ואשמח במתנת חלקי, ואתחזק ואתאמץ לעבדו, למען שמו באהבה, בשכל גדול, ובנטית אמת לאמתו, לאהבת הקודש, הנשגב, הטוב והיושר, להוציא מן הכח אל הפועל סגולות יקרות, להשיב רבים מעון, ולהרבות אור חסד עליון על עמו ועל כל יצוריו.",
        "summary": "ביטול התורה שלי בא מגעגועים עזים לצפיות עליונות, ואם באים הם בלא הדרגה, לא אבהל, שכן זאת תכונת הדור ותכונתי."
    },
    {
        "id": 2269,
        "article": "בדיעבד כשאוכלין בלא כונה טובה, או כשנכשלין באכילה גסה, דנקרא פושע, כשמתכוונים לשוב על זה בתשובה שלמה אחרי האכילה, ולהעלות ולברר את ניצוצי הקדושה שבאכילה זו, יש תועלת ותקוה. ואל ירף הנלבב ידו מלתקן כל אשר תשיג ידו אחרי כל אכילה, בתשובה מאהבה, בשמחה וטוב לב, בלא עצבות, כי אם בחדות ד', ובלב נשבר ונדכא, המלא גודל ועז קודש, ואז יפעול ישועות לו ולעולם. וגם אם עבר עליו בעת אכילת המזון עצמו כמה נפילות ונסיגות, עוד ישוב ויתעלה, ויזכה לאכול לחם קודש בקדושה עליונה, והפשע יהפך לשפע, שפעת טובה וברכה ורחמים ורצון. וטוב לב משתה תמיד.",
        "summary": "התיקון לאכילה גסה צריך להיות בשמחה ובלב נשבר, ובכך מעלים את ה\"פשע\" ל\"שפע\"."
    },
    {
        "id": 2270,
        "article": "אל יפול עלי לבי אפילו אם חושבים את הגיונותי לדברים דמיוניים, מכל מקום הלא גם הדמיון כשהוא נוטה לקדושה ולמוסר יש בו תועלת וצורך. ומי יודע את האמת לאמתה בין בני אדם שמחשבותיהם הבל. ואנו אין לנו כי אם לפתח כל אחד את כשרון רוחו בדרך האור, האמת והטוב, כל אחד על פי שורש נטיית נשמתו. וכיון שאני מרגיש נטייתי הפנימית בתוכן רעיונותי שהם מפכים ונובעים בקרבי בכל עת, וביחוד בעת הדיבור וההשפעה, הרי הוא חלקי ונחלתי. ואף על פי שאני צריך להתחזק ביתר חלקי התורה, וביחוד בגופי הלכות, אבל ללכת נגד טבע רוחי, זהו דבר שאי אפשר ואינו צריך.",
        "summary": "אל יפול לב האדם אם חושבים את הגיונותיו לדמיונות, שכן צריך ללכת עם טבע הרוח ועם נטיית הנשמה."
    },
    {
        "id": 2271,
        "article": "על פי הרגשת הנשמה איני יכול לדבר דברים בטלים ויתירים, ובעת שההתעוררות הגופנית החיצונה מביאה אותי לידי כך, לדבר כדרך שרוב העולם מדבר על פי שטף דיבורי, מרגיש אני מחאתה של הנשמה בפנימיותי. וצריך אני להדרכה כזאת, שתתן לי יסוד להרגיש את תהלוכותיה של הנשמה, ולהשליט אותה בחיים בכל התנועות ובכל הדיבורים.",
        "summary": "מרגיש אני את מחאת הנשמה על דיבורַי הבטלים, וצריך אני להשליט אותה על כל הדיבורים ותנועות."
    },
    {
        "id": 2272,
        "article": "לפעמים על ידי קליטה שקולטים מן הכל, מתדלדלים מכל תוכן פנימי. וצריך האדם המוכשר לקלוט מן הכל, לאמץ את פנימיות קדושת חייו, עד שיהיה קנינו שקונה מן הכל רק קנין טוב וקנין עצמי, כלומר שיזהר מן הקנינים הרעים שאפשר להם להקלט מן הכל, ושלא יהיו קניניו הרוחניים דברים שהם מן השפה ולחוץ, כי אם יהיו חודרים עד לעמקי פנימיות החיים באמת לאמתו, ואז יתעצם עם הטוב הכללי, ויהיו לו לנחלה עצמית. יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.",
        "summary": "צריך להתאמץ ולהיזהר, שהקליטה החיצונית מכולם לא תהיה מן השפה ולחוץ, אלא חודרת ועצמית."
    },
    {
        "id": 2273,
        "article": "כשלומד או כשמשיג השגות קדושות, יכוין שהקדושה תתפשט בו על ידי התנועות הרוחניות, בדרך עילה ועלול, עד להמדריגות היותר תחתונות שברוחו ומהותו. וכשמתעורר ברגש קדוש, או כשעושה שום מצוה מעשית או תנועה טובה, יכוין שתתפשט הקדושה מלמטה למעלה, גם כן בדרך עילה ועלול, על מהותו ושיעור קומתו, אלא שבכונה הראשונה הוא באור ישר, ובשניה הוא באור חוזר. ובתורה עצמה יכוין, שמצד הענינים שבמהותו שהם למעלה מגילוי האור שבתורה זו, יתפשט כח הקודש בדרך אור חוזר למעלה למעלה, ומה שהוא בשוה לו ולמטה ממנו, יתפשט בתור אור ישר. וכן במצוה, מה שהוא למעלה ממדריגה זו של המצוה במהותו, יתפשט כח הקודש בדרך אור חוזר, ומה שלמטה בדרך אור ישר. וכמו שהוא מתכוין על זה בבחינת עצמו בפרטיות, כן יכוין גם כן בבחינת העולמות כולם, שהרי הוא נלקח בתור תמצית מן כל ההויה, כאדם שהוא חלתו של עולם, וכל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם, אם כן יש בכל אדם כגדולתו של אדם הראשון, וכשמשתמש בה בקדושה אשרי לו ואשרי לדורו.",
        "summary": "בכל לימוד, מעשה ותנועה, באדם ובעולם, יש לכוון להתפשטות אור ישר על המדרגות התחתונות, ואור חוזר כלפי המדרגות העליונות."
    },
    {
        "id": 2274,
        "article": "הדיבורים שיוצאים בלא יראת שמים בציור, פוגמים את תכונת הנפש, ביחוד לאלה שהם ראויים להיות מלאים יראה מקורית, מלאה דעה והגיון שכלי.",
        "summary": "דיבורים היוצאים בלא ציור של יראת שמים, פוגמים את הנפש, ובייחוד אצל המוכשרים ליראה מקורית."
    },
    {
        "id": 2275,
        "article": "ראוי להזהר מלבטא כל דיבור שיגרום רפיון שיטת המוסר בחיי שום איש. אפילו אם הדברים מצד עצמם נראים כנכונים, הרי הם מזיקים להשומע, אם הוא קשור בחוגו המוסרי בתוכן מנוגד מהדברים הנשמעים לו באותו פרק.",
        "summary": "אסור לומר דברים המרפים את מוסר שומעם, אף אם הם נכונים."
    },
    {
        "id": 2276,
        "article": "התשובה המחשבתית שבאה על פעולות, תנועות ודבורים, המקררים את הרגש ביחשו לקדושה, היא משבחת מיד את כל תוכן החיים, ומשפיעה סגנון של תמימות אמיתית במעמקי הלב.",
        "summary": "התשובה המחשבתית על תנועות ודיבורים המקררים את הרגש, משפיעה תמימות אמיתית בלב."
    },
    {
        "id": 2277,
        "article": "הבושה שמתביישים בפנימיות הלב מפני החטא, אף על פי שהיא בטבע, מכל מקום יש בה קצת כפרה. וכשמשימים הלב להרחיב את הבושה, כל מה שהיא מתרחבת הרי היא מרחבת את חוג הסליחה על כל החטאים כולם, כי הרי הם שייכים זה לזה בתוכן של עבירה גוררת עבירה, אם כן המתבייש מאחד מחטאיו, מכולם הוא מתבייש, והרי התשובה של יראת ד', שהיא הבושה, מתפשטת על כל שיעור קומתו, ומתכפר לו בזה אפילו מחטאים דבעינן בהו תשובה רבתא דחזיא לחפאה על כל עובדוהי.",
        "summary": "כשם שעבירה גוררת עבירה, כך בושה על חטא גוררת סליחה על כל החטאים."
    },
    {
        "id": 2278,
        "article": "כשמרגיש האדם שנהרס הרבה ברוחניות, ידע שהגיע לו התור לבנות בנין חדש, יותר נעלה ונשגב, ויותר קיים ומפואר, ממה שהיה בראשונה, ויתחזק ויתאמץ בתיקון מעשיו ודרכיו, בסדר הגון, באומץ לבב ובחפץ טהור, בלב מלא עז ושמחה פנימית. כי טוב וישר ד', על כן יורה חטאים בדרך, ידרך ענוים במשפט, וילמד ענוים דרכו.",
        "summary": "כשמרגיש שנהרס ברוחניותו, יידע שהגיע הזמן לבנות בניין חדש מפואר מהקודם."
    },
    {
        "id": 2279,
        "article": "צריכים להעריך את התוכן של כל חכמה לא לפי הערך המתגלה בפרטיה, כי אם לפי הרוח הכללי שבה, ובזה יכולים לסדר את כל המדעים למדריגותיהם, ולהבחין איזה מהם עומדים בסולם החכמה הכללית במדריגה יותר עליונה, כשם שאפשר להעריך השפות, באיזה מהן מתגלה רוח עליון יותר. כל החכמות מתיחסות לתורה באותו היחש שכל הלשונות מתיחסים ללשון הקודש. זיו העולם מתגלה על ידי לשון הקודש. זאת היא השפה הברורה, המכוונת להשקפת העולם של אספקלריא המאירה, הכוללת בתוכה את סגולת הדעת בתור כח פועל, לא רק כח סוקר ומצייר את היש, כי אם כח מחולל ומוליד, מוציא את ההוייות לאור עולם, מן האין אל המציאות. העולם בלשון הקודש נברא, ומאור התורה חוצב, וממקור חייה החיים נמשכים כולם, ובאורה העדונים כולם הולכים ומתגברים. מבחין המבין את ההבדל שבין רוח החיים, חיי האמת, חיי האור, חיי הקודש, חיי החיים, המתפשט בתורה לכל פרטיה, סעיפיה, הדרגותיה, תוכניה, דיוקיה, תולדותיה, סעיפיה וענפיה, ובין הרוח הממלא את כל המדעים וכל ההרגשות. הבדל נורא שורר ביניהם, בין קודש לחול, בין חיים לשלילת החיים, בין אור עולם לחשכת תהום. והחיים במקורם, את הכל יקראו לחיות, את הכל יחיו, את הכל יעודדו, את הכל לתחיה תקיץ תורת חיים. אבל מי ידמה וישוה לאהבה בתענוגים של יסוד החיים, של הוד חיי הנשמות, אשר בסגולתה של תורה. אשר הדבק באור חייה, באור פני מלך חיים. הקשורים בה, המתימרים בכבודה, המתרפקים באהבתה, הבוזים את כל יקר העולמים בשביל נועם ידידותה, הם הם היודעים מהם החיים, הם הם הטועמים בכל עת ובכל רגע את נועם החיים, להם רז החיים מתגלה, מה שהוא לכל העולם כולו רז כמוס ונעלם, סגור חותם צר. אשרי העם שככה לו, אשר תבחר ותקרב ישכון חצריך, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו, מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. ותורה מפי הגבורה נתנה.",
        "summary": "כשם שלשון הקודש עליונה משאר לשונות בהיותה יוצרת ולא רק סוקרת, כך התורה עליונה משאר החכמות."
    },
    {
        "id": 2280,
        "article": "הפרדת הגבורות זו מזו באה על ידי אורח מוסר של השכלה, לעשות את כל התוכן של החטאים לדברים נפרדים, שאין להם יחס זה לזה, ויבטל בזה את הגרירה שבסגולת החטאים, ולא תהיה עבירה גוררת עבירה. ועל ידי הפירוק הזה שיפרק את כל חטאיו, יוכל להתיצב על דרך טוב, ובשונאיו הרוחניים יקיים אשחקם כעפר ארץ, כטיט חוצות אדיקם ארקעם, ואשחקם כעפר על פני רוח, כטיט חוצות אריקם.",
        "summary": "הפרדת הגבורות אלו מאלו בהשכלתה, מבטלת את גרירת העבירות זו את זו."
    },
    {
        "id": 2281,
        "article": "גדולת האמונה אינה תלויה בריבוי הדברים שהוא מאמין, שהרי פתי יאמין לכל דבר, אלא בעומק החוש האמוני, וגדולת התפשטותו ורוחב הרגשתו בענינים היקרים שעליהם האמונה מיוסדה, ויסוד הכל הוא היקר האלהי.",
        "summary": "גדולת האמונה אינה תלויה בריבוי מֻשָּׂאֶיהָ, אלא בעומק החוש האמוני וגודל התפשטותו, ורוחב הרגשתו בכבוד ה'."
    },
    {
        "id": 2282,
        "article": "כשהענפים הרבים של האמונה מתפשטים על ידי הגדולה המקורית של שורש האמונה, יש בכולם ברכה רבה, וגודל רוחני אצילי המחיה את הנשמות, חדשים לבקרים רבה אמונתך. בתוך ים החיים הזה של אומץ האמונה וגדולתה המקורית, נמצא גם כן עזוז החיים וסגולת הקצב של חיתוך חיים לכל פרט, שם רמש ואין מספר חיות קטנות גם גדולות, וכולם יש להם השפעתם, ערך חייהם. והכל הולך לתוך פיו של לויתן שמקיף את כל העולם כולו, ועל סנפיר אחד מסנפיריו העולם עומד, וצדיקא רבא קדישא ויקירא, רב המנונא סבא, באמונתו יחיה, ויחיה את העולם, ובלע כל נונין דימא ואפיק להון כד הוון קיימין, ויליף פירקא דמילא דשטותא כדי לאלפא רזא דחכמתא משום יתרון האור מן החושך דוקא, ומיא דאורייתא שאיב מימא גופיה ולא מן הכ\"ד לבדו, דאינון כ\"ד ספרין דאורייתא, כי אם ממקורה של תורה, מקור מים חיים.",
        "summary": "כשענפי האמונה מתפשטים משורשה, היא מחייה את כל העולם, ושואבים ממנה תורה ממקורה."
    },
    {
        "id": 2283,
        "article": "לא בעצבון, לא בפחדנות, לא בחלישות סנטימנטלית, צריכים לפנות אל האור האלהי, אלא בידיעה ברורה שמה שנובע ממעמקי הלב להיות מתקרב אל האלהים זהו חוש טבעי, שלם ובריא, ולא חוש טבעי סתם, אלא החוש הטבעי היסודי של הנשמה, שנובע באדם מנשמת חי העולמים, מנשמת כל היקום, כל היש. וכל מה שיוסיף דעת, שיוסיף הארה רוחנית ובריאות גשמית מסודרה, כן יאיר בקרבו האור הנפלא הזה, להיות לו לנר על דרך חייו. וישראל, כל מה שיעמיק יותר בתורה, ידע ויחוש כמה מרומם ונשגב, כמה אמת ואמיץ, הוא האור הגדול הזה, וכמה הוא תופס את החיים כולם, את הליכותיהם הכלליים והפרטיים, ולא ירצה בשום אופן להיות חי חיים אומללים, מגושמים ומזוהמים, חשוכים ואפולים, שאין אור אלהים חיים, מקור החיים, החכמה והבינה, החסד והגבורה, התפארת והנצח, ההוד והיסוד, הממלכה וכל הסתעפיותיה, באור הדעת הזולף והולך ממרומי מרומים עד מעמקי עמקי עמקים, מתפלש בהם, ויגיל וישמח, ויחזק ויאמץ כח, בעזוז ד' ואור קדשו.",
        "summary": "חפץ קרבת ה' הנו חוש טבעי של הנשמה, ובישראל הוא תופס את כל פרטי החיים על-ידי ההעמקה בתורה, ויש להכיר בנחיצותו."
    },
    {
        "id": 2284,
        "article": "על ידי מה שחפצים במדות חסידות גדולות, מתגבר היצר הרע הרבה, והאדם מתדלדל ברוחניותו, ועל כל פנים מוציא כח רב על מלחמת היצר הרע, שהיה יכול להשתמש בכח זה להתעלות יותר ויותר. על כן אין אדם צריך לחשוק לעלות במדות חסידות עליונות שלא בהדרגה, כי אם להשתוקק לעלות תמיד מעלה מעלה בדרך הדרגה. ומגמת פניו תהיה לעלות למדריגה היותר עליונה, חייב אדם לאמר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב. ועל ידי קצת התגברות היצר הרע שיש על ידי התשוקה הכללית שחושק לעלות בהדרגה למדריגה גדולה, מתעוררת אצלו מדת הגבורה שבקדושה, ואור החיים מבהיק בקרבו.",
        "summary": "הרצון לקפוץ למידת חסידות בבת-אחת מגביר את היצר הרע, לכן המגמה צריכה להיות לעלות לדרגה הגבוהה ביותר, אך בהדרגה."
    },
    {
        "id": 2285,
        "article": "התכלית הכללית ששלל הרמב\"ם מהבריאה, והעמידה על הרצון, אחרי שהתכלית הפרטית של כל דבר ביחושו לחבירו, הוא יסוד החכמה הטבעית שנתנה לאדם, הטבע לא יעשה דבר לבטלה, הוא גם כן מוסכם, וההנחה של חפישת טעמי מצות בדרך כללי, והפרטים אל הרצון הם מונחים – מגיעים הם זה בזה. שיגוב נורא הוא הרצון האלהי, מה שלמעלה מכל דעה ושכל, וקל וחומר מכל שכל אנושי, אבל כיון שאנו רואים שהטבע, עם כל עזוזו וכל העלם כללותו, פותח הוא לפנינו את פרטיו, כמה שנחדור אליו עד גבול ידוע, ואחרי שאנו מוצאים בקרבנו תפקידים שכליים מצורפים אל התורה, בעיון ובמעשה, יכולים אנו לגזור שהננו יכולים למצא טעמי תורה ומצות. ועם זה נדע, שסוף כל סוף נעוץ הכל בכללות הרצון הנשגב מכל טעם, והפרטים חיים הם מאותו הקישור העליון שלמעלה מכל דעה, ואין לדעתנו בו מבא לפי השכל האנושי, ומכל מקום הם מקושרים בשכלנו וביסוד טעמיו, והם דומים לתכלית הכללית של ההויה, שפרטיה בצירופם מעידים על החכמה הכללית הבלתי מושגת. והטבע עומד בזה בצורה נגדית אל התורה, מגולים הם הכללים בתורה ונעלמים הפרטים, ובטבע מגולים הפרטים ונעלם הכללות, המגמה ההוייתית. ובודאי לתעלומה עליונה זו, יש גם כן קשר למה שבתוכיותה עם קשר התורה, מצד סבה פנימית, פועלת ומציירת, ובזה ההלכות אינן בטלות לעולם.",
        "summary": "בטבע ניתן להבין רק תכלית פרטית, ואילו במצוות רק את טעמיהן הכלליים, ודבר זה מעיד על קשר פנימי בין ההלכות לשורש הטבע."
    },
    {
        "id": 2286,
        "article": "אף על פי שהעצבון והפחד בא מפני ביטול תורה, ומפני העונות כולן, מכל מקום תיכף כשמהרהרין בתשובה הרי הכל מתהפך לטובה, וצריכין מיד להתחזק באומץ בטחון בחסד עליון ב\"ה, ולאחוז בתורה ועבודה כל אחד כפי מדתו. ואם לפעמים יראה לו שהמדה המתעוררת על ידי הקריאה בספרים מעניני המוסר והיראה אינה לפי מדתו, יתבונן ויחקור על מדתו מה היא, ויתחזק ויתאמץ ביחוד במדתו העצמית, וגם מזה אל ינח ידו, ממה שמתעורר על ידי הספרים, ואף על פי שקטן מאד הוא צד התפיסה שלו בהענינים שאינם כל כך שייכים לו, מכל מקום כל מדריגות הטוב והקודש צריכות להיות מקושרות זו עם זו, ויחד כולם יעשו חטיבה אחת, להאיר עליו אור ד' ותורתו העליונה, בנועם ד' וטובו.",
        "summary": "העצבות והפחד הבאים מהחטא, מתהפכים לטובה בהרהור תשובה, ויש להתחזק במוסר המתאים למידתו, בלי לנטוש שום מידה כללית."
    },
    {
        "id": 2287,
        "article": "אהבת הקרובים ואהבת אשה, הם שני מיני אהבה שאסורים שיגעו זה בזה, כי כל אחד מקלקל את חבירו בהיותו נוגע, בנפש וביסוד העולם. זורמות הן אלה שתי האהבות כל אחת במסלולה המיוחד, והן על ידי שיתוף השפעתן בונות את העולם, וכשהן באות בערבוביא, באופן שאי אפשר לכל אחת מהנה להתפשט כראוי, עוצרות הן את כל טוב העולם, וממלאות חשיכה את הנפש ואת העולם, וכחות הדין והזעם מתפרצים בטומאה רבה וקצף נורא לשבר ולכלות. וזהו סוד איסור עריות שאר בשר. ואיסור שתי אחיות הוא גם כן פגיעה באהבת האחוה על ידי האישות, אבל לא רק על ידי נגיעתן התכופה זו בזו, כי אם על ידי הניגוד שביניהן, שבא גם כן על ידי קירוב יותר מהראוי, ואשה אל אחותה לא תקח לצרור. ויש בזה משום שני האופנים, השיתוף שבין איש לאשה עושה את בעל האחות לאח, ויש לו כבר אחיזה בתוכן קרבת האחוה, ואסור לדחות אותה על ידי קרבה של אישות, ולא עוד, אלא שגורם שהקירוב האחותי של האחיות יהפך לשנאה, על ידי מה שנעשו צרות זו לזו, וזה הוא פגם כללי ביסוד האחוה שהעולם משותת עליו.",
        "summary": "ערבוב אהבת האישה עם אהבת הקרובים פוגע בהתפשטותן, ומרבה חושך וטומאה בנפשו ובעולם."
    },
    {
        "id": 2288,
        "article": "אם אני הנני בטבעי בעל אגדה ובעל מסתורין, אינני צריך לקנאות כל כך בחלקי ההלכה והנגלות, מכל מקום הנני קרוי ועומד גם כן לחובות הללו, כי לא לחנם חנני ד' כשרון גם בהם. אבל הנני צריך לדעת את מדתי, כדי שלא אפול בעצבון במיעוט חלקי בנגלות, אף על פי שגם באגדה ובנסתר הנני דל ואביון מאד, מכל מקום אני צריך להתחזק, כי סבת החיסרון שלי הוא ריבוי הצדדים שהם מושכין אותי תמיד לכאן ולכאן, על כן כך היא מדתי לטעום מעט מעט מכל דבר. ואם בנגלות והלכות יש לי רפיון יותר גדול, גורם זה המשכתי הפנימית לאגדה ונסתר, שניכר ביחוד הופעת הכח שלי בזה בעת הדיבור המסודר הפתאומי עם אנשים ראויים לזה, ובכל עת של התעוררות רוח, שמוצא אני בי איזה גניזה טמונה, שצריכה להיות לי לנחמה גם בעת ההסתר והחשכה הגדולה. כי אשב בחושך ד' אור לי.",
        "summary": "חסרוני בלימוד הנגלה והנסתר בא ממשיכתי לצדדים שונים, ודיבורי המסודר בנסתר והתעוררות רוחי ממנו, מעידים על משיכתי אליו."
    },
    {
        "id": 2289,
        "article": "יש בנו צד יראת החידוש, וזהו מסגרת לאמונה, להיות מוכן לקבל בתורת ידיעה את המסור לנו מאבותינו, בלא התחדשות. ולולא היתה יראה זו גנוזה בקרבנו, לא היה אצלנו בסיס לשום חידוש והופעה, שהיא תמיד בנויה על ידיעה מקובלה באיזה אופן שהוא. וכשהיה השפע של החידוש הולך בלא מעצור, היה מטשטש את צורתו של כל יסוד טרם שנבנה עליו איזה בנין, וזוהי יראת האמנות, שמתגלה גם כן בחול. אמנם המחדש האמיתי לא ישתמש ביראה זו כי אם על פי המדה הראויה. ועל פי רוב התלמוד, ורוב ההגיון המחשבתי, נעשה האדם משוחרר לפי הערך מכבלי יראה זו, והיא מצמצמת את עצמה בנקודה היותר זעירא, ובתוך זאת הנקודה כבר מונח כל יסוד כח העוצר והמצמצם הנדרש להפרית המחשבה והרחבתה, כדי שתצא בצורה בנויה ומבוססת, כדין אמת שיש לו רגלים, ולא כשקר שאין לו רגלים.",
        "summary": "יראת האומנות והחידוש באה ליצור בסיס ומסגרת לחידוש והיצירה, ולפי רוב הלימוד וההיגיון היא מצטמצמת."
    },
    {
        "id": 2290,
        "article": "החטאים שחסרון סידור גופני גורם אותם, הם הנדרשים להיות מתתקנים תחילה, על ידי הטבת אורח החיים, שישוב הדעת והחכמה המעשית צריכים לבא לעזרתה.",
        "summary": "החטאים הנגרמים מחסרון סידור גופני, צריכים להיתקן תחילה על-ידי הטבת אורח החיים, ובעזרת סידור החכמה המעשית."
    },
    {
        "id": 2291,
        "article": "הלב מתגעגע אחרי ההשגה של ארץ ישראל, אחרי האמונה של ארץ ישראל, אחרי הקדושה של ארץ ישראל. איה לוקחים את השמחה של ארץ ישראל, את השלוה הפנימית של ארץ ישראל, את הדבקות של ארץ ישראל, את האמת של ארץ ישראל, את העז והאומץ של ארץ ישראל, את הבטחון של ארץ ישראל. חוסה ד', רחם נא, אל רחום וחנון, חמול נא, וזכני נא לשוב אליך בתשובה שלמה, והשיבני נא אל ארץ חמדתך. זכני נא לראות בשמחת גויך, להתהלל עם נחלתך. רחם, רחם, אב הרחמן, חוס נא, הושיעה נא, האל המושיע.",
        "summary": "געגועים לסגולותיה של ארץ ישראל, ותפילה לזכּוֹת לתשובה ולשיבה לארץ."
    },
    {
        "id": 2292,
        "article": "לב נשבר ונדכא שלי, הנטיה שלי לעצבון, באה מפני שאיני מוצא נחת רוח בשום דבר שבעולם כי אם בהארת אור אלהים, הופעת קודש נועם ד', ובעת ההעלם וההסתרה צר לי מאד, מר לי מאד, וממעמקים אקרא ד', אליו פי קראתי, ורומם תחת לשוני. בצרה קראת ואחלצך, אענך בסתר רעם.",
        "summary": "לבי הנשבר ונטייתי לעצבות באה מאי-מציאת נחת בעת העלם והסתר פנים."
    },
    {
        "id": 2293,
        "article": "אנו מדברים על דבר הצדק בעצמו, בהתגשמותו במציאות, ועל דבר האידיאל של הצדק, כשהוא זורח בנשמה, כשהוא מצוייר ונשאף. אנו אומרים שהשאיפה האידיאלית של הצדק מלאה היא עושר של צדק יותר מהצדק המתגשם במציאות. הצדק המתגשם יונק הוא את ברכתו, מקבל את שפעו, מהאידיאל המופשט של הצדק. והאידיאל המופשט, לא בכל עוזו יכול הוא להשפיע את צדקו על הצדק, אלא על פי התוכן המצומצם הראוי להצדק המתגשם בעולמים לקבל. וזה הצינור המשפיע להצדק המתגשם במציאות, הרי הוא מקור הצדק בדרך קירוב, כלומר מקור השפעת לשד הצדק להצדק המתגשם. וכשהצדק המתגשם יונק מצדיק יסוד עולם זה את שפעו, הכל שמח, חי ומלא אורה, ברכה וקדושת עולמים, עז וחדוה, וקול רינה וישועה באהלי צדיקים, צדיק וצדק.",
        "summary": "הצדק המתגשם בעולם, יונק מהצדק האידיאלי העליון הזורח בנשמה, דרך הצינור של צדיק יסוד עולם."
    },
    {
        "id": 2294,
        "article": "בעל תשובה מוכרח ללכת בדרכים עליונים, בארחות חסידות ומחשבה קדושה. רק ישנם אנשים כאלה שנולדו בטבע להיות אפשר להם להיות צדיקים מעיקרם, והם גם אם נזדמן שחטאו ועושים תשובה, יכולים אחר תשובתם להיות באורחות חייהם בדרך צדיקים דמעיקרא, לא בתגבורת להבת קדושה ניכרת וחושקת תדירה. אבל אותם שמטבעם יש בהם נטיות כאלה שתמיד הם צריכים לתשובה, הם הם הקרואים להיות חסידים ואנשי קודש.",
        "summary": "בעלי תשובה מוכרחים ללכת בדכי חסידות, ורק הצדיקים באופיים יכולים אחר תשובתם ללכת בדרך של צדיקים."
    },
    {
        "id": 2295,
        "article": "התוארים החיוביים, ששללם הרמב\"ם מאלהים, יש להם זה הערך של שלילת התכלית מכללות המציאות, ושלילת הטעמים של פרטי המצות, שביארנו כבר את תלייתם, שהם תלויים זה בזה. בצדק דיבר הרמב\"ם על דבר גבולות השכל, ואמר שיש בשכל תפיסה על טעמים צירופיים למציאות, ועל טעמים כלליים במצות, אבל לא על טעם תכליתי כללי למציאות, שבטח ישנו, אבל אין לנו בו שום מבא שכלי, אם כן הטוב שבביטויים הוא כך רצה ד'. וכן הדין בטעמים הפרטיים למצות, שרישומם בא משורש העליון מכל שכל שלנו, ואין שייך לומר בהם טעמים בכח הדיבור שלנו והגיוננו המוגבל. והוא הדין תוארים חיוביים, אינם מצטיירים כלל בשכלנו. כל מה שיצטייר בשכל האדם הרי הוא מוגבל, ואין באלהות הגבלה, וכל תיאור בלתי מוגבל יוצא הוא באמת מכלל תיאור, והדבר דומה כאילו אמרנו, הרי אמתתו גלויה לעצמו, וזהו אמת לאמתו, שהוא אמנם הוא דיבור שולל את ידיעתנו. והתכלית, הפרטים, והתוארים, עולים בקנה אחד, שלא שללם הרמב\"ם בעצם מעצמות המציאות, אלא מיכולת ביטויינו.",
        "summary": "הרמב\"ם לא שלל את מציאות התארים החיוביים, אלא את יכולת השגתם, וכך גם לגבי תכלית כללית לבריאה וטעמי פרטי המצוות."
    },
    {
        "id": 2296,
        "article": "התפשטות הידיעה האלהית על דברים שלא היו במציאות כעל דברים שבאו במציאות, הוא רק דבר צירופי ביחש להשגת נבראים, אבל באמתת המציאות לגבי הענין האלהי, הכל יש כבר במציאות, שכל מה שהיה הוה ויהיה הכל ברוחו, ידיעתו וחפצו, ונמצא שהכל מצוי בבחירה היותר עליונה של המציאות לגבי האלהים, אלא שלגבי דידן, אין אנו יכולים להשיג שום דבר של מציאות כי אם עד שתגרע מציאותו על ידי הצמצומים הרבים, עד שירדו ויהיו הדברים שוים במדריגת המציאות למציאותנו. ונמצא שכלל גדול הוא, שהידיעה האלהית גם היא מקפת רק מה שיש במציאות, מפני שאין שום דבר שאיננו במציאות לגבי האלהות, ואדרבא, החק שידיעתנו אינה מקפת מה שלא יש במציאות, הוא טבוע מפני ההתענפות של ידיעתנו מהידיעה האלהית, על כן יש בה קצת דוגמא של מקורה. ולא עוד, אלא שלא שייך כלל לומר גבי האלהות הקפת ידיעה על מה שאין במציאות, כי מאחר שיהיה הדבר בידיעת ד', הרי הוא כבר מצוי במעולה שבמציאות, וכל המציאיות כולן אינן כי אם ניצוצות קטנות לגבי מציאות עליונה זו.",
        "summary": "ידיעת ה' כוללת רק את המציאות, אלא שכל העבר והעתיד קיימים במציאות לגביה, והידיעה האנושית אינה אלא התענפות ממנה."
    },
    {
        "id": 2297,
        "article": "במעשה המצות ישנן שתי מטרות, המטרה האחת עצמית, והשניה צדדית. העצמית היא עצמיותם של התיקונים שהמצות עושות בחיים ובעולם, והצדדית היא שהעסק במצות בתור מצות ד' מרומם ומעלה את האדם לספירה רוחנית גבוהה, מה שלא היה אפשר הדבר אלמלא היו לאדם עסקים רוחניים קדושים כמו מעשה המצות. המטרה הראשונה נוהגת אצל כל בני אדם במדה אחת, והשניה נוהגת ביחוד אצל המון בני אדם, שיכולים להתגשם ולפול לתחתית המדריגה בהיותם בלא עבודה רוחנית מעשית, אבל אנשים קדושים, שכל מחשבותיהם ורצונם וקשר חייהם כולו הוא מוסרי, רוחני ואצילי, ואדרבא, המצות מצד המעשה שיש בהן הוא מפריע אותם מהילוכם הרוחני, מצדם אין במצות הטעם השני, וכל קישורם במצות המעשיות בא מטעם העצמי לבד, בלא תערובות של הטעם הצדדי. הטעם הצדדי הוא כמו שכר מצוה, והטעם העצמי הוא המצוה עצמה, אשרי איש ירא את ד' במצותיו חפץ מאד, במצותיו ולא בשכר מצותיו. עסק התלמוד של המצות משתרע הוא גם כן על שני הטעמים יחד. מצד הטעם העצמי, כל כמה שאפשר לברר את יסוד עשיית המצות בקצרה הוא יותר טוב, וישאר הזמן לעיון ומושכלות עליונות. אבל מטעם השני, הצדדי, כל מה שאפשר להאריך ולהרחיב את הסדר של הלימוד המעשי שבמצות הוא יותר טוב, ויהיו בני אדם עסוקים בסדר המעשה של המצות, ולא יסור לבם אחרי כל דבר שפל. ומפני כך כל מה שהאדם מתעלה, תלמודו הוא יותר קצר, וכל מה שיש בו השפלות גשמיות הצריכות עילוי ושמירה, צריכה התכונה להיות להגדיל ולהאדיר את התורה המעשית. ובארץ ישראל שאוירה מחכים, ויש מקום ביותר לאור רוחני עליון, הסדר של בירור ההלכה הוא בקצרה, על פי הירושלמי, ובבלאי משום דיתבו בארעא חשוכא אמריתו שמעתתא דמחשכן, במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל, ומתוך החושך הזה יראו אור כל הבא ליהנות מאור התורה בכל הדורות ובכל הזמנים.",
        "summary": "התלמוד הירושלמי מקצר בעיון במצוות כדי לפנות מקום למטרה העצמית שבעשייתן, ובבבל התרחבה המטרה הצדדית הבאה מהעיון בהן."
    },
    {
        "id": 2298,
        "article": "האדם יכול לדעת את מעמדו הרוחני על פי הבהירות של הדיבור שלו. מה שהאור הנשמתי יותר חי בקרבו, כפי אותה המדה יחוש איך כל דיבור ודיבור שלו יוצא כחץ וכשטף מים חיים, ואיך שהוא בא ונמשך ממקור חיים, ופועל את פעולתו בעולם. מובן שהאיכות הפרטית של הפעולה של הדיבור, תשוער על פי המדה הפרטית של העילוי הנשמתי, כל חד וחד לפום דרגיה.",
        "summary": "בהירות הדיבור של האדם נובעת ומשקפת את מעמדו הרוחני."
    },
    {
        "id": 2299,
        "article": "כשמדבר דברים קדושים, ובקרבו הוא מצטער מפני הופעת הקדושה שמשתפכת בקרבו, ידע שהנפש הטמאה היא מתמעטת והולכת, והיא מתכאבת על פחיתותה שפוחתת, וממילא הטוב מתגבר והולך. ובידיעה זו עצמה, ובאמונה והעמקה בה, הנפש הטהורה מתעוררת בשמחה, ויודעת שהיא מתקדשת ומתעלה, מתרחבת והולכת. ד' עוז למו ומעוז ישועות משיחו הוא. ויעלוז לבי ומשירי אהודנו.",
        "summary": "כשמדבר דיבורים קדושים ומרגיש צער בקרבו, יידע שמקור הצער מהתמעטות הנפש הבהמית."
    },
    {
        "id": 2300,
        "article": "החכמות היותר עליונות מונחות בעומק הטבע, בעומק הרצון ובעומק הדמיון. וכשתגיע ההכרה לאותו העומק עד שלא תהיה על ידי הארתה מקצצת שום דבר מהעמקים הללו, אז תוכל להעלות את הכל אליה, ולהתעלות על ידם עוד למעלה למעלה, ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים.",
        "summary": "החכמות היותר עליונות מונחות בעומק הטבע, הרצון והדמיון, וכשתגיע ההכרה לאותו העומק, תוכל להעלותם ולהתעלות על-ידם."
    },
    {
        "id": 2301,
        "article": "אני לא אפול ממדרגתי משום נטיה זרה, כי אדע כי כל הנפילות גם הן נדרשות. ואם כי מאד צריכים להתאמץ להיות תמיד שרוי במצב האורה, שמחת הקודש וחשק התורה והעבודה, מכל מקום גם כאשר יעברו צללים, והרוח נעכרת מעט, ופעולות קצופות יוצאות אל הפועל, והגופניות הזועמה מתגברת, לא אפחד פחד, כי מיד אשוב בתשובה, והמצב הנשפל יהיה לפני למקור לימוד באיזה אופן לסדר את המסילות לימים יבאו. ד' לי לא אירא.",
        "summary": "אין לנפול משום נטייה זרה, שכן כולן גם-כן נדרשות, אלא יש לשוב עליהן מיד, וללמוד מהן איך לסדר אורחותיו בעתיד."
    },
    {
        "id": 2302,
        "article": "רזים צריכים להיות מוסברים ומובנים על ידי רזים דוקא, ולא על ידי דברים גלויים, וזוהי השיטה הטבעית של גילויי האמיתיות, שהיא נעלה באין ערוך משיטת התרגום, שהוא בגימטריא תרדמה. דוקא הנעלם בנעלם מתבאר, וריבוי סעיפי התעלומה כל אחד מאיר על חבירו, ותעלומה יוציא אור. וזהו נקוד על אי\"ו שבאליו, למדנו שישאל לאיש על האשה ולאשה על האיש. המדריגות השוות מגלות זו את זו ומאירות אותן, רז עם רז יאחד, ואבוקת אורים תגלה.",
        "summary": "רזים צריכים להיות מוסברים דווקא על-ידי רזים, ולא על-ידי תרגום."
    },
    {
        "id": 2303,
        "article": "מצד קדושת המעשה וקדושת המחשבה, הפועלת לקבע קדושת הטבע והרצון ביסוד יסודו, עד לקדושת הזיווג בעצמות הטבע הטהור והקדוש, כדוגמת האדם לפני החטא, ולמעלה למעלה, גם על ידי השאיפה לקדושת עולמים זו, מתעדן כל הקישור הנפשי, ויחס המשפחה מתקשר בחוטי קודש קדשים, שהם חזקים ואמיצים מאד, וגורם שפע חיים ארוכים לתולדותיו. ומיסוד צדיק כזה מושפע שפע החיים והעדינות, העז והאומץ, וגבישות החיים, בגדולה וגבורת עז על כל החיים, על כל הנלוים אליו, על כל הדור, על כל העולם. אומץ מוסיף אומץ, חיים ממשיכים חיים, כבוד ותפארת מזהיר תפארת והדרת קודש על כל.",
        "summary": "קדושת המחשבה והמעשה מקדשת את הטבע והרצון, ובייחוד קדושת הזיווג, המשפיעה על הכל חיים ואומץ."
    },
    {
        "id": 2304,
        "article": "פורחות הן האותיות בתוך המחשבה, עפות כציפורים על השפרירים הרוחניים העדינים שבשחקי הרקיעים שבמחשבה, וציורי האצילות הנפשית. קולט אותם השכל המעשי והעיוני, מחטב אותם הדמיון, מתעורר הרגש, ונעימת השירה מתחוללת, וגליה מכים.",
        "summary": "השירה נולדת מאותיות הפורחות במחשבה, נקלטות בשכל, מתחטבות בדמיון, ומתעוררות ברגש."
    },
    {
        "id": 2305,
        "article": "משובחים הם כל המחשבות והרעיונות של יראת שמים שנאמרים מטוהר לב, על פי ההכרה וההרגשה התמה. אמנם, באותן החלקים שההתפשטות הבאה לא מתוך גדולת הכרה, היא מצמצמת את החיים, ממעטת את המרץ, ומקפחת את הכחות החמריים ואת הכשרונות הרוחניים, שם מונח הרפיון. ועל זה באה סגולת הניגוד, המתפשטת על ידי ספרים ועתונים והשפעות חפשיות, ושם ההריסה והגסות גדולה מאד, עד שאין אדם יכול לעמוד בפני ריחם הרע, ומכל מקום נלקח מזה תמצית של עזוז וחיל וגבורת הרצון, ובא בסגולה לאמץ את עז החיים המתדלדל על ידי ההשפעה התמימה של יראת שמים שלא נסתגלה להכרה ברורה. ומשני הכחות יחד יבנה עולם ויבנה עם, ותבא גאולה וישועת עולמים לבית ישראל ולעולם כולו, וכבוד ד' עליון, וכבוד שם אל אלהי ישראל, אלהי עולם, וכבוד כבוד תפארת עזו, יתיחדו כולם לחטיבה אחת רוממה. וישראל יעשה חיל, ואור אמת יבקיע בעוזו, ושקר ועול כליל יחלוף, וכל חולשה ורקבון תכלה, וכל גבורה ואומץ, טוהר וקודש, יתרומם. ויספו ענוים בד' שמחה, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו.",
        "summary": "יראת השמים התמימה עלולה ללקות ברפיון, ולכן זקוקה היא לניגוד של הספרות החופשית, שבגסותה היא מאמצת את הרצון."
    },
    {
        "id": 2306,
        "article": "העזר של רוח הקודש על מעשה המצות ועל התורה, לתלמודה, לשינונה, לגירסתה וסברתה, בהעלם הוא בכל מקום, ובגלוי הוא רק בארץ ישראל. רצונך לראות את השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל. אמנם, טהרת הגוף נחוצה היא להופעת האור של רוח הקודש, ובימי עזרא בקשו לרכש להם את הסיוע של רוח הקודש שיהיה מגלה את בהיקת אור המצוה, על כן תקן טבילה. אמנם אחר כך הושפל העולם, והוכרח הדבר לשאוב את הקיום ממעין יותר עליון, אור התורה בעצמה, שכל טומאות הגוף אינן יכולות לחוץ בפניה, הלא כה דברי כאש נאום ד', מה אש אינו מקבל טומאה כך דברי תורה אינם מקבלים טומאה. וצפיה לארץ ישראל, ותשוקה לטהרת הגוף, היא גם כן משרה את הרגשת רוח הקודש באיזה בבואה כהה, שגם בה ישמח לב נשבר המצפה להושע. ומן המיצר אקרא יה, ענני במרחביה, וכי אשב בחושך, ד' אור לי, אור עולם באוצר חיים.",
        "summary": "רוח הקודש המסייעת לתורה ולמצוות שורה בגלוי בארץ ישראל, ואפילו הציפייה אליהם משרה את הרגשתה."
    },
    {
        "id": 2307,
        "article": "הנשמות הנפולות שיש להם יחש אלי, מוסיפין בי כח. מרחם אני עליהם, חפץ אני בתיקונן וטובתן, באורן וישען, והן מרגישות חיות והשבת נפש בעוצם דכאותן. צמאות הן לאור ד' וטובו, שמחות הן כי יש מי שמגיד ישרן, מי שממליץ עליהן. ואני יודע כמה עמוק עמוק בלבבם של אלה הנפולים אור ד' בוער, רוח ממרום נושב, כמה בפנימיות נפשם חפצים הם ללכת בדרך אורה, בדרך ישרה וטובה. בטוח אני כי סוף כל סוף עזרת ד' להם תבא, אור ד' וטובו עליהם יופיע. בתשובה גדולה ישובו, ובאהבה רבה יתקרבו, ואור היושר והצדק המאיר בפנימיותם היו יהיה ללהבת אורים גדולים, והעם ההולכים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם.",
        "summary": "הנשמות הנפולות שיש להן יחס לצדיק, מתעודדות מדיבורו בטובתן ומחפצו בתיקונן, והן עתידות לשוב בתשובה גדולה."
    },
    {
        "id": 2308,
        "article": "השתעבדות השכל והתרדמותו הבא על ידי איזה השפעה, הרי היא השחתת עולם. וכל מה שהיא באה על ידי השפעה יותר קדושה, ההשפעה היא יותר מזיקה. דומה היא לנבלה של נבואת שקר בשם ד' על עשיית רשע וטומאה, עבודה זרה ושיקוצים. על כן כשבאה ההשתדלות של התרדמות השכל בשם האמונה, בשם יראת שמים, בשם שקידת התורה ועשיית המצות, הרי הוא שקר נורא וטומאה מזוהמה, שחייבים קדושי עליון, עבדי ד' הטהורים, לצאת חלוצים להציל את העולם, את ישראל, את התורה, את האמונה ואת כל קודש ד', מיד המחבלים הללו, יהיו מי שיהיו, בין שהם שקרנים שרוצים רק להונות את הבריות, לובשי אדרת שער למען כחש, בין שהם חלושי רוח קטני דעת, שמפני אטימת האור השכלי אצלם, מפני כהות הרגשתם וגשמיות ציורם, הם רומסים בשקידה ומרץ את החומר המעשי, ומושרשים בהציורים האגדיים של האמונה במובן החיצוני של קליפתם, שמביא לעולם דלות רוח וגרעון חיים. והם בתומתם וחלישתם, ובגאותם וסכלותם, ואכזריותם הפנימית, הבאה מתוך גאוה וטפשות ודיעות משובשות בענינים היסודיים של הכרת האמיתיות הגדולות, שכל האמונה מבוססת עליהם, יתאמצו להדריך את העולם ברוח קצר, במשטמה ויאוש, רפיון ידים ומדינים, והשפעתם גורמת להרדים יותר את השכל, לכבות אורה של תורה, להרחיק את העולם והחיים המאושרים, את טוהר המדות וזיקוק המחשבה, מן האדם. ועל ידי זה הנשמות כושלות ונופלות, ובני אדם חיים חיי בהמות שפלות, באין דעת ותבונה, באין הכרת כבוד האדם, שהוא הבסיס היסודי להכרת כבוד שמים, המלא עולם, המחיה עולמים, המעודד רוח ונשמה. אמנם, יש מה לקחת גם מתכונה מאופלת זו, סוף כל סוף אצור שמה המון טוב, יש שמה הבעת הזהירות להאדם מבלי השען יותר מדאי על בינתו, הוקרה גדולה למורשת אבות, שבה כל יסודות החיים גנוזים. אבל רק במירוק וריחוץ, בשיטוף, הגעלה, ליבון וטהרה, אפשר לקחת את הטוב מהטובים שבמשפיעים התמימים הללו. ועל כל פנים לכבד אנחנו צריכים את הטוב שברצונם, את קדושת האמונה, וחוש יראת שמים ואהבת המצות, וההתהדרות בכל הטוב המנוחל בישראל, שבהם. ובהתחברותם של היסודות השונים, יצא לאור האמת, הטוב, האומץ והחיים, וכימי עולם יופיע אור על ישראל, ועולם יבנה וישוכלל ברב פאר, ברב תפארת ואמת. וישב עמי בנוה שלום ובמנוחות שאננות ובמשכנות מבטחים, מציון תצא תורה ותהילה לכל אפסי ארץ.",
        "summary": "הרדמת השכל על-ידי האמונה והיראה החיצוניות, היא שקר וטומאה ומביאה חושך לעולם, אמנם גורמת היא לענוות השכל האנושי."
    },
    {
        "id": 2309,
        "article": "לפעמים על ידי העמסת יראת יתירה על נפשו יותר מכחותיו, בא לידי שנאת התורה. וצריך כל אדם למדוד את כחו, וגם כששטף המחשבות המוסריות מתגבר עליו, וכל הטוב שבו מתעלם ממנו, ומוצא הוא בעצמו כל הדופי וכל החסרונות שבעולם, לא ירף ידו ולא יבהל, וידע שבכל זאת הרבה טוב צפון בו. וידע גם כן, שבכל התוכחות הרבות שבספרים, שעל פיהם מוצא אדם עצמו אומלל מאד, בתוכם מוסתר וגנוז אור חיים וישועה, חסד גדול ואומץ לבב. ודוקא מתוך עומק של נפילה באים לעומק קימה, ומתוך ריקניות התורה שבקרבו יבא לאהבתה, ולהתאמץ בגדלה ותפארתה. ונתיקת הרצון בכל דהו לצד המעלה, מרים הכל לטוב. וישכיל ויבין שמצב שהעולם ההרוס גם הוא לטובה ולברכה, ולמחיה עשהו ד', וסוף הכל לתיקון גמור.",
        "summary": "יראה יתירה מביאה את האדם לשנאת התורה, ותיקונה בראיית הטוב שבו, ואת האור הגנוז בתוכחות המוסר, ואת קלות התשובה."
    },
    {
        "id": 2310,
        "article": "על פי המחשבה היסודית, יש להחיים האידיאליים מקום במציאות רק עם המחשבה האלהית ברומה העליון, הצלול, המזוקק, אשר רק הדבקות האלהית העליונה מגעת לנגע בו. המוסר של כפירה אינו כלום, מפני שהכפירה בעצמה היא היפך הצדק והמוסר היסודי, ונמצא שהכופרים שהם בעלי מוסר, נובע המוסר לא מכפירתם, כי אם מהכרת אלהים הגנוזה בעומק נפשם, שהם אינם מכירים אותה.",
        "summary": "המוסר של הכפירה אינו כלום, והמוסר הקיים בכופרים נובע מהכרת אלוהים הגנוזה בהם."
    },
    {
        "id": 2311,
        "article": "חוץ מהבושה של היראה, המאירה תמיד את דרך החיים, עם כל מכאוביה הנעימים הממתקים את הבשר ואת הרוח, חודרת היא הבושה הפנימית מצד המחשבה. הדבקות האלהית היא נשמת החיים של צדיקים יסודי העולם, והם תמיד מלאים צער ובושה על אי האפשרות להלום את הרעיון האנושי עם האורה האלהית, עם הגודל והשיגוב האלהי, והם מתמלאים תמיד בושת פנים פנימית, הזה הוא תוכן ראוי לגודל וקודש האל הגדול הגבור והנורא, מרום וקדוש ב\"ה, אשר לו דומיה תהילה? והצער והבושה הללו הם הם מעלים אותם תמיד, ואת היסורים הללו הם מקבלים באהבה, עושים באהבה ושמחים ביסורים, ועליהם הכתוב אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.",
        "summary": "חוץ מהבושה של היראה, חודרת בצדיקים בושה פנימית מחשבתית על ריחוקם מה', והם מקבלים אותה באהבה ומעלים אותה."
    },
    {
        "id": 2312,
        "article": "יסוד היראה הוא מה שמתיראים להפסיק את הדבקות אלהית, המלאה אורות עליונים, וחיים עד העולם, ותוספות הארה בכל העולמים, ונחת רוח ועונג עליון ביסוד חיי החיים. ומיד בהפסק החשק, ונטיית התאוה הבהמית, הכל מסתתר, והאורה מתטשטשת, ומרגישים מיד מיעוט השגה וכהות רגש, הסרת רוח השמחה העליונה, ופחדות של שפלות. וזה נוהג גם בכל נטיה לצד החומריות, ותמהון לבב, גם כשהיא של רשות, וקל וחומר בעניני איסור, שאין שיעור לנפילה והריסה, וחשכת המאורות, וסיתומי צינורות החיים, התמעטות השפעים והעינוגים. על כן יאחז צדיק דרכו, ואיש נלבב תמיד יוסיף אורה ונהרה, ובאור תורה יאמץ, ובעז קדושת תפילה ושיחה, זימרה והודאה, ומחשבה קדושה ועצת גבורה וצפיית ישועה יחזיק, ולא תרפינה ידיו, ורב טוב יוסיף, ופאר מקדושים על הדרת חייו יופיע, ובהיכלו כולו אומר כבוד, יגיל וירנן בתשועת ד' אשר תשגבהו.",
        "summary": "יסוד היראה הוא הפחד להפסיק את הדבקות האלוהית, הנפגמת בנטיית התאווה, ומתגברת באור התורה ועֹז התפילה."
    },
    {
        "id": 2313,
        "article": "המחשבה האלהית בצורתה החיה המעשית, היא המחשבה המצורפת לעבודת המקדש, שאי אפשר לה להיות בתיקונה כי אם על ידי העבודה המעשית של הקרבנות, ודוקא על ידי כהנים בני אהרן. הם הם המסוגלים להחיות את המחשבה האלהית באופן שחייה יהיו חיי כל, חיי כל יסוד ודומם, חיי כל צמח וחי, חיי כל אדם וגוי, חיי כל ישראל, וכל צבאי צבאות מרומים. זר אשר יקרב, יפתח את צינור החיים המחשביים הללו בצורה מקולקלת, מעוותת ומזיקה, שהיא מביאה בסוף להנזר אחור מאחרי החיים האלהיים. ונזירה זו, נזירה כללית היא, הפועלת על היקום כולו. קרח, אשר בקש לקעקע יסוד הכהונה, פגע ביסוד העולם, בבריח התיכון של היקום, וארץ התקוממה לו. עד אשר נטיה זו בעצמה תהיה העדה לחיים של המחשבה האלהית, צדיק כתמר יפרח.",
        "summary": "עבודת הקרבנות מבססת את חיי המחשבה בעולם, וקלקול צינורות המחשבה על-ידי פגיעה בכהונה, מזיקה ומרחיקה מחיי הקודש."
    },
    {
        "id": 2314,
        "article": "עצה, תפילה ואימוץ, צריכין לקבץ, להלחם נגד חולשת הרצון. לפעמים באה החולשה על ידי קפדנות יתירה, שהרצון הטוב עולה למעלה יתירה יותר מהראוי לו, ודורש קרבנות כאלה מהחומריות מה שאינו מן הדין. על כן לכתחילה ראוי לפשר את הדרישות, וממילא יחלש כח הגירוי, ואימוץ הרצון לטובה יתקדם ויעשה חיל.",
        "summary": "כדי להילחם בחולשת הרצון הנגרמת מהיראה היתירה, צריך לקבץ עצה, תפילה וגבורה."
    },
    {
        "id": 2315,
        "article": "יראת היצירה הרוחנית, כשהיא באה ממקום גבוה, מפני הדבקות להאמת היותר עליונה, והחרדות להיות סר ממנה כמלא נימא, גורמת היא, שהזמן שהיצירה מתעכבת בו, היא אוספת כח צמיחתה במעמקי הנפש, ואחר כך, כשהפחד סר ועת רצון באה, אז יוצאת היצירה כלולה בהדרה, בברק אמתה וזוהר עזה.",
        "summary": "יראת היצירה הבאה מהפחד לסור מהאמת העליונה, אוגרת כוחות צמיחה, שיפרצו לכשתסור."
    },
    {
        "id": 2316,
        "article": "כל הרצונות של כל הברואים, וביחוד של האדם, ובטפוסו היסודי של ישראל, הם גרעינים שיש בהם כח הצמיחה, וכשמעלים אותם על ידי תפילה, זורעים אותם ממש בשדה אשר ברכו ד', ומצמיחים על ידי זה ישועות. וכפי טוהר התפילה, וכפי ההכשר של כל הענינים המתלוים לסגולותיה, כך היא ברכתה של צמיחת חיים זאת. ויש אשר אור צמיחתם מאיר מחיי עולם הבא, ששם נגש חורש בקוצר, והלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברינה נושא אלומותיו, כמו שהיה אצל איוב, הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם. עוד הם מדברים ואני אשמע.",
        "summary": "התפילה היא השדה בו זורעים את הרצונות של הברואים, האדם וישראל, על-ידי העלאתם למקורם, וכפי טהרתה כך היא ברכתה."
    },
    {
        "id": 2317,
        "article": "יגיעת התורה והחכמה, שהיא דורשת מרגע, המרגע איננו רק דבר שבהכרח, כי אם דבר יסודי. השכל בפנימיותו צריך להתאמץ במקורו, מה שהלימוד בצלליו מעיב את אורותיו, ובאה המנוחה ההפסקית ומביאה את אותו האור המבריק על הענינים, יפיץ ענן אורו.",
        "summary": "המרגוע מהלימוד אינו הכרח חיצוני, כי אם צורך יסודי לאפשר לשכל להתאמץ במקורו ולהאיר ממנו – מה שמנוע בעת הלימוד."
    },
    {
        "id": 2318,
        "article": "המאכל של ארץ ישראל מקדש בפנימיותו, ואינו מגשם כי אם בחיצוניותו, אבל ממאכלי חוץ לארץ צריכים להזהר. ולפי רוב הצפיה לארץ ישראל מתעלה המאכל שבחוץ לארץ גם כן. וזהו סוד הזכרת ירושלים בעל נהרות בבל, או בשיר המעלות שובה, בכל סעודה. צפיית ארץ ישראל הבאה תיכף למזון, מעדנת את המאכל שבחוץ לארץ, ועושה אותו קרוב לעילוי של ארץ ישראל. וגם בארץ ישראל, מפני התמעטות הקדושה שעל ידי החורבן, יש הגשמה לפי הערך במאכל, שעולה ומתרחן על ידי צפית הישועה, המובלטת במזמורים האמורים.",
        "summary": "המאכל של ארץ ישראל מקודש בפנימיותו, והציפייה לארץ ישראל על-ידי הזכרת ירושלים בסעודה, מעלה את אכילת חוץ-לארץ."
    },
    {
        "id": 2319,
        "article": "מוטלים אנו בין שני הזרמים הגדולים, כל הררי האור והאש הרוחניים שלמעלה מן ההכרה סובבים אותנו, מזדעזעים הם תמיד, וגורמים זעזועים נשמתיים גדולים בקרבנו, ואותם התהומות העמוקים שלמטה מן ההכרה, הם תמיד גם כן שואנים, הומים ושוטפים, ומשבריהם וגליהם פוגעים בנו, ואנו מתרעדים ומשתטפים עמם. וכל התנועות הגדולות הללו אינן פוסקות, פועלות הן תמיד בהמיה רבה, ברתיחה אדירה, ובגאות חיים עזיזים. אנו צריכים תמיד להכשיר את כלי קיבולנו, את כל צינורות החיים הקבועים בנו, שיהיו מוכשרים לקבל את הטוב, הנאה, הישר, הטהור, הקדוש והמאיר, שנוזל משני הזרמים הללו יחד. וכשאנו מתכשרים לזה, יוזלו עלינו ממעל ומתחת רק שטפי טוהר, חסד, גבורה ותפארת, ומים עליונים ומים תחתונים ישקו, ותהום אל תהום קורא בחיל. ואנו יכולים להיות עשויים בעז, להיות הצינורות המחברים את המרומים והתהומות, להעלות את האורה התהומית למרומי הרום, ולהוריד קוי אורה אדירים למעמקי תהומים, להאיר שם בשטף אור וחיים, וחיי עולם וחיי קודש יאצרו ויחסנו שם, להיות לברכת עולמים.",
        "summary": "מוטלים אנו בין זרמי האור שממעל להכרה ושתחתיה, וצריכים אנו להכשיר את עצמנו לקבל את הטוב משניהם ולחברם."
    },
    {
        "id": 2320,
        "article": "צעקה גדולה צועקת נשמתי על שאיני מניח את כח המחשבה שלי להתפשט במילואו וטובו. אכזריות גדולה היא זאת. זאת היא צרת האדם בכלל, איננו רוצה לעלות, להתפשט לצד מעלה, על כן הוא שוקע בבוץ. בא הדבר מתוך שני גורמים, מתוך יראה חיצונה, גסה ומגושמת, מלאה טפשות וציורים אויליים, ומתוך העובי החומרי המושך אליו לשפלות ולתחתית את כל מה שיש לו איזה אחיזה בו. ועל הכל צריכים להתגבר אורך המחשבה, עדינות הרצון, גבורת החיים, הכל במילוי, ברום עז והדר.",
        "summary": "צעקה גדולה צועקת הנשמה על כך שאין מניחים למחשבות להתפשט, וצרה זו באה מפני היראה הגסה והחומריות."
    },
    {
        "id": 2321,
        "article": "ההתעוררות של המדע החדש על דבר הנטיה הטבעית שיש לאיזה בני אדם מראשית יצירתם למשכב זכר, ובשביל כך חפצים הם לעקור את המחאה המוסרית בזה, אבל דבר אלהינו יקום לעולם, וכבר פירש בר קפרא על זה, תועבה, תועה אתה בה, שהיא נטיה רעה, שצריך אדם, וכללות האדם, להלחם עליה. ומקצת הטינא שאולי תמצא אצל יחיד באופן שאי אפשר לעקרה, זה ראו חכמים מראש, ואמרו על זה, כל מה שאדם רוצה כו' משל לדג הבא מבית הציד רצה לאוכלו צלי שלוק מבושל אוכלו. ובזה העמיקו בטבע האדם עד לחמלה על המקולקלים בראשית יצירתם. ומכל מקום העירו, חגרין מפני מה הויין מפני שהופכין את שולחנם, ואף על פי שאינה הלכה, מכל מקום היא סיחה של מלאכי השרת, דהיינו חכמים הדומים למלאכי ד', וכל עם ד' על פיהם יחנה ויסע. וכל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר, וישנא תהפוכות. ודרך ישרים סלולה.",
        "summary": "טענת המדע החדש ללגיטימיות משכב הזכור, בגלל היצר לכך, מוטעית, אמנם יש מקומות בהם דיברה התורה כנגד יצר הרע."
    },
    {
        "id": 2322,
        "article": "הצדיק הטהור והקדוש בא מן התורה אל מקור התורה. דוחק האור העליון ממרומי שמיו, ובא אל האותיות שהן לנגד עיניו של צדיק עליון, אשר אהבת כל היא מחסה עזו, והוא מבין כל, כי מבקש ד' הוא. מבקש הוא את האור, את האמת, את היושר, את הטוהר, את מקורותיהם היותר עליונים, משוטט הוא בחדריו, בכליותיו, יבקש נתיבות, ימצא אוצרות חיים, ימצא חן וחסד, ולעולם כולו ישביע.",
        "summary": "הצדיק הטהור והקדוש בא מן התורה אל מקור התורה."
    },
    {
        "id": 2323,
        "article": "שתי הבנות כלליות הן, המקיפות את ההויה ואת התורה, את כל ההסתכלות בכל שנויי דרכיה, ההבנה הסיבתית וההבנה המוסרית. בתוך הבנה הסיבתית, הקדומה בזמן לגבי רוח האדם, כלולה היא בתור נשמה עליונה ממנה, המחיה אותה, ההבנה המוסרית. ההבנה הסיבתית מציעה חקים אחוזים זה בזה על כל המרחב הישותי, מתחיל בעולם החמרי וכחותיו, והולך ומקיף, מטפס ועולה, עד הרוממות של העולמים הרוחניים, ומנתח את סעיפיהם, כפי עושר הרוח הגדול אשר לאדם, שצד גדלותו מתעלה ומתבלט בהיותו אחוז בחופש ציורו, עם כל קטנו להחליט דבר ודאי במה שנעשה מחוצה לחוג פנימיותו. בשלשלת הסיבתית מונחה איזה העקה כללית, איזה מניעה המעצרת את החקים ותכנם שלא ילכו בדרכים אחרים, כי אם באותם הדרכים שהשלשלת הסבתית מקשרת אותם. והעקה זו בעצמה היא חידה נעלמה, ומכל מקום, עם כל המניעה שיש בתכונת השכל שלנו לחדור לעומקה של חידת עולם זו, אין זה עוצר לפנינו את הדרך של ההסתעפות השכלית לכל אותו הבנין הגדול של ההבנה החקית. אבל בעת אשר אנו עולים למעלה יותר עליונה, של חירות נשגבה, אז משתחררים אנחנו מכל אותה המועקה הסיבתית, וכל הבנין החקי מצטייר לפנינו בתור קשרים מוסריים אחוזים זה בזה, שההידוק והאומץ שבהם הוא לא פחות חזק ואמיץ, ועוד יותר מחוטב, מאותו של התוכן אשר להבנה הסיבתית, וערכו הכללי הוא נשגב ונעלה ממנו באין ערוך. אז אנו עומדים בעולם של חופש ואור מלא. כשהעולם המוסרי מתגלה לפנינו, מרומם הוא את העולם החקי הסבתי כולו ומושכו אליו, משפיע עליו מאורו, ונמצא שהוא כולו טבוע בים של אור חיים זה של החקים המוסריים, שהם הרבה עליונים ונשגבים מהחקים הסבתיים. וכשאנו מעמיקים בדבר, הרינו מוצאים אחר כך את כל הפרטים של העולם הסבתי, כולם עומדים בתבניתם המעולה בעולם המוסרי המלא זיו, המתנשא ממעל להם.",
        "summary": "ההבנה המוסרית בהנהגת העולם, הפנימית והחופשית, גדולה מההבנה הסיבתית, החוקתית והחיצונית, ומחייה אותה."
    },
    {
        "id": 2324,
        "article": "כשאנו מסתכלים בקשר התורה עם האומה, ברית כרותה לארץ ולעם, כשדבקים בד' אלהיהם הרי הם מצליחים, עולים ומתפתחים, משתרשים בארצם ועושים חיל. כשזונים אחרי אלהי נכר, הרי הם מתדלדלים ונופלים, חרבן האומה והארץ בא, וצרות וכליונות הולכות ובאות. כשאנחנו מחפשים את הפתרון בעולם הסבתי, הרינו מוצאים שרוח ישראל אחוז הוא בשלשלת אורגנית חזקה. דיעותיו, מהלכי חייו, מגמת פניו בתעופת רוחו הכללי, האמת העליונה המתגלה בו ועל ידו, תכונת ארצו, ברכותיה, התאמצות הנשמות היחידיות, המשכן, ברכותיהן, לשדי חייהן, החן המשוך על הכלל ועל הפרט, העצות והנטיות הבונות את הבנין הכללי ומבועיהן, בהירות הסקירות, המנוחה הפנימית, חיזוק הרוח ושלות החיים, הכל אחוז זה בזה. באותה ההבטאה הנפשית של הדבקות בד' אלהיו, אלהי אבותיו הראשונים, המעלה אותו מארץ מצרים מבית עבדים, המביאהו אל ארץ הברית והשבועה, המורהו דרכי חיים ונתיבות עולמים, אחוזים הם זה בזה הקישורים, והיא משאבת אל תוכו את כל אוצר החיים והתנובה. ובהפרדו ממקור חייו, הרוח מתחלחל, שפעת החיים הכלליים האחוזים ברתוקות הגוי והארץ, המורשה והמקדש, המוסר והאמונה, הכל מתחלש. רוח זר בא ומפעם, והוא צמח לא יעשה קמח, לא יקלט ולא יצמיח, והננו רואים את המארה באה ועושה שמות, עד אשר ישוב העם אל חייו, אל מקור ישעו, ישיב אליו את רוחו, יקשר באומץ לבב וברוח בינה אל שם ד' אלהי ישראל, ומנזלי פלגיו של הרעיון הכללי העמוק והחסון, המותאם לרוח עולמים ולחטיביות המיוחדה של ישראל, ישועה חוזרת ומוארה. כל זאת היא בינה גלויה, הכרה מעשית המחיה ומשיבה רוח. אבל מיד אנו באים להתרומם בחדירה יותר פנימית, שממעל לכל הארג החקי הזה ארג מוסרי נתון. והמוסריות הרעננה, המחיה את השלשלת הסיבתית הגדולה הזאת, שם שם מונח כל האומץ, כל הזיו של אלו החיים, המתגלים בהופעותיהם בעזיזות כל כך גדולה, בדייקנות כל כך אדירה. וההופעה המוסרית מגלה בנו צביון של אמרה שכך ראוי להיות, כך צריך להיות, לא רק כך הוא וככה נהיה. ומההכרה שכך צריך להיות, בהתגלותה של הבינה המוסרית, אנו חוזרים אחר כך להכיר את השלשלת החקית המוסרית בכל פרטיה, בכל עמקה וגבהה, רחבה והקיפה, פנימיותה וחיצוניותה. והשתגבות כפולה, חיה ורעננה, מתעוררת בקרבנו, ומעינות של עצה ותבונה, צביונים חיים, ותחבולות ישרות, הולכים ומתגלים בקרב כל כליות ולב. רוח האומה מתעורר לתחיה, ובמחבא החיים אור קדושה וטהרה זורח, אורו של משיח.",
        "summary": "לפי ההבנה הסיבתית, הגלות היא תוצאה של ההתנתקות מהקודש, אך לפי ההבנה המוסרית הגלות מוכרחת לבוא."
    },
    {
        "id": 2325,
        "article": "הרעיון העליון, הנובע מיסוד ההכרה העליונה, גדולת אין סוף, המוציא את מעמק הברכה מקרב תוכיות הנשמה, ברוך הוא, עד אשר בא לידי אותו האור הנאצל באצילות הטוהר, שמכחו כבר ראויים הם עולמים להיות מתיצרים, מתוארים ומתנהלים. כל אותה האחדות המאירה, כל אותם העדנים מלאי החיים והעז, ברום קדשי קדשיהם, הרי הם בכלל היחוד העליון, שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד. ברוממותה של הנשמה היא משוקה רק מזה הטל העליון, משעשוע האחדות האין סופית, וצבעיה המאירים מחיים את פנימיותה, וכוסה רויה. מני אז והלאה מוכר הוא אור האחדות בהיצירה הפעלית. עולמים ועולמי עולמים, רוחניים, שכליים, רצוניים, כחניים, מוגלמים ומצומצמים, קשורים ואחוזים, מחוטבים ומסודרים, עד המורד של כל אותו המרחב המעשי, והמון המוני כחותיו וגלמיו, סידוריו ופארותיו, יפיו ואמנותו, פארו וסעיפיו, והכל מופע באור האחדות העליונה האלהית, המלאה והרוויה. אמנם משבא לכלל עולמים, הדבר מצומצם. שם כבר יש הויה וחדלון, עליה וירידה, ריבוי ומיעוט, במובן המדוייק של אלה התוכנים, ושלילותיהם עמהם. בעת ההארה המלאה, שואפת היא הנשמה למילוי העליון, למרומים האלהיים, שם הוא מקורות תענוגיה, מכוני ישעה. כל מה שהוא כבר גדור בהגדרה עולמית, הרי הוא אוסר אותה בכבלים, קוצץ את כנפי רוחה, משיבה עד דכא. על כן עיניה ולבה אל הרום, אל היחוד העליון, יחוד אור האלהי במקורו, בעצמיות עצמיותו. בסור הזיו העליון מאת הנשמה, הרי היא עומדת חפוית ראש, מתנחמת בעניה בהשערותיה, במשפטי הגיונותיה, שואבת מים שאובים מאוצרות החושים, בונה בניני רוח וגשם, שכל ודמיון, מהמושכלות הקצובות, חוזה את צללי הטוהר של האור התולדתי במעשה ד' אשר בעולמים, משערת היא את אור אחדות הכחות האלהיים, מחיי העולמים, בוניהם ומכונניהם, מקשרת היא את כל העולמים הרבים אל מקור שפעת שרשם, מתנעמת היא בטעם קצוב זה בהיותה במורד. ריח ציקי קדרה, מאכל שפחות, יש כאן, אבל בירידתה הרי הוא לה הכרח. מביאים העבדים בחשאי, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, יחודא תתאה. כשזורח על גבי היחוד התחתון רק הזיו מן היחוד העליון, הרי הוא מתכפל ומתעלה. עם כל זה הרי הוא בנפילתו, נו\"ן כפופה, של כללות האותיות אשר בשני היחודים עם כללותם. ובהיות היחוד העליון הפועל והמבריק, והיחוד התחתון, בעל קצבת העולמים, בטל אליו, ונרטב בלשדו, מתעלה בעילוייו ומתאחד באחדותו, הרי היא נזקפת, נו\"ן פשוטה, כללא דדכר ונוקבא, תפארת ישראל וכנסת ישראל.",
        "summary": "הנשמה שואפת לייחוד העליון, ייחוד האור האלוהי במקורו, ובירידתה היא מתנחמת בייחוד תחתון – קישור העולמות לשורשם."
    },
    {
        "id": 2326,
        "article": "צור עולמים, צייר עולמים, אין צור כאלהינו, אין צייר כאלהינו, הצר צורה בתוך צורה וזורק בה רוח ונשמה, קרביים ובני מעיים. והננו חבושים בתוך הצורה, מוגבלים בתיאוריה, נהנים מאורה העליונה על ידי התיקון המסתיר של לבושיה, ונפשנו כוספת לעליוניות מוחלטה, לגאולה גמורה, לשחרור מכל מצרים, לשאיפת תפילה הרוממה, המתנשאה לכל לראש, המברכת את הכל ממקור חיי כל. והננו חותמים בגאולה, כדרך פתיחתנו, המסמיכה תפילה לגאולה. והגאולה היא גאולת התפילה ממצריה, משאיפותיה המוגבלות, אל המרחבים האין סופיים. מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה, ד' צורי וגואלי. וגאולה שאין עמה תפילה הרי שורפת ביקודיה, מהרסת את כל הצורות בחום לבת אשה, אוכלת הכל ביקוד אורותיה, והננו מסמיכים מיד תפילה לגאולה, והסמיכה היא סמיכת גאולה לתפילה. ובטחון גאולת התפילה היא מקור שמחת המצות, עבודת ד' מרוב כל. יומא חד סמיך גאולה לתפילה ולא פסק חוכא מפומיה כולי יומא, זאת היא התגלות נשמתו של אדם גדול, השמח במצות, שראוי לשאול בשלומו במעמד כל החבורה, רב ברונא.",
        "summary": "סמיכת גאולה לתפילה גואלת את התפילה ממצריה, ומגבילה את חום הגאולה לפי המידה, והיא מקור שמחת המצוות."
    },
    {
        "id": 2327,
        "article": "מיסוד התגלות הרצון, בתור תוכן כל היש של כל העולמים, נובע מעין התפילה, בצורתה האידיאלית והמעשית, שהיא חותם האידיאליות. אותו האור המזהיר זיו חיים ועמדה לכל היקום, הוא משלח את קרני הודו בלב כל יצור ובלב האדם, הוא חוזר למעין הנובע של תפילה, שהיא בעצמה מאדירה את הרצון ומאצלת אותו. הרצון האלהי, בתור נשמת כל עולמים, שהוא יסוד כל טמיר ונעלם, המופיע על כל גלוי ונראה, הוא המחיה את אור האמונה, ביקר טבעיותה האצילית, בפנימיות הנשמה, והוא העושה את אותה החטיבה של הדבקות האלהית, הפועלת אור וחיים ברצונה, המזלת ברכה לכל פלגיה.",
        "summary": "התפילה נובעת מהרצון המתגלה כתוכן כל היש, והאמונה מתחייה מהרצון האלוהי הנסתר (נשמת היש)."
    },
    {
        "id": 2328,
        "article": "אדם ובהמה תושיע ד', בהמה בכללא דאדם. היסוד הגס והחזק בחיים, העושה את פעולתו באומץ, מונח בחומריות החיים שבבהמה. ומשיתוף החיים של האדם עם הבהמה, מאכילת בשר בהמה בצורה מצומצמה, וביחש החיים שגורמים ביחד על האדם ועל הבהמה, מתרכבות הסגולות, והאומץ החמרני בא באדם משפלותו הבהמית, והוא מתעלה ומזדקק בקרבו, עד התעלותו לתכונת האדם לפי מדריגותיו. ככה הוא בפרטיות ברוח האדם לפרטיו, לפי מדריגותיו, בעליותיו ומורדותיו. אותו הרוח הגס של העבודה הזרה, הוא הצד החמרני המזוהם, ועם זה חזק ואמיץ בתכונתו. כמובן הצד החומרי הוא בתור קליפה גסה קדם לפרי, וברוח העדין של האדם צריך הוא להזדקק ולעלות מעלה, עד שיסולקו כל סיגיו ויטהר, וישאר רק האומץ לבדו בזיקוקו. ונמצא שאמונה בטהרתה הרי היא כשתילה עדינה מורכבה על גבי נטיעה גסה, אלא שהגסות הגמורה של עבודה זרה לא יכלה להיות ליסוד נטיעת הקודש, מפני הריחוק העצום, על כן נעקרה השתילה הגסה ממקומה, והועתקה בחידוש צורה. בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, ויעקב ובניו ירדו מצרים. יסוד העבודה זרה בראשית המטע, גרם האומץ ההולך ורודה גם בכל התהלוכות החמריות, עד שאחר כך הוא בא ומושל על כל היסוד של הרע, ומכניע הכל תחת הטוב, את כל הטמא תחת הטהור, את כל החול תחת הקודש. ובכל עת ובכל דור שואבים יחידי הסגולה כמה וכמה שפעים רבי ערך, אמיצי תולדה, ממעמקי המחשכים. ושלמה המלך בקש לדלות את כל אוצרות הטוהר שבמעמקי הטומאה, ונכשל, והשאיר ברכה אחריו, אחרי אשר כבר יישר את המסילה לגדולי דור ודור, להעלות לאט לאט את הזהרורים הנמצאים בנאות החושך. ומעז יצא מתוק, מתוך החושך הפראי החי בלב גסי החיים השקועים ברפש החמרנות המגואלה בשטף חלאתה, דולים אוצרי אורות, מעדנים ומקדשים אותם, ומהפכים אותם לטללי אורות, המקודשים קדשי קדשים. אמנם דוקא גבורי כח, אדירי קודש, טהורי רוח ונשמה, הם הם הנגשים לעבודת קודש עליונה זו, ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך, ברך ד' חילו, חללים שבו, ופועל ידיו תרצה.",
        "summary": "כשם שאומץ החיים הבהמיים נחוץ לאדם, ונכלל בו על-ידי אכילת בשר, כך גסות עבודה זרה, אחר זיקוקה, נחוצה לאמונה הטהורה."
    },
    {
        "id": 2329,
        "article": "המחשבה הפנימית, הוצאת האמונה היסודית בעומק קדושתה לאור הציור והממשלה, הלבית, הנפשית והגופנית, היא ראשית הצעד של האושר. אמנם, במקום שהגזע מובטח בשורש קדשו, שם כבר נטוע השורש הטוב, ויסוד הזירוז בא להקדים נעשה לנשמע. בטוח הדבר שהמעשה הטוב יוציא את פריו, יגלה מה שהוא כמוס במעמקי הנשמה לאור. ובמקום שהאור הנשמתי לא הואר בטבעו, במקום שהזוהמא הנחשית שולטת בעוצם טבעה, שם המחשבה והאמונה היא תמיד קדומה בזירוזה, אולי תוכל לפעול איזה פעולה פנימית, ותוציא אחר כך גם כן איזה פרי במפעלים לטובה. קדושת האמונה בישראל מורשה היא, המעשה הנקדם בזירוז הקדמת נעשה לנשמע הוא כדי לשמור את המורשה שתהיה מופיעה בכל אורה, ובזה ישראל הם דוגמא למלאכי השרת, שהם גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. ההופעה החיצונית של היצורים שהטוב בהם גנוז ופנימי, הולך ומפכה על ידי העשיה החיצונית, כלב חכם אשר ישכיל פיהו ועל שפתיו יוסיף לקח, מפני שתוכיות המעין מלא הוא, וצריך הוא רק מאורע חיצוני שיעורר את פתיחתו, ואז הולכים השטפים הרוחניים ומפכים, והמעין הטבעי בעוצם עוזו ורוב כשרון עשרו הולך ומתגבר. מה שאין כן דלולי הכח הרוחני, הם צריכים עמל מחשבתי גדול לכונן איזה ציור הגון, ואחר כך יהיה גם כן רק מוכני, ואור חסד עליון לא יוכר בו, כי חסד ד' הוא ליודעיו, וצדקתו לישרי לב.",
        "summary": "אצל ישראל המעשה קודם למחשבה, שכן שורשם הפנימי כבר מתוקן, ואילו אצל הגויים המחשבה קודמת."
    },
    {
        "id": 2330,
        "article": "בתכונת האמונה יש תאות האמונה ועבודת האמונה. כשהתאוה מתגברת על העבודה, יצאו מזה תוצאות מהרסות, משפילות ופוגמות, כמו מתוצאות של כל התאות כשהן מתפרצות יותר מגבולם. וכל מה שהתאוה ביסודה הוא בדבר היותר יקר ויותר נשגב, ככה בהתפרצה הרי היא יותר מתועבת, יותר מזוהמה, ויותר מהרסת ומחבלת. ביסוד אור ישראל מונח עז העבודה האמונית, שבה מתגברים אנחנו על כל התאות כולן, ועל כולן על תאות האמונה, והננו שומרים את גבוליה. יסוד יצרא דעבודה זרה הוא התפרצות תאות האמונה, והתגברותה על יסוד העבודה האמונית, שכלול האמונה ורעיית האמונה. כשבולמוס התאוה האמונית מתגברת, אינה מבחינה בין אמונה הגונה לשאינה הגונה. והנפש החולה במחלתה של תאוה זו, חפצה היא למלאות את אותו החלל הנפשי שתוכן האמונה ראוי להיות מתמלא שמה, במילוי מפטם ומשביע את הנפש התאונית, שביסודה היא התכונה המקורית של כל התאות הפורצות וההורסות את גבוליהן, המביעות זעף ושממון בעולם הרוחני והמעשי, באישיות היחידה ובציבור הכללי. כל מצותיך אמונה, המצות מקדשות את חוש האמונה. כל קדושה היא תכונה מודדת את האצילות הנפשית, ומרוממת אותה במעלות העליונות, ששם הכל הוא בבנין ושכלול, אין פרץ ואין יוצאת, אין מקדיח תבשילו ברבים, ואין יוצא מן השורה הישרה, עד שהמדידה הקדושה מביאה את גאולת האמת שלמעלה מכל גבולים, את האידיאליות, התענוג האצילי, שלמעלה מכל פגמים, את אותו העז של העדן, שכולו אומר כבוד, חיים עד העולם, כי שם צוה ד' את הברכה.",
        "summary": "כשתאוות האמונה גוברת על עבודת האמונה, היא ממלאת את תאוותה באמונות הרסניות, וזהו יסוד יצרא דעבודה זרה."
    },
    {
        "id": 2331,
        "article": "מי שנפשו כוספת לעליות רוחניות ולהסתכליות בהירות, לא יניח את המדריגות הללו, אף על פי שסובל לפעמים מאילו מדות בלתי הגונות, ועל זה נאמר, אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח, וסוף הכבוד לבא.",
        "summary": "מי שכוסף לעליה רוחנית והסתכלות בהירה, אל יניח אותן, אף שאין מידותיו מתוקנות בשלמות."
    },
    {
        "id": 2332,
        "article": "שלשה תיאורים בהבנת המציאות העולמית אל האור האלהי. התיאור האחד תיאור התגלות חכמת אלהים. התיאור השני תיאור התגלות רצון אלהים. והתיאור השלישי הוא תיאור התגלות האלהות, כאשר באמת אין החכמה ולא הרצון ענין אחר, כי אין באלהות דברים מחולקים ונפרדים, וכל החילוקים אינם אלא בערך המשיגים. אמנם ליחש הברואים, הרי שלשת הפלגים הללו שונים זה מזה, וכל אחד מהם מראה לנו את הופעתו בסדרים שונים. והתוכנים המוסריים והמעשיים שלנו, וכל ההנהגה של המציאות, משתנה היא על פי שפעת קבלתה מכל אחד ואחד מהתיאורים הללו שהם נמנים כאן, ולפי המיזוג וההרכבה שלהם זה עם זה.",
        "summary": "הבנת המציאות ביחס לאור האלוהי, בתור חכמה, רצון, והתגלות, מאוחדות בשורשן העליון, אך מושגות כדברים שונים."
    },
    {
        "id": 2333,
        "article": "האמונה המופעה מהעולם, האמונה הטבעית ההסתכלותית, והאמונה המופעה מהתורה, האמונה הניסית המסורתית, והאמונה התוכית המופעת ממעמקי הנשמה, מפנימיות החוש האמוני בתהום עמקו, הם שלשה אורות גדולים, שכל אחד מהם יש לו תנאים מיוחדים, ודורש תפקידים מיוחדים, והם לפעמים מתרכבים ומתמזגים זה עם זה בשילובי כחותיהם. ויש אשר רוח אחת מהן באה במלא סערתה, ומבקשת לכבוש לה את כל הלב, את כל הלך החיים, וצריך אז, בעת שלטונה המיוחד, לדעת איך להתנהג עם הרוחות האחרים, שהנם אז עומדים במצב של דורמיטה, והנם עולים אז למקורם העליון, להחליף כח, ולבוא בתוספת ברכה ותחיה חדשה.",
        "summary": "לאמונה הטבעית, המסורתית, והעצמית, יש תכונות שונות המתאחדות לפעמים, וכשאחת מהן שולטת, האחרות מחליפות כוח."
    },
    {
        "id": 2334,
        "article": "יש שמתגברת הגדולה הנשמתית, ותוכן האמונה האלהית בעליוניותה מתעוררת בשירתה הכללית, ואז כל היצורים כולם מתאגדים באגודה אחת, וחבה פנימית מאירה לכל היקום, ומדתו של אברהם אבינו, אב המון גויים, מאירה באורותיה המלאים. ויש שההארה הזאת מתעלמת, והארה מצומצמת לפי סדר החיים וההנהגה העולמית באה, ואז כנסת ישראל יודעת שהיא שושנה בין החוחים, וההבדל שבין ישראל לעמים מתבלט וניכר מאד. אמנם השאיפה היא תדירית להאיר את אור החסד הכללי גם על ידי הכינוס והצמצום, אלא שלעולם יש מגמה פנימית העליונה מכל, עצם הזרחתה הסגולית של כנסת ישראל. אבל, מדתו של אברהם הגנוזה בקרבה, הרי היא נותנת תמיד אומץ חסד להטות כלפי זכות את כל העולם כולו, וליקר את ערך האדם הכללי, ובמעמקיה אור הזוהר של אדם הראשון נתון, שמשפט החסד והאהבה והאחוה המקפת, כוללת היא גם את כל היקום, את החיים ואת הצמחים, ומכללת היא את הכל, ועוברת היא הלאה מעל העולם של המוחשים, ומתגדלת בהכרותיה בדרישת טוב ואור לעולמים נעלמים, לנפשות ולנשמות, ולכל המון חיים גנוזים, למלאכים ולאראלי קודש ולכל המוני מעלה. וחוזרת היא ההופעה ומתבססת בצורת חיי חברה מתוקנים ומשוכללים, ודרישת זכות וחופש, אורה וטובה, כבוד והתרחבות, של חיים גדולים ומתעלים, בלא לחץ, בלא קדרות, בלא האפלה של כסל ורשע, חיים של גודל ועז, של אהבה ונועם, של בטחון ואומץ, של כבוד והדר לכל היש, לכל חיל ההויה, ישמח ד' במעשיו.",
        "summary": "לפעמים מתגברת החיבה לכל היקום, ולפעמים מתגברת הבחנת ישראל משאר האומות, וגם אז השאיפה היא להשפיע בכך על הכל."
    },
    {
        "id": 2335,
        "article": "בתכונת סרח האמונה, שמתגלה בתור סיגים משחיתי טוהר האמונה, אין האופי ההוא בא דוקא מיסוד של שקר מציאותי. יש אמנם באותה התכונה גם כן תוכנים שקריים, אבל נמצאים גם כן ציורי ענינים שמצד עצמם אמת הם, אלא שאין הציורים ההם שייכים לטהרתה של האמונה, ואין אותה התכונה של קדושת המהות שהאמונה צריכה לעשות מתקשרת בהם, ואם היא מתאגדת עמהם הרי הם מזיקים אותה. ובזה נמצא, שישנם ענינים ציוריים כאלה, שיהיו לאיש אחד בתור סרח האמונה, ולחבירו יהיו ענינים מתיחסים אליו ביסוד הבריא והטהור של האמונה. ואם הדבר אפשר אפילו בין אנשים שונים, שהשינוי האופי שביניהם הוא מעט לפי הערך, קל וחומר שזהו דבר מצוי ביחש לקיבוצים שונים, למדינות שונות, לגזעים שונים, ולכל מיני אגודות שונות ודתות שונות שבבני אדם, שמה שבאמת נחשב לאחד דבר יסודי, המועיל לו לרוממו ולשגבו, לקשרו בתכונות טובות ולהדריכו לדרכי חיים, יחשב להשני סרח אמון, המיגע את כחו הרוחני ללא תועלת, ומשפיל את הוד נשמתו, ומקשר אותו לתהו ושקר, עד שהישר שבבני אדם ימצא בהערכים הללו עצמם, שאנשים ישרים מקיבוץ אחר מתנעמים בהם נעימה רוחנית פנימית, בחילה ותיעוב פנימי. והדברים הולכים וסובבים כך, עד בואם למרומי ההשגות, ששם מתברר תוכן הקודש בגודל אמתו. וגם באיש אחד המצב מתחלף, ומה שנחשב באיזה פעם לתוכן של סרח אמון, נחשב בפעם אחרת לתוכן אמונת אמון רציני. והדברים שבכללם כולם יש בהם צד של אמת, בהם או בתוצאותיהם, משתרשים במעמקי המחשבה ותהומיות הרצון, לפי ערכם ולפי ערך נושאם. וכל מה שיגדל ויזך ערך הנושא, ככה יהיו הענינים הקשורים בשורש מהות האמונה אצלו יותר ברורים, יותר כוללים ויותר נשגבים, ולפי הכשלון הרוחני, ככה מתעלפת היא האמונה בהרבה מעטפות ורעלות שונות. אמנם, ברום הזוך והזוהר שוכנת האמונה בטהרתה בספירת ההוד, והצחצחות הרעיונית היא מעטרתה, ומתוך הנהרה שלה היא מקפת וחודרת את כל המחשכים, עד שאין שום דבר נבדל ונפרד ממנה לגמרי, אבל כל רעיון וכל תוכן מציאותי, כל השפעה וכל שלטון, כל הופעה וכל התעוררות נפשית ועולמית היא מיושבת על מכונה, והכל הולך ומאגד, הולך ומתכלל בכלליות העליונה. ובהירות קריאת שם ד', בטהרת השגותיו ורוממות רז אמונתו, עולה ומתעלה על כל. וכל הנחשק מכל נשמה במהות המוסר והדרת היושר, בעוצם הגבורה וחיי האימוץ והבטחון, חיי המאויים העליונים הטובים, המזהירים עדי עד, ונותנים נזר ועטרת חיי עולמים לכל הדבקים בהם, הכל הוא כלול ביסוד אור הטוהר העליון, שאמונת ישראל הכוללת כל שואבת משם אור וחיים. ד' אחד ושמו אחד.",
        "summary": "לאמונה עלולים להצטרף דברים שלאחד הם נחוצים ולשני הם מזיקים, ביחידים ובעמים, אמנם האמונה בטהרתה כוללת את הכל."
    },
    {
        "id": 2336,
        "article": "בגדולת העולם, בהופעת הזיו של קדושת ישראל ברוממותו, אין אחיזה לכל זונים, לכל העומדים מבחוץ, לבסס מוסד דוחק רגלי אור ישראל, לבצר איזה הארה מיסתית, מכונה אמונית, אשר חוץ ממציאות האומה, כבודה ושפעת יקרת קדשה, תוכל עמוד. כי האור העליון וזיו היחוד המאוחד, שיסודו העליון, אור האמת בבהירותו, חי בו, הרי הוא קשור בסגולת ישראל, ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. מירידת העולם והשפלת הנשמה הישראלית, נפרד היחוד העליון ממקור אחדותו, ועלה למעלה להרקיע לשחקים. בעולם החיים לא יופיע כי אם נגהי הזהרוריות של היחוד התחתון, הנשאב מהבורות השאובים, ויד זרים בו נוגעת. וכנסת ישראל תחיל, תזעק בחבליה, אוי נא לי כי עיפה נפשי, רזי תורה לחיצונים נמסרו, התורה נשרפת, גויליה נשרפים ואותיות פורחות, ולבני ציון היקרים אפר תחת פאר הונח. קמים נבוני לבב בחצות לילה, וידיהם על חלציהם כיולדה, על צרת העולם, צרת ישראל, צרת השכינה, צרת התורה, הם בוכים ומבכים. ויודעים הם ומכירים את עומק הצער במקורו ובתולדותיו, יודעים שכל הצרות והמחשכים, כל נהרי נחלי הדמים הנשפכים, כל התלאות והנדודים, כל הבוז והמשטמה, כל הרשעה והזוהמא, אינם אלא תולדה קלושה מהד הקול של אותו הצער העליון, צער השמים, צער השכינה, צער האידיאליות המהותית בהפרדה ממקור תענוגיה, משלמותה. והאידיאליות העליונה, ברוחם של הבריות ובחירת האדם, תשובת ישראל ורוממות אצילות הרוח הרצוני, היא קשורה, והם קוראים לתשובה. ואנו ליה ועינינו ליה.",
        "summary": "כשישראל בגדולתם מאיר בהם הייחוד העליון, ובנפילתם מאיר בהם רק הייחוד התחתון, שיש בו יניקה לחיצונים, וזהו מקור צער השכינה."
    },
    {
        "id": 2337,
        "article": "אצל כל האומות, הרוח האוניברסלי הכללי השוכן בקרבם מצד כללות רוח האדם, והרוח הלאומי הפרטי החי בהם, הם דברים סותרים זה את זה, וכשזה קם זה נופל, וכל אחד משיג את גבול חבירו. מה שאין כן בישראל, בתוכיותו חונה רוח עליון, כפול בכפילה איכותית, ומאוחד באחדות מוחלטה, שיש בו התוכן הלאומי ברוחניותו היותר עזיזה, בשאיפותיו היותר מבולטות, והרוח האוניברסלי גם כן בכל מילואו, בכל אורו וטובו. והוא מכיר במעמקיו שהחטיבות הלאומית שלו היא גם כן תכונה אוניברסלית, וענין מלא בעד כל העולם כולו, והוא מתרחב והולך על כללות היקום כולו בכל הרחבתו. וכל אותה הכביריות הנוראה של שני הרוחות הגדולות הללו, הנם בקרבו בצורה קדושה, בתכונה אלהית עליונה, ושכונה היא בכל יחיד ויחיד מישראל בכל מהותיותו הפנימית, בכחו הגדול לאלהים, עד שכל אחד ואחד מישראל הרי הוא עולם מלא באמת, עולם מלא מורכב מפנימיות וחיצוניות, שתוכו הוא האור הלאומי הישראלי בחטיבותו הנפלאה, המתנשאת ממעל לכל העמים והלשונות, וחיצוניותו היא האוניברסליות הכללית, המאחדת עמה את כל העמים והלשונות. ומתוך שהיא תכונה אלהית יוצרת ובונה, אינה מאבדת אוניברסליות זו שום כח חי, שום תוכן חי, שום עושר, ושום יתרון ולשד של כל עם ולשון. קנה רצוץ לא ישבור, ופשתה כהה לא יכבנה, לאמת יוציא משפט. היא רק מעלה הכל ומאגדת הכל.",
        "summary": "אצל הגויים, הלאומיות והאוניברסליות סותרות זו את זו, ובישראל הן מאוחדות בתכונה א-לוהית – לאומיות בפנימיות ואוניברסליות בחיצוניות."
    },
    {
        "id": 2338,
        "article": "יש שהוא שר שירת נפשו, ובנפשו הוא מוצא את הכל, את מלא הסיפוק הרוחני במילואו. ויש שהוא שר שירת האומה, יוצא הוא מתוך המעגל של נפשו הפרטית, שאינו מוצא אותה מרוחבת כראוי, ולא מיושבת ישוב אידיאלי, שואף למרומי עז, והוא מתדבק באהבה עדינה עם כללותה של כנסת ישראל, ועמה הוא שר את שיריה, מצר בצרותיה ומשתעשע בתקותיה, הוגה דיעות עליונות וטהורות על עברה ועל עתידה, וחוקר באהבה ובחכמת לב את תוכן רוחה הפנימי. ויש אשר עוד תתרחב נפשו עד שיוצא ומתפשט מעל גבול ישראל, לשיר את שירת האדם, רוחו הולך ומתרחב בגאון כללות האדם והוד צלמו, שואף אל תעודתו הכללית ומצפה להשתלמותו העליונה, וממקור חיים זה הוא שואב את כללות הגיונותיו ומחקריו, שאיפותיו וחזיונותיו. ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא, עד שמתאחד עם כל היקום כולו, עם כל הבריות ועם כל העולמים, ועם כולם אומר שירה, זה הוא העוסק בפרק שירה בכל יום שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ויש אשר עולה עם כל השירים הללו ביחד באגודה אחת, וכולם נותנים את קולותיהם, כולם יחד מנעימים את זמריהם, וזה לתוך זה נותן לשד וחיים, קול ששון וקול שמחה, קול צהלה וקול רינה, קול חדוה וקול קדושה. שירת הנפש, שירת האומה, שירת האדם, שירת העולם, כולם יחד מתמזגים בקרבו בכל עת ובכל שעה. והתמימות הזאת במילואה, עולה היא להיות שירת קודש, שירת אל, שירת ישראל, בעוצם עזה ותפארתה, בעוצם אמתה וגדלה. ישראל, שיר אל, שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע. שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו.",
        "summary": "ישנם השרים שירת עצמם, או האומה, או האדם, או היקום, ויש השרים את כל השירות הללו באגודה אחת."
    },
    {
        "id": 2339,
        "article": "האמונה הטבעית, עם מה שיש בה מהעז הטבעי והרעננות של האומץ, היא צריכה להיות חוזרת ונשתלת בשדה אשר ברכו ד', ביסוד התורה, ותעשה כולה אמונה תורית. אז היא עם כל עזה ואמצה מזדככת ומתעלה, ועומדת לעלות תמיד מעלה מעלה בטוהר ונקיון, ובאותו העז והאומץ, שהם מתכפלים יותר ויותר, מפני הטוהר והבהירות האלהית ההולכת ומופעה על יסוד האמונה בחירותה הנפשית מאורה של תורת ד' תמימה משיבת נפש.",
        "summary": "האמונה הטבעית העזה, צריכה להישתל ביסוד התורה, להתנקות ולהיטהר על-ידה, ואז כוחה מוכפל."
    },
    {
        "id": 2340,
        "article": "כי ישאלך לבך, הנה כל האנשים מתפללים על צרכיהם הפרטיים, כל העמים מתפללים כל אחד ואחד על הצלחתו ועל התגברותו ועל כליונו של שונאו, והקב\"ה הוא שומע תפילת כל פה, ואיך ישמעו התפילות הסותרות זו את זו במהותן? אף אתה אמור לו, התוכן של התפילה לעולם הוא מתקבל על פי אותה המדה הנאותה והנכונה המתאימה אל התמימות והישרנות האלהית. והוא, ברוך הוא, ברא לנו את הנפש הזאת ואת מאויה, יוצר רוח האדם בקרבו, ותוכן רוחות עמים כולם. ולפי אותה מדת הצדק שהיא מתגברת בחביונותיה, על פי המדה של כוונת התפילה, של ערכה, של זיקוקה, של טהרתה, של כל המעשים כולם שהם מקושרים בתוכן אמונת התפילה, והכרת הערך הגדול הרוחני והמאיר של התפילה, לפי אותה המדה הרי היא מועלת. יש תפילה עושה מחצה, ויש עושה שליש, או רביע, או חלק אחד אחוז, לפי אותה המדה של המשקל המצודק, אשר שקל בפלס הרים וגבעות במאזנים. מי תכן את רוח ד', ואיש עצתו יודיענו. וכל אשר יוסיף האדם הכרה שלמה בתוכיות תיכון הרוח, בלא של העלמה, הראויה ליוצר כל, כן יודע לו יותר ערכה של התפילה וממשות פעולתה, ההולכת בד בבד עם חזון הצפיה האידיאלית שלה, המרוממה מכל מבוקש ומכל מאויה פרטית או כללית. אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש, שבתי בבית ד' כל ימי חיי, לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו.",
        "summary": "התפילות הסותרות העולות מן האנשים השונים, מתקבלות לפי מידת התאמתן אל התום והיושר האלוהי, בהם אין סתירות כלל."
    },
    {
        "id": 2341,
        "article": "המושג המגמתי של ההויה, שהוא מתבטא באותה ההגדרה של כדי לדעת את ד', הוא עולה ומתברר, עולה ומזדכך, מתגדל ומתרחב, מתעמק ומתלהב, לפי אותן המדות שההויה כולה ופרטיה עמה עולים בהן תדיר. מובן הידיעה המגמתית אינו כלל בגדר אחד עם אותה הידיעה ההשכלית והמוסרית. היא עולה על כל בעשרה, בכלילותה, בהתעמקות המהותיות שלה. מתוך גדלה היא צריכה להיות חודרת בכל ומלאה כל, אין דרגה אחת מציאותית צריכה להדלג, בכל צריכה ההתדרגות לעבור, ושהייתה, שאנו משערים אותה בצורה זמנית, היא גם כן מכוונת לפי דרגה, לפי מדת עלייתה. כשאנו חוזים ברוחנו המדעי, והתוכן האמוני המזוקק, ואותם רגשי הלב העדינים המתלוים עמהם, את הטוהר של דעת ד', בצורה השכלית, הרגשית, מוסרית, אמונית, חזיונית ומעשית, הומה לבנו על כל העולם השקוע בחמרנות, באליליות, בכפירות, ברשעות, במחשכים, בקצפונות ועלבונות. והננו נזרקים בבת ראש אל תשוקת ההשפעה של ההופעה משלנו אל כל, ואין אנו שמים אל לב איך גם אנו בעצמנו הננו כל כך רחקי ידיעה, רחקי השלמה, עד שהננו כולנו נמשכים במערכה גדולה, ששיפוליה מגיעים עמוק עמוק בתחתיות, ועליוניותיה עולים הלוך ועלה למרומי רומים. כל ארחות התעיה דרגות הן, שבהן ועל ידן מטפסים ותופסים את אותו האור המאושר שאנו מתגברים לבטאו בדעת ד'. ואנחנו חושבים שהננו משלימים בזה איזה פרוגרמה, ומיד שכלנו בקרבנו, ורוחנו השואף, מבשרנו שהננו רק שוקקים לאידיאל של ידיעה, ולידי שקיקה שאין אנו יכולים גם להגות בה מפני גדלה, ומכל מקום היא היא בעצמה אותה התכונה של דעת ד' ועבודת ד', שבהן אנו רואים חזות הכל. כל ארחות עבודה זרה, אשר חלק ד' לכל העמים תחת כל השמים, שרז ישראל הוא פשוטו כמשמעו התהלכות מחשכית ההולכת ומזככת עצמה, בארך רוח, בארך זמן, בשקט ובשקידה בלתי פוסקת. הגויות שהריחה ריח כל דהו מנועמה של תורה, לא יכלה לעמוד על אותו הרז של מי יתן טהור מטמא, ודריכה מוכנית אחזתה לבסוף. והשויית הידיעה האלהית המגמתית לאיזה ידיעה השכלית או מוסרית, הקטינה את המדה, ומחקה את הסאה, והחשיכה עולם במקום החפץ להאיר, ודלדלה כח במקום הראוי להגביר. וכנסת ישראל עסוקה בתיכון רוחה, בהתעמקות חשבונה, בידיעתה שאל מה שהיא עורגת הכל צפוי והרשות נתונה, ושסוף כל סוף עצת ד' היא תקום, ושההחשכה היא תכונה של הארה, ושהביטוי החי שהתבלט בתולדתה הנפלאה יעשה פריו, ועושה הוא את פריו, בלא רפיון, בלא הפסק והפרדה. כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ואנחנו נלך בשם ד', אלהים חיים ומלך עולם.",
        "summary": "מגמת ההוויה היא ידיעת ה', ומושגיה מתעמקים עם התעלות ההוויה, ומתוך גודלה היא חודרת בכל, אפילו בטומאה, וזהו רז המיוחד לישראל."
    },
    {
        "id": 2342,
        "article": "אותה ההפרדה שיש בתכונת הנפש, ובמצב הפנימי המורגש, בין הדבקות האלהית ובין התורה והחכמה, באה מתוך נפילה, מתוך שמץ עבודה זרה, שמחשיך עיני הבריות וגורם חושך לעולם. כל מה שהנשמה מתקרבת יותר לתורת ארץ ישראל, מתאחדת בקרבה התורה והחכמה והדבקות האלהית. וכשיסוד אור אוירא דארץ ישראל מתגבר עליה, הרי התורה והחכמה והדבקות, יחד עם כל השיג והשיח אשר לחברת האדם, וכל מפעל ומעשה של כל מפעלות אדם בדרך ארץ, בתיקון חברה וישוב מדיני, בכל דרכי שלום ותרבות, בכל לשון וספר, בכל כאשר לכל אור קודש מתגלה, אור קדושה מתנוצץ, והחיים כולם מתגלים בהדר טובם האלהי, השופע בהם ומתבלט על ידם. אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו, מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים.",
        "summary": "הפרדת הדבקות והתורה באה מתוך שמץ עבודה זרה, ובאווירא דארץ ישראל מתאחדים התורה, הדבקות ותיקוני החברה."
    },
    {
        "id": 2343,
        "article": "הדבקות הדמיונית הזרה, שיש בעצמיותה, לא במקריה, ניגוד לתורה ולמצות, להשכלה ולדרך ארץ, לשלום הבריות ולישוב העולם, הרי היא יונקת מטומאת עבודה זרה. שורש שרשה נמשך מעשיית פסל ומסכה בסתרו של עולם, ממחשבות רעות, מוגשמות ואויליות, בתוכני ההשגות האלהיות, מה שהסתעפיותיהן יוצאות אל העולם השכלי והמעשי, והן מטשטשות אותו. נדמה לאדם שהוא מתקרב אל הקודש, שהוא מתלהב, שהוא טועם טעם של דבקות אלהית, אבל כשבתוכיותה של ההתנוצצות ההכרית הגורמת לזה שולט רק הדמיון הגאה, והתאוה הגסה הנסתרה, לא תטוהר בכל יפויים מקסימים העומדים מבחוץ. אמנם, על ידי הקישור הפנימי לעול תורה ומצות, על ידי הרחבת דעת ומוסר ואהבת ישראל, תתעלה הדבקות ותטהר, ותתגלה בשרשה ומקורה המלא בקודש, ותתאגד באגודת שלום עם התורה והחכמה, עם המעשה והמפעל, ועם כל דקדוקי מצות ומוסר השכל.",
        "summary": "הדבקות הדמיונית הסותרת את התורה, המצוות ודרך ארץ, שורשה בעבודה זרה, והיא מתעלה על-ידי הרחבת הדעת ואהבת ישראל."
    },
    {
        "id": 2344,
        "article": "התגלות היראה הצורתית, האידיאלית, היא באה מאותה ההברקה המזרחת בהשגת השלמות האלהית הכוללת כל, המנצחת את כל ההפכים, שהם כולם מתכללים בצורה עליונה של תפארת מלאה וקדושה. מופיעה היא נהרה זו יראה רוממה על הנשמה המסתכלת, והיא מדתו של יעקב, ביראתך, זה יעקב שאמר מה נורא המקום הזה. והיראה הזאת בעצמה, בעזוז רוממותה, מחשפת היא את האהבה הרוממה בטהרתה, המגלה בנשמה את חשקת הדבקות האלהית, כלות הנפש ועריגה בלתי פוסקת, ההולכת ומתגברת בכל עת תוסיף ההכרה להתעמק בתהומות הנפשיים. מדי דברי בכבודך הומה לבי אל דודיך.",
        "summary": "התגלות היראה האידיאלית באה מהברקת השלמות האלוהית המנצחת את ההפכים, והיא מולידה את האהבה העליונה (כלות הנפש)."
    },
    {
        "id": 2345,
        "article": "הקבלה תתן לנו את הטמפרמנט של אש האמונה בכל מילואו, בלא גרעון וניכיון של חסרונות שמחסר ממנה השכל האנושי בחולשתו. כשאנו מעריכים את אותו הגודל של מדריכי האמונה העליונים בעולם, לעומת ההגיוניים והפילוסופיים, נדמו לנו האחרונים כילדים משחקים לעומת חיל גבורים, שמעניקים חמה בקומתם, ומפליאים כל העולם ברעם גבורתם. לאותו הגודל של התלמוד הנצחי אשר באור האמת של קדושת האמונה, על ידי אימון האמונה אנו באים, אבל לקבל את הופעתו באיזה צורה שלמה, הננו צריכים להתכשר בעזיזיות החיים, בבריאות וכח גופני שלם, בתכונה נפשית משוכללה, בשאיפות רוממות ומאירות, בשכל והכרה עמוקים, בידיעות מקיפות וחודרות, ועל כולם בא אור האמונה, ותורות חכמת האמת יפתחו לנו את דלתותיהן.",
        "summary": "הקבלה נותנת את הטמפרמנט של אש האמונה, והפילוסופיה כמשחק ילדים לעומתה, אך כדי לקבלה זקוקים לבריאות הגוף והנפש."
    },
    {
        "id": 2346,
        "article": "שיהיה הטבע הנפשי וגם הגופני, היחידי והציבורי, מותאם להתוכן המלא של ההשגה האלהית בטהרתה, זהו דבר מיוחד לישראל, ולא עשה כן לכל גוי, עד שיזדכך העולם ויטהר מזוהמתו. כשהאומות מחזיקים בעבודה זרה, הרי היא השגה אלהית נאותה לערכם, וכשהם נדבקים בהתאמה זו, הרי אותו הניצוץ הקדוש המסותר גם כן בכל המעמקים החשכים, פועל את פעולתו. וכיון שההתאמה של המחשבה האלהית שלהם היא לפי ערך טבעם, הרי טבעם מתעבד, והפעולה הניצוצית, העתידה להגלות, פועלת על ידי זה בתוכיותם, ומדריכה את העולם לידי זיכוך בסוף הכל. אבל אם מביאים להם אור אלהי אמוני בצורה יותר זקוקה מכפי ערכם, אז, אם מסגלים אותם להכלל ברעיון בכנסת ישראל, הרי האורה הגדולה שבאוצר החיים של ישראל מזככת את הכל, ופועלת שינוי לטובה על הטבע הנפשי והגופני והתאמתו. אבל כשהם מנותקים מכנסת ישראל, אז אותו הזיכוך המוצער גורם להם נתיקה של טבעיותם מהרעיון האלהי, ונעשה התוכן האלהי רעיון בדול מכל מהות חייהם, ונמצא שהם מפסידים בשנים, התוכן האלהי, עם כל מה שנזדקק קצת, כיון שאינו קלוט מעוצם הטהרה הישראלית, יש בו סיגים מחוקים, ומיעוט הזיכוך שבו גורם הבדלה והפרדה של הטבעיות, הנפשית והגופנית, היחידית והציבורית שלהם, מהתוכן האלהי, עד שאין לו דרך לעליה גם ברבות הזמנים. והרי הפרדה זו גורמת מהירות זמנית של נחלה מבוהלת, שיש בה מארה נצחית, עד אשר יסור פני הלוט על כל העמים, וידעו הכל שזיכוך והתאמה להתוכן האלהי אי אפשר כי אם על ידי חיבור צירופי עם כנסת ישראל, אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם. ונמצא שאף על פי שלפי כונתה הגלויה של המינות הרי היא מאבדת את העולם, שהרי היא מפרדת את הטבע של כללות העולם מהתוכן האלהי, שהוא דבר יותר גרוע מעבודה זרה, שעם כל זוהמתה יש בה משום התאמה להתוכן האלהי, וממילא ההתאמה פועלת גם על הניצוץ המסתתר, שברבות הזמן באחרית הימים יוצא אל הגילוי, מכל מקום בלא ידיעתה הרי היא עושה דבר ד', שהרי סוף כל סוף יעמוד העולם על האמת משני הצדדים, אותה ההתאמה האלהית, שהיא תכנית מכוללה, היא תהיה נתבעת מהכל, שהרי מצב קרוע לצדדים שונים אינו דבר עומד וקיים, ומוכרחים המחזיקים בו לסור מעליו, והחזיון של ההתאמה המלאה של כנסת ישראל, תתן לכל הערה, שאין דרך אחר בעולם כי אם התדבקות גמורה להתוכן האלהי בכל ערכי החיים כולם. אבל לזה צריכים טבע חדש, שיעזר רק על ידי ההתקשרות לאותה האומה שהסגולה האלהית היא צפונה בקרבה. ולולא המינות, היו מרגישים את עצמם האומות, לפי מצב הזוהם האנושי, שלמים בחטיביותם, וההכרה האלהית שלהם היתה מתאמת עם טבעיותם בכל גסותה, ולא היתה ההתעוררות הפנימית באה מעומק החפץ להתדבק בקדושה האלהית המופעת בישראל. והרי זו אחת מפליאי פליאות של עצות מרחוק של תמים דעים ברוך הוא, הנותן טהור מטמא, ומחשכה אורה גדולה.",
        "summary": "הנצרות, על-ידי ההפרדה שבה, באה לערער את התאמת אמונת הגויים לטבעם, ולהזקיקם לשלמות ישראל המתאמת אמונה וחיים."
    },
    {
        "id": 2347,
        "article": "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של התאגדות הכללית, והחזקת הקיום החומרי או אפילו הרוחני שלה. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה. ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא אל הפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית, כי אם ברוח ד' אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל, ששולחת היא את קויה בצבעים טבעיים בכל הארחות של ההרגשה הבריאה, ומזרחת היא את זריחתה העליונה על פי אותה המדה של רוח הקדושה העליונה הממלאת חיים ונועם עליון את לבב קדושי הרעיון ועמוקי המחשבה הישראלית. המחשבה על דבר ארץ ישראל שהיא רק ערך חיצוני, כדי העמדת האומה, אפילו כשהיא באה כדי לבצר על ידה את הרעיון היהדותי בגולה, כדי לשמור את צביונו, ולאמץ את האמונה והיראה והחיזוק של המצות המעשיות בצורה הגונה, אין לה פרי ראוי לקיום, יען שיסוד הענין הוא רעוע ורקוב. האימוץ האמיתי של הרעיון היהדותי בגולה, בא יבא רק מצד עומק שיקועו בארץ ישראל, ומתקות ארץ ישראל יקבל תמיד את כל תכונותיו העצמיות. צפיית ישועה הוא כח המעמיד של היהדות הגלותית.",
        "summary": "ארץ ישראל אינה קניין חיצוני לאומה אלא חבוקה בסגולתה, ולכן תוכנה אינו מתגלה בהשכלה רציונאלית, וקיום היהדות בגולה תלוי בציפייה אליה."
    },
    {
        "id": 2348,
        "article": "המינות תפשה את התוכן של האמונה הטבעית, אבל הרעה לעשות במה שהפרידה אותה מכל מה שלמעלה ממנה, וממילא קצצה את הנטיעות כולן. האמונה הטבעית היא בסיס, כלי הגון, להכיל בו ולהכניס בתוכו את האורות העליונים, שעומדים למעלה למעלה מכל חק וטבע, ועל ידי זה מתעלה האמונה הטבעית ומזדככת, וטבע האדם, והעולם כולו, מתעלה ומזדקק, ובא ומתקשר לשלמות צורתו האידיאלית, בתיאור המחשבה הקדומה האלהית. הנתקתה של האמונה הטבעית משרשה, והתפרדותה מכל המקורות העליונות שלה, גרמה שתוכני המעשה של המצות אין להם בסיס על מה שיסמכו, ושקר אין לו רגלים, וממילא היא עצמה מתהפכת לרועץ, וכל המגעים החיצוניים ממלאים אותה, עד שמתהפכת לדוה, אשר צא תאמר לו, כדבר האמור, תזרם כמו דוה צא תאמר לו, ומאי תזרם, נכרינהו מנך כזר, צא תאמר לו, הכנס אל תאמר לו. וכשהפרידה המינות מה שצריך להיות מאוחד, הקימה קימה מגונה מה שצריך להיות בישיבה. הלבינה מתישבת היטב על הבנין שלמטה, ומקבלת עליה הבנין שלמעלה, ובזמן שהיא מופרדה, אין לה יחש על כל הבנין שלמעלה ולא שלמטה, מהבנין שלמעלה נותקה, ועם שלמטה אין לה יחש, ולא כח להשפיע עליו. וזאת היא המהומה של זקיפת לבינה שהשתחוה לה, שמתוכן זה באה אחר כך השתלשלות דמיונית, והשתערות של תוהו, לעונן, לנחש ולכשף, ולהדיח את ישראל. וכל טומאתה היא תלויה במה שעדיין לא נגמרה הטבעיות באופן הראוי לקבל את אור האמונה בשלמותה. וכשתגמר הטבעיות בהכשרתה, תצא מידי טומאתה. עתידה מינות שתתפשט על כל העולם כולו תשעה חדשים, שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה, ויתר אחיו ישובו הנה. במקום קנה שנעץ גבריאל בים, ועליו נבנה כרך גדול של רומי, גער חית קנה, גער חיה וקנה לך עדה. וישבר הקנה של הקוף בפני אדם, ישאר הא, הנה, ויעשה המותר תג לריש דשקר, ויעשה משקר שהד, ויתהפך סדרו לשדה, הוא השדה אשר ברכו ד', אשר הרגיש יצחק בהריחו את ריח בגדיו של יעקב, בהיותו לבוש בבגדי עשו החמודות אשר את אמו בבית, אל תקרא בגדיו אלא בוגדיו, ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד'. ושפת אמת תכון לעד, ועד ארגיעה לשון שקר. ועולתה תקפץ פיה, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ, ותמלך אתה ד' לבדך על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך, ככתוב בדברי קדשך ימלוך ד' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.",
        "summary": "המינות נתקה את האמונה הטבעית משורשה העליון, וזה יסוד כשפיה ושקריה, וכשתבשיל הטבעיות לקבל אור האמונה – תטהר."
    },
    {
        "id": 2349,
        "article": "כל דבר עליון ומקיף, כל דבר כולל בחכמה הרוחנית הכללית, וגם כל דבר חכמה עולמית בכלל, וביחוד כל חכמה והכרה תורית ואמונית, צריכה להיות בתחילה מובנת בדוגמתה בחכמת הנפש, והכרתו הפנימית של האדם בהכירו את עצמו, ואחר כך הדברים מתבלטים, מתרחבים, מתגדלים ומתאדרים, והולכים ומקיפים את ההכרה העולמית, הרוחנית והגשמית, ואחר כך הנם חוזרים ונכנסים בגדלם בחיקוי התוכי של הנפש, ואז הנפש מתגדלת, והיא והעולמים עושים יחד חטיבה אחת.",
        "summary": "כל חכמה רוחנית צריכה להיבנות תחילה בדוגמתה שבנפש, ומשם להתרחב להכרה העולמית, ולחזור אל הנפש בגדולה."
    },
    {
        "id": 2350,
        "article": "כשההתגלות של עומק המשפט חודרת בנפש, אז היראה חורקת, חודרת ומתפלשת בתוכיותם של כל חדרי ומעמקי הנשמה. עומק המשפט קשור הוא בראשיתו באותה היראה העליונה של הטהרה האידיאלית, המתארת את החיים באותה הצורה העליונה שהכרותיה הפנימיות של הנפש מתגברות על כל מגע חיצון, ואז באמת הכל טוב, ולא יצוייר מציאות של רע כלל. וזה הטוהר העליון הוא המבוקש המחשבתי, חלקם הגדול של אותן שעלו במחשבה, ממתים ידך ד', ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם, אותו העדן הפנימי שגם מעינם של מלאכי השרת הוא גנוז ונסתר. וכיון שאין רע פוגע כלל באותה המציאות האמיתית, אין שום מעצור להתפשטותה של המציאות לכל השדרות היותר תחתיות. ואם שבא תבא המדריגה עד לידי מציאות כזו, שההשחתה והאיבוד, החבלה והכליון, הוא משוש דרכם, אין מזיקה מאומה כל אותה ההסתעפות לאותו הטוב הבטוח והשמור, היין המשומר מכל מגע זרים. אמנם בצורת ציורי עולמים בהגבלתם, כבר ירד האופי, והחבלה החיצונה עושה איזה שרט, וכשהיא כבר מכאבת, צריכה להיות מוגנה, וההתפשטות החבלנית צריכה להיות מעוכבת. לא הושלם כח המזיקים וחטיביותם, כי השלמו העולמים בקדושת המנוחה, שקוראה את עדנת הקודש לכל עולמים עליונים ותחתונים. הרום העליון הרי הוא, לפי זה, הממשיך את התחתית שמשם עומק השפל יונק. העונג הוא הנותן מקום להנגע, והנגע בעצמו חוזר להתגלות העונג. והחידור הנפשי של היראה המשפטית, כשהיא מתפשטת יותר מדאי, נעשית מחוקה במדתה על ידי ההזרחה של האור הנגדי, אור החסד הבלתי פוסק. שבטך ומשענתך המה ינחמוני. מאוגדים הם שני האורים הללו. לפי העמדה הבסיסית של יראת המשפט, ככה יגדל הרישום של התעקמות החסד העמוק. בהפרדת היסודות, החסד משובב את הדעת, ואין המוסר מתפרנס ממנו, והיראה מהרסת את המנוחה, ואין האסתתיקה יכולה להתחבר עמה. במיזוגם השרשי, היראה והאהבה משתלבות תמיד. האמונה מסתעפת, ופרי קדשה מצמיחים ומלבלבים, ופירותיה הם מצות ומעשים טובים, שחוש היראה מחדדתם ומלהיבתם. לא כאורח זרה, הומיה וסוררת, אשר לא תדע מה, ואמונתה לא תתן פירות, אל אחר אסתרס ולא עביד פירין. ואם האדם חותר במעמקי היראה, ומוצא את נפשו הרוסה יותר מדאי, ודעתו משובבת מאי מנוחה, ידע שפגם בהפרדת יסוד הגבורה מיסוד החסד. ואם מוצא הוא את נפשו רויה, ונוטה את הקלקול המוסרי בהיותו מושפע מהופעות נפשיות של משא נפש רוחנית, ידע שהפריד את יסוד החסד מיסוד הגבורה. והרי הוא צריך לשוב לשאוב ממעין העליון הכללי, שהמדות יונקות ממנו את לשדן בכל כלליותן, שאז ימצא את נפשו איתנה, מלאה נוחם ומלאה זירוז, חמושה בחוש מעשי לטובה, ומלאה זהירות מוסרית, ולשד חיים של נחלי דבש וחמאה ממלא דשן את כל עצמיה.",
        "summary": "בשורש הדין העליון אין כל רע, ורק בירידתו הוא עלול להזיק, ובאיגודו עם אור החסד הם מאזנים זה את זה."
    },
    {
        "id": 2351,
        "article": "התפילה, במציאותה ובאמונתה, מבססת היא את היסוד של גדולת הרצון של האדם וקדושתו. הרצון הוא היסוד לכל החיים, לכל ההגוי ולכל הנפעל. הרי הוא מתעלה, מזדכך, מתקדש ומתרומם ברוממות קדושה אלהית, על ידי התפילה. גרעין אחד של תפילה נושא עמו משך של חיים רצוניים אדירים, לפניו ולאחריו. כל שטפי הרצון הקדום וענפיהם, לפני התגלותה של התפילה בנפש, הרי הם הולכים ומתרכזים במרכז הטמון של התפילה. עיקר בנין הרצון, שהוא הולך ונבנה, הולך ומשתלם, מתעלה לבא לכלל תיקון, בנין ושכלול, הוא בא מיסוד התפילה. התפילה גם בעודה בכח, הרי היא מעלה את הרצון, את נקודת החיים היותר עליונה ועשירה. הרעיון, הציור של התפילה, האמונה של התפילה, הדבורים המבוטאים של התפילה, הנם יחד חטיבה עולמית גדולה. החזון העולמי היותר נשגב, יותר אידיאלי ויותר תהומי בתהום ההכרה של הביטוי, היותר נשגב ויותר חסון בחסינות האמת, הוא העולם בתור הצגה של רצון ד', התגלות רצון אלהים עליון, קונה הכל. ורצונו של האדם הנגש אל ד', הוא כבר רצון מתעלה, רצון מתאמץ לבא לתוכן מהותיותו האמונית. אותו הגודל האמיתי של הרצון, הולך ומתגלה על ידי מה שהוא מפנהו אל ד'. והרי חוזר הוא משך החיים, משך העולמים, הד המציאות, אומץ ההויה, אל יסודו, משתגב בשיגובו האלהי החסון והנערץ, והרי הוא היסוד היותר אמיץ לכל בנין, לכל מבוקש. והמבוקשים בעצמם הרי הם מתעלים על ידי התפילה, הם עושים בעד התפילה, והתפילה עושה בעדם, וביחד מתעטרים הם עטרות אל חי העולמים. רצון ברצון נגש, שאיפה בשאיפה, שכל בשכל, חיים בחיים, והכל מתמלא ברכה עדי עד.",
        "summary": "בניין הרצון שבאדם ובעולם ואיחודו ברצון ה' נעשים על-ידי התפילה, וגם המבוקש עצמו מתעלה על-ידי כך."
    },
    {
        "id": 2352,
        "article": "והנה נמצאת התפילה, אותה שפעת הרצון בעצמה של יצירת עולמים, של קיום עולמים, של חיי העולמים, ואיך זה לא יושגו על ידה כל המאויים, והיא יוצרת כל, מחוללת כל. ואותה ההופעה בעצמה נערכת היא בהזרחת פעולתה, לפי מעמק הרצון, ולפי חידור העריגה האלהית שעמה, ההולכת ביחד עם ההתבטאות. אבל בתור סעיף של קו אור מאותו אור החיים השוטף בלי הפסק להחיות כל, הרי הוא יונק ומשתרש בשורש קיומו, בתהום החפץ העליון, המלא אושר וטוב לכל. בוטש הוא הרצון הנגזר באורו, ופוגש את כללותו בשורש הוייתו, ומטבילת הסעיף בגזעו החי, הכל חוזר ברב חוסן לאיתניות מלאה. ויודע הוא וחש הוא המתפלל הרענן, למתח את רצונו, לרומם את מאוייו, במדה ובמשקל, בשיעור הנדרש לאותה הפגישה והבטישה. לא באימוץ עקשני של הפצרה חסרת דעת, ולא ברפיון המביא עצלתים, נמיכת המקרה ודליפת הבית, אלא בעז ובגבורה, בגילה וברעדה. כחץ מקשת יצא דבר ד' הנבטא בניב שפתים, וקולע הוא את פעליו אל המטרה הרצויה, חושף הוא את המטמונים, את גנזי החיים ורזי הרצונות. ועולמים מלאי חן, חסד ותפארת, מלאי עליזה וגודל, מלאי יפעה והוד והדר, בזיו מתחדשים, מתעלים ומתרוממים, בסלם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, המתפלל בכל שיעור קומתו.",
        "summary": "השתרשות אור הרצון הקווי בשורשו העליון, הנעשית בתפילה, ממלאת אותו איתנות, וממלאת את כל המאוויים."
    },
    {
        "id": 2353,
        "article": "השמינית שבשמינית של גאות תלמיד חכם היא נמדדת לפי מדת הענוה שלו, ומי שענותנותו גדולה מאד, לפי זה הערך גדולה היא גם כן מדת השמינית שבשמינית שלו. ורב יוסף דאמר לא תתני ענוה דאיכא אנא, דנראה כמו גאוה, כל כך היתה גדולה מדת הענוה שלו, עד שמדה זו של גאוה היתה מחוייבת לו למדת שמינית שבשמינית שלו. ורב נחמן דאמר לא מינה ולא מקצתה, לא פליג, אלא שסובר שהיא צריכה להיות עם מיעוטה, לפי הערך של הענוה, גם כן מבוטלת בהענוה, וביטול כמאן דליתא דמי, דמתהפך האיסור להיות היתר. מי זוטר מאי דכתיב תועבת ד' כל גבה לב, כל גם כל דהו משמע, אבל תערובות לא ידענו כי אם מכי כל, ולא כתיב כי כל גבה לב תועבת ד', כי אם כל גבה לב, דמשמע אפילו מקצתו, לאסור גם שמינית שבשמינית כשהוא לעצמו, כי אם שיהיה מבוטל ברוב הגדול של הענוה, שהיא גוררתו עמה ומהפכת אותו לענוה עליונה מאד, שיש בה מסגולת השיגוב העליון, כעין ענותנותם של מלאכי השרת, שכתוב בהם וגובה להם ויראה להם. ויראה וענוה הם כמו ראש וסוף, מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה, ראשית חכמה יראת ד', עקב ענוה יראת ד', אלא שהסוף הוא קודם להראש, שענוה היא ראשיתו של עולם עליון שמסתיים ביראה, ויראה זו היא ראשית עולם תחתון שתוכנו הוא חכמה.",
        "summary": "הכל מודים שתלמידי חכמים צריכים מעט גאווה, והמחלוקת היא האם היא עומדת בפני עצמה או בטלה."
    },
    {
        "id": 2354,
        "article": "יש שהנשמה מבהקת וזורחת באורה, ומוצאת בקרבה גנזי גנזים, ומתוך רוב השובע, מתוך עושר האורה, באה היא אל התורה, מאירה היא את התורה, ואורות התורה מאירים אותה, ואור באור נפגש, והבהקה על הבהקה מתגברת. ולפעמים יסוד הכל בא מן התורה, התורה מאירה, מתנוצצת, והיא מכניסה את האור בנשמה, ואורות הנשמה מתנוצצים על ידה, מתאחדים בה, ומתעלים ומתקשרים ומתקדשים עמה.",
        "summary": "לפעמים הארת הנשמה מאירה את התורה ואורותיהן נפגשים, ולפעמים התורה מאירה את הנשמה ואורותיהן נפגשים."
    },
    {
        "id": 2355,
        "article": "מצד החכמה העליונה עולם הזה והעולם הבא כלולים הם ביחד, וכל המחזק את עולם הבא מחזק את עולם הזה, וכל המחזק את עולם הזה מחזק את עולם הבא. ועל פי הארה כזאת אין מקום לדינים כלל, כי אם חסדים גמורים, מלאים ומבוסמים. אמנם מצד הציור העולמי הרוחני, שכבר משתכלל על ידי בינה של מעלה בהנחת הגדרים הראשיים לדרגאות המציאות, קונה עולם הזה ועולם הבא כל אחד את גדרו. ופשוט שכיון שכבר יש קו המחלק, אין עולם הזה תופס מקום כלל במקום שעולם הבא מאיר בתוקף המילוי. וזהו יסוד התשובה, הבאה מתוך הארת עולם הבא, בכל מלא פארה. על ידי העליה של יום הכיפורים מתרחקים הרבה מעולם הזה, וצריכים שמירה כשפוגשים בעניני עולם הזה מכל מכשול, ואותן הימים שבין יום הכיפורים לסוכות נתנו לחינוך של חזרה לעניני עולם הזה בתיאור הגון בקדושה. והחשבון נגמר ליום ראשון של סוכות במצות סוכה ולולב, שמתבססים עניני עולם הזה ונאחזים בקדושה, ועל כן הוא יום ראשון לחשבון עוונות, ועד אותו היום מאי דאזיל אזיל. ואם הנטיה הקיצונית של יום הכיפורים גורמת איזה נטיה כל דהיא בדקות לצד עולם הזה באותן הארבעה ימים, שעדיין לא נתבסס המשקל כראוי, הרי קדושת יום הכיפורים חופה על הכל. ובודאי מי שכבר מרגיש התוכן הפנימי של יום הכיפורים, והופעת עולם הבא שבתוכו, והתסיסה שבימים שבין יום הכיפורים לסוכות מצד דרישת התפקיד של עולם הזה לשוב לשליטתו, הוא כבר רחוק מכל חטא ממשי, אלא שהאיכות, הדקות של המשקל, גם היא בכלל חטא ועון נחשבה כשאינה מדוייקה. ועל כן מן דין הרי רק יום הראשון של חג ראשון לחשבון, שאז המשקל שב ליושרו, ואפשרות המדידה השיעורית מתכוננת לבנין עולם, והנהגתו כשיעור הראוי.",
        "summary": "מצד החכמה העולם הזה והבא מאוחדים, ומצד הבינה העולם הזה בטל, וזוהי דרגת יום הכיפורים, והארת חג הסוכות מונעת את ביטולו המוחלט."
    },
    {
        "id": 2356,
        "article": "מציאות הרע העולמי, בין הכללי בין הפרטי, בין המוסרי בין המעשי, בכל תיאור שהוא נמצא, כשאנו סוקרים אותו בהכללתו ובפרטיו, אנו מוצאים בו סידור, אורגניות ובנין, ואי אפשר ליחסו אל המקרה. זאת היא הנחה אחת, שממנה באים המסתכלים להכיר את יסוד הרע שבמציאות בתור כח פועל, וממילא משכיל וחי, ובאים מזה להכרת פרטיו ודרגאותיו. ולא עוד, אלא שהחסד והטוב העליון, הגבורה והיכולת האלהית, החכמה וההשגחה החודרת בכל ומלאה כל, אי אפשר כלל שתתן מקום למציאות של רע מקרי שלא תעבירו מן העולם, ושלא תגן את המציאות משחיתותיו, ומזה אנו באים עוד הפעם לידי ההכרה של מציאות הרע היסודי בתור בריאה, עושה שלום ובורא רע. וכיון שהוא תוכן של בריאה, עשויה מטעם גבורה של מעלה, אנו יודעים ברור שאינה ברואה כי אם לשכלל על ידה את המציאות של הטוב הכללי והפרטי בצורה יותר עליונה ונפלאה, בצורה כזאת שמבלעדי התוכן של הרע לא היתה המציאות של הטוב שלמה כל כך. ובזה אנו מכירים שהיסוד הפנימי של הרע הוא תוכן של טוב, ותוכן של טוב שרשי ומעולה מאד. אמנם הסתעפותיו וגילוייו חוץ מן אותו השורש העליון, הנם הכל סעיפים רעים, ואנו הולכים ומכירים את ארסם בכל מיני הופעותיהם, לדעת איך להזהר מהם, ואיך להגביר את הטוב העולמי והפרטי, באופן שיבא הדבר המגמתי של הכונה העליונה, שהיא העברת הרע כולו מן העולם, והתבסמותו של הטוב בצורה היותר שלמה, שלא יחסרו לה גם כן אותם הכחות המצויירים בכל מרחבי ומעמקי הרע, שהם הם משמשי הטוב באמת, מאדיריו ומגביריו, אחרי שהם מתמתקים ממרירותם, מטהרים מטומאתם ומוארים מחשכם הגדול. וזאת היא הפעולה היותר עליונה שבמהלך העליון של המוסר, והתוכן היותר פנימי, הקנוי בההרגשים היותר אדירים, יותר מדעיים ויותר תורניים, של קדושת האמונה בחוסן תפארתה, הגורמים להגביר רוחו הקדוש של האדם, להעלותו מעלה מעלה, להיות מפתח על ידה את צורתו האופיית בתכונה היותר קדושה ונערצה, בהשלמה היותר מפליאה ועליונה, המשגבתו ישועה ועז, ומרוממתו על כל המעשים. אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה.",
        "summary": "הרע אינו מקרה אלא בריאה א-לוהית מאורגנת, שתפקידה לשכלל את המציאות בכליונהּ מהעולם על-ידי המוסר והאמונה."
    },
    {
        "id": 2357,
        "article": "כמה יותר עמוקה, יותר מכוונת לעומק האמונה ורוממות הדעת, היא אותה ההשקפה הרואה את הרע הכללי וסעיפיו הפרטיים כולם בתור יסוד פועל, מסודר ומאורגן, בתור חטיבה מטרתית הקולעת את מטרתה בחוגה, ובתור כלי של הכשר ואומנות להמטרה היותר כללית, קדושה ועליונה, שתשיג את גמר השלמתה בכליון הרע, בהעברתו ובהשתנות אופיו לתכסיס הטוב היותר עליון, כמה היא עולה השקפה זו על ההשקפה הרציונלית השכיחה, החושבת את הרע הכללי ואת פרטיו המרובים רק לתוכן ענינים מקריים, שכל היסוד המתמיד שבהם איננו כי אם ההכרח הטבעי של החומר – זה נקל להבין אחרי החדירה בסדרנותו של הרע עצמו בכל ערכיו, במהלכיו הנפשיים והעולמיים, האישיים וההיסתוריים. וקל וחומר שעולה היא השקפה זו העמוקה, המציינת את החטיביות של הרע בתור עמדה מסודרה, בנוגע להבהירות של ההבנה האמונית ביחש להקדושה האלהית וכללות השלמות העליונה. וכשאנו חודרים ויורדים לעומק הדברים, נראה שאותה הספקנות, הפיסימיות, המלקה את הרוח בהרצאותיו השטחיות ביחס להכרת הרע הכללי וערכו במציאות, היא בעצמה תביא סוף סוף להצטרף לטובה ולהתהפך לסם חיים בעולם. כשהפיסימיות מתגברת ומאמללת את רוח האדם, היא מוכרחה לבא לידי אותה הכרה שהרע הוא כח עומד, המנביע מקורי רעות מתכונתו העמוקה, ולפיכך היאוש בא, שעמו מקושרת היא הרשעה, הכפירה, וכל הנפילות הרעות שלה. אבל זאת ההשקפה בעצמה היא נותנת באחריתה כח סידורי אל הרע, לא רק מקרי וארעי, ומתוך כך באה היא מאליה ההכרה, שתוכנו הכללי וכל סעיפיו, הנם יצירה טבועה, ויצירה טבועה מסודרת מעידה תמיד על המסדר והמכונן. ואז בא הרע כולו וכל הסתעפותיו להגלות בתור מכונה עובדת לשכלול הטוב העליון, המכוון בעצמו במגמתה העליונה של ההויה, עולם חסד יבנה. ובאה מזה ההשקפה היותר עליונה, המנצחת את כל מה שעומד נגדה, וגדולת האמונה, וקדושת השליטה האלהית האחדותית, דגלם של ישראל מעולם, בתורה, בחיים ובתולדה, הכלולים בקדושת האמונה בטהרתה, מתבלטת בפאר והדר, ביפעה גדולה וברוממות עליונה, ההולכת הלוך ואור.",
        "summary": "ראיית הרע כחטיבה מגמתית עמוקה מראייתו כמקרה, והיאוש המתלווה למקריות עתיד להביא להכרת מגמת הרע כאמצעי לטוב."
    },
    {
        "id": 2358,
        "article": "מדריגת משה היא עליונה מארץ ישראל בתור ארץ קדושה מיוחדה ומובדלה, שהיא דוחה מתוכה את התוכן החלוני שבכל ארצות הגויים, אמנם היא מותאמת רק למדריגת ארץ ישראל העליונה, שהיא סופגת לתוכה את כל החול ומקדשתו. וסגולה זו של קידוש כל החול שבעולם כולו, התפשטות קדושת ארץ ישראל בכל העולם דוקא, על ידי כינוס כל העולם בצורתו הרוחנית לארץ ישראל, היא היתה כל שאיפתו, וכל מגמת פניו בתפילותיו המרובות, עד שהכניס באמת בארץ ישראל את האוצר של כל הסגולות הללו, אבל מפני ירידת העולם מונחות בה כל אלה בגניזה, עד אשר יצא כנוגה צדקה ותשועתה כלפיד יבער.",
        "summary": "משה לא נכנס לארץ ישראל, מפני הכנתו את התפשטותה על כל הארצות, ובתפילותיו הכניס את סגולות כל הארצות אליה בגניזה."
    },
    {
        "id": 2359,
        "article": "החסידות החדשה, כמו ההשכלה, הלאומיות, הציוניות, וכל הרעיונות המתילדים מזמן לזמן, הנם מקרים עוברים על היהדות, שיש להם תפקיד של ענפים, צבעים וזהרוריות המתטפלים לעצמיותה, וכל ערכם איננו נחשב כי אם לפי ערכה של הקליטה שהם נקלטים בעצמות היהדות ורוחה הפנימי. אמנם ההתגלות של עצמות היהדות היא באותו הציבור הגדול של שלמי אמוני ישראל, העומדים על הבסיס התמים של אחיזת החיים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה בכל תכונת חייהם, שבאמת בהיות הצורה היהדותית שלמה כראוי, כבר היא כוללת בתוכה את הכל. על ידי דלדול פנימי בכללות התוכן של כנסת ישראל הקבועה, נחסרו קצת מהלשדים הללו הראויים להיות קבועים בה ונטפלים לעומק תהום עצמיותה, ומתוך החסרון נתעוררה התביעה למילוי, והמילוי כאשר הוא בא מתוך מחלה, שב אחר כך להיות כמו תוכן עומד לבדו, הממלא מקום של חטיבה עקרית, ורוצה לעשות את היסוד העקרי, היהדות הכללית הקבועה, כמו טפל אליו, וזה הוא דבר המכחיש פמליא של מעלה. על כן לא יעמד התוכן עמדה תמידית, כי אם ילך וינוע, ילבש צורה ויפשוט צורה, עד שיתחלחל התוכן הלשדי הראוי וההגון שלו לתוך עצמיותה של כנסת ישראל העיקרית, ואז תשוב לבריאותה, והתביעה החולנית של העמדת חטיבות מיוחדות תבטל מאליה, וישוב אז אור השלום להופיע ברוח האומה ולהתפשט על מפעליה, ואורו המבהיק של אליהו המקנא קנאת ד' מכל עירוב זר, מכל פסיחה על שני סעיפים, יואר באורח השלום והאהבה המשכללת, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.",
        "summary": "תנועות החסידות, ההשכלה והציונות, הנן מקרים העוברים על היהדות, כדי שתכנן ימלא את חסרונותיה, ואין להעמידן כתוכן נפרד."
    },
    {
        "id": 2360,
        "article": "שתי מדות הן. יסוד הטבעי של האמונה, עריגת הקודש שבנפש האדם, והיסוד העליון, הארת הקודש בצורה העליונה שלמעלה מן הטבע, המושלת על הטבע ומשכללתו. בצורה הטבעית של הקודש שבכנסת ישראל, כבר חקוקים הם כל תוכני הצורות של המצות כולן וסעיפיהן, כל התורה כולה. בהטבעיות האמונית של עריגת הקודש של כל העולם, אפילו בצד הטהור שלה, אין שם אותו האור המבליט את המצות. על כן כשזורחת בנשמת ישראל האורה הטבעית האמונית שלה, הרי הזירוז והחיבוב של המצות הולך ומתרחב. אבל כשמתפרץ איזה זרם של רוח אמוניות זרה, אפילו כשתהיה מטוהרת מזריות אליליות ושמציה, בכל זאת היא מעכבת את המרוץ הכביר של חבת הקודש אשר לפרטיה של תורה ומצות. ועם כל ההבדל העצמי שיש בין הטבעיות אשר לעריגת הקודש, יסוד האמונה בתכונת הנפש בישראל, לאותה הכללית, שאפשר לה להיות בישרי לב שבכל האדם כולו, יש להם איזה יחש זה לזה, וכל משפחות האדמה מתברכות ביסודן בתוכן הקודש ממקור ישראל. אבל לאותה התכונה הקדושה שלמעלה מן הטבע, שהיא תכונת התורה, אין יחש כלל לכל גוי.",
        "summary": "באמונת ישראל הטבעית חקוקים התכנים העל-טבעיים של הקודש, ואילו אמונת הגויים, אפילו בטהרתה, היא רק טבעית."
    },
    {
        "id": 2361,
        "article": "בחודש תשרי מתגדלת היא בנו הקדושה הטבעית, יסוד עריגת האמונה על פי מקוריותה הנפשית, ומזה מתפרנסים כל העמים כולם פרנסתם הרוחנית, שבעים פרים כנגד שבעים אומות. אמנם הננו מעבדים את הטבעיות הזאת על ידי הופעת הקודש הפנימי של אור המצות, והטבע הולך ומשתכלל בשכלולו העליון, רז הנסירה של דו פרצופים של אדם הראשון, עד שמיני עצרת, שמופיע בו אור הישראלי המיוחד, שאין לזרים שום חלק בו, הכל למעלה מן הטבע. עשה לי סעודה קטנה שאהנה ממך.",
        "summary": "הקדושה הטבעית האוניברסלית מופיעה בישראל בחודש תשרי, ועל-ידי מצוות החג היא ננסרת, כדי לגלות את ייחודם של ישראל בשמיני-עצרת."
    },
    {
        "id": 2362,
        "article": "יסוד הקב\"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה, היא ההגנה הכמותית של המציאות, התפשטות החיים והחסד על פרטים מרובים, אף על פי שהתוך והאיכות מתקטן. וזהו החפץ האלהי, המתגלה על ידי אותה ההחשכה המצומצמת של רצון אלהי קשור בקשורים גופניים, שהוא רצונם של צדיקים. וזהו חוט שני עובר במערכת היש מצד האיכות, שהכמות במציאותה האמיתית כבר כלולה בה. לא יש מקום לשום חידוש והויה עולמית כלל. יסוד החסד העליון בא להחיות רוח שפלים, להכתיר עטרת תפארת משירות רשים של ריבוי כמות, הנראה ומתבלט על ידי סילוק האור האיכותי העליון, ומתוך כך מתרבה שפעת החיים של האיכות בדירותיהם של הקטנים בעלי הכמות. ותמיד באה שאיפת האיכות המבטלת את הכמות מיסוד העליון, ושאיפת הכמות המתטפלת אל האיכות מיסוד התחתון. עשיה, יצירות עד אין חקר, המון בריאות לאין תכלית, אורות נאצלים, נתפסים בהגיון ובלתי נתפסים, הכל הוא מעין כמות לגבי איכות עליונה, לגבי אור ממעל כל האורות, זיו כל הזיוים, שהמבטא מרשה את עצמו אחרי כל לחיצותיו לומר איכות כל האיכויות, עריגת העריגות, שאיפת השאיפות, חמדת כל החמודות, שההכחדה והכליון בהכללה ביסודו הוא האושר היותר נבחר מכל הויה וישות. כי טוב חסדך מחיים. יסוד ענוגי הענוגים, המנצח את כל הגבלה, כל צמצום, כל מציאות וכל הקנאה. כלה שארי ולבבי, צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. וכל עוד שהרצון הכמותי, שהוא תעודת היצורים, הולך הוא להרבות על ידה את תפוצות האורות של המקור האיכותי, האציל, העדין, המקודש, העליון, החזק, האדיר, הנאדר ונכסף עד אין קץ ותכלית, הרי הוא מיסוד מעשה צדיקים, הגדולים ממעשה שמים וארץ. אין זה קטרוגא דמאריהון, אלא השלמת החפץ ושכלול היצירה, שותפות להקב\"ה במעשה בראשית, ושמחת הקב\"ה, אבינו שבשמים, בבניו, לאמר נצחוני בני, נצחוני בני, וזמרו למי שנוצחים אותו ושמח. אבל כאשר תאות הכמות יורדת היא, ובונה לה רשות לעצמה, מגדל ועיר לעשות לה שם, הרי היא מתעכרת, יורדת ונשפלת, ויוצאת מתוך מעון השלום הנקדש, מתוך שלות הקודש והדרת חדות התפארת העליונה, אל המחשכים, אל הדינים הקשים, המארות והקטיגורים, המכחישים פמליא של מעלה. וכאן חוט המשקולת מעויינה היא, ושורש האמונה ושורש המרי כמעט שמתנגשים, וחוט השערה מפסקת ביניהם, שהקב\"ה מדקדק בה עם צדיקים, וסביביו נשערה מאד.",
        "summary": "ביטול גזירת הקב\"ה על-ידי הצדיק, הנה נתינת מקום מצד האיכות העליונה המושלמת, להתפשטות הכמותית המסייעת לה."
    },
    {
        "id": 2363,
        "article": "קטרוג המלאכים על בריאת האדם, הוא יסוד הכמות הרוחנית, וגוייתו כתרשיש, נגד ההתעלות האיכותית שתבא לעולם על ידי הופעתו החדשה של האדם, רצונו החפשי ודבקותו הפנימית, העולה מעלה מעלה. והעליה הזאת האיכותית, היא המצרכת את הירידה הנפלאה של שכינה בתחתונים, להפוך את כל הכמותיות להאידיאליות האיכותית היותר פנימית, החודרת את המציאות בעמקי עמקיה, בחדירת מהותיותה. האותיות, המתעלות למעלה למעלה מכל הנקודות, ושכל נקודה והנהגה, שאיפה וציור, היא מושקה מטל חייהן העצמיים, שהצד התמציתי, העזיז והעליון, של הכמותיות, כלולה בהם הרבה יותר מכל התפשטות כמותית, בצורה איכותית נעלה מאד.",
        "summary": "בריאת האדם הנה ירידה אל הכמות התחתונה, כדי להתעלות ממנה לאיכות פנימית עליונה, וקטרוג המלאכים נגדה בא מיסוד הכמותיות."
    },
    {
        "id": 2364,
        "article": "קטרוג הלבנה היא נטיה כמותית, לפי הערך. שני מלכים בכתר אחד אי אפשר שישתמשו, אלא יהיו שני כתרים. אבל הכתר האחד הרי הוא מלא איכות רעננה, עמוקה, מקודשה מגניזת הקודש קדשי הקדשים של הצחצחות העליונה. וכמדתה הרבה צבאותיה אחרי שמיעט אותה, והמהלך הולך כבר באריכות, באיטיות, בהדרגה, עד שההתפוצצות הכמותית תשוב לאור האיכות היותר עליונה, ביתרון האור שמתוך החושך דוקא.",
        "summary": "חטא הלבנה הנו העדפת הכמות של שני כתרים לשני מלכים, על-פני איכות הכתר האחד העליון."
    },
    {
        "id": 2365,
        "article": "משה רבינו ע\"ה חפץ בקרבת הערב רב, התפשטות הכמותית, והתורה ירדה מאיכותה על ידי רצון הכמותי של התפשטות החסד הלזה. והדעה העליונה היא גנוזה באור החסד העליון, ששם קמוץ הכל, והכל מעולה. החושך העליון, הגדול מכל האורות, והטוב המתעלה מכל חיים ומכל טובה.",
        "summary": "קירוב משה את הערב-רב הנה העדפת הכמות (התפשטות החסד) על האיכות, שכן בחסד העליון גנוזים כל אוצרות האור והחושך."
    },
    {
        "id": 2366,
        "article": "בסגולת ישראל חדר החפץ העליון, ההבהקה האיכותית, ובתורה שבעל פה, במוסרה, בחזיונה הסתום, למכסה עתיק, להסגר הטוב והאושר בשרידים היחידים, נושאי האיכות המציאותית. ראיתי בני עליה והם מועטים. יו\"ד קטנה שבאותיות, וצדיקים מועטים הם, אבל הם הם המרובים באמת, המרובים ביחידיותם ובמיעוטם, הנושאים את הריבוי עמם ועליהם. התפרצה הנטיה הרגזנית והזרה לנטיה הכמותית, באותה הצורה המחפירה של המינות, שרצתה להכניס את העולם האלילי במלא טומאת זוהמתו אל תוך המחנה, את כל הטמאים אל משכן ד', אשר יסאבוהו בזוהמתם. וכנסת ישראל נושאת היא את דגל השמירה האיכותית, שרק היא תציל גם את הכמות, רק היא תעלה את העולם ואת כל היקום, ותתן שאר ותקוה לכל בריה, מה שהכמותיות הגסה סופה לכליון, כל הגויים כאין נגדו, מאפס ותוהו נחשבו לו. ותלמידיו של משה נתכנסו בכניסה פנימית, לשמור חותם בתוך חותם את הסגולות העליונות, לטובת האיכות ולטובת הכמות גם יחד. עומדים הם עמי הארץ מבחוץ, נתמכין הם על ידי תמכין דאורייתא, שהם יכולין להחזיק בהם, והכל יבנה ויתכונן. נטתה החסידות האחרונה כלפי הכמותיות, חפצה להכניס את עמי הארץ כולם, על ידי התגברותה של התפילה על התורה, של האמונה הדבקותית בצדיקים על יסוד השימוש של תלמידי חכמים ותמיכתם הרציונלית. יש בזה קצת פסיעה כלפי בר, דוגמת החפץ של התפשטות הכמותית העולמית, דוגמת הכנסת ערב רב בתוך המחנה, אבל כבר הוכנו הכנות רבות שלא יפגעו הענינים במרכזי החיים. להיפך, החסידות הצילה שלל רב מהמינות, חטפה ממנה הרבה מרזי תורה שנשבו בידה, בססה את הטבעיות האמונית בצורה מקודשה בקדושת ישראל, התקשרה אל התורה ואל המצות על ידי קישורים חזקים. ואם אמנם היתה כאן צליעה, והאבידות שנשמטו במהלך המתרחק מהתחום, מעיר המקלט, עד לא הגיע הזמן, הנן גם כן רבות, אבל סוף כל סוף כל אחוריהם ביתה, והוכן תוכן קדוש ועזיז וקצת בראי זה, לבסס אחר כך על ידו, אחר מירוקו, את העזיזיות של ההצלה בכללותה. ובגמר העבודה של החטיביות המיוחדה שלה, ואחרי הנשר העלים שנכמשו, שיבשו ושנפרצו, הניצוצות שנדעכו, הולך ושב הכל לאותה התשוקה והשיכלול העליון והמתוקן, שגזירת הקב\"ה ורצון צדיקים מתגלים בנקודת יחודם, באותה התכונה התמציתית של המוחין העליונים, המחשבות הכוללות כל מראש ועד סוף, שהן מחוננות כל, מאשרות כל, מתקנות כל ומפארות כל. אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ד', ונראה בשמחתכם והם יבושו. נכרים יבושו, וישראל לא יבושו, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי, והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו.",
        "summary": "ישראל והצדיקים הנם מועטים מפני איכותם, המינות העדיפה את הכמות, ולעומתה החסידות בנטייתה אל הכמות, הצילה את ההמון וחטפה מהמינות את שללה."
    },
    {
        "id": 2367,
        "article": "עומק הטבע הנפשי הוא טבע האמונה האלהית. תאות הדבקות האלהית, ברעיון ובחפץ פנימי, היא תאוה וחמדה עליונה, חזקה וגדולה יותר מכל התאוות שבעולם, ויסוד שרשה והתפשטותה הפנימית הוא בודאי בקדושה, אמנם יצאה לחוץ ונתחללה על ידי יצרא דעבודה זרה. ולעתיד לבא יואר העולם, וכח הטומאה יקלש, אז תתעורר התאוה היסודית, תאות הקודש האמונית, ויתברר לכל כי בטהרתה היא נמצאת להתמלא רק באמונת אלהים אמת, ד' אלהי ישראל, וממילא ימלא כל העולם כולו בזה הרעיון, וברדיפה זו לבא אל תוך החידור של החיים אשר בטבעיות הקודש. ומתוך שיסוד חג הסוכות הוא לפתח את הסגולה הטבעית הזאת של קדושת האמונה, כלומר חומר הרוחני של האמונה, או צד הגבורה שבו, כמו שפסח הוא עשוי כדי לפתח את הצורה הטבעית של האמונה, וצד החסד שלה, ירדפו כל העמים לחוג את חג הסוכות, ולהתבסם בביסום הטבעי של האמונה האלהית וארחות החיים הנובעים ממנה, מתוך דחיפה טבעית עצומה מאד. אמנם היסוד הישראלי המקודש, אף על פי שתאותו הנפשית הפנימית היא מושכתו לקדושת האמונה, הרי תאוה זו עצמה נזדככה מאד, והצורה השכלית של החובה והמצוה האלהית העליונה שבה, התגברה על ההמשכה הטבעית והמתיקתה. אשר על כן מיוסד בישראל כח הקודש של מסירות נפש ועמידה בנסיון בשביל קדושת האמונה, וסבילת כל צער מפני חובת המצות האלהיות. ואם הטבע מתישר כל כך, עד שכל מה שהוא נגד הטבע והריצוי הנפשי והגופני, הרי הוא גם כן נגד המצוה האלהית, גם בישור זה מונח תוכן רוחני טהור, עליון ואידיאלי מאד. מה שאין כן אומות העולם, אינם נמשכים לתכונת האמונה בקדושתה, אלא מפני שעל פי מעמד העולם והתבגרות השכל וההרגשה הרוחנית, נתפלש כח התאוה אל הערך הקדוש בעליוניותו. אבל כאשר יפגשו בשבילי החיים שעל פי היסוד האמוני, דברים מצערים, אף על פי שלפי ישרת העולם יהיה הצער כבר טעם הגון לגלות שאין המצוה נהוגה שם, שזהו יסוד מצטער פטור מן הסוכה, מפני שסוכה מפתחת את העולם את הזמן ואת הנפש ליסוד הטבעי שבאמונה ברוחב קדושתה, ובעילוי העולם והחיים אין מקום לצער במצוה, כי כל מה שהוא שוה עם הטבע הכללי הוא תמיד מיושר בנחת ועונג – אבל הציור הישראלי הוא נותן שפגישת הצער מצד עצמו לא תגרום ריחוק נפשי מיסוד האמונה, כי גם בעת אשר העולם כולו מסובך הוא, ואי אפשר לעמוד על בסיס החיים שבקדושת האמונה כי אם בצער ומכאובים, הרי הם תמיד מוכנים על זה, ואף על פי שמצר ומימר לי מכל מקום דודי לי. אבל אומות העולם אינם רודפים את התוך הרוחני, הגרעין האידיאלי שבאמונה, אלא את תאותה ומילוי התשוקה המתעוררת אז בחזקה, ובפגישה של צער קדירת חמה הם מבעטים. וזה מצריך זיכוך חדש לעולם, הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי.",
        "summary": "אמונת הגויים הטבעית באה מתוך תאוותם, ולכן אינה עומדת בשעת צער, מה שאין כן אמונת ישראל העליונה."
    },
    {
        "id": 2368,
        "article": "קליפת האגוז התוכית, המעוברת בתוך האוכל, שם יש תבנית שתי וערב החוצצת בין האוכל, וזהו הצד הקליפי, התאוני, הבהמי, של האמונה, שאין כונתה כלל לשם שמים, כי אם למלאות את תשוקת נפשה, ומן הקודש עצמו עושה היא תאוה גסה, שמתוך חשכתו מוכרח הוא לרדת למדריגה ירודה, לצאת מסוג אוכל שיש בה מוצא פי ד' שעל פיו יחיה האדם, ולהכנס בסוג קליפה קשה העומדת להסקה. ובליעל כקוץ מונד כולהם, כי לא ביד יקחו, ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית, ובאש שרוף ישרפו בשבת. וזהו יסוד המינות ההומיה וסוררת, אשר בביתה לא ישכנו רגליה, טוב לפני ד' ימלט ממנה.",
        "summary": "קליפת האגוז הפנימית, שבצורת שתי וערב, משולה לאמונת הנצרות, העושה מהקודש תאווה גסה, והופכתו לקליפה."
    },
    {
        "id": 2369,
        "article": "אותה הקטנות עצמה, שהיא מופיעה תחילה בחזיון הנפש והעולם, דוקא בה גנוזה היא האורה העלומה העליונה, שבגדלות היותר עליונה יוצאה היא אל הפועל עם כל פארותיה. הנטיה הטבעית לדת וליושר, היא היא המקננת בלב כל עולל, ובלב כל עם הארץ, כפי אותה המדה שלא נשחתה עדיין הטבעיות הישרה, והיא היא החוזרת וניעורה בתור הגדלות היותר עליונה, שכל התורה והחכמה כולה מובילה אליה את האדם, שתצא אל הפועל הערתו השכלית, התגלות נשמתו במעמק עמקה, שרק בהתגלותה יגלה לו אור האלהי בעצמיות בירורו ובהירותו. ויש אשר אותו הנחש הקשור בסיגי הקטנות, מתעורר לבלע ולהשחית חלק הגון של גדלות ממוצעת, מפני שבפנימיותו דוחק הוא אל המצב של הגדלות העליונה, ששם ימצא את נשמת הנשמה, את רזי הרזים, את העליוניות המאירה, שיסודי חיי הקטנות בפנימיותם לקוחים ממנה.",
        "summary": "בנטייה הקטנה של יושר ודת טבעיים, גנוזה גדולה עליונה, ומלחמתה בגדלות הבינונית נובעת בעמקה מתביעה לגדלות עליונה."
    },
    {
        "id": 2370,
        "article": "הטבעיות של האמונה, של עריגת הקודש, של החשק הפנימי, של הדבקות האלהית, ומשך המוסר והדעת הנמשכים עמה, היא מתגברת על ידי התפילה. אבל הרצון הטבעי, אפילו אותו שמתגעגע לתוכני קודש ולענינים אלהיים, יכולים כל סיגי הטבע להתדבק בו. אמת הדבר, שביסוד הרצון הטבעי שבקדושה, גנוז הוא אור חיים גדול ועצום מאד. כלל גדול הוא, הכולל הכל, ועל כן שקולה היא תפילה מסבה זו ככל התורה כולה. אבל עם כל הכללות, עם כל האומץ והיסודיות, שיש באופי הרצוני הטבעי הזה, עם כל שיגובו, דינו ככל כח טבעי, שיוכלו סיגיו להתערב בו, להמשיכם אחריהם, לקלקלו ולתעבו. לזאת הכרח הוא לצרף את התורה אל התפילה. התורה והחכמה הם הם המזקקים ומצרפים את הרצון, מעדנים את תוכן הקודש שלו, ומטהרים אותו מכל סיגיו. ומסיר אזנו משמע תורה, גם תפילתו תועבה. ועם הקשבתה של תורה, עולה התפילה ברום מעלה, דברים העומדים ברומו של עולם.",
        "summary": "האמונה והרצון הטבעיים מתגברים על-ידי התפילה, אך סיגי הטבע עלולים להידבק בהם, וצריכים הם לזיקוק התורה והחכמה."
    },
    {
        "id": 2371,
        "article": "כשהרעיון והרצון והאופי איננו מתעלה מהחוג של השלמת העולם המעשי, עומד התוכן אז בצורה עבדותית, עבודת עבד. אין המגמה המעשית אפשרית להיות המעשה בעצמו, כי אם איזה פועל יוצא ממנו, על מנת לקבל פרס. אבל כאשר התמצית של האידיאל המעשי כבר שולט, אז מתרומם כל העולם המעשי, ונשמה נזרקת בקרבו, הנותנת לו חיים חדשים, עליונים, שמתאחד המעשה והרעיון ומוצא שכרו בתוכו, שכר מצוה מצוה, עשה דברים לשם פעלן ודבר בם לשמן. כשחושבים בטעות שהעולם האידיאלי העליון הוא נפרד מהעולם המעשי, ואין לו עסק עמו, מפרידים את הרשויות, ויוצאים מקדושת האחדות לזוהמת השניות. אמנם, אם שקועה היא המחשבה רק בעולם המעשי, אף על פי שנראים גם בו סימני גדולה, רוחב והעמקה, כללותו איננו יכול לעלות בכל זאת מערכו המזער, והוא תוכן נערות וקטנות, שיפה הוא לחינוך, ומסוכן הוא אם ישאר בתור מטרה אחריתית. אבל מפני שבעולם האידיאלי היצירתי של תוכן המעשי כולו, חי אידיאל רצוני ושאיפתי עליון, שמגיע בהכרח למעלה למעלה מכללותו המוגבלה במעשה, מתוך כך נקשרים כתרים גם מבלי הדעת המפורטה של הקשורים בכל חושי חייהם בעולם המוגבל ההוא, והכתרים עולים בכח הגנוז שבעיקר מהותם, ונמצא שהכל מתאחד לחיים ולמציאות חירותית עליונה. זהו חלק התום שיש במסורת, בקדושת ההנהגה, ושמירת תורת אם בלא נטישה. אבל המגמה שבחיים התוריים, היא התעלות אופיית אל העולם השאיפתי, שממקורו העליון נותן הוא את כל כח הצמיחה והרטיבות לכל העולם המעשי כולו.",
        "summary": "התרכזות בעולם המעשי לבדו משעבדת את האדם, אך חיבורו עם תמציתו שבעליונים קושרת כתרים לעולם המעשה."
    },
    {
        "id": 2372,
        "article": "כל אושר הנשמות, כל זיו החיים וכל המדות הטובות, הנם ענפים מסתעפים מהאהבה האלהית, הטבועה עמוק עמוק בכל נשמת חיים, והיא הולכת ומתפתחת, הולכת ומתענפת, מזדרחת ומתנהרת, על ידי עמל הרוח, בהגיון ומפעלים. ההמון מתפרנס מהגרעין הנסתר, והוא נמשך מתוך האהבה האלהית הטבעית אל הטוב והיושר, ונשמתו הולכת ומתכוננת, עד אשר יוכשר להיות מבסס את היסוד המעודן של אהבת עולם זו על מוסדי הדעת והתבונה המחשבית. כל מה שמתנוצץ לעיני ההמון הגדול מגדולת ד', הרי הוא שביל, שאהבתו האלהית מתגדלת, ומדותיו מתישרות, ואחריתו הטובה קרובה היא יותר לבא. אמנם ההמון שאיננו מוכשר להיות מצייר מחשבות שכליות ולהכיר הכרות פנימיות וכלליות, איננו מבחין את המהות של השלמות כי אם לפי דמיונו, ודמיונו מלא ציורים כהים ומעורפלים, שאף על פי שעצם טיבם התיאורי הוא מלא שקרים וכהות חזיון, בכל זאת תמציתו היא נשגבה ונאדרה, ומעורה בגדולת האמת לאמתתה. אם יגלה לעיני ההמון סתרי מעשה בראשית, מעמקי הטבע, גדולת העלילות העולמיות, וארחות הסיבוך הנראה בהם לפום ריהטא, לא יוכל לחדור אל גודל היפעה המתגלה על ידם, ויגרמו אלה הידיעות להעביב עליו את הציור של הגודל, של השיגוב ושל השלמות, וממילא מתמעטת ומתטשטשת ציור אהבתו האלהית, ואמונתו, שיסוד חייו האמיתיים תלוי בה, מתקטנת. אבל על ידי החינוך הארוך, שמשתרשת יפה מעמק האמונה, שהיא בעצמה תהילת ד', וסקירת השלמות העליונה, בא הדבר עד לידי אותה מדה, שכחה העצמי כבר יספיק להסיר את כל המחשכים. וכל מה שיתגלה יותר זוהר האמת בסידור העולם, במפעלות הטבע, בעלילות המצעדים העולמיים והמון כחותיהם, כה יוסיף אור האמונה הפנימי, המרחיב את יסודות האהבה האלהית וכל החמודות המדותיות ההגיוניות והמעשיות התלויות בה, להרבות את כחו ולהגדיל את קרני הודו, עד שכל החיים כולם ילכו הלוך ואור בהשתרשם במעונם העליון, מעונה אלהי קדם. ד' מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל. הרינו רואים שהסתרת האור החיצוני של הסידור המציאותי, והעלמתם של החכמות החיצוניות העולמיות, גורמות לההמון האפשרות של חינוך רוחני פנימי איתן, והעמקתה של הרוחניות הפנימית היא מביאה באחרית לאושר עליון של השבת כל האבדות כולן, והארץ תמלא דעה את ד' כמים לים מכסים. ומזה נדע גם כן שלפי אותו הערך של השתרשותה הטבעית של רוח קדושת האמונה, והתקלטותה בטבע הנפש בעומק, כן יבא התור להתגלות חיצונית, שיספיק נגדה אותו הכח העלום הרוחני של סקירת הקודש להעמידו על מכונו. ויש אשר יבאו הדברים בצורה כזאת, שסמוך להתגלותם לא יוכר עדיין אותו הכח הפלאי שבהם לרומם את רוח החיים הפנימיים של העולם, וידמה לפעמים שהם משפילים אותו, אבל בסוף דבר יגלה ויראה לעין כל, כי גם כל אלה ההשפלות לא היו כי אם שבילים המביאים אל הרוממות, אל אושר העולם, אל האהבה האלהית ואל כבוד אל, שיאיר בכל היקום.",
        "summary": "אושר הנשמות וכל המידות הטובות הם ענפי האהבה האלוהית, הזורחת לפי בהירות האמונה, וזו תחדור בהמון בלא דמיונות, רק בחינוך הדרגתי."
    },
    {
        "id": 2373,
        "article": "התפילה היא מלמטה למעלה. כיצד, מתוך אותו המעין המלא קדושה טבעית שבלבנו, הרינו דולים, מוציאים את הרגשותיו העדינות מן הכח אל הפועל, מכוונים לרוממן ולשגבן, לטהרן ולקדשן, בקדושת הטהרה העליונה, הכוללת כל הקדושות וכל הטהרות, כל החכמות וכל הדיעות, כל הבינות וכל המחשבות, והננו עולים. כמה שיגדל שכלנו, כמה שיזדככו מדותינו, כמה שיהיה האופי של הדבקות האלהית יותר חזק בחיים, ברעיון וברצון, במזג ובטבע, בתולדה ובתכונה, ככה זורחים יותר האורות המתגלים בנו על ידי הבעותינו התפילתיות. וכל מה שנרד יותר לתוך עומק הענין הנערץ והנשגב הזה, לתוך תהום פנימיות נפשנו, לכל גדלו ועזו, הננו יכולים למוד בקוים יותר מדוייקים את עליותינו במהלך התפילה. וכשאנו עולים, עולים עמנו כל שרשי הוייותינו, כל ענפי נשמותינו, כל קוי החיים השופעים ממהותנו, וכל מקורות החיים המפכים עלינו עד הביאם אותנו אל המהותיות הפרטית שלנו. והכל מתברך, הכל מתעלה, הכל מתקדש ומתרומם, הכל שמח שמחת ישרים, הכל עלז עליצות קודש. והטבע של הקדושה מתעלה ומזדכך, עד שהוא בא לכלל אופי הכרי, לאופי שכלי פועל שאיננו עוד נפעל, חפשי ושליט ורודה בכל מרחבי החיים. זהו משפט התפילה. ובתורה הננו עוסקים בשילובי חיים מלמעלה למטה. מרום פסגת השכל האלהי, ממקור מחצב התורה, הננו לוקחים את מניות החיים, והננו ממשיכים אותם בעזוז גדלם, המלא כל היש, הגדול מכל קץ ותכלה, ומשרישים אותם בתוך מעמק טבעיותנו. וטבע הקודש שלנו, ביסוד חסנו, מתברך ברכת שמים על ידי שפעת האורה הבאה לנו.",
        "summary": "בתפילה מתעלים הקדושה הטבעית שבנו, שורשינו וענפינו, ואילו על-ידי התורה יורדים ומשתלבים חיים עליונים בעומק טבעיותנו."
    },
    {
        "id": 2374,
        "article": "שקולים הם שני הצדדים של אל תהי צדיק הרבה ושל אל תתחכם יותר. וכשם שההתאמצות היתירה בהשגה על מה שאין חק האדם נותן, היא מביאה באחריתה להפסד שכל, לדלדול רוחני ולתרבות רעה, כמו כן השאיפה המתגברת ביותר מן המדה אל הצדקות הרבה והיתירה, היא מדלדלת את כח הצדק, ומהרסת את יסוד המוסר באופן אכזרי. כשאנו מבחינים את יפעתה של תורת ד' תמימה, הננו רואים את אורה האלהי בעז אמתו, לא רק באותן הצדדים שהיא מונעת את הרשע המצוי להיות באדם, ביחיד ובציבור, בדעות ובמדות, בדתות וברעיונות, אלא גם במה שהיא מודדת את המדה באיפת צדק, ואינה נותנת לההפרזה ההזיית של המוסר להתגבר יותר מן המדה, כדי להשמר מאותה השבירה וההריסה ששאיפות נפרזות כאלה מביאות אליה.",
        "summary": "כשם שנסיון ההשגה מעבר ליכולת מביא להפסד השכל, כך צדיקות יתירה עלולה להביא להרס המוסר."
    },
    {
        "id": 2375,
        "article": "יודעת היא כנסת ישראל בידיעה פנימית ברורה, ומקובלת היא בקבלה של מסורת איתנה, המובעת מכל צדדי הוייתה, ומכל העולמים כולם הנוגעים בה בכל מין מגע, שכל מה שהעולם והאנושיות מתקדמים, מעת אשר נפל נזרה, משעה שחרב בית קדשה ונוטל כבוד מבית חייה, איננו כי אם התקדמות חיצונית טכנית, דבר שאין לו באמת עמדה, ולא יגיע את החיים ואת המציאות הרחבה לתכלית הוייתה. אותו הזוהר הפנימי, אותם החיים שהם מגמת הכל, שכל היש חי בו בנשמתו פנימה, אותו המאור האלהי של האותיות המאושרות של שם המפורש, הפועלות והמשפיעות בתכונתן האלהית, הם במקורם הם עצורים. נשבע הקב\"ה שלא יכנס לירושלים של מעלה עד שיכנס לירושלים של מטה, וקוב\"ה יאמר לשכינתא בהגלות אור קץ הישועה, דלא תימא דעאילנא בישובא מיומא דחרב בי מקדשא, הא סימנא אית לך, שראשי נמלא טל, אותיות המילוי של השם של שלשת האותיות המנהלות ומשפיעות, מחיות ומחדשות, לא ירד מהן שפעת חיים עד יותן צבי בארץ חיים.",
        "summary": "כנסת ישראל יודעת, שכל התקדמות האומות מאז החורבן היא חיצונית, וגאולת העולם תלויה בבניין ירושלים ובהשבת השכינה."
    },
    {
        "id": 2376,
        "article": "כמה גדול הוא הערך המבדיל שבין חכמה לבינה. החכמה מקורית היא, אינה צריכה לקחת את יצירותיה מנושאים זולתה, היא מוצאה את מעינה המתברך ומתגבר, עולה ומפכה תמיד, מתוך תוכיותה. ובינה היא בינת דבר מתוך דבר. צריך איזה דבר תמיד לבא, להזרע, להכנס אל החוג, עד שיאירו החיים, חיי הבינה. אמנם האידיאל התדירי של החכמה הוא, שהופעותיה יתברכו ויתרבו כל אחת בפרטיותה מתוכן. וזה התוכן מתהוה בבינה בתדירות בלתי פוסקת, ובזה כל העולמים מתקיימים, ובעולם המוגבל אשר לאדם עומד בזה כל אופיו המהותי. מי שנשמתו מיוסדת על יסוד החכמה, אם לא יכיר את מדתו, וירד עד למדת הבינה, ומן החכמה יסיח דעתו, מחסרון הכרה עצמותית, ימצא את עצמו הרוס ואומלל, עד אשר ישוב וישאב, אמנם מתוך מעיני הבינה, את אוצרות החיים שהחכמה מזלת תדיר בנשמת חכמי לב. והבינה עצמה אינה משתכללת במהות חייה כי אם בהיותה תמיד מתאחדת עם החכמה, וזהו יסוד התשובה העליונה, שהיא סמוכה לבינה.",
        "summary": "החכמה המקורית, והבינה המרחיבה את אורות החכמה, למרות הפער שביניהן, זקוקות הן זו לזו ומהן קיום העולם."
    },
    {
        "id": 2377,
        "article": "חכמת הקודש אינה זורחת כי אם בארץ ישראל. כל מה שמציירים בחוץ לארץ, אינם אלא תולדות הבינה וסעיפיה, יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים. על ידי הצפיה העמוקה לראות את ארץ ישראל, מזדרחת קצת הארה מזיו החכמה של ארץ ישראל, ומאירה על הסתעפות הבינה, המתיצרת גם בחוץ לארץ. הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני. ואומר, היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים.",
        "summary": "חכמת הקודש זורחת רק בארץ ישראל, ובחוץ-לארץ ניתן לקלוט רק את הזרחותיה על הבינה, על-ידי הציפייה לארץ."
    },
    {
        "id": 2378,
        "article": "המופתים מביאים לידי הכרת המציאות הרוחנית, והרכוש הרוחני בכללות. ומעלת הנשמה בכחה העצמי מביאה, שמיד לידי תוצאת כל צעד מופתי, המקרב את הקשבת המציאות הרוחנית, נכנסה הכרה פנימית מהערך התוכני של הרוחני. זהו ריח בושם של גן עדן, שעיקר התשוקה הנשמתית להחיפוש הרוחני בו היא תלויה. ביסוד ההכרה בגדלות מונח התוכן של עידון זה, בהכרת השלילה, המערטלת את הרוחניות מכל המקרים המתדבקים ככתמים בצורת ההשגה מדי לכתה בצעדיה. והטהרה הזאת היא מכשירה את התקבלותו של ריח עדנים זה, שבצורתו העליונה הרי הוא יסוד כל העולם. לריח שמניך.",
        "summary": "המופתים מביאים להכרת המציאות הרוחנית, והנשמה מזקקת את תכנם, ובהכרה עצמה – השלילה מזקקת את החיוב."
    },
    {
        "id": 2379,
        "article": "מקובל הוא באומה, שאברהם אבינו חקר ובחן, עד שהעמיד יוצר על מכונו. זאת אומרת, שלא תבא האורה לעולם מהטבעיות האמונית לבדה, אפילו אם תהא מיושרת והולכת במהלך הקודש, לקלע בטובה אל התוכן של האמת האלהית הטהורה. כל תוכן טבעי מוכרח הוא שסיגים ערפליים יהיו מעורבים בו, ויערבב באי בירורו את התוצאות הצריכות להיות הולכות ומתפשטות כזהב מזוקק. אמנם, אחרי אשר השכל בטהרתו יצרף ויזקק את כח האמונה הטבעית העומדת באיתנה, אז היא מתכוננת להיות מטע לשם, והתולדות, גם הטבעיות, הבאות מתכונת אמונה כזאת, שמראש הוסרו כל הסיגים הטבעיים מתכונתה, הן תולדות של אמת, שיש בהם רעננות נצחית, וראויות הן למורשת עולמים, שבכל דור ודור יחזרו ויזוקקו, יתקדשו ויתעלו, באיתניות הטבעיות של הקודש, ובטוהר העליון אשר לסגולת השכל המצוחצח, בעוצם קדושת הנשמה בעזוזה. והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת.",
        "summary": "האמונה הטבעית זקוקה לצירוף השכל, ואחר צירופה היא עומדת באיתנה (כשם שאברהם זיקק אמונתו בחקירותיו)."
    },
    {
        "id": 2380,
        "article": "אם אצל איש פרטי נאמר, הלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה, ביחש להסברא, קל וחומר להכלל כולו, שאין הברכה הרוחנית באה כי אם מהשפעת הקיבוץ של כל מאירי הדרך היותר גדולים. ואין להיות נסוג אחור ממה שלפעמים סוללי הדרכים לבדם כל אחד שולל את דרכי משנהו, או את הדרכים האחרים בכלל. ככה היא דרך ההשגה, בהיותה עומדת בחוגה הפרטי, להיות מצטמצמת בריכוזה, ומשמרת את עמדתה על ידי שלילות כל מה שהוא מחוץ לה. אבל כאשר הדברים משתפכים אל הים הגדול של אוצר הכלל כולו, בו יש מקום להכיל את כל פלגיו. נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים, קדוש משכני עליון.",
        "summary": "כשם שהיחיד רואה סימן ברכה רק בלימוד מכמה רבנים, כך הציבור מתברך באיחוד דעות כל גדולי הדורות, אף השוללות זו את זו."
    },
    {
        "id": 2381,
        "article": "החיוב הפילוסופי הוא חירוף וגידוף, מפני שהוא מצביין את היוצר בצורת היצירה, ואין מקום לאותה הסקירה העליונה של הכרת אין סוף, המצעדת אותנו למקום האורה. החירות העליונה מובילה אותנו להכיר את היש המצומצם שאנו פוגשים בציור של הויה, שבחופש, ולמטרה ידועה, נלחצה בצמצומה, וזהו ההפך הגמור מהחיוב. אמנם אין אנו זקוקים לשלול שפעים חיוביים עלולים בעלילות אין סופית, אבל אין זה מעמיד אותנו על המקום הנלחץ, שהכל הוא כל כך קטן, עד שזאת הצורה העולמית המוגבלה היא ההופעה החיובית. והננו אומרים שישנם שפעים חיוביים, והם נהורות אין סופיות, וגם שפעים מצומצמים, שהם תולדות הכונה המיוחדה. אמנם, אחר התעמקות הסתכלותנו, הננו אומרים שערך החילוק הזה, של אלה שתי צורות ההוייות, הוא רק מצדנו, אבל במקורו, ביסוד הישות הגמורה המהוה, הכל עולה למקום אחד, למרחב אין קץ, שכל השכלולים כלולים בו.",
        "summary": "החיוב הפילוסופי מגביל את היצירה לפי תפיסת החושב, וצריך להכיר בצמצום ההוויה שמצדנו, ובשורשה העליון האינסופי."
    },
    {
        "id": 2382,
        "article": "כשהארת המחשבה מתפתחת יפה, מכירים בהכרה ברורה איך כל המחשבות המשוטטות בעולם הן אחוזות וקשורות זו בזו, וכולן יחד עושות חטיבה אורגנית שלמה. ואז הבינה תופסת איך שכל המחשבות הגסות, הרעות, ההורסות, הן קליפות שומרות את המחשבות הפנימיות, הקדושות, הנצחיות והמלאות אור חסין וקדוש עדי עד. אמנם צריך לעמוד על המשמר, לסדר יפה את המערכה הרוחנית, שלא תתפרץ הקליפה לפנים במקום האוכל, כי אם תשמור את ערכה ואת מקומה, ואז נעשה הכל יפה בעתו.",
        "summary": "כשהמחשבה מתפתחת, ניכרת אחדות המחשבות, ואז הבינה מכירה איך המחשבות הגסות שומרות את הקדושות כקליפה לפרי."
    },
    {
        "id": 2383,
        "article": "יש סידור של מצות ומעשים שהם נמשכים אחרי הדעה והאמונה, ויש סידור של מעשים שהאמונה והדעה נמשכים אחריהם. בתגבורת הדעת ובגרות הצביון, האמונה וההכרה היא היסודית, הסידור של המעשה הולך הוא ונמשך אחרי ההכרה, וחקיקתה של האמונה העליונה, המושלת בגדולת אורה בנשמה. אבל בתור חינוך והתרגלות, המעשים קודמים, והם, ביחד עם החינוך המוסרי, המדעי והאמוני, ההולך עמהם, הם תומכים את מעמדה של הנשמה היחידית והציבורית, עד שהיא באה למדת אותו הגודל של העליה אל מרומי ההכרה והאמונה הרוחנית העליונה, שכל צביון של מעשים הולך הוא ומשתלם, מסתעף ומתגדל, מברכתה המקורית. והסידור המודרג מכריח להקדים את היסוד החינוכי לפני היסוד הבגרותי.",
        "summary": "היסוד החינוכי של השפעת המעשים על המחשבות, קודם ליסוד הבגרותי של הקדמת המחשבות."
    },
    {
        "id": 2384,
        "article": "כל זמן שרוצים לאחד את התורה עם המדע, אין עומדים על יסוד האמת. השאיפה העליונה שאור האמת זורח בה, היא ההכרה שהמדע הוא בעצמו אחד מהארות התורה במובנה האמיתי. באופן זה הינה הרצאתו של הרמב\"ם. והנטיה הגוברת לצד הנסתר, שהיא מבססת את יסוד התורה במה שהוא למעלה מן המדע, אינה מסלקת את המדע מעצמיותה של תורה, אלא היא מראה שהמדע הגלוי הוא אמנם חלק בהתגלות התורה, אבל חלק שאינו מואר באורה הפנימי, כל זמן שהמדע הוא מצומצם בשכל המוגבל של האדם, וממילא יש בינו ובין האור הפנימי שבתורה, שאורה יותר מבהיק, שינויים חטיביים, שמסתלקים מתכונת מלחמתם רק בהיות המדע מחובר אל התורה חיבור אורגני שלם, שאז מטל החיים והלשד של התורה נכנס גם בו זיו חיים עליונים.",
        "summary": "שיפת איחוד המדע והתורה אינה נשלמת, אלא לכשיוכר המדע כאחת מהארות התורה, וזוהי הרצאתו של הרמב\"ם."
    },
    {
        "id": 2385,
        "article": "המעשיות המרובה שבתורה, ריבוי התורה והמצות, באים מתוך אותה השביעה הגדולה של לשדיות החיים הפנימיים, של מקוריות השאיפה העדינה של המרומים האלהיים, המקיפים את כל וממלאים את כל, אשר לאור התורה ולנשמת ישראל. אותו המילוי השוטף טעון הוא כלים רבים לקבל את שפעו, ומתוך כך המעין חוזר ושוטף, חוזר ונובע. המינות לא הבינה את זאת, היא חשבה שהמעשים באו מתוך העוני, מתוך אי היכולת לעלות עליה רוחנית, אבל הוא טעות יסודית ביחש לכללות האומה ושורש נשמתה. ואם לפרטים הנחשלים בארחות החיים וכשרון הקודש, משמשים המעשים החיצוניים להיות למדריגות לעלות על ידם אל התוכן הפנימי והתעוררות חייו, הלא בזה יתאגדו גם אלה עם הכלל כולו המלא רויה גדולה, עד שהשטף מוכרח לצאת בצינורות רבים.",
        "summary": "ריבוי המצוות המעשיות אינו מעיד, כטענת המינות, על עוני רוח, אלא הוא הכלי המכיל את שפע החיים הפנימיים של התורה וישראל."
    },
    {
        "id": 2386,
        "article": "כשמסתכלים בעולם בהסתכלות אידיאלית, שאור הקודש מאיר עליה את זהרו, אין רואים דבר פרטי מצד פרטיותו, כי אם בכל חזיון, בכל פלוגה, אפילו הקטנה שבקטנות, מהחלקים הישיים והמעשיים, רואים הופעה תוצאת תנועת הכל. והלימוד הזה הולך הוא ומתבסס על פי המדע ההולך ומתחדש, המתקרב בשבילי החול אל מרכז הקודש, המתעלה מעל הסקירה האטמית אל הכרת התנועה והכח. ובעת אשר יוכל כל אטם להיות נראה לדבר עומד בפני עצמו, לעצם פרדיי, אין תנועה נסקרת כי אם בתור תוצאה מן הכל, נפעלת מכל ופועלת על כל. ובזה היש כולו מתעלה מהאומללות שבריסוקו, והריסותיו נבנות בבנין שלם של יוצר כל, בחכמה וחסדים נאמנים. ובזה מקרבת אותנו ההכרה של טבע החומר אל המדע האצילי העליון, שיסוד הקודש המחיה את הכל, גם את המוסר היחידי והציבורי, הולך ומתגלה על ידה. והפילוסופיה ביסודה נגאלת ממאסר החושך המלפף אותה, הבונה קיר של ברזל בין העולם והאדם לאביהם שבשמים. אין התגבורת השכלית בצורתה ההגיונית צריכה עוד להיות משברת את עצמתה כדי לקלוט אל תוכה את חיי האמונה הרוממים, המשיבים את הנשמה למקור חייה, ונותנים לה את עצמתה הטבעית לה בכל מלואה. הרי היא הידיעה של ההשגחה הפרטית, לא בצדה המוקטן המפרד את הפרטים מן הכללים וממעט בשביל כך את חייהם, ולא בצורה המבליעה את הפרטים עד שנדמה לעין הסוקר שמציאותם בטלה היא ונכחדת. הידיעה האלהית, שהפילוסופיה תובעת את הכללתה, והאמונה והמוסר תובעים את פרטיותה, היא מתבררת על ידי אותה הסקירה ההולכת ומתבררת, החובקת את המדע הניסיוני וההשערי, את כל תעופות הרגשות היותר פנימיות, וההשכלות היותר חודרות ומובלטות, וההגיון נשאר עומד על בסיסו, ומתאחז באחיזת אמת ביסוד התום של הקדושה והאמונה אשר בתומת ישרים. המציאות כולה הרי היא עולה בציור האמת שלה, והפרטיות מתגדלת לצורה כללית, והולכת ומתאדרת היא בתוך הכלליות הגדולה, הבלתי גבולית, שדוקא שם היא מוצאה את איתניותה. והידיעה האלהית ברום אמתה, בכלליותה, היא היא גם הפרטית היותר חודרת, המלאה אמת ומחודרה חטיביות, שלא יפול צרור ארץ. והבינה העליונה, החובקת כל עולמים, והחכמה האדריכלית המיוחדה לכל עולם ולכל בריה, הרי הן מתיחדות בחוברת, והענפים מתאחדים בשרשיהם, בשביעת יניקת זיו לשדם לרויה. וברוחו של כל ישר לב, של כל צדיק אוהב צדקות, ההרמוניה הזאת מפעמת את צלצוליה, ורוח הקודש, רוח קודש קדשים, הולך ומתגבר, להחיות עולמי עד וכל אשר בהם.",
        "summary": "הכרת המדע באטום כתוצאת התנועה, מראה את הכלליות שבכל פרט, ומאפשרת את אחדות הידיעה והבחירה, האמונה והפילוסופיה, החכמה והבינה."
    },
    {
        "id": 2387,
        "article": "הודאיות מתחילה להופיע בהזרחתה של הנשמה מאור של כולהו עלמין, של הקפת הכל, בחידורו וגדלו, בהודו ונצחו. אבל כל זמן שהיא חבושה בעולם אחד, אף על פי שממנו גם כן מוזרחים לה אורים גדולים, ולפעמים שוטפים ממנו נחלים חדשים, משמחים ומעודדים כל רוח, מכל מקום צל הספקנות יוכל להגיע שמה. ולא יובל סתם יקרא שמו של אותו העולם הפרטי, כאותו העולם העליון הכללי המוזרח מבינה העליונה, כי אם יובל אולי, מקום התחלתן של ההשערות הגדולות, שהן פתחי חכמה. ומאותן ההתחלות ההשעריות, האדם נכנס לטרקלינין הפנימיים, ששם הבטחה והודאיות, האמירה הפועלת, אומר ועושה, גוזר ומקיים.",
        "summary": "בפתחי החכמה שבעולמות הפרטיים יש מקום להשערה וספק, אבל בבינה העליונה הכללית יש רק ודאות."
    },
    {
        "id": 2388,
        "article": "מקור הספקנות על דבר הערך החיובי של הטוב והרע המוסרי, נובע הוא מהסקירה הפנימית הגנוזה בנשמה, הצופה אל העתיד הרחוק, הכולל כל, שמושגו הוא כלילות הטוב בצורה עליונה, העוקרת את כל תוכן רע מיסודו, ונמצא כל מעשה וכל מפעל וכל תנועה שנעשה בעולם, הכל עולה ליסוד הטוב. ואחרי הזיכוך והסרת הסיגים, יאיר התוכן הטוב של אור החיים שבכל המפעלים כולם, באין הבדל כלל בין צדיק לרשע, בין טוב לרע, כי אין שטן ואין פגע, רק טוב מוחלט באמת. ועמך כולם צדיקים יאמר על כללות ההויה כולה, שיסוד יסודה הוא כנסת ישראל בעומק תמציותה.",
        "summary": "הספקנות על הערך המוחלט של הטוב והרע, נובעת מסקירת העתיד החבויה בנשמה, שאר בה כל הרע עולה ליסוד הטוב."
    },
    {
        "id": 2389,
        "article": "האדם בכל מהותו, באופיו ומאוייו, איננו עומד בזה העולם העתיד, שיתגלה בו אור המשוה את הטוב ואת הרע, כי אם בעולם ההוה, וגם העתיד הקרוב, שהטוב והרע בהם הם שני ערכים שונים ומתנגדים מן הקצה אל הקצה, על כן הוא אחוז במוסרות המוסר והדת. והדרך המובילה את כל יחיד, ואת הכלל כולו, אל העולם הגדול של הטוב המוחלט שערכי ההבדלה שבין טוב לרע מתבטלים בו מרוב טובו ותגבורת שפעת חייו האדירים, הוא מפולש דוקא דרך אלה העולמים, ההוה והעתיד המתיחס אליו, שבהם הקוים מובדלים, ומתוכם בא הכל אל האורה העליונה של ההשויה. ודרך חיים תוכחות מוסר. רק התשובה היא ההערכה שעל ידה נעשה האדם, וכל היש, מוצב כולו בעתיד המאושר הרחוק, חיי העולם הבא במילואם, ושם באמת הטוב והרע משתוים, והתסיסה של הרע המתפרץ ומתעבד לערכי הטוב באותה המהירות הנפלאה, מכשירתו לתוכן מרומם מאד, וזדונות מתהפכות לזכיות.",
        "summary": "בעולם הזה צריך להבחין בין הטוב לרע על-ידי המוסר והדת, כדי שבעתיד יתוסף כוח הרע אל הטוב."
    },
    {
        "id": 2390,
        "article": "כשאוהבים את הרשעים, מפני חולשתו של האדם נמצא אוהב גם כן את הרשעה, ועל כן הכרח הוא לשנא את הרשעים, כדי לזכות לשנא על ידי זה גם כן את הרשעה. אמנם כל זה הוא ברגש האופי של המדות, אבל בשורש הדעת, האדם צריך להיות הולך בדרכי ד', שהוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, וכל עומק פורענותם של רשעים איננו כי אם תוצאה מהאהבה העליונה. ושורש המתוק הזה של הדעת, שכל המדות כולן גנוזות בו וכלולות בתוכו, ממתיק הוא את המדות גם בהתפרטותן ההרגשית והמעשית, וגבורה עליונה כלולה בו, המשמרת את בעליה מכל אהבת רשע. שומר נפשות חסידיו.",
        "summary": "שנאת הרשעים נזקקת רק באופי רגש המידות, אך בשורש הדעת מכירים שכל פורענות הרשעים באה מהאהבה העליונה."
    },
    {
        "id": 2391,
        "article": "העצבון הוא תוכן תחתיתי, למטה מן הנפש, שהיא בתכונתה שטה וחפשית, ויכולה להיות שמחה בחלקה. אבל העצבון, מזהרורית החיים הקלושה שמובלעת היא בתוך הבשר, ומתגלה בעצמות הגופניות בתור הבלא דגרמי, הרי הוא בא. השוקע בעצבון, מוריד את עצמו לטומאת מת החמורה, אבי אבות הטומאה. כי לא שאול תודך, מות יהללך, לא ישברו יורדי בור אל אמתך. מדת העצבון בתכונתה עומדת היא להרפא רק על ידי זריחה עליונה של טללי אורות אשר בהם המתים חיים, כי טל אורות טלך. העצבון הכללי אשר לאומה כולה בגולה, לקוח הוא ממנת המות אשר היא קשורה בגולה, שהננו כמו חללים שוכבי קבר. אותו זוהר החיים הענף הקשור עם הגופניות של האומה, מלא עצב יאוש ומחשכים הוא, ואין שום מדה יכולה להאיר את המאפליה הגדולה הזאת כי אם אור תחיה עליונה של צפיית ישועה גדולה ועמוקה, הנוקבת כל תהומות וחודרת לכל מעמקים, ומתמרת ועולה למרומי שפרירים.",
        "summary": "עצבות היחיד שיסודה בגוף, ועצבות האומה בגולה, באים מהמוות, ורפואתם היא על-ידי טל תחיית המתים."
    },
    {
        "id": 2392,
        "article": "החזיון שהנפש היחידה היא שביב מכל חיי מלא כל העולמים, מביא להעשיר את התוכן הפסיכי, ולמדוד במדה הנפשית וקרבתה, ומעמקי הרגשות חייה, את מדת העולמים. במעמד כזה יש בו עושר ועוני יחד, והדבר תלוי באיכותה של הנטיה הנפשית, במרחב הדעת, ובהתעודדותו של כח ההכרה. העוני שבזה הוא הצמצום, הקטנות וההגבלה, שבאה מזעירותה של היחידיות על השערת מלא העולמים. נוסף על זה ההעלמה מכל מה שלא מוכר בנפש, או מה שאינו במוחלט בנפש, שיוחלט מזה שאין גם כן כאלה במלא העולמים, וזהו מקור אכזב, שהרי אפשר שהחלק לא יהיה כולל כל הכלל, אלא שאפשר להחליט, שכל מה שיש בחלק יש בודאי בכלל, בצורה גדולה ומכוללת, משוכללת ומורחבת הרבה ברוממות גדולה מאשר היא ביחידיות הפרט. אבל הדין הנותן בחזיון זה, שכל חיי הנפש היחידה, חיי עולמים הם, להגדיל על ידי זה את התוכן הנפשי, זהו ודאי אמת ועושר. וגם הקירוב שמתקרב האדם אל היש כולו על ידי השיתוף הנפשי וההכרה של החיים הכלליים, שהם רחוקים ממנו, ויוכל לסקור עליהם בסקירה דוממית או תוהית, זהו אחד התוכנים המפוארים, שמדת המחקר הנפשי כשהוא הולך למשרים מציגה אותם לפני לב מבין, להגדיל כח הכרתו ואושר חייו הרוחניים. וכשיפאר את הכרתו זו בפאר קודש, ובמכלולי מוסר טהור, אז יגלו ויראו על ידה אורים גדולים, מפיעי חיים וישע.",
        "summary": "ההתבוננות בעולמות לפי המידה הנפשית, מקרבת אל החזיונות הכלליים ומגדילה את התוכן הנפשי, אך יש להיזהר שלא תצמצמהּ."
    },
    {
        "id": 2393,
        "article": "מהו המובן של צדיקים נגלים ושל צדיקים נסתרים, שכל כך דברו על המדריגה האחרונה אבותינו הטובים בהערצה נפלאה. הצדיקים הנגלים הם שהם נתונים אל הטובה הכללית החברותית, הטובה המוגבלת, המעשית והרוחנית, שיכולה להיות משוערה וממודדת. והצדיקים הנסתרים עולים על זה, במה שהם רואים שכל טוב מדוד ושקול, מנוי וספור, הוא באמת רק תוכן של איזה מיעוט רע, לא אור גמור שרוי בתוכו, כי אם מיעוט של חושך, לא אורות כי אם מאורות, והמאורות לפעמים יכולים להיות נלקים, ובחסרונם מארת כתוב בהם, ולקללה הם נהפכים. על כן הם שואפים אל הטוב העליון, הטוב שהוא למעלה מכל מדה ושיעור. רק בתור שימוש של מבא, של כלי, משתמשים הם גם כן בהדברים שעל ידם מתגלה הטוב המדוד, האורה המוגבלת, אבל כונתם ושאיפתם, אופי נפשם וחפץ חייהם העמוק, התדירי, הוא רק התעלות עצמם והתעלות כל העולם, כל היש, כל ההויה, למעלת יסוד כל המרחבים, לאור כל האורות, לנחלה בלא מצרים. והסביבה, החברה בכל צורותיה, אפילו היותר אציליות, הדיבור לכל סגנוניו, אפילו היותר שירי, אינו יכול לספוג אל תוכו את כבירות חפצם, על כן הם נעלמים ונסתרים מכל, וצדקתם, אם תהיה לפעמים גם כן גלויה, אינה כי אם מעלמת את זהרם העליון, אבל הם צנועי עולמים הם, לא נתנו להגלות, וסגולתם הנסתרת היא חבויה תמיד. ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם.",
        "summary": "צדיק נסתר הוא צדיק השואף להעלות את עצמו ואת הכל לטוב עליון ובלתי-גבולי, ואינו מסתפק בטוב מדוד ומוגבל."
    },
    {
        "id": 2394,
        "article": "ישנם צדיקים שהם נגלים לבד, רק שהם יונקים מאור הנסתר דרך צינור מיוחד לדעת ולאמונה, והוא מופיע אור על כל דרכיהם. וישנם גם כן צדיקים נסתרים, שרק דרך בקיע רוחני הם משפיעים על העולם הגלוי שלהם, או לפעמים גם של אחרים. וישנם אמנם צדיקים שלמים, כפולים ברוחם, שהם מעוטרים בשני הכתרים, הנגלה והנסתר. ובהם ישנן גם כן מדריגות. יש שהכתרים הללו הם קצת סותרים זה את זה, מקטרגים זה על זה, ומכל מקום בכח הגדול של אור קדשם הם מטילים שלום ביניהם. ויש שהכתרים מושלמים בחיבור הגון, עד שאין שם שום קטיגוריא, והשלום העצמי הוא מנת חלקם, והם שטים בים וביבשה, בארץ ובשמים, בכל מלא שאיפתם המרחביהית. וישנם צדיקים מוכפלים, העולים על כל אלה, שכבר אחדו את הכתרים עד שאין נופל בהם גם שם של חיבור, והנגלה והנסתר נעשה דבר אחד ממש. הם אינם פוגמים בנשיאת שתי אחיות, עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסיא, רחל ולאה, כי אינם אצלם שני תוכנים, שני גופים, שיד הקנאה יכולה לשלוט בהם, ותקנא רחל באחותה, אלא פרצוף אחד יסודי מקורי, שהחמדה המוגבלת, הגלויה באדירות כל מרומי קדשה, והחמדה האצילית הבלתי גבולית, הגנוזה וכמוסה לעד, מתבלטים בו ומתואמים בקרבו בהתאמה אחדותית, עשירה ומכוללה. ועץ יוסף ועץ יהודה נעשים עץ אחד, אורו של משיח הוא זה, ד' צדקנו, זה שמו אשר יקראו לו, המלך שהשלום הוא שלו.",
        "summary": "יש צדיקים בעלי נסתר, או נגלה, או בעלי שתי התכונות, ויש צדיקים שהנסתר והנגלה נעשים אצלם לדבר אחד ממש."
    },
    {
        "id": 2395,
        "article": "ישנם צדיקים כאלה, שאי אפשר להם לאחוז בחכמה לבדה, כי מיד כשהם נכנסים לארוג מחשבות פנימיות, משתפכת נפשם בעומק שפעת התענוגים של ההרגשים הצחים, ושלהבת ההתפעלות הנפשית מתלקחת בתוך מי החכמה הקרים והשקטים. והם צריכים עבודה מיוחדה להגביל גבולים במעמדי נפשם פנימה, למען יוכלו לעמוד בצורה שלוה, הראויה להתארותה של התרחבות המדע. ואחר כך, כאשר יגמר הציור, כל אחד ואחד לפי צביונו, אז יתירו את מדת התענוג הנפשי להתגלות, ויתחבר אז תוכן התענוג הרוחני, המרשף רשפי להבות, עם כח ההכרה הצחה, המצייר ציורי חמדה עליונים, פאורים בהדרת צחצחות. וממיזוג נפלא זה יעוטר גן עדנם גם בהתהלכם עם בני אדם בארץ.",
        "summary": "יש צדיקים שאינם יכולים לאחוז רק בחכמה, מפני התלהבותם, ועליהם להגבילה עד השלמת ציורם."
    },
    {
        "id": 2396,
        "article": "הצדיק הדבק בד' בכל עומק רצונו ובכל מלא הכרתו, ורצונו הוא רצון אדיר, והכרתו היא הכרה עמוקה, והם הולכים ומתאדרים ומתעמקים מדי יום ביומו, שעומק, גודל, רוחב וגובה החיים, מתרבה בהם, מפני שאיבתם התדירית ממעין הנצחי של מקור חיי כל החיים, ממקור יסוד חי כל העולמים, כשצדיק זה אוהב הוא את הבריות, מבסם הוא את העולם. באהבתו את הבריות מתמזג חלק יסודי, תמציתי, מאותו הטוב המעולה שבאופיו הנשגב, בנפשות כל אהוביו, שהם כל הבריות כולן, ובזה הוא מרומם את ערכם, מזכה אותם ומעלם. וכשהביטוי התפילתי, האור הדיבורי, מבליט את האהבה הזאת, הרי היא מפוצצת הררי עד, והעולם כולו מזדכך, וקל וחומר שהרצון הפרטי, כשהוא מצטמצם באיזה אישיות פרטית ובאיזה מבוקש פרטי, שהוא נעשה. אמנם אין הרצון הפרטי של המבוקש המפורט העיקר בהאופי התפילתי של צדיק עולמים, אלא הרי הוא אחד מהבקעים שעל ידם מתגלה הלהב האידיאלי המקודש בקודש קדשים של אהבת הבריות, של אהבת כל העולמים וכל יצוריהם. ואהבה זו בעצמה הרי היא מרוממת בתוכנה המעודן את המהות של הנשמה, מעלתה על כל המעשים, ומשגבתה בישועות עליונות, מפני שהיא היא השפעה האלהית, האומרת עולם חסד יבנה. אבל בסקירה האלהית בעצמה, המתעלה מכל גבול זמן ותיאור מיוחד, הלא אין שום רע נמצא, ואין שום הירוס מכאיב, כי הרי הכל הולך למשרים, לאושר ולטוב על כל. החסד העליון, בגודל מילואו, נותן הוא מקום לכל מה שאנו סוקרים אותו בתואר של קלקלה, של הירוס, של מיתה, של שבירה, של חלי, של עוני ושל עצבון. ומתוך שהחסד העליון בכל עליוניותו הרי הוא משפיל לראות, ויש בכללות האידיאלית גם אותו האושר המפורט של החפצים הפרטיים שבכללות התיאור המוגבל שיצורים שוקקים אליו במעמדם, אין הרצון מובע בעומק אמתו כי אם על ידי אותה ההגבלה והמחשך של החסד שנמצא בנשמת הצדיקים, השואבים מאור חסד עליון את שביבי אורם, והם מבטאים את חפצם לשמירת התיאור הפרטי של היצור. וחשקת אידיאלים מוגבלים הללו הנה הכלי של עמדת החיים והשלום. בריתי היתה אתו החיים והשלום.",
        "summary": "הצדיק באהבתו לבריות נוסך בהם מאופיו ומרוממם, ואהבה זו מתבלטת בתפילתו, שתוכנה הוא שאיבת חסד עליון, והכלי להכלתו הוא בקשות פרטיות."
    },
    {
        "id": 2397,
        "article": "חסד של אברהם הוא כולל את כל באי עולם, וחסד של אהרן הוא מרוכז בישראל. ומי שמתדבק במדת החסד לאמתו, באור תורה, צריך שיחבר את שני ענני הכבוד הללו של אברהם ושל אהרן ביחד, ויאירו עליו שני האורות, ואז יאמר, חביב אדם שנברא בצלם, וחביבים ישראל שנתן להם כלי חמדה. ועל ידי האיכות שבחסד אהרן, תתעלה הכמות של חסד של אברהם, והיא גם כן תאיר באור האיכות, כאשר היתה במדת אברהם בעצמו, שהיתה לו בת ובכל שמה, שעל כן הוציא הקדוש ברוך הוא כהונה מאברהם, אתה כהן לעולם, והוא ידע שברכת האדון צריכה תמיד להיות קודמת לברכת העבד, האיכות היא צריכה להיות העטרה של הכמות. ואז יבנה העולם בנין שלם, ביראה ושלם יחד, ויקראו לירושלים כסא ד'.",
        "summary": "חסד אברהם הכמותי, מתעלה לפי איחודו עם חסד אהרון הישראלי האיכותי."
    },
    {
        "id": 2398,
        "article": "הדמיון של ארץ ישראל הוא צלול וברור, נקי וטהור, ומסוגל להופעת האמת האלהית, להלבשת החפץ הרומם והנשגב של המגמה האידיאלית אשר בעליוניות הקדש, מוכן להסברת נבואה ואורותיה, להבהקת רוח הקודש וזהריו. והדמיון אשר בארץ העמים עכור הוא, מעורב במחשכים, בצללי טומאה וזיהום, לא יוכל להתנשא למרומי קודש, ולא יוכל להיות בסיס לשפעת האורה האלהית, המתעלה מכל שפלות העולמים ומצריהם. ומתוך שהשכל והדמיון אחוזים הם זה בזה, פועלים ונפעלים זה על זה, על כן לא יוכל גם השכל שבחוץ לארץ להיות מאיר באורו שבארץ ישראל. אוירא דארץ ישראל מחכים.",
        "summary": "הדמיון של ארץ ישראל הוא צלול ומסוגל לנבואה, ואילו הדמיון שבחוץ-לארץ הנו עכור, והוא מגביל אף את אור השכל."
    },
    {
        "id": 2399,
        "article": "מתוך גדולת המחשבה, עומקה וגבהה, חודר האור בחוזק בכל הפרטים ופרטי הפרטים, ומתוך כך האהבה האצילית משתלהבת בהם, ויוצאה מזה הדבקות הקדושה, באהבה נערצה, בכל דקדוק של מצוה, ובכל דבר קל וקטן שבתורה ודקדוקי סופרים, מגדול ועד הקטן. אמנם, מי שמבלעדי מחשבה עליונה כללית מתדבק רק בהפרטיות, בהקטנות, אפילו של הקודש, אם איננו עלול למחשבה, הרי הקטנות הזאת היא טבעו הראוי לו, ותחזקהו על פי מדתו, אבל אם הוא עומד על פי הכשר תבונתו לשאוב ממעין של המחשבה המקיפה המקורית, ומתוך רישול גופני ונפשי הרי הוא משתקע אך בקטנות ודקדוקים קטנים, בלא שאיבה מהרוממות האצילית, הרי הוא מתקטן, מגרה בעצמו דינים, משתפל, ומשפיל את סביביו. ועליו להנצל כצבי מיד, לא לעזוב את הדקדוקים ואת כל מדות הקטנות, שסוף כל סוף מדות קודש ואוצר חמדה עולמית הם, אלא לרומם את כולן למקורן העליון, להתקדש בגבורה נאצלה בקדושת המחשבה, לגעור ביצר העצלות המסטין, המפחיד ומניא את לב האדם מלכת באותן הגדולות הראויות למדתו, שלכך נוצר, שדוקא בהן יתהלך. ואפילו אם יראה שדרכו מלא אבני נגף ומכשולות, אל ירך לבבו, כי להתגבר על כל מכשול עשהו ד', וסוף כל סוף יעוטר בעטרת הנצחון, וכל הרשעה והחשך יחלף כליל. ככה הוא משפט האיש היחידי, וכן הוא גם כן משפט הגוי כולו.",
        "summary": "מתוך גדולת המחשבה מוארים פרטי המצווה הרבים, ולכן המוכשר למחשבה כללית אינו רשאי לזונחה."
    },
    {
        "id": 2400,
        "article": "חביב אדם שנברא בצלם. חלוקים הם העמים כולם, מהמדריגה העליונה עד השפלה שבהם, חלוקה אורגנית של אברי הגויה, ובתוכם מאירה נשמת העולם, שהיא כנסת ישראל, נשמת העמים כולם, הודם, תפארתם וברכתם. רק בצורה כזאת אפשר להכיר את העולם, את האנושיות, ואת האומה הנפלאה, ממלכת הכהנים וגוי הקדוש. מי שמסתכל בשפופרת הבטה זו, ירומם וינשא בעיני רוחו את כל האדם, ובגללם ועמם תתרומם מעלת הכנסיה הישראלית. שמור הוא הרעיון אז מכל חשש בליעה וטמעון של ישראל בעמים, לעולם לא תטמע הנשמה באברי הגוף, וגם לא בכחותיו החיוניים, כי סגולתה היא מיוחדה. היחש של הלב בגוף שדמה הכוזרי את ישראל בעולם, הוא יחש חיצוני, שהוא מסמן כח החיים הישראליים בעולם, אבל לא יחש פנימי, סימון המהותיות הישראלית. בערך זה אי אפשר להכניס את העם אשר לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב בכלל האברים האורגניים של כל האדם, כי אם להעמידו במדריגת האצילות הנשמתית לגויה הגדולה, שהוא מחיה אותה, משפר אותה, ומרוממה למעלת החיים העליונים. וכמו שהנשמה האנושית בעצמה נעזבת ונרדפת היא מרוב בני אדם בעצמם, זכיותיה ותביעותיה אינם ניכרות, כמו כן הולך הדבר בכנסת ישראל בעמים, עד יפוח היום, ואור הנשמה יאיר בעולם. אז אור חדש על ציון יאיר.",
        "summary": "יחס ישראל והעמים הוא כיחס הנשמה והגוף, שהיא מרוממת ממנו, ואינו כלב הטבוע באברים."
    },
    {
        "id": 2401,
        "article": "הקישור המחשבתי באלהים הוא האושר היותר גדול, התוכן הנותן את המציאות היותר מלאה, בטחו בד' עדי עד כי ביה ד' צור עולמים, ואומה אשר ד' מבטחה, היא קונה את העמדה הנצחית. אבל מחשבה זו אינה ככל המון המחשבות שאדם מצייר אותן רגע ואחר כך הוא עוזבן, כי אם היא שורש כל המחשבות, בסיס כל הרצונות, ומעמד כל האופי היותר עצמי של החושב, עד שכל ארחות חייו, כל תשוקותיו, כל דיעותיו והגיונותיו, כל לבו ובשרו, כל כיסופיו היותר פנימיים, רק אליה הם פונים, ובה הם מתקיימים, שבים ורצים. ואומה שיסוד הקודש הזה הוא המיסד את הוייתה, את תולדתה, את עמקי הגיונותיה, את שירתה, את תקותיה, את יחושה לארצה ולממלכתה, את כל סבל צרותיה, ואת כל ערכיה, בכל החיים, בכל השקפות עולמים, היא האומה המשוגבת, הגבורה מכל עמים אדירי תבל, המובטחה בקיום עדי עד. וזאת היא סגולתה הפנימית של אומת ישראל, שיסוד מחשבתה ומעמק הגיונה הטבעי, התולדתי, מנפש עד בשר, הוא רק התוכן של המחשבה האלהית. ומתוך עומק קישורה בהרעיון האלהי, ומתוך הכשרון העצמי שלה לההסתגלות אליו, היא מרגשת בכל פגימה שיפגום מי שהוא בעוצם הטוהר אשר להרעיון, המרומם מכל רוממות קדשי קדשים, המתעלה מכל אמת וטוהר, ולא תוכל לסבול שום שמצת עבודה זרה, שום מחשכים של אילו צללי כפירות, ועצם יסוד נשמתה טהור הוא כעצם השמים לטוהר, ולא יסבול לקלוט בתוכו שום סיג ודופי. וסגולה איתנה זו, כשם שהיא שרויה בעצם תמותה בכללות האומה כולה וכל דורותיה, מראש ועד סוף, ככה היא מתגלה בנשמות יחידי הסגולה, בכל אחד ואחד לפי כשרונו והכנתו. ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ד'.",
        "summary": "הקישור המחשבתי בה' הוא האושר היותר גדול והוא מקיף את כל החיים, וזאת היא סגולתם של ישראל המתגלה ביחידיו."
    },
    {
        "id": 2402,
        "article": "ממוצא דבר למדנו שהמהפכים גם את העצבון היסודי, עצבונא דגופא, עצב הבשר, הנמשך ממארת הנחש, בעצב תלדי בנים, ובעצבון תאכלנה, הרי הם זוכים לתחיית המתים.",
        "summary": "המתקנים את עצב הגוף הנובע ממארת הנחש, זוכים לתחיית המתים."
    },
    {
        "id": 2403,
        "article": "הקודש העצמי הוא החכמה, ההכרה לבדה, זוהר האידיאות העליונות בהיותן ברום עליוניותן, בלא שום הגבלה, בלא שום פרטיות של צביון, אפילו של כללי כלליות, אשר במציאות. שהכל הוא פרטי ומוגבל לגבי הרוחב ואי הגבוליות של החכמה העליונה ברום עזוזה. החכמה ברוממות קדשה היא למעלה מהחירות, נשגבה מעלמא דחירו, דכל חופש וחירות אשר בעולמים מינה תליא. צורת העולמים כולם וכל אידיאליהם, שיגוב תכלית הוייתם, וכל רום ועומק של חייהם, עדנת שירתם וריווי שמחתם וחדות עדונם, הכל כלא נחשב לגבי טוהר הקודש של עצם החכמה. רק בהכנתה של החכמה אל הציורים, האידיאלים, בתור השלטה על ערכים מציאותיים, מתהוה זה האור ששם העולם של החירות מתראה. שם, בעולם של החירות, בעדן הציורים וביצירת האידיאלים, באופן הראוי לרדת לתפיסת הויית אידיאלים מוגבלים, יוצרי עולמים, מהוי חיים, ממציאי נשמות ומחדשים צבאי צבאות, מכח הופעתה של תכונת החירות של בינת חיי כל העולמים בצורתה העליונה, מתגלה הוד הבינה, שהיא דוגמתה של ההכרה הטהורה, המתבסמת בבשמי השירה, בנגינת נועם וחדות רננים. הירידה אל הנועם, מהערך העליון של הקודש שממעל לכל נועם, היא מאצלת הוד הבינה בכל מערכי ההויה. והאי עלמא עילאה, אף על גב דלאו איהו דינא, דינין מתערין מיניה. ושורש הגבורות במקוריותן, הוא מגביר עוד את מעמק הנועם בהדר תפארתו. אמנם, מקום השאיבה המקורית, ששם היש המוחלט שוכן בחביונו, איננו כי אם ברום הקודש, האידיאליות שממעל למדת כל חירות, מפני שאין תוכן של עבדות מוכשר לצאת משם, אפילו אחרי רבוא רבבות של הורדות והשתלשלויות. ממקור החיים, שהוא למעלה מן החיים, שואב ישראל את רוחו, וממעל לכל ערכי עולמים מרחף הוא לתפקידו. אמנם, כדי להאיר הארת החיים בכל הנשמות, ובכל מרחבי עולמי עד, הרי אור הקודש של תוכן היש המוחלט מופיע בעדו במלא כל מילואים, ונחלי עדנים שוטפים וזורמים ברוח בינה אשר בדברי אלהים חיים, שעל ידם שואבים הם כל צמאי נהרת הקודש את אור הקודש בחוסן עוזו. אם מתשוקת תאות עדנים וחשקת נועם, המתגברת בתוכן הנשמה מצד תגבורת פרטיות צביונה, יחשוב כל חושב את הנועם למקור ההויה, לתוכן היש, ואליו ישים כל מגמתו, בתואר הנצח ומגמת דורי דורות, אם כי חשק נפלא בפליאות צדקת עולמים ישים שם את משטרו, הרי יסודי החיים הולכים ומתמוטטים, מפני עזיבת האור המרומם אשר לחסנת הקודש, שממעל לכל חירות וכל נועם. ובירידה אחר ירידה בשטפי דורות, יוכלו התוכנים להזרות עד כדי מאפליות המחשכים אשר לכל רשע וכסל, אשר למוקדי שאול, יסודי הבליה וההעדרים בכל גוניהם. ואותו הצביון המיוחד שמעוטר בו ישראל, שוכן בחכמת אל דיעות ד', ברום קדשה, מכון עזה ותפארת הדר מלכותה, וצביוני כל עולמים ממנה ישאו משך ברכתם, להתהוות, להבנות, להתעלות ולהשתכלל, להתרומם ולהתקדש עדי עד. ועל כן ברום חוסן אמונת ישראל אור הטוהר של שיגוב החכמה שוכן, האמת העליונה, ממעל לכל הנועמים, ממעל לכל אידיאלי המגמות, המקציבות הגבלות בקצה תכליתן. והאפלת ההכרה בטוהר הקודש לא תקובל לבסס על ידה את המוסר הנרצה, אפילו בשביל עולם היותר ירוד שבו שוכן האדם, יושב בית חומר, כי אם הכל יונק ממקורו העליון, ממכון היש המוחלט, ששם החכמה שוכנת בטהרת קדשה. בהראות כבוד ד' לישראל במשכן, נקדש בכבודו. ההוראה התורית ממכון החכמה יוצאת היא, והיא מנתחת את כל קויה לפרטיהם ולפרטי פרטיהם, והעולמים המוגבלים, המגולמים, וכל עלילות מצעדים אשר ליצורי עולם, על פי מעמק הקודש אשר להחכמה בקדשה כוננו. ואורייתא מחכמה נפקת, ואבא יסד ברתא, ד' בחכמה יסד ארץ. על כן דוקא ממקור הקודש אשר לאספקלריא המאירה נובעים הם כל הליכות עולם אשר לישראל, והם הם הליכות עולמים, אשר יתנו ערובתם לכל היש, לכל אשר נשמה באפו, ולכל אשר תחייהו רוח חיים, לכל יצור נוצר, ולכל מעשה, מפעל ותכנית, לבא למכון הקודש, להתאשר באושר הישות המוחלטה, שאין עמה העדר וכליון. והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים. ונדב ואביהו, אשר בזריחת פאר רוחם שאבו תוכן הארתם אז ממעין הבינה, המוכנה כבר להאציל אצילות מוגבלה, להיות משתוה לערכי עולמים, אש זרה הקריבו, ובקרבתם לפני ד' וימותו. ונועדתי שמה לבני ישראל, ונקדש בכבודי. וידע ישראל אז עדי עד את יסוד חייו ועולמו, כי ממקור חכמה יצא, וממעיניה העליונים הרי הוא הולך הלוך ומתרוה, אשר רק בהקשבת רב קשב, בקישור למרומי הקודש, ילכו הפלגים, עד הבעתם ברבבות גוונים לדברי אלהים חיים, שכולם נתנו מרועה אחד. וצמאון ריווי הנועם אשר לנשמות הטהורות של מיודעיו של מקום, שבהם נקדש הכבוד, פועל הוא את פעולתו המעוטרה לחיי השעות אשר בשטפי הנצחים. זכייתו של פינחס זה אליהו, המקנא לד' בהוראות השעות, ומלאך הברית אשר אנו חפצים שבא יבא, והוא כאש מצרף וכבורית מכבסים, ואומרו סלה הוא, זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים.",
        "summary": "שאיבת רוח ישראל היא מהקודש העצמי שבחכמה, ולא מהחופש והעדן המתלבשים בציוריו שבבינה, ובזה טעו נדב ואביהוא."
    },
    {
        "id": 2404,
        "article": "אותה האידיאליות הכמוסה שממעל מכל העולמים, היא היא המבוקשת מכל טהורי לב וקדושי רעיון. אותה המגמה, שמפני עוצם קדשה, גדלה, זהרה ורומה, אינה יכולה להגלות בשום מחשבה מפורטה, בשום רעיון מוקצב, אבל היא מתעלה על כל הגיון, על כל מחשבה ושאיפה נאצלת, ועל כן היא מחיה, מעודדת, מרוממת ומקדשת, בתוספות קודש ותעצומה פנימית, את כל חיי כל הגות של כל שאיפה כבודה וכל מסכת חיים עדינים – רק אותה השאיפה בהפלגתה, היא מכוננת עולמים וצביונם, והיא יוצרת משאת נפש בכל נפש מבורכה. אותו הפרצוף הכמוס של העולם הנסתר אנו מבקשים לתקן, למלאותו אורה, להשלימו בכל תיקוניו, עד שיוכלו כל העולמים ושאיפותיהם, כל הנשמות ומגמת חייהם, על ידו להתברך. וכשאנו עוסקים בתורה לשמה, הרי חסדנו עולה מעל שמים, ואמתנו על שחקים, ושמי קודש ושחקי טוהר הם מתמלאים אור וחיים משיקוי טללי אורות של אותה ההגות הכמוסה, היושבת בסתר עליון וצל שדי, ומזיו האור של העולם הבא המוחלט, אשר בכל מלא עולמים עולם הבא יקרא, נבנים ומשתכללים כל עולמי הזהים אשר לכל צביוני תבלים ומילואיהם. וישראל עושה חיל, שואב מזיו יום שכולו טוב ושכולו ארוך, להכין כס יה בכל יפעת ממשלתו, על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה באמת ובצדקה, המתנשאת ממעל לכל רכרוכית מדוכאה, ומתרוממת בעז קנאת קודש, מקור כל חסד ואמת נצחית, מעתה ועד עולם. קנאת ד' צבאות תעשה זאת.",
        "summary": "רק השאיפה אל האידיאליות הכמוסה שמעבר לעולם, מכוננת את העולם, ובעיסוק בתורה לשמה מתברך העולם מזיו העולם הבא."
    },
    {
        "id": 2405,
        "article": "כל זמן שישנם הפכים מרגיזים בעולם הדיעות, ציורים שאין חטיבה ציורית אחרת סובלתן, אף על פי שאי הסבל בא מתוך נקודת עומק הטוב, שאי אפשר לה לסבול את הרע ואת סרחונו, מכל מקום סוף כל סוף קוצר כח ורוגזה יש כאן, מדת הדין עדיין שולטת, ומדת החסד לא נתפשטה ברב גדלה. הצפיה המאושרה היא להתגלות הטוב, האור של החסד הנאמן, מקור החיים והשלום, האמת והצדק, שכל ההפכים יושלמו אליו. ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו נאמר בראשונה על עולם הרעיון, על המון התיאורים, על הצעת המחשבות. ויסוד הכל, שאין שום רע נמצא, לא בעולם הגולמי, ולא בעולם האידיאלי התיאורי, כי אם לפי אותה המדה שהטוב כנוף ומסוגר, ואינו מושיט את זהרי אורו אל כל האפסים. אבל בהתחפשות הטוב מכבליו, אז אין שום דבר רע במציאות, וכל התוכנים מתהפכים בטיבם וטבעם לטוב, כל השקרים קונים את תכונת האמת בעצמיותם, ומתלבנים מכתמי מחשכיהם. ויאמר אלהים יהי אור, ויהי אור, אור שכבר היה. קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה, לאמת יוציא משפט. ועליוני הדעה, קדושי הרוח, שאיפת שלום ואמת עליונה זו חיה בלבבם, ועל כן עם עומק קנאתם לד', הם הם העומדים על הפסגה העליונה של הנני נותן לו את בריתי שלום.",
        "summary": "כשמידת החסד מתפשטת וגוברת על הדין, מתאחדים ההפכים שבדעות, והרע מתהפך לטוב."
    },
    {
        "id": 2406,
        "article": "המקדשים שכבר היו, מעשה ידי אדם, ששלטו שונאים בהם, נבנו בצירוף של מדת הדין. לא נתבסס העולם עדיין ולא נתבסם, אור הטוב הגנוז לא יצא אל הפועל ממעמק כחו, אלא צעד וצועד למטרה הזאת, הנאדרה בקודש, את צעדיו המכוונים. ותחת אשר בעבר, על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת, ומדת הדין הגנוזה, המשתמשת אך לטובה לכלות את הרע ואת הכיעור, היא בעצמה עדה על הרע הסתור עדיין בתוך הטוב האנושי, גם במקום שלכאורה טובו מתכנס, ועל הכיעור האצור בתחתית קרקעיתה של נויו ויפיו – בשוב הכל לאיתן אשרו, תשוב להיות כלולה בחסד ובצדקה, ובית ד' יבנה מעשה אלהי עולם כולו, הדום החסד והאורה המוחלטה, מכון הצדקה המאושרה. בצדקה תכונני, רחקי מעושק כי לא תיראי וממחיתה כי לא תקרב אליך. הן גור יגור אפס מאותי, מי גר אתך עליך יפול. ונלוו גויים רבים אל ד', והיו לי לעם, וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים. והמכשירים את העולם למצב עליון זה, בוני בית המקדש של מעלה, הם הם מאורי האור אשר בדור ודור, קדושי המחשבה, המתעלים על כל המכשולים החיצוניים והפנימיים, וחודרים בעמקי רזי תורה, המגלים את נתיב עץ החיים, לכונן ישועה לעם נברא.",
        "summary": "בתי המקדש שנבנו בידי אדם, היו במידת הדין ולכן הם חרבו, ובלימוד רזי תורה בונים בית מקדש מעשה א-לוה."
    },
    {
        "id": 2407,
        "article": "יחש יש להסקירה האסטרולוגית עם ההכרה הפרצופית האישית, והם ביחד עם ההכרה של התנועות וצביונן בכלל, עד לידי אותה ההכרה המונחת בהתגלות צביון כתב היד, ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו. הקליטה המדעית שבזה, היא באה מאותה ההשערה הפנימית, שהכללות פועלת פעולה סדרנית על כל תוכן תמציתי כפי ערך ריכוזו, והצביון האנושי הוא המרוכז ביותר, וסידורי כחותיו מתבלטים על ידי אותו הסידור הכללי, שתכנית ההכרה הקוסמית היא אחת מחלקיו. וגם אותה ההכרה הבאה על ידי סקירה מעמקת פנימית, על פי אותה התגלות השטחית של הצורה הקוסמית, אינה דבר של תוהו, כי יש לה ערך עם המהות האישית, וממילא קישור עם הפרצופיות, ויחש עם המוסר והתוכן המאורעתי, יסוד המזל. אמנם פשוט הוא שעצם הקודש, שאיפת המוסר בעומק הגודל שלו, שאיננו מוצא חסיון כי אם באור ד' וישעו, הוא מרומם את הריכוז האישי מעל לכל שטח סידורי חטוב ומוכרח, ומציגו בעולם המלא אור של חירות ופדות, ובזה אותות בדים מתהוללים, לעומת האור המתנוצץ בחטיבות הנשמתית על ידי הופעת תורה ובטחון בד', בקשר של מעשים טובים. ותשובה תפילה וצדקה מעלים סידור חדש, המתעלה מכל הסדרים השטחיים, על כל האופק הקוסמי, ומזהרים את היחש של העולם אל האדם בזוהר חי ונשגב, עד שתחת היותו נפעל, מתהוה הוא בתור פועל, מחדש את הצורה הכללית וחותמה בצביונו.",
        "summary": "האסטרולוגיה, הגרפולוגיה, וחכמת הפרצוף והתנועה, נובעות ממערכת רוחנית מסודרת, אך בכוחו של האדם לחדש את צורתה."
    },
    {
        "id": 2408,
        "article": "החסידות היא כשרון אמנותי נפלא, שהעולם צריך אליה יותר מכל מיני האמניות שבעולם. היא מבססת את רוח האדם בכללו, ומעמידתו על עמדתו העליונה, שהוא שואף אליה בפנימיות תוכנו. להשלמתו של כשרון עליון זה, צריך שיבורך בעליו בכח מדמה עדין, מדוייק וחודר. וכל מה שיתגלה אור השכל והצחצחות העליונות של טהרותיו על כחו המדמה, ככה יתברכו ציוריו. אז דברת בחזון לחסידיך. והנבואה גם היא מגזע החסידות העליונה מתענפת. ומתוך החיים העצמיים, הנאדרים בקודש, ההולכים ושוטפים בקרב נשמותיהם של האמנים העליונים, יחידי הסגולה, חסידי הדורות, כח החיים בכללו, שבכל דור ודור, בישראל ובאנושיות כולה, הולך ומתברך. והתכונות הנפשיות הנשאות, המדות הטובות, הרצון העמוק להיטיב, ולחקות את ההטבה במעשים, בדיבורים, בכתבים, ובכל מהלכי החיים, שאיננו פוסק, והוא כמעין המתגבר בלבם של החסידים המוכתרים בכשרון האמנותי המקודש של אור החסידות האמיתית, הוא שופע בעזוז כחו, ופועל פעולה גנוזה על כל הנפשות כולן, לחזק את מצעדיהם, ולאמץ את רצונם המתנודד, להיות הולך ומתחזק גם הוא לדרך הטובה והישרה. ומטעם זה מוכרחת היא האנושיות להעמיד מכללה חסידים, מיוחדים בסגולתם הנפשית.",
        "summary": "החסידות היא כשרון אומנותי לחקות את טוב ה' בכוח הדמיון העדין, המזוקק בשכל, והנבואה הנה אחד מענפיה."
    },
    {
        "id": 2409,
        "article": "האמנותיות של הכח המדמה, שהוא הכלי המגלה את פעולתו הנפשית בציורי החסידות, היא אמנות שכלית טהורה. הכח המדמה בא פה לעזרת השכל הטהור והרחבתו. אותה הסקירה הטהורה הממלאה את הנפש החושבת, אחרי שכבר השלימה את חקה, אחרי שעמדה על הכרתה הפנימית בחובות חייה בתוכנם הכללי, היא מתנשאת למשוך נחלי נועם מאותה המחשבה העליונה, שמרוב גדולתה לא תוכל להיות מצטיירת בחיים גבוליים אחוזי החמריות שלנו כי אם על ידי עזרת כח המדמה, שזאת היא תעודתו, לגלות את המצפונים השמימיים, אורות החמדה העליונים שהם ממעל לעולמנו, גם בתוך המאפלים העולמיים אשר אנו שרויים בהם. והנפש החסידית היא יוצרת תמיד, עושה היא את עבודת פעולותיה הרוחניות בלא לאות ובלא הרף. אם תאחז לה דרך הרגיל ברוב בני אדם, לאחוז ביצירה רוחנית רק בזמנים מיוחדים, ולשבות איזה זמן מעבודת קדשה, מיד היא מרגשת לאות נוראה וירידה עצומה, בהפסקת נשימתה העליונה ההולכת ושבה בקרבה ממקור החיים האציליים. האמנות החסידית היא אומנות נובעת בתדירות, מעין לא אכזב, שתולדתה היא הדבקות האלהית העשירה, הממלאה בריבי רבבות אין קץ של גווניה חללם של כל העולמים.",
        "summary": "אומנות כוח המדמה שבציורי החסידות, היא אומנות שכלית טהורה, המתנשאת למקומות גבוהים מהכרת השכל."
    },
    {
        "id": 2410,
        "article": "התֹם הפנימי הוא הרבה למעלה מהמוסר. כל המוסר כולו נובע הוא מנחליו, המשתפכים מכל עבריו, וממלאים את כל אופקי הרעיונות והמעשים ישרנות אופית. התם הוא המבוע העליון, המתעלה מכל הגה חברותי, מכל רעיון של צורך חוצי, ושל צורך עצמי. הוא הוא האושר העליון, שכל חפצים לא ישוו בו, שכל תענוגים רוחניים לא יערכוהו. והתם הזה נחלת יעקב הוא, נחלה בלי מצרים, נחלת איש תם יושב אוהלים, המביאה ברכת השלום בעולם, והשלום איננו כי אם כלי המחזיק את ברכתו העליונה. שמר תם וראה ישר, כי אחרית לאיש שלום.",
        "summary": "התום הפנימי הוא המבוע העליון שלמעלה מהגדרה, שממנו משתפכים נחלי המוסר והרעיון."
    },
    {
        "id": 2411,
        "article": "בהשקפה ישרה אין מקום בשכל להתנגד לגלגול הנשמות. למה לא תהיה התחברותה של הנשמה הרוחנית עם החומר למטרה של עיבוד, של לטישה והבלטה של אילו איכיות חדשות בתוך הראשונה. ועיבוד זה, למה לא יהיה חוזר ונשנה ונכפל כאשר עוד לא נגמרה פעולתו. לתמהון נוכל לחשב על בעלי שיקול הדעת, שנמצאו בהם אחדים אשר מיאנו בתיאוריה מושכלת זו. ומה שפועל תוכן התיאוריה של הגלגול לטובה על האמונה ועל המוסר, הזה נחשב לגרעון בשיטה עיונית? ואפילו הגלגולים הרחוקים, מדומם צומח חי מדבר מסוג לחבירו, במהלך הנורמלי בדרך עליה, ובמהלך הנפרע מפני כשלון הבחירה בדרך ירידה, איזה זרות יש כאן? אותן הטענות של שינוי האופי שבין הנפשות, הלא כמוץ יהיו נדפות מפני השקפה כללית על המציאות כולה.",
        "summary": "גלגול הנשמות הוא עיבוד ולטישה של איכויות חדשות בנשמה בתוך גופים שונים, והבנה זו מסירה את טענות המפקפקים בכך."
    },
    {
        "id": 2412,
        "article": "איני רואה שום אפשרות לצייר חופש מחשבה, התעלותה ושכלולה, כי אם כשיותן לה כל היקף גדלה, כשיוכנו אשיותיה על פי הגודל הכמותי והאיכותי, בכל אשר תעיף שם את עיני רוחה. והגודל הזה הולך הוא וחודר, חודר כליות ולב, מקשר כל מעשה וכל מפעל, כל הגה וכל שרעף, אל כל גודל וכל היקף. ומתוך התפרצות איווי גדול זה, באים אחר כך המאמרים המדודים על פי ההגיון, והם מתעלים ובאים לחופשם לפי אותו הערך שהם משתרשים בשרשיהם העליונים, שהם ממעל למדות ההגיוניות, והם הולכים ומחפשים את זיו חייהם בתוך העולמים ההשעריים, הבלתי מוגבלים בתכונתם. והאמונה והמוסר, הבקורת והמסה, הולכים הלך והשתכלל, הולכים הלך והתאגד והתארגן ביחד בחטיבה חיה וקיימה. וכשהאדם משער שהוא מרכז הבריאה, אין זה כי אם תחיה מחשבתית בעומק גדלה, שהיא מוכרחת לנצח את כל הפחדנות ההגיונית. העומדת ומרפרפת לנגדה באיזה מין זחלנות של רשלנות כהה ומדולדלה. וכשמכיר האדם את גודל האחריות של מעשיו, בהיותם נאחזים בכל מלא חביוני עולמים, ברזי חיים וגנזי מכמני יצירות עולמים, הרי הוא מתגדל ומתאשר, ורעיונותיו הולכים ושוטפים במלא עזם. וכשכל היקום מלא חיים ודעה, כשהכל מלא רצון, מחשבה ומטרה, החיים הרוחניים הם מעודדים, והשירה ההשכלית והמפעלית מתרוממת עד מרום עוזה. והכל מתרומם, מתקדש ומתעלה, והרזים החבויים בסתרי הנשמות הולכים ומתגלים, ובד בבד הם מתאחדים עם כל המון התגליות של כל ההתפתחות המעשית והחברתית, והם מזככים את כל תוכניה ומהגים את כל סיגיה.",
        "summary": "בהכרת מרכזיות האדם וקישורו לכל חלקי הבריאה, קיים חופש מחשבתי, המתגלה אחר-כך בהגיון ובמאמרים מדודים."
    },
    {
        "id": 2413,
        "article": "התפילין עז הם לישראל, מקדשים אפילו את הגופניות הבשרית, היפך מדת פושעי ישראל בגופן, קרקפתא דלא מנח תפילין, ומתוך כך הם מוחקים את היסוד העצבוני, והשמחה המרוממה מתגברת על ידם. חזייה דהוה קא בדח טובא, אמר ליה בכל עצב יהיה מותר כתיב, אמר ליה אנא תפילין מנחנא.",
        "summary": "התפילין מקדשות את הגוף, ובכך מוחקות את עצבות הגוף."
    },
    {
        "id": 2414,
        "article": "טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל, וחפצים הם בדמיונם להשוות את הענין האלהי הזה, המיוחד בהאופי הישראלי, לענין כל תוכן של עם ולשון אשר בכל משפחות האדמה, ומזה בא הרצון לפלג את הענין הלאומי ואת הענין הדתי לשתי פלוגות, ושתיהן יחד נחלו בזה שקר, כי כל עניני המחשבה, ההרגשה והאידיאליות, שהננו מוצאים באומה הישראלית, חטיבה אחת בלתי מחולקה היא, והכל ביחד עושה הוא את צורתו המיוחדה. אמנם, כשם שטועים הם המתאמצים להפריד את החלקים הבלתי מתחלקים הללו, ככה יותר טועים אותם שהם סבורים שאפשר הדבר שהחילוק והפירוד יעלה בידם של כל המתאמצים להפריד את התיומת, ומזה בא שהם לוחמים נגד מחזיקי חלק אחד מהחטיבה הישראלית בחמה שפוכה, על הפרדתם המחבלת, מבלי לשום על לב איך צריכה המלחמה הזאת להתכונן. אם היה אפשר להפריד באמת את התוכנים הרוחניים שבכנסת ישראל, אלא שהדבר מנוע מפני איזה חק תורי, אז היתה צריכה המלחמה להיות מכוונת נגד המחזיקים בחלק נפרד מיוחד, לבלע ולכלות את צביונם מעל שמי האומה. אבל כיון שמניעת הפירוד היא מניעה מוחלטת, בטוחים אנחנו שהמפרידים, מחזיקי החלקים הבודדים, אינם טועים כי אם בציור דמיונם, ולא בפועל הוייתם, ובאמת בזה החלק הפרטי, כיון שיסודו בחיי האומה בכללה, הרי הכל כבר נמצא בו, וצריכה המלחמה להיות מיוסדת רק לגלות להם את טעותם, ולברר להם כיון, שכל מאמצי חילם להפריד את האחדות העליונה לא יעלו בידם. וההסתגלות של שלמי המחשבה והרצון הישראלי בכל עומק טבעיותו, צריכה רק להיות לבקר את החזיון החלקי מכל עבריו, ולהראות בו בעצמו את כל סימני תמותו וכליליותו מכל הנושאים כולם, גם מאותם הרעיונות שבעלי החלק רצו כבר להסיח מהם את דעתם ולעקרם מנפשותיהם. ועל ידי בירור ענין אמיתי זה, יעמדו סוף סוף כל בעלי התפרדות על ההכרה, שדי להם לכלות לשוא את כחם, ותחת להחזיק בחלק נפרד מדומה, שכל השאיפות והתוכנים הכלליים של כל האומה כולה בכל ערכיה כלולים בו, אלא שהם כהים ומטושטשים, ומתוך כך מונעים הם מהנפשות המחזיקות בו את שובעם הרוחני, ומצמצמים את מרחב רוחם, ומדריכים אותם בנתיבות מלאי חתחתים, יותר נח יהיה להם להכיר באמת את האמת המציאותית, ולהחזיק בכל התוכן החי, הקודש, של אור ישראל השלם בכל הופעותיו בגלוי, ובזה יושיעו את נפשם מכל צרה ומחשכים, ויביטו וינהרו אל ד' ואל טובו. ולא יצטרכו עוד לענות את נפשם בשברי רעיונות כהים ומטושטשים, אשר לא יוכלו מעבר מזה להפטר מהם לנצח, ומעבר אחר למצא להם ברור והארת רוח, כי הם תוכנים אשר טובם ולשד חייהם הנלהב והעצום לא יתגלה כי אם על הככר הרחב והשלם, שכל החיים הישראליים, במהותם הכללית והשלמה, מתראים בו בכל מלא עזיזותם.",
        "summary": "טועים הם החושבים להפריד בין דת ישראל ללאומיותו, וטועים גם הנלחמים באותם טועים, באופן הנראה כאילו ניתן באמת לנתקם."
    },
    {
        "id": 2415,
        "article": "העולם הרוחני בונה כל אחד ואחד לעצמו בקרבו. כל תכונת ההקשבה אינה כי אם הכשרה לבנין הנצחי העצמי של היחיד. כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי, זהו כל כובד הדין, כל עומק השאלה, כל איום האחריות, כל חיבוט הקבר. ויש אשר הקשבתו היא כל כך מפולשה, עד שאובד הוא את הריכוז העצמי, יודע הוא שמות רבים, רק את שמו שכח ולא ידע. אז כל עמלו לריק הוא, ואין לו תקנה כי אם על ידי ערלת אוזן כבירה, שמונעתו מכל הקשבה. ואחרי ההירוס הגדול הזה, החרשות שהיא איבוד כללי, חרשו נותן לו דמי כולו, הוא שב ומתחדש בצורה חדשה, תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. רזי הרזים של עת לעשות לד' הפרו תורתך, חיזוק לבן של רשעים ונעילת דלתי תשובה מהם, זהו עומק החסד, המיית הרחמים העליונים מעל כל גבול. אבל כמה רע ומר הוא צער גילגול יצירה זה, איבוד כל התכנית הקדמוניה, והתחדשות האופי בפנים חדשות, אפר תחת כפות רגלי צדיקים, ומדרס לכל היקום. וממעמקים תהומיים הללו, עולם חדש מתכונן, אפס המץ, ברוך עמי מצרים ומעשי ידי אשור, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק.",
        "summary": "עולמו הרוחני של האדם צריך להיבנות סביב הפסוק של שמו הפרטי, ומניעת התשובה מרשעים ששכחו את שמם, יוצרת אותם מחדש."
    },
    {
        "id": 2416,
        "article": "המניעה מלעשות מדותיו של הקב\"ה רחמים, מפני שאינן אלא גזירות, אינה שוללת את יסוד המעמק של טעמי המצות, אלא מרחיבה ומגדילה אותו. הרחמים כשהם מוכרים בתור רחמים, אינם עומדים בעולם המעשי עמדה תדירית, אינם שליטים ואיתנים בו, כי אם הם משמשים לאידיאלים חזיוניים, לשיחה ושעשוע, ולשימוש ארעי כשהלב מתכשר לכך. וזהו עיקר יסוד הטעות של עורון ההכרה במהות הרחמים. הרחמים הם המשפט הגמור, החובה היותר גמורה, הגזירה היותר איתנה, שכל חולשת קישור חיובה אינה באה כי אם מתוך אותו הטמטום של הלב שבא על ידי הרשעה המקננת בעולם, הממוזגה ברוח האדם, שאנו רואים אותותיה ופרטי פרצופי בהלותיה בעת התפרצות החיים להתגלות, בכל ערמת תכונתה המגואלה, במלחמות, ובכל רשע וכסל עמוק וחודר. אבל באפס חושך וזוהמת רשע, זורחת אז הכרת גבורת הרחמים, ושאון המיתם אדיר וחזק מאד, סואן הוא ברעש. וכל העולם כולו, בקביעות מוסדותיו, מתבסס על יסוד האיתן הזה בחיים התדיריים. אז באה לו הרוחה, אז מתחדשת היצירה בעומק פארה. ואם כן, היש שפלות גדולה מזו של העשיה מדותיו של הקב\"ה רחמים באותו מושג הרחמים שאנו מכירים, הלא הרחמים עצמם אינם אלא גזירות.",
        "summary": "מידותיו של הקב\"ה אינן רחמים ארעיים ומתלהבים כרחמי אנוש, אלא רחמים מלאים משפט וגבורה."
    },
    {
        "id": 2417,
        "article": "בעת אשר הנשמה מבקשת את מנגינותיה, אל תמנע ממנה.",
        "summary": "בעת שהנשמה מבקשת את מנגינותיה – אל תמנע ממנה."
    },
    {
        "id": 2418,
        "article": "בהסתכלות פנימית בעמקי הנשמה, רואים שהכח הפועל התדירי של החיים האמיתיים העליונים, איננו פוסק מעבודתו אף לרגע, הוא רצוא ושוב כמראה הבזק, עבודת שרפי הקודש היא עבודתו, שירה וזמרה תמיד הוא פוצח, בגילת ורנן מספר כבוד אל. כשמתמעטת האמונה הכבירה בעוצם האני העצמי של בעל הנשמה העליונה, אז ילך קדורנית, והוא משתומם, ועמו העולם כולו זיוו מתמעט. וכאשר ישוב בתשובה עליונה, והוד האמונה בכחותיו העליונים, המפעמים בו תמיד בלא הרף, אליו ישוב, אז יחיה רוחו וינהר, וכל העולמים כולם אשר לרגליו תוכו ועמו מתהלכים, ימלאו זיו ונהרה.",
        "summary": "חיי הנשמה רצים ושבים ומזמרים לה' ללא הרף – כמלאכים, וככל שיכיר בעל הנשמה העליונה בגדולת עצמו, יתמלא זיו ונהרה."
    },
    {
        "id": 2419,
        "article": "אותו היתרון האין סופי של קדושת ישראל מעל כל העמים, צריך שיהיה נחקק במעמקי הלב בטהרת המדות והמוסר הגמור, בלא שום סיג של אהבת עצמו גסה. ולזה צריך האדם שייחד מדעו ומעמקי עדנת הרגשותיו כל ימי חייו, עד שיוכל להתפאר בקדושת ישראל בטהרת לבב, באמת ובצדקה, בד' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל. ומכל מקום אותה ההתפארות בשם ישראל היא כל כך קדושה, עד שאפילו קודם שנטהר האדם מסיגיו, גם כן הצד העליון מתגבר בתוכה, ומכריע לזכות את כל התוכנים הגסים שהתהדרות אחרת יכולה לפגום את הנשמה בהשבתת טהרתה. אבל בכל זאת אין זאת המרגעה, כי אם שיהיה אור תפארת ישראל מאיר בכל זיו טהרתו, וזוהי כל מגמת החיים כולה.",
        "summary": "זיכוך המידות נחוץ, כדי שאהבת ישראל ויתרונם מהעמים לא תיהפך לאהבה עצמית גסה, למרות שבדיעבד, גם זו מוכרעת לטובה."
    },
    {
        "id": 2420,
        "article": "הפלגים יבלי המים של החיים העליונים של הנשמה הטהורה, במעמקים הם זורמים, במעמקי הטבע הגופני ובתחתית הבשר והדם הנם הומים ורועשים. אמנם מתפרצים הם אל על, צועקים ובוכים, מתנודדים וקובלים, מתאמצים ומתפתלים הם באין הרף, לעלות אל הרום, להגלות בצורה מאירה, חיה חיים שלמים, מלאים זיו הוד ופאר הדרת גבורת קדשי קדשים. אשרי האיש השומע את קול נשמתו מתוך מעמקיו, ואשרי העם המאזין את הד הקול של הנשמה הכללית שלו, איך היא מתגעשת מתוך מעמקיה, ואשרי המקשיב הטהור, אשר יקשיב את בת הקול של כל היצור הקורא מתוך מעמקיו להתגלות בהירה, עליונה, טהורה וקדושה. אורו של משיח נתון בכלאת היסורים של עמקי העמקים, ובעת קץ גאולה, בעת אשר רק קו אחד יגלה בתכונה של איזה זהרורית אורה להחיש ישועה כללית לבית ישראל, יגלו ויחשפו אלה הסימנים המורים על צעקת העומק. ומתוך כל התנועות הכלליות והפרטיות, הנפשיות והגופניות, יוקשב אותו הקול האדיר והחזק, קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו. והקול עולה ומתעלה, מתלבש בתכונות חיים ומעשה, בתכונות רעיון ומחשבה, בתכונות המון גויים ורוח עריצים, בתכונת נפשות כמהות, עורגות ומקוות, בתכונת חולמי חלומות כועסים ומתקצפים, בתכונת אנשי ישוב ומתינות בונים ומשכללים, בתכונת אנשי קודש משקיפים ומקוים, פועלים וצופים ישועה וגאולה. ומכולם יעלו ויגלו זרמי אפיקי הנחלים של המעמקים, שכולם אומרים אותה התשועה המנחמת, מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאם ד' ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך, ושבו בנים לגבולם.",
        "summary": "הנשמה הפרטית, הלאומית והעולמית, צועקת ומתאמצת לעלות אל הרום ולהתגלות, ובפרט בעת הגאולה, ואשרי המקשיב לכך."
    },
    {
        "id": 2421,
        "article": "שתי נקודות יש להתשובה, שאנו כוללים אותן בשם תשובה עילאה ותשובה תתאה. העילאה היא התשובה בעד עצמו, והתתאה היא בעד העולם. לעולם הנקודה העצמית המיוחדת של האדם בתוכיותו, הרבה יותר גבוהה, נשגבה ונעלה, מכל מה שהוא שופע ממנו ולחוץ. יש אדם, שכשהוא בא לידי התשובה העצמית שלו, הוא צריך למעט בלמוד ולהרבות במחשבה, למעט במעשה ולהרבות בציור, לזכך את תוכיותו, כדי שיעמד חפשי וצרוף. וכל זה הוא נוהג בתשובה העילאה, התשובה העצמית. לא כך הוא אמנם בתשובה התתאה, התשובה שכלפי העולם. כאן הדבר מתחלף, והכרח הוא להרבות בתלמוד ובמעשה, אף על פי שבא על ידי זה מיעוט בהגיון ובמחשבה. ולפעמים מיעוט הבהירות של ההגיון ושל המחשבה עצמה, הוא תיקון כלפי העולם, מפני שאין העולם החיצוני תופס את התוכן של המחשבה הנאצלת, ואת בהירות ההגיון, על כן מתקרבים אליו דוקא על ידי החשכת המחשבה באופן ידוע. אבל מה שצריך לדעת הוא, שתמיד הננו קרואים לאחוז בשתי התשובות ביחד, והתשובה התתאה היא כמו גוף וכלי להתשובה העילאה. וצריך לכונן את המעמדים בצורה כזאת, שכל העתקה של התשובה העילאה, תעתיק גם כן את התשובה התתאה, לדחוף אותה כלפי מעלה, וכל העתקה של תשובה התתאה, היא גם כן תאמץ ותתן עז להתשובה העילאה, שאף על פי שבחיצוניות צורתן הרי הן כסותרות זו את זו, בפנימיותן הנן תרין רעין דלא מתפרשין.",
        "summary": "יש לאחוז בתשובה עילאה – זיכוך פנימי והרחבת הנשמה, ובתשובה תתאה הדורשת תלמוד ומעשה – בעד העולם."
    },
    {
        "id": 2422,
        "article": "אני צריך לדבר הרבה אודות עצמי. עניני עצמיותי מוכרחים להתברר לי הרבה מאד. בהבנתי את עצמי אבין את הכל, את העולם ואת החיים, עד הגעת הבינה למקור החיים.",
        "summary": "אני צריך לדבר הרבה אודות עצמי, שבהבנת עצמי אבין את העולם והחיים."
    },
    {
        "id": 2423,
        "article": "מי שיש לו נשמה של יוצר, מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, ואי אפשר לו להסגר בתלמודו לבד, כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה, ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה.",
        "summary": "מי שיש לו נשמה של יוצר, מוכרח ליצור רעיונות, ולא להיסגר בתלמודו בלבד."
    },
    {
        "id": 2424,
        "article": "באור תחיית המתים סרה הקנאה מיסודה. לעתיד לבא נאמר ונתתי לכם לב בשר, לב בוסר בחלקו של חבירו. מתברר אז הגורל המוחלט של כל יחיד, ורואה הוא את אשרו במילואו במנת כוסו. מי שבא עד הרום הזה, שאור תחיית המתים מתנוצץ עליו במילוי, כבר סרה מדת הקנאה ממנו מיסודה, ואין עצמותיו מרקיבים, מאחר שסבת הרקבון, שהיא עצבונא דגופא, הבלי דגרמי וקטנות הנחשית, בטלה ממנו, ורואה עולמו בחייו, ולבו שמח בכל עמלו, הרי הוא טוב עין במלא המדה.",
        "summary": "באור תחיית המתים סרה הקנאה, הנובעת מעצבות הגוף שמזוהמת הנחש."
    },
    {
        "id": 2425,
        "article": "הצער שמרגישים בעת שנגשים אל כל דבר שבקדושה, הוא בא מתוך שאז הנשמה היא מאירה יותר, ומתגלה בה התוכן של השלמות המוחלטה, והיא רואה מתוך כך את האפסיות שבהגבלתה וצמצומה, והיא מתמרמרת על כל מה שגורם לה עיצור כח וכהות. וזו היא באמת יסוד התשובה מאהבה, שראוי לכל אדם בעל נפש לקבל את ההרגשה המרורה הזאת בשמחה וטוב לב, ואז עומק הצער הזה מתהפך הוא לתוכן של עונג עליון, ששפעות עדנים של קודש מתגלים בו.",
        "summary": "הצער שמרגישים בעיסוק בקדושה, נובע מהרגשת הנשמה בעת הארתה את אפסותה, ובתשובה מאהבה הוא מתהפך לעונג."
    },
    {
        "id": 2426,
        "article": "אין לעצור את הציור המסתורי, זהו רז היצירה. ההגיון הסודי הוא מצמיח נשמות חדשות, נשמות נגאלות, נשמות גואלות, נשמות משיחיות. רז הרזים, הסתום והגלוי בו מתאחדים. וממקור הכמוס, הגלוי והחשוף מתברך, והעולם החברותי וכל תרבויותיו מתברכים ממקור היושר הנכמס במעמקי הרזים. ואני הנני עורג לצמח ד', להופיע אור ישועה. לא אסוג מדרכי, אף כי רבים אויבי וקמי, ויותר מכל אויבי הלא הנני בעצמי המתקומם עלי, קטנותי מתקוממת על גדלותי, ושחות נפשי גוערת על גאונה. אמנם, לא יכוף גאוני את ראשו מפני אימת צללי הקטנות, ואף כי יאריכו מאד את קומתם, אך צללים הם, ובמקום אשר השמש באורה תזרח, הם ינוסו.",
        "summary": "אין לעצור את הציור המסתורי וההיגיון הסודי, שהוא רז היצירה, אף מפני הקטנות שבאישיות המנסה להתגבר על גדלותה."
    },
    {
        "id": 2427,
        "article": "מה אתבהל מפני המשלים הספונים, המטילים אימה ופחד, הכי מבלעדיהם עולמנו הוא יותר מואר? הלא אך חשכת אשמנים שלטת היא בכל הגלוי, ולחיים קורא הרז, המושיט לו את אורותיו על ידי מחשכי משליו, שמכאוביהם הרוחניים הם הם מעוררים בנו את חיי הרוח האיתנים, חיי העז, חיי הגאולה. הלאה כל פחד, לבבי מצור חזק, אף כי עדין וספוג הוא, פתוח לכל רגש זך, ועורג בכל עז לכל הרגשה אצילית, מלאה חופש.",
        "summary": "אל אבהל מהמשלים המפחידים שבנסתר, שכן העולם חשוך יותר, ומכאובי הנסתר מעוררים בנו חיי איתנים."
    },
    {
        "id": 2428,
        "article": "מרחב למחשבות, זאת היא התביעה התדירית שכל אדם הוגה תובע מעצמו. הלמוד התכוף יש שיצמצם את המחשבה, יטשטש אותה בראשית הולדה. וההתרגלות של הלמוד התדירי, ההתמדה השטחית, היא היא שמגברת את המחלה הזאת של צרות המחשבה. ובכל כח צריכים אנחנו להגאל ממנה, כדי לפדות את נשמתנו מלחץ המצרים שלה, לפדות אותה ממצרים, מבית עבדים.",
        "summary": "ההתמדה השטחית עלולה לפגוע במרחב במחשבה, וצריך לגאול את הנשמה ממצר זה."
    },
    {
        "id": 2429,
        "article": "ואם אני מדבר הפלגות, ואם אני מדבר גוזמות, היש בהן באמת שקר, הלא את הגות נשמתי אני מגלה, את אורות רוחי אני חושף, וגילויי אורות וחושף נשמה הרי היא יצירה כבירת ערך. ועומד אני על הפסגה של שארית ישראל לא יעשו עולה, ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.",
        "summary": "דיבורי הגוזמה שלי אינם שקר, אלא חשיפת הגות רוחי, שהיא יצירה כבירת ערך."
    },
    {
        "id": 2430,
        "article": "ואם אני חלש בגופי, האם תסבול מזה גם כן נשמתי. ואם אלף פעמים ידכאני בשרי, הידוכא מזה רוחי. הלא מלא חופש אני, שואף אור ודרור, ועם שאיפתי לחירות כבר הנני משוחרר, ובמלא קומתי הנני בן חורים.",
        "summary": "התחלש נפשי מחלישות גופי? הלא מלא חופש אני!"
    },
    {
        "id": 2431,
        "article": "אש הקודש הבוער בכל עת בלב המתעורר לעומת כל רעיון של קדושה, של אצילות רוח ושל תגבורת אהבה אלהית, זהו אור הנשמה. כשאדם מרגיש אותו בקרבו, ידע שנשמתו השמימית, אור הנצח, שולחת לו את קויה המאירים. ויעז וישמח במתת גורלו, חלק אלוה ממעל, וחלק אדם מאל. ואל יעיב את אור הגילה הזאת על ידי שום כהות רוח, מכל חשבון וצמצום דעת מכל אשר נעשה תחת השמש, כי אם ירומם וינשא, ורוממותו תהיה תפארתו וצדקת ענותנותו. ויספו ענוים בד' שמחה, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו.",
        "summary": "אש הקודש המתעוררת לעומת כל רעיון של קדושה, היא אור הנשמה, וצריך לשמוח בה ולפתחה."
    },
    {
        "id": 2432,
        "article": "עד היכן הוא הגבול של החרות האצילית, הוא דבר הסמוי מן העין, ובאמת אין לה גבול, כי נחלתה היא בלא מצרים. אפילו החלק היותר קלוש מהעבדות הנשמתית הוא כבר מטיל פגם בנשמה. והאדם הולך הוא ומשתלם, בהיותו הולך למשרים, הולך הוא ומשתחרר מכל שיעבוד של ציור ורעיון באור החרות האלהי שבנשמתו, חלק אלוה ממעל, ונשמת שדי ממרומים. אמנם גבול החרות אין לו ערך מצד עצמו, אבל ערך גדול יש לו מצד מקריו, מצד דרכי ההטעיה שבו. אין לך אדם שאיננו משועבד לדיעות ומדות ותכונות קדומות, המשפילות את הדר נפשו, ולפעמים יש שמה שהוא קורא בשם חרות, איננו כי אם שיעבוד לאיזה מצב קדום, גרוע ושפל. על כן בעין פקוחה צריך האדם להתבונן על מהות החרות, בשעה שהוא שואף אליה, למען לא תתחלף לו העבדות השפלה בחרות.",
        "summary": "לחירות האצילית אין גבול עצמי, אך יש צורך בגבול כדי שהחירות לא תוחלף בחירות מדומה, הנובעת משעבוד לדעות קדומות."
    },
    {
        "id": 2433,
        "article": "תחית קודש מוכרחת היא להופיע לנו. התחיה תביא את הגדלות. התחיה החלונית של הלאומיות, מעת אשר החלה להראות את כחה, אין הגידול פוסק ממנה. עכשיו הננו עומדים כבר בפני חזיון של גאוניות של חול, בחיים, בספרות, ובדברנות הכלל. הקודש עומד הוא אמנם בחזקת חייו, איננו דומה להחול שנחשב למת משך זמן ארוך. והדבר פשוט שרק החול היה אפשר להיות כמת באומה, ופתיל חייה לא נתק, מפני שיסוד הקודש החיה אותה, אבל אם הקודש היה כמת בתוכה, אז אין לה חיים. אבל סוף סוף הרינו באים ומתחדשים, והחידוש מרענן את החיים, וכשם שהחול מתחדש, כך מוכרח הקודש להתחדש בצורה עוד יותר רעננה ומלאה חיים מזו של החול. והרינו בשביל כך חייבים לקרא בקול גדול לתחיה של קודש, תחיה של קודש כזאת שהיא מוסיפה אומץ ופאר לתחיית החול, אבל היא גם כן עומדת על גביו ולמעלה ממנו, משפיעה עליו מאורה, ומחממת אותה באש קדשה. אז יקומו לנו מהרה גאוני קודש, כמו שאנחנו רואים כעת בקרבנו גאוני חול.",
        "summary": "כשם שהחול קם לתחייה לאחר שמת בגלות, כך מוכרח גם הקודש להתחדש ולהתרענן, ולהשפיע על החול אור וחום."
    },
    {
        "id": 2434,
        "article": "מתוך הרעננות החומרית והנפשית של חיי החול, אנו צריכים להדליק את אבוקת הקודש. כשיהיו חיי הגוף באומה מפותחים, וחיי הטבע של הרוח עז וצוהל, אז יוכלו תנאים טובים של חיי קודש, עזיזים ומיושרים, להיות נולדים. אל נפחד מפני תגבורת כח החיים, בכל אופן שבא מתת אלהים היא, ולברכה לעולם היא באה.",
        "summary": "בישראל, רעננות חומרית, נפשית ורוחנית, מולידות תנאים טובים לחיי קודש בריאים וישרים."
    },
    {
        "id": 2435,
        "article": "יש שעות שאדם חש שנכנס רוחו כולו בקרבו פנימה, מאד הוא מרוכז אז בעצמיותו, העולם החיצוני איננו פועל עליו מאומה, הוא קשור בעומק ההתבודדות הפנימית. אם יבא אחד ויבקרהו מבחוץ, לא ידע את העשוי ברוחו. הוא יוכל לדון עליו הרבה מצדו השלילי, איך שאיננו חברותי, איך שהוא מתרחק מן הבריות, ואיך שהכל, כל העולם וכל החיים, הכל מוזר לו. ובאמיתיות רוחו בקרבו, הוא מרגיש הרמוניה גדולה ואחודה. בפנימיותו טוב, טוב לו מאד. השקט הנכסף שכל העולם רודף אחריו, שרוי הוא אז בתוכו, והוא באמת יושב אז ברומו של עולם. ויש לשער שהנקודה החיה העזיזה שבתוכו, פועלת היא בלא יודעים על הסביבה יותר ממה שכל אגיטציה רעשנית יכולה לפעול ולעשות. וכמו שהדבר נוהג באיש יחידי, נוהג הדבר באומה בשלמותה. כשרוח ישראל מתכנס יפה בפנימיותו, הרי הוא מרגיש שלמות עליונה בקרבו. בונה הוא אז עולמו, אינו רודף להיות הומה ושואג בעולם, אבל רוחו בפנימיותו מתרענן, חייו פועמים בחזקה, והוא יודע את כחו, ואז פועל הוא בעולם על ידי מה שפועל בעצמו. עת הבנין ההולכת כעת להתגלות, טרופה היא. אפשר הדבר להתחלף בין נטיה לנטיה. כשאין ההצעות דיין לברר את האושר של הגברת הרוח הפנימי ושל אושר הריכוז, אז המחשבה משוטטת תמיד רק בעולם החיצוני, משוטטת לבקש אושר ואינה מוצאה. כעת העבודה דרושה להחיות הרבה את רוח ישראל פנימה, להשתמש בכל הכחות, בין הפנימיים בין החיצוניים, לצורך ריכוז הרוח. וההערות תלכנה עד כדי הרגשה של הוד המנוחה הפנימית, וירא מנוחה כי טוב.",
        "summary": "השקט שבהתבודדות היחיד ועם ישראל, פועל על הסביבה יותר מכל תעמולה חיצונית רועשת, וזוהי העבודה הנדרשת כעת."
    },
    {
        "id": 2436,
        "article": "והזרחת אור תחית האומה על ידי שפעת קודש רזי תורה, אור התפילין, יסיר את עצבונה וקנאתה. אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצור את אפרים. והעליתי אתכם מקברותיכם עמי וחייתם.",
        "summary": "הזרחת אור תחיית האומה על-ידי רזי תורה ואור התפילין, מסירה את העצבות ואת קנאת אפרים ויהודה."
    },
    {
        "id": 2437,
        "article": "שואלים במה זכה דורנו לגאולה. התשובה פשוטה היא, הוא זכה מפני שעסק במצוה היותר גדולה שבכל המצות, במצוה השקולה ככל התורה כולה, מפני שהוא עסק בגאולת ישראל. ולא רק עסק, אלא הוא עוסק ויעסוק בלא הרף בגאולתו, וכח אלהי זה מרוממהו ומשגבהו בישועה. גם כל אלה שעומדים מרחוק או שמתנגדים לכל הפעולות המביאות את הגאולה הגלויה, גם הם בכלל הזוכים הם, מפני שעל ידי תביעותיהם התוכן של התעסקות הגאולה מתבהר ומתברר יותר, ונעשה יותר זך, יותר מאיר, יותר חיוני ויותר ישראלי אמתי, יותר שואב ממקור החיים הטהורים המפכים ממקור ישראל, ממעין היוצא מבית ד'. ישבעו מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם.",
        "summary": "העיסוק בגאולה, וזיכוכו על-ידי המתנגדים אליו, הם עצמם המצוות שבזכותן דורנו ראוי לגאולה."
    },
    {
        "id": 2438,
        "article": "מהרה יתקיים בנו שמעו עמים ירגזון, מהרה יוסר המסוה מהעולם, וידעו כי עם ד' אנחנו, כי יד ד' עלינו לטובה, כי מרכז העולם ומרכז האנושיות אנחנו, כי אמת גלויה ובהירה היא כל התכונה של הנבואה המספרת כל כך בשבח הנצחי של ישראל. יפלו כל מגדלי התוהו אשר הוקמו על יסוד המארה של עזיבת ד' את ישראל, ינפצו עלי סלע כל סלעי המגור של המאיימים עלינו לאמר, עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה. ידעו כל באי עולם כי אהבת עולם היא אהבתנו, ידע כל התבל הנאור עם כל חכמותיו, עם כל המודרניות שלו, עם כל ספקותיו, עם כל שקועו החמרי, עם כל מסותיו הנסיוניות, עם כל חופש דעותיו, שאכן אחת היא האמת העומדת לעד, ואמת זו חקוקה היא במצחה של החיה השמימית המתהלכת על הארץ בתבנית גוי, ששמה ישראל. ידע כל העולם כי אנחנו הננו שורק, כולו זרע אמת, וכל יד עמל ותלאה תקצר מלהפריע את תחיתנו וגאולתנו, וידעו ויכירו כי צור ישראל מושיענו, וגואלנו אביר יעקב.",
        "summary": "מהרה יכירו הגויים במרכזיות ישראל בעולם, ובנצחיות אהבת ה' אליהם."
    },
    {
        "id": 2439,
        "article": "השמאל הוא המעורר, הימין הוא הפועל, המסדר, הבונה והעוסק התדירי. אנו רואים כח השמאל בחיינו, אנו צריכים לשמח על ההתעוררות שלו, את כל כח התעוררותו אנחנו צריכים לספוג אל תוכנו, ואת הכל נעלה לימין, למקום הרחמים והחסד, הגבורה והאמונה האלמותית.",
        "summary": "השמאל הוא המעורר, והימין הוא הפועל ובונה, ועליו להעלות את התעוררות השמאל למקום הרחמים והחסד, הגבורה והאמונה."
    },
    {
        "id": 2440,
        "article": "בושה תעטה פנינו כאשר לא נרגיש מקור החיים, כח הכחות, סבות הסבות, בכל אש המורא והאהבה.",
        "summary": "בושה תכסה את פנינו, כאשר לא נרגיש את אש היראה והאהבה כלפי מקור החיים."
    },
    {
        "id": 2441,
        "article": "העולם מחזר אחרי חכמות, הבנות וידיעות מחודדות, וסוף כל סוף עקר נקודת החיים סובבת על העתיד, על החנוך של הדור, והחנוך הוא הטפול בילדים, בקטנים, ואופק שכלם הלא הוא כל כך כהה, עד שכל המון הרחבות של המדעים ושל ההתעמקות שלנו אליהם לא יגש. אולי צריכים אנו לדעת מזה, שבאמת לא חכמה וידיעה רבה היא המאשרת אותנו, אלא התום של הילדות. וזהו אשרנו, שאנו מקושרים אל החנוך הילדותי בצורת תרבותנו. הקשר הזה לבדו הוא כבר עושה בנו הרושם של התקשרות עם הילדות, עם תמימותה, ואיזה זרם של תמימות עובר גם כן עלינו ומזדלף בקרבנו, להפיג על ידו את זוהמת הערמימות שנמסכה בנו מבגרותנו. אשרי מי שיונק מלשד הילדות גם בהיותו איש, גם בזקנותו. אשרי מי שנעשה כבן שנה בלא חטא, בהיותו כבר עמוס במשא של שנים רבות מימי חיי הבלו.",
        "summary": "המרכזיות של חינוך הילדים בתרבות, מבליטה ומטביעה בה את חשיבות התמימות על-פני החכמה."
    },
    {
        "id": 2442,
        "article": "התשובה אינה באה למרר את החיים כי אם להנעימם. ונעימות החיים הבאה על ידי התשובה, היא מתגלה מתוך כל אותם גלי המרורות שהנפש מסתבכת בהם בתחלת מצעדיה במהלך החיים של התשובה. אבל זאת היא הגבורה העליונה היוצרת, שתדע ותבין כי נועם היא מחשפת מכל מרירות, חיים מכל חבלי מות, עדני עולם מכל מדוה ומכאובים. והידיעה הנצחית הזאת הולכת היא ומתבררת, בשכל, ברגש, בטבע הגוף ובטבע הנפש. והאדם מתחדש לבריאה חדשה, ויוצק בעז כח רוח חיים חדש על כל סביבותיו, ומבשר לכל דורו ולדורות עולם שמחות ישרים, גילת ורנן, ובטחון גאולה, צהלה ורינה. ויספו ענוים בד' שמחה, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו.",
        "summary": "נעימות החיים הבאה על-ידי התשובה, נחשפת על-ידי המרירות שבתחילת צעדיה."
    },
    {
        "id": 2443,
        "article": "הצדיקים הבהירים, שרואים את כל העולם נדון בטוב, הם מזככים את הכל מצד בהירות רעיונותיהם, ומצד הזוהר של הטוב המיושר שבחפצם הטהור, הם מסלקים את כל קלקולי העולם ואת כל הרשעה מיסודם. הם מעמידים את כל התכונה של הסכלות ושל הרשע של העולם בתור מסכים, שהם רק מתקנים את האור, מכינים לו מקום, שיוכל להאיר בעולם, אבל לא מקלקלים ולא מהרסים אותו. והדבר תלוי במדת האור עצמה, כי אורה קדושה מצומצמת הלא אינה צריכה סתומים כדי לאפשר את ההנאה מזיוה, ועל כן לערכה, כל גסות, כל נטיות חמריות, וקל וחומר כל רשעה וכסילות, הרי הוא דבר מקלקל, מעות ומחליא, והנשמה מתטשטשת על ידם, והנפש מתמלאה רוגז, חלי וקצף, על מציאותם. מה שאין כן גורל הצדיקים העליונים, בעלי ההשכלה הבהירה, נושאי טהרת הרצון, שהאור המבהיק העליון שוכן בהם. הם מכירים שהאור הטהור הוא הרבה יותר גדול מכח העולם לשאת אותו, ועם כל זה מוכרח הוא להיות מאיר בעולם, והכרח הוא שיהיו מסכים רבים להסתירו, והמסכים הם הם הרשעה ונושאיה, ונמצא שכל אלה גם כן מכלל תקונו של עולם הם, ולמה יתקצפו ויתרגזו. וכל צערם איננו בא כי אם על מה שמצטערים בעלי האור המצומצם, שאין בכחם לראות איך כל הרשעה כולה אינה כי אם מסך המתקן את האור. על כן אתי משיח לאתבא צדיקיא בתיובתא, ובהתעלות הצדיקים למדת התשובה העליונה, יוכר להם שהאור הגדול, גדול הוא לאין חקר, והוא מופיע בעולם בעזוז גבורת חסדיו, ולולא המסכים הרבים שבאים על ידי כל סיגי הרשעות, החמריות והרוחניות, היה העולם מתטשטש מרוב זיו, ונמצא שהכל חוזר לתיקון העולם, וכל הרשעים מתתקנים וחוזרים למוטב, בהיותם מכירים את תפקידם. ועקר עונשם של הרשעים בא על אשר צערו את הצדיקים המצומצמים. ובאים הצדיקים העומדים במרחבי יה, ומוציאים את הרשעים מכל מצרי שאול, והכל נעשה מלא עז וחדוה. עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, אף ברכות יעטה מורה. ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלהים בציון.",
        "summary": "הצדיקים העלונים רואים ברשעה מסך לצמצום האור הגדול, והצדיקים מתקצפים לעומתה, ומשיח ישיבם בתשובה – שיראו גם הם את הצורך ברשעה."
    },
    {
        "id": 2444,
        "article": "המבקש את אלהים תמיד, מי שחש בנשמתו תביעה פנימית לאור ד', לצמאון אלהי, יעז וישמח במתת גורלו. ידע שאהבתו וצמאונו הקדוש איננו בעבור עצמו לבדו, אלא בעד כל העולם כולו, ובכל עת יכוין לזכות את אחיו אתו, את עמו, את דורו, ואת כל הבריות וכל העולמים כולם. ויתגבר בקדושת רעיונו זה, ובעז מחשבת קדשו זאת, ויגלו לו אוצרות חושך חדרי תבונות, ומטמוני חכמה ודעת קדושים. ותמיד יתרומם בשמחת אמת, בעז ובגבורה, בישע אלהים.",
        "summary": "המבקש את ה' תמיד, יידע שצמאונו אינו רק בעבור עצמו, אלא בעבור כל העולם."
    },
    {
        "id": 2445,
        "article": "אל יצטער גדול המחשבה וטהר הרצון, אם הוא רואה שאין מחשבתו קולטת למודים רבים שרוב בני אדם כל כך משתעשעים בהם, והם הם חמודותיהם. ובאמת הם חמודות, אבל אם הרוח הגדול לא יוכל לתפוס את אלה הקטעים הקטנים, אין בזה משום עלבון לו, אלא היא הוראה על גדלו ותפארתו. וכן הדבר נוהג בנטיית הרצון לדברים טובים מוסריים, היקרים בעיני כל בעלי רצון מצומצם, והם כל כך מושקפים לזרים או לצדדיים לעיני בעל הרצון המקודש בקדושה אידיאלית זכה. אל יבהל מזה, כי כך היא המדה, שהאור הגדול מכהה את הנהורים הקטנים. ואל יעזב את גדלו, אבל ידע גם כן שישנם עתים שהם מיוחדים לקטנות, ואז דוקא בכח הגדלות, החבוי אז ומתעלם במעמקי המסתרים של הנשמה, יתמלאו אוצרותיו בכל מכמוני הקטנות, בין ביחש להשכל וההשגה, בין ביחש להרצון והחפץ, והתלמוד הרגיל עם כל המון דקדוקיו ופרטיו, והחסידות הרגילה עם כל הידורי דיוקיה, יהיו משאות נפשו, ועונג ושמחה ועז וחדוה וקדושה וטהרה יתמלא בקיומם, עשייתם וקנייתם. וכה ילך ויתעסק בכל אורחות הקטנות, עד אשר יפוח היום, ויקיץ הרוח הגדול המתעלם בסתר נשמתו, ועוד הפעם יצמחו בפתע פתאום כנפי רוחו, וירקיע לשחקים, וימלא עז וגודל, וישאוף שאיפות קדושות, טהורות ועליונות, המתעלות מכל מורגל ונהוג, וילך הלך ועלה, הלך והתרומם, וקרביו יהמיו ברגשי שיר ושבח, ואור חיי העולמים יתנוצץ בקרבו, וכל עצמותיו תאמרנה ד' מי כמוך. וכה ילך המהלך רצוא ושוב, וכל מדריגה, בין בקטנות בין בגדלות, ממדריגות המאוחרות, תהיה הרבה יותר מאירה ויותר גדולה משלפניה באור שלמותה, עד אשר יבא התור שהקטנות של המדריגות המאוחרות תהיה יותר מאירה ומבהקת מהגדלות של המדריגות המוקדמות להן. וילך מחיל אל חיל, אשרי אדם עז לו באלהים סלה.",
        "summary": "אל יצטער גדול המחשבה מחוסר התעניינותו בפרטים מחשבתיים ומוסריים, אך יידע שישנם זמנים של קטנות שבהם יש לאחוז בהם."
    },
    {
        "id": 2446,
        "article": "העולם מתחדש בחדושה של תורה. זהו פשוט שחידוש המתגלה לנו בצורה מוגבלת, הרי הוא בא אלינו בתור תמצית מוקטנה מאד באין שיעור וערך כלל, אחרי שהגלים הרוחניים העצומים שטפו ועברו, נתגלגלו מעולם אל עולם, ונצטמצמו צמצום אחר צמצום, עד שבאו והופעו לעינינו בצורה של איזה חידוש. והחידוש בשרשו, לא חידוש של איזה ברק שכלי פרטי הוא, אלא חידוש של עולם, חידוש של שמים חדשים או חידוש של ארץ חדשה, הכל לפי הערך של הענין המחודש ותכונתו.",
        "summary": "כל חידוש בתורה הוא תמצית של עולם שהתחדש, של שמים חדשים או של ארץ חדשה."
    },
    {
        "id": 2447,
        "article": "ותוכני הקטנות שהם יסוד העצבון, אופי הבלי דגרמא, שעומדים בתחתית השדרות של החיים, למטה ממדריגת הנפש, הם נמצאים בכל דבר והגיון לפי ערכו, בכל פעולה ושאיפה לפי ערכה, בכל חכמה ובכל פנים של תורה, של דעת ד', ושל דעת העולם והחיים, ושל חיי המוסר והצדק, של חיי היושר והעבודה, לפי ערכם, ובכל מציאות עולמית ונשמתית, בכל כח ומפעל, בכל מלא עולמים, לפי ערכם. בכל העלילות הנעשות בעולם, בכל המסיבות, בכל התולדות וסיבוכיהם, בכל מאורעות העולם, ובכל סדרי הישות כולה. יש דברים גדולים וקטנים בעצמיותם, שכשהם נערכים כלפי הכללות, הנם נערכים בגדלות ובקטנות. וישנם דברים מוקטנים, שהם בעצמיותם מהתוכן של הענינים הגדולים, והם הם תוכני הקטנות הטפוסית, שהקימוצים, הצמצומים, צרות הלב, לחץ הרעיון, וכל אותם המומין שנמצאים מתכונת העצבון הגופני, נמצאים בהם לפי ערכם, כי הכל נדון בערכו. ויש מין קטנות כזה, שאלמלא היו אותם שעומדים במדריגה פחותה מזה באים אליו, היו מתמלאים נהרה, ואצל אותם שצריכים לדרוך הדרכות עליונות, בפעולות פוריות כלליות והשגות עדינות עליונות, הרי הם אצלם מלאים תוכן של קטנות, שכל הלחץ של הדינים והצמצומים, הקדריות והערפלים, מורכבים בהם. אמנם כל מדות הקטנות, בהיותם מחוברים לתכונות הגדלות, הרי הם חיים, מאירים ושמחים, ואין הזהירות מהן נחוצה כי אם בנתיקה מהיסוד של הגודל. כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלהינו.",
        "summary": "ישנם דברים גדולים בעצמיותם, הנראים כקטנים בגלל עצבות הגוף, ואצל גדולים ישנה קטנות, שאצל אחרים היא גדלות."
    },
    {
        "id": 2448,
        "article": "אותו הגודל המתפלש בנשמה, שהזהרורית שלו היא סותרת ומטשטשת את ההבלטה של האותיות, הוא גודל הכולל בחביונו את כל הפרטים של האורות אשר להאותיות. וכדי לגלות את האותיות ופרטיהן, צריכים להתפלל ולכוין את הלב לאביו שבשמים, שהכל יכול וכללם יחד, הגדלות והקטנות, המגביהי לשבת ומשפילי לראות בשמים ובארץ. ומתוך האורה העליונה של תפילת אמת, תפילת ישרים, יוצא אור גדול מתכונת ההשואה העליונה, ששם אין שום אור דוחה את חבירו, כי אם הכל מחזק ומאיר זה את זה. וטל רצון זה מצמיח מתוך הזוהר העליון עצמו את כל האותיות, עם נקודותיהן ופרטי פרטיהן.",
        "summary": "הזוהר המסתיר את האותיות, כולל אותן בתוכו, ובתפילת אמת שואבים מהאור העליון שאינו מסתיר אותן."
    },
    {
        "id": 2449,
        "article": "אורו של משיח הוא מנהיר את כל העולם, מהפך את כל ההויה לזוהר תורה. והננו נתבעים ממעמקי נשמתנו לחוש את הגודל הזה גם עכשיו, בהיותו שולח רק קוי אור זעירים, כי הנהורים הקלילים הנם מתמעטים והולכים גם קודם שנתגלה הריווי הגדול של האור המרומם, ואם נאחוז רק במדת האור הגלותית, נשאר שוממים, והננו מוכרחים לתפוס מיד את מדת האורה הגדולה, ההולכת וחודרת לנו מאור הגאולה, גם בראשית זעירות הופעתה. ותכונת אורה היא, הופעת התורה באור העולם כולו, הופעת הקודש באור כל החול כולו, הופעת הרוחניות המזוככת בתוך כל החמריות, הופעת הנפש בתוך כל הבשר, העלאת ערך כל החיים, הארת אור קדשי קדשים בכל השלבים של המציאות, בכל התנועות של היש. שמים וארץ ירננו לשמו. לחוש את הצדק ואת התפארת במלא הודם, בצורתם האידיאלית ממרומי הרום, גם בתחתית כל שפל, להאזין לשיח שרפי קודש מכל הגה וזמזום, למצא אור רוח הקודש מכל רעיון וחפץ. גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדו.",
        "summary": "אורו של משיח מהפך את ההוויה לזוהר תורה, ומגלה את הקודש בחול, וצריך לקלוט את כל הזרחותיו."
    },
    {
        "id": 2450,
        "article": "כשתפיסת הנפש בחוש האמונה היא חזקה ובריאה לגמרי, היא שולחת מתוכה את כל ענפיה ואת כל ציציה ופרחיה, עד שהחבור הישר אל הטבע, אל החיים ואל העולם, נובע הוא ומתגבר מחוש האמונה עצמה. כן כל המוסר, היושר, היופי והצדק, נובע מחוש האמונה, ואין צריך לומר שהנחלים מתפצלים וזורמים על כל הפרטים, הדקדוקים וההדורים שבמצות, באהבה רבה וחדוה גדולה, בעזוז נפש, מחוש האמונה. וכן הולכת היא האמונה, סובבת וזורמת, עד שהיסוד הלאומי, באהבת האומה, באהבת הארץ, בחיבוב כל קניני הרוח שהנם תפארת לישראל, בכל הערכים שלהם, הכל יונק הוא מחוש האמונה. וזהו אות ומופת על שלמות הנשמה, על תפיסת החיים הנורמליים, הבאים מתוך תכונת נפש המתעלה מכל דלדול ומכל פגם, המרגשת יפה את השרשתה במקור חייה, במקור חיי כל עולמים.",
        "summary": "כשהאמונה בריאה, האדם נעשה טבעי ומוסרי, ואהבתו לפרטי המצוות, לאומה ולארץ, גדלה."
    },
    {
        "id": 2451,
        "article": "הבו אור, הבו קודש, הבו יושר, הבו צדק, הבו חיים שהם ראויים לשמם, לישראל, להיחיד ולהציבור, ולכל העולם כולו, תהום אל תהום קורא אבע מימיך.",
        "summary": "הבו אור, קודש, יושר, צדק וחיים הראויים לשמם, לישראל ולעולם!"
    },
    {
        "id": 2452,
        "article": "בנין האומה והארץ לכל ערכיהם, צריך שיבא מכחה של ההערצה, באותה המדה של הגדלות של החשיבות הראויה לישראל. יותר מכל המעשים, הכח הפועל הוא התוכן המעריץ את המטרה. וההערצה של האומה, וההערצה של הארץ, מוכרחת היא לבא מתוך הקודש ומיסוד הקודש. הערצה של חול איננה הערצה, ואין בידה לתן נשמה לתחיה. על כן סוף כל סוף המעמד של תחית האומה, שאיפתה ועלייתה, הוא מעמד הקודש, שיהיה נחשף דוקא על ידי הנשמה הגדולה הגנוזה בכנסת ישראל בכלל, שהיא משתמרת ברבבות אלפי ישראל, המעריצים את האומה ואת הארץ, וכל הקנינים השייכים לתחיתנו הכללית, מתוך הכרת הקודש. יש שההערצה, מתוך שגובה, היא נכשלת בדרכי החיים, והאנשים המקושרים עמה לא יוכלו לכוין את המדה הדרושה לחפץ חיי יום יום. אבל בכל זאת, כל ההפסד הגדול הזה יוצא הוא בשכר האוצר הגדול של רוממות החיים ולשד החיים, שההערצה היא נותנת לכל התנועות כולן הנמדדות במדות של חול, שהן מקבלות את השפעת חיותן רק מיסוד ההערצה, שהיא מבוססת על יסוד הערך האין סופי של יסוד הקודש.",
        "summary": "בניין הארץ והאומה באים מכוח הערצתם, ולכן תחיית הקודש דרושה לתחיית האומה, וכל תנועות החול יונקות ממנה."
    },
    {
        "id": 2453,
        "article": "כשהתפילה נעזבת מפני שמצפים לתפילה שלמה, לתפילה שיש בה הארה בהירה, אף על פי שבודאי העזיבה בעצמה היא דבר של הפסד רב, בכל זאת כשהתפילה הבהירה באה, היא מחזרת את כל העזבון הקדום. ודבר זה נוהג בין בערך היחיד בין בערך הציבור, בכנסת ישראל הכללית. התפילה תבא לישראל, ותבא בצורה מאד בהירה, מצורה הנובעת מתוך כל נשמתה, מתוך כל הכרתה הפנימית, מתוך כל השקפת העולם שלה, ומתוך כל השפעתה על העולם בעבר, בהוה ובעתיד. וכשתבא התפילה הישראלית, ישתומם העולם כולו על הודה והדרה, על עזוזה וחנה. היא תבא מתוך הרצון השלם, העושה את העולם כולו לחטיבה אחת של קודש, ואת החיים כולם לפרק אחד של שירה עליונה, של שיר חדש, של שיר ד' על אדמת ישראל, של שיר ציון הנגאל, המלא פדות עולמים.",
        "summary": "כשהתפילה הישראלית תשוב אחר היעזבהּ, היא תחזיר את כל העיזבון, וכל העולם ישתומם על הודה."
    },
    {
        "id": 2454,
        "article": "העסק בפרק שירה זהו יסוד עבודה שכלית, עבודה מלאה חיי עולם, הנובעים ישר מהתחברות ישרה של האדם עם כל המציאות כולה, והיא הקדמה לעבודה רגילה שבאה לאדם על ידי התורה.",
        "summary": "העיסוק בפרק שירה הוא עבודה שכלית, הנובעת מחיבור האדם עם המציאות, כהקדמה לעבודת התורה."
    },
    {
        "id": 2455,
        "article": "התום והיושר הם יסוד האושר. הענוה המדוייקת היא נסמכת תמיד עליהם, ובהצמדם יחד הם עושים את החיים למושג של רכוש רוחני, אמיץ וגדל כח.",
        "summary": "התום והיושר הם יסוד האושר, והענווה תלויה בהם, וביחד הם עושים את החיים לרכוש רוחני אמיץ."
    },
    {
        "id": 2456,
        "article": "צפיית הישועה היא מזככת את החיים, מרחבת את הדעת ומעדנת את הרוח.",
        "summary": "צפיית הישועה מזככת את החיים ומרחיבה את הדעת ומעדנת את הרוח."
    },
    {
        "id": 2457,
        "article": "צריך האדם לתפוש בבירור מה הוא הדבר הרוחני הדוחק את לבבו, המעציבו וממרר את חייו, בלא הודעה נפשית מתוכן הסבה של אותה העצבנות והמרירות. על פי רוב כשמחפשים ומוצאים איזה סבה למצב נפשי זה, היא רק סבה שטחית, והאמת היא הרבה יותר עמוקה מכל מה שמצטייר ומתרשם בענין זה בידיעה הברורה. אבל העצבון הרוחני הזה הוא הוא החומר של שירת הנשמה, התביעה שהנשמה תובעת את חופשה. היא מתאבקת עם כל הלחצים הלוחצים אותה, היא חפצה חיי דרור, חיים אציליים, עליונים, ברורים ובהירים, והיא אינה מוצאה אותם, מפני הרתוקות החומריים שהיא אסורה בהם, וזהו סוד עצבונה. על כן ראוי מאד לעמוד עד כמה דאפשר על המעמד הנפשי הזה, ולדלות מתוך תהום המחשכים הלזה רב פנינים ורגשות מרוממות, כי סוף כל סוף התודעותה של הנשמה אל האדם באיזה אופן שהיא הרי היא בעצמה פתח של גאולה היא, ואורה וישועה עומדת להגלות אחרי הקדרות הזאת. והדברים הללו שזכרנו הנם נוהגים באיש יחידי, ונוהגים גם כן בכללות האומה, נוהגים במובנים שונים. לפעמים, בעקר בחיי הכלל, מתגלים המעמדים הללו על ידי חושבי מחשבות מצויינים, המקשיבים את הד הקול של העולם. ויש שהקול נשמע בתכונתו העצבנית מחזיון הכלל כולו, והעצבנות הזאת בעצמה גאולה היא מבשרת, והיא הולכת ובאה, הולכת ונוהרת.",
        "summary": "ההבנה שצער הנשמה בכל צרותיה הוא בעצם צער על אובדן חירותה, היא הפתח לגאולתה, בפרט ובכלל."
    },
    {
        "id": 2458,
        "article": "נטיית החסד צריכה הגנה גדולה. עלול הוא בעל החסד, הנוטה להשפיע לכל, להיות גם כן מקבל מכל. כך היא דרכה של השפעה, שהיא חוזרת אל הנותן באיזה צורה מושפעת. ומה אפל הוא המצב, כשהנושאים השפלים והמזוהמים יחזירו השפעתם, אחרי אשר נפגמה תחת ידם, אל הנותן והמשפיע, באיזה צורה של צליל בת קול. אמנם זהו כחו של אור חסד אל עליון, אל זועם בכל יום, שלא תשוב שום השפעת קבלה כי אם מהנושאים הטהורים, ותפילת ישרים רצונו, וכל הרשעה כולה היא רק מקבלת ולא משפעת, יסוד בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה. אברהם הובטח במגן שלא תזיקהו השפעתו, שהיתה שפוכה על פני כל והולכת לרעים ולטובים, בהיותו מעין דוגמא של חסד של מעלה, אנכי מגן לך. ובמעמקי התורה השמירה היא נתונה לכל אחד ואחד על פי מדתו, ויש שהוא מוכרח להשמר שלא להיות מהנה לשום מקום שפל, כדי שלא תשוב שום השפעה שפלה עליו, ומרוב ענותנותו של רבי אמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ, והשבת אבדה לנכרי אסורה משום למען ספות הרוה את הצמאה, ולא מעלין ולא מורידין נכרים ורועי בהמה דקה. ואם החסד בנטייתו הפראית לא יכיר את עמקם של סייגי קודש הללו, יזרח עליו אור תורה ממקור החסד הנאמן, ששם המלכות נתונה, והעולם על ידו נבנה ונתכונן, חסדי דוד הנאמנים.",
        "summary": "נטיית החסד צריכה הגבלה כדי שבעליה לא ייפגע מהשפעתה החוזרת מהרשעים, ולכן הגבילה התורה את עשיית החסד עמהם."
    },
    {
        "id": 2459,
        "article": "כל זמן שהאדם מוכרח הוא לחכות לזמנים מתי תחול עליו רוח היצירה, ואז יחדש, יתבונן, יהגה וישיר, זהו סימן שלא הופעה עליו הארת נשמתו. הנשמה הרי היא שרה תמיד, עז וחדוה היא לבשה, נועם עליון הוא סובב אותה. והאדם צריך להתרומם עד לידי הגובה של פגישת נשמתו, של הכרת מצעדיה הרוחניים, את משק כנפיה המלאים הוד קדשי קדשים, ויהיה תמיד מוכן להקשיב סוד שיח קדשה. אז ידע כי לא בעת זולת עת, לא בזמן זולת זמן, הנשמה היא מחדשת חכמה והגיון, שירה ושיח קודש, אלא בכל עת ובכל שעה היא שוטפת נהרי נחלי דבש וחמאה. והנהרה השוטפת ממנה הרי הם הם אוצרות קודש, מעינות בינה וצפונות שכל טוב. חדשים לבקרים רבה אמונתך.",
        "summary": "הנשמה יוצרת ושרה באופן תמידי ואינה תלויה בזמנים מיוחדים, וצריך להקשיב לשירתה."
    },
    {
        "id": 2460,
        "article": "כל חידוש בתורה צריך שיהיה אידיאלי ביסודו, מיוסד על עומק הישרות בתוכנו המוסרי, על עומק הקודש בתוכנו האמוני, על עומק ההגיון בתוכנו השכלי, ורצוף ברגש של שירה ויופי בתוכנו הצורתי.",
        "summary": "כל חידוש בתורה צריך להיות אידיאלי, ומבוסס על עומק הישרות, הקודש, ההיגיון, השירה והיופי."
    },
    {
        "id": 2461,
        "article": "התפילה היא האידיאל של כל עולמים. כל ההויה כולה למקור חייה היא עורגת. כל צמח וכל שיח, כל גרגר חול וכל רגב אדמה, כל אשר בו חיים נגלים וכל אשר בו חיים כמוסים, כל קטני היצירה וכל גדוליה, שחקי מעל ושרפי קודש, כל הפרטיות שביש וכל כללותו, הכל הומה, שואף, עורג ושוקק, לחמדת שלמות מקורו העליון, החי, הקדוש, הטהור והכביר. והאדם סופג את כל השקיקות הללו בכל עת ובכל שעה, והוא מתרומם ומתעלה בתשוקות קדשו, ובא תור הגילוי לתשוקות רוממות אל אלה בתפילה, המכה גלי אורה, היוצאת בחופש עזה, בהגיון שיח קדשה, למרחבי אל. מרומם הוא האדם בתפילה את כל היצור, מאחד הוא עמו את כל היש, מעלה את הכל, מרומם אל הכל, למקור הברכה, למקור החיים.",
        "summary": "התפילה היא האידיאל של כל העולמות, והעריגה של כל הברואים למקורם נספגת באדם, והם מתעלים עמו בתפילתו."
    },
    {
        "id": 2462,
        "article": "רק ההבנה האלהית בטהרתה, על ידי עצמה, ועל ידי הסתעפות ההרגשות והנטיות הטבעיות וכל השאיפות הרצוניות הבאות על ידה, היא היא המאירה את העולם, מקיימת את אשרו, ומביאתו לאחריתו המגמתית, הכללית והפרטית. רק היא היא המחסנת את כל המדע ואת כל המוסר, מביאה את הברכה אל הכל, אל כל המפעל ואל כל המעשה וכל ההגיון וכל היצירה. לפי אותה הערפליות והסיגיות המתערבת בההבנה האלהית, המארות באות, דלדול הכח, זוהמת הרשעה, הפרת השלום, קלקלת המוסר, יאוש, בחילה, רקב ותמותה. ההבנה האלהית שופעת היא בכל יצור, הסיגים מתערבים עמה מפני אותו התוכן התחתיתי המאופל שביצורים המצומצמים. האמונה כוננה לשמור את האוצר הפנימי, אוצר החיים, לחתמו לבל יגע זר במעין החתום. זאת היא השלמת העולם כולו באמונת ישראל הטהורה, המשמרת את ההבנה האלהית בעצמיות טהרתה. ומתוך השימור הפנימי שבאוצר היחיד שבעולם, הרי מעינותיו הולכים ומתגברים. כמה שיהיו הסיגים מתאמצים להתפרץ לעלות ולכהות את הטוהר המעיני בנקודת עזו, לא יוכלו, הכל יהיה שוטף, עובר וחולף. רק המעין התוכיי, הפנימי, בהתגברות זרמיו הטהורים אשר מן המקדש המה יוצאים, מתגבר על הכל, וגם כעת הרי הוא שולט על כל ושומר את כל, עד אשר מעין יצא מבית ד' והשקה את נחל השיטים, וראו כל בשר כי פי ד' דבר.",
        "summary": "רק כשההבנה האלוהית טהורה מסיגים היא מאירה ומחייה את העולם, וכשהיא מעורבת בסיגים היא מקור הרשע."
    },
    {
        "id": 2463,
        "article": "תוכנה של המינות הוא הנתקת הרעיון של יראת שמים, ויסוד קרבת ד', מאורה של תורה, והופעתה המעשית כולה. ומתוך הפרדה זו, שנעשה בזדון בישראל פנימה, בתוכיות כנסת ישראל, נזדהם העולם, והטומאה האלילית מצאה מקום לחול, ולינק שפעת קיום, עד עת קץ, ביבוש קצירה תשברנה. והפירוד של יסוד היראה האלהית מחיי עולם של התורה גבר כל כך, עד שלא הספיק הדבר רק בהפרדה, כלומר בהפקעת הצורך של קיומה של תורה מיסוד היראה, אלא שהובא הרעל עד כדי יסוד הניגוד, עד שהעיזה השפחה הרעה להחליט שיסוד היראה המזויף שלה הוא היסוד האמיתי, ושהוא טוען דוקא ביטול והרס לקיומה של תורה ותלמודה, ושאיה יוכת שער. החושך המיני הלזה לא היה מוצא מקום לחול, אם לא קדמה מתחילה העבה והחשכה של דופי בתוכן ההבנה האלהית. פגם המחשבה בהכמיסה הפנימית, גרם העמדת החזון של שוא, שעל ידה הופקע העולם החיצוני של האומות מהשפעתה התוכית של כנסת ישראל. וכנסת ישראל הירודה, הכבושה בגולה, לא די שאינה משפעת על העולם החיצוני בפועל, אלא היא מושפעת, והיא שוכחת את רוממות מעלתה מעוצר רעה ויגון. ראה ד' את עניי כי הגדיל אויב. וכל זה הולך ונמשך מהצלחתם החיצונה של האומות, שעל ידה הם מחפים את החרש בכסף סיגים שלהם, שפתים דולקים ולב רע. אמנם לא יחיל טובם, ועצת רשעים רחקה, והרשעה מוכרחת היא להבדק על ידי מי סוטה שיהיו לה למרים, וצבתה בטנה ונפלה ירכה. ואשת חיל עטרת בעלה תודע בנקיונה, במהרה בימינו אמן.",
        "summary": "תוכן הנצרות הוא הפרדת התורה מהיראה וניגוד לתורת ישראל, ואפשרות הופעתה באה בעקבות החשכת ההבנה האלוהית."
    },
    {
        "id": 2464,
        "article": "במזרע הדמיון מונחת התחלות ההכרות השכליות בצורה מצומצמה, והיא הולכת הלוך ואור, הלוך והתפשט והתפתח, עד שמהערפלים הדמיוניים יוצאים תוכנים שכליים מבוררים. וכשם שההכרות השכליות מתפשטות הן באמת על ההויה כולה, על הטבע ושלשלותיו, ועל חלקים רבים מקיפים שמחוץ לו, כן הם התוכנים אצל הגרעיניות הדמיונית, שהיא מתהלכת בכל אורך, רוחב, עומק וגובה, שבהויה. המרומים השכליים באים עד ההתגלות המקודשה, לפי מדריגותיה, ומתעטרת בשלטון המעשה שבפעולות הישות, בקישור סבותיהן ביחושים רבים ושונים. וכפי ערך זה נהוג הדבר בדמיון. מרום עליות משתפל התוכן עד המורד העמוק. מראשית הנבואה והנהרה האלהית העליונה באדר הקודש, עד שפלות הקסם בפעליו והזיותיו, ומראשית הברירות המושכלת, האצילות, בזוך וטוהר צח, עד תעתועי הדמיון היותר מסוכסכים, הולך קו אחד מחולק בהדרגותיו. והצופים מראש אמיר חודרים לכל המעמקים, אין חושך ואין צלמות, כי שאול ואבדון נגד ד'. וברוח האדם הכל משולב ומקושר, ואת כל צריכים לרומם, לפאר, להוציא כלי למעשהו.",
        "summary": "שורש השכל בדמיון, וכשם שהמחשבה העליונה מתפשטת על כל ההוויה, כך הדמיון מתפשט מראשית הנבואה עד תעתועי הדמיון."
    },
    {
        "id": 2465,
        "article": "הסקירה הרואה את הכח האלהי החי ופועל, בתועפות גבורותיו ורוממות קדשו, בכל מסיבות הטבע, בכל הליכות רוחות האדם, בכל סיבוכי המלחמות, בכל התוכנים של תעתועי האישים והעמים, היא מסדרת אור קדוש על מלא כל העולם, היא מחברת את הנפש העולמית עם רוחה ונשמתה, מאגדת את כל המפעל והמעשה המסותר בחגוי סלעים וסתרי מדריגות, אל כל הגלוי והמופע בפליאות נוראות, ביד חזקה ובזרוע נטויה, באותות ובמופתים, בגילוי שכינה ובנבואה מאירה. והחיבור הזה, השכלי, מתמם את צביון האדם, ומחיה את העולם. כשאור ישראל מתגלה על ידי עומק הדעת ומעמקי האמונה, לראות איך כל העלילות מראש ועד סוף, מראש מקדמי תבל עד אחרית ימים אחרונים, מתועפות תנועות רוחניות אדירות, הופעות שכליות ומוסריות מלאות וטובות, חידושי חכמות ומדעים נשגבים ומשוכללים, כל הארות תוריות, בכחות כלליים ופרטיים, כל זהרי רוח הקודש וכל השפעות צדיקים יסודי עולמים, הם וגורמיהם העליונים והתחתונים, הכל תנועת עולמים גדולה אחוזה בהם, תנועת הארת אורו של משיח, שנברא קודם שנברא העולם. ובכל עת שמתגלים מקרים ומאורעות, רעיונות ומחשבות, להרים נס של קירוב גאולה וישועה, בין שהיא גשמית בין שהיא רוחנית, הדעת מכרת את אור ד' החי המופיע בהם, ואת קול ד' הדובר וקורא מתוכם. וכל אשר תיטיב הדעת להכיר ולהבין, כה תגלה את האורות של המסיבות, וכן תישרם אל מטרתם, וכה יתחברו האורות העלומים עם הגלויים, ויתאגד הטבע עם הנס אגד עליון וחזק. אז ירד שריד לאדירים עם, ד' ירד לי בגבורים. כל ההשלמה השכלית הזאת, המתממת את האמונה, ומאזרת כח את החיים לפעול ולעשות, לתור ולדרוש, לצפות לישועה, ולעבוד עבודת ד' וישראל עמו, עבודת שמים ועבודת ארץ, ליחדא שמיא וארעא, היא באה בהשתלמותה על פי אותן המדריגות שאורו של משיח זורח ומתגלה, שהוא כולל ביחד את כל הרוחות, רוח ד', רוח עצה וגבורה, רוח חכמה ובינה, רוח דעת ויראת ד'. ואור התחיה הרוחנית הולך ומתגלה, והוא צץ ופורח. התחיה האישית המקדמת את הכללית, הרוחנית העזיזה המקדמת את הגופנית, הבאה לטהר את סרחון הבשר, את זוהמת הנחש ואת שורש כל חטא, לשמח את העולם, למלאותו אהבה וחדוה, בהסרת העצבון הבשרי המקושר עם הסרחון התולדתי, הסותם הופעת כל ריח טוהר. והריחו ביראת ד', ולא למראה עיניו ישפט ולא למשמע אזניו יוכיח, ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ, והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. התחיה המוסיפה חיי דעת להכרת הנצח, להכרת עמדת מעוז חיי הרוח, את הכרת שקרות המות, את הסרת כל פחד שוא וכל עצב נתעה, התחלת תקופת הזרחת אור תחיית המתים בכל מלא חסנו. אורות עולמים אלו כלולים הם בהופעת האחדות של הנס והטבע, אשר יואחדו על ידי משכילי טוהר, החוזים בבטחה ובגילוי גמור את יד ד' אלהי ישראל בכל חליפות העתים, ומכירים את התסיסות ההיסתוריות כמו הטבעיות, והעולמים מראש קדמות היצירה, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. לא נעזבה היא הטבעיות במהלכה, לא אלמנה היא ההיסתוריה הסבוכה במהלכיה, בתוכה חי גואל חזק, צור ישראל וגואלו, ד' צבאות שמו, אלהי כל בשר, אלהים לכל ממלכות הארץ, אדון כל המעשים, צור כל העולמים, צדיק בכל הדורות. לא עשתה הנבואה שום נס כי אם כשקשרתו לאיזה טבעת טבעית, אפילו קלושה וקטנה. חשבו חושבים סימבוליים בזה מחשבות, שכצללים נהלכו, והאמת המסורתית תביע אמריה בכל הוד גבורתה. ריכוס מהודק דרוש תמיד להיות מעולם העליון, מהופעת השליטה הנשמתית, אל העולם התחתיתי, המוגבל ומצומצם בטבעיותו. גם שם גם פה המהלכים קבועים ומסודרים, בחכמה, בחופש, במלא קדש, והכל הולך הלוך ואור. כפי ההפריה של זיו ההכרה של חכמת ישראל העליונה, של עטרות הנבואה ואספקלריא המאירה, הנותנת עליהם את זיום מהוד קרניה, ככה יוזרח הדעת להכיר את המגמה של כל המון המסיבות, וללכת עם כולם ולברך את שם ד', המאיר ומחיה, מסדר ומטיב את כל. אברכה את ד' בכל עת, תמיד תהילתו בפי. השם המשולב של הויה ואדנות, מאיר ומופיע ביקר תפארתו, בכל אורותיו, מקורותיו, מבועיו ומעיניו, בכל צירופיו ולבושיו, בכל טעמיו, נקודותיו, תגיו ואותיותיו. ובלב ישראל חרות אש דת, מטרת עולמים לכל תנועת החיים, לכל היש בעבר הוה ועתיד. ומבעד כל מפלשי העננים אור הקודש יחדור, בחזק יבא, וזרועו מושלה לו, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. והכל לפי רוב המעשה ולפי הרחבת ההקשבה, לפי הגדלת התורה ולפי הפצת המעינות אשר לתהומות הרוחניות, לפי השלטת הגאון של חכמת ישראל המנוחלת, הדוברת רק אמת בשם ד', על כל מחשבות אדם אשר המה הבל. יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם.",
        "summary": "בכל מאורעות העולם הטבעיים יש תנועה נסית, וישראל באמונתם מגלים בה את אורו של משיח, וכל נס מתקשר למעשה טבעי."
    },
    {
        "id": 2466,
        "article": "התגלות תפארת ישראל. אומה שכולה היא בסיס ונר למאור העליון של ההתגלות האלהית העליונה, הטהורה, המאירה ממעל כל עולמים, ומחיה כל עולמים באור עולם. המביאה על ידי הוייתה, מציאותה, תכונתה, אצילותה, המתגלים בכל סעיפי פרטיותיה, אישיה, מאורעותיה, עליותיה, ירידותיה, כשרונותיה, מגרעותיה, כינוסה, פיזורה, הארתה וחשכתה, בכל מכל כל, כל אשר בפנימיותה וכל אשר מחוצה לה, הכל מסועף עמה, והכל מוביל ומחיה, מנהיג ומרכז, מאיר ומתמם על ידה, את החזיון העליוני, את אור חי העולמים, תאות כל נפש, חמדת כל עולמי עולמים, תשוקת כל בריה, ותקות כל מעשה וכל מפעל. אומה שכל התולדה העולמית אשר לעמים כולם, ושכל יצירת עולמים מראש ועד סוף, ברוחה הם ספונים, שעדנת עדני עדנים אשר ברוח כל יצור, וענוגי חיי עולם אשר בכל נחלי עדנים. והמערכות הולכות בהוה, כמו בעבר ובעתיד, ברוח אחד ומיוחד, ובקרב כל נשמה מבניה הכל פועם, הכל מתרכז בגלוי ובסתר. התגלות אור ישועתה, ישועת עולמים, ישועת חיי עולמים, ויפעת בהירת אור כל נשמת היקום, פדיית גוי ואלהיו המתגלה בצפיית ישועתה, מחיה היא כל מקום אשר שמה תגיע. כשהיא מאחזת את הטבע, את ההגיון, את החריצות המועצית, את משטרי עם ועם, ואת חוקי החברה האנושית, המיוסדים גם הם בחוקים אחוזים ביסודות עולם אשר ממעל ומתחת להם, הרי היא מחיה ומעודדת, מטהרת ומקדשת את כל. שורש עיוות החיים הולך ומתישר, המציאות מתאחדת ומתכוננת לעתידה העולמי, והעולם הולך ונגאל. הרצון הפנימי של כל חי וכל אדם, של כל עולם וכל יצור, מתאזר בכל גבורתו, בחופש עליוניות אשר לממשלת עולמים. וההקשבה אמיצה היא, וריכוז נפלא, בתנועה אחת, ברעיון אחד, בציור אחד, במילול חי ובסידור טמיר, הכל עולה וכולל. בתוך המון רבה של פועלים, רודפים ונרדפים, נחפזים והומים, כואבים וצוהלים, בהירות אור חיים נוצצת מנשמת כל החיים, ובהתבלטה הכל שב וחי. יצירת אורו של משיח מראש מקדם, והתגלותו מתוך כל פלגות המסיבות, הטמירות והגלויות, מאגד ומקשר את העולם למכונו. וכל תבואת הדורות בעבר צצים ופורחים בשדה אשר ברכו ד'. הטבע וחקותיו מקשיבים, שומעים קולו קורא. בפנימיות רוחו חי אור פנימי של ראשית המחשבה, וברוח אמונה מתקדש כל המרחב, שמאמין בחי העולמים וזורע. בדיבור אל הסלע שיתן מים להשקות עמו בחירו, הכל קושב רב קשב, ובהכותו התסיסה מתהוה, הציורים סותרים זה את זה, ומערכת המלחמה מתיצבת. הורד העולם ממכונו, לא היה ראוי לאותו גודל של הקשבת עולמים. ויקציפו על מי מריבה, וירע למשה בעבורם, כי המרו את רוחו. אמנם באר ישראל שוטף ונוזל, והפלגים השוטפים יביאו כל הרפואות, על גוי ועל אדם, על גויות ועל נשמות גם יחד. ורוח אלהים חיים המפעם בחכמת ישראל, אשר כל נפש ישראלית היא חלק בהתגלותו, יקום ויפוח ברוח אדיר וחזק, ודבר ד' החי יחדור ויתעודד, וההקשבה הכללית של כל היקום תקום ביפעתה. אזנים כרית לי, עולה וחטאה לא שאלת, אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. במטה אלהים, דא קולמוסא. וחכמת סופרים תפרח, ותגאל מסרחונה, מריח מים תפריח. לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, על כן עלמות אהבוך. ‎",
        "summary": "ישראל הנם נר למאור העליון בהקשבתם לקול ה' שבעולם, ותיקון חטא מי מריבה של חוסר הקשבה, נעשה בגילוי חכמתם הפנימית."
    },
    {
        "id": 2467,
        "article": "ההשגות האלהיות הן זורחות ומתנוצצות באמתתן, לפי אותה המדה של תכונת יראת שמים ומדת הענוה הפנימית המתהלכת בתוכיותם. ועצמיות התכונה של ענוה ויראה, היא היא הנושא התוכי של תכונת ההשגות בצחצחותן, שבעקרן הן המאירות את ארחות היחש שבין האדם לאלהים, שבין העולמים ליוצרם. על כן אי אפשר כלל להכנס בשום פתח מפתחי הדעת לאמתתה, כי אם בהקדמתה של יראה והעטרתה של ענוה. ורוח הבקורת צריכה תמיד להיות עוברת על כל השגותיו, לבקש בתוכן את הנשמה המחיה אותן, רוח היראה והענוה באחדותו.",
        "summary": "הענווה והיראה הכרחיות להשגת השגות אלוהיות, שכן כל מהותן היא להאיר את יחס האדם לה'."
    },
    {
        "id": 2468,
        "article": "הענוה והיראה בהתגלותן, הן מולידות את העונג ואת השמחה. אמנם בא העונג העדין מיסוד הענוה, והשמחה הטהורה מיסוד היראה. והתגלות פרצופיהם של אלה החזיונות המוארים, באה על ידי הופעת אורותיהם מזה על זה, קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. וממיזוג הקדוש של אלה הענפים, באה הגבורה העליונה, רבת החיל, הפועלת את כל צביוני החיים באדרת קודש.",
        "summary": "הענווה מולידה עונג והיראה מולידה שמחה, והתגלותן באה על-ידי השפעתן ההדדית המולידה גבורה."
    },
    {
        "id": 2469,
        "article": "זורח הוא באספקלריא של קודש האידיאל המלא של העולם, לא אותו האידיאל המוזער הנופל בההויה המצומצמה, אלא האידיאל הרומם האלהי במלא מילואו, והוא יסוד העולם היותר עתיק, מציאות העולם היותר ממשית. המציאות הזעירה, רק מיניקת לשדו העליון היא מתקיימת ומתברכת. מתגלה במהות האידיאליות המרוממה, שאין הפכים במציאות, אין טוב שלעומתו יש רע, אבל יש מדריגות במציאות, יש טוב שלעומתו יש טוב יותר עליון, חיים וחיין דחיין. ומזיו אורו מתגלה, שהתיאור של רע שאנו מתארים במציאות המוגבלה, הוא רק תיאור עראי, לפי הגבלתה של הכרתנו, ובאמת כל שחרות היא רק לבנונית מוקטנה, וכל רשע הוא צדק מוזער. ומעומק הטוב יתגלה יסוד הרחמים העליונים, ויגלה ויראה לעין כל כי ד' הוא האלהים, ועתיקא קדישא וזעיר אנפין כוליה חד, ועין ד' אל יראיו, עינא חיורא, עינא דכולא ימינא. כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון. ונודעה יד ד', וראו כל בשר יחדו כי פי ד' דבר.",
        "summary": "במציאות המצומצמת של זעיר אנפין, כביכול יש רע וטוב, אך בשורשו שבעתיק יומין יש רק טוב, וטוב יותר עליון."
    },
    {
        "id": 2470,
        "article": "סוד ד' ליראיו הוא הוא המלמד את הכבוד אשר ירחש האדם אל הטבע, ועל ידי הכבוד האמיתי שלו הרי הוא מעלה אותו, משגבו ומרוממו. כמו בהליכות המוסר של חיי האדם היחידי, כן בהליכות עולמים, בחיי המוסר העליה המעולה היא ההתיצבות הישרה בכל הכחות, רגלי עמדה במישור. ההתאמה המפוארה של כל נטיות החיים, עד שהשכל העליון נמצא בתור גילוי עליון של סכום החיים כולם, וכל אשר מתחת לו הרי הם ענפיו, המתפשטים ממנו, שבים אליו ומתרפקים עליו, מוכנים לרצונו ולעבודתו, כסופה ירדפו. וכל המהלכים הטבעיים של הנפשיות והגופניות, הכל מואר הוא באור עליון, ובמהות הקודש המנצח, המלא הוד ויפעת קדשים של זיו ההשכלה הטהורה, המאירה באור חכמה ודעת יסודית. והתוכן הזה הוא הרבה עומד למעלה, למעלה למעלה מהאופי המוסרי, המוכרח לאסור מלחמות פנימיות, או הסחת דעה ורעיון ממהותו הטבעית ומכל תפקידיו, שאז המוסר מוסר צולע הוא, מוסר מסוכן לנפילת מהמורות. על כן לפחות העין הצופיה של המוסר העליון, האידיאליות שלה הרי היא העלאת כל התוכן, התגלות הישות, הופעת החיים בפנימיותו וכל מקיפיו. אמנם כלולה בתוך המערכה העליונה, מערכת הקודש, שהיא באמת כבר עולה ממעל לכל ערכים מוסריים, והיא תוכן התם, התמימות השלמה, שאין בה דופי, פיסוק וקיצוץ מכל ההופעות, יושר השכל, יושר הלב, יושר הרגש, יושר הרוח, יושר הטבע, יושר הבשר, יושר ההופעה, יושר ההקשבה. וקול אלהים חיים דובר מכל מרומים ומכל תחתיות, והעינים למשרים חוזות, והמעוף מתחת לרום הוא תדירי, והחזרה חלילה בשביל הופעה והארה, בשביל העלאה והתממה, היא גם כן תדירית, קלה ובטוחה. הקב\"ה עושה להם כנפים כנשרים לצדיקים, והם שטים על פני המים, שנאמר וקוי ד' יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. והחזון מתגלה בפרטיות בכל תקופה שהקב\"ה מחדש בה עולמו, שהכל לקוח מאלף השנים של ההחרבה הכללית, שענפיה מתפשטים בכל עת אשר תחול ארץ ותנוע. יהמו יחמרו מימיו, ירעשו הרים בגאותו סלה, נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון, אלהים בקרבה בל תמוט יעזרה אלהים לפנות בוקר. ואור הבוקר, גם בראשית קדרותו, מבהיק הוא מתוכו את האורה העליונה, שהמוסר העליון דורש מהפרטיות, על כללות היש ושורש המציאות, הנהגת העולם ורז החיים, סיבוב העמים ותהלוכות הממלכות. אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ. והנס והטבע מתאחדים באחדות מאירה, מאור הנס העליון מתגלה איך סעיפי הטבע כולם, הבלתי מובנים מצד עצמם, הם הם ענפיו והתפשטות אורו. וכל הטבע כולו המתגלה בכל תפקידיו, בעולם ובאדם, בנפש היחיד ובנפש העמים, בדאגות החיים היומיים ובהתגברות הלאומים והממלכות, בעליותיהם וירידותיהם, בנכלי הפוליטיקה, בשגעונות המשתגעים, בחכמת הערומים ובישרת לבב הישרים, בחכמת החכמים, בבינת הנבונים, בגבורת הגבורים וברוח החלש של החלשים, בכל, רק יד האורה העליונה, אור חכמת עולמים, רוח ד', נשמת חי העולם, היא מופיעה. והיד נטויה והזרוע מושלת, למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. וצפיית הישועה חודרת היא ממעל לשחקים ועד עמקי תחתיות ארץ, ועולה היא ממעמקים, וערבות עיליות היא רוכבת, ומכרת היא בסקירה אחת את כל הנפלאות ואת כל המפעלות, את כל האמת ואת כל השקר, את כל הצדק ואת כל הרשע, והנה הכל התיצב ומתיצב הכן לפקודת אור דבר אלהים חיים. והארת העולם באור ישראל היא נשמת ההיסתוריה האנושית בגילוי, ונשמת כל היקום בחביון עזו, עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל, בהכינו שמים שם אני, בחוקו חוג על פני תהום, באמצו שחקים ממעל, בעזוז עינות תהום. וההכרה הזאת על ידי אספקלרית הקודש מתהפכת לכח פועל, לכח סוקר, לכח מחיה, וכל המפעלות הסבוכות אשר בקרב כל משפחות העמים מתגלות בתור מערכה סידורית, אמנם מעורפלת ומאופלת, התובעת נהרה. והנהרה תבא ממקום אשר האורה תצא לעולם, מציון מכלל יופי אלהים יופיע. ורוח אלהים אמת, המתפשט על כל מערכות האדם, הדולה את המים מכל הבארות העמוקים, הרי הוא מעלה את הטבע מתחתיותיו אל מרומי הקודש, ומכשיר את כל הניסיות להופיע ולהגלות, מתמם את חזון העבודה האלהית בכל הסתעפיותיה על הבסיס הריאלי של החיים, עולה ממעל לאספקלריא הבלתי מאירה, ומביט באור הקודש של אור התורה העליונה, תורת משה, במראה ולא בחידות, המבססת את המוסר ואת הדעת על יסוד החיים והמעשה, והמעלה את כולם יחד למרום הנצח והשלום, אל מרום התפארת והאמת העולמיים, אל יסוד החכמה העליונה, שתחיה את בעליה, בכל הדרות חיים מלאים שמנצחים את כל התמותות, אל מקום הגבורה העליונה, שכל הנעימות וכל החסדים מסוכים בה. והתנוצצות אורה זו בעקבות משיח היא מופעת, ובצרות העולם האחרונות היא מופעת. וכבירי כח הם נתבעים לברר ולהסביר, לאחוז בכל חוסן וכל יפעה, בכל מפעל וכל תכונה, בכל אמצעי וכל יכולת, בכל התעודדות וכל התעוררות רוח, בכל עת כושר ובכל תכונה אפשרית, לתמם את החזון העליון ההולך ומתגלה, זה החזון אשר אלפי דור הם צעדיו, הרום והשפל אשר לעולם ולאדם, האחוז בהרום והשפל אשר לסגולת האדם, לסגולת העמים, לאישון העין, כי לד' עין אדם וכל משפחות ישראל, ורוחב הדעת, מעמק הדרך ארץ, התיצבות לפני מלכים, והבעת המבוקש האדיר בכל הבלטתו, ושיעבוד המחשבה לתום העליון, הבעת הבטחון האלהי בכל עזוז קדשו, הבטחה שהופעת הממלכה העליונה של אמרת ד' לא תחסר את התגלותה, ובכל עת שידרש, הנסיות כולה היא מוכנה על צדה. וקול אלהים חיים, בהגלותו בלבבות, הרי הוא עומד אחר כתלנו, להגלות בעולמים, ובכל עולמים, שמים וארץ ירננו לשמו, נהרות ימחאו כף להנעימו. שרעפים הללו מביאים אורו של משיח, וחכמת ישראל המנוחלת תנצח את העולם, תעטר את התורה בעטרות עליונות, ותטהר את ערפלי האמונה מכל סבוכיהם, כאש מטהר וכבורית מכבסים. ואור השלום בישראל יופיע, אור התשובה יאיר את כל נאות יעקב, ומגדל עז שם ד', בו ירוץ צדיק ונשגב. ונשגב ד' לבדו ביום ההוא. וקרוב הוא היום, ובידינו לקרבו, רק אם נטה אוזן לשמע קול שיח קודש ואור תורת אמת, וחכמת ישראל העליונה תהיה לנו למורשת פלטה.",
        "summary": "סוד ה' ליראיו הוא המלמד לרכוש כבוד לטבע המוסרי וההיסטורי, שרוח ה' מופיעה בו, וגילויה הוא על-ידי ישראל."
    },
    {
        "id": 2471,
        "article": "כאחיזת הפשט והסוד זה בזה, יסוד אחדות תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, ההסתכלות היותר פנימית עם ההסתכלות החיצונית, בעולם, בחיים, במציאות, בסיבות, בסגנון, באדם ובהויה – כן הוא התאחדות הנס והטבע בהנהגה, וכמו כן באמונה. ההתעמקות החודרת מאחדת את הנפרדים, מה שהשביל הבינוני מפרידם. אורו של משיח, שיסוד רם ונשא וגבה מאד מואר הוא מהתוכן העליון שהנס והטבע מאוחדים שם, וכל העלילות של הטבע מקטן ועד גדול פועלים בעדו ועמו, על ידו ובהשפעתו, כמו העלילות הניסיות. המעשים כולם עומדים בצורה עוברית, כל ההויה כולה כדמות אפרוחים או ביצים, ורוח אלהים מרחפת עליהם, ומשיח גנוז הוא בקן ציפור, זהו היכלו, והאפרוחים מתפתחים ומתגדלים, והביצים מתחממים והולכים ומתקרבים לצורת הוית החיים והמפעל. ובכללות הכל הכל כלול, הכל פועל, לא יחסרו כל הכחות השוללים, שהם הם מצטרפים להוציא כלי למעשהו כמו הכחות החיוביים. והכחות השוללים שהם מצטרפים אל הכל, ועושים את הצביון של המטרה העליונה, שם בעומק ירידתם אורה חיובית עליונה גנוזה, תחת העוני הנורא עושר עליון גנוז וחי, קוב\"ה וחד מסכנא הם הם היושבים בהיכל קן ציפור. וטהורי לב, היודעים רזא דמילתא דשטותא, ואיך היא מצטרפת להאיר רזא דחכמתא, כרב המנונא רבא, הם דרים בהאי מגדלא, ומסתכלים במפלאות תמים דעים באור ישועתו. וחבלי משיח הפנימיים הם יסורי משיח עצמו. הירידה למעמקי הסבות של כל עניני הקטנות, הם הם יסורי חנק לרוחא דמלכא משיחא דבגלותא בתראה בסיפיה, המתקן את הצעדים האחרונים, אשר חרפו אויביך ד', אשר חרפו עקבות משיחך, ברוך ד' לעולם אמן ואמן. יסורי סקילה היו כל התקופה של עבודה זרה, וכל הרעות, הירידות, הטמטומים והפרעות, הפנימיות והחיצוניות, שהם הם ענפיה. יסורי שריפה, החורבנות והגזירות המלכותיות על התורה, שריפות התורה והשמדות הנוראות, שהיו מכוונות לעקירת הנשמה והפנימיות, שריפת נשמה וגוף קיים. יסורי הרג הם הם כל ההריגות, המיתות המשונות, וכל הרדיפות החיצוניות במעמד הכלכלה, ואכל קצירך ולחמך, יאכלו בניך ובנותיך. יסורי חנק הם הם היסורים האחרונים, של ירידת האור למעמקים לחשוף סיבות קטנות וקלות, לנעוץ תקוות במקרים ומאורעות זמניות, בנטיות לב של מושלים ובמהלכים של השתדליות פוליטיות, לעורר רוח קטני רוח שאין להם כי אם מטרות קרובות, מגושמות ומצומצמות. והקטנות מחוללת את החוצפא, וחבל המחנק אחוז על הצואר, מונע את הדיבור וסותם את האויר. רק רוח ד' אשר על עמו, אור התורה הפנימית, תופיע להשיב רוחא דמשיחא, ומתוך האפלה יבא אור גדול.",
        "summary": "אחדות הנס והטבע מאירה את אורו של משיח, ובכל כוחות הטבע, אף הקטנים, גנוז אור זה, ומהם נגרמים לרוח המשיח יסורי חנק."
    },
    {
        "id": 2472,
        "article": "מהו הטבע, אחיזת הסבות במסובבים. האופנים של אלו האחיזות שונים הם. בתכניות רבות הנן עומדות ומסודרות, שוטפות והולכות. ודאי החופש העליון כביר ונעלם, רם ונשא הוא, מתנשא מעל כל, והמון עולמים לאין תכלית אצורים ביכולת העליונה, במציאות היותר נבחרה, יותר פאורה, יותר חזקה ויותר אמיתית. ומהם הוזרח האור המציאותי הסיבתי, שהננו כולנו בכל הוייתנו, הרוחנית והחומרית, הפרטית והכללית, האישית והעולמית, אחוזים ומעורים בו. קדורים הם מקטיני הטבע, מצמצמיו בגבולים קצרים ומצרים דחוקים. מבית עבדים הננו מוצאים, לחירות עולם נגאלנו, זיכך אותנו כור הברזל אשר במצרים להכין גאולה לעולם כולו בגאולתנו. והטבע התעלה בעילוינו, זרח עליו הוד נשמת הנס. והנס והחק, התורה והמדע, המוסר והזוהר הרוחני, הצדקה והמשרים, הדבקות האלהית וסדרי הקדושה, כולם הם הם גילויי הטבע היותר חטיביים. והטבע בעומק רומו, במקור חיות הוייתו, פועל בכל, חותם אלהי עולם בכל נוצר, בכל יש והוה, בכל עולם ובכללות עולמים. ועומק היראה, משטר האהבה, רוממות הקדושה, ואורח החיים הזורע צדקות ועז, הוא מכונן תהלוכות לחקות עולמים, את חקתי תשמרו. והנס והטבע מתאחדים, מימינו אש דת למו.",
        "summary": "על-ידי יציאת מצרים הוזרח החופש העליון של הנס, בעולם הסיבתי והטבעי, והעלהו."
    },
    {
        "id": 2473,
        "article": "הטבע בעצמו צריך שיתקדש על ידי מחשבתן של ישראל. כל מה שחדירת הבינה, המוארה באור האלהי, חודרת יותר אל הבנת העולם וכל תכונותיו, במעמדיו החומריים והרוחניים וכל שלשלותיהם, מזדרחת אורה של שמש צדקה, וההכרה איך יד אל עליון קונה שמים וארץ מובילה הכל בעצה ובתבונה, בחסד וברחמים, בגבורה ובמלכות מלאתי צדק, היא מתגברת, והאדם מתעלה, והעולם מתעלה עמו. העולם מזדקק על ידי מחשבת קודש זאת, עד שהוא מקבל הכשר של חידור לאור היותר עליון, וההופעה של הניסים והנפלאות הגדולות נעשית מותאמת לתכונתו. וכל מה שיותר יופיע האור של הניסים העליונים, כה יגדל העז של החשיבות הפנימית של הטבע, היונקת מחכמה של מעלה. וזאת תורת האדם תמיד, להעיר את נפשו, לרוממה ולשגבה, לזככה ולהאירה, עד שהאור העליון של הנשמה העליונה יהיה חודר בכל חגויה. וכן היא תורת העולם, לחדור במעמקי הנפש העולמית, במסתרי החיים של היצור, בתחבולות ויצרי לב האדם, איש האדם, אותו האור העליון, אותם הגוונים הנאים של הקשת העליונה, ברית עולם בין ד' ובין כל נפש חיה, להכיר ולהבין כי אלהי הרוחות לכל בשר ואלהי כל בשר הוא, יוצרנו יוצר בראשית, וכל מעשינו פעלת לנו.",
        "summary": "מחשבתם של ישראל המכירה בהנהגת העולם, מרוממת את הטבע ומכשירתו לאור הנס, וזוהי משמעות ברית הקשת."
    },
    {
        "id": 2474,
        "article": "הכל עשוי במשקל עליון, הכל עשוי בטבע. גם הניסים יש להם אותו הטבע הניסי, אותם החוקים הניסיים והגדרים הנפלאים, המקשרים את עלילותיהם. והכל עשוי בעצה של החירות העליונה, שאין עמה שיעבוד והכרח, אמנם קבעה עצת עולמים זו את חוקיה, מידי אביר יעקב, משם רועה אבן ישראל. זאת המארה של כבוד הטבע הירוד, של ההשתעבדות אליו בצורתו השפלה, הירודה והקודרת, שהוא נעשה בימוס לעבודה זרה, והתוכן המוריד את כל העולם וכל החיים, את האדם ואת רוחו, למעמקי תהום האבדון, היא בעצמה העולה ממעמקי שאול, מיטהרת ומתקדשת, וחוזרת לאיתן העליוניות הטהורה, מתחברת למקור שרשה, ושואבת את מעינותיה ממרומי קודש קדשים. וזילזול הטבע בכלל, הוא מקור המארה הדלולה, המקיים את תכונת העבודה זרה בצורה של מינות מתועבה, שנותנת ארכה להרשעה, ומזהמת את החיים בדלדולה הנמאס. כפירת הטבע גרמה אטימת הלב מהוקרת החק הכתוב, אמרת ד', שמיוסדת בחוקות שמים וארץ, אשר נתנה למורשה לישראל. ענו לד' בתודה, זמרו לאלהינו בכינור, המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר, המצמיח הרים חציר, נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו, השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו, משליך קרחו כפיתים לפני קרתו מי יעמוד, מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה. והרשעה המינית בסכלותה וגאותה ההוללה, אטמה עיניה וסתמה אזניה בלי דעת כל זאת, ואל שדי התגברה, לרדות בחוקי ד' ומשפטי עליון כרודה בעבד שפל לכל אשר יחפוץ, ועצת עליון נאצה. ופרצה זו היא מקור רשעתה, אשר הזקיקה אותה לעבודה זרה נתעבה, לבושה בעדיים חיצוניים, ותוכה נמאס, נבאש ונסרח. קדושת הטבע, קשרי הסיבות בעלילותיהן כעצת אדון עולם אשר לתבונתו אין חקר, הוא דבר ד' אשר רק לנאמן ביתו נגלה, תורת משה אמת, העומדת עדי עד, וחודרת כל סתרי עולמים וכל גילוייהם, אהבת חסד ותורת חיים וחק ומשפט, לעולם זאת על ישראל, ומזיו אורה יואר תבל ומלואו. ההשגה האלהית, הדבקות, הקדושה, היראה, האהבה, המצות וכונותיהם, התקוה והבטחון, כולם אחוזים בשלשלאות סיבתיות, פועלים הם את פעולותיהם לאור ולחיים ברתוקות נאמנות, וכאלה נאמנות הן הסיבות ההולכות בחיים כולם, העוברות על גוי ועל אדם יחד. ובתוך העלילות ותחבולותיהן אצור אוצר החיים הפנימיים, אשר לפי המדע העליון המתגבר בתוכם, לפי אור הקודש המתגבר בהם, ככה מתגלה השלטון העליון לקשר את כל אלה בצורות יותר חזקות, יותר עליונות, יותר עדינות ויותר מטרתיות. והגבורה הרוממה הולכת ומוארת, יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא, ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.",
        "summary": "הנסים והמצוות עשויים בטבעיות סיבתית עליונה וחופשית, ההשתעבדות לטבעיות היא עבודה זרה, והזלזול בה הוא שורש המינות."
    },
    {
        "id": 2475,
        "article": "אותו הטשטוש המיני, נטל את היסוד הבריא של תקומת אור התורה בעולם החיים והמעשה, גרש את השכינה מהתחתונים, כמעשה דורות הרשעים, ונטה ידו להתגבר בכשפים, ובכל הזיות המכחישים פמליא של מעלה. ומתוך כך, יסוד התורה הרעננה, המחיה את העולם, ומרבה בו שלום ואחוה ואהבת אמת וצדק, חכמה ושכל טוב, חדוה וזיו חיים, נחלש בעטיו של נחש צפעוני זה, שאיה יוכת שער, אשר אחריתו עדי אובד, וימחה מן העולם הוא וכל מחזיקיו, ובית ישרים יעמוד. והשלטת הקודש יתגלה על הטבע וכל הסתעפותיו, והניסים יתרוממו ויתעלו ממעל לכל חוג תפיסת חיקוי כוזב של בדאות כשפית, ויראו איך הם נובעים מאדירות הקודש של מלכות דקדושה. הלא את היא המחצבת רהב, מחוללת תנין, השמה במעמקי ים דרך לעבור גאולים. וכותלי בית המדרש, המלאים בהליכות עולם, ברוח משפט, וביסוד חיים טבעיים על כל מעשה ומפעל אשר תחת השמש, יתכוננו בחסנם. מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. וזיו העולם כולו יגלה על ידי כח ישראל הצומח ועולה, ויתברר לכל סוד החיים הספון בכל העולם, בכל הגוים ובכל הממלכות, כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, שהוא כולו נעוץ בתקומתה של כנסת ישראל, הטבעית והניסית, הרוחנית והחמרית, המוסרית והמעשית, הפנימית והחיצונית. עטרת תפארת ביד ד', וצניף מלוכה בכף אלהי ישראל, אלהי כל הארץ יקרא, וראו כל בשר יחדו כי פי ד' דבר.",
        "summary": "המינות אחזה ביסוד הכישוף המהפך את סדרי הטבע, והנסים הנובעים ממלכות דקדושה, ישליטו את הקודש בטבע והסתעפויותיו."
    },
    {
        "id": 2476,
        "article": "אותה ההתרחקות מן הטבע של המינות, גרמה לעיגה לדברי חכמים, לדקדוקי דינים ומצות, ופנתה לאגדות של דופי, עד אשר הטילה ארס בתוכן האגדי, ועשתה אותו מנגד לחטיביותה האיתנה של ההלכה, השופטת צדק ומשרים, ובימינה עז וחיים. בעמל גדול עמדו קדושי עליון על החלקה הזאת הקדושה, להצילה מכף אויב, והסתירו את אוצר האגדה בהסתרות רבות, במנעלים עצומים סגרוהו ממגע זרים. ולשמירה זו קלע רבי זירא בקראו ספרי קוסמין להאגדות הבלתי בטוחות מהשפעתה הזרה של אותה המינות הקוסמת. עד הימים האחרונים לא חדלה לגמרי חלחלה הארסית של האגדה, שנפגמה ממגע זרים, לפגום ולהזיק, וסימניה מורים תמיד אותה הבחינה של קרירות אברים החיצונים, ביעוט בדקדוקי תורה, והתבדלות מהעולם הישובי מצד מעמק ההשקפה הרוחנית בצביונה, וחזרה אל העולם בבולמוס זר, בהלעטה חצפנית, לא באותה הצניעות והזהירות הישראלית, האחוזה בקדושתה של תורה ואחודה בעמלה ושינונה. הפרדתה של האגדה מעל ההלכה, היא היא הפרדת התורה והנבואה, והעמדת ערך מהופך מהערך המוטבע עמוק בנשמה הישראלית, להעלות את ערך הנבואה מעל התורה, ובזה נעשתה השפעתה של הנבואה בעצמה מחוללת, ופנים מתגלים בה שלא כהלכה. והפנים המזוייפים הללו הולכים ומאפילים זהרה של תורה, ומחשיכים את העולם כולו. כנסת ישראל עומדת היא על המשמר, לוחמת היא על עצמה, על קיומה הפנימי, נלחמת היא עם עצמה גם כן, עם החסרונות שחדרו אל תוכה, וטרדתה במלחמתה הפנימית לא תתן לה די און לפנות אל עמדה פוליטית, שתוכנה הוא מלחמה כלפי חוץ. אבל המעמד הולך ואור, העולם מזדקק, הזיוף הנורא של המינות הולך ומתגלה, האגדה הולכת ומשתמרת מהשפעה הארסית שלה. חכמת ישראל הפנימית, שהיא מורשה קהילת יעקב, נחלת קדושים אשר תורת ד' בלבם, עומדת היא על כנה הכן, להגן על האגדה המאוחדת עם ההלכה, להגן על הנבואה המסתעפת מן התורה, לרומם את השפעת התורה על העולם, ואת הזכות הפנימית של נשמת ישראל. ורוח ישראל מתאמץ בתוכו, וצמח ישועה עולה ופורח, וההכרה של אחדות של מלכות שמים הולכת ומתבררת. יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם, ומי בכל מעשה ידך בעליונים ובתחתונים שיאמר לך מה תעשה. אבינו שבשמים עשה עמנו חסד בעבור שמך הגדול שנקרא עלינו, וקיים לנו ד' אלהינו מה שכתוב בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהילה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ד'. ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל ד' מעל לגבול ישראל. ונחל ד' את יהודה חלקו על אדמת הקודש, ובחר עוד בירושלים. הס כל בשר מפני ד', כי נעור ממעון קדשו. ואותו הארס המצער שנכנס באגדה בשיעור קטן מאד, ועשה גם כן קצת שמות, והעמיד חטיבות פנימיות בצורה של מיני חסידות וכתות נבדלות, נבטל הוא במיעוטו, ונזדכך באש התורה וחוסן האמונה. קשר הפנימי של אהבת האומה, וחוסן יקרת הקודש שבנפשות הגדולות הפנימיות אשר עסקו בפיתוחו, העלו את התוכן לתוכיות הקודש, והכח המזיק שבו הולך ומתהפך לכח מועיל, לכח פועל ומבריא, עד אשר שוב ישוב אל מקורו, בטוהר מלא, ובחסינות פנימית מצוחצחה.",
        "summary": "הטלת הארס של המינות באגדה ובנבואה, והפיכתן לניגוד ההלכה והתורה, הביאה להסתרת האגדה, ובזיקוק העולם מתבררת אחדותן."
    },
    {
        "id": 2477,
        "article": "היצר הרע הגדיל לעשות, שמניח אומות העולם ומתגרה בישראל. אין הגירוי מצוי כי אם במקום שיש ניגוד. התוכן הגויי הוא כולו יצר הרע, אין שם מקום לגירוי. גם החיים המסודרים הגויים הנם מסודרים רק ביחס לחלקיהם הפרטיים, שהם מתאימים זה לזה, ומזה יוצא הסידור והחיים שהם בתבנית המוסר והצדק, אבל בתוכיות האופי, כל החיים המהותיים אומרים רשעה. זאת היא תכונתה של הקיבוציות הגויית, שעדיין לא קלטה אליה את האור האנושי של צלם אלהים, שנמצא רק בפרטים, חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא. ולא יהיה שריד לבית עשו, ולא לכל עשו, לאפוקי אנטונינוס וקטיעה בר שלום וחבריהם, שאינם מקבלים את יניקתם מהכללות הלאומית הקיבוצית שלהם, אלא מזיו הנשמה הכללית של האדם, שמשרה את הארתה על יחידי הסגולה שבכל עם ובכל דור. והיסוד הקיבוצי אמנם הוא פועל בכל זה על האופי היחידי. והגירוי היצרי אינו מצוי כי אם מצד הניגוד התוכי להתקוממותה של הרשעה, וההתגברות הפנימית של חפץ ביעורה מן העולם. על כן ישראל נתונים תמיד במצב של מלחמה מוסרית פנימית, וכל מי שנשמת ישראל יותר חיה בקרבו, מלחמתו יותר עזיזה ויותר מורגשה ומלאה ענין, כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. רבות רעות צדיק, ומכולם יצילנו ד'. ד' לא יעזבנו בידו, ולא ירשיענו בהשפטו.",
        "summary": "יצר הרע מתגבר בייחוד בישראל מפני ניגודם הפנימי אליו, ואילו הגויים שורשם רע, וחסידיהם יונקים מנשמת האדם הכללית."
    },
    {
        "id": 2478,
        "article": "כשאור הקודש מוזער, שולט הטבע בגסותו, חוקיו הסמויים הולכים ומלפפים את החיים, והאדם נמשך אחרי צדו הבהמי, והעולם אחרי מערכותיו, שהן הן גם כן קיבוץ החוקיות הכוכביית, הזרמים והכחות הפועלים בפגישתם הסידורית על פי משטרם. וכשהשכל התוכי מתגבר, כשהרצון הטוב בחיקויו העליון מתרומם להנהגה, הכל מתעלה, וכבאדם כן בעולם אין שליטה חוקית סמויה, כי אם הנהגה שכלית מדוייקה. נתונים הם כל הגויים תחת היד החזקה של משטרי המערכות, של כחות הטבע וזרמיהם. אין להם שאיפה יותר גבוהה מהמילוי של חפצם הטבעי, זהו מלחמת קיומם. כל השכל איננו כי אם משמש לאותו הרצון העור, ונמצא שאין התרוממות עצמית, כי אם התקשטות חיצונית, והתעלות חלקית בחוג הנשפל, חירות שטחית בתוך עמקה של ההשתעבדות הפנימית. לא כאלה חלק יעקב. החפץ התוכי הוא לנצח את עצמו, הסקירה הנשמתית היא לרומם את חיי הכלל וחיי העולמים, את חיי הפרט וחיי כל מפעל ותנועה, אל אותו המובן של החיים אשר להעדן העליון של החכמה היצירתית, ששם המגמה המציאותית שרויה, והדבקות האלהית הולכת ופועמת באומה בסוד נשמתה וחפץ קיומה. הרצון העליון הזה מתגבר הוא על כל המערכות, אין הזרמים הטבעיים דוחפים אותו, כי חזק הוא מהם. אמנם בהשפלת האורה, בשליטת ראשים שאינם הגונים, מיסוד ערב רב, נכנס רוח זר ותוכן גויי, עד כדי השלטה של המערכה הטבעית, עד בא אור הגאולה […].",
        "summary": "הגויים נתונים תחת שליטת הטבע הגס, המזלות והרצון העיוור, וישראל משליטים בכל את הקדושה, השכל והחירות."
    },
    {
        "id": 2479,
        "article": "כשם שהדיבור הבטל והמותר מגביר את הטשטוש הנפשי, ומערפל את האור הטהור שהנשמה משפעת מתוך פנימיותה, שהאדם עלול לקבלו בטהרו וליהנות בזיוו החודר והעמוק, לולא החשיך בעצמו את הסביבה ההסתכלותית הרוחנית שלו על ידי אותן ההמשכות החיצוניות הריקות והאפלות של הדיבורים הבטלים שאין בהם חיים ואור – כמו כן כל הסתכלות חיצונית בלא מטרה, בלא חכמה ושכל, בלא חשבון ודעת, היא מזרמת אל תוך העין זרמים חיצונים אפלים וכהים, מטעים ומשבשים. הכיווץ ההבטתי הוא מכניס אור הרבה לתוך החוג המצומצם, וכשהעינים נשאות להביט למרחוק במטרה התבוננותית, אז החיים ההבטיים הם מלאים לשד, והם מחיים את הנושאים המוצצים, ומשיבים אותם אל תוך הנפש רוויי חיים ומחשבה, והאדם מחיה את העולם, ומחיה את עצמו בזיו פנימיות נשמתו. כל אופן שההגברה החיצונית באה על האור הפנימי, הרי הוא אוטמו. ואפילו הברה קולנית ריקה, הגבהת קול יותר מערך המטרה שהרוח, הרצון, והעריגה המקודשה תובעת, הרי היא מאפילה את אור הרגש, וסותמת את חרכי הנשמה מהופיע את מאורותיה. ובעולם, התנועה ההומה של הרשעה, של הבהמות הגסה האנושית, קול המונה של רומי, משתקת קול גלגל חמה, עד אשר הרשעה תקפץ פיה, וקול מבשר ישמע, האומר לציון מלך אלהיך.",
        "summary": "כל הגברה חיצונית של דיבור וראיה, מעבר לתביעה הפנימית, מאפילה על הרגש, וסותמת את חרכי הנשמה מלהופיע את אורה."
    },
    {
        "id": 2480,
        "article": "המחשבות הבודדות, האותיות המיוחדות, האידיאלים המכונסים כל אחד בפנימיותו, שבכל אחד בפני עצמו יש די למלא עולמים, הם יותר נשגבים, אמיצים ורבי ערך בחוסן קדשם, מהמחשבות, האותיות, האידיאלים, שהם מתרכבים יחד לארג שלם של בנין משוכלל, שכל אחד מהם הוא חלק בבנין הגמור, כח ואבר בכללות האדם הגדול. ומהשיגוב העליון של המחשבות המבודדות, הולכת ונוצרת צורה וחטיבה של עולמים כלולים. מתמעטת היא האורה הנשגבה של האידיאליות המוחלטה, שמפני חסנה ועליוניותה אינה צריכה להתרכב עם שום תוכן שמחוץ לה, ומתוך הנפילה הזאת נעשה חסרון של השתכללות מורגש, וכל אחד אז מבקש לשוב לתחיה, לפעול ולהתעודד, ומתוך שכבר הועם אותו האור הגדול של החוסן, המספיק לכל אות מיוחדת לבדה למלא מלא עולמים על ידי עולמה, הולכים הם ומתרכבים יחד, וצורת האדם הגדול של ההויה מתיצרת, ומתחילים תיקונים מסודרים, נשגבים ומשוערים, שכל האותיות, כל המחשבות, כל האידיאלים, כולם מאוחדים בחוברת מאוחדה. המוציא במספר צבאם, מרוב אונים ואמיץ כח, איש לא נעדר.",
        "summary": "אותיות המחשבה הבודדות נשגבות מאלו המתרכבות, ומתוך שלמותן אינן זקוקות להרכבה, ורק אחרי נפילתן יש צורך בהתרכבותן."
    },
    {
        "id": 2481,
        "article": "מצד שורש השרשים, אור אין סוף במילואו, אין מקום לשום נמנע, אפילו אותן הנמנעות המוחלטות, הבנויות על יסודי חוקי הזמן והמקום, כמו התהפכות עבר לעתיד, וחלק לכל, או גם עבר מאוחר לעתיד, וחלק גדול מהכל, קו אלכסון של מרובע שוה או קצר מקו הישר, כל אלה הן מניעות מוכרחות רק בחוג הזמן והמקום, שהם מכוננים בכונניות של מצר והגבלה של הרשימו שהתגלתה רק אחרי העלמת אור אין סוף מכל אותו השטח, כלומר אותו הסיגול העתיד שכללי כללים של הכשרות עולמים בו עלולים להיות מכוללים ובנויים. כשמתעלים ממעל לראשית ואחרית, ממעל לזמן ומקום, אין מניעה, אמנם אין גם שפה ולשון, דיבור והגיון, שאלה וערך, על כן אפילו זאת המניעה המוחלטה של הוות אלוה כמותו, או חדלון הויית עצמו, אינם דברים של מבטא כלל, כי אין למעלה מכל הערך שממנו לקוח כל אוצר הביטוי הרוחני שלנו שום תיאור, לא למציאות ולא לחדלון, לא לערך ולא לדימוי, לא לשיווי ולא לבלתי שיווי. אמנם עדים אנו שכל האי אפשרות התאורית הזאת, היא רק מפני החוזק והעוצם, מפני הישות העליונה מכל ישות, מתוארה או בלתי מתוארה. והראיה, שרק אחרי החלשות רבות, אחרי העלמים מרובים וצמצומים עצומים ומרובבים, מותחלים הם הערכים להגלות, הערכים של בלתי ערך בתחילה, אין ערוך אליך, ואחר כך הערכים הממשילים ומשוים בדמיונות ומשלים, בכחן של נביאים הגדול לדמות צורה ליוצרה. ביסוד הרשימו, מקום התוהו העשוי, האין הנוצר, האפס הנברא, והבוהו הנאצל, שם הוכן יסוד המניעה המגבילה של הנמנעות, שיצאו ונתגלו לפנינו בצורות הנמנעות ההנדסיות, המספריות והגיאומטריות היסודיות. והנשמה המחיה אותם היא רוח אלהים חיים, בגבורת קודש קדשים, ממעל לכל הופעת הכשרת עולמי עולמים. כי הוא אמר ויהי, וצוה ונבראו, חי עולמים, טהור עינים. לפי עוצם הטוהר המתגלה בעולם, מתגלה הדר היכולת המתנוצץ ממקור החיים העליונים, מגדולת הגבורה האין סופית, המעוטרה בזיו השלמות של כל אור ויפעה, של כל קודש קדשי קדשים וחמדת עדני עדנים, של כל רוממות אידיאלי אידיאלים ופארי מגמות רמות ונשאות, המתנשא מימות עולם. נמצא בשורש הכל, מעולם, ממעל לכל עולמים, הכל כבר עשוי, בנוי ומשוכלל. וזהו יסוד היכולת הבלתי מוגבלה, הנותנת קיום ועמדה לכל יש, והמבטיחה את התקומה הנצחית לעצת עליון, עצת ד' היא תקום. וכאשר הנמנעות המוחלטות גם הן הוחקו ונעשו, הננו מתיחסים אליהם ביחס הראוי לכבוד של מעשי ד' יוצר כל, ומכניסים אנו אותן בתוך האריגה הכללית של מחשבות הקודש. מיסוד הנמנעות הוחק הטבע הרוחני והגשמי עם כל חוקיו, מסיבותיו ועלילותיו. והננו מקשרים בזה את השמים ואת הארץ, את הגויה והרוח, את הרעיון והמפעל, את הדליגה והאיטיות, את ההתפתחות והפתאומיות, באגודה מחוטבה. ומראשית ועד אחרית, אור בהיר זרוח, אור קודש זרוע, והנס והטבע מאוחדים. ורוח ד' זרחה על הרמב\"ם בהקימו את יסוד האמונה מאוגד עם שורש החידוש הגמור והמוחלט, ועם זה את הדרך של המדע המוביל אל ההכרה האלהית, על יסוד הקדמות, שהוא יסוד נופל תיכף בהזרחת אור האמונה, הבא ומופיע מיד אחרי ההברקה המדעית המקפת. אמנם הקדמות השפלה, העכורה, היונית, אינה כי אם דמיון חלש וכוזב, המאוגד עם הכסל והרשע הבהמי החיצוני, המתגבר על האדם הילד ההולך ותר אחרי עיניו, ואין מכניסים מי רגלים בעזרה. אבל בשורש שרשו, שמשם יש נטית השכל בהתבודדותו אליו, הוא נובע מהמציאות המוחלטה העליונה מכל, הבלתי מותנה, הבלתי סופית, השוללת כל שלילות ומצרים, ומעדרת כל העדרים. ורק כדי להכין תבל מתואר ומוגבל, שהשלילה עם החיוב פועלים פעולתם בקרבו, ועושים את תפקידם לשכלולו, קדם ההעדר העשוי, הצמצום המתוה את הרשימה הקדומה, שנתן יסוד החידוש בגילויו, והכין את העולם המתואר, שהוא כלי לקבלת אור חיי האמונה, שפעת החידוש, כבוד ד', שמו וזכר קדשו, שם שם ד' צבאות אדון כל הארץ, הזורח בארון עוזו, יושב הכרובים הופיעה. והמהלך העליון הזה מקדש את הטבע כולו, ומכשיר את החיים לאור הניסים וכל הנפלאות כולם, מאחד את העולמים הנצחיים עם הזמניים, ומקדש את חיי הארץ בקדושת חיי שמים, מחבר את העדנים העליונים והתחתונים, גניהם ונהרותיהם, עציהם ופרים, וכל טובם וכל עבודתם ושמירתם, ומגלה אורו של משיח הקדום לעולם. ואתה בית לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה, ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאותיו מקדם מימי עולם. לכן יתנם עד עת יולדה ילדה, ויתר אחיו ישובון על בני ישראל. ועמד ורעה בעז ד', בגאון שם ד' אלהיו, וישבו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ. והיה זה שלום, אשור כי יבא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו, והקמונו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם. ורעו את ארץ אשור בחרב ואת ארץ נמרוד בפתחיה, והציל מאשור כי יבא בארצנו וכי ידרוך בגבולנו. והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ד', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם.",
        "summary": "כל הנמנעות נולדו אחר הצמצום, אך בעצמות הישות העליונה אין נמנעות, ואפילו מניעת היות א-לוה כמותו אינה יכולה להתבטא שם."
    },
    {
        "id": 2482,
        "article": "הכניסה אל אושר החיים, של היחיד ושל הכלל, לא תהיה נגמרת בחפץ עדין לבד, להשתמש עם הכחות המרוכשות כבר, או המנוחלות מני אז, לטובה, כי אם כשהרצון הטוב יתעמק כל כך, וישלח פארותיו ויעמיק שרשיו, עד כדי התגברות כח החיים לרכוש עוד הרבה אמצעיים וכחות, כדי להוציא על ידם אל הפועל את אותו אושר החיים המבוקש, של חפץ הטוב העדין והקדוש. איש חיל, זהו מובן הצדק החי, שמתהפך אז לכח פועל ומהוה. אין שום ישועה שלמה באמת, כי אם אותה שהנושע פעל להופעתה בפועל ידיו. וזהו יסוד הצדק שבעבודת האדם, רכישת כחות וסידורם למטרת החיים היותר עליונים ומקודשים. וכשהחיים הכלליים באים לידי מדריגתם הגבוהה, מתעוררים כל הכחות הכלליים, וכל הסביבה העולמית, המעשית והרוחנית, הנוגעת בהם, וכל המקורות העליונים שמהם הם צומחים ועולים, לפעול ולעבוד ביסוד היצירה של הישועה, ישועת הכלל וישועת העולם. אור ד' המופיע על עז החיל, על הצדק המחדש והמהוה, זהו תוכן מיושר מאור הקודש של הבריאה, התהוות העולם וכל אשר לו מאותו החפץ הקדום, המלא עז, המעוטר בגבורה ובכל אור קדשי קדשים, עדינות הטוב, החסדים הנאמנים עדי עד. עתה ידעתי כי הושיע ד' משיחו, יענהו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו. וכל יסוד צפיית הישועה, הבאה מתוך פלפול החכמה המנוחלת, חכמת הרזים, שאורו של משיח גנוז בה, ורוחו של אליהו המבשר המקנא, ציר השלום, וההתעודדות הודאית, נוחה בה, היא היא יוצרת את הערכים של החיל, של רכישת הכחות וריכוזם למטרת האושר העולמי הכללי, שכל אושר של כל נקודה מציאותית בה תלוי. זאת היא הופעת הכח היוצר את הויית הגאולה בכל מדרגותיה, והבינה הפנימית בסדרי מהלכיה הכמוסים, מתחתית העומק, מההתרחקות המוחלטה של כל הסעיפים המנגדים לה, שהם באמת עוזריה, עד הקירוב המותאם של כל הכונניות, המורגשים בכל ארחות הסקירות, שהם קרובים לה ותומכים את חילה. אשת חיל עטרת בעלה, ורחוק מפנינים מכרה, בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלהים בציון.",
        "summary": "אושר החיים מותנה ברכישת כלים רבים להוציא על-ידם אל הפועל את האושר, ובצפיית ישועה אקטיבית הבאה מרזי תורה."
    },
    {
        "id": 2483,
        "article": "עילוי העולם בנקודת הרצון הפנימית הוא תלוי, בהעדינות של המבוקש הכללי המגמתי של החיים. המעשים והעלילות, שהם האמצעיים לחיים, הם ממלאים את השטח החיצוני של החיים. ויכולים הם לבא מתוך רצון עכור ומזוהם, ואז הם בתכלית הקלקול והתיעוב, והם מאבדים את העולם, מרבים בו רשעה ומשטמה, מלחמות ופרעות, והעולם הולך ומתמוגג בעניותו הרוחנית והחמרית. והם יכולים גם כן לבא מתוך רצון עדין, קדוש וטהור, ואז הם מכובדים ומפוארים, וגוררים אחריהם תיקון עולם מלא, ומצב נשמתי מרומם ונשגב. כל האור העתיד, הופעת כבוד ד' בעולם, תגלה את העוז לשבר את הנקודה המבדלת בין עומק רע לעומק טוב, תכניס תחת החפץ הרע והשפל חפץ טוב ומרומם, והחמץ העולמי יהפך למצה. ואותו הקנה של חית קנה, המשתמש בכחו הספרותי לרועץ, להמם את החברה, ולבצר את מקלטי הרשעה, יכרת ממנו חלקו הירוד, המשתפל לאותן התהומות האפלים, ויתקדש להראות בכחו את מה שראוי להראות בעולם, שהאדם העשוי בצלם אלהים חי בו. ואותו הקנה שהעלה שרטון, וכרך גדול שברומי עליו הוא בנוי, שלקח עוצם כחו מפני הירידה הישראלית, אשר באה מאז הוגלם החפץ לנטיה החיצונה של ההתהדרות הגויית, ביום שנשא שלמה את בת פרעה, גער חית קנה, ויאמר הנה, ראשון לציון הנה הנם, ולירושלים מבשר אתן.",
        "summary": "עילוי העולם תלוי בעילוי הרצון הפנימי שבאדם, ובתיקונו יתהפכו הרע וכוחות היצירה והספרות שלו לקדושה."
    },
    {
        "id": 2484,
        "article": "הארת הקודש היא באה לעשות את הכל גדול ונצחי, כל שיח, כל תנועה, כל רעיון, כל חפץ, כל מפעל, מקטן ועד גדול. ואותו הנצח הוא ההוד, הוא הצביון המעטר את המציאות ביסודו. והנצחיות של הענינים, ביסודם האלהי היא מונחת, והיא תדיר מצויה עם כל, אבל לפי הריחוק שהדעת מתרחקת מאותו הציור, והרצון מאותה העדינות, וסקירות ההגיון מאותה התכנית, ככה הם חולפים ואבודים כלפי אותו הנושא, עד אשר יתעלה הכל, והוד הנצח יחזור ויגלה. יבש חציר נבל ציץ, ודבר אלהינו יקום לעולם. הנה רחקיך יאבדו, הצמת כל זונה ממך. ואני קרבת אלהים לי טוב, שתי בד' אלהים מחסי, לספר כל מלאכותיך.",
        "summary": "נצחיות הרעיונות, התנועות והדיבורים, תלויה בקישורם לקדושה, ובריחוקם ממנה הם אבודים."
    },
    {
        "id": 2485,
        "article": "יסוד הרשעה, שמתפצלת לעבודה זרה ולמינות, הוא מבוסס לבצר מקום לסיגי החיים, למותרות הנטיות המציאותיות שבהויה ובאדם, במוסר ובחפץ, במפעל ובהנהגה, לתן להם גודל ושלטון בתוך הטוב והקודש, לא לטהר את הקודש, כי אם לטמאו ולסאבו. אמנם מקומה של עבודה זרה הוא מבחוץ, עומדת היא במקום הזוהמא והמותרות המגושמות ומאופלות, ומבקשת את בצורם ואת שליטתם והתגברותם על כל תוכן קודש, והתערבותם עמו בכל האפשרות. מגדילה היא ממנה הרשעה הצפונה, הארסית, המינות, שהיא מחפשת לה פינה בעוצם הקודש, שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך, ומתאמצת היא להשאיר את כל זוהמת העולם, את כל הגסות הגופנית ואת כל הנטיות הרשעיות האחוזות בגוף הגס בפנימיות יסודיו החמריים, ולעלות עמו אל האושר של הקודש, שהוא מיד מתחלל ומסתאב בנגיעתה של היד המסואבה בו. לא שעה ד' אל קין ואל מנחתו, מפני הרשעה שהיתה בו אחוזה. אותו הרצח שיצא אל הפועל אחר כך, היה גנוז וספון בכח גם בעת הבאת הקרבן מפרי האדמה, וקרבן זה תועבה הוא, הוא מגביר את כל כח רע. החטאת הרובץ על הפתח, הוא מתגבר ומתאמץ על ידי ריח הקודש שהוא קולט אל קרבו ומהפכו לתכונתו. וכה סובבת והולכת היא הקינות הרשעה, החפצה שתיטב בעיני ד', שד' יהיה שועה אליה ואל מנחתה, ובחובה יודעת היא היטב כי מאס ד' בה, ופניה נופלים, וחרה לה מאד וכעסה אגור בתוכה, ובכל עת מצא הנה יד הרוצח מתגלה, והצביון של החטאת שאליו תשוקתו של האדם הקיני מתראה בכל תועבתו. יסוד המינות שלעגה על דברי חכמים, ועשתה שמות בישראל פנימה, אשר אמנם לא הצליחה להרוס את השתות, מפני היד הגדולה, מלאתי כח ד', אשר בחיי האומה – הכינה לה קורים, אשר צלחו להיות לארג של מחסה כזב על פני עמים רבים. הוחלפה האלילות במינות. לא התוכן הפנימי הוטב, כי אם העמדה. המטרה אחת היא, לא לקדש את הרצון, את החיים, את העולם הגס ואת הפנימיות המהותית, על ידי כל אותו הסדר המוכן לכך בעצת ד' הגדולה, שיסודה הוקבע בישראל, בגוי קדוש, ומהסתעפיותיה יוכלו עמים רבים להיות יונקים, כל אומה לפי תוכנה, לפי מוסרה והכנתה הטבעית, ההיסתורית והגזעית, לפי השכלתה ומצבה הגיאוגראפי והכלכלי, וכל התוכנים החברותיים והאישיים שלה המצטרפים לזה. הקינות עשתה באדם את מעשה המפעל הקרחי בישראל. הקריאה כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד', היתה קריאה לועגת לכל תוכן הקודש, ולכל הרוממות וההכנה התוכית הדרושה להעשות עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת, שיהיה מובטח מכל פגם וסיאוב, שלא יהפך לרועץ ולצרה היותר גדולה של העולם. על כן הוכרח הדבר שירדו חיים שאולה, להאבד מתוך הקהל, ולהיות לעולם לאות לבני מרי, שלא יהיו עוד כקורח וכעדתו. הקריאה לכל העמים השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות, בתהומות החושך של הנבלות היותר מחרידות, הנכם כולכם קדושים, כולכם בנים לד', אין הפרש בין עם ועם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשוה, זאת היא הקרחיות האנושית, שהיא הקינות החדשה שממנה סובל האדם, שממנה נוע תנוע ארץ כשיכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום. עד אשר יפוח היום, ויפקוד ד' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. אותו הביצור המרומי, אותה ההרקעה לשחקים, שהמינות מתימרת בהם, מוכרח הוא לפול ולהעקר מיסודו. העולם צריך שיכיר כי לא רק בהגה אחד, באמרת אמונה מתוארה לבדה, די לאדם לעוף בגן עדן, וכל האוצר של הרעה, כל הרצח וכל התיעוב שספון בחדרי רוחו ובכל אבריו, בדמו ובבשרו, יכול הוא להשאר בעינו, וממילא הלא איננו צריך צירוף ולימוד, אינו צריך ריכוז ועליה. לית דעתיר מחזירא, מזונותיו, גם הרוחניים, מצויים לו בכל עת ובכל מקום, ודמיין מיעיה למיעי אנשא. קץ יושם לכל אותו החושך, יכיר האדם וידע, כי כל עמל האדם צריך שירוכז לטוהר הנפש. והאפשרות של הטוהר בתכונת העמים, טעונה היא מילוי של ריכוז, שהוכן כבר מאז על ידי אותה ההכנה הגדולה, שהפליאה יד ד' לעשות על ידי אותה האומה הנפלאה, לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים, מלכים יראו וקמו, שרים וישתחוו, למען ד' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך. והחפץ של העמדת גוי אחד בעולם בתור ממלכת כהנים, גוי קדוש, שהוא צריך להיות למופת על האור העליון האלהי החודר בחיי העמים, שרק בהיותו מצוי ועומד, בהיותו חסון וחפשי, בהיותו שב לבנינו ולאשרו אחרי כל הופעותיו המרובות בשעבר, אחרי כל נסיונותיו הקשים, אחרי כל צירופיו וליבוניו, בשובו עם כל דיעותיו ועם כל קניניו, עם כל רכוש נשמתו וכשרון חייו, עם כל טהרתו הגופנית, הגזעית והאמונית, עם כל תוכן היפעה האלהית שהיא לו למורשה, ושסגולת ארצו מגדלתו ומרחיבתו, אז, על ידי אותה הידידות הפנימית שהוא יכול להראות לכל העמים תחת כל המשטמה והרדיפות אשר קבל מהם, ועל ידי כל הכבוד וההשתוממות אשר כל הגוים כולם יוכלו להראות עליו תחת כל הבוז והחרפה אשר טפלו עליו, על ידי כל אותה התשוקה של ההתחברות והריעות עם עם ד' אלה, עם נחלת ד', אשר סגולת הקודש בטהרתה לטהרת החיים בו צפונה, אשר רק על ידי חיקוי ארוך, על ידי הדרגה של העמקה דורית, יכולה היא לצאת אל הפועל במדה הגונה גם בשאר העמים, בכל האדם אשר על פני האדמה, אז יבורר לכל כי סגולת הקודש אינה סגולה זלה, שיכולה להנטל בכל ידים מסואבות, כי אם סגולה העולה בעמל נורא, במסירות נפש קבועה, ועל ידי זכות נחלת קודש של אבות לבנים, נושאי עול באהבה ושומרים דרך ד' מסח. אז יוסרו פני הלוט מעל כל העמים והמסכה הנסוכה על הגויים, ואותה הותרנות של המינות תוכר כמו שהיא, בתור מטבע פסולה המסמאה את העינים ומטמאת את הנפשות, מרבה רצח ודם וכל תועבה. ד' עזי ומעוזי ומנוסי בעת צרה, אליך גויים יבאו מאפסי ארץ, ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו, הבל ואין בם מועיל. ונשגב ד' לבדו ביום ההוא, והאלילים כליל יחלוף. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים.",
        "summary": "הרשעה מתפצלת לעבודה-זרה הנלחמת בקודש מבחוץ, ולמינות הניגשת לקודש עם כל זוהמתה, וישראל מגלים שהטהרה היא תנאי לקדושה."
    },
    {
        "id": 2486,
        "article": "הישרת העקמומיות בתכונות, בדיעות, בהשקפת החיים, עד לעליות הקודש המעולות, היא זקוקה להיות חודרת בשרשים התחתיים, ועמם עולים להספירות הגבוהות. כשההתפצליות התחתיות שולטות הן לעצמן, הן מעכירות ומחלחלות, מזהמות ומגשמות הגשמה גסה ומזוהמה את כל אויר החיים. וכשהן נאחזות בהתוכנים שממעל להן, ועולות בעלייתם, הן הן המוסיפות אור וחיים, טוהר וקודש, אומץ ותפארת בכל. יסוד נצחי הוא, ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר הטוב ויצר הרע. ואין האהבה שלמה, ואינה נובעת יפה ממקור האחדות המטוהרה, כי אם כשכוללים את היצרים ביחד, והיצר הרע מתאגד עם היצר הטוב, וכל כחותיו הרעים הנם נאחזים בשורש הטוב, ומתהפכים לטובה, לצחצח, להחיות, להבהיר ולזקק יותר את להט הטוב. דבר זה נוהג בדיעות, בתכונות, ובעצמיות החיים, בהבנת העולם, בהשכלת האמונה, בחינוך הכללי והפרטי, בשאיפות העדינות של החיים, של האנושיות, של הלאומיות, ושל השלמת האדם באור תקות האושר המעולה. ולזה דרושים כל הכחות של הטוהר האדיר, של גבורת החכמה העליונה, ומטרתו של סוד ד' אשר ליראיו, ההולך ומתנוצץ בלבבות, המכבש לו את דרכיו על ידי כל האמצעיים הרבים והשונים, החוצב לו גולות עיליות וגולות תחתיות, הבא דרך פתחים, חרכים וחלונות, גם דרך פרצים והריסות, הכל אל מקומו שואף זורח הוא.",
        "summary": "ישרות המידות והתכונות צריכה לחדור לשורשים התחתיים, שבטומאתם מעכירים את העולם, ובעילוים מוסיפים אור בעליונים."
    },
    {
        "id": 2487,
        "article": "אותו הכבוד שהעולם האלילי מכבד את הטבע, כלא הוא נחשב לגבי הכבוד הפנימי והעליון, העדין והמיושר בטהרו וקדושתו, שהעולם הישראלי ברום תעצומו הוא מכבדו. הכבוד האלילי של הטבע, איננו כי אם כבוד חיצוני, כבוד של הכרח, של אלמות ותקיפות, והכבוד הישראלי בפנימיותו הוא כבוד חבתי, אידיאלי ונימוסי. הכח העליון מתגבר באומה ומתבלט ביחידיה, עד כדי שליטה על הטבע, עד כדי יכולת ואפשרות להרס חוקותיו. והאהבה הפנימית שהנימוס האלהי המיושר בתכלית משריש בתוכיותה של הנשמה, מעצים את הכח לבלי לאטרוחי כלפי שמיא, ולאהוב את הטבע על פי הופעותיו, להכיר את היופי ואת העדינות שיש בו, בכללותו ובהופעת פרטיו המתאימים. ואותה האהבה הפנימית של הטבע, הגנוזה בעומק נשמתן של ישראל, הוא יסוד היצר הרע הישראלי, שמחולק לאין קץ מתכונתו של היצר הרע של כל עם ולשון, שתחת אשר היצר הרע הכללי ששורה בכל אומה הוא מיסוד הנחש הקדמוני בפנימיותו, מכוסף הרשעה והחיבול של כעס אויל, אין היצר הרע הישראלי כי אם לבוש בלבושים צואים, אבל תוכיותו היא שלהבת אש קודש, אהבת החיים והמציאות, אהבת הטבע מצד הנימוס העליון האלהי שלו, שתוצאותיה הנה כל תיקון וכל שכלול של עולם, כל פאר המדות וכל עדנת החכמות, אור האמת, אור ד' בעוצם גבורתו.",
        "summary": "הכבוד והחיבה האידיאליים של ישראל אל הטבע, גדול מהכבוד החיצוני והמוכרח של הגויים, והוא היסוד ליצרם של ישראל."
    },
    {
        "id": 2488,
        "article": "מתוך שהפנימיות של היצר הרע הישראלי הוא תוכן קדוש, ותבערת אש קודש רוממה ואידיאלית אלהית, הכרח הוא שלבושיו הצואים שהוא לבוש, כדי להוציא על ידם את התפקיד של משקל הרצון וחופש הבחירה, שהוא תכלית העולם ועלייתו האישית והכללית של האדם, הם יותר גרועים, יותר מנוולים ומוסרחים, מאותם הלבושים של שאר כל אומה ולשון. כי הגדיל לעשות, שמניח אומות העולם ומתגרה בישראל. אם היה אותו הסרחון היצרי שבישראל מונח באומות העולם, היו כבר כלים מן העולם, ולא היה שום שכלול של עולם מוצא יסוד להבנות כלל. ולולא היה אותו הסרחון העז שביצר הישראלי בעולם, היה הרצון האצילי מתגבר בהם, עד שלא היה כל תוכן אנושי המשכלל את חופש הרצון ומסדר חיים בחיריים בעולם, ניכר בהם כלל. וזהו עומק היסוד של הרשעה העמוקה שנפל בה ישראל בעת קלקלתו, והכתוב צוח ואומר, ותצדקי את (סדום) אחותיך בכל תועבותיך. ובכל זאת אין כל פגיעה רעה זו כי אם בשטח החיצון של התכונה הנפשית, וסופו שהוא עצמו, על ידי עיבודו והשתנותו, בהעברת סרחונו וחדלונו השלילי, מתהפך לאור קודש, לשלהבת אש מקודשת בטוהר עליון, בגבורה קדושה ועזיזה, שאין למצא לה דוגמא בכל שדרת היקום, עד שגם מלאכי מעלה תמהים על זה. כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. וקדושי עליון מציצים בגבורה זו, ואוהבים את האומה בכל חום שלהבתיה.",
        "summary": "שורש יצרם של ישראל בקודש, ולכן חיצוניותו מוכרחת להיות גרועה ביותר, כדי לאפשר בחירה, והוא עתיד להתהפך לאור קודש."
    },
    {
        "id": 2489,
        "article": "טעם העונג והשמחה בהשגה, תלוי כפי ההתאמה הנשמתית שהמשיג מתאים עם המושגים, וההתאמה הזאת יש שהיא גלויה, ויש שהיא כמוסה ועלומה מאד. עיקר העונג חל על תגבורת התאמת הרצון, שזהו הצד היותר חי שבהשכלת השכל בתכונתו העליונה, שאז השכל והרצון הנם מאוחדים בצורה מאוחדת מאד, והרצון הוא הולך ומתפשט בכל הערכים הנשמתיים, עד שמגיעים לאותם הסעיפים של התפשטות החיים על הכלים הגופניים ועבודתם והסתעפיותיהם. וכאשר בכל צורה שכלית של השגה גנוז גם כן בפנימיותו אור מוסרי של הנהגה ותיאור של חיים, עד שגם בצורת השכל היותר מופשט גם כן גנוז שם תוכן של הנהגת חיים, שכשיתפשט לענפיו בא עד לידי תיווי חיים נערכים לפי אותה המדה הראויה לפי מצב ההשכלה המופשטת העליונה, ומתוך כך יש להמוסר והצדק, לטוב המעשים וזיכוך המדות, מבא גדול בטעם ההשגה. וכפי אותו הערך שהרשעה קבורה באיזה פינה כמוסה בלב, אף על פי שהיא נכבשת ואינה שולטת בחיים, מכל מקום היא פועלת את פעולתה לתעב את הטעם העדני של החכמה העליונה. ועל כן עלמא דאתכסיא שנואה היא, וירא ד' כי שנואה לאה, מפני שערכי המוסר הגנוזים בה הם כל כך רוממים ונשגבים, עד שאין כל העולם הגלוי כולו כדאי הוא להם, ואינו יכול לסבול את אותה מדת הגבורה החזקה והנעימה באמת שיש בתוכנה העליון. עד שמתגבר הטוב כל כך, עד אותה המדה של השויית העולמים הגלויים והנסתרים, ואז נועם ד' יתגלה, והמים מתמתקים ביסודם העליון.",
        "summary": "העונג והשמחה שבהשגה תלויים בהתאמת הרצון והמוסר של המשיג עם תוכן ההשגה, ושנאת החכמה העליונה נובעת מאי-הכשרת העולם לקבלה."
    },
    {
        "id": 2490,
        "article": "הפילוסופיא האסכולית חושבת את המוסר ואת השכל לשני אורגנים מיוחדים, מובדלים זה מזה, שהם מחוברים זה עם זה רק חיבור מוכני. המדות הרעות מעכבות את ההשגה הבהירה, אבל עיכוב זה הוא רק עיכוב תנאי. לפעמים יוכל המשכיל להתגבר על התוכן הרשעתי שלו, אף על פי שלא יכבשנו, מכל מקום יעלה בשכלו להשיג אמתיות נשגבות, אלא שיעלה לו הדבר בקושי יותר. ומזה התוכן המפריד את העולמים היסודיים של החיים והמציאות זה מזה, מתהוה אחר כך פרץ גדול בכל תוכני המוסר והשכל, וגם בכל ערכי השקפות העולם יחד. לא כן אומרת התורה. אור ישראל מופיע בגבורה עליונה וישרה, מכרת את האחדות המלאה והמתאימה. השכל והמוסר אינם אורגנים שונים, שרק על ידי אמצעיים צריכים הם להיות מחוברים זה עם זה. נשמה אחת, עצם אחד הוא, ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם. ואותה האחדות של החכמה והמוסר מורה, שכל החשכה מוסרית היא בעצמה החשכה שכלית, לא תוכל להיות מושלמת בשום התגברות שכלית שבעולם. באותה הפינה שהרשעה מונחת שמה, שם האולת שוכנת. ובאותם החיים שפגימה רוחנית שוכנת אין הזיו האלהי מתגלה כל עיקר. שכינתא לא שריא באתר פגים. על כן התשובה מכל חטא הוא תמיד תנאי עקרי בתכונת חכמת ישראל.",
        "summary": "בפילוסופיה האסכולית, טהרת המידות היא תנאי טכני לבהירות ההשגה, ואילו לפי התורה היא תנאי מהותי הנובע מהיותן נשמה אחת."
    },
    {
        "id": 2491,
        "article": "אומרת לנו הרזיות, בעולם מלא של אור ושל חיים אתם שרויים. דעו את הישות הגדולה, את עשירות המציאות, שאתם תמיד נפגשים בה. הסתכלו בגדלה, בתפארתה, בדייקנותה ובחברותיותה. היו מחוברים להלגיונים החיים, הפועלים תמיד כל זיו ותפארה. בכל פינה שאתם פונים, עם דברים חיים וקיימים יש לכם עסק, תמיד אתם פועלים פעולות נמרצות, בשיג ושיח עם משאות נפש ויקרת חיים רעננים. בכל פעולותיכם אתם נפגשים בניצוצות מלאים חיים ואור, שואפים ומשוררים לעלות לרום רמים, אתם עוזרים אותם והם עוזרים אתכם. זיו החכמה שאתם משיגים, אין זה צללים קלושים של איזה זהרורית רוחנית שאין בה כלום עד שתבא ההרגלה והמדעות אליכם, אלה הם בני עולם עומד, המתודעים אליכם, השולחים לכם ממרחקים בשורות טובות, ידיעות משלומם ומצבם האיתן, ובשלומם לכם שלום. כשאתם מתעלים, הנכם מתרוממים אל סיעות יותר עליונות, אל סביבות יותר נהדרות. והכל חושק, הומה ושואף, בסידור נאדר בקודש, ונאזר בתפארה. כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם. כי באור פניך נתת לנו ד' אלהינו תורת חיים.",
        "summary": "הרזיות מלמדת אותנו לגלות את האור והחיים שבמציאות שעמה אנו נפגשים."
    },
    {
        "id": 2492,
        "article": "ברא מזכה אבא. השרשים שמבוע החיים הומשך מהם, הנם מתברכים לפי ברכת הענפים. הטבת הרצון החפשי והוספת הארת החיים שבברא, בתור ענף שואב חיים משרשו, פועל פעולה רבה על השורש, גם אם כבר עברה עליו תקופת ההטבה החפשית שבבחירה, ובזה מואר הוא באור זכות, ומתעלה מירידת הדין הקשה לעליית הרחמים העליונים. בנים אתם לד' אלהיכם, זאת היא גדולתם של ישראל, שהוספת הארתם הנשמתית, בתור תוספת ברכה ואורה שבענפים, מוסיפה היא ברכה ואורה עליונה על כל אותם הצינורות הגדולים שזיו החיים הומשך על ידם, והעולם מתבסם, והעמדה של ההנהגה האלהית מתעלה מכסא דין לכסא רחמים. וכיון שהאדם מתעלה לעולם התשובה, ושאיפתו היא עמוקה לסידור עולם אידיאלי כפי טהרתה של המחשבה הראשונה, הרי הצדק האלהי המתגלה בעולם כולו בפועל, הולך ונמשך משורש המחשבה העליונה, ששם נאחזת היא מחשבתו התשובתית, והרי הוא עומד בחבה עליונה, של המשל של לא זז מחבבה עד שקראה אמי. וההופעה האלהית המתגברת בעולם בנוגע לאותה התכונה שבה הוא מיוחס בפרטיות מציאותו, מזכה אותו, ומגברת הארתו, ומרעפת טללי חיים של רצון נשגב, קדוש ועליון, על כל שורש מהותיותו, להעשות בריה חדשה, כברא מזכה אבא, ועליו הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.",
        "summary": "מחשבות התשובה ורצון תיקון העולם הופכים מידת דין לחסד, ואת ענפי החיים שבישראל למשפיעים על שורשם העליון."
    },
    {
        "id": 2493,
        "article": "על פי יסוד הקישור והפעולה שהענף בתכונה רצונית פועל על השורש, היה ראוי להיות במדה אחת מה שברא מזכה אבא גם כן ברא מחייב אבא. אלא שהוא מתנאי מדת הטובה המרובה, שקביעות העליה והטוב תהיה איתנה יותר, ולא תמשך אחרי הרשעה הענפית, אף על פי שהיא מאירה הרבה מהאורה והצדקה הענפית. ומכל מקום קצת פגם יש, עד שיכלל הכל בשורש.",
        "summary": "מכיוון שמידה טובה מרובה ממידת פורענות, השפעת פגמי האדם על שורשו פחותה מהשפעת זכויותיו עליו."
    },
    {
        "id": 2494,
        "article": "התהוות חק הנמנע הוא הכלי הראשון, שהוצרך להיות מוקדם להתפשטות הטוב הראשון של הארת היכולת, שעל פי עומק החכמה והחסד העליון. והצמצום הקדמון של כינוס היכולת המוחלטה, גרם התגלות חק הנמנע, שממנו מתענפים כל הנמנעות המוכרחות, שכל האורות הנפלאות של כל הגדולות, של החסדים, של גבורות הגבורות, ושפעות הכחות של היכולת העליונה, הבלתי גבולית ואין סופית, מתראה על ידם דוקא. מעיקרא חשוכא והדר נהורא.",
        "summary": "חוק הנמנע הנו הכלי הראשון, שנתהווה בצמצום הקדמון, ומטרתו לאפשר את גילוי היכולת האין-סופית."
    },
    {
        "id": 2495,
        "article": "ודאי הוא שתכונת התפילה שהיא פועלת, היא מפני התעמקות הרצון. ורצונו של אדם הוא שביב מהרצון העליון הכללי, רצון היוצר אשר נעשה בחפצו כל. אבל זאת הסגולה של הרצון היצירתי, לא תופע כי אם לפי אותה ההשתקעות שהרצון הפרטי משתקע בשרשו. על כן אותו החפץ העמוק של השגת המבוקש המובע בתפילה, המתלקח ביותר על ידי רגשי הלב והסתערות הנפש, על ידי התפרצות החפץ וההעתרה, מצד עצמם לא היו יכולים לפעול, כי אם מצד שמקרבים את הרצון אל הבורא, אל יוצר כל, בזה הם מתגלים בטבעם, ופרטי החפצים חוזרים לכלליהם, והכל נעשה בסגולה העצמית להם, מתעצמים אז בתכונתם היסודית שהוא החפץ האלהי, שכחו הוא כח פועל כל הפעלים, מהוה כל ההויות, יוצר כל היצירות, ממלא כל החפצים. כל אשר חפץ ד' עשה בשמים ובארץ, והוא מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.",
        "summary": "התפילה מעמיקה את פרטי הרצון בשורשם האלוהי, שבכוחו לברוא עולמות, וכך יוצא המבוקש אל הפועל."
    },
    {
        "id": 2496,
        "article": "מצד מצב הגלגול של הנשמות, יכולים להיות חסרונות יסודיות בעצם הנפש, חוץ מאותן המגרעות שהגופניות ומזגיה גורמים. וגם זה אפשר להתרחש, שכל זמן שכחות הגויה הם איתנים, ותאות הגופניות סוערות והומיות הן, אין ההשפעה הנפשית הגרועה ניכרת, שאינה יכולה להשפיע משלה, מאחר שיש זרם אחר ההומה וסואן בחיים. אבל אחרי השיקוט של המית החיים הבשריים, אז מתעוררים החסרונות הנשמתיות מתכונה הקודמת, ואז מגיע התור לעצם התיקון הנשמתי, מה שכל ההקדמות של ההדרכה המוסרית המכוונת נגד הכחות הגופניות, היו רק פרוזדור לעבודה יסודית זו. אמנם מהלך תיקון זה יוכל להיות אצילי ביותר, ואף על פי שיפגע לפעמים במעברים הנראים כעיכובים חמריים, שורש התוכן איננו כי אם אצילי וציורי. והנצחון המוחלט מוכן הוא לפי התגבורת האצילית הנשמתית, שמתקנים על ידה את מערכות החיים, גם אותן שכבר קדמו. דור לדור ישבח מעשיך, וחסידיך יברכוכה.",
        "summary": "הנשמה עלולה לשאת פגמים מגלגול קודם, שאינם ניכרים בזמן המיית הגוף, ובזמן השקטתו הוא הזמן לתקנם."
    },
    {
        "id": 2497,
        "article": "שלמות השכל איננה תלויה בריבוי המושגים, כי אם בהאחדות השוררת בהם. מובן הדבר שכל מה שהמושגים הם רבים ביותר, גבורת האחדות מתגלה, וחייה העמוקים מתבלטים. וזאת החטיבה של אחדות ההשכלה, אי אפשר כלל שתהיה קנויה על ידי איזה מסירה חוצית. בנשמתנו, בקרבה היא מונחת, סגולה עליונה זו, וצריכים אנו להתודע אליה, כדי שנוכל לחיות מזיו הברכה העליונה הזאת של אחדות השכל. כל מה שעצמת הזיו השכלי מופע עלינו בתכונה יותר פנימית, מתגברת היא הצורה האחדותית שבהשכלתנו, והמושגים הולכים ופושטים את צורתם הבודדה, הנקודתית, הפזורה, והולכים ומתהוים לאורות חיים חיי אחדות כבירה. וכשם שהדבר נוהג בשכל כך הוא נוהג ברצון. הרצונות הפזורים שלנו הולכים הם ומתהוים להויה אחת מחוטבה, רצון אדיר וכביר אחד, שכמו כן אחדותו מתגברת ומתבלטת ביותר כל מה שיתרבו ויתאדרו הענינים הרצוניים, וכל מה שיהיו יותר חשובים. וכל מה שהחטיבה הנשמתית הפנימית תהיה יותר מאירה עלינו בזיו חייה, ככה יהיו הרצונות כולם הולכים ופושטים את צורתם הבודדה, ומתהוים כלולים ברצון אדיר חי וכביר אחד, מרום וקדוש. בצורה השלמה שבאחדות האורה הנשמתית, מתגלה האור היחודי של השכל והרצון בכללו, וכל הנקודות הרצוניות מתאחדות בהנקודות השכליות, וכללות השכל מתאחד בכללות הרצון, ושניהם מאירים באור אחד ומיוחד, מלא כח וגבורה, מלא קדושה והוד, מלא תפארת ומלכות. והבנין החטיבי שאנו בונים בנשמתנו, איננו נשאר בנין פרטי, בנין יחיד מוגבל, כי אם הרי הוא חוזר להיות בנין עולמי. כל העולם כולו מאוחד ומאוגד הוא. כשחלק אחד שביש מאיר וחי, מתרומם ומתעלה, הרי כולו הולך וחי, כולו מתקדש, מתרומם ומתעלה. ונמצא שהתאחדות הנשמתית שלנו מאחדת את העולם בכללו. ואותן התוצאות הרוממות של העשירות הנשמתית, שיוכל כל חכם לב, בעל רוח עדין וקדוש, לחוש בקרבו על ידי התעלותו, מפני התגלות רז האחדות שבקרבו, הן הן מתפשטות להיות למאורות ובסיסי חיים ומקורות ברכה ועטרת שלום לעולם ומלואו. יהי כבוד ד' לעולם, ישמח ד' במעשיו.",
        "summary": "שלמות השכל והרצון אינה מתגלה בריבוי פרטיהם, אלא באחדותם ובאיחודם זה בזה, ובשלמותם הם משפיעים על כל העולם."
    },
    {
        "id": 2498,
        "article": "השאיפות השכליות מרוממות את האדם מעל חוג המעשה. בשעה שהן מבוססות יפה, הן מזרזות אותו בתיקון המעשה של להבא, ומישרות לפניו את דרך החיים. אמנם פועלות הן גם כן סיקול דרך תשובה על העבר, שאין קלקולי המעשה חוסמים את אורח חייו, מפני שהוא מכיר בבהירות עד כמה אור הדעת עוקר את כל שרשי הרע מיסודם העקרי, ומחזירם לטובה, וזדונות מתהפכות לזכיות.",
        "summary": "השאיפות השכליות מיישרות את מעשי העתיד, ועוקרות את שורשי הרע שבקלקולי העבר."
    },
    {
        "id": 2499,
        "article": "כל מטרה צריך להקדים לה איזה מניעה, על כן אין מקום לחקר התכליתי של ההויה בכללה, כי אם על ידי יסוד של איזה מניעה קדומה. וכאשר הנמנע בחק אין סוף הוא גם כן דבר שאינו הולם כלל, יש לנו על זה רק שני דרכים. דרך אחד הוא, שיבואר שבעצמיות יסוד המניעה יש מעלה עליונה, הראויה להיות הולמת למושג השלמות העליונה, שהננו יכולים על כל פנים לסמן לנו בו איזה רשימה של השלמות המוחלטה. והדרך השני הוא, לצייר את המניעה הקדומה בתור יצירה והויה. ומובן שהדרך השני לא יסלק את השאלה התכליתית לגמרי, אלא הוא מרחיק אותה, שהרי אנו באים אחר כך לשאול גם כן שאלה תכליתית על הויית המניעה עצמה. אבל בעומק הדבר הננו רואים, כי מה שאין הנפש מתקררת בפתרון שאלת ההויה, והיא זקוקה לאיזה מניעה, הוא רק מצד השלילי שלה, מפני מציאות הרע שבמציאות, אבל מצד החיוב שלה אין צורך לשום מניעה, שהרי הטוב ראוי מכל שלם להיות נפעל תדיר. וכשאנו גוזרים, שהנראה לנו מצדדי השלילה שבמציאות אינו אלא כהות ראיה מצדנו, שוב המציאות ראויה להתהוות בלא שום צורך של הגבלה ומניעה. המניעה באה רק כשאנו רוצים לגון את הטוב המוחלט. למשל, כשנשאל מהו הטוב של המציאות בכללותו, אז באמת אנחנו אומרים שהיא שאלה רק לגבי דידן, והיא גם כן מנועה מלהיות נודעת לנו על בוריה, אם כן, אם גם נצטרך להכללת הגון לבא לידי מניעה, אנו אומרים שהיא רק מניעה הסברית. אמנם ההסברה גם כן ראויה להיות באופן היותר בהיר ויותר מכובד. על כן הננו מרויחים הרבה כשמעמידים אנו את המניעה על בסיס השלמות היותר עליונה מצד אחד, ומצד השני אנו מעטרים עוד יותר את הסברתנו, כשנדע לצייר שעצמיות המניעה ההיא עם כל כבודה היא מחודשה לכונה מגמתית עליונה, שההרחקה שהשאלה נתרחקה מאתנו על ידי התרבות האמצעיים, נעצה אותה בכללות ההטבה שאינה צריכה, והכללות אינה צריכה גם כן למניעה, כי היא טובה מוחלטה הראויה להפעל מצד השלמות המוחלטה. והתוכן המפורט היותר נאה במגמה התכליתית, שיהיה מבוסס על יסוד השקפת השלמות המחוייבת האין סופית, היא השכלת מגמה של הטוב המתעלה תדיר, מפני שאף על פי שתנאי השלמות המוחלטה היא האי אפשרות של הוספה, מכל מקום גם התוספת התדירית וההתעלות היא גם כן ברכה ועדן מיוחד, וכיון שזה אי אפשר באין סוף מצד עצמו, מתהוה הוא מצד פעולותיו, ונבנה העולם בצורה כזאת שעדי עד יתעלה. ונמצא שהשלמות כלולה משני הצדדים, מצד אין סוף, הבלתי מתואר בתוספת מצד שלמותו, ומצד ההויה, ההולכת ומשתלמת ומתברכת תמיד. וזאת היא ברכת הקודש עצמה, הקדש טעון ברכה. יהי כבוד ד' לעולם, ישמח ד' במעשיו.",
        "summary": "מניעת השלמות והצורך בהתהוות, מתפרשת מצד השלמות העליונה כמעלה, ומצד המציאות המתהווה – כצורך התעלות תמידית."
    },
    {
        "id": 2500,
        "article": "ציור הרע בחיים הרוחניים הוא ממקום שמתחילה תשוקה של השגה והיא אינה מתמלאת. ציור רע זה אפשר להיות בכל מה שיש למעלה ממנה איזה דרגא. זאת היא צורת הרע שבאצילות, כלומר תשוקת ההשגה הבלתי מתמלאת. יותר משיעור התשוקה אין רע, ומה שהיא מתמלאת הוא אך טוב. אמנם התשוקה המכאיבה היא רק מועט לגבי המילוי, המושג העצמי, ולגבי שכיכת הדעת הפנימית, שכלולה בתוכה ההשגה הבהירה שמה שלמעלה מהמדרגה אין ראוי להשתוקק, כי הטוב הוא רק המושג המתאים. ואם נוסף לזה שהבירור בין המושג ובין הבלתי מושג הוא בהיר, אז נדע שאין הרע מעורב כלל עם הטוב, עומד הוא לעצמו, וכל ערך הרע שבו איננו כי אם מפני שלא נתבררה עדיין עריכתו, אם הוא למעלה מהמדרגה בהחלט, עד שראוי חדלון השקיקה ביחש לו. יכולים אנו לצייר גם כן אופן שקיקה יותר רחבה, שתהיה שקולה כעצמות ההשגה, אם מיעוט הבירור ביחש אל מה שלמעלה מהדרגה העצמית יגדל, ותחשב אז מדת השקיקה הבלתי נמלאה כמדת ההשגה. בכל השגה מושג גם כן צד הבלתי מושג שמתגלה על ידה, ואז יהיה הרע והטוב שקול. אבל כל זמן שלא נתערב עדיין הערך, כל זמן שהבלתי מושג ידוע הוא לבלתי מושג, הרי עמדת הרע היא בפני עצמו, ואינו מעורב עם הטוב. ואם התשוקה אל השגה המנועה תהיה מצורפת גם כן עם איזה כהות, המונעת ההכרה מלהבחין בין איזה מושג הוא מבורר ואיזה הוא מסופק ודמיוני, אז יוכל הרע והטוב להיות מעורב גם בהיותו שקול. ואם ההכרה של מה שהוא למעלה מההדרגה העצמית תהיה מנועה הרבה, אז תהיה השקיקה עולה הרבה על מדת ההשגה, כי לא לפי ערך ההשגה ישתוקק אל הגילוי התעלומתי, אלא לפי החפץ הבלתי מותנה, הפורץ, והבירורים לא יהיו מבוררים, אז יהיה הטוב המועט מעורב בהרע המרובה. ומה שאנו מציירים בציורים של הכרה והעלמה, יש גם כן בחפץ ושאיפה, גם ביחש להגעה ומניעה, למילוי רצון בהשקפת ההויה עם קיצוף עצור, הבא מתוך ערבוב ההכרה ואי התאמת החפץ. ומאלה תוצאות לחילוקי ההדרגות הרזיות שבין העולמים, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. רובו טוב ומיעוטו רע במצב מבורר ומובדל, שקול במצב מובדל, שקול במצב מעורב, רובו רע ומיעוטו טוב במצב מעורב.",
        "summary": "שורש הרע בתשוקת ההשגה הבלתי-מתמלאת, וההבחנה בין חלקי המושג המושגים לאלו הבלתי-מושגים, מבררת את הרע ומגלה את אפסותו."
    },
    {
        "id": 2501,
        "article": "שתי השקפות עולם הן, ההשקפה המאחדת, וההשקפה המפרדת. ההשקפה המאחדת רואה את כל החזון של נמצאים מפורדים זה מזה רק בתור טעות החוש ומיעוט ההארה, אבל אמתת המציאות היא רק אחדות גדולה, והנמצאים הרבים והשונים הם רק גילויים מיוחדים, אברים שונים, צבעים וגוונים שונים, של אותה החטיבה האחדותית. ובהשקפת האחדות מביטים על הכל, ואז ממילא מתמצא חשבון הטוב, כי הכל ביחד בודאי הוא טוב בתכלית הטוב, והוא עוד הרבה יותר טוב על ידי התגלות החלקים הרעים שלו מאילו היה חסר אותן האברים או אותן דרכי הגילוי. וכל מה שאותה ההכרה האחדותית מתעמקת ומתעצמת, ככה מתגלה היא אמתתה בכל החידור התהומי שלה, ובממשלתה על החיים הולכים כל ההרגשות על פי צביונה, ונמצא שהכל מורגש ברגש של טוב, וטוב על טוב מתגבר, וחדוה על חדוה מתעלה, וחיים על חיים מתאדרים. וכל מה שההשקפה האחדותית מכה היא יותר את שרשיה בעומק, היא מביאה גם כן את הטוב המעשי בעולם, את החיים ואת השלום. ולעומתה של השקפה עליונה זו, נמצאת ההשקפה המפרדת, הרואה את המציאות המופרדה בתור חזון אמיתי, והזרות של כל מצוי אל משנהו היא תופסת לאמתת ההכרה. החושים וכל ההשגות השטחיות עוזרים על ידיה, והחיים הולכים על פיה ומתגשמים, וכל מה שתוצאותיה מתגברות הולכת היא האפלה והרשעה ומתגברת. אין קץ לעומק המלחמה שבין אלו ההשקפות, החיצונה והפנימית. כל הארחות של העלילות שבעולם הולכות הן אל מקום אחד, להוציא אל הפועל את השליטה של ההשקפה האחדותית בכל העולמים, ולשעבד את השקפת הפירוד אליה. אמונת האחדות האלהית היא הנשמה הנושאת בקרבה את כל אוצר החיים, את כל הרכוש הפנימי, שאושר העולמים אצור בו.",
        "summary": "ההשקפה המפרידה ממלאת את העולם ברשע, וההשקפה המאחדת מביאה את הטוב, וכל תהפוכות העולם מכוונות להוציאה לפועל."
    },
    {
        "id": 2502,
        "article": "כל ההזרחות הרוחניות מאירות את המהותיות הפנימית העצמית שלנו, ומעמידות אותנו ברום מעלה, בעצם הקיום והאושר. וכפי אותו הערך שעצמותן של ההזרחות הללו הן מיושרות, עמוקות, אמיתיות, נאות ואיתנות, ככה תהיה מדת ההזרחה החיונית, המאושרה, שהננו סופגים אל תוכנו. ולא עוד, אלא שכל הזרחה רוחנית הבאה אלינו פנימה, היא נותנת לנו את אשרה ממקור הוייתה, היא שואבת חיים בשרשיה מראשית אצילות ההויה, שעל ידה הומשכו אורותיה, שעל פיהם נתגלמה אותה ההזרחה בתיאוריה, עד שבאה אלינו, והננו רואים אותה פנים אל פנים, שבעים מטובה ומתענגים מזיוה. ממילא נדע, שנערכות הן ההזרחות יותר מהערך המגולה שבהן עצמן, על ידי הערך של מקוריותן. ואותן ההזרחות שההויה המאושרה שלהן היא באה משפעת עליוניות יותר כוללת, יותר נשגבה, יותר מקפת את הכל, הרי היא יותר ספוגת חיים, יותר מאשרת ויותר משגבת לעד ולעולמי עולמים את המוזרחים על ידה. ומעתה היפלאו לנו כל אותן דברי האמת הנאמרים בשפעה של רוח הקודש מאהבתה ושבחה של תורה, מהאושר העליון הנצחי והחי בחיים מלאים עדי עד שמתאשרים ההוגים בה, הן כל דברי תורה בכלל ובפרט, בפרטיהם ובפרטי פרטיהם, הרי הם מרווים ממקור אותה האורה העליונה, הקדומה לכל, שקדמה לכל יציר נברא, שהיא יסוד השעשועים האלהיים במקורם, ומה גדלה שפעתם עלינו כשאנו מזדרחים מהם.",
        "summary": "ערך ההזרחות הרוחניות הנספגות בעצמיות, נמדד לפי מקורן, ולכן העוסקים בתורה זוכים לחיים ואושר הבאים ממקור האורה העליון."
    },
    {
        "id": 2503,
        "article": "מנהיגי המדינות, וכל הגאונים החברותיים, הם מושרשים ביסוד השקפת הפירוד, בכח המדמה המראה את המציאות בתכונתה המפורדה, ואין העולם כדאי עדיין להנהגה הבאה מתוך השקפת האחדות בטהרתה. תוכן אורו של משיח, מושב כסא ד' בעולם, וזה שמו אשר יקראו ד' צדקנו, בנוי הוא על פי יסוד השקפת האחדות המציאותית, כשהיא מתגברת כל כך עד שהיא חודרת בכל הפרטים ובכל העלילות כולם. הסתתרותה של השקפת האחדות הוא דבר מוכרח, כי עם כל האיחוד שבהויה, עם כל שהכל הוא באמת טוב גמור מצד איחודו, אין אותו הטוב של העליה התדירית מתבטל, ואותה העליה התדירית מתגונת היא בהתעדנותו של כל מצוי פרטי והתעלותו. כל מה שההארה האחדותית מתגלה, אין הדחיפה והבירור להעלאת כל פרט, ולהחזרת כל רע לטוב, מתעצם כל כך. על כן ההסתתרות של האורה האחדותית היא היא השולחת את החטיבה הפנימית, את המהותיות העצמית של המאור המאחד, אל המעמקים של הפירודים, והם הם החבלים והמצוקות הגורמים את האורה העליונה להגלות. ניצוצי הקודש המפוזרים בתהומות החושך, מתלקטים אחד אל אחד, על ידי הירידה של האורה העליונה האחדותית בתוך מעמקי הסתר של ההשקפה המפרדת. הנס של התגלות האור של חיי האחדות באדם ובעולם, עם תהלוכות מוסרו, וכל שאיפותיו היותר עמוקות, מקיפות וממלאות את הכל, חי חי הוא בישראל, ועמו ישראל חי וקיים לעד, שם ד' אלהי עולם עליו נקרא, ובאור פניו יהלך. ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו.",
        "summary": "ההשקפה האחדותית מוכרחה להסתתר בתוך ההשקפה המפרידה, כדי לדחוף את התעלות הפרטים ואת התהפכות הרע לטוב."
    },
    {
        "id": 2504,
        "article": "כשההתגלות של העולם המפורד מתגברת על ההתגלות העליונה של העולם המאוחד, החומריות מתגברת על הרוחניות, והתאוות הגופניות עומדות הן אז בשורה הראשונה של תכנית החיים, ואפלת העולם רבה היא. וכשההשקפה של העולם האחדותי מתגברת, אז התשוקות הרוחניות וכל השאיפות העדינות מתגברות, והעולם הולך הלוך ואור. אוירא דארץ ישראל הוא המחכים, הנותן הארה בנשמה להשכיל את היסוד של העולם המאוחד. בארץ ישראל יונקים מאור החכמה הישראלית, ממהות החיים הרוחניים המיוחדים לישראל, מהשקפת העולם והחיים הישראליים, שהיא ביסודה ההתגברות של העולם המאוחד על העולם המפורד. וזהו היסוד של ביטול עבודה זרה וכל שאיפותיה וסעיפיה. בארץ העמים הטמאה אי אפשר להשקפת העולם המאוחד להגלות, והעולם המפורד שולט בחזקה, והשקפתו הפרטית והמפורדה, המחולקה ומנוכרה, היא הרודה בכל מערכי החיים, ועם כל ההתאמצות לנשום נשימה ישראלית, ולהשכיל אל הסוד של העולם האחדותי, אויר ארץ העמים מעכב. על כן מלאה היא האדמה הטמאה שבחוץ לארץ מסרחון עבודת זרה, וישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואין דרך להנצל מחרפת עבודה זרה כי אם בכינוסן של ישראל לארץ ישראל, ונתתי לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים. מסוגלת היא ארעא דחשוכא לפלפול הפרטים, הבא מתוך הפירוד, אבל חכמת האורה רק בארץ האור נמצאת, אין תורה כתורת ארץ ישראל.",
        "summary": "אוויר ארץ ישראל מאיר את ההשקפה האחדותית, ושל חוץ-לארץ את המפרידה, ולכן עקירת עבודה-זרה והארת התורה תלויים בארץ."
    },
    {
        "id": 2505,
        "article": "מה היא הסבה המקיימת את הרעיון של מציאות הרע בעולם, אחרי שההשקפה תוכל לעלות עד לידי חשבון של עולם ברור וכללי, ולסקור את הכללות הטובה המוחלטה? אין זה כי אם מיעוט האורה שבאה על ידי המדריגות השונות, שהנפש שואלת למה לא יהיה הכל נשגב, הכל טוב גמור, הכל גדול. ואם נבא לומר, חילוק מדריגות צריך בשביל שכלול העולם, כבר אנו נכנסים בשער הנמנע, כלומר שאי אפשר להמציא את השכלול כי אם על פי אלה התנאים של חילוק המדריגות, והנמנע כבר פוגם את טעמנו העליון, מה שאנו מרגישים ביכולת המוחלטה האין סופית של מחולל כל. אבל כשנבא להעמקת התוכן, הננו עוקרים את כל היסוד המטעה, האומר מאמר מוחלט על דבר חילוקי המדריגות, שבא על ידי כך לקבול אודות הקטנות, משני טעמים. הטעם הראשון, הפנימי, הוא, שעל פי ההתגלות האמיתית של הכללות, מתגלה השקפת האחדות, ובאחדות באמת הכל גדול ונשגב, ולא יש כלל קטנות ומיעוט. שמא תאמר על מה שהעין כהה והיא רואה קטנות ומיעוט, על זה אנו באים לבקר את יסוד הטוב, הגודל והאור, והננו אומרים שמה שנקלט בנו שהגודל והאור הוא הטוב והאושר המוחלט, הוא תוכן אמת במקומו, במקום שראוי הגודל והטוב הבלתי ספור להגלות, אבל במקום שהמיעוט ראוי, המיעוט והקוטן הוא הטוב המוחלט והגמור, כמו הגודל במקומו. וחוזר הכל למעמד של טוב גמור, שאינו צריך לנמנע כלל, מוסקר בשתי סקירות המתמימות זו את זו, שהאחת היא נשמה לחברתה, שהיא כמו גוף לה. והחשכה היא משכללת את הטובה כמו האורה, ולית יממא בלא ליליא, והיום והלילה יחד מבססים את ההשלמה הצורתית של הזמן. ואלמלא היתה ההחשכה, שהיא מראה את ההשקפה המפורדה, לא היתה הדחיפה של ההתעלות התדירית, שהיא היסוד המשלים את כל, עד שלא יחסר שום תוכן שלם במציאות, לא התוכן השלם שאין בו יתרון וקל וחומר גרעון, ולא התוכן השלם המוסיף תמיד שלמות, והוא מרווה עונג תדירי שאינו פוסק. אלמלא השקפת הפירוד היה מוסקר רק התוכן השלם, ולא היה שום צעד של הוספת וחידוש התעלות. ונמצא שהמיעוט הגורם את חידוש ההתעלות, הוא ממש טוב גמור כמו הטוב המוחלט, שמצד תכלית ההשלמה העליונה האין סופית שלו אין בו שייכות לתוספת והתעלות. נשארה רק ההרגשה של המכאוב והצער, ששואלים עליה מפני מה היא מצויה, וזה כבר מתבסם על ידי קבלת יסורין באהבה, שהיא מדת הדעת העליונה, ועל ידי סקירה עליונה למעלה מכל דעת באמונת מהות הטוב. ונמצא שהכל היא מדה טובה באמת, בלא שום תנאים ודברים מכריחים, וזה יגלה ודאי לעתיד לבא, שיברכו על הכל הטוב והמטיב, והשם יהיה נקרא כמו שנכתב. ומכל מקום אותן הערכים שהם מדברים על דבר הנמנעות, באותה ההרגשה של הכבוד העליון הראוי, יש להם מקום אחרי המצאת ההחשכה. וכל מה שהם מישבים את הדעת, תמציתו הוא לקוח מאור האמת העליון הזורח עליהם, וכל המרירות והעילוב שהננו מרגישים בתוכיותם, הוא בא מיסוד ההחשכה, שהולכת ומתהפכת לאורה גדולה.",
        "summary": "חסרונות העולם וחילוקי מדרגותיו הנראים לעין הכהה, מביאים לדחיפת התעלותו, ולכן ראִיה זו נצרכת בנוסף לראיה הפנימית המאחדת."
    },
    {
        "id": 2506,
        "article": "מהזיקוק שהמדע הנקי צריך לזקק את תואר השכל כשאנו באים לדבר באלהות, ואחרי כל המעמקים של החילוקים שבין השכלתנו לההשכלה העליונה האלהית, הננו נזקקים לתאר השלילי, שהוא מבסס לנו את כל החיובים בטהרתם. ולבנו עלז עלינו, והננו יודעים שהננו מסתופפים בצל שדי, ומונעמים בנועם האמת העליונה, שהיא מקורם של כל הברכות, ומעין של כל האושר שכל הנפשות חומדות מעולם עד עולם. ושוב הרינו משתמשים במסורת הידיעה האלהית בלא שום מכשול, ויודעים אנו שכל מה שנמסר ברז האמונה ובגילויה הכל הולך למשרים, והלב התמים קולע ושואף אל הגודל והאור המרומם של האמת המוחלטה, והיא נחלתו תמיד. כמו כן, ויותר מזה, עלינו להבחין במושג האהבה האלהית, שהיא תוכל להיות לנו לאור מאיר, אור מעדן, מחמם, ומלהיב ברבבות אלפי נחלי שלהבותיה, אחרי המירוק שהננו ממרקים את ציורינו, להבדיל אותן ההבדלות המושכלות הראויות לבא בין כל אהבה בעולם, המועבה ומצומצמה, מעוכרה ומוחשכה, לגבי האהבה האלהית האין גבולית, המלאה אך אור גדול ומרומם, המרווה מעדנים עליונים, אשר הצללים של צללי צלליה מספיקים להאיר אורים גדולים נצחיים עדי עד. אז אנו באים, אחרי המירוק ואחרי התחרה השלילית, לעומק האהבה ביפעת הדרה, ויעלצו בך אוהבי שמך, כי אתה תברך צדיק ד' כצינה רצון תעטרנו.",
        "summary": "כשם שהתארים השלילים נזקקים כדי לזכך את התארים החיוביים, כך הם נזקקים לזיכוך אהבת ה' ולהבחנה בינה ובין אהבה רגילה."
    },
    {
        "id": 2507,
        "article": "בכלל, כל הרגשות הטבעיים שהם מביאים לידי פועל המביא לידי שכלול ובנין ותיקון עולם, קדושים הם, ופתוחם והתאדרותם ושמירתם בטוהר הראוי הוא אחד התוכנים המעולים שביסוד העולם והעבודה העליונה. מתחתית אהבת עצמו המצויה אצל כל יצור, עד אהבת המשפחה, ואחר כך אהבת האומה והבריות בכלל, אפילו כשהם הולכים על פי הסידור הטבעי, הם הם בונים את העולם, והם הם הרשמים של החפץ העליון, דבר ד' אשר אמר ויהי, וצוה ונבראו. אמנם האור שבהם מועט הוא, ומתוך מיעוטו, המחשכים מצויים בהם, ויש בהם שני חסרונות. האחד שהם יכולים להישאר באותה המדה המוצערה שהם עומדים עליה, ואין זה מטרת ההויה, שהיא הולכת ומתעלה, והטוב האלהי שופע בהרחבתו, והיש כולו מוכן הוא ודחוף לקבלו בצורתו היותר רחבה ומגמתית. והשני, כיון שהאור מועט, מתדבקים המגרעות, וארחות ההטעאה, בלבול הרעיונות והפיכת הסדרים, ובאות הרוחות הרעות ומקלקלות את החיים, מהרסות את המערכות, ומהרסות את העולם הפרטי והכללי, תחת אשר מראשית הם מכוונים לבנות אותו. על כן לא להרוס את הרגשות הטבעיים ואת תוצאותיהם הננו נקראים אורות הקודש, כי אם להוסיף בהם אורה, להוסיף בהם אימוץ, לקשרם אל המגמות היותר עליונות המופיעות מהאורים האלהיים, המובעות בדבר ד', ומתגלות בלבבות אנשי הקודש בכל הדורות ובכל הזמנים. כל התיקונים החברותיים וכל המכשירים שלהם, וכל אומץ החיים המעשיים והמוסריים הדרושים לשכלולם, כל הרעיונות הלאומיים וכל תוצאותיהם, הכל עולה להכלל על ידי עבדי ד' העליונים בקודש העליון המאיר לכל.",
        "summary": "האהבה הטבעית בטהרתה בונה את העולם, וזקוקה היא לאור הקודש, כדי שלא תעמוד במקומה, ושלא יידבקו בה מגרעות."
    },
    {
        "id": 2508,
        "article": "היחש הערכי של המצות המוסריות החברותיות, מצות שבין אדם לחבירו, אל המצות הרוחניות, שהן מצות שבין אדם למקום, מתחלף הוא על פי ההארות השוטפות בביסוס הבנת התורה. המדע העליון הרציונלי מצד אחד, והרזיות הקדושה מצד השני, היותר פנימי, ויותר מאוגד בתוכן העצמי של הופעת הקודש, הם באים עד לידי המסקנא האחרונה של ההויה, שהחברותיות היא רק אחת מחוליותיה, והרוחניות העליונה, האושר הנצחי, הוא היסוד, המגמה התכליתית. ועל פי זה יהיו המצות שבין אדם למקום היסוד העקרי, שהמוסד החברותי הוא רק סולם לעלות אליו, ויהיו המצות שהן עשויות למגמת התגלות האורה האלהית בנשמות, בחיי היחיד והציבור, באומה ובעולם, בטבע ובהויה בכלל, הצינורות היותר עליונים, שואבי החיים המגמתיים, ועמהן הן מקושרות כל המצות החברותיות בתור דרך ד' לעשות צדקה ומשפט. אמנם העין המוגבלה באידיאליה, אינה יכולה להציץ יותר הרבה מהתוכן החברותי בפירוט גמור, ומתהוות המצות החברותיות אצלה ליסוד עקרי, אך אף על פי שאינה יכולה להציץ את הפירוט האורי של הגניזה האלהית של אוצר הנצח, התלוי באישור המדע העליון, יודעת ומכרת היא את כללותו, על כן הנבואה אחדה את הלהב המקנא נגד עבודה זרה מצד אחד בכל כללותו, ונגד הפרעות חברותיות מצד השני בעומק הפירוט. וחכם עדיף מנביא, מפני ששאיבת החכמה היא מיסוד התורה, שהיא ההתגלות העליונה, המאירה באספקלריתה המצוחצחת של הנבואה האבית של משה רבינו. היא עסוקה כבר בכל פירוט המצות הרוחניות לסעיפיהן, ותורת החיים שבין אדם למקום בכל המילוא הישראלי, מסתעפת לנחליה הרבים, ונבנה הבית העליון, שהיסוד התחתיתי, הוא המכון החברותי, נעשה לו לבסיס חזק, וממילא גם הוא מתאדר למאד. ובאו הישועות לסדר נזיקין, מאוגדות עם יסוד החסידות אשר לאבות ולברכות. והרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצע בתורה יותר מהם, שהם כמעין הנובע. ומתעלה יסוד הנבואה בהארתו, בהצטרפות החכמה התורנית, חכמת סופרים, אליו. ותורה נבואה וחכמה יחד בונים את שכלול העולם, ובית ישראל הולך ומתכונן על ידי עמודיו השלשה, תורה ועבודה וגמילות חסדים, ודין ואמת ושלום שלעומתם.",
        "summary": "התורה, והחכמה השואבת ממנה, והמצוות שבין אדם למקום, גדולות מהנבואה והמצוות שבין אדם לחברו, ובאיחודן נבנה העולם."
    },
    {
        "id": 2509,
        "article": "כשאנו נשאלים על החיים החברותיים, מה היא מגמתם, אין לנו תשובה מאותם החיים עצמם, כי אם זקוקים אנו לבא לשאיפה של עולם גדול ונשגב מהם, שמקצת מזהרירותיו מתראות לפנינו בעולם הדעת, ובכל המרחבים של העולם הרוחני. ובזה כבר אנו באים בהסכמה, שאי אפשר כלל שתהיה כל השאיפה האנושית שקועה רק באותם החיים החברותיים לבדם. ולא עוד, אלא שהדבר מוכרח הוא שאם יחדלו החיים החברותיים מיניקת לשדם מאותם החיים העליונים שהם למעלה מהם, ושהם עושים את הויתם להויה מטרתית, יפחת מאד הערך החיוני שלהם עצמם, וממילא יתגלו בקרבם מגרעות גדולות, עד שיהיו יורדים גם בערכם. ובשביל כך תיקון העולם דורש צפיית ישועה עמוקה, ממעיני הישועה העליונים. ותקותם של ישראל הנצחית לאורו של משיח, לאור ד' בעולמו, היא היא בסיסו של עולם, של כל מצביו, גם של העולם החברותי עם כל הסתעפותיו. ומוכרח הדבר שאנשים צופים ימצאו, שכל מעינם יהיה שקוע באותן המגמות העליונות, וחזיונם יהיה עולה ומרעיף על גבי החזיונות החברותיים, הנוטלים כל כך מקום כמותי גדול בעולמנו.",
        "summary": "ערך החיים החברותיים תלוי ביניקתם מהחיים העליונים, ולכן תיקון העולם דורש צופי ישועה עליונה."
    },
    {
        "id": 2510,
        "article": "אותו הרוח המחיה את החיים החברותיים, צריך שיהיה בעצמו לקוח מאצילות הרוח העליון של החיים העליונים, החיים הקדושים השמימיים, חיי החכמה, חיי העדן הקדוש של נועם ד', וממילא הוא מוכן להיות עושה בחיים החברותיים מעין דוגמתו, מעין דוגמא של מעלה, להשכין את שלום המרומים בארץ, ושכינה בתחתונים. זאת היא המגמה היסודית של נשמת ישראל, לחיות חיים אלהיים במובן החברותי כמו שהחיים הללו הנם מצויים למעלה מן החברה, וכמו שהם נסקרים במשאת נפשם של יחידי סגולה המקודשים. נחלת ישראל היסודית היא מתנה זו, שהחיים החברותיים שלהם היא דוגמא של מעלה, מלכות בית דוד היא דוגמת מלכות שמים העליונה, והסגולות השמימיות גנוזות בה, והן מוכרחות לצאת לאור בכל מילואם במילוי המלכותי, בהתכוננות כסא ד' על מכונו, על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה. והמשיחיות בעצמותה סגולת ישראל היא, סגולת האומה, שהיא צריכה להתפתח בקרבה, ומוכרחה להגאל ממציריה וכל המציקים לה. השושנה העליונה צריכה שיפנו מכל צדדיה הקוצים והחוחים העוקצים אותה, ותתיחד עם דודה באהבה, מלכות שמים ומלכות הארץ בחטיבה אחת. האידיאל החברותי והאידיאל הרוחני המרומם, הגדול מעל כל חיי חברה וקיבוץ, החובק במתי שחקים בגדלו ותעצומות הפשטתו, המלא הוד נצח נצחים, מתאחדים ומתמזגים יחד. ד' אחד ושמו אחד.",
        "summary": "סגולת החיים החברתיים בישראל הנה מעין דוגמה של מעלה, כסא להשראת שכינה, וצריכה היא לצאת אל הפועל."
    },
    {
        "id": 2511,
        "article": "שני קוים עוברים לפנינו בהדרכת הכלל והפרט, קו המבדיל וקו המחבר. הקו המבדיל היא ההתכנסות האישית, שהיא באה מתוצאת השאיפה להשלמה רוחנית פנימית, מחשבתית והרגשית, ומזה גם כן טבעית ופעולתית, המסתעפת ממנה, שרק איש המעלה בהתבודדותו יוכל להשיגה, לציירה ולקנותה, וכל אשר ירבו עליו חברים ומתחברים, הנם עושקים ממנו את האושר העליון של הבדידה האצילית, ושטף המעין המקיר כל כך חיים עליונים, טהורים ועזיזים, קדושים ונאצלים, הוא מזדער ומצטמצם. בהדרכת הכלל באה במקומה הבדלה כתתית, הבדלת שבט לוי ביסוד האומה, והבדלת הכהונה מתוכו, בזמנים המאוחרים הבדלת חברים מעמי הארץ, ובכלל הרי הוא התוכן הרחב של הבדלת ישראל מן העמים, ובהרחבה יותר קדומה הבדלת האדם מכל הבהמה והחיה, על ידי הגדרה של חוקים מיוחדים, תורות ומשאות נפשיות מיוחדות, שבהם עומד עולמו הפנימי האנושי, המתנשא למעלה למעלה. אבל בתוך עמקה של הבדלה זו, התחברות והכללה גנוזות הן, כלולות הן בכללותה. הכחות המפזרים בכל המרחב, שמהם יבדל הנבדל, הולכים הם ופועלים לטובה בעצמיות העליונה של הצביון השלם הנבדל, והשאיפה מזיזה הזזה פנימית אדירה, אצילית ומקודשה, את כל המרחב. האדם, בהתבדלותו מכל החי, והתרוממו בספירתו העליונה, הוא מתכשר דוקא על ידה להתעלה ולהאדר, עד היותו צביון כללי, הנושא בתוכו את ההתעלות הרחבה של כל העולם כולו. האומה המיוחדה, סגולה מכל העמים, בשמרה את כל סגולותיה הפנימיות, בהתבדלה מכלם, הרי היא מוכנה להתכשר להעשות לאור גויים, ותשועת אפסי ארץ. השבט הלוי, בהתיחדותו בתנאיו המובדלים, הרי הוא מתאצל והולך ושומר את צביונו, מתקדש ומתנשא, עד היותו לברכה לכללות האומה. והכהונה, בקדושה המיוחדה, הרי היא מתעלה עד כדי שאיבה עליונה של רוח הקודש, לאושר הכלל כולו, ועילוי מהותו היותר פנימית. החברים, יחידי הסגולה, בהבדלם מעמי הארץ הרי הם שומרים את שאיפתם הרוממה, העולה למעלה למעלה מכל הערכים הרגילים, ומתחטבים להיות לנושאים כשרונות ורעיונות, שבהתפשטם הרי הם למקור ברכה לרבים, ובעמידת צביונם בחיים הרי החיים בעצמם מתבססים, מוצאים את ערכם, והולכים במסילה הקולעת אל מטרתם הנצחית והזמנית. וזאת היא נחלת ד' בכל דרך הקודש, הפרדה על מנת התחברות, להיפך מההכללה הגסה, המדברת גדולות ואומרת לאגד הכל בחבילה אחת, ומאבדת את כל הוד רוחני ואצילי. וסוף כל סוף על ידי החשכת החיים נעכר אור הדעת הצלול, והאהבה הגסה המיוחדה של כל בריה מתגברת ונעשית מזוהמה, עד שהכל מתפרד, והארץ כולה תנוע כשיכור מכובד פשעה. סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא. ושם גופיה איקרי שלום.",
        "summary": "התכנסות והתרכזות האדם, ישראל, הלויים, הכוהנים והחברים, במעלתם העצמית, מכשירה את עילוי השאר."
    },
    {
        "id": 2512,
        "article": "ולמעלה למעלה, האצלת האורות, הפרדת השכלים והבדלת העולמים, הרי היא תכונה פירודית המביאה לידי ההתאחדות העליונה, לידי ההוספה הנצחית ורויית העונג, המתחדש בעוצם פנימיות טובו בהתאחדות השעשוע העליון של הכללת אור אורי אורים של השלמות האין סופית, שאין לה תוספת מרוב שלמותה, עם ההשלמה הבאה מתוך החסרון. שבהתאחדות העליונה הרי זורם אור השלמות הבלתי אפשרי להתוסף מרוב תוספת עזו, מיסוד עולם עולמים, על אור השלמות ההולכת הלוך ואור, וזיו עדנים הולך ומתרבה, הולך ומתברך. והבדלת הגדרים היא העושה את ההתנשאות מראש מקדמי ימות עולם, שהאור העליון בעליוניותו אינו גורע מערכו, ומשומר בטהרתו, וברב עזו כחו מלא להאיר ולהחיות הכל, וממנו חוסן כל ישועות, השבת כל אבדות, בנין כל כונניות, שכלול כל מאויים, ותעצומות כל עזיזיות פארי פארים. מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, משך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב. ונמצא אורן של ישראל מזהיר בתורה העליונה, מקור עמקי השעשועים, האדריכליות הכמוסה של יפעת עדנת מכונת שכלולי כל עולמי עולמים, בכל נועם חמדת עדנת פאר מלכות קודש קדשי קדשים. והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כי לי כל הארץ.",
        "summary": "התפרדות השכלים והעולמות, נותנת מקום לשעשוע של הכללת ההשתלמות (אורם של ישראל) עם השלמות העליונה."
    },
    {
        "id": 2513,
        "article": "בדיעות היונקות מן החול, כשהן מתרוממות אל התוכן הרוחני, הרי הן עוזבות את התוכנים המעשיים והממשיים לגמרי, מפני שאין כחן יפה לכלול הכל באגודה אחת, באשר הן עצמן הולכות ממקור שכבר הופרד, מסיגים שהוצאו מחוץ למערכת החיים המלאים. הכוללים כל עולמים. ובאותן שהן יונקות ממקור הקודש, כל מה שהן יותר מתעלות, הכל מתעלה עמן, והגויות וכל כחותיהן, מכשיריהן וצביונן, מתעלה ומתקדש על ידיהן, והעולמים בכל ממשיותם הנם מתעדנים על ידן, ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. וכל מה שהחוט הנמשך ממרומי הקודש הוא מכוון יותר לעומת ישרו, הולך הוא שיגובו ומאגד את כל התוכנים המעשיים בחיים, את כל הבריות בפועל, את כל העולמים בציור, את כל התקוות ומשאות הנפשות, הכלליות והפרטיות, ומחברן יחד לטפוס כללי, שלא יפול צרור ארץ. ונשארים עומדים מחוץ לגופא קדישא הכללי, הנראה כמראה אדם, רק אותם הצללים הכהים, חלושי החיים והמציאות, שלא יעצרו כח בפנימיותם להכלל בהחטיביות המיוחדה ומאוחדה, והם מראים בהפרדם ביותר את החטיביות העליונה של האחדות הרעננה המחיה כל, ומתעלה בכל, ומרוממת ומעלה את כל, בחיים התולדתיים, החברותיים, האמוניים והמחשביים. מופרדים על כן משלמות הצביון, אותם הרעיונות, הנלחצים מתוך רוחניותם החולנית, לטשטש את הממשיות המאוששות, איתניות המציאות בכל ערכיה, בנין האומה הישראלית ותקותיה, השלמת העולם, העמדת החיים בכל ערכיהם על בסיסם, עד כדי עומק האמת של שיבת ישראל לארצו, תיקון העולם בתחיית המתים, והעברת רוח הטומאה מן הארץ, גדולת היש כולו, מעשי ידי יוצר כל, יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו. והם הם תולדותיהם של אותם הרוחות, המפחידות ומסערות את הרוח המיושב, שאין להם גוף ויסוד הכללה גופנית בעצם מהותיותם, לא מפני עילוים, אלא מפני חסרון השלמתם. והעקא הפנימית של חסרונם היסודי, היא המארה הדבקה בהם, שתכונת ההיזק והחבלנות היא קשורה בצביונם, הם הם מזיקי עלמא. ושכלולם של ישראל בבנין בית המקדש, האמנם ישב אלהים עם האדם על הארץ, שכלל את צבע הדעה המתנשאת למעלה מן הגיון מצומצם, ובשיר של פגעים נתקדש, לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם, מדבר באופל יהלך מקטב ישוד צהרים, והכל סייעו בבנין בית המקדש, נויו של עולם ושכלולו. אותן הדעות עצמן, שכשהן הולכות לצד הרוחני שבציור, מתוך צמצום החול שלהן אינן יכולות לאחד את כל היש בחוברת, והתוכנים המעשיים והיסודות הגופניים משתלפים מהן, כמו כן כשהן יורדות אל העפר, מתקשרות בסדרים המעשיים ובהערכות הגופניות, מיד נשמטים מהן כל תוכני הרוח, והשיקוע העפרי מתגבר עליהן עד כדי שנאה והכחדה של כל קודש ונשגב. ושני ההפכים מתגלים בעומק צורתם, ושניהם להפסד וחבלה, להפרדתה של שלמות החבור הכללי של שמים וארץ, של כל עז וכל הדר. ואור הקודש מתאדר על הכל, מתגדל על כל כל, ובמקום ירידתו לעמקי התחתיות, שם הוא מוצא את כל מרום וקדוש, ובמקום עליתו למרומי שפרירי גבוהים, שם הוא מוצא שורש כל אשר ירד ונשפל. אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך, אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים, גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך. והסקירה הזאת, הרוויה מטללי האמת הנצחיים, היא העומדת לעד, ומעמדת עדי עד את שם ישראל. כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני, כן יעמד זרעכם ושמכם.",
        "summary": "רק דעות היונקות ממקור הקודש מסוגלות לכלול את ענייני החומר ולהעלותם, והמחשבות המפרידות הן תולדות המזיקים חסרי הגוף."
    },
    {
        "id": 2514,
        "article": "כשההתעלות הצפיית מתגברת בנו, הננו מתגאים ברום ענוה לדבר הגות שיח קודש. ומתעלים אנו ממעל לאותו התוכן הנשא של רזי רזים, מקור הברכה של התוספת, ממעל לה. וכשאנו אומרים ביטוי אין סוף, לבנו מלא רגש שאלה ושקיקה פנימית אל ביטוי אין ראשית, והננו חשים שאין ראשית אינו נהגה גם בהגות ביטוי המחשבי היותר כמוס וגנוז. באין סוף מונחה היא השלילה של אפשרות התוספת, כי מה יוסף על אין סוף, על השלמות המתעלה מכל עומק הדר עז. ויש מכון לריכוז מלכותי, לכונן השלמה בלתי פוסקת המתעלה בגרעון המכשיר את התוספת, בצמצום המכשיר את ההרחבה. וכיון שההתאצלות העליונה בטויה, הננו כבר מורשים לומר שעומק ההתעלות הבלתי סופית הרי היא מתעלה בשחרור עליון בהבדלת האורים שדין התוספת נוהג בהם, מהמקוריות, העוצם שאין בו ערך של התעלות מרוב תעצומו. ורק בשביל היכולת הבלתי סופית הזאת לחולל סופים והגבלות, שיהיה כלי ברכה לעדנת שעשועי עולמים, בשביעת טוב מתק תענוגים עדינים, בספינת אחדותם, יש כח הבטאה, קול דממה דקה. אבל באין ראשית לא יחוקה ערך נורא זה, ומה יושיט לנו. ואם נסכיל לחשוב על מרום התעצומה, על עומק מקור כל מקור, נעלה מכל הויית הויי הוייות, שם אין שרעף גם בערכי הערכים הבלתי נערכים. אך לאלהים דומי נפשי, כי ממנו תקותי.",
        "summary": "ב\"אין-סוף\" יש אפשרות ביטוי בדממה דקה, מצד יכולתו לחולל סוף וגבול, אך ב\"אין ראשית\" אין תפיסה וביטוי אלא דומיה."
    },
    {
        "id": 2515,
        "article": "רוח כהה מתגנב בלימוד ההלכה בעומקה, יחד עם השמחה הפנימית והעונג הקדוש. יסוד הכהות היא העצבון על חסרון הכח של כנסת ישראל במילואה, אשר רק בהיותה משוכללה בכל עזה ופארותיה, הרי היא מוכשרת להוציא אל הפועל את כל אותו השימוש של הכח החי והרענן הספוג בים התלמוד. והצער הנפשי חודר הוא במעמקי הרוח, בעת ההתגלות של החיים הרוחניים השכליים בעסקי ההלכות ומעמקיהם. אמנם באה השמחה, ובתוכה כלול אור הנחמה, המבטיח השבת החיים בכל איתניותם, שהיא הולכת ומתמצית על ידי הבלטת כח התורה עצמה, שהיא נותנת לישראל אור וחיים, ומחזרת לו את כחו העצמי, בעוררה את כח ישעו. ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, לנטע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. וכל אותו שטף החיים הגדול האצור בים התלמוד, המלא עז, חוזר הוא על ידי הלימוד עצמו, על ידי הקשר הנשמתי שהאומה קשורה באהבתו, שמוצאה היא את הגניזה האורית האלהית על ידו, הרי הוא חוזר אליה לשוב להיות, על ידי ספיגתה אותו בקרבה פנימה, להיות עוד הפעם לכח חיים, לכח מחדש את כל תוכני החיים. והכח הכללי של החיים העזיזים והקדושים הללו, מתחלק לכמה גוונים, ואורותיהם בוטשים זה בזה, ולפעמים גם תוצאותיהם נלחמות זו בזו, אבל לסוף, המאור האחדותי, הנובע מזיו הנשמה האלהית, שרוחו שוכן בקרב האומה, סגולת אל אלהי עולם, הרי הוא גובר על הכל. וכל הזרמים השונים ומתנגדים, הולכים ומתאחדים על ידי לשד החיים, אשר ילך הלוך ומתגדל מיסוד אוצר תורה שבעל פה, היונקת את שפעת חייה מתורה שבכתב בכל הודה והדרה. אשרי העם שככה לו.",
        "summary": "הצער שבלימוד ההלכה בא מאי-ההוצאה אל הפועל את החיות הישראלית הספוגה בתלמוד, ונחמתו באה על-ידי הלימוד עצמו."
    },
    {
        "id": 2516,
        "article": "הגאונות האמנותית והכשרון המלאכתי הנם קשורים ואחוזים יחד. בחיים מתגלה הכשרון המלאכתי במדריגה שניה, באותן הנפשות שאין בהן הברכה המקורית הגאונית בכל תעצומתה, והגאונות האמנותית מתגלה בשטפה, באיזה התארה של פגם סידורי מצד הכשרון המלאכתי, שפוגע את הסידור או את יתר התנאים החיצונים. באופן מוצלח מתועדים ביחד כשרון מלאכתי, מדוד ומוגבל בגבוליו הראויים, עם גאונות אמנותית, שוטפת מעינות יצירה, ברעיון ובמפעלים, בהגיונות ובמבטאים, בהשפעות והדרכות עצמותיות וזולתיות, יחידיות וכלליות. כשאנו נושאים עין למעלה, בסוד גאון חי העולמים, מתנוצצים לפנינו אורות משתי הסגולות ביחד. אין קץ לגאונות המקורית, ואין קצב לדייקנות המלאכה הסידורית. והננו מסתכלים שממקור אחד שניהם נובעים, ממקור גאונות גאון יעקב, וממקור מלאכת צור ישראל. והננו מבטאים את השם הנכתב בביטוי מחשבתי, הכולל את חזון כל ההוייות במקורם המתברך לאין קץ, ומתנשא ומתרומם על כל ברכה ותהילה, ואת השם הנהגה הננו ממללים בקול ודיבור, שיר ושבח לאדון כל המעשים. והננו עונים בכל עומק רגש כל קרבינו, וכל עצמותינו תאמרנה אמן על כל ברכה נקשבת. והשמות מאוחדים במקוריותם, בצורה מעידה על האחדות המקורית של רוחב אין די להתראות חזון אל שדי, שאמר לעולמו די. ומאויר המקדש תצא הברכה המפורשה, ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם, ולהסיר המחשכים מן העולם עד העולם.",
        "summary": "מקוריות היצירה (גאון יעקב) וכשרון המלאכה (צור ישראל) והשם הנכתב והמבוטא, מתאחדים במקוריותם העליונה."
    },
    {
        "id": 2517,
        "article": "המחשבה הרזית היא עוסקת תמיד בשרשי הענינים, שהיא פוגשת את ממשיותם בעולם המוגבל, וכך היא הולכת לבקש את השרשים ברומי העולמים, והיא מוצאת אותם בתמימות סידורם, עד שאפס כל קוטן, כי כל פגישה נערכת היא על פי אותו הגודל המתגלה על ידה. ולא בהתגלות לבד הדברים אמורים, ביחש השכל וההכרה, כי אם במציאות ובקיום, בפעולה ובהתהוות. נקודה אחת ומצבה מודיעה מלא עולמים, דוגמת הקוים והנקודות האספקלריותים שבתכונה ביחש להטבע השמימי. והרשימה הפעלית היא מתכפלת גם כן לפי אותו הערך של הרשימה המדעית. ועם זה הדבר מושג, שכל עודף במדריגה שברשימה המוקטנה, כלומר כל יתרון פעולה, הארת חיים, הטבת מוסר, הגדלת שכל, שהננו פוגשים, אגוד הוא בדוגמתו באותו התוכן הדרגאי שברומו. ובזה יהיו גם ההשגות השכליות היותר מאירות נערכות מצד עצמן, רק בצורה זעירא, ולגבי אותם הרשמים הנגרמים שלהן בצורה אמיתית. כל השונה הקב\"ה יושב ושונה כנגדו. מובן הדבר, שהערכים נחפשים תחילה במערכי הלב ובחדרי הרוח, אחר כך בספירות הנשמתיות הפרטיות, ואחר כך בגורמים שעל ידי הכלל ושעל הכלל כולו, ואחר כך במלא עולמים, בהבנת ההתאגדות הכללית של מלא כל. וכן הולכים הדברים ומתאדרים, ברכתם ושמחתם מתברכת, ופרי תנובתם מתעלה, וכל ניד שפתים וכל זעזוע חיים עושה פירות ופירי פירות.",
        "summary": "המחשבה הרזית רואה בכל פעולה קטנה בתחתונים את שורשה בעליונים (כשיקוף הספקטרום את החומר), והקוטן מלמד על הגודל."
    },
    {
        "id": 2518,
        "article": "כשאנו מציירים את הטבע בכללו לדבר חלוש, מפני שהנס עומד למעלה ממנו, והרי הוא משדד את מערכתו, עיקר כונתנו המוסרית היא שאין לטבע הרע כח ועמדה, והרי הוא נחלש ואינו יכול לקום לפני הטוב, האיתן וקיים מצד עוצם טובו, טוב ד' העליון המחיה כל. וצריכים אנו להשמר שלא יפגע רעיון ההתחלשות של הטבע בטבע הטוב, להחלישו ולהעמידו במעמד בלתי איתן. אמנם כל מה שההעמקה חודרת יותר, הרי היא מוצאה שכל טוב מוגבל הרי הוא באמת רע מצד הגבלתו וצמצומו, ועל כן אין כל דבר איתן כי אם אור ד' לבדו בגודל טובו. הטוב שמך ולך נאה להודות.",
        "summary": "שידוד הטבע על-ידי הנס נועד לעקור את הרע ממנו, ובהעמקה חודרת מתגלה שמוגבלות הטוב שבטבע היא עצמה הרע."
    },
    {
        "id": 2519,
        "article": "בכל תוכן של אמונה בעולם, בכל ציור של אלהות באיזה מדריגה שתהיה, יש בה טעם מיוחד, תשוקה מיוחדה ותענוג מיוחד ומזון נפשי מיוחד, ואותה ההתיחדות היא מסוגלה לאותן היחידים או הקיבוצים הנמשכים אליה. יתר הטעמים והתשוקות של החיים הם גם כן בכל עם ולשון מעין התוכן של האמונה וציור האלהות שלו, אפילו השפה והארץ, הנימוסים והחקים, יש להם קישור יחוסי עם התוכן האמוני שלו מצד ציורו באלהות. ונמצא שהתמצית מכל הטעמים שקולט מאיזה עם או קיבוץ, קשור הוא באותו הטעם שהוא מקבל ביחס אמונתו. והאמונה עצמה, אף על פי שהיא מסתעפת לכמה ענפים, פנימיים וחיצוניים, מחשבתיים ומעשיים, יסודה העצמי הוא אותו הציור האלהי בסגנון המיוחד וטעם המיוחד, הנאות לאותו היחיד או הציבור, המשפחה או האומה, המפלגה או הסיעה. ברקמת החיים הפנימית, עושה נקודה זו של הציור האלהי את הרקמה הנפשית היותר חטיבית, יותר איתנה ויותר חודרת. כשאנו באים מזה לשפוט על אותו התוכן המיוחד הישראלי, ואנו באים מן החוץ אל הפנים, אז בגודל אמת נאמר, כי כל אלהי העמים אלילים וד' שמים עשה. לא מיבעי שכל הטעמים וכל הסגנונים, כל החטיבות וכל התשוקות, מצדם היותר רוחני, היותר פנימי, היותר נצחי, היותר עזיז, הכל כלולים הם באותו הציור השלם של השגת האלהות הכוללת, הנצחית, המקורית במקוריות האמת, הנשאה והמתנשאת לעד, של ד' אלהי ישראל, אלהים חיים ומלך עולם, אלא שהם כולם מאוחדים בתוכן של אחדות בלתי מפורדה ובעילוי עליון כזה, שהכל מה שמתפצל ומתפרד לא יוכל להחשב כי אם כשברירים של ניצוצי אורות כהים המתבזקים מאור להבת אין קץ. וכשם שהפירודים בפירודם, התשוקות והציורים האלהיים בחלקיותם, הם פוגמים את רוח האדם ומעכבים את השלמתו הזמנית והנצחית, אלא שהם משמשים להקדמה נסיונית, שהאדם הולך הלוך וכושל, הלוך ותועה, עד אשר רוח הבינה העליונה תשיבהו אל האופי היותר שלם שבהבחנת הרוח, על כן העבודות זרות כולן עם כל מה שהן נותנות מהלך לרוח עמים רבים, הן עם זה מלקות אותם ברוחם, מפגמות את נשמתם ומשחיתות את הוד הנשמה האלהית העלולה לשרות באדם מצד עצמיות יצירתו – כן להיפוך, התוכן השלם העליון, שהכל בו כלול בהכללה עליונה בזיו השלמות, הוא נותן את כל היתרון של האדם ושל העולם כולו להגלות בצורה היותר שלמה. ולא עוד, אלא שכל התאות הרוחניות, כל היצרים דכל העבודות והנטיות האמוניות שבעולם, כל הזיקים הקטנים של ההכרות האלהיות עם כל טעמיהם הפרטיים, הנם שוכנים בצורה מעודנת בעדן אין קץ, בצורה מלאת אהבה ועונג עליון מלא נחת ותענוגים, ברום עמדת הרוח, בצורה עליונה מאדם, באור חיים המצהילים כל נשמה, באוצר העדנים של נטיית הרוח אל על, אל אור שם אל אלהי ישראל. ומעומק הטעם השמימי של מתק אמונת עולמים, נחלת ישראל, ידע כל רוח ער, כל הנגש אל ד' בקודש וטוהר, להבחין עם כל הטעמים הפרטיים של כל מיני התשוקות האמוניות, ידע את הנקודות התוכיות של הטוב שלהם, יקרבו כולם אליו ברום עולם מלא אהבה וחיים, וידע את הרע והפגום שבהם, שעל ידם הנם נזורים כמו דוה, צא תאמר להם. ההסתכלות מתנשאת מרום הררי ישראל אל חזון העתיד, על יום הגמל פרי רוח האדם, והעולם יצא מצחנת פירודו, והאלילים כליל יחלוף, וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלהי ישראל ומלכותו בכל משלה. ויצרא דעבודה זרה אשר משל בישראל, וכל יצרי עבודה זרה שבעולם כולו, כולם יתהפכו לכחות דוחפים את היציאה לפועל של האורה העליונה, גדולת החיים של הכרת האלהות האמיתית, הכוללת את כל תענוגי הרוח וכל העדנים עמם ברום עוזם. והיה מדברה כעדן וערבתה כגן ד'.",
        "summary": "אמונת כל עם יוצרת את אופיו, ואמונת ישראל כוללת את כל זיקי ההכרות שבכל האמונות בצורה מעודנת."
    },
    {
        "id": 2520,
        "article": "בהידיעה האלהית באמת, כל מה שהיא מתגברת בלבו של אדם, כלולות כל הידיעות, כמו שבהעונג האלהי המתגלה בנפש, כלולים כל התענוגים בכשרון החיים אשר הדבקות האלהית אגודה בהם, דבקים כל הכשרונות. אמנם באה ההתגלות של ההסתגלות אל הקשר האלהי בראשית הזדרחותו בצורה קצת מוגבלה, בזה שהיא דוחה מהאדם יתר הכשרונות ויתר הסיגולים, והוא עדיין לא עמד בסוד ד', שרק מפני הפרטיות, מפני העוני והקימוץ שבכל מיני כשרון, מפני דלותם וצנומיותם, הרי הם נדחים, כדי שלא יעכבו בקדרותם את ההבהקה האלהית מלהזריח בכל המילוא שלה, אשר רק בהתגברותה והתגלות שלטונה יכולל הכל וישולם הכל. כל התענוגים וכל הכשרונות, כל סיגולי החיים, כל העצות וכל החדוות, כל השמחות וכל העדונים, כל ההכרות וכל החכמות, כל השירות וכל הפארים, כל הגדולות וכל השיגובים, כל הצהלות וכל הנועמים, יגלו ויראו בכל סעיפיהם וסעיפי סעיפיהם, בכל עושר כבודם וכל הוד נצחם. וכל מה שבאה ההופעה האלהית על ידי ברירה יותר עמוקה, על ידי מלחמה יותר כבדה, על ידי נסיונות יותר קשים, על ידי דחיות יותר מרובות של כל סעיפים בודדים וזרים, הרי היא יותר מתבלטת, יותר מתעצמת, יותר מאירה את החיים ואת העולם, ויותר מהדרתם אחר כך בכל פאר כלילותיה. אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ד' אלהיו. ניחא להו לצדיקיא לתברא גרמייהו בגין יקרא דקוב\"ה, אל תקרי שברו אלא שׁברו.",
        "summary": "בידיעה האלוהית כלולות כל הידיעות, ובעונג האלוהי כל התענוגות, ומאבקם הראשוני ביתר הכשרונות בא לאפשר את הזרחת האור."
    },
    {
        "id": 2521,
        "article": "כשמציירים את הטבע והנס בתור דברים ותוכנים סותרים זה את זה, פועל הציור על מהות האמונה וערכי המוסר הנמשכים עמה פעולה שורקת, גורמת הפרעות ונסיגות ותגרות פנימיות. אבל כשהנס והטבע מצטייר בציור של חטיבה אחת, שחלק אחד משלים את השני, והנס בכל רום גדלו מוכר הוא בתור עטרת הטבע, חייו, נשמתו הפנימית ואוצר האידיאלי שלו, משתקפת על ידי השפעה ציורית זו השקפה מוסרית ואמונית מאוחדה, שתוכן השלום אחוז בה, והשטף הפנימי של החיים הולך על ידה למשרים בצורה כלולה, שהיא מוצלת מאותו הכובד שתוכן מלא ניגודים גורם. וזאת היא מדת קדושי עליון, גדולי הדעה, העומדים בסוד ד', הרואים את חזות הכל. והנס עם כל תועפות גדלו, והטבע עם כל הסתעפותיו בכל ערכי המציאות, מתגלים ברוחם בתור חזיון שלם, שם שלם על עולם שלם. דבר ד' במחזה ודבר ד' במראה, כה אמר ד' וזה הדבר אשר דבר ד', אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה, יום ולילה, שמש וירח, העולם הזה והעולם הבא, התורה והחכמה, ההגיון והשירה, אחוזים יחד בחוברת, וכולם נותנים פאר לחי העולמים, ומוראו עליהם, וחדות אהבתו משחקת לפניהם בכל עת. משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם.",
        "summary": "ציור הטבע והנס כסותרים גורם לסתירות בערכי האמונה והמוסר, ואילו ראיית אחדותם מביאה שלום במוסר ובאמונה."
    },
    {
        "id": 2522,
        "article": "כשתובעים שיהיה העולם מודרך על פי מחשבות מקוריות, שכל אחד יכיר בבירור את העולם ואת החיים ממקורו הראשון, צריך לדעת שזה תלוי בטהרת הרצון. כשרצון הפנימי המגמתי של החיים הוא טהור, ואיננו פונה כי אם לנשגב ומעולה, לתוכן חיים כזה שמציאותו היא באמת ראויה להיות מגמתית על פי ההבחנה של החכמה האלהית, אז הכרת העולם והחיים המקורית של האיש המיוחד היא לו אושר, ועמידתו על רגלי עצמו היא לו מעין של גדולה. אבל כאשר הרצון הפנימי שפל הוא, ואם היה העולם מרושם ועמו החיים מתבלטים על פי אותה המקוריות השפלה של האישיות, היה הכל מגועל והרוס. יסוד ההצלה היא באה אז רק ממה שהרושם העולמי ורושם החיים מופיע אצל היחידים לא בצורתם העצמית שלהם, אותה הצורה שהם חוקקים אותה בנפשם, אלא על פי הצורה שגדולים וטהורי לב חקקוה, וזאת היא אור חיי האמונה המתפלשים בכל כשרון ומוסר. ואף על פי שהיא מדריגה ירודה, והחיים והעולם אינם נובעים ממקורם, ואינם רושמים רשמים עזיזים בכל מילואם, מכל מקום מוצל הוא העולם והחיים מאותה הזוהמא והירידה של העצמות השפלה, עד אשר יצרף רוח האדם ויטהר רצונו, ואז יקבל כל יחיד את רשמי העולם והחיים ממקורם הראשון, והם הם יהיו למעין הברכה היותר נשגב. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ד', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.",
        "summary": "כדי להיות מודרך ממחשבות אישיות מקוריות, צריך לטהר את הרצון, וכל עוד אינו מטוהר, יש צורך בהדרכה קבועה ומונחלת."
    },
    {
        "id": 2523,
        "article": "בחסידות פנימית כלולה היא הארת האמונה הטבעית, אור אלהים המפעם בנשמה בכחו הגדול מצד עצמו, חוץ ממה שהוא מואר באורה של תורה, של מורשת אבות וקבלה. הולכת היא הקבלה ומלוה את אור האמונה העליונה, שומרת אותה משגיאות, ומישרת את דרכה. נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי.",
        "summary": "בחסידות פנימית כלולה הארת האמונה הטבעית של הנשמה, והיא זקוקה לאמונה הבאה במסורת כדי לשמרה משגיאות."
    },
    {
        "id": 2524,
        "article": "הדמיונות, והשכליות, והופעת הקודש הנעלה מן השכל, הן שלשת מדריגות של המהותיות הרוחנית של האדם ושל העולם, שהנן קשורות זו בזו. כל נקודה דמיונית יש לעומתה נקודה שכלית, שהיא יונקת ממנה, ושבעילויה היא עולה עד מעלתה ומתאחדת במקורה, וכל נקודה שכלית יש לה לעומתה נקודה הופעתית בקודש, הרוממה מכל לשון ונשגבה מכל השכלה, שהיא יונקת ממנה, ועולה בעילויה עד מדריגתה. בהתאחדותם של כל הנקודים, הדמיוניים, השכליים וההופעיים, בחטיבה משוכללת, מתיצב עולם מלא, משולש בקודש, שכל אחד ואחד מהם הוא מואר מכל שלשת מדריגותיו. והאדנות העליונה של מלכות שמים מתיצבת בתבנית כל, הממלאה אור את כל היכלי הדמיון ברוממות שכלולו. והשם הקדוש הבלתי נהגה, המיוחד באותיותיו בהכללתו של כל היה הוה ויהיה בשורשו ומקורו, המשתפך לתוכו ממקוריותו הנעלמה, ממלא אור את כל ההשכלות, אשר במרומים ממעל, ואשר בשפל מתחתיות. ואותה הצפיה למרחוק, אשר כל עבר כל הוה וכל עתיד נערך לעומתה יתמלא מזוהר אותו העתיד המאושר, שיתגלה שהוא באמת היה הוה ויהיה תמיד, המאחד במעלה עליונה את כל הדמיונות את כל השכליות ואת כל ההופעות שבכל קודש וקודש קדשים, אהיה אשר אהיה, ממלא בזיו הוד קדשו את כל חדרי הקודש של כל אנשי הרוח העליון, את כל אשר רוח ד' מדבר בם ומלתו על לשונם, את כל צופי מרכבה ואת כל מסתכלים בהדרת קודש, שורש ההויות כולן, בהיותם מלאי שכלול גם בכל עדין, גם טרם יצא שכלולם לאור, ההתראות המוגבלה מופיעה להיות לשעשועים עדינים לכל הדבקים ברזי קודש נועם עליון, כהני ד', המברכים בשמו ובו יתהללו.",
        "summary": "הדמיון המואר משם אדנות, יונק מהשכל המואר משם הוויה, היונק מהופעת הקודש המוארת משם א-היה, ובאיחודם מתייצב עולם מלא."
    },
    {
        "id": 2525,
        "article": "השלמות של האמונה היא, כשגופה ונשמתה אחוזים הם יפה זה בזה, שהיא האמוניות הטבעית והמסורה ביחד. בהקישורים שבין הגוף והנשמה יש הרבה אוצרות של אורה ושל חיים, ולפעמים יש שמתדלדלים הסימנים הללו, והמסורת והאמונה הטבעית נפרדים זה מזה, ומתגלה אז מחלה אמונית, וסכנתה גדולה היא לפי אותו הערך של הפירוק אשר להחיבור המותאם הנזכר. ולפעמים מרוב שטף אור של האמונה הפנימית, מתעלה היא מעל האמונה המסורתית, וגם זה, אף על פי שבא על ידי עליה רוחנית, הרי זה פגם ודלדול כח. והתוכן הבריא הולך תמיד בהתאמה, ובאותה המדה שהאמונה הרוחנית מתעלה, מתעלה האמונה המסורתית עמה, עולה עמה ואינה יורדת עמה. על ידי חכמה עליונה ומירוק מוסרי יפה, מתמזגות יפה האיכיות של שתי מחלקות האמונה הללו, והן הולכות ומתגברות, מתעטרות בעטרת קדושה, ומחיות את האדם חיי עולמים. וכשהדבר הוה בציבור, הרי הוא קם לתחיה עליונה, פעולות מזהירות של אור עולם מתגלות בקרבו. ובישראל חיבור ואיחוד זה הוא המבוקש הפנימי של כל תוכן מעשה של כל מצוה. אשרי אדם משוה תמיד את המטרה העליונה הזאת, של יחודן של אלה שתי המגמות האמוניות, הפנימית והחיצונה, לנגד עיניו, אורים גדולים מופיעים עליו, וזיו עליון מזריח עליו את נגהיו. אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מד'.",
        "summary": "גוף האמונה (טבעיותה) צריך להתאים עם נשמתה (מסורתיותה), ובהתגברו עליה היא מידלדלת, וייחוד זה הוא תוכנן של המצוות."
    },
    {
        "id": 2526,
        "article": "תוכן רוח יראת שמים שבלב, מבונה הוא ממניות שונות. המנה היסודית והעקרית היא חוש העמוק של האמונה האלהית, ברום טהרתה. והולך החוש הבהיר והנקדש הזה ומתעלה, מתפלש בחדרי לבב, ומתעטר באורות של דעה ושכל טוב, וכל מה שהוא מוסיף כתרי דעת, הוא מוסיף אומץ ועומק, ורוח טהרה עליונה מתגבר בקרבו. השעשוע הפנימי באור האלהי, הזורח בזריחה עדינה בתוכיות הנשמה, ושמחת עולמים של נחל עדניו, היא הממתקת לאדם את חייו הרוחניים, ומוסיפה בו גדולה נצחית, המכשרתו לחיי אושר קדושים, מלאים נדיבות רוח וכל טוב עליון. אותו האור הפנימי של ההארה האלהית, הכלולה מעומק אמונה ועומק דעת במיזוג אדיר ומותאם, הוא מתחבר עם רוח הקודש העליון, ההולך ופורץ את זרמיו מתוך כל החיים הכלליים של כל האדם בכללותו, מצד הצורה האלהית שבו, ובישראל ביותר פנימיות, ביותר חטיביות ויחוד, מרוח ד' אשר נחה מאז על עמו, עם הסגולה, שטעם הקודש האלהי מותאם מאד לחכו הנפשי, בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. ואותו הרוח שהוא מלא חיים טבעיים, הולך הוא ומתקשר באורה של תורה, בהדרכה המעשית והאמונית, ומתעטר בקשרי צפיות של ישועה כללית לעולם, מרוכזת בריכוז פנימי ברוח ישראל, המאגדת בקרבה את כל המשאלים היותר יפים, יותר קדושים ואידיאליים, שכל רוח טהור מתנשא אליהם.",
        "summary": "חוש האמונה הפנימי מתעטר באור הדעה והשכל, ושניהם מתחברים עם רוח הקודש העליונה, ההולכת ומתקשרת באור התורה."
    },
    {
        "id": 2527,
        "article": "האמוניות יש בה תוכן של טבע, ותוכן של הכרה והשכלה. מצד התוכן הטבעי שלה, היא מלאה גבורה ואש משולהבת, ואינה יכולה לסבול שום דבר המנגדה. ולא דוקא דבר המנגד את כל מהותיותה אינה יכולה לסבול, כי אם גם דבר שהוא מנגד את שבילה הפרטי ואת סגנונה המיוחד. על כן לא יוכלו אמונות מיוחדות לדור בכפיפה אחת ולהתערב זה בזה, אם לא שיצמח מזה היזק טבעי עצמי לכולן. וכל מה שהאמונה היא יותר אדירה, יותר בריאה, יותר חשובה וענקית, יגדל כח הטבע שלה, ותגדל מאד קנאתה וקפידת הטהרה שלה. אמנם, מצד התוכן ההכרי של האמונה, מלאה היא רוחב דעת, ומעוטרה היא על ידי זה ברב חסד וסבלנות גדולה. יודעת היא בהכרתה, שהרוח הפנימי של העריגה האלהית, וההשלמה העליונה שהיא שואפת אליה, היא כל כך עשירה בגוונים, עד שהיא יכולה להתלבש בלבושים שונים מאד, וגם בתיאורים הפכיים, והיא מתעלה על ידי זה על כל סתירה, ומתרוממת מעל כל ניגוד. ובאמונה בגודל קדשה, זורמים תמיד אלה שני הפלגים, שני שטפי הקודש של חסד וגבורה, מדת הדין ומדת הרחמים. וכשהאמונה מתרוממת לרום מקורה, לצורתה העליונה, שמשם מקור חייה, ושפעת פרנסת קיומה, והארתה מאור תורה העליונה, מדת הגבורה מתמזגת, והכללות מתאחדת עם הדייקנות, ברב טהרה והארה גדולה.",
        "summary": "האמונה בטבעיותה היא קנאית ואינה סובלת אמונות אחרות, ומצד הכרתה יש בה חסד וסבלנות, ובמקורה מתחברות שתיהן."
    },
    {
        "id": 2528,
        "article": "שני פרנסים טובים עמדו לישראל, שניהם מלאים ברכת ד' בתורה, חכמה, גדולה, קדושה, צדק ומשרים, וחמושים ברוח אדיר לעבוד עבודת הקודש, לישר דרכים במסילת התורה והאמונה, הרמב\"ם והרמב\"ן. שניהם כללו בתוכם את כל אוצר החיים אשר לישראל ולאדם, לפי היכולת האנושית, ולפי הערכים האפשריים להתגלות ברוח היותר ער ויותר נאור. אמנם משני הצדדים אשר להקשבת הרוח, מהצד המסתורי הפנימי, הפאה הימנית, שמשם חוש האמונה העמוק נובע, וממנו תוצאות לכל בינה פנימית, קבלית, אמת רוחנית עליונה אשר ברוח רזי אמונים היא נקלטת, ותוצאותיה חכמות נעלמות בחוג ההשויה של הצורה ליוצרה, בכחן הגדול של נביאים שאינו פוסק מבני נביאים מדור לדור. ומהצד השמאלי, הצד ההכרי, המלא שכל וחשבון, בירור והגיון, השופט את כל ערך בהגדרותיו, ומעמיק בתהום ההבדלה שבין המציאות העליונה מעל כל שם ותיאור מציאותי, הנקלט מאור השכל העליון אשר בהקשבה הבינתית המדוייקה והדרגית, העסוקה בהבחנת האור האלהי, הפאה השמאלית נפלה למנה. האחרונה לבן מיימון והראשונה לבן נחמן. אור אל שדי, האומר לעולמו די, ומתוה גבולים לכל חדרי מדע ולכל כחות חיים, ומגלה את הבלטתה המשוכללה של כל יצירה חשובה, האיר בנשמת שני האורים הגדולים. ומוכרחת היתה המסתורית להיות עלומה מגאון ההכרה המנתחת, ואותה ההכרה בעצמה להיות דחויה בזרוע מגאון הקשב הפנימי, אדיר האמונה. ויחד הם בונים את בית ישראל, מזה אחד ומזה אחד, והיו ידיהם אמונה, להחליש את עמלק ואת עמו לפי חרב, ולהקים יד על כס יה.",
        "summary": "חלקי התורה של הרמב\"ן (רזי תורה) והרמב\"ם (ההיגיון) הנן מנוגדות זו לזו, אך שתיהן יחד בונות את בית ישראל."
    },
    {
        "id": 2529,
        "article": "מרגישים את הטבעיות העליונה של אור הקודש, הזורח בחיים האישיים של האדם, בחוש הקודש של האמונה בעומק טמיריותה. לאורה נבדקת היא הנפש, וכל חטא ופגם יורגש על ידה, ודחיקת הלב אל התשובה ממעמקי אהבה, וצער נסתר מהול בשמחה, וגעגוע עדין הומה כנחל, ומנגן מאליו המון ניגונים חרישיים של תוגה ושל חדוה, של רוממות ושל דכאות, הולך ומתגבר. ולפעמים בא הרוח הגנוז וחונה על מרכזי המעשה, בודק הוא אז את העובדות בפועל בבקורתו החודרת. אז לפעמים הנפש הלומה מרוב שטף של דקדוק, והעצה המכוונת במהלכי החיים נעשית קשה ועלומה. אז אין עצה כי אם עצת ד', אור התורה בכל המון גילויה, למודיה, הלכותיה, דקדוקיה וגדריה. אז היא הנר המאיר את המחשכים, על ידה הנשמה מתנחמת, לא תאמר חטא לכל אשר יאמר הדמיון חטא הוא, כי אם תגעור בשטן מזה ומזה, אל תרשע הרבה ואל תהי צדיק הרבה, מאזני צדק ואבני צדק יבאו אז על ככר החיים. וכל שבורי לב מתנחמים, והחיים הטהורים והקדושים, העזיזים והמאושרים, הולכים הם ומתאדרים, הולכים ומתקדשים, והעינים למרום מתנשאות, והעולם מאיר בזיו תפארה, חסד אל מנהיר את הנשמה, ובטחון של חסד, של טובה ושל ברכה, של חדוה ושל ישועת עולמים, בא ומפעם. והמון רב של רעיונות חדשים לבקרים, המעוררים לחדש כח רוחני, להגדיל תורה ולהאדיר חכמה, לאזן שיח ספונים ולהעמיק הגיוני סגולה, בא ומתערם ערמות ערמות, בסידור משוכלל מכל מעשה ומכל מפעל. ודרך החיים נעשית ישרה, וחבת עולמים לכל יציר נברא הולכת ומתרחבת, וכל העולם כולו מעולם עד עולם אומר שירה חדשה.",
        "summary": "בחוש האמונה מרגישים את צער הנפש על פגמיה ושמחתה על תשובתה, ובעת דקדוק עצמי על מעשיו מתנחמים מהתורה וגדריה."
    },
    {
        "id": 2530,
        "article": "אצל האומות, אשר קלטו על ידי כמה ערפלים ניצוצות אחדים מאור תורה, מורגש מאד התוכן של חטא הקדום, חטא אדם הראשון, ופעולתו על האדם, בהיותו טבוע בחטא. מה שאין כן בישראל, אין זה התוכן לוקח כל כך חלק עקרי בתוכני הרגשות האמוניות, רק המעשה הטוב, תלמוד תורה, עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. כל זה מסתבב מאותו המובן של פסיקת הזוהמא הראשונה שהטיל נחש בצאצאי חוה, מאז עמדו ישראל על הר סיני, ונכרים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם. והזוהמא היא הטביעה העמוקה במצולות החטא בטבעיות הנפש, עד שהיא בעצמה אינה מורגשה כלל, היא משתקפת רק מתוך מהלך החיים הכלליים, ומוצצת ביחידות הסקירה לאנשי צפיה מיוחדה. בישראל הזוהמא פסקה, ולעומת זה היצר הרע מגדיל לעשות, לא מתוכן הטבע הנפשי של ישראל בא החטא, אלא מתוך איזה דחיפה של התרגשות זרה, הבאה ומהמה את החיים. ומתוך שאין הזוהמא קשורה במעמקי המהותיות הנפשית, אלא מבחוץ היא מתחברת, אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, על כן היא מסתלקת מתוך פעולות, מתהפכת לאורה קדושה על ידי תלמוד תורה, העושה את לב האבן לבשר, ומתחלשת על ידי עסקי המצות בפועל. וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ד' אלהינו כאשר צונו. והגויות היא טבועה בחטא, וההטבעה הנחשית קוראה אל כל מכשיריה, האליליות וכל בלהותיה, ואוצרות רשע לא יועילו, וצדקה פעולתית לא תוכל להצילם מבור אין מים בו, אשר טבעו בו, והנם טובעים והולכים, ומוכנים לבאר שחת, שמה אדום, מלכיה וכל נשיאיה. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה.",
        "summary": "ישראל, שזוהמתם פסקה בסיני, יצרם הגדול הנו התרגשות חיצונית וחולפת, ואילו הגויים טבועים בזוהמת החטא הקדמון."
    },
    {
        "id": 2531,
        "article": "הנדר הוא עומק ההתגלות הטבעית של חוש האמונה, שמתגלם בביטוי ובמעשה. לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה, היא ערובה על האמוניות הטבעית שתשמר את עמדתה, ולא תהיה נשטפת בשטף האורה הגדולה של החובה החוקית, הנתונה מגבוה מפי אל עליון, מפי הגבורה, מורשה כללית לכל קהילת יעקב. פגימת הנדרים אוגרת את פגיעתה בהמהלך הטבעי של שטף הקודש, אשר בה מתגלה האוצר הגנוז בלב ביחש לחובת האדם לאלהיו, חובת היצור ליוצרו. בבא ימי התשובה, וביחוד יום הכפורים, בעת אשר התוכן האמוני צריך לעלות אל ראש פסגתו, מה נאה היא ההרגשה הישראלית אשר עם כל אשר הוקפו במצות, כי ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, חשים הם בראש לכל את הערך המקורי שיש באותה הדתית הטבעית שמתגלה בקדושת הנדר. מכירה היא האומה שהנודר נודר בחיי המלך, העולה עוד במעלה פנימית מהנשבע, שהוא במלך עצמו, כלומר באותה הידיעה המנוחלת אשר קבלנו מורשה מאבותינו באמתת האלהות, אבל הנודר, הוא בא מנביעת החיים של ההכרה הטבעית שבפנימיותה של הנשמה, שלמען האיר אורה בכל מילואו וטובו, נתנו לנו תורת אמת וחוקים ומשפטים צדיקים וישרים. וראשית הסליחה מתחילה היא בסליחת פגמי הנדרים, במנהג ישראל שנצח לסדר התרת נדרים פומבית בלילי יום הכיפורים, ולהנהיג התרות יחידים מערב ראש השנה.",
        "summary": "הנדר נובע מעומק חוש האמונה הטבעית, והוא עולה על השבועה המיוסדת על אמונת האבות, ולכן מתירים אותו לפני יום הכיפורים."
    },
    {
        "id": 2532,
        "article": "החסידים הטבעיים, נפשם מלאה המיה אלהית, לבם ובשרם ירננו אל אל חי, ועם כל תוקף תבערה הטבעית האוכלת בקרבם פנימה, הפורצת כל גבולים ודולגת על כל פרטים, הנם משתעבדים לדברי ד', כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו. והחסידות הישראלית עומדת היא על הגבולים, לשמור את המית הנפש, שכאשר יתגעשו גליה, ישובו ולא יעברו גבולם, שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. זהו כח האיתן אשר לישראל, האזור בגבורה, אשר עם רוממות שיא גלי המית הנפש, בשטף השקפות ועריגות דורכות במתי ים ומרקיעות עבי שחקים, הכל נכנע לדבר ד' ואמרי פיו. ומתוך הנשמה העליונה הזאת משתקפת השקפת עולם מלא, המחומש באוצר חיים עזיזים. המון שטפים אדירים הולכים והומים, וגלים גועשים של כחות נוראים מרקיעים למעלה רום, וכולם בכל זה מפלסים את נתיבתם בצורה מדוייקה, מלאה חשבון, הפונה לשכלול עולם ועילויו, להריק חסדו של יוצר כל על מעשיו. שאם היו השטפים הפנימיים בהמון עזם יוצאים, היה כח משבר כח, ויצורי עולמים לא היו יוצאים לעמדת צביונם. כשנתגלה איזה רוח של אמוניות טבעית במקום זר, מיד הרס את הגדרים והחריב בנינים איתנים, ושאיה יוכת שער. ויעקב רד עם אל, ועם קדושים נאמן. משליך קרחו כפיתים לפני קרתו מי יעמד, ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים, מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה.",
        "summary": "החסידות הטבעית הישראלית מכניעה את תבערתה מפני הגבולות האלוהיים, אך אצל הגויים אמונה טבעית היא פורצת ומחריבה."
    },
    {
        "id": 2533,
        "article": "הדבקות האלהית, שהיא חיי כל, אינה זזה משום נמצא באמת, ובכל זאת העילוי של כל היש תלוי באותה המציאות של הדבקות האלהית המתנוצצת בהכרה והרגשה, והמתגלמת בחיים ובמפעלים, ובזה יפה כח התורה והתפילה, העבודה והמצות. ובכל אופן שאדם אחד מתמלא אורה אלהית, רצונית והכרית, בעצם הוייתו המדעית והחפצית, בה במדה מתמלאות כל אלה הסיבות ההולכות ומקשרות את כל הקישורים המציאותיים, מרוממות הענין האלהי בסגולת מציאותו, בכבודו במקומו, עד מעמד אותה האישיות הנקדשה בקודש החכמה והמדע, הרצון והחשק האלהי, כולם באור חיים, באור קיום של הדר נצח נצחים. וברקי זוהר הללו ממלאים את נשמות כל צדיקי עולם, שהם מוצאים את עצמם ברב אמת וענוה מרוכזים בריכוז אור חי העולמים, והם הם הקוראים אל ד' בעד כל מעשיו, המתפללים ונענים. אלו הם הישרים, אשר סוד ד' להם יגלה בכל עת. והחפץ האלהי איננו חפץ דוחה חפצים, כי אם חפץ מאדר חפצים, חפץ מצחצח ומבריק חפצים, חפץ מסיר את כל העדר וכל חולשה מכל חפץ, ומעמיד את החיים והמציאות העצמית על מעמד היותר איתן, היותר נשגב, היותר פורח ומשגשג. ותכונת הקודש המיוחדה של החפץ האלהי, המתגלה בלב הדורש את אלהים, היא מחדשת את אורה על ידי הערת הנפש אל קרבת ד', אל טוהר המוסר, אל מעמק האמונה. ומתוך הסקירה העמוקה באה שפעת קודש מרוממה מכל תיאור, ומשגבת ישע.",
        "summary": "באמת, הדבקות האלוהית אינה זזה משום בריאה, אך עילוי כל המציאות תלוי בהכרתה, הרגשתה, והגלמתה בחיים."
    },
    {
        "id": 2534,
        "article": "יש שצריכים לשמור את הצינורות שאור הדעת שופע בהם, שלא יתערבו זה בזה, כדי שההקשבה תהיה צלולה. אותו האור הבוקע ממעמקי הלב, ומתוה את הרשימות של עומק האמונה הפנימית, ההולך והומה כנחל פרצים לקרבת אלהים, לבטחון, לדבקות, לעידוד מכל חסרון חמרי בתכונות הרגש והבחנת הבשר, יש לו מסילה מיוחדה, ואין לערבו עם המהלך של אור התורה והחכמה של ההגיון והחשבון, וגם לא עם אותו טעם האמונה הבאה בקבלת אבות. רק אחרי שכל שטפי הקודש כבר באים ומתאחדים בנשמה, אז חוזרים השטפים המיוחדים להגלות עוד הפעם בתכונה שילובית, שכל אחד מתקרב באורותיו של חבירו, ואור אל אור יקרא, ומקבלין דין מן דין, ושירת קודש נשמעת במרומי הנשמה, בשמים הפרטיים האישיים, כהמית המוני מעלה בשמים ושמי השמים הכלליים אשר לעולם הגדול.",
        "summary": "צריך לשמור את צינורות האמונה הפנימית, שלא יתערבו עם צינורות החכמה ואמונת האבות, עד לאיחודם הבָּשֶל בנשמה."
    },
    {
        "id": 2535,
        "article": "אם רואים אנו שאפילו במקצע הקרוב, אם הסגנונים מחולקים, לפעמים עיון אחד סותר ומעכב על חבירו, ליוצא מתלמוד אל תלמוד אין שלום, ורבי זירא התענה דלשתכח מיניה תלמודא בבלאה כי היכי דלא ליטרדיה בהיותו בארעא דישראל מתעסק בתלמוד ארץ ישראל, קל וחומר שיש לפעמים למנע מעסקי ידיעות חיצוניות וחלוניות כי היכי דלא ליטרדו את הנפש מההתקשרות הפנימית שלה באריגתה את התוכנים העליונים של הקודש. ובכלל ישראל כמה שוה הוא החסכון הזה, לצמצם את ריכוז המחשבה במקור ישראל, כדי להוציא את הפנינים הטמונים במעמקי הים שלנו, ולא לפזר את הכחות לזרים ולרעות בשדה אחר. ובהתרוממותה העליונה של גדולת התורה לשמה, זוכה האדם לדברים הרבה, וכל העולם כולו כדאי הוא לו, וכל אוצרות הדיעות והעולמים כולם מזילים אך טל של תורה ואור חיי קודש אל האוצר העליון של נשמת ד' השואבת ממקורה של תורה, מימא רבא דחוכמתא, שהכ\"ד הכפול של אשת חיל, כדכד שמשותיך, שואב משם.",
        "summary": "מקושי המעבר בין סגנונות בלימוד, ניתן ללמוד קל-וחומר עד כמה עלולות ידיעות החול להפריע לקישור אל הקודש, ומהתרכזות בקודש מקבלים הכל."
    },
    {
        "id": 2536,
        "article": "התפילה היא ההבעה של האמונה הטבעית. כשהיא ממלאה את הנשמה, הרי היא הולכת ומפכה כנחל הנובע. בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ד' ורפאתיו, אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, מבושר הוא שתפילתו נשמעת. כשבאה התפילה אחרי השובע הטבעי, ועושר האמונה בכל מילוייה, אין בה עמל ויגיעה, ולא עצבון וקדרות, כי אם נחת רוח וחדוה פנימית, ההולכת ומתנשאת למרום השמחה והעונג, ומשכחת כל צוקה וכל יגון ואנחה. אמנם, ככל יצירה טבעית, צריכה התפילה עיבוד וניקיון, וזאת היא עומק התכונה של יחשה של תורה אל התפילה, ויחש הערך המוסרי המעשי והמדותי של המתפלל אל תפילתו, מצד עצמות ערכה, ומצד הצפיה של התקבלותה והתמלאותה.",
        "summary": "התפילה היא הבעה של האמונה הטבעית, אך צריכה היא את העיבוד והניקיון של התורה."
    },
    {
        "id": 2537,
        "article": "התפילה כשהיא נעזבת מן התורה, היא דומה בטבעה לתכונת האמונה כשהיא נעזבת מהמצוה והמוסר הפעולתי בהליכות החיים, ששם מארת המינות רובצת. בעמקי היסוד התחתיתי שבנפש מוצאים אנו את האמונה בשני ערכיה, בהכרה והרגשה, ובנטיה ורצון, ובשניהם הולכים הסיגים הנפשיים עמם, עד שהם באים למדת הזיקוק, שאז מקבלים הם את חותם שלמותם, והאמונה מצטיירת בצורת קדשה, המלאה כל שפעת ברכה. במעמק היותר שפל של נטיית האמונה, נמצאת אותה התכונה השפלה של יצרא דעבודה זרה, שבשעתה היתה תכונה מועלת לעולם, מרחם משחר לך טל ילדותיך, מה הטל הזה סימן ברכה לעולם אף אותם השנים שעבדת עבודה זרה סימן ברכה הם לעולם, נאמר לאברהם אבינו ע\"ה. מעמק האמונה ביסוד המאופל של הנפש, שאינו זז מן האדם משחר טל ילדותו, זהו סימן לבריאות נפשית, שהקשבת האמונה היא בו חזקה וטבעית, רצינית ואמיתית, אינה מנוגעה משום נטיה זרה, ולא נחלשה משום מורך לב, ויראה עשויה בצורה של רפיון רוח. והעז הנפשי, בעומק החטיבות שלו, הולך וזורם, עד שבאה ההכרה ומזדווגת עמו, ואז מתחילה היא האורה של האמונה העליונה להופיע. בתיקון הישר של העולם צריכה היא האמונה הכללית של העולם להזדקק מעט מעט, להיות בכללותה שרויה בסיגיה וזוהמתה, עד שהצדדים המוסריים והמדעיים של הנפשות יובילו את התוכן הנשמתי עד לידי אותו גובה הטוהר של אור השכינה בתמימות הקודש השורה בישראל, ונלוו גוים רבים אל ד' והיו לי לעם, וידעת כי ד' צבאות שלחני אליך. נלוה אמנם יצר הרע עם חולשותיו לתאותה של האמונה הטבעית, ויצאה המינות אל המפעל במקום האליליות. אותו היחש הנפשי שבהיות העולם הרחב של האנושות שקוע בתרדמתה הליטרגית של עבודה זרה, לא פגע בעצם את הקודש הטהור, מפני הריחוק העצום שביניהם, ומפני הקיר העב החוצץ ומבדיל בין הקודש ובין הטמא, באה המינות ופרצה שם פרצות. היא גחה מתוך התאונות של זרם האמונה בעוצם הטבעיות שלו, ורצה לקרא בהמון של עולם שקוע בחושו כולו, בכל הלך נפשו ובחשכת מוסרו, בתהום האליליות, בשם אמונת הקודש. וקריאת שם ד' במקום אשר אל זר שולט בכל ערכי החיים, הרי הוא חילול השם מעבר מזה, והפסקת הזיקוק האמונתי מעבר מזה. ומתוך הקרבה של החפץ הצווחני הזה של פירוץ טבעיות האמונה הבלתי זקוקה אל תוכן הקודש, מצד איזה תוכנים שליליים שביחש לערכי החיים החומריים והחברותיים של האליליות העמוקה שישבה על שמריה, נגע פרץ זה גם במקום הקודש, לטמא את משכן ד', ולהביא מחשכים גם באיזה מנאות הקודש, ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. התפילה, שהיא נחלה משותפת לכל תוכני הטבעיות של האמונה, הרי היא מחזקת את האופי הנפשי כמו שהוא. כשהיא באה על ערכים חיים, מוסריים, אידיאליים, מזוקקים, מגבירה היא את הקודש והטוהר, וכל החיים היחידיים והחברתיים הולכים הלוך וטהר. וכשהיא מתחברת לערכים נפשיים רשעתיים, הרי היא מגברת את כח הרשעה, שהוא מתכפל בהיותו עטוף בלבוש קודש, ואזור בהבעה של תאות אמונת קודש. אמנם, אחרי כל הקלקולים הרבים והשמות הנוראות שעושה המינות, וכל הרע אויב בקודש, חודר הוא רוח האמונה, שבשטף הרפש והטיט שבמעמק הזוהמא הנפשית שבחיים האליליים הוא מביא גם כן גרגרי טוהר, והם הולכים ומתכנסים ביסוד הנפשי הטהור אשר לאדם, שהוא כולו אצול מיסוד היצירה הרוחנית, הפועלת בלא הרף בכנסת ישראל, ומטמא יתן טהור. ואותה המינות בעצמה גרמה לעורר אחר כך כח אחר שעומד בצדה, והוא פחות נפשי ממנה, ויותר רחוק משאיפת האמונה במעמקיה, פחות טבעי ותאוני, אבל עם זה פחות אלילי, שממנו יצאה האישלמיות והסתעפותיה. ועם כל מה שאלה שני ענני החושך מחשיכים את האור הצח, המזהיר ושופע בכנסת ישראל, הנם גם כן מנתקים המון רב מתוך התהום האלילי ושרשיו הגסים. והקודש, בכל אשר הוא נפגע מתוך הקורבה של הסעיפים הזרים הללו, הרי הוא מתחמש בהגנה, וחותר לגלות את טבעיותו הבודדת בהבעה והבלטה מיוחדה. עד שיבא התור המכריח להציג את הטהרה הישראלית מראשית מקורה לנס עמים, ומאורה המזריח בחסינות המוחלטה של שאיפה הסתורית שלמה, שכח ד' אמת נגלה בה בכל ההכשר היותר עמוק וחודר, עומדים העבים המעכירים להתפזר, ובסורם מעל מרכז הקודש, יכפל הכח הזורם בפנים המורשה, אשר נעצר ממהלכו. ועל ידי כל המכשירים שהכשירה כנסת ישראל את עצמה ואת העולם, ואשר הכשיר העולם כולו את עצמו על ידי כל מכונותיו, בקודש ובחול, יובא במרץ גדול אותו התוכן המבוקש למנוחת העולם ולהישרת דרכו, לפקח עינים עורות ואזני חרשים תפתחנה.",
        "summary": "התפילה והאמונה, בהתנתקן מהתורה, המצוות והמוסר, נפלו לעבודה זרה, נצרות ואסלם, והן עתידות לזרוח בעוצמה כפולה."
    },
    {
        "id": 2538,
        "article": "כל התורה כולה, לכל פרטיה ודקדוקיה, כל תורה שבכתב וכל תורה שבעל פה, מונחת היא בעומק הטבעיות האמונית, באמונה האלהית במילואה. אמנם אי אפשר כלל שיגלה זה הטוהר כי אם בישראל. ההסתעפות הגדולה של תורה ומצות ממקור החיים הנשמתיים, היא פרי הבריאות הטבעית, ושובע הלשד הנשמתי, באותו הטוב האלהי של המזון האמוני, שכל נשמה בריאה כוספת אליו במלא תשוקת חייה. לפי אותו הגודל והעומק של האמוניות הטבעית, שהוא יסוד אומץ החיים, ככה מסתעף הכח של יראת החטא העליונה, הרעננה והבריאה, החשה את כל פגם מעשי במעמק התוכי של הלב. וממנו עצמו בעומק יסודו הולך הוא הזרם המרפא, כח התשובה המעשית, המחשבתית, ההרגשית והשאיפית, האידיאלית והנצחית, בכל שיקויי נחליה. והבינה העליונה מאירה להבחין בין דם לדם ובין מים למים, בין שטפים טהורים, הומים ומפכים מעומק היסוד הבריא של היחש אל החיים המלאים, הטהורים, האלהיים, במלא עזם קדשם וטהרתם, ובין רפיוני לב ומורכי רוח, המדלדלים את הנשמה, ונוטלים ממנה את עזה ותפארתה, בדכאם אותה עד דכא של מוסר אוילים. והיא מתרוממת עם גלי המחשבות העדינות, עם רוממות הכרות האמונה האלהית, במערכת עטרת קדושת ישראל, המביאה אור החסידות המעשית, המדותית והשכלית, ביחד עם העז והענוה, עם החרדות לדבר ד', ומעוז התום, המלאה עזוז והערצה, אור חיים וזיו ישועה. הטבעיות האמונית שמגלמת את החיים, ונוטלת את הטעם הבריא של דקדוקי תורה ומצות, באה מתוך סמיות העין אשר לחשכת המינות, שהעורון של הכסל אשר ליצרא דעבודה זרה מטיל בו את מחשכיו, ושומר מצוה לא ידע דבר רע.",
        "summary": "שורש התורה ויראת החטא באמונה הטבעית שבישראל, והבינה העליונה מבדילה בינה ובין הטבעיות האמונית החולה שבנצרות."
    },
    {
        "id": 2539,
        "article": "בחשאי, בגניזה כמוסה, בסתר המדריגה, מרום רומי רוממות, מזלפת היא האמונה הטבעית בעומק רזיה לשד וטל חיים אל כל המרחב המעשי, ממלאה היא את הנפש זיו נוגה, הכשרה מאירה להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן, אהוב ואוהב. ממלאה היא את השכל מאורות זוהר, מרטבת היא את הדמיון בנגהי ברקים, ומחטבת את הרצון באידיאליות של קודש קדשים. והיא מכה גלים, מצמחת צמחים, מרחבת פארות ומסעפת סעיפים וסעיפי סעיפים, של זיו אהבה, לתורה ולתעודה, מוציאה אל הפועל את העושר העליון של חבת המצות, שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, עבודת ד' מתוך שמחה, מרוב כל, במילוי של רעננות מלאה ודשנה, המתמלאת בכל עת עליצות חדשה, ושואבת עדני עדנים מנחל העדנים, מחיי אורות של עדן גן אלהים. ומתוך מעמקיה היא עולה, מתוך תהומותיה היא זורמת, ונותנת את העז של החסידות העדינה אשר לחסידי ישראל, אנשי הקודש, המלאים אהבת ד' ואהבת העולם, אהבת הבריות ועזוז ששון החיים, מלאי בטחון, ורוויי צפיית ישועה, הממלאים גם את כל מחשכי העולם אורה וזיוה, וכל נאות קדרות ששון וחדות ישועה. אותה החסידות העליונה המלאה קודש, ומשתעשעת עם החיים, משחקת בתבל ארצו ושעשועיה את בני אדם, היא באה ממקורה בבהירות טוהר, כל נגע אליה לא יקרב, וכל רשעה וכל רגל גאוה לא יגע בה, וכל יד רשעים לא תנידה. היא יודעת עת לכל חפץ, היא מקושרת עם הטבע ועם החיים, ויודעת לשלוט עליהם, לשגבם ולרוממם, להדריכם ולישרם. היא עמוסה באהבה כל טורח וכל משא, ומרגשת בעבודה כל נועם וכל כוס תענוגים. ואורי אורות, ממקור החיים, וההשכלה האלהית, הגבורה השמימית ושלטון עולמי, מסוכה בכליותיהם ולבם. הם המה אמוני עם סגולה, פארי כל עולמים, שכל העולם חי בעדם, והם חיים וסובלים בעד כל המעשים, ברב עז וחדוה.",
        "summary": "האמונה הטבעית מזלפת בחשאי טל חיים על הנפש וכוחותיה, ומכשירתה את האדם להיות צדיק וחסיד ואוהב הבריות."
    },
    {
        "id": 2540,
        "article": "כשהנשמה הטבעית מתגברת מראש, מקדמת מקורה, מצלם האדם בעוצם טהרתו, מבקשת היא את התגלמותה המעשית. משוטט הוא הרוח במרחבים, מתעלה הוא לשחקי טוהר, ושואף והומה להתמלא בכלים רבים, והם הם המצות והדקדוקים המעשיים, המחוטבים ומבולטים בבליטתם האומנתית השמימית על ידי הליכות עולם, על ידי דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים. מי יוכל להאזין את המשק הנעים של נחלים הללו בהמיתם החרישית, המלאה שיח יה, יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת, מצות ד' ברה מאירת עינים. הומה הרוח ושואף לישר את כל העקוש, את כל המתעקל בכל היש מראש מקדם, והוא מכיר בתוך תוכיותו כי עסיס הרמונים ויין הרקח של אור רזי תורה, בהתגשמותם המעשית, בהיותם נובעים ממעמקי הלב, הדורש את האור האלהי, המשכלל ובונה כל עולמים, המרטיב ומחיה כל נפשות, המרענן את ברית עולם אשר לעם העמים, לעם עולמים, אשר ימי שמים ימיו, והשפעתו מלאה רוח כל חי. בצמאון עזיז ובהמית עליזים הוא שט עלי אוכל ברעבון נורא, ובכוסף אין מעצור הוא מעופף כנשר, ובשמחה בלתי גבולית הוא חי את החיים המעשיים, בתיאור ברית עולמים לתורה ולמצוה, לכל עשה וכל לא תעשה. וכל דייקנות מעשית מצטבעת לפניו בכלילי יופי, בהדר חטיבות רעננה, בחמדת כל חמדה ותאות כל תאוה, בתשוקת כל תשוקה ואיוי כל מאויים. ובנשמת האומה נחל אש בוער, ובלבה פנימה אוצר חסון של בטחון חונה, שם חלקת מחוקק ספון. ובקרב קדושים מתקדשת היא התכונה המעשית, ומתאחדת במקור האמונה הטבעית, השוכנת ברום עליון, לשד כל חיי עולמים, שיקוי מלאכי מעלה, חדות אראלי קודש, גבורי כח עושי דברו. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלהיו.",
        "summary": "כשהנשמה הטבעית מתגברת ממקורה העליון, היא מבקשת את התגלמותה המעשית במצוות."
    },
    {
        "id": 2541,
        "article": "אומץ ההתגלות הכמוסה, המאוגדת באושר חסיני הקודש, המרוכסת בגילוי אליהו, אגודה היא בהאמוניות הטבעית העזיזה ממקור מחצבתה, שם המית רעם גבורתה. ובחוסן טהרתה מלאה היא אותה הרויה החיה של הודאות העליונה אשר לחיים של מילוי אמת. עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים, היא הקריאה הנצחית שאינה פוסקת, הד קולו של מלאך הברית, מלא השיקוי של הודאות המוחלטה, המקנא המלא קנאת קדשי קדשים. והולכת היא השפעה המקורית ובאה למרום פסגתה, ומציירת את כל התיאוריה המעשית של כל חסידות רוממה ומדוייקת, ברוח כל חסיד, בלבו ובידיו. ורכוסה היא התגלות האליהוית בעומק הדיוק של המוסר הנאדר בכל הקיצוניות המדוייקה, ואבא אליהו קפדן הוה, בקפידת קדש העליון, המלא זיו אור החסד היותר נמרץ, היותר פועל ומחיה, היותר מאיר ומחמם כל לב בקרני אורו. ומעומק החידור, ומפירוט הפרטיות, באה ההכרה של כל היקר הנמרץ הנמצא באוצר הגדול של האומה כולה, שאינה זזה מישראל עדי עד, המתפלשת בכל אורחות החיים, בכל טרדותיהם ודאגותיהם, דאגת הקודש ודאגות החול, טרדת הפרנסה וטרדת הגלות, קיווי הגאולה ופתרונות הספיקות, הארת העולם כולו, כונניות שלומו, ופדות הנשמות מכל צרה רוחנית. כי פתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים. כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים.",
        "summary": "אומץ גילוי אליהו אחוז באמונה הטבעית העזיזה, מקור הוודאות וקנאת הדייקנות, המביאה להכרת חשיבות האומה ורווחתה."
    },
    {
        "id": 2542,
        "article": "מיסוד האחדות האלהית מתגלה האחדות המחשבתית ואחדות הערכים של השפעת התורה והאמונה. המדריגות התחתונות, כמו האיגוד העבדותי של ישראל, יראת חטא מפני שכר ועונש, שכל אלה עומדים הם במדריגה ירודה, הנם מאוגדים עם המחשבות האידיאליות של החירות המוחלטה, לא לבד מפני הצורה החינוכית שלהם, אלא מפני הבנין הכללי, שכל רעיון מתחבר בחבירו בחיבור מציאותי של עילה ועלול, עד שאלמלא היו פנויים אותן המקומות של הרעיונות הנמוכים, לא היה הבנין שלם, והיתה הנשמה פגומה בחלקים מערכיה. וממילא כשהכל מתמלא, אין אותה ההחשכה של המחשבות הקטנות מעכבת כלל בעד האורה של הרעיונות הגדולים. וזאת היא גדולתה של תורה, שמביאה לידי הדבקות האלהית במערכתה היותר עליונה, ומדרכת את כל בההדרכה המוסרית הבנויה על יסוד שכר ועונש, שהוא תוכן אמת לאמתו בסדר העולם ובנינו החמרי והמוסרי, והדברים מתאימים ומשלימים זה את זה.",
        "summary": "האחדות המחשבתית בישראל נותנת לדרגות הנמוכות (יראת העונש) ערך עצמי, מעבר לערכן החינוכי."
    },
    {
        "id": 2543,
        "article": "בעת רצון מתגלה כח התפילה בנשמה, הזרות של שינויי רצון סרה לגמרי, ופעולת התפילה מתבררת, יחד עם כל ההופעות הרוחניות והמפליאות שלה. האמונה בכחה המפעלי, והאהבה וההתלהבות הנשמתית לרוחה האידיאלי, מתרוממת, וההרגשה של האחדות הרוחנית של כל היצורים, ושל נפשות ישראל ביחוד, עד שנעשה דבר המובן שהתרוממות התפילה וזכותה מכריעה לכף חיים, לכף זכות ואושר, לכל המקום ואל כל האישיות ששם היא מכוונת, נעשה ברור ומואר יפה יפה. והתפילה הולכת במשרים, שגורה בפה, ונובעת כמעין המתגבר מתוך מעמקי הלב, בכל הדר חופש. ואז עומדת היא ברום העילוי, ומאזרת היא את הכח, מסירה כל פחד, ומתעבת כל עצלות ורישלון, מאחדת היא עם השכל הבהיר ומתעטרת עם אור החופש, המאיר את דרך החיים ליחידים ולציבורים.",
        "summary": "בעת רצון מתגלה כוח התפילה בנשמה וסרה הזרות של שינוי הרצון, והיא נעשית שגורה בפה ונובעת כמעיין המתגבר."
    },
    {
        "id": 2544,
        "article": "עומק האמונה בטבעיותה, יורדת מעמקי תהומות, כוללת כל היצורים וכל המעשים כולם, ועולה מעלות עליונות, שפרירי שחקי רום וסוד שיח קודש קדשים, סוד הכמוס, סגור חותם של רז רזי רזים, הקשבה חרישית, קול דממה דקה, אשר שם הנה ד' עובר. מתחתיה תבא הארת החכמה עם כל מערכותיה, כל הגות, כל ספונת הגיון מבריק ברב זוהר זהרי דעה, כל חשבון, משקל, מפעל ומדה, כל תכנית כל יצור וכל הדומי עולמים, כל הכרות עמקי עמקים וגבהי רוממים באשר הם שם, במשטר ומשקל, בצורה חטיבה, סידור וקצב. הזרחת השקפת כל היש בשני גוונים מאירים וחיים, אשר זה עולה על זה, אור ואור מזהיר, חיים וחיי חיים, הופעת הרצון, העולמים בתור ההתגלות החפצית, רצון אלוה בכל הודי סגולותיו, וממנה אור מתאצל, הופעת החכמה, העולמים וכל היש בתור חכמת אלהים ביפעת התגלותה. מעין האמונה, וכל הרזיות הנמזגת עמה, הולך ומפכה ממקור העדן של התגלות הרצון, ומעין ההכרה, ההסתכלות, ההשגה והחכמה, לכל סעיפיה וכל עולמותיה, הרמים רומי רום והשפלים שפלי שפל, הכל מפכה הוא והומה, שוטף ומתפלג ממקור ההתגלות ההוייתית באור חכמת אלהים, המתלבשת בציורי צייר עולמים, בינת אלהים חיים, יוצר וצר צורה. לא תוכל החכמה בהתגלותה להתארך בכל אורך הרצון בהוד אורות יפעתו, שם הנהרה העזה, המכהה כל מאורות, ולא תוכל להשפל ולהמתח כמוה, מתח אור אין סוף לעמקי מעמקים. מתעששת העין הרוחנית מרוב נוגה וזוהר, ומעוצם טוהר האויר המצוחצח, לא תוכל הגות החכמה לעמוד, ושם הרצון שואף זורח. מתדממת היא החכמה במקום המחשכים, אשר השם אלוה חכמה ולא חלק להם בבינה, ושם הולך הרצון בכל שטפיו ונמשך. האמונה בכל רזיה, באור אין סוף היא אחוזה, במגמת הרצון היא אגודה, פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. אין קץ לדרור העליון אשר לכתר מלכות העליונה, אשר לשטף הרצון בכל מעמקיו, אין צורך לשום הגבלה ומצרים, אין חושך ואין צלמות, אין חסרון ואין מניעה, לא חק של הכרח, ולא שום העצרה ממלא כל טוב. למטה מיפעתה תופיע החכמה, במקום אשר כבר קדמה התעלומה. לולא חק מעכב, אין חכמה מתבלטת. לולא עצה ותושיה, המכוונת נגד מעצורים החוסמים כיוונם של מגמות אידיאליות, אין אור המחשבה, המלאה משקלי הגיון וקשרי סבות ואריגת עלילות במסכת עולמים, יוצא ומתנוצץ. האמונה ביפעת הרצון היא קשורה, ומתלבשת בעדי תפארת החכמה, להגלות לעין כל נשמה. מקור הרציונליות בהתגלות היצור בתור חכמת אל, ומקור המסתורין בתור הגלותה בתור רצונו, מלא גניזת קודש קדשים. והגנוז בגלוי מתלבש, החכמה בתור גוית הרצון, שהוא נשמתה בקרבה, באה ומשחקת לפניו בכל עת, משחקת בתבל ארצו. האמונה, כשהיא אובדת את מקורה, את יסוד התגלותה הרצונית, אם תאחז רק במושג הגלוי של החכמה, הרי היא אובדת את דרכה, ומפסקת את כח חייה העזיזים, המלאים חיי עולמים וזיו אור נצחי נצחים. התגלות האמונה ואור רזי תורה, מקפת אור החסד המפורט על כל בשר וכל נשמה. הרצון מקיף את כל ומלא כל, והרציונליות מודדת מדת השגחה כללית ופרטית, ומחלקת מנות לפי מדת ההשכלה שביצורים. אלמלא אור החכמה, החוגר כחוט הסקרא בין תחתית התגלות הרצון ועליוניותו, היו טובעים בתהומות הרצון במקום רפשיו באין מעמד, בהגלותו ביצורים לפי עמדותיהם. ואילולי הרצון המחיה כל, לא היה כל קשר ותמות מוחלטה בכל ההויה, ואפס כל תקוה וכל אושר כליל כל שכיות חמדה. הנערץ והנקצב ביחד עושים הם את חטיבת כל הגדולות. ורזי שיח כל קודש מתהלכים בהגיוני כל שואף אור דעת, וריח העליון אשר ליראת ד' במלא שיגובה מחיה כל חי, ועושה עז מבטחה לכל יציר, ומקוה לכל תקוה. ונחת אין מדה מתמלאת כל נשמה במטמוני חדריה, והלב נשא אל כפים, ושמחת עולמים ורפואת כל מדוה, פרי למאכל ועלה לתרופה, הנה באה ונהיתה. נאמן ד' וישר דברו, ידידי ידידות משכן דבירו. נפשי חמדה בצל ידך לדעת כל רז סודך, מדי דברי בכבודך הומה לבי אל דודיך, על כן אדבר בך נכבדות ושמך אכבד בשירי ידידות. ומלאות הן הנכבדות הגות חכמה, ומרוות הן הידידות שיקויי אמונת אומן, והיה אמונת עתיך חוסן ישועת חכמת ודעת, יראת ד' היא אוצרו.",
        "summary": "מקור האמונה המסתורית ברצון המקיף ומחייה הכל, והאמונה הרציונאלית – בחכמה המבחינה בין המדגרות, ושתיהן מוכרחות."
    },
    {
        "id": 2545,
        "article": "התורה והתפילה מתמזגים מיסוד הרצון והחכמה. יסוד התפילה ברוממותה, בצורתה העליונה, השקולה כתורה, שמצדה קדושת בית הכנסת גדולה מקדושת בית המדרש, ובית גדול הוא בית שמגדילין בו תפילה, היא שאיפת הנשמה אל החפץ העליון הכולל בתוכו כל, כל תורה, כל הגיון, כל מחשבה, כל רצון, כל מפעל, כל שאיפה, כל עולמים, כל יסודות וכל מקורי המקוריות. הולכת היא התפילה ומתבטאת בתוכנים, במבוקשים, והמבוקשים מצטיירים בהגיונות, וההגיונות צריכים לאור הדעת, הארת החכמה, וחותמה של הבינה הציורית, לבססם, לתארם ולחסמם. השאיפה הזאת המפורטה, אם כי חיה היא ממקורה העליון, הרי היא חיי שעה לעומת חיי עולם, ואין ערוך לה כלל אל התורה, שהיא חיי נצח, יסוד הכל, הארת החכמה האלהית בכללות כללותה. אורייתא מחכמא נפקא. התמצית של התפילה חוזרת היא למקורה העליון, המתנשא מכל תורה, מכל חכמה, מכל מגמה, מכל כללות מפורטה. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ד' צורי וגואלי.",
        "summary": "שורש התפילה שברצון העליון, גבוה משורש התורה שבחכמה, ורק בהתפרטותה היא רק חיי שעה לעומת התורה."
    },
    {
        "id": 2546,
        "article": "ההבדלה בין הטהור ובין הטמא, ביחוד במה שהוא בציור הרוחני, במציאות המופשטת, תלויה היא באופי הפנימי, שמיסודו מתגלה הרצון הקבוע השולט בחיים, בין בידיעתו של נושא החיים, ובמעשיו והשפעותיו הבחיריות והמכוונות מצדו, בין שלא בידיעתו, ובמעשיו והשפעותיו הזולפות וזורמות מאוצר חייו גם בלא ידיעתו וכונתו. ומה שמגביל את הגבול בין הטוב והרע, בין הטמא והטהור, איננו כי אם בנוי על פי התכונה של אותו האופי הקבוע, שהוא עצמות הוייתו של הנושא, שכל מה שהוא חוץ מזה איננו בו עצמיות, אלא ענין מתנודד ותואר נוסף, הפושט צורה ולובשה. כשאנו אומרים שנושא טמא שהמהותיות העצמית שלו הוא רע, יונק הוא מהקודש והטוב, אנו מבינים שמצייר לו מושגים של הטוב, של הקודש, של הרוממות הנשגבה, ועל ידם מתאדרת מהותיותו, ואופיו מתגדל ומתענף, כחות רצונו מתפשטים, ושליטתו והשפעתו מתגברים. ומתוך שהעצמיות שלו הוא רע וטמא, הרי הוא בשיטתו העליונה, במעופו המתעלה, מכין כלי מות להמון כחות של הטוב והקודש, של התום והיושר. ומלחמת ד' מתאזרת חיל לעמוד נגד מאורעות כאלה, שלא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים.",
        "summary": "ההבדל בין הטוב והרע תלוי באופי הקבוע של נושאם, ולא בצורה החיצונית, ויניקת הרע העצמי מן הקודש מגדילה את אופיו הרע."
    },
    {
        "id": 2547,
        "article": "כשמוצא את עצמו האדם לואה במובן הרוחני, עד שאין כינורו האצילי מנגן בקרבו כראוי לו במנגינותיו הנאדרות והנעימות, אז צריך הוא לברר לעצמו מהו התוכן של הלאות הזאת, כדי לעמוד על מהלך רפואתה. לפעמים הסבה היסודית היא גופנית לגמרי, כלומר חולשת הבשר מהכיל את היגיעה הרוחנית. אז כל מה שיתעצם יותר לחדור במעמקים הרוחניים, יגרום לעצמו כהות ההופעה ונביכת הרעיונות, ואין דרך לבא לכלל תיקון כי אם על ידי השקטת רוח, מנוחה, וסידור היגיני במעמד החיים. אמנם יש שהלאות באה מתוך העינוי הנפשי, כלומר שהנשמה שואפת למרחבים גדולים, לשאיפות רבות ערך, לציורים מאירים ומבהיקים, לחשבונות של עולם אדירים ומלאים, ועל ידי מניעות צדדיות היא משועבדת בארחות מדעיה לתוכנים מוגבלים, לברורים פרטיים של ענפים מעשיים, שאינה מוצאה בהם כדי שבעה, ועם כל זה הרי היא מוכרחת להתעמק בהם, ולשום בהם מעיניה ראשם ורובם. אז תחת הצהלה הפנימית של מרוץ החיים, של החידוש והצמיחה הרוחנית, מסתתרת תוגה חרישית פנימה בחדרי החדרים של הנשמה, ואין הרפואה באה כי אם על ידי שיקוי אמיץ ממשקה החיים העליונים של הציורים הצחים אשר בגבהי מרומים.",
        "summary": "לאוּת הרוח הנובעת מחולשה גופנית, רפואתה בסידור החיים, והנובעת משאיפה למרחבים, רפואתה בשחרורה ממגבלות הענפים."
    },
    {
        "id": 2548,
        "article": "ביעור החמץ, המסמבל את הביעור של כל מיני כיעורים הנפשיים, מן הכלל ומן הפרט, יש בו צד פרטי מיוחד לאדם עצמו, וצד כללי ההולם את הכלל, מצד אותו החיוב של הערבות, המיוחדה לישראל, ומעורבה גם כן בכל העולם כולו, מפני הפעולה הישראלית הראויה להיות מקפת את כל האנושיות. ולעומתם נמצא חובת ביעור חמץ שלו, וחובת ביעור החמץ שקבל עליו אחריות, בין של ישראל בין של נכרי.",
        "summary": "ביעור החמץ השייך לו, והחמץ שתחת אחריותו, מסמל את ביעור החטא האישי, ואת הערבות לכל ישראל ולעולם כולו."
    },
    {
        "id": 2549,
        "article": "לפעמים מתלוה איזה רגש עצוב בעת הלימוד, מחבר הוא עם הניגון הלימודי, והוא בא מרוב געגועים אל המרום והנשגב שמתגלה על ידי הארת אור התורה. והאדם חש ומרגיש איך הוא, והעולם בכללו, הוא מרוחק מאותו התוכן המרומם, ולבו עליו דוי. אבל אור חדות ד' שבנועם התורה, היא מתגברת על רוח עוצב זה, מפני שאור נעלה זה הרי הוא מוביל את היש כולו אל אותו מקור האורה שהגעגועים הכמוסים נוהים אחריו כל כך.",
        "summary": "מקור העצב המתלווה לניגון הלימוד – בגעגוע לאור התורה, וחדוות ה' שבתורה מתגברת עליו."
    },
    {
        "id": 2550,
        "article": "נראין הדברים שההתהוות של כללות היש בכלל, הולך הוא מלמעלה למטה. בתחילה מדריגה עליונה, חזקה בישותה, והיא עצמה מסבבת בתור סיבה את הדרגה המציאותית שלמטה ממנה, וכה הולכים הם המהלכים הדרגאים זה אחר זה. אבל בכל דרגה בפני עצמה, ביחש לבנינה הפרטי, הולכת היא המדה של התפתחות מלמטה למעלה, והיצירה הזעירה מתגלה תחילה, ואחר כך היא מתעלה, מתרחבת, מתפשטת, מתרוממת ומתנשאת עד למעלה למעלה.",
        "summary": "כללות היש מתהווה ומשתלשלת בהדרגה מלמעלה למטה, אך כל דרגה בפני עצמה מתעלה מלמטה למעלה."
    },
    {
        "id": 2551,
        "article": "צריכים אנו להחיות את הנשמה הישראלית, להוסיף לה כח ואומץ בכל האופנים והצדדים שהם מרוממים ומשגבים אותה, ובזה אנו מוסיפים בטחון לקיומה של האומה, ומחזקים אנו בזה את עזה, לתן בידה כח להתרומם מעל כל התלאות העוברות עליה. וממילא יתחזקו על ידי כח האמיץ הנשמתי, כל כחות החיים שלה, והאגודות החברותיות מתאמצות, הרוח היחידי של כל יחיד מתעלה, והתוכן העולמי בכללו מתעדן, והמטרה האלהית של בריאת העולמים מוצאה את מכונה, וחיי עולמים מתרבים, ונשמות מתחדשות, וכל צינורות החיים מתמלאים עדנה, ואור הדעת, ברק החיים וגבורת השלום, מוכרחים הם להתפרץ מבעד לכל עבי חומות כל המחשכים, שטמטום הלב, וערלת הבשר והרוח, כוננה בעולם, להחשיך את נוגה שמשו. למטרות היותר גדולות צריכים אנו להתכוין, ואז כל החפצים בידנו יעלו. כשכל מעשינו יהיו לשם שמים, אז ארץ וכל מלואה ישתכללו היטב על ידינו.",
        "summary": "צריכים אנו להחיות את הנשמה הישראלית ולהוסיף לה כוח בכל הדרכים, ובעילויה יתעלו היחיד והעולם."
    },
    {
        "id": 2552,
        "article": "בעת אשר ירגיש האדם נפילה מפני חולשת רוח והמעדה מוסרית, ישים אל לבו שממעמקי התהומים הוא צריך לדלות מרגליות יקרות, וישוב ויעלה, ויחדש כחו בגבורה ושלוה לאור עולם, עוד ביתר שאת מימי קדם. וכן הוא הדין בדור שלם, ובתקופה עולמית.",
        "summary": "בעת נפילתו ישים על ליבו, שמעומק התהום עליו לדלות מרגליות יקרות, וישוב ויתעלה, וכן בדור שלם ובתקופה העולמית."
    },
    {
        "id": 2553,
        "article": "דבר טבעי הוא בטבע הרוחניות, שהלימודים סותרים זה את זה בההכשר הנפשי הנדרש לכל אחד מסוגיהם. והנפש העדינה, היא נוטה לכולם יחד, ומרגשת היא את כאב הסתירה שביניהם בהערכתם הכללית. וכל מה שהאדם מתעלה, תביעתו מתגדלת היא לכל המקצעות, ורוחו מתפזרת על אפסים רבים, ולעומת זה מתגלה בקרבו תוכן של גבורה עליונה, עד שיוכל לכנס כנד מי הים, שנקרא ימים מפני שיש בו חילוקי ערכים, ואינו דומה טעם דג הבא מעכו לדג הבא מאספמיא. ומאורע זה יקרה גם כן לאומה שלמה, ולכללות המין האנושי, ולהמוני מעלה ועולמי עד בערכיהם, התפרדות מתוך התעלות, והתאחדות מתוך גבורה.",
        "summary": "הלימודים, האנשים, העמים והעולמות, זקוקים להכשר נפשי שונה, והנפש העדינה בהתעלותה, גוברת על כל הסתירות."
    },
    {
        "id": 2554,
        "article": "בארץ ישראל, המעין הרוחני של פנימיות הקודש, שהוא אור החיים של נשמת כנסת ישראל, מתגבר הוא מאליו, רק סיוע הוא צריך מהעבודה המעשית והשכלית, שהיא משתכללת על ידי עמל כפיו ועמל רוחו של האדם. אבל בחוץ לארץ, עיקר הקנין הוא בא רק מצד היגיעה, החיקור, הביקור, הנסיון וההתעמקות, והאורה האלהית המתגברת משטפיה הרוחניים של הנשמה, היא באה בתור סיוע ודבר נטפל, לשכלל את האוצר הרוחני, שבא ומתאדר על ידי העמל של המלחמה נגד המחשכים הרבים, השולטים בכל ארעא דחשוכא של חשכת הגלות. אמנם המצב הזה של העקריות של מעשה האדם ועמלו, והטפליות של האור הנשגב השמימי, איננו דבר קבוע במדותיה של כנסת ישראל, כי מיד בהקבע האומה בארץ חמדתה, ישובו כל הסגולות להיות נקבעות בסדרן הראוי. והרכוש הרוחני הגדול שנצבר בכל משך ימי הגולה, יהפכו ערכיו, וישובו גם הם לגלות את העקריות שבהם בצדם האלהי, בשפעתם החיה העליונה, ואת טפליותם בצדם האנושי של עמל האדם, ופרי התבוננותם השכלית וההרגשית לכל פלוגותיה.",
        "summary": "בארץ ישראל נובע המעיין הרוחני מאליו, ובחוץ-לארץ מעמל האדם, אמנם גם הוא עתיד לגלות את צדו האלוהי בשיבה לארץ."
    },
    {
        "id": 2555,
        "article": "האדם אפשר לבא לידי מדה כזו, עד שיגלה בקרבו את המרכזיות של כל ההויה שבקרבו. ואז ירגיש ברוחו את כל המתרגש, כל העשוי, כל המוברק, וכל המתנועע בכל מלא היש לכל פרטי דרגאותיו. כי לא יעשה ד' א' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ההתגלות הפנימית הזאת של הריכוז שבנשמת אדם, היא הוצאה מן הכח אל הפועל מה שגנוז בה באמת, ומה שהוא מצוי ועומד. ויכולים אנו להכיר את מעלת האדם בכל מדרגה שהוא, כיון שאור עולם זה ספון בקרבו, מה גדול הוא ערכו בכל אופן, גם כשהוא עדיין שוכן במורד, ונשמתו מתגלגלת תחת שואה, אבל הניצוץ האלהי הלא לא ישתנה ערכו, ואסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה.",
        "summary": "ההוויה ותנועותיה מרוכזים בנשמת האדם, ואף שבירידתו דבר זה אינו גלוי לו, אמת זו אינה נפגמת."
    },
    {
        "id": 2556,
        "article": "הסיגים, שמתקבצים בנפש האדם פנימה, ומתפרצים בתור מדות רעות, ערמומיות, תאות שפלות, כעסים ומשטמות, הם גילויים מהסיגים הכלליים שבעולם. וכל ריכוך שהסיגים מתרככים בלב האדם ובעומק נשמתו, על ידי הטבת המדות, וביותר על ידי אור תורה, והעלאת תפילה, הגבה למעלה באור הקודש, מתרככים הסיגים הכלליים והדינים מתמתקים.",
        "summary": "המידות הרעות שבאדם הם גילוי של סיגי העולם הכללי, וזיכוך המידות על-ידי התורה והתפילה מרכך את שורשם העולמי."
    },
    {
        "id": 2557,
        "article": "הרבה פעמים מזדמן שהלמוד עוין הוא את המחשבה, דוחק את הנשמה, ואוסר אותה בזיקים. ובכל עת שמכיר האדם את כחו הפנימי, ותביעתו המחשבתית מתגברת בקרבו, צריך הוא להתרומם מעל לתשוקת ההתלמדות, ולהכנס בתוך הטוהר העליון של זיכוך המחשבה. ובמחשבה עצמה צריך הוא לפלג את הענפים לחלקיהם, להכיר את הנטיות לעצם מחשבה הגיונית, ולעצם הרגשה מחשבתית, ומהן יעלה לחידור התוכי של החיים הרוחניים, שמתעלים במקורם מעל לכל הגיון, מחשבה, הרגשה והכרה, ויכנס בסוד שיח דממת הקודש. לך דומיה תהילה אלהים בציון.",
        "summary": "כשהלימוד עוין את המחשבה, יש להתכנס בזיכוך המחשבה ולהבחין בין השכלותיה והרגשותיה, ומהם יתעלה ויתכנס בסוד הדממה."
    },
    {
        "id": 2558,
        "article": "על הרצון הפנימי אפשר לומר שהוא ההתגלות הראשונה של המהות הרוחני, אבל ודאי גם הוא איננו עצמותה של המהות היסודי של הרוחניות הנשמתית. השכל והמדות הם התגלות שניה ושלישית. כשיש ברצון הפנימי קלקול, אי אפשר שלא יתגלה זה הקלקול בשכל וגם במדות. והחסרון שברצון הפנימי, פוגם הוא גם כן את העצמיות הפנימית באיזה מדה. על כן אי אפשר שאור החכמה ומאור התורה יאיר באדם בבהירות מובהקה, כל זמן שלא שב בתשובה שלמה, המתקנת את היסוד הרוחני, שהיא גורמת שתהיה ההתגלות הרצונית התגלות בהירה ומבהיקה, ואז ממילא מזהירים הם גם כן הענפים השכליים והמדותיים, ואור התורה הולך ומתעצם, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק.",
        "summary": "השכל והמידות הם גילויי הרצון, שהוא גילוי המהות הרוחנית, ורק תשובה המתקנת את המהות הרוחנית, תביא להארת כל ענפיה."
    },
    {
        "id": 2559,
        "article": "אל יהיה קל בעינינו התוכן של העסק בענפי תורה כאלה, כשאנו במצב רוח כזה, שאין אנחנו יכולים להתרומם אל האור הגלוי השופע בזהרה של תורה, ועם כל מה שנפשנו חושקת ליהנות מזיו פארה, אין המעמד הצנום הנפשי מכשיר אותנו לזה, עד שהננו מגרמים גרמי, ועוסקים בענינים קטועים, קלי ערך, לפי הרום העליון הנתבע מאתנו בתביעה פנימית. שכל זה פועל עלינו, אפילו בהמצב הירוד, להנתק מעט או גם הרבה מהשפלות הגופנית והגסות הדמיונית וכל כיעוריה, המלפפים את האדם בנפשו, בדמו ובבשרו. ופעולה זו של ההתרוממות הנפשית ביחש להעומק התחתיתי, פועל כל הגה תורני, אפילו היותר קל והיותר זעיר.",
        "summary": "גם כשהרוח אינה יכולה להתרומם לאור התורה, גדול הוא ערך העיסוק בפרטיה, מפני שהם מזקקים את הנפש משפלות הגוף והדמיון."
    },
    {
        "id": 2560,
        "article": "אין סתרי תורה מתגלים על פי השכל החֻלוני, אלא על פי שפעת הקודש של רוח הקודש, וההתנוצצות של רוח הקודש תלויה היא בתמימות הרוח, ותמימות הרוח תלויה היא בשכלול החפץ, שהוא האופי הפנימי של הנשמה, ששרשה מגיע למקום ששם הדעת והרצון מתאחדים בתכונה אחת, והרצון משתלם הוא על פי המעשים. ומטעם זה דקדוק המעשים ותוכן התשובה תנאי גדול הוא להישרתם של תוכני סתרי תורה.",
        "summary": "שורש הדעת והרצון מאוחדים ותלויים זה בזה, ולכן תיקון המעשים המשפיע על הרצון, הכרחי להארת הדעת של סתרי תורה."
    },
    {
        "id": 2561,
        "article": "לפעמים אין היראה מנחת את החופש הקדוש להתפשט בנשמה. וצריכים להתגבר על מניעה זו ביסוד של גבורות הגבורה, כלומר בתגבורת הרוחנית של היראה, בהגברתה האיכותית וזיקוקה, בחבורה אל האהבה הטהורה. וכוחה מתעלה, עד שהיא חוזרת להיות מסייעה לתכונת החופש הרוחני, האוצר בקרבו את שמחת הנפש העליונה, המבהיקה את האור של הדבקות האלהית בטהרתה.",
        "summary": "כשהיראה מעכבת את חופש הנשמה, צריך לזקקה בחיבורה אל האהבה (גבורת-גבורות), ואז היא עצמה תסייע לחופש הנשמה."
    },
    {
        "id": 2562,
        "article": "השכל החולוני אינו יכול להגביה ולזכך לגמרי את האופי הנפשי, שיסודו מתגלה במהות הרצון, מפני שכח הרצון הוא יותר עצמי ויותר עמוק ומושרש בהמהות הנפשי מהשכל. אבל השכל הקדוש, המאיר מאור הקודש, הוא מעדן ומקדש, מצרף ומזקק, את הרצון בכל מלואו, מפני שיסוד הוייתו הוא יותר עמוק ויותר תוכני מכל ערכי הרצון כולם, וממקור שפעתו הרצונות יונקים.",
        "summary": "השכל האנושי נמוך מהרצון העצמי המגלה את מהות הנפש, אך השכל הקדוש עמוק ממנו, מפני שהוא מקור הרצונות."
    },
    {
        "id": 2563,
        "article": "הצדיקים לוקחים לא רק את תשוקותיהם של עצמם, כי אם את כל התשוקות וכל התאוות של כל העולם כולו, של כל המציאות, של כל הברואים, והם מעלים את הכל להקדושה העליונה, להיות עטרה לראש מלך חי העולמים, שהוא כל עיקר יסודו של פרק שירה, שהוא כל כך מופלג במעלתו. וכל מי שלא בא לידי מדה זו, להיות עובד את השי\"ת בתאוותיהם ובתשוקותיהם של כל הברואים כולם, עדיין לא נכנס לפני ולפנים בהיכל הקודש. וכל אדם לפי דרגה דיליה, צריך הוא לחכות ולצפות מתי יגיע למדה קדושה זו, לעבוד עבודת הקודש העליונה הזאת בכל פאר הוד שמחת עליצת נשמתו, המלאה זיו נועם רננת עולמים.",
        "summary": "הצדיקים מעלים את תשוקותיהם ואת תשוקות העולם להיות עטרה לה', וזהו יסוד פרק שירה, וכל אדם לפי דרגתו צריך לצפות לכך."
    },
    {
        "id": 2564,
        "article": "אצל הצדיקים הגדולים, שכבר קדשו את כל כחותיהם, יכולה היא המחשבה להיות נובעת מהרצון. וכל מה שהחכמה יותר מקושרת היא עם הרצון הפנימי שלהם, היא יותר מאוששת ובנויה על פי מעמק האמת היותר חסין, כי עיקר האמת מונח הוא בטבע הקדושה, המוטבעת עמוק בנפשם המלאה אור קודש מהיסוד העליון, מקור חיי אור העולמים, אור ד', חיי החיים. וגבורי הקודש, שגופם כבר נתעלה למרומי הקודש, האמת היותר אמיץ שלהם הוא המיוסד מהעומק של הטבע הגופני, שהוא מורה שהאור החי של האמת הוא מותאם בכל המדריגות כולם.",
        "summary": "מחשבת הצדיקים שקידשו את כל כוחות נפשם וגופם, נהיית אמיצה כשהיא נובעת מהרצון, המיוסד בעומק הטבע הגופני."
    },
    {
        "id": 2565,
        "article": "גדולה היא אהבתי לכל היצורים, לכל המציאות. חלילה לי להכניס בלבבי גם זיק קטן של משטמה, של שנאת הבריות. הנני מרגיש במלא קרבי את אהבתי הגדולה לכל הבריות, וביותר מזה לבני אדם, ובמדה יותר עליונה לבני ישראל, ובכמה מעלות בקודש ליראי ד', לשומרי תורה ומצוה, וקל וחומר לתלמידי חכמים. איני חפץ בפחיתת הכבוד של שום אדם. אני רוצה שהכל יתעלו, הכל יתכבדו, יתרוממו ויתפארו. הנני צריך להכיר את תוכיות רצוני, את נקודת חפץ נשמתי, למען אדע לכוין את דרכי אך למעלה למעלה.",
        "summary": "אהבתי גדולה לכל הבריות, וקל-וחומר לישראל, וקל-וחומר לתלמידי חכמים."
    },
    {
        "id": 2566,
        "article": "הירידה הרוחנית, כשהיא באה מפני הכשלון הגופני, צריכין להתחשב עמה על פי סבתה, דהיינו להתעסק בתיקון המצב הגופני, בתכונה קבועה וברעיון אמיץ, כדי לבנות בתקומה הגופנית את ההריסות הרוחניות כולן. במהלך העולם מתגלה גם כן יסוד הקלקולים הרוחניים כמה פעמים בההרס הנמצא במערכה של התיקונים החמריים. ואז מתעוררת החמריות בכל כחה, ונדמה לרבים כאילו היא באה להיות כח מהרס את המעמדים הרוחניים. ובאמת מתגלה במהלך תולדותי, שכל היסוד של השאיפה הגופנית הוא שכלול כללי כל כך, עד שחובק בתוכו גם כן את כל המאויים הרוחניים, בצורתם היותר טהורה.",
        "summary": "כשהירידה הרוחנית נובעת מכשלון הגוף, צריך לתקנה מהשורש, ותיקון זה חבוי בהתעוררות החומרית ההרסנית."
    },
    {
        "id": 2567,
        "article": "הנשמה של החושב העליון כמהה היא מאד, בעת שהוא נדחק תמיד להיות נלחץ בעסקי רוח תחתיים, שאף על פי שהם נעלים ונשגבים לגבי כל ההמון ההוגה והמתלמד, הם הם ירודים ומשופלים לגבי הנשמה הצמאה לריווי צחצחות של הוד עליון.",
        "summary": "הנשמה של החושב העליון כמהה, בעת שהוא נדחק להתעסק בעסקי רוח שאינם לפי מידתו, אף שלגבי ההמון הם נעלים."
    },
    {
        "id": 2568,
        "article": "צריך לברר את היסוד של מניעת האפשרות להיות עסוק בעבודה תכופה, שהיא מזדמנת לבעלי רוח עדין, המשוטטים בשיא הגובה של מחשבות נאצלות. לפעמים באה מניעה זו מפני המהירות הגדולה שבהתנוצצות הנשמה, שרעיון רודף רעיון, ומחשק לחשק מתקלע אז האדם, ואינו יכול להתישב על מעמד קבוע, מפני הליכתו התדירה מחיל אל חיל. אבל מזדמן הדבר שחסרון טהרה ומעמק ענוה גורם את ההתנודדות הזאת, אף על פי שיש בה גם כן צירוף של התעלות תדירית. וכשמצרף האדם את הבירור המדותי עם העפיפה הנשמתית, אז מנוחה שלמה מתחדשת בקרבו, ונעשה מוכשר לעבודת תמיד, עבודה בלתי מופרעה ומופסקה על ידי שום הטרדה, לא מצד המורד ולא מצד המעל.",
        "summary": "מניעת העבודה הקבועה באה לפעמים מהתעלות תדירית, אמנם לפעמים מצטרפת לכך השפעת המידות הרעות, ואז צריך לזככם."
    },
    {
        "id": 2569,
        "article": "כמה אני צריך להתישב לברר את מעמדי החפשי, עד כמה אני רשאי ללחום עם רגשותי, במהלך רעיונותי, המוליכים אותי תמיד לצד עילאה, להמרומם והנשגב, להיות משקיף ברוממות הקודש, ביסודות המוסר העליונים, במרחבי האצילות הנשמתיים, והחובה דוחקת אותי אל הצדדים המעשיים. אבל עד כמה תוכל החובה המעשית לדחוק את הרוח האצילי, זאת היא שאלה.",
        "summary": "צריך לברר בין הנטייה למרחבי האצילות, ובין החובה הדוחקת אל הצדדים המעשיים."
    },
    {
        "id": 2570,
        "article": "המקוריות שבקדושה, כשהיא מתגלה אלינו, כל מה שהכלי שעל ידו היא מתגלה הוא יותר קרוב אל המקור ויותר יסודי, הרי הטבעיות העזיזה מתגלה בו יותר, ומתוך תוקף הקודש פועל הטבע האיתן להדרכת הקודש והטוב היותר עזיז ועמוק. אמנם במיעוט הכח של המקבלים, בהריסות הבסיסיות של התכונה השלמה, פועל אותו החלק של הטבעיות גבורות חזקות, שלפעמים אינן מתמזגות עם הקושט והיושר היותר עדין ופנימי שבחיים ובמציאות. תורה שבכתב כמו שהיא, במבטאה ומאמרה, הרי היא התגלות עליונה, הכוללת בקרבה איתניות של גבורה, הפועלת אדיריות ברום מעלתה. והקטנת החיים שבשדרות הדורות, היא היא הגורמת את ההכרח לשאוב תדיר מבארות הבאות מאשדי נחלים ההולכים ונמשכים, אשר חוטם הדק הודק והוזער, יסוד תורה שבעל פה, עם כל פלגות התפרשותה והקטנותיה, מכללות המשנה עד ההוייות היותר מאוחרות. קשה לאיש חלש ברוחניותו, לקלוט את האיתניות הברורה בזרמת סאון גדולתה, ואין נכון ללמוד את המקרא בלילה מפחד הגבורות, שהן מתעדנות רק לאור השמש הברה בשחקים, היוצאת בנועם גבורתה. ומתוק האור וטוב לעינים.",
        "summary": "תוקף הקודש ועוז המקוריות של התורה שבכתב, פועלים גבורות חזקות, והתורה שבעל-פה מעדנת אותם ומאפשרת את קליטתם."
    },
    {
        "id": 2571,
        "article": "כמה אני צריך לעמול ולעמול, לעבוד ולברר, פנימיות השקפתי על התוכן המהותי של האישיות הישראלית, איך שבאמת אינה נערכת לפי מעשיה, לפי הצד המגולה של ארחות חייה, כי אם לפי אותה הפנימיות האמיצה שהיא נחלת יעקב, שהוא תוכן קדוש ונשגב, המנצח את כל מה שהוא מנגד אותו, ויש בו כח של תסיסה והכשרה, להפך את כל מה שיבא במגעו, אפילו דרך התנגדות, אל תוכנו הנעלה העצמי. ובכל זאת, השקפה עליונה צנועה זו לא תחליש אפילו בכל שהוא את הערך המוסרי הגלוי, המורה את כל האושר הזמני והנצחי בישראל מצד ההכרעה המעשית הטובה, ואת כל האסון והירידה מצד הדרך ההרוס של ההכרעה המעשית כפי הגלמתה החיצונה, המתבטאת במעשים והנהגות, במדות ובדעות, הכל על פי הערכתה של התורה.",
        "summary": "צריך לעמול ולברר, איך המהות הישראלית אינה נערכת לפי מעשיה, ועם זה לא ייחלש ערך המוסר וחובת הבחירה בטוב."
    },
    {
        "id": 2572,
        "article": "איני יכול להכחיש את רצוני הפנימי, את חשק העצמי של הנשמה, שתמיד הוא מתגלה מתוך מעמקי לבבי, שהוא חפץ נאמן מלא חרדות. והחרדות הזאת מלאה היא עוצם של קדושה, כי לדבר ד' אני חרד. מורא שמים הוא שיחי ושיגי העצמי הפנימי, בו כל מעיני. החברה, הסביבה, והחיים המעשיים, הם מונחים על דרכי כאבני מכשול, שאינם מניחים לתשוקתי הקדושה, המלאה אור הקודש של יראת ד', המוכללה באהבה תוכית, לצאת אל הגילוי בכל עת, להתאמץ בכל המדות כולן. והנני בכל עת בואי בחברת בני אדם בא במבוכה, וההסתרה של תכונת היראה מתגברת היא מאד, עד שהנני מוצא את עצמי עלוב ונעזב. אמנם תוחלתי לד' היא.",
        "summary": "איני יכול להכחיש את רצוני הנאמן ויראתי הפנימית, וחיי החברה והחיים המעשיים אינם מניחים להם להתגלות בכל עת."
    },
    {
        "id": 2573,
        "article": "אין החשיבות של הקדושה שבעיני הבריות צריכה להחליש את הדעת מפני התביעות שיש להאדם על עצמו, שהן הנה יסודות התשובה, המביאה לכל ההתעלות, המושיעה את היחיד ואת העולם כולו. אמנם צריכה היא החשיבות הזאת לעורר את תכונת הענוה בכל מילואה, שההתעמקות בשרשיה מביאה היא את העטרה של החכמה כולה. ולשמירת הענוה, לחידורה בכל מחבואי הנשמה, תכונת הגבורה דרושה היא. וההדר החיצוני הבא מתוך החברה, הרי הוא מחזק את היסוד של הגבורה, שיוכל לצאת בבהירות צחצחיותו, אחרי שמזדקק מתוך הזוהמא של הגאוה.",
        "summary": "חשיבות הצדיק בעיני הבריות אינה צריכה להחליש את דעתו, אלא להעמיק את ענוותנותו, ולחזק את גבורתו המשמרת את הענווה."
    },
    {
        "id": 2574,
        "article": "השירה היא מקור החכמה. היא באה דרך הופעה, דרך המשכה של חסד מתכונת הנשמה, והחכמה באה אחריה, לפרט את פרטיה. חיי העם שיש בהם יסוד רוחני, הוא חיי השירה שלו. השירה האומית אינה יכולה לקבל הרכבה, היא מוכרחת להיות כולה שלה, ובשעה שיש בה עירובין זרים כבר נפסלה לגמרי במהות צורתה. שירת ישראל היא התורה, ושרשה העליון, שורש החיים העליונים, החיים האלהיים, גדולי הישועה, שגיבי הרוממות, אור הקודש, מקור הדעה, אוצר ההשכלה ומחמד המדע, פאר הכרת הצביון האלהי, המוטבע בפנימיות נשמתה. שירת ישראל מוכרחת להיות שירה אלהית, שירת קודש קדשים, ומרחבי החיים של שירת אמת זו מתפשטת על כל גדות החיים הישראליים, כל המעשה והמפעל, כל הקיווי והיחול. יחל ישראל אל ד'.",
        "summary": "השירה היא מקור החכמה, והיא היסוד הרוחני האצילי של כל אומה, ובפרט ישראל ששירתם היא התורה ושורשה."
    },
    {
        "id": 2575,
        "article": "לפי מה שהאדם מקודש הוא בדרכיו, לפי מה שהאצילות הפנימית מתגברת בקרבו, ככה מוצא הוא את העליוניות של הכרת השכל, הערתו ודחיפתו הפנימית, והוא מתאשר במתת חלקו, ורוח החירות מתגבר בקרבו, והרי מתעלה מעל כל השפלות של כל הקדרות העולמית, מתרומם הוא מעל התחתיו של הדמיון החמרני, וחופשה ניתן לו מכל שיעבודיו. מתוך האספקלריא המאירה של הערת השכל, הרי הוא מציץ על כל חק כתוב, על כל מצוה ותורה, והמעין האלהי הומה בקרבו, ונחליו הולכים ושוטפים, להאדיר את תוכן חייו הרוחניים האמתיים, אדירות אין קץ.",
        "summary": "ככל שהאדם מקדש את דרכיו, הכרתו מתעלה מדמיונות ונעשית חופשית, והוא מוצא בכל חוק תורני נחלים רוחניים."
    },
    {
        "id": 2576,
        "article": "האומה שלנו תבנה ותתכונן, תשוב לאיתנה, למכונות חייה כולם, על ידי מה שהאמוניות שלה, היראיות שלה, דהיינו התוכן האציל המקודש האלהי שלה, יתפשט, יתגבר, ישתכלל ויתאמץ. כל בוני האומה יבאו לעומק האמת של נקודה זו, ואז בקול מלא גבורה ועז יכריזו על עצמם ועל עמם בקול גדול, לכו ונשובה אל ד'. והתשובה תשובת אמת תהיה, והתשובה מכון גבורה תהיה, והתשובה תתן עז ותעצומות לכל הסעיפים המעשיים והרוחניים, לכל ההליכות כולן הדרושות לבנין האומה ושכלולה, ליקיצתה לתחיה, להתעודדות עמדתה. העינים תפקחנה, הנשמה תזך, אורה יבריק, מעופה יתגדל, ועם נברא יקום, עם גדול עצום ורב, אור אלהים עליו וגדולת לאום לו, כלביא יקום וכארי יתנשא.",
        "summary": "האומה תיבנה על-ידי התפשטות אמונתה ויראתה, וכל בוניה יכירו באמת וישובו אל ה', ותשובתה תהיה מכון גבורה לכל סעיפיה."
    },
    {
        "id": 2577,
        "article": "חפץ אני בתשוקה וחפיצה גמורה לעבוד עבודת ד', עבודת קודש עליונה, למעלה למעלה מכל חק של טבע. אני רוצה להכניס בתוך הטבע כולו את האור החפצי של תשוקת קודש הקדשים של האידיאליות האלהית. אני מתיחד עם כל פרק שירה, עם כל המשוררים, אבל בכל היש, העולים בשיר ומתעלים בשיר, ונותנים הוד והדר לפאר חי העולמים, ברוך הוא וברוך שמו.",
        "summary": "חפץ אני בעבודת ה' שלמעלה מן הטבע, ולהכניס בתוך הטבע אור קודש הקודשים, ומתייחד אני עם כל המשוררים שביש."
    },
    {
        "id": 2578,
        "article": "ההשגות העליונות שהן באות בדרך התגלות של עולמים שלמים, אי אפשר להשיגן כי אם לפי אותה המדה שהרצון והשכל הם מאוחדים באחדות גמורה, שזהו יסוד הקודש, הנובע ממקור קבלת מלכות שמים שלמה, ששרשה הוא הארת אור האחדות, ד' אחד ושמו אחד. במדריגה זו, כל מה שהוא מושכל בהשכלה, הוא מוטבע בעומק הרצון, וממילא הוא מתגשם גם כן בחיים בפועל, ואינו מסתתר בעולם המעשה כי אם כשגורמת לזה התעלומה המוחשכת של טבע החומר, ואז מתקיים בכל המילוי התוכן של מחשבה טובה הקב\"ה מצרפה למעשה, ובקש לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.",
        "summary": "ההשגות הבאות בהתגלות עולמות שלמים, מושגות רק באחדות השכל והרצון, ובדרגה זו כוונה טובה מצטרפת למעשה לגמרי."
    },
    {
        "id": 2579,
        "article": "החסרון שיש בהתארת ההגשמה באלהות, איננו מצד ההגשמה עצמה, אלא מצד ההעדר הנמצא בהכרח בכל המתגשם. ואם על ידי הרחקת ההגשמה יתרחק ציור המציאות, וירשם תוכן ההעדר יותר ממה שההגשמה כוללתו, אז ראויה היא ההגשמה לבא בציורים רבים, כדי להציל את המודרכים מתכונת ההעדרים, המתאחזים בתכונת התיאור הרוחני לפי מה שהם מציירים אותו. ומפני שהציורים המגשימים בנויים הם על חיוב המציאות, מביאים הם לבסוף לידי הכרתו [בידיעה].",
        "summary": "החיסרון שבהגשמה אינו עצמי, אלא רק מצד ההעדר שבכל המתגשם, ולכן עדיפה ההגשמה על-פני שלילה מוחלטת."
    },
    {
        "id": 2580,
        "article": "התבוננות גדולה צריכה להתכונן בנפש, על דבר היחש של החשכת ההשגה השכלית הבאה מכל דבר שיש בו משום סרך חטא. ביחוד מתיחשים הדברים לכל מיני השגות הנתלות בתור סעיפים של התגלות אליהו זכור לטוב, שבדבר מועט לא משתעי אליהו בהדיה. ונראה שמדה טובה מרובה ממדת פורענות. על ידי כל תנועה אמיתית, על ידי כל התגברות של קדושה פנימית, הבאה בטהרת חכמה וקדושת רצון, תיכף מתגלה שפעת חיים וברכה, בכל אותן ההשגות הבאות מצד זה התוכן של הופעת גילוי אליהו, בכל ערכיו ומהותיו, השונים מאד בחילופי דרגאותיהם.",
        "summary": "אם סרך חטא מונע השגות שכליות, ובייחוד גילוי אליהו, קל-וחומר שטהרה וקדושה מביאים אליהם."
    },
    {
        "id": 2581,
        "article": "כשהנשמה השירית העדינה, הצופה את הגדולות העליונות טרם שנתבססו אצלה במעמדם המסודר, משתפלת לשיחה מעשית בעסקי עולם הזה המוגבלים, הרי היא נכשלת בכל שעל בגיזומים, שהתוכן הפרטי שלהם הוא שקר. וצריך איש המעלה למצא את היסוד המלהיב, שרוח השקר יוצא משם בתכונתו השירית, ויתקן את תוכנו בכינוס פנימי, מבלי להוציא את הרוח בדברים בטלים. ואז הולך הרעיון לעומת הגדולות השמימיות, שהגוזמא היותר גדולה היא רק הצעה היותר זעירה לעומתן. ואם מתוך שטף הרוח ההולך ומתרומם, מתנשא ממעל לכל גבול, יבולטו לפעמים איזה אותיות גוזמאיות, היה יהיו כשגגה היוצאת מלפני השליט, ויעשו גם הם את תפקידם, ושיחות חולין כאלה היה יהיו למקור ברכה ותלמוד.",
        "summary": "כשהנשמה השירית נשפלת לדברים בטלים, היא נכשלת בגוזמאות שקר, ובכינוס הדיבור מתהפכים התלהבותו וגוזמאותיו לברכה."
    },
    {
        "id": 2582,
        "article": "המחשבה של הדבקות האלהית, כשהיא מתגברת באדם, היא פותחת לפניו פתחים של ציורי אורה, של אומץ העז של השפעת חיים לכל היקום. הולך הוא האדם ומתגדל אז בעזוז רצונו, רואה הוא אז, חש ומרגיש, איך שהוא, ברצונו האדיר בהאדיריות האלהית, בהבהקת אור אמונת אלהים חיים, מפשט הוא אז רוח רצונו לכל היקום כולו. וכל החי ומתקיים, וכל ההוה ומצוי, שואב הוא ויונק ממנו חפץ קדוש ואידיאלי הנשגב בקודש. אחרי שהוחשפה מעלת גילוי אליהו בעמקי הנשמה, מתראה אור החיים של תחיית המתים, וברוחו הפנימי, הקשור בקשר הקודש והנשגב של אור החיים, הוא מגביר כח החיים בכל המדריגות, ומשפר את מהות החיים בכל הערכין, ונותן הוא תמיד צורה חדשה לכל המוני מעלה ומטה.",
        "summary": "כשהדבקות האלוהית מתגברת באדם, רצונו מתפשט על כל היקום (גילוי אליהו), והוא מגביר כוח חיים בכל (אור תחיית המתים)."
    },
    {
        "id": 2583,
        "article": "העגל והפעור עומדים הם זה מול זה בשני קצות הטומאה של עבודה זרה. הטומאה היותר מכוסה היא בעגל, שהיא קרובה לתבנית הקדושה, כפני שור שבמרכבה. והטומאה היותר כעורה היא הפעור, ובאמת הפעור כולל הוא כל יסוד עבודה זרה, וכל העבודה זרה שבעולם היא רק ענף של פעור, אלא שזוהמתה מכוסה קצת. וביטול טומאת עבודה זרה בא על ידי זה שמתגלה שכל עבודה זרה וסעיפיה היא פעור ממש. ויצרא דפעור נפסק לגמרי בדור המדבר, אחרי ביעור הנצמדים לבעל פעור, ומזה בא הכח למיכס יצרא דעבודה זרה בימי עזרא. וגמר ביעורו יהיה לעתיד לבא, בכחו של משה, שהוא גנוז מול בית פעור. וראשית טומאת כל בחינת המקום שבעולם היא בית פעור, ולעומתו ראשית קדושת המקום הוא קברו של משה, שעומד למעלה מכל המקום הטבעי, ונברא בערב שבת בין השמשות, ולא ידע איש את קבורתו, שהוא למעלה מהידיעה. וביטול עבודה זרה תלוי בהתגלותה של הזוהמא שלה, שלא תכוסה עוד. ואת הצפוני ארחיק מעליכם, והדחתיו אל ארץ ציה ושממה, ועלה באשו ותעל צחנתו. וביטול עבודה זרה בימי אליהו היה בפעולת אליהו, שהקדים עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, אם ד' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו, כלומר שבאמת יסוד הבעל הוא בעל פעור, אלא מפני שכבר נזדקק העולם עד שבטל יצרא דפעור, והיו בושים להמשך אחריו, על כן לקחו להם את הבעל, בהסתרת הכיעור הפעורי שבו, אבל באמת העבודה זרה הגמורה היא פעור. ואם הבעל הוא אלהים לדעתם, הרי הם צריכים ללכת אחריו למקום יסודו, כלומר לפעור. ומתוך השיקוץ שנמצא בפעור, כיון שהבינו שבאמת כל עבודה זרה באיזה צורה שתהיה היא פעור ממש, ואין להנצל מזוהמת הפעור אלא על ידי הדבקות בד' אמת בלא נדנוד עבודה זרה כלל, על כן ענו כל העם יחדו, ד' הוא האלהים ד' הוא האלהים.",
        "summary": "יסוד העבודה הזרה המידמה לקדושה (העגל), והמסתירה את כיעורה (הבעל) – בשיא הכיעור (פעור), ובגילוי דבר זה יבוא כליונם."
    },
    {
        "id": 2584,
        "article": "אני צריך להתאמץ שאוכל לסובב ענין מיוחד בלא קפיצה מרעיון לרעיון. אף על פי שעצם הקפיצה שמענין לענין בא מפני מהירות ההשגה, והחשק להכליל הרבה נושאים, והשלמת התרחבות דעה ברוח נאצל, בכל זאת מונע הוא כח זה את ההתכנסות של הרכוש המוסרי, המדעי והתורני. אמנם צריך אני מאד לפשר את הענין, כלומר שתהיה ההתכנסות המיוחדה של הענין המפורט, התכנסות כזאת שלא תשולל מהענין המיוחד את ההשפעות העשירות של כל הענינים השונים, שבאמת הלא הרכוש הרוחני, כהמציאות כולו, מחובר הוא זה בזה, ויונק זה מזה, ודברי תורה ביחוד דודים הם זה לזה ורעים הם זה לזה. והערה זו אינה כי אם פרטית, רק כללית היא, נוגעת בכל עבודה ובכל מצוה. כשאדם עושה פעולה טובה אחת, צריכה מחשבתו להיות מרוכזת בזו הפעולה המיוחדה, אבל יחד עם זה צריך הוא להרחיב את רעיונו על כל המצות כולן, ועל כל סעיפי העבודה, באופן שבמצוה הזאת היחידה יהיו כלולין כל המצות עם כל סעיפיהן, כל פרטיה ודקדוקיה וכונותיה ותרי\"ג מצות התלויין בה.",
        "summary": "אף שבכל עבודה צריך להתרכז בעניין אחד, יש לעשות זאת באופן שלא ייפגם עושר העניינים השונים, שכן באמת כולם מאוחדים."
    },
    {
        "id": 2585,
        "article": "כל השוכח דבר אחד ממשנתו, היינו מהמשנה השייכה לו לפי מדריגתו. אבל אם עלה למעלה גדולה, שנפתחים לפניו שערים של משניות פנימיות, יש שהוא מוכרח לשכח את מה שהעסיק את רוחו בהיותו במדריגה הנמוכה, כרבי זירא שצם הרבה כי היכי דלשתכח מיניה תלמודא בבלאה, כד בעי למיסק לארעא דישראל. וכדוגמת נהר דינור, שהוא מעביר את רשמי העולם הגשמי מהנשמה. והכל הוא בכלל גם אלה תשכחנה.",
        "summary": "\"השוכח דבר ממשנתו\" – היינו מהמשנה השייכת לדרגתו, אבל כדי לעלות דרגה צריך לשכוח את משנתו הישנה."
    },
    {
        "id": 2586,
        "article": "יסוד החוצפא יסגא דבעקבתא דמשיחא, הוא בא מהתמעטות ההופעה הרוחנית למטה, והרעיונות הנאצלים והמוסרים הנעלים אינם נתפסים בלבות בני אדם, על כן החומריות מתגברת. אבל זה היסוד המאיר, שהיה בדורות הקודמים מתפשט למטה, לא אבד את אורו, כי אם התכנס למעלה בספירות עליונות, ועל פי זה נתרבה האור בנשמה בגניזתה הפנימית. והאור המתרבה דוחק הוא את הפריסה אשר נתפשטה לצד התחתית, ויוצאים נגוהות מאופלים, שעל ידם מתגדלות התכונות המעשיות, וההכרות הגשמיות מתעמקות ומתגברות, ומכינות הן בהתגברותן בסיס גדול להארה רבה, שתבא בשפעה גדולה, בבא התור להגלות כל האורה המכונסת שנתעלתה. ובא יבא אז אורו של משיח בהפתעה נפלאה מאד.",
        "summary": "החוצפה של עקבתא דמשיחא הנה נגוהות מאופלים הנדחקים לצאת דרך המסך התחתי, מרוב כינוס האור בספירות עליונות."
    },
    {
        "id": 2587,
        "article": "ערך הדבור הולך ומתגלה אלי. יוצא הדבור מהגלות שלו, מופיע הוא ברוממות קדושת ערכו, וכפי ערך הופעתו והגלותו, מתעלה כח התפילה והברכה. אור הרצון המקודש מתראה על ידי הארת התפילה, ורוח גבורה מפעם, גדולת החסידות מתגלה, הפחדים הולכים וסרים, התשובה מתרוממת ומתאדרת מעל כל עזוז וגבורה, הוד אור הקודש מפעם, והארת זיו ארץ ישראל חוזר ומתעטר במעמקי הנשמה, לרומם כל נופלים ולאמץ כל נכשלים. באו אלי כל תשושי כח, ברוח ד' אחזקכם, במו פי אאמיצכם.",
        "summary": "כשהדיבור יוצא מגלותו, מתעלה התפילה ומאירה את הרצון, הגבורה והחסד, והארת ארץ ישראל מתעטרת בנשמה."
    },
    {
        "id": 2588,
        "article": "אי אפשר לומר כלל שתהיה עין הנשמה צרה בהגוף, אף על פי שהענינים שהם שואפים אליהם ופועלים בהם ובונים אותם נראים כרחוקים זה מזה. וכן אי אפשר שנשמת הנשמה, הרוח האצילי העליון, שהוא מחיה את הנשמה, תהיה עינו צרה בהנשמה, אף על פי שהיא מוגבלה וירודה לגביה כמו שהגוף מוגבל הוא וירוד כלפי הנשמה. וכן הוא הדין בכל ההוה, ובכל ההנהגה, הכללית והפרטית, האישית והציבורית, זהו דרך החיים. כשרואים אנו אנשים מתגברים לאחוז מגמות גופניות או חילוניות, והם עסוקים בבנין האומה והתבל, ואנו מרגישים שיסוד החיים ומקור ההצלחה נתון הוא בתוך התפקידים העליונים, לא בבנין החמרי כי אם בהרוחני, ולא בהרוחני החולוני כי אם בצדדיו העליונים המקודשים קודש הקדשים, אל ירע לבנו בכל המפעלים הללו, אל נעלים עין מהצורך הגדול להתבססותה של נשמת הנשמה אל הנשמה ואל הגוף, ואל הסתדרותם הטובה, כלומר הצורך של הקדושה העליונה, האידיאלית, האצילית, האלהית, אל הבסיסים של הרוחניות החולונית, וזו האחרונה אל הגופניות וכל פינותיה. ובהתאחדות הכחות כולם, יהיה הבנין שלם.",
        "summary": "כשם שעין הנשמה אינה צרה בגוף, כך עין הקודש העליון (נשמת הנשמה) אינה צרה ברוח החילונית (נשמה) ובבניין החומר (גוף)."
    },
    {
        "id": 2589,
        "article": "אין הספרים יכולים לדחוק את המחשבה ולצמצמה, אלא להעלותה ולהרחיבה. אנו משוטטים בעולם הרוחני, מטיילים בפרדס האצילי, ונשמתנו מופעה בהופעת אורי קודש, ומתאוים אנו לקלוט את שברירי האורים, לצירם ולסמנם. והננו לואים מרוב טובה, ומבקשים מקום מנוח אשר יגדיר את מאוינו, ויציג לפנינו את עדרי הרעיונות במספר ותוכן, בהשתרגות אורגנית והסתמלות ממודדה. ומתוך איווי חשוב זה הננו עטים אל הספרים, ונפשנו מתחממת לאורם, ורוחנו מתקרר בנחת הרוח של ההצטיירות הגונית שהם מציירים לנו במלא אוצרותיהם, המפיקים זיו ונוגה, עושר גדול של תפארת זיו החיים העליונים, מדושני העונג ורוויי השמחות.",
        "summary": "הגדרת הרעיונות המופשטים, במספר ובתכנים קצובים, נותנים מנוח לנשמה הלוֹאָה מרוב טובה הבאה מטיול בפרדס האצילי."
    },
    {
        "id": 2590,
        "article": "התכונה של ההכרה האלהית היא מרכזה הפנימי של יראת שמים, הוא המקור החי של נשמת העולם, המתפשט בכל היצורים, בכל היש, בכל ההויה וחליפותיה, בנצחה ועוזה. היא מדרכת את כל העולם כולו לעילויו ורוממותו. כל המוסר, כל החקיות, כל החיוביות, הנם רק סעיפים ממנה. היא בעצמה היא מקור העונג האצילי, שנשמת כל העולמים היא אליה שואפת. כל התרבות העליונה וכל מדריגותיה, במהלכי העולמים, בהשתרגות הנשמות, במהלכי התולדה, בחיים ההיסתוריים שלאדם ושל כל החי, של כל המרגיש והמתנועע, כל פרק שירה וכל סעיפיו, הופעותיה והשתלהבותיו, ממנה הוא נובע. הצדיק העליון, המלא גילת יה, המרוה עז קודש, שדברו דבר ד' הוא, שכל תכונותיו קדש קדשים הנן, כל שיחו ושיגו, אידיאיו ואידיאליו, הם אך חפץ אחד, אדרות אל חי ושבח שירי רנניו. הוא כולו אך התגלות יפעת אור החיים האלהיים שבכל היש. ואליו הכל יכסופו, מברכותיו הכל מתברכים, ובכחו הנערץ הכל משתגב. דבר פיו הוא נושא בקרבו את יסוד חיי כל, ומתוך חוזק חי האצילות שברוחו הכל מתאמץ ומתחסן, ומתוך כך מבטאו הוא אוצר העז, ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיו יגה אור. אין עושר כעשרו, ואין חוסן כחסנו. אשרי כל הבא בגבולו, ומוצלח הצלחת עולמים כל הבא במגעו, וכל המתחבר לאגודת זיו טהרתו. עבד הוא למלך הכבוד, וכבודו של עולם בקרבו הוא שורה. כל המדעים מתאגדים בתכונת רוחו, וכל המוסרים נובעים חיי נגוהות מתשוקת פליאות אור קדשיו. זהו מופת העולם, חסין האדיריות. רוח הישר אשר לאדם חש הוא בקרבו את רוממות הדרו, ותשוקת קודש ממלאה את כל ישרי לב לחסות בצלו.",
        "summary": "התכונה של ההכרה האלוהית היא מקור נשמת העולם, וכל החוק, המוסר והשירה, נובעים ממנה, והצדיק המלא בה הוא מקור הברכה."
    },
    {
        "id": 2591,
        "article": "אותם אשר האושר הפרטי נתרוקן מנשמתם, מביטים הם את כל היש שבחיי החברה, והם הם אשר החברותיות נוטלת מהם את כל ערכם האישי. הם שוכחים חובות עצמם, ומשתקעים רק בחיי הציבור. ובימים שחוצפא יסגא, הם הנם רישי דעמא, אנשים שהדמיון הוא כל יסודי חייהם, לא השכל, ולא הרצון העמוק, שאיננו מתקיים בטובו כי אם ביניקה חשובה מאוצר הקודש. מאד צריכים להתגבר אותם בעלי האישיות, חסידי העולם, שתביעה פנימית של השלמה עצמית חיה אצלם, והיא משקיעה בתוכה את כל ערכי חייהם, שלא יפלו ברוחם בראותם את ההתפשטות הכמותית של השפעת החיים אשר לבעלי החברותיות. אבל לא תצלח בשום אופן התכוננות אישית במושגה השלם, כי אם כשתפרה משרשיה התכונניות חברותיות. ומתוך אותן השדרות ששם נתבצרה החברותיות, מחייהם, מהשפעתם, מספרותם, ומכל מפעל ומוסד שהם מכוננים, צריכים בעלי האישיות האמיצה, יסודי הטוהר והקודש שבעולם, לקחת לקח, וליסד בעז רוחם ובטהרתם העליונה את היסוד החברותי, על פי התביעה של ההשלמה האישית, שהיא מסתכלת בהוד יוצרה, במושג השלמות וההארה העליונה אשר בסקירת הטוהר, והטוהר של עזיזות אצילות אין קץ, ברב חוסן ויקר.",
        "summary": "חסידי העולם אינם צריכים לקנא בחברותיות הריקה והדמיונית, אך עליהם לבנות עולם חברותי המיוסד על אישיותם המלאה."
    },
    {
        "id": 2592,
        "article": "הגלים העליונים פועלים על נשמתנו בלא הרף. תנועות הרוח הפנימיות שלנו, הרי הן תוצאות מאותן ההמיות שהכינור הנשמתי שלנו הומה, מתוך הקשבותיו שהוא מקשיב את הד קול האצילות העליונה. אף על פי שלא נדע עד מה, ואין בידינו לא לפרט, וקל וחומר לסכם, ולא להקציב, את הענינים, שההמולה העליונה עסוקה בהם, בכל זאת הננו מקשיבים הקשבה כללית, קול דברים אנו שומעים, אף על פי שאיננו מאזינים חתוכי אותיות ופירודי מילין. כל עמלנו התורני והמדעי, הוא רק לברר מאותו הקול העליון, שהולם תמיד באזננו הפנימית, כמה שאפשר, ברורי דברים, למען נוכל להציגם לפנינו ולפני זולתנו בצורה המביאה לידי מעשה, ולידי עיון מסודר ומעורך כראוי.",
        "summary": "תנועות הרוח הפנימיות הן המיית הכינור הנשמתי מתוך הקשבותיו לאצילות העליונה, וכל עמל המחשבה בא לברר את אותו הקול."
    },
    {
        "id": 2593,
        "article": "הנשמה הגדולה, שהיא חובקת מרחבים ועונקת גבהי מרומים, שתוכנם עולה הוא מעל למושג המוסר והמדות, כשהיא עוזבת את מרומיה ומתכווצת אך בתוכן המדותי, כחה כשל, והיא הולכת ומתטשטשת, עד אשר תתגבר בתשובה עליונה, ותשוקה מטל העליון של החכמה, שהמוסר יסתעף ממנה מאליו.",
        "summary": "תוכן המידות והמוסר של הנשמה הגדולה, צריך להיות משוקה מטל החכמה העליונה, ובלעדיו כוחה כשל."
    },
    {
        "id": 2594,
        "article": "הכשרונות הסותרים זה את זה עומדים הם במעמד של נקודות, שכל אחת מתגדרת בעצמה, מסתפקת במציאותה. וכשנפש מתבססת ומזדככת, ועולה במעלת התפתחותה הרוחנית, אז הכשרונות מתקשרים זה עם זה. ותחת אשר בזמן הפירוד ליוצא ולבא אין שלום, זה היוצא מתלמוד אל תלמוד, מפני שדרכי הלימוד של התלמודים שונים הם, וצריך לכל אחד מהם כשרון מיוחד הסותר להכשרון השני המסוגל להתלמוד האחר, כשהמעלה הנשמתית עולה, מתאגדים התלמודים יחד, ודברי תורה נעשים רעים זה לזה ודודים זה לזה.",
        "summary": "הכשרונות השונים והלימודים השונים סותרים זה את זה כשהם עומדים בפני עצמם, ובהתעלות הנפש והנשמה הם מתאגדים."
    },
    {
        "id": 2595,
        "article": "הדממה מביאה לידי רוח הקודש. וכל מה שרוח הקודש מתגבר באדם, ככה הוא מכיר את גודל ערכו של הדיבור, את פעולתו ואת גבורת שליטתו המעשית. וכפי מה שיהיה דיבורו יקר בעיניו, מפני מה שיודע הוא את ערכו, ככה יגדל ערכו באמת, ופעולת דיבורו תהיה נפלאה, ותתנוצץ עליו סגולת ישראל הפנימית, הקול קול יעקב, אין לך תפילה שנשמעת שאין בה מזרעו של יעקב.",
        "summary": "הדממה מביאה לרוח הקודש, ורוח הקודש מביאה להכרת ערך הדיבור, להגדלת ערכו, ולהזרחת סגולת ישראל בו."
    },
    {
        "id": 2596,
        "article": "המדע הוא בנוי על שני בסיסים, הבסיס הדמיוני והבסיס השכלי. אלה שני היסודות, שהמדע מורכב מהם, עומדים הם בהרכבתם המזגית במצב של תסיסה, לוחמים הם זה נגד זה, ומתסיסתם מתחדשים כל ענפי הרוח של האדם. הנטיה העליונה לצד השכל מחלשת היא את הדמיון, וממילא מזג המדע מתקלקל, והנטיה לצד הדמיון מטשטשת את השכל, ולקויים מיוחדים מתגלים במערכת ההכרה המדעית. הבריאות המדעית באה מהמזג ההגון של הדמיון והשכל.",
        "summary": "הבריאות המדעית באה ממיזוג הגון של השכל והדמיון, ומתסיסתם מתחדשים ענפי המדע, והנטיה לאחד מהצדדים הורסת אותה."
    },
    {
        "id": 2597,
        "article": "חכמת האמת, שהיא באה מהתגלות רוח הקודש, היא מבארת את כל ההארות, העולמים כולם, מצד הטוהר השכלי, שהדמיון יש לו רק קצת אחיזה בהן. ומתוך כך החולשה הגופנית עלולה היא לבא אחרי השתקעות גדולה בההופעות העליונות, שאין לזה תקנה כי אם לנשא את כל העולם הדמיוני אל הרוממות השכלית. וזה בא מצד עבודה קדושה של יראה פנימית, שהיא מקור החכמה, המעלה את החכמה תתאה לרומה של החכמה העילאה, ואז לא די שחולשה גופנית אינה באה על ידי ההתגברות השכלית, אלא שזרמי גבורה גדולים ומלאים מתגברים ועולים, על ידי התגבורת הגדולה של ההשתקעות השכלית הטהורה, שהיא מופעה באור של רוח הקודש.",
        "summary": "חכמת האמת באה מהטוהר השכלי המרומם מהדמיון, ולכן עלול הגוף להיחלש ממנה, וכשהדמיון מתעלה אל השכל, הגוף מתגבר."
    },
    {
        "id": 2598,
        "article": "הנבואה היא הכשרון המפותח של רוח הקודש, ורוח הקודש הוא הכח הנבואי טרם צאתו מן הכח אל הפועל הגמור. כשאנו משערים את ערכה של הנבואה, צריכים אנחנו לתן את המשקל היותר גדול והיותר עקרי על התוכן של רוח הקודש בקרבה, ומכל מקום עולה היא הנבואה על רוח הקודש, מפני שהיא מדת רוח הקודש מפותחה ומבושלה. מובן הדבר לפי זה, שאפשר שיהיה אדם גדול במדת רוח הקודש שלו, ומכל מקום לא יהיה נביא, מפני שלא פתח את כשרונו לבא למדת הנבואה, או שמניעות חוציות, ממדריגת העולמים כולם, וסדרי החיים, ערכי התולדה האנושית, וכיוצא בהם, הן מעכבות את הפתוח הנבואי לצאת אל הפועל. ויש נביא שלא הגיע למדת רוח הקודש באותה המעלה המופלאה של בעל רוח הקודש הגדול, ומכל מקום אותה המדה של רוח הקודש שיש בו, באה לידי פתוח. וזהו התוכן של היחש של נביאים וכתובים זה לזה, שהנביאים עולים בכללם על הכתובים בקדושתם, ומכל מקום ישנה מדריגה המשוה את הנביאים אל הכתובים, ומניחים כתובים על גבי נביאים כשם שמניחים נביאים על גבי כתובים. ולפעמים מתגלה מדריגה מיוחדה מוקדמה בכתובים לגבי נביאים, כפי הסדר של מלכיות זכרונות שופרות דראש השנה. אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מנייהו, אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא, ואיהו עדיף מנייהו דאיהו חזי ואינהו לא חזו.",
        "summary": "אף שנבואה היא רוח הקודש בשלה ומפותחת, ישנן מעלות שבאו לידי פיתוח דווקא אצל בעלי רוח הקודש (\"כתובים\")."
    },
    {
        "id": 2599,
        "article": "הצדיקים הגדולים מתעלים הם הרבה בקדושתם על ידי מה שמסתכלים לפעמים בעולם התוהו, באופני הדיעות הזרות, בדמיונות ארחות העבודות הזרות, וכל נבכי תעלוליהן. ומתוך הירידה לתהומות המחשכים הללו, מעלים פנינים יקרים, מסולאים בפז, שהם נעשים מילואים לעטרת קודש קודשים.",
        "summary": "הצדיקים מתעלים בקדושתם על-ידי העלאתם פנינים יקרים מעולמות התוהו ומהדעות והעבודות הזרות."
    },
    {
        "id": 2600,
        "article": "התביעה האידיאלית היא תמיד להיות מציירת ציורים שלמים, שהם באים על ידי התקשרותם של כל הרעיונות במקורם, ויחושם היותר עצמי זה לזה. ודוקא בשפל התחתית של הדמיון הפראי, מוצאים לפעמים את הצעד המשלים את כל הרעיונות הגבוהים, שבהיותו נעלם, אין הנשגב שבהכללת המחשבה מגלה את כל בהיקת אורו. ומזה בא הצורך של שאיבת הנצוצות ממקומות האפלים דוקא.",
        "summary": "לפעמים הציורים השלמים אינם יכולים להימצא מפני בהיקת אורם, ורק בשאיבת ניצוצות מתחתית הדמיון האפל הם נמצאים."
    },
    {
        "id": 2601,
        "article": "כל מה שהאדם הוא יותר גדול, צריך הוא יותר לחפש את עצמו. יותר מסתתרת היא מהכרתו נשמתו העמוקה, עד שהוא צריך להרבות בהתבודדות, בהתעלות הרעיון, בהתעמקות המחשבה, בהשתחררות הדעה, עד שסוף כל סוף תתגלה אליו נשמתו, על ידי הזרחת קצת מזיוי אוריה. ואז ימצא את אשרו, יתעלה מכל ההשפלות, ויתרומם על כל מעשים, בזה שישתוה ויתאחד עם כל המעשים, ובזה שישתפל עד לכדי הנמכת הרוח היותר קיצונה, עד לכדי ביטול הצורה הדמיונית הפרטית, ואנכי תולעת ולא איש, עד לכדי ביטול היש בעומק עצמו, ואנחנו מה. אז יכיר את כל זיק של אמת, את כל ברק של יושר, המשוטט בכל מקום שהוא, והכל יקבץ אליו, בלא שום שנאה, קנאה ותחרות, ואור השלום ועז הגבורה עליו יופיע, הוד הרחמים ופאר האהבה עליו יזרח, וחשק המפעל והעבודה, שקיקת היצירה וההתעודדות, תשוקת הדממה והרון הפנימי, יחדו יתאגדו ברוחו, והיה קודש.",
        "summary": "ככל שאדם גדול יותר, הוא צריך לחפש את עצמו יותר, ודווקא בביטול ישותו המדומה יזכה לאור האמת והשלום."
    },
    {
        "id": 2602,
        "article": "ישנם צדיקים כאלה שהם יכולים להיות מתקיימים בקיומם הרוחני גם בקטנות המדריגה, ואז הנם בבחינת תרדמה, והרי הם ככל המון האנשים בגלוי, וגם במה שמתגלה להם מערכם העצמי, איננו גם כן נערך כי אם במדה היותר מוקטנה של מדת הקטנות. הם חיים אז חיי צמצום רוח, אבל מכל מקום רוחם חסון בקרבם, ויודעים הם בבטחה כי עוד מעט והשמש הרוחנית שלהם תזרח בכל כבודה. אבל ישנם גם כן צדיקים כאלה שאינם יכולים כלל להסתגל אל הקטנות, כדגי הים הם, שאינם יכולים לחיות כי אם במים, בים הגדול הוא מקום חופשם ועדונם, וכשהגדלות מסתלקת מהם, הרי הם מצטמקים בצער גדול ונורא, ואין רוחם מתישב כלל בקרבם. עד אשר יראה ד' בענים ותחי רוחם, ויצאו מאפילה לאור גדול, ואז יראו את עולמם בחייהם במדה גדולה, אשר תשלם להם משנה שילומים, תחת בשתם משנה, וכבודם יתעלה באור פני מלך חיים.",
        "summary": "ישנם צדיקים שיכולים לחיות בקטנות רוחנית באופן זמני, בבחינת תרדמה, ויש צדיקים שאינם יכולים להסתגל אליה כלל."
    },
    {
        "id": 2603,
        "article": "מכל מצוי, קל וחומר מכל חי, וקל וחומר עוד יותר מכל אדם פשוט, מכל תכונות רוחו ומכל הגיגיו ושאיפותיו הטבעיות, אנו מקבלים רשימות. אמנם תיכף לאותה הקבלה שאנו מקבלים את הרשימות הללו, הננו קרואים והולכים לעדן אותן, לצחצחם בשכל טוב, בחקירה חודרת ועמוקה, אשר תלמד אותנו לנתח כל סעיף מסעיפיהן בנתוח הגיוני, ולהכשיר את הפרטים, ואת הכלל כולו של שרשי הרשימות הללו, בחבת הקודש של התשוקה העליונה אשר במקוריות הזיו האלהי, אשר אליו תאות כל נפש וכל רוח עדי עד.",
        "summary": "מכל מצוי, חי, וקל-וחומר משאיפות האנושות, אנו מתרשמים, והננו קרואים לצחצח את הרשמים בניתוח הגיוני ובחיבת הקודש."
    },
    {
        "id": 2604,
        "article": "הסבה שיש השחתה לאדם כשמתעסק להתבונן במופלא ממנו בעניני האלהות, הוא מפני שמתוך גבהות הענינים אין ההארה האלהית שבהם מתראים אל המשיג, כי אם הצורות המטושטשות החיצוניות, וכיון שהוא מקשר באותם הציורים החיצוניים את כחות החיים שלו, בהיותם מתרוקנים מההארה האלהית הפנימית, הרי הם מחריבים בדבוקם את יסודות החיים הפנימיים של המשיג. אבל במה שהורשה, כשמתבונן, הרי הציורים האלהיים בפנימיותם מתקשרים בנפשו, ולפי מדריגתו הוא יונק ממקור הקודש, וחייו העצמיים מתעלים הם במעלות הקודש.",
        "summary": "העוסק במופלא ממנו, מקשר נפשו אל חיצוניות הציורים, וכשמתבונן במה שהורשה, מתקשרת נפשו בתוכנם הפנימי."
    },
    {
        "id": 2605,
        "article": "בהשגות של השכל החלוני, פועל השכל בתור כח בפני עצמו בציור המושכלות, והדמיון פועל בפני עצמו בהענינים האסתתיים, והפעולה המציאותית פועלת בפני עצמה בענינים המעשיים, והרגש פועל בפני עצמו בענינים המורגשים. אבל בהשגות הקודש, מתוכן הגלוי של הנבואה ורוח הקודש, כל התגלות כלולה היא בכל הכחות כולם. החיים והפעולה, הדמיון והשכל, כולם יחד אגודים באחדות אחת.",
        "summary": "בשכל החילוני – השכל, הרגש, הדמיון והמעשה, הנם כוחות נפרדים, ובהשגת הקודש – הנם אגודים ומאוחדים."
    },
    {
        "id": 2606,
        "article": "הידיעה מן העולם והמציאות שבאה מצד החול, אינה עולה אפילו לחלק אחד מני רבבה בערך האמת, לעומת הידיעה העמוקה של העולם והישות בכלל שבאה מצד הקודש. כי אמתת המציאות והיש הגמור של הכל, היא רק בהיות הכל בא מצד ההופעה האלהית, מצד הסתעפות חיים וישות ממקור החיים והיש, שכל מה שמתגלה בתור עולם והויה, הוא רק כעין צל קלוש לגבי הישות הטהורה והאדירה שבמקור האלהי. ונמצא שכל ההון המדעי של האדם יעלה ברוממות פאר גדלו, רק כשיאצר ויחסן במקור הויתו, שהיא דעת ד' ועזו, הכרת הכל מצד מקור הכל. אז יתישרו כל ההדורים, מצד שרק אז, בהיות הגובה העליון של המדע מתגלה, יחש המדע נערך בטבעו. וכל זמן שהעולם מתגלה רק על ידי צלליו הכהים, שהם השערת הכרתו מצד צבעיו הבודדים והכרותיו החצוניים, כלא נחשב, לעומת הקנין המדעי המוחלט, שהוא דעת ד', המתבלט על ידי דעת העולם בתור פועל ד', שאל זה נשואות הן עיני כל חי. וזה כל האדם, כל המצוי, כל המוכר והנודע. וכל עמל העולם ועילויי מדרגותיו הוא מכוון רק כדי שיבא התור העליון של המדעיות להתגלות בשטף מקור אמתתו. וכל המוסר הכללי והפרטי, וכל הטבת ארחות החיים, אורח הצדקה והישרות, בחיי היחיד והכלליות, הכל תלוי הוא ועומד להגיע אל מכון תמותו על ידי ההתודעות של ההכרה במקוריותה, שהיא הולכת ומתנשאת לפי אותה המדה שיחשף ההוד של אור החיים שבמקור הקודש, שהוא זוהר האמת, אור ד', מחולל כל.",
        "summary": "ידיעת העולם שמצד החול, הנה אפסית לעומת הידיעה הבאה מצד הקודש, שכן מציאות החול הנה רק צל של המציאות העליונה."
    },
    {
        "id": 2607,
        "article": "הפילוסופיא היתה מעולם נוטה להכרתה של ההשגחה הכללית, והיא רחוקה ביסודה מנטיה אל ההכרה של ההשגחה הפרטית, שבה מתגדרת ביחוד הדת. אבל בשרשן של דברים מתרכזות הנטיות הללו, הנראות מתנגדות זו לזו, למרכז אחד. ההשקפה החודרת תדין, שכל עיקר המושג של הפרטיות אין לו מעמד אמיתי מצד עצמו. האמת העליונה היא מתארת לנו את הכלל בחטיבה אחת. כל מה שנראה לנו פרטי איננו באמת כי אם הופעה אחת מהכלל המאוחד. וזה הוא דבר ברור שההשגחה האלהית מתקשרת היא עם האמת העליונה, וביסודה אין לנו כלל מושג של פרטיות. אבל ההשגחה הכללית הזאת, הרי היא יותר חודרת אל כל הפרטים כולם, שהם מצד חשכנו מתתארים לפרטיותם, מכל מין השגחה פרטית שאפשר להעלות על הדעת. הצד החלוש שהתערב בהסברתה של הפילוסופיא ביחושה אל תיאור ההשגחה, הוא רק מה שחשבה שבמקום שהיא מדברת מהשגחה כללית, יש מקום לפרטים במציאות, אלא שהם יוצאים מחוץ לשטתה של ההשגחה, וזהו דבר בדוי ומוכחש מעיקר היסוד של עומק הכרת הטהרה הפילוסופית. וזאת הנטיה בעומק אמתתה היתה נטיתו של הרלב\"ג, בצדדו כל כך להסביר את התוכן של ההשגחה לצד הכללות, ומוצל הוא אותו צדיק מעון של סילוק השגחה מפרטים.",
        "summary": "מכיוון שכל הפרטים הנם הופעות מהכלל המאוחד, ההשגחה הכללית חודרת בכולם, וטעות הפילוסופים היא רק בנתקה ביניהם."
    },
    {
        "id": 2608,
        "article": "הרעיון הפילוסופי של המניעות המוכרחות, שאין לתאר בהן יכולת אלהית, בא מיסוד הרשימו, שהיא תכונת ההויה בתור הכנתה הראשית ממקור המקורות הראשי, שמפני גדלו ותפארתו איננו יכול להתגלות בעולם כי אם בתור כח גלמי והכנה חמרית בצורה מוכרחת, שהכרחיותה היא הארת הצל של חיוב המציאות.",
        "summary": "המניעות המוכרחות שייחסו הפילוסופים לאלוהות, באות מיסוד הרשימו, שהכרחיותו היא הארת הצל של חיוב המציאות."
    },
    {
        "id": 2609,
        "article": "ההתעמקות הרוחנית בענינים נשגבים, היא מושכת את האדם מהכרה בהירה בעולם הממשי, וזהו הפגם שיש ביסוד הנבואה, שממנו המחשכים נמשכים לכל משיג רוחני. וגורם הדבר שבאים רשעי עולם, שהמושגים הקדושים הם זרים להם, והם תופסים את הנהגת העולם בידם, והוד הקדושה נהפך לדוה. וצריך כל חכם מישראל לעמוד בכל כחו נגד פרצה זו, ולהשתדל ללכת בעקבותיו של הרועה הנאמן, משה רבינו ע\"ה, שהבהירות העליונה לא הכהתה את עינו הרוחנית מלראות באספקלריא המאירה גם את העולם המעשי וכל מכשיריו. וכל מה שיותר יוסיף האדם אומץ בתורה לשמה, בדעה צלולה והעמקת אמת, יותר יתגלו לו פתחי אורה להבין ולהשכיל, איך שבאמת כל הופעה רוחנית היא מוסיפה בהירות ובירור מוחלט לההשגה הבריאה של העולם החמרי וכל אגפיו. וכל העוסק בתורה לשמה, כל העולם כולו כדאי הוא לו, ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין.",
        "summary": "ההתעמקות בנשגב (נבואה) עלולה להביא להזנחת העולם הממשי בידי הרשעים, ובלימוד התורה לשמה מואר העולם בכל חלקיו."
    },
    {
        "id": 2610,
        "article": "משה רבינו כולל הוא כל נשמות ישראל מצד התורה, ומשיח הוא כולל אותם מצד עצמן, מצד מחשבתן של ישראל הקודמת לכל. ומצד הפנימיות, הלא נשמתן של ישראל הוא שורש התורה ופנימיותה, והתורה בשביל ישראל נבראה, על כן וגבה מאד נאמר במשיח, גם ממשה, ומכל מקום מצד התגלות התורה, הוא רק קרוב למעלת משה. מצד גדולת ערכה של נשמת משיח, הכוללת את עצמיות שרשן של ישראל, אין שום חוצפא יכולה לפגע בקדושתו, והיא בזה מתעלה מגילוי התורה, שהיא צריכה דוקא בושה, שהיא הפך החוצפא, כדכתיב במתן תורה, כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, ודרשו חז\"ל זו הבושה. ומשיח ממואב קאתי, דחציפה ואמרה מאב, ולא די שלא פגמה בנשמתו, אלא שהיא מרחצתו, מואב סיר רחצי. ובעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, ולא תוכל כלל להמעיט את השפעת קדושתו. התעוררות קדושת משיח בנבואה באה על ידי אלדד ומידד, שנבאו על עסקי גוג ומגוג, ובזה נכללים כל עניני הארת משיח, וכל המסיבות הסובבות אותו. ותורה שבעל פה, שבדורות האחרונים מתהפכת לתורה שבכתב, היא באה מצדם, והמה בכתובים. בזיהרא עילאה דאדם הראשון היה אורו של משה ואורו של משיח כלול כאחד, כי באמת נשמה אחת היא. על ידי נפילת העולם בחטא הקדום, נתרחק משה מלהאיר בתוך החוצפא, ופירש מן האשה. הקדושה של דור המדבר תבעה את האחדות של זיהרא דאדם הראשון, ורצו שמשה דוקא יאכילם בשר, ושיכנס להאיר בתוך החוצפא, ומשה אמר האנכי הריתי את העם הזה, כלומר בתוך החוצפא אי אפשר לי להאיר. ונשאר קץ משיח סתום, ולא נתפרש בתורה. ואהרן ומרים הרגישו בדבר, וצוחו על הפרישה הזאת, ומכל מקום לא הועילו להחזיר את משה להאיר בחוצפא, כי נשאר בענותנותו. והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. המנורה כוללת קדושת נשמת ישראל מצד עצמה, שנראית לכאורה חיצונה לגבי התורה שבקודש הקדשים, ובאמת היא מאירה לכל, והיא סוד עדות לישראל, אלא שהיא יכולה להאיר בחוץ גם כן. גם קדושת נשמת ישראל מוארה היא מנשמת משה ביסודה העליון, אבל לא כפי ציורה שבפועל, על כן היתה המנורה צריכה להיות מצויירת אצל משה, כמראה אשר הראה ד' את משה, אבל בפועל לא עלתה בידו לעשותה, כי אם, כן עשה את המנורה, מי שעשה, מעשה שמים, על ידי תעלומתה של נשמת משה, מצד זיהרא עילאה דאדם הראשון, שכולל את האומה כולה ברוחניותה, ומצדה אין שום סיג ופגם בכל ישראל, כולך יפה רעיתי ומום אין בך, לא כמו מצד הנבואה והתגלות התורה, שישנם מדריגות וחילוקים. ולאחד אורו של משה באורו של משיח, צריכים לנפש הגר, שיסודה הוא יתרו, אבי הגרים שבאים להיות נלוים לישראל. ומשה אמר מפני כך ליתרו, אל נא תעזוב אותנו והיית לנו לעינים, וכמו ותשב בפתח עינים שאצל תמר, שהיה כדי לבראת אורו של משיח. והעליות שהמעלות עולות, עד שיתדבקו ישראל, ועל ידם כל העולם, באורו של משיח, על ידי אורה של תורה, הוא האור הזורח בפרשת ויהי בנסוע הארון, שנכתב באמצע בין פורענות לפורענות, אורו של משיח, שאינו מתירא מחוצפא, לא מעזיבת התורה ובריחה מבית הספר, דבפסוק ויסעו מהר ד', ולא מהתאוננות והשפלה עד לכדי התאוות תאוה ותביעת בשר. החצוצרות, קול מלאכותי, דומה לנשמת הגר, המחבר את הארת הקול של תורה עם השופר הגדול של הגאולה, ששם מאוחד הוא משה ומשיח, בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ד'. והכל יגיע עד השופר הגדול, וד' אלהים בשופר, הידוע, יתקע, והמסע הולך הוא לחבר את השירותא, משה, עם הסיומא, משיח. ומדת דיו ממעטת את הקל וחומר, מה שהוא חוץ לטבעו, מפני התכנסות אורו של משיח, אבל לעתיד לבא, ולא יכנף עוד מוריך. וכל זמן שמדת משה צריכה להיות עומדת בעינה, נתגלתה מדת הדיו על ידי ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, תסגר שבעת ימים. ולא נאמר קל וחומר לשכינה, עד אשר יגלה אורו של משיח, ומשה יתאחד עמו, ואור התורה יתגלה במדריגת הלובן של האותיות, ולא יאמר עוד מדת דיו, כי לא ממדת בשר ודם יבא אור הכבוד, רק ישקני מנשיקות פיהו. ומעין מבית ד' יצא והשקה את נחל השטים, ונהרו אל טוב ד', על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר, והיתה נפשם כגן רוה, ולא יוסיפו לדאבה עוד. והארת הזקנים שפעלה על הבשר בזעם, תהפך לאור מתוק, בשפעת עונג בהמות בהררי אלף, וכל דגי הים בכללא חדא יאסף להם על ידי לויתן. וכחו של רבי עקיבא אחד את ההארות, ונשתלשלה תורה שבעל פה בסוד הכתב שבתגין, על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, הוספת גבורה של מעלה על ידי אמירת ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת, ואמר לבר כוזיבא דין הוא מלכא משיחא, ולא חש להא דלא היה מורח ודאין, שמפני מעלת עצמיות קדושתן של ישראל אין המעלות מעכבות, ולא ניכר שוע לפני דל. ויסוד נפש הגר חברה את כח התגלות התורה וצפונתה באורו של משיח. ומקום המקדש היה ראוי להשפיע כח קנין לגרים בארץ ישראל, אבל על ידי קביעות הקדושה של בית המקדש באה המעלה של הרחיבי מקום אהלך, ועתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארץ, וזה יהיה מקלט קדושת הגרים, המועיל להרחבת הקדושה על כל אפסי ארץ, וממילא אין להם קנין בארץ, רק ישיבה, כדי להפשיט את קדושתה מעל לגבול ישראל. וביחש זה המשיך משה את יתרו להדבק בארץ ישראל, ורשם את הרושם של זוהר העליון בעמקה של תורה. והכל הלכה למשה מסיני, העתיד להתגלות בהתגלות כבוד ד' עין בעין, ונגלה כבוד ד', שלא כמדת דיו, רק וראו כל בשר יחדו כי פי ד' דבר, ולא נצטרך למדת קל וחומר, ומלתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא, מקרא מפורש, המגלה כל סתום על ידי פומא דמשה, דאיהו אליהו, דעתיד לאתגלאה באחרית יומיא. וישוב זוהר העליון, זיהרא עילאה דאדם הראשון, להאיר על ידי קיבוץ שני המאורות שהם אחד, משה ומשיח. וזה שמו אשר יקראו לו ד' צדקנו, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך.",
        "summary": "נשמת משה (תורה) עתידה להתאחד עם נשמת המשיח (ישראל), על-ידי נפשות הגרים, והפרדתם היא תוצאת החטא הקדמון."
    },
    {
        "id": 2611,
        "article": "הכרח הוא למצא את הקו הממצע בין הרעיונות האציליות הרוחניות ובין הרעיונות המעשיות, עד שתקבע מסכת שלמה והרצאה כוללת העוברת על כל השטח הלמודי, שסגנונו יהיה אוחז במדה אחת בהצד המעשי והצד האצילי, באחדות מותאמה.",
        "summary": "צריך למצוא את הקו הממצע בין הרעיונות האציליים והמעשיים, וליצור מסכת לימודית שסגנונה יאחוז בשני הצדדים כאחד."
    },
    {
        "id": 2612,
        "article": "חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה, לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה. מה שאין כן כל החכמות העולמיות, אף על פי שהן מציירות ענינים נשגבים, יפים ואציליים, אין להן אותה התכונה המפעלית, להמשיך את כל המהות העצמי של ההוגה בהן אל ערכן, ובאמת אין להן יחש כלל ליתר הכחות והעצמיות של האדם, חוץ מכחו המדעי לבד. וטעם הדבר הוא, כי כל עניני הקודש ממקור חיי החיים הם באים, מיסוד החיים המהוה את הכל, ויש בכח התוכן המקודש להוות המון ברואים לאין תכלית, לנטוע שמים וליסוד ארץ, וקל וחומר להטביע צורה חדשה ומבולטת על הנפש ההוגה. וכל מדע של חול אין בהם זה הכח, כי הם אינם מחדשים ומחוללים חדשות מצד עצמם, אלא הם מציירים ומציגים לפני ההשקפה השכלית את מה שהוא נמצא במציאות, ועל כן אינם יכולים גם לעשות את ההוגה בהם לבריה חדשה, לעקור אותו מעצמיות תכונותיו הרעות, ולהעמידו במצב של מציאות חדשה, טהורה, וחיה באור החיים האמתיים, העומדים לעדי עד.",
        "summary": "חכמת הקודש מהפכת את הרצון ואת תכונת הנפש של לומדיה, ואינה רק מציירת את הקיים במציאות."
    },
    {
        "id": 2613,
        "article": "החפץ האדיר של לאשתאבא בגופא דמלכא, לשוב אל מקור המציאות העליונה, הטהורה, החפשית, האיתנה, במקור אור אין סוף, נטוע הוא בכל היקום, בכל היצור כולו. והוא הוא הכח היסודי המגלגל את כל תנועת ההויה, ההתפתחות, והמכונה המשכללת, המוציאה אל הפועל את כחותיה בכל עולם ובכל שדרה לפי ערכם, והוא הוא היסוד הפנימי המניע את הגלגל התרבותי אשר לאדם, למפלגותיהם ולגוייהם. והוא סובב והולך בכל היצור, לא יצא מכללו החלק היותר זעיר שבחלקים היותר קלילים שבההוייות היותר דלולות מעבר מזה, ולא יעברו גבולו המוני עולמים נעלים ונערצים של שרפי קודש, אראלי שחק ואצילות יפעת רוממות קדשים, מעבר מזה. תשוקת היש והחיים הפנימיים היא אך חזות הכל, חמדת הכל, תשוקת התשוקות וחמדת החמודות, לאור באור החיים, להכלל ביסוד המקורי של כל עז ההויה, לאשתאבא בגופא דמלכא.",
        "summary": "החפץ האדיר \"להשתאבא בגופא דמלכא\", הוא המניע את כל תנועות ההוויה וכל היצורים – השפלים והעליונים."
    },
    {
        "id": 2614,
        "article": "יראת שמים הישראלית היא מצויינה בזה מכל תכונות היראיות שבכל עם ולשון, שהיא חודרת ובאה מרום גובה השיקוף העליון של ההוד הנורא, עד המעמקים של הפרטיות, המעשיות, בכח אחד, ברוח חיים אחד.",
        "summary": "יראת השמים הישראלית מתייחדת בכך, שעם כל עליונותה היא חודרת לפרטים מעשיים."
    },
    {
        "id": 2615,
        "article": "דרכי ההשגות שנים הם בכללותם. יש שמתחלת ההכרה מדרך הרצאה רגילה, מאורח עולם ודרכם של בני אדם, בתכונת גופם, חושיהם ורגשי נפשותם, או בדרך הגיון שכלם, והיא בוקעת ועולה, מקשרת סבה בסבה, מעין במעין, עד שהיא באה לידי התגלות עליונה, אשר ממנה ינהרו פלגי חכמה ודעת קדושים. ויש להפך, השגה הבאה בדרך התגלות עליונה, מעמקי אצילות, ותוכני טהרה וקדושה עליונה שוטפים ועוברים, גלי הנשמה מתגברים, ומעינותיה הולכים וזורמים ממקור הטוהר העליון, והשכל ההגיוני ורגשי הנפש, כח המדמה והחושים, וכל ארחות ההכרה, באים וממשיכים להם פלגים מנחל עדנים זה, עד שבאים הדברים לגבולם ולתחומם הם. ונמצא ששני הדרכים הללו מתחלקים הם בין דרך ההכרה שמלמעלה למטה ובין דרך ההכרה שמלמטה למעלה, בין אור ישר ובין אור חוזר. אבל יש גם כן ששני הזרמים, זה ההולך מעילית לתחתית וזה ההולך מתחתית אל עילית, שניהם בבת אחת פועלים את עז גבורתם, שני המעינות בבת אחת נפתחים, וזרמי קדושה וטהרה, יפעה ותפארת, הולכים בבת אחת, ממעל לתחת, להחיות שוכני עפר, ומתחת למעל, להוסיף נהרה בכל יפעת קודש, ולהעלות שפלים למרום. אז רוח הקודש מתגברת היא, ואומרת שירה בגילת ורנן, ברכי נפשי את ד'. אשרי אדם עז לו בך מסילות בלבבם.",
        "summary": "כשההשגה האיטית שמלמטה למעלה, והפתאומית שמלמעלה למטה, פועלים כאחד, רוח הקודש מתגברת ואומרת שירה."
    },
    {
        "id": 2616,
        "article": "כל זמן שהציורים הרוחניים באדם, ובכל משיג, אינם מתרחקים יותר מדאי מהציורים הגשמיים שלו בערכו, אז הם בעצמם מתבססים והולכים ונבנים, ובונים הם עם בנינם הם גם את הבנינים הגשמיים בצורה מפוארה. אבל כאשר מתרחקים הם יותר מדאי הציורים הרוחניים מהגשמיים, הבלתי מוגבלים מהמוגבלים, אז הם בעצמם מתטשטשים, נופלים ונשברים בבחינת השפעתם, אף על פי שהם מתעלים מצד עצמם במדת הסתלקותם מן הצמצומים אשר במדת הגבולים, והם מטשטשים את האיתניות של העולם הגבולי, שהוא צריך לקבל יניקה ולשד חיים ויפעת תפארה מהם, בהתקשרותם אליהם במיזוג הגון ויפה. השיעור של ההתקרבות ושל ההתרחקות, נמדד הוא יפה במדה של שלשה שיעורים, שהם, השערת הגבול על פי ערכו, והשערת הגבול מצד קבלתו מהערכים הבלתי גבוליים, והשארת הגבול מצד הכשרתו להתעלות בהערך הבלתי גבולי, להבטל אליו, להכלל בו, ולהוסיף על ידי הכללתו בתוכו הויה יותר עליונה מהוייתו הנפרדה. וכשהערכים המשוערים מתרחקים יותר משלשת שיעורים הללו, הרי הם עומדים במצב הפירוד, בתכונת ההתטשטשות, כי שלשה טפחים כלבוד דמי.",
        "summary": "הציורים העליונים מוכרחים להתבסס על-ידי שלוש ההשערות של הגבול: בפני עצמו, היונק מהבלתי-מוגבל, והמתבטל אליו."
    },
    {
        "id": 2617,
        "article": "החרטה הטבעית הבוערת בלב מתכונתה של התשובה, באה מתוך הצער הנשמתי שהיא מצטערת מעמידתה על מצב אחד במעלתה, במקום שהיתה צריכה בכל עת לעלות מעלה אחר מעלה, וקל וחומר אם היא מרגשת בעצמה ירידה. אלא שאם באמת ירדה ממעלתה, כבר אובדת היא גם כן את חוש הצער הרוחני, או על כל פנים היא מפגימתו, ועל ידי זה חידודו המר מתמעט. אבל הצער של עמידה על מקום אחד, הוא נוקב ויורד עד למעמקי הנשמה, והרגשת הכאב גדולה היא מאד, מפני שהנשמה שלא נפגמה בירידה, חושיה הרוחניים הם בה חיים וערים, ותבערת הצער של העמידה על מקום אחד, שהוא הפך טבעה וכל מטרת הוייתה, הוא יוקד בה כיקוד אש, שיהפך לשלהבת אהבה רבה, מלאתי עונג עליון, בהתגברה לשוב אל מכון עלייתה, ולהחזיק יפה בתכונת התעלותה בכל עת. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ד' אלהי לעולם אודך.",
        "summary": "צער העמידה במקום אחד גדול מצער הנפילה, שכן הנפילה עצמה פוגמת בחוש הצער, וצער זה הוא מקור החרטה הטבעית."
    },
    {
        "id": 2618,
        "article": "כשהמושגים העליונים מתלבשים בהגיונות קצובים ובאותיות דיבוריות, אנו רואים בהם את הנשמה התוכית לבושה בגוף חי ופועל, שכל מי שמתדבק בהצד החיי של התוכן, מקבל הוא שפעת חיים אפילו על ידי המגע הרוחני שלו עם האותיות והדיבורים בעצמם בצורתם הקצובה. ומי שהוא מסתכל רק על הערך התמונתי שבהנוסח, המורכב בעיניו מחומר ורוח שכל אחד מהם הוא עומד בפני עצמו, לא די שישפל שפלות חומרית אם הוא מקשר את נפשיותו בהאותיות לבדם, אלא שגם ברצותו לקשר את עצמיותו בהרוח המחיה את התוכן, לא ישפיע הרוח עליו שפעת חיים, מפני שהוא מכיר אותו בצורה כזאת שאין בה כח להחיות את אחרים, וכיון שאינו יכול להחיות לפי השקפתו את גופו, כלומר את אותיותיו וקצבת הגיוניו הדיבוריים, קל וחומר שלא יוכל להחיות את אחרים. על כן רק אז יגלה אור החיים שבהתוכנים המקודשים, כאשר יוקחו בתור נושא קדוש, שיש בו כח אלהי להחיות וליצור יצירות ועולמים.",
        "summary": "המושגים העליונים מתלבשים באותיות כנשמה בגוף, והמסתכל בערכן התמונתי ומפריד בינן ובין תוכנן, לא יוכל להתחיות מהן."
    },
    {
        "id": 2619,
        "article": "כמה נחוצה היא לנו, ביחוד בזמן הזה, בעת ההתעוררות של בנין האומה, ותיקון העולם בכלל מתוך הריסתו וחורבנו, לאחד בעבודת התורה את כל הצדדים הפזורים, את כל ההגיונות והרצאות הדעות הנראים כסותרים זה את זה. ובכלל זה גם כן למזג את העבודה השירית עם המעשית, לתן לכל ערכי המעשה את היסוד הלבי ההרגשי, והמעוף השירתי, כמובן בשמירה למודית מעולה, שלא יתטשטש כלל ערכו המעשי המבוסס, אלא שעוד יתעלה, יתרחב, וחייליו יתגברו, ויהיה יותר מוכשר להפריח ולהניב, ולעשות ציצים ופרחים לוקחי לב ביפי נגהם, ומאמצים כל רוח בעזוז הדרת קדשם.",
        "summary": "איחוד צדדי התורה הפזורים, ומיזוג העבודה השירית והמעשית, נחוצים בייחוד בעת התעוררות הגאולה."
    },
    {
        "id": 2620,
        "article": "ישנם צינורות כאלה, המובילים את לשד החיים של טעמי המצות עד לכדי ההתפרטות היותר מיוחדה של דקדוקי ההלכות. במהלך רגיל של חיפוש ודרישה אי אפשר לתפוש מדה זו, אבל על ידי דרך ההתגלות, על ידי הופעת השירה, אפשר שיבאו תעלומות כאלה לידי גילוי. ובראשית הצעד של מהלכים עליונים כאלה, לא יוכלו להגיע לידי האיתנות המעשית, ומכל מקום יש בהם משום הופעת האורה של ההגדה הנהדרה. ואחר אשר יתבססו הדברים יפה, יתמזגו עם התוכנים המעשיים, עם ארחות הסברא וסוגית ההתעמקות ההלכותית, והיה למעין נובע מקור חיים גם למעשה.",
        "summary": "על-ידי הופעת השירה מתגלים טעמי פרטי המצוות, אף שאינם נתפסים בדרישה רגילה, וראשית צעד זה היא הופעת אור הגדה."
    },
    {
        "id": 2621,
        "article": "ישנם צדיקים גמורים שיצר טוב שופטן, וכל מעמקי מהותיותם שקוע הוא בעומק הטוב, והאור האלהי הוא חופף עליהם בכל עת ובכל רגע. אמנם כדי שלא תתבטל מהם הבחירה לגמרי, וכדי שלא יומשכו החסדים יותר מדאי על ידם עד כדי ביטול הגבורות, שהוא נגד בנין העולם ויסודו, על כן גם בחינת יצר הרע הוא אצלם גם כן בדרך קביעות, והם ממתקים אותו בכל שעה, ואין להם מנוחה כלל. ולעומת זה הבינונים, שרק לעתים מתגבר בהם האור העליון וחשק נפשם אל הקדושה העליונה, גם הנטיה היצרית שלהם אל צד הרע היא גם כן רק לפעמים, ועתים רחוקות מתגלה בהם. אמנם זמן המלחמה התדירית, המתגלה בצדיקים הגמורים, הרי הולכת ומתמתקת, עד שהם מגיעים למדת האבות, שהקב\"ה הטעימם מעין עולם הבא, שהיא ברכת הכל, עד שכל עצמיותם מתהפכת לטוב גמור, וצד הגבורות שבהם איננו כי אם גבורות מתוקות, שהן בונות את העולם הזה בתיאור בנין עולם של עולם הבא, שנועם ד' מתגלה עליו. נעימות בימינך נצח.",
        "summary": "יצר הצדיקים מתגבר תמיד, כדי שלא תיבטל בחירתם, וכדי שלא ייבטלו הגבורות הנזקקות לעולם, והם מהפכים אותן לטובה."
    },
    {
        "id": 2622,
        "article": "אותם הצדיקים שעיקר קדושתם הפנימית, וכן יסוד השגתם האלהית, היא באה מיסוד חסד עליון, שלא לפי ערך עבודתם, ולא לפי תלמודם ומעשיהם, הם צריכים לדעת את מדתם, כדי שלא יבאו לטעות שתוכן הפנימי שלהם הוא לפי ערך עמלם הנפשי והגופני. כי רק אז, בידיעתם שהם מסובבים מחסד עליון כל היום, יאור עליהם אור הענוה האמיתית.",
        "summary": "הצדיקים שקדושתם הפנימית מיסוד חסד עליון, צריכים לדעת את תכונתם, ושערכם אינו נערך לפי עמלם."
    },
    {
        "id": 2623,
        "article": "אין להגביל את ארחות הציורים ואופני ההשגות העליונות. אף על פי שהיסוד העקרי צריך תמיד להיות מה שהוא מקובל ומסור בסגנון ההרצאה המסורתית, אבל אחרי שהנקודה התמימה, שהיא באה מיסוד הקדושה והדבקות האלהית הטבעית, קבועה היא בנשמה, כל מה שתוציא ציציה ופרחיה הכל עולה הוא למקום הקודש, ותומת ישרים תנחם.",
        "summary": "אחרי שנקבעה הדבקות הטבעית בנשמה, אין להגביל את ציורי ההשגה, אף שהיסוד העיקרי הוא הסגנון המסורתי המקובל."
    },
    {
        "id": 2624,
        "article": "ההתעלות של אספקלריא המאירה היא מגלה את האורות העליונים בצורה בהירה כזו, עד שכל הציורים העולמיים שבכל הערכים התחתונים הם מזהירים בכל מילואם, ואינם מתטשטשים כלל, ומזה באה המדה הנפשית שאין החושים והכחות הגופניים מתעלפים על ידי הופעת האורה הנבואית העליונה הזאת. ומכל מקום יש הבדל בין אותה האורה ובין מדת זיהרא עילאה דאדם הראשון, בזה שמצד אספקלריא המאירה הגופניות נשארה קצת במעמדה, ומחציו ולמטה איש נאמר גבי משה, ומתוך כך פירש מן האשה. ומצד זיהרא עילאה דאדם הראשון מתעלה כל הגופניות כולה, אני אמרתי אלהים אתם, ותפארת אדם לשבת בית נעשה למכון האורה האלהית העליונה, עין לא ראתה אלהים זולתך. ועל דבר זה בשרשו נסמית עינו של בלעם הרשע, רמה ידך בל יחזיון, ובל יראה גאות ד'.",
        "summary": "באספקלריא המאירה כוחות הגוף אמנם אינם מתבטלים, אך מקצתם נשארים במעמדם, ובזיהרא עילאה מתעלה הגופניות כולה."
    },
    {
        "id": 2625,
        "article": "המוסר הטבעי הגלוי צריך שיתבהר, טרם שיתגלו בנפש אותם השבילים של התוכנים אשר להמוסר העליון הסודי, רק באופן זה, של הקדמת הבסיס האיתן היסודי, יש מקום לכונן עליו את כל הבנין העליון, שראשו בשמים. כל מה שהשרשים של האילן יותר מתפשטים, מתעמקים ומשתרשים, ככה יהיו ענפיו רעננים, חזקים ופורים, ועלהו לא יבול.",
        "summary": "המוסר הטבעי מבסס את המוסר העליון, כשם ששורש חזק מחזק את ענפי האילן."
    },
    {
        "id": 2626,
        "article": "אני נתבע מנשמתי, אחר כל לימוד ועיון, אחר כל ציור והשכלה, לשחרר את עצמי מאותם הכבלים הרוחניים שהמסגר הציורי המפורט אסר בהם את הרוח, ולשוטט בעולם החרות על ידי התמצית של ההארה הצפונה בכל אותן הענינים הנלמדים והמצטיירים בפרטיהם.",
        "summary": "נשמתי תובעת אחרי כל לימוד, לשחרר עצמה מציורי ההשכלה המפורטים, ולשוטט בעולם החירות על-ידי תמציתם."
    },
    {
        "id": 2627,
        "article": "כח היצירה וההנהגה העולמית יצאה אל הפועל בתכלית השלמות, כל אשר עשה אלהים הוא טוב מאד. אמנם רק חלק קטן עומד הוא מחוסר תיקון, שלכאורה הרי הוא כלא נחשב לגבי כל המעשה הגדול אשר עשה ד', ובאמת בהשלמתו תלויה היא השתלמות כל היצור כולו. החלק הקטן הזה הוא הנפש האנושית, בצורתה הרצונית ובחיקויי רוחניותה. חלק זה מסור הוא לאדם לתקנו, ולהשלים בו את היצור כולו. נוצר האדם להשלים את מלכות שמים, שהיא מופיעה בכל היש בהדר גאונה, והולכת היא ומשתפלת בהעולמים המעשיים, בתהומות מאד עמוקים, בירידות מאד חשוכים. וברצונו הטוב והאיתן של האדם, שיצא אל הפועל בהיותו מתעלה להיות אוחז במשטר האלהי בהמון עולמים, שבפליאות נוראות נתגלה על ידי הבהקת אורם של אדירי הקודש שבדורות הקדמונים, ויצא במלא יקרתו בהתגלות האלהית שבאור התורה ונשמת ישראל הפרטית והכללית בין כל עמי הארץ. בכח חסון זה יתקן האדם ויעלה את החלק הירוד שבמלכות האצילות האלהית, שירדה להיות מנהגת עולמי עד בצורתם המוקצבה, ובזה יקשור נזר ועטרה למלכות שדי בכל העולמים כולם, והמגמה היצירתית תצא אל הפועל בכל יפעת אידיאליה, מראשית המחשבה עד סוף המעשה, כולו אומר כבוד. ומזה יסתכל האדם מה רבה היא האחריות של מעמדו המוסרי, ויראה מה בין צדיק לרשע, ובין עובד אלהים לאשר לא עבדו.",
        "summary": "העולם נברא בשלמות, מלבד הנפש האנושית, ובהתעלותה קושר האדם עטרה למלכות שמים, ומוציא לפועל את מגמת היצירה."
    },
    {
        "id": 2628,
        "article": "בראשית הצעדים של תלמוד רזי תורה, כשרואים איך הפרטים מתקשרים זה בזה, ומכל מקום אין מבינים את התוכן היסודי שבהם, צריכים לצייר יפה איך שכל אלה הדעות והציורים באו מתוך הופעה רוחנית גדולה ומפוארה של רוח הקודש, על ידי השרידים אשר ד' קורא, והשלשלת הולכת היא ונמשכת בקדושה, עד שמתאחדת בהלכה למשה מסיני. אז זורח על ידי השערת כח אמונה קדושה זו אור גדול לישרים, והבינה הפנימית הולכת היא ומתרחבת. כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.",
        "summary": "כשמבינים רק את קישורי פרטיהם של רזי התורה ולא את תכנם, צריך לציירם כגילויים שהועברו במסורת, ובכך מתרחבת בינתם."
    },
    {
        "id": 2629,
        "article": "לקבל השפעה ישרה ומכוונת מהדברים שנאמרו ברוח הקודש, צריכים להיות בראש כל במעמד נפשי איתן מאד, כדי שלא יתטשטש הכח המקבל את הרשימות הקדושות מרוב העיזוז שלהן.",
        "summary": "כדי לקבל השפעה ישרה מרזי תורה, צריך להיות במעמד נפשי איתן, שלא יטושטש הכוח המקבל מרוב עיזוזם."
    },
    {
        "id": 2630,
        "article": "לא אוכל להכחיד בקרבי את הרוח השוקק לאחוז בהעבודה הרוממה של העלאת הניצוצות הקדושים, של כל המגיע לחוג השמוש של כל הצרכים הגשמיים וכל הקנינים שהם באים במגעי וגבולי. ואותו קורת הרוח המגיע לי, אפילו על פי הדמיון הכהה, מהציור הקדוש של עבודה תמימה וקדושה זו, הוא ממלאני עז ותעצומות, שיבאו לכלל תיקון על ידי התרחבות אור התורה והעבודה, בכל הצדדים ההולכים ומסתעפים. יגדיל תורה ויאדיר.",
        "summary": "לא אוכל להסתיר את תשוקתי וקורת רוחי, מהמחשבה על העלאת ניצוצות הקודש שבחול, ואפילו מציורה בדמיון כהה."
    },
    {
        "id": 2631,
        "article": "אפילו אמן חילוני רואה את העולם כולו בצורה אחרת לגמרי, יותר מפוארה, ממה שרואים אותו כל הרואים האחרים, קל וחומר שהצדיקים הרואים ברוח הקודש, שכל העולם כולו מתראה לפניהם במדת היופי והתפארת העליונה, מעין ההוד אשר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.",
        "summary": "אם אומן חילוני רואה את העולם בצורה יותר מפוארת משאר האדם, קל-וחומר שהצדיקים רואים זאת ברוח הקודש."
    },
    {
        "id": 2632,
        "article": "הקדושה העליונה והבריאה של האמונה הטבעית מבקשת היא את תפקידה. היא מתפרצת בתוקף גבורותיה, ומאירה באור חסדה, והיא קוראה לכל בעלי רוח להכנס בסודה. לוחמת היא נגד הדלדול המתגבר מרוח החלש של הפחדנות הזעירה, הבאה מסיגי התחתית של יראת הקודש. החכמה של יראת אלהים, מקור העז, המרחפת על פני כל העולמים, השרויה בכל הנפשות הגדולות והעדינות, מתקוממת מול המאסורים הפרטיים, וכשהיא מתעודדת בגאון גדלה, דוקא אז מתחברת היא חיבור אמיץ וקשר מלא חיים, כקשר הגוף עם הנשמה, עם כל אוצר החיים אשר לישראל ותורת ד', אשר בלבבו ובפיו לעשותם.",
        "summary": "הקדושה העליונה של האמונה הטבעית, לוחמת כנגד הפחד הבא מסיגי היראה."
    },
    {
        "id": 2633,
        "article": "הצדיקים שהם מלאים אמונה, שגאונות האמונה היא עומדת בהם בגדולת חייה והוד תפארתה, הם נתונים בעולם כמאורות ברקיע השמים, ככוכבים לעולם ועד, להופיע בגדולת קדושת פאר האמונה האלהית הבהירה אשר בנשמתם המשכלת על פני כל העולם כולו, ולהאיר אור אמונת אלהים ד' אמת בכל חדרי הלב והנפש של המון רבה, להחיותם, להקימם על עמדם, להצליחם בחיי עולם הזה ובחיי העולם הבא, לפאר ולהדר את כל העולם כולו, את כל העולמים ואת כל הבריות, בפאר הדר הוד קדושת בהירות האמונה העליונה.",
        "summary": "כשגאונות האמונה ממלאת את הצדיק, מוארים ממנו העולם כולו וכל הבריות."
    },
    {
        "id": 2634,
        "article": "אין שירה בעולם שלא תופיע בה קדושת האמונה את זהרורי אורותיה. וכשהקדושה היא מתגלה ברוח השירה בצורתה הטהורה והמלאה, אז היא באמת שירת קודש, אשר אך שרי קודש ושרי אלהים ישירו אותה.",
        "summary": "אין שירה בעולם שלא מתנוצצת בה קדושת האמונה, וכשהקדושה מתגלה בה במלואה, אז היא באמת שירת קודש."
    },
    {
        "id": 2635,
        "article": "רוח הקודש שופעת תמיד על כנסת ישראל, ומשקה היא בשיקויי לשדה את כל הנשמות של כל אישי ישראל היחידים, ואפילו השדירות היותר נמוכות של עמי הארץ ושל פושעי ישראל הם בכלל הזה. בעלי רוח הקודש, היחידים שבדור, הם שואבים את שפעת רוח קדשם משני מקורות. המקור האחד הוא מיסוד רוח הקודש הכללי, שהוא הולך ונוזל בכל הנשמות כולן, והמקור השני הוא, שהם שואבים וסופגים לתוכם את כל הזרמים וכל הניצוצות של רוח הקודש שהם באים בתור רסיסים על כל הנשמות שאין להן הכשר מצד מעשיהם והשכלתם לקבל אותם בקיבול מרושם. לוקחים הם הצדיקים ובעלי השפעה האלהית את כל האוצרות המלאים אור קודש, שהם מתבצבצים בשובם דרך הצינורות הכלליים, כדמות מעינות בוצצים מתמצית של נחלים שבין הרים הבאים ממי גשמים. ומכל מקום באמונת רוח ואהבה רבה הם שומרים את כל העושר הזה בעד כל הכלל כולו, ובעד בעליהם הפרטיים, שהם מריקים עליהם על ידי השפעתם עליהם, בתוכחת חיים ובברכת אוהבים נאמנים, להשקות בהם את ערוגות המטעים של נשמותיהם בכל מדריגה ושדרה שהם עומדים בה, ופועלים עליהם לטובה ולברכה, בין מדעתם בין שלא מדעתם.",
        "summary": "רוח הקודש שופעת תמיד בכל נשמות ישראל, והצדיקים שומרים את השפע שהרשעים אינם מסוגלים לקבלו, ומשיבים אותו להם באהבתם ובתוכחתם."
    },
    {
        "id": 2636,
        "article": "אף על פי שיסוד אור החירות שורה הוא אך בארץ ישראל, בכל זאת, אם על פי עצת ד' נדדנו בגולה, צריכים אנו להתרומם תמיד בתשוקה פנימית טהורה אל האור הטהור של החירות העליונה. וצפית הראיה של ארץ ישראל, ריצוי אבניה וחנינת עפרה, הם הם יתמכו את כחות נשמתנו להתעלות אל אותם המרומים של החירות המקודשה, שאיתניות הוייתה מתגלה אך בארץ חמדה, גאון יעקב סלה.",
        "summary": "אור החירות שורה רק בארץ ישראל, אך בגלות אפשר לזכות בו על-ידי הציפייה אליה."
    },
    {
        "id": 2637,
        "article": "לעת כזאת שתחית האומה מתעוררת, והיא בכל יום יוצאת מן הכח אל הפועל בגוונים שונים, וכל העולם כולו רועש ברעש מלחמה, שמגמתה הנסתרת, אשר רק לאלהים פתרונים, היא בודאי העמדת תיקון עולם במלכות שדי, על ידי שבתם של ישראל לבצרון, להיות עם נכון ונשא, מעוטר בכל כחותיו וסגולותיו, שעל ידה יאיר האור המבהיק, אור האלהי, שיתגלה בכל ארחות החיים, בכל חיי כל חי ובכל סדרי התבל, במשטרי העמים ובמהלכי הרוח אשר לאדם בכלל, גם צבאות מרומים הולכים הם ומתתקנים, מחשכי החורבן, ומאסרי השכינה במעמק גלותה הולכים ומתפתחים. השלשלאות אשר רגליו של משיח אסורות בהן הולכות ומשתברות, מתפרקות ונעשות כנעורת לפני אש, כחוטי פשתן דקים שעוברים בין להבות בוערות. אף על פי שהתחיה הלאומית בישראל, וסימני תחיית הרוח של האדם הכללי, הם נראים רק על פי צדדים חיצוניים וגופניים, הם הם המבשרים שהבנין הרוחני, ואור הנשמה העליונה בכל סדריה, הולך הוא ונבנה, ואור ישועה שמימית הולך ומתחשף בהמון גלי זהבי פזיו. הגיע הזמן להתקרב כל חושב מחשבות, כל הוגה, כל מליץ, וכל אשר רוח ד' נוססה בו, לתשוקת הופעת רוח הקודש, הבא ושוטף על ידי מעמק הגון ברזי תורה, בחופש רוח, בבינה ובברכה, בהגיון גדולה ובעבודה מטוהרה, נשגבה ונשאה. ורוממות קודש זאת היא מתגלה על יחידי הסגולות. וכל אשר יחזה מרוחו איזה סימן, אפילו כהה, מבשורת קודש זאת, יוסיף אומץ להטות אוזן לסוד שיח עליון, להתנשא ממעל להגות רוח השכל האנושי המוגבל והמגושם, ולהתהלך ברחבה בערוגות מטעי בשמי קודש עליון, שאור רוח גניזת קדשים, וריח הטוב של משיח אלהי יעקב, הולך ומזדלף בהם. הטו אזנכם ולכו אלי, שמעו ותחי נפשכם.",
        "summary": "בעת שהעולם רועש, וישראל ותחייתם הלאומית מתגלים, הגיע הזמן להשתוקק לרוח הקודש על-ידי העמקה ברזי תורה."
    },
    {
        "id": 2638,
        "article": "מתחילה צריכים לצייר יפה יפה את הערך של הדיבור, את כחו ופעולתו, את שרשיו הגדולים בכל המציאות בכל מדריגותיה, ואת יניקת שפעתו עד שבא לכלל דיבור מבוטא, ממוזג ממחשבה ונשמה פנימית, מאצילות תשוקת קודש העליון, ומעשה בפועל של עקימת שפתים, ואת הופעת פעולתו בחזרת כחו, בצלצוליו והסבבת מפעליו והליכתו המסודרת, אחרי צאתו מחוג המצומצם של ערך האדם המדבר במדתו המוגבלה. וכל מה שיתבהר יותר הציור הזה, כל מה שיתברר יותר בבירור מדעי, מוסרי ואמוני, כן יתעלה הדיבור ויתקדש, וכן יהיה יחושו של האדם אליו בתכונה של רוממות קדושה, ואור החיים העליונים, המלאים כל עולמי עד, יוזרח בו, וכה תגדל פעולתו, וירבה זיו אורו. ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.",
        "summary": "ככל שיתברר ויצטייר ערך הדיבור, מקורו ופעולתו, בבירור מדעי, מוסרי ואמוני, כן יתעלה הדיבור ויתקדש, ופעולתו תגדל."
    },
    {
        "id": 2639,
        "article": "אור הגבורות הוא גדול ונשגב מאד, הוא מכוון נגד הפנימיות המהותית של המצוי, שלא בערך היחש של הקנינים הסובבים מבחוץ, שבהם יש מקום לאור החסד. ומה נעמו האורות הללו בהאירם, ומה נחמדים הם החיים בהיותם מקושרים בדרך ישרה עם האור והזיו של הגבורות, של העצמיות הפנימית, שאינה צריכה לשום ויתור, ואינה כלל בערך של ויתור. זאת היא מגמת כל המגמות, להאיר את האור של המחשבה הקדומה שנברא העולם בה מצד פנימיותו, ואור החסדים בזיום הפנימי דוקא על ידה הם מתגלים, והזהב קונה את הכסף כמשנת רבי בזקנותו.",
        "summary": "אור הגבורות מכוון כנגד הפנימיות המהותית של המציאות, שאין בה שום ויתור, ולכן דווקא על-ידם מתגלה אור החסד הפנימי."
    },
    {
        "id": 2640,
        "article": "צריך להתבונן במנוחת רוח על כל הפגמים הנמצאים ומתגלים לעינינו, בתכונת הרוח הבא על ידי ההקלטה של יראת שמים ואמונה, על פי המצב הירוד שמדריגות הקדושה ירדו ירידה אחר ירידה, שלעומת כל פגם וחסרון מוצאה הרשעה והכפירה, הבאה מיסוד התוהו והחרבן, מקום להתגדר. ומתוך כך אין להחניף כלל לא לשום אדם ולא לשום נטיה, אפילו אם היא קדושה שבקדושות, רק לבקר את מומיה בחזקת היד, בגדולת נפש, באהבת אמת ובגאון קודש. וכל מה שיוסיף אור הקודש, המשפיע על תכונת הרוח של התום והיראה האלהית, בירור ולבון, כן יתרומם כח הקודש בעולם, וכן תקפץ הרשעה את פיה, וכל כחות החול יתרוממו משפלות מעמדם, וירחיבו את עמדתם, ויכנסו לגבול הקודש ויקדשו, ויתגדל ויתקדש שם ד' הגדול והקדוש. ויגבה ד' צבאות במשפט, והאל הקדוש נקדש בצדקה.",
        "summary": "הרשעה והכפירה מוצאים מקום להתגדר מהפגמים שביראה ובאמונה, ולכן צריך לבקר ולברר את שתיהן בלא חנופה."
    },
    {
        "id": 2641,
        "article": "תכונת הדבקות האלהית, הקשורה בנשמת הצדיק בקביעות, קודם שהיא מתבסמת יפה, מושכתו היא מכל עניני העולם, ועל ידי זה באה נטיה הפכית בעמק הנשמה, שמתגברת בקרבו, להתקרב לעניני העולם על ידי שיחה והרחבת הדיבור בעניני העולם והחיים, ולפעמים בשיחות חולין בחברת בני אדם שמדברים על פי רוחם ודעתם. וההמשכה שהצדיק נמשך אחריהם בדיבורים, ממשיכים אותו לעניני העולם המוגבלים, נגד דעתו וחפצו הפנימי. ואחר כך, כשנפטר ממעמד החברותי ההוא, חוזר הוא בתשובה מיד על התמעטות הדבקות של אותה שעה, ובכח תשובה מאהבה זו, מאיר הוא אור יקרות על כל הדיבורים וכל השיחות שלו ושל כל הנלוים אליו, ואור גדול וחסד עליון מתנוצץ על ידי זה בעולם, שהולך ומקיף כמה וכמה שדרות, להחיות רוח שפלים. וחסד ד' מעולם ועד עולם על יראיו, וצדקתו לבני בנים, לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם.",
        "summary": "דחיית הצדיק את העולם הזה, גורמת לו להימשך לשיחות חולין, ובתשובתו על כך מתעלים כל דיבוריו."
    },
    {
        "id": 2642,
        "article": "הישרות הטהורה אומרת, שכל עמל המדע צריך שיהיה מכוון אל היסוד האידיאלי, לתן לרצון האנושי את הפנים היותר טהורים הראויים לו, לעדן את הרצון, לאמצו, לקדשו, לטהרו, להרגילו בחינוכים שונים שתהיה שאיפתו תמיד רוממה ושגיבה. יתעסקו המדעים איך להוציא מן הכח אל הפועל את כל הפרטים, שהרצונות הטובים והישרים השולטים בעולם שואפים אליהם, והם הם כל צרכי החיים ההגונים, החמריים והרוחניים. אבל מרום פסגת מטרתם הכללית צריך להיות עדינותו של הרצון עצמו, בהירות השכלית של הרצון, והתאדליות עצמיותו. ואוי לה לאנושיות כולה כשהיא סרה מדרך הישרה, ותחת ליסד את המרכז של כל ההשלמות על הבסיס של עילוי הרצון, תניח את הרצון עצמו בגסותו, בלא עיבוד ועילוי, וכל עמלה יהיה רק למלא את התאוות הרצוניות, שהן זורמות כנחל גפרית, וכל מיני גיהינם שולטין בהם. אז נופלת היא האנושיות בכללותה ברשתה הנורא והמכוער של זוהמת עבודה זרה, אשר דם ירדפנה, וממעמקים תקרא אל אל אלהי אמת, לשוב אל התכונה הקדושה של יסוד ההשתדלות הכללית לעילוי הרצון. ואז תקרא וד' יענה, תשוע ויאמר הנני, כי קרוב ד' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת. וזהו כל יסוד התשובה, התעלות הרצון והשתנותו לטובה, לצאת מחושך לאור, ומעמק עכור לפתח תקוה. ועמי תלואים למשובתי, שובה משובה ישראל, שובה ישראל עד ד' אלהיך.",
        "summary": "פסגת שאיפת עמל המדע צריכה להיות מופנה לעילוי הרצון עצמו, ולא רק למלא את התאוות הרצוניות."
    },
    {
        "id": 2643,
        "article": "גדולת הדעת היא המדה שהדעת איננו כח מצייר בחוג הפנימי לבד, כי אם הוא יוצר ובורא כל ציוריו בכל החוגים ובכל ההתפשטיות. וכשנתמעטה הקומה, נתמעט הדעת, וירד ממעלתו למדת קטנות הדעת, שאיננו יכול לברא שום דבר, כי אם לצייר מכח הרישום שנשאר בו מימי קדם, מתור גדולתו. וציורו הוא גם כן מעין בריאה, אבל איננו מתפשט חוץ מחוגו הפנימי. וכשרוצה לפעול בכח ציוריו על החוגים החצוניים, צריך הוא לרדת ממעלתו עוד ולהתלבש בכח כפים, עד שהוא מגשם על ידי זה את ציוריו בחוגים חוציים, כפי מדת הכח האפשרי להתפשט על ידי פעולת כפים, על ידי מה שהם שואבים את כחם הנשמתי מאור הדעת, עד שמתגלמת למשל צורת הבית מנשמתו של הבונה בחומר הבנין. וכל הסיבוב הגדול של מהלך העולמים, הולך הוא להשיב אל הדעת את עטרת גדולתו, שיהיה יוצר ובורא, מחולל ומוליד, בכחו העצמי, שזוהי גדולתם העתידה של הצדיקים, שיהיו מחיי מתים ובוראי עולמים, והכל מכח אור הדעת בגדולתו, שיאיר בהם ממקור הדעה העליונה, דעת עליון, הנאדר בקודש.",
        "summary": "הדעת בגדלותה היא יוצרת ובוראת, ורק בקטנותה היא צריכה להתלבש ב\"עבודת כפיים\", והצדיקים משיבים את עטרת גדולתה."
    },
    {
        "id": 2644,
        "article": "תקופת התוהו בעולם, שליטת העבודה זרה עם כל זוהמתה, שבאה אחרי הנפילה התהומית של האדם בחטאו, היא סגלה, בכל שפלותה, את האדם, להיות דורש את האור האלהי גם בהיותו במצב ירוד נורא ומגושם מאד. מצד אחד, נתבסס החומר העולמי והאנושי, על ידי מה שלא הזריח עליו האור הרוחני המטשטשו, ונעשה ליסוד בסיסי, להיות מוסד חזק להכיל בתוכו את האורה היותר בהירה, שתבא ותופיע. ומצד שני, הנה חתר האדם מחתרת גם במחשכים, ואיך שהיה רוחו מעורפל, לא חדל לבקש את ההתקשרות האלהית הטבעית כל כך לנשמתו, ונתדבק אליה על פי ציוריו הכהים. אמנם הרבה מאד עבטיט וטיח טפל, הדביקה הרשעה והסכלות החמרית על האורה הקדושה והטהורה של ההארה האלהית, שתמיד נתבקשה מהאדם. ורוח סוער, מלא עוצם וטהרת קודש, היה מוכרח לצאת בהתחלתו על ידי איתן האזרחי, משבר את הצלמים וקורא בשם ד', והולכת היא ונגמרת על ידי מהלכה התדירי של האומה, הלוחמת מלחמת ד' והופעת הטהרה של האורה האלהית בעולם, כנסת ישראל. לרומם את האור העליון, להבהיקו בכל עילוייו, שהם מתגברים והולכים, באה ההזרחה אשר מסיני, והאזהרה האיתנה, ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. התמונה, איך שתהיה, בין מוחשית בין ציורית שכלית, היא מפסקת את הגידול, את הופעת היפעה. ואם היא מתגלמת בדבר חושי, הרי היא מפלצת נוראה, טמאת השם, רבת המהומה. וכשהיא מתדבקת באיזה דבקות כל שהיא בהתוכן הרעיוני, הרי היא גם כן משבתת את הטוהר, ונוטלת את זיו החיים של הוד הגבורה של מעלה מהופיע בעולם, בנשמות, בעולמות, ובכל סדרי הזמנים. ונוצרה בעולם אותה הארסיות של הכפירה, של סילוק הדעה, של הסחת הדעת מכל קודש, אותה המגערת המנוולת, שהיא משמרת לכלות ולבער באש חלאתה את כל דופי של של איזה הצטיירות, על ידי שלילותה העקשנית, ונמצא שהיא שורפת את צחצוחי הטומאה של עבודה זרה של תמונה וסמל שהתדבק בהתוכן המחשבי מתקופת התוהו של עבודה זרה. ומשמשים אלה שני העבדים הרעים, המחייב והשולל, הסמליות והכפירה, זה לאמץ את הדרישה האלהית בכל האופנים וכל המורדות, וזה לטהר את ההצטיירות מכל ערך סמלוני. ומתוך המחשכים הללו, המקטרגים זה על זה, יוצא ומופיע האור העליון, דעת אלהים אמת ברורה ומחוורה, מנוקה בכל הדר נקיון ומעוטר בכל עטרות הענוה, ההולך ואור עד נכון היום, וכל המחשכים מימין ומשמאל מתהפכים לנגוהות ולאורים גדולים.",
        "summary": "עבודה זרה באה לעולם בעת נפילתו, כדי לאמץ את דרישתו לאלוהות, ותפקיד היהדות לזקק דרישה זו, וזוהי תכלית הכפירה."
    },
    {
        "id": 2645,
        "article": "כל הכשרונות הנפלאים הנמצאים בבעלי חיים, שלפעמים אנו משתוממים עליהם, והאדם לא יוכל להגיע להם לחקותם כי אם אחרי למוד גדול וארוך, וגם בכל זאת לא יוכל כי אם להיות רק קרוב לאותה המדה המכוונת שבכשרונותיהם, הם באים אליהם, מפני שכל מדריגות בעלי החיים למיניהם, אורות החיים שלהם הם שברים של נשמה גדולה עליונה, מלאה חכמה וכשרון, שנתחלקה לסעיפים רבים, וכל סעיף במדתו מאיר בו אותו הצד הבהיר של הנשמה הגדולה, בעלת החכמה והכשרון המפליא, אלא שהיא במדה מאד זעירא, כטפה מן הים, אשר בכל זה הרושם העצמותי של הנקודה, מצד שהיא באה מכללות יסוד חכמה וכשרון עצום ונעלה, אינו נמחק, ומוציא הוא אל הפועל את כשרונו על פי מעמק הגדלות של החכמה, על פי אותה המדה שהיתה קנויה עמה בהיותה אצורה ומקושרת בקשר חיים שלמים במקורה השלם, שהיה תכנית כליל חכמה, ערוכה בחשבון מדויק של דעת עליון.",
        "summary": "הכשרונות שבעלי החיים גדולים בהם מבני האדם, נובעים מהיותם שברים של נשמה עליונה שהתחלקה לסעיפים רבים."
    },
    {
        "id": 2646,
        "article": "כשם שצריך האדם החפץ להשתכל השתכלות כוללת בגדולת היצירה החמרית, בהמון העולמים, במרחבים הנוראים, בעומק רום ועומק תחת ובכל העמקים כולם, להיות מרגיל את עצמו שלא יהיה עובר את הגבול של ההשתוממות מפני הגודל והרום, בשערו לעומתם את קטנו וזעירותו, עד שתביאהו השתוממותו לידי נביקת הדעת והתטשטשות הכשרון, כן נוהג הדבר גם בגבהי מרומים, בהשגות עליונות מאד, בהופעות האורות האלהיות, במפלאות תמים דעים, המביאים את האדם לידי יראה נוראה ואיומה, לידי חרדה וחלחלה שאין לה דוגמא וערך בכל החזיונות המפחידים שיוכל כל מוח ולב לשער ולהגות בהם. שבכל אלה צריך האדם לדעת את חובתו, חובת ההשכלה והדרישה, ולהיות איש באומץ רוחו, בענות צדק ובגאון קודש, בשפלות רוח וברוממות נשמה. ובזה ישכיל ויצליח, ונפשו תמלא שלות קודש, נחת רוח וגדולת קדוש עליון, ומחיל אל חיל ילך, ומזיו אל זיו יתרומם, ועבודתו עבודת קודש תהיה, עבודת בן נאמן, העובד את מלכו אביו באהבה, מתפלא על הדרת כבודו, ירא וחרד מגודל תעצומות עזו, ומתמלא עונג ועדן ממתק יפעת אהבתו.",
        "summary": "יש להיזהר מיראה יתירה המביאה לטשטוש הכשרון, ועל-ידי שימת גבול נכון, באים לעבודת \"בן\" ו\"עבד\" כאחד."
    },
    {
        "id": 2647,
        "article": "השכל ההמוני מצד הבינה, והיושר ההמוני מצד הרצון, הם הם הזרעונים, שכל ההתעלות הרוחנית של האדם, מהם היא צומחת ומפריאה את תנובותיה. לעולם ימוד האדם את עצמו אם לא נרקבו אצלו אלה הזרעונים היסודים, שמהם השדה אשר ברכו ד' נושאת היא את פרי תנובותיה, מפני רוב ההתתחבלות של העיון השכלי, ושקיקת העפיפה של החסידות. רק בישוב הדעת, במרגע גשמי ורוחני, בענוה פנימית, העוקרת כל רגשי תוהו של גאות זדון, יכיר האדם את היסוד הבריא של אלה הזרעונים היסודים, שעל פיהם תערך העבודה המשכללת את החכמה ואת החסידות, ההווים לברכה אל הכלל ואל הפרט.",
        "summary": "השכל והיושר ההמוני הם הזרעונים של ההתעלות הרוחנית, וצריך להיזהר שהם לא יירקבו מפני רוב העיון ושקיקת והחסידות."
    },
    {
        "id": 2648,
        "article": "צריכים להרחיב את המחשבה הרבה, באורך, ברוחב, בעומק, ברום, בהתפשטות ובגודל, לחדרה הרבה בחידור פרטי, ביחידות ובפירוט, בחיפוש ובקוטן, עד כדי נימא דקה מן הדקה. ומטיילים מן הגודל אל הקוטן ומן הקוטן אל הגודל, מהפרטיות אל הכללות ומן הכלליות אל הפרטות, וחוזרים חלילה. טסים מן האצילות, מן האידיאליות, אל ההתגשמות, אל החמריות, אל המעשיות, ושבים ועולים מן המעשיות אל האצילות, אל האידיאליות, ועוסקים תמיד בתנועה, מלאה חיים, מוליך ומביא מעלה ומוריד, וחיים ככה חיים עליזים, חיים קדושים, בגאון שם ד'. משתוקקים לבטא את השם, מתאוים לפרש את האור העליון, מתמלאים צמאה עליונה רווית תענוגים למלא פה תהילת אל אלים. ומרוב יראה טהורה, מעוצם חרדת קודש, שבים אל הדממה, ומיחדים יחודים קדושים, יחודים עליונים, ברינה, בקדושה, בשירה, בחדוה, בטהרה, בחילה, ברעדה, בדיצה. וכל עצמותי תרננה, ומלכות שמים מתעלה, והכבוד העליון מתרומם, ונפשי דורכת עז, והלל וזמרה הנני מתמלא, ושמים וארץ שמחים בשמחתי, וכל הדינים מתמתקים, ושרפים ואראלים מזמרים אתי יחד, ומתקבצים מלאכי השרת כבמזמוטי חתן וכלה. והכל אומר כבוד, ברוך כבוד אדני ממקומו, ברוך הוא ומבורך שמו הגדול, הנעלם מכל חי וחבוי מכל יש, ועל כל יתגדל ויתנשא סלה.",
        "summary": "[אשית] צריך להרחיב את המחשבה, לטוס מן הגודל אל הקוטן וחוזר חלילה, וככה עוסקים תמיד בתנועה מלאה חיים, וכבוד ה' מתעלה."
    },
    {
        "id": 2649,
        "article": "הנשמות האציליות, כל מעשיהם הם מאוחדים עם מחשבותיהם, והאחדות היא בהם גדולה מאד, עד שאין המעשים דברים סימבוליים להזכיר על ידם את המחשבות, כי אם הם גילויי חיים ממש, שהם מתגלים בהערך של העולם המעשי, כפי אותו הגילוי ממש שהמחשבות הן מתגלות בהעולם השכלי המחשבתי. וכל הפאר והיופי הקדוש והמרומם הזה, מופיע מתולדות האחדות העליונה והמופלאה שברום האצילות, שהאורות והכלים הם מתוכן אחד, מסוג אחד ומענין אחד, איהו וחייוהי וגרמוהי חד בהון, ודבריו חיים וקיימים, נאמנים ונחמדים, לעד ולעולמי עולמים.",
        "summary": "אצל הנשמות האצילות, המחשבה והמעשה מאוחדים, וכל מעשיהם אינם סימבוליים אלא גילויי חיים ממש."
    },
    {
        "id": 2650,
        "article": "כונת תפילין של יד היא להכניס את כל האומות תחת השפעתה של כנסת ישראל, ושל התפילין של ראש להכניס את כל השרים תחת השפעת הקב\"ה. היא מצטיירת באיכות התוכן הלאומי שבישראל, וכל ארחות החיים, היחידים והציבוריים, בעומק הרגשתם וזיו הדר מוסרם, שהתמצית היותר טהור ועליון שבהם הוא כלול ביסוד החיים של הנשמה הישראלית בהוד עשרה, שתופיע בעולם בעת אשר יראו גויים צדקה וכל מלכים כבודה. וכל הערכים הרוחניים של כל מהלכי הנימוסים, התרבויות והדתות שבעולם, כולם במהות הפנימי היותר מזוקק ועדין שבתוכיות היש המחיה היותר פנימי שבהם, הם כולם כלולים בשפעתה של אור תורה, שהיא דבר ד' הנתון בפי עמו. והארת ידיעה ברורה זו, בכל מעמקי הכרותיה ובכל בהירות הרגשותיה, הנה תולדה מאירה מאור החי שבעטרת עולמים אשר לישראל, הנותנת להם עז עולמים, הוא פאר התפילין, אשר בתוכן התפילין של יד באה באורח נפשי, טבעי, נכמס, ובשל ראש היא כבר באה לידי ראיה והכרה, וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך, אלו תפילין שבראש.",
        "summary": "כוונת תפילין של יד – להכניס את כל האומות תחת השפעת ישראל, ושל ראש – להכניס את כל השרים תחת השפעת הקב\"ה."
    },
    {
        "id": 2651,
        "article": "כשהננו נשאים על כנפי נשרים בעולם הרוחני, נשמתנו מושכת אותנו לדבר ולהגות על דבר הכללים היותר כוללים, וכל הערכים שברוח, בכל מקצעות חייו, נעשים לפנינו מוצגים בחטיבה אחת, המתחלקת להמון מפלגות לאין תכלית, וכל המפלגות גם הן מתחלקות להמון שבילים לאין חקר, אבל כולם אחוזים וארוגים זה בזה, ומחוברים חיבור אורגני, שרוח חיים וכח חיים אדיר וגדול הולך בהם רצוא ושוב כמראה הבזק. והדברים הולכים ומתכללים, עולמים שונים מתאחדים, ומנוצצים זה לזה את ניצוצי אורותיהם, והכל עלז, ושמח ומלא חדוה. והקודש והחול זה מול זה עומדים, הבדלתם ניכרת מאד, ועם כל זה הננו רואים ביניהם אהבה ואחוה, שלום וריעות. הקודש מתנשא ומתעלה, מתרומם בהדר שיגובו, ושופע ויורד וחודר מטה מטה בגדולת ענותנותו, והחול מתמלא עדנה ועז, ושמח הוא להיות משמש לקודש, מתמלא מזיו הדרו ומתעטר בפארו. ורום עליון של שגיבת רוח חיי חיים הולך ומתגלה לפנינו, והעולמים מתתקנים, והנשמות מתמלאות ומתטהרות מפגימתן, ועל כל החיים ברכת אלהים עליון שפוכה היא. ומתוך מצולות המחשכים עולים הם לשבע בצחצחות עדנים, מלאי הדר הדרים, פאר ושבח לאל חי העולמים, מחיה חיים, השמח במעשיו ומשמח את כל בריותיו, בזליפת שפעת נועם חסדי חסדיו, בעזיז גבורתם הנהדרה, באדרת קודש קדשים. אשרי העם שככה לו, אשרי הנשמה השוכנת בחביון אורה, המתלוננת בצלצח עדי עדיים, המוארה באור החסדים הנאמנים עדי עד.",
        "summary": "בהתעלות רוחנית מוצגים כל מקצועות ברוח בחטיבה אחת, המתחלקת לשבילים רבים, השבים ונאחזים זה בזה בחיבור אורגני."
    },
    {
        "id": 2652,
        "article": "הצער של הצדיקים, בין בגופם בין ברוחם, בין בכבודם בין בממונם, הכל הוא מכוון לצער השכינה, שהם באמת, בפנימיות נשמתם, אך בצער המחשך הגדול של העולמים כולם וכל בריותיהם, מפני ההסתרה של האור האלהי מהם, הם מצטערים. וזהו הצער העליון ממש, שמניעת הכשרת הבריות מלקבל את השפע הרב של הטוב האלהי ועוצם חסדיו הבהירים, היא גורמת את מניעת ההשפעה. והצדיקים, שנשמתם הקדושה היא ספוגה באמת מאור חי העולמים, הם מרגישים בעומק רוחם את הצער הגדול הזה, והם תמיד משום כן בהעדר מנוחה, במכאובים ויגונים פנימיים. אבל בקרבם תקנן שמחת עולמים, כי סוף סוף הם יודעים שהצער הזה בעצמו גם כן הוא בגדר ירידה של צורך עליה, והאורה האלהית תתעלה ביתר שאת ועז על ידי כל מחשכים, וכל המכאובים וכל הצרות הרבות הגשמיות והרוחניות, שכולם יהפכו לרוחה, ולמעיני ישועות רבות ונפלאות לאין תכלית. וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה.",
        "summary": "צערם של צדיקים הוא צער השכינה על מניעת הכשרת הבריות לקבל את טוב ה', ולכן בפנימיות צער זה מקננת שמחת עולם."
    },
    {
        "id": 2653,
        "article": "המדה לשלב את ההלכה וההגדה יחד, באורח ישר ופנימי, היא הולכת באורח אור ישר ואור חוזר, בשני אופנים. שורש ההגדה העליונה, הרי הוא עיקר יסוד ההלכה גם כן. קבלת עול מצות היא תוצאה מקבלת עול מלכות שמים. והמצות, שהם ענפי השורש של מלכות שמים, הם יונקים תמיד מעומק לשד החיים של מדת היראה והאהבה העליונה, שהן הנן מצות לביות, רגשיות, שכליות בפנימיותן, שאוצרות האגדה מלאים מעושר הצפון בהן. ומאירים על פי זה כל הפרטים האגדיים בכל פרטי ההלכה, כשמעמיקים וחודרים במעמקיהם, מרטיבים אותם וממלאים אותם שמן ודשן. אם כן הולכות הן הארות ההגדיות עד מעמקי ההלכה. ויש אשר תוכני ההלכה הקצובים הם מתעלים, עד שהם באים לידי ההפשטה האגדית, אז האור הוא אור חוזר. אבל יש עומק אחר, עומק פנימי, שרזי ההלכה בעצמם, תכונתם המעשית בפעולותיהם המדוייקות על פי דבר ד', הם מתעלים עוד למעלה למעלה מכל הרחבת הבינה של רזי האגדה, והליכות עולם להם, חקים שבהם חקק צור עולמים שמים וארץ מתגלים בקרבם, הגבה מאד למעלה למעלה. והאגדה עם כל גבהה וגבורתה, יורדת היא להיות מתפשטת בכל רעיון ודמיון של כל אדם, יורדת היא בשפל התחתית של המחשבה והרגש. ובמדה זו מקבלת ההגדה מן ההלכה, בעת שהיא מוארה ממנה, אורים ישרים. וההלכה מוארת מן ההגדה בדרך אור חוזר, הפונה למעלה למעלה מעמקי התחתיות. והמסילות ההולכות ובאות מהמקורות הללו, צבא רב הם מלאים, רצוא ושוב הם הולכים, ותנועת החיים רבה בהם עד מאד. אשרי מטה אזנו לשמע את קול משק הגלים, גלי נחת וברכה, ההומים ומפכים בהד קול נועמם. אשרי הזוכה לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלי הקודש הללו, אשר באוצרות האורה, להשכיל ולהרגיש את סוד שיח קדשם. אלה הם אישי החיים, אשר בחיים חלקם עדי עד.",
        "summary": "יש מידה שבה הארת האגדה את ההלכה היא אור ישר, והתעלות ההלכה היא אור חוזר, אך בעומק פנימי – אופי ההארה מתהפך."
    },
    {
        "id": 2654,
        "article": "מה שנכמס בטבע הרוחני של כנסת ישראל, שיצאו מאוצר הקודש שלה שבילים כאלה שיהיו יורדים על ידי דרכים נעקמים לפרנס בהם אמונות זרות, שביסודם יש הרבה מן הזוהמא מטומאת האליליות, ושרשים רעים של מדות ותכונות רעות שהם רק מחופים בחיפוי של כסף סיגים, שנראים כאילו מתקדשים מטומאתם, התוכן הזה בעצמו הוא בא מהכשרת העונות של ישראל. וכפי הירידה של כנסת ישראל בכללותה, על ידי חטאת הציבור, כן מתפגמים שמות הקודש, וכן הם מתכשרים לפרנס בהם את הדרכים הזרים, שמזון רוחני יורד על ידם לעמים רבים, שמצד תכונתם הם גויי הארצות ומשפחות האדמה. אבל סוף כל סוף אף על פי שהסיפוק הזר הזה הוא מהסיגים של מזון הקודש, שהוא מוכן להזין את האדם הכללי בערכו הטהור, אתם קרויים אדם, וסיגי הדיעות והאמונות בכלל, הרי הצואה רותחת, שלגבי האומות הרעבים מאד מיניקת הקדושה הרי הוא להם מזון טבעי הראוי להם, וכלבא בכפנא גללי בלע. ומכל מקום, גם הנשמה היותר שפלה של פושעי ישראל, שנטמעה בזה, אינה יכולה לסבול את הגסות של הסיגיות, והיא נדונה בצואה רותחת, המתגלה על ידי הנטיה הזרה, היוצאת מגבול הטוהר, הבאה על ידי לגלוג על דברי חכמים. אבל מאחר שסוף הכל להיות כל אלה סיבות לתכלית נשגב ונעלה, שבאחרית הימים יצוחצחו הסיגים, והיו נקודות הקודש שבהם לברכה, וישובו עמים רבים לחברם באהבה אל יסוד השורש המקודש שלהם, הוכרחה להיות העבודה של שעיר המשתלח, שמורה את זריקת החלק הראוי לחיצונים. ומפני שזהו הגורם את מציאות החטא בישראל, על כן נושא עליו השעיר את כל עונותיהם, והוא מכפר כפרה גדולה מאד.",
        "summary": "עוונות ישראל גורמים לכך, שמסיגי מזונם הרוחני מתפרנסים כל האמונות, והשעיר לעזאזל הנו הכנה לעתיד בו יצוחצחו הסיגים."
    },
    {
        "id": 2655,
        "article": "הננו נזרעים זרע אדם וזרע בהמה. כל הנטיות, אפילו הטובות, שאינן עוברות את הגבול של חיי החברה ושל חיי היחיד החמריים, ומושגי המוסר המקושרים רק בתוכן ההוה הזמני, הנן עומדות רק בגבול הנפש הבהמית של האדם, ואין הצורה הפנימית, תוכן העצמי של האדם, מתגלה כי אם על ידי צלם אלהים שבו, האצור בנקודה התוכית של יראת ד', שהיא סגולת ישראל. מתוך הנקודה הפנימית הזאת, מסתעפים כחות רבים, שהם משמשים לכל מכשירי החיים כולם, מפני שהם כולם צעדים ושלבים לעלות על ידם היחיד והציבור אל אותו רום עולמים, שהנקודה העליונה הזאת, פנת יקרת של כל חמדה, נקודת יראת ד' הטהורה, עולה שמה, ומעלה עמה את כל הקשורים בה בקשר של אמת. כל מקום שאין האור של הנקודה התוכית הזאת מגיע שמה, כל מקום שאין הקריאה בשם ד' באמת ובצדקה נשמעת, אין שם חיים פנימיים, חיי אדם באמת, כי אם חיי בהמה שוררים שמה. כל התיקונים היותר טובים שאפשר לתקן בחיי החברה, אפילו על פי התכונה היותר מלאה שויון ויושר, לא יוכלו להביא את האדם להצלחתו. אמת הדבר, כי המכשולים שבדרכי החברה בשעה שהרשעה מושלת בגאותה, הם ודאי מכשולים גם כן על הדרך של השלמות האמיתית, וההצלחה העצמית של האדם גם כן לוקה היא על ידה. אבל לא בתיקוני החברה יתוקן האדם. האדם צריך תיקון פנימי, וזה יהיה קנוי לו על ידי נקודת יראת ד' בעוצם טהרתה, שהיא תשפיע מאורה על כל היושר החברותי, שהוא משוער קצת גם כן על פי התכונה הבהמית של האדם, ואדם ובהמה תושיע ד'.",
        "summary": "כל נטיות האדם הטבעיות והחברתיות, שאינן מוארות מהנקודה הפנימית של יראת ה', שורשן בנפש הבהמית."
    },
    {
        "id": 2656,
        "article": "כשם שכל התוארים הגופניים, כשהם מוסברים במושגים הרוחניים האלהיים, הרי הם רק לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמע, ומכל מקום כל הנאמר בדברי חכמי אמת הוא אמת לאמתו, מפני שבאותו המעמד הרוחני שהדבור מוסב עליו, הוה הערך של היחש שבין הערכים המתוארים ממש אותו היחש שבין ערכי החלקים הגופניים בתיאורם ויחושם זה לזה, שעל פי הבנה זו באנו לידי מדה של התישבות הדעת במחשבות אציליות, שהן אור העולם של רוממות קודש קדשים – כמו כן צריכה הדעה להתישב, שהערך הזמני והערך המספרי בכלל, כשהוא מתיחש להענינים העליונים, אינם כלל מהות זמני ומהות מספרי ממש, אלא שהם ענינים נשגבים ותוכנים מצויים, שאור האמת שבהם מתגלה הוא על ידי אותו הביטוי המביא לידי התגלות תארי בשם הצורות הזמניות והערכים המספריים. אבל דין הזמן והמספר הוא ממש כדין כל תואר חומרי, שכדי לרדת לעומק ענינו, הרינו נזקקים לתורת ההשאלה וההפשטה, המביאה להתעלות הרעיון והשתגבות התוכן.",
        "summary": "כשם שהתארים הגופניים נועדו רק לשבר את האוזן, מפני הדמיון המדויק של יחס חלקיהם זה לזה, כך גם ביטויי הזמן והמספר."
    },
    {
        "id": 2657,
        "article": "הארת החיים העליונה והנשאה היא עז הכל, ובה חזות הכל. הופעת השכל הנשגב, המלא אור חיים, ובהירות אצילית, רעיונית ומפעלית, היא מבטאת את הפאר העליון, את התפארת המוחלטה, שממנה היא מקצעת לה את ארחות החיים כולם, שורש כל התורה, כל העבודה, של כל ההלכות, תילי תילים, וכל מעינות פלפוליהם. מתוך המורד, מפני חשכת האויליות, נחלשה הנשמה, דוכא רוח האדם, והרי הוא מחפש דרכים, תועה כהתעות שכור, וממשש בצהרים כעור באפלה. ומתוך החושך תופיע לו נהרה, מתוך נובלות חכמה של מעלה. ובגב כפוף נושא וסובל הוא אלומים אלומים, המון עולי עולים, שמצטיירים לפניו בצורה פזורה, צו לצו צו לצו, קו לקו קו לקו. אמנם הם ירוממוהו, ינשאוהו, עדי ישוב למקור הנהרה. ובבא התור אשר האור הקדום יופיע, ופאר חדש-ישן יגלה, הנה קול מפץ נשמע, בקעים בקעים מתגלים, ורעם ורעש בלבבות, דכאות רוח כפולה, והחיים מתמוגגים, ומבחוץ קול המון עלז, קול ענות גס ופרוע, הולך ונמוג כל הבסיס אשר עין בשר תחזה אותו למעמיד החיים התיאוריים. אמנם מכאובי שברון כאלה הם צרת הלידה העומדת על הפרק. החיים האיתנים ממקור קדשם מתנוצצים לשוב, לחדש את העולם בהדר גאונם, והמית קול תשובה עילאה מכל עברים נשמע. פקוחי אזנים יבינו מלולה, ולבבות ברות יקשיבו את שאגת געגועיה. עורי עורי, התעוררי ברב פארך, נשמת אל חי, המתהלכת בכל מלא עולמים, המתגלה בין מפלשי מחשכים, הבונה עולמי עד, המחרבת עולמים גולמיים, להחיות מתי עולם, להקים שממות עולם, לכונן מוסדי דור ודור, לקרא יום רצון לד', ועת גאולה לאדון כל הארץ, לרומם רוח שפלים ולזקוף לכל הכפופים, להוליך קוממיות את כל רצוצי המשפט. ונשגב ד' לבדו ביום ההוא, והאלילים כליל יחלוף. וד' אמת ישמח במעשיו עדי עד, לעדי עד ימך.",
        "summary": "הארת החיים של התורה מתפשטת בכל פרטיה, אך חשכת הגלות גורמת לראותם כפרטים מפורדים, עד להתנוצצות הגאולה."
    },
    {
        "id": 2658,
        "article": "כשרוצים להוסיף חיים ואור בהענפים, כשהם נראים כמושים, ואינם לוקחים את הלב בקסמם והדרם, צריכים לכוין את יסוד ההוספה של האימוץ של תוספת הכח והברכה, במקור היותר עליון, היותר מקורי, שמכחו הענפים כולם יונקים הם את חייהם. ותכונה זו מהלכת היא בכל הסגנונות, בכל הדרגות ובכל הערכים.",
        "summary": "כדי להוסיף חיים בענפים, צריך להוסיף כוח בשורשם העליון, ממנו יונקים הענפים כולם."
    },
    {
        "id": 2659,
        "article": "בעצה ובתחבולה צריכים ללחום נגד כל המניעות שאינן מניחות לגמור מחשבה מסודרת, הגיון משוכלל, והרגשות מפורטות. אלה הן הקליפות של עולם התוהו, שהן עורגות אל החורבן והשממון, הרוחני והגשמי, שהחובה של בוני העולם היא להתגבר עליהם, ולנהל את המחשבות והציורים הרוחניים בכל ערכיהם בתכנית בנינית מסודרה, באופן שתהיה הנשמה מתדמה ליוצרה, לבנות תמיד עולמות משוכללים, מלאי עז ואומץ, חן ותפארת.",
        "summary": "צריך להילחם בקליפות התוהו המונעות מחשבה מסודרת, ולבנות בניינים מסודרים, ובכך מידמה הנשמה ליוצרה בונֶה העולמות."
    },
    {
        "id": 2660,
        "article": "בשני סעיפים ראשיים צריכין אנו להיות עסוקים בחקירת הקודש, ביסוד הספרות שלה והתגלותה בהמון הרחב, ובהתעלותה בהכרתם של בעלי הכשרון ואנשי הרוח. הסעיף האחד הוא מענין האמיתיות של התוכן של הקודש, בביאור זוהר אמתתו ובירור ודאותו. והסעיף השני הוא מענין הצורך של הקודש, עד כמה ההתודעות של אמתתו של תוכן הקודש מיסד כל מוסד טוב, ועד כמה כל בנין מוכרח הוא להיות נשפל, ועומד להיות מתקעקע, על ידי ההחשכה של אור הקודש. וממילא תולד בקרבנו הידיעה החיה, איך שהאמת והצורך המה באמת מאוחדים ביסודם. והתענוג האלהי של התגלות אור האמת בבהיקותו, עם עצמת האמת ביסוד בטחון עזו, הוא באמת ענין אחד ומושג אחד, המצטייר לערכים רבים ושונים רק על פי ההרצאה הדיבורית, אודות הגוונים המרובים האצורים ביסוד האמת, שממלאים את כל העולמים כולם חוסן ותפארת נצחים.",
        "summary": "תכני הקודש נזקקים לעולם מצד עצם אמיתתם, ומצד טובם והצורך בהם, וההתעמקות בכך מגלה ששני הטעמים מאוחדים ביסודם."
    },
    {
        "id": 2661,
        "article": "הכחות הנאדרים בקודש שברוח האומה וביקר אור נשמתה, גנוזים המה בכחות החיים שלה, שמתחילה הם מתגלים בצורה קמוצה, טבעית, המגברת את האופי החמרי, את המרץ המעשי לעבודת הגוי, לחטיבה הלאומית, בכל מילואה העולמי, ועל ידי הסידור החי יתעלה אור החיים בפאר הדרו ויפעת כבודו, וגם מאותו הצביון המתגלה בתכונה שפלה, ואפילו בתכונה של פריצות דמויה, מהכל אור תפארה יצא, אור קדוש ומצוחצח, שנגוהות אורות הנבואה יופיעו עליו, בכל עושר זהריהם.",
        "summary": "הכוחות הגנוזים בישראל מתגלים תחילה בצורה טבעית קמוצה, המגבירה את החומריות, וממנה ייצא אור גדול."
    },
    {
        "id": 2662,
        "article": "כמהה היא נפשנו ועשירה, רכוש גדול ונהדר מאד צבור בתוכה. אור חיים אנו מלאים, להבות תפארה למלא כל העולם כולו אורה וצהלה חבויים הם בקרבנו. והכל מתנועע כבר, מתפרץ לצאת, וכלפיד יבער אור הצדק, אשר יצא להאיר כל מחשכי ארץ, מאור ד' אשר בציון.",
        "summary": "כמהה היא נפשנו ועשירה באור חיים, והיא עומדת להתפרץ ולצאת ולהאיר את כל המחשכים."
    },
    {
        "id": 2663,
        "article": "שתי מדות וסבות ראשיות נמצאות להכפירה בקודש, אחת רוממה ואחת שפלה. השפלה היא באה מתוך גסות הרוח ועכירת החומר, מתוך האדיקות הכעורה של האדם בתאוות חומריות ובציורים חושיים ותוצאותיהם, עד שאינו יכול לסבול שום קישור עליון והארה של קדושה. ומצמיחה היא נטיה עכורה זו צמחי הראש והלענה של מיני עבודות זרות וכפירות שונות, ובהעצמה לנטות אל השלילה כדי להסתר משפעת אור הקודש, תתקשר ברשת הכפירה המוחלטה, ותטבע בטיט היון של החומריות באין מנוס. והסבה הרוממה היא להיפוך מזו, והיא באה מתוך כח נעלם רוחני, מלא עז ושאיפה בלתי מוגבלה, שהנשמה שוקקה היא להיות מוארה באור קודש מלא יפעת אמת מוחלטה, עד שהיא שואלת מעצמה ציורים טהורים מה שאין בכחה כלל לציירם. ועל ידי מה שהיא רואה שכל מה שהוא מצוייר במקרא ובמסורת, במנהג ובקבלה, ובכל מה שעולה על לב נאמן באימון דתי וקישור רוחני, הכל הוא עדיין מוגבל, חשוך ועכור, לגבי אותו התואר המאווה מתוך צמאונה הנמרץ של הנשמה לשחרור טהור ומרחב נשגב ונאדר בקודש, על כן, מבלי דעת שלא על ידי הנזירה מככר הקודש והרצאת מושגיו תבא אל אותה הנחלה והמנוחה הרוחנית שהיא שואפת, כי אם דוקא בהתעמקה בהם ובהתרגלה בארחותיהם, שרק אז תלך מחיל אל חיל, והמסגרים יפתחו לפניה, ומחירות אל חירות תצעד – מהעדר ידיעה זו, ומחוסר סבלנות, תבעט בפעם אחת בכל המצוייר המסור והמקובל מכל ארחות הקודש, ותבקש לה מסילות בתוהו ילל ישימון, אשר לא תמצאם לעולם. ואלה שתי מיני הנטיות מתפלגות הן במהות יצרא דעבודה זרה ודכפירה של ישראל בפרט, ושל אומות העולם בכלל. הנטיה החומרית היא השולטת בכפירת אומות העולם ונטית עבודה זרה שלהם, והנטיה הרוממה שולטת היא ביצרא דעבודה זרה דישראל, ונטיית הכפירה של בני פריציהם. וכשנבחין הדבר יפה נמצא, שכל עז אמונה שמתבצבץ באומות העולם אשר לא ממקור ישראל יצא, הרי הוא מרושם ברשמי העכירות של יצרא דעבודה זרה ונטיית כפרנות של המין הירוד, וכל מין יצרא דעבודה זרה ונטיית כפירה שבישראל, אפילו כפי תכונתו היותר נשחתה, אנו מוצאים בו גרעינים מתוך התכונה הפונה אל על, שמבקשת לה נתיבות עליונות, ודורשת היא את הסוד האלהי מתוך המחשכים. ומתוך שהאומץ שבאפיקורסות הישראלית הוא הרבה יותר גדול, מתוך שיש בו תוכן נפשי רומם והפניה שמימית עצומה, על כן הוא קשה בטבעו, ומי שמתאדק בו, קשה להשיבו מדרכו. ועל כן דרשו וסמכו אקרא דאל תען כסיל כאולתו, באפיקורוס ישראל, וענה כסיל כאולתו, באפיקורוס נכרי. ולעומת זה עבודה זרה של נכרי נשרפת היא, פסילי אלהיהם תשרפון באש, השחת שרוף וכלה, כי אין תקנה לשאיפת המורד החמרית אלא כליונה, ועבודה זרה של ישראל נגנזת היא, ושם בסתר כתיב, שסוף כל סוף בהזדככות העולם, בגרישת הצללים ונוסם, יתפרץ שטף האורה, והחירות העליונה תספיק בשפעתה להחיות גם את הנפשות המתעלפות מתוך עוצם מחלת צמאונם, הבלתי נאות אפילו לטבע הרוחני של הנשמה, בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר, המלאים חמת ד' גערת אלהיך. ובצדק נוכל לומר, שבתוך הכפירה הישראלית, גם של רשעי ישראל הרוחניים היותר מושפלים, מונחת היא סגולת אמונה טהורה הרבה יותר ממה שהיא נמצאת בכל רוח האימון המתפשט בכל האמוניות המפוצלה של כל המון עמים רבים. ועל כן באחרית הימים, בבא לציון גואל, ישובו שבי פשע ביעקב אל מקור חייהם, והיו לגוי אחד בארץ. ומהם, בהצמדם אל כללות הנשמה הישראלית בשובה להזריח את עושר קרני אורותיה, יחד עם כל הוד החיים העצמיים המלאים הוד תום והכרת אמת אמיצה ובטוחה, הנוזלת כפלגי מים חיים, מקרב כל ההמון הגדול של כללות האומה וסגולות בחיריה, שהלכו תמיד באורח חיים למעלה למשכיל, תופע נהרה על כל המון גויים, ויבאו יחד ממלכות לעבוד את ד' שכם אחד, ויתרוממו מעמק העכור אשר נפלו שמה, ויתעלו ויתרוממו בהוד חיים ואור תורה אשר תצא מציון לאור עולם ולמשוש כל גויי הארץ, אשר ישובו כולם לקרא בשפה ברורה בשם ד' אלהי ישראל, אשר אלהי כל הארץ יקרא.",
        "summary": "יצר הכפירה והעבודה הזרה שבאומות נובע מתאוותם, ובישראל – משאיפתם לאמונה עליונה, ולכן הוא יותר חזק בישראל."
    },
    {
        "id": 2664,
        "article": "כל קללה מתהפכת היא לברכה באחרית, וכל רע נהפך הוא לטוב, כי כל העשוי הכל הוא עצות מרחוק ממקור הטוב, אל דעות ד' ולו נתכנו עלילות. ירידת הרוח של ישראל, שפגעה הרבה באפרים והשבטים הגרורים עמו, עד אשר נתכה עליהם אותה המארה אפרים בעמים הוא יתבולל, ההתבוללות הזאת בעצמה היא הכשירה ישועה לכל העולם כולו, ולישראל ביחוד, באחרית הימים, ההולכת וקרבה לעינינו. הא כיצד, כח החיים האצור בישראל, כולל בקרבו הכשרת קדושה, טהרת המדות וזיקוק הדעות, והכנה גדולה לפילוש האור האלהי. ואף על פי שסבות חיצוניות גרמו טמטום הלב ודלדול המעשים, אין הטבע של הבשר והרוח משתנה לגמרי, וההתבוללות הזאת שנתבוללו חלק מישראל בעמים ונבלעו ביניהם, עירוב הדם הזה שנתערב בין האומות, גרם תסיסה גדולה, בחוזק שפעת חייו ובבהירות תכונתו, ברוח העמים, עד שהם הולכים ונעשים יותר מוכשרים לההופעה העליונה של אור הקודש, של הזוך והזוהר הנפשי, העומד מוכן להופיע בעולם על ידי אורם של ישראל, ההולך לקראת תחיתו ועלייתו. ודחיפה פנימית של קרבת רוח, תדחוף את העמים כולם, על ידי סגולתה הנסתרה של הבלילה הישנה הזאת, שיהיו חושקים לצאת למפעלם להקים שם ישראל על נחלתו. וההתקרבות הרוחנית לרוח הקודש, ההולך ומאיר בנשמת האומה, תלך ותתגבר ביניהם, עד אשר יוכשרו להיות מוארים לגמרי מאור העליון של דבר ד', המאיר בהוד יפעת שלומו את כל מחשכי העולם.",
        "summary": "התבוללות עשרת השבטים בעמים, גרמה לפיזור טבע ישראל באומות, ולהכשרתם לקדושה בעתיד."
    },
    {
        "id": 2665,
        "article": "הביטול של התוכנים המורגלים על פי הסברתם הקודמת בעניני הקדושה והאמונה, הם גורמים חידוש לטובה בעולם, והתוכן של הקדושה ובהירות דעת ד' יוצא על ידי זה אל הפועל בכל מלא תקפו. וזה בא על ידי שתי תכונות בטבע השינוי הבא על ידי הביטול, שהוא כעין רקב המוקדם להצמיחה הגרעינית להפריה חדשה הנותנת רב תבואות. התכונה האחת היא, שהרקבון משחרר הוא כח החיים הגנוז בנקודה הלחוצה של הכמות המצערה של הגרעין, ואז יצא הכח בכל חופשו, ומוליד את הפריה הנאדרה. והב', שהביטול הקודם של הצורה החיצונה נותן מקום בלא מעצור לחידוש הצורה החדשה ברב שכלול, באין צורך לסבול מהגרעונות שנתעצמו בהצורה הישנה, ואז נשארת היא רק ההשפעה של הצדדים הנעלים לבדם, שהם מתנחלים לדורי דורות. וכיוצא בו נעשה באור הקודש, שלתכלית השתילה החדשה של כרם בית ישראל באופן שיהיה אור הנבואה האמיתית חוזר בסגולת האומה, מוכרחים הערכים המורגלים על פי צורתם התארית שנתקיימו אחרי הפסק הנבואה להיות מתטשטשים, על ידי כח החוצפא שבעקבתא דמשיחא, ומכח הרקבון הזה יצא אור חדש ומאיר בשפעת נגהו כעצם השמים לטוהר. והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך, ולך יקרא שם חדש אשר פי ד' יקבנו.",
        "summary": "הכפירה שבעקבתא דמשיחא דומה לריקבון הגרעין, המשחרר את כוח הצמיחה שבו, והמבטל את צורתו הישנה המעכבתו מלנבוט."
    },
    {
        "id": 2666,
        "article": "היסורים הפנימיים שסובלים הצדיקים על אשר אין הרגש של הקדושה טהור בהם לפי תאות נפשם וחשק נשמתם, הם ממרקים את הזוהמא של העולם כולו. וכדאי הוא לשאת בדומיה את כל העקיצות של החוחים הסובבים את השושנה הקדושה, כדי למתק על ידי היסורים הפנימיים הללו את כל מרירות החיים, ולהרבות על ידי זה בעולם רוח קדושה, שלום ואהבה.",
        "summary": "ייסורי הצדיק מאי-מילוי תשוקתו לרגש קדושה טהור, ממרקים את זוהמת העולם ומרירות החיים, ולפיכך הם כדאיים."
    },
    {
        "id": 2667,
        "article": "הנשמה שלי אינה יכולה להטמין את עצמה בשום התגשמות, אפילו בהתגשמות של תורה והתגשמות של יראת שמים, כל זמן שאינם מתעדנים ברום עדנם, ואינם מתעלים ברום הטוהר של כוסף הנשמה הטהורה בטהרת הכרתה ושאיפתה הפנימית. שכל מה שהוא עדין, כל מה שהוא מרומם, כל מה שהוא קדוש ונשא, נאצל ונשגב, הכל הוא בכלל החפץ החודר הזה, שהוא צמאון נורא שצמאה נפשי לאלהים, לאל חי.",
        "summary": "נשמתי אינה יכולה להטמין את עצמה בשום התגשמות, אפילו של תורה ויראה, כל זמן שאינן מתעדנות ברום ערכן."
    },
    {
        "id": 2668,
        "article": "על ידי שאיפת הטוהר של הנשמה במעלתה העליונה, חוזרת הטהרה גם על הגוף וכל אבריו, וזיו החיים האמיתיים הולך ומתחיל להתגלות עליו. אבל צריך בתחלה לשבר את המחיצות של חשך ענן וערפל, הסובבות אותו.",
        "summary": "על-ידי שאיפת טהרת הנשמה, חוזרת הטהרה אל הגוף, אך צריך לשבור את המחיצות הסובבות אותו."
    },
    {
        "id": 2669,
        "article": "זהו המכאוב היותר גדול, כשהנשמה רוצה להתגלות בכל עז חילה, מעינותיה עצורים בקרבה, והיא חפצה להשטיף אותם, לשום ברחובות פלגי מים, והיא עצורה בכלא. אין מכיר את צערה. וכשבאים לפקוד אותה ברחמים, אין נותנים לה את תפקידה, לתן לה פתחון פה שתוכל לרוץ את ארחה, ולהוציא אל הפועל את המון כחותיה, אלא מטרידים אותה בהשמעות אזנים, בהקשבה, בהקלטה את מה שבא מן החוץ. והרי היא מוסיפה צער על צערה, עד שיבא מנחם לה, ויכיר את מכאובה, ויראה לה את הדרך הישרה, איך להתהלך ברחבה, להופיע באור נגהה, ולפשט יפה את כל הנהורים של שיעור קומתה. רק אז ישוב ורפא לה, ותחוש באמת את חוש חייה. וזה הדין נוהג בנשמה יחידית אישית של כל יחיד, ונוהג גם כן בנשמה כללית של האומה כולה, שהיא חולת אהבה, עד שיבא גואלה ורופאה, רעיא מהימנא, שיכיר את מחלתה בדפיקת לבבה, ויתן לה פתחון פה להוציא לאור את כל מאוייה, להחיות המון עולמים לאין תכלית, הם וכל אשר בהם.",
        "summary": "מכאוב גדול בא לנשמה כשמונעים ממנה לגלות את שטפיה, על-ידי הקשבה חיצונית, והוא הדין בנשמת הציבור."
    },
    {
        "id": 2670,
        "article": "לא רעיון של תוהו הוא, שנמצאים אנשים גדולים ונשאים בעולם, שראויים להיות מלכים אדירים, במלא המובן של השליטה, שרצונם ראוי להיות חק ומשפט, מפני גדולתם, מפני אור החיים העזיזים והישרים שמאיר בהם בשפעה רבה. בכנסת ישראל יכולים גם כן להמצא אנשים כאלה, שמרגישים את ענקת רוחם בקרבם פנימה, והם מלאים עז וענוה, ועורגים הם למעמד של הוד חירות, הבא דוקא מתוך הערפל של החושך שמכסה ארץ. מכירים הם את העיזוז של הקדושה החפשה, את המאור החי העליון של ההתהלכות לפני האלהים אשר להגדולים הקדושים הקדמונים, אשר לפני לדת כל חק ומשפט, כל תורה ומצוה, וערכי החיים של אדם ושת, של מתושלח, חנוך, נח ואברהם, הנם מתאימים לרוחם. וכשהם הולכים במסילות הסלולות אשר לתורה ולמצוה, בעקבות הרועים אשר הופיעו אחרי כן, מחפשים הם בכולם את העזיזות הקדמוניה בחירותה.",
        "summary": "גם לאחר מתן תורה יכולים להימצא בישראל אנשי תוהו, העורגים לחירות קדמוניה עזה, והם מחפשים את אותו העוז בתורה."
    },
    {
        "id": 2671,
        "article": "כשם שאם היה אפשר העדר האלהות היה הכל נעדר בודאי, כן אם היה אפשר העדר המחשבה על דבר האלהות היה כל כל תוכן של מחשבה בטל לגמרי. כל המחשבות כולם, כל פרי הרוח, מתבסס הוא ביסודו על התוכן של המחשבה האלהית, השוכנת עמוק בנשמת כל אשר נשמה באפו, וכל צביוני המחשבות על דבר כל הענינים החמריים והרוחניים, הם תוצאותיה הרחוקים והקרובים של המחשבה האלהית.",
        "summary": "כשם שמבלעדי האלוהות לא יכולה להתקיים המציאות, כן מבלעדי מחשבות האלוהות לא היו יכולות להתקיים כל המחשבות."
    },
    {
        "id": 2672,
        "article": "מי שהוא דבק באלהים בפנימיות חושיו, עד שבהיותו עסוק בענינים אחרים, אפילו של תורה ושל חכמה, של מצוה ושל גמילות חסדים, אין דעתו מתישבת עליו, מפני שהוא חפץ רק להיות מקושר בהמחשבה האלהית ועזוז קדשה, אף על פי שעוד לא בא לידי מדת האמת, שאז הלא תהיה ההופעה האלהית מזרחת לו בכל הליכות חייו וחיי העולם כולו, וקל וחומר שבעניני תורה, חכמה ומצוה, תהיה ההארה העליונה וקרבת אלהים משחקת לפניו בכל משושי תענוגיה, מכל מקום כיון שחשק לבבו וצמאונו הוא באמת נובע ממקור האהבה האלהית, סופו לעלות לגדולה ולתפארת, ואין לו להתפחד כלל מכל המעצורים ומכל הבטולים. אומר לד' מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו. מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, כלה שארי ולבבי, צור לבבי וחלקי אלהים לעולם.",
        "summary": "אף אם דבקותו מונעת ממנו יישוב הדעת בעסק התורה והמצוות, אל יפחד, שכן ההופעה האלוהית עתידה לזרוח בכל הליכות חייו."
    },
    {
        "id": 2673,
        "article": "כששוכחים את הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתיקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה. ואם היא חפצה לשוב אל ד', ואת עצמה היא אינה מכוננת לקבץ את נדחיה, הרי היא תשובה של רמיה, שתשא על ידי זה את שם ד' לשוא. על כן רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו, ישוב האדם והעם, העולם וכל העולמים, ההויה כולה, אל קונה, לאור באור החיים. וזהו הרז של אורו של משיח, הופעת נשמת העולם, שבהאירו ישוב העולם לשורש ההויה, ואור ד' עליו יגלה. וממקור התשובה הגדולה הזאת, ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה האמתית.",
        "summary": "כשאין מסתכלים בפנימיות העצמית, הכל נעשה מעורבב ומסופק, ובשיבה לעצמיות שבים לה', והוא הדין בציבור ובהוויה כולה."
    },
    {
        "id": 2674,
        "article": "מה שאין הצדיקים וטהורי הלב שבעולם מכירים יפה את התפקידים של העולם הגשמי, על ידי ההתעלות שלהם וההתרחקות של חפצם מכל עניני החומר, אף על פי שגורם להם בפנים ידועים התרוממות נפשית, מכל מקום לעולם הוא גורם ירידה והשפלה. ומההשפלה של העולם, חודר רוח של השפלה אחר כך גם על אותם הגדולים עצמם. ואפילו אותו הריחוק שהם מתרחקים מידיעת הרע הגמור והזוהמא של הטומאה, גם כן הוא גורם ירידה לעולם, אלא שהם מצד עצמם נמלטים מפח היקוש של הזוהמא, כיון שהם מעבירים ממנה את עיניהם, אבל סוף כל סוף אותה הירידה שההתגברות של הזוהמא גורמת לעולם, על ידי מה שהיא אינה מתחלשת על ידי אותה הידיעה שהיו טהורי הנשמה יודעים אותה, שאז היו מתאמצים לשברה ולכלותה, היא חוזרת ופוגעת בהם, והם סובלים מזה מועקה כללית. אמנם כל אותו המעמד עומד הוא רק כל זמן שלא התעלו קדושי העולם למצב הגבורה האלהית העליונה, שאז יראה של פחדנות כמוסה בלבבם מפני הכרת החומריות, וקל וחומר מפני פגישת הרע, והם מוכרחים להתבודד בגנזי קדושתם, ולהניח את העולם עם זוהמתו להתפשט כפי הטבעיות הגסה שלו. אבל כאשר יבא להם התור העליון, ועל ידי האור הגנוז שבתורה ודעת קדושים יתעלו למדת הגבורה הנאדרה בקודש, אז לא יפחדו עוד לא מהכרת החומריות וכל תפקידיה, ולא מפגישתה של הטומאה עם כל זוהמתה, כי בטוחים שבכל מקום שיסתכלו שם בעיני קדושת גבורתם, החומר יתעלה ויתעדן בעדן קודש, והזוהמא של הטומאה תכלה ותכנע כולה לפני אור הקודש, ואז יתגדל ויתקדש שם ד' אל אמת, ומאופל ומחושך עיני עורים תראינה, והיה ד' למלך על כל הארץ, והאלילים כליל יחלוף.",
        "summary": "בריחת הצדיקים מהכרת החול והרע, משפילה את העולם, וממילא גם את כוחם, וכשיסור פחד זה בעתיד, יתעלה החומר ויתוקן הרע."
    },
    {
        "id": 2675,
        "article": "למה זה אצער את נשמתי, שהיא חפצה בחופש. אם היא מרגשת את עצמה בת חורין, למה זה אשים על רגליה כבלים של אסירי עוני. תשוט במרחבים, תצייר, תתרומם כפי מדת שאיפתה, תעלה מעלה מעלה. ואם הנני מרגיש כי עונותי הם הם אשר יאסרוה בעבותים, מיד אביא לה את עז התשובה, התשובה העליונה, התשובה שהיא קרובה בפי ובלבבי לעשותה. והרהור התשובה ברז מחשבתו, מיד יאיר את כל מחשכיה, ויתן לה גבורת ישע.",
        "summary": "למה אצער את נשמתי החפצה בחופש, תתרומם כפי שאיפתה, וכבלי החטא יוסרו מיד בהרהור התשובה."
    },
    {
        "id": 2676,
        "article": "שלש מדות ישנם בבעלי הנפש, המשפיעים על בני דורם מאוצר רוחם, ושלשתן נאחזות הן במדתה של הדוגמא העליונה, שדרכי העבודה האלהית ברוחה הפנימי, שהיא התכונה של הדבקות האצילית, מתפרטות בה, והן מוצאות להן מקום בשרשי היסוד של עבודת הלויה, הכהונה, ועל גביהם מדתו של משה עבד ד'. העבודה של המשמעת הפשוטה, שהצד התחתיתי שלה הוא דרוש וקבל שכר, והיא הולכת ומתעלה בדרכה, זאת היא עבודת הלויים, כי שכר הוא להם חלף עבודתם. כשהיא מתעלה, אין עיניה נטויות אל השכר, אבל סוף ענינה היא משמעת פשוטה ותמימה. אנשי הרוח אשר בידם נתונים המפתחות של אוצר החיים הלזה, הם הנם כל העובדים בקודש, המזכירים את ד' בתורה, במוסר, בהוראה ישרה, בהלכה והגדה. אותם המושפעים מהם, מושפעים הם משפעת התורה המתגלה על פיהם בתור צינור ומעבר הגון. המקשיבים זוכים במשמעתם הברה, והם מזכים את מזכיהם גם כן בדרך שכר שחלף העבודה. זהו יחש לויי, שומר השערים מבחוץ, ומרים קול בשיר וזמרה. למעלה מזה היא העבודה הפנימית שהיא מסתכלת ברזי עולם, והיא מפרנסת את הקודש של מעלה, ברז הנאצל של תנו עז לאלהים, וישראל מפרנסים לאביהם שבשמים, ובזמן שהם עושים רצונו של מקום הם מוסיפים כח בגבורה של מעלה. ולעומת תוכן זה, בעבודת הקודש של טהורי הנשמה, צדיקים יסודי העולם, שהמתדבק בהם הרי הוא מתדבק בשכינה, וכל המתדבק בם מוסיף בהם כח וגודל, נהרה וחיי עלמות. זאת היא מדתן של כהנים, עבודת מתנה אתן את כהונתכם, וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב, קדוש יהיה לך. למעלה מכולם היא מדתו של משה, רועה הנאמן, שעיניו ולבו רק אל צאן עמו, ויזכר ימי עולם משה עמו, איה המעלם מים את רועי צאנו. דוגמתו היא התכונה העליונה שאין כל עולמים כדאים לה, לא פרנסה ולא תוספת גדולה, כי אם דעה בהירה ואספקלריא המאירה, שכל השפע והטוב בטלים לגבה יותר משרגא בטיהרא. ואור עליון זה מאיר את כל המחשכים, ומנהיר את כל נאות צדיקים, כשמשא דנהרא על כל מחשכי ארץ ועל כל כוכביא ומזלי כלהון. אשרי העם שככה לו, בגימטריא משה, אשרי העם שד' אלהיו. ועתה כה אמר ד' יוצרי מבטן לעבד לו, להיות עדי עד מתלמידיו של משה עבד ד', העומד תמיד מוכן להופיע ולהשפיע ולא לקבל מאומה, אפילו ברכה רוחנית ואצילית, כי ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו, כליל תפארת בראשו נתת לו. וזהו מקורה של תורת אמת, שבאורה כל יצור נברא יראה אור וחיים, והתפארת זו מתן תורה, שהיא תומכת כל זרועות עולם, ואינה צריכה להתמך, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.",
        "summary": "שלוש דרגות של השפעה: השפעת שכר העבודה (לויה), הוספת כוח בעליונים (כהונה), והנעשים צינור השפעה לתחתונים (משה)."
    },
    {
        "id": 2677,
        "article": "עד הזמן של עקבא דמשיחא, היו כל המדות הטובות שהן דרושות לתיקון העולם, גנוזות תוך הנקודה של האמונה הפשוטה, שהיא יורדת בכל הירידות ועולה בכל העליות. אמנם, כל מה שהמדרגות של עקבתא דמשיחא מתגלים יותר, מתפשטים אורות של השלמות היוצאים בעצמם מתוך הנקודה הגנוזה של האמונה, והם מתגלים בר מגופא, עד שלמראית עין נראה שאין להם שייכות ליסוד האמונה, ומזה נתרבה חוצפא רבה מאד. והצדיקים מרחיבים את השערים הקדושים של האמונה, ועל ידי זה יוצאים אורות יותר רבים, ומזריחים באורם על כל מושגי השלמות, עד שהם מבררים בעצמם את מקומם, ושבים הם אל יסוד שרשם, שהיא קדושת האמונה. אבל בשובם הם מתעטרים בעליות רבות, ונקודת האמונה שבה להיות עטרת תפארת בראש צדיק. ומתוך כך מהתפכת החוצפא לטובה ולעז של קדושה, והפושעים בעלי המרדים חוזרים בתשובה עליונה, ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב.",
        "summary": "בחוצפה שבעקבתא דמשיחא מתגלים אורות האמונה השלמה הגנוזים באמונה הפשוטה, כדי לשוב לשורשם בגילוי."
    },
    {
        "id": 2678,
        "article": "כל מדריגות המציאות אחוזים הם וקשורים זה בזה. מתפלש הוא אור החיים ממדריגה למדריגה לפי ערך היחש הטוב שביניהן, שהוא כולו משפט ד' וחק צדקו בעולם. הנהרה העליונה שנשמותיהן של צדיקים מונהרות בה, בכל מילואה וטובה, ביסוד שפעת חדות נועם ד' ועז חיי קודש קדשים, היא הולכת ומתפשטת על כל השדרות כולן של ההמון הרב, לאשרם, לברכם, להאירם ולשמחם שמחת עולמים בזיו חיי נשמות, על ידי האומץ של הקישור שהם קשורים ודבוקים באהבת קודש אל הצדיקים ישרי הלב ומונהרי הנשמה שביניהם. ובו תדבק, הדבק בחכמים ותלמידיהם. וסדר חיים זה, ושילוב המציאות ביחושיו הפנימיים והחיצונים, הולך בכל מערכת היקום ומבריח מן הקצה אל הקצה, עד כדי ההתאחות המקיפה של כל החי, כל הצומח, כל הדומם, וכל הנפש הרוח והנשמה הממלאה והמקיפה אותם, יסוד פרק שירה.",
        "summary": "כל מדרגות המציאות קשורות אלו באלו, וזהו יסוד פרק שירה, ונהרת הצדיקים מתפשטת בכולם כפי אומץ הקישור אליהם."
    },
    {
        "id": 2679,
        "article": "השאיפה לאורות עליונים, להופעות רוחניות אדירות, למאור פנימי ברזי תורה וחכמה, להתרחבות אידיאלים, גם כשהיא מונעת לפעמים מההתמדה בהעסק הפשוט של גופי הלכות ושל עבודות מעשיות, אין זו השפלה ועצלות, כי אם התעלות ורוממות. וצריך האיש המעולה להכיר את ערך נשמתו, המפעמת ברוח אלהים חיים שלה, ואל יבוז את נטיותיה העליונות. ואז, על ידי מילוי השפק של השקיקה העליונה, תבא גם כן המנוחה המיושבת, שהיא תתן מקום לכל התביעות, ותפתח לו שערי עז ושערי צדק, שבהם ימצאו מקום להכנס גם הארות החיים המעשיים, שיהיו מעוטרים בגופי תורה ועבודות חיוביות וכל מילוי פשטיותן, והם עצמם מקושרים יהיו בהופעת הארתם העליונה, הבאה מעצמת כח החיים של הנשמה בהתרוות צמאונה העליונה, בהשתוקקה לנועם ד' בזיו החכמה והמדע העליון, בכל שלל נהוריו המופלאים.",
        "summary": "אסור לבוז לשאיפתו לאורות עליונים, אף אם היא מונעתו לפעמים מעסק המצוות המעשיות, ובמילוי תשוקה זו ישוב אליהם."
    },
    {
        "id": 2680,
        "article": "ההכרה וההרגשה הישראלית היא, שכל מה שהוא יותר אלהי הוא יותר חי, וכל מה שהאדם הוא יותר מקושר באלהות בכל דרכיו, בכל מעשיו, בכל תנועותיו ובכל הליכות חייו, החיים שלו הם יותר רוויים מטל חיים, והעז וההדר, והחוסן והחיל, מפעם בהם בכל תוקף. וזה הדין אינו רק בדין האדם הפרטי בישראל, כי אם ביותר הוא מתיחש לתחיית האומה בחיי הכלל, שכל מה שהיא הוה יותר אלהית, ויותר מקושרה בקדושה גלויה, ומופעת ממקור הקודש האלהי, הרי היא עומדת להיות מתגברת, פורחת ומתעלה בהוד וגאון, באומץ ורב אונים. תנו עז לאלהים, על ישראל גאותו.",
        "summary": "ישראל מכירים ומרגישים, שכל מה שהוא יותר אלוהי, הוא יותר חי, ושהאדם מתחייה מקישור כל דרכיו באלוהות."
    },
    {
        "id": 2681,
        "article": "המות הוא חזיון שוא, טומאתו היא שקרו. מה שבני אדם קוראים מות, הרי הוא רק תגבורת החיים ותעצומתם, ומתוך השקיעה התהומית בקטנות, אשר יצר לב האדם השקיע אותו בה, הרי הוא מצייר את תגבורת החיים הזאת בצורה מדאיבה וחשוכה, שהוא קוראה מות. מתעלים הם הכהנים בקדושתם מהקשבה שקרית זו, שאי אפשר להמלט ממנה כל זמן שהממשל הכזבי כל כך שולט בעולם, כי אם בהעברת העינים מהמחזה המביא את רשמי ההטעאה הללו אל הנפש. על כל נפשות מת לא יבא, לנפש לא יטמא בעמיו.",
        "summary": "המוות אינו אלא התגברות החיים, ודמיון המוות הנובע מקטנות האדם היא הסיבה לטומאתו, ולכן הכהנים פורשים ממנו."
    },
    {
        "id": 2682,
        "article": "החוצפה דעקבתא דמשיחא מתבטאת בכפירה. ויסוד הכפירה בא מצד חוסר הנטיה של אמונה, וחוסר נטיה זו בא מפני שהעולם עומד מוכן כבר להארה גדולה, שכל צפוני צפונות יהיו מובנים, ועין בעין יראו בשוב ד' ציון, על כן הולך הוא כשרון האמונה ומפנה את מקומו לכשרון יותר נעלה ונשגב ממנו, שהוא כשרון הדעת. וישרים הם דרכי ד', צדיקים ילכו בם, ואם כשרון האמונה מתדלדל בהם באיזה מדה, מכירים תיכף לספוג במדה זו את אור הדעת, הממלא את מקומו, ואת האמונה מעלים הם אל מקום היותר נשגב, שגם בהיותם מוארים באור דעת הם צריכים עדיין להארת אמונה בבחינה עליונה זו. ובזה הם הולכים מחיל אל חיל, ויראו אל אלהים בציון, ברב עז ותעצומת קדש.",
        "summary": "הכפירה מפנה את אור האמונה, כדי שאור הדעת העליון ממנה יוכל להיכנס, ואור האמונה יתעלה על-גביו."
    },
    {
        "id": 2683,
        "article": "שלש מדות הן במחשבה. יש מחשבה רוממה, שאין בה חיתוך אותיות וציורי מושגים, ולא אפילו הגיון שירה והופעה של התבטאות מוסיקלית. שניה לה היא מחשבה מתגלמת בציורים, אבל הציורים הם רק מופשטים וכוללים, ולא יתכן להגביל על ידם שום תוכנים פרטיים. עד שבאה המדה השלישית, והיא כבר מוכשרת להוציא מן ההעלם הכללי אל הגילוי הגיונים פרטיים, המוכשרים כבר להתנתח על כל ארחות ההשכלה בכל ענפיה. וחילוקי ההשפעות שבבני אדם מתפלגים לפי אותן המדות. מי שהוא מוכשר לשוטט בנבכי המחשבה העליונה, שהיא למעלה מציורי ההגיון המנותח, אין בכחו לבטא, אפילו ביטוי מחשבתי באופן מפורש, את הציורים המנותחים, והרי הוא אלם וכבד פה ולשון לגבי ההצטיירות המוגלמה, אפילו בצדדיה הכלליים. ומי שהוא במדריגה כזו שרוחו מופע מהמדה המנתחת, איננו יכול להגיע לידי פירוט פרטים, אם נתוחו הציורי עומד במעמד ההכללה. ורק מי שנשמתו אינה מסוגלת לאותן שתי ההופעות העליונות, שהן ההופעות המתעלות מכל ציור, וההצטיירות הכללית, הוא יוכל להרבות בהרחבה בפירוטן של דברים בתכונות פרטיות.",
        "summary": "שלוש מידות ישנם במחשבה, הדורשות כשרונות שונים: נעלמת ובלתי-מצוירת, מצוירת באופן כללי, ומצוירת בענפיה ופרטיה."
    },
    {
        "id": 2684,
        "article": "זאת המדה היא נוהגת במדה המורגלה, הטבעית. אבל במדה השמימית, העליונה, יש שכל כך מתגבר המעין העליון של המחשבה העליונה, המתעלה מכל תוכן של ציור, עד שלא די שמרוב שפעה באים לידי הבטאה הגיונים כלליים, אלא אפילו תכונות פרטיות ופרטי פרטיות באות לידי גילוי על ידה. וזהו הרז של אספקלריא המאירה, שראה משה שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בכל דקדוקי תורה וכל דקדוקי סופרים, הכל כלול בה בהופעה כללית ובהבלטה פרטית, חיה וקיימת, אמיצה ומתנחלת לדור דורים.",
        "summary": "אף שכל אחת מהן דורשת כשרון מיוחד, באספקלריא מאירה נכללות כל המידות במידה העליונה."
    },
    {
        "id": 2685,
        "article": "מה שהלב דוחק תמיד מפני עגמת נפש בלא טעם וסבה, זה בא ממקור התשובה, ואור העליון של זיו התשובה מתגלה במעמק הנפש בצורה מכווצת מאד. וצריך להזיל על נקודה גרעינית זו פלגים גדולים ממעין הדעה העליונה, ואז תצא לאור עולם בהרבה נגוהות גדולות ומפוארות, ותקיף את כל רז החיים. ועץ החיים יגלה בהדרת פארותיו על הנשמה, והתעלה והתקדש האדם, ויהפך אבלו לששון, וינחם וישמח מיגונו, ומאופל ומחושך עיני עורים תראינה.",
        "summary": "עגמת הנפש הבאה בלא סיבה, הנה גילוי אור התשובה בצורה מכווצת, ויש להזיל עליה פלגים ממעיין הדעה העליונה, ולהאירה."
    },
    {
        "id": 2686,
        "article": "צדיקים כאלה שיש להם תביעה פנימית שכל דבר של תורה, וכל התפשטות של ידיעה ושל השכלה, יהיה בלוע בעומק התשוקה של האהבה הפנימית והיראה העליונה בדבקות אלהית, אי אפשר להם שיהיו מנועים מקדושת תענוגם זה. ואף על פי שעל ידי כן אי אפשר להם להרבות כל כך בלימוד, על זה נאמר, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ומכל מקום צריך כל אדם, אפילו אם הוא מרגיש בעצמו תמימות אמיתית בתשוקת הדבקות האלהית, להיות מרגיל עצמו בהופעה שכלית בתשוקת התורה, ולהמשיך אור קדושת האמונה בפנימיות קישורו אל חשק התורה, עד שתהיה ההשפעה של האהבה, היראה והדבקות האלהית האמיתית שופעת וחודרת בכל פרטי הפרטים של גופי תורה. ואז תהיה תורתו מתברכת, ומעין השכל יהיה מתגבר בו, ועריגת הלב בתשוקת העונג האלהי תתעלה ותתרומם, ויתאחדו אצלו קדושת התורה וקדושת התפילה, וחמלת ד' תהיה עליו במילואה, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו.",
        "summary": "שאיפת הצדיקים שתורתם תיבלע בדבקותם, אף שממעיטה את לימודם בכמות, היא מברכת את איכותו, וצריך לשאוף למידה זו."
    },
    {
        "id": 2687,
        "article": "גדולתה של חכמת הרזים, של חכמת האמת, חכמת ישראל המקורית והאמתית, היא מה שבשפע רוח הקודש שלה היא מעלה ומרוממת את כל הגשמיות לרוחניות, ואת כל הציורים שלהם, המוחשים והדמיונים, למרום האצילות וההשכלה העליונה. וזאת היא סגולתה של תורת אמת, שכל ביטויה, כל הוראותיה, כל האופנים של הסברותיה, אפילו כשהם יורדים למטה מאד מאד, עד לידי התפיסה היותר נמוכה של האדם היותר שפל, היא קולעת תמיד אל צלם אלהים שלו ואל האור האצילי של נשמתו, שהיא תמיד שרויה בו בתור נקודה חיונית פנימית. והדברים הולכים ומתעלים ומתגברים תמיד בחותם אמתתם, בלא זיז כל שהוא משורת האמת, ומנתיב האורה האלהית, ההולכת הלוך ואור עדי עד.",
        "summary": "גדולתה של חכמת הרזים היא יכולתה לרדת עד לתפיסת האדם הפשוט על-ידי קליעתה לצלם א-להים שבו, ולרוממו."
    },
    {
        "id": 2688,
        "article": "כשהלב תוסס תמיד, מתגעגע והומה, הרי הנשמה צמאה היא לאלהים. גם המכאוב בעצמו נהדר הוא מאד, והיסורים יסורי אהבה הם, פצעי אוהב נאמנים. ובתוכיותה של הנשמה, המון ימים הומים, וזרמים כבירים של יראה, של אהבה, של תשובה, של שקיקה וכמהון לצור חי, אל אלהים חיים, זורמים בקרבה. וכשיפתחו הנחלים הסתומים שבתחתית הזרמים הללו, נמצא בהם מעינות גדולים, מלאים חכמה, בינה ודעת קדושים. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלהיו.",
        "summary": "תסיסת הלב וגעגועיו לא-להים, וזרמי האהבה והיראה שבנשמה, הרי הם יסורי אהבה, ובגילוי נחליהם יימצאו בהם מעיינות דעת."
    },
    {
        "id": 2689,
        "article": "שנאת הרשעה, כשהיא עמוקה וגדולה, צריכה לבא בתחילת ברייתה יחד עם שנאת הרשעים. רק אחר כך היא מתמתקת על ידי כח הדעת ומתבררת, עד שהיא עומדת על נקיונה האצילי, שאין כי אם שנאת הרשעה לבדה, והנושאים שלה, שהם הרשעים בעצמם, מתמלאים עליהם רחמים, ויתמו חטאים ולא חוטאים. אבל אם מתחילת ברייתה תבא בצורתה האידיאלית, לכוין את מהותה רק על השנאה של הרשעה המופשטת, לעולם לא תצא אל הפועל בכחה אפילו בתור שנאת הרשעה, כי חסרון השנאה אל הרשעים יטשטש את השנאה של הרשעה עצמה, ואז כל אוצר הטוב מונח הוא בסכנה גדולה. וזה היה מקום המכשול של נפילים רבים, שנפלו מפני שהשתמשו בתחילת הוייתה של שנאת הרשעה במדה האצילית, והעדר שנאת הרשעים נתהפכה אחר כך לאהבתם, ומתוך אהבת הרשעים נפלו הם עצמם באהבת הרשעה עצמה. על כן מוכרחת היא המחשבה הראשונה להיות בתכונת מדת הדין, ואחר כך מדת הרחמים באה, וממתקת אותה בשיתופה.",
        "summary": "שנאת הרשעים מופנית בעומקה רק לרשעה עצמה, אך בתחילתה היא צריכה לבוא עם שנאת הרשעים, כדי שלא תיטשטש."
    },
    {
        "id": 2690,
        "article": "אותם הגדולים שהיו מטבע נפשותם בעלי אגדה ושירה, והצד הפיוטי שבנפשם היה גדול ועצום מאד, לא היו יכולים למצא קורת רוח בתלמוד ההלכות מצד עצמן, אלא מצד המקוריות שלהן, שכולן נובעות הן ממקור מים חיים של האורה האלהית שבתורה, שהדבקות האלהית היא עיקר יסודה. על כן דרשו תמיד שעסק התורה יהיה בדבקות, וחייבו להתבונן, ולהניח זמנים רבים מגופי תורה, גם באמצע הלימוד, כדי לפנות את הלב לרעיון הדבקות האלהית, כל אחד ואחד לפי כשרונו וטהרת רוחו ועומק הדעת שלו. אמנם אותם שהיו בעלי שכל הגיוני, והשכל המנתח והמעשי היה אצלם חי ומלא כח, הרגישו שפעת עונג ומילוי נפש בנתוח ההלכות ובציוריהם המעשיים, והרגישו בעצמם ריווי רוחני ותכונת עבודה מלאה מעצם התלמוד לבדו. על כן הוכיחו שעצם הלמוד ההלכותי הוא המכוון התכליתי, ופינוי הלב באמצע התלמוד אל ההכנה של הדבקות, הוא בכלל בטולה של תורה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים, כי לאחרונים, עצמותה של ההשכלה התורית בכל מקצעותיה, היא בעצמה מקנה להם את התכונה האצילית של הדבקות השירית או ההרגשית, וקל וחומר המדעית התבונתית.",
        "summary": "במחלוקת בעלי האגדה עם בעלי הנגלה, האם עיקר עסק התורה הוא בדבקות או בלימוד הלכתי, צדקו שניהם, שכן הדבר נקבע באופן אישי."
    },
    {
        "id": 2691,
        "article": "כל העולם השכלי כולו, ועמו ענפיו כולם, עד תחתית כל המדריגות שהן כוללות כל המצוי כולו, מתחלפים הם במצב של עתים חשות עתים ממללות. כשהמעמד הוא בתור הכנה לקבל את ההשפעה העליונה, הרי הכל חש ודומם, וכשהמצב בא לידי המדה שהמקבלים כל אחד ישפיע על מה שהוא למטה ממנו, אז המילול מתחיל. ואצל בני אדם הענין מתחלף. כשההכנה השכלית היא מכוונת, עד כדי לברר את התוכנים שהם למטה ממעמדו, אז השכל המצומצם שולט, והכח המעשי עושה את פעולתו, אבל כשההקשבה העליונה מתגברת, אז אין השכל המפורט יכול לפעול את פעולתו, והדממה מתחילה להיות שולטת. וכשאדם בא למדה זו, אז העסק השכלי הרגיל, בין בחול בין בקודש, הוא למטה ממדריגתו, ומוצא הוא בעצמו תמיד נגודים עצומים על כל עסק שכלי הגיוני קצוב, והוא מוכרח להיות מכין עצמו אל מדת הדממה, להקשיב את הקול ממרומים בדרך רצון, ברכה ונדבה, ודבר ד' יבא אליו, ויום ליום יביע אומר.",
        "summary": "גם בעולם השכלי וגם אצל בני האדם המצבים מתחלפים: בזמן קבלת השפע שולטת הדממה, ובהשפעתו מתגברים המילול והעשיה."
    },
    {
        "id": 2692,
        "article": "לא יעשה אדם את נפשו שקר, אל יכזב את הרגשותיו הפנימיות מתוך סערת הדחיפה של הסכמת הרבים, ואם הוא מרגיש רוממות וקדושת הגיון במקצע מיוחד, יראה להשביע את עצמו תמיד משוד התענוגים העליונים ממקום שלבו חפץ. ואני, שהנני כל כך מתמלא תנחומות אל בלמדי ברזי תורה, גם כשאני מרגיש את עצמי כל כך ערטילאי, אל ירפו ידי, ובמעוזי אני מוכרח להחזיק. אף על פי שלא אפשר שלא לתן להתפקידים המעשיים את מבוקשם, בין מצד המעמד המעשי, בין מצד עצם החובה של הגיון התורה וידיעתה בכל המקצועות.",
        "summary": "אם אדם מרגיש רוממות וקדושת הגיון במקצוע מסוים, ישביע עצמו ממנו תמיד, ואל יימנע מכך ויעשה בנפשו שקר."
    },
    {
        "id": 2693,
        "article": "שלשה מינים הם בתלמוד, נגלה, נסתר, ויחודים. הנגלה הוא עקרו עבודת ההשתכלות, וההופעה של השפעה השמימית בלועה בתוכו. הנסתר, משמשים בו שני הכחות בהשתתפות, הארת השכל והשפעה השמימית. היחודים, הוא דרך לקבל את השפעה השמימית, וההופעה השכלית היא בלועה בתוכה.",
        "summary": "שלושה מינים בתלמוד: בנגלה – ההופעה בלועה בהשכלה, בנסתר – הם מתאחדים, ובייחודים – ההשכלה בלועה בהופעה."
    },
    {
        "id": 2694,
        "article": "אין לפול כלל בדעתו אם רואה שההחשכה הגופנית היא מעיבה על ההשגה הבהירה. כי רק זכי הרוח הם מרגישים בזה הצער, של ההחשכה הגופנית, אבל המשוקעים בחומריות, הם בעיניהם טהורים, וחושבים שהם בעלי השגה זכה. וצריך להכיר שדכאות הרוח הזאת, שבאה מתוך הצער של חשכת ההשגה, היא בעצמה היא אורה גדולה.",
        "summary": "אין לנפול בדעתו, אם רואה שההחשכה הגופנית מעיבה על בהירות השגתו, שכן עצם הרגשת צער זה מעידה על זַכּוּת גופו."
    },
    {
        "id": 2695,
        "article": "רצונו של האדם הוא קשור ברצון האלהים, והוא נובע מזיו אורו. רק כל זמן שאין האדם מגלה בעצמו את היחש הזה, אין מתגלה ברצונו אותה הסגולה האלהית שבו. אבל כל מה שהאדם משים אל לבו לדעת, שאין לנו שום רצון אחר כי אם התגלות מאור הרצון האלהי, לפי מדת הגילוי הזה, מתגלה כח הסגולה ברצונו, להיות פועל, מהוה, מחדש וגוזר. ולפי אותה המדה באה התפילה ומראה את נפלאותיה, ובא גם כן הביטוי הרגיל ועושה נפלאות. ולפעמים גם שלא בכונה, כמו ברכת חכם וקללתו על תנאי, אף על פי שלא נתקיים התנאי, ושגגה היוצאת מלפני השליט לטוב ולמוטב. וגם בהתגלותה של איזה תנועה, כמו שליף חד מסאניה ואתי מיטרא. טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע.",
        "summary": "גילוי תלוּת רצון האדם ברצון ה', מגלה את סגולת הרצון לפעול במציאות, וזהו היסוד לפעולת התפילה, הברכה, וגזירת הצדיק."
    },
    {
        "id": 2696,
        "article": "רעיון התשובה השרוי באדם תמיד, הוא יסוד כל המעלות הטובות. המחשבה העצבנית, שבאה מתוך הקשר אל עומק התשובה, היא מקור השמחה. התכונה היסודית של התשובה היא ההשערה בגדל השלמות העליונה של האלהות, ומתוך כך העונות בולטים הרבה מאד, שתה עונותינו לנגדך עלומנו למאור פניך. וכיון שמרגישים שההרגשה של החטא בכל אופן באה היא מתוך ההבהקה האלהית על הנשמה, מתמלאים מזה הרעיון עצמו גיל וגודל אין סוף. וחדות השמחה האצילית הולכת ומתגברת, יחד עם דכאות הלב של לבוש הנפש, העומדת בדרגת התשובה. התשובה לפי זה מביאה לידי גאולה בפרטיות. האדם נגאל מכל שיעבוד של כחות הזרים השולטים עליו, מתוך הבהירות האלהית שמתגברת בקרבו. והכלל כולו, בהיותו מוכן להרגיש את רעיון התשובה, מיד הוא נגאל, מתוך בהיקות האורה האלהית השופעת עליו יחד עם הרעיון של התשובה.",
        "summary": "העצבות המתלווה לתשובה, היא מקור השמחה, מפני שמקורה בהבלטת העוונות הבאה מבהיקת האור האלוהי בנשמה."
    },
    {
        "id": 2697,
        "article": "כפי אותה המדה שהאדם מכיר את עונותיו, הבהירות של אור התשובה זורחת על נשמתו. אף על פי שלכאורה עדיין לא זכה לקביעות התשובה בלבבו וברצונו, מכל מקום הרי אורה חופפת ומרחפת עליו, וכבר היא פועלת לבראת אותו בריאה חדשה. ואפילו אותם הדברים המעכבים את התשובה, כפי אותה המדה שהאדם מכיר אותם ואינו מעלים את עיניו ממציאותם, נעשה העיכוב שלהם פחות מכחו, וארסיותו מתקטנת, ומתוך כך אור התשובה מתחילה להיות זורחת עליו, וקדושת השמחה העליונה כבר מתלבשת בעצמיות נשמתו, ושערים סגורים הולכים ונפתחים לפניו. וסוף כל סוף יבא למדה עליונה כזו שכל ההדורים יתישרו, כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקב למישור והרכסים לבקעה.",
        "summary": "כשאדם מכיר את עוונותיו, מיד זורחת עליו בהירות התשובה, ואפילו בדברים המעכבים את התשובה."
    },
    {
        "id": 2698,
        "article": "האחיזה ברעיון של ההשערה בגודל אור אין סוף, אף על פי שמצד גבהו הרי הוא דוחה את כל מיני הגיון של דעה וכל מיני רגש מוטעם, עד שהאדם משתומם על ידו ובא לידי תמהון לבב, והוא מוכרח להלביש את מחשבותיו בתוכנים של האצלה והגבלה מסודרת, בכל זאת דוקא זה הרעיון הסתום, שאי אפשר בו הצמחה כל דהו, הוא מקור לכל הברכות, ושורש של הסתעפותיהם של כל הרעיונות המושכלים, אשר בכל גנזי חכמה וכל דעת קדושים. אשרי אדם המתרומם ברעיוניו לשיא הגובה של אור הקודש היותר מרומם, כי רק ברכת ד' היא תעשיר, ותמלא את הכל באור נגהה.",
        "summary": "דווקא ההשערה בגודל אין-סוף הסתום בפני כל הכרה ורגש, היא מקור הברכות ושורש כל הרעיונות המושכלים."
    },
    {
        "id": 2699,
        "article": "כשהאורה האלהית מגולה בהנשמה, והצמאון האלהי תמיד הוא בוער בתוקף, ידע האדם שזהו היסוד לכל מעלות הקודש, וזהו אור העולם. ואל יפול בדעתו מפני כל פגם מעשי ומדותי, כי ודאי לא יאונה לו כל און. ובדרכו, דרך הקודש, ילך ועז גאון ד' יהיה בידו למטה חוסן ושבט מושלים, לנהל על ידו את העולם, ולרומם ברוממות קודש את הכלל כולו, וישמח ויעז במתת גורלו.",
        "summary": "כשהצימאון האלוהי בוער בנשמה בתוקף, יידע האדם שזהו יסוד לכל מעלות הקודש, ואל ייפול בדעתו מפני כל פגם מעשי ומידותי."
    },
    {
        "id": 2700,
        "article": "מי שרוחו מלא מהופעת אור אין סוף, כל הרעיונות הקצובים הם לוחצים את לבבו, ואינו מוצא בהם קורת רוח, על כן צריך שיענג את נשמתו בעונג העליון החפשי של עלמא דחירו, שהוא אור התענוג העליון של חדות ד' העליונה, חדות עולמים של זיו אור חיי העולמים.",
        "summary": "מי שרוחו מלאה מהופעת אור אין-סוף, אינו יכול למצוא קורת רוח ברעיונות קצובים, וצריך הוא לענג נשמתו בחדוות ה' עליונה."
    },
    {
        "id": 2701,
        "article": "ההתלהבות הפנימית מאור הקודש, הצמאון התוכי לאור ד', זהו היסוד של התגלות הקדושה בנשמתו של אדם. והאיש אשר סגולת מרומים זו היא אצורה בנשמתו, צריך הוא להכיר את תכונתו, למען ידע איך לנהל את מהלך חייו, ואת כל נטיותיו ומערכות מחשבותיו, שיחו ושיגו והגיוניו, על פי אותו המעמד הגדול של אור האהבה, אשר ממלא עדניה הקדושים מתמלאת תמיד נשמתו מטל החסד של אור הברכה העליונה. ברכת ד' היא תעשיר.",
        "summary": "ההתלהבות והצימאון הפנימי לאור ה', הם התגלות הקדושה בנשמה, וצריך להכיר בהם ולנהל את חייו על-פיהם."
    },
    {
        "id": 2702,
        "article": "שפעת הצמאון האלהי באה לפעמים כדי להשפיע מרוח קדוש זה על העולם ועל החיים, על האומה ועל הכלל כולו, בכל הרוחב של מובן זה, לקרב הכל אל מרום הקודש, אל אור שם ד' חי העולמים.",
        "summary": "אותו הצימאון הפנימי בא לפעמים להשפיע קדושה על ישראל ועל העולם כולו."
    },
    {
        "id": 2703,
        "article": "כאב הלב, המבוכה והפחד, שבאה בעת החיפוש של האמונות והדיעות בראשית חיקורן, איננו בא מצד איזה פחדנות גרועה, ואפילו לא מטעם איזה יראת עונש גרידא, אלא מצד הכמהון הנפשי להיות מואר באור האמת הבהירה, באותן התוכנים העקריים שכל ההרגשות העדינות של יסוד חיי הנשמה תלוי בהם.",
        "summary": "כאב הלב, המבוכה והפחד, הבאים בתחילת החיפוש של האמונות והדעות, נובעים מהכמיהה לאמת הבהירה."
    },
    {
        "id": 2704,
        "article": "ההתעסקות במחשבות וברגשות העליונות היא מעדנת את הנשמה ומרוממת אותה בחיים עליונים, ומתוך ההתעלות הזאת מתעלים אחר כך המעשים והמדות בהתעלות גדולה ודילוגית. וכל העולם מתעלה בגניזה על ידי העילוי של היחיד, המתרומם מעל לכל הקוטן שבחיים, שפעת ברכה יורדת על ידו לכל הברואים. וזהו הרז של המשכת הנפש לרזים עליונים אף על פי שאינו מבינם כראוי, כי ההתעסקות המרוממה מרוממת את הכל, וזיו החיים מתמשך על הכל, והוד השירה בסוד חייה הולך ומתפשט על כל החוגים, הקרובים והרחוקים.",
        "summary": "ההתעסקות במחשבות עליונות, אף שאינו מבינם כראוי, מעדנת את הנשמה והעולם, וזהו סוד המשיכה הפנימית אליהן."
    },
    {
        "id": 2705,
        "article": "הנשמה הטהורה, אף על פי שהיא שקועה לפעמים בהתפשטות נצוציה במעמקי המחשכים, היא עומדת בעז טהרתה, ומתוך גודל הטוהר שלה, מרגשת היא את כל הלחצים של הזוהמא אשר בסביבה החשכה, והיא תמיד מתאמצת להתרומם עליהם, ואתה יחד לרומם גם את היסודות של החיים אשר השפלו הרבה והשתקעו בתוך השפלות של זוהמת החושך.",
        "summary": "אף שניצוצי הנשמה שקועים בזוהמא, היא עומדת בטהרתה, ומתאמצת להתרומם ולרומם עמה את כל הניצוצות."
    },
    {
        "id": 2706,
        "article": "כשהאורה הקדושה מתגברת בנשמתו של אדם, נעשה כל העולם כולו לפניו מלא אור קודש, וכל המחשכים שבים להיות מלאי אורים, ואין חושך ואין צלמות, אין רשעה ואין חטא ופשע, כי הכל מתמלא אור טוהר, והכל מוכרע לזכות, ורוח של חן, רוח של חסד, של מחילה סליחה וכפרה, מתפשט על כל העולם וכל יצוריו כולם, ואהבת עולם מתפשטת על כל היקום, על כל הבריות ועל כל החיים, והכל עולה ומתרונן, במלא פה של שירת עולמים.",
        "summary": "כשהקדושה מתגברת באדם, נעשית כל חשכת העולם לפניו לאור, ורוח אהבה וסליחה מתפשטת בעולם."
    },
    {
        "id": 2707,
        "article": "כשהתשוקה העליונה לאור העליון, לזוהר הצחצחות של קודש הקדשים, מתגברת, אז האדם נקרא לשעות אל עושהו, להסתכל כלפי מעלה, ולדבק את כל חפצו, כל רעיונותיו וכל מחשבתו, בנועם ד'. כי אם לא יעלה למרום המעמד של הקדושה שהוא קרוא לה מתוך פנימיות תשוקותיו, ימצא הכל חשוך לפניו, מלא קצפון ועצב. וכל הפנים הזעומות הללו אינם באים כי אם לעורר את יסוד החיים שבנשמתו, למען ירומם וינשא בתועפות עזו הרוחני הגבה למעלה.",
        "summary": "כשתשוקתו של האדם לאור העליון מתגברת, ידבק כל מחשבותיו בנועם ה', ואם לא יעשה כן ימצא את הכל חשוך לפניו."
    },
    {
        "id": 2708,
        "article": "כשההשכלה האנושית מתעסקת בהתוארים של האלהות, ובאה בסבך של מחשבה ביסוד ההויה ממקורה, בענין ההכרח והרצון. כשהיא מציירת לה את הרצון בכל החולשה שיש לו בהגון הרצוני שלנו, הרי היא ממאנת ליחש תואר רצון אל הבורא, מקור כל השלמות ויסוד כל הנצחיות. אמנם, אם מתוך השגה זו באה היא ליחש הכרח לתואר העליון, הרי היא נופלת לפח ומוקש הרבה יותר גדול מזה המוקש של תיאור הרצון. וצריכה היא על כרחה לרומם את הערך מעל כל דין של מהות רצון ומהות הכרח, ואחר כך תבא לאותה ההבנה, שאם לשבר את האוזן אנו מתארים את התואר של רצון, הרי נקודת האמת העליונה משלחת שם את קויה, והננו עומדים במערכה של אורה, מה שאין כן אם מתארים את אותה הסיבה של ההויה בתואר של הכרח, הרי הענין מתכסה בחושך גס כזה עד ששום אור לא יוכל לחדור אליו. כי מקור החיים ואורו, על ידי תכונת תיאור הרצון הוא מתגלה, ואחר כך חלה עליו הארת ההבדלה באין ערוך, שלא להמשיל למדה זו של הרצון העליון שום תכונה מתכונת הרצון המוגבל שלנו. וחיים ברצונו, וכאמור פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.",
        "summary": "סילוק הרצון מהאלוהות מחשש להשוואתו לרצון אנושי, הנו מוקש גרוע יותר, ובדימוים לשם שׂיבור האוזן מאירה האמת."
    },
    {
        "id": 2709,
        "article": "שפעת רוח הקודש המיוחדת לישראל, היא רוממה הרבה במעלתה, ומיוחדת במינה, מכל מיני שפע של רוח הקודש שכל אחד מבאי עולם זוכה לה על פי מעשיו. השפעה הישראלית היא נמשכת מפנימיותה של תורה, וההבהקה של החכמה המעשית בתורה, ובכל הליכות החיים הפנימיים והחצונים, הנוגעים למפעלים והרגשות הקרובים לחוג הפעולות, הנם גם כן יוצאים בדרך ישרה מאורה של תורה. ועצמיות כחה העליון של זוהר התורה, היא משפיעה על שני אלה הסוגים הרוחניים העליונים, סוג הרזי של רוח הקודש, וסוג הגילויי של אור התורה שבהגבלה ומפעל, כלאה וכרחל אשר בנו שתיהן את בית ישראל. ותמיד אנו קרואים לתקן את שתי ההופעות הללו, הכמוסה והגלויה, שתהיינה פונות באורח ישרה לקבל את שפעת בהירותן מתוך אור עולם של אוצר החיים אשר באור ד', החופף על הוד יסודה של תורת אלהים חיים.",
        "summary": "התורה משפיעה על ישראל השפעה רזית (רוח-הקודש) והשפעה גלויה ומעשית באופן ישיר, ובאומות רוח הקודש נשפע רק ממעשיהם."
    },
    {
        "id": 2710,
        "article": "שני אלפים תוהו קדמו בעולם, כדי להשריש את היראה הגסה בעולם, שהיא יראת העונש. ואחר כך נלקח התמצית המתעדן שלה ונשרש ביסוד יראת ד', כשהיראה השפלה נשארה כמו דורדיא דחמרא לחזק ולאמץ את כל היסוד של יראה העליונה, המקיימת את המילוי של כל העונג וכל האהבה של קודש.",
        "summary": "שנות התוהו שקדמו בעולם, השרישו בו את יראת העונש, כדי שתשמר את היראה העליונה, כשמרים ליין."
    },
    {
        "id": 2711,
        "article": "כל העבודה, כל התורה, כל החכמה, כל המוסר, כל כונניות העולם כולם, הנם הכנות להעלות את העולם כולו, ואת האדם בכללו, למעלת הדבקות האלהית. על כן האדם שהוא חש בקרבו נטיה תמידית ועצומה להדבקות האלהית, צריך שידע את תכונתו, ושיקר בעיניו ערכו, ולא יפחית את מעלתו בעסקים אחרים, כי אם ילך בדרכו, ועל ד' יתענג, ובאור הדבקות האלהית ידבק ויתאזר. ואל יפחד ואל יבהל מכל מפריע, וידע כי ערך הרעיון ועומק הרגש האלהי המאיר שבקרבו, הוא אוצר יקר בעדו ובעד העולם כולו, ויגיל וישמח במתת חבלו. וידע כי הוא ממלא תמיד את כל העולם כולו חסד, ומכריע את הכל לכף זכות. וישמר את ארחותיו, ויעריך יפה את רוממות הערך של כל הגיוניו, ואת כל מוצא שפתיו, כי הכל הוא אחוז באיתן קודש הקדשים. וידע כי הפלא ד' חסיד לו, ועטרת הענוה תהיה תמיד על ראשו, מעוטרת בזר שמחת עולמים.",
        "summary": "מטרת העבודה והתורה היא להביא את האדם לדבקות, וכשחש נטייה תמידית אליה, בדרכו בלא פחד, והעולם יתמלא חסד על-ידו."
    },
    {
        "id": 2712,
        "article": "אפילו אם התכונה של הדבקות האלהית בולעת הרבה מאד מהתכונה המדעית והמעשית, אין לשום על לב, כי הסגולה הפנינית של האורה העליונה היא שקולה כנגד הכל. והיא משלמת בעד כל המגרעות של כל הדברים, שהם כולם למטה הימנה, כי היא היא התכונה המבוקשת של דעת אלהים הטהורה, המלאה חוסן וחיל, אשר כל סגולה לא תערך לעומתה.",
        "summary": "אפילו אם הדבקות בולעת מהמדעיות והמעשיות, אין לשום על לב, שכן סגולתה שקולה כנגד הכל, ומכסה על כל המגרעות."
    },
    {
        "id": 2713,
        "article": "עיקר תכונת היראה נאותה היא אל הכחות הגופניים. השכל צריך להיות מתנוסס בזיו הדרו, בעז טהרת חופשו. ויש שטועים בני אדם לתן חופשה להגוף, או להגביל את תכונת היראה הגופנית על השכל, ויצא על ידי זה משפט מעוקל, עד אשר תתכונן תכונת היראה והחופש, כל אחת מהן על מעמדה הראוי לה.",
        "summary": "היראה נועדה להגביל את רק חופש הגוף, ואילו השכל זקוק לחופש, וטועים המחליפים ונותנים חופש לגוף או גבולות לשכל."
    },
    {
        "id": 2714,
        "article": "הקדרות הנפשית באה מתוך האורה העליונה הפנימית של הנשמה, מתוך התשוקה הקדושה לאור העליון, המרום וקדוש, חשק הקודש אל השיגוב האלהי. ומתוך שכמה שאדם רץ אחר אושר עליון זה, מכיר הוא בתוכיותו כמה אינו מגיעו, מצטיירת קדרות נפשית בקרבו, שגוונה הוא שחור, ותכונתה עצבון. אבל אין זה התוכן החשוך והעצוב הבא מתוך טמטום הלב, ודרישות חיצוניות, כי אם יסוד האור הפנימי, המחשיך בבהירותו. וכיון שהאדם קולט את המאור שבקדרות זו, הרי זה נגאל, ויוצא מאפילה לאורה.",
        "summary": "קדרות הנפש, הבאה מתשוקה לאור עליון ומההכרה בריחוקו ממנו, הנה אור פנימי החשוך מרוב בהירותו, וההכרה בכך מאירה אותו."
    },
    {
        "id": 2715,
        "article": "יסוד הכעס בא מצד חסרון היצירה הרוחנית. קיבוץ כחות הרוחניים, שעומדים לצאת אל הפועל בציור ובתפארת מובלט, דוחקים את הנשמה, ומצערים אותה בקצפון פנימי. כל מלחמות גויים, וכל רצח ושוד שבבני אדם, עד כל רוגז שבין בעלי חיים, מארס הנחש עד עקיצת קטן שברמשים בכונה של היזק, בא מצד הכעס הכללי האצור בעולם, שמצד עצור כח היצירה. וכל מה שהיצירה הרוחנית מתרחבת, כל מה שהפלגים של הדעה הרחבה מסתעפים בעזוז מרוצתם, כל מה שהתורה תתגדל ותתאדר, השלום מתרבה בעולם. אז יחזיק במעוזי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי.",
        "summary": "הכעס, שבמלחמות האדם ונזקי בעלי החיים, נובע מאי-ההוצאה אל הפועל את הכוחות הרוחניים המתקבצים בנשמה."
    },
    {
        "id": 2716,
        "article": "כל יצירה אופית באה תמיד משני המקורות בבת אחת, ממקור הרום האצילי שבשורש הנשמה בחביון עזה, וממקור התכונה החמרית במאפלי הרגשותיה. אלה התהומות קוראים הם זה לזה באין הפסק. ועל ידי פגישת קויהם, אור החיים, אור היש, אור החכמה, אור השירה, אור ההויה, יוצא ומבריק, והתכלת, הים, הרקיע ואבן הספיר, מתאחדים בהוד יפעת גילוייהם, לחדות גאולים שיבאו לציון ברנה ושמחת עולם.",
        "summary": "כל יצירה בעלת אופי באה מפגישת שורש הנשמה העליון, עם מאפלי הרגשות שבתכונה החמרית."
    },
    {
        "id": 2717,
        "article": "עולם הרעיונות מתחלק הוא לשתי מערכות בכלל, לרעיונות מתנודדים, משתנים ומתנועעים בתנועה תדירה, ולרעיונות קבועים, עומדים בצביונם בלא שינוי ותמורה. שתי הספירות של הנצח ושל ההוד, מתגלה בשתיהן יחד. הנצח בתעצומתו הוא היסוד הקבוע, וההוד ביפעתו הוא היסוד המתנודד ומשתנה. אין ציור לתפוס אחת מהמערכות בלא צירוף השניה לה. אין הנצח מתגלה בעזוזו כי אם כשההוד מאציל עליו מיפעת הודו, ואין ההוד מלבבנו בהדרו כי אם כשעז הנצח ממולא בתוכן פנימיותו. והם הם הצינורות של נבואת האמת, והשבילים המביאים את שפעת זיו האמת להחיות את כל היקום.",
        "summary": "עולם הרעיונות מתחלק לרעיונות קבועים (נצח), ולרעיונות מתנודדים ומשתנים (הוד), ואין אחד מהם מתגלה בלא צירוף חברו."
    },
    {
        "id": 2718,
        "article": "בנטיות הקודש שבעולם, אנו מוצאים את תכונת הנטיה המוטבעה בטבע הנפש גם בצדדיה החמריים והשפלים, אלא שעל גביהם מתגלה אור הנטיה היותר עליונה ואצילית, וככה הולכים הם המצעדים, וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, עד כדי היפעה האלהית באור פני מלך חיים, דברי אלהים חיים אשר לתורת חיים, הנטועה בעם הקודש העומד להתהלך לפני ד' בארצות החיים. אז, בהקשר הנורמלי של המדריגות, התכונה השפלה הטבעית, המוטבעת בטבע החמרני של האדם, אובדת היא את תכונתה, והיא בטלה ברוב האור העליון שלמעלה ממנה, כמדת שרגא בטיהרא, וכנר לפני אבוקה, וכטפה בים הגדול. אמנם, מסייעת היא אותה הנקודה השפלה המוטבעת בנפש התחתונה, לעזז את עצמת הקודש ברדתו אל מערכות החומר וחושיו, ופועלת היא בזה את פעולתה גם על כל אצילות היפעה, שהמדות העליונות יושבות עליה כחמרא דיתיב על דורדיא, המועילה לקיומו ואימוצו. בתכונת החיים אשר לאומות העולם מקשקשת היא הנקודה הטבעית הזאת גם כן. את צורתה היותר מהולמת לנחלת גויים מצאה על ידי המינות, שיצאה מהלאה לגבול ישראל, להיות לכח אמוני בעמים רבים. אבל כאן נפרשה הדורדיא מכל יין הלבנון, והנקודה החמרנית, בתקפה הירוד והמגושם, מוצאה את ביטויה בהתאמה לתוכן של אליליות מנוסחה, שלפעמים נתמה על החפץ של הריח החריף אשר לבקשת הקודש שנודף ממנה, אבל מיד נרגיש ריח של בשר. והבשר הולך הוא ומעביר את צורתו, ובשר קודש יעברו מעליך, עד שמתהוה לבשר חמורים, השוה אמנם במשקלו לבשר אדם. והמשקל הזה, התכונה ההשויית המקרית לכאורה, היא הגורמת שעקבתא דמשיחא מתגלה גם כן על רכיבתו של חמור זה, שבאמת איננו חמורו של משיח עדיין, שהוא עתיד לבא במהרה בימינו בקרוב, כי אם טולא דכופתא דחמריה. והצללים הללו הולכים הם ונסים לפי תוקף הארת השמש, שמשו של יעקב אשר זרחה בעבורו לרפאות את צלעתו, שפגע בה שרו של עשו, כשנדמה לו כתלמיד חכם מעבר מזה, וכליסטים מעבר מזה. ויעקב, אשר האמת היא מתת חבלו, יקרא שם המקום פניאל, כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי. כי פודה ד' נפש עבדיו, שהיא מוארה תמיד באור חיי רוח ד', המופעת במלא יפעת נשמת צור כל העולמים, אל אלהי ישראל, הנגלה בחזון אצילי, כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר.",
        "summary": "צדדי החומריות בנפש, והמינות בעמים, מהויים בסיס משמר לצדדים העליונים, כשמרים ליין, וכשהשמרים נפרדים מהיין הם נמאסים."
    },
    {
        "id": 2719,
        "article": "סוד ההשגחה מתפרש הוא דוקא ביחודה של כנסת ישראל. כלומר, כל מה שנעשה בעולם הוא מכוון בהשגחה מדוייקת, והכל בשביל ישראל, שהוא יסוד העולם. ומסוד ההשגחה הזאת באות כל כוונות התורה והמצות, שכמו שהכל נעשה מאת ד' בשביל ישראל, כן הכל מכוון לעשות רצון ד' בשביל טובת ישראל, עבדו את ד' אלהיכם ואת ישראל עמו. וזהו עומק הרצון של יחוד קוב\"ה ושכינתיה, שכל כך התפשטה באומה אמירתו על פי המקובלים, כי אני ד' שוכן בישראל. ואור חכמה זו, ובהירות הנשמה הבאה מידיעה ברורה זאת, אינה מתגלה בהדר גאונה כי אם בארץ ישראל. על כן רק הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ דוקא.",
        "summary": "ההשגחה היא הכוונת מאורעות העולם בשביל ישראל, וממנה באים כוונות המצוות והייחודים, ואור זה מתגלה דווקא בארץ ישראל."
    },
    {
        "id": 2720,
        "article": "כשנמצה את עומק הרעיון של רז ההשגחה, הננו צריכים לסדרו בסידור של כמות ושל איכות. הסידור הכמותי הוא, שלא יש שום דבר בעולם שאיננו נעשה בדבר ד' ועצתו העליונה, כל אשר חפץ ד' עשה בשמים ובארץ. והצד האיכותי הוא, שהעצה היא העצה היותר אצילית, היותר מגמתית ויותר אידיאלית, מכל מה שהלב יכול לחשוב. והעצה הזאת שרויה באידיאליותה בכנסת ישראל, המצויינת בעולמנו בתור גוי אחד בארץ, ובשרשי הויתה במעמד האצילי עד אין קץ ותכלית. אבל לעולם מוכרחים אנו להשקיף את ההדר העליון על ידי ההתאחדות הנפלאה של שני אופני ההשגחה הללו, שהשניה, המבוטאה בכנסת ישראל, מגלה היא את כל האור והעילוי של הראשונה, ומחשבתן של ישראל קודמת לכל, וחותמת את הכל. הרעיונות המתיחסים לההשגחה בכלל, אפילו בכל מעמק הפרטיות שלה ובכל ערכי דייקנותה, אפשר להם להגלות בהופעה של השכלה בהירה בשכל האנושי, וקל וחומר בערכי רוח הקודש ונבואה. אבל ההופעה האיכותית, המצבינת את כל הוד האידיאליות של העולם, והתרכזה בכנסת ישראל, בכל תועפותיה, מרום עליון עד עמק שפל, זה אינו מתגלה כי אם על ידי אור התורה, נבואתו של משה, לא בחידות ולא בחלום ולא במראה נבואית מודרגת, כי אם דוקא בהתודעות של פה אל פה אדבר בו, המיחדת את כנסת ישראל בעולם מכל גויי הארץ, ומיום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, מקצה השמים עד קצה השמים. ומזה האור האיכותי, הנפלא בטהרתו, בחוזק הראותו ובהוד חותמו הריאלי בחיים, המבטא בכל את הדר אמתת אצילותו, נשאבת כל נבואה וכל רוח הקודש בכל הדורות ובכל הזמנים עד עולמי עד. וכל החכמה, וכל התרבות האנושית הכללית, היא תמיד פונה בפנימיותה להגיע אל המעין העליון הזה, להספג מרוחו, ולהיות מואר מאורו, אור החיים, מעולם עד עולם. עד אשר יבא היום הגדול אשר בו ינהרו עמים רבים אל הר ד' ואל בית אלהי יעקב, בשאיפה של ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים.",
        "summary": "הצד הכַּמותי של ההשגחה הוא הנהגת העולם, וצדה האיכותי הוא עצה עליונה השרויה במחשבת ישראל הקדומה, ומתגלה באור התורה."
    },
    {
        "id": 2721,
        "article": "השמות של השבטים, מורה להיסוד הצרוף של כנסת ישראל מצד קדושתה העצמית, ושבעים נפש הם כבר מצד צירופם של ישראל לכללות העולם.",
        "summary": "שמות השבטים מורים על ייחודה העצמי של כנסת ישראל, ושמות שבעים נפש בני יעקב – על צירופם לכללות העולם."
    },
    {
        "id": 2722,
        "article": "כשתהיה האורה האלהית הפנימית, שהיא דוחקת את כל הנשמות להסתופף בצל שדי, מתגלה בעולם, יוכר שכל תנועה, בין גשמית בין רוחנית, שנתהוה בעולם החיים והחברה, לא באה כי אם כדי להוציא את העולם מן המצר והצמצום האפל, שמעכב בעד האור העליון מלהגיה אורו בשפעת רחבו האין סופי. ואז יכירו כל בני אדם, כל העמים השונים, כל הגזעים, כל הלשונות, וכל בני הדתות והסגנונים השונים שבמהלך המחשבות והרגשות, שאיזה רעיון נשגב ונאצל, ואיזה שאיפה אדירה וקדושה, היא מקפת את כולם, שערכה הוא יותר חשוב מצד אחדותה מכל פרטי השינויים שישנם באופי ההתגלות שלה על במת החיים. ואז יגשו זה לזה כל הלוחמים, כל המריבים והשונאים, ויתאחדו באחוה טהורה, כשיבורר הניב, והלשון יזדכך, להוציא לאור את המצפון המאוחד בלא שום גמגום והסתרה כלל, אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד' לעבדו שכם אחד.",
        "summary": "בעתיד יכירו הכל, שלכל העמים, הדתות והסגנונות, יש שאיפה משותפת הגוברת על מלחמותיהם, ויקראו כולם בשם ה'."
    },
    {
        "id": 2723,
        "article": "עולם תוהו עומד הוא לפנינו כל זמן שאין אנחנו מגיעים לידי התיקון העליון של אחדותם של כל זרמי החיים וכל הנטיות השונות אשר להם. כל זמן שכל אחד מתנשא לומר אני אמלוך, ואני ואפסי עוד, אין שלום בעצמנו, ואין שם ד' מופיע עלינו, שמא גופיה דאיקרי שלום, אשר אור האמת רק ממנו ועל ידו מופיע. כל עמל החיים, ביחוד העמל הרוחני של כל המחשבה, מוכרח להיות פונה רק כדי לגלות את אור השלום הכללי העליון, היוצא לא מתוך דחיה של איזה כח, של איזה רעיון, של איזה זרם, ושל איזה נטיה, אלא מתוך הכנסתו של כל אחד מאלה לתוך הים הגדול של אור אין סוף, ששם הכל מתאחד, הכל מתעלה, הכל מתרומם והכל מתקדש. חביבים הם היסורים הרוחניים, שכל עובד אמיתי, עובד אלהים אמת באהבה גמורה, סובל על ידי השאיפה הקדושה הטהורה והנאצלת הזאת. אבל דוקא היסורים הללו, הם הם הממרקים את הנשמה, ומביאים אותה, ועל ידה את העולם כולו, לידי האושר המרומם, לידי שאיבת רוח הקודש, לידי הגלותה של השכינה העליונה, ולידי הדבקות האמיתית באור חיי כל החיים. ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום.",
        "summary": "עמל המחשבה הרוחני מוכרח לגלות את שלום הדעות העליון של עולם התיקון, על-אף הייסורים הכרוכים בכך."
    },
    {
        "id": 2724,
        "article": "ואם הנשמה בחביונה היא חדורה צמאון אלהי, וחשיפות היושר הטהור היא עריגתה הקבועה, מי הוא זה יכול לעצור בפניה, ולהטות אותה מאורח שטפה הרענן.",
        "summary": "אי-אפשר לעצור את הנשמה החדורה צימאון אלוהי, מאורח שטפה הרענן."
    },
    {
        "id": 2725,
        "article": "כשמכיר האדם בעצמו שאיננו נוטה כלל לדרישות של פרס בעד מצותיו ועבודתו, אל יקטן בעיניו כשרון זה, ויעבד היטב את החוש העדין הזה, עד אשר יבא באמת לצעוד על אותו דרך החיים של עבודת הרב שלא על מנת לקבל פרס, ומורא שמים יהיה עליו, בצורתה הבהירה הראויה למבקשי ד'.",
        "summary": "כשמכיר בנטייתו לעבוד שלא על-מנת לקבל פרס, עליו לפתח חוש עדין זה, ועבודתו תתעלה מעבודת עבד לעבודת רב."
    },
    {
        "id": 2726,
        "article": "הרצון יסוד החיים הוא, הוא מוכרח להיות פועם בחיים. המוסר, התורה, כל אור קדוש ועליון, צריך הוא לפעול עליו להישירו, אבל לא לטשטש את כחו. החלשת כח הרצון על ידי מעמסות מטרידות, אפילו כשיהיו נובעות ממקום עליון וקדוש לפי דעת האדם, היא מדלדלת את הצורה העליונה של הוד האדם. אור הקודש, בעז הרצון וחופשו, בהודו הרענן, הוא מתגלה, ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. והמעטת הטרחים היא אחת ממגמות התורה האלהית, הנותנת שביל חיים, ומהלך ישר לכל כח הרצון ממבועו האמיץ, ממקור החיים.",
        "summary": "המוסר והתורה צריכים ליישר את הרצון, ולא לטשטשו ולהטריחו, כדי שלא לדלדל את הצורה העליונה של הוד האדם."
    },
    {
        "id": 2727,
        "article": "התפילה היא מעמקת בנו את ההרגשה העליונה הקדושה, והיא התמצית של ספיגת אור חי העולמים שבנשמתנו, והיא זורעת בנו אורות קדושים, מצמיחים פרי ישועה, ולא לנו האישים הבודדים בתור פרטיותנו לבד, אלא כל מה שהתפילה עושה, היא עושה בעדנו ועמנו ביחושנו לכל היש כולו, לכל החיים והמציאות, לכל ערכיהם, העבר העתיד וההוה. ומה נפלאו ההופעות, מה נשגבו ההתנוצצויות, ההולכות ומתגברות מכל תפילה, אפילו כשהיא עראית, פרטית ומבודדה, וקל וחומר כשהיא קבועה, כללית וחברותית. היא נובעת מהמעין האלהי העליון, שכל המרום והקדוש, כל הנשא והנשגב, בו כלולים וממנו נובעים, ואליו היא שבה, באדירות כח, בחיל ובחוסן מלא קודש קדשים, ומוסיפה היא ברכה במעין החיים, מסרעפת היא את עץ החיים כולו ומפארת את ענפיו. פלגיו אשר ישקוהו מתחברים אלו באלו, ולשדים רבים ושונים, שכל אחד מלא זיו ונהרה ממלא נחלי עדנים, המספיקים אושר ותענוגי אצילות עולמים, מתאגדים יחד, והיו למקור ברכה, לנהרי אהבת עולם ואהבה רבה, וברכה ושלום לכל היקום. ותפילת ישראל, בהנשאה למרום הקודש, בהרכזה בארץ חמדת עולמים, ובמרום מכון מקדש אלהי עולם, אדון כל המעשים ב\"ה, שטפי נהורים עוברים בכל עולמים, נשמות מרובבות מתחדשות בזיו של מעלה, והאידיאלים העליונים מתנשאים בגיאות קדושה, והכבוד העליון מתברך עדי עד. ברוך כבוד ד' ממקומו.",
        "summary": "התפילה נובעת מהמעיין האלוהי, וזורעת בנשמה אורות קדושים, ופירותיהם וענפיהם שבים ומוסיפים ברכה במקורם העליון."
    },
    {
        "id": 2728,
        "article": "עבודת רוח תדירית היא להשוות את השכל והרצון במשקל אחד, לצד העילוי, ואת שניהם עם ההרגשה הפנימית, ואת האחרונה עמם.",
        "summary": "עבודה תדירית היא להשוות את השכל והרצון במשקל אחד כלפי מעלה, ואת שניהם עם ההרגשה הפנימית."
    },
    {
        "id": 2729,
        "article": "אל ידחה אדם את ההרגשות הסמוייות שמתעוררות בנפשו. יניח אותם להתעמק, ללבלב, להוסיף ציצים ופרחים, גם פירות יעשו, ויאצרו במקום הסמוי מן העין. וכל זה ינהיג בהנהגת הקודש והטוהר. אור המוסר הטהור, ריח העדן של הנשמה, השוקקת למאורים עליונים, יחוברו יחד. ובכל עת אשר רוחו יתרומם להקשיב קשב שיח קודש מרזי תורה, גם טרם לדת חק ההשכלה הברורה, עולמים מלאים מתהוים, ובמרחבי אין קץ אשר לנשמת החיים עומדים הם שמה, ורעם גבורתם נורא הוא, ואור כאור החמה, כצאת השמש בגבורתו. ואם כח מדעו קצר, אפל וכהה, ולא הספיק לקלוט את התוכן ההכרי של כל השיגוי והשגב אשר במסתרי ערפלי אורים, ידע כי עוד יבא יום ומבטן החושך אור גדול יבקע, ושמשות אין חקר יגלו, ועל המוני עולמים תועפות נהורים יופעו. אשרי כל חוכה, כל מקשיב לקולות הדממה של המית הנשמות, גם בטרם יגלמו מהם מילים ואותיות.",
        "summary": "אל ידחה אדם את הרגשותיו הסמויות, אף שאינן ניכרות בשכל, אלא יניח להם להוציא פירות, וידע שסופן להאיר לכל."
    },
    {
        "id": 2730,
        "article": "בזיכוך הרוח, כל פגם מוסרי, אפילו רחוק ודק מאד, מורגש הוא על ידי הבטאה פנימית של מוסר כליות, וכל עילוי מוסרי מתגלה מעלתו על ידי הארה רוחנית, רוממות נשמה וחדות קודש. בתכונה העליונה מתרשמת התורה כולה וענפיה כולם בהאספקלריא הנשמתית. זאת היא מדתו של אברהם אבינו, שקיים את התורה כולה עד שלא נתנה. המביט אל צור חוצב, יכול על כל פנים בנקל לפי הערך, להגיע למדה זו, שבסיועה של התורה תחול עליו הופעת אורו של אברהם אבינו. ואז יאמר הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי, לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי. כששני האורות הללו מתכנסים ומתאחדים יחד, יסוד הפנימי ויסוד המקיף, שהוא מתהוה למורשה בישראל על ידי כחו של יעקב, שנסתגלה אצלו סגולת האבות להיותה אחוזה בשלשלת הקודש של הדורות כולם, שבטי יה עדות לישראל, מאיר אור התפארת הנשמתי במלא ברקו מבית ומחוץ, יעקב מלבר ומשה מלגאו. האור המקיף הוא האור הפנימי, מצד כל היקום, זהו אורו של משה הנשאב מתורה של מעלה, חמדה הגנוזה מימות עולם, וזהו אור החיים לחיי החיים. והאור הפנימי זהו האור הבסיסי, העומד בתור חומר עליון ונשגב לקבל את הצורה הרוחנית של האור המקיף, והוא מקור הדעת, שוכן החדרים, בכל ביתי נאמן הוא.",
        "summary": "איחוד האור הפנימי שבמוסר הכליות עם האור המקיף שבתורה (כחומר וצורה), זהו מידת האבות, ויעקב הורישה לכל ישראל."
    },
    {
        "id": 2731,
        "article": "המעין העליון של תביעת הקודש והמוסר הנשא, אור החסד של אברהם, הולך הוא ומתגבר, פוגש הוא את אור הדעת בהוד תפארתו, בהגלותו ביקרו בתורת משה, מורשה קהילת יעקב, אשר אמנם רק בתכונת ביטויו והגלותו בא הוא אחרי המעין הראשי של יסוד החסד הנשגב, יסוד משאת נפשו של ראש צורים, אברהם אבינו ע\"ה, אבל מצד עומק אצילותו והגיון אידיאליותו, הנה הוא רם ונשא מכל הוראת שם ואומר של חסד וכל נטית נפש. מקור דעת עליון, מאור חיי כל היש, בראשית כל מחשבת יקום, ועד אחרית כל, בו כלולים. ומחיי תורה שבכתב, זיו התפארת, מתפשטות הארות אידיאיות, מעשיות וסעיפיות, להיות למשקולת חיים לדור דורים, ביסוד הממלכה, המשפחה, האיש ומפעליהם, בתורה שבעל פה. וכן הולכים הם שלשת האורות הללו, תורת החסד, תורת החיים ותורת השלום, ומתאגדים יחד, שולחים הם זה לזה את ברקיהם רצוא ושוב. וכל נשמה אצילית, הנושאת דעה למרחוק בצדק ובמשפט, הרי מתמלאת תמיד טללי חיים, לשדי אורות, להחיות עם רב, להעדין עולמים מהמון חיי נועם, ההולכים ומפכים בגלי אורים שמשפיעות הן שלשת המערכות זו לזו, הלוך וחזור, הלוך והתגבר, הלוך והתרבה, הלוך והתענף. אור זרוע לצדיק, הולך ומצמיח, עושה פרי לברכה, ולישרי לב שמחה.",
        "summary": "אור תורת החסד (מוסריות אברהם), ותורת החיים (תורת משה), ותורת השלום (תורה שבעל-פה), מתאגדים ומשפיעים זה על זה."
    },
    {
        "id": 2732,
        "article": "להוקיר את האמצעיים המביאים למטרה נשאה מעבר מזה, ולהיות העין פונה תמיד אל עצמותה של המטרה מעבר מזה, ולרומם על ידי הצפיה את האמצעיים עצמם אל רוממותה של המטרה, היא הפרוגרמה התדירית של מהלך החיים באשרם הפנימי, הפונה אל הקודש. כל מה שהננו הולכים וקרבים לדרכי ד', צור כל העולמים, כן הוקרת האמצעיים כולם מתגברת בקרבנו. כשהננו משתוממים על ארך הרוח, על מדת ארך אפים הנשגבה, המתגלה בהמון כל המעשים וכל היצורים, מזעירות הזעירות, מזהומת הזוהם, עד גדולת הגודל ועד פאר התפארת, והכל הולך ומתקשר בשלשלת של אמצעיים משולבים למטרה עליונה, ומרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר, כל מה שאנו מתעמקים יותר בחזון עולם זה, מתגברת בקרבנו המדה של הוקרת האמצעיים. כשהננו משקיפים על עמל האדם, הפרטי והכללי, על יצרי הלב, על הרשעה ועל הכסילות, על המדות הרעות, על הרציחות, על העקמימויות, שהם נגלים לנו במהלך התולדה האנושית, ובפרטיות בזמן שהעתים מגלים את מרירותם, והננו נושאים את עינינו למרחוק, לדעה את אחרית המטרה של כל הסיבוב האיום הזה, הרינו מכירים את הוקרת האמצעיים עד היכן היא מגעת, והננו למדים מזה עד כמה הננו צריכים להוקיר את כל האמצעיים הכשרים, הקרובים והרחוקים, שהם מגיעים אותנו ואת הכל למטרה הרוממה, ששם חביון עז ד', אור הקודש, מאיר בהודו.",
        "summary": "מאריכות אף ה' לבריותיו, בגלל המטרה שהן מסובבות, למרות רשעותן, אנו למדים לכבד את האמצעים המביאים למטרה רוממה."
    },
    {
        "id": 2733,
        "article": "יש שאנו נרתעים מדיעות שהגו אותם חכמי לב קדושים ונשאים באומה לדורותיה, ואנו נסוגים מאותן הדיעות, ותופסים אנו במקומן דיעות אחרות שרגשנו הפנימי יותר מתישב בהן, ומוצא את עצמו עומד בתמותו על ידי השפעתן. אבל לבנו שואל אותנו, היתכן שמעולים אנו יותר מאותם גדולי העולם שאותן הדיעות היו קניניהם? ועל שאלה זו משיבים אנו, שאותו הברק הטהור שבתוכיותה של כל דעה, מתהלך הוא עם עצמיות הנשמה, והוא אינינו נמסר לא בכתב ולא בעל פה. אמנם, הדיעות הנשגבות שהן תמימות, ומקירות ממקור ישראל בכל מילואיהן, הן הולכות ונמשכות בתמימותן גם אחרי אשר ברק אורן מתעמם על ידי הצללים הרבים שהמקבלים הנמוכים עושים בהם על ידי קבלתם. ואותן הדיעות שישנם בהם סיגים זרים, הנן מתבררים דוקא במורד המעלות של המקשיבים בעלי הכהות והעימום, שעל ידי מיעוט ההבהקה הנשמתית הדעה מתבדקת וכתמיה מתגלים, בלב, ברגש ובשכל. ואין פלא שאותן הדיעות עצמן, שבזריחה המאירה של השמשות העליונות של הנשמות הגדולות אשר חוללו אותן לא נראה בהן שום כתם ולא שום זריות וחיצוניות, אחרי כמה וכמה העתקות והעממות, הקטנות דורות והחשכת רוחות, מתגלים הסיגים ההם, והקטנים באים ומבררים את הגות הלב של הגדולים, שאינם בערכם כלל, והם הם העוללים המיסדים את העז, ומשביתים אויב ומתנקם. ואחרי הטוהר הזה, באה עלינו הופעה רבת כח מכללות הזוהר של קדושת הנשמות, אשר לתוקף אורן כל המחשיכים הללו וכל צלליהם נהפכו לאורה כללית.",
        "summary": "הסיגים שדבקו בדעות גדולי האומה, התבטלו לעומת ברק נשמתם, והם מתבררים דווקא על-ידי בעלי נשמות כהות, הזקוקים לדעות טהורות."
    },
    {
        "id": 2734,
        "article": "לפעמים אפשר למשוך אור חיים ורעננות מתוך המקוריות העליונה אל הפרטים, עד שאפילו כח של מרץ והזדרזות אפשר לחזק בכל התפשטות הסעיפים הפרטיים, מגופי תורה, מעשה וחכמה, על ידי ההתגברות הנשמתית שבאה מההתעמקות בשרשי ההשכלות העליונות, המקירות בלב נבון כהקיר בור מימיה. אבל לפעמים ההתגברות המקורית היא גם כן מבליעה עוד יותר את הפרטים, ונוטלת היא את האפשרות להתעסק בהם, על ידי ריבוי שפעתה נעשים הם כשרגא בטיהרא. אמנם בליעה זו אינה כי אם לשעה, בעת תוקף ההזרחה של האור המקורי, ומיד כשהאור הזה מתעלם במקורו העליון, חוזרת היא השפעה הרעננה להיות נוזלת, דוקא על ידי אותה ההתגברות המקורית העליונה, שפעלה תחילה את פעולת ההבלעה, והיא מבלטת את העז הפרטי, עד שהדברים יוצאים חיים וקיימים, דשנים ורעננים, בכח החיים והמעשה שבהם, חודרים לעמקי מעמקים, ומסתעפים להמון דקדוקים, תילי תלים וחבילי חבילות. והכל צופה לעת הכושר, שעוד פעם יזרח האור המקורי הגדול, ויתעלו הפרטים אל מעלות ההכללה הרוממה, יבלעו עוד במקור חייהם, ישאבו בדממה מי מעיניהם המפכים ממקור עליון, ישתלמו שם בהשלמה עליונה. וכפי אורך ההבלעה, כה יגדל החיטוב המפורט, וכן יגבר האור הפרטי בכל חשיבותו בצאתו מהתעלומה, כאש וכפטיש יפוצץ סלע.",
        "summary": "הגברת אור התורה המקורי בפרטיה, מבליטה אותם, אמנם לפעמים הבלטה זו נעשית על-ידי בליעה זמנית."
    },
    {
        "id": 2735,
        "article": "אל יפול לבבינו בקרבנו, אם אחרי עמל שנים רבות הננו מוצאים את עצמנו עומדים בראשית הדרישה של אותם התוכנים שכל כך עסקנו בהם וסבבנו את מרכזם, וביחש המוסר ונטיית הטבע הננו עומדים לפעמים על אותו המעמד הזעיר, עד שאנו צריכים לישר את עקמימיותנו בכל אותו הזירוז שבראשית מצעדנו על הככר המוסרי. אחרי כל אלה יודעים אנו שלא לשוא היה עמלנו, ועושר גדול עשה רוחנו בעמלו, וההחשכה הבאה לנו אחרי מהלכים ארוכים ורבים, איננה באה כי אם להורות לנו דרך חיים סלולה, שנהיה תמיד, גם עד זקנה ושיבה, עומדים חמושים בכחותינו הרוחניים, לעבוד ולמשא, ולא נאמר בשום פעם כי כבר מלאנו את החק. כי לא להגיע לאיזה מדה ידועה היא מטרתנו הכללית, כי אם להתעלות, וללכת תמיד הלוך ועלה. וכאשר תבא איזה עצלה לבהלנו, ולהרפות ידינו מעבודה, באה מיד האפלה קודרת, ומשימה את כל העמל העבר כאילו לא נשא לנו פרי, וכאילו הננו עומדים במצבי העוני והדכדוך כבראשית ימי התחלת עבודתנו, למען נדע כי לא לרכוש סכומים ידועים בנכסים הרוחניים נקראנו, כי אם להרבות פעלים ולעבוד. אשרי איש ירא את ד', במצותיו חפץ מאד, במצותיו ולא בשכר מצותיו. ואחרי אשר נקבל בחפץ לב גם את המעבר המחשיך, יגיהו לנו אורים חדשים גם ישנים, ד' אורי וישעי ממי אירא.",
        "summary": "עיסוקינו בתיקון אותם פגמים במשך שנים רבות, לא תרפה את ידינו, אלא תחזק אותנו בעבודתנו התמידית, שאינה לשם תכלית."
    },
    {
        "id": 2736,
        "article": "כשם שהחכמה ההסתכלותית היא בנינו של עולם, כך היא הטבעיות המוחשה בתום הנפש יסוד הבנין. וההכרה היא עם כל טובה, מצד חולשת האדם, מערערת קצת את היסוד האיתן של החוסן המאיר והחי אשר להטבעיות. עומדת היא הטבעיות בהגנה, ושומרת את עוזה, במה שהיא מוצלת מהשפעת ההכרה של האדם, מפני שהתעלומה בו היא כל כך רבה, ובכל אדם גנוז חוסן ישועה בצדדים הבלתי מלומדים שלו, המגינים על המגרעות של התלמדותו. ובשביל כך לפעמים האדם מזדעזע, וכן העולם, על ידי שאיפה כוללת של מופלא, הפורצת כל גבולים, וחפצה לחדור בכל המקצעות, שאז האיתניות הבהמית של האדם, הטובה והמוצקה, עומדת בסכנה. ותמיד ראוי לנשאי הרוח לדון על דבר הפליטה החסינה של התום הטבעי, לגונן עליה מיד ההתחכמות הקלושה אשר לאדם.",
        "summary": "התמימות הנה היסוד לבניין החכמה ההסתכלותית, כיוון שהיא משמרת את הצד הטבעי והעז שבאדם ממגרעות ההתלמדות."
    },
    {
        "id": 2737,
        "article": "השאיפה לדברים גדולים דוקא, ליצירות גדולות, למדעים גדולים, למדריגות גדולות, היא מרוקנת את האדם מתוכיותו, שהיא הולכת ומתכוננת דוקא מזרזיפים תדיריים הבאים בלי הרף, קמעא קמעא.",
        "summary": "השאיפה ליצירות גדולות מרוקנת את האדם מתוכנו, המתכונן דווקא מזרזיפים תדיריים."
    },
    {
        "id": 2738,
        "article": "צריך לזקק את מדת הקנאה כשהיא באה אל גבול הקודש, שתהיה קנאת ד' נקיה. ובאם אי אפשר על פי רוב בלא צחצוחים של חולשת בשר ורוח, מכל מקום צריכה הבקורת העצמית לברר את בסיסה העקרי, שלא יהיה קנאת איש מרעהו, המביאה רקב עצמות, כי אם קנאת ד', הנותנת לבעליה ברית שלום.",
        "summary": "צריך לזקק את מידת הקנאה בבואה אל גבול הקודש, שבסיסה לא יהיה קנאה אנושית, אלא קנאת ה' הנותנת שלום לבעליה."
    },
    {
        "id": 2739,
        "article": "בעולם הרגיל של המחשבה מוכרחים הפרינציפים להיות סותרים זה את זה, ודוקא מסתירתם יבא הבנין הרצוי. הסתירה מביאה לידי הכרעה, וההכרעה מביאה לידי ריכוש של אוצרות מקובצים מעברים, והחיים הרוחניים מתברכים בעושר גדול. יש אמנם עולם עליון ברומה של המחשבה, ששם כבר השלום מושקף, ודוקא מתוך ברכת השלום, מתוך השקט והנחת, מתוך השלוה והנועם, הכל מתברך ומתאדר. כשאנו עומדים בגי חזיון עליון זה, הננו סוקרים את הפרינציפים בשרשיהם, והננו רואים את אורח השלום שבהם, את הצד השוה בכל מילואו.",
        "summary": "בעולם המחשבה הרגיל, מתברכת המחשבה מסתירותיה המביאות להכרעה, אך בעולם העליון – ניכרת אחדותן השורשית המשלימה."
    },
    {
        "id": 2740,
        "article": "כשהיראה מורגשת בנפש במדה גדולה כל כך עד שהיא ממעכת את הכשרונות הנפשיים, והחרדה מתגברת עד כדי מדת הימום סואן, שאינו נותן מנח ומרגע גם לענינים רוחניים נאצלים, שהוא יסוד תעודת האדם, צריכים לאצור את הכח הגדול והקדוש הזה, לאגרו בפנימיות הנפש, באופן שיוכל לצאת אל הפועל בכל עת הנדרש לפי מדתו ההגונה, ובכל עת ישתמש בו בתכונה מיוחדה. והמותר של הכח של היראה, המתפרץ לצאת ולזעזע את החיים וכחותיהם, יהפך אותו לכח של מרץ רוחני ומעשי, להאמץ על ידו בתורה, חכמה ומעשים טובים.",
        "summary": "כשהיראה מתגברת, וממעטת את כשרון הנפש לעניינים נשגבים, צריך לאוגרה, ולהופכה למרץ מעשי להתגבר בתורה ובמצוות."
    },
    {
        "id": 2741,
        "article": "ההבנה של השגחה כללית וידיעה כללית, שבפילוסופיה, כלפי מעלה, מיוסדת היא על עומק הדעת שעצמיות הפירוד לפרטים היא הכרה מוטעית, מצד הכהות שבהכרת הברואים, גם העליונים שבעליונים, אבל האמת הוא שהמצוי כולו הוא כלל גדול, ואם כן, כלפי מעלה, שמוארה שם האמת הבהירה, ההשגחה והידיעה היא באמת כללית.",
        "summary": "כפירתה של הפילוסופיה בהשגחה הפרטית והכרתה בהשגחה הכללית, מיוסדת על עומק הדעת, שבאמת כל המציאות כלולה כאחד."
    },
    {
        "id": 2742,
        "article": "הבחירה הצפונה היא יסוד כל חק ומשפט, והיא שמה את המערכות לפי מדרגותיהם, מגדולי המציאות עד קטניהם. והבחירה הגלויה, המתגלמת בבני אדם, שהמשפט המורגש מתראה על ידה, הוא רק כנטף מן הים לגבי הבחירה הכמוסה, שכל מערכת המשפט של כל היש מתנהגת על ידה.",
        "summary": "בחירת האדם הגלויה היא רק נטף מהבחירה הכמוסה, שכל מערכת המשפט של כל היש נוהגת על-פיה."
    },
    {
        "id": 2743,
        "article": "מגמת ההויה כולה, מצד החפץ הכמוס האין סופי, היא כפי הגלותה לנו, עצה גדולה של התעלות והוספה נצחית, שאם אין מציאות של קוטן וחסרון, לא יוכל להיות רק גודל ומילוי, אבל לא התגדלות, ודריכה תדירית לתוספת ברכה. ואף על פי שאין קץ להעילוי של השלמות המלאה, שאין בה עילוי מצד אין סופיותה, מכל מקום כלול בה גם כן זה הכח הנשגב של התעלות תדירית, וזה נחשב כאילו השלמות המוחלטה משתלמת על ידי ההשתלמות הבאה על ידי הופעת הקוטן הבא אל הגודל, ועבודה זו היא צורך גבוה.",
        "summary": "השלמות האלוהית משתלמת והולכת על-ידי הכללתה את הקוטן המתעלה אליה."
    },
    {
        "id": 2744,
        "article": "האמת היא תכונתם של ישראל, מפני שנשמתם עלתה במחשבה הקדומה, והם שואבים את ציורם מקודם שנברא העולם ונתגשם, ואז כח השקר עדיין לא החשיך את המציאות. אבל העמים נוטלים את ציוריהם מן העולם המוחשי, שמתהפך אצלם לרעיון, וההגבלה כבר היא מחושכת מן השקר. ומתוך כך כח הדיבור הישראלי הוא בא ממקור המחשבה האצילית, ופועל את פעולתו במציאות, וכח הדיבור הנכרי הוא רק מצייר את המציאות. ומתוך שאפשרות הציור של הרוממות מעל לכל מוגבל ומצוייר, שהוא המבא לההכרה האלהית המוחלטה בטהרתה, היא נחלת ישראל, ואינה נתונה לכל גוי, נאמר רק בישראל ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. ואין בני נח מוזהרים על השיתוף, מה שהוא מנוע מתפיסת ציורם וכחם הנפשי. ועמון ומואב, כשטפלו שקר על הכרובים, אמרו, ישראל הללו שברכתם ברכה יעסקו בדברים הללו, הודו על חוסן הדיבור של ישראל. ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך.",
        "summary": "שורש ישראל במחשבת העולם הקדומה, קודם התגשמותה, ולפיכך דיבורם פועל במציאות, ולא רק מציירה כדיבור העמים."
    },
    {
        "id": 2745,
        "article": "גדולים הם יסורי היצירה, הנתקת האדם מהעולם העכור, שכחות החיים החומריים כולם כל כך מושרשים בו, אל עולם האצילות והטוהר, ששם הנשמה האנושית היא אזרחית, ופועלת בחופש כחותיה. אמנם, כמה גדול הוא גם כן עונג היצירה, בזה שהנשמה מוצאת היא את מנוחתה, את תעופת חייה העצמיים. וצריך כל יוצר לחשב חשבונו של עולם זה, שלא יקוץ ביסורי האהבה של היצירה, כי רק על ידם יזכה לאותם הענוגים העליונים המופלאים שלה, ולא ידאב רוחו בקרבו גם אם רבו יסוריו היצירתיים, שלפי מדתם יגדל העונג והברכה. ולעולם אל יבקש את התענוגים העדינים לבדם בלא יסוריהם, כי אז הם אובדים את עדינות ערכם, ואין האור החי מתגלה מהוד של מעלה כי אם דוקא על ידי אותו המירוק של ההסכמה הנפשית לשמח ביסורים, שהם הם מקורי העידונים.",
        "summary": "יסורי היצירה הבאים מהמעבר מעולם החומר אל עולם האצילות, ממרקים את האדם, ועל-ידם זוכים לעונג העדין של היצירה."
    },
    {
        "id": 2746,
        "article": "איש יחידי צריך למצא עצמו בעצמו, ואחר כך הוא מוצא את עצמו בעולם המסבבו, שהוא חברתו, ציבורו ועמו. הציבור מוצא את עצמו בעצמו, ואחר כך הוא מוצא את עצמו באנושיות כולה. האנושיות היא מוצאה עצמה בעצמה בתחילה, ואחר כך היא מוצאה את עצמה בעולם. העולם מוצא את עצמו בעצמו, ואחר כך הוא מוצא את עצמו בעולמים כולם המסבבים אותו. הסביבה העולמית בכללותה היא מוצאה את עצמה בעצמה, ואחר כך היא מוצאה את עצמה בההכללה הסוג סוגית העליונה של כל העולמיות. העולמיות היא מוצאה את עצמה בעצמה, ואחר כך היא מוצאה את עצמה בהחוסן המלא, בהאור העליון, בהמון החיים ומקור יממיהם, בהאורה האלהית. ואז מתאחדות כל ההכרות הללו יחד, וחוזרות ונעשות חטיבה אחת, שכללותה היא אדירה לאין חקר, ופרטיותה היא חסינה, תמימה, שלמה ומבולטה, עד אין קץ ותכלית. ושטף החיים הולך ושוטף, ואור קדש הולך ומתגבר. ושרים כחוללים, כל מעיני בך.",
        "summary": "האדם, הציבור, האנושות, העולם, הסביבה העולמית והעולמיות, מוצאים את עצמם בעצמם תחילה, ואחר-כך בסביבתם, ואז מתאחדות הכרותיהם."
    },
    {
        "id": 2747,
        "article": "הבינה והציור, המדע והחפץ, הלא רק שביבים קטנים הם מאוצר החיים, האוצר בעצמו מלא הוא במילוי אין חקר בעומק נורא. העזיזיות של החיים, המתגלה בחפץ החיים, שכל החפצים הם תולדותיה, חזקה היא מאד בחסנה, צורתה קבועה היא, כל הצורות הרוחניות מתטבעות על פי אותה המטבעה הספונה בקרבה פנימה. כשיוצאת מריבה בין כח לכח, בין איש לאיש, בין עם לעם, בין עולם לעולם, המריבה בתוכנה היא תוצאה מהשינוי והניגוד שיש בעצמיות של אוצר החיים. מעט מאד הוא הערך של יסודי ההתנגדות שהם מתבטאים בבינה ופירוט מדעי, כל אלה הם סימנים קלים, שמפני חולשת ההכרה הם מתבטאים בתור סיבות ודרישות, אבל היסוד העליון הוא שנאת החינם שאוצר החיים מבטא למה שהוא מנגדו. ויצרא דשנאת חנם זה, הוא חובק בתוכו את סתר האהבה, שהיא גם כן כמותה אהבת חנם, שאור השלום והאושר רק בה הוא גנוז. וכל הנימוקים המתגלים בגילוי הגיוני, ובמערכה צורתית מתוארה, הם רק ניצוצות קלים, שמתוך שאין הספירה המוגבלה של עמדת חיי האדם בהוה יכולה לקבל את שיגוב האור של האוצר במילוי תוכיותו, מסתפק הוא בציורים קלושים, שמכילים רק צללים כהים של המקוריות אשר לאהבת החנם ושנאת החנם, שיסודן הוא שנאו רע ואהבו טוב. וכאשר עומק הרע ורוממות שרשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק השנאה הרי הוא עומק האהבה. ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חנם, נשוב להבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חנם, היורדת מראש צורים, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם, שהיא התיאוריה הנאמנה של העברת כל הטוב על פניו של זה האיש משה. אבל תיכף בהולדו בא הטוב עמו, ותרא אותו כי טוב הוא, יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים.",
        "summary": "שורש השנאה הוא בניגוד העצמי שבין הצדדים ולא בנימוקיהם החיצוניים, וכיוון ששורש הרע בטוב – שורש השנאה באהבה."
    },
    {
        "id": 2748,
        "article": "אין להתנגד אל הנשמה העצמית בהגלותה. והתגלותה תדירית היא. גם בעת אשר עבי עננים מכסים את בהיקות אורה, היא מאירה בכל גבורתה, והיא נושאת את העולם ואת האדם למטרת אשרו, הנעלה מכל שם של מטרה. הנשמה הוגה מבלי הגיון, פועלת מבלי מפעל, עמה, רק עמה, הננו עולים באותן המעלות, שכל דחיפת חיי המציאות במעמקי רזיו דוחפים אותנו אליהם. אז תתענג על ד'. זהו סוד צמאוני, ורז ריוויי.",
        "summary": "אין להתנגד להתגלות התדירית של עצמיות הנשמה, המביאה את האדם והעולם לאושר נעלה מכל שם של מטרה מוגדרת."
    },
    {
        "id": 2749,
        "article": "מתרחבת היא דעתו של אדם, כשהוא נושא שאחרים מוארים על ידו באור חכמה, ומתקצרת היא כשהוא נושא לחסד.",
        "summary": "כשהאדם הוא נושא שאחרים מוארים על-ידו באור חכמה – דעתו מתרחבת, וכשהוא נושא לחסד – היא מתקצרת."
    },
    {
        "id": 2750,
        "article": "בעזיבת התורה והחכמה, כל רגע ורגע של תוהו העובר על האדם, מתאלילה היא ההצטיירות האלהית השרויה בעומק החיים של נשמתו. וכל רגע של הגיון דעה, של הארת תורה וחכמה, ההצטיירות האלהית הולכת ומתעלה.",
        "summary": "בעזיבת התורה והחכמה מתהפכים ציורי האלוהות שבאדם לציורי אלילות, ובהארתם – הציור האלוהי מתרחב."
    },
    {
        "id": 2751,
        "article": "ישנם צדיקים גדולים, בעלי תכונות עליונות, שהם נלחצים בנשמתם פנימה, מפני שאינם חודרים לתוך הגדולה הפנימית אשר ברוחם, ואינם מאמינים באמונה שלמה בקדושת שאיפותיהם, ומפני זה אינם מכירים כל כך את יסוד האור שבמרחב רעיונותיהם, והם הולכים שחוח מנטל החול של הסכלות העולמית, כעס אוילים, המכבדת עליהם, שמתוך כך הם נתונים בתוך ים של צרות רוחניות, רעיונות הצרים של ההמון מעיקים על רוחם, ולהתרומם עד כדי מלא הגובה של מחשבת עצמם ושל כביריות רצונם אין להם כח. והם מוכרחים סוף כל סוף להתנער מתרדמתם, ועם כל השלום והכבוד שהם מתיחשים בהם אל ההדרכה ההמונית, ישובו אל ד', המתגלה להם תמיד מחלונותיהם וחרכיהם המיוחדים.",
        "summary": "ישנם צדיקים שנשמתם נלחצת מתוך חוסר אמונתם בגדולתם והסתפקותם בדרך ההמון, והם מוכרחים לשוב אל ה' המגלה להם בדרכם המיוחדת."
    },
    {
        "id": 2752,
        "article": "כשהצמאון אל התורה מתגבר, זהו אות התרוממות להנשמה, והוספת אורה. ראוי להשתמש בשעת כושר זו, ולשתות בצמא את דבר ד', אדכפנת אכול, אדצחית שתה. הצמאון הזה אפשר להרגישו גם כן במעמד הכלל. יש צמאון לדבר ד' שאותותיו הם כמוסים מאד, אבל להכירם אחרי החידור הראוי, אפשר. לפעמים מתגלות מחלות רוחניות עזיזות, שהן באות רק מצער הצמאון הרוחני שאיננו מרווה, ואז במקום להלחם נגד המחלות אשר נולדו מכבר, ראוי יותר להלחם נגד הסבה הראשית שגרמה לכל המחלות, והוא להסיר את אי הריווי של הצמאון, להשביע נפשות שוקקות.",
        "summary": "התגברות צמאון התורה היא אות להתרוממות הנשמה, וכשהוא אינו מרוּוה, מתגלות מחלות רוחניות ביחיד ובכלל."
    },
    {
        "id": 2753,
        "article": "מה מאד ראוי להיות עומד על המשמר המחשבתי והציורי, לקלוט כל רעיון תיכף בהולדו במחבואי הנפש, לשמור את צעדיו מראשית יציאתו מתוך התעלומה הכמוסה אל אור ההתגלות, ולרשום את כל הרשימות שמרגישים, בשימת לב, בכל ארחות הפיתוח שלו.",
        "summary": "ראוי לעמוד על המשמר לקלוט כל רעיון תכף בהיוולדו, לרשום את רשמיו ולפתחו."
    },
    {
        "id": 2754,
        "article": "החטא גרם שבעלי חיים נתקו ממדת הצדק, והותר בשרם כירק עשב. ההתרחקות הזאת שהאחים בבריאה נתרחקו, שמרה על האנושיות בהשתפלה, שלא תצמד לאותו הכיעור שיש בהסיג התחתיתי של נפש בעלי חיים הבהמית, אבל לעומת זה אבדה גם כן את הבסיסיות האיתנה של המדות הטובות המוטבעות כל כך עמוק בנפש הבהמה. כשיחזור העולם לאיתנו, יתקרבו הרחוקים, ואריה ונמר וזאב, נחש ודוב וחביריהם, יכנסו במערכת הצדק בתכונתם, ויתקשרו למעלת הצדק בחובת האדם נגדם. הזיקוק העולמי של הנפש הבהמיית שתטהר מסיגיה, יהיה הגורם שהאחוה עם היצורים כולם אשר תתגלה, לא תערב שום סיג בנפשות האדם המתחברות חיבור אחותי עם נפש בעלי חיים כולם. והשפעה הטובה של מיזוג הכחות, והחסינות המוצקה של הנפש הבהמית בטבעיותה, תשפיע בכחה האמץ על הנפש האנושית, לתת לה העז והתם הבריא אשר נעשקו ממנה לרגלי סעיפי החטא אשר נתפשטו בשדרות הדורות. והעולם וכל החיל החי בתוכו ישוב לאיתנו, לכבודו, לשלותו ורוממותו.",
        "summary": "הֵתר אכילת בשר מדגיש את יתרון האדם מן הבהמה, אך מונע קישור באיתנות מידותיה, ובזיקוק הנפש הבהמית הם עתידים להתאחד."
    },
    {
        "id": 2755,
        "article": "האהבה בטהרתה מתפשטת על הנפשות הכלולות ומוקפות מהנפש האוהבת. הנפש האוהבת היא לעולם גדולה וארוכה מהנפש האהובה. ויש שצריכה האהבה להתפשט במספר נפשות, לפי הכללתה של הנפש האוהבת והקיפה. וזהו רז של י\"ח הנשים של המלך, והאלף אשר לשלמה, ובכלל אי הגבלת הנשים של התורה. הנשמה הגברית היא יותר מקיפה, ארוכה, רחבה ועמוקה, מהנפש הגבירית. ומילוא האהבה משתלם בהתכנסות פרטי ההכללה אל הכללות, בעוצם כח גבורתו. והדוגמא העליונה היא האהבה האלהית אל כל העולמים, כל המעשים, כל היצורים, האצולים, הברואים, וכל חפציהם, הכל יוכל וכיללם יחד.",
        "summary": "האהבה הטהורה מתפשטת מנפש האוהב וכוללת את הנפש האהובה, וכשהנפש גדולה, היא יכולה להכיל אהבות רבות."
    },
    {
        "id": 2756,
        "article": "אין מרגישים את היופי של העולם כי אם לפי המדה של יופי שיש בפנימיותה של הנשמה, שבאמת כל היופי שבעולמים הוא רק התגלות מצערה מיפיה של הנשמה, שהיופי החיצוני הוא רק גורם, שיוצא מן הכח אל הפועל, מן הסתום אל הגילוי, יפיה הנהדר של נשמת האדם, הנחצבת ממקור התפארת.",
        "summary": "יופיו החיצוני של העולם, הנו גילוי מזערי של היופי הפנימי שבנשמה, והוא מורגש לפי מידתה."
    },
    {
        "id": 2757,
        "article": "כל מה שהנשמה תובעת, יש בו אוצר חיים גדול מאד. על כן אושר האדם תלוי הוא בשימת הלב לתביעותיה של הנשמה, גם כשהיא הומה בכמהון בעלמא, שאי אפשר למצא בו אותיות, תיבות, גזירות, והבנות מפורטות ומובלטות. צריכים ללקוט את הפנינים הללו מקרקע הים של יסוד החיים, ובהמשך הזמן, על ידי הופעתה של תורה עליהם, יוציאו אלה הגרעינים הכמוסים את ציציהם ופרחיהם הנחמדים, שחיי עולמים, עונג עולמים וחמדת עולמים, אצורים בהם, פרי עץ החיים אשר יאכל מהם האדם וחי לעולם.",
        "summary": "בכל תביעות הנשמה יש אוצר חיים, אף שאינו מולבש במילים ואותיות, וצריך ללקט את פניניו, ובמשך הזמן תפריחם הופעת התורה."
    },
    {
        "id": 2758,
        "article": "הרגשת האמת היא יסוד התשובה. ההכרה שהעולם כולו, הופעותיו, הוא רק הזרחה ממעטה לבושו של אור האמת המוחלטה, משרישה בלב אהבת אמת בהירה. וכל הבטאה מנגדת ליסוד האמת, בין שהיא בדיבור בין שהיא בתנועה ובמעשה, הרי היא נטולה מן העולם, עדורה מהמציאות ומסולקה מן החיים. והבקורת העצמית, כשהיא חודרת יפה בתוכיותה של הנפש, ומבררת יפה את כל הנעשה וההגוי, היא מעמקת את החרטה על כל העדור מאור האמת שבהופעות החיים של האדם, ומרגישה את הניוול, את הכיעור ואת האפסיות שלו, ושב האדם אז בתשובה מאהבה אל אור האמת. ותלמיד חכם גם כן מבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי בעלותו על ערשו, להפקיד רוחו למקור האמת, להחליף כח לעבודת האמת, בתורה דכתיב בה אמת, כגון בידך אפקיד רוחי פדית אותי ד' אל אמת.",
        "summary": "ההכרה באפסות השקר ואי-מציאותו, ואהבת האמת הנולדת מהם, הם יסוד התשובה מאהבה."
    },
    {
        "id": 2759,
        "article": "חסרון אמונה ביסוד הטוב, מביאה מורך הלב, וזה המורך גורם שאי אפשר לאדם לעמוד במערכה הרוחנית של החפצים הנשגבים, חושש הוא שמא איננו ראוי להתשוקות הרוממות שהנשמה כל כך מתאוה אליהן, ומתוך כך הולך הוא ונופל, מתנונה ומתדלדל. וזהו כל היסוד של הנפילה אשר להאדם, שהביאה אותו לידי המהומה והמגערת, העלבון והמשטמה ושפיכת דמים רבים, חסרון האמונה באור הטוב המאיר בקרבו. ישראל הם יסוד האמונה בעולם, אמונת ד' בכל הודה מתגברת והולכת בכנסת ישראל, ועל כן היא, רק היא, היתה הוה ותהיה מאירה באור הטוב של האמונה העליונה בעולם. היא הנה האומה היחידה השומרת את טהרת האמונה וחסנה. ישראל עזין שבאומות.",
        "summary": "חסרון האמונה האור הטוב שבקרבו, מביא למורך הלב, וזהו היסוד לכל הנפילות, ורק ישראל באמונתם מאירים את אור הטוב בעולם."
    },
    {
        "id": 2760,
        "article": "כשהאדם שב בתשובה, ואיננו מניח את תשובתו אף על פי שיש בו הדברים המעכבים את התשובה, שנדמה לו שאינו יכול לשוב עליהם, ומכל מקום הוא אוחז ברעיון התשובה, סוף סוף יבא גם כן לשוב מאותם הדברים המעכבים את התשובה. ואז תהיה אורת תשובה למפרע גדולה מאד, ומתוך יציאתה מן המצר, מתוך העיכובים הגדולים תפעול בכח עז וחזק מאד, ותהיה מהמינים הנבחרים של התשובה, החותרים את המחתרת לקבל את תשובתם של בעלי התשובה שאינם ראוים להתקבל, כמנשה וחביריו. וכשם שבמקום שבעלי תשובה עומדים שם אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כן במקום שבעלי תשובה ששבו אף על פי שבידם הדברים המעכבים את התשובה עומדים, אין בעלי תשובה פשוטים יכולים לעמד שם, שהם נחשבים לגבי אותם בעלי התשובה שבאו לשוב ובידם הדברים המעכבים את התשובה, כמו צדיקים גמורים לגבי בעלי תשובה.",
        "summary": "בעלי התשובה המתגברים על הדברים המעכבים אותה, גדולים מבעלי תשובה רגילים."
    },
    {
        "id": 2761,
        "article": "וכמו שהדין נוהג בתשובה, כן הוא נוהג בתפילה. ישנם דברים המעכבים את התפילה, ומי שנדמה לו שכל אלה הם בידו, ומכל מקום הוא אוחז בחזקה ביסוד התפילה, והוא קורא אל ד' בכל עת, סופו שיסורו ממנו כל הדברים המעכבים, ואור התפילה הבאה מתוך הדברים המעכבים הולך הוא למשרים בחיל גדול, בגבורה של מעלה, ומפלש נתיבות להמון תפילות נדחות של עצמו ושל כל העולם כולו, ומתקיים בו דוקא, מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, ד' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, ד' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי.",
        "summary": "גם בתפילה, המתגבר על מעכביה – תפילתו גדולה, והיא פותחת נתיבות לכל התפילות הנידחות."
    },
    {
        "id": 2762,
        "article": "אם אל מקור התורה שואף אתה, התרומם והתאזר לקראת אותה העליוניות הפועמת ברוחך פנימה, עם כל שיגך ושיחך, עם כל משאך הרוחני והגשמי אשר נטל עליך. היה בן חיל, והבט נכחה לקראת האור המתגלה לך מבין החרסים.",
        "summary": "השואף למקור התורה צריך להתאזר בגבורה, ולהביט נכוחה אל האור העליון הפועם ברוחו."
    },
    {
        "id": 2763,
        "article": "כשמתגבר האיווי להיות טוב לכל, אז יודע האדם שהארה מעולם העליון באה אליו. ואשריו אם הוא מכין מקום הגון בלבבו, במוחו, בפועל כפיו ובכל רגשותיו, לקבל את האורח הנשא הזה, שהוא גדול ועליון מכל נכבדי ארץ, יחזיק בו ואל ירפהו. וכל המניעות והעיכובים, הגשמיים והרוחניים, המעכבים את קבלת הרעיון הקדוש הזה אל תוכיותו, אל יעצרוהו, על כולם ילחם, ובמעוזו יחזיק, וישא דעו למרחוק, להחזיק במדותיו של מקום, הטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו.",
        "summary": "כשמתגברת בו תאווה להיות טוב לכל, יידע שזו הארה מעולם עליון, ויתאמץ להחזיק בה ועל-ידה יידמה לבוראו."
    },
    {
        "id": 2764,
        "article": "רגילות גדולה צריכים להתרגל, כדי להרגיש את עוצם כח החיים והישות של הכח המחשבתי, להכיר את העיזוז של הרעיון, ואת השלטת החיים וחוסן המציאות של המחשבה, ולהבין על פיה של הכרה זו, שכל מה שהמחשבה מתרוממת, מתעדנת ומתצחצחת, הרי האדם והעולם מתרוממים, מתעדנים ומתצחצחים, וכל צדדי המציאות הם תמיד למטה מכח המחשבה, עליותם וירידותם תלויים הם בעליתו וירידתו של הכח המחשבתי של האדם. ומזה יבא האדם להכיר את האושר הגדול שהוא מביא לעצמו ולעולם על ידי האלהיות של המחשבה. המחשבה הקשורה בהציור האלהי, היא המחשבה היותר מעודנה, יותר עזיזה, גבוהה וחסינה שבעולם, ועז תקפה נותן הוא חוסן ועז לכל המפעלים, התנועות, ההוייות והחיים. כל הלימודים והחינוכים שבעולם אינם כי אם כלים מכשירים את הכח המחשבתי, שיהיה היוצא אל הפועל תדיר במעמדו היותר עליון, דהיינו הציור האלהי.",
        "summary": "צריך להתרגל להרגיש את ישות המחשבה ואת פעולתה על האדם והעולם, ושכל הלימודים והחינוכים אינם אלא כלים להוצאתה לפועל."
    },
    {
        "id": 2765,
        "article": "יש בטבעיותה של קדושת האמונה, לבד כח החיים העליונים החיוביים שלה, שבזה היא מעמידה את הויתו של האדם ושל העולם כולו בקרן אורה, ומקרבתו למקור החיים, גם כחה השלילי, שהיא שוללת מיסודה את השכלת האדם. כי כל המגיע ומושג להכרתו של האדם, הרי הוא חול, ואיננו מתעלה ביסוד קדושת האמונה, שהיא מפכה כמעין המתגבר רק מיסוד האור האלהי שבה, שממעל לכל הגיון ושיקול דעה אנושית. וכח שלילי זה, כשמשתמשים בו כראוי לו, הרי הוא עוצר את השטף של ההשכלה החילונית, שלא תאפיל את הזוהר העליון של אור האמונה, החפשי מכל הכבלים שדעת האדם אסורה היא בהם. אבל כשמשתמשים בו שלא כהוגן, הרי הוא מאפיל את אור השכל, גם במקום שהוא צריך להגיה שם את אורותיו. כי דוקא ביסוד המבהיק של העליוניות שבתוכיות הפנימית של האמונה בעוצם קדשה, אין יד השכל מגיע שם, ואם נשתמש עמו שמה, הרי אנו מגבילים במחוגה קצרה את מה שמרחבי שמים ושמי שמים לא יכילוהו. אבל בהסתעפותיה של אור האמונה, ביחושיה והמון צדדיה, ההולכים ומסתעפים בעולמים הרבים, הרוחניים והחמריים, המעשיים והאידאליים, תוקף ברכתם תלוי דוקא על פי אותה המדה שהחכמה האנושית, מיסוד אור הדעת הממלא חדרי לב והיכלי רוח ונשמה, היא מתפשטת ומתגברת. ובזה נאמר, יהיב חכמתא לחכימין ומנדעה לידעי בינה. וביראת ד' טהורה מתחברים המעינות של מעלה ושל מטה, של אור השכל ושל קדושת האמונה, והיו לאחדים.",
        "summary": "באמונה יש הארה השוללת את השכל האנושי המאפיל עליה, אך יש להיזהר שהוא לא ישלול אותו לגמרי, שכן סעיפי האמונה נזקקים לו."
    },
    {
        "id": 2766,
        "article": "הגידול הרוחני כפול הוא בכמות ובאיכות. כל מה שמעלת הנשמה משתחררת מהפגעים החמריים, כן מתמלא הרצון למצא ענין רק בדברים גדולים, רבים, כלליים וחשובים. אור היושר הנתבע מאת הנשמה, מתפשט לא על חוג צר ומיוחד, כי אם על כלליות המציאות. ומתוך הריבוי הכמותי שלו, גם האיכותיות מתגדלת, והמהות של המבוקש עצמו מתפשטת, בדרכים יקרים, עליונים ונשגבים.",
        "summary": "שחרור הנשמה מפגעי החומר, מאפשר את התפשטותה הכמותית על כל המציאות, ומתוך כך גם איכותה גדילה."
    },
    {
        "id": 2767,
        "article": "הפרטיות צריכה לצאת מן הכח אל הפועל, להעשיר את יקר תפארת המציאות. הכלל חובק בתוכו המון הפרטים בבלילה. אבל למען צאתם של הפרטים לאור ההויה, צריך כל פרט להיות מתבלט במהותו היחידה. ולזה צריך הוא לכח מעכב, לכח מתנגד לכל הפרטיות שעומדים להיות מצבינים את פרט זולת עצמיות פרטיותו. וזהו יסוד השנאה שבונה את העולם, יסוד המלחמה בחיים ובחברה, יסוד ההגבלות בדיעות ואמונות, הכל למען יהיה מקום שיתפתח כראוי כל ערך מיוחד, ולא יבאו אחרים, אישים, עמים, הנחות וצביונים, דיעות ואמונות, לקחת את מקומו. נמצא שיסוד השנאה הוא האהבה והשלום, הבא דוקא על ידי ההתאמה של כחות גמורים, שאחרי השלמתם הם מתאגדים ביחד, להיות עושים עולם שלם, עשיר ומלא.",
        "summary": "השנאה והמלחמה באים, כדי שכל פרט יתבלט במהותו המיוחדת, בטרם יתאחד עם חברו, ונמצא שיסוד הכל הוא האהבה והשלום."
    },
    {
        "id": 2768,
        "article": "באותה המדריגה עצמה שצריך אדם לבנות את הבנין החומרי שלו, כדי להכין בסיס הגון ואיתן לכל הערכים האידיאלים, כן צריכה היא הרוחניות האנושית להיות בנויה יפה, באורח אידיאלי חזק, כדי שיהיה בסיס הגון להמאויים העליונים מכל הגיון אנושי, ובמקוריהם נמצא בה חוסן האצילי, העומד למעלה מכל הגה ורעיון.",
        "summary": "כשם שהבניין החומרי מבסס את הערכים האידיאליים, כך בניין הרוחניות האנושית מבסס את המאוויים העל-אנושיים."
    },
    {
        "id": 2769,
        "article": "הנסיון בעצמו, כשאין דעה בוחנת מצטרפת עמו, לא יתן מאומה. אבל יחד עם המשקל השכלי, ירומם את התוכן של האחרונה בערך כפול ומכופל.",
        "summary": "ניסיון בלא שיקול דעת אינו נותן מאומה, אך בהצטרפותו אליו, מתרומם תוכן שיקול הדעת בערך כפול."
    },
    {
        "id": 2770,
        "article": "אי אפשר לדרוש מעצמו, ולא מהעולם בכלל, אידיאלים נקיים, בלא תערובות סיגים, שבאים מצד טבע החומר והעכירות החברותית. וכלל הכל הוא, בההתקדמות היותר מוצלחה. לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.",
        "summary": "מפני טבע החומר של האדם והעולם אי-אפשר לדרוש מהם אידיאלים נקיים מסיגים, והעיקר הוא שאיפת ההתקדמות."
    },
    {
        "id": 2771,
        "article": "התעוררי נפשי, התעוררי בגדולה האלהית שלך. אל תתבטלי ולא תכנעי מפני גאים סוררים, שאינם יכולים להשיג את הלך רוחך ועדנות נפשך, בציוריה הטהורים, ובעריגתה העליונה אל השיגוב העדין, השיגוב האלהי, ואל היושר, האמת, והטוהר הנערץ. דעי את ערכך, והתרוממי.",
        "summary": "ידיעת הגדולה האלוהית של הנפש, אינה צריכה להתבטל ולהיכנע מפני גאים סוררים, שאינם משיגים את עדינותה."
    },
    {
        "id": 2772,
        "article": "רז האמונה, אור האלהי שבנשמה, המבקש את הרוח הטהור, את הקודש הנשגב, בחיים, בהרגשה ובידיעה, מתגבר הוא על קדושי רעיון, מתפצל לפצלי ענפים, משתרג לשריגים, ומכה גלים בים החיים. לפעמים הננו מוטרדים בזיו יפיו, עד שההתעסקות הפרטית של העולם ושל המעשה נתקת היא מאתנו. אבל אנו שבים להקשיב שיח קודש מדבר ד', בתורה שבכתב ושבעל פה, במשנה ובתלמוד, ברוחב הגיון וסברא, שהוא בא ממקור עליון, ממעינים מלאי עז חיי קודש קדשים, מתיקון האוזן השומעת, המתעלה על כל הקשבה פנימית.",
        "summary": "כשהיופי של הקשבת הקודש המתענף בחיים, גורם להתנתקות מהעולם המעשי, שבים להאזנת קול ה' מהתורה הבאה מקדש-הקדשים."
    },
    {
        "id": 2773,
        "article": "אם תסקור את העליה הרוחנית שאינה פוסקת שבמלא העולם, שלעומתה נפשך הולכת היא ועולה, האזן לקול השיח הפנימי, אשר הוא חוסן החיים המילוליים, אז תבין כמה מעלות הנך עולה בכל הגה אשר תבטא להשכיל ולהטיב, ורוחך ימלא גבורה ועז, אשר יזרה ממך כל תוכן של דברים בטלים, ריקי חיים. בתפילה, בתורה, בשיחה ובהגות רוח, יגלה אליך סדרי מעלות, אשר שיר המעלות ישורר בהם את ערך נצחיו, למנצח בנגינותיו.",
        "summary": "האזנה לשיח העולם הפנימי וסקירת עלייתו הרוחנית, מבארת את התעלות האדם בכל דיבור קדוש, ודוחה דברים בטלים."
    },
    {
        "id": 2774,
        "article": "ההכרה שההשפלה במעמד המוסרי היא מעכבת את הפריחה הספרותית, היא הרגשה ישראלית מיוחדה. רק אנחנו מכירים אנו, שכדי לתקן את הספרות, צריכים הסופרים לטהר בתחילה את נשמותיהם. והננו מרגישים בעצמנו צורך גדול לתשובה, בשביל ההתנשאות אל המרומים הטהורים של הספרות הזכה המיוחדה שלנו, הנובעת ממקור חכמת ישראל, שהקדושה והטהרה, האמונה והגבורה הרוחנית, הנה הנם מקורותיה.",
        "summary": "רק ישראל מכירים ומרגישים בצורך לטהר את הנשמה כדי לטהר את הספרות, שכן ספרותם נובעת ממקור חכמת ישראל."
    },
    {
        "id": 2775,
        "article": "ישנם צדיקים כאלה שגופם קדוש מאד, והם חלושים במדה מרובה, וצריכים להטפל הרבה בצרכי גופם. וכל זה הוא מכוון כונה עליונה, כדי שיהיו עסוקים הרבה בעניני גופם, שהם מרבים בזה קדושה גדולה בעולם, ומורידים את האור העליון מראש המדריגה העליונה עד המשכת האחרית של המדריגה התחתונה של הגופניות, ונמצא שהכל מתברך והכל מתעלה על ידם. ואותם הצדיקים בעצמם, תמשך חולשתם כל זמן שלא יגיעו לאותה המדה של התגלות הקודש אשר להכרת עצמם בתוכיות נקודת קדשם, שהם בשביל כך לא נשלמו בכח האמונה העליונה, להאמין בקדושת אור ד' השופע על חייהם ועל כל תוכן ערכיהם, גם על המערכה החמרית שלהם. ובשביל חסרון אמונה זו מוכרחים הם לסבול חולשה, כדי שמתוך ההכרח יטפלו בעניני גופם. אבל כאשר יגלה עליהם אור החסד העליון, ויכירו את תוכן הקודש ואת המעלות העליונות, שהם עצמם והעולם כולו עולה עמם על ידי טיפולם בעניני גופם, בשמירתו ופיתוח כחו, אז ישובו להיות אדירי כח גופני, ועוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, להגיד כי ישר ד' צורי ולא עולתה בו.",
        "summary": "ישנם צדיקים שחולשת גופם נועדה כדי שיתעסקו אתו, ועל-ידי כך ימשיכו קדושה למדרגות גופניות, ובהכרתם בכך הם נרפאים."
    },
    {
        "id": 2776,
        "article": "יש עולם של חול ועולם של קודש, עולמים של חול ועולמים של קודש. העולמים סותרים זה את זה. כמובן הסתירה היא סוביקטיבית. האדם בהשגתו המצומצמת אינו יכול לפשר בין הקודש ובין החול, ואינו יכול להשוות את סתירותיהם, והן אמנם מיושבות ברום עולם, במכון קודש הקדשים.",
        "summary": "האדם אינו יכול לפשר בין הקודש והחול בגלל השגתו המצומצמת, אך במכון קודש הקודשים הסתירות מיושבות."
    },
    {
        "id": 2777,
        "article": "התשובה העליונה, שיסודה היא ההשכלה הקדושה והתאדרות ההשגה בנועם ד', היא המקור והבסיס לתשובה התחתונה, של הישרת המעשה ושל התעלות עדינות המזג. ויסוד התשובה העליונה הלא היא התורה, בכל התפשטות שרשיה וענפיה. ואם ישער האדם שתשובה התחתונה היא מנועה ממנו לשעה מלהשיגה בכל שלמותה, ירוץ אל התשובה העליונה. וסוף הכבוד לבא, כיון שבחפצו הפנימי הוא נוטה ורוצה לתמם בידו את שתי התשובות, ובמשך הזמן תביאהו התשובה העליונה גם לידי תשובה תחתונה, שהיא קדושת המעשים וקדושת הטבע הגופני, טהרת המזג והתעלות התכונות הטבעיות, ולבו ובשרו ירננו אל אל חי.",
        "summary": "תשובת ההשגה היא המקור והבסיס לתשובת המעשים והמידות, והיא מביאה את האדם אליהם גם כשאלו מנועות ממנו."
    },
    {
        "id": 2778,
        "article": "טהרת האחדות האלהית המושרשה בכנסת ישראל, היא נותנת לה את כל צביון חייה. והמעלה הישראלית מתבלטת בזה, שהיא זקוקה כל כך לאותו אור החיים האלהיים, עד שמבלעדו אין לה תוכן של חיים עצמיים. ותכונה זו שרויה היא בנשמת האומה, וחודרת באופי החיים של כל יחיד מזרע בית ישראל, בין מדעתו בין שלא מדעתו. וזאת היא דרגת הקודש העליונה, שנותנת לישראל את כל היפעה, כל הנצח וההוד. והיא היא המבטחת בזרע עזה את בטחון הגאולה, המתרוממת מימות עולם, וחודרת במלכות כל עולמים, שמתוך סגולתה העליונה תופיע בהדר יקרה גם במערכות החוצפא אשר בעקבתא דמשיחא, לפאר גם בכחה את פאר חי העולמים, ולעטר ישראל בתפארה.",
        "summary": "הקישור וההזדקקות העצמית של ישראל לחיים האלוהיים, היא המבטחת את בטחון הגאולה."
    },
    {
        "id": 2779,
        "article": "צדיקים גדולים צריכים לדעת ולהכיר את אור ד' השוכן בתוכם, ולפעמים אינם יכולים לעסוק בתורה, ולא בתפילה ולא במצות, מפני שהקדושה העליונה המופעת עליהם היא מבקשת את התפשטותה, וכל שיחתם אז באמת היא תורה, וכל חפציהם ונטיית לבבם היא תפילה, וכל תנועתם היא מצוה. והאור הפנימי העליון, החבוי וגם מתגלה בכל אלה, הוא מחיה את כל התורה וכל התפילה וכל המצות של כל דורם, ולפעמים של כמה וכמה דורות שלפניהם ושל אחריהם. אמרו צדיק כי טוב.",
        "summary": "ישנם צדיקים שהתפשטות קדושתם מונעת אותם מתורה, תפילה ומצוות, ואלו מתגלים בשיחתם, נטיותיהם ותנועותיהם."
    },
    {
        "id": 2780,
        "article": "צריכים להסביר את היסוד של התפילה. התפילה במובנה הרגיל, הבקשה, פעולתה היא טכנית אידיאלית, במובן מקודש עליון. הרצון הפרטי איננו דבר בודד, סעיף הוא מהרצון הכללי, משפע הרצון המתעלה מעל לכל לראש, משפעת הרצון המחולל כל, הבורא כל עולמים, המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. חלוש הוא הרצון המסועף, אפס היא מדת היכולת שלו, מפני שהוא בציורו נפרד מהחפץ הכללי, לפי אותה המדה של עז הדבקות אשר להרצון הפרטי בהרצון המקודש הכללי, לפי מדה זו הרי הוא מתעלה, ויכולתו מתגברת. בעת התפילה, שהאדם פונה אל ד' מעומק רצונו, מתעלה עז המהותי של הרצון הפרטי שלו. וכפי ערך הדבקות האיכותית הזאת, הרצון הזה הפרטי, שנשתחרר מפרטיותו, והוא הולך, רץ מדות, עף וטס, ומתגבר מתוך חזרתו ליסוד חייו, למקור מחצב מהותיותו, לעומק רצון ד' אדון כל, הרי הוא פועל את פעולתו כפי רצונו וציורו.",
        "summary": "פעולת התפילה היא טכנית-אידיאלית, הנובעת מקישור רצון האדם הפרטי והחלוש עם מקורו הכללי והעליון."
    },
    {
        "id": 2781,
        "article": "לפעמים יש שהענפים של הטובות והחמודות, במדות ובדעות, הם סותרים זה את זה בהתפשטותם ברוחו של האדם, שהוא צר מהכיל אורים רבים ושונים, ומתוך כך אור אחד דוחה את חבירו. ועלינו להסתכל על אותם שהם מצד אחד ברוכים בנטיות והשרשות של הארות טובות, ומצד השני הם לקויים בכמה החשכות המעיבים את רוחם, בעין של חמלה ושל כבוד. ובזה יצדק הרעיון של ופערה פיה לבלי חק, למי שלא קיים אפילו חק אחד, אבל אם קיים חק אחד במילואו, יש שהמילוי של חק זה לקח את כל לבבו, את כל רוחניותו ואומץ חיל נשמתו. ומה שכל החוקים האחרים הם ממנו עזובים ושכוחים, לא יוכלו לפגום פגימה נצחת בנשמתו, ויכול להיות כלי מחזיק ברכה לישראל ולעולם. ועל כזה נאמר וירח את ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו.",
        "summary": "כל מי שיש בו אפילו מעט טוב – שורשו טוב, ורק דחיית ענפי הטוב אלו את אלו מחשיכה את רוחו, ויש להסתכל עליו בעין טובה."
    },
    {
        "id": 2782,
        "article": "האומץ של הישות הרוחנית מתבלט הוא לפנינו על פי השקפת העולם החדשה של כח המושך, שהוא הוא המעמיד את כל המערכה העולמית תלוית ארץ על בלימה. והרינו רואים איך כל דבר כבד, מבנינים היותר גדולים, טעון בסיס חזק לעמדתו, והכבדות הכללית של כל הכדור, המחזיק את הפרטים כולם שהם צריכים לבסיסים חמריים חזקים, הנהו עומד על יסוד הכח הרוחני. ומזה אנו למדים כמה נפיש חילה דהמציאות הרוחנית. ועולים מזה מעלה על גבי מעלה, עד שכל מה שנדמה לעינינו לאפסיות מפני קוצר השגתנו, שאיננו יכולים לתאר עליו תארים נטפלים, שם הוא העז הנאדר של היש הגמור.",
        "summary": "מהעובדה שכוח משיכה רוחני מחזיק את כל העולם הגשמי, ניתן ללמוד על גדלות המציאות הרוחנית ועל עוז ישותהּ."
    },
    {
        "id": 2783,
        "article": "הרעיון של אור ישר ואור חוזר ברזי תורה, מביא אותנו לדון על דבר העילוי החבוי שיש בהמורד הגלוי. וכשאנו דנים את הסוגים, דומם צומח חי מדבר, הננו אומרים שיש בדומם שיגוב גנוז יותר מבצומח, ובצומח יותר מן החי, ובחי יותר מן המדבר. ואם נבא להסביר לנו את החזיון הזה, נאמר כי ההתגלות הפרטית היא מאפילה את ההארה הכללית, המקיפה, וגם עלומה וחבויה במעמק הנמצא. וכיון שההתגלות האישית שבדומם היא חלושה, הוייתו הכללית היא בהקיפו הכללי ובתוכיותו בצורה כוללת ובהירה מאד. הצומח שעלה יותר, נתפתח ונשתלם באישיותו עד כדי התגלות חיים נסתרים של נטיה טבעית תנועתית, כבר מוצאה ההחשכה שהאישיות מחשכת היא את ההארה הכללית מקום יותר רחב. ובחי, שהתבלט בו כל כך האישיות עד כדי הראות חפץ ואיזה מדה שכלית, מספיק כבר גילוי פרטי זה להחשיך בצורה יותר עבה את ההארה הכללית שבו, שהוא חלק מהארת הכלל שבמציאות כולו. במדבר, שכל כך נתרומם ונתנשא עד כדי חפשיות הרצון, והפריית ההשכלה בכל ענפיה ההולכים ומצמיחים, עופלה בו מאד תכונתו הכללית, שהיא האורה החיה המקפת המלאה, ונסתרת היא בעומק החיים האישיים, עד אשר יעיר את סוד חייה הכבירים הרצון הנשגב, שיסודו הוא בהענוה המוחלטה של ראש צורים, שאמר ואנכי עפר ואפר, ומי שמשים עצמו שכן לעפר בחייו, זוכה להאורה העליונה, המשוחררה מכל האפלה פרטית. הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורת טלך.",
        "summary": "ההארה הכללית מאירה בדומם יותר מבאדם, מפני שההארה הפרטית שבו מחשיכה אותה, ועל-ידי הענווה זוכים להארה כללית."
    },
    {
        "id": 2784,
        "article": "מי שנשמתו היא שירית פיוטית, צריך הוא לדעת את תכונתו, את מאוייו ותשוקותיו המיוחדות, את הלך נפשו, ואת המזון הרוחני המיוחד לו, הנדרש לסיפוק חיתו הרוחנית כאויר לנשימה, ואם גם ישתתף עם שאר בעלי כשרונות ביתר הדרישות הרוחניות, לא ישכח לעולם שהוא נתבע להיות עומד על מצבו ובסיסו הרוחני עמדה עצמית. ועל כל העובדות, השיחות, התורות, המחקרים, הפלפולים וההגיונות, יזה עליהם מרוחו הטהור, האיתן, המלא שירת קודש חיה ותמימה, זריקת טהרה של זרמי אורה, הגיגי שירה, ורוממות נשמה, הכוספת תמיד לדודה גואלה, אל חי.",
        "summary": "מי שנשמתו שירית פיוטית, אסור לו לוותר על תכונתו, וצריך הוא להזות מרוחו הטהור זרמי אורה על כל תורותיו והגיונותיו."
    },
    {
        "id": 2785,
        "article": "ההבדל בין דברי קדושה לדברים בטלים, הוא רק יחושי, לפי השקפתנו המוגבלה. אפשר לה לההשקפה שתתעלה עד כדי הכרה וציור פנימי של מקומן של כל הדברים. אל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך דבר שאין לו מקום. כשיגדל הכח של כבוד הבריות, כשהאל תהי בז לכל אדם ימצא את מקומו האמיתי בחיים, אז ימצאו גם כן כל הדברים את מקומם, וכל הדברים הבטלים יתעלו, יצאו מכלל ארור ויבאו לכלל ברוך. יסוד השי\"ח, מדתו של יצחק, העומדת למעלה גם ממדריגת שי\"ר, שהוא יסוד התגלות קדושת ישראל, שי\"ר אל, שכל, יכולת, רצון, שהוא למעלה מזמ\"ר, החובק רק את ההמשכות של השיר, ולא את עוצם מקוריותו. במקום שכל בא זכרון, במקום יכולת באה מחשבה, במקום רצון אדיר, הממולא אור השכל והיכולת המוחלטה, בא רצון קלוש, שהוא מתחיה רק מהשפעת הזכרון של העבר, והציור לחשוב על דבר אידיאלי היכולת בתשות כח, באפס כל גבורה להגשימם, להוציאם אל הפועל. אבל גם הרצון הוא רק סעיף קטן מעץ החיים כולו, והעתיד הולך לקראת התהוות החיים בשלימותם, בהתעלות כל החול אל הקודש, כל הבטל – אל הנשגב והמרומם מאז. עכשיו תורה נתתי לכם, לעתיד לבא חיים אני נותן לכם. זהו יסוד שי\"ח, שכל, יכולת, חיים, מכל מלמדי השכלתי, כי עדותיך שיחה לי. אבל ההדרכה אל מעלה רוממה זו היא בנצירת הדרך המכשיר, המבדיל בין הטוב ובין הרע, שהוא מרומם ומשגב את האור החי השבוי במעמק הרע, ומשלב הכל אל הטוב. מכל אורח רע כלאתי רגלי למען אשמור דברך, ממשפטיך לא סרתי כי אתה הוריתני.",
        "summary": "מקור השירה שביסוד קדושת ישראל (שיר) גדול מהמשכותיו (זמר), ולמעלה מהם היא ההכרה המרוממת את שיחות החולין (שיח)."
    },
    {
        "id": 2786,
        "article": "הבירור של ההלכה, בכל החוגים, מועיל הוא להסיר את המחשך של הדמיון מעל אורח החיים. המחשבה הבלתי ברורה בתורה המעשית, מוכרחת היא להרחיב את גבולי האיסורים מאפס ידיעה, וממילא מתרבה החוג המעכב את הנטיות הנפשיות והמעשיות מלהתפשט בפעולותיהן. וכשעל פי היסוד של ההלכה הברורה אין צורך בצמצומים הללו, הרי התכונה הנפשית, המרגשת בגודל החיים של חושה הפנימי את הראוי ואת הנמנע, אינה עוזרת לאותן המניעות, וממילא נכשל בהן האדם בתכונה של שגגה מזידית, הדומה למתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, שצריך סליחה וכפרה. ואין דבר המציל ממבוכה זו כי אם הישרתה של אמתת ההלכה, בליבונה ובירורה, שהיא מנהירה את המחשכים, ונוטלת את הערבוביה הדמיונית מהמרחב הרחב של מהלך החיים, שבהיותו בלתי מסודר, אז אותו האבק הדמיוני מחשיך הוא את עולמו, בונה מחיצה של ברזל המפסקת בינו ובין אביו שבשמים. ומאורות הקודש, ויסודות החיים העליונים בטהרת קדשם, מסתתרים ממנו על ידי ערפלי הדמיון, אשר שם מעכבים כאלה, אשר באמת לא היו ולא נבראו. זאת היא הגדולה הנולדת מיסוד העסק של התבררות ההלכה בכל ענפי החיים והמעשה, וקל וחומר בכל ענפי המחשבה וההגיון. ואוירא דארץ ישראל, המאיר באורו החי על פני מחשכי עולם, והמעלה ברוממותו את היסוד הדמיוני שבנפש לצורה שכלית בהירה, הוא מרפא את המחלה המחשיכה הזאת. וכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וקל וחומר שהשכלתו הרוחנית היא מחוורה, כיון שגם דמיונו מואר יפה.",
        "summary": "הנפש אינה סולדת במעשה שאינו אסור באמת, והמחמיר שלא לצורך מנתק את מעשיו מרצונו הפנימי, ואוויר הארץ מיישר את הדעת."
    },
    {
        "id": 2787,
        "article": "הנשמה הטבעית של האומה, שנתעלפה בימי הגלות, צריכה היא לשוב לאיתנה. וזה הוא תוכן החיים של עקבתא דמשיחא. המרובה בכל כך צרות גשמיות ורוחניות. ודוקא בעת אשר החלקים התחתונים של הנשמה, בחינות הנפש שלה, חוזרים לתחיה, מתעוררים כחות שפלים וחרבים רבים להתראות ולהתגלות בעולם. ובעת ההיא עצמה צריכים השרידים, שאומץ ד' בלבם, להאיר את האורה העליונה של הנשמה, באופן שהיסודות התחתונים ישמשו להיות מוסיפים חיל וכח רב אל היסודות העליונים, והיה הבנין שלם. לבאר צריכים, שעל ידי ההתגברות של הכחות השפלים לבדם, יאבדו הם בעצמם את ערכם, והאומה לא תמצא לא את עצמה ולא את מטרת חייה. אבל רק אז ישובו הכחות כולם להיות מוארים באור המלא של חייהם, כאשר יתקשרו יפה כולם זה בזה, ולא יאמר כל אחד לבדו רק אני אמלוך. פגימות הנשמות יתמלאו כל אחד מחבירו. עד שיתיצב מכולן יחד בנין איתן, חטיבה רבת הקודש ורבת העז, מלאה חיים, מופיעה נצח והוד. ואם לשוננו קצרה היא להביע את כל החוסן החבוי בטמיריותה של בקשה שלמה ועליונה זו, נבטא גם בגמגום מעט מעט מחפצנו הגדול, והיו דברינו כאש מצרף וכפטיש יפוצץ סלע, כי דבר ד' הוא, וממקור אור הקודש, המחיה כל, הם הולכים ומפכים. אשרי אדם שומע לי.",
        "summary": "כשכוחות הנפש של האומה מהווים בסיס לאור נשמתה, פגימותיהם מתמלאות זו מזו, וכשהנפש מתנשאת לבדה, היא מאבדת ערכה."
    },
    {
        "id": 2788,
        "article": "כיצד יוצאים האידיאלים הרגילים, המאירים את האופקים המוגבלים, מתוך האידיאלים הנשגבים שהם עומדים ברום עולם, למעלה למעלה מכל גבול, קצב ומדה. האידיאלים הנשגבים בתעצומתם הם מתפשטים בכל ההמשכים כולם. גם הגבולים והמצרים כולם, נכללים הם במדה בלתי גבולית בתוך המרומים הבלתי גבולים. אמנם חוץ מההתפשטות שהתוכן הגבולי הכלול בהערכים הבלתי גבולים, מתפשט עד למטה מטה בתחתית הערכים הגבולים שבבלי הגבוליות, יש בעצם הבלתי גבולית מצד עצמה כלול התוכן הגבולי, ודוקא אותו העתיד להיות גבולי גם בעמדתו בעצמו הרי הוא כלול בזיו הבלתי גבוליות. וכשהתוכן הגבולי הפנימי, הגנוז בתוך הזיו הבלתי גבולי, מתגמר בציורו, ועומד להיות יוצא בצביון גבולי, מתעלים הם כל הערכים המתפשטים של הגבוליות שבבלתי הגבולי, ומתעלים למעלה למעלה, וממלאים הם זיו חיים גדול גבולי את הככר המוכן להחזקת התוכן הבלתי גבולי, שעתיד להיות עומד לעצמו. ומתוך כך נעשים אותם הארחים של ההתפשטות הגבולית שבערך הבלתי גבולים, מקודרים מהארת הזיו הנמשך בהם תדיר. והזיו הנוסף בתוך החביקה הבלתי גבולית, שהערך הגבולי, העתיד להתחטב בפני עצמו, מצוייר שם, דוחק הוא את הערכים הללו לצאת מתוך ההבלעה הבלתי גבולית, ולהגלות בלידה גמורה על השדרה הגבולית. וערך זה נוהג בכל ענין, בכל עולם, בכל מדריגה, בכל אדם ובכל שעה.",
        "summary": "האידיאלים הגבוליים נכללים בבלתי גבוליים באופן בלתי-גבולי וגבולי, ובהבהקת הבלתי-גבוליות נדחקת הגבוליות להיוולד."
    },
    {
        "id": 2789,
        "article": "ההשקפה הטבעית היא ההשקפה היותר עמוקה ויותר אמתית בעולמנו, מצד העולם בכללו ובפרטיו, בגשמיותו ורוחניותו, בטבעו ובניסיו. כל זמן שמתדלדל הבסיס של ההשקפות, הערך הטבעי, מתכונת החיים הרוחניים, הרי הוא מאבד את הכל. מובן הדבר שאין הטבעיות קיימת מצד יסוד העולם, מצד האלהות, מצד מקור ההויה בעומק תוכן רומו, כי אין הדיוט משתמש בשרביטו של מלך. אבל הדבר הגורם לנו לחשוב, להגות, לשיר ולהאמין, הוא יסוד העולמים, ויסוד זה ערוך הוא במערכה טבעית, חוליות של שלשלת גדולה, ארוכה ומסודרת, שכל אחת נאחזת בחברתה. גם הניסים הם טבעים. הם טבעים בערך שלהם. גם להם יש יחש בחלקיהם, בפעולותיהם, בהשפעותיהם בעצמם, ובהפעלתם על העולם, על הנפשות, על הדעות ועל המעשים. חלילה למסמס את היסוד המקומי, את הכלי המחזיק את כל האור והחיים, מכל פינת החיים, וקל וחומר מפינה הראשית של החיים הרוחניים. אורו של משיח גם הוא מוטבע הוא, קשור בשלשלת הגדולה של העולם, של התולדה האנושית והישראלית, של היצור ורוחניותו, מגמת הוייתו ואידיאליות עתידו. אין העולם קרוע ומרוסק, עומד הוא בנין איתן, ושמים ושמי שמים, יחד עם תחתיות ארץ, עושים הם חטיבה אחת, עולם אחד וישות אחת. מגדלים את כח הנשמה, מאמצים את יסוד חיי הרוח, מעוררים בזה שפעת חיים בכל חדרי הבשר, בכל חגוי החומר. מחזקים את חיי הגויה, מאמצים את היסוד הכליי של החיים, מרחיבים בזה ומגדלים גם את זוהר הנשמה. כשמתאמצת האנושיות להתגדל במפעלותיה, סוף האורה הרוחנית לבא בתקפה. וכשישראל מתאזר אפילו להגביר את חילו היותר מגושם, אור קודש הולך ומתרבה בעולם, ואור גאולת עולם, וחיי עד, הולכים ומתקרבים.",
        "summary": "ההכרה ברוחנית העולם כשלשלת רוחנית טבעית האחוזה בחיי החומר, הנה השקפה היותר אמיתית בערכי העולם."
    },
    {
        "id": 2790,
        "article": "אחת מהתעודות של התגלות רזי תורה בעולם, הוא להשקיף על החול מתוך האספקלריא של קודש, לדעת שאין באמת חול מוחלט בעולם. ולעומת זה, כל המדידות של קודש, חול הם לגבי אור הקודש העליון, מקור אין סוף. ונמצא שעל ידי זה מתקרבים הערכים יחד, ואחדות העולמים מתבלטת, ורוח האדם הולך ומתגדל, ומעשיו הולכים ומתאדרים ביסוד חיים עליונים.",
        "summary": "רזי תורה מגלים, שהחול אינו חול מוחלט אלא ביחס לקודש שמעליו, וגם הקודש הוא חול לגבי הקודש העליון."
    },
    {
        "id": 2791,
        "article": "המושגים הפרטיים יש בהם בירור, אבל חסר מהם המעוף וההארה, ומתוך כך אינם כל כך ממלאים את הנשמה אורה. והמושגים הכלליים, כל זמן שהם יותר מתעלים בכלליותם, הרי הם יותר מתמלאים זיו והארה, אבל חסרים הם הבירור וההסתיימות. וכשמתאחדים יחד המושגים הפרטיים עם הכלליים, אז מתחברים שני היתרונות ביחד, ומתמלא האדם המשיג בירור דברים והארת מעלה.",
        "summary": "המושגים הפרטיים הם יותר מבוררים, ובכלליים יש יותר מעוף והארה, ובאיחודם מתחברים יתרונותיהם יחד."
    },
    {
        "id": 2792,
        "article": "הנפשות של הדומם, הצומח, החי והמדבר, בכלליותן קשורין הן זו בזו, ובפרטיות צביונן הן הולכות ומתחלקות אלו מאלו. כל מה שהמדרגה היא יותר נמוכה, הכללות יותר פועל עליה מהפרטיות. והפרטיות הדוממת היא מצד הנפשיות כמעט כאילו אינה, ונבלעת היא בעקרה בהכלליות של נפש הדומם. בצומח מתחילה כבר הפרטיות להיות מוכרה, לפי המינים, והפרטיות האישית היא כמעט בלועה כולה בהמיניות. ובחי מתגלה כבר איזה רושם של פרטיות אישית, ומכל מקום רובה היא מובלעה בהמין. וזהו הגורם את השיווי של כל ארחות החיים המיניים שבבעלי חיים, וכוון הפעולות שבבעלי חיים החברותיים, כהדבורים וכיו\"ב. והחילוק הגמור האישי מוצא הוא מקומו בהאדם. וחוזר אחר כך יסוד האחדות להתגלות בכנסת ישראל, שמעוצם עלייתה קנתה לה הנפשיות הכללית של האומה את היתרון הכללי אשר בדומם, בצומח ובחי. אומה זו נמשלה לעפר, וזו היא עצמה מעלתה העליונה, שנמשלה גם כן לכוכבים, ורבבה כצמח השדה נתתיך, ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויים אדם, שסגולת הדוממיות הטובה והמופלאה נשארה בה מראש צורים, שאמר ואנכי עפר ואפר. ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.",
        "summary": "ככל שעולה הפרטיות בדרגות הדצח\"מ, אובדת הכלליות מהן, אמנם ישראל בעלייתם כוללים את יתרונות כל הדצח\"מ."
    },
    {
        "id": 2793,
        "article": "המגמה של התגלות רזי תורה, היא המטרה האידיאלית בחיים ובמציאות. המחשכים שתוכן הקודש מתכסה בהם, הם גורמים להקטין את רוח האדם ולהזעיר את שאיפותיו, וממילא הרי הוא מתדלדל, והחברה כולה מתדלדלת בדילדולם של היחידים, האומה מתרוששת ברוחה על ידי התרוקנות הרוח של בניה. רזי תורה מרוממים את הרוח, נותנים לו אופקים רחבים ונשאים להשקפותיו, ומשאלותיו מתעלים, עד שהוא מתרומם להקשיב את הקשב של קול ד', ותכונת חייו מתאגדת בעשות רצונו של מקום, והוא מתאחד באחדות נשאה עם כל המון העולם, שהם ביחד כולם אומר סלה של האידיאה העליונה, הרצון הקדוש והנשא. המהלכים המרוממים את הרוח משפלות ערכו, פוגשים גם כן בהשלבים התחתונים, של הכנת הרוח. וזיו החיים של תחיית האומה בישראל, לימוד יסודות מדעיה, אידיאליה ושאיפותיה, הנם צעדים מתקרבים לאותו השיגוב העליון, שהוד רזי האמונה וגילוי סתרי תורה מובילים אליו. רוחא דמלכא משיחא הולך הוא בהתגלות רוח הקודש על העוסקים בסתרי הקודש העליונים, ופעמי עקבותיו ניכרים הם בכל מהלך המקשר את כללות האומה לארצה ובנינה.",
        "summary": "רזי תורה מרוממים את הרוח ושאיפותיו משפלות ערכם, ותחיית האומה ולימוד מדעיה הנם צעדים לאותו שיגוב."
    },
    {
        "id": 2794,
        "article": "הקודש צריך שיבנה על יסוד החול. החול הוא החומר של הקודש, והקודש הוא לו צורה, וכל מה שיהיה החומר יותר איתן, תהיה הצורה יותר חשובה. לפעמים יש שהקודש מתעמר בהחול, עד שמדלדל את החומר, ואז נמשכת תקופה שהחומר תובע את דקיון שלו, ומארי דחובא דחיק, ובנשך ובמרבית נוטל החול את חובו מהקודש, והחוצפא מתגברת. אבל כל מה שהחול מתחזק על חשבון הקודש, מכין הוא לעצמו, מצד תכונתו החולית, שוחה, כי סוף כל סוף יתבע אחר כך הקודש את חובו, ולא בדרך תביעה ונגישה, לא בדרך חוצפא וריבית, כי אם כח הקודש יהיה כל כך מתאמץ ומתרומם, עד שכל החול יכנע תחתיו, יכנס בקרבו, ויתבלע לגמרי מיסודו החולי. והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו.",
        "summary": "הקודש צריך להיבנות על יסוד החול, והתפרצות החול למעלה ממידתו תביא להתאמצות הקודש כנגדו, ולביטולו המוחלט אל הקודש."
    },
    {
        "id": 2795,
        "article": "לפעמים יש שהציורים האידיאליים אינם יכולים לפרח ולהתרחב כראוי להם, מפני הקישור הנפשי שברצון אל ההדרכה הכללית של ההמון, על כן יולד הכרח פנימי להתבדל התבדלות מוחלטה מכל השדרה ההמונית. אבל זאת ההתרחקות מהשדרות ההמוניות ורוחניותיהן, היא גורמת החלשה טבעית, שהיא מצויה אצל העסקנים הרוחניים, שהם צריכים להוסיף אומץ נפשי אצלם על ידי השפעה שהם מקבלים מהתום הפשוט ההמוני, ההולך אחרי טבעו. ועם כל הגסות וחשכת הדעת שיש בהם, יש בהם הרבה נטיות קדושות איתנות, שהן ראוייות להיות לבסיסים גדולים להמעמד הרוחני של אצילי הדעת. ומתוך אלה שני המשפטים המתנגדים זה לזה, צריך החושב האציל להיות עומד באמצעיתן של שתי הנטיות, ההתבדלות וההתקרבות, שבזה יעלה בידו הזוך הרעיוני מצד אחד, והאיתנות הטבעית שיש בהתום והרעננות הפשוטה מצד שני.",
        "summary": "ההתבדלות מההמון מאפשרת את פריחת המחשבה, אך מחלישה את הרצון הטבעי, וצריך למצוא איזון בין ההתבדלות להתקרבות."
    },
    {
        "id": 2796,
        "article": "כל לימוד, כל התרוממות רוחנית, צריכה להיות מבונה על היסוד של ההרגשה הטבעית וההשכלה הטבעית. וההשכלה הטבעית עצמה, עם כל ההרגשות הטבעיות, במדה הטובה של מעמדן, מוכרחות הן להיות בראשיתן נשתלות על יסוד קודש הקדשים, שהוא נושא בתוכו את הנושא של הקודש ואת הנושא של החול, את החומר ואת הצורה, בצורה עליונה, אידיאלית, באחדות מעולה.",
        "summary": "כל לימוד צריך להיבנות על יסוד ההשכלה וההרגשה הטבעית, והן צריכות להישתל על יסוד קודש הקודשים הכולל קודש וחול."
    },
    {
        "id": 2797,
        "article": "צריך אדם לנצח את החלישות הנפשית שבקרבו. ואפילו אם היא באה מצד קדושה ויראת שמים, מכל מקום היא בעצמה מדה רעה היא, שמאבדת את כל כשרון וכל מעלות הקודש. וצריך אדם שיזכך את מדת יראת שמים ויראת חטא שלו, שלא ישאר בהן שום רושם של חולשה ורפיון. ד' עז לעמו יתן.",
        "summary": "צריך אדם לנצח את החלישות שבו, אף אם היא נובעת מיראת שמים ויראת חטא."
    },
    {
        "id": 2798,
        "article": "יראת העונש ודאי קודמת היא בזמן ליראת הרוממות ולאהבה. אבל אחר כך, כאשר היראה העליונה מתבססת באדם, והאהבה מתחילה להתישב בנשמה מרוב זיו החכמה האלהית שמאיר בה, יש שיראת העונש, שנכנסה בעצמות עד כדי בעיתה חודרת, היא מעכבת את התפשטות האור הקדוש של האהבה ויראת הרוממות, והיא גם כן גורמת חלאים רעים, נפשיים וגופניים, כלליים ופרטיים. כדי לנקות את הנשמה היחידית, ונשמת הכלל כולו, מאותו הסיג של יראת העונש המפחידה ומחליאה, נוצר בעולם כל היסוד השלילי. והארס של הכפירה הגסה, המחרבת את העולם, נוסד ביסודו כדי להיות ארס נגדי נגד הסיגים הללו של יראת העונש, כשהיא יורדת מטה מטה והיא ניתקת מאור התורה, מיסוד יראה עילאה ואהבה אמיתית.",
        "summary": "אף שיראת העונש קודמת ליראת הרוממות ולאהבה, כשהיא מתגברת יותר מדי היא מעכבת אותם, וכנגדה נלחמת הכפירה."
    },
    {
        "id": 2799,
        "article": "יראת שמים קודמת לעולם ליראת חטא. מתוך האור הכללי של יראת שמים, צריכה לבא ההתענפות המרובה של יראת חטא. חילוקי המדריגות האיכותיות שישנן ביראת שמים, הם מניחים את חותמם וצביונם ביראת החטא, אבל יראת חטא מתפשטת היא על הפרטים כולם, והיא משובחת כשהיא באה בדרך ישרה משפעת החיים הגדולה שיש באוצר הגדול של יראת שמים. כשיראת החטא מתנתקת מיראת שמים, כשהראשונה אינה משפעת על האחרונה את כל הודה, את כל זיוה והדרה, פארה, וכל רכושה הנערץ והנקדש, אז האחרונה מתדלדלת, מתלכדת היא בנמיגת לב, ברפיוני רוח, בחרדה חולשית, שהיא צריכה לקבל תיקון על ידי התעלותה למרומי יראת השמים בכל מילואה.",
        "summary": "יראת השמים קודמת ליראת החטא וקובעת את איכותה, וכשזו מתנתקת ממנה, הופכת האחרונה לדלדול וחולשה."
    },
    {
        "id": 2800,
        "article": "כשנשמתו של אדם יחידי מתעלה ומתרוממת בקדושה, הרי היא מרוממת ומעלה עמה את כל התלוי בה ואת כל המתיחש עמה, בין ממעל לה בין מתחתיה, ומכל צדדיה, לפניה ולאחריה, מימינה ומשמאלה, והארה חיונית, אורית, אלהית, מתוספת בכל מערכי עולמים. וכל מה שהאדם מצייר לו באמונה גמורה ובהכרה פנימית דבר נשגב ונעלה זה, הרי הוא מתגדל ומתקדש, ושמחת התורה, החכמה, המצוה והמדות הטובות, וכל טוב וכל חמדה, כל רוחב דעת וכל עליצות רוח, כל יקרת חיים וכל מעין חכמה, מתאמץ בו. אמנם צריך האדם להיות עוסק תמיד בתורה ובקדושה, במצות ובמדות טובות, בחכמה וברוממות רעיון, בתפילה ובעליצות קודש, בהעמקת אמונה ובמרחב דעה, כדי שימצא את עצמו מוכשר להכרת הרעיון של הופעה זו, עד שידע תמיד ויכיר את העילוי שהוא מעלה את כל צבאות מעלה וכל צבאות מטה, את כל החיים וכל מערכותיהם, את כל הגופים ואת כל הנשמות, על ידי מפעליו הטובים ועבודתו בקודש. ואז, פעם אחר פעם, אור סליחה ומחילה, אור תשובה וצהלה, יהיה מתגבר בו, ויהיה לברכה בעולם, ויקויים בו ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. ואפילו בשעה שלבו דואג ונפשו לקויה, בשעה שהוא חרד ודואג ממכשולות הרבים שבארחות החיים, אל יניח ידו מההתעלות הרוחנית העליונה, על ידי אור תורה ואור דעת, על ידי הארת רזי תורה והגיונות עליונים, מהמושגים העומדים ברומו של עולם ומורים רום הדרת הקודש, אשר מקורם הוא הצחצחות העליונה מזיו החכמה, ודעת פאר אל נורא הוד.",
        "summary": "בעילוי האדם מתעלים העולמות כולם, וציורו דבר זה מרומם את רוחו, והתורה והעבודה מכשירים אותו להכרה תמידית בכך."
    },
    {
        "id": 2801,
        "article": "מדלדלים את כח הנשמה על ידי מה שעושקים ממנה את החירות העליון של מעוף המחשבה, המתרחבת מעל לכל גבול של קיצוב והגה, גם אם אותו העושק יהיה על ידי הלעטה של לימודים והרגשות מוקצבות. אמנם, אחרי שנותנים להשאיפה הנשמתית העליונה את חקה בדי רוחה להשיב רוחה, אז כמים קרים על נפש עיפה באים הם הענינים המקוצבים ומגדילים הם את כחה, בונים אותה בנין משנה, וקדושתה מתאדרת.",
        "summary": "כשעושקים את חירות הנשמה על-ידי לימודים קצובים, כוחה מידלדל, וכשנותנים לה את חירותה, הם עצמם מגדילים את כוחה."
    },
    {
        "id": 2802,
        "article": "החלישות והחרדה הן סימנים של מעמד הולך לתכונת הגדלות. אבל הגדלות עצמה היא מתעלה עליהן, והן מתהפכות מחלישות לגבורה ומחרדה לבטחה. ההליכה אל הגדלות אינה מניחה שום תכונה להיות קבועה, והשטפים הנפשיים הולכים כנהר הומה וזועף, ומתוך שהנשמה רוצה תמיד בקביעות של שלום, היא מוצאה בקרבה תמיד התגעשות בלתי רצויה, המתגלמת אצלה בתואר של חלישות וחרדה. אבל סוף כל סוף, במעמקיהן של חלישות וחרדה זו, גם בעת שלטונן, שרויות שם הגבורה והבטחה.",
        "summary": "ההליכה אל הגדלות גורמת חולשה וחרדה לנשמה הרוצה בקביעות, אך במעמקיהן שרויים הגבורה והביטחון, והם עתידים לשלוט."
    },
    {
        "id": 2803,
        "article": "אחדותה של אגודת ההויה היא מצדקת את היחש של כל משפיע לחוג מושפעיו. האחדות היא תכונת האמת שביש. המקרים המפרידים ועושים את כל יצור וכל עולם לתוכן נפרד, עומד בפני עצמו, הם עבי חושך, המעכבים את אור האמת מהבקיע בכל עזו. בסוד האחדות נמצא את הרוממות. בשביל חלק מרומם ומאושר שיש בכללות היש, הכל הוא מאושר. הפירוד מהרתוקה האחדותית הוא משבר ומחלה. הבריאות באה על ידי ההתעלות אל הרום, אל החלק המעולה שבכל מדריגת ההשתלמות, המתגלה ביצורים בכלל, ובאדם לפרטיו בפרטיות. כשהיא נוסעת מרום אל השפל, מעלה עמה את השפל אל הרום, ומחזירתו למכונו, אל המקום אשר שם היה אהלו בתחילה. כשמשפיע המלומד, המופע מאור כשרון חכמה, על רוח ההמון, ורגשו של האחרון מקבל הוא את פרי ההסתכלות של הראשון, הרי הוא עולה אל מעלתו היסודית, מתאחד הוא עם המרומם והנשגב, ומוצא הוא את עצמו מאושר, מתעלה ומתקדש, בקודש והצלחת אמת.",
        "summary": "השפעת המלומד על ההמון הנה מוצדקת, שכן אחדות היש היא האמת, וכל חלקי האחדות יונקים מהחלק המעולה שבהם."
    },
    {
        "id": 2804,
        "article": "הננו מתרוממים מעל לאותה השפלות שאומות העולם שרויים בו, והנהו לעסק מחשבי עקרי אצל חוקריהם היותר מצויינים, על דבר החילוק שבין רוח השמי והארי. אנו דוגלים בשם ד' אל עולם, שברא את האדם כולו בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו. וכל הענפים כולם מתהלכים הם זה לימין וזה לשמאל, שאמנם יש בהם מעלה ומטה, ימין ושמאל, אבל ביסודם הכל עולה למקום אחד, והכל עתיד להתעלות, לתקן עולם במלכות שדי, וכל בני בשר יקראו בשמך.",
        "summary": "החילוק בין הרוח ה\"שֶמית\" וה\"אַרית\", אינו אלא בענפים, שכן בשורש – הכל נבראו בצלם א-להים והכל עתידים להתעלות."
    },
    {
        "id": 2805,
        "article": "מוכרח הוא הגיהינם להמצא. המירוק של הנשמות מזוהמתן, אי אפשר לבא על ידי אותו המירוק החלש, שהכחות החלשים שבמערכי הגופניות יכולים להראות בו את פעלם. רק הגלות וצערו הנורא, הוא וכל סעיפיו, רק הוא שקול הוא כאותו הצער העמוק, הנחשולי, של הגיהינם. ואברהם בירר לו אותו הצער, כדי למרק נפשותיהם של בניו מאשו של גיהינם. אמנם אינם מסוגלים למירוק הגלות כי אם בני ישראל, שכל כך איתן וחזק הוא הטופס הנפשי שלהם, עד שלא יכחד בשום מהפכה גלותית. והניעותי בכל הגויים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה, ולא יפול צרור ארץ. רק העזין שבאומות, שהם ראויים לדת אש, הם יכולים להיות מתמרקים בגויותיהם במירוק הגלויות, שיוצאים טהורים כעצם השמים לטוהר. לא כן הוא חלק כל בני האדם. הנפשות החלשות הללו נכנעות הן אל הבשר, הרודה בהן ביד חזקה, ואם יתמרקו בעודן בגויתן, לא ישאר מאומה מצורתן המהותית. רק בהפרד הנפש מעל הגויה, בהיותה אז מתגדלת בעזה, בהיותה במצב החופש, אז תסתגל להמרק במירוק הגיהינם, שיוציאם אחר כך מרוקים ואיתנים. ישובו רשעים לשאולה, כל גויים שכחי אלהים. וכשאמרה גיהינם זן חק, זניני מזרעו של יצחק, אמר לה הקב\"ה ט\"ר י\"ש כ\"ת, טר, המתן, יש לי כתות כתות של אומות העולם לתן לך. ואז ימלא הגיהינם את תפקידו, עד אשר רוח הטומאה יעבור מן הארץ, והאלילים כליל יחלוף. גיהינם כלה והם אינם כלים.",
        "summary": "הגיהנם מוכרח להימצא כדי לזקק את הנשמה מזוהמתה, ורק ישראל, המסוגלים לזיקוק זה בעודם בגווייתם (גלות), אינם זקוקים לו."
    },
 {
  "id": 2806,
  "article": " ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה. ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם בדוח ד' אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל, שהיא ששולחת את קויה בצבעים טבעיים בכל הארחות של ההרגשה הבריאה, ומזרחת היא את זריחתה העליונה על פי אותה המדה של רוח הקדושה העליונה, הממלאת חיים ונעם עליון את לבב קדושי הרעיון ועמוקי המחשבה הישראלית. המחשבה על דבר ארץ ישראל, שהיא רק ערך חיצוני כדי העמדת אגודת האומה, אפילו כשהיא באה כדי לבצר על ידה את הרעיון היהדותי בגולה, כדי לשמור את צביונו ולאמץ את האמונה והיראה והחזוק של המצות המעשיות בצורה הגונה, אין לה הפרי הראוי לקיום, כי היסוד הזה הוא רעוע בערך איתן הקודש של ארץ ישראל. האמוץ האמתי של רעיון היהדות בגולה בא יבא רק מצד עמק שקועו בארץ ישראל, ומתקות ארץ ישראל יקבל תמיד את כל תכונותיו העצמיות. צפית ישועה היא כח המעמיד של היהדות הגלותית, והיהדות של ארץ ישראל היא הישועה עצמה",
  "summary": "ארץ ישראל אינה קניין חיצוני לאומה אלא חבוקה בסגולתה, ולכן תוכנה אינו מתגלה בהשכלה רציונאלית, וקיום היהדות בגולה תלוי בציפייה אליה."
 },
 {
  "id": 2807,
  "article": " על ידי התרחקות מהכרת הרזים באה ההכרה של קדושת ארץ ישראל בצורה מטושטשת. על ידי האתנכרות אל סוד ד' נעשות הסגולות העליונות של עמק החיים האלהיים לדברים טפלים שאינם נכנסים בעמק הנשמה, וממילא יחסר הכח היותר אדיר בנשמת האומה והיחיד, והגלות מוצאת היא חן מצד עצמותה כי למשיג רק את השטח הגלוי לא יחסר שום דבר יסודי בחסרון הארץ והממלכה וכל תכני האומה בבנינה. יסוד צפית הישועה הוא אצלו כמו ענף צדדי שאיננו יכול להתקשר עם עומק הכרת היהדות, וזה בעצמו הוא הדבר המעיד על חסרון ההבנה שיש בשיטה מעטת הלשד כזאת. לא שוללים אנחנו כל מין ציור והבנה המיוסד על ישרות ורגשי דעה ויראת שמים באיזו צורה שהיא, רק את אותו הצד ששיטה כזאת תחפוץ לשלול את הרזים ואת השפעתם הגדולה על רוח האומה, כי זהו אסון שאנו חיבים ללחום אתו, בעצה ובתבונה, בקדושה ובגבורה",
  "summary": "ההתרחקות מהרזים מטשטשת את הכרת קדושת ארץ ישראל ועושה מצפיית הישועה ענף אפיזודי, ויש להילחם בשיטה זו."
 },
 {
  "id": 2808,
  "article": " יצירה עצמית ישראלית, במחשבה ובתקף החיים והמפעל, אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל. לעומת זה, כל הנעשה מישראל בארץ ישראל מתבטלת הצורה הכללית שבו לגבי הצורה העצמית המיוחדה של ישראל, וזהו אושר גדול לישראל ולעולם. החטאים שגורמים גלות הם הם שמדלחים את המעין העצמי, והמקור מזיל הזלות טמאות, \"את משכן ד' טמא\". והשהמקור העצמי המיוחד נשחת, מתעלה המקוריות היסודית לאותו החלק העליון התמציתי, שיש לישראל בסגולת האדם, וזה נשאב דוקא בגלות, והארץ מתחרבת ומשתוממת וחרבנה מכפר עליה. המעין פוסק מלהזיל והוא מסתנן קמעא קמעא, וההופעות של החיים והמחשבה יוצאות דרך הצנור הכללי, שהוא פזור בכל העולם כלו, \"כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם\", עד אשר ההזלות הטמאות הפרטיות מתפסקות וחוזר כח המקור לטהרתו. ואז נמאסת הגלות לגמרי והרי היא מיותרת, והאורה הכללית חוזרת היא להיות נובעת מהמעין העצמי הפרטי בכל חילו, ואודו של משיח המקבץ נדחים מתחיל להופיע, וקול בכי תמרורים של רחל המבכה על בניה מתמתק על ידי שפעת תנחומים, של \"מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך, נאם ד', ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך, נאם ד' ושבו בנים לגבולם\". ויצירת החיים המיוחדים בכל מאורם וחטיביותם המיוחדה, רוויה בטל העושר הכללי של האדם הגדול בענקים, ברכת אברהם, חוזרת היא דוקא ע\"י שיבה זו להתגלות. \"והיה ברכה בך חותמים\"",
  "summary": "בארץ ישראל מתבטלת הצורה האנושית של היצירה לגבי צורתה הישראלית, ורק כשהמקור הישראלי נשחת יוצאים לגלוּת ויונקים מהיצירה הכללית."
 },
 {
  "id": 2809,
  "article": " אי אפשר לאדם מישראל שיהיה מסור ונאמן למחשבותיו הגיונותיו, רעיונותיו ודמיונותיו, בחוץ לארץ, כתכונת הנאמנות הזאת בארץ ישראל. הופעות הקדש, באיזו מדרגה שהן, נקיות הן בארץ ישראל לפי הערך, ובחוץ לארץ מעורבות הן בסיגים וקלפות מרובים. אמנם לפי גודל התשוקה והקשור של האדם לארץ ישראל, הרי רעיונותיו מזדככים מיסוד אוירא דארץ ישראל החופף על כל מי שמצפה לראותה. \"שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה\"",
  "summary": "בחוץ-לארץ מחשבות האדם מעורבות בסיגים, ואי-אפשר להיות נאמן אליהן כמו בארץ ישראל, אלא על-ידי התשוקה אליה."
 },
 {
  "id": 2810,
  "article": " הדמיון של ארץ ישראל הוא צלול וברור, נקי וטהור ומסוגל להופעת האמת האלהית להלבשת החפץ המרומם והנשגב של המגמה האידיאלית אשר בעליונות הקדש, מוכן להסברת נבואה ואורותיה, להבהקת רוח הקדש וזהריו. והדמיון אשר בארץ העמים עכור הוא, מעורב במחשכים, בצללי טומאה וזיהום, לא יוכל להתנשא למרומי קודש ולא יוכל להיות בסיס לשפעת האורה האלהית המתעלה מכל שפלות העולמים ומצריהם. מתוך שהשכל והדמיון אחוזים זה בזה ופועלים ונפעלים זה על זה וזה מזה, לכן לא יוכל גם השכל שבחו\"ל להיות מאיר באורו שבארץ ישראל. \"אוירא דארץ ישראל מחכים\"",
  "summary": "הדמיון של ארץ ישראל הוא צלול ומסוגל לנבואה, ואילו הדמיון שבחוץ-לארץ הנו עכור, והוא מגביל אף את אור השכל."
 },
 {
  "id": 2811,
  "article": " פעולת רוח הקדושה הנקלטת בארץ ישראל פועלת היא תדיר, גם אם נזדמן הדבר ויצא האדם חוצה לארץ, על ידי טעות או על ידי איזו סבה מוכרחת. הרי גם הנבואה כשחלה כבר בארץ ישראל אינה פוסקת גם בחוץ לארץ. \"היה היה דבר ד' אל יחזקאל בארץ השדים היה, מפני שהיה כבר\". שפעת הקדש, שהותחלה בארץ ישראל, מלקטת היא את כל ברורי הקדש הנמצאים בחוץ לארץ בכל המעמקים, ומקרבתם בכחה המושך אליה. כל מה שקשה יותר לסבול את אויר חוץ לארץ, כל מה שמרגישים יותר את רוח הטומאה של אדמה טמאה, זהו סמן לקליטה יותר פנימית של קדושת ארץ ישראל, לחסד עליון, אשר לא יעזב ממנו מי שזכה להסתופף בצלצח של ארץ חיים, גם באתרחקו ונודו, גם בגלותו וארץ נדידתו. הזרות שמרגישים בחוץ לארץ הרי היא מקשרת יותר את כל חשק הרוח הפנימי לארץ ישראל וקדושתה, הצפית לראותה מתגברת וציור חקיקת תבנית הקדש של ארץ אשר עיני ד' בה תמיד, מראשית השנה עד אחרית שנה, מתעמקת יותר ויותר, ועומק תשוקת הקדש של חבת ציון, של זכירת הארץ, שכל חמודות בה קשורות, כשהיא מתגברת בנשמה, אפילו יחידית, הרי היא עושה פעולת נביעה מעינית לכל הכלל, לרבבות נשמות הקשורות עמה, וקול שופר של קבוץ נדחים מתעורר ורחמים רבים מתגברים, ותקות חיים לישראל מתנוצצת, וצמח ד' הולך ופורח, ואור ישועה וגאולה מתפצל ומתפשט, כשחר פרוש על ההרים",
  "summary": "קדושת ארץ ישראל הנקלטת בנשמה, אינה פוקעת בחוץ-לארץ, והזרות שמרגישים שם מעמיקה את ציפיית הגאולה בציבור כולו."
 },
 {
  "id": 2812,
  "article": " מלאה היא הנשמה אותיות מלאות אור חיים, מלאות דעה ורצון, מלאות רוח הבטה ומציאות מלאה. מזוהר האותיות החיות הללו מתמלאות זיו חיים כל יתר הדרגות אשר לבנין החיים, השר לכל שדרות הרצון, הדעה והמפעל, לרוח ונשמה, בכל ערכיהם. כשנגשים למצוה, המצוה חיא תמיד מלאת זיו חיים של כל עולמים, מלאה היא כל מצוה אותיות גדולות ונפלאות, מכל תרי\"ג מצות התלויות בכל מצוה מכל חיי העולמים שבסוד האמונה. זיו אור אלהים חיים, אור חי העולמים חי בכל נעם בהוד כל מצוה. תיכף בגשתנו למצוה לעשותה מתגדלות כל האותיות החיות שבמהותנו, אנו מתגדלים ומתגברים, מתעצמים באור חיים והויה עליונה, מפוארה ועשירה עושר קדש עולמים, ובאור תורה וזיו חכמה. נוהרות עלינו אותן האותיות של מקורות התורה, ולעומתם מתנשאות אותיות החיים המראות זיו ואור פנימי שבמהותנו, ותסיסה הרת- עולמים מתהוה. עז חדות נעם, גבורת קודש וששון עדנים, מתהוה ברוחנו פנימה, ובכל היקום מתחדש אור וחיים. העולם מוכרע על ידינו לזכות, על כל פנים מתוסף אור ויושר, רצון ושובע טוב פנימי. בארץ ישראל מתגדלות האותיות של נשמתנו, שם מחשיפות הן נהרה, יונקות חיים עצמיים מזיו החיים של כנסת ישראל, מושפעות הן מסוד יצירתם המקורית בדרך ישרה. אוירא דארץ ישראל ממציא את הגדול הרענן של אותיות החיים הללו, בזיו תפארה, בידידות נעימה ובגבורת רעם עליזה מלאה שפעת קודש, \"כל הכתוב לחיים בירושלם\". הצפיה לראות בהדר ארץ חמדה, השקיקה הפנימית לארץ ישראל מגדלת את אותיות הקודש, את אותיות החיים העצמיות הישראליות שבפנימיותנו ועצמיותנו, היא מגדלתם גדול רוחני פנימי, \"אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה\", \"ולציון יאמר איש ואיש יולד בה, והוא יכוננה עליון, ד' יספור בכתב עמים, זה יולד שם סלה\". המשפט, העמוד האמצעי, שכל הטרקלין עליו נשען, \"משל למטרונה ההולכת ושפוליה מכאן ומכאן, משפטים ואמצעיתה של תורח\", הם הם מהות החיים, \"משפט בני ישראל\", מהות החפץ הנשמתי הספוג בנשמת משיח רוח אפנו אשר יקראו לו ד' צדקנו, אשר יגלה אור משפט ד' בארץ בגבורה עליונה, השוללת כל מלחמה וכל שפיכות דמים. משפט בני ישראל על לב אהרן תמצית האותיות הנשמתיות של כל ישראל, מאירה באורים ותומים, \"בולטות או מצטרפות\"",
  "summary": "אותיות התורה, המצווה והחיים, ממלאות את הנשמה, ומתגדלות מאוויר ארץ ישראל, והן המאירות באורים ותומים."
 },
 {
  "id": 2813,
  "article": " בתוך הלב פנימה, בחדרי טהרתו וקדושתו, מתגברת היא השלהבת הישראלית, הדורשת בחזקה את ההתקשרות האמיצה והתדירה של החיים אל מצות ד' כולן, לצקת את רוח ד', רוח ישראל המלא הכללי הממלא את כל חללה של הנשמה, בתוך כל הכלים הרבים המיוחדים לה, להביע את הבטוי הישראלי המלא בהבלטה גמורה, מעשית ואידיאלית. הרשפים מתגברים בלב הצדיקים, יקוד אש קודש יוקד ועולה, ובלב כל האומה הוא בוער מימים ימימה, \"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה\", ובלב כל ריקנים שבישראל ובלב כל פושעי ישראל האש בוער ויוקד בפנימי פנימיות, ובכללות האומה כולה כל חפץ החירות וכל תשוקת החיים, כל תשוקת חיי הכלל והפרט, כל תקוה של גאולה, רק ממקור מעין חיים זה הם נובעים, כדי לחיות את החיים הישראליים במלואם בלא מתירה ובלא הגבלה, וזאת היא תשוקת ארץ ישראל אדמת הקודש, ארץ ד', שבה המצות כולן מתגלמות ומתבלטות בכל חטיביותן. והתשוקה הזאת של הוצאת צביון רוח ד', של נשיאת ראש ברוח ד' בעצם גדולתו, היא פועלת על הלבבות כולם והכל חפצים להתאחד עמו, לטעום נעימת חייו, \"על כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז\". האמץ שבלב, המראה לעולם כולו את גבורת האומה בשמירת צביונה, שמה וערכה, אמונתה, ומשאת נפשה, כלול הוא בתשוקת חיי האמת, והחיים של המצות כולן, שיהל עליה אור התורה בכל מלואו וטובו. אם יפלא בעיני כל עומד מרחוק: איך אפשר, שכל הרוחות, אשר לכאורה גם מאמונה הם רחוקים, יפעם בהם רוח החיים בכהו הפנימי לא לבד לקרבת אלהים כללית כי אם לחיי ישראל האמתיים, להחטבתן של המצות בציור וברעיון, בשירה ובפועל, אל יפלא בעיני כל הקשור במעמקי רוחו בתוך עמקיה של כנסת ישראל ויודע את נפלאות סגולותיה. זהו רז הגבורה, רוממות החיים אשר לעד לא יתמו. \"ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ד'\", \"להתהלך לפני ד' בארצות החיים, זו ארץ ישראל\"",
  "summary": "התשוקה לארץ ישראל המתגלה בימינו גם אצל הרחוקים מאמונה, הנה דרישה פנימית לביסוס רוח ישראל במלואו."
 },
 {
  "id": 2814,
  "article": " כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו. היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממדת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו. ואח\"כ כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לרגלי משיח שבה. מלחמת עולם של עכשיו צפיה נוראה גדולה ועמוקה יש בה, מצורף לכל גלגולי הזמנים והוראת קץ המגולה של התישבות ארץ ישראל. בדעה גדולה, בגבורה עצומה, ובהגיון עמוק וחודר, בתשוקת אמת וברעיון בהיר, צריכים לקבל את התוכן הנשא של אור ד' המתגלה בפעולה נפלאה בעלילות המלהמות הללו ביחוד. \"בעל מלחמות זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהלות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו\"",
  "summary": "המלחמה מעוררת את כוח המשיח בעולם, על-ידי כליון הרשעים ועל-ידי מיתת הצדיקים המכפרת."
 },
 {
  "id": 2815,
  "article": " אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה והם הם הגדולים שאנו מתיחסים אליהם בידידות וגדולת קודש. הננו מבינים, שהזיק הנשמתי הוא היסוד: אותו מעמד העולם, שהלך במרוצתו אז, שהיתה המלחמה כל כך נחוצה בו, הוא גרם להופיע את אלה הנשמות, שהרגשתן הפנימית בתוכן שלם היתה. מלחמת קיומם, קיום האומה, מלחמת ד' היתה בהכרה פנימית. עזיזים היו ברוחם וידעו בעמק החשך לבחור בטוב ולסור מן הרע, \"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע\". כשאנו מתבוננים אליהם, הננו, בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה, משתוקקים לאמוצם, לכח החיים החטוב והגבוש, האיתן והמוצק, ששכן בקרבם, ומתוך תשוקה זו, כחנו הרוחני מתאמץ וכח גבורתנו מתעדן, ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי עולם",
  "summary": "ההתבוננות בגבורת החיים של אבותינו ובמלחמותיהם, מאמצת את כוחנו ומחייה את נשמותיהם בקרבנו."
 },
 {
  "id": 2816,
  "article": " עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות זהו הזמן שאנו מקוים. מובן הדבר, שכדי להגשימו אנו צריכים להתעורר בכחותינו כולם, להשתמש בכל האמצעים שהזמן מביא: הכל יד אל בורא כל עולמים מנהלת. אבל האיחור הוא איחור מוכרח, בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה. והנה הגיע הזמן, קרוב מאד, העולם יתבסם ואנו נוכל כבר להכין עצמנו, כי לנו כבר אפשר יהיה לנהל ממלכתנו על יסודות הטוב, החכמה, היושר וההארה האלהית הברורה. \"יעקב שלח לעשו את הפורפירא\": \"יעבר נא אדוני לפני עבדו\", אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה, בעת שהיא צריכה להיות דמים מלאה, בעת שתובעת כשרון של רשעה. אנו קבלנו רק את היסוד כפי ההכרח ליסד אומה, וכיון שנגמל הגזע הודחנו ממלוך, בגוים נתפזרנו, נזרענו במעמקי האדמה, עד אשר עת הזמיר הגיע וקול התור ישמע בארצנו",
  "summary": "עזבנו את הפוליטיקה העולמית באונס חיצוני וברצון פנימי, עד שיתבסם העולם, וממלכתנו תוכל להיבנות בלא שפיכות דמים."
 },
 {
  "id": 2817,
  "article": " לולא חטא העגל היו האומות יושבות ארץ ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם ד' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא היתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה היתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח. רק החטא גרם ונתאחר הדבר אלפי שנים, וכל מסבות העולם הנן אחוזות זו בזו להביא את אור ד' בעולם, וחטא העגל ימחה לגמרי וממילא כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד', והעולם יתוקן באורח שלום ורגשי אהבה, ונעם ד' יוחש בכל לבב, לענג רוח ולעדן נשמה ולכל בהם תחיה נפש כל חי",
  "summary": "חטא העגל גרם לביטול יראת העמים מישראל ולמלחמותיהם בהם, וכאשר הוא יימחה יתוקן העולם בדרכי שלום."
 },
 {
  "id": 2818,
  "article": " הכבישה המוסרית שעל פי התרבות החולונית, ששלטה הרבה על העמים, העיקה על לבם, והרבה מדות רעות, חליים וקצפונות, נצברו במעמקי נשמותיהם. והם יוצאים מחרצבותיהם על ידי המלחמות רבות הדמים וגדולות האכזריות, הנאותה יותר לטבעם הבלתי מזוקק עדיין כעת",
  "summary": "המידות הרעות שנכבשו על-ידי המוסר של תרבות החול, מתפרצות במלחמות רבות הדמים."
 },
 {
  "id": 2819,
  "article": " כל העמים מתפתחים, ויוצאים אל הפועל על ידי תנועותיהם הטבעיות. המלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם, עד שמתבלטת צורתו ויוצאת אל הפועל בהגמרה בכל פרטי עמקיה. ישראל הוא האספקלריא הכללית של כל העולם, וכל זמן שיש עם בעולם, שלא יצא אל הפועל הגמור בכל תכסיסיו, יש כהות לעומת זה באור הספוג של כנסת ישראל. על כן בכל זמן שמלכיות מתגרות זו בזו יוצאים אל הפועל ציורים מיוחדים להשלמתם של העמים, וממילא יולד כח השלמה בכנסת ישראל והיא מצפה לרגלו של משיח שיבא ויופיע במהרה בימינו",
  "summary": "המלחמה מעמיקה ומבשילה את צורת העמים, ואת צורת ישראל שהם האספקלריה של העמים."
 },
 {
  "id": 2820,
  "article": " מתגלה בכנסת ישראל צבעה העצמי, הולכים הכחות ומתפתחים, הולכת ושבה לה החכמה, הגבורה היושר והטהרה הפנימית, הולכת האומה ונבנית, מתתקנת היא לגאולתה, גאולת עולמים, פורחת היא ביפעת תפארתה. מתוך המון גלי הצרות העוברים עליה, מכל הגוים, מכל הנפוצות, היא מכניסה הון רב דעה ומעוף הבטה למרחקים ומוסיפה את הצדדים הטהורים שמבחוץ על רכושה העצמי. קנאת עם מתגברת, הכרת עצמותה מתגדלת. היא יודעת כבר שיש לה ארץ, שיש לה שפה, ספרות, שיש לה צבא התחילה להכיר במלחמת עולם זו. ועל כולם יודעת היא, שיש לה אור חיים מיוחדים, שהם מעטרים אותה ומעטרים את העולם כולו על ידה, ועל ידי כל זה יחד יודעת היא את חסנה כי עז לה באלהי אמת",
  "summary": "צבעהּ העצמי של כנסת ישראל הולך ומתגלה, והכנסתה רכוש רב מהפיזור בגויים רק מוסיפה על רכושה העצמי."
 },
 {
  "id": 2821,
  "article": " נכתם עון שופכי הדמים, מלכי אדמה הזדים וכל מרגיזי ארץ. לא יכופר לארץ לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו, והכפרה מוכרחת לבא: בטול כללי לכל מכונות התרבות של עכשיו, עם כל שקרן ותרמיתן, עם כל זוהמתן הרעה וארסן הצפעוני. כל התרבות, המתהללת בצלצלי שקרים, מוכרחת להכחד מן העולם, ותחתיה תקום מלכות עליונין קדישין. אורם של ישראל יופיע, לכונן עולם בעמים בעלי רוח חדשה, בלאומים אשר לא יהגו ריק ולא ירגזו עוד על ד' ועל משיחו, על אור חיי העולם ועל התום והאמונה אשר לברית עולמים. וישראל יראה בעיניו שלומת רשעים יצעוד על חרבנם של המתהללים באלילים החדשים כאשר צעד על חרבות בבל ואשור העתיקות. אז ידע ויוכח, כי אך בו אל אלהי ישראל מושיע. ותשועת ד' בא תבא. הנדפת הכח של הגוים, שקויי כוס התרעלה, מוכרחת היא לבא. פתח ד' את אוצרו ויוציא את כלי זעמו. אם עוד תתאמץ אירופא וכל גוייה להחזיק מעמד בצביונה, לא באמת ולא בצדקה, את ד' לא ידעו ואת דרכיו לא יחפצו ללכת בהם. מצב זה הוא רגעיי ברגעי התולדה. אור התשובה יופיע בהכרח וישליך איש את אלילי כספו ואת אלילי זהבו, וישוב הכל אל טוב ד'. אז תכחד התרבות ההוית בכל יסודותיה, ספריותיה תיאטריה וכל מכונותיה, וכל החקים אשר בהבל ועול יסודם וכל נימוסי החיים הרעים והחטאים כליל יחלפו. ונשגב ד' לבדו ביום ההוא. הארג הרוחני והמעשי, אשר בצביונו ההוי לא היה יכול לעצור, עם כל תפארת חכמתו, בעד שפך דמים רבים ובעד חרבנו של עולם בצורה איומה כזאת, הרי הוא מוכיח על עצמו, שהוא פסול מעיקרו, \"זורו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב\", מראשית יסודו, וכל מהלכו כלו אינו כי אם עצת שקר ונכלי רשעים מסובכים, שהם קשורים עם הנטיות הנפשיות והגופניות אשר נתעצמו בהאדריכליות של בנין הלאומים של זמננו, שכחי ד' בכליותם ונושאים את שמו על שפתם, בפיהם ובלשונם. על כן חרב תחרב כל התרבות ההוית, ועל משואותיה יתכונן בנין העולם באמת ובדעת ד'. \"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים\"",
  "summary": "חורבן אירופה ושפיכות הדמים שבמלחמותיה, מעידים על הצביעות של תרבותה, ומביאים לכינון מלכות ישראל."
 },
 {
  "id": 2822,
  "article": " בנין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בנין האומה הישראלית. בנין האומה והתגלות רוחה הוא ענין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בנין העולם, המתפורר ומצפה לכח מלא אחדות ועליונות, וכל זה נמצא בנשמת כנסת ישראל. רוח ד' מלא בה, רוח שם מלא בקרבה, ואי אפשר לרוח אדם, שהרגשת נשמתו פועמת בו, להיות שוקט בשעה גדולה זו, מבלי לקרא לכל הכחות הצפונים באומה: עורו וקומו על תפקידכם. קול ד' קורא בכח, ומתוכיות נשמתנו ומתנועות החיים אנו מבחינים אותו: ישראל מוכרח לחשוף את מקור חייו, לעמוד הכן על רגלי אפיו הרוחני. \"מי גוי גדול השר לו אלהיט קרובים אליו\", \"אומה היורעת אפיה של אלהיה\". התרבות העולמית מתנודדת, רוח האדם נחלש, מחשבים מכסים את כל העמים, \"ההשך יכסה ארץ וערפל לאומים\". והשעה הגיעה, אור עולם, אור אלהים אמת, אור אלהי ישראל, המתגלה על ידי עמו, עם פלאים, צריך הוא להתגלות בהכרה, וההכרה צריכה לבא באומה פנימה, להכיר את האחדות של כחותיה היא, להכיר את ד' השוכן בה. ובהכירה כי יש אלהים בקרבה, תכיר איך לחשוף את מבוע חייה, תדע להעמיד חזון עמדתה על מקורה העצמי. לא לשאב מבארות זרים היא קרואה כי אם לדלות ממעמקיה. תדלה רצון מעמק תפלתה, חיים מבאר תורתה, אומץ משורש אמונתה, סדור מיושר שכלה, גבורה מעז רוחה, וכל העולה על שפרירי שמיה, הכל מרוח אלהים המרחפת על מלא היקום, מימי בראשית עד אחרית. \"כי אני אתכם נאם ד' צבאות, את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים, ורוחי עומדת בתוככם, אל תיראו\". כל התרבויות שבעולם יתחדשו על ידי חדוש רוחנו, כל הדעות יתישרו, כל החיים יאורו בשמחת לידה חדשה בהתקוממותנו, כל האמונות ילבשו בגדים חדשים, יסירו את הבגדים הצואים מעליהן ויתלבשו בלבושי יקר, יזניחו את כל פגול, כל טמא וכל תיעוב שבקרבם, ויתאחדו לינק מטללי אורות הקדש, אשר הוכנו מאז לכל גוי וכל אדם בבאר ישראל. ברכת אברהם לכל גויי הארץ תחל את פעולתה בתקף ובגלוי ועל פי יסודה יחל, מחדש, בניננו בארץ ישראל. החרבן העכשוי הוא הכנת תחיה חדשה, עמוקה ואופיית. אור חסד עליון מתנוצץ. שם ד' אהיה אשר אהיה הולך ומתגלה, הבו גדל לאלהינו",
  "summary": "התמוטטות העולם וסערות הדמים שבימינו, מכשירים את הוצאת סגולת ישראל וישוב הארץ אל הפועל."
 },
 {
  "id": 2823,
  "article": " בגדולת העולם, בהופעת הזיו של קדושת ישראל ברוממותו, אין אחיזה לכל זונים, לכל העומדים מבחוץ, לבסס איזה מוסד הרוחק רגלי אור ישראל, לבצר איזו הארה מיסתית, מכונה אמונית, אשר תוכל עמוד חוץ ממציאות האומה, כבודה ושפעת יקרת קדשה. כי האור העליון וזיו היחוד המאוחד, שיסודו העליון, אור האמת בבחירתו, חי בו, הרי הוא קשור בסגולת ישראל, \"ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו\". מירידת העולם והשפלת הנשמה הישראלית נפרד היחוד העליון ממקור אחדותו ועלה למעלה להרקיע לשחקים. בעולם החיים לא יופיע כי אם נגהי הזהרורית של היחוד התחתון, הנשאב מהבורות השאובים ויד זרים בו נוגעת. וכנסת ישראל תחיל תזעק בחבלית: אוי נא לי, כי עיפה נפשי. רזי תורה לחיצונים נמסרו. התורה נשרפת, גויליה נשרפים ואותיות פורחות, ולבני ציון היקרים אפר תחת פאר הושם. קמים נבוני לבב בחצות לילה וידיהם על חלציהם כיולדה על צרת העולם, צרת ישראל, צרת השכינה, צרת התורה, הם בוכים ומבכים. ויודעים הם ומכירים את עמק הצער במקורו ובתולדותיו, יודעים הם, שכל הצרות והמחשכים, כל נהרי נחלי הדמים הנשפכים, כל התלאות והנדודים, כל הבוז והמשטמה, כל הרשעה והזוהמא, אינם אלא תולדה קלושה מהד הקול של אותו הצער העליון, צער השמים, צער השכינה, צער האידיאליות המהותית בהפרדה ממקור תענוגיה, והאידיאליות העליונה ברוחם של הבריות ובחירת האדם, תשובת ישראל ורוממות אצילות הרוח הרציני, היא קשורה. והם קוראים לתשובה, ואנו ליה ועינינו ליה",
  "summary": "כשישראל בגדולתם מאיר בהם הייחוד העליון, ובנפילתם מאיר בהם רק הייחוד התחתון שיש בו יניקה לחיצונים, וזהו מקור צער השכינה."
 },
 {
  "id": 2824,
  "article": " ישראל מספרים תהלת ד', כח גבורה העליונה, במלא תפארת מעשיו בכל מקומות ממשלתו, מעולם ועד העולם, ומרומם על כל ברכה ותהלה, זהו גורל ישראל. ישראל מכיר הוא את כח מעשי ד', ישראל מכיר ומעיד עדות אל גבור יוצר כל לבדו, \"ואתם עדי נאם ד' ואני אל\". מלא הוא ישראל מאור הגבורה והתפארת העליונה, שהכרתן מלאה חיי חכמת עולמים, חיי חסד ואהבת כל הבריות, חיי פאר מקדושים. ישראל עומד הוא בקרן אורה זו ברוחו, בחיי כל נשמה בפרטיות ובחיי האומח כולה, בבנינה, בדורותיה, בשאיפת שיגוב פאר זיו הדר כוננניות מלכותה, בהיכל קדש מקדשה, בלהט אש חיי נעוריה,\"אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל\", וחפץ רכושה ועשרה \"מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, צאננו מאליפות מרובבות בחוצותינו, אלופינו מסובלים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלהיו\". והעם אשר ד' אלהיו יודע לספר כח מעשי ד', יודע לספר, שאלהי ישראל אלה עולם הוא, בורא שמים וארץ ושהכל ברא לכבודו, וכבודו כבוד כל עולמים, חיי כל עולמים, וחקר כבודו כבוד. וידיעתו זאת היא תכונת רוחו, מורשת אבותיו והכרתו הפנימית, חודרת בו בכל לב ובכל נשמה, אחוזה, קשורה ודבוקה, בנעימת אמונתו, אמונת אומן, בבירור תולדתו, בנצחונותיו על כל, בסגולת קיומו ועמדתו נגד צריו הרבים, אשר המה כשלו ונפלו והוא קם והתעודד. ויותר מכל חרותה ידיעת קדש עולמי עולמים זו בנשמתו הפנימית, בתביעת רוחו, בזהר שירתו, בהתגלמות חייו, מותאמת לאפי מוסרו, לתכנית מדיניותו, והיא יסוד כל שאיפותיו. והאמת העליונה הואת היא מקוממת את כל היקום, כל יציר נברא ממנה חי, הכל מכחה ישתלם, כל הנופלים יקומו על ידה, כל עשוקי כח, כל רצוצי משפט ישובו וינהרו מזיוה, כל טבועי שאול בחילה יעלו ויעמדו במרחב, כל זהומי כל תמונה סוררה, כל החשוכים על ידי כל סכלות וכל תעוב, על-ידי אור עולמי אין קץ וה יביטו וינהרו. אור ישראל זודח והולך ואור, מפעם בקרב נשמתו את הלמות גאולתו. \"כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים. מעשי ידיו אמת ומשפט, נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד לעולם, עשוים באמת וישר, פדות שלח לעמו, צוה לעולם בריתו, קרוש ונורא שמו\". וגבורת אלהי עולם אלהי ישראל, אדון כל העולמים, מתברכת ומתגברת בתועפות הופעותיה ברוממות קרנם של ישראל, ביסוד האומה היא זורחת ומופיעה, בתאות גאולתה היא חיה ומתעוררת, האל, הבורא היוצר, הקורא כל יש מאין, הנוטה צפון על תהו, אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו, מעונה אלהי קדם. \"מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הלים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל\". ותפארת אל זאת, כתר מלכות אלהים חיים, בישראל היא שרויה. אין עם ולשון בעולם שיוכל להגות ברוחו אמת חודרת תבל ומלאה זאת. עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר. עוררה גבורתך אל אלהים עליון. \"לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו\". הושיעה את עמך ופדה גוי ואלהיו, ופדה תפדה, כי גואל חזק אתה. \"כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך\", \"מאין כמוך ד' גדול אתה וגדול שמך בגבורה\". \"מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך. אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם. אתה דכית כחלל רחב, בזרע עזך פזרת אויביך. לך שמים אף לך ארץ, תבל ומלאה אתה יסדתם. צפון וימין אתה בראתם, תבור וחרמון בשמך ירננו\". \"כי לד' מגננו, לקדוש ישראל מלכנו\", \"כי כל אלהי העמים אלילים וד' שמים עשה\"",
  "summary": "ישראל מספרים תהילת ה' בעולם, ואורם הולך ומתגלה בימינו."
 },
 {
  "id": 2825,
  "article": " שתי הבנות כלליות הן, המקיפות את ההויה ואת התורה, את כל ההסתכלות בכל שנויי דרכיה: ההבנה המוסרית וההבנה הסבתית. בתוך ההבנה הסבתית, הקדומה בזמן לגבי רוה האדם, כלולה היא, בתור נשמה עליונה המחיה אותה, ההבנה המוסרית. ההבנה הסבתית מציעה חקים אחוזים זה בזה על כל מרחב היש. מתחיל בעולם החמרי וכחותיו והולך ומקיף, מטפס ועולה עד רוממות העולמים הרוחניים ומנתח את סעיפיהם, כפי עשר הרוח הגדול אשר לאדם, שצד גדלותו מתעלה ומתבלט בהיותו אחוז בחופש ציורו, עם כל קטנו להחליט דבר ודאי במה שנעשה מחוצה לחוג פנימיותו. בשלשלת הסבתית מונחה איזו העקה כללית, איזו מניעה, המעצרת את החקים ותכנם שלא ילכו בדרכים אחרים כי אם באותם הדרכים שהשלשלת הסבתית מקשרת אותם להם. העקה זו עצמה חידה נעלמה היא, ומכל מקום, עם כל המניעה שיש בתכונת שכלנו מלחדור לעמקיה של חדת עולם זו, אין זה חוסם לפנינו את דרך ההסתעפות השכלית לכל אותו הבנין הגדול של ההבנה החקית. אבל בעת אשר אנו עולים למעלה יותר עליונה של הירות נשגבה, אז אנחנו משתחררים מכל אותה המועקה הסבתית, וכל הבנין החקי מצטיר לפנינו בתור קשרים מוסריים אחוזים זה בזה, שההידוק והאמץ שבהם הוא לא פחות חזק ואמיץ, ועוד יותר מחוטב, מאותו של התכן אשר להבנה הסבתית, וערכו הכללי הוא נשגב ונעלה ממנו באין ערוך. אז אנו עומדים בעולם של חופש כשהעולם המוסרי מתגלה לפנינו מרומם הוא את העולם החקי הסבתי כולו ומושכו אליו, משפיע עליו מאורו ונמצא שהוא כולו טבוע בים של אור חיים זה של החקים המוסריים שהם הרבה עליונים ונשגבים מהחקים הסבתיים. וכשאנו מעמיקים בדבר הרינו מוצאים אח\"כ גם את כל הפרטים של העולם הסבתי, כולם עומדים בתבניתם המעולה בעולם המוסרי המלא זיו, המתנשא ממעל להם. כשאנו מסתכלים בקשר התורה עם האומה ברית כרותה לארץ ולעם, כשדבקים בד' אלהיהם הרי הם מצליחים, עולים ומתפתחים, משתרשים בארצם ועושים חיל, כשזונים אחרי אלהי נכר הארץ הרי הם מתדלדלים ונופלים, חרבן האומה והארץ בא וצרות וכליונות הולכות ובאות. כשאנו מחפשים את הפתרון בעולם הסבתי הרינו מוצאים, שרוח ישראל אחוז הוא בשלשלת אורגנית חזקה. דעותיו, מהלכי חייו, מגמת פניו בתעופת רוחו הכללית, האמת העליונה המתגלה בו ועל ידו, תכונת ארצו וברכותיה, התאמצות הנשמות היחידיות, המשכת ברכותיהן, לשדי חייהן, החן המשוך על הכלל ועל הפרט, העצות והנטיות הבונות את הבנין הכללי ומבועיהן, בהירות הסקירות, המנוחה הפנימית, חזוק הרוח ושלות החיים, הכל אחוז זה בזה. באותה ההבטאה הנפשית של הדבקות בד' אלהיו, אלהי אבותיו הראשונים המעלה אותו מארץ מצרים מבית עבדים, המביאהו אל ארץ הברית והשבועה, המורהו דרכי חיים ונתיבות עולמים, אחוזים הם זה בזה הקישורים והיא משאבת אל תוכו את כל אוצר החיים והתנובה. ובהפרדו ממקור חייו, הרוח מתחלחל. שפעת החיים הכלליים, האחוזים ברתוקות הגוי והארץ, המורשה והמקדש, המוסר והאמונה, מתחלשת. רוח זר בא ומפעם, והוא צמח לא יעשה קמח, לא יקלט ולא יצמיח. והננו רואים את המארה באה ועושה שמות, עד אשר ישוב העם אל אל חייו, אל מקור ישעו, ישיב אליו את רוחו, יקשר באמץ לבב וברוח בינה אל שם ד' אלהי ישראל, ומנזלי פלגיו של הרעיון הכללי, העמוק והחסון, המותאם לרוח עולמים ולחטיביות המיוחדה של ישראל, ישועה חוזרת ומוארה. כל זאת היא בינה גלויה, הכרה מעשית המחיה ומשיבה רוח. אבל מיד אנו באים להתרומם בחדירה יותר פנימית, שממעל לכל הארג החקיי הזה ארג מוסרי נתון. במוסריות הרעננה, המחיה את השלשלת הסבתית הגדולה הזאת, שם שם מונח כל האמץ, כל הזיו של החיים האלה המתגלים בהופעותיהם בעזיזות כל כך גדולה, בדיקנות כל כך אדירה. ההופעה המוסרית מגלה בנו צביון של אמרה, \"שכך ראוי להיות\", \"כך צריך להיות\", לא רק \"כך הוא\" ו\"ככה נהיה\". ומההכרה ש\"כך צריך להיות\" בהתגלותה של הבינה המוסרית אנו חוזרים אח\"כ להכיר את השלשלת החקית המוסרית בכל פרטיה, בכל עמקה וגבהה, רחבה והקפה, פנימיותה וחיצוניותה. השתגבות כפולה, חיה ורעננה, מתעוררת אז בקרבנו פנימה, ומעינות של עצה ותבונה, צביונים חיים ותחבולות ישרות, הולכים ומתגלים בקרב כל כליות ולב. רוח האומה מתעורר לתחיה, ובמחבא החיים אור קדושה וטהרה זורח, אורו של משיח",
  "summary": "ההבנה המוסרית בהנהגת העולם, הפנימית והחופשית, גדולה מההבנה הסיבתית, החוקתית והחיצונית, ומחייה אותה."
 },
 {
  "id": 2826,
  "article": " מרכז החיים של נשמת ישראל במקור הקדש היא. דרך אמת ואמונה נולדנו ובה אנחנו מתגדלים. אין בנו ערכים פרודים, האחדות שוכנת בנו ואור ד' אחד חי בקרבנו. הדינים דיני תורת אלהים חיים מציינים אותנו מכל עם ולשון. הקדש הוא פועל בקרבנו פנימה, שאיפות חיינו הכלליות אליו הן הולכות. יש נטיפות של קדש בכל עם ולשון, אבל ערכי החיים כולם אינם צומחים מזה. לא כן בישראל. \"בכל דרכיך דעהו\", שהיא פרשה קטנה שכוללת כל גופי תורה, שיוצאת אל הפועל ביחידי סגולה, נחלת הכלל היא באמת. כל שאיפת החיים וכל חפץ ההיים, הקנין ותשוקותיו, העשר והכבוד, הממשלה וההתרחבות בישראל, ממקור הקדש הם נובעים. על כן המשפטים הם קדש קדשים בישראל, ועל כן הסמיכה, שהיא נושאת שם אלהים עליה, היא כל כך נחוצה לנו, היא כל כך אופית לתכן לאומנו. והרשעה היונית הסורית הרגישה בחוש העור שלה את ערך הסגולה הגדולה הזאת וגזרה על הסמיכה, ור' יהודה בן בבא מסר את נפשו עליה. ופעולת מסירת הנפש הזאת נשארה, כי העמיקה את תכן החיים האופיים המיוחדים של קדש ישראל לד'. משה רבנו ע\"ה, בתפסו אתו את כח המשפט, בתחלת יסודו באומה, העלה את כל ערכי המשפט עד סוף כל הדורות לאותו התכן האלהי שמשפטי ישראל באים אליו, ודרישת אלהים באה יחדו עם המשפט הישראלי. \"כי יבא אלי העם לדרש אלהים, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו. והודעתי את הקי האלהים ואת תורותיו\". ודרישת אלהים של המשפט נשארה סגולה ישראלית, שהיא מתגלה באופי האלהי הכולל עולמי עד וזורח בארץ ישראל, בארץ חבל נחלתו, מקום האורה של סגולת הקדש. המינות הפקירה את המשפט, תקעה עצמה במדת הרחמים והחסד המדומה הנוטלת את יסוד העולם והורסתו. ומתוך עקירת יסוד המשפט מתכנו האלהי תופסת אותה הרשעה היותר מגושמת, ובאה בזוהמא לחדור במשפט הפרטי של האישיות היחידית וחודרת היא בהתפשטות גדולה לנפשות העמים, ובזה מתיסד יסוד שנאת לאומים ועמק רעה של טומאת שפיכת דמים, מבלי להמיש את העול מעל צואר האדם. אמנם עיני כל מוכרחות להיות נשואות לאור עולם אור ד', אשר יגלה על ידי משיח אלהי יעקב \"והוא ישפט תבל בצדק, ידין לאומים במישרים\"",
  "summary": "בישראל – המשפט הממוני וכל ערכי החיים הנם דרישת א-להים, ומכאן חשיבות הסמיכה, שקוממה כנגדה את הרשעה היוונית."
 },
 {
  "id": 2827,
  "article": " יש מין ארס רוחני כזה, שבטבעו הוא לטשטש את התכן הישראלי המיוחד, שהוא אור הקדש היותר מעומק שבעולם. החיים הקדושים, השופעים בפנימי פנימיות ההבהקה של אור אלהי אמת והולכים בדרך ישרה על כנסת ישראל ופתוח נשמתה, אחוזים בלשד החיים של קדושת אמונתה הטהורה בטהר עליון, שרק העולם העתיד להתחדש ברום טהרת קדשו יוכל לספגו ולהאיר את עלילות החיים על ידו. רוח עליון זת קובע בכחו, בחיים המעשיים שבישראל מעבר מזה ובחיי האמונה ותכן שפעת הלב והסתעפות הרוח מעבר מזה, את תביעתה הפנימית של האומה גבורת עמדתה וחשק נצחונה, מעוז בטחת תקותה ואור עתידה. נגד זה, אותו הארס מגיע בפגמו אל תוכיות דם החיים של טהר האמונה, פסגת עז הקדש, ומרפף את יסוד המעמד האחדותי האיתן של האומה, נוטל מן העולם את זיו החיים הפנימיים של הטהר האלהי ונותן במקומו נגה חיצוני,שאין בו כלום מאותו החידור, הדיוק, הנצחון, הבטחה ואור האמת המנצחת כל עדי עד. יונק הוא ארס זה משפעת הלח של רוח האמונה והמוסר, מתהשט הוא על המון עמים רבים ונאות הוא מאד ללאומי התבל בחוג רחב. עומד הוא על בסיס של הכרה מתדלדלת באופי המוסר והטעם של האמונה והדבקות האלהית, המובעה בחיי האומה הישראלית בכל חסן וטהר. לוחך הוא כלחוך השור, מכה כשאיה שער, חושק הוא לבלוע את פנים החיים, שוקק למחות את שם ישראל מעל פני האדמה, לאבד את הזהר הפנימי של העולם ולקבוע תכן חיצוני מגושם, מקיף בהכללה רפויה ומרופד בתוכיותו באויליות ורשעה של אליליות. ושליטתו מגעת עד עת בא דבר ד' להגלות וישועת ישראל מעמק נשמת חי העולמים להופיע, אז ינוסו הצללים ואור חדש על ציון יזרח",
  "summary": "נטילת הדיוק והניצחון של האמונה והמוסר והחלפתם בנוגה חיצוני, הנו ארס רוחני המתפשט בעולם עד לזריחת אור ישראל."
 },
 {
  "id": 2828,
  "article": " תעולם ומלאו לאור ישראל מחכים, לאור עליון של בהירות תהלת שם ד', של עם זו יצר לו אל לספר תהלתו, הידיעה המנוחלת מברכת אברהם, הברוך לאל עליון קונה שמים וארץ, לעם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, לעם אשר ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, העם המטהר את העולם כלו מטומאתו ומכל מחשכיו, העם אשר נחל חמדה גנוזה, כלי חמדה, שבה נבראו שמים וארץ: לא חזיונות לב, לא מוסר אנוש, לא רק חפץ הגון וציור טוב, לא הפקרות העולם החמרי בכל ערכיו, לא עזובת הגוף ביסוד ערלתו וטומאתו ועזובת החיים והחברה, הממלכה והמשטר, בשפלות זוהמתם, ולא עזיבת העולם וכחותיו הטבעיים אשר נפלו יחד עם חטאת האדם בשפלותם, כי אם רוממות הכל \"אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים\". אין מוחם ולבם, אין נפשם ורוחם של כל עם ולשון יכולים עדיין להסתגל לקדושת עולמים, לחדות גאות ד', שליטת היצירה מעומק ראשיתה עד עומק סופה, החבוקה כולה באחדות האלהית בעמק טובה, ברעם גבורתה, בטהרתה וצחצוחה. ואנו מכירים את כל השפעותיהן השונות של כל ההדרכות של האומות כולן, את דרגותיהן לפי ערכם, את האור שבתוך החשך לכל מדותיו ואת עמק המחשכים לכל מיניהם ושאיפותיהם: נצחנו את העננים הכבדים והמגואלים אשר לממלכות האליל, והננו הולכים ומנצחים גם את ענני החשך הקלים מהם. בטול המצות המעשיות אשר יצא מהמינות וצדדי אליליותה, יחד עם התגברותה לקלוט לה מדתנו ערכי אמונה ומוסר בפום ממלל רברבן, לאמר הרבה ושלא לעשות גם מעט, מקושרים הם המאפלים הללו עם אותה ההתטמטמות הגויית, שלא תוכל להכיל בלב הערל את השקפת העולם האלהית העליונה בכל זהרה שהיא קושרת שמים וארץ, גוף ונשמה, אמונה ומעשה, ציור ומפעלים, אישיות וחברה, עולם הזה ועולם הבא, הוית העולמים בראשיתם וגורלם באחריתם, רוממות עולמי עד, שמחת שמים וארץ וכל צבאם, במחיית שם ושאר וכל צל אלילי, בהטהר גם שפל דרגת העולמים מזוהמותיו, בהתישר גם העקמומיות היותר מעוותה ומלפפת יחד עם כל סילוף גם היותר קטן וקל, ואור יזרח לישרים. והעולם הגויי ככה הוא, מורכב, מחולק, אין אחדות לגוף עם הנשמה, אין חבור והתמזגות פנימית לרוחניות העולם וגשמותו, אין קשר פנימי בין המעשים ורחשי הנפש. השתוף הוא להם לעת עתה תכלית העליה, לפני זריחת אורן של ישראל. אבל כמה אומלל הוא העולם, שהרשעה והחשכה הזאת מרימה בה ראש והיא מתאמרת למבחר מאוייו. כמה אוצרות רשע כלולים תחת שקר נורא ואיום זה, שיש לו טלפי חזיר המתפשטות לעין כל עובר לאמר ראו שאני טהור. וכמה אומללים הם הרעיונות השוטפים מתוך העולם הטהור והאמתי אל שפך זוהמא עכורה זו. כמה אור צריכים להרבות לגאול את האורות נפילי המחשכים והם יגאלו, גאולת עולמים, בגאולת גוי קדוש",
  "summary": "העולם ומלואו מחכים לאורם של ישראל ההולך ומתקן את ההוויה על כל חלקיה הנמוכים, ואינו זונח כנצרות את העולם המעשי."
 },
 {
  "id": 2829,
  "article": " ההפקר של העולם המעשי, הבא מתוך ההתפרצות אל העולם הרוחני בלא סדר ותקון של קודש, כשם שהוא מונע את אור הקודש מהתפשטותו במרחב ההויה, כך הוא מוריד את ערכו ומחשיך את יפעתו ברום עליון, ונשאר הציור האלהי, שאין קץ וסוף, ראשית ואחרית לרומו, מך ונשפל. \"אויב חרף ד' ועם נבל נאצו שמך\". \"תאות ענוים\" היא גאולת ד', אורן של ישראל מודיע שם ד' במרומים ובמעמקים, וכל עומק השפלת ההשגחה והשליטה, ההויה והיצירה, מביאה רוממות השקפה והתעלות אין סוף. אמנם יש אשר הרשעה מקבצת כח מפוזר בכל מרחבי העולם החיצוני, בכל חוג המעשה והמפעל, ומוסיפה ברק לההדלקה הרוחנית הציורית, ואף שהוא מקסם כזב ושקר שאין לו רגלים מ\"מ הרי הוא נטל מזיו הקודש בגנבה. והקדושה לוקחת בחזרה את כל האורות הגנובים הללו, ומעמקי האמונה הציורית והתארת אידיאלי המוסר מתגדלים ומתאמצים יותר ויותר ע\"י שבית האויב והחזרת כל הנפש והרכוש אשר לקח, בהעשותו כמצולה שאין בה דגים וכמצודה שאין בה דגן",
  "summary": "הפקרת המעשיות מתוך התפרצות רוחנית משפילה את הקדושה העליונה, ובתיקונה על-ידי הרשעים שבים אורות הגזולים בידיהם."
 },
 {
  "id": 2830,
  "article": " כשם שמכירים תנאים אקלימיים, מסוגלים לבעלי חיים ולצמחים שונים, ויותר מזה תנאים מובדלים לסוגים: הים והיבשה, העפיפה באויר וההליכה, ומי שמסוגל לאחד מהם אם יחליף את תפקידו במה שמוזר לו את נפשו הוא חובל ככה הם גם החילופים הרוחניים, מצד פנימיות ערכי החיים שלהם. בכל ספירה רוחנית יש צביוני חיים מיוחדים. כל זמן שהדברים באים רק למגע של הכרה אין הדבר חודר כ\"כ עד עומק החיים, אמנם כיון שבאו לידי הרגשה, כבר החיים מתרשמים בו ביותר ע\"פ תנאיהם המיוחדים. והשבא עד לידי אמונה ודבקות אז החיים מוטבעים במטבעתם המיוחדה, ואם הם נאותים לאותו המקצוע אז הם מתברכים ומתאדרים, ואם אינם נאותים לו, אז כפי מדת רחוקם ונגודם, ולפי מדת שקועם בתוכו והשרשתם, ככה תהי מדת חרבנם ואבודם. ואת היא התכונה העמוקה של ההשתמרות מאשה זרה במובן הרוחני, אשר\"דרכי שאול ביתה\" \"ורגליה יורדות מות\" וכמה גדולה היא מדת ההמשכה לרכי לב וקטני דעת, \"הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל\". בית ישראל יודע בחוש קודש העמוק שלו איך להשמר מפח יוקשים, ויודע הוא בבהירות להגן על עמדת קיומו הרוחני האיתן, גם נגד אותו כח המושך של הזרות, השר נגוזה מבטן אמו אחרי שנתנכרה וקנתה לה תכונה זרה. ואת פרטי הזריות, איכות ההשתמרות ועמקי האבדון שבהם, וכל הליכות היחש עמהם הוא סוקר, והם בספרתו בדיני תורה והכרות- אמונה בדעה מבוססת ורוח אמיץ, כראוי לעם עז, אשר עז לו באלהים סלה",
  "summary": "ישראל זקוקים לאקלים רוחני לפי תכונתם, וחושם הקדוש מכיר בכך, והשתקעותם באמונה ודבקות זרה שקולה כזנות רוחנית."
 },
 {
  "id": 2831,
  "article": " ד' צבאות הוא ד' אלהי ישראל, וצבאות ישראל צבאות ד' הם. ברוחנו ועצמות נשמתנו חרותים במכתב אלהים כחו וגבורתו של יוצר בראשית. העולם ומלאו מיד ד' נוצרו, נתהוו וקמו, מתהוים וקמים, חיים ומתקימים, מתפתחים ומתאזרים. הלאמתנו בנחלת ד' קשורה היא ביצירת מעשה בראשית, \"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים\". הגבורה האלהית השרויה בעולם, שחדשה את העולם ומחדשתו בכל יום, היא היא שמפיה שמענו את התורה. מפי הגבורה שמענו \"אנכי\" ו\"לא יהיה לך\", וכל התורה כולה קבל משה מפי הגבורה. את הגוף אין אנחנו עוזבים, לא את הגוף הפרטי ולא את הגויה הלאומית, כי אם אנחנו מנצחים אותו. יודעים אנהנו, שהיצר הרע והיצר הטוב יצירה אחת היא מידי אל עולם, וכמו כן עולם הזה ועולם הבא, העולם החברתי, המשטרי והרוחני, התיאורי, המוסרי, האידיאלי והממשי, הכל חטיבה אחת היא והכל עולה במעלות הקדש ומשועבד לרצון גבוה, הכל הוא \"אמרתי ונעשה רצוני\". גבורתנו עדינה היא, א\"א שתהיה גבורת חרבן וכליון. הגבורה האלהית בעולם אינה נפגשת במה שחוץ להמצאתה, וקל וחומר שהוץ לשלטונה, אם כן היא בכל תכסיסיה מלאה עומק רחמים. המצאת הנגודים מרחיבה את גבול היש. הטוב מבחין את הרע והרע מעמיק את הטוב, מרשם ומאלם אותו. ספיגה כללית זו בהכרה עולמית אלהית, חדורה עד תהום הנשמה משולבה במעמקי ההיסתוריה הלאומית אחוזה במלא עולמים, חובקת באהבה את כל ומתנשאת בגבורה על כל, מלאה ענוה עם כל וחשוקת רחמים על כל, היא יסוד תפארת ישראל, המובעה האמת ליעקב, במטרת כסא ד' בעולם, שלא תפסק לעד, היא מקימת ומחיה אותנו. לא ברכב ולא בסוסים הוא יסוד גבורתנו כי אם \"בשם ד' אלהינו נזכיר, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד\".ואם שטוחה היא הכרתנו את עצמנו, שטוחה היא הכרת העולם את ערכנו, לקויה היא הבנת העמים את חשקנו ואת המעוף האלהי שבחיי נשמתנו, על כן מתמזמזים הנסיונות הראשונים שלנו, שקמו בלא העמקת היסוד, בלא חשיפת מעין החיים. ומזמוז זה, רקב נורא וכאב חודר זה, עולם חדש יחדש, רוח חדש יבא בעמים, הכרה חודרת ופנימית בישראל. עז וגבורה, חשק ואבירות, אמונה ונצחון עז, התהפכות עמק היאוש למקור ישועה ופריחת חיים, רוממות קדש כימי עולם, והכל נוהר הופעת גאולה: התבונה, הברקת הבקורת, ההסדרה החברתית ועמק האמונה, חדוש הנשמות והרטבת הגויות, בדליגה ובסדור, ממקור הכרת האמת של גדולת שם ד' אלהי ישראל, אלהי כל עולמים יוצר כל עולמים ויוצר רוח האדם בקרבו, אשר ממקור חיים אשר עמו חי ישראל מעולם ועד עולמי עד. \"והתגדלתי והתקדשתי, ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ד'\", \"כי ימין ושמאל תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו. אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי, כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד, כי בעליך עשיך ד' צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא\"",
  "summary": "בנשמת ישראל חרותה הגבורה העליונה המחדשת את העולם החומרי, ולכן היא תובעת את העלאתו, אף שהכרה זו נסתרת לפעמים."
 },
 {
  "id": 2832,
  "article": " המינות מתוך שיצאה מהמחנה אל החוץ הרי היא נפרדת, מחרפת ומגדפת, אומרת: מי לי בשמים, אע\"פ שבפיה תדבר רמות ודבריה חלקו מחמאות. רפיון בטחונם של ישראל, שמתאמצת המינות להרחיב, אחרי כל ההבטחות ושבועות עליון ובחירה אלהית נצחית בהם להיות סגולה מכל העמים, הרי הוא סעיף מסורי הגפן נכריה של הפרדת רשות הגבוה, אותה הרשעה החושבת להפר ברית בשר וברית הארץ גם יחד, המדמה בחולשתה הפנימית כי הגוף וכחותיו והעולם החמרי והופעותיו, בחירת האדם ורצונו בכל ערכיו, הנם דברים מופרדים, שיכולים לסכל את עצת ד' העליונה, ותוכל לפי זה ברית עולמים להיות מופרת ע\"י סבות צדדיות כחטאות ישראל והתגברות הרשעה החמרית בעולם. ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, כי אלהי עולם ד' עושה שלום ובורא רע והכל עבדיו. \"ולא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ד' צבאות שמו\", והעולם הגשמי עם כל עומק הרשעה המקננת בבשר, הכל קשור בתנאים שחקק בהם צור עולמים בעולמו, שהוא רשות היחיד של יחידו של עולם, אין עוד מלבדו, \"אפילו מעשה כשפים שמכחישים פמליא של מעלה\". ונשמת ישראל באור עליון זה היא שרויה ממקור חיים עליונים הללו היא מקבלת את שפעת חייה, על כן תורתו תורת עולמים, ברית עולם לא תשכח, ולא תוכל שום הגברה חצונית או רוחנית פנימית לעבור את פי ד' ולסור מחקותיו חקות עולמים, ומקור הגבורה והעז, גם זה שמתגלה בכבישת החיים, מתוך אוצר גבורת אל ד' יוצר עולמים היא לקוחה. ולהגשים ולגלות בחיים ובמעשה תוצאת תורה עליונה זו, קרואים אנו לאורו של משיח, שיתנוצץ מכל העברים, מכל מסבות החיים, מכל הבחירות, מכל העצות, מכל משטרי הטבע, מכל ההשכלות ומכל הקדושות, מכל הנסים ומכל הנפלאות, והעני הרוכב על החמור בעצמו עם ענני שמיא כבר אנש אתה",
  "summary": "המינות כופרת בנצחיות סגולת ישראל בגלל ניתוקה את הגוף והחומר מהרוח, ואורו של משיח יגלה את אחדותם."
 },
 {
  "id": 2833,
  "article": " כנסת ישראל שואפת לתקון העולם בכל מלואו, לסליחה מקורית מטהרת, שבאה לא רק מישועת נפש האדם והטבת רצונו מצד עצמו, שבזה צריכים להפגש בויתור ומדת חסד מיוחדה, בלא התכללות עם כל המדות כולן ובלא שקול של עז צדק ומשפט, כי-אם תקון כולל לסבת החטאים. חק הטהרה, העברת רוח הטומאה על ידי שמו של משיח שקדם לעולם, \"פרה אדומה מכפרת\", והיא מטהרת מטומאת מת, נעוץ בסלוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעמק חטאו, מחטא הארץ ומקטרוג הלבנה, מנפילת התיאוריה העולמית ביסוד מציאותה, מהנמכת האידיאל העולמי במציאות, מה שהכשיר את החטא האנושי וכל הצרות הרבות הבאות ממנו. הכל, הכל צריך להיות מתוקן, הכל צריך להיות מטוהר. שאיפת ישראל לבנין האומה, לשיבת הארץ, היא שאיפה של עומק הטוב החודר את כל היש בשרשו. לא זקיפת לבנה מאיזה בנין כי אם פניה שלמה ועמוקה אל היסוד של כל הבנין, לכוננו בתקון. לא עצים אחדים וענפים מאילן החיים והטוב, אלא לחשוף את המקור, את מעין החיים שלשד עץ החיים, עם כל שרשיו, גזעיו ענפיו, פארותיו ועליו, משם יונק, וממנו יבא רוח חיים, רוח חדש, ועולם חדש, יבנה, \"כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ד' כן יעמד זרעכם ושמכם\"",
  "summary": "כנסת ישראל שואפת לתיקון כולל של שורש החטא בעולם (חטא הארץ, הלבנה והעולם), ואינה מסתפקת בסליחה חלקית (כנצרות)."
 },
 {
  "id": 2834,
  "article": " כל מה שנותן כח יותר גדול לעולם הבא הרי הוא יותר חי באומץ גם בעולם הזה. והדבר מתבחן בישראל לענין בנין האומה. כל המאמץ את חיי עולם הרי הוא בונה את האומה בפועל, כי חיותם הלאומית של ישראל המשך היא מהצלחת עולמים. וזהו הגודל של תורה שבעל פה, שעמדה להשגיר את חיי העולמים במלא מובנם באומה ולהוציא מלבן של צדוקים, שהתלהבותם הלאומית דמתה ללהבת של תבן, שנשתלהבה ודעכה ואיננה, לומר: ברכו את ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. ומיסוד עולם זה יבנה ויכונן גם עכשיו עמק החיים הלאומיים בישראל ויתגדל בנין הארץ, וכל האמוצים הכלליים ההולכים לעומת התחיה, ההולכת ומתגלה במסבותיה הרבות, האחוזות זו בזו בתאר שלשלת גדולה, ארוכה, מסובכה ונפלאה, מפלאות תמים דעים",
  "summary": "אימוץ חיי העולם הבא מאמץ את חיי העולם הזה, ובישראל הוא נזקק לבניין האומה, והצדוקים שכפרו בכך – לאומיותם דעכה."
 },
 {
  "id": 2835,
  "article": " הסקירה הרואה את הכח האלהי החי ופועל בתועפות גבורותיו ורוממות קדשו בכל מסבות הטבע, בכל הליכות רוחות האדם, בכל סבוכי המלחמות, בכל תכני תעתועי האישים והעמים, היא מסדרת אור קדוש על מלא כל העולם. היא מחברת את הנפש העולמית עם רוחה ונשמתה, מאגדת את כל המפעל והמעשה המסותר בחגוי סלעים וסתרי מדרגות אל כל הגלוי והמופיע בפליאות נוראות, ביד חזקה ובזרע נטויה, באותות ובמופתים, בגלוי שכינה ובנבואה מאירה. והחבור הזה, השכלי, מתמם את צביון האדם ומחיה את העולם, כשאור ישראל מתגלה על ידי עמק הדעת ומעמקי האמונה לראות, איך כל העלילות מראש ועד סוף, מראש מקדמי תבל עד אחרית ימים אחרונים, מתועפות תנועות רוחניות אדירות, הופעות שכליות ומוסריות מלאות וטובות, חדושי חכמות ומדעים נשגבים ומשוכללים, כל הארות תוריות בכחות כלליים ופרטיים, כל זהרי רוח הקחש וכל השפעות צדיקים יסודי עולמים, הם וגורמיהם העליונים והתחתונים, הכל תנועת-עולמים גדולה אחוזה בהם, תנועת הארת אורו של משיח, שנברא קודם שנברא העולם. בכל עת שמתגלים מקרים ומאורעות, רעיונות ומחשבות, להרים נס של קירוב גאולה וישועה, בין שהיא גשמית ובין שהיא רוחנית, הדעת מכרת את אור ד' החי המופיע בהם ואת קול ד' הדובר וקורא מתוכם, וכל אשר תיטיב הדעת להכירו ולהבינו כה תגלה את האורות של המסבות, כן תישרם אל מטרתם וכן יתחברו האורות העלומים עם הגלויים, יתאגד הטבע עם הנס אגד עליון וחזק, \"אז ירד שריד לאדירים עם, ד' ירד לי בגבורים\". כל ההשלמה השכלית הזאת, המתממת את האמונה ומאזרת כח את החיים לפעול ולעשות, לתור ולדרוש, לצפות לישועה ולעבוד עבודת ד' וישראל עמו, עבודת שמים ועבודת ארץ, ליחדא שמיא וארעא, היא באה בהשתלמותה על פי אותן המדרגות, שאורו של משיח זורח ומתגלה בהן, שהוא כולל ביחד את כל הרוחות: \"רוח ד', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד'\". ואור התחיה הרוחנית הולך ומתגלה, וצץ ופורח הוא אור התחיה המשיחית העזיזה, הבאה לטהר את סרחון הבשר, את זוהמת הנחש ואת שורש כל חטא, לשמח את העולם ולמלאותו אהבה וחדוה, בהסרת העצבון הבשרי המקושר עם הסרחון התולרתי, הסותם כל הופעת רוח טוהר. \"והריחו ביראת ד' ולא למראה עיניו ישפט ולא למשמע אזניו יוכיח, ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ. והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע\" התחיה המוסיפה חיי דעת להכרת הנצח להכרת עמדת מעז חיי הרוח, את הכרת שקרות המות, את הסרת כל פחד שוא וכל עצב נתעה, התחלת תקופת הזרחת אור תחית המתים בכל מלא חסנו. אורות עולמים אלו כלולים הם בהופעת האחדות של הנס והטבע, אשר יאוחדו על ידי משכילי טוהר, החוזים בבטחה ובגלוי גמור את יד ד' אלהי ישראל בכל חליפות העתים ומכירים את התסיסות ההיסתוריות, כמו הטבעיות והעולמיות, מראש קדמות היצירה, \"בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל. תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם\". לא נעזבה היא הטבעיות במהלכה, לא אלמנה היא ההיסטוריה הסבוכה במסבותיה, בתוכה חי גואל חזק, צור ישראל וגואלו ד' צבאות שמו, אלהי כל בשר, אלהים לכל ממלכות הארץ, אדון כל המעשים, צור כל העולמים צדיק בכל הדורות. לא עשתה הנבואה שום נס כי אם כשקשרתו לאיזו טבעת טבעית, אפילו קלושה וקטנה. חשבו בזה חושבים סימבולנים מחשבות, שכצללים נהלכו, והאמת המסרתית תביע אמריה בכל הוד גבורתה רכוס מהודק דרוש תמיד להיות מעולם העליון, מהופעת השליטה הנשמתית, אל העולם התחתיתי המוגבל ומצומצם בטבעיותו, גם שם גם פה המהלכים קבועים ומסודרים, בחכמה, בחפש, במלא קדש, והכל הולך הלוך ואור. כפי ההפריה של זיו ההכרה של חכמת ישראל העליונה, של עטרות הנבואה ואספקלריא המאירה הנותנת עליהן את זיון מהוד קרניה, ככה תזרח הדעת להכיר את המגמה של כל המון המסבות וללכת עם כולן ולברך את שם ד' המאיר ומחיה, מסדר ומטיב את כל, \"אברכה את ד' בכל עת, תמיד תהלתו בפי\". השם המשולב של הויה ואדנות מאיר ומופיע ביקר תפארתו בכל אורותיו, מקורותיו, מבועיו ומעיניו, בכל צירופיו ולבושיו, בכל טעמיו ונקודותיו, תגיו ואותיותיו, ובלב ישראל חרותה אש דת, מטרת עולמים לכל תנועת החיים, לכל היש בעבר, הוה ועתיד, ומבעד כל מפלשי העננים אור הקדש יחדור, \"הנה ד' אלהים בחזק יבא וזרעו מושלה לו, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו\". הכל לפי רוב המעשה ולפי הרחבת ההקשבה, לפי הגדלת התורה ולפי הפצת המעינות אשר לתהומות הרוחניות, לפי השלטת הגאון של חכמת ישראל המנוחלת הדוברת רק אמת בשם ד' על כל מחשבות אדם אשר המה הבל. יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם",
  "summary": "בכל מאורעות העולם הטבעיים יש תנועה נסית, וישראל באמונתם מגלים בה את אורו של משיח, וכל נס מתקשר למעשה טבעי."
 },
 {
  "id": 2836,
  "article": " תכונת סוד ד' ליראיו היא היא המלמדת את הכבוד אשר ירחש האדם אל הטבע, וע\"י כבודה האמתי הרי הוא מעלה אותה, משגבה ומרוממה. כמו בהליכות המוסר של חיי האדם היחידי כן בהליכות עולמים. העליה המעולה בחיי המוסר היא ההתיצבות הישרת בכל הכחות, \"רגלי עמדה במישור\", ההתאמה המפוארה של כל נטיות החיים עד שהשכל העליון נמצא בתור גלוי עליון של סכום החיים כולם, וכל אשר מתחת לו הרי הם ענפיו המתפשטים ממנו, שבים אליו ומתרפקים עליו, מוכנים לרצונו, ולעבודתו כסופה ירדופו, וכל המהלכים הטבעיים של הנפשיות והגופניות מוארים הם באור עליון ובמהות הקדש המנצח, המלא הוד ויפעת קדשים של זיו ההשכלה הטהורה המאירה באור חכמה ודעת יסודית. התוכן הזה עומד למעלה למעלה מהאופי המוסרי המוכרח לאסור מלחמות פנימיות, או להסיח דעה ורעיון ממהותו הטבעית ומכל תפקידיו, אשר אז המוסר מוסר צולע הוא, מיסר מסוכן לנפילה למהמורות. על כן האידיאליות של העין הצופיה של המוסר העליון, לפחות, היא העלאת כל התוכן, התגלות כל היש, הופעת החיים בפנימיותו וכל מקיפיו. היא אמנם כלולה בתוך המערכה העליונה, מערכת הקודש, שהיא באמת כבר עולה ממעל לכל ערכים מוסריים, והיא תוכן התם, התמימות השלמה, שאין בה דופי פיסוק וקיצוץ מכל ההופעות, יושר השכל, יושר הלב, יושר הרגש, יושר הרוח, יושר הטבע, יושר הבשר, יושר ההופעה, יושר ההקשבה. וקול אלהים חיים דובר אז מכל מרומים ומכל תחתיות, והעינים למישרים חוזות והמעוף מתחת לרום הוא תדירי, והחזרה חלילה בשביל הופעה והארה, בשביל העלאה והתממה, היא ג\"כ תדירית, קלה ובטוחה. \"הקב\"ה עושה להם (לצדיקים) כנפים כנשרים ושטים על פני המים, שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ במוט הרים בלב ימים, ושמא תאמר יש להם צער תלמוד לומר וקוי ד' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו\". בפרטיות מתגלה חזון העולמים בכל תקופה שהקב\"ה מחדש בה את עולמו, שהכל לקוח הוא מאלף השנים של ההחרבה הכללית, שענפיה מתפשטים בכל עת אשר תחיל ארץ ותנוע, \"יהמו יחמרו מימיו ירעשו הרים בגאותו סלה, נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון, אלהים בקרבה בל תמוט, יעזרה אלהים לפנות בקר\". ואור הבקר גם בראשית קדרותו מבהיק הוא מתוכו את האורה העליונה, שהמוסר העליון דורש מהפרטיות על כללות היש ושורש המציאות, הנהגת העולם ועז החיים, סבוב העמים ותהלוכות הממלכות, \"אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ\", והנס והטבע מתאחדים באחדות מאירה. מאור הנס העליון מתגלה איך סעיפי הטבע כולם, הבלתי מובנים מצד עצמם, הם הם ענפיו והתפשטות אורו, וכל הטבע כולו המתגלה בכל תפקידיו, בעולם ובאדם, בנפש היחיד ובנפש העמים, בדאגות החיים היומיים ובהתגדרות הלאומים והממלכות, בעליותיהם וירידותיהם בנכלי הפוליטיקה, בשגעונות המשתגעים, בערמת הערומים ובישרת לבב הישרים, בחכמת החכמים, בבינת הנכונים, בגבורת הגבורים וברוח החלש של החלשים, בכל, רק יד האורה העליונה, אור חכמת כל עולמים, רוח ד' נשמת חיי העולם היא מופיעה. והיד נטויה, והזרוע מושלת,\"למשפטיך עמדו היום, כי הכל עבדיך\". וצפית הישועה חודרת היא אז ממעל לשחקים ועד עמקי תחתיות ארץ, עולה היא ממעמקים, וערבות היא רוכבת ומכרת בסקירה אחת את כל הנפלאות ואת כל המפעלות, את כל האמת ואת כל השקר, את כל הצדק ואת כל הרשע, והנה הכל התיצב ומתיצב הכן לפקודת אור דבר אלהים חיים, והארת העולם באור ישראל, היא נשמת ההיסתוריה האנושית בגלוי, ונשמת כל היקום בחביון עוזו, \"עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל, בהכינו שמים שם אני, בחוקו חוג על פני תהום. באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תהום\". ההכרה הזאת ע\"י אספקלרית הקודש מתהפכת היא לכח פועל, לכח סוקר, לכח מחיה, וכל המפעלות הסבוכות אשר בקרב כל משפחות העמים מתגלות בתור מערכה סדורית, אמנם מעורפלת ומאופלת, התובעת נהרה, והנהרה תבוא ממקום אשר האורה תצא לאור עולם, מציון מכלל יופי אלהים יופיע. ורוח אלהים אמת, המתפשט על כל מערכות האדם, הרי הוא מעלה את הטבע מתחתיותו אל מרומי הקודש, ומכשיר את כל הנסיות להופיע ולהגלות, מתמם את חזון העבודה האלהית בכל הסתעפיותיה על הבסוס הריאלי של החיים, עולה ממעל לאספקלריא הבלתי מאירה, ומביט באור הקודש של אור התורה העליונה, תורת משה, \"במראה ולא בחידות\", המבססת את המוסר ואת הדעת על יסוד החיים והמעשה ועולה עם כולם יחד למרום הנצח והשלום, אל מקום התפארת ואמת העולמים, אל יסוד החכמה העליונה שתחיה את בעליה בכל הדרות חיים מלאים, המנצחים בת כל התמותות, אל מקום הגבורה העליונה שכל הנעימות וכל החסדים מסוכים בה. התנוצצות אורה זו בעקבות משיח היא מופעת ובצרות העולם האחרונות היא מוצצת. וכבירי כח נתבעים לברר ולהסביר, לאחוז בכל כח חוסן, בכל יפעה, בכל מפעל וכל תכונה, בכל אמצעי וכל יכולת, בכל התעודדות וכל התעוררות רוח, בכל עת כושר ובכל תכונה אפשרית, לתמם את החזון העליון ההולך ומתגלה, זה החזון אשר אלפי דור הם צעדיו, והקיפו הוא אותו הרום והשפל אשר לעולם ולאדם, האחוז בהרום והשפל אשר לסגולת האדם, לסגולת העמים, לאישון האדם, \"כי לד' עין אדם וכל שבטי ישראל\", ורוחב הדעת, מעמק דרך ארץ, התיצבות לפני מלכים, הבעת המבוקש האדיר בכל הבלטתו, שעבוד המחשבה לרום העליון, הבעת הבטחון האלהי בכל עזת קדשו, הבטחה, שהופעת הממלכה העליונה של אמרת ד' לא תחסר את התגלותה ובכל עת שתדרש הנסיות כולה היא מוכנה על צדה, הם תכסיסיו. וקול אלהים חיים בהגלותו בלבבות הרי הוא עומד אחר כתלנו להתגלות בעולם ובכל עולמים. שרעפים הללו מביאים אורו של משיח, וחכמת ישראל המנוחלת תנצח את העולם, תעטר את התורה בעטרות עליונות ותטהר את ערפלי האמונה הכללית והפרטית מכל סבוכיהם, כאש מטהר וכבורית מכבסים, אור השלום בישראל יופיע ואור התשובה יאיר בת כל נאות יעקב. ומגדל עז שם ד' בו ירוץ צדיק ונשגב, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא. וקרוב הוא היום, ובידינו לקרבו, רק אם נטה אוזן לשמוע קול שיח קודש ואור תורת אמת וחכמת ישראל העליונה תהיה לנו למורשת פלטה",
  "summary": "סוד ה' ליראיו הוא המלמד לרכוש כבוד לטבע המוסרי וההיסטורי, שרוח ה' מופיעה בו, וגילויה הוא על-ידי ישראל."
 },
 {
  "id": 2837,
  "article": " כאחיזת הפשט והסוד זה בזה, יסוד אחדות תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, ההסתכלות היותר פנימית עם ההסתכלות החצונית בעולם, בחיים, במציאות, במסבות, בסגנון, באדם ובהויה, כן היא התאחדות הנס והטבע. בהנהגה וכמו כן באמונה. ההתעמקות החודרת מאחדת את הנפרדים, מה שהשביל הבינוני מפרידם. אורו של משיח, שיסודו רם ונשא וגבה מאד, מואר הוא מהתוכן העליון שהנס והטבע מאוחדים שם וכל העלילות של הטבע מקטן ועד גדול פועלים בעדו ועמו, על ידו ובהשפעתו, כמו העלילות הנסיות. המעשים כולם עומדים בצורה עוברית, כל ההויה כולה נשמות אפרוחים או ביצים, ורוח אלהים מרחפת עליהם, ומשיח גנוז הוא בקן צפור, זהו היכלו, והאפרוחים מתפתחים ומתגדלים והביצים מתחממים, והולכים ומתקרבים לצורת הוית החיים והמפעל, ובכללות הכל הכל כלול, הכל פועל, לא יחסרו גם כל הכחות השוללים, שגם הם מצטרפים להוציא כלי למעשהו, כמו הכחות החיוביים. והכחות השוללים, שהם מצטרפים אל הכל לעשות את הצביון של המטרה העליונה, שם בעומק ירידתם אורה חיובית עליונה גנוזה. תחת העוני הנורא עושר עליון גנוז וחי, קוב\"ה וחד מסכנא הם המה יושבים בהיכל קן צפור. וטהורי לב היודעים רזא דמלא דשטותא, ואיך היא מצטרפת להאיר רזא דחכמתא, כרב המנונא סבא, הם דרים בהאי מגדלא ומסתכלים הם במפלאות תמים דעים באור ישועתו. וחבלי משיח הפנימיים, הם חבלי משיח עצמו: הירידה למעמקי הסבות של כל מוחין דקטנות הם הם יסורי חנק לרוחא דמלכא משיחא דבגלותא בתראה בסיפיה, המתקן את הצעדים האחרונים, \"אשר חרפו אויביך ד' אשר חרפו עקבות משיחך, ברוך ד' לעולם אמן ואמן\" יסורי סקילה היו בכל התקופה של עבודה זרה, וכל הרעות, הירידות והטמטומים, הפרעות הפנימיות והחיצוניות,שהם ענפיה יסורי שרפה, החורבנות והגזירות המלכותיות על התורה, שרפות התורה והשמדות הנוראות שהיו מכוונות לעקירת הנשמה והפנימיות, שרפת נשמה וגוף קים יסורי הרג הם הם כל ההרגות, המיתות המשונות, וכל הרדיפות החיצוניות במעמד הכלכלה, \"ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך\" יסורי חנק הם הם היסורים האחרונים של ירידת האור למעמקים לחשוף סבות קטנות וקלות, לנעוץ תקוות במרחקים ומאורעות זמניות בנטיות לב של מושלים, ובמהלכים של השתדליות פוליטיות, לעורר גם קטני רוח, שאין להם כ\"א מטרות קרובות מגושמות ומצומצמות, והקטנות מחוללת את החוצפא, וחבל המחנק אחוז על הצואר, מונע את הדבור וסותם את האויר. רק רוח ד' אשר על עמו, אור התורה הפנימית יופיע להשיב רוחא דמשיחא, ומתוך האפלה יביא אור גדול",
  "summary": "אחדות הנס והטבע מאירה את אורו של משיח, ובכל כוחות הטבע, אף הקטנים, גנוז אור זה, ומהם נגרמים לרוח המשיח יסורי חנק."
 },
 {
  "id": 2838,
  "article": " יסוד הרשעה, שהיא מתפצלת לעבודה זרה ולמינות, הוא בא לבצר מקום לסיגי החיים, למותרות המציאותיות שבהויה ובאדם, במוסר ובחפץ, במפעל ובהנהגה, לתן להם גודל ושלטון בתוך הטוב והקודש לא לטהר את הקודש, כ\"א לטמאו ולסאבו. אמנם מקומה של עבודה זרה הוא מבחוץ, עומדת היא במקום הזוהמא והמותרות המגושמות ומאופלות, ומבקשת את בצורם ואת שליטתם והתגברותם על כל תוכן קודש והתערבותם עמו בכל האפשרות. גדולה ממנה היא הרשעה הצפונה הארסית של המינות, שהיא מחפשת לה פינה בעצם הקודש, \"שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך\". מתאמצת היא להשאיר את כל זוהמת העולם, את כל הגסות הגופנית, ואת כל הנטיות הרשעיות האחוזות בגוף הגס, בפנימיות יסודיו החמריים, ולעלות עמו אל האושר של הקודש, שהוא מיד מתחלל ומסתאב בנגוע בו היד המסואבה. לא שעה ד' אל קין ואל מנחתו מפני הרשעה שהיתה בו אחוזה; אותו הרצח, שיצא אל הפועל אח\"כ, היה גנוז וספון בכח גם בעת הבאת הקרבן מפרי האדמה, וקרבן זה תועבה הוא, הוא הוא המגביר את כל כח רע, והחטאת הרובץ על הפתח הוא מתגבר ומתאמץ ע\"י ריח הקודש שהוא קולט אל קרבו ומהפכו לתכונתו. כה סובבת והולכת היא הקינות הרשעה, החפצה שתיטב בעיני ד', שד' ישעה אליה ואל מנחתה, ובחובה יודעת היא היטב, כי מאס ד' בה ופניה נופלים וחרה לה מאד וכעסה אגור בתוכה, ובכל עת מצוא הנה יד הרוצח מתגלה, צביון החטאת, שאליה תשוקתו של הדם הקיני, מתראה בכל תועבתו. יסוד המינות, שלעגה על דברי חכמים ועשתה שמות בישראל פנימה, אשר אמנם מפני היד הגדולה מלאתי כח ד' אשר בחיי האומה לא הצליחה להרוס את השתות בכל זאת הכינה לה קורים, אשר צלחו להיות לארג של מחסה כזב על פני עמים רבים. הוחלפה האלילות במינות. לא התוכן הפנימי הוטב, כ\"א העמדה. התואר החצוני גוהץ כמעט, אבל המטרה אחת היא, לא לקדש את הרצון, את החיים, את העולם הגסם ואת הפנימיות המהותית ע\"י כל אותו הסדר המוכן לכך בעצת ד' הגדולה, שיסודה הוקבע בישראל, בגוי קדוש, ומהסתעפיותיה יוכלו עמים רבים לינק, כל אומה לפי תוכנה, לפי מוסרה והכנתה הטבעית, ההיסתורית והגזעית, לפי השכלתה ומצבה הגיאוגראפי והכלכלי, וכל התכנים החברתיים והאישיים שלה המצטרפים לזה, לא זאת היא מגמתה. הקינות עשתה באדם את מעשה המפעל הקרחי בישראל. הקריאה של \"כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד'\" היתה קריאה לועגת לכל תוכן הקודש ולכל הרוממות וההכנה התוכית, הדרושה להעשות עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת, שיהיה מובטח מכל פגם וסאוב, שלא יהפך לרועץ ולצרה היותר גדולה של העולם. על כן הוכרח הדבר שירד חיים שאולה, להאבד מתוך הקהל ולהיות לעולם לאות לבני מרי שלא יהיו עוד כקרח וכעדתו. הקריאה אל כל העמים, השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות, בתהומות החשך היותר מחרידות: \"הנכם כלכם קדושים, כלכם בנים לד', אין הפרש בין עם לעם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשוה\". זאת היא הקרחות האנושית, שהיא הקינות החדשה שממנה סובל האדם, שממנה \"נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה, וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום\", עד אשר יפוח היום ויפקוד ד' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. הבצור המרומי וההרקעה לשחקים, שהמינות מתימרת בהם, מוכרחים לפול ולהעקר מיסודם. העולם צריך שיכיר, כי לא בהגה אחד, באמרת אמונה מתוארה לבדה, די לאדם לעוף לגן עדן, וכל אוצר הרעה, הרצח והתעוב, הספון בכל חדרי רוחו, בדמו ובבשרו, יכול להשאר בעינו, וממילא הלא איננו צריך צרוף ולמוד, רכוז ועליה, \"לית דעתיר מחזירא\", מזונותיו,גם הרוחנים מצויים לו בכל זמן ובכל מקום,\"ודמיין מיעיה לבני אינשי\". קץ יושם לכל אותו החשך, יכיר האדם וידע, כי כל עמלו צריך שירוכז לטוהר הנפש, האפשרות של הטהר בתכונת העמים טעונה היא מילוי של רכוז, שהוכן כבר מאז ע\"י אותה ההכנה הגדולה, שהפליאה יד ד' לעשות ע\"י אותה האומה הנפלאה, \"לבזה נפש, למתעב גוי, לעבד מושלים, מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו, למען ד' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך\", \"הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאומים הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו, למען ד' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך\". החפץ של העמדת גוי אחד בעולם בתור ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהוא צריך להיות למופת על האור העליון האלהי החודר בחיי העמים, שרק בהיותו מצוי ועומד, בהיותו חסון וחפשי, בהיותו שב לבנינו ולאשרו, אחרי כל הופעותיו המרובות בעבר, אחרי כל נסיונותיו הקשים, אחרי כל צרופיו ולבוניו, בשובו עם כל דעותיו ועם כל קניניו, עם כל רכוש נשמתו וכשרון חייו, עם כל טהרתו הגופנית, הגזעית והאמונית, עם כל תוכן ההופעה האלהית, שהוא לו למורשה ושסגולת ארצו מגדלתו ומרחבתו, אז ע\"י אותה הידידות הפנימית שהוא יכול להראות לאומות העולם תחת כל המשטמה והרדיפות אשר קבל מהם, ע\"י כל הכבוד וההשתוממות אשר כל הגוים כולם יוכלו להראות עליו תחת כל הבוז והחרפה אשר טפלו עליו, ע\"י כל אותה התשוקה של ההתחברות והרעות עם עם ד' אלה עם נחלת ד', אשר סגולת הקודש בטהרתה לטהרת החיים ספונה בו, אשר רק ע\"י חקוי ארוך ע\"י הדרגה של העמקה דורית יכולה היא לצאת אל הפועל במדה הגונה גם בשאר העמים בכל האדם אשר על פני האדמה, אז יבורר לכל, כי סגולת הקודש אינה סגולה זלה, שיכולה להנטל בכל ידים מסואבות, כי אם סגולה העולה בעמל נורא במסירת נפש קבועה, וע\"י זכות נחלת קודש של אבות לבנים נושאי עולם באהבה ושומרים דרך ד' בכל עז. אז יוסרו פני הלוט מעל כל העמים והמסכה הנסוכה על הגוים ואותה הותרנות של המינות תוכר כמו שהיא בתור מטבע פסולה, המסמאה את העינים ומטמאה את הנפשות, מרבה רצח ודם וכל תועבה. \"ד' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה, אליך גוים יבואו מאפסי ארץ, ויאמרו \"אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל\", \"ונשגב ד' לבדו ביום ההוא, והאלילים כליל יחלוף\", \"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים\"",
  "summary": "הרשעה מתפצלת לעבודה-זרה הנלחמת בקודש מבחוץ, ולמינות הניגשת לקודש עם כל זוהמתה, וישראל מגלים שהטהרה היא תנאי לקדושה."
 },
 {
  "id": 2839,
  "article": " הישרת העקמומיות בתכונות, בדעות, בהשקפת החיים, עד לעליות הקודש המעולות, זקוקה היא לחדור בשרשים התחתיים, ועמם לעלות לספירות הגבוהות, כשההתפצליות שולטות לעצמן הן מעכירות ומחלחלות, מזהמות ומגשמות הגשמה גסה ומזוהמה את כל אויר החיים, וכשהן נאחזות ומתבטלות בתכנים שממעל להן ועולות בעליתם הרי הן המוסיפות אור וחיים, טוהר וקודש, אומץ ותפארת בכל. יסוד נצחי הוא \"ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע\". האהבה אינה שלמה ואינה נובעת יפה ממקור האחדות המטוהרה כ\"א כשכוללים את היצרים ביחד, והיצר הרע מתאגד עם היצר הטוב, וכל כחותיו הרעים הנם נאחזים בשורש הטוב ומתהפכים לטובה, לצחצח, להחיות להבהיר ולזקק יותר את להט הטוב. דבר זה נוהג בדעות, בתכונות ובעצמיות החיים בהבנת העולם, בהשכלת האמונה, בחנוך הכללי והפרטי, בשאיפוח העדינות של החיים, של האנושיות, של הלאומיות ושל השלמת האדם באור תקות האושר המעולה, ולזה דרושים כל כחות הטוהר האדיר של גבורת החכמה העליונה, ומטרתו של סוד ד' אשר ליראיו ההולך ומתנוצץ בלבבות, המכבש לו את דרכיו ע\"י כל האמצעים הרבים והשונים, החוצב לו גולות עליות וגולות תחתיות, הבא דרך פתחים חרכים וחלונות, גם דרך פרצים והריסות, והכל אל מקומו שואף זורח הוא",
  "summary": "ישרות המידות והתכונות צריכה לחדור לשורשים התחתיים, שבטומאתם מעכירים את העולם, ובעילוים מוסיפים אור בעליונים."
 },
 {
  "id": 2840,
  "article": " כל התרבות הזמנית בנויה היא על יסוד כח המדמה. זוהי מורשת גורלם האלילי של עמי התרבות האחוזים בכח המדמה, שממנו באה התפתחות היופי הגופני בפועל ובציור מעשי. הולך ומשתכלל כח המדמה, ועמו משתכללים המדעים המעשיים והנסיוניים, ועל פי עליתו של כח המדמה ותפיסתו את החיים מסתלק האור השכלי, מפני שחושב העולם כולו שכל האושר תלוי בפתוחו של כח המדמה. וכה הולכים הענינים בהדרגה, עד ששרירי השכל שברוח החכמה החולונית גם הם הולכים ונעתקים אל כח המדמה. המליצים והמספרים, הדרמתוריים וכל העוסקים באמניות היפות נוטלים מקום בראש התרבות, והפילוסופיה פוסחת וצולעת ואין לה מעמד מפני שהשכל הנקי הולך ומסתלק. כפי סלוקו של השכל ורוח החכמה כן חוצפא יסגי וחכמת סופרים תסרח יראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת ופני הדור כפני הכלב, אותה העדינות הפנימית, הבאה מרוח החכמה, הולכת ונמוגה, השאיפה לרוחניות ואצילות, לדבקות אלהית, לעולם העליון, לזוך המוסר, ברום טהרתו, לציורי המושכלות מצד עצמם ונצחיותם, נעשית חזון יקר, וכפי אותה המדה, הנוהגת בעולם בכללו, נוהג הדבר בישראל כלפי רוח הקודש ואהבת התורה ברוח פנימי ורעננות עצמית של היהדות הנאמנה, ובעולם שולט רוח מגושם. \"אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו\". אמנם כל זה הוא יסוד עצה מרחוק, עצת ד' היא להשלים את כח המדמה, מפני שהוא בסיס בריא לרוח העליון שיופיע עליו, ומתוך העליונות של התפיסה הרוחנית שקדמה בישראל הוכרח כח המדמה להתמוגג, מה שגרם חלישות לאחיזת רוח הקדש העליון, שעתיד לבא ע\"י מלכא משיחא. על כן מתבסס כעת רוח המדמה עד שיגמר בכל תיאורו, ואז יהיה כסא נכון ושלם לרוח ד' העליון ויוכשר לקבל אור רוח הקודש עליו, שהוא רוח ד' \"רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ד'\"",
  "summary": "סילוק השכל על-ידי תרבות הדמיון הגסה השולטת בימינו, משלים את כוח הדמיון שנחלש, ומכשיר הופעת רוח הקודש."
 },
 {
  "id": 2841,
  "article": " כח המדמה זה הוכרח להיות נדחה ונלקה קצת על ידי שפעת רוח הדעת העליון של רוח הקודש הנשגב שבמקור ישראל, שהוכרח להקדים ולבא לעולם מפני שלא יוכל העולם להתקים עד אלף דור בלא אור תורה, שהיא אוצר כל הדעת. מכל מקום יסודו היסודי נשאר בישראל, והקורטוב הפנימי שלו הוא באמת יסוד כל היופי, ומתגלה על ידי חזיון הנבואה, שאור הקודש מתלבש בתוכו, \"וביד הנביאים אדמה\" ובכל זאת מונח גם בנבואה יסוד הצמצום של האספקלריא שאינה מצוחצחת, ומפני זה קרובים אומות העולם לקלוט קצת מן הארת הנבואה ורחוקות הן מן אור התורה. אבל ליסוד בסוסה הגשמי של האומה, ההתקשרות הארצית עם ארץ ישראל והתרתקות האומה אל עצמותה וצמצום כחה שלא יתפזר, כל זמן שאין העולם ראוי לאגד הכל בשכל העליון, מוכרחת היא חכמה תתאה למלא את המקום, אשר המדמה הוא מלבישה הרבה והיא מבצרת מדת הדין בעולם, על ידי ההתקשרות אל הקנינים הזמניים בחיי כל יחיד וההתענינות העמוקה של הכלל לחיי הרכוש והמשטר הממשלתי מצד עצמם. כשלא הגיע עדיין הזמן של כל הטהר להופיע אל המרומים המגמתיים, נשלחו מאת יהושע שנים אנשים מרגלים חרש לרגל את הארץ ובאו לבית אשה זונה ושמה רחב. והכל נקשר בקדש ובטוב העליון, אבל מדת הדין מתעוררת ויראת העונש האמתית נצרכת לפי ערך השלטת כח המדמה והתעמקותו. אבל בעצמיות החפץ האומתי לא נשלם אז עדיין הפרצוף הדמיוני, לאחיזת הדעת בהתגלמתו מצד אחד והיופי בכל תיאוריו מצד השני, וזה הושלם בימי שלמה: \"אז תבאנה שתים נשים זונות\" לפני משפט מלך ישראל היושב על כסא ד'. אמנם על ידי ההתערבות של הנשים הנכריות עם חולשת הכח לעכל דברים זרים, יצאה הרשעה שגרמה ליסוד כרך גדול של רומי, וסינוני היסודות הוצרכו להאריך עדן ועדנים, עד שנתגרש כח המדמה משליטה רחבה בגבול ישראל, ויצרא דעבודה זרה נעצר \"בדודא דאברא\" \"ונכיס יצרא\", ולעומת זה אין עוד נביא אתנו ולהבת אהבת האומה והארץ איננה מורגשת באותו הטעם העמוק של ימי הטובה. והדברים מקושרים עם צער העולם כולו, עד שבאחרית הימים עקבות כח המדמה מתגלים ואהבת הארץ מתעוררת. מתראה הדבר בשמריו, אבל עומד הוא להזדכך. \"הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, אני ד' בעתה אחישנה\"",
  "summary": "החכמה התתאה והדמיון הנרכש מהנוכרים, מעלים את העולם בזמן שאינו ראוי לתורה העצמית של ישראל, ועתידים להיתקן בעתיד."
 },
 {
  "id": 2842,
  "article": " נכבד הוא הרצון הטוב הפונה לאלהים בעמק שאיפתו, אבל מה יעשה הרצון לבדו בחיים על כן כל זמן שאינו מתנשא עד רוממות אור הדעה, להקשיב לחכמה עליונה, אינו יכול לפלס נתיבות החיים רק לבנה עזובה ישבור לו, שלא תוכל להצטרף לבנין גדול. אם הרצון, המשולל מאור עליון יותר ממנו, מתגבר להרחיב צעדיו בצורה מתרחבת, עד שלא ישאיר מקום לאותה הדאגה המדיקת כל פעולה וכל נתוח של מחשבה והנהגה בארחות החיים, אז יונק הוא זה הרצון עצמו, עם כל נטיתו שבלעה ניצוצים טובים, מצנור בלתי טהור שזוהמת הנחש יכולה להקלט בתוכו. ביחוד כל זמן שלא עלה הרצון הנטיתי ולא דבק בארח החיים, שמשם חקי החיים נחצבים, עלול הוא לכל שינויים. מעמק טוב יכול הוא להיות נדח לעמק רע. כנסת ישראל אשת חיל היא, נהמנה היא מעמק רצונה לאותה האורה האלהית, שממנה חקי החיים כולם נחצבים, ובדרך תורה תומכת היא אשוריה, מחזקת היא את עמדתה בידיעתה העליונה כי דבר ד' ברית עולמים לו ולא תטה אזן לכל חולם חלום, לכל מסית ומדיח, גם אם יתלבש בלבושים של תגבורת המית רצון לטוב ולדבקות אלהית, אם רק יגע בדרך ד' המסורה, אם יפגום באור תורת חיים; וכה הולכת היא בדרך נצחונה הפנימי. אמנם חלק העמים לא יוכל להיות יותר מרומם מהמית רצון בנטיה אלהית, אבל כמה מסתבכת היא הנטיה הזאת שם וכמה משתנה היא בערכיה, כמה פלגים עכורים של שטפי אליליות נשפכים בה וכמה חלש כחה של נטיה חלשה זו, הנשענת על נטית לבב אנוש אנוש, למלא את התפקיד העולמי הגדול של שפיטת עמים מישור. אמנם יצורפו לאומים ויזוקקו בכור עוני ובהמון מלחמות וצרות, יכותתו גוי בגוי וממלכה בממלכה, והנטיה הקטנה של עלית הרצון אל העריגה האלהית, הסתמית, הכלולה בנשמת האדם, תזדקק מסיגיה, והעינים יוארו לחזות מהו מקור ישראל, וכנסת ישראל תשא דעה למרחוק, תראה לדעת כי בשמרה את ערכה העליון, מבלי להשפל מטה, הביאה טובה ואורה לעולם, כי בעצרה את הזרם העכור והנשפל, שלא יתפשט יותר מדאי, סגרה בעד אותה הזוהמא והריקניות של האליליות והרשעה המדותית וכל עיוותי החיים שלא יחדרו עמוק בנפש האדם הכללי עד לאין מרפא. אז יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי רוח ד' מרחף על עמו, וכי לעדי עד תביא יונת אלם זו את האורה לכל העולם כולו, וערכה העליון יעמד תמיד לנס עולמים. אז תברר לה האמונה את ערכה וחקות החיים יפלסו את דרכיהם על מלא רחב הארץ, יבררו הדעות והטוב האלהי הפנימי המקורי, עם כל ענפיו העליונים ועם עמקי שרשיו, יהיה לברכה לכל האדם, והמבוקש של אור תורה ונר מצוה, אשר שמר את הצביון הישראלי בתומו, ייקר בעולם מזהב ומפנינים. מושגי החיים יתחורו וכל העולם יחפש את נתיבות השלום העליון לא רק על ידי עריגה עורת כי אם על ידי הארה מלאה, שבקרבה אור תורה זורח, ומשפטי ד' ומשפטי האדם יאוגדו לאגודה אחת, אשר יאירו זה בזה מלא זהרם, והיה ד' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד",
  "summary": "הרצון הפונה לאלוהות, המנותק ממחשבת האלוהות ואורחותיה המעשיות, נופל בעומק רע, וישראל מזקקים רצון זה בעבודתם."
 },
 {
  "id": 2843,
  "article": " כל נתיקה שבמערכי הלב מהקוים העליונים הארוכים, במרחקי אידיאליהם העליונים, כשהיא באה בין ביחיד ובין בצבור הרי היא מערערת את יסוד האושר והטוב כולו. גם בצורה כהה וזעירה, כשחל בה רוח העליון, המאוגד לאידיאליות המאושרה באושר בלא גבול, הרי יש בה מעין חיים ההולך ומתגבר, מחיה דורות, מאשר תקופות, ומישר דרך לעמים רבים, מדריך עולמים לחיי עולמי עד ומפנה להם את המכשולות שבארחות חייהם הקטנים והזמניים. אורו של משיח, האושר העליון בחיי החברה והכלל, בצרומו העמוק אל האושר הפרטי, מחובר הוא עם האושר וההצלה המוחלטה של כל היש בתחית המתים. לגודל העתיד הזה מוכרחת כל עין לצפות, הצפיה האידיאלית היא מגונת את הגונים העליונים החיים, היא מקבעת את חותם ההויה בגורל מאורותיה. נתיקה כל דהי מראשית הרום, מאחרית העדן המעולה, נפילה היא לעמקי שחת, ושעירים קמים ומשחקים במקום זמירות שרי קודש ונעם שיח סוד המוני מעלה. האמונה העליונה היא בעצמה המנהגת את החיים אל המרומים שהיא שרויה שמה. היא בעצמה, בחטיבותה העליונה, בצורתה המשוכללת באמונת ישראל, נותנת את האומץ ומפתחת את החוב העמוק לאשר את החיים כולם וכל הפרטים שבהם, מעומק ראשית עד עמק אחרית, לאותה השאיפה המאושרה, הבלתי פוסקת מלפעום בלבבות הקדושים מאושרי אלהים חיים, ומהם הולכת היא הזליפה השירית ומתגברת על החיים כולם, וכל עדינות שבלב כל איש וכל בריה מאושר העדן היא לוקחת את רכושה. כשמתגלמת שאיפה, כשמתקרבת אל המציאות, והמציאות מציאות קרובה היא ובאפלה היא שרויה, צריכה היא תמיד הגנה שלא תאבד את ברק עומק חייה, אורו של משיח באמונה נעוץ, והאמונה באור קדוש ישראל בחיים וחובותיהם היא מבוססת: ההמונה לא בסגולה פורחת באויר לבד היא מביאה אל מרומות מציאיותיה את כל חוסי בה כי אם בהתוית הדרך לכל מערכי הלב, לכל משאות הנפש, לכל מפעלי כפים, על פי עזה וחסנה המרום וקדוש. לפעמים נופלים רבים מההתבססות המציאותית ונשארים תלוים ברפיון רק בציור האמונה. מדה זו היא של אומות העולם, שבאו רק להסתכל באיזה ציור אידיאלי ולא בוגרו עד לכדי הגשמתו בפועל, וממילא נדע שגם ההסתכלות לקויה ורפויה היא. ההסתכלות הבהירה שולטת על הכל, על כל סדרי החיים והחברה ועל כל האישיות היחידה, על כל מזג ותקופה, על כל חפץ ושאיפה. אבל תלויי הרפיון, אשר ממקור ישראל יצאו ובאחדות האומה הם כלולים, יש בהם ברק אור קודש, ניצוץ שיוכל לעלות ולבא, לידי לבת אש קודש: אור הצדק, האמת, החסד והמשפט בחיים החברתיים, אורו של משיח בגודל תעצומו מלבבם. עיני-החול של האדם כהות הנה, בשום אספקלריא חקרנית אי אפשר להגיע לרום רז חבוי דנא. אבל גם צל צלה של אורה צחצחה זו אורי אורים יש בו, והאורה האוירית משוטטת היא, נעה ונדה, מסוכנת היא שלא תפול ממדרגתה שלא תטמע בין בשר המורים ונפשות אשר עמק חפצם הוא דם ורצח ולעיטה של נזיד עדשים. אבל אורו של משיח אחוז הוא בישועת ישראל, ראיתניותו של גוי איתן זה, חטיבה אחת בעולם, אשר בורא כל עולמים משתבח ביקרם \"מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ\". אור עליון זה, שהוא כתגא על רישא דספר תורה, שלא נתן מרוב עוזו ופארו לשמוש ומפעל ידים, באחרית הימים ימצא לו שבילים ודרכים רחבים, נתיבות חדשות לבא אל תפקידו המפעלי, והגדל יתעלה על כל קטן, וכל המכשירים בו כלולים. קמה באחרית הימים תנועה חרישית מלאה אונים וחפצים, מלאה נגודים וסתירות, מלאה אורות ומחשכים, וחושבת לחתור אל החוף לישועת ישראל. אורו של משיח הכהה בה. רבים ממחזיקיה של אבוקת אודים קטנה זו בגדו לכאורה באותה האורה הגדולה, האחוזה בקו הארוך אשר לאור עולם, נמוטו הפעמים ממעמד הנבואה הצופיה צפית עולמים. אבל ישועתם של ישראל תמיד היא ישועת ד', \"אני והו הושיעה נא\", וכאשר \"פדית ממצרים גוי ואלהיו\" כן היא כל ישועה, גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות. העולם רועש, ההרים מתקלקלים, ארץ כשכור תנוע, עמים עפים בדי ריק, ישראל עומד בתוך. בתוך סערת הגלים חותר הוא אל חופו, ושרי קדש באים ויבואו ואת הדגל העליון יחזיקו, למרחוק שעות דעה, והשלום בא יבא מכל עברים, ממזרח וממערב, מצפון ומים, ובתוך החלקה המעשית העלובה, החרבה מכל לשד עליון, יפתחו נהרות רחבי ידים לאורו של משיח, לתקון עולם מלא ברעיונות נצחיים מובטחים מראש אמנה הבטחה אלהית כתובה בברזל ודם, בברית בשר וברית לשון, בברית ארץ וברית עם, בברית עולם וברית חיי עולמים. הקו הולך ישר, אחד באחד מוגש עם הצפיה שממעל לכל צפיות, הסרת המות ומארתו בראשית הצעדים, אותו המות המעשי שידי אדם יוצרות אותו באולת ורשעה ואחריה המסלה ישרה היא להעמיד את הכל על עומק רום הטוב, רוח הטומאה יבוער מן הארץ ובלע המות לנצח. אם תדמה לנו הדרך דרך רחוקה, אל נבהל. רק היא קרובה היא. רק האחיזה באותו הקו הארוך מגבירה את הכל ומכשרת את הכל. ברכת הענוה תשוב אלינו, גודל העליון ממעל ומתחת יפרס עלינו את הודו ואת סוכת שלומו. כל המארות, כל הנגודים, לברכות ולעזרים יתהפכו, כל הרוחות אשר בלאומים וכל הנטיות הדתיות, אשר נחשבו לזעוה, אשר אמרו: \"לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד\", הן הן עצמן אל מקורן ישובו, יבושו ואחרי כן ינהרו. האחדות הישראלית בכללותה וההתעלות של גרעיני החיים שבה, הרוממות של קשב קול תורה, ההגה העמוק של דורשי רשומות של חכמי חידות, וחכמת החיים של יודעי בינה, הדם הרותח של בני הנעורים רוויי רגש ושירה עליזה ועמק רוח של צופי קדש, דכאות פנימית של שבי פשע וגבורת רעם של שמחי חיים, יצרי כל לב ומערכי רוחות של כל בשר, והכל יאגדו באגד הקו העליון, ששם אור קודש קדשים. ובתוך הפעולות הפעוטות אור משיח יזרח ונהרת תחית עולמים ומחיית המות תסול מסלתה, \"ויעבור מלכם לפניהם וד' בראשם\"",
  "summary": "אורו של משיח ואמונת ישראל שואפים לתיקון מוחלט של העולם, והם מתגלים למרות כל הקשיים."
 },
 {
  "id": 2844,
  "article": " ברכת ישראל היסודית היא תוספת הדעת העליונה שבה נטוע שורש הדעה המיוחדה לישראל, המרוממה מכל לשון, והיא הולכת בשטף של נבואה גנוזה וממלאה לשד טללי חיים את כל נשמה שבישראל, ועומק החיים העליונים של האומה דוקא ממקור הדעת העליונה הזאת הם יונקים. קוי הדעת חודרים ממקור האומה הכללי בכל דורותיה ומתפשטים ברז הידיעה ההכרית השרויה בכל אחד ואחד מישראל, שבשבילה חי הוא ודורותיו את החיים הישראליים בכללם ובפרטם, כל חד וחד לפי מעלתו. כל נתיבות העצות והמחשבות להנהגתם של ישראל, בעניני החיים והעולם ובעניני הקדושה והאמונה, בעניני המדע והרוח, בעניני הזמן והתדיריות, משפעת זו הדעה העליונה הם באים. כל חלוקי הדעות והמחשבות השונות פלגים מחולקים וחדרים שונים הם של הדעת העליונה הזאת, אשר \"אדרין ואכסדראין מתמלאין מינה\", ובהתחלקותם הם מימין ומשמאל מתאחדים על ידי שורש הדעת העליון, המתחלק באחדותו לשני הצדדים, חולקין דדעת הם \"תצ\"ט ופלגא מכאן ותצ\"ט ופלגא מכאן\". והם כולם כלולים בשורש הראשי האלהיי, הממלא באורו הרוחני את כל החדרים בהון יקר ונעים. גדולי וטהורי הדעת מתאמצים לאחוז בשורש הדעת העליון, שהוא באחדותו המקורית בלתי מתחלק הוא ומשקה את הכל בשפעתו המיוחדה, וכל החדרים הפרטיים שמימין ומשמאל הם מסתגלים על ידי זה בסגולותיו, וכל העצות העליונות והתחתונות המתהוות בעולם הנן הולכות ומתברכות בברכת השלום, וכל הנטיה העולמית בכל האנושיות ובכל היצורים הולכת ונוטה אל היושר ואל השלום הבא לרגליו. \"ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם\"",
  "summary": "ברכת ישראל היא תוספת הדעת העליונה, שהיא השורש והמקור לכל המחשבות העצות התחתונות המתפצלות ממנה."
 },
 {
  "id": 2845,
  "article": " ההשכלה הנשאבת ממקור רוח הקדש היא תמיד מתאימה עם אותה ההפריה המפליאה שבטבעיות הנתוח ההלכותי, שהוא הוא התוכן הממלא את לבן של ישראל הגבורה האיתנה, המושלת על החיים ומתוה להם את ארחם ואת צביונם, יחד עם אותה הטבעיות שבתוך ההשכלה הרזית העליונה הזאת, הנובעת ממקור החופש הישראלי. מההתגלות המוחלטה של נשמת ישראל נובע גם כן המעין החי והמפרה של הגות כבוד אין קץ ואהבה בלתי גבולית לישראל. זאת היא הסקירה החודרת, היודעת לחשוף מצפוני החיים ויודעת להעריך את הערך של היקר הישראלי מצד חטיבותו הפנימית. באותם הפלגים, ששפעות החיים, המעשיים והעיוניים הללו, זורמות ביחד במרוץ עזיז ואדיר, שם רז החיים לישראל גנוז, שם סוד האמונה והבטחה העליונה מונח, ומשם ישראל עושה חיל לנצח כל אויביו ולקום לחיים חדשים בצמיחת קרן ישועה. הגבורה הלאומית, דקדוקי מצות בהשתלהבות של אהבה מקורית, הערצתה של האומה וכבודה, חיוב נצחונה ובטחון רוממותה להיות עליון על כל גויי הארץ במובן של עליוניות אמתית, מוסרית, רוחנית, אידיאלית, הדורה ובריאה, רוויה שובע של שלום, של ברכת כחיים ושפעת היצירה והבנין, כל אלה כטל יזלו בהחשפת המבוע של המחשבה הישראלית המורשתית, מסרתה של חכמת ישראל המותאמה למסרתה האמונית הגלויה ביסודי האמונה ותורת המעשה. כל הכשרונות העולמיים אשר נספגו בישראל וכל התעוררות של חיים מסבת כל צרה ומדחיפת כל קו אורה, הכל יתקשר ביחד להוליד כחות חדשים ומחוזקים, העלולים לחדש את זיום, בכל עת, בכל תקיפה ובכל מהלך חיים שיתפרץ בעולם. והרטבת כל אלה הנטיעות, המסתעפות תמיד, בא תבא על ידי אותם למודי ד' העומדים בבית ד', האמונים על רוח האומה בכל צביונה, חכמי חידות ורבי תושיה, היודעים להתרומם בהכללה רבה, על כל ההסתעפות הרוחנית והמעשית האדירה, שתביא עמה ישועת עולמים",
  "summary": "ההשכלה הבאה מרוח הקודש, מהתגלות נשמת ישראל, מתאימה עם הניתוח ההלכתי, וממנה באים אהבת האומה וקנייניה."
 },
 {
  "id": 2846,
  "article": " לפעמים מרגיש האדם, שאיזה חלק מן התורה והחכמה נדרש לו לפי תכונתו ותיקון נשמתו וכל מהותו, וכשהוא נוטה ממקצעו לדרך אחר מרגיש הוא עצבון ושברון פנימי בקרבו. וזהו עומק הרז של \"וליוצא ולבא אין שלום, כיון שיוצא אדם מתלמוד לתלמוד אין שלום\". מתוך גודל הכללות הנדרש להיות בעקבתא דמשיחא, יש שמתבלבל העולם עד שלא יוכל האדם למצא את בחינתו וערכו ויחוג וינוע מתלמוד אל תלמוד ועמים רבים מתבלבלים ואינם יודעים גם הם את מקום אחיזתם ומטרת כונניותם, \"ונוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה, וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום, והיה ביום ההוא יפקד ד' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה\". הפקידה היא לא הכבדה וכליון כי אם חלוף מעמדים ותכונות, ומתוך עמק החשך יתעודד ישראל לאחוז באור תורתו בכל כלליותה, ואז נתיבות עולם יאירו לפניו ויחזיק במעוזו ויעשה שלום לו, שלום יעשה לו ותורה חוזרת ללומדיה ובשובה ונחת יושעו",
  "summary": "כשאדם לומד מקצוע בתורה שאינו מתאים לשורשו, הוא מרגיש עצבות, ובעקבי משיח מציאת השורש קשה מפני שאז נדרשת כלליות."
 },
 {
  "id": 2847,
  "article": " יש רוח ממוזג שמתערב יפה עם העולם והחיים, עם סדרי המעשים והנהגות המדות, איננו נכר כל כך בפעולתו לעצמו, אבל הוא מגלה את כחו הנאה והמסודר בכל עת שיגיע הדבר לידי תלמוד ולידי מעשה. זהו רוח ההלכה, רוח תורה שבעל פה, המסדרת את הקדש בארח החיים. כשרוח זה מתוקן ומשוכלל כל צרכו הרי הוא נעשה כסא ובסים עליון של האגדה העליונה, המשוטטת בגבהי מרומים ותופסת את המאויים הנצחיים. אמנם יש רוח סער, שאינו מתקשר עם הרוח הממוזג, פורץ הוא גדרים ואינו מחכה לסדור העולמי שיבוסס, לסדרי החיים ותיאוריהם שיתאחדו במזג הקדש והטוב, ומגבוה ידאה עד עמקי תחתית בלא סדור. לא יוכל להתערב עם חיי בני אדם המסודרים, מוכרח הוא לקחת לו לעזר את החוצפא, העזות ועוד מדות רעות כאלה, לצורך שעה, לעת מלחמה יש שרוח זה נחוץ הוא, אבל אם ירצה להקבע לסדר חיים קבועים לא ירצה. פירות מסודרים וקבועים להיות ראוים למחית דור דורים לא יתן. יתגדר באגדה עליונה, בחכמות נסתרות, בהגיונות עליונים, במחזות גדולים, בפלאים ובמופתים, בתפלה של מסירות נפש, בסגולות של קשור נשמות ובפליאי פליאות של נהורים ושל מחשכים, אבל אותו היושר העליון, האור המתוק המתוקן והמקובל, \"מימי השלוח ההולכים לאט\", זה יחסר לו. בישראל יגלה רק בצורה של סעד לעת רעה, לבצור חיל בעת זעם לעת קרב ומלחמה, והיא באה לתקונה השלם כשהיא מתחזקת ומשתרשת ביהדות העתיקה תורת הפרושים, לכל גדלה, ארכה, עמקה ורחבה, עם כל עמקיה והרריה, עם כל חילה, עזה ותקפה, שהיא כוללת את הכל, את המעלה ואת המטה, עלית ותחתית כרוכים בה. הבא ברשותה ובכח עצמתה אל העליות העליונות, אל הפרדסים הגנוזים, הרי הוא הולך במגדל עז ד' מלא בטחה, וכל ההמון הגדול הנמשך ע\"פ תורת אם יוכל לבא לאור חיים נאמנים, מסוגלים לתחיה שלמה, בלא פרץ ובלא יוצאת, ומפנימיות רוחו יחזה חזות הכל ובשובה ונחת יושע",
  "summary": "יש רוח ממוזג המסדר את הקודש בחיים, ויש רוח סערה הפורץ את כל הגדרים, וכוחו יפה לשעתו, אך אינו יכול לנהל חיים קבועים."
 },
 {
  "id": 2848,
  "article": " יזוקק העולם ויואר, יתעלה ויונהר, יתודע ויתגלה, אחרי הסרת סיגיו וצירוף בדיליו, שכל מה שהוא שואף ושוקק אליו, כל מה שהוא מתגבר ומתאמץ להגיע לו, בכל הצדדים ובכל הדרכים, הכל דבר ד' הוא, הכל מנהרי נחלי עדני קדש העליון יוצא. יוחל הדבר בכנסת ישראל, המוגבלה בגבול נחלת ישראל, זאת האומה היחידה בעולם, אשר ד' הוא נחלתה מאז מעולם, ויורחב הדבר ויבורר על כל העולם וכל העולמים, שכל מה ששאפו ושואפים אליו, הכל עם אל פועלים, הכל פונה למגמה הרוממה הרצויה האידיאלית אשר בצל שדי תתלונן, הכל משכלל את העצה העמוקה אשר שועשעה על כפים מראש מקדם, \"ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת, משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם\". לא כימים הרחשונים שהציץ שביב אור ויעלם, לא העולם אל יוצרו ישוב, במחשבה כי רוחק ממנו; העולם כולו ימלא כבוד והכבוד יהיה מחוטב וגלוי, מלך עולמים יחזיק בידי מלכות שמים להקימה, עצות קדומים יופיעו בכל גוני אורותיהם, יגלו בשלל צבעיהם ופלגי חכמתם, בנעם שיחם ובשיא חוסן יקרתם, על כל מפעלי רוח העולמים, רוח כל היצורים ונשמת כל אדם וכל חי, כל לאום וכל ממלכה וכל מחנה וכל מערכה, בהגלות יקר מלך עולמים על עולמו, בהראות יפעת צור ישראל וגואלו על שורש נשמת עמו ובית תפלתו. תקום סוכת דוד הנופלת, אך באמת לא תקום רק יראה לעין כל שמעולם לא נפלה, אור אמת זה כי יתגלה כבר יהיה ערובה בטוחה על עמדתה לנצח נצחים, \"אהל בל יצען, בל יסע יתדותיו לנצח וגם חבליו בל ינתקו, כי שם אדיר לנו ד' אדוננו מקום יאורים פלגים רחבי ידים, בל תלך בו אני שיט וצי בל יעברנהו, כי ד' שופטנו ד' מחוקקנו ד' מלכנו הוא יושיענו\". זאת היא הקימה הצפויה לכנסת ישראל, שהעולם ומלואו עסוק בהכנתה, \"מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל\"",
  "summary": "בעתיד יתגלה שכל השאיפות הן דבר ה' ומשכללות את עצתו העליונה, והקמת סוכת דוד תהיה הגילוי שמעולם לא נפלה."
 },
 {
  "id": 2849,
  "article": " האמון המשפחתי הוא תולדה והמשכה קוית מאותה האמונה הגדולה השרויה בעומק האהבה, הפועלת ברוח חיים בשכל עליון ומפואר, בסדר והתאמה בכללות המון היצורים והעולמים כולם. המעילה המשפחתית היא מעילה מהרסת את האשיות המעמידות את היצירה וכחותיה בעולם הכללי, לשכלל את העולם המעשי הרוחני. האותיות המבטאות את שם ד' אלהי ישראל, הכוללות בקרבן את כל חיי העולמים כולם, עם מקוריותם ושרשם העליון, עם סדרם והרמוניותם, כוללות בקרבן את כל האמון היסודי, שהתוכן התאורי והמעשי של משפחת האדם המשוכללה נובע מהם. בלכתם בדרך ישרה, בהיות החיים מבונים כהוגן בתיקון ונמשכים בפנימיותם ברגשי האמון האידיאליים, המשוטטים בכל המון הבריאה ממעל ומתחת, הרי הם מפכים מעינות של ברכה של אושר ושל הופעות נשמתיות עדינות לכל. בשבורם, בעכירתם, במרידת הסדר האידיאלי שלהם, הרי הם יסוד ההרוס, ההרוס העולמי, ההרוס האורגני, ההרוס המשפחתי, ההרוס הנשמתי, עכירת החיים ומארתם. בדיקת מי סוטה, ממקור החיים העליונים היא לקוחה, מכל אשרה וברכתה של תורה אשר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. העולם הולך ותועה בנתיבותיו, אבל מבקש הוא את האמון האלהי, את הנתיב של אור החיים, ובא יבא האור, והתכן בבנין משפחתי בין ד' אל העולם ובין כל מעשיו יופיע על ידי התגלות אמונת אמון, אשר בישראל מאז היא אצורה, \"וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה וידעת את ד'\". האמון המשפחתי בהבנותו ובשכלולו יסוב ויעבור את כל גבוליו וימצא את משקלו הנכון בכל הערכים היחושיים, ימצא את מעמדו הישר הבלתי מעול בין איש לאיש, בין שכיר לשוכרו בין עובד לנותן עבודה, בין חכמי חידות לעמלי כפים, בין עמים רבים, בין יושבי אקלימים ומדינות שונות, בין התביעות הבשריות לתביעות הנשמתיות אשר לאדם, בין האדם ובין כל היצור, בין חיי שעה לחיי עולם, בין הכל אל הכל. האמונה הפנימית, היודעת את כבודה, את אשרה וגבורתה המדושנת עונג פנימי, המכירה שהיא בכל מושלת, שהיא מחלקת במדה ובמשקל של צדק ויושר, אור וחיים, לכל המון יצורים לאין תכלית, על פי סדר וערך של יחושים נאמנים, דרוכים ברוח שלום ואמת, אמונת עולמים זו תהיה תפארת הכל, \"עטרת תפארת ביד ד'\", \"אשת חיל עטרת בעלה\"",
  "summary": "האמון המשפחתי הוא תולדה של האמונה העליונה וכלול באותיות שם ה', פגימה בו פוגמת בכל ייחוסיו החברתיים, ובניינו בונה אותם."
 },
 {
  "id": 2850,
  "article": " שכחת השבטים ליחוסם היא הכנה לאחדות האומה. על ידי הזכרון של חלוק השבטים היתה הגלות גורמת, שכל שבט יחולק ויפרד לגמרי מכללות האומה, וארס הנכריות היה חודר בחלקים המיוחדים והבדודים. אמנם ע\"י השכחה הזאת של ההתפרטות נתרבה הבלבול והערבוב, לא רק התפלות המיוחדות וראויות לכל שבט שבט בפני עצמו בתקון העולם נתבלבלו, כי אם כל ערכי החיים, הפנימיים והחיצונים, כל צביוניהם של ההרגשות, הלמודים, המנהגים וההדרכות, שכל אהד מהם במקומו הוא מוסיף תקון אור וחיים מתאים עם הלך הנפש השבטית ובונה את עולמו, והוא לפעמים מעכר וסותר בנין בהיותו מלופף בסדרים שאינם מענינו. אמנם כל זה מסבב רק צרה ויגון ארעי, אבל בפנימיות החיים חיה היא הנשמה הכללית שנתעוררה הרבה ע\"י מחית הקוים הפרטיים, ואם הנעם והסדור נתמעט ומרירות ויסורין רוחנים וגשמיים מתחברים עם כל מעשינו, בכל זה \"אע\"פ שמיצר ומימר לי דודי לי ובין שדי ילין\". ומתוך האחדות הבלולה, המלאה ערבוב וחסרון סדור, יצא לאור תכן חיים מתוקן ומסודר, שיגלה ויראה בהופעת אור חיים של גאולה וישועה, וישראל ישוב על מכונו וכח שבטיו ישוב אליו באחדות הרמונית, ועוד תעבורנה הצאן על ידי מונה . ומזבח ד' ההרוס יבנה עוד הפעם על ידי שנים עשר אבנים, \"כשנים עשר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ד' אליו לאמר ישראל יהיה שמך\", על ידי אליהו מלאך הברית, אשר מאז נקרא על ידי קנאתו \"ד' הוא האלהים\" הולך הוא ועובד עבודת השלום להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, על ידי אור רזי תורה העליונים ההולך ושוטף בכנסת ישראל ומתפלש בכל מעבדיה, עסקנותה, ספריותיה, תקוותיה ועבודותיה, המתראים בצורות שונות, מקדש ומחול, מבנין וגם מהירוס, אמנש כולם כאחד עסוקים בבנין הפנימי והחיצוני, הפרטי והכללי, למעלה למעלה מחוג הכרתם של כל הפועלים והעובדים עצמם וגבוה הרבה יותר מכל מטרותיהם המצומצמות, רק בעצת ד' אשר יעץ לתת לעמו אחרית ותקוה. \"באחרית הימים תתבוננו בה בינה\"",
  "summary": "יחוס השבטים נשכח בגלות כדי למנוע פירוד בישראל, וסופו שישוב באחדות הרמונית על-ידי אליהו, על-ידי סתרי תורה."
 },
 {
  "id": 2851,
  "article": " הגאולה נמשכת היא והולכת. גאולת מצרים וגאולת העתיד השלמה היא פעולה אחת שאינה פוסקת, פעולת היד החזקה והזרוע הנטויה, אשר החלה במצרים והיא פועלת את פעולותיה בכל המסבות. משה ואליהו גואלים הם לגאולה אחת, המתחיל והגומר, הפותח והחותם הם יחד ממלאים את החטיבה. ורוח ישראל מקשיב הוא את קול התנועות של פעולות הגאולה, ההולכות מכל המסבות עד מלא צמיחת קרן הישועה במלואה וטובה",
  "summary": "יציאת מצרים (ע\"י משה) וגאולת העתיד (ע\"י אליהו) הנן פעולה אחת שאינה פוסקת, ורוח ישראל מקשיב לקולה הנסתר."
 },
 {
  "id": 2852,
  "article": " הגאולה מוטבעת היא בטבע ישראל, היא חותם פנימי. \"גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו\". משה מאיר את אור התורה ואליהו את אור הטבע הישראלית הנקיה, קדושת הברית, המקנא לברית, מלאך הברית. באבות מתגבר אור התורה, בבנים אור הטבע הישראלי הקדוש, וזה יוצץ באחרית- הימים בחבורם, \"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם\", ומשה ואליהו יתחברו יחד באומה ובכל אחד מישראל בפני עצמו, \"מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל\", \"אב ובנין דבית ישראל\"",
  "summary": "אור התורה של האבות (משה), ואור הטבע הישראלי הקדוש ושמירת הברית המתגלה בבנים (אליהו), מתאחדים באחרית הימים."
 },
 {
  "id": 2853,
  "article": " צריכים לעורר את תחית ישראל בכל הכחות המכונסים באומה, בכל תורתה, בכל אמונתה, בכל מדותיה, בכל טובה, בכל עשרה, בכל כחה, בכל הגיונותיה, בכל שירתה, בכל עצמה, בכל חום חייה, בכל שכלה והשכלתה, בכל מרצה ונצחון כשרונותיה. את כל האורות כולם שבקרבה צריכים להוציא מחביון הגניזה לאור החיים. החוש הרוחני רואה אבוקת ישראל עולה, מארץ ישראל פורח הכל. אוצר גרעיני הנשמות של כל ישראל שמה הוא \"מציון מכלל יופי\". כל יחיד ויחיד שבישראל יש לו גרעינו בארץ ישראל, שהוא עצור בפנימיות רוחו בעוצם תשוקה ואהבה, אם היא גלויה או מסותרת זהו רק חלוק דרגאי, אבל הקישור הנשמתי ישנו, ושלהבת אש הקודש צריכה להתלהב מכל הכחות, מהכחות הפנימיים והחצוניים, מאותם העומדים בצביונם ולא פנו חוצה ומאותם אשר מעומק הגלות או מסיבות אחרות, קדומות או מאוחרות, נתטשטש צביונם. ההכרזה הכללית תקח עמה את הכל, וביסוד החיים הכלליים אשר לישראל עמק התשובה גנוז. הכרת הצדק הפנימי של האומה, המכירה את אמתה העליונה ואת ההשתרגות של כל חמדה וכל אושר עולמי לשם כל התשוקות היותר נצחיות והיותר נאדרות, לאגד כל הטוב וכל הנחמד, כל היושר וכל הצדק שבכל פנה, לקשר את כל טוב ונשגב, את כל הדור ומקודש המלא בכל, והכל יתרומם ברוממותם, ועם גדל תבערת להב הקדש לרוממות ולשגוב, כל תוכן וכל מבוקש ישר משמש לעזרה; הטבת מצב החיים בכל תיאור ובכל אופן, הוספת עז גופני ועזוז מוסרי, אמץ פנימי וגדולה של עדינות, הרחבת התורה ומלוי החכמה, הגברת הרוחניות והופעת הפועל, הבלטת צורת החיים והגברת האחוה הכללית, חשק השלום הכללי וחפץ האושר העולמי, חלוץ עצמות והברקת העיון, התיצבות לפני מלכים והתערבות בין הבריות מכל השדרות, התבודדות עליונה בהתקשרות פנימית למגמת החיים והעולם, למטרת ההויה ברזי רזיה, והריצות של תקונים והתעודדות רוח, הכל ביחד מוכרח להיות מוקף, והכל דורש את תפקידו וקורא בקול גדול: עורי, עורי ",
  "summary": "צריך לעורר את תחיית ישראל בכל כוחות האומה, העתידים לפרוח בארץ ישראל ויונקים ממנה את כוחם."
 },
 {
  "id": 2854,
  "article": "טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל, וחפצים הם בדמיונם להשוות את הענין האלהי הזה, המיוחד באופי הישראלי, לענין כל תוכן של עם ולשון אשר בכל משפחות האדמה, ומזה בא הרצון לפלג את הענין הלאומי ואת הענין הדתי לשתי פלוגות, ושתיהן יחד נחלו בזה שקר, כי כל עניני המחשבה, ההרגשה והאידיאליות, שהננו מוצאים באומה הישראלית, חטיבה אחת בלתי מחולקה היא, והכל ביחד עושה הוא את צורתו המיוחדה. אמנם כשם שטועים המתאמצים להפריד את החלקים הבלתי מתחלקים הללו, ככה יותר הם טועים אותם שהם סבורים שאפשר הדבר שהחלוק והפרוד יעלה בידם של כל המתאמצים להפריד את התיומת, ומזה בא שהם לוחמים נגד מחזיקי חלק אחד מהחטיבה הישראלית בחמה שפוכה, על הפרדתם המהבלת, מבלי לשים על לב איך צריכה המלחמה הזאת להתכונן. אם היה אפשר להפריד באמת את התכנים הרוחניים שבכנסת ישראל, אלא שהדבר מנוע מפני איזה חק תורי, אז היתה צריכה המלחמה להיות מכוונת נגד המחזיקים בחלק נפרד מיוחד, לבלע ולכלות את צביונם מעל שמי האומה. אבל כיון שמניעת הפירוד היא מניעה מוחלטת בטוחים אנחנו שהמפרידים, מחזיקי החלקים הבודדים, אינם טועים כ\"א בציור דמיונם ולא בפועל הויתם, כי באמת בזה החלק הפרטי, כיון שיסודו בחיי האומה בכללה, הרי הכל כבר נמצא בו, וצריכה המלחמה להיות מיוחדת רק לגלות להם את טעותם ולברר להם, שכל מאמצי חילם להפריד את האחדות הישראלית העליונה לא יעלו בידם. וההסתגלות של שלמי המחשבה והרצון הישראלי, בכל עמק טבעיותו, צריכה רק להיות לבקר את החזיון החלקי מכל עבריו, ולהראות בו בעצמו את כל סימני תמותו וכליליותו מכל הנושאים כולם, גם מאותם הרעיונות שבעלי הרוח רצו כבר להסיח מהם את דעתם ולעקרם מנפשותיהם. ע\"י בירור ענין אמתי זה יעמדו סוף סוף כל בעלי התפרדות על ההכרה, שדי להם לכלות לשוא את כחם, ותחת להחזיק בחלק נפרד מדומה, שכל השאיפות והתכנים הכלליים של כל האומה כולה, בכל ערכיה, כלולים בו, אלא שהם כהים ומטושטשים, ומתוך כך מונעים הם מהנפשות המחזיקות בו את שובעם הרוחני, מצמצמים את מרחב רוחם ומדריכים אותם בנתיבות מלאי חתחתים, יותר נח יהיה להם להכיר באמת את האמת המציאותית ולהחזיק בכל התוכן החי הקודש של אור ישראל השלם בכל הופעותיו בגלוי. בזה יושיעו את נפשם מכל צרה ומחשכים, ויביטו וינהרו אל ד' ואל טובו, ולא יצטרכו עוד לענות את נפשם בשברי רעיונות כהים ומטושטשים, אשר לא יוכלו מעבר מזה להפטר מהם לנצח ומעבר אחר למצא להם ברור והארת רוח, כי הם תכנים אשר טובם ולשד חייהם הנלהב והעצום לא יתגלה כ\"א על הככר הרחכ והשלם שכל החיים הישראליים, במהותם הכללית והשלמה, מתראים בו בכל מלא עזיזותם",
  "summary": "טועים הם החושבים להפריד בין דת ישראל ללאומיותו, וטועים גם הנלחמים באותם טועים באופן הנראה כאילו ניתן באמת לנתקם."
 },
 {
  "id": 2855,
  "article": " הפלגים יבלי המים של החיים העליונים של הנשמה הטהורה, במעמקים הם זורמים, במעמקי הטבע הגופני ובתחתית הבשר והדם הנם הומים ורועשים, אמנם מתפרצים הם אל על, צועקים ובוכים, מתנודדים וקובלים, מתאמצים ומתפתלים הם באין הרף לעלות אל הרום, להגלות בצורה מאירה חיה חיים שלמים, מלאים זיו הוד ופאר הדרת גבורת קדשי קדשים. אשרי האיש, השומע את קול נשמתו מתוך מעמקיו, ואשרי העם המאזין את הד הקול של הנשמה הכללית שלו, איך היא מתגעשת מתוך מעמקיה, ואשרי המקשיב הטהור אשר יקשיב את בת הקול של כל היצור הקורא מתוך מעמקיו להתגלות בהירה עליונה, טהורה וקדושה, אורו של משיח נתון בכלאי היסורים של עמקי העמקים, ובעת קץ גאולה, בעת אשר רק קו אחד יגלה בתכונה של איזו זהרורית אורה להחיש ישועה כללית לבית ישראל, יגלו ויחשפו אלה הסמנים המורים על צעקת העומק, ומתוך כל התנועות הכלליות והפרטיות הנפשיות והגופניות, יוקשב אותו הקול האדיר והחזק, \"קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו\". והקול עולה ומתעלה בתכונות חיים ומעשה, בתכונות רעיון ומחשבה, בתכונות המון גוים ורוח עריצים, בתכונות נפשות כמהות, עורגות ומקוות, בתכונות חולמי חלומות כועסים ומתקצפים, בתכונות אנשי ישוב ומתינות, בונים ומשכללים, בתכונות אנשי קדש משקיפים ומקוים, פועלים וצופים ישועה וגאולה, ומכולם יעלו ויגלו זרמי אפיקי הנחלים של המעמקים, שכולם אומרים אותה התשועה המנחמת: \"מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך, נאם ד', ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך, נאם ד', ושבו בנים לגבולם\"",
  "summary": "הנשמה הפרטית, הלאומית והעולמית,  צועקת ומתאמצת לעלות אל הרום ולהתגלות, ובפרט בעת הגאולה, ואשרי המקשיב לכך."
 },
 {
  "id": 2856,
  "article": " הבינה היותר שלמה ומתוקה של דעת האלהות היא הכרת היחש האלהי אל העולם הכללי ואל כל פרט ופרט מפרטיו, החמריים והרוחניים, יחש הנשמה, הצד הרוחני המחיה והממלא אור קיום והפרחה, אל הגוף, אל הדבר הנדרש לחיים לאורה ולהפרחה. היחש הזה כשהוא מתמלא בלב ונפש, הוא ממלא אותם אהבה יותר מיראה, ונעימות הגיון ושלוה יותר ממרירות הזדעזעות. ההכרה התרבותית של ההשכלה היותר מתוקנת הולכת היא לשכלל יפה יפה הכרה מתוקה זאת. בחיי היחיד קל הדבר לבוא לידי מדה זו, ע\"י הטבת המוסר המעשי והשכלי וע\"י העלאת אור הדעת בכלל. כשהאופי האנושי מתיחש בסימפתיה אל הנשגב, אל הטוב המוחלט, בשכל ובחיים, מיד ההכרה הזאת הנשמתית של האלהות מתאחזת בו יפה, נקלטת בכל רעיונותיו ומתמזגת עם כל חושיו ורגשותיו לעדנם. האורגן הקבוצי, שלו יש פסיכולוגיה מיוחדת, אם גם הוא יהיה בעמק עמקו נוטה לסימפתיה מוסרית עליונה, ואהבת הטוב האצילי תהיה חקוקה יפה בעצם טבעה, ע\"פ בחירתה או עכ\"פ ע\"פ מורשת אבות שלה, אז תתפלש יפה בקרב האומה ג\"כ ההכרה הזאת הנשמתית, ויהיה הנועם של האהבה האלהית עם יראת רוממות מתוקה ומתוקנת שרוי בכללות האומה ומישר את כל דרכיה. אבל לפי מדת רחוקה של הפסיכולוגיה האורגנית מהחבה הפנימית אל הטוב המוחלט, כן לא יוכל היחש הנשמתי לחדור בקרבה ביחש האלהי, ומוכרח קשר האלהות להיות בקרבה קשר נכרי, והאלהים יהיה בה אל נכר ואל זר, ואל זר זה יקנה לו תכונות משונות וקריקאטוריות, המעותות את החיים הרבה יותר ממה שהן יכולות לישר אותם. לעת עתה עוד לא באה התרבות למדה זו, להכין סמפתיה אלהית של הטוב המוחלט בעומק הנשמה של האורגנים הקבוציים, ועל כן הננו רואים בהם עדיין סמני רשע ועריצות ומהות המוסר הולכת ומתמסמסת ונעזבת מן הלב הכללי של הקבוצים. אבל מורשת פלטה יש לה לאנושיות בכנסת ישראל, שהסמפתיה האלהית נמצאת בחוגה הפנימי. הרגש מעיד והבינה מבררת, שאלהי עולם היחיד והמיוחד הוא הטוב הגמור החיים, האור, הכל, המרומם על כל ומרומם על כל רוממות, וטוב מכל טוב, טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, מחיה הכל ושומר הכל, מצמיח ישועה לכל, והסמפתיה הכוללת הזאת חודרת באומה זו לא רק בפרטיה, כ\"א דוקא בכללותה. אם נזדמן ששכחה את נשמתה, את מקור חייה, נסתגלה לה הנבואה להזכירה והוכנו לה הגליות לפשט את עקמומיותיה עד שסוף כל סוף תנצח בקרבה הסמפתיה של הטוב המוחלט. הצמאון החי, המוחש, הזה הממלא באורו ומהותיות גבורת הויתו את החיים המעשיים, גם החברתיים והלאומיים, כשם שהוא ממלא בהם את הכחות המיטאפיזיים והחזיוניים, הולך הוא ומפלש את נתיבו, וקורא לאומה בבא עתה להתעודד, להתרומם, להתנער מעפר השפלות, לנתק כבלי הגלות ולדרוש פריחה חדשה על הארץ אשר בה החלה התרבות הנשמתית האלהית, בעד האומה ובעד העולם כולו, להתרקם. והתביעה הסמפתית האלהית איננה מתגלה בכל אורה בהתחלתה, אדרבא, היא מתגלה מקודם באופן שלילי, בגרשה את ההרגשות האלהיות הזריות שאינן ממלאות את הנפש ביחש נשמתי כ\"א בשלטון של אדנות קשה וכח של אלמות, הבאים משמות הבעלים, מחוסרי האורה העדינה של יראת הרוממות והאהבה הטהורה והקדושה של קבלת מלכות שמים המוטבעת בישראל \"זרע אברהם אוהבי\", ולפי תגבורת השלילה בידי המוכשרים לה, כן הולכת ובאה גבורת החיוב מהמחנה הגדול כמחנה אלהים, מראשי עם בעלי נשמה של עולם האצילות, והרגש הנשמתי האלהי הלאומי, הולך ומפריח ומתחבר אל כל המאורות הגנוזים בהיסתוריה המוחשית, הבולטים בזהרם בנושא של ההיסתוריה ההיא, זאת היא ארץ הירושה, ארץ חמדה, ארץ קודש, ארץ צבי וארץ חיים, גואלנו ד' צבאות שמו קדוש ישראל",
  "summary": "הכרת יחס האלוהות והעולם כיחס הנשמה והגוף, תלויה בעילוי הסימפטיה של האופי האנושי לטוב המוחלט, וזוהי תכונתם של ישראל."
 },
 {
  "id": 2857,
  "article": " הטבע מוצא את רדיתו בקבוץ האנושי יותר מאשר בפרטיו. הפרטים הנם יותר חפשים, והטפוס של החופש המיוחד לאדם מתגלה בהם יותר. אבל החברה, האנושית והלאומית, עומדת ביותר תחת השפעת הטבע, וההופעה האינסטינקטיבית מתגלה בה יותר. דרכי השמירה המכוונות לשמירת המין והאיש, המתראות בבעלי חיים הטבעיים יותר מבאדם התרבותי, הנן מתגלות בכלליות האנושיות באפנים יותר קרובים לטבע החי. ההכרה הפנימית, הכוללת בקרבה את הנטיות להשמר מכל מזיק ולהכיר את האויב, בלי כל צורך לחכמה ונסיון, מתגלית בחיי העמים ביחוסם זה לזה, עם לעם, דת לדת, גזע לגזע. האלילות הרגישה בישראל, ביהדות, את אויבתה היותר גדולה, את הכח, אשר לפי מדת הגלותו יצר לה העולם, ותצא שנאה אינסטינקטיבית עזה לישראל מכל הגוים. המינות אע\"פ שהשתדלה להנזר מן האליליות הרשמית, מ\"מ נוסדה על בסיסים קרובים לאליליים. לא היתה יכולה להתפלש בתוך אומות אליליות, אשר האליליות חדרה בתוכיות נשמתן, דמן ובשרן, כ\"א בקחתה לה סגנון אלילי לרפידתה והשטחת סגנונה. יודעת היא יפה, שאם באפס יד יתמסמס ויכלה הסגנון האלילי, הרפוד לה, לא תמצא עוד מעמד בחיים למטבעה המיוחדת ותוכרח להבלע בליעה רוחנית ביהדות, מקורה, ע\"כ עומדת היא ג\"כ על נפשה, ותמלא שנאת מות ליהדות ולישראל מחזיקיה. וכן הדבר הולך בכל השדרות ובכל המצבים. מלחמת הקיום עושה את דרכה כבעולם החמרי גם בעולם הרוחני, בעולם הדעות והרעיונות. בכל תוקף והכרה פנימית מלמדת היא קבוצים רבים, המון בלתי מלומד, לעמוד על נפשם בבחינתם הרוחנית, כשם שהיא מלמדת את התורה הזאת את פרטי בעלי החיים ואת הקבוצים האנושיים בבחינתם החמרית. רק אחרי אשר הנטיות הללו יוצאות אל החיים ומחוללות מעשים כבירים, באים פלוסופים, חוקרי הנפש וטבע העמים, ומגלים את חכמתה של ההכרה האינסטינקטיבית אשר הקדים ההמון, ההולך אחר רגשותיו, לדעתה, ולפלס על פיה את נתיב חייו. המדע יבסם את הנטיות הטבעיות וכפי האפשרי יתן להם צורה תרבותית ומוסרית, אבל לא יעקרן ממקומן, כי עצומות הן ממנו, וגם המשפט והצדק על ימינן. כי הלא הן הן מעמידי החיים הקבוציים, וכל זמן שיש זכות קיום לקבוץ לאומי וחברתי באיזו צורה שתהיה יש לו המשפט להגן על קיומו, מכל דבר אשר יבלעהו, ובתחבולות יעשה לו מלחמה. היהדות מכרת את עצמה גם היא בהכרה טבעית, קודם שיבארו לה כל פלוסופיה וכל הגיון מה היא, להארה של האלהות בצורה היותר טהורה ומאירה בקרבה פנימה ובעולם ובחיים בכלל, והשלמת טפוסה הלאומי הזה ע\"פ רוחה העצמי בארצה ההיסתורית, זאת היא כל מגמתה. הכונניות המעשיות שלה באות למלאות את מלאכת הצנורות, שעל ידם ימלא דבר היחש של הזלת שפע טל החיים מהאידיאה האלהית הטהורה אל האידיאה הלאומית שלה, ברוח בשכל ובמעשה, לא רק בחיי כל יחיד כ\"א גם וביחוד בחיי הלאום כולו. ישנם בעולם חסידים, פלוסופים, אנשי קודש ואנשי אלהים, אבל אין בעולם אומה, שנשמתה העצמית לא תוכל להשתלם כ\"א ע\"פ המגמה של האידיאה האלהית העליונה בעולם, כ\"א ישראל. רוח שונה מרוחות כל העמים אשר תחת כל השמים מוכרח שתהיה לו ג\"כ כלכלה מיוחדה הנאותה לו, המפרנסת אותו, מחזקת את כחו ונותנת לו את קיומו. לא תוכל, לפי זה, היהדות לסמוך רק על המזון התרבותי הכללי, שאין בקרבו אותם החלקים שגופה הרוחני נבנה מהם. במה שבבחינה הוא שונה מרוח כל העמים לא נשלל בזה בשום אופן את אותו הצד האנושי, שבו הוא שוה לכל האדם, ומצדו היא זקוקה גם לכלכלה תרבותית לצדה הרוחני ככל המזון הרוחני אשר לכל האדם במקצוע זה. אבל כלכול זה לא יפטר אותה ממזונה המיוחד לה. ואם תראה, שיבוא איזה רוח זר להעתיק אותה ממקור חייה המיוחדים ולהטותה לצד הספוק רק בכלכלה הכללית, ומכל שכן אם בשלילה תקיפה ומכרחת ישלול אותו הרוח את מזונה, המיוחד להחזיק את רוחה ולפרנס את יסוד קיומה, תדע כי אויב נצב לה, ובכל עז כחה הפנימי תעמוד על נפשה. הטוב האלהי בקרבה ובעולם, שיגלה ע\"י ישיבתה השלמה בארצה, זאת היא תכונתה האידיאלית. היצירה החפשית והמדע ההולך ואור הנם לה סניפים נכבדים לחכונתה האידיאלית הזאת, אבל גם שני אלה לא יוכלו לבא בה למרומי גבהם כ\"א כשישתמר רוחה העליון בקרבה ע\"פ טבעה המיוחד, המרומם מכל יצירה אנושית ומכל מדע וחזון לב, כגבוה שמים מארץ וכגבוה מחשבות אלהים ודרכיו ממחשבות בני אדם ודרכיהם. כשישתמר בקרבה התכסיס המביא את טבע הרוח להבריא ע\"פ תכונתה, שהם ארחות היהדות שבחיים, באומה בכללה באופן רשמי ובכל צביון של פומבי וביחידים לפי האופי היותר אפשרי להקלט בחנוכם ובדעותיהם, אז ימצאו להם היצירה והמדע החפשי כר נרהב ובטוח בקרבה. וכל זמן שהיא בטוחה בכלכלתה המיוחדת תדע בטח כי תשוב לה לברכה גם הכלכלה הכללית, שהיא צריכה לה לא פחות מכל עם, ואולי עוד יותר לפי מדת עלויה הרוחני. כשבאים נמהרי לב ומזלזלים ברוחה, ובועטים ברגל זדון בתכסיסי חייה, היא מתחלחלת ויודעת כי עת צרה היא לה. השאלה ע\"ד המהות והערך של ההכרה הטבעית של נמוק הצער הזה, כמובן, לא תוכל להפתר מן ההמון המרגיש כ\"א מאנשי לב המבינים אל תכן החזיון. היא עורגת למלוי אפיה, המלוי הזה צריך הוא גם ליצירה חפשית ולמדע במובן היותר מלא, ועם זה היא רואה שהמהרסים הללו, שנעשו לה כזרים, גורמים לה, שהיא מוכרחת כדי להגן על רוחה המיוחד, לסתום חלונות נגד ההארה החיצונה של יצירה ומדע שאינה מיוחדת בבירור גמור לרוחה פנימה, מפני שבשם יצירה ומדע זה באים הלוחמים הללו למחוק את דמותה. ואם גם נאמר שלא תוכל לנחול נצחון מוחלט בדרך זה של השמור המצומצם בלבדו, הלא כל אשר לאיש יתן בעד נפשו. אך אותם שהם באמת מלאים רוח אמץ בעת משבר כזאת צריכים הם להכריז ולפרש, שתכסיסי החיים הקדושים, התורה והמצוה, שהם מלאים מרוח האומה ואוצרים בקרבם את כח חייה בצביונה המיוחד, הם הם הבסיס היותר מובטח גם לחופש היצירה והמדע וגם להפרחת האומה והכרת אידיאליה, תחיתה ובנינה",
  "summary": "תכונת ההישרדות האינסטינקטיבית גורמת לשנאת האומות לישראל, ומחייבת את ישראל להתרכז במזון האלוהי המיוחד להם."
 },
 {
  "id": 2858,
  "article": " כשהחיים פורחים, כשיש להם גלויי היצירה והמדע הראויים, אי אפשר כלל שהדעות תהיינה קבועות רק ע\"פ מטבע אחת וסגנון אחד. סדורי הצביון שבהם הולכים תמיד ממטה למעלה, ממלוי של חיים במדה מועטת למלוי חיים במדה מרובה, מוהר קלוש לזהר עז ומקרין. אבל כל זה הוא כשיש להם, עם היצירה והמדע החפשים, הבסיס היסודי של רוח האומה היחידי, של השאיפה אל הטוב האלהי המונח בטבע נשמתה. אירופה נתיאשה בצדק מאלהים, אשר לא ידעתו מעולם. יחידי האנושיות הסתגלו אל הטוב העליון, אבל לא אומה שלמה. איך עורגים אל הטוב אל הכל לא תוכל כל אומה ולשון להבין, וקל וחומר שלא תוכל להטביע בזה את החותם של יסוד קיומה. ע\"כ כשגברה בימינו הלאומיות וחדרה אל תוך מערכת הפלוסופיה, הוכרחה האחרונה להעמיד סמן שאלה גדול על כל התוכן של המוסר המוחלט, הבא באמת לאירופא רק בשאלה מאת היהדות, וככל זמורת זר לא יוכל עדיין להקלט ברוחה. אותנו, אם נהיה מה שהננו, אם לא נתגבר להתעטף בשמלת זרים, אין שאלת המוסר דוקרת כלל. הננו חשים בקרבנו כולנו, כללות אומתנו, שהטוב המוחלט, הטוב אל הכל, לזאת ראוי לכסוף, ועל יסוד זה ראוי ליסד ממלכה ולהנהיג פוליטיקה, ואנו רואים מבשרנו שהטוב המוחלט הוא הטוב האלהי הנצחי שבמציאות כולה, והננו שואפים תמיד לצאת בעקבותיו במובן לאומי וכללי. על כן האהבה האלהית והדבקות באלהים היא לנו דבר עצמי אשר לא יוכל להמחק ולהשתנות. לא היינו יכולים לעמוד נגד הזרמים הכלליים של העולם, שאין להם ביסודם כ\"א האהבה העצמית הגסה, וכאשר התהלכנו עם הלאומים שכנינו קלטנו אל קרבנו את רוחם הזר, אשר לא היה יכול להמזג בנו והיה בעוכרינו. והנה נצטרפנו בכור עוני, עברו עלינו שנות אלפים שלא היה לנו מצד כללות האומה עסק עם דברים חמריים, היינו אומה פורחת באויר וחלמנו רק על דבר מלכות שמים, ע\"ד הטוב האלהי המוחלט. מצב משונה זה היה לנו לרפואה יפה הוקלטה בקרבנו פנימה השאיפה הטבעית לנו ע\"ד הטוב האלהי הכללי. אבל עכשיו שוב אנו קרואים לגשמה בחיים, זהו דבר התחיה אם חלקים רבים מהסתעפות חזיונותינו יתקטנו בכמותם בהפגשם עם המציאות, בראשית דרכנו, אין רע. המציאות אין לה כנפים מהירים כאלה אשר לחזיון. התחיה צוברת את כל אידיאלינו הנצחיים וגונזתם בהתחלתה במעשים קטנים, בהשתדלות מתנחלת לדורות לשוב אל הארץ אל המקום שזכויותינו וסגולותינו ממתינות לנו, בהתיחסות של כבוד לכל אוצרנו בעבר ורוח נשא לקראת ההרוממות האומה בעתיד, ההולך ומתעלה ע\"פ חפצנו ועבודתנו. החבה ההסתורית לעם ולארץ מוכרחת להתפרנס מהאמונות והדעות של העבר, אמנם כל זמן שמתעלה שאיפת רוחנו מתגדל בנו אור העבר וקל וחומר שלא יתקטן לא יסוף, ולעד לא תחזור בקרבנו הדעה האלהית למין מיכניקה טבעית עורת חרשת, אסורה בדעות עקרות, שאין להן מה להפרות ומה להחיות, כ\"א \"ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון\". ואם גם נדמה בכהות עין שהעבר הוא, לפי עילוינו העתיד, מעורפל, יזרח עליו האור ויזהר ויוציא אל הפועל את גניזותיו. \"אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור, אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים\" \"עשיתים כבר לר' עקיבא וחבריו\". אם היחש האישי, של כל פרט בכל דרכי החיים, במלואם ובטובם, בכל עדינותם ומתקם, בכל חום עדנת אהבתם ורעם עז גבורתם, אל הרוח הלאומי הכללי, השואף רק אל הטוב האלהי בכלל, בכל ועל כל, ואתו אל כל ארחות חייו ותכסיסיהם, לא פותח עדיין, ילך הלוך והתפתח לפי תגבורת רוח עמנו, וכשיגיע בזה למדה זו שיהיה קולו נשמע בעולם המדיני, כשם שהוא נשמע בעולם המוסר והאלהות, אז יגלה את עצמו וכחו",
  "summary": "חופש הדעות נחוץ ואפשרי רק כשהוא מצטרף לקנייניהם העצמיים של ישראל ולמוסרם האלוהי, ורק על יסודם ראוי לנהל ממלכה."
 },
 {
  "id": 2859,
  "article": " הסבלנות, הנדרשת מאד לקבוץ אורגני אנושי, מדת החסד והענוה, הממתקת את כל הדינים ובונה את העולם בשכלולו, צריכה היא לטיפוחה למדת החסידות הגדולה, היוצאת מתוך בינה אלהית עליונה ותכופה. דוקא ע\"י מה שימצאו בקרב האומה חסידי עליון, חסידים עליונים מאד, שהבינה האלהית והחיים האלהיים ממלאים את כל הויתם, בטוחה היא אז האומה בכחה הרוחני האצור ביחידיה אלה, ועל סמך זה יכולה היא לשים עין פקוחה ולב נכון לכל צרכיה המעשיים, בלי כל הרדה פנימית, שמא יתיבש לשדה ויחרב מעין רוחניותה, הנותן לה את כח נשמתה והמהוה את אידיאליה, שעושים אותה לעם ולחטיבה מיוחדת. ביחוד באומתנו, אשר הרוחניות העליונה של האידיאלוגיה שהיא הרבה הרבה למעלה מכל עולם ההוה הוא בסיס נשמתה, יש אשר מכל תנועה של חופש חמרי ושל התמכרות לעבודה בענינים חמריים מעשיים וחברתיים, נכנס בה מיד רטט פנימי שמא הטרדה המעשית תמעט את מעינה, שמא \"כל מה שיוסיף הישוב תקון, יוסיף השכל חורבן\", ומתוך כך היא עושה את פעולותיה הכלליות המעשיות במחצית אנרגיה, והרי הרוחניות מתטרפת מפני הסבוך החמרי והחמריות מתחלשת מפני העירוב הרוחני הנדחק אל תוכה. ע\"כ היא צריכה להעמיד חסידים גדולים, המיוחדים בגדלות הדעה, המבצרים את המעמד הרוחני של כללות האומה בקרבם פנימה. הם, העליונים הללו, יודעים, שאוצר רוח האומה הוא בקרבם, על כן אינם חרדים כלל על מעוט המבוע הרוחני של כללות האומה מפני הטרדה של העבודות המעשיות. הרוחניות החיובית כבר היא מתפלשת באומה מאיליה, ע\"פ סגולתה הפנימית, ע\"י הארת אלה היחידים, שהם שלוחי צבור, ונושאים הם בלבבם את אוצר הרוחניות המחיה של כל העם. הם מכירים כי סגולתם העליונה היא האוצר הקבוצי של כללות האומה, והאומה מכרת בהם את המקום המכובד לנכסיה היותר יקרים, ועל כן היא מכבדתם ומתיראה מהם יראת הרוממות. ברית אלהים בארץ היא גלויה דוקא ע\"י עבדי אלהים העליונים, והגבורה ההמרית הולכת ועושה את דרכה ואת סדריה, בטוחה היא שלא תחלל את מעין קדשה, כי ישנם עמה שומרי חומתה העליונה. אז הסבלנות מתפתחת והחיים המעשיים פורחים. וגם הדבורים האחדים היוצאים לפעמים מפיות של קדושים, נותנים מזון בשפע רב יותר מהמון דרשות וספרים ארוכים בינונים. זהו המצב המאושר שעמנו צריך לשאוף אליו ולדאוג להקימו בתנועת תחיתו על אדמתו. הכהונה, האמצעות בין האדם לאלהים ע\"י הבחירים היותר עליונים שבאדם, איננה אמצעות כ\"א תכיפה הגונה, כשהאדם הפרטי מתקרב לאלהים איננו מתקרב ע\"י כחותיו הפחותים, ע\"י נטיותיו השפלות, כ\"א ע\"י העליונות שבקרבו, והצד העליון שבו ממשיך את הכל לצד החיים הבהירים האלהיים. כן גם הארגון הלאומי, וגם האנושי, איננו ראוי ואיננו יכול להתקרב אל האלהים בקטנו, בכחותיו הדלים, בהרגשותיו המהוממות ומטורפות בין גלי חיי החושים הטורפים אותו. אור האלהים של הקטנים מתקטן, וע\"י השפעתו החוזרת מתקטן העולם כולו ומתדלדל. לכן מאציל האדם חלק עליון מקרבו, מקרב קבוציו, לשם התקרבותו כולו לאלהים. הכהן ההסיד העליוני, המלא חסד ודעה עליונה, הוא יודע את האלהים באמת, ועל סמך דעתו והרגשתו העליונה נסמך הוא העם כולו, בעתים שזרם החיים השלם מאחד את העם עם העליונים שבבניו. הוא נסמך אז בחילם ומאזין את שיחם, באמונה ברורה המתבררת לו בכח כללי, בהרגשה בהירה ובהכרה כוללת המתנשאת לפעמים עד כדי פתוח של חכמה, ספרות ושירה, הוא מתיחש אל גדוליו ומתגאה בגדלם, מתברך בברכתם ומתקדש בקדושתם, ומתמלא חיל לעבודתו החמרית, החברתית והמדינית, ומלא עוז ואומץ הולך הוא את דרכו, יודע הוא ברור שאלהי אמן עמו. הנטיה ליסוד הכהונה היא נטיה קבועה באדם, נובעת היא ממעמקי הרגשתו הפנימית. רק ע\"י פתוח ארוך תגלה לפנינו בכל אורה, ואנחנו, כדרכנו שלא להתירא מדרך ארוכה, הננו הולכים וסוללים לאטנו את הדרך הזה אשר החלונו מימות עולם שלנו לסלול אותו. אין אנו עוזבים את זכר הכהונה, אין אנו חדלים מלצפות לשלמותה, אע\"פ שסבלנו הרבה ממנה קודם שבאה לידי ברורה הגמור, אבל ידענו שגם את הטוב קבלנו ממנה ועוד נקבל. לעשות את האומה כולה כהנת, בלא הדרגה, כולה חכמה,נזירה ויודעת אלהים, בפרטיה על דעת עצמם, זה אי אפשר כעת לפי עולם המבונה באותן התכונות שאנו מוצאים בהן את עולמנו, ע\"כ לרוח אלהים הכללי אשר על כללות האומה עלינו לשאף עתה, וזה יתגלה באבריה היותר מעולים, כמו שההרגשות היותר אציליות שבאדם מתגלות הן ע\"י האברים היותר עליונים שבאורגני היחידים. הכו אומץ לדעה העליונה, לחסידות האלהית הרדיקלית הרוממה ותנו בזה יד לסבלנות ולענוה, לגבורה ולעבודה מעשית חברתית מדינית חפשית, שתתהלך ברחבה בישראל ותתבלט יפה בכל צביוני חייה בארץ ישראל, ההולכת ופורחת ומצפה לתחיה מעשית ולישועה מורגשת קרובה",
  "summary": "הכהונה היא פיתוח הענווה, הסבלנות, והחסידות העליונה, הנדרשים כדי להוות ממוצע המחבר בין הקדושה להמון."
 },
 {
  "id": 2860,
  "article": " דרכנו בחיים הלאומיים וצדודם כלפי היחש האנושי הכללי ארוכה היא מאד. ארוכים הם חיינו וארוכים הם, ע\"כ, דרכינו. גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו. טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החדלון מההכרה של \"אתה בחרתנו\". לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים הסתוריים מצוינים, שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כ\"א גם מעולים וגדולים מאד מכל עם. אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו, ואם נשכח את גדלנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל. רק בשכחת עצמנו הננו נשארים קטנים ושפלים, ושכחת עצמנו היא שכחת גדולתנו. נשמתנו מקפת עולם ומלאו ומצגת אותו על בסיס אחדותו העליון, ומשום כך היא בקרבה תמה וכוללת, ואין בה כלל אותם הנגודים וההרכבות השונים, הרגילים בנשמות עם ולשון. גוי אחד אנחנו, אחד כיחודו של עולם. זהו עומק טבענו הרוחני שיש בנו בכח, והדרך ההיסתורי שלנו ההולך את מהלכו בדרכים שונים, בדרכי אורה העוברות בין הררי חושך וצלמות, הוא מדריך אותנו להוציא את עומק טבע הויתנו מן הכח אל הפועל. כד הדברים הקטנים, הנדרשים לכל עם ולשון בעצם ענינם, הנם טבועים בנו במטבע הגדולה של כללותנו, אי אפשר הוא לנו לקצוץ ענף אחד מעץ חיינו הגדול והענף ולתת לו מהלך ויניקה בפני עצמו. כל היש שבנו יתעורר ויתנגד על זה במלא עז כחו הפנימי והרגשת עצמיותו. הדרך הארוכה שואפת להקמה גמורה לתחיה אותנו ואת כל אשר לנו, צרור לא יפול ארץ, קו אחד מקוי קלסתר פני לאומנו לא נתן למחוק. הננו חזקים מרוח הזמנים, איתנים מכל איתני תבל. הננו שואפים לקום לתחיה באותו הגודל של אבותינו, ולהיות עוד גדולים ונשאים מהם. מוסר השפענו רב בעולם, והננו נכונים להשפיע עמו ג\"כ עונג וחיים רעננים. את האנושיות כולה הננו מקפלים ברוחנו בגלוי, ואת כל המציאות כולה במצפוננו, וכל מה שיש עמנו, ושהיה חי מאז בקרבנו, הכל יהיה מלא וחי, דבר לא יעדר. רוחנו איננו ירא מפני הזמנים הוא יוצר את הזמנים ומטביע עליהם את צורתו. כח היצירה שלנו מטביע את הרוחניות היותר עליונה, בחומר ריאלי מעשי, שכל מה שתגדל ההתפתחות יגדל כשרון היצירה והצד האומנותי הנפלא הנותן חיים לעולם בהגלימו את כל העליוניות שבמחשבה ושאיפה בפעולות מעשיות מוחשות ומוגלמות, שבהן הוא מחיה אותה ומשליטה במציאות. וזה יקום עוד לתהיה בכל מלואו בתחיתנו השלמה. חיים וסואנים הם לשעתם החיים החברתיים, אבל מה חדל מה קטן ודל הוא חייהם, מה גדולה היא הרקניות הנשארת בלב אחרי כל ההתרגשות הרבה של המלחמות והמהומות, כשאין בהן תכלית נצחית כ\"א חיים עוברים של קבוצות יחידים. גם הערך של התעורריות חברתיות כוללות, ביחוד כשבאות בשאון ובהתמעלות המלהבת את הלב ומקדרת את הדעה, לא יגדל הרבה מזה. אם אין תכלית עצמית נצחית אידיאלית, שתוכל להעלות את הכל לכלל הצורות היותר חשובות שיש כח בהגיון ורגש עליון לתן להם, אז כל התנועות אינן חשובות כלום ואינן יכולות להחזיק מעמד לאורך ימים. אבל אנחנו שבים אל המגמה האלהית, אל הטוב הכללי המקיף את כל ומתגלה בהשלמתו של כל פרט ושל כל קבוץ, אשר רק אותו הקבוץ האנושי שיוכל להביע את זאת ממלא הפה של כל פנות נשמתו, ביותר בליטה ופתוח, הוא הוא היותר מתקרב אל השלמות והבטחה בהמשכת מציאותו והיכול לתן לעניניו צורה חשובה, שתשאר חשובה לעד, לא רק במעמד של תבערת ההרגשות, את אשר לא יוכל להאמר בכל שפה ולשון, יאמר ויובע בכל תקפו במשטר האלהי החובק כל והנצב לעד. אמנם בשעת ירידתנו כהים הם נצוצי האורה החיים ביחוד בזכרונות המתגלמים בחיי האומה המסרתיים, בכל המצות וההלכות המסתעפות מהעבר ופונות אל העתיד. אבל כח חיים אדיר יש בהם, בתנועה חרוצה, בדוח התעוררות פנימית לחפץ חיים לאומיים מלאים שלנו, יתפזר מעליהם גל האפר של טמטום הלב הצבור עליהם מחמת כשלון רוחנו, ויראו הזיקוקין די נור העומדים להעשות שלהבתיה מחממת עולם ומאירה אל כל פנות. צללי הענינים שלנו העתקות הם מהעבר הגדול, ופונות הן תמיד אל העתיד הנשגב, שהוא כ\"כ נשגב עד שהוא מאיר את ההוה ועושה אותו להוה מעשי מצד גדל כחו, אע\"פ שאין בו בעצמותו כ\"א עריגה וצפיה לעתיד. אמנם הכל מדוד לפי ערכו, יש עתיד שיוכל לחמם ולהאיר רק את ההוה הקרוב והסמוך ביותר, וכל מה שיגדל כחו של העבר וערכו של העתיד, כך הם יכולים לעשות את ההוה, המזריח מכחם, להוה גמור המלא חיים ותנועה אמיצה. גדול הוא עברנו ויותר מזה גדול הוא עתידנו, שמתבאר יפה בחפצנו בצדקת האידיאלים הגנוזים בנשמותינו. בכח הגדול הזה חיים וקימים בקרבנו ברוח חיים מלא כל רגעי ההוה, וכל הזכרונות ממלאים הם בעזם כח חיים המון מעשים רבים, כח בינה מיוחדת, כח יצירה בצביון מיוחד השקפת עולם מסומנת, מצות, מנהגים וסדרים, וכולם מלאים לקח ולבוב, אהבה ועדן, ומשוקים מטל של חיים ושל גבורה והוד, מעדן שלנו, מגבורה שלנו, מהודנו היחידי. הצורה התמציתית של כל סדרי חיי החברה ע\"פ המטבע האלוהית המתאמת אל החיים, המרחבת אותם, מטהרתם ומרוממתם אל החופש ואל הרכוז של כל האמצעים העושים את החופש למתנה טובה באמת, גנוזה היא במערכה של המצות התלויות בארץ, במקדש ובממלכה השלמה הישראלית, בהם ובסדריהם, בסגולת הנבואה המיוחדת לאומה במלוי צביונה, שהיא מצפה תמיד לשיבתה אליה בצורה מאירה, שתשפיע עליה את כל הטוב של העבר, עם חדוש כח גדול לפי העתיד וחדושיו הרבים בעולם ובחיים. העתיד איננו פוסק מלתבע את תפקידו מן ההוה, וההוה מתמלא ענין כפי ידיעתו שהעתיד נזקק אליו, איננו נעשה בזה רק בטל אל העתיד, כ\"א הוא מתמלא עי\"ז בכל צביונו ועצמו, וההכללה בתוך שאיפת העתיד ורום מעמדו מוסיפה לו עדנה וגבורה חיה. לכן מלאי חיים הם לנו הזכרונות האצורים בזכר שאנו עושים, ע\"פ המסורת וע\"פ תקון סופרים, ע\"פ קבלת אבות מקדם או ע\"פ שריד מעיקר חיוב דין תורה, לפי התפצלות ההכרות המתפרדות בשיטות המעשיות של חכמת ההלכה לכל המצות התלויות בארץ. מצומקים נראים לנו עתה הדברים, צורה דלה יש להם מבחוץ, אבל חיים וענין רב הם מלאים בפנים. אנו מערימים על שמירת השמיטה במכירה לנכרי את הקרקעות, מקיימים את נתינת המעשרות לכהן וללוי ע\"י תקון שאין בו הפסד גדול לנותן, ולא ריוח גדול למקבל, מברכים ומפרישים, ופודין את המעשר השני הראוי להאכל בקדושה בעיר המרכזית הקדושה והחיה, המקום אשר בחר ד', לב האומה לכל זרמי חייה, \"משלמים פרים שפתינו\", שפך שיח תחת סדרים חיים, במשטר חי וקים, המלא הוד ויפעה, שירה וזמרה עז וחדוה. אבל אלה הגרגרים הזעירים כח צמיחה גדול גנוז בהם, אל כל מה שהם עורגים, מכל מה שהם צומחים בעבר, ואת כל מה שהם עתידים להצמיח להבא. כל זה כלול בהם באופן טפוסי, וכן הם פועלים בחשאי על הנשמה המקימת, פועלים להלהיב בהתמדה אש קודש לאהבת הארץ באלה המניות של קדושה, ביתרון האלהי הדתי הלאומי והמוסרי הכלול בכל המעשים הללו, ומחנכים את העם בימי שפלותו לרוח גדלו. זאת השכילה כנסת ישראל ובניה בוניה ולא חדלה להגשים את זכרונות חייה אלה בפועל, כמה שאפשר לה בארצות נודה, ובצורה יותר נכרת ומתפשטת בשובה באיזו צורה שהיא אל מקומה, אל חבל נחלתה. ההוד וההרר והפאר המיוחד שיש במצות התלויות בארץ, כשהן מתקימות עכשיו בארץ ישראל על ידינו, ע\"י אותו החיל החלוץ ההולך ובונה את ארץ האבות ומכין אחרית ותקוה יותר חזקה ויותר בהירה לדור יבא, מתגלה הוא לנו מתוך עז חפצנו הפנימי המפעם בקרב נשמתנו להעמיד את צביון אומתנו על ארץ אבותנו במלא תארה, בכל שרטוטיה וקויה המשלימים את תכונתה, המגלים ומבליטים שזאת היא אומתנו אנו בערכה הרם המקורי, בגויתה בנפשה ברוחה ונשמתה. לזאת אנחנו שואפים לחדש עלינו ימים קדמונים, כימי עולם וכשנים קדמוניות. הנה ישננו שנת תרדמה לאומית משך גלות ארוכה וקשה מאד, כחותינו הלאומיים נשארו אז בלועים בקרבנו פנימה, מבחוץ הכל נעשה מקומט ומזוקן, אבל מבפנים טל החיים הולך וזורם. כשם שהמצות המעשיות בכללן בכל מלואיהן הלכו עמנו בגולה ושמרו לנו בה את לח חיינו ובת חותם רוחנו ע\"פ עצמותנו הפנימית, הביאו אותנו לאלה ימי התחלת תקופת ההארה לחיים של חפץ תחית האומה בארצנו, כן יביאו אותנו המצות התלויות בארץ לידי רוממות החיים שע\"פ צורתם השלמה הן נקבעו. ןכל אשר נוסיף להתבונן במהותן של המצות התלויות בארץ כולן ונראה כמה רחוקות הן מאתנו, כמה חיינו צריכים להיות בתנאים יותר בריאים וחזקים עד שיהיו אלו המצות מתקימות בהם, כן יגדל בנו החשק לקים באהבה וביקר את אותו החלק שאנו יכולים לקימו בתור זכר לדבר, זכר קודש, זכרון לחיים שלמים שיבאו לנו בבא תשועה שלמה לעמנו על אדמתנו לתשועת עולמים, ואשר בקימנו אותן עכשיו הננו מעשירים את נשמת אומתנו באותה אש הקדש אשר תהיה לשלהבת הקדש מלאת החיים לעת חיה. כשאנו מקימים עתה מצות תרומה ומעשר, גם בשעה שאין לנו כל היסודות הממשיים שמצות אלו בנויות עליהן, \"לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו\", הנה ההזיון מתיצב לפנינו והננו מתמלאים רוח שירה רוממה בתעופת נשרים, לעומת האורה של הימים המאושרים המחכים לאומתנו על אדמתנו הברוכה. הנה המקדש על מכונו לגאון ולכבוד לכל הגוים והממלכות, והנה אנו נושאים ברנה אלומות ארץ חמדתנו, באים ברוח מלא חפש אמתי ובטחה טהורה אל הגרן והיקב המלאים בר ויין ולבנו שמח על טוב ארץ חמדה, והנה לפנינו מופיעים כהנים אנשי קדש משרתי מקדש ד' אלהי ישראל, לבם מלא אהבה וחסד, רוח הקדש שפוך על פניהם, וזוכרים אנו את כל רוממות רגשי הקדש אשר מלאנו בעת ראינו את פניהם בעלותנו לרגל, בראותנו אותם בעמדם לשרת בתוך מקדשנו גאון עוזנו ומחמד עינינו. כמה נהדרים ונעימים הם לנו, ועתה הנה גרננו המלא ברכת ד' מארץ חמדה זאת אשר הנחלנו מאבותינו, וחלקי האנשים הללו, אנשי הרוח, אתנו הם. מאושרים אנו לתן להם את תרומתם בשמחה, מוצאים אנחנו בקרבנו רגש מרומם ועולים יחד עם התרומה אל אותו הגבה הרוחני ששם אנשי קדש הללו מתעלים, ונפשנו רוויה ממגד שמים. והנה הלויים, אלה הטובים והענוגים אשר לקחו לבבנו בנועם זמרתם בקדש בהתקדש חג, כאשר עלינו לראות בהדרת כבוד מקדש אל בירושלים לראות את פני האדון ד' אלהי ישראל. פניהם הצוהלים ועדינים מזכירים לנו את זמרתם קדש ואנחנו מתעדנים בנחלי עדנים רוחניים ונותנים להם בלב מלא שמחה ואושר את חלקם את המעשר. עוד נתראה בהר ד' במועד הקרוב ומה ירהב לבבנו לראות אלה כהני ד' ולוייו בעבודת קדשם ובשירת עוזם. אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו. לקדמניות ולשלמות הננו מתגעגעים, והגעגועים הם געגועים אלהיים, חפץ טמיר מלא חיים עזיזים מקוריים ממקור חיי עולמים: ממלכה ומקדש, כהונה ונבואה, המטביעים את חותמם על כל קניני חיים הכוללים, שאין אנו פחותים ביחושם מכל העמים. מרה גדולה של גבורה חמרית, של מוסר אנושי, של כבוד לאומי, של עושר עממי ושל הרחבת החיים, דורשת היא לנו תכונת חיים כאלה, שמרגליות רוחניות מצוינות ומופלאות מכל האדם אשר על פני האדמה, המצויות בנשמתנו הלאומית, יכולות להיות משובצות בקרבה, לשכלל את יפיה ולהוסיף לה אומץ וגבורה בפנימיותה, והוד ותפארת בחיצוניותה. האידיאלוגיה שלנו של שלמות חיינו, אשר היא כה רחוקה ומופלאת, היא ג\"כ קרובה ומוחשה במלוא נשמתנו, כל זמן שאין אנו עסוקים להשכיחה וכל זמן שאנו שומעים בקולנו הפנימי, המושך אותנו לתן מקום לזכרונות המחיים אותה גם בימי שפלותה, בהיות כאוב מארץ קולה. המקדש, זהו המכון של הקולטוס הדתי, העתיק אשר יהיה חדש לעד, אשר הכה חרם את האליליות עם תועבותיה ונתן לאנושיות בסיס טהור ונשגב לחייה הרוחניים, אשר ממנו יצאה אורה וחופשה ההולכות ומתפתחות בתולדה האנושית, ומתרשלות במהלכן כפי רחוקן ממקור מוצאן, והן אמנם עתידות להתגבר לפי הזרתן אל מקור מבוען. האנושיות הבריאה, כשהיא מכרת את הוד האלהות, תשאר נכחו כגמול עלי אמו, תשכח מפני גבהו, אורו ועזו, את כל התחכמיותיה, ותדע שיקר לה רגשה הטבעי המחכימה יותר מכל חכמה, כשהוא בנוי על יסוד האיתן של טבעה הפסיכי, ומעוטר בעטרת ההכרה, המתעלה עדי עד ולעד תשאר עלומה, ומשקקת אליה את כל נשמה, ולנצח תשלח קויה להעלות את כל אל מרום עזה. את היופי והתפארת האלהי תכניס אל נשמתה, הגעגועים של יחש ושל קירוב מעשי יתגברו, וכל פנות הדעת והמוסר ישפיעו על רגש נערץ זה את אוריהם. במקום אחד במלא התבל כדאי לה לאנושיות לראות את עצמה בתומת ילדותה, בחוסן גבורת הנער ובזיו עדן של עלית הנשמה הכללית, החתומה בחותם עם פלאות זה העתיק, ישראל השב. אין קץ לעונג השירה אשר תתחולל בכל העולם הנעור לרגלי המחזה הנשגב הזה, של התחדשות העתיקות המקורית של מקור השירה האלהית אשר בישראל במרום עזו. רק סכל ואין לב, אשר לא יוכל קולו להיות נשמע בעת תחית האורה, יוכל לחפוץ לתן כחל ושרק של התרבות החדשה הלקויה בחסר ויתיר, באיבה ותחרות ובכל חלי וקצף, על גלי ים החיים הבריאים ועתיקים הללו, המתנשאים בגאונם למרומי שמים. הכל ישמח דוקא במחזה הנאור הטבעי כמו שהוא עם כל תמימות עתיקותו שהוא מנהיר דוקא אז את כל שלל צבעי אורותיו ומפזרם בישראל ועל אדם רב",
  "summary": "קנייני האומה הלאומיים מוטבעים בישראל ואי-אפשר לקצץ בהם, והזיכרון שנשאר מהם בגלות, מעורר את הציפייה לחידושם."
 },
 {
  "id": 2861,
  "article": " חיים אנו עם הציורים הרוחניים שבשאיפה של נשמת האומה. כל מקום שניצוצות אור הללו גנוזים שם הננו מקושרים אליו בקשר של נשמה של חיים של כל הויתנו, בין שיהיה מקום זה מקום ממשי, מדת ארץ, בין שיהיו מעשים שהציורים האלה כמוסים ביסודם, בין שיהיו מחשבות ורעיונות מאיזה מין שיהיו. מי שבא לקוץ סעיפים הללו, מי שממעט את חילם, את כבודם וחשיבותם אצלנו, הרי הוא ממעט את לשד חיינו ולנגדו אנו מתקוממים בכל מלא כחנו. בכללותה של התורה הכתובה והמסורה ובהשתרגות כל ענפיה ספון הציור הרוחני היותר עליון ומקורי של חפץ האומה, מצד מגמת חייה היותר עליונים, בצורה מאירה בכלל הבנתה והרחבתה, בהגיונותיה, בסגנוני הרצאותיה, בתוצאות השקפותיה, על ההויה, על העולם על האדם, על היחיד, על החברה, על הטוב ועל הרע, על החיים ועל המות. כל מה שההבנה וההכרה התורית מתגלה יותר באומה, מתבססת יותר ויותר נשבתה בקרבה וכח חייה מתעלה ומתאדר, והמעשים הם הבסיסים החמריים, הנושא הממשי, שהתיאוריה הגדולה הזאת מנחת בם את אוצרותיה, וכפי אותה המדה שתתגדל ההבנה התיאורית, בגדולת ערכה, כן יוסיף להתנוצץ בקרב האומה כולה האור החבוי אשר במעשים כולם ותתגלה מדת התפארת שביהדות המעשית בכחה לאלהים. יש אשר יכשלו החיים במהלכם ולא יעצרו כח ללכת עם הציורים הרוחניים, וייעף אז הרוח השואף להגשימם במעשה. אז תולד מבוכה והדעות מתפלגות. אמיצי הרוח יאמרו: החיים הם עלולי מחלה, אבל גם עלולים לשוב אל הבריאות השלמה. וכל אשר יחובר אל החיים יש בטחון. האידיאלים היקרים, הגנוזים בחביוני המעשים, מחויבים הם לצאת אל האור דוקא על ידי התגלמותם במעשים. הם צריכים להאיר את כל חשכת החיים, והחשך עדנה גדול הוא ורב מאד, לא נוכל לאמר עליהם, שכבר גמרו את מלאכתם, נגמרו ובאו לתעודתם. לא נעזוב את הדגל, נשא ונסבל באהבה, נגלם בפעל במעשים את המחשבה הגדולה של הנשמה הישראלית, כאשר החלה האומה לעשות מאז התחילה לראות חיים כלליים שלה. ואם הסבל כבד יותר משכבר הימים, הלא כדאית היא המגמה לשאת בעבורה עול, הלא זה כבר יצאנו מהחוג של עמים ילדים קלי דעת, הקצים בפעולות רציניות שאין הנאתן בצדן, הננו מבוכרים בדעת ורגש אישי מלא, יודעים איך לחיות ואיך לשא במנוחת לב וחפץ כביר את עול החיים לשם מטרה גדולה, אע\"פ שעודנה כמוסה סופה להגלות. יחד עם שאיפתנו למגמה העליונה ולהחזיק לעומתה את היסוד המעשי אם יכשל כחנו והמשא המעשי, המחכה למלוי כח בהגלות בו ועל ידו האור האידיאלי הגדול, יהיה במשך הזמנים כבד יותר מדאי מפני כשלונה של האומה, נתור לנו עצות נכונות על פי רוחה של נשמת האומה עצמה, על פי דרכה של תורה במלואה, להקל את המעמסה בסגנון כזה, שלא יחדל הציור הרוחני מפעולות שאיפתו גם רגע בגלל ההקלה המוכרחת. כשפוגמים את הרעיון, כשמתרחקים, על ידי השקוע בקטנות החיים הרגילים, מרוממות המחשבות העליונות, שהן מחוללות את המעשים הגדולים ושהן גנווות בתוכם בגניזה אלהית עצומה, ממילא הולכים המעשים ונפגמים. ערכם משתפל והדרם הולך ומועם, עד שהם מתגלים בצורה קצופה המעוררת קפידה ושממון, תחת שהעז וההדר הוא לבושם הטבעי להם. וכשהמעשים נפגמים לעומת זה הולך הרעיון ומתרחק, עד שהוא נהפך למין מחשבה קלושה, המעוררת גם היא בוז מכל איש מעשה מצד מרחקה מן החיים ומצד רפיון כחה לפעול עליהם. כדי למצוא תרופה לעומת מצב איום זה, לעומת מחלה כזאת, האוכלת את שתי הקצוות אשר לחיים וממילא נחר תוכם, אנו צריכים להתאמץ בכל היכולת בשמירת המעשים, לחבבם ולאמצם, אבל לא לעמוד על תחום זה בלבדו. מאומה לא נשא בעמלנו, אם לא נצרף אל רוממות המעשים את ההשבה אל תעופת הרעיון האצור וגנוז בהם. אם ישארו המעשים מצות אנשים מלומדה, לא לבד שלא יועילו אלא גם ישפילו עוד את הרעיון, וסוף שפלות הרעיון להגמר בבטול המעשים. אבל לא נבהל כלל מהמפחידים אותנו מתעופת המחשבה, האומרים שאנו מתאמרים לעלות מרומי שחקים באין סולם. לא כן, יש לנו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה: המאור שבנשמתנו, בנשמת הכלל ובנשמת הפרט, אשר יתעורר יפה על ידי אור גנזי תורה",
  "summary": "שראל קשורים בקשרי נשמה עם ציוריהם הרוחניים הגלויים והנסתרים.\n\t[המשך] קיצוץ בציורים הרוחניים המיוחדים לישראל הנו קיצוץ בלשד חייהם, וצריך להתקומם כנגדו.\n\tבתורה ספון הציור הרוחני המקורי של ישראל, וככל שהכרתה מתגלה באומה, מתבססת נשמתה בקרבה.\n\t[המשך] המעשה הוא החומר הנושא את הציורים הרוחניים של ישראל.\n\tניתוק החיים המעשיים מציורי הרוח מוליד מבוכה, ועלינו להרים את הדגל למרות הסבל והעמל שבכך.\n\tכשהעולם המעשי מכביד בגלל כשלון האומה, יש להקל מהעומס שלו על-פי דרכה של תורה.\n\tעזיבת המחשבות העליונות וההשתקעות בקטנות החיים, משפילות את ערך המעשים והופכות אותן לשיממון וקפדה.\n\tרק אחיזה בעולם המעשי והפנימי כאחד, תביא רפואה לציורי קטנות הדעת.\n\tהמאור שבנשמה משמש כסולם לעלות על ידי רזי תורה למחשבות עליונות."
 },
 {
  "id": 2862,
  "article": " ממעמקי הגניזה של הנשמה נקח את האור אשר יחיה את העם כולו, להעמידו על רגליו. כח החיים הולך הוא ומתגבר, הוא פורץ לו את נתיבותיו, אבל אנו צריכים לחקר את תכנית רוחו. השאיפה לרוח הקודש עליון, רוח הקוחש המתדמה לרוח גבורים אזורי כח אלהים שהיה לנו בימים מקדם, בעת אשר הכירה האומה את עצמה בגלוי, היא מתגברת והולכת. דרך הזרמתה היא פורצת גדרים, היא מוחקת צורות של תמימות רגילה ומאבדת ע\"י זה אוצרות חיים נשגבים, ולכאורה נשאר המצב איום, קרח מכאן ומכאן. אבל אין זה כ”א מעבר, תיכף אנו צריכים לגשת אל ההזרחה העליונה, של אור החיים הנובע ממקורו הנשא מרום מראשון, שיטביע בכחו צורה איתנה, ממולאה בגבורת קודש יותר מכל מה שהתמימות הבינונית, שאינה מוארה כל צרכה מאור הקודש הטהור, יכולה לתן. האידיאלים שבמקור ישראל הולכים ומתגלים מחיים הם את הרוח המוכן לקבלם בעצם רעם גבורתם, והם דורשים את תפקידם לכונן עבורם כלים, כלים רבים, נשמות בריאות של דור רענן, יושב על אדמתו ואזור בגבורת ישע ימינו. המקדש, הנבואה והמלכות וכל תכסיסיהם שולחים אלינו את קום, את אורם הזרוע בארץ חיים. קרנים מידם לנו, גלי אורותיהם מכים על עפעפינו, הסגורות בכל משך זמן הגלות הממסמסת את הכל. הננו נקראים להכון לקראת האור הגדול הזה, לדעת מה אנו ומה תפקידנו, מה נשמתנו בכל איתנותה דורשת מאתנו. הרוח הגדול והנעלה, השואף לגדולי גדולות, הוא רק הוא מחזיק את החיים ואת האנושיות בהודה וגבורתה. מתאימה עם גבורת החיים המלאים, שממלאים גויות מלאות דם בריא וחיל עצום, מרץ כביר וצהלת חיים אדירה, היא רק גבורת הרוח באיתן עליונותה, הזורחת ועולה על האנושיות בכח העז של ישראל, ההולך ומתלבט בחיינו בהתפרצם עתה בזרם של הנטיה להתקוממות האומה על אדמתה ההיסתורית. באין מטרה לגבורת החיים תלך הלך ונמוג, חילה ימעט והיא תתנון ותצעד אל הבליה, הנכונה לפניה במורד, וגבורת החיים העליונה המעוטרת בכלל, בקהל עם, היא מופעת במטרתה הנכונה לפניה בחיינו אנו, בחיים התוכיים שלנו, שבשביל כך אנו חיים וקימים, נלחמים ומנצחים",
  "summary": "האור הגנוז בנשמת ישראל, השואף לרוח הקודש, מוחק בזריחתו את התמימות והחרדות הכושלת, כדי להזריח אור מקורי.\n\tהאידיאלים שבמקור ישראל הולכים ומתגלים בימינו, והם דורשים הכנת כלים מתאימים של דור בריא ורענן.\n\tאורם של המקדש, הנבואה והמלכות, מאיר בכל התקופות, והננו צריכים להתכונן אליו ולדעת את תפקידנו.\n\tרק שאיפה לגדלות, מתאימה לגבורת החיים המתגלה בימינו.\n\t[המשך] בלא מטרה לגבורת החיים, היא תלך ותתנוון."
 },
 {
  "id": 2863,
  "article": " היהדות בגולה, לולא היניקה שהיא מקבלת מטל החיים של קדושת ארץ ישראל לא היה לה בסיס מעשי בעצם, כ\"א על ידי חזון הלב, המיוסד על ציורים של תקוה ושל הגות יקר, מצד העתיד והעבר. אמנם יש קצבה כמה כח יש בחזיון לב זה לשא עליו את משא החיים ולסול בכחו נתיבה לחיי עם, והקצבה נראה שכבר מלאה צבאה. ע\"כ יורדת היא היהדות בגולה פלאים, ואין לה תקוה כ\"א לנטע אותה במקור חיים של חיים ממשיים, של קדושה עצמית, שאינה מצויה כ\"א בארץ ישראל. אפילו ניצוץ אחד של החיים הממשיים הללו יהיה המון גדול ורב של חיים חזיוניים. החיים הממשיים של קדושת היהדות אינם מתגלים כ\"א בשיבת האומה לארצה, שהיא המסלה הסלולה לשיבתה לתחיה, וכל העליונות שברוחה ובחזון לבה יקומו ויחיו כפי אותה המרה, שהיסוד המעשי יתפוס מקום להחיות את החזיון המתעלף. כל מה העולם מתבסם יותר, ורוח האדם מתפתח בקרבו, מתעוררת יותר התביעה לחיות ע\"פ הרוח הטבעי שבקרבו, בקול יותר חזק. תביעה זו יש בה הרבה מן האמת והצדק, ושלמי הדעת צריכים לזככה ולהעמידה על מכונה. האדם הולך ומוצא את אלהים בקרבו, בנטיותיו הנכונות; ואפילו באותן הנראות בראש שהן משגות מן הדרך הטובה המוסכמת מצד ההשקפה הרגילה יוכל הוא לעלות למדה עליונה כזאת עד שידע לכונן את הכל לתכנית העז והאושר. כשכנסת ישראל מתעוררת לתחיה מוצאה היא בקרבה פנימה את עזה וכבודה, וכל הטוהר והקודש הרגיל להמצא בהכנעה ומשמעת הולך הוא ומתנוצץ בעז הנשמתי של הופעת הגבורה של האומה, ובדעה טהורה מחברים את הרוחות וממתיקים את הגבורה המתעוררת ע\"י שלובם",
  "summary": "היהדות בגולה חייתה רק מחזון העתיד ומזכרון העבר, ולכן היא ירדה פלאים, ורק בגאולה יש חיי הווה ממשיים.\n\tככל שהעולם מתפתח, שואף הוא לחזור לטבעיותו המקורית, וצריך לזקק שאיפה זו.\n\tכשהאומה מתעוררת לתחייה, היא מוצאת בקרבה את גבורתה ואת היכולת לחבר חדש וישן."
 },
 {
  "id": 2864,
  "article": " הזוהמא הנשמתית כשם שהיא יכולה להתקבץ בתוך נפש יחידית, להסיר אותה מתכונתה הטובה, ולהפכה לתכונה שפלה, שתוריד אותה למדרגת שפלי החיים, כך היא יכולה להתקבץ בתוך הנפש הכללית של אומה שלמה, לעשות אותה לאומה שפלה ורשעה, בזויה ונגעלה, באופן שהיא ראויה לעבור מן העולם, כדי שלא לעכב על הנוי העולמי של יפיו של עולם מלהתפשט. הטהרה האלהית כשהיא מוארה יפה היא מזככת את הלב. הנשמה היחידית של האדם היחיד נעשית מאירה, קדושה וגבורה על ידי אור האלהי המזריח עליה את קרני זהרו בתוקף ומילוי, והיא נטמאת ונעשית קדורה לפי אותה המדה שהאורה האלהית רחוקה ממנה או משובשת בקרבה. גם הנשמה של האומה כולה כשזורם בתוכה זרם חי של הופעת אלהים הרי היא בריאה, חזקה וטהורה, והשהשכינה מסתלקת מקרבה, מיד היא מתנונת והולכת וטומאתה מתגלה בקרבה. הרוח הלאומי יוכל לקבל טומאה כמו רוח אדם פרטי, הוא יוכל לשאוף שאיפות שפלות ורעות, אשר כפי רוב כחו וגדלו יגדלו הרבה יותר לרוע משאיפות רעות של אנשים רעים יחידים. על כן טהרה צריך הוא הרוח, טהרה במקור הטוהר של המעין האלהי. כשהמעשים הם טובים, כשהמדות הן זכות, חולמת היא האומה חלומות של קדושה עליונה ושכלה מאיר באור אלהים, וכשהמעשים נפחתים והמדות מתעכרות אז השאיפות הלאומיות גם הן נעשו ירודות וכעורות, וממילא גם חלשות, כי אין גבורה של אמת רק גבורה של מעלה, גבורת אלהים. ברית כרותה היא לכנסת ישראל כולה שלא תטמא טומאה גמורה. גם עליה תוכל הטומאה לפעול, לעשות בה פגמים, אבל לא תוכל להכריתה כליל ממקור החיים האלהיים. רוח האומה שנתעורר עכשיו, שאומרים רבים ממחזיקיו שאינם נזקקים לרוח אלהים, אם היו באמת יכולים לבסס רוח לאומי כזה בישראל היו יכולים להציג את האומה על מעמד הטומאה והכליון. אבל מה שהם רוצים אינם יודעים בעצמם, כ\"כ מחובר הוא רוח ישראל ברוח אלהים, עד אשר אפילו מי שאומר שאיננו נזקק כלל לרוח ד', כיון שהוא אומר שהוא חפץ ברוח ישראל הרי הרוח האלהי שורה בתוכיות נקודת שאיפתו גם בעל כרחו. היחיד הפרטי יכול לנתק את עצמו ממקור החיים לא כן האומה כנסת ישראל כולה, על כן כל קניניה של האומה, שהם חביבים עליה מצד רוחה הלאומי, כולם רוח אלהים שורה בם ארצה, שפתה, תולדתה, מנהגיה. ואם תמצא תמצא בזמן מן הזמנים התעוררות רוח כזאת, שיאמרו כל אלה בשם רוח האומה לבדה, וישתדלו לשלול את רוח אלהים מעל כל הקנינים הללו וממקורם הגלוי שהוא רוח האומה מה צריכים אז צדיקי הדור לעשות למרוד ברוח האומה, אפילו בדבור, ולמאס את קניניה, זהו דבר שאי אפשר: רוח ד' ורוח ישראל אחד הוא. אלא שהם צריכים לעבוד עבודה גדולה לגלות את האור והקדש שברוח האומה, את אור אלהים שבתוך כל אלה, עד שכל המחזיקים באותן המחשבות שברוח הכללי ובכל קניניו ימצאו את עצמם ממילא, שהם עומדים שקועים ומושרשים וחיים בחיי אלהים, מוזהרים בקדושה ובגבורה של מעלה",
  "summary": "כשם שהזוהמא יכולה להוריד לשפלות את האדם, כך היא יכולה להשפיל עם שלם.\n\tכשם שהטהרה מאירה את נשמת היחיד והטומאה מכהה אותה, כך הן מאירות ומטמאות את נשמת האומה ורוחה הלאומי.\n\tכשהמעשים והמידות זכים, האומה חולמת חלומות קדושה, וכשהם מתכערים –  שאיפותיה נעשות ירודות.\n\tברית כרותה לישראל שאין הטומאה מכריתה אותם לגמרי ממקור החיים האלוהיים.\n\tהלאומיות החילונית שורשה ברוח ה' למרות מרידתם בה, שכן רוח ה' ורוח ישראל אחד הוא."
 },
 {
  "id": 2865,
  "article": " השכל הישראלי, מצד מקור מחצבו הרוחני האלהי, הוא שכל אלהי, ורצונו רצון אלהי הוא. הגעגועים והאהבה של האומה כולה הם נוראים ועמוקים לאין קץ דוקא לשלמות האלהיות העליונה. מובלטת אהבה זו בשיר השירים בהדר צבעיה, שאין העולם כדאי להם. מתגלה אור תכני זה בצדיקים עליונים של הדורות, שרצונם הוא יסוד העולם ודבריהם דברי אלהים חיים ודבר אחד מדבריהם לא ישוב ריקם, כי דבר ד' אלהי עולם בפיהם תמיד. רק החכמה העליונה וכל חירותה, עם כל הרגשת עידוניה, ההולכת ועולה על הספירות של ההכרות האלהיות, המתנשאות בכל הוד פארן עדי עד, היא היא הנותנת חיים לישראל. ובחגוי התורה כולה, בכללותה ובפרטיה, כשהיא מצטרפת עם הארת הדעה של יסודה ונשמתה, הכל הולך ומאיר, הולך ומתגלה, הולך וגואל, הולך ומשכלל, מביא ישועת עולמים לכל נוצר ומאיר עולמי עד מכבודו העליון הרוכב שמי שמי קדם ומחיה אפסי ארץ, מצמיח כל מיני ישועות, ומעודד כל ענוי ארץ, מאזר ישראל גבורת עולמים ומשיבם קוממיות לארצם, לחדש אותם כבראשונה. אור אחד נשמה אחת, נשמת כל היקום, זרוע ד' הולך ומתגלה, הולך וקורא את ישראל לחיים, לשוב לבנות ולהבנות. בנשמתם העליונה של צדיקים יסודי עולם, שאור רזי אל מחיה אותם, רוח תחית המתים שרוי, ממקור חייו המפכים, הנקלטים מכל תמצית אוצרות החיים שבכל עולמים, הולכים פלגים, שריגים דקים ושונים, להכניס אור חיים, רוח תקוה ונטית אחדות, התעוררות תשובה והתעודדות גדולה בכל השדרות, ובאור עליון הזרוע לצדיק יופיע משיח, לרומם קרן לעם עולם",
  "summary": "סדרי החיים של הגויים נובעים מרצון להתבצר בחיים הגשמיים, ושל ישראל –  אהבתם המיוחדת של ישראל לה', ובפרט של הצדיקים, בצירוף החכמה העליונה בחירותהּ, מאירים את העולם.מצימאון פנימי לדעה ולהרגשת ה'."
 },
 {
  "id": 2866,
  "article": " הנטיה הלאומית בישראל היא שדה אשר ברכו ד', שאע\"פ שאין בה עדיין גדולים גמורים, מפני השממון הגדול של הגלות, ראויה היא, ע\"י עבודה רוחנית ומעשית, שיצמחו בה כל הגדולים הטובים שבעולם להוציא משפעה נשמות גדולות ועליונות המאירות את כל העולם כולו בכבודן. ויש לעומת זה נטיה לאומית של גוים, שהיא חורבה ומדבר, שבשום אופן אינה ראויה לגדל צמחים, והצמחים הרעים כגפן סדום, חמת תנינים ואשכלות מרורות, הלא העדרם טוב ממציאותם, ונמצא שהכל הוא בהם העדר גמור וחורבן מוחלט, ואותם \"הגויים חרב יחרבו\". רק ההשפעה של הקדש, המעורב בנטיה הלאומית הישראלית, מרטבת את אלה הנטיות האנושיות בכלל ומחזירתן לטובה, עד בואן גם הן לידי עילוי להיות ראויות ע\"י תכיפת חבורן ויחסן אל ישראל, להצמחה רוחנית. \"ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת\", אשר כ\"ז בא יבא ע\"י גאולתם השלמה של ישראל שתקדים לבא",
  "summary": "הלאומיות הישראלית מביאה ברכה, ולאומיות הגויים מביאה חורבן, ותיקונה על-ידי השפעת לאומיות ישראל."
 },
 {
  "id": 2867,
  "article": " הרצון הכללי, של הרוחניות הכללית שבאומה, יש לו מדתו. ולמעלה ממנה הוא הרצון של התכן האלהי, לפי השגתה וחייה הפנימיים והחיצוניים, כ\"ז שהתוכן הרוחני של האומה הוא מלא וגדול, מתגדל ממילא, במדה יותר עליונה, האור של התוכן האלהי שבהשגתה, והמבוקש של מציאותה מצויר בה בגונים בהירים ולמעלה מזה מתגלה בגונים בהירים המבוקש של כל ההויה כולה, שזהו רז דעת עליון. כשירדה האומה בגלות המרה, נחשכה נשמתה, והשגת מבוקשה הפנימי של מציאותה ומאויי חייה נתקטנה, עד שאינה מוצאה כלל את נתיבותיה, ומ\"מ יש בקרבה איזו השגה חלושה, של רשימת אורה, שממנה זורח אור כהה לפי הערך לצדיקים וחכמים דורשי ד' בכל לבבם גם במחשכים, \"וכי אשב בחושך ד' אור לי\". אבל הענין האלהי והמגמה העולמית, אם היתה עומדת במקומה ומדרגתה הראשונה, לא יכלו להתחבר אז כלל עם מגמתה העצמית, ואז היו חייה בגלות נוטלים להם דרך חול, באין פנות להתקשר עם המגמה האלהית של צור כל העולמים, צדיק בכל הדורות. מה עשה הקב\"ה כשם שנתמעט האור הזורח בה לגבי תכונתה הפנימית, כן ירד האור האלהי הכללי בעולם, והשגוב של הענין האלהי שהוא אור חי העולמים איננו מבהיק כ\"א באור קלוש כזה, שהוא יכול להתאחד עם האור הזורח בנשמתן של ישראל, גם אחרי הירירה שגרמה הנפילה הגדולה שנפלה עטרת תפארת ישראל משמים ארץ. ובהיות הענין האלהי הכללי בתור אור העולם עומד במעמד כזה שוב הענינים הולכים ומתחברים, והמגמה של מציאות האומה ברוח קדשה הפנימי והמגמה הכללית האלהית הגדולה של ההויה כולה יכולות הן להתאחד כאחד, וממילא הן מתחברות ביחד בעצמן, ובנשמותיהן של ישראל בפרט ובנשמת כללות האומה בכלל, והן מוכנות יחד לעלות בישועת גוי ואלהיו, \"אני והו הושיעה נא\"",
  "summary": "כשנחלש האור הזורח בנשמות ישראל על-ידי הגלות, נחלש גם התוכן הכללי בעולם עמו, כדי שיוכלו ישראל להכיל אותו."
 },
 {
  "id": 2868,
  "article": " שריד קטן מדבר גדול הוא יקר ומעולה מדבר קטן שלם. ניצוץ אחד מאור חיי האבות, מקדושתם וגבורת אלהים העליונה שבגדולתם, ההולך ואור באחרית הימים להשיב לתחית עולמים את ישראל, ועמו יחד את העולם כולו, ע\"פ סדר והדרגה, הוא נעלה ונשגב מכל הקדושה הגלויה שבתוכן של אמונה ויראה, תורה ומצוה, של ההמשך המועתק מספיחי ספיחים של בנים, \"יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים\". ושיחה זו היא מחיה דור אחרון באהבה מסותרת, בה מתגלה התוכן הכביר של \"זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה\". נדחים הם האורים הקלושים, \"שרגא בטיהרא\", החוצפא מגרשת אותם ובתוכה רוח ד' נוססת. גדולי קדושי עולם יכירו את הרז ויצדיקו קודש, הם, בתומתם העליונה, יחברו את תורת הבנים לשיחת האבות ועבדיהם, ותורה מעוטרת בכל הוד ובכל גבורה בכל חן ובכל תפארה, תתגלה להיות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו. חזקו אל תיראו אור משיח מתנוצץ, גאולת עולמים מופיעה מכל החרכים, מחושך הרשעה והכפירה המנוולת, הבזויה וחדלת אישים, בא יבא אור עליון, אשר יעמיד במרחב רגלי ישראל וירומם בכבוד קרן עם יודעי אלהיו, יאיר אור על כל מחשכים ויעודד קדישי עליונים בישועת אמת, רק חסדי אבות ישארו, וכל ענוי לב, אשר ידעו איך להיות בעיניהם דכאים וגבורים יחד, אלה הם אשר יכירו אור התורה העליונה הנובעת משיחתם של עבדי אבות, שהיא גאולתם של בנים",
  "summary": "שרידי שיחת האבות וגבורתם האלוהית, הגדולה מתורת הבנים, מתעוררים בסתר בעקבי משיח, וגדולי עולם צריכים לאחדם."
 },
 {
  "id": 2869,
  "article": " כשכח ישראל גדול ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה וענפיו המעשיים מתוקנים, בסדור מלא, בקדושה ביחוד ובברכה, במקדש וממשלה, בנבואה וחכמה, אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם וספריותיהם, התגברות עז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב, והתחום ארוך הוא: י\"ב מיל כמחנה ישראל כולו, הכופל באמת את כל העולם באיכותו, \"יצב גבולות עמים למספר בני ישראל\". משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקדש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. מכאן באו העוצב והסגוף, הקדרות והפחדנות, וביותר ממה שפעלו אלה על החיים הגשמיים פעלו על החיים הרוחניים, על רוחב המחשבה, על תעופת ההרגשה, עד אשר יקיץ הקץ, שקול קורא בכח הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו, אל תחשכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש, וערים נשמות יושיבו\". והתחום של אלפים אמה הקצר הולך הוא ומתרחב, כמדת ישועתן של ישראל, שהולכת ואורה קמעא קמעא",
  "summary": "גלות השכינה גורמת להתנזר מעולם החול ומתרבויות העמים, וכשישראל בגדולתם – הרחבת הדעת מרחיבה את אור הטוב."
 },
 {
  "id": 2870,
  "article": " דבר פשוט הוא שהצדיק עושה כל מעשיו בקדושה, וכל פעולותיו הגשמיות עולות הן לתקונו של עולם, וזאת היא אהבת המלאכה, שכ\"כ שגבה מעלתה מצד עצמה ושנתנה בברית כמו שתורה נתנה בברית. ומעתה אין ספק שתקון עולם מלא והתרחבות אור הקדש נמצא באמת בכל מלאכה: כל תנועה שמצלת איזה חלק מן ההויה מן שליטת התוהו, דבר גדול וכללי יש כאן. אמנם הנעלה מכל היא ההצלה הכללית של הכשרת החיים הפנימיים של המציאות להוציאם מידי גלמותם ולתקנם בתור כלים שלמים העושים את תפקידם יפה. אבל המחשבה של גדולי הדעה מתאחדת גם עם הנטיה ההמונית וקל וחומר עם נטית אהבת המלאכה והעבודה הממשית, שהיא כבר נטיה של שאר רוח, ורוח אלהים חופף עליה. וכשישנם צדיקים בדור, שאור ד' מופיע עליהם תמיד, הם מאחדים נשמתם עם נשמת הכלל כולו, והגות לב הפנימי של המוני בני אדם עושי המלאכה מתאחדת עם הגות לבבם. וצד המארה שיש במלאכה, שהיא באה מצד קנאת איש מרעהו, ומצד שנאת הבריות היונקת הרבה ממלחמת החיים בצורתה הארורה בעולם הירוד, הרי היא הולכת ומתפכחת, ויוצאה היא מכלל ארור ובאה לכלל ברוך. לפעמים יש כח בצדיקים לתן אור קדושה בעצמות המלאכה עד שיהיה בה כח מעין של תורה, להביא לחיי עולם הבא ולתקן את הפגמים ולהשיב בתשובה גמורה את עוסקיה, \"גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים\". וכשם שיש כח להמשיך את הקדושה והאור האלהי הפנימי בכל המלאכות ולהוציאן מכלל אתלטיא, כן יש כח להמציא אור קודש בבל הלשונות ובכל החכמות שבעולם, וצדיקים הגדולים צריכים להתפלל שיתמשך אור נועם ד' בכל החכמות ובכל הלשונות, באופן שמכל מקום יופיע כבוד ד' ומכל מקום יפוצו קרני אורה של תורה, ותפלתם של צדיקים והארת רצונם עושה רושם נמרץ עד אין קץ ותכלית. ביחוד צריכים להפנות לזה את התפלה בעת שרואים שהנטיה גדולה לשפות ומדעים, ואי אפשר להלחם עם כל הפונים אליהם, והזמן ואותותיו מראים את ההכרח, אז קמים צדיקים פנימיים לתשועה, בעבודה שבחשאי, ובגדולת נפש חיה יחידה, באים ופותחים את הצנורות הסתומים, לשום סוד ד' בלמודיו, ולמודי ד' הם כל מה שבעולם, וביחוד כל מה שיש בו משום תקוני העולם, ומעוררים הם את הקדש שבכל לשון בכחו של יוסף, שכלל הכל באות ה' שבו נברא העולם הזה שנתוסף על שמו ובכחו של הדבור שבסיני שבא להרבות אור גדול יותר ויותר מזה, \"ד' אלהים יתן אומר המבשרות צבא רב\" שנחלק כל דבור לשבעים לשון, וכן באר משה את התורה היטב, והיטב זה היינו שמצא ערך הטוב האמתי שבכל לשון, הכח המאצילו בהול קודש, ואז הולכת השפה ומתבררת, ושפה ברורה הולכת ומתהפכת אל כל העמים לקרא כולם בשם ד'. וכל המלאכות יאירו באור החיים ע\"י מלאכת הקודש, וכל מה שמתוספות מלאכות ועבודות גשמיות בארץ ישדאל, תצא ע\"י ישראל ביסודה המלאכה והעבודה משפלותה המאררה, וכל מה שתגדל השפעת לשון הקודש בעולם, וכל מה שיעלה כח התורה והתפלה הטהורה, המאמצת להרחיב את אור האצילות האלהית בעולם, לבררה ולהודיע לבני אדם הדר כבודה בכל דרכי הודעה ובטל דרכי ברור והסברה, כן יוסיף האור להגלות על כל שפה ולשון ועל כל חכמה ומדע, וקל וחומר שיחול אור ד' על כל דברים שבטעם, ביופי ובשירה, בהליכות דרך ארץ ובארחות הנמוס, ואפילו בקשוטים והדורים ואפני ההנהגות והנמוסים היותר מודרנים כמובן המובחרים והעדינים שבהם, ובכולם יחל אור ד' לפעם. והרעיון המקשר את הכל אל הטוב והיושר, אל העדן ואצילות הרוח, אל אהבת העבודה בהדר הבטחון האלהי, והאהבה העליונה המשפיעה אור וחיים בכל נשמה, יגלה ויראה בכל הענפים הרחוקים הללו, וחיי עולם וחיי שעה יתקשרו בחוברת אמיצה, יקבלו דין מן דין, ויאירו כל הפרטים כולם באור הכלל, וכל ההופעות המעשיות והשכליות שבעולם מאורה העליון של אור תורה אשר האיר אב המון גוים איתן האזרחי, שהעיר ממזרח צדק, יקראהו לרגלו, \"והנה כבוד אלהי ישראל בא, מדרך הקדים, וקולו כקול מים רבים, והארץ האירה מכבודו\", ואפילו התכנים היותר נפולים יתרוממו ויתקדשו, \"ומעין מבית ד' יצא והשקה את נחל השטים\"",
  "summary": "הצדיקים מעלים את מלאכת ההמון, המדעים, הלשונות, היופי והמוסר."
 },
 {
  "id": 2871,
  "article": " האמונה והאהבה הן תמיד מחוברות זו עם זו כששתיהן זורחות בנשמה בשלמותן, וכשאור אחת מהן שלם לגמרי מתעוררת השניה בכחה, ויוצאת ממעמקי הנפש להאיר בכל מלואה. אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות, שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויות מהותיותו. כל מה שהיחיד והכלל עושה, בכל גלגולי הסבות וכל הכחות המתגלים בחיי התרבות, הכל הולך הוא להשלים במעלה העליונה את האמונה ואת האהבה. מתוך האמונה והאהבה מתאצלים כל האורות הרוחניים שבעולם, המאירים את כל דרכי החיים וההויה. האמונה והאהבה הן עצם החיים בעולם הזה ובעולם הבא: שום דבר איננו נשאר בחיים, כשעושקים מהם את שני המאורות הללו, את האמונה ואת האהבה. התרבות הזמנית, כפי מה שהיא מתבססת עתה בעולם, בנויה היא כולה על הכפירה ועל השנאה, שהן שוללי החיים העצמיים, ואי אפשר להתגבר על מחלה זו, כי אם לגלות את כל אוצרות הטוב המונחים בבית גנזיהן של האמונה והאהבה, וזאת היא מטרת גלוי סתרי תורה. התורה היא האהבה, והמצות האמונה, והן הנן ג\"כ הצנורות, שעל ידם שפע האמונה והאהבה שופע והולך תמיד, וכל התרבות הרוחנית והחמרית של ישראל, בהתעוררות חייו הלאומיים, צריך שתתרכז כולה סביב המרכז הכפול המאוחד הזה, שתים שהן ארבע: התורה והמצוה, האמונה והאהבה. שכלול האמונה והאהבה ואומץ קיומן מתחזק ביסוד דבקות נפשית בחהכמים ותלמידיהם, או כפי המבטא של החסידות התקשרות עם הצדיקים, יסוד זה, שהחסידות טפלה בו הרבה, צריכים אנו להקימו בשכלול גדול והדור מאד בתור אוצר חיים, והדום רגל לשכינה הכוללת את אור האמונה והאהבה, השרויה בחכמים צדיקים, שמהות חייהם כולה היא התגלות האמונה והאהבה, המחוזקה באיתנות התורה והמצוה, בכל מלוייהן המעשיים והרוחניים, עם סגולה נפשית מיוחדה, שהיא הסתגלות רוח הקודש, הראוי להולד דוקא בארץ ישראל. התרבותיים הרשעים, חסרי האמונה והאהבה, אינם עלולים לשום דבקות אפילו בינם לבין עצמם, והנם דומים לאפר שאינו בר גיבול, \"ועסותם רשעים, כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם\", וממילא אין חייהם חיים, והם נקראים בחייהם מתים. אמנם ע\"י אמונה גדולה ואהבה רבה נוריד טל של תחיה, להחיות בו ג\"כ את המתים, \"יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל\". אנחנו שואפים לתחית האומה ותחית הארץ, כדי להחיות את מעמד הנשמה שלנו, כדי להעמיד את ישראל חי, להחיות את האמונה והאהבה בחוסן של התורה והמצוה בכל מילואן. אנו מכירים את אור אלהי ישראל, אלהי עולם, והעונג שעל ד' על ד' דייקא, למעלה מכל מבטא ומכל מושג, לעילא מכל ברכתא ושירתא, תושבחתא ונחמתא, הגנוז וצפון, המתגלה באור האמונה והאהבה, המתראה בתכסיס התורה והמצוה כולה, אנו דורשים לציון, אנו משתוקקים לבנות את הארץ ולהבנות בה, כדי לקלוט את רוחה ואוירה, להתאחד עם כל החיים המקושרים בה. על כן תורה מרובה אנו דורשים, ולשם כך אנו שואפים לבריאות שלמה ולכח גופני חסון ואמיץ, מצות רבות אנו מבקשים, כדי שיהיו לנו די כלים להכיל בהם את האור הגדול של האמונה והאהבה, עם כל העונג והעדן וכל האור והטוהר העז והאומץ שלהם, שיתגלו לנו במלא מדתם, בשובנו לחיים עצמיים, לאומיים במלא ובמרום המובן. כל מה שיש לנו מזכרונות העתיקות וממצוה וחק, חביב עלינו חבת חיים, כי הם לנו כלים למקור חיים ועמם מקור חיים, האידיאלים הצפונים בהם חיים הם אתם ועם קיומם",
  "summary": "האמונה והאהבה מחוברות תמיד זו עם זו ומשפיעות זו על זו."
 },
 {
  "id": 2872,
  "article": " שלשה כחות מתאבקים כעת במחנינו, המלחמה ביניהם נכרת היא ביותר בארץ ישראל, אבל פעולתם היא פעולה נמשכת מחיי האומה בכלל, ושרשיהם קבועים הם בתוך ההכרה החודרת במרחבי רוח האדם. אומללים נהיה אם את שלשת הכחות הללו, שהם מוכרחים להאחד אצלנו, לסייע כ\"א את חברו ולשכללו, שיבצר כל אחד מהם את הקצוניות שחברו יוכל להביא בצורה מקולקלת, כשלא יסויג דרכו, נניח בפזורם, במרידתם זה על זה, ובהחלקם כל אחד למחנה מיוחד, העומדת כצר למחנה השניה, הקודש, האומה, האנושיות, אלה הם שלשת התביעות העקריות, שהחיים כולם, שלנו ושל כל אדם, באיזו צורה שהיא, מורכבים מהם. איך שהן מניותיה של ההרכבה הזאת, אם חלק אחד מאלה תופס מקום פחות או יותר עקרי, אצל איזה יחיד או אצל איזה צבור, אבל לא נמצא ולא נוכל למצוא שום צורה קבועה של חיים אנושיים שלא תהיה מורכבת משלשתם. ההתמזגות הדרושה של שלשה התביעות הגדולות הללו מוכרחת היא לבא בכל קבוצה, שיש לה תקוה של חיים עתידים, וכשאנו סוקרים בחיינו ורואים אנו, שהכחות הללו, למרות תעודת התמזגותם, הולכים הם ונפרדים, הננו נקראים לבוא להצלה. יסודתו של הפירוד היא בצדדים השליליים שכל כח רואה בחברו, והצדדים השליליים מצד עצמם באמת אינם ראוים לשמם זה, כי בכל כח בודד, ביחוד נפשי, מוכרחים להיות צדדים שליליים, בפרט בהתפשטותו היתרה על חשבונם של כחות אחרים. בזה אין להפליא בין הקודש ובין החול הכל נכנס תחת קו המדה והכל צריך משקל, \"אפילו דוה הקודש ששורה על הנביאים אינה שורה אלא במשקל\". אבל הפירוד במקום שצדיכים לאחד מביא לזה, שמעט מעט מתרוקן הרוח, ההכרה החיובית, במעמד הכח המיוחד, לפחות, לאותה האישיות או הקבוצה, הולכת ומתחסרת, מפני הצימוק ההולך ומתגבר באותו הכח המיוחד, הבודד בזרוע נגד טבע הרוח להיות מתאחד עם עוד יסודות המשלימים אותו, ותחתיה באה רק הכרה שלילית לפרנס את החיים, וכל בעל כח מיוחד מלא הוא רק מרץ של אש ביחש לשלילתו של הכח האחר או האחרים שאינו חפץ להכירם. ובאופן חיים כאלה המצב נורא, הרוח מתבוקק, עמדת האמת, הכרתה הפנימית יחד עם אהבתה, מתמוטטת והיא הולכת ונעדרת, ע\"י מה שנעשית עדרים עדרים. שלשת הסיעות היותר רשמיות בחיי האומה אצלנו: האחת האורתודוכסית, כמו שרגילים לקראתה, הנושאת את דגל הקודש, טוענת באמץ, בקנאה ובמרירות, בעד התורה והמצוה, האמונה וכל קודש בישראל: השניה היא הלאומית החדשה, הלוחמת בעד כל דבר שהנטיה הלאומית שואפת אליו, שכוללת בקרבה הרבה מהטבעיות הטהורה של נטית אומה, החפצה לחדש את חייה הלאומיים, אחרי שהיו זמן רב עלומים בקרבה מתגרת ידה של הגלות המרה, והרבה ממה שהיא חפצה להכיר לטובה את אשר קלטה מרושם רוחם של עמים אחרים, באותה המדה שהיא מכרת שהיא טובה ונאותה גם לה; השלישית היא הליברלית, שהיתה נושאת את דגל ההשכלה בעבר לא רחוק ועדיין ידה תקיפה בחוגים רחבים, היא אינה מתכנסת בחמיבה הלאומית ודורשת את התוכן האנושי הכללי של ההשכלה, התרבות והמוסר ועוד. הדבר מובן, שבמצב בריא יש צורך בשלשת הכחות האלה גם יחד, ותמיד צריכים אנו לשאוף לבוא לידי המצב הבריא הזה, אשר שלשת הכחות הללו יחד יהיו שולטים בנו בכל מלואם וטובם, במצב הרמוני מתוקן שאין בו לא חסר ולא יתר, כי הקודש, האומה והאדם, יתדבקו יחד באהבה אצילית ומעשית, ויחד יתועדו היחידים וגם הסיעות, שכל אחד מהם מוצא את כשרונותיו יותר מסוגלים לחלק אחד משלשת החלקים הללו, בידידות הראויה, להכיר בעין יפה כל אחד את התפקיד החיובי של חברו. אז תהיה ההכרה הזאת הולכת ומשתלמת, עד שלא די שיכיר כל אחד את הצד החיובי שיש בכל כח, לדבר הגון ומקובל וראוי להשתמש בו, גם להטבה הכללית של מזוג הרוח וגם להטבה הפרטית של בסוסו של הכח המיוחד ההוא, שהוא מוצא את עצמו שרוי תחת דגלו, אלא שעוד הלאה ילך, עד שאת התוכן החיובי אשר בצד השלילי של כל כח וכח, ע\"פ המדה הנכונה, גם כן יכיר לטוב, וידע שלטובתו של הכח המיוחד, שהוא יותר נוטה אליו, צריך הוא להיות מושפע באיזו מדה גם מהצד השולל, שהכח האחר שולל את הכח הזה החביב שלו הוא, מפני שבשלילתו הוא מעמידו על מדתו הראויה לו ומצילו מהגרעון המסוכן של התוספת וההפרזה, וזוהי העבודה המיוחדת מעבודות הקשות שבמקדש, הקמיצה, \"שלא יחסר ושלא יותיר\". וכן כשנסתכל בשכל טוב בתסיסות, שאנו סובלים מהן כ\"ב בדורנו, נדע שאך דרך אחד יש לפנינו שכל אחד, בין יחיד ובין קבוץ, ישים אל לבו את המוסר הזה, ויחד עם ההגנה, שכל אחד קרוא להגין, על אותו הכח המיוחד שהוא מקושר אליו, ע\"פ טבע נפשו וע\"פ הרגלו וחנוכו, ידע איך להשתמש בכחות שהם מוצאים להם מקלטם באנשים אחרים ובסיעות אחרות, למען ישלים את עצמו ואת סיעתו, בין בצד החיובי של הכחות האחרים ובין בחלק הטוב של הצדדים השליליים שלהם, שהם יהיו מאמצים באמת את כחו המיוחד במה שישמרו אותו מקלקלת ההפרזה, הגורמת חלישות כח וטשטוש צורה, באופן זה נוכל לקוות להגיע למצב של חיים הראויים לגוי אחד בארץ. מובן הדבר, כי מה שהכנסנו את הקודש בשדרת שלשת הכחות, שכל אחד צריך לצמצם את עצמו לפעמים כדי להניח מקום לחברו, איננו מובן כי אם בצד הטכני והמעשי של הקודש ובצדדים המחשביים וההרגשיים המתיחסים לזה. אמנם עצם הקודש העליון הרי הוא הנושא הכללי, שהצמצום הזה עצמו אף הוא מכלל עבודתו כמו כל העבודות הבאות לשכלול העולם והחיים בכל המובנים, שכולם הלא את ברכתם מקודש הם נושאים. על כן המחשבה האידיאלית הרוממה, המחשבה האלהית, היא בעצמה באמת חפשית היא מכל צמצומים, והקרבה האלהית היא ממולאה תמיד הרחבה עליונה למעלה מכל גבולים, \"לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד\". ובהתהלך האדם והגוי בנתיבות הצדק המעשיים והמחשביים, הממודדים בגבולם, יבושר שלום לעלות גם כן אל האצילות הרחבה, \"מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה\"",
  "summary": "שלושת הכוחות הנאבקים ביניהם בתוך מחננו – הקודש, האומה והאנושיות, צריכים להתאחד."
 },
 {
  "id": 2873,
  "article": " סדר הגאולה ותחית האומה בארץ ישראל צריך ללכת ע\"פ סדרי הנבואה של \"וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה\", \"זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד\". שלמות הצורה מוכרחת להברא. הנפשות הנוטות לבנין מעשי, לישוב ארצי ולשאיפה מדינית, מוכרחות להתיצר בכל הגונים החזקים הצריכים למדה זו והאנשים בעלי הנפשות האציליות, מחיי הרוח ומעדני הנשמה, המודיעים, ומזריחים את אור ד' העליון על האומה והעולם, גם הם יצאו אל הפועל בכל מלואיהם. דוקא טפוסים מלאים משפיעים יפה אלו על אלו ומתחברים יחד ליצירת גויה לאומית אורגנית גדולה, שאור חיי נשמה קדושה כבירת כח זורח עליה. החיים האציליים העליונים, כשהם מלאים בכל יפעת גבורתם, הנם ממסד עד הטפחות שלהם נעלים מחיי ההמון, שעיקר מעינו הוא תקון המעמד הכלכלי, ואפילו החכם והסופר שבו סוף סוף המוני הוא, ארצי ומעשי, בכל מעינו לחיי הזמן והעולם, והקפה רוחנית, עולמית, לא תוצר ברוחו: אבל הטפוס השלם של גבורי האצילות מאציל על גבורי הגשמיות את הוד קדשם, ע\"י קרני זוהר המופיעים מהם. הגלות לא היתה יכולה להוציא אל הפועל טפוסים שלמים, לא המון גבור, כי הלא מקול עלה נדף מוכרח הוא להיות נרעד, ולא חכמים קדושים ברום עזם, כיון שנסתלקה הנבואה וסר רוח הקודש, גם שרידי הקדושה שנשארו צפונים ניצוצי גבורתם בקרבם פנימה כגחלים עוממות. כעת כבר הקיץ הקץ, ביאה שלישית הוהלה, הטפוס של זרע בהמה הולך ונוצר לעינינו, אבל לא יוכל לבא לשלמות גבורתו וקל וחומר לספוג רוח עדינותו הפנימית ומגמת חבורו להעמיד גוי איתן, כ\"א ע\"י זרע אדם, שהם קרואים להוצר ע\"י גדולת עז קודש, \"הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ד' לאותות ולמופתים בישראל\"",
  "summary": "הגאולה המתגלה בימינו, צריכה לבוא על-ידי הנפשות האצילות (זרע אדם) והמעשיות (זרע הבהמה) כאחד, על-אף הפער ביניהן."
 },
 {
  "id": 2874,
  "article": " מחלוקת הדעות ע\"ד הדרכת הכלל, אם בזמן הזה, שרבו פריצים נושאי דגל ההפקרות ביד רמה, ראוי להפריד את האומה, שהכשרים נושאי דגל שם ד' לא יהי להם שום יחש עם פורקי העול הפושעים, או שמא כח השלום הכללי מכריע את הכל, כל עקרה של פלוגתא זו באה מפני השפלות הכללית, שעדיין לא נגמרה הטהרה לגמרי ביסוד האופי של האומה, מצד חיצוניות נפשה, והיא מטהרת והולכת. אלה הכתות יחדו הנן בזה במדרגת שתים נשים זונות שבאו אל שלמה: הדבור \"הביאו חרב\" נסיון הוא מחכמת אלהים שבמלכות ישראל: אותה הראויה להדחות, היא הטוענת: \"גזורו\", ובהתמרמרה מבלטת היא את אמתת הטינא שבלב שהיא חשה בעצמה, שכל ענינה הוא רק \"גם לי גם לך לא יהיה, גזורו\", והאם הרחמניה, אם האמת, אומרת \"תנו לה את הילוד החי, והמת אל תמיתוהו\", ורוה\"ק צווחת \"תנו לה את הילוד החי, היא אמו\". אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים, אע\"פ שפרוד גמור כהעולה על לב המנתחים באכזריות אי אפשר הוא והיה לא יהיה. זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית, שהננו בטוחים עליה שלא תתקים, \"אשר אתם אומרים היה נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאם ד' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם\" וככל מחשבה של עבודה זרה היא מחריבה ומדאיבה אפילו כשלא באה ולא תבא לידי מעשה. יסוד צדקת הצדיקים בכל דור ודור נתמך הוא גם ע\"י הרשעים, שעם כל רשעתם כ\"ז שהם דבוקים בחפץ לבם לכללות האומה, עליהם נאמר, \"ועמך כולם צדיקים\", וחיצוניות הרשעות שלהם מועילה היא לאמץ כחם של צדיקים \"כדורדיא לחמרא\", והפרוד המדומה חותר הוא תחת יסוד הקדושה כולה, כמעשה עמלק שזנב את הנחשלים, פליטי הענן, \"שלח ידיו בשלומיו, חלל בריתו\"",
  "summary": "ההפרדה בין הצדיקים לרשעים היא כגזירת הגוף החי, ודומה לפירוד המצוי בעבודה זרה."
 },
 {
  "id": 2875,
  "article": " כל חשק עבודה, שמחת מצוה, התמדת תורה, ברק חדושים והתנוצצות רוח הקודש בלב השרידים אשר ד' קורא, כונת התפלה ואור שלהבתה, כל אלה, ותולדות הנשמות בשלמותן, בכללותן ותמותן, מוכרחים הם להפגם ע\"י הכנסת יסוד פירוד בכללות כנסת ישראל, חלילה. אוהבי ד' ויראיו באמת וחושבי שמו הם הם העומדים בנסיון לסבול כל צער ועלבון מכל צד ועבר, ולעמד הכן נגד כל כחות עליונים ותחתונים החפצים לבלע נחלת ד' ולהפריד את האומה האחדיית, היחידה במלא עולמים, הם הם בנים דכנסת ישראל שהאם רובצת עליהם, \"מחצדי חקלא\" הבאים בסוד ד', תלמידי חכמים האמתיים המרבים שלום בעולם, ומשימים ומטילין שלום בין ישראל לאביהם שהשמים, בהוציאם מן הכח אל הפועל את אור הקודש הגנוז בכל אישי האומה, בכל אשר בשם ישראל יכנה, ובפרט בכל אשר ישא את דגל תקות האומה וחפץ תחיתה, את חותם אהבת ארץ אשר עיני ד' בה, וחבת ציון וירושלים על לבו חקוקה, באיזו צורה, ואיזו הסברה שתהיה. כל המעקשים ייושרו, ואחדות האומה להכשרת גאולתה וגאולת העולם כולו תצא אל הפועל ביקר שגיא, \"כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, וייראו גויים את שם ד' וכל מלכי הארץ את כבודך, כי בנה ד' ציון נראה באבודו, פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם, תכתב זאת לדור אחרון, ועם נברא יהלל יה, כי השקיף ממרום קדשו, ד' משמים אל ארץ הביט, לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה, לספר בציון שם ד' ותהלתו בירושלים, בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבוד את ד'\". \"וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה\", \"זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד\", שמתאחדים יחד ע\"י אלה הנשמות שהן ממדרגת \"אדם ובהמה תושיע ד'\", \"אלו בנ הערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה\", \"ואני בער לא אדע בהמות הייתי עמך, ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני, בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני. מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם, כי הנה רחקיך יאבדו, הצמת כל זונה ממך, ואני קרבת אלהים לי טוב, שתי בד' אלהים מחסי לספר כל מלאכותיך\". ומלאכות ד' היא היא כדבר ד' בידי מלאכי \"הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב\", שהיא תשובה נצחית מספקת לכל תאנתם של מתאוננים קטני אמנה, האומרים בכל דור ודור, וביותר בדור התגלות אור ישועה: \"במה אהבתנו\". ובאמת \"אהבת עולם ואהבה רבה אהבתנו ד' אלהינו חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו\", \"אבינו מלכנו, בעבור שמך הגדול ובעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חקי חיים, כן תחננו ותלמדנו, והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ, ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו\". ואומר: \"מהר והבא עלינו ברכה ושלום, כי אל פועל ישועות אתה, ובנו בחרת מכל עם ולשון, להודות לך וליחדך באהבה\", וחותם הבוחר בעמו ישראל באהבה\", להיות הקדמה ליחוד ד' ב\"שמע ישראל\" ו\"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד\", הנאמר בחשאי ואע\"פ שהגלוי סותר זה לפעמים אין בכך כלום, כי האמת הברורה הוא מאמר השבטים כולם \"כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד\", \"ויעקב אבינו לא מת\", ד\"מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים\", והרי זה בא ללמד ונמצא למד: מקיש זרעו לו מה הוא כולו בחיים, \"וישא יעקב רגליו, ויאסוף רגליו אל המטה\", אף זרעו כולו בחיים, \"ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום\", \"בימים ההם ובעת ההיא נאם ד' יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמציאנה, כי אסלח לאשר אשאיר\"",
  "summary": "כל החשק והאור שבעולם נפגם בפירוד ישראל, ואהבת ה' לישראל מבטיחה את איחודם ותחייתם."
 },
 {
  "id": 2876,
  "article": " אש האהבה הטבעית לאומה ולתחיתה, ההולכת ומתגדלת בארץ ישראל וע\"י ארץ ישראל, תתלקח בגאון עוזה יחד עם אש ד', אש הקודש, של כל טוהר האמונה בעוצם חסנה וגבורתה. פזורי האמונה האלהית, וכל תנחומותיה והערותיה הרבות למוסר וליושר, לגבורה ולתקוה, לשלום ולנחמת עולמים, שכבר נתפשטו בין גוים רבים ועצומים ע\"י פזורנו בין הגוים, ע\"י התפשטות האמונות הנובעות ממקור כתבי הקודש, הולכים ושבים אלינו, מתכנסים לאוצרנו, מתלקטים עוד הפעם בכנסת ישראל ושבים לתחיה ע\"י המון נשמות חדשות של עם נברא. חלילה לנו לחסום את הדרך בפני אור החיים, לא נבהל אם הזרמים נראים שונים בחיצוניו תם,- אור ד' מאיר בהם, רוח ד' נוססה בהם. הלאומיות החולונית יכולה להזדהם בזוהמה רבה שתחתיה הרבה רוחות רעים גנוזים, אבל לא בהדוף אותה מתוך נשמת הדור נצליח, כ\"א בהשתדלות נמרצה להביאה אל מקורה העליון, לחברה עם הקודש המקורתי שממנו היא נובעת",
  "summary": "אהבת האומה ותחייתה המתגדלת בימינו, תתלקח עם אש האמונה בטהרתה, ובכך תתברר הלאומיות החילונית מזוהמתה."
 },
 {
  "id": 2877,
  "article": " כשאהבה הלאומית מתגברת, מתלהבת היא על תורת ישראל, לאהבה אותה בין בלמוד בין במעשה, והחשק המתפתח מביא לידי אהבה מפעלת את הבליטה של הפרטים ופרטי הפרטים בין בתלמוד בין בקיום המעשי. וצריך כל צדיק להגביר בעצמו ובעולם את אש האהבה הלאומית בישראל, ולהגבירה בכל מיני השפעות שבעולם, ובטוח יהיה שסוף כל סוף תבא אהבה כללית זו לבשול פריה הגמור עד כדי הולדת תולדותיה, שהם המעשים המדות והדעות של כל התורה כולה בכל מלואה וטובה וכל מה שאנו רואים שישנם אנשים מתאמרים באהבת ישראל, ולבם רחק מהתורה, מלמודה וקיומה, הוא מפני שעדיין אהבתם בוסרית היא \"וכרמנו סמדר\"",
  "summary": "התגברות אהבת האומה הנה התגברות אהבת התורה והמצוות, המופיעה בתחילתה בצורה בוסרית, הדוחקת את הפרטים שבה."
 },
 {
  "id": 2878,
  "article": " אשרי איש שחושב עצמו כשיריים לגבי כנסת ישראל כולה, שהיא נחלת ד', שכל מחשבות לבבו, הגיונותיו, חפצו ושאיפתו, אמונתו ורעיונו, אינם כ\"א חשק טמיר אחד להכלל כולו באוצר חיים זה, \"להתחסד עם קן דיליה, דא כנ\"י\" ההכרה הפנימית, שהננו שריגים מעץ חיים רב דליות ושגיא פרי, שכל מה שאנו יותר מעורים בגופו של אילן הננו חיים את החיים היותר שלמים ורעננים, בהווה ובנצח, היא תביא את תחית האומה למגמתה, היא ואך היא תקיץ את הקץ, שאליו אנו עורגים, ותתן לנו חוסן ישועות, והשרידים אשר ד' קורא, חסידי הדור, קדושי עליון, אין להם להסתכל בשום גרעון, בשום צד שלילי של כל נפש בישראל, הדבקה באיזה דבק בצור מחצבתה, כי אם להעלות את הנקודה הכללית שבכל נשמה פרטית ברום גבהה ובעלוי קדושתה. האהבה הבלי גבולית אל האומה, אם החיים שלנו, אינה יכולה להפחת משום סבה וכשלון שבעולם, \"לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו\". מתנשאים אנו מעל כל מחשבות השטנה של ההבנה השטחית, שתופסים בה מוסרים ומאמרים מיוחדים, שמעוררים על ידם כעס ושנאת אחים, ומלאי רצון ושקויי טל חסדים אדירים הננו שבים לחבק בזרועות אהבה את כל הנשמה לבית יעקב, החפצה לראות בשמחת גויינו ולהתהלל עם נחלתנו. דוקא מתוך האהבה הנאמנה, מתוך רחשי הכבוד היותר מסורים בכל חום רוח ונפש, הננו באים להכריז על התשובה אל התורה והמצוה, אל הקודש והאמונה, אל מורשת אבות ומסורת קדומים, אל אור ד' אלהי ישראל, המופיע על עמו ועל ארצו לעדי עד בגאון עזו. נתרחק נא מכל טינא, נתרומם מכל קטנות מח ולב, נתעלה מכל שנאה וקנטוריה, נספוג נא את האהבה הרעננה ממקור עדנה, נרכיב את ענפי החסד על שרשי הדעה, את הוד החופש על הדרת השיבה, של האמון של כבוד הורים ומורים, אשר לעם עתיק אציל ואיתן. לתחיה איתנה זו קרואים אנו ואליה נבא, ארץ אבות החמודה, ארץ חיים לנו, היא תכשירנו לעילוי עילויים זה, אלהינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות",
  "summary": "אשרי מי ששם עצמו כשיירים לכנסת ישראל ויונק ממנה את כוחו, ואהבתו לאומה אינה נגרעת בגלל חסרונותיה החיצוניים."
 },
 {
  "id": 2879,
  "article": " סמוך לעקבא דמשיחא מתרבה סגולת האחדות באומה, המעשים הטובים והדעות והאור האלהי הנמצאים בצדיקים פועלים על קדושת הכלל יותר מבשאר הזמנים. טמונה היא סגולה זו במטמון של קטיגוריא ומריבות, אבל תוכו רצוף אהבה ואחדות נפלאה, שמעוררת הרגשה כללית לצפיה לתשועת הגוי כולו",
  "summary": "סמוך לעקבא דמשיחא מתרבה סגולת האחדות באומה, אף שהיא טמונה במטמון של קטרוג ומריבות."
 },
 {
  "id": 2880,
  "article": " אחרי המגרעות הרבות, שאנו רואים בדרכי חיינו הכלליים בדורנו בכלל ובארץ ישראל בפרט, הננו מוכרחים להרגיש שאנו נולדים מחדש, מתחתית המדרגה הננו הולכים ונוצרים עוד הפעם כימים מקדם. כל הרכוש הרוחני של העבר הולך ונבלע לכאורה במקורו, ויוצא הוא בפנים חדשות, מקוטנות הרבה בכמותן, אבל רעננות מאד ועלולות לצמיחת גדולה, מלאה חיים עזיזים, באיכותן. הננו קרואים לעולם חדש מלא זוהר עליון, לתקופה חדשה שתעלה בחסנה על כל התקופות גדולות הערך שקדמו לה, מאמין הוא העם כולו, שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומתחלת שלפנינו, ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו היא, סוד ד' נגלה במהלכו ההיסתורי, והממורת העתיקה מעידה על אור נשמתו המכרת את עצמה ואת כל יחוסי מאורעותיה עד דור אחרון, דור צופה לישועה קרובה",
  "summary": "תחיית האומה בארץ, גדולה ברעננותה וקטנה בכמותה (כתינוק שנולד), ואמונת ישראל בנצחיות התחייה היא סוד קיומה."
 },
 {
  "id": 2881,
  "article": " הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל, והשכינה שירדה בגלות עם ישראל הוא הכשרון להעמיד קדושה בנגוד לטבע. אבל הקדושה הלוחמת נגד הטבע אינה קדושה שלמה, צריכה היא להיות בלועה בתמציתה העליונה בקדושה העליונה, שהיא הקדושה שבטבע עצמה, שהוא יסוד תקון עולם כולו וביסומו הגמור, והקודש שבגולה יחובר אל קודש הארץ \"ועתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל\". כשבאים להשכלה עליונה זו של הקדושה השלמה שבטבע, הכוללת בקרבה ג\"כ את הקדושה שלמעלה מן הטבע והמתנגדת אל הטבע, אז המלחמה חודלת לגמרי, מדת הדין מתבסמת, והכל נוטה כלפי חסד. כל הכחות שבאדם הפרטי נראים בעדינותם המרוממה, כפי מה שהם בטבעם, והרי הם קדושים ומוכשרים לעלוי היותר עליון, והאור שלמעלה מן הטבע עומד אצור בהם לעת הצורך, והאדם חש בקרבו חופש של נועם קודש, ו\"ימוד עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו, שנאמר: בקרבך קדוש\".",
  "summary": "קדושת ארץ ישראל שבטבע, גדולה מהקדושה שבגלות הלוחמת בטבע, ועתידה קדושת הגלות להיבלע בקדושת הארץ."
 },
 {
  "id": 2882,
  "article": " אין הטבע מתגלה למשורר הישראלי בכל הדרו ויפיו מפני שבר האומה והרחקתה מהחיים הטבעיים הבריאים. ואם ירצה משורר בעל כשרון להתמכר אל הטבע למרות כשלונה של האומה יוכל רק להטביע את עצמו בצד המוחש הגס שלה, אבל את יפיה השמימי לא יוכל לחוש בכל טובו והדר זיוו, כי כיון שירצה להתרומם אל הספירה הרוחנית ירגיש שבר האומה וידום רוחו, תחת אשר בשקיעה החושית יוכל לשכח לפעמים את המצב ההוה של האומה. \"מיום שחרב בית המקדש לא נראה רקיע בטהרתו, שנאמר: אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם\". התחיה הלאומית, הנכרת בבנין הארץ, כשהיא נלקחת עם מקורה החי, תובל כבר להחזיר רשמים הגונים מויו הרוחני של הדר הטבע, עד שתולד האפשרות להסתכל לא רק בארציותו כ\"א גם בזיוו השמימי, בערך ידוע המכוון לפי ניצוצי האור שבתחיה המתפתחת",
  "summary": "התחיה הלאומית משיבה לטבע את יופיו והדרו השמימיים, ובלעדיה אין אפשרות לשום משורר לחוש אלא את צדו הגס והמוחשי."
 },
 {
  "id": 2883,
  "article": " הנני רואה בעיני, אור חיי אלןהו עולה, כחו לאלהיו הולך ומתגלה, הקודש שבטבע פורץ גדריו, הולך הוא בעצמו להתאחד עם הקודש שלמעלה מן הטבע הגס, עם הקודש הלוחם בטבע. לחמנו בטבע ויצאנו בנצחון, הטבע המגושם עשה אותנו לבעלי מומים, נגע בכף ירכנו, אבל השמש הלא לנו זרחה לרפאותנו מצלעתנו. היהדות של העבר, ממצרים ועד הנה, מלחמה ארוכה היא נגד הטבע, בצדו הכעור, של טבע האנושי הכללי, אפילו טבע האומה וטבעו של כל יחיד. לחמנו בטבע כדי לנצחו כדי לרדותו בתוך ביתו, הוא נכנע בפנינו, העולמות הולכים ומחבסמים, בעצם עומק הטבע תביעה גדולה מתגברת לקדושה ולטהרה, לעדינות נפש ולזכוך החיים, אליהו בא לבשר שלום ובנשמתה הפנימית של האומה זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא הולך ומתקרב אל הקודש. זכירת יציאת מצרים הולכת ונעשית לזכירת יציאת שעבוד מלכיות ההולכת ומתרקמת והננו כולנו הולכים ומתקרבים אל הטבע והוא מתקרב אלינו, הולך הוא ונכבש לפנינו ודרישותיו הולכות ומתתאמות עם דרישותינו האציליות ממקור הקודש. הרוח הצעיר התובע את ארצו, שפתו, חרותו וכבודו, ספרותו וכחו, רכושו, רגשותיו, נזרמים הם ע\"י שטף של טבע, שבתוכיותו מלא הוא אש קודש",
  "summary": "[אישית] הקודש שבטבע מתאחד עם הקודש שמעל הטבע על-ידי אורו של אליהו."
 },
 {
  "id": 2884,
  "article": " יתפתח הישוב בארץ ישראל, יבנה הבנין הלאומי, מתוכו יפוח רוח גדול, נשמת האומה תתעורר לתחיה, מעומק טבעה תכיר את כל מהותה, מעוצם כחה תכונן את סדרי חייה העצמיים הרוח המיוחד של האומה יכונן אמונת ד' אלהי ישראל בעולם, ואין צריך לומר בקרבה פנימה. המורך ודלדול הכח, השורר עכשיו, מונע הוא את גאון האמונה מהופיע בעולם, מעכב הוא את המהלך החי של המצות המעשיות וקשר האמונה האלהית אשר בתוכן מלהופיע בכל הדרו. אבל יתפרץ הכח הפנימי כהר פרצים והחיים הישראליים, מתוך הכרח פנימי ומתוך הכרה חפשית גם יחד, יעשו באוהו הצביון הראוי להם, והצביון הטבעי להם הוא אשר יביא את התשובה הגדולה, את התשובה מאהבה, בלא שום נפילה חמרנית, כ\"א תשובה פנימית נובעת מעומק האמת שבאור החיים של הנשמה. אין להצטער כלל מזרמי הרוח הלאומי הטבעי ההולך וסואן; גם הקלקולים, שהוא מקלקל במהלכו, סופם לבא לכלל בנין ותקון",
  "summary": "פיתוח היישוב והבניין הלאומי יביאו להתעוררות נשמת האומה, שתיישר את דרכיהם ותתקן את קלקוליהם."
 },
 {
  "id": 2885,
  "article": " אפיה של הגאולה הבאה לפנינו, שראשית צעדיה הננו חשים ומרגישים, הוא בתוכיותה של כנסת ישראל. מתפתחת היא האומה, בכל כחותיה, מגדלת היא את רוחה, את טבעה ואת עצמיותה, אינה מכרת עדיין את עומק הישות העליונה שהיא כל יסוד תקומתה. עינה לארץ, ולשמים עדנה לא תביט. היא אינה שבה עדיין אל אישה הראשון בפועל, היא מעבדת את חייה בכחותיה הנמצאים בשרשי נשמתה. אמנם בלא קריאת שם, בלא מגמה מבוררת הכל הוא אור ד' וכבודו, אבל לא היא ולא העולם מכיר זה בבליטה, שם שמים לא שגור בפיה, אומץ וגבורה רודפת היא, אבל באמת הכל קודש ואלהי הוא. רק בהגמר התוכן, בהעלות האומה למרום מצבה, אז יוחל אור אלהי נקרא בשם המפורש להגלות, יגלה ויראה, שכל מה שהאיר וכל מה שיאיר, כל שחי וכל שיחיה בה, הכל אור אלהי עולם אלהי ישראל הוא, \"וזה שמו אשר יקראו ד' צדקנו\", \"ושם העיר מיום ד' שמה\". מצב גאולה זה הוא יסוד החזון של הרזים, שכנסת ישראל לא תשוב למקומה לעתיד כי אם קודשא ב\"ה וכל חיליו יבאו אליה, ויקימו אותה מן עפרא ביקר סגי, אשרי עין ראתה כל אלה ולמשמע אוזן ותקוה תשמח נפשנו. והמשך הזמן, העובר בין ההופעות המיוחדות המרוכזות בכנסת ישראל, עד שיופיע אור תפארת ישראל, לדעת כי שם ד' נקרא עליה, הוא זמן חבלי משיח, שרק אמיץ אונים כרב יוסף היה אומר עליו בנגוד לכל האומרים, ייתי ולא אחמיניה ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופתא דחמריה",
  "summary": "התפתחות האומה שלפנינו היא ראשית הגאולה, אף-על-פי ששם שמים עוד לא שגור על-פיה, ומצב זה הוא חבלי משיח."
 },
 {
  "id": 2886,
  "article": " גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, \"אמונת זה סדר זרעים שמאמין בחי העולמים וזורע\". כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית. ",
  "summary": "בשׂר הקודש של ישראל דורש פיתוח, ובו תלויה גם הצלחת התשובה."
 },
 {
  "id": 2887,
  "article": " ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. \"ויעש דוד שם\", \"ודוד עשה משפט וצדקה לכל עמו\", \"ויואב בן צרויה על הצבא\", \"ולא נענש אבנר אלא מפני שעשה דמן של נערים שחוק\". אבל שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם, בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעליתה ע\"י שירות ותשבחות, שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים, אלא שע\"י הכונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, וע\"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל עולה הרוחניות החצונית. ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כלם, בהבלטת אפיה של האומה בפרשה הקטנה שכל גופי תורה תלוים בה בכל דרכיך דעהו. ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באמוץ הגופני ובכל החזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה ברור מתערובות צחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים ואור נוגה הולך ואור עד נכון היום",
  "summary": "ההתעמלות שעושים צעירי ישראל למען גבורת האומה, מוסיפה כוח לעוסקים בייחודים, ופועלת כשִירות דוד בתהילים."
 },
 {
  "id": 2888,
  "article": " כל מה שמקיף את המציאות בכל הדרגותיה, בהשפעה רוחנית מוסרית וקדושה, צריך לטהרה יותר גדולה. המקדש וקדשיו כוללים את רוממות אצילות ההשכלה ואת תחתית טהרת הדם הבשר, הדמיון והרגש, ובשביל אלה השלבים התחתיים, המקושרים לכללות הכל באגוד חי, נדרשת היא הטהרה המדויקת. ההשפעה העליונה לבדה, המכוונת אל הדעת, וממלאה בזה את תפקידה, בתקוה שממעין הרוחני יטהר הכל, היא אינה צריכה כ\"כ לפרטי טהרה מעשית, \"הלא כה דברי כאש נאם ד' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה\". החסידות האחרונה פנתה אל הרגש והדמיון יותר מאל השכל והמעשה, ובשביל כך העירה הרבה את תביעת הטהרה הבשרית. לכתחלה בימי עזרא היתה המגמה לקשר אה ישראל אל הקודש המקדש, גם בצד התחתיתי שהוא אחד מדרכי החנוך הכלליים של האומה, והובלטה הטהרה. הגלות דלדלה את הכחות הרגשיים והציוריים, יחד עם גבורת החיים והמנוחה האסתתית ונשארה השפעת השכל, בדליגתה הרוחנית, מצורפת אל המעשה. מקום השלבים הרוחנים הממוצעים הרגש והנטיה הבשרית נשאר פנוי, \"אין לנו שיור רק התורה הזאת\". יצאה הדיקנות של הטהרה מכלל החובה, ונשארה קשורה בצפיה אידיאלית, במושג של קדושה וחסידות ליחידים, עד שבאה החסידות האחרונה וחפצה לשתלה בהמון, כמובן יש כאן גרעין בריא שצריך הגבלה ופתוח, ביחוד ראוי הוא להתגדל ביחד עם חחיית האומה בארץ ישראל בחבור ההגדלה של השקוע ברוחניות, מצמאון בריא ומועה קבועה ומסויימת להבראות את כל האומה ואת שורש נשמתה בכל תכונת החיים שלה, שהטהרה הבשרית היא אחת מגבורותיה. \"כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה\", ועל כולם אמור: \"כי ד' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחנך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך בכל מקום שהגבורה העממית הישראלית מתגברת, מיד מוכרחת לבא תגבורת הטהרה הבשרית והרגשית, עם כל תבונתה, ולהזדוג עמה, וכל אלה הנם מכינים בסיס למעמד חי אורגני, הכולל את התחיה כולה, מראשית ההפשטה העליונה עד אחרית עליזת החיים ורעם גבורתם. \"ונתתי צבי בארץ חיים\"",
  "summary": "הטהרה הגופנית מעוררת ומטהרת את הרגש והדמיון התחתיים, המתעוררים בייחוד בעת תחיית האומה."
 },
 {
  "id": 2889,
  "article": " אי אפשר לספרות ישראלית שתצליח בלא התקדשות הנשמות של הסופרים. כל סופר שאינו עמל לטהר את מדותיו, לזכך את מעשיו ואת רעיונותיו, עד שיהיה עולמו הפנימי בעצמו מלא אורה והשלמות הפנימית מורגשת בתוכו, יחד עם הדאגה להשלים את החסר ולהמלא ענוה ממוזגת בגבורה ושלות רוח עם התעוררות שכלית ורגשית חזקה להיטיב ולהשכיל את עצמו, וחפץ נשגב לעמוד ברום הטהרה והקדושה האצילית, כ\"ז שאינו עומד במעמד כזה לא יוכל להקרא סופר באמת. רק \"הראשונים היו נקראים סופרים, מפני שהיו סופרים אותיות שבתורה\", וספירת האותיות שבתורה העלתם למדרגה עליונה של טוהר רוח וגבורת נשמה, עד ששם סופרים היה נאה להם. ואם את הספרות הישראלית אנו חפצים להחיות צריכים אנו ללכת בדרך הקודש הזאת, לבא מן הקדושה אל הספרות, \"והיה שם מסלול ודרך, ודרך הקודש יקרא לה\" \"והלכו גאולים\"",
  "summary": "כל סופר שאינו עמל לקדש עצמו אינו ראוי לכינוי \"סופר\", שכן הראשונים נקראו כך מפני שהיו סופרים את אותיות התורה."
 },
 {
  "id": 2890,
  "article": " הספרות תתקדש, וגם הסופרים יתקדשו, יתרומם העולם להכיר את כחה הגדול והעדין של הספרות, הרמת היסוד הרוחני בעולם בכל עילויו, ילך האור ויפרוץ, התביעה האיתנה תתבע את שלה, התובעים הם נשמות רבות צמאות, נשמות מרגישות, מכירות בחכמת הפרצוף של המבטאים והסגנון את טומאת הרעיון שבסופרים רבים, שלא תכסה אותה כל מליצה מוסרית, כל הלבשה שירית, \"עקוב הלב מכל ואנוש הוא\". רוח טומאה זה ככל רוח הטומאה בכלל עבור יעבור, יבטל מן העולם וכליל יחלוף והספרות תתקדש, וכל סופר יחל לדעת את הרוממות ואת הקודש שבעבודתו, ולא יטבול עטו בלא טהרת נשמה וקדושת רעיון. לפחות תקדים המחשבה של תשובה, הרהורי תשובה עמוקים לפני כל יצירה. אז תצא היצירה בטהרתה, רוח ד' תחול עליה ונשמת הגוי כולו, תגבל בה אחרי אשר חכמת סופרים תסרח, יאמר לישראל עוד: \"ואני זאת בריתי אותם אמר ד' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ד' מעתה ועד עולם\"",
  "summary": "טומאת הסופרים ניכרת ביצירתם למרות הלבשתם השירתית, והם עתידים להיטהר, וברוח התשובה תתעלה יצירתם."
 },
 {
  "id": 2891,
  "article": " החכמה שמתרבה מתוך קנאת סופרים, כיון שבאה מתוך קנאה סופה להרקב, וכל רקבון יש בו סרחון, וזאת היא חכמת סופרים שתסרח בעקבתא דמשיחא וע\"י סרחון זה תתבטל צורתה הקודמת, ויוחל להיות מאיר אור הנשמה של החכמה העליונה מכל קנאה, שהיא למעלה מחכמת סופרים, היא החכמה שתצא לאור ע\"י שיר חדש ושם חדש אשר פי ד' יקבנו. \"ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון\"",
  "summary": "החכמה הבאה מקנאת סופרים תירקב ותסרח, ותתבטל צורתה, ואז תואר באור החכמה העליונה."
 },
 {
  "id": 2892,
  "article": " החוצפא של עקבתא דמשיחא היא מעוט אור לשם תקון הכלים, ואינה דומה כלל למאורעות של עברינות אחרים שהם היו לקותות גמורות, בדרך הריסה. אמנם ישנם בתוך המחנה הזה של בעלי החוצפא גם זיקין שהם מוכרחים להדעך לגמרי ודעיכה זו תבא ע\"י הארה גדולה של אור תורה מגבורה של מעלה, ע\"י הופעת צדיקים גדולים מאד, \"אור צדיקים ישמח, נר רשעים ידעך\". בלא החוצפא דעקבא דמשיחא לא היה אפשר לבאר רזי תורה בגילוי גמור, רק ע\"י התעבות ההרגשות שע\"י החוצפא, יהיה אפשר לקבל הארות שכליות עליונות מאד, וסוף סוף שהכל ישוב לתקון גמור",
  "summary": "החוצפה שבעקבתא דמשיחא היא מיעוט האורות לשם תיקון הכלים, והיא תוּאר בהתגברות אורות הצדיקים."
 },
 {
  "id": 2893,
  "article": " הדור הראשון של עקבתא דמשיחא, בתחלת קץ המגולה של ישוב ארץ ישראל, הוא מכשיר את החומר של כנסת ישראל, והרוחניות צריכה לשמש בו שמוש של שמירת החיים הפנימיים, וכשיתחזק הכח החמרי של האומה אז יגלו כל הסגולות הרוחניות הקדושות שבה, ותשוב התורה וכל מאורותיה לאיתנה, להיות לאור עולם, לעטרת תפארת בידי ד' ולצניף מלוכה בכף אלהי ישראל",
  "summary": "דור עקבתא דמשיחא מחזק את החומר, שעל-גביו תתגלינה כל סגולותיה של האומה."
 },
 {
  "id": 2894,
  "article": " הרבה נשמות, נדחות בין האומות, שבות לכנסת ישראל בעקבתא דמשיחא, וכח העכול אינו מספיק בתחלה להפכם למזון מבריא. ומזה נצמחה המחלה של חוצפא, אבל היא רק מחלה עוברת, \"וחיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו\"",
  "summary": "החוצפה שבעקבא דמשיחא, באה מחוסר יכולת זמני לעכל את כל הנשמות התועות בין האומות, השבות לישראל."
 },
 {
  "id": 2895,
  "article": " הנפש של פושעי ישראל שבעקבתא דמשיחא, אותם שהם מתחברים באהבה אל עניני כלל ישראל, לארץ ישראל ולתחית האומה, היא יותר מתוקנת מהנפש של שלמי אמוני ישראל, שאין להם זה היתרון של ההרגשה העצמית לטובת הכלל ובנין האומה והארץ. אבל הרוח הוא מתוקן הרבה יותר אצל יראי ד' ושומרי תורה ומצות, אע\"פ שההרגשה העצמית וההתעוררות של כח פעולה בעניני כלל ישראל אינן עדיין אמיצות אצלם, כמו מה שהן אצל אלה שרוח עועים אשר בתוכם מעכר את לבם, עד כדי להתקשר בדעות זרות ובמעשים המטמאים את הגוף ומונעים אור הרוח מלהתקן, וממילא סובלת גם הנפש מפגמיהם. התקון שיבא ע\"י אורו של משיח, שיעזור לזה הרבה דבר ההתפשטות של תלמוד רזי תורה וגילוי אורות חכמת אלהים, בכל צורותיה הראויות להגלות, הוא, שיעשו ישראל אגודה אחת, ותתוקן הנפש של היראים שומרי תורה ע\"י שלמות הנפש שבפושעים הטובים, ביחש לעניני הכלל ותקות הגשמיות והרוחניות המושגות בהכרה והרגשה האנושית, והרוח של הפושעים האלה תתוקן ע\"י השפעתם של יראי ד' שומרי תורה וגדולי אמונה, וממילא יבא לאלה ולאלה אור גדול, והופעת תשובה שלמה תבא לעולם, ואז יהיו ישראל מוכנים לגאולה. והצדיקים העליונים, מארי דנשמתא, הם יהיו הצנורות המאחדים, שעל ידם יעבור שפע אור הנפש משמאל לימין ושפע אור הרוח מימין לשמאל, ותהיה השמחה גדולה מאד, \"כהניך ילבשו צדק, וחסידיך ירננו\", וזה יהיה בכח אורו של משיח, שהוא דוד בעצמו. ש\"הקים עולה של תשובה\", \"בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך\"",
  "summary": "בעקבא דמשיחא הנפש יותר מתוקנת בפושעים הקשורים לכלל, והרוח יותר מתוקנת בצדיקים, ובאורו של משיח יתקנו אלו את אלו."
 },
 {
  "id": 2896,
  "article": " מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחית האומה תתעורר לבא. השלוה הגשמית שתבא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבאו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נשאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע, עד אשר יבא סער ויהפך מהפכה, ויראה אז בעליל כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים, באור ד' ובתורתו, בחשק האורה הרוחנית, שהיא הגבורה הגמורה המנצחת את כל העולמים וכל כחותיהם. הצורך למרידה זו, היא הנטיה לצד החמריות, שמוכרחת להולד בכללות האומה בצורה תקיפה אחר אשר עברו פרקי שנים רבות, שנאפסו לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חמרית, וזאת הנטיה כשתולד תדרך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו ע\"י מכאוביהם",
  "summary": "מקובלים אנו שתהיה מרידה רוחנית בארץ ישראל לפני הגאולה, שתפקידה לבסס את החמריות באומה."
 },
 {
  "id": 2897,
  "article": " כשם שאי אפשר ליין בלא שמרים, כך אי אפשר לעולם בלא רשעים. וכשם שהשמרים מעמידים את היין ומשמרים אותו, כך הרצון הגס של הרשעים גורם קיום ועמדה לשפעת החיים כולם, של כל הבינונים והצדיקים, כשהשמרים מתמעטים והיין עומד בלא שמריו, הרי הוא עלול לקלקול וחמוץ. הגלות דלדלה את כח החיים של האומה ושמרינו נתמעטו הרבה מאד, עד שיש סכנה לקיום החיים של האומה מחוסר תפיסת חיים מעובה, האחוזה בבהמיות ובאדמה ושקיעתה החמרית. הקיום בגולה הוא קיום רסוק, וזה הקיום המדולדל, שהוא חדלון יותר מהויה, היה אפשר לו להמשך איזה משך זמן גם בחוסר שמרים כפי ההכרח. אבל לכל זמן, וכבר כשל הכח, והקיום העצמי תובע את תפקידו, ושיבת ישראל לארצו בשביל קיומו העצמי הוא מאורע מוכרח, וקיומו זה יוצר את שמריו: נושאי הרשעה והחוצפא של עקבתא דמשיחא אשר ירגז כל לב לזכרן. אלה הם הצדדים העכורים שהקיום הצלול והמשמח מתהוה על ידם, וסוף המהלך הוא: שקוע השמרים בתחתית החבית, הנמכת הכחות הרשעיות בתהום החיים, ואז מתבטל מהם כל תכנם המכאיב ומזעזע. אבל בהמשך יצירתם שהנם הולכים ביחד עם היין, חיי האומה ורוחה המתעורר, הם מעכירים אותו והלבבות רועשים למראה התסיסה, וינוח הלב וישקוט במכונו רק למראה העתיד, ההולך ועושה את מסלתו, במפלאות תמים דעים, \"מי יתן טהור מטמא לא אחד\"",
  "summary": "העולם זקוק לרשעים מפני רצון החיים הגס שלהם המקיים את העולם, ובייחוד לקראת הגאולה."
 },
 {
  "id": 2898,
  "article": " כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים, ודוקא מפני גדולתה ירדה עד לתחתית המדרגה, ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום ותכשיר את העולם כולו עמה לעליה עליונה מקורית, כן הקודש שבחול, שירד עד לידי החולין הגמורים, הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש, אלא שהוא מסתתר הרבה. ואין קץ ותכלית לתיקוני העולם שיבאו מכל הטוב הבא לעולם בדרך חול, שיגלה ויראה הודו והדרו לעת המאושרה, אשר \"לא יהיה אור יקרות וקפאון\" \"והיה לעת ערב יהיה אור\". לפני אורו של משיח שיגלה במהרה בימינו, יתעורר כח הקודש שבחול, שיעורר בראשית התעוררותו את החול, והכל ידברו \"בלישנא דאיניש ולא בלישנא דקוב\"ה, (זוהר) וע\"ז נאמר: \"גם לשוני כל היום תהגה צדקתך, כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי\"",
  "summary": "כשם שנשמת האדם גדולה מהמלאכים, כך הקודש שבחול גדול מהקודש שבקודש, והוא עתיד להתגלות לפני בוא המשיח."
 },
 {
  "id": 2899,
  "article": " מפני שהציור של גדולת האור האלהי הוא גדול מאד בפנימיות הנשמות של דור האחרון של עקבא למשיחא, במדה כזו שאין להן עדיין הסתגלות איך להנהיג את החיים הממשיים ע\"פ גודל עליון כזה, מתוך כך באה הכפירה ואתה הדלדול הרוחני הדומה לחורבן, שאנו רואים בדורנו. אבל דרך הרפואה הוא רק להרבות כלים, הסברות ותכניות, המועילים לסול דרכים בשביל הסתגלות מעשית ע\"פ האורות היותר עליונות, ומטעם זה באה ג\"כ הדרישה הגדולה לחרות הרוח ואמוץ הגוף, כי רק רוח חזק ואמיץ וגוף בריא ואיתן יוכלו להכיל בתוכם בלי זעווע את ההארות היותר עליונות ולעמוד במעמד האיתניות הראוי לחיים פועלים מלאים עז של יצירה, ולהמשיך מתוכן המשכות של ארחות חיים, מתוך צרוף פנימי, שכל אלו ההכנות דרושות הן לתשובה השלמה, העומדת אחר כתלנו",
  "summary": "הכפירה באה מציור אלוהות גדול שאינו ממומש בחיים המעשיים, ולכן היא דורשת את אימוץ הגוף ותיקון הרוח."
 },
 {
  "id": 2900,
  "article": " \"משחרב ביהמ\"ק לא נראת רקיע בטהרתה שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם\" א\"כ הארת התורה מן השמים של זמן הגלות מעולפת היא הקדרות והשק המכסה. בעת קרבת הקץ יבא רוח המטהר את השמים מקדרותם, המסיר את השק המכסה עליהם, ואז אלה אשר לא הסתגלו לתורה העולה למעלה, הבוקעת את הקדרות והשק, חושבים שאין להם תורה מן השמים, וצדיקים דורשי ד' ועזו מוסיפים אורה ושמחה ומבשרים צדק בקהל רב שדוקא כעת יגלה אור חדש ושמים בטהרתם יראו, וידעו כל באי עולם, כי מן השמים דבר ד' לבית ישראל ולבית יעקב הגוי כולו",
  "summary": "משחרב בית המקדש התלבשו השמים, והתורה הבאה מהם, בשקים, ולקראת הקץ מתבהרים השמים ומאירה התורה העליונה."
 },
 {
  "id": 2901,
  "article": " אורו של משיח יבסס את הודאות של הטוב הגמור שבהויה בכלל, ותמלא הארץ אורה ושמחה, המרעיפות משמי שמים תמיד. ואז תבוא ההכרה שטוב להודות לד' על הרעה כמו על הטובה וגם ברוחניות מיסוד החדוש של לאה, שאמרה, בלדת יהודה: \"הפעם אודה את ד'\", \"וכל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה\", \"באו שעריו בתודה\"",
  "summary": "אורו של משיח יברר את ודאות הטוב, ואז תגדל ההכרה שטוב להודות לה'."
 },
 {
  "id": 2902,
  "article": " יניקת תורה שבעל פה היא בגניזה מן השמים, ובגלוי מהארץ, וצריכה ארץ ישראל להיות בנויה, וכל ישראל יושבים עליה מסודרים בכל סדריהם: מקדש ומלכות, כהונה ונואה, שופטים ושוטרים וכל תכסיסיהם, אז חיה היא תורה שבעל פה בכל זיו תפארתה, פורחת ומעלה נצה, ומתחברת לתורה שבכתב בכל שעור קומתה. בגלות נפרדו התאומים, נתעלתה תורה שבכתב למרומי קדשה, וירדה תורה שבעל פה בעמק תחתית. ומ\"מ היא מקבלת יניקה חשאית מאור תורה שבכתב, מספיח העבר, המספיק להעמידה בחיים מצומצמים, והיא ירדת ונופלת בכל יום ויום, עד אשר מהרה יפוח היום ואור חיים יבא מאוצר גאולת עולמים וישראל יעשה חיל, ינטע על ארצו וישגשג בכל הדר סדריו. אז תחל תורה שבעל פה לצמח מעומק שרשיה, תעלה מעלה מעלה, ואור תורה שבכתב יזריח עליה קרני אורה מחדש, חדשים לבקרים, והדודים יתאחדו בנוה אפריונם, ואור נשמת אל חי העולמים המתגלה בתחית ישראל וברום קרנו יאיר באור שבעת הימים, על אור החמה ואור הלבנה גם יחד. והיה אורם ישר, חודר ומושך, מזה לזו, ועונה את הארץ ואת העם בכל יפעת חיים, והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא",
  "summary": "ארץ ישראל מאחדת את התורה שבכתב ושבעל-פה, ובגלות היא יונקת ממנה בחשאי ובצמצום, ובגאולה ישובו ויתאחדו."
 },
 {
  "id": 2903,
  "article": " הסיגים שבהבנת האלהות, היראה, האמונה, וכל התלוי בהן, כל זמן שאין האומה צריכה לתקן את דרכי חייה המעשיים בכללותה אין ההזק שלהם ניכר. אבל כיון שהגיע הזמן שהתחיה הלאומית מוכרחת לבא, וצמיחת קרן ישועה בפועל מוכרחת להגלות, מיד הסיגים מעכבים ואי אפשר לאומה שתתאגד ותשיג בעומק חייה את סוד גבורתה וציורי סדוריה כ\"א ע\"פ דעות מזוככות ומעשים היוצאים מטהרתה של דעת ד' אמת, בבהירות היותר עליונה. זאת היא הסבה, שכח שלילי גדול מתעורר בעקבא דמשיחא, בחוצפה סגיאה, ושלילה זאת תבער את כל מה שהוא כהה בהמושגים האלהיים והתלוי בהם בכללות האומה. אע\"פ שנורא הדבר לראות שכמה עניני אמת, מדות טובות, ומצות וחקים, הולכים ונשטפים ונעקרים לכאורה, ע\"י זרם השלילה, מ\"מ סוף סוף הכל יצמח בטהרה וגבורה, בקדושה עליונה, מגרעין האיתן, הטהור והמרומם, שכל שלילה לא תגיע אליו, ואורו יזרח בתור אור חדש על ציון בגדולה מופלאה למעלה מכל ציור, שכחות דלים של נפשות עיפות, עיפות חמרית ורוחנית, של גלות ארוכה ודלדול, יכולים לצייר",
  "summary": "הסיגים שבהבנת האלוהות מתעוררים בזמן התחייה הלאומית, כשצריך לתקן חיי אמונה מעשיים, והחוצפה מטהרת אותם."
 },
 {
  "id": 2904,
  "article": " ישנם דברים טובים וקדושים, שהסבות המחזיקות אותם בעולם הן כעורות, כמו חולשה, שקר, רשעות, שלפעמים הן תומכות את יסוד הטוב של בושה, צניעות, אמונה, וכיוצא בהם. אמנם כמו שטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים ככה היא הטובה, שמקבל הטוב והקדוש מהרע והטמא, מחוללת היא רעות רבות, ואין אור גאולה יוצא אל הפועל כ\"א ע\"י מה שיהרסו כל היסודות הרעים, אפילו אותם שהם מחזיקים את הטוב והקודש. ואע\"פ שעי\"ז סובל הטוב הקודש והאמונה, והם יורדים ונראים כמתדלדלים, דלדול זה וירידה זו עליה והתעודדות הם באמת, שאחר הרקבון של היסודות הרעים הללו, יחל מיד לצמח אור הזוהר והקודש על יסודות בדיאים של דעה, חכמה, גבורה, תפארת נצח והוד, ובזה תוסד מלכות עולמים לאור ד' וטובו באחרית הימים בחסדי דוד הנאמנים, שהם ברית עולם אשר לא יכזבו עדי עד. \"ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע, בכל צרתם לו צר, ומלאך פניו הושיעם, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם\". ",
  "summary": "ישנן מידות רעות המחזיקות את הטוב, אך גם הן צריכות לכלות כדי שהטוב יצמח על בסיס בריא."
 },
 {
  "id": 2905,
  "article": " רוח הקודש מגלה בבהירות את האור האלהי הגדול המלא חיים, הפרוש בכל העולם כולו, הממלא את החיים כולם, ואת כל האדם בכללו ביחוד, איך הוא הולך ומתרכז, מוצא לו עמדתו בעולם, מקום מנוחה ופעולה בכנסת ישראל, שבקרבה קדוש שורה בהדר גאונו, מראש צורים של גזעה מהליכות תולדתה, \"ואנכי ד' אלהיך מארץ מצרים\". מהופעת תורתה, מהארת נביאיה עמדת מלכותה, בנין מקדשה, חורבנה ושבותה, פזורה וגלותה, נחמתה ותקותה עד דור אחרון, פעולותה על המהלך הרוחני של העולם, התעוררותה לתחיה בזמננו, נפילותיה החמריות והרוחניות, עומק המחשבה האלהית המתגלה בעוצם הירידות, כונניותם לטובת אישיה הפרטיים, לכללותה, למין האדם בכללו, להעלאת העולם בפועל ידה, דבר ד' אשר עמה בחיי שעה: החיים החברתיים והיחידיים הלאומיים והעולמיים, חיי העולם זכוך הנפשות, הגברת זיו החיים, התעלות הכשרונות, המשכת התרבות הכללית שבעולם אל האושר האמתי, התבססות חיי עולם ע\"י החיים הנצחיים הרוחניים, הסדרת הסיעות השונות שבבני אדם ושמירת עניניהם, רכושם וכבודם, הגדלת יפי החיים, כבוד החיים ועונג החיים, ע\"י הבעת דעת אלהים ד' אלהי ישראל, בשפה ברורה ורוח אדיר החי בנשמתה של אומת עולמים זו, התעוררות ספרות פרזית ושירית, בקרתית ופומבית, השבה אל אור הנבואה, בקשורה אל התורה, בתור הכרה בהירה שהכרח גמור הוא לרוח האדם המסובך, לשוב אל המקור העליון, שהדעות היותר נשגבות נשאבות ממנו, כל אלה וסעיפיהן מקשקשות כעת לפנינו בא\"י כזוג. ",
  "summary": "תחיית רוח הקודש והארת התורה והנבואה, עם הגדלת יפי החיים והתרבות – מתגלים לפנינו בארץ ישראל."
 },
 {
  "id": 2906,
  "article": " רק ישראל יכולים הם לקבל אמונת אלהי אמת ד' אחד במלואה וטובה, ואישיותם העצמית עוד תוסיף אומץ עם זה ותרבותם תשתגשג ותתגדל בפריחה מצוינת, \"בד' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל\". אבל הגויים לא באו עדיין לידי מדה זו, ומה שהוכנסה מאורם של ישראל אמונה אלהית בסביבותם, שלא בדרך התפתחות הראויה להם לפי טבעם, נלחם הוא באישיותם הפרטית ומלקה את תרבותם, שהיא זרה, חיצונה, נכרית ומגושמת, בעצם תכונתה. אמנם יד ד' עשתה זאת, שעכ\"פ תרוכך מעט הקליפה הקשה של הזוהמה האנושית, אבל סוף כל סוף מוכרחת הנכריות לנצח אצלם, והמלכות תהפך למינות שתגעל את הניצוצות של רוח ישראל, הבאים מאור ד', שנמסך ברוחם, ותגבר בזה יותר שנאת ישראל. ואע\"פ שבתחלה יראו עי\"ז הנגעים של עקבתא דמשיחא, וקטני נפש חושבים לחקות את הכפירה המתרחבת אצל הגוים, ומדמים אותה לתרבות אנושית כללית, במקום שאינה כ\"א תרבות זרה ונכרית שישראל עומדים כבר למעלה למעלה ממנה, מ\"מ סוף כל סוף המחשבה הזאת בעצמה של החפץ להיות עומד על העצמיות הנקיה בלא עירוב השפעה היצונה, שהיא מגדלת מעבר מזה את שנאת העמים לישראל ביותר, ומעבר חשני את החקוי הרוחני מצד חלושי חיים מישראל, עד שהאנרכיה המחשבתית מהרסת את כל קושט וקודש, היא בעצמה הכרה זו, שיש לעמוד על הנקודה התוכית המסגלת להעצמיות, תקרא את ישראל לתשובה, לעשות חיל באלהים, ולשוב עוד הפעם לגבורה עליונה, \"לא בחרבם ירשו ארץ, וזרועם לא הושיעה למו, כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם, אתה הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב, בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו\". והכרה זו הבאה בהתפתחות אטית מאד, המתחילה מקנאת עם, חבת ארץ, שפה, תרבות גלמית, דעת התולדה, התלהבות עבודה גשמית ארצית בכח היד המגושמה, מוכרחת היא לעלות עד הראש, ולעורר את, המחשבה וההרגשה היותר מיוחדה לישראל בלב כל האומה, הזקנים והצעירים יחדו, ובלב אחד, במחשבה וחשק אחד \"ישובו בני ישראל ובקשו את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ד' ואל טובו\". כעת באחרית הימים, שכבר החלו להראות את נצניהם, כל החיל אשר נגע אלהים בלבם קרואים ועומדים הם, לעורר המון מחשבות והופעות מהספירות העליונות ממקור ישראל, ולעדור בלא לב ולב ביסודות התחתיות שהתחילה כבר וההרגשה לדפוק בהם בחזקה, והמחשבה והמעשה יפגשו יחדו לבנות עולם מלא, בשם מלא, \"ימלוך ד' לעולם, אלהיך ציון לדור ודור, הללויה.",
  "summary": "רק אצל ישראל האמונה מאמצת את החיים, ואילו אצל הגויים היא נלחמת בהם, והכפירה באה לברר את ייחוד האמונה לישראל."
 },
 {
  "id": 2907,
  "article": " מהלך המחשבה הרחבה האידיאלית הולך ומתרחב בטבעו, מקפת היא חזיונות רבים ואופקים גדולים, ותכונת הציורים שלה הנה שונה מתכונת הציורים של דקדוקי הפרטיות שבתורת המעשה וניתוחי ההלכה, ומצב הנפש הדרוש לעומק של הלכה, ע\"פ סגנונה הקבוע המושגר אצלנו מאז נחתם התלמוד, הוא בטבעו אינו מתאים למצב הנפשי של ההתהלכות ברחבה במרומי האידיאלים האלהיים ורזיהם, שאיפותיהם והרחבת עידוניהם. לכן נפלגו האגדה וההלכה הנגלה והנסתר, בהבדלה מקורתית, אמנם הונחה שאיפה פנימית במעמקי הנשמה לשלב את ההלכה והאגדה יחד. עשו נסיון זה מפלפלים בפלפולים שונים, שאנו רואים בהם רוח קדוש של נסיון יצירה, משוקה מטל החיים של חפץ האחדות והשלום הגמור בין העלמין דאתגליין ובין העלמין דגניזין. אמנם לא יצא בצורה של גדלות וגמר פרי, כ\"א בצורה קטנותית ובסרית, ותכלית נטיה נפשית זו היא האחדות הרוחנית המחלטת של העולמות הללו הנראין כנפרדים, וכל מה שאורו של משיח הולך ומתקרב ושרשי הנשמות מתבסמים, הולכת ההארה של רזי תורה ומתגלה ומתבלטת יותר, ולפי גילוי זו הולכים הענינים הגלויים ומתאצלים יותר והם מתקרבים לצד הרזיות, ו\"אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם\". ההסברות המתחדשות בדרכה של התורה הנגלית מדור לדור יש בתוכן נקודה פנימית של התקרבות להרחבה הרזית של קחובות הנהר אשר לבינה העליונה, ות\"ח יקרי דעה הם עובדים בזה את השדה אשר ברכו ד' ומתקרבים בזה לאור \"הגאולה\" שהוא תלמוד הירושלמי, העומד לעומת \"התמורה\" שהוא תלמוד הבבלי, שהוא האור של ישיבת מחשכים שבארעא דמחשכא. באחרית הימים יגלה אור ד' ויתקרב הסגנון של ההלכות המאוששות עם האגדות דחקל תפוחין קדישין במועד קץ המגולה, שהוא שיבת ישראל לארץ ישראל ולהחיותה בבנין מעשי, \"ואתם הרי ישראל פריכם תתנו וענפכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא\", שתכונתו היא קיבוץ החתום וסתום דליבא לפומא לא גליא, תוכן קץ החתום, עם הגלוי של עבודה גשמית מורגשת מכל המון עובד. בגאולה כפולה זו יוחל כח זרוע ד' לגאול את הגופים מכל שעבודם הקשה \"מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה אשר עובד בך\", ואת הנשמות ממכאוביהן ומחשכיהן, מכל המדות הרעות, מכל השנאות והצמצומים, \"ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל\". \"אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע\". ",
  "summary": "הצד ההלכתי שבתורה עוסק בפרטים והנסתר עוסק בכללים, והפלפול והלימוד החדש מכשירים את איחודן."
 },
 {
  "id": 2908,
  "article": " צריך לתן חופש גמור לנטיה הרוחנית שבנשמה שתתפשט ותתרחב בכל כחותיה. לפי רוב פעולותיה החפשיות יאומץ חילה ותגלה נפלאות הדרה גבורת קדשה על החיים ועל כל המעשים והמחשבות. בחופש הנשמה תעלה עמה את כל כחות החיים המפוזרים והמשתלשלים ממנה, וכולם באגודה אחת יתרוממו למרום הקודש העליון. מדה זו הולכת ומאירה כל מה שאור התורה יותר חודר ויותר מאיר, כל מה שרזי תורה הפנימיים, בין מצד המדע, בין מצד הרגש, בין מצד הדמיון, יותר יתגלו ויתפשטו, יותר יוכשרו להיות העסק בהם קבוע ורגיל, כן תתעלה הנשמה בכלל, ונשמת העולם, אור החיים של השכינה האלהית, תזהיר יותר, ותגלה אורה על כל הנפשות ועל כל מעשיהן. וישראל האחוזים מעומק טבע נשמתם באחיזת הקודש העליון, המגמה הרוחנית העליונה של אצילות החיים וההויה, יתרוממו ע\"י התגברותה של האורה הפנימית היוצאת מאור דעת עליון, יתעלו ויתפארו, והגבורה האלהית תעודדם בהדר תפארתה, ויתכשרו יותר ויותר לאור גאולה, לאורו של משיח, והדר השלום הכללי וחן האהבה לכללות האומה ולכל פרטיה, לפעולותיה ולהרחבת חייה, ילך ויתפשט בעולם, עד שמההדר הפנימי יפוצו קרנים גם כן על ההוד החיצוני, ויתחיל כל העולם מבחוץ ג\"כ להכיר את אור תפארת עוזנו, והכבוד הכמוס, המונח במעמקי הנשמה של כל העמים התרבותיים לאורן של ישראל שנעצר ע\"י מעצורים רבים, יפרוץ את כל מעכביו וכנחל פרצים יזרם, לעטר ישראל בתפארה ולאזרו בגבורה. ",
  "summary": "חופש הנשמה עם גילוי אור רזי התורה, יאיר את אורם של ישראל לאור גאולה."
 },
 {
  "id": 2909,
  "article": " התוכן העליון של חכמת הרזים, מתוך שהיא מוכרחת להשתלם ע\"י הופעת רוח הקודש והתגלות נשמה בבינה עליונה, שלמעלה מכל חושי הבשר והחכמות המוגבלות, שהן תוצאותיהם, הוא בעצמו מכריח בהכרח פנימי את ההסתגלות הרוחנית להקשבה עליונה של רוח אלהים. ובני הנביאים היו מתרגלים בתכנים העליונים שאין מגיעים לציורם כ\"א בהקשבה נצחית פנימית הנובעת מאור חיי הקודש, עד שהציורים בעצמם, שדורשים את התפקיד של הבנתם, סדורם והפראתם, הם הם שהיו עוזרים להעלות את החיים הרוחניים של העוסקים בהם לידי המדה של הצפיה האלהית. כעת, בזמן היותר קרוב לקץ ישועה, קול התור נשמע בארצנו והנצנים נראו בארץ, והתביעה של דרישת אור ד', של דרישת גאולה רוחנית עליונה, של נהירה אל ד' ואל טובו, הולכת היא וגדלה. כעת הזמן מחיב להרבות קנין בתורה הפנימית, בחזיונות הקודש שאין להם מבא של הקשבה כ\"א בהתעלותה של הנשמה ורוממות גבורתה באור חייה היותר זכים ועליונים, וחיל אשר נגע ד' בלבם ממחנה אלהים זה, זה יהיה לנו הכח המיסד את יסוד הישועה, הכח הנותן חן ואור חיים וגאון של גדולה בכל תעופת החיים אשר לתחית האומה בארץ ישראל. ספר הזוהר, הפורץ נתיבות חדשות, משים במדבר דרך, מסלה בערבה, הוא וכל תבואתו מוכן הוא לפתח פתחי גאולה, \"ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר, יפקון מן גלותא ברחמי\". ",
  "summary": "התוכן של חכמת הרזים מסגל בעצמו את יכולת ההקשבה, כמעשה בני הנביאים, ובדורנו, דור הגאולה, הזמן מחייב ללומדם."
 },
 {
  "id": 2910,
  "article": " הסיבוכים שבמחשבות וחלוקי הדעות שאינם מתאחדים, בחיים וברעיון, באים ממקור אחד מהמחשבה הרישומית, שאיננה מבוררת. צללי המחשבה, העוטפים את אורותיה, הם יותר רחבים יותר אידיאליים, מהאורה המחשבתית, מהצד הברור שלה, אבל הרבה פחות ידועים ומבוררים, ומתוך כך כל זמן שהחושב מתחמם מרחוק לאור נגהם, הרי דעתו מתרחבת, רצונו מתעדן והרגשתו מתאצלת, וחיי שלוה מלאי הוד קודש ובטחון של גודל וענוה מתמזגים בכל רוחו, והצבור המרווה מהשפעות רבות חן וערך כאלה הולך הוא על המסילה של חיי עולם, וברכת השלום, הסבלנות הטהורה, הערות הרוחנית, חפץ החיים ותפארת הטהרה. הולכים הם ומתגדלים. אבל הרבה פעמים יזדמן, שאיזו נטיה זרה מתגנבת בתוך הרוח, ואותה ההקשבה הרחוקה, שהאדם מקשיב את צליל הקול האידיאלי מתוך אלה המרחקים הנשגבים של צללי האורות הרחבים והאידיאליים, אינה דיה לו, הוא חפץ להזין מהם את אזניו בשמיעה סואנת, את עיניו בראיה מובלטת, את דמיונו בצבעים, את שכלו והרגשתו במושגים מוצקים תפושים בחזקה. אז יהפך לו הטוב העליון לרועץ, מאותו הצמצום שבאור הבהיר המצומצם, שנכנס במדעו ובהכרותיו, יקח גדרים וצבתים, שהם מתהפכים לגדרים לוחצים ולצבתים מעיקים על הצללים הגדולים, נגוהות האור הרחוקים והרחבים, ומתוך אותו הלחץ יולד חום עשני של אש זרה מלאה ממרורות, חמה גדולה וסוערת, קנאה כעסנית לאין גבול, לאין נחת ואין שלום, ובמקומה של האמונה הגדולה, הבטחון השלו, הצפיה המעונגה. יכנס רוח עועים של חפץ שררה ושלטון, מלא אכזריות ומחוסר בושה, צניעות ויושר, ותגרות תדיריות יתלקחו, ומלחמות דמים יולדו, ורצח ותועבה יזחלו כנחשים ממחבואים, וכל הוד לדוה יהפך, וכטומאת הנדה יטמא כל המתימר בשם קודש, וחושך יכסה ארץ וערפל לאומים. ומתוך מעוף צרה זו, מתרוממת לה המשפחה הגאיונה בגאות קודש, המשפחה שהפדות והפאר היא מנת גורלה מאז, המשפחה שנחלתה עמוקה וגדולה היא עד שהיא בעצמה לא גמרה עדיין את כל ההסתגלות הדרושה לגדולת נשמתה, המשפחה אהטר יצאה מבית עבדים ממצרים ומצפה לאור שעה ולאור העולם, לחרות הנשמה וחרות הגוף, ושבה היא אל מקורה, שבה אל הארץ, שהיא כולה מרגשת בה את סגולת חייה, מסתגלת היא להקשבה עדינה, לצלילים עליונים, באים וטסים מעולמים גבוהים ונאצלים, אשר כל חד וחד מקבל מהם כפום שיעורא דיליה \"נודע בשערים בעלה\", ומכל השיעורים יחד יגלה הוד השלום וזיו האמת, יסוד העונג ומילוי החיים, המלאים עבודה וחפץ אידיאלי טהור קבוע, בלא נדידה, \"ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך\", \"ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב\". והולכת היא העדינות וסובבת היא את כל שדרה, את כל כח עובד, יורדת היא עד כדי דעת נפש הבהמה כראוי לגוי צדיק, \"והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו, אשר יעשה ברחת ובמזרה\". ",
  "summary": "עבודה זרה באה מהעדפת השמיעה הסואנת והראיה המובלטת של אורות המחשבה, על-פני עדינות הקשבת צלליה בשיעור נכון."
 },
 {
  "id": 2911,
  "article": " הנסתר ינצח את העולם בחפשיותו אשר לא תדע גבול של מועקה, ודוקא הוא יודע דוקא בדיוק נמרץ את הגבול של כבוד ושל חכמה ויושר לבב. רק הסגול אל הצפיה הנסתרת מודיע אל האנושיות את ערכה ואת ערך התבל. הרציונליות מתפתחת רק מפני שמעבר לסף ההכרה שלה עושה הנסתר את פעולתו המדעית והמוסרית. מזויפת היא ההנחה ההמונית, שהנסתר מעכר את המדע הבהיר ואת הבקורת המדויקת. דוקא ע\"י הנסתר, ובעזוז שירתו ועומק הגיונו, יוסד על יסוד איתן המעמד של המדע ההולך ומתחדש והבקורת המדויקה המנתחת וחודרת. מצרופם של שני אלה השפעים בעשרם הגדול, הנסתר והבקורת, יבנה יסוד האיתן אשר לאור האלהי העליון, העומד למעלה מכל הגה והכרה, דופק רוח גדול זה על דלתותינו, והולך ומנשב הוא במחננו, ויוצר הוא בחביונו אורו של משיח, לכל ערכיו מובניו והופעותיו, והוא יתן כח חדש, וחדוש נשמה לישראל, לשוב להצמיח קרן ישועה ולהנטע עוד על אדמת הקודש כימי עולם, ברוחב דעת ובתכונה חפשית מקורית הראויה להיות מוכרת מכל אפסי תבל לכבוד ותפארת, לגאול רצוצי גליות עשוקי משפט, ולפדות נשמות נעשקות וקודרות מיסורי מחשכיהם ולחדש עוד את זיו האדם הקדמוני בטוהר טבעו, עם כל תוספת הברכה של התרבות החדשה וטובה. ",
  "summary": "הנסתר אינו סותר את המדע הרציונלי אלא מעניק לו ערך סמוי, ודווקא באיחודם תתחדש הרוח ותינתן נשמה חדשה בישראל."
 },
 {
  "id": 2912,
  "article": " הסתירה שבין הנסתר והנגלה באה תמיד מחסרון השלמה של שני היסודות. הנגלה המצומצם בגבוליו, שאינו הומה אחרי מקורו ושרשו, יחוש איזה שנאה אל הנסתר, שאינו חפץ לדעת צמצום וגבול. מעוט ההכשר אל הנסתר, בקפיצה לתוכו רק משום חולשה של תאבון פנימי המצורפת עם רשלנות ובטלנות, הוא גורם שתטושטש הצורה של הנסתר, שרק שלילת הממשיות, רק רפיון החיים וחוסר הכשרון לתפוס את העולם החי, את מעשיו, תנועותיו, עלילותיו וזרמיו המקסימים, מלאי ההוד והגבורה, הוא הגורם לשיקוע בעומק הנסתר למרות חסרון ההכנה. אבל לא זה וזה יתכן, לא בצד אחד של המטבע העולמית והתורנית יבוססו החיים. הנסתר גרעינו מוכן, אבל אל הפועל יצא בהצלחה רק אחרי ההכשר המלא של הנגלה. מילוי הכרס ב\"לחם בשר ויין\" מוכרח להיוה קודם ל\"טיול בפרדס\", ומילוי כרס זה במובנו המלא כולל בקרבו ג\"כ את מדע העולם והחיים ואת ההסתגלות המוסרית המדתית, את גבורת הרצון ואת הכרת ערך האדם, ואת כל הטוב הנאה והמסודר שבמציאות הבא מתוך חנוך טוב והגון לכל צדדיו, המצטרף אל כל המתעורר לחיים ולרעננות מכל צד ופנים, באדם ובאומה בספרות ובחיים, בחול ובקודש ובקודש הקדשים. תביעת הנסתר, שהיא מתמלאת בבא עתה, היא תביעה איתנה, שהיא מביאה את המלה הגואלת, שהיא משחררת את האמרה הישראלית הגדולה ממאסר אלמותה, היא מחדשת החיים האיתנים, היא מעוררת את רוח הגבורה שבקודש המוחלט, שהוא הרבה יותר פשוט ויותר טבעי מכל חול ורגיל, ועם זה עומד הוא בשגובו ובתפארתו. ",
  "summary": "תביעת הנסתר הבאה מרשלנות ורפיון מהעולם הנגלה, מטשטשת את הנסתר, והבאה בהכשרה מתאימה – גואלת את הרוח מאִלמותהּ."
 },
 {
  "id": 2913,
  "article": " חמדת התורה משתלהבת בהכרה פנימית, מתחיל האדם לחוש את הארג הגדול של כל אות ונקודה, שכל רעיון ותוכן, שכל ידיעה וסברה, של כל ניד רוחני, של כל זעזוע, שכלי והרגשי, מקרוב וכללי, עד רחוק ופרטי, מדברים אציליים רוחניים ומוסריים ע\"פ הפרצופיות הגלויה שלהם, עד דברים מעשיים חמריים חוביים, נראים כמטילי אימה ומכריחים, ועם זה מסובכים ומלאי ענין והטרחה שכלית גדולה, כולם יחד מוכרים הם בהכרת קודש עליונה, שתמימות האמונה שבחבת התורה היא מוצאה את רוממות אמתה וגדולת שירתה, לדברים חיים וקימים, ששטפי חיים עזיזים, מלאי חמדה ששון ויפעה, עוברים בהם וממלאים אותם, ומתק אין קץ מורגש בחיך ההוגה. \"וחכך כיין הטוב הולך לדודי למשרים דובב שפתי ישנים\", \"מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים מפעמת היא החבה, ומתחדשת היא, גלי גלים הומים, המון כנורות ונבלים, מנעימים נועם שיח סודם, מעומק נשמת האומה, מרוממות נשמת האדם המרכזה בקרבה, מרוחב נשמת כל היקום, כל היש שבנקודת ציון הפנימית, מקור התענוג, משולל כל תוכן ותואר מוגדר, משם, מן הכל, הומה וסוער המון גלגלי חיים רועשים ממתיקים סוד שיח קודש. התורה מתגלה בהדר יפעתה נשמת האומה החיה והמקורית, הרעננה והעשירה, הנשמה רוממת הרוח, רוויית העדן, הנה היא מוצגה לפנינו בשלל צבעי יפעת כליל חמדתה, ערגה לה נפשי, לבי ובשרי ירננו אל אל חי, כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ושפתי רננות יהלל פי. מתגלה היא התורה בכליל הודה אל הדור הרענן מלא כח עלומים, והצפיה הולכת היא ומפעמת על דלתי נשמתו הגאיונה, עוד לא הסירה מעליה את צעיף סתרה. מעולפת היא בת שמים חמודה זו, אבל קרני הודה כבר חודרים מבעד הצעיף, ממלאים הם את פינות חיינו נוגה ואור חיים, מזלת היא כבר טללי חיים אל תוכיות הנשמות המקיצות לתחיה, תורת ארץ ישראל הולכת ונעורה, יחד עם תחית הבנין, העבודה הפרודוקטיבית וההכרה העצמית. ",
  "summary": "כאשר חמדת התורה משתלהבת בהכרה פנימית, מוכרת התורה כולה, מכלליה עד פרטיה, לִמלאַת חיים ושמחה."
 },
 {
  "id": 2914,
  "article": " הגלות מעטה את צביוננו, דכאה אותנו, אבל לא השמידה אפילו גרגר אחד מכל סגלותינו. כל מה שהוא מוכן לנו הרי הוא נמצא אתנו, כל מה שצריך להיות גדול ופורח הוא קטן, קמוץ, וכמוש, אבל הכל יתגדל, הכל ישוב לפרח, \"יציץ ופרח ישראל\". ",
  "summary": "הגלות צמצמה, אך לא כילתה כלום מסגולת ישראל העתידה לפרוח."
 },
 {
  "id": 2915,
  "article": " הגוים טמאו את היהדות הגלויה במגעם, נגעו בשמנים הקדושים ושקצו אותם, אבני מזבח הקודש נתפגלו. אבל בקדושתם נשארו פנימיות הסודות שהם עלומים וחתומים ממגע זך, ודוקא הפנימיות היותר נשמתית. כי המבטאים אשר לסודות כבר באו פריצים וחללום. ופנימיות זו, שהיא נשמת הנשמה העליונה, קבועה היא בנשמה הסגולית אשך לישראל, ואינה זזה ממנה, כל זמן שהקשור לכללות האומה ולצביונה חי בקרבו, כל זמן שהוא חפץ בכלל באושר והצלחת האומה הישראלית, אע\"פ שאינו יודע לקרא בשם ולפרש את צפונותיו ואפילו אם הוא טועה במעשיו ודעותיו, תוכו קודש קדשים הוא. ",
  "summary": "הגויים טמאו את היהדות רק בחיצוניותה ולא בפנימיותה, והמתקשר באומה, אף שאינו מודע לקדושתה, מתקשר בקודש הקודשים."
 },
 {
  "id": 2916,
  "article": " סתרי תורה מביאים את הגאולה, משיבים את ישראל לארצו, מפני שתורת אמת בעז הגיונה הפנימי דורשת בהרחבתה את הנשמה השלמה של האומה, והאומה מתחילה על ידה להרגיש את הכאב של הגלות, ואיך שאי אפשר כלל שצביונה יצא אל הפועל כל זמן שהיא דחופה וסחופה על אדמת נכר. אבל כל זמן שאור התורה העליונה הוא חתום ועזוק, אין התביעה הפנימית של שיבת ציון מתעוררת בעומק אמונה. ההתעוררות שבאה מצד הצרות והרדיפות של האומות אינה כ\"א התעוררות מקרית, של צרוף. היא ראויה להלהיב על ידה כחות נחשלים, אבל יסוד החיים מוכרח לבא מצד עצמיותה של התביעה הצורתית של האומה, וזה יתגדל ויתאמץ כל מה שאור תורתה הפנימית, עומק דעותיה וחביוני חביוניה, ילכו ויחיו בקרבה בגאון גדלם. לזאת סובב סובב הולך הרוח, עוקר הוא הרים, פורץ הוא פרצות, מסבב הוא חבלים וצירים, אבל מגמתם היא פרצת דרך בפני האורה העליונה הנובעת מנשמתה העזיזה של כנסת ישראל, סתרי תורתה, קבלתה, מורשת אבות, ואדירות נשמה, באופי המיוחד לה, בהשקפת עולמה ורוממות מוסרה, ההולך ומתרחב עד אין קץ, ההולך ומתעטר בכל תרבות עליונה והולך ומתעלה לגבהי שמים, מצין את סגולת עם סגולה, עם יודעי אלהיו, ונותן שלטון לקדישי עליונין. ",
  "summary": "סתרי תורה מביאים את הגאולה בגלל תביעתם לשלמות נשמת ישראל, וההתעוררות לגאולה מצד צרוֹת הגלות הנה צירוף חיצוני."
 },
 {
  "id": 2917,
  "article": " וכשהאורה מתגברת בנשמה בראשי האומה, בבחירי הבנים, בגדולי הכשרון, הולך הזרם ומשפיע, החיים הגדולים מתחילים שוטפים, מתגלים בחוגים הרוחניים והחמריים, בספרות, בחברה, בתולדה ובמזג, בנעימות הנפשות וברחבת הלבב. זוהר עליון מתחיל פורש זיו עננו והוד כבודו, ושם ד' הגדול הולך ומתראה עוד על עמו. הסגולה הגנוזה מתבצבצת ועולה נגד כל שוטניה וכופריה, \"וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך\", \"וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד'\". ",
  "summary": "[המשך] כשהאורה מתגברת בנשמת האומה, בייחוד בראשיה ובבעלי הכשרון שבה, מתעלים גם חיי החומר, הספרות והחברה."
 },
 {
  "id": 2918,
  "article": " אל מעין הנבואה הננו נקראים, צחיי צמא אנחנו, אבל מעין גנים מקור מים חיים לפנינו הוא. החפצים הטובים שכל הסולת האנושית מתפארת בהם, ושוקקת אליהם, תמיד בכל דור ודור ובכל עת, מתחדשת בהמון חידושיה במעשה ובהכרה, בשאיפה ובנטיה, כולם הנם גם חפצינו, אבל עוד עליון מכל, הוא מה שאנו חפצים ומה שאנו מגשמים בחיים, מה שלא יגרע כחו גם אם תקופות עוברות ואין מבין. סתר רז קדוש שוכן בנו, נשמה חיה מיוחדה שרויה בקרבנו, מרוחו של משיח זורמים ונושבים רוחות, והנם באים עדינו, הננו מתקוממים, מתנערים ומבקשים חיים חדשים, חידוש ימים כקדם, על יסודנו אנו, על יסוד אבן פנתנו, על יסוד איתן רשום זה, שהננו יודעים שאין לו דוגמא ומשל, גם אם אין אנו יכולים לפרש את תכנו גם להגות רוחנו הפנימי. התעלומה אינה ממיטה אסון של ספקנות על הודאיות הנמצאה בגדולת חייה. ",
  "summary": "אנו נקראים למעיין הנבואה הוודאי והנעלם המתגלה בנשמתנו, ולא נסתפק בשאיפות והכרות אנושיות."
 },
 {
  "id": 2919,
  "article": " החכמה העליונה השרויה בישראל, חכמת אלהים, שהגויה המקבלת אורה היא האומה כולה לכל דורותיה, העוברים ההוים והעתידים, יש לה השקפת עולמה הבהירה, דעותיה הקבועות, מדותיה, תכונותיה, רגשותיה, חזיונותיה, אמונותיה, תקותיה ואדירות חפצה ושאיפתה, שכולם הם מצויים ממשיים, פועלים ועושים תפקידם, מעבדים את הטבע הישראלי, קשורים קשר אמיץ בכל התכנים ההיסתוריים של האומה ובכל המהלכים הפרטיים והכלליים של החיים. מרכזה היא חכמה זו בחכמת אלהים הגדולה אשר לעולם הגדול, אשר לצבאי צבאות כולם, ותנאי השלמתה והשפעותיה הרעננות הם הם חקי החיים אשר לתורת ישראל, שבה היא מתבלטת. התשובה אל הטבע הישראלי, ההולכת ומפעמת בהתעוררות התחיה הלאומית ותקותיה, אך היא תביא את התשובה השלמה, האחוזה בחכמת ישראל המצומצמת וקשורה גם יחד בחכמת אלהים חיים העליונה, שורש העליון אשר לתורה בכל מלואיה, שבכתב ושבע\"פ, של החק הכתוב והמסור ושל כל תכונה יקרה, כל מדה הגונה וכל רעיון נאה, וכל יצירה טובה וחיה, היוצאת ממקור ישראל ונובעת מצלם אלהים אשר נתן באדם, ומנשמת חיים אשר נפח באפיו מרוחו העליון, \"ומאן דנפח מתוכיה נפח\". ע\"כ מי הוא זה אשר יוכל לתאר כמה גדול הוא אוצר החיים, תיקון העולם, הצלת הנשמות, כל האושר הגדול וכל הדר התשובה, הגנוז בתחית האומה, ההולכת ומתגלמת בארץ ישראל. ",
  "summary": "חכמת א-להים מעַבּדת את הטבע הישראלי, ולכן השיבה אל הטבע תביא את התשובה העליונה – גילוי החכמה העליונה."
 },
 {
  "id": 2920,
  "article": " התשובה הנובעת מאור סתרי תורה, המתעוררת מתוך הגיון פנימי, המתפתח ממעין החי במעמקי הנשמה, הכולל כל יושר וכל הגיון, כל מוסר וכל חק ומצוה, גדולה ונשגבה היא באין ערוך מכל תשובה פרטית, היוצאת מתוך חשבונות הנפש הקטנים הפרטיים, שאין בהם אלא מקומם, שעתם ופרטם, \"ולא חזיין לחפאה על כל עובדין\". ים התשובה הגדול בהמון גליו, הוא רק אותו השטף, הבא מתוך בינת הלב של חירות עולם, ההולכת ומאירה מתוך חרכי רזי עולם, אשר בסודות התורה וחכמת הרזים וכל ההופעה הרוחנית וכל אוצר השירה וההגיון אשר במאור התורה. אל אורה זו מיחל ישראל, ובאור גדול זה יראה אור גאולה, ופדות עולמים, \"שובו אלי ואשובה אליכם\". ",
  "summary": "ישראל משתוקקים לתשובה עליונה שתבוא מאור סתרי תורה, ואינם מסתפקים בתשובה מקומית ופרטית."
 },
 {
  "id": 2921,
  "article": " התשובה הגדולה, שתחיה את האומה ותביא גאולה לה ולעולם, תהיה תשובה שנובעת מרוח הקודש שיתרבה בה. כשרון הנבואה במקורו, קודם שהוא מתפתח במלואו, הרי הוא רוח הקודש, אשר נזדוג לישראל בתחלת מטעם, \"ורוחך הטוב נתת להשכילם\". רוח קודש זה אינו סר מבחירי האומה, מפעם הוא בכל ישרי לב, לפי שעור וערך מיוחד, לכל אחד לפי מדתו. מרומם ומעדן הוא את רוח גדולי דעה, חכמי לב העוסקים בתורה לשמה, גדולי הנדיבים, שכל המשכת חייהם הרוחניים הוא נחל גדול של טוב וחסד, משוררים מלאי רוח מוסר וקדוש, חושבי מחשבות טובות על ישראל ועל העולם כולו. ורוח הקודש ביסודו הכללי גנוז הוא באוצר החיים הגדול של הנשמות העליונות, החשות את הוד רזי תורה, ואת שפעת יקרת פנימיותה של העבודה האלהית בהדרת גדולתה, המקשיבים קול קדושת החיים, וזמירות פרקי שירה מן השמים והארץ וכל אשר בהם, מימים ותהומות וכל מלואם, ונשמת כל יצור, ומרגשי כל מרגיש, המתעלים ומתרוממים ברוממות האחדות העליונה, בעשרה הגדול, הנערץ והמבהיק. גנוז הוא רוח הקודש, בנקודה הפנימית העזיזה של נשמת ישראל, חתום וטמיר הוא באוצר המהותיות הישראלית, שהקודש האנושי כלו הוא סגולת סגולתה. בגבור כח ישראל הקדושה מתגברת, בכל מקום שפעולת ישראל חיה, אור אלהי אמת מתלהב, מאיר ומגיה. עומק חסד עליון זה, זיו ברק מתנוצץ בצחצחות עליונות, בכל אופן שהוא מתגלה, אפילו בדרך טבעית פשוטה, אפילו במשאלי החיים היותר רגילים, ואפילו בשעת קלקלה וחטא, אור האלהי איננו כבה, \"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם\". ",
  "summary": "תשובת ישראל תבוא מתוך רוח הקודש, שאינה סרה מהם לעולם, ומתגלה בבחיריהם על-ידי רזי תורה."
 },
 {
  "id": 2922,
  "article": " התשובה הנועדה לישראל, לרומם את קרנם בגאולה שלמה, תבא ע\"י השבת עז רוח הקודש, שהוא הסגולה הנבואית בהתחלתה, המתפשטת על כל האומה כולה. מתוך שרוח עליון זה מתאמץ להופיע, מתגרשים ונדחים רוחות קטנים ממנו. התוכן המיוחד לישראל בתור עם לבדד ישכון, לא יתברר ע\"י המעשים החצוניים והקצובים והדברים הלמודיים בלבדם, כ\"א ע\"י הרמת החיים בסגולתם הפנימית. תוצאת הדבר הבא ע\"י רצון כביר פנימי, שיבררוהו גדולי הנשמה, המכירים את הליכות דפק החיים של כללות האומה כולה, והם הם בעלי היסוד העליונים, אשר יעלו את כל הירידות, בין שלהם בין של כלל ישראל, בין של כל הנפילים, אשר עמדו להיות משיחים ונפלו ונוקשו ונשברו, הנה נתפזרו ניצוציהם ומבקשים תקון חי וקיים, ביסוד דוד מלך ישראל. רוח אפנו משיח ד'. ורוחא דמשיחא הולך הוא באור תורה הפנימית, וכל מה שיתאמצו גדולי טהורי לב, ללחום נגד שכחתה של התורה העליונה והעלמתה, יתעורר כח התחיה הלאומית יותר ויותר, יסיר מעליו בגדיו הצואים וילבש בגדי הקודש, ויוכר לכל ישראל ולכל העולם, שפעמי דלים אלו, עקבות גאולת עולם הם, לישראל ולעולם כולו, לכל אשר יחובר אל החיים ולנשמות ישני עפר, המצפים גם הם ליום גאולה, לאור חדש על ציון. ",
  "summary": "תשובתם של ישראל תבוא רק בהשבת סגולת רוח-הקודש על-ידי בעלי הסוד, המלקטים ניצוצות משיחיים שנפלו, ולא במעשים חיצוניים."
 },
 {
  "id": 2923,
  "article": " על הגוף, בתור מרכז חיים מצומצם ומוגבל, פועלת היא נשמת החיים הרחבה והמתפשטת במעופה למרחקים עולמיים. אידיאליים הם מאד טהרת הגוף, חסנו, בריאותו, חילוץ עצמותיו, ערות חייו, אור וחום רגשותיו. העולמים כולם הנם הגוף של הנשמה האלהית, אצילות השכינה מלכות שמים, העשירה המתפשטת. בעולמנו מרגישים אנו את רכוזה ע\"פ מדותינו. על כל יציר נברא היא מתפשטת, על כללות היצירה היא מתרכזת, מאירה היא באור חייה, מגלה היא את עשרה וכבודה. בעולם החי היא מתגלה בצביונה המיוחד, באנושיות כולה ברב חוסן ובליטה הדורה, בעזוז קודש הרי היא מתגלה בכנסת ישראל זאת היא מנוחתה, טרקלינה הכלול בהדר תפארתו. מי שחודר בנשמה הישראלית, מסתכל באופיה המצוין והמיוחד, בהודה ההיסתורי, בגורלה, בנצח קיומה, והופעת חייה, במחשבות הגיונותיה, בשאיפותיה, תקותיה, חלומותיה ויעודיה, בטחונה חשמתה, הרי הוא מוצא כמה נאה הוא המרכז אשר לבחירה האלהית, אשר לאצילות השכינה. מתוך דיוקן של מטה עולה הוא ומסתכל בדיוקן של מעלה, ונותן כבוד ופאר למלכות, מלכות כל עולמים. אשר על ישראל הדרתו, והגויה הלאומית וכל מכשיריה, ארצה, שפתה, רוחה, מוסרה, מנהגיה, נטיותיה, והנשמה שלה, תורתה, נבואתה, תפלתה, אמונתה וכל הפלגים הרבים, יבלי מים נאמנים, מים עליונים ומים תחתונים, יחד מתרוממים גלי גלים, מתנשאים בהוד עדים, מתחבבים ומתאהבים חבת ידידות שאין על עפר משלה. והאהבה הלוהטת מתהוה לקנאת עם מחוללת גבורים אזורי עז, רוח מלא אש לוהט, ומתמזגת הגבורה הלוהטת עם השכל והיושר, וספרות גדולה מלאה עצה שירה ויושר מתיצרת, לתחית גוי על ארץ ירושתו לעולמים. ושופרו של משיח מתחיל לתקע. ",
  "summary": "כל דרגות החיים, ובייחוד כנסת ישראל, הנם הגוף בו מתגלה השכינה, ולכן ההסתכלות באופי ובגורל ישראל מגלה פאר עליון."
 },
 {
  "id": 2924,
  "article": "דבקות, הרצונית והמדעית, הדמיונית והמעשית, כשהן מתארגנות ביחד הן פותחות את צנורות החיים של טללי הרצון אשר לחיים העדינים חיי האמת, שאין קצה לעושר כבודם ולזיו מתקם, אשר צדיקים הרואים עולמם בחייהם יודעים ומרגישים קצת ערכם. ומה מאד קרואים אנו להיטיב לעצמנו ולכל העולם, לישר דרך ד', לפנות כל מכשול מאור התענוג העליון, מחיים האמתיים של הדבקות האלהית האמיתית, שהיא רק היא מקור ההצלחה ומגמת החיים וההויה כולה. מה אומללים הם הולכי חשכים מה עלובים הם אותם שאין להם אלהי אמת, במדעם וברצונם, בדמיונם ובמעשיהם ומה מאושרים הם המתהלכים לפני ד', השמחים באור זיוו, \"בשמו יגילון כל היום ובצדקתו ירומו\" הלב מתכווץ מרוב צער על האפלה האיומה, שבני אדם יושבי חושך נתונים בה. היושר הפנימי דוחק את הנשמה להאיר את אבוקת חיי האמת, להרים נס לרבים. ישראל אוצר החיים הוא בעולם, בהויתו ממוזגת היא הדעת את ד' אלהי אמת, בתחיתו יחיה את העולם, יסיר את המסכה הנסוכה על כל הגוים, את האפלה של הכפירה, שהיא המות המכוער לעולם כולו, המתהלך כקטב. יקום ישראל על רגליו, יתרומם בגבורה בארץ חמדתו, יביע את אמרת נבואתו ממקור חיי נשמתו, יקיץ לתחיה את גרעיני החיים האלהיים הנרדמים בלב כל אדם וכל חי, כל הנשמה תהלל יה, הללויה.",
  "summary": "כשהדבקות הרצונית, המדעית, הדמיונית והמעשית – מאוחדות, נפתחים צינורות התענוג העליון, וישראל עתידים להאירם לעולם."
 },
 {
  "id": 2925,
  "article": "אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באויר האלהי. הידיעה, ההרגשה, הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דוקא. אז ימצאו את מלואם, את יחושם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים, גלים סוערים מתנגדים זה לזה ידריכוהו תמיד מנוחה, מגל אל גל יוטל ולא ידע שלו. אם יוכל לשקע באיזה רפש עבה של גסות הרוח ועביות ההרגשה, יצלח לו למעט את אור חייו לאיזה משך זמן, עד שבקרבו ידמה שכבר מצא מנוח. אבל לא יארכו הימים, הרוח יחלץ ממסגרותיו והטירוף הקלעי יחל את פעלו בכל תוקף. מקום מנוחתנו הוא רק האלהים. אבל האלהים הלא למעלה מכל המציאות אשר יוכל להכנס בקרבנו ממנו איזה רגש ורעיון הוא, וכל מה שהוא למעלה מכל רגש ורעיון בנו הוא לערכנו אין ואפס ובאין ואפס לא תוכל הדעת לנוח. על כן ימצאו על פי רוב תלמידי חכמים מבקשי אלהים יגעים ועיפים ברוח. כשהנשמה הומה לאור היותר בהיר אינה מסתפקת באותו האור הנמצא מהצדק גם במעשים היותר טובים, לא באותו האור הנמצא מהאמת אפילו בלמודים היותר ברורים, ולא בהיופי אפילו בחזיונות היותר מפוארים, אז מתנול העולם בעיניה: היא כל כך מתרחבת בקרבה, עד שהעולם כולו עם כל גשמיותו ורוחניותו גם יחד, עם כל גילוייו החמריים והרוחניים, נדמה לה לבי עקתא ואוירו נעשה לה מחנק. הם מבקשים מה שהוא למעלה מכחם, מה שהוא לעומתם אין, ולהפך אין ליש אין יכולת גם ברצון לרצות, על כן יחלש לפעמים כח הרצון וכל עז החיים באנשים אשר דרישת אלהים היא מגמתם הפנימית. צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין דרך השער. השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גבור. האלהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, לאבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה, מוצאים מרגע ושלום במנוחתה. ולפרקים תפקדנו בברק עליון מזיו של מעלה מאור עליון שמעל כל רעיון ומחשבה. השמים נפתחים ואנו רואים מראות אלהים, אבל אנו יודעים שזהו מצב ארעי לנו, הברק יחלף והננו יורדים לשבת עוד לא בפנים ההיכל כי אם בחצרות ד'. וכשתביעת האורה באה עד הנקודה היותר גבוהה אז מתחלת היא לשאוב שפע אור גדול מהמאור הגנוז שיש בקרבה פנימה, ומתוך תוכה מתגלה לה שהכל שואב אור ממקור היותר עליון, ושהעולמים כולם וכל אשר בהם אינם כי אם גילויים שהם נדמים לנו כעין נצוצות פרטיים מהתגלות האורה העליונה, אבל כשהם לעצמם הם כולם חטיבה אחת, התנלות אחת, שבה כלול כל היפי, כל האור, כל האמת וכל הטוב. הגלויים הללו הולכים הם במהלכם ומתעלים, הולכים ומתבלטים לעיני כל שהם באמת הנם גלוים של כל הטוב. והשפע הזורם בכל-הטוב, המנשא את שורש הנשמה אל עליוניותו, המקטין בעיניה את העולם החמרי והרוחני וכל הודו ותפארתו, אותו השפע עצמו מחדש עליה את כל העולמים וכל היצורים לובשים צורה חדשה, וכל מראה של חיים מעורר ששון וישע, וכל מעשה טוב מרנין לב, וכל למוד מרחיב דעה. המצרים הצרים של כל אלה אינם דוחקים את מרחבה של הנשמה, שהיא מסתכלת תיכף ומיד, ורואה שכל אותם הניצוצות הקטנים הולכים ומתעלים, הולכים ומתאגדים ונצררים בצרור החיים המלאים",
  "summary": "תשוקת הצימאון לה' בעצמו, אינה מתרווה אלא דרך השער של גילויי ה' שבעולם, ובלקיטת הברקות מהאלוהות שמעבר."
 },
 {
  "id": 2926,
  "article": "בנוהג שבעולם, המשוררים והמליצים מתארים יפה את הדרת החיים בכלל, את כל פנותיהם היפות ביחוד הכוללות זרם רב וטל חיים מרובה, הם יודעים גם להציג לראוה את הכעור הכללי של הקלקולים שבחיים ולמחות נגדם בכל תוקף. אבל לחדור לתוך תוכם של כל הגורמים הפרטיים, איך מכשירים את החיים ומעמידים אותם על הבסיס הטוב ואיך משמרים אותם מכל קלקלה גם קטנה שבקטנות, שסופה להעלות שרטון גדול ולהרס הרבה מאד, דבר זה אין לו עסק עם כח המדמה החם והעז, כי אם עם החכמה המדיקת. כאן תחל עבודת הרופאים, החסכנים, המודדים, החשופטים, וכל החכמים המעשיים. למעלה מזה. הנבואה ראתה את זרם הקלקלה הגדולה של עבודה זרה בישראל ומחתה נגדו בכל עז, את הדרת נעם ד' אחד אלהיו ותתארהו בכל יופי וזהר, את ההשחתה של כל הפרעות המוסריות, ריצוץ דלים עושק אביונים, רצח ונאוף, חמם ושוד, ותמלא רוח אלהים להושיע ולגדור ברום שיח קודש. חשערות הדקות, שמהן מצטרפות עבות העגלה של החטאת, גידי החיים הדקים, שמהם ישורגו מזרקי הדם הגדולים, אלה המה המסתרים הצפונים מעין כל נביא וחוזה. המצות המעשיות כולן ופרטי הלכותיהן, בכל דיוקם הנמרץ, איך בהמשך הזמן על ידי קיומם ותלמודם, הרגלם וחבתם, יצא הנעם הפנימי החבוי בהם, וזרם החיים האלהי הטהור יגרש בעזו את חשכת עבודת אלילים מבלי תוכל עוד קום, ואיך העזיבה האטית המזלזלת במעשים, בענפים ודיוקים. מפתחת דרך של הרס, מאבדת את הכלים שבם יקלט הרוח העליון, וממילא יצר לב האדם, הדמיון המתעה המלא ציצי זהר מבחוץ ואבק רעל מבפנים, הוא הולך ועולה מאליו, דבר זה לא נתן לנבואה בכלל, לנבואה של אספקלריא שאינה מאירה. אמנם נתן לנבואתו של משה, אותה הנבואה של פה אל פה, של אספקלריא המאירה, שרק היא יכולה לראות עזם של הכללים ודיקנותם של הפרטים כאחד. אבל לא קם כמוהו \"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ד' פנים אל פנים\". והוצרכה עבודת הכללים להמסר לנביאים ועבודת הפרטים לחכמים. וחכם עדיף מנביא, מה שלא עשתה הנבואה, בכלי מלחמתה החוצבים להבות אש לבער מישראל עבודת אלילים ולשרש אחרי עיקרי ההשפלות היותר גרועות של עשק וחמס, של רצח וזמה, רדיפת שחד ושלמונים, עשו החכמים בהרחבת התורה, בהעמדת תלמידים הרבה ובשנון החקים הפרטיים ותולדותיהם. \"הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות אלא הלכות\". במשך הזמן הרב נתגבר עסק החכמים על עסק הנביאים והנבואה נסתלקה, ארכו הימים והכללים החלו להתרופף, נבלעו בהפרטים ולא יראו החוצה. על כן באחרית הימים שצמיחת מהלך שיבת אור הנבואה תתחיל להופיע, \"אשפוך את רוחי על כל בשר\", אז שנאת הפרטים תתגבר, \"חכמת סופרים תסרח, ואנשי הגבול, אלו תלמידי חכמים שמשימים גבול לדבריהם, ילכו מעיר לעיר ולא יחוננו\", עד אשר לא כפרי בוסר כי אם כבכורים מלאים טל וחיים יצאו הנוצוצות של התחלת אור הנבואה מנרתיקם, וזו תכיר בכללה את גדל פעולת החכמה ובענות צדק תקרא: חכם עדיף מנביא\", \"חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, גם ד' יתן הטוב וארצנו תתן יכולה\". ונשמתו של משה תשוב להופיע בעולם",
  "summary": "הנבואה הדמיונית והשירתית, רואה ומוחה כנגד העוולות הגדולות, אך אינה חודרת להכרת גורמיהן ותיקונן, והחכמה משלימה אותה."
 },
 {
  "id": 2927,
  "article": "ההדרכה הרגילה של תום ויושר, בשמירת המדות הטובות וכל דת ודין, זהו ענין תהלוכות עולם התיקון. וכל ההתפרצות מזה, בין מצד קלות דעת והפקרות ובין מצד עלית דעת והתעוררות רוח עליון, הוא מענין עולם התהו; אלא שיש הפרש גדול בפרטים של עולם התהו עצמו ובנטיותיו לשמאל או לימין. האידיאליס טים הגדולים רוצים בסדר יפה וטוב, מוצק ואדיר כזה, שאין בעולם לו דוגמא ויסוד, על כן הם מהרסים את הבנוי לפי מדת העולם. המעולים יודעים גם לבנות את העולם הנהרס, אבל הגרועים, שהנטיה האידיאלית היותר עליונה נגעה בהם רק נגיעה כל שהיא, הם רק מחבלים ומהרסים, והם הם המושרשים בעולם התוהו בערכו הנשפל. נשמות דתוהו גבוהות הן מנשמות דתיקון. גדולות הן מאד, מבקשות הן הרבה מן המציאות, מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבול. מבקשות הן אור גדול מאד, כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך, אינן יכולות לשאתו. הן ירדו ממעלתן מראשית הנטיה של ההויה להולד, התרוממו כשלהבת ונדעכו. שאיפתן הבלתי סופית לא תכלה, הנן מתלבשות בכלים שונים, שואפות הרבה יותר ויותר מהמדה, שואפות ונופלות. רואות שהנן כלואות בחקים, בתנאים מוגבלים שאינם נותנים להתרחב לאין קץ, למרומים אין די, והנן נופלות בתוגה, ביאוש, בחרון, ומתוך קצף ברשע, בזדון, בשפלות, בכיעור, בתיעוב, בהירוס, בכל רע. התסיסה החיה שלהן איננה שוקטת, מתגלות הן בעזי-פנים שבדור. הרשעים בעלי הפרינציפים, הפושעים להכעיס ולא לתאבון, נשמתם גבוהה מאד, מאורות דתוהו. בחרו בהרס והנם מהרסים, העולם מתטשטש על ידם והם עמו. אבל תמצית האומץ שיש ברצונם היא הנקודה של קודש. שכשהיא נספגת אל הנשמות, המשוערות במהלכן, היא נותנת להן את עז החיים. ביותר הן מתגלות באיזה אחרית ימים, בתקופה שלפני הרת עולם, שקודם להויה יצירית חדשה ונפלאה, בתחום שעל התרחבות הגבולים, בטרם לדת חק שממעל לחקים. בעתותי גאולה מתגברת חוצפה. וסער מתחולל הולך וזועף, פרצים אחר פרצים יפרצו, חוצפה מחוצפה תגדל, מאין קורת רוח בכל האוצר הטוב של האור המוגבל והמצומצם מפני שאיננו ממלא את כל המשאלות כולם, מפני שאיננו מסלק את כל המסכות מעל כל פני הלוט, שאיננו מגלה את כל הרזים ואיננו משביע את כל המאויים. בועטות הן בכל, בחלק הטוב, בגרעיני האשר המוביל אל המנוחה ושלות העולמים, המוביל אל עדני עד, אל רוממות נצחי נצחים. בועטות וזועפות, משברות ומכלות, יורדות לרעות בשדי זרים, משפיקות בילדי נכר, מחללות גאון כל צבי ואין נחת. מראות הן הנשמות הלוהטות האלה את כחן, ששום סיג והגבלה לא יוכל לעצור בעדן, והחלשים שבעולם הבנוי, בעלי השיעור והנימוס, מתבהלים משאתם. \"מי יגור לנו אש אוכלה, מי יגור לנו מוקדי עולם\". אבל באמת לא היה פחד, רק חטאים בעלי נפשות חלושות וחנפים הם פוחדים ורעדה אחזתם. אבל גבורי כח יודעים, שגלוי מה זה הוא אחד מהחזיונות הבאים לצורך שכלולו של עולם, לצורך אמוץ כחותיה של האומה, האדם והעולם. אלא שבתחלה מתגלה הכח בצורת התהו, ולבסוף ילקח מידי רשעים וינתן בידי צדיקים, גבורים כאריות, שיגלו את אמתת התקון והבנין, בעז רוח של שכל צלול ואמיץ ובאמץ נפש של הרגשה והתגלות מעשית קבועה וברורה. הסופות הללו יחוללו גשמי נדבה. ערפלי חשך אלו יהיו מכשירי אורים גדולים. \"ומאופל ומחושך עיני עורים תראינה\"",
  "summary": "הנשמות של עולם התוהו נשברו מרוב השאיפה לגדלות מבלי יכולת קיבול, וזאת היא החוצפה של עקבתא דמשיחא."
 },
 {
  "id": 2928,
  "article": "אורה של חיים ושל טוב, של כח פועל ושל גבורה כללית, יוצאת לאיש הפרטי ולאומה בכללה מהיפי והטוב, הגבורה והנצחיות, שיש בגניזה בכח סודות הטעמים של המצות הנעשות באמונה לשם שמים. כל מי שמרפה עצמו מדברי תורה ואפילו ממצוה קלה אין בו כח לעמוד בעת צרה. וכל מי שעושה את המצות כולן ומחזיק בתורה בלא רפיון, כח החיים שהוא גנוז ביסוד טעמי תורה עושה בו את שלו, אע\"פ שאיננו מרגיש בעת העשיה והלמוד כל תוספת כח גשמי או רוחני בקרבו, ובכל עת מצא שכח חיים דרוש להתגלות יצא כח חיים אצור, אשר נגנז על ידי התורה והמצות, ומחמם את הלב ומאיר את הנשמה. את המחשבות העליונות הגנוזות במצות נוכל להמשיך בקרב לבבנו בלבוש ציורי שכל המתהלכים עם החיים. לא נטעה לדמות בדברים העליונים, המגמות האלהיות, ולחשב שאם הם מתגלים אלינו אנו יכולים כבר לסמן את כל ערכם; אבל יודעים אנו, שיש ללבנו על מה להתרומם ולכח חיינו על מה לבסס את פעולותיו בחפץ חפשי מלא עונג. מרחוק אנו רואים את כנסת ישראל מעוטרת בכל הדרה, כמו שאנו חולמים עליה ומצפים לראותה, אנו רואים שהיא צועדת בגאונה לרשם יפה את קלסתרה, כדי שתהיה שלמה בכל כחותיה בעבור עצמה וממילא גם כן בעבור כל. בגדלה איננה באה מתוך דרכי חייה אל רעיוניה, דעותיה והלך נפשה, אלא להפך ממעלה למטה, מתוך מחשבותיה והגיון לבבה על עצמה ועל העולם היא באה לאוצר המעשי שלה והיא מוצאת את מנוחתה, את עצמת כבודה וערכה, כשהיא מגשמת את רוחניותה בחייה, בחיי אישיה הפרטיים ובחיי לאומיותה. וזהו רז התשובה המביאה לידי גאולה. לעתיד יוחל הבנין מפנימיותו. מנקודת ציון ילך הלך והתפשט עד חוצות יהודה וגבולות ישראל. \"היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים\". והעתיד הנהו הולך וצועד, הולך ונגש לנו. נתרומם מעט, נזכך מעט את רגשותינו ושכלנו והננו עומדים סמוך לו, הננו רואים את רעדת קרני אורו המעולפים בצעיף, אשר מדת דקותו או עביו תלויה היא בחשבוננו הפרטי וכל אחד ואחד יוכל למצא מהרהורי לבו. אשרי מי שמלא את לבו תקות חיים וצפית ישועה, שהוא רואה כבר את אור הישועה, כשהיא שולחת לנו את קויה. בתוך התורה הנגלית עם כל סעיפיה מתפרץ הזרם של המעינות הנסתרים הללו, הנובעים ממעמקי המחשבות העליונות שנצח ישראל חי בהם, \"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם\". ובתוך החיים הגלויים הנעשים לעינינו, המוצאים את מקומם בצורה של סוכה דלה, מלאה מסכנות חמרית ורוחנית, בארץ ישראל, השבה לתחיה על ידי כחות פעוטים, הנדחפים על ידי רעיונות עמומים, הרהורי לב מלאים מחשכים וקצפי יאוש, ומודלחים בדלח של כפירה ונטית רשע, בתוך תוכם מסתתרת שכינת אל חי. \"מה גדלו מעשיך ד', מאד עמקו מחשבותיך\"",
  "summary": "כוח החיים הגנוז במצוות גדול מטעמיהן הנגלים ומאיר אותם, וכוח מחשבת ישראל מתלבש במעשיהם החיצוניים."
 },
 {
  "id": 2929,
  "article": " כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה. וההסתוריה הישראלית היא תמצית האידיאלי של ההסתוריה הכללית, ואין לך תנועה בעולם בכל העמים כולם שלא תמצא דוגמתה בישראל. ואמונתה היא התמצית המסולת והמקור המשפיע את הטוב והאידיאליות לאמונות כולן, וממילא הכח המבקר את כל המושגים האמוניים, עד שיביאם למדרגת שפה ברורה לקרא כולם בשם ד', ואלהיך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא.",
  "summary": "כנסת ישראל היא תמצית ההוויה, ומאורעותיה הם תמצית ההיסטוריה, ואמונתה היא התמצית המבוררת ומבררת את כל האמונות."
 },
 {
  "id": 2930,
  "article": " כנסת ישראל היא הגילוי הרוחני העליון שבההויה האנושית. כשם שאין התפלא על אשר במח ובלב ישנם גילויי חיים כאלה, שדוגמתם אין אנו מוצאים כל הגויה כולה, כן אין להתפלא על גילויי החיים של הפליאות, הניסים, הנבואה, רוח הקודש במעלתו העליונה, התקוה הנצחית, הנצחון על כל מפגע, שהם מתגלים בצורה עליונה, המפליאה את כל לב הוגה וכל מוח חושב. כנסת ישראל היא גילוי זרע ד' בעולם, יד ד' בהויה, בבנין הלאומים. ויש לה בודאי יחש גדול עם כל מה שהוא יותר נשגב ונערץ, קדוש ומרומם, במצוי כולו, בכל הקפו, הגשמי והרוחני. באופן אחר אי אפשר לחשב.",
  "summary": "ישראל מגלים את יד ה' בעולם, ולכן הנהגתם היא ניסית ועל-טבעית והם ראויים לנבואה."
 },
 {
  "id": 2931,
  "article": " אין להגדיר את מהותה של כנסת ישראל בגבולים מיוחדים ובתוארים מוגבלים. כוללת הוא את הכל, והכל מיוסד על כלות נפשה לאלהים, על הרגשתה את המתק ואת הנועם העליון בכל עומק נשמתה, בכל יפעת תענוגיו. והתשוקה להאלהות בהתלהבות נפש אמתית, מתגלה היא בכל פינותיה, מתגלה בתורה ומצות, מתגלה במוסר ומדות, מתגלה בהתעלות נפשית, בשירה פנימית, בקדושת החיים, בצמאון אין חקר, \"כלתה נפשי לאל חיי\", מתגלה במסירות נפש תדירית, בנשיאת עול גלות מאהבה, רק שלא לזנח את סדר החיים, המעשיים והרוחניים, שהאורה האלהית מתדבקת על ידם בקרבה. גבורת רעם זו היא המביאה לה באחרית הימים את הישועה המוחלטת. ומזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו.",
  "summary": "אי-אפשר להגדיר את מהותה של כנסת ישראל משום שהיא כוללת כל, ויסודה מושתת על אהבתה הפנימית לה'."
 },
 {
  "id": 2932,
  "article": " עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה. הרגש הטוב הזה, לפי גדלו, היקפו ועמקו, כן צריך שיהיה מעוטר בחכמה גדולה ובגבורה כבירה, למען דעת איך להוציאו אל הפעל בכל גווניו. ונהו סוד השתוקקות הגאולה שבאומה, הנותן לה כח לחיות ולהתקיים באופן המפליא את לב כל חושב. כנסת ישראל בעומק חפצה איננה מחולקת מהאלהות כלל, היא מלבשת את האלהות המתגלה שבעולם הכללי, וחפצה בהויתה את החפץ האלהי של טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו. זה הטוב הוא הסוד של הגאולה, המוכרחת לבא, הטוב מוכרח לנצח את הכל, והחפץ העמוק והמוטבע של הטוב, והשיקוק הפנימי לו בעצם תוכיות נשמת האומה, המתבלט בתפילת האומה הפנימית, מסמיך לה את הגאולה. \"והטוב בעיניך עשיתי, זה שסמך גאולה לתפילה\" (ברכות י).",
  "summary": "כנסת ישראל הנה הלבוש של האלוהות המתגלה בעולם, וחפץ ההטבה לכל שבאלוהות מתגלה בעצם הווייתה."
 },
 {
  "id": 2933,
  "article": " אנו, כלומר כנסת ישראל, רוצה לחיות דוקא מפני התכלית המוסרית שיש בההויה בכללה. ומתוך שאנו מכירים בקרבנו, שההתרכזות של החיים היא לנו המגמה המוסרית הכללית, מתוך כך אנו בטוחים, שבחיינו נהיה מסייעים להשלמתה. אם בפעם אחת היתה אבודה ממנו כליל המגמה המוסרית של ההויה, אז היינו אובדים לגמרי את שאיפת החיים וממילא היו החיים הכלליים בטלים וכלים בלי תקנה. אבל לא תאבד כליל ממנו המגמה המוסרית בכללותה, וגם זיק אחד, שנשאר ממנו בעומק הנשמה בהסתרה גמורה, ישיב את הכל לתחיה. הננו אוהבים את המגמה המוסרית העליונה שבהויה, כשם שהננו אוהבים את עצמנו, ויותר ממה שהננו אוהבים את עצמנו, כי בתוכיותנו הננו מרגישים רק ניצוץ אחד מהמגמה הכללית המקפת כל, וה\"כל\" שבמגמה האהובה אהבת חיים יקר הוא לנו הרבה יותר מהניצוץ העצמי שבנו. המגמה המוסרית הנקיה שבהויה מתבלטת בשמות הקדושים, שהשם העליון הנכתב ובלתי נקרא הוא מרכזם. ועל כן מונח בו צרור החיים לנו ולכל, \"ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום\".",
  "summary": "שאיפת חייה של כנסת ישראל היא המגמה המוסרית שבהוויה, המתבלטת בשמות הקדושים, ולכן היא אוהבת אותה יותר מעצמה."
 },
 {
  "id": 2934,
  "article": " שתי נטיות מתרוצצות הננו פוגשים בנפש האדם, לשתי מגמות מחולפות. נטיה למלא את כל שאיפת הרע, את כל התאות היותר שפלות, בין מצד החומר בין מצד הרוח, שהן עוד מתרחבות ומסבכות בעוזן את האדם, כקנאה ושנאה וכיוצא בהן, ולעומתה לא נוכל להתעלם מלראות את שאיפת הטוב, המתגלה לפעמים ברוחו של אדם, שכל העולם כולו כדאי הוא לה, להשכילו ולהיטיבו, ולמלאות אותו חסד אהבה ואורה. אבל כל נטיה חפצה להתגדר בלבדה ולהיות היא השלטת בקרב הלב ומלאה את כל רוח ונפש. והניגוד הזה הוא מרעיש את הלב וממלא את החיים חלחלות, והאדם מתאמץ תמיד איך להשלים בקרבו השלמה פנימית, ובלבד שיחדלו ממנו מצוקות נפשו. והשלום מתכונן ע\"י כבישת אחד מן הצדדים בדרך כניעה לצד השני, או מה שהוא למעלה מזה בדרך כריתות ברית והתאחדות גמורה, באופן שהצד המנגד מתהפך כולו, עם כל כחותיו, להצד שכנגדו לחם. על כן ישנם שני דרכים בהשאיפה לההשואה של התשוקות, שיסודי חיי האדם, הפרטי והחברותי, נבנים עליהן, והם הם הלוקחים את המקום היותר גדול בכל ערכי החיים וסעיפיהם. הדרך האחד הוא דרך הירידה, כלומר להדריך את האדם בחינוך כזה עד אשר סוף כל סוף ישתקע קול אלהים אשר בלבבו, ויהיה כולו יכול להיות מסור לשאיפותיו המוטבעות בעומק חומרו, ויצר הרע של הכעס והתאוה השנאה והזדון שבנפשו, וזאת היא מחשבת הרשעה, המקפלת את החלק היותר חזק שבקיבוצים האנושיים. הדרך השניה היא דרך העליה, לבקש לחנך את האדם עד שיבא למרום המטרה, שרק קול האלהים ישמע בלבבו, ורק הטוב האור החסד והאהבה יהיה חלקו, זה הדרך הולך ונכבש לאטו, בצעדים מדודים ואופן חשאי למאד. באומות הוגלמה בישראל השאיפה אל השלום העליון, השלום האמתי, שהוא בטוח בנצחונו, אע\"פ שדרכו רחוקה והיא עומדת בקשר מלחמה נגד השאיפה ההפוכה, אשר סופה לפול ולהוכיח את אפסותה לעין כל, ואז יהיה ד' אחד ושמו אחד.",
  "summary": "באדם מתרוצצות נטיות לרע ולטוב, וניתן לכפות את הרע אל הטוב, ושאיפת ישראל להעלות ולאחד את הרע עם הטוב."
 },
 {
  "id": 2935,
  "article": " שני דברים מאירים בישראל המוסר הטהור בכל שאיפותיו בכללות העולם, באדם ובכל חי ובכל ההויה כולה, והידיעה שהכל נובע מהקריאה בשם ד' ובכל אורותיו היוצאים ממנו, הבאים ברעיון עד שיצא שם הנכתב והנקרא, והיוצאים בררך תולדות של כינויים והרגשות, שהם כולם אותות של מציאות עליונה בעושר הויתה. המוסר בלא מקורו הוא אור פנימי, מרכזי, שאין לו הקף, סביבה מקורית, סופו להתדלדל, וערכו בעמידתו ג\"כ ממועט הוא. ההופעה הנפשית לקישור האלהי, כשאין המוסר וערכו מאירים כראוי, היא תוכן מקיף חסר מרכזיות. ישראל וישורון כוללים ההיקף והפנים, המוסר ומקורו האלהי, שהוא ינצח ויכריע את כל העולם כולו ויזריח אורו של משיח.",
  "summary": "בישראל מאירים אור המוסר הפנימי, ומקור הקדושה המקיפה אותו מבחוץ (ישראל וישורון)."
 },
 {
  "id": 2936,
  "article": " אור השכינה הוא כנסת ישראל, האידיאל הישראלי השורה באומה כולה, העושה אותה לחטיבה אחת בכל דורותיה. כשהאורה הגדולה הזאת מתגלה בארץ, מתגלם בחיים המעשיים והשכליים, הכל מתברך. הנשמות הגנוזות בחביון מעלה מוסיפות אורה ותענוג. וכל נפש חיה מתעלה, העולם ומלאו מתרומם, הטללים אוצרים בקרבם שפעת ברכה, רוחות וגשמים כוללים בתוכם מניות חיים ועז, כל חי רוחני עליון ותחתון מתעדן, ומתמלא הגיון של שירה וחדות נועמים, הכל עלז שמח ומרנן, מפני שכנסת ישראל נחתת לאשראה בארעא. האידיאל הלאומי הנצחי, מהוד מקורו האלהי, השוכן בישראל, המקושר עם נשמתם המצוחצחה, דופק ופועם, ומכה גלים בים החיים, הכל מתברך, הכל מתנשא, ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.",
  "summary": "כשהשכינה השורה באומה מתגלה בארץ, העולם כולו מתברך ומתעדן."
 },
 {
  "id": 2937,
  "article": " זיווגא שלים דכנסת ישראל בקודשא בריך הוא היינו השתוות הרצון שמתגלה באומה בכללה, ביסוד נשמתה, עם התגלות הנטיה האלהית ביסוד ההויה בכללה. וכל שיוצא יותר אל הפועל התגלות כנסת ישראל, ושיוויה אל האור האלהי של חפץ שלמות ההויה, כן ההתאמה יותר נפלאה. וכל פעולה טובה שנעשית מכל אחד מישראל מכשרת את היחיד ואת הכלל להתנשא אל ההתאמה העליונה הזאת, והתנשאות ההתאמה מכשרת יותר את הגילוי של הנטיה האלהית בכלל ההויה ושכלול שלמותה, ונותנת עז לאלהים. ובמעלה העליונה של כנסת ישראל לא יש שום הפרש בין הנטיה שמתגלה ע\"י ההשפעה של החיים האלהיים בכלל ההויה למה שהוא מושג בכללות האומה. ולשם זה אנו שואפים בכל פעלינו: יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ומתלבשים אנו אהבה ע\"י הנטיה הקוסמית בכללות ההויה, שהיראה בטלה בה לגבי האהבה, כי כללות ההויה רחוקה היא משינויים לרעה, רק \"עז וחדוה במקומו\", ומצד כנסת ישראל הננו מתלבשים ג\"כ יראה, שלא יסתם האור ממנה, ובהתנשאנו ליסוד היחוד הננו מתמלאים אהבה ויראה בחוברת אחת, והכח הנעלם החודר בפנימיות ההויה ובכל הנשמות, העולה למעלת כל המגמות, פועל עלינו באור אחדותו, בשם כל ישראל.",
  "summary": "יחוד קוב\"ה ושכנתיה הוא איחוד רצון כנסת ישראל המלובשת ביראה, עם הנטייה האלוהית הכללית שבהוויה המלובשת באהבה."
 },
 {
  "id": 2938,
  "article": " המחשבות וההרגשות, הבאות מכח ההארה האלהית הכללית, אינן מתקבלות מכנסת ישראל לשאת פרי וענף, ולגדל גידולים יפים ומתקיימים, כי אם השהם באים מורכבים בהרעיונות העצמיים של כנסת ישראל עצמה, של טבע האומה במהותה הפנימית. וההרמוניה הגמורה בין אלה ההשפעות הן דרגות של היחוד השלם, יחוד קוב\"ה ושכינתיה, שעיני כל אליו נשואות.",
  "summary": "הרעיונות הכלליים צריכים להתרכב ברעיונות העצמיים של ישראל, וזהו יחוד קוב\"ה ושכינתיה."
 },
 {
  "id": 2939,
  "article": " כנסת ישראל מנצחת את העולם בכחה הרוחני, שיסודה העליה המוסרית המוחלטת, העולה על הנטיות שברוח האדם, גם על הטובות והיותר יפות שבהן. מגלה היא את כחה בידיעת הנהגת העולם למעלה מדרך הטבע, מסברת היא בניסים ונפלאות את מהותה העצמית, והאמת הזאת היא בעצמה מגבירה את העז הרוחני בקרבה ובעולם. א\"א לאדם היחידי והקיבוצי שיתעלה על טבעו, בזמן שהוא תמיד חושב שכל המוטבע בטבע אין עליו כח עליון להחליפו בעילוי. על כן אין מנוס משפלות המוסר שבעומק הרוח לא לעובדי עבודה זרה ולא לכופרים מוחלטים, והמחשבה שהיא מעצמת את הרוח, להעלותו מכל המגרעות שבטבע הבהמי הפראי של האדם, היא רק המחשבה האמונית, המבררת את פעולותיה ע\"י שלטון שם ד' בעולם בהתגלות רצונית אידיאלית, שזהו גילוי שם ההויה שבתורת ישראל.",
  "summary": "כוחם של ישראל הוא בגילוי אמונה ניסית, המעלה את הטבע מבהמיותו."
 },
 {
  "id": 2940,
  "article": " היהדות הניסית והיהדות הטבעית הן משולבות זו בזו, אחוזות אחת בחברתה כאחיזת נשמה בגוף. וכמלחמה שבאדם הפנימי היחיד, שלפעמים הנשמה מתגברת, והיא מאירה, אבל הגוף נלקה עי\"ז יותר מדאי, ומתוך כך באה נטיה הפכית לחזק את הגויה, והנשמה סובלת מחשכת הגשמיות, וחוזרת נטיה נשמתית להופיע, ובכל אותן העליות והירידות שיווי המשקל הולך ומתקרב, כמו כן הוא ביהדות הכללית. כשהרעיונות תולדות היהדות הניסית מתגברים, הרי היהדות הטבעית נלקה, וממילא מרגשת גם היא בחסרון זה, שבליקוי זה של היהדות הטבעית אובד הוא ההוד שבקומתה הרוחנית של היהדות את בסיסו, וממילא בהדי הוצא לקי כרבא, ונלקה ג\"כ הנצח שביהדות, הניסיות שבה והלך מחשבותיה, עומק רגשותיה וחותם המעשי שלה. עד אשר בכח החזרה התכופה, ההולכת ובאה משך של תקופות שונות, ההשתלמות הקומתית של האומה בשיווי המשקל הולכת ומתקרבת, והנצח וההוד יחדיו משפיעים הם את כחם, וכנסת ישראל מתעלה עליהם, היא המקור להיהדות בכללה בשני ערכיה הכלליים, היא עולה על שניהם במהות ההתחלקות שלהם, ומזוהר תפארת ישראל הרי היא סופגת את אורה וממילא מתמזגות הן שתי הצורות הללו אשר לכנסת ישראל, הניסית והטבעית, בכל הסתעפיותיהן, במעמד כזה שכל אחת מרחיבה את הגבול של חברתה.  ",
  "summary": "היהדות הטבעית והניסית נאבקות זו בזו עד למציאת האיזון ביניהן, כשם שהגוף והנשמה נאבקים זה בזה עד לאיזונם."
 },
 {
  "id": 2941,
  "article": "אי אפשר לאדם להפרד מדבקות האלהית, ואי אפשר לכנסת ישראל להפרר מצור ישעה אור ד' אלהי ישראל. אבל אי האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה. על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי, ובכללות התרדמה במקום צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר \"זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי\", והעולם מתכונן בהופעת חיים ותולדות קיימות עדי עד. האפשרויות לדבר \"גבוהה גבוהה\", על דבר שמד, על דבר כפירה, על דבר פירודים מוחלטים, הן תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית החפשית, \"כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך\". החזיון מתגלה ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד ע\"י הנסירה התרדמית, וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין, המביא לאחדות משוכללת, ותורה חוזרת ללומדיה, וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך.",
  "summary": "נסירת הדבקות בין ישראל לה' באה כדי לאפשר דבקות מתוך הכרה ובחירה."
 },
 {
  "id": 2942,
  "article": " כל מה שהוא ראוי להעשות כבר הוא טבוע במהות השכל וההויה הרוחנית המקושרת עם כל יסוד המציאות, וכיון שנעשה להיפך ממה שראוי להעשות הרי הדבר מהרס את היקום, כמו מי שמתנהג בסידור גופו באפן המנגד לתנאי החיים שלו. אמנם אם אין הגילוי של ההשתלשלות מגיע לרשימה נפשית, אין ההרס פועל. התורה כולה היא המסקנא האחרונה של התוצאה של האורה האלהית, ההולכת וזורמת בעולמים ומגיעה עד חידור התוכי של החיים, ישראל נזדככו כ\"כ עד כדי הרגשה זו של אי האפשרות של היפוך הסידור העליון המקיף והחודר. האבות הוטבעו כבר בזה במעלת רוחם, ובניהם נזדככו בכור הברזל עד שבאו \"מא בתעלומה פנימית לידי מדה זו, והידיעה הפנימית היא הידיעה המרגשת, שבזמן שהיא כבר באה לבגרותה מוכרחים הם תנאי החיים ללכת על פיה, ואם לא יהיה מדריך עליון להוציא אל הפועל את גילוי החיים בהנהגה לפי הידיעה הפנימית, אז העולם מתמוטט, וצרת החיים גדולה. וההארה באה. אור ד' נגלה על הר סיני, למשה הראה אוצר טובו וסוד הדר זיוו להורות תורה מורשה קהילת יעקב, לבסם עולם ומלואו. לפי זה כל חסיד, כל דורש מוסר וצדק, כיון שהגיעה דעתו לגלות רז מוסרי, הרי העולם כולו תובע את תפקיד מלוי החובה המגולה. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, ע\"כ אינם מצווים, ואין מהלך הטבע פועל על ידם ביחס להדרכתם התורית, זהו רז מיוחד לישראל.",
  "summary": "התורה מוטבעת במהות ההוויה, וכפי זיקוק הנשמה כן גדל הנזק שבחסרון התורה, ולכן ישראל זקוקים לה."
 },
 {
  "id": 2943,
  "article": " כשמדברים על דבר תעודת ישראל בעולם מיד אנו באים לההכרה של העדות על גאות ד', שבאה ע\"י כנסת ישראל, המבררת במציאותה את היסוד האלהי של הנהגת העמים והממלכות, וממילא של כל המציאות כולה, ומזה אנו באים לידי תביעת הקדושה והטהרה בחיים המעשיים ובחיים העיוניים.  ",
  "summary": "ישראל, בעצם מציאותם, מעידים על גאות ה' ועל הנהגתו את העמים, ומעוררים בכך את תביעת הקדושה בחיים המעשיים והעיוניים."
 },
 {
  "id": 2944,
  "article": " העלבת כנסת ישראל במדרגתה העליונה כ\"ז שיש חילוק עמים בעולם, זאת היא מדרגת נקודת ציון. ",
  "summary": "העלאת כנסת ישראל במדרגתה העליונה, כל זמן שיש חילוק בין העמים, זו היא מדרגת נקודת ציון."
 },
 {
  "id": 2945,
  "article": " כנסת ישראל מיוסדת היא כולה על בסיס של המוסר האלהי העליון. ע\"כ כל התנשאות מוסרית הנמצאת באישיה הפרטיים מוסיפה לה כח. ולהפך נפילת מוסר, וכל רשע, לפי ערך הכיעור והרע שבתוכו, כך היא מחלשת את כחה ואת היחש שיש ליחידיה אל כללותה. לכן דוקא תשועת ישראל תלויה היא בתשובה, בההטבה המוסרית במעשה, ברגש ובשכל, ולא כן תשועת עם אחר. ישנם עמים כאלה, שהכח המדביק אותם הוא דוקא איזו שאיפה כללית של רשע, של חפץ התגברות ללא שום אידיאל של צדק, וממילא הוא מלא רשע, מפני שמה שהוא דוחק את רגלי יתר העמים, אשר יבא עמהם במגע, הוא דבר שאין בצדק עליו יסוד נכון, וא\"כ הוא מיוסד כולו ברשעה, ע\"כ יכולים הם להיות מתחזקים ג\"כ ע\"י תגבורת רשע, ולחזק את אגודתם ע\"י איפת זדון. לא כן הוא בכנסת ישראל. את היחש, שיש ליחידים שבה אל כללותה, אי אפשר לתלות בשום חק אחר  כ\"א  בחק העליון של אהבת הטוב היותר נשגב, שהוא עומד להמלא במילוי שאיפותיה היותר פנימיות של כלליות האומה. ע\"כ כל המעשים שהם נובעים בדרך ישר, או גם בדרך מסובב, מהטוב העליון, הנם מחזקים את כחה, והעזיבה שלהם מחלישה היא את כחה.",
  "summary": "כנסת ישראל מיוסדת על בסיס המוסר האלוהי ולפיכך תשועתם תלויה בתשובה, מה שאין כן בשאר האומות."
 },
 {
  "id": 2946,
  "article": " מפני שהאידיאה הנשמתית של כנסת ישראל היא המוסריות המוחלטת, ע\"כ כל פגם מוסרי מנתק לפי ערכו את היחיד מקישורו בנשמת האומה. וזה נוהג בין בפגם מוסרי כללי, בין בפגם מוסרי מיוחד שרק לפי התכונה המיוחדת לישראל חשוב הוא לפגם וחטא. כי זהו דבר פשוט, שצבע המוסר מוכרח הוא בכמה פרטים להיות מקבל צורה מיוחדת לפי תכונת האומה. ובאומה שיש בה הרבה לשינוי מכל העמים, הדברים המיוחדים במוסריותה הם מרובים בקרבה, וכולם פועלים, בהוקרתם העיונית והמעשית, לטובה על מצב האומה, ובזלזולם הנם גורמים הרס ורפיון קשר.",
  "summary": "האידיאה הנשמתית של ישראל היא המוסריות המוחלטת, ולכן כל פגם מוסרי של היחיד מנתק את קישורו לאומה."
 },
 {
  "id": 2947,
  "article": " היחש של כנסת ישראל ליחידיה הוא משונה מכל היחושים של כל קיבוץ לאומי ליחידיו. כל הקיבוצים הלאומיים נותנים הם ליחידיהם רק את הצד החיצוני של המהות, אבל עצם המהות זה שואב כל אדם מנשמת הכל, מנשמת אלהים שלא באמצעות הקיבוץ, מפני שאין להקיבוץ חטיבה אלהית, שמגמה אלהית עצמית שרויה בתוכו. לא כן בישראל, הנשמה של היחידים נשאבת ממקור חי העולמים באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים. אם יעלה על הדעת להנתק מהאומה, צריך הוא לנתק את נשמתו ממקור חיותה, וגדולה היא משום כך ההזדקקות, שכל יחיד מישראל נזקק להכלל, והוא מוסר תמיד את נפשו מבלי להיות נקרע מהאומה, מפני שהנשמה ותיקונה העצמי דורש כן ממנו. אמנם צינורות ההזנה הנשמתית והגנת החיים שלה הולכים בכנסת ישראל ע\"י המצות, דבר ד', זהו הפלג הכללי המתגלם באורח החיים, הרשום בתכניתו. מראש צורים, מחיי האבות, שהתפשטו בבליטה בכונניותה של האומה, נתגלם הרוח הגדול, שאור ד' שרוי בו, במעשים גשמיים המתהלכים עם החיים, והאוצר החי נושא הוא בקרבו את כל לשד החיים של יצירתה של הנשמה, של התגברותה של נשמת הכלל, בסיועו של היחיד המגביר את כחו, והתעלותה של נשמת הכלל ע\"י הוספת האורה, שהפרט מוסיף בה, ע\"י אותו החותם שהוא מטביע בה משלו במצותיו הוא. והפעולה פעולה חיה היא, פעולה מחיה ומוסיפה און וחיל. והרזים הטמירים של העולם העליון, המלא נצח והוד, המלא נשמות עצומות, הממולא אור וחיים, גדולה וקדושה ותפארת, הולכים הם ונעשים עם המצות, הולכים הם ויוצרים את יצירתם בחיים הפנימיים של היחיד ובחיי הכלל, ומפלשים להם נתיבות רוממות בחיי עולם, ביחושה של האומה בעלת הכובר הרוחני הגדול לכל העולם כולו, והקודש מתעלה והצורה האנושית מתמלאה אורו, והעולמות שמחת עולם, מאור תורה ונר מצוה.",
  "summary": "רק בישראל נשמת היחיד יונקת את חייה מנשמת הכלל, הניזונה מן המצוות."
 },
 {
  "id": 2948,
  "article": " היחש האמיתי של כל יחיד שבישראל לכנסת ישראל, במובן הרוחני המלא, המקיף את כל החיים, המוסריים, הרוחניים והטבעיים, צריך הוא למזון תמידי יותר ממה שצריך כל בן אומה טבעית ביחש לצירופו לעמו. הנטיות הטבעיות אינן צריכות כ\"כ חיזוק כמו הנטיות המוסריות, שהן צריכות טפוח וטיפול תמידי בלימוד ובמעשה. וע\"כ האומות, שיסוד הויתן הלאומית הוא יותר מכוון כלפי המילוי של הנטיות הטבעיות, כל זמן שהן קימות משפיעות הן את צירופן על כל יחידיהן בלא הכרח של הזנה מיוחדת. בישראל גדול מאד האגד כלפי צדדי המוסריות והאידיאליות, המשותפת בכללות האומה, וכאשר הנטיות הרוחניות צריכות הן גם בכל יחיד טיפול תמידי, שלא ישפלו ולא יתטשטשו מצורתם, קל וחומר שהיחש שהיחיד נזקק מצדן אל הכלל כולו שצריך אימוץ ומזון תדירי. המובחר שבמזון הלא הוא תלמוד תורה לכל צדדיה, הכולל ג\"כ את הלימוד ההסתורי, בכל שלמותו, וקיום המצוות באמונה עמוקה המוארה באור דעת והכרה ברורה.",
  "summary": "בישראל, יחס היחיד אל הכלל דורש מזון רוחני של תורה כדי שלא יטושטש, ואילו בעמים – די בנטיות הטבעיות."
 },
 {
  "id": 2949,
  "article": " כשמתרבה כח החמרי של האומה, נשמתה מתפשטת ומתגדלת יותר, וכל היחידים שואבים כל אחד לפי צנורו חיים ממעינה הכללי.",
  "summary": "כשמתרבה כוחה החומרי של האומה נשמתה הכללית מתפשטת, וכל יחיד שואב חיים ממעיינה לפי צינורו."
 },
 {
  "id": 2950,
  "article": " היופי הפנימי של כנסת ישראל, שבזה היא ממשכת את לב כל בניה אליה, הוא החן האלהי הנסוך עליה, מפני שבכללותה היא משגת מהאלהות נועם עליון עדין כ\"כ, מה שאין כל אומה וכל פרט יכול להשיגו. ומתוך שמזיו כללותה נמשך ג\"כ חוט של חסד בתוך כל יחיד מיחידיה, ע\"י חוט קטן זה מרגיש היחיד את היופי הנעלה שיש בכללות האומה ע\"י החן האלהי החי בקרבה, ומתוך כך הוא מקושר אליה בכללה בקשר אמיץ.",
  "summary": "היופי הפנימי של כנסת ישראל המושך את בניה אליה, נובע מהחן הפנימי האלוהי השורה בה, הנמשך בכל יחידיה כחוט של חסד."
 },
 {
  "id": 2951,
  "article": " ע\"י תוספת שפע רוח הקודש באומה, יתגדל הקשר שיש בין הפרטים אל הכלל.",
  "summary": "תוספת רוח הקודש באומה מגדילה את הקשר שבין היחידים אל הכלל."
 },
 {
  "id": 2952,
  "article": " רוח הקודש בא דרך כנסת ישראל אל הלב של כל יחיד ויחיד לפי מעשיו, החפץ של האידיאליה האלהית היותר גבוהה, לגשמה בחיים ובמעשה, בחיי החברה והאומה, ולהרגילה בעדנת הציורים התמידיים, ההולכים ושוטפים תמיד בכח המדמה אשר בנפש האדם, ולהרחיב צעדיה בחכמה וכשרון, עד שמצד רוב פיתוחה ושכלולה היא מוצאת את עצמה מבונה בכל טוב, אור חסד, גבורה, חכמה, שמחה, עדן ואהבה, ומתוך שלמות בנינה ומילואה היא מרגשת ג\"כ בהארה פנימית את האור והטוב העולה למעלה למעלה מכל הכלים של יכלתה וחפציה, והיא מתנשאת תמיד לעומתם. וכשם שהחפץ העליון האלהי, השרוי בכללות האומה, נותן מכחו את עז רוח קדשו על היחידים המתכשרים אליו, כן גם כל יחיד המתכשר בתכונה אלהית, בטוב מוחלט, במוסר טהור וכללי, המחוזק בדעה ושכל טוב, לפי אותה המדה שהוא משתוקק להעלות את נשמת האומה כולה, לרוממה ולשגבה, כן הוא פועל, וכן הוא מחזק אותה ומוציא אותה מתעלומת הכח אל אור הפועל. \"כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור, אמר הקב\"ה מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם\" (ברכות ח). ",
  "summary": "רוח הקודש מתפשטת דרך כנסת ישראל אל כל היחידים לפי מעשיהם, וכל יחיד המתעלה במוסריותו מעלה את נשמת האומה."
 },
 {
  "id": 2953,
  "article": " כשהאדם משים את לבו ודעתו להתדבק באור האלהי, המאיר בכנסת ישראל בכללה, בכל הנשמות ובכל הדורות מראשית ועד אחרית, מתדבק הוא עי\"ז ממילא באור האלהות השורה בכללות שיעור הקומה של כלל האדם, שכנסת ישראל היא מרכזה ותמציתה, ועי\"ז הוא מתדבק ג\"כ בכללות האור של האלהות המתגלה בכל ההויה, שבצד העליון של נשמת האדם משתקפת כל תמציתה, וממילא מקשר הוא בזה את דעתו לדבקות באלהות העליונה שלמעלה מכל ההויה, ונפשו מתמלאה חיות מלא קודש ותפארת גדולה וגבורה, ובתוספות כחו מוסיף הוא כח בכללות כנסת ישראל, מפני שהוא חלק ממנה, וממילא מוסיף הוא כח בקומת האדם ובכל העולמות, שנאמר תנו עז לאלהים, על ישראל גאותו ועזו בשחקים, נורא אלהים ממקדשיך, אל ישראל הוא נותן עז ותעצמות לעם, ברוך אלהים.",
  "summary": "הדבק באור האלוהי שבכנסת ישראל זוכה להידבק באור האלוהי שבכל האנושות, הוויה, והאלוהות העליונה, ומוסיף בהם כוח."
 },
 {
  "id": 2954,
  "article": " בדור האחרון מתרשם החותם של כל הדעות שבכל הדורות שעברו, ומה שנאמר בדבור מתחתמת בו התמצית שלהם. על כן גם התכונות הטבעיות, היוצאות מכל עניני האמונה, מתרשמות בלב כל הדבק בכנסת ישראל ורוצה בתשועתה. ואפילו התוך הפנימי שבכל המצות, המעשיות והאמוניות, מרושם הוא בהקישור לכנסת ישראל ובחפץ ישועתה. אלא שההכרה של המקור המחיה את כנסת ישראל מביאה אל כל המצות ואל כל האמונות. אבל מ\"מ כל המקושר לחפץ ישועה לכללות ישראל בארץ ישראל, שמבלעדי ארץ-ישראל א\"א לישועה כללית שתבא, הרי הוא מקושר בגניזה לכל התמצית של כל האמונות וכל המצות כולן. ולהדור בכללו ראוי שיומחלו לו כל עונותיו, שנעשים מחסרון הכרה במה שהוא עצמו מדובק וקשור בכל לב. וע\"ז נאמר בימים ההם ובעת ההיא נאם ד' יבוקש עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה, כי אסלח לאשר אשאיר. והמופת הגדול שדורנו הוא המיועד לתעודה זאת, הוא מה שנמצאים בו כאלה שרעיון זה נחתם במעמקי נשמתם, ומוצאים בו קדושה עליונה ודבקות אמתית בד' צור כל העולמים אלהי ישראל ב\"ה.",
  "summary": "דור הגאולה הוא חותַם כל הדורות, ולכן כל הקשור לחפץ ישועת ישראל, הוא קשור בסתר לאמונה ולמצוות, ועוונותיו נמחלים."
 },
 {
  "id": 2955,
  "article": " הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק ג\"כ בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב.",
  "summary": "הדבקות בצדיק חשובה, אך צריכה זהירות מפני דבקות בחסרונותיו, ואשרי הנדבק בנשמת האומה שהיא טוב מוחלט."
 },
 {
  "id": 2956,
  "article": " כשהאור האלהי, שהנשמה מרגשת אותו בכל חושיה הרוחנים בכללותה של כנסת ישראל, בעצם גבהו ותקף זהרו, עולה למרומי עליוניותו ומתרחב לכל מרחבי פעולותיו במציאות, באדם ובעולם, כנסת ישראל מתרוממת על ידו, ומתחברת בחבור אהבה וזוהר, מלא חיים חכמה חסד וגבורה נצח והוד, ומתעטרת באלהות המתגלה בכל ההויה, שכנסת ישראל מתגלה אז כנושא המקבל את האור העליון, הבא ממקור יותר נערץ ויותר עשיר וממולא אור אין סוף לכבוד ולשלמות. וקישור זה כפי גדלו הוזר ומשפיע הארות עליונות בכל הנשמות הפרטיות של כל היקום, ובדרך הרגשה בטוחה לנשמותיהם של צדיקי עולם, המשותפים בעצם הויתם בשמחת ד' במעשיו. כדי להיות מוכן לקליטת אור נעלה זה, המלא שלל גדולה אלהית מרובת צבעים וגונים מרהיבים, אדירים ונצחיים, צריך רוח ענוה תמימה בעצם טהרתה, ענוה טהורה המדריכה עז ומוסיפה כבוד וחפץ חסד כללי לכל היקום, המחוברת עם הכרת אמת על דבר השלמות המוחלטת ועל דבר היחש של האדם אליה, שעל ידה הוא מתמלא צמאון לאלהים ורננת קודש רעננה ונעלסה.  ",
  "summary": "כשהאור האלוהי מתעלה ומתפשט בכל העולם, כנסת ישראל באהבתה לה' מתרוממת על-ידו, ומשפיעה ממנו לכל העולם."
 },
 {
  "id": 2957,
  "article": " הצמאון להבלע כולו ברוח ישראל צריך הוא להתגבר. לחשוב ישראליות, להרגיש ישראליות, לחיות חיים ישראליים, לראות בשמחת ישראל, זאת היא מגמה עמוקה גבוהה ורחבה, מלאה טל חיים של קודש, מובדלת מרגש דוגמתה אצל אומות העולם, שרפוד בהרבה שנאת הבריות ורשעה בלא אידיאל קדש פנימי, הצמאון לרוח האומה צמאון הוא לד', לאור תורה, ליושר, לחכמה, וכל טוב ונעלה.",
  "summary": "בישראל, הצימאון להיבלע ברוח האומה הוא צימאון לה', ולהבדיל אצל אומות העולם, הוא ספוג בשנאת הבריות."
 },
 {
  "id": 2958,
  "article": " אדם מישראל שהוא רוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא שיסכים להיות שותל עצמו בכנסת ישראל בכל לבו בכל חושיו וכחותיו הגשמיים והרוחניים, שישים את מגמת חייו לקנות לו לפי היכולת שבידו את המדות הישראליות ואת הידיעות המיוחדות לישראל, שראש לכולן היא התורה בכל רחבה בכל סעיפיה, ועמה כל מה שמיוחס לחכמת ישראל, ומתוך עליתה של כנסת ישראל יבא לעליה כללית של מקור החיים האנושיים והעולמיים.",
  "summary": "צריך לשתול את עצמו ומחשבותיו בכנסת ישראל ובמחשבותיה העצמיות, ומתוך עלייתה יתעלה גם במעלות האנושיות הכלליות."
 },
 {
  "id": 2959,
  "article": " כל מה שאדם מרבה בתורה ובמצות מתקשר הוא יותר בכנסת ישראל, ומרגיש בקרבו את נשמת הכלל כולו, בתמציתו היותר עליונה, וחש בכל מהותו את הצער של כנסת ישראל בשפלותה, ומתענג משמחת עולמים העתידה לפניה, ומתפאר בהכרה עמוקה פנימית בהוד עליוניותה האלהית. ובכל עת שמחה של מועדי ששון, וחדושי הזמנים, לימים ולחדשים, הוא כולו מוקף ומלא תעצומות עוז של שמחתה ומשוש גילה. שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, למען תינקו ושבעתם משד תנחומיה, ולמען תמצו והתענגתם מזיז כבודה.",
  "summary": "התורה והמצוות מקשרות את האדם לכנסת ישראל, בצערה ובשמחתה, ובשמחת חידושי הזמנים שלה."
 },
 {
  "id": 2960,
  "article": " האדם צריך לזכך את עצמו ולהתרחק מן הכיעור, כדי שיהי' מושג הכלל מצויר יפה בנפשו, ואז תהיה לו היכולת להתדבק בכללות כנסת ישראל.",
  "summary": "כדי להידבק בכנסת ישראל צריך לזכך את עצמו, כדי שמושג הכלל יהיה מצויר יפה בנפשו."
 },
 {
  "id": 2961,
  "article": " כשיש איזה דבר שאיננו מתדבק עם המחשבה הכללית הישראלית, מפני שנדמה שהוא קטן בעדה יותר מדאי, ומוגבל ומצומצם מערך הרחבתה האידיאלית, אנו צריכים להבין שיש כאן חסרון מצדנו בהמחשבה הכללית, שלא הוארה יפה בכל אבוקתה הגדולה ואורה הבהיר, שמתוך כך אינה תופסת את הדברים הקטנים והרהוקים מחוגה העליון. וכל מה שנוסיף אורה קדושה ועליונה, יותר נתעלה בבהירות המחשבה, ויותר יתגדלו האידיאלים שלנו בשאיפתם, ויותר יכנסו לעומתם תחת דגלם כל הדברים הקטנים שבקטנים, וחיי עולם וחיי שעה יתחברו ביחד, והיה אור הלבנה כאור החמה.",
  "summary": "המחשבה הכלל-ישראלית צריכה להיות גדולה ועליונה כל-כך, עד שתכלול את המחשבות הקטנות ביותר."
 },
 {
  "id": 2962,
  "article": " כשההתקשרות עם כנסת ישראל ברוחניותה ובעוצם מהותה באה למדרגה הגונה, מתחילה הכרה נעימה פנימית להולד בעצמיות הנשמה, המרגישה את קול ד' העובר דרך כנסת ישראל בקול עז, הדובר את המשנה, ותורה שבעל פה כולה, ההולכת וזורמת מתוך אוצר החיים הטהורים והכבירים, מלאי התפארת והקדושה, של תורה שבכתב, דבר ד' הבא מקול ד'. ",
  "summary": "בהתקשרות לכנסת ישראל מרגישים את קול ה' העובר דרך כנסת ישראל, הדובר את התורה שבעל-פה מתוך התורה שבכתב."
 },
 {
  "id": 2963,
  "article": "הנשמה שלנו גדולה היא, חזקה ואדירה, חומות ברזל היא משברת, הרים וגבעות היא מפוצצת, רחבה היא מרחב אין קץ, אי אפשך לה להתכוץ, מוכרחת היא להתפשט, על כל אלה מליוני הנפש הישראליות שלנו, בכל דרגותיהם, בכל עליותיהם וירידותיהם, בכל ההרים שעלו שמה ובכל העמקים שירדו שמה, בכל מרומי קרת שהם עומדים שמה בראש מורם, בכל החורים אשר התחבאו שמה, מעוצר בוז וקלון, עמל ויגון, בכולם בכולם נשמתנו תתפשט, את כולם תחבק, אח כולם תהיה ותעודד, את כולם תשיב למקום בית חיינו. מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם. ",
  "summary": "נשמת ישראל האדירה מתפשטת על כל נשמות ישראל הפרטיות בכל דרגותיהן, והיא שתשיב אותן למקום בית חייהן."
 },
 {
  "id": 2964,
  "article": " אהבת ישראל והעבודה של הסניגוריא על הכלל ועל הפרטים איננה רק עבודה הרגשית לבדה, כיאם מקצוע גדול בתורה, וחכמה עמוקה ורחבה, רבת הענפים, שכולם צומחים ויונקים מלשד טל אור תורת חסד.",
  "summary": "אהבת ישראל ועבודת הסנגוריה הנן מקצועות גדולים בתורה."
 },
 {
  "id": 2965,
  "article": " אהבת ישראל היא תולדה מהאמונה באורה האלהי של כנסת ישראל, שהוא לה סגולה עצמית שלא תזוז ממנה בכל חליפות הזמנים. ביותר צריכה אהבה עליונה זו, וסבתה האמונה הפנימית בשורש האלהי שלה, להיות מתעוררת בקרב אנשי לב ורוח בעת ירידתה של האומה במצב הרוח, בעת אשר רמיסת קודש וזלזול דת יראו בכל תוקף ועז, להבחין שעם-כל-זה כח ישראל גדול הוא ועצום לאלהיו, ולהסתכל במאור הפנימי, החודר את רוח הכלל, ושמשכנו הוא ג\"כ בכל נפש פרטית שבישראל בגלוי או בסתר, גם בנפש הנסוגה מאד, אשר סרה הרבה מדרך ד'. הגילוי שמגלה הצדיק, האוהב את עצמיותה של האומה בכל עז חייו, את הטוב האלהי הצפון בקרבה, פועל לטובה על האיש העוסק בסניגוריה האמיתית הזאת, לרוממו מעל שפלות החיים הגסים והמוגבלים, ההולכים קרורנית בזעפם העגום. והפעולה חוזרת באורח סגולי על כללות האומה ופרטיה, להכנים בם כח מעורר לחן ולחסד אל, שיפלס להם אורח לתשובה מאהבה.",
  "summary": "אהבת ישראל נובעת מהאמונה בסגולתם וחשיבותה גדלה בעת ירידתם, והמסנגר עליהם מתרומם משפלות העולם על-ידי הצדיק אוהב האומה."
 },
 {
  "id": 2966,
  "article": " האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך.",
  "summary": "אהבת אומתנו אינה מונעת מאתנו לבקרה, אך גם אחרי הביקורת נקיים הם מכל מום."
 },
 {
  "id": 2967,
  "article": " כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבעל פה, שיוכל לרפות קצת את האהבה של ישראל, אפילו ביחש לרשעים היותר מוחלטים, הם נסיונות ובירורים לאדם איך שיעלה על מדרגה עליונה של אהבת השי\"ת, עד שימצא לו דרך בין הסתירות כולן, ואהבת ישראל ואהבת הבריות תשאר בלבבו חיה וקימת בלא שום גרעון ופקפוק בעולם.",
  "summary": "דברי התורה ודברי חז\"ל על שנאת הרשעים הם נסיונות ובירורים לאדם כדי להביאו לאהבת ה' עליונה, בה מתעלה אהבת ישראל והבריות."
 },
 {
  "id": 2968,
  "article": " אהבת ישראל מחייבת אהבת כל האדם, וכשהיא מטביעה שנאה לאיזה חלק מן האדם הוא סימן שלא נטהרה עדיין הנשמה מזוהמתה, וע\"כ אינה יכולה להתיחד בעדן האהבה העליונה. ו, מדת שנאת חנם גם היא צריכה להתעלות, לא תעכב את התשובה ואת הגאולה השלמה מכללות ישראל. צריכין לפתה אורות גדולים להבין ולהשכיל, שגם מפירודי הדעות יוצאת טובה כללית. מתוך כך אין המדות הרעות הדבוקות כפסולת בתוך האוכל של קדושת ישראל, מתחברות ביחד, ובפנימיות הלב הקשר גדול ועצום, ונמצא שצד הטוב מתאמד וצד הרע מתפזר, ויתפרדו כל פועלי און. ולא עוד אלא שגם בצד הטוב יש שע\"י הפירודים מתגוון כל טוב פרטי בגון מיוחד, ואין גון השרוי באחר דוחק אותו לטשטש את צורתו, ומתוך כך מתעשרת כנסת ישראל ברבוי אורות, והרבוי הזה עצמו הוא יגרום את השלום היותר גדול ויותר פנימי. ומ\"מ צריכים להשתדל הרבה שיהיה השלום ניכר גם מבחוץ, וסוכת שלום פרושה על כל ישראל, אבל מה שיש מהפרודים, ובפרט אותם הפירודים שיש להם מקור נפשי בנטית אמונה וקדושה, מהכל אורות עליונים יתהוו. ואם השיגו צדיקים אנשי מעלה את גודל האורות, המתהוים ממחלוקת שבין צדיקים, שהם בונים בזה עולמות כלומר משכללים כל אחד את שיטת המוסר, היושר, הקדושה והחסידות שלהם, בכל עומק הרגשתם ורעיונם בפנימיות החיים, הנה עמך כולם צדיקים, וכל אחד מישראל חי בקרבו ניצוץ אור קדוש ממורשת אבות מקדושת תורה וגדולת אמונה. ונמצא, שכל מחלוקת שיש בין איש ישראל לחבירו, בין קיבוץ לחבירו, גם היא בונה עולמות, וכיון שהכל הוא שכלול ובנין, אין צורך לדבר מרורות, כי אם להודיע את הגודל ששני הצדדים עושים, ושהם יחד משכללים בנין עדי עד, ומתקנים את העולם, ואז לפי התרחבות הידיעה תגדל האהבה, כפי הערך של גדולת השנאה, ויגדל החיבור לפי הערך של גדולת הפירוד, וכערך של מדה טובה מרובה ממדת פורענות, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום חבוש ד' את שכר עמו ומחץ מכתו ירפא בב\"א. והחטאת לד', שעל מיעוט הלבנה, יגלה את אורו, הבא מפנימיות הקטרוג, תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, שמתוך סתרה תצא בגילוי בכח רב ואיתן מאד, רשפיה רשפי אש שלהבת יה.",
  "summary": "אהבת ישראל מחייבת אהבת כל האדם, וכשהיא מטביעה שנאה כלשהי סימן שלא נטהרה עדיין מזוהמתה."
 },
 {
  "id": 2969,
  "article": " האהבה העדינה להקנינים הרוחניים של האומה, אומרת היא ממש מה שאומרת יראת שמים הפשוטה והאמונה התמימה, ורק חסרון הבנה יביא להאומרים הללו, בעלי הביטוי המחולף, לחשוב שהם מתנגדים זה לזה. יש שהביטוי של הוקרת האומה ואהבת כבודה אומר יותר יראת שמים ואמונה, ממה שהביטוי של יראת שמים ואמונה בעצמו אומר.  ",
  "summary": "לפעמים בהוקרת האומה ואהבת כבודה טמונים יותר יראת שמים ואמונה מהיראה והאמונה עצמם."
 },
 {
  "id": 2970,
  "article": " אהבת ישראל צריכה להתפרנס. אינה דומה לאהבה הטבעית שבכל אומה, שנמצאת ביחידיה. כל אומה יסודה הוא רק טבעי פשוט, הכרח החיים והקיבוץ, מילויי הרצונות הטבעיים, הנוחים ע\"י קיבוץ שיש להם קשורים אמיצים זה לזה, והרצון הזה אינו צריך להיות מתעורר ע\"י סיבות לימודיות וחינוכיות. אבל קישור של כנסת ישראל בנוי הוא ביותר על מאויים רוחניים משותפים, שבעצמם הם צריכים אימוץ וחיזוק רוחני מרובה מאד גם בלבו של כל יחיד, וכל שכן בחיי הציבור כולו.",
  "summary": "אהבת ישראל בנויה על מאווייהם הרוחניים המשותפים ולפיכך היא צריכה חיזוק תמידי, ואינה טבעית כאהבת העמים."
 },
 {
  "id": 2971,
  "article": " האבות משפיעים הם את הצד הטבעי שבכנסת ישראל, ומשה רבנו את הצד הלמודי. והם ממוזגים זה בזה ומשפיעים זה ע\"ז. ולעתיד לבא יתחבר לגמרי משה עם האבות, ויגלה במשיח בצורה כלולה מכל, ולמעלה ראש ינשא הצד הטבעי שבכנסת ישראל, \"מחשבתם של ישראל קודמת לכל\", ויתראה לעין כל שהוא שורש כל התורה כולה, וכפי תגבורת הצד הטבעי שבאומה יתגדל העונג של חייה, והקדושה תהי' מדושנת נחת ועונג לאין קץ ותכלית, מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. והתענוגים כמה רוממים הם, כמה נעימים הם, כמה מפוארים הם, כמה עדינים הם, מבשמי עדניהם אנו מריחים קצת קליטת ריח טוב ריח גן עדן, ואנו מתעדנים ומתמלאים גודל קודש, שפעת קודש, רוח הקודש, ניצוצות של אורו של משיח נכנסים בנשמתנו, והריחו ביראת אלהים, ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ, והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, ואין רשע, כי הרשעות תמחה, ועמך כולם צדיקים. ומי שריח טהרה מקליטת ריח גן עדן של משיח בו אינו רואה חובה על שום אחד מישראל, ואהבתו לכל אחד מישראל גדולה היא לאין קץ וחקר. רואה הוא את האור הגדול שבנשמתם, את סגולת פארם ואת זיו התשובה החופף עליהם תמיד, את ברק הקודש ואת אור השכינה שאינה זזה מהם בכל עת ובכל זמן, בכל דרגה ובכל מקום, \"אני ד' השוכן אתם בתוך טומאותם\", ובין כך ובין כך בנים אתם לד' אלהיכם. אשריך ישראל.",
  "summary": "תורת המשיח, הכוללת את טבעיות האבות ותלמודיוּת משה, מבסמת את העולם בריחות טהרה של גן עדן, ומגלה את אורם של ישראל."
 },
 {
  "id": 2972,
  "article": " מאהבת אלהים, המוטבעת בתוך כל נפש ישרה, מיד כשמתנערת מהמהומה השכרנית של החושים ונטיותיהם הגסות, מתעוררת היא בתוך הלב אהבת ישראל בכל אדם תרבותי, היודע יפה את המהלך ההסתורי, ואיך פעלה האומה הזאת לטובה על המחשבה האלהית בכללות האנושיות. ואם אדם זה הוא בן ישראל, מתחברת נטיה זו לאהבת המוצא, והיא נעשית עי\"ז לשלהבת פטריוטית חמה ומאירה. ומתוך שהמחשבה האלהית הישראלית לא הניחה את העולם להיות שקוע רק במחשבה המיטפיזית לבדה, ע\"ד האלהים ומושג האחדות בטהרתו, כי אם הרחיבה את צעדי המוסר והתרבות תחת המצע של המחשבה האלהית, בצורה חשובה כזאת, שאיננה יכולה להשתכח בחליפות תקופות רבות, על כן בא ג\"כ החוש המוסרי, המוטבע בלבו של אדם אשר לא עות את דרכו, ומעוררו לאהבת ישראל מתוך הנטיה האסתתית של המוסר. וכשההסתוריה מלמדת בבירור, שכל חיל זה עשה לו ישראל ע\"י ארצו המיוחדת, מוכרחת אהבה זו להתפשט גם על ארץ ישראל. ",
  "summary": "אהבת ה' מעוררת את אהבת ישראל וארצם בלב כל אדם ישר, תרבותי ואסתטי, בגלל היותם מַטְביעי המוסר האלוהי בעולם."
 },
 {
  "id": 2973,
  "article": " כל מה שנוגע לישראל ומהותו אינם דברים מוגבלים כחוג הפרטי המצומצם, אלא הם מרוכזים בחוג מיוחד, ומשפיעים מתוך המרכז על ההיקף כולו. ישראל בעמים, ארץ ישראל בארצות, תורת ישראל בתורות ואמונות כולן, הנם שלשה מרכזים, שאוצרות חיים ואורות עולמים גנוזים בהם להיות מזינים את כל העולם כולו, מעלים ומקדשים אותו. ישראל בתור אומה מיוחדת, ברוכה בעומק קדושתה ושאיפתה האלהית משפיע הוא על כל ההיגף של כל העמים כולם, לעדן את הנשמה הלאומית שבכל עם, ולקרב את העמים כולם בכחו למעמד יותר ושגב ויותר אצילי. ארץ ישראל עומדת להשפיע, מכח יסוד תרבותה ומפעולתה על החיים השוכנים בה, על כל הארצות כולן, לעדנם ולרוממם, ולקרבם אל תכלית הוייתם. תורת ישראל עומדת להופיע אור גדול מתוכה על כל השטף של רוחות האמונה השונות, אצל עמים וקיבוצים שונים, להסיר מהם כל סיג וטפל, ולהאיר אותם באור הקודש והטהרה האלהית. \"והסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם הוא לאלהינו, והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי\".",
  "summary": "ישראל בעמים, ארץ ישראל בארצות, ותורת ישראל באמונות – הנם המרכזים המשפיעים ומזינים את סביבותיהם."
 },
 {
  "id": 2974,
  "article": " צדקה עשה הקב\"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכשרונות, והכרח השלמות, שהוא כח המושך היותר אידיאלי, הוא הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה, המוכרחת לבא בעולם, והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד. אוצר סגולת עולמים בישראל הוא גנוז. אבל כדי לאחד במובן כללי ג\"כ את העולם עמם מוכרחים צדדי כשרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל, כדי שיושלמו ע\"י העולם, וכל נדיבי עמים. ובזה יש מקום לקבלה שישראל מקבל מהעולם, וממילא פנויה היא הדרך כלפי ההשפעה, אלא שהקבלה היא מבחוץ וההשפעה מבפנים, כלומר פנימיות החיים שלמה היא בישראל, באין צורך להעזר משום כח זר בעולם, וכל שלטון משרה בישראל מקרב פנימיות החיים הוא נובע, \"מקרב אחיך ממובחר שבאחיך\", ולחיצוניות החיים מזדמן שצריך השלמה דוקא מבחוץ, \"יפיפותו של יפת באהלי שם\", \"חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו\", ומשפע פנימיות החיים כנסת ישראל היא רק משפעת ולא מקבלת, ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.",
  "summary": "הקב\"ה פיזר את הכשרונות בין העמים כדי שיצטרכו להשתלם זה מזה, אך ישראל שלמים בפנימיותם ומשתלמים רק בחיצוניות."
 },
 {
  "id": 2975,
  "article": " הרוח והמעשה מתאימים הם יחד בדרך יחושי. רוח מיוחד דורש להספקתו מעשים מיוחדים. אבל לעולם רחב וגדול הוא עולם הרוח מעולם המעשה, המעשים, כל כמה שאינם מורגשים לכל לב ואינם נתבעים מן הטבע בדרך ישרה, כבר הם צריכים לאידיאלים ולהשפעה קיבוצית, וההשפעה הקיבוצית היא נערכת לפי גדולת רוחה. התכונה האוניברסלית ממלאת לעולם את לב עדיני הרוח שבבני אדם. ע\"כ ירגישו מחנק אם יסגירו אותם ברוחם רק בתוך חוג לאומם. אבל האומה שהאוניברסליות הגמורה טמונה בעומק נשמתה, \"נדיבי עמים, עם אלהי אברהם\", היא דודשת לעולם מעשים החוקקים יפה את טפוסה בקרבה פנימה, ועליהם חלים בשפע המון אידיאלים נאצלים אוניברסליים, שהכללתם עולה עד מרומי עד, עד מקום שהעין מתעששת שם והרוח המופשט המלא זוהר רק הוא מתנשא עד אותן הגבעות הרמות. צמצום מעשי והרחבה רוחנית יחדו הנם המטבע הראשי של צביון ישראל, עם לבדד ואור גויים יחד. השקיעה המוחלטת בשאלת השעה לא תוכל להתאים לרוחו, הטמיעה של רוחות מפלגתיות, שכל עניניהן הם מחיה וכלכלה חמרית וסיפוק אסתתי, רק כפי מה שהעין הקצרה, הכבושה בחומר בוער, מתנודד לכל תאוה ארעית, תוכל להתרומם אליו, מכשילה היא את כחו. ע\"כ לא תדום כנסת ישראל מזמרתה הפנימית. בכחה הכללי תחבוק בקרבה את ההמון המפלגתי, תמתק את מרירותו, ותאגד האומה כולה עם כל דרישותיה. ומריח העדנים העליונים שלה ישובו החיים המפלגתיים גם הם להיות מוטבעים באותה הצורה החביבה, שיש בה טוב ונשגב, לא רק הכרח ומלחמת בשר, והצורה הכלכלית גם היא תתרומם ע\"י הבטחון המוסרי, אשר יספיק לחדור בכל האומה, בצורה מתוקנת המלאה אמון של אחים, לא רק בביטויים ריקים כ\"א בעצם מעמד הנפש והרצון הקבוע, המרכז את החיים ודרישותיהם. וחילוק המקצועות בעבודת המעשה ועבודת הרוח לא יוליד עוד דלות ומשטמה, כ\"א עושר ואהבה מלאה חיים ותעצומות לעם.",
  "summary": "המטבע הראשי של צביון ישראל הוא צמצום מעשי, שעליו שורה כאחד הרחבה רוחנית אוניברסלית."
 },
 {
  "id": 2976,
  "article": " כל דעה כוזבת, המהרסת את העולם, נובעת ע\"פ רוב ממקור החפץ להתעלות בלא גבול ובלא הכנות הנאותות, שזה גורם לנפילה והשתברות. עבודה זרה חפצה להתקרב אל האלהות בחושים, וירדה לשפלותה. כי רצתה לעלות למקום שאי אפשר לעלות, ולא קנתה ההכנות הדרושות, שהן דרכי הדעה וההרגשה, המכשרת את האדם להיות מבקר בהיכל ד'.   הנטיה מקו המקורי, ממקורם של ישראל, יש לה תמיד מעין עבודה זרה, דהיינו חפץ ופועל לצייר את האלהות בהכרה מוחלטת חיובית. רק גילוי האלהות שע\"י מדת הענוה הגדולה של משה רבנו ע\"ה למד לו, כי \"לא יראני האדם וחי\" ו\"לא תוכל לראות את פני\". זאת היא תכלית ההתעלות של הצורך האנושי אל דעת האלהים, שידע את חלק הידיעה ואת אי אפשרותה במילואה, שע\"י כן תהיה תמיד ההתעלות שבה, ע\"י החלקים המתגלים בהכשרת האדם, הכח הדוחף את התרבות היותר נשגבה. הנצרות חשבה, שהיא יודעת את האלהים. היא מדדה את הבלתי נמדד באמת המוסר האנושי, ע\"פ אותה המדה שהיתה יכולה להשתער בימי התגלותה. ומן הדמיון שיש לה ידיעה, במה שאין לה ולכל נוצר כל מושג, והרגשה במה שאי אפשר להרגיש, התקרבה, בטבעה לאליליות, ונסתבכה במושגים אליליים כ\"כ, עד שלא תוכל להנקות מהם כ\"א ע\"י שברון גמור בעצמותה, שיגרום ביטול צורתה והשבת חלקיה הטובים למקור שמשם לוקחו, שהוא אוצר התורה ואור ישראל. מה שהיא הנצרות ביחם אל החסד והמוסר, שהיא חשבה שהיא מבינה בהם את האלהות ומרגישתה, כן היא המושלמניות ביחס אל החכמה והגבורה, שהיא חושבת שהכירה בהם את העצמיות של האלהות, ועל זה בנתה את יסודה. אמנם חכמה וגבורה מחזיקות את המעמד בלב בצורה יותר אמיצה מחסד ואהבה, המרככים אותו ומביאים לנטות פנים לכל צד. על כן תוכל המושלמניות להחזיק יותר מעמד בריחוק מהאליליות, ולא תשא פנים להרגשת הלב, שע\"י שיתוף של ציורים וסמלים ודעות חלושות תוכל למצא את הרוך שהיא חפצה. אבל בכל זה לא תוכל להחזיק מעמד קבוע, ואין בינה לבין האליליות חיץ הגיוני. כי האלהות המובנת והניכרת ע\"פ מדה נבראת, כחכמה וגבורה. וכל מיני מעלות כאלה, ממה שהפה והלב של האדם המוגבל יכול לדבר ולחשוב, היא בעצמה תכונה של אליליות, מפני שקרותה והעדר מציאותה, ולעולם תנוצח מן הכפירה השוללת, שצדקה ממנה כשנעריך את שתיהן אל המושג האמיתי של האלהות. כי ההעדר והשלילה הם סוף כל סוף סוביקטיביים לאדם, ובזה הם אמת, שכל מה שהאדם משיג, משער ומשכיל, באופן חיובי, הכל הוא שלול ואפוס מאמתת האלהות, מפני שההגבלה והאפסיות הנן הדברים היותר מסמנים את כל המושגים האנושיים, ממה שתהי מוצצת בהן ההתעצמות של ההויה והישות, שהן במציאות הנבראים רק מפני הופעת האלהות עליה ולא מצד עצמה. ע\"כ יסוד דעת אלהים העומדת לעד היא האלהות המתעלה על כל התבונה וההרגשה, והחתומה בתוך התבונה וההרגשה בחותם של הענוה, ושל אי אפשריות ההשגה. ודוקא מצד זה היא גדולה בפעולתה על החיים. היא מישרת אותם, מעלה אותם תמיד עדי עד, וכל החיים כולם, וכל התנועות החפשיות שבעולם הרוחני.  והחמרי, בעולם הפרטי והכללי, מוצאים דוקא בה את תפקידם. אמנם כדי להיות אומה שלמה יכולה להתפרנס במזון רוחני דק ונאצל כזה, בפנימיות נשמתה, צריך לזה הכשר גדול מאד, הכשר גזעי והכשר מוסרי והכשר הסתורי, וכל אלה נשלמו רק בכנסת ישראל. \"אך עמי המה בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע\".",
  "summary": "הנטייה ממקור ישראל מביאה לצייר את האלוהות בהכרה חיובית מוחלטת, ובזה נפלו הנצרות מצד החסד והאסלם מצד החכמה והגבורה."
 },
 {
  "id": 2977,
  "article": " להיות יונק מזיו האלהות, במובנה הטהור העליון, שרוממות מעלתה היא הענוה של \"תכלית הידיעה שלא נדע\", ועם כל זה, למרות מה שידיעה זו היא שלילית, תהיה הנשמה מלאה ומתמלאת תמיד בכל עת ועונה ציורים אלהיים חדשים, מעדנים ומרוממים, לזה דרוש שיהיו כל חוגי ההרגשות והמחשבות מתאימים אל היניקה של החמדה והעריגה האלהית. ולזה אין די במעשים הפרטיים שיהיו רצויים, ומשוקלים בשקל של מוסר מאיר ומתוקן, כ\"א גם שהרגשות הפנימיות, המתרוצצות מאיליהן בתוך הנשמה, יהיו מבונים על בסיס האור והשלימות. ודבר זה אי אפשר כ\"א כשתהי' נ\"כ האומה, שממנה היחיד בא, כולה מיוסדת ברוחניותה על הטוב והאור האלהי, שאז מתאימות הרגשות הבאות לאדם מצד לאומיותו אל האור הטהור של המוסר היחידי העליון. אבל אם האומה היא רשעה בתכונתה, אי אפשר שהיחיד היוצא ממנה יהיה כולו בר וטהור, כי הרגשות הלאומיות מוכרחות להטיל בו את זוהמתן. להדריך נפשות, שהן מלאות זוהמא ונטיות רשעיות, אי אפשר באור הזיו האלהי כי אם ע\"י עילום גדול, וכל שהרשעה יותר שלטת כך העילום צריך להיות יותר מעובה. הירידה שלנו מפני החטא גרמה גם בנו עביבות גדולה, שהשלילה הבאה בעקבתא דמשיחא, ועמה החוצפה, היא מכוונת מצד תכסיס ההנהגה העליון לטהר את המשך הזיו העליון מכל סיג של ציורים חיוביים בתוך העצמיות האלהית העליונה, אבל בתוכיות תכונתנו נמצאת היכולת לחיות באור ד' הבהיר, ולהמשיך על ידו הדרכות כוללות ופרטיות, ע\"י הלבשות יפות שאינן פוגמות את האור  כ\"א  מתקנות אותו למראה עינים. אבל בעולם כולו, במובן האומות שבתוכו, אין גם אומה אחת המוכשרת לזה. ע\"כ מוכרח הערפל לכסות לאומים. רק כשנהיה מה שאנו צריכים להיות, תשוב להאנושיות הסגולה העליונה, שהתמצית שלה תהיה מסוגלה לאור הרוחני הגנוז בתכונתה, וממילא תתרומם כולה ובגאון תכיר את האושר שלה, במה שזכתה שהחלק היותר מוכשר שבה יהיה ממולא באור האלהי הזך, וע\"י השפעתן תדע בכללותה איך להתרומם למי מדתה.",
  "summary": "השלילה שבתכלית הידיעה כוללת ציורים חיוביים, היכולים להתגלות רק על-ידי קדושת הרגשות הטבעיים הבאה מקדושת האומה."
 },
 {
  "id": 2978,
  "article": " כל ציורי העולם לא חשו שום רושם כלל על עצמיותה הפנימית של כנסת ישראל. כל ההשקפות, כל מיני בתרבויות ששלטו ושולטים ברוח האדם, מקצה תבל ועד קצהו, לא הגיעו להעביב אפילו נקודה אחת של יפעת האורה האלהית החפשית של כנסת ישראל. תמימה היא, תמימה אשר לא עלה עליה עול, בתולה ואיש לא ידעה, נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל. זאת היא אמתתה של הנחמה העליונה המוצצה במערבא.",
  "summary": "כל ציורי העולם, התרבויות וההשקפות, לא העיבו אפילו נקודה אחת מהאור של כנסת ישראל."
 },
 {
  "id": 2979,
  "article": " יכול אדם, שכל ההבדל שבין ישראל לעמים הוא מתבלט ע\"י המצות שבפועל. שהרי אפשר להרעיון להיות מקיף והולך את כל האדם כולו. אבל סקירה של טעות היא זו. כי אם באמת היה הרוח והרעיון מקיף את הכל לא היה צורך באותו ההבדל המעשי כלל, וגם לא היה מועיל ומתקיים. אבל תוכן הדבר הוא, שהיסוד הנפשי, שהרעיון הוא בנוי עליו, שעל יסוד אותו הרעיון כל הארג הגדול של החקה המעשית מתפשט, זה היסוד הוא העצם הנשמתי, שהוא מצביין את ישראל בתור חטיבה מיוחדת, חטיבה אחת בעולם. ומההבדלה הזאת נובעות הן כל ההבדלות המעשיות. ואפילו כשהאחרונות נפגמות אינן יכולות להגיע את פגמיהן ביסוד העליון, שהיא החטיבה הנפשית, שההבדלות כולן יונקות ממנה. ולעולם ישאר הבדל בין ישראל לעמים, כדי לבסס ע\"י ההבדלה את התוכן החול ואת התוכן הקודש של העולם בתיקונו המרושם.",
  "summary": "ההבדל שבין ישראל לעמים, הקיים גם בשעת חטאם, הנו מהותי ומיוסד בעצם נשמתם, וכל ההבדל בין הקודש לחול מבוסס עליו."
 },
 {
  "id": 2980,
  "article": " צורתם של ישראל צריכה להתברר, אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בה בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים, ועליה נבנתה הצורה הישראלית המיחדתה, או שמעקב עד ראש הכל הוא מיוחד. לבירור זה צריכים להשתמש במקורות שונים, תורניים, שכליים, הסתוריים, רזיים, הופעיים, שיריים, ולפעמים ג\"כ פוליטיים ואקונומיים. נראה הדבר שמקודם נערך הדבר שצורת האדם תשתלם בכללותה, ובתור תוספת ויתרון יגלה על האומה המיוחדת רוחה המפואר בהדרת קודש. אבל נתקלקלו הענינים ורוח האדם שקע כ\"כ בכלל, עד שלא היה החול יכול להעשות בסיס לקודש אלא א\"כ יקלקל אותו, והוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל, עד שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית נתטשטשה לגמרי. והוחל גוי פעם אחת ע\"י הגרעין האנושי לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית, יעקב וישראל.",
  "summary": "שקיעת האנושות גרמה לכך שצורת ישראל תהיה ברייה חדשה לגמרי, ולא קומה שנייה על גבי האנושות."
 },
 {
  "id": 2981,
  "article": " כשחושבים ע\"ד האדם ושאר בעלי חיים נוכל לרשום רשימה שלמה של השוויות, שהאדם וכל החיים שוים הם, ומ\"מ אחר כל ההשויות כולן אנו רואים, שאותה הנקודה, שבה תלוי היתרון של האדם על הבהמה, היא חובקת בקרבה את כל מעלת האדם, והאדם לא יוכל ולא יחפץ להחליפה בעד כל הון ויסבול באהבה יסורים רבים רק כדי שלא להיות מאבד את סגולת האדם המיוחדה שלו. ההבדל שבין דת ישראל ליתר הדתות, אפילו אותן שהן באות מהשפעתה, הוא ג\"כ ככה. המון חזיונות של דימויים אנו יכולים למצא ביניהן, ואיך אפשר שלא ימצאו הדימויים, אפילו אם לא היו הן נלקחות ביסודן ממנה. הלא רוח האדם יש בו שיווי כללי, בכמה צדדים, אע\"פ שיש הבדל מיוחד בין אישים, וקל וחומר בין קיבוצים ולאומים, מ\"מ צד השוה אינו בטל מעשות פעולתו. וביחש להדתות שבאו אחר מתן תורה והופעת ישראל בעולם, וקל וחומר אותן שביחוד נמשכו מכחה של תורת ישראל, ודאי מוכרחים דימויים רבים להיות ביניהן. והדימויים הללו, עם כל הפרטים המרובים שבהם, לא יכחידו את הנקודה התוכיית המבדלת אותן, וכל המהות הנשמתית מקופלת היא לא בהדימויים כ\"א באותה הנקודה המבדלת, שהיא נותנת נשמה מיוחדת גם בהפרטים של הנקודות הדומות, עד שהדמיון הוה רק דמיון חיצוני, אבל הפנים משונה הוא תכלית השינוי, ולא יוכל ולא ירצה ישראל מעולם לאבד את נקודת הנשמה בשביל עטים של הפרטים המושוים, ולעולם יעמד על גורלו, הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב.",
  "summary": "כשם שהשוויון שבין האדם לבהמה בטל לגבי הפער שביניהם, כך השוויון שבין דת ישראל לדתי העמים בטל לגבי הפער שביניהן."
 },
 {
  "id": 2982,
  "article": " ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי.",
  "summary": "ההבדל בין נשמת ישראל לנשמת העמים גדול מההבדל בין נפש האדם לנפש הבהמה, שכן הוא איכותי ולא כמותי."
 },
 {
  "id": 2983,
  "article": " ראויה היא האנושיות שתתאחד כולה למשפחה אחת, וחדלו אז כל התגרות וכל המדות הרעות היוצאות מחילוקי עמים וגבולותיהם. אבל העולם צריך להעידון התמציתי, שהאנושיות משתכללת על ידו בעושר הצביונים המיוחדים של כל אומה. וזה החסרון תשלים כנסת ישראל, שתכונתה היא כמין אוצר רוחות גדול הכולל בקרבו כל כשרון וכל נטית רוח עליונה. ובמילואה הגמור של כנסת ישראל יהיה שמור בעולם, ביחוד ע\"י קישורה עם כל העולם כולו, כל הטוב שיוצא מפלוגת עממים, ושוב לא ימצא כל צורך בהתפלגות הממשית, והיו כל העמים הכלליים חטיבה אחת, ועל גביהם בתור אוצר קדוש, ממלכת כהנים וגוי קדוש, סגולה מכל העמים, כאשר דבר ד'.",
  "summary": "ישראל מאפשרים לכל האומות להתאחד למשפחה אחת על-ידי איגודם את כל כשרונות העמים."
 },
 {
  "id": 2984,
  "article": " כנסת ישראל היא מגלה בכל חליפות הזמנים אחת מהצורות הרבות שבאורותיה המרובים, והעתיד שלה הוא ההתפשטות המוחלטת של כל האורות, שכל אחת שמשה תקופה מיוחדת, שיאירו בת כולם בבת אחת, ובתפארת הכללית הזאת תאיר על פני תבל. ולא פחות ממה שהיא כוללת בקרבה את הופעותיה, שהתגלו על ידה בתקופות שונות, היא כוללת בה ג\"כ את ההופעות אשר התגלו בעמים שונים ע\"י גרמתה, בין בגורם קרוב בין בגורם רחוק, בין בהופעה גלויה בין בהופעה נעלמת. וכל מה שהוא נבדל ממנה ומנוגד לה אינו כי אם נראה כך בהיותו מופרד ממקור כללותה, אבל בשוב הכל להופיע בה כאחד יוכר תוכנה העצמי, שהכל הולם ומתאחה בקרבה. \"ועתידין כל הנביאים אומרים שירה בקול אחד, שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעי יראו בשוב ד' ציון\".",
  "summary": "אורם של ישראל המשתנה מתקופה לתקופה ובכל עם ועם, יאיר בעתיד כאחד."
 },
 {
  "id": 2985,
  "article": " היצירה האלהית המתגלה בעולם, כחה מלא עולמים, מופיע על היצורים כולם, ושואף להשלמות היותר עליונה. מתוך כך הרי הוא מבלה את מעשי ידיו, יוצר יצורים ומוציא את צורתם השלמה לפועל, והצורה מתאזרת בגבורה, ומתגברת ליצור יצירה יותר נשגבה, יותר מפוארה, יותר עדינת ומושגבת, והיא מוחקת את התגלמות הצורה הבלתי נשלמה, ועושה את דרכה בהופעה של חיים יותר שלמים, של מציאות יותר מתוקנת. בחיים הלאומיים המתגלים בעולם, שהנשמה ההיסתורית מתגלה בהם, אור אלהים זה אש אוכלה הוא לעמים כולם שהם חולפים ועוברים, צורתם מתמחקת, כדי ליצור יצירה לאומית יותר שלמה. רק בישראל באה התכונה הלאומית למקום מנוחתה, והשכינה נחה בציון, ואש ד' האחוז בה מחיה אותה ומעמידה, היה לה לאור מאיר ומחמם, ולא שורף ומכלה. \"ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום\".",
  "summary": "היצירה האלוהית מחריבה מציאות חסרה (לאומיות הגויים) כדי להחליפה בשלמה, ואילו לאומיות ישראל כבר הגיעה לשלמותה."
 },
 {
  "id": 2986,
  "article": " יש בידינו סם חיים בעד כל העולם במובן הלאומי. זה הענין שהוא כלל מוסכם בתולדה, שאומה מוכרחת למות, ולעבור מן העולם, שהרי כל העמים העתיקים כמעט שעברו ובטלו מן העולם, ואם יש איזה עם קיים מימי קדומים לא עברו עליו סבות של פיזורים, גם לא נתפתח כראוי להשפיע מחוגו על העולם. אבל להיות עם חי ופועל, ואיתן במדה מוצקה עד כדי לנצח כמה משברים, זה לא נראה בעולם חוץ מישראל, ע\"י שם ד' הקשור בהם וסם החיים של תורת חיים שבתוכם, וסם חיים זה עתיד לצאת מאתנו על כל העולם, וישמחו וירננו לאומים כי ,שפוט עמים מישור ולאומים בארץ תנחם סלה.",
  "summary": "סם החיים של ישראל המשמרם בגלות שלא יכלו ככל העמים, עתיד להאיר לכל העולם."
 },
 {
  "id": 2987,
  "article": " עד תור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק לימודי חובות, מוסר וצדק היוצא מדעת אלהים אמת. וחובות אין העולם חפץ לקבל, ואם הוא מקבל נשאר בלב טינא על המעורר הראשי לידיעת החובה, שאינה נותנת להנפש הברברית להתפשט בכל מאוייה. אבל בבא התור של אור העולם להגלות, יודע לעולם, שדרכי החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם, את אושר החיים הנותן לו את ערכו, אשר מבלעדו הוא שלול כל ערך. ועונג ואושר זהו דבר השוה לכל, עכ\"פ לחשוק בו, ואת המקור המשפיע אושר ועונג מכבדים ומחבבים, וע\"כ \"יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים בכנף איש יהודי\".",
  "summary": "שנאת העמים לישראל נובעת מתביעתם המוסרית המצרה את הנפש הברברית, אך בעתיד ייוודע לכל שישראל משפיעים עונג."
 },
 {
  "id": 2988,
  "article": " כנסת ישראל הולכת לקראת השחרור העליון שלה, לקראת השחרור הרוחני משעבוד מלכיות, לקראת שליליות כל השתעבדות הרוח מכל הדמיונות והסברות של אומות העולם, שהם כולם תוצאות העורון האנושי הרואה את העולם לפנים, של אי האפשרות להסתגל להבהירות העליונה של כבוד שמים, של שיגוב שם ד' לבדו. ותנועת החוהש המורגשת בכל השדרות, אפילו אצל קלי הקלים שבאומה, בפנימיותה יונקת היא את לשד חיותה מהצמאון של השחרור העליון, של עלמא דחירו, אשר הקול קול יעקב לא תהיה לו שום השפעה מידי עשו, וקול גלגל חמה לא יהיה בלתי נשמע מפני קול המונה של רומא, וממזרח שמש עד מבאו יהיה גדול שם ד'. ",
  "summary": "תנועות החופש בישראל, אפילו אצל הקלים שבהם, יונקות מצימאון לעולם החירות העליון, המשוחרר מכל דמיונות האומות ושעבודם."
 },
 {
  "id": 2989,
  "article": " הנטיה הלאומית המעשית של כנסת ישראל היא לבושה החיצון של הנטיה הרוחנית שלה, והאחרונה היא אורה ונשמתה של הראשונה. שתיהן יחד ממקור אלהים חיים הנן יוצאות, וממעין האמת והאמונה האלהית נובעות. כל ימי הגלות נשבר הכלי לגמרי, והאור בצורתו המופשטת, ובפניה עצומה אך כלפי מעלה, שמש באומה רק לדאגה כללית איך להחזיק את הלאומיות הרוחנית הטהורה. האור האלהי, שהוא נשמת האומה השרשית, במעמדו הגלוי מחוץ לכלי המעשה המחזיקים אותו, האיר בתעופת נוגה בכנסת ישראל. השכינה ירדה עם ישראל לגלות ושרתה בתוכם, והתענתה באשר התענו הם. לא הרחיבה הנשמה את מאוייה, אבל קבעה אותם במושג יראת אלהים, אמונתו, וזהירות התורה והמצות מצד שהם פקודי ד', \"כצפור נודדת מקנה\".",
  "summary": "בישראל, הלאומיות המעשית היא הכלי לאור הלאומיות הרוחנית, ובגלות נשברו הכלים והאורות נתעלו והעמיקו את יראת ה' בישראל."
 },
 {
  "id": 2990,
  "article": " לפי אותה המדה, שכל יחיד מתעלה, שכל תכונתו האישית מזדככת, כך הוא מטביע בתוכיות של האומה כולה את חלק האצילי שבו, והיא מתוספת על ידו בעטרה של תפארת, ונעשית בכללה ראויה לאהבה ולדבקות של חן. ע\"כ הצד הרוחני שבהתגברות הלאומיות תלוי בזיכוך האישי של כל פרט.",
  "summary": "כל יחיד המתעלה מטביע את חלקו האצילי באומה, והיא מתוספת על-ידו בעטרת תפארת."
 },
 {
  "id": 2991,
  "article": " אחד מההבדלים הנמצאים בין לאומיותם של ישראל להלאומיות של כל עם ולשון הוא, שהיסוד הלאומי והרגשתו אצל כל עם ולשון יש לו בהפסיכיקה הלאומית אותו הערך של תביעה טבעית בהפסיכיקה הפרטית, שהיא מתקדמת ומתגדלת יחד עם טבע הגידול, בלא פיתוח מיוחד, מה שאין כן הלאומיות הישראלית היא מיוסדת ע\"פ תביעה מוסרית גדולה ועמוקה, ותכונה מוסרית צריכה פיתוח לעולם ואינה מתגדלת בטבע בעצמה. מהצד הלאומי, הנמצא בהרבה מצות של תורה בגילוי, ובכללות המצות כולן בגניזה, נמצא קיום המצות הוא היסוד המזין להחזקת כח החיים של הלאומיות הישראלית, שאוצר בקרבו אותו החומר המזין של המוסריות, הנדרש כדי להעמיד את התביעה הלאומית הכללית על מכונה.",
  "summary": "באומות, הפסיכולוגיה הלאומית דומה לפסיכולוגית היחיד המתפתחת בטבעיות, ואילו בישראל הלאומיות היא מוסרית וזקוקה לפיתוח."
 },
 {
  "id": 2992,
  "article": " מפני הנטיה החמרית היתרה, שאבדה את שווי המשקל לעומת הנטיה הרוחנית, הולכים עמים וכלים. בישראל שווי המשקל חקוק בעצם טבעו. אמנם זהו רק לענין שלא תשאר מחלת הנטיה היתרה קבועה באופן שאין לה רפואה, אבל פגיעה מפני הנטיה היתרה פוגעת בישראל, ועוד ביותר משאר האומות, מפני חריפות האופי שלו. האליליות, שפגעה בנו כל ימי התקופה הארוכה שעד חורבן הבית הראשון, היתה תולדה מנטיה חמרית יתרה, והיא קבעה ג\"כ את תולדותיה באומה באופן המחולל מדות נשחתות רבות. בזמן הבית השני, שהאליליות נחלשה, יצאה הפגיעה הזאת להגלות בצורתה של שנאת חנם, שלא היתה שום תרופה למחלה כ\"א ע\"י שבירת האומה, באופן שלא יהי' לה ימים רבים מה לעשות בענינים חמריים בכללותה, ונשארה פנית האומה כולה, בכל ימי הגולה הארוכה, רק לדברים נשגבים ונאצלים. אמנם הנטיה היתרה היוצאת מהשווי אל הרוחניות ג\"כ מזיקה הרבה, עד שהיא מאבדת את ההוד האמתי מהרוחניות עצמה, ומ\"מ בתור רפואה לנטיה חמרית מופלגת משמשת היא בכל אופן. ע\"כ אע\"פ שהיחידים נטו לחמריותם, כפי מדת הכרח החיים ותאותיהם, מ\"מ האומה בכללה לא הי' לה שום עסק חמרי מאז גלותה. והנה עתה בעת ההתעוררות של התחיה הלאומית היא לנו האות שכבר נתרפאה המחלה הכללית, באופן שכבר ניתנה רשות לאומה להיות לה שיח בענינים חמריים בכללותה. הנטיה הראשונה מההפלגה הרוחנית אל החמרית מוכרחת להיות בהפרזה קצת לצד האחרון, וזהו מקור חוצפא של עיקבא דמשיחא. מ\"מ לא יארך הזמן של הנטיה הקיצונית הזאת, כיון שביסוד האומה מונח שווי המשקל. ע\"כ אך ינוח הסער וילכו הענינים לצד המעלה והמשקל הראוי. בעלי ההשפעה צריכים למצא את האורה הרוחנית, שיש בנטיה החמרית, ואת מטרתה הפנימית, וכפי מה שיגלו זה ברבים כן תתרפא מחלת החוצפא ותאבד את סימניה הרעים, ותתעורר האומה בכלל למציאותה הטבעית, ויגלה עליה הדר נשמתה.",
  "summary": "הגלות היא תשובת המשקל לנטייה החומרית של האלילות ולשנאת החינם, וההתעוררות הלאומית היא האות לשוב לאיזון."
 },
 {
  "id": 2993,
  "article": " מפני שבכח של הרוחניות, הנוגע לרצון של הקיבוץ הלאומי, נטמא ישראל, ע\"י טומאת עבודה זרה, נתחלחלה הטומאה כ\"כ עד אשר הכרח הי' לשבור הכל, ולא היתה הנטיה יכולה להתקיים בטהרתה כ\"א בהיותה מפני אמונה וקדושה של עולם הבא. ועתה אף שנטהר הרוח הרבה, ע\"י צירוף הגליות, מ\"מ הוא עדיין צריך טהרה מרובה, כדי שנוכל לבא אל הקודש בכל בחי' שבכנסת ישראל, כי לפעמים רוח לאומי יהי' כרוך ברוח של טומאה ושל רשעה, עד שישפיע רשעות גם על הדבקים בו. אמנם האחרית הימים, השיתעוררו ישראל לאהבת ארץ ישראל, ותהיה תשוקת האומה גדולה אליה, יהיה נקל לקדש את הרוח, מפני שרעיון הקדושה קשור הרבה בארץ ישראל, כמו שעצם הקדושה בפועל נעוצה בה. ע\"כ תטהר גם את הרוח אשר נפגע וקלט בקרבו איזה זוהמא, כי \"וכפר אדמתו עמו כתיב\".",
  "summary": "הגלות שברה את הרצון הלאומי שנטמא בעבודה-זרה, ובאהבת ארץ ישראל והשפעת קדושתה הוא שב ונבנה בטהרה."
 },
 {
  "id": 2994,
  "article": " במשיח בן יוסף מתגלה התכונה של לאומיות ישראל מצד עצמם. אמנם התכלית האחרונה אינה התגדרות התיחדות הלאומיות בלבדה כ\"א השאיפה לאחד כל באי עולם למשפחה אחת לקרא כולם בשם ד', ואע\"פ שזה צריך ג\"כ מרכז מיוחד מ\"מ אין הכונה כולה רק המרכז כ\"א פעולתו ג\"כ על הכלל הגדול. וכשצריך העולם לעבור ענין הלאומיות אל הכללות צריכה להיות ג\"כ כעין הריסה אל הדברים שהושרשו מצד הלאומיות המצומצמת, שיש עמה המגרעות של אהבה פרטית יתרה. על כן עתיד משיח בן יוסף ליהרג, ומלכות אמתית וקימת תהי' משיח בן דוד. וכשמדת הכוסף אל הטוב הכללי מגיעה לביטול ערכה של התיחדות הלאומיות, הנה עוד צעד אחד והרע יהי' מבוער ג\"כ מחיי היחידים, נמצא שביטול יצר הרע והריגת משיח בן יוסף קרובים הם בענינם זל\"ז. לפיכך נחלקו חז\"ל בפ' החליל על הפסוק והביטו את אשר דקרו, אם הוא על משיח בן יוסף שנהרג או על יצר הרע שנהרג.",
  "summary": "במשיח בן יוסף מתגלה הלאומיות המצומצמת, ולפיכך הוא עתיד ליהרג, ולפנות את מקומו לגילוי הטוב שבעתיד ולביעור כל הרע."
 },
 {
  "id": 2995,
  "article": " אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.",
  "summary": "אושר האדם אינו בא ממדינה חברתית רגילה, אלא רק ממדינה המהווה יסוד להשראת שכינה."
 },
 {
  "id": 2996,
  "article": " קטנות האמונה וריחוקו של אדם מן הקדושה העליונה בא מתוך שאין בידו לרומם את ערך עצמו, עד שיקבע בלבו הרעיון הגדול איך שגדולה אלהית ראויה לו. הגדולה העליונה, המסערת את כל רעיון מוגבל, אשר להמחשבה האלהית, היא באיומה הנורא מגרשת את רוח האדם מגבולה, כל זמן שלא ירומם וינשא, במחשבות של קודש ובארחות חיים של טוהר, לחוש בעצמו את התאמתו אל גדולה זו. וביחוד הדבר נוגע לישראל. קרבת האלהים הלאומית צריכה אמונה גדולה של גאות לאומית במדה רוממה כ\"כ, עד שיקבע בלב הרעיון העליון, שההתגלות האלהית ראויה לה. אמנם גאות קודש זו, כשם שהיא עדויה בגאון כך היא שבוצה בענוה גדולה, והענוה האלהית, הבאה מתוך הגדולה, ומתחברת עמה, היא מופיעה על האופי הנשמתי של כנסת ישראל, ואמונתה בקרבתה אל אל עולם קונה שמים וארץ, אשר אין חקר לגדולתו, משתרשת בתוך מעמקי נשמתה, והיא מתקדשת, מתעלה, משתחררת, ומתכינה עצמה לגאולה שלמה.",
  "summary": "קטנות האמונה באה מתוך חוסר האמונה בעצמו ובהתאמתו אליה, ובייחוד בישראל, שגאוותם הלאומית משובצת בענווה."
 },
 {
  "id": 2997,
  "article": " הדלדול שנתדלדלה עכשו המחשבה הלאומית בישראל, עד שאנו רואים שכמה מהנדבקים בה מתמלאים פגמים רוחניים, דעות רעות ומדות גסות, וכמה שהם בעלי דעות ומדות נשחתות נמשכים אליה, בא לנו מפני הירידה שירדה התכונה של יראת ד', שהיא יסוד חייהם של ישראל. בנקודה הרוחנית של יראת ד' הטהורה, הנותנת חיים ומגמה לההויה ומטרות כבירות ונכונות לחיי הכלל והפרט, כלולה ג\"כ המחשבה הלאומית לכל פרטיה. יראת ד' ודעת ד', בינת העולם והחיים, בתכונה אצילית וטהורה, שאינה סופגת בקרבה את הזוהמא של ערלת הלב וטומאת יצרי האדם הרעים, מיוסדות הן כולן בכלי הברכה, המחשבה הלאומית של ישראל, והם מקופלים ביראת ד' הטהורה, הפשוטה והמאירה, שהיא צריכה, דוקא מפני פשטותה וטבעיותה, פתוח ושמירה, שלא תזדהם ולא תחשך מפני חשכת חיי החומר העכורים והגסים. בשפלות הידים של הלימוד והחינוך של העלאת המחשבה של יראת ד', נפלה. הציור הלבי שלה נאפל. הדעות המקושרות עמה נתטשטשו, וממילא נפלה עוד ביותר ירידה הכלי שלה המחשבה הלאומית, עד שלבשה בגדים צואים. והיא מחכה למצרף ומטהר, שיעטה כבוד ואור. ",
  "summary": "תוכנה הפנימי של הלאומיות הוא יראת ה', וכשמחשבת היראה נפלה היטשטשו הדעות הקשורות בה, והלאומיות הידלדלה."
 },
 {
  "id": 2998,
  "article": " התגלות רצון הטוב בדבור ובמעשה מרוממת את הרוח וקובעת מהלך לשטף הרצון לטובה, ולא רק באותה הנפש שבתוכה מתגלה זה הרצון כי אם במדה ערכית בכל הנפשות כולן, ביחוד אמיץ הוא הרושם על כללות האומה, ע\"כ הצדיקים העוסקים תמיד בגילוי חפצם לטוב העליון, המוחלט והשלם, הם פועלים בתנועותיהם הרוחניות הללו לרומם את נשמת האומה בכללה, ובמובן יותר רחב את המציאות כולה.",
  "summary": "התגלות הרצון הטוב בדיבור ובמעשה, מרוממת ומחברת לטוב את רצון כל הנפשות, ובייחוד את רצון כללות האומה."
 },
 {
  "id": 2999,
  "article": " מקור הרגש היא הנטיה שהיא מצומצמת לפי התכונה של הכלי המקבלת את החיים בקרבה, כעין אור הפנימי, ובכל העולמות כולם היא תכונת המלכות, שהמגמה העליונה שבכללות ההויה, שתהיה מסודרת יפה בפנימיותה, כלולה היא בתכונת נשמת האומה, בישראל. ע\"כ האומה היא בכללה מכוונת נגד שכינה, ואור מלכות ה' שוכן כקרכה בכללותה. אבל מקור השכל הוא יותר עליון מזה, לא רק מה שכבר מוכן בהויה, מגמת ההויה למה שהיא נוטה לאן תתעלה, זה תלוי לא רק בנטית צדק לבד במשפט עליון, הכולל את קשר הכלל בתפארת עוזו, והשפע לברכה נמצא בעולם לפי גודל היחש שיש בנטיה הפנימית האדירה שבתוכיות ההויה אל המגמה העליונה של תכליתה והתעלותה, וכפי קישור הצדק עם המשפט כך הברכה מתרבה. ולפעמים כשאלה הכרוכים פונים פניהם זה מזה, העולם שרוי בצער, עד שצדיקים מחזירים הכל לטובה, וע\"י תורתם ושפיכת נפשם בתפלה, המביעה חפצם הכללי לעילוי כל המעשים, מתגלה בפועל הקדושה והשלמות העליונה, והעולם מתבסם, וברכות חוזרות אליו, \"ברכות לראש צדיק\".",
  "summary": "מקור הרגש ונטיית הצדק – באור הפנימי המאיר בשכינה שבישראל, אך השפעת ברכתם לעולם תלויה בקישורם למשפט השכל העליון."
 },
 {
  "id": 3000,
  "article": " הנשמה הישראלית הגדולה מבקשת לה אוצרות רבים להניח בהם את המון העושר של הופעותיה, והם הם הלימודים הרבים והמעשים הגדולים והקדושים של תורה ומצות, מנהגי קודש ותפלה.",
  "summary": "נשמת הגדולה מבקשת אוצרות להניח בהם את עושר הופעותיה, והם הם המצוות, הלימודים, התפילות והמנהגים."
 },
 {
  "id": 3001,
  "article": " הנשמה הישראלית צריכה היא להתרחב, להתלהב ולהתגבר. והננו צריכים להסיר ממנה כל מכשולי דרכים שאינם נותנים לה ללכת את מהלכה, ועוד לעזור לה שהתכנים הרוחניים יהיו מצויים לה, והמזגים כולם יהיו עוזרים לפריחתה. וזהו סוד התורה המעשית וכל ארחות חיי האמונה והקדושה.",
  "summary": "התורה המעשית מסירה מכשול מדרכה של נשמת ישראל, ויוצרת מזג רוחני המתאים לגידולה ופריחתה."
 },
 {
  "id": 3002,
  "article": " לעומקה של כנסת ישראל נכנסים ע\"י צירוף דייקנות הפרטיות ביחד עם העמקת והרחבת המחשבות הכלליות. זוכים לזה ע\"י הדקדוק במצות כולן בהרחבת הדעת, ע\"י שינון ההלכות, ההרחבה של הפלפול והדרשנות ורחב הרעיון ביחד. אע\"פ שלפום ריהטא נראים הדברים כסותרים זה את זה, אין זה כי אם לכאורה, לפני ההרגל והטהרה השכלית וההרגשית. אבל אח\"כ מתילדת תכונה חדשה בתוכיות הנשמה, המאחדת את האור הכללי הרחב עם כל הכלים הפרטיים, הרעיונות עם האותיות, המחשבות הרחבות עם המעשים, באריגה נפלאה המרהיבה את הנפש ומשביעה מאד את הנשמה עונג עליון. כדי להכנס בעדן זה צריכים לקבל גם את העול של הדריכה בשבילים הצרים של דיוקי המעשים, פרטי החשבונות, של כפיית הרצון, דקדוקי קטנות בפרטים, ומהם באים לאור הגדול ההולך ואור עד נכון היום.",
  "summary": "לעומקה של כנסת ישראל נכנסים על-ידי צירוף דייקנות פרטי ההלכה עם המחשבות העליונות."
 },
 {
  "id": 3003,
  "article": " כנסת ישראל נמשלת ללבנה, פעמים נפרצת, פעמים נבנית, לפעמים היא מלאה ולפעמים חסרה, ובעתים שהיא חסרה כשהיא באה לקץ חסרונה כבר עומד הוא אחר כתלה מילוי אורה, שתהיה מתמלאת והולכת, עד שתבא לאותו המעמד האיתן, שיהיה אור הלבנה כאור החמה, ולא תבא עוד למצב של חסרון תהיה תמיד מלאה אורה. כל קניני האומה הם נראים מלאים רק לפי אותו הערך שהיא בכללה מלאה, ולפי אותה המדה שהיא יורדת ממילואה החסרון ניכר בכולם. האמונה בכלל וכל פרטי המצות הנם מתמלאים אורה רק מאורה של כנסת ישראל, על כן לא נוכל לצייר את כולם בזיום ותפארתם במצב שכנסת ישראל עומדת היא בכל מילואה, ומאותו הגובה אנו יכולים להריק עליהם כולם שפעת אורה, ולפי מדת הירידה הכל יורד. האמונה בכלל אינה מאירה בכנסת ישראל הבריאה, השלמה בחסנה, בממלכתה, במקדשה, בארצה, בכל קניניה הרוחניים והחמריים. המצות כולן הן תמיד קשורות במגמתן ובתוכן הפנימי שלהן דוקא לאותו המצב העליון, ואז הן מתראות בכל הדרן. לפי מדת ירידת הפלאים של כנסת ישראל, אין אנו יכולים לדרוש מהאמונה ומהמצות בת כל אורן, את אותו חלק הניצוץ של האורה, הנשאר בקרבה גם בזמן הירידה היותר שפלה. והנקודה הזאת היא מקבלת זיו של עטרות אור מהעבר הנהדר והעתיד המזהיר מרחוק. במצות המקדש, וכל התלוי בהן, ובכל המצות התלויות בארץ בכלל, ניכר שינוי הצביון של תכונת האורה הרבה מאד, והן אינן במילואן גם לפי תכונת ההלכה כשהאומה עומדת במצבה היותר מלא. אבל אפילו במצות המעשיות כולן, וגם בהמצות שבין אדם לחבירו, וכל מעלות המדות, הנקשרות בכל דרכי הדת, בכולן האור המלא שורה רק במעמד המלא של האומה, ולפי ירידתה כך האור מתמעט. ואנו כשאנו עורגים לאור מלא של הלך נפש, בהיותנו קשורים לאמונה ולכל דבר חק ומשפט, הרינו מוכרחים לטפס ולעלות עד המקור שמשם האורה המלאה נשאבת, בין מצד קישורנו להעבר בין מצד יחושנו אל העתיד, וע\"י כך נמצא ג\"כ מילוי נשמה בההוה. אם יבא אדם לומר, שהוא מוצא את כל מילוי האורה של התורה והמצות מצר מצב ההוה לבדו, אל תשמע לו: סימן הוא שלא חדר לתוך עומק הענין של צפיית ישועה, שרק בה תלויה היא ג\"כ שאלת פלפול החכמה.",
  "summary": "אמונת ישראל ומצוותיהם מקבלים את אורם מכנסת ישראל, וכשהיא מתמעטת כלבנה זיוום מתמעט."
 },
 {
  "id": 3004,
  "article": " החינוך, שהרצון האדיר על מה שכנסת ישראל היא בנויה יתגדל על ידו, מוכרח הוא להיות חינוך מלא אור אלהי בתכלית גבהו, שיהיה מעולף בחינוך לימודי של תורה, באמונה עמוקה שבה אור ד' גנוז, המסבב אהבה לקיום המצות, ולחיים שעל פי דרך ד' המביא אחרית ותקוה לאומית אל הכלל, כמו שמאשר ג\"כ את הפרטים.",
  "summary": "החינוך המוציא את יסוד כנסת ישראל אל הפועל צריך להיות מלא אור אלוהי, לימודי תורה, אמונה, ואהבת המצוות."
 },
 {
  "id": 3005,
  "article": " היסוד הפנימי של התורה הוא בודאי הטוב העליון של הצדק האלהי ברעיון ובפעל. ע\"כ תגבורת בתורה באומה מאמצת את כחה, ו\"כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו\". והשפעה זו מוצאת מקומה ביחוד בתינוקות של בית רבן. כשהחינוך מיוסד לשם האידיאל האלהי, לא רק בשביל מילוי צרכי החיים החמריים ותאותיהמ, אז האצילות של הטוב האלהי מתגברת באומה, וכחה העליון מתגלה עליה. כמובן צריכים בכל עת לחשוף את המקור האלהי, כדי שתהיה הבקשה של האידיאל האלהי מאירה יפה, ושתהיה עומדת בכל התנאים של העת החיה, שתוכל לנצח את זרמיו ולהלחם נגד כל המפריעים, הקמים מכחו להכשיל את מהלך הטוב האלהי ולהחשיך את אורו בעולם החיים והמעשה.",
  "summary": "היסוד הפנימי של התורה הוא הטוב והצדק העליון, ובלימודה לשמה, ובפרט על-ידי תינוקות של בית-רבן, אצילות הטוב האלוהי מתגברת בישראל."
 },
 {
  "id": 3006,
  "article": " ההשכלות הכלליות הן מטביעות יפה את הנשמה הכללית וחותמה, שגם הטבעה זו נדרשה היא מאד לשכלול צורת האדם, אבל לא תבנה האומה כי אם כשהעיקר יהיה מה שישכלל את שיעור קומתה, שהוא מילוא הידיעות במה שנוגע לחלקה ביחוד.",
  "summary": "ההשכלות הכלליות מטביעות את חותם הנשמה הכללית של צורת האדם, אך האומה אינה נבנית אלא בידיעות המיוחדות לה."
 },
 {
  "id": 3007,
  "article": " כשם שהאידיאה הנפשית האישית מתגלה בצורת הגויה בחיטובה וצביונותיה הפרטיים, כן מתגלה האידיאה הכללית של האומה דוקא בכל פרטי אוצרותיה, באמונתה, בחכמתה, בשפתה, בארצה, בתקותה, ובכל מנהגיה. ואלה בעצמם הנם הגורמים היותר גדולים לתן לה אומץ וחיים, כל מה שהם מתחבבים ונעשים יותר מורגלים בחפץ לב בדרכי החיים.",
  "summary": "כשם שהנפש מתלבשת באברי הגוף, כך נשמת האומה מתגלה באוצרותיה: שפתה, ארצה, תקוותיה, אמונתה ומנהגיה."
 },
 {
  "id": 3008,
  "article": " השפה, מתוך שהיא נובעת מרוח האומה, פועלת היא להטביע יפה את חותם האומה ע\"י התגברותה ושלטונה בחיים ובספרות. שכך היא המדה, שהענפים מגבירים הם בהתגדלם את כח שרשם וגזעם, בהזקיקם אותו לפעול ולהשפיע בהם חיים ולח. מזה אנו דנים על כל מה שהוא מושפע מרוח האומה הכללית, שכל מה שהוא יותר מתפשט הוא יותר מקים את יסוד האומה ומחזק את עצמותה, עד אשר בנקל הננו באים אל יחש התורה והתענפותה לישראל. כל פרטי תולדותיה של תורה, הקרובים והרחוקים, המעשיים והעיוניים, מרוח אלהים של האומה נוצרו ונתהוו, כמו שעל ידה נתגלו הנבואה וכל ההתגליות היותר עליוניות וכל פרי הרעיון היותר מתדקדק ומתזער, כל זה תלוי במדרגותיה של כנסת ישראל בגילוי רוחה ופריו. על כן אמוצה וקיומה, רעננותה והתגברות המשכת חייה והתאדרותה, תלויים הם ביסוד התגדלות ענפיה אלה. הרעיון הפנימי הוא יותר שייך עוד לרוח האומה מהשפה. ואם אנו בפה מלא מודים שפעולת השפה, מתוך שהיא נשאבת מרוח האומה, הולכת ופועלת על הרוח עצמו שהוא מחוללה, לחזקו, קל וחומר שפרי הרוח היותר פנימי, שהם הרעיונות, ההגיונות, המעשים והדעות, שהתחיה הלאומית ממשיכה ומגדילה את הוקרתם ושמירתם.",
  "summary": "כשם שהשפה נובעת מרוח האומה ומשפיעה עליה, כך פרטי התורה נובעים מרוח א-להים שבאומה ומאמצים אותה."
 },
 {
  "id": 3009,
  "article": " כל לשון נובע מהשקפה מיוחדת על המציאות. השקפה של קודש על המציאות כולה היא ההשקפה הישראלית, וזאת ההשקפה המיוחדת חוללה את הלשון העברית, שהיא באמת השפה הקדושה. הריחוק מההשקפה הקדושה נוטל את זיו השפה, ואע\"פ שיטיפו הטפות רבות לחבב אותה, מפני כמה טעמים, שנראים הגונים, מ\"מ בתוך המגמה של החיים, הפונים אחור למגמת ההשקפה המלאה קודש, מסתתרת שם שנואה לרוח השפה, המלא את כל מהותה. על כן השפה תהיה ברורה רק באותה המדה שיקרא בעולם בשם ד'. הטעמים הפרטיים על קדושת השפה מתקבלים הם, אבל כולם אינם כי אם צירופים אל הכלל, שהוא תכונת השקפת עולמה בכללה.",
  "summary": "השפה העברית היא תוצאה של ההשקפה הישראלית המיוחדת, והתחדשותה תלויה בקריאת שם ה' בעולם."
 },
 {
  "id": 3010,
  "article": " השקפת העולם המיוחדת לישראל היא שעושה את האומה לחטיבה אחת בעולם, והשקפה זו נעוצה היא בחידוש העולם ע\"פ ההרצאה התורית, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. השקפה מיוחדת זו גורמת היא את המצות המעשיות כולן ואת ההברלה הלאומית המצוינת, ואת הזיקוק לארץ ישראל בתור ארץ מיוחדת לאומה, להרחיב בה את רוחה בלא מפריע, ובהקבלה של עזרה מכל התכונות המוטבעות באויר הארץ ואקלימה בכלל. את התריס בפני הטמיעה מעמידה ההשקפה המיוחדת, והיא גומרת את פעולתה בהיותה מתגשמת בתורה ובמצות במעשה, שבזה הנשמה הישראלית משתמרת מרקבון.",
  "summary": "השקפת העולם המיוחדת של ישראל הנעוצה בחידוש העולם, היא היוצרת את המצוות ואת הקניינים הלאומיים המיוחדים להם."
 },
 {
  "id": 3011,
  "article": " היתרון של ההכרה האלהית שבישראל מההכרה הפילוסופית הכללית שבעולם כולו, נעוץ הוא בתביעה הפנימית של הוספת הגדולה האלהית, ההולכת ונתבעת מהנשמה בכל רגע. עילוי גודל זה הוא תוכן ישראלי מיוחד.",
  "summary": "יתרון ההכרה הישראלית מההכרה הפילוסופית נעוץ בתביעת ההתעלות של הנשמה."
 },
 {
  "id": 3012,
  "article": " ההכרה, שהפילוסופיא נובעת מישראל קשורה היא בדעה שניה, ע\"ד יחש הנבואה והשכל האנושי. להסוברים שהנבואה והשכל קשורים הם זה בזה, מוכרחים אנו לומר מזה, שאנחנו רואים שהידיעות האלהיות והשפעת הנבואה תופשות כ\"כ חלק גדול בערכם של ישראל, שגם השכל האנושי ופיתוחיו יעשה פריו בקרב ישראל בצורה חשובה ביתר שאת. אמנם ההכרה האומרת, שהשכל האנושי אין לו ענין בתיאוריו עם הנבואה, ויותר ממה שהוא מועיל הוא מזיק להתפשטות השפעתה העליונה של הנבואה, היא מתכבדת באמרה, שהנטיה האלהית אל אור הנבואה לא נתנה מקום לתיאוריה הפילוסופית להתפשט באומה, כי תמיד נשאה כנסת ישראל עיניה למרומים לשאיפות והכרות עליונות. אמנם ודאי שהטוב התמציתי של השכל האנושי, שהוא עיקר היסוד הפילוסופי, מאיר באומה בעומק נשמתה בצורה של גילוי שכינה ושפעת רוח הקודש של יחידי הסגולה.",
  "summary": "הסוברים שהפילוסופיה נובעת מישראל, סוברים שיש קשר בינה ובין הנבואה, וגם החולקים עליהם מודים שתמציתה כלולה בנבואה."
 },
 {
  "id": 3013,
  "article": " היהדות מקורה הנבואה, והנבואה באה בהתאמה הגמורה של השכל עם המדמה, כלומר בעילויו של המדמה עד לידי האצילות והטוהר של השכל, והתאחדותם של שני הכחות הללו בתכלית השלמות, וכשם שבכלל ישראל אלה שני הכחות מתאחדים על ידי ההארה האלהית המופיעה על שניהם ממקורם העליון, ככה הוא בכל אחד ואחד מישראל. אין מדתו היהודית נשלמת כי אם לפי אותה המדה של ההתאחדות, שאלה שני הכחות הקדושים מתאחדים בו, במדתו הפרטית, במדה הנשאבת מתוכן הכלל כולו, וע\"י זה בא כל אחד למדה זו ש\"אם אינם נביאים בני נביאים הם\".",
  "summary": "הנבואה היא התעלות הדמיון ואיחודו עם השכל, ומכיוון שמקור היהדות בנבואה, תלויה במידה זו השלמת כל אחד מישראל."
 },
 {
  "id": 3014,
  "article": " אי אפשר לנו לדבר ע\"ד תחית לאומית כללית אם לא נדבר בענין תחיה פרטית של כל נשמה ונשמה בפני עצמה. וע\"כ תחית הנשמות כטללי תחיה אמתית הרי היא חלק היותר מעכב בהתכונה של התחיה הלאומית, והדאגה הזאת של תחית הנשמה היא מונחת עמוק בלב הקדושים המאמינים בתמימות לב, אשר לא נתקו כפות רגליהם מיסוד הקדושה, החיים ע\"פ התורה והאמונה בתורת ד' ממקור החיים העליונים. אמנם עתה כאשר התור של התחיה הלאומית בכללותה לכל הקימה בא אלינו, מוכרחים אנחנו להעמיד מצבי נפש כאלה, שיובילו אותנו מתוך התחיה הנשמתית הפרטית לתחיתה של האומה בכלל. וזה נשתכח מכל העסקנים המפורסמים של תחית האומה, כמו שנשתכחה דעת אלהים חיים מהחלק היותר גדול של העוסקים בטכניקה, ובתחיות מעשיות של התרבות האנושית, וכמו שהתרבות המודרנית בכללה היא סובלת מחשכים באין שיעור, מצד המחלה של שכחת ד', ככה סובלת מזה ג\"כ התחיה הלאומית. והחלוצים של התחיה באמת מוכרחים הם לעסוק באלו שתי העבודות ביחד, תחיתו של השכל האלהי בתוך המדע המעשי לכל מחלקותיו, ותחיתה של הנשמה האלהית בתוך התחיה הלאומית לכל מערכותיה המעשיות.",
  "summary": "התחייה הלאומית תלויה בתחייתו הרוחנית של כל אחד מישראל, כשם שהתפתחות המדע והתרבות זקוקה לדעת ה'."
 },
 {
  "id": 3015,
  "article": " הנשמה הכללית של כנסת ישראל אינה שורה באיש הפרטי כי אם בארץ ישראל, ותיכף כשבא אדם לארץ ישראל מתבטלת נשמתו הפרטית מפני האור הגדול של הנשמה הכללית הנכנסת לתוכו, ותוכן עליון זה פועל את פעולתו בין כשבא הדבר לידי רצון והכרה, בין כשבעל הדבר אינו רוצה ואינו מכיר כלל את ערכו, אמנם הבדל גדול יש בזה בין ההתגלות וההתרחבות של הנשמה הכללית, שכל שיהיה רצונו יותר חזק להכלל בנשמה הכללית כה תאיר בו באור קדשה, וכל מה שיכיר יותר את ערכה ואת גדריה, לפי אותה המדה תתרחב אצלו ותופיע עליו בשלל צבעים נפלאים של אורות קודש, עשירי גוונים, להרבות לו עצמה וחדוה, גדולה ותפארת.",
  "summary": "בארץ ישראל מתבטלת הנשמה הפרטית מפני הנשמה הכללית, וזו פועלת גם בלי הכרה בה, אך מתרחבת לפי ההכרה והרצון."
 },
 {
  "id": 3016,
  "article": " אלה הרחוקים אשר המעין של הרגשת הנשמה הישראלית בטבעיותה נפתח אצלם, אע\"פ שעדיין המים הולכים מדולחים, בחיצוניות שבחיצוניות, המים הרעים ששתו מהם המזיקים עדיין שוטפים הם, הביצה הירוקה וכל המחלות המקננות בה עדיין נותנת היא את באשה, אבל זה יחלוף מהר, יבאו המים הזכים והנקיים, אשר מן המקחש המה יוצאים, תבא אחרי ההרגשה הגסה החיצונית ההרגשה העדינה והמלאה גודל וגבורה פנימית, אז כאיל ידלג ישראל, כארי יתנשא, כלביא יקום, יצרח ויהמה כהמות ים על טמטום חושיו הרוחניים, אל אלהיו ואל טובו יפחד בבקשו את ארצו ומלכותו. האח מה נוראה היא התשובה החיה והרעננה הזאת, הרים תפוצץ, סלעים תשבר, חומות ברזל תהרס, ותשובה מלאה תתלקח בכל גבורת הוד רעמה. ",
  "summary": "מעיין הרגשת הנשמה הישראלית שנפתח, בתחילה מנביע מים דלוחים, אך סופו להוציא מים חיים ולהביא לתשובה אדירה."
 },
 {
  "id": 3017,
  "article": " יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל. לעומתו מכוון קרבן העומר של שעורים, מאכל בהמה, הנוטה רק לרגש הטבעי. אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלמודי. אמנם חולשת האדם גורמת, שבהיותו מוכשר למחקר שכלי יוחלש בו יסוד הנטיה האמונית, ובהיותו שלם באמונה הוא עלול למעט בהשכלה וחכמת לב. אבל תכלית דרך הישרה היא, שכל כח לא ימעט את חברו, ולא יתמעט על ידו,יתגלה בכל מלא עזו, כאילו תיה הוא השולט לבדו. כח האמונה צריך שיהיה שלם כ\"כ כאילו אין לו שום אפשריות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כח החכמה כ\"כ מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש. \"אדם ובהמה ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה\". אכן זאת היא מורשה מיוחדת לישראל, שהאמונה הקיימה היא אצלם טבעית, מצד המורשה הגלויה של גילוי שכינה, \"רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה הניסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי\". ולהפך, הכפירה היא אצלם בלתי טבעית, ואפשרית רק ע\"י העזה של שכרון, שמתוך עקשות או תאוות. מה שאין כן באומות העולם, שמציאות האמונה אצלם היא דוקא ע\"י שכרון, כי לא נגלו להם ענינים מוחשיים גדולים על יסודי אמונותיהם, על כן אין טבעם האנושי גוזר להאמיןההסכמה המשכרת וההתגברות על הטבעיות. ועל כן טובה מאד לישראל תמימות האמונה בפשטותה, שהיא ג\"כ מבוררה כיום בהיר, \"ברה כחמה\". ולפיכך מחובר הוא פסח לעצרת ע\"י ספירת העומר שבבית המקדש, שהיא מחברת את מנחת השעורים, מאכל בהמה, נטית הרגש הטבעית, אל החטים, מאכל אדם, העלוי השכלי הרוחני, \"עץ הדעת חטה היה\". ושני הכחות היסודיים האלה מגלים את כל מלא ערכם ופעולתם, במעמקי הנפש ומרחבי החיים, בהופיעם כל אחד בצורתו העצמית השלמה, באין שום רבר מעיק לו כלל, ובהתכנסם והתקשרם יחד למערכה אחדותית עליונה.",
  "summary": "בישראל, האמונה הטבעית וחקר האמונה צריכים להתקיים כאחד, וזהו סוד ספירת העומר המחברת את העומר עם שתי הלחם."
 },
 {
  "id": 3018,
  "article": " עבודת ד' נחלקת לשתי מערכות. המערכה האחת נובעת ממה שצריכה להיות מתגלה במעשים אותה ההכרה, שהיא מוטבעת ומחויבת להיות קבועה בנפש האלהית שבאדם, שמתוכה הוא מרגיש שהוא צריך לתת כבוד ליוצרו, להודות לו על טובו ולפאר שם תפארתו. כשאותה ההכרה מתגלה במעשים, יוצאים על פיה מעשים דתיים, מוגדרים ומפורטים, ומחוזקים בקביעות צבורית שוה. והמערכה השני', היא באה לא לבד להוציא אל הפועל את ההתגלות של כבוד השם יתעלהלהטבת החיים של הפרט ושל הכלל. על יסוד המצות, שהן מוגדרות בגדרים אלהיים בתורתינו הקדושה, העידה התורה: \"ויצונו ד' אלהינו לעשות את כל החקים האלה לטוב לנו\", שהן ביסודן עבודה של טובה, ומ\"מ \"וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות\", שאותה ההרגשה הכללית של הכרת כבוד ד', ע\"י החרדות אל דברו, ממילא היא מתגלה בעשית מצותיו. גם לעמים, שדבר ד' לא נגלה להם, לענין חקים ומשפטים מעשיים, שהוא דבר מיוחד לישראל, אפשר שתתכונן אצלם צורת דת, שיש בה ג\"כ הבעה של קדושה, וסדרי עבודה ע\"פ ההרגשה הטהורה של הכרת כבוד ד' שתצא אל הפועל ע\"י מעשים כאלה, שלפי מצב הנפש שלהם יש בהם יחש וסמך לאותה ההכרה. אמנם אותו חלק העבודה, המיוחד בתעודתו הטובה לכונן בפועל את חפץ ד' בעולמו, הוא סגולה מיוחדת לישראל, ועל זה נאמר ונפלינו אני ועמך, ומגיד דבריו ליעקב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. ועל כן יש לצד המשפטי שבתורה, שהוא בודאי בא לתיקון העולם בפועל, יחש מיוחד לישראל דוקא: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני אומות העולם. כי כדי להמשיך את גילוי הטוב האלהי הכללי, הקיים והנצחי, במעטה המעשי של סדרי החיים המוגבלים, צריך דוקא כחה של הנבואה השלמה, שנתיחדה לישראל באדון הנביאים ע\"ה, שנגלה דבר ד' לו פה אל פה.",
  "summary": "המצוות שטעמן אינו ידוע מגלות את כבוד ה', ולכן יש לגויים אחיזה בהן, ואילו המשפט שנועד לתיקון העולם מיוחד לישראל."
 },
 {
  "id": 3019,
  "article": " הוקרת תלמיד חכם צריכה ג\"כ להיות מצד הסגולה, שפועלת קדושת התורה בעצמה ע\"י מציאותם ורבוים של תלמידי חכמים בישראל. המבזה תלמידי חכמים, מצד בטול ערך סגולתה, של התורה, הרי הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שאינו מכיר את הוד עצמיותה וסגולתה הפנימית. ומבזה חברו בפני תלמידי חכמים הוא כופר בעיקר הסגולה, אע\"פ שהוא מודה בתועלת השמושית, אמנם מבזה תלמידי חכמים עצמו כופר הוא ג\"כ בערך השמושי שבתורה, וממילא בא ג\"כ לכפור בערך הסגולי כי מי שעכ\"פ מודה בערך השמושי תוכל להתעורר אצלו ג\"כ הוקרת הסגולה. כמו כן הקריאה לארון הקדש ארנא ולבית הכנסת בית עם מורה על ההכרה בענינם רק מצד הערך השמושי ולא מצד הערך הסגולי. ויחס זה הוא המאבד מן הלב את כל היסוד העיקרי של חמדת התורה, ומוריד את עמי הארץ עד הדיוטא התחתונה שלהם. אמנם מלאכי השרת, שהם שכליים עליונים, הם בעיקרם מכירים את כחו של הערך הסגולי, שאינו נתפס בתפיסה ממשית. על כן הקדמת נעשה לנשמע היא רז, שמלאכי השרת משתמשים בו.",
  "summary": "המבזה תלמידי חכמים הרי הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, מפני שאינו מכיר בערכה הסגולי הפועל בעצם מציאותם."
 },
 {
  "id": 3020,
  "article": " שרגא בטיהרא דלא מהני אינו מצד החמריות של הנאת השמוש, אבל מצד הסגולה הרוחנית של ערך הכבוד ודאי מהני. והיינו נר של בית הכנסת ונר של אבטלה, העשוי לכבוד, שדוקא ביום הוא מוכר. וזהו ענין הלבנה, שאין ניכר כבודה ביום בערך שמושי, אבל מצד הרוחני, של חשוב תקופות ומזלות והודעת כבוד שמו ית', פועלת היא הרבה ביום ג\"כ. וכן כנסת ישראל פועלת הרבה, מצד ערכה הרוחני בעולם, גם בעת שליטת אומות העולם המונים לחמה, אע\"פ שאין ניכרות אז כ\"כ פעולותיה בעולם המעשי החמרי.",
  "summary": "אורם של ישראל מאיר בגלות כאור הלבנה והנר ביום, שאף שאין בהם תועלת מעשית יש בהם ערך רוחני."
 },
 {
  "id": 3021,
  "article": " רחבות הלב, שבאה לפעמים להכניס את העולם כולו, כל האנושיות כולה, בכלל החבה המיוחדה המתגלה לישראל, היא צריכה בדיקה. כשההכרה של הקודש המצוין אשר לסגולת ישראל עומדת בצביונו, ומתוך בהירותו מתפשטת החבה והאהבה בעין טובה על כל גוי ואדם יחד, זוהי מדתו של אברהם אבינו, אב המון גויים, \"ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך\". אבל יש שיסוד התרחבותה של חבה זו באה מתוך כחות הרגש והאפלת אור הקדש של הכרת הסגולה הישראלית העליונה, ואז היא ארסית, ותוכן פעולתה הוא מלא הירוס נורא, שצריך להתרחק ממנו כמפני שור המועד, ו\"שאיה יוכת שער\", \"לדידי חזי ליה ומנגח כתורא\".",
  "summary": "אהבת העמים הבאה מהאפלת אור סגולת ישראל הנה ארסית ומזיקה, והבאה מתוך בהירות הסגולה הנה מידתו של אברהם."
 },
 {
  "id": 3022,
  "article": " רבויי הצביונים השונים, שמתחלקים בעמים רבים, כלולים בישראל ביחד, \"יצב גבולות עמים למספר בני ישראל\". מתוך כך הם עלולים יותר לפירודימ ומחלוקות פנימיים, ומתוך כך יכולים להיות לעולם עם לבדד מבלי להתערב בין העמים, באין מחסור כל הנטיות והכשרונות השונים, \"כרכא דכולא ביה, ממנו כהניו, ממנו נביאיו, ממנו שריו, ממנו מלכיו, שנאמר ממנו פנה ממנו יתד\" וגו'. התורה כולה, שמכללת, בעז עצמיות סגולותיה, ובשווי ארחות חייה, את הכלל כולו ואת כל פרטיו, היא התריס בפני הפירודים. מכל שנויי הדעות והטפוסים, בכמה ענינים רוחנים וחמריים, מופיע על ידה הטוב הכללי, שמאחד את כולם בכללות קיומה של תורה, מלבר הרשעים המוחלטים העוקרים בית ישראל ופורקים עולה העליון ביד רמה, כדאמרה ברוריה למינא: רני עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו, שרבוי הכחות יפה הוא לאומה בהתאחדם בשורש קיומה בתורה.",
  "summary": "ריבוי צביוני העמים כלול בישראל, ולפיכך הם עלולים למחלוקות פנימיות, ובכוח התורה מתאחדים כל כוחותיהם."
 },
 {
  "id": 3023,
  "article": " יותר מכל עם ולשון אין אנחנו יכולים לסבול את הסתירה ואת אי האחדות הנפשית. סגולת עולמים היא בנו השלום והאיחוד בצורתם האידיאלית. ורכן כל פיזורנו הוא רק ארעי, והננו עתידים להתאחד, ולהיות גוי אחד בארץ.",
  "summary": "סגולת ישראל היא השלום והאחדות בצורתם האידיאלית, ויותר מכל עם אינם מסוגלים לסבול סתירות ואי-אחדות, ולכן גלותם עראית."
 },
 {
  "id": 3024,
  "article": " ההתגלות ע\"ד גודל ערכו של האדם, על השפעתו הגדולה בשפעת החיים שלו, בגודל רוחו, ברצונו והופעת שכלו על ההויה, על כל היש, זאת היא חטיבה מיוחדת לישראל. רחוק רחוק מאד הוא העולם כולו מהכרה זו. הכל חושבים, שהאדם ביחש להמציאות הוא רק פסיבי, מושפע ולא משפיע. אבל הקטנה זו אין לה כל ערך באמת. ודאי שההארה הרוחנית של סגולת הרוחניות ההויתית של עצמיות המציאות קשורה היא הרבה עם הידיעה בעצמה. כל מה שהאדם יודע יותר את ערכו, ככה ערכו באמת גדול הוא, וכל מה שיכיר יותר בשפעת החיים, ששדרות ההויה השונות מקבלות ע\"י ההויה המרכזית שלו, ככה תגדל עצמותה של השפעה זו. מובן הדבר שידיעה כזאת אי אפשר לה שתהיה רק ידיעה גרידא. מהות החיים, הרצון, וההתמשכות הנשמתית, צריכים להתקשר בקישור אורגני בידיעה זו. וקישור זה צריך שיתהוה ע\"פ סגולה היסתורית ארוכה, וזה הוא ג\"כ אחד מהדרכים שכנסת ישראל היא מצוינת בהם. הבתבגרות הנשמתית עד כדי ההפעלה על ההויה יצאה אל הפועל בישראל ביחוד. המוסר הישראלי הוא לא רק מוסר אינדווידואלי, ולא גם רק משפחתי ולאומי, ולא גם רק אנושי כללי, אע\"פ שהכל כלול בו, אבל בעקרו הוא אלהי, תורת ד' בורא עולם, תורה שהיא המשכה של היצירה, לא פחות מזה. גדולת הכרה זו היא מורשת ישראל מעולם, והיא גאותם ועזם עדי עד.",
  "summary": "סגולתם של ישראל גורמת להם להיות משפיעים על ההוויה מוסר אלוהי יוצר, ולא להיות רק מקבלים ובעלי מוסר אנושי ולאומי."
 },
 {
  "id": 3025,
  "article": " האחדות המגולה של העולם המוסרי, הרוחני והשכלי, עם העולם החמרי, המעשי, הטכני והחברותי, מתבטאת בעולם ע\"י ישראל. וסגולתה של ארץ ישראל היא לכונן בעולם גילוי אחדות זו, הנותנת פנים חדשות לכל התרבות האנושית, לכל תפקידיה. ערך הדיבור, המיוחד לישראל, \"שברכתם ברכה וקללתם קללה\", הוא מכונן על יסוד גילוי חדש דנא, אשר מוכרח הוא להפליא את כל העולם בחידושו, ולהוציא את האמרה \"רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה\", מכל עם ולשון, בהגלות סגולת התחיה הישראלית בארץ ישראל בכליל תפארתה. ",
  "summary": "אחדות העולם הרוחני עם החומרי מתגלה בישראל ובערך דיבורם, וסגולתה של ארץ ישראל לכונן גילוי זה בעולם."
 },
 {
  "id": 3026,
  "article": " כשהעיקר הכל הוא האומה, כשישראל מוכר למרכז התבל, מתגלה ברוח היהדות אור הכללי של כל ההויה. וכשא רעיון זה להגלות בחיים, צריכים לפנות אל ההארה האלהית עצמה שבחיים, ואז כל דבר פרטי מתעלה להמגמה האלהית, והניצוצות מתעלים תמיד ע\"י כל פעולה מעשית או מחשבית, וההוה של החיים נעשה כ\"כ קדוש כמו העתיד.",
  "summary": "כשישראל הם עיקר הכל, מתגלה האור הכללי בהוויה, וכשדבר זה מכוסה – צריך לפנות אל ניצוצות ההארה האלוהית שבפרטי החיים ולהעלותם."
 },
 {
  "id": 3027,
  "article": " בזה שנמצאים רבים מבני ישראל, שמקיפים תמיד את התוכן הרוחני של האומה בשורש קדשו, מוסיפים רוח חיים ואור פנימי מעודד ומקשר בכל האומה כולה.",
  "summary": "ריבוי האנשים המקיפים את התוכן הרוחני שבאומה בשורש קודשו, מוסיף אור וחיים בכל האומה."
 },
 {
  "id": 3028,
  "article": " בכל אחד ואחד מישראל, מגדול ועד קטן, אור אלהים חיים ביפעת קודש בוער ומאיר, \"והסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה, שנאמר מוקש אדם ילע קודש\". הדמיון הרואה בהופעתו של כל אחד מישראל הופעה אלהית משוכללת, הוא תולדה של הניצוץ הנבואי, שהוא נמצא רק בשביל ישראל.",
  "summary": "הדמיון הרואה בכל אחד מישראל הופעה אלוהית הוא תולדת הניצוץ הנבואי, ולכן הסותר לועו של ישראל כסותר לוע השכינה."
 },
 {
  "id": 3029,
  "article": " כשעם הקודש יהיה בריא וחזק בגופו, תתגבר ותתחזק הקדושה בעולם. כשילדי ישראל יהיו חזקים, בריאים ומוצקים, יהיה אויר העולם קדוש וטהור. כל תוכן גשמי של צדיקים מעלה את העולם כולו ברוחניותו. ואין צדיק בעולם, שיגיע לקרסוליה של כנסת ישראל כולה. ומובן בזה, שהבריאות והיתרון הגשמי של כללות ישראל זהו היסוד לאור העולם, לקודש העולם, לגילוי האלהות בעולם, לטהרת המדות, לרוממות הצדק והופעת המוסר בנצחונו בעולם. ביחש לחבורו של כל יחיד עם כללות האומה, כל אחד מישראל הוא צדיק וקדוש. כל דבר גשמי ישראלי הוא מוכן לקדושה ואצילות עליונה. פיתוח אומץ הגופני שבישראל יוציא מן הכח אל הפועל אימוצי נשמה נפלאים, ואורה העליון של תורה ימצא את הבסיס האיתן הראוי לו, ויקומו לנו מאורי עולם, אנשי רוח אלהים, כבירי כח שרים עם אלהים ועם אנשים ויכולים להם.",
  "summary": "חיזוק הגוף של הצדיקים, וקל-וחומר של כנסת ישראל, מגביר קדושה בעולם, וכל אחד מישראל בהתייחסו אל הכלל חשוב כצדיק."
 },
 {
  "id": 3030,
  "article": " ודאי יש צורך לעולם וגם לישראל בגבורים כובשים. אבל מה שיתן את רוה הגבורה להיות הולך וחי מתאים לטבע האומה במקוריותה, זאת היא כל תביעת הקדושה, התורה והמצוה, גודל ההשגה וטהרת החיים וקדושתם.",
  "summary": "אף שיש צורך בגיבורים כובשים, התאמת הגבורה לטבעה המקורי של האומה באה מתביעת הקדושה, התורה והמצווה."
 },
 {
  "id": 3031,
  "article": " באמת חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא חסרון שלמות כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחת להרפא. \"כי אני ד' רופאך\".",
  "summary": "חסרון רוח הקודש בישראל הוא מחלה, ובארץ ישראל הוא מחלה כואבת."
 },
 {
  "id": 3032,
  "article": " בארץ ישראל אפשר להשיג איך שהבשר של הגוף הישראלי הוא קדוש ממש כקדושת הנשמה, ואין צורך כ\"כ להרגיז את הגוף ממנוחתו הטבעית, כ\"א להעלותו ולהטעימו טעם האמת של חיי הקודש השופעים מקדושת הארץ, הספוגים באוירה המחכים של ארץ ישראל.",
  "summary": "בארץ ישראל אפשר להשיג את קדושת הגוף הישראלי, שאין צריך להילחם בו אלא להטעימו מחיי הקודש של הארץ."
 },
 {
  "id": 3033,
  "article": " מצוה לטעום בפה מלא מתענוג מתיקות זיו הקדושה הרעננה של ארץ ישראל. למען תשבעו וינקתם משוד תנחומיה, למען תמוצו והתענגתם מזיו כבודה. וצריכים להודיע לכל העולם כולו, לעלובי הגלות האפלה, כי הצינור של החיים המלאים שפע אור ונעימות קדושה של ארץ חמדתו החל להפתח, הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. ארץ נעימה דורשת היא את בניה, פושטת היא את זרועותיה אלהים באהבה, על כל פשעים היא מכסה באהבתה, שובו שובו, בנים גולים, בנים נדחים, לחיק אמכם, שובו וזכרו אל חיים מחוללכם, זכרו נעימות מתיקות עז אהבתו, אשר בבית אמנו וחרר הורתנו, הנה הוא מיחל לגלותה לנו. ואם ראשית הגילוי רק קוי אור דקים אנו רואים, במהרה תפרץ האורה, מלא רוחב ארצנו עמנו אל. ",
  "summary": "מצווה להתענג מקדושת ארץ ישראל, ולהודיע ליושבי הגלות שצינורות השפע של הארץ נפתחו לקראת בניה השבים מהגולה."
 },
 {
  "id": 3034,
  "article": "חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה, שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה. מה שאין כן כל החכמות העולמיות, אף על פי שהן מציירות ענינים נשגבים יפים ואציליים, אין להן אותה התכונה המפעלית, להמשיך את המהות העצמית של ההוגה בהן אל ערכן, ובאמת אין לה יחש כלל ליתר הכחות והעצמיות של האדם, חוץ מכחו המדעי לבד. וטעם הדבר הוא, כי כל עניני הקודש ממקור חיי החיים הם באים, מיסוד החיים המהוה את הכל, ויש בכח התוכן המקודש להוות המון ברואים לאין תכלית, לנטוע שמים וליסד ארץ, וקל וחומר להטביע צורה חדשה ומבולטת על הנפש ההוגה. וכל המדעים של חול אין בהם זה הכח, כי הם אינם מחדשים ומחוללים חדשות מצד עצמם, אלא הם מציירים ומציגים לפני ההשקפה השכלית את מה שהוא נמצא במציאות, ועל כן אינם יכולים גם לעשות את ההוגה בהם לבריה חדשה, לעקור אותו מעצמיות תכונותיו הרעות, ולהעמידו במצב של מציאות חדשה, טהורה וחיה באור החיים האמתיים, העומדים לעדי עד.",
  "summary": "חכמת הקודש מהפכת את הרצון ואת תכונת הנפש של לומדיה, ואינה רק מציירת את הקיים במציאות."
 },
 {
  "id": 3035,
  "article": "הידיעה מן העולם והמציאות, שבאה מצד החול, אינה עולה אפילו לחלק אחד מני רבבה בערך האמת, לעומת הידיעה העמוקה של העולם והישות בכלל, שבאה מצד הקודש. כי אמתת המציאות והיש הגמור של הכל היא רק בהיות הכל בא מצד ההופעה האלהית, מצד הסתעפות חיים וישות ממקור החיים והיש. שכל מה שמתגלה בתור עולם והויה הוא רק כעין צל קלוש לגבי הישות הטהורה והאדירה שבמקור האלהי. ונמצא שכל ההון המדעי של האדם יעלה ברוממות פאר גדלו רק כשיאצר ויחסן במקור הויתו, שהיא דעת ד' ועזו, הכרת הכל מצד מקור הכל. אז יתישרו כל ההדורים, מצד שרק אז, בהיות הגובה העליון של המדע מתגלה, יחש המדע נערך בטבעו. וכל זמן שהעולם מתגלה רק על ידי צלליו הכהים, שהם השערת הכרתו מצד צבעיו הבודדים והכרותיו החצוניות, כלא נחשב, לעומת הקנין המדעי המוחלט, שהוא דעת ד', המתבלט ע\"י דעת העולם בתור פועל ד', שאל זה נשואות הן עיני כל חי. וזה כל האדם, כל המצוי, כל המוכר והנודע. וכל עמל העולם ועילויי מדרגותיו הוא מכונן רק כדי שיבא האור העליון של המדעיות להתגלות בשטף מקור אמתתו. וכל המוסר הכללי והפרטי, כל הטבת ארחות החיים, אורח הצדקה והישרות בחיי היחיד והכלליות, הכל תלוי הוא ועומד להגיע אל מכון תמותו, ע\"י ההתודעות של ההכרה במקוריותה, שהיא הולכת ומתנשאת לפי אותה המדה שיחשף ההוד של אור החיים שבמקור הקודש, שהוא זוהר האמת, אור ד', מחולל כל.",
  "summary": "ידיעת העולם שמצד החול, הנה אפסית לעומת הידיעה הבאה מצד הקודש, שכן מציאות החול הנה רק צל של המציאות העליונה."
 },
 {
  "id": 3036,
  "article": "חכמת הקודש, בטהרה ובאמתתה, כשהיא מתגלה בעולם, היא מחיה את הכל. היא אינה צוררת שום מדע ושום גודל ושיגוב, גבורה והוד, רק היא מעטרת את הכל בשאיפת צדקה, בטובה וענותנותה. כל שאיפות הצדק בכל צדדיהן בעולם הכללי, ובאדם הפרטי, מוצאות הן על ידה את מבואן האמיתי, והן נעזרות על ידה להתגשמותם של מפעליהן בפועל ובחיים.   וכל הכונות הטובות, הכלולות מרזי קודש, בתורה, בתפלה, ובמצות, הכל יחד, וכל פרטיותן, הנן שבילים לגלות על ידם את אותו האור העליון של חכמת הקודש, כדי להביא את ההופעות הקדושה הזאת בעולם, להשביע לכל חי רצון, בחיי שעה ובחיי עולם.",
  "summary": "חכמת הקודש מחיה ומעטרת בשאיפות הטוב את כל החכמות שבעולם, וכל כוונות התורה והתפילה הנן שבילים לגלות אותה."
 },
 {
  "id": 3037,
  "article": "כל מה שהאמת היא יותר גבוהה היא יותר פשוטה, ויותר נחוצה לכל. צרות הלב של האדם עלולה היא לנסות לנתח את האמת לחלקים, להקטין אותה. מתירא הוא מפני גדלה, וחושב שבהקטנתה תהיה יותר פפולרית. יותר שוה לכל נפש, ובאמת בזה הוא מכביד יותר, ומונע מהכל את היותר נחוץ לו. האמת האחרונה, האמת האלהית נתבעת בחזקה מכל, ודוקא בכל אמתה, ברום גובה אורה, במלא האמת שלה, ודוקא בשביל כך היא ראויה לכל, לכל בשר, לכל יצור, לכל פועל. והמדע הבחירתי והרצוני של האדם עומד הוא על מרכזו, ומוכרח הוא,-אחרי עמלו הגדול לנתח את האמת, לקצרה, כדי להקטינה ולעשותה מוכשרה לרבים, לשוב אל גדלה וטהרתה. וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתה ויאמר כל אשר נשמה באפו, ד' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. אשרינו מה טוב חלקנו, שבשביל השבת האמת הגדולה והפשוטה בעולם, שבה חיי כל נשמה תלויים, וחידוש אור העולם ומלואו שלובים, נבחרנו אנו. ויש לנו זה הכשרון בעצמיותנו הפרטית והכללית, בתואר תולדתנו, בטבע בשרנו, במזג ארצנו, בנשמת אבותינו הגדולים. לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם, ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת.",
  "summary": "האמת האלוהית היא הגבוהה ביותר וגם הפשוטה והנחוצה ביותר, והניסיון להקטינה ולעשותה פופולרית מכביד עליה."
 },
 {
  "id": 3038,
  "article": "כשמגיע האיש היחיד, וכן הדור, לאותו המצב שהופעתו הרוחנית כבר קרואה היא לפעולתה, אז אי אפשר לו להיות משביע את צמאונו ההכרחי בכל תוכן מוגבל, אם לא יהיה אותו התוכן בעצמו מוסר אותו אל תוכן רחב חפשי, שבו ירגיש את השיגוב הגדול שבשורש נטית נשמתו ממקור החיים שלה. ומתוך כך רזי עולם, רזי תורה, סוד ד', הולכים ונתבעים מן הדור. והעקשנות הגורמת למצא בצד הגלוי את כל הסיפוק הרוחני היא מדלדלת את הכח, מפזרת את הרוחות, ומובילה את התשוקה הסוערת למקום אשר תמצא ריקניות ומפח נפש, ובלב נואש תשוב עוד לבקש דרך. ולזאת קרואים הם אמיצי הכח, אלה הלבבות אשר אור ד' הוא כל תוכן חייהם. גם אם נשברו ונוקשו מרוב יאוש, גם אם נתעלפו ממיעוט אמונה בעצמם, גם אם עיפו במלחמתם נגד המון רב, ההולך בבטחה אל הרוח אשר עיניו הפקוחות לפי דעתו ישאוהו, לא יחדלו תת מתקם, לא יחדלו להתעודד, ודגל רזי תורה, וחוסן דעת ואמונה ברורה ופנימית, וישועת עולמים לישראל ולאדם, לגויות ולנשמות, לעולם ולעולמים כולם, לגדולים ולקטנים, לזקנים ולצעירים, בידם. ואם אנו מדברים והאילמות תוקפת אותנו. אם אנו מבטאים והמושגים נטבעים בדומיתנו, מפני שאין בנו כח להדריך את הדבור, לחפש את המילול, לא בשביל כך נבהל ונסוג אחור מחפצנו הקבוע. כבדות הפה לא תעצור כח לעצור את הזרם של החפץ הנשגב, אשר דבר ד' בו יגלה, אשר יאמר דבר לאזר כח לנכשלים, לבשר שלום ליריבי עם. בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ד', ורפאתיו.",
  "summary": "רזי התורה נתבעים מהדור אשר הוכן אליהם, ומניעתם מביאה לרפיונו, והאִלמות המילולית לא תעצור את גילויים."
 },
 {
  "id": 3039,
  "article": "כשהחקירה המדעית הולכת ומוצאת דיוקים מכוונים בתוך העלילות כולן של התוהו והבהו, כשכל התנועות, שהוות ושהתהוו בעולמים לפני יצירתם הגמורה, כ\"כ מתאימות הן למטרת הבנין הגמור בשכלולו. הולכת בזה חכמת מעשה בראשית להיות יותר ויותר חכמה גלויה, שנדרשת ברבים, ושנותנת מחיה לרוחות רבים. ולפי ערך ההכשר הזה שהעולם מתכשר לצפונותיה של חכמת היצירה המעשית, הולכים לעומתו הרעיונות של חכמת היצירה הרוחנית, ומתגבלים עם החיים והמציאות. והאמתיות האלוהיות, שבחותם האמת העליונה, שהיא תמיד מעוזם של חכמי עולם האמתיים, ושהיא אורם של ישראל בכללות, החפץ תמיד שהאמת העליונה המוחלטת תהיה המנצחת בעולם, והפועלת על כל הליכות החיים כולם בגבורתה, הולכות הן ונעשות לדברים שהם שוים לכל נפש, עד שאי אפשר עוד להסביר גם אמונה פשוטה לאנשים בינונים, כי אם על פי הרחבת הצעת רזי עליון, שהם עומדים ברומו של עולם. ופתחי השערים של מעשה בראשית הם הם גורמים עצמיים לפתיחת שערי מעשה מרכבה, שהיא ההנהרה העליונה, המסגלת את החושים ואת הרצונות, את ההכרות ואת ההרגשות, להאחז בעומק הרעיוניות האיתנה, מקור חיים תמימים ונצחיים, עד שהחיים הולכים באומץ קדושתם לנצח כולו את המות, והטוב ממתיק כולו את כל הרע כליל. התפיסה השכלית הרוחנית העליונה, כשם שהיא מתממת את הרצון האישי, ומעדנת את הקשר החברותי, היא פותחת את החושים הגשמיים והרוחניים להתקשר עם המציאות כמו שהיא, והעושר והעדן, הנוי והנצח שלה הולך ומתגלה לפניה. החיים שבגויה נעשים רחבים, טהורים, קדושים ועדינים, והחיים שמחוץ לגויה וממעל לה, מאירים תמיד בכל נגהם. הרוחניות הולכת היא ומתעלה באדם ובעולם, בכל רגע של חיים. וההשכלה העליונה תופשת בהכרתה את הריקום של העילוי, והיא מתעדנת מרב זיו, ומעדנת את העולם כלו. כשהרוחניות משתלמת בקצבתה, וחפצה היא מרוב עדנה ושבעון להעתיק את כחותיה לככר יותר לשדי, כל הסביבה מסתגלת לזה, והד קול העונג מקצה העולם ועד קצהו נשמע. לאור טוב זה, למבט כזה, על אותה האפלה, שחכמת החיים הבינונית קוראה זה מות, מחכה העולם. וההחלטה של הליכה באור האמת העליונה היא מביאה אותו אל מעמד איתן כזה. החיים החברותיים עם כל מילויי תקוניהם, החופש השכלי וההרגשי עם כל הרחבתם, אומץ הרוח וגבורת הבשר עם כל חסנם ויפים, כל אלה יחדיו יחוברו למשאלות הנצח, שרק הן בהפתרן תעמודנה לעולם בשעת דחקו. רק דעות עליונות, שהן נובעות ממקור עליון של חיים עליונים, ישיבו להעולם וכל אשר בו, לכל הנשמות העשוקות הערטילאות, ולכל שוכני מאפליות בגויות חולות, הרוסות ומזוהמות, את עז גבורת חייהם, את ברק יפעת נצחם. ושלום העולמים, והדר הרוחות לכל בשר, ישוב ויגלה, בגאון עז, ממעל לכל הגה ורעיון מוגבל.",
  "summary": "התאמת סדרי העולם לתכליתו, המתגלה במדע של ימינו, מכשירה את גילויים של מעשה בראשית ומעשה מרכבה."
 },
 {
  "id": 3040,
  "article": "מפני כח הקיבול אשר לאדם ידיעה סותרת ידיעה, והרגשה הרגשה, וציור ציור, אבל באמת ידיעה מחזקת ידיעה, והרגשה מחיה הרגשה, וציור משלים ציור. וכל מה שמתעלה האדם כליו מתרחבים עד שמוצא בעצמו את התוכן הגדול של השלום הפנימי, והתאמתן של הידיעות ההרגשות והציורים השונים זה עם זה. והדבר הולך ומתרחב, עד שבא לעומק עמקים, למקום ששם הסתירה חריפה ועזה מאד, עד כדי קצף איתן של קודש. ומרוב הדעת הפנימית, המתרחבת ומתפשטת בכל קומתו הרוחנית של האדם, נעשה שלום חודר נוקב ויורד עד התהום ותהום בכלל. הדרך שעולים עד לידי מעלה עליונה זו היא מתחילים בעת אשר האדם עומד במצבו הנמוך של פגיעת הסתירות, שגם אז ישנם שני דרכים, שהם זה למעלה מזה. יש אשר ידיעה סותרת ידיעה, שוללת אותה לגמרי, עד אשר הידיעה הסתורה מכחה של הידיעה הנקנית נתשבת כאלו אינה במציאות, וכאילו כל ענינה הוא ריק ותוהו. ויש אשר על ידי סתירתה של הידיעה האחת את השניה מתמצות תמציות של הידיעה הסתורה ונכנסות בתוך הידיעה הנקנית האהובה. ואז אע\"פ שמצד הכלי נראה שהאדם שולל וסותר את הידיעה המנוגדה, באמת מצד האור הפנימי הרי הוא בונה אותה ומקנה אותה לעצמו. וכן הדברים הולכים בהרגשות וציורים, עד שעל ידי עומק השאיבה התמציתית, שהידיעה הקנויה שואבת מהידיעות המנוגדות הנדחות, מתרחבת הדעה בכללה, ובא המצב לידי הרום היותר גדול, שהוא עומק השלום בשכלולו, עד שכל הידיעות ההרגשות והציורים עומדים בצורה אורגנית וחטיבה משוכללה, שכל חלק משלים את החלק השני, ואין פרץ ואין צוחה ברחובותיהם. אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו, אשרי העם היודע להכיר את אדון העולם, מלך שהשלום שלו, ומרוב עונג אהבה שר הוא את שיר ידידות אהבה בתענוגים, שיר השירים אשר לשלמה.",
  "summary": "הפילוסופיה שרויה בעולם הפירוד, ורק הסוד מאחד את כל המחשבות, והוא נשמת האומה ומדריך הכלל."
 },
 {
  "id": 3041,
  "article": "כל הניגודים הנמצאים בהדעות, וכל אותה האפסיות שלפעמים נראה מחוג אחד על חברו, והניגודים הללו מתגדלים ביותר כל מה שהדעות תופסות מקום יותר גדול ברוח האדם, למסתכל פנימי מתראים הם בתואר ריחוקים מקומיים של שתילים, שהם משמשים לטובת רעננותם ושביעת יניקתם, כדי שכל אחד ואחד יתפתח במילואו, ותהיה הסגולה המיוחדת של כל אחד מחוטבה בכל פרטיה, מה שהקירוב היה מטשטש ומקלקל הכל. והאחדות המתואמה באה רק מתוך זה הריחוק, שרי בפירודא וסיים בחיבורא.",
  "summary": "כל ההכרות משפיעות על הוגיהן מאופיין הפנימי, הסותר את אופיין של ההכרות האחרות, ואיחודן בא רק על-ידי מקורן האלוהי."
 },
 {
  "id": 3042,
  "article": "כל המחשבות הגיוניות הן, ובקשר סיסתמתי הן נקשרות. גם אותן שאין אנו מכירים בהן כ\"א בצבוץ רעיוני לבד, כשנחתור יפה אחרי שרשן נמצא איך שהן משתלשלות ממקור ההגיון. כי כך היא תכונת המחשבה. וממילא יודעים אנו שאין שום מחשבה בטלה בעולם כלל, אין לך דבר שאין לו מקום, כי כולן ממקור החכמה הן יוצאות. ואם ישנן מחשבות של דופי או של ריקניות, זה הדופי והריקניות הוא רק בסגנונן החיצון, אבל כשיורדים עד פנימיותן מוצאים אנו בהן יסודי חיים, כי חכמה מקור חיים. וכל אדם מלאים הם אוצרות מחשבותיו המון חיים עליונים, שעתידים להיות מזדקקים ועומדים חיים וקימים בפאר מעלה, ליום אשר יבא העולם לתיקונו. וכל מה שיתעלה האדם יותר, כל מה ששייכותו היא יותר גדולה לתוכן הפנימי של ההויה והחיים, הרי הוא לוקח מכל מחשבה בין שהיא שלו, בין שהיא של אחרים, את גרעינה הנצחי, ההגיוני, הטוב, הנובע ממקור החכמה, והולך ומתעלה על ידן, והן מתעלות בו. איזהו חכם הלומד מכל אדם, בלא שיור כלל. ומה זה יפלא, כי חסידי עליון, ישרי לבב, באמת אין חשך ואין צלמות לפניהם, והם נוטלים מכל ענין ומכל תוכן, קרוב או רחוק, את הטוב, ואת הרעננות, את הקודש שבו, ומקרבים אותו אל הקודש, כמו שהוא באמת קרוב, ואחוד הכל ביסוד הקודש. ומעתה נדע כי כל כבדות שישנה בקליטה של כל מחשבה, ובהסתעפותה בצורה של שכלול מחשבתי הגון, גם במחשבות הטובות בטובן הגלוי, בין שהן של עצמו, בין שהן של אחרים, הלקוחות מפי השמועה, או מכל מיני הסתכלות שבעולם, הוא מפני שלא נתגלה בהן יסודן המפריא. ויסוד עולם זה הוא תלוי בהתגלות המקור של כללות הפרית המחשבות, יסוד החכמה, עבודת ההגיון בכל כחו המחדש. ולכן זאת היא עבודת העיון הקבועה לכל ישרי לב, להמשיך לכל מחשבה את חוט הגיונה המקורי, קו החיים, אות אמת שלה, ואז תשוב לאות חייה, ותחיה את בעליה.",
  "summary": "בתחילת ההכרה הידיעות סותרות זו את זו, אך ככל שהיא מתפתחת, ניכר איך בתמציתן הן משלימות זו את זו, עד לאיחודן האורגני."
 },
 {
  "id": 3043,
  "article": "הננו נתבעים לאחד ולהתאים את מחשבותינו. יסורים אנו מרגישים מהעדר ההתאחדות, אבל מכאובים יותר נוראים מאי ההתאמה. וכל מה שאנו מתעלים אל הסכמת החפץ להתאים ולאחד את כל אברינו הרוחניים, כן מתגברים אצלנו הכחות העליונים, שהם באמת מאחדים ומתאימים את כל ישותנו. יותר מכל עם ולשון אין אנחנו יכולים לסבול את הסתירה, ואת אי האחדות הנפשית. סגולת עולמים היא בנו, השלום והאיחוד, בצורתם האידיאלית. ולכן כל פיזורנו הוא רק עראי, והננו עתידים להתאחד, ולהיות גוי אחד בארץ. ",
  "summary": "ישנן דעות שצריך לדחותן תחילה כדי שלא יזיקו, ובגבורה רוחנית ניתן לשאוב את טל החיים שבפנימיותן."
 },
 {
  "id": 3044,
  "article": "אחת מהצרות הגדולות של העולם הרוחני של האדם הוא מה שכל מקצע של מדע ושל רגש מעכב אצלו את ההופעה של המקצע האחר. ומתוך כך נשארים רוב בני אדם לקויים ובעלי גוון יחידי, ומגרעותיהם השליליות הולכות ומתרבות. ההחשכה שכל מקצע מחשיך על חברו גורמת היא גם כן להתיחש בניגוד מוחלט להמקצע הנסתר מעיני האדם, הנתון למקצע אחר, הרחוק ממנו בערכיו. חסרון זה לא יוכל להתמיד. והעתיד של האדם בא יבא, שיתפתח למעמד רוחני איתן כזה, שלא די שכל מקצע לא יסתיר את חברו, אלא שמכל מדע, ומכל רגש, יהיה נשקף כל הים המדעי, וכל התהום ההרגשי. כמו שהענין הזה הוא במציאות האמתית, שאי אפשר כלל לשום יצירה רוחנית בעולם, שתהיה עומדת בפני עצמה, אלא שהיא ספוגה מן הכל. אבל טמטום הלב גורם, שאי אפשר להביט על אלה החלקים המובלעים מכל הישות הרוחנית, הנמצאים בכל תוכן שהוא. אבל ברוממותו של האדם תפקחנה עיניו לראות נכוחה, אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה, ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים.",
  "summary": "חילוקי הדעות נזקקים, כדי שכל דעה תתפתח באופן עצמאי, ולא תטושטש על-ידי חברתה, ומתוכם באה האחדות."
 },
 {
  "id": 3045,
  "article": "נבואה ורוח הקודש באים, בדבר ד', לפנימיותו של אדם, ומתוכו הם נשפעים לכל מה שנוגע לעולם כולו. ומעין דוגמתם האגדה, הרי היא נובעת מהנפשיות של האדם, ומסדרת את עניניה גם כן ביחש החיצוני של העולם. אבל התורה, היא באה מתוך הארת האמת העליונה, שאין בה שום הבדל בין פנימיותו של אדם להעולמיות כולה ומקורה. מלמעלה למטה הכל נסקר ונודע. פה אל פה אדבר בו. ומראה ולא בחידות, ותמונת ד' יביט. רק נבואה זו יכולה לתן תורה. ומתוך כך נעלה היא התורה מכל נבואה, וחכמי תורה עדיפי מנביאים, מצד התוכן העליון, שממנו הם יונקים את החיים הרוחניים שלהם. מצד גאותן של ישראל שנטלה מהן ונתנה לאומות העולם, מתגבר כח של היפוך הסדר. והנביאים וכתובים, ושפעת רוח הקודש, משפיעים לפעמים בצורה יותר בולטת מהשפעת התורה, והאגדה מתגברת על ההלכה. ובאמת היא צרת גלות גדולה. וצריך הדור להיות חמוש בגבורה, בגדולי תורה, בעלי מסורת, בעלי תורה בהלכה, שכח האגדה. ונטית שפעת רוח הקודש, והידור הופעת קבלת רוח הנבואה לא יחסר להם. והם יגבירו את כח ישראל, להכשירו לגאולה, לרומם את התורה ע\"י הנבואה ורוח הקודש, ואת ההלכה, והמעשה ותלמודה, ע\"י האגדה, והמוסר ההגיוני. ותשוב בזה גאותן של ישראל למקומה, ופעמי גאולה ישמעו בעולם, ורוח ישראל הנרדם יחל לשוב לאיתנו, חמוש בכל טוב, בכל שפעת עושר רוחני ומעשי, עטור בעטרת הנבואה ורוח הקודש, מוסר והגיון. שירה ואגדה, ואזור בגבורתה של תורה בעוזה ומלחמתה, העומדת בראש כל.",
  "summary": "המחשבות השונות סותרות רק בצלליהן, אך בשורשן הן מאוחדות, וישראל קשורים בשורש האחדותי."
 },
 {
  "id": 3046,
  "article": "רוח הקודש של הנבואה, ביחוד של האספקלריא המאירה, שהיא נבואת התורה, נבואתו של אדון הנביאים, הוא משונה בצביונו מאותו רוח הקודש של תורה שבעל פה, בין אותו רוח הקודש שיוצר את ההלכות ההולכות ומתחדשות מעצמותה של תורה, בין אותו רוח הקודש הכללי, שעל פיו נאמרו ההלכות שלמשה מסיני, שהן אבני הפנה של תורה שבע\"פ. רוח הנבואה הוא מלא תפארת אידיאלית, ורוח ההלכותי מלא גבורה מלכותית, מעשית. תיקון העולם הוא דוקא כשמתיחדים שני הרוחות יחד, והם משפיעים ומושפעים זה מזה. והסגנון הדבורי מוכרח הוא להיות אצל כל אחד על פי נשמתו המיוחדה, ולהתפעל מרוח חברו ג\"כ ע\"פ המיזוג וההתאחדות הראויה, להוציא כלי למעשהו, כלול בהדר תפארת, בגויה מעשית מחוטבה, מתהלכת עם הבריות. מוארה בנשמה אידיאלית, מרקיעה לשחקים.",
  "summary": "כל רעיון קטן הוא חלק מהיגיון שלם, ומשתלשל ממנו, וגם לרעיונות הדופי יש שורש עליון, וצריך למוצאו ולהמשיכו בהם."
 },
 {
  "id": 3047,
  "article": "יש אופי מחשבה כזה, שמפני שהוא כבר עומד במעמקי הנשמה ושרשה, בכל צביונו ועושר תכניתו, הוא שולח את קויו על ההופעות השכליות הגלויות שבדרך עבודת העיון. וחושב האדם שהוא בא לדברים חדשים מלמטה למעלה, בעת שהכח הגמור עושה הוא את פעולתו עליו ממרומיו, מושכו ומקרבו אל הצפיה הגמורה, בכל קויה. והוא הולך ומתקרב, בכל עת עמלו בדעת ובכשרון, אל המקום הרוחני, ששם עומדת היא ההצטיירות הבנויה בכל שכלולה, ומלא קומתה של המחשבה, שראשי פרקיה הם הם המתחילים להתגלות בעבודתו. והחלק השכלי, ועוצם החיים שבלשדו, כל אלה באים הם, ע\"פ רוב, מהתוכן הנגמר הכמוס, האצור במרומיה של הנשמה השכלית. נר ד' נשמת אדם. ונמצא שבכמיסה נולדת הנשמה המשוכללת בתחלה, ומאצלת היא ממנה קוים ונקודות שונות, בהעתקות רבות, מאירות וכהות, עד שהאדם לפי כשרונו, מתחיל הוא לחפש את אמתיותיו, לסדר את ציוריו, ולברר את צבעיהם. ובגילוי נולדה היא המחשבה המטושטשת הרפויה בתחלה. והיא הולכת ועולה, עפה ומתקרבת אל המחשבה הגמורה, החבויה בגנזי המרומים. וכשם שהדבר נוהג ביחידים אישיים, כן הוא נוהג באומה שלמה ובמהלכי חייה, בנשמה ההיסתורית ובכל מעבדיה. וכן נוהג הדבר בכללות האדם וארחות חייו הרוחניים, על פי המסבות הרבות הרוחניות והחמריות, לשכלול העולם ובנינו, ביחש החבורה האנושית הכללית. ירידותיה ועליותיה. ומובן הדבר, שחזיון כזה, מתגלה בכל הוד יפיו, וחוטב תכסיסו, בכללות היש ואור ההויה, עד הגיענו להצפיה העליונה. בית יעקב לכו ונלכה באור ד'.",
  "summary": "בעתיד יכיר האדם, שכל מקצוע מדעי ורגשי משקף בקרבו את כל המקצועות האחרים, וזקוק להשלמתם."
 },
 {
  "id": 3048,
  "article": "הסתרים העליונים, מתוך גדלם, מרוב הופעת אורם, מהרסים את כל הסדרים הקבועים בתכונת השכל הטבעי, הפשוט. אמנם באמת מחדשים הם את כחו בכח כללותם. אבל החידוש הזה, שהוא חידוש החיים הרוחניים בצורתם העליונה, יבא רק אחרי השיקוע העמוק ביאורי הדעת. אבל לפני זה פוגש הבלבול וערבוב הסדר את האדם, והשנאה מצד התכונה הטבעית, החדורה עמוק באדם בצורתו הרוחנית הקבועה בו בטבע, באה לכל הדרישה החבויה. אמנם בתוכיותה של שנאה זו אהבה רבה גנוזה היא, אהבה עליונה. וההכרה מתגברת. כל אשר יזדכך האדם בחרותו הרוחנית, שאם כל מדע והרת עולם ושל כל הכרה תתרחב לפניו בעוצם יסודה. כל אשר שפעת הרזים ישביעוהו, אז תבא חכמה בלבו ודעת לנפשו ינעם. והנורמליות של השכל הישר, ופשטות ההרגשה האיסטטית. וכל צורה בהירה טבעית של כל יופי ונשגב בבריאות טבעיותה, תשוב להזריח לו בזוהר עליון. בהרחבה אשר לא היתה יכולה להיות גם משוערת לפני החדירה אל עומק הרזים. אשר בסוד ישרים. ורישומי השנאה הקדומה, אשר הושרשה לפני הופעת האור במעמקי הנשמה, יבאו לשימושם היותר מכוון, שהוא שמירת הגבול בין שני העולמים הללו, באופן שכל אחד קיים הוא תמיד בצביונו, ובאין צורך של שום הפרעה ושום ביטול מתכונותיו, הוא מופיע במלא זוהר חייו, משפיע ומקבל שפעת עולמים. מתלבש ומתקשר בחברו. וצרת השנאה והקנאה הרוחנית הפנימית סרה לגמרי, ותחתיה באה הגבלה בריאה, והכרה מחוטבת, שבהתאחדותם יחד של שני העולמים, הגלוי והנסתר, במלא צביונם, בעירוב פעולותיהם בתכונה בנינית ומסודרת, יבנה ויתכונן עולם מלא, בכל הדר גאונו. החק ומקורו, ומה שלמעלה ומה שלמטה ממנו, הטבע הגשמי והרוחני עם כל שרשיו, החיים ביסודם, מעומק מאפליהם עד למעלה מכל זהרי אורם, יחד מתכנסים לחטיבה אחת. ונחלי השיגוב והרוממות שוטפים בגדלם. וישועות מתחדשות, צדקות נצמחות, ועם נברא קם להלל יה.",
  "summary": "התורה וההלכה מקורן באמת העליונה, ולכן עדיפות הן על הנבואה והאגדה שמקורן בפנימיות האדם, והיפוך סדרן הוא צרת גלות."
 },
 {
  "id": 3049,
  "article": "התוכן המחלק את הנגלה מהנסתר, בתורה, ובכל החכמה בכלל, הוא מפני התכונות המחולקות של בעלי ההכרות. האיש שהוא מוכן לנגלות איננו צריך להשלמת אישיותו לכל חזיון מיסתי. עדינות נפשו ומוסריותו משתלמות על פי אותן הקליטות של הרוחניות שהן נקלטות מכל הכרה גלויה. ואם בישראל ובן תורה אנו עסוקים, נשמתו הישראלית משתלמת יפה, בחוש פנימי, על ידי ההצטברות של ידיעות שמצטברות בקרבה. והוא עושה לה מהן תוכן רוחני עשיר. וביסוד הדבר מוכרחים אנו לומר, שיש איזה עשירות מיסתית אצל בעלי הנגלה. שהיא גורמת להם שאינם צריכים לעיבוד של תוכנים רוחניים אציליים, מפני שכבר יש בתוכיותם ענין המספיק מסוגו של רעיון נאצל. השובע הזה מביא להם פעמים בחילה בכל הענינים הנסתרים, ולהפך המה בעצמם מוצאים מחסור גדול בידיעות פרטיות מעשיות, ודרכי חייהם נעשים ממולאים מכשולים כפי חסרון ידיעתם, וזהו הדבר הדוחף אותם להיות מרבים בהויות ודקדוקי עשיה. בעלי הנסתר הם להפך מזה, הם מוצאים בעצמם סיפוק ביחס להגלוי, הדרך המעשית כמו ישרה לפניהם, הספקות נפתרים אצלם בלא לאות, בעת המאורע, והתוכן הצנוע, הרוח המסתורי הוא אצלם מלא תביעות על שכלולו. הם מרגישים מין רעבון נורא וצמאון אדיר לציורים כמוסים ונעלמים, והשאלות רמות הערך, העולות ברום התעלומה, אינן נותנות להם מנוחה, ולוחצות אותם שיתעסקו תמיד בפתרונן, ולפחות בפרטיהן וארחות ציורן. חזיון בלתי מצוי הוא לראות אדם שהדרישה של הנגלה והנסתר יחד תהיה בו במילואה, תמיד יש איזה ניגוד מזה לזה. רק אם האדם נמשך אחר הסביבה ורואה את הטוב והיקר שסגלו להם שני הצדדים בעבודתם, באה אליו כמו קנאת סופרים אבירה, וחפץ הוא להיות משביע עצמו בשתי המדות, שעל פי רוב פוגש הוא מעצורים על דרכו, ומכל מקום מתאמץ הוא להתגבר עליהם. האנשים הללו הנם תמיד עמוסים במשא גדול, של דעת מכאבת, ומכל מקום הם מביאים הרבה טובה לעולם, שסוף כל סוף מהוים הם בפרי רוחם עולם חדש, שהשמים והארץ נושקים זה לזה. ואחר שהם מוציאים חזיון מורכב זה מן הכח אל הפועל, אחרים כבר יכולים לקבל מן המוכן, ומתהוה כמו יצירה נפשית קבועה, במשך הדורות, לתפוש את המקצעות החלוקות וההפכיות הללו יחדיו, ואז באמת מתגלה כח יצירה כפול. וחכמות בחוץ תרנה, בכפלים. לתושיה, בתעלמות חכמה, כתב חזון ובאר על הלחות.",
  "summary": "תיקון העולם בא מהתאחדות התפארת שבתורה שבכתב, והגבורה המלכותית שבתורה שבעל-פה, ומהשפעתן ההדדית."
 },
 {
  "id": 3050,
  "article": "כל חלק גלוי שאינו מוכר כראוי, בין מן התורה, בין מן העולם, הוא כמו מסך מבדיל שמסתיר את האור הנשגב של החלק החבוי והנסתר, שאינו מושג כי אם בצפיה פנימית בהירה. ובחק זה נעוצה היא החובה של השקידה התדירית, להרבות תורה וחכמה. בתור יוצא מן הכלל, יש שאיזה סדק מתהוה בכותלי המערה, הסותמת את האורה העליונה, והאור החבוי מתנוצץ פתאום, שלא על פי הדרך המודרג של הידיעות הגלויות. נסים כאלה צריכים לקבל בשמחה, אבל אין סומכין על הנס. והסדר התדירי הוא לבא מן הגלוי אל הנסתר, מהפרטים אל הכלל.",
  "summary": "איחוד ההלכה והאגדה יביא להפריה והשלמה הדדית, וישפיע אחדות והרמוניה בתחומים רבים."
 },
 {
  "id": 3051,
  "article": "תכונתה של ההסתכלות הרוחנית היא סקירת הכל ביחד. וזאת היא טבעה המיוחד לה, שמבדילה מהסתכלות שכלית פשוטה, שהיא עסוקה תמיד בפרטים מיוחדים, שבקושי מקבצת היא אותם למדת כלל מאוחד. בעלי הנשמות המיוחדות לסקירה פנימית קשורים אליה בכל כח חייהם, וצער גדול ועמוק הם מרגישים כשנלחצים, ע\"י עצמם מפני ההרגל או ע\"י השפעת הסביבה, לעסקים, רוחניים או מעשיים, פרטיים. אלא שהם מישבים את דעתם, בהכירם את הכרח החיים לעסוק בכל המכשירים המביאים למלוא המגמות. אבל בנפשם קשור חפץ נעלה לקצר במכשירים, ולהאיר במוקדם את האורה המגמתית.",
  "summary": "בפנימיות, נמצאת תמצית הלכתית באגדה ותוכן אגדי בהלכה, ועלינו להבליט זאת ולאחדם, ומתביעה זו נולדו הפלפולים באגדה."
 },
 {
  "id": 3052,
  "article": "התשוקה העליונה שיש במדע הרוחני העליון, להמסתכלים המוכשרים, להוביל את ההופעה, המציירת ונותנת נשמה להמדע בפרטיותיו, משרש שרשה היותר עליון, מונעת היא את השקידה הכמותית, מפני שהיא דוחקת תמיד את החפץ הפנימי למצא שפע עדין וחיי חכמה מרוחבה בכל אות ובכל פרט, והתוכן הפרטי הוא תמיד סתום, והדברים מסתעפים ומתפצלים זה מזה בהתגלותם. ולו המתינו בני אדם עד הגלות להם האור השרשי, לא היתה כל חכמה מתפתחת, וכל מוסר וכל נימוס, וכל התפתחות מעשית לא היתה מנצחת בעולם. אבל ההכרח שמוליד את הפרטים לא יוכל לעקור את החשק הרחב, שלב העדינים הגדולים הומה וחושק אליו. ומכאן באה השפעת האמונה הגדולה, שהכל נובע מהמעין האלהי, והכל נערך בערך המגמה העליונה שהכל שוה בה. וגודל וקוטן יחד עושים את החטיביות של החשיבות המתקנת את העולם כולו. ומשתלבים השמות הויה ואדנות בחוברת, יתלכדו ולא יתפרדו. ונועם התורה הולך ומתגבר, מפיץ הוא את מעיניו, ומרוה צמאים בנחלי עדניו. מה יקר חסדך אלהים, ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, משך חסדך לידעיך וצדקתך לישרי לב.",
  "summary": "ישנו צער גדול במעבר מתלמוד עיוני ושירי לתלמוד ההלכות הקצובות, ולכן יש לרפדן ברפידות החופש והטוהר השמימי."
 },
 {
  "id": 3053,
  "article": "ההופעות הכלליות, כשהן מתגלות ברוח האדם, אינן יכולות להוציא פרטים מתוכן, כ\"א באצילותן העשירה הן מתנוססות בעושר גווניהן, המאוחדים כולם יחד בחטיבה אחת. זהו החסרון הבא מתוך רום ושיגוב. כשבא התור להוצאת פרטים, מתקטנת היא ההופעה העליונה, האורה מתמעטת, והפרטים, רבים וחשובים, הולכים ונזרחים, מתהדרים ומתגדלים הם, נובעים ממעינם הנובע, אשר כפי פך קטן הולך הוא ונפתח. העסק הפרטי שבפרטים מרחיב הוא את הדעת לפי ערך העומק הלשדי שיש בתמציתם של הפרטים, שהוא טל החיים של הכללים העליונים המופיע בהם מאור חייו. גניזתו של טל אורות זה היא בנקודת הרצון שבהכרה, המתעלה לאידיאל עליון בחיי הפרטים, תולדות הכלל. העוסק בתורה לשמה הרי האור הכללי, שמתחבר לרצונו המזוכך, הולך ומתברך עמו, ומושך לו שפעת גודל, מלכות וממשלה וחיקור דין. אבל העוסק בתורה שלא לשמה פרטיו מיובשים הם מלשד הרצון האידיאלי, והפרטיות שבהן אוכלת את מוח עצמותיהם, והרי הוא מגרם גרמי, ואינו בא לתעודתו שנוצר בגללה, להוסיף אור רצוני עליון בעזוז החיים הפרטיים, להעלותם אל עילוי הכלל, ולהוסיף בכלל זיו צביוני חדש על ידי עושר הבא ממשפלים. קדושי הדעה צופים את אור הפרטיות כשהם עסוקים בכללי כלליות, והם צמאים לאור הכללי, שוקקים אליו, ומזדהרים בגדלו, וחן קדשו, בהיותם עסוקים בפרטי פרטים. חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו.",
  "summary": "התורה משפיעה על ישראל השפעה רזית (רוח-הקודש) והשפעה גלויה ומעשית באופן ישיר, ובאומות רוח הקודש נשפע רק ממעשיהם."
 },
 {
  "id": 3054,
  "article": "בעל הנשמה הרחבה סובל יסורים גדולים מצמצומה של המחשבה בפרט מיוחד. אבל הוא צריך להתגבר ולסבול את היסורים הללו, באהבה, שהם הם המביאים אותו לאושר היותר גדול. הקלת היסורים באה מהבירור שיתברר לו, שהדעת הכללית היא הדורשת את הרחבתה הבלתי מפורטת מפני עליונותה, והבינה הפרטית היא כבר סופגת את כל הפרטים בבירורם המדויק. וכשגלי הדעת משתפכים על הנפש, אז באמת צריכים לתן מקום לההפשטה העליונה, שאינה מקבלת שום תואר. אבל היא חולפת, ומניחה את השפעתה הגדולה באוצר הבינה, ששם השפעה זו עצמה מגלה את חופשתה על ידי השמירה הדייקנית של פרטי הדברים, והגלמתם המוגבלת.",
  "summary": "חסד עשה ה' עם עולמו הגשמי והרוחני, שאחדותו אינה מבטלת את ייחוד כל פרטיו, ולכן אין להיבהל מהפער שבין החבוי והגלוי."
 },
 {
  "id": 3055,
  "article": "בכל חכמה שהאדם עוסק ימצא קוצר רוח יחד עם עונג. העונג יבא לו מהרחבת ידיעותיו, מהתפשטות אור החיים הרוחניים בנשמתו, וקוצר הרוח יבא לו מהצמצום, שכל חכמה מצמצמת עצמה באופקיה המיוחדים לה. ביחוד יסבול בעל הנשמה העשירה, רבת השירה והתפארת, מהצמצום של החכמות, העסוקות בנושאים חיצוניים ומקריים. ביותר יגדל הכאב בעת אשר בעלי מקצועות, שלא טעמו כלל את טעם המכאוב של תוספות הדעת, והם שבעים ושמחים בחלקם, גדולים וגבוהים בעיני עצמם, מרוב שלמות שאין עמו חסרון בעיניהם, והם מושיטים לנו גרגרים יבשים של דברים כאלה, שבאמת הנם ביסודם מלאים רעננות, וחזות הכל. מושיטים לנו, למשל, הרצאות היסטוריות על פי מעשים ועובדות חיצוניות, וקורעים הם בחזקת היד את המקצוע, שהם מסוגלים לו, מכל הארג הגדול של ההויה הגדולה בהדר גאונה. מוכרחים אנו להתגבר על שוממות רוחנו, וללמוד מהמחפשים הללו את אשר יעלו במצודתם. אבל מוכרחים אנו אחר כך לחדש את פני הדברים במקוריותם, החיה והכוללת. בין אם אנו חפצים בשכלול הרוח של הכלל, בין אם אנו חפצים רק בשלמות עצמנו, סוף כל סוף לא נוכל לשאת בקרות רוח את עניות הדעת ואת חסרון החיים ודלדול התפארת הרוחני, שבעלי המקצועות מביאים עלינו ברב עשרם, ובהמון ידיעותיהם וחריצות הבקרת שלהם, הערוכה ברוח המוגבל במקצועיותו.",
  "summary": "ישנן מחשבות הנראות כמתפתחות ועולות מלמטה למעלה, אך בפנימיותן יונקות הן מציורי המחשבה המושלמים."
 },
 {
  "id": 3056,
  "article": "המשיגים, הכוללים בקרבם כמה ענפים, בדעות, במדות, בתורה ובעבודה, מוכרחים הענפים להיות אצלם לפעמים מכחישים זה את זה, מתוך ריבוי יניקתם במקום מצומצם. והם מוכרחים להתרומם למקור האחדות תמיד, ששם כל הענפים הם בחטיבה אחת, והשגה כללית אחת מחיה את כולם. ומכל מקום צריכים הם סעד, מגדולים בעלי מקצוע מיוחד, שעל פי רוב הם יותר מפורסמים בעולם, מפני שההמון תופש את הזיו של מקצוע פרטי שמתרבה הרבה יותר ממה שהוא תופש את הגודל של עושר רוחני כללי. ואלה הנשמות המיוחדות בחוגן משמפיעות הרבה עז וקדושה על הנשמות הכלליות, והנשמות הכלליות מתעשרות הרבה ע\"י חבורן עם המקצועיות, והן חוזרות ומשפיעות עליהן שפע גדול מאד, הרבה יותר ממה שקבלו מהן. כי כל דבר פרטי, כיון שהוא נשפע לתוך נשמה כללית, נהפך אחר כך, בכח עיכול רוחני, לדבר כללי ומקיף הכל, הכל לפי ערך הכלליות ומדת ההקפה של הנשמה הכוללת.",
  "summary": "הנסתר הורס את השכל הטבעי באופן זמני, ושנאת הנסתר הנגרמת מכך, מקיימת את השכל ומאפשרת את איחודו עם הנסתר."
 },
 {
  "id": 3057,
  "article": "יש שחכמה עליונה, בהופעתה, היא מאירה את כל הפרטים של חכמה אחרת נמוכה ממנה, ואותה ההארה, שהחכמה העליונה מאירה בשבילים הזעירים של החכמה התחתונה, מגלה לגמרי דרכים אחרים, שאינם דומים כלל לאותו המהלך, שהארת השכל באה על ידו מתוך אותו השורש של זאת החכמה עצמה, שהפרטים מסתעפים ממנה. ויש בנידון זה מעלות על גבי מעלות, חכמות מסודרות בסדורים דרגאים אלו על גבי אלו. וההופעות הולכות ממרחקים, כזריחת שמש ע\"פ כל האופק של החכמה המונחת למטה מאותה המשפעת. ומתוך השביעה של האור שמקבל השורש מהמעלה העליונה, הפרטים מסתעפים בזוהר גדול ומלא.",
  "summary": "אצל בעלי הנגלה – הנסתר פשוט והנגלה הוא חידוש, ואצל בעלי הנסתר – הנגלה פשוט והנסתר מחודש, ואיחודם מביא ברכה."
 },
 {
  "id": 3058,
  "article": "צריך האדם להתעשר בפרטים תחלה, כדי שיוכל לתן לרוחו חופש והרוחה לסקירות כלליות, שזהו כל עונג רוח האדם, השואף להרחבת הנהר של הבינה העליונה. אחר שבא למדרגה הוגנת של רכישת פרטים, אז הולך הרוח ויוצר לו ערכים כלליים, שהם הולכים ומתנשאים מעל כל הפרטים. וכשהם משתלמים בצביונם, מרחפים הערכים של הבינה העליונה על הפרטים הרבים, כיונה זו שמרחפת על קנה, להוציא מן הכח אל הפועל את החיים והאור הגנוז בכל פרט ופרט, ע\"י תבונה חודרת, השואבת מהבינה העליונה, ומענקת עושר לפרטים הרבים, בהמון שינויי גווניהם. אז מגיע תור הגדלות לאדם, שתובע ממנו שלא תהיינה פעולותיו מצות אנשים מלומדה, אלא שכל פעולה וכל הרגל, כל עבודה וכל מצוה, כל רגש וכל רעיון, כל תורה וכל תפלה, תהיה מוארה באור הגנוז, באור הכללי, הגנוז צנשמה העליונה, לפני הופעת פעולתם.",
  "summary": "החלק הגלוי שבתורה ושבעולם מכסה את הנסתר, ואף שלפעמים הנסתר בוקע בלי הדרגה, והסדר הרגיל הוא – מן החוץ פנימה."
 },
 {
  "id": 3059,
  "article": "מתוך בהירות הנשמה רואים את כל העולם כולו. אמנם אוצר הידיעות, הבאות מבחוץ, משחרר את הנשמה מכבליה. ובזה היא מושלת על עצמה, ויכולה לחדור לעומק תהומותיה. וכל מה שידיעתה את עצמה מתגדלת על ידי העזר של הופעת כל הידיעות כולן, מתברכת היא בקרבה הידיעה הכללית, והרי היא מתקרבת להאור העליון, אור שברא הקב\"ה ביום ראשון, שהאדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. והכל תלוי לפי אותו הגודל של איחוד הרצון המעשי עם השכל העיוני, שבצורה אחדותית מוחלטת הם מתאחדים רק במרומי הקודש, באור התורה בשורש שרשה.",
  "summary": "המיוחדים לסקירה פנימית סובלים באהבה מעיסוק בפרטים."
 },
 {
  "id": 3060,
  "article": "כמה גדול הוא הערך המבדיל שבין חכמה לבינה. החכמה מקורית היא, אינה צריכה לקחת את יצירותיה מנושאים זולתה, היא מוצאה את מעינה המתברך ומתגבר, עולה ומפכה תמיד, מתוך תוכיותה, ובינה היא בינת דבר מתוך דבר, צריך איזה דבר תמיד לבא, להזרע, להכנס אל החוג, עד שיאירו החיים, חיי הבינה. אמנם האידיאל התדירי של החכמה הוא שהופעותיה תתברכנה ותתרבינה כל אחת בפרטיותה מתוכה. וזה התוכן מתהוה בבינה בתדירות בלתי פוסקת. ובזה כל העולמים מתקיימים. ובעולם המוגבל אשר לאדם עומד בזה כל אופיו המהותי. מי שנשמתו מיוסדת על יסוד החכמה, אם לא יכיר את מדתו, וירד עד למדת הבינה, ומן החכמה יסיח דעתו, מחסרון הכרה עצמותית, ימצא את עצמו הרוס ואומלל, עד אשר ישוב וישאב, אמנם מתוך מעיני הבינה, את אוצרות החיים, שהחכמה מזלת תדיר בנשמת חכמי לב. והבינה עצמה אינה משתכללת במהות חייה כי אם בהיותה תמיד מתאחדת עם החכמה. וזהו יסוד התשובה העליונה, שהיא סמוכה לבינה.",
  "summary": "בכל לימוד ותנועה ישנם גילויים כלליים, וגילויים פרטיים המופיעים מכל חלק, וכשהם משתלבים, מתאחדים כל הניצוצות לאבוקה."
 },
 {
  "id": 3061,
  "article": "השכל מחובר הוא מהמושגים הפנימיים, שבאים לאדם מתוכיותו, ומתגלים בו בתור דבר ההולך ומתגלה מפנים לחוץ, ומהמושגים החיצוניים, שבאים לאדם מחוץ לפנים. והם נפגשים זה בזה, ומחיבורם ותסיסותיהם מתעוררת התחיה השכלית, בכל הרחבותיה.",
  "summary": "המעיינים משתוקקים לשורש המחשבות, אך צורך העולם מכריחם לפתח את הפרטים, והאמונה באחדותם מגבירה את נועם התורה."
 },
 {
  "id": 3062,
  "article": "ההכרה הפנימית, המתגברת בתוכיותו של האדם כמעין הנובע, וההכרה החצונית, השכלית, שבאה מתוך הכרת העולם והמציאות, שתיהן בונות את רוח האדם, משכללות את בינתו ואת רצונו, והן פועלות יחד בחיבורן, גם בלא דעתו של האדם. אמנם כל מה שהוא משים יותר את לבו להסתכל בתכונת הבנינים הרוחניים, שאלה שני היסודות בונים בקרבו, הרי הוא משכלל אותם, והוא מתעלה יותר ויותר בעילוי רוחני בהיר, ומתמלא עז וגבורה חדשה, נובעת ממעין הישועה העליונה.",
  "summary": "המחשבות הפרטיות מרחיבות את הדעת לפי עומק הלשד שבהן, הנובע מהרצון הכללי השופע בלימוד התורה לשמה."
 },
 {
  "id": 3063,
  "article": "אין ההתגלות הרוחנית צריכה לטשטש את העולם החמרי בציוריו המוגלים, אלא לעשות את היחש אליו יותר בהיר, יותר חפשי, ויותר עדין. הצער וההשתוממות, שמסתבכים בהעילויים הרוחניים במהלך התגברותם, הם באים מחורבן העולמות הקדומים, השרוים כולם בנשמה, לפני ההופעה העליונה, הבאה ומתחדשת. וכשאדם מתרומם לתיקון גמור, אין השכלול הרוחני שלו בא על ידי חורבן מה שקדם, לא על ידי פיסול של ראשונות, כי אם על ידי הוספה, ואלה מוסיף על הראשונות. ונמצא כל כח החיים, כל כח הציור, כל אוצר הדעת, כל היחושים הנפשיים קיימים, והם מוסיפים כח למערכת הקודש החדשה, ומתעלים בעילויה. המדרגה הראשונה, הבאה מתוך מפעל החורבן הקדום, היא מחוללת בנפש את הזעזוע, המקיף את היראה הטהורה הפנימית, כמו קלפה לפרי. והמדרגה השניה, של ההוספה על הראשונות, באה מתוך המקור של היראה בטהרתה, אשר העולם יבא אליו באחריתו. והתהלכתי בתוככם, אטייל עמכם בגן עדן ולא תזדעזעו ממני, יכול לא תיראו ממני תלמוד לאמר והייתי לכם לאלהים. אז הכל יתעלה למקורו הברוך, העליון, ששם הוא התוכן האחדותי, שהוא למעלה מכל ציור של הבדלות. ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לד', והיה הסירות בבית ד' כמזרקים לפני המזבח, והיה כל סיר בירושלים וביהודה קדש לד' צבאות. כי הכל יעלה למדת הקודש.",
  "summary": "בעל הנשמה הרחבה מתנחם מיסוריו הבאים מהתפרטות המחשבה שבבינה, בהכרתו שהדעת המופשטת היא המניחה את אוצרה שם."
 },
 {
  "id": 3064,
  "article": "המדע הפנימי, וביותר הפנימי שבפנימיות, שהוא מדע הקודש, המחיה את אור החיים, אינו תלוי בשום מדע אחר, כי הוא נהר עליון אשר מעדן יוצא, מכיפיה מיבריך. ומה שמחברים את התורה והחכמה אינו כדי להשלים איזה חסרון כח, כי אם לחבר חיבורים והופעות חדשות. ויצירה זו של התחברות אור רוח הקודש, פנימיות התורה, עם החכמה של ההכרה האנושית, במלא הקומה של שניהם, ובמלא רוח הידידות המתאימה של שניהם, תחדש בעולם נשמות חדשות, ותתן צביון חדש, רענן ובריא, לחיים. ומירכתי שאול תוציא אורים גדולים, להאיר באור חדש, באור צדיקים, לכל יושבי תבל.",
  "summary": "יש אנשים, עמים והנהגות, שרכושם הרוחני מרוכז ועליהם להתרכז בו, ויש שרכושם מפוזר ועליהם ללקטו, ויש הכוללים בזמנים שונים את שתי המידות."
 },
 {
  "id": 3065,
  "article": "כל הענינים המוסריים כולם, כפי מה שהם נראים בפשטותם, כל מדות דרך ארץ, וכל טהרת החיים, ואומץ ויושר שלהם, וכל פשטה של תורה, נראים הם דרך ההסתכלות הסודית באופן יותר בהיר ומצוחצח באין ערוך, באופן יותר יסודי ומקורי. אבל הרבה תלויה בהירות הגילוי הרזי באותו הבירור והודאיות, האומץ ורוח החיים, שכבר רכש לו האדם המשיג בפשטותם של הדברים, בחושי בשר, ובלימוד מסודר, ברעות החבורה, ובהשתתפות החיים, וברגש בריא של אנושיות, ונטיה עקרית בריאה טהורה ועדינה אליה. הקודש השמימי מתברך לפי הערך של היסוד התחתיתי של החול, שהוא מתיחש אליו בטהרו.",
  "summary": "כל הסתירות בין האמונה והמדע, הפשט והדרש, הנן סובייקטיביות, ותכונת ישראל היא לחדור לאובייקטיביות המאחדת אותם."
 },
 {
  "id": 3066,
  "article": "כשם שהגופניות בהשפעתה סותרת את ההרחבה הרוחנית, ומתוך כך ניחא להו לצדיקיא למתבר גרמייהו בגין יקרא דקוב\"ה, כך ישנם צדיקים, שמעלימים עין מכל השכלה נגלית, כדי שתהיה דעתם פנויה וצלולה להשכלות הרוחניות העליונות, הגנוזות, שהן נחשבות לגבי הנגלות, כרוחניות לגבי גשמיות. וכשם שהמעלה העליונה ביותר היא לבוא למדת השלום, שלא תפריע הגופניות כלל את הזוהר הנפשי, ואדרבא בכל אשר יוסיף הגוף אומץ, יאדיר הכח הרוחני, כן ישנה מעלה עליונה כזאת, שכל מה שיגדל כח ההשכלה הנגלית יגדל כח הידיעה הנסתרת, וחריפות סקירתה, בעומק רעיונה. וכשם שעצם ההפרעה שהגופניות מפריעה את הנפשיות איננה באה מצד חיזוק הגוף בעצם, כי, להפך, הגוף צריך ומוכרח להיות בריא ושלם, לצורך ההזרחה הנפשית, אלא עיקר הדבר תלוי בהקישור הרעיוני אשר עם הגופניות, כן לא יזיק לרוחניות עצם הידיעות המעשיות של העולם והחיים, וכל ארחות השימוש שבהם, גם בראשית המדרגה. ועיקר הזהירות היא דרושה בהשפעתה הנגלית של המטפיסיקה. שהיא גם כן השפעה רוחנית, ומין במינו מחריב, עד אשר יבנה ויכונן כח הקודש במלא המובן. אז יוכל להסתכל בכל הצדדים הרוחניים, בנגלות ובנסתרות, בקודש ובחול. וככל אשר יוסיף רכוש עיוני, יוסיף עצמה רוחנית לנשמתו, והגלוי יבחין לו את הנסתר, והחול את הקודש. מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ד', עדתיך נאמנו מאד, לביתך נאוה קדש ד' לארך ימים. ובאורך ימים כלולים הם כל הימים וכל ההשפעות, כל ההופעות וכל ההזרחות, כל המדעים וכל ההרגשות, כל צדדי ההסתכלות, וכל ארחות הדעה.",
  "summary": "הביקורת המנתקת את מקצועה מהארג הרוחני, מצמצמת את החכמה וגורמת קוצר רוח."
 },
 {
  "id": 3067,
  "article": "כשם שאין השכל הטבעי יכול למלא את מדת הכח הגופני, כ\"א האדם צריך להתאמץ שיהיה מלא כח חיים ואומץ גופני, כדי שיוכל השכל לחול עליו בכל תגבורת ערכיו, על פי הכלל של מכירי הטבע, נפש בריאה בגוף בריא, כמו כן אין השכל הנאצל העליון, בצורת הופעת קודש, יכול למלא את המקום של השכל הטבעי, שהוא נערך לגבה ממש כגוף לגבי נשמה. ולעולם צריך אדם למלא את המדה השכלית של השכל הטבעי בכל תכונותיו, כדי שיתקיים, במידתו הרוחנית גם כן, התוכן של נפש בריאה בגוף בריא, כלומר רוח הקודש, מאירה ומפותחה, במסגרת של שכל, נאור צלול ובהיר, מרווה מכל החזיונות האפשריים להכנס בחוג מבטו של האדם, עם כל עומק החידור שבהם. ומדתו של הקב\"ה היא, שכלי ריקן אינו מחזיק, וכלי מלא מחזיק, שנאמר יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה.",
  "summary": "אנשי האשכולות הכלליים, יונקים מאנשי המקצועות, ומשפיעים עליהם בחזרה שפע גדול יותר ממה שקבלו."
 },
 {
  "id": 3068,
  "article": "אין כונת כל השפעה הבאה מבחוץ לתוכיותו של האדם, בין ממקורות הקודש בין ממקורות החול, להשתיק את רוח האדם, להאלם את רעיונו העצמי, כי אם להשפיע עליו שפע נגוהות, שיקבל אותם בתוכיות עצמיותו, ועל ידי זה ובתוך זה רעיונו העצמי ילך ויתגבר. כשהרישול מהמם את האדם חושב הוא, שכל הבא מן החוץ הוא מכוון לגעור ברעיונו העצמי, לכווצו ולטשטשו, ובא מזה קוצר רוח, וחסרון התעלות. הקודש והחול יחד משפיעים הם על רוח האדם, והוא מתעשר על ידי קליטתו מהם מכל אחד את הראוי, מהקודש את אור החיים והפנימיות המהותית, מהחול את הכלי, התפיסה החיצונית, לביסוסם של החזקת התוכנים, חומר למשלים והסברות, וחוגי השקפה לדרכי עולם ומדות דרך ארץ. והעושר של ההבדלה בין הקודש ובין החול, המתבררת יותר ויותר על ידי הכינוס הרכושי של המקורות השונים, מאמץ את הנפש ומאירה, עד שבבא הדבר לחוג הפנימי של התורה, אותו הערפל החולני מבהיק יותר ויותר את זהרה של תורה, ואורות מאופל מתגלים במלא הדרם.",
  "summary": "כשמתייחסים לתורה כאל שורש החכמות, יונקים ממנה את כולן, אך לפני שמגיעים לדרגה זו צריך להיעזר בהן."
 },
 {
  "id": 3069,
  "article": "כשמסבירים עמקי הקודש בדעת השכל, בראית התבונה האנושית, הולכים מימין לשמאל. כשמרימים את כל ערכי התבונה האנושית אל הרום העליון, ומבארים את הכל על פי שפעת הקודש, הולכים מן השמאל אל הימין. בחיבורם של שני כחות כאלה מתכונן בנין שלם. מדת הנטיה מן השמאל אל הימין, מאוצר רוח חכמה שבאדם אל רוח אלהים, היתה בבצלאל, מדת הנטיה מן הימין אל השמאל, משפעת הקודש אל התבונה הקצובה, המאירה באדם, ברוחו ושכלו, בציוריו ובכח יצירתו, היתה באהליאב, ועל פי שניהם יחדיו נתכוננו כל כלי המשכן ומעשיהם. היסוד העקרי הוא הפונה מן השמאל אל הימין, מאוצר החול אל רום מבוע הקודש. אבל אתו צריך להיות מלווה גם כן הכח ההולך מן הימין אל השמאל, השואב ממעינות הקודש ומשקה את מטעי החול. בצלאל ואתו אהליאב עשו את כל אשר צוה ד' את משה.",
  "summary": "עושר הפרטים מכשיר יצירת ערכים כללים, המעשירים את הפרטים חזרה."
 },
 {
  "id": 3070,
  "article": "דרכי ההשגות שונים הם בכללותם. יש שמתחלת ההכרה מדרך הרצאה רגילה, מאורח עולם ודרכם של בני אדם, בתכונת גופם, חושיותם ורגש נפשותם, או בדרך הגיון שכלם, והיא בוקעת ועולה, מקשרת סבה בסבה, מעין במעין, עד שהיא באה לידי התגלות עליונה, אשר ממנה ינהרו פלגי חכמה ודעת קדושים. ויש להפך, השגה הבאה בדרך התגלות עליונה, ממעמקי אצילות, ותוכני טהרה וקדושה עליונה שוטפים ועוברים, גלי הנשמה מתגברים ומעינותיה הולכים וזורמים ממקור הטוהר העליון, והשכל ההגיוני ורגשי הנפש, כח המדמה, והחושים, וכל ארחות ההכרה, באים וממשיכים להם פלגים מנחל עדנים זה, עד שבאים הדברים לגבולם ותחומם הם. ונמצא ששני הדרכים הללו מתחלקים הם, בין דרך ההכרה שמלמעלה למטה ובין דרך ההכרה שמלמטה למעלה, בין אור ישר בין אור חוזר. אבל יש גם כן, ששני הזרמים, זה ההולך מעילית לתחתית, וזה ההולך מתחתית אל עילית, שניהם בבת אחת פועלים את עז גבורתם, שני המעינות בבת אחת נפתחים, וזרמי קדושה וטהרה, יפעה ותפארת, הולכים בבת אחת, ממעל לתחת, להחיות שוכני עפר, ומתחת למעל, להוסיף נהרה בכל יפעת קודש, ולהעלות שפלים למרום. אז רוח הקודש מתגברת היא, ואומרת שירה, בגילת ורנן. ברכי נפשי את ד', אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם.",
  "summary": "הגברת אור התורה המקורי בפרטיה, מבליטה אותם, אמנם לפעמים הבלטה זו נעשית על-ידי בליעה זמנית."
 },
 {
  "id": 3071,
  "article": "איזהו אור הישר, במערכת השכל, הידיעות ההולכות ומסתעפות מן הקודם אל המאוחר, ואור החוזר, הוא התוכן המסתעפף מן המאוחר אל הקודם. מובן הדבר, שהאצילות הראשונה היא יותר חפשית, רחבה וברורה, חסדיה שוטפים וזולפים בהרוחה, והשניה, הצריכה לטפס ולעלות, מהתחת אל הרום, מהסבות המאוחרות אל הקדומות, הולכת היא בכבדות, כמה וכמה דרכים לפניה. והיא בטורח קולעת אל הדרך המכוונת, וכשהיא עולה, עולה במשקל מצומצם, שוקלת את המעלות העליונות על פי המשקל הקצוב של התחתונות, ובעמל היא מגדילה את ההגדלה הראויה לאותן ההזרחות שממעל לה. באמונה, אור הישר הולך ישר, כחץ למטרה המכוונת בציור האמונה, האמת הגדולה, התוכן העזיז, מלא הקודש, משך החיים האמתיים, וכל שיגוב ואידור במילואו. ואור החוזר הוא מתחזק ועולה, מרחיב לאט את צעדיו, על כל הציור הנדרש לו, להגיע על ידם, בעומק ובבירור יותר מרובה, אל המגמה התכליתית. היסוד העליון מושוה הוא תמיד עם כל כחות החיים, עם כל המרחבים הרוחניים, ההולכים ועולים מעצמם, מהתגבורת הנשמתית. והענפים המתפשטים, שומרי הפירות, הנם מתאגדים גם כן, על פי התעמקות ולימוד, עם הנטיות היותר נלבבות וטובות, עם עומק הטוהר שבנשמה, אבל לא בעוצם החופש הראשון, כ\"א על ידי הוראה מדוקדקת, על ידי ראיות ורמזים, על ידי נשיאת דעה למרחוק ולרום. וסוף כל סוף הכל מצטרף לאגודה אחת, והמים העליונים והמים התחתונים מתחברים, ותהום אל תהום קורא. וזיו הנפש ואצילות החיים מפכים על ידם, ושירת עולמים, אשר בחוסן האמונה, מתגברת, מתאמצת והולכת מדור לדור. דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו, הדר כבוד הודך ודברי נפלאתיך אשיחה, ועזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה, זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו. ורננה בליואי, עבודת הלוים, המטהרים בטהרת דין וגבורה, רני פלט תסובבני סלה.",
  "summary": "לפעמים נוח להתחיל מהכרה כללית, המובנת לחושי הנשמה הפנימיים, מלהתחיל בהכרות פרטיות ושכליות."
 },
 {
  "id": 3072,
  "article": "צריכים לחלק את עסקי המחשבה לחלקים מיוחדים. הא', שינון הרעיונות והרגשות הידועים מכבר, ב', זיכוכם וברורם, ג', סידורם ויחושם זה לזה בצורה הגונה, ד', הוספת חידוש על כל אחד מהם, ה', הוספת הארה כללית על העולה מקיבוץ כולם יחד, ו', הוספות רעיונות ורגשות חדשים ממקור הדעה והרגש, ז, חיבור ההוספה עם האצור מכבר, ח', הופעות חדשות שנולדות מהחיבור, ט', התעלות רוחנית עליונה היוצאת מכללות ההופעות כולן, י', השקפת עולם שלמה, הבאה מכל הגורמים הרוחניים הללו כאחד.",
  "summary": "הידיעות הבאות לנשמה מבחוץ, מאפשרות לה לחדור לעומק תהומותיה ומכך מתברכות גם הן, והכל תלוי באיחוד השכל עם הרצון."
 },
 {
  "id": 3073,
  "article": "לחמשה חלקים מוכרח עסק הלימוד להתחלק. א', שיטה, ב', ריהטא, ג', גירסא, ד', לימוד, ה', עיון. שיטה, היא שיטה מחשבית, בלא הגבלה, בלא ערך קצוב, הכל לפי גודל הרעיון. לפי אומץ השכל, ולפי חריפות הבינה, עם זיכוך כח הדמיון ועומק הרגש, והיא מקפלת בקרבה עניינים לאין חקר, דנה עליהם בסקירה מהירה, לא יאומן כי יסופר, מעלה פנינים מזהירות מקרקעות ימים, מגלה אוצרות חושך ומטמוני מסתרים. ריהטא, היא מין גירסא במרוצה גדולה, ברפרוף על העניינים, כמה שאפשר לקלוט, רק שהרבה עניינים יעברו דרך הפה והמחשבה, ולפעמים מדלגים איזה תיבות ועניינים וקולטים אותם דרך המחשבה, מעשרים בזה את הידיעה בעושר כמותי, ומעודדים את חיי הרוח וחפץ של גדלות ורוחב התפשטות. גירסא, היא כבר מוגבלת, לדעת את הפשוט, בלא עיון ובירור, מ\"מ הרצאת הענין באה בהגבלה, ובמהירות האפשרית. הלימוד, הולך במתינות ומלבן את הענין בהגבלתו המקומית יפה, והעיון כבר מתפשט הוא, יחד עם העמקתו המקומית, בהרחבה מענין לענין, מקושר הוא עם הגבלתו, ומרוכס עם יתר הענפים ברכיסה פנימית. יש לכל אלה סעיפים וענפים מרובים. ודוגמת חמשת הדרכים שבתורה, יש כמותם בעבודה, בהדרכה ובתפלה. והחיים הרוחניים בכללותם מתפשטים ע\"פ חלוקה מוטבעת זו, וגם החיים המעשיים הנם בערך זה מסומנים. חמשה חומשי תורה, חמשה ספרי תהלים, וחמשה ברכי נפשי. חמשה חלקי הנשמה, נפש רוח נשמה חיה יחידה, וחמשת הפרצופים הסודיים, וחמשת העולמות, הנם עולים בחוברת עם הדרכה זו, הלימודית. והמעשית.",
  "summary": "החכמה המקורית, והבינה המרחיבה את אורות החכמה, למרות הפער שביניהן, זקוקות הן זו לזו ומהן קיום העולם."
 },
 {
  "id": 3074,
  "article": "בנפש האדם יש דמיון שמלביש את השכל ונותן לו ברק והידור נוצץ, וכל מה שהוא לנאותו אינו חוצץ, אבל המותר מזה יוצא כבר מסדר הקדושה, כיון שאין אור השכל שורה בו כלל, ונעשה שד משדי. ובעולם, השכל העליון, האלהי, המאיר להדמיון, הוא יסוד הנסים, המתגלים ברצון ד'. מפני שכל ההויה המתוארת בחוקיה אינה כי אם לפי הדמיון שלנו, שרק אור השכל של חכמה תתאה מאיר בו, להיות חקי הטבע מסודרים על ידו, ואור השכל העליון שולט הוא על הדמיון ומבטלו, ובתוך ארג זה נעשו הנסים. ונס ודמיון עולים בקנה אחד במספרם. וזה לעמת זה עשה האלהים. נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה. הדמיון, שיסודו בקדושה, השקפת עולם שלו הוא קודש ותורה שלמה, חותם השכל הטהור יהיה תמיד טבוע עליו, והוא הולך ומתעלה, עד ששב ליסודו העליון, מקור החכמה העליונה, בזוהר טהרתה. ",
  "summary": "ההתגלות הרוחנית בדרגתה העליונה, אינה מטשטשת ומחריבה את העולם החומרי כדי להשתכלל, אלא מאירה על-גביו."
 },
 {
  "id": 3075,
  "article": "רוב בני אדם חיים הם חיים של דמיון. ואין בכחם כלל לחיות חיים של שכל. ובאשר צריכים כל חלקי החיים להיות מתאימים זה לזה, הידיעות של האמונה שלהם הן גם כן ידיעות דמיוניות, לפי אותו הערך של כל ענין החיים שלהם. אבל אין הדמיון והשכל מחולקים זה מזה חילוק חטיבי, כי אם חילוק דרגאי. ישנן מדרגות שהדמיון הולך ומתברר, ובא בחלקיו לידי זיכוך, עד שהוא נכנס לגבול השכל, והשכל לפעמים יורד הוא בחלקיו ומתכנס לגבול הדמיון. ובכלל, ההבדל הוא בעיקרו בין ריחוק וקירוב של ההכרה הברורה, ולא הבדל עצמי. כי סוף כל סוף אין לאדם כי אם ידיעה צללית מכל דבר. הדברים שהם יותר גדולים בערכם, הנוגעים הרבה למהות הרוחנית העצמית של האדם בכללו ובפרטיו, הם יותר מתלבשים בכל הלבושים, בין בלבושי השכל לפי מדרגותיו. בין בלבושי הדמיון לפי חילוקי הדרגות שלו. שמירה גדולה צריך האדם שלא יחרב דמיונו, שלא יזוחו הדברים היסודיים הטובים מלעשות את התפשטות ענפיהם גם על הדמיון, כמו שהם מושרשים בשרשיהם בעומק השכל. כרותה היא הנפש, שגרמה להחריב את פעולת הדמיון, מהדברים היסודיים. והאומה בכללה אם היא באה למצב כזה הרי היא מדולדלת. כנסת ישראל היא מעוטרת באמונה האמתית שלה, שיוכל הדמיון להיות מחובר בקשר יפה עם כל האמת, והדמיון שלה הוא לבוש מקשט את תוכן השכל והאמת, ומגדיל הוא בזה את הדר החיים ועצמותם בקרבה. כל שקלטתו מחיצת היהדות פנימה יפה מרגיש הוא בכל פגימה דקה מפגימתו של הדמיון, והוא משתמר ממנה מאד. וכשהדמיון הוא שלם, בלתי הרוס מכחם של עוותי רגשות וקלקולי חיים מעשיים. הולך הוא השטף השכלי, הרוחני והמעשי, ושוטף בכל חדרי החיים, של היחיד והצבור. וכשקלי דעת באים ומזלזלים בהדמיון של האומה, גורמים הם לכינוס של כחות הרס בגופו של הדמיון, ונסיגה לאחור גדולה הוה במצב הרוח, עד אשר ירפאו התחלואים, וישוב השכל והדמיון לעבוד בכח שקול בערך. ",
  "summary": "מדע הקודש אינו תלוי בשום מדע אחר, וחיבורו עם החכמה הכללית אינו להשלמת חיסרון אלא לתוספת אורה."
 },
 {
  "id": 3076,
  "article": "את התשובה אנו מוצאים בשלש מערכות : א) תשובה טבעית, ב) אמונית, ג) תשובה שכלית.\nבתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית.\n\"הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע, שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו, הרי הוא שם לב לתקן את המצב. לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם. המדיצינה עוסקת בזה אמנם הרבה, אבל לא נשתכללה כפי הנראה עדיין לגמרי עבודה גדולה זו, ולא נמצא עדיין הפתרון הנכון לכל שאלות התשובה הגופנית עד כמה שיש בגבולות החיים להחזיר לאדם את כל האבוד ממנו מצד החטאים מהרסי הגוף וכוחותיו. וכפי הנראה, מקצוע של תשובה זו תלוי הוא בקשר חזק ביתר חלקי התשובה הרוחנית-הטבעית, האמונית והשכלית.\nיותר פנימית היא התשובה הטבעית הנפשית והרוחנית. הוא מה שקוראים \"מוסר כליות\". טבע הנפש האנושית הוא ללכת בדרך ישרה, וכשסר מן הדרך, כשנפל בחטא, אם נפשו עדיין לא נשחתה לגמרי, הרי החוש הזה של הישרות מדאיב את לבבו והוא מתמוגג מכאב, והוא מזדרז לשוב לתקן את המעוות, עד אשר ירגיש כי נמחה חטאו.\n\"חלק זה של התשובה הוא מסובך הרבה מאוד, תלוי הוא בתנאים רבים פנימיים וחיצוניים, ויש בו כמה דרכי הטעה, שחובה היא להישמר מהם, אבל מכל מקום הוא אחד היסודות, שתוכן התשובה נשען עליהם.\n\"אחרי התשובה הטבעית באה האמונית, היא החיה בעולם ממקור המסורת והדת, שהיא עוסקת הרבה בתשובה. התורה מבטיחה לשבי פשע סליחה, חטאות היחיד והצבור נמחים ע\"י תשובה, הנביאים מלאים הם דברים נשגבים על דבר התשובה. ככלל, כל ערך התוכחה התורית בנוי הוא על התשובה האמונית. במעמקיה ישנם פרטים לאין חקר, אשר אך כלליהם היסודיים דורשים הרחבת דיבורים ובאורים רבים.\nהתשובה השכלית היא אותה שכבר רכשה לה את הטבעית והאמונית, שכבר באה למדרגה העליונה, אשר לא רק צער גופני או נפשי ורוחני, ולא רק השפעת המסורת והקבלה, אם מפחד עונש או רושם כל דבר חוק ומשפט הבא מהן אל פנים הנפש, גורמים הם את התשובה, כי-אם הכרה ברורה, הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה, אשר עלתה למעלתה אחרי אשר התפקיד הטבעי והאמוני כבר רשמו בה יפה את רישומיה.\n\"תשובה זו, הכלולה מהקודמות, היא מלאה כבר אור אין קץ, היא באה להפך את החטאים כולם לזכויות, מכל השגיאות היא מוציאה לימודים נשגבים, ומכל ההשפלות עליות נהדרות. זאת היא התשובה שעיני כל אליה נשואות. שהיא מוכרחת לבוא ושסופה לבוא.",
  "summary": "התשובה הטבעית (תיקון עוותי הגוף ונקיפות הנפש) קודמת לתשובה האמונית (הדתית והמסורתית) ולתשובה השכלית (הבאה מהכרה מלאה)."
 },
 {
  "id": 3077,
  "article": "לגבי משך זמנה, התשובה מתחלקת לשני חלקים: תשובה פתאומית, ותשובה הדרגית. הפתאומית באה מתוך איזה ברק רוחני הנכנס בנשמה, בפעם אחת מכיר הוא את הרע ואת הכיעור של החטא ונהפך לאיש אחר, וכבר מרגיש הוא בקרבו השתנות גמורה לטובה. תשובה זו באה ע\"י איזו הופעה של סגולה פנימית, ע\"י איזו השפעה נשמתית גדולה, שראוי לחפש את נתיבותיה בעמקי תעלומה.\nוישנה תשובה הדרגית. לא בריקה הבריקה בקרבו להתהפך מן העומק של הרע אל הטוב, אלא מרגיש הוא שצריך להיות הולך ומטיב דרכיו ואורחות חייו, רצונו, הלך- מחשבותיו, ובמהלכו זה הולך הוא וכובש לאט לאט את דרכי היושר, מתקן את המידות, מטיב את המעשים, מלמד את עצמו איך להתכשר יותר ויותר עד שהוא בא למעלה רמה של זכוך ותיקון.\nהתשובה העליונה באה מהברקה של הטוב הכללי, של הטוב האלהי השורה בעולמות כולם, אור חי העולמים.\nנשמת כל האצילית מצטיירת לפנינו בהודה וקדושתה, כמה שהלב יכול לספוג ; והלא באמת הכל הוא טוב וישר כל כך, והיושר והטוב שבנו הלא הוא בא מהתאמתנו אל הכל, ואיך אפשר להיות קרוע מן הכל, פירור משונה, מופרד כאבק דק שכלא נחשב. ומתוך הכרה זו, שהיא הכרה אלהית באמת, באה תשובה בחיי הפרט ובחיי הכלל.",
  "summary": "התשובה הפתאומית, הבאה מהתעוררות הרצון להיות מחובר לטוב ה' המלא את העולם, גדולה מהתשובה ההדרגתית וההכרתית."
 },
 {
  "id": 3078,
  "article": "\"יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. והאדם שם חטאו נוכח פניו, ומתחרט עליו ומצטער על אשר נוקש בפח החטא, ונפשו מטפסת ועולה, עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית, ומרגיש בקרבו את החרות הקדושה, הנעימה מאד לנפשו הנהלאה, והוא הולך ומתרפא. וזהרי אורה של שמש החסד, חסד עליון, שולחים אליו את קויהם, והוא הולך ומתאשר, הולך ומתמלא עונג ודשן פנימי, יחד עם לב נשבר ונפש שחה מדוכאה, שהוא מרגיש בקרבו, שגם רגש זה עצמו, הנאה לו לפי מצבו, מוסיף לו עונג רוחני פנימי ושלמות אמתית. הולך הוא ומרגיש שהוא מתקרב למקור החיים, לאל חי אשר זה לא כבר היה כ\"כ רחוק ממנו. נפשו הכמהה זוכרת כששון לב את עוניה ומרודה הפנימיים, והיא מתמלאת רגשי תודה, בהלל וזמר היא נושאת קול: \"ברכי נפשי את ד', ואל תשכחי כל גמוליו, הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי, עושה צדקות ד' ומשפטים לכל עשוקים\". הוי! כמה עשוקה היתה הנפש, בעוד משא החטא, קדרותו, גסותו וסבלו האיום, מונח עליה! כמה היתה ירודה וסחופה, גם אם עושר וכבוד חיצוני נפל לה לחבל מה יועיל כל הון, אם התוך הפנימי, תוך החיים, הוא מדולדל ויבש? ומה מאושרה היא כעת בהרגישה בקרבה כי כבר נרצה עונה, כי קרבת אלהים חיה ומאירה בקרבה, כי הוקל משאה הפנימי, כי היא כבר שילמה נִשְיָהּ, ואינה עוד מעושקה בעושק וטרוף פנימי, מלאה היא מנוחה ושלוה כשרה: \"שובי נפשי למנוחיכי כי ד' גמל עליכי\".\n\"וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של עבר עולים על ליבו, אבל ככלל הוא מרגיש בקרבו שהוא מדוכא מאד, שהוא מלא עוון, שאין אור ה' מאיר עליו, אין רוח נדיבה בקרבו. לבו אטום, מידותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצויה, הראויה למלאות חיים הגונים לנפש טהורה. השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבים בקדרות וצמאון שמעורר לו גיעול רוחני מתבייש הוא מעצמו, יודע הוא כי אין אלוה בקרבו, וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום. מתמרמר הוא על עצמו, אינו מוצא מנוס מפח מוקשים שלו, שאין לו תוכן מיוחד, רק הוא כולו כמו נתון בסד. מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטיה של רופא אמן.\nהרגשת התשובה ועומק ידיעתה, סמיכותה הגדולה בעומק הנפש, בסתר הטבע, ובכל חדרי התורה הכוללת, שהתשובה מושיטה לכל הדבקים בה, מעביר עליו רוח חן ותחנונים, \"כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם\".\nמרגיש הוא ובכל  יום ויום שעובר עליו, בהסכמת תשובה עילאה וכללית זו הרגשתו נעשית יותר בטוחה, יותר מחוורת, יותר מוארה באור השכל, ויותר מתבארת ע\"פ יסודי תורה.\nוהנה הוא הולך ונוהר, פני הזעם חלפו, אור רצון בא וזורח, הוא מתמלא עוז, עיניו מתמלאות אש קדש. לבבו כולו נטבל בנחלי עדנים, קדושה וטהרה חופפות עליו. אהבה אין קץ מלא כל רוחו, נפשו צמאה לה', וכמו חלב ודשן תשבע מצמאונה זה גופא, רוח הקודש  מקשקשת לפניו כזוג, והוא מבושר שנמחו כל פשעיו, הידועים ושאינם ידועים, שהוא נברא מחדש בריה חדשה, שכל העולם כולו וכל העולמים התחדשו עמו. והכל אומר שירה, חדוות ד' מלא כל. \"גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, ואפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולעולם כולו\".",
  "summary": "התשובה הפרטית מרפאת את צער החטא שבנשמה, והכללית העליונה, שאינה על חטא מסוים – את צער הנשמה על ריחוקה מה'."
 },
 {
  "id": 3079,
  "article": "\"שוטפים הם זרמי התשובה, הפרטית והכללית, דמיונם כגלי שלהבות שעל גוף השמש, אשר כמלחמת-עד הם מתפרצים ועולים, והם נותנים חיים להמון עולמים וליצורים אין ספורות. אין כח לקלוט את ההמון הרב של הצבעים הרבים אשר לשמש הגדולה הזאת המאירה לעולמים כולם, שמש התשובה, מפני שטפם וריבוים, מפני מהירותם הנפלאה, מפני שהם באים ממקור החיים בעצמם, שהזמן בעצמו הוא רק אחד מהתבניות המצומצמות שלו.\n\"הנשמה היחידית והציבורית, העולמית ועולמי-העולמית, כלביאה נוראה צועקת בחבליה לתיקון גמור, למציאות האידיאלית, ואנו חשים את המכאובים והם ממרקים אותנו, כמלח זה שממתיק את הבשר הם ממתיקים את כל מרורותינו.\nבהגות מלין אי אפשר לנו לבטא את המחשבה רחבת השחקים הזאת, יחודים אנו מיחדים, בשמות אנו מכוונים: נקודה - שמים וארץ חדשים ומלואיהם אצורים שם, אות - ועולמים מתגלים, תבות - ורבבות עולמי עד והמון יצורים, שליו ועלז מלא חדוות אל אלים, מלא שלום ואמת. והנשמה הולכת ומתתקנת\".",
  "summary": "ניתן לחוש בזרמי התשובה השוטפים את העולם ממקור חייו ובמכאוביהם, אך לבטאם אפשר רק בייחודים וכוונות."
 },
 {
  "id": 3080,
  "article": "\"ע\"י התשובה הכל שב לאלהות, ע\"י מציאות כח התשובה, השורר בעולמים כולם שב הכל ומתקשר במציאות השלמות האלהית.\nבפיסקה ד' בפרקנו אומר הרב:\n\"הטבע העולמי וכל יציר פרטי, ההיסתוריה האנושית וכל איש יחידי ומעשיו צריכים להיות מסוקרים בסקירה אחת, כתוכן אחד בעל פרקים שונים, ואז ממהרת האורה של הדעה המביאה לידי תשובה לבא\".\n\"ע\"י התשובה הכל שב לאלהות, ע\"י מציאות כח התשובה, השורר בעולמים כולם, שב הכל ומתקשר במציאות השלמות האלהית, וע\"י הרעיונות של התשובה, דעותיה והרגשותיה, כל המחשבות, הרעיונות והדעות, הרצונות וההרגשות, מתהפכים ושבים להיקבע בעצם תכונתם בתוכן הקדש האלהי.",
  "summary": "התשובה מקשרת את הכל אל השלמות האלוהית, ואת הדעת, הרצונות וההרגשות, אל תוכן הקודש."
 },
 {
  "id": 3081,
  "article": "\"התשובה הכללית, שהיא עילוי העולם ותיקונו, והתשובה הפרטית, הנוגעת לאישיות הפרטית של כל אחד ואחד, עד כדי דקוּת הפרטים של תיקוני-התשובה המיוחדים, שרוח-הקודש יודע לפרטם לפרטים היותר בודדים, הן ביחד תוכן אחד\".\nוכן כל אותם תיקוני התרבות, שעל ידם העולם יוצא מחורבנו, סדרי החיים החברתיים והכלכליים, ההולכים ומשתכללים עם תקוני כל חטא ועוון מחמוּרים שבחמוּרים עד דקדוקי סופרים ומידות חסידות היותר מופלגות, כולם עושים חטיבה אחת, ואינם מנותקים זה מזה, \"וכולהו לחד אתר סליקין\".",
  "summary": "כשם שהתשובה הכללית והפרטית מאוחדות בשורשן, כך סדרי החברה והתרבות מאוחדים עם דקדוקי הסופרים ומידות החסידות."
 },
 {
  "id": 3082,
  "article": "הטבע העולמי וכל יציר פרטי, ההיסתוריה האנושית וכל איש יחידי ומעשיו צריכים להיות מסוקרים בסקירה אחת, כתוכן אחד בעל פרקים שונים, ואז ממהרת האורה של הדעה המביאה לידי תשובה לבא.",
  "summary": "סקירת ההיסטוריה והטבע, הכלליים והפרטיים, כתוכן אחד בעל פרקים, מביאה את הדעת המביאה לתשובה עליונה."
 },
 {
  "id": 3083,
  "article": "\"באמת אי אפשר להתרומם אל התשוקה הרוחנית של ישועת הכלל בלי תשובה פנימית עמוקה מכל חטא ועוון\".\n\"אמנם יחיד ששב במובן זה מוחלים לו ולכל העולם כולו, וכן יכולים רבים להתעלות לתכונה האידיאלית הגנוזה בנשמת האומה ע\"י תשובת היחיד, השב למטרה זו של התאפשרות הזרחת תשוקת גאון האומה בטהרתה\".",
  "summary": "יחיד השב מחטאיו, מתעלה לתכונה האידיאלית הגנוזה בנשמת ישראל המאירה לעולם, ומוחלים לו ולכל העולם."
 },
 {
  "id": 3084,
  "article": "\"ראש הפסגה של נשמת האומה היא המגמה הכללית, שהאומה שואפת אליה בעצם הויתה, וזה כבר יוצא על כללות ההויה, ורעיון התשובה העליון נעוץ במרום חביון זה\".\nבאורות ישראל פ\"א הרב אומר שא\"א להגדיר לגמרי את מהות כנסת ישראל, אולם אפשר לתת כיוונים לעל מה מדובר:\nפיסקה ו' שם: מהות נשמת כנסת ישראל היא הרצון להטיב לכל, בלי שום הגבלה למי מטיבים וכמה מטיבים.\nוכל ההטבה הזו מבוססת על הרצון של כנסת ישראל להתקרב לה'.\nישראל דבקים במגמתו של ה'. זוהי הווית החיים שלנו, רצון סגולי שכמוס בנו ואינו תלוי בבחירתנו.\n\"שהאומה שואפת אליה בעצם הויתה, וזה כבר יוצא על כללות ההויה, ורעיון התשובה העליון נעוץ במרום חביון זה\".",
  "summary": "ראש הפסגה של נשמת האומה הוא יעודה העצמי לתיקון ההוויה."
 },
 {
  "id": 3085,
  "article": "\"נשמתה של כנסת ישראל היא הצדק המוחלט, שבהתגשמותו הוא כולל את כל הטוב המוסרי שבפועל. על כן כל פגם מוסרי, שהאיש היחידי מישראל עושה, מחליש הוא בזה את קשורו עם נשמת האומה כולה.\nוהתשובה הראשונה היסודית היא להתקשר עם האומה בנשמתה, ועמה הכרח הוא לתקן את הדרכים והמעשים כולם לפי אותו התוכן המהותי שבנשמת האומה\".",
  "summary": "נשמת ישראל היא הצדק המוחלט, פגמי היחיד מנתקים אותו ממנה, ובתשובתו הוא מתקשר אליה."
 },
 {
  "id": 3086,
  "article": "\"קודמת לכל מיני התשובות, שהן באות אחריה, היא התשובה אל כבוד ד'\".\n\"אע\"פ שבהתרחב האור המושגים מתעלים, עד שהתוכן של כבוד, עם כל רחבו, צר הוא מהכיל את השטף הגדול של אורות התשובה, שתמצית נקודם יקר מחכמה ומכבוד. וזהו יסוד התשובה שאורו יגלה בעקבתא דמשיחא, ויכלול בקרבו את כל אורחות התשובה הקטנים ממנו שכולם בו כלולים.\nבאורו הגדול בראשית התפרצו נראה הוא כאילו דוחה את האורה הקטנה, ובני פריצים קמים ומתנשאים להעמיד חזון ונכשלים, אבל הכשלון לא בא כ\"א ע\"י האורות הקטנים שנראו כאילו נדחו. והאור הגדול פועל הלאה את פעולתו, וידו לא יניח, עד אשר ישוב להגלות בכל סגולותיו העליונות והתחתונות. \"גדור פרצי בבן פרצי ומחדק לקוט שושן\".",
  "summary": "התשובה אל כבוד ה' קודמת לתשובה העליונה, ובעקבתא דמשיחא נזנחת התשובה הקטנה מפני התפרצות העליונה, אך סופה להתגלות בכל מדרגותיה."
 },
 {
  "id": 3087,
  "article": "\"מצדדים שונים תבא ותתגלה התשובה. אחד מיוחד מצדדיה אלה יהיה הצער על העלבון שנעלב הרוח הגדול האצור בכל מה שהנחילונו אבותינו, שאין שיעור לעוזו וכבודו. והרוח הגדול מקורו מקור חיים, המקור האלהי העליון, שהולך ונמשך מדור דור, וכשמשימים אליו לב הלא מוצאים בו הכל, כל חמדה וכל תפארה, והחושך הכפרני גרם להיתלש מקרן בן שמן זה, ולתעות בשדות זרים, שאין בהם לשד וחיים בעדנו כלל. הצער הגדול הזה יתפרץ בעז, וילוה אליו כח של ישוב הדעת ומתינות, לדעת ג\"כ מה שיש להבר מתוך כל דרכי התעיה אשר נכשלו בהם. חופש הקדש הפנימי שבנשמה יצא ממאסרו, ובצמאון עז יחל כל רוח עֵר לשאוב ולשתות לרויה מאותו מקור החיים העליון. והדעה והרגש, וטעם החיים, השקפת העולם וחפץ התחיה הלאומית, תקון פגמי הנשמה והתעצמות העז הגופני, הסדור המדיני וחמדת החבורה בארחות דרך ארץ וסבלנות הגונה ביחד עם קנאה חיה נגד כל מתועב ורע, נגד כל דופי וכעור, ומסירות נפש פנימית בעד האמצעים שהטוב הכללי העליון מופיע ויוכל להופיע על ידם, - כל אלה ייוולדו ויתגלו אז בחטיבה אחת, אשר לתמכם צריכים אנו ע\"י הכשרת הלבבות לאורה של תורה האמתי הפנימי, רזי תורה אשר לתמכם צריכים אנו ע\"י הכשרת הלבבות לאורה של תורה האמתי, אשר ע\"פ ההשפעות, שהשפיעו על אלה אשר דבקו בהם בלא ההכשר הראוי, כל-כך רבו המנכרים אותם והמלעיבים בהם. דוקא מאור חיים זה, אשר השפעות בלתי מוכשרות אלה מצמיחות ממנו סכנת ואסון העולם, - דוקא ממנו תצמח ישועתו ישועת עולמים שלו, הופעת אור הטוב העליון להחיות על ידו את הכלל ואת הפרט, להקים את סוכת דוד הנופלת ולהסיר חרפת עם ד' מעל כל הארץ\".",
  "summary": "התשובה תבוא מצד עלבון הרוח שנחלנו מאבותינו, ובסופה היא תאסוף, על-ידי רזי תורה, את כל מה שרכשה."
 },
 {
  "id": 3088,
  "article": "החוצפה דעקבתא דמשיחא באה מפני שהעולם הוכשר כבר עד כדי לתבע את ההבנה, איך כל הפרטים הם מקושרים עם הכלל, ואין פרט בלתי מקושר עם הגודל הכללי יכול להניח את הדעת. ואם היה העולם עוסק באורה של תורה במדה זו, שתתגדל הנשמה הרוחנית עד כדי הכרת הקשור הראוי של הפרטים עם הכללים הרוחניים, היתה התשובה, ותקון העולם, הבא אתה ועל ידה, מופיעה ויוצאה אל הפועל. אבל כין שההתרשלות גרמה, שאור תורה פנימית, הטעון רוממות וקדושה עצמית, לא הופיע בעולם כראוי, באה התביעה של סדור חיים כאלה, שהפרטים יהיו מובנים במובן הכלל, בזמן כזה, שהגמר של גלוי האור וסלילת הדרך להכנה זו עדיין לא בא, ומזה באה ההריסה הנוראה. ואנו מוכרחים להשתמש בתרופה העליונה, שהיא הוספת כח בכשרון הרוחני, עד אשר הדרך איך להבין ולשער את הקשור של כל עניני הדעות והמעשים התוריים עם הכלל היותר עליון יהיה דבר המוכן והמוצע בדרך ישרה על פי הרגשות הנפשות השכיחות, ואז ישוב כח החיים הרוחניים כמעשה ובדעה להופיע בעולם, ותשובה כללית תחל לתת את פריה.",
  "summary": "החוצפה של עקבתא דמשיחא באה מתוך רצון פנימי לקשר את כל פרטי החיים עם הכלל."
 },
 {
  "id": 3089,
  "article": "אמנם במעמקי החיים מתנוצץ ככל רגע אור חדש של תשובה עליונה, כשם שאור שוטף חדש הולך בכל העולמות ומלואיהם לחדשם, ולפי ערכו של האור ומילוי החכמה והקודש שיש בו מתמלאות הנשמות באוצרות חיים חדשים, ופרי התרבות המוסרית והמעשית היותר עליונה הולך וצומח מתוך שטף זה. ונמצא אור העולם כולו וחדושו לכל צורותיו ככל זמן ועדן בתשובה הוא תלוי, וקל וחומר אורו של משיח וישוע ישראל, תחית האומה והארץ, השפה והספרות, שהכל ממקור התשובה יוצא, וממעמקים אל מרומי התשובה העליונה יובאו.",
  "summary": "אורו של משיח ותחיית האומה ותרבותה מתנוצצים ממקור התשובה העליונה, המחדשת את העולם תדיר."
 },
 {
  "id": 3090,
  "article": "\"התשובה היא ההרגשה היותר בריאה של הנפש. נשמה בריאה בגוף בריא מוכרחת היא לבוא לידי האושר הגדול של תשובה, והיא מרגשת בה את העונג הטבעי היותר גדול. פליטת החמרים המזיקים, פועלת פעולתה הטובה והמבריאה בגויה כשהיא שלמה בתכונתה, והרקה רוחנית של כל מעשה רע וכל רשומים רעים ומקולקלים הבאים ממנו, של כל מחשבה רעה ושל כל ריחוק מהתוכן האצילי האלהי בכלל, שהוא יסוד לכל רע, לכל גסות וכעור, מוכרחת היא לבוא, כשהאורגן בריא מצדו הרוחני והגשמי יחדיו\".",
  "summary": "תשובת הגוף (פליטת הרעלים) ותשובת הנשמה (ריקון המחשבות והמעשים הרעים) הנן טבעיות ומענגות, ומוכרחות לבוא כאחד."
 },
 {
  "id": 3091,
  "article": "\"נגד כל חלק של כעור, שמסתלק מנשמת האדם ע\"י הסכמתו הפנימית של אור התשובה, מתגלים עולמות מלאים בבהירותם העליונה בקרב נשמתו.\nכל העברת חטא דומה להסרת דבר החוצץ מעל העין הרואה, ואופק-ראיה שלם מתגלה, אור מרחבי שמים וארץ וכל אשר בהם\" – אחרי שהוא שב בתשובה על מחשבות, הוא קולט השגות חדשות, אופק הראיה שלו מתרחב.",
  "summary": "החטא חוצץ בעד הראיה הרוחנית, ובהסרתו מתגלה אופק ראיה שלם."
 },
 {
  "id": 3092,
  "article": "\"העולם מוכרח הוא לבא לידי תשובה שלמה. אין העולם דבר עומד על מצב אחד כי-אם הולך הוא ומתפתח, וההתפתחות האמתית השלמה מוכרחת היא להביא לו את הבריאות הגמורה, החמרית והרוחנית, והיא תביא את אור חיי התשובה עמה\".",
  "summary": "ההתפתחות הטבועה בעולם מוכרחת להביאו לבריאות גשמית ורוחנית, שתביא עמה את אור חיי התשובה."
 },
 {
  "id": 3093,
  "article": "\"רוח התשובה מרחף בעולם והוא נותן לו את עיקר צביונו ודחיפת התפתחותו, ובריח בשמיו הוא מעדן אותו ונותן לו את כל כשרון יפיו והדרו\".",
  "summary": "רוח התשובה המרחפת בעולם, היא הדוחפתו להתעלות תמידית, וריח בשָׂמֶיהָ מעדן את העולם."
 },
 {
  "id": 3094,
  "article": "מבלעדי מחשבת התשובה, מנוחתה ובטחונה, לא יוכל האדם למצוא מנוח, והחיים הרוחניים לא יוכלו להתפתח בעולם. החוש המוסרי תובע מהאדם את הצדק והטוב, את השלמות, - והשלמות המוסרית כמה רחוקה היא מהאדם להגשימה בפועל, וכמה כחו חלש לכון מעשיו אל הטוהר של אידיאל הצדק הגמור ! ואיך ישאף אל מה שאיננו ביכלתו כלל? לזאת התשובה היא טבעית לאדם, - והיא משלימתו. אם האדם עלול תמיד למכשול, להיות פוגם בצדק ובמוסר, אין זה פוגם את שלמותו, מאחר שעיקר יסוד השלמות שלו היא העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות. והחפץ הזה הוא יסוד התשובה, שהיא מנצחת תמיד על דרכו בחיים ומשלימתו באמת.",
  "summary": "העקשנות מלתקן מעשיו ודעותיו היא מחלת עבדות, המונעת את אור החירות של התשובה."
 },
 {
  "id": 3095,
  "article": "מבלעדי מחשבת התשובה, מנוחתה ובטחונה, לא יוכל האדם למצוא מנוח, והחיים הרוחניים לא יוכלו להתפתח בעולם. החוש המוסרי תובע מהאדם את הצדק והטוב, את השלמות, - והשלמות המוסרית כמה רחוקה היא מהאדם להגשימה בפועל, וכמה כחו חלש לכון מעשיו אל הטוהר של אידיאל הצדק הגמור ! ואיך ישאף אל מה שאיננו ביכלתו כלל? לזאת התשובה היא טבעית לאדם, - והיא משלימתו. אם האדם עלול תמיד למכשול, להיות פוגם בצדק ובמוסר, אין זה פוגם את שלמותו, מאחר שעיקר יסוד השלמות שלו היא העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות. והחפץ הזה הוא יסוד התשובה, שהיא מנצחת תמיד על דרכו בחיים ומשלימתו באמת.",
  "summary": "יסוד האדם הוא עריגתו אל השלמות, ונטיותיו לכשלונות אינן פוגמות בכך, ולפיכך מנוחתו היא רק במחשבת התשובה."
 },
 {
  "id": 3096,
  "article": "התשובה היא זו שנותנת לאדם את הכח לנצח את החולשות, לכפר על העוונות, להתאושש מהעוונות, ולהמשיך בעבודת ה'.",
  "summary": "אף שהטבע מצד עצמו מוכרח לבוא לידי חטא, שכן אין בו הכרה, התשובה הקודמת לעולם מתקנת אותו משורשו החפשי."
 },
 {
  "id": 3097,
  "article": "העתיד יגלה את הפליאות של גבורת התשובה, ויהיה גלוי זה מענין את העולם כולו באין-ערוך הרבה יותר מכל החזיונות המפליאים, שהוא רגיל לראות בכל מרחבי החיים והמציאות. והתגלות חדשה זו תמשוך את לב הכל בפליאתה, עד כדי להשפיע על כולם מרוחה, ואז יקום העולם לתחיתו האמתית, ויחדל החטא, ויבוער רוח הטומאה, והרשעה כולה כעשן תכלה.\nלא ברור מהי גבורת התשובה. אולי הכוונה היא שזהו פלא כיצד האדם מסוגל לשנות את עצמו. אולי הכוונה היא שזהו פלא לראות את כל הכוחות והעוצמות שיש לאדם, וכיצד התשובה עוזרת לגלות את כל הכוחות הללו, ולהביא את האדם אל עצמיותו.",
  "summary": "גילוי גבורת התשובה שבעתיד, יפליא את העולם ביותר, ובפליאתו יעורר את העולם לתיקון שלם."
 },
 {
  "id": 3098,
  "article": "כנסת ישראל, בהרגשתה הרוחנית העודפת, היא הראשונה בעולם לתשובה, היא החטיבה העולמית שסגולת התשובה תתגלה בה תחלה : היא נדחפת להיות מתואמת עם האורה האלהית בעולם, שאין בה חטא ועון. וכל נסיגה מתכונה זו מצדה הרי היא פוגמת את שלמות אפיה של אומה זו, שסוף סוף כחה החזק בחיים ינצח את ההפרעה, והבריאות השלמה תבא אליה וברב כח תחל לפעמה, ואור התשובה יופיע בה בראשונה.\nואח\"כ תהיה היא הצנור המיוחד המשפיע את לשד החיים של תאות התשובה העדינה על כל העולם כולו, להאיר אותו ולקומם מצבו.",
  "summary": "תכונת ישראל מתאימה לתשובה והם מזומנים אליה תחילה, ומהם היא תושפע לכל העולם."
 },
 {
  "id": 3099,
  "article": "\"ממעמקים באה התשובה, מעומק גדול זה שאין הנפש היחידית האישית לגביה חטיבה בפני עצמה, אלא המשך מהגדולה ההויתית הכללית.\nהרצון של התשובה נוגע ברצון העולמי, במקורו העליון. וכיון שהזרם הכביר של שטף החיים הרצוניים פונה להיטיב, מיד נחלים רבים שוטפים בכל מלא היש לגלות את הטוב, ולהיטיב לכל. \"גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, ויחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולעולם כולו\". בצנור הגדול, שלשד החיים העצמיים שוטף שם, מתגלה האחדות של כל היש במקורו, וברוח- החיים המרחף של התשובה מתחדש הכל לטובה עליונה, מאירה ומצוחצחת.\nהתשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא. בתוך חפץ זה חבוי כח-חיים של התגברות על המדה המוגבלת של ההויה ועל חולשותיה. והתשובה הפרטית, של האדם היחיד, וקל וחומר של הצבור, שואבת היא את כחה ממקור חיים זה, שהוא פועל תמיד בעוזו פעולה בלתי פוסקת.",
  "summary": "תשובת היחיד שואבת את כוחה מהתשובה הכללית של הרצון העולמי למקורו."
 },
 {
  "id": 3100,
  "article": "\"יש תשובה נפשית פנימית, הטבת החפץ הפנימי, ובגדר תשובה היא עולה למעלה מהמדה, שהרצון אל הטוב היה מנח בלב בתחלה קדם החטא, ומשום הכי, מצד הפנימיות, בעלי תשובה גדולים מצדיקים גמורים.\nהתשובה החיצונית תלויה במעשים. עלה של תשובה, כשהיא לעצמה, אינה משבחת, אלא שצריכה כמו רפואה, על-כן אף-על-פי שהיא עושה חסרון, מכל-מקום המעלה גדולה היא מהחסרון, ומה שמחסר האחד ישלים השני, אבל בצבור אין זה שיך, כי מי ישלים, על כן כח בתשובה הפנימית של הצבור לגמר הכל.",
  "summary": "התשובה המעשית נצרכת ליחיד על-אף חסרונותיה, אך לציבור נזקקת רק תשובה פנימית של תיקון הרצון."
 },
 {
  "id": 3101,
  "article": "\"התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו, התשובה גנוזה היא בנשמה, והיא שולחת את קויה, שהם מתגלים אח\"כ בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה.\nבעומק ההויה של החיים המציאותיים מונחת התשובה, מפני שהיא קדמה לעולם, וטרם שבא החטא כבר מוכנת התשובה ממנו. על כן אין דבר בטוח בעולם כמו התשובה, וסוף הכל לשוב לתקון. וקל וחומר שישראל מובטחים ועומדים לעשות תשובה, להתקרב אל הרצון המקורי שלהם, להגשים בחיים את טבע נשמתם, למרות כל קירות הברזל העוצרים החוצצים בעד התגלותו של טבע איתן זה\".",
  "summary": "התשובה שקדמה לעולם שרויה בלב אפילו בעת החטא עצמו, ובייחוד בישראל, ומכאן בטחון בואהּ."
 },
 {
  "id": 3102,
  "article": "\"יראת חטא הטבעית היא הטבע האנושי הבריא ביחס למוסר הכללי, והיא הטבע הישראלי המיוחד ביחש לכל חטא ועון מצד התורה והמצוה מורשה קהלת יעקב.\nואין טבע זה חוזר לישראל כי אם ע\"י תלמוד תורה בהמון, תלמוד תורה לגדל תלמידי חכמים, וקביעת עתים לתורה להמון הרחב. ואי אפשר שיחזור ישראל לאיתנו לחיות חיים טבעיים כ\"א כשישוב לו גם טבעו הרוחני בכל מילואיו, שאחד מהם, והיותר חזק שבהם, הוא זה הטבע של יראת החטא, הסילוד ממנו, ותביעת התשובה הקבועה אם נזדמן חלילה לידו איזה דבר עבירה ועון.\nובהתגברות כח החיים שבאומה, בהקיפו את כל צדדיו, תיפסק התסיסה המעכירה את הדעת, והמכשירים הלאומיים ישובו כולם להתעסק ג\"כ בדבר הקביעות של ההחזרה אל הטבעיות המוסרית העמוקה והמיוחדת לישראל, שהיא מדקדקת כחוט השערה בין אסור למותר, וכל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים יוכרו למהלכי חיים עצמיים, שאי אפשר כלל לחיים לאומיים רעננים מבלעדם והמכשירים הלאומיים ישובו כולם להתעסק ג\"כ בדבר הקביעות של ההחזרה אל הטבעיות המוסרית העמוקה והמיוחדת לישראל, שהיא מדקדקת כחוט השערה בין אסור למותר, וכל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים יוכרו למהלכי חיים עצמיים, שאי אפשר כלל לחיים לאומיים רעננים מבלעדם.",
  "summary": "חזרת ישראל לטבעיותם תלויה בחזרתם לטבעיותם הרוחנית, שהיא יראת החטא ובקשת התשובה, וגילוים יבוא מלימוד תורה בהמון."
 },
 {
  "id": 3103,
  "article": "\"הפגמים המוסרים שהשורש שלהם הוא הנטיה מהמוסר הטבעי, הינם גומרים את פעולתם ע\"י נטיה מהמוסר האלהי  של נסיגה מהדת. העזיבה והמרידה נגד מצות ה', היא ירידה מוסרית נוראה, אינה באה לאדם כי אם ע\"י שיקוע נורא בגסות החיים החומריים.\nיש אפשרות שאיזה משך זמן יסתבך דור, בכללו או בחלקיו, במדינות ובמחוזות, בסבך עיוורון מוסרי כזה, עד שלא יחוש כלל את הירידה המוסרית שיש בעזיבת חקי ד'. אבל לא מפני זה יאבד הדבר את ערכו, התשובה היא תמיד מוכרחת לבא ולהתגלות, כי המחלה של שכחת העולם האלהי לא תוכל לקחת מעמד איתן בטבע האדם, דמיונה כמעין נרפש וחוזר לצלילותו\".",
  "summary": "עזיבת מצוות ה' היא ירידה מוסרית הנוגדת את טבע האדם, ולכן מוכרחת היא לעבור."
 },
 {
  "id": 3104,
  "article": "\"ההויה, המעשה הבחירי של האדם ורצונו הקבוע, הנם שלשלת אחת גדולה שמעולם אינם ניתקים אחד מחברו. חפץ האדם קשור במעשיו. גם המעשים של העבר אינם נתקים ממהות החיים והחפץ במקורו. כיון שאין דבר מתנתק לגמרי, יש ביד החפץ להטביע צביון מיוחד גם על המעשים שעברו. וזהו סוד התשובה, שברא אותה הקב\"ה קודם שברא את העולם, כלומר: הרחיב את כח היצירה הנפשית הרוחנית ביחושה אל המעשים וההויה, עד שתהיה תופסת ברשותה גם את העבר. הפעולה הרעה הולכת ומתגלגלת, מסבבת כעור ורע, הפסד וכליון, כל זמן שלא הטביע הרצון עליה צביון חדש. הטביע עליה הרצון צביון של טוב, מגלגלת היא עצמה טוב ונועם, חדות ד' ואורו.",
  "summary": "התשובה קדמה לעולם, ולכן ביכולתה לאחד את מעשי העבר עם רצונות ההווה, ולהטביע עליהם צביון של טוב."
 },
 {
  "id": 3105,
  "article": "המעשים מדברים הם בתוך הנשמה. כל פעולה, שהיא משתלשלת אחרי השתלשלויות רבות מהטוב מהקודש, כשם שהיא נובעת ממקור הקדש, שהמציאות של הקודש גרמה לה את הויתה, את התגלותה אל הפועל ואין קץ לסבות אשר התגלגלו מרום חביון עד אשר באה פעולה טובה זו אל הגלוי המעשי, ככה בהיותה כבר יוצאה אל הפועל היא משיבה את האור לשרשה, היא מכה את הגלים לאחור ומרחבת היא את פעולת הקודש ומגדלתה ממטה למעלה. והוא הדין להפך, כל פעולה שמקורה משחת, כשם שהמקור הטמא הוא מחוללה כך היא מגלה את חלאתה בתוכיות הרוח העושה אותה, עד אשר יעקרה ממקורה האיש השליט על מעשיו ועל רצונו בכח הגדול של תשובה, שאז, בהתעלותה ביחוד למדת האהבה, תקבע את מדורה בעומק הטוב ותכה את הגלים ממטה למעלה, כהלכות הפעולות הטובות לטובה.",
  "summary": "כשם שהמעשה משתלשל מהנשמה, כך הוא משפיע עליה חזרה, לטובה ולרעה."
 },
 {
  "id": 3106,
  "article": "מתחלת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית ראוים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי באותו הגבה והנעם, שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ.\nהתנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו, אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגדול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואבדו את טעמם. זהו חטא הארץ, שבעבורו נתקללה כשנתקלל גם האדם על חטאו. וכל פגם סופו לתקון. ע\"כ מובטחים אנו בברור, שיבאו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ מחטאה, וארחות החיים המעשיים לא יהיו גורמים לחוץ בעד הנועם של האור האידיאלי, הנתמך בדרכו ע\"י אמצעים הגונים, המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכח אל הפועל.\nהתשובה עצמה, המזרמת את הרוח הפנימי, אשר נטבע במצולות תהום של ההעדר והפך המגמה האידיאלית ע\"י נתינת רוח לרוח הצדק, שנתן בתחלה במועקה, תתן עז.\nלרוח האידיאלי לחדור בתקפו גם בחלקי כל המכשירים הרבים, ומכולם יוטעם טעמו של הזיו המגמתי, ולא ישא עוד האדם חרפת העצלות בדרך החיים האמתיים.",
  "summary": "חטא הארץ גרם לניתוק הרגשת עונג המגמה הרוחנית (טעם הפרי) מהדרכים להשגתה (טעם העץ), ובתיקונו יתאחדו האמצעי והמטרה."
 },
 {
  "id": 3107,
  "article": "טבעה של התשובה היא, שהיא נותנת לאדם מנוחה וכבד-ראש כאחד. היא מנחמת אותו גם בהרהור תשובה, בנקודה אחת קטנה מאורה הגדול כבר מונח אושר רם ונשא של עולם מלא, ועם זה היא מצגת לעיני רוחו תמיד חובות של השלמה, המצילות אותו מזחיחות הדעת ונותנות עליו אור מתוק, הנותן ערך גדול וקבוע לחייו.\nהציור של התשובה מהפך את כל העונות ובהלותיהם, יסוריהם הרוחנים וכעוריהם, למושגים של עדן וקורת רוח, מפני שעל ידם זורח לאדם עומק הדעת של שנאת הרע, ואהבת הטוב מתגברת בו בגבורה אדירה, ולמעלה מכל חשבון ודעת הרי הוא מתענג על אושר הנוחם, שמרגיש כו אותו הנועם האלהי המיוחד לבעלי תשובה, הנעים ביותר עם הטעם המעדן של שבירת הלב ודכאות הנפש, המחוברת עם אמונה עמוקה של הצלה\nוישועת עולמים.",
  "summary": "ציורי התשובה והרהוריה מנחמים את האדם, וממלאים אותו באהבת הטוב ושנאת הרע ובנועם המיוחד לבעלי תשובה."
 },
 {
  "id": 3108,
  "article": "כל מחשבה של תשובה מאגדת את כל העבר אל העתיד, והעתיד הרי הוא מתעלה בעלוי הרצון של התשובה מאהבה.",
  "summary": "כל מחשבה של תשובה מאגדת את כל העבר אל העתיד, אשר מתעלה בעילוי הרצון של התשובה מאהבה."
 },
 {
  "id": 3109,
  "article": "ע\"י הרהורי תשובה שומע האדם קול ד' הקורא אליו מתוך התורה, ומתוך כל רגשי הלב, מתוך העולם ומלואו וכל אשר בם, וחשק הטוב הולך ומתגבר בקרבו, והבשר בעצמו הגורם את החטא הולך ומתעדן, עד שאור התשובה חודר בו.",
  "summary": "על-ידי הרהורי תשובה שומע האדם את קול ה' הקורא אליו מן התורה, מלבו ומן העולם, ורצונו הטוב מתגבר וגופו מתעדן."
 },
 {
  "id": 3110,
  "article": "הרהורי תשובה הם הם מגלים את עומק הרצון, והגבורה של הנשמה מתגלה על ידם בכל מלוי הודה, ולפי גדלה של התשובה כך היא מדת החרות שלה.",
  "summary": "הרהורי התשובה מגלים את עומק הרצון וגבורת הנשמה, וכפי גודל התשובה כך גודל חירות הנשמה."
 },
 {
  "id": 3111,
  "article": "הנני רואה איך העונות הם עומדים כמחיצה נגד האור הבהיר האלהי, הזורח ברב זהרו על כל נשמה, והם מחשיכים ומאפילים את הנשמה. התשובה, אמנם אפילו אותה שהיא מחשבית בעלמא, גם היא פועלת ישועה גדולה, אכל לידי גאולה שלמה באה הנשמה דוקא ע\"י ההוצאה לפועל את התשובה שבכח. ומ\"מ כיון שהרעיון קשור לקדושה ולחפץ התשובה אין מה לפחד כלל, ודאי יזמין השי\"ת את כל הדרכים, שהתשובה הגמורה, המאירה את כל המחשכים באור חייה, היא נקנית על ידם ; וכפי גדל ערכה של התשובה כך התורה מתברכת ויותר היא מתבררת, והלמוד נעשה צח ובהיר, \"לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה\".",
  "summary": "[אישית] העוונות חוצצים בעד האור האלוהי והתשובה המעשית משברת את המחיצות, והבא להיטהר מסייעים לו."
 },
 {
  "id": 3112,
  "article": "רואים אנו בחוש, איך העוונות הם מחיצות מבדילות בינינו ובין האור של ההשגה הבהירה, ולא עוונות היחיד לבד, אלא גם עוונות הכלל, ומכל-מקום אין כל זה מעכב, ועל-ידי התגברות גדולה זוכים לתשובה ולתקון ולהפוך חשך לאור.",
  "summary": "רואים אנו בחוש, איך עוונות היחיד והציבור חוצצים בעד ההשגה הבהירה, אך בהתגברות גדולה מהפכים אותם לטובה."
 },
 {
  "id": 3113,
  "article": "צריכים להעמיק מאד באמונת התשובה ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד ג\"כ מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחלה. וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה, וכשהוא מחובר בתורה וחכמה ויראת שמים, ומכש\"כ כשהתכונה של האהבה האלהית פועמת בנפשו. וירצה את עצמו וינחם את נפשו הנהלאה, ויחזקה ככל מיני חזוקים שבעולם, כי דבר ה' הוא \"כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנכי אנחמכם\". ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו וכחו חלש מלתקנם, מ\"מ אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום ששב עליהם הרי הם נמחלים, וא\"כ יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תקן עדיין יהיו בטלים ברוב מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעונותיו ע\"י תשובתו. ומ\"מ אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד, \"הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש\" : אבל אל יפול לבו עליו על החלקים שלא ספקה ידו לתקנם, כ\"א יחזיק במעוז התורה ועבודת ד' בכל לב בשמחה ביראה ובאהבה.",
  "summary": "כשבא לאדם הרהור תשובה, ינחם את עצמו שנמחלו עוונותיו, וגם העבירות שאין בידו לתקנן תתבטלנה ברוב."
 },
 {
  "id": 3114,
  "article": "להעמיק הרבה צריכים ביסוד התשובה, עד שאורה יאיר כל-כך עד שזכרון כל חטא יעו בו רגש שמחה עצומה, מפני הידיעה של הזכות הגדולה שמאירה בהם על ידי קדושת התשובה, שהיא אור ד' הפועל בתקון העולם, יסוד הבריאה.",
  "summary": "צריך להעמיק ביסוד התשובה, עד שזכרון החטא יעורר בו שמחה עצומה מפני מעלת התשובה."
 },
 {
  "id": 3115,
  "article": "המכאוב, שמרגישים ברעיון התשובה, בראשית זריחתו. הוא בא מפני הנתוקים, שחלקי הנפש הרעים, שאין להם תקנה כל זמן שהם מחוברים בחטיבה אחת באורגניות הנפשית, מקלקלים את כל הנפש ופוגמים אותה, וע\"י התשובה הם הולכים ונתקים ונעקרים, מעצמיות הנפש היסודית בעקרה. וכל נתוק מביא כאב, ככאב של עקירת אברים המקולקלים וכריתתם מטעם הרפואה. ואלו הם היסורים היותר פנימיים, שעל ידם ובהם האדם יוצא לחרות מהעבדות החשוכה של חטאיו ונטיותיו השפלות ותוצאותיהם המרות. \"מקל וחומר משן ועין שעבד יוצא בהן לחרות\", \"אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו\" - \"אל תקרא תלמדנו אלא תלמדנו, דבר זה מתורתך למדתנו\".",
  "summary": "מכאובי התשובה באים מכריתת החלקים הרעים שבנפש, ככריתת אבר מהגוף לצורך רפואתו."
 },
 {
  "id": 3116,
  "article": "המכאובים הגדולים, התוקפים את הנפש ע\"י רעיון התשובה, אע\"פ שלפעמים נראים הם כאלו הם באים מצד יראת העונש, אין התוכן הפנימי שלהם כ\"א יסורים עצמיים, שהנשמה נכוית בהם מפני שהחטא מכאיב אותה, שהוא נגד כל תנאי חייה, ואלה היסורים בעצמם הם ממרקים אותה. והאדם המכיר בהכרה פנימית את האוצר הטוב, המונח בתוכיותם של יסורים אלו, הוא מקבל אותם באהבה גמורה ודעתו מתישבת בהם, ובזה עולה הוא במעלות רבות, ותלמודו מתקיים כידו, ואפיו הפנימי משתלם, והרשמים שעשו עליו עונותיו נמחקים, והם מתהפכים לסימנים טובים, שהוד נשמתי בולט מהם.",
  "summary": "יסורי התשובה, אף שנראים כבאים מצד יראת העונש, מקורם הפנימי בצער הנשמה על חטאיה, והמקבלם באהבה עולה במעלות רבות."
 },
 {
  "id": 3117,
  "article": "כל חטא מדאיב את הלב, מפני שהוא סותר את האחדות שבין האישיות הפרטית עם כל ההויה כולה, ומתרפא הוא רק ע\"י תשובה, שזורח עליו בה אור השפע העליון של האידיאליות אשר להוית המציאות, ובזה חוזרת ההשויה הכללית וההתאמה לההויה להופיע בתוכו, ושב ורפא לו. אמנם יסוד הצער איננו מעצם החטא בלבדו כ\"א מיסודו של החטא ומתוכן מהלך הנפש, שנעשה הפוך מסדר הישות, הזורחת באור הישר האלהי בכל המצוי המאורגן באחדות וכוון מעולה. ומפני זה אותם אשר נפשם רעה מיסודה, ושורש החטאים כולם מונח בדעותיהם, בשאיפתם ותכונת לככם, הנם רעי-העין אשר העולם כולו נראה להם בצבע כ\"כ שחור עד אין תכלית. הם הם המתרעמים על העולם ועל החיים, בעלי עציבו דטחול, אשר לעגם מכל ההויה הוא שחוק הכסיל, אשר לא ידע להבין כי טוב ד' לכל.",
  "summary": "החטא מדאיב את הלב בנתקו את אחדות העם והוויה, אך בשורשו הוא גם תוצאה של הצער, ולכן צרות העין היא תכונת הרשעים."
 },
 {
  "id": 3118,
  "article": "מה הוא מקור הרוגזה של רשעים, מהו הקצף על העולם כולו, מה הוא יסוד העצבות המרה, האוכלת את הרוח ואת הבשר, הממלאת ארס את החיים, המצוים אצלם, מהיכן מקור משחת זה נמשך ? בבטחון פנימי ברור אנו משיבים על זה : ממקור הרשעה כל זה נובע, \"מרשעים יצא רשע\". חפשי הוא הרצון, ולהיות גבור ובן חורין אמיתי באו החיים. והרשעה השרויה בעמק הנשמה, כשהרצון איננו חפץ לעזבה, הרי היא סותרת את המשקל השוה של החיים, את היחש הישר שיש לנשמתו של האדם עם כל היש, עם כל ההויה כולה בכללותה ובפרטיותיה, והרוס ההרמוניה מכאובים רבים הוא מסבב, וכשהוא חודר אל הרוח, עצומים יסוריו שהם מתגלים בצורה של זועה, של קצפון, של חוצפא של קלון ויאוש. ולזאת קוראים הם הצדיקים אנשי הטוב והחסד, אנשי האושר של החיים, אל הרשעים האומללים : באו וחיו, שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו, התעדנו על טוב ד' וראו חיים של עונג ושל אורה, של שלום ושל שלות השקט, של בטחון ושל כבוד, \"כטל מאת ד, כרביבים עלי עשב\".",
  "summary": "הכעס והעצבות של הרשעים באים מהריסתם את ההרמוניה שבין נשמת האדם להוויה, והצדיקים קוראים להם לשוב ולהתענג על ה'."
 },
 {
  "id": 3119,
  "article": "הצער הגדול, שמרגיש כל צדיק בעצמו על מעוט הדבקות האלהית, שהוא חש בעצמו, שאינו שובר את צמאונו הגדול, ומצער זה כל אבריו משתברים תמיד מרוב כליון נפש, ואק לו מנוחה ככל עונג ונחת שבעולם, זהו ממש צער השכינה, שתוכן החיים של כל העולמים כולם הומה אל השלמות האלהית העליונה, שתתגלה בהם. וההתגלות הזאת, בהרחבתה ותענוגיה, מותנה היא שצריכה לשכלול הרצון החפשי של בני אדם, וכל הכשרון והמעשה הטוב וההדור התלוי בו. ע\"כ משתוקקים הם הצדיקים לתשובת הכלל תדיר, ובתוכיות לבבם רודפים הם לזכות לחיביא כמאן דרדיף בתר חייא, כי באמת הוא חיינו וחיי כל העולמים.",
  "summary": "צער הצדיק על חוסר דבקותו נובע מצער השכינה על אי-הכשרת האנושות לגילוי אלוהות, ולכן הצדיקים שואפים לתשובת הכל."
 },
 {
  "id": 3120,
  "article": "כשהצדיקים עושים תשובה, מאירים הם את אור הקדושה בכל דרכי הערפלים והפגמים שהם מוצאים בנפשם, והעצות שהם מחדשים לעצמם, לעלות מתוך הנפילה והיאוש שבלבבם לתוך האור הבהיר של הקדושה והיושר העליון, הן עצמן נעשות אורות גדולים להאיר לעולם. וכל המרגיש בעצמו עומק נחם התשובה והתמרמרות המחשבה לתקון פגמיו, בין אותן שתקונם כבר עולה בידו, בין אותם שתקונם אינו עולה עדיין ידו והוא מצפה עליהם לרחמים, יכלול את עצמו בזה בכלל הצדיקים, שממחשבות התשובה שלהם העולם כולו מתחדש באור חדש.",
  "summary": "הצדיקים מעלים ומחדשים את כל העולם בתשובתם, וכל המרגיש את מרירות התשובה ינחם עצמו בהיותו בכלל הצדיקים."
 },
 {
  "id": 3121,
  "article": "העולם כולו מלא הוא הרמוניא. ההתאמה המאחדת מפלשת בכל חדרי המציאות וחגויה. המוסר הפנימי ותביעותיו החזקות הנם נמשכים ובאים מהד קולם המאוחד של כל חלקי ההויה, שכולם חודרים זה בזה, והנפש כולה היא מלאה בכולם ומאוחדת בכולם. כל קציצה מוסרית, ברעיון ובמעשה, בתכונה ובמזג, גורמת חתיכות רבות שמביאות יסורים רבים פנימיים לכל מערכי הנשמה, שיסודם של יסורי רוח אלה הוא כח המרעיד של סלוק אור החיים של הסדור הכללי של ההויה כולה מצנורי החיים של הנשמה החוטאת. וכל מה שהנשמה יותר טהורה היא מרגשת יותר את הרעדת מכאוביה, עד שתשקיט את כאבה בזרם של חיי התשובה, הנובעת ממקור העליון, שהיא מאחה את כל הקרעים כולם ומזלת טל חיים ההולכים למישרים מכל שדרות ההויה, אחד באחד יגשו, עד חלקי הנשמה השבה לתחיתה העליונה ברחמים רבים ובחדות עולמים.",
  "summary": "כל קציצה מוסרית במעשה או במחשבה משבשת את ההרמוניה שבעולם, ומכך נגרמים ייסורי הנשמה, והתשובה מאחה את העולם."
 },
 {
  "id": 3122,
  "article": "כשהצער הרוחני, ממעמד החיים הרוחנים של עצמו, שהוא כאב התשובה. ושל העולם כולו, גדול עד מאד, עד כדי סתימתם של המקורות אשר לרעיונות, לדבורים, לתפלה ולצעקה, להרגשה ושירה, מתרוממים בדליגה לחשוף אורות מלאי חיים, ממקור הדומיה. \"והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים\".",
  "summary": "כשהצער הרוחני מתגבר בעת התשובה וסותם את הרעיונות והדיבור, מתרוממים לשאוב אורות ממקור הדומיה."
 },
 {
  "id": 3123,
  "article": "כשהחושב מתבודד, ומתגלה בנפשו אז הכח הרוחני הפנימי שלו, חש הוא את כל הפגמים שנפגמה נשמתו, מכח מעשים ומדות שאינן הגונות, מצטער הוא אז בצער פנימי ועמוק, וחותר ברוחו איך לתקן את המעוות. כשהצער הפנימי מתגלה בכל תקפו, כשהמצב החיצוני נעשה רעוע, כמו בעת קלקלה וצרה, אז ההרגשה הפנימית איננה כל כך איתנה, ומ\"מ גם אז יכולה היא לבא למרום קצה, כי גם תשובה שע\"י יסורין היא תשובה.",
  "summary": "הצער על פגמי הנשמה שחשים בשעת התשובה, על-אף שמערער את ההרגשה הפנימית, בסופו של דבר הוא מועיל."
 },
 {
  "id": 3124,
  "article": "הצער הפנימי של התשובה הוא חומר גדול למשוררי היגון להעיר את כנורם ולמצירים טרגיים - לגלות בו את כשרונם.",
  "summary": "הצער שבתשובה הוא נושא לשירת יגון ולציור טראגי."
 },
 {
  "id": 3125,
  "article": "העונות הם עצם היגון, וכשהנשמה מטהרת היא מרגשת את העצמיות של העונות ואז היגון של התשובה מתגבר עליה, ובוער בקרבה אש הצער של החרטה והבושה והפחד האיום, ובזה עצמו היא מזדככת, ותוכל, אחר עבור הזעם, לשוב לאיתנה להיות עומדת בחסנה ובכבודה העצמי.",
  "summary": "החטא בעצמו הוא היגון, והצער שבתשובה הוא הרגשת הנשמה את עצם החטא, וזיכוכה ממנו."
 },
 {
  "id": 3126,
  "article": "מאד צריכים להזהר מן העצבות אבל לא במדה גדולה כזו שתמנע את אור התשובה מלחדור אל עומק הנשמה, שאז העצבות מתפשטת היא כמחלה ממארת בכל קצות הגוף והנפש, מפני שהחטא מדאיב את הלב וגורם לעצבות להתאזרח על המרירות הקודחת של תבערת התשובה, שאע\"פ שיש בה חלקים עצבניים הם כאש מטהר, מצרפים את הנשמה, מחזיקים אותה ומעמידים אותה על הבסיס של השמחה הטבעית התמידית הראויה לה.",
  "summary": "צריך להיזהר מן העצבות, אך לא במידה שתמנע מהנשמה את אור התשובה, המציל אותה מהעצבות הממארת הבאה מהחטא."
 },
 {
  "id": 3127,
  "article": "כל חטא מטיל חרדה מיוחדת על הנפש, שאינה מסתלקת כ\"א ע\"י התשובה, ולפי עמקה של התשובה - החרדה עצמה מתהפכת לבטחון ואומץ לבב. והרושם של החרדה הבא מצד החטא אפשר להכירו, בין בשרטוטי הפנים, בין בתנועות, בין בקול, בין בהנהגה, בין בכתב היד, בין בסגנון הלשון בדבור, וביותר בכתיבה, בהרצאת הרעיונות וסדורם. במקום שהחטא סותם אה האורה שם הפגימה ניכרת, ולפי מדרגת החטא ולפי יחוסו אל הנושא, ככה יוכר הרושם לאשר יביטו לעינים בהירות.",
  "summary": "כל חטא מטיל חרדה מיוחדת על הנפש הניכרת במראה, בדיבור, בתנועה ובכתיבה, והתשובה מתקנת אותה."
 },
 {
  "id": 3128,
  "article": "אין לשער את הצער של חסרון הרצון לטובה ולקדושה ואין החכמה עולה אלא כפי ברכת הרצון שבה, והעונות הם מעכבים בעד הרצון שלא יתעלה, וצריך לשוב בתשובה כדי לברר את הרצון כדי שתתעלה החכמה כראוי. ביחוד צריך לשוב מעבירות שבין אדם לחברו, וראש לכל מהגזל שהוא מעכב את עלוי הרצון, וצריך להתחזק בזה מאד ולקוות לתשועת ד' לזכות בשלמות לחדול מעושק ידינו.",
  "summary": "חסרון הרצון לטוב בא מפגמי העוונות, וביחוד בין אדם לחברו."
 },
 {
  "id": 3129,
  "article": "היאוש שבא בתוך הלב הוא בעצמו מורה על מרדות פנימית עדינה, הנובעת מתוך הכרה עליונה של מוסר ושל קדושה, ע\"כ ראוי הוא שהיאוש בעצמו יחזק לבו של אדם, שלא יפחד וישוב מכל חטא בתשובה מלאה שלוה ואומץ רוח.",
  "summary": "היאוש שבלב מורה על מרדות עדינה, וראוי לשאוב ממנו עידוד וחיזוק ולשוב בשלווה ובאומץ."
 },
 {
  "id": 3130,
  "article": "כשעולה על לבו של אדם לשוב בתשובה שלמה, ולתקן את כל מעשיו ורגשותיו, אפילו במחשבה לבד, לא יפל לבו בקרבו ממה שהוא נחרד מפני רוב העוונות, שנעשו אצלו יותר מורגשים. כי כך הוא טבע הדבר, שכל זמן שהאדם הוא נרדף מפני זעף הטבע הגס וחשכת המדות הרעות הסובבות אותו איננו מרגיש כ\"כ בחטאיו, ולפעמים שאינו מרגישם כלום, והרי הוא צדיק בעיניו, אבל כיון שכחו המוסרי מתעורר מיד נגלה אור הנשמה, וע\"י האור נבדקת היא נפשו כולו אצלו, ורואה הוא את כל כתמיה, ולבו דואג בקרבו בחרדה גדולה על מעוט שלמותו ועומק נפילתו. אבל דוקא אז ישים אל לבו, שראיה זו והדאגה הבאה עמה הנה הן הסמנים היותר טובים המבשרים לו ישועת עולמים בתקון הנפש, ויתחזק מאד בזה בד' אלהיו.",
  "summary": "כשעולה בדעתו לשוב, מיד מתגברת בו הרגשת החטא והחרדה ממנו, וזהו סימן טוב לתיקונו."
 },
 {
  "id": 3131,
  "article": "קביעות המחשבה של התשובה היא מיסדת את אפיו של האדם על יסוד האצילות, והוא סופג אז תמיד אל תוכו רוח עדין, ומעמידתו היא בזה על הבסיס הרוחני בחיים ובמציאות.\nהתשובה השרויה בלב תמיד, מודאת לאדם את הערך הגדול של החיים הרוחנים, והיסוד הגדול, שהרצון הטוב הוא הכל, וכל הכשרונות שבעולם אינם אלא מלואיו, נעשה תוכן מוטבע בנפשו ע\"י אור התשובה הקבוע בו, וממילא חל עליו שפע גדול של רוה\"ק בתדירות, ורצון נשגב בקדושה, למעלה מהמדה הקבועה של בני אדם רגילים, הולך ומתגבר בו, והוא בא להכיר את הטוב האמתי של ההצלחה הגמורה שאינה תלויה כ\"א באדם עצמו, ולא בשום תנאי חיצוני, והוא רק הרצון הטוב. והצלחה זו היא האושר הגדול מכל אוצרות וסגולות, ורק היא מאשרת את כל העולם ואת כל המציאות. כי הרצון הטוב, השורה בנשמה תדיר, מהפך הוא את כל החיים והמציאות לטובה, ומתוך העין הטובה, שהוא מביט אז על ידה באמתת המציאות, פועל הוא על המציאות ועל ארחות הסבוך שבחיים שיצאו מכלל קלקולם, והכל פורח וחי באושר, מתוך העושר והשובע הנשמתי שברצון הטוב. ותורה זו, שכל שאלות העולמים תלויות רק ברצון הטוב, מתפשטת בעולם ע\"י מארי דתיובתא, שתוכן התשובה היא משאת נפשם התדירה, ומתוך כך הולך באמת הרצון ונעשה עדין וטוב, והעולם הולך ומתבסם.\nהרצון הבא מכחה של התשובה הוא הרצון העמוק של עומק החיים, לא הרצון השטחי שהוא תופס רק את הצדדים הרפים והחיצונים של החיים, כ\"א אותו הרצון שהוא הגרעין היותר פנימי ליסוד החיים, והרי היא העצמיות הגמורה של הנשמה. ומתוך שהרצון קבוע לטובה ע\"י עומקה של תשובה, נקבע הטוב באמתתה של הנשמה ומהותה, וממילא כל ההמשכות התולדתיות, כל זרע שבעל תשובה של אמת מביא לעולם, נשאב אור החיים שלהם מיסוד הטוב. והם הם בעלי הנשמות המאירות, שהאור האידיאלי של הקדושה העליונה ספוג בהן.",
  "summary": "קביעות מחשבת התשובה מוודאת לאדם את ערך הרצון ופעולתו, וכל המציאות מתעלה בעינו הטובה וברצונו הקבוע בטוב."
 },
 {
  "id": 3132,
  "article": "אופק ההבטה מתרחב ע\"י התשובה, היסוד הרצוני האידיאלי מתארך ומתפשט, מראש מקדמי תבל והולך ומקיף עד אחרית, עד סוף כל הדורות. ומתוך גדלו וארכו, רחבו, רומו ועמקו, של מבט חודר זה, מתגלה הטוב והחסד האלהי באמתתו, והחיים הפרטיים והכלליים הולכים ומתבססים על יסוד היושר הגמור. הפגימות, הנראות בסדרי החיים, נעשות מוכרות בתור קמטים המתישרים ומתפשטים, בגודל החיים של הרצון הטוב, השוטף כנהר גדול מאד למשך דורות ותקופות, שרק גלויי חיים קטעיים מתגלים בכל דור מיוחד והשלמתם באה במרוץ כל הדורות, שהרצון החודר והמקיף של התשובה מביא לכולם חיים שלום וברכה מלאת עדנים בהגלותו מתגלה, שהאושר והעליזה הצודקת קובעים את מקומם מתחילתו ומעיקרו, וכל מה שהיה נראה למצער, וכל מה שהיה מן הכעור בעבר, - מתגלה שרק הוד וגודל הוא מלא בתור חלק מהגדולה העליונה של התקדמות התשובה.",
  "summary": "התשובה מגלה את התפשטותו של הרצון האידיאלי על-פני כל הדורות, ובכך מתגלה הטוב האלוהי, שכל הפגמים אינם אלא קטעים ממנו."
 },
 {
  "id": 3133,
  "article": "יסוד התשובה הרי הוא מביא רפואה לעולם כולו ממש. זרם הרצון גומר את פעולתו בתוקף דוקא ע\"י צאתו מהלחץ. בעלי תשובה ממשיכין בחילא יתיר את עז החיים ממקור הטוב. המעשים והברואים כולם כלולים כהויתם עם אמץ הרצון המתגלם באדם בזיו תפארתו. נדחפים הם היסודות, הכחות והתולדות אל כל רוח, - מי משים בהם אור חיים שיטה וסדר, להפריח טוב, לסור ממוקש רע ? - הרצון הנעלה. עז המוסר המאיר מהאספקלריא של מעלה. בגלוי דעת של גוי קדוש, נעשים המעשים כולם אגודה אחת לעשות את רצון המלך הקדוש הגבה במשפט והנקדש בצדקה.",
  "summary": "בצאת הרצון לחפשי בשעת התשובה, הוא מקבל תוקף ועוז, והרצון העליון מדריכו לסור ממוקשי רע."
 },
 {
  "id": 3134,
  "article": "רפיון רצון, הבא מתוך השקוע התדירי בתשובה, אע\"פ שהוא חולשה גופנית ונפשית, שהיא צריכה רפואה מ\"מ יש בה ג\"כ הרבה מן העדינות והאצילות, המזככת את הרוח, ועל כל פשעיה תכסה אהבה.",
  "summary": "רפיון הרצון הבא מההשתקעות בתשובה, אף-על-פי שצריך לרפא אותו, יש בו עדינות ואצילות הרוח."
 },
 {
  "id": 3135,
  "article": "כשעוסקים בתשובה צריכים להגדיר ביותר את מהותם של הטוב והרע, כדי שהחרטה וזעזוע הרצון מחיוב לשלילה יפלו רק על הרע ולא על הטוב. ועוד יותר, שצריך לברר את הטוב הנמצא בעומק הרע ולחזק אותו - כאותו הכח עצמו שבורחים מן הרע, כדי שתהיה התשובה כח פועל לטובה, המהפכת ממש את כל הזדונות לזכויות.",
  "summary": "כשעוסקים בתשובה צריך להפריד בין הטוב לרע, כדי שלא להילחם בטוב, וכדי שלא לאבד את הטוב שברע."
 },
 {
  "id": 3136,
  "article": "החטא סותם את ההארה של החכמה העליונה, שדרך גלויה בא מצד יחס ההרמוניה המתמימה של הנשמה המכרת אל כלליות ההויה כולה ומקורה העליון, שהוא מתגלה באותו הצנור של הנשמה, שהדעה והרצון הם בו באחדות מחוטבה. כל חטא מעשי קורע הוא את האחדות האידיאלית הזאת, מעמיד הוא את מעגל החיים מחוץ לה, אין ההופעה המפכה כמעין זך הולכת שוב להשפיע לאותו הרצון המחולל, עד אשר ישוב ונחם, ואור התשובה, לפי ערך כהירות הכרתה ועומק הסכמתה, ישיב את ההרמוניה לאיתנה, \"השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני\".",
  "summary": "החטא קורע את האחדות של הדעה והרצון, ומונע את הארת החכמה העליונה."
 },
 {
  "id": 3137,
  "article": "יש חסרון בתכונתה של התשובה הנמוכה, שהיא מחלשת את רצונו של האדם, ופוגמת בזה את אישיותו. וחסרון זה מתמלא הוא, כאשר באה מחשבת התשובה לגמר בשולה, שהרי היא מתאחדת אז עם התשובה העליונה, שכל עיקר כונתה היא לא בהחלשת הרצון ובשבירת האופי האישי של האדם כ\"א דוקא באמוץ רצונו והגברת הערך של אישיותו, ומתוך כך הזדונות מתהפכות לזכיות, \"ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה - עליהם הוא יחיה\".",
  "summary": "התשובה הנמוכה מחלישה את הרצון, והיא באה לשלמותה באיחודה עם התשובה העליונה המחזקת את הרצון."
 },
 {
  "id": 3138,
  "article": "התשובה נוטלת את הרצון, שכבר נתגשם במעשה וקנה לו כח הויה של גבורה, עד ששבר כעזו גם את העז של המוסר והאמונה, ומכיון שהאור האלהי מתעורר יפה, והרצון נעקר מעיקרו, איננו חוזר לתהו כ\"א פועל הוא בעזו על יסודו של עולם להטביע בהויה כולה רצון כביר לאור וטוב, וזדונות נעשים כזכיות ממש.",
  "summary": "התשובה מתקנת את שורש הרצון שהתגבר והתגשם בהתפרצותו לחטוא, ומנתבת אותו לטוב."
 },
 {
  "id": 3139,
  "article": "כל חטא נובע מפגם ביכולת בנפש האדם. נחלשה הנפש, ואינה יכולה לעמוד נגד נטית הרע שבה. חסרון-יכולת זה בצאתו אל הפועל מחליש הוא את כח הרצון של הטוב, וחלישות הרצון מחוללת חלישות הידיעה והכרת הטוב מתטשטשת. התשובה באה אחר בינה. כשמגבירים את הכרת הטוב, הבאה בשלימותה גם עם הכרת הרע. הרע מבחין את הטוב, כשעומק הרע נעשה ידוע ברעתו, מבהיק יותר עומק הטוב בטובו. וכל מה שידיעת הטוב מתבררת, והפגם שגרם החטא להחשיך את הידיעה, הולך לו ע\"י השבת הרצון ונטית הנפש אל הטוב, מתעוררת ע\"י ההכרה ג\"כ הנטיה לכסס את רצו~ הטוב ולהציל גם אותו מפגמו של החטא, והנפש אשר נחלשה מקבלת את טובה כזה להעמיד את נפילתה ולתקן את יכלתה שתהיה במלואה בתור יכולת לטוב, וע\"י זה נעשית הבחירה חפשית באמת, ושקול הטוב נשקל הוא באין מפריע, וממילא כח-המושך הרוחני, שיש בכל נפש להמשך אל הטוב, פועל הוא להגביר את הכרעת הטוב ולהעמיד את סדרי החיים של היחיד והצבור כולם על המרכז של הטוב הגמור, שמלתו האחרונה היא אור ד'.",
  "summary": "החטא נובע מיכולת פגומה הפוגעת ברצון ובדעת, והתשובה באה מהבינה אל הרצון, ומשם ליכולת."
 },
 {
  "id": 3140,
  "article": "התשובה וכל ההליכות המעשיות שלה, עם הרוח הכללית השולטת בעיקרה בימים המיוחדים לתשובה עם גודל התועלת שלה לזכך את הנפשות, לעדן את הרוח ולטהר את המעשים מכעורם, היא מוכרחת להיות סופגת עמה איזו חולשה, שלא נמלט ממנה אפילו הגבור שבגבורים. כשמקמצים את הרצון, כשכופפים את עז החיים ע\"י הסלידה הפנימית, והנטיה לשוב מכל חטא, מתקמץ ג\"כ הרצון של הטוב, ועז החיים הטהורים מתחלש גם הוא.\nנמצא האדם סובל מטהרתו המוסרית חולשה כזאת, שסובל חולה שהתרפא ע\"י הזרמה אלקטרית חזקה, שאמנם גרשה את הארס שבמחלתו, אבל החלישה את הכח החי והבריא שבו. שבים, ע\"כ, ימים של שמחת קדש, של חדות הנפש, לקומם את הרצון הטוב ועז החיים הטהור. אז תהיה התשובה שלמה.",
  "summary": "התשובה מחלישה את הרצון בטהרהּ אותו, ולכן אחרי הימים הנוראים באים ימי השמחה של חג הסוכות ומשלימים את התשובה."
 },
 {
  "id": 3141,
  "article": "תשובה שלמה באמת צריכה היא להסתכלות עליונה, להתעלות ליקר העולם המלא אמת וקדש, וזה א\"א כ\"א ע\"י עסק מעמקי התורה והחכמה האלהית ברזי עולם. אמנם צריכים לזה לנקיון גופני, לטהרה מדותית, בתור עוזרים, שלא יעיבו ענני התאוה את הזוהר השכלי. אבל ראשית לכל ההופעות מוכרחת לבא התורה, ודוקא התורה העליונה, שרק היא משברת את כל מחיצות הברזל שבין האדם היחיד והצבור לבין אביהם שבשמים. התשובה באה מתוך חשבון צלול של עולם ברור, והיא מבררת בעצמה ומצללת בכחה את העולם.",
  "summary": "תשובה שלמה באמת אי-אפשר לקנות כי-אם בעסק רזי תורה."
 },
 {
  "id": 3142,
  "article": "התשובה מוכרחת היא להשכלה האלהית. אמוץ הרצון והארתו ואמוץ השכל אחוזים הם זה בזה. הפעולות מרבות אור על השרשים העליונים שמהם הן נובעות, ורגשי הנפש המיוסדים משרשי הקדושה העליונה מגלים הם במציאותם עצמה את השרשים הללו. לכן מי שמוכן לדבקות אלהית תדירית אי אפשר לו במהלך פחות מזה, ומוכנות בקרבו כבר סבות מכריחות, גשמיות ורוחניות, המעודדות אותו לשוב אל הדבקות האלהית השלמה. אמנם אי אפשר לבא אליה כ\"א אחרי הענוה המוחלטה, הבאה מתוך גדולת נפש ושמחה גדולה באור ד', שהיא נוצרת בלב אחרי הידיעה הציורית, שהרעיון של הדבקות האלהית בכל צורותיו הוא האושר היותר גדול בחיים. וכל מה שיתמלא הודו וכל מה שיפואר כפאר של דעת ושל גדל רוח, של מעשים ושל סדרי חיים קבועים, של התפשטות אורה צבורית ושל גדלות נשמה וטהרתה, ככה יגדל אושר החיים, וממילא תחדר אז השמחה הנשמתית, והדבקות בעצמה תבא למעלתה העליונה, עד שגאות ד' תגלה בנשמה, וממילא אין קץ לענות הצדק שתופיע עמה, כי איך יתגאה האדם בעמדו לפני מקור כל השלמות, אור אין סוף העליון המרומם על כל ברכה ותהלה.",
  "summary": "אימוץ הרצון ואימוץ השכל אחוזים זה בזה, ולכן ההשכלה האלוהית תלויה בתשובה, והדבקות תלויה בענווה, הנובעת מהכרת האושר שבה."
 },
 {
  "id": 3143,
  "article": "כמה מטמטמות הן העברות את הדעת, בין הדעת של היחיד בין הדעת של הצבור, של הדור ושל התקופה. כשהירידה גורמת אותה תפיסת החיים, שיתפס בה האדם נגד רוח העליון הזורח עליו, נגד דבר ד, הבא לו מכל מוצאיו, מן התורה, מן האמונה וגם ממנהג אבות, מהסכמת הבריות, ומישרו הפנימי, - שהמשך העליוניות גם שבכל אלה הולך הוא ונמשך מכל התוכן החי והמלא שברוחניות העולם ומלואו, בחקי שמים וארץ וכל הויתם היותר יסודית, - כשנעשה האדם על ידה מדרס לצד העור שבו, לאותו הצד החלש, שאינו יכול להתגבר עד כדי האומץ של אחיזת החיים בסדורם כפי התביעה השלמה שלהם, שהיא התביעה המרחקת את האדם מן החטא, המעמידתו ישר כאשר עשהו אלהים, אז לא רק חלק אחד מחלקיו ירד ונשתקע, לא רצונו העראי נחלש, ורוחו במהותו וערכו, שכלו וכל אור החיים שבו, עומד על עמדו. לא כן הדבר, פניו כולם שונו אור השכל המבוסס, המתאחד בעומק ההויה הנשמתית עם כל כחות החיים, הארוג בחוברת עם כל הסדור המוסרי הרוחני הממשי של כל מה שהוא מסביב, ממטה וממעל זה האור נכהה. ואור זה - הוא רז החיים בעצמם, אומץ תפיסת החיים שהנשמה מוצאה בו את דם הנפש שלה. ורק בטהרה ובתשובה ישוב ויגלה האור והחיים. ולכן התשובה היא יסוד התרבות האנושית המחופשת כ\"כ.",
  "summary": "החטא מטמטם את הדעת ומכהה את כל כוחות החיים של האדם ושל הציבור."
 },
 {
  "id": 3144,
  "article": "העברות והמדות הבלתי מזוקקות הן מטמטמות את הלב, וכל זמן שהנפש חשוכה על ידן אי אפשר כלל להסתכלות העצמית הבהירה שתתרחב ותתפשט יפה. המעין, החפץ להתעלות למרומי ההשכלה העליונה, ירגיש את זה מנפשו, והכרח גמור ירגיש בעצמו לשוב בתשובה שלמה, לצרך ההשכלה העליונה בעצמה שלא תהיה לקויה. אמנם על כל חטאת האדם, שבין אדם למקום, התשובה הרוחנית משיבה מיד את ששון הישע של אור הרוח, אבל בעברות שבין אדם לחברו אי אפשר לנפש להשתלם עד שיתוקנו בפועל, ולפעמים יפגשו מכשולים ומניעות, שאי אפשר להתגבר עליהם, וכל זמן שלא נתקנו הם מונעים את אור הדעת, וממילא הן מעכבות את ההכרה של הצדק הכללי ואת החשק אליו לצאת מהסתרתו. מ\"מ ע\"י הסכמה חזקה להזהר לפחות להבא מחטא לבני אדם, ולהתאמץ בתקון העבר, כפי אותה המדה של התקימות התשובה במעשה כן יוסיף האור הרוחני לזרוח על הנשמה. עד אשר אומץ הרוח בעצמו ירבה לו דרכים איך להשלים את התשובה המעשית, כדי שיוכל האור הרוחני לחול על הנשמה, הצמאה אליו, בכל מלואו ובכל טובו.",
  "summary": "החטאים מטמטמים את הלב מלעלות למרומי ההשכלה, והתשובה משיבה את ששון הרוח, ובבין אדם לחברו מועילה הקבלה לעתיד."
 },
 {
  "id": 3145,
  "article": "כשהאדם מתנשא למרומי הרעיון באים מיד העונות וסותמים לפניו את האורה העליונה, והמחשבות הגדולות משתפלות ע\"י קדרות העונות, הרשומים בחדרי הלב. אמנם ישוב אז מיד בתשובה ברורה, אשר תשיב לו את החיים המאושרים במעוף עין וכפי אותה המדה שתתאמת התשובה בפועל בסדרי החיים, כן יתאדרו תנובות המחשבה ופלג הרעיון יתברך.",
  "summary": "כשהרעיונות מתנשאים, מתגברים כנגדם העוונות וסותמים את אורם, ועל-ידי התשובה הם שבים ומאירים ותנובתם מתברכת."
 },
 {
  "id": 3146,
  "article": "זהו דבר פשוט, שא\"א להצליח בסתרי תורה בלא תשובה. כי בענינים הגדולים ההם הרצון והדעת הם בחבור אחד. וכשמבינים את התוך של הענינים לפי מדת עז הרצון של הטוב, אז כוספים ומצירים כלליות ופרטיות רבים מאד איך לבוא אליו. אבל כשהעונות מבדילין נפגם הרצון וכיון שאין האדם מתעלה לרצון עליון בפנימיותו, ואין חשיבות עמוקה בלבבו לחפץ הטוב הכללי והפרטי, מאחר שהוא מוטבע בעול וזוהמת החטא, א\"א שתזרח בו הדעת, ומסתתמים הצנורות של השגת סתרי תורה. ע\"כ צריך להתגבר מאד בתשובה ולברר את הרצון כדי לזכות לדעת עליון צלולה ובהירה בדברים העליונים.",
  "summary": "אחדות הרצון והדעת מחייבת את תיקון הרצון בתשובה, כדי שיוכל להצליח בסתרי תורה."
 },
 {
  "id": 3147,
  "article": "אי-אפשר להכנס לעולם הרוחני הנסתר ולהציץ באור העליון כ\"א ע\"י הקדמה של תשובה גמורה, שכיון שהאדם מסתכל במאור העליון מתגלה מיד הזוהר של הצדק המוחלט והיופי של הקדושה העליונה, ותביעה נוראה תוקפתו שיהיה גם הוא אחוז באותו הזוהר והיופי, ושחייו יהיו מושרשים בהם כולם בכל מהלכיהם, ומיד הוא מסתכל במעשיו ובמדותיו ורואה את פגמיהם. ואז החרטה מתחזקת בקרבו והוא שב מאהבה גמורה. וע\"פ עוצם הסכמתו ללכת בדרך הטוב, שהוא מתאים לאור השכל הזך, המתעלה ביותר ע\"י הארתה של תורה, שהאיש הישראלי מוצא רק על פיה את עומק חובתו, כך הוא מתעלה להיות נשרש בעולם העליון. ובלא שום סתירה פנימית הולכים הם רעיונותיו ומאירים, והמחזות הרוחנים של ההשכלה העליונה העסוקה ברזי עולם מתיצבים נכח עיניו בעצם זהרם, כפי מעלת נפשו והכנתה הקודמת ולפי עוצם גבורתה וחופשתה הרוחנית האמתית.",
  "summary": "הכניסה אל האור העליון וההצצה בו תלויה בתשובה גמורה, המאפשרת לאדם להידבק בו בלא סתירה פנימית."
 },
 {
  "id": 3148,
  "article": "כשהולכים בדרך העיון הטהור באלהיות, מרגיש האדם בעצמו שיש מסך המבדיל בינו ובין ההשגות הבהירות, והנשמה בעצמה מכרת שהמסך הזה הוא המעשים והמדות שאינם טובים, ומיד מתעוררת בקרב הלב התשוקה לתשובה שלמה, למעולה שבתשובות, ולפעמים רבות לא תצא אל הפועל כראוי עד שתהיה סמוכה לה התפלה הרעננה, ואז ישוב מעין הגבורה להיות מפכה והולך על הנשמה.",
  "summary": "פגמי החטא והמידות הרעות פורסים מסך כנגד הכרת האלוהות, שרק התשובה והתפילה מתגברים עליו."
 },
 {
  "id": 3149,
  "article": "תפלה וצעקה ותשובה מעומקא דלבא, והתגלותה בפועל על המעשים בתקונם, מוכרחת להיות מוקדמת לכל הופעת אור השגה עליונה, ואי אפשר לספרות חשוכה באמת להולד ולהופיע באור של חיים בעולם כי-אם על ידי התגלותו של אור התשובה, המחדשת פני תבל כולה. אמנם מופיע הוא נגהה של הספרות העתידה בהתנוצצות הדעת שקודמת לאור התשובה, והדעת ממלאה את הכח הרוחני בחופש גמור ודרור עליון נעלה המביא לתשובה השלמה, המושכת אחריה גאולה, אחרי שבאה כבר הסליחה, הפנימית והחיצונה, ורפואה וכלכלה וקבוץ גלויות והשבת כח לשופטים ויועצים יסודי הספרות ומיסדיה, מתאמצת לבא, והרשעה מתכנעת, והצדק מתעלה, ולב האומה מתחיל לדפוק בעז חייו לירושלים, וצמיחת נזר ממלכה שלמה מופיעה, וכל חפץ לב מתמלא בתפלת ישרים, המלאה רצון חי העולמים, אשר הוא שח ויהי.",
  "summary": "תחיית האומה וספרותה תבוא רק בהקדמת התפילה והתשובה אליהן, ודבר זה רמוז בסדר ברכות תפילת עמידה."
 },
 {
  "id": 3150,
  "article": "מצד הבינה התשובה באה. וברום מעלתה הזדונות הוים לזכיות, ועליהם חיה יחיה. אמנם תשובה, בכל אופן וצורה שהיא, סובלת בתחלתה מחלישות הרצון של החרטה הקודמת אלא שאחר כך הרי היא מתהפכת לשמחה ורוחב דעת של ההכרה העליונה, של היפוך הזדונות לזכיות. יותר מזה בא האור של החכמה, שמעולם לא הוצרך להחלש ע\"י מכאוב החרטה. הוא מוצא כבר את הזכיות מאירות כנכון היום, וחדות ד' מופיעה בו כעליצותה המזהירה בלא שום מועקה של בושה וקדרות, שכבר נתלבן הכל בתחלה ע\"י הופעתה של הבינה הנשמתית. למעלה מזה היא הופעת אור הכתר הכללי, הסקירה העלומה המקירה כל עונג ועדן, כל קדוש וטוב, הכוללת הכל באוצר קדשה. אורה זו אינה משתמשת כלל בהכנת החרטה של התחלת הארת הבינה, מתגלה לאורה שאין שום גרעון וחושך כלל, אין כאן כ\"א אור קדוש ותפארת עליון, זיו חיים ונהורא מעליא. למעלה מהבינה, המפירה \"כי ד' צבאות יעץ - ומי יפר\", למעלה מהחכמה, המתרת, רק כל טוב שופע באין שום מניעה, וכל רע וכעור שלול מעיקרו מאז מעולם, כי באמת לא היה, לא הוה ולא יהיה, כ\"א אור ד' וטובו.",
  "summary": "התשובה שבבינה סובלת מחלישות החרטה, והתשובה שבחכמה פוגשת בשמחת ההפיכה לזכות, ובכתר מתגלה שמעולם לא היה חטא."
 },
 {
  "id": 3151,
  "article": "רוח הקדש הכללי, הכולל בחטיבה אחת עליונה את הצרוף של כל הזרמים המיוחדים כאחת, רוח הקודש של הרצון, השכל, היופי, הגבורה והמוסר כשהוא פועם במלואו ובעליוניותו הוא נותן את הניבים אל הנביאים, במלא פרוטם ורעם גבורתם כקול מים רבים אדירים, קול המולה כקול מחנה צבא, כקול שדי בדברו. וזה הרוח, הכולל את חמשת מיני רוח הקדש האמורים, גם הוא מתנוצץ ומתגלה ברוח התשובה השורה תמיד בכל לב החפץ לעלות מתוך המורד של חטאת האדם וכשלונו, - למרומי הקדש, לבקר בהיכל ד'.",
  "summary": "רוח הקודש המאוחדת מחלקיה שברצון, שבשכל, בַיופי, בגבורה ובמוסר, היא מקור ניבי הנבואה, והיא מתנוצצת ברוח השב בתשובה."
 },
 {
  "id": 3152,
  "article": "כל מה שהתשובה מתעמקת יותר, הולכת יראת המות ומתמעטת, עד שפוסקת לגמרי. ומקומה לוקח המצב של \"ותשחק ליום אחרון\". המציאות הרוחנית שבהויתו האמתית של האדם, במציאות הרוחנית של העולם כולו, תופסת את בליטתה הרשומה, וודאותה הולכת ומתנוצצת, והמות אובד את שמו ועמו את מוראו ופלצותו. והאישיות עצמו, והרע הוא רע בפני עצמו, ויש לו ערך רע ומזיק. וכשהוא שב מאהבה מיד מתנוצץ עליו אור ההויה של עלמא דיחודא, שהכל מתארגן בו לחטיבה אחת, ובקשור הכללי אין שום רע כלל, כי הרע מצטרף אל הטוב לתבלו ולהרים עוד יותר את יקרת ערכו. ובזה נעשים הזדונות לזכיות ממש.",
  "summary": "כשהתשובה מתעמקת, מסתלקת יראת המוות מן העולם, ומציאות הוויה הרוחנית של היחיד והעולם נעשית ודאית, וכל הרע מצטרף אל הטוב."
 },
 {
  "id": 3153,
  "article": "מהלך כל היש הוא בנוי על יסוד התשובה. ההויות מתגלות בתור ירידה מאלהיות לעולמיות, - שהיא כמו השפלה ו\"מיתה\" נוראה, - אשר כל הירידות שבעולם, מדרגה לדרגה, מרבוי כשרון וקנין למעוט כשרון וקנין, לא ישוו לה. וכל זה נעשה ע\"פ המשקל העליון של שפיטת הצדק, המשערת את משפט ההויות בטרם כל יציר נברא, ויש בחסד עליון של \"עולם חסד יבנה\" משום מדת הגבורה והדין של רוח אלהים המרחפת על פני המים. אמנם ירידה זו הלא יסוד העליה העליונה גנוז בה, ולפני סדר זמנים היא, הרי העליה כרוכה כבר בה, ותהום רבה של המשפט והררי אל של הצדקה יחדיו ישקו. והולכים הדברים ומתבררים, שבים לאיתנם ביתר שאת ברוח האדם, שהתשובה היא חלקו ונחלתו, והיא דוגמא לכל היש ברום רוממות ובשפל תחתיות.\n\"אדני מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם\". וכל מה שאנו מתבוננים יותר עד כמה הדברים היותר פרטיים שבהויה, הרוחנית והחמרית, יש בהם משום זעירות וקמוץ של כל הכלליים, וכל קוטן יש בו צללים של גודל בעומק ישותו, שוב לא נתפלא כלל על רז התשובה החודר כ\"כ לעמקי נפש האדם, וחודר הוא והולך מראשית תעופת הלך מחשבתו והשקפת עולמו עד פרטיות דיוקי מעשיו ותאורי מדותיו, והדברים הולכים וחוזרים לפעולתם במהלכים ההיסתוריים של כללות האדם. וכשנדע עוד יותר את הערך האיכותי של האדם ורוחו ואת הצביון שהוא נותן למציאות ע\"י הטבעתו, מיד נביט בבהירות על היחש המזהיר של התשובה הגדולה הקוסמית, במובנה היותר רחב והיותר עמוק ויותר רם, עם תשובתו של האדם, היחידי והצבורי, שעל אופניה סובבים מתגלגלים כל תכסיסי החיים, המעשיים והרוחניים, \"ממעמקים קראתיך ד\"'.",
  "summary": "התשובה הכללית וירידת העולם לצורך עלייתו, מתבארות בהתבוננות בירידת הנפש הפרטית."
 },
 {
  "id": 3154,
  "article": "התשובה מורה, שיסוד המעשים כולם הוא התמצית הרוחנית שבהם, אותה ההטבעה שמטביע המעשה ביסוד הנפשי. וכאשר באמת תכני המעשים אינם רק מושגים סמליים בלבד כ\"א הם ארוגים ביסוד העולם הממשי, הננו קרואים לומר, שהעולם הממשי כמו שהוא, הוא אמנם עולם מחולק, שכל סדריו מתאימים זה לזה, אבל שרשו הוא היסוד המחשבתי, הכולל ומקיף אותו ונעלה ונשגב ממנו, והתשובה מרוממת את האדם ועולמו לעולמה היא, ששם המציאות כולה עומדת בבהירות התוכן הרוחני שלה, והעולם ההוא בעוצם רוחניותו שולט הוא על עולמנו המעשי המוגבל. וכפי אותה ההטבעה המחוקה בעולם-התשובה העליון ע\"י המחשבה - נקבעת היא ההסדרה של העולם המעשי.",
  "summary": "התשובה מורה שעיקר המעשים הוא התמצית הרוחנית שבהם, ותיקון הרוחניות מתקן את סדרי העולם המעשי."
 },
 {
  "id": 3155,
  "article": "ע\"פ יסוד הרזים, כל מעשה הטוב של הרשע הולך למקום הרשעה והטומאה, אע\"פ שבכ\"ז אין הקב\"ה מקפח את שכרו ומשלם לו בעולם הזה גם שכר מצוה קלה שעשה, אך כל זה הוא חלק הרשעה. קל וחומר שכל עון וחטא של צדיק, אע\"פ ש\"בארץ ישולם\" ו\"סביביו נשערה מאד\", מ\"מ הכל הולך מדין מדה טובה מרובה לחזק ולגדל את אור הקודש והטוב. מזה אנו מבינים בכללות העמים, שכל טובה של אומה רשעה מחזקת היא את הרשעה העולמית, ו\"חסד לאומים - חטאת\", ובישראל גוי צדיק שומר אמונים, שהקב\"ה מדקדק עם \"סביביו\", \"כחוט השערה\", ובכללותם \"רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם\", הרי כל חטא שבא ממקור כזה שרובו טוב, מה שהוא אות שבאמת בפנימיותו כולו הוא טוב, - יש בו באמת בגנזי פנימיותו אור גדול וישועה רבה, ועבירתם של שבטים כלכלה את כל העולם כולו, ו\"בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך\". אלא שכך היא המדה. שהטוב והבנין העולה מתוך החטא צריך הוא שיזוקק הרבה עד שיהיה עולה לשכלול היצור כולו, והזקוק הוא מדת היסורין ממרקי החטא, כלומר המזקקים את החטא הבא מעומק הטוב - מכל כעור החיצוניות שלו, ומעמידים אותו על יסודו הפנימי החי חיי אמת וקודש. ומתוך שאין דבר אבוד בכל מעשיהם של צדיקים, \"ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח\", ע\"כ צריך כל חטא, גם קל וקטן שבקטנים, להזדקק כדי להיות מוכשר לשמש אותו הפועל הכללי העליון והמצוחצח, שנועדה לו כל תנועה של נשמה קדושה, \"כי יודע ד' דרך צדיקים\", רק ד' יודע, כמקום שכל שרעפי כל נוצר לא יגיעו. וכל תשובה מאהבה באה עד אותו המקור הפנימי, שמשם כל העשוי הוא טוב ובנין של תום ויושר למפרע, והזדונות המתהפכים לזכיות אינם צריכים ליצירה חדשה כ\"א להתגלות מקוריותם ; כי גם השמים החדשים והארץ החדשה, שעתיד הקב\"ה לעשות בימי משיח, אינם צריכים חדוש, כי קימים ועומדים הם, שנאמר: \"כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים\", יעמדו לא נאמר, אלא עומדים.",
  "summary": "מעשיהם הטובים של הרשעים והעמים נובעים משורשם הרע, וחטאי הצדיקים וישראל הם זכויות ונובעים מעצמיותם הטובה."
 },
 {
  "id": 3156,
  "article": "התשובה מרימה את האדם למעלה מכל השפליות הנמצאות בעולם, ועם זה איננו נעשה זר אל העולם, אלא הוא מרומם עמו את העולם ואת החיים. אותן הנטיות של החטא הן מזדככות בו, הרצון העז, הפורץ כל גבול, שגרם לחטא, הוא בעצמו נעשה כח חי ופועל גדולות ונשגבות לטובה ולברכה. וגדולה של חיים ממקור הקודש העליון חופפת תמיד על התשובה ועל כל נושאי דגלה, שהם הם הסולת של כל החיים, הקוראים לתקונם, להסרת מכשולים ולשיבה אל טבע הטוב והאושר האמתי, אל העליוניות הנשגבה החפשית באמת, הראויה לאדם העולה למעלה ע\"פ מקורו הרוחני ויסודו כצלם אלהים.",
  "summary": "התשובה מרוממת את האדם משפלות החיים, אך אינה עושה אותו זר אליהם, אלא מעלה אותם עמו."
 },
 {
  "id": 3157,
  "article": "כל מה שיעמיק האדם יותר במהותה של התשובה ימצא בה את מקור הגבורה, ואת התוכן היותר יסודי לחיים המעשיים והאידיאליים.",
  "summary": "ככל שיעמיק יותר בתשובה, ימצא בה את מקור הגבורה ואת התוכן היסודי לחיים המעשיים והאידיאליים."
 },
 {
  "id": 3158,
  "article": "התשובה, כמה נחוצה ונכבדה היא להאיר את אופק החיים כולם. הצנורות הרוחנים נסתמים מפני חטאת האדם. הצמאון האלהי, וכליו כולם, שהם הארות המוסר המעשי והתכוני במהות הנפש, מפרפר הוא, מתחיל לפרכס ולהתנועע תנועת חיים וחוזר ונופל, מפני שהעבטיט של זוהמת הפשעים מכביד עליו. ולא רק חטאת האדם היחיד כ\"א ביותר חטאת הצבור. יחידי הסגולה המקוים לאור ד' סובלים מחטאת הצבור כולו.\nאהבתם אל הכלל עזיזה היא לאין חקר. עצמות הטוב שבנשמתם עורגת דוקא אל הטוב הכללי, והכלל כשהם נמשכים אליו הרי הוא עלול לטמא אותם במגעו מפני החטאים הנדבקים בו. אמנם צדיקי אמת סובלים הם כרצון את כל הסתומים, כל היסורים החמריים והרוחניים, ובלבד שיבאו למטרתם להשכיל ולהיטיב, להרבות טוב ואור קדש, לפלס נתיב סלול לאור ד' ונעמו, שיכנס ישר בכל לב ורוח, למען יתענגו הכל על טוב ד', למען ישמח ד' במעשיו.",
  "summary": "החטאים, ובפרט הציבוריים, מכבידים על תנועות החיים הרוחניות, אך הצדיקים באהבתם אל הכלל, סובלים צער זה ברצון כדי להיטיב עמו."
 },
 {
  "id": 3159,
  "article": "כל חטא, אפילו הקל שבחטאים, מטביע בקרב האדם שנאה לאיזו בריאה, וע\"י התשובה חוזרת האהבה להאיר.",
  "summary": "כל חטא מטביע באדם שנאה לאיזו בריאה, והתשובה מחזירה את אור האהבה."
 },
 {
  "id": 3160,
  "article": "בשעה שהאדם חוטא הוא בעלמא דפירודא, ואז כל פרט ופרט עומד בפני עצמו, והרע הוא רע בפני עצמו, ויש לו ערך רע ומזיק. וכשהוא שב מאהבה מיד מתנוצץ עליו אור ההויה של עלמא דיחודא, שהכל מתארגן בו לחטיבה אחת, ובקשור הכללי אין שום רע כלל, כי הרע מצטרף אל הטוב לתבלו ולהרים עוד יותר את יקרת ערכו. וכזה נעשים הזדונות לזכיות ממש.",
  "summary": "בשעת החטא האדם נמצא בעלמא דפירודא, ובתשובתו מאיר בו עלמא דיחודא בו הרע מצטרף אל הטוב."
 },
 {
  "id": 3161,
  "article": "אין לשער את הנחיצות של התשובה המעשית, בתקון המעשים ע\"פ התורהוהיושר הגמור, לענין כל המעלות העליונות של עלית הנשמה של הכלל והפרט. התמצית המעשית חובקת היא בנקודתה האחת היותר קטנה המוני המונים של אידיאלים והגיונות רחבים, המכשירים אותה בעולם ובחיים. וכשהיא נפגמת נטל החסן של כל האידיאלים הרחבים במלא עולם, שהם מיוחשים לה אותו היחש של המרחב האתירי בעל מיליונים קוביקים, המתלחצים באטם גשמי אחד לחוללו בצורתו הגבישית.",
  "summary": "העולם המעשי מגלם בתוכו המוני מחשבות ואידיאלים, הנפגמים בהיפגמו."
 },
 {
  "id": 3162,
  "article": "התשובה קדמה לעולם, המוסר מקיף את הכל. הערך העליון המוחלט מתפלש הוא בכל ענפי ענפים. המעשה המתסעף, שאינו מכוון לשרשו, חוזר למקורו בעלוי הרצון.",
  "summary": "התשובה קדמה לעולם, והיא מחזירה את הסתעפויות המעשה שהתעוותו לשורשן."
 },
 {
  "id": 3163,
  "article": "התשובה העליונה באה מדחיפה פנימית, היוצאת מדחיפה חצונית עליונה. כל העולם כולו, החמרי והרוחני, מושג הוא בצורתו האחדותית. המוסר, הישר והטוב, הוא המרכז הרצוני של היש. המרכז הזה בפרטיות החיים מוכרח להתאים עם כל המקיף, עם כל ההויה, בין בתכונתו הפנימית, בין בגלויו החיצונים. ע\"י הכרה פנימית במעמקי הלב מהיושר והטוב נודע חלק רשום מהמוסר, המופע בכל ההויה בצורה אידיאלית ממשית חיה במציאות. וע\"י התורה מתגלה היא באור קדושה, לכל קבוץ לפי ערכו ולישראל בצורתו המסוימה מאד, ההתאמה המוסרית בכל התגלויותיה. והאישיות, המוצאה בארחות חייה ותכונות רוחה פגמים ואי-הרמוניה לגבי הכל המוחלט, הפנימי והמגולה, היא מצטערת צער אין גבול ומשתדלת לשוב למקור החיים והישות. מתחרטת היא על תעיותיה, ושבה בלב נוהם ובשמחת הצלה. \"תעיתי כשה אובד בקש עבדך, כי מצותיך לא שכחתי\".",
  "summary": "התשובה העליונה באה מהרגשת דיסהרמוניה בין המוסר הפרטי הפגום למוסר ההוויה הכללי."
 },
 {
  "id": 3164,
  "article": "התשובה ביסודה היא תנועה לשוב אל המקוריות, אל מקור החיים וההויה העליונה בשלמותם, באין גבולים ומצרים, במגמה היותר אצילית וברוכה מזוהר העליון הפשוט והמבהיק. אמנם השטף של החיים הוא מוריד אותנו להענפים המתפשטים, שכל מה שהם הולכים ומתרחקים וכל מה שהם קונים יותר תפיסה במעשה, במפעל ובהתגשמות, הם יותר קרובים לאמץ את מהותנו המוגבלה, והננו חושבים את עצמנו על ידם לבעלי חוזק ואיתניות. ובשביל כך הרי אנו מרגישים את עצמנו רפים וכושלים באותה המדה שתוקף אותנו הרצון לשוב להמקור הראשי, המתעלה מכל התפשטות ענפיו : ומפני הכשלון הזה של הכח גם השאיפה הרוחנית מתחלשת. ובשביל כך הרינו צריכים להיות בכל זמן שאנו עולים בדרגת התשובה אחוזים יפה גם בהענפים המעשיים, ושיחם ושיגם, הגיונותיהם ושאיפותיהם, ולהעלות אותם יחד עם עליית מהותנו למרום האצילות והתנשאות הדבקות המקורית. כי סוף-סוף הרי כמה שהחיים התפשטו הרי הם כולם מפכים מאור המקורי, ויחד עם מהותנו הנשמתית צריכים גם לשוב אל הרום העליון, ואז לעולם לא נעלה בחוסר-רכוש, ולא נכשל בהחלשת כח, כי לא ערומים נעלה למרומים, כי עמנו אחוזת לבושנו רבי הגוונים ועשירי הצבעים, אשר רכשנו לנו מהתפשטותם של החיים כולם, והננו עולים ובאים בימים, עם כל תולדות המפעל, המעשה והחיים אשר עמהם.",
  "summary": "אף שעיקר התשובה הוא החזרה למקוריות העליונה, כשנוטשים את התפשטות ענפיה המעשיים סובלים מרפיון רוח."
 },
 {
  "id": 3165,
  "article": "המוסר בקולו האלהי בא לתוך הנשמה מחיי כל עולמים כולם. ההויה היא בכללותה בלא שום חטא, החטא הוא מצוי רק בערך הפרטים, אצל הכלל הכל מתאים להרמוניה נצחית, והמעשים שההרמוניה הנצחית מתגלה על ידם הם הנם המעשים הטהורים, המשוללים מכל חטא עון ופשע. וחיים כאלה, שמעשים כאלה מהם מפכים, - זה הוא הדבר שהנשמה דורשת, והיא משיגה אותם באור מקור חיי כל החיים, אור מקור יפעת אור אין סוף, שהיא אליו כל כך שקוקה, קשורה ועורגת באין קץ ותכלית, בתשובה עילאה כחופש עליון, בעליצות דרור ובחרדת קדש קדשים, מלאה חכמת עולמי עולמים.",
  "summary": "המוסר בא אל האדם בקולו האלוהי מנשמת ההוויה, שאין בה חטא כלל, ונשמתו מבקשת מעשים שמקורם אלוהי."
 },
 {
  "id": 3166,
  "article": "התשובה היא חדוש החיים. אי אפשר לתשובה שלא תשנה את ערך החיים כולם כשהחיים נמשכים, וממילא הרי היא משנה את ערכם לטובה אפילו כשהיא נעשית כיום האחרון, ו\"זכור את בוראך, עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר : אין לי בהם חפץ, עד אשר לא תחשד השמש והאור, והירח והכוככים\". יתר התנחומין הם תבלין לחזוק התשובה והסברת ערכה. אבל השקוע בתוך התנחומים עד כדי רשול של הסדרת ערכי חיים מקודשים, עד כדי טמיעה ביון מצולת החטא, \"ואומר נצלתי\", זאת היא דרך המות של עבודה זרה הותרנית. האומרת: \"הביאו לכקר זבחיכם, לשלשת ימים מעשרותיכם וקטר מחמץ תודה\", המתודה העוזבת את האמת והמשפט והולכת אחרי לבבה, זו מינות, הגוררת אחריה כל רצח וכל זמה, למרות שהיא תמיד פושטת טלפיה ואומרת : ראו שאני טהורה, והיא מלאה תנחומין של הכל, שאי אפשר להם לעמד בעולם, של שקר שאין לו רגלים. \"כי נופת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה. ואחריתה מרה כלענה וחדה כחרב פיות\". הפירות של הדעות והמדות של אותם המתחנכים בתרבותה, הם מעידים על עצמיות פנימיותה. ואין כל כחה כ\"א בניצוצי הקדושה הגנובים שלה מתוך אוצר ישראל החי, שהיא פולטתם קמעה קמעה, עד אשר תער נפשה לגמרי, \"חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל\". ואז ישמש הניצוץ הקדוש שנבלע כ\"כ בגוים ככלי אין חפץ, להתעורר להעיר לב עמים רבים, להפוך להם שפה ברורה לקרא בשם ד' אלהי ישראל, ברוח ד', רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד'. לא רוח זר, רוח טפשות וחולשה, רוח סכלות והפקרות מוסרית, התומך אשיותיו השקריות על יסוד הותור, שהוא בוז וקלסה לכל מנהיג ושופט צדק, שרק \"חסד לאומים\" כזה הוא מקור נפתח לכל אכזריות ונבלה, \"יבא אלהינו ואל יחרש אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד, יקרא אל השמים מעל, ואל הארץ לדין עמו. אספו לי חסידי כורתי כריתי עלי זבח\". \"כי אלהי משפט ד', אשרי כל חוכי לו\", \"ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים, הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאומים. הן גוי לא תדע תקרא, וגוי לא ידעוך אליך ירוצו, למען ד' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך\".",
  "summary": "הנצרות הביאה נחמה של הבל וותרנות וחסד של שקר, במקום לתקן את החיים בתשובה אמיתית."
 },
 {
  "id": 3167,
  "article": "צריד לעורר לתשובה גם בשביל קיום האומה. הא כיצד ? אנחנו צריכים להיות אגודים ביחד לדורות, האגד הרוחני שלנו צריך הוא פרנסה, פרנסתו היא אורח החיים ומהלכי הדעות. כשמחזיקים אותם הדרכים והמחשבות הרי התיומת האחדותית קימת, והיא מוסיפה כח לאחדות הגזע ויתר מיני סמני האחדות, אע\"פ שהם מצד עצמם דברים עוברים ומשתנים : אבל בחלישות הרוחניות, הפרוד הרוחני מתגבר, והאחדות המקרית של הגזע והענינים החצונים לא יעצרו כח לאגד את הפרודים הרבים, שהחיים בתנאיהם החצונים והפנימיים מפרידים.",
  "summary": "צריך לעורר את ישראל לתשובה כדי לשמור על אחדותם הרוחנית, אשר אורח החיים ומהלכי הדעות מאגדים אותה."
 },
 {
  "id": 3168,
  "article": "יש שמחשבה יורדת ממרומי גדולתה וממקור טהרתה מפני שאחרי אשר נתגשמה במעשה וכחיים טפלו בה אנשים שאינם הגונים והחשיכו את יפעתה. הירידה הזאת איננה ירידת עולם, כי אי אפשר שהטוב הרוחני המחשבי יהפך לרע, כ\"א ירידת שעה והיא ג\"כ לצורך עליה. אותם האנשים שהם קטנים באיכות יש להם גודל כמותי, וגם מדה זו, אע\"פ שהיא נחשכת כלא לגבי האיכות, מ\"מ כשהיא מצטרפת עם האיכות היא מעטרתה, ו\"ברב עם הדרת מלך\". ולאו דוקא הכמות המספרית כ\"א גם הכמות הכחנית, המרץ והחפץ לרדוף ולהשיג, לכונן את המבוקש ע\"י דרכים מעשיים והתגלות הכח. כל זה מתגלה יותר אצל אנשים בעלי חומר חזק וגס וחסרי רוח אצילי, המתיש ע\"פ רוב את הכח ביחושו להחומר. כאשר המחשבה צריכה לקנות לה בסיס חמרי, דרכה לרדת ממעלתה. בפרק כזה הנה היא מושלכת לארץ ופריצים באים בה ומחללים את קדושתה. אבל עם זה מתרבים אוכלוסיה, והתגלות האומץ החמרי הולכת ונוספת. הדברים הולכים כך עד בא התור, שמתעוררים עדיני לב חמושים בכח צדקת ד', והם עולים עד ראש הפסגה של מקור טהרת המחשבה, ומתעמקים בתוכיותה, מכניסים בה את הטוהר שבנשמתם, את כוונותיהם העדינות ומחשבותיהם הזכות. ומתוך כך זו המחשבה הכללית בעצמה, שמפני מכאוביה הרוחנים, מדקירת הקוצים הסובבים אותה, היא מוטלת עיפה בחולשת כח, בתרדמת מות, וכמעט באין רוח חיים, מתעוררת היא ומתחלת להשפיע, על כל הנגשים אליה טל חיים בהוד גבורה מפנימיותה, ואז מתעלים בעלויה כל הדבקים בה, וגם אותם אשר דבקו בה בימי עניה הרוחני, אשר ע\"י זדון ושובבות רשע סרו מהדרך הראשית הסלולה למגמתה של המחשבה, הנם גם הם מתעלים עמה, שבים על ידה בתשובה בהירה ועליונה במעוף נשר בקלות נפלאה, שאין דומה לה בכל גלוי של חזיון תשובה הבאה מצד התעוררות הכח הטוב של איזו נפש פרטית. המחזה הזה בא יבוא ולא יאחר. אור ד' המעולף בערפלים הגנוז בנקודת ציון היסודית יופיע, יעלה מעמק הבכא את מקדש מלך עיר מלוכה וכל אגפיה, ועמה יעלו כל המחזיקים בכנף מעילה, הקרובים והרחוקים, לתחית אמת וישועת עולמים.",
  "summary": "לפעמים המחשבה יורדת מאיכותה ומתגלה ברשעים כדי לספוג את העוצמה הכמותית שבהם, והצדיק מחייה אותה ממקורה העליון."
 },
 {
  "id": 3169,
  "article": "אי אפשר להדבק באמת ביסוד הלאומי של ישראל כ\"א מי שנשמתו הוטהרה כבר, ע\"י תשובה מחטאת האדם המגונות ומדותיו הפחותות, או מי שנפשו לכתחלה היא נפש טהורה. כי היסוד האמתי של תכונת האומה הישראלית הוא שאיפת הצדקה העליונה, צדקת ד' בעולם, וכל מי שנזדהם באיזה חטא, לפי אותה המדה של זוהמתו אין חפץ הצדקה והטוב מאיר בקרבו כראוי, וע\"כ לא יקושר באמת עם התכונה הלאומית עד אשר יטהר.",
  "summary": "אי-אפשר להידבק בלאומיות הישראלית, כל עוד לא נטהרים מפגמי החטא והמידות המגונות."
 },
 {
  "id": 3170,
  "article": "כדי להסיר כל מסך מבדיל בין הטוב האלהי הכללי ובין הנפש הפרטית הצמאה לו, צריך להבדל מכל פגם מוסרי, בכל המושג הרחב שלו במובן הכללי, שכולל זכוך המדות כולן וטהרת המעשים השכלית, שכל אלה הם התפשטות האור האלהי, בעולם בתכונה כללית מקפת את האנושיות וכל ההויה, בכל מה שיש מקום לתכונת מוסר לחול שם. וכדי להסיר ג\"כ את המניעה המעכבת מהשלמת הלבוש הישראלי. המלביש את הטוב האלהי המופשט ע\"פ סגנונו המיוחד, צריך להסיר כל מניעה מעשית מכל הנוגע לנפש הישראלית. וזאת היא התכונה המצרכת לתשובה גמורה מכל פרטי פרטים של כל חטא ועון ע\"פ התורה שבכתב ושבעל פה, שכולה היא נשמת ד' בקשר ישראל.",
  "summary": "כדי להסיר את המסך שבין האדם לטוב האלוהי צריך לסור מכל פגם מוסרי, וכדי לזכות בלבוש הישראלי צריך לסור גם מכל חטא ופגם מעשי."
 },
 {
  "id": 3171,
  "article": "צריך אדם להיות מחובר תמיד עם תמצית הטוב האלהי המקושר בשורש הנשמה של כנסת ישראל כולה. ובזה הוא זוכה לתשובה. כי תמיד יגלו נגד עיניו גרעונותיו וחטאיו, שהם נובעים ממקור ההתנכרות, שהתנכר לאומה האלהית. שהיא צור חוצב ומקור כל הטוב שבו. אל יכהל מלהיות מחובר עם שורש נשמת האומה כולה, אע\"פ שבהסתעפות הענפים הפרטיים נמצאים ג\"כ רשעים וגסים, אין זה מגרע במאומה את האור הטוב האלהי של כללותה, וניצוץ נשמת אלוה שרוי הוא גם בכל הנפשות הפרטיות היותר נפולות. ומתוך שכנסת ישראל חובקת בקרבה את הטוב האלהי לא רק לעצמה כ\"א לכל העולם, ליקום כולו, הרי הוא בא מתוך הדבקות העזה בתוכיות נשמת האומה - לדבקות באלהים חיים, ע\"פ הברכה האלהית המלאה כל, ואור שכינה שורה עליו בכל הדרה ועוזה.",
  "summary": "על-ידי החיבור לטוב האלוהי שבכנסת ישראל מתעוררים לתשובה, שכן החטא נובע מהתנכרות לאומה ולשורשה שכולו טוב."
 },
 {
  "id": 3172,
  "article": "אי אפשר לאדם שיהיה מצטער באמת בצרת הצבור כ\"א כשיקדש את דרכיו ויתקן מדותיו וישוב בתשובה שלמה. ההשתתפות בצרת הצבור בעומק הלב היא עצמה, היא ג\"כ שכר מצוה, שזוכים לזה רק זכי הנפש תמימי דרך ההולכים בתורת ד'.",
  "summary": "אי-אפשר להצטער באמת בצרת הציבור אלא על-ידי תשובה, והשתתפות זו היא עצמה שכר מצווה."
 },
 {
  "id": 3173,
  "article": "דרך התשובה היותר מקורית וטובה, הנובעת מאור התורה בעולם, היא השנון בחלק דיני ממונות וכל המשפטים שבין אדם לחברו הכלולים אצלנו בלמוד \"חשן משפט\", בכל הבקיאות הגירסאית היותר בהירה וכל החריפות הישרה והרחבה היותר אפשרית. היא מתקנת את כל מכשולי הלב שבחיים ומעמידה את הצדק האלהי על בסיסו הנאמן ונוטלת את מחץ הספק והנבוכה מתוך הנשמה, ע\"י מה שמאירה היא באורה הבהיר את דרך החיים המעשיים. אמנם צריך תמיד להכשיר את הלב ואת המח ע\"י יתר חלקי התורה, וביחוד ע\"י השפעה מוסרית ועיונית חזקה ורחבה, בטל האור של ההגיונות הפנימיים שכהכרות האלהיות האציליות, כדי שתהיה הנשמה מוכשרת להתדבק יפה כצדק האלהי שבחלק המשפטי של תורת החיים, ואז יבא לה מקצע זה כשמן בעצמותיה לרוממה ולשגבה.",
  "summary": "העיסוק בדיני ממונות מבסס את טהרת השכל והלב ומסיר את הספקנות."
 },
 {
  "id": 3174,
  "article": "כשחפץ אל הצדק המוחלט התיאורי בצורתו האצילית מתגבר הרבה בנשמת האדם, על ידי טהר נפשו במדות טובות ומעשים טובים, ותשובה גמורה מאהבה, פורצת היא התשוקה העליונה הזאת ובוקעת את כל האוירים הרוחנים, ודוחקת את עצמה עד למטה לארץ, ודורשת בחזקה את תפקידה להריץ בארץ משפט. ומזה נולדת חבה חמימה מאד לעיון ולשנון של עמקי ההלכות שבין אדם לחברו, והמקצוע היותר גדול שבתורה, שהוא דיני ממונות, הולך ומתרחב, מתחדד ומתלבן, ועמו כל המקצעות של ההלכות המעשיות. וכיון שהצורה הרוחנית של הצדק האלהי מתגלמת בחיי המעשה הרי היא מוסיפה עז, והנשמה מתחזקת עוד יותר, וההארה הרוחנית שלה מתבררת עוד במעלה יותר עליונה.",
  "summary": "כשחפץ הצדק האצילי מתגבר, הוא בוקע ויורד ומתלבש בפרטי הלכות ודינים ממוניים, וכוחו מתגבר."
 },
 {
  "id": 3175,
  "article": "כשהאדם רוצה, שכל חושיו וכחותיו הפנימיים יתקדשו בבת אחת לפי אותה העליה הרוחנית שבהכרתו כשהיא מתעלה, וכן שכל הפגמים המעשיים יתישרו מיד וישתלמו בתקון מוחלט, לא ימצא לנפשו שוב מעמד ולא יוכל לחזק את רצונו לצעוד על דרך השלמות האמתית. אלא העיקר שהכל בו היא עלית ההכרה, הגברת אור התורה, והתשובה המעשית תהיה סמוכה לה, בתחלה בדברים שלהבא, ואח\"כ בדברים שבעבר הנח להתקן, ואח\"כ יתרחב החוג גם בדברים שתקונם כבד, וכה ילך הלך ועלה עד אשר יזכה לתקן את הכל : אבל אל יזוז משום דבר מצעידתו הרוחנית ע\"פ אותה המדרגה הפנימית שנשמתו בקרבו תובעת אותו.",
  "summary": "כשרוצים לקדש את כל הכוחות בבת-אחת, קשה לעמוד ולצעוד, והעיקר הוא עליית ההכרה והתיקון בשלבים."
 },
 {
  "id": 3176,
  "article": "עיקר כבדות ההשגה הוא בא ממה שהרצון אל הטוב ואל השלמות נחלש ע\"י פגמי המדות והעונות. ובאמת היה ראוי גם להתענות כדי להתיש את כח הרע שבחומר, המונע את הרצון מלעלות במעלותיו, אבל צריך לשקול ג\"כ את הכח הרוחני והגופני אם הוא מסכים לזה. ובכל אופן אין להתיאש מעלית הרצון, ואפילו כשנשארים כמה פגמים, שלא נתקנו, בין כמדות, בין במעשים, צריך לצפות לחסד ד' ולתשועה עליונה, כי \"טוב וישר ד' ויורה חטאים בדרך\".",
  "summary": "עיקר כבדות ההשגה נובעת מפגמי העוונות ברצון, ואף שראוי היה להתענות, צריך האדם להתחשב בכוחותיו, ובציפייה לחסד ה' יתעלה הרצון."
 },
 {
  "id": 3177,
  "article": "המוסר הפנימי צועק הוא לקרבו של אדם : כן אדם שובה מעונותיך. לפעמים הצעקה כל כך הומה היא עד שהיא מערבבת את כל ההרמוניה של החיים, והאדם מוכרח לעלות במעלות הרוחניות הגבוהה מערכו, עד כדי לבסס את סדר עולמו הפנימי. אבל כאן הגבורה מוכרחה לבא לעזרה, גבורתו הפנימית של האדם צריכה לעמוד לו בעת כשלון הרוח היותר מרור. מפני אמץ הכח של התביעה המוסרית לפעמים מבולבל הוא האדם ואינו יכול להחלץ ממסגרותיו, מדות ותכונות רעות, מעשים רעים, עוזבי דרך תורה ומוסר, מעיקים עליו, רואה הוא דרכו סוכה בסירים, אין מוצא לתקון, חבול הוא בידי אחרים ואין מעמד: - אבל מכל אלה אור שמש צדקה יזרח.",
  "summary": "המוסר הפנימי הומה בקרבו של האדם ומעוררו לתשובה, ודוחפו לקפיצת מדרגות העלולה לאבד את הרמוניית החיים."
 },
 {
  "id": 3178,
  "article": "אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה. ואפילו אם התשובה קשה לו, מפני דברים שבין אדם לחבירו, ואפילו כשהוא יודע בדעתו שאינו יוצא ידי חובתו, ומתוך איזו רפיונות איננו יכול לתקן את הענינים שבינו לבין חבריו, אל יניח בלבבו שום חלישות דעת הגורמת להקטין יקרת ערכה של התשובה. ואין ספק, שמתוך ההשלמה בכל מה שאין לו מניעות יזכהו השי\"ת לתקן בכי טוב גם את כל הדברים שיש לו עליהם מניעות גדולות שא\"א לו לנצחן.",
  "summary": "אין להיבהל ממונעי התשובה, ואפילו בעבירות שבינו לחברו, שכן אם ישתדל במה שביכולתו לתקן יזכהו ה' לתקן הכל."
 },
 {
  "id": 3179,
  "article": "יסוד התשובה צריך לעולם להיות מונח על התיקון של להבא. ובתחלה לא ישים כל כך לעיקר מעכב על דבר העבר, כי אם יבא מיד לעסוק בתיקון העבר ימצא מניעות רבות ויהיו דרכי התשובה וקרבת ד' קשים לפניו : אבל בהיותו עסוק באמת לתקן את מעשיו, הדבר מובטח שאז יעזרוהו מן השמים גם כן על תקנת העבר.",
  "summary": "אף שיש עניינים שלא שב עליהם עדיין בלא סיבה, אל יתעכב מלשוב בשמחה על שאר דברים."
 },
 {
  "id": 3180,
  "article": "יש אדם שהתביעה המוסרית מאירה בנשמתו בבהירות גדולה, וכל ציור של רוממות מוסרית שהוא מציר, מיד נפשו נתבעת ממנו להתאים עם מהלך חייו, ומתוך שהמעין הציורי הוא שוטף במהירות הרבה יותר מהתנועה המעשית והתכנים הטבעיים, שבטבע הגוף והנפש, ע\"כ הוא תמיד מלא צער ומרירות על נפשו, על קוצר ידה מעשות את חיוביה ומלמלאות בעומק רצונה ורגש עצמיותה את השקוף לה מהאור המוסרי הטוב והנחמד. ויש, שמכשרון קדוש זה תצמח יראת היצירה, שלא יחפוץ להסתכל בבהירות הציורים, ששם מעורבים הם יחד תאורי המוסר, המדע, וההשקפות העדינות שבמרומי הקודש, - כדי שלא יכפל צערו הנפשי עד בלי די. במעמד כזה צריכים להוציא אל הפועל את העז הנפשי ולאחוז עם זה ג\"כ במדת התשובה הרצונית. שהיא תמיד מלוה את כל ההולך בנתיבות החיים העליונים, ואת כשרון הרוח העליון, הנחמד, להרבות עושר קודש להגדיל תורה ולהאדירה, אל יתן להתכמש מפני התביעות המוסריות שמתגברות עליו, כ\"א יחרץ לעומתן בבטחון, שמאורה של תורה יחזירנו תמיד למוטב בצורה היותר עליונה, ויראה להרבות רכושו השכלי והציורי בחרות הנשמה היותר מסוגלה לו, ואל יפחד לבו, \"יהלמני צדיק חסד ויוכיחני שמן ראש אל יני ראשי\".",
  "summary": "כשהתביעה המוסרית והציור הרוחני גדולים מהיכולת המעשית, צריך לאחוז בתשובה הרצונית ולא להרפות מהתביעות הגדולות."
 },
 {
  "id": 3181,
  "article": "גדול ונשגב הוא אושר התשובה. האש השורף של צער החטא בעצמו הוא מזקק את הרצון, מטהר את האופי של האדם בטהרה עליונה ומאירה, עד שהעושר הגדול אשר באוצר החיים של התשובה הולך ומתפתח לפניו. הולך הוא האדם ומתעלה ע\"י התשובה. ע\"י מרירותה וע\"י נעמה, ע\"י יגונה וע\"י שמחתה. אין דבר מצרף ומטהר את האדם, מעלהו למעלת אדם באמת, כהעמקת התשובה, \"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד\".",
  "summary": "צער החטא בעת התשובה מזקק את הרצון, ומצטרף עם השמחה להעלות את האדם למעלה ממעלת צדיקים גמורים."
 },
 {
  "id": 3182,
  "article": "שלהבת החרטה, הבאה מנפש נדיבה, ע\"י אבוקת אור התשובה, אש קודש היא, אש מלאה אור וחום, מלאה חיים. כשהיא חלה על רוח טהור, על נשמה חיה ומוארה באור חן ושכל טוב בדעת קדושים, אז היא מתהפכת לכח אדיר ורענן, לכח פועל, מזקק ומטהר. מוסיף עז ועצמה, ומסקל נתיבות ותוכן רוחות חדשים לכל מהלכי החיים.\nהתנערות חדשה והתעוררות מלאה לשד עלומים היא מביאה עמה. והאדם נעשה בריה חדשה. מזוקקת ומצורפת, ואל על יביט אל מרומי הדעת והבינה, שהיא המביאה לידי תשובה, ומאורו של משיח, משורש כל התורה וכל המצות כולן, כל המעשים וכל המדות בכללותם, יבאו לו קרנים להאיר בהן את מסלותיו האפלות ואת דרכיו השוממים, ויחד עם בניניו בנין עולם יבנה ורבים ילכו לאורו, אשר בראשית הודלק רק למענו, נר לאחד ונר לרבוא רבבות עם, \"וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת\".",
  "summary": "שלהבת החרטה הבאה על רוח טְהורה, הופכת את האדם לבריה חדשה, מוארת ומאירה לרבים."
 },
 {
  "id": 3183,
  "article": "כשם שצריכים להעלות את המדות והמחשבות הרעות לשרשן, כדי לתקנן ולמתקן, כן צריכים להעלות את המדות והמחשבות הקטנות, אע\"פ שהן טובות אבל אינן במעלה גדולה ומאירה, למקור שרשן, ולהאירן באור של גדולה. וכשם שמועילים לעולם כולו בעלית המדות והמחשבות הנפולות, כך ויותר מועילים ומטיבים לעולם ע\"י העלאתן של המדות והמחשבות הקטנות כשעולות לאורה גדולה. ומדה זו של העלאת דברים קטנים לגדלות אינה פוסקת בכל עת ובכל שעה, והיא התשובה הגמורה שצדיקים גמורים באים על ידה להיות עולים במעלות בעלי תשובה.",
  "summary": "כשם שצריך להעלות את המידות והמחשבות הנפולות, כך צריך להעלות את המחשבות הקטנות, וזוהי תשובתם של הצדיקים הגמורים."
 },
 {
  "id": 3184,
  "article": "כשמסתכלים הסתכלות רוחנית, ומכירים שהעינים הרוחניות סתומות הן מפני פגמי הנפש, שגרמו העוונות, ומתוך הצער של מיעוט האורה מתחרטים על החטאים בכלל ובפרט, וחפצים בכל לב לטהר את המעשים והמדות על מכוניהם, כדי שלא תשאר עוד הסתימה מעכבת את האור העליון מלחדור בתוכיות הנשמה החושבת. - זהו הדרך לבא לתשובה עילאה, תשובה דחזיא לחפאה על כל עובדין.",
  "summary": "הצער על פגמי הנפש ומיעוט האור שגרמו העוונות, וחפץ הטהרה ופתיחת האורה – זוהי הדרך לתשובה עילאה."
 },
 {
  "id": 3185,
  "article": "לפעמים ע\"י מה שמתאמצים להיות מדובק ברוחניות עליונה, מתרוממים כל כחות החיים הרוחניים למעלה בעולם המחשבה העליונה, והגוף נעזב מן הנשמה, וע\"י זה המדות הרעות שולטות בו. ואח\"כ כשההסתכלות הרוחנית העליונה נגמרת, וכח החיים חוזר לרגילות שלו, מוצאת הנשמה את הגוף שבור בקלקולי תכונותיו, ומתחילה מלחמה פנימית גדולה ומסוכנת מאד. ובשביל כך צריכה היא התשובה, עם חפץ זכוך המדות, להיות קודמת לעליה ההסתכלותית, ואז מכשירים איזה צד של מגע בין הגוף אל הנשמה גם בהתעלותה העליונה.",
  "summary": "התשובה וזיכוך המידות מקשרים את הגוף לנשמה, כדי שלא תזניח אותו בשעת עלייתה הרוחנית ותגרום למלחמה ביניהם."
 },
 {
  "id": 3186,
  "article": "כשבאים לשוב בתשובה צריכים לדעת שאין שום מניעה בדבר. אפילו אותם כ\"ד הדברים המעכבים את התשובה, תיכף כשמבקשים ובאים לשוב עליהם שוב אינם מעכבים. ואין לבטל שום נטיה של תשובה, לא קטנה שבקטנות, מפני שפלותה, לומר שאין הרעיון הקטן ראוי לפי מדתו שהאדם משער את עצמו, ולא את הרעיון היותר גדול, לומר שהוא גבוה יותר מערכו. כי הכל עולה ומצטרף ביחד לקומה שלמה ועולם מלא של תשובה, שהוא יקר, גדול וקדום מכל העולמות האחרים.",
  "summary": "גם על הדברים המונעים את התשובה אפשר לשוב, ואל יוותר על תשובה קטנה או גבוהה מערכו, שכן הכל מצטרף."
 },
 {
  "id": 3187,
  "article": "מה שמוטבעים לפעמים במניעות גדולות, בין בענינים שבין אדם למקום, בין בענינים שבין אדם לחברו, לא יעכב כלל את התשובה הרוחנית. וכיון שמבקשים לשוב אל ד' שבים. והאדם מתחדש כבריה חדשה. והציצים המעשיים, שצריכים לזירוז גדול לתקנם, יצפה עליהם תמיד לתקנם, ויסגל לעצמו מדת השפלות ביותר כ\"ז שלא תקן איזה דבר בפועל, ממה שיש לו לתקן בדרך מעשי, וישתוקק לתקון השלם. וממילא יבא הדבר לידי כך שיעזרהו השי\"ת לתקן הכל בפועל. אבל גם כשלא נזדמן לו עדיין התקון, בין מצד מניעות חיצוניות או מצד מניעות פנימיות, שעדיין אין רצונו תקיף כל כך, וההסכ לדרכי התקונים המעשיים עדיין לא באה לו כהשלמה, מ\"מ יאחז בתשובה הרוחנית בכל עז ואומץ, ויהיה תקיף בדעתו, שסוף כל סוף אחוז הוא בתשובה, שהיא ענין יקר מכל מה שבעולם, וירבה בתורה, במדות טובות, בחכמה ובהנהגה ישרה בכל מה דאפשר לו, וישפך שיחו בתפלה לפני קונו להוציא אל הפועל את חלקי התשובה שעדיין לא יצאו אל הפועל, בעבור עצמו ובעבור כלל ישראל ובעד כל העולם כולו ובעד התקון הכללי של השכינה, אור ד' בעולם, שיהיה בתכלית השלמות, וישתוקק שכל הנשמות תהיינה מתוקנות ונהנות מזיו השכינה, והכל ישבעו טוב ושפעת חיים.",
  "summary": "אין דבר המעכב את התשובה, וגם לפני שתיקן את כל מעשיו יאחז בתשובה הרוחנית, עד שיעזרהו ה' לתקן הכל."
 },
 {
  "id": 3189,
  "article": "כשעושים איזה דבר בנטיה של חלין. של גופניות ובהמיות, אם רק הוא של היתר, תיכף כשמתעוררים לשוב ע\"ז מתעלים כל הכחות ומתהפכים לאצילות ולקדושה. \"במצוות עשה אינו זז משם עד שמוחלין לו\", ובעניני היתר תיכף כשעולה ברעיונו לשוב הוא מתקדש, והפעולה וכל כחה מתקדשים עמו, והעצבון הבא מתוך תענוגי חול מתהפך מיד לשמחה של מצוה, \"ולישרי לב שמחה\".",
  "summary": "מעשה של היתר שנעשה בבהמיות, הופך לקדושה ברגע, כשעולה בדעתו לשוב."
 },
 {
  "id": 3190,
  "article": "כששואלים : מהיכן העצבות באה? צריכים לפתור: מהשפע של המעשים, המדות והדעות הרעות על הנשמה, שהיא טועמת בחושה החודר את מרירותם, והיא נסלדת, נפחדת ועצובה. וכשאור התשובה מופיע, וחפץ הטוב כשהוא מתגבר בתכונתו המקורית, צנור של עונג ושל שמחה נפתח, והנשמה יונקת מנחל עדנים, וכשהכשרון המעשי לוקח לו את התמצית של ההרגשות הנעימות הללו, יוצא-לאור המוסר הטהור העליון, המצליח את החיים בהודו.",
  "summary": "העצבות נובעת מהשפעת המידות והמעשים הרעים על הנשמה, והתשובה פותחת צינורות של שמחה ועונג."
 },
 {
  "id": 3191,
  "article": "כל עצבון בא מפני החטא, והתשובה מאירה את הנשמה ומהפכת את העצבון לשמחה. העצבון הכללי שבעולם מקורו הוא בזוהמת הכלל הנמצא בחללו של עולם, מחטאת הרבים והיחידים, ומחטאת הארץ הכמוסה, שיצאה לפועל בחטאת האדם, שצדיקים יסודי עולם, ומשיח ביחוד, שבים בתשובה על מהות חטא זה ומהפכים אותה לשמחה.",
  "summary": "העצבות באה מהחטא והתשובה הופכתה לשמחה, והצדיקים, ובפרט נשמת המשיח, משמחים את העולם בתקנם את שורש החטא העולמי."
 },
 {
  "id": 3192,
  "article": "אם מזדמן הדבר, שאוכל אדם במחשבה פסולה או נמוכה, והוא שב מיד לאחר האכילה לרומם את מחשבתו וכחותיו בתשובה מאהבה, הרי הוא מתקן את העבר, כאילו היתה תחלת האכילה בכונה טהורה. וזמן העכול, הראוי לברכת המזון, מסוגל יותר להרמה עליונה זו, הראויה לכהני ד'. אשר את לחם ד' הם אוכלים, \"כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים\".",
  "summary": "בתשובה מאהבה מתקנים את האכילה הגסה למפרע, וזהו עניין ברכת המזון ואכילת הכהנים המכפרת על הבעלים."
 },
 {
  "id": 3193,
  "article": "האכילה הגסה, אע\"פ שבאה מתוך חולי והכרח, יש בה פגם, ומ\"מ נראה שנח מאד להעלות אותה בקדושה. אבל תשובה ודאי צריכה להתחבר עם תקון והעלאה זו ; הכח המתרבה כשהוא משמש לקדושה עולה הוא ליסודו גם אם בא לכתחלה ע\"י אכילה גסה, כיון שיש כאן דחיפה של הכרח מצד חולי וחולשה וכיו\"ב, ואינו דומה לדבר האסור, שעליתו מעוכבת הרבה מאד.",
  "summary": "אכילה גסה הבאה מתוך חולי – קל להעלותה, ואינה כאכילת מאכלות אסורות, ומכל-מקום יש לצרף לכך גם תשובה."
 },
 {
  "id": 3194,
  "article": "בדיעבד כשאוכלין בלא כונה טובה או כשנכשלין באכילה גסה, שנקרא פושע, כשמתכונים לשוב על זה בתשובה שלמה אחרי האכילה, ולהעלות ולברר את ניצוצי הקדושה שבאכילה זו, יש תועלת ותקוה. ואל ירף הנלבב מלתקן את כל אשר תשיג ידו, אחרי כל אכילה, בתשובה מאהבה, בשמחה וטוכ לב, בלא עצבות, כ\"א בחדות ד, ובלב נשבר ונדכא, המלא גודל ועז קודש, ואז יפעול ישועות לו ולעולם. וגם אם עברו עליו בעת אכילת המזון עצמה כמה נפילות ונסיגות, עוד ישוב ויתעלה ויזכה לאכול לחם קדש בקדושה עליונה, והפשע יהפך לשפע, שפעת טובה וברכה ורחמים ורצון, \"וטוב לב משתה תמיד\".",
  "summary": "התיקון לאכילה גסה צריך להיות בשמחה ובלב נשבר, ובכך מעלים את ה\"פשע\" ל\"שפע\"."
 },
 {
  "id": 3195,
  "article": "מרעיונות כאלה של קדושה ושל תשובה שהם מביאים לידי עצבות צריכים להתרחק לפעמים, כי יסוד השמחה הקשורה בעומק הקודש הוא גדול מכל תוכן של קדושה ושל תשובה אחרת. ע\"כ כאשר באות לו מחשבות של יראה ושל תשובה בדרך עצבון יסיח דעתו מהם עד שתתכונן מחשבתו, ויקבל עליו כל התוכן של קדושה ושל יראת שמים בדרך חדוה ושמחה הראויה לישרי לב עובדי ד' באמת.",
  "summary": "לפעמים צריך להתרחק מרעיונות קדושה ותשובה, אם הם גורמים לעצבות, עד שתתכונן מחשבתו ויקבלם בדרך השמחה."
 },
 {
  "id": 3196,
  "article": "יש עצבון פנימי, שבא מהרגשת הלקוי הנשמתי. ביחוד כשהתכונה המעשית היא לקויה, ואין ההרגשה של האחריות המעשית מפורטת כ\"כ, מרגשת הנפש יותר בחסרונה מפני שהכח המעשי הוא קרוב לחוגה. משא\"כ האנשים שהם קרובים אל החוג המעשי, שלקויותיהם מתפשטות יותר בעולם הרוחני הרחוק, הם אינם יכולים להרגיש חסרונם עד כדי עצבון, ויכולים להיות יותר שמחים בטבעם. אמנם מי שלקויו המעשיים נוגעים ללבו, ושאיפותיו הן רוחניות אדירות, יראה להגביר את השטף הרוחני ולשעבדו לעולם המעשי באופן שיאיר את האופק המעשי, וע\"י עסק התורה המעשית יתפתח, והיה למאור של תשובה עליונה, שיתקן את הכל, את החיים המעשיים והעיוניים ביחד.",
  "summary": "הקרובים לחוג הנשמתי מרגישים בחסרונותיהם, והקרובים לחוג המעשי שמחים בטבעם, ויש שנועדו לתקן את שניהם כאחד."
 },
 {
  "id": 3197,
  "article": "אף על פגמים שיסודם הוא חלישות הגוף צריכים לשוב בתשובה, עליהם ועל כל תולדותיהם. מ\"מ צריכים להתחזק מאד שלא להתפחד יותר מדאי, ביחוד מפני הפגמים הללו שהמזג החולה של הגוף הוא סבתם, שכבר יש פתח גדול לחסד עליון שלא יחשב ד' לו עון את מה שבא לידו באונס המזג, בין במה שהוא במעשה בין בשוא\"ת. וכשם שטובה היא מרדות בלבו של אדם כך נחוצה היא ההתאמצות הלבבית, כדי להיות נכון לעבודת ד' בתורה ובעבודה תמה, בדעה צלולה עד כמה שהיד מגעת.",
  "summary": "גם על פגמים שיסודם בחלישות הגוף צריך לשוב, אך צריך שלא לפחד יותר מדי, כיוון שהוא אנוס בהם."
 },
 {
  "id": 3198,
  "article": "גם בדברים שאי אפשר לתקן אותם במחשבה כ\"א במעשה, כמו בין אדם לחבירו, מ\"מ אין לשער את הגודל שיש בכל הרהור של תשובה, אפילו כשהוא בא מצד יראה פשוטה יראת העונש, מפני שכל מדה קטנה שבקטנות גורמת לעורר בנפש ובעולם את המדות הקדושות והגדולות, ואור קודש מאור פני עליון מופיע בכל זיו בהדר אהבה ובנועם ד' ע\"י כל מחשבה הנוטה לטובה,; ואפילו אם יש בה סיגים רבים, החן הפנימי שלה, הקדש היסודי שבתוכה זהו שוה כל עושר, וכל חפצים לא ישוו בה.",
  "summary": "הרהורי התשובה, אפילו בדברים שאין להם תיקון במחשבה אלא במעשה, ואפילו הבאים מתוך יראה נמוכה – הנם בעלי ערך עצום."
 },
 {
  "id": 3199,
  "article": "אע\"פ שהעצבון והפחד בא מפני בטול תורה ומפני העונות כולם, מ\"מ תיכף כשמהרהרין בתשובה הרי הכל מתהפך לטובה, וצריכין מיד להתחזק באומץ בטחון בחסד עליון ב\"ה ולאחוז בתורה ועבודה כ\"א כפי מדתו. ואם לפעמים יראה לו, שהמדה המתעוררת ע\"י הקריאה בספרים מעניני המוסר והיראה אינה לפי מדתו, יתבונן ויחקור על מדתו מה היא, ויתחזק ויתאמץ ביחוד במדתו העצמית: וגם מזה אל ינח ידו ממה שמתעורר ע\"י הספרים, ואע\"פ שקטן מאד הוא צד התפיסה שלו בענינים שאינם כ\"כ שיכים לו, מ\"מ כל מדרגות הטוב והקודש צריכות להיות מקושרות זו עם זו, ויחד כולן יעשו חטיבה אחת להאיר עליו אור ד' ותורתו העליונה בנעם ד' וטובו.",
  "summary": "העצבות והפחד הבאים מהחטא מתהפכים לטובה בהרהור תשובה, ויש להתחזק במוסר המתאים למידתו, בלי לנטוש שום מידה כללית."
 },
 {
  "id": 3200,
  "article": "יש שאדם קורא בספרים מעניני מעלות של קדושה, ונפשו מצטערת ומתמוגגת בקרבו. צריך הוא להפריד את הצער לחלקיו, וימצא שיש לפעמים שחלק אחד ממנו הוא שמצטער על שהמדרגה הטובה הזאת היא רחוקה ממנו בעונותיו, וצריך הוא להתחזק בתשובה לבא למדה העליונה ההיא, ועם זה יתכן שיש באותה מדה חלק שהוא פחות מערכו, והוא מצטער מההצטמצמות שנפשו נוטה להצטמצם בתוך הקטנות הממוזגת במדה הטובה ההיא. וצריך הוא לברר לעצמו עד כמה יאושר באמת כשיקח מזו המדה, ועד כמה אשרו תלוי בשמירה שלא להשאר בצמצומה כ\"א לעלות למעלה ממדתה, \"מעלין בקודש\".",
  "summary": "הצער הבא מקריאת מעלות קדושה בספרים, מעורב מקטנות הקורא לעומתן ומקטנותן לעומתו, וצריך לברר בין שתי הנטיות."
 },
 {
  "id": 3201,
  "article": "יש שני אופנים של גדולת מדרגה. האופן האחד מצד המעשים והתלמוד, והאופן השני מצד הכשרון והתולדה, בשורש היצירה. מי שיסוד גדולת מדרגתו בא מצד התלמוד והמעשים, כשיורד ממדרגתו וצריך לעלות, צריך הוא לאחוז במדות קטנות ולשוב בהדרגה. אבל מי שיסוד גדולתו הוא מצד כשרונו בעיקר תולדתו מגדולת נשמתו, גם כשיורד ממעלתו, מצד מניעות פנימיות או חיצוניות, צריך הוא לשוב בגדולה וחפזון, בדליגה כעל כנפי נשרים, מבלי להתחשב עם הדרגות. ומ\"מ מצטרפת לזה ג\"כ תשובה במדות של קטנות ודקדוקים פרטיים השייכים להן, אלא שהן אינן עיקר מלאכת תשובתו של מי ששרשו גדול ונשגב, אלא כערך של סניפים המצטרפין, כתבלין הממתקין ועוזרים ומסיעים ליסוד העיקרי - היא התשובה הרמה הגדולה.",
  "summary": "מי שגדולתו מעשית ותלמודית – תשובתו הדרגתית, ומי שגדולתו בשורש יצירתו – עיקר תשובתו בדילוג."
 },
 {
  "id": 3202,
  "article": "בכל דרגה ובכל השגת עולם יש בה אוצר של קדושה, וכשאדם דולג ועף במהירות גדולה יותר ממדרגתו אז מתרוקן הוא מהתוכן הקדוש של הדרגות התחתונות, שהן הראויות לו, ולמדרגות העליונות אינו יכול להתדבק מפני שהן יותר מדי רוחניות בעדו. ע\"כ הוא צריך לשוב בתשובה בשברון לב ובשמחה אל המדרגות שעזב, ומ\"מ לא ישכח את הרושם של המדרגות העליונות, שכיון שעלה לא ירד, ואז יתהפך הכל לטובה.",
  "summary": "כשאדם מדלג מדרגות – את דרגתו הוא מאבד ואל העליונות אינו מגיע, ועליו לשוב למדרגתו מבלי לעזוב את רושם העליונות."
 },
 {
  "id": 3203,
  "article": "אפילו אם רואה אדם, שעם מה שנתעורר בלבו להחזיק בדרך ישרה ולהתגבר יותר בעבודת השי\"ת, מתגבר בו היצר הרע יותר ומפילו לתאוות ושפלות, מ\"מ לא יתחרט כלל על התגברותו ויוסיף גבורה על גבורתו, ועל המכשולים שאירעו לו בדרך עלויו ישוב בתשובה, וידע שכל זה כלול בכלל טעה בדכר מצוה דפטור מחטאת. ולא יירא כלל כ\"א יראה קדושה ותשובה יקח מכל דבר.",
  "summary": "כשהיצר הרע מתגבר כנגד כל התגברות בעבודת ה', אין להתחרט עליה אלא להוסיף גבורה, שכל הכשלונות הנן בכלל \"טעה בדבר מצווה\"."
 },
 {
  "id": 3204,
  "article": "ברפיון הרצון, הגורם כמה מכשולים, אשם הרבה חסרון הכח הגופני, אף שגם הוא אחוז בכמה גורמים מוסריים, מ\"מ בתקון התשובה צריכים לדקדק על כל הגורמים לרפיון הרצון, ולהשתדל בתקון כללי, בין ביחש המוסר והטוהר הרוחני בין ביחש הגוף וחזוק כחותיו, כדי שיהיה האומץ הנפשי מצוי ביתר תקון ושכלול בסיסי.",
  "summary": "ברפיון הרצון אשם גם חסרון הכוח הגופני, והתשובה צריכה לתקן את הרצון משורשיו המוסריים והגופניים."
 },
 {
  "id": 3205,
  "article": "כשמצירים דברים נשגבים, שאנו רחוקים מקנינם ומרכישתם בפועל, צריכים אנו לדעת, שהרחוק הזה איננו כ\"א רחוק גופני ולא נפשי. ע\"כ לתשובה אנו צריכים, כדי שנהיה קרובים לאור האידיאלי המתנוצץ ברעיוננו : אבל לא לבא לידי עצבות ובטול המטשטש את אומץ החיים כ\"א בטול פנימי עדין, המשפיל את הצד המכוער שבנו ומרומם את כל מהות הטוכ והעדין, \"ימין ד' רוממה, ימין ד' עושה חיל\".",
  "summary": "ריחוק האדם מציוריו הרוחניים הנו ריחוק גופני ולא נפשי, ולכן כדי להתקרב אליהם עליו להשפיל רק את הכיעור שבו, ולא לנפול לעצבות מדכאת."
 },
 {
  "id": 3206,
  "article": "מעוט האמונה בתפלתו, שבא לא מפני חוסר אמונה בהשגחה האלהית ח\"ו אלא מפני דכאות לבו מרוב עונותיו ועוצם שברון רוחו בתשובתו, סופה שתתהפך לאמונה עליונה ואדירה, בימין ד' רוממה, שתעשה נפלאות גדולות בעהשי\"ת המדריך ענוים במשפט ומלמד ענוים דרכו.",
  "summary": "מיעוט אמונת האדם בתפילתו, הבא משברון לבו על עוונותיו, סופו להתהפך לאמונה עליונה בחסד ה'."
 },
 {
  "id": 3207,
  "article": "אם אדם נשפל כ\"כ בדעתו, עד שמרוב מרירות נפשו על עוצם ירידתו המוסרית, בכל חטאתיו, איננו יכול להרים ראש לעסוק בתורה ובמצות, בישובו של עולם ובחברת הבריות, במנוחה ושמחת נפש בריאה, צריך הוא לשים אל לבו, כי מדכאות לב כזאת על כל עונותיו הרי הוא ודאי באותה שעה בעל-תשובה גמור, וא\"כ כבר שגבה מעלתו, ויוכל להניח דעתו ולשוב לשמחתו וחדות רוחו ולעסוק בכל הטוב מתוך לב שקט ושמח, כי טוב וישר ד'.",
  "summary": "אם נפשו מרירה על חטאיו עד שאינו יכול לעסוק בתורה ובישוב העולם, ישמח את ליבו בכך שמעצם הצער נעשה בעל תשובה גמור."
 },
 {
  "id": 3208,
  "article": "הבושה שמתבישים בפנימיות הלב מפני החטא, אע\"פ שהיא דבר שבטבע, מ\"מ יש בה קצת כפרה. וכשמשימים הלב להרחיב את הבושה, כל מה שהיא מתרחבת הרי היא מרחבת את חוג הסליחה על כל החטאים כולם. כי הרי הם שייכים זה לזה בתוכן של עבירה גוררת עבירה, וא\"כ המתביש מאחד מחטאיו - מכולם הוא מתביש, והרי התשובה של יראת ד', שהיא הבושה, מתפשטת על כל שעור קומתו, ומתכפר לו בזה אפילו מחטאים דבעינן בהו תשובה רבתא דחזיא לחפאה על כל עובדוהי.",
  "summary": "כשם שעבירה גוררת עבירה, כך בושה על חטא גוררת סליחה על כל החטאים."
 },
 {
  "id": 3209,
  "article": "המדות הרעות הן באות לפעמים בתורת עונש על חטאים קודמים, ואין די במה שישתדל האדם להטהר מהן בעצמן, שלא ישוב לטהרתו כ\"א כשיפשפש במעשיו וישוב מהעונות שגרמו את אותו העונש של נפילת מדותיו.",
  "summary": "לפעמים המידות הרעות הן עונש על חטאים קודמים, וכדי לשוב מהן צריך לתקן את חטאיו הקדומים."
 },
 {
  "id": 3210,
  "article": "מעוט מתיקות נעימת התורה בא מחסרון בטבע הישראלי של הנשמה, שצריכין לתקנה ע\"י תשובה מכוונת לחסרון זה, וכיון שנותנים את הדעת לתקן את החסרון מיד חוזר האור העליון של הטבע הקדוש של הנשמה לזרח, וחוזרת מתיקות התורה להגלות.",
  "summary": "מיעוט מתיקות התורה נובע מחיסרון בטבע הישראלי, ובנתינת דעת לתקנו, מיד חוזר אור טבע הנשמה לזרוח."
 },
 {
  "id": 3211,
  "article": "לפי ערך בהירות התשובה שלפני הלמוד תגדל בהירות ההכנה של הלמוד ; השכל מתרומם ע\"פ יסוד התרוממות הרצון, והוא מתבהר לפי המדה של בהירות הרצון.",
  "summary": "לפי ערך בהירות התשובה שלפני הלימוד, תגדל בהירות הלימוד."
 },
 {
  "id": 3212,
  "article": "תשובה עילאה, שבאה מאהבה גדולה ומתון הכרה ברורה, מעלה את כל התוכן הלמודי במדרגה של הפריה ונביעה כזאת, שאין דוגמתה בשום תוכן למודי מצד עצמו.",
  "summary": "התשובה מאהבה מעלה ומפרה את התוכן הלימודי למעלה מערכו."
 },
 {
  "id": 3213,
  "article": "הכל מסיע להרמת הרוח, לתשובה עליונה, כל התורה, כל המדע, כל הכח, כל ידיעת העולם והחיים, כל ההתערבות בין הבריות, כל תכונת היושר והצדק. וכשאדם מרגיש פחד עלבון פנימי, טומאת גויה ונפש, צריך הוא לדקדק בכל יכלתו בכל צדדי החסרון שלו ולתקנם ולא יעסוק בזה באופן שטחי, כי אז יוסיף ירידה על ירידתו, כ\"א בעיון חודר ובאומץ רוח טהור.",
  "summary": "כשמרגיש פחד, עלבון וטומאה, צריך לתקן את כל צדדי חסרונותיו – בתורה, במדע, בחיים ובחברה."
 },
 {
  "id": 3214,
  "article": "דוקא מתוך התשובה האמתית הטהורה צריכים לשוב אל העולם ואל החיים, ובזה משיבים את הקדושה על מכונה וממליכים את השכינה בעולם.",
  "summary": "דווקא מתוך התשובה האמיתית צריכים לשוב אל העולם והחיים, ובכך ממליכים את השכינה בעולם."
 },
 {
  "id": 3215,
  "article": "\"כל המרפה עצמו מדברי תורה אין לו כח לעמוד בעת צרה\", והוא הדין אפילו במצוה אחת, והקב\"ה ברב חסדו מעורר רחמיו לזכור בעת צרה את צדדי הטוב וההתעוררות הקדושה של דברי תורה ומצוה, ומתוך הצרה טועמים כל פרט ופרט מפרטי ההתרשלות של תורה ומצוות, ושבים בתשובה והקב\"ה מקבל, ומתוך צרה ממציא פדות ורוחה.",
  "summary": "המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כוח לעמוד ביום צרה, אך הקב\"ה ממציא לו תשובה מתוך הצרה על-ידי הטעמתו את טוב התורה."
 },
 {
  "id": 3216,
  "article": "צריך למהר לשוב בתשובה על כל חטא, אפילו אם יהיה מהדברים הקלים מאד, כי אחור התשובה דומה לאחור טומאה במקדש ושהית כלאים בלבישה ושהית חמץ בפסח, שכל רגע בפ\"ע הוא חטא מיוחד, ובהכפל חטא קל הרבה פעמים הרי הוא כעבות העגלה. וכן מי שהוא במדרגה של השגות עליונות צריך לשוב בתשובה על כל דבור יתר שיצא מפיו או אפילו דבור נחוץ וקדוש בלא קדושה פנימית, שכלית והרגשית, הראויה לו לפי מדרגתו.",
  "summary": "איחור התשובה מקשה על עשייתה, ובעלי השגות עליונות צריכים לשוב אפילו על דיבורים נחוצים שיצאו מפיהם שלא לפי דרגתם."
 },
 {
  "id": 3217,
  "article": "בערב שבת קודש צריכים לעסוק בתשובה על כל העבר בימות החול, כדי לקבל קדושת שבת בלא שום מניעה מכל דבר חטא ועון. ובמוצאי שבת קודש צריכים לשוב בתשובה על הת של הארת השבת, שיהיה נקי בלא שום תערובת, כדי שאותם הענינים, שמפני קדושת השבת הם מתבטלים ואינם יכולים לפעול ולהזיק, לא יפריעו את מהלך הכשרות של ימות החול, שאין בהם אותה ההגנה. וזהו ענין קדוש ידים ורגלים של פשיטת בגדי הקודש של כהן גדול ביום הכפורים. כי אותם צחצוחי טומאה המתפרצים לתוך הקודש, ומפני גודל א הם מתאמצים להתדבק בו, ובעת שליטת הקודש עצמה אינם יכולים לעשות מאומה, - אבל אחר עבור הארתה צריכים להשמר מהם ע\"י תשובה גדולה רבת החדוה העז והענוה.",
  "summary": "ניצוצות הטומאה נדבקים בקודש, ואחר גמר השפעתו הם מתעוררים, וזהו יסוד התשובה במוצאי-שבת, וקידוש הידים והרגלים של פשיטת בגדי הקודש ביוה\"כ."
 },
 {
  "id": 3218,
  "article": "אסור לה להיראה שתהיה מופרדת מהחכמה כ\"א תמיד תהיה מחוברת לה ויונקת ממנה, וממילא משפיעה עליה, וזה נוהג בין בהזרחה הכללית של הברקת היראה והחכמה בנפש בין בכל הפרטים המסתעפים שלהם, שעל כל פרט של פרטי היראה צריכה החכמה להאיר את אורה, ומתוך כל פרט מפרטי החכמה צריכה יראת אלהים, ככל ערכיה, המעשי, המדותי, הרגשי, וגם הדמיוני, להיות מתפרנסת, ומהחבור המתאים של אלה שני המאורות מאירה נשמת האדם, והופעת התשובה, רווית העדן השמחה והחיים, באה לעולם.",
  "summary": "היראה וכל פרטיה מוכרחים להיות מחוברים עם החכמה וכל פרטיה, ומחיבורם מאירה נשמת האדם."
 },
 {
  "id": 3219,
  "article": "השאיפות השכליות הבהירות מרוממות את האדם מעל חוג המעשה המצומצם. בשעה שהן מבוססות יפה הן מזרזות אותו בתקון המעשה של להבא ומישרות לפניו את דרך החיים, אמנם פועלות הן ג\"כ סקול דרך תשובה על העבר, שאין קלקולי המעשה חוסמים את אורח חייו, מפני שהוא מכיר בבהירות עד כמה אור הדעת, המכינה ומיסדת את התשובה, עוקר את כל שרשי הרע מיסודם העיקרי ומחזירם לטובה, וזדונות מתהפכים לזכיות.",
  "summary": "השאיפות השכליות מיישרות את מעשי העתיד, ועוקרות את שורשי הרע שבקלקולי העבר."
 },
 {
  "id": 3220,
  "article": "כשאדם רוצה להיות דוקא צדיק גמור, קשה לו להיות בעל תשובה. על כן ראוי לו לאדם שתמיד ישים אל לבו את השאיפה להיות בעל תשובה שקוע ברעיון התשובה ושואף להתגשמותה המעשית, ואז תוכל תשובתו להרים אותו למעלה, עד מדת צדיקים גמורים, ולמעלה מזה.",
  "summary": "השאיפה לצדיקות מקשה על השאיפה לתשובה, ועדיף להשתקע בתשובה והיא תביאהו למעלה ממידת הצדיקות."
 },
 {
  "id": 3221,
  "article": "בעל תשובה מוכרח ללכת בדרכים עליונים, בארחות חסידות ומחשבה קדושה. אכן ישנם אנשים כאלה שנולדים בטבע להיות אפשר להם להיות צדיקים מעיקרם. והם גם אם נזדמן שחטאו ועושים תשובה יכולים אחר תשובתם להיות כארחות חייהם בדרך צדיקים דמעיקרא, לא בתגבורת להבת קדושה ניכרת וחושקת תדירה, אבל אותם שמטבעם יש בהם נשמות כאלה שתמיד הם צריכים לתשובה, הם הם הקרואים להיות חסידים ואנשי קודש.",
  "summary": "בעלי תשובה מוכרחים ללכת בדכי חסידות, ורק הצדיקים באופיים יכולים אחר תשובתם ללכת בדרך של צדיקים."
 },
 {
  "id": 3222,
  "article": "יש שהרוח נופל בקטנות ואין האדם מוצא בנפשו נחת רוח, מפני מעוט המעשים הטובים שלו ומפני חשכון עונות ומעוט שקידת התורה, וצריך האדם להתאמץ בסוד המחשבה, וידע כי \"המבין דבר מתוך דבר - מחשבה דיליה חשיב קמי קוב\"ה מכל קרבנין ועלון\", א\"כ יש למחשבה קדושה וציורים שכליים עליונים כל סגולות הקרבנות וכל סגולות העבודות המעשיות השייכות להן, והוא הדין כל סגולות התורה המעשית שבפה ודבור של גופי תורה המכוונים כנגד הקרבנות ונמשכים מהם, ויתחזק מאד במה שלפעמים יש שמעוט המעשים והלמודים בפועל בא לו רק מפני נטיתו הגדולה לרזא דמחשבה, ויכול להיות שהרבה חלקים מנפילותיו הם באים מפני שלא החשיב כראוי את יסוד מחשבתו. ע\"כ יתאמץ יותר בבינה פנימית להבין, כי תקון העולם כולו ורפואת כל הנפשות כולן הכל תלוי ביסוד המחשבה, וירומם את מחשכתו עד כמה דאפשר לו ויתעלה לתשובה מאהבה פנימית, \"אשרי העם יודעי תרועה ד' באור פניך יהלכון\".",
  "summary": "כשאדם נופל ברוחו מפני עוונותיו, יתאמץ בהכרת ערך מחשבותיו, שכן יתכן שנטייתו אליהן וחוסר החשבתו אותן גרמו לנפילותיו."
 },
 {
  "id": 3223,
  "article": "ישנם צדיקים כאלה, שלא די שכשמחסרים רגע אחד את השעור המלא והחי, לפי ערכם, מהדבקות האלהית העליונה, הם מרגישים את נפשם בעומק צרת החטא, ומתקנים את משברם ע\"י תשובה עילאה, ע\"י תשובה מלאה, אדירה וגדולה, אלא שגם אם הדבקות תהיה ממולאה רק מצד אחד, מיראה לבד או מאהבה לבד, הם מרגישים בזה כבר פגם עצום ופרוק של חבור הסדר האלהי בעולם, ונפשם עורגת לאחוז במדת התשובה העליונה, לתקן את הקלקול. והצדיקים העליונים, מלאי החסד והרחמים האלהיים על כל היצור, על כל העולמים וכל אשר בהם, מראש עד סוף, אלה הנאזרים בגבורה ונעטרים בתפארה, בתפארת אמת, הם מרגישים את אי שווי המשקל שבמערכת הדבקות המזוקקה שלהם. וגם אם המזוג של היראה עם האהבה לא יהיה נושא את המשקל השוה הראוי לו, אם חלק אחד יכריע יותר מדי על חברו, הם שבים בתשובה ועולים עד המקום העליון, שמשם משתפכים האוצרות אשר לשפעת הקודש, ומוצאים הם את המשקולת הקדושה העליונה במקומה, ומתקנים הם את פגם הצליעה של ירך יעקב, והולכים במישרים, \"רגלי עמדה במישור, במקהלים אברך את ד\"'. אלה הם הישרים אשר סוד ד' אליהם תמיד יגלה, \"ואת ישרים סודו\", אשר מזיו הציור של שאיפת יקרת מעלתם מתמלאה כל נפש חוקרת הוד וחיים, \"וחקר כבודם כבוד\".",
  "summary": "ישנם צדיקים שאפילו כשאהבתם אינה מאוזנת עם יראתם, הם מרגישים בעומק צרת החטא ושבים על כך."
 },
 {
  "id": 3224,
  "article": "הרגשת האמת היא יסוד התשובה. ההכרה, שהעולם כולו וכל הופעותיו הוא רק הזרחה ממעטה לבושו של אור האמת המחלטה האלהית, משרישה בלב אהבת אמת בהירה, וכל הבטאה מנגדת ליסוד האמת, בין שהיא בדבור בין שהיא בתנועה ובמעשה, הרי היא נטולה מן העולם. עבורה מהמציאות ומסולקה מן החיים. והבקורת העצמית, כשהיא חודרת יפה בתוכיותה של הנפש ומבררת יפה את כל הנעשה וההגוי, היא מעמקת את החרטה על כל העדור מאור האמת שבהופעות החיים של האדם, ומרגישה את הנוול, את הכעור ואת האפסיות שלו. ושב האדם אז בתשובה מאהבה אל אור האמת. ותלמיד חכם ג\"כ מבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי בעלותו על ערשו, להפקיד רוחו למקור האמת, להחליף כח לעבודת האמת, בתורה דכתיב בה אמת, - כגון :\"בידך אפקיד רוחי פדית אותי ד' אל אמת\".",
  "summary": "ההכרה באפסות השקר ואי-מציאותו, ואהבת האמת הנולדת מהם, הם יסוד התשובה מאהבה."
 },
 {
  "id": 3225,
  "article": "הישרות הטהורה אומרת, שכל עמל המדע צריך שיהיה מכוון אל היסוד האידיאלי לתן לרצון האנושי את הפנים היותר טהורים הראוים לו, לעדן את הרצון, לאמצו, לקדשו, לטהרו, להרגילו בחנוכים שונים שתהיה שאיפתו תמיד רוממה ושגיבה. יתעסקו המדעים איך להוציא מן הכח אל הפועל את כל הפרטים, שהרצונות הטובים והישרים השולטים בעולם שואפים אליהם, והם הם כל צרכי החיים ההגונים החמריים והרוחנים, אבל מרום פסגת מטרתם הכללית צריך להיות עדינותו של הרצון עצמו, בהירותו השכלית של הרצון והתאדליות עצמיותו. ואוי לה לאנושיות כולה כשהיא סרה מדרך הישרה, ותחת ליסד את המרכז של כל ההשלמות על הבסיס של עלוי הרצון תניח את הרצון עצמו בגסותו, בלא עבוד ועלוי. וכל עמלה יהיה רק למלא את התאוות הרצוניות. שהן זורמות כנחל גפרית וכל מיני גיהנם שולטין בהן. אז נופלת היא אנושי בכללותה ברשתה הנורא והמכוער של זוהמת עבודה זרה, אשר דם ירדפנה. וממעמקים תקרא אל אל אלהי אמת, לשוב אל התכונה הקדושה של יסוד ההשתדלות הכללית לעלוי הרצון, ואז \"תקרא וד' יענה תשוע ויאמר הנני\", כי \"קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת\". וזהו כל יסוד התשובה: התעלות הרצון והשתנותו לטובה, לצאת מחושך לאור ומעמק עכור לפתח תקוה. \"ועמי תלואים למשובתי\", \"שובה משובה ישראל\", \"שובה ישראל עד ד' אלהיך\".",
  "summary": "פסגת שאיפת עמל המדע צריכה להיות מופנה לעילוי הרצון עצמו, ולא רק למלא את התאוות הרצוניות."
 },
 {
  "id": 3226,
  "article": "החרטה הטבעית, הבוערת בלב מתכונתה של התשובה, באה מתוך צער הנשמה שהיא מצטערת מעמידתה על מצב אחד במעלתה, תחת שהיתה צריכה בכל עת לעלות מעלה אחר מעלה. וקל וחומר אם היא מרגשת בעצמה ירידה ; אלא שאם באמת ירדה לגמרי ממעלתה כבר אובדת היא ג\"כ את חוש הצער הרוחני, או עכ\"פ היא מפגימתו, ועי\"ז חדודו המר מתמעט. אבל הצער של עמידה על מקום אחד הוא נוקב ויורד עד למעמקי הנשמה, והרגשת הכאב גדולה היא מאד, מפני שהנשמה שלא נפגמה בירידה חושיה הרוחנים הם בה חיים וערים, ותבערת הצער של העמידה על מקום אחד, שהוא הפך וטבעה וכל מטרת הויתה, היא יוקדת בה כיקוד אש, שיהפך לשלהבת אהבה רבה מלאתי עונג עליון, בהתגברה לשוב אל מכון עליתה ולהחזיק יפה בתכונת התעלותה בכל עת, \"למען יזמרך כבוד ולא ידום ד' אלהי לעולם אודך\".",
  "summary": "צער העמידה במקום אחד גדול מצער הנפילה, שכן הנפילה עצמה פוגמת בחוש הצער, וצער זה הוא מקור החרטה הטבעית."
 },
 {
  "id": 3227,
  "article": "יש שהלב דוחק תמיד מפני עגמת-נפש, בלא טעם וסבה, וזה בא ממקור התשובה, שהאור העליון של זיו השכינה מתגלה בעומק הנפש בצורה מכווצת מאד. וצריך להזיל על נקודה גרעינית זו פלגים גדולים ממעין הדעה העליונה, ואז תצא לאור עולם בהרבה נגהות, גדולות ומפוארות, ותקיף את כל רז החיים, ועץ החיים יגלה בהדרת פארותיו על הנשמה. והתעלה והתקדש אז האדם, ויהפך אבלו לששון, וינחם וישמח מיגונו, \"ומאופל ומחשך עיני עורים תראינה\".",
  "summary": "עגמת הנפש הבאה בלא סיבה, הנה גילוי אור התשובה בצורה מכווצת, ויש להזיל עליה פלגים ממעיין הדעה העליונה, ולהאירה."
 },
 {
  "id": 3228,
  "article": "חשיבות הקדושה של האדם בעיני הבריות אינה צריכה להחליש את הדעת מפני התביעות שיש לו על עצמו, שהן הנה יסודות התשובה, המביאה לכל ההתעלות, המושיעה את היחיד ואת העולם כולו.. אמנם צריכה היא החשיבות הזאת לעורר את תכונת הענוה בכל מלואה, שההתעמקות בשרשה מביאה היא את העטרה של החכמה כולה. ולשמירת הענוה, לחדורה בכל מחבואי הנשמה, תכונת הגבורה דרושה היא. וההדר החיצוני הבא מתוך החברה הרי הוא מחזק את היסוד של הגבורה, שיוכל לצאת בבהירות צחצחיותו אחרי שמזדקק מתוך הזוהמא של הגאוה.",
  "summary": "חשיבות הצדיק בעיני הבריות אינה צריכה להחליש את דעתו, אלא להעמיק את ענוותנותו, ולחזק את גבורתו המשמרת את הענווה."
 },
 {
  "id": 3229,
  "article": "התשובה העליונה, שיסודה היא ההשכלה הקדושה והתאדרות ההשגה בנועם ד', היא המקור והבסיס לתשובה התחתונה של הישרת המעשה ושל התעלות עדינות המזג. ויסוד התשובה העליונה הלא היא יסוד התורה בכל התפשטות שרשיה וענפיה. ואם ישער האדם, שהתשובה התחתונה היא מנועה ממנו לשעה, מלהשיגה בכל שלמותה, ירוץ אל התשובה העליונה, וסוף הכבוד לבא כיון שבחפצו הפנימי הוא נוטה ורוצה לתמם בידו את שתי התשובות. ובמשך הזמן תביאהו התשובה העליונה גם לידי תשובה תחתונה, שהיא קדושת המעשים הפרטיים וקדושת הטבע הגופני, טהרת המזג והתעלות התכונות הטבעיות, ולבו ובשרו ירננו אל אל חי.",
  "summary": "תשובת ההשגה היא המקור והבסיס לתשובת המעשים והמידות, והיא מביאה את האדם אליהם גם כשאלו מנועות ממנו."
 },
 {
  "id": 3230,
  "article": "כפי אותה המדה שהאדם מכיר את עונותיו, הבהירות של אור התשובה זורחת על נשמתו, אע\"פ שלכאורה עדיין לא זכה לקביעות התשובה בלבבו וברצונו, מ\"מ הרי אורה חופפת ומרחפת עליו, וכבר היא פועלת לבראת אותו בריאה חדשה. ואפילו אותם הדברים המעכבים את התשובה, כפי אותה המדה שהאדם מכיר אותם, ואינו מעלים את עיניו ממציאותם, נעשה העכוב שלהם פחות מכחו וארסיותו מתקטנת. ומתוך כך אור התשובה מתחיל להיות זורח עליו, וקדושת השמחה העליונה כבר מתלבשת\nבעצמיות נשמתו, ושערים סגורים הולכים ונפתחים לפניו, וסוף כל סוף יבא למדה עליונה כזו, שכל ההדורים יתישרו, \"כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקב למישור והרכסים לבקעה\".",
  "summary": "כשאדם מכיר את עוונותיו, מיד זורחת עליו בהירות התשובה, ואפילו בדברים המעכבים את התשובה."
 },
 {
  "id": 3231,
  "article": "כשהאדם שב בתשובה ואיננו מניח את תשובתו, אע\"פ שיש בידו דברים המעכבים את התשובה, שנדמה לו שאינו יכול לשוב עליהם, ומ\"מ הוא אוחז ברעיון התשובה, סוף סוף יבא ג\"כ לשוב מאותם הדברים המעכבים את התשובה. ואז תהיה אורת תשובה למפרע גדולה מאד, ומתוך יציאתה מן המצר, מתוך העכובים הגדולים תפעול בכח עז וחזק מאד, ותהיה מהמינים הנבחרים של התשובה, החותרים את המחתרת לקבל את תשובתם של בעלי התשובה שאינם ראוים להתקבל, כמנשה וחבריו. וכשם שבמקום שבעלי תשובה עומדים, שם אין צדיקים גמורים יכולים לעמד, כן במקום שבעלי תשובה ששבו-אע\"פ שבידם הדברים המעכבים את התשובה עומדים אין בעלי תשובה פשוטים יכולים לעמד שם, שהם נחשבים לגבי אותם בעלי התשובה, שבאו לשוב ובידם הדבר המעכבים את התשובה, כמו צדיקים גמורים לגבי בעלי תשובה. וכמו שהדין נוהג בתשובה, כן הוא נוהג בתפלה. ישנם דברים המעכבים את התפלה, ומי שנדמה לו שכל אלה הם בידו ומ\"מ הוא אוחז בחזקה ביסוד התפלה, והוא קורא לד' בכל עת, סופו שיסורו ממנו כל הדברים המעכבים. ואז אור התפלה הבאה מתוך הדברים המעכבים הולך הוא למישרים בחיל גדול, בגבורה של מעלה, ומפלש נתיבות להמון תפלות נדחות של עצמו ושל כל העולם כולו, ומתקים בו דוקא \"מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, ד' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, ד' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי\".",
  "summary": "בעלי התשובה המתגברים על הדברים המעכבים אותה, גדולים מבעלי תשובה רגילים."
 },
 {
  "id": 3232,
  "article": "רעיון התשובה, השרוי באדם תמיד, הוא יסוד כל המעלות הטובות. המחשבה העצבנית, שבאה מתוך הקשר אל עומק התשובה, היא מקור השמחה. התכונה של התשובה היא ההשערה בגדל השלמות העליונה של האלהות, ומתוך כך העונות בולטים הרבה מאד. \"שתה עונותינו לנגדך, עלומנו למאור פניך\". וכיון שמרגישים, שההרגשה של החטא בכל אופן באה היא מתוך ההבהקה האלהית על הנשמה, מתמלאים מזה הרעיון עצמו גיל וגודל אין סוף, וחדות השמחה האצילית הולכת ומתגברת יחד עם דכאות הלב של לבוש הנפש, העומדת בדרגת התשובה. התשובה, לפי זה, מביאה לידי גאולה בפרטיות. מתוך הבהירות האלהית, שמתגברת בקרבו, נגאל האדם מכל שעבוד של הכחות הזרים השולטים עליו, והכלל כולו, בהיותו מוכן להרגיש את רעיון התשובה, מיד הוא נגאל, מתוך בהיקות האורה האלהית השופעת עליו, יחד עם הרעיון של התשובה.",
  "summary": "העצבות המתלווה לתשובה, היא מקור השמחה, מפני שמקורה בהבלטת העוונות הבאה מבהיקת האור האלוהי בנשמה."
 },
 {
  "id": 3233,
  "article": "כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל, האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כול שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה. ואם תאמר שהיא חפצה לשוב אל ד' ואת עצמה היא אינה מכוננת לקבץ את נדחיה, הרי היא תשובה של רמיה, שתשא ע\"י זה את שם ד' לשוא. על כן רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו ישוב האדם והעם, העולם וכל העולמים, ההויה כולה, אל קונה, לאור באור החיים. וזהו הרז של אורו של משיח, הופעת נשמת העולם, שבהאירו ישוב העולם לשורש ההויה, ואור ד' עליו יגלה. וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה באמתה.",
  "summary": "כשאין מסתכלים בפנימיות העצמית, הכל נעשה מעורבב ומסופק, ובשיבה לעצמיות שבים לה', והוא הדין בציבור ובהוויה כולה."
 },
 {
  "id": 3234,
  "article": "האומה שלנו תבנה ותתכונן, תשוב לאיתנה למכונות חייה כולם, ע\"י מה שהאמוניות שלה, היראיות שלה, דהיינו התוכן האצילי המקודש האלהי שלה, יתפשט, יתגבר, ישתכלל ויתאמץ. כל בוני האומה יבואו לעומק האמת של נקודה זו, ואז בקול מלא גבורה ועז יכריזו על עצמם ועל עמם בקול גדול : לכו ונשובה אל ד'. והתשובה תשובת אמת תהיה, והתשובה מכון גבורה תהיה, והתשובה תתן עז ותעצומות לכל הסעיפים המעשיים והרוחנים, לכל ההליכות כולן הדרושות לבנין האומה ושכלולה, ליקיצתה לתחיה, להתעודדות עמדתה. העינים תפקחנה, הנשמה תזך, אורה יבריק, מעופה יתגדל, ועם נברא יקום, עם גדול עצום ורב, אור אלהים עליו וגדולת לאום לו, כלביא יקום וכארי יתנשא.",
  "summary": "האומה תיבנה על-ידי התפשטות אמונתה ויראתה, וכל בוניה יכירו באמת וישובו אל ה', ותשובתה תהיה מכון גבורה לכל סעיפיה."
 },
 {
  "id": 3235,
  "article": "ההכרה, שההשפלה במעמד המוסרי היא מעכבת את הפריחה הספרותית, היא הרגשה ישראלית מיוחדה. רק אנו מכירים באמת, שכדי לתקן את הספרות צריכים הסופרים לטהר בתחילה את נשמותיהם, והננו מרגישים בעצמנו צורך גדול לתשובה בשביל ההתנשאות אל המרומים הטהורים של הספרות הזכה המיוחדת שלנו, הנובעת ממקור חכמת ישראל, שהקדושה והטהרה, האמונה והגבורה הרוחנית, הנה הנן מקורותיה.",
  "summary": "רק ישראל מכירים ומרגישים בצורך לטהר את הנשמה כדי לטהר את הספרות, שכן ספרותם נובעת ממקור חכמת ישראל."
 },
 {
  "id": 3236,
  "article": "יסוד התשובה הוא חשבונו של עולם. שרשי החשבון הם למעלה מן החשבון, כמו שהתיאוריה של ערכי המספר עומדת היא למעלה מן המספר ופרטיו. ובשביל כך עיקר התשובה העליונה היא למעלה מן החשבון המפורט, והחשבון בא מתולדתה.\nו\"קופה של חשבונות\" היתה דוקא למטה מירושלים, מפני שירושלים עצמה היא \"משוש כל הארץ\", מכון השמחה של אור התשובה העליונה. ועל זה שר אדם \"מזמור שיר ליום השבת\": \"טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, כי שמחתני ד' בפעליך, במעשי ידיך ארנן\", בקשור עם \"מה גדלו מעשיך ד' - מאד עמקו מחשבותיך\", המתעלות מכל חשבון, כי \"לתבונתו אין מספר\", למעלה מהמדה האומרת: \"מה רבו מעשיך ד'\", שנכנסת בחשבון, שהיא מדת הארץ : \"מלאה הארץ קניניך\" ; אבל יסודה של התשובה במקורה נאמר עליו : \"כגבה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו. כרחק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו\". והולכת היא תדיר שפעת התשובה מלמעלה למטה - מההתעלות מכל חשבון אל יסוד ההתגלות החשבונית, ומלמטה למעלה - מתכונת החשבון עד \"תאות גבעות עולם\" \"בטרם הרים יולדו\", שנאמר בהם : \"ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים\", \"כי מעולם עד עולם אתה אל תשב אנוש עד דכא ותאמר : שובו בני אדם \".",
  "summary": "כשם שמהות המספר גבוהה מגילויו, כך שורש התשובה בעליונים גדול מגילוייה החשבוניים, ומשפיע עליהם."
 },
 {
  "id": 3237,
  "article": "אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב. אשר יכיר שהוא מוצלח בעדו כאשר ישאב ממקור הדעת, המתחבר אל קדושת אור התורה, המשיבת נפש.\nואחרי הידיעה הבהירה, שהשאלה על-דבר שני הפכים בנושא אחד היא רק תכונה יחסית לנו, לגבי שכלנו המוגבל, ואינה שייכת כלל בחק בורא כל, אדון כל החקים, וסבת כל הסבות, מקור החכמה ובונה התבונה, ברוך הוא, הננו נכונים להבין שיש מקום גם לההשקפה של בחירתו של האדם וחופשו וגם לאי-בחירתו ואי-חופשו, והדברים נמשכים מכל הזרמים שבהויה. אך כל זמן שלא שב האדם מחטאו, לא סידר לו את ארחות תשובתו, הרי הוא מונח תחת הסבל של בחירתו והאשמה של כל מעשיו, וכל תוצאותיהם הרעות מוטלות עליו. אמנם אחרי הארת התשובה מיד נמסרים למפרע כל המגרעות שבחייו, וכל המעשים, שלגבי ערכו של האדם אינם טובים, ותוצאותיהן הן מרות לו, לרשות הגבוה, וכולם נערכים מחוץ ליסוד חופשו ובחירתו, ומצטרפים הם לרשות ההנהגה העליונה, רשות הגבוה, אשר כל מעשינו פעלת. וכל זה הוא ביחש להצד הרע שבמעשיו, מה שאין כן הצד הטוב כולו הוא קשור עם חופשתו של האדם, וכפי אותה המדה שתוכן התשובה מתגבר, והצד הרע שבמעשיו הולך וניתק מרשות הבחירה החפשית שלו, ונמסר לרשות העליון, ששם כולו הוא טוב, ולא יגורך רע, ככה מתקשר יותר הצד הטוב שבמעשיו וכל תוכן חייו לרשות בחירתו וחופשו, להגדיל אורו ועשרו לשעה ולנצח, והאדם וכל עולמו ובמדה ידועה כל העולמים מתעלים בזה, ומתבהרים בההכרה העליונה של הטוב העליון, שהמדה הטובה היא היסודית הכוללת, והראשית וגם האחרית של כל ההויה, \"טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו\".",
  "summary": "הווידוי מברר את חופש הבחירה של האדם, אך לאחר הארת התשובה, נמסרים למפרע כל עוונותיו לרשות ידיעת ה' והנהגתו."
 },
 {
  "id": 3238,
  "article": "באחריתו של כל חזון, ראוי לברר את כל החלקים הטובים שבו, ולהשאיר אותם בתור רכוש חיים, ולבער אחר כל קרטוב של קלקול, של רע ושל כעור שבו, ולהעלותם אחר כך במעלה השרשית של מוצאם העליון, בתור רז התשובה, שהיא ראויה להופיע בתור חתימה, ל פרק חשוב במארעות החיים.",
  "summary": "כל פרק במאורעות החיים ראוי להיחתם ברז התשובה – בירור חלקיו הטובים, ביעור הרע והעלאתו לשורשו."
 },
 {
  "id": 3239,
  "article": "מחשכי ההויה עלופים הם בפחדי שוא, שמאפליהם מתפשטים בנשמות היחיד והצבור, בנפש העולם המקושר בתנאי הלחץ וחוקים מעיקים על חופשתו האמתית. בעל- התשובה מפחד, שעוונותיו כבר אבדוהו ושתקותו כבר אפסה, ואיננו יודע שבתוך פחדו כבר כל אורות הצלתו מונחים הם בגניזתם. פחדה הארץ ג\"כ ולא הוציאה את העץ בשלמותו, שיהיה טעמו כטעם פריו. פחדה הלבנה, מפני ההתחרות של שני מלכים בכתר אחד. מפחדת היא האנושיות, מפני ערכי החופש הבהירים והרוממים. מפחד הוא כל העולם הזה, מפני הופעתו של העולם הבא הנאדר בקודש. אמנם מתוך אוצר הבטחון באה השלוה, והפחד סר מיסודו, ו\"מגדל עז שם ד' בו ירוץ צדיק ונשגב\", ובקדושת הבטחון ימלאו פגימותיהם של העולמים וכל אשר בהם, \"בטחו בד' עדי עד, כי ביה ד' צור עולמים\".",
  "summary": "חטאי האדם והעולם באים מפחדיהם ומחוסר אמונתם בחירותם, והביטחון בה' משיב את השלווה ומתקן את כל הפגמים."
 },
 {
  "id": 3240,
  "article": "אין לשער ואין להעריך את גדולת האושר, שצריך האדם לחוש בעצמו, ברב קורת רוח, מתוך אותו הצער העדין המצער אותו בעת אשר רוח הקדושה והטהרה של התשובה חל עליו, בעת שהוא הולך ומשוטט ברעיון הבוער באשר של חרטה גמורה על כל חטאיו ועונותיו ופשעיו, בעת שנשמתו מתרפקת באהבה על הוד הקדושה והשלמות, מתרפקת על דודה יוצרה ומחוללה מחולל כל ברוך הוא, בעת שבכל לב ובכל נפש רוצה האדם בעומק של חפץ אדיר להיות הולך בתם וביושר, להיות צדיק פועל צדקות, להיות ישר הולך נכוחות. אע\"פ שהוא מתלבט מאד איך להוציא את רגליו מתוך הבוץ של החטאים, אע\"פ שלא נתברר לו כלל וכלל איך מתקנים את העבר כולו, אע\"פ שהדרכים המעשיים אינם עדיין כלל סלולים לפניו, ואבני נגף הם מלאים, אבל הרצון להיות טוב - זהו רוח גן עדן אלהים, המנשב בנשמה וממלא אותה אושר אין קץ, עד אשר גם אש הגיהנם של הצער העמוק מתהפך גם הוא לנחל עדנים.",
  "summary": "הצער שבתשובה מתהפך לעונג על-ידי הרצון החזק להיות טוב, אף-על-פי שאינו יודע עדיין כיצד ליישמו."
 },
 {
  "id": 3241,
  "article": "התשובה היא מחוברת עם הגבורה האישית, \"אשרי איש ירא ד'\" - \"אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש\", והדבר למד מענינו: אשרי מי שהוא איש כשהוא עושה תשובה.",
  "summary": "התשובה צריכה להיות מחוברת עם הגבורה האישית."
 },
 {
  "id": 3242,
  "article": "הצער, שמרגישים בעת שנגשים אל כל דבר שבקדושה, הרי הוא בא מתוך שאז הנשמה היא מאירה יותר ומתגלה בה התוכן של השלמות המוחלטה, והיא רואה מתוך כך את האפסיות שבהגבלתה וצמצומה, והיא מתמרמרת על כל מה שגורם לה עצור כח וכהות. וזה הוא באמת יסוד התשובה מאהבה, שראוי לכל אדם בעל נפש לקבל את ההרגשה המרורה הזאת בשמחה וטוב לב, ואז עומק הצער הזה מתהפך הוא לתוכן של עונג עליון, ששפעת עדנים של קודש מתגלים בו.",
  "summary": "הצער שמרגישים בעיסוק בקדושה, נובע מהרגשת הנשמה בעת הארתה את אפסותה, ובתשובה מאהבה הוא מתהפך לעונג."
 },
 {
  "id": 3243,
  "article": " הנשמה המאירה, כל פגמיה גלויים לפניה, על כן היא שרויה תמיד בתשובה.",
  "summary": "הנשמה המאירה, כל פגמיה גלויים לפניה, ולכן היא שרויה תמיד בתשובה."
 },
 {
  "id": 3244,
  "article": "התשובה אינה באה למרר את החיים כי-אם להנעימם. ונעימות-החיים הבאה ע\"י התשובה היא מתגלה מתוך כל אותם גלי המרורות, שהנפש מסתבכת בהם בתחלת מצעדיה במהלך החיים של התשובה. אבל זאת היא הגבורה העליונה היוצרת, שתדע ותבין כי נועם היא מחשפת מכל מרירות, חיים מכל חבלי מות, עדני עולם מכל מדוה ומכאובים. והידיעה הנצחית הזאת הולכת היא ומתבררת בשכל, ברגש, בטבע הגוף ובטבע הנפש, והאדם מתחדש לבריאה חדשה ויוצק בעז-רוח רוח-חיים חדש על כל סביבותיו ומבשר לכל דורו ולדורות עולם שמחות ישרים, גילת ורנן ובטחון גאולה, צהלה ורנה, \"ויספו ענוים בד' שמחה, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו\".",
  "summary": "נעימות החיים הבאה על-ידי התשובה, נחשפת על-ידי המרירות שבתחילת צעדיה."
 },
 {
  "id": 3245,
  "article": "כל תשובה שהיא שלמה מוכרחת היא לפעול שתי פעולות נגדיות על הנפש: מצד אחד חרדה ויגון על החטא והרע שבתוכו, ומצד השני בטחון ושמחה על הטוב, שאי אפשר לו שלא ימצא האדם בתוכו איזה חלק ממנו. ואפילו אם לפעמים החשבון שלו הוא כ\"כ מעורפל אצלו, עד שאינו מוצא בתוכו מאומה מן הטוב, הלא אז מה שהחרדה והיגון, הם מקיפים אותו, מצד הכרת החטא והרע שבתוכו, הלא גם זה עצמו הרי יש בו טוב גדול ; וצריך הוא מיד להיות שמח, בוטח ומלא עז ועצמה, גם על הטוב הזה, עד שימצא את עצמו תמיד, גם בתוך הדכוי היותר גדול של רגשי התשובה, מלא רוח חיים וחמוש ביסוד המפעל והמעשה ושמחת החיים והכנת ברכתם.",
  "summary": "התשובה השלמה כוללת כאחד את היגון על החטא, ואת השמחה על הטוב שבאדם, המתגלֶה אפילו בעצם יגונו על החטא."
 },
 {
  "id": 3246,
  "article": "תשובת המחשבה קודמה לתשובת המעשה, ותשובת החפץ הטמיר קודמת גם לתשובת המחשבה, ותשובת החפץ הטמיר היא באמת תמיד תשובה מאהבה, אפילו אצל אותם שתשובת-המחשבה שלהם היא מיראה.",
  "summary": "תשובת המחשבה קודמת לתשובת המעשה, ותשובת החפץ הטמיר קודמת לשתיהן, והיא נעשית רק מאהבה."
 },
 {
  "id": 3247,
  "article": "התשובה העליונה, השכלית וההרגשית, כוללת בתוכה ממילא את כל מיני התשובות התחתונות, עם כל פרטי יגיעות חשבונותיהן, בצורה אצילית נוחה וענוגה.",
  "summary": "התשובה העליונה, השכלית וההרגשית, כוללת ממילא את כל פרטי התשובות התחתונות."
 },
 {
  "id": 3248,
  "article": "בעל תורה אין לו תקנת תשובה כ\"א בתורה וע\"י התורה, ובעל מחשבה פנימית אין לו תשובה כ\"א במחשבה זו וע\"י מחשבה זו. ואם בעל תורה יאמר: הריני מתענה ועי\"ז אשוב, אין בדבריו ממש וליכול כלבא לשירותיה. ובעל מחשבה פנימית, שאומר: הריני שב בשקידה גשמית חיצונית, אין לו תשובה. תשובתו מוכרחת להיות עליונה, רוחנית עדינה, חפשית ממולאה אור קדש קדשים, מעוטרה בעדי עדיים של החיים העליונים, אז הוא מביא רפואה לו ולעולם כולו.",
  "summary": "כשם שבעל-תורה תשובתו על-ידי התורה ולא בתעניות, כך בעלי המחשבה הפנימית – תשובתם בה, ולא בשקידה חיצונית."
 },
 {
  "id": 3249,
  "article": "שתי נקודות יש לה להתשובה, שאנו כוללים אותן בשם תשובה עילאה ותשובה תתאה. התשובה העילאה היא התשובה בעד עצמו, והתתאה היא בעד העולם. לעולם הנקודה העצמית המיוחדת של האדם בתוכיותו היא הרבה יותר גבוהה, נשגבה ונעלה, מכל מה שהוא שופע ממנו ולחוץ. יש אדם, שכשהוא בא לידי התשובה העצמית שלו היה צריך להרבות במחשבה, ועי\"ז היה בא למעט בלמוד, להרבות בציור, ועי\"ז בא למעט במעשה, - בעיקר לזכך את תוכיותו כדי שיעמד צרוף וחפשי כאמת. וכל זה הוא נוהג בתשובה העילאה, התשובה העצמית. לא כך הוא, אמנם, בתשובה התתאה, התשובה שכלפי העולם. כאן הדבר מתחלף, והכרח הוא להרבות בתלמוד ובמעשה, אע\"פ שבא עי\"ז מעוט בהגיון ובמחשבה : ולפעמים מעוט הבהירות של ההגיון ושל המחשבה עצמה הוא תקון כלפי העולם, מפני שאין העולם החיצוני תופס את התוכן של המחשבה הנאצלת ואת בהירות ההגיון. ע\"כ מתקרבים אליו דוקא ע\"י החשכת המחשבה באופן ידוע. אבל מה שצריך לדעת הוא, שתמיד הננו קרואים לאחוז בשתי התשובות האלה ביחד, והתשובה התתאה היא כמו גוף וכלי להתשובה העילאה. וצריך לכונן את המעמדים בצורה כזאת, שכל העתקה של התשובה העילאה תעתיק ג\"כ את התשובה התתאה לדחוף אותה כלפי מעלה, וכל העתקה של התשובה התתאה היא ג\"כ תאמץ ותתן עז לתשובה העילאה, שאע\"פ שבחיצוניות צורתן הרי הן כסותרות זו את זו - בפנימיותן הנן תרין ריעין דלא מתפרשין.",
  "summary": "יש לאחוז בתשובה עילאה – זיכוך פנימי והרחבת הנשמה, ובתשובה תתאה הדורשת תלמוד ומעשה – בעד העולם."
 },
 {
  "id": 3250,
  "article": "על ידי אור הדעת מתחברות הן שתי התשובות, העלאה והתתאה, ונעשות לחטיבה נפלאה אחת, ומחדשת אז בגוף ובנשמה, באומה, בעולם ובעולמים כלם, הארה נוספת וחשובה, שצר האדם לעבוד עבודות הרבה, מדעיות, מוסריות, מעשיות וטבעיות-מזגיות, כדי לדלות מעט מהרבה, מאוצרות מעמקיה, מלאי החיים ועשירי האורה והשמחה, ממתקי הענג והנצחיות.",
  "summary": "על-ידי אור הדעת מתאחדות התשובה העליונה והתחתונה, ומתחדשת אז הארה חשובה, שצריך לעבוד הרבה כדי לדלות מעט ממנה."
 },
 {
  "id": 3251,
  "article": "הצדיקים הבהירים, שרואים את כל העולם נדון בטוב, הם מזככים את הכל - מצד בהירות רעיונותיהם ומצד הזוהר של הטוב המיושר שבחפצם הטהור, הם מסלקים את כל קלקולי העולם ואת כל הרשעה מיסודם, הם מעמידים את כל התכונה של הסכלות ושל הרשע של העולם בתור מסכים, שהם רק מתקנים את הזרחת האור, מכינים לו מקום שיוכל להאיר בעולם, אבל לא מקלקלים ולא מהרסים אותו. והדבר תלוי במדת האור עצמה, כי אורה קדושה מצומצמת הלא אינה צריכה סתומים כדי לאפשר את ההנאה מזיוה, וע\"כ לגבי ערכה כל גסות, כל נטיות חמריות, וקל וחומר כל רשעה וכסילות, הר כעצמה דבר מקלקל, מעות ומחליא, והנשמה מתטשטשת על ידם, והנפש מתמלאה רוגז חלי וקצף על מציאותם. מה שאין כן גורל הצדיקים העליונים, בעלי ההשכלה האלהית הבהירה, נושאי טהרת הרצון, שהאור המבהיק העליון שוכן בהם. הם מכירים, שהאור הטהור הוא הרבה יותר גדול מכח העולם לשאת אותו, ועם כל זה מוכרח הוא להיות מאיר בעולם, והכרח הוא, מצד טבע העולם, שיהיו מסכים רבים להסתיר את האור, והמסכים הם הם הרשעה ונושאיה, ונמצא שכל אלה ג\"כ מכלל תקון סדרו של עולם הם. ולכן כל עיקר גודל צערם הלא הוא ממה שמצטערים בעלי האור המצומצם, שאין בכחם לראות איך כל ההשעה כולה איננה כ\"א מסך המתקן את הזרחת האור. על כן אתי משיח לאתבא לצדיקיא בתיובתא, ובהתעלות הצדיקים למדת התשובה העליונה יוכר להם, שהאור הגדול הוא לאין חקר והוא מופיע בעולם כעזוז גבורת חסדיו, ולולא המסכים הרבים שבאים ע\"י כל סוגי הרשעות, החמריות והרוחניות, היה העולם מתטשטש מרוב זיו. ונמצא שהכל חוזר לתקון העולם, וכל הרשעים מתתקנים וחוזרים למוטב, בהיותם מכירים את תפקידם, ועיקר ענשם של הרשעים בא על אשר צערו את הצדיקים בעולם המצוצמם, והצדיקים העומדים במרחבי יה באים ומוציאים את הרשעים מכל מצרי שאול, והכל נעשה מלא עז וחדוה, \"עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, גם ברכות יעטה מורה, ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון\".",
  "summary": "הצדיקים העלונים רואים ברשעה מסך לצמצום האור הגדול, והצדיקים מתקצפים לעומתה, ומשיח ישיבם בתשובה – שיראו גם הם את הצורך ברשעה."
 },
 {
  "id": 3252,
  "article": "תחית האומה היא היסוד של בנין התשובה הגדולה, תשובת ישראל העליונה ותשובת העולם כולו שתבא אחריה.",
  "summary": "תחיית האומה היא יסוד בניין התשובה הגדולה של ישראל, ובעקבותיה של העולם כולו."
 },
 {
  "id": 3253,
  "article": "כשרוצים באמת לשוב, אע\"פ שמעוכבים בשביל כמה מניעות, כמו מחמת בלבול דעת או מחמת חלישות כח או מחמת אי-יכולת לתקן דברים שהם נוגעים בין אדם לחברו, אע\"פ שהעכוב הוא גדול מאד והלב מוכרח להיות נשבר מפני ידיעת גדל החובה המוטלת על האדם לתקן את כל פגמיו, באופן היותר טוב והיותר שלם, מ\"מ כיון שהרצון לשוב בתשובה הוא אמיץ, אע\"פ שאין בכחו עדיין לסלק את כל המניעות, צריכים לקבל את ההארה הזאת של התשובה בתור תוכן המטהר והמקדש עד שלא יזוז, מפני העכובים של אי השלמת התשובה, מכל רוממות ומכל עליה רוחנית שהיא ראויה לו, ע\"פ קדושת הנשמה וצביונה הקדוש. וכשם שזה הוא כלל גדול אצל היחיד, ככה הוא אצל הצבור בכללותו. הארת התשובה ישנה בישראל. התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה. באמת הדבר מתבטא בברור גמור בבטויה של תורה : \"ושבת עד ד' אלהיך\" \"כי תשוב אל ה' אלהיך\". התשובה היא תשובה פנימית, אלא שהיא מכוסה בהרבה מסכים חוצצים - ואין כח בשום עכוב ומניעת השלמה לעכב את האור העליון מהופיע עלינו.",
  "summary": "הרצון הפנימי לשוב באמת, מתגבר על כל המניעות והעיכובים, בתשובת היחיד, ובתשובת הציבור אל ארצו ואל מהותו."
 },
 {
  "id": 3254,
  "article": "גם מתוך החול יגלה הקדש, וגם מתוך החופש הפרוץ יבא העול האהוב. עבותות זהב ישתרגו ויעלו גם מתוך השירה החפשנית. ותשובה מזהירה תצא גם מתוך הספרות החיצונית. זאת תהיה הפליאה העליונה של חזון הגאולה. יגמל זה הציץ, יפרח הפרח, יבושל הפרי, וידע העולם כולו, כי רוח הקדש מדבר בכנסת ישראל בכל תנועות רוחה, וסוף הכל הוא לתשובה המביאה רפואה וגאולה לעולם.",
  "summary": "גם שירת וספרות החול החפשי, תבאנה את הקודש והעול האהוב, ויתגלה שרוח הקודש מדברת בכנסת ישראל ובכל תנועותיה."
 },
 {
  "id": 3255,
  "article": "עקירת הטבע של קדושת היהדות היא היא הגורמת לכל בלבולי הדעות. באים להתחכם ולמצוא בסברות והגיונות דבר שצריך למצא בעצם ההויה הנפשית ובטבע הרוחני וגם הגופני, של הכלל כולו ושל כל אחד ואחד מישראל בפרט. הפרת ברית היא זו, הזנחת הטבע היהדותי במעשה, ברעיון, ברגש ובמחשבה, ברצון ובמציאות. אין תרופה למפיר ברית כי אם התשובה אל הברית, האחוזה בתכונת הקדש של ישראל בחזקה, \"שובו אלי ואשובה אליכם\".",
  "summary": "עקירת טבע קדושת היהדות, היא הגורמת לבלבולי הדעות, ואין תשובה להפרת הברית, אלא בתשובה אל ברית ישראל."
 },
 {
  "id": 3256,
  "article": "רגשי התשובה בכל הוד יפעתם, בכל דכדוכי-נפשם היותר עמוקים, מוכרחים להגלות בספרות, למען ילמד דור התחיה את התשובה בעומק נפש, בתכונה חיה ורעננה, ושב ורפא לו. וקום יקום לנו משורר התשובה, שהוא יהיה משורר החיים, משורר התחיה, משוררה של הנשמה הלאומית ההולכת להגאל.",
  "summary": "רגשי התשובה עם כל דכדוכיהם, מוכרחים להיגלות בספרות, כדי ללמדה לדור התחייה, וקום יקום משורר התשובה – משורר הנשמה הישראלית!"
 },
 {
  "id": 3257,
  "article": "הננו מתעכבים בדרך ההשלמה והננו מפגרים בה, מפני החרדה היתרה שהננו מרגישים בנפש בעת אשר רעיון התשובה עובר לפנינו. הננו נשארים מלאי חלחלה ומחוסרי איל משפעת דכאותה של התשובה. ובשביל כך עצמו דוחים אנו את הרעיון הזה, מקור כל ההצלחות, מרשמי נפשנו. והננו נשארים תועים במדבר החיים. אבל לא יוכל מצב כזה להתקים. אנחנו חיבים להתאזר בגבורת נשמה, בכחה של שירת התשובה. כל היגון שלה מוכרח להתהפך אצלנו לשירה רעננה, המחיה ומעודדת, המנחמת ומרפאה. ואז תהיה לנו התשובה עם כל הגיונותיה חטיבה נעימה ומתוקה, שנהגה בה תמיד ועל פיה נסדר את כל מצעדי חיינו, לטובתנו הפרטית והכללית, בעולם הזה ובעולם ולגאולת הפרט ולגאולת הכלל כולו, לתחית האומה ולשיבת שבותה כימי עולם וכשנים קדמוניות.",
  "summary": "הפחד מפני דכאותה של התשובה, מוכרח להתהפך לשירה מנחמת ומרפאת, אשר כל מצעדי האומה יסודרו על-פיה."
 },
 {
  "id": 3258,
  "article": "תורה שבכתב אנו מקבלים ע\"י הציור היותר עליון ויותר מקיף שבנשמתנו. אנו מרגישים מקרבה את הבהקת תפארת האורה החיה הכללית של כל היקום. דואים אנו על ידה למעלה מכל הגיון ושכל, חשים אנו רוח אלהים עליון מרחפת עלינו, נוגעת ואינה נוגעת, טסה על פני חיינו ממעל להם ומזרחת אותם באורה. האור מבהיק, נוצץ וחודר בכל, תחת כל השמים ישרהו. לא רוח האומה חוללה אור גדול זה, - רוח אלהים יוצר כל יצרה, תורת חיים זאת יסוד יצירת כל העולמים כולם. בתורה שבעל פה אנו יורדים כבר אל החיים. אנו חשים שהננו מקבלים את האורה העליונה בצנור השני שבנשמה, בצנור המתקרב לחיי המעשה. אנו חשים, שרוח האומה, הקשורה כשלהבת בגחלת באור תורת אמת, היא גרמה באופיה המיוחד, שתורה שבעל פה נוצרה בצורתה המיוחדה. ודאי כלולה היא תורת האדם הזאת בתורת ד', - תורת ד' היא גם היא. העין הפקוחה של צופה באספקלריה המאירה, הנאמן בכל בית ד', לא אפשר שממנה תהיה נעלמת שפעת חיים זאת לכל פתוחיה. גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש - הכל נאמר למשה מסיני. ושני אורים הללו עושים עולם שלם, ששמים וארץ ישקו בתוכו. ",
  "summary": "תורה שבכתב אנו מקבלים מהצינור המקיף של הנשמה, ומקבלים ממנה מבט על-שכלי."
 },
 {
  "id": 3259,
  "article": "תורה שבעל פה מונחת בעצם אופיה של האומה, שמצאה את ברכתה ע\"י הגילוי השמימי של תורה שבכתב. בהתגלותה נמוכה היא תורה שבעל פה מתורה שבכתב. כי הרי הגורם הראשי למצא את נתיבתה היא התורה שבכתב. היחש העליון של האומה עם האלהות העליונה, עם המגמה של המגמות, עם הנצח וההוד שבעולמים ומלמעלה של כל כללותם. אבל בצורה הפנימית הלא התורה ניתנה לישראל בשביל סגולתם הפנימית העליונה, הרי גרמה סגולה אלהית גנוזה זו להופעת תורה מן השמים עליהם, ונמצאת עליונה תורה שבעל פה בשרשה משורש תורה שבכתב, \"חביבין דברי סופרים יותר מדברי תורה\". ",
  "summary": "בהתגלותן, עליונה היא תורה שבכתב על התורה שבעל-פה, אך בשורש – עליונה היא התורה שבעל-פה היונקת מסגולת ישראל."
 },
 {
  "id": 3260,
  "article": "יניקת תורה שבעל פה היא בגניזו מן השמים ובגילוי מהארץ. וצריכה ארץ ישראל להיות בנויה וכל ישראל יושבים עליה מסודרים בכל סדריהם, מקדש ומלכות, כהונה ונבואה, שופטים ושוטרים וכל תכסיסיהם, אז חיה היא תורה שבעל פה בכל זיו תפארתה, פורחת ומעלה נצה ומתחברת לתורה שבכתב בכל שעור קומתה. בגלות נפרדו התאומים, נתעלתה תורה שבכתב למרומי קדשה, וירדה תורה שבעל פה בעומק תחתית, ומ\"מ היא מקבלת יניקה חשאית מאור תורה שבכתב מספיח העבר, המספיק להעמידה בחיים מצומצמים. והיא יורדת ונופלת בכל יום ויום עד אשר יפוח היום ואור החיים יבא מאוצר גאולת עולמים, וישראל יעשה חיל, ינטע על ארצו וישגשג בכל הדר סדריו. אז תחל תורה שבעל פה לצמח מעומק שרשה, תעלה מעלה מעלה, ואור תורה שבכתב יזריח עליה קרני אורה מחדש, חדשים לבקרים. והדודים יתאחדו בנוה אפריונם, ואור נשמת אל חי העולמים המתגלה בתחית ישראל וברום קרנו, יאיר באור שבעת הימים של אור החמה ואור הלבנה גם יחד, והיה אורם ישר חודר ומושך מזה לזו, ועונה את הארץ ואת העם בכל יפעת חיים. והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום חבש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. ",
  "summary": "ארץ ישראל מאחדת את התורה שבכתב ושבעל-פה, ובגלות היא יונקת ממנה בחשאי ובצמצום, ובגאולה ישובו ויתאחדו."
 },
 {
  "id": 3261,
  "article": "ענין תורה לשמה - לשם התורה. כי מציאות החכמה הוא רצון השי\"ת שתהי' בפעל, והיא מציאות יותר נחמדה ומעולה מכל מה שאפשר להחשב, ואין החסרון כי אם מצדנו, שמצד היותנו שקועים בגוף אין אנו מכירים כל ענין וחוזק ועילוי מציאותה. וחכמת התורה הרי היא הגילוי האלהי כפי רצונו ית' הבא מצד עבודתנו ותלמודנו. והנה כל הלומד תורה הוא מוציא מהכח אל הפעל את מציאות חכמתה מצד נפשו, ובודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת, ואם כן הוא מגדיל התורה ממש בלמודו, וכיון שהקב\"ה רוצה שיגדיל תורה, הדרך הישר הוא שילמד האדם מצד אהבתו את האור הגדול, שרוצה השי\"ת בגילוי מציאותו, שיתגדל יותר ויותר. ומכל שכן לחדש בתורה, שהוא ודאי הגדלת התורה ממש באור כפול. ",
  "summary": "תורה לשמה היא לשם הגדלת התורה, על-ידי האור החדש שנולד מהתחברותה עם נפשו, וקל-וחומר בחידושיו."
 },
 {
  "id": 3262,
  "article": "עיקר למוד תורה לשמה, בענינים הרוחניים מתקיים הדבר כפשוטו, כי קרבת ד' ורוממות הקדושה גלויה בהם, והאדם מתרומם על ידם, ובענינים המעשיים צריכים להבין שהם כולם סעיפים ולבושים של אור היושר והצדק האלהי, ובתוך כל הפרטים יחד נמצאת הנשמה האלהית של שכלול העולם, בחיים בחומר ורוח, בחברה וביחיד, וממילא נוקב האור ויורד ג\"כ בכל פרט ופרט. וכיון שרגש הלב והשכל הפנימי נתון להארה האלהית הכללית, המסתתרת בכל המון הלמודים המעשיים, מתהוה עי\"ז גילוי פנימי בכל פרט ופרט, שיוצא לאור לפי כשרון רוחו של כל אחד. לפעמים מתרחב הרעיון ומתגלם עד שאפשד ג\"כ לבטא ולבאר את ניצוץ האור האלהי, שנתפס באיזה מן הפרטים, וברוממות מעלה בכל הפרטים, ולפעמים מתגלה הדבר רק בתור התנוצצות עדינה בחדרי הלב, אבל מ\"מ היא מעלה את הנשמה למצב נעלה, שהחיים כולם מזדככים על ידה. וזהו \"כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה\", וההארה הכללית לעומתה נאמר \"ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו\". ",
  "summary": "השפעת לימוד התורה לשמה ניכרת בחלקיה הרוחניים והכלליים, ומתנוצצת בגלוי או בסתר גם בפרטיה."
 },
 {
  "id": 3263,
  "article": "כשעוסק בתורה, בדברים פשוטים, יראה איך ירד האור העליון בצורה נפלאה, עד שנתישב כ\"כ יפה בעולם המעשה, וירחיב לבבו על היקר הגדול הזה ועז החיים הללו, הנובעים ממקור קודש הקדשים המלאים ע\"י השביל המקודש של אור ישראל בכל העולם כולו, וידע ברור שהאור הזה, המצומצם כ\"כ בתיבות ובאותיות, במנהגים, במעשים, בדינים, בפלפולים, ובסברות פוגש הוא את האור העליון המרומם מכל אלה, ומתרחץ בו, ומשתעשעים הם יחד, ואור חי העולמים מתמלא זיו ועונג גדול מהפגישה התמידית הזאת, שבאה מכח העוסק בתורה לשמה, שעושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. ",
  "summary": "בלימוד פרטי תורה צריך לראות איך האור העליון יורד אל הפרטים, ובפגישתו עם מקורו העליון משתעשעים הם יחד."
 },
 {
  "id": 3264,
  "article": "אחד מהדרכים של עסק התורה לשמה הוא, להעשיר את כנסת ישראל בכחות רוחניים גדולים, וכל מה שמתרבה אור התורה, ועמה חבתה וכבודה, בלב אחד מישראל, הרי הכח היסודי של האומה מתחזק ומתאמץ, והנשמה הפרטית של זה האיש, הפועל ברכה כללית זו, היא מצד עצמה ג\"כ מתגדלת ומתהדרת, משתלמת ומתפארת בענפים רבים ורעננים, ומשלחת שרשים רבים ואדירים, ומשתרשת ע\"י בשרשי עץ החיים האמתיים, שכפי טהרתה וגבורתה תכיר ותחוש את עומק נועם טעמם של החיים המאושרים הללו. \"וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים, דובב שפתי ישנים\". ",
  "summary": "אחד הדרכים של תורה לשמה הוא העשרת רוחניות כנסת ישראל, ובכך מתעלה גם היחיד המשפיע."
 },
 {
  "id": 3265,
  "article": "כשלומדים תורה לשמה עושים חסד עם כנסת ישראל. הא כיצד, רוח האומה מתחזק על ידי מה שבניה מתפרנסים בפרנסתם הרוחנית מפרי רוחה, והתורה כולה היא מלאה רוח ישראל, וכל יחיד העוסק בתורה הוא מגלה כח חיים חדש בנשמת ישראל ע\"י המזון הנשמתי שהוא מקבל מהתורה. וכל מה שהתלמוד יותר מואר ומוכתר יותר בדעה רחבה ובשכל טוב, וכל מה שמתוספת בו יותר נדיבות לבב וטהרת נפש, כן כח החיים הישראליים הולך ומתגלה על ידו ונותן להאומה כח ושמחת חיים להתעודד ולקום. וכל הרפיונות שבאים לעולם ברוח ישראל, מקורם הוא שכחת התורה ורפיון ידים מן התורה. ",
  "summary": "בלימוד תורה עושים חסד עם כנסת ישראל, על-ידי גילוי כוחות החיים של ישראל הגנוזים בתורה."
 },
 {
  "id": 3266,
  "article": "יסוד תורה לשמה הוא הגברת כחה של כנסת ישראל, הנמצאת גנוזה בקרבנו. וכל מה שנוציא יותר אל הפועל סעיפי ידיעות והרחבת רגשות ממנה, הננו מגדלים את כחה ומזהירים את יפעתה, והרינו מגדילים את התורה עצמה, שהיא רוחניות החיים האמתיים של כנסת ישראל, הצפונה בנו, והחבויה בכל התורה כולה ובכל פרט מפרטיה. ",
  "summary": "יסוד תורה לשמה הוא הגברת כוחה של כנסת ישראל הגנוזה בהם, על-ידי הגדלת התורה שהיא רוחניות חייהם."
 },
 {
  "id": 3267,
  "article": "עיקר למוד תורה לשמה אי אפשר לבא כ\"א ע\"י הכשר זה של ההבנה וההדגשה הבאה עמה, איך כל פרטי תורה חביבים חבת קדש ואיך האור הכללי, המלא חיים ומביא חיים לעולם, מתפלש הוא בכל הפרטים כולם. ",
  "summary": "לימוד תורה לשמה בא על-ידי ההכרה וההרגשה איך האור הכללי שבתורה מתפלש בכל פרטיה."
 },
 {
  "id": 3268,
  "article": "קשר התורה בהקב\"ה, זהו יסוד עבודת הקודש של אנשי הסגולה. הרינו עוסקים בהלכות, בנתוחיהן ובפרטיהן, יודעים אנו בדרך כלל, שכל דברי תורה הנם ארחות ד', נובעים ממקור החיים העליונים. אמנם בנשמה הלא חיה היא העריגה האלהית. נועם ד' מפעם בקרבה, וקרבת אלהים לה טוב מכל מחמדים, ואותה העריגה העדינה היא מורגשת גם בלב החיים, לבי ובשרי ירננו אל אל חי. ולהרים את מעלת ההרגשה האצילית הטמונה גם בקרב כל חגוי התורה ופרטיה כולם, לאותה המדה של ההרגשה העליונה הכוללת, שהיא מפכה בנשמה מהנועם העליון, - פעולה זו, הבאה מתוך משאת נפש אדירה, היא שייכת לקשרה של תורה בהקב\"ה, דהיינו לקשר תורה דלתתא הפרטית עם תורה דלעילא הכללית ",
  "summary": "התורה העילאה מתקשרת בקב\"ה ובנועמו, והתורה התתאה מתקשרת בפרטי המציאות, ובמשאת-נפש אדירה מקשרים אותן זו בזו."
 },
 {
  "id": 3269,
  "article": "כשמעלים הדברים למעלה בבהירות הכונה, מתוספת תמיד ידיעה בעושר המציאות העליון, וחשק אהבת עולם ואהבה רבה לאור אין סוף מתבסמת בעדן החיים, והביטו אליו ונהרו. ובהיסח הדעת ועניותו מתקדרים פני שמים, והוד נהפך לדוה ולאפס מדולדל, והזיקוק השמימי, הדורש את תפקידו בחזקה, מדכא את כל יתרון האדם ומכהה את אור השכל וכל תכני החיים המלאים. ומתוך שהזיקוק לשורש כל יש הוא דבר מוכרח, מוטבע, ונמשך באין הרף, מתיבשים מעינות שפעת החיים מן העולם ע\"י רפיון ידים מתורה דלעילא. והכל חוזר לאורו ולחייו המבריקים ע\"י תשובה עליונה מלאה דעה ושכל טוב, המוארה באור תורה שבחכמת ישראל מורשת אבות, המלאה אצילות עולמים \"וחיי עולם נטע בתוכנו, זו תורה שבעל פה\" בכל דרגותיה ובכליל תפארתה. ",
  "summary": "כשהתורה מתעלה בבהירות הכוונה, אהבה לאור אין-סוף מאירה את החיים, ובנטישתה מתייבשים מעיינות השפע."
 },
 {
  "id": 3270,
  "article": "עיקר הידיעה היא, שתהי' כללות התורה דבקה בלב בחוזק והכרה ברורה כ\"כ, עד שמכח השפעת הכלל יושפע כח הזהירות הפרטי לכל מצות ודקדוקי תורה, ואז דומה הדבר לכח חיים הנובע מן הלב ומתפשט על האברים כולם. מה שאין כן מבלעדי הידיעה האמיתית הכללית הרי כל דבר מן התורה הוא ענין מיוחד בפני עצמו, וזה מטיל שבוש ביסוד הכרת התורה, ומונע מעבודת אהבה ונדבה, \"והיה להם דבר ד' צו לצו קו לקו\". כי צריך שיהיו דברי תורה ניכרים לחקה אחת ומצוה אחת. ",
  "summary": "ההכרה באחדות כללי התורה ופרטיה, מזרימה חיים מהכללים אל הפרטים כלב המחייה את האברים, והפרדתם מונעת עבודת נדבה."
 },
 {
  "id": 3271,
  "article": "כשהלב בריא מתפשט, בחוזק כח הלחץ, זרם הדם בכל העורקים הדקים והרחוקים, וכשהשכל חזק להבין יסודה של תורה וכלליה, ואיך פרטיה הרבים מתחייבים מתוך כללה, ההשקפה נעשית בהירה ומקפת ובאה אהבה רבה ורגשי כבוד והדרת קדושה לכל דבר ודקדוק קל שבתורה. ",
  "summary": "כשם שלב בריא מזרים דם לנימים המרוחקים, כך הכרת כללי התורה ואחדותם עם פרטיה מעוררת את אהבת הפרטים וכבודם."
 },
 {
  "id": 3272,
  "article": "כשלומדים תורה לשמה ממשיכים מהרצון את התכלית הנשגבה של התורה, שהיא מתפשטת בכל ענין פרטי, וחסד עליון הולך ומתרבה על השונה בעצמו ועל כל העולם עמו. אבל כשלומדים שלא לשמה, אז ההופעות הפרטיות מתגלות על הפרטים כשהם לעצמם. ושכלם הכנוס בהם הוא מצומצם, ולפי מדת השכל הרצון הוא קצר, ומלא קפדנות וזעף, ונח לו שלא בא לעולם. ",
  "summary": "תורה לשמה ממשיכה בכל עניין פרטי את תכלית התורה, ושלא לשמה – ממשיכה רק שכל מצומצם."
 },
 {
  "id": 3273,
  "article": "כל דבר מן התורה, בין בהגדה בין בהלכה, תובע הוא את תפקידו להרוותו בטל של תחיה עליון, מאוצר ההרגשות העליונות והמדעים היותר רוממים, המפכים מתוך הכלליות האדירה, שזה הפרט הנלמד נובע ממנה. זאת היא תכונת הצמאון של העוסקים בתורה לשמה, המתגברת בהם תמיד ומביאתם לידי מרירות נפש מעבר מזה ולידי עלית נשמה והרחבת דעת בקדושה עליונה מעבר מזה. ",
  "summary": "כל פרט בתורה תובע להרוותו בטל תחייה עליון של התורה הכללית, וזוהי תביעתם של לומדי התורה לשמה."
 },
 {
  "id": 3274,
  "article": "בכל למוד יש ניצוץ של האור הכללי המתגלה בכל, ויוקרו של הניצוץ הוא מפני יחושו אל הכלליות. אע\"פ שהוא בהעלם מאד, וגילויו הוא רק מצד הפרטיות. והעוסק בתורה לשמה דעתו ולבו נתונים אל הצפיה הכללית שלה, על כן אורה הכללי מתגלה עליו, ובא למדרגות גדולות בהשגה. ח. בחכמות וידיעות העולם במציאות המוחש הננו רואים, שנכון לאמר עם \"מה גדלו מעשיך ד\"' ג\"כ ברב השתוממות \"מה קטנו מעשיך ד\"'. כלומר כשם שהננו מתמלאים פלא על גודל המאורות, על המרחבים הגדולים, המלאים כוכבי שחק נפלאים, והכחות הטבעיים האדירים, כן הננו מתפלאים בהסתכלותנו לעומק היצירה בקטנותה, בפרטי האברים של בעלי חיים היותר קטנים ודקות החמרים ודייקנות הכחות שבמקומות היותר רחוקים, וע\"י הידיעה השלמה של שני הקצוות, של הגודל והקוטן, יתמלא ציור המציאות בלבו של אדם על מתכונתו. וכן הוא גם בהתורה. כללות ההשגות העליונות שבה, בדעות הכלליות ובארחות הצדק העליונים והחכמות הרוחניות הנעלות, הם מראים לאדם עולם מלא של גדולה, של מושגים כוללים שהם ככוכבי שחק. אבל דוקא מצד ההתרוממות הזאת צריך האדם לדון, שכשם שימצא רכוש גדול בכללים הגדולים, כן ימצא ג\"כ תלי תלים של המון חדשות ונצורות על כל קוץ וקוץ, בכל פרטי פרטיה של תורה, שההגבלות המדויקות וההתרחבות המתילדות בכל ענף וענף, ההולך ומתפצל לעליו ויונקותיו, אין להן שיעור. ואז אפילו כשיהיה הרבה נוטה לגדולת הדעת במרחבי הכללים ינעם לו לעסוק בתורה לשמה בדיוקי פרטי הפרטים, ויעלה בידו בחוברת דבר גדול ודבר קטן, \"דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הויות דאביי ורבא\". ",
  "summary": "בכל לימוד יש ניצוץ מהאור הכללי, והעוסק בתורה לשמה כוסף לגילויו, ולכן אותו האור שורה עליו."
 },
 {
  "id": 3275,
  "article": "בשעה שרוח הקודש הנובע מכנסת ישראל שורה על האדם, רואה הוא בעיניו איך שכל תורה שבעל פה כולה לכל פרטיה היא הסתעפות שרש רוחה הקדוש של האומה, וכולם יחד, הפרטים ופרטי הפרטים. מציגים הם במלא החיים והאורה את נשמתה בכל מלא קומתה. ומתוך האהבה הגדולה, שמתגלה בנשמה להאומה כולה, וכל סגולת נשמתה, מתפשטת אהבה טהורה תמידית עליונה על כל תורה שבעל פה, והאהבה מבהקת את ההכרה של הפרטים, ומחדרת את הכשרון להוציא דבר מתוך דבר בבינת אמת, וממנה חוזרת החבה בקדשה העליון לתורה שבכתב ברום תפארתה. ושניהם יחד מתנוצצים בגוונים נהירים בתור שרש נשמת האומה וענפיה. ",
  "summary": "תורה שבעל-פה היא הסתעפות רוחה של כנסת ישראל, ואהבת ישראל ממשיכה אהבתה."
 },
 {
  "id": 3276,
  "article": "ההכרה הגדולה במגמה האלהית אשר לתורה, ולנבואה ולרוח הקודש בכלל, מביאה את המחשבה לסקירת האחדות שלהם. ונמצא שהנביאים והכתובים כלולים בתורה. והתורה עומדת כלולה ומאוחדת בקדושתה העליונה בקול אלהים חיים, שכל אשר נשמתו חיה מקשיב הוא ושומע את הקול הגדול הזה, ההולך ובוקע בכל התורה כולה. וכנסת ישראל לכל דורותיה מכירה היא את היסוד הגדול הזה של אחדותה של תורה, ומתדבקת היא בו בכל לבה ובכל נפשה, יודעת היא שתורת ד' תמימה, יודעת שתמצית נשמתה המאוחדת נובעת היא מאור המאוחד אשר לתורת אמת זו, שאור ד' אחד מופיע בה בבליטה מחוורת, באש שחורה על גבי אש לבנה, והיא שמה כל מעינה במקור חייה זה. בטוחה היא שהוא לה מגדל עז, יודעת היא שכל התורה כולה היא רק שם אחד של הקב\"ה, שם אחד, הגה אחד, אומר אחד, שאין עוד, שהכל בו כלול. ",
  "summary": "הנביאים והכתובים כלולים בתורה, הכלולה בשם \"אחד\", וכנסת ישראל ששורשה בתורה יודעת זאת ומידבקת בתורה ובשורשה."
 },
 {
  "id": 3277,
  "article": "כל התורה כולה היא שמותיו של הקב\"ה, כל מדה טובה ודרך ארץ הרי הוא בכלל התורה, וכל חכמה נעוצה בתורה, ובכל צד טוב שיש באדם או בקבוץ כן שמו של הקב\"ה מאיר בו, אלא שיש הבדל בין היודע שהכל הוא אור מתנוצץ משמו של הקב\"ה למי שאינו יודע זה. אבל ההבדל של חסרון הידיעה אינו כ\"א הבדל דרגאי, ועצמיות הדבר תלויה בפנימיות הנקודה של הרצון עד כמה הוא מאומת לצד הטוב, שרק בו שורה אור צדיקו של עולם, המתלבש ביסוד כל, בחכמה ובחסד, כדי לתמם את החזיון הרוחני והחזיון החמרי של ההויה, כלומר האידיאל שלה וממשותה הריאלית, והאחרונה היא המסקנא של הראשונה, ועולה עד ראשה. ",
  "summary": "כל התורה וכל הטוב שבעולם, הם שמותיו של ה', וחיסרון ההכרה בכך פוגע בגילויים רק באופן דרגאי, ולא באופן מוחלט."
 },
 {
  "id": 3278,
  "article": "כל דבר ודבר מן התורה נובע מכל התורה כולה, בין מתורה שבכתב, בין מתורה שבעל פה, בין כל למוד טוב וכל מצוה וכל מדה טובה. אלא שישנם חלוקים בין המדרגות, אבל האהבה והשמחה בעשיית המצות ותלמוד התורה לשמה צריך להיות אהבת הכל, אהבת כל האור, החיים, הקדושה והרוחניות העליונה,של הכל ממש, האצור וגנוז בתוך זה הפרט שהאדם עסוק בו, והמובלט ע\"י התכן הפרטי בכל תופעות אורו, הודו וזיו קדשו. ",
  "summary": "כל פרט מהתורה והמצוות נובע מכל התורה וכולל את כולה, ואף שיש חילוקי דרגות ביניהם – אהבתם ושמחתם צריכות לכלול הכל."
 },
 {
  "id": 3279,
  "article": "בכל דבר תורה, בכל דבר הלכה פרטית, זורח אור העליון הבלתי מוגבל, המוסר האלהי המוחלט הוא מוצץ מכל דין פרטי. ולהמסתכל, המרגיל את נפשו בזריחת האור, מתגלה בכל דבר הלכה תכן ישותה הפנימי, המתמלא מעולם הזהר והאור, עד אשר על כל הלכה ופרק יוכל להרחיב שירה חדשה, שירה מלאה אמר מלא. והשירה ההיא הולכת ומשתפכת ג\"כ על כל פרטי ההלכה, על כל הנטיות של המשא ומתן שבה, עד אשר פירוש שירי מענג ומעדן יוכל להתפשט על כל התורה כולה, על כל התורה, אפילו המעשית וההלכתית, חוץ ממה שישתרע על כל ההגדה המאירה בזהר האורה הרוחנית העדינה. ",
  "summary": "המתרגל להסתכל באור הנמצא בפרטי התורה, זוכה לגלותו ולהרחיב את שירת התורה ונועמה על כל ההלכות המעשיות."
 },
 {
  "id": 3280,
  "article": "כשלומדים בקדושה ורוממות נשמה, מצטיירת התרחבותה של כל התורה כולה. איך שהיא יוצאת ממקור קדושתה, מקדושת כנסת ישראל, וכל ההלכות הפרטיות מסתעפות בתור ענפים של אור חיים ממקור חיי האומה כולה. ",
  "summary": "לימוד התורה בקדושה מצייר בנפש את נביעת התורה מקדושתה של כנסת ישראל."
 },
 {
  "id": 3281,
  "article": "כשהנשמה מתקשרת באורה העליון של תורה, נעשים כל הפרטים הקטנים חביבים חבת נשמה, וחשק התורה מתפשט על כל אות ואות מדקדוקי תורה ודקדוקי סופרים וכל הרחבותיהם והסתעפיותיהם. ",
  "summary": "כשהנשמה מתקשרת באורה העליון של התורה, מתחבבים פרטיה ודקדוקיה."
 },
 {
  "id": 3282,
  "article": "השמחה, שהתורה משמחת את האדם, באה מרוב האורה שבאותיות התורה, שהם מלאים חיים של עונג אלהי, והם ממלאים אור חיים ושמחת עדנים את הנשמה במילואה. ויותר ממה שהשמחה נובעת מעצמיותם של האותיות, שכבר נקלטים הם בנשמה, הרי היא נובעת מהחיים הרוחניים האדירים, שהם הולכים ומשתפכים ממעינות העליונים, שהם הרבה יותר נשגבים מהאותיות שנקלטו בנשמה הניכרת, ואור השמחה העלומה שלהם היא גדולה, וממולאה נחת ועונג נפלא אשר כל חפצים לא ישוו בה. ",
  "summary": "השמחה בתורה נובעת מהחיים שבאותיותיה הנקלטות בנשמה, ויותר מכך מהשפעת מעיינותיה העליונים הנעלמים מהנשמה."
 },
 {
  "id": 3283,
  "article": "לפעמים אי אפשר לאדם ללמוד מפני שהוא עומד במעלה כזאת, שההארה הכללית של למעלה מן האותיות היא זורחת עליו, ואי אפשר לו לצמצם עצמו באותיות הלמוד. וכשמקבל את ההארה הזאת בקדושה ובענוה, זוכה אח\"כ ללמוד בשמחה גדולה ובהבנה זכה מאד. ",
  "summary": "זריחת ההארה שלמעלה מהאותיות עלולה להפריע ללימוד הרגיל, וקבלתה בקדושה וענווה מביאה ללימוד בשמחה ולהבנה זכה."
 },
 {
  "id": 3284,
  "article": "\"סוסי אש - אינון אתוון דאורייתא\" (ע' הקדמת תקוני זוהר, תנד\"א פ\"ה), במה שאין האדם משיג מעומק הרעיון בכחו העצמי, מתגדל כח היצירה ע\"י חבורו עם האות שבתורה, ועולה הרבה יותר מכחו, כמהירות הנסיעה ובטחונה ע\"י הרכב. יש רגלי, שהולך בכח עיונו בענינים העיוניים שבתורה בדרך כלל, ואינו נעזר במובנם של הענינים ע\"י אותיות התורה. ויש מי שאין בו כח ללכת רגלי, והולך על אתוון דאורייתא גם באותם הענינים שהם פשוטים וראוי לאדם בריא ללכת בהם רגלי בכחו העצמי. ויש שכל מקום שיש בכח ללכת רגלי הולך, ומשתמש באתוון דאורייתא לא מפני חולשתו כ\"א כרוכב על סוס לכבוד, כדי לעטר יותר את הענינים, או לרכב במקום שאי אפשר לבא שמה על ידי כח עצמו כי אם על ידי צירוף הדרישה לאותיות התורה. ",
  "summary": "הבנת התורה דומה להליכה, והחיבור עם אותיותיה לרכיבה, וראוי ללכת בכוחות עצמו ולִרכב רק כשאי-אפשר ללכת, או לשם כבוד התורה."
 },
 {
  "id": 3285,
  "article": "מה שלומדים בקדושה, מתעדן על ידו הרצון והשכל ביחד, והאורה האלהית באה ממקור העצמי של הנשמה, וממלאה את כל הוייתה, והחיים הרוחניים מתפשטים על כל קצות המהות, כדרך שמתפשט הדם במרוצתו לכל קצות הגוף. אבל כל לימוד חילוני, מכל מדע בעולם, אינו מחיה כי אם אותו החלק המיוחד שהוא מכוון אליו. וזהו יסוד ההבדל שבין קודש לחול מצד הכמותיות, לבד מההבדל, היותר נשגב באין ערוך, שמצד האיכותיות. ",
  "summary": "המדע מחייה בלימודו רק את החלק שאליו הוא מכוון, ואילו הקדושה, על-ידי לימודה, מתפשטת על כל כוחות הנפש והנשמה."
 },
 {
  "id": 3286,
  "article": "לפי ערך בהירות התשובה שלפני הלימוד תגדל בהירות ההבנה של הלמוד. השכל מתרומם ע\"פ יסוד התרוממות הרצון, והוא מתבהר לפי המדה של בהירות הרצון. ",
  "summary": "לפי ערך בהירות התשובה שלפני הלימוד תגדל בהירות הלימוד."
 },
 {
  "id": 3287,
  "article": "תשובה עילאה, שבאה מאהבה גדולה ומתוך הכרה ברורה, מעלה את כל התכן הלמודי למדרגה של הפריה ונביעה כזאת, שאין דוגמתה בשום תכן למודי מצד עצמו. ",
  "summary": "התשובה מאהבה ומהכרה ברורה, מעלה את התוכן הלימודי למעלה הגבוהה מערך התוכן הלימודי עצמו."
 },
 {
  "id": 3288,
  "article": "כשהאדם מתרומם לרעיונות עליונים, ומתאים את דרכיו על פיהם, במעמקי רוחו, הוא בא לשורש התורה, בצורתה העליונה, שמגמתה היא להרים את העולם לעליוניותו המעותדת לו, וממילא כל מה שהוא לומד מפרטי תורה אינו דבר חידוש אצלו כ\"א כמו הזכרה למה שיש כבר בכחו, וזהו סוד \"מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת\". ",
  "summary": "מגמת התורה העליונה היא תיקון העולם, ובאחיזה בה כלולים כל פרטיה, ורק צריך להיזכר בהם."
 },
 {
  "id": 3289,
  "article": "יש מגמה אחת לתורה, לעורר את הצד הרוחני העליון שבאדם, שיהיה עסוק במושכלות קדושות, ויהיה סר משיקוע בהמי גופני, שמדלדל את כח עצמיותו. ומצד המגמה השלילית של הסרה מרע כל עניני תורה שוים הם, אמנם מצד ההתגלות העצמית של האורה האלהית, שמרוה את הנשמה, יש הבדל גדול בין דבר גדול לדבר קטן. ",
  "summary": "מצד פעולתה של התורה, המסירה מרע, שווים כל ענייניה, אך מצד התגלותה יש הבדל בין דבר גדול לדבר קטן."
 },
 {
  "id": 3290,
  "article": "הלמודים המעשיים הם מזונה של הנשמה, בונים אותה בחלקיה באותה הצורה שהיא קבועה מעצם טבעה, כדרך שהמזונות הגשמיים בונים את הגויה, והעיונים העליונים, הגיון הדעות, השירה, והתעלות הרוח, הם אוירה של הנשימה אשר לנשמה. כל מה שיהיה האורגן מכולכל במזון יותר מבריא, יקבל יותר ויותר את השפע הטוב, שהאויר הטהור משפיע עליו. ",
  "summary": "המחשבה המעשית היא מזון המכשיר את הגוף לקבל את השירה העליונה, שהיא אוויר הנשימה של הנשמה."
 },
 {
  "id": 3291,
  "article": "מגדל הפורח באויר, אף שאפשר להנהיגו ברום האויר אבל קשה להתוות לו חילוק דרכים בדיוק הגון. כן במהלכי השכל הגבוהים בטעמי תורה צריך גבורה יתירה להתוות להם ארחות פרטיות, כאשר החכמה האנושית מתאמצת גם כן להתוות דרכים מדויקים במערכת האויר. גדולה היא מעלת דואג ואחיתופל בדרישת התורה, שהעמידו בעיות במגדל הפורח באויר, אף על פי שלא באו לידי מסקנה, מכל מקום הספק הוא התחלה לפתרונים. ",
  "summary": "טעמי התורה הנם כמגדלים הפורחים באוויר, ולכן קשה לדייק בהגדרתם, אך גם העמדת הספקות חשובה בתור תחילת הפתרון."
 },
 {
  "id": 3292,
  "article": "לפעמים אין אדם יכול ללמוד מפני שהוא משתוקק הרבה לתפלה, וכל זמן שלא התפלל עדיין כראוי הנשמה צמאה, ודומה הדבר כמי שצמא הרבה שאינו יכול לאכול עד אשר ישתה תחילה לשבור צמאו, ואחר כך יוכל לאכול. ההדגשה הזאת מפותחת היא אצל מי שנשמתו גדולה ושורש אור צדיקים שרוי בתוכה. ובכללות יהיה בזה יסוד התפלה כמו הכשרה לתורה, כשתיית המים המזינים בדרך עזר להעביר את חלקי המזונות בכל חלקי הגוף. ואם לא יהיו מזונותיו נתונים לא יועילו המים המעבירים, מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. ",
  "summary": "לפעמים הלימוד מעוכב בגלל השתוקקות לתפילה, והיא משולה למים המוליכים את המזון (התורה) לכל הגוף אך בהם לבדם אין תועלת."
 },
 {
  "id": 3293,
  "article": "למוד המשנה וההלכות הפסוקות פועל בקודש אותה הפעולה שהלימוד הגיאוגראפי פועל בחול להישרת השכל והתבססותו היסודית הממשית, שהיא עמילן יפה לדברים היותר עליונים ומופשטים. ועל ידי זה בא האדם לידי קנין שכלי איך לתפוס כל גודל בפשטות גמורה, שלא יתטשטש על ידי הגדלות שום דבר קל וקטן, שזהו מעין דוגמא של מעלה, שהאידיאליות ביעפה של הגדלות העליונה שהיא המביטה אל כל הקוטן שביש לשכללו על כל פרטיו היותר דקים וזעירים. ",
  "summary": "כשם שהלימוד הגיאוגרפי מסייע לביסוס השכל האנושי, כך לימוד המשנה וההלכה מבסס את ההכרות העליונות."
 },
 {
  "id": 3294,
  "article": "כשם שהאדם הבריא הוא חפץ חיים, ואינו מחפש על זה טעמים והוכחות, אבל החולה במחלת הנפש. שהוא קרוב לאבד את עצמו לדעת, הוא מוטל בספיקות על תכלית החיים, כן בעל נפש בריאה הוא אוהב את התורה ומחקריה מלב ונפש ודבר אחד מן התורה, אפילו מדקדוקי סופרים, יקר לו מכל הון, ורק כשנחלה היסוד הנפשי יגיע לומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה. ",
  "summary": "כשם שהבריא בנפשו אינו מחפש הוכחה וסיבה לחייו, כך אוהב הוא את התורה ואת כל חלקיה ודקדוקיה."
 },
 {
  "id": 3295,
  "article": "למוד התורה, בהלכה, באגדה, בפלפול ובכל דבר תורה, מכניס את המאור שבחיי הישראליות בתוך נפשותינו, ומעיר בקרבה את הדעות הנאות והרגשות הטובות הכמוסות בקרבה מצד התכונה המיוחדת של ישראל, כשם שלמודים כוללים מעירים בקרבנו את הדעות והרגשות של האדם הכללי. אמנם התורה נותנת לנו חיים, לא רק חיים לאומיים פרטיים כי אם גם חיים כלליים. כי התכונה האנושית היותר טובה תגיע לנו בצורה היותר מתוקנת כשתבוא לנו ערוכה במטבע ישראלי, וזה נמצא על ידי שקידת התורה. ",
  "summary": "כשם שלימוד החכמה מעורר את התכונה האנושית, כך לימוד התורה מעורר את התכונה הישראלית, בצורה הכוללת את האנושית."
 },
 {
  "id": 3296,
  "article": "שקידת התורה מציירת יפה בנשמה את התכונה הישראלית וצורתה המיוחדת, ובזה היא ממלאת את האומה חיים, כשימצאו בכללותה שוקדים רבים, וממילא כל אחד ואחד, הפועל על פי חלקו, בונה הוא עולם מלא. ",
  "summary": "שקידת התורה מציירת בנשמה את התכונה הישראלית, וריבוי השוקדים ממלא את האומה חיים."
 },
 {
  "id": 3297,
  "article": "יש מוסר פנימי של שקידת התורה, הבא מאהבת האומה וכבודה: איך לא ירצה בן ישראל לדעת את כל תורת אומתו, החביבה והקדושה. לכל פרטיה, עד כמה שידו מגעת באהבה נאמנה. ודרך זה פתח הוא לעסוק בתורה לשמה במובנה היותר נשגב. ",
  "summary": "שקידת התורה הבאה מתוך אהבת האומה וכבודה ורצון להכיר את תורתה, היא פתח לתורה לשמה עליונה."
 },
 {
  "id": 3298,
  "article": "כשהנשמה משערת עד כמה איש ישראל מוכרח הוא קודם כל לדעת את תורת ישראל. ועד כמה כל החיים הרוחניים מוכרחים להיות מבוססים על יסודות מעשיים בחיי הציבור ובחיי היחיד, מתעוררת תשוקה גדולה ללמוד התורה המעשי, המורה את דרכי החיים, והתשוקה הרוחנית נלחמת היא על עמדתה, ואינה מניחה את התשוקה המעשית שתמשל היא ממשלה בלתי מוגבלת בסדרי הלמוד וארחות החיים והמחשבה. ומתוך ההתנגשות, של אלה שתי התשוקות הבוערות, יצא אור מבהיק, כולל בקרבו עושר ספון, קלוע משני הכחות יחדיו, הרוחני והמעשי. ומשניהם יבנו נשמות שוממות, ויתכונן עם עולם, ההולך לחדש את נעוריו, על ארץ מטעתו. ",
  "summary": "מאבקה של התשוקה ללימוד המעשי עם התשוקה ללימוד הרוחני, מוליד אור חדש המכונן את ישראל בארצם."
 },
 {
  "id": 3299,
  "article": "בלמוד דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים בפרטי פרטים, הרי הולך ומתכלל באבוקה אחת במגמה הכללית של יסוד הדת ושאיפת הקודש והעליוניות שבתוכו. ואם באמת יטושטש האור המבהיק של הפרטים, יחרב העולם המעשי כולו. על כן מוכרח מסך להיות נפרס, והוא נותן מקום לבירור של כל פרט ופרט בעולם חשוך לגבי האורה הכללית, ועבודת בירור זה בידיעה ועבודה משכללת היא את החיים, וממעל להמסך האור מזהיר בכל הוד כללותו, ודרך מעברו מרעיף הוא טללי אורה לכל הבליטה הפרטית, עד שיונק הוא העולם התחתון מהעליון, והולכים הם ומתאחדים. ",
  "summary": "מסך נפרס בין העולם הכללי לבין עולם הפרטים כדי שלא יטושטשו הפרטים, והאור מסתנן ומבליט את הפרטים, והעולמות מתאחדים."
 },
 {
  "id": 3300,
  "article": "רבוי הלמוד מקשר את הקדושה העליונה ברוחו של אדם, אע\"פ שאינו יורד לעומקם של דברים, ולפעמים פועל עליו לטובה עליונה גם כשאינו יודע את הפשט במה שלמד, אבל הוא צמא לדבר ד' ללמוד הרבה, ומשביר את צמאונו בתלמוד מרובה, והנשמה מתעלה. ובלמוד רזי תורה. אע\"פ שאינו מבין את הענינים לפרטיותם, ונדמה לו כאילו הוא עוסק בציורים שמענים את נפשו, ואת חושו הרוחני השוקק לדברים מובנים, מ\"מ אחר הלמוד האורה מופיעה עליו, והוא בכלל כל העוסק בתורה בלילה שהקב\"ה מושך עליו חוט של חסד ביום. שנאמר יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי. ",
  "summary": "לימוד התורה, אפילו בלי הבנה, קושר את האדם לקדושה, ובפרט ברזי התורה."
 },
 {
  "id": 3301,
  "article": "ישנן כמה סבות, המעכבות את האדם מדברי תורה, שלא יכנסו בלבבו, ותמיד צריכים לדעת מה היא הסבה המעכבת באותה השעה שהעכוב הוא מורגש, כדי שידע באיזה אופן להסיר את הסבה, כדי שיפתח לבו להקשר יפה בדברי תורה. כי אם לא ידע את הסבה הנכונה, יש שיטרח הרבה להסיר סבה אחרת, שהיא באמת אינה מעכבתו עכשיו, והסבה השולטת עכשיו, שהיא מעכבתו כעת מקישורה של תורה, תשאר בעינה, ויעמוד האדם במבוכתו. והסבות הללו יש מהן שהן רוחניות, ויש שהן גשמיות, יש שהן באות מחסרון הכשרה של קודש, ויש שהן באות מחסרון הכשרה של חול. ",
  "summary": "צריך לדעת מה היא הסיבה המעכבת את דברי התורה מלהיכנס בלבו, כדי שלא יילחם לשווא בסיבה אחרת."
 },
 {
  "id": 3302,
  "article": "בטול תורה נחשב לכל אדם כפי מדרגתו, ומי שיכול לעלות במחשבתו למדרגה גדולה, והוא מתעצל או מתפחד, ומואס במעלתו העליונה, ומניח את עצמו להיות למטה, הרי הוא מואס את תורת ד' הראויה לו, שעל זה נאמר שויתר הקב\"ה על ע\"ז ג\"ע ושפ\"ד ולא ויתר על מאסה של תורה (פתיחתא דאיכה רבתי). ",
  "summary": "ביטול תורה נחשב לכל אחד לפי מעלתו."
 },
 {
  "id": 3303,
  "article": "יש שהזמנים שמתבטלים מהתורה הם פועלים להאיר את העינים להכיר את תוכן קדושת התורה ועומק החיים שהיא משפיעה על לומדיה. ",
  "summary": "לפעמים הזמן שמתבטלים מן התורה גורם להכיר את קדושתה ואת עומק החיים שהיא משפיעה ללומדיה."
 },
 {
  "id": 3304,
  "article": "מעוט מתיקות נעימת התורה בא מחסרון בטבע הישראלי של הנשמה, שצריכין לתקנה על ידי תשובה מכוונת לחסרון זה. וכיון שנותנים את הדעת לתקן את החסרון מיד חוזר האור העליון של הטבע הקדוש של הנשמה לזרח, וחוזרת מתיקות התורה להתחיל להגלות. ",
  "summary": "מיעוט מתיקות התורה נובע מחיסרון בטבע הישראלי, ובנתינת דעת לתקנו חוזרת מיד מתיקות התורה להתגלות."
 },
 {
  "id": 3305,
  "article": "הצער הפנימי על חסרון ההשלמה של הנשמה במעשים, בידיעות, ובדעות, ביחוד בקנין התורה, הם הם יסורי הגיהנם המתגברים, שהם באים מהפיכת הפנים של הקב\"ה מלהאיר על הנשמה, בהופעה תדירית, לפי אותה המדה שהחסירה את קנינה הרוחני, שכל מקור החיים בו תלוי, הוא קנין התורה. ",
  "summary": "ייסורי הנשמה מחסרון השלמתה בתורה ובמעשים הם ייסורי הגיהנם, הנובעים מהסתר הפנים של הקב\"ה באותם המקומות החסרים."
 },
 {
  "id": 3306,
  "article": "חוסר התורה הוא הגיהנם בעצמו. ושטף הרצון החיצוני, שנגד הרצון הפנימי, הוא מצרי גיהנם המתגברים לפי אותו הערך של מניעת אור התורה. ",
  "summary": "חוסר התורה הוא הגיהנם בעצמו."
 },
 {
  "id": 3307,
  "article": "יש אשר כל ידיעה בהפגשה עם האדם בגלמיותה, בלא חדירה לפרטיה, מהממת אותו, מפחידתו ומערבבת את דעתו, מולידה בו חזיונות שוא ותוהו, והם מתהפכים לדברים מיושבים, מרחיבי דעת ובונים את הנשמה בבנין הטוב, לפי ערך שכלולם של הפרטים שבאים בידיעה ולפי בירורם. הכנת התורה והחכמה רק היא תוכל להציל את הנשמה מרוח סועה וסער, שהבערות מסגלת אותה לה. ומה גדולה היא המצוקה של מצרי גיהנם הבאים מחסרונה של תורה. וכמה גדולה וחשובה היא תעודת התורה המוסר הדעת והחכמה להנצל מהם, בחי' מגדל עז שם ד' בו ירוץ צדיק ונשגב. ",
  "summary": "הידיעות הגולמיות מולידות חזיונות תוהו, ובירור הפרטים מיישבן, והתורה והחכמה מכינות את האדם ומצילות אותו מהן."
 },
 {
  "id": 3308,
  "article": "יש שהאדם מרגיש את הצער הגדול על מעוט התורה שלו, שבא מצד בטול תורה וצמצום הדעת, המאפיל על אורה הרוחני של תורה, עד שיוכל לצייר את מצרי גיהנם שאוחזים את כל מי שריפה ידיו מן התורה. ומתוך החלחלה הגדולה שבציור זה תתמרק נפשו מסיגיה, ובהחילו להתאמץ בשקידתה של תורה, המעשית והרוחנית, ירגיש את כל הטוהר הראוי לו לקבל מנועמה של תורה, וישוב אליו אור שכלו ועומק הרגשתו, שלות נפשו וברק דמיונו, מצורפים עם כל המדות החמודות. שהם מכלל ברכת ד' אשר עם אורה של תורה. ",
  "summary": "ציורי הגיהנם הבאים מתוך הצער על מיעוט התורה, ממרקים את הנפש מסיגיה, כדי שתוכל להרגיש את נועם שקידת התורה."
 },
 {
  "id": 3309,
  "article": "\"נעשה ונשמע\". הקדמת \"נעשה\" ל\"נשמע\" מצינת את הוקרת התורה מצד סגולתה האלהית, יותר על מה שראוי להוקירה מצד צורך התועלת המעשית שיש בלמודה. כי כיון שכבר נאמר \"נעשה\" הרי הקישור אל ערך הלמוד המעשי הוא כבר בכלל, ו\"נשמע\" מציין את הקישור אל ערך הלמוד הסגולי. ",
  "summary": "הקדמת \"נעשה\" ל\"נשמע\" מלמדת על הוקרת ערכו הסגולי של הלימוד, מעבר לערכו מצד הדרכתו המעשית."
 },
 {
  "id": 3310,
  "article": "\"ושמרתם זו משנה, ועשיתם - כמשמעו\" (רש\"י דברים ד' ו'). אם נפרש משנה כתואר הפשוט, שאינו מכוון להביא לידי מעשה, \"ותנאים מבלי עולם, שמורים הלכה מתוך משנתם\", אז י\"ל ועשיתם - שתלמדו הלכה למעשה. אבל לפי דברי רבנו חננאל, בב\"מ (ס\"פ אלו מציאות), משנה כוללת גמר בירור הלכה למעשה על פי המסקנא גם כן, אם כן כלול במשנה כבר הלמוד למעשה, על כן צריך לומר ועשיתם כמשמעו: עצם המעשה. ",
  "summary": "\"ושמרתם ועשיתם\" – משמעות \"ועשיתם\" היא לימוד ההלכה למעשה, ולפירוש רבנו חננאל – קיום המצוות עצמן."
 },
 {
  "id": 3311,
  "article": "רוח הקודש העמוק של היהדות, החותר להשוות את החיים המעשיים עם החיים האציליים בפועל, הוא הכח הנשמתי המפרה את ההלכות ודקדוקיהן, והוא הנותן את העמילן להפלפול המרחיב את גבוליו בחוגים המעשיים של ההויות והסוגיות. ",
  "summary": "פרטי המצוות ופלפולי ההלכות נובעים מרוח הקודש של היהדות, החותרת להשוות את החיים המעשיים עם האציליים."
 },
 {
  "id": 3312,
  "article": "כל הידיעות הרוחניות שבתורה הן כדמות גבולים מסומנים לבא אליהם, ע\"י השתדלות באמצעים המביאים להם, ע\"פ ההכנות הראויות. ומי שירצה לבא אליהם בלא שימת לב ליסוד ההכנות, תחת דברים של אמת יביא לו דברי דמיונות. טמן עצל ידו בצלחת, גם אל פיהו לא ישיבנה. ",
  "summary": "הידיעות הרוחניות שבתורה הן המטרה אליה צריך להגיע, אך יש צורך בהכנות ובאמצעים כדי לבררן מדמיונות."
 },
 {
  "id": 3313,
  "article": "לא בעצם השגת התכלית של השלמות הרוחנית הוא עיקר הפלא שבו, כי אם באפן ההגעה אליה ע\"י הדרכים המיוחדים וראויים להשגתה. על כן צריך שיברר האדם לעצמו מה הנה הדרכים, שעל ידם דוקא יהיו ציוריו הפנימיים עומדים במעלה טובה, שהם גורמים שיהיו מתעלים כל מעשיו חפציו ורגשותיו, - ובהם ידבק. וכן בלמוד התורה, שבכללות הכרחיותו כלחם לגוף, וביותר למוד הצד העיוני שבה, שהוא העיקר המרומם את הנפש. אמנם אי אפשר כלל היה להיות מבואר בהרחבה בתורה שבכתב ושבעל פה, שהצד העיוני בה הוא העיקר בלמוד. כי דוקא ההערה על האמצעיים, שהם לכאורה נמוכים מעצם התכלית, צריכה היא השפעה יותר גדולה מההערה על דברי התכלית. כי בטבע הנפש היא נמשכת אל התכלית יותר מלהאמצעים, וגם הדמיון לא יחלוק על ערך עצם התכלית של השלמות כי אם על האמצעיים, מתוך חסרון השגתו והפסד סברתו, שאפשר להשיג את התכלית גם בלעדם, ורק ההוראה העליונה, המבוררת ומושכלת, צריכה להעמיד על האמת של הכרחיות האמצעיים ויקרת גדל ערכם. ולפיכך עניני תוכחת מוסר והדרכה כוללת, שהם דברים יסודיים ותכליתיים, הי' להם מקום להתגלות גם ע\"י כל הנביאים, אבל הדברים המעשיים שבתורה, שהם בערך אמצעיים ומכשירים אל התכלית, צריכים להתגלות דוקא ע\"י נבואת משה ע\"ה אדון הנביאים. ודוגמא לדבר מציאות חיי עולם הבא, שלא הוזכרה כי אם ברמזים, מפני שלפי תגבורת ערכה האיכותי די לו בזה, ואם הי' מתפרש יותר הי' מוסיף ומתגבר כח המשיכה המיוחד לו, עד שלא הי' מניח מקום לציורים אחרים, שבאמת הם כולם גם מועילים לו ומרוממים אותו, כמו הצלחת הכלל והפרט אפילו בהוה, ואהבת ד' מצד עצמה, שהיא עולה על כל, עם כל חלופי המקורות הפרטיים, שיסוד האהבה נמשך מהם; ורק אח\"כ כשנתמוטטה ההכרה, עד כדי קלקול המינים, לאמר שאין עולם אלא אחד, הוצרכו לתקן \"מן העולם עד העולם\", כדי להחזירה למעמדה הראוי. כמו כן בתביעה הממשית ללמוד העיוני ויתרונו, עם זהירות היחש והערך של תלמוד הדברים המעשיים, שצריכה פעולת המשכה מיוחדת אליהם, בהתגלות העיקריות שבלמודם ועשיתם, לעומת היסוד העיוני, שההכרה הפנימית הכללית מספקת לו במעוט כמות עם גודל כח המשכתה האיכותית, - דוקא עי\"ז תתקיים התורה בישראל כראוי ותאיר באורה הגדול. ו. בלמוד ישנם שני מינים. יש דבר שהלמוד שלו יש לו ערך גדול מפני שהנושא שלו הוא חשוב מאד כמו העיון באלהות, ובנפש ושכל, וכדומה מענינים נשגבים, ויש מין למוד שהנושא אין לו ערך נכבד מצד עצמו ומכל מקום הוא חשוב מפני שהוא מועיל מצד המעשה והתכלית היוצאת ממנו. ועוד יש צד שלישי, ממה שראוי להביא כל מה שאפשר מהנמצאים, בין העצמים ובין המקרים, במערכה של הידיעה, והרי אנו מרחיבים שכלנו במה שמוסיפים על כל פנים ידיעה וציור שכלי, ועל כן ישנם לפעמים דברים, שאין להם שום ערך חשוב מצד עצמם ומכל-מקום ראוי לדעת אותם, מפני התועלת של שימוש השכל והתפשטותו בשלימות של הידיעה. אמנם אין להחליף הענינים זה בזה. וכן בחלקי הלמוד של התורה יש דברים. שתלמודם הוא עיקר גדול מצד עצמו, ויש דברים שהחקירה בהם היא חשובה עוד יותר מערך המעשה, מפני עצם עבודת העיון בהם. והרי כל דבר של תורה, אפילו דקדוק קל והנהגה ישרה, יש לו ערך חשוב, ועל כל פנים בהלכות קלות כעניני דרך ארץ וכדומה יש לומר שהתלמוד בהם נערך בחשיבות עוד יותר מהמעשה, ועל כל פנים אינו נופל בערכו מלימוד בדבר שאינו נוגע כלל למעשה, וגם נושאו אינו חשוב כל כך, אלא מפני חשיבות עצם עסק ידיעת האמת ובירורה. וכמו שנמצא בלמודי חול של הפרטים ההיסטוריים, וכן ידיעות השפות גם העתיקות, וכדומה, שכל למוד שכללו מועיל גם כל פרטיו הם השלמה ותוספת להדר השכל, מזה אתה דן קל וחומר על כל דבר פרטי של תורה שלמה שלנו, כמה יקר וחביב צריך הוא להיות. ",
  "summary": "למרות חשיבותה של השלמות העליונה, עיקר עיסוק התורה הוא בפרטים המביאים אליה, מפני שאחרת הם היו נבלעים באורה הגדול."
 },
 {
  "id": 3314,
  "article": "כל אחד צריך לעסוק בעסק שלו, במה שיש לו ע\"ז הכנה, וביחוד הדבר נוהג בעניני הלמוד, שאע\"פ שלפעמים על ידי מאורעות במצב יהיה קשה לאדם להחזיק במה שלבו חפץ, מ\"מ צריך שיהיה אמיץ ולא יעזוב את מה שמכשיר ביחוד את רוחו. ",
  "summary": "צריך להתאמץ לעסוק במה שיש לו הכנה אליו ובמה שליבו חפץ, למרות כל הקשיים."
 },
 {
  "id": 3315,
  "article": "הלמוד המעשי רצוף בו טל חיים גנוז של המגמות שיש בתוכיות המעשה, והנשמה נזונה מזיו גנוז זה בתלמודה. אמנם אם הלמוד הוא שלא לשמה, לשם יהירות וקנטור, מתרוקנת המחשבה, והדברים נשארים יבשים, ולפעמים מתמלאים ארסיות פנימית. אפס במחשבה גלמית, בלתי מפותחת, אע\"פ שרק על יסוד מצות אנשים מלומדה היא מיוסדת, מפכה בה איזה לח של חיים, והוא הולך ומשתמר בה במדה שלא נתעוות עצם הלימוד מחיפוש האמת והיושד שבדרכו. אכן עיקום השכל גורר אחריו כל אותן מכשולות הלב והיבשות הנפשית, עם העלילות של דבקות ארסיות מוסרית, כדוגמתה של מדת המחשבה הפגומה של מטרת הלמוד. אבל לפעמים חוזרת היא לטובה אם החבה המוסרית של קדושת התלמוד תהיה הכח הפועל על הרגש, אשד רק מקוצר בירור שכלי מסתפק הוא בארחות עקלקלות, וסוף עיקולים כאלה להתישר עכ\"פ במובנם המוסרי. ",
  "summary": "לימוד לשם יוהרא וקנטור ממלא את המחשבה בארס מוסרי, אך לימוד הבא מתוך הרגשת קדושה, אף שאינה מבוררת, סופו להתיישר."
 },
 {
  "id": 3316,
  "article": "תלמידי חכמים שתורתם אומנותם צריכים להשתדל, שתהיה דרכם נכונה לפניהם, מטרתם צריכה שתהיה ברורה להם, כדי שיהיה רוחם אמיץ ודעתם שוקטה, נוחה ומיושבת. אמנם גדול הוא מאד אותו הכלל הנשגב \"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה\", ואם כן אין כל כך צורך על דבר ציור של התחזקות לעבודת התורה בענין הקפת כלל ידיעותיה. אכן זה משמש הוא לתן מנוחה ללב למען יעסוק בכל ענין וענין ברוח בטוח ושוקט, שלא יטרידהו ענין אחר, או דאגה כללית של גמר הידיעה הבלתי אפשרית, מלמצא רצון בעבודתו הפרטית. אבל מכל מקום צריך לסלול לעצמו דרך כזו, שתהיה ההקפה הכללית מושקפת לו. גם בדעות צריך שתבורר לו תכליתו ומגמת חפצו בעבודת תלמודו, וגם בצד המעשי צריך שישאף להיות מקיף וכולל את הסכום הכללי של הלמוד המעשי של כל התורה המעשית כפי האפשרי לו. מה שהורגל לומר שאין קץ לתורה ביחש לענינים המעשיים שבה, הוא נאמר רק על פי תנאים מיוחדים, אבל באמת אפשר לו לאדם, כשילך בדרך ישרה, לכלול הקפה ברורה מכל הצד המעשי שבתורה. הגדולים אינם צריכים על זה ביאורים, אמנם הבינונים חייבים להעזר, אחרי שיבאו לאותה המדה של הבנה טובה בעומקה של הלכה, בידיעת צורתא דשמעתתא על דרך ישר ונכון, על ידי שימוש תלמידי חכמים במדה הגונה, עד שידע לעיין בכל סוגיא כראוי וידע גם כן להקשות ולתרץ על פי דרכה של תורה במשא ומתן של הלכה. אז צריך שתהיה ראשית השתדלותו להקיף בתחילה את כל הלכות הרי\"ף כפשוטן בבקיאות הגונה. וזה נקל מאד להשיג על ידי קביעות מתונה. העבודה הזאת היא נעימה מאד מצד עצמה ומצד הציור המענג הקרוב לתכלית, של ההקפה הכללית לדעת את הסכום הכללי של כל ההלכות, לפי הקירוב היותר גדול למקורן בש\"ס באופן כולל, שרק על ידי קיבוץ כל הפרטים יתיצב נגד עיניו היופי הגדול של הבנין המפואד של כל התורה המעשית. וכשילך בדרך זה בכל יום תמיד, יחבר עם זה שיעורים להקפה כללית בתורה שבכתב, וזמנים הגונים מדי יום ביומו לקנין הידיעות של האגדות, המדרשים, ספרי המוסר, המחקר והקבלה, בשמירת המדרגות, וריוח זמן למחשבה עצמית, להרחבת הרגשות הטובות, ושיעור קבוע לתלמוד בגירסא, מדי יום ביומו, וזמנים מפוזרים לבירור עומקה של הלכה בהרחבה ופלפול בענינים מפוזרים, כדי להרחיב את הדעת ולהתעמק בעיון, שהוא נצרך מאד לכל דורש תורה. וכשיסגל לו בקיאות מקפת בהלכות הרי\"ף, ממילא תולד בקרבו התשוקה לדעת ההלכות על בוריין, וירבה עסוק בתלמוד, בבלי וירושלמי, בתוספתות וכל דברי חז\"ל, מתוך הכרה פנימית בנחיצות ההרחבה והביאור. ועיקר העסק יהיה לו תמיד קבוע בגירסא של יסודות ההלכות ועקרי דברי תורה, עד שהשכלול של הידיעה בכל המקצועות והפרטים ישלים גם כן את דעתו בכל יתר הענינים הנדרשים לאדם, ויהיו נהנים ממנו עצה ותושיה. וכשילך באופן כזה יוכל לקבוע לו זמנים גם כן לרכישת החכמות והידיעות המועילות לאדם בעולם, המרחיבות את חוג דעתו ונותנות לו אומץ לצרכי החיים, ויהיה מקובל על הבריות ומוצא חן בעיני אלהים ואדם. ",
  "summary": "יש להשתדל להקיף בלימודו את כל ידיעות התורה, הרוחניות והמעשיות, בגרסה ובבקיאות, ועל-ידי כך יתגלה אליו פאר בניין התורה."
 },
 {
  "id": 3317,
  "article": "כפי מה שההלכות הן מבוררות כך הן משמחות לב עושיהן ומזהיריהן. וחסרון בירורן, בידיעה ברורה ודבקה בנפש, מביא להרגשת הכבדה מקיומה של תורה בדיוק בפרטי ההלכות, ועי\"ז יש שמתעוררת חרדת רפיון הגורמת למאסה של תורה, חלילה. אמנם לבעל דעה רחבה אין הדיוק הרחב מעיק כלל,ואדרבא הדיקנות היא תולדת השלמה, כמו שהדיקנות של דקדוק הלשון היא נערכת לשלמותם של המדברים בה. ולפי ערך רום המושג, וטהרתו של היסוד הפנימי שבתורת אמת, כך מרובה ורחב הוא הדקדוק העצום בפרטי המעשים המסתעפים משרשו, אשרר למבין ולמרגיש הם כולם נסקרים בסקירה אחת רחבה. ואם יחסר אותו הדיוק המעשי הרי הצורה הבהירה, של רום ערך התורה האלהית, ורוממות חוקיה ומשפטיה ויקר ערך תכליתם, מתטשטשת,ואין שיעור להפסד הנצמח מזה לכל משאת הנפש של כלל היהדות לאדם בכלל ולישראל בפרט. על כן זאת היא החובה הגדולה לעסוק בתורה לשמה בלבון הלכה, שתהיה מחוורת כשמלה, ולמוד הדיוקים בהרחבתם יהיה מתוך עונג המושכל העליון ושמחתו. וזהו התנאי נכבד בעסק התורה לשמה וממ\"ח דברים שהתורה נקנית בהם: בשמחה בטהרה, שהיא ודאי מתבססת מתוך המדע הפנימי של הכרה ברורה. ",
  "summary": "בירורן של ההלכות מרפא את הכבדות המתלווה לדקדוק בפרטיהן, ובעלי הדעה הרחבה מכירים בערכם של הפרטים."
 },
 {
  "id": 3318,
  "article": "כמו בכל הבריות שבעולם המוחשי, המתהוות על ידי הרכבות שונות, שיש מהן על ידי הרכבה טבעית ויש מהן ע\"י הרכבה מלאכותית, כן בכל מושגי השכל, ובכל הנמצאים הרוחניים, שהם חזקים במציאות ממושגי המוחשים, יש הרכבות טבעיות ויש הרכבות שכליות. ויש לו לכח היצירה להתמיד, ולהתגבר עד אין קץ, להרבות חיים ומציאות לטובה. ועל כן משובח מאד המחדש דברים כדרכה של תורה, בכל אפניה, ובלבד שיהי' על פי דרך ד' המתאים עם יושר השכל והמוסר הטוב, שכלל כל זה הוא יראת ד' באמת שהיא ראשית דעת. וצריך להשכיל, שהאבות עם כל התולדות הם, ביחש לערך הכח האלהי אשר בהם, בריאה אחת בעלת אברים, שכפי התרבות פרטיה תוסיף חיל ושלמות, ועם זה לשמור בכל האפשד את ערכי המדרגות הפרטיות, שאם יש לאדם כשרון להשתמש בשכלו בחדוש ענינים יותר נעלים ומועילים לא יורידהו לדברים קטנים מהם, אע\"פ שגם כל דבר קטן המועיל הוא מישב את העולם, והרי הוא טוב הרבה מכל פטיטיא דעלמא וכל חפצים לא ישוו בה. ויש שנגד חופש השכל לחדש ברחבה מתעורר כח הנגוד של יראת שוא, שמקורו ותפקידו הוא לשמוד את העמדה של היסוד הטוב והישר בדרך החדוש, אבל צריך לנצחה ולהתהלך ברחבה. וכיון שהאדם עומד וקבוע על יסוד הטוב כל דמשכח ידרש ויגדיל תורה ויאדיר. וכמו כן צריך להרחיב ולחדש כראוי בכל חדושי העולם, בדברים טבעיים ובמלאכות, כי כל פעל ד' למענהו, וצריך להיות אוהב את הבריות ורוצה בקיומם ובשכלולם, ודעה זאת מביאה לאהבת השי\"ת. ",
  "summary": "כשם שהעולם מורכב מבריות טבעיות ומלאכותיות, כך המחשבות, התורה, וענייני העולם, צריכים עבודת שכלול ופיתוח."
 },
 {
  "id": 3319,
  "article": "ישנם שיצאו לתרבות רעה, מפני שבדרך למודם והשלמתם הרוחנית בגדו בתכונתם האישית המיוחדת. הרי שאחד מוכשר לדברי אגדה, ועניני ההלכה אינם לפי תכונתו להיות עסוק בהם בקביעות, ומתוך שאינו מכיר להעריך את כשרונו המיוחד הוא משתקע בעניני הלכה, כפי מנהג המורגל, והוא מרגיש בנפשו נגוד לאלה הענינים שהוא עוסק בהם, מתוך שההשתקעות בהם אינה לפי טבע כשרונו העצמי. אבל אם הי' מוצא את תפקידו וממלאו, לעסוק בקביעות באותו המקצוע שבתורה, המתאים לתכונת נפשו, אז הי' מכיר מיד שהרגשת הנגוד שבאה לו בעסקו בעניני ההלכה לא באה מצד איזה חסרון בעצמם של הלמודים הקדושים והנחוצים הללו, אלא מפני שנפשו מבקשת מקצוע אחר לקביעותה בתורה, ואז הי' נשאר נאמן באופן נעלה לקדושת התורה, ועושה חיל בתורה במקצוע השייך לו, וגם עוזר על יד אותם שידם גוברת בהלכה, להטעימם מנעם האגדה. אמנם כיון שאינו מכיר את סבת הרגשתו הנגודית בלמוד, והוא מתגבר נגד טבעו, תיכף כשנפתחים לפניו איזה דרכים של הפקר הוא מתפרץ ונעשה שונא וער לתורה ולאמונה, והולך מדחי אל דחי, ומהם יצאו מה שיצאו מבני פריצי עמנו, המתנשאים להעמיד חזון ולסמות עינו של עולם. - ובחלוק המקצעות השונים בסדרי הלמוד, לפי התכונות הנפשיות השונות, יש מי שנטיתו חזקה לחכמות מיוחדות, שגם הוא צריך ללכת לפי נטיתו הפנימית, ויקבע עתים לתורה. וזה וזה יעלה בידו, כי יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, וכבר נסתפקו ה\"תוספות ישנים\" בשלהי יומא בזה, מה שיהיה עיקר וטפל, ובכלל הדבר תלוי לפי התכונה וטבע הנפש של כל אחד ואחד. ",
  "summary": "הנטייה מללמוד במקום שליבו חפץ גרמה ליציאת אנשים לתרבות רעה, וצריך לקבוע עיסוקו בחלק התורה או החכמה המתאים לו."
 },
 {
  "id": 3320,
  "article": "אע\"פ שכל העולם כולו, וכל המחשבות וההרגשות כולן, מלאים הם אור ד' וקודש של החיים העליונים, אצל ישרי לב המתענגים על נועם ד' ומבקרים בהיכלו תמיד, מכל מקום מעין האורה היסודית הרי הוא גנוז בתורה, וכשהולך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו, ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, אף על פי שאינו ממש מתחייב בנפשו, אם כבר עלה למדרגת ההסתכלות האלהית, מכל מקום מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. כי סוף כל סוף מכל העולם אור חיים זורח הוא, אבל מן התורה שופע אור חיים דחיים, ואין עוזבים קדושה חמורה מקורית ותופסים במקומה קדושה קלה מעותקת. ",
  "summary": "אף-על-פי שאצל ישרי-לב העולם כולו מלא באור ה', האור שבתורה גדול יותר, ולכן הפוסק ממנה מתחייב בנפשו."
 },
 {
  "id": 3321,
  "article": "יש שהנשמה, כשהיא מוכשרת לשאיפות גדולות של התבוננויות רוחניות, מתעצבת כשהיא עוסקת בפרטי הלכות, והיא מרגשת אז את מצריה, שהיא נסגרת אז בהם. אבל אין רפואתה באה על ידי ביטולה מהתורה המעשית, כי אם על ידי הכשרת רוחה להרים את הערך של כל פרט מפרטי הדברים המעשיים אל עושר מקורו הרוחני. המקיף והכללי. ההרמה הזאת נעשית לפעמים על ידי הברקת שכל טוב, ולפעמים על ידי הרגשה פנימית עמוקה ההולכת ומסתעפת מההזרחות העליונות של דעת ד'. ולפעמים מתקבצים יחד שני הכחות, של הברקת השכל ואור ההרגשה, להשפיע על הרטבת הפרטים המעשיים, עד שימלאו דשן עונג, באופן שתהיה הנשמה בלתי משוממת בעסקה בהם כי אם מתרחבת ומתעדנת. הצלחת ההרמה הזאת קשורה היא עם המצב המוסרי של הנפש, ועם צירופה הרוחני הבא ע\"י העסק התמידי במעמקי הרוחניות הבהירים ובלתי מצומצמים. ",
  "summary": "גם כשנשמתו מתעצבת מלימוד פרטי ההלכות – אל ינטשן, אלא יזריח עליהן אור ממקורן, על-ידי הברקות שכליות והרגשיות."
 },
 {
  "id": 3322,
  "article": "לפעמים כשלומדים דברים קטנים בהתפעלות מרובה כזו, שרישומה על הנפש פועל כאילו היה הענין הזה הקטן הגבוה שבגבוהים, מתגשמת הדעת, וכנפי הרוח מתקצצות. וההדרכה הישרה היא ללמוד כל ענין בהתפעלות של שמחה, שיש בה הרגשה כפולה: רגש של גדולה עליונה, מתוך שכל סעיף קטן רוחני הלא משלים הוא את עץ החיים כולו, ומתוך כך הכל הוא גדול, ורגש שני שבתוכיות הפרטיות של כל ידיעה, ובפרט תורית, יש בה ערך חיובי מאד, שראוי להעריכו בשמחת כבוד לפי מדתו. ואש של מעלה ואש של מטה מתחברים ביחד להאיר ולחמם את הנשמה. ",
  "summary": "ההתפעלות מדברים קטנים מקצצת את הדעת, והשמחה האמיתית היא בקישור הפרטים לכללים ובהכרת ערך כל אחד ואחד מהם."
 },
 {
  "id": 3323,
  "article": "כשמתערב בפלפול החפץ לשמח את עצמו בפלפולא דאורייתא, אין זה נקרא תורה שלא לשמה חס וחלילה. כי עצם השמחה והסרת העצבות הוא גם כן מצוה רבה, והוא בכלל הטבת המדות, שהיא סגולתה של תורה. ",
  "summary": "הצורך לשמח את עצמו המעורב בפלפול, אינו נקרא שלא לשמה, שכן השמחה גם היא מצווה רבה."
 },
 {
  "id": 3324,
  "article": "יש שהענפים הרחוקים שעל פי פלפול מתרחקים מהרעיון של תורה לשמה אצל כל אחד לפי מדרגת הכרתו ברוחניות התורה. ומתוך כך מי שהוא רוצה להתדבק בתורה לשמה, ולהשגיא פלפול בדקות הענינים המעשיים, צריך להעמיק את הרגשו הקדוש בערכה של תורה וקדושתה הכללית. עד שתבא ההרגשה הכללית לידי מדת תוקף גדול ואדיר, עד שתתן כח בענפים הרחוקים מאד, שמתילדים על ידי חריצות המחשבה, שגם הם יתמשכו מהרעיון הקדוש של תורה לשמה. ",
  "summary": "כדי שענפי הפלפול הרחוקים לא יתרחקו מרעיון התורה לשמה, צריך להעמיק את הרגשת ערך התורה וקדושתה."
 },
 {
  "id": 3325,
  "article": "בהאי כללא שלא יטייל בפרדס אלא מי שמלא כרסו בבשר ויין, י\"ל דהיינו במי שבא לעשות רק כפי חובת התורה מצד הדין. אבל מי שמרגיש בלבו חשק ותשוקה ללמוד הדברים הפנימיים, להשכיל באמתתו ית', הרי הוא בכלל \"לעולם ילמד אדם תורה במקום שלבו חפץ\", כיון שמהסתם בודאי יש לו לזה כשרון מיוחד, ומזה עצמו מוכח שזהו רצונו של הקב\"ה שהוא יעסוק בידיעת שמו ית'. וזולת זה כל הענינים האלה הנוגעים לידיעת שמו ית' כפי הצורך של קביעת היראה, כפי מה שהאדם מרגיש בו מה היא קביעת היראה. כיון שכבר חננו השי\"ת דעה והשכל ושהוא מבין היטב שהם קובעים בו את היראה ומבלעדם תחסר לו, אצלו ודאי הם עצמם הבשר והלחם המה, ואין זה כלל בכלל טיול בפרדס רק מה שהוא למעלה מכדי צורך קביעת היראה. ע\"כ מי שמרגיש שכלו ונטיתו באמת לדעת את ד', יהי' חזק מאד בדרכו וידע כי ישכיל ויצליח, ויראה לקבע זמנים רשומים לדעת פשטי התורה והלכותיה בעיון כראוי, ועיקר למודו בעומק שמחת לב וקביעות יהי' במה שנפשו חושקת לדבקה בידיעת שמו ית', וידע שלו כך יאתה. ואם יראה שרוב הלומדים אין הנהגתם כך, ידע שבאמת להם ראוי שלא יהרסו אל הקודש עד שילכו כפי ההדרגה, ואין שייך בזה להתרוממות והתפארות, רק בחינות מחולקות באצילות הנפשית. ויש לומר שמי ששכלו לפי טבעו דורש דוקא, שיהיו הענינים הקדושים האלהיים ערוכים ושמורים אצלו ושישכיל בהם, אז אי אפשר לו להיות זוכרו ית' תמיד רק על ידי ידיעת שמו והשכלתו, כי כל זמן שיחסר המזון הנצרך לפי המזג הרי החלישות מורגשת, אף על פי שמי שאין צריך כל כך למזונו יהי' בריא אולם במעט מזון, מכל מקום אין ללמוד מאיש לאיש. על כן מי שלבו נשאהו לעיין בענינים הרמים לא יבהל וידע כי כך היא חובתו, והדרך הכבושה לכל לא יניח לגמרי, אבל ידע כי אי אפשר כלל שתהי' נאה לו בלא השקפה פרטית על מה שנפשו דורשת ממנו, ואז ישכיל ויצליח ויהי' עובד את ד' בשמחה וטוב לב. ",
  "summary": "מילוי כרסו בנגלה כתנאי ללימוד נסתר – נכון באופן כללי, אך נטיית חפץ הלב ללימוד נסתר מכריעתו."
 },
 {
  "id": 3326,
  "article": "לפי דרך המעיינים הרוחניים בסדר למוד ההלכות, שלא להיות עסוק בהויות הסוגיות כי אם בהלכה ברורה, על כן הרבה בהקדמת \"חובות הלבבות\" להורות, שדרך הראשונים היה להוקיר מאד את עתם מלעסוק בה בפרטי השאלות המעשיות, ושננו את דברי הקבלה, ושמו עיקר עיונם בכללות העבודה וטהרת המדות והדעות, וכשהיה נדרש להם לברר ענין מעשי מסופק בררו אותו בתכלית הקצור על פי היסודות שהיו בידם, ואם היה הדבר נוטה לכאן ולכאן, החליטו על פי רוב דעות. וכן הרמב\"ם שצוה לתלמידו, באגרתו, שכשיקבע ישיבה יעסוק בחבורו משנה תורה וחבור הרי\"ף, ורק כשיהיה להם ספק יכריעו ע\"פ התלמוד. ולא הוצרכו לדאוג כלל, שמא לא יוכלו ללמד דבר מדבר, כי הישרת השכל הבאה מההשכלה הגבוהה, אשר ממעין יראת ד' הבהירה, מישרת את הסברא עוד יותר מהעסק בפרטי ההויות. אך אותם שלא באו לידי מדה זו, לישר את שכלם על פי העיונים העליונים, הם צריכים יותר לעסק הפרטי של ההויות, כדי שיוכלו לדון בלימוד דבר מדבר. וכן צריך זה כל אדם בעת ילדותו, אבל תלמידי חכמים זקנים שירצו לשום עמלם בהשכלה עליונה של זכוך הדעות והמדות, הם צריכים להיות גבורים בשנון ההלכות על פי המקורות היותר ברורים, ולא לעסוק כל כך בדקדוקים פרטיים, שנשמתם הגדולה תרגיש אז מכאוב עצום, של צער הקטנת מאורותיה. וברור הוא, שעם הבקיאות והחזרה התדירה, בדברי ההלכות הפשוטות, ולפעמים גם כן עיון הלכה, כדי שלא יתטשטש אצלם סדר משא ומתן ההלכתי על ידי העיון הפנימי ויושר הסברא שבההשכלות האלהיות, יעלו במעלה גדולה ביושר העיון של ההלכה, עד שיזכו תמיד לכוין הלכה ברורה, ובכל מקום תהיה הלכה כמותם כי ד' עמם. ",
  "summary": "שכלם העליון של המעיינים הרוחניים מיישר את סברתם, ולכן הם קצרו בעיסוק בפרטים, ורק מי שלא זכה לכך זקוק למשא ומתן פרטני."
 },
 {
  "id": 3327,
  "article": "מתי הוא טוב ללמוד סתרי תורה, כשהתשוקה הפנימית של קרבת ד' היא חזקה, מתעלה ומתגברת, עד שלא תתן מנוח לנפש, ואינה משביעה את חפצה בשום תכן רוחני וקדוש שבעולם, כי אם עם ההגיון הפנימי המדבר ברזי עולם. זאת היא התכונה של עסק בתורה לשמה, שעל זה שנינו וכל העוסק בתורה הרי זה מתעלה. ",
  "summary": "הזמן ללמוד סתרי תורה הוא כשתשוקתו הפנימית לקרבת ה' מתגברת ואינה נותנת לו מנוחה בלימוד אחר, וזוהי תכונת עסק התורה לשמה."
 },
 {
  "id": 3328,
  "article": "לא בכל עת ראוי האדם להופעות רוחניות עליונות, והעתים הרבות שאין בהן הארה עליונה הן הן הראויות להיות מקודשות ללמודים הנגלים בגופי תורה ולעבודה מעשית, אבל כיון שאור הנשמה מתפרץ מיד צריכים לתן לו את חופשו, שילך ויתרחב, יצייר, ידמה, ישכיל וישיג, ישאף וישתוקק האדם לגבהי גבוהים, למקור שרשו, לחיי נשמתו, לאור חיי נשמת כל העולמים, לאור אל עליון, לטובו והדרו. ",
  "summary": "הזמן שבו האדם אינו ראוי להופעות עליונות הוא המתאים ללימודי הנגלה, ובהתפרצות אור הנשמה צריך לתת לה את חופשה."
 },
 {
  "id": 3329,
  "article": "כשם שמנויה וגמורה היא, שאם רואה אדם, שהצלחתו היא ברוחניות התורה ובתכמת האמת, וקשה לו העיון ההלכותי, אז חיובו הפנימי הוא לקבוע את החלק היותר עקרי מזמנו לעיון ההוא המסתגל לרוחו, כמו כן אם רואה אדם שלמודו בסתרי תורה מקדש אותו, מעלה את רוחו ומקרבהו אל הקדושה בהרגשת לב ושכל פנימי, ומהלמוד הנגלה אינו רואה את הפרי הנחמד הזה, ולא עוד אלא שאינו מספיק לגרש ממנו את גסות הנטיות, שהוא מרגיש ברוחו, אז מופת גמור הוא שתקונו הוא בלמוד החלק הזה של אור התורה הפנימי של חכמת האמת.וכשירגיש בקרבו צחצוח וטהרה כזו, עד שגם הלמוד הנגלי יעודדהו במדרגת הקודש, יוכל להרבות גבולו יותר, עד שימלא את תפקידו יפה, וישוב עוד להתענג עוד בלמודי הרזים העליונים. לאכול ולשבעה ולמכסה עתיק. והכל לשם שמים בכונה טהורה.ולא בזה ענות עני. ",
  "summary": "אם רואה שעיקר הצלחתו בלימוד, או עיקר פעולת הלימוד לקדשו, הוא רק בסתרי תורה, יקבע עיונו בהם עד שתזדכך נפשו."
 },
 {
  "id": 3330,
  "article": "אפילו אם נמצא אנשים גדולים בתורה, ביראה ובחכמה, שאין הענינים של סתרי תורה נוגעים להם, מפני גודל מעלתם, מפני שיש להם רכוש רב להעסיק בו את רוחניותם במכמני התורה והחכמה הגלויים, אל יפול בזה לבו של אדם, שהוא מרגיש בקרבו חוש פנימי, ולחץ של עריגה נשמתית אל ארחות הרזים. כי אפילו אם נחליט שתשוקה זו באה לו מפני מיעוט כשרונו לענינים הגלויים, מה בכך, סוף סוף זאת היא מתת חבלו, וראוי לו לשמח בחלקו, כי קרוב ד' לכל קוראיו באמת ובתמים, ולא ניכר לפניו שוע מפני דל. ",
  "summary": "אל יפול בליבו אם רואה תלמידי חכמים שסתרי התורה אינם נוגעים להם, שכן כל אחד צריך לשמוח במתת חלקו וכשרונותיו."
 },
 {
  "id": 3331,
  "article": "סתרי תורה, מתוך שהם באים ממקור עליון, מחביון העז של פנימיות הנשמה, חלק אלוה ממעל, בשביל כך הם יכולים להכנס אל כל הלבבות, גם ללבבות האלה שלא באו למדה של דעה רחבה לקנין מדע רחב ועמוק. וכשהם משתמשים בכשרונם זה, שהוא הנטיה לרזי עליון, עם הידיעה בחולשה המדעית שלהם, שהיא ממלאתם ענוה, אז מביאים הם ברכה לעולם, ומגלים הם בחפצם הטהור אור גדול של דעת קדושים, שהיא לא נוגעה מכל מחלה שיש במצרים הצרים של חכמת אדם ורוכסי לב איש. אבל אם אלה האנשים לא יכירו את המגרעת והחולשה שלהם, ולא ידאב לבם ע\"ז כלל, אלא יתנשאו בגובה רוח, שבאמת כל רזי חכמה לפניהם גלויים, אז יקלקלו את חום הרגש, ולא יעצרו כח לגלות את הפנינים הקדושים ממקור המחצב של תהום הנשמה, שאינם מתגלים כי אם לדכאי רוח וענוי צדק. ",
  "summary": "סתרי התורה באים ממקום גבוה מהשכל, ולכן הכשרון אליהם אינו תלוי בהכשרה מדעית, ובלבד שיבחין בענוותנותו בין הכשרונות."
 },
 {
  "id": 3332,
  "article": "גם מי שאינו מוכשר לצייר בשכלו את דקות הענינים הנשגבים, המוצעים בסתרי תורה, ובכל ההצעות של חכמת הרזים, מכל מקום הרגש הכללי וההתעדנות הנפשית יוכל להרגיש מצד עצם טבעיותה של הנשמה המשכלת והחוש האמוני הטבוע בנפש. והשמוש השכלי יוכל להיות אצלו רק לזכך את המושגים, שלא יפעלו אצלו פעולות מטעות, הסותרות את הדעה הצלולה ואת האמונה הטהורה בזכות הכרותיה. ואז ישארו אצלו הרשמים הרוחניים בתור מחשבות מנשאות את הרוח, ומרוממות אותו להספירה האלהית העליונה, שהוא מקור האשר והזהר הנשמתי ליחיד ולציבור. ",
  "summary": "החוש האמוני שבנשמה מכיר בתכונתם ופעולתם של סתרי התורה עליו, אף שאינו מוכשר אליהם, ובלבד שישתמש בישרות שכלו."
 },
 {
  "id": 3333,
  "article": "חסרון גדול בלומדי קבלה הרגילים, מה שאינם משוטטים בתחילה בשכלם, ממקורותיה של תורה, להשכיל בענינים האלהיים, כי אם הם מלעיטים את עצמם ברמזי למודים הכתובים בספרים, שעל ידי זה אין שכלם מתרומם כי אם איזה רגש כהה מאיר בקרבם. אבל לא זאת המרגעה, כי אם אחר שהאדם משוטט בשכלו לדעת את ד', והוא מצרף לזה שקידה הגונה במשלי חכמים וחדותם הנאמרים בעניני הרזים לכל פרטיהם, אז הוא מתעלה, והעולם כולו מתעלה עמו. זוכה לעצמו וזוכה לכנסת ישראל ולכל התלויים בה, שהוא הכל ממש. ",
  "summary": "חיסרון גדול ישנו בלומדי קבלה רגילים – מה שאינם משוטטים בשכלם ממקורותיה של תורה, קודם שיעסקו ברמזיה."
 },
 {
  "id": 3334,
  "article": "יש שמיעוט השכל מביא את האדם לנסתרות, אבל לא מפני שהנסתרות מתאימים לבערות, אלא מפני שהניצוץ השכלי העליון מסתתר ע\"י ההתחכמות. וכשאפס האור המתעה הכהה של ההתחכמות מתעוררת התשוקה של הניצוץ העליון שבשכל, אבל לא יוכל להגיע לגמר פתרונו כי אם כשישוב ויעמיק בחכמה בדעת ובכשרון, אז יגיע למדה זו שידע את ערך ההתחכמות האנושית וחולשתה, וממילא תשאר נטיתו רק לשם ההתקשרות עם השכל העליון הנובע מהזיו האלהי בכל תקף תפארתו. ",
  "summary": "לפעמים מיעוט השכל מפַנה מקום לנסתרות שלמעלה מהשכל, אך התכלית היא להכיר בחכמה, בחולשותיה, וביתרון הנסתרות."
 },
 {
  "id": 3335,
  "article": "המעין העליון, מקור אמת אין סוף. יופי אין קץ, גבורה אין גבול, הולך הוא ומפכה במקורה של רזי תורה. עומד הוא להחשף בדרישת אותיותיה, ציוריה, הופעותיה, בכל ארחות הביטוי המחשבתי והלשוני. וכשהנשמה לואה מכל המצרים אשר במדעי הגבול, השאיפות הצרורות בתחומים צרים, שהכיעור והגיעול מתגלה בהם בהתעוררות תנועותיהם השונות, אז תמצא לה מחבא מזרם בצל צח של הגיון רזי עולם ופליאות קודש, אשר בדרישת סתרי תורה. ומתוך ההרים התלולים, הנראים כרוכסי מצער, כיוון מספרים, הערכת גימטריאות. רמזי שמות, זרמי מקרא, הלכה והגדה, אור שמש יוצאת בגבורתה, להיות לצדקה ומרפא, הנה נראה, וכל המביטים אליה ינהרו, ושבו וחיו. אשרי כל טועם טעם עדן אלהים ונחלי עדניו, מצוף דבש סתרי קודש, מסוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם. ",
  "summary": "כשהנשמה יגעה במדעים המוגבלים היא מוצאת מחבוא בצל רזי התורה, הגימטריות והרמזים."
 },
 {
  "id": 3336,
  "article": "אחת מהנפלאות של תלמוד רזי תורה היא, שבזמן שהאדם לומד את הענינים הנשאים הללו מתוך אהבה ורגש פנימי, אע\"פ שאיננו יכול לתפוס את הענינים בהבנה שכלית בהירה, מ\"מ הם מרוממים את כל מהותו, ואח\"כ מבהיקים הענינים עליו את אורם, עד שנחלי נהרי חכמה מתפשטים עליו, והוא מוסיף על ידי התעלומה הפנימית, הבלתי ברורה, שכל בהיר ומחשבה ברורה בדרך הופעה בחוג השכלתו. ",
  "summary": "מנפלאות רזי התורה היא יכולתם לרומם את לומדיהם עוד בטרם הבנתם את תכנם באופן בהיר."
 },
 {
  "id": 3337,
  "article": "כשמסתכלים ברזי טהרה של תורה בלב נאמן, אע\"פ שהדברים הרוחניים מצטיירים בכח הדמיון, מתפרשים הם אח\"כ בכל אדחות השכל, ומשתוים עם כל דרכי ההגיון הצלול. אמנם לעולם ישארו עודפים וגדולים מכל הפירושים, ויהיו למעין שממנו יקרו כל הנחלים ההגיוניים בכל הדרם וגדלם. ",
  "summary": "הדמיונות הרוחניים שברזי תורה, המתפרשים על-ידי השכל, הנם עדיפים עליו ומחיים אותו."
 },
 {
  "id": 3338,
  "article": "כשעוסקים בלמוד נסתרות בלא ביאור, אבל בלב טוב ונאמן, דומה לירידת גשמים על ידי עננים, וקשה יומא דמיטרא כיומא דדינא, אבל אחר כך גדול הוא שפע הברכה היוצא מזה, ושמש צדקה זורחת, ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים. ",
  "summary": "עיסוק בנסתרות בלב טוב ונאמן מביא ברכה גם כשבא בלא הבנה."
 },
 {
  "id": 3339,
  "article": "המניעות מאיזה ציור של שקידת התורה, שבאות מחמת טהרת הנשמה וגעגועיה לציורים רוחניים עליונים, אינן בכלל בטול ומניעה של תורה, כי אם דרגה עילאה לעלות על ידה לשקידתה של תורה העליונה, כמדת ריב\"ז שלא מצאו אדם יושב ודומם, אלא יושב ושונה, אף על פי שהיה עסוק בדבר גדול, שהוא מעשה מרכבה, שהדומיה בה הוא דבר של הכרח, מ\"מ השקידה הנובעת מעומק הידיעה ובירורה היא מתגברת על כל. ",
  "summary": "ביטול תורה הבא מטהרת הנשמה וגעגועיה לציורים עליונים, הנו מדרגה בדרך לשקידה עליונה הכוללת את הדומיה."
 },
 {
  "id": 3340,
  "article": "מי שקשה לו ללמוד פרטים ודברים גלויים, מפני תשוקתו העליונה לכללים ולדברים נסתרים, אף על פי שזה הקושי בא מתוך מעלת הנשמה, מכל מקום צריך להתגבר גם על מניעה זו. ובהיותו כופה יצר הרע כזה, שבא ממעלה עליונה, כופה הוא את מדת הדין בשרשו העליון ומרבה בכל העולם כולו חסד ורחמים עליונים, שהם מתגלים לכל בריה, לשמח את כל המעשים, ולהושיע לכל הנדכאים, ולפתח שערי תשובה לכל הרחוקים והמיואשים. ",
  "summary": "כשאדם כופה את עצמו לעסוק בפרטי התורה למרות תשוקתו לנסתר, הוא כופה את מידת הדין בשורשה, ומרבה חסד בעולם."
 },
 {
  "id": 3341,
  "article": "אנו רואים שכשמביטים על העולם לשפטו מצד ההשפעה של הנגלות שבתורה לבד, בלא השפעתה של תורת חסד הנובעת ממקור ההשכלה האלהית הצפונה, מתגדלת מאד מדת הדין, שנאת הבריות ויאוש מכל צד, ואין דרך לעמוד במעמד נפשי מתובל בקדושה בדור שפרצות רבות מזדמנות בו, כי אם בהצטרפות של הדיקנות העולה מהשפעתה של התורה הנגלית עם חסדה ואור פניה של התורה הצפונה, שאז מתמזגים החסדים והגבורות ביחד ובאים לידי מתוק. ",
  "summary": "בדור פרוץ, חובה לצרף את החסד של הנסתר עם גבורת הדייקנות של הנגלה."
 },
 {
  "id": 3342,
  "article": "בלא החוצפא דעקבתא דמשיחא לא היה אפשר לבאר רזי תורה בגילוי גמור. רק על ידי התעבות ההרגשות שעל ידי החוצפא יהיה אפשר לקבל הארות שכליות עליונות מאוד, וסוף סוף שהכל ישוב לתקון גמור. ",
  "summary": "בלא החוצפה שבעקבתא דמשיחא המעבּה את הרגש, אי-אפשר היה לבאר סתרי תורה בגילוי גמור."
 },
 {
  "id": 3343,
  "article": "רזי תורה מתבארים על פי כל החכמות שבעולם ועל פי יראת שמים הטבעית, שבספרים מבוארת היא יפה ב\"חובת הלבבות\", והיסוד התחתיתי הזה הוא החומר הראוי לקבל את הצורות היותר עליונות מקדושה של מעלה. ",
  "summary": "רזי תורה מתבארים על-ידי כל החכמות, ועל-ידי יראת השמים הטבעית."
 },
 {
  "id": 3344,
  "article": "הגילוי הסקירתי הרוחני הפנימי במעמקי נשמת ישראל מציג לפנינו את כל התורה המעשית כולה בצורתה הפנימית, האידיאית, על כל פרטיה. כל ההתפשטות של תורה שבעל פה עם ענפי ענפיה, כולם כאחד, חיי האומה הם עצמם, הנובעים ממקור עליון ומחוטבים בחטיבה איתנה. ומתוך רישום זה של גילוי נשמה זו באים לידי עילוי יותר נשגב, והולכים ומתעלים, ומדרגות העליונות של רוח הקודש הולכות ומתגלות, הכל לפי השקידה של התורה ומעשים הטובים, עילוי המדות, וההארה של הדבקות האלהית ברוח דעת עליון. ",
  "summary": "תורה שבעל-פה היא התפשטות פנימיות חיי האומה, ולפי גודל שקידתה מוטבע רישומה בעולם."
 },
 {
  "id": 3345,
  "article": "האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתהו לא דרך. אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחויב להאמין, שנשמה אלהית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה. ואות מן התורה היא עולם מלא, ההולך ומתרבה לאין שיעור, כי אפילו להתפשטות הרוחנית של גרגר חול אחד ג\"כ אין מדה וקצב, ולא יכילו שנות האדם לבאר את כל המון החקים המיוסדים בחכמה ומשולבים בדעה וגבורה נוראה שבקרבו. וקל וחומר העם צריך בכללו להאמין באמונה בהירה ונלהבת מאד בחייו בנטיותיו וללכת בהם בבטחה, אז ידע איך משתמשים לאורה של תורת חיים. ",
  "summary": "האדם הישר – צריך להאמין בחייו ובנטיותיו הישרות, והאיש הישראלי – צריך להאמין בנשמתו האלוהית ובשורשה בתורה."
 },
 {
  "id": 3346,
  "article": "קיום התורה צריך לבוא מתגבורת הכח הרוחני שבעומק קדושת הנשמה, ששוטף את שטף החיים שלו על תנועות האדם היחידי והצבור כולו בשטף פתאומי, בלא הדרגה אטית וחבור חלקים של צו לצו וקו לקו. באופן זה הדבר הרחוק יש לו יניקת חיים על פי מדתו כמו הדבר הקרוב, ויסודי התורה ביחד עם הפרטים, הסייגים והתקונים, המנהגים וההדרכות הישרות, האמונות הטובות, וכל סעיפיהם, פועמים פעמות חייהם כאחד כולם. מה שאין הדבר נוהג בקטנות האמונה, הבאה מתוך צמצום הגיוני מדולדל, שצריך השכל לעמל עד שימצא לו יחש בין העיקר המתקבל אל הלב, לפי השגתו, אל ההסתעפות הרחוקה של התהלוכות הפרטיות, ותמיד הוא נכשל ונחשל בדרכי החיים, ולא יוכל השכל המוגבל וכל חשבונותיו להאיר את דרכו, ולשאוב על ידי כלי שבור זה ממעין הזורם והחי של אור ד' בעולמו ובתורתו לא יעצר כח. ועל כן הולכת היא אורה של תשובה ומפנה דרך לעם, וקוראה בכח לשוב אל ד', לשמוע בקולו, ללכת בדרכיו ולדבקה בו, רק בכח איתן זה יחיה העם ויקום. והשכל הרגיל וכל כשרונו יהיה שמש הגון לעזור עזר מעט את רוח החיים הפועם במלוא הנשמה, בשביל הסגנון והתיאור של איזה דברים פרטיים. אבל יסוד הכל, מבוע החיים, הרי הוא רוח אלהים שבלב, החי בתוכיותה של הנשמה, המלא עז ותעצומות אשך לא יתן דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ. ",
  "summary": "קיום מצוות צריך לבוא בשטף מתוך הנשמה, ואז יש יניקת חיים גם לסעיפים הרחוקים, מה שאין כן באמונה המבוססת על הגיון מצומצם."
 },
 {
  "id": 3347,
  "article": "התורה מורידה למטה את העולם הרוחני אל האדם, ובזה כל התענוגים העליונים פתוחים לפניו, וזהו אושר האדם ותכלית יצירתו. וכדי להוריד את העולם הרוחני אליו, צריך שירגיש שהוא חסר לו, והיינו \"אני את דכא\", ופסל הקב\"ה כל הרים וגבעות שבעולם, ולא השרה שכינתו אלא על הר סיני, ולא גבה הר סיני למעלה. ",
  "summary": "התורה מורידה את העולמות העליונים ותענוגיהם אל האדם, אך כדי שיוכל לקבלם, הוא צריך להרגיש את שפלותו בלעדיהם."
 },
 {
  "id": 3348,
  "article": "כשהאדם קרוב ברוחו ורעיונותיו אל התורה, מאירות עליו ההארות העליונות, ומדותיו וכל תכונותיו מתרוממות ומתעלות. מתמלאות זיו של חיים עליונים, וצנורות אורים של לשד חיים קדושים משפיעים עליו את שפעת זיום, ורגשי קרבת אלהים עדינה מפעמים אותו. ועל זאת יתפלל כל חסיד ויזהר בכל דרכיו ומעשיו, דבוריו ותנועותיו, שלא תצא מתחת ידו שום תקלה, ולא יגרום שום חטא ועון, להעשות מחיצה בינו ובין האור העליון השופע את החיים האמתיים, שהם הם הדרכים המפולשים לאושר העליון, אשר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ",
  "summary": "כשאדם קרוב לתורה, מאירות עליו הארות עליונות, וייזהר שלא יחצוץ בעדן על-ידי עוונותיו."
 },
 {
  "id": 3349,
  "article": "התורה מזככת את המדות ואת כל התכונות הגופניות והנפשיות, מפני שעל ידי עסק התורה מתקפלת כל הנפשיות כולה לאוצר החיים של מקור היושר החי האלהי, שהוא שורש התורה, ועל ידי שהייתם של הענפים במקורם העליון קונים הם שם את הטבע העליון והקדוש של עצמיותם על פי יסוד מקורם האלהי, ואח\"כ בשובם להתפשט בגוף, ולפעול את פעולת החיים, הרי הם שבים בשפע רב של אצילות ועדינות עליונה, והתוצאות המעשיות והמהותיות שלהן מתברכות ומתעדנות. הלא כה דברי כאש נאם ד'. ",
  "summary": "התורה מזככת את המידות, על-ידי התכללות הנפש במקורה העליון, ושובהּ אל הגוף בשפע אצילות ועדינות."
 },
 {
  "id": 3350,
  "article": "זכירת התורה מביאה לידי ענוה. כי \"סימן לגסות הרוח עניות דתורה\". ענוה בגי' קל\"א למ\"ד ק\"א, ואינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה ק\"א פעמים. ",
  "summary": "זכירת התורה מביאה לידי ענווה."
 },
 {
  "id": 3351,
  "article": "התורה דוקא היא היא תבלין ליצר הרע. ולא שום השגה בעולם, ולא שום הרגשות עליונות, - דוקא התורה. \"בראתי יצר הרע, בראתי לו תודה תבלין\". אמנם התורה צריכה להתפשט בכל בחינותיה, ואז אורה מאיר בכל ההשגות ובחינות ומדות רוח הקודש וגילויים וכיוצא בזה. וכשהם מאירים באור התורה מתברכת היא התורה מאד, והיצר הרע בעצמו הולך ומתעלה, מתקדש ונהפך לטובה, וקטיגור עצמו נעשה סניגור, ובדבר שלוקין בו מתרפאין. ",
  "summary": "כשהתורה מתפשטת בכל בחינותיה, היא, ודווקא היא, ממתיקה ומעלה את היצר הרע."
 },
 {
  "id": 3352,
  "article": "התורה היא רפואה כללית לכל בשרו, מתקנת בעומק את כל החיים כולם. על ידי התרבות ציורי התורה ואור חייה מתעלה האדם והעולם כולו. בלא אור התורה בכל המון החזיונות ורגשי היראה והתפלה, יוכל הרע להיות מונח וחותר בעולם, מעלה את באשו ורקבונו, אף על פי שההתפעלות הנפשית והופעת הגילויים תהי' גדולה ואיתנה. אמנם לפי המדה שהתורה מתחברת אל ההופעה, מתגלה טובה ויפעת קדשה, ושם שמים מתקדש, וגבורת הקודש עושה חיל. ",
  "summary": "התורה מתקנת את החיים בעומקם, וכל רגשי הלב, התפילה והיראה, זקוקים לה."
 },
 {
  "id": 3353,
  "article": "הצמאון שהנשמה משתוקקת לשלמותה הכללית משתבר הוא בכל הארה רוחנית שבאה עליה אבל הצמאון המיוחד של השלמות הישראלית, שמבקשת את תפקידה, אינו משתבר כי אם על ידי מילוא של תורה. ",
  "summary": "צמאון הנשמה לשלמותה מתמלא מכל הארה רוחנית, והצימאון הישראלי אינו מתמלא אלא על-ידי התורה."
 },
 {
  "id": 3354,
  "article": "התורה אחוזה היא ברוח ישראל. רוח ישראל המופשט הוא מלא כל, אור אלהים, תעודת ההויה, מקור הנשמות. התורה כשמתגברת, כשידיעתה מתרחבת, כשאורה מזהיר, כשרגשותיה מתעמקים בקרב כל נשמה, האורה האלהית מתפשטת יותר בעולם, מתהדרת ומתעלה, וכל העולם כולו מתעלה בעילוי היחידים מרוממי הרוח. ",
  "summary": "התורה אחוזה ברוח ישראל, ובהתעמקה בהם מתעלה העולם."
 },
 {
  "id": 3355,
  "article": "\"דרך ארץ קדמה לתורה\". הקדמה זמנית מוכרחת לדורות. המוסר בטבעיותו, בכל עומק הודו וכחו האיתן, מוכרח להקבע בנפש ויהיה מצע לאותן ההשפעות הגדולות הבאות מכחה של תורה. וכשם שהיראה היא בחינת השרש הקודמת אל החכמה, כן המוסר הטבעי הוא בחינת השרש הקודמת אל היראה וכל ענפיה. והכלל הזה הוא נוהג באדם הפרטי, וכן הוא גם כן נוהג בכללות האומה ובכל האנושיות. ואם יש הכרח לפעמים להביא את שפעת התורה בלא ההקדמה של השתרשותו של המוסר הטבעי בטהרתו, זהו דרך של הוראת שעה, והחיים מוכרחים להיות מסבבים שישוב המהלך לסדרו האיתן: הקדמתו של המוסר הטבעי בכל שלמותו, כדי לבנות על מצעו את הטרקלין של התורה והיראה העליונה. ",
  "summary": "כשם שהיראה היא שורש לחכמה וקודמת אליה, כך המוסר הטבעי הוא שורש היראה והתורה וצריך להקדימו."
 },
 {
  "id": 3356,
  "article": "כל דבר של תורה צריך דרך ארץ שיוקדם לו. אם הוא ענין שהשכל והיושר הטבעי מסכים לו, צריך לעבור בדרך ישר, בנטית הלב והסכמת הרצון הטהור המוטבע באדם, כגזל, עריות, וצניעות, מנמלה, יונה, וחתול, וקל וחומר מההכרה הפנימית של האדם עצמו וחושו הרוחני. ואם הוא ענין שהוא נעלה מן השכל והנטיה הליבית, צריך גם הוא לעבור דרך הצנור של דרך ארץ, ביחש הקישור שיש לכל פרט עם הכללות כולה, בתור מצוה גוררת מצוה. וגם היושר המוחשי להיות קשור בתורה, בחפץ העליון האלהי המתגלה באור תורה, וההתאגדות עם כללות האומה לדורותיה עם דרכי חייה ברעיון הקודש, כל אלה ארחות דרך ארץ הם, שמכשירים את ההארות שהן יותר פנימיות מהן להאיר בזהר ובהירות מבהקת. ",
  "summary": "גם לעניינים הנעלים מהשכל והרגש, קודמת מידת דרך ארץ – לקשר כל פרט לכללו, ולהתקשר לרצון ה' שבתורה ולכלל ישראל."
 },
 {
  "id": 3357,
  "article": "התורה עושה היא ממש את הנשמה הישדאלית. והחכמה בכלל, אותה שהיא חוץ למושג תורה, עושה היא את הנשמה האנושית. וכשמסתכלים בפנימיותה של הנשמה האנושית במהותה נמצא את רוח ישראל חי בקרבה, וכן המהות הפנימית של כל שכלול וחכמה אנו מוצאים בה אור תורה. ",
  "summary": "החכמה עושה את הרוח האנושית, והתורה עושה את הנשמה הישראלית, וכשם שבפנימיות הנשמה חי רוח ישראל, כך בפנימיות כל חכמה נמצא אור התורה."
 },
 {
  "id": 3358,
  "article": "התורה נתנה לישראל, כדי ששערי אורה יותר בהירים, יותר רחבים, יותר קדושים, מכל שערי האורה של הבינה הטבעית ושל רוח המוסר הטבעי אשר לאדם, יפתחו לנו, ועל ידינו לכל העולם כולו. ואם אנחנו אוטמים את אזנינו משמע לקול ד' הפשוט הקורא בכח על ידי כל שערי האורה הטבעיים, שהיא נחלת כל האדם, מפני שאנו חושבים, שנמצא את אור התורה בתורה הקרועה מכל אור החיים הפרושים בעולם, בפנימיותו ובנשמת האדם בהדרה, אין אנו מבינים בזה את ערכה של תורה, ועל זה נאמר עם נבל ולא חכם, כדמתרגם אונקלוס עמא דקבילו אוריית' ולא חכימו. ",
  "summary": "התורה נִתנה לישראל כדי לפתוח שערי אורה בהירים וקדושים יותר משערי האורה הטבעיים, אך לא כדי להתעלם מהם."
 },
 {
  "id": 3359,
  "article": "אל יחשוב אדם שאפשר לחיות חיים רוחניים בלא אור התורה. כשם שאי אפשר לחיות בלא אור ואויר, בלא מזון ומשתה, עוד יותר ויותר מזה אי אפשר לחיות בלא חיות התורה. ואם רואים אנו בני אדם רחוקים מן התורה וחיים, באמת מדת רוחניותם היא רק לפי אותו הערך שהם קשורים אל התורה, או אל אותם שהם חיים חיי התורה, או שיש בהם בסתר נשמתם איזה אוצר של ירושה מהשפעת חיי התורה. שאבותיהם זכו להם בדורות קדומים. ותלמידי חכמים העומדים בסוד ד' דינם עם רזי תורה כדין כל העם עם כלל התורה, הם מוכרחים לקבל חייהם היסודיים על ידי שפעת סתרי תורה. ",
  "summary": "אור התורה נחוץ לקיום חיי האדם עוד יותר ממזונו, ובעלי הסוד אינם יכולים להסתפק בכך, וחייהם תלויים בשפע סתרי תורה."
 },
 {
  "id": 3360,
  "article": "כשם שאין כנסת ישראל מוציאה אל הפועל את סגולותיה כי אם בארץ ישראל. כן אין אדם מישראל מוציא את סגולותיו הרוחניות כי אם על ידי התורה, שהיא הארץ הרוחנית המתאימה לסגולת הנשמה הישראלית. כל המדעים דומים הם לחוץ לארץ ביחושם אל הגידול הנשמתי אשר לישראל. ",
  "summary": "כשם שאין כנסת ישראל מוציאה את סגולתה לפועל אלא בארץ, כך אין היחיד מוציא את סגולותיו אל הפועל אלא על-ידי התורה."
 },
 {
  "id": 3361,
  "article": "כשלומדים הרבה נסתר, אז כל מה שמבינים ולומדים מהנגלה מאיר באור יקרות, ומתגלה הופעת הנסתר וסגולתה על כל הענינים המושגים שבנגלה. וזוהי שיטת הירושלמי שמתוך שחסידים היו תורתם מתברכת, ולא רק כדברי הבבלי, שתורתם משתמרת. ונראה שהירושלמי עוסק בחסידים יותר עליונים, שהתורה מתגדלת ומתאדרת אצלם ע\"י הופעת השגות הקודש ממעט הכמות לנחלים גדולים ואיתנים, ומשיגים אורה של תורה גם על ידי התפלה וההתבוננות שבה, ושקודם ושאחר לה, שהם הם גופי תורה ונשמתה של תורה. ובזה יש הבדל בין אוירא דארץ ישראל, שיכולה רוח הקודש להשפיע גם על תוכן ההלכות, ובחוץ לארץ רוח הקודש מתפשטת בגלוי רק על האגדות, וההלכות נדונות על פי השכל האנושי. \"במחשכים הושיבני, זה תלמודה של בבל\". אמנם מתוך החשך יצמח אור גדול, העם ההולכים בחשך ראו אור גדול. יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם. מפני שמורידים בזה את הארת השכינה העליונה לשדרות החיים הנמוכות, ומאירים בזה מבואות האפלים רבים מאד, וזה נותן יד לכמה רחוקים שיבאו ויתקרבו ויתחברו אל האור העליון של זיו התורה בעצמותה, שהיא תורת ארץ ישראל, \"וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל\". ",
  "summary": "באווירא דארץ ישראל רוח הקודש משפיעה גם על תוכן ההלכות, ובחוץ-לארץ השפעתה הגלויה היא רק על האגדה, וההלכה מתבררת בשכל אנושי."
 },
 {
  "id": 3362,
  "article": "\"וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת ארץ ישראל\" (מדרש רבה). בכל דור היינו צריכים לחבב הרבה תורת אדץ ישראל. וביותר אנו צריכים לזה בדורנו, דור הנבילה והתחיה, בן הזמן של האפלה והאורה, היאוש והגבורה. בשבילו אנו צריכים סם חיים דוקא מתורת ארץ ישראל. אנו צריכים להראות לו את האמת והבהירות שיש באוצרנו האלהי, בדעותיה והגיונותיה של תורת אמת, ואת היפה והנשגב, הנעם וההוד שיש במצותיה המעשיות, ובתיאור הליכות החיים כולם שעל פיה ובתוכה, כמה היא תורת אמת ותורת חיים גם יחד, - לזה צריכים אנחנו לטעום ולהטעים טעמה של תורה מעומקה ויסודה, וזה לא אפשר לחוש, להשיג ולהרגיש, כי אם בארץ ישראל. ",
  "summary": "תורת ארץ ישראל חביבה בכל הדורות, אך נצרכת במיוחד בתקופתנו, בשלב המעבר בין הגלות לגאולה."
 },
 {
  "id": 3363,
  "article": "כל מה שהוא שגור ביחש של תורת חוץ לארץ במובן הפרטי, עולה הוא בערך תורת ארץ ישראל למובן כללי. תורת חוץ לארץ עוסקת בתקון הנפש הפרטית, בדאגתה לחומריותה ורוחניותה, לזיכוכה והתעלותה בחיי שעה וחיי עולם. אבל רק בתור נפש פרטית. לא כן תורת ארץ ישראל. היא דואגת תמיד בעד הכלל, בעד כללות נשמת האומה כולה. הפרטים הנם מתכנסים בקרבה בכללה, הם מתעלים בעילויה, מתעטרים בעטרתה, \"עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו\". גם אותו העילוי שמן הפרט להכלל, על כל מרחב התורה ביחוד על מרחב הרעיונות של אמונה ויראת שמים באמת, גם זה עצמו הוא חדוש נשגב ונעלה של תורת ארץ ישראל. ",
  "summary": "תורת חוץ-לארץ עוסקת בתיקון הנפש הפרטית, ותורת ארץ ישראל – בתיקון הנפש הכללית."
 },
 {
  "id": 3364,
  "article": "לא רק האגדה לבדה תואר מאור הרעיון הבהיר של תורת ארץ ישראל, כי אם גם ההלכה. יסודות הסברות, נתוח הפסקים, שרשי השיטות ומובנן הכללי הנעוץ בעמקי החיים הרוחניים והמעשיים. ולא רק התורה במובנה הלמודי, המצוי בד' אמות של הלכה, כי אם הארת החיים כולם, הכל תלוי בעושר הרעיון. מעומק התחיה הרוחנית, המוכנת לתורת ארץ ישראל, הגבולים וקירות הברזל שבין ענין לענין, בין מקצע למקצע, ילכו ויקטנו. העולם הרוחני כולו יהיה מוסקר באויר חיי נשמות של ארץ חיים בסקירה אחת. הוד החיים לחמדת הרזים, בדק הפלפול, והתעודדות התחיה של כנסת ישראל על אדמת הקודש, ברור הלכות והתרחבות החזיון והשירה, חפץ השקידה המצוינת וחשק ההתפתחות הגופנית, כל אלה וכיוצא בהם, שבחוץ לארץ. ובנוהג שבעולם לפני ימי התחיה העומדים אחר כתלנו, היו נדונים כרחוקים זה מזה וסותרים זה את זה, הנם עומדים לנו עתה להיות מאוגדים בחוברת של קשר ואגודת אמת, וכל אחד מסייע את חברו, להרחבתו והעמקתו, להתפשטותו ושכלולו. ",
  "summary": "תורת ארץ ישראל מאגדת את המקצועות השונים שבתורה ובחיים לאגודה אחת, ובהירותה מאירה אותם."
 },
 {
  "id": 3365,
  "article": "הזרם האלהי הכללי, הזורם בכל חלק מחלקי התורה ונותן להם חיים, הוא מצוי להיות מושג יפה רק פה על אדמת הקודש. אמנם יכולה היא חכמת תורת ארץ ישראל להמציא, מתוך הרחבת הדעת ומתוך עונג רוחני, מרהיב ומעדן, פלפולים רבים, איתנים ורחבים. הזיו המקיף העליון המאיר מפנימי פנימיות הכללים, כשהוא יורד אל הפרטים הוא עושה בהם כל מה שלבו חפץ ביושר ובחכמה. הוא יכול לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות. ועל מגדל הפורח באויר דעת עליון אלפים תשובות ומחקרים להרחיב לב ולעדן נפש. היא אינה מוכרחת להאריך בפלפול למען העמיד הלכה ברורה. היא משגת את האמת ואת התכן הזך הפנימי מזיו פנימיות החוש האלהי, המאיר על יושבי אדמת קודש. אוירא דארץ ישראל יוכל רק הוא להחכים את עוסקי התורה במדה הפנימית הגבוהה והנאצלת הזאת, ובתוך פרטי פרטיות ההויות וההלכות שואפת היא חכמת תודת ארץ ישראל להתגלות בהדר גאון עזה הפנימי. ",
  "summary": "השפע האלוהי שבתורת ארץ ישראל מאפשר לה לרדת לפרטי ההלכות והפלפולים מתוך עונג רוחני, ולא מתוך הכרח בירור ההלכה."
 },
 {
  "id": 3366,
  "article": "אנו צריכים להתרומם לאותה המדרגה של הבנת הכללים וכללי הכללים, והפרטים בהצעותיהם יהיו נסמכים עמם. זאת היא המדה המיוחדת של תורת ארץ ישראל, ובזה היא מחולקת משל חוץ לארץ. התרוממות הנשמה אצל תלמידי חכמים לסקירת הכללים של כללי התורה, ושרשי האמונה והעבודה. שהם מתבארים על פי עסק קבוע ומוסכם בפנימיותה של תורה בכלל, מוכנת היא לבא בארץ ישראל דוקא. אותו הרוח הגדול, שבו כל שאיפה רוחנית, השרויה בעומק הנשמה, אין מטרתה מטרה פרטית כי אם מטרה כללית. לאותו הרצון הנשגב החבוי בנשמתה הפנימית של כנסת ישראל. שממנו מסתעפים כל כללי ופרטי גנזי ושטחי תורה, איננו חל על הנשמה כראוי כי אם בארץ ישראל. על כן רק בארץ ישראל מוכנים הם תלמידי חכמים, אם ירצו להשתמש ביתרונם, ולהכין עצמם למה שהם מוכנים, בפיתוח הגון, לבא אל עמקי תורה מלמעלה למטה, מן הכללים אל הפרטים. השכל הכללי, המואר בקדושה פנימית, מאוירא דארץ ישראל, הוא מקיף ועומד למעלה מכל הגבלות ענינים. הוא משקיף בסקירה כוללת, ומנושאה באור חכמת אמת, על אור התורה האהבה והיראה, האגדה וההלכה, החכמה והמעשה, והענינים יונקים זה מזה ביניקה רעננה. ודוקא מפני שתלמידי חכמים שבארץ ישראל הנם מוכנים אל זאת המעלה הנשאה, על כן כל זמן שהם אינם מכירים את מעלתם הרוממה, ואינם עולים אליה, וחפצים להיות מתנהגים בארחות דרישת התורה רק בדרך הראויה לבני חוץ לארץ, הנם נעשים מתנונים וירודים, חלשים ולקויים בגוף ובנפש. ולא די שאין יתרונם הנעלה מתגלה, אלא שנדמה עוד שתלמידי חכמים שבחוץ לארץ יהיו עולים עליהם בחריצות ובפלפול. וכל זה מפני שלא באו עדיין לידי הכרת עצמם, ואינם משתמשים בדרך למודם באותו היתרון הקדוש, שאדמת הקודש מסגלתם אליו. ",
  "summary": "בארץ ישראל באים מכללי התורה אל פרטיה, כיוון שבה מאוחדים כל חלקי התורה, וחכמי ארץ ישראל מוכרחים לסגל לעצמם מידה זו."
 },
 {
  "id": 3367,
  "article": "כנסת ישראל בכללה חיה בחוץ לארץ חיים שאינם מקוריים. וקל וחומר שתלמידי חכמים, שיסוד חייהם הוא החיים הרוחניים, השכל, הדעה, הרגש, הקדושה והטהרה, שבחוץ לארץ אינם יכולים לקבל אור חיים מקוריים. על כן שם כל נימא ונימא, היוצאת מגומא אחת, דוחקת היא לחברתה במהלך הרוחני. ההארה הציבורית, העסקנות, העבודה, המעשה, ההלכה, ההגדה, הנגלה, הנסתר, המחקר, הקבלה, המוסר, השירה, הבדיחות וכובד הראש, הפלפול וההגיון, הדקדוק והרמז, שכל אלה הנם נחלקים רק מחוץ ולא מפנים, - כי בעצם החיים, בזרמם הפנימי, המוחש בנשמה, מאוצר החיים העליונים, הכל שופע במהלך אחד, באחדות והשואה, - נעשים מפולגים ומרוחקים זה לזה, נדמה שכל אחד צריך להשמר מחברו ולהתירא ממנו, להיות צופה להתקומם ע\"י מפלתו ולהתמלא מחורבנו. אי אפשר לאחדות אמתית ושלום עליון מלא חיים, שהוא בא באמת משפע שמו של הקב\"ה, ד' שלום, \"שם גופיה איקרי שלום\", להתפתח כלל בחוץ לארץ. וכשם שאין שלום אישי יכול להתפתח שם כראוי, כן אין שלום רוחני יכול להתפתח שם, על אדמה טמאה. \"לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון וברגזה ישתו\". האויר שם מחניק, חניקה רוחנית, ביחש אל אורה ותקוה כללית. ולכן החיים הרוחניים שם, בארץ מאפליה, לא יוכלו להיות מקוריים, והנם רק נשאבים מאוצר החיים, אשר בשיור של התורה, שבכתב ושבעל פה, על ידי עמלה ושינונה, אשר יחד עם ישראל הורד ממרום שבתו וירד בגולה. אמנם רק צד הקודש החיצון הולך הוא בגולה, המאמרים והאותיות יכולים להיות נקחים ביד וללכת ממקום אל מקום. מארץ אל ארץ, עם הולכי גולה, אבל הנשמה הפנימית שלהם, נשמת אלהים חיים, ברוממות טהרתה, המצורפת אל האור העליון והתקוה הכללית, המוחשת לעין ומושרשת בכל שעל וצעד של אדמת קודש, של ארץ חיים וגיא חזיון, היא נראית ומתגלה רק במקומה בארץ ישראל. ההכרה, שהננו עם נורא בני מלכים, נדיבי עמים, ומעמידי שרי קודש, זאת ההכרה עצמה, המעולטה בחוץ לארץ בעליפת יגון קודר ובאנחת חושך, היא מתראה על אדמת הקודש בבהירות הנשמה ובזיו החיים. על כן התורה מקורית היא בארץ ישראל והיא מוכנת רק בה להיות מקורית. ",
  "summary": "חיי האומה המקוריים והאחדותיים הם רק בארץ ישראל, ולכן בחוץ-לארץ כל חכמה ומידה דוחקת את חברתה."
 },
 {
  "id": 3368,
  "article": "למוסר נמרץ וגדול צריכים חכמי ארץ ישראל. תוכחה גדולה אנחנו חייבים להוכיח אותם, אבל תכן המוסר הזה הפכי הוא מכל מוסר נהוג שכעולם. המדות הקשות, המביאות לאדם להעמיד את ערכו הפרטי ולהגביר את כח פעולתו, כל העולם כולו הוא לקוי מרבוי השפעתן, עד שכל אומה אומרת \"אני ואפסי עוד\", וחפצה לבטל את כל העולם כולו, ולבלע אותו. על כן שוקדים חכמי המוסר אשר מעולם בישראל ובאדם לרכך את קשי הלב, להחליש את האבירות, להכניע את הגאוה, וכל הסעיפים היוצאים מאלה הסוגים. לעומת זה הנה המוסר המצטרך אל המעולים, אל הנתבעים מאור נשמתם להיות גדולים ואדירים, הוא ההפך מזה. הנדיבות העדינה מרחבת את הלב כל כך ומעדנת את הרגש, עד אשר את הכל הוא מרגיש, את כל הצער שבעולם הוא חש, וחפץ לעזור ולהושיע, ורק על עצמו הוא שוכח. מהלכי הנטיות של בעלי הנשמה העדינה, שהיא כוללת באמת עולם מלא, ובאהבתה את עצמה היא אוהבת את הכל והיא מוכנה לשכח את עצמה כליל, הולכים הם הפוכים מנטיותיהם של רוב הבריות: הם נזרמים מהכלל אל הפרט. השיריים בעולם הנם בעיניהם הם עצמם, הליקויים כולם שבנפשם מתגלים בהם באספקלריא צחה, והאור והיתרון כבוש ומכוסה מהם אלה הנם ענוי ארץ, שאחר שהם מתרוממים בחשבון ובדעה, באור ובקדושה, ממלאים את העולם כולו אור וחיים. ממין זה הנם תלמידי חכמים שבארץ ישראל. כל הצער העולמי, וקל וחומר כל הצער העמוק והאיום של כנסת ישראל. הנהו מוטבע בעומק לבבם. וחתום על נשמתם, עד שאינם יכולים להסתכל בתוך תוכם של עצמם להכיר את גדולתם ותפארתם. את זיו הכשר חכמתם ואת עדינות רוחם וטהרת הרגשתם חייבים הם בני ארץ ישראל ביחוד חכמיה, לחפש ולמצא בקרבם את יתרונם. היונק מטל ארץ חמדה. מכשול הדלדול החיצוני, העוני והמחסור, שגם הם הנם תוצאות צרת הגלות והחרבן, שנתך ביותר על אדמת הקודש, - והוא, ב\"ה, הולך ופוחת, הולך ואובד את מראהו הממאיר והממרר, - לא יוכל להחשיך על גדל זיו האורה, המתבצבצת ומתפרצת לצאת להראות אות חיים וכח עליון אמנם זאת היא מדת כל נדיבי לבב. כל גדולי עולם, שהושיעו את כל העולמים בהשפעתם, להיות שפלים ונמוגים, וגם פחדנים וענותנים יותר מדאי, קודם שמתבררת להם חובתם, המעטרתם עז ומשימה בידם גבורה וקוממות. לאלה הננו צריכים לקרא קריאה גדולה, להודיעם מהררי ציון עצמם, שהם חיים חיים גדולים ושרב עז ותעצומות בידם, שהם הנם מוכשרים לפלש נתיבות ממקורה של תורה, מתורת ארץ ישראל ממש. שתחזור ותאיר את כל העולם כולו בכבודה. לא במה שתחקו, במעט או בהרבה, את הסגנון של החדוש, הפלפול והדרוש, שבגולה, תראו את כחותיכם הנפלאים, יושבי ארץ חיים, תעודה גדולה וגבוהה הרבה יותר ויותר מזה יש לכם. אתם צריכים להחזיר לנו את עטרת עוזה של תורה מקדושת חיינו הקדמונים ליושנה, אתם צריכים להתנשא לרום פסגת הנשמה האלהית, המשוטטת על הררי ציון, לינק מזיו טל אורותיה הכולל כל. רוח חיים פנימי יחל לפוח בלבבכם מחיי נשמות של אויר ארץ חיים, הקדושה העתיקה הישנה הנרדמת ומעולפת ומתעוררת וקמה לתחית קודש, החיים החדשים המתעוררים והסוערים בדבר ד' לתקומת עם קדשו, הגבורה והענוה, התורה והעבודה, יראת רוממות של אין סוף והוד אהבת אלהים חיים, ימלאו לבבכם מטל חרמון שיורד על הררי ציון. הנגלה והנסתר, התלמוד והמעשה, הנוי והכח, ימלאו את רוחכם, והעושר והכבוד יבא אחריו וימשך, \"עניותא וטפשותא ומרעין בישין\" ינוסו ויברחו מהד קול חיי ארץ צבי, הקיצו ורננו במרום ציון, מהחיים המקוריים, מחיי אור תורת אמת ברוב עזם, לא יכבד לנו מרוב הגוונים שהננו מוצאים כבר ערוכים בספרים, בשיטות והליכות עולם, בכל מקצעות התורה, המוסר והדעת. כי יותר מזה ירבו לנו חדשים לבקרים נהרי נחלי דעת ותבונה, ויותר מכל שלום עשוי ומתוקן בתחבולה וסבלנות נכיר את הגודל והשיגוב של האחדות והאהבה האלהית, המתרוממת מעל כל הגיוני בינה ודעת. ומשלומנו הפנימי נפרס סוכת שלום על כל ישראל, ויקרא בנו בצדק שם ד' הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים.",
  "summary": "אסור שענוותנותם וצערם של תלמידי החכמים שבארץ ישראל, ישכיחו מהם את כשרונם ואת חובתם להחיות את תורת ארץ ישראל."
 },
 {
  "id": 3369,
  "article": "זיכוך המדות בדרך הדעת הוא קודם לזיכוכן בדרך הרגש, כי אם לא ידע מה טוב ומה רע, איכה ירגיש לקנות את הטוב בטבע של קנין ולהרחיק את הרע שבנטיה הטבעית אחר ההרגל. ",
  "summary": "זיכוך המידות בדרך הדעת, קודם לזיכוכן בדרך הרגש."
 },
 {
  "id": 3370,
  "article": "כל מדה טובה יש לה חסרונות הבאים עמה, וזו היא העבודה השלימה להוציא לאור-עולם את המדות הטובות מנוקות מכל סיגי החסרונות שלהן. ",
  "summary": "בכל מידה טובה יש חסרונות הבאים עמה, והעבודה השלמה היא לזככה מסיגיה."
 },
 {
  "id": 3371,
  "article": "האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל. ",
  "summary": "האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל."
 },
 {
  "id": 3372,
  "article": "אהבת כל המעשים כולס היא קודמת לכל, אח\"כ אהבת כל האדם, אחריה אהבת ישראל. שהיא כוללת הכל, שעתידין ישראל לתקן את כל המעשים כולם. וכל אהבות אלה הם אהבות מעשיות, לאהוב אותם לעשות להם טובה ולגרום להם עילוי, ונעלה על כולן אהבת ד', שהיא אהבה שבפועל אינה גוררת בעצמותה שום דבר, כי-אם מה שהלב מלא ממנה זה הוא האושר היותר נשגב. ",
  "summary": "אהבת המעשים קודמת לכל, אחריה אהבת האדם, אחריה אהבת ישראל, ונעלה על כולן אהבת ה', שערכה אינו תלוי בפעולותיה."
 },
 {
  "id": 3373,
  "article": "אי-אפשר שלא לאהוב את ד', ואי-אפשר שלא יצמיח כח אהבה מתוקה ומוכרחת זאת צמח מעשי, לאהוב לפעול בפועל ובמעשה כל המתרחש לטוב ביחש להשגת אור ד'. אי-אפשר שלא לאהוב את התורה והמצות, שהן כ\"כ קשורות בטוב ד'. אי-אפשר שלא לאהוב את היושר ואת הצדק, את הסדר הטוב והמעולה המסבב טוב לכל, שהוא קשור יפה באמתת המציאות וברעיון הלב ביחש המעולה שלפי גדלו ותפארתו אנו קוראים אותו ומתגלה בו חפץ ד', מה שהוא נעלה מכל זה, ומיוחד מכל זה, ומרוה נעימות לנשמת כל חי יותר מכל מה שכל רעיון יוכל להתנשא. ואי-אפשר שלא להתמלא אהבה לכל בריה, שהרי שפע אור ד' בכל הוא מאיר, והכל הוא התגלות חמדת נועם ד', חסד ד' מלאה הארץ. ",
  "summary": "אי-אפשר שלא לאהוב את ה' ואת טובו המלא את העולם."
 },
 {
  "id": 3374,
  "article": "שלהבת אש הקודש של אהבת ד' הלא בתוך הנשמה היא תמיד בוערת היא, מחממת היא את הרוח, מאירה היא את החיים, וענוגיה אין להם סוף, אין מדה מתארת את נועמם ומתקם. ומה אכזרי הוא האדם על עצמו, שהוא משתקע במחשכי החיים, מטריד עצמו בחשבונות רבים, ואת חיי החיים, את עדן יסוד החיים הוא משכיח מלבבו, ובשביל כך אין לו חלק בו, והרי הוא הולך שחוח, מתגרת יד החומריות הגסה המתגברת עליו, באין אור ואין זוהר. אמנם דבר זה נגד כל טבע הנפש ונגד טבע ההויה כולה הוא. חסד עליון מוכרח הוא להתפרץ, ממסגרותיו, וקדושת החיים תסלול נתיבות לשפעת העדן להופיע בכל שלל צבעיו, ובכל רעם הדר גבורותיו. עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ",
  "summary": "שלהבת אהבת ה' בוערת בנשמה תמיד, ורק האדם באכזריותו מתנגד לטבעו, ומשתקע במחשכי החיים."
 },
 {
  "id": 3375,
  "article": "אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולס, חפץ עילוים ותקומתם הרוחנית והחמרית, והשנאה צריכה להיות רק על הרשעה והזוהמא שבעולם. אי-אפשר כלל לבא לידי רום-הרוח של \"הודו לד' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו\" בלא אהבה פנימית, מעמקי לב ונפש, להיטיב לעמים כולם, לשפר את קניניהם, לאשר את חייהם. תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל. בכל מקום שאנו מוצאים רמזי שנאה, הרינו יודעים ברור שהכונה רק על הרשעה, שהיא מרתקת בחזקה את האיגוד של עמים רבים, גם בהוה וביחוד בימים מקדם שהיתה זוהמת העולם יותר מסואבת. אבל עלינו לדעת כי נקודת חיימן אור וקודש, תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו וחוננו בך כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו, וגרעין קודש זה ירומם את הכל. ומתוך נקודת-חיים זו אנו חפצים את העילוי הגמור שיחול בעולם, את אור הצדק והמישרים, המתאחד עם ההוד והתפארת, עם הגבורה והנצח, והשלמת היצור כולו, והאדם וכל אגפיו בתחילה. זאת הנשמה הפנימית המונחת בעומק הדעת של כנסת ישראל, שברוח ד' עלינו הננו הולכים ומעוררים אותה לחיים מעשיים ורוחניים. ",
  "summary": "אהבת הבריות צריכה להתפשט על כל העולם, והשנאה רק על הרשעה והזוהמא."
 },
 {
  "id": 3376,
  "article": "מדת האהבה השרויה בנשמת הצדיקים היא כוללת את כל הברואים כולם, ואינה מוציאה מן הכלל שום דבר ולא עם ולשון, ואפילו עמלק אינו נמחה כי-אם מתחת השמים, אבל ע\"י הזיכוך מתעלה הוא לשורש הטוב, אשר הוא מעל לשמים, ונכלל הכל באהבה העליונה, אלא שצריך כח גדול וטהרה עצומה ליחוד נשגב זה. ",
  "summary": "מידת האהבה שבצדיקים, כוללת את כל הברואים, ואפילו את עמלק בשורשו שמעל השמים."
 },
 {
  "id": 3377,
  "article": "כשיש על האהבה מניעות וסתירות, בין מן הטבע בין מן התורה, היא מזדככת יותר עד שהיא מתעלה לעצם האהבה האלהית, שבראה כל היצורים, שהיא מחיה אותם בכל עת. ",
  "summary": "המניעות על האהבה, בין מן הטבע ובין מן התורה, מזככות ומעמידות אותה על עצם האהבה האלוהית, בוראת ומחייה כל היצורים."
 },
 {
  "id": 3378,
  "article": "אע\"פ שלפעמים אהבת הבריות מקפת היא את הכל, ונכנס גם רשע בכלל האהבה, אין זה מגרע כלל משנאת הרע, אדרבא היא מחזקת אותה, שהרי ודאי לא מצד הרשעות של הרע הוא נכנס בכלל האהבה, אלא מצד חלק הטוב שבו, שהאהבה אומרת שהוא נמצא בכל מקום, וכיון שמפרידים את חלק הטוב לאהבה אותו, נשארה השנאה לחלק הרע מפולשת וגמורה. ",
  "summary": "כשאוהבים את הרשע מצד הטוב שבו, מפרידים בין הטוב לרע, ומאפשרים לשנאת הרע לפעול בשיא תקפה."
 },
 {
  "id": 3379,
  "article": "אדם נשחת ראוי לשנאתו רק מצד חסרונו, אבל מצד עצם צלם-אלהים שלו ראוי להוקירו באהבה, גם לדעת שמציאות יקרת ערכו היא יותר עצמית לו ממציאות מקריו הפחותים. ע\"כ קריעת ע\"ה כדג היא דווקא מגבו, ולא מצד פניו שבהם אור הצלם. ",
  "summary": "שנאת הרשעים היא רק מצד חסרונותיהם, אבל מצד צלם אלוהים שבם ראוי לאוהבם."
 },
 {
  "id": 3380,
  "article": "אהבת הבריות צריכה טיפול מרובה, להרחיבה ברוחב הראוי לה, נגד השטחיות הנראה בסקירה הראשונה ע\"י שימוש שאינו כל צרכו, מצד התורה ומצד המוסר המנהגי, כאילו יש נגודים ולפחות שויון-נפש לאהבה זו, שהיא צריכה להתמלא תמיד בכל חדרי הנפש. המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת האדם, והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים, כמה שאפשר ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה. כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית. וצרות-העין הגורמת לראות בכל מה שחוץ לגבול האומה המיוחדת, אפילו אם הוא חוץ לגבול ישראל, רק כיעור וטומאה, היא מהמחשכים הנוראים שגורמים הריסה כללית לכל בנין הטוב הרוחני, שכל נפש עדינה מצפה לאורו. ",
  "summary": "נכון לרדת לסוף דעתם של העמים השונים, כדי לבסס את האהבה לכל, ולבטל את צרות העין הרואה טוב רק בישראל."
 },
 {
  "id": 3381,
  "article": "צריכים ליסר את עצמו לאהבת-הבריות וביחוד לאהבת המעולים שבבני-אדם, החכמים, הגבורים, המשוררים והאמנים, העסקנים, צריכים להכיר את אור הטוב שבמצוינים שבבני-אדם, שעל-ידם אור ד' מתפשט בעולם, בין כשהם מכירים את ערך משלחתם ובין כשאינם מכירים אותו. ",
  "summary": "צריך לייסר עצמו לאהוב את הבריות, ובייחוד את המצוינים שבהם."
 },
 {
  "id": 3382,
  "article": "מי יוכל לעצר את אור האהבה האלהית העליונה, ההולכת ומפעמת בלבם של שרידים, חסידי-קודש ישרי-לבב. כרוח צח מלא בשמי עדן, ועם זה סוער והומה כהמות ים לגליו, תסער הנשמה מרוב רחבת תענוג זיו נועם עליון, וחשק-עדני-עדנים זה מגדיל ומרחיב את כל התכונות הרוחניות והמדות הנפשיות, וכל נשמה מתקדשת. כל אשר לו מגע רחוק לאור זיו נשמות קודש של גבורי-אל אלו, הרי זה מתעלה. כל התורה, המוסר, המצוה, המעשה והתלמוד, הם באים לפנות את מכשולי הדרכים, שתוכל אהבת עולמי-עולמים זאת להתפשט, להתרחב על כל ככרי החיים על כל מרחביהם. וענפיהם הרבים של שרשי אהבת קדשי-קדשים אלה, הם כל מדות טובות וישרות פרטיות וכלליות, אישיות וחברתיות, עד כדי שפיטת תבל בצדק ולאומים במישרים. ",
  "summary": "אי-אפשר לעצור את האהבה האלוהית של חסידי הקודש, שכל הלימוד והמעשה הם הֶכשרים להתפשטותה על כל החיים."
 },
 {
  "id": 3383,
  "article": "החנוך הפשוט מתחיל משבא הילד לכלל איזו הכרה, והחנוך המדעי מתחיל משיצא לאויר העולם, והאמוני מההתחלה היצירית, והתקדשתם והייתם קדושים. ",
  "summary": "החינוך הפשוט מתחיל עם בוא הילד לכלל הכרה, והמדעי – בלידה, והאמוני – מהעיבור."
 },
 {
  "id": 3384,
  "article": "כל בהירות באה מתוך אמונה, ואמונה מורכבת בהתחלתה מתוך מזג של יראה ואהבה, והנשמה בפנימיותה מרגשת היא שאמונה יראה ואהבה מיסודם הנם פונים רק אל הענין האלהי, וכל מה שישנם מדות הללו כלפי ענינים זולתיים אינם כי-אם ע\"י איזו הארה של הניצוץ האלהי המגיע שמה. ",
  "summary": "האמונה מורכבת ממיזוג האהבה והיראה, והן בשורשן פונות רק לעניין האלוהי."
 },
 {
  "id": 3385,
  "article": "האמונה האלהית היא המחשבה היותר עליונה, שמתוך גבהה היא משתפלת בכל השדרות, גם היותר שפלות, ובכל דרגה ושדרה היא מתארת כפי ערכה. המתחכמים להיות קטני אמונה מגביהים את רוחם מהשדרה הנמוכה הם יוצאים ומתפרצים ואין הציוד של אמונת אלהים בקטנותו ראוי להם, ובגדלותו אינם עלולים לקבלו, והרי הם קלועים בקלע הרעיונות הסותרים. עד אשר יבא עזרם מקודש. ",
  "summary": "האמונה העליונה משתפלת לשדרות נמוכות, כדי שכל אחד יתארהּ כפי יכולתו, אך חכם הרוח היונק משפלותה, נקלע לסתירות."
 },
 {
  "id": 3386,
  "article": "מי שאור האמונה מתגלה עליו בטהרתו הוא אוהב את כל הבריות כולם בלא שום שיור כלל, וכל מעינו הוא בעליתם ותיקונם, והדרכים של תקונם נעשים מלאים מוסר ויושר לפי רוב הופעת האמונה שבלבו. ",
  "summary": "לפי רוב האמונה המתגלה בלב האדם, כך גדלה אהבתו לבריות ויכולתו לתקנם."
 },
 {
  "id": 3387,
  "article": "האמונה האלהית היא הקרקע שכל טוב החיים ממנה פורה. כשם שתורת הקרקע מעשרת את הבעלים, שחשב העולם כולו שהם עומדים במדרגה היותר ירודה בחיי הכלכלה, האכרים, כן תורת האמונה תאשר אושר גדול ומפותח את כל ההמון כולו הקשור בקשר תום האמונה, ע\"י מה שיראו להם את העושר הגדול שבאוצריה, ומה שהיה מוכן לעשירי-הרוח בכל דור ודור, יהיה מוכן ומבורר לכל נפש, אחרי שכבר עברו תקופות המכשירות בקניניהן הרוחניים את המדע האמוני, שיצא לאור בכל הדר בירורו.",
  "summary": "כשם שתורת הקרקע מעשירה את האיכרים הפשוטים, כך עושר המדע האמוני מפתח את האמונה התמה שבהמון."
 },
 {
  "id": 3388,
  "article": "בכל ההשכלות וכל הפילוסופיות האלהיות הננו רואים רק הרחבה של הנקודה הפנימית של חוש האמונה, ויראת-שמים הברורה הטבעית, שכדי להרחיב את גבוליה, לפתח את הכח האצור בה, דרושים כל סעיפי הלימודים, בין המעשיים בין העיוניים, השכליים וההרגשיים. ע\"כ בזאת תלויה היא ההצלחה של הלימודים, כשהם מקושרים יפה להנקודה החיה הפנימית הטבעית לנשמת האדם, והמאירה באור חיים אמיצים בנשמה הישראלית ביחוד, היא נקודת קדושת האמונה האלהית, יסוד יראת ד' באמת, מתוך שאיפת חיים פנימיים, מתוך-הרגשה ערה וזהה, אדירה ומכוננה בכל תוקי החיים היותר עזיזים, שכל הנשמה כולה בכל חושיה, כחותיה, אורותיה ונטיותיה, קשורים וקבועים בה. ",
  "summary": "כל ההשכלות האלוהיות הנן הרחבה של חוש האמונה הפנימי והטבעי, ולכן הצלחתן תלויה בקישורן אליו."
 },
 {
  "id": 3389,
  "article": "האמונה הטבעית עם מה שיש בה מהעז הטבעי והרעננות של האומץ, היא צריכה להיות חוזרת ונשתלת בשדה משר ברכו ד' ביסוד-התורה, ותעשה כולה אמונה תורית. אז היא עם כל עזה ואמצה מזדככת ומתעלה, ועומדת לעלות תמיד מעלה מעלה בטוהר ונקיון, ובאותו העז והאומץ שהם מתכפלים יותר ויותר מפני הטוהר והבהירות האלהית ההולכת ומופעת על יסוד האמונה, בהירותה החפשית, מאורה של תורת ד' תמימה משיבת נפש.",
  "summary": "האמונה הטבעית העזה, צריכה להישתל ביסוד התורה, להתנקות ולהיטהר על-ידה, ואז כוחה מוכפל."
 },
 {
  "id": 3390,
  "article": "בחסידות פנימית כלולה היא הארת האמונה הטבעית, אור אלהים המפעם בנשמה בכחו הגדול מצד עצמו, חוץ ממה שהוא מואר מאורה של תורה, של מורשת אבות וקבלה. הולכת היא הקבלה ומלוה את אור האמונה העליונה, שומרת אותה משגיאות ומישרת את דרכה, נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי.",
  "summary": "בחסידות פנימית כלולה הארת האמונה הטבעית של הנשמה, והיא זקוקה לאמונה הבאה במסורת כדי לשמרה משגיאות."
 },
 {
  "id": 3391,
  "article": "האמונה הגדולה כשהיא מזרחת אורה על הנשמה, כל העולם מתמלא אורה על ידה. יכולת כללית גדולה, כח כביר ונשגב מופיע בנשמת קדוש-ד' הדבק בחיי אל חי- העולמים. כשם שהיכולת והגבורה מצטירת בתחילה בדמיון הקודש, ככה הולכת היא ומתעלה בשכל ובפועל עד \"ותגזר אומר ויקם לך\". ",
  "summary": "האמונה והדבקות משפיעות גבורה ויכולת בדמיון הקודש, בשכל, וביציאה אל הפועל במעשה."
 },
 {
  "id": 3392,
  "article": "האמונה האלהית הגדולה אשר בלב ישראל, אין לה ערך ולא דוגמה ולא משל, ואפילו האפיקורסות הישראלית היא מלאה אמונה וקדושה, הרבה יותר מכל האמונות של כל הגויים כולם. ואע\"פ שהיא מבטאת דברים של קלות-ראש ושל כפירה, בתוכיות הנשמה יש אור-אלהים של דבקות ושל צמאון לאלהים חיים אל אלהי ישראל עד לכדי מסירות-נפש. \"וירח את ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו, כגון יקים איש צרורות ויוסי משותא\", שהראו את הצפון בלבבם במסירות-נפש נפלאה, ומה שהיה בסוף היה ג\"כ בתחילה, אלא שכסה אותו הזוהמא החיצונה, שבאה מהשפעתם המסואבה של הגויים, אשר לא ידעו את ד' ובשמו לא קראו, אשר אכלו את יעקב ואת נוהו השמו, לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו ד' צבאות שמו. ",
  "summary": "אמונת ישראל, ואפילו האפיקורסות שבה, גדולה בפנימיותה מאמונת הגויים."
 },
 {
  "id": 3393,
  "article": "אותה השקפת-העולם שתהיה גלויה לכל לעתיד לבא, כשיתחדש העולם ויצא מארורו, כשמשתחרר בחירות שלימה, שאין בה שום דופי, היא באמת השקפת-העולם הישראלית גם עכשו. ומתוך שהיא קדומה בזמן. אין העולם מסוגל לה, לפיכך היא מתקיימת רק בכח הגדול של האמונה השלימה, שמתגלה בדבר נשגב שגם בלא ידיעה ברורה, רק בחוש רוחני סמוי מן העין ודק מאד, מכירים בו הלבבות, וההמון הגדול, שחושו הטבעי הוא מקרבו איתן, מקושר הוא באמונת אומן וחי בה חיים עצמיים כבירים, ונבוני-לב הולכים סחור סחור וטועמים בכל עת ובכל שעה נטיפות קטנות מאותו המתק הגדול של הנועם העליון אשר לאור עולם של עתיד, והוא הוא נועם ד' המתבקש בכל שכלול של קדושה, מיסוד תפלתו של משה בשכלול המשכן, ויהי נועם ד' עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו. ",
  "summary": "השקפת העולם השלמה שבעתיד, הנה פיתוח של אמונת ישראל שבהווה, שההמון באמונתו הטבעית, ונבוני הלב, טועמים ממנה."
 },
 {
  "id": 3394,
  "article": "לא פחות ממה שהאמונה האלהית מתלבשת בתארים רווי דמיון פראי, מצד המציאות הממשית היורדת ונגלמת כשהיא באה להכרתנו, הרי היא מתלבשת ג\"כ בתארים של מדות כאלה, שהמוסר החפשי מוצא בהם פגמים, והפגמים הללו בעצמם הם מעלים אותנו לחשוב גבוה גבוה, לכל שדרה מוסרית מוגבלת, כמו שתארי המציאות המגושמת מרימים אותנו ממעל לכל שלילה והגדרה. ",
  "summary": "כשם שתארי ה' מרוממים אותנו מכל שלילה, כך תיאור מידותיו הנראות כפגומות, מעלה את מחשבותינו למעלה מכל מוסר מוגבל."
 },
 {
  "id": 3395,
  "article": "האמונה האלהית וכל סגולותיה צריכה היא להשתחרר מכל קליפותיה, ולעמד חיה בזריחת אור קרניה, המאירים את כל העולם מזיו הדרם. ",
  "summary": "האמונה צריכה להשתחרר מכל כבליה וקליפותיה, ולהזריח את קרני אורה."
 },
 {
  "id": 3396,
  "article": "כמה פעמים צריכים לכפור בדמיונות, כדי שיהיה עומד על מצב שלם באמונה, ולפעמים לא יוכל להעמיד בקרבו את מצב האמונה אם לא שילביש אותה בדמיונות, ומשקל זה מסור ללב חכם אשר ידע עת ומשפט לקרב ולרחק. ",
  "summary": "לפעמים העמדת האמונה דורשת כפירה בדמיונות, ולפעמים היא דורשת דווקא התלבשות בהן."
 },
 {
  "id": 3397,
  "article": "האמונה בטהרתה על ידי אפשרות של כפירה. ",
  "summary": "האמונה בטהרתה באה על-ידי אפשרות של כפירה."
 },
 {
  "id": 3398,
  "article": "אמונה בטהרתה על-ידי כפירה בכל הבל ורשע. ",
  "summary": "האמונה בטהרתה באה על-ידי הכפירה בהבל וברשע."
 },
 {
  "id": 3399,
  "article": "האמונה בה בעצמה סיגים מזיקים, אשר תטהר בכור המוסר והדעת, ואז תתגלה בטהרתה. ",
  "summary": "באמונה מונחים סיגים מזיקים, אשר נטהרים בכור המוסר והדעת."
 },
 {
  "id": 3400,
  "article": "האמונה היא טהורה כשהיא מלאה רגש פנימי בלי אונאה עצמית, בלא פניות זרות, ואע\"פ שאינה כ\"כ רחבה בהשכלה אינה מעכבת. ומ\"מ כל מי שחונן בשכל לא יוכל להסתפק בלא הגיון שכלי, ואצלו לא תקום תמימות האמונה כי-אם כשתתחבר עם אור הדעת, ואם ימאס זה את הדעת תהיה אמונתו מלאה תוך ומרמה. ",
  "summary": "אף שאמונה רגשית ותמימה הנה טהורה, המחוננים בשכל אינם יכולים להסתפק בה, ואם יעשו כן, תתמלא אמונתם מרמה."
 },
 {
  "id": 3401,
  "article": "הצד החיצון שבאמונה יש שהוא מתגלה בצורה נלעגה, ומ\"מ אור ד' שוכן בה. מקומות נלעגים למראה עיני אדם ישנם בכל הטבע והמציאות, אבל אין הלעג בא כי-אם מקוצר ראות וממיעוט ההשגה של השיגוב שיש בכל דבר קטן וגדול יחד. ",
  "summary": "הלעג על הצד החיצוני שבאמונה, נובע מקוצר ראייה בהתפשטות אור ה' על קטן וגדול כאחד."
 },
 {
  "id": 3402,
  "article": "כשאדם, בין יחיד בין ציבור, חושב בדבר האמונה, מצייר לו את הדרכים, שעל ידם תודע האמונה, ע\"פ כשרונו וציורו, כשהוא עומד במצב נמוך, שדמיונו מלא רעיונות בדים, מצטייר לו אופן הבירור ג\"כ ע\"פ מדה זו, ויוכל להיות שיהיה עצם התוכן של האמונה זך ועדין, והדרכים שהמאמין מצייר שעל ידם ייודע, חשוכים ומלאים סיגים של דמיון נתעה, ואין הציור של הדרכים פוגם כלל את גוף האמונה. כשהאדם מתעלה, ג\"כ בין ביחודו בין בקבוצו, הרי הדעה המזוקקת תובעת ממנו את התפקיד של זיקוק הדרכים, שעל ידם מתבררת האמונה, ואם באמת האדם כבר ראוי לקשר את תוכן אמונתו בקישור של דרכים עדינים, ודרכי בירור מלאים אורה וזיו של אמת, אז כל החידושים שעל הדרך של אופני הבירור אשר לאמונה לא יזיקו כלל לגוף האמונה, ואדרבה עוד יבססוה, ויעמיקו אותה. אבל אם באמת הוא איננו ראוי עדיין לקבל את הדרכים היותר עליונים ויותר מזוככים, אז תביא לו הבקורת של הדרכים, שעל ידם האמונה מתבררת, צרה גדולה חשכה ומארה, וההרגשה הישרה תביא אותו למעמד נפשי כזה, שימצא את עצמו מאושר בהמנעו מחקור על הדרכים איך נתבררה האמונה, ויסמוך בתמימות על מורשת אבות. ",
  "summary": "סיגי האמונה אינם פוגמים בעצם אמונת האדם הפשוט, אך כשהוא מתעלה הוא צריך לזקק אותם, כדי שלא יחשיכו את אמונתו."
 },
 {
  "id": 3403,
  "article": "אדם אובד הוא הכופר, חייו אינם חיים, כיון שאין אידיאל במציאות הכללית, לפי מעמדו הנפשי, שוב אין אפשרות לזיק של אידיאליות פנימית אמיתית שתהיה מושרשת בקרבו, וחיים בלא אידיאל מושרש בעומקם הרי הם גרועים מחיי בהמה. ועל כן מי שמטהר נפשו, ומעמיד את סכום חייו על התוכן האידיאלי הראוי באמת לאדם ישר לחשוק רק בו, ימצא מיד את נטיתו החזקה אל האמונה, והשעשוע העליון של אור אלהים יחייהו, וממילא ירצה להצביע את הצבע של חייו, שהם המעשים וההתנהגות החיצונית, ע\"פ אותו הענין המתאים אל החשק האידיאלי הפנימי, ובעצמו ידור נדרים ויסכים הסכמות לסמן בהם חייו בסימנים של זיקוק אלהי, וק\"ו שישמח מאד בכל הנדרים הכלליים, שהם כל מסורת האבות, בזיקוקם העממי הכללי לצור משגבם ואלהי חשקם ותשוקתם. ובירור דעה עליונה וטהורה זו תנצח את העולם כולו ביפעתה, וכל היצורים יתנו כבוד לשם ד', ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם, כי המלכות שלך היא, ולעולמי עד תמלוך בכבוד, ככתוב בתורתך ד' ימלוך לעולם ועד. ",
  "summary": "האמונה הכללית משתרשת בחשק הפנימי ומחייה אותו, והמצוות והמנהגים הנם ביטויים לאותו החשק (כנדרים)."
 },
 {
  "id": 3404,
  "article": "כל המצות כולן הן ציורי האמונה, באות הן מתוך עומק האמונה, ומתוך מה שהאמונה האלהית, בעליונותה המופלגה, מחייבת במהלכי החיים. כל מצוה וסעיפיה בהעשותם מציירים הם בחיים הנפשיים והעולמיים את הראוי להצטייר מצד עומק האמת של אמונת אלהים. וכל העברה, כשלון ורפיון אשר למצוה, הרי היא מציירת, בחיים ובעולם את ההיפוך הגמור ממה שהאמונה האלהית ברום אמתתה מחייבת. בין שיהיה כח אותה השלשלת ידוע או בלתי ידוע לעושה, הפעולה היא נפעלת, והעז האלהי מתגדל בעבודה התורית שבאה מהסתעפות האמונה, ונופל ונימק בביטול העבודה ועזיבתה. התרבות של קדושת ישראל הפנימית מרחיבה את הגבול של ההרגשה אשר לאמת עליונה זו, ואהבת תורה ומצות ויראת שמים ויראת חטא מתגדלת, כל מה שהידיעה התורית בעומק עומקה מתרבה בעולם, כל מה שרזי תורה מתבארים בעולם וכל מה שקדושת העבודה הטהורה מתאדרת. ההגיון הקדוש שלמעלה מכל הגיון חול מעורר הוא את נימי הכנור אשר לנשמת אלהים שבאדם ושבעולם, והעינים רואות בראיה בהירה את הגודל את האמת של האמונה, המתפשטת בכל התורה, בכתבה ובמסורותיה, ואפילו במנהגי ישראל שהם גם-כן תורה. ",
  "summary": "המצוות והמנהגים מציירים בחיי הנפש והעולם ציורי אמונה, ועזיבתם מציירת ציורים הפוכים, וביאור רזי תורה מעורר הרגשה זו."
 },
 {
  "id": 3405,
  "article": "את כל המעלות היותר עליונות, בין המחשבתיות בין ההרגשיות, וגם המעשיות, צריך לקשרן בקשר של האמונה הפשוטה הקודמת בתמותה בלב נימי הילדות, שבתמציתה הפנימית היא יותר נשגבה מכל מה שנלמד ונהגה. ",
  "summary": "צריך לקשר את כל מעלות השכל, הרגש והמעשה, עם האמונה הפשוטה המושרשת בילדות, שבתמציתה היא עולה על כולנה."
 },
 {
  "id": 3406,
  "article": "באין הכרות של אמונה אין מקום לשום קנין מקניני החיים והתרבות האנושיים, ובגודל ההכרה בהכרחם של הקנינים הללו בארחות החיים מתבססת האמונה. ",
  "summary": "אין מקום לכל קנייני החיים והתרבות בלא הכרות האמונה, וההכרה בהכרחיותם מבססת את האמונה."
 },
 {
  "id": 3407,
  "article": "שני דברים צריכים להתברר כדי לעמוד על אפיה של האמונה, המחזירה את הוד החיים למקומו: א' האמת האלהית, ב' הצורך הגדול שיש להכלל והפרט בידיעת אמת זאת. ",
  "summary": "צריך לברר את שני הצדדים הכלולים באמונה: האמת האלוהית שבה, והצורך של האדם בה."
 },
 {
  "id": 3408,
  "article": "גם אילו הבקורת בעניני האמונה תהיה צדיקה במשפטה, ביחש לחיצוניות המחזה, לסדרי המאורעות וגופי המעשים, תהיה תמצית המשפט שהיא מוציאה משפט מעוקל כי דוקא ע\"י לבוש הקבלה והאמונה הפשוטה תתגלה התמצית האמתית שהיא צורת החיים הפנימיים. הצדיקים הגדולים, שהם החכמים היותר מעולים, ישיגו התמצית הפנימית של האמונה, שהיא המתגלה ע\"י לבושי ההגדרות והמסורת היותר פשוטה, ע\"י התעמקות ידיעתם בסדרי הבקורת, ואז הם מחיים את הלב באור החיים של חכמתם וממלאים את העולם כולו אמת ואמונה וחסד עליון. ",
  "summary": "הביקורת, אפילו הזכה,  בענייני האמונה, היא מעוותת, שכן האמונה מתגלה רק בלבושי קבלה ומסורת, ורק הצדיקים יכולים להשיגה בביקורת."
 },
 {
  "id": 3409,
  "article": "מה שיש בספרים ונכנס בדבורים מן האמונה הם דרכי הסבר להביא על ידם אל התמצית הפנימית של מה שהוא נשגב מהגיון ודבור, ויש אנשים שבאין יחש להנאמר מן האמונה, ובמעמקי לבבם הם עם התמצית הפנימית שלה, ולמרות הריסות אמונתם עשו מעשים טובים כבירים. אלה הם הרעים מבחוץ וטובים מבפנים, המכוונים לרוח דרא דעיקבא דמשיחא דאיהו ביש מלבר וטוב מלגו, בבחינת החמור הטמא ומ\"מ בתוכיותו גנוזה קדושה, שמתוך כך קדוש בבכורה, ונעלה הוא מגדר הטהרה החולית. ",
  "summary": "דור עקבי משיח מקושר בפנימיותו ובמעשיו לתמצית האמונה, אף שבחיצוניותו הוא פועל להריסת הסבריה החיצוניים."
 },
 {
  "id": 3410,
  "article": "מה שמבינים את האמונה בצורה מקולקלת, קטנה וחשוכה, גורם לכפירה שתשא את ראשה. וזוהי המגמה ההשגחית בבנין העולם של מציאות רגש הכפירה וכל תיאוריה, כדי להעיר את כח החיים שבאמונה בכל לב, למען תבא האמונה למרום מעלתה, עד שתכלול עמה גם הטוב הכלול בתוכנים התיאוריים של הכפרנות, ותהיה האמונה שלמה בכל מלואיה. אז ייותר כל התוכן של הקלקלה, שהכפירה עושה בעולם, לטובה, וגם האבדון הכפרני ישוב להיות טרקלין מלא עדן, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ד'. ",
  "summary": "האמונה הקטנה גורמת לכפירה לבוא ולטהרהּ, וכשתתעלה האמונה יצטרף גם הטוב שבכפירה, וישמש כטרקלין לאמונה."
 },
 {
  "id": 3411,
  "article": "האמונה משמשת בצד הגבוה שלה להעלות את רוח האדם למדרגת אומץ כזה, שלא יוכל לבא לה מבלעדה. אבל בצד הנמוך שלה משמשת היא לרכך את לב האדם, שלא יהיה קשה יותר מדאי. רכות-הלב היא מצד עצמה אחת מהטינות, שהאנושיות משתדלת בהתפתחותה להפטר ממנה, אבל תמיד היא נדרשת לה, לקיומה ולשכלולה, מדה זו השנואה כ\"כ לכל החפצים בגבורה. כשההשתדלות להסיר מלב האדם את הצד החלוש שבאמונה באה בדרך הרמה, כלומר להרים את האדם למעלה העליונה שבה, שבה יש עז וגבורה, אז היא מצלחת, אבל כשהיא באה רק בדרך שלילה להסיר את הלב מן האמונה, אפילו מצד החלש, אז מזדמנות סבות אחרות רעות מאד, שהן מרככות יותר, ואז סובלת האנושיות מהן הרבה יותר מכל מה שסובלת אפילו מן האמונה הנמוכה. ",
  "summary": "את רכות הלב הנגרמת מאמונה נמוכה, יש לתקן על-ידי הרמה לאמונה עליונה, שכן עזיבת האמונה מביאה לרכות לב גדולה יותר."
 },
 {
  "id": 3412,
  "article": "בתוך חללה של האמונה גם האמונה הנמוכה יש בה תועלת, אבל להנהיג את החיים אין רשות כי-אם לאמונה הגבוהה. וכאשר הרשמיים של האמונה נחלתם היא האמונה הנמוכה התרבות מגרשת אותם מגבול הנהגת החיים, ואין לדבר תרופה כי-אם לשוב לאמונה הגבוהה. \"תשובה - תשוב הא, הא עילאה\". ",
  "summary": "באמונה הנמוכה יש תועלת, ובלבד שלא תנהיג את החיים, וכשהיא עוברת את מידתה, מגרשת אותה התרבות."
 },
 {
  "id": 3413,
  "article": "הכרח הוא כדי לשוב לבצרון של האמונה, שתשוב ותחיה בתוך כל נשמה, להיות עסוק בארחות השכל היותר גנוז, שבו עולים למעלה מכל הגדרה, ומתמלאה היא הנשמה חיים -מלאים בדעת וכשרון, וע\"י מעמיקים כאלה מתמלא העולם אורה וטל של תחיה, מעורר נרדמים ומחיה מתים. ",
  "summary": "כדי להשיב את האמונה לביצרון ולחיותה בכל נשמה, צריך לעסוק באורחות השכל הגנוז, שלמעלה מכל הגדרה."
 },
 {
  "id": 3414,
  "article": "לוקחים הם גדולי העולם את היסוד הטבעי של האמונה ממקום התחתיתי שלו, ומעלים אותו, מזקקים אותו ומעדנים אותו, עד שהוא יוצא כזהב מזוקק, והוה לאור גדול מבהיק בנגהו, זריק ניצוצין לכל עיבר, וכל העולם כולו מואר מכבודו. וזאת היא העבודה התדירית של הצדיקים הגדולים איתני העולם, לרומם את האמונה משפלותה, לצרף את סיגיה ולישבה על מכונתה. ובכל עת ועונה. ובכל שעה ורגע, מעלים הם חלקים מיוחדים של אורות האמונה, ומעמידים אותם ברום עולם, פודים אותם מבית-העבדים שלהם ומשחררים אותם מגלותם, ומחדשים את מעשה יציאת מצרים לפדות גוי ואלהיו. ",
  "summary": "הצדיקים מזקקים את האמונה הטבעית, עד שהיא מבריקה ומאירה לכל העולם, ובכך הם פודים אותה מעבדותה."
 },
 {
  "id": 3415,
  "article": "האמונה הפנימית היא כל-כך גדולה מן השכל, עד שמי שאינו בעל שכל חפשי באמת מתדמה לו שהיא הפך מהשכל. ",
  "summary": "האמונה הפנימית היא כל-כך גדולה מהשכל, עד שבשכל שאינו חופשי היא נראית כהפוכה ממנו."
 },
 {
  "id": 3416,
  "article": "שורש האמונה הוא להביע בפנימיות הנשמה את גדולת א\"ס. ",
  "summary": "שורש האמונה הוא להביע בפנימיות הנשמה את גדולת אין-סוף."
 },
 {
  "id": 3417,
  "article": "שורש ברית וכריתות ברית במובן המוסרי הוא, שהענין החיובי ואידיאלי, הנובע מתמצית המוסר היותר נעלה ונשגב, יהיה מוטבע עמוק וחזק בכל טבע הלב והנפש, עד שלא יצטרך לא זירוז ולא חזוק ולא סייג לשמירתו, כי-אם יהיה מוחש וקבוע, כמו שטבועה, למשל, בלב אדם ישר מניעת רציחה וכדומה מן השלילות הרעות שכבר הספיק כח המוסר הכללי לקלטן יפה. בהיות האדם במצב כזה בכל עילויו הוא שש ושמח בשם ד' ובוטח תמיד בחסדו. פגם הברית מחליש את כח הטבעיות שבמוסר, על כן הוא מוליד חרדה ורפיון בעומק הנפש, והחרדה הפנימית באה מפני העלילות לסור מדרך הטוב, וצריך תמיד שמירה והתחזקות שכלית ועיונית. אמנם ע\"י התגברות תשובה עליונה מאהבה חוזר גם הקלקול הזה לטובה, כי תחת שהי' עושה דברים רבים בכח הטבע, שאינו מושכל, יעשה עכשו ע\"י הכח המושכל. וכשיקבל אז לטובה ובשמחה ג\"כ את מעוט הרגשתו את התענוג הראוי לבא מדרך הטוב ומעבודת ד' בכלל, וגם את הפחדים והמרורות הבאים לרגלי התגברותו ללכת בדרך ישרה, - שאם לא היתה מדת הברית רפויה אצלו היה כבר עושה הכל בבטחון ושמחת לב, - בזה הוא מקנה לעצמו הרגל פנימי לעשות את הטוב בשביל עצם הטוב האמתי, דהיינו חפץ השם יתברך. ביחוד ראוי אז להיות קורת-רוח מצטירת בכל מצוה וכל ענין של עבודה וכל מדה טובה, שמצד הרגש העצמי שבו איננו מכיר אותה לגמרי בהדרה המלא, באופן שתמשכהו נפשו לה. ואע\"פ שמצד פרטיותו איננו מרגיש התעלותו המוסרית, ע\"י מעשה-טוב ולמוד זה וכדומה, אבל בצירוף החשבון הכללי, בכללות כנס\"י ודאי שכל הכשר רוחני ומוסרי וכל צד של קרבת ד' מכריע לטובה.ובכלל משקל הרוחניות ודאי חסר הוא בעולם, ע\"י ריבוי המון השקועים בחמריות, על כן אע\"פ שלפעמים מתוך שמצד פרטיותו פנה כבר במדה הגונה לרוחניות, ואולי כבר נחלשה חמריותו עי\"ז, ואיננו מרגיש כראוי את הרגש הנעים שצריכה הקדושה לפעול על לב ההולך בדרכיה, אבל בהצטרף משקל הרוחניות שלו לאוצר הכלל ימצא המקום של יבושת לח אצילות הקדושה וירטיבהו בהשפעתו, אז ישא פריו האמתי, וראוי לו לשמח בזה. \"עושין מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואהביו כצאת השמש בגבורתו\". ",
  "summary": "פגם הברית מחליש את טבעיות המוסר, ובקבלת צער התשובה באהבה מתחזקת אהבת הטוב, אף זו שאינה מורגשת ליחיד."
 },
 {
  "id": 3418,
  "article": "מי שבריתו שלם יכול להתרחב בארחות-חיים ג\"כ בחמריות מרובה. מבלי שתבלבל אותו מתוך כך מחשבה מטרדת. אמנם לפי ערך פגם הברית כן יהיה קשה לו, גם בעת התחלת תשובתו, להיות עסוק בעניני חמריות, ואפילו לתכלית טוב, כי כל דבר קטן יבלבל רעיונו. על כן התיקון האמתי בזה הוא להיות עסוק בעמקי חכמה ודעת אלהים, דהיינו עמקי דברי הגדה, שמתוך כך הוא מכיר את מי שאמר והיה העולם. ומתוך גודל שפע הדעת, שיחול עליו תמיד, יוכל ג\"כ לצאת לפעמים מעיוניו ולעסוק בענינים מעשיים וצרכים חמריים, הכל לפי ערך תקון תשובתו. ",
  "summary": "פגם הברית גורם לבלבול המחשבה בעת עיסוקו בחומריות, ותיקונו רק בעיון בעמקי האגדה ובשפע הדעת."
 },
 {
  "id": 3419,
  "article": "פגם הברית, ע\"י השחתתו המעשית ביסוד המוסר והשכל היותר נעלה, יסוד חיי העולם, חיי העתיד, פועל הוא באדם החשכה פנימית, שאי אפשר לו עוד להכיר לאמתתו כל ערך של כל ענין נחמד וקשר אמתי אל כל ענין תכליתי מוסרי, שהם כולם ענפים מהמוסר היסודי המחוקק למטרת חיי העולם של העתיד היותר גדול. על כן כל ציורי המוסר הם בו ברפיון וצריכים סעד גדול, וגם כל דבר קל מפריע לו ממהלך שלמותו. אבל אחרי ההתגברות בתשובה מאהבת ד', עם העיון באגדה, שמתוך כך אז האדם מכיר את מי שאמר והיה העולם. מאיר עליו כח יסוד הטוב. אז הוא מתעלה מתחלה ע\"י עצם נקודת האמונה, אע\"פ שאינו מרגיש בבירור ציור פנימי, ואח\"כ משתלם בו ג\"כ האור הפנימי, והריחוק עצמו נעשה קירוב, שמתוך שאור הצדק המורגל אינו פועל עליו כבר להחיותו מוצא הוא בעצמו עז צמאון להעלות את הציורים למעלה יותר עליונה, ונמצא שהזדונות מתהפכים לזכיות. ",
  "summary": "פגם הברית פוגם במוסר ובשכל העליון, וכל ציורי המוסר מתרופפים, ובתשובה מאהבה עם עיון האגדה מעלים אותם."
 },
 {
  "id": 3420,
  "article": "הכרח הוא לאוהב השלמות האמתי לנער מלבו כל אבק הגאוה, שהיא מסלקת את כל הוד הרוח, וכשתסולק הגאוה, מפני ההכרה הפנימית שעם זוהמתה אי-אפשר לבא אל השלמות האמתי, שהיא המגמה האנושית, תסולק בסילוק טהור ותשאיר אחריה רושם של שמחה המחובר עם שפלות הרוח באמת. ",
  "summary": "בלי סילוק אבק הגאווה, אי-אפשר להגיע אל השלמות, וסילוק הגאווה משאיר רושם של שמחה, יחד עם שפלות אמיתית."
 },
 {
  "id": 3421,
  "article": "אין בכל המדות הרעות מדה המגשמת את האדם, עד שאיננו יכול לרומם את רוחו להדר הרוחניות, כמו הגאוה. ",
  "summary": "בכל המידות הרעות אין מידה המגשמת את האדם כמו הגאווה."
 },
 {
  "id": 3422,
  "article": "כל מי שמשתוקק לאור ד' שיאיר על נשמתו ימאס בגאוה עד שתהיה סרוחה בעיניו בחוש ממש. ",
  "summary": "מי שמשתוקק לאור ה', ימאס בגאווה עד שתהיה סרוחה בעיניו בחוש."
 },
 {
  "id": 3423,
  "article": "כל זמן שהגאוה היא בלב אי-אפשר לשוב בתשובה ואי-אפשר להשכיל כל שכל טהור. ",
  "summary": "כל זמן שהגאווה בלב, אי-אפשר לשוב בתשובה, ואי-אפשר להשכיל כל השכלה טהורה."
 },
 {
  "id": 3424,
  "article": "המטהר עצמו מגאוה יכול לשוב בתשובה שלמה בלא שום מניעה כלל אפילו מהעונות שמעכבים את התשובה. ",
  "summary": "המטהר עצמו מגאווה, יכול לשוב גם מעוונות המונעים את התשובה."
 },
 {
  "id": 3425,
  "article": "כשאדם מכיר שהוא מתגאה הוא רפואה לתיקון הגאוה. ",
  "summary": "הכרת הגאווה היא הרפואה לתיקונה."
 },
 {
  "id": 3426,
  "article": "הגאוה פוגמת את הרצון, וכיון שהרצון פגום אין מקום לכל טוב לנוח. ",
  "summary": "הגאווה פוגמת את הרצון, וכשהוא פגום אין מקום לכל טוב לנוח."
 },
 {
  "id": 3427,
  "article": "הגאוה מסבבת עצלות. ",
  "summary": "הגאווה מסבבת עצלות."
 },
 {
  "id": 3428,
  "article": "הגאוה היא הטפשות היותר פראית. ",
  "summary": "הגאווה היא הטפשות היותר פראית."
 },
 {
  "id": 3429,
  "article": "הגאוה היא בעצמה עונש נורא. ",
  "summary": "הגאווה היא בעצמה עונש נורא."
 },
 {
  "id": 3430,
  "article": "כשאדם משתוקק להסרת הגאוה מלבבו נעשים שונאיו אוהבים לו בלבבם. ",
  "summary": "כשאדם משתוקק להסיר את הגאווה מלבו, שונאיו נעשים אוהבים לו בלבבם."
 },
 {
  "id": 3431,
  "article": "מי שמתאמץ לזכות להסרת הגאוה מלבבו יזכה לאהבת ארץ-ישראל. ",
  "summary": "כשאדם משתוקק להסיר את הגאווה מלבו, יזכה לאהבת ארץ ישראל."
 },
 {
  "id": 3432,
  "article": "האוהב את ארץ-ישראל באמת יזכה לשנא את הגאוה. ",
  "summary": "האוהב את ארץ ישראל באמת, יזכה לשנוא את הגאווה."
 },
 {
  "id": 3433,
  "article": "החפץ באמת לשנא את הגאוה יזכה לענוה אע\"פ שנראה לו בתחלה שהוא רחוק ממנה. ",
  "summary": "החפץ באמת לשנוא את הגאווה, יזכה לענווה."
 },
 {
  "id": 3434,
  "article": "מי ששונא את הגאוה באמת, כל מחשבותיו שעולות על לבו הן דברי תורה. ",
  "summary": "השונא את הגאווה באמת, כל מחשבותיו הן דברי תורה."
 },
 {
  "id": 3435,
  "article": "השונא את הגאוה יזכה לברר הלכה ברורה. ",
  "summary": "השונא את הגאווה, יזכה לברר הלכה ברורה."
 },
 {
  "id": 3436,
  "article": "השונא את הגאוה זוכה להתענג בדבקות בד'. ",
  "summary": "השונא את הגאווה, זוכה להתענג בדבקות בה'."
 },
 {
  "id": 3437,
  "article": "השונא את הגאוה מתקדש האויר הסובב אותו. ",
  "summary": "השונא את הגאווה, מתקדש האוויר הסובב אותו."
 },
 {
  "id": 3438,
  "article": "כל מי שסבל הרבה מגאותו יודע יותר איך לשנאתה. ",
  "summary": "כל מי שסבל הרבה מגאוותו, יודע יותר איך לשׂנאתה."
 },
 {
  "id": 3439,
  "article": "אפילו כשמשפילים את האדם הרבה אין לו לנגע בגאוה. ",
  "summary": "אפילו כשמשפילים אותו הרבה, אל ייגע בגאווה."
 },
 {
  "id": 3440,
  "article": "אדם גדול אינו צריך לקנאות בקטנות כדי שלא יבא לשפלות הגאוה. ",
  "summary": "אדם גדול אינו צריך לקנא בקטנות, כדי שלא יבוא לשפלות הגאווה."
 },
 {
  "id": 3441,
  "article": "אין שום חשש גאוה בהרגשת הטהרה הפנימית בעומק הדעת וגילוי הנשמה. ",
  "summary": "אין חשש גאווה בהרגשת הטהרה הפנימית בעומק הדעת ושפלות הנשמה."
 },
 {
  "id": 3442,
  "article": "טפשות היא להתבטל מן הלימוד, או מכל דבר טוב או מחידוש או אפילו מכתיבת חידו\"ת, מפני חשש תערובת גאוה. כ\"א צריך לעסוק בכל טוב ולהשתדל שכל המחשבות יתעלו, והגאוה או שתדחה או שתתקדש ותתרומם למקורה או שתתבטל ע\"י תשובה תתאה ועילאה. ",
  "summary": "אין להתבטל מלימודו מחשש לגאווה, אלא יעסוק בטוב והגאווה תתעלה, או שתתבטל בתשובה תתאה ועילאה."
 },
 {
  "id": 3443,
  "article": "אדם יכול למצא בעצמו נקודות עליונות, גדולות, חשובות וגבוהות מאד, גם נקודות אפילות, שפלות ובזויות מאד, ויהיה נבזה בעיניו מצד הצדדים השליליים שלו, וגדול ויקר בעיניו מצד הנקודות העליונות הטובות. אמנם גם מצד הנקודות הטובות לא יהיה מתגאה, אדרבא ימלא גם על-ידן ענות-רוח עד אין קץ, שהרי הם הם המעירים אותו לתבע מעצמו את פתוחן של הנקודות הללו, שהן אצלו כמו גולם. ",
  "summary": "אדם יכול למצוא בעצמו נקודות גדלוּת ונקודות שפלות, ויתמלא ענווה משתיהן, שכן גם גדלותו הגולמית דורשת פיתוח."
 },
 {
  "id": 3444,
  "article": "בחינה גדולה צריך לבחון כל מעמיק במסתרי נפשו ברגש הגאוה, איזה הוא הרגש הפסול המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו, ואיזה הוא הרגש העדין המרחיב דעתו של אדם ומזכירהו את הויתו הרוחנית המלאה הוד ותפארת. פעמים רבות לבו של אדם מלא עז, שלפי הסקירה הראשונה תהיה דומה התמונה של תכונה זו לתמונה של גאוה, אבל אחרי הבירור ימצא שהוא רק מתמלא אומץ באור האלהי הזורח בנשמתו, והוא חוזה אז גאות ד', ואם יכריח את עצמו להפרד מגאוה זו, לא די שלא יעשה לנפשו שום טובה עוד ישחו כל כחותיו הרוחניים, ובחמת עצבות ילך קודר שחוח, ובדעתו יחשב שהצורה של הדכאות היא קרבת אלהים, בשעה שהיא באמת הרחקה ונסיגה לאחור. ",
  "summary": "צריך לברר את רגשי הגאווה, כדי שלא ידחק את אותם המזכירים לו את גדלות נשמתו, ויתמלא עצבות מדומה לקרבת ה'."
 },
 {
  "id": 3445,
  "article": "כשכבד הדבר להתנשא לאט לאט, הכרח הוא להתרומם בבת-אחת ולהשתמש במדת הגאוה של קדושה, ולהשקיף על עצמו בעין טובה מאד, ולמצא את הצד הטוב שיש גם בכל מגרעותיו, כי תיכף כשאדם נותן את דעתו לדרוש את הטוב, מיד מתהפכים כל חסרונותיו לטוב, ויכול האדם למצא בעצמו רב טוב מאד, ואז ישמח בטובו מאד, וירבה מדי יום ביומו את הפעולות הטובות בלב טהור ומלא תקות נחומים. ",
  "summary": "כשהתשובה האיטית כבדה, יתרומם בבת-אחת ויסתכל על הטוב שבמגרעותיו, ודרישתו את הטוב תהפוך אותן לטובה."
 },
 {
  "id": 3446,
  "article": "לפעמים מתגאה הצדיק מאד מפני גאות ד' שמרגיש בלבבו, ואז הוא קדש- קדשים, ודבריו הם חוצבים להבות אש, והוא זועם בכל רוח שפל הבא להכניס בו אז ענוה פסולה, וגאוה זו היא ממולאת בענוה, הממוזגת בגבורה ושמחה ואהבת-נצח לכל. ",
  "summary": "לפעמים הצדיק מתמלא גאוות ה' וזועם על רוח השפלות הפסולה, וגאווה זו ממלאתו גבורה, שמחה ואהבה לכל."
 },
 {
  "id": 3447,
  "article": "מלמדת היא לנו החכמה האלהית את המדות, את הספירות האלהיות, כדי לדעת שבמדותיו של הקב\"ה אנו צריכים להתדבק. ",
  "summary": "החכמה האלוהית מלמדת אותנו את הספירות והמידות האלוהיות, כדי שנידבק דווקא בהן, ולא בעצמות ה'."
 },
 {
  "id": 3448,
  "article": "אם אין אנו מכירים שכל עיקר הצורך לתלמודם של השמות, של המדות, ושל הספירות, הוא כדי שנדע שאנו צריכים להתדבק במדותיו של מקום, ושאנו יכולים להתדבק בהן, ושאין אנו יכולים להתדבק בגבורה של מעלה בלא השאיפה למדותיו, אם אין אור זה פרוש לפנינו אין אנו מכירים כלל את כל התוכן של חכמת המדות, של יסוד הספירות והאצילות של הנושא היסודי של מעשה מרכבה. ",
  "summary": "אי-אפשר להידבק בגבורה העליונה בלא דבקות בספירות ובשמות, וכשאין מכירים בכך, אין מכירים בתכנן כלל."
 },
 {
  "id": 3449,
  "article": "כשאנו מתלמדים להכיר ולדעת, שאי-אפשר שיהיו מדות במציאות ושיהיו אידיאלים אלהיים בעולם ובחיים, בנשמה וברוח ונפש, כי-אם כשיש אלהים, כשיש מקור לכל למעלה מכל, הרי האידיאלים מתעלים תמיד, מחפשים מיום ליום ומרגע לרגע מעין חדש של אורה ושל חיים טהורים. ",
  "summary": "כשמכירים בתלות המידות והאידיאלים במקורם האלוהי, הם מתעלים ומוארים באור חדש."
 },
 {
  "id": 3450,
  "article": "בהאידיאלים האלהיים צריכים להתדבק ולהם אנו צריכים לשאוף תמיד למלאותם בחיים, ברעיון ובפועל ובציור, בפרט ובכלל, בכל האיווי ובכל השקיקה היותר אדירה והיותר מתמידה שלנו. ",
  "summary": "צריך להידבק באידיאלים האלוהיים, ולמלא מהם את החיים באיווי ושקיקה אדירה ביותר."
 },
 {
  "id": 3451,
  "article": "אי-אפשר להנצל משמץ של עבודה-זרה כי-אם על-ידי השינון שהדבקות של ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום היא הדבקות במדותיו של הקב\"ה, כי אי- אפשר להדבק בשכינה, אלא התדבק בדרכיו, מה הוא רחום וחנון אף אתה היה רחום וחנון, מה הוא גומל חסדים אף אתה היה גומל חסדים. ",
  "summary": "אי-אפשר להינצל משמץ עבודה זרה, אלא על-ידי שינון החובה להידבק במידות האלוהיות, ולא בשכינה עצמה."
 },
 {
  "id": 3452,
  "article": "כמו שיש ניצוצות באכילה ה\"נ בכל פעולה מפעולות אדם, וה\"ה בכל שמיעה וקריאה, ולפעמים יש שעניני העולם הבאים ממרחקים הם משתלבים ועולים למרומי תורה, והכל לשם שמים, בשקל הקודש. ",
  "summary": "כשם שאפשר להעלות ניצוצות באכילה, כך אפשר להעלותם גם בכל פעולה, שמיעה וקריאה, בענייני העולם."
 },
 {
  "id": 3453,
  "article": "יותר מדאי אין לדאוג אפילו מאכילה גסה, בדיעבד יתעלו כל הניצוצות לקדושה גדולה, רק לכתחילה צריכה הזהירות להיות מדויקת להיות תמיד במדרגת צדיק אוכל לשובע נפשו. ",
  "summary": "לכתחילה יש להיזהר באכילה, כדרגת הצדיק, אך בדיעבד אין לדאוג מאכילה גסה, משום שבוודאי יתעלו כל הניצוצות."
 },
 {
  "id": 3454,
  "article": "הניצוצות שבאכילה עולים דוקא יחד עם הניצוצות העולים מכל התנועות, הדבורים, המעשים והקנינים, ולפי ערך הטוב והיושר הנמצא בכל תנועות החיים עולים הניצוצות שבאכילה ושתיה וכל הדברים שיש בהם הנאות גדולות מורגשות. ומה שנעשה בטבע בעומק הנפש וקישורה עם המציאות כולה הוא יסוד מוסד לעמקי דעה וחכמת עולמים להיות כמעין הנובע וכנהר שאינו פוסק. ",
  "summary": "עליית הניצוצות באכילה, תלויה בעליית הניצוצות מכל התנועות והדיבורים שבחיים."
 },
 {
  "id": 3455,
  "article": "ההתעלות של הרשמים הנקלטים מבחוץ אל המרומים בשינה היא מעלתם. ועצם העליה הנשמתית, שבאה מפני ההעתקה מעסקי החושים החיצונים, וההגבלות שהסביבה מגבלת, היא מופיעה ברב חסד על כל העולם כולו, והרבה מדות, דעות, מעשים ורצונות, מתמתקים, עד שמשך החיים מתארך, וחוט של חסד הולך ומתמשך בעולם. ",
  "summary": "בשינה מתעלים ומתמתקים הרשמים הנקלטים מבחוץ, במידות, בדעות, במעשים וברצונות, מפני צמצום הגבלות הסביבה שבה."
 },
 {
  "id": 3456,
  "article": "כשהטלטול של דרכים מדלדל את המצב הרוחני, צריכים לתקן בדרך אומץ וגבורה, ולא בדרך פחדנות ועצבנות. כי הדלדול שבא ע\"י פגישות שונות לא בא מסבה שלילית לבד כ\"א מפני הרשמים החדשים שהתפרצו לבא אל הנפש בחפזון, ואלה דחו את הרשמים הישנים מדוחק המקום. וכשמחזירין את הישנים למקומם צריכים להזהר שלא לטשטש את הצורה של הרשמים החדשים, וזה אי-אפשרי כי-אם ע\"י תשובה של גדולה בלא שום קטנות, והכל מתחזק ומתאמץ. והכלים מתרחבים. ונעשה מקום להרשמים החדשים עם הישנים. ",
  "summary": "טלטול הדרכים ופגישת רשמים חדשים בחיפזון, דוחקים את הישנים, ויש להיזהר שלא לדחוק חזרה את החדשים, אלא לאחדם בתשובה גדולה."
 },
 {
  "id": 3457,
  "article": "האכילה לפי המדה ובקדושה מקדשת את האדם ואת העולם, ומשמחת את החיים, והעצבון מביא לאכול יותר מהמדה, והאכילה מתהפכת אז לכבדות, לרגזה ויאוש. והבירורים נופלים לעומק תהום יותר חשוך מכפי מה שהיו, והנשמה מתעצבת. אמנם יכול האדם להפך סוף-סוף הכל לשמחה, וע\"י הרעיון הטוב שבפנימיות לבבו מתעלים כל הכחות שיש להם איזו שייכות מגע בכחות חייו, והאורה מתגדלת. ומכל- מקום צריך להוסיף קדושה להבא, לאכול לשובע נפשו, ובשמחה מסודרת בלא פחד ועצבון, ובזה מעלים את הבירורים בדרך ישרה שאינה מסובכת כלל. ",
  "summary": "אכילה לפי המידה מקדשת ומשמחת את החיים, והעצבות מביאה לאכילה גסה, המתהפכת ליאוש וכעס, אך אפשר להופכה לשמחה."
 },
 {
  "id": 3458,
  "article": "אכילה ושתיה יתרה ודאי מביאה לידי גאוה וה\"ה כשאינה בכונה קדושה. הכל לפי מדרגתו של האדם, עד כמה שצריך שיכוון. כי הניצוצות הקדושים שבתוך האכילה והשתיה הם מטבעם מתאמצים לעלות למעלה, וכשאוכלים בכונה סוללים הדרך לפניהם איך לעלות למעלה בקדושה, והרע שבהם יורד למטה, והטוב עולה למעלה בקיום ואור עונג קדוש ומרום. וממילא מעורר ג\"כ בתוך הנשמה של האוכל ג\"כ עליה של הטוב וירידת הרע, אבל בחסרון כונה אין דרך סלולה לפני הניצוצות, והם מתפרצים לעלות בלא תיקון, ולוקחין עמם את הרע ג\"כ בעליתם, וממילא מעוררים בנפש האוכלת ג\"כ עלית המדות והתכונות הרעות, שהוא כל יסוד הגאוה. וכמה קשה היא לפ\"ז האכילה לפני התפלה, שקשה לקנות התוכן הנשמתי הנדרש לבירור הטוב כ\"ז שלא תיקן עצמו בבירור החיים ע\"י התפלה, ע\"כ כל אכילה ושתיה שלפני התפלה הרי היא בכלל גאוה, ועליו הכ\"א ואותי השלכת אחרי גוך, אחר שאכל ושתה ונתגאה קבל עליו מלכות שמים. זולת כשהיא מצד הרפואה אין שייך גאוה, שמצות הרפואה היא מחוברת לקדושה, שהקב\"ה סועד את החולה, ושכינה עמו, שהענוה היא יסוד הקדושה, שהחולה, שהוא דל ועני ומדוכא מצד חליו, ועיניו נשואות לרחמי שמים, הצד הטוב שבניצוצות ההם של הרפואה תמיד עולה במסילת הקודש, היא העולה למעלה למעלה באורח ישרים סלולה. ",
  "summary": "ניצוצות הקדושה שבאוכל מתאמצים לעלות, אך צריך לסייע להם בכוונת האכילה, שלא יתפרצו לעלות בלא בירור ויביאו לגאווה."
 },
 {
  "id": 3459,
  "article": "השאיפה לחופש הדעות יש בה צד טוב וצד רע, צד קדוש וצד טמא. הצד הטוב הוא כשהשאיפה הזאת מתרוממת מהמועקה של הדמיון ושל התאות החמריות. אז הדעה מתהלכת במהלכה החפשי ומאשרת את האדם ואת החברה. והצד הרע שבה הוא כשהציור של חופש הדעות עושה את דרכו ע\"פ הנטיות הטבעיות שבאדם, שהמזג והדמיון, הנטיה התאונית וכל מה ששפל מצד הבהמיות של האדם, רושם עליו את רשימתו. אז חופש הדעות מביא את האנושיות לידי התכערות נוראה, המאבדת את הון החיים ועוקרת את ההוד והנצח מנפש האדם בצורתו היחידית ובצורתו הצבורית, \"וטוב לפני האלהים ימלט ממנה\". ",
  "summary": "כאשר חופש הדעות נוטה אחר תאוות ודמיונות, הוא מאבד את הון החיים, וכאשר הוא מתרומם מהם, הוא מאשר את החיים."
 },
 {
  "id": 3460,
  "article": "יראת ד' היא החכמה היותר עמוקה, מיוסדת על השקפת-העולם היותר פנימית, והיא נותנת את היסוד העמקני לכל מדע וכל תורה, בין בקודש בין בחול. והחול עצמו כשהוא דורש את העמקנות היסודית, הרי הוא מוכרח לבא למסקנא זו, שכל זמן שאין יראת ד' מבססת את המדע הרי הוא כולו רק מרפרף על השטח החיצון של המושגים. שבאמת אינם בכלל חכמה. הן יראת ד' היא חכמה, שכן בלשון יונית קורין לאחת הן. ",
  "summary": "יראת ה' היא החכמה היותר עמוקה, והיא הנותנת למדע את עמקו, ובלעדיה הוא שטחי וחיצוני."
 },
 {
  "id": 3461,
  "article": "מקור יראת ד' הוא מצטייר בעומק הנשמה, מפני ההרכבה הנפלאה של שני ההפכים אשר בהשגחה האלהית: העדר הידיעה המוחלטת במהות האלהות, וודאות הידיעה במציאות השלמה. והתמזגות נפלאה של שני ערכים אדיריים הפכיים מאיימת היא מאד. \"והנורא זה יעקב שאמר מה נורא המקום הזה\", והוא איש תם יושב אהלים, אהל אברהם ואהל יצחק, המתמזג בתפארת ישראל. \"הדר חכמה יראה\". שלילת הידיעה היא מוכרחת, מפני שכל ידיעה היא מטשטשת את הידוע, כשם שהיא מבררת אותו, מפני הטשטוש הנמצא במדע האדם, וה\"ה בכל מדע של כל הויה מוגבלת שיש לה ראשית. ועצם החיים הרי הם היחש האלהי של ההויה, וזה אצור בידיעה הנעלמת, הנתפסת רק ברעותא דליבא, היותר כמוסה, ואי-אפשר לה להיות מוגלמת בידיעה מובלטת, מפני שתתטשטש ע\"י ההגבלה, ובזה יבוטל קשר המציאות. ע\"כ אי-אפשר לשום הויה שתתפוס את ההויה האלהית, כדי שלא תתבטל מציאותה, ותכלית הידיעה ממשכת החיים וההויה, שאין בינה ובין מקור חיי החיים והוית ההויה שום מסך מבדיל, שום דבר חוצץ, הוא דוקא מה שלא נדע, כלומר לא הציור של העדר ידיעתנו. כי-אם עצמותה של שלילת הידיעה, שבחשכה העליון עצמות הידיעה האמתית מונחת היא בלא שום מגע יד מוגבלה, הממעטת את דיוקנה. הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ד'. ",
  "summary": "עומק היראה בא מהתמזגות היכולת ואי-היכולת לדעת את ה'."
 },
 {
  "id": 3462,
  "article": "המושג של יראת ד' הוא מוסיף עז וגבורה בנפש האדם המבין אותה בטהרתה. היא עושה את החיים מלאים ענין ושאיפות גדולות, וממלאה אותם ברוחניות נשגבה, המזככת את כשרונות הנפש באור אש קודש. אמנם לפתאים היא מתיצבת כסמל של הבהלה, הגורמת רפיון ויאוש וחסרון אונים. זאת ההשפעה היא רעה מאד, ולכשתתפשט היא גורמת התקוממות על כלל עול מלכות שמים, מהצעירים שטעמו טעם חיים איתנים, שמבקשים בצדק חיים בלא בעתה ופלצות, כי-אם מלאי אמץ ובטחון גבורה. אמנם הציור המפיל איזו אימה הוא ג\"כ מכלל ישוב העולם והכשרו המוסרי, שראוי לפל אימה על הכושלים שבמעלות המוסריות, שכל חטאת לא תעצור בעדם מלבא אל תאות לבם הזונה, ואצל רשעים כאלה החזיון של פחדים שמצטייר ע\"י מושג יראת ד' הוא חזיון של אמת, מפני שבאמת ההנהגה האלהית העידה שהיא קנא ונוקם לצריו ואויביו. וחזיון של תועלת גדול יש בזה ג\"כ, שמ\"מ היראה מחלשת את הכחות הרעות, ומשיבה ע\"י זה גם את הרעים שבב\"א לדרכי יושר. אבל הנגשים אל ד' בתלמוד תורה ובקשת מעלות מוסריות, שהם כמובן רחוקים מכל תועבה רעה, צריכים להשכיל ביראת ד' ציור שמרומם ומחיה את כל הכחות הנפשיות, יראת רוממות שיש עמה אהבה ועדן פנימי, והתענג על ד' ויתן לך משאלות לבך. ",
  "summary": "אף שיש תועלת לרשעים בחזיון המפחיד של יראת העונש, הניגשים אל ה' צריכים להשכיל ביראת ה' וציוריה המענגים."
 },
 {
  "id": 3463,
  "article": "בתחלתה של הופעת יראת אלהים על האדם, הכללי והפרטי, מביאה היא אותו לידי שיעמום ובטלנות, הוא אובד את רצונו ואת עצמיות המהותיות שלו, מפני שנגעה בו היראה רק בצדדיה החיצוניים, לא הפכה את הפראות והרשעה הספוגה במהותו החמרנית, ובטבע הנפש הטמאה הגנוזה בעומק שמרי החיים האנושיים, והרי ההופעה האלהית, שהיא לגמרי ההיפוך מכל הרשעה והנבלה, היא מבטלת אותה, וממילא נעשה האדם חלוש החיים, והצבוריות נעשית לקויה, אין אומץ ואין חפץ קבוע לשכלול, להכשרתם של החיים החברתיים. אבל רוח האדם האמיץ, המכיר ע\"פ נקודתו הפנימית, כי ההרגשה הזאת של יראת אלהים היא הכל, כל החיים וכל הטוב, לא יעזב את אוצרו, ובכל אשר יתענה, עינויים גשמיים ועינויים רוחניים. מכל אשר לא יוכל לכאורה להחזיק מעמד נגד החופש המודרני, נגד שאיפת הגדולה התרבותית של חיי הזמן, נגד היופי המקסים ונגד תפיסת החיים המרעשת, וגם לפעמים נגד המוסר והיושר הטבעיים. שלא יוכל בכל פעם להלום אותם אל הצורה של יראת אלהים ותוצאותיה בחיים כפי קליטתו ההסברית, כל אלה לא יכילו כח להפסיק את חוט החיים ואת אומץ ההסכמה, שרק ביראת אלהים מחסה עז לאדם, ויזכך אותה, ויטהרנה, יעלנה על פסגת המדע המבורר ויעטרנה בזיו המוסר הבריא, ישבצנה בהדר חיי העולם ותרבותו, וימלאנה במתק האהבה, רוחב הדעת, והנועם אשר לעדן העליון, ויחדש בה ובגללה את העולם ואת החיים, בצורה חדשה מלאה הוד ותפארת גדולה וגבורה, ואבן מאסו הבונים היה תהיה לראש פנה. ",
  "summary": "יראה חיצונית ממעטת את הרצון האנושי במקום להופכו, אמנם בהכרה פנימית בטוב הגנוז בה היא מתעלית."
 },
 {
  "id": 3464,
  "article": "יראת העונש מחולקת בכמות ובאיכות מיראת הרוממות וממדת האהבה. בצד הכמות יש להשלים אותה ולמלא את החסר בה ביחש אליהן, אבל בצד האיכות יש לא לבד להשלים כ\"א להגדיל ולשכלל ולבנות בנינים חדשים בציורים הפנימיים. דומים הם בזה הנצנים של יראת העונש לזרעוני גינה שאינם נאכלים, שנוטעים אותם בערוגה קטנה וצרה, שבה לא יבאו לתעודתם כי-אם כאשר יגמרו בגמר ראשון, שכבר הם ראוים לתן פרים, עוקרים אותם משם ושותלים אותם בגן גדול ורחב ידים. שמה יבאו למטרתם להיות למאכל טוב ליהנות בהם בני-אדם.",
  "summary": "חוץ מהיתרון הכמותי של יראת הרוממות והאהבה על יראת העונש, ישנו פער איכותי ביניהם, שיראת העונש היא רק הכשרה ליראה."
 },
 {
  "id": 3465,
  "article": "בדברים שהשכל מחייבם יש מקום להסברת יראת-העונש, רק במצב החלי של הנפש. במצב הבריאות אין צורך ליראת העונש בשבילם, וכיון שאין הגנה זו נצרכת, הרי היא מזקת בציוריה לפעמים. אמנם לענין השמעיות יש בה צורך במדה ידועה. ויש להשכיל בטעמי תורה, לדרשם ולפרסמם, עד שחלקי השמעיות ישובו להיות ג\"כ מכוונים אל השכל, בין מצד כללותם ובין מצד פרטיותם, כמו השכליות, ואז תהי' דרך עבודת ד' מתפלשת והולכת על כלל כל התורה כולה, ולא נהי' נצרכים כ\"כ להמשכת יראת העונש, שהיא חיצונית, כי-אם אהבה ויראת-הרוממות. ",
  "summary": "במצב בריא, יראת העונש נצרכת רק במצוות השמעיות, ועל-ידי דרישת טעמי תורה מתהפכות גם הן להיות שכליות, ויראת העונש מתבטלת."
 },
 {
  "id": 3466,
  "article": "לא נעקור את היסוד הגס של יראת העונש מקרב הגות רוחנו. אע\"פ שרק בתחתיתה היותר שפלה של שדרת הרוח, וצריך הוא רק שם לקחת את מקומו, אבל שמרים הללו מאמצים הם את הכח של היין המעולה בהיותם שוכנים בתחתיתו. הננו מתדמים לשכלל היצירה, הצרות והרעות שבעולם, הפורעניות והעלבונות, עם כל מה שאנו לוחמים נגדם. עם כל מה שאנחנו כואבים על ידם, הנה הנם מלח העולם, ומחשבות וציורים הללו שמיסוד יראת העונש, בהיותם מוגדרים בגדריהם, ממוזגים ומשוערים, הנם מרימים את אור האצילות שבנשמה, מישבים את החיים, וממלאים אותנו תוכן רציני הראוי להיות ליסוד נכון בבנין החברה היותר מאושרה. על גבי נקודה גסה זו הולכים ונבנים בנינים רמים לתלפיות, הגיונות ושאיפות רוממות מרהיבי עין בקרני הודם. זהירות פנימית, שוה עם טבע היראה מכל אסון, והזהירות הטבעית ממנו, זהו היסוד הנלוה אל כל אימוצי החיים, והוא הגורם בקורטוב המעורב שלו, דמשתכח כי קורטא בכורא, לחבב את החיים כולם, לעשותם רעננים ומאושרים. העוקר את הציור התחתיתי הזה מסרס הוא את החיים, ונוטל מהם את האפשרות של שגשוגם, ומרפה את ידיה של הנשמה ורישום המום מוכרח להיות ניכר בכל תנועה טבעית ושכלית. ראשית חכמה יראת ד' ויראת ד' מקור חיים לסור ממוקשי מות. ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. צוף דבר אמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם. ",
  "summary": "כשהיראה מתגברת, וממעטת את כשרון הנפש לעניינים נשגבים, צריך לאוגרה, ולהופכה למרץ מעשי להתגבר בתורה ובמצוות."
 },
 {
  "id": 3467,
  "article": "תכונתה של יראת-שמים היא מחלשת את האדם בתחילת הופעתה. אבל חולשה זו היא בסיס ליסוד גבורה עליונה, הגבורה החמרנית מתחלשת וגבורה אידיאלית נכנסת במקומה, והיא משיבה לאדם את כל נזקיו גם מצדו החמרי, והנמיכות של השפלות הנפשית, הבאה מצד התכונה של היראה האלהית, משרה על האדם אותה הגדולה של גאות ד' העליונה. ומיעוט היראה בטהרתה, וכל שמץ של גיאות בכיעורה מנוולת את הוד הרוח, בעשות מחיצה בינו לבין הכח העליון של גבורה של מעלה, ומונעת ממנו אותו המילוי העליון של גודל החיים ורעננותם אשר לגיאות ד', המעטרת את הצדיקים בענות צדק . ",
  "summary": "יראת שמים מחלישה את הגבורה החומרית, כדי להגביר את האידיאלית, וכשהיא אינה טהורה היא מחלישה את הגבורה הרוחנית."
 },
 {
  "id": 3468,
  "article": "הבטלנות הנמשכת לפעמים ע\"י יראת-שמים באה מחסרון הבירור לדעת מה בין טוב לרע בתכונות הנפשיות. ומתוך שההשפעה הרצויה של קבלת עול מלכות שמים היא בודאי להחליש את הרע שבנפש, מחלשת היא בחסרי בירור את כללות הכחות, בין הכח הרוחני דהיינו העצמיות המחשבית, ע\"י מה שבאה להחליש את הצד המקולקל שבמחשבה, ובין הכח החמרי, שהוא התעוררות החיים, חשק העבודה ומרץ הפעולה. והדעה הנכונה צריכה היא תמיד להשיב ליראי ד' את אבדתם הגדולה הזאת, לדעת שיראת ד' בטהרתה מוכרחת היא להוסיף אומץ כח בכלל, ולהוציא אל הפועל את כל סגולה צפונה בתוך הנפש להשכיל ולהיטיב, ושלילתה אינה מכוונת כי-אם לגבי הצד הרע שבנפש, מקור המדות הרעות והמעשים המקולקלים. שבהיות הנפש טהורה ומנוקה מהם הרי היא עולה במעלות החיים בהרחבה גדולה ובתוספת ברכה רבה. ",
  "summary": "שלילת הגבורה שנגרמת מהיראה, צריכה להיות מופנית כלפי הרע שבנפש, ולא לעצמיות הנפשית והמחשבתית."
 },
 {
  "id": 3469,
  "article": "יראת-שמים בעצמה צריכה לקבל עליה עול יראת שמים. ",
  "summary": "יראת שמים בעצמה, צריכה לקבל עליה עול יראת שמים."
 },
 {
  "id": 3470,
  "article": "לפעמים מזיק הדמיון של יראת שמים יותר מכל דמיון נפסד שבעולם. ",
  "summary": "דמיונות יראת שמים עלולים להזיק יותר מכל דמיון נפסד שבעולם."
 },
 {
  "id": 3471,
  "article": "כשמתמעטת יראת שמים מן העולם, ע\"י טמטום הלבבות, בשעה שמגיע המיעוט לתכלית קטנו, אז ירגישו כל הלבבות כמה אמולות הן. כמה אין להן שום ערך מפני חוסר היסוד העקרי של החיים שהוא יראת-שמים, אז ינהו לכל לרדוף אחרי הקנין של יראת שמים. בכל לב ובכל נפש. וזה יהיה מדעה רחבה וחפשית מאד. שממילא תהיה מחוברת בהכרת אמת היותר ברורה, והוספת החן של ההרגשה היותר עדינה, המעטרת את חיי האדם. ",
  "summary": "מיעוט יראת שמים הבא מטמטום הלב, יביא לצימאון ולרדיפה אחר היראה מתוך דעה חופשית ורחבה."
 },
 {
  "id": 3472,
  "article": "צריכים להבין את הפשטיות של יראת-שמים, ולהתנהג על פיה בקנין עצמי, ומזה יפתחו פתחים לענינים הנשגבים, בכל הערכים שלהם, וירגיש שהם הם מפתחות החיצוניות, שעל ידם מגיעים להפנימיות, והם מישבים ג\"כ לבו של אדם להבין עסקי העולם יחד עם עיונו בענינים נשגבים ונאצלים. ",
  "summary": "הפשטות של יראת שמים היא השער החיצון, המוביל גם אל השערים הפנימיים של הידיעות הנאצלות."
 },
 {
  "id": 3473,
  "article": "יותר מדאי מורגלים לחבר מושג של יראה עם חלישות הנפש ואהבה יתירה לעצמיותו, עד שמביאה לחרדה מכל דבר, ואי-אפשר כלל שתהי' היראה של אמת נקבעת לגמרי בנפשו של אדם עד שיתרוקן מאותה היראה החלושה. אמנם גם היראה החלושה, כשהיא מחוברת בהזכרת שם שמים יש בה צל של יראה אמתית, ואי-אפשר להזניחה כי- אם לפי אותה מדה שקנה לו לקנין נפשי את היראה הרוממה. הבאה עם גבורת הנפש וגדולתה, שבאמת היא יראת הכבוד והרוממות, ומסתעפת ממנה יראת החטא מצד עצמו. ",
  "summary": "אף שבכל יראה יש צל יראה אמיתית, זו אינה יכולה להיקבע באדם, אלא אם-כן תזוקק ממנה חלישות הנפש והאהבה העצמית."
 },
 {
  "id": 3474,
  "article": "אע\"פ שאין יראה חיצונית חשובה הרבה, מ\"מ מי שיש לו יראה חיצונית מרובה, אפילו מורך-לב בעלמא במדה רבה, יש לו הרבה ניצוצות של יראה פנימית, שיוכל להעלותם במדרגה חשובה ועליונה מאד כשישוב מאהבה. ",
  "summary": "אף-על-פי שהיראה החיצונית אינה חשובה הרבה, מכל-מקום יש בה הרבה ניצוצות של יראה פנימית, שיעלו כשישוב מאהבה."
 },
 {
  "id": 3475,
  "article": "היראה מכל חטא צריכה להיות אצל האדם ביחוד אצל עצמו, שיתירא שהוא לא יחטא, לא בחמור ולא בקל, ומובן שבכלל זה הוא ג\"כ כל מה שיש בחוגו למנע מן החטא, שזה נחשב כבר חוגו. אבל כל חטאת העולם שמחוץ לחוגו, ידע תמיד שכשם שקילוסו של הקב\"ה עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעים וכשם שעולה מן הגן-עדן כך עולה מן הגיהנום. ",
  "summary": "צריך לירא מהחטא שלו ושל אותם שבידו למונעם מלחטוא, ולגבי שאר האדם יידע שקילוסו של הקב\"ה עולה גם מהרשעים."
 },
 {
  "id": 3476,
  "article": "כשהיראה מורגשת בנפש במדה גדולה כ\"כ, עד שהיא ממעכת את הכשרונות הנפשיים, וחרדה מתגברת עד כדי הימום שואן. שאינו נותן מנוח ומרגע גם לענינים רוחניים, שהוא יסוד תעודת האדם, צריכים לאצור את הכח הגדול והקדוש הזה, לאגרו בפנימיות הנפש, באופן שיוכל לצאת אל הפועל בכל עת הנדרש לפי מדתו ההגונה, ובכל עת ישתמש בו בתכונה מיוחדה, והמותר של הכח של היראה, המתפרץ לצאת ולזעזע את החיים וכחותיהם, יהפך אותו לכח של מרץ רוחני ומעשי. להאמץ על ידו בתורה חכמה ומעשים טובים. ",
  "summary": "כשהיראה מתגברת, וממעטת את כשרון הנפש לעניינים נשגבים, צריך לאוגרה, ולהופכה למרץ מעשי להתגבר בתורה ובמצוות."
 },
 {
  "id": 3477,
  "article": "טובה היא המדה של יראת הרוממות בהשגת הענינים האלהיים, להתירא מלהרוס בגנזי עולם ושלא להשען בהם על בינתו. אבל כשתרחיב את מדתה לענותנות יתירה, עד לבלי לעיין כלל בסתרי התורה ולא לחקור בחקרי האמונה, ולהתירא יותר מדאי מכל מחקר כללי, כמה חושך היא מביאה לעולם, וכמה אומללים אובדים מן היהדות ורועים בשדה אחר ואין משיב, הלב נעשה רפה כשעוה ואין מתאמץ להשיב דברים בדעת והשכל, שגם רחוקים יוכלו להשכילם. אמנם את כל זה גרמו הקלקולים הראשונים שכדי לתקנם היו צריכים יסורים כאלה. מפני שבדורות הראשונים היו זמנים שנתרחקנו מעל ד', כחשו בד' ויאמרו לא הוא, היתה צריכה הרפואה לבא לעומת-זה בהשכלה בדורות רבים יראה פשוטה ויתרה, וסוף-סוף היא תביא את המרפא בכנפיה. ",
  "summary": "יראת ההשגה בעניינים האלוהיים טובה במידתה, אך כשהיא מתרחבת, היא מביאה חושך לעולם."
 },
 {
  "id": 3478,
  "article": "היראה הגדולה, שממלאה את הלב דאגה רבה מפני דקדוקים רבים, אע\"פ שהיא מפריעה לפעמים משמחת התורה והעבודה, ויש בה כמה מכשולים שצריך לגודרם ולהשמר ממנה, מ\"מ כיון שהיא באה מלב טהור וחרד על דבר ד' סוף-סוף שתרומם את האדם, ובטחון ועז ילבש. וכל הדאגות העמוקות יהפכו לו לששון ולשמחה. \"ואל זה אביט אל עני ונכה-רוח וחרד על דברי\". \"גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננת, חיתך ישבו בה, תכין בטובתך לעני אלהים, ד' יתן אומר המבשרות צבא רב, מלכי צבאות ידודון ידודון, ונות בית תחלק שלל\". \"שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב\". שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. \"אלהים ד' חילי, וישם רגלי כאילות, ועל במותי ידריכני למנצח בנגינותי\". ",
  "summary": "הדאגה הבאה מיראת החטא והדקדוק במצוות, עתידה להפוך לששון ולשמחה."
 },
 {
  "id": 3479,
  "article": "כבור-שמים המושג השגה בהירה מרומם הוא את ערך האדם וערך כל היצורים, וממלא אותם הכרה של גודל הנפש, מחובר עם ענוה טהורה. וכבוד שמים מגושם הוא נוטה לע\"ז, ומשפיל את כבוד האדם וכבוד כל הבריות. ע\"כ גדול הוא כבוד הבריות שדוחה את לא-תעשה שבתורה, להורות על כבוד שמים הבהיר, המגדל בטובו את יסוד כבוד הבריות. ",
  "summary": "כבוד שמים מרומם את כבוד הבריות, וכשהוא מגושם הוא משפיל את כבוד הבריות, ולכן כבוד הבריות דוחה לא תעשה."
 },
 {
  "id": 3480,
  "article": "כמה סיגים צריכים להסיר מהמושג \"כבוד שמים\". עד שיהיה מובן בטהרה כזו המסלקת ממנו כל חסרון וכל השפעה מזויפת. כל מה שהעולם סובל יש לזקוף על יסוד זה של טהרת כבוד שמים מכל סיגיו ובדיליו. ",
  "summary": "כל הסבל שבעולם נגרם מחוסר בירור המושג \"כבוד שמים\"."
 },
 {
  "id": 3481,
  "article": "כבוד אלהים, תחת מושג זה מונח הגבורה והרפיון. הנטיה לתן כבוד לשם ד' היא מולדת גבורת האדם, הכרת הממשלה של הטוב היותר עליון בעולם, שהיא מתפשטת והולכת באותה מדה שדעת-אלהים בתכונתה העליונה, הגוררת אחריה את רחשי-הכבוד היותר עליונים, מתגברת בעולם. אבל בני-אדם הנפחדים ונרעשים, ומתוך פחדם אינם שמים על לב ואינם מעיזים לחקור בגודל הציור האלהי ובחקר כבודו, והציור עצמו נהפך להם לרועץ, וחובת הכבוד לאלהים מתגלמת אצלם בתור תביעה אכזרית מעצם שואף כבוד לאין חקר, שהיא משפלת בקרבם רגש עדין וטוב, ומהפכת אותם לעבדים עצובים ואכזרים שונאים זה את זה ושונאים את אלהים באמת בתוכיות לבם, אע\"פ שיאמרו תמיד דברי אהבה וכבוד כשמזכירים את השם, בפיו ובשפתיו יכבדוהו ולבם רחק ממנו. ",
  "summary": "בנטיה לתת כבוד לה' מונחת גבורת האדם, אך הפחד מלברר את הציורים האלוהיים לעומקם, עלול להופכה לרפיון, לשנאת הזולת ושנאת ה'."
 },
 {
  "id": 3482,
  "article": "כל מה שהשלמות הפנימית יותר חסרה כן הטבע מחפש להשתלם לצד חוץ. רק במעמד שפלות הנפש יתעורר חשק להתהדר לפני אחרים, בין במה שיש בו בין במה שאין בו. ועל כן חייב האדם להגדיל את רושם השלמות הפנימית, ודבריו ביחושו להכרת עצמו לאחרים יהיו תמיד במשקל הראוי. ",
  "summary": "ככל שהשלמות הפנימית חסרה, גדל הצורך בהתהדרות חיצונית, ולכן השתלמות פנימית מתקנת את הצורך בפרסום עצמי."
 },
 {
  "id": 3483,
  "article": "כשהאדם מתכבד בעולם, ולבו דואב בקרבו על מה שהעולם מוטעים בו, יגנוז אותו הדאבון וישתמש בו לשמח בעת אשר יזדמן שיקבל איזה עלבון. הנעלבים ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואינם משיבין, עושים באהבה ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר \"ואוהביו כצאת השמש בגבורתו\". ",
  "summary": "כשאדם דואג מפני הכבוד שכיבדוהו, ישמור את דאגתו לשמוח בה כשיעליבוהו."
 },
 {
  "id": 3484,
  "article": "לפעמים צריכים לקבל כבוד, וליהנות ממנו, כדי לאמץ את הכחות הרוחניות לעבודות רמות, כשם ששותין כוס יין להחליף כח ולחדש צהלת הרוח, ולעולם תהיה העין צופיה על הכח התמציתי שבכבוד, שהוא מצד הרוממות האמתית שיש במעלות, ובזה האדם מתעלה, ובעילויו הוא קורא בשם ד' בצדק. ",
  "summary": "לפעמים צריך לקבל כבוד, כדי לאמץ ולחדש את כוחותיו הרוחניים, כשם ששתיית יין מחדשת את צהלת הרוח."
 },
 {
  "id": 3485,
  "article": "הבריחה מן הכבוד, כל מה שהיא מתעמקת בנפש הרי היא מישבת את הדעת, ומישרת את השכל, ומוציאה מן הכח אל הפועל את הסגולות הטובות היותר נסתרות שבמחבואי החיים, והכחות הרוחנים הולכים ופורחים, מתענפים ומשתרגים ומכים שרשים עמוקים במעמקי הרוח, והאדם הולך ומתעלה והוה לברכה לעצמו ולעולם. ואפילו אותה התכונה של הבריחה מן הכבוד, שבאה מתוך איזה הכרח, אע\"פ שאינה כ\"כ טהורה ואידיאלית, מוארה באור קודש, כזו שבאה מתוך נדבת הלב הפנימית, הבאה מתוך הכרת קודש בהירה בערך האדם בנפשו ובקדושת הענוה ורוממות טהרתה. מ\"מ גם היא מאשרת היא את האדם התומך בה את צעדיו. ומתוך ההכרח בא אח\"כ הרצון, ורוח החיים של ענוה טהורה ושוקטה, שהיא פארן של כל המדות החמודות, הולך הוא ומתפשט על כל האופי של האדם המחשב את דרכיו ברוח נכון ומקבל בחפץ ושמחת לב את כל הדרכים שהבריחה מן הכבוד באה על ידם. והכבוד רודף אחריו בפנימיות נפשו, מגדלו ומרוממו ושומר את תום טהרת קדושת התוכן של ענות הצדק, ההולך ומתעמק ברוחו. ועקב ענוה יראת ד'. ",
  "summary": "הבריחה מן הכבוד, אפילו מתוך הכרח, מיישבת את הדעת והשכל, ומלבישה את האדם בענוות צדק."
 },
 {
  "id": 3486,
  "article": "צריכים תמיד למצא את הצד המכובד שבכל ענין, אז יגלה אור העולם כולו, בכבודו העליון, ויחל להתקיים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ. ",
  "summary": "צריך למצוא את הצד המכובד שבכל עניין, ועל-ידי כך יואר העולם."
 },
 {
  "id": 3487,
  "article": "אורו של משיח כשזורח בלב, הוא מלמד לכבד את הבריות כולם והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גויים ידרשו והיתה מנוחתו כבוד. ",
  "summary": "אורו של משיח מלמד לכבד את כל הבריות."
 },
 {
  "id": 3488,
  "article": "לפעמים בא רתחא דאורייתא ממה שאדם המעלה, המשוטט במרחבי הדעה העליונה מוכרח להפגש בצמצומי הקצובות, המוכרחים בהגבלותיהן ממעל לתאות גבעות עולם, והנשמה העליונה מצטערת, ומתעורר ע\"י זה כעס הנפש ורתחא דאורייתא. ולפעמים זה בא מפני פגישה פתאומית עם המציאות העומדת בשפלותה בחיי המעשה, מפני ירידת החיים, והנשמה העורגת לנעם ד' ואור אלהי נכבד ומאיר ברב זהרו, מצטערת וסולדת, ומתילד צביון של כעס עצור. אמנם גבה הרוח, ארך-האף של ההשכלה הרחבה מתרומם על כל אלה, והאדם המסתכל ישכיל איך שכל הירידות עליות הן באמת, והצמצומים וההגבלות מביאות לידי אורה רחבה אלהית עליונה, אז ישוב הנייח האלהי להאיר בנשמה, ויפיק נחת ורצון, ואור צדיקים ישמח. ",
  "summary": "ה\"רתחא דאורייתא\" שנגרמת למוכשרים לשוטט במרחבים מהעיסוק בפרטים, מתיישב על-ידי הכרתם את העילוי שבירידה לפרטים."
 },
 {
  "id": 3489,
  "article": "הסבלנות בדעות כשהיא באה מלב טהור ומנוקה מכל רשעה, אינה עלולה לקרר את להבת רגשי הקודש שבתוכן האמונה הפשוטה, מקור אושר החיים כולם, כי-אם להרחיב ולהגדיל את יסוד ההתלהבות המקודשת לשמים. הסבלנות חמושה היא באמונה רבה מאד, עד שהיא מכרת שאי-אפשר כלל שתתרוקן הנשמה מכל אור קודש, כי חיי אלהים חיים ממלאים את כל החיים, ועל כן גם במקום שמתגלים המעשים בהירוס, ובמקום שמתבלטות הדעות בכחש, יש בהכרח בתוך הלב ובמעמק הנשמה אור חיים של קודש טמיר, שהוא מתגלה בצדדים הטובים שאנו מוצאים בפנים רבות גם אצל השדרות החרבות שלנו, נגועי הכפירה ואכולי הספקנות. ומתוך הידיעה והאמונה הגדולה והקדושה הזאת באה הסבלנות להקיף בחוט של חסד את הכל. \"אסף אאסף יעקב כלך\". ",
  "summary": "הסבלנות הטהורה כלפי דעות כפירה, שאינה מתפעלת מהן, אינה מקררת את האמונה הפשוטה, אלא מקיפה את הכל בחוט של חסד."
 },
 {
  "id": 3490,
  "article": "\"הנני\" הוא לשון ענוה וזריזות. כי העניו הוא זריז. ",
  "summary": "\"הנני\" הוא לשון ענווה וזריזות, כי העניו הוא זריז."
 },
 {
  "id": 3491,
  "article": "הענוה משלימה את הרצון, ובזה היא הכלי היותר טוב לקבל כל ברכה. ",
  "summary": "הענווה משלימה את הרצון, ולכן היא כלי לקבל כל ברכה."
 },
 {
  "id": 3492,
  "article": "הענוה מחזקת את הזכרון. ",
  "summary": "הענווה מחזקת את הזיכרון."
 },
 {
  "id": 3493,
  "article": "הענוה היא מחוברת עם השלמות הרוחנית, שכל מה שהאדם משיג יותר את העולם ואת החיים, את שכלולם הרוחני והחמרי, את הצרכים הרבים של הכלל ושל הפרט, אז הוא משיג את קוצר ידו, את עורון השגתו, את מעוט כח רצונו להיטיב, והוא נשפל ברוחו, והוא תמיד הולך ומתעלה על-ידי חפצו הגדול להתקרב ביותר אל הטוב המוחלט. ",
  "summary": "על-ידי ההכרה בקוצר ידו בהשגתו, ילך ויתעלה בחפצו הגדול אל הציור המוחלט."
 },
 {
  "id": 3494,
  "article": "אי-אפשר להשיג השגה ברורה כי-אם על-ידי ענוה. ",
  "summary": "אי-אפשר להשיג השגה ברורה, כי-אם על-ידי ענווה."
 },
 {
  "id": 3495,
  "article": "אי-אפשר להיות זוכה לענוה כי-אם על-ידי דבקות אמתית בהקב\"ה המוכשר לדבקות של אמת ראוי לו להרבות בלבישת תפילין, ואז יהיה באמת מלא ענוה. ",
  "summary": "תפילין מביאים לידי דבקות המביאה לענווה."
 },
 {
  "id": 3496,
  "article": "כל-זמן שהענוה מביאה עצבון היא פסולה וכשהיא כשרה מוסיפה היא שמחה, גבורה וכבוד פנימי. ",
  "summary": "ענווה כשרה מוסיפה שמחה, גבורה וכבוד פנימי, וכשהיא מביאה עצבות היא פסולה."
 },
 {
  "id": 3497,
  "article": "לפעמים אין צריכים להתירא מגדלות, שהיא מרוממת את האדם לפעול גדולות, והענוה כולה מבוססת על גדלות קדושה כזאת. ",
  "summary": "לפעמים לא צריך להתיירא מגדלות, שהיא מרוממת את האדם לפעול גדולות, ועליה מבוססת הענווה כולה."
 },
 {
  "id": 3498,
  "article": "מהזמן שסובלים בו ממחשבות והרגשות של גסות-הרוח, לוקחים כח לנצח כל המדות הרעות שמיסוד השפלות, ולתן ברק חיים לשכל הטהור המזוקק, ומחברים אח\"כ את מדת הענוה והשפלות וכל מעלותיה עם אותם היתרונות שנלקחו מתמצית הטוב שבטומאת הגאוה. ",
  "summary": "מהזמן שסובלים בו מגאווה, לוקחים כוח לנצח את השפלות המזיקה."
 },
 {
  "id": 3499,
  "article": "להתדבק הרבה בענוה, וכשיבא לו רעיון של גאוה או הרגשה גאותנית יקח את תמצית הטוב שלה לגבורה של קדושה, והפסולת ישליך בבחילה, ואז יוסיף ענוה על שמן הכל מקבל תמצית עדינה ",
  "summary": "צריך להידבק בענווה, ולחזקה על-ידי מיצוי הטוב שבגאווה."
 },
 {
  "id": 3500,
  "article": "הענוה והשפלות האמתית מוסיפה בריאות וכח, והדמיונית מחליאה ומעציבה. על-כן יבחר לו האדם מדת הענוה והשפלות בצורתה הבהירה למען יחזק ויאמץ וקוי ד' ",
  "summary": "ענווה ושפלות אמיתיות, מוסיפות בריאות וכוח, והדמיוניות – מחלישות ומעציבות."
 },
 {
  "id": 3501,
  "article": "הפחדנות ומורך לב היא מדה מגונה, והיא הסיג הנמצא במדת יראת ד', שכ\"ז שהיא כלולה בה לא תוכל להתכלל באהבה ובשמחה עד שתטהר ממנה. ",
  "summary": "יראת ה' תוכל להיכלל באהבה ובשמחה, רק כאשר יוסרו ממנה סיגי הפחדנות ומורך הלב."
 },
 {
  "id": 3502,
  "article": "הפחדנות היא יראה רעה, והיא מאבדת את הון יראת-שמים האמתית ע\"י תערובתה, ע\"כ צריכין להתחנך בחינוך של גבורה ואומץ לבב, ואז יהיה כלי מוכשר לקבל היראה שהיא בעצמה גבורה.",
  "summary": "הפחדנות מאבדת את הון יראת השמים, והגבורה מכשירה את קבלת היראה, שכן היא בעצמה גבורה."
 },
 {
  "id": 3503,
  "article": "הפחדנות הרפויה מוכרחת היא להסתלק מכל התחום השכלי, כדי שיתגלה אור האלהים במלוי אורו, במלא חופש של שם מלא. זאת היא תעודתה של שאיפת חופש הדעות. שהסיגים שלו היא הכפירה, הכפירה בכל קודש ובכל נשגב, בכל מה שלמעלה מההרגל והמוחש הגס והמטומטם, - כשם שהפחדנות ויראת-הזועה המטלת אימים על השכל והמחשבה הבריאה, שהיא היא שרשה של עבודה-זרה ויסוד טומאתה, היא הסיגים של היראה הנמשכת מהאמון של המסורת הנובעת מהוקרת האבות והכרת כבודם. האמון של המסורת, כשהוא נסמך רק על הוקרת האבות והכרת כבודם, אמנם מונח הוא ברגש יותר מבשכל בנטית הלב יותר מבאורה של המחשבה. אבל השורש העליון של נטיה זו היא ההכרה של איתנות הטבע הכללי של האדם, כשם שהחכמה מכרת את האיתנות של כל חק כולל, כן היא מכרת בכל חופש והתגלות-לב את הנצח והאמת היהלומי שיש ביסוד יסודה של האמונה, שתוך-תוכה הפנימי של הנקודה הראשית שלה היא כ\"כ בטוחה עליונה, אמיצה וחזקה, עד שכל המחשכים שיטפלו עליה לא יועילו כ\"א להוסיף אורה, וכל הספקנות והפקפוקים שיצברו בקרבה מדור לדור אשר יקיצו לאור הבקורת לתחיה ויתבלטו בהמון בתוך בדיות שאין בהן ממש, יוסיפו להראות את הזוהר הנעלה והגבורה הבלתי-גבולית הנמצאת בעומק יסודה, עד שכ\"כ חיים יש בה, כ\"כ מציאות וכח-כל היא כוללת, באופן שהיא יכולה לתן חיים בגרעין מסותר שבה גם לגלי גלים של אפסיות ודממות-מות. זהו עז האלהים, המתגלה בבריאה בכל צדדיה, ביצר לב האדם ובתעופת שכלו, בכל חדרי דמיונותיו ובכל משטריו, הפרטיים והכלליים, ובכל שנויי הזמנים והתקופות, בעלייתם ובירידתם.",
  "summary": "הפחד הנמצא בסיגי היראה, מזדקק בשאיפת חופש הדעות של הכפירה, אמנם ביראה עצמה מונח שורש האיתנות העליונה."
 },
 {
  "id": 3504,
  "article": "הפחדים הם פתיות גמורה, אין לאדם לפחוד כלל כי-אם להזהר, יותר שהוא פוחד הוא נופל, וכשהוא מתפחד, מעצם הפחד בא לו המכשול. ע\"כ צריך הוא להתגבר בשכל לדעת שאין לו כלל ממה להתפחד. כל ציורי הפחד הנם רק צבעים פזורים מציור גדול שצריכים להשלימו, וכשממלאים אותו הם מצטרפים לכולו להמשיך בטחון גדול ועצום מאד, הממלא את כל הנפש עז וגבורה. והמזיקין עצמם וכל צללי בלהותיהם מתהפכים לכחות מסעדים ועוזרים, המשמחים ומרחיבים את הדעת, ומציאות הרע והקלקול שבהם כלה לגמרי, ומרץ-החיים שבהם מתהפך לכח מעודד באומץ קודש, וששון ושמחה ישיגו, וחדות ד' מעווכם. ",
  "summary": "הפחד הוא פתיות גמורה והוא הגורם למכשול, וציוריו הם צבעים פזורים מציור גדול, שצריך להשלימו ולהופכם לטוב."
 },
 {
  "id": 3505,
  "article": "הצדקות היסודית של צדיק יסוד עולם היא התביעה האלהית התדירה שברוחו, להיות קשור, בכל חפצו, שכלו, רצונו והרגשתו. לקונו, לצור כל העולמים, מקור חיי כל החיים והוית כל ההויות. כל הדברים המסתעפים, במעשים, בהשכלות, בתורניות, אינם כי-אם סעיפים שלפעמים מתגלה על-ידם האור הקדוש של הצדקות העליונה. אבל עצמותה אינה כי-אם אותו הזיו הקבוע בנשמה בעצמיות מהותה, שמתגלה בתוך נקודת- החיים היותר מרכזת. שמגמתה היא הקשר התדירי והמתגבר תמיד עם האור האלהי. ",
  "summary": "הצדיקות היסודית של הצדיק היא חפץ הדבקות התדירית שבנשמתו, וכל המעשים והלימודים הנם רק סעיפיו וגילוייו."
 },
 {
  "id": 3506,
  "article": "מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה. הצנוע מכיר כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה. דוגמתם של דברים אנו מוצאים בדעות, התרחקות הראויה וכמעט מוטבעת שלא לתור אחר מחשבות המרחיקות את המעמד המוסרי, לפעמים נראה שדוחקים את חופש הדעת, אבל מי שמכיר התכלית יבין את יקר ערך ההגבלה, ויקבל אותה באהבה. ",
  "summary": "האהבה וחופש הדעות, למרות הטוב שבהם, צריכים את הגבלות הצניעות, מפני יצר האדם וחולשותיו."
 },
 {
  "id": 3507,
  "article": "צריך שיתגדל הרצון בכלל בכחו השלם ואח\"כ מפתחים אותו בקודש, ודרך החינוך הרגיל צריך להיות בין לגדולים בין לקטנים הגדלת הרצון והגברתו וצחצוח טהרתו ותעופת האידיאליות שלו כאחת. ",
  "summary": "הרצון צריך לגדול ולהתפתח, ואחר-כך מפתחים אותו בקודש, ויש לחנך להגברתו ולטהרתו כאחד."
 },
 {
  "id": 3508,
  "article": "בכלל \"בראתי יצה\"ר בראתי לו תורה תבלין\", כלול הוא ג\"כ תוכן זה שאין הרצון משתכלל בטהרתו כי-אם ע\"י השפעתה של תורה. ואם אנו רואים ירא-שמים בלא תורה נדע שהרצון שלו איננו תקיף, ע\"כ תיקון שלו בעולם הוא חלש. ולפי כחה של תורה מתגדל אומץ הרצון, ועם זה הוא מתעלה מקדושה, וזהו עילוי עליון הפועל בעולם. ",
  "summary": "הרצון אינו משתכלל בטהרתו אלא על-ידי התורה, ויראה בלא תורה אינה אמיצה."
 },
 {
  "id": 3509,
  "article": "בכל המצבים צריכים למצא את הרצון הטוב שבאדם, ואם עומם אורו מלהבים אותו בתורה ובתפילה. ",
  "summary": "צריך למצוא את הרצון הטוב שבאדם בכל מצב, ולהלהיבו בתורה ובתפילה."
 },
 {
  "id": 3510,
  "article": "כמה יכול אדם להתעלות, עד כמה יכול הוא לעשות את רצונו שליט ופועל בעולם, עד כדי לברך את מי שהוא חפץ, עד כדי להמשיך סדרי גורל החיים ע\"פ המשכת חפצו, \"והיה ברכה - הברכות מסורות לך\". בבהירות צריכים להביט על יסוד הידיעה הנפלאה הזאת בתכונת האדם והעולם, ביחש האדם לשלטונו על ההויה. מתעופה עליונה זו יורדים לעולם המעשה ומוצאים את השליטה המעשית החיצונה. לרדד את הטבע והיקום תחת רגליו, שהוא רק לבוש חיצוני לאותו השלטון הפנימי שלטון היות ברכה, להיות הברכה באה לרגלו, ונמשכת לרצונו ומוצא שפתיו. ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. ",
  "summary": "שליטת ורדיית האדם בטבע, הנה לבוש חיצוני לשליטתו הרוחנית, הקיימת ביכולתו להאציל על העולם מרצונו ומברכותיו."
 },
 {
  "id": 3511,
  "article": "יש לעיין בדרכי בני אדם כשרוצים להוכיח איזה איש להסירו מדרכו, אולי זה הדרך לפי ענינו טובה היא אע\"פ שיש בה חסרונות, אבל בחסרונותיה מגינות עליו בעד חסרונות יותר עצומות. והשי\"ת ידריכנו במעגלי צדק, שלפעמים פיתוי היצר הוא להשתקע בתוכחות לכ\"א, ואין זה כי-אם רוע לב. והמרחם רחום יכפר. ",
  "summary": "תוכחת אנשים חוטאים עלולה להיות עצת היצר, ויש לעיין לפני-כן האם אותה הדרך אינה מצילה את החוטא מחטאים גדולים יותר."
 },
 {
  "id": 3512,
  "article": "מי שמצייר בדעתו, שהוא מתקן את העולמות בעבודתו, ואינו יודע את ערך נפשו ואת סדר הרוחניות הנפשית בכללה, הוא מלא הזיה ודמיונות כוזבים. אבל מי שיודע, שבכל תקון מוסרי, וכל מדה טובה, כל למוד הגון וכל מעשה טוב, גם הקטן שבקטנים, ואפילו שיחה נאה, הוא מרומם את הרוחניות שבנפשו, והרוחניות הלא היא יסוד כל מציאותה, ונמצא שע\"י הרמת הרוחניות שבנפשו מתרוממת כללות נפשו בהויתה, וההויה הפרטית מתיחשת ביחוש קשר אמיץ מאד אל ההויה הכללית, וממילא בהתרוממות חלק אחד של ההויה, מתעלית היא ההויה כולה. ובזה מתקנים באמת עולמות עד אין חקר בכל דבר טוב. כשהולך האדם בדרך הרעיון הזה דעתו מתרחבת ודמיונותיו הולכים ומתקרבים אל האמת. ",
  "summary": "החושב לתקן את העולמות בעבודתו, ואינו יודע את סדר הרוחניות הנפשית, שרק בתיקונה מתרומם העולם, הוא מלא דמיונות שקר."
 },
 {
  "id": 3513,
  "article": "מה שהאדם יכול לתקן טוב הוא שיחשוב בזה ואל יתרשל מתיקונו, ומה שאין בידו לתקן אל יתעסק בו תדיר. ויקיים דאגה בלב איש יסיחנה מדעתו, ויעסוק בתיקון נפשו ובתיקונו של עולם, בבהירות שכלית רוממה, עד כמה שידו מגעת, ויתקיים בו גול אל ד' מעשיך ויכונו מחשבותיך.  ",
  "summary": "חטאים שאין בידו לתקנם – יסיח דעתו מהם."
 }
]