{"id": "593bfb2dd0ff-0", "text": "שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם תנועתו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כמו ישיבתו ותנועתו ועסקיו כאשר הוא לפני מלך גדול. וכן אין דבורו והרחבת פיו בהיותו עם אנשי ביתו וקרוביו, כמו בהיותו במושב המלך, כי אז משגיח בודאי על כל תנועותיו ודבוריו שיהיו מתקנים כראוי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:1"}}
{"id": "593bfb2dd0ff-1", "text": "כל שכן כאשר ישים האדם אל לבו כי המלך הגדול הקדוש ברוך הוא אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, בודאי מיד תגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השם יתברך ויבוש ממנו (אורח חיים סעיף א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:1"}}
{"id": "3963acd58fa7-0", "text": "וגם בשכבו על משכבו, ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד כשיעור משנתו יזכר חסדי ה', יתברך שמו אשר עשה עמו שהחזיר לו את נשמתו אשר הפקידה אצלו עיפה, והחזירה לו חדשה ורגועה כדי לעבד עבודתו יתברך שמו בכל יכלתו ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם, כמו שאמר הכתוב, חדשים לבקרים רבה אמונתך, פרוש, בכל בקר נעשה האדם בריה חדשה. ויודה בכל בקר להשם יתברך שמו על זאת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:2"}}
{"id": "3963acd58fa7-1", "text": "ובעודו על משכבו, יאמר, מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך (ואף על פי שעדין אין ידיו נקיות, יכול לומר זאת, כיון שאין בו שם). ויפסיק מעט בין תבת בחמלה לתבת רבה (שם ובמגן אברהם ויד אפרים סוף סימן ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:2"}}
{"id": "c812250e839e-0", "text": "יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. עז כנמר, פרושו שלא יתביש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך שמו. קל כנשר, כנגד ראות העין. לומר שתהא קל לעצם עיניך מראות ברע, כי הוא התחלת העברה, העין רואה, והלב חומד, וכלי מעשה גומרים. רץ כצבי, כנגד הרגלים, שרגליך לטוב ירוצו. וגבור כארי, כנגד הלב, כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך, היא בלב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:3"}}
{"id": "c812250e839e-1", "text": "ואמר שתחזק לבך בעבודתו ותתגבר על היצר לנצחו כגבור המתגבר על שונאו לנצחו ולהפילו לארץ (אורח חיים סימן א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:3"}}
{"id": "1a0457168d58-0", "text": "לכן צריך האדם להתגבר כארי, ומיד כשיעור משנתו (ואמר מודה אני וכו'), יקום בזריזות לעבודת הבורא יתברך ויתעלה קדם שיתגבר עליו היצר הרע בטענות ותואנות לבל יקום. ויתחכם עליו להשיאו בחרף, איך תקום עתה בבקר השכם והקר גדול. ובקיץ ישיאנו, איך תקום ממטתך ועדין לא שבעת משנתך. או בטענות אחרות וכדומה. כי היצר הרע הוא יודע היטב לצוד בני אדם במהמורות בל יקום. ולכן כל בעל נפש הירא וחרד לדבר ה', צריך להתגבר עליו ולא ישמע לו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:4"}}
{"id": "1a0457168d58-1", "text": "ואף אם יכבד עליו הדבר מפני כבדות הגוף ועצלותו, ישים מגמתו רצון מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וישים אל לבו כי אם היה קורא אותו איזה אדם לאיזה עסק שירויח בו ממון או לגבות חובו, או שהיה קורא אותו שיציל את ממונו מן ההפסד, כגון אם נפלה דלקה בעיר וכדומה, בודאי היה זריז לקום מיד מפני אהבת ממונו ולא היה מתרשל. וכן אם צריך ללכת לעבודת המלך, היה קם בזריזות ולא היה מתרשל, פן יעלילו עליו או כדי למצא חן בעיני המלך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:4"}}
{"id": "1a0457168d58-2", "text": "על אחת כמה וכמה לעבודת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שיש לו להזהר לקום במהירות ובזריזות. והמרגיל את עצמו בדרך הזה ארבע או חמש פעמים, לא יכבד עליו אחר כך. והבא לטהר, מסיעין לו (סדר היום וסדור דרך החיים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:4"}}
{"id": "9828cb37156e-0", "text": "אם אפשר לו להשכים ולקום בחצות הלילה לערך אז תקון חצות, מה טוב, כמו שנאמר, קומי רני בלילה לראש אשמורות וגו'. וכמו שהקדוש ברוך הוא מקונן בעת ההיא, שנאמר, ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו, ואומר, אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האמות. ואם אי אפשר לו לקום בחצות, יתגבר על כל פנים לקום קדם עלות השחר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:5"}}
{"id": "9828cb37156e-1", "text": "וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום, אעירה שחר, אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי. וגם לאחר חצות הלילה, יכול לערך תקון חצות, ואחר כך יעסק בתורה איש איש כפי יכלתו. ושעור משניות קודם לכל דבר (ועל ידי זה זוכה לנשמה, משנה אותיות נשמה). ואם אינו בר הכי, יעסק בתהלים ומעמדות וספרי מוסר. וטוב מעט בכונה, מהרבות בלא כונה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:5"}}
{"id": "9828cb37156e-2", "text": "תנא רבי חיא, כל העוסק בתורה בלילה, שכינה כנגדו, שנאמר, קומי רני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'. פרוש, שהשכינה היא אז כנגדך. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שכל העוסק בתורה בלילה, נקרא עבד ה', כמו שכתוב, כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות (ועין לקמן סימן עא)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:5"}}
{"id": "9828cb37156e-3", "text": "ובלילות הקצרים שאי אפשר לו להשכים כל כך, לכל הפחות יתאמץ לקום בעוד שיהיה לו זמן להכין את עצמו ללכת לבית הכנסת להתפלל עם הצבור (אורח חיים סימן א').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:5"}}
{"id": "2dec5de92d9a-0", "text": "מזמורי תהלים וכן שאר פרשיות מתורה נביאים וכתובים שאינם שגורים בפי הכל, אסור לאמרם בעל פה. אפלו מי שהוא יודע לאמרם בעל פה, יש לו לזהר שלא לאמרם בעל פה. וסומא מתר (סימן מ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:6"}}
{"id": "c4ad6cd03072-0", "text": "יש למחות ביד האומרים תחנות שבמעמדות שמסימים, ברוך אתה ה' שומע תפלה, אלא יש לומר, ברוך שומע תפלה, בלא שם (טו\"ז סוף סימן קל\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 1:7"}}
{"id": "42c9ae3d5de9-0", "text": "לפי שהאדם כאשר קם ממטתו שחרית הוא כמו בריה חדשה לעבודת הבורא יתברך שמו, לכן צריך להתקדש ולטל ידיו מן הכלי, כמו כהן שהיה מקדש ידיו בכל יום מן הכיור קדם עבודתו. וסמך לנטילה זו מן המקרא, שנאמר, ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'. ועוד יש טעם לנטילה זאת, לפי שבשעת שנה שנסתלקה ממנו נשמתו הקדושה בא רוח הטמאה ושורה על גופו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 2:1"}}
{"id": "42c9ae3d5de9-1", "text": "וכשנעור משנתו, מסתלק רוח הטמאה מכל גופו חוץ מן אצבעותיו שאינו עובר מעליהן עד ששופך עליהן שלש פעמים מים בסרוגים. ואסור לילך ארבע אמות בלי נטילת ידים אם לא לצרך גדול מאד (סימן ד').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 2:1"}}
{"id": "53c3159260ad-0", "text": "ילבש מלבוש הראשון את הטלית קטן, שלא ילך ארבע אמות בלי ציצית. ולפי שעדין אין ידיו נקיות, לא יברך עליו (סימן ח').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 2:2"}}
{"id": "a4ad26fb243d-0", "text": "נטילת ידים שחרית היא בדרך זה. נוטל את הכלי ביד ימינו ונותנו לשמאלו, ושופך תחלה על יד ימין, ואחר כך נוטל את הכלי בימינו ושופך על יד שמאל. וכן יעשה שלש פעמים. וטוב לטלן עד פרק הזרוע. אך בשעת הדחק, די עד קשרי אצבעותיו. ורוחץ פניו לכבוד יוצרו, שנאמר, כי בצלם אלהים עשה את האדם. וגם ירחץ פיו מפני הרירים שבתוכו, שצריך להזכיר את השם הגדול בקדשה ובטהרה. ואחר כך מנגב ידיו. ויזהר לנגב פניו יפה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 2:3"}}
{"id": "7fcc343430ac-0", "text": "צריך לטל ידיו דוקא לתוך כלי. ואסור להנות ממי הנטילה, מפני שרוח רעה שורה עליהם, וישפכם במקום שאין בני אדם הולכים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 2:4"}}
{"id": "6d839ae73adf-0", "text": "לא יגע קדם נטילה לא בפה, ולא בחטם, ולא בעינים, ולא באזנים, ולא בפי הטבעת, ולא באכלים, ולא במקום הקזה, מפני שרוח רעה השורה על הידים קדם נטילה, מזקת לדברים אלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 2:5"}}
{"id": "48ad00fef06c-0", "text": "טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכלי ובמים ובכח גברא כמו בנטילת ידים לסעודה (סימן מ'). אך בשעת הדחק שאין לו מים כראוי והוא רוצה להתפלל, יכול לטל ידיו מתוך כל דבר ובכל מיני מים ובלא כח גברא, ויכול לברך על נטילת ידים. ואם יש לפניו נהר, טוב יותר שיטבל בו ידיו שלש פעמים או אפלו בשלג. אבל אם אין לו מים כלל, יקנח ידיו באיזה דבר ויברך על נקיות ידים, ודי לו לתפלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 2:6"}}
{"id": "48ad00fef06c-1", "text": "ולכשיזדמן לו אחר כך מים וכלים הראויים, יטל ידיו עוד הפעם כראוי. אבל לא יברך עוד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 2:6"}}
{"id": "de1256562630-0", "text": "כתיב, ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו. וכיון שצריך האדם לברך את השם בכל קרביו, אסור לברך עד שינקה את הקרבים מצואה ומי רגלים. ובבקר בקומו מסתמא הוא צריך לעשות צרכיו או לכל הפחות להשתין, על כן לא יברך ברכת על נטילת ידים בשעת נטילה עד לאחר שינקה את עצמו, וירחץ ידיו עוד פעם אחת ואז יברך על נטילת ידים ואשר יצר וברכת התורה אלהי נשמה וכו'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 2:7"}}
{"id": "58314dd05d99-0", "text": "אם השכים ונטל ידיו בעוד לילה כדינו והיה ער עד אור היום, או שהיה ישן אחר כך שנית בעוד לילה, וכן הישן ביום שתין נשמין (שהוא לערך חצי שעה), וכן הנעור כל הלילה [ולא ישן שתין נשמין], בכל אלו יש ספק אם צריכים נטילת ידים או לא. לכן יטל ידיו שלש פעמים בסרוגים כדלעיל סעיף ג', אבל לא יברך עליהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 2:8"}}
{"id": "1b178c751174-0", "text": "אלו דברים צריכין נטילת ידים במים, הקם מן המטה, והיוצא מבית הכסא, ומבית המרחץ, והנוטל צפרניו, והמגלח שערותיו, והחולץ מנעליו, והמשמש מטתו, והנוגע בכנה, והמפלה את בגדיו אפלו לא נגע בכנה, והחופף ראשו, והנוגע בגופו במקומות המכסים, והיוצא מבית הקברות, והמלוה את המת או שנכנס באהל המת, והמקיז דם (סימן ד').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 2:9"}}
{"id": "b71cc5cd33dc-0", "text": "כתיב, והצנע לכת עם אלהיך. לפיכך צריך האדם להיות צנוע בכל ארחותיו. ולכן כשלובש או פושט את חלוקו או שאר בגד שעל בשרו, ידקדק מאד שלא לגלות את גופו, אלא ילבישו ויפשיטו כשהוא שוכב על משכבו מכסה. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים ובחשכה מי רואני, כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו, וכחשכה כאורה לפניו יתברך שמו. והצניעות והבשת, מביאות את האדם לידי הכנעה לפניו יתברך שמו (סימן ב').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 3:1"}}
{"id": "786a214d00a0-0", "text": "אין הולכין בחקות הגויים, ולא מתדמים להם, לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהם, שנאמר, ולא תלכו בחקות הגוי. ונאמר, בחקותיהם לא תלכו. ונאמר, השמר לך פן תנקש אחריהם. לא ילבש מלבוש המיחד להם לשום גאות והוא מלבוש שרים, ולדגמא הא דאמרינן בגמרא, דאסור לישראל להתדמות להם אפלו ברצועות המנעל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 3:2"}}
{"id": "786a214d00a0-1", "text": "שאם היה דרכם לקשר כך ודרך ישראל בענין אחר או שהיה מנהגם להיות להם רצועות אדמות ושל ישראל שחורות משום דצבע שחור מורה על ענוה ושפלות וצניעות, אסור לישראל לשנות. ומזה ילמד כל אדם לפי מקומו ושעתו, שהמלבוש העשוי ליוהרא ופריצות לא יעשה הישראל כן, אלא מלבושיו יהיו עשויים בענין המורה על הכנעה וצניעות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 3:2"}}
{"id": "786a214d00a0-2", "text": "הכי אמרינן בספרי, שלא תאמר הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני אצא בארגמן, הואיל והן יוצאין בקולסין (פרוש, כלי זין) אף אני אצא בקולסין, שדברים הללו דברי שחץ וגאוה הם, ולא כאלה חלק יעקב, אלא דרכם להיות צנועים וענוים, ולא לפנות אל רהבים. וכן כל דבר שנהגו למנהג ולחק דאכא למיחש שיש בו שמץ עבודה זרה, לא יעשה הישראל כן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 3:2"}}
{"id": "786a214d00a0-3", "text": "וכן לא יגלח ולא יגדל שערות ראשו כמוהם, אלא יהא מבדל מהם במלבושיו ובדבורו ובשאר מעשיו כמו שהוא מבדל מהם במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר, ואבדיל אתכם מן העמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 3:2"}}
{"id": "020448524c05-0", "text": "לא ילבש בגדים יקרים כי דבר זה מביא את האדם לידי גאוה, ולא בגדים פחותים מאד או מלכלכים, שלא יתבזה בעיני הבריות, אלא יהיו לו בגדים ממצעים ונקיים (רמב\"ם פ\"ה מהלכות דעות). לעולם ימכר אדם אפלו קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו (אורח חיים סימן ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 3:3"}}
{"id": "70a2e46304a5-0", "text": "לפי שמצינו שהימין היא חשובה בתורה לענין עבודה ולענין בהן יד ובהן רגל של מלואים ושל מצרע ולענין מצות חליצה, לכן בלבישה וכן בשאר דברים לעולם יקדים של ימין לשל שמאל. ובחליצת המנעלים ושאר בגדים, יחלוץ של שמאל תחלה (שזהו כבודה של ימין). ואך לענין קשירה, השמאל חשוב יותר, מפני שקושרים עליו את התפלין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 3:4"}}
{"id": "70a2e46304a5-1", "text": "ולכן כשצריך לקשר יקשר של שמאל תחלה, כגון מנעלים שיש בהם קשירה, נועל של ימין ואינו קושרו, ונועל את של שמאל וקושרו, ואחר כך קושר של ימין. וכן בשאר בגדים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 3:4"}}
{"id": "3d75eb54790b-0", "text": "יזהר מללבוש שני בגדים ביחד, משום דקשה לשכחה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 3:5"}}
{"id": "edaaf45dc4af-0", "text": "אסור לילך ארבע אמות או להוציא מפיו דבר שבקדשה בגלוי הראש. וגם הקטנים צריכים להרגילן לכסות ראשן, כי היכי דתהוי עליהו אימתא דשמיא. כדמצינו ברב נחמן בר יצחק. אמה דרב נחמן בר יצחק אמרו לה כלדאי (חוזים בכוכבים), בריך גנבא הוה, לא שבקתה גלויי רישא. אמרה לה, כסי רישך כי היכי דתהוי עלך אימתא דשמיא וכו' (שבת דף קנ\"ו ע\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 3:6"}}
{"id": "d7bebacc2120-0", "text": "אסור לילך בקומה זקופה וגרון נטוי, כענין שנאמר, ותלכנה נטויות גרון וגו' (אורח חיים שם). ומכל מקום לא יכוף ראשו יותר מדאי, אלא במדה בינונית, בכדי שיראה את הבא כנגד פניו וגם יראה מדרך כף רגלו (הר\"י בספר היראה). גם ממהלכו של אדם נכר אם חכם ובעל דעה הוא או שוטה וסכל. וכן אמר שלמה בחכמתו, וגם בדרך כשהסכל הלך לבו חסר, ואמר לכל סכל הוא הוא. מודיע לכל על עצמו שהוא סכל (רמב\"ם שם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 3:7"}}
{"id": "f5b439532fba-0", "text": "יש לזהר שלא ילך איש בין שתי נשים, ולא בין שני כלבים או שני חזירים. וכן לא יניחו האנשים שתלך ביניהם אשה או כלב או חזיר (פסחים קיא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 3:8"}}
{"id": "45f36e61b42d-0", "text": "ירגיל את עצמו לפנות ערב ובקר שהוא זריזות ונקיות. אם אינו יכול לפנות, ילך ארבע אמות וישב עד שיפנה, או יסיח דעתו מדברים אחרים. המשהה נקביו, עובר משום בל תשקצו. ואם משהה מלהטיל מים בעת צרכו, עובר גם משום לא יהיה בך עקר (סימן ב' ג').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 4:1"}}
{"id": "0fb123b66e8e-0", "text": "יהא צנוע בבית הכסא. לא יגלה את עצמו, עד שישב. וגם אז יצמצם שלא לגלות רק מה שמכרח לו לגלות, שלא לטנף את בגדיו. ויזהר בזה גם בלילה כמו ביום. אם נפנה במקום מגלה שאין שם מחיצות, יכון שיהא פניו לדרום ואחוריו לצפון או אפכא. אבל בין מזרח למערב, אסור. ואם יש מחיצה, יכול לפנות בכל ענין אם אחוריו לצד המחיצה. ולהשתין, מתר בכל ענין. לא יפנה בפני שום אדם. ואפלו בפני נכרי, אסור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 4:2"}}
{"id": "0fb123b66e8e-1", "text": "אבל להשתין, מתר אפלו ביום בפני רבים אם צריך לכך, משום דאכא סכנה אם יעצר את עצמו. ומכל מקום יש לו להסתלק לצדדים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 4:2"}}
{"id": "e25bf5104069-0", "text": "לא יפנה בעמידה. ולא יאנס לדחק עצמו יותר מדאי, שלא ינתק שני הכרכשתא. ולא ימהר לצאת מבית הכסא, עד אשר ברור לו שאינו צריך עוד. וכשמטיל מים בעמידה, ישגיח שלא ינתזו על מנעליו ובגדיו. ויזהר מאד שלא לאחז בידיו במילתו (ועין לקמן סימן קנ\"א) (סימן ג').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 4:3"}}
{"id": "d7b2e0d6f714-0", "text": "בבית הכסא אסור להרהר בדברי תורה (כדלקמן סימן ה' ס\"ב). לכן בהיותו שמה, טוב שיהרהר בעסקיו ובחשבונותיו, שלא יבא לידי הרהור תורה או הרהור עברה חס ושלום. ובשבת שאין להרהר בעסקיו, יהרהר בדברים נפלאים שראה ושמע וכדומה (סימן פ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 4:4"}}
{"id": "6f216b4fcf37-0", "text": "יזהר לקנח את עצמו יפה. כי, אם יש לו אפלו משהו צואה בפי הטבעת, אסור לו לומר שום דבר שבקדשה (כדלקמן סימן ה' סעיף ג). לא יקנח ביד ימין, מפני שקושר בה התפלין. ומהאי טעמא אין לקנח באצבע אמצעית של שמאל שכורך עליה הרצועה של תפלין. ואטר יד, יקנח בשמאל דידה שהיא ימין של כל אדם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 4:5"}}
{"id": "2d084682a5b2-0", "text": "בכל פעם שנפנה או שמטיל מים ואפלו רק טפה אחת, ירחץ ידיו במים ויברך ברכת אשר יצר. אם הטיל מים או נפנה ושכח מלברך אשר יצר, ואחר כך שוב הטיל מים או נפנה ונזכר שבראשונה לא ברך, אינו צריך לברך רק פעם אחת. ומי ששותה סם המשלשל ויודע שיצטרך לפנות כמה פעמים, לא יברך עד לאחר הגמר (סימן ז').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 4:6"}}
{"id": "c91fc757450c-0", "text": "כתיב, וכסית את צאתך כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו', והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו', מכאן למדו רבותינו זכרונם לברכה, שבכל מקום אשר ה' אלהינו מתהלך עמנו, דהינו כשאנו עוסקים בדבר שבקדשה, כגון קריאת שמע, תפלה, תורה וכדומה, צריך להיות המחנה קדוש, שלא תהא צואה מגלה שם, ושלא יראה דבר ערוה כנגד פניו של אדם הקורא או מתפלל (סימן ע\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:1"}}
{"id": "222f96d87f69-0", "text": "ואפלו להרהר בדברי קדשה במקום צואה או מי רגלים או כל דבר שהוא מסריח, אסור, עד שיכסה אותו, כמו שנאמר, וכסית את צאתך. או שיטיל לתוך מי רגלים של פעם אחת רביעית מים, לא שנא שהיו הם בכלי תחלה ונותן עליהם מים, ובין אם היו המים בכלי תחלה (ואם היו מי הרגלים בעביט המיחד להם, לא מהני להו מים כדלקמן סעיף יג). ולמי רגלים של שתי פעמים, צריכים שתי רביעיות מים. וכן לעולם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:2"}}
{"id": "222f96d87f69-1", "text": "וכן לעולם. ואפלו אם נבלעו מי הרגלים בקרקע או בבגד, כל שיש שם עדין קצת לחלוחית מהם, צריך לשפך שם מים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:2"}}
{"id": "f68c68173a02-0", "text": "אם יש צואה על בשרו, אף על פי שמכסה בבגדיו, אסור בדברי קדשה, שנאמר, כל עצמותי תאמרנה, ה' מי כמוך. בעינן שיהיו כלם נקיים. ויש מקילין בזה, אבל הנכון להחמיר. ואם יש לו אפלו מעט צואה בפי הטבעת, אף על פי שהיא מכסה, לכלי עלמא לא מהני, מפני שבמקומה זהמתה מרבה (מי שיש לו חלי הטחורים, עין מגן אברהם סימן ע\"ו סעיף קטן ח' שהביא תשובת הרדב\"ז בזה והיא בחלק ג' סימן שט\"ו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:3"}}
{"id": "f68c68173a02-1", "text": "ובסוף דברי המגן אברהם שכתב, ואין לו תקנה, הוא טעות סופר, וצריך להיות, ואינו צריך תקנה. עין יד אפרים. ועין לקמן סימן קס\"ה סעיף י).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:3"}}
{"id": "a47a8a2f279c-0", "text": "צריכין לזהר שבכל מקום שיש להסתפק שמא יש שם צואה או מי רגלים, לא יאמר שם שום דבר שבקדשה עד שיבדק את המקום (סימן ע\"ו). ואין להתפלל בבית אם בעליה יש מקום מטנף (פרמ\"ג סימן קנ\"ד משבצות-זהב סעיף קטן א').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:4"}}
{"id": "645db8e0ccbb-0", "text": "תינוק שאחרים בימיו יכולים לאכל כזית מיני דגן אפלו על ידי תבשיל בכדי שגדול אוכל שעור פרס (וכתב בספר מגדול עז להגאון מורנו הרב יעב\"ץ ז\"ל, דהינו כשנעשה בן שנה), מרחיקין מצואתו וממי רגליו. וטוב וישר להרחיק גם מצואת קטן בן שמונה ימים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:5"}}
{"id": "a3b8847d52aa-0", "text": "צואת אדם, אף על פי שאין לה ריח רע, וכן צואת חתול ונמיה וצואת תרנגול אדומי (תרנגול הדו) (אינדיק) מרחיקים מהן. ושאר צואה של בהמה חיה ועוף, מסתמא אינה מסרחת ואין צריכים להרחיק מהן. אבל אם מסרחת וכן נבלה המסרחת וכל דבר המסריח מחמת עפוש, וכן לול של תרנגולים, מרחיקים מהם. וכן מרחיקים ממים סרוחים. ומי משרה ששורים בהם פשתן או קנבוס, סתמם מסריחים וצריכים להרחיק מהם כמו מן הצואה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:6"}}
{"id": "486f8972fcc0-0", "text": "צואה יבשה כל כך שהיא נפרכת על ידי גלילה, הרי היא כעפר. והוא שלא יהא בה ריח רע. אבל אם נקרשה מחמת הקר, כיון שיכולה לחזר לקדמותה בזמן החם, עדין שם צואה עליה. וצואה שנתכסתה בשלג, חשוב כסוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:7"}}
{"id": "fcdf11d1f60e-0", "text": "עד כמה מרחיקים. היתה הצואה מאחריו, צריך להרחיק ממקום שכלה הריח ארבע אמות. ואפלו אם הוא אינו מריח, צריך להרחיק שעור זה כאלו היה מריח, ואם הצואה אינה מסרחת, די אם מרחיק ממנה ארבע אמות. ואם הצואה מלפניו, צריך להרחיק כמלא עיניו. ואפלו בלילה, צריך להרחיק כשעור שהיה יכול לראותה ביום. ואם היא מן הצדדים, יש להחמיר כאלו היתה בפניו. ויטה את עצמו כדי שתהא לאחריו (ע\"ט פ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:8"}}
{"id": "6f274408402a-0", "text": "בית שמתפללים בו בצבור ונמצאה שם צואה, אף על פי שהיא אחורי השליח צבור ורחוקה ממנו יותר מארבע אמות ממקום שכלה הריח, מכל מקום צריך הוא לשתוק ולהמתין עד שיוציאוה או יכסוה, מפני שאי אפשר שלא תהא לאחד מן הצבור תוך ארבע אמות ממקום שכלה הריח, ואסור לו לשמע ולכון למה שאומר השליח צבור (ע\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:9"}}
{"id": "74caa2287570-0", "text": "מי שהתפלל ומצא אחר כך שיש שם צואה, אם המקום ההוא היה ראוי להסתפק בו שמא יש שם צואה והוא פשע ולא בדק, כיון שתפלת שמונה עשרה היא במקום קרבן, הוה לה זבח רשעים תועבה, וצריך לחזר ולהתפלל שמונה עשרה. וכן קריאת שמע שהיא מדאוריתא ואין בה חשש ברכה לבטלה, חוזר וקורא, אבל בלא הברכות. וכן שאר ברכות שאמר שם, ואפלו ברכת המזון, אינו חוזר ומברך. ואם אין המקום ראוי להסתפק בצואה, שאז לא פשע, אפלו בתפלה יוצא בדיעבד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:10"}}
{"id": "74caa2287570-1", "text": "ואם נמצאו מי רגלים, אפלו המקום ראוי להסתפק יוצא בדיעבד גם בתפלה (סימן ע\"ו קפ\"ה ובנ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:10"}}
{"id": "d3a7c57d5d53-0", "text": "יצא ממנו ריח מלמטה, אסור בדבר שבקדשה עד שיכלה הריח. ואם יצא מחברו, גם כן צריך להמתין. רק אם הוא עוסק בלמוד תורה. אינו צריך להמתין בשביל ריח שיצא מחברו (ע\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:11"}}
{"id": "308c413dc891-0", "text": "בית הכסא, אף על פי שיש לו מחיצות ואין בו צואה, צריכים להרחיק ממנו. ולכן ספסל העשוי עם נקב שמעמידים תחתיו גרף לפנות עליו, אף על פי שהוציאו את הגרף וכסו את הנקב בדף, מכל מקום יש לספסל הזה דין בית הכסא, וצריכים להוציאו מן הבית או לכסותו כלו. אך אם הוא כסא המיחד לישיבה ומכסה בכר לישב עליו ורק לעת הצרך מסירים את הכר ונפנים שם ושוב מחזירים עליו את הכר, בזה יש להקל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:12"}}
{"id": "c44c571dba47-0", "text": "גרף של רעי ועביט של מי רגלים, אם הם של חרס או של עץ, דינם כבית הכסא. ואף על פי שהם נקיים ואין להם ריח רע, ואפלו נתן לתוכם מים או שכפאם על פיהם, לא מהני. ואפלו נתנם תחת המטה, לא מהני (דמטות שלנו אינן חוצצות), אלא צריך להוציאם מן הבית או לכסותם. ואם הם של מתכת או זכוכית, אם הם רחוצים יפה ואין בהם ריח רע, אין צריכים להרחיק מהם. פי חזיר, כיון שדרכו לנקר בצואה, דינו כגרף של רעי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:13"}}
{"id": "c44c571dba47-1", "text": "ואפלו עולה מן הנהר, אין הרחיצה מועלת לו (ע\"ו פ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:13"}}
{"id": "d8d06fe6aaa2-0", "text": "בבית המרחץ גם כן אסור לדבר או להרהר בשום דבר שבקדשה ואסור להזכיר שמות המיחדים להקדוש ברוך הוא אפלו בלשון חל (כגון, גאט בלשון אשכנז, וכיוצא בזה בשאר לשונות) בבית המרחץ או במבואות המטנפים. וכן אסור לתן שם שלום לחברו, כי שלום הוא שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ויקרא לו ה' שלום. ואדם ששמו שלום, יש אוסרים לקרותו שם בשמו, ויש מתירים כיון שאינו מכון על ענין השלום אלא להזכרת שמו של אותו אדם. וכן נוהגים להקל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:14"}}
{"id": "d8d06fe6aaa2-1", "text": "וכן נוהגים להקל. וירא שמים, יש לו להחמיר (פ\"ד פ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:14"}}
{"id": "829ce92e624f-0", "text": "אסור לדבר דברי תורה וקדשה נגד ערוה, בין של אחר. ואפלו של קטן וקטנה (רק לצרך מצות מילה, מתר לברך נגד ערות התינוק). ואפלו אם עוצם עיניו שלא לראות את הערוה, לא מהני, כיון שהיא נגדו, אלא יטה פניו וגופו מכנגדה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:15"}}
{"id": "3a71390fe6f7-0", "text": "גוף האשה, כל מקום שדרכה להתכסות, אם נתגלה שם שעור טפח, וכן שערות שלא אשה נשואה אשר דרכה לכסותן, אם נתגלה קצת מהן, חשוב כמו ערוה לגבי איש. ואין חלוק בין שהיא אשתו או אשה אחרת. אבל לגבי אשה, לא חשיבי כמו ערוה. קול זמר של אשה, חשוב גם כן כמו ערוה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:16"}}
{"id": "3a71390fe6f7-1", "text": "ומכל מקום בשעת הדחק שהוא שומע נשים מזמרות ואי אפשר לו למחות, לא יתבטל משום זה מקריאת שמע ותפלה ותורה, אלא יתאמץ לכון כל לבבו להקדשה שהוא עוסק בה, ולא יתן לב עליהן (ע\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:16"}}
{"id": "25aed6f8aa6c-0", "text": "אם לבו רואה את הערוה שלו, אף על פי שהערוה היא מכסה, כגון שהוא לבוש בחלוק, גם כן אסור לו לומר כל דבר שבקדשה, אלא צריך להיות לבוש במכנסים שהם מדבקים על גופו, או שיאזר באזור, או יניח זרועותיו על החלוק כדי להפסיק בין לבו לערותו. ואשה אינה צריכה לזאת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 5:17"}}
{"id": "daed83691269-0", "text": "קדם שיברך איזו ברכה צריך הוא לדעת איזו ברכה שהוא צריך לברך, כדי שבשעה שהוא מזכיר את השם יתברך שהוא עקר הברכה, ידע מה שיסים. ואסור לעשות שום דבר בשעה שהוא מברך. ולא יברך במהירות, אלא יכון פרוש המלות (סימן ה' לצ\"א ובחיי\"א)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:1"}}
{"id": "daed83691269-1", "text": "וזה לשון ספר חסידים, כשהוא נוטל ידיו או שמברך על הפרות או על המצוות השגורות בפי כל אדם, יכון לבו לברך בשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפרות או הלחם להנות מהם וצוהו על המצוה, ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב. ועל דבר זה חרה אף ה' ושלח לנו ביד ישעיהו ואמר, יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:1"}}
{"id": "daed83691269-2", "text": "אמר הקדוש ברוך הוא לישעיה, ראה מעשה בני כי אינו אלא לפנים, ומחזיקים בו כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו, באים בביתי ומתפללים לפני תפילות הקבועות כמנהג אבותיהם לא בלב שלם. הם מנקים את ידיהם ומברכים על נטילת ידים ובוצעים ומברכים ברכת המוציא, שותים ומברכים כמו שהדבר שגור בפיהם, אף בעת שהם מברכים אינם מתכונים לברכני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:1"}}
{"id": "daed83691269-3", "text": "לכן על כן חרה אפו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת חכמיו היודעים אותו ומברכים אותו במנהג ולא בכונה, דכתיב בתרה, לכן הנני יוסף גו', ואבדה חכמת חכמיו גו', לפיכך הזהירו חכמים על הדבר ואמרו, עשה דברים לשם פועלם וכו', עד כאן לשונו, וראוי לאדם שירגיל את עצמו לומר הברכות בקול רם, כי הקול מעורר את הכונה (של\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:1"}}
{"id": "4ca6ace32e35-0", "text": "כשהוא מברך, יהא פיו נקי מן הרק, וגם שאר דבר לא יהא בתוך פיו, שנאמר, ימלא פי תהלתך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:2"}}
{"id": "0eb32c31f7f8-0", "text": "אסור להוציא שם שמים לבטלה. וכל המוציא שם שמים לבטלה, עובר על מצות עשה, דכתיב, את ה' אלהיך תירא, וכתיב, אם לא תשמור וגו', ליראה את השם הנכבד והנורא. וזהו מכלל היראה שלא להזכיר שמו הגדול כי אם בדרך שבח וברכה במה שהוא מחיב או בדרך למוד, ויירא ויזדעזעו אבריו בשעה שהוא מזכיר את השם יתברך שמו, אבל לא להוציאו חס ושלום לבטלה. ולא שם המיחד בלבד, אלא כל השמות המיחדים לשמו יתברך. ולא לבד בלשון הקדש אסור, אלא אפלו בכל לשון, אסור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:3"}}
{"id": "0eb32c31f7f8-1", "text": "והמקלל את חברו או את עצמו בשמו יתברך או בכנוי (כנוי הוא מה שמשבחין בו הקדוש ברוך הוא, כמו הגדול, הגבור, והנורא, הנאמן, האדיר והחזק, והאמיץ, העזוז, חנון ורחום, קנא, ארך אפים, ורב חסד), בכל לשון, חיב מלקות. ובעונותינו הרבים רב המוני עם אינם נזהרים ואומרים בלשון אשכנז, גאט זאל איהם שטראפין וכדומה, ועוברים בזה על לאו של תורה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:3"}}
{"id": "0eb32c31f7f8-2", "text": "ואם קלל בלא שם ובלא כנוי או שהיתה הקללה באה מכלל הדברים, כגון שאמר, אל יהי פלוני ברוך לה' וכדומה, אף על פי שאינו חיב מלקות, אסורא מיהו אכא (חוה\"מ סימן כז). וכן אסור לכתב בשום מכתב שמו יתברך בכל לשון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:3"}}
{"id": "0eb32c31f7f8-3", "text": "ורבים טועים וכותבים שמו יתברך בלשון אשכנז, או שכותבים תבת אדיע, והוא לשון צרפת, ובאורו, עם ה', והוא אסור גמור, כי לאחר זמן יתגלגל המכתב באשפה, ודבר זה גורם עניות בישראל מה ששם שמים מצוי, ומכל שכן בבזיון חס ושלום, וצריכים התחכמות והתאמצות לבטל זאת (אורים שם). כשבא לו רק בתוך פיו, ירוק תחלה ואחר כך יאמר את השם, ולא שיאמר את השם ואחר כך ירוק. וכן כשמנשק את הספר, ירוק תחלה ולא אחר כך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:3"}}
{"id": "0eb32c31f7f8-4", "text": "כשרוצה להזכיר את השם, יאמר תבת השם, ולא כמו שטועים ההמון ואומרים אדושם, כי אין זה דרך כבוד של מעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:3"}}
{"id": "d8d773bf64a8-0", "text": "צריכים לזהר שלא לברך חס ושלום ברכה לבטלה, או לגרם לעצמו לברך ברכה שאינה צריכה. ואם נכשל וברך ברכה לבטלה, וכן בענין אחר אם נכשל והוציא שם שמים לבטלה, יאמר אחריה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואם מיד לאחר שהזכיר את השם נזכר שאינו צריך לברך, יסים, למדני חקיך, שזהו פסוק שלם, והוי כמו למוד ולא לבטלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:4"}}
{"id": "d8d773bf64a8-1", "text": "ואם התחיל גם תבת אלהינו ונזכר מיד לאחר שאמר אלהי ולא גמר לומר נו, יסים ויאמר, ישראל אבינו מעולם ועד עולם (שזהו גם כן לשון הפסוק בדברי הימים א כט). ומכל מקום יאמר גם בזה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (צל\"ח ברכות דף לח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:4"}}
{"id": "1b3c727bde26-0", "text": "ברך על המים ושמע שיש מת בשכונה והמנהג הוא לשפך המים שבשכונת המת (כדלקמן סימן קצד) מפני הסכנה מכל מקום כיון שברך ישתה מעט שלא תהא ברכתו לבטלה. ואל ידאג מפני הסכנה, כי שומר מצוה לא ידע דבר רע (עין לקמן סימן קט ס\"ט). ולאחר ששתה מעט, ישפך השאר (ר\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:5"}}
{"id": "3ab0b2a49b8b-0", "text": "כל הברכות (חוץ מברכת המזון שיבאר אי\"ה בסימן מד סעיף יא) אם נסתפק בהן אם אמרן או לא אמרן אינו חוזר ומברך (סימן רט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:6"}}
{"id": "19d3d58e93c2-0", "text": "חיב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות. ודוד המלך תקן זאת. רמז לדבר, ונאם הגבר הקם על. על בגימטריא ק'. וסמך מן התורה, ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' וגו', אל תקרי מה אלא מאה, הן מאה ברכות שהן ליראה את ה' ולאהבה אותו ולזכרו תמיד על ידי הברכות שמברכים. הקללות שבמשנה תורה הן צ\"ח, וכתיב, גם כל חלי וכל מכה, הרי ק'. וק' ברכות שאנו מברכים בכל יום מגנות עלינו להנצל מהן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:7"}}
{"id": "19d3d58e93c2-1", "text": "ובשבת ויום טוב וכן בתענית שחסר מן מאה ברכות, משלימים במה שמכונים לברכות השליח צבור בחזרת התפלות וברכות הקוראים בתורה והמפטירים ועונים אחריהם אמן, וגם בברכות הנהנים (סימן מו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:7"}}
{"id": "380ffed2fd56-0", "text": "כל ברכה שאדם שומע מחברו, כששומע אמרו, ברוך אתה ה', הוא אומר, ברוך הוא וברוך שמו. וכשגומר את הברכה, צריך לומר אמן. ופרוש אמן הוא אמת. ויכון בלבו, אמת היא הברכה שברך המברך ואני מאמין בזה ובברכות שיש בהן גם כן תפלה, כגון בברכות שמונה עשרה מן אתה חונן עד המחזיר שכינתו לציון, ובברכת שים שלום, יכון באמירת אמן לשני דברים, אמת היא הברכה, ויהי רצון שיאמנו הדברים במהרה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:8"}}
{"id": "380ffed2fd56-1", "text": "ובקדיש שאינו אלא תפלה על העתיד, יכון רק לבקשה שיאמן הדבר במהרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:8"}}
{"id": "9a5743ed77a0-0", "text": "אם השומע הוא עומד במקום שאסור לו להפסיק, לא יאמר ברוך הוא וברוך שמו. וכן אם הוא שומע ברכה שגם הוא צריך לצאת בברכה זאת שתהא נחשבת לו כאלו אמרה בעצמו, כגון ברכות השופר וברכות המגלה, לא יאמר, ברוך הוא וברוך שמו, משום דזה הוי הפסק באמצע הברכה (דגול מרבבה סימן קכד). ולענין ענית אמן אם הוא עומד במקום שאינו רשאי להפסיק, יבאר אם ירצה השם לקמן במקומו (בסימן יד ובסימן טז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:9"}}
{"id": "9aa0929ac51a-0", "text": "צריך לזהר מאד שיאמר תבת אמן כתקונו, שלא יחטף האלף ולא יבליע הנו\"ן. גם יזהר מאד שלא יענה אמן קדם שסים המברך כל הברכה, כי זהו אמן חטופה. וגם לא יאחר מלענות אמן שזהו אמן יתומה, אלא תכף כשמסים המברך את הברכה, יענה אמן. ולא יגביה קולו יותר מן המברך, שנאמר, גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו (קכד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:10"}}
{"id": "bac0c3edda95-0", "text": "אין עונים אמן על ברכת עצמו (מלבד בברכת המזון לאחר בונה ירושלים). ואפלו מסים ברכה אחת בשוה עם השליח צבור, לא יענה. אבל אם הוא ברך ברכה אחת והשליח צבור ברכה אחרת וסימו בשוה, עונה אמן על ברכת השליח צבור. ואם סים ברכת ישתבח או ברכת שומר עמו ישראל לעד או ברכת יהללוך שלאחר הלל בשוה עם השליח צבור, עונה גם כן אמן (כיון דהרבה פוסקים סבירי להו דאפלו לאחר עצמו עונה באלו אמן) (נ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 6:11"}}
{"id": "5b4cc60380ef-0", "text": "אחר לעסק בדברי תורה, יש מחלקת הפוסקים אם השומע יענה אמן או לא. יש אומרים שאין כאן סיום הברכה אלא והערב נא וכו' גם כן נמשך למעלה, והכל היא ברכה אחת. ועל כן אין לענות אמן. ויש אומרים, דכאן הוא סיום הברכה. והערב נא, היא ברכה אחרת, וצריכים לענות אמן. ולכן המברך יש לו לומר ברכה זאת בלחש, שלא ישמע חברו ויבא לידי ספקא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 7:1"}}
{"id": "a084a73eda7c-0", "text": "ברכת הנותן לשכוי בינה וכו', לא יברך עד שיאיר היום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 7:2"}}
{"id": "7eec32f10fe1-0", "text": "ברכת פוקח עורים, יכול גם סומא לברך, שיש לו הנאה שאחרים מראים לו את הדרך. [אם קדם וברך זוקף כפופים קדם שברך מתיר אסורים, שוב לא יברך מתיר אסורים, שכבר נכלל בזוקף כפופים, שבכלל זקיפת הקומה היא התרת האברים] (רז\"ש סימן מ\"ו סעיף ה').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 7:3"}}
{"id": "4bbeff403b78-0", "text": "אחר המעביר שנה מעיני ותנומה מעפעפי, אין עונין אמן, כי אין כאן סיום ברכה, אלא ויהי רצון וכו', שיך גם כן לברכה זאת. וסיום הברכה הוא, הגומל חסדים טובים לעמו ישראל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 7:4"}}
{"id": "5dc24fd110ae-0", "text": "הנעור כל הלילה מברך בבקר כל ברכות השחר, חוץ מברכת על נטילת ידים שאינו מברך. וברכת אלהי נשמה והמעביר שנה וכן ברכות התורה, יש ספק אם יברך או לא, ולכך יש לו להדר לשמע אותן מפי אחרים ולענות אמן (ועין לעיל סימן ו' סעיף ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 7:5"}}
{"id": "b3727fe847e9-0", "text": "כל ברכות השחר אם לא אמרן קדם שיתפלל, יכול לאמרן לאחר התפלה חוץ מברכת על נטילת ידים (מכיון שיש אומרים דנטילת ידים שחרית נתקנה משום התפלה, אם כן לאחר שהתפלל אין עוד מקום לברכה זאת), וחוץ מברכת אלהי נשמה (שכבר יצא בברכת מחיה המתים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 7:6"}}
{"id": "be242c0770cd-0", "text": "וברכות התורה אם לא אמרן קדם התפלה, נחלקו הפוסקים אם יאמרן לאחר התפלה או לא. יש אומרים שלא יאמרן, משום דכבר נפטר באהבה רבה (או אהבת עולם), שיש בברכה זאת גם כן מעין ברכת התורה, ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמע ללמד וללמד וכו'. ויש אומרים, דאין ברכת אהבה רבה פוטרת מברכות התורה, אלא אם לומד לאחר התפלה מיד בלי הפסק. לכן לכתחלה צריכים לזהר לברך ברכות התורה קדם התפלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 7:7"}}
{"id": "be242c0770cd-1", "text": "ובדיעבד אם שכח לברך קדם התפלה, ילמד איזה דבר מיד אחר התפלה. ואם גם זאת שכח, אזי מספקא גם כן אינו צריך לברך עוד ברכת התורה (מ\"ו מ\"ז נ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 7:7"}}
{"id": "9eac22316a24-0", "text": "אם קראוהו לעלות לתורה קדם שברך ברכות התורה, אם אפשר לו לברך קדם, כל ברכות התורה, וגם לומר לכל הפחות פסוק אחד כגון יברכך וגו', יעשה כן ואחר כך יעלה לתורה ויברך. ואם אי אפשר לו לעשות כן, יעלה כך לתורה. וכיון שברך אשר בחר בנו וכו', לא יאמר אחר כך, רק ברכת אשר קדשנו וכו' והערב נא וכו' עד לעמו ישראל, ויאמר יברכך וכו' (חיי אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 7:8"}}
{"id": "0ec203e092a4-0", "text": "משעלה עמוד השחר שהוא אור הנוצץ מן השמש במזרח, כיון שאז מתחיל זמן התפילה (שאם התפלל אז בדיעבד יצא), לכן אסור לאדם להתחיל במלאכה או להתעסק בעסקיו או לילך בדרך קדם שיתפלל, שנאמר, צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. צדק, זו תפלה שמצדיק לבוראו והדר וישם פעמיו לדרכי חפצו (סימן ע' פ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 8:1"}}
{"id": "514aee2b312b-0", "text": "ואסור לו לאכל או לשתות, שנאמר, לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קדם שתתפללו על דמכם. וכל האוכל או שותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר, ואתי השלכת אחרי גוך, אל תקרי גוך אלא גאך, אמר הקדוש ברוך הוא, לאחר שנתגאה זה, קבל עליו מלכות שמים. ואפלו לשתות קאפע או טה עם צוקר (סכר) וחלב, אסור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 8:2"}}
{"id": "514aee2b312b-1", "text": "ואיש זקן וחלוש שאינו יכול לעמד על נפשו עד עת יציאת הצבור מבית הכנסת, בפרט בשבתות וימים טובים שמאריכים הרבה, יותר טוב להתיר לו להתפלל שחרית בביתו בנחת ויקדש ויאכל איזה דבר (עין לקמן סימן עז סעיף טו), ואחר כך ילך לבית הכנסת ויכון לבו עם הצבור בתפלת שחרית ויתפלל אחר כך עמהם מוסף, ולא שישתה קאפע עם צוקר (סכר) וכדומה בלא קבלת על מלכות שמים תחלה (באר היטב סימן פט בשם לקט הקמח)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 8:2"}}
{"id": "514aee2b312b-2", "text": "אך לצרך רפואה, מתר לאכל ולשתות קדם התפלה, שאין בזה משום גאות. וכן אם אין בו יכלת לכון דעתו בתפלה בלי אכילה ושתיה, אם ירצה יכול לאכל ולשתות קדם התפלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 8:2"}}
{"id": "8b196012e601-0", "text": "יש אומרים, שאפלו אם קם בחצות הלילה אסור לו לטעם קדם שיתפלל, וכן נכון להחמיר. אך אם חלש לבו, מתר לו לאכל ולשתות איזה דבר לחזק גופו לתורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 8:3"}}
{"id": "a4e9e0ceb50f-0", "text": "מים וכן טה או קאפע בלא צוקר (סכר) ובלא חלב, מתר לשתות קדם התפלה אף לאחר שעלה עמוד השחר, כי אין באלו משום גאות. ואפלו בשבת ויום טוב שחיב בקדוש, מתר לשתות דברים אלו קדם התפלה ואין הקדוש מעכבו, כיון שקדם התפלה עדין לא הגיע זמן קדוש, דאין קדוש אלא במקום סעודה, דהינו סמוך לאכילה, והרי אי אפשר לו לאכל קדם תפלת השחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 8:4"}}
{"id": "9198472a730b-0", "text": "אסור להקדים לפתח חברו לקבל פניו ולתן לו שלום, ואפלו לומר לו צפרא דמרא טב (בל\"א, גוטען מארגען), שנאמר, חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא. כלומר, במה חשבתו לזה שהקדמת כבודו לכבודי. ואם פגעו דרך מקרה מצד הדין מתר לתן לו שלום, אך נכון לשנות בלשונו, כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים עד שיתפלל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 8:5"}}
{"id": "ea6eb039fa3a-0", "text": "אפלו ללמד, אסור לו להתחיל משעלה עמוד השחר. אך מי שהוא רגיל לילך לבית הכנסת ואין לחוש שיעבר הזמן, מתר לו. וכן מי שהוא לומד עם אחרים ואם לא ילמדו עתה יתבטלו מלמודם, מתר ללמד עמהם, כי זכות הרבים דבר גדול הוא. ובלבד שישגיחו שלא לעבר זמן התפלה (פ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 8:6"}}
{"id": "61977d475226-0", "text": "גדולה מצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כלן, שנאמר, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ציצית בגימטריא ת\"ר (עין טור). שמונה חוטים וחמשה קשרים, הרי תרי\"ג. לכן צריך כל איש להיות נזהר שיהיה לו טלית קטן שיהא מלבש בו כל היום. ויהיה של צמר רחלים לבן וגדול כשעור, דהינו שלשה רבעי אמה בארך וחצי אמה ברחב. ויש אומרים, אמה על אמה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:1"}}
{"id": "61977d475226-1", "text": "ויש אומרים, אמה על אמה. ואותם שעושים את הטלית קטן תפור מן הצדדים, צריכים לזהר שיהיה מכל צד פתוח רב הנראה לעינים, ואפלו על ידי קרסים לא יחבר. גם יהא כל אדם נזהר שיהיה לו טלית גדול בציצית שיתעטף בו בשעת תפלה. ויהדר שיהיה לו טלית נאה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:1"}}
{"id": "61977d475226-2", "text": "וכן כל המצות צריך לעשותן בהדור בכל מה דאפשר, דכתיב, זה אלי ואנוהו, ודרשינן, התנאה לפניו במצות וידקדק לקנות ציצית מאיש נאמן שיהיה בטוח שנעשו בטויה ובשזירה בפרוש לשמן וכמצותן. ותהיינה ארכות כשעור (סימן טו כ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:1"}}
{"id": "29afdd2a005e-0", "text": "מי שאי אפשר לו אלא בטלית של פשתן שאי אפשר לו לעשות בו ציצית של צמר משום אסור שעטנז, יש מי שאומר, דיעשה כנפות של עור ובהן ציצית של צמר. ויש חולקים עליו שלא לעשות כן (עין שע\"ת סוף סימן ט').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:2"}}
{"id": "9e1dd981ec4a-0", "text": "הנקב שמכניסים בו את הציצה לא יהיה רחוק משפת הבגד הן בארך הן ברחב יותר מן שלשה אגודלים. (יש אומרים שאגודלים אלו מודדים במקום הקצר שבאגודל, דהינו בראשו. ונכון להחמיר כן, עין שערי תשובה), כי למעלה משלשה אגודלים, לא מקרי כנף הבגד, אלא בגד. ואם עשה את הנקב למעלה משלשה אגודלים אף על פי שכשקושר את הציצה מושך את הקשר ומקמיט מן הטלית עד שבא הנקב למטה, מכל מקום פסול", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:3"}}
{"id": "9e1dd981ec4a-1", "text": "ואם לאחר שתלה את הציצה בנקב שהוא למעלה מן השעור חתך בנקב כדי שתתלה הציצה למטה משלשה, פסול משום תעשה ולא מן העשוי (כדלקמן סעיף ו'). וגם לא יהא הנקב קרוב לשפת הבגד בין בארך בין ברחב פחות מכשעור שיש מן הקשר האמצעי של אגודל עד סוף הצפרן, כי למטה מזה גם כן לא מקרי כנף אלא תחת הכנף. ואם היה הנקב רחוק כשעור אלא שעל ידי משיכת הקשר נקמטה שפת הטלית ואין בה כשעור, מכל מקום כשר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:3"}}
{"id": "9e1dd981ec4a-2", "text": "והחוטים שהם בשפת הטלית ואינם ארוגים, יש ספק אם נמדדים לשעור זה או לא. על כן צריכים לחתכם משם קדם קשירת הציצית (עין לקמן סעיף ו'). בטלית קטן נוהגים קצת לעשות שני נקבים זה אצל זה כמו צירי ומכניסים בשניהם את הציצית והן תלויות על הטלית מבחוץ.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:3"}}
{"id": "cef08ab97b5c-0", "text": "אם בשעת קשירת הציצית היה הנקב רחוק כשעור ואחר כך נקרע קצת הנקב או שפת הטלית עד שהציצה היא בפחות משעור הרחוק מהקצה, לא נפסלה בכך, כי לא הקפידה התורה שלא תהא הציצה תחת הכנף אלא בשעת עשיה, שנאמר, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו'. ומכל מקום לכתחלה טוב לעשות אמרא סביב הנקב (ועין לקמן סעיף י\"ז), וכן בשפת הטלית שלא יפחת משעור קשר אגודל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:4"}}
{"id": "8d2ff3c650d6-0", "text": "נוהגים לעשות בציצית חמשה קשרים כפולים שיש ביניהם ארבע חליות, דהינו שמכניס את הארבעה חוטים בתוך הנקב וקושרם בשני קשרים וכורך בחוט הארך הנקרא שמש שבע כריכות וחוזר וקושר שני קשרים ושוב כורך שמונה כריכות וקושר שני קשרים וכורך אחת עשרה כריכות וקושר שני קשרים וכורך שלש עשרה כריכות וקושר שני קשרים. ומהיות כי נוי ציצית הוא שיהיו כל החליות שוות בארכן, לכן בחליה הראשונה שהכריכות מעטות, ירחיקן זו מזו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:5"}}
{"id": "8d2ff3c650d6-1", "text": "ובחליה שניה, יקריבן קצת יותר. וכן בשלישית וברביעית. ושעור כל ארך הציצה, דהינו מן הקשר הראשון עד קצה החוטים, צריך להיות לכל הפחות שנים עשר אגודלים. והנוי הוא שיהיו כל החליות ביחד שליש והחוטים התלויים שני שלישים, על כן ידקדק שתהא כל חליה כרחב אגודל, ויהיו כל החליות ארבעה אגודלים והחוטים התלוים שמונה אגודלים. ואם הם ארכים יותר, יעשה החליות גם כן קצת ארכות יותר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:5"}}
{"id": "8d2ff3c650d6-2", "text": "טוב לדקדק לעשות כל הקשרים בארבעה חוטים שמצד זה עם ארבעה חוטים שמצד זה, שיהא כל חוט חלוק חציו לכאן וחציו לכאן (עין לקמן סימן יא סעיף י\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:5"}}
{"id": "b5778dbeda93-0", "text": "אם לא פסק את החוטים זה מזה אלא שלקח חוט אחד ארך מאד וכפלו לארבעה וכך הכניסם בתוך הנקב וקשרם ואחר כך פסקם, פסול, משום דכתיב, גדילים תעשה לך, ודרשינן, תעשה ולא מן העשוי. פרוש, דבעינן שיהיו הציצית בשעת עשיתן על הבגד כהלכה ולא שיהיו נעשות בפסול ואחר כך יכשרו על ידי מעשה שנמצאו עשויות כראוי, דזהו פסול", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:6"}}
{"id": "b5778dbeda93-1", "text": "וכן אם היתה הציצה עשויה כתקונה על בגד אחר ונקרע הבגד ורוצה לתת את הציצה כך בבגד אחר או אפלו בבגד זה, כגון שנפסק הטלית מן הנקב עד סופו ונפלה הציצה ורוצה להחזירה למקומה ולתפר את הטלית עד הנקב, זהו גם כן פסול משום תעשה ולא מן העשוי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:6"}}
{"id": "b5778dbeda93-2", "text": "וכן אם קשר את הציצית בשעה שהיה טלית זה פטור מציצית, כגון שהיה רבו תפור (עין לעיל סעיף א) ואחר כך התיר מן התפירות עד שרבו פתוח וחיב בציצית, אם ישארו הציצית כמו שהן, גם כן פסולות משום תעשה ולא מן העשוי, אלא צריך להתיר את הציצית ולחזר ולקשרן כהלכה. וכן כל כיוצא בזה (י' י\"א ט\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:6"}}
{"id": "f532214023c7-0", "text": "קדם שיתעטף בטלית יבדק את הציצית אם הן כשרות. וצריך לבדק גם את החוטים שהן בתוך הנקב ואת הכריכות וגם יפריד את החוטים שלא יהיו מהדקים זה בזה. ואם נשתהה לבא לבית הכנסת שבעוד שיפריד את הציצית ויבדקן, יתבטל מלהתפלל עם הצבור, אינו צריך לבדקן ולהפרידן (סימן ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:7"}}
{"id": "057ced8a13cb-0", "text": "כל המצות, מברך עליהן עובר לעשיתן, פרוש, קדם העשיה. ולאחר הברכה, תכף ומיד צריך לעשות את המצוה בלי הפסק. לכן אוחז את הטלית בשתי ידיו ויכון שצונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בציצית כדי שנזכר את כל מצותיו לעשותן, שנאמר, וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:8"}}
{"id": "057ced8a13cb-1", "text": "ויברך מעמד, להתעטף בציצית (הבית בפתח) ויעטף מיד את ראשו עד למטה מפיו, ואחר כך יעלה הכנפות על צוארו ויתעטף כעטיפת הישמעלים, ויעמד כך כדי הלוך ארבע אמות ויאמר הפסוקים, מה יקר וגו', ואחר כך יכול להסירו מעל ראשו. ונכון שלא לגרר את הציצית על הארץ, משום בזוי מצוה. לכן יגביהן. ויכול לתחבן תוך החגורה (סימן ח' כ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:8"}}
{"id": "f4e30c5b458f-0", "text": "אין מברכים על הציצית אלא ביום ולא בלילה. ולכתחלה יזהר שלא יברך עליהם עד שיהיה כל כך אור שיכיר בין תכלת ללבן. ואם לבש את הטלית קטן בעוד לילה ולא ברך עליו או שלבשו בעוד שלא היו ידיו נקיות ולכן לא ברך עליו, אזי כשהוא מברך על הטלית גדול, יכון בברכה זו גם על הטלית קטן. ומי שאין לו טלית גדול אם לובש את הטלית קטן ביום וידיו נקיות, יברך עליו, על מצות ציצית (הואו בפתח)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:9"}}
{"id": "f4e30c5b458f-1", "text": "ואם לובשו כשאינו יכול לברך עליו, אזי אחר כך כשהוא יום וידיו נקיות, יקח את הציצית בידיו ויברך, על מצות ציצית. ואם ישן בטלית קטן, לא יברך עליו אחר כך כלל. אך כשמברך על טלית גדול, יכון לפטרו (סימן ח' י\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:9"}}
{"id": "d4610ed5cdbb-0", "text": "הפושט טליתו ודעתו לחזר וללבשו מיד, אפלו הלך לבית הכסא, כשחוזר ולובשו, לא יברך עליו (כיון שמצד הדין מתר ללכת בו לבית הכסא, לכן לא הוי הפסק). אבל אם היתה דעתו שלא ללבשו מיד ונמלך וחזר ולבשו, צריך לברך עליו. ואם נפל טליתו ממנו שלא במתכון, אם מקצתו נשאר על גופו אף על פי שרבו נפל כיון שנשאר עליו קצת מן המצוה, אינו צריך לחזר ולברך כשמתקנו עליו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:10"}}
{"id": "d4610ed5cdbb-1", "text": "אבל אם לא נשאר כלום על גופו, אף על פי שאוחזו בידו, כיון דלא נשאר מהמצוה על גופו, דהא אין המצוה לאחז את הטלית בידו אלא להתעטף בו גופו, לכן צריך לברך כשחוזר ולובשו. ואם ארע לו כן בתפלתו במקום שאינו רשאי להפסיק, לא יברך אז, אלא ימתין עד שיוכל לברך ואוחז את הציצית בידו ומברך (סימן ח').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:10"}}
{"id": "6a98d70cec41-0", "text": "מתר לטל טלית של חברו באקראי בעלמא גם שלא מדעתו להתפלל בו ולברך עליו, משום דמסתמא ניחא לה לאנש דלעבד מצוה בממונה במקום שאין חסרון כיס. אבל לא יוציאו מן הבית שמנח שם, כי אולי חברו מקפיד על זה. ואם היה הטלית מקפל, יחזר ויקפלו. ובשבת לא יקפלו, דכיון שאין מקפלו משום אסור שבת, חברו מוחל לו. והשואל מחברו טלית רק לעלות בו לתורה, יש ספק אם לברך עליו. על כן יתכון שאינו רוצה לקנותו, ואז לכלי עלמא אינו צריך לברך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:11"}}
{"id": "6a98d70cec41-1", "text": "אבל על טלית הקהל אפלו אינו נוטלו רק לעלות לתורה, צריך לברך עליו, דהוי כשלו (י\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:11"}}
{"id": "071233ecbcb3-0", "text": "סתם צמר האמור בתורה ובפוסקים, הוא צמר רחלים ואילים. וטלית שהשתי הוא של צמר והערב הוא של צמר גפן או משי וכדומה או להפוך שהערב הוא של צמר והשתי הוא ממין אחר, ירא שמים לא יברך על טלית כזה, משום דיש אומרים דגם ציצית של צמר אינן פוטרין רק בגד שהוא ממינן. וכן טלית של משי והציצית הן של צמר, לא יברך עליו, אלא יברך תחלה על טלית של צמר ויתעטף בו ואחר כך יסירו ויתעטף בזה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:12"}}
{"id": "071233ecbcb3-1", "text": "אך אם גם הציצית הן של משי, יכולין לברך עליו. (ולא שכיחי במדינתנו ציצית של משי דהא ציצית בעינן טויה לשמה). ואם מקצת ציצית של משי ומקצתן של צמר, גרוע טפי, ואין לעשות כן (סימן ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:12"}}
{"id": "cbc4278555bc-0", "text": "ציצה שנפסק ממנה חוט מארבעת החוטין (שהן כפולים לשמונה) ונשאר ממנו כדי עניבה, דהינו ארבעה אגודלין (עין חיי אדם), או אם נפסקו שנים ונשאר מכל אחד ארבעה אגודלין, ושני חוטין הן שלמים כשעור, כשרה. אבל אם נפסקו שלשה חוטין, אפלו נשאר מכל אחד ארבעה אגודלין והחוט הרביעי הוא שלם, או שנפסק אפלו רק חוט אחד ולא נשאר ממנו ארבעה אגודלין, אף על פי ששלשה חוטין הן שלמים, מכל מקום פסולה (אם לא בשעת הדחק)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:13"}}
{"id": "cbc4278555bc-1", "text": "ולכן אם נפסק חוט אחד מן השמונה חוטין התלויין, אפלו נפסק לגמרי עד החליות פשיטא דכשרה, כיון שחוט זה אינו רק חצי חוט והרי יש עדין בחציו השני כדי עניבה ויותר. ואם נפסקו שני חוטין ולא נשאר מהן בכל אחד ארבעה אגודלין, אם יש לחוש שמא שני חוטין אלו הן חוט אחד, אם כן הציצה פסולה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:13"}}
{"id": "cbc4278555bc-2", "text": "אבל אם הוא בטוח שהן משני חוטין, כגון שבשעת קשירתן דקדק לקשר תמיד ארבעה ראשים שבצד זה עם הארבעה ראשים שבצד זה (כמו שכתבתי סוף סעיף ה) ועתה נפסקו שני ראשים מצד אחד של הקשר, אם כן הרי הן בודאי משני חוטין. וכיון שיש בכל חוט עדין שעור אגודלין ויותר בצד השני של הקשר ושני החוטין הן שלמים, הרי הציצה כשרה. אם נפסק חוט אחד במקום שהן תלוים בנקב, פסולה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:13"}}
{"id": "cbc4278555bc-3", "text": "זה שאמרנו שאם נפסק חוט אחד ונשאר ממנו כדי עניבה כשרה, זהו דוקא אם בשעת עשיה היו כל החוטין ארכין כשעור אלא שאחר כך נפסקו. אבל אם בשעת עשיה היה אפלו רק חוט אחד קצר רק משהו מן השעור, פסולה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:13"}}
{"id": "2988082b82c3-0", "text": "חוטי הציצית צריכין להיות שזורין. ואם איזה חוט נפרד משזירתו, אזי כל הפרוד נחשב כאלו נקצץ ואינו (סימן י\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:14"}}
{"id": "11bf904c61ea-0", "text": "טלית שיש בו ציצית ונחלק לשני חלקים, כמו שהוא שכיח בהרבה טליתים שלנו שהם מחברים משני חלקים, ולפעמים מפרידין אותו כדי לכבסו או לתקנו ואחר כך חוזרין ומחברין אותן בתפירה, כיון דמסתמא יש בכל חלק כדי להתעטף בו, על כן די אם יטל שתי הציצית מאיזה חלק שירצה. ולאחר שיחבר את הטלית, יחזר ויקשרם. אבל אם אין בכל חלק בפני עצמו כדי להתעטף בו, צריך להסיר כל הציצית (משום שכשנתפרדו החלקים, נפטר כל חלק מציצית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:15"}}
{"id": "11bf904c61ea-1", "text": "ולאחר ששוב נתחברו ונתחיב בציצית, אם ישארו בו הראשונות, פסול משום תעשה ולא מן העשוי כדלעיל סעיף ו). ואם בחלק אחד יש בו כדי עטוף ובחלק אחד אין בו כדי עטוף, יסיר את הציצית מחלק זה שאין בו כדי עטוף.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:15"}}
{"id": "327bff687525-0", "text": "אם נחתך או נקרע הכנף ונפרד לגמרי מן הטלית ואין בחתיכה זו שלשה גודלין על שלשה גודלין, יש אומרים שחתיכה זו אפלו לאחר שתפרה היטב אל הטלית, פסולה מלהטיל בה ציצית, דכיון שאין בה שלשה גודלין על שלשה גודלין, אין עליה שם בגד. ואפלו נתחברה עם הטלית, נחשבה כפרודה. ויש להחמיר כן. אבל אם אינו נפרד לגמרי מהטלית, כיון שנשאר מחבר מעט, מועלת התפירה שיהא נחשב בכלל הטלית. והציצית שיטיל בו אחר התפירה, כשרות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:16"}}
{"id": "327bff687525-1", "text": "ונוהגין לתפר חתיכת בגד בכנפי הטלית, משום דבהרבה בגדים אפלו חדשים, יש בהן חתיכות מחברות שאין בהן שלשה גודלין על שלשה גודלין, לכן נותנים במקום הטלת הציצית, חתיכה של שלשה גודלין על שלשה גודלין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:16"}}
{"id": "c0c51eca68b0-0", "text": "יש אומרים שבכל השטח של הכנף שראוי להטיל את הציצה, דהינו ממלא קשר גודל משפת הטלית עד שלשה גודלין, לא יהיה שם שום תפר אפלו משהו בחוט שהיה ראוי לעשות מחוטין כאלו ציצית לטלית זה, כגון אם הטלית של פשתן, לא יתפר שם בחוטי פשתן רק בחוטי משי וכדומה. ואם הטלית של משי, לא יתפרנו בחוטי משי. ואם הטלית של צמר, לא יתפרנו בחוטי צמר, אלא בשל משי וכדומה. ויש להחמיר בזה גם באמרא שעושין סביב הנקב לחזקו. וכל זאת אינו רק בחוט לבן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:17"}}
{"id": "c0c51eca68b0-1", "text": "אבל בחוט צבוע, אין לחוש (סימן ט\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:17"}}
{"id": "f0c83127f9a2-0", "text": "אם רוצה להסיר ציצית מן הטלית כדי לתלות בו ציצית אחרות יותר יפות או מפני שנפסק אחד מן החוטין ורוצה לתלות שלמות אף על פי שגם הראשונות עדין כשרות, מכל מקום מתר, כיון שאינו מבטל את הטלית מן הציצית ואדרבה יתלה בו ציצית יותר יפות. ויהא נזהר שלא ישליך את הראשונות למקום בזיון (סימן ט\"ו כ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:18"}}
{"id": "ed5dc152adaf-0", "text": "ואפלו ציצית שנפסלו והסירן מן הטלית, לא יזרקם לאשפה, משום בזוי מצוה. ויש מדקדקין לגנזם בספר ולעשות מהן סימן בספר, משום דאתעביד בהו מצוה חדא זמנא, לתעביד בהו מצוה אחריתא. וגם הטלית שנתישן ואינו לובשו עוד למצוה, לא יעשה בו תשמיש מגנה (סימן כא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:19"}}
{"id": "f73c4059ccaf-0", "text": "אם בא בשבת לבית הכנסת ומצא שנפסלה ציצה מן הטלית ואינו מוצא לשאל טלית אחר והוא מתביש לשבת בלא טלית, אזי כיון שאי אפשר לו היום לקשר ציצה אחרת, לכן משום כבוד הבריות, מתר לו ללבוש את הטלית כך ולא יברך עליו. במה דברים אמורים, כשלא נודע לו קדם שבת שנפסלה. אבל אם ידע קדם שבת שנפסלה, אסור ללבשו, דהיה לו לתקן מאתמול (יג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:20"}}
{"id": "43cf419577fe-0", "text": "הלובש בגד שהוא חיב בציצית בלא ציצית, הרי זה בטל מצות עשה. וצריכין להשגיח בקצת בגדים העשויין באפן שיש להם ארבע כנפות, צריכין לחתך קרן אחד שיהא עגל. אבל אם כפל את הקרן ותפרו בענין שנראה עגל, לא מהני, דכל כמה שלא חתכו עדין, מכלל הבגד הוא. וגדול ענש המבטל מצות ציצית. והזהיר במצות ציצית, זוכה ורואה פני השכינה (ח' י' כד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 9:21"}}
{"id": "5f1c8425f08d-0", "text": "מצות תפלין היא גם כן מצוה יקרה מאד, שכל התורה הוקשה לתפלין, שנאמר, למען תהיה תורת ה' בפיך. ומי שאינו מניח תפלין, הרי הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. ומי שמניח תפלין פסולין, לא בלבד שאינו מקים את המצוה, אלא שמברך כמה וכמה ברכות לבטלה שהוא עון גדול. ולכן ידקדק לקנות תפלין מסופר ממחה וירא שמים, וכן רצועות יקנה מאיש נאמן שהוא בטוח שנתעבדו לשמה מעורות טהורות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:1"}}
{"id": "5f1c8425f08d-1", "text": "ובעונותינו הרבים, רבה המכשלה במה שקונים תפלין ורצועות ממאן דהוא לפי שמוכרם בזול, והם פסולים. וכל ירא שמים יתן אל לבו, אם על מלבושיו וכליו הוא מהדר שיהו כתקונן, מכל שכן בחפצי ה' יתברך שמו, שלא יצמצם ויחוס על הכסף אלא יהדר לקנות אותן בודאי כשרים אף שמחירם רב, וישגיח עליהם שיהיו מתקנין ושחורים הבתים והרצועות. ויש למשח הרצועות תדיר בשמן שיהיו שחורים (ולא ימשחם בשמן דג הנקרא פישטראן כי הוא מדג טמא)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:1"}}
{"id": "5f1c8425f08d-2", "text": "ואם נתקלקלו התפלין אפלו רק במקצת או שנפסקו התפירות, יעשה מיד שאלת חכם אם הם כשרים וביותר יש לדקדק על הקרנות ובפרט בשל ראש שהוא שכיח מאד שמשתחקות ונעשו שם נקבים ונפסלו. וכן שכיח מאד שמחמת שנתישנו התפלין, נפרד קצת מהעור העליון של ראש ונפסל. וצריכין להשגיח על כל זה במאד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:1"}}
{"id": "5f1c8425f08d-3", "text": "וכל הזהיר במצות תפלין לנהג בהם קדשה שלא לדבר בהם דברי הבלים ושיחת חלין, מאריך ימים ומבטח שהוא בן עולם הבא, שנאמר, ה' עליהם (שנושאין עליהם שם ה' בתפלין) יחיו, ולכל בהן חיי רוחי, ותחלימני והחייני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:1"}}
{"id": "5f1c8425f08d-4", "text": "תפלין הוא לשון פלילה והוכחה (ולכן הלמ\"ד דגושה למלאת חסרון השניה), כי התפלין הן עדות והוכחה שהשכינה שורה עלינו, כמו שאמר הכתוב, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו', ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אלו תפלין שבראש שיש בה שי\"ן מהשם שדי. ולכן אין לכסות תפלין של ראש לגמרי עם הטלית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:1"}}
{"id": "0e3e71f48e09-0", "text": "זמן הנחתן בבקר, משיראה את חברו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו. אחר שלבש את הטלית, מניח את התפלין. והא דמקדימין את הציצית לתפלין, משום דמצות ציצית תדירה יותר, שנוהגת בין בחל בין בשבת ויום טוב, ומצות תפלין אינה נוהגת אלא בחל, וקימא לן, תדיר ושאינו תדיר, תדיר קדם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:2"}}
{"id": "0e3e71f48e09-1", "text": "ואם פגע תחלה בתפלין, אף על פי שהן בתוך כיסן, צריך להניחן תחלה ואחר כך יתעטף בטלית (כתוב בחיי אדם), משום דאין מעבירין על המצות, דכתיב, ושמרתם את המצות, קרי בה, את המצות, מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה (כ\"ה ל').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:2"}}
{"id": "9d42001e4feb-0", "text": "כתיב והיה לאות על ידכה (בפרשת והיה כי יביאך), מדכתיב ידכה בה\"א דרשו רבותינו זכרונם לברכה, דהינו יד כהה זו שמאל שהיא תשה וכהה. ויניחה שם במקום שהבשר הוא גבוה, שנאמר, ושמתם את דברי אלה על לבבכם, שתהא שימה כנגד הלב, ולכן יניחה שמה ויטה אותה מעט לצד הגוף, שכשיכוף הזרוע למטה, תהיה כנגד לבו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:3"}}
{"id": "9d42001e4feb-1", "text": "והא דכתיב בתפלין של ראש בין עיניך, קבלו רבותינו זכרונם לברכה, שאין זאת בין עיניך ממש, אלא כנגד בין עיניך, ומקומה הוא ממקום שהשערות מתחילין לצמח ונמשך מקומה למעלה עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס, דהינו שקצה התתורא שלמטה לא תהא למטה ממקום התחלת צמיחת השערות, וקצה המעברתא שלמעלה, לא תהא למעלה ממקום שמחו של תינוק רופס. וצריך לזהר מאד שתהא מנחת במקומה הראוי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:3"}}
{"id": "9d42001e4feb-2", "text": "ואם מניח אפלו מקצתה על המצח במקום שאין שערות גדלות או אפלו הניחה כלה במקום שער אלא שהיא מן הצד ולא כנגד בין העינים, לא עשה את המצוה וברך לבטלה. והקשר יהא מנח כנגדו מאחורי הראש למעלה בגבה הערף שהוא סוף הגלגלת במקום שער שהוא כנגד הפנים ולא יטה לכאן או לכאן. וצריכה שתהא מהדקת בראשו. והנה כשהבית עם המעברתא רחבים, קשה שתהא מהדקת כראוי, וצריכין לזהר בזה מאד (כ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:3"}}
{"id": "668ebda6624d-0", "text": "מניחין את התפלין מעמד. לא ינער את התפלין מן התיק, משום בזוי מצוה, אלא יקחם בידו, מניח תחלה של יד. וקדם שמהדק את הקשר, מברך להניח תפלין (הה\"א בקמץ והלמ\"ד של תפלין דגושה), ומהדק את הקשר ועושה שבע כריכות על ידו ואחר כך מניח תכף של ראש. וקדם שמהדקה על ראשו, מברך על מצות תפלין (הוא\"ו בפתח), ומהדקה על ראשו ואומר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (עין פרי מגדים)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:4"}}
{"id": "668ebda6624d-1", "text": "והטעם שצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הוא מפני שיש ספק בברכה זאת (ע\"ל סימן ו' סעיף ד). ומפני שיש ספק בברכה זאת, לכן יש גם כן ספק אם השומע יענה אמן או לא (פרמ\"ג). על כן נראה לי כי טוב לברך ברכה זאת בלחש. לאחר שהניח של ראש, עושה ברצועה של יד, שלש כריכות על האצבע האמצעית, אחת בפרק האמצעי, ושתים בפרק התחתון (כ\"ה כ\"ז כ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:4"}}
{"id": "601e530b94fc-0", "text": "אפלו אם ארע לו שהוציא מן הכיס של ראש תחלה, צריך להעביר על המצוה ויניחה מתוך ידו ויכסה אותה באיזה דבר, ויניח תחלה של יד. דכיון דקדימת של יד לשל ראש הוא מן התורה, שנאמר, וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך לפיכך אין משגיחין על העברת המצוה בזה (כ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:5"}}
{"id": "9ce93bcd2634-0", "text": "לא יהא דבר חוצץ בין תפלין לבשרו, לא שנא של יד, לא שנא של ראש, ושערות קצרות לא הוין חציצה, שדרכן בכך. אבל אותן המגדלין בלוריות, מלבד שהוא דרך שחץ וגאוה ויש בזה אסור (עין סימן ג' סעיף ב), יש עוד אסור משום הנחת תפלין, דכיון שגדולים הרבה, הוין חציצה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:6"}}
{"id": "aca724a49047-0", "text": "יזהר בתפלה של יד שלא יזיז הקשר מן הבית (וגם כשהן בתוך כיסן צריכין לזהר בזה). והיו\"ד של הקשר תהיה לצד הלב. המעברתא אשר בה הרצועה תהיה לצד מעלה והבית לצד מטה. ובשעת הדחק כגון אטר שהוא מניח בימין ועתה אין לו תפלין אלא שאולין ממי שמניח בשמאל (וכן אפכא) ואינו יכול לשנות את הקשר, ואם כן אם יניח תפלין באפן זה, המעברתא לצד מעלה והבית לצד מטה, תהיה היו\"ד עם הקשר לצד חוץ", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:7"}}
{"id": "aca724a49047-1", "text": "על כן יהפך ויניחה שהמעברתא תהיה לצד מטה והבית לצד מעלה, כדי שתהיה היו\"ד והקשר לצד הלב (כ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:7"}}
{"id": "ceadee5c62e6-0", "text": "אסור להפסיק בשיחה בין של יד לשל ראש. ואפלו לרמז בעיניו ולקרץ באצבעותיו, אסור, שנאמר והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, צריך זכירה, שיהיה תכף תפלה של ראש לשל יד, כדי שתהיה הויה אחת לשתיהן. ואפלו אם שומע קדיש או קדשה, לא יפסיק אלא ישתק ויכון למה שאומרים הקהל. אך אם שומע שאחד ברך ברכת להניח תפלין, יכול לענות אמן, שהרי אמן הוא האמנת הדברים שהוא מאמין במצות תפלין, והוי כמו הויה אחת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:8"}}
{"id": "ceadee5c62e6-1", "text": "בתפלין דרבנו תם גם כן אסור להפסיק בין של יד לשל ראש. אך לקדיש ולקדשה, יכול להפסיק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:8"}}
{"id": "466f71ca992f-0", "text": "אם טעה והפסיק, ימשמש בשל יד ויברך שנית להניח תפלין, ויחזק את הקשר ואחר כך יניח של ראש ויברך עליה. ואם הפסיק לצרך התפלין, אינו צריך לברך שנית על של יד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:9"}}
{"id": "4dfa6b052a9b-0", "text": "יכון בהנחת תפלין שצונו הקדוש ברוך הוא להניח תפלין שיש בהם ארבע פרשיות שכתוב בהן יחוד שמו יתברך ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המח, כדי שנזכר תמיד נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות כרצונו. וישעבד לו את הנשמה שהיא במח וגם הלב שהוא עקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכר את הבורא וימעיט הנאותיו, ויקים ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:10"}}
{"id": "4dfa6b052a9b-1", "text": "ולכן כתיב בתפלין, בין עיניך (כ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:10"}}
{"id": "c99b7a927308-0", "text": "תפלין של יד ושל ראש, שתי מצות הן ואינן מעכבות זו את זו. שאם אין לו אלא אחת או שמחמת איזה אנס אינו יכול להניח אלא אחת, מניח אחת. אם מניח של יד, מברך להניח תפלין לבד. ואם מניח של ראש, מברך עליה להניח תפלין וגם על מצות תפלין, ואומר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (כ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:11"}}
{"id": "a7a8759d6a04-0", "text": "אטר גמור אפלו נעשה אטר מחמת שהרגיל את עצמו כן, מכל מקום יניח בימין של כל אדם שהיא שמאלו. ואם עושה כל מלאכה בימין רק שכותב בשמאל או בהפוך, היד שכותב בה היא חשובה ימין ויניח התפלה בידו השניה. ואם שולט בשתי ידיו, מניח בשמאל של כל אדם. וכן אם לא נולד אטר כלל אלא שלאחר כך הרגיל את עצמו לכתב בשמאל ועושה כל מלאכתו בימינו, מניח בשמאל של כל אדם (כ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:12"}}
{"id": "d0ce6d712fe4-0", "text": "שעור רחב הרצועות בין של ראש בין של יד, לא פחות מארך שעורה. ושעור ארכן של ראש מימין ומשמאל, עד הטבור או למעלה ממנו מעט. ויש אומרים, דשל צד ימין תגיע עד המילה (שמושא רבה) וכן נכון להחמיר לכתחלה. ושל יד, כדי שיהדקה ויעשה בה שבע כריכות על הזרוע ושלש כריכות על האצבע ויחזקה. ואם נפסקה הרצועה בין של ראש בין של יד, יעשה שאלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:13"}}
{"id": "2c0be0827ec4-0", "text": "יזהר שיהיו הרצועות בצד השחור לחוץ. ואם ארע לו שנתהפכה הרצועה שסביב ראשו או סביב זרועו בצד הלבן לחוץ, יתענה או יפדה בצדקה. וכן אם נפלו לו התפלין לארץ בלא נרתיקן, יש לו גם כן להתענות. אבל אם נפלו בנרתיקן, אינו צריך להתענות אלא יתן איזה דבר לצדקה (ר\"ס כז מ מד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:14"}}
{"id": "d93b73ab4120-0", "text": "אם הסיר את התפלין מפני שצריך ללכת לבית הכסא, כשחוזר צריך לחזר ולברך עליהן. ואם עומד בברכות של קריאת שמע, דהינו מן ברכת יוצר אור ולהלן, לא יפסיק בברכות שעל התפלין אלא יניחן בלא ברכות, ולאחר תפלת שמונה עשרה ימשמש בהם ויברך עליהן (רסכ\"ה ועין סכ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:15"}}
{"id": "9abac5910568-0", "text": "כל זמן שהתפלין עליו, לא יסיח דעתו מהן כלל, חוץ מבשעת תפלת שמונה עשרה ותלמוד תורה. אסור לאכל בהן סעודת קבע. אבל אכילת ארעי, מתר לאכל בהן. ולישן אפלו שנת ארעי אסור בהן (כ\"ח ממ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:16"}}
{"id": "f64c6cbebb20-0", "text": "חיב אדם למשמש בתפלין בכל שעה ושעה שנזכר בהם, שעל ידי זה לא יבוא לידי הסח הדעת גמור. וימשמש תחלה בשל יד, ואחר כך בשל ראש. ומנהג יפה למשמש בהן כשמזכיר מצותן בקריאת שמע. כשאומר וקשרתם לאות על ידך, ממשמש בשל יד ונושק. וכשאומר והיו לטטפת בין עיניך, ממשמש בשל ראש ונושק (כ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:17"}}
{"id": "1bd91a045185-0", "text": "מעלין בקדש ולא מורידין. ותפלה של ראש, קדשתה גדולה משל יד, לפי שיש בה ארבעה בתים וגם השי\"ן. ולכן רצועה שהיתה בשל ראש, אסור לעשותה לשל יד. אבל משל יד, מתר לעשותה לשל ראש. וכן רצועה של יד שנפסקה למעלה אצל הקשר ורוצה להפכה שיעשה עתה הקשר בקצה האחרון, אסור, אלא צריך לעשות הקשר בהקצה שנפסקה שם (עין בשערי תשובה). וכן ברצועה של ראש, אסור להפך מה שהיה בתוך הקשר שיהיה חוץ לקשר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:18"}}
{"id": "1bd91a045185-1", "text": "כיס שעשאו להחזיק בו תפלין וגם החזיקן בו, שוב אסור להשתמש בכיס זה דבר של חלין (מ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:18"}}
{"id": "2f1a549412d0-0", "text": "אין לחלץ את התפלין עד אחר קדשת ובא לציון כשאומר יהי רצון שנשמר חקיך (עין א\"ר). ובמקום שנוהגין שביום קריאת ספר תורה אין מחזירין את הספר תורה עד אחר קדשת ובא לציון, אין חולצין את התפלין עד שיחזירו את הספר תורה להיכל. סימן לדבר, ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם. וביום שיש מילה, אין לחלץ עד אחר המילה. בראש חדש חולצין קדם תפלת מוסף. בחל המועד סכות, כלם חולצין קדם הלל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:19"}}
{"id": "2f1a549412d0-1", "text": "ובחל המועד פסח, הצבור חולצין קדם הלל, והשליח צבור אחר הלל (כ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:19"}}
{"id": "b531b8332a46-0", "text": "חולצין מעמד. מסיר את הכריכות מן האצבע ושתים או שלש כריכות מהזרוע. וחולץ תחלה של ראש ואחר כך חולץ של יד, משום דכתיב, והיו לטטפת בין עיניך, ומדכתיב והיו לשון רבים, דרשו רבותינו זכרונם לברכה, כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ולכן מניחין תחלה של יד וחולצין תחלה של ראש, שכל זמן שיש עליו של ראש, תהיה עליו גם של יד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:20"}}
{"id": "b531b8332a46-1", "text": "ויש לחלץ של ראש ביד שמאל שהיא יד כהה כדי להראות שקשה עליו חליצתן, מפני שהמצוה היא שיהיו עליו תפלין כל היום, אלא שמפני שאין לנו גוף נקי, חולצין מיד לאחר התפלה. ולא יחלץ את התפלין לא בפני ספר תורה ולא בפני רבו אלא יסלק עצמו לצדדים מנהג חכמים לנשק את התפלין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן. אין להסיר את הטלית עד לאחר חליצת התפלין (כ\"ה ס\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:20"}}
{"id": "7a8fe1d88818-0", "text": "יניח את התפלין בתוך הכיס שלהן, באפן שידע למחר להוציא תחלה של יד. אבל לא יניח של יד על של ראש, כיון דשל ראש קדשתו גדולה משל יד, אלא יניחם זו אצל זו, ויניח הכיס עם התפלין בתוך כיס הטלית למטה והטלית למעלה, כדי שיפגע בטלית תחלה (כ\"ה כ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:21"}}
{"id": "5d36e718d970-0", "text": "מי שאין לו תפלין והצבור מתפללין, מוטב שיתעכב עד לאחר תפלת הצבור לשאל לו תפלין מאחר, כדי שיקרא קריאת שמע ויתפלל שמונה עשרה בתפלין, ממה שיתפלל עם הצבור בלא תפלין. אבל מי שמתירא שמא יעבר זמן קריאת שמע עד שימצא תפלין, קורא קריאת שמע בלא תפלין. ואם מתירא. שמא יעבר גם זמן תפלה, מתפלל גם כן, וכשימצא אחר כך תפלין, יניחן בברכות ויאמר בהם איזה מזמור או יתפלל בהם מנחה (ועין לקמן סימן יד סעיף ח)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:22"}}
{"id": "5d36e718d970-1", "text": "אבל לילה לאו זמן תפלין הוא, ואסור להניחן בלילה. מתר לקח תפלין של חברו גם שלא בידיעתו להניחן ולברך עליהן, כמו שכתבתי בסימן שלפני זה סעיף י\"א לענין טלית (י\"ד ל' ס\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:22"}}
{"id": "102dabe77474-0", "text": "תפלין צריכין גוף נקי. וצריכין לזהר שלא להפיח בהם (ועין לעיל סימן יב ס\"ד). חולה מעים אפלו אין לו צער, פטור מן התפלין, מפני שאינו יכול לשמר את עצמו בנקיות כראוי. ואם נראה לו שיכול להיות בגוף נקי בשעת קריאת שמע ותפלת שמונה עשרה, יניחם אז. אבל שאר חולה, אם מצטער בחליו ואין דעתו מישבת עליו מפני צערו, פטור, מפני שאסור להסיח דעתו מהן. ואם לאו, חיב (סימן לח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:23"}}
{"id": "65cc979c4f33-0", "text": "קטן היודע לשמר תפלין שלא יפיח בהן ושלא יישן בהן, אביו חיב לקנות לו תפלין שיניחן. ועכשו נתפשט המנהג שמתחיל הקטן להניח תפלין שנים או שלשה חדשים קדם שנעשה בן שלש עשרה שנה (לז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:24"}}
{"id": "a8304f3b45f5-0", "text": "בענין הנחת תפלין בחל המועד, יש מחלקת הפוסקים וחלוקי מנהגים. יש מקומות שאחזו כדעת הפוסקים שלא להניחן. ויש מקומות נוהגין כדעת הפוסקים להניחן אלא שאין מברכין עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו שאר ימות השנה. ויש נוהגין להניחן בלא ברכות (ויש לכון שאם חל המועד לאו זמן תפלין תהיינה כרצועות בעלמא, פרמ\"ג). ואף על פי שאינו מברך, מכל מקום אסור להפסיק בין של יד לשל ראש. אך לקדיש ולקדשה פוסק (סימן כה לא)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:25"}}
{"id": "a8304f3b45f5-1", "text": "וצריכין לזהר שהמתפללים בבית כנסת אחד, לא יהיו קצת מניחין וקצת אין מניחין (כן נראה דבזה ודאי אכא משום לא תתגודדו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:25"}}
{"id": "7ce336b7902d-0", "text": "תפלין שהחזקו בכשרות, מן הדין כל זמן שהבית שלם, גם הפרשיות הרי הן בחזקתן ואינן צריכין בדיקה. ומכל מקום נכון לבדקן, מפני שלפעמים מתקלקלין מן הזעה. ואם אינו מניח אותן אלא לפרקים, צריכין בדיקה שתי פעמים בכל שבע שנים, כי יש לחוש שמא נתעפשו. וכן אם נקרע הבית, צריכין גם הפרשיות בדיקה. וכן אם נשרו במים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:26"}}
{"id": "7ce336b7902d-1", "text": "וכן אם נשרו במים. ומכל מקום אם אין לו מי שיודע לבדקן ולחזר לתפרן, יניחן כך בלא בדיקה, שלא יתבטל ממצות תפלין (סימן לט), אבל לא יברך עליהם (פרי מגדים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 10:26"}}
{"id": "c80e74d6f9b5-0", "text": "מצות עשה לקבע מזוזה בכל פתח. ואפלו יש לו כמה חדרים ולכל חדר כמה פתחים העשויים לכניסה ויציאה, אף על פי שהוא רגיל רק באחד מהם, מכל מקום כלם חיבים במזוזה. ואפלו אם נתמעטו הדיורים ואינו צריך עתה רק לפתח אחד, מכל מקום כלם חיבים. אך אם יש איזה פתח שאינו עשוי אלא להכניס דרך שם איזה משא לפרקים ויש שם פתח אחר לכניסה ויציאה, אזי הפתח העשוי רק להכניס משאות, פטור (יו\"ד סימן רפה רפו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:1"}}
{"id": "cb644d3dfcba-0", "text": "גם שערי חצרות ומבואות ועירות ומדינות, חיבין במזוזה, שנאמר, ובשעריך (ועין לקמן סעיף טז) (שם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:2"}}
{"id": "a7f427cca929-0", "text": "צריך לקבעה בימין הנכנס. ואם קבעה בשמאל, פסולה, וצריך להסירה ולקבעה בימין ויברך עליה. ואין חלוק בזה בין אטר לאינו אטר (רפט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:3"}}
{"id": "d91a492931fb-0", "text": "שני בתים אשר לכל אחד יש פתח לרשות הרבים או לחצר, ובמחיצה אשר ביניהם יש גם לכל אחד פתח לרשות הרבים או לחצר, והשתא יש להסתפק בפתח זה באיזה צד יתן את המזוזה אזלינן בזה בתר הכר ציר. פרוש, במקום שנעשים הצירים להדלת שהדלת נפתחת לתוכו, זהו עקר הבית, ונותנים את המזוזה בצד הימין שנכנסים לתוכו. ודוקא כששני הבתים שוים בתשמישם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:4"}}
{"id": "d91a492931fb-1", "text": "אבל אם אחד הוא עקר תשמישו, בזה לא אזלינן בתר הכר ציר, אלא לעולם נותנין את המזוזה בצד הימין שנכנסים להבית אשר עקר תשמישו שם, אפלו הדלת נפתחת לתוך השני.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:4"}}
{"id": "2c9d50267ad6-0", "text": "מקומה מתחלת שליש העליון של גבה השער. קבעה למעלה מזה, כשרה, והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח. קבעה למטה משליש העליון, צריך להסירה ולקבעה כראוי ובברכה. ואם קבעה בטפח העליון, יסירה גם כן ויקבעה כראוי, אבל לא יברך. ויש לקבעה בטפח הסמוך לחוץ. ואם שנה בזה, אינו מעכב (רפ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:5"}}
{"id": "cf82a75ab735-0", "text": "כיצד קובעה, כורכה מסופה לראשה, דהינו מאחד כלפי שמע, ומניחה בשפופרת או בשאר דבר וקובעה במסמרות במזוזת הפתח באלכסון. ויהא ראשה דהינו שמע כנגד הבית ושטה האחרונה לצד חוץ. ואם מזוזת הפתח אינה רחבה, יקבענה זקופה, וזה טוב יותר מלתתה אחורי הדלת. אם לא קבעה אלא תלאה, פסולה. ולכן צריך לזהר למסמרה למעלה וגם למטה שלא תהא תלויה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:6"}}
{"id": "af25f6879ade-0", "text": "קדם שקובעה, יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבע מזוזה. ואם קובע כמה מזוזות, די בברכה אחת לכלן. אם נפלה המזוזה מעצמה וחוזר וקובעה, צריך גם כן לברך, אבל אם הוא הסירה כדי לבדקה, יש להסתפק אם צריך לברך (סימן רפ\"ט ופתחי תשובה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:7"}}
{"id": "bf4be511d144-0", "text": "בקצת שערים יש פתח קטן אצל השער הגדול, ודרך הפתח הקטן יוצאים ונכנסים, והשער אינו נפתח רק לפרקים. וכיון שהם שני פתחים וביניהם עמוד רחב טפח, חיבין בשתי מזוזות (רפ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:8"}}
{"id": "d8bfbb5539fb-0", "text": "במקום שיש לחוש שמא יגנבו אותה, אם אפשר לו יחפר חפירה במזוזת הבית ויניחנה שמה. אבל לא יעמיק לחפר טפח, כי שם לא הוי על מזזות ביתך, רק תוך מזוזה ופסולה, עוד צריך לזהר שיהא על כל פנים נכר מקום המזוזה. ואם אי אפשר לו לחפר בתוך מזוזת הבית, יש לסמך בשעת הדחק לקבעה בפנים אחורי הדלת, ודוקא במזוזה עצמה ולא בכתל (עין חכ\"א וב\"א). ולא ירחיקה מחלל הפתח טפח, כי אז פסולה (רפ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:9"}}
{"id": "8acf4dc5199b-0", "text": "אין הבית חיב במזוזה אלא אם כן יש בו ארבע אמות על ארבע אמות. ואם אין בו ארבע אמות על ארבע אמות אבל יש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות, כגון שארכו יתר על רחבו או שהוא עגל, יש אומרים דחיב, ויש אומרים דפטור (רפ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:10"}}
{"id": "84f91fb43b66-0", "text": "אין הפתח חיב במזוזה אלא אם יש לו שתי מזוזות (פפאסטען טיר שטאק) גבוהות לכל הפחות עשרה טפחים ומשקוף על גביהן. ואפלו אין המזוזות מעצים או מאבנים אחרים רק שכותלי הבנין בעצמו הם המזוזות ועליהן תקרה, גם כן חיב, ואם אין לבית אלא מזוזה אחת, כגון שמצד האחד עובר הכתל להלן, כזה, אם היא מצד שמאל, פטורה. ואם היא מצד ימין, יש ספק אם חיבת או לא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:11"}}
{"id": "84f91fb43b66-1", "text": "ויש לקבעה בלא ברכה, או שיקבעה לאחר שיקבע בפתח המחיב, ויברך ויפטר גם את זאת. וכן בכל מקום שיש ספק, יעשה כן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:11"}}
{"id": "9d2d2aab9125-0", "text": "יש לו שתי מזוזות ואין לו משקוף אלא שיש עליהן כפה כמין קשת או אפלו גם מזוזות אין לו אלא שהכפה מתעגלת מן הארץ, אם יש בגבה עשרה טפחים רחב ארבעה טפחים, חיב (עין ט\"ז). ואותן החנויות שעושין מזוזה אחת מן הקרקע עד המשקוף ומזוזה אחת שאינה מגיעה עד המשקוף רק שכונסין את הכתל לערך אמה או יותר [כזה], אם המזוזה שהיא גבוהה עד המשקוף היא מימין הכניסה, נותן את המזוזה באותה המזוזה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:12"}}
{"id": "9d2d2aab9125-1", "text": "ואם המזוזה הקטנה היא מימין הנכנס, אם היא גבוהה עשרה טפחים, נותן את המזוזה בה. ואם אינה גבוהה עשרה טפחים, נותנה במקום הרחב (סימן רפ\"ז ובסד\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:12"}}
{"id": "fa1b20599b43-0", "text": "יש אומרים דאפלו אין דלתות לפתח, חיב במזוזה. ויש אומרים דבעינן דוקא דלת. ולכן לא יקבע את המזוזה עד שיתלה מקדם את הדלת. ולא יקבע אותה תחלה ואחר כך יתלה את הדלת, משום דבעינן תעשה ולא מן העשוי (עין לעיל סימן ט' סעיף ו').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:13"}}
{"id": "942caeb7a394-0", "text": "בית שאינו עשוי לדירה בקביעות, פטור. לפיכך סכת החג בחג, פטור (ועין לקמן סימן קל\"ד סעיף ח'). וכן אותן חניות שעושין ביומא דשוקא לימי משך היריד ואחר כך מפרקין אותן או שנשארים בלי שום תשמיש, פטורין. אבל החניות הקבועות בסחורה, חיבות במזוזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:14"}}
{"id": "423abb8f46d1-0", "text": "אכסדרה שיש לה שלש מחיצות ותקרה על גביהן ופרוצה ברביעית, אף על פי שיש לה שם שתי פצימין כמו צורת הפתח, פטורה ממזוזה, מפני שהפצימין לא נעשו משום מזוזות אלא כדי להעמיד התקרה. אבל אם יש לה מחיצה גם ברוח רביעית, אף על פי שהמחיצות נמוכות ואינן מגיעות עד התקרה, ואף על פי שהן עשויות חלונות חלונות, חיבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:15"}}
{"id": "8c7133617ebf-0", "text": "בית שער, והוא בית קטן שאצל שער החצר שהשומר יושב שם, ומרפסת (גאניג) שהיא דרך לעלות בה לעליה, והגנה והדיר, פטורין ממזוזה, כיון שאין עשויין לדירה ואם יש בית החיב במזוזה פתוח לאחד מאלו או לאכסדרה, חיבים אף בפתח שנכנסים להם מרשות הרבים, ולכן שערי חצרות ושערי מבואות ושערי מדינות ועירות כלם חיבים במזוזה כיון שבתים החיבים במזוזה פתוחים לתוכן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:16"}}
{"id": "8c7133617ebf-1", "text": "אפלו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה (אפלו תשעה החיצונים הם בגונא דפטורים) אם הפנימי חיב במזוזה כלם חיבים. ולכן שער הפתוח מן הגנה לחצר, חיב במזוזה (רמב\"ם). ויש אומרים דבית שער ומרפסת, חיבים אפלו אין בית פתוח להם. ויש לקבעה בלא ברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:16"}}
{"id": "1beb1eb60ae8-0", "text": "בית המרחץ וברסקי ובית הטבילה פטורין, מפני שאינם לדירת כבוד. אבל רפת בקר וחדר שמגדלים בו עופות ובית התבן והעצים ואוצרות של יין או של שאר משקין, אם יש להם שעור בית, חיבים. ויש פוטרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:17"}}
{"id": "b8558de63b29-0", "text": "במקום שתינוקות מצויים או שלפעמים רוחצין שם או שמשתינים שם, יכסה את המזוזה. ודוקא בהזדמנות דרך ארעי, סומכים על הכסוי. אבל לקבע שם תשמיש בזיון להעמיד שם כלי לשופכין, אין לסמך על הכסוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:18"}}
{"id": "fe035cc7a9e1-0", "text": "בית וכן חצר שגם גוי דר שם, פטור (רפ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:19"}}
{"id": "ff5cc39e79cf-0", "text": "מרתף (קעללר) שהמזוזות עם הפתח שוכבים בארץ, פטור, דלא נקרא מזוזה אלא כשעומדת (נודע ביהודה תנינא סימן קפ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:20"}}
{"id": "151a3d6243cd-0", "text": "השוכר בית בחוצה לארץ, פטור ממזוזה שלשים יום, דלא הוי דירת קבע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:21"}}
{"id": "80a20c5ecfcd-0", "text": "היוצא מן הבית וישראל אחר נכנס לדור שם, לא יטל הראשון את המזוזות אלא יניחן והשני ישלם לו עבורן (רצ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:22"}}
{"id": "6981a53a75bd-0", "text": "חיב אדם להזהר מאד במצות מזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא, יפגע ביחוד השם, שמו של הקדוש ברוך הוא, ויזכר אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע כי אין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:23"}}
{"id": "6981a53a75bd-1", "text": "אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל מי שיש לו תפלין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, מחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים והן הן המלאכים שמצילין אותו מלחטא, שנאמר, חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה, בעון מזוזה, בניו ובנותיו מתים קטנים. וכל הזהיר במזוזה יאריכו ימיו, שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם (סימן רפ\"ה ובטור וברמב\"ם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:23"}}
{"id": "0248e3d2556c-0", "text": "ולפי שהמזוזה היא להזכיר יחוד שמו יתברך, לכן כשיצא מפתח ביתו וכן כשנכנס ינשק אותה. אבל לא יניח את היד על המזוזה עצמה אלא יזהר שיהיה זכוכית על השם (תשובת רבינו עקיבא איגר זצ\"ל סימן נ\"א ע\"ש. עין בספרי קה\"ס מה\"ת חקירה י\"ט). וכשיוצא מביתו ומניח ידו על המזוזה יאמר, ה' שומרי ה' צלי על יד ימיני, ה' ישמר צאתי ובואי מעתה ועד עולם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:24"}}
{"id": "174679859204-0", "text": "מזוזת היחיד נבדקת שתי פעמים בשבע שנים, ושל רבים (שאין להטריח עליהם) נבדקת שתי פעמים ביובל (עין רא\"ש הלכות תפילין) (רצ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 11:25"}}
{"id": "43e383f9962a-0", "text": "כתיב, הכון לקראת אלהיך ישראל, פרוש שיכין את עצמו לפני השם יתברך, שילביש את עצמו במלבושי כבוד כשהולך להתפלל כמי שהולך לפני שר נכבד. ואפלו אם מתפלל בביתו ביחידות ילביש את עצמו כראוי. ובמקומות שנוהגין לילך בחגורה, אסור להתפלל עד שיחגר את עצמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:1"}}
{"id": "2f7bfdb78d2e-0", "text": "טוב לתן צדקה קדם התפלה, שנאמר אני בצדק אחזה פניך. גם יקבל עליו קדם כל תפלה מצות ואהבת לרעך כמוך, ויכון לאהב את כל אחד מישראל כנפשו, כי אם חס ושלום יש פרוד לבבות ישראל למטה אזי גם למעלה אין התאחדות אבל התאחדות בגופיהם שלמטה גורם התאחדות ודבקות נפשותיהם למעלה, ועל ידי זה גם תפלותיהם מתאחדות. ואז בהיות תפלותיהם כלולות יחד, היא רצויה לפניו יתברך שמו (סימן צ\"ב ובסידור).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:2"}}
{"id": "1a50abb160ee-0", "text": "כתיב, שמר רגליך כאשר תלך אל בית האלהים, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, דרגליך הינו הנקבים שאצל הרגלים. ולכן צריך לבדק את עצמו קדם התפלה אם אינו צריך לעשות צרכיו. ואם מרגיש עצמו אפלו קצת הרגשה לצרכיו, אסור לו להתפלל. ואפלו בדברי תורה אסור כל זמן שגופו משקץ עד שינקה את עצמו. ובדיעבד אם התפלל כשהוא נצרך לנקביו, אם הוא משער בעצמו שהיה יכול להעמיד את עצמו שעור הלוך פרסה (שעה וחמש), תפלתו תפלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:3"}}
{"id": "1a50abb160ee-1", "text": "ואם לאו, אפלו בדיעבד אם התפלל, תפלתו תועבה וצריך לחזר ולהתפלל. ויש אומרים שאם יכול להעמיד את עצמו שעור פרסה, אפלו לכתחלה מתר לו להתפלל. ויש לסמך על זה אם הוא בענין שבעוד שיפנה יעבר זמן תפלה. ועין לקמן סימן י\"ח סעיף ט\"ז (סימן צ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:3"}}
{"id": "bdd37a7bbd9a-0", "text": "מי שברי לו שאינו יכול לעמד על עצמו מלהפיח עד שיגמר קריאת שמע ותפלה, מוטב שיעבר זמן קריאת שמע ותפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי. ואם עבר זמן תפלה, אנוס הוא (ומשלים אחר כך כדלקמן סימן כ\"א). ואם יראה לו שיכול לעמד על עצמו בשעת קריאת שמע, יניח תפלין בין הבוחר בעמו ישראל באהבה לקריאת שמע ומברך עליהן (ועין פרמ\"ג סימן פ').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:4"}}
{"id": "07739ec02da2-0", "text": "צריך לרחץ את ידיו במים עד הפרק (רמב\"ם) קדם התפלה. ולכן אף על פי שרחץ את ידיו בבקר (כדלעיל סימן ב'), אם נגע אחר כך בידיו באיזה מקום מטנף דהינו במקומות המכסים באדם שיש שם מלמולי זעה או שחכך בראשו או שלא רחצן בבקר עד הפרק, צריך לחזר ולרחצן קדם התפלה. ואם אין לו מים, צריך לחזר אחריהם ללכת לפניו ארבעה מילין או לאחריו מיל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:5"}}
{"id": "07739ec02da2-1", "text": "ואם מתירא שמתוך כך יעבר זמן תפלה, מנקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מדי דמנקי ומתפלל, דכתיב, ארחץ בנקיון כפי וגו', ארחץ במים אם אפשר. ואם לאו, בנקיון, בכל מדי דמנקי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:5"}}
{"id": "7903af1080d0-0", "text": "ואם רחץ ידיו בבקר כראוי ואין ידוע לו שנתלכלכו ידיו באיזה דבר, מכל מקום כיון שהסיח דעתו בינתים, ואפלו למד בינתים גם כן הוי הסח הדעת, וצריך גם כן לרחצם במים לצרך תפלה. אך בזה אינו צריך לחזר אחר המים דוקא. שאם אין לו מים מזמנים, ובאם יחזר עליהם יאחר תפלת הצבור, לא יחזר עליהם אלא מנקה ידיו בכל מדי דמנקי ומתפלל עם הצבור (עין באר היטב סימן רל\"ג סעיף קטן ז) (צ\"ב רל\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:6"}}
{"id": "68eebf50eebc-0", "text": "ישתדל ויתאמץ להתפלל עם הצבור, דכתיב, ואני תפלתי לך ה' עת רצון. אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין. וכתיב, כה אמר ה' בעת רצון עניתיך. ואין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים. ואפלו יש בהם חוטאים, דכתיב, הן אל כביר (פרוש, רבים) ולא ימאס. וכתיב, פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי (נ\"ב צ').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:7"}}
{"id": "699925c1135b-0", "text": "ההולך בדרך והגיע למקום שהוא רוצה ללון שם, אם יש לפניו עד ארבעה מילין מקום שמתפללין בצבור, אם יוכל לבוא שמה בעוד יום שלא יצטרך ללכת יחידי בלילה, צריך לילך ארבעה מילין לפניו כדי שיתפלל בצבור. ולאחריו צריך לחזר מיל כדי להתפלל בצבור. ומכל שכן שלא ילך ממקום שמתפללין שם בצבור אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד יום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:8"}}
{"id": "95c405c87e26-0", "text": "מצוה גדולה להתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש שהם מקומות מקדשים, ואפלו אם לפעמים מתבטל, שאין שם מנין, מכל מקום מצוה להתפלל שם ביחידות, כיון שהן מקומות מקדשים. ומי שדרכו ללמד בבית המדרש, יתפלל גם כן שמה בעשרה אף על פי שיש בעירו גם בית הכנסת. אבל מי שאין דרכו ללמד בבית המדרש, יתפלל בבית הכנסת שיש בו רב עם, וברב עם הדרת מלך. ואם יש בעירו שני בתי כנסיות, ילך להרחוק, שיהיה לו שכר פסיעות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:9"}}
{"id": "95c405c87e26-1", "text": "אמר רבי יהושע בן לוי, לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שימנה עם עשרה הראשונים, שאפלו מאה באים אחריו, נוטל שכר כנגד כלם. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל מי שהולך שחרית וערבית לבית הכנסת או לבית המדרש בזמן הראוי, ומתאחר שם כראוי, ומתנהג שם בקדשה כראוי, זוכה לאריכות ימים, דכתיב, אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום לשמר מזוזת פתחי. וכתיב בתרה, כי מצאי מצא חיים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:9"}}
{"id": "5fbd31b08d90-0", "text": "יש לו לאדם לקבע לו בית הכנסת או בית המדרש שיתפלל שם בקביעות, וגם יקבע לו שם מקום מיחד לתפלתו. וכל תוך ארבע אמות, כחד מקום חשוב. וטוב אם יכול לקבע לו מקום אצל הקיר, כדמצינו בחזקיה המלך, דכתיב, יסב חזקיהו פניו אל הקיר וגו'. ולא יעמד ולא ישב בתפלה אצל רשע. וכשמתפלל בביתו, יקבע לו גם כן מקום שלא יבלבלוהו בני ביתו (צ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:10"}}
{"id": "d0da8b7ba097-0", "text": "מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת או לבית המדרש או לשאר מצות, שנאמר נרדפה לדעת את ה'. וכתיב, דרך מצותיך ארוץ. ולכן אפלו בשבת מתר לרוץ לדבר מצוה, אבל בתוך בית הכנסת ובתוך בית המדרש, אסור לרוץ ובבואו לפני הפתח, ישהה מעט שלא יכנס בפתע פתאם, וירתע ויפחד מהדר גאונו יתברך שמו, ויאמר הפסוק ואני ברב חסדך וגו', שהוא כמו נטילת רשות, ואחר כך יכנס וילך באימה וביראה כהולך לפני מלך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:11"}}
{"id": "d0da8b7ba097-1", "text": "בקהלות שיש ליהודים רחובות בפני עצמן, מצוה להתעטף בציצית ולהניח תפלין בביתו, וילך כך לבית הכנסת ובמקום שדרים בין האמות או שצריך לעבר דרך מבואות מטנפות, יש להתעטף בציצית ולהניח תפלין בפרוזדור של בית הכנסת, כי הוא ענין גדול לכנס לבית הכנסת מעטף בציצית ומכתר בתפלין (צ' ובסידור).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:11"}}
{"id": "8c5d8b8c356a-0", "text": "אם מחמת איזה אנס אינו יכול לילך לבית הכנסת או לבית המדרש, ואפלו לשאר מנין קבוע יש לו איזה מניעה מללכת, יתאמץ לקבץ עשרה אנשים שיתפלל על כל פנים בביתו בצבור. ואם אי אפשר לו, יתפלל על כל פנים בשעה שהצבור מתפללין, שאז היא עת רצון. וכן מי שהוא דר במקום שאין שם מנין, יתפלל בשעה שהצבור מתפללין בעירות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:12"}}
{"id": "8c5d8b8c356a-1", "text": "אך אם צריך ללמד או לעסק במלאכתו הנחוצה לו, ונתבאר לעיל סימן ח' דאסור להתחיל קדם התפלה, על כן יכול להקדים עצמו ולהתפלל תכף משתנץ החמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:12"}}
{"id": "fbb846b22490-0", "text": "וכן מי שחלש לבו, וקשה עליו להמתין מלאכל עד לאחר גמר תפלת הצבור, מתר לו להקדים תפלתו בביתו כדי לאכל מיד (כדלעיל סימן ח' סעיף ב'). ודוקא בביתו מתר לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור. ואפלו אם רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת להתפלל קדם הצבור, אסור, אלא אם כן רואה שהצבור מתאחרין מלהתפלל, יתפלל הוא בפני עצמו כדי שלא יעבר הזמן. וכן אם הוא חולה או שיש לו אנס אחר, מתר להקדים תפלתו אפלו בבית הכנסת. ויותר טוב שילך לביתו להתפלל (צ')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:13"}}
{"id": "f85924883aae-0", "text": "יש אומרים שאים התפללו צבור בבית הכנסת ואחר כך באו צבור אחר להתפלל שם, אין לשליח צבור השני לעמד במקום שעמד הראשון, משום דהוי גנאי להראשונים, אם לא שכבר יצאו הראשונים מבית הכנסת. ואם הראשונים הוציאו ספר תורה וקראו בו, אין להאחרונים להוציא שנית ספר תורה לקרות באותו בית הכנסת. אבל בהרבה קהלות אין מקפידין באלו דברים, והכל כמנהג הקהלה (מג\"א סימן ס\"ט ובר\"י שם וסימן קמ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:14"}}
{"id": "6cacc42e8343-0", "text": "כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת או בית המדרש ולקנות ספרים ללמד בהם. ובמקום שאין מנין תמיד, כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד למנין, שלא יתבטל התמיד. ואפלו הלומדים שעל ידי זה יתבטלו מלמודם, כופין אותם שיבאו למנין, דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 12:15"}}
{"id": "e40f22c9dbe4-0", "text": "קדשת בית הכנסת ובית המדרש גדולה מאד, ומזהרים עליהם לירא ממי שהוא שוכן בהם יתברך שמו, כדכתיב, ומקדשי תיראו. ובית הכנסת ובית המדרש נקראים גם כן מקדש, כדכתיב, ואהי להם למקדש מעט, ודרשינן אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ולכן אסור לדבר בהם דברים בטלים. ואין מחשבין בהם חשבונות אלא של מצוה. כגון קפה של צדקה וכדומה. ונוהגין בהם כבוד לכבדם ולרבצם, ומדליקין בהם נרות לכבוד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 13:1"}}
{"id": "e40f22c9dbe4-1", "text": "אין לנשק בהם בניו הקטנים, שאינו ראוי להראות שם אהבה אחרת זולת אהבת השם יתברך שמו (צ\"ח קנ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 13:1"}}
{"id": "aca717e3fa01-0", "text": "קדם שיכנס לתוכם, יקנח את הטיט מעל רגליו, וישגיח שלא יהא עליו ולא על בגדיו שום לכלוך. מתר לירק בהם, אך ישפשף תכף ברגליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 13:2"}}
{"id": "065ac03482fe-0", "text": "אין נכנסין בהם לא בחמה מפני החמה, ולא בגשמים מפני הגשמים. ואם צריך לכנס לקרוא את חברו, יכנס ויקרא שם איזה פסוקים או איזה משנה או יאמר איזה תפלה, או שישמע מאחרים איזה למוד, או לכל הפחות ישב שם מעט, כי גם הישיבה בהם היא מצוה, ואחר כך יקרא את חברו (קנ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 13:3"}}
{"id": "bdbcd1ffbe26-0", "text": "אסור לאכל או לשתת או לישן בהם אפלו שנת עראי. ולצרך מצוה כגון בליל יום הכפורים מתר לישן, אך יתרחק מן ארון הקדש. וכן לאכל שם לצרך מצוה, סעודה שאין בה שכרות ולא קלות ראש, מתר. וכן אותם אנשים שלומדים שם בקביעות, מתרים לאכל ולישן שם אפלו שנת קבע, שלא יתבטלו מלמודם (סימן קנ\"א תרי\"ט וביו\"ד סימן רמ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 13:4"}}
{"id": "34c3aaa91a13-0", "text": "כשבונין בית הכנסת, צריכין להוראות תלמיד חכם, איך ובאיזה ענין לבנותו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 13:5"}}
{"id": "2eb255808a13-0", "text": "מן הודו עד לאחר השירה המה פסוקי דזמרה. וברוך שאמר היא ברכה שלפניהם, וישתבח היא ברכה שלאחריהם משהתחיל ברוך שאמר עד לאחר גמר התפלה, אסור להפסיק בדבור אפלו בלשון הקדש (וכן בכל מקום שאסור להפסיק, אסור אפלו בלשון הקדש). אך לענין הפסק לדבר מצוה, יש חלוק בין פסוקי דזמרה וברכותיה, לקריאת שמע וברכותיה. בפסוקי דזמרה, אפלו באמצע ברוך שאמר ובאמצע ישתבח, אם שומע איזה ברכה, מתר לו לענות אמן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:1"}}
{"id": "2eb255808a13-1", "text": "וכן אם שומע שהקהל אומרים קריאת שמע, אומר עמהם פסוק שמע ישראל וגו'. ומכל שכן לקדיש ולקדשה ולברכו דמתר לו להפסיק ולענות עם הקהל. ומכל מקום אם אפשר לו לכון, שיפסיק לאלו במקום הפסק, כגון מזמור למזמור, או לכל הפחות בין פסוק לפסוק, יעשה כן. וברוך הוא וברוך שמו לא יאמר תוך פסוקי דזמרה, אפלו במקום הפסק (כיון שאינו נזכר בגמרא)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:1"}}
{"id": "2eb255808a13-2", "text": "וכן הנסח יתברך וישתבח וכו' שאומרים כשהחזן מנגן ברכו, לא יאמר, כיון שאינו אלא מנהג. וכן אם עשה צרכיו ורוחץ ידיו, נראה לי דלא יאמר ברכת אשר יצר, כיון שיכול לאמרה אחר כך (ועין לקמן סעיף ח'. ודיני הפסק בקריאת שמע וברכותיה, יבאר אי\"ה בסימן ט\"ז) (נא סה סו קכד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:1"}}
{"id": "986fbc0ebc0a-0", "text": "יאחז שתי הציציות שלפניו ויאמר ברוך שאמר בעמידה, ובתשלום מהלל בתשבחות ינשקן ויניחן. ויאמר כל פסוקי דזמרה בנחת ובנעימה ולא במרוצה, וידקדק בכל התבות כאלו היה מונה מעות, ויכון פרוש המלות. ומכל שכן בפסוק פותח את ידך וגו', שצריך לאמרו בכונה גדולה, שיכון פרוש המלות ויתפלל במחשבתו על מזונותיו ועל מזונות כל ישראל. ואם לא כון בו כלל, אפלו בדיעבד צריך לחזר ולאמרו בכונה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:2"}}
{"id": "986fbc0ebc0a-1", "text": "בין אלילים ובין וה' שמים עשה, צריך להפסיק קצת, שלא יהא נראה כחוזר למעלה (נ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:2"}}
{"id": "c71342f78edf-0", "text": "יזהר שלא לגע בשעת פסוקי דזמרה ומכל שכן עד גמר התפלה במקומות המכסין בגופו, או בראשו במקום המכסה. וכן בצואת החטם ובצואת האזן אסור לגע כי אם על ידי מטפחת. ואם נגע בידו, יש לרחץ ידו במים. ואם הוא בשעת תפלה ואי אפשר לו לזוז ולבקש מים, די לו בנקיון צרור או חוכך ידו בכתל וכדומה (צ\"ב צ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:3"}}
{"id": "b98f1a5bd080-0", "text": "מזמור לתודה אומרים בעמידה ובשמחה, שהוא במקום קרבן תודה. וכן מן ויברך דויד עד אתה הוא ה' האלהים, יאמר בעמידה. וכן השירה יאמר בעמידה בכונה ובשמחה. וכן בברכת ישתבח יעמד (סימן א' נ\"א נ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:4"}}
{"id": "35fb0ffea1bf-0", "text": "בשבת וביום טוב אין אומרים מזמור לתודה, מפני שקרבן תודה בא בנדבה, ואין מביאים נדרים ונדבות בשבת וביום טוב. גם אין אומרים אותו בחל המועד פסח, מפני שאין קרבן תודה בא אז, לפי שעם התודה צריכין להביא עשרה לחמי חמץ. ולא בערב פסח כי שמא לא יוכלו לאכלם עד זמן אסור חמץ ויצטרכו לשרפן. ולא בערב יום הכפורים, מפני שממעט זמן אכילתם ומביא קדשים לידי פסול (נ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:5"}}
{"id": "424ad9e980bd-0", "text": "אם אחר מלבוא לבית הכנסת עד לאחר שהתחילו הצבור להתפלל, ואם יתפלל כסדר לא יגיע להתפלל תפלת שמונה עשרה עמהם, והעקר הוא שיתפלל שמונה עשרה עם הצבור, על כן יכול לדלג כאשר יתבאר. אך ברכת על נטילת ידים וברכות התורה וברכת אלהי נשמה, לעולם צריך לומר קדם התפלה (כמו שכתוב בסימן ז'). ועל כן אם לא אמרן בביתו, צריך לאמרן בבית הכנסת, ואפלו אם על ידי זה יתאחר מלהתפלל עם הצבור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:6"}}
{"id": "424ad9e980bd-1", "text": "וגם קריאת שמע עם הברכות בשחרית, צריך לומר דוקא קדם שמונה עשרה, דהינו שיתחיל ברכת יוצר אור ויתפלל כסדר עד אחר שמונה עשרה בלי שום הפסק (כדי להסמיך גאלה לתפלה. דהינו גאל ישראל לשמונה עשרה), אבל שאר הברכות וכל הסדר ופסוקי דזמרה (בלי ברכת ברוך שאמר וישתבח) יכול לאמרם גם לאחר התפלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:6"}}
{"id": "6fb13d3b5ced-0", "text": "ולכן לאחר שאמר שלש ברכות הנזכרות לעיל והניח טלית ותפלין, אם הוא רואה כי אין לו עוד זמן שיוכל להגיע להתפלל שמונה עשרה עם הצבור, אלא כשידלג ויתחיל בברכת יוצר אור, אזי יתחיל שם. ואם יש לו זמן לומר גם ברוך שאמר ותהלה לדוד עד סופו, דהינו שם קדשו לעולם ועד וישתבח, יאמרם. יש לו זמן יותר, יאמר גם הללויה הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה הללויה. יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם הללויה הללו את ה' מן השמים וגו'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:7"}}
{"id": "6fb13d3b5ced-1", "text": "יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם שאר הללויה. יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם ויברך דויד עד לשם תפארתך. ואם יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם הודו עד והוא רחום, וידלג עד והוא רחום שקדם אשרי ושם יתחיל. והמזמורים שמוספין בשבת וביום טוב, אם אין לו זמן לאמרם, אזי כל המזמורים והפסוקים שאומרים אותן בכל יום, להם הקדימה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:7"}}
{"id": "6fb13d3b5ced-2", "text": "ואם יש לו זמן לומר קצת גם מאלו שמוסיפים נראה לי, דבשבת וביום הכפורים, מזמור שיר ליום השבת והלל הגדול (שהוא הודו לה' כי טוב וגו), להם הקדימה. ובשאר יום טוב, להלל הגדול לבד, הקדימה. ואחר כך המזמור למנצח, לדוד בשנותו, תפלה למשה. וכל אלו המזמורים והפסוקים יאמרם קדם ישתבח, ולאחר גמר התפלה ישלים כל מה שדלג, רק ברוך שאמר וישתבח אין אומרים לאחר התפלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:7"}}
{"id": "6fb13d3b5ced-3", "text": "ואם רואה שאפלו אם יתחיל בברכת יוצר אור לא יוכל להתפלל שמונה עשרה עם הצבור אלא אם כן ימהר, טוב לו יותר להתפלל בפני עצמו כסדר במתינות ובכונה (ס\"כ סעיף יא ויב) (נב רפא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:7"}}
{"id": "a36ebe1395e8-0", "text": "אם בא לבית הכנסת והצבור מתחילין להתפלל פסוקי דזמרה ואין לו טלית ותפלין והוא מצפה שיובאו לו, יכול להתפלל גם כן פסוקי דזמרה, וכשיובאו לו טלית ותפלין, יניחם לאחר ישתבח, קדם ברכת יוצר אור, ויברך עליהם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:8"}}
{"id": "a36ebe1395e8-1", "text": "ואם מתירא שבעוד שיניחם יתעכב מלהתפלל שמונה עשרה עם הצבור, ידלג מן והוא רחום שבהודו עד והוא רחום שקדם אשרי, או מן ויושע עד ישתבח, ולא יאמר רק מזמורים העקריים כמו שכתוב לעיל, כדי שיהא לו פנאי להניחם לאחר שהוא אמר ישתבח קדם שיאמר השליח צבור הקדיש (ועין לעיל סימן י' סעיף כ\"ג) (נ\"ב נ\"ג ס\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 14:8"}}
{"id": "7fcef3e44d78-0", "text": "אחר ישתבח, אומר השליח צבור חצי קדיש. אין אומרים קדיש וברכו וקדשה ואין קורין בתורה אלא בעשרה אנשים גדולים. ואם לא היו עשרה בשעה שאמרו ישתבח אלא שנשלמו אחר כך, לא יאמר השליח צבור קדיש, כי אין אומרים קדיש אלא אחר דבר שנאמר בעשרה. ולכן ימתינו מלומר ישתבח עד שיבואו עשרה. ויכולין להמתין עד קרוב לחצי שעה, ויותר לא ימתינו, אלא יאמרו ישתבח וימתינו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:1"}}
{"id": "7fcef3e44d78-1", "text": "וכשיבואו עשרה, יאמרו תחלה איזה פסוקים ואחריהם יאמר השליח צבור חצי קדיש (נ\"ג נ\"ה ס\"ט רל\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:1"}}
{"id": "ae0d842df41d-0", "text": "גדול, הינו שעברו לו שלש עשרה שנה ונכנס לשנת י\"ד, (וסומכין על החזקה דמסתמא הביא ב' שערות) כגון שנולד בראש חודש ניסן, אינו נעשה גדול עד ראש חודש ניסן, דהיינו בתחלת הלילה של ראש חודש ניסן לאחר י\"ג שנים נעשה גדול. מי שנולד בחדש אדר כשהיתה שנה פשוטה, וכשנעשה גדול השנה מעברת, אינו נעשה גדול עד אדר שני. אבל אם נולד בשנה מעברת באדר ראשון, נעשה גדול גם כן באדר ראשון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:2"}}
{"id": "ae0d842df41d-1", "text": "ואם כשנולד היתה שנה מעברת, וכשנעשה גדול היא שנה פשוטה, בין שנולד באדר ראשון, בין שנולד באדר שני, נעשה גדול ביום זה באדר של עתה. ונמצא כי לפעמים, נער שנולד קודם לחברו, יתאחר יותר להיות גדול מחברו שנולד אחריו, כגון שנולדו בשנה מעברת, זה בכ' לאדר ראשון וזה בי' לאדר שני והשנה אשר נעשים גדולים היא שנה פשוטה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:2"}}
{"id": "c56c14d8a921-0", "text": "צריכין לזהר, שלא למנת את האנשים לגלגלותם לידע אם יש מנין, כי אסור למנת את ישראל לגלגלותם, אפלו לדבר מצוה דכתיב וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים (פר\"ח) ונוהגין למנותם באמירת הפסוק הושיעה את עמך וגו' שיש בו עשרה תבות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:3"}}
{"id": "019b736c1184-0", "text": "צריכין שיהיו כל העשרה במקום אחד, והשליח צבור עמהם, אבל אם מקצתם בחדר זה ומקצתם בחדר אחר, אינם מצטרפין, אף על פי שהפתח פתוח ביניהם, ואפלו אם הרב המה בבית הכנסת, והמעוט בעזרה שלפני בית הכנסת, אינם נגררים אחר הרב להצטרף עמהם ואפלו העומדים על האסקפה בתוך הפתח מן האגף ולחוץ", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:4"}}
{"id": "019b736c1184-1", "text": "דהינו, כשסוגרין את הדלת, נמצא מקום זה לחוץ, אף על פי שעתה הפתח פתוח, מכל מקום נדון כלחוץ, וכל זאת לענין צרוף לעשרה אבל אם היו כאן עשרה, ואומרים קדיש או ברכו או קדשה, אזי כל השומע קולם, יכול לענת עמהם, אפלו כמה בתים מפסיקים ביניהם, כי אפלו מחיצה של ברזל, אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, ובלבד שלא תהא שם צואה או עבודת גלילים. (נ\"ה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:4"}}
{"id": "c00bacb33062-0", "text": "צריך לזהר מאד, לשמע הקדיש ולענת אחריו בכונה, ומכל שכן באמן יהא שמיה רבא, שצריך לכון היטב, שכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו וכונתו, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ויש לענת אותו בקול רם, שבקול זה שובר כל המקטרגים, ומבטל כל גזרות קשות, ומכל מקום לא יתן קולות גדולות, שלא יתלוצצו עליו בני אדם ויגרם להם חטא. אומרים אמן יהא שמיה רבא וכו' עם תבת יתברך, ואחר כך ישמע מן השליח צבור ויאמר אמן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:5"}}
{"id": "98f6a8262aa4-0", "text": "יש אומרים שאין צריכין לעמד בקדיש, אך כל קדיש שתפסו בעמידה, כגון אחר הלל, יש לעמד עוד בו, עד לאחר אמן יהא שמיה רבא. ויש אומרים שיש לעמד תמיד, לקדיש ולשאר דבר שבקדשה, דיש ללמד בקל וחמר מעגלון מלך מואב, דכתיב ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא, ומה עגלון מלך מואב שהיה עובד כוכבים קם לדבר ה', כל שכן אנחנו עמו, וכן יש להחמיר. (נ\"ו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:6"}}
{"id": "dd2ba912e5ff-0", "text": "אם אין ט' שומעין להשליח צבור, לא יאמר כלל קדיש, כי כל דבר שבקדשה אין אומרים בפחות מעשרה דהינו אחד אומר ותשעה שומעים, ומכל מקום, אם אחד מהעשרה מתפלל תפלת שמונה עשרה, אף על פי שאינו יכול לענת עמהם מצטרף והוא הדין לב' וג' וד', כל שנשאר הרב שעונין, אין המעוט מעכבת, אבל אם אחד מהן ישן, צריכין להקיצו, כי הישן אינו מצטרף לעשרה. (נ\"ו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:7"}}
{"id": "1e9469bc20a4-0", "text": "לאחר שאמר השליח צבור חצי קדיש, אומר בקול רם ברכו את ה' המברך, והצבור עונין ברוך ה' המברך לעולם ועד, והשליח צבור חוזר ואומר גם כן ברוך ה' המברך לעולם ועד, שלא יוציא את עצמו מן הכלל, שאומר להם ברכו, והוא אינו מברך. יש נוהגין לענת אחר השליח צבור אמן, אבל השליח צבור לא יענה אחר אמירת הקהל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:8"}}
{"id": "1e9469bc20a4-1", "text": "אם השליח צבור מאריך בנגון בברכו, אומרים הקהל יתברך וכו' ואין לאמרו אלא בשעה שהוא מנגן, אבל כשאומר התבות, לא יאמרו כלום, אלא ישמעו מה שהוא אומר. אף מי שלא שמע מן השליח צבור שאמר ברכו אלא שומע שהצבור עונין ברוך וכו' יכול גם הוא לענת עמהם. (עין א\"ר קלט סק\"ט) (נז קכד קלט קצב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:8"}}
{"id": "433a94898ffe-0", "text": "הקדשה שביוצר יש להדר לאמרה בצבור, ואם אי אפשר אומרה גם ביחידות. (נ\"ט)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:9"}}
{"id": "bd60cad2e27d-0", "text": "אם אין בבית הכנסת רק מנין מצמצם, אסור לכל אחד מהם לצאת, ועל היוצא נאמר ועוזבי ה' יכלו. אבל אם ישארו עשרה, יכולים היתרים לצאת, אם כבר שמעו ברכו, וקדשה והקדישים עד לאחר עלינו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:10"}}
{"id": "bd60cad2e27d-1", "text": "ובדיעבד אם לא נשארו עשרה, יכולין לגמר גם בלא עשרה (רק שיהיו רב מנין) את הענין שהתחילו בעשרה, ואם התחיל השליח צבור לחזר את התפלה, גומר החזרת כל התפלה ואומרים קדשה, וגם אומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה וכו', אבל אין הכהנים נושאין את כפיהם, וגם אין אומרים קדיש לאחר השמונה עשרה, כי המה ענינים אחרים (כך כתב הפרי חדש ועוד מהאחרונים ז\"ל) ואם התחילו לקרת בתורה בעשרה, ויצאו מקצתן, גומרין את הקריאה, אבל אין מוסיפין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:10"}}
{"id": "bd60cad2e27d-2", "text": "אבל אין מוסיפין, וגם אין קורין למפטיר, אלא האחרון שבמנין הקרואים, קורא את ההפטרה בלא ברכות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:10"}}
{"id": "bd60cad2e27d-3", "text": "(נ\"ה קמ\"ג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:10"}}
{"id": "f25942eeab15-0", "text": "השליח צבור צריך שיהיה הגון, שנאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, ואמרו רז\"ל זה שליח צבור שאינו הגון ויורד לפני התיבה, ואיזה הגון, זה שהוא ריקן מעברות, ופרקו נאה, פרוש, שלא יצא עליו שם רע אפלו בילדותו, ושהוא ענו ומרצה לקהל, שיסכימו לתפלתו, ויש לו נעימה וקול ערב, שמושך הלב, ורגיל לקרת בתורה נביאים וכתובים, כדי שיהיו הפסוקים שבתפלה סדורים בפיו, ואם אין מוצאין מי שיהיו בו כל המדות הללו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:11"}}
{"id": "f25942eeab15-1", "text": "יבחרו את הטוב שבהם בחכמה ובמעשים טובים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:11"}}
{"id": "56c124eea6f2-0", "text": "אין לאדם להתפלל לפני התבה שלא ברצון הקהל וכל מי שהתפלל שלא ברשות, מחמת אלמות וגאות, אין עונין אמן אחר ברכותיו, שנאמר ובוצע ברך נאץ ה'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:12"}}
{"id": "fb3c0c1cd359-0", "text": "אין ממנין לשליח צבור קבוע אלא מי שנתמלא זקנו, אבל באקראי בעלמא, כל שהוא בן י\"ג שנה ויום אחד, יכול לירד לפני התבה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 15:13"}}
{"id": "642c7df3857f-0", "text": "קריאת שמע ושלש ברכותיה שהן: יוצר אור, אהבה רבה, אמת ויציב, (וכן במעריב קריאת שמע וברכותיה) הן חמורים יותר מפסוקי דזמרה, והן נחלקים לפרקים, ואלו הן בין הפרקים, בין יוצר המאורות לאהבה רבה, בין הבוחר בעמו ישראל באהבה, לשמע ישראל, בין ובשעריך לוהיה אם שמע, בין על הארץ לויאמר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 16:1"}}
{"id": "0d7e145f5e73-0", "text": "בין הפרקים מתר לומר אמן, על כל ברכה שהוא שומע, ומכל שכן דמתר לענת לקדשה ולקדיש ולברכו, אבל ברוך הוא וברוך שמו לא יאמר וגם אם שומע שהקהל אומרים קריאת שמע. לא יאמר עמהם את הפסוק שמע ישראל, אלא יאמר מה שהוא אומר בקול רם כדרך שאומרים הקהל שמע ישראל, שיהא נראה כאלו קורא עמהם. (ס\"ה ס\"ו ופרמ\"ג סימן נ\"א ומג\"א סימן רל\"ו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 16:2"}}
{"id": "731fcbcb23b7-0", "text": "באמצע הפרק, אינו עונה אמן רק אחר ברכת האל הקדוש, ואחר ברכת שומע תפלה, ובקדיש יאמר: אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא, וכשאומר השליח צבור דאמירן בעלמא ואמרו אמן, יאמר גם כן אמן, ושאר אמנים שבקדיש לא יענה, שאינם מעקר הקדיש, ובקדשה ישתק וישמע מהשליח צבור, ויאמר עם הקהל קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, וישתק ויאמר עם הקהל ברוך כבוד ה' ממקומו, ויותר לא יאמר, שאינו מעקר הקדשה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 16:3"}}
{"id": "731fcbcb23b7-1", "text": "שאינו מעקר הקדשה, ואם שומע ברכו, בין מן השליח צבור בין מן העולה לתורה, עונה ברוך ה' המברך לעולם ועד וגם אמן, שאחר ברכות העולה, ואם הקהל אומרים מודים, ישחה גם כן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 16:3"}}
{"id": "731fcbcb23b7-2", "text": "ויאמר מודים אנחנו לך ולא יותר, ואם שומע קול רעם יש אומרים דמתר לו גם כן להפסיק ולברך ויש אומרים דלא יפסיק בזה. (בכור שור).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 16:3"}}
{"id": "529779d0e42c-0", "text": "אלו ההפסקות שאמרנו שמתר להפסיק באמצע הפרק, אם הוא בברכות, יכון שיהא ההפסק היכא דסליק ענינא, ואם הוא בקריאת שמע, יכון שיהא ההפסק בין פסוק לפסוק, ואם אי אפשר מתר לו להפסיק אפלו באמצע הפסוק, ויתחיל אחר כך מתחלת הפסוק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 16:4"}}
{"id": "529fafbcf940-0", "text": "מה שאמרנו שמתר להפסיק באמצע הפרק לדברים שאמרנו, אינו הדין בפסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי בהם אסור להפסיק בכל ענין, ואפלו המלך שואל בשלומו לא יפסיק להשיבו, ובין אני ה' אלהיכם לאמת ויציב גם כן לא יפסיק כלל משום דכתיב בקרא ה' אלהים אמת לכך אין מפסיקין בין אלהיכם לאמת, ונכון לזהר שלא להפסיק, עד לאחר שאמר, גם תבת ויציב, (לפי שגם הוא לשון אמת) ואחר כך יכול להפסיק", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 16:5"}}
{"id": "529fafbcf940-1", "text": "כמו במקום אחר באמצע פרק (דין לשאל בשלום ולהשיב שלום, בזמן הזה אין מקפידין, ואין להפסיק בזה אפלו בין הפרקים) (סימן ס\"ו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 16:5"}}
{"id": "5a0897d3671d-0", "text": "התחלת זמן קריאת שמע של שחרית, הוא כמו זמן תפלין, ונמשך זמנה עד רביעית היום, בין שהיום ארך בין שהוא קצר, ונחשב היום מן עלות עד צאת הכוכבים, ומצוה מן המבחר לקרת כותיקים, (המחבבים את המצות) שהיו מכונים לקרתה מעט קודם הנץ החמה כדי שיסים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמך לה התפלה, ומי שיוכל לכון לעשות כן שכרו מרבה מאד, ועל כל פנים צריכין לזהר מאד, שלא לאחר הזמן מרביעית היום, ובפרט בימות הקיץ, כשהיום ארך במדינתנו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:1"}}
{"id": "5a0897d3671d-1", "text": "כשהיום ארך במדינתנו, לפעמים סוף הזמן הוא קודם \"זיבען אוהר\", ומכל מקום בדיעבד אם עבר הזמן, מתר לקרת קריאת שמע עם ברכותיה עד שליש היום, אבל לאחר שליש היום, אסור לומר הברכות אלא אומר קריאת שמע לבד ואפלו כל היום (ויש אומרים דגם הברכות יכול לומר כל היום פר\"ח)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:1"}}
{"id": "5a0897d3671d-2", "text": "(נ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:1"}}
{"id": "cf6cf599a3ab-0", "text": "מתר לקרת קריאת שמע, בין יושב בין עומד, ואם היה יושב אסור להחמיר ולעמד, אבל אסור לקרת כשהוא שוכב, ואם הוא שוכב כבר יטה את עצמו על צדו ממש ויקרא, ואם הוא חולה קצת וקשה לו לשכב על צדו ממש, מכל מקום מחיב להטות את עצמו קצת על צדו. (ס\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:2"}}
{"id": "370a3a94cec5-0", "text": "קודם שיתחיל, יכון לצאת מצות קריאת שמע שצונו הקדוש ברוך הוא, ובאמרו שמע ישראל יכון את הפרוש: שמע ישראל, כי ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד, יחיד ומיחד בשמים ובארץ, ויאריך \"בחי\"ת\" של אחד, כדי שימליך הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ, ובדלת יאריך קצת גם כן שעור, שיחשב שהקדוש ברוך הוא, הוא יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם ולא יאריך יותר משעור זה, וידקדק שלא יקלקל קריאת התבה אחד על ידי מה שמאריך בו קצת, כי קצת מההמון עם מקלקלין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:3"}}
{"id": "370a3a94cec5-1", "text": "יש אומרים \"אחאד\", ויש אומרים \"אחדע\" ומוטב שלא להאריך מלהאריך ולקלקל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:3"}}
{"id": "370a3a94cec5-2", "text": "נוהגין לומר \"שמע ישראל\" בקול רם לעורר הכונה, ומשימין יד ימין על העינים, לאחר שאומרים אחד, שוהין קצת ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש (חוץ מביום הכפורים) וצריכין לכון בו גם כן פרוש המלות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:3"}}
{"id": "fd961e671439-0", "text": "שוהה מעט ואומר ואהבת וגו', וכן בין פרשה זו לפרשת והיה אם שמע יפסיק מעט, וכן קודם ויאמר, יפסיק מעט, ויכון בפ' ויאמר, לקים מצות עשה זכירת יציאת מצרים. (סימן א ובחיי אדם)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:4"}}
{"id": "4de47a5ca87f-0", "text": "צריך לקרת קריאת שמע בדקדוק גדול מתוך סדור מדיק היטב, וישמיע לאזניו מה שהוא מוציא מפיו, וישגיח שלא יאמר דגוש במקום רפה, או רפה במקום דגוש, ויפסיק קצת בכל מקום שנרשם קו כזה . וגם בפסוקי דזמרה, צריך לדקדק בכל זה, ויטעים יפה העין של תבת נשבע, שלא יהא נשמע כאלו אמר נשבה \"בה\"א\", וכן בזי\"ן של תזכרו, ושל וזכרתם, ידקדק היטב שלא יהא נשמע כאלו אמר \"בשי\"ן\". (ס\"א ס\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:5"}}
{"id": "81021ca23123-0", "text": "הקורא קריאת שמע, לא ירמז בעיניו, ולא יקרץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו, אך לצרך מצוה מתר לרמז בפרשה שניה. (ס\"ג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:6"}}
{"id": "0ebc0392099a-0", "text": "קודם קריאת שמע כשאומר והביאנו וכו' נוטל את הציצית בידו, ואוחזן בשעת קריאת שמע ביד שמאל בין קמיצה לזרת כנגד לבו, וכשמגיע לויאמר שהיא פרשת ציצית, אוחזן גם בימינו, וכשאומר וראיתם אותו, נותנם על העינים, ומסתכל בהם ונושקן. ונוהגין שבכל פעם שאומר תבת ציצית, נושקן, ואוחזן עד ונחמדים לעד, שאז נושקן ומניחן מידיו. (ס\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:7"}}
{"id": "8d5ea2a81fff-0", "text": "באמרו אני ה' אלהיכם, יאמר מיד גם תבת אמת, שלא להפסיק ביניהם, וגם השליח צבור אומר כן וחוזר ואומר ה' אלהיכם אמת ויכון כל אחד לשמע ג' תבות אלו מפי השליח צבור, כי באלו ג' תבות, נשלמו רמ\"ח תבות בקריאת שמע, כנגד רמ\"ח אברים שבאדם, ומתחילין אחר כך ויציב. אבל אסור לומר עוד הפעם אמת ומי שמתפלל ביחידות, יאמר קודם קריאת שמע, אל מלך נאמן. להשלים בג' תבות אלו מנין רמ\"ח. ()", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:8"}}
{"id": "c9735d85496f-0", "text": "אם הפסיק באמצע קריאת שמע (דהינו מן שמע ישראל עד על הארץ) מחמת אנס, שהיה מכרח להפסיק, כגון שהיה צריך לצאת לעשות צרכיו, או שנמצא צואה בבית, אם שהה משך זמן, שהיה הוא יכול לומר כל קריאת שמע, צריך לחזר לתחלת קריאת שמע. (סימן ס\"ה ובפרמ\"ג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:9"}}
{"id": "8899ab1f3223-0", "text": "קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת, ומצא צבור שקורין קריאת שמע, צריך לקרת עמהם כל קריאת שמע, שלא יראה כאלו אינו רוצה לקבל על מלכות שמים עם חבריו, ויקבל שכר כקורא בתורה, והוא הדין אם הוא בבית הכנסת, ואומר דברי תחנונים, או פסוקים במקום שרשאי להפסיק (ואם עומד במקום שאינו רשאי נתבאר לעיל) ואם הוא עדין לא קרא קריאת שמע, קורא גם כן עם הצבור, אבל צריך שיתכון שלא לצאת ידי חובתו, כדי שיקרא אחר כך עם הברכות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:10"}}
{"id": "8899ab1f3223-1", "text": "וכן שאר דברים שהצבור אומרים, כגון תהלה לדוד, ועלינו, וכדומה ואפלו פיוטים אומר עמהם, ואל יפרש את עצמו מן הצבור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 17:10"}}
{"id": "eca6caafd544-0", "text": "זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב ייראוך עם שמש, ובדיעבד אם התפלל לאחר שעלה עמוד השחר יצא, ונמשך זמנה עד שליש היום, ואסור להתאחר יותר ומכל מקום בדיעבד, אם עבר והתאחר יותר, אפלו במזיד יכול להתפלל עד חצות היום אף על פי שאין לו שכר תפלה בזמנה, שכר כתפלה מיהו אכא. עבר במזיד עד חצות היום ולא התפלל, אין לו עוד תשלומין, ועליו נאמר מעות לא יוכל לתקן, ואם שגג או נאנס יבאר בסימן כא (פ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:1"}}
{"id": "e89dbf4fa56a-0", "text": "כשמגיע לתהלות לאל עליון, יעמד ויכין את עצמו לתפלת שמנה עשרה, ויסיר כיחו וניעו, וכל דבר המבלבל את מחשבתו, וילך ג' פסיעות לאחריו, ויאמר תהלות לאל עליון, וכו' עד גאל ישראל, ואז יחזר לפניו ג' פסיעות, דרך קרוב והגשה למלך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:2"}}
{"id": "e89dbf4fa56a-1", "text": "לא יפסיק בין גאל ישראל לשמנה עשרה, אפלו לקדיש וקדשה וברכו, מפני שצריך להסמיך גאלה לתפלה, וטוב שיצמצם לגמר ברכת גאל ישראל, עם השליח צבור בשוה, כי אם יגמר הוא תחלה, ואחר כך השליח צבור, יש ספק אם יענה אמן על ברכת השליח צבור או לא. אבל כשהוא גם כן גומר את הברכה, ודאי אין צריך לענת אמן, דאין עונין אמן על ברכת עצמו (ועין לעיל סימן ו' סעיף י\"א)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:2"}}
{"id": "e89dbf4fa56a-2", "text": "ובמעריב כיון שאין הברכה שלפני השמנה עשרה מסימת בגאל ישראל, מתר להפסיק, כמו בשאר מקום בין פרק לפרק, קודם השמונה עשרה אומר הפסוק ה' שפתי תפתח וגו', ואינו הפסק, כי הוא שיך להתפלה. אבל הפסוק כי שם ה' אקרא וגו' לא יאמר, כי אם במוסף ובמנחה יאמרו, קודם ה' שפתי תפתח. (סימן ס\"ו צ\"ב צ\"ה קי\"א ובסד\"ה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:2"}}
{"id": "64a742310698-0", "text": "המתפלל צריך שידע, שהשכינה כנגדו, כמו שנאמר שפכי כמים לבך נכח פני ה' ויעיר הכונה ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו, עד שתשאר מחשבתו וכונתו זכה בתפלתו, ויחשב כי אלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, בודאי היה מסדר דבריו, ומכון בהם יפה, לבל יכשל, קל וחמר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שצריך לכון לפניו את מחשבתו, כי לפניו יתברך שמו, המחשבה כמו דבור, וכל המחשבות הוא חוקר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:3"}}
{"id": "64a742310698-1", "text": "וכל המחשבות הוא חוקר, וקודם התפלה יחשב מרוממות האל יתברך שמו ושפלות האדם, ויסיר כל תענוגי אדם מלבו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:3"}}
{"id": "c7f8865a5cc1-0", "text": "המתפלל צריך שיכון בלבו פרוש המלות שהוא מוציא בשפתיו, שנאמר תכין לבם, תקשיב אזנך וכבר נדפסו הרבה סדורים, עם פרוש אשכנז, ויכול כל אדם ללמד ולהבין מה שהוא מתפלל, ואם אינו יכול לכון פרוש המלות, לכל הפחות צריך שיחשב בשעת התפלה בדברים המכניעים את הלב, ומכונים את לבו לאביו שבשמים, ואם תבא לו מחשבה זרה בתוך התפלה ישתק וימתין עד שתתבטל המחשבה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:4"}}
{"id": "c28c2bc6417a-0", "text": "יכון רגליו זו אצל זו, כאלו אינן אלא אחת, להדמות למלאכים שנאמר ורגליהם רגל ישרה, כלומר רגליהם נראות כרגל אחת ויכוף ראשו מעט למטה, ויסגר עיניו שלא יסתכל בשום דבר, ואם מתפלל מתוך סדור לא יסיר עיניו מן הסדור, ויניח ידיו על לבו, ימינו על שמאלו ויתפלל בלב שלם, באימה וביראה ובהכנעה, כעני העומד בפתח, ויוציא את המלות מפיו בכונה, ובדקדוק, ויתפלל כל אחד כפי הנסחא שלו הן אשכנז הן ספרד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:5"}}
{"id": "c28c2bc6417a-1", "text": "וכדומה כלם יסודתם בהררי קדש, אבל אל יערב תבות מנסחא לנסחא כי כל נסחא תבותיה מנויות וספורות, על פי סודות גדולים, ואין להוסיף או לגרע", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:5"}}
{"id": "c28c2bc6417a-2", "text": "(ס\"ח צ\"א צ\"ה צ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:5"}}
{"id": "10d684c06193-0", "text": "יזהר להתפלל בלחש, רק שהוא בעצמו ישמע, מה שהוא אומר, וחברו שבסמוך לו, לא ישמע קולו, כמו שנאמר בחנה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע. (ק\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:6"}}
{"id": "0a070d5a6f37-0", "text": "לא יסמך עצמו על שום דבר, אפלו סמיכה כל דהיא. ואם הוא חולה קצת, יכול להתפלל אפלו יושב או שוכב, והוא שיכול לכון דעתו. ואם אי אפשר לו להתפלל בפיו, מכל מקום יהרהר בלבו. (צ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:7"}}
{"id": "c88ad017d029-0", "text": "לא יאחז בידו בשעת תפלת שמנה עשרה, רק הסדור או המחזור אם צריך לו. ויש לו לרשם תחלה את המקומות, שהוא צריך להתפלל בסדור ובמחזור, שלא יצטרך לחפש באמצע תפלתו. לא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:8"}}
{"id": "c88ad017d029-1", "text": "ולא מקרי חציצה אלא דבר שגבוה יו\"ד טפחים, ורחב ד' טפחים, אבל דבר קטן לא חשיב הפסק, ואפלו דבר גדול אם הוא דבר קבוע, כגון ארון ותבה לא חשיב הפסק, ואדם נמי אינו חוצץ, ובשעת הדחק בכל ענין אין להקפיד, כיון שסוגר עיניו או מתפלל מתוך הסדור, שלא תתבטל כונתו. וכן לא יתפלל כנגד איזה ציור, ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד, או כותל מציר יסגר עיניו, וכנגד מראה אסור להתפלל, אפלו בעינים סגורות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:8"}}
{"id": "c88ad017d029-2", "text": "לא יתפלל במקום פרוץ כגון, בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות, חלה עליו אימת המלך, ולבו נשבר ונכנע. ואם הוא בדרך מתר לו להתפלל בשדה. ואם אפשר לו, יתפלל בין האילנות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:8"}}
{"id": "f9a5f4e38d3a-0", "text": "לא יגהק ולא יפהק (גהוק, היינו מה שלפעמים אדם מוציא מגופו לפיו, נפיחה מחמת שבעו כריח המאכל שאכל, ויש אומרים דהיינו שפושט גופו וזרועותיו מחמת כבד, ופהוק הינו שפותח מלקוחיו, כאדם שרוצה לישן, או שעמד משינה) ואם נצטרך לכך מחמת אנסו, יניח ידיו על פיו, שלא יתראה פתיחתו, וכן אסור לו לרק, ואם בא לו רק לתוך פיו, ומצטער בו הרבה עד שנטרד מתפלתו, מבליעו לתוך מטפחת או בגד. ואם מאוס לו, יטה לשמאלו וירק לאחריו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:9"}}
{"id": "f9a5f4e38d3a-1", "text": "ואם אי אפשר לאחריו, ירק לשמאלו, ואם אי אפשר לשמאלו ירק לימינו, ואם כנה עוקצתו, ימשמש בבגדיו להסירה, שלא תתבטל כונתו. אבל לא יסירה בידו. אם נשמט הטלית מעליו, יכול להחזירו אפלו נפל רבו. אבל אם נפל כלו, אינו רשאי להתעטף בו משום דהוי הפסק. ואם נפל ספר לפניו על הארץ, ומתוך זה מתבלבל מכונתו מתר להגביה בין ברכה לברכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:9"}}
{"id": "f9a5f4e38d3a-2", "text": "כל הדברים האסורים בתוך תפלת שמנה עשרה, אסורים עד לאחר שיפסע הפסיעות, (אך לענין הפסק יש חלוק, כמו שאכתב בסעיף י\"ד) (צ\"ו צ\"ז)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:9"}}
{"id": "37ce658b2d14-0", "text": "צריך לעמד בפניו לצד ארץ ישראל, שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם, ויכון גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדשי הקדשים. ולכן אנו במדינתנו שיושבים במערבה של ארץ ישראל, צריכין לעמד בפנים לצד מזרח, (לא למזרח ממש אלא לצד קרן מזרחית דרומית. עין ט\"ז ומג\"א בשם הלבוש), והיושבים בצפון של ארץ ישראל, פניהם לדרום. והיושבים במזרח פניהם למערב. והיושבים בדרום פניהם לצפון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:10"}}
{"id": "37ce658b2d14-1", "text": "נמצא כל ישראל פונים בתפילותיהם למקום אחד, דהיינו נגד ירושלים ובית קדשי קדשים, ששם שערי השמים, שכל התפלות עולות דרך שם. ולכן נקרא בית המקדש תלפיות, כמו שכתוב, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות, תל שכל פיות פונים אליו. אם מתפלל במקום שאינו יכול לכון לצד שכנגד ארץ ישראל, יכון לבו לאביו שבשמים, שנאמר והתפללו אל ה'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:10"}}
{"id": "37ce658b2d14-2", "text": "ואם עמד כנגד צפון או דרום, ונזכר באמצע שמנה עשרה שאינו עומד כראוי לא יעקר רגליו, אלא יטה פניו למזרח, ואם אי אפשר לו, או שהוא עומד במערב, יגמר תפלתו כך ויכון לבו לבית קדשי קדשים, ולא יעקר רגליו, וכן אם הוא מתפלל במקום שיש צורות במזרח, יתפלל לצד אחר אף שאינו מזרח. (סימן צ\"ד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:10"}}
{"id": "ae4c70f8bd18-0", "text": "צריך לכרע ולהשתחוות ד' פעמים בשמנה עשרה, בתחלת ברכה הראשונה ובסופה, ובברכת מודים בתחלתה ובסופה, כשאומר ברוך כורע בברכיו, וכשאומר אתה משתחוה כל כך עד שהקשרים של חליות השדרה בולטים וגם ראשו יכוף, וקודם שאמר את השם זוקף בנחת (על שם שנאמר ה' זוקף כפופים), וכן במודים כורע ומשתחוה. וקודם שאומר את השם זוקף. לא ישתחוה יותר מדאי, דהיינו עד שיהיה פיו כנגד החגור, כי זהו דרך יוהרא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:11"}}
{"id": "ae4c70f8bd18-1", "text": "וזקן וחולה שמצטער בכריעה כיון שהרכין ראשו דיו. אסור להוסיף השתחויות ביתר הברכות לא בתחלתן ולא בסופן. (קי\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:11"}}
{"id": "3da9d1a480b3-0", "text": "לאחר השמונה עשרה אומרים אלהי נצר וכו'. וקודם עושה שלום וכו' כורע ופוסע כך שלש פסיעות, כעבד הנפטר מרבו. הפסיעות יהיו בינוניות, ולכל הפחות כדי שיתן אגודל בצד עקב. ולא יפסע פסיעות גסות ולא יפסע יותר מג' פסיעות. פוסע תחלה ברגל שמאל ואחר כך ברגל ימין, ושוב פוסע ברגל שמאל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:12"}}
{"id": "3da9d1a480b3-1", "text": "ועודהו בכריעה, הופך פניו לשמאלו, שהוא ימין השכינה שהיא כנגדו בשעת התפלה, ובצאתו מן התפלה אומר עושה שלום במרומיו והופך פניו לימינו שהוא שמאל השכינה. ואומר הוא יעשה שלום עלינו, ואחר כך משתחוה לפניו ואומר ועל כל ישראל ואמרו אמן. אחר כך זוקף ואומר יהי רצון וכו' שיבנה בית המקדש וכו' כי התפלה היא במקום העבודה. ולכן אנו מתפללים על בנין בית המקדש שנוכל לעשות את העבודה ממש במהרה בימינו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:12"}}
{"id": "3da9d1a480b3-2", "text": "והטעם שפוסעין תחלה ברגל שמאל, לפי שדרך הליכות האדם הוא לעקר רגל ימין תחלה, ולכן עוקר כאן שמאל תחלה, להראות כאלו כבד עליו לפטר מלפני המקום ברוך הוא. ולכן אטר רגל עוקר תחלה שמאלו שהוא ימין כל אדם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:12"}}
{"id": "f14e96fd2b12-0", "text": "במקום שכלו הפסיעות, יעמד ברגלים מכונות כמו בתפלה, ולא יחזיר פניו למערב, ולא יחזר למקומו עד שיגיע השליח צבור לקדשה. וכן כשמתפלל ביחידות יעמד כשעור זה, ואם המקום צר ודחוק וכן כשאומרים פיוטים, חוזר כשמתחיל השליח צבור התפלה. (קכ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:13"}}
{"id": "ab929019c8bf-0", "text": "בתפלת שמנה עשרה, לא ירמז בעיניו, ולא יקרץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו ואינו פוסק אפלו לקדיש וקדשה וברכו, אלא ישתק ויכון למה שאומרים השליח צבור והצבור ויחשב לו כעונה לענין זה שיוצא, ומכל מקום לא נחשב להפסק. אבל בתפלת אלהי נצר מתר להפסיק לדברים שמפסיקין באמצע פרק של ברכות קריאת שמע וקריאת שמע. לעיל סימן ט\"ז. ומכל מקום, אם אפשר לו יאמר תחלה יהיו לרצון וגו', ואם אפשר עוד יפסע גם כן ג' פסיעות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:14"}}
{"id": "ab929019c8bf-1", "text": "(ק\"ד כק\"ב)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:14"}}
{"id": "6ffb21d67056-0", "text": "ויש נוהגין לומר מיד לאחר המברך את עמו ישראל בשלום, את הפסוק יהיו לרצון וגו' ואומרים אלהי נצר ופעם שנית יהיו לרצון וגו' וכן נכון לעשות. ונראה לי דבענין זה מתרין להפסיק בתפלת אלהי נצר לענת כל אמן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:15"}}
{"id": "6ffb21d67056-1", "text": "יש אומרים דקודם שאומר את הפסוק יהיו לרצון טוב לומר פסוק אחד מן התורה או מנביאים או מכתובים, המתחיל באות כהתחלת שמו ומסים באות כמו סיום שמו (אליהו רבא בשם כ\"י) ונראה לי דהאומר יהיו לרצון שני פעמים, לא יאמרו אלא קודם יהיו לרצון השני. (סימן קכ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:15"}}
{"id": "3730508dcbb4-0", "text": "כבר נתבאר בסימן יב' סעיף ג' דאם מרגיש בעצמו אפלו קצת הרגשה לצרכיו אסור לו להתפלל עד שינקה את עצמו. ומכל שכן לתפלת שמנה עשרה, שאסור לו לעמד להתפלל כשהוא מרגיש קצת לצרכיו, עד שינקה את עצמו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:16"}}
{"id": "3730508dcbb4-1", "text": "ואולם אם מתחלה לא הרגיש כלל ואחר כך באמצע תפלת שמנה עשרה הרגיש, שהוא צריך לצרכיו, בין לגדולים בין לקטנים יעצר את עצמו עד שיגמר השמנה עשרה ולא יפסיק אפלו אם ההרגשה היא גדולה, מכל מקום, יעצר את עצמו כל זמן שיכול, ולא יפסיק לצאת באמצע שמנה עשרה עד לאחר שסים המברך את עמו ישראל בשלום. (צ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:16"}}
{"id": "3ee337ecac65-0", "text": "הרגיש שיצא ממנו רוח מלמטה, ואי אפשר לו לעצר, אם מתפלל בביתו, הולך לאחוריו ד' אמות או לצדדין ומוציא הרוח וממתין עד שיכלה הריח, וחוזר למקומו ואומר: רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו, חרפה וכלמה בחיינו, רמה ותולעה במותנו, וגומר תפלתו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:17"}}
{"id": "3ee337ecac65-1", "text": "ואם יצא ממנו הרוח במקומו לאנסו, וכן אם יתפלל בצבור שיתביש אם יתרחק לאחוריו אינו צריך להרחיק את עצמו, וגם לא יאמר הרבון, אלא ימתין עד שיכלה הריח וגומר תפלתו (סימן ק\"ג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:17"}}
{"id": "a2363f04e132-0", "text": "אסור לישב בתוך ד' אמות של המתפלל תפלת שמנה עשרה, בין מלפניו בין לאחריו בין מן הצדדין. ואם היושב עוסק גם כן במה דשיך לסדר התפלה מתר. ויש מקלין, דאפלו אינו עוסק בעניני תפלה, אלא שלומד תורה בפיו אינו צריך להתרחק. והירא דבר ה' לא ישב לפני המתפלל תפלת שמונה עשרה כמלא עיניו, אפלו אומר קריאת שמע. אבל לאחריו ולצדדין אין להקפיד. ולעמד מתר בכל ענין אפלו לפניו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:18"}}
{"id": "88bbd5e5b8b7-0", "text": "אם זה היושב הוא אדם חלוש אין למחת בו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:19"}}
{"id": "b56d53023094-0", "text": "אם זה היושב ישב קודם ואחר כך בא זה ועמד להתפלל מצדו או מלפניו שנמצא זה היושב לאחריו אין צריך לעמד, כיון שזה בא בגבולו. אבל עמד להתפלל לאחריו שנמצא היושב לפניו יש לו לזהר ולעמד. וכל זה כשמתפלל בביתו. אבל אם מתפלל בבית המיחד למנין קבוע, ומכל שכן בבית הכנסת המיחד לכל אחד להתפלל שם, אפלו ישב הוא קדם צריך לעמד, כיון שהמקום מיחד לתפלה לכל איש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:20"}}
{"id": "b3c56b24df86-0", "text": "אסור לעבר בתוך ד' אמות לפני המתפלל תפלת שמונה עשרה. ולכן אם אחד התפלל וגמר תפלתו, ואחד עומד לאחריו ומתפלל ועדין לא גמר, אל יפסיע זה שלפניו את הפסיעות, שנמצא כעובר לפני המתפלל. ולעבר מן הצדדין ומכל שכן לאחריו מתר. (ק\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:21"}}
{"id": "253477d9a3fd-0", "text": "שכור אם אינו יכול לדבר לפני אדם גדול ונכבד אסור להתפלל. ואם עבר והתפלל תפלתו תועבה, וצריך לחזר ולהתפלל כשיסור יינו מעליו, ואם עבר זמן תפלה, משלים אותה בתפלה שלאחריה כדין שוגג ואנס לקמן סימן כ\"א. (צ\"ט). (דין תפילה באשה נדה, עין לקמן סוף סימן קנ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 18:22"}}
{"id": "56d5388bffeb-0", "text": "בחרף אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם. ומתחילין במוסף של שמיני עצרת, והשמש מכריז מקודם משיב הרוח ומוריד הגשם. ואם לא הכריז אין אומרים אותו אז בתפלת המוסף שבלחש. וחולה שמתפלל ביחידות בביתו, וכן בני הכפרים שאין להם מנין, ימתינו בתפלת מוסף עד השעה שבודאי התפללו בעירות מוסף, ואז יתפללו גם המה מוסף ויאמרוהו. ואומרים אותו עד מוסף יום א' של פסח, דהינו שהצבור גם השליח צבור אומרים אותו עוד בתפלת הלחש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:1"}}
{"id": "56d5388bffeb-1", "text": "ובחזרת תפלת השליח צבור פוסק מלאמרו. ושוב גם הצבור אין אומרים במנחה, כיון שכבר שמעו מהשליח צבור שפסק מלאמרו. ומי שמתפלל ביחידות, יקדים להתפלל אז תפלת המוסף בכדי שעדין לא פסק השליח צבור מלאמרו בעירות כי מי שהוא מתפלל לאחר שכבר פסק השליח צבור לאמרו במוסף, אינו אומרו עוד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:1"}}
{"id": "56d5388bffeb-2", "text": "יש מקומות שאומרים בקיץ משיב הרוח ומוריד הטל, ויכריז כן השמש קודם מוסף יום ראשון של פסח, ואז מתחילין לומר כן גם בלחש במוסף ופוסקין מלומר מוריד הגשם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:1"}}
{"id": "428a430fb658-0", "text": "טעה ולא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם, אם נזכר קודם שאמר הברכה מחיה המתים אומר במקום שנזכר רק שלא יהא באמצע ענין, כגון אם נזכר לאחר שאמר ומקים אמונתו, אומר גם כן לישני עפר, ואומר משיב הרוח וכו' מי כמוך וכו' ואם רוצה יכול לומר לגמרי משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל חיים וכו'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:2"}}
{"id": "428a430fb658-1", "text": "אבל אם לא נזכר עד לאחר שסים הברכה מחיה המתים צריך לחזר לראש תפלת שמנה עשרה (ולא סגי שיתחיל אתה גבור כי ג' ברכות הראשונות כחדא חשיבי לענין זה, שאם סים הברכה שלא כהגן צריך לחזר לראש התפלה) (סימן קי\"ד) טעה במעריב של פסח או בשחרית או במוסף ולא אמרו, אין צריך לחזור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:2"}}
{"id": "5ebb6b558ba6-0", "text": "יש מקומות, שאומרים בקיץ משיב הרוח ומוריד הטל. אם טעה ואמר כן גם בחרף, אם לא נזכר עד לאחר שאמר ברוך אתה ה', גומר הברכה מחיה המתים, ואין צריך לחזר בשביל הזכרת גשם, כיון שכבר זכר טל. ואך אם נזכר מקודם שאמר את השם אומר במקום דסלקא ענינא מוריד הגשם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:3"}}
{"id": "6ff8f5a2f848-0", "text": "אם טעה בקיץ ואמר משיב הרוח ומוריד הגשם, אם נזכר קודם שאמר הברכה מחיה המתים, חוזר ומתחיל אתה גבור וכו' (ואין זאת מדין חזרה, אלא כדי שתהא הברכה נכרת שאינו אומר בה משיב הרוח ומוריד הגשם). אבל אם לא נזכר עד לאחר שסים מחיה המתים חוזר לראש התפלה. אם לא אמר רק משיב הרוח ולא אמר מוריד הגשם, אינו מזיק כלל ואומר מכלכל חיים וכו'. אם טעה במעריב או בשחרית של שמיני עצרת ואמרו, אין צריך לחזר לראש (קי\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:4"}}
{"id": "02b43ffed4d6-0", "text": "מתחילין לומר טל ומטר, בתפלת ערבית של יום ששים לאחר תקופת תשרי והוא ביום ד' או ביום ה' לחדש דעצעמבער, ואומרים עד פסח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:5"}}
{"id": "3d05ea102249-0", "text": "אם טעה ולא אמר טל ומטר, אם נזכר קודם שסים הברכה מברך השנים, אומר שם ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבענו וכו' וחותם כראוי. ואם לא נזכר עד לאחר שחתם הברכה מתפלל להלן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:6"}}
{"id": "3d05ea102249-1", "text": "ובתוך ברכת שמע קולנו אחר ריקם אל תשיבנו, אומר ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע וכו' ואפלו אם לא נזכר אז רק אחר שאמר ברוך אתה, כל שלא אמר עדין את השם, יכול לומר ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע וכו' אבל לא נזכר עד לאחר שסים הברכה שומע תפלה, חוזר ומתחיל ברך עלינו וכו' ואם לא נזכר עד לאחר שאמר את הפסוק יהיו לרצון וגו', חוזר לראש התפלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:6"}}
{"id": "fa5acb0e26ae-0", "text": "טעה בקיץ ואמר טל ומטר, חוזר ומתחיל ברך עלינו, ואם לא נזכר עד לאחר שאמר את הפסוק יהיו לרצון, חוזר לראש התפלה. (קי\"ז)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:7"}}
{"id": "27ca75b1ac42-0", "text": "אם נסתפק לו אם אמר משיב הרוח או לא אמר, אם הוא לאחר ל' יום שכבר התפלל תשעים פעמים כראוי, חזקתו שגם עתה התפלל כהרגל שלו כראוי. אבל בתוך שלשים יום צריך לחזר ולהתפלל. וכן בטל ומטר אם מסתפק לו לאחר שכבר התפלל תשעים תפלות כראוי מוקמינן אחזקתיה שגם עתה התפלל כראוי, וקדם לכן צריך לחזר ולהתפלל. (קי\"ד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:8"}}
{"id": "6d2946e362ac-0", "text": "טעה במעריב ליל ראשון של פסח, והתפלל תפלת שמנה עשרה של חל, ונזכר לאחר שהתחיל ברך עלינו שהדין הוא שצריך לסים כל אותה ברכה (כמו שאכתב לקמן סימן ע\"ו) אינו אומר טל ומטר כיון שגם הצבור אינם אומרים, ואם חלה השאלה (הוא יום התחלה לשאל טל ומטר) ביום שבת, וטעה והתפלל של חל והתחיל ברך עלינו, גם כן אינו אומר טל ומטר, כיון שהצבור עדין לא התחילו, והיחיד נגרר אחר הצבור. (קי\"ז)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:9"}}
{"id": "de7a08669b92-0", "text": "שכח יעלה ויבא בראש חדש בשחרית או במנחה, ובחל המועד, בין בשחרית בין במנחה בין במעריב, אם נזכר קודם שאמר יהיו לרצון, חוזר ומתחיל רצה, ואפלו אם נזכר קודם שהתחיל מודים, כיון שסים ברכת המחזיר שכינתו לציון, צריך להתחיל רצה (כמו שכתבתי במשיב הרוח) אך אם נזכר קודם ברכת המחזיר שכינתו לציון, אומרו שם ומסים ותחזינה עינינו וכו', ואם לא נזכר עד לאחר יהיו לרצון וגו', חוזר לראש התפלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:10"}}
{"id": "de7a08669b92-1", "text": "ובראש חדש שכח יעלה ויבא במעריב, בין שראש חדש הוא ב' ימים, בין שאינו אלא יום א', כיון שאמר ברוך אתה ה' והזכיר את השם, שוב אינו חוזר, אלא מסים המחזיר שכינתו לציון וגומר תפלתו. והטעם בזה מפני שלא היו מקדשין את החדש בלילה. (תכ\"ב ת\"צ)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:10"}}
{"id": "49f2f25c458a-0", "text": "שכח בראש חדש או בחל המועד יעלה ויבא בשחרית, אף על פי שלא נזכר עד לאחר שהתפלל מוסף, (שכבר זכר של ראש חדש ושל חל המועד) מכל מקום, צריך לחזר ולהתפלל שחרית, ואם עבר זמנה ישלימנה בתפלת המנחה. (עין שערי תשובה סימן ק\"ח סקי\"ב) כדלקמן כ\"א סעיף ד'. לקמן סימן כ' סעיף י.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:11"}}
{"id": "bd105172209a-0", "text": "בכל מקום שהוא צריך לחזר ולהתפלל, צריך להמתין כדי הלוך ד' אמות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:12"}}
{"id": "92e64265c654-0", "text": "שליח צבור שטעה בתפלת הלחש, אינו חוזר ומתפלל שנית מפני טרח הצבור, אלא סומך על התפלה שיתפלל בקול רם, (ולכן לאחר חזרת התפלה יאמר אלהי נצר וכו' ויפסיע ג' פסיעות) אך אם טעה בג' ברכות ראשונות ונזכר קודם שהשלים תפלתו, בענין שלא יהא בחזרתו טרח הצבור, יחזר (קכ\"ג קכ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:13"}}
{"id": "c2811fb70cee-0", "text": "ביום התענית בין בתענית צבור בין בתענית יחיד, אומרים בתפלת המנחה בברכת שמע קולנו, עננו, וכשמגיע לבכל עת צרה וצוקה יסים כי אתה שומע וכו'. ואם שכח מלומר עננו, אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם מברכת שומע תפלה, אינו חוזר ואומרו, אלא לאחר שגמר כל התפלה, לאחר אלהי נצר קודם שיעקר רגליו, אומרו עד בכל עת צרה וצוקה ומסים יהיו לרצון וכו', ואם לא נזכר עד לאחר שעקר רגליו, אינו אומרו עוד כלל (תקס\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 19:14"}}
{"id": "50273453a3aa-0", "text": "כשפוסע השליח צבור מתפלה שבלחש, עומד במקומו כשעור הלוך ד' אמות וחוזר למקומו ואומר בלחש ה' שפתי תפתח וגו' ומתחיל בקול ברוך אתה וכו' וכל אחד יזהר לשתק אז ולשמע היטב, ולכון למה שהוא אומר, ולומר ברוך הוא, וברוך שמו ואמן על כל ברכה כראוי. ואפלו ללמד אסור בשעה שהשליח צבור חוזר התפלה, ואין צריך לומר שצריכין לזהר משיחה בטלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:1"}}
{"id": "50273453a3aa-1", "text": "ומי שנקל לו, יש לו לעמד כמו שהוא בעצמו מתפלל שמנה עשרה או בעינים עצומות, או לראות תוך הסדור מה שאמר השליח צבור (קי\"א קכ\"ג קכ\"ד). קצת נוהגין שלאחר קדשה חולצין תפלין של רש\"י ומניחין תפלין דרבנו תם. ועושין שלא כדין. (עין פרי מגדים סימן ל\"ד משבצות סעיף קטן ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:1"}}
{"id": "74a51899fc51-0", "text": "בחזרת תפלת השליח צבור, כיון שהשליח צבור כבר התפלל בפני עצמו בלחש, ואינו חוזר את התפלה רק בשביל השומעים, לכן צריכין שיהיו דוקא תשעה שומעין ועונין, שלא תהיינה ברכותיו לבטלה (ולא דמי למה שכתוב בסימן ט\"ו סעיף ז'). ולכן כשיש מנין מצמצם, צריכין להשגיח שלא יתחיל השליח צבור חזרת התפלה עד שיגמרו כלן תפלותיהן שיוכלו לענות. (קכ\"ד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:2"}}
{"id": "cdffb5189103-0", "text": "השליח צבור צריך לזהר, כשהוא מסים ברכה אחת, שלא להתחיל ברכה שניה, עד לאחר שאמרו רב הצבור אמן. ואם התחיל תכף ברכה אחרת, כגון, שסים מגן אברהם והתחיל מיד אתה גבור, אזי כיון שהתחיל לומר, אתה גבור, שוב אין אומרים אמן, וענש בטול אמן, אז הוא עליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:3"}}
{"id": "9df9bd0c452f-0", "text": "בקדשה, יזהר כל אחד לכון רגליו, שיהיו שתיהן ביחד, כאלו היו רגל אחת (כמו שכתוב ורגליהם רגל ישרה) וכשאומרים קדוש, קדוש, קדוש, וכן ברוך וימלך, מרים גופו ועקבו למעלה. ונוהגין לשא העינים למרום, וטוב שתהיינה סגורות (קכ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:4"}}
{"id": "e218a7351d31-0", "text": "כשמגיע השליח צבור למודים, משתחוים כל הקהל ואומרים מודים דרבנן, כלו בהשתחויה, ומי שהוא עומד בתפלת שמנה עשרה ושומע שהשליח צבור הגיע למודים, אם הוא עומד באמצע ברכה, משתחוה גם כן. אבל אם עומד בתחלת ברכה. או בסוף ברכה, לא ישתחוה. משום דאסור להוסיף השתחויות, בתחלת ברכה או בסוף ברכה, על אותן שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כדלעיל סימן י\"ח סעיף י\"א (ק\"ט קכ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:5"}}
{"id": "59e479d2ddad-0", "text": "קודם שאומר השליח צבור שים שלום, אומר אלהינו ואלהי אבותינו. ברכנו וכו', וכשאומר \"וישמרך\" אומרים הקהל כן יהי רצון ולא יאמרו אמן. וכן כשאומר ויחנך ושלום. ואין אומרים אותו רק בשחרית ובמוסף, ולא במנחה. רק בתענית צבור, שאומרים גם במנחה שים שלום, אז אומר השליח צבור גם אלהינו ואלהי אבותינו. ואין אומרים אותו בבית אבל, ולא בתשעה באב בשחרית (קכ\"א קכ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:6"}}
{"id": "d43622cb52ec-0", "text": "לאחר שגמר השליח צבור התפלה, יאמר בלחש יהיו לרצון וגו' אבל לפסע ג' פסיעות אינו צריך שסומך על הפסיעות שבסוף הקדיש שלם. (קכ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:7"}}
{"id": "53bc2ec5fb25-0", "text": "בתענית צבור ויש בבית הכנסת עשרה שמתענים ומשלימים, אומר השליח צבור בשחרית ובמנחה עננו קדם רפאנו. ואם טעה ולא אמרו, אם נזכר קודם שאמר את השם, מן הברכה רופא חולי, חוזר ואומר עננו ורפאנו. אבל לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, גומר הברכה רופא חולי עמו ישראל, ואומר עננו בתוך ברכת שומע תפלה, וחותם שומע תפלה כמו יחיד. ואם שכחו גם שם, אומרו לאחר סיום התפלה בלא חתימה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:8"}}
{"id": "adf2569b8837-0", "text": "אין אומרים תפלת שמנה עשרה בקול, אלא אם כן יש לכל הפחות ששה אנשים, שהם רב מנין שהתפללו עתה. אבל אם אין ששה אנשים שהתפללו עתה, אין אומרים כל השמנה עשרה בקול, אלא אחד אומר עד האל הקדוש בקול, ואומרים קדשה וגומר תפלתו בלחש. (ס\"ט)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:9"}}
{"id": "b3501449351c-0", "text": "כל מקום שהיחיד אם טעה חוזר ומתפלל, כמו כן השליח צבור בחזרת התפלה, אם טעה חוזר ומתפלל חוץ משחרית של ראש חדש וחל המועד. שאם שכח ולא אמר יעלה ויבא ולא נזכר עד שהשלים תפלתו, אין מחזירין אותו, כי משום טרח הצבור, סמכינן על מה שיזכיר בתפלת המוסף, אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו, חוזר לרצה ואין בזה טרח הצבור (קכ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:10"}}
{"id": "c4c008141295-0", "text": "חיוב על האדם לומר קדשה עם הצבור, וגם אמן שלאחר האל הקדוש, ושלאחר שומע תפלה, הוא גם כן חיוב כמו קדשה. וכן הקדישים שאומר השליח צבור, חיוב הוא לענת עליהם. וכן במודים הוא חיוב לשחת עם הצבור. ולכן אם נתאחר לבא לבית הכנסת, באפן שאינו יכול להתפלל עם הצבור. והוא מכרח להתפלל ביחידות, אם אין השעה עוברת, צריך להשגיח שלא יתפלל שמנה עשרה, בשעה שיפסיד מלענת אחד מדברים אלו אלא ימתין עד שיענה, ואחר כך יתפלל שמנה עשרה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:11"}}
{"id": "c4c008141295-1", "text": "אבל אל ימתין בין גאל ישראל לתפלת שמנה עשרה, דהא צריך להסמיך גאלה לתפלה, ואסור להפסיק ביניהם, אלא ימתין קודם שירה חדשה (וע\"ש סימן ס\"ט סעיף ז').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:11"}}
{"id": "ba7af4e4c446-0", "text": "יחיד העומד בתפלת שמנה עשרה, וכשהוא מסים מחיה המתים, אומרים הצבור קדשת ובא לציון, או קדשת יוצר, אינו אומר עמהם קדוש, לפי שאין הקדשות שוות, אבל אם הצבור אומרים קדשת מוסף, אף על פי שהוא מתפלל שחרית, עונה עמהם קדוש וכו', וכן בהפוך דקדשת שחרית וקדשת מוסף שוות הן (ק\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 20:12"}}
{"id": "6532c21ece1b-0", "text": "כבר נתבאר בסימן י\"ח שאם עבר זמן תפלה במזיד, אין לו תשלומין אבל אם מחמת שגגה או אנס לא התפלל, או שטעה בתפלתו בדבר שצריך לחזר ולהתפלל יכול להשלימה לאחר תפלה הסמוכה לה, וצריך שיתפלל דוקא תפלה שהיא זמנה, ואחר כך תפלת התשלומין, דהינו אם לא התפלל שחרית, אזי כשיגיע זמן תפלת מנחה, יתפלל מתחלה, תפלה לשם מנחה ואומר תחנון, ואחר כך מיד אומר אשרי, ומתפלל עוד שמנה עשרה בשביל שחרית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:1"}}
{"id": "6532c21ece1b-1", "text": "ואם לא התפלל מנחה, אזי יתפלל תחלה ערבית, וישהה רק כדי הלוך ד' אמות ואינו אומר אשרי אלא מיד יתפלל תפלת שמנה עשרה בשביל מנחה, ואם לא התפלל ערבית, אזי לאחר תפלת שחרית, יאמר תחנון ואשרי, ויתפלל תפלת שמנה עשרה לשם ערבית ואחר כך יאמר למנצח ובא לציון וכו', ואסור לו לאכל עד שיתפלל גם תפלה זו, שהיא לשם ערבית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:1"}}
{"id": "ccc3cde1776a-0", "text": "אם לא התפלל, בעוד שהיה לו שהות להתפלל, מפני שהיה חושב, שעדין ישאר לו זמן, אחר שיגמר אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך וכך עברה לו השעה, וכן מי שהיה טרוד לצרך ממונו, שלא יבא לידי הפסד, ועל ידי כן הפסיד זמן התפלה, אף על גב דאסור להעביר זמן תפלה משום הפסד ממון מכל מקום מקרי אנס, ויש לו תשלומין. וכן אם מחמת שכרות לא היה ראוי להתפלל, נחשב גם כן כאנס אף על פי שהתחיל באסור לשתת, כשהגיע זמן תפלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:2"}}
{"id": "15add89f4a7f-0", "text": "אין תשלומין לתפלה, אלא בתפלה הסמוכה לה. אבל אם נתאחר יותר, אין לה עוד תשלומין כגון אם לא התפלל לא שחרית ולא מנחה, אזי מנחה, יש לה תשלומין, לאחר ערבית הסמוכה לה, אבל שחרית אין לה תשלומין, כיון שעבר שתי זמני תפלות שלא התפלל, לא בזמנה ולא בזמן מנחה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:3"}}
{"id": "faf402b92856-0", "text": "אך ביום שיש בו מוסף, אם לא התפלל שחרית, יכול להשלימה לאחר מנחה, (דכיון דזמן תפלת מוסף, בדיעבד עד הלילה, כמו מנחה אם כן לא עבר שתי זמני תפלות) ולאחר תפלת מוסף, אינו יכול להשלים תפלת שחרית, (דכיון שמזכיר בה קרבן מוסף, אינה ראויה שתעלה לתפלת שחרית. פרי מגדים סימן ק\"ח, אברהם סעיף קטן ו'). אך עם עדין לא עבר זמן תפלת שחרית, יכול להתפלל שחרית, אף על פי שכבר התפלל מוסף.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:4"}}
{"id": "583b9f5c014c-0", "text": "אין תשלומין לתפלה שהפסיד, אלא בזמן תפלה הסמוכה לה. אבל לא בשעה שאינה זמן תפלה, כגון אם שהה הרבה, אחר שהתפלל התפלה שהיא חובת שעה, אינו יכול להתפלל עוד, תשלומי תפלה שהפסיד, לפי שלא תקנו תשלומין לתפלה שהפסיד, אלא בזמן שהוא עוסק בתפלה שהיא חובת שעה, שאז כיון שהוא עוסק בתפלה שהיא חובת שעה, הוא משלים גם כן מה שחסר (ק\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:5"}}
{"id": "982dee5c239a-0", "text": "תפלת התשלומין שהוא מתפלל, חיב להתפלל, כמו שהוא מתפלל אז תפלת החובה, כגון אם לא התפלל מנחה בערב שבת, מתפלל ערבית שתים של שבת, אף על פי שהשניה באה לתשלום תפלת חל, מכל מקום, כיון שעתה הוא שבת, מתפלל של שבת. ואם התפלל של חל, חוזר ומתפלל, וכן בערב ראש חדש אם לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים, ואומר בשתיהן יעלה ויבא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:6"}}
{"id": "982dee5c239a-1", "text": "ואם לא התפלל ערבית בראש חדש, שמתפלל שחרית שתים, אם שכח יעלה ויבא אפלו בשניה חוזר ומתפלל, (אף על גב דתשלומין הלילה היא, ואז לא היה חוזר, מכל מקום השתא יממא הוא), ובשבת אם לא התפלל מנחה, מתפלל ערבית גם כן שתים של חל, אלא שיש חלוק באתה חוננתנו. בראשונה אומר אתה חוננתנו, ובשניה אינו אומרו. והטעם בזה, כיון שאתה חוננתנו הוא כמו הבדלה, ואין מבדילין ב' פעמים בתפלה, והוא הדין להפך, אם שכח ערבית במוצאי שבת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:6"}}
{"id": "982dee5c239a-2", "text": "מתפלל שחרית שתים, ואומר בתפלת התשלומין אתה חוננתנו, לפי שמעקר התקנה, צריך להבדיל בתפלה (ק\"ח רצ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:6"}}
{"id": "fe7dfa8da9c0-0", "text": "טעה בראש חדש במנחה, ולא אמר יעלה ויבא, ולמחר אינו ראש חדש, אם כן אף אם יתפלל ערבית שתים, לא ירויח כלום, שהרי אינו יכול לומר עוד יעלה ויבא, ובלא יעלה ויבא, הרי כבר התפלל על כן אינו מתפלל כלל לתשלומין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:7"}}
{"id": "eb29c47b5e99-0", "text": "תפלת מוסף, אף על פי שזמנה כל היום, ואם כן הוי מעריב תפלה הסמוכה לה, מכל מקום אין לה תשלומין בלילה, משום דתפלת מוסף נתקנה משום ונשלמה פרים שפתינו וכיון שעבר זמנו בטל קרבנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:8"}}
{"id": "08f8c243dfa4-0", "text": "מי שהוא צריך להתפלל שחרית שתים, או מנחה שתים, אם הוא שליח צבור, יוצא במה שהוא חוזר את התפלה בקול רם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:9"}}
{"id": "913464cdb2e7-0", "text": "מי שנסתפק לו אם התפלל או לא, בזמן הזה (שאין מתפללין בנדבה), אינו חוזר ומתפלל (סימן ק\"ז ק\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 21:10"}}
{"id": "185f243d1860-0", "text": "לאחר השמנה עשרה, אומרים תחנון בנפילת אפים, ואין לדבר שיחת חלין, בין שמנה עשרה לתחנון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 22:1"}}
{"id": "32a19931111e-0", "text": "בשחרית, כיון שיש תפלין בשמאלו, נוטין על צד ימין, משום כבוד התפלין, ובמנחה, נוטין על צד שמאל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 22:2"}}
{"id": "66d7ade1a8f7-0", "text": "נפילת אפים יש להיות מישב, אך בשעת הדחק יוכל להיות גם מעמד. לאחר תחנון אומרים ואנחנו לא נדע, ויש לאמרו בישיבה, ואחר כך עומדין ואומרים מה נעשה וכו'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 22:3"}}
{"id": "058aaefaa699-0", "text": "אין נפילת אפים כי אם במקום שיש שם ספר תורה, אבל במקום שאין שם ספר תורה אף על פי שיש שם שאר ספרי קדש, אין נופלין על פניהם, אלא אומרים את המזמור בלי נפילת אפים. וכשמתפללים בעזרת בית הכנסת, ופתח בית הכנסת פתוח, נחשב כאלו היה שם ספר תורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 22:4"}}
{"id": "02707bfe1ad0-0", "text": "כשמתפללין בבית אבל, או בבית המת אף על פי שאין שם אבל, אין אומרים תחנון ז' ימי אבלות אפלו במנחה של יום ז'. ונוהגין שגם בשובם לביתם אינם אומרים. ואם יש אבל בבית הכנסת, אין הצבור נגררין אחריו, ואומרים תחנון, אלא שהאבל אינו אומר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 22:5"}}
{"id": "117151f84b37-0", "text": "אין אומרים תחנון בבית הכנסת שיש שם מילה, או שהבעל ברית או הסנדק, או המוהל מתפללים שם, אף שהמילה תהא בבית אחר. ואם מתפללין מנחה, בבית התינוק קודם סעדת הברית, או באמצע הסעדה, גם כן אין אומרים. אבל אם מתפללים לאחר ברכת המזון, אומרים. אך הבעל ברית והסנדק והמוהל לא יאמרו אף לאחר ברכת המזון, משום דיום טוב שלהם הוא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 22:6"}}
{"id": "04b5a2c02546-0", "text": "וכן אין אומרים, בבית הכנסת שיש שם חתן, כל שבעת ימי משתה שלו, אם החתן הוא בחור או הכלה בתולה. אבל אלמן שנשא אלמנה, אין לו רק שלשה ימים ואחר כך אומרים. וביום החפה בשחרית אומרים, ובמנחה שהוא סמוך לחפה אין אומרים (קל\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 22:7"}}
{"id": "20c8dc147496-0", "text": "אין אומרים תחנון לא בראש חדש ולא בחמשה עשר באב, ולא בחמשה עשר בשבט ולא בחנכה ולא בפורים גדול ב' ימים, ולא בפורים קטן ב' ימים, ולא בל\"ג בעמר, ולא בכל חדש ניסן, ולא בתשעה באב, ולא בימים שבין יום כפור לסכות, ולא מראש חדש סיון עד לאחר אסרו חג דשבועות ולא באסרו חג דסכות, בכל אלו אין אומרים במנחה שלפניהם, אבל בערב ראש השנה ובערב יום הכפורים אומרים במנחה שלפניהם. ובערב ראש השנה אומרים גם בסליחות רק לאחר כך אין אומרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 22:8"}}
{"id": "1ea31d3aba16-0", "text": "בשני ובחמשי לפי שהם ימי רצון, כי בארבעים יום של קבלת לוחות שניות, עלה משה רבנו ביום ה', וירד ביום ב', לכן מרבים בהם תחנונים, ואומרים קודם תחנון, והוא רחום, ואומרים אותו מעמד, וצריך לאמרו בכונה, ובמתינות, דרך תחנונים. ובימים שאין אומרים תחנון אין אומרים אותו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 22:9"}}
{"id": "cd887e48bd17-0", "text": "לאחר תחנון אומרים חצי קדיש. ובשני ובחמשי אומרים, אל ארך אפים [מעמד]. ועין לקמן סימן כ\"ה סעיף ב', מתי אין אומרים אותו (שם ובעט\"ז מ' קל\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 22:10"}}
{"id": "01cd230e7502-0", "text": "כשמוציאין את הספר תורה מן ארון הקדש, ונושאין אותו אל התבה, שקורין בו שם, נושאין אותו דרך צפון, שהוא לימין הנושא, וכשמחזירין אותו אל הארון הקדש, נושאין אותו דרך דרום, וצריכין להחזיק את הספר תורה ביד ימין, ומצוה על כל אדם שהספר תורה עובר לפניו, שילוו אותו עד אל התבה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:1"}}
{"id": "161ba867c3eb-0", "text": "העולה לתורה, יש לו להתעטף בטלית מציצת, ועולה בדרך קצרה לו, ויורד בדרך ארכה. ואם שני הדרכים שוים, עולה בדרך הימין, ויורד בדרך השני. ונוהגין שהוא ממתין, עד שהעולה אחריו אמר הברכה האחרונה, ויורד בין גברא לגברא (סימן י\"ד קמ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:2"}}
{"id": "f3d6a4032553-0", "text": "פותח את ספר התורה, ורואה באיזה מקום יקרא ואוחזו כך פתוח בשתי ידיו, וסוגר עיניו, ואומר ברכו את ה' המברך, ויש לו לומר בקול כדי שישמעו כל הקהל. והם עונין ברוך ה' המברך לעולם ועד, ואם לא שמעו הצבור את המברך, אף על פי ששמעו שהשליח צבור עונה, לא יענה עמו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:3"}}
{"id": "f3d6a4032553-1", "text": "אלא לאחר שסים השליח צבור, עונין אחריו אמן, לאחר שענו הקהל ברוך ה' המברך לעולם ועד, חוזר העולה ואומר גם כן ברוך ה' המברך לעולם ועד (עין לעיל סימן ט\"ו סעיף ח), ומברך הברכה אשר בחר וכו', ועונין הקהל אמן, ומסלק את ידו השמאלית, ואוחז את ספר התורה בשעת הקריאה רק בימינו. הקורא קורא, והוא קורא עמו בלחש. ואין הקורא רשאי לקרת, עד שיכלה אמן מפי הצבור. וכל הקהל יכונו דעתם לשמע היטב קריאת התורה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:3"}}
{"id": "f3d6a4032553-2", "text": "לאחר הקריאה חוזר העולה ואוחזו גם בשמאלו, וגוללו ומברך ברכה אחרונה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:3"}}
{"id": "6e148133c31c-0", "text": "אסור לאחז את ספר התורה בעצמו ערם, אלא יאחזו על ידי הטלית, או יאחזו בעמודיו. ויש מחמירין, שגם בעמודים אין אוחזין ערם על ידי הטלית (קמ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:4"}}
{"id": "4cbe1eb30fdf-0", "text": "העולה וגם הקורא צריכין לעמד. ואפלו רק לסמך על שום דבר אסור. משום דצריכין לעמד באימה, דכשם שנתנה התורה באימה כך אנו צריכין לנהג בה באימה. ואך מי שהוא אדם חלוש יכול לסמך קצת סמיכה כל דהו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:5"}}
{"id": "f5549b5e824c-0", "text": "בשעה שהעולה אומר ברכו, והקהל אומרים ברוך ה' המברך לעולם ועד, צריכין כל הצבור לעמד, אבל בשעה שאומר הברכה אשר בחר בנו, וכן בשעת הקריאה, ובשעת ברכה אחרונה, אין חיוב שיעמדו הקהל אלא המדקדקין במצות, מחמירין על עצמם ועומדין וכן נכון. אבל בין גברא לגברא אין להחמיר כלל. (קמ\"ו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:6"}}
{"id": "3aa683dc5a5e-0", "text": "אם הקורא בעצמו, הוא עולה לתורה, צריך שיעמד אחר אצלו, שכשם שנתנה התורה על ידי סרסור (משה רבנו עליו השלום), כך אנו צריכין לנהג בה על ידי סרסור (קמ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:7"}}
{"id": "7dcb3b38cfdc-0", "text": "כיון שהתחיל הקורא לקרת, אסור לכל הקהל לדבר, אפלו בדברי תורה, ואפלו בין גברא לגברא, ואסור לצאת מבית הכנסת בשעה שקורין בתורה, אבל בין גברא לגברא שספר התורה מגלל, יכול לצאת לצרך גדול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:8"}}
{"id": "d4c17a0ac535-0", "text": "כשיש כהן בבית הכנסת צריכין לקרת אותו תחלה, ואפלו אם הוא עם הארץ אלא שהוא אדם כשר, הוא קודם אפלו לתלמיד חכם, ואפלו אם הכהן רוצה למחל לא מהני. ואחר הכהן קורין לוי, ואם אין שם לוי, קורין את הכהן אשר עלה במקומו, ואומרים: במקום לוי, ואם אין כהן בבית הכנסת, קורין במקומו לוי או ישראל, ויש לקרת את היותר גדול בתורה שנמצא שם (עין מג\"א סקל\"ה סק\"ז), ואומרים: אם אין כאן כהן, לוי במקום כהן, או ישראל במקום כהן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:9"}}
{"id": "d4c17a0ac535-1", "text": "ואם קראו ישראל במקום כהן, אין קורין אחריו לוי. ישוב שכלם כהנים או לוים, יעשו שאלת חכם איך יתנהגו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:9"}}
{"id": "5970606003d9-0", "text": "אם הכהן עומד בקריאת שמע, או בברכות קריאת שמע, ומכל שכן אם עומד בתפלת שמנה עשרה, אפלו אין שם כהן אחר, אין קורין אותו, ואין צריכין להמתין עליו, משום טרחא דצבורא, אלא קורין לוי או ישראל, ואין אומרים: אם אין כאן כהן, אלא אומרים: לוי או ישראל במקום כהן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:10"}}
{"id": "5970606003d9-1", "text": "ובדיעבד אם קראוהו, אם עומד בקריאת שמע או בברכותיה, עולה ומברך את הברכה, אבל לא יקרא עם הקורא אלא ישמע, ומכל מקום, אם אפשר לו, יש לו לגמר את הענין שהוא עומד בו, להיכא דסליק ענינא, קודם שהוא עולה. ואם עומד בתפלת שמנה עשרה, אפלו קראוהו לא יעלה. וכן בין גאלה לתפלה לא יעלה. ובתפלת אלהי נצר וכו' יעלה, ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה, אם אין שם כהן אחר, אפלו לכתחלה קורין אותו, אך לא יקרא עם הקורא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:10"}}
{"id": "5970606003d9-2", "text": "אבל אם יש שם אחר, אין קורין אותו לכתחלה, וכן הדין בלוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:10"}}
{"id": "7e1e829ffbf8-0", "text": "אם קראו לכהן או ללוי ואינם שם, לא יקראו לאחר בשמו, שלא יאמרו על הראשון שהוא פגום, אלא יאמרו להאחר: עלה אתה, ויעלה, אבל בנו יכולין לקרא בשמו, שאין בזה פגם לאביו, שהרי אם האב היה פגום, גם הבן היה פגום, וכן אם הכהן או הלוי אינם יכולים לעלת מפני שעומדים בתפלה, יכולין לקרא בשמו, שהרי הכל רואים שאינו עולה מפני שאינו רשאי, ואם קראו לישראל ואינו שם, יכולין לקרא לאחר בשמו, כי בישראל לא שיך פגם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:11"}}
{"id": "7e1e829ffbf8-1", "text": "כי בישראל לא שיך פגם, וכן אם קראו לכהן או ללוי לאחרון או למפטיר, בשבת ויום טוב, ואינם שם, יכולין לקרא לאחר בשם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:11"}}
{"id": "248c7a27f1c3-0", "text": "אם לא היה כהן בבית הכנסת, או שהיה אלא שלא ידעו ממנו, וקראו לישראל במקומו, ועלה, אפלו אם אמר ברכו את ה' המברך, אלא שלא פתח עדין את הברכה אשר בחר בנו, ובא הכהן או שנזכרו שישנו, קורין את הכהן ועולה, ואומר גם הוא ברכו וכו', והישראל כדי שלא יתביש, יעמד שם עד לאחר שיקרא הכהן והלוי ואז יקראוהו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:12"}}
{"id": "248c7a27f1c3-1", "text": "אבל אם כבר אמר הישראל את השם, מן הברכה, שאמר ברוך אתה ה' שוב, אינו עולה הכהן, וכן הדין אם קראו ללוי במקום כהן ובא הכהן קודם שאמר הלוי ברוך אתה ה', עולה הכהן, והלוי ממתין וקוראין אותו אחרי. וכן הדין אם לא היה לוי, או שלא ידעו ממנו, וקראו את הכהן גם במקום לוי, ואחר כך בא הלוי, קודם שאמר הכהן ברוך אתה ה' קורין את הלוי ועולה. (שם)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:12"}}
{"id": "7a3843bb5c31-0", "text": "אין קורין שני אחים זה אחר זה, בין שהם מן האב בין מן האם. וכן האב עם בנו או בן בנו, אין קורין זה אחר זה משום עינא בישא. ואפלו הם אומרים שאינן מקפידין. ואפלו האחד הוא אחרון והשני מפטיר. ודוקא בשבת שאין מוציאין ספר תורה אחר למפטיר. אבל כשמוציאין ספר תורה אחר למפטיר מתר. וכן אם המפטיר אינו בר מצוה מתר. ובכל אלו אם קראוהו וכבר עלה לא ירד. ובשני אחים רק מן האם והאב עם בן בנו אם קראוהו, אפלו עדין לא עלה יעלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:13"}}
{"id": "7a3843bb5c31-1", "text": "ובמקום הצרך יש להתיר באלו אפלו לכתחלה לקראם זה אחר זה. (סימן קמ\"א וסד\"ה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:13"}}
{"id": "27e9f5508522-0", "text": "מי שעלה לתורה בבית הכנסת אחד, ואחר כך נזדמן לבית כנסת אחרת וקראוהו גם כן אפלו לפרשה שכבר עלה לה, עולה שנית ומברך את הברכות (מגן אברהם סימן רפ\"ב סעיף קטן ט\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:14"}}
{"id": "a31f3db1b702-0", "text": "בתענית צבור כשקורין ויחל, אין קורין לעלת לתורה אלא למי שמתענה. ואם אין כאן כהן אחר אלא זה שאינו מתענה, או שאין בדעתו להשלים, קורין לישראל או ללוי במקומו. וטוב שיצא הכהן מבית הכנסת ואם יש כהן אחר אינו צריך לצאת, אלא יודיע שלא יקראוהו. ואם יקראוהו לא יעלה. ואם הוא בשני ובחמשי, אף על פי שקורין ויחל, מכל מקום, כיון שעתה הוא זמן קריאת התורה, לכן בדיעבד אם לא יצא מבית הכנסת וקראוהו יעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:15"}}
{"id": "14e906445154-0", "text": "וכן מי שדר בארץ ישראל, ששם עושין יום טוב רק יום אחד (מלבד ראש השנה), ובא לחוץ לארץ, והיה בבית הכנסת ביום שני של יום טוב, אין לקרת אותו לעלות לתורה, והדין כמו שכתבתי בסעיף הקודם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:16"}}
{"id": "fe9aee9f3922-0", "text": "סומא נוהגין לקרתו. ואף על פי דדברים שבכתב אסור לקרתן בעל פה, מכל מקום, בזמן הזה, כיון שהקורא קורא לפניו מתר. ונוהגין שאין מדקדקין אם הוא תלמיד חכם או עם הארץ דמסתמא יכול לקרת עם הקורא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:17"}}
{"id": "c909043b380d-0", "text": "אם הראו להעולה המקום שיקרא, וברך, ואחר כך נזכרו שאין זה המקום, אלא שבמקום אחר צריכין לקרת, בין שכבר התחילו לקרת, בין שעדין לא התחילו, אם המקום שצריכין לקרת היה גם כן גלוי לפניו, אפלו הוא בעמוד אחר, ולאחר המקום שהראו לו, אין צריך לברך שנית משום דדעתו היה על המקום שברך ועל מה שנגלה לפניו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:18"}}
{"id": "c909043b380d-1", "text": "אבל אם לא היה המקום גלוי לפניו, אלא שצריך לגלל את הספר, או אפלו היה המקום נגלה לפניו, אלא שהוא קודם להמקום שהראו לו, צריך לברך שנית הברכה, אשר בחר בנו. אבל ברכו לא יאמר שנית, ויאמר תחלה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, על הברכה הראשונה, שברך לבטלה. ואם עדין לא אמר אלא ברוך אתה ה', יסים למדני חקיך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:18"}}
{"id": "c909043b380d-2", "text": "ואם המקום שהוא צריך לקרת הוא למעלה ממקום שהראו לו, אבל הוא סמוך, באפן שיכולין לקרת לו גם ג' פסוקים ממקום שברך ולהלן, שהכל הוא בפרשת היום יעשו כן, ולא יברך שנית. (ק\"מ)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:18"}}
{"id": "594fdaee6f23-0", "text": "צריך כל העולה לקרת לכל הפחות ג' פסוקים. ובשני ובחמשי, וכן בשבת במנחה, צריכין לקרת לכלם, לכל הפחות עשרה פסוקים. ויש לקרת להשלישי ד' פסוקים ובדיעבד אם לא קראו לכלם אלא ט' פסוקים, שלשה לכל אחד, יצאו, ובפורים שאין קורין לכלם אלא ט' פסוקים זהו, משום דסליק ענינא. (קל\"ז)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:19"}}
{"id": "e37bdc9fc570-0", "text": "הקורא בתורה, לא יסים במקום שלא ישאר משם עד הפרשה, דהינו, פתוחה או סתומה ג' פסוקים לכל הפחות. ואם כבר ברך לאחר שסים בפחות מג' פסוקים סמוך לפרשה, הקורא אחריו, אינו צריך להתחיל מפסוק שלפניו, רק יתחיל ממקום שפסק הראשון, ויקרא עמו עוד ג' פסוקים בפרשה שניה. ופרשה שאין בה אלא שני פסוקים, מתר להפסיק שם. אם יש פסקא באמצע פסוק, כגון בתחלת פרשת פנחס מתר לסים אפלו בפסוק הסמוך לה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:20"}}
{"id": "a4a64c69dfea-0", "text": "וכן לא יתחיל בפחות מג' פסוקים לאחר התחלת הפרשה, ולכן זה שלפניו, לא יסים בפחות מג' פסוקים, לאחר התחלת הפרשה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:21"}}
{"id": "ec44e57489ab-0", "text": "יכון להתחיל תמיד בדבר טוב לישראל ולסים בדבר טוב לישראל, וכן לא יסים במי שעשה מעשה רע (קל\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:22"}}
{"id": "5ac6fbebcd37-0", "text": "אם קראו לאחד רק ב' פסוקים, וברך ברכה אחרונה צריך לחזר ולקרת, ויברך ברכה לפניה ולאחריה. וכיון שלאחר ברכה אחרונה, הוי הסח הדעת, על כן צריך להתחיל גם ברכו ויקרא ב' פסוקים שקרא תחלה, ועוד פסוק אחד עמו, ואם קרה זאת בשלישי, צריכין לקרת עוד ב' פסוקים, שיהיו כלם ד' פסוקים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:23"}}
{"id": "5ac6fbebcd37-1", "text": "ואם קרה זאת בכהן שלא קרא רק ב' פסוקים, וכבר קראו אחריו לוי, ונזכרו אחר כך, אזי הדין כן הוא, אם הלוי עדין לא ברך ברכה ראשונה, ואף שאמר ברכו לא הוי התחלת הברכה, ולכן יחזר הכהן ויקרא ג' פסוקים בברכות, כמו שכתבתי, והלוי ימתין ויקרא אחר כך. אבל אם כבר ברך הלוי, אז יקראו עם הלוי ממקום שפסק הכהן. (שאם יקראו להלוי מה שקראו להכהן, יהיה פגם להכהנים אשר המה שמה, כי יאמרו שהלוי התחיל לקרת בתורה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:23"}}
{"id": "5ac6fbebcd37-2", "text": "ואחר הלוי יקראו שני ישראלים שיהיו שלשה קרואים, והכהן אינו מן המנין, כיון שלא קרא רק ב' פסוקים. ואם קרה כן בלוי, שלא קרא רק ב' פסוקים, והישראל כבר ברך יקראו להישראל אלו ב' פסוקים שקרא הלוי, ועוד פסוק אחד ויקראו עוד ישראל אחד לתשלום ג' קרואים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:23"}}
{"id": "5ac6fbebcd37-3", "text": "ואם לא היה כהן בבית הכנסת, וקראו ישראל במקומו, וארע כן שלא קראו לו אלא שני פסוקים, ולא נזכרו עד לאחר שקראו ישראל שני, וברך, אזי יתחיל הישראל השני מתחלת הסדרה, והישראל הראשון ימתין ויקרא אחריו, ואחריו יקראו עוד לישראל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:23"}}
{"id": "68e2015a57dd-0", "text": "קטן לא יהיה הקורא, וגם אינו עולה לתורה. סימן ע\"ט סעיף ט'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:24"}}
{"id": "ea82e6bb07d9-0", "text": "לאחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש, ומגביהין את ספר התורה. המגביה פותח את ספר התורה שיהיו שלשה עמודים מן הכתב גלוי, ומראהו לימינו ולשמאלו, לפניו ולאחריו, כי מצוה על כל האנשים לראת את הכתב ואומרים וזאת התורה וכו', וגוללין את הספר. ומצוה לגוללו שיהא התפר באמצע שתי הגלילות, ויגללו, עד שיהא התפר הסמוך באמצע", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:25"}}
{"id": "ea82e6bb07d9-1", "text": "אם התפר שלפניו יותר סמוך, יגללו לשם, ואם התפר שלאחריו יותר סמוך, יגללו לשם, דלמעט בגלילה עדיף, משום כבוד ספר תורה (קל\"ד קמ\"ז רפ\"ב)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:25"}}
{"id": "d4356cdcd6d4-0", "text": "בכל עת שקורין בתורה, אומרים אחר כך חצי קדיש, לבד ממנחה בשבת, ובמנחה בתענית, שסומכין על הקדיש, שאומרים לפני תפלת שמנה עשרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:26"}}
{"id": "6ab654db3eb7-0", "text": "בשני ובחמשי אומר השליח צבור לאחר הגבהת התורה, יהי רצון וכו', וצריכין הצבור לשמע ולענת אמן. וכשאין אומרים תחנון, אין אומרים יהי רצון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:27"}}
{"id": "059392838166-0", "text": "אחר כך מכניסין את ספר התורה לארון הקדש, ומצוה על כל אדם, שספר התורה עובר לפניו, וכן המגביה והגולל, שילוו אותו עד לפני ארון הקדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:28"}}
{"id": "ec606bfffbe3-0", "text": "במקום שאין ספר תורה קורא אחד מתוך חמש בקול רם, והצבור ישמעו, שלא תשתכח תורת קריאה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:29"}}
{"id": "127351904fbb-0", "text": "עשרה שמתפללים ואין להם ספר תורה לקרת, אין מביאים להם ספר תורה לצרך הקריאה אפלו אם הם חבושים בבית האסורים, ואפלו בראש השנה ויום הכפורים. אך אם מכינים יום או יומים מקודם, ארון או תבה, שעושין מקום קבוע לספר תורה מתר. ולצרך אדם חשוב והוא חולה, מתר להביא גם לצרך הקריאה לבד. ויש אומרים דלאדם חשוב אפלו אינו חולה, ולחולה אפלו אינו אדם חשוב מתר. ויש להקל בשבת פרשת זכר, ופרשת פרה, מפני שיש אומרים שהן דאוריתא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:30"}}
{"id": "127351904fbb-1", "text": "(עין לקמן סימן ק\"מ) (סימן קל\"ה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 23:30"}}
{"id": "083483cb0abb-0", "text": "אם נמצא בספר תורה פסול מחמת טעות, אם הוא טעות גמור, אין קורין בו, וצריכין ספר תורה אחר (ועין לקמן סימן ע\"ט סעיף י'). איזהו טעות גמור כגון יתר או חסר, או נתחלף אפלו אות אחת ועל ידי זה משתנה הקריאה כמו תומים תאומים, מגרשיהן מגרשיהם. ואף על פי שהפרוש הוא שוה, מכל מקום, כיון שהקריאה אינה שוה, הוי טעות גמור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:1"}}
{"id": "083483cb0abb-1", "text": "וכן אם הטעות הוא בענין, שיכולין לקרתו כמו שהיה צריך לכתב, אלא שכתב, בענין שמשתנה הפרוש על ידי זה, כגון בפרשת תרומה, אמה וחצי רחבו, אם במקום רחבו נמצא כתוב רחבה בה\"א אף על פי שיכולין לקרת את הבי\"ת בחולם, מכל מקום, כיון שכמו שהוא כתוב, הוי טעות שמשתנה הפרוש, הוי גם כן טעות גמור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:1"}}
{"id": "083483cb0abb-2", "text": "אבל אם הטעות הוא בענין שאינו משתנה, לא הקריאה ולא הפרוש, כגון, במקום שצריך להיות אבותם בוא\"ו אחר הבי\"ת, נמצא בלא וא\"ו, או בהפוך, וכן אם במקום שצריך להיות מלא יו\"ד שמושית כגון אבותיכם, נמצא חסר יו\"ד או בהפך וכן כל כיוצא בזה, אין מוציאין ספר תורה אחר (לפי שאין ספרי תורה שלנו מדיקים כל כך שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר), אבל אם חסרה יו\"ד שרשית כגון, מה לך הגר אל תיראי, כתיב תראי בלא יו\"ד אחר התי\"ו, או אל תירא אברם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:1"}}
{"id": "083483cb0abb-3", "text": "או אל תירא אברם, כתיב תרא, צריכין להוציא ספר תורה אחר (עין שערי אפרים שער ו' סעיף יו\"ד ובפתחי שערים שם) (קמ\"ג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:1"}}
{"id": "3fe60b701d47-0", "text": "נמצא תבה אחת חלוקה, עד שנראית כשתים, או שנתקרבו שתי תבות, ונראות כאחת, או שנמצא תבה יתרה, בין שהיא תבה זרה, שאין כאן מקומה כלל, בין שנכתבה תבה אחת כפולה (עין בספר קסת הסופר מהדורה תנינא לשכת הסופר סימן ד' סעיף קטן ז), וכן אם נמצא שנוי בצורות הפרשיות, כגון פתוחה במקום סתומה או סתומה במקום פתוחה, או הפסק פרשה במקום שאינו צריך או במקום שצריך להיות הפסק פרשה ואינו כל אלו פסולים גמורים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:2"}}
{"id": "3fe60b701d47-1", "text": "וצריכין להוציא ספר תורה אחר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:2"}}
{"id": "eaeff07dee63-0", "text": "נמצא שנדבק אות לאות, אם נראה שנדבק לאחר הכתיבה, כשר, כל שלא נשתנו צורות האותיות. אבל אם נראה שנדבק כן בשעת כתיבה, אזי יש חלוק, שאם נדבק כן קודם שנגמר האות, כגון, נו\"ן פשוטה שנדבקה באמצעיתה ברגל תי\"ו וכדומה פסול, אלא שבחל יכולין לגרוד שם להפרידם. אבל אם הדבוק נעשה בגמר האות, יש להכשיר, ואין צריכין להוציא ספר תורה אחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:3"}}
{"id": "14fefb1770be-0", "text": "נמצא אות שהפסיד צורתו, בין שהיה מתחלת הכתיבה, בין שנעשה אחר כך על ידי נקב פסול. אבל אם נמצא נקב תוך אות, או מחוץ לאות והאות בצורתו, אלא שאינו מקף גויל ונכר שהנקב נעשה לאחר הכתיבה כשר, כיון דבשעת הכתיבה היה מקף גויל. אם קפצה הדיו מאיזה אות ואינו שחור כראוי פסול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:4"}}
{"id": "725aba72f558-0", "text": "אם יש ספק באיזה אות, שמא אין צורתה עליה, מראין לתינוק, שאינו לא חכם ולא טפש (הינו שאינו מבין את הענין, אבל יודע ומבין את האותיות) אם קורא כראוי, כשרה. ואם לאו פסולה. ואם התינוקות מחלקין, הולכין אחר הרב (לדוד אמת). ודוקא כשאנו מספקין מועיל התינוק, משום דאז לא הוי רק גלוי מלתא בעלמא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:5"}}
{"id": "725aba72f558-1", "text": "אבל אם אנו רואים שאין האות כהלכתה, וכן אם נפסקו יוד\"י האל\"ף, או יוד\"י העי\"ן והשי\"ן ורגלי התיו וכדומה פסול, אף על פי שהתינוק קורא אותו, כיון שעינינו רואות שאין האות כתקונה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:5"}}
{"id": "93a40442b606-0", "text": "כשמראין לתינוק, אין צריכין לכסות לו האותיות שלאחריו. אבל האותיות שלפניו נוהגין לכסות. ואם נפסק איזה אות בנקב, ונשאר מקצתו גם מן הנקב ולמטה, ואנו מספקים אם יש באות עד הנקב כשעור, צריכין לכסות החלק שלמטה מן הנקב, כי התינוק יצרפו ובאמת אין לו צרוף (ט\"ז אורח חיים סימן ל\"ב סעיף קטן י'). וכן אם קפצה הדיו ממקצת אות, ונשאר שם איזה רשם צריכין לכסותו, שלא יצרפו התינוק (פרי מגדים סימן ל\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:6"}}
{"id": "a8bf3a8eeeb4-0", "text": "כשנמצא פסול שצריכין להוציא ספר תורה אחר, אם נמצא בין גברא לגברא, מוציאין ספר תורה אחר, ומתחילין ממקום שפסקו, ומשלימין מנין הקרואים, והעולין כבר בספר תורה הפסול עולין למנין הקרואים. ואם הוא בשבת אם אפשר לקרות בספר תורה השני ז' קרואים יעשו כן (לחוש לדעת הגאונים, דסבירא להו דמה שקראו בספר תורה הפסול, אינו עולה להם), דהא נוהגין בלאו הכי להוסיף הרבה קרואים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:7"}}
{"id": "55915bd8da37-0", "text": "ואם נמצא הפסול באמצע הקריאה, בזה יש חלוקי דעות ומנהגים, וכל מקום יחזיק מנהגו, ובמקום שאין מנהג קבוע, נראה לי דיש לעשות כמו שכתוב בשלחן ערוך, שלא לברך על ספר תורה הפסול, אלא מפסיקין מיד, ומוציאין ספר תורה אחר, ומתחילין ממקום שפסקו. ואם הפסיקו באמצע פסוק נראה לי דיתחילו מתחלת הפסוק. וגומרין את הפרשה, (ונראה דיקרא לו בספר תורה הכשר לכל הפחות ג' פסוקים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:8"}}
{"id": "55915bd8da37-1", "text": "ואם אין עוד ג' פסוקים עד תשלום הסדרה יתחילו למפרע קצת) ומברך ברכה אחרונה. אבל ברכה ראשונה אינו מברך, דעלתה לו הברכה שברך על הספר תורה הפסול (ופשוט דאם יכולין לקרות שבעה קרואים בספר תורה הכשר, יעשו כן כמו שכתבתי בסעיף שלפני זה). והוא הדין אפלו אם לא התחילו לקרות כלל לזה העולה, שנמצא הפסול מיד לאחר הברכה, גם כן מוציאין ספר תורה אחר ואינו מברך עוד ברכה ראשונה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:8"}}
{"id": "55915bd8da37-2", "text": "ואין לחלק בין קריאה האחרונה, לשאר קריאה בענין זה. במפטיר, עין לקמן סימן ע\"ח סעיף ח'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:8"}}
{"id": "e4602477cd21-0", "text": "נמצא פסול בספר תורה ואין שם ספר תורה אחר, משלימין בו מנין הקרואים בלא ברכות. ועין לקמן סימן ע\"ח סעיף ח', וסימן ע\"ט סעיף י'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:9"}}
{"id": "73d89f65203a-0", "text": "יש אומרים שאם נמצא פסול בספר תורה בחמש אחד, מתרין לקרת בו בחמש אחר, כגון, אם הפסול הוא בספר בראשית, מתרין לקרות בו בברכות בספר שמות. ויש לסמך על זה בשעת הדחק כשלא היה באפשרי לתקנו, או שנמצא בשבת או יום טוב. ומכל מקום, בשבת במנחה, אין להוציאו כיון שאז אין הקריאה חובה כל כך, דלא נתקנה אלא משום אותן שאינם באים בשני ובחמשי לבית הכנסת (קמ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:10"}}
{"id": "2a7f8a269ee9-0", "text": "אם נקרעה התפירה שבין שתי יריעות, אם נשאר הרב תפור קורין בו. ואם לאו מוציאין ספר תורה אחר. ואם אין ספר תורה אחר, אם הקרע הוא בזה החמש שצריכין לקרת בו, אין קורין בו אלא אם כן נשארו לכל הפחות ה' תפירות. אבל אם הקרע הוא בחמש אחר קורין בו אף על פי שלא נשארו רק ב' תפירות. (נקודות הכסף סימן רעח ובספר בני יונה) (יו\"ד סימן רע\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:11"}}
{"id": "68ad42128f4f-0", "text": "נמצא שעוה או חלב שנטף על אות או תבה, אם הוא בחל יסירו. ואם הוא בשבת או יום טוב, אם נראין האותיות יקראו בו כך. אבל אם מכסין כל כך עד שאינן נראין, אם במקום שאין צריכין לקרות שם, יכולין לקרות בו בברכות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:12"}}
{"id": "68ad42128f4f-1", "text": "אבל אם הוא במקום שצריכין לקרות, ואסור לקרות אפלו תבה אחת שלא מן הכתב על כן אם באפשרי להסיר את השעוה או החלב כלאחר יד, דהינו שנתיבש היטב, ויכפיל את הגויל שעל ידי זה יפל, יעשו כן, ובאם לאו אין קורין בו (עין פרמ\"ג משבצות סימן קמ\"ג ובאה\"ט שם סעיף קטן ט'). כשמסירין בחל את השעוה והחלב, אם הוא על השם ישגיחו שלא יבא חס ושלום למחיקת האותיות, אלא יחממו מבחוץ שילך השעוה או החלב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 24:12"}}
{"id": "b8a9ad1a75a0-0", "text": "אומרים אשרי ותהלה לדוד וגו', וצריכין לכון בו היטב, ובפרט בפסוק פותח את ידך וגו' יכון את לבו מאד. (כמו שכתבתי לעיל סימן י\"ד ב' עין שם) (סימן נ\"א קל\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 25:1"}}
{"id": "9b43f84e55e8-0", "text": "אחר כך אומרים למנצח, ואלו ימים שאין אומרים אותו: ראש חדש, חנכה, ופורים, והוא הדין בשנה מעברת ביום י\"ד וט\"ו שבאדר ראשון, ערב פסח, וערב יום הכפורים, תשעה באב. גם אין אומרים אותו בבית האבל, וביום שאין אומרים למנצח, גם אל ארך אפים אין אומרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 25:2"}}
{"id": "bcf44a3906d1-0", "text": "אומרים קדשת ובא לציון עם התרגום. וצריך לזהר מאד לאמרה בכונה. והתרגום יש לאמרו בלחש. [בבית האבל מדלגין הפסוק ואני זאת בריתי וגו'] (*הוספה זו נמצאת הוצאת \"זיס\" למברג תרמ\"א, אשר נדפסה תחת השגחתו של המחבר זצ\"ל.)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 25:3"}}
{"id": "aa2a052e14af-0", "text": "אסור לאדם לצאת מבית הכנסת קדם קדשה זו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 25:4"}}
{"id": "968344cb577a-0", "text": "יש להדר לאמרה עם הצבור. ולכן אם בא לבית הכנסת בשעה שהצבור אומרים אותה יאמרה עמהם אף קדם תפלתו. והוא הדין דיכול לאמרה קדם שני הפסוקים דהינו ובא לציון וגו' ואני זאת בריתי וגו', ואחר כך יאמר פסוקים אלו, ומכל שכן שיכול לדלג אשרי ולמנצח, כדי שיאמר קדשה זו עם הצבור, ואחר כך יאמר מה שדלג.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 25:5"}}
{"id": "873995a18b8b-0", "text": "ואומרים עלינו לשבח וכו' וצריכין לאמרו באימה וביראה. ויהושע תקנו בשעה שכבש את יריחו. ואחר כך אומרים מזמור של יום, ושאר מזמורים בכל מקום ומקום כפי מנהגו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 25:6"}}
{"id": "2967a2f7373d-0", "text": "כשיוצא מבית הכנסת, אומר הפסוק, ה' נחני וגו' ומשתחוה מול ארון הקדש, כתלמיד הנפטר מרבו. כשיצא מבית הכנסת לא יצא ואחוריו לארון הקדש, אלא יצדד. וכן בירידתו מן התבה (קל\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 25:7"}}
{"id": "04418f317470-0", "text": "כשיצא מבית הכנסת אסור לרוץ או לפסע פסיעה גסה, לפי שמראה עצמו שעכוב בית הכנסת דומה עליו למשא. במה דברים אמורים כשהולך לעסקיו. אבל אם הולך מבית הכנסת לבית המדרש מצוה לרוץ. (סימן צ').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 25:8"}}
{"id": "67019795d754-0", "text": "נמצאו במדרשים הרבה מעשיות, כי על ידי שהבן אומר קדיש בשביל אביו או אמו, נצולים מן הדין. על כן נוהגין לומר קדיש. וכן לעלת למפטיר ולהתפלל לפני התבה, ובפרט במוצאי שבתות, שהוא הזמן שחוזרות הנשמות לגיהנם, וכן בכל ערבית שאז תגברת הדין. ויש בענין הקדישים כמה חלוקי דינים על פי המנהגים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:1"}}
{"id": "82ae00ce5ccd-0", "text": "בתוך שבעה, בין שהוא קטן בין גדול, בין תושב בין אורח, יש לו כל הקדישים, ודוחה כל האבלים. ואפלו פגע הרגל תוך שבעה המבטל גזרת שבעה, וכן לאחר שבעה שמבטל גזרת שלשים, לענין קדיש אינו מבטל. וכן לא אמרינן לענין קדיש מקצת היום ככלו. ואפלו במנחה של יום השביעי, יש לו כל הקדישים, ומונין שבעה ושלשים מיום הקבורה. ואף על פי שהאבל לא שמע מיד, ונוהג אחר כך שבעה ימי אבל. מכל מקום, לענין קדיש אין לו דין שבעה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:2"}}
{"id": "82ae00ce5ccd-1", "text": "וכן אם מת ברגל מונין לענין קדיש מיום הקבורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:2"}}
{"id": "b2ff6abfedf7-0", "text": "אם יש בבית הכנסת גם יאהרצייט (פי' יום השנה לפטירת אביו או אמו). אזי אם הבן שבעה הוא קטן, שהולך כל ימי השבעה לבית הכנסת, יש להיארצייט קדיש אחד. ואם יש הרבה יאהרצייט, יש לכל אחד קדיש אחד. ואפלו אם הקטן שהוא בן ז' ידחה לגמרי. ואם יש בן שלשים, יש לו גם כן קדיש אחד. אבל אם יש הרבה בני שלשים, אין הקטן בן שבעה נדחה מחמתן לגמרי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:3"}}
{"id": "b2ff6abfedf7-1", "text": "ואם הוא גדול, שאינו הולך כל השבעה לבית הכנסת אף על פי שמתפלל בביתו במנין, מכל מקום, כשבא בשבת לבית הכנסת אומר כל הקדישים. ואם יש שם יאהרצייט, אומר גם כן כל הקדישים, מלבד קדיש אחד יטילו עליו גורל. ואך כשנתבטל ממנו השבעה על ידי רגל, או שמת אביו ברגל, אזי יש לו דין קטן, כיון שיכול לילך לבית הכנסת בכל יום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:3"}}
{"id": "d964bc2ea7e5-0", "text": "בן ז' קטן, ובן ז' גדול בשבת כשבא לבית הכנסת, שוים בקדישים, ואם יש גם יאהרצייט, הוא נדחה מחמת הגדול. ולכן יש להגדול קדיש אחד יותר מן הקטן, דהינו הקדיש שהיה צריך הקטן לתת להיאהרצייט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:4"}}
{"id": "c767c0c055b5-0", "text": "יאהרצייט וכן בן שלשים, קודמין לשאר אבלים שהם בתוך השנה. ומכל מקום יש להם לתת גם להם איזה קדישים. ויש לנהג שקדיש דרבנן, וגם הקדיש שלאחר עלינו, יהיה להיאהרצייט או לבן ל', ושאר הקדישים לשאר האבלים, אם ישנם כמנין הקדישים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:5"}}
{"id": "542c987ee4b9-0", "text": "יאהרצייט ובן שלשים היכא דאכא רוחא (פ' כשיש אפשרות), בן שלשים קדם, ואין להיאהרצייט רק קדיש אחד. ואם יש הרבה יאהרצייט יש לכל אחד קדיש אחד, ואף על פי שהבן שלשים ידחה לגמרי, משום שהוא יאמר למחר. והיאהרצייט אם לא יאמר היום, עבר זמנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:6"}}
{"id": "71445e2502c5-0", "text": "אם יש שני אבלים שוים יטילו גורל ביניהם, ומי שעלה לו הגורל לומר ערבית, יש לשני כנגד זה קדיש אחד שחרית בלא גורל. ועל הקדיש הג' יטילו גורל. וכן אם ישנם הרבה, גם כן מטילין גורל. ומי שעלה לו הגורל, לא יבא עוד בתוך הגורל עד שיאמרו כלם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:7"}}
{"id": "8ee8cf7d3733-0", "text": "התושב קודם לאורח (אם אינו תוך שבעה) יאהרצייט תושב ויאהרצייט אורח אין להאורח כלום. בן שלשים תושב, או תוך השנה תושב ויאהרצייט אורח, יש להאורח קדיש אחד. ואם יש יאהרצייט תושב, ובן שלשים תושב, ויאהרצייט אורח, יש גם כן להאורח קדיש אחד, ואינו יכול יאהרצייט התושב לומר לו: אני קודם, כי יאמר: לאו מדידך קשקילנא, אלא מבן שלשים. ויאמר היאהרצייט תושב קדיש ראשון, ויאהרצייט אורח קדיש ב', ובן שלשים קדיש ג'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:8"}}
{"id": "bb851c28f18d-0", "text": "אורח בן שלשים ותושב תוך השנה שוים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:9"}}
{"id": "30d866fdfc12-0", "text": "יאהרצייט תושב ובן שלשים אורח, יאמר התושב קדיש ראשון ושני, והאורח השלישי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:10"}}
{"id": "fd85ff4337f7-0", "text": "אורח בתוך השנה, יש לו קדיש א' בתוך אבלים תושבים בתוך השנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:11"}}
{"id": "ab0b9ae495f7-0", "text": "תושב נקרא לענין זה, כל שיש לו כאן דירת קבע, אף על פי שאינו פורע מס, או שהוא פורע כאן מס, אף על פי שאינו דר כאן. ומי שבא לכאן ממקום אחר, לומר קדיש אחר אביו ואמו שהיו דרים כאן, אף על פי שהמה היו תושבים כאן, מכל מקום, כיון שהבן הזה אינו דר כאן ואינו פורע כאן מס, אין לו דין תושב. בעל הבית שמחזיק מלמד או משרת, אם הם פנויים נקראים כאן תושבים. אבל אם יש להם נשים במקום אחר, הרי הן כאן כאורחים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:12"}}
{"id": "ab0b9ae495f7-1", "text": "והלומד בישיבה, וכן מלמד המשכר לכמה בעלי בתים, אף על פי שיש להם נשים במקום אחר, דינם כאן כתושבים. המגדל יתום בביתו אפלו בשכר, אם אין לו לא אב ולא אם, יש לו כאן דין תושב. אבל אם יש לו אב או אם במקום אחר, אפלו מגדלו בתורת צדקה, יש לו דין אורח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:12"}}
{"id": "947f19eb9b62-0", "text": "מי שמתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש תמיד, אם בא לומר קדיש בבית כנסת אחר, האבלים שבשם יכולין לדחתו ואפלו הוא תוך שבעה, דגרע מהאורח, כי האורח אין לו מקום להתפלל ולומר קדיש, וזה יש לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:13"}}
{"id": "11a5f1c3c2e1-0", "text": "מי שיכול וראוי להתפלל לפני התבה, יתפלל, ומועיל יותר מקדיש יתום, שלא נתקן אלא לקטנים. ומי שאינו יכול להתפלל כל התפלה, יתפלל מן אשרי ובא לציון ולהלן. ומי שיש לו זכות יותר בקדישים, כגון, בן ז' ול', יש לו גם כן זכות יותר בענין התפלה. נוהגין שאין אבל מתפלל לפני התבה בשבת ויום טוב. אך אם גם קדם האבלות, היה דרכו להתפלל בשבת ויום טוב, גם בזמן האבלות יתפלל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:14"}}
{"id": "11a5f1c3c2e1-1", "text": "(שערי תשובה בשם תשובת מאיר נתיבים סימן פ', ועין לקמן סימן קכ\"ח סעיף ח')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:14"}}
{"id": "cc027e3514b0-0", "text": "שנים ששוים בדין קדיש, ושניהם יכולים להתפלל לפני התבה, ומרצים בשוה לקהל, יטילו גורל, שהאחד יתפלל עד אשרי ובא לציון, והשני יתפלל אשרי ובא לציון. ואם אחד אינו יכול להתפלל לפני התבה, או שאינו מרצה לקהל, והתפלל השני, לא הפסיד זה שהתפלל זכותו בקדישים, ומכל מקום יש לו לותר, להניח הקדיש למי שלא התפלל, ומכל שכן לקטנים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:15"}}
{"id": "5bb1a37ad8b0-0", "text": "מי שהוא אבל על אביו, וגם על אמו, מכל מקום, אין לו זכות יותר בתפלות וקדישים משאר אבל, משום דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. (כנ\"י) ועין נוב\"ה סימן ה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:16"}}
{"id": "b60a53722586-0", "text": "נוהגין שאין אומרים קדיש רק י\"א חדשים, שלא להחזיק אביו ואמו כרשעים, דמשפט של רשעים הוא י\"ב חדש. שאם מת דרך משל, יו\"ד שבט, פוסק לומר ט' טבת, וביו\"ד טבת לא יאמר דהא הוי יום א' בחדש י\"ב, ויום א' בחדש חשוב חדש, והוי כאלו אמר י\"ב חדש. ולענין זה מונים מיום הקבורה, לא מיום המיתה. שאם נקבר י\"א שבט, אזי פוסק ביו\"ד טבת, כי המשפט אינו מתחיל עד לאחר הקבורה (פרמ\"ג בספר נועם מגדים). ואם היתה שנה מעברת, פוסק ט', (או י') כסלו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:17"}}
{"id": "b60a53722586-1", "text": "ויום זה שהוא פוסק בו, יש לו כל הקדישים. רק ליאהרצייט שיך קדיש א'. וכן לבן שלשים. ואם יש כמה יאהרצייט, או בני שלשים, נדחה הוא מפניהם לגמרי. מי שיודע באביו ואמו שהיו רשעים מאותן שנדונין י\"ב חדש, ראוי ומחיב שיאמר קדיש י\"ב חדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:17"}}
{"id": "c8dc73678327-0", "text": "כשיש הרבה אבלים, רחמנא לצלן, אזי כדי שלא יבאו לידי קטטות ומריבות, נוהגין בהרבה מקומות, שאומרים ב' או ג' ביחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:18"}}
{"id": "a91313ae77b7-0", "text": "אם אין בבית הכנסת אבל על אביו ואמו, יאמר אותו קדיש מי שאין לו אב ואם, בעד כל מתי ישראל. ויש מקומות שנהגו, ששאר קרובים אומרים קדיש על קרוביהם, כשאין אבלים על אביהם ואמם. וגם כשיש אבלים על אביהם ואמם, אם יש מי שרוצה לומר קדיש אחר אבי זקנו, אואם זקנתו, שמתו בלא בנים, או אחר בנו, או בתו שמתו בלא בנים, יניחו לו האבלים לומר קדיש אחד, לאחר שהם אמרו כל אחד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:19"}}
{"id": "a91313ae77b7-1", "text": "ויש מקומות שנהגו, שגם שאר קרובים אומרים קדיש, אפלו במקום שיש אבלים על אב ואם, אלא שעושים פשרה ביניהם, שאין אומרים כל כך קדישים, כמו האבלים על אב ואם, והולכים בכל זה אחר המנהג, ובלבד שיהא מנהג קבוע בעיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:19"}}
{"id": "93b4d310ebe6-0", "text": "הבת אין לה לומר קדיש בבית הכנסת, אך יש אומרים שאם רוצים לעשות מנין בביתה שתאמר שם הרשות בידם (כנ\"י), ויש אומרים דגם זאת אין לעשות (חוות יאיר סימן רכ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:20"}}
{"id": "3644d40f20d2-0", "text": "מי שהיה לו יאהרצייט, ולא [היה] יכול לומר קדיש, כגון, שהיה בדרך, או שלא הגיע לו קדיש, יכול לומר קדיש בתפלת ערבית שלאחר היאהרצייט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:21"}}
{"id": "ccbcf5bcef76-0", "text": "אף על פי שאמירת הקדיש והתפלות מועילות להאבות, מכל מקום, אין אלו העקר אלא העקר הוא שהבנים ילכו בארח מישור, כי בזה מזכים את האבות. הכי איתא בזוהר הקדוש (סוף פרשת בחקתי), בן יכבד אב, כמה דאת אמר, כבד את אביך ואת אמך, ואוקמוה במיכלא ומשתיא. ובכלא, האי בחיוי דאתחיב ביה. בתר דמית, אי תימא הא פטור הוא, לאו הכי דאף על גב דמית אתחיב ביקריה יתיר, דכתיב כבד את אביך. דאי ההוא ברא אזיל בארח תקלא, ודאי מבזה לאבוי הוא, ודאי עביד ליה קלנא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:22"}}
{"id": "ccbcf5bcef76-1", "text": "ואי ההוא ברא אזיל בארח מישור, ותקין עובדוי ודאי דא אוקיר לאבוי, אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קדשא בריך הוא. וקדשא בריך הוא חייס עלה, ואותיב ליה בכרסיא דיקריה ודאי וכו' עד כאן לשונו. ויש לו לאדם לצוות את בניו להחזיק באיזה מצוה, ואם מקימין נחשב יותר מן הקדיש, והוא תקנה טובה גם למי שאין לו בנים אלא בנות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 26:22"}}
{"id": "ac2a6430b9a1-0", "text": "אחר התפלה יקבע עת ללמוד תורה. וצריך שאותו העת יהיה קבוע, שלא יעבירנו אף אם סבור להרויח הרבה. ואם צריך לעשות איזה דבר נחוץ מאד, ילמד מקדם לכל הפחות פסוק אחד או הלכה אחת, ויעשה מה שנחוץ לו, ואחר כך ישלים חקו. ובקצת קהלות קדושות נתיסדו חברות קדושות, ללמד תורה ברבים מיד לאחר התפלה. ויש לכל ירא שמים להתחבר אליהם (אורח חיים סימן קנ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 27:1"}}
{"id": "5fbf331ec7e0-0", "text": "כל איש ישראל חיב ללמד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין זקן גדול. אפלו עני המחזיר על הפתחים, חיב לקבע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. ומי שאינו יודע כלל ללמד, או שאי אפשר לו מחמת רב הטרדות, יספק לאחרים הלומדים, ותחשב לו כאלו לומד בעצמו, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, זבולן ויששכר עשו שתפות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 27:2"}}
{"id": "5fbf331ec7e0-1", "text": "זבולן עסק בסחורה וספק ליששכר פרנסתו, שיהיה לו פנאי לעסק בתורה. לפיכך הקדים הפסוק זבולן ליששכר, מפני שתורתו של יששכר על ידי זבולן היתה. וכן מצינו במשנה (זבחים פ\"א), שמעון אחי עזריה אומר וכו', ונקרא שמעון על שם אחיו עזריה, לפי שעזריה עסק בפרקמטיא, והיה מספק צרכי שמעון אחיו, שהיה עוסק בתורה, והתנו ביניהם, שיהא חלק לעזריה, בשכר למודו של שמעון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 27:2"}}
{"id": "5fbf331ec7e0-2", "text": "ועל כל פנים יתאמץ כל אדם ללמד, אפלו רק מעט, בכל יום ובכל לילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 27:2"}}
{"id": "ac68ac0a6cf2-0", "text": "מי שאינו יכול לעשות תורתו קבע, אלא שהוא קובע עתים לתורה, יעסק בעתים הללו שהוא קובע, ללמד ההלכות השכיחות, הנצרכות לדעת לכל איש ישראל, וגם באגדות ומדרשים וספרי מוסר אשר יסודתם בהררי קדש. ממדרשי רבותינו זכרונם לברכה שהם מועילים להחליש כח היצר הרע. ואשרי מי שיש לו חק קבוע ולא יעבר, ללמד בספר \"חק לישראל\" דבר יום ביומו, וכל המוסיף, מוסיפין לו טובה מן השמים. (יו\"ד סימן רמ\"ו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 27:3"}}
{"id": "1462a6305a39-0", "text": "כשהוא לומד וצריך לצאת לחוץ, אל יניח את הספר פתוח, כי על ידי זה משכח תלמודו. (שפתי כהן יורה דעה סימן רע\"ז)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 27:4"}}
{"id": "bcefd4eac25f-0", "text": "צריך לזהר, בכל מה שהוא לומד, להוציאו בשפתיו ולהשמיע לאזניו. שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו וגו'. ומי שמוציא בשפתיו, אף על פי שאינו מבין, קים מצות ולמדתם ולכן כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר, לפני הפסוקים, וכן כשעולה לספר תורה. וכל העוסק בתורה, ואינו יכול להבין, מחמת קצר דעתו, יזכה להבינה בעולם הבא. (רז\"ש הל' ת\"ת)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 27:5"}}
{"id": "dd008e03b641-0", "text": "מצות עשה, על כל איש מישראל לכתב לו ספר תורה, שנאמר, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, וקבלו חכמינו זכרונם לברכה פרושו לכתב את כל התורה שיש בה השירה, ואפלו ירש ספר תורה מאביו, מצוה לכתב משלו. שכר לו סופר לכתב לו ספר תורה, או שקנאו, והיה בו טעות והגיהו, הרי זה כאלו כתבו. ואסור למכר ספר תורה. אך בשעת דחק גדול, יעשה שאלת חכם (יו\"ד סימן ע\"ר ובאורח חיים סימן קנ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:1"}}
{"id": "1089909ff290-0", "text": "וכן מצוה על כל איש, לקנת שאר ספרי קדש שלומדים מתוכן, כגון מקרא משנה, גמרא ופוסקים, שילמד מתוכן, וגם ישאילן לאחרים. ומי שאין ידו משגת, לקנת לו ספר תורה וגם שאר ספרי למוד, אזי הספרים שהן לצרך למוד, הן קודמין. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, וצדקתו עומדת לעד, זה הכותב (והוא הדין הקונה) ספרים ומשאילן לאחרים (יו\"ד ע\"ר כתוב' ד' ג').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:2"}}
{"id": "549e55359eb1-0", "text": "חיב אדם לנהג כבוד גדול בספר תורה. ומצוה ליחד לו מקום, ולכבד את המקום ההוא ולהדרו ביותר. ולא ירק כנגד ספר תורה, ולא יאחז ספר תורה בלא מטפחת. הרואה את הנושא ספר תורה, צריך לעמד לפניו, עד שיכניס את ספר התורה למקומו, או עד שאינו רואהו עוד. ובבית הכנסת בשעה שמוציאין ומכניסין את הספר תורה, מצוה לכל מי שעוברת לפניו, ללוותה עד מקומה, וכן המגביה והגולל, ילכו ללוותה (יו\"ד רפב אורח חיים קמט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:3"}}
{"id": "65616fbaf376-0", "text": "אפלו שאר ספרי קדש אם מנחים על ספסל, אסור לישב על ספסל זה, אלא אם הספרים מנחים, על איזה דבר שגבוה לכל הפחות טפח, ומכל שכן דאסור להניח ספרים על גבי קרקע. לא יניח אדם ספר על ברכיו, ושני אצילי, ידיו עליו. בשעת הדחק מתר לישב על גבי תבה שיש בה שאר ספרי קדש. אבל אם יש בה ספר תורה אסור. מניחים חמשים על גבי נביאים וכתובים, וכן כתובים על גבי נביאים, ונביאים על גבי כתובים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:4"}}
{"id": "65616fbaf376-1", "text": "אבל אין מניחין נביאים וכתובים, על גבי חמשים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:4"}}
{"id": "d8287d02e342-0", "text": "ספר תורה שבלה, גונזין אותו. וכן שאר ספרים וכתבי קדש ותשמישי קדשה. ואסור לשרפן (עין שו\"ע אורח חיים סימן קנ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:5"}}
{"id": "2845257418a3-0", "text": "אין זורקין כתבי קדש, ואפלו הלכות ואגדות, ואסור להפך אותן על פניהם. ואם מצאן הפוכין צריך להניחן כראוי (יו\"ד סימן רפ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:6"}}
{"id": "cc06c1a6f3a1-0", "text": "אין להשתין מים בפני ספרים, ולעת הצרך, על כל פנים יהיו מנחים גבוהים עשרה טפחים (כלל ל\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:7"}}
{"id": "9004b00536ed-0", "text": "אין לעשות מפות ומעילים לדבר שבקדשה, מדבר שנשתמש בו הדיוט. ובדיעבד שכבר נעשו מתר. אבל מדבר שנשתמש בו לעבודת אלילים, אפלו בדיעבד אסור (אורח חיים סימן קמ\"ז קנ\"ג קנ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:8"}}
{"id": "6abfe0402fbf-0", "text": "אסור להשתמש בספר להנאתו, כגון להעמידו להגן מפני החמה, או כדי שלא יראה חברו מה שהוא עושה. אבל אם השמש זורחת על הספר שהוא לומד בו, מתר להגן בספר אחר כיון שאינו עושה להנאתו. וכן להניח ספר תחת ספר שהיה לומד בו, כדי להגביהו לצרך הלמוד, יש להתיר. אבל אין להניח ספר בתוך ספר אחר, שלא יצטרך לחפש אחר כך מקום למודו. לא ישרטט איזה קנטרס על הספר, לפי שאין קדשה בקנטרס, עד שיכתבו בו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:9"}}
{"id": "6abfe0402fbf-1", "text": "וכן לא יניח ניר וכדומה בספר, למשמרת (מ\"א סימן קנ\"ד פת\"ש ביו\"ד ס\"ס רפ\"ב)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:9"}}
{"id": "e8b0a349dd81-0", "text": "המאבד כתבי קדש, עובר בלאו דלא תעשון כן לה' אלהיכם. וצריכין למחת בכורכי ספרים, שמדבקין בתוך הלוחות כתבי קדש. גם צריכין לזהר מאד, כשנותנים ספרים קדושים ישנים, לאמן אינו יהודי לכרכם מחדש, שיקחו מהם את הלוחות הישנות להצניעם, שלא יתנם האמן לספר חל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:10"}}
{"id": "833f0da0a59e-0", "text": "אין לוקחין ספר תורה תפלין ומזוזות מן האינו יהודי, ביותר מכדי דמיהן, כדי שלא להרגילן לגנבן ולגזלן. אבל בכדי דמיהם חיבים לקנות, (אפלו במקום שצריכין גניזה) ואם האינו יהודי מבקש הרבה, צריך לעסק ולדבר עמו בדברי רצוי, אולי ישוה עמו בכדי דמיו. ואם עומד בדעתו, אז מניחן בידו (ט\"ז). ואין לבקש מן האינו יהודי שיתנם בזול יותר מדאי, פן יכעס וישליכם למקום אבוד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:11"}}
{"id": "0fb73765dac1-0", "text": "אם נפל ספר תורה מידו, אפלו בנרתיקו, צריך להתענות. ונוהגים שגם הרואים מתענים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:12"}}
{"id": "6d1bc1b0bdab-0", "text": "אסור לכתב פסוק בלי שרטוט (עין מגן אברהם סימן ל\"ב סעיף קטן ז'). יש אומרים, דאסור לכתב דברי חל בכתב אשורית שכותבין בו התורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 28:13"}}
{"id": "201d477aa654-0", "text": "האנשים חלוקים הם בדעותיהם (פרוש בטבעיהם), יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד, ויש שדעתו מישבת עליו, ואינו כועס כלל, או שהוא כועס פעם אחת בהרבה שנים. יש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח ביותר. יש שהוא בעל תאוה, שלא תשבע נפשו מהלך בתאוה, ויש שהוא לב טהור מאד, ולא יתאוה אפלו לדברים מעטים שהגוף צריך להם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:1"}}
{"id": "201d477aa654-1", "text": "יש בעל נפש רחבה, שלא תשבע נפשו מכל ממון שבעולם, כענין שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף, ויש שהוא מקצר נפשו, ודי לו אפלו דבר מועט, שלא יספיק לו ולא ירדף להשיג די צרכו. יש שהוא מסגף עצמו ברעב. וקובץ על ידו, ומה שהוא אוכל משלו אוכלו בצער. ויש שהוא מפזר כל ממונו, וכן בכל המדות והדעות, כגון מהולל ואונן כילי ושוע אכזר ורחמן רך לבב ואמיץ לבב וכיוצא בהן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:1"}}
{"id": "3d652644e802-0", "text": "הדרך הטוב והישר הוא, שירגיל האדם את עצמו ללכת בדרך אמצעי, לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן, ואי אפשר לחית זולתן, כענין שנאמר צדיק אוכל לשבע נפשו. וכן לא יהא עמל בעסקיו, אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה, כענין שנאמר טוב מעט לצדיק. ולא יקפץ ידיו ביותר וגם לא יפזר ממונו אלא יתן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך. ולא יהא מהולל ושוחק, ולא עצב ואונן, אלא שמח כל ימיו בנחת, בסבר פנים יפות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:2"}}
{"id": "3d652644e802-1", "text": "וכן בשאר רב המדות, מי שהולך בדרך האמצעי נקרא חכם. (רמב\"ם הלכת דעות פ\"א)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:2"}}
{"id": "8a2178949723-0", "text": "הגאוה היא מדה רעה מאד, ואסור לאדם לנהג בה אפלו במעט, אלא ירגיל את עצמו להית שפל רוח, כמו שצוו חכמינו זכרונם לברכה, מאד מאד הוי שפל רוח, ואיך תרגיל את עצמך להית עניו ושפל רוח כל דבריך יהיו בנחת, ראשך כפוף עיניך יביטו למטה ולבך למעלה. וכל אדם יהא חשוב בעיניך שהוא גדול ממך. אם הוא תלמיד חכם יותר ממך, הרי אתה מחיב לכבדו. וכן אם הוא עשיר ממך, גם כן אתה מחיב לכבדו, כדמצינו רבי היה מכבד עשירים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:3"}}
{"id": "8a2178949723-1", "text": "ותחשב בהיות כי השם יתברך נתן לו עשר, מסתמא ראוי הוא לכך. ואם הוא קטן ממך בחכמה או בעשר, תחשב כי הוא יותר צדיק ממך, כי הוא אם עובר איזה עברה, נחשב כשוגג ואנוס, ואתה אם עברת עברה אתה מזיד. אם כה תחשב תמיד, לא תוכל להתגאות וטוב לך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:3"}}
{"id": "19101a12577c-0", "text": "וכן הכעס היא מדה רעה מאד וראוי לאדם להתרחק ממנה מאד. וירגיל את עצמו שלא יכעס אפלו על דבר שראוי לכעס. ואם צריך להטיל אימה על בניו ובני ביתו יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי ליסרם, ותהא דעתו מישבת בינו לבין עצמו. אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, לא תרתח ולא תחטי (לא תכעס, שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא) לא תרוי (לא תשתכר ביין) ולא תחטי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:4"}}
{"id": "19101a12577c-1", "text": "עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הכועס כאלו עובד עבודת אלילים, וכל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך ואין רעה אלא גהינם, שנאמר וגם רשע ליום רעה. בעלי כעס אין חייהם חיים, לפיכך צוו להתרחק מן הכעס, עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפלו לדברים המכעיסים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:4"}}
{"id": "19101a12577c-2", "text": "וזו היא דרך הטובה ודרך צדיקים, שהם עלובין ואינם עולבין, שומעין חרפתם ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:4"}}
{"id": "c20d41d37eaa-0", "text": "לעולם ירבה אדם בשתיקה, ולא ידבר אלא או בדברי תורה, או בדברים שהוא צריך לחיי גופו. ואפלו במה שצריך לצרכי גופו, לא ירבה דברים. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המרבה דברים מביא חטא. ואמרו לא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ואמר רבא מאי דכתיב מות וחיים ביד לשון. דבעי חיים בלשנה (יעסוק בדברי תורה) דבעי מות בלישנה (יעסוק בדברי שטות).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:5"}}
{"id": "a0783ca832eb-0", "text": "לא יהא אדם בעל שחוק ומהתלות, ולא עצב ואונן אלא שמח. כך אמרו זכרונם לברכה שחוק וקלות ראש, מרגילין את האדם לערוה, וכן לא יהא בעל נפש רחבה, נבהל להון, ולא עצב ובטל ממלאכה, אלא בעל עין טובה, ממעט בעסק, ועוסק בתורה. ואותו המעט שהוא חלקו ישמח בו. כך אמרו זכרונם לברכה הקנאה והתאוה והכבוד. מוציאין את האדם מן העולם וצריך האדם להתרחק מהן (רמב\"ם פ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:6"}}
{"id": "17d7c723b518-0", "text": "שמא יאמר האדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם, דרך רעה הן, שמוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר, ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר, ולא ישתה יין, ולא ישא אשה, ולא ישב בדירה נאה, ולא ילבש מלבוש נאה, אלא ילבש שק וכדומה, גם זה דרך רעה היא, ואסור הוא לילך בה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:7"}}
{"id": "17d7c723b518-1", "text": "המהלך בדרך זו נקרא חוטא, שהרי כתיב בנזיר, וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ומה אם נזיר שלא פרש את עצמו אלא מן היין צריך כפרה. המונע את עצמו מכל דבר ודבר, על אחת כמה וכמה. לפיכך צוו רבותינו זכרונם לברכה שלא ימנע האדם, אלא מן הדברים שהתורה אסרה לנו, ולא יאסר על עצמו בנדרים ובשבועות דברים המתרים. כך אמרו זכרונם לברכה לא דיך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים המתרים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:7"}}
{"id": "17d7c723b518-2", "text": "ואסרו רבותינו זכרונם לברכה לסגף את עצמו בתענית יותר מן הראוי. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן, אמר שלמה המלך עליו השלום אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר, למה תשומם. ואמר פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:7"}}
{"id": "6d0aaca11700-0", "text": "כבר כתבנו (בסימן א' סעיף ג') מאמר יהודה בן תימא הוי עז כנמר כו' שלא יתביש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הבורא יתברך שמו, אבל מכל מקום, לא יענה אותם דברי עזות, שלא יקנה קנין בנפשו להית עז פנים, אפלו שלא במקום עבודתו יתברך שמו. (אורח חיים סימן א').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:8"}}
{"id": "79114174daa9-0", "text": "וכן אין להתקוטט בשביל איזה מצוה כגון, להתפלל לפני התבה, או לעלת לתורה וכדומה, כדמצינו בלחם הפנים, אף שהוא מצוה לאכלו, שנינו הצנועים מושכים ידיהם והגרגרין חוטפין ואוכלין. (אורח חיים סימן נ\"ג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:9"}}
{"id": "3e5b155685b6-0", "text": "טבע האדם הוא, להיות נמשך במעשיו, אחר רעיו וחבריו ואנשי מקומו, לפיכך צריך האדם להתחבר לצדיקים, ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם. ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך, כדי שלא ילמד ממעשיהם. אמר שלמה המלך עליו השלום הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע. ואומר אשרי האיש וגו'. ואם הוא דר בעיר שמנהיגיה רעים, ואין אנשיה, הולכים בדרך ישרה, ילך משם לדור בעיר שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:10"}}
{"id": "515f069cbbe7-0", "text": "מצות עשה להדבק בתלמידי חכמים כדי ללמד ממעשיהם, כענין שנאמר ובו תדבק. וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה, אלא כך פרשו רבותינו זכרונם לברכה הדבק בתלמידי חכמים. לפיכך צריך האדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם. ולאכל ולשתות עם תלמידי חכמים, ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם, ולהתחבר אליהם בכל מיני חבור, שנאמר ולדבקה בו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:11"}}
{"id": "515f069cbbe7-1", "text": "וכן צוו רבותינו זכרונם לברכה ואמרו, והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:11"}}
{"id": "dc05798dcc13-0", "text": "מצוה על כל אדם, לאהב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו (ועין לקמן סימן ל' סעיף ד), ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון שלו, ורוצה בכבוד עצמו. והמתכבד בקלון חברו, [אף על פי שאין חברו עומד שם, ולא הגיע לו בשת, ולא בישו אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו, למול מעשה חברו, או חכמתו, כדי שיראה מכללו, שהוא מכבד וחברו בזוי], אין לו חלק לעולם הבא [עד שישוב בתשובה שלמה] (רמב\"ם הל' תשובה פ\"ד ה\"ד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:12"}}
{"id": "e94c2e910eb7-0", "text": "כל השונא אחד מישראל בלבו, עובר בלא תעשה שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך (עין לקמן סימן קפ\"ט סעיף ה'). ואם חטא איש כנגדו, לא ישטמנו וישתק, כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב, כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר: למה עשית לי כך וכך, ולמה חטאת לי בדבר זה? שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:13"}}
{"id": "e94c2e910eb7-1", "text": "ואם חזר ובקש ממנו למחל לו, צריך למחל לו, ולא יהא אכזרי, שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים (שירפא את אבימלך) (רמב\"ם פ\"ו), באבות דרבי נתן (סוף פרק ט\"ז) ושנאת הבריות כיצד. מלמד שלא יכון אדם לומר: אהב את החכמים, ושנא את התלמידים, אהב את התלמידים, ושנא את עמי הארץ, אלא אהב את כלם ושנא את האפיקורסים, והמסיתים והמדיחים וכן המסורות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:13"}}
{"id": "e94c2e910eb7-2", "text": "וכן דוד אמר משנאיך ה', אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי, הלא הוא אומר, ואהבת לרעך כמוך אני ה', מה טעם, כי אני בראתיו. ואם עושה מעשה עמך, אתה אוהבו. ואם לאו אי אתה אוהבו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:13"}}
{"id": "43c392f1b3cd-0", "text": "אסור לאדם לבקש דין מן השמים על חברו שעשה לו רעה. ודוקא בדאית ליה דינא בארעא. וכל הצועק על חברו (שיענש מן השמים), הוא נענש תחלה. ויש אומרים דאפלו לית ליה דינא בארעא, אסור לצעק עליו, אלא אם כן הודיעו תחלה (חו\"מ סימן תכ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:14"}}
{"id": "d900080dbfab-0", "text": "הרואה את חברו שחטא, או שהלך בדרך לא טוב מצוה להחזירו למוטב, ולהודיעו שהוא חוטא במעשיו הרעים, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך. והמוכיח את חברו, בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה, ויודיעו שאינו אומר לו, אלא לטובתו, להביאו לחיי עולם הבא. וכל שאפשר בידו למחת, ואינו מוחה, הוא נתפס בעון זה, כיון שהיה אפשר לו למחת (רמב\"ם פ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:15"}}
{"id": "b140f80ac352-0", "text": "במה דברים אמורים כשהוא מדמה שישמע לו. אבל אם יודע בו שלא ישמע לו, אסור להוכיחו, דאמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון, כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם, שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך. (יבמות דף ס\"ה ע\"ב) (אורח חיים סימן תר\"ח)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:16"}}
{"id": "fd983acac8d0-0", "text": "אסור לאדם לביש את חברו, בין בדבור בין במעשה, וכל שכן ברבים. ואמרו זכרונם לברכה המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא. עוד אמרו זכרונם לברכה נח לאדם להפיל את עצמו לכבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים, שנאמר היא מוצאת. והיא שלחה אל חמיה לאמר, לאיש אשר אלה לו, אנכי הרה. ולא אמרה לו בפרוש אלא ברמז. אם יודה יודה, ואם לאו, לא תפרסמו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:17"}}
{"id": "fd983acac8d0-1", "text": "לפיכך צריך האדם להזהר מאד, שלא לביש את חברו ברבים, בין קטן בין גדול, ולא יקרא אותו בשם שהוא בוש, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו. ואם חטא כנגדו והוא צריך להוכיחו, לא יכלימנו, שנאמר ולא תשא עליו חטא. במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחברו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:17"}}
{"id": "fd983acac8d0-2", "text": "אבל בדברי שמים, אם לא חזר כשהוכיחו בסתר, מכלימין אותו ברבים, ומפרסמים חטאו, ומחרפים אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזר למוטב, כמו שעשו, כל הנביאים בישראל, ואין בו משום אונאת דברים, שנאמר ולא תונו. איש את עמיתו ופרשו רבותינו זכרונם לברכה עמיתו, עם שאתך בתורה ובמצוות הזהירה התורה על אונאתו, ולא על העובר עליהן, ולא חזר בו, לאחר שהוכיחוהו בסתר ובלשון רכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:17"}}
{"id": "70de901c133d-0", "text": "מי שחטא חברו כנגדו, ולא רצה להוכיחו, ולא לדבר לו כלום ומחל לו בלבו, ולא שטמו ולא הוכיחו, הרי זה מדת חסידות. לא הקפידה התורה אלא על המשטמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:18"}}
{"id": "fbcd0764c510-0", "text": "חיב אדם להזהר ביתומים ואלמנות, שלא ידבר אליהם אלא רכות, וינהג בהן מנהג כבוד. ולא יכאיבם אפלו בדברים, מפני שנפשן שפלה מאד, ורוחן נמוכה, אף על פי שהן בעלי ממון. אפלו אלמנתו של מלך, ויתומיו מזהרים אנו עליהן, שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון. ברית כרת להם מי שאמר והיה העולם, שכל זמן שהן צועקין, מחמת החמס שנעשה להם הם נענים שנאמר כי אם צעק יצעק אלי, שמע אשמע צעקתו. במה דברים אמורים שענה אותן לצרך עצמו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:19"}}
{"id": "fbcd0764c510-1", "text": "אבל ענה אותם הרב, כדי ללמדם תורה או אמנות, או להוליכן בדרך ישרה הרי זה מתר. ומכל מקום ישגיח לנהלם בנחת וברחמים גדולים, שנאמר כי ה' יריב ריבם אחד יתום מאב ואחד יתום מאם, ועד אימתי נקראים יתומים לענין זה. עד שיהיו יכולים לעשות כל צרכיהם בעצמם, כשאר כל הגדולים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:19"}}
{"id": "3045e28fdeca-0", "text": "צריך האדם לזהר, שלא לעשות איזה דבר, שיכולין לחשד אותו שעשה דבר עברה, (אף על פי שאינו עושה) כדמצינו שהכהן התורם את הלשכה לא היה נכנס בבגד העשוי. בענין שיכולין להטמין בו איזה דבר, לפי שצריך האדם לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום ברוך הוא שנאמר, והייתם נקיים מה' ומישראל. ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:20"}}
{"id": "ece4e2927ce7-0", "text": "מדת חסידות שלא לקבל מתנה, רק לבטח בה' שיתן לו די מחסורו, שנאמר ושונא מתנות יחיה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 29:21"}}
{"id": "9ca51c46b5ac-0", "text": "כתיב לא תלך רכיל בעמך, איזהו רכיל, זה שטוען דברים, והולך מזה לזה, ואומר: כך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אף על פי שהוא אמת וגם אין בו גנות הרי זה עובר בלאו, והוא עון גדול, וגורם להרג נפשות מישראל, לכך נסמך לו, ולא תעמד על דם רעך. צא ולמד מה ארע לדואג האדומי, שאמר לשאול כי אחימלך נתן לדוד צדה וחרב. אף על פי שהדבר היה אמת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:1"}}
{"id": "9ca51c46b5ac-1", "text": "אף על פי שהדבר היה אמת. וגם לא הוי גנות לאחימלך, שהרי לא עשה בזה שום מעשה רע, וגם אם שאול בעצמו היה שואל לאחימלך, היה אומר לו מה שעשה, כי לא נתכון לחטא בזה נגד שאול, עם כל זה גרם הרכילות של דואג, שנהרגו כמה כהנים (רמב\"ם וכסף משנה הל' דעות פרק ז').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:1"}}
{"id": "ed69948af88f-0", "text": "יש עון גדול מזה עד מאד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע. והוא המספר בגנות חברו אף על פי שאומר אמת. אבל האומר שקר, נקרא מוציא שם רע על חברו. אבל בעל לשון הרע, זה שיושב ואומר: כך וכך עשה פלוני, כך וכך היו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו, ואומר דברים של גנאי. על זה אמר הכתוב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. המקבל לשון הרע הוא גרוע יותר מן האומרו, ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע בלבד (רמב\"ם פרק ז')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:2"}}
{"id": "0243e067fe3d-0", "text": "עד היכן לשון הרע. שאל אחד לחברו, אנה אמצא אש. ואמר לו: היכן נמצא אש, בבית פלוני, שיש לו הרבה בשר ודגים, ומבשלים שם תמיד (ערכין דף ט\"ו ע\"ב הגהות מיימוני מ\"א ומחצית השקל סימן קנ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:3"}}
{"id": "d389443217e1-0", "text": "ויש דברים שהם אבק לשון הרע. כיצד. אמר שתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה אירע ומה היה, וכיוצא בדברים אלו. וכן המספר בטובות חברו בפני שונאיו, הרי זה אבק לשון הרע, שזה גורם להם שיספרו בגנותו. ועל זה הענין אמר שלמה מברך רעהו בקול גדול, בבקר השכם קללה תחשב לו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו. וכן המספר לשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש, כמו שאינו מדבר בשנאה, הוא ששלמה אמר בחכמתו כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות ואומר הלא משחק אני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:4"}}
{"id": "d389443217e1-1", "text": "וכן המספר לשון הרע, ברמאות, שעושה עצמו כאלו מספר רק לפי תמו, ואינו יודע שזהו לשון הרע, וכשגוערין בו, אומר, איני יודע שזהו לשון הרע, או שאלו מעשיו של פלוני.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:4"}}
{"id": "4ffb679a2c1a-0", "text": "אחד המספר לשון הרע בפני חברו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים, אם נשמעו איש מפי איש, להזיק חברו בגופו או בממונו. ואפלו להצר לו או להפחידו, הרי זה לשון הרע. ואם כבר נאמרו הדברים בפני שלשה, מסתמא כבר נתפרסם הדבר. ואם ספר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת, אין בו משום לשון הרע, והוא שלא יתכון להעביר הקול ולגלותו יותר. מה תקנתו של אדם שלא יבא לידי לשון הרע", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:5"}}
{"id": "4ffb679a2c1a-1", "text": "אם תלמיד חכם הוא, יעסק בתורה, ואם עם הארץ הוא, ישפיל דעתו (רמב\"ם וגמרא שם)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:5"}}
{"id": "5e927a421408-0", "text": "אמר ר' ירמיה בר אבא, ארבעה כתות אין מקבלות פני שכינה, כת לצים, וכת חנפים וכת שקרים וכת מספרי לשון הרע. כת לצים, דכתיב משך ידו את לוצצים (פרש רש\"י משך ידו הקדוש ברוך הוא מהיות את לוצצים). כת חנפים דכתיב, כי לא לפניו חנף יבא. כת שקרים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:6"}}
{"id": "5e927a421408-1", "text": "כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע (ופרש רש\"י, לא יגור עמך רע, וגבי מספרי לשון הרע כתיב, דכתיב בההוא פרשתא כי אין בפיהו נכונה וגו') צדיק אתה ה', לא יגור במגורך רע (סוטה פרק ז) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודת אלילים דכתיב ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו וגו'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:6"}}
{"id": "45d8f99f897d-0", "text": "הנוקם מחברו עובר בלא תעשה שנאמר לא תקום. וכיצד היא הנקימה. אמר לחברו. השאילני קרדמך, אמר לו: איני משאילך. למחר היה חברו צריך לשאל ממנו. אמר לו חברו, השאילני קרדמך. אמר לו, איני משאילך כמו שאתה לא השאלתני כאשר שאלתי ממך, הרי זה נוקם ועובר בלאו. אלא כשיבא לו לשאל, יתן בלב שלם, ולא יגמל לו כאשר גמלו, אלא ראוי לו לאדם להית מעביר על מדותיו, על כל דברי העולם, שאצל המבינים הכל דברי הבל והבאי, ואינן כדאי לנקם עליהם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:7"}}
{"id": "45d8f99f897d-1", "text": "וכן אמר דוד המלך עליו השלום, אם גמלתי שולמי רע ואחלצה וגו' (אסור קללה כתבנו בסימן ו' סעיף ג').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:7"}}
{"id": "7dbaad7e9f23-0", "text": "אם תרצה להנקם מאויבך. תוסיף מעלות טובות ותלך בדרכי ישרים, ובזה ממילא תנקם משונאיך, כי הוא יצטער על מדותיך, ויתאבל בשמעו שמך הטוב. אבל אם תעשה מעשים מכערים, אז ישמח שונאך על קלונך וחרפתך, והנה הוא מתנקם בך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:8"}}
{"id": "afda97f1b51b-0", "text": "כל הנוטר לאחד מישראל. עובר בלא תעשה שנאמר ולא תטר את בני עמך. כיצד היא הנטירה. ראובן שאמר לשמעון: השאילני דבר פלוני, ולא רצה שמעון. לימים בא שמעון לשאל איזה חפץ מראובן, ואמר לו ראובן: הא לך, הריני משאילך ואיני כמותך, לא אשלם לך כמעשיך. העושה כזה, עובר בלא תטר, אלא ימחה הדבר מלבו, ולא יזכרנו כלל. וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקים בה ישוב הארץ, ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה (רמב\"ם שם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 30:9"}}
{"id": "a2328efca820-0", "text": "אמרו רבותינו זכרונם לברכה איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה. בכל דרכיך דעהו. פרוש שאפלו בדרכיך שאתה עושה לצרך גופך, דע את ה', ועשה את הדברים לשמו יתברך. כגון, האכילה, והשתיה וההליכה, והישיבה, והשכיבה, הקימה, והתשמיש והשיחה, כל צרכי גופך, יהיו כלם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם לעבודתו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 31:1"}}
{"id": "0ac730f55566-0", "text": "אכילה ושתיה, כיצד. אין צריך לומר שלא יאכל וישתה דברים האסורים, חס ושלום אלא גם בדברים המתרים, והיה צמא ורעב, אם ואכל ושתה להנאתו, אינו משבח, אלא יתכון באכילתו ושתיתו, שיהיה לו כח לעבודת הבורא. לפיכך לא יאכל כל שהחך מתאוה לו, ככלב וחמור אלא יאכל דברים המועילים וטובים לבריאות הגוף. ויש אנשי מעשה, שקדם אכילה אומרים: הנני רוצה לאכל ולשתת, כדי שאהיה בריא וחזק לעבודת הבורא יתברך שמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 31:2"}}
{"id": "37cd9f02b110-0", "text": "הישיבה והקימה וההליכה כיצד. אין צריך לומר שלא ישב במושב לצים, ושלא לעמד בדרך חטאים, ושלא לילך בעצת רשעים. אלא אפלו לישב בסוד ישרים, ולעמד במקום צדיקים, ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו, להשלים חפצו ותאותו, אין זה משבח, אלא יעשה לשם שמים. ומכל מקום, גם אם אי אפשר לו לכון לשם שמים דוקא, אל ימנע את עצמו מדברים אלו, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 31:3"}}
{"id": "c53e652a5b38-0", "text": "שכיבה, כיצד. אין צריך לומר בזמן שיכול לעסק בתורה ובמצות, אם מתגרה בשינה לענג את עצמו, שאינו ראוי לעשות כן, אלא אפלו בזמן שהוא יגע, וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו אינו משבח, אלא יתכון לתת שנה לעיניו, ולגופו מנוחה לצרך בריאת גופו, ושלא תטרף דעתו בתורה, מחמת מניעת השנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 31:4"}}
{"id": "ada6a86c1ae9-0", "text": "תשמיש, כיצד. אין צריך לומר שלא יעבר עברה, חס ושלום, אלא אפלו בעונה האמורה בתורה, אם עשה להנאת גופו, או להשלים תאותו, הרי זה מגנה. ואפלו אם נתכון כדי שיהיו לו בנים, שישמשו אותו וימלאו מקומו, אינו משבח. אלא יתכון שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכון להברות את גופו, ולקים מצות עונה כאדם הפורע את חובו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 31:5"}}
{"id": "41ba4a390e75-0", "text": "השיחה כיצד. אין צריך לומר לספר לשון הרע או רכילות וליצנות וסכלות פה, חס ושלום, אלא אפלו לספר בדברי חכמים, צריך שתהא כונתו לעבודת הבורא, לדבר המביא לעבודתו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 31:6"}}
{"id": "92c47021a3c6-0", "text": "וכן כשהוא עוסק במשא ומתן, או במלאכה להשתכר בה, לא יהא בלבו לקבץ ממון בלבד, אלא יעשה כדי שיהיה לו לפרנס בני ביתו, ולתת צדקה ולגדל בניו לתלמוד תורה. כללו של דבר, חיב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו, ולשקל כל מעשיו במאזני שכלו. וכשרואה דבר שיבא לידי עבודת הבורא יתעלה יעשהו, ואם לאו לא יעשהו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 31:7"}}
{"id": "92c47021a3c6-1", "text": "ומי שנוהג כן, נמצא עובד את בוראו כל ימיו, אפלו בשעת שבתו וקומו והלוכו ובשעת משאו ומתנו, ואפלו באכילתו ושתיתו אפלו בתשמישו ובכל צרכיו. ועל ענין זה צוו רבותינו זכרונם לברכה ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ובדרך הזה זקף רבנו הקדוש אצבעותיו למעלה בשעת מיתתו ואמר, גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מהם אלא לשם שמים (אורח חיים סימן רל\"א ורמב\"ם פרק ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 31:7"}}
{"id": "50d639f373a6-0", "text": "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג את עצמו בדברים המברין והמחלימים את הגוף. וכן הוא אומר, ונשמרתם מאד לנפשותיכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:1"}}
{"id": "b685e3ab183e-0", "text": "הבורא ברוך הוא וברוך שמו, ברא את האדם (וכן כל בעלי חיים) ונתן בו חם טבעי, וזהו החיות של האדם. שאם יכבה האש הטבעי, אפס חיותו. והחזקת החם הזה היא על ידי המאכל אשר האדם אוכל, כמו האש הבוער שאם לא יוסיפו עליו תמיד עצים, יכבה לגמרי. כן האדם אם לא יאכל, יכבה האש אשר בתוכו וימות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:2"}}
{"id": "b685e3ab183e-1", "text": "המאכל נטחן בין השנים ומתערב עם מיץ הרק ויתך, ומשם יורד לאצטומכא ונטחן גם שם, ומתערב עם המיצים, מיץ האצטומכא ומיץ המרה, ויתך ויתבשל מהחם והמיצים ומתעכל. הברור שבו, ממנו נזונים כל האברים ומקים חיות האדם. והפסלת שהיא המותרות, נדחה לחוץ. ועל זה אנו אומרים בברכת אשר יצר (לפרוש אחד), ומפליא לעשות, שנתן הקדוש ברוך הוא את הטבע באדם לברור את טוב המאכל, וכל אבר מושך אליו מזונו הראוי לו, והפסלת נדחה לחוץ", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:2"}}
{"id": "b685e3ab183e-2", "text": "שאם נשאר הפסלת בתוכו, יתעפש ויבא לידי חליים, רחמנא לצלן. ולכן רב בריאות הגוף וחלשתו, תלוי בעכול המאכל. אם מתעכל בדרך קל וטוב, אז האדם בריא. אבל אם מתקלקל העכול. אז נחלש האדם ויכול לבא לידי סכנה, חס ושלום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:2"}}
{"id": "979f58e9af9b-0", "text": "העכול הטוב הוא, אם המאכל איננו רב, ושיהא קל להתעכל. שאם אכל האדם הרבה והאצטומכא מלא, אז קשה העכול, כי האצטומכא אינו יכול אז להתפשט ולהתכוץ כראוי בטבעו ולטחון את המאכל כראוי. וכמו האש, שאם ירבו עליו עצים יותר מדאי, אינו בוער יפה, כמוכן המאכל באצטומכא. ולכן האדם אשר רוצה לשמור בריאות גופו, צריך לזהר שלא לאכול, רק כשעור בינוני לפי מזג גופו, לא מעט ולא כל שבעו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:3"}}
{"id": "979f58e9af9b-1", "text": "ורב החלאים הבאים על האדם, אינם אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים. הוא ששלמה אמר בחכמתו, שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו. כלומר, שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבע, ולשונו מלדבר אלא בצרכיו. ואמר החכם, האוכל דבר מעט מדברים המזיקים, אינו מזיק לו כמו האוכל הרבה מדברים הטובים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:3"}}
{"id": "14173d72f576-0", "text": "האדם בנעוריו כח העכול שלו חזק, ועל כן צריך מזון תדיר יותר מן האיש אשר הוא באמצע ימיו. והזקן לחלישות כחו צריך שיהיה מאכלו קל, ומעט בכמות והרבה באיכות להחזקת כחו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:4"}}
{"id": "751f0eb53406-0", "text": "בימי החם נחלשים כלי העכול מן החם. ועל כן ראוי שיהיה שעור האכילה בימי החם פחות מבימי הקר. ושערו חכמי הרופאים לאכול בימות החמה רק שני שלישים ממה שהוא אוכל בימות הגשמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:5"}}
{"id": "78344876d8b4-0", "text": "כלל גדול בדרכי הרפואה, שקדם האכילה ייגע בהליכה או בעבודה עד שיתחמם גופו אחר כך יאכל. וזה שנאמר, בזעת אפיך תאכל לחם. ונאמר, ולחם עצלות לא תאכל. ויתיר חגורתו קדם אכילה, (וסימנא, ואקחה פת לחם, אקחה ראשי תבות למפרע, התר חגורה קדם אכילה. פת לחם ראשי תבות, פן תבא לידי חלי מעים) ובשעת האכילה, ישב במקומו או מסב על שמאלו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:6"}}
{"id": "78344876d8b4-1", "text": "ואחר האכילה לא יתנועע הרבה, כי על ידי זה ירד המאכל מן האצטומכא טרם שיתעכל ויזיק לו, אלא ילך מעט וינוח. ולא יטיל ולא ייגע את עצמו לאחר האכילה. ולא יישן אחר האכילה עד שתי שעות, שלא יעלו העשנים למח ויזיקוהו. וכן המרחץ וההקזה והמשגל, אינם טובים לאחר האכילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:6"}}
{"id": "cf8dea147ce3-0", "text": "בני האדם אינם שוים במזגם. יש מי שמזגו חם, ויש מי שמזגו קר, ויש מי שמזגו ממצע. והמאכלים גם כן משנים. ומי שמזגו ממצע יאכל מאכלים שהם גם כן ממצעים. אבל מי שאין מזגו ממצע, צריך שיאכל מאכלים שהם קצת הפך מזגו. מי שמזגו חם, לא יאכל דברים חמים, כמו תבלין ובשמים, אלא יאכל מאכלים שהם קצת קרים וחמוצים. ומי שמזגו קר, יאכל מאכלים שהם קצת חמים. וכן ישתנה המאכל לפי הזמן ולפי המקום", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:7"}}
{"id": "cf8dea147ce3-1", "text": "בימות החמה יאכל מאכלים קרים, כמו בשר כבשים וגדיים רכים ואפרוחי תרנגלת, וגם קצת מאכלים חמוצים. ובימי הקר, מאכלים חמים. וכן במדינה קרה, מאכלים חמים. ובמדינה חמה, מאכלים קרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:7"}}
{"id": "4dbed79dad2d-0", "text": "המאכל הממצע הוא לחם חטה, ולא סלת ממש, כי הסלת מתאחר מלהתעכל, אך יהיה בו גם קצת מהמרסן ויהא נתחמץ במצוע ובו מלח ומאפה תנור. ויתר המאכלים שנעשו מהחטה, אינם טובים. ממיני הבשר, הטוב הוא כבש בן שנתו, וכן הגדיים היונקים. אך כל מיני בני מעים וגם הראש, המה לא טובים. העזים והפרה הזקנה והגבינה הישנה, המה מאכלים רעים ועבים. כל בשר עוף, קל להתעכל יותר מבשר בהמה. והטוב שבעופות התרנגלת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:8"}}
{"id": "4dbed79dad2d-1", "text": "אמרו הרופאים, כי המאכל שהאדם רגיל בו, אינו מזיק לו, ואפלו הוא מאכל רע, כי ההרגל נעשה טבע, ובלבד שלא ימלא בו כרסו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:8"}}
{"id": "5dc3a73c5820-0", "text": "אין לאכול לב בהמה או עוף, משום דקשה לשכחה. וכן לא יאכל ממקום שאכל עכבר או חתול, דגם כן קשה לשכחה. (הוריות יג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:9"}}
{"id": "2b5dc5f22aba-0", "text": "זמן האכילה הוא כשיתאוה לאכול תאוה אמתית לא זרה. ולהבדיל בין תאוה אמתית לתאוה זרה היא זאת. הראשונה נקראת רעב (הונגער) כי האצטומכא ריק. והשניה היא כשמתאוה מאכל מיחד ונקראת תאבון (אפטיט) ובדרך כלל, האדם הבריא והחזק, יאכל שתי פעמים ביום. וחלשים וזקנים יש להם לאכול אך מעט בפעם אחת. ויאכלו כך הרבה פעמים ביום, כי רבוי המאכל יחליש את האצטומכא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:10"}}
{"id": "2b5dc5f22aba-1", "text": "והרוצה לשמור בריאותו, לא יאכל עד שיהיה האצטומכא ריק מן המאכל הקודם. וסתם עכול בבני אדם הבריאים האוכלים מאכלים ממצעים ומתעכלים בדרך המצוע, הוא לשש שעות. וטוב להשמיט סעודה אחת בשבוע, כדי שישבות האצטומכא מעבודתו ויתחזק כח עכולו. ונראה כי השמטה זאת, טוב שתהא בערב שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:10"}}
{"id": "9c8267319736-0", "text": "טוב להרגיל את עצמו לאכול פת בשחרית (עין מסכת ב\"מ דף קז ע\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:11"}}
{"id": "9d25b23f9629-0", "text": "הרוצה לאכול כמה מיני מאכלים, יקדים לאכול תחלה את המשלשל, ולא יערבם עם המזון, אלא שוהה מעט ביניהם. וכן יקדים את המאכל הקל שהוא נוח להתעכל, כגון בשר עוף קודם לבשר בהמה, בשר בהמה דקה קודם לבשר בהמה גסה. ודברים שמאמצין את בני מעים יאכל מיד לאחר האכילה, ואל יאכל מהם הרבה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:12"}}
{"id": "210b0683b807-0", "text": "מהיות כי התחלת העכול הוא בפה, על ידי טחינת השנים והתערבות עם מיץ הרק, לכן לא יבלע שום מאכל בלי לעיסה, כי אז תכבד העכול באצטומכא לבדו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:13"}}
{"id": "00b24b3bdf6f-0", "text": "כבר אמרנו (בסעיף ז') כי בני אדם אינם שוים במזגם. ויש לכל איש לבחור על פי רופאים במאכלים הטובים לפי מזגו ומקומו ושעתו. ובדרך כלל, הנה הרופאים הקדמונים חלקו את המאכלים במדרגות שונות. יש מאכלים שהם רעים ביותר עד מאד, וראוי לאדם שלא לאכלן לעולם, כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה, והכמהין ופטריות, והבשר המלוח הישן, ויין מגתו, והתבשיל ששהה עד שנדף ריחו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:14"}}
{"id": "00b24b3bdf6f-1", "text": "וכן כל מאכל שריחו רע או מר ביותר, הרי הוא לגוף כמו סם המות. ויש מאכלים שהם רעים, אבל אינם כמו הראשונים לרוע, לפיכך ראוי לאדם שלא לאכול מהם אלא מעט אחר ימים הרבה, ולא ירגיל את עצמו להיות מזונו מהם או לאכלם עם מזונו תמיד, כגון דגים גדולים וגבינה, וחלב ששהה אחר שנחלב עשרים וארבע שעות, ובשר שורים גדולים ותישים גדולים, ולחם שעורים ולחם מצות, והכרוב והחציר והבצלים והשומים והחרדל והצנון, כל אלו מאכלים רעים הם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:14"}}
{"id": "00b24b3bdf6f-2", "text": "ואין ראוי לאדם לאכול מאלו אלא מעט עד מאד ובימות הגשמים. אבל בימות החמה, לא יאכל מהם כלל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:14"}}
{"id": "95c9284c2014-0", "text": "ויש מאכלים שהם רעים ואינם כמו אלו. והם, כמו עוף המים (אוז וברוז), ובני יונה הקטנים, ותמרים, ולחם שנלוש בשמן, והסלת שנפו אותה כל צרכה עד שלא נשאר בה ריח מרסן, אין ראוי להרבות במאכלות אלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:15"}}
{"id": "50d681694d63-0", "text": "לעולם ימנע האדם את עצמו מפרות האילנות, ולא ירבה לאכול מהם, אפלו יבשים, ומכל שכן רטבים. אבל קדם שיתבשלו באילן כל צרכן, הרי הן כחרבות לגוף. וכן החרובים, רעים לעולם. וכל הפרות החמוצים, רעים ואין אוכלין מהן אלא מעט בימות החמה ובמקומות החמים. והתאנים והענבים והרמונים (עין ברמב\"ם פרק ד', וכפי הנראה דטעות סופר יש כאן וצריך לומר שקדים במקום רמונים) לעולם טובים, בין רטבים בין יבשים, ואוכל אדם מהם כל צרכו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:16"}}
{"id": "50d681694d63-1", "text": "ומכל מקום לא יתמיד באכילתם, אף על פי שהם טובים מכל פרי האילנות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:16"}}
{"id": "f9c06b8cbbc7-0", "text": "בענין השתיה, המים הם המשקים הטבעים לאדם ובריאים לגוף. אם הם זכים וצלולים, מועילים ששומרים הרטיבות שבגוף וממהרים להוציא את הפסלת. כשישתה מים, יבחר את הקרים, שהם מרוים הצמעון ומטיבים את העכול יותר מ אלו שאינם קרים. אך לא יהיו קרים מאד, שהם מכבים את החם הטבעי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:17"}}
{"id": "f9c06b8cbbc7-1", "text": "ומכל שכן כשהאדם הוא עיף ויגע, יזהר מאד שלא לשתות מים קרים, כי אז חלב הלב נתחמם והוא מ התך מחמת העיפות והיגיעה והמים הקרים יזיקו לו עד שיוכל לבא לידי סכנה, חס ושלום. ואף כי המים טובים לבריאות הגוף, מכל מקום לא ישתה מהם הרבה. אין לשתות מים קדם האכילה, לפי שיתקרר האצטומכא ולא יעכל את המזון כראוי. וגם בתוך אכילתו לא ישתה רק מעט מים מזוג ביין. ורק כשהמאכל מתחיל להתעכל, אז ישתה שעור בינוני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:17"}}
{"id": "f9c06b8cbbc7-2", "text": "וכן אין לשתות מים בצאתו מן המרחץ, שלא יתקרר הכבד, ומכל שכן שלא ישתה במרחץ. וכן לא ישתה אותם תכף אחר המשגל, לפי שאז החם הטבעי הוא חלוש ויהיה גורם שיתקררו האברים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:17"}}
{"id": "4958bc090c7d-0", "text": "היין מחזיק החם הטבעי, ומטיב את העכול, ומוציא את המותרות, ועוזר לבריאות הגוף כשישתה מהם שעור בנוני. מי שמחו חלוש יזהר מן היין, שמוסיף על חלישותו וממלא את הראש עשנים. היין יפה לזקנים ומזיק לנערים, לפי שמעורר החם הטבעי, והוא כמוסיף אש על אש. ויש לזהר מן היין עד עשרים ואחת שנה. אין ראוי לשתות יין קדם אכילה אלא מעט, כדי לפתח בני המעים, ולא בעת רעבון, ולא אחר מרחץ וזעה, ולא א חר עמל ויגיעה. ובתוך האכילה לא ישתה אלא מעט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:18"}}
{"id": "d6fc378b073d-0", "text": "לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ואל ישהה נקביו אפלו רגע אחד, ולא יאכל עד שיבדק את עצמו יפה יפה, שמא צריך לנקביו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:19"}}
{"id": "b780ee04a2bc-0", "text": "לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפויים כל ימיו, ויהיה קרוב לשלשול מעט. וזהו כלל גדול ברפואה, כל זמן שהרעי נמנע או יצא בקושי, חלאים רעים באים. ולכן כשרואה אדם שמעיו נחלשו ואין בהם כח הדוחה, ידרוש ברופאים להגיד לו במה ירפה אותם, איש איש לפי מזגו ולפי ימיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:20"}}
{"id": "4d1b2e9d165e-0", "text": "היגיעה בדרך ממצעת, טובה לבריאות הגוף (ועין לעיל סעיף ו) אבל היגיעה הגדולה וכן המנוחה, מזיקין לגוף. בזמן החם אין להתיגע רק מעט ובזמן הקר צריך יותר. האדם השמן צריך שיתיגע יותר מן האדם הכחוש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:21"}}
{"id": "ac8934eea75c-0", "text": "הרוצה לשמור את הבריאות, צריך לדעת התנועות הנפשיות ולזהר מהן. והן, כמו השמחה והדאגה והכעס והפחד, שהן פועלות בנפש. וצריך המשכיל שיהא שמח בחלקו כל ימי הבלו, ולא ידאג על עולם שאינו שלו, ולא יבקש יתרונות, ויהיה בטוב לבב ובשמחה הממצעת, כי היא סבה לגדל החם הטבעי, ולעכל המאכל, ולדחות המותרות, ולחזק אור העינים וכל ההרגשות, וגם יתחזק כח השכל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:22"}}
{"id": "ac8934eea75c-1", "text": "ואמנם לא להרבות השמחה במאכל ובמשתה כמו הסכלים, כי ברב השמחה יצא החמימות לשטח הגוף, ויתך החם הטבעי, ויתקרר הלב פתאום, וימות בלא עתו בפתע. ובפרט יקרה זאת לאנשים שמנים בגופם, לפי שהחם הטבעי בגופם מעט, לפי שעורקיהם צרים ומרוצת הדם שהוא מקור החם היא לאט. הדאגה היא הפוך השמחה, וגם היא מזקת, לפי שמקררת את הגוף, ויתקבץ החם הטבעי אל הלב ויביאהו אל המות. הכעס מעורר חמימות הגוף עד שיוליד מין ממיני הקדחת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:22"}}
{"id": "ac8934eea75c-2", "text": "הפחד יוליד בגוף קרירות, ולכן יקרה למפחד, רעדה. וכשתתרבה הקרירות, אולי ימות. ומכל שכן שצריך לזהר שלא יאכל כשהוא בכעס או בפחד או בדאגה, אלא כשהוא בשמחה ממצעת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:22"}}
{"id": "470aff915792-0", "text": "השנה הממצעת טובה לבריאות הגוף, לפי שיתעכל מזונו וינוחו החושים. ואם יקרה לו מחמת חלי שאינו יכול לישן, צריך שיאכל דברים המביאים את השנה. אבל רבוי השנה, מזקת, לפי שיתמלא הראש מהאדים, כי ירבה העשן העולה מן הבטן אל המח, וימלא הראש עשן ויזיק לגוף הזק גדול. כמו שיש לו לאדם לזהר שלא יישן תכף אחר האכילה, כן יש לו לזהר שלא יישן כשהוא רעב. כי כשאין מזון בגוף, יפעל החמימות במותרות ויתילד ממנו עשן נפסד ויעלה למח", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:23"}}
{"id": "470aff915792-1", "text": "כשיישן, יהיו מראשותיו גבוהים, לפי שיעזור שירד המאכל מפי האצטומכא ויתמעטו העשנים העולים למח. השנה הטבעית היא בלילה. ושנת היום מזקת, ואינה טובה אלא לאותן שהרגלו בה (עין עוד בסדר השנה בסימן עא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:23"}}
{"id": "d7e9c34d0207-0", "text": "דרך הרחיצה, שיכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים. לא יכנס למרחץ לא כשהוא רעב, ולא כשהוא שבע, אלא כשיתחיל המזון להתעכל. וירחץ גופו בחמין ואחר כך בפושרין ואחר כך בפושרין מן הפושרין עד שירחץ בצונן. כשיצא מן המרחץ, ילבש בגדיו ויכסה ראשו היטב, שלא תשלוט בו רוח קרה. ואפלו בימות החמה צריך להזהר בזה. וישהה לאחר שיצא עד שתתישב נפשו וינוח גופו ותסור החמימות, ואחר כך יאכל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:24"}}
{"id": "d7e9c34d0207-1", "text": "ואם יישן מעט כשיצא מן המרחץ קדם אכילה, הרי זה יפה מאד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:24"}}
{"id": "0f3393a639e7-0", "text": "לעולם ישתדל אדם לדור במקום שהאויר זך ונקי, במקום גבוה ובבנין רחב. ואם אפשר, לא ידור בקיץ במקום פתוח לצד צפון, ולא לצד מזרח, ושלא יהיה שם שום דבר מעפש. וטוב מאד לנקות אויר הבית תדיר בריחות טובים ובעשנים מועילים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:25"}}
{"id": "b72d54c626cb-0", "text": "האויר הטוב לבריאות הגוף הוא, שיהא ממזג שוה. ממצע בין הקר והחם. ולכן יזהר כל אדם, שלא יחמם את ביתו הרבה בימות החרף כדרך אנשים בלי דעת, כי על ידי רב החמימות, הרבה חלאים באים, רחמנא לצלן, אלא יחממו באפן אשר לא ירגיש שום קרירות, ולא יחם לו ביותר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:26"}}
{"id": "bb68db648885-0", "text": "לשמור חוש הראיה, יזהר מדברים אלו, לא יבא בחפזון בפעם אחת ממקום חשך לאור גדול. ואם צריך לכנס ממקום חשך למקום אור, יפתח את הדלת מעט ויסתכל באותו אור מעט איזה רגעים, ואחר כך יפתח יותר ויסתכל גם כן באותו אור איזה רגעים, ואחר כך יפתח כלה. וכן יעשה גם בבואו ממקום אור למקום חשך, כי התמורה מאור לחשך או מחשך לאור בלי ממצע, מזיק לראיה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:27"}}
{"id": "bb68db648885-1", "text": "ולכן, ה' יתברך שמו, ברחמיו ברא את העולם בענין זה, שהשמש זורחת על הארץ מעט מעט, ולא בפעם אחת, וכן שוקעת מעט מעט. ועל זה אנו מברכין, המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, שמאיר לנו ברחמים מעט מעט, ולא בפעם אחת פתאום. אור החוזר מן השמש, פרוש שהשמש זורחת על איזה מקום ומשם בא האור, אור זה מזיק לעינים. לכן יזהר מלדור בבית אשר כל החלונות רק מצד צפון, כי השמש אינה באה לצד צפון, וכל האור אשר שמה הוא רק אור החוזר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:27"}}
{"id": "bb68db648885-2", "text": "וכן אפלו אם החלונות המה לצד מזרח או דרום או מערב, אם אין השמים נראין מתוך החלונות, כגון שיש כנגדן חומות גבוהות, הרי גם כן האור הבא הוא רק אור החוזר. יזהר מלעסק בכתיבה, או לקרות בספר, או לעשות כל מלאכה דקה באור בין השמשות. וכן בעצם היום כאשר השמש בתקפה. וכן לא ירבה בכתיבה או לקרות בספר באותיות קטנות ובכל מלאכה דקה לאור הנר בלילה. ההסתכלות הרבה בצבע לבן גם כן מזיקה לעינים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:27"}}
{"id": "bb68db648885-3", "text": "ולכן מראה השמים כמראה התכלת, לא לבן, כדי שלא יזיק לעינים. וכן ההסתכלות הרבה במראה אדום צח וכן באש, מזיקה גם כן. העשן וריח גפרית, מזיקין גם כן. וכן אבק דק או רוח הבא לנגד העינים, וכן הליכה מרבה ופסיעה גסה, ובכיה מרבה, כמו שאמר הכתוב, כלו בדמעות עיני. והקשה מכלן הוא רב המשגל. אבל מצות ה' ברה מאירת עינים (רמב\"ם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 32:27"}}
{"id": "9c971df55176-0", "text": "אסור לאכל דג עם בשר, ואפלו עם שמן עופות, מפני הסכנה. ואין לצלת בשר עם דג בתנור אחד, כשהוא תנור קטן, אלא כשאחד מהם מכסה. אבל בתנורים שלנו שהם גדולים אין לחוש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:1"}}
{"id": "336db504c080-0", "text": "כשאוכל דגים ואחר כך בשר או להפך, יש לאכל ביניהם קצת פת, ולשתת איזה משקה, דהוי קנוח והדחה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:2"}}
{"id": "7bcb530a5420-0", "text": "צריך לזהר מזעת אדם, שכל זעת אדם הוא סם המות, חוץ מזעת הפנים. ולכן יזהר שלא יתן מאכל בין בגדיו לבשרו מפני הזעה. וכן לא יתן מעות לתוך פיו, שמא יש עליהם מעט זעה, ועוד שיד הכל ממשמשין בהן, ויש מהם חולים (יורה דעה סימן קט\"ז)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:3"}}
{"id": "5007a1c1d0ed-0", "text": "צריך כל אדם לזהר תמיד כשמריח ריח איזה מאכל, יפליט כל הרק שבפיו ולא יבלענו, כי אם בולעו, יוכל לבא לידי סכנה, חס ושלום (כתובו' סא:)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:4"}}
{"id": "1495d8ad8bef-0", "text": "יש לזהר שלא לשתת משקים שנתגלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:5"}}
{"id": "44cdeb7f520c-0", "text": "אסור לתן דבר מאכל או משקים תחת המטה, אפלו הם מכסים, מפני שרוח רעה שורה עליהם. ובכפרים, יש מחזיקים תפוחי אדמה ושאר מאכלים תחת המטות, ויש להזהירם על זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:6"}}
{"id": "16ccb5bd7532-0", "text": "וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאסורא. ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק אסור. ולכן אסור לילך בכל מקום סכנה, כגון, תחת קיר נטוי, ועל גשר רעוע, ולא יצא יחידי בלילה, ולא יישן יחידי בחדר בלילה. וכן אסרו לשתת מים מן הנהרות בלילה, או להניח פיו על קלוח המים לשתות, שמא יבלע איזה דבר המזיק (יו\"ד קטן חו\"מ תכז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:7"}}
{"id": "d838fb0d6999-0", "text": "נוהגין שבשעת התקופה מניחין קצת ברזל על כל המשקים ומאכלים. ועל המבשלים או כבושים או מלוחים אין צריכין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:8"}}
{"id": "b6a5b233a61e-0", "text": "אסור לאכל מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם, או מתוך כלים מאוסים שנפשו של אדם קצה בהם, וכן לא יאכל בידים מזהמות. שכל אלו הם בכלל אל תשקצו את נפשותיכם. ואפלו יאמר שאין נפשו קצה בהם, בטלה דעתו אצל כל אדם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:9"}}
{"id": "4877074f4f18-0", "text": "בהמה או עוף שהיו מסכנים ונשחטו, אף על פי שהתרו בשחיטה, המדקדקים מחמירים על עצמם שלא לאכלם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:10"}}
{"id": "436b85ac20d4-0", "text": "אסור לקצץ אילן מאכל העושה פרות, (אילן זית שהוא עושה רבע הקב זיתים, ודקל העושה קב תמרים, בבא קמא צ\"א) והיא סכנה. ואם הוא סמוך לאילנות אחרות שחשובים יותר ממנו והוא מכחיש אותם, וכן אם צריך למקומו, מתר לקצצו (יורה דעה סימן קט\"ז)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:11"}}
{"id": "990fd95e14a4-0", "text": "החושש במעיו, יש עושין לרפואה שמעמידין על בטנו כלי שיש בו מים חמים, ואסור לעשות כן מפני הסכנה (אורח חיים סימן שכ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:12"}}
{"id": "73b03559ad2a-0", "text": "אסור לעבר בנחל שמימיו רודפין, אם המים מגיעים למעלה ממתנים, משום סכנה, שלא ישטפוהו המים (יומא דף ע\"ז ע\"ב)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:13"}}
{"id": "a95fa06a444b-0", "text": "אסור להוציא מפיו דבר פרענות על אדם מישראל, אפלו לומר, אלו היה פלוני קים היה בא לכאן, כי ברית כרותה לשפתים. ואין לעשות מורא לתינוק בדבר טמא, כגון לומר: חתול או כלב יקחהו. וכן בכל כיוצא באלו, צריך לזהר מאד מהרגל הלשון (ועין לקמן סימן ר\"ז סעיף ג').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 33:14"}}
{"id": "c06eb3914030-0", "text": "מצות עשה לתן צדקה לעניי ישראל, שנאמר פתוח תפתח את ידך לו. ונאמר, וחי אחיך עמך. וכל הרואה עני מבקש והעלים עינו ממנו ולא נתן לו צדקה, עובר בלא תעשה, שנאמר, לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון. הצדקה היא סימן לזרע אברהם אבינו, שנאמר, כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' לעשות צדקה. ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר בצדקה תכונני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:1"}}
{"id": "c06eb3914030-1", "text": "וגדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות, שנאמר עושה צדקה ומשפט, נבחר לה' מזבח. ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ואין דבר רע ולא הזק בא בשביל הצדקה, שנאמר, והיה מעשה הצדקה שלום. כל המרחם, מרחמין עליו, שנאמר, ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. וכל מי שהוא אכזרי, יש לחוש ליחוסו. והקדוש ברוך הוא קרוב לשועת עניים, שנאמר וצעקת עניים ישמע", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:1"}}
{"id": "c06eb3914030-2", "text": "לפיכך צריך להזהר בצעקתם, שהרי ברית כרותה להם, שנאמר, והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, ואמרו בירושלמי תרעא דלא תפתח לעניא תפתח לאסיא. ויתן האדם אל לבו, שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקדוש ברוך הוא. וכמו שהוא מבקש מהקדוש ברוך הוא ישמע שועתו ותפלתו, כך ישמע הוא שועת העניים. גם יתן האדם אל לבו כי גלגל הוא החוזר בעולם, וסוף שיבא הוא או בנו או בן בנו לקבל צדקה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:1"}}
{"id": "c06eb3914030-3", "text": "ואל יעלה על לבו לומר: איך אחסר ממוני לתנו לעניים, כי יש לו לדעת שאין הממון שלו, אלא פקדון לעשות בו רצון המפקיד, וזה חלקו מכל עמלו בעולם הזה, כדכתיב והלך לפניך צדקך. והצדקה דוחה גזרות רעות ומוספת חיים (יורה דעה סימן רמ\"ז, שבת דף קנ\"א, ביצה דף ל\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:1"}}
{"id": "537536747e00-0", "text": "כל אדם חיב לתן צדקה כפי השגת ידו. ואפלו עני המתפרנס מן הצדקה, וכגון שיש לו מעט ממון שלו, ואינו נושא ונותן בהם, דמתר לו לטל מן הצדקה. כיון שאין לו קרן כדי להתפרנס מן הרוח, מכל מקום, כיון שיש לו במה להתפרנס, חיב לתן צדקה ממה שיתנו לו. ואפלו אינו יכול לתן אלא דבר מעט, אל ימנע עצמו, כי המעט משלו חשוב כמו הרבה מן העשיר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:2"}}
{"id": "537536747e00-1", "text": "וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה נאמר בעולת בהמה, אשה ריח ניחוח, ובעולת עוף אשה ריח ניחוח, ובמנחה אשה ריח ניחוח, לומר לך, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לאביו שבשמים. אבל כל שאין לו אלא די פרנסתו, אינו חיב לתן צדקה דפרנסת עצמו קודמת לכל אדם (סימן רמ\"ח רנ\"א רנ\"ג ומשנה סוף מנחות).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:2"}}
{"id": "aef934fe2f69-0", "text": "כמה נותנים לעני. די מחסורו אשר יחסר לו. והינו בעני שמקבל בחשאי, מחיבים אנשי העיר לתן לו כל מחסורו כאשר היה רגיל מקדם שהעני. אבל עני המחזיר על הפתחים, נותנים לו מתנה מעטת לפי ערכו. ולכל הפחות יתנו לו בכל עיר לחם ומזון שעור ב' סעדות ומקום ללון. מפרנסין ומלבישין עניי עובדי אלילים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום (ר\"נ רנ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:3"}}
{"id": "b81aa256a3b3-0", "text": "כמה יתן האדם צדקה. שנה ראשונה המעשר מן הקרן. מכאן ואילך יתן מעשר מן הרוח שהרויח כל שנה, [חוץ מצרכי ביתו], זו היא מדה בינונית. ומצוה מן המבחר שיתן חמש שנה ראשונה מן הקרן, ואחר כך כל שנה חמש מן הרוח. ואל יבזבז אדם יותר מן החמש, כדי שלא יצטרך הוא אחר כך לבריות. ודוקא כל ימי חייו. אבל בשעת מות, יכול אדם לתן עד שליש רכושו צדקה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:4"}}
{"id": "b81aa256a3b3-1", "text": "אין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דברים למצוה, רק יתנוהו לעניים. ואם נזדמנה לו מצוה להיות בעל ברית, או להכניס חתן וכלה עניים לחפה וכדומה וכן לקנת ספרים ללמד בהם, ולהשאילן לאחרים ללמוד בהם, אם לא היה יכלת בידו, ולא היה עושה אותה מצוה מממון שלו, יכול לעשות ממעשר. אם קונה ספרים ממעות מעשר, צריך לזהר להשאילן לאחרים, אם לא כאשר הוא צריך להם, אזי הוא קודם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:4"}}
{"id": "b81aa256a3b3-2", "text": "וגם יזהר לכתוב עליהם שהם ממעות מעשר, למען לא יחזיקו בהם בניו אחריו (סימן רמ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:4"}}
{"id": "a175e147e364-0", "text": "הרוצה לזכות לעצמו, יכוף את יצרו הרע, וירחיב ידו, וכל דבר שהוא לשם שמים יהיה מהטוב והיפה. אם בנה בית תפלה, יהיה נאה מבית ישיבתו. האכיל רעב, יאכילהו מהטוב ומהמתוק שבשלחנו. כסה ערם, יכסהו מהיפה שבכסותו. הקדיש דבר, יקדיש מהיפה שבנכסיו. וכן הוא אומר כל חלב לה' (סימן רמ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:5"}}
{"id": "4a0afcb3674c-0", "text": "הנותן לבניו ובנותיו הגדולים שאינו חיב במזונותיהם (שהם יותר מבני שש שנים), כדי ללמד את הבנים תורה, ולהנהיג את הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו (שאינו יכול לפרנסו, רק ממעות צדקה שלו), והם צריכים לכך, הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים. ואפלו אינו בנו ולא אביו אלא קרובו, הוא קודם לכל אדם. ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת, שנאמר לאחיך לעניך ולאביונך בארצך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:6"}}
{"id": "4a0afcb3674c-1", "text": "אבל גבאי צדקה המחלק את הצדקה, צריך לזהר שלא ירבה לקרוביו יותר מלשאר עניים (רנ\"א רנ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:6"}}
{"id": "999f9e3263bc-0", "text": "כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופנים כבושות בקרקע. אפלו נתן לו אלף זהובים, אבד זכותו והפסידה, ועובר על ולא ירע לבבך וגו'. אלא צריך לתן לו בסבר פנים יפות ובשמחה, ומתאונן עמו על צרתו, כמו שאמר איוב אם לא בכיתי לקשה יום, עגמה נפשי לאביון. וידבר לו דברי תנחומים, שנאמר, ולב אלמנה ארנין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:7"}}
{"id": "62ce894f2be4-0", "text": "אסור להחזיר את העני ששאל ריקם. ואפלו אתה נותן לו גרוגרת אחת, שנאמר, אל ישב דך נכלם. ואם אין בידך כלום מה לתן לו, פיסהו בדברים. ואסור לגער בעני או להגביה קולו עליו בצעקה, מפני שלבו נשבר ונדכה, והרי הוא אומר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. ואוי לו למי שהכלים את העני, אלא יהיה לו כמו אב, בין ברחמים בין בדברים שנאמר, אב אנכי לאביונים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:8"}}
{"id": "8daeae2bd49f-0", "text": "הצדקה הרי היא בכלל הנדרים (ועין לקמן סימן ס\"ז סעיף ג') לפיכך האומר, הרי עלי סלע לצדקה או הרי סלע זו צדקה, חיב לתנה לעניים מיד. ואם אחר עובר בבל תאחר, כיון שיכול לתנה מיד. ואם אין עניים מצויים לו, מפריש ומניח עד שימצא עניים. ואם נדר בבית הכנסת צדקה שנותנים לידי הגבאי, אינו עובר עד שיתבע אותו הגבאי ואז עובר עליה מיד, ואם לא כשיודע שהגבאי אינו צריך כעת המעות, אלא שיניחו אצלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:9"}}
{"id": "60440934b4a9-0", "text": "מי שאמר: אתן סלע צדקה לפלוני, אינו עובר עד שיבא אותו עני. ויכול כל אדם להפריש מעות לצדקה, שיהיו מנחים אצלו לחלקם במעט מעט, כמו שיראה לו (רנ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:10"}}
{"id": "431cf15c82eb-0", "text": "הכופה אחרים שיתנו צדקה ומעשה אותן, שכרו גדול משכר הנותן, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום. ועל גבאי צדקה וכיוצא בהם שגובים את הצדקה, נאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים. וגבאי צדקה שהעניים מחרפים אותו, אין לו לחוש. כי על ידי זה, זכותו יותר גדול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:11"}}
{"id": "f4713e40441e-0", "text": "המעלה הגדולה שאין למעלה הימנה במעלות הצדקה, היא המחזיק ביד ישראל המך ומטה ידו, קדם שהעני לגמרי, שיתן לו מתנה הגונה בדרך כבוד, או שילוהו מעות, או יעשה עמו שתפות, או ימציא לו איזה עסק או מלאכה כדי לחזק ידו, עד שלא יצטרך לבריות. ועל זה נאמר, והחזקת בו. כלומר החזק בו עד שלא יפול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:12"}}
{"id": "e90cc8727091-0", "text": "יש לזהר לתן הצדקה בהסתר בכל מה שאפשר. ואם אפשר לתנה באפן שהוא בעצמו אינו יודע למי נותנה, וגם העני אינו יודע ממי קבלה טוב מאד. ועל כל פנים לא יתפאר האדם בצדקה שהוא נותן. אך אם מקדיש איזה דבר לצדקה, מתר לו שיכתב שמו עליו, שיהא לו לזכרון. וראוי לעשות כן (רמ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:13"}}
{"id": "6d2fe994a925-0", "text": "ביותר צריכין להשגיח על תלמיד חכם עני לתת לו לפי כבודו. ואם אינו רוצה לקבל, מתעסקין לסחר לו סחורה, שמוכרים לו סחורה בזול וקונים ממנו סחורתו ביקר. ואם יודע להתעסק בפרקמטיא, מלוין לו מעות לסחור בהם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל המטיל מלאי לתלמיד חכם, זוכה ויושב בישיבה של מעלה. ואמרו, כל הנביאים לא נתנבאו אלא לעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ומשיא בתו לתלמיד חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:14"}}
{"id": "cf9085fb98a5-0", "text": "לעולם ירחיק אדם את עצמו מן הצדקה, ויגלגל עצמו בצער, שלא יצטרך לבריות. וכן צוו חכמינו זכרונם לברכה, עשה שבתך חל ואל תצטרך לבריות. ואפלו היה חכם מכבד והעני, יעסק באמנות ואפלו באמנות מנולת, ואל יצטרך לבריות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:15"}}
{"id": "0741e6bdc368-0", "text": "כל מי שאינו צריך לטול מהצדקה, ומרמה את הבריות ונוטל, אינו מת עד שיצטרך לבריות. וכל מי שצריך לטול, ואינו יכול לחיות אלא אם כן יטול, כגון זקן או חולה או בעל יסורין, ומגיס דעתו ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים ומתחיב בנפשו, ואין לו בצערו אלא עוונות וחטאים. וכל מי שצריך לטול ומצער עצמו, ודוחק את השעה וחי חיי צער, כדי שלא יטריח על הצבור, אינו מת עד שיפרנס אחרים, ועליו הכתוב אומר, ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו' (רנ\"ה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 34:16"}}
{"id": "4a9a578da598-0", "text": "עסה מחמשת מיני דגן חיבת בחלה. קדם שמפרישין החלה מברכין, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה. ונוטלין כזית מן העסה ושורפין אותה באש. והמנהג לשרפה בתנור שיאפו שם את הלחם (שכ\"ב שכ\"ד שכ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 35:1"}}
{"id": "d8f2801e45b9-0", "text": "כמה שעור העסה שיתחיב בחלה. כל שנעשה מחמשת רבעים קמח, והם כמו מ\"ג ביצים וחמש ביצה (ועין בכללים איך מודדין) (שכ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 35:2"}}
{"id": "cbd7680510d4-0", "text": "המצות שאופין לפסח, אף על פי שבכל עסה בפני עצמה לא היה שעור חלה, מכל מקום כיון שמניחין אותן לתוך כלי אחד, הכלי מצרפן וחיבין בחלה. וצריכין להשגיח שיהיו כל המצות מנחות בתוך הכלי. ואף על פי שקצת מן המצה בתוך הכלי, וקצתה בולטת חוץ לכלי, גם כן מצטרפות. אבל אם מצות שלמות מנחות רק למעלה ולא בתוך הכלי, אינן מצטרפות. ואפלו כסה אותן במפה, לא מהני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 35:3"}}
{"id": "cbd7680510d4-1", "text": "אבל אם מניח המצות בסדין, ומכסה אותן גם כן עם הסדין, נחשב הסדין כמו כלי ומצרפן, ואף שבאמצע מגלין. רק יזהר שלא תצא מצה שלמה חוץ לכסוי (שכה ובד\"ה ופרמ\"ג באורח חיים תנ\"ז)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 35:3"}}
{"id": "39cdd23c2410-0", "text": "שאור שנוטלין מן העסה, כדי לחמץ בו עסה אחרת, צריכין לקח קדם שמפרישין החלה. אבל שאור שנוטלין לחמץ בו משקה שקורין חמיצה, צריכין לקח לאחר שהפרישו חלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 35:4"}}
{"id": "4129cb17bd53-0", "text": "לאחר פסח שלוקחין שאור מאינו יהודי לחמץ בו העסה, צריכין לזהר להפריש חלה יותר גדולה ממה שהיה השאור (שכ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 35:5"}}
{"id": "ace07874caf0-0", "text": "העושה עסה כדי לבשלה או לטגנה מפרישין ממנה חלה בלא ברכה. ואם עושין לאפות קצת ממנה, אפלו דבר מועט, מפרישין ממנה חלה בברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 35:6"}}
{"id": "6225150480dd-0", "text": "אם העסה נלושה בביצים או בשאר מי פרות, יש בה כמה ספקות. ולכן צריך לערב בעסה קצת מים או חלב או דבש דבורים או יין או שמן זית, דאז מפרישין ממנה חלה בברכה (שכ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 35:7"}}
{"id": "805b5a1a4ccb-0", "text": "מצות הפרשת חלה שיכת להאשה בעלת הבית. אך אם האשה אינה בביתה, ויש לחוש כי עד שתבא תתקלקל העסה, אז יכולה גם המשרתת או אדם אחר להפריש (שכ\"ח)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 35:8"}}
{"id": "3a84a8617e62-0", "text": "שכח להפריש חלה בערב שבת, בחוצה לארץ אוכלין בשבת ומניחין חתיכה אחת ומפרישין ממנה חלה במוצאי שבת. וצריך שתהא חתיכה כדי להפריש ממנה חלה, וישאר ממנה עוד חלין, דבעינן שיהיו שיריה נכרין. וערב פסח שחל להיות בשבת, ושכחו להפריש חלה מן החלות שאפו לכבוד שבת, יש בזה מבוכה גדולה, על כן צריך כל איש להזהר בערב שבת ולהזכיר על הפרשת חלה (ועין לקמן סוף סימן קט\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 35:9"}}
{"id": "3cae0c748033-0", "text": "קדם שמולחין את הבשר, צריכין להדיח אותו יפה יפה במים. שורין אותו במים לערך חצי שעה. וצריך שהמים יכסו כל הבשר. במקום שיש דם בעין על הבשר, צריכין לשפשפו, במי השריה ולהסירו. וכן בעופות צריכין לשפשף היטב במקום השחיטה. וכן מבפנים במקום שיש דם בעין. ולפעמים נמצא בבשר או בעוף מקום שנצרר בו דם מחמת מכה, צריכין לחתך המקום הזה ולהסירו קדם השריה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:1"}}
{"id": "3cae0c748033-1", "text": "כשהמים קרים מאד, יניחם תחלה במקום חם קצת להפיג צינתן, קדם ששורין בהן את הבשר, כי מחמת הקרירות שבמים, יתקשה הבשר ולא יצא אחר כך הדם במליחה (ב\"י) (יו\"ד סז סט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:1"}}
{"id": "2f5fda6c0bb8-0", "text": "אם שכחו ונשרה הבשר במים מעת לעת, הבשר וגם הכלי אסור. וכבד שנשרה במים מעת לעת, יעשה שאלת חכם (סימן סט ועין בחכמ\"א כלל לד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:2"}}
{"id": "43988fefa2ca-0", "text": "בערב שבת שאין לו פנאי, או בענין אחר שהשעה דחוקה, די לשפשף היטב את הבשר במים, וישרה אך מעט במים. וכשאין אדמומית במים יכולין למלוח אותו (חכמת אדם כלל ל').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:3"}}
{"id": "80f902d549ec-0", "text": "אם לאחר השריה חתכו חתיכה אחת לשתים, צריכין להדיח היטב מקום החתך, מפני הדם שישנו שם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:4"}}
{"id": "4592ed2ad1c3-0", "text": "בשר שנקרש מחמת הקר, צריכין להשגיח שיפשר, אבל לא יניחוהו אצל תנור שהסק. ובשעת הדחק יכולין לשרותו במים פושרין (סח סט ובחכמ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:5"}}
{"id": "a007c513f2fa-0", "text": "הכלי המיחד לשרית בשר, אין להשתמש בו דבר אחר של מאכל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:6"}}
{"id": "0b79c854e8ce-0", "text": "לאחר שנשרה הבשר צריכין להטיף ממנו המים, כדי שלא ימס המלח מן המים ולא יוציא את הדם. וצריכין להשגיח שלא יתיבש הבשר לגמרי, בכדי שלא יפול המלח מעליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:7"}}
{"id": "336370be032c-0", "text": "המלח לא יהא דק מאד כקמח, דאם כן נמס מיד על הבשר ואינו מוציא דם. וגם לא יהא גס מאד, שמא יפל מעל הבשר, אלא יהא בינוני כמו המלח שנעשה על ידי בשול, ויהא יבש שיתפזר היטב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:8"}}
{"id": "7f442b801db8-0", "text": "צריכין לפזר המלח על הבשר בכל הצדדין, שלא ישאר שום מקום בלי מלח. ולכן העופות צריכין לפתח אותן היטב, כדי שיוכל למלחן היטב גם מבפנים (סימן ס\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:9"}}
{"id": "46f36dd67752-0", "text": "הבשר במלחו צריך להניח במקום שיוכל הדם לזוב ממנו היטב, ולכן לא יעמיד את הסל עם הבשר על גבי קרקע כי לא יוכל הדם לזוב היטב. ואפלו לאחר שכבר שהה הבשר במלחו שעור מליחה קדם הדחה, לא יתנהו במקום שאין הדם יכול לזוב היטב. וכשמולחין על גבי דף צריכין להניחו בשפוע, כדי שיזוב היטב, ושלא יהיה בו גומא שיתקבץ בו ציר. והמולח עופות או דפן שלמה שיש לו תוך ובית קבול, צריך להפך צד החלל למטה, כדי שיוכל הדם לזוב היטב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:10"}}
{"id": "3493310db43d-0", "text": "יהא הבשר מנח במלחו שעור שעה, ובשעת הדחק די כ\"ד מנוטין (רגעים) סימן ס\"ט ובאורח חיים סימן תנ\"ט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:11"}}
{"id": "553a74e4145e-0", "text": "לאחר שהיה הבשר מנח במלחו כשעורו, ינפץ ממנו המלח היטב, ומדיחין אותו ג' פעמים במים היטב היטב. ואשה יראת ה', יש לה להשגיח בעצמה על הדחת הבשר, כי לפעמים המשרתת אשר בכתף תשא את המים, תצמצם, ויכולין לבוא, חס ושלום לאסור דם. וצריכין לזהר שלא להניח את הבשר בתוך כלי בלי מים קדם שהודח (סימן ס\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:12"}}
{"id": "2d1c015373f3-0", "text": "צריכין לזהר בעופות להסיר את הראש קדם השריה. ואם נמלח העוף עם הראש, יעשה שאלת חכם. וכן צריכין לזהר בזה בבהמה (סימן כ\"ב וס\"ה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:13"}}
{"id": "ee2006f3c1e8-0", "text": "בשר שלא נמלח עדין, לא יניחו אותו במקום שלפעמים יש שם מלח. ויש ליחד כלי לבשר לחוד, שלא להניח בכלי זה ירקות או פרות, וכיוצא בו דברים שדרכן לאכל בלא הדחה, כי דם מן הבשר נדבק בכלי ומן הכלי נדבק בהם (סימן ס\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:14"}}
{"id": "076a04d33d74-0", "text": "הראש צריכין לחתכו קדם שריה, ולקח את המח ולקרוע את הקרום שעליו, ולשרתו ולמלחו בפני עצמו. ואת הראש צריכין למלחו מבפנים ומבחוץ. ויכולים למלחו גם על השערות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:15"}}
{"id": "a4558758cf79-0", "text": "עצמות שיש בהן מח, אם עדין הן דבוקות בבשר, מולחן עם הבשר ביחד כמו שהן. אבל אם נפרדו מן הבשר, ימלחם בפני עצמן, ולא ינוחו במלחן אצל הבשר (ע\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:16"}}
{"id": "f1284e33fca2-0", "text": "רגלי בהמות, צריכין לחתך ראשי הטלפים קדם השריה, למען יוכל הדם לזוב מהן. וצריכין להניח אותן באפן שיוכל הדם לזוב. ויכולין למלחו גם על השערות (ס\"ח וע\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:17"}}
{"id": "9e3c1cc82d39-0", "text": "הלב צריכין לקרע קדם השריה, שיצא הדם ממנו (ע\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:18"}}
{"id": "debcb92ed597-0", "text": "הראה נוהגין גם כן לחתכה ולפתח הקנוקנות הגדולות שבה קדם השריה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:19"}}
{"id": "7b4ba0cec990-0", "text": "הכבד יש בו הרבה דם. לפיכך אין לו תקנה לבשלו על ידי מליחה, אלא צריכין לצלותו על האש. אבל צריכין מקדם לחתכו היטב, ולהניחו בחתוכו על האש, למען ישאב האש היטב כל הדם שבו. ומדיחין אותו קודם שמניחין אותו על האש, וכשמנח על האש מולחין אותו שם קצת, וצולין אותו עד שיהא ראוי לאכילה, ואחר כך מדיחין אותו יפה מן הדם שפלט. ויש לזהר להדיחו ג' פעמים ואחר כך יכולין לבשלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:20"}}
{"id": "5264a391f5b9-0", "text": "צריכין לזהר לצלותו דוקא על האש ולא בתנור גרוף. וכן לא יכרכו אותו בניר לצלותו כך, ואפלו בניר גרוע (פליס פאפיר) (עין סספר פתחי תשובה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:21"}}
{"id": "0419d5bdcca4-0", "text": "אבל אין למלוח כבד קדם צליה כדרך שמולחין בשר. ומכל שכן שאין למלוח כבד עם בשר ביחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:22"}}
{"id": "9c00f1c3e6e6-0", "text": "הטחול דינו כשאר בשר, רק צריכין להסיר ממנו קדם שריה את הקרום שעלי, שאסור משום חלב. גם צריכין לנקרו, משום הגידין. נוטל ראש הגיד ומושך אותו ונמשכין עמו ג' חוטין שבתוכו, וצריך לזהר שלא יפסק שום חוט. ואם נפסק, צריך לשרש אחריו (סימן ס\"ד ע\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:23"}}
{"id": "25dc58c1e804-0", "text": "החלחלת ושאר מעים, מולחין בצד החיצון שהשמן דבוק שם. (ע\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:24"}}
{"id": "8203b7fccd9b-0", "text": "קבה של עגל שנמצא בה חלב, שופכין את החלב קודם שריה, והרי היא כשאר בשר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:25"}}
{"id": "c79995f162ee-0", "text": "ביצים שנמצאו בתוך עופות, בין שהם קטנים מאד בין שנגמרו לגמרי עם קליפתן, צריכין שריה ומליחה והדחה. אבל לא ימלחן אצל הבשר, אלא יניחן במקום שלא יזוב עליהן הדם מן הבשר. וביצים אלו, אפלו נגמרו לגמרי, אסור לאכלן בחלב (ע\"ה פ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:26"}}
{"id": "1c119f869815-0", "text": "בשר ששהה ג' ימים מעת לעת (קודם מליחה) אסור לבשול אלא אם כן נשרה בינתים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:27"}}
{"id": "a0e736ddd57b-0", "text": "נוהגין בעופות שלאחר שהסירו הנוצות, מהבהבים אותן באור להסיר את הנשאר. וצריכין לזהר שלא להבהבן כי אם בשלהבת של קש ותבן, ולא יעשו שלהבת גדולה ויזהרו להוליך העופות אנה ואנה לבל יתחממו (ס\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 36:28"}}
{"id": "2e42a2db4ac7-0", "text": "הלוקח כלים השיכים לסעודה מעובד כוכבים, אפלו הם כלים חדשים, אם הם של מיני מתכת או זכוכית, אסור להשתמש בהן שום תשמיש אפלו בצונן, עד שטובלין אותן במעין או במקוה, במקום שכשר לטבילת אשה נדה, כדי שיצאו מטמאתו של עובד כוכבים לקדשתו של ישראל. וקדם הטבילה, מברכין על כלי אחד, אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת כלי. ועל שנים או יותר, מברכין, אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת כלים (יו\"ד סימן קכ קכא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:1"}}
{"id": "48aa24c6b942-0", "text": "כיון שהכלים צריכין טבילה דוקא במקום שכשר לטבילת נשים, לכן צריכין לזהר שלא להטבילן בנהרות בשעה שהן גדולים מגשמים והפשרת שלגים, וזה שכיח מאד קודם פסח שהנהרות גדולים ומטבילין שם כלים, ואינו נכון, עין לקמן סימן סימן קס\"ב (סימן ק\"כ ר\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:2"}}
{"id": "d59ac4de2855-0", "text": "כלי עץ אינן צריכין טבילה. ואם יש עליהם חשוקי ברזל, צריכין טבילה בלא ברכה. כלי חרס גם כן אינן צריכין טבילה. ואם מצפין מבפנים באבר (שקורין גלעזירט) צריכין טבילה בלא ברכה. וכן כלי חרסינה (פורצליין) (ק\"כ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:3"}}
{"id": "4c1b73c0122a-0", "text": "אם הוא כלי ישן שנשתמש בו העובד כוכבים באפן שצריך הכשר בהגעלה או לבון, צריכין להכשירו מקדם ואחר כך להטבילו (קכ\"א)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:4"}}
{"id": "c01f00852045-0", "text": "אם שואל או שוכר כלי מעובד כוכבים אינו צריך טבילה. ואם שואל או שוכר כלים מחנוני ישראל צריכין טבילה בלא ברכה, והחנוני יודיע זאת למי שיקנם אחר כך שלא יטבילם שנית בברכה (טורי זהב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:5"}}
{"id": "dff6eddee049-0", "text": "ישראל המחזיק בית יציקה (שקורין הוטע), והפועלים הם אינם יהודים, הכלים שנעשים שמה, צריכין טבילה בלא ברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:6"}}
{"id": "c80b483a973b-0", "text": "ישראל שנתן כסף או שאר מיני מתכת לאמן עובד כוכבים שיעשה לו כלי, או שיתקן לו כלי שהיה נקוב ולא היה מחזיק רביעית, צריך גם כן טבילה בלא ברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:7"}}
{"id": "fb2348fae58f-0", "text": "אינו צריך טבילה אלא כלי שמשתמשים בו למאכל שהוא ראוי לאכלו מיד, בלי שום תקון אחר, אבל הברזלים שמתקנין בהם את המצות, ושחותכין בהם את העסה, והמחט שתופרין בה מליתא (צואר עוף ממולא), וכיוצא בהן, אינן צריכין טבילה, אבל סכין של שחיטה, וסכין שמפשיטין בו, כיון שאפשר להשתמש בסכין זה למאכל שנגמר, וכן טסים (בלעכין) שמניחים עליהם מצות, צריכין טבילה בלא ברכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:8"}}
{"id": "fb2348fae58f-1", "text": "ודריפוס (שלש רגלים) שמעמידין עליו את הקדרה, כיון שאין המאכל בעצמו נוגע בו אינו צריך טבילה. אבל שפוד של מתכת שצולין עליו בשר, צריך טבילה בברכה. יש אומרים, דכלי זכוכית גדולים (כגון בקבוקים), שאין שותין מתוכן, רק שמחזיקין בהן את המשקאות לערות מהן לתוך הכוסות, לא חשיבי כלי סעודה ואינן צריכין טבילה. ויש אומרים, דצריכין טבילה (יד אפרים), ויש להטבילן בלא ברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:8"}}
{"id": "ae8c3d18abdb-0", "text": "רחים של פלפלין צריכין טבילה משום המתכת. אבל התחתון שמקבל את התבלין, כיון שהוא של עץ, אין צריך טבילה (ק\"כ). ורחים של קפה (קאווע) יש לטבל בלא ברכה (עין פתחי תשובה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:9"}}
{"id": "2c7c10996c51-0", "text": "צריכין להשגיח קדם הטבילה שיהא הכלי נקי, ולא יהא עליו שום לכלוך או חלודה (אך רשם חלודה או שחרורית בעלמא, שדרכו בכך ואין מקפידין עליו, אינו מזיק) וצריכין להטביל כל הכלי בבת אחת, שיהא כלו במים. וכלי שיש לו יד, צריך להיות עם היד בבת אחת כלו במים. והאדם המטביל ואוחז הכלי בידו, צריך להטביל מתחלה ידו במקום שהוא מטביל. ולא יאחוז את הכלי בכח בדבוק בינוני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:10"}}
{"id": "2c7c10996c51-1", "text": "ואם מטבילין על ידי שקושרין את הכלי בחבל כגון שמטבילין בבאר, צריכין להשגיח שיהיה הקשר רפוי שיוכלו המים לבא בכל מקום הכלי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:10"}}
{"id": "7d6905f57f66-0", "text": "אם מטביל כלים שפיהם צר, צריך להשגיח שיהיו במים עד שיתמלאו מים, כי צריכין שיבאו המים על הכלי מבפנים ומבחוץ (ק\"כ ר\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:11"}}
{"id": "cd975193412f-0", "text": "קטן וקטנה (עין לקמן סימן ס\"ז סעיף ט) אינן נאמנין על טבילת כלים (ק\"כ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:12"}}
{"id": "b663d9a34144-0", "text": "אסור להטביל כלי בשבת ויום טוב, ואם שכח להטבילו מקדם, יתנהו לנכרי במתנה ויחזר וישאלנו ממנו (עין טורי זהב סעיף קטן י\"ח) ואם הוא כלי שראוי להביא בו מים במקום שמתר לטלטל, ישאב בו מים ויביא לביתו, דלא מחזי כמטביל, ולא יברך עליו. (אורח חיים סימן שכ\"ג יו\"ד סימן ק\"כ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 37:13"}}
{"id": "9294bd0764d0-0", "text": "אסרו חכמים לאכל פת של עובד כוכבים. ויש מקומות שמקילין ולוקחין פת מנחתם עובד כוכבים במקום שאין שם נחתם ישראל, או אפלו יש, אלא שאין הפת יפה כמו זה. אבל בפת של בעל הבית עובד כוכבים, לא היו מקלין. אך בשעת הדחק, ומי שהוא בדרך, אם יכול להשיג פת כשר, צריך להמתין עד פרסה. ולא מקרי פת בעל הבית, אלא אם עשאו בשביל בני ביתו. אבל אם עשאו למכור מקרי נחתום, אף על פי שאין דרכו בכך. וכן נחתום שעשאו לבני ביתו, מקרי בעל הבית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:1"}}
{"id": "9294bd0764d0-1", "text": "ויש מי שאומר, דבמקום שאין נחתום מצוי, מתר אפלו בפת של בעל הבית, ואינו צריך להמתין על פת כשר. וכן נוהגין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:1"}}
{"id": "edfd7b0d041b-0", "text": "אם ישראל השליך אפלו רק עץ אחד לתוך התנור בהסקו, מתר הפת ולא הוי פת עובד כוכבים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:2"}}
{"id": "509f1bec24ad-0", "text": "לא אסרו פת של עובד כוכבים, אלא של חמשה מיני דגן. אבל פת קטניות (טענגרא קוקריטץ מאלייע) אינו בכלל פת, וגם אינו אסור משום בשולי עובד כוכבים, דהא אינו עולה על שלחן מלכים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:3"}}
{"id": "f8a4482e4044-0", "text": "פת שפניו טוחים בביצים, אסור משום הביצים שעליו, דהוו להו בשולי נכרי. ואותן רקיקים שנאפים על ברזל ויש לחוש שנמשח הברזל באיזה שמן, אסורים בכל ענין משום בליעת אסור (יו\"ד סימן קי\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:4"}}
{"id": "abd14a130c0b-0", "text": "פת ישראל שאפאו עובד כוכבים, גרע מפת עובד כוכבים, ואסור משום בשולי עובד כוכבים אם לא הכשיר את התנור בהשלכת עץ. וצריכין לזהר בזה כששולחין לאפות או לצלות אצל נחתום עובד כוכבים, שהישראל ישליך עץ לתוך התנור, או שיניח הישראל את הפת או את המחבת לתוך התנור (ועין לקמן ריש סימן ע\"ב) (קיב קיג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:5"}}
{"id": "02f752233f5e-0", "text": "דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבשלו או צלאו עובד כוכבים, אפלו בכלי ישראל ובבית ישראל, אסור משום בשולי עובד כוכבים. אבל דבר שהוא נאכל כמו שהוא חי, או שהוא דבר שאינו חשוב ואינו עולה על שלחן מלכים, אין בו משום בשולי עובד כוכבים, ואין לחוש לכלים דסתם כלים אינן בני יומן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:6"}}
{"id": "caa040536f72-0", "text": "שפחה עובדת כוכבים בבית ישראל המבשלת בשביל הישראלים, נוהגין להקל מפני שאי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית באש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:7"}}
{"id": "bcc525dcf8c2-0", "text": "אבל אם היא מבשלת בשביל עצמה לבדה, אין רגילות שיחתה ישראל, ואפשר דלא מהני בזה חתוי, דגרע מאלו מבשלת בשביל ישראל, ולכן אם בשלה דברים שיש בהם משום בשולי עובד כוכבים, לא לבד התבשיל אסור, אלא גם הקדרה נאסרה לבשל בה לכתחלה. ובדיעבד יעשה שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:8"}}
{"id": "5a05bd04d903-0", "text": "עובד כוכבים שבשל בשבת בשביל חולה, התבשיל אסור במוצאי שבת, אפלו להחולה אם אפשר בתבשיל אחר (עין פר\"ח יו\"ד סוף סימן קי\"ג), ובכלים יש להתיר אחר מעת לעת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:9"}}
{"id": "cd21e9b4ea7a-0", "text": "ביצה אף על פי שראויה לגמעה חיה, מכל מקום, כיון דזה הוי רק אכילה על ידי הדחק, אם בשלה העובד כוכבים, אסורה, וכן כל כיוצא בזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:10"}}
{"id": "42156f88f25e-0", "text": "פרות שלא נתבשלו באילן כל צרכן, ואינן נאכלין חיין, אלא על ידי הדחק. שהמנים מטגנים אותן בסוכר, אסורין משום בשולי עובד כוכבים (קי\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:11"}}
{"id": "133849d2df34-0", "text": "שכר של תבואה ושל דבש, נוהגין בו התר לשתתו אפלו בבית שמוכרין אותו העובדי כוכבים, ואין בו משום בשולי עובד כוכבים, דהתבואה בטלה במים, רק שצריכין לחקור אם אין מעמידין אותן בשמרי יין. ובמקום שישראלים מזלזלין ומקלין ביין של עובד כוכבים, יש לבעל נפש להחמיר על עצמו גם בשכר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:12"}}
{"id": "133849d2df34-1", "text": "ובענין שתית קאפע (בלי חלב, דעם חלב ודאי אסור) וכן שאקאלאד וטה אצל עובד כוכבים, שומר נפשו ירחק את עצמו (פת\"ש סימן קי\"ד בשם חכמ\"א) ויש מתירין לשתות דרך ארעי. אבל דרך קביעות אסור (קי\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:12"}}
{"id": "935283a8a2e4-0", "text": "חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, אסור אפלו לעשות ממנה גבינה. ולכתחלה צריך הישראל להיות בתחלת החליבה, ויראה שהכלי הוא נקי. ונהגו להחמיר שלא יחלוב לתוך הכלי שדרכו של העובד כוכבים לחלוב לתוכו. ושפחות שחולבות הבהמות בבית ישראל או בדיר שלהם, כל מקום שאין בית עובד כוכבים מפסיק ואין לחוש לבהמה טמאה, מתר אפלו לכתחלה להניחן לחלוב. אבל אם בית עובד כוכבים מפסיק, צריך שיהא שם ישראל. ואפלו קטן או קטנה בני ט' שנה סגי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:13"}}
{"id": "362ca79f5b36-0", "text": "גבינות העובד כוכבים אסורות. ואם הישראל רואה החליבה ועשית הגבינות, אם הגבינות בשעת עשיתן הן של ישראל מתרות. אבל אם הגבינות בשעת עשיתן הן של עובד כוכבים אסורות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:14"}}
{"id": "f2c999d17945-0", "text": "החמאה תליא במנהג המקומות. יש מקומות שאין אוכלין חמאה של עובד כוכבים, ויש מקומות שאוכלין אותה. ומי שהולך ממקום שאין אוכלין אותה למקום שאוכלין אותה, אף על פי שדעתו לחזור למקומו. אוכל שם עמהם. וההולך ממקום שאוכלין אותה למקום שאין אוכלין אותה, אסור לאכלה שם. (כעת נשמע שמזיפין את החמאה בשמן חזיר, על כן שומר נפשו ירחק).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 38:15"}}
{"id": "86159ba74ddd-0", "text": "הרוצה לאכל קדם נטילת ידים דברים, שיאכל ממינים אלו גם בתוך הסעודה, בין שהם דברים שצריכין לברך עליהם תוך הסעודה, כגון פרות, בין שהם דברים שאין צריכין לברך עליהם תוך הסעודה, כגון מיני לפתן ומיני קטניות ותפוחי אדמה, וכן אם רוצה לשתת איזה משקה (חוץ מן היין), קדם נטילת ידים, וגם בתוך הסעודה ישתה, יש בזה מחלקת הפוסקים, אם הדברים שאכל או שתה קדם נטילת ידים, נפטרים בברכת המזון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 39:1"}}
{"id": "86159ba74ddd-1", "text": "כמו שנפטרים אלו שאכל בתוך הסעודה, או שאלו שאכלן קדם נטילת ידים אינן נפטרים בברכת המזון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 39:1"}}
{"id": "86159ba74ddd-2", "text": "ולכן יש למנע מזה ולא יאכל ולא ישתה מהם רק קדם הסעודה ויברך ברכה אחרונה, ולא יאכל ולא ישתה מהם בתוך הסעודה. ואם לא ברך תחלה ברכה אחרונה, יברך בתוך הסעודה או אפלו לאחר ברכת המזון. ואם אכל או שתה ממינים אלו. גם בתוך הסעודה. יהדר אחר ברכת המזון לאכול או לשתות איזה דבר ולברך ברכה אחרונה, לפטר גם מה שאכל או שתה קודם נטילת ידים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 39:1"}}
{"id": "74787938c939-0", "text": "אם רוצה לשתות יין קדם נטילת ידים. אפלו לא ישתה יין בתוך הסעודה, מכל מקום, יש אומרים כיון שהיין בא לפתח בני המעים, ולהמשיך תאות האכילה, אם כן הם בכלל הסעודה ונפטר בברכת המזון. ויש אומרים דאפלו אם שותה יין גם בתוך הסעודה, מכל מקום, אין היין שלפני המזון נפטר בברכת המזון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 39:2"}}
{"id": "74787938c939-1", "text": "ולכן יש למנוע מלשתות קדם נטילת ידים, אלא אם כן ישתה כוס יין גם לאחר ברכת המזון, שיברך אחריו על הגפן, ויפטור גם מה ששתה קדם נטילת ידים. ואם רוצה לשתות יין שרף קדם הסעודה בין שישתה גם בתוך הסעודה בין לא ישתה, יזהר לא לשתות קדם הסעודה רק פחות מכזית. אבל אם שתה כזית או יותר, נפל לידי ספק ברכה אחרונה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 39:2"}}
{"id": "98390b649fa8-0", "text": "אם רוצה לאכול קדם נטילת ידים מיני מזונות, כגון עוגת דבש, עוגת ביצים וכדומה, שברכה אחרונה שלהם היא על המחיה, בין שיאכל מהם גם בתוך הסעודה בין שלא יאכל מהם בתוך הסעודה, מכל מקום הן נפטרים בברכת המזון (כי ברכת המזון פוטרת ברכת על המחיה), ובלבד שלא יפסיק הרבה בין אכילה זו לנטילת ידים. אבל אם צריך להפסיק הרבה, צריך לברך תחלה ברכת על המחיה על מה שאכל, ואפלו יאכל ממינים אלו גם בתוך הסעודה (עין חיי אדם כלל מ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 39:3"}}
{"id": "a789ad67bd3f-0", "text": "הרוצה לאכל פת שמברכין עליו המוציא, צריך לטול ידיו מקדם. אם הפת גדול כביצה מברך על הנטילה. ובפחות מזה, אין מברכין על הנטילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:1"}}
{"id": "3430d0f968ea-0", "text": "נטילת ידים צריך להיות דוקא מן הכלי. וצריך שיהיה הכלי שלם בלי שום נקב או סדק מפלש. וגם למעלה יהיה שוה בלי שום חריץ או בליטה. ואותן קנקנים שיש להם כמין מרזב בולט בגבה משפת הכלי, שיוצקין ממנו דרך שם, אין נוטלין ממנו לידים דרך שם, כי אין לו דין כלי, כיון שאינו מחזיק שם משקים, אלא צריכין לטול דרך שפת הכלי מקום שמחזיק משקין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:2"}}
{"id": "6490a10d4aa7-0", "text": "כלי שאינו יכול לעמד אלא על ידי סמיכה, אם מתחלתו נעשה כך להשתמש בו על ידי סמיכה יש לו דין כלי. אבל אם לא נעשה להשתמש בו כך, כגון, כסוי כלי, אין נוטלין ממנו. ויש בזה כמה חלוקי דינים בשלחן ערוך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:3"}}
{"id": "f022d01e8921-0", "text": "שעור המים קשה לשער בצמצום, וצריכין לשפוך על כל יד מים בשפע, דאמר רב חסדא, אנא משאי מלא חפני מיא ויהבי לי מלא חפני טיבותא. ונוטלין תחלה יד ימין ואחר כך יד שמאל (כדלעיל סימן ב' סעיף ג'), ויבאו המים על כל היד דהינו עד הקנה של זרוע ולא ישאר מקום בלי מים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:4"}}
{"id": "f022d01e8921-1", "text": "ועל כן יפריד קצת האצבעות ויגביהן קצת כלפי מעלה, בכדי שיגיעו המים בכל ארך האצבעות ובראשן וברחבן סביב, ויבאו המים בשפיכה אחת, ולכן אין לטל ידיו מכלי שפיו צר ואין המים יורדין בבת אחת. ונכון לשפך על כל יד ב' פעמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:4"}}
{"id": "0807477b416d-0", "text": "לאחר שנטל שתי ידיו, ישפשפן ביחד ויגביהן נגד ראשו, כמו שאמר הכתוב, שאו ידיכם וגו'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:5"}}
{"id": "0807477b416d-1", "text": "וקדם שמנגבן יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים (ואף על גב דכל המצות מברך עליהם קדם עשיתן כדלעיל סימן ט' סעיף ח', מכל מקום בנטילת ידים, כיון שלפעמים אין ידיו נקיות קדם נטילה, לכן תקנו בכל נטילת ידים לברך אחר הנטילה, ועוד דגם נגוב הידים הוא מן המצוה) ומי שנוהג לשפך על כל יד ב' פעמים, ישפך תחלה על כל יד פעם אחת וישפשפן ויברך ואחר כך ישפוך פעם שנית על כל יד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:5"}}
{"id": "0807477b416d-2", "text": "ויזהר לנגב ידיו יפה. ולא ינגבם בחלוקו, משום דקשה לשכחה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:5"}}
{"id": "94f70017225f-0", "text": "אם לאחר ששפך המים על ידו אחת, נגע שם בידו השניה, או אדם אחר נגע שם, אזי נטמאו המים שעל ידו, וצריך לנגבן ולטול פעם שנית. אך אם ארע לו כן לאחר שכבר ברך לא יברך שנית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:6"}}
{"id": "9cb44fcc4403-0", "text": "מי שאין לו כלי, יכול לטבול ידיו בנהר או במקוה הכשרה לטבילת נשים (ועין לקמן סימן קס\"ב דין הנהרות), או במעין אפלו אין בו מ' סאה, רק שמתכסות בו ידיו בפעם אחת, ומברך גם כן על נטילת ידים. ובשעת הדחק יכול לטבל ידיו גם בשלג. אם יש על פני הארץ הרבה כמו שעור מקוה (קנ\"ס ק\"ס). ואם צריך לטול ידיו מתוך משאבה, יניח ידו האחת סמוך לארץ, ובידו השניה ימשך להביא עליו את המים, ואחר כך יחליף ידיו, או שחברו ימשך לו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:7"}}
{"id": "9cb44fcc4403-1", "text": "אבל אם הידים גבוהות מן הארץ לא עלתה לו נטילה (ס' דה\"ח ע\"ש).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:7"}}
{"id": "964a681bfbe6-0", "text": "מים שנשתנו מראיהן, בין מחמת מקומם, בין מחמת איזה דבר שנפל לתוכן פסולין לנטילת ידים. אבל אם נשתנו מחמת עצמן כשרים. מים שנעשתה בהם מלאכה, כגון שהודחו בהם כלים, או ששרו בהם ירקות, או שנתנו בהם כלים עם משקים לצננן, או שמדד בהן מדות, גם כן פסולין. ויש פוסלין גם מים שנמאסו, כגון ששתה מהם כלב או חזיר וכדומה, משום דנעשו כשופכין. ויש לחוש לדבריהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:8"}}
{"id": "1999d05632f8-0", "text": "מי שלא נטל ידיו ונגע במים, לא נטמאו המים. ולכן היוצא מבית הכסא, יכול לשאוב מים בחפניו מן החבית לרחוץ ידיו, והנשארים כשרים לנטילת ידים. אבל אם שכשך ידיו בתוך החבית לנקותן, ואפלו טבל בו רק אצבעו הקטנה לנקותה, נפסלו כל המים מפני שנעשתה בהם מלאכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:9"}}
{"id": "d4474348e794-0", "text": "מים מלוחים, סרוחים, מרים או עכורים, אם אין ראויין לשתית כלב, פסולים לנטילת ידים (ק\"ס).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:10"}}
{"id": "717d9fb1b66e-0", "text": "קדם הנטילה צריכין להשגיח על הידים שיהיו נקיות בלי שום חציצה. ומי שצפרני אצבעותיו גדולות, צריך לדקדק לנקותן, שלא יהא בתחתיהן טיט וצואה, משום דהוי חציצה. וכן צריך להסיר הטבעת, שלא תהיה חציצה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:11"}}
{"id": "0b98be1482b3-0", "text": "מי שידיו צבועות, אם אין שם ממשות הצבע כי אם חזותא בעלמא, לא הוי חציצה. אבל אם יש עליהם ממשות הצבע, אפלו רק מעט, הוי חציצה. אך אם הוא אמן בכך, דהינו שהוא צבע, וכן מי שהוא טבח וידיו מלכלכות מדם, או שהוא סופר ואצבעותיו מלכלכות מדיו, והוא רגיל בכך, וכל בעלי אמנות זאת אין מקפידין בכך, לא הוי חציצה, אלא אם כן הוא ברב היד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:12"}}
{"id": "0b98be1482b3-1", "text": "וכן מי שיש לו מכה על ידו ועליה רטיה שמצטער להסירה, לא הוי חציצה (ועין עוד בסימן קס\"א דיני חציצה בטבילת נשים, והוא הדין לנטילת ידים) (קסא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:12"}}
{"id": "e6b64e1164af-0", "text": "המים צריכים שיבאו על הידים מכח גברא. אבל אם המים באים מאליהם, לא הוי נטילה. וחבית שיש בה ברזא והסיר את הברזא, אזי המים הבאים בכח הראשון, דהינו קלוח הראשון לבדו, נחשב מכח גברא. אבל המים הבאים אחר כך, אינם נחשבים מכח גברא, אלא כאלו באו מאליהם. ולכן מי שהוא רוצה לטול את ידיו דרך הברזא, צריך לידע שבקלוח הראשון תתכסה כל היד, ויסתום את הברזא ויחזור ויפתחהו לשפיכה שניה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:13"}}
{"id": "e6b64e1164af-1", "text": "ומי שאינו יודע לשער, אין לו לטול ידיו בדרך זה, ומכל שכן שאין לטל ידיו מן הכיור שיש לו ברזא קטן והקלוח הוא דק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:13"}}
{"id": "d5ebc4811a20-0", "text": "אסור לאכול בלא נטילה, אפלו אם רוצה לכרך ידיו במפה. ואם הוא בדרך ואין לו מים, אם יודע כי בעוד דרך ד' מילין לפניו או מיל לאחריו ימצא מים, מחיב ללכת לפניו ד' מילין, או לחזור לאחריו מיל לטול ידיו לאכילה. אבל אם גם שמה לא ימצא מים, או שהוא עם חבורה ומתירא להפרד מהם, וכן מי שיש לו שאר אנס שאינו יכול לטול ידיו, יכרוך ידיו במפה או ילבש בתי ידים (כפפות) [האנדשוה] ויאכל כך (קס\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:14"}}
{"id": "45fb54862816-0", "text": "העושה צרכיו קדם אכילה, שהוא צריך לטול ידיו לברכת אשר יצר וגם צריך לטול ידיו לסעודה יש בזה כמה ספקות. על כן הנכון שיטול תחלה ידיו שלא כדין נטילת ידים לסעודה, דהינו שישפך רק מעט מים לחפנו אחת, וישפשף שתי ידיו במים אלו וינגבם היטב ויברך אשר יצר, ואחר כך יטול ידיו כדין נטילת ידים לסעודה ויברך על נטילת ידים (קסה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:15"}}
{"id": "8876e4e88b6c-0", "text": "מי שבאמצע סעודה נגע בגופו במקומות המכסים, או שחכך בראשו, או שהשתין מים, צריך לטול ידיו פעם שנית, אבל לא יברך עליהן. וכן אפלו אם עשה צרכיו ונוטל ידיו באמצע הסעודה, אינו צריך לברך על נטילת ידים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:16"}}
{"id": "9d881ce3ec68-0", "text": "האוכל דבר שטבולו במשקה, או שבא משקה על המאכל ועדין הוא לח מן המשקה, אף על פי שהוא אינו נוגע במקום המשקה, מכל מקום צריך לטול ידיו תחלה, רק לא יברך על נטילת ידים. והרבה מקלין בדבר זה. אבל כל ירא שמים יש לו להחמיר על עצמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:17"}}
{"id": "b05db6d469bf-0", "text": "משקים לענין זה המה שבעה, ואלו הן: יין, וכן חמץ מיין, דבש דבורים, שמן זית, חלב, ובכלל זה גם מי חלב, טל, דם של בהמה חיה ועוף (והינו כשאוכלו לרפואה) מים. וסימנם י\"ד שח\"ט ד\"ם. אבל שאר מי פרות, אפלו במקום שרגילין לעשות משקים לשתיה מסחיטת איזה פרות, אין להם דין משקה לענין זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:18"}}
{"id": "d8974d994eb4-0", "text": "פרות שמרקחין בסכר אין צריכין נטילת ידים, כי הסכר לא הוי משקה, וגם הלחלוחית שיצא מן הפרות לא הוי משקה, שהוא מי פרות. אבל אם מרקחין בדבש, אם נקרש הדבש היטב אזי יצא מכלל משקה ונעשה אכל, ואינן צריכין נטילת ידים. אבל אם לא נקרשו היטב, אלא נתעבו מעט ועדין הם נגרים, צריכין נטילת ידים. וכן חמאה שהיא בכלל החלב, אם היא קרושה, אינה משקה רק אכל. אבל אם היא נמוחה, הרי היא משקה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:19"}}
{"id": "4d0c5a9ee3a2-0", "text": "דברים שדרכן לאכלן בלא כף ומזלג, אפלו הוא אוכל על ידי כף או מזלג, צריך נטילת ידים. אבל דבר שאין דרכו לאכול רק על ידי כף, כגון לביבות וכיוצא בזה, וכן פרות מרקחין בדבש במקום שאין דרכן לאכלן רק על ידי כף או מזלג, אינן צריכין נטילת ידים (קנ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:20"}}
{"id": "9152f903dd6e-0", "text": "מלח שנעשה ממים, הוי בכלל מים (כי המים אף על פי שנקרשו, לא יצא מכלל משקה). ולכן הטובל צנון וכדומה במלח זה צריך נטילת ידים. יין שרף שנעשה מתבואת או מפרות אינו משקה לענין זה, דלא הוי זעה מן התבואה ומן הפרות ואף על פי שיש בו גם מים ומזוג גם כן במים מכל מקום הם המעוט. ולכן הטובל בו איזה דבר ואוכלו אין צריך נטילת ידים, אבל יין שרף שנעשה מן החרצנים והזגים או מן השמרים של יין, נראה דהוי משקה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 40:21"}}
{"id": "2854cd2b1094-0", "text": "על לחם גמור שהוא מחמשת מיני דגן מברכין לפניו המוציא, ולאחריו ברכת המזון. (דין פת הבאה בכסנין יבואר בסימן מ\"ח) (קס\"ז ר\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:1"}}
{"id": "3b3071541abc-0", "text": "יש לזהר שלא להפסיק בין נטילת ידים להמוציא, אבל מתר לו לענות אמן על איזה ברכה שהוא שומע. ושהיה כדי הלוך כ\"ב אמות, או מבית לבית, אפלו הלוך מעט, וכן אם דבר מה שאינו לצרכי הסעודה מקרי הפסק. ובדיעבד אם הפסיק לית לן בה, ובלבד שלא עשה איזה מעשה בינתים, או שהפליג בדברים, דאז הוי הסח הדעת וצריך נטילה שנית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:2"}}
{"id": "d0eec78d48b4-0", "text": "בוצע הפת במקום המבחר שבו, מפני כבוד הברכה. והמבחר הוא מקום הקשה, ששם נאפה היטב, והוא המקום שכנגד המתבקע, כי במקום שמתחיל לאפות נדחקת העסה עד שמתבקע הצד שכנגדו. אך זקן שקשה לו לאכל פת קשה, יבצע במקום הרך. ומהיות כי אין להפסיק בשהית החתוך בין ברכת המוציא לאכילה, על כן חותך מעט סביב הפת כעין טבעת, בענין שאם יאחוז בפרוסה, תעלה כל הככר עמן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:3"}}
{"id": "d0eec78d48b4-1", "text": "שאם לא כן חשיב כפרוסה, ואנן בעינן שיברך ברכת המוציא בעוד שהפת שלמה, ויניחנה מחברת לפת ויברך ברכת המוציא, ואחר שסים הברכה יפרידנה, כדי שתכלה הברכה בעוד שהפת שלם. וכן כשבוצע מככר שאינה שלמה, לא יחתך לגמרי קדם הברכה, כדי שתהא בשעת הברכה יותר גדולה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:3"}}
{"id": "d0eec78d48b4-2", "text": "ובשבת לא יחתך כלל בככר עד אחר הברכה, כדי שיהיו הככרות שלמות ממש (עין לקמן סימן ע\"ז סעיף י\"ז) וגם בחל אם היא עגה דקה, יברך קדם הבציעה, כיון שאין שהיה בשבירה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:3"}}
{"id": "00cdca5fccb6-0", "text": "לא יבצע פרוסה קטנה, מפני שנראה כצר עין. ולא פרוסה יותר מכביצה, לפי שנראה כרעבתן. ודוקא כשאוכל לבדו. אבל אם אוכל עם הרבה בני אדם וצריך לתן מן הפרוסה לכל אחד כזית, מתר לבצוע כפי מה שצריך לו. ובשבת אפלו אם אוכל לבדו, מתר לבצוע כפי מה שצריך לכל הסעודה, מפני כבוד השבת, להראות חביבת סעודת שבת שחפץ לאכל בה הרבה. יש לאכל את הפרוסה שבצע עליה קדם שיאכל פת אחרת, והוא משום חבוב מצוה, כיון שברך עליה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:4"}}
{"id": "00cdca5fccb6-1", "text": "וטוב לזהר שלא יתן ממנה לנכרי או לבהמה ועוף.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:4"}}
{"id": "dab5ad063637-0", "text": "קדם שיברך יתן שתי ידיו על הפת, שיש בהן י' אצבעות כנגד י' מצות התלויות בפת: לא תחרוש בשור ובחמור, כלאים, לקט, שכחה, פאה לא תחסום, תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני, חלה. ולכן יש י' תבות בברכת המוציא וי' תבות בפסוק עיני כל אליך ישברו, וי' תבות בפסוק ארץ חטה ושעורה, וי' תבות בפסוק ויתן לך. וכשיאמר את השם, יגביה את הלחם. ובשבת יגביה שתיהן. ויברך בכונה, וידקדק להוציא היטב את הה\"א של המוציא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:5"}}
{"id": "dab5ad063637-1", "text": "ויתן רוח קצת בין תבת לחם לתבת מן, שלא להבליע את המ\"ם. ולאחר הברכה יאכל מיד כי אסור להפסיק בין הברכה לתחלת האכילה אפלו לענית אמן. ויש לאכל כזית בלי הפסק (ועין לקמן סימן נ' סעיף ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:5"}}
{"id": "c67110a8588a-0", "text": "מצוה להביא על השלחן מלח קדם שיבצע, ויטבל פרוסת המוציא במלח, לפי שהשלחן דומה למזבח (עין לקמן סימן מ\"ד סעיף ד'), והאכילה לקרבן, ונאמר, על כל קרבנך תקריב מלח. ולפי שהשלחן דומה למזבח, טוב לזהר שלא להרוג עליו כנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:6"}}
{"id": "980d01f250d4-0", "text": "אם מחלק פרוסות המוציא להמסבין, לא יזרקן, דאסור לזרוק את הפת, וגם לא יתננה לתוך ידו, אלא יניחנה לפניו (קס\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:7"}}
{"id": "fb45d47d3b78-0", "text": "מצוה לבצע על הפת החשובה יותר. ולכן אם יש לפניו חתיכת פת ופת שלמה, ודעתו לאכל תוך הסעודה משתיהן, ושתיהן ממין אחד, אף על פי שהפת השלמה היא קטנה יותר מן החתיכה, וגם אינה נקיה כמו החתיכה, מכל מקום יבצע על השלמה שהיא חשובה יותר. אבל אם אינן ממין אחד, אלא שהשלמה ממין גרוע, כגון, שהשלמה היא פת כסמין, והחתיכה היא פת חטים, אפלו היא קטנה, מברך על של חטים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:8"}}
{"id": "fb45d47d3b78-1", "text": "ואם השלמה היא של שעורים, אף על פי שהיא גרועה מחטין, מכל מקום, כיון שגם שעורה נזכרה בפרוש בפסוק, וגם היא שלמה, לכן ירא שמים יש לחלוק כבוד גם לזו של שעורים ושלמה. וכיצד עושה, מניח את החתיכה תחת השלמה ובוצע משתיהןיחד. אם שתיהן שלמות או שתיהן חתוכות ושתיהן ממין אחד, יברך על הנקי יותר. ואם שתיהן שוות בנקיות יברך על היותר גדולה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:8"}}
{"id": "d19ced879894-0", "text": "אם יש לפניו פת ישראל ופת עובד כוכבים ואינו נזהר מפת עובד כוכבים, אם שתיהן שלמות או שתיהן פרוסות וגם שוות בגדלות והם ממין אחד, יברך על פת ישראל. ואם זו של ישראל אינה נקי כמו של עובד כוכבים, יברך על איזה מהן שירצה. ואם בעל הבית נזהר מפת עובד כוכבים, אלא שהובא בשביל אורח, יש לסלקה מן השלחן עד לאחר ברכת המוציא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:9"}}
{"id": "13d21c29a673-0", "text": "כל דין קדימת החשוב, אינו אלא אם בדעתו לאכול בתוך הסעודה משתיהן. אבל אם אין דעתו לאכל בתוך הסעודה רק מפת אחת, יבצע על זו שהוא רוצה לאכול, ואין משגיחין בזה על החשיבות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 41:10"}}
{"id": "15ea3000e99d-0", "text": "מי שיש לו בהמות או עופות שמזונותיהן עליו, אסור לו לאכול כלום עד שיתן להם מאכל, דכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, הקדימה התורה מאכל בהמה למאכל האדם. ולשתיה, האדם קודם, דכתיב שתה וגם גמליך אשקה. וכן כתיב והשקית את העדה ואת בעירם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:1"}}
{"id": "595d148806d5-0", "text": "לא יאכל אדם ולא ישתה דרך רעבתנות. לא יאכל מעמד ולא ישתה מעמד. ויהא שלחנו נקי ומכסה יפה, אפלו אין לו לאכול רק דבר שאינו חשוב. לא יאחוז פרוסה גדולה כביצה ויאכל ממנה. ולא יאחוז המאכל בידו אחת ויתלוש ממנו בידו השנית. לא ישתה כוס יין בפעם אחת. ואם שתה, הרי זה גרגרן. בשתי פעמים, זהו דרך ארץ. ובשלש פעמים, הרי זה מגסי הרוח, אם לא כשהוא כוס גדול ביותר, יכול לשתותו אפלו בכמה פעמים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:2"}}
{"id": "595d148806d5-1", "text": "וכן כוס קטן מאד, יכול לשתותו בפעם אחת (סימן ק\"ע ובטור סימן קס\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:2"}}
{"id": "eee18f9e1f76-0", "text": "לא ישוך פרוסה ויניחנה על גבי השלחן, או יתננה לחברו או לתוך הקערה, כי שמא הוא מאוס לחברו. ולא ישתה מכוס ויתן לחברו לשתת המותר, כי יש לכל אדם לזהר שלא לשתות משיוורי כוס ששתה חברו, וזה שמא מחמת הבושה ישתה בעל כרחו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:3"}}
{"id": "65ba3ef8c941-0", "text": "לא יהא אדם קפדן בסעודתו, כי האורחים ובני הבית מתבישים אז לאכול, כי חושבים פן מתרגז ומקפיד על אכילתן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:4"}}
{"id": "71eed15ba5b3-0", "text": "אין משיחין בסעודה אפלו בדברי תורה, מפני הסכנה, שמא יקדים קנה לושט, ואפלו מי שנתעטש, אסור לומר לו אסותא. אבל שלא בשעת אכילה, מצוה לומר על השלחן דברי תורה. ויש לזהר בזה מאד. ומנהג טוב לומר אחר אכילת פרוסת המוציא, מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר, שהוא תורה וגם תפלה על מזונותיו. ולאחר גמר הסעודה נוהגין לומר בחל, על נהרות בבל וגו'. ובשבת ויום טוב וכל הימים שאין אומרים בהם תחנון, אומרים שיר המעלות בשוב ה' וגו'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:5"}}
{"id": "71eed15ba5b3-1", "text": "וכשלומד על השלחן מתוך הספר, צריך להשגיח מאד, כי שכיח להיות בספרים תולעים קטנים ויוכל לבא לידי אסור, חס ושלום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:5"}}
{"id": "87c9c62f7555-0", "text": "שנים שיושבין על השלחן, אפלו כל אחד קערה שלו לפניו, או במיני פרות שיש לכל אחד חלקו לפניו, מכל מקום הגדול פושט ידו תחלה. והשולח ידו בפני מי שגדול ממנו, הרי זה גרגרן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:6"}}
{"id": "e49f369c4312-0", "text": "שנים שאוכלים מתוך קערה אחת והפסיק אחד מלאכול כדי לשתות, או לעשות איזה דבר קטן, דרך ארץ הוא שגם השני ימתין עליו. אבל אם המה שלשה, אין השנים פוסקין בשביל האחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:7"}}
{"id": "178c59f45e31-0", "text": "עושה אדם צרכיו בפת. והני מלי, דלא ממאיס בה. אבל מדי דממאס בה לא. הלכך אין סומכין בו את הקערה אם היא מלאה דבר, שאם יפל על הפת ימאס. וכשאוכלין איזה תבשיל עם חתיכות פת, והפת הוא לו במקום כף, צריך לזהר לאכול בכל פעם קצת מן הפת, והנשאר לו מן הפת גם כן יאכל אותו אחר כך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:8"}}
{"id": "81583a3e9041-0", "text": "אסור לזרוק פת אפלו במקום שאינו נמאס, כי הזריקה היא בזיון. ושאר מיני אוכלים, אם נמאסין על ידי הזריקה, אסור לזרקן. אבל אם אינן נמאסין, כגון אגוזים וכדומה, מתר. לא ישב על שק שיש בו פרות, שנמאסים על ידי כך. אין נוטלין את הידים ביין או בשאר משקה, משום בזיון. כשרואה איזה אכל מנח על הארץ, צריך להגביהו. מאכל שהוא ראוי לאדם, אין מאכילין אותו לבהמה, משום בזוי אכלין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:9"}}
{"id": "4a66ccd542f3-0", "text": "אם צריך לעשות איזה רפואה בפת או בשאר דבר מאכל, אף על פי שנמאס בכך, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:10"}}
{"id": "4a01c8e78af5-0", "text": "יזהר מאד בפרורין שלא יזרקם, שקשה לעניות, אלא יקבצם ויתנם לעופות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:11"}}
{"id": "4bceaab066ac-0", "text": "השותה מים, לא ישתה בפני רבים, אלא יהפך פניו. ובשאר משקין, אין צריך להפוך פניו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:12"}}
{"id": "d4d771dcd61e-0", "text": "אין מסתכלין בפני האוכל והשותה, ולא בחלקו שלפניו, כדי שלא לבישו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:13"}}
{"id": "531a807cf43b-0", "text": "כל מאכל ומשקה שמביאין לפני האדם שיש לו ריח והאדם תאב לו, צריך לתן ממנו מיד דבר מעט להמשמש, לפי שמזיק לאדם שרואה לפניו מאכל שהוא מתאוה לו, ואינו אוכל ממנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:14"}}
{"id": "8a9e82290bc8-0", "text": "לא יתן אדם לאכול אלא למי שיודע בו שיטול ידיו ויברך (קס\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:15"}}
{"id": "552118be2dd7-0", "text": "אשה שאין בעלה עמה, אין לה לשתות יין. ואם היא במקום אחר שלא בביתה, אפלו אם בעלה עמה, אסורה לשתות. והוא הדין שאר משקין המשכרים. ואם היא רגילה לשתות יין בפני בעלה, מתרת לשתות מעט שלא בפני בעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:16"}}
{"id": "11bf5e1d19ee-0", "text": "אסור לאורחים לטול כלום ממה שלפניהם לתן ביד בנו או בתו של בעל הבית, כי שמא אין לבעל הבית יותר ממה שהביא לפניהם, ויתביש שלא יהיה להם די. אבל אם יש על השלחן מוכן הרבה, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:17"}}
{"id": "feba16a54311-0", "text": "הנכנס לבית, לא יאמר: תנו לי לאכול, עד שיאמרו לו הם (ק\"ע). אסור לאכול מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזהו אבק גזל, אף על פי שהבעל הבית מזמינו לאכל עמו, והוא עון גדול ומן הדברים שקשה לשוב עליהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:18"}}
{"id": "c444443ad719-0", "text": "אסור לצאת ממקומו קדם שיברך ברכת המזון, ואפלו ללכת באמצע הסעודה לחדר אחר לגמור שם סעודתו או שיחזור אחר כך לכאן לגמור סעודתו. ואפלו ללכת רק חוץ לפתחו ולחזור אחר כך לכאן לגמור סעודתו, יש לזהר מזה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:19"}}
{"id": "c444443ad719-1", "text": "עבר ויצא, בין שהוא גומר סעודתו במקום שהוא שם, בין שהוא חוזר לכאן לגמר סעודתו, אינו צריך לחזור ולברך המוציא, דכיון שקבע סעודתו על הפת, אף על פי ששנה מקומו, מכל מקום נחשב הכל לסעודה אחת, רק שיזהר לאכול לכל הפחות כזית פת במקום שיברך ברכת המזון, אבל בשאר דברים (שאינם פת) אינו כן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:19"}}
{"id": "edad409200bd-0", "text": "אם אוכלין בחבורה ויצאו קצת מהם על דעת שיחזרו לכאן, כיון שנשאר אפלו רק אחד מהן כאן במקומו, לא נתבטלה הקביעות. וכשחוזרין, לקביעותן, חוזרין ולא הוי הפסק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:20"}}
{"id": "27f917b363b5-0", "text": "אם בשעת ברכת המוציא היתה דעתו ללכת אחר כך לבית אחר לגמר שם סעודתו ולברך שם ברכת המזון, נוהגין להתיר. וצריך לזהר לאכול גם שם לכל הפחות כזית פת. ואין לעשות כן אלא לעת הצרך לסעודת מצוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:21"}}
{"id": "a5dbef86992d-0", "text": "המתפלל בתוך הסעודה, כשחוזר לאכול, אינו צריך לברך עוד המוציא. וכן אם ישן בתוך הסעודה שנת ארעי, אף על פי שנמשך איזה זמן לא מקרי הפסק. וכן אם הפסיק בשאר דברי רשות, כגון שהצרך לנקביו וכיוצא בזה. ומכל מקום בכל אלו בעי נטילת ידים מחדש, משום דהוי הסח הדעת, אלא אם כן שמר ידיו. אך לא יברך על הנטילה, כי משום הסח הדעת אין מברכין על הנטילה (סימן ק\"ע קע\"ח ובסד\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:22"}}
{"id": "c7041582c60e-0", "text": "משגמר סעודתו ונתן דעתו לברך ברכת המזון, אם חוזר ורוצה לאכול או לשתות, יש בזה הרבה חלוקי דינים לענין הברכות. על כן יש למנוע מזה, אלא מיד כשנתן דעתו לברך ברכת המזון, יברך ברכת המזון (קע\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 42:23"}}
{"id": "d396a1e45b6b-0", "text": "כל מה שאוכלים בתוך הסעדה, מדברים שרגילים לאכלם בתוך הסעודה לשבוע, כגון בשר, דגים, מיני לפתן, דיסא ומיני לביבות, אפלו דברים שאוכלים בלא לחם, כלם אינם צריכין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, שכיון שאוכלין אותן לשבוע, הרי הן בכלל הסעודה, וכל הסעודה נגררת אחר הלחם שהוא עקר חיי האדם. ולכן כלן נפטרין בברכת המוציא ובברכת המזון. ואפלו אם נשלחו לו מבתים אחרים, אינו צריך לברך עליהם, דסתמא דעת האדם על כל מה שיביאו לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 43:1"}}
{"id": "991436df4c9b-0", "text": "וכן אינו צריך לברך על כל מיני משקין, שהמשקין גם כן בכלל הסעודה הן, שאין דרך אכילה בלא שתיה, חוץ מעל היין, לפי שהיין הוא דבר חשוב (שבכמה מקומות מחיבים לברך עליו, אף על פי שאינו צריך לשתות, כגון קדוש והבדלה), צריכין לברך עליו גם בתוך הסעודה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 43:2"}}
{"id": "991436df4c9b-1", "text": "ואם ברך על היין קדם נטילת ידים והיה דעתו לשתות גם בתוך הסעודה, או שהוא רגיל בכך לשתות יין בתוך הסעדה, אין צריך לברך עליו שנית, כי נפטר בברכה שברך לפני הסעודה (ועין לעיל סימן ל\"ט סעיף ב'). ויין שרף במדינתנו דאין דרך לשתותו תמיד בתוך הסעודה, הוי ספק אם הוא בכלל הסעודה או לא, ולכן אם דעתו לשתת יין שרף בתוך הסעודה ישתה מעט קדם נטילת ידים, דהינו פחות מכזית ויברך עליו ויכון לפטר גם מה שישתה בתוך הסעודה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 43:2"}}
{"id": "991436df4c9b-2", "text": "ואם לא עשה כן יברך מתחלה על קצת סכר ויפטור גם את היין שרוף. ויש נוהגין לטבול מעט פת בתוכו, אבל יש מפקפקין על זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 43:2"}}
{"id": "f25877eb4082-0", "text": "אם רוצה לאכל בתוך הסעודה פרות בלא פת, כיון שאין הפרות מעקר הסעודה, לכן אפלו אם היו מנחין על השלחן קדם ברכת המוציא, מכל מקום אינן נפטרין בברכת המוציא וצריך לברך עליהם ברכה ראשונה. אבל ברכה אחרונה אינן צריכין כי נפטרין בברכת המזון. ואם אינו רוצה לאכל הפרות רק עם פת, אינו צריך לברך עליהם כי הם טפלים להפת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 43:3"}}
{"id": "f25877eb4082-1", "text": "ואם רוצה לאכול קצתן עם פת וקצתן בלא פת, צריך לזהר לאכול תחלה בלא פת ויברך עליהם, ואחר כך יכול לאכלן גם עם הפת. אבל אם יאכל תחלה עם פת ואחר כך יאכל בלא פת, אכא ספקא בברכה. ויש שרגילין לאכל בין מאכל למאכל איזה דבר שממשיך תאות האכילה, כגון זית מלוח לימונים מלוחים, צנון וכדומה, זהו נקרא מחמת הסעודה, כיון שעל ידי כן הוא יאכל יותר. ולכן אין צריך לברך עליו שהפת פוטרו (עין מ\"א ס' קעד סקי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 43:3"}}
{"id": "f5479a6e5588-0", "text": "אם קובע עקר סעודתו על הפרות שיאכלם עם הפת, כיון שהם עקר הסעדה, נפטרים בברכת המוציא, אפלו לא היו אז על השלחן, רק צריך שתחלת אכילת הפרות יהיה עם הפת, ואחר כך גם מה שיאכל בלא פת, אינו צריך לברך עליהם (קע\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 43:4"}}
{"id": "64461dd03166-0", "text": "פרות המבשלין לצרכי הסעודה, כמו שרגילין לבשל קנוח סעודה (צו שפייז) בין עם בשר בין בלא בשר, יש לאכל מהם בתחלה ובסוף קצת עם פת, ובאמצע יכול לאכל מהן גם בלא פת, ואין צריכין ברכה (עין חי\"א ומ\"א ס' קעז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 43:5"}}
{"id": "e24c767db1a7-0", "text": "מעשה אופה, כגון עוגת סכר עוגת שקדים וכדומה, אם אוכל מהן מחמת רעבון כדי לשבוע מהן, אינו צריך לברך עליהן. אבל אם אוכל מהן רק לתענוג, יש ספק בברכה. ועל כן ראוי לאדם לכון בשעת ברכת המוציא, לפטור כל מה שיאכל ממינים אלו (סימן קס\"ח עין שם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 43:6"}}
{"id": "d521c9c1a11e-0", "text": "אם לאחר גמר הסעודה קדם ברכת המזון שותה קאפע כדי לעכל המזון שאכל, צריך לברך עליו ברכה ראשונה, כי מה שהוא בא לעכל אינו נחשב מצרכי הסעודה. ומכל מקום טוב לברך על מעט סכר ברכת שהכל לפטור את הקפה (עין חיי אדם ומגן אברהם סימן קע\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 43:7"}}
{"id": "c0d3b3a1ad37-0", "text": "בדין מים אחרונים, הרבה מקלים, אבל נכון לכל ירא שמים לזהר בהם. ואין צריכין לטול אלא עד פרק שני מן האצבעות, וישפיל ידיו קדם שמנגבן. והמברך הוא נוטל בראשונה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:1"}}
{"id": "ed8dfe3bc013-0", "text": "אין נוטלין על גבי קרקע במקום שבני אדם הולכין, מפני שרוח רעה שורה על מים אלו, אלא יטול לתוך כלי או תחת השלחן, ומנגב ידיו ואחר כך מברך ברכת המזון, ולא יפסיק בין הנטילה לברכת המזון (קפא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:2"}}
{"id": "198c94555592-0", "text": "אין להסיר המפה והלחם עד לאחר ברכת המזון, שיהא פת מנחת על השלחן בשעת ברכת המזון, להראות כי יש שפע מאת ה' יתברך שמו לאכל ולהותיר, כמו שאמר אלישע למשרתו, כי כה אמר ה' אכל והותר. ועוד משום דהברכה אינה שורה על דבר ריק, אלא כשיש שם איזה דבר, כמו שאמר אלישע לאשת עובדיה, מה יש לך בבית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:3"}}
{"id": "147aad773ed8-0", "text": "נוהגין להסיר את הסכינים מעל השלחן קדם ברכת המזון או לכסותן, כי השלחן דומה למזבח, ובמזבח נאמר, לא תניף עליהם ברזל, לפי שהברזל מקצר ימיו של אדם, והמזבח מאריך ימי האדם, ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך. וגם השלחן מאריך ימיו של אדם ומכפר עונותיו בהכנסת אורחים, שגדול כחה של לגימה שמשרה שכינה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:4"}}
{"id": "147aad773ed8-1", "text": "ונהגו בהרבה מקומות שלא לכסותן בשבת ויום טוב כי בחל מכסין אותן מפני שהן כחו של עשו, ובשבת ויום טוב אין שטן ואין פגע רע, ומנהגן של ישראל תורה היא (ק\"פ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:4"}}
{"id": "1b2aa328c6ed-0", "text": "אפלו לא אכל רק כזית פת, צריך לברך ברכת המזון (קפ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:5"}}
{"id": "1fde489007ce-0", "text": "לא יברך מעמד, ולא מהלך, אלא מישב. ואפלו היה הולך בתוך ביתו כשאכל, או שהיה עומד או שהיה מסב, כשצריך לברך צריך לישב, כדי לכון דעתו ביותר. וגם לא יהא מסב, שהוא דרך גאוה, אלא ישב, וילבש מלבוש העליון, וגם יניח הכובע בראשו, שיהא מורא שמים עליו, ויעורר הכונה ויברך באימה וביראה, ולא יעשה שום דבר בשעה שהוא מברך (קפט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:6"}}
{"id": "873422a25095-0", "text": "נוהגין שהשומעים עונין אמן לאחר הרחמן שבברכת המזון, משום דאיתא במדרש, כששומע אחד מתפלל דבר או מברך לישראל אפלו בלא הזכרת השם, חיב לענת אמן (קפ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:7"}}
{"id": "573d8afb541f-0", "text": "עבר ושהה מלברך ברכת המזון עד שעור עכול, דהינו שמתחיל להיות רעב, אין לו עוד תקנה לברך. יש אומרים, דשעור עכול הוא שעה וחמש. ומכל מקום בסעודות גדולות לפעמים יושבים בין האכילה לברכת המזון יותר מזמן זה, והינו מפני שגם בינתים עוסקים בשתיה ופרפראות. ומכל מקום הנכון שלא לשהות הרבה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:8"}}
{"id": "181a5aa3546f-0", "text": "עבר ויצא ממקומו קדם ברכת המזון, אם יש לו במקום שהוא שם, קצת פת, יאכל שם ואין צריך לברך עליו ברכת המוציא (כמו שכתבתי בסימן מ\"ב סעיף י\"ט) ויברך אחר כך ברכת המזון שם. ואם אין לו שם פת כלל, צריך לחזור למקומו לברך. ואם הוא רחוק כל כך שיש לחוש שעד שיחזור למקומו ישהה שעור עכול יברך במקום שהוא שם (קפ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:9"}}
{"id": "c69fea3cae05-0", "text": "בשבת שחל בו ראש חדש או יום טוב או חל המועד, אומרים תחלה רצה, ואחר כך יעלה ויבא, מפני שהשבת תדיר ומקדש יותר מהם (קפ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:10"}}
{"id": "1bbe30206326-0", "text": "מי ששכח ונסתפק לו אם ברך ברכת המזון או לא, אם הוא שבע (דאז ברכת המזון דאוריתא), צריך לברך פעם שנית. וכן אם נרדם בשנה באמצע ברכת המזון, וכשהקיץ אינו יודע היכן פסק, צריך לחזור לראש ברכת המזון. ואשה שנסתפקה אם ברכה או לא, אינה צריכה לברך פעם שנית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:11"}}
{"id": "ee593ad5db4c-0", "text": "טעה בשבת ולא אמר רצה, או ביום טוב ולא אמר יעלה ויבא, אם נזכר קדם שהזכיר את השם מן הברכה של ברוך אתה ה' בונה ברחמיו ירושלים, אומר שם רצה או יעלה ויבא, ואחר כך ובנה וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר שהזכיר את השם, מסים את הברכה בונה ברחמיו ירושלים אמן, ואומר שם בשבת ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:12"}}
{"id": "ee593ad5db4c-1", "text": "וביום טוב אומר שם ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים. ואם חל יום טוב בשבת ושכח רצה וגם יעלה ויבא, אומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה, ברוך אתה ה', מקדש השבת וישראל והזמנים. ואם אמר רצה ולא אמר יעלה ויבא, אומר כמו ביום טוב בלבד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:12"}}
{"id": "ee593ad5db4c-2", "text": "ואם אמר יעלה ויבא ולא רצה, אומר כמו בשבת בלבד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:12"}}
{"id": "d9e9974b8be0-0", "text": "אם לא נזכר עד לאחר שהתחיל הברכה שלאחריה, שהיא, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, האל אבינו וכו', אפלו לא אמר רק תבת ברוך בלבד (בשלחן ערוך של התניא) שוב אין לו תקנה בברכת אשר נתן. ולכן אם הוא בשתי סעודות הראשונות, חוזר לראש ברכת המזון, וכשלא אמר עדין רק ברוך אתה ה' יסים, למדנו חקיך, כדי שלא יהא לבטלה, ואחר כך חוזר לראש ברכת המזון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:13"}}
{"id": "d9e9974b8be0-1", "text": "אבל בסעודה שלישית, שאפלו בשבת אינו מחיב לאכול פת דוקא, ומכל שכן ביום טוב, וברכת המזון אינו חובת היום עליו, לכן אינו חוזר לראש אלא גומר כך ברכת המזון. אבל אם נזכר במקום שיכול לתקן בברכת אשר נתן וכו', מחיב לתקן אפלו בכמה סעודות שאכל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:13"}}
{"id": "33e63a19a443-0", "text": "טעה בראש חדש ולא אמר יעלה ויבא, אומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון, ואינו חותם (ואין חלוק בזה בין ביום בין בלילה) ובחל המועד אם לא אמר יעלה ויבא יאמר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן מועדים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:14"}}
{"id": "33e63a19a443-1", "text": "ובראש השנה אומר, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל את יום הזכרון הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל ויום הזכרון. ואם לא נזכר עד לאחר שהתחיל הברכה שלאחריה אינו חוזר לראש משום דבראש חדש ובחל המועד אינו מחיב לאכל פת דוקא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:14"}}
{"id": "668f4db70ed4-0", "text": "ראש חדש שחל בשבת ושכח רצה וגם יעלה ויבא, ונזכר ואומר, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר נתן, כולל גם ראש חדש, בין בפתיחה בין בחתימה, ואומר אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, וראשי חדשים לזכרון, ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל וראשי חדשים. אף על פי שבראש חדש לבד אינו חותם, הכא כיון שהוא חותם בשביל שבת מזכיר גם ראש חדש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:15"}}
{"id": "668f4db70ed4-1", "text": "אם אמר רצה ולא אמר יעלה ויבא, ולא נזכר עד לאחר שהתחיל הברכה שלאחריה, אינו חוזר לראש, דהא של שבת אמר, ובשביל ראש חדש אינו חוזר. ואם אמר יעלה ויבא ולא אמר רצה, והוא חוזר לראש, צריך לומר גם יעלה ויבא. והוא הדין לחל המועד וראש השנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:15"}}
{"id": "540119dd0fcc-0", "text": "בחנכה ובפורים אם שכח לומר על הנסים, ולא נזכר עד לאחר שאמר את השם מחתימת הברכה, שאמר, ברוך אתה ה', אינו חוזר. אך בתוך הרחמן יאמר, הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו וכו', בימי מרדכי וכו' (קפ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:16"}}
{"id": "3d28705d4d65-0", "text": "היה אוכל בשבת וחשכה לו, כיון שעדין הוא לא התפלל ערבית, אומר רצה, וכן ביום טוב, וראש חדש וחנכה ופורים, כיון שהתחלת הסעודה היתה ביום, צריך להזכיר מענין היום, אף על פי שמברך בלילה. ואם אכל שהתחלת הסעודה היתה ביום, צריך להזכיר מענין היום, אף על פי שמברך בלילה. ואם אכל בערב ראש חדש ונמשכה סעודתו גם תוך הלילה, ואכל גם בלילה כזית פת, ולמחר הוא ראש חדש, אומר רצה וגם יעלה ויבא. וכן בחנכה ופורים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:17"}}
{"id": "3d28705d4d65-1", "text": "וכן בחנכה ופורים. ויש חולקין, משום דהוי כתרתי דסתרי. על כן יש למנוע שלא לאכול אז בלילה (קפ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:17"}}
{"id": "befe9cd1f4cc-0", "text": "אם יש עובד כוכבים בבית כשמברך ברכת המזון, יאמר אותנו בני ברית כלנו יחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 44:18"}}
{"id": "1420e2d58d63-0", "text": "שלשה שאכלו ביחד צריכין לברך בזמון, ומצוה שיברכו על הכוס. אם אפשר, צריכין להדר שיהיה כוס יין. ואם אי אפשר ביין, יהיה שכר או יין דבש (מעד) או יין שרף כשהוא חמר מדינה, דהינו שאין יין גדל שם כדרך יום מן העיר, ועל כן הוא ביקר, ורגילים לשתות משקים אלו במקום יין. ויש אומרים, דברכת המזון אפלו ביחיד טעונה כוס. ונוהגין המדקדקים כשמברכין ביחיד, שלא לאחוז הכוס ביד, רק מניחין אותו על השלחן לפניהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:1"}}
{"id": "82dea8e31fe8-0", "text": "מוזגים את הכוס תחלה, ואחר כך נוטלין לידים (קפ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:2"}}
{"id": "481f137e5c66-0", "text": "יין ששתו ממנו, כל הנשאר בכלי נעשה פגום, ופסול לברכת המזון עד שיתקנו, דהינו שנותן לתוכו קצת יין או קצת מים שאינם פגומים, וכיון שצריך למלאת את הכוס לשם ברכה, לכן אם הכוס פגום והוא מתקנו, צריך לשפכו לתוך קנקן, ומתוך הקנקן לתוך הכוס לשם ברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:3"}}
{"id": "cad85877f3fa-0", "text": "הכוס שמברכין עליו צריך שיהא שלם. ואפלו נשבר רק הבסיס של מטה, פסול. ואפלו פגימה כל שהיא בשפת הכלי, או שנסדק, פסול. וטעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ, או מקנחו יפה שיהא נקי, ושופך מן הקנקן לתוכו לשם ברכה, ויהא מלא, והמברך מקבלו בשתי ידיו (להראות חביבות הכוס, שהוא חושק לקבלו בכל כחו) וכדכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. ומסיר אחר כך ידו השמאלית ואוחזו לבדה, בלי סיוע השמאלית (שלא יהא נראה כמשא עליו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:4"}}
{"id": "cad85877f3fa-1", "text": "ונותן עיניו בו כדי שלא יסיח דעתו ממנו. ומחזיקו למעלה מן השלחן טפח, דכתיב כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא. ואטר יד יאחזו בימין דידיה, שהוא שמאל של כל אדם. ויש להסיר מן השלחן הכלים הריקים (קפ\"ג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:4"}}
{"id": "4181af013a63-0", "text": "אם בני המסבה שוים במעלה, ויש ביניהם כהן, מצוה לכבדו בברכת המזון, שנאמר וקדשתו. אבל אם יש ביניהם אדם גדול וחשוב, יברך הוא. ונוהגין לתת לאבל לברך. ודוקא כששוים במעלה. וראוי לכבד בברכת המזון למי שהוא טוב עין, שונא בצע וגומל חסד בממונו, שנאמר, טוב עין הוא יברך אל תקרי יברך אלא יברך (קפ\"ג ר\"א)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:5"}}
{"id": "0e2a1dea0e7e-0", "text": "המברך יאמר מתחלה, הב לן ונברך, כי כל מלי דקדשה בעי הזמנה (או יאמר בלע\"ז, בלשון אשכנז, \"רבותי מיר וועלען בענטשען) והמסבין עונין, יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם. ואחר כך אומר המברך, ברשות וכו', נברך שאכלנו וכו', והמסבין אומרים, ברוך שאכלנו משלו וכו'. וחוזר המברך ואומר גם הוא, ברוך שאכלנו וכו'. ונוהגין בקצת מקומות שלאחר שסים המברך ובטובו חיינו עונין המסבין אמן. ובקצת מקומות לא נהגו לומר אמן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:6"}}
{"id": "0e2a1dea0e7e-1", "text": "גם יש מנהגים שונים בענין אמירת ברוך הוא וברוך שמו. יש נוהגין שהמברך אומרו כשמזמנין רק בשלשה. ויש אומרים, שאין לאמרו אלא כשמזמנין בעשרה, שמזכיר את השם, אז יאמרו. וכן יש לנהוג. והמסבין לא יאמרוהו. ומכל שכן מי שמברך ברכת המזון בלא זמון שלא יאמרו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:6"}}
{"id": "fa4d2081065c-0", "text": "המברך יברך בקול, והמסבין יאמרו עמו מלה במלה בלחש. ובסוף כל ברכה יקדימו לסים קדם להמברך, כדי שיענו אמן על ברכתו (קפ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:7"}}
{"id": "6f743b9aa393-0", "text": "אחר ברכת המזון מברך על הכוס שברך עליו, ושותה שעור רביעית כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה. אם הכוסות של המסבין הן פגומות, צריך המברך לתן מכוסו מעט לתוך כוסות שלהם אחר שברך בורא פרי הגפן קדם שישתה הוא, כדי שיברכו גם הם על כוסות שאינן פגומות. וכן אם כוסות שלהן ריקנות, נותן לתוכן מעט מכוס של ברכה, ולא יטעמו עד שיטעום המברך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:8"}}
{"id": "6f743b9aa393-1", "text": "אבל אם יש להן כוסות בפני עצמן ואינן פגומות, אין המברך צריך לתן להם מכוס שלו, ויכולין לטעם קדם שיטעום הוא, וכן נכון, וטוב אם אפשר שיהיה לכל אחד כוס מלא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:8"}}
{"id": "586543370dcc-0", "text": "אם המברך אינו רוצה לשתות יש אומרים דיכול לתן לאיש אחר מן המסבין שיברך בורא פרי הגפן, וישתה שעור רביעית ויברך ברכה אחרונה. ויש אומרים דאין לעשות כן, אלא דוקא המברך בזמון הוא יברך על הכוס, וכן נכון לעשות (ק\"צ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:9"}}
{"id": "bb41533f756d-0", "text": "שנים שאכלו ביחד, מצוה להם לבקש שלישי שיצטרף עמהם לזמון, ואפלו אם בא השלישי לאחר שהשנים כבר גמרו מלאכול. אלא שאם היו מביאין להם עוד איזה דבר לקנוח סעודה היו אוכלין, מצוה עליהם לצרף את השלישי לזמון, דהינו שיתנו לו לאכול כזית שיתחיב בברכה אחרונה ויצטרף עמהם. יש אומרים, דבעינן דוקא פת. ויש אומרים, דסגי גם בשאר מיני דגן. ויש אומרים, דאפלו פרות או ירקות סגי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:10"}}
{"id": "bb41533f756d-1", "text": "ויש אומרים עוד, דאפלו אינו אוכל, רק שותה רביעית מאיזה משקה, חוץ מן המים, מצטרף, וכן נוהגין. ואף על פי שלא אכל אלא שתה, יכול לומר, שאכלנו, כי שתיה בכלל אכילה. ולאחר שסימו הזן את הכל, אז יברך הוא ברכה אחרונה על מה שאכל או שתה. ואם בא השלישי לאחר שכבר נטלו ידיהם במים אחרונים, שוב אינו מצטרף עמהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:10"}}
{"id": "6f56aa3f1c03-0", "text": "שלשה שאכלו ביחד, כיון שנתחיבו בזמון, אינם רשאים לחלק. וכן ארבעה או חמשה, אפלו אחד מהם אינו רשאי לברך בפני עצמו, שכלם נתחיבו בזמון. אבל אם הם ששה או יותר עד עשרה, יכולין לחלק, שישאר זמון לכל חבורה (קצ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:11"}}
{"id": "4e53f29ece9b-0", "text": "אם הם עשרה, נתחיבו לברך בשם דהינו שהמברך אומר, נברך אלקינו שאכלנו משלו וכו' ולא יאמר נברך לאלהינו, והמסבים אומרים ברוך אלהינו שאכלנו משלו וכו'. וכיון שנתחיבו לברך בשם, אסורים לחלק, אלא אם כן הם עשרים או יותר, אז מתרין לחלק, שישאר לכל חבורה זמון בשם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:12"}}
{"id": "b142dddf4945-0", "text": "אם טעה המזמן בעשרה וגם העונים ולא הזכירו את השם בברכת הזמון, אינם יכולים לחזר ולזמן בשם, כיון שכבר יצאו ידי חובת זמון, אלא שבטלו מצות הזכרת השם, ומעות שלא יוכל לתקון הוא. אבל אם העונים עדין לא ענו אחריו, כיון שעדין לא נתקימה מצות זמון, יחזור המברך ויזמן בשם (קצ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:13"}}
{"id": "9c899c4851e4-0", "text": "אם שבעה אכלו פת, ושלשה אכלו פרות או שתו משקין, בענין שחיבין בברכה אחרונה, יכולין לזמן בשם. (בכאן כלי עלמא מודו דסגי בפרות ובמשקה) ומצוה להדר אחר עשרה לברך בשם. אבל אם רק ששה אכלו פת אינם יכולים לזמן בשם, דרבא דמנכר בעינן (קצ\"ג קצ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:14"}}
{"id": "e6a958438e18-0", "text": "כל שאכלו ביחד, אפלו לא אכלו כל הסעודה ביחד, אלא שישבו לאכל וברכו ברכת המוציא, אפלו כל אחד אוכל מככר שלו, כיון שנקבעו יחד, בין בשלשה בין בעשרה אינן רשאין לחלק. ואפלו אחד רוצה לגמר סעודתו קדם שיגמרו האחרים, אינן רשאין לחלק. אבל אם לא קבעו עצמם בתחלת הסעודה, אלא שלאחר ששנים כבר אכלו, אפלו לא אכלו עדין רק כזית ובא השלישי וקבע עמהם, אם גמר סעודתו עמהם, חיבים בזמון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:15"}}
{"id": "e6a958438e18-1", "text": "אבל אם רצה לגמר סעודתו קדם להן, כיון שלא התחיל עמהם וגם לא גמר עמהם, רשאי לחלק ולברך בפני עצמו. ומכל מקום מצוה הוא להמתין שיברכו בזמון. אם הוא אנס או מתירא מהפסד, אפלו קבע עצמו עמהם בתחלה, מתר לגמר סעודתו קדם להם, ולברך בפני עצמו. אבל אם אין הדבר נחוץ, צריך להחמיר (קצ\"ג ר').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:15"}}
{"id": "4b4c516f60f2-0", "text": "שלשה שאכלו ביחד ושכח אחד מהם וברך ברכת המזון בפני עצמו, יכולין לזמן לאחר שגמר זה ברכת המזון. ויענה גם הוא, ברוך שאכלנו משלו וכו'. אבל אם זה נצטרף לזמון עם שנים אחרים, שוב אינו יכול להצטרף לזמון עם אלו. ואם שנים ברכו, אפלו בפני עצמן, בטל זמון (קצ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:16"}}
{"id": "df99cb882423-0", "text": "שלשה שאכלו, ושנים גמרו סעודתן ורוצים לברך, ואחד עדין לא גמר סעודתו ואינו רוצה לברך, צריך הוא להפסיק מסעודתו, כדי שיברכו בזמון ויענה גם הוא עמהם ויוצא ידי זמון. וימתין עד שסים המברך הזן את הכל, ואחר כך יכול לאכל, ואין צריך לברך ברכה ראשונה, כיון שדעתו היה לאכל עוד. וכשיגמר סעודתו יברך ברכת המזון. אבל שנים, אינן צריכין להפסיק בשביל אחד, אלא אם ירצו לעשות לו לכבודו לפנים משורת הדין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:17"}}
{"id": "df99cb882423-1", "text": "ועשרה שאכלו ביחד, צריכין ארבעה להפסיק בשביל ששה שהם הרב. ואינן צריכין להמתין, רק עד שאמרו ברוך אלהינו וכו'. ולאחר שגמרו הם סעדתן, יזמנו לעצמן בלי הזכרת השם (סימן ר').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:17"}}
{"id": "8c3309ab1ec7-0", "text": "בסעודות גדולות שהרבה מסבין שם, יש לבחר שיברך מי שקולו חזק, כדי שישמעו כל המסבין מן המברך לכל הפחות עד הזן את הכל. ואם אי אפשר בכך, יברכו בחבורות של עשרה עשרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:18"}}
{"id": "0522d994f217-0", "text": "שתי חבורות שאוכלין בבית אחד או בשני בתים, אם מקצתן רואין אלו את אלו, מצטרפות לזמון. ואם לאו, אלו מזמנין לעצמן, ואלו מזמנין לעצמן. ואם יש שמש אחד לשתיהן, הוא מצרפן, וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד. וכל היכא שמצטרפות, צריכין שישמעו כלן מן המברך לכל הפחות עד הזן את הכל (קצ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:19"}}
{"id": "8d1d7f938b65-0", "text": "מי שהוא אצל המברכים בזמון, והוא לא אכל ולא שתה עמהם, כשהוא שומע שהמברך אומר, נברך שאכלנו משלו עונה הוא: ברוך ומברך שמו תמיד לעולם ועד. ואם מזמנין בעשרה, ואומר המברך נברך אלהינו וכו' עונה גם הוא, ברוך אלהינו ומברך שמו תמיד לעולם ועד. ואם בא לאחר שכבר אמר המברך נברך וכו' ושומע שהעונים אומרים ברוך שאכלנו וכו' או ברוך אלהינו שאכלנו וכו', עונה אחריהם אמן (קצ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:20"}}
{"id": "1022d38bd4a1-0", "text": "שלשה שאכלו כל אחד מככר שלו, ואחד מהם אכל פת עובד כוכבים, ושנים נזהרים מפת עובד כוכבים, מכל מקום מצטרפין לזמון ויברך זה שאכל פת עובד כוכבים, שהוא יכול לאכול גם עם האחרים. וכן אם אחד אוכל מאכלי חלב, ושנים מאכלי בשר, מצטרפין, ויברך זה שאכל מאכלי חלב, שהוא יכול לאכול גם עם האחרים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:21"}}
{"id": "1022d38bd4a1-1", "text": "אך אם זה שאוכל מאכלי חלב אינו שותה יין, או שאין כאן אלא שכר שהוא חדש, והוא נזהר מחדש, מוטב שיברך זה שאכל בשר, בכוס, מלברך בלא כוס. ואם אחד אכל גבינה קשה ושנים בשר, יש אומרים דאינן מצטרפין. ויש אומרים, דמכל מקום מצטרפין, כיון שיכולין לאכול מלחם אחד, ויש להקל (סימן קצ\"ו ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:21"}}
{"id": "182b17b23678-0", "text": "נשים שאכלו עם אנשים שנתחיבו בזמון, נתחיבו גם הנה וצריכות לשמע ברכת הזמון. קטן נוהגין שאין מצטרף לזמון, עד שהוא בן י\"ג שנה ויום אחד, אז מצטרף ויכול לברך גם הוא בזמון אף על פי שלא נבדק אם הביא שתי שערות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:22"}}
{"id": "eece711d9e6d-0", "text": "מי שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית, או שהוא עובר עברות בפרהסיא, אינו מצטרף לזמון. גר גמור מצטרף לזמון, וגם הוא יכול לברך ולומר, על שהנחלת לאבותינו, דכתיב באברהם כי אב המון גוים נתתיך. ודרשינן, לשעבר היה אב לארם, מכאן ואילך לכל הגוים (קצ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 45:23"}}
{"id": "01d7512140f4-0", "text": "דם הנמצא בביצים, אסור, ולפעמים כל הביצה אסורה. ולכן כשעושים מאכל עם ביצים יש לבדק אותן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:1"}}
{"id": "47c25441b979-0", "text": "דם דגים מתר. אך אם קבצו בכלי, אסור, מפני מראית העין. לפיכך אם נכר שהוא מדגים כגון שיש בו קשקשים, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:2"}}
{"id": "957362415c4e-0", "text": "אם נשך ככר וכדומה ויצא דם משניו על גבי הככר, צריך לחתך מקום הדם ולזרקו. אבל הדם שבין השנים מוצצו בחל, כיון שלא פרש (ולא בשבת, כמו שאכתב לקמן בסימן פ' סעיף נ\"ד) (יו\"ד סימן ס\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:3"}}
{"id": "4d928f3ee0d6-0", "text": "לפעמים נמצא דם בתוך החלב, שהדם יצא עם החלב מדדי הבהמה, וצריכין לעשות בזה שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:4"}}
{"id": "860b75ae5eb8-0", "text": "בשר בחלב אסור באכילה ובבשול ובהנאה, ולכן אם נאסר איזה דבר מתערבת בשר בחלב, צריכין לעשות שאלה מה לעשות בו, כי לפעמים נאסר גם בהנאה, ולפעמים אינו נאסר בהנאה (פ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:5"}}
{"id": "4b31e43c17de-0", "text": "שני ישראלים המכירים זה את זה, אפלו הם מקפידים זה על זה, אסור להם לאכל על שלחן אחד זה בשר וזה מאכל חלב, עד שיעשו איזה הכר, כגון, שיאכל כל אחד על מפה שלו, או שיניחו על השלחן בין המאכלים איזה דבר שאין דרכו להיות שם. ויהיו זהירים שלא לשתות מכלי אחד, מפני שהמאכל נדבק בכלי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:6"}}
{"id": "fe046feb0e6d-0", "text": "וכל שכן שצריכין לזהר שלא לאכול מככר אחד עם בשר ועם חלב. וכן נוהגין ליחד כלים למלח, אחד למאכלי בשר ואחד למאכלי חלב, כי לפעמים טובלים במלח ונשארים שיורי מאכל במלח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:7"}}
{"id": "761adb072620-0", "text": "נוהגין לרשם את הסכין המיחד למאכלי חלב, וכן כל כלי חלב שלא יבאו לידי חלוף.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:8"}}
{"id": "952c25114f6e-0", "text": "אכל בשר או אפלו רק תבשיל של בשר, לא יאכל מאכלי חלב עד שישהה שש שעות. והלועס לתינוק, צריך גם כן להמתין. ואף על פי ששהה כשעור, אם מצא בשר בין השנים, צריך להסירו. אבל אינו צריך להמתין אחר כך, רק יקנח את פיו וידיחו, דהינו שיאכל מעט פת ויקנח בו פיו, וגם מדיחו במים או בשאר משקה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:9"}}
{"id": "43284496bdf2-0", "text": "אם לא היה בתבשיל לא בשר ולא שמן של בשר, אלא שנתבשל בקדרה של בשר, אפלו לא היתה מודחת יפה, מתר לאכל אחריו [מאכלי] חלב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:10"}}
{"id": "904020278f20-0", "text": "אכל גבינה, מתר לאכול אחריה בשר מיד בסעודה אחרת, ובלבד שיבדק ידיו אם אין שום דבר מהגבינה נדבק בהם, או ירחצם במים, וגם ינקר שניו וידיח פיו. ואם היתה הגבינה קשה, דהינו שהעמדה בקבה, וישנה ששה חדשים או שהיא מתלעת, אם רוצה לאכול אחר כך מאכלי בשר, צריך גם כן להמתין שש שעות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:11"}}
{"id": "afe4350a977e-0", "text": "מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר, צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכל עם הגבינה. ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בשר. וכן להפוך. גם אסור לחתך בסכין של בשר פת לאכלו עם גבינה. וכן להפוך, ואפלו אם הסכין נקי. ובשעת הדחק כגון שהוא בדרך, מתר לו לחתוך בסכין של בשר כשהוא נקי ומקנח היטב היטב לאכול עם גבינה וכן בהפוך (פ\"ט)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:12"}}
{"id": "24c7fdfc2abf-0", "text": "אם חתך בסכין של בשר בצלים, או שאר דבר חריף ונתנם למאכל חלב או בהפוך, צריך לעשות שאלת חכם (צ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:13"}}
{"id": "00cdf134f741-0", "text": "העושה תבשיל מבשר, בחלב שקדים, צריך להניח בתוכו שקדים, מפני מראית העין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:14"}}
{"id": "10a60628bf13-0", "text": "נוהגין שלא להגעיל כלי חלב להשתמש בו בבשר או אפכא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:15"}}
{"id": "cf393cb30e6d-0", "text": "יין ובשר וחתיכת דג שאין בו סימן, שמפקידין או שולחין ביד עובד כוכבים, ומכל שכן ביד ישראל חשוד, צריך שני חותמות. אבל יין מבשל, וכן החמץ של יין וחלב ופת וגבינה, סגי בחותם אחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:16"}}
{"id": "454f4c4d5b4f-0", "text": "אם שולח או מפקיד איזה דבר בשק, צריך שיהיו התפירות מבפנים ולקשרו ולחתמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:17"}}
{"id": "f4350a4ab3c1-0", "text": "אם ארע ששלח על ידי עובד כוכבים בהמה או עוף שחוטים או שאר דבר בלא חותם, יעשה שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:18"}}
{"id": "5965634f5bc6-0", "text": "גבינות ושאר דברים שהם ביד עובד כוכבים, אף על פי שהם בחותם או בדפוס שהם כשרים, כל שלא ידענו מי חתמן, אסורין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:19"}}
{"id": "e7bcf2dc98fc-0", "text": "יש לזהר שלא לבשל או לצלות ישראל ועובד כוכבים שתי קדרות זו אצל זו, זה בשר כשר וזה בשר טרפה, אם הקדרות או המחבתות מגלות. וכן יש לזהר שלא להניח הקדרות אצל השפחות כשאין ישראל בבית ואינו יוצא ונכנס.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:20"}}
{"id": "758da19dc156-0", "text": "מי שאין מכירין אותו שהוא מחזק בכשרות, אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש לחוש בהם לאסור. מיהו אם נתארח אצלו, אוכל עמו כל שלא נודע לו שהוא חשוד (קי\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:21"}}
{"id": "6518b0cb4c34-0", "text": "יש לזהר מלהניח בבית עובד כוכבים כלי שיש לחוש שמא נשתמש בו. ואפלו נתנו לאמן לתקנו, אם יש לחוש שמא נשתמש בו, יעשה שאלת חכם (קכב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:22"}}
{"id": "da572c526c74-0", "text": "לפעמים לוקחין עוף כפות ומשליכין אותו ארצה, ואחר כך שוחטין אותו, והוא אסור גמור, כי בהמה או עוף שנפל, אין לו התר עד שרואין אחר כך שהלך ארבע אמות הלוך יפה. וגם בכבשים ובעגלים צריכין לזהר בזה מאד (נ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:23"}}
{"id": "87ccb694b333-0", "text": "בימי הקיץ שכיח מאד בבר אוזים, שנמצאות בועות קטנות, כמין יבלת (ווארצלען) בבני מעים, והרבה נטרפות על ידי כך, על כן צריכין לזהר מאד לבדק הבני מעים, וכשנמצא בועות קטנות יעשה שאלת חכם (מ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:24"}}
{"id": "32504f81b4a2-0", "text": "אין לשין עסה בחלב, שמא יאכל הפת עם הבשר. ואם לש, כל הפת אסורה אפלו לאכלה לבדה, גזרה שמא יאכלה עם בשר. ואם היה דבר מעט כדי אכילת פעם אחת, או ששנה צורת הפת שיהא נכר שלא לאכלה עם בשר, מתר. וכן הדין אם לש עסה עם שמן של בשר. ואין לאפות שום פת עם צפיחית (פלאדין) או פשטידא בתנור, דחישינן שמא יזוב מן החמאה או מן השמן תחת הפת. ואם זב תחתיה, דינה כאלו נלוש עמה, דאסור לאכלה אפלו לבדה (צ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:25"}}
{"id": "cfba50b8a7ba-0", "text": "פת שאפאה עם הצלי בתנור אחד, אם היה התנור סתום והצלי מגלה, אסורה הפת לאכלה בחלב. אבל אם הצלי היה מכסה או שהיה התנור פתוח, והוא תנור גדול כתנורים שלנו, מתר. ומכל מקום לכתחלה יש לזהר שלא לצלות בשר בתנור שאופין בו פת, דחישינן שמא יזוב השמן תחת הפת. ואפלו הצלי הוא במחבת, יש לחוש (צ\"ז ק\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:26"}}
{"id": "4d9f72b1ebfc-0", "text": "תנור שזב בקרקע שלו שמן או חלב, צריך הסק כדין, עד שילכו הגחלים על פני כלו ויתלבן (סימן צז קכא ובחכ\"א ומ\"א באורח חיים סימן תסא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:27"}}
{"id": "61cc5cdf3e28-0", "text": "תרנגולים מסרסים נוהגים לאכלם, משום דסומכין דמסתמא העובד כוכבים המסרס הוא אמן ובקי בדבר, שלא יעשה בתפירה איזה רעותא, בבני מעים (ועין לקמן סימן קצ\"א סעיף ו'). אבל אם נמצא בהן איזה רעותא, אפלו רק שאינן מנחין כראוי הן אסורין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:28"}}
{"id": "13672df00adc-0", "text": "בקצת מקומות נוהגין העובדי כוכבים המפטמין אוזות למכרן לישראלים, שדוקרין אותן תחת כנפיהם במחט וכדומה, כדי שיתנפח הבשר ויתראו שמנות, ויש בזה גם כן שאלת חכם אם הן כשרות או לא (עין שו\"ת אמרי אש יו\"ד סימן כ\"ד). וכן בהמה אשר לפעמים מחמת רב אכילה מסתכנת, ורפואתה שדוקרין אותה במרצע נגד הכרס, יש בזה גם כן שאלת חכם אם היא כשרה (עין שו\"ת אמרי אש יו\"ד סימן ע\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:29"}}
{"id": "9527bcf3d3d9-0", "text": "נוהגין לעשות פרות מרקחין, שנותנים את הפרות תוך צלוחית, ומכסין וקושרין את פיה בשלפוחית בהמה, וכך מעמידין אותה לתוך תנור חם שירקחו הפרות, צריכין לזהר שיהא השלפוחית מבהמה כשרה, והכשרה גם במליחה והדחה כראוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:30"}}
{"id": "b4a513c1cbb9-0", "text": "בארות ונהרות שמחזקין שיש במימיהם תולעים, אסור לשתותן עד שיסננו אותן. ואפלו בדיעבד אם בשל באותן מים יש לאסר (עין חכ\"א). וכן אסור לשרות במים אלו בשר או להדיח בהם דבר מאכל, כי התולעים נדבקים במאכל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:31"}}
{"id": "a037f88c12b0-0", "text": "כשמסננין את המים, צריכין לזהר לסננן דרך מפה, שלא יהיה באפשרי לעבור אפלו תולע דק שבדקין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:32"}}
{"id": "3054c3541c76-0", "text": "חמץ שהתליע אסור על ידי סינון, כי תולע דק שבדקין שנתהוה בחמץ, עובר דרך כל מפה, והסנון גרועי גרעה ויותר טוב שלא לסננו, כי התולע המתהוה במשקין שבכלים, אינו נאסר כל זמן שלא פרש, ועל ידי הסנון אכא למיחש שמא יפרוש על המסננת ואחר כך יחזור. והמבחר להרתיח תחלה את החמץ ולסננו אחר כך דמאחר שהתולע מת על ידי הרתיחה, שוב לא יעבור בסנון (חכמת אדם כלל ל\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:33"}}
{"id": "3f236e4f5021-0", "text": "תולעים הגדלים בפרות בעודם במחבר, אסורין, אף על פי שלא פרשו ממקום למקום, ולפעמים נמצא בפרי וכן בפולים וקטניות כמין נקדה שחורה, והוא מקום שהתחיל התולע להתרקם, וצריך לטלה משם בעמק, דאסורה כמו התולעת עצמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:34"}}
{"id": "04a26d219461-0", "text": "כל פרי שדרכו להתליע בעודו מחבר, אם עברו עליו שנים עשר חדש משנתלש, מתר, כי כל בריה שאין בה עצם, אינה מתקימת שנים עשר חדש, וכבר נעשתה כעפרא בעלמא. ומשום חשש שמא התליעו בתלוש, צריכין לבדקן ולהשליך התולעים והיבחושין שנמצאו בחוץ, ואחר כך יתנם למים צוננים ויערבם יפה יפה, ויעלו התולעים והמנקבים למעלה וישליכם, ואחר כך יתנם במים רותחין, שאם נשארה בהם תולעת ימות מיד ולא תפרש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:35"}}
{"id": "04a26d219461-1", "text": "ואין לסמך על זה רק בקטניות ועדשים וכדומה, ודוקא לאחר שנים עשר חדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:35"}}
{"id": "b64822d34e04-0", "text": "כל הפרות שצריכין בדיקה, צריך לפתח כל אחד ואחד, ולהשליך את הגרעינין למען יוכל לבדקן יפה יפה. וצריכין לזהר בזה מאד כשמרקחין פרות בדבש וסכר, וכן כשעושין רבה. ולא מהני מה שבדק מקצתן. ואפלו בדק את הרב לא מהני, אלא צריך לבדק כל פרי ופרי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:36"}}
{"id": "627bee6ad39a-0", "text": "לפעמים נמצא בקמח וכיוצא בו תולעים גדולים, וסגי כשמנפה אותו בנפה, שאין התולעים עוברים. אבל אם נמצאו בו תולעים קטנים (מילבן) לא מהני הנפה. ומי שיש לו חטין מתלעין, יעשה שאלת חכם איך יטחנם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:37"}}
{"id": "c176bc70f976-0", "text": "כל דבר שהתליע, והוא דבר שאין הדרך לבדקו מתולעים, אסור למכרו לעובד כוכבים כשיש לחוש שמא יחזר וימכרנו לישראל. ומתר לעשות ממנו יין שרף, ולא חישינן שמא יבא בו לידי תקלה לאכלו כך, ובלבד שלא ישהנו זמן רב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:38"}}
{"id": "0720fb206f4f-0", "text": "הרבה מיני ירקות שמחזקין בתולעים. ויש שמחזקין בתולעים קטנים (מילבן). ומה שהנשים אומרות שמהבהבין את הירק באש, אינו מועיל. ויש מיני פרות וכן מיני ירקות שמחזקין כל כך בתולעים עד שכמעט אי אפשר לבדקן, וראוי לכל ירא שמים שלא לאכלן כלל. ויש מיני פרות שהגרעינין מחזקים בתולעים ואסור לאכלן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:39"}}
{"id": "196f77dd82f6-0", "text": "באגוזים שכיחים מאד תולעים קטנים והמבחן לזה, כשלוקחין את האכל מתוך הקלפה ומכין בקלפה על איזה מקום חם קצת, יוצאין התולעים שנשארו בתוך הקליפה, וצריכין לזהר בזה מאד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:40"}}
{"id": "d12a85013e72-0", "text": "לפעמים נמצא בפרות מרקחים בדבש וסכר, שיש למעלה סביב הכלי תולעים קטנים. ינקו אותו היטב, ויקחו קצת גם מן המאכל עד שיהא ברור שלא נשאר בתוך המאכל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:41"}}
{"id": "6248db913c1d-0", "text": "חתך פרי או צנון בסכין וחתך גם התולעת שהיה בהם, יקנח את הסכין היטב, וגם מן הצנון או מן הפרי יקלף קצת במקום החתך (ט\"ז צו וחכ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:42"}}
{"id": "fe298bbd6ecd-0", "text": "בתוך הדגים נמצאו לפעמים תולעים במח או בכבד או במעים או בפה או באזנים ובפרט בדג נקרא זאב המים (העכט) יש בו תולעים דקים וארכים, ובמקום השכיח צריכין בדיקה, וכן בדג מלוח (הערינג) שכיח בתוך החלב תולעים דקים וצריכין בדיקה. ויש מקומות שיש על הדגים מבחוץ אצל הסנפירין וגם על הסנפירין ובתוך הפה ואחורי האזנים, שרצים קטנים מאד, והם עגלים כעדשה, וצריכין לבדק שם ולגררן היטב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:43"}}
{"id": "551502183bcd-0", "text": "תולעים הנמצאים בגבינה אם אינן נמאסין עליו, מתרין כל זמן שלא פרשו לגמרי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:44"}}
{"id": "68fc7213ed65-0", "text": "הרבה אזהרות הזהירה התורה בשרצים, ועוברין עליהן בכמה לאוין, ומטמאין את הנפש כדכתיב ונטמתם בם. ולכן צריך האדם לזהר במאד מאד שלא יכשל בהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:45"}}
{"id": "0a4e1c3cc713-0", "text": "השואל למורה הוראה איזה שאלה ואסרו, אסור לו לשאול עוד למורה הוראה אחר, אלא כן הודיעו שכבר הורה הראשון לאסור (ס' רמב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 46:46"}}
{"id": "6fc1c0cfd394-0", "text": "סתם יינם בזמן הזה, וכן מגע עובד כוכבים ביין שלנו, יש אומרים, דאינו אסור רק בשתיה ולא בהנאה. ולכן מתר לישראל לגבות בחובו סתם יינם, מפני דהוי כמציל מידיהם. והוא הדין בשאר הפסד, כגון אם עבר וקנה. אבל לכתחלה אסור לקנת כדי להשתכר בו. ויש מקלין גם בזה וטוב להחמיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:1"}}
{"id": "c985d030239c-0", "text": "מתר לעשות מרחץ מסתם יינם אפלו לחולה שאין בו סכנה (קנ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:2"}}
{"id": "5aba0e73ebb2-0", "text": "יין כשר שנתבשל, דהינו שהרתיח ונתמעט ממדתו על ידי הרתיחה, אם נגע בו עובד כוכבים, מתר אפלו בשתיה. אבל יין שנותנין לתוכו לענה (ווערמוטה), כל ששם יין עליו ולא נתבשל נאסר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:3"}}
{"id": "a3bae16fefb2-0", "text": "תבשיל שיין מערב בו ואינו נכר, אפלו עדין לא הרתיח, אינו נאסר במגע עובד כוכבים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:4"}}
{"id": "f4269099abac-0", "text": "יין מזוג אם יש בו ששה חלקים מים, בטל היין. ואינו נאסר במגע עובד כוכבים. אבל יין צמוקים, דהינו שנתן מים על הצמוקים, הרי זה כיין גמור (ע\"ל ססנ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:5"}}
{"id": "8cd3769efe01-0", "text": "התמד, דהינו מים שנותנים על החרצנים או על השמרים, כל שהוא משבח לשתיה, אין להתירו אם נגע בו עובד כוכבים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:6"}}
{"id": "f77089fda199-0", "text": "ענבים דרוכות בגיגית, כיון שנמשך ממנו יין אפלו מעט, או ששאב ממנו יין בכלי, נקרא הכל יין ונאסר במגע עובד כוכבים, אפלו לא נגע אלא בחרצנים ובזגים. ולכן גיגיות ענבים דרוכות עומדות בבית עובד כוכבים יש לאסור, שמא המשיך ממנה. ואסור לדרך על ידי עובד כוכבים, אפלו בגיגית פקוקה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:7"}}
{"id": "2c167b70dcf2-0", "text": "יש להזהר מלהוציא את החרצנים והזגים מן הגתות על ידי עובד כוכבים, אפלו לאחר שהוציאו מהם יין ראשון ושני, כי שמא יש עליהם עוד טופח יין (קכ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:8"}}
{"id": "f2b3ab791b42-0", "text": "עובד כוכבים ששפך מים לתוך היין, אם נתכון למזגו, אסור בשתיה. ואם לא נתכון למזגו, ואפלו הוא ספק, מתר (קכ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:9"}}
{"id": "51037c55c2f0-0", "text": "חמץ יין שנעשה מיין כשר, אם הוא חזק כל כך שמבעבע כששופכין אותו על הארץ, שוב אינו נאסר במגע עובד כוכבים. אבל אם נעשה מסתם יינם, לעולם הוא באסורו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:10"}}
{"id": "24501be4d3ba-0", "text": "וכן יין שרף שנעשה מסתם יינם, וכן מהחרצנים והזגים והשמרים, הרי הוא כיין עצמו. אבל הנעשה מיין כשר אז לאחר שנעשה יין שרף אין מגע עובד כוכבים אוסרתו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:11"}}
{"id": "bc01474768ef-0", "text": "מלח של יין (וויינשטיין) (טרטר) נתפשט המנהג להתיר, כיון שאין בו הנאה לחך (סימן קכ\"ג ובחכמת אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:12"}}
{"id": "87e76285eda7-0", "text": "מגע עובד כוכבים על ידי דבר אחר, וכן הבא מכחו, יעשה שאלת חכם (קכד קכה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:13"}}
{"id": "0688f014d9bd-0", "text": "השולח יין על ידי עובד כוכבים, צריך להשגיח היטב בכל מקום שיש ברזא או מגופה לחתום בשני חותמות (ק\"ל).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:14"}}
{"id": "d4d52c1c9c1a-0", "text": "ישראל שעושה יינו של עובד כוכבים בהכשר כדי למכרו אחר כך לישראלים, יש בזה כמה חלוקי דינים, ולפעמים אפלו שני חותמות וגם מפתח לא מהני. וצריך לשאל למורה הוראה כדת מה לעשות, ושומר נפשו ירחק מיין כזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:15"}}
{"id": "4ddfb75cd680-0", "text": "כלים של סתם יינם, אם הם כלים שאין הדרך להחזיק בהם יין אלא זמן קצר, וגם לא היה בהם היין מעת לעת, בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת, אם אינם מזפתין, מדיחן היטב במים שלש פעמים ומתרים. ואם הם מזפתין, יש להם דין אחר. וכן כלי חרס יש להם דין אחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:16"}}
{"id": "073831675b51-0", "text": "כלים העשויים להכניס בהם יין לקיום, דהינו שמיחדין אותן להחזיק בהם יין לכל הפחות שלשה ימים, אף על פי שהכלי הוא של ישראל, והעובד כוכבים החזיק בו את היין רק זמן מעט, מכל מקום צריך הכשר על ידי ערוי דהינו ממלאים את הכלי מים על כל גדותיו, ויעמד כך לכל הפחות עשרים וארבע שעות, מעת לעת, ואחר כך שופך את המים ונותן בו מים שניים, ויעמד כך לכל הפחות מעת לעת, וכן עושה פעם שלישית. ואין צריכין שיהיו השלשה מעת לעת דוקא רצופין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:17"}}
{"id": "073831675b51-1", "text": "ואם עמדו בו המים כמה ימים ולא שפכם, לא עלה לו אלא למעת לעת אחד. יש אומרים, דאם היין היה בו מעת לעת, לא מתכשר בערוי, משום דכבוש כמבשל ובעי הגעלה. ובמקום שאין צרך גדול, יש להחמיר כן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:17"}}
{"id": "2b2b92b8d0df-0", "text": "כלי זכוכית כיון שהם חלקים וקשים, אף על פי שמכניסין בהם יין לקיום, סגי להו בהדחה שלש פעמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:18"}}
{"id": "9b0ca5f9d809-0", "text": "כלי שהיה בו יין שלנו וערו את היין, ובעוד שהיה הכלי טופח על מנת להטפיח נגע שם עובד כוכבים סגי לה בהדחה שלש פעמים, אף על פי שהוא כלי שמכניסין בו לקיום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:19"}}
{"id": "536966abe8ac-0", "text": "הא דמהני הדחה או ערוי, זהו כשלא נשתמש בו יין רק בצונן. אבל אם נשתמש בו בחמין, צריך הגעלה כמו משאר אסורין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:20"}}
{"id": "4eede7ee0dd3-0", "text": "כלי הגת אף על פי שאין מכניסין בהם יין לקיום, כיון שמשתמשין בהם יין בשפע, חמירי, וצריכין שאלת חכם איך להכשירן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:21"}}
{"id": "0b59c61c569f-0", "text": "כל הכלים שנתישנו שנים עשר חדש, מתרים, כי בודאי כלה כל לחלוחית יין שבהם. ואפלו נתן לתוכן מים תוך שנים עשר חדש, אין בכך כלום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 47:22"}}
{"id": "2a361e3cf747-0", "text": "לחם שהוא מחמשת מיני דגן אלא שהוא פת הבאה בכיסנין, אם אוכל ממנו פחות משעור קביעת סעודה, אינו צריך נטילת ידים, ואין מברכין עליו המוציא אלא בורא מיני מזונות ולאחריו על המחיה. אבל אם אוכל ממנו שעור קביעת סעודה, אזי דינו כלחם גמור וצריך נטילת ידים ומברכין עליו המוציא ולאחריו ברכת המזון (אורח חיים סימן קנ\"ח קס\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:1"}}
{"id": "1a9fbe6fe08b-0", "text": "מהו פת הבאה בכיסנין. יש אומרים שהיא פת שנעשית כמין כיסים, ממלאה בפרות או בבשר או בגבינה (עין אה\"ע) וכיוצא בהן, וכן כשנעשית כמו צפיחית (פלאדין). ויש אומרים שהיא פת שנלושה בשמן או בשמן או בדבש או בחלב או בביצים או בשאר מי פרות, אפלו ערב בו גם מים, אלא שהם המועט ואנן נקטינן כדברי שניהם להקל, ומחזיקין אלו לפת הבאה בכיסנין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:2"}}
{"id": "3e70cc5223e6-0", "text": "שעור קביעת סעודה לאו בדידיה משערינן אלא ברב בני אדם כמה שרגילין לאכול בסעודת צהרים או בסעודת ערב לשבוע. אם הוא אוכל כשעור זה אף על פי שהוא אינו שבע, מכל מקום דינו כמו לחם. ואם אכל פת זה עם לפתן, משערין גם כן, אם אחרים היו אוכלין אותה בלפתן היו שבעים. ואם אכל בלא לפתן שעור קטן והוא שבע, ואחרים אם היו אוכלין כך לא היו שבעים, אלא שאם היו אוכלין אותה עם לפתן היו שבעים, הוי ליה גם כן דין לחם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:3"}}
{"id": "33802b856aab-0", "text": "אם מתחלה היה בדעתו לאכול רק מעט, וברך בורא מיני מזונות, ואחר כך נמלך לאכול שעור קביעת סעודה, אם בזה שהוא רוצה לאכל עוד אין בו שעור קביעת סעודה אלא בצרוף מה שאכל קדם, אוכל כך ומברך אחר כך ברכת המזון. אבל אם בזה שהוא רוצה לאכול עוד יש בו שעור קביעת סעודה, צריך לטול ידיו ולברך ברכת המוציא על מה שהוא רוצה לאכול. אבל ברכת על המחיה אין צריך לברך על מה שאכל, לפי שיצטרף עם מה שיאכל ויפטר בברכת המזון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:4"}}
{"id": "517c8be1988d-0", "text": "עסה שנלושה במים ובלילתה רכה, אם אפאה בתנור או אפלו באלפס בלא משקה, ואפלו משח את האלפס בשמן, שלאתשרף העסה, זה לא חשוב משקה, ודינה כמו לחם גמור, ואפלו אוכל ממנו רק כזית, צריך נטילת ידים והמוציא וברכת המזון. ואם טגנה במשקה, לאו לחם הוא, אפלו אוכל ממנה כדי שביעה. וכן אותן רקיקין שהן דקין מאד שאופין בדפוס בין שני ברזלין, אין להם דין לחם. ואפלו אוכל מהם כדי שביעה, מברך רק בורא מיני מזונות, ולאחריו על המחיה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:5"}}
{"id": "517c8be1988d-1", "text": "ולפעמים עושין עסה רכה מאד, דהינו שנותנים קמח ומים בקדרה, ומערבין אותם בכף ושופכין אותה על עלי ירקות ונאפית בתנור על העלים, אז יש לו דין פת הבאה בכיסנין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:5"}}
{"id": "bde73d92234b-0", "text": "עסה שנתבשלה ואחר כך נאפתה, כגון כעכים (בייגיל) וכדומה, לחם גמור הוא. ודוקא כשנאפתה היטב (עין פרמ\"ג סימן קס\"ח סעיף א סקל\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:6"}}
{"id": "3890ba1ef626-0", "text": "לחם גמור שבשלו או טגנו בחמאה וכדומה, אפלו העביר ממנו תאר לחם, כגון, שטחו בביצים, אם יש בפרוסה כזית, כל דין לחם עליו. ואם אין בכל פרוסה כזית, אף על פי שעל ידי הבשול נפחו ויש בכל פרוסה כזית, או שנדבק על ידי הבשול ונעשה גוש גדול, ואפלו יש עליהם תאר לחם, מכל מקום אין לו דין לחם ומברכן עליו רק בורא מיני מזונות, ולאחריו על המחיה, ואפלו אכל כדי שביעה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:7"}}
{"id": "3890ba1ef626-1", "text": "ואם לא בשלן אלא שערה עליהם רטב רותח, הוי ספק ברכה, משום דמספקא לן, אי ערוי חשוב בשול לענין זה או לא. ואין לאכול זאת אלא בתוך הסעודה, ואם לא בשלן אלא שראן במשקים או במרק וכדומה, ואין בפרוסות כזית, בזה תלוי אם יש בהן תאר לחם או לא, שאם יש להן תאר לחם הוי להו דין לחם גמור. ואם אין להם תאר לחם, אין להם דין לחם. ואפלו אכל כדי שביעה, מברך רק בורא מיני מזונות, ולאחריו על המחיה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:7"}}
{"id": "3890ba1ef626-2", "text": "אם נשתנה מראה המשקין מחמת הפרוסות, בידוע שנאבד מהם תאר לחם. וכן אם נשרו ביין אדם אין להם עוד תאר לחם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:7"}}
{"id": "e63ca8b982bb-0", "text": "עסה שנלושה אפלו במים לבד ובשלה, מברך עליו בורא מיני מזונות, ולאחריה על המחיה, אפלו אכל שעור שביעה. וכן גריסין (גרויפען) שנעשין מחמשת מיני דגן ובשלן, מברכין עליהן גם כן בורא מיני מזונות, ולאחריהן על המחיה, אפלו אכל שעור שביעה. ואם אוכלן עם המרק, וכן מאכלי עסה שאוכלין עם המרק או עם החלב שנתבשלו בה, אין צריכין לברך על המרק והחלב, כי המה טפלים ובטלים לגביהן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:8"}}
{"id": "e63ca8b982bb-1", "text": "אבל אם בשל רק מעט לביבות או גריסין, ועקר כונתו רק בשביל הרטב או החלב, בענין זה אינן בטלין ומברך עליהן שהכל. ואף על פי שאוכל גם הלביבות והגריסין, אין הרטב והחלב בטלין כיון שהן העקר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:8"}}
{"id": "e63ca8b982bb-2", "text": "ומכל מקום כדי לעשות על צד היותר טוב, ראוי לברך תחלה שהכל על הרטב או על החלב לבד ולשתות קצת, ואחר כך יברך על הלביבות או הגריסין, בורא מיני מזונות (עין מחה\"ש סימן רה סק\"ו) שגם המה אינן טפלות אף על פי שאין הכונה בשבילן, לפי שמין דגן הוא חשוב, ואינו נעשה טפל להפסיד ברכתו, כל שבא לתן טעם בקדרה (קסח רב רה רח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:8"}}
{"id": "1ec12fc45bf7-0", "text": "מאכלים שעושים ממצה כתושה או מלחם מפרר, כגון כפתאות ולביבות (קנעדעל, קרעמזיל), שמערבים אותן בשמן וביצים וחלב, וגובלין ומבשלין או מטגנין אותן, מברכין עליהן בורא מיני מזונות ולאחריהן על המחיה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:9"}}
{"id": "3f6bc758d010-0", "text": "דברים ממיני דגן שבשלן עם שאר מינים, כמו שהוא הדרך שמבשלין פרורי עסה (פתיתין) (פערפל) עם פולין או קטניות, (אפונה) ואפלו מין אחד הוא הרב, מכל מקום, כיון שכל אחד מבדל בפני עצמו, צריך לברך שתי ברכות, דהינו שמברך תחלה על קצת פרורי עסה בורא מיני מזונות ואוכלן, ואחר כך מברך על קצת פולין בורא פרי האדמה ואוכלן, ואחר כך אוכלן ביחד, והרטב הוא טפל ואין צריך לברך עליה (ועוד שהרי נפטרה בברכת בורא פרי האדמה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:10"}}
{"id": "3f6bc758d010-1", "text": "כדלקמן סימן נ\"ד סעיף ב')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:10"}}
{"id": "3f6bc758d010-2", "text": "אבל אם נתמעכו ונתערבו יחד, כגון, מאכל שעושין שמערבין קמח וביצים וגבינה ומטגנים או מבשלים אותו, אף על פי שהקמח הוא המעט, מכל מקום כיון שהוא מחמשת מיני דגן, הוא חשוב ומברכין עליו בורא מיני מזונות, ואחריו על המחיה. ואמנם דוקא כשנותנים את הקמח בשביל שיתן טעם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:10"}}
{"id": "3f6bc758d010-3", "text": "אבל אם לוקחין רק מעט קמח לדבק בעלמא, כמו שהוא הדרך שמתקנין מיני לפתן במעט קמח, וכן אופין מעשה אופה משקדים וסכר וביצים, ונותנים בו רק מעט קמח לדבק בעלמא, אז בטל הקמח ואין מברכין רק על העקר. וכן רטב שמבשלין ומתקנין אותה עם קצת קמח קלוי ומטגן בחמאה, אין מברכין על הרטב כי אם שהכל. אבל אם הוא בורר את הפרורים המטגנים ואוכלן בפני עצמן, צריך לברך עליהם בורא מיני מזונות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:10"}}
{"id": "3f6bc758d010-4", "text": "ואם אוכל מהם כזית, צריך לברך אחריהן על המחיה (ר\"ד ר\"ה ר\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 48:10"}}
{"id": "48dd0aa303a4-0", "text": "על היין מברכין בורא פרי הגפן, ולאחריו על הגפן וכו'. ואין חלוק ביין, אפלו הוא עדין תוסס, ואפלו זב מעצמו, ואפלו יין מבשל או קונדיטין, דהינו שנתנו לתוכו דבש ובשמים או לענה שהוא מר, אפלו היין מריח כחמץ, כיון שיש לו טעם יין הוי יין לענין ברכה. אבל אם נתחמץ בענין שיש בני אדם שנמנעין לשתתו מפני חמיצותו, יש ספק בברכתו (ואף שיכול לברך בתחלתו שהכל, עדין יש ספק בברכה אחרונה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:1"}}
{"id": "48dd0aa303a4-1", "text": "ולכן אין לשתתו אלא אם כן יברך תחלה על יין טוב (דין יין צמוקים עין לקמן סוף סימן נ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:1"}}
{"id": "a82c8578b43d-0", "text": "החרצנים שהוציאו מהם היין רק על ידי דריכה ולא נעצרו בבית הבד, אם נתנו עליהם מים, אפלו לא מצאו יותר ממה שנתנו, או אפלו מצאו פחות, מכל מקום אם טעמו יין מברכין עליו בורא פרי הגפן. אבל אם נעצרו החרצנים בבית הבד ואחר כך נתנו עליהם מים או שנתנו מים על שמרי יין, אינו אלא כמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:2"}}
{"id": "ab10695776a3-0", "text": "יין שנתערב במים, אם אין ביין אלא אחד מששה חלקים שבמים, ודאי בטל היין ואינו רק כמים. ואם יש בו יין יותר, אם דרך אנשי המקום למזג אותו כל כך ולשתתו במקום יין, מברך עליו בורא פרי הגפן ולאחריו על הגפן. ואם לא, בטלה דעתו (ר\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:3"}}
{"id": "dcf17be8cfc8-0", "text": "כשם שהפת אם קבע עליו פוטר כל מיני מאכל, כך היין אם קובע עצמו לשתת יין, פוטר שאר משקין מברכה ראשונה ומברכה אחרונה. ודוקא אם המשקין היו עומדין לפניו בשעה שברך על היין או שהיה על כל פנים בדעתו לשתות אותן משקים. אבל אם לא היה לפניו ולא היתה דעתו עליהן, הוי ספק אם צריך לברך עליהן או לא. על כן, ימנע את עצמו מהם עד לאחר שיברך ברכה אחרונה על היין, או שיברך על איזה דבר מאכל שהכל ויכון לפטור גם את המשקין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:4"}}
{"id": "59150b55e048-0", "text": "אם לא קבע את עצמו לשתת יין, אלא שתה דרך ארעי, וגם לא היתה דעתו לשתות משקים אחרים, אז ודאי צריך לברך ברכה ראשונה על משקים אחרים, אלא דאכתי אכא ספק בברכה אחרונה אם נפטרה בברכת על הגפן שיברך על היין או לא. על כן יש לאכול איזה פרי שיברך אחריו בורא נפשות רבות לפטור גם את המשקין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:5"}}
{"id": "61961e6fdcc8-0", "text": "המקדש על היין ודעתו לשתות יין שרף או קאפע, יש ספק אם נפטרו בברכה שעל היין או לא. על כן יש לו לכון שלא לפטרם. ואף על פי כן יברך על מעט סכר שהכל לפטור גם את המשקין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:6"}}
{"id": "55c20910aabf-0", "text": "כשמברך על היין בתוך הסעודה, ויש שם גם אנשים אחרים, יאמר: סברי רבותי, רצונו לומר, תנו דעתכם לשמע, כדי שיפסיקו מאכילתן לשמע הברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:7"}}
{"id": "871b9707d151-0", "text": "שתו מיין אחד, בין בתוך הסעודה בין שלא בתוך הסעודה והביאו להם יין אחר, אינו מברך עליו בורא פרי הגפן, כיון שלא נמלך ולא אסח דעתה מיין, אבל מברך עליו הטוב והמטיב. וכן אם הביאו להם עוד יין שלישי, מברכין גם כן עליו הטוב והמטיב. וכן על הרבה (מעבדא דרבי על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך הטוב והמטיב) (ירושלמי ברכות סוף פרק כיצד מברכין).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:8"}}
{"id": "abcd077a71f7-0", "text": "ואם היה נמלך ממש באפן שצריך לברך שנית בורא פרי הגפן (עין לקמן סימן נ\"ז), מברך תחלה הטוב והמטיב ואחר כך בורא פרי הגפן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:9"}}
{"id": "c080b92450f9-0", "text": "הא דמברכין הטוב והמטיב, דוקא בסתם, שאינו ידוע שהשני גרוע מן הראשון, אף על פי שאינו ידוע אם משבח מן הראשון. אבל אם ידוע שהוא גרוע מן הראשון, אין מברכין עליו. אך כשהוא בריא לגוף יותר מן הראשון, אף על פי שהוא גרוע בטעם, מברכין עליו הטוב והמטיב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:10"}}
{"id": "ade625bdfd85-0", "text": "אפלו היה להם מתחלה שתי יינות, אלא שלא היה לפניו יחד כשברך בורא פרי הגפן, מברך על השני המשבח הטוב והמטיב. אבל אם היו שניהן לפניו על השלחן, אינו מברך הטוב והמטיב, אלא בורא פרי הגפן מברך על המשבח לפטור גם את הגרוע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:11"}}
{"id": "b494681a14e5-0", "text": "אין מברכין הטוב והמטיב אלא אם יש עוד מן היין הראשון ורוצים לשתות את השני משום שנוי יין. אבל אם מחמת שהיין הראשון כלה מביאין את השני, אין מברכין עליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:12"}}
{"id": "b349f673b44c-0", "text": "אין מברכין הטוב והמטיב אלא כשיש אחר עמו שהוא שותה גם כן משתי היינות. דהכי משמע, הטוב לו והמטיב, לחברו. והוא הדין אם אשתו ובניו עמו. אבל אם הוא יחידי, אינו מברך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:13"}}
{"id": "1888d2631b5e-0", "text": "האורח שמסב אצל בעל הבית, אם בעל הבית נותן את הקנקן על השלחן שישתה מי שירצה, כמו שעושין בסעודות גדולות, אם כן, היין הוא כמו בשתפות ומברכין הטוב והמטיב. אבל אם הבעל הבית נותן לכל אחד כוסו, אין מברכין הטוב והמטיב, כיון שאין להם שתפות ביין. ואפלו הבעל הבית אינו מברך (קע\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:14"}}
{"id": "f38a49ffa718-0", "text": "אחד יכול לברך להוציא את כלם, ויאמר תחלה: סברי וכו' שיתנו לב לשמע ויענו אמן שיצאו בברכתו. ודוקא כשיש לכל אחד כוסו לפניו שיטעם מיד, שלא יהא הפסק בין הברכה לשתיה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:15"}}
{"id": "26b927630e47-0", "text": "אם מברך ברכת המזון על כוס יין אחר, אינו צריך לברך עליו הטוב והמטיב, שהוא יוצא במה שאמר בברכת המזון הטוב והמטיב (קע\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 49:16"}}
{"id": "5500988c15f9-0", "text": "כתיב לה' הארץ ומלאה, שהכל הוא כמו הקדש, וכמו שאסור להנות מן ההקדש עד לאחר הפדיון, והנהנה מן ההקדש בלא פדיון מעל, כמו כן אסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה, והברכה הוא הפדיון. והנהנה בלא ברכה, כאלו מעל בקדשי ה' יתברך שמו. ואין שעור לברכה ראשונה, שאפלו אוכל או שותה כל שהוא, חיב לברך ברכה ראשונה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:1"}}
{"id": "e1f61870c408-0", "text": "אף על פי שבדיעבד אם טעה וברך שהכל על כל דבר, אפלו על פת או יין יצא (כדלקמן סימן נ\"ו), לכתחלה אסור לעשות כן, אלא צריך ללמד להבין איזה ברכה יברך על כל מין ומין. ואך בדבר שאי אפשר לברר מאיזה מין הוא, או שנסתפקו הפוסקים ואי אפשר להכריע, אז יוצאין בברכת שהכל. ואם הוא דבר שיכול לפטרו בתוך הסעודה עדיף טפי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:2"}}
{"id": "60efb4862b21-0", "text": "הדבר שמברכין לאכלו או לשתתו או להריח בו או לעשות בו מצוה, צריך שיקח אותו קדם הברכה ביד ימינו, ויכון איזה ברכה הוא צריך לברך עליו, כדי שכשיזכיר את השם שהוא עקר הברכה, ידע מה שיסים ויברך. ואם לא אחזו כלל, אלא שהיה לפניו כשברך עליו, יצא. אבל אם לא היה לפניו כלל כשברך, אלא שהביאו לו אחר כך, אף על פי שבשעת הברכה היתה דעתו עליו, לא יצא וצריך לברך שנית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:3"}}
{"id": "bd5badbac241-0", "text": "נטל בידו פרי לאכלו וברך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס עד שאינו ראוי לאכילה, וכן אם ברך על כוס משקה ונשפך הכוס, אם יש לפניו עוד ממין זה וגם דעתו היתה לאכול או לשתות יותר ממה שלקח בידו, ואם כן היתה הברכה גם על הנשאר, ואינו צריך לברך שנית. אבל בסתם, לא חלה הברכה, רק על מה שהיה בידו, וצריך לברך שנית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:4"}}
{"id": "bd5badbac241-1", "text": "וכן אפלו אם היתה דעתו לאכול או לשתות יותר, אלא שלא היה לפניו בשעת הברכה, והובא לו עתה, צריך לברך שנית, אפלו בענין שאם היה אוכל או שותה את הראשון, לא היה צריך לברך על זה שהובא לו, הכא שאני.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:4"}}
{"id": "899280e097e5-0", "text": "צריך שלא יפסיק יותר מכדי דבור בין הברכה לאכילה. ואפלו בשעת לעיסה, אסור להפסיק עד שיבלע, (דהא על הלעיסה אינו צריך ברכה כדלקמן סעיף ז'). ואם הפסיק בדבור בין הברכה לאכילה שלא מענין האכילה, צריך לחזור ולברך. אבל אם שהה בשתיקה, אינו צריך לחזור ולברך. ושהיה שהיא לצרך האכילה, לא חשיב הפסק כלל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:5"}}
{"id": "899280e097e5-1", "text": "ולכן כשרוצה לאכול פרי גדול ולחתך ממנו חתיכות, יברך כשהפרי שלם, משום דמצוה לברך על השלם, והשהיה לא הוי הפסק, משום שהוא לצרך האכילה. אך כשרוצה לאכל איזה פרי ואין לו יותר, ויש לחוש שמא פרי זה מתלע שאינו ראוי לאכילה, יפתחנו ויבדקנו קדם הברכה (ר\"ב ר\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:5"}}
{"id": "f115006070b0-0", "text": "השותה מים ושופך מעט קדם שתיתו משום חשש מים הרעים, ישפך קדם שיתחיל לברך ולא אחר הברכה, משום בזיון הברכה (ר\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:6"}}
{"id": "a3cb3698fbc7-0", "text": "הטועם את התבשיל אם צריך מלח וכיוצא בו ופולט, אינו צריך לברך. אבל אם בולע, יש ספק, אם צריך לברך כיון שהוא בולע או אינו צריך לברך כיון שאין כונתו לאכילה, ולכן יזהר שיכון להנות ממנו בתורת אכילה ויברך עליו ויבלע (ר\"י).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:7"}}
{"id": "7bccc2057de4-0", "text": "האוכל או שותה לרפואה, אם הוא דבר מטעם ונהנה ממנו, מברך עליו לפניו ולאחריו ברכה הראויה לו, ואפלו הוא דבר אסור, כיון שהתורה התירה לו עתה, צריך הוא לברך עליו. ואם הוא דבר מר, שאינו נהנה ממנו, אינו מברך עליו. השותה ביצה חיה לצחצח קולו, אף שאינו נהנה מטעמו, נהנה הוא ממזונה, דמיזן זין ומברך עליה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:8"}}
{"id": "07fc0a6e4889-0", "text": "נכנס לו דבר בגרונו ושותה משקין או אוכל חתיכת פת לבלעוו או שאר דבר שנהנה ממנו, צריך לברך עליו לפניו ולאחריו. אבל אם שותה מים שלא לצמאו, אלא כדי להבליע מה שנכנס לו בגרונו, או לצרך אחר, לא יברך, לפי שאין הנאה לאדם בשתית המים אלא כשהוא שותה לצמאו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:9"}}
{"id": "75dc635b36b0-0", "text": "שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה, אם הוא דבר שאף אם יפליטו לא יהא נמאס, יפליטו לתוך ידו ויברך עליו. ולא יברך עליו בעודו בפיו, משום דכתיב ימלא פי תהלתך. ואם הוא דבר שאם יפליטו יהא נמאס, כיון דאסור לאבד אוכלין, מסלקו בפיו לצד אחד ומברך עליו. ואם ארע לו כן במשקין, שאי אפשר לו לסלקן לצד אחד, אזי אם יש לו עוד משקין, יפלט אלו לאבוד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:10"}}
{"id": "75dc635b36b0-1", "text": "ואם אין לו יותר והוא דחוק על זה המעט שבתוך פיו, בולען ויברך אחר כך ברכה ראשונה (דכיון דנזכר בעודו בפיו, דומה קצת לעובר לעשיתו), אבל ברכה אחרונה לא יברך. אך אם הוא יין ושתה רביעית, יברך גם ברכה אחרונה (קע\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:10"}}
{"id": "b7cbef59c9aa-0", "text": "היו לפניו שני מינים שברכותיהם שוות, כגון אגוז ותפוח, שיכול לברך על אחד ולפטור גם השני, חיב לעשות כן, ואסור לו לברך על אחד בכונה שלא לפטור את השני כדי לברך גם עליו בפני עצמו, משום דאסור לגרם ברכה שאינה צריכה. ויברך על היותר חשוב (כדלקמן סימן נ\"ה) ונפטר השני, אף על פי שלא היתה כונתו לפטרו. אבל אם ברך על זה שאינו חשוב, אינו נפטר החשוב אלא אם כן היה דעתו לפטרו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:11"}}
{"id": "b7cbef59c9aa-1", "text": "אבל אם ברך בסתם, צריך לחזור ולברך על החשוב, דאינו בדין שיפטור שאינו חשוב לחשוב דרך גררא (רי\"א רט\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:11"}}
{"id": "3f9d260822cc-0", "text": "אבל אם הם שני מינים, כגון פרי העץ ופרי האדמה או דבר שברכתו שהכל, אף על גב דבדיעבד אם ברך על כלם שהכל, או שברך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא, מכל מקום, לכתחלה אסור לעשות כן, אלא יברך על כל אחד ואחד ברכה המיחדת לו, וברכת בורא פרי העץ קודמת (עין לקמן סימן נ\"ה סעיף ד')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:12"}}
{"id": "3f9d260822cc-1", "text": "ואפלו יש לפניו יין וענבים, ורוצה לשתות יין קדם ומברך בורא פרי הגפן, אף על פי שאם הוא מתכון לפטור בברכה זו גם הענבים יכול לפטרן, מכל מקום לכתחלה לא יעשה כן, אלא יכון שלא לפטור את הענבים, כדי לברך גם עליהם ברכה המתקנת, שהיא בורא פרי העץ.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:12"}}
{"id": "8638a3d878fb-0", "text": "בכל הדברים, חוץ מן הפת (שנתבאר דינו בסימן מ\"ב סעיף י\"ט, כ', כ\"א) אם שנה מקומו, אף על פי שלא הסיח דעתו, נחשב כמו הסח הדעת, ולכן מי שאוכל או שותה בחדר אחד ואחר כך הולך לחדר אחר לגמור שם אכילתו ושתיתו, אפלו ממין הראשון. ואפלו אוחז בידו את המאכל או המשקה ונושאו אל החדר האחר, מכל מקום צריך לברך עליו שם מחדש ברכה ראשונה. אבל ברכה אחרונה על מה שאכל תחלה, אינו צריך, כי הברכה שיברך בסוף, תעלה לשניהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:13"}}
{"id": "c99c8967680f-0", "text": "וכן אם הלך לחוץ ואחר כך חוזר למקומו לגמר אכילתו, צריך לברך מחדש ברכה ראשונה. במה דברים אמורים, כשהוא אוכל לבדו, או כשהוא אוכל עם אחרים וכלם שנו את מקומם. אבל אם אחד נשאר על מקומו, אזי גם אלו שהלכו, כיון שדעתם לחזור לכאן אל זה שנשאר כאן, ולגמור כאן אכילתן, לכן כשחוזרין ואוכלין או שותין, אינן צריכין לברך מחדש, דכיון שנשאר כאן אחד, לא נתבטלה הקביעות, וכלם חוזרין לקביעותן, ונחשב הכל כסעודה אחת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:14"}}
{"id": "3711a0933f37-0", "text": "בחדר אחד מפנה לפנה, אף על פי שהחדר גדול מאד, לא הוי שנוי מקום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:15"}}
{"id": "48f0b6bba8a0-0", "text": "אם אוכל פרות בגן שהוא מקף מחצות וברך על פרות מאילן אחד על דעת לאכל גם מאילנות אחרים, יכול לאכול גם מאילנות אחרים אף על פי שאינו רואה מקומו, כל שלא הסיח דעתו, ואין צריח לברך שנית. אבל אם אין הגן מקף מחצות, ומכל שכן מגן זה לגן אחר, לא מהני דעתו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 50:16"}}
{"id": "e7fab9df46db-0", "text": "על פרות האילן חוץ משבעת המינים (כדלקמן סעיף ז) ועל כל פרות האדמה וירקות, וכל דבר שאין גדולו מן הארץ, מברך לאחריהם בורא נפשות וכו', ואפלו אכל ושתה נפטר בברכה אחת (ר\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:1"}}
{"id": "2bbc0afcfeb8-0", "text": "ברכה אחרונה וכן ברכת המזון אין מברכין אלא אם כן אכל כשעור, דהינו כזית. אבל על פחות מכשעור, אינו צריך ברכה אחרונה. ועל משקין, יש אומרים, דאינו חיב בברכה אחרונה אלא אם כן שתה רביעית. ויש אומרים, דגם על משקין אם שתה כזית, חיב בברכה אחרונה, ולכן לצאת מידי ספקא, יש לזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית או רביעית. ואין חלוק בין יין שרף לשאר משקין (ק\"צ ר\"י)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:2"}}
{"id": "7f4ff89e0fc4-0", "text": "דבר שהוא כבריתו, דהינו, אגוז אחד או שאר פרי, ואפלו קטנית אחת, יש אומרים, אף על פי שאין בו כזית, מכל מקום כיון שהוא פרי שלם, מברכין אחריו ברכה אחרונה. ויש חולקין. ולכן לצאת מידי ספק, אין לאכל פחות מכזית. ואם נתחלק הדבר קדם האכילה, בטל ממנו חשיבותיה, ולכלי עלמא אין מברכין עליו ברכה אחרונה בפחות מכזית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:3"}}
{"id": "05086cc81c73-0", "text": "כל האכלין מצטרפין לכזית. ואם אכל כחצי זית מדבר שמברכין אחריו בורא נפשות רבות, וכחצי זית מדבר שמברכין עליו ברכה מעין שלש, או אפלו כחצי זית פת, מברך לאחריהן בורא נפשות רבות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:4"}}
{"id": "05086cc81c73-1", "text": "ונראה לי, דהוא הדין אם אכל כחצי זית מפרות שמברכין לאחריהן על העץ, וכחצי זית ממין שמברכין לאחריו על המחיה או כחצי זית פת (דהשתא אין כאן שום מין שברכה אחרונה שלו בורא נפשות רבות) מכל מקום מברך לאחריהן בורא נפשות רבות (עין מחצית השקל סימן ר\"י סעיף קטן א'). ואם אכל כחצי זית ממין שמברכין לאחריו על המחיה וכחצי זית פת, מברך לאחריהן על המחיה. ושתיה עם אכילה אין מצטרפין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:4"}}
{"id": "8808bfdfcb98-0", "text": "אכל כחצי זית ושהה, וחזר ואכל כחצי זית, אם מתחלת האכילה הראשונה עד סוף האכילה לא היה זמן יותר, כי אם כדי אכילת פרס, מצטרפות שתי האכילות ומברך ברכה אחרונה. אבל אם שהה יותר, אין מצטרפות. ובשתיה, אפלו שהה פחות מזה, אין מצטרפות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:5"}}
{"id": "bf2746ba94c5-0", "text": "שתה משקה חם במעט מעט, (כגון טה או קאפע), כיון שאינו שותה בפעם אחת כשעור, אף על פי שדרך שתיתו בכך, מכל מקום אין מצטרפין ואינו מברך ברכה אחרונה (ר\"י).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:6"}}
{"id": "6940827bc499-0", "text": "בשבעה מינים נשתבחה ארץ ישראל, דכתיב, ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש ובתר הכי כתיב, ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם ואכלת ושבעת וברכת וגו' וכיון שבלחם מבאר בתורה, ואכלת ושבעת וברכת, לכן על הלחם מחמשת מיני דגן, שהן חטה ושעורה המפרשין, וכסמים ושבלת שועל ושיפון, שהם גם כן נכללין בחטה ושעורה, מברכין אחריו ברכת המזון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:7"}}
{"id": "6940827bc499-1", "text": "שהן שלש ברכות שלמות וגם ברכת הטוב והמטיב (שנתקנה אחר כך ביבנה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:7"}}
{"id": "6940827bc499-2", "text": "אבל כל שאינו לחם גמור אלא מיני מזונות מאלו חמשת מיני דגן, וכן על הגפן דהינו יין, וגם ענבים בין לחים בין יבשים בין גדולים בין קטנים, ותאנים ורמונים וזיתים, ותמרים שהם דבש האמור בתורה, לפי שמהם זב הדבש, על כל אלו מברכין ברכה אחרונה ברכה אחת מעין שלש, שהיא כוללת בקצור השלש ברכות וגם הטוב והמטיב שבברכת המזון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:7"}}
{"id": "68db7bab7baa-0", "text": "בברכה מעין שלש שלאחר מיני מזונות, פותח על המחיה ועל הכלכלה, וחותם ונודה לך על הארץ ועל המחיה, ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה. ועל היין, פותח על הגפן ועל פרי הגפן, וחותם [ונודה לך] על הארץ ועל פרי הגפן, ברוך אתה ה' על הארץ ועל פרי הגפן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:8"}}
{"id": "68db7bab7baa-1", "text": "ועל הפרות, פותח על העץ ועל פרי העץ, וחותם [ונודה לך] על הארץ ועל הפרות ברוך אתה ה' על הארץ ועל הפרות ובארץ ישראל או אפלו בחוץ לארץ, אם אכל מפרות ארץ ישראל, אומר, על הארץ ועל פרותיה. אכל מיני מזונות וגם שתה יין כולל שניהם בברכה אחת. וכן פרות ויין, ואפלו ענבים ויין, פרות ומיני מזונות, או אפלו מיני מזונות ויין ופרות, כולל שלשתן, ויקדים על המחיה, ואחר כך על הגפן, ואחר כך על העץ", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:8"}}
{"id": "68db7bab7baa-2", "text": "וכשכולל על המחיה עם שאר מין, לא יאמר בחתימה ועל הכלכלה, אלא יאמר, ברוך אתה ה', על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן, או על המחיה ועל הפרות, או על המחיה ועל פרי הגפן ועל הפרות. וכבר נדפסה הנסחא בסדורים, וצריך כל איש ישראל להיות בקי בברכה זו בעל פה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:8"}}
{"id": "fcfe3e41ef7a-0", "text": "בשבת ויום טוב וראש חדש מזכירין בה מענינא דיומא. ואם שכח ולא הזכיר, אין מחזירין אותו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:9"}}
{"id": "c3eeac66da37-0", "text": "יש להחמיר בברכה זו כמו בברכת המזון בדברים שנזכרו בסימן מ\"ד סעיף ו'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:10"}}
{"id": "98dfc7109302-0", "text": "בברכת בורא נפשות יש אומרים, שבראת. ויש אומרים שברא, וכן עקר. ופרושה של הברכה הוא, בורא נפשות רבות וחסרונן, שברא הנפשות וגם מחסורם, דהינו כל צרכי ספוקן, שהם דברים הכרחיים לצרך קיום חיותן, כמו הלחם והמים, וגם על כל שאר הדברים שברא שאינם הכרחיים כל כך אלא להתענג בהם, כמו פרות וכדומה, אנו מברכים אותך חי העולמים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:11"}}
{"id": "98dfc7109302-1", "text": "וצריכין לומר החי\"ת בפתח (הגאון רבי אליהו מוילנא, זכר צדיק לברכה, הסכים עם הפוסקים שכתבו לחתם הברכה בשם, ולומר ברוך אתה ה' חי העולמים) (סימן ר\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:11"}}
{"id": "12727bfcc7d4-0", "text": "אכל פרות שברכה אחרונה שלהם ברכה מעין שלש, וגם פרות העץ שברכה אחרונה שלהן הוא בורא נפשות, מברך ברכה מעין שלש. וכיון שהוא מזכיר בהם פרי עץ, נפטרים בזה כל פרי עץ שאכל. אבל אם נתחיב ברכת בורא נפשות על מין אחר, אינו נפטר בברכה מעין שלש, ויברך תחלה ברכת מעין שלש ואחר כך בורא נפשות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:12"}}
{"id": "9f23fc7430e0-0", "text": "לכתחלה אסור לאדם לצאת ממקומו, או לעסק באיזה דבר עד שיברך ברכה אחרונה, שמא ישכח מלברך. ובדיעבד כשיצא ממקומו, אם הוא צריך לברך בורא נפשות רבות, יכול לברך במקום שהוא שם. אבל אם צריך לברך ברכה מעין שלש, צריך שיחזור למקומו, כמו בברכת המזון לעיל סימן מ\"ד סעיף ט' (סימן קפ\"ד ובחיי אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:13"}}
{"id": "344468a37481-0", "text": "אכל ושתה ולא ברך מיד ברכה אחרונה, יכול לברך עד שעת עכול, דהינו כל זמן שאינו תאב לאכול פרות. ולאחר שתיה, כל זמן שאינו צמא. ולאחר זמנים אלו, אינו יכול לברך עוד. ומי שאינו בקי לשער, ראוי לו כשנזכר שלא ברך ברכה אחרונה, לברך על מין ממין שאכל ויאכל ויברך ברכה אחרונה, לפטור גם את הראשון (קפ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:14"}}
{"id": "2b9f2061b74a-0", "text": "אכל או שתה והקיא, לא יברך ברכה אחרונה, דלא גרע מנתעכל (שע\"ת רח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 51:15"}}
{"id": "8253ba9f4285-0", "text": "על פרות הגדלים באילן, מברכין בורא פרי העץ. ועל פרות הגדלים באדמה, והם כל מיני לפתן וירקות וקטניות וטאטארקע (תירס) ועשבים, מברכין בורא פרי האדמה. ולא נקרא אילן, אלא זה שהענפים שלו נשארים גם בחרף ומוציא אחר כך עלים מן הענפים, ואפלו הם דקין כגבעולי פשתן. אבל אם הענפים כלים לגמרי בחרף ואינו נשאר רק השרש, לא נקרא אילן, ומברכין על הפרות בורא פרי האדמה (ר\"ב ר\"ג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:1"}}
{"id": "6b610ec6a9df-0", "text": "על דבר שאין גדולו מן הארץ, כמו בשר, דגים, חלב, גבינה, וכן על כל מיני משקים, חוץ מן היין ושמן זית, מברכין שהכל נהיה בדברו. ותבת נהיה, יש לומר היו\"ד בקמץ.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:2"}}
{"id": "89a55a55394d-0", "text": "כמהין ופטריות (שוואמען) אף על פי שהן גדלין מלחלוחית הארץ, יניקתן אינה מן הארץ אלא מן האויר, ולכן אינן נקראין פרי האדמה, ומברכין עליהן שהכל (ר\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:3"}}
{"id": "0061e9d97cb1-0", "text": "אין מברכין בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, אלא על דבר שהוא טוב לאכלו חי וגם הדרך הוא לאכלו חי. אבל אם אין הדרך לאכלו חי אלא מבשל, אף על פי שהוא טוב למאכל גם כשהוא חי, מכל מקום אינו חשוב כל כך, ואין מברכין עליו ברכתו אלא כשאוכלו מבשל. אבל אם אוכלו חי, אינו מברך עליו אלא שהכל. וכבוש הרי הוא כמבשל. ולכן על כרוב (קרויט) כבוש מברכין בורא פרי האדמה. וכן מליח הוא כמבשל לענין זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:4"}}
{"id": "83312be7f10d-0", "text": "על הצנון מברכין בורא פרי האדמה. וכן על שומים ובצלים כשהן רכין ודרכן לאכלן חיין, אף על פי שעל פי הרב אין אוכלין אותן רק עם פת, מכל מקום גם אם אוכלן בלא פת, מברכין עליהן בורא פרי האדמה. אבל אם הזקינו, שהם חריפים מאד, ואין דרכן לאכלן חיין, מי שאכלן חיין, מברך עליהם שהכל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:5"}}
{"id": "48af20c2e7c1-0", "text": "דברים שהם טובים יותר כשהם חיין מכשהם מבשלין, שהבשול מגרע אותן, אין מברכין עליהן כשהן מבשלין אלא שהכל. ואף על פי שבשלן עם בשר ועל ידי הבשר נשתבחו, מכל מקום אז הבשר הוא העקר, ואין מברכין עליהן אלא שהכל. אבל אם בשלן באפן שהן העקר ומכל מקום נשתבחו, כגון שטגנן בשמן או בדבש וכיוצא בו, מברכין עליהן הברכה הראויה להן, דמה לי אם נתבשלו במים או בשמן ודבש (ר\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:6"}}
{"id": "491db1f40183-0", "text": "מיני פרות הגרועים, הגדלים על אטדים וקוצים או בשאר אילנות שיצאו מאליהן ולא נטעו להו אנשי, כמו תפוחי יער וכדומה, שכשהם חיין אינן ראויין לאכילה, אף על פי שבשלן או טגנן בדבש וסכר והן ראויין לאכילה, אין מברכין עליהן אלא שהכל. אבל לוזין (האזעלנוס) אף על פי שגדלים ביער, חשובים הם, ומברכין עליהם בורא פרי העץ (ר\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:7"}}
{"id": "b9b973fcd98d-0", "text": "עשבים הגדלים מאליהם בלי זריעה, אף על פי שהן ראויין לאכל חיין, ואפלו בשלן והוא מאכל חשוב, מכל מקום כיון שאין זורעין אותו, אינו חשוב פרי ומברכין עליו שהכל. אבל חסה [סעלאט] וכדומה שנזרע, מברכין עליו בורא פרי האדמה. וגם בעשבים הגדלים מאליהן, אם יש בהם פרות חשובים, כגון יאגדעס ומאלינעס מברכין עליהם בורא פרי האדמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:8"}}
{"id": "66d206c8405b-0", "text": "דבר שאינו עקר הפרי, אינו חשוב כמו הפרי עצמו, אלא יורד מדרגה אחת, שאם הוא פרי עץ, מברכין על הטפל בורא פרי האדמה. ואם הוא פרי האדמה, מברכין על הטפל שהכל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:9"}}
{"id": "66d206c8405b-1", "text": "ולכן אילן צלף (קאפערנבוים) שהעלין שלו ראויין לאכילה, ויש בעלים כמין תמרים בולטים, כמו בעלים של ערבה, ואביונות הן עקר הפרי, וקפריסין הן הקלפה שסביב הפרי, כמו קלפות האגוזים, וראויים גם כן לאכילה, על האביונות שהן עקר הפרי, מברך בורא פרי העץ, ועל העלין ועל התמרות ועל הקפריסין, בורא פרי האדמה, וכן עלי ורדים (ראזענבלעטער) שנרקחו בדבש וסכר, מברכין בורא פרי האדמה, אף על פי שגדלים באילן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:9"}}
{"id": "66d206c8405b-2", "text": "מפני שאינן עקר הפרי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:9"}}
{"id": "66d206c8405b-3", "text": "וכן קלפות תפוחי זהב שנרקחו בדבש וסכר, מברכין עליהם בורא פרי האדמה. ועל קלפות קשואין שמטגנין בדבש וסכר, מברכין שהכל. ועל השרביטין מהקטניות שזורעין בשדות, אף על פי שהן מתוקים, אם אכלן בלא הקטניות, מברכין עליהם שהכל. ואלו שזורעים בגנות על דעת לאכלן חיין בשרביטיהן, אפלו כשאוכל השרביטין לחוד, יש לברך בורא פרי האדמה (ר\"ב ר\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:9"}}
{"id": "a5114e657089-0", "text": "גרעינין של פרות אם הם מתוקים, מברך עליהם בורא פרי האדמה, אבל גרעינים המרים אינם נחשבים כלל, ואם אוכלן כך, אינו מברך עליהם כלל. ואם מתקן על ידי האור וכדומה, מברך עליהם שהכל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:10"}}
{"id": "eac4c47fc0ec-0", "text": "שקדים המרים, כשהם קטנים שאז עקר אכילתן היא הקלפה שאינה מרה, ועל דעת כן נוטעין אותן, מברך עליהן בורא פרי העץ. וכשהן גדולים שאז עקר האכילה הוא מה שבפנים והוא מר, אם אוכלן כך, אינו מברך כלל. אבל אם מתקן על ידי האור או דבר אחר, כיון דפרי נינהו וגם על דעת כן נוטעין אותן, מברך עליהן בורא פרי העץ (ר\"ב). שקדים המחפין בסכר אף על פי שהסכר הוא הרב, מכל מקום מברכין עליהן בורא פרי העץ", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:11"}}
{"id": "eac4c47fc0ec-1", "text": "וקלמוס המחפה בסכר מברכין רק שהכל כי הקלמוס אינו פרי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:11"}}
{"id": "a5337af630e1-0", "text": "פרות שלא נגמר בשולן על האילן, אפלו בשלן או טגנן בדבש וכדומה, כמו שהוא הדרך לטגן פרות שלא נגמרו, בדבש או סכר, מברך עליהם שהכל. אך על אתרוג מטגן בדבש או בסכר יש לברך בורא פרי העץ.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:12"}}
{"id": "7101a5382b03-0", "text": "נובלות, והן פרות שנשרפו מן החם ונבלו ונפלו מן האילן קדם שנתבשלו, כיון שהוא דבר שנתקלקל אין מברכין עליו רק שהכל. וכן פת שעפשה ותבשיל שנתקלקל קצת מברכין עליהן שהכל. אבל אם נתקלקלו לגמרי עד שאינן ראויין לאכילה, אין מברכין עליהן כלל. וכן חמץ גמור (שמבעבע כששופכין אותו על הארץ) אין מברכין עליו כלל. ואם ערבו במים עד שראוי לשתיה מברכין עליו שהכל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:13"}}
{"id": "1f0b47d297a9-0", "text": "ויש מיני פרות שדרכן בכך שאינן מתבשלים לעולם על האילן, אלא אחר שנוטלין אותן מן האילן מניחין אותן בתוך קש ותבן וכדומה ועל ידי כך מתבשלין, כגון האגסים הקטנים (אשריצן) כיון שדרכן בכך, מברכין עליהן בורא פרי העץ (ר\"ב ר\"ד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:14"}}
{"id": "dfd3726bc516-0", "text": "יש מיני פרות שאין בהם אלא שרף בעלמא כנוס בתוך החרצנים (ונקראים קאלינעס) ואינן ראויין לאכילה אלא מוצצין אותן וזורקין הקלפות, מברכין על מציצה זו שהכל, (דכיון שעקרו אינו אלא למשקה היוצא ממנו אין עליו שם פרי כלל), ואפלו הוא בולע גם הקלפה והגרעין, אינו מברך רק שהכל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:15"}}
{"id": "6c299545188e-0", "text": "אין מברכין בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה אלא כשנכר במקצת שהוא פרי. אבל אם נתרסק עד שאינו נכר כלל מה הוא, כגון, [רבה] (לעקפאר) (פאוועדלא, לאטווערג) שמבשלין משזיפין וקטניות שרסקן לגמרי וכדומה, מברכין עליהם שהכל. ובדיעבד אם ברך עליהם ברכה הראויה להן יצא. ואם רב דרך אכילת אותן פרות הוא על ידי רסוק שמרסקין אותן לגמרי, מברכין אף לכתחלה ברכה הראויה להן (ר\"ב ר\"ד ר\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:16"}}
{"id": "e69155e6be51-0", "text": "ארז ודחן (הירז ורייז) שנתבשלו, אם לא נתמעכו, מברך עליהם בורא פרי האדמה. ואם נתמעכו או שטחן ועשה מהן פת, יש חלוק בין ארז לדחן, כי מצד הדין על הארז מברך בורא מיני מזונות, ועל הדחן שהכל. אלא שיש לנו ספק איזהו ארז ואיזהו דחן, לכן ירא שמים לא יאכל בין דחן בין ארז שנתמעכו אלא בתוך הסעודה. ובשעת הדחק שאין לו פת מברך בין על הדחן בין על ארז שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות. על פת העשוי מקטניות (תרס) טענגרא קוקריטז", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:17"}}
{"id": "e69155e6be51-1", "text": "מאליי\"ע טירקשען ווייטץ, אפלו במקומות שדרכן בלחם זה, מברכין עליו שהכל (עין פרי מגדים סמן ר\"ח, משבצות סעיף קטן י\"א, ושיורי ברכה סימן ר\"ז). (דין ערב קמחין, עין בשלחן ערוך סימן ר\"ח ס\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:17"}}
{"id": "7752f64eaafc-0", "text": "על הסכר מברך שהכל. וכן המוצץ קנים מתוקים, מברך שהכל. וכן [קנמון ושוש] צימרינד ולאקריטץ שכוססין ובולעין רק טעם ופולטין העקר מברכין עליהן שהכל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 52:18"}}
{"id": "a9c5e3ae7489-0", "text": "כל הפרות וירקות שסחטן והוציא מהן משקין, מברך על המשקין שהכל. וכן דבש הזב מן התמרים, כי אין שום משקה נקרא פרי, רק היין ושמן זית. והיין שהוא חשוב מאד, קבעו לו ברכה מיחדת, בורא פרי הגפן. ושמן זית שהוא גם כן חשוב, אם נהנה ממנו, בענין שהוא צריך לברך עליו, מברכין עליו בורא פרי העץ (כדלקמן סימן נ\"ד סעיף ח')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 53:1"}}
{"id": "184d2301d4c2-0", "text": "פרות שאין דרכן לבשול אלא לאכלן חיין, אם בשלן, מברך על הרטב שהכל. אבל פרות שדרכן ליבשן ולבשלן והן שכיחים לרב ונטעי להו אדעתא דהכי, אם בשלן כדי לאכל הפרות וגם לשתות את הרטב מברך על הרטב בורא פרי העץ, ואפלו אינו אוכל מן הפרות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 53:2"}}
{"id": "184d2301d4c2-1", "text": "וכן קטניות וירקות, במקום שדרכן לבשלם, לאכלם וגם לשתות הרטב, מברך על הרטב בורא פרי האדמה, ואפלו אינו אוכל מן המאכל (והחלוק שבין זה למה שכתבתי בסעיף א', יש אומרים משום דהתם אין דרכן בכך לסחוט את הפרות או ירקות להוציא מימיהן, והכא דרכן בכך. ויש אומרים, משום דיותר נכנס טעם הפרי והירק במים שמבשלין אותן בהם, מאשר הוא במשקה שזב מהן)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 53:2"}}
{"id": "184d2301d4c2-2", "text": "אבל אם אין כונת הבשול רק בשביל הפרות או הירקות, אזי כשאינו אוכל מן הפרות והירקות אלא שותה את הרטב לבד, מברך שהכל. ואם בשלן עם בשר ביחד, אפלו אם כונת הבשול גם בשביל הרטב, לעולם מברך על הרטב שהכל, כי הבשר הוא העקר (ר\"ב ר\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 53:2"}}
{"id": "b951ad40893a-0", "text": "פרות ששראן או בשלן רק בשביל הרטב, מברך עליו שהכל, ולכן מברכין על קאפע ועל טה שהכל. וכן על השכר, בין שהוא מתמרים בין שהוא משעורים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 53:3"}}
{"id": "e00df273b682-0", "text": "ירקות או פרות שכובשין אותן במים שיתחמצו, אף על פי שדרכן בכך, כגון [קשואים, מלפפונים, סלק, כרוב] גורקען, אוגרקיס, ראהטע ריבען, צוויקעל, בוראקיס קרויטס. מכל מקום, אין מברכין על הרטב, כי אם שהכל. ואף על פי שטעם הירק והפרי ברטב, מכל מקום, הואיל ואין עקר הכבישה בשביל שיתנו טעם במים, אלא בשביל שגם המה בעצמם יתקנו על ידי הכבישה, לכן מברכין רק שהכל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 53:4"}}
{"id": "e00df273b682-1", "text": "ומכל מקום אם אכל תחלה את הירק וברך בורא פרי האדמה, ואחר כך רוצה לשתת גם הרטב, יש ספק אם צריך לברך על הרטב, כי שמא יצא בברכת בורא פרי האדמה, גם על הרטב. לכן לא יעשה כן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 53:4"}}
{"id": "f687f9079f4c-0", "text": "וכן פרות וירקות וקטניות וכדומה, שבשלן במשקה, שיש לה טעם בעצמותו, כגון בחמץ או בחמיצה (בארשט) או בחלב, מברכין על הרטב שהכל. ואם אכל תחלה את המאכל, יש ספק אם אין הרטב נפטרה בברכה זאת (שם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 53:5"}}
{"id": "8fa85b4066ae-0", "text": "צמוקין שיש בהן לחלוחית כל כך, שאם היו דורכין אותן יצא מהן דבשן, אם כתשן ושרה אותן במים לצרך שתיה ולא לצרך אכילת הצמוקין, אם שרה שלשה ימים ותוסס, ולאחר שלשה ימים ערה מהם את המשקה לכלי אחר, הרי משקה זה יין גמור מברכין עליו בורא פרי הגפן, ולאחריו ברכה מעין שלש. ובכל מקום שצריכין כוס יין יוצאין בו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 53:6"}}
{"id": "8fa85b4066ae-1", "text": "וצריכין לראות שיהיו הצמוקין יותר מחלק ששית שבמים, ומשערים את הצמוקין כמו שהיו בלחותן קדם שנתיבשו (עין שע\"ת סימן ר\"ד סעיף ה'). ודוקא כשנעשה על ידי שריה כמו שכתבתי, אבל אם בשל את הצמוקין במים, אינו נעשה יין על ידי הבשול (כן כתוב בספר החיים ודלא כמו שכתוב בספר חיי אדם הלכות שבת כלל ו' סעיף ו'). (ואם שרה או בשל את הצמוקין על דעת לאכול גם את הצמוקין, יש כמה ספקות בברכה שעל המשקה) (ר\"ב ר\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 53:6"}}
{"id": "fa7a48ead1f3-0", "text": "אם אכל שני דברים או אוכל ושותה, והאחד עקר אצלו והשני הוא טפל לו, שאין כונתו לאכלו, אלא בשביל העקר, ואם לא היה לו העקר לא היה אוכל כלל את הטפל, כגון שחלש לבו, וכדי לחזק לבו אוכל דג מליח או צנון, אלא מפני שהם דברים חריפים אוכל גם מעט פת, או דבר אחר למתק החריפות, וכן אם מתאוה לשתת יין שרף ושותה, ובכדי למתק החריפות אוכל אחריו מעט פת, או איזה פרי, מברך רק על העקר, ועל הטפל אינו צריך לברך לא לפניו ולא לאחריו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 54:1"}}
{"id": "fa7a48ead1f3-1", "text": "כי נפטר בברכה שעל העקר, וגם נטילת ידים אינו צריך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 54:1"}}
{"id": "17a07e708262-0", "text": "ודוקא אם אוכל את העקר תחלה ואחר כך את הטפל, ובשעה שברך על העקר היה דעתו לאכול גם את הטפל, או שהוא רגיל בכך, דהוי כאלו היתה דעתו לכך ואוכל את הטפל באתו מעמד, לאפוקי אם הלך בינתים לחדר אחר, שאז צריך לברך גם על הטפל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 54:2"}}
{"id": "7dea366a2b9c-0", "text": "וכן אם אוכל מתחלה את הטפל ואחר כך את העקר, כגון שרוצה לשתות יין או יין שרף, וכדי שלא לשתות אליבא ריקנא אוכל תחלה איזה דבר קטן, צריך לברך גם על הטפל. ואמנם כיון שהוא רק טפל עתה, יש אומרים, דירד מברכתו ואין מברכין עליו רק שהכל, ויש חולקין. ולהוציא את עצמו מידי ספקא, ישתה תחלה קצת מן העקר ויברך עליו לפטור את הטפל (רי\"ב)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 54:3"}}
{"id": "46ffb87d52c0-0", "text": "אם כונתו לשניהם, כגון שהוא שותה יין שרף ואוכל גם מיני כיסנין ודבשנין (האניג קוכען) או מרקחת וכדומה, צריך לברך על שניהם. ויברך תחלה על הכיסנין או המרקחת שהם חשובים, ואחר כך מברך על היין שרף, ומכל שכן אם אוכל פת כיסנין ושותה גם כן קאפע שצריך לברך על שניהם, דהינו תחלה על פת הכיסנין ואחר כך על הקאפע שהרי כונתו לשניהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 54:4"}}
{"id": "7003379e2acd-0", "text": "שני מינים שנתבשלו יחד, אם כל מין מבדל לעצמו, מברך על כל מין בפני עצמו ברכה הראויה לו. אבל אם נתמעכו ונדבקו, אזי אזלינן בתר רבא, ומה שהוא הרב זהו העקר ומברכין עליו, והשני נפטר. אך אם אחד הוא מחמשת מיני דגן, אף על פי שהוא המעוט הוא העקר, כמו שכתבתי בסימן מ\"ח סעיף י' עין שם (ר\"ח רי\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 54:5"}}
{"id": "13707d8e3ea8-0", "text": "מאכל שנתן לתוכו חלב או מרק לאכלם ביחד, אם עקר כונתו המאכל, אזי מברך רק עליו, והחלב או המרק טפלים. ואם כונתו רק על המרק והחלב, מברך עליהם, והמאכל הוא טפל. ואם כונתו על שניהם (ואין ברכותיהן שוות), מברך תחלה על המאכל ואוכל ממנו מעט, ואחר כך מברך על המרק או על החלב. ואין הולכין בזה אחר הרב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 54:6"}}
{"id": "13707d8e3ea8-1", "text": "ואפלו אם המאכל הוא מין דגן, אינו נחשב עקר לענין זה, (מאכל שנתבשל במים או בחלב, עין לעיל סימן מ\"ח וסימן נ\"ג) (סימן קס\"ח ר\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 54:6"}}
{"id": "7751971ee2f2-0", "text": "בשמים שחוקים שערבן עם סכר, הבשמים הם העקר ומברכין עליהם ברכה הראויה להן. על אגוז מוסקט בורא פרי העץ. על קנמון (צימרינד) בורא פרי האדמה. וכן על זנגביל (אונגבער) בורא פרי האדמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 54:7"}}
{"id": "aa041174c042-0", "text": "השותה שמן זית כמו שהוא, אינו מברך עליו כלל, מפני שהוא מזיק לו. ואם ערבו עם שאר דברים, הוא הטפל ומברך רק על העקר. אך אם יש לו מחוש שהוא צריך את השמן לרפואה, ובכדי שלא יזיק לו הוא מערבו בשאר דבר, מאחר שעקר כונתו על השמן, אף על פי שהוא המעט, מברך עליו ברכתו שהיא בורא פרי העץ ופוטר את הדבר האחר. ואם הוא צמא ועקר כונתו לשתות לצמאו, אלא שאגב הוא נותן בו שמן לרפואה, מברך רק על המשקה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 54:8"}}
{"id": "aa041174c042-1", "text": "וכן הדין אם נותן לתוך המשקה אגוז מוסקט או קנמון (צימרינד) או זנגביל, דאזלינן בתר הכונה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 54:8"}}
{"id": "28e027f0fa46-0", "text": "כל מיני מרקחת, הדבש והסכר הן טפלים ומברכים על עקר הפרי ברכתו הראויה לו (ועין לעיל סימן נ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 54:9"}}
{"id": "25231d52d153-0", "text": "מי שיש לפניו מיני פרות הרבה, והוא רוצה לאכול מכלם, אם ברכותיהן שוות, יברך על זה שהוא חביב לו וחפץ בו יותר. ואם שניהן שוים לו בחביבות, אזי אם יש ביניהם ממין שבעה שנשתבחה בהן ארץ ישראל (עין לעיל סימן ז'), יברך על זה, אף על פי שאינו אלא חצי פרי והשאר הן שלמים. ואם אין ביניהם ממין שבעה, אם אחד שלם ואחד אינו שלם, שלם עדיף", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 55:1"}}
{"id": "25231d52d153-1", "text": "וכן אם אין ברכותיהן שוות אלא שאחד ברכתו בורא פרי העץ, ואחד ברכתו בורא פרי האדמה, שצריך לברך על שניהם, אם האחד חביב עליו, יברך תחלה על החביב. ואם שניהם שוים לו, יברך תחלה על זה שהוא ממין שבעה, אפלו הוא חצי. ואם אין ביניהם ממין שבעה, שלם עדיף. ואם שניהם שלמים או שניהם חסרים, יקדים בורא פרי העץ לבורא פרי האדמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 55:1"}}
{"id": "0ce74c9f1524-0", "text": "אם כלן הן ממין שבעה ושוים לו בחביבות, צריך להקדים את זה שהקדימו הפסוק. וארץ בתרא, שנאמר בפסוק, הפסיק את הסדר. נמצא לפי זה, כי תמרים קודמים לענבים, לפי שתמרים הם שני לארץ בתרא, וענבים הוא שלישי לארץ קמא. ודוקא ענבים. אבל יין, כיון שהוא דבר חשוב וקבעו לו ברכה לעצמו, הוא קודם לכל הפרות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 55:2"}}
{"id": "6de4102abb57-0", "text": "הא דיש מעלה למין שבעה, דוקא כשנגמרה הפרי. אבל פרי שלא נגמרה אין לה מעלה, דלא משתבח קרא במדי דלא חזי. וכן אם אוכלו שלא כדרך הנאתו, כגון הכוסס חטה, אין לה קדימה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 55:3"}}
{"id": "6ade8a864b72-0", "text": "אם יש לפניו דבר שברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, וגם דבר שברכתו שהכל ורוצה לאכול משניהם, ברכת בורא פרי העץ וברכת בורא פרי האדמה קודמות, שהן חשובות, לפי שהן מבררות יותר, שאינן פוטרות אלא מין אחד, ושהכל היא ברכה כוללת הרבה. ואפלו אם זה שברכתו שהכל הוא חביב לו יותר, מכל מקום, צריך להקדים בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה (רי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 55:4"}}
{"id": "3c1543320857-0", "text": "ברכת בורא מיני מזונות קודמת גם לברכת היין, ומכל שכן ברכת המוציא, שהרי היא קודמת גם לברכת בורא מיני מזונות. ולכן בשבת ויום טוב כשמקדש על היין, צריך לכסות את הפת, שלא יראה בשתו, שמקדימין לו ברכת היין. וכן בשחרית שמקדש ואוכל אחר כך מיני מזונות, צריך לכסותן בשעת הקדוש (רי\"א רע\"א רצ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 55:5"}}
{"id": "ea54ca6d75a9-0", "text": "טעה וברך על לחם גמור בורא מיני מזונות או על פת כיסנין המוציא, יצא. אבל אם ברך על תבשיל אפלו ממיני דגן המוציא, לא יצא (חיי\"א כלל נ\"ח) טעה וברך על ענבים בורא פרי הגפן, יצא. וכן אם טעה בברכה אחרונה וברך על הגפן, יצא. שהרי גם הענבים פרי הגפן הם (ר\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 56:1"}}
{"id": "9709a610234c-0", "text": "טעה וברך על פרי העץ בורא פרי האדמה, או שהיו שניהם לפניו וטעה והקדים לברך על פרי האדמה ונתכון לפטור בזה גם את פרי העץ, יצא, שהרי גם העץ יונק מן האדמה. אבל אם ברך על פרי האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ולכן אם הוא מספק באיזה פרי אם הוא פרי העץ או פרי האדמה ואי אפשר לו לברר בשום אפן, יברך עליו בורא פרי האדמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 56:2"}}
{"id": "4712b9d6b893-0", "text": "טעה וברך על היין בורא פרי העץ, אם נזכר מיד, יאמר תוך כדי דבור, בורא פרי הגפן. ואם לא נזכר מיד יצא בדיעבד (ר\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 56:3"}}
{"id": "c0ae1e3fadc6-0", "text": "על כל דבר אפלו על הפת ועל היין, אם טעה וברך שהכל יצא (ועין לעיל סימן נ' ס\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 56:4"}}
{"id": "926a5b83ab0a-0", "text": "אף על פי שלכתחלה צריך לדקדק ולכון על מה שהוא מברך (כמו שכתבתי בסימן נ' סעיף ג') מכל מקום בדיעבד אם טעה בכונה, כגון שלקח בידו כוס קסבר שהוא יין, וברך על דעת, שהוא יין, וקדם שאמר בורא פרי הגפן נזכר שהוא מים או שכר וסים שהכל נהיה בדברו, אינו צריך לחזור ולברך, דמשום טעות בכונה אינו צריך לחזור ולברך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 56:5"}}
{"id": "926a5b83ab0a-1", "text": "וכל שכן אם טעה בהפוך, שהיה סבור שהוא שכר או מים וברך על דעת לומר שהכל, וקדם שאמר שהכל נזכר שהוא יין, וסים בורא פרי הגפן, שיצא. שהרי אפלו אם היה מסים כפי הכונה היה יוצא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 56:5"}}
{"id": "e9debf442843-0", "text": "אפלו אם סים כל הברכה בטעות, אלא שנזכר תוך כדי דבור ותקן אמירתו, כגון שלקח כוס מים או שכר קסבר שהוא יין וברך בורא פרי הגפן, ונזכר מיד שהוא מים או שכר וסים שהכל נהיה בדברו, וכך היתה אמירתו, בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו, יצא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 56:6"}}
{"id": "9b24003546be-0", "text": "ואם לא נזכר תוך כדי דבור, צריך לברך מחדש ברכת שהכל אם הוא רוצה לשתת כוס זה. ואם היה בדעתו לשתות גם יין אחר, יקח יין וישתה מיד, ואינו צריך ברכה שניה כל שלא הפסיק בדבור (עין לעיל סימן נ' סעיף ד' וסעיף ה'). ואפלו טעם תחלה מן הכוס ועל ידי טעימתו נודע לו שהוא מים או שכר מכל מקום לא הוי הפסק בדיעבד (ולענין קידוש ע\"ל ס' עז ס' יב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 56:7"}}
{"id": "48c8212738be-0", "text": "ברך על הלחם ולא היה בדעתו לאכול יותר ממה שהכין לו, כגון שקנה לו לחם או גלסקא וסבר שיהיה לו די, ושוב נתאוה לאכול יותר ושלח לקנות לו עוד, אפלו יש לפניו עוד ממה שהכין לו בתחלה, מכל מקום, צריך לברך שנית המוציא על מה שהביאו לו, משום דהוי נמלך. אבל מי שיש לו לחם בביתו וחתך לעצמו חתיכה, שהיה סבור שיהיה לו די ואחר כך נתאוה ליותר וחתך לו עוד, אף על פי שאין לו עוד מן הראשון, אינו צריך לברך שנית, דזה לא מקרי נמלך, כי הדרך הוא כך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 57:1"}}
{"id": "d2474ca7f5cb-0", "text": "ברך על הפרות שהוא אוכל והביאו לו אחר כך עוד פרות, אם בשעת הברכה היתה דעתו על כל מה שיביאו לו, אזי אפלו אם אין לו עוד מהראשונים, ואפלו אינן ממין הראשון אלא שברכותיהן שוות, אינו צריך לברך שנית על אלו שהביאו לו. ואם הוא נמלך ממש, דהינו שמתחלה לא היתה דעתו לאכול רק אלו שהם לפניו, ואחר כך נמלך לאכול יותר, אזי אפלו הם ממין הראשון וגם יש לפניו עוד גם מהראשונים, מכל מקום צריך לברך על אלו שהביאו לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 57:2"}}
{"id": "4ac79fd6a547-0", "text": "ואם בתחלה היתה דעתו סתם לא כך ולא כך, אזי יש חלוק, שאם בשעה שהביאו לו השניים לא היה לו עוד מהראשונים צריך לברך שנית. אבל אם היה לו אז עוד מהראשונות, יש ספק אם צריך לברך שנית על השניים או אינו צריך. לכן טוב לזהר שכשהוא מברך, תהא דעתו על כל מה שיביאו לו. ואם לא היתה דעתו כך אלא בסתמא, כיון דאכא ספקא בברכה, יש לו למנוע את עצמו מלאכלם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 57:3"}}
{"id": "fedc605a9117-0", "text": "הביאו לו פרי שהוא חשוב וחביב עליו יותר מן הראשונים או שהוא ממין שבעה, אפלו יש לפניו עוד מהראשונים, צריך לברך על זה שהביאו לו, כי מה שאינו חשוב אינו יכול לפטור את החשוב דרך גררא, אלא דוקא כשנתכון לפטרו (כדלעיל סימן נ' סעיף י\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 57:4"}}
{"id": "0d773dd2f9a3-0", "text": "ברך על השכר ונתכון לפטור כל מה שיביאו לו מברכת שהכל, והביאו לו דגים, אינו צריך לברך על הדגים. אבל אם היתה דעתו סתם, אפלו אם בשעה שהביאו לו את הדגים עדין היה שכר לפניו, מכל מקום צריך לברך על הדגים. ולא דמי לפרות, אפלו שאלו תפוחים ואלו אגוזים, מכל מקום הכל מין אכל הוא. אבל שכר ודגים המה לגמרי שני מינים מחלקים. זה אכל וזה משקה, ואינן פוטרין זה את זה, אלא אם כן היו לפניו בשעת ברכה, או שהיתה דעתו עליהם (סימן ר\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 57:5"}}
{"id": "cf4b589b379e-0", "text": "כל זאת לא מירי אלא באדם האוכל משלו, אבל אם הוא אוכל אצל חברו, כיון שברך על מין אחד, פוטר כל מה שיביאו לו אפלו אין לו עוד מהראשונים, דהכל תלוי בדעת הבעל הבית. אך אם נמלך ממש, אז צריך לברך שנית. ואם לא היה בדעת בעל הבית להביא יותר רק לבקשת האורחים נתן להם, גם כן אינן צריכין לברך, לפי שהאורחים סומכין בדעתם שהבעל הבית מסתמא יתן להם כל צרכם (סימן קע\"ט ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 57:6"}}
{"id": "552f28be8817-0", "text": "מי שבא לסעודה ונתנו לו כוס וברך עליו, ואחר כך שוב נתנו לו כוסות, אם המנהג הוא כן, מסתמא היתה דעתו על כלם ואינו צריך לברך עוד (קעד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 57:7"}}
{"id": "df182751aaae-0", "text": "כשם שאסור לאדם להנות ממאכל או משקה קדם שיברך, כך אסור לו להנות מריח טוב קדם שיברך, עליו, שנאמר, כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו. הוי אומר, זה הריח. אבל לאחריו אינו צריך לברך, משום דכשמפסיק הריח מחטמו, כבר עברה הנאתו והוי כמו אכל שנתעכל במעיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:1"}}
{"id": "4c61bc027674-0", "text": "כיצד מברך על הריח הטוב. אם זה שיוצא ממנו הריח הוא פרי שהוא ראוי לאכילה, בין שהוא פרי העץ בין שהוא פרי האדמה, אף על פי שאינו ראוי לאכילה אלא על ידי תערובות, כגון אגוז מוסקט, ציטראן (לימון) ואתרוג (בשאר ימות השנה, חוץ מסכות שיתבאר בסימן קל\"ז סעיף ז') מכל מקום כיון שעקרו לאכילה, מברך אשר נתן (ויש אומרים הנותן) ריח טוב בפרות. ודוקא כשנתכון להריח בו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:2"}}
{"id": "4c61bc027674-1", "text": "אבל אם לא נתכון להריח אלא לאכילה, והריח בא לו ממילא, אינו צריך לברך על הריח. המריח בקאפע קלוי שיש לו ריח טוב, מברך אשר נתן ריח טוב בפרות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:2"}}
{"id": "a30cbf7cdc5c-0", "text": "אם זה שיוצא ממנו הריח הוא עץ או מין עץ, מברך בורא עצי בשמים. ולכן על ההדס ועל ורד שקורין ראזען ועל הלבונה וכיוצא בהם, מברכין בורא עצי בשמים, דכיון דעקרו אינו לאכילה אלא להריח לא הוי פרי. על פלפלין ועל זנגביל (אונגבער) יש אומרים דמברכין, ויש אומרים דאין מברכין, על כן אין להריח בהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:3"}}
{"id": "e3d90329cb20-0", "text": "על עשב וירק מברכין בורא עשבי בשמים (העי\"ן בחירק והבי\"ת רפויה, כי החירק היא תנועה קלה וגם הבי\"ת של בשמים רפויה דסמוכה לאהו\"י) והסימן לידע מה הוא עץ ומה הוא ירק, כל שהגבעול הוא קשה כגבעול של פשתן, ומתקים משנה לשנה ומוציא עלין, זהו עץ. ואותן שהגבעול לעולם רך, הוי עשבי בשמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:4"}}
{"id": "4281fd9c16e5-0", "text": "אם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוסק (פיזאם) מברך עליו בורא מיני בשמים. וכן על פטריות (שוועמליך) יבשות שיש להן ריח טוב, אם מריח בהן נראה לי דיש לברך בורא מיני בשמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:5"}}
{"id": "9b7f311428d9-0", "text": "על שמן אפרסמון הגדל בארץ ישראל, לחשיבותו שגדל בארץ ישראל קבעו לו ברכה בפני עצמו ומברכין עליו בורא שמן ערב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:6"}}
{"id": "df8675c62ba9-0", "text": "ברך על של עץ עשבי בשמים, וכן להפוך, לא יצא. אבל אם ברך בורא מיני בשמים על כל המינים, יצא. ולכן בכל דבר שהוא מספק בברכתו, ואי אפשר לו להתברר, מברך עליו בורא מיני בשמים. ונראה לי דאם ברך על פרי העץ בורא עצי בשמים, יצא. ועל כן נראה לי כי על צפרן (נעגליך קרנפל) וכן על קלפת תפוח זהב (מעראנצען) ולימונים (ציטראנין) יש לברך בורא עצי בשמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:7"}}
{"id": "ab0382ebd44d-0", "text": "שמן או מים שבשמו בבשמים, אם בעצי בשמים, מברך בורא עצי בשמים. ואם בעשבי בשמים, מברך בורא עשבי בשמים. ואם היו בו עצים ועשבים מברך בורא מיני בשמים. וכן בכל מקום שיש ריח מערב ממינים שונים, מברך בורא מיני בשמים. אם הוציאו הבשמים מן השמן ומן המים, יש ספק אם מברכין עליהם, כיון שלא נשאר שם העקר. על כן אין להריח בהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:8"}}
{"id": "4744fb6d4f2b-0", "text": "היו לפניו פרי המריח ועצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים, מברך על כל אחד ברכה הראויה לו, ומקדים לברך תחלה על הפרי ואחר כך על העץ, ואחר כך על עשבי בשמים ואחר כך על מיני בשמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:9"}}
{"id": "073368df719b-0", "text": "מגמר, דהינו שמשימין בשמים על גחלים שיעלה ריח טוב, מברכין עליו משיעלה העשן קדם שיגיע לו הריח, כמו בכל ברכת הנהנין. אבל לא יברך קדם שעולה העשן, דבעינן ברכה סמוכה להנאה. אם המגמר הוא מין עץ, מברך עצי בשמים. ואם של עשב, עשבי בשמים. ואם של שאר מינים, בורא מיני בשמים. ודוקא כשמגמר בשביל להריח, אבל מה שמעשנין בשביל לבטל הסרחון כדרך שנותנין בשמים אצל המתים, אין מברכין עליו כלל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:10"}}
{"id": "28b3fe78b4ae-0", "text": "וכן כל דבר שאינו עומד להריח, כגון בשמים המנחים בחדר לסחורה, וכן מגמר שמגמרין בו את הכלים, שלא נעשה להריח בעצמו, רק לתן ריח בכלים, אין מברכין עליהם, אף על פי שהוא מתכון להריח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:11"}}
{"id": "303787af35f5-0", "text": "הנכנס לתוך חנות של בשמים או (אפאטהעק) בית מרקחת ונתכון להריח, מברך בורא מיני בשמים, כי הבשמים שבחנות עומדין להריח, דניחא ליה, לבעל החנות שיריחו בני אדם ויקנו. נכנס ויוצא נכנס ויוצא, אם היתה דעתו מתחלה לחזור, אינו צריך לברך. ואם הסיח דעתו או שיצא ושהה זמן מרבה או שנכנס לחנות אחרת, צריך לברך בכל פעם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:12"}}
{"id": "0ca4f593ccbe-0", "text": "ריח שאין לו עקר, כגון בגדים שהם מגמרים, או שהיו בשמים מנחים בכלי וקלט ריח, וכן הממשמש באתרוגים או בשאר פרות המריחים ונשאר בידו או בבגדו ריח, אין מברכין עליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:13"}}
{"id": "6f1dc8bdb972-0", "text": "בסימן קנ\"ב סעיף ח יבאר, דאסור להריח בבשמים של אשה. ובסימן קס\"ז סעיף ו' יבאר דאסור להריח בריח שנעשה לעבודת כוכבים, ומכל שכן דאסור לברך עליהם (רס\"ז רי\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 58:14"}}
{"id": "c9225f24ce01-0", "text": "על שמועות טובות ששמע מפי אדם נאמן שראה את הדבר, ומכל שכן אם הוא בעצמו ראה את הדבר, אם היא טובה רק לו לבדו, מברך שהחינו. ואם היא טובה לו וגם לאחרים, מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, הטוב והמטיב. כלומר, טוב לו וגם מטיב לחברו. אם בשעה שהוא רואה או שומע את השמועה אינו יכול לברך מחמת גופו או מחמת מקומו, יכול לברך אחר כך. וכן בברכת דין האמת (רכ\"ב רכ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:1"}}
{"id": "dc90b1d33f63-0", "text": "חיב האדם לברך את ה' יתברך שמו גם על הרעה, שנאמר, ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע (פרוש, גם כשהוא עוסק בעניני עולם הזה יקים בכל דרכיך דעהו, עין לעיל סימן ל\"א). ובכל נפשך, אפלו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאדך, בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין מדה טובה בין מדת פרענות, הוי מודה לו. מה הוא מברך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:2"}}
{"id": "dc90b1d33f63-1", "text": "מה הוא מברך. על שמועות רעות מברך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם דין האמת. אם באו לו כמה שמועות בבת אחת, בין טובות בין רעות, די לו בברכה אחת. וחיב אדם לברך גם על הרעה בדעה שלמה ובנפש חפצה, כמו שהוא מברך על הטובה, שנאמר, חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה. אם חסד אשירה ואם משפט, אשירה, כי גם הרעה לעובדי ה' יתברך שמו, היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל באהבה מה שגזר עליו ה' יתברך שמו, באמונתו, כי הכל כפרת עונותיו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:2"}}
{"id": "dc90b1d33f63-2", "text": "נמצא כי בקבלת רעה זו, הוא עובד את ה', והעבודה היא שמחה לו (ברכות פ\"ט. אורח חיים סימן רכ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:2"}}
{"id": "98cdbd0c3f3c-0", "text": "הגיע אליו טובה או ששמע שמועה טובה, אף על פי שהדברים מראין שטובה זו תגרום לו רעה, כגון שמצא מציאה ואם ישמע הדבר למלך יקח כל אשר לו, מכל מקום מברך הטוב והמטיב. וכן נגעה אליו רעה או שמע שמועה רעה, אף על פי שהדברים מראים שרעה זו גורמת לו טובה, כגון, שבא לו שטף על שדהו ומזיק תבואתו, וכשיעבור השטף טובה היא לו, שהשקה את שדהו, מכל מקום מברך דין האמת, שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שארע עתה (רכ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:3"}}
{"id": "f60ab86f2a96-0", "text": "לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:4"}}
{"id": "5cd054f6cddb-0", "text": "ילדה אשתו זכר, מברך הטוב והמטיב, וגם האשה תברך כן. ואם מתה האשה בלדתה, מברך שהחינו, דהא ליכא הטבה לאחריני. וכן אם מת האב קדם שילדתו, היא מברכת שהחינו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:5"}}
{"id": "df8f5023a9cc-0", "text": "מת אביו או אחד משאר קרוביו, או אפלו אינו קרובו אלא שהוא אדם כשר, ומכל שכן תלמיד חכם שהוא מצטער עליו, מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, דין האמת. ועל שאר אדם שאינו מצטער כל כך, אומר ברוך דין האמת בלא שם ומלכות. אם נשאר מאביו ממון לירש, מברך גם כן שהחינו. ואם יש לו עוד אחים לחלוק בירשה, אזי במקום ברכת שהחינו מברך הטוב והמטיב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:6"}}
{"id": "b6fac517a254-0", "text": "בנה או קנה בית או קנה כלים או מלבושים חשובים, אפלו היו לו כיוצא באלו תחלה, אלא שאלו לא היו שלו מעולם (לאפוקי מכרן וחזר וקנאן) והוא שמח בהם, מברך שהחינו. ויש לברך בשעת הקנין או גמר הבנין, אף על פי שעדין לא נשתמש בהם, כי אין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקניתן (רכ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:7"}}
{"id": "e09b372d367e-0", "text": "וכשילבש המלבוש, יברך מלביש ערמים. ואף שכבר ברך שחרית מלביש ערמים, חוזר ומברך כשלובשו. אך אם לבשו שחרית, נפטר בברכה זאת. יש אומרים דהקונה כובע, כשמשימו בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה, ובאזור יברך אוזר ישראל בגבורה. ויש חולקין, על כן טוב ללבשן פעם הראשונה שחרית ויכון לפטרן בברכות אלו שאומר אותן בסדר הברכות. קנה לו טלית של מצוה, אזי לאחר שעשה בו את הציצית, יברך שהחינו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:8"}}
{"id": "e09b372d367e-1", "text": "ואם לא ברך אז, יברך בעטוף הראשון לאחר שברך להתעטף בציצית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:8"}}
{"id": "1de00639f9f4-0", "text": "קנה כלים שישתמשו בהם הוא ובני ביתו, מברך הטוב והמטיב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:9"}}
{"id": "52ad51138f06-0", "text": "אם נתנו לו במתנה, מברך הטוב והמטיב, שהיא טובה לו, וגם להנותן טובה, כי אם זה המקבל הוא עני, הרי היא טובה להנותן שזכהו השם יתברך לתן צדקה. ואם המקבל הוא עשיר, שמח הנותן, שזה מקבל ממנו מתנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:10"}}
{"id": "4b33aa391834-0", "text": "על ספרים חדשים שקנה, אינו מברך שהחינו, משום דמצות לאו להנות נתנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:11"}}
{"id": "ed7fd919b46d-0", "text": "על דבר שאינו חשוב כל כך, כגון חלוק, או מנעלים ואנפלאות, אין לברך, ואפלו אם הוא עני ששמח בהם. ועשיר גדול שקנה כלים חדשים, שראוי לבינוני לשמח בהם, אלא שהוא לעשרו אינם חשובים אצלו כל כך ואינו שמח בהם, גם כן לא יברך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:12"}}
{"id": "ce28eabe6071-0", "text": "נוהגין לומר למי שלבש בגד חדש: תבלה ותחדש. ועל מנעלים או שאר בגדים שנעשו מעורות, אפלו מבהמות וחיות טמאות, ואפלו אם העורות הם תפורים רק תחת הבגד, אין אומרים תבלה ותחדש, כי אם יחדש בגד כזה, צריכין מתחלה להמית בעל חי, וכתיב, ורחמיו על כל מעשיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:13"}}
{"id": "3ea89503f8d8-0", "text": "פרי שהוא מתחדש משנה לשנה, בפעם הראשונה שהוא אוכלו, יברך שהחינו, ויברך תחלה שהחינו ואחר כך ברכת הפרי. ואם שכח וברך תחלה ברכת הפרי, יכול לברך גם אחר כך שהחינו ולא הוי הפסק. ואם לא ברך באכילה הראשונה, שוב אינו מברך. אם יש לפניו כמה מינים חדשים, די בברכת שהחינו אחת לכלם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:14"}}
{"id": "3ea89503f8d8-1", "text": "שני מינים, אף על פי שהם דומים קצת, כמו דבדבנים מתוקים (קירשן) ודבדבנים חמוצים (וויינקסל), ואפלו אינן חלוקין בשמות אלא בטעם, כמו תאנים לבנות ותאנים שחורות, אם ברך שהחינו על מין אחד, כשנזדמן לו אחר כך מין השני, מברך גם עליו שהחינו כי שתי שמחות הן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:14"}}
{"id": "4866e36b2c4b-0", "text": "אם ברך שהחינו על ענבים, יש אומרים, דאין צריך לברך עוד שהחינו על היין החדש, כי שמחה אחת היא, שהיין יוצא מן הענבים, ויש אומרים, דמכל מקום צריך לברך שהחינו גם על היין החדש, משום דיש בו שמחה יתרה מבענבים. ועל כן טוב שאם ברך שהחינו על ענבים, אזי כששותה יין חדש, יברך תחלה שהחינו על איזה מין חדש לפטור גם את היין. אבל אם ברך תחלה שהחינו על היין, לכלי עלמא אינו מברך עוד על ענבים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:15"}}
{"id": "4866e36b2c4b-1", "text": "וכל זה דוקא כשהוא שותה את היין כשהוא תירוש, שהוא נכר שהוא יין חדש. אבל אם אינו שותהו עד שהוא יין, אפלו לא ברך שהחינו על ענבים, אינו מברך עליו שהחינו, משום דאינו נכר בין חדש לישן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:15"}}
{"id": "81dffef4d544-0", "text": "אינו מברך שהחינו על הבסר אלא כשהבשילו האשכולות ענבים, וכן בכל פרי אחר גמרו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:16"}}
{"id": "92f95d810deb-0", "text": "נוהגין שאין מברכין שהחינו על הירקות ומיני לפתות, מפני שהן מתקימים זמן רב על ידי שמטמינין אותן בקרקע ובחול, וגם הן מצויין וגם אין בהם שמחה כל כך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:17"}}
{"id": "46294a2873c6-0", "text": "אין מברכין שהחינו על הריח, משום דמן הריח נהנית הנשמה, והנשמה היא נצחית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:18"}}
{"id": "ec6851a0323f-0", "text": "עתיד אדם לתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל. ר' אלעזר הוה מצמצם ליה פריטי וקנה לו מכל דבר פעם אחת בשנה ואכל. (ירושלמי סוף קידושין)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:19"}}
{"id": "743495347b47-0", "text": "הרואה את חברו לאחר שלשים יום (עין סימן שאחר זה סעיף י\"ב) והוא חביב עליו מאד, ומכל שכן אדם שהוא גדול ממנו, כגון אביו או רבו, ושמח בראיתו, מברך שהחינו, אף על פי שבתוך הזמן קבל ממנו מכתב. ואם רואהו לאחר שנים עשר חדש, מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, מחיה המתים, (מפני שנשכח מן הלב, כמו שהמת נשכח לאחר שנים עשר חדש, דכתיב נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:20"}}
{"id": "743495347b47-1", "text": "מה כלי מי שאבד אותו ולא מצאו בתוך שנים עשר חדש מתיאש ממנו, אף המת נשכח מן הלב לאחר שנים עשר חדש), ואינו מברך שהחינו. אבל אם קבל ממנו מכתב בתוך הזמן, או ששמע בתוך הזמן משלומו, אינו מברך מחיה המתים, אלא שהחינו. ואין חלוק בין זכרים לנקבות, דאפלו האיש שהוא רואה את אשתו או אמו או אחותו או בתו, וכן האשה שהיא רואה את בעלה או אביה או אחיה או בנה, מברכין כן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:20"}}
{"id": "84c72205f91a-0", "text": "חברו שלא ראה אותו מעולם, אלא שעל ידי מכתבים שהריצו מזה לזה נעשו אוהבים, אם רואהו אחר כך, אינו מברך על ראיתו, דכיון שלא התראו מעולם פנים אל פנים, אין האהבה גדולה כל כך, שיהא שמח בראיתו (רכ\"ה). (דין הטוב והמטיב על שנוי יין, כתוב בסימן מ\"ט)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 59:21"}}
{"id": "ccd2bf908295-0", "text": "הרואה אילני מאכל שמוציאין פרח, מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם. ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה. ואם אחר מלברך עד שגדלו הפרות, לא יברך עוד. יש אומרים דאם לא ברך בפעם הראשונה שראה את הפרחים, שוב לא יברך (מחה\"ש סימן רכ\"ו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:1"}}
{"id": "52bc96e9beeb-0", "text": "על הזיקים, והוא כוכב היורה כחץ בארך השמים ממקום למקום, ונמשך אורו כשבט, ועל הכוכב שיש לו זנב ושבט של אורה, ועל רעידת הארץ, ועל רוחות שנשבו בזעף, ועל הברקים, על כל אחת מאלו מברך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית. (ואינו מברך על הזיקים, כי אם פעם אחת בלילה, אף על פי שראה עוד כוכב אחר רץ. ועל הכוכב שיש לו זנב, כיון שברך עליו, אינו מברך עוד, אלא כשלא ראהו עד לאחר שלשים יום)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:2"}}
{"id": "52bc96e9beeb-1", "text": "ועל הרעם, אם שמעו לאחר שעבר הברק מברך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שכחו וגבורתו מלא עולם. ואם ראה את הברק ושמע את הרעם ביחד, מברך רק ברכה אחת, עושה מעשה בראשית. וכן אם ברך על הברק עושה מעשה בראשית, ובתוך כדי דבור להברק נשמע הרעם, אינו צריך לברך עליו, כי נפטר בברכה שעל הברק. אין מברכין על הברק או על הרעם אלא תוך כדי דבור. אבל אם הפסיק יותר, שוב לא יברך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:2"}}
{"id": "c6107d6b3718-0", "text": "כל זמן שלא נתפזרו העבים, נפטר בברכה אחת. נתפזרו העבים והשמים נזדככו בין ברק לברק ובין רעם לרעם, צריך לחזור ולברך. והברקים שנראים בלא רעם אלא מחמת החם, אינם כברקים ממש ואין מברכין עליהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:3"}}
{"id": "67bfde2b6490-0", "text": "הרואה קשת, מברך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, זוכר הברית ונאמן בבריתו וקים במאמרו. אסור להסתכל הרבה בקשת (רכ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:4"}}
{"id": "54710a2e5097-0", "text": "על הימים ועל ההרים הגבוהים המפרסמים בעולם מחמת גבהם, מברך עושה מעשה בראשית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:5"}}
{"id": "e5520c0ff21c-0", "text": "הרואה חמה בתקופתה והיא משמנה ועשרים לשמנה ועשרים שנה, שתקופת ניסן אז בתחלת ליל רביעי, מברכין ביום הרביעי בבקר כשהיא זורחת, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, עושה מעשה בראשית. וקדם הברכה יש לומר המזמור, הללויה, הללו את ה' מן השמים וגו', ואחר כך אומרים הברכה, ואחר כך אל אדון וכו', עד וחיות הקדש, ואחר כך מזמור השמים מספרים כבוד אל וגו', ואחר כך עלינו לשבח וקדיש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:6"}}
{"id": "ddfdaab2b1a4-0", "text": "לכתחלה יש לברך בבקר מיד בהנץ החמה משום דזריזין מקדימין למצות. וטוב אם אפשר לברך באספת עם, משום דברב עם הדרת מלך. (ויש להכריז ביום שלפניו למען ידעו להתאסף). אם אי אפשר להתאסף תכף בבקר אל יתאחרו בשביל זה, אלא כל אחד יברך מיד כשרואה זריחת השמש, כי ענין זריזין מקדימין דחי לענין ברב עם. ובדיעבד, אם לא ברך בבקר, יכול לברך עד שלש שעות של היום, ובשעת הדחק עד חצות היום", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:7"}}
{"id": "ddfdaab2b1a4-1", "text": "ולכן אם בבקר יש עננים המכסים אותה, ימתין עד קרוב לחצות, אולי תתגלה, ויברך בשם ומלכות. ואם לא נתגלתה, יברך בלא שם ומלכות. (שנת קדוש החמה היתה שנת תרכ\"ט. ותהיה אם ירצה השם בשנת תרנ\"ז, תרפ\"ה, תשי\"ג, תשמ\"א. יהי רצון שנזכה לאור שבעת ימי בראשית) (רכ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:7"}}
{"id": "63ded6a38296-0", "text": "מי שעשה לו הקדוש ברוך הוא נס שלא כדרך הטבע, כשרואה את המקום שנעשה לו שם הנס מברך, ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה (ועין לקמן סימן ס\"א), וגם בנו ובן בנו, אפלו אותם שנולדו קדם שנעשה הנס גם כן מברכין. כיצד מברכין. בנו מברך, שעשה נס לאבי במקום הזה. ואם הם רבים, אומרים לאבינו. בן בנו אומר לאבותי. ואם הם רבים, אומרים לאבותינו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:8"}}
{"id": "63ded6a38296-1", "text": "ומי שנעשה לו נסים הרבה, בהגיע לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס, צריך להזכיר כל שאר המקומות, ויכלול כלם בברכה אחת ויאמר, שעשה לי נס במקום הזה, ובמקום פלוני. וכן בניו מזכירין כל שאר המקומות (רי\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:8"}}
{"id": "55cc9001739b-0", "text": "הרואה חכם גדול בתורה מישראל, מברך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו, (לפי שישראל הם חלק אלה ודבקים בו, לכן אומר שחלק) והרואה חכם גדול בחכמת העולם מאמות העולם, מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, שנתן מחכמתו לבשר ודם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:9"}}
{"id": "27324db17652-0", "text": "הרואה מלך ממלכי אמות העולם מברך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, שנתן מכבודו לבשר ודם. ואפלו אינו רואה את המלך ממש, אלא שהוא רואה בכבודו ויודע בברור שהמלך הוא שם, יכול לברך ברכה זו. וסומא יברך בלא שם ומלכות. ומצוה להשתדל לראות בכבוד מלכים. ואם ראה אותו פעם אחת, אל יבטל מלמודו לראותו, אלא אם בא אחר כך בחיל יותר ובכבוד גדול יותר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:10"}}
{"id": "609e8e61ae82-0", "text": "הרואה קברי ישראל, מברך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר יצר אתכם בדין וכו', ועל קברי עובדי כוכבים אומר, בושה אמכם מאד, חפרה יולדתכם, הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה (ירמיהו נ יב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:11"}}
{"id": "7f4ca57d95e0-0", "text": "כל ברכות הראיה הנזכרות, אם חזר וראה אותם הדברים בעצמם, אינו חוזר ומברך, אלא אם כן היתה בין ראיה לראיה שלשים יום, דהינו חוץ מיום הראיה הראשונה וחוץ מיום הראיה הזאת, יהיה שלשים יום, אבל אם רואה דבר אחר כזה שראה אז, כגון מלך אחר, וקברים אחרים וכדומה, חוזר ומברך גם בתוך שלשים יום (רכ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:12"}}
{"id": "452910d78f24-0", "text": "הרואה כושי, וגחור, דהינו שהוא אדם הרבה. והלוקן, דהינו שהוא לבן הרבה, והקפח, דהינו שהוא ארך ודק, והננס, והדרקונה, דהינו מי שהוא מלא יבלות. ופתוי הראש, שכל שערותיו דבוקות זו בזו, ואת הפיל ואת הקוף, מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם משנה הבריות. ואינו מברך אלא בפעם הראשונה, שהשנוי עליו גדול מאד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:13"}}
{"id": "bc004d90755d-0", "text": "הרואה את החגר, ואת הקטע, דהינו שנקטעו ידיו. ואת הסומא, ומכה שחין, ובהקן, והוא מי שמנמר בנקדות לבנות, אם הם ממעי אמם, מברך בפעם הראשונה, שהוא רואה אותם, משנה הבריות. ואם נשתנו אחר כך והוא מצער עליהם, מברך דין האמת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:14"}}
{"id": "3b7ad226274d-0", "text": "הרואה אילנות טובות ובריות נאות, אפלו עובד כוכבים (שראה אותו בראיה בעלמא, כי אסור להסתכל בו), או בהמה, מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, שככה לו בעולמו. ואין מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר, לא עליהם ולא על אחרים, אלא אם כן היו נאים מהם (רכ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 60:15"}}
{"id": "69323ff2716a-0", "text": "ארבעה צריכים להודות. יורדי הים כשיגיעו למחוז חפצם, וכן הולכי מדבריות או בשאר דרך שמחזק שיש בו סכנה, כשיגיעו למחוז חפצם, ובכלל זה גם מי שהיה בסכנה אחרת ונצל הימנה, כגון שנפל עליו כתל או נגחו שור או שבאו עליו לסטים בדרך ושודדי לילה ונצל מהם וכדומה, ומי שהיה חולה שיש בו סכנה, כגון מכה של חלל, או שהיה מוטל במטה שלשה ימים מחמת החלי ונתרפא והולך על בריו. ומי שהיה חבוש בבית האסורים, אפלו רק על עסקי ממון ויצא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:1"}}
{"id": "69323ff2716a-1", "text": "וסימנך וכל החיי\"ם יודוך סלה, חולה, יסורים, ים, מדבר. מה מברך. ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, הגומל לחיבים טובות שגמלני כל טוב. והשומעים אומרים, מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:1"}}
{"id": "04cef697d75c-0", "text": "צריך לברך ברכה זאת בפני עשרה, חוץ ממנו, ושנים מהם יהיו תלמידי חכמים שעוסקים בהלכות, שנאמר, וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. ואם אינם נמצאים לו תלמידי חכמים, אינו מעכב. ונוהגין לברך כשעולה לתורה, לאחר שברך ברכה אחרונה. ולכתחלה אין לאחרה יותר משלשה ימים. ולכן אם נצל ביום ב', יברך מיד בלא ספר תורה, ולא ימתין עד יום ה'. וכן אם היה אבל, שאינו רשאי לעלות לתורה, לא ימתין אלא יברך מיד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:2"}}
{"id": "04cef697d75c-1", "text": "אך יברך מעמד בפני עשרה כמו שכתבתי. ובדיעבד אם אחר יותר משלשה ימים, יכול לברך גם אחר כך (רי\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:2"}}
{"id": "e6e25ec4ebc1-0", "text": "מי שנעשה לו נס, יש לו להפריש לצדקה ממון כפי השגת ידו, ויחלק ללומדי תורה. ויאמר: הריני נותן מעות אלו לצדקה, ויהי רצון שיהא נחשב כאלו הקרבתי תודה (ועין סדר אמירת קרבן תודה בספר חיי אדם סוף חלק ראשון). וטוב וראוי לו לתקן איזה צרכי רבים בעיר, ובכל שנה ביום הזה יתבודד להודות לה' יתברך שמו ולשמוח ולספר את הנס (סימן רי\"ח ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:3"}}
{"id": "951007110d84-0", "text": "הנכנס להקיז דם, וכן קדם שיאכל או ישתה או יעשה איזה דבר לרפואה, יתפלל קדם תפלה קצרה, ויאמר: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שיהיה לי עסק זה לרפואה, כי רופא חנם אתה. ואם דבר זה שהוא אוכל או שותה לרפואה צריכין לברך עליו (עין לעיל סימן נ' סעיף ח'), יאמר תחלה תפלה זאת, ואחר כך יברך (כן נראה לי, שלא להפסיק בין הברכה לאכילה). לאחר שהקיז דם, מברך ואומר: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, רופא חולים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:4"}}
{"id": "d64db2fac988-0", "text": "המתעטש אומר לו חברו: אסותא. והוא יאמר לו: ברוך תהיה. ואחר כך אומר, לישועתך קויתי ה', דהמתפלל על חברו, הוא נענה תחלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:5"}}
{"id": "e637dc9eb617-0", "text": "המתפלל על מה שעבר, כגון ששמע קול צוחה בעיר, ואומר: יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי. או שהיתה אשתו מעברת ולאחר ארבעים יום מעבורה מתפלל ואומר: יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא, כי מה שהיה היה. אבל בתוך ארבעים יום מועילה תפלה ויכול להתפלל. ולאחר ארבעים יום יכול להתפלל, שיהא הולד זרע של קימא, טוב לשמים וטוב לבריות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:6"}}
{"id": "f6e9f57315f0-0", "text": "הנכנס למד את גרנו וכיוצא בו יתפלל ויאמר, יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשלח ברכה בכרי הזה. התחיל למד, אומר, ברוך השולח ברכה בכרי הזה (ואומר בלא שם ומלכות). מדד ואחר כך התפלל, הרי זו תפלת שוא, שאין הברכה מצויה אלא בדבר הנעלם מן העין (ר\"ל).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:7"}}
{"id": "d770e3e48acf-0", "text": "מי שנעשה בנו בר מצוה, כשעולה לתורה בפעם הראשונה, לאחר שברך ברכה אחרונה על ספר התורה, מברך האב ואומר, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר פטרני מענשו של זה (עין בספר חיי\"א). ומצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה, דהינו ביום שנכנס לשנת הארבע עשרה. ואם הנער דורש, הוי סעודת מצוה אפלו אינה באותו יום (רכה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:8"}}
{"id": "66f32cba58a0-0", "text": "אם היתה עצירת גשמים, אפלו במדינותינו שהגשמים תדירים ואינן נעצרין כל כך, אם ארע שנעצרו כל כך עד שהיה העולם בצער, אזי כשירדו הגשמים, אם ירדו כל כך ורבו על הארץ שמעלים אבעבועות מן המטר והולכין זה לקראת זה, צריכין לברך עליהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:9"}}
{"id": "e84efe311fb6-0", "text": "מה מברך. אם אין לו שדה, אומר: מודים אנחנו לך ה' אלהינו, על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ואלו פינו מלא שירה כים וכו' (כמו שהוא בברכת נשמת) עד ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו. ברוך אתה ה', אל רב ההודאות ותשבחות. ואם יש לו שדה בשתפות עם ישראל אחר, מברך הטוב והמטיב. ואם אין לו שתף ישראל בשדה, אף על פי שיש לו אשה ובנים, מברך שהחינו. ברכת הטוב והמטיב וברכת שהחינו, מברך אף על פי שאינו רואה את הגשמים, אלא שהוא שומע שיורדים גשמים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:10"}}
{"id": "e84efe311fb6-1", "text": "אבל ברכת מודים אנחנו, אינו אומר אלא מי שהוא רואה את הגשמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 61:10"}}
{"id": "a590637d6264-0", "text": "צריך לזהר מאד שלא להונות את חברו. וכל המאנה את חברו, בין שהמוכר מאנה את הלוקח, בין שהלוקח מאנה את המוכר, עובר בלאו, שנאמר, וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. והיא השאלה הראשונה ששואלין את האדם בשעה שמכניסין אותו לדין, נשאת ונתת באמונה (חו\"מ רכז, שבת לא. ועין באורח חיים קנה, וביו\"ד רמו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:1"}}
{"id": "78efa6a5558d-0", "text": "כשם שיש אסור אונאה במשא ומתן, כך יש אסור אונאה בשכירות ובקבלנות ובחילוף מטבע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:2"}}
{"id": "3b2b47214483-0", "text": "הנושא ונותן באמונה, אינו חושש לאונאה. כיצד. חפץ זה בכך וכך לקחתיו, כך וכך אני רוצה להשתכר בו, אף על פי שהוא נתאנה בלקיחתו, וכל המתאנה אינו רשאי להונות אחרים בשביל זה, מכל מקום זה מתר, שהרי זה כמפרש לו, שלא יסמך על שוי המקח אלא על הדמים שנתן הוא בעדו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:3"}}
{"id": "e49992e149cc-0", "text": "מי שיש לו איזה דבר למכור, אסור לו ליפותו כדי לרמות בו, כגון להשקות בהמה מי סבין שמנפחין וזוקפין שערותיה כדי שתראה שמנה, או לצבוע כלים ישנים כדי שיתראו כחדשים, וכל כיוצא בזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:4"}}
{"id": "075121b0ced5-0", "text": "וכן אסור לערב מעט פרות רעים בהרבה פרות יפים כדי למכרם בחזקת יפים, או לערב משקה רע ביפה. ואם היה טעמו נכר, מתר לערב, כי הלוקח ירגיש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:5"}}
{"id": "894acb40c0e7-0", "text": "מתר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות, כדי להרגילם שיקנו ממנו. וכן יכול למכור בזול יותר מהשער, כדי שיקנו ממנו, ואין בני השוק יכולין לעכב עליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:6"}}
{"id": "cdca350075c7-0", "text": "המודד או שוקל חסר לחברו או אפילו לנכרי, עובר בלאו, שנאמר, לא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה (ועין לקמן סימן קפ\"ב סעיף א' וסעיף ד'). וענש המדות והמשקלות קשה מאד, שאי אפשר למודד או לשוקל שקר לשוב בתשובה הגונה, שאינו יודע מה ולמי ישיב. ואף שיעשה צרכי רבים, אין זאת תשובה הגונה. (רל\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:7"}}
{"id": "3a73b2e12a6f-0", "text": "כתיב, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה, אבן שלמה וצדק יהיה לך, איפה שלמה וצדק יהיה לך וגו'. ותבת בכיסך וכן תבת בביתך, נראות לכאורה כמיתרות, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, לא יהיה לך בכיסך, ממון. מה טעם, משום אבן ואבן. לא יהיה לך בביתך, צרכיך. מה טעם, משום איפה ואיפה. אבל אבן שלמה וצדק אם יהיו בביתך, יהיה לך ממון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:8"}}
{"id": "3a73b2e12a6f-1", "text": "וכן איפה שלמה וצדק אם יהיו בביתך, יהיו לך צרכיך. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה, מה יעשה אדם ויתעשר. ישא ויתן באמונה, ויבקש רחמים ממי שהעשר שלו, שנאמר, לי הכסף ולי הזהב (נדה דף ע').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:8"}}
{"id": "4fec2488ec6a-0", "text": "צריך למדוד ולשקול בעין יפה, שיהיה עודף על המדה, שנאמר, איפה שלמה וצדק יהיה לך. מה תלמוד לומר וצדק. אמרה תורה, צדק משלך ותן לו (בבא בתרא פח: חושן משפט סימן רל\"א סעיף י\"ד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:9"}}
{"id": "c079aa607d82-0", "text": "צריך למדוד כמנהג המדינה ולא ישנה כלל. מקום שנהגו לגדוש, לא ימחוק אפילו ברצון הלוקח שפחת לו מדמים. ומקום שנהגו למחוק, לא יגדוש אפילו ברצון המוכר שמוסיף לו דמים, כי התורה הקפידה על עוות המדות, פן תצא תקלה על ידי זה, שיראה הרואה שמודדין כך וידמה לו שכך היא מדת העיר, וימדד כן לאחר שאינו יודע גם כן את המנהג ויטעהו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:10"}}
{"id": "e66449ec2e37-0", "text": "חיבים ראשי הקהל להעמיד ממנים שיהיו מחזרים על החניות. וכל מי שנמצא אתו מדה חסרה או משקל חסר או מאזנים מקלקלים, רשאים להכותו ולקנסו כנראה בעיניהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:11"}}
{"id": "16b401294b21-0", "text": "אסור לאדם להשהות מדה חסרה בביתו או בחנותו, אף על פי שאינו מודד בה. ואם משהה, עובר בלאו, שנאמר, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, לא יהיה בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. ואפלו לעשות את המדה עביט למי רגלים, אסור, שמא יבא מי שאינו יודע וימדד בה. ואם יש מנהג בעיר שאין מודדין אלא במדה הרשומה ברשם הידוע וזו אינה רשומה, מתר להשהותה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:12"}}
{"id": "3093001f95ef-0", "text": "המחזר אחר דבר לקנותו או לשכרו, בין קרקע בין מטלטלים, בין מנכרי בין מישראל, וכבר השוו על הדמים, וקדם שגמרו את הקנין, בא אחר וקנאו או שכרו, נקרא רשע. אבל אם עדין לא השוו על הדמים, אלא שהמוכר רוצה בכך והקונה רוצה בפחות, מתר לאחר לקנותו. ואסור להשיג גבול רעהו בשכירות בתים וכדומה מנכרי (רל\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:13"}}
{"id": "c346b3a8a2ab-0", "text": "הנותן מעות לחברו לקנות לו קרקע או מטלטלין, והלך השליח וקנה את החפץ במעותיו בשביל עצמו, הרי זה רמאי. ואם קנאו ממעות של המשלח, מחיב לתנו לו, אף על פי שקנאו לעצמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:14"}}
{"id": "902e3a3bfa29-0", "text": "מי שנתן אפילו רק מקצת דמים על המקח או שרשם על המקח סימן בפני המוכר, או שאמר לו המוכר רשם מקחך, אף על פי שהוא בענין שלא קנה בזה, מכל מקום כל החוזר בו, בין הלוקח בין המוכר, לא עשה מעשה ישראל וחיב לקבל מי שפרע, דהינו שאוררין אותו בבית דין ואומרים, מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים, הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:15"}}
{"id": "b8414e873b82-0", "text": "וראוי לו לאדם לעמד בדבורו, שאפלו לא נתן עדין מעות, ולא רשם את הדבר ולא נגמר הקנין, אם השוו על המחיר, אין לשום אחד מהם לחזור,ומי שהוא חוזר, בין הלוקח ובין המוכר, הרי זה ממחסרי אמנה, ואין רוח חכמים נוחה הימנו, כי ראוי לאיש ישראל לעמד בדבורו, כמו שנאמר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:16"}}
{"id": "b8414e873b82-1", "text": "וירא שמים יש לו לקים אפלו מחשבת לבו, שאם חשב וגמר בלבו למכר לו בסכום זה, והלה לא ידע ממחשבתו, והוסיף לו על סכום זה, לא יקח ממנו כי אם סכום זה שגמר בלבו, לקים מה שכתוב, ודובר אמת בלבבו. וכן הלוקח שגמר בלבו לקנות בסכום כך וכך, אין לו לחזר בו. וכן כל כיוצא בזה בשאר דברים שבין אדם לחברו, יש לו לקים מחשבות לבו, אם גמר בלבו לעשות איזה טובה ויש בידו לעשותה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:16"}}
{"id": "b8414e873b82-2", "text": "אבל צרכי עצמו, כל שאין בהם סרך מצוה, אין צריך לקים אפלו מוצא שפתיו (סימן ר\"א ר\"ד וז\"ש הלכות מכירה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:16"}}
{"id": "358890f1ccc3-0", "text": "וכן מי שאומר לחברו, לתן לו איזה מתנה קטנה, שזה סמך בדעתו שבודאי יתן לו, אם חזר ולא נתן לו, הרי זה ממחסרי אמנה. אבל במתנה מרבה אין בה חסרון אמנה, שהרי זה לא סמך דעתו על זה. ומכל מקום בשעה שהוא אומר לתן לו, צריך להיות בדעת גמורה, ולא יהא בדעתו לשנות, כי לדבר אחד בפה ואחד בלב, אסור מן התורה, שנאמר איפת צדק והין צדק יהיה לכם. מה תלמוד לומר הין צדק, והלא הין בכלל איפה הוא, אלא שיהא הן שלך ולאו שלך צדק. וכל זאת לעשיר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:17"}}
{"id": "358890f1ccc3-1", "text": "וכל זאת לעשיר. אבל האומר לתן לעני, בין מתנה מעטת בין מתנה מרבה, אינו יכול לחזר בו מן הדין, מפני שנעשה כמו נדר. ואפלו גמר בלבו לתן, צריך לקים מחשבתו (סימן ר\"ד רי\"ב רמ\"ט. וביורה דעה סימן רנ\"ח וז\"ש).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:17"}}
{"id": "98d68c533d4e-0", "text": "הרוצה למכר קרקע או בית, ובאו שנים, כל אחד אומר: אני אקח בדמים אלו, ואין אחד מהם בעל המצר, אם היה אחד מהם מיושבי עירו והשני מעיר אחרת, בן עירו קודם. היו שניהם מיושבי עירו ואחד מהם שכנו, שכנו קודם. ואם השני הוא חברו הרגיל עמו ושכנו אינו רגיל עמו כלל, חברו קודם. היה אחד מהם חברו ואחד מהם קרובו, חברו קודם, שנאמר טוב שכן קרוב מאח רחוק. אבל לשאר כל אדם, קרובו קודם, חוץ מתלמיד חכם שקודם ואפלו לשכנו וחברו הרגיל אצלו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:18"}}
{"id": "98d68c533d4e-1", "text": "אבל אם היה אחד מהם בעל המצר, הוא קודם לכלם. ואפלו לאחד שמכרו לאחר, יכול בעל המצר לתן את הדמים להלוקח ולסלק אותו. ואפלו לאחר שמכרו לאחר, יכול בעל המצר לתן את הדמים להלוקח ולסלק אותו. ואפלו הלוקח הוא תלמיד חכם ושכן וקרוב למוכר, והמצרן הוא עם הארץ ורחוק מן המוכר, המצרן קודם ומסלק את הלוקח. וכל קדימות אלו, מצות חכמים הם, לקים מה שנאמר ועשית הישר והטוב בעיני ה' (סימן קע\"ה ורז\"ש).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 62:18"}}
{"id": "c664ec40d637-0", "text": "כשם שאונאה אסורה במקח וממכר, כך אסורה אונאה בדברים, שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, זו אונאת דברים. וגדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נתן להשבון וזה לא נתן להשבון, זה בממונו וזה בגופו. והצועק על אונאת דברים, נענה מיד. וצריך לזהר ביותר מאונאת אשתו, שלא לצערה בדברים, לפי שהאשה רכה בטבע, ועל צער מעט היא בוכה, והשם יתברך מקפיד על הדמעות, ושערי דמעות לא ננעלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 63:1"}}
{"id": "191ff0dd38ec-0", "text": "כיצד הוא אונאת דברים. לא יאמר לחברו, בכמה אתה רוצה לתן חפץ זה, והוא אינו רוצה לקנתו. היה אחד מבקש לקנת תבואה, לא יאמר לו, לך אצל פלוני, והוא יודע שאין לו למכר. אם היה חברו בעל תשובה לא יאמר לו, זכור מעשיך הראשונים. אם באו יסורים על חברו, רחמנא לצלן, לא יאמר לו כדרך שאמרו חברי איוב לאיוב, הלא יראתך כסלתך וגו', זכר נא מי הוא נקי אבד, (והם שאמרו לו כן, מפני שהיה מעות דברים כלפי השגחת השם יתברך ומדותיו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 63:2"}}
{"id": "191ff0dd38ec-1", "text": "אם שאלו מאתו איזה דבר חכמה, לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה, מה אתה תשיב בדבר הזה. וכן כל כיוצא בדברים אלו שהם צער הלב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 63:2"}}
{"id": "bcc7358c102a-0", "text": "מי שיש לו שם כנוי לגנאי, אף על פי שהוא רגיל באותו כנוי, ואינו מתביש בו, אם זה כונתו לבישו, אסור לקרתו בכנוי זה, משום אונאת דברים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 63:3"}}
{"id": "980773d356cd-0", "text": "אסור לגנב דעת הבריות (פרוש לרמות בדברים, אף על פי שאין בו חסרון ממון), אפלו דעת עובד כוכבים. ולכן אסור למכר לו בשר נבלה בחזקת שחוטה. אם מוכר איזה דבר שיש בו מום, אף על פי שהדבר שוה כמו שהוא מוכרו לו, מכל מקום צריך להודיע להלוקח את המום (ועין לקמן סימן קפ\"ב סעיף ד') (ובמתנה לכא משום גנבת דעת).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 63:4"}}
{"id": "5ec932b5d769-0", "text": "לא יבקש מחברו שיאכל אצלו כשהוא יודע שלא יאכל. לא יתן לו מתנה כשהוא יודע שלא יקבל, וכן כל כיוצא בזה, שהוא אחד בפה ואחד בלב, יראה לחברו שהוא מכבדו, ואין כונתו שלמה, אסור, אלא יהא תמיד פיו ולבו שוים, וינהג בשפת אמת ורוח נכון ולב טהור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 63:5"}}
{"id": "f0fe8604a342-0", "text": "כל דבר שאסור מן התורה באכילה, אף על פי שהוא מתר בהנאה, אם הוא דבר המיחד למאכל, אסור לעשות בו סחורה או להלוות עליו. ואפלו לקנתו להאכילו לפועלו אינו יהודי, אסור. אבל דבר שאינו עומד לאכילה, כגון סוסים וחמורים, מתר לעשות בהם סחורה. וחלב גם כן מתר בסחורה, שהרי נאמר בו, יעשה לכל מלאכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 64:1"}}
{"id": "8fb2c46c6a55-0", "text": "אם נזדמן לאדם באקראי דבר אסור, כגון, שצד דגים ועלה במצודתו דג טמא, וכן מי שנזדמנה לו נבלה וטרפה בביתו, מתר למכרן, כיון שלא נתכון לכך. וצריך למכרן מיד, ולא ימתין עד שתהא שמנה אצלו. ויכול למכרן גם על ידי שליח, אף על פי שהשליח ירויח בו. אבל לא שיקנה השליח לחלוטין, דאם כן, הוא אצלו סחורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 64:2"}}
{"id": "01f2d7230528-0", "text": "וכן מתר לגבות בחובו דברים טמאים וימכרם מיד, דאסור להשהותן כדי להשתכר בהם, אבל מתר להשהותן בכדי שלא יפסיד מן הקרן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 64:3"}}
{"id": "803a03bad08e-0", "text": "דבר שאין אסורו אלא מדרבנן, כגון גבינות של נכרי, מתר לעשות בו סחורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 64:4"}}
{"id": "c9fe420391bc-0", "text": "לפי שנפשו של אדם בטבעו חומד ומתאוה אל הממון, וקרוב יותר שיהא האדם נכשל באסור רבית מבשאר אסורין שבממון, כי בגזל ואונאה וכדומה, הרי משגיח על עצמו שלא יהא נגזל ושלא יתאנה, וגם זה שהוא רוצה לגזול או להונות את חברו, לפעמים הוא נמנע מחמת בושה או מחמת יראה, מה שאין כן ברבית, כי הלוה נותן לו ברצונו הטוב, והוא שמח, כי מצא מקום ללוות על כל פנים ברבית, וגם המלוה חושב בדעתו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:1"}}
{"id": "c9fe420391bc-1", "text": "כי הרי הוא עושה טובה גדולה עם הלוה שיוכל להרויח בממון זה כפלי כפלים יותר מן הרבית, ולכן נקל מאד שיהא אדם נתפתה חס ושלום מן היצר הרע להיות נכשל באסור זה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:1"}}
{"id": "c9fe420391bc-2", "text": "על כן החמרה תורתנו הקדושה מאד באסור זה, והרבה לאוין נאמרו בו, המלוה עובר בששה לאוין, ולא יקום בתחית המתים, שנאמר בנשך נתן ותרבית לקח וחי, לא יחיה. הלוה עובר בשלשה לאוין, הסופר, והעדים והערב עוברים כל אחד בלאו אחד. וכן הסרסור שהיה ביניהם או שסיע לאחד מהם, כגון שהורה מקום להלוה ללוות או שהורה מקום להמלוה להלוות, גם כן עובר בלאו אחד (יו\"ד קס).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:1"}}
{"id": "562bfeabcc6b-0", "text": "מי שנכשל ולקח רבית, מחיב להחזירהו (מלבד רבית מקדמת ורבית מאחרת דלקמן עין סעיף ו') (קס\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:2"}}
{"id": "c1eadc8ba077-0", "text": "אפלו לא פסק עמו את הרבית בשעת הלואה, אלא שהלוה לו בחנם עד זמן פלוני, או שמכר לו איזה סחורה בהקפה עד זמן פלוני, או שחיב לו בענין אחר לשלם לו, יהיה מאיזה ענין שיהיה, ובהגיע זמן הפרעון פוסק לו איזה דבר בשביל שירחיב לו את הזמן, גם זאת היא רבית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:3"}}
{"id": "40dcc8b69964-0", "text": "אפלו אם הלוה נותן לו יותר מדעתו בשעת הפרעון, שלא התנה עמו, ואינו אומר שנותנו לו בשביל רבית, גם כן אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:4"}}
{"id": "f0fb5cb2de2f-0", "text": "אפלו אומר לו הלוה בשעת נתינת הרבית שהוא נותנה לו במתנה, גם כן אסור לקבלה ממנו. אבל אם כבר לקח ממנו רבית, והמלוה עושה תשובה, ורוצה להחזירה להלוה והוא מוחל לו, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:5"}}
{"id": "997338867d4c-0", "text": "אסור להקדים את הרבית או לאחר אותה. כיצד. היה ראובן רוצה ללוות משמעון מעות, ומקדים ושולח לו מתנה ופרש לו בשביל שילוהו, או שהיא מתנה מרבה, דמסתמא הוי כאלו פרש לו שהיא בשביל שילוהו, זוהי רבית מקדמת. לוה ממנו והחזיר לו מעותיו, והיה שולח לו מתנה בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו, זוהי רבית מאחרת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:6"}}
{"id": "0a39343b22f6-0", "text": "אם אחד מלוה מעותיו לחברו על זמן מה, כדי שיחזור זה וילוהו פעם אחרת סך יותר לזמן כזה או סך כזה לזמן ארך יותר, זוהי רבית גמורה. ואם מלוה לו על מנת שילוה לו פעם אחרת סך כזה לזמן כזה, יש אומרים שגם כן אסור, ויש אומרים דמתר. ויש להחמיר. אך אם לא התנו כן אלא שהוא מלוה לו ברצונו פעם אחרת, אף על פי שאינו עושה כן, אלא מחמת שזה גם כן כבר הלוהו, בזה יש להקל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:7"}}
{"id": "d30c90bbb2ae-0", "text": "צריך המלוה לזהר שלא להנות מן הלוה, שלא מדעתו כל זמן שמעותיו בידו, אפלו בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלוהו. שכיון שנהנה שלא ברשותו, נראה שסומך עליו שבשביל מעותיו שבידו ימחל לו. אבל אם נהנה ממנו מדעתו, מתר בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלוהו, ובלבד שלא יהא דבר של פרהסיא (ק\"ס).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:8"}}
{"id": "c70887c083c1-0", "text": "אם לא היה הלוה רגיל להקדים להמלוה שלום בפעם אחרת, אסור להקדים לו, ואסור לכבדו באיזה כבוד בבית הכנסת או במקום אחר, אם לא היה רגיל כן גם בפעם אחרת. וכן שאר רבית דברים בעלמא אסור, שנאמר נשך כל דבר אשר ישך, אפלו דבור אסור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:9"}}
{"id": "c70887c083c1-1", "text": "וכן המלוה מזהר על ריבית דברים, כגון אם אומר להלוה, הודיעני אם יבא פלוני ממקום פלוני, אף על פי שאינו מטריחו אלא באמירה בעלמא, אם לא היה רגיל עמו בזה קדם לכן, ועתה סומך על הלואתו לצוות עליו, מפני שהוא נכנע לו, הרי זה רבית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:9"}}
{"id": "c70887c083c1-2", "text": "ואם תאמר, והא כתיב, עבד לוה לאיש מלוה, זהו אינו אלא לענין אם נפל ביניהם דין ודברים, ואומר המלוה, נלך לבית דין הגדול לדון שם, והלוה אומר לדון כאן, מחיב הלוה לילך כמו שרוצה המלוה, והמלוה אינו מחיב ללכת לבית דין הגדול שבמקום אחר, משום שנאמר עבד לוה לאיש מלוה (סימן ק\"ס וסימן קס\"ו, ובחו\"מ סימן י\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:9"}}
{"id": "4d3a84c2f7d2-0", "text": "אפלו טובת הנאה שאינה ממון, אסור להמלוה להנות מן הלוה, כגון שאם המלוה הוא בעל מלאכה, והלוה הזה אין דרכו לתן לו מלאכה בפעם אחרת, רק עתה מחמת שהלוהו רוצה לתת לו מלאכתו, אסור (קס).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:10"}}
{"id": "b0cc11e89bd5-0", "text": "אסור להלוות לאחד סאה תבואה שיחזיר לו אחר כך סאה תבואה, אפלו מין במינו, כי שמא תתיקר בינתים התבואה ונמצא זה מחזיר יותר ממה שלוה. אך יעשנו דמים, שאם תתיקר התבואה לא יתן לו רק הדמים. ואם יש ללוה אפלו רק מעט ממין זה, מתר ללוות אפלו כמה כורין. וכן אם יש לאותו מין שער קבוע בשוק, מתר ללוות, אף על פי שאין ללוה כלום מזה המין. וכל זה, במין במינו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:11"}}
{"id": "b0cc11e89bd5-1", "text": "וכל זה, במין במינו. אבל מין בשאינו מינו, כגון להלוות סאה חטין בסאה דחן, אסור בכל ענין, אף על פי שהן בשער אחד ויש לו דחן. ובדבר קטן שאין דרך להקפיד ביוקרא וזולא, מתר בכל ענין. ולכן מתרת אשה להלוות ככר לחם לחברתה (קס\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:11"}}
{"id": "90b9d3a89e37-0", "text": "המלוה מעות על משכון בית או שדה או מקום בבית הכנסת והמלוה יקח את הפרות מהמשכון, צריך להיות בנכיתא, דהינו שינכה לו מן החוב דבר קצוב לכל שנה, שזו תהיה השכירות שנותן המלוה. ואפלו השכירות שוה יותר ממה שקצבו ביניהם, מתר. אבל לא יחזר המלוה וישכירו להלוה עצמו. ועוד יש בענין משכנתא, הרבה חלוקי דינים, ואין לעשות כי אם על פי שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:12"}}
{"id": "395971bafe17-0", "text": "דבר שיש לו שער ידוע, אסור למכרו ביותר מן השער מפני שממתין לו את המעות. אבל דבר שאין לו שער ידוע, אף על פי שאם היה נותן לו עתה את המעות, היה נותנו לו בפחות, ובשביל שהוא ממתין את המעות מוכר לו קצת ביותר, מתר. ובלבד שלא יעלהו הרבה (וכתוב בחוות דעת, דהינו שתות או יותר) עד שנכר לכל שבשביל המתנת המעות הוא מעלהו. וגם אם לא מעלהו הרבה, אלא שהוא מפרש ואומר, אם תתן לי מיד את המעות, הרי הוא לך בעשרה, ואם בהקפה, תתן לי באחד עשר, אסור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:13"}}
{"id": "395971bafe17-1", "text": "וכן אם הקונה קונה את הסחורה ביקר כדי למכרה מיד ולהפסיד בשביל שיהיו המעות בידו איזה זמן, גם כן אסור (מהרלב\"ח ועין חתם סופר סימן קל\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:13"}}
{"id": "879a5ef9c56b-0", "text": "מי שיש לו שטר חוב על חברו מתר למכרו לאחר בפחות, ואפלו קדם זמן הפרעון. ויכתב המוכר להלוקח, אני מוכר לך שטר זה, וקני לך איהו וכל שעבודו. וצריך שיהא האחריות על הלוקח. רק אחריות שבא מחמת המוכר, כגון שהשטר פרוע וכדומה, יכול להיות על המוכר. וכשם שיכול למכר את השטר לאחר בפחות, כמו כן יכול למכרו גם להלוה בעצמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:14"}}
{"id": "ba904bead508-0", "text": "ובאפן זה יכולין להועיל, כגון ראובן שצריך למעות בניסן, הולך אצל שמעון, ושמעון נותן לו שטר חוב על עצמו, שהוא חיב לפרע לראובן מאה זהובים בחדש תשרי (וכנגד זה נותן גם ראובן שטר חוב כזה לשמעון, שהוא חיב לפרוע לו מאה זהובים בתשרי, כדי שיהא שמעון בטוח), והולך ראובן ומוכר את שטר החוב שיש לו על שמעון ללוי עתה בניסן בעד תשעים זהובים (חוות דעת) (ומכל שכן שאם יש לשמעון שטר חוב על יהודה אשר זמן הפרעון הוא לאחר זמן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:15"}}
{"id": "ba904bead508-1", "text": "שהוא יכול למכרו לראובן בהקפה עד הזמן וראובן יתן לו שטר חוב על זאת, ושוב ימכר ראובן את שטר החוב הזה בעד כמה שיוכל)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:15"}}
{"id": "ba904bead508-2", "text": "אבל אם ראובן יכתוב שטר חוב על עצמו למכרו לשמעון, אפלו על ידי שליח, אסור (חכמת אדם כלל קמ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:15"}}
{"id": "cf3053e978fc-0", "text": "אסור לקנות תבואה או שאר דבר בהקדמת מעות, ושיתן לו את התבואה לאחר זמן, דחישינן שמא בינתים תתיקר התבואה אחר כך בזמן שיתן לו את התבואה, ונמצא הלוקח נוטל יותר משעור מעותיו בשביל שהקדים את המעות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:16"}}
{"id": "cf3053e978fc-1", "text": "אבל אם יש להמוכר גם עתה כל התבואה שהוא מוכר, אף על פי שלא יתננה ללוקח עד לאחר זמן מתר, כי מה שיש להאדם יכול למכור אפלו בזל הרבה כרצונו, ואפלו התבואה לא נגמרה עדין לגמרי כראוי, אלא שצריכה עוד מלאכה אחת או שתי מלאכות, נחשבת כאלו היא גמורה ומתר. אבל אם מחסרת עוד שלש מלאכות, אסור. (ועין בסימן שלאחר זה התר להקדמת מעות על סחורה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:16"}}
{"id": "958212cbafb2-0", "text": "ואם הקבע השער לתבואה, יכול לקנות בהקדמת מעות כפי השער, אף על פי שאין להמוכר כלום, שהריאפלו תתיקר אחר כך התבואה, אין הלוקח מרויח במה שהקדים את המעות, כיון שהיה יכול לקנות אז תבואה במעותיו בשער זה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:17"}}
{"id": "958212cbafb2-1", "text": "ומאחר שפסק בהתר, אף על פי שנתיקרה אחר כך התבואה, בשעת הפרעון, ואינו רוצה לתת לו את התבואה שפסק עליה, יכול לשומה על סחורה אחרת שיתן לו, או שיתן לו מעות כשווי של עתה (סימן תמ\"ה) (ועין בקונטרס שער דעה בסוף הספר שער משפט סימן קע\"ה סעיף קטן ב'. ודלא כמו שכתוב בשלחן ערוך של התניא סעיף כ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:17"}}
{"id": "a41f125be607-0", "text": "מי שיש לו סחורה שנמכרת כאן בזול ובמקום אחר ביקר, ואמר לו חברו: תנה לי סחורה זאת ואוליכנה למקום היקר ואמכרנה שם ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוני, ואפרענה לך כפי מה שהיה שוה שם לאחר נכיון ההוצאות שעלו על הסחורה, אם האחריות בהליכה היתה על הלוקח, אסור. ואם האחריות על המוכר, מתר. והוא שיתן להלוקח איזה דבר בשביל טרחו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:18"}}
{"id": "4cd4ea661b21-0", "text": "מתר להלוות לחברו מאה דינרין שיקנה בהם סחורה על היריד, ובשובם לביתם יתן לו הלוה מאה ועשרים דינרין בעדה, ובלבד שיקבל המלוה את הסחורה ויוליכנה לביתו ותהיה אחריות הדרך על המלוה, דהוי כמו שיש לו חלק ברוח הסחורה, הואיל ומקבל עליו אחריות (קע\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:19"}}
{"id": "d8e4f42b1b42-0", "text": "ראובן שהולך למקום שקונים סחורה בזול, יכול שמעון לומר לו, הבא לי סחורה משם ואני אתן לך רוח כך וכך, ובלבד שתהא אחריות הסחורה על ראובן עד שהוא מוסרה לשמעון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:20"}}
{"id": "bbd8b13db542-0", "text": "מתר להרבות שכר הקרקע. כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו קדם שהחזיק בו, אם תתן לי את השכירות מיד, הרי הוא לך בעשרה זהובים לשנה. ואם תשלם לי בכל חדש, תתן לי בעד כל חדש זהוב אחד, מתר. והטעם בזה, משום דמצד הדין שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:21"}}
{"id": "bbd8b13db542-1", "text": "הלכך כאשר לוקח ממנו זהוב בכל חדש, דהוו להו שנים עשר זהובים, אין זה שכר המתנת המעות, שהרי אינו מחיב לשלם במקדם, ומה שאמר לו אם תתן לי מיד, הרי היא לך בעשרה, אז מוחל לו שני זהובים, לפי שמקדים לו לשלם קדם זמן הפרעון, וזה מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:21"}}
{"id": "021f26b69336-0", "text": "ודוקא בשכירות קרקע מתר לו להרבות בענין הזה, מפני שהקרקע נקנית לו מיד. אבל להרבות בשכירות פועל, אסור בענין זה, דהינו שאם שוכר את האדם שיעשה לו מלאכתו לאחר זמן ומקדים לו שכרו היום קדם שנכנס למלאכה ובשביל זה יעשה לו את המלאכה בפחות מן הראוי, זאת אסור, דכיון דהפועל אינו משתעבד מהשתא הוי ליה כמו הלואה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:22"}}
{"id": "021f26b69336-1", "text": "אך אם הפועל נכנס למלאכתו מיד, אף על פי שלא יגמר את המלאכה עד לאחר ימים הרבה, מתר להקדים לו שכרו בשביל שיעשה בזול, דכיון שיתחיל מיד במלאכה הוי ליה שכירות ולא הלואה (סימן קע\"ו וחו\"מ ססימן קצ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:22"}}
{"id": "a94a14a85c5e-0", "text": "מתר להרבות בנדונית חתנים, כגון שפסק נדוניא לבתו והתנה עם חתנו שכל שנה שיניח אצלו את הנדוניא יתן לו כך וכך שכר, מתר, שאין זה אלא כמוסיף לו נדוניא, וכאלו אמר לו אני נותן לך מתנה כך וכך לזמן פלוני. ואם לא אתן לך לזמן פלוני, עוד אני מוסיף לך כך וכך, דמתר. ודוקא כשהתנו כן מיד בשעת כתיבת התנאים. דכיון דעד עתה לא היה עליו שום חיוב, אם כן הכל הוא חיוב אחד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:23"}}
{"id": "a94a14a85c5e-1", "text": "אבל אם בשעת כתיבת התנאים, נתחיב בסתם סך נדוניא ובשעת החתנה רוצים להתפשר לתת לו דבר מה בשביל הרחבת הזמן, אסור, וצריכין לעשות בדרך התר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:23"}}
{"id": "fa3e101baac0-0", "text": "ישראל שלוה מעובד כוכבים ברבית, וישראל אחר יהיה ערב, אם הוא בענין שאין העובד כוכבים יכול לתבוע תחלה אלא את הלוה, ואך כשלא יהיה אפשר לגבות מן הלוה, אז יכול לתבוע מן הערב, מתר. אבל אם הוא בענין שהעובד כוכבים יכול לתבוע תחלה את הערב, אם כן, הוי כאלו הערב לוה מן העובד כוכבים והלוה לישראל הלוה ואסור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:24"}}
{"id": "fa3e101baac0-1", "text": "וכן עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית וישראל אחר הוא ערב, אם הוא בענין שאין המלוה יכול לתבוע תחלה אלא את העובד כוכבים הלוה, ואך כאשר לא ימצא אצל העובד כוכבים הלוה אז יגבה מן הערב, מתר. אבל אם הוא בענין שיכול לתבוע תחלה גם את הערב, אם כן הערב הוא כמו לוה, ואסור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:24"}}
{"id": "fa3e101baac0-2", "text": "ואם הישראל ערב רק בעד הקרן ולא בעד הרבית מתר (בדין ישראל שלוה מישראל וישראל אחר יהיה ערב, והלוה משלם לו עבור זה שה\"טורי זהב\" וה\"שפתי כהן\" ב\"נקדות הכסף\" מקלין, הנה דעת ה\"חוות דעת\" להחמיר, עין שם) (ק\"ע).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:24"}}
{"id": "5f24b1081dd3-0", "text": "עובד כוכבים שאמר לישראל, לוה בשבילי מעות ברבית מישראל על משכון זה, או אפלו אינו נותן לו משכון אלא שטר חוב, והמלוה סומך את עצמו רק על המשכון או על השטר של עובד כוכבים, ועל השליח אין שום אחריות, מתר. ואפלו אם הישראל השליח מביא את הרבית להמלוה, מתר לקבלה, ובלבד שהמלוה יגמר זאת בדעתו, שכל אחריות המשכון והמעות, בין בהבאה בין בחזרה הכל על אחריותו, ועל השליח לא יהיה שום אחריות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:25"}}
{"id": "cfc930658fbb-0", "text": "וכן ישראל שנתן משכון או שטר חוב לישראל חברו, שילוה בשבילו על זה מעות ברבית מעובד כוכבים, אם העובד כוכבים אינו סומך רק על המשכון או על השטר. ועל השליח אין שום אחריות, מתר. וכן אם הישראל הלוה תחלה לישראל חברו על משכון, ואחר כך אמר להמלוה, לוה מעות מעובד כוכבים ברבית על משכון זה ועלי לשלם הקרן והרבית, אם העובד כוכבים סומך את עצמו על המשכון בלבד, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:26"}}
{"id": "2c438864ead0-0", "text": "ישראל שהלוה לעובד כוכבים על משכון ברבית כך וכך לחדש, ואחר כך בא הישראל לחברו שהוא ילוה לו את המעות על משכון זה, ושהוא יטול את הרבית שתעלה מהיום עד הפרעון, מתר. אבל אם הישראל הראשון כבר זקף את הקרן עם הרבית לכל זמן ההלואה הרי הכל היא כקרן של ישראל, ואסור ללות על משכון זה מישראל חברו ברבית, דהוי כאלו נתן את הרבית מכיסו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:27"}}
{"id": "fa60cb9b9c19-0", "text": "מעותיו של ישראל מפקדות ביד עובד כוכבים, והלוה אותם לישראל ברבית, אם היו באחריות העובד כוכבים שאם יאבד החוב יתחיב הוא לשלם במעותיו, מתר. ואם אינו באחריות העובד כוכבים, אסור (קסט). ולכן במקום שיש קבוצות מעות, (קפות חסכון) (שפארקאסע) וכדומה, שיש לישראלים חלקים (מניות) (אקציען) שמה וישראלים לוים משם ברבית, אף על פי שהממנים המה עובדי כוכבים, מכל מקום נראה לי דאסור גמור הוא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:28"}}
{"id": "fa60cb9b9c19-1", "text": "ולכן אסור לתן לשם מעות, כי שמא ילוה ישראל שאינו הגון. וכן אסור ללוות משם, כי שמא נתן לשם ישראל שאינו הגון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:28"}}
{"id": "d332dbb70748-0", "text": "שתפין שצריכין ללוות מעות ברבית מעובד כוכבים, יעשו שאלת חכם איך לעשות (עין \"טורי זהב\" סימן ק\"ע סעיף קטן ג'. \"חוות דעת\" שם סעיף קטן א'. ובשלחן ערוך \"התניא\" הלכות רבת סעיף ס\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:29"}}
{"id": "35d099dc4aad-0", "text": "מומר אסור ללוות ממנו ברבית, וגם להלוות לו ברבית יש להחמיר (קנט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 65:30"}}
{"id": "6e438fa3d1a4-0", "text": "הנותן לחברו מעות שיתעסק בהן והרוח יהיה לחצאין, וגם ההפסד יהיה על שניהם בשוה, זהו נקרא עסקא ואסור, מפני כי החצי ממעות אלו היא מלוה ביד המקבל, שהרי היא באחריות שלו והוא נוטל את הרוח, וגם ההפסד עליו. והחצי הוא פקדון אצלו, שהרי הוא באחריות הנותן, והוא לוקח את הרוח מחצי זה, וגם ההפסד מחצי זה עליו. והמקבל שהוא מתעסק וטורח בחצי הפקדון שהוא שיך להנותן, זהו רק מפני שנותן לו את החצי בהלואה, והרי רבית ואסור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:1"}}
{"id": "6e438fa3d1a4-1", "text": "ויש התר לזה, אם הנותן נותן להמקבל איזה שכר בשביל העמל והטרח שהוא מתעסק בחלקו. ויש לקצוץ, או שיתן לו מיד בשעת נתינת המעות שכרו. ודי אפלו בדבר מועט (קעז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:1"}}
{"id": "73a852ff52de-0", "text": "יכולין להתנות, שלא יהא המקבל נאמן לומר שהפסיד מן הקרן כי אם על פי עדים כשרים, ועל הרוח לא יהא נאמן כי אם בשבועה (קס\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:2"}}
{"id": "5544210a4656-0", "text": "גם יכולין להתנות שהבררה היא ביד המקבל, שאם ירצה לתת להנותן כך וכך בעד החלק הרוח שלו, תהא הרשות בידו, וכל מותר הרוח ישאר לו. ודרך זה הוא נכון, כי מסתמא המקבל לא ירצה לשבע, ויתן לנותן כפי מה שיקצבו ביניהם, וזהו התר עסקא הנהוג בינינו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:3"}}
{"id": "5544210a4656-1", "text": "ואפלו אם המקבל יודע אחר כך בעצמו שלא הרויח, או אפלו אם הפסיד, יכול לתן להנותן את הקרן עם הרוח שקצבו ביניהם, ואין כאן שום אסור, דכיון שיש עליו חיוב שבועה, יכול לפטר את עצמו בממונו מן השבועה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:3"}}
{"id": "3f48268fcd0f-0", "text": "אבל שיקנה המקבל את חלק הרוח של הנותן בכך וכך, שיהיה מחיב לתת לו אחר כך כך וכך בכל אפן, זהו אסור, אלא צריך שיהיה להמקבל הבררה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:4"}}
{"id": "3b0c49358b6a-0", "text": "נתן לו עסקא על זמן, ונתעכב אצלו המעות גם אחר זמן הפרעון, צריך המתעסק לתן לו רוח גם בעד הזמן שאחר כך, כי מסתמא נשאר בידו על תנאי הראשון. ומכל מקום טוב יותר לכתב תכף בתוך שטר עסקא, שאם ישאר המעות אצל המקבל לאחר הזמן, יהיה גם כן בתנאי זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:5"}}
{"id": "8620f52cd12f-0", "text": "נסח שטר עסקא:<br>מודה אני חתום מטה שקבלתי לידי מאת ר' ראובן הורויץ מאונגואר סך מאה זהובים (אעס\"וו) בתורת עסקא לחצי שנה מיום דלמטה, והתחיבתי את עצמי שכל סחורה טובה שתהא נראית בעיני שהיא היותר קרובה להרויח בה, מחיב אני לקנות בעד סך הנזכר לעיל, והם קודמין למעותי. וכל הרוח שיתן ה' לידי מאותה סחורה, יהיה מחצה הרוח לי והמחצה לר' ראובן הנזכר לעיל, וכן חס ושלום להפסד הוא חלק כחלק", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:6"}}
{"id": "8620f52cd12f-1", "text": "ומיד לאחר כלות חצי שנה מיום דלמטה אני מחיב להחזיר לר' ראובן הנזכר לעיל את הקרן וגם חצי רוח שלו, ולא יהא לי נאמנות לומר הפסדתי אלא על פי שני עדים כשרים, ועל הרוח לא אהא נאמן, רק בשבועה. ואולם תנאי היה בינינו שאם ארצה לתן לו בעד חלק רוח שלו י' זהובים, אזי אין לו עלי שום תביעה, כי המותר שיך לי לבד אפלו יברר שהיה הרבה רוח, וכל דין תורת נאמנות לבעל השטר אף לאחר זמן הפרעון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:6"}}
{"id": "8620f52cd12f-2", "text": "וכל זמן שלא אחזיר את המעות הנזכרות לעיל, הם בידי בעסקא באפן הנזכר לעיל.<br>אונגוואר כ\"ח שבט תרל\"א לפ\"ק.<br>שמעון אייזנשטיין<br>בפנינו עדים:<br>לוי בלוישטיין יהודה הויכבערגער", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:6"}}
{"id": "0222120b6ed7-0", "text": "אם השעה דחוקה ואי אפשר להם לכתב שטר עסקא, יכולין להתנות כל הדברים הנזכרים לעיל בעל פה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:7"}}
{"id": "69657a359b26-0", "text": "אם מקדים מעות על סחורה, יכתבו שטר התר עסקא בענין זה:<br>מודה אני חתום מטה, שקבלתי מאת ר' ראובן וויינשטאק מאונגואר סך מאה זהובים (אעס\"וו) להתעסק במעות אלו, (במאשין) [במכונה] שאני מחזיק בכפר זאהאן עד ראש חדש ניסן, הבא עלינו לטובה, והרוח שיעלה לערך מעות אלו, לאחר נכיון כל ההוצאות, יהיה מחצה שלי ומחצה לר' ראובן הנזכר לעיל, וכן חס ושלום ההפסד יהיה חלק כחלק", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:8"}}
{"id": "69657a359b26-1", "text": "ומיד בראש חדש ניסן, הבא עלינו לטובה, אני מחיב להחזיר לר' ראובן הנזכר לעיל את הקרן עם חלק הרוח שלו. ולא אהא נאמן לומר הפסדתי אלא בברור, על פי שני עדים כשרים, ועל הרוח לא אהא נאמן כי אם בשבועה. אך זאת התנה בינינו שאם ארצה בראש חדש ניסן הבא עלינו לטובה לתן לר' ראובן הנזכר לעיל בעד הקרן וגם בעד חלק הרוח שלו סך חמש מדות ספירט, אזי אין לו עלי עוד שום תביעה יותר. וכל דין תורת נאמנות לבעל השטר, אף לאחר זמן הפרעון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:8"}}
{"id": "69657a359b26-2", "text": "וקבלתי שכר עמלי:<br>אונגואר י\"א תשרי תרל\"א לפ\"ק.<br>שמעון בלומנטאהל<br>בפנינו עדים:<br>לוי בלוישטיין יהודה הלוי טויב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:8"}}
{"id": "a4e6c7b10f01-0", "text": "אם הנותן רוצה שהמקבל יתן לו שטר חוב פשוט ואמיץ, כחק המדינה, בכדי שאם המקבל יסרב מלפרוע או ימות, יהא לו נקל לגבות מעותיו על ידי ערכאות, אלא שבעל פה הם מתנים שמעות אלו הן בתורת עסקא, לא מהני, ואפלו השטר אינו אלא על הקרן לבד, דכיון שהנותן יכול לגבות כל המעות בשטר חוב שבידו אפלו אם יהיה הפסד ברור, אסור. ואפלו אם המקבל מאמין להנותן והוא אדם חסיד, מכל מקום לא מהני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:9"}}
{"id": "a4e6c7b10f01-1", "text": "ואפלו אם המקבל נותן להנותן גם שטר עסקא, שכתוב בו כי המעות שנכתבו בשטר חוב הן בתורת עסקא, גם כן לא מהני, דאכא למיחש שמא הנותן או יורשיו יעלימו אחר כך את שטר העסקא ויגבו בשטר חוב. ואין התר לזה, אלא שישלישו את שטר העסקא ביד שליש, או שהנותן יחתם את עצמו על שטר העסקא ויהא מנח ביד המקבל, או שיכתבו על שטר החוב, שהוא על פי אפן המבאר בשטר עסקא, או לכל הפחות ייחדו עדים ששטר החוב הוא בתורת עסקא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:9"}}
{"id": "a4e6c7b10f01-2", "text": "ובכל אפנים אלו, אפלו אם נכלל בשטר החוב הקרן עם הרוח, שפיר דמי (סימן קס\"ז קע\"ז ובחכמת אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:9"}}
{"id": "a2e6efdbcb00-0", "text": "שטר עסקא לא מהני להתיר אלא אם האמת כן הוא, שהוא נוטל את המעות לעשות בו איזה עסק. אבל אם אינו נוטל את המעות לצרך עסק אלא לפרע איזה חוב וכדומה, אז לא מהני שטר עסקא, כיון שהוא שקר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:10"}}
{"id": "a2e6efdbcb00-1", "text": "אבל יכולין לעשות באפן זה, כגון ראובן שהוא צריך למעות, ויש לו איזה סחורה אפלו במקום אחר, יכול למכרה לשמעון אפלו בזול גדול, ובתנאי שהבררה ביד ראובן, שאם לא ימסרנה לידי שמעון עד יום פלוני, יתן לו בעדה כך וכך, (שיהיה לשמעון רוח כראוי), ושמעון יתן לראובן את המעות ויעשו קנין סודר לקיום המקח, דהינו ששמעון הלוקח יתן קצת מבגדו לראובן שיתפס בו, ובזה הוא קונה את הסחורה של ראובן, ואפלו, שלא בפני עדים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:10"}}
{"id": "a2e6efdbcb00-2", "text": "שלא בפני עדים, והסחורה היא באחריותו של שמעון הקונה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:10"}}
{"id": "7f68d483c49c-0", "text": "וכן ראובן שהיה חיב לשמעון מעות, ובהגיע זמן הפרעון אין לו מעות לראובן, והתפשרו ששמעון ימתין לו איזה זמן, בזה גם כן אין תקנה בשטר עסקא, אלא שראובן ימכר לשמעון איזה סחורה שיש לו באפן הנזכר לעיל, ושמעון יחזיר לו את שטר החוב שהיה לו עליו מכבר, וראובן יתן לו שטר על הסחורה אשר קנה מאתו באפן הנזכר לעיל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:11"}}
{"id": "11802ca43fc7-0", "text": "ישראל שנתן לחברו בהמה לגדלה ושיחלקו אחר כך ברוח, דינו כמו שנתן לו מעות בעסקא (עין ביורה דעה סימן קע\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 66:12"}}
{"id": "b6a75c25be53-0", "text": "אל תהי רגיל בנדרים. כל הנודר, כאלו בונה במה בשעת אסור הבמות. והמקימו, כאלו הקריב עליה קרבן, שחיב משום שחוטי חוץ, כי טוב יותר שישאל על נדרו ויתירו לו. והני מלי בשאר נדרים. אבל נדרי הקדש, מצוה לקימן, שנאמר נדרי לה' אשלם. ולא ישאל עליו אלא בשעת הדחק (ר\"ג, ר\"ל).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:1"}}
{"id": "3899e5324e7e-0", "text": "וכן יתרחק מן השבועה. אבל אם עבר ונשבע על איזה דבר, לא ישאל עליו אלא יעמוד בשבועתו, אף על פי שהוא מצטער, שנאמר, נשבע להרע ולא ימיר. וכתיב אחריו, עושה אלה לא ימוט לעולם. ואין נשאלין על השבועה אלא בשעת הדחק (ר\"ג ר\"ל).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:2"}}
{"id": "45163baaf1a7-0", "text": "צריך לזהר שלא ידור שום דבר. ואפלו לצדקה אין טוב לדור, אלא אם יש לו בידו מה שהוא רוצה לתן, יתן מיד. ואם אין לו, ימתין עד שיהיה לו ויתן בלא נדר. ואם פוסקים צדקה, וצריך לפסוק עמהם, יאמר בפרוש, שהוא פוסק בלי נדר. וכן כשמזכירין נשמות, שנודרין לצדקה, יש לומר בלי נדר (ועין לעיל סימן ט). אם הוא בעת צרה, מתר לו לנדור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:3"}}
{"id": "601d597248e1-0", "text": "אם דעתו לקבע לו איזה למוד בתורה או לעשות איזה מצוה, והוא ירא פן יתרשל אחר כך, או שהוא מתירא פן יסיתהו היצר לעשות איזה אסור או למנעו מלעשות איזה מצוה, מתר לו לזרוזי נפשה בנדר או בשבועה, דאמר רב, מנין שנשבעין לקים את המצוה לזרז את עצמו אף על פי שהוא משבע ועומד מהר סיני, שנאמר, נשבעתי ואקימה לשמר משפטי צדקך. ואפלו אם לא אמר בלשון נדר או שבועה, אלא בדבור בעלמא, הוי נדר ומחיב לקים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:4"}}
{"id": "601d597248e1-1", "text": "ולכן צריך האדם לזהר כשהוא אומר שיעשה איזה דבר מצוה, שיאמר בלי נדר. וטוב שירגיל האדם את עצמו כן, אפלו באמרו לעשות דבר רשות, כדי שלא יכשל, חס ושלום, בעון נדרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:4"}}
{"id": "fb0b6517a00e-0", "text": "מי שנודר נדרים כדי לתקן מדותיו, הרי זה זריז ומשבח. כיצד. הרי שהיה זולל, ונדר שלא יאכל בשר איזה זמן, או שהיה שוגה ביין, ואסר עליו את היין ושאר משקין המשכרין וכן מי שהיה מתגאה ביפיו וקבל עליו נזירות וכיוצא בזה, נדרים כאלו, המה עבודת השם יתברך שמו, ועל אלו אמרו חכמינו זכרונם לברכה, נדרים סיג לפרישות. ומכל מקום גם בנדרים כאלו אין לו לאדם להרגיל את עצמו, אלא יש לו להתגבר על יצרו גם בלא נדרים (ר\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:5"}}
{"id": "fbf4107752a2-0", "text": "אין הנדר חל אלא אם היה פיו ולבו שוים. אבל אם נדר בטעות, שלא היה דעתו כמו שהוציא בשפתיו, או שהרהר בלבו נדר ולא הוציאו בשפתיו, אין זה נדר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:6"}}
{"id": "93cebc98be08-0", "text": "מי שנהג איזה חמרא בדברים המתרים מדינא, מחמת סיג ופרישות, כגון תעניות שבימי הסליחות, או שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין משבעה עשר בתמוז ואילך, וכיוצא בזה, אפלו לא נהג כן רק פעם הראשונה, אלא שהיה בדעתו לנהוג כן לעולם, או שנהג כן שלש פעמים, אף על פי שלא היה בדעתו לנהוג כן לעולם, ולא התנה שיהא בלי נדר, ורוצה לחזור מפני שאינו בריא, צריך התרה, ויפתח בחרטה, שהוא מתחרט על מה שנהג כן לשם נדר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:7"}}
{"id": "93cebc98be08-1", "text": "לכן מי שהוא רוצה לנהוג באיזה חמרות לסיג ופרישות, יאמר בתחלה שאינו מקבל עליו כן בנדר, וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההיא, או בפעמים שירצה ולא לעולם (רי\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:7"}}
{"id": "c0a7a1517daf-0", "text": "כיצד מתירין את הנדר או השבועה, הולך אצל שלשה אנשים בני תורה, ואחד מהם יהיה בקי בהלכות נדרים, שידע איזה נדר יכולין להתיר ואיזה מהן אינן יכולין להתיר, ואיך מתירין, והם יתירו לו. ומי שנדר בחלום, טוב שיתירו לו עשרה בני תורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:8"}}
{"id": "32d98b5b9387-0", "text": "אף על פי שלענין כל המצות שבתורה אין הבן נעשה גדול עד שיהיו לו שלש עשרה והביא שערות, והבת אינה גדולה עד שיהיו לה שתים עשרה שנה והביאה סימנים, אבל לענין נדר ושבועה, יש להם קדימה שנה אחת. שהקטן בן שתים עשרה שנה ויום אחד, והקטנה בת אחת עשרה שנה ויום אחד, אפלו לא הביאו סימנים, אם מבינים לשם מי נדרו ונשבעו, נדרם נדר ושבועתן שבועה. אבל פחותים מזמן זה, אפלו מבינים, אין דבריהם כלום", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:9"}}
{"id": "32d98b5b9387-1", "text": "ומכל מקום גוערין בהם ומכין אותן שלא ירגילו לשונם בנדרים ושבועות. ואם הוא דבר קטן וקל שאין בו ענוי נפש, גוזרין עליהם שיקימוהו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:9"}}
{"id": "b68f341bbd46-0", "text": "האב מפר נדרי בתו עד שתתבגר, דהינו שיהיו לה שתים עשרה שנה וששה חדשים. והוא שלא נשאת. והבעל מפר נדרי אשתו. כיצד מפירין. אומר שלש פעמים, מופר או בטל או שאר לשון המורה שהוא עוקר את הנדר מעקרו, בין שאומר כן בפניה או שלא בפניה. אבל לשון התרה, לא מהני באב ובבעל, וגם אין יכולין להפר רק ביום שמעם. דהינו אם שמעו בתחלת הלילה, מפירין כל הלילה וכל היום שלאחריו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:10"}}
{"id": "b68f341bbd46-1", "text": "ואם שמעו ביום סמוך לצאת הכוכבים, אין מפירין רק עד צאת הכוכבים, ויותר אינן יכולין להפר. בשבת לא יאמר לה מופר ליכי כמו בחל, אלא מבטל בלבו, ואומר לה, טלי אכלי, וכיוצא בזה. ואם האב או הבעל אמרו תחלה שהוא מרצה מן הנדר, אף על פי שלא אמר בפרוש, אלא שאמר לשון שהוא מורה שהוא מרצה, ואפלו אם רק בלבו חשב שהוא מרצה בנדרה, שוב אינו יכול להפר (ואם תלתה הנדר במעשה, עין \"שפתי כהן\" סימן רלד סעיף קטן מה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:10"}}
{"id": "e21c0942e8b7-0", "text": "איזה נדרים יכולין האב או הבעל להפר. דוקא דברים שיש בהם ענוי נפש, כגון רחיצה, קשוט, כחול ופרכוס, וכיוצא בזה. והבעל יכול להפר גם דברים שאין בהם ענוי נפש, אם הן מן הדברים שבין איש לאשתו וגורמים איבה ביניהם. אבל אלו, אינן מתרים אלא כל זמן שהיא יושבת תחתיו. ולאחר שנתאלמנה או נתגרשה, אסורה בהן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 67:11"}}
{"id": "030a4455beff-0", "text": "היוצא לדרך, בין מביתו בין ממקום שהיה לן בדרך, וכן בחזרתו לביתו, לאחר שיצא מעבורה של העיר, דהינו שבעים אמה ושני שלישי אמה לאחר שכלו כל הבתים, מתפלל תפלת הדרך, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שתוליכנו לשלום וכו'. אומרה בלשון רבים, רק \"ותתנני לחן, אומר בלשון יחיד. ויותר טוב לאמרה לאחר שיצא מיל מעבורה של עיר. וכשהוא כבר בדרך ולן באיזה עיר, יכול לאמרה בבקר גם קדם שיצא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:1"}}
{"id": "6718550e06ac-0", "text": "אין להתפלל אותה אלא אם כן יש לו ללכת לכל הפחות פרסה. ולכתחלה יש לו להתפלל בתוך פרסה הראשונה. ואם שכח, יכול להתפלל כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שעדין לא הגיע לתוך פרסה הסמוכה לעיר שהוא רוצה ללון בה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:2"}}
{"id": "4ed71f89f44d-0", "text": "תפלת הדרך צריכין לאמרה סמוך לברכה אחרת. ולכן אם יוצא בבקר ואומר בדרך ברכת השחר, או שהיה לן בדרך באיזה עיר (שאז יכול לומר תפלת הדרך גם קדם שיצא) ואומר אפלו קדם שיצא ברכת השחר, יאמרה אחר ברכת הגומל חסדים טובים לעמו ישראל. ואם הולך לאחר התפלה מביתו, יאכל או ישתה איזה דבר על הדרך, ויברך ברכה אחרונה, וסמוך לה יאמר תפלת הדרך, או יטיל מים ויברך אשר יצר, ויסמכה לה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:3"}}
{"id": "d14363dd70dc-0", "text": "יש לאמרה בעמידה, ואם הוא רוכב או הולך בעגלה, אם אפשר להעמיד הבהמה, יעמידנה, משום דרוכב כמהלך דמי. ואם לאו, יאמרה כך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:4"}}
{"id": "240131b9e60a-0", "text": "אין אומרים אותה אלא פעם אחת בכל יום שהוא הולך. אבל אם חנה באיזה עיר על דעת ללון שם, ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו, אומרה פעם שנית. אם הולך ביום ובלילה או שהיה לן שלא במקום ישוב, פעם הראשונה אומרה בחתימה, ובשאר הימים אומרה בלא חתימה. כי כל זמן שלא לן במקום ישוב, נחשב הכל לדרך אחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:5"}}
{"id": "b870d4c58a68-0", "text": "טרם צאתו לדרך, יש לו לתן צדקה, שנאמר, צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ויש לטול רשות מהגדולים שבעיר שיברכו אותו שיצליח בדרכו. ויש להשתדל שילוו אותו איזה אנשים. והמלוה את חברו, כשהוא פורש ממנו, צריך לעמד במקומו עד שההולך יתעלם מעיניו (מהריעב\"ץ). המברכים לההולך בדרך לא יאמרו לו לך בשלום אלא לך לשלום. שהרי דוד אמר לאבשלום, לך בשלום, הלך ונתלה. ויתרו שאמר למשה, לך לשלום, עלה והצליח", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:6"}}
{"id": "b870d4c58a68-1", "text": "כשהוא בדרך, יעסק בתורה, שנאמר, ובלכתך בדרך. ויאמר בכל יום איזה מזמורי תהלים בכונה והכנעה. ויזהר שתהא לו פת עמו, אפלו הולך במקום קרוב. גם יש לו לקח עמו ציצית, שמא תפסל לו ציצה ולא ישיג אחרת ויתבטל ממצוה. לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב. פרוש, כשיכנס ערבית לבית המלון, יכנס בעוד החמה זורחת, ולמחר ימתין עד הנץ החמה ויצא, ואז טוב לו, כמו שכתוב וירא אלהים את האור כי טוב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:6"}}
{"id": "b870d4c58a68-2", "text": "לא יאכל הרבה כשהוא בדרך (אורח חיים סימן ק\"י).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:6"}}
{"id": "1061c868395e-0", "text": "באכסניא שהוא אוכל שמה, צריך לדקדק אם בעל הבית ואנשי ביתו המה כשרים ונאמנים. ואם רוצה לאכול בשר במקום שאינו ידוע לו, צריך לחקור ולדרוש היטב מי הוא השוחט ומי הוא הרב המשגיח עליו, כי בעונותנו הרבים רבה המכשלה, והמשכיל יבין. ומכל שכן ביין, אשר בעונותנו הרבים רבו המתפרצים, וצריכין חקירה ודרישה (יו\"ד סימן קי\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:7"}}
{"id": "c1d9a2c139d5-0", "text": "כשהוא מתפלל תפלת שחרית בדרך, יזהר להתעטף בטלית גדול כמו שהוא מתפלל בבית הכנסת, כי הטלית הקטן, רחוק שיהיה כשעור. אם הולך ברגליו, אזי כשאומר הפסוק שמע ישראל וכו', וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, צריך לעמוד, שיכון לבו היטב. ואם רוכב או יושב בעגלה, מתר. ובתפלת שמנה עשרה יעמוד. ואם הוא נחוץ לדרכו, אם יכול לעמד, לכל הפחות בשלש ברכות ראשונות ובשלש ברכות אחרונות, מוטב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:8"}}
{"id": "c1d9a2c139d5-1", "text": "ואם לאו, יתפלל מישב בעגלה, ויעשה הכריעות מישב. ואמנם טוב יותר שיתפלל אפלו מיד בעלות השחר, וגם מנחה אפלו מיד חצי שעה אחר חצות היום, כדי שיוכל להתפלל מעמד וכראוי. (השעור שהוא מחיב לחזור אחר מים וכדי להתפלל בעשרה, כתוב בסימן י\"ב סעיף ה' וסעיף ח עין שם) (אורח חיים סימן סג פט צד רלג ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:8"}}
{"id": "a8fb2d0c5be7-0", "text": "המהלך בדרך והגיע עת האכל ולא מצא מים, נתבאר בסימן מ' סעיף י\"ד. ובסימן מ\"ב סעיף י\"ט נתבאר, שהאוכל פת, אסור לצאת ממקומו, עד שיברך ברכת המזון. ובסימן מ\"ד סעיף ו' נתבאר, שצריך לברך מישב דוקא. ואמנם אם אכל בדרך כשהוא מהלך, מתר לברך ברכת המזון גם כן כשהוא מהלך, מפני שאין דעתו מישבת עליו אם יצטרך להתעכב. אבל אם אכל מישב, גם ברכת המזון צריך לברך מישב (קפ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:9"}}
{"id": "a1f25189eafc-0", "text": "קצת נוהגין שבהיותם בדרך ואוכלים בבית עובד כוכבים, אין מברכין בזמון, משום דלא הוי קביעות. ומכל מקום אם קבעו עצמן שם לאכול ביחד, אינו נכון לבטל הזמון. ויאמרו, הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרבה במקום הליכתנו ובמקום ישיבתנו עד עולם. ואם אוכלים משל אחד, יכולין לומר, הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה, וקאי על בעל הסעודה, ואם לאו, יאמרו, הרחמן הוא יברך אותנו. ועין לעיל סוף סימן מ\"ד (קצ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:10"}}
{"id": "7f7b207207a8-0", "text": "מדינא, אסור לילך בערב שבת יותר משלש פרסאות, בין לביתו בין למקום אחר כדי שיוכלו להכין צרכי סעודות שבת כראוי. ובמדינות אלו אין נזהרין בזה, מפני שרב בני אדם מכינים ברוח. ומכל מקום צריך כל אדם לזהר מאד שיכנס לאשפיזא בעוד היום גדול, כי הרבה חלול שבת בא על ידי מה שמתאחרים. לכן יהא נזהר מאד, ולא יסיתנו היצר לומר, עוד היום גדול והדרך טוב (רמ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:11"}}
{"id": "003355ace4c2-0", "text": "מי שהוא ביום שבת קדש בדרך במלון ויש לו מעות, אם יכול להפקידן או להצניען, אסור להחזיקן בכיסו, שהרי הם מקצה. ואם מתירא שמא יגנבון ממנו, יתפרן בערב שבת בבגדו וישב בבית, ולא יצא בהן במקום שאין ערוב. אך אם יש לחוש שמא מחמת זה שאינו יוצא כל היום מביתו, ירגישו שיש לו מעות ויגזלון ממנו, מתר לצאת בהן כשהן תפורות בבגדו. אבל אם הן בכיסו, בכל ענין אסור (סימן ש\"א) (עין עוד בסימן קפ\"ט, דברים שצריכין לזהר בדרך).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 68:12"}}
{"id": "21d07b2cca5f-0", "text": "אמר רבי חלבו אמר רב הונא, לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה, שהרי לא נענה אליהו אלא בתפלת המנחה, שנאמר ויהי בעלת המנחה ויגש אליהו. והטעם שתפלת המנחה היא חשובה כל כך, מפני כי תפלת השחר זמנה ידוע, בבקר בקומו ממטתו יתפלל מיד קדם שיהא טרוד בעסקיו. וכן תפלת ערבית בלילה זמנה ידוע, בבאו לביתו והוא פנוי מעסקיו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:1"}}
{"id": "21d07b2cca5f-1", "text": "אבל תפלת המנחה, הוא בעוד שהיום גדול והאדם טרוד בעסקיו והוא צריך לשום אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל, על כן שכרה הרבה מאד (טור רלב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:1"}}
{"id": "45db90cf38aa-0", "text": "עקר זמנה הוא בתשע שעות ומחצה ולמעלה, והיא נקראת מנחה קטנה. ובשעת הדחק, כגון שהוא צריך לצאת לדרך או שהוא צריך לאכול. יכול להתפלל מיד לאחר שש שעות ומחצה, והיא נקראת מנחה גדולה. והמשך זמנה הוא לכתחלה עד שעה ורביעית שעה קדם הלילה ולא יותר, וזה נקרא פלג המנחה, כי משעת מנחה קטנה עד הלילה הוא שתי שעות ומחצה, והחצי מזה היא שעה ורביעית. ובדיעבד או בשעת הדחק, יכול להתפלל עד צאת הכוכבים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:2"}}
{"id": "45db90cf38aa-1", "text": "וכן נוהגין עתה ברב הקהלות, שמתפללין מנחה סמוך ללילה. ושעות אלו המה שעות זמניות, דהינו לפי ערך היום, מזריחת החמה עד שקיעתה מתחלק היום לשנים עשר חלקים, ואם היום גדול שמנה עשרה שעות, אזי שעה ומחצה נחשבת לשעה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:2"}}
{"id": "5f6f8ef764ff-0", "text": "אסור להתחיל לאכול אפלו סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. וסמוך, הינו חצי שעה קדם. ואם אינו קובע עצמו לסעודה, אלא שאוכל או שותה דרך ארעי פרות או תבשיל, אפלו מחמשת מיני דגן, יש מתירין. אבל יש להחמיר גם בזה. וכן אסור לכנס למרחץ או להסתפר סמוך למנחה קטנה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:3"}}
{"id": "5f6f8ef764ff-1", "text": "וסעודה גדולה, כגון סעודת נשואין או ברית מילה וכדומה, אסור להתחיל אפלו סמוך למנחה גדולה, דהינו מחצות היום אסור, אלא ימתינו עד זמן מנחה גדולה, ויתפללו קודם הסעדה. ובמקום שקורין לבית הכנסת והוא רגיל לילך לבית הכנסת להתפלל בצבור, מתר להתחיל סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה, וגם אחר כך, ובלבד שמיד שקורין לבית הכנסת, יפסיק ממה שהוא עסוק, להתפלל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:3"}}
{"id": "5f6f8ef764ff-2", "text": "וסעודה גדולה סמוך למנחה קטנה, אסור להתחיל אפלו במקום שקורין לבית הכנסת, ואפלו סמוך למנחה גדולה יש להחמיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:3"}}
{"id": "c1a11b8db03b-0", "text": "לתפלת מנחה, צריכין גם כן נטילת ידים עד הפרק כמו לתפלת שחרית, וכמבאר לעיל בסימן י\"ב סעיף ה' וסעיף ו'. (עין חיי אדם כלל ל\"ג סעיף ו' ובשלחן ערוך של התניא סימן צ\"ב במראה מקום אות כ\"ג) וכן לתפלת מעריב אם הפסיק אחר מנחה, וכן למוסף אם הפסיק אחר שחרית, צריך לטל ידיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:4"}}
{"id": "4946ef705b2d-0", "text": "אין לומר אשרי שקדם מנחה עד שיהא מנין בבית הכנסת, כדי שהשליח צבור יאמר הקדיש על מה שאמרו בעשרה. ואם אמרו אשרי בלא מנין ואחר כך נשלם המנין, יאמרו איזה מזמור ואחר כך יאמר השליח צבור קדיש. ויש לשליח הצבור להתעטף בטלית קדם אשרי, שלא להפסיק בין אשרי לקדיש. ואם לא היתה טלית עד לאחר שאמר אשרי, יתעטף ויאמר איזה פסוקים שעליהם יאמר קדיש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:5"}}
{"id": "d9b01c76c0c8-0", "text": "אם השעה דחוקה וקרוב ללילה, מתחיל שליח הצבור מיד אחר קדיש, השמנה עשרה בקול רם. והצבור לא יתפללו אלא שומעים ועונים עד שיאמר האל הקדוש, אז עונים אמן ומתפללים בלחש. ואם השעה דחוקה ביותר ויש לחוש שאם ימתינו על שליח הצבור עד לאחר שיאמר האל הקדוש, לא יסימו תפלתם בעוד יום, יכולין להתפלל מיד עם שליח הצבור בלחש מלה במלה עד האל הקדוש. וטוב אם אפשר שיהא לכל הפחות אחד שיענה על ברכות שליח הצבור אמן (קכ\"ד רל\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:6"}}
{"id": "cbdd0fb44901-0", "text": "מי שבא לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין שמנה עשרה, מתפלל עמהם שמנה עשרה ויאמר אשרי לאחר השמנה עשרה. ואם לא יוכל לגמור שמנה עשרה, קדם שיבא שליח הצבור לקדשה, ואם ימתין עד לאחר שיגמור שליח הצבור כל השמנה עשרה עם הקדיש, יעבור זמן התפלה, ימתין ויתפלל בלחש עם שליח הצבור בחזרת התפלה מלה במלה, ואומר עמו כל נסח הקדשה, וגם לדור ודור וכו', כמו שהוא אומר, ויסים עמו בשוה ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:7"}}
{"id": "cbdd0fb44901-1", "text": "וגם מודים יאמר בשוה, כדי שישחה עם הצבור. רק ביום תענית צבור, לא יאמר עם שליח הצבור עננו, אלא אומרו בשומע תפלה, כמו שאר יחיד. וכן אם רוצה להתפלל מעריב עם הצבור, ואם ימתין עד אחר חזרת שליח הצבור את התפלה יצטרך להתפלל ערבית ביחידות יתפלל מנחה עם חזרת השליח צבור, ואם בא סמוך לקדשה ימתין עד לאחר שיאמר שליח הצבור האל הקדוש, ויענה אמן, ואז יתפלל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:7"}}
{"id": "cbdd0fb44901-2", "text": "ואף שיפסיד ענית אמן שלאחר שומע תפלה וגם מודים (שהם חיובים), מכל מקום הכי עדיף טפי, מלהפסיד תפלת ערבית עם הצבור, ומכל שכן, אם השעה עוברת מזמן מנחה (ועין לעיל סימן כ' סעיף י\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:7"}}
{"id": "263591f54690-0", "text": "אם נמשכה תפלת המנחה עד הלילה, לא יאמרו תחנון, כי אין אומרים תחנון בלילה. וצריכין לזהר ולהשגיח שלא תמשך עד הלילה ממש, כי אז אין אומרים קדיש תתקבל על התפלה שהתפללו ביום, כיון שהלילה שיך ליום המחרת (קל\"א רלד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:8"}}
{"id": "e27c6ec66c6f-0", "text": "מי שבא בערב שבת למנחה בבית הכנסת, והקהל כבר קבלו שבת או יום טוב, דהינו בשבת אמרו מזמור שיר ליום השבת, וביום טוב אמרו ברכו, לא יתפלל מנחה בבית הכנסת הזאת, אלא ילך חוץ לבית הכנסת ויתפלל. ואם שומע ששליח הצבור אומר ברכו, לא יענה עם הצבור, שאם יענה ברכו שוב אינו רשאי להתפלל אחר כך תפלה של חל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:9"}}
{"id": "e27c6ec66c6f-1", "text": "(אם טעה וענה, יתפלל ערבית שתים, כדלעיל סימן כ\"א) ואם בא סמוך לקבלת שבת ויום טוב, אף על פי שלא יוכל לגמר השמנה עשרה קודם שיקבלו שבת או יום טוב, יכול להתפלל כיון שמתחיל בהתר (רס\"א רס\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 69:9"}}
{"id": "e85bec4f70c3-0", "text": "זמן קריאת שמע של תפלת ערבית הוא משנראין שלשה כוכבים קטנים, וביום המענן ימתין עד שיצא הספק מלבו. ועכשו נוהגין להתפלל בצבור מעריב תכף אחר מנחה, אף על פי שעדין אינו לילה, מפני טרח הצבור, שהוא טרח לאסף הצבור שנית, ובלבד שלא יהא קדם פלג המנחה, כי אז אפלו בדיעבד אינם יוצאין. ואשרי למי שמתפלל ערבית בצבור בלילה, ובין מנחה למעריב עוסק בתורה, לחבר הלילה עם היום בתורה, שהוא ענין גדול", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 70:1"}}
{"id": "e85bec4f70c3-1", "text": "ועל כל פנים ראוי לכל ירא שמים, שאם התפלל בצבור קדם הלילה, לא יאכל קדם הלילה אלא ימתין, ומיד לאחר צאת הכוכבים יקרא שלש הפרשיות של קריאת שמע. ומי שאינו מתפלל בצבור, אסור לו להתפלל תפלת ערבית קדם צאת הכוכבים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 70:1"}}
{"id": "24f96a039858-0", "text": "לכתחלה צריך להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים. ואסור להתחיל לאכל או לעשות שום דבר, ואפלו ללמד, חצי שעה קודם צאת הכוכבים, כמו סמוך למנחה קטנה (ועין לעיל סימן ס\"ט סעיף ג'). ואם אין לו פנאי, כגון שהוא לומד ברבים, על כל פנים לא יאחר יותר מחצות הלילה. ובדיעבד אפלו אחר חצות עד שלא עלה עמוד השחר יצא (פ\"ט רל\"ב רל\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 70:2"}}
{"id": "2f89d7258476-0", "text": "מי שבא לבית הכנסת לתפלת ערבית ומצא שהצבור עומדין להתפלל שמנה עשרה, אפלו עדין אינו לילה, אלא מפלג המנחה ולמעלה, מתפלל עמהם שמנה עשרה, ואחר כך כשיהיה לילה יאמר קריאת שמע עם הברכות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 70:3"}}
{"id": "2f89d7258476-1", "text": "ואם הצבור עומדין באמצע קריאת שמע וברכותיה, ויש לו שהות לומר קדם שיגיעו לתפלת שמנה עשרה, קריאת שמע עם הברכות עד שומר עמו ישראל לעד יעשה כן, וידלג ברוך ה' לעולם וכו', ואינו צריך לאמרו אחר כך לאחר התפלה (מהריעב\"ץ), ואם הוא לא התפלל עדין מנחה, יתפלל תפלת שמנה עשרה של מנחה, בשעה שהצבור אומרים קריאת שמע עם הברכות, וישהה מעט לכל הפחות כדי הלוך ד' אמות, ויתפלל אחר כך שמנה עשרה עם הצבור למעריב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 70:3"}}
{"id": "2f89d7258476-2", "text": "ואחר כך כשיהיה לילה, יאמר קריאת שמע עם הברכות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 70:3"}}
{"id": "cf305223507d-0", "text": "מן ברוך ה' לעולם עד יראו עינינו, יש לומר בישיבה. ואסור להפסיק מן תחלת והוא רחום עד לאחר השמנה עשרה. ומה שהשמש מכריז יעלה ויבא וטל ומטר לא הוי הפסק, משום דהוי צרך התפלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 70:4"}}
{"id": "9d4ef4f1f23b-0", "text": "אם נשאר אדם יחידי מתפלל מעריב בבית הכנסת בלילה, חיב חברו להמתין עד שיסים תפלתו, כדי שלא תתבלבל מחשבתו. ואם התחיל להתפלל בשעה שלא יוכל לסים תפלתו עם הצבור, אינו חיב להמתין עליו, שהרי מוכחא מלתא דאדעתא דהכי נכנס, שאינו מפחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 70:5"}}
{"id": "a55e3006dd13-0", "text": "אחר תפלת ערבית צריך לקבע עת לתורה, לקים והגית בו יומם ולילה. ויש לחוש בלילה שאם יאכל תחלה תחטפנו שנה, מתוך שהוא יגע, והטבע מבקשת מנוחה, ונמצא מתבטל מתורה. על כן יש לזהר שיקבע לו עת ללמד קודם האכילה. אך אם הוא רעב ולבו חלש, שלא אכל ביום לשבע, יטעם מעט כדי לישב דעתו, ואחר כך ילמד קצת, ואחר כך יאכל סעדתו די צרכו, ויחזר ללמוד תורה איש איש כפי השגתו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 71:1"}}
{"id": "a55e3006dd13-1", "text": "אמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא אברא לילה אלא לגרסא, והינו בלילי חרף, ומכל מקום גם בלילות הקצרים צריך ללמוד מעט בכל לילה, לקים והגית בו יומם ולילה. ומן חמשה עשר באב ואילך יוסיף מעט מעט. ואמר ריש לקיש, כל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנאמר, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. מה טעם יומם יצוה ה' חסדו, משום ובלילה שירה עמי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 71:1"}}
{"id": "a55e3006dd13-2", "text": "ואכא דאמרי, אמר ריש לקיש, כל העוסק בתורה בעולם הזה, שהוא דומה ללילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד בעולם הבא שהוא יום, שנאמר, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. ומכל שכן מי שיש לו חק קבוע ללמוד בכל יום ונתבטל ביום, שהוא צריך להשלים חקו בלילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 71:1"}}
{"id": "df7d1e14d590-0", "text": "ראוי לאדם בינוני הבריא למעט בסעודת הלילה, ותהא קלה מסעודת היום, וירויח בזה ארבעה דברים, א. ישמר בריאותו ב. יהא נשמר מדבר רע, שלא יבא לידי מקרה לילה, שבא מחמת אכילה גסה ודברים המחממים. ג. שיהיו חלומותיו נחים ומישבים, כי מרב אכילה ושתיה הרבה, פעמים באים חלומות קשים וזרים ד. שלא תכבד שנתו עליו, ויקיץ בזמן הראוי, ודי לאדם הבריא לישן שש שעות. ויזהר שלא לישן בחדר יחידי, ולא לישן במקום חם ביותר ולא במקום קר ביותר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 71:2"}}
{"id": "3a021c0617b0-0", "text": "ראוי לכל ירא שמים שקדם הליכתו לישן, יפשפש במעשיו שעשה כל היום, ואם ימצא שעשה עברה יתחרט ויתודה עליה ויקבל על עצמו בלב שלם, שלא לעשותה עוד, ובפרט בעברות המצויות, כגון חניפות שקרים, ליצנות, ולשון הרע, צריכין בדיקה ביותר. גם יתן האדם אל לבו למחל לכל אדם שחטא כנגדו, שלא יענש שום אדם מחמתו. דאיתא בגמרא, כל מי שחברו נענש על ידו, אין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא. ויאמר שלש פעמים, שרי לכל מאן די צערן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 71:3"}}
{"id": "3a021c0617b0-1", "text": "ואחר כך יאמר רבונו של עולם הריני מוחל וכו'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 71:3"}}
{"id": "8d810f08ca88-0", "text": "אם לא קרא שלש הפרשיות של קריאת שמע כשהיה לילה, אזי יאמר כל השלש פרשיות בקריאת שמע שעל המטה. אבל אם אמרם בלילה, אינו צריך לומר בקריאת שמע שעל המטה, כי אם פרשה הראשונה בלבד. ומכל מקום למצוה מן המבחר יאמר כל שלש הפרשיות, ואחר כך אומרים מזמורי ופסוקי דרחמי, כמו שנדפס בסדורים. ואולם ברב הסדורים נדפס ברכת המפיל קדם קריאת שמע. ויותר טוב לומר ברכת המפיל בסוף, שתהא הברכה סמוכה לשנה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 71:4"}}
{"id": "8d810f08ca88-1", "text": "ויאמר קריאת שמע עם המזמורים קדם שהולך למטתו, וברכת המפיל יאמר כשהוא על מטתו (עין לעיל סוף סימן ה'), וקדם שילך למטתו ילך אל המזוזה ויניח אצבעותיו עליה ויאמר, ה' שומרי וגו', ואחר כך יאמר שבע פעמים, בכל דרכיך גו' ולאחר שאמר ברכת המפיל, לא יאכל ולא ישתה ולא ידבר עד שיישן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 71:4"}}
{"id": "8d810f08ca88-2", "text": "אם אינו יכול לישן יאמר עוד הפעם קריאת שמע והמזמורים ופסוקי דרחמי, וחוזר וקורא עד שתחטפנו שנה, או יאמר כמה פעמים פסוקים אלו, תורה צוה לנו וגו' אש תמיד וגו' סעפים שנאת וגו', אור זרוע וגו' עד שתחטפנו שנה, והיא סגלה להנצל ממקרה לילה רחמנא לצלן. ותהא כונתו בשנה לחזק כחו לעבודת קונו ואזי נחשבת לו לעבודת שמים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 71:4"}}
{"id": "8d810f08ca88-3", "text": "אם צריך לשמש מטתו, לא יאמר תחלה ברכת המפיל, אלא אחר כך קורא לכל הפחות פרשה הראשונה של קריאת שמע ואומר ברכת המפיל (סימן סעיף א רל\"א רל\"ה רל\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 71:4"}}
{"id": "04c36fef1154-0", "text": "יפשיט מלבושיו מעליו ולא יישן במלבושיו. כשחולץ מנעליו ופושט בגדיו, חולץ ופושט של שמאל תחלה. ולא יניח מלבושיו תחת מראשותיו, כי משכח למודו, וצריך לזהר מאד להרגיל את עצמו לשכב על צדו. ואסור גדול לשכב פרקדן, דהינו גבו למטה ופניו למעלה, או בהפוך פניו למטה וגבו למעלה, אלא דוקא על צדו. וטוב שישכב בתחלת שנתו על צד שמאל, ובסוף על צד ימין, והוא טוב לבריאות הגוף, כי הכבד מנח בצד ימין, והאצטומכא בצד שמאל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 71:5"}}
{"id": "04c36fef1154-1", "text": "וכאשר יטה על צד שמאל, אזי יהא הכבד על האיצטומכא ויחממה בחמו, ובזה יתעכל המזון מהרה. ואחרי שנתעכל המזון ראוי לו שיטה על צד ימין, כדי שתנוח האיצטומכא ותרד פסולת המאכל. ולא יתהפך מצד אל צד פעמים הרבה (אורח חיים סימן ב', רמב\"ם פרק ד' מהלכות דעות, מהריעב\"ץ אה\"ע סימן כג, שבילי אמונה). (הלכות צניעות תבארנה אם ירצה השם בסימן ק\"נ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 71:5"}}
{"id": "91d902b49064-0", "text": "שבת קדש הוא האות הגדול והברית, שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, לדעת כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכל אשר בהם ושבת ביום השביעי, והוא יסוד האמונה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, שקולה שבת ככל המצות. כל המשמר את השבת כהלכתו, כאלו מקים כל התורה כלה. וכל המחלל את השבת, כאלו כפר בכל התורה כלה (רמב\"ם סוף הלכות שבת ומגיד משנה שם, וחיי\"א ריש הלכות שבת)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:1"}}
{"id": "91d902b49064-1", "text": "וכן הוא אומר בעזרא, ועל הר סיני ירדת וגו' ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת וגו', ואת שבת קדשך הודעת להם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:1"}}
{"id": "904d02139567-0", "text": "וכל המחלל את השבת בפרהסיא, הרי הוא כעובד כוכבים לכל דבריו. אם נוגע ביין אוסרו. והפת שהוא אופה הוי כמו פת של עובד כוכבים. וכן התבשיל שהוא מבשל, הוי כמו בשולי עובד כוכבים (ועין לעיל סימן ל\"ח). ופרהסיא הוי בפני עשרה מישראל. ולאו דוקא שעושה בפניהם ממש, אלא שיודעין מהעברה (ש\"ך סימן קנ\"ז סעיף קטן ד'), דהכי מוכח בש\"ס ופוסקים, גבי והא אסתר פרהסיא הוה. וכן כתב הפרי מגדים (יו\"ד סימן ב'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:2"}}
{"id": "904d02139567-1", "text": "שפ\"ד סעיף קטן י\"ז), פרסום הוי עשרה מישראל או שידע שיתפרסם (יו\"ד סימן ב').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:2"}}
{"id": "5fe9e5410c29-0", "text": "לפיכך משבח הנביא ואומר, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו' וכל השומר את השבת כהלכתו ומכבדו ומענגו כפי כחו, גם כן מפרש על פי הנביא שכרו גם בעולם הזה, חוץ מן השכר הרב הצפון לעולם הבא, שנאמר, אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי, וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכבד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר, אז תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:3"}}
{"id": "5fe9e5410c29-1", "text": "והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר (רמב\"ם שם)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:3"}}
{"id": "748bf46e90f6-0", "text": "כתיב זכר את יום השבת לקדשו. פרוש שיזכור בכל יום ויום את יום השבת לקדשו, שאם נזדמן לו דבר מאכל חשוב שאינו שכיח בכל יום והוא דבר שאינו מתקלקל, יקנהו לכבוד שבת. ובערב שבת, מצוה שישכים בבקר לקנת צרכי שבת. ויכול לקנות גם קדם התפלה ובלבד שלא יאחר על ידי זה תפלת צבור. וטוב יותר לקנת בערב שבת לכבוד שבת, מלקנת ביום ה'. אך דבר שצריך הכנה, יקנה ביום ה'. ועל כל דבר שהוא קונה, יאמר לכבוד שבת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:4"}}
{"id": "748bf46e90f6-1", "text": "מתקנת עזרא, שיהיו מכבסין הבגדים בחמשי בשבת לכבוד שבת. ולא בערב שבת, מפני שבערב שבת צריך להתעסק בצרכי שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:4"}}
{"id": "800c6f19891e-0", "text": "מצוה על כל אדם שאף על פי שיש לו כמה משרתים, מכל מקום יעשה גם הוא בעצמו איזה דבר לכבוד שבת כדי לכבדו, כדמצינו באמוראים, רב חסדא היה מחתך את הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעים עצים, ור' זירא היה מדליק את האש, ורב נחמן היה מתקן את הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת, ומפנה כלי החל. ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר לא אפגם בכבודי, כי זהו כבודו שהוא מכבד את השבת (ר\"נ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:5"}}
{"id": "0505042bbae4-0", "text": "המנהג בכל ישראל לאפות בבתיהם לחמים לכבוד שבת, לא מבעיא אם אוכלים בימי החל פת פלטר עובד כוכבים, שיש לזהר לאכול ביום השבת קדש פת ישראל, אלא אפלו אם בחל אוכל פת פלטר ישראל, מכל מקום לכבוד שבת יאפו בביתם כדי שתקים האשה מצות הפרשת חלה, כי אדם הראשון נברא בערב שבת והיה חלתו של עולם, והאשה בחטאה אבדתו, ועל כן צריכה היא לתקן דבר זה. ועושין שלשה לחמין, גדול ובינוני וקטן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:6"}}
{"id": "0505042bbae4-1", "text": "הבינוני לסעודת הלילה, והגדול לסעודת היום, להראות כי כבוד היום עדיף, והקטן לסעודה שלישית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:6"}}
{"id": "d0f9c2aee027-0", "text": "יכין בשר ודגים יפים ומטעמים ויין משבח כפי יכלתו, כי מצוה לאכול בכל סעודה מסעודות שבת דגים, אם אינם מזיקין לו. אבל אם מזיקין לו או שאינם ערבים לו, לא יאכלם, כי השבת לענג נתן ולא לצער. וישחיז את הסכין, שזהו גם כן מכבוד השבת, ויתקן את הבית, ויציע את המטות, ויפרס מפה על השלחן, ותהא פרוסה כל יום השבת. ויש מדקדקין לפרס שתי מפות. וישמח בביאת השבת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:7"}}
{"id": "d0f9c2aee027-1", "text": "וישמח בביאת השבת. ויחשוב בדעתו, אלו היה מצפה שיבוא אליו איזה אדם יקר וחשוב, איך היה מתקן את הבית לכבודו, ומכל שכן לכבוד שבת מלכתא, בקצת מקומות עושין פשטידא או מליתא לסעודת ליל שבת, זכר למן שהיה מנח כמו בקפסה, טל למטה וטל למעלה. יש לטעם בערב שבת את התבשילין שנעשו לשבת (רמ\"ב ר\"נ רס\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:7"}}
{"id": "40ad57233e65-0", "text": "אפלו עני שבישראל יזדרז ויתאמץ לענג את השבת. ויצמצם בכל השבוע כדי שיהיה לו מעות לכבוד שבת. ואם אין לו מעות, ילוה אפלו על משכונות לצרכי שבת. ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, בני, לוו עלי ואני פורע. וכל מזונותיו של אדם, קצובים לו מראש השנה, חוץ מהוצאות שבת ויום טוב שאם מוסיף מוסיפין לו. ואם השעה דחוקה לו ביותר, על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, עשה שבתך חל ואל תצטרך לבריות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:8"}}
{"id": "40ad57233e65-1", "text": "ומכל מקום אם אפשר לו, יראה על כל פנים לעשות לכבוד שבת איזה דבר מעט, כגון דגים קטנים וכדומה. מי ששלחו לו איזה דבר לאכלו בשבת, יש לו לאכלו בשבת ולא להשאירו לחל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:8"}}
{"id": "09200ad7f472-0", "text": "אין לעשות מלאכה בדרך קבע בערב שבת, ממנחה קטנה ולמעלה (עין לעיל סימן ס\"ט סעיף ב'). אבל בדרך ארעי, מתר. ולצרך שבת, גם אחר כך מתר. ולעשות בגדי חברו בשכר, אסור. אך מי שהוא עני ורוצה להשתכר לצרך שבת, מתר לו כל היום, כמו בחל המועד. לספר את ישראל, מתר כל היום, אפלו מעשה אמן, אפלו בשכר, מפני שהתספרת נכרת שנעשית עכשו בשביל השבת. יש להסגיר את החניות שעה אחת לפני השבת (אם הוא בדרך, עין לעיל סימן ס\"ח סעיף י\"ב רנ\"א רנ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:9"}}
{"id": "335412314a2d-0", "text": "מתשע שעות זמניות ולמעלה, מצוה להמנע מסעודה, אפלו מה שהוא רגיל בחל. וסעודה שאינו רגיל בה בחל אפלו היא סעודת מצוה, אם היה אפשר לעשותה ביום אחר, אסור לעשותה בערב שבת כל היום, אפלו בבקר. אך סעודת מצוה שזמנה קבוע היום, כגון מילה ופדיון הבן וכדומה, מתר. ומכל מקום נכון להקדימה בבקר ולא ירבה בה, ומכל שכן שלא לאכול אכילה גסה, כדי שיאכלו סעודת שבת לתאבון (רמ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:10"}}
{"id": "74a9327ed05c-0", "text": "חיב כל אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור, דהינו שיקרא בכל שבוע פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום. ומיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור, (שכבר התחילו הצבור פרשה זו בשבת במנחה). אבל המצוה מן המבחר היא לקרתה בערב שבת אחר חצות היום. ויש לקרות כל פרשה, דהינו פתוחה או סתומה, שני פעמים, ואחר כך התרגום עליה, (כן הסכים הגאון הרב רבי אליהו מוילנא זכר צדיק לברכה) ואפלו הפרשה מסימת באמצע פסוק, יפסיק שם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:11"}}
{"id": "74a9327ed05c-1", "text": "ובגמר יש לומר אחר התרגום פסוק אחד בתורה, כדי לסים בתורה. וטוב שלא יפסיק בשיחה בין הקריאה. ונוהגין לקרות גם ההפטרה. ויש נוהגין עוד לומר אחר כך שיר השירים. ומי שהוא בדרך ואין לו רק חמש בלי תרגום, יקרא שתי פעמים מקרא. וכשיבוא למקום שיהיה לו תרגום, יקרא התרגום (רפ\"ה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:11"}}
{"id": "74a9327ed05c-2", "text": "גם יש לו לכל ירא שמים, ללמוד פרוש רש\"י על הסדרה, ואם לאו בר הכי הוא ילמד פרוש אשכנזי (לועזי) על הסדרה, כגון ספר \"צאינה וראינה\" וכדומה, שיבין ענין הסדרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:11"}}
{"id": "2f00a5d02212-0", "text": "מצוה על כל אדם לרחוץ בכל ערב שבת פניו ידיו ורגליו בחמין. ואם אפשר, ירחץ כל גופו בחמין (ר\"מ), ויטבל את עצמו במקוה (והגאון מהריעב\"ץ כתב, שלא ירחץ כל גופו, משום דקשה לתשמיש באותו יום).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:12"}}
{"id": "0fa7de2970ab-0", "text": "אסור לרחוץ עם אביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו. ובמקום שנוהגין לכסות ערותן בבית המרחץ, מתר. וכן התלמיד לא ירחץ עם רבו, ואם צריך לו שישמשנו, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:13"}}
{"id": "c0c2cabfae89-0", "text": "ומצוה לחף את הראש ולקץ את הצפרנים, וכן לגלח שערות ראשו אם היו גדולות. ואין לקץ צפרני ידיו ורגליו ביום אחד. גם אין לקץ צפרניו או לגלח שערות בראש חדש, אפלו חל בערב שבת. יש מקפידין שלא לטול את הצפרנים כסדרן אלא בדלוג, דהינו בימין מתחילין באצבע הסמוכה לאגודל, והסימן בדאג\"ה ובשמאל מתחילין באצבע הרביעית והסימן דבהג\"א. גם יש מקפידין שלא לטול את הצפרנים ביום ה', כי מתחילין לגדול ביום שבת, שהוא יום השלישי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:14"}}
{"id": "c0c2cabfae89-1", "text": "טוב לזהר לשרף את הצפרנים (אורח חיים סימן ר\"ס).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:14"}}
{"id": "922c4da59052-0", "text": "בכל ערב שבת יפשפש במעשיו, ויתעורר בתשובה לתקן כל הקלקולים שעשה בששת ימי המעשה, כי ערב שבת כולל כל ימי השבוע, כמו ערב ראש חדש כולל כל החדש (ספרי מוסר).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:15"}}
{"id": "3714e57038ae-0", "text": "ישתדל שיהיו לו בגדים נאים, וגם טלית של מצוה נאה לכבוד שבת, דכתיב וכבדתו, ודרשינן, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חל (רס\"ב). ואפלו הוא בדרך בין הנכרים, מכל מקום ילבש בגדי שבת, כי אין המלבושים לכבוד הרואים אלא לכבוד השבת (חיי אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:16"}}
{"id": "3dbfc1cc9a57-0", "text": "התבשילין צריכין להשגיח להסירן מן הגחלים קדם שבת, (עין לקמן סימן פ' סעיף ה'). ואם שכח ולא הסירן, אזי אם יבא בשבת לקחת את הקדרה וגחלים בוערות סביב לה, שאם יקח את הקדרה יזיז את הגחלים אסור לישראל לקחת אותה. ועל ידי אינו יהודי, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:17"}}
{"id": "7bc53ed9386d-0", "text": "התבשילין שמטמינין בתנור ליום השבת כנהוג, אף על פי שהפתח אינו טוח בטיט, מתר. ואסור לפתח את התנור בלילה, כי שמא יש קדרות שעדין לא נתבשלו כל צרכן. ועל ידי שיסתם אחר כך את התנור, יגרם בשול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:18"}}
{"id": "788fec3e1535-0", "text": "הא דמתר להטמין גם כשאין התנור טוח בטיט, זהו דוקא כשמטמינין בשר, וכן אפלו כשמטמינין מיני קטניות ומיני בצק, אלא שמטמינים זמן הרבה קדם הלילה באפן שיוכלו להתבשל קדם הלילה קצת עד שיהיוראויים לאכילה על ידי הדחק. אבל כשמטמינין מיני קטניות ומיני בצק סמוך ללילה, צריכין דוקא לטוח את התנור בטיט (כי מן הסתם אינו גרוף וקטום כראוי). וצריכין לזהר בזה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:19"}}
{"id": "788fec3e1535-1", "text": "וצריכין לזהר בזה. כי אם לא עשו כן, אז אפלו בדיעבד המאכלים אסורים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:19"}}
{"id": "d9e828c4a53a-0", "text": "בשבת כשפותחין את התנור שהוא טוח בטיט, יש לפתחו על ידי אינו יהודי. ואם אין אינו יהודי יש לפתחו על ידי קטן. ואם אין קטן, מתר גם לגדול לפתחו, ויש לעשות על ידי שנוי (רנ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:20"}}
{"id": "c41ce0460db6-0", "text": "המטמין קאפע בערב שבת בתוך הגומה לצרך שבת ומכסהו בכרים וכדומה, שיהא חם, אם הוא מטמינו בתוך החול, אסור להטמין כל הכלי בתוך החול", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:21"}}
{"id": "c41ce0460db6-1", "text": "ואפלו אינו מטמין כל הכלי אלא מקצתו ועל מקצתו מכסה בבגדים וכדומה באפן שכל הכלי מכסה מכל הצדדים, גם זה אסור, אלא צריך לעשות באפן זה, שהכלי אשר בתוכו הקאפע יטמינו רק עד חציו או עד שלישיתו בתוך החול, והמותר יהא באויר, ויתן על הגומה דף או יכפה עליו כלי, שיהא אויר בינו ובין הכלי שבתוכו הקאפע, ואז יכול לתן עליהם בגדים וכרים וכדומה (היי\"א). (יתר דיני הטמנה בשלחן ערוך סימן רנ\"ז, רנ\"ח, רנ\"ט.)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:21"}}
{"id": "514b366d08f5-0", "text": "סמוך לחשכה ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה, הפרשתם חלה. ויאמר להם, הדליקו את הנר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:22"}}
{"id": "afa798466e6f-0", "text": "חיב אדם למשמש בבגדיו בערב שבת קדם חשכה אם אין מחט תחובה בהם או אם אין איזה דבר בכיסים, ואפלו במקום שיש ערוב, שמא יש בהם איזה דבר מקצה (רנ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 72:23"}}
{"id": "c9787d8cd739-0", "text": "אסור להניח לאינו יהודי שיעשה מלאכת ישראל בשבת, וסמכוהו על הפסוק, כל מלאכה לא יעשה, דמשמע אפלו על ידי אינו יהודי. ואם מוסר לאינו יהודי את המלאכה בערב שבת, אף על פי שהאינו יהודי עושה בשבת, מתר. אבל רק באלו האפנים: (א) שהאינו יהודי יקח את החפץ מביתו של ישראל קדם השבת ולא בשבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:1"}}
{"id": "a5f946162ba7-0", "text": "שיקצץ לאינו יהודי שכרו, שאז הוא עושה את המלאכה בשביל עצמו, שיקבל שכרו. ולכן מי שיש לו משרת אינו יהודי לזמן ידוע, אסור להניח לו לעשות מלאכה בשבת, מפני שהמלאכה היא רק לתועלת הישראל. ואינו יהודי הנוסע לאיזה מקום וישראל נותן לו אגרת שישאה שמה. וישאה גם בשבת, צריך הישראל לתת לו איזה שכר, כדי שהאינו יהודי יעשה בשביל שכרו ולא בחנם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:2"}}
{"id": "87ab381bdbeb-0", "text": "השכר יהא קצוב לכל המלאכה, ולא יהא האינו יהודי שכיר יום (רמג רנב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:3"}}
{"id": "1ef0918df6da-0", "text": "אסור לקבע להאינו יהודי שיעשה המלאכה בשבת. ואפלו אם אינו קובע לו בפרוש שיעשה בשבת, אלא שהוא קובע לו זמן שיגמר המלאכה סמוך לאחר השבת, וידוע כי אי אפשר שיגמר את המלאכה עד יום זה, אם לא יעשה גם בשבת, גם כן אסור. וכן אם שולח בידו אגרת ואומר לו, ראה שתביאהו שמה ביום פלוני, וידוע כי אי אפשר להגיע שמה אלא אם כן ילך גם בשבת, גם כן אסור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:4"}}
{"id": "1ef0918df6da-1", "text": "וכן אם יום השוק הוא ביום השבת, אסור לתת לנכרי מעות בערב שבת שיקנה לו איזה דבר שידוע שאינו מוצא לקנותו כי אם בשבת. וכן אסור לתן לו איזה דבר למכרו בענין זה. ואולם אפן זה שאינו קובע לו בפרוש שיעשה בשבת, אינו אסור, אלא בנותן לו בערב שבת, אבל קודם לכן, מתר לתת לו החפץ לעשות או מעות לקנות, וטוב שלא לדור כלל בעיר שיום השוק הוא בשבת, כי אי אפשר שלא יחטא. ואם השוק אינו בשכונת היהודים, אין לחש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:4"}}
{"id": "462a3c00b92f-0", "text": "המלאכה לא תהא במחבר לקרקע, כגון בנין או עבודת השדה. אבל עבודת הבנין, אסור שיעשה אינו יהודי בשבת, אף על פי שהישראל קצץ עמו כל שכר הבנין לגמרי. ובשעת דחק גדול יעשה שאלת חכם. ואפלו לסתת אבנים אולתקן קורות לצרך בנין, אם ידוע שהמה של ישראל, והנכרי עושה ברחוב במקום פרהסיא, אסור שיעשה בשבת. וכן עבודת השדה, כגון לחרוש ולקצור וכדומה, אפלו אם שכר את האינו יהודי שיעשה כל המלאכה בעד סכום ידוע ואינו שכיר יום, אסור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:5"}}
{"id": "462a3c00b92f-1", "text": "אבל אם האינו יהודי נוטל חלק מן התבואה, והמנהג הוא כן באותן המקומות, שהעובד את האדמה נוטל חלק בתבואה, מתר. ואם השדה הוא במקום רחוק שאין ישראל דר בתוך תחום שבת ממנו, מתר גם בשכירות בסכום ידוע, ובלבד שלא יהא האינו יהודי שכיר יום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:5"}}
{"id": "f83116b3497a-0", "text": "אם בנו גוים לישראל בית בשבת באסור, נכון להחמיר שלא יכנס בו (ויש בזה כמה חלוקי דינים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:6"}}
{"id": "b24482eeb065-0", "text": "מי שיש לו שדה או ריחים, מתר להשכירן לאינו יהודי, ואף על פי שאינו יהודי עושה בהם מלאכה בשבת. אבל מרחץ אסור להשכיר לו. ואם המרחץ אינו של ישראל אלא בשכירות מאינו יהודי, יעשה שאלת חכם איך ינהג בו. וכן מי שהוא מחזיק מכס פנדק (ווירטסהויז), מלבנה (ציגעל הוטע) בית יציקה לזכוכית (גלאז הוטטע) וכדומה, צריך שאלת חכם איך ינהג בהם (רמ\"ג רמ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:7"}}
{"id": "8bb0f5dce01e-0", "text": "בביתו של ישראל, אסור להניח לאינו יהודי שיעשה מלאכה בשום אפן. ואפלו משרת אינו יהודי שרוצה לעשות מלאכה בשביל עצמו צריכין למחות בו (רנב שה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:8"}}
{"id": "c5b2218ed90f-0", "text": "אמן אינו יהודי שעשה מלבוש בשביל ישראל, והביאו לו בשבת, מתר ללבשו. ואם ידוע שגמרו בשבת, אין ללבשו כי אם לצרך גדול. אבל אסור לקח כלים ומלבושים מבית האמן, אפלו מאמן ישראל בשבת ויום טוב. ואינו יהודי שאינו אמן, אלא שיש לו חנות שמוכר מנעלים וכדומה, מתר לישראל המכירו לקח ממנו בשבת ולנעלם, ובלבד שלא יקצץ עמו דמי המקח, וגם לא יהיו דברים שהובאו מחוץ לתחום (רנ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:9"}}
{"id": "ce0bdedee40e-0", "text": "כלים שעושין בהם מלאכה, כגון מחרשה וכיוצא בה, אסור להשכיר לאינו יהודי בערב שבת. ואף על פי שאין אנו מצוים על שביתת כלים, מכל מקום כיון שהוא נוטל שכר והשכירו בערב שבת, מחזי כאלו האינו יהודי הוא שלוחו. וביום ה' מתר לו להשכירו. ולהשאיל לו, מתר אפלו בערב שבת, ואפלו כלים שעושין בהם מלאכה, ובלבד שיקחם האינו יהודי מביתו של ישראל קדם הכנסת שבת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:10"}}
{"id": "ce0bdedee40e-1", "text": "אפלו אם מתנה עם האינו יהודי שהוא ישאיל לו עבור זאת כליו בפעם אחרת, מתר, ולא אמרינן בכי האי גונא דהוי כשכירות. וכן להשכיר לו כלים שאין עושין בהם מלאכה, מתר אפלו בערב שבת כשאינו יהודי מוציאם קדם שבת (רמ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:10"}}
{"id": "2ae19047c830-0", "text": "הא דמתר להשכיר כלים לאינו יהודי באפנים הנזכרים, דוקא כשאינו נוטל שכר שבת בפני עצמו אלא בהבלעה תוך שאר ימים, כגון שמשכיר לחדש או לשבוע, ואומר לו: בעד כל שבוע או בעד כל חדש תתן לי כך וכך, או אפלו בעד כל ב' ימים או כל ג' ימים. אבל שכר שבת בפני עצמו, אסור לטול", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:11"}}
{"id": "2ae19047c830-1", "text": "אפלו השכיר לו לשנה וחושבים ימים נפרדים, שאומר: אני משכיר לך לשנה או לחדש, ובעד כל יום ויום תתן לי כך וכך, אף על פי שאחר כך משלם האינו יהודי בעד כל הימים בבת אחת, אסור לטול שכר המגיע לשבתות, כיון שמחשבין ימים נפרדים. ואסור לטל שכר שבת שלא בהבלעה, אפלו בעד כלים שאין עושין בהן מלאכה, ואפלו בעד חדר לדור בו (רמו מו). ואסור שכר שבת הוא בין מאינו יהודי בין מישראל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 73:11"}}
{"id": "f17d4ae5da54-0", "text": "אין מפליגין בספינה על הים פחות משלשה ימים קדם שבת, דהינו מיום ד' ואילך אסור. אבל אם הולך לדבר מצוה, מתר, אפלו בערב שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 74:1"}}
{"id": "25863f284ca8-0", "text": "על הנהרות, מתר להפליג בספינה בכל ענין, אפלו בערב שבת, ובלבד שלא יצטרך הישראל לעשות שם מלאכה בשבת, ואפלו אם בהמות מוליכות את הספינה, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 74:2"}}
{"id": "56a9db35bf42-0", "text": "היכא דמתר להפליג בספינה בערב שבת, אם נכנס בה בערב שבת וישב שם עד חשכה, אף על פי שחזר לביתו ולן בביתו, מתר לכנס בה אחר כך ביום השבת, ובלבד שלא תלך הספינה בשביל ישראלים לחוד. אך מאחר שהיה בביתו בשבת, קנה שביתה בביתו, ולכן אם הלכה הספינה יותר מתחום שבת ובאה בשבת ליבשה, אין לו שם אלא ד' אמות, ויותר מזה אסור לו ללכת שמה. ועין לקמן סימן צ\"ה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 74:3"}}
{"id": "7d814d974e5d-0", "text": "ללכת בספינה בשבת כדי להתפלל בעשרה או למצוה אחרת, אם הספינה הולכת גם בשביל אחרים, יש להתיר. ומכל מקום יש להישראל לכנס לתוך הספינה בערב שבת בעוד יום לישב שמה עד שתחשך, ואחר כך יכול לחזור לביתו, וחוזר בשבת לתוך הספינה. אבל שתלך הספינה בשביל הישראל לבד, אין להתיר (עין בספר נתיב חיים סימן רמ\"ח שהאריך בענין זה) (רמה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 74:4"}}
{"id": "7272d6ef0c2d-0", "text": "חיב כל אדם להפריש עצמו ממלאכה ולהדליק את הנרות לכל הפחות חצי שעה קדם צאת הכוכבים. ואם אמרו בבית הכנסת מזמור שיר ליום השבת, אף על פי שעדין יש שתי שעות עד הלילה, מכל מקום חל שבת על המעט ואסורים בכל המלאכות. ואפלו מי שבא מעיר אחרת לכאן, חל עליו שבת מיד כשאמרו בצבור מזמור שיר ליום השבת. ובעיר שיש בה שני בתי כנסיות אין אחד נגרר אחר חברו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:1"}}
{"id": "69d2f54a5e31-0", "text": "מצוה להרבות בנרות לכבוד שבת. יש נוהגין להדליק עשרה, ויש מדליקין שבעה. ועל כל פנים ראוי שלא לפחות משתי נרות, נגד זכור ושמור, ואך בשעת הדחק, גם בחד סגי. ויהיו ארכים שידלקו לכל הפחות עד לאחר האכילה. ויהדר לקנות נרות יפים, דאמר רב הונא הרגיל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה, הוין לו בנים תלמידי חכמים, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. על ידי נר מצוה, בא אור תורה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:2"}}
{"id": "69d2f54a5e31-1", "text": "ולכן ראוי שתתפלל האשה בשעת הדלקה, שיתן לה הקדוש ברוך הוא בנים זכרים מאירים בתורה (רס\"ג), וטוב שתתן מקדם איזה פרוטות לצדקה. ואשה קשת רוח בגדול בנים או שאין לה כלל, סגלה שתאמר לאחר הדלקת הנרות, ההפטרה של יום ראשון דראש השנה. וטוב שתבין מה שהיא אומרת, ותאמר בכונה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:2"}}
{"id": "3c7691362bda-0", "text": "מצוה מן המבחר להדליק בשמן זית. וגם שמן הרגיל בינינו שקורין שמן פרחים (בלומענעהל) כשר. אבל שאר שמנים, יש מהם שאינם כשרים, וגם הפתילה יהדר שתהא מצמר גפן או פשתן או קנבוס, כי בשאר דברים, יש מהם שאינם כשרים. ובמדינתנו נוהגין להדליק בנרות העשויים מחלב, והן כשרות אבל להניח חתיכת חלב בתוך כלי ובתוכו פתילה, אסור להדליק כן. המדליק צריך שידליק עד שיאחז האור ברב אותה חתיכת פתילה היוצאה מן הנר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:3"}}
{"id": "3c7691362bda-1", "text": "וכן בנרות העשוים מחלב צריך שיאחז האור ברב הפתילה היוצאת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:3"}}
{"id": "5f7706abffda-0", "text": "כבר ידוע שכל המצות מברכין עליהם עובר לעשיתן. אבל בהדלקת הנרות לשבת, כיון שבהדלקה מקבלת האשה שבת על עצמה, והברכה הרי היא התחלה להדלקה, ואם כן אם תברך תחלה, לא תוכל עוד להדליק, על כן היא מדלקת תחלה. וכדי שתהא הברכה עובר לעשיתן, פורשת ידיה כנגד פניה שלא תראה הנרות, ומברכת ומסירה את הידים ורואה את הנרות, והוי כאלו ברכה קדם ההדלקה. (ומשום לא פלוג, נוהגות כך גם ביום טוב)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:4"}}
{"id": "5f7706abffda-1", "text": "ועקר הנרות שבהן הוי קבלת שבת, הן אלו שעל השלחן שאוכלין עליו, ועל כן תדליק אותן באחרונה. ובשעת הצרך, כגון שהיא צריכה ללכת לטבילה או לחפה, או לשאר דבר נחוץ, תוכל להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה (עין לקמן ק\"ס סעיף ה'), ואז תוכל לברך קדם הדלקה. ואפלו תנאי בלב, סגי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:4"}}
{"id": "62350eb7cf83-0", "text": "מצות הדלקת הנרות חלה בין על האנשים בין על הנשים, אלא שהנשים מזהרות בה יותר, מפני שהן מצויות בבית. ועוד מפני שהאשה כבתה נרו של עולם, שהחטיאה לאדם הראשון והחשיכה נשמתו שקרויה נר, כמו שכתוב, נר אלהים נשמת אדם, ולכן צריכה היא לתקן זאת בהדלקת הנרות לכבוד שבת. ולכן אם האשה בביתה, היא קודמת למצוה זאת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:5"}}
{"id": "62350eb7cf83-1", "text": "ומכל מקום יש לו להאיש גם כן לסיע במצוה ויתקן את הנרות ויהבהב אותן, דהינו שידליקן ויכבן, כדי שיהיו נוחים אחר כך להדלק. ואשה יולדת, בשבת הראשון ידליק הבעל ויברך. אבל אחר כך וגם בכל פעם שהיא נדה, היא מדלקת ומברכת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:5"}}
{"id": "b35bf6093d1e-0", "text": "נוהגות הנשים שקדם הדלקת הנרות, רוחצות ולובשות בגדי שבת, ואשרי להן. וצריכין להתפלל מנחה תחלה, כי בהדלקת הנרות היא מקבלת שבת על עצמה ואינה יכולה להתפלל אחר כך מנחה של חל. ואשה שנתאחרה בעסקיה ובאה לביתה קרוב לחצי שעה קדם שבת, שאם תרחץ ותלבש, תוכל לבא לידי ספק חלול שבת, מצוה יותר שתדליק כמות שהיא משתבוא חס ושלום לידי ספק חלול שבת. ואם הבעל רואה שהיא מתאחרת מלבוא, מצוה גדולה שידליק הוא ואל ישגיח ברגזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:6"}}
{"id": "99e8a03995cb-0", "text": "אם האיש מדליק הנרות, והוא צריך לעשות אחר כך איזה מלאכה, טוב גם כן שיתנה שאינו מקבל שבת בהדלקה זו. אבל בדיעבד אם לא התנה, יכול לעשות אחר כך מלאכה, כי בהדלקת הבעל אין מנהג שהוא מקבל שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:7"}}
{"id": "26dca81c32a8-0", "text": "צריכין להדליק במקום שיאכלו, שיהא נכר שמדליקן לכבוד שבת, ולא להדליק במקום אחר ולהניחם אחר כך במקום אחר. אך בשעת הדחק, כגון שהאשה חולה ואינה יכולה ללכת אל השלחן, מדלקת כשהיא במטה, ומעמידין אותם אחר כך על השלחן בבית זה, כי כל הבית נחשב מקומן. ונשים שמדליקין הנרות בסכה, ואחר כך נושאות אותן לתוך הבית, לא יפה הן עושות. נר שהוא דולק מערב שבת, צריכין לכבותו ולחזור ולהדליקו לכבוד שבת, כדי שיהא נכר שמדליק לכבוד שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:8"}}
{"id": "e3611283f452-0", "text": "צריך להדליק הנרות בכל החדרים שמשתמש שם. מי שהוא בביתו אצל אשתו, כיון שהיא מברכת על הנרות שבחדר אחד, אין צריכין לברך על ההדלקה שבשאר חדרים. אבל אם הוא במקום אחר, אם יש לו שם חדר מיחד, צריך להדליק ולברך. ואם הם רבים שנתאכסנו בחדר אחד, ישתתפו לקנות נרות, וידליק אחד ויברך ויכון להוציא את כלם בברכתו, וגם הם יכונו לצאת בברכתו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:9"}}
{"id": "e3611283f452-1", "text": "ואם אין לו חדר מיחד, אלא שהוא בחדר אחד עם בעל האשפיזא ישראל, אינו צריך להדליק, כיון שאשתו מדלקת עליו בביתו. ובחורים הלומדים במקום אחר, אם יש להם חדר מיחד, צריכין להדליק בברכה. וישתתפו גם כן לקנות נרות ואחד יברך ויוציא את כלם. וצריכין שיהיו הנרות דולקים עד שיבאו שמה. ואם אין להם חדר מיחד, כיון שאין להם נשים שמדליקות, צריכין לתת פרוטה לבעל הבית, שתהיה להם שתפות בנרות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:9"}}
{"id": "e3611283f452-2", "text": "ומי שהוא סמוך על שלחן בעל הבית, הוא בכלל בני ביתו ואינו צריך להשתתף.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:9"}}
{"id": "9db74a0c4a75-0", "text": "נוהגין שאפלו כמה נשים, מדליקין נרות בבית אחד וכל אחת מברכת על נרות שלה, כי כמה שנתוסף אורה, יש בה שמחה יתרה. ואך יש לזהר שלא תדליקנה שתים במנורה אחת. ובשעת הדחק מקלין גם בזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:10"}}
{"id": "5594615d6e75-0", "text": "אין לתן מים אפלו מבעוד יום לתוך נקב המנורה שמכניסין שם את הנר של חלב או של שעוה, כדי שכשיגיע לשם יתכבה. ובמקום צרך, יש להקל אם נותן מבעוד יום. אבל להעמיד כלי עם מים תחת מנורה התלויה, כדי שאם יפלו ניצוצות יתכבו, אסור גמור היא, אפלו להעמידו מבעוד יום. ולהעמיד כלי בלי מים לקבל הניצוצות מתר, אפלו משחשכה, כי ניצוצות אין בהם ממש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:11"}}
{"id": "5594615d6e75-1", "text": "ולהעמיד הכלי בשביל שיטפטף לשם השמן או החלב משחשכה, אסור, דכיון שאם יטפטף יאסר הכלי בטלטול, נמצא שהוא מבטל כלי מהיכנו ואסור, משום דהוי כאלו דבקו שם. אבל להעמידו מבעוד יום, מתר. ואם נטף לתוכו שמן, אסור להסתפק ממנו בשבת, והכלי אסור בטלטול. ואם לא נטף לתוכו, לא נאסר הכלי בטלטול על ידי מחשבה בעלמא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:11"}}
{"id": "5efe33e69357-0", "text": "טוב להניח את החלות על השלחן קדם שמדליקין את הנרות, כדלקמן סימן פ\"ט סעיף ב'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:12"}}
{"id": "70cdf799c075-0", "text": "אשה סומא אם יש לה בעל, ידליק הבעל ויברך. ואם אין לה בעל והיא דרה לבדה מדלקת ומברכת. ואם דרה עם אחרים בבית אחד והאחרים מדליקין, מדלקת הסומא בלא ברכה. אך אם היא עקרת הבית תדליק היא תחלה ותברך, ואחר כך ידליקו האחרים ויברכו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:13"}}
{"id": "85579d4d8dc9-0", "text": "אשה ששכחה פעם אחת להדליק, תדליק כל ימיה נר אחד יותר ממה שהיתה רגילה. וכן אם שכחה כמה פעמים תדליק תמיד נר אחד יותר, והוא משום הכר, שתהא זהירה מכאן ולהבא. ולכן אם מחמת אנס לא הדליקה, אינה צריכה להוסיף.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 75:14"}}
{"id": "db17956ef4d7-0", "text": "נוהגין להקדים תפלת ערבית של שבת יותר מבימות החל, ונכון הוא כדי להקדים קבלת שבת בכל מה שאפשר, רק שיהא מפלג המנחה ולמעלה. ואף הנוהגין להתפלל כל ימי החל מעריב בזמנה, דהינו בצאת הכוכבים, יכולין להקדים בשבת. ואפלו שלפעמים בימות החל מתפללין מנחה בשעה שמתפללין עתה ערבית, אין חוששין בזה בתפלת ערבית של שבת, שיש בה מצוה, שמוסיף מחל על הקדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:1"}}
{"id": "8462ab598696-0", "text": "בברכת השכיבנו אין חותמין כמו בחל שומר עמו ישראל, כיון שברכה זו היא על כללות עם ישראל, וכללות עם ישראל אינם צריכים שמירה בשבת, כי השבת מגן עלינו, אלא אומרים, ופרוס. וחותמין, ברוך אתה ה' הפורס וכו' וכן ביום טוב. אם טעה וסים כמו בחל, אם נזכר מיד לאחר תבת לעד, יאמר מיד, הפורס סכת שלום וכו', אבל אם לא נזכר עד לאחר כדי דבור, אינו צריך לאמרו עוד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:2"}}
{"id": "b9703fcb7801-0", "text": "נוהגין לומר בתפלת ערבית, וינוחו בה, ובשחרית ומוסף, וינוחו בו. ובמנחה, שבתות קדשך וינוחו בם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:3"}}
{"id": "f9b77786f92f-0", "text": "אחר תפלת הלחש בערבית בשבת אומרים כלם ביחד, ויכלו. ויש לאמרו מעמד, לפי שבזה אנו מעידים להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, והעדים צריכין להעיד מעמד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:4"}}
{"id": "848e22b68a5f-0", "text": "אחר כך אומר שליח הצבור ברכה אחת מעין שבע, דהיינו, ברוך אתה ה' אלקינו ואלקי אבותינו וכו', מגן אבות וכו' אלקינו ואלקי אבותינו וכו', ומסים ברוך אתה ה' מקדש השבת. ויש להקהל לעמד בשעה ש שליח הצבור אומר ברכה זאת, וישמעו היטב. ונוהגין שאומרים עמו מגן אבות, עד זכר למעשה בראשית. וגם המתפלל ביחידות, יכול לומר מגן אבות עד זכר למעשה בראשית, אבל יותר לא יאמר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:5"}}
{"id": "6c8c058f39f1-0", "text": "בכל שבתות השנה אומרים ברכה זאת, אפלו ביום טוב, ובשבת שחל לאחר יום טוב. אך כשחל יום טוב ראשון של פסח בשבת, אין אומרים אותה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:6"}}
{"id": "65f2480f0979-0", "text": "אין אומרים אותה אלא במנין קבוע. אבל במקום שאין מתפללין בעשרה אלא באקראי, כגון בבית החתן או בבית האבל, אין אומרים אותה. ואם קבעו מקום להתפלל בעשרה איזה שבועות, כמו בירדים, יש לאמרה (רסח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:7"}}
{"id": "222ce86f69dd-0", "text": "במדינות אלו נוהגין ששליח הצבור מקדש בבית הכנסת בלילי שבתות וימים טובים (חוץ משני לילות הראשונים של פסח)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:8"}}
{"id": "222ce86f69dd-1", "text": "וכיון שהוא אינו יוצא בקדוש זה, ואסור לו לטעם קדם קדוש, לכן כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, נותנים לטעם לקטן שהגיע לחנוך, והקטן ישמע את הברכה ממנו ויוצא בה, ונמצא שלא ברך לבטלה (דמתר להאכיל את הקטן קדם קדוש, כמו שיתבאר לקמן בסימן קס\"ה, אם ירצה השם) ואם אין קטן בבית הכנסת, יכון המקדש או אדם אחר, לצאת בקדוש זה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:8"}}
{"id": "222ce86f69dd-2", "text": "וישתה שעור רביעית כדי לברך ברכה אחרונה, ואף על פי כן יכול הוא לחזור ולקדש בביתו להוציא את אשתו ובני ביתו אם אינן יודעין לקדש בעצמן. והא דיוצא בקדוש שבבית הכנסת, אף על גב דאין קדוש אלא במקום סעודה בשעת הדחק סומכין על הפוסקים דסבירא להו, דדי אם שותה רביעית שלמה מן הכוס. וטוב שישתה רביעית חוץ מכמלא לגמיו, דהינו כמלא לגמיו משום קדוש, ועוד רביעית משום סעודה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:8"}}
{"id": "ca236ad3096e-0", "text": "נוהגין לומר פרק במה מדליקין. ואין אומרים אותו ביום טוב שחל בשבת, ולא כשחל יום טוב בערב שבת, ולא בשבת חל המועד (ע\"ר).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:9"}}
{"id": "0d9aa13912a0-0", "text": "נוהגין שבשבת אין משכימין כל כך לבא לבית הכנסת כמו בחל, משום דשינה מענג שבת היא, ואסמכוה אקרא, דבקרבן התמיד של ימות החל נאמר בבקר, ובשבת נאמר וביום השבת, דמשמע אחור. ומכל מקום צריכין לזהר שלא לאחר זמן קריאת שמע ותפלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:10"}}
{"id": "2e9cd645eeb5-0", "text": "זמן תפלת מוסף הוא מיד אחר תפלת שחרית, ואין לאחרה יותר מעד סוף שבע שעות. ואם התפלל אותה אחר שבע שעות, נקרא פושע, ואף על פי כן יצא ידי חובתו, מפני שזמנה כל היום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:11"}}
{"id": "9c18c3140564-0", "text": "היו לפניו להתפלל שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף, כגון שאחר מלהתפלל מוסף עד שש שעות ומחצה, צריך להתפלל תחלה מנחה ואחר כך מוסף, משום דמנחה תדירה יותר, וקימא לן תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. ומכל מקום בצבור אין לעשות כן (רפ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:12"}}
{"id": "1d8cac7da1bb-0", "text": "בקדשה דמוסף שאומרים, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ומיד אומרים הקהל, אחד הוא אלקינו וכו', הוא טעות, כי אסור לומר תבת אחד שתי פעמים רצופות. אלא יאמר ה' אחד, הוא אלקינו וכו', אך שליח הצבור שהוא ממתין על הצבור, יכול הוא להתחיל בתבת אחד, כיון שהפסיק בינתים (עין בסידור).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:13"}}
{"id": "d95b02190b38-0", "text": "במנחה קודם קריאת התורה, אומרים ואני תפלתי וגו', והוא על פי מה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק, ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר. וכתיב אחריו, ואני תפלתי וגו', אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אין אמה זו כשאר אמות העולם. אמות העולם כשהם שותים ומשתכרים הולכין ופוחזין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:14"}}
{"id": "d95b02190b38-1", "text": "ואנו לא כן, אלא אף על פי ששתינו, ואני תפלתי וגו' ולכן אומרים אותו לפני קריאת התורה, להודות ליוצרנו, שלא שם חלקנו כהם, ואפלו הרקים שבנו, באים לשמע תורה. וביום טוב שחל בחל, שאין קורין בתורה, אין אומרים אותו. אבל בשבת, אף על פי שאין ספר תורה לקרות, מכל מקום אומרים אותו. ואומרים אותו אז קדם החצי קדיש, כדי שלא להפסיק בין הקדיש לתפלת שמונה עשרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:14"}}
{"id": "831cc62152ff-0", "text": "לאחר חזרת השמונה עשרה נוהגין לומר צדקתך צדק, והמה שלשה פסוקים, כעין צדוק הדין על שלשה צדיקים שנפטרו בשעה זאת, יוסף, משה ודוד. ואם הוא ביום שאם היה חל לא היו אומרים תחנון, אין אומרים אותו. אך כשמתפללים בצבור בבית אבל, אומרים אותו, דאם לא יאמרוהו, הוי פרהסיא, ואין אבלות פרהסיא בשבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:15"}}
{"id": "c0c2d15c16ac-0", "text": "אם טעה בשבת או ביום טוב והתחיל ברכות אמצעיות של חל ונזכר באמצע ברכה, צריך לגמר כל אותה ברכה שהתחיל, ואחר כך מתחיל ברכה אמצעית של שבת או של יום טוב. והטעם הוא, משום דמן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום טוב כל ברכות האמצעיות כמו בחל, ולהזכיר קדשת היום בברכת רצה כמו בראש חדש וחל המועד. אלא מפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחו חכמים, ותקנו ברכה אחת אמצעית לקדשת היום", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:16"}}
{"id": "c0c2d15c16ac-1", "text": "אבל זה שהתחיל ברכה של חל, יש לו לגמור אותה ברכה, כיון שהיא ראויה לאמרה עתה מן הדין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:16"}}
{"id": "4dc3acad6062-0", "text": "אפלו לא התחיל רק תבה אחת מן הברכה ונזכר מיד, צריך לגמר כל הברכה, חוץ מברכת אתה חונן, שאם לא אמר עדין רק תבת אתה, כיון שגם תפלות ערבית ומנחה, מתחילין אתה, לכן אם בתפלת ערבית או מנחה אף על פי ששכח שהוא שבת והתחיל תבת אתה על דעת לומר אתה חונן, אם נזכר מיד שהוא שבת, אינו צריך לומר ברכת אתה חונן, אלא גומר ואומר קדשת וכו'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:17"}}
{"id": "4dc3acad6062-1", "text": "[ובמנחה, אחד וכו'] ואם ארע לו כן בשחרית, אזי אם היה הטעות מחמת שהיה סובר שהוא חל, צריך לגמור ברכת אתה חונן. אבל אם ידע שהוא שבת ושצריך לומר ישמח משה, אלא שנכשל בלשונו מחמת הרגלו ואמר תבת אתה, אינו צריך לגמור ברכת אתה חונן, אלא אומר ישמח משה. דכיון שיש בתפלות שבת גם כן תפלות שמתחילין אתה, הוי ליה כמו שטעה בתפלת שבת מזו לזו, מאחר שידע שהוא שבת ולא אמר עדין רק תבת אתה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:17"}}
{"id": "8cfbf85fa24e-0", "text": "אם לא נזכר עד בברכות האחרונות, (דהינו מן רצה ולהלן) פוסק באמצע ברכה במקום שנזכר, ומתחיל בשל שבת או יום טוב וגומר כסדר. ואם לא נזכר עד לאחר שהתחיל לומר יהיו לרצון, חוזר לראש התפלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:18"}}
{"id": "a538602d64d9-0", "text": "בתפלת המוספין אם טעה בברכות אמצעיות של חל, פוסק באמצע ברכה במקום ברכה שנזכר בה ומתחיל ברכה אמצעית של תפלת מוסף, כי בתפלת מוסף לא היה כלל מן הדין להתפלל כל הברכות האמצעיות כמו בחל, אלא ברכה אחת של מוסף.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:19"}}
{"id": "46b911e1e8a3-0", "text": "מי שטעה והתחיל תפלה של חל בשבת, סימן רע לו, ויפשפש במעשיו כל ימי השבוע הבא, ויעשה תשובה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:20"}}
{"id": "1ca9b9971668-0", "text": "טעה בברכה אמצעית של תפלות השבת מזו לזו, אם נזכר קדם שאמר את השם מחתימת הברכה, חוזר לתחלת הברכה שהיה לו להתפלל עתה. אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את ה', גומר ואומר מקדש השבת ויוצא בדיעבד לפי שהעקר מברכות האמצעיות היא רצה נא במנוחתנו, והיא שוה בכל התפלות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:21"}}
{"id": "5071625425e1-0", "text": "במה דברים אמורים, בתפלות ערבית שחרית ומנחה. אבל בתפלת מוסף, אם התפלל במקומה תפלה אחרת, לא יצא, הואיל ולא הזכיר קרבן מוסף. וכן אם במקום ערבית או שחרית או מנחה התפלל מוסף, לא יצא, הואיל והזכיר קרבן מוסף, ואמר שקר לפני המקום ברוך הוא (רסח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:22"}}
{"id": "953a36c451d8-0", "text": "אם טעה בתפלת יום טוב שהיה לו לחתום מקדש ישראל והזמנים, וחתם מקדש השבת, אם חזר בתוך כדי דבור ואמר מקדש ישראל והזמנים, יצא. ואם לאו, צריך לחזור ולהתחיל אתה בחרתנו וכו' (תפ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 76:23"}}
{"id": "fdb27e099b22-0", "text": "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבת בקדוש. וצריך לזכרהו בכניסתו בקדוש וגם ביציאתו בהבדלה. ותקנו חכמים שתהא זכירה על כוס יין, בין בכניסתו בין ביציאתו (רע\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:1"}}
{"id": "64206a504255-0", "text": "יכולין לקדש ולאכול אף על פי שעדין אינו לילה. אך הנוהגין כל ימות החל להתפלל מעריב בזמנה ובשבת מקדימין (כמו שכתבתי בסימן שלפני זה), אלו אסורין לאכול משהגיע חצי שעה קדם צאת הכוכבים. ולכן אם אין יותר מחצי שעה עד הלילה, צריכין להמתין עד הלילה, ואז יקראו תחלה שלש פרשיות של קריאת שמע, ואחר כך יקדש. ואסור לטעם כלום ואפלו מים קדם קדוש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:2"}}
{"id": "7a5d9b8bd1f1-0", "text": "מצוה לקדש על יין ישן, ומצוה לברור יין יפה. ואם אפשר, יש להדר אחר יין אדם. ובמקום שאין יין כשר כראוי מצוי, מקדשין גם על יין צמוקים (עין לעיל סימן נ\"ג סעיף ו). ויכלו, יש לומר מעמד. ומסתכל בנרות, ואחר כך ישב. ומסתכל בכוס ומברך בורא פרי הגפן ואשר קדשנו וכו'. ואם אין לו יין, מקדשין על הפת ולא על שאר משקין (רע\"א רע\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:3"}}
{"id": "ec8ee0f25fd2-0", "text": "גם הנשים חיבות בקדוש. על כן ישמעו היטב את הקדוש ויענו אמן, אבל ברוך הוא וברוך שמו לא יאמרו (עין לעיל סימן ו' סעיף ט). וקטן אפלו הוא בן שלש עשרה שנה, אם אינו ידוע שהביא שתי שערות, אינו מוציא את האשה, ולכן תקדש האשה בעצמה. ואם אינה יודעת, תאמר עם הקטן מלה במלה. וגם אם שומעת את הקדוש מן הבעל או מאיש אחר, יותר נכון הוא שתאמר עם המקדש מלה במלה (עין דגול מרבבה. ועין בשלחן ערוך התניא)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:4"}}
{"id": "ec8ee0f25fd2-1", "text": "(אם יש כמה בעלי בתים בבית אחד, איך יתנהגו בקדוש, עין לקמן סימן קל\"ה סעיף ו') (רע\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:4"}}
{"id": "9989fd7799fe-0", "text": "יין שנתחמץ, אין מקדשין עליו. וכן יין שיש לו ריח רע, אף על פי שלא נתחמץ, אלא ריחו וטעמו יין, שמברכין עליו בורא פרי הגפן, רק שמסריח קצת מחמת שהיה בכלי מאוס, וכן אם הוא מריח אחר החבית (תוספת שבת בשם ש\"א) אין מקדשין עליו. וכן יין שעמד מגלה איזה שעות (אף על גב דהאידנא לא קפדינן אגלוי), אין מקדשין עליו משום הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך. יין שיש בו קמחין, יש לסננו. ואם אי אפשר לסננו, מקדשין עליו כך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:5"}}
{"id": "9989fd7799fe-1", "text": "אבל אם יש עליו קרום לבן, אין מקדשין עליו דמסתמא פג טעמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:5"}}
{"id": "f32fb961e47a-0", "text": "מקדשין על יין מבשל ועל יין שיש בו דבש. אך יש אומרים, שאין מקדשין עליהם, כיון דאינן ראויין למזבח. על כן אם אפשר, יש להדר אחר יין אחר (ער\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:6"}}
{"id": "5c2e0dffdf83-0", "text": "הכוס צריך להיות שלם ונקי. וכל הדינים שהן בכוס של ברכת המזון (לעיל סימן מ\"ה סעיף ג' וסעיף ד') יש גם בכוס של קדוש בין ביום בין בלילה, וכן בכוס של הבדלה. וטוב לקדש בלילה על כוס גדול שישיר ממנו לקדוש היום ולהבדלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:7"}}
{"id": "bfd114b57ee5-0", "text": "החלות תהיינה מכסות בשעת קדוש. ואפלו הוא מקדש עליהן, תהיינה מכסות בשעת קדוש זכר למן שהיה מכסה בטל מלמטה ומלמעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:8"}}
{"id": "870216ec4aea-0", "text": "המקדש, ישתה מן הכוס לכל הפחות כמלא לגמיו בלי הפסק. ומצוה שיטעמו כלם מכוס של ברכה. מי שאינו שותה יין מחמת גדר או מחמת שמזיק לו וכדומה, אין לו לקדש על היין על סמך שישתו המסבין (רעא רעב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:9"}}
{"id": "bf3fcb075632-0", "text": "יין של קדוש, לפי שהוא מצרכי הסעודה, אינו טעון ברכה לאחריו, דברכת המזון פוטרתו. אך יש פוסקים דסבירא להו, דאינו פוטרתו. על כן אם אפשר, יש לו להדר, שלאחר ברכת המזון יברך על כוס יין וישתה רביעית, ויברך ברכה אחרונה לפטור גם את הכוס של קדוש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:10"}}
{"id": "a65b5eac4c08-0", "text": "על היין שבתוך הסעודה אינו צריך לברך, שנפטר בברכת בורא פרי הגפן שבקדוש (ער\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:11"}}
{"id": "ab482c405c4d-0", "text": "קדש על הכוס סבר שהוא יין, ואחר כך נמצא שהוא מים או שאר משקה, יחזור ויקדש על היין. ואם עמד לפניו יין על השלחן. והיתה דעתו לשתות יין גם בתוך הסעודה, אינו צריך לקדש שנית, דהוי כאלו קדש על היין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:12"}}
{"id": "ab482c405c4d-1", "text": "ואם לא היה יין לפניו על השלחן, אבל היה יין בביתו והיתה דעתו לשתות בתוך הסעודה, אין צריך לברך בורא פרי הגפן, אלא אשר קדשנו וכו' (ועין לעיל סימן נ\"ו סעיף ז'), ואם היה הכוס של שכר או מי דבש (מעד) במקום שהוא חמר מדינה (עין לעיל סימן מ\"ה סעיף א'), בכל אפן אין צריך לקדש שנית, אלא יברך שהכל וישתה. ובמקומות שנוהגין לקדש אחר נטילת ידים קדם בציעת הפת, גם כן אין צריך לחזור ולקדש, אלא מברך המוציא. והוי כאלו קדש על הפת (רע\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:12"}}
{"id": "ebd648aece31-0", "text": "גם ביום בסעודת שחרית צריך לקדש על הכוס, דהינו שמברך עליו בורא פרי הגפן, וזהו הקדוש. וגם נשים חיבות בקדוש זה (פרמ\"ג). וגם קדם קדוש זה, אסור לטעם כלום, ואפלו מים, כמו בקדוש הלילה (ועין לעיל סימן ח' סעיף ב') ומצוה מן המבחר שיהיה קדוש זה גם כן על היין דוקא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:13"}}
{"id": "ebd648aece31-1", "text": "ואם חביב לו יין שרף ומקדש עליו, גם כן יוצא, אך שיהא הכוס מחזיק רביעית, וישתה מלא לגמיו בלי הפסק ואם מקדש על היין ורוצה לשתות גם יין שרף או קאפע, (עין לעיל סימן מ\"ט סעיף ו').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:13"}}
{"id": "4101cf180c4f-0", "text": "בין בלילה בין ביום, אין קדוש אלא במקום סעודה, שנאמר, וקראת לשבת ענג, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, במקום שאתה קורא לשבת, כלומר, קריאה דקדוש, שם יהא ענג. ואם קדש בבית זה ואוכל בבית אחר, אפלו אם בשעת קדוש היה בדעתו כן, אינו יוצא ידי קדוש, וגם צריך לאכול מיד לאחר הקדוש. ואם לא אכל מיד לאחר הקדוש, לא יצא ידי קדוש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:14"}}
{"id": "4101cf180c4f-1", "text": "וביום אף שאינו רוצה לאכול מיד סעודה קבועה, יכול לקדש ולאכול קצת פת כיסנין, ואז צריך לשתות מן הכוס רביעית, כדי לברך ברכה על המחיה ועל פרי הגפן. וזאת יכול לעשות גם קדם מוסף אם לבו חלוש (עין סעיף שאחר זה) ומוהל שהוא צריך לברך על כוס המילה ועדין לא קדש, ישתה מן הכוס כמלא לגמיו ועוד רביעית (עין סימן שלפני זה סעיף ח').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:14"}}
{"id": "702aae2bbbcd-0", "text": "מתר לטעם אחר תפלת שחרית קדם תפלת מוסף. וטעימה, הינו פת כביצה ולא יותר. ופרות, אפלו הרבה, כדי לסעוד את הלב, ובלבד שיקדש תחלה וישתה כמלא לגמיו ועוד רביעית יין, (דלעת הצרך סמכינן, דזאת הוי קדוש במקום סעודה), או ישתה רביעית יין ויאכל כזית מחמשת מיני דגן (רע\"ג רפ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:15"}}
{"id": "0af3854193c7-0", "text": "כל אדם מישראל בין איש או אשה, חיבים לאכל בשבת שלש סעודות, אחת בלילה ושתים ביום. וחיב לאכול בכל סעודה פת, ואפלו בסעודה שלישית יזהר מאד לאכול פת דוקא. (וכיון שהוא נוטל ידיו ומברך על הנטילה, צריך לאכול פת כביצה, עין לעיל סימן מ' סעיף א')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:16"}}
{"id": "0af3854193c7-1", "text": "לכן יזהר כל אדם, שלא למלאת כרסו בסעודת שחרית, כדי שיוכל לקים מצות שלש סעודות, ואם אי אפשר לו כלל לאכול פת גמורה, יאכל לכל הפחות פת כיסנין או שאר מאכל העשוי מחמשת מיני דגן שמברכין עליו בורא מיני מזונות, שהוא נקרא מזון. ואם גם זאת אי אפשר לו, יאכל על כל פנים דברים שדרך ללפת בהם את הפת, כגון בשר ודגים וכיוצא בהם. ואם גם זאת אי אפשר לו, יאכל על כל פנים פרות מבשלים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:16"}}
{"id": "0af3854193c7-2", "text": "זמן סעודה שלישית הוא משיגיע זמן מנחה גדולה, דהינו משש שעות ומחצה ואילך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:16"}}
{"id": "11c5c3d04e7a-0", "text": "וחיב לבצוע בכל סעודה על שתי ככרות שלמות, ואוחז שתיהן בידו בשעת ברכת המוציא ובוצע אחת מהן. ונוהגין לרשום בסכין על הככר במקום שרוצה לבצוע, והטעם, מפני שבחל צריכין לחתך קצת סביב הפת קדם ברכת המוציא, כמו שכתבתי בסימן מ\"א סעיף ג', ובשבת אי אפשר, משום דבעינן שיהיה הפת שלמה בשעת הברכה, ולכן על כל פנים רושמין מקום החתך, כדי שידעו היכן יחתכו ולא יצטרכו להפסיק הרבה ולעין באיזה מקום יחתכו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:17"}}
{"id": "11c5c3d04e7a-1", "text": "ויש להניח הככרות שתהא זו שהוא רוצה לבצוע אותה לפניו, כדי שלא יצטרך להעביר על המצוה. ואפלו אוכל כמה סעודות צריך בכל סעודה שתי ככרות שלמות. וכן כשמקדש ביום בשחרית קדם הסעודה הקבועה ואוכל פת כיסנין, יש לקחת שתים שלמות (כן ראיתי לנהוג אצל גדול אחד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:17"}}
{"id": "302b9073f6bf-0", "text": "אם אין לכל המסבין בשלחן לחם משנה, אלא לפני אחד, יבצע הוא להוציא את כלם, וגם בברכת המוציא יצאו במה שברך הבוצע. וקדם שיברך המוציא, יאמר: ברשות מורי ורבותי, ולאחר שטעם הוא מפרוסת המוציא, נותן לכל אחד פרוסה ואוכלים (רע\"ד רצ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:18"}}
{"id": "adb2e2fda2a3-0", "text": "אם לא קרא הפרשה בערב שבת, לא יאכל שבת בשחרית עד שיקראה, ואם לא קראה קדם האכילה, יקרא על כל פנים קדם מנחה, ובדיעבד, עד סוף יום שלישי (רפ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:19"}}
{"id": "7a7490c13192-0", "text": "אסור להתענות בשבת לשם תענית, אפלו זמן קצר. ואפלו שלא לשם תענית, אסור על כל פנים להתענות עד חצות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:20"}}
{"id": "2e3bdb6287ce-0", "text": "אסור להצטער, חס ושלום, על איזה צרה רחמנא לצלן, אלא יבקש רחמים מבעל הרחמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:21"}}
{"id": "1f55bc965437-0", "text": "מצוה להרבות בפרות ומגדנות ומיני ריח, כדי להשלים מאה ברכות ומצוה לענגו בכל דבר שהוא לו לענג, שנאמר, וקראת לשבת ענג.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:22"}}
{"id": "da8d593240ca-0", "text": "אחר סעודת שחרית, אם רגיל לישן, יישן. אבל אל יאמר: אישן מפני שאני צריך לעשות מלאכה או ללכת בדרך בלילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:23"}}
{"id": "3d2041bd52f7-0", "text": "אחר כך קובעים ללמוד תורה. בפרשת שבת נאמר, ויקהל משה, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, למה נאמר בפרשה זו ויקהל, ולא נאמר כן בבכל התורה כלה. אמר הקדוש ברוך הוא למשה, רד ועשה לי קהלות גדולות בשבת, כדי שילמדו הדורות הבאים אחריך להקהיל קהלות בכל שבת ללמד תורה ברבים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:24"}}
{"id": "3d2041bd52f7-1", "text": "עוד אמרו, לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה, כי הרבה אנשים טרודים כל ימי החל במלאכתם ואין להם פנאי לעסוק בתורה בקביעות, ובשבת ויום טוב שהם פנויים ממלאכתם, יכולין לעסוק בתורה כראוי. לפיכך בעלי מלאכה ובעלי בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימי השבוע, המה מחיבים יותר לעסוק בתורה ביום שבת קדש, איש איש כפי השגתו ויכלתו (ר\"צ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 77:24"}}
{"id": "94979b6e540f-0", "text": "כשמוסיפין בשבת, יכולין לקרת כהן או לוי לאחרון, כיון שכבר השלימו שבעה גברי. וגם שהוא האחרון מעקר הקרואים (חוץ מן המפטיר) וכן המפטיר יכולין לקרת כהן או לוי, ואפלו כהן אחד לאחרון וכהן אחד למפטיר, יכולין לקרות, כיון שהקדיש מפסיק ביניהם. ובשמחת תורה שמוציאין שלשה ספרי תורה, יכולין לקרות כהן אחד לחתן תורה ואחד לחתן בראשית ואחד למפטיר, כיון שכל אחד קורא בספר תורה אחר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:1"}}
{"id": "94979b6e540f-1", "text": "אבל בראש חדש טבת שחל להיות בשבת, אף על פי שמוציאין גם כן שלשה ספרי תורה, אפלו אם רוצים לקרות בספר תורה הראשון שמנה גברי, אין רשאין לקרות להכהן שיהיה השמיני, כיון שעדין אין משלימין הקריאה בספר זה. והמשלים הוא בספר השני שקורין בו פרשת ראש חדש ואז יכולין לקרותו. וכן הדין בשבת שקלים ופרשת החדש כשהן בראש חדש (סימן קל\"ה ובסד\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:1"}}
{"id": "91d5e5b9f774-0", "text": "אם קראו לכהן או ללוי באמצע המנין, יעלה אחר במקומו והוא ימתין אצל התבה ויעלה למפטיר או לאחרון לאחר מנין הקרואים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:2"}}
{"id": "9614b5357138-0", "text": "בשבת שקורין שתי סדרות, יש לחבר הסדרות עם העולה הרביעי (שם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:3"}}
{"id": "44579b441092-0", "text": "קללות שבפרשת בחקתי ובפרשת כי תבא, אין מפסיקין ביניהן. וצריך להתחל פסוק אחד מקדם. אך למען לא יתחיל בפרשה פחות משלשה פסוקים, צריך שיתחיל שלשה פסוקים קדם הקללות, ולבסוף צריך גם כן לקרות לכל הפחות פסוק אחד אחר הקללות, אך יראה שלא יסים פחות משלשה פסוקים מן התחלת הפרשה (עין לעיל סימן כ' כ\"א כ\"ב) בפרשת כי תשא קורין עם הלוי כל פרשת העגל עד ומשרתו יהושע וגו' והטעם, כי בני לוי לא היו בעשית העגל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:4"}}
{"id": "44579b441092-1", "text": "ונוהגין לקרות בקול נמוך מן ויתן אל משה ככלותו עד ויחל משה. וכשמתחיל ויחל, חוזר וקורא בקול רם עד ויפן וירד משה, וכשמתחיל ויפן חוזר וקורא בקול נמוך עד ומשה יקח את האהל, וחוזר וקורא בקול רם עד סוף הפרשה. וגם הקללות שבפרשת בחקתי ופרשת כי תבא קורין בקול נמוך. ואת הפסוק וזכרתי את בריתי יעקב קורין בקול רם. ואחר כך הפסוק והארץ תעזב וגו' נמוך, ואף גם זאת בקול רם עד הסוף", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:4"}}
{"id": "44579b441092-2", "text": "ובפרשת כי תבא ליראה את השם הנכבד עד סוף הפסוק בקול רם, ואחר כך נמוך. ואף גם זאת, בקול רם עד הסוף. ובפרשת כי תבוא, ליראה את השם הנכבד עד סוף הפסוק, בקול רם, ואחר כך נמוך עד ואין קונה. וגם בפרשת בהעלתך נוהגין לקרות בקול נמוך מן ויהי העם כמתאוננים עד והמן כזרע גד. והטעם להראות שהם מתחרטים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:4"}}
{"id": "44579b441092-3", "text": "וכל מה שקורא בקול נמוך, צריך שיהא על כל פנים הקול נשמע לצבור, ואם לא כן אינם יוצאים ידי חובת קריאה (פרי חדש). ארבעים ושנים מסעות שבפרשת ואלה מסעי, אין להפסיק בהם, שהם נגד שם מ\"ב (מגן אברהם) (תכ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:4"}}
{"id": "33d33be53f39-0", "text": "בין גברא לגברא צריכין לגלל את הספר תורה, ואין צריכין לכסותו. אך קדם מפטיר שאומרים קדיש ויש זמן ארך צריך לכסותו במעיל שלו, וכן בכל מקום שיש זמן ארך כגון שמזמרין לחתן וכיוצא בו. ונראה דהוא הדין כשמאריכין במי שברך (סימן קל\"ט ובסד\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:5"}}
{"id": "5b4326901d36-0", "text": "אם טעו בשבת וקראו עם הששי עד גמר הסדרה, לא יאמר קדיש, אלא יקראו מיד את המפטיר, וישלים גם למנין שבעה קרואים. ולאחר שיאמר ההפטרה עם הברכות, אז יאמר הקדיש. וכן ביום טוב אם טעו וקראו עם הרביעי עד הגמר, לא יאמרו קדיש, אלא יקראו מיד את המפטיר לספר תורה השני ואחרי ההפטרה והברכות יאמרו הקדיש (סימן רפ\"ב ובסד\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:6"}}
{"id": "65fdd7dffeec-0", "text": "כשצריכין להוציא שלשה ספרי תורה ואין להם אלא שנים לא יגוללו את השני לקרות בו מה שצריכין לקרות בשלישי, אלא יקחו את הראשון לקרות בו (שם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:7"}}
{"id": "5cfb2d976966-0", "text": "אם נמצא פסול בספר תורה נתבארו הדינים בסימן כ\"ד. ואם נמצא הפסול באמצע קריאת המפטיר, אם הוא מפטיר של חובת היום, כגון ביום טוב ובשבת ראש חדש או שקלים וכדומה שמוציאין ספר תורה אחר למפטיר, אז דינו כמו בפרשה אחרת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:8"}}
{"id": "5cfb2d976966-1", "text": "אבל בשבת, פשוט שהמפטיר חוזר וקורא מה שקרא השביעי, שאין זאת אלא משום כבוד התורה (שלא יהא כבוד התורה וכבוד הנביא שוים, שהקורא בתורה מברך תחלה וסוף, וגם הקורא בנביא מברך תחלה וסוף, לכן תקנו שהמפטיר יקרא תחלה גם בתורה, להראות שהקריאה בתורה היא העקר), בזה אין מוציאין ספר תורה אחר, אלא גומרין בספר תורה זה, ואינו מברך ברכה אחרונה, וההפטרה אומר בברכות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:8"}}
{"id": "5cfb2d976966-2", "text": "ואם נמצא הפסול קדם שברך ברכה ראשונה, נראה דיש להוציא ספר תורה אחר. ואם אין ספר תורה אחר, אזי מי שיעלה באחרונה הוא יאמר ההפטרה עם הברכות. ואם עדין לא אמרו הקדיש, יאמרוהו לאחר ההפטרה (כדלעיל סעיף ו').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:8"}}
{"id": "f6290812e0bc-0", "text": "בסימן כ\"ד סעיף א' נתבאר, דאם נמצאה טעות בחסר ויתר, כל שאינו משתנה לא הקריאה ולא הפרוש, אין מוציאין ספר תורה אחר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:9"}}
{"id": "f6290812e0bc-1", "text": "מכל מקום אם נמצא כן בשבת, אף על פי שאין מוציאין ספר תורה אחר על כל פנים לא יקראו בספר תורה זה יותר משבעה קרואים, והשביעי יקרא ההפטרה בברכות, ולא יאמרו קדיש עד לאחר קריאת ההפטרה והברכות, (והינו בשבת פשוט, אבל כשהמפטיר הוא מחובת היום, כמו בסעיף שלפני זה ודאי צריכין לקרות למפטיר) ובמנחה לא יוציאוהו (תשובה מאהבה חלק ראשון סימן נ\"א. ועין לעיל בסימן כ\"ד סעיף א' בהערה השניה בסופה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:9"}}
{"id": "414720934114-0", "text": "ביום שמוציאין שני ספרי תורה ונמצא פסול בראשון, ויש עוד ספר תורה בהיכל, ורוצים לקחת עתה את הספר השני לקרות מתוכו, ואחר כך יוציאו ספר תורה אחר לקריאה השניה, לא יעשו כן, כי צריכין לקרות מתוך ספר התורה מה שהוכן בשבילו. וכן ביום שמוציאין שלשה ספרי תורה (עין פרי מגדים אשל אברהם סוף סימן קמ\"ג). וכן אם החלפו ספרי התורה, שלקחו תחלה את המוכן לאחר כך, יגללוהו ויקחו את השני [כדי] לקרות מתוך כל ספר תורה למה שהוכן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:10"}}
{"id": "886be97b1af9-0", "text": "סדר החיובים, הקדם קודם. א. חתן ביום חפתו. ב. וחתן, בשבת שלפני החתנה שמזמרים לו, דהינו שהוא בחור. ונער שנעשה בר מצוה באותו שבוע, המה שוים. ג. סנדק ביום המילה והוא התופס את התינוק בשעת המילה. ד. סנדק ביום המילה, שמכניס את התינוק לבית הכנסת למולו. ה. בעל היולדת שילדה בת והולכת לבית הכנסת. ו. בעל היולדת שילדה בן והולכת לבית הכנסת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:11"}}
{"id": "886be97b1af9-1", "text": "ואם אינן הולכות לבית הכנסת, אין הבעלים חיובים, אלא אם הוא יום ארבעים ואחד לזכר או יום שמונים ואחד לנקבה, שאז הוא זמן הבאת הקרבן. ז. חתן שהיתה חתנתו מיום רביעי ואילך, בשבת שלאחר החתנה. ודוקא כשהיה בחור או היא בתולה. ח. יום השנה (יארצייט) בו ביום. ט. אבי התינוק ביום המילה. י. יארצייט שיהיה לו בשבוע שלאחר השבת. יא. מוהל ביום המילה. יב. הסנדק, ואחריו אבי הבן, ואחריו המוהל בשבת שלפני המילה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:11"}}
{"id": "886be97b1af9-2", "text": "שני בעלי חיובים שוים, תלוי בדעת הסגן או יטילו גורל. מי שאין לו עירונות, אינו דוחה שום חיוב. נוהגין לקרות למי שעתיד לצאת לדרך אחר שבת, או שבא מן הדרך. וכן נוהגין לחלוק כבוד לאורח נכבד לקרתו, אבל אין דוחין שום חיוב (רפ\"ב ובסד\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 78:11"}}
{"id": "33bfbcf83e71-0", "text": "קדם שקורין למפטיר, אומרים חצי קדיש. וכשאומרים הקדיש יהיה ספר התורה שקראו בו עתה וגם ספר התורה שיקראו בו מפטיר, שניהם על השלחן. וביום שיש שלשה ספרי תורה, אין צריכין להניח גם את הראשון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:1"}}
{"id": "7e15b42d9160-0", "text": "המפטיר לא יתחיל בברכות ההפטרה, עד לאחר שהגולל כרך את ספר התורה במטפחת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:2"}}
{"id": "bf8d6ba1a3b5-0", "text": "בברכה הראשונה (לפני ההפטרה) לאחר הנאמרים באמת, אין עונין אמן עד לבסוף שמסים וצדק, כי הכל ברכה אחת היא. וכן בברכה הראשונה מברכות האחרונות, אין עונין אמן אחר אמת וצדק, כי גם נאמן אתה וכו', שיך לברכה זו. ולפי שיש טועים לענות אמן במקומות אלו, לכן טוב שהמפטיר לא יעשה שם שום הפסק, למען ידעו כי אין שם סיום הברכה (ס' רפד ובסד\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:3"}}
{"id": "6cc38594d5de-0", "text": "אסור לדבר בשעה שהמפטיר קורא את ההפטרה (קמ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:4"}}
{"id": "7676e2f0ca58-0", "text": "עקר הדין, שזה שעלה למפטיר הוא בלבד יאמר ההפטרה, והצבור יאמרו אחריו בלחש. ומה שנהגו שהצבור אומרים בקול רם עם המפטיר, אין זה רק מחמת חסרון ידיעה, ונכון לבטל המנהג", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:5"}}
{"id": "7676e2f0ca58-1", "text": "וגם יש שעושין שהיות באמירת הפטרה, שאף אחר שסים המפטיר ההפטרה והתחיל הברכות אין רוצים להפסיק באמירת ההפטרה, ולא יפה הם עושים, שאם אומרים בקול רם, אינם שומעים קול דברים בהתחלת ברכות המפטיר, ולפעמים גורמים שגם אחרים הסמוכים להם אין שומעין, ואף אם מנמיכים קולם קצת בתחלת הברכות, מכל מקום הם בעצמם אינם שומעין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:5"}}
{"id": "7676e2f0ca58-2", "text": "לכן יש לנהג, כי מיד שישמע שהמפטיר סים ההפטרה ומתחיל הברכות, אף על פי שהוא עדין לא סים, יהיה מתון בשתיקה עד שיסים המפטיר הברכות, ואחר כך יסים הוא אמירת ההפטרה. גם המפטיר יהיה זהיר, שלא להתחיל אמירת הברכות, עד שיפסוק קול ההמון הרב לגמרי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:5"}}
{"id": "e748a73df706-0", "text": "בשבת ששתי פרשיות מחברות מפטירין בהפטרה של פרשה שניה, לבד באחרי קדושים כשהן מחברות, שאז מפטירין הלא כבני כשיים, בקצת חמשים נרשמה לפרשת וישלח ההפטרה ויברח יעקב. והיא טעות, כי הפטרה זו שיכת לפרשת ויצא, והפטרת וישלח הוא חזון עובדיה (רפ\"ד תכ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:6"}}
{"id": "2a8750d02c38-0", "text": "ראש חדש שחל להיות בשבת, מפטירין השמים כסאי, ואם טעה וקרא ההפטרה של פרשת השבוע, אם עדין לא אמר הברכות האחרונות, יאמר גם השמים כסאי ויברך אחר כך. ואם לא נזכר עד לאחר הברכות, יאמר השמים כסאי בלא ברכות. ואם חל ראש חדש באחד בשבת, מפטירין מחר חדש. ואם טעה, דינו כמו בשבת ראש חדש, חל ראש חדש בשבת וביום הראשון, מפטירין השמים כסאי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:7"}}
{"id": "30ca412443a2-0", "text": "בשבת חל המועד פסח, אין מזכירין בברכות הפטרה של פסח, לא באמצע ולא בחתימה, אלא מסים מקדש השבת. אבל בחל המועד סכות (כיון שאומרים הלל שלם וגם חלוק בקרבנות), מזכירין כמו ביום טוב של סכות שחל בשבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:8"}}
{"id": "9902caeccdbd-0", "text": "קטן שהגיע לחנוך שיודע למי מברכין, ויודע לחתך את האותיות בטוב, עולה למפטיר בשבת וביום טוב, מלבד בפרשת זכור ובפרשת פרה (כדלקמן סימן ק\"מ) ובשבת שובה, וכן ביום שביעי של פסח שמפטירין השירה, נוהגין שאין קטן עולה למפטיר. וכן ביום ראשון דשבועות, שמפטירין במרכבה דיחזקאל, נוהגין לקרוא דוקא גדול וחכם. וכן בשבת חזון נוהגין לקרוא את הרב למפטיר (עין מגן אברהם סימן רס\"ב סעיף קטן י\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:9"}}
{"id": "184bac53aeef-0", "text": "לא נתקנה קריאת הפטרה עם ברכות, אלא לאחר שקראו בתורה בברכות, כל הקרואים הראויים. אבל אם נמצא פסול בספר תורה בשבת פשוטה, אפלו בשביעי, ולא היה ספר תורה אחר ולכן לא ברך באחרונה, וכן כשמפטירין בחובת היום (עין לעיל סימן ע\"ה סעיף ח) אפלו נמצא במפטיר אזי אין מברכין ברכות ההפטרה, אלא אומרים אותה בלא ברכות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:10"}}
{"id": "184bac53aeef-1", "text": "אבל בשבת פשוטה, אם לאחר שקראו שבעה קרואים בברכות, נמצא הפסול, הן בקרואים שהוסיפו, הן במפטיר, נראה דיש לקרות ההפטרה בברכות (ועין לעיל סימן ע\"ח סוף סעיף ח').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 79:10"}}
{"id": "87dabe92c770-0", "text": "<small>(עקר המלאכות שנאסרו לנו לעשותם בשבת, כבר נודעו לרב בני ישראל, ולא נכתב כאן רק מדברים שלא נודעו לרבים והמה דברים שכיחים).</small><br>אסור להשתמש לאור הנר דבר שצריך עיון קצת, דגזרו רבנן, שמא ישכח ויטה את הנר, לקרב את השמן אל הפתילה, ויתחיב משום מבעיר ושנים, מתרין לקרות מתוך ספר אחד בענין אחד, שאם יבא אחד להטות, חברו יזכירהו. ובנרות שלנו שהחלב או השעוה כרוך על הפתילה, נוהגין להתיר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:1"}}
{"id": "87dabe92c770-1", "text": "אך צריך לעשות איזה הכר, שלא יבא לקצץ ראש הפתילה שנעשה פחם. ולהרמב\"ם, הוי אסור דאוריתא. ואפלו על ידי אינו יהודי אסור לקצוץ ראש הפתילה (סימן ער\"ה רע\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:1"}}
{"id": "0450a5f9b335-0", "text": "אסור לפתוח דלת או חלון נגד נר דולק כשהוא קרוב להם, שמא יכבה על ידי זה. אבל מתר לסגור דלת וחלון. ופתח התנור שיש בו אש, אסור, בין לפתוח בין לסגור, כי על ידי זה הוא מבעיר או מכבה (רעז רגט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:2"}}
{"id": "c7a096a9eeb5-0", "text": "אסור לערות רטב רותח על חתיכות לחם או מצות, אלא יערה תחלה את הרטב לתוך הקערה ויתקרר קצת עד שיהא ראוי לאכילה, ואחר כך יתן שמה את הלחם או המצות. אבל כל זמן שהרטב הוא רותח, אפלו הוא בקערה, אסור לתן לתוכו לחם או מצות. וכן אין לתן מלח או תבלין לתוך הרטב אפלו הוא בקערה ומכל שכן לתוך הקדרה, כל זמן שהוא רותח, אלא ימתין עד שתתקרר קצת שיהא ראוי לאכילה. ובמלח שנעשה על ידי בשול יש מקלין. והמחמיר גם בזה, תבא עליו ברכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:3"}}
{"id": "c7a096a9eeb5-1", "text": "וכן אין לערות קאפע או טה רותח להכלי שרוצים לשתות בו אם יש שם צוקר (סכר) אלא יערה תחלה את הקאפע והטה, ואחר כך יתן לתוכו את הצוקר. ובמקום צרך יש להקל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:3"}}
{"id": "1d5b50598da5-0", "text": "אסור לתן פרי או מים על התנור לאחר שהסק, משום דאפשר שירתיח המים ושיצלה הפרי. ואפלו אין דעתו אלא לחמם אותם קצת, מכל מקום אם במקום הזה אפשר שיתבשלו או יצלו, אסור לחממן שם. וכן פשטידה שיש בה שמן אין להעמידה נגד המדורה או על התנור במקום שתוכל להרתיח, אף על פי שאין דעתו אלא לחממה. אבל במקום שאי אפשר שיתבשלו אלא יתחממו קצת שם, מתר לתנם, ואפלו נקרש השמן או המים מחמת הקר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:4"}}
{"id": "1d5b50598da5-1", "text": "אבל לתוך התנור שהטמינו בו, אסור לתת שום דבר צונןשיתחמם, אף על פי שאי אפשר להרתיח שם. ולצרך קצת חולה, יעשה שאלת חכם (עין נשמת אדם) (רנ\"ג רנ\"ט שי\"ח ש\"כ). וקצת נוהגין להחזיר בשבת המאכלים לתוך התנור שהטמינו בו, כיון שהם עדין חמים. אך אם נצטננו לגמרי, אוסרים. ובעל נפש יש לו להחמיר בכל ענין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:4"}}
{"id": "05698ca12dd3-0", "text": "בשבת אסור להטמין בשום דבר, (אפלו בדבר שאינו מוסיף הבל). לכן אם נוטל קדרה שיש בה תבשיל שנתבשל בה או שנתחמם בה, אסור לכרכה או לכסותה בכרים וכסתות וכדומה לשמור חמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:5"}}
{"id": "07344a235e4f-0", "text": "דבר שאי אפשר כלל לאכלו בלי הדחה, אסור להדיחו בשבת אפלו בצונן. ודג מלוח (הערינג) מתר לשרותו במים צוננים, לפי שגם קדם השריה ראוי לאכילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:6"}}
{"id": "a6be5bf57483-0", "text": "חרדל ותמכא ושאר מיני טבולין שלא נתן בהם חמץ מבעוד יום, אסור לתן בהם בשבת, אלא בשנוי, דהינו, שיתן תחלה את החמץ בכלי, ואחר כך יתן לתוכו את החרדל או התמכא. ולא יעשנו בלילה עבה, אלא ישפוך הרבה, שתהא בלילתו רכה, וגם לא יערבו בכף וכדומה, אלא באצבעו או שינענע בכלי עד שיתערב (שכ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:7"}}
{"id": "a46a5c72d7ea-0", "text": "פרות שנמצאו תחת אילן, אסורים אפלו בטלטול, שמא נפלו היום. וכן כל פרות שאצל אינו יהודי, אם יש להסתפק שמא נתלשו היום, אסורים אפלו בטלטול (ולענין חשש חוץ לתחום, עין לקמן סימן צ\"ה סעיף י\"ז) (שכ\"ב שכ\"ה ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:8"}}
{"id": "138f9d734fe5-0", "text": "אסור לרדות דבש המחבר בכורת. וכן אסור לרסק חלות דבש, אפלו נתלשו אתמול מהכורת. ואם לא רסק אותן קדם שבת, אזי הדבש הזב מהן בשבת אסור. אבל הדבש הזב בכורת, מתר (סימן שכ\"א ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:9"}}
{"id": "0fc26a74f7d1-0", "text": "פרות שנתפזרו במקום אחד בבית או בחצר מתר לקבצם. אבל אם נתפזרו אחת הנה ואחת הנה דאכא טרחא לקבצם, אסור לקבצם לתוך הסל, אלא מלקט ואוכל (שכ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:10"}}
{"id": "8e6cb7eb1eed-0", "text": "קטניות וכדומה שהן בקלפתן, שקורין שרביטין (שויטין), אם הקלפות עדין לחות וראויות גם כן לאכילה, מתר לפתחן ולקחת מהן את הקטניות, (דהוי כמפריד אכל מאכל). אבל אם הקלפות נתיבשו ואינן ראויות עוד לאכילה, אסור לקחת מהן את הקטניות. וכן יש לזהר מלהוציא את האגוזים מתוך הקלפה הירקה שלהן, וכן השמשמים מתוך הקלפה (ס' שיט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:11"}}
{"id": "804fd1675995-0", "text": "אסור לסחט פרות לצרך המשקין. ולכן אסור לסחט לימונים (ציטראנען) לתוך המים לעשות משקה שקורין לימונדה. ואפלו למצוץ פרי בפיו, יש אוסרין. ויש לזהר על כל פנים בענבים, שלא למצוץ את המשקה ולזרוק את הקלפות. אבל אם אינו צריך למשקין היוצאין, מתר לסחטן, ולכן מתר לסחוט חסה (סעלאט) וקשואים מלפפונים (גורקען) שהמים הולכין לאבוד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:12"}}
{"id": "1f42f52a1946-0", "text": "לא תקלח אשה חלב מדדיה לתוך הכוס או לתוך הקדרה ותיניק את בנה. אבל מתרת לקלח מהחלב כדי שיאחז התינוק את הדד ויינק. ואסור להתיז מחלבה על איזה דבר לרפואה במקום שאין בו סכנה ולא צערא יתרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:13"}}
{"id": "3408109d9012-0", "text": "מתר לתן שמן קרוש על מאכל חם, אף על פי שהוא נימוח. השלג והברד, אין מרסקין אותן בידים, דהינו לשברם לחתיכות, כדי שיזובו מימיהם. אבל נותן הוא לתוך הכוס של יין או מים כדי לצננם והם נימוחים מאליהם ואינו חושש. וצריך לזהר בחרף, שלא יטל ידיו במים שיש בהם שלג או ברד. ואם יטול, יזהר שלא ידחקם בין ידיו, שלא יהא מרסק. ומתר לשבור קרח כדי לטול מים מתחתיו. ולהשתין בתוך השלג, טוב לזהר אם אפשר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:14"}}
{"id": "3408109d9012-1", "text": "וכן יש לזהר, שלא להשתין על גבי טיט או לתוך עפר תחוח (שיח שכ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:14"}}
{"id": "05519db43a5f-0", "text": "אכל המערב עם פסלת, מתר לברור את האכל מתוך הפסלת, אבל לא את הפסלת מתוך האכל. וגם את האכל, אסור לברור על ידי כלי, אלא דוקא ביד. ודוקא מה שהוא צריך לאכול מיד. ואפלו במאכלים שרוצים לברור מה שיאכלו עתה ממה שישאירו, צריכין לזהר לברור מה שרוצים לאכול עתה, ולא לברור מה שרוצים להניח. כי מה שרוצים לאכול עתה, חשוב אכל. ומה שרוצים להניח, חשוב פסלת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:15"}}
{"id": "05519db43a5f-1", "text": "אפלו לקלוף שום או בצלים ולהניחם, אסור משום בורר, ואינו מתר לקלוף אלא מה שצריכין לאכול מיד (שי\"ט שכ\"א). והקלפה העליונה שעל השום המסבבת כל החלקים, יש לאסור להסירה אפלו לצרך אכילה מיד, משום דהוי מפרק, תולדה דדישה (פרי מגדים סימן שי\"ט. אשל אברהם סעיף קטן ח'. הניח בצריך עיון, עין שם)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:15"}}
{"id": "10045fb9cb4e-0", "text": "אפלו במדי דלאו בר אכילה שיך אסור ברירה, כגון בכלים וכיוצא בהם דמה שהוא רוצה להשתמש בו עתה, הוי כמו אכל, והשאר הוי כמו פסלת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:16"}}
{"id": "bab7a96d97dd-0", "text": "אין לסנן שום משקה, כי יש בזה כמה חלוקי דינים. אבל מתר לשתות על ידי מפה, דלא שיך בורר אלא במתקן הענין קדם אכילה או שתיה. אבל בענין זה, אינו אלא מעכב את הפסלת שלא תכנס לתוך פיו. ומכל מקום לשתות מים כך על ידי מפה, יש אוסרין משום כבוס. ויש להקל בשעת הדחק כשאין לו מים נקיים לשתות. ומכל מקום לא ישתה דרך בית יד מן הכתנת שלו, דבזה אכא למיחש טפי, שמא יסחט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:17"}}
{"id": "76995d76e3e0-0", "text": "משקה קאפע שיש בתחתיתו הקאפע ממש שהוא הפסלת, וכן שאר משקה שיש בתחתיתו שמרים או שאר פסלת כשמערין אותו, צריכין לזהר שלא לערות כל הצלול, אלא ישאיר מעט אצל הפסלת. וחלב שהעמד אסור לקלוט מה שלמעלה הנקרא סמעטין, רק מה שצריך לאכול עתה וגם בזה יזהר שלא יקח הכל, רק ישאיר קצת על החלב התחתון (שיט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:18"}}
{"id": "a7d17d76572e-0", "text": "אם נפל זבוב וכדומה לתוך המאכל או המשקה, לא יסיר את הזבוב לבדו, אלא יקח גם קצת מהמאכל או מהמשקה ויזרק עמו (שיט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:19"}}
{"id": "ba00b5317c89-0", "text": "אם צריך לדוך פלפלין או מלח וכיוצא בו לתת לתוך המאכל, מתר לדוך בקתא דסכינא על השלחן וכיוצא בו, אבל לא במדוכה ולא במכתשת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:20"}}
{"id": "437298399476-0", "text": "אסור לחתוך בצלים ושאר ירקות אלא דוקא סמוך לסעודה וגם אז לא יחתכם דק דק מאד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:21"}}
{"id": "f85f6eb38bfc-0", "text": "דבר שהמלח פועל בו לרככו או להפיג חריפותו, אסור למלחו משום דהוי כמו מעבד. ולכן אסור למלוח (גורקען) חיין, וכן צנון או בצלים אסור למלוח, אפלו מה שצריך לאותה סעודה, אלא מטביל במלח חתיכה חתיכה ואוכל. אבל ביצים ובשר מבשל וכיוצא בהם שאין המלח מועיל להן אלא שיתן בהם טעם מלח, מתר למלחם לאכלם באותה סעודה. אבל בשביל להניחם לסעודה אחרת, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:22"}}
{"id": "2d07567f8550-0", "text": "אין למלוח ביחד הרבה פולין וקטניות מבשלים כי המליחה מועילה בהן לרככן. ואפלו כדי לאכלן לאלתר, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:23"}}
{"id": "0d0fd9da7854-0", "text": "\"סאלאט\", \"גורקען\", וכן שאר מיני טבולין שעושין מבצלים וכדומה, מתר למלחן סמוך לסעודה, שכיון שנותנים לתוכן מיד שמן וחמץ מחלישין כח המלח. אבל אסור למלחן ולהשהותן איזה זמן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:24"}}
{"id": "6cb8dff6fb23-0", "text": "אסור בונה, שיך גם במאכל, כגון המגבן גבינה או שמדבק פרות ומשוה אותן שיהיו יפין ולכן כשחותכין בצלים עם בצים או עם חלב מדג מלוח (הערינג) יש לזהר שלא להשוותן וליפותן, אלא יניחם כמו שהם. (עין מגן אברהם סימן שי\"ט סעיף קטן י\"ח, וסימן שי\"ט סעיף קטן י\"ח, וסימן ש\"מ סעיף קטן י\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:25"}}
{"id": "357fd83b6a23-0", "text": "כשמדיחין כלים במים רותחין לא יערה המים על הכלים אלא יערה את המים לתוך כלי אחר ואחר כך יתן בהם את הכלים. ולא ידיחם במפה, משום אסור סחיטה, אלא מדיחם בסמרטוט המיחד לכך, שאינו מקפיד עליו לסחטו גם בחל. וכשמדיח כלי זכוכית, לא ידיחם בשבלת שועל וכדומה. ואסור להדיח כלים בשבת אלא אותן שצריכין לשבת (דין טבילת כלים בשבת ויום טוב, עין לעיל סוף סימן ל\"ז) (רנ\"ב ש\"ב שכ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:26"}}
{"id": "9c4b21289e65-0", "text": "כל דבר שהישראל אסור לעשותו, אסור גם כן על ידי אינו יהודי. ומכל מקום בימי החרף, כיון שמתרין להסיק את התנור כדי לחמם את הבית על ידי אינו יהודי, (כמו שאכתב לקמן סימן צ' סעיף יח), נוהגין שהאינו יהודי מעמיד את התבשילין שנצטננו, על התנור קדם שהוא מסיקו, ואחר כך מסיקו. דכיון שאין הכונה בהסקה זאת לחמם את התבשילין, אלא לחמם את הבית, יש מתירין. ודוקא שיעמידם קדם ההסקה ולא אחר כך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:27"}}
{"id": "9c4b21289e65-1", "text": "ופשיטא שאם אין הכונה בהסקה בשביל הבית אלא בשביל התבשילין, ודאי אסור בכל ענין. ויש אוסרין אפלו אם הכונה היא בשביל לחמם את הבית. ואף על פי שהמנהג כהמתירין, מכל מקום כל בעל נפש יש לו להחמיר על עצמו במקום שאין שם צרך כל כך. ומכל שכן באותן תנורי ברזל העשויין לבשל עליהן תמיד (שפאר קיכע), אף על פי שמסיקים בהן בשבת לצרך חמום הבית, וגם האינו יהודי מעמיד עליו את התבשילין קדם ההסקה, מכל מקום הירא את ה' ימנע מזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:27"}}
{"id": "dca293da4229-0", "text": "השופך משקים במקום שהקרקע מצמחת, חיב משום זורע, שהרי המשקה גורם שתצמח הקרקע. ועל כן יש לזהר מלאכול בגנה, כי בקשי יכול לזהר שלא לשפוך משקים על הארץ. ומלבד זאת, יש בגנה אסור טלטול (עין סימן פ\"ג) (של\"ו שנ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:28"}}
{"id": "20ddbb3b8da1-0", "text": "ספוג שאין לו בית אחיזה, אין מקנחין בו (ש\"כ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:29"}}
{"id": "696cf9e06b26-0", "text": "אסור לרק במקום שהרוח יפזר את הרק (שי\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:30"}}
{"id": "0b519fbf4d3c-0", "text": "בתולה, אסורה לקלוע שערותיה בשבת, ולא להתיר קליעתה, אבל יכולה לתקן שערותיה בידיה. ובמסרק העשוי משער חזיר, אם הוא קשה מאד שאי אפשר שלא יעקור שערות, אסור לסרק בו. אבל אם אינו קשה, מתרת לתקן בו שערותיה, ומכל שכן אם היא מיחדת אותו לכך (שג שכז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:31"}}
{"id": "048bb6455de0-0", "text": "בגד וכיוצא בו שיש עליו איזה לכלוך, מקנחו בסמרטוט וכיוצא בו. אבל לא ישפוך עליו מים. משום דנתינת המים, הוי כמו כבוס. ולכן אם תינוק השתין על איזה בגד, אסור לשפוך עליו מים. (אבל השתין על הקרקע או על כלי עץ או עור, מתר לשפך שם מים), וכשאדם נוטל ידיו ורוצה לנגבן במפה, טוב לשפשפן היטב זו בזו להסיר המים, כדי שלא ישאר עליהם רק מעט מים, (דבמעט מים שהוא מנגבן, כיון שהוא דרך לכלוך, לא הוי כבוס)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:32"}}
{"id": "048bb6455de0-1", "text": "ובמפה צבועה אין לחוש בכל ענין (דלא שיך בה כבוס כל כך).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:32"}}
{"id": "cdbf57ef57a0-0", "text": "חבית שיש בה מים וכיוצא בו, אסור לפרס עליו בגד שאינו מיחד לה, לכסותו בו, דחישינן שמא יבוא לידי סחיטה. אבל בבגד המיחד לה מתר לכסותה, דכיון דמיחד לה, לא חישינן שיסחוט (ועין לקמן סעיף פ) (שכ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:33"}}
{"id": "0241df8a54f9-0", "text": "אם נשפכו מים על השלחן וכדומה, אסור לקנחו בבגד שהוא מקפיד עליו, דכיון דאכא מים מרבים, חישינן שמא יסחוט. וכן לא ינגב במפה כוסות או שאר כלים שפיהן צר, דמחמת דחקם נסחט המשקה (ש\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:34"}}
{"id": "b8aff217f53a-0", "text": "היה הולך וירדו גשמים עליו ועל בגדיו, מתר לילך לביתו. וכשפושטן, אסור לשטחן כדי שיתיבשו. ואפלו היו לחים רק מן הזעה, אסור לשטחן, וכל שכן דאסור לשטחן נגד האש. ואפלו אם לבוש בהם, אסור לעמד נגד האש במקום שהוא חם הרבה. וכן אסור לנער בגד מן המים, ובגד שהוא מקפיד על מימיו, אסור אפלו לטלטלו לאחר שפשטו מעליו, דחישינן שמא יסחטנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:35"}}
{"id": "9c52d8c7b492-0", "text": "היה הולך והגיע לאמת המים, יכול לדלג ולקפץ עליה, אפלו הוא רחבה. ומוטב שידלג ממה שיקיף, מפני שמרבה בהלוך. ואסור לעבור בה, שלא יבוא לידי סחיטה. ואפלו במקום אחר במקום שיכול להחליק ולפול במים, אסור לילך בשבת, שמא ישרו בגדיו ויבוא לידי סחיטה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:36"}}
{"id": "0cc616d672e5-0", "text": "היה הולך לדבר מצוה, כגון להקביל פני אביו או רבו או מי שגדול ממנו בחכמה, יכול לעבור בנהר, ובלבד שיעשה שנוי, כגון שלא יוציא ידו מתחת לשפת חלוקו, כדי שיזכור ולא יבוא לידי סחיטה. ואסור לעבור בסנדלו, דכיון דאינו יכול להדקו ולקשרו יפה, חישינן דלמא נפל ואתי לאתויי (לטלטלו). אבל במנעלו, מתר. וכיון שהלך לדבר מצוה, מתר לו אף לחזור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:37"}}
{"id": "0cc616d672e5-1", "text": "ואם הולך לשמור פרותיו (דשמירת ממונו, הוי גם כן קצת מצוה), מתר לו לעבור בהליכה, אבל לא בחזרה (ש\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:37"}}
{"id": "187473130681-0", "text": "טיט שעל בגדו, אם הוא לח, מגרדו בצפרן או בסכין. אבל אם הוא יבש, אסור לגרדו, משום דהוי כטוחן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:38"}}
{"id": "12d843bc1efb-0", "text": "בגד שחור, אסור לנערו מן השלג או מן האבק. אבל להסיר מעליו הנוצות בידו, מתר. ויש חוששין גם בזאת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:39"}}
{"id": "ddaf736995f1-0", "text": "טיט שעל רגלו או מנעליו, יכול להסירו בדבר שמתר לטלטלו, או שיקנחו בקורה, אבל לא יקנחו לא בכתל ולא בקרקע. ובשעת הדחק כגון שצואה על רגלו או על מנעליו, ואין לו דבר שמתר לטלטלו, יכול לקנח בכתל. ואם אין כתל, יקנח בקרקע. ואם יש לו מים, יכול לרחץ המנעל גם במים אם הוא של עור, (כי בעור, שכשוך בעלמא לא הוי כבוס, אלא כשמשפשפו צד זה על צד זה כדרך הכובסים). אבל בסכין, אסור לגרד הטיט והצואה מן המנעל של עור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:40"}}
{"id": "ddaf736995f1-1", "text": "והברזל שלפני הבית שעשוי לכך, אם הוא חד, אסור לגרד בו. ואם אינו חד, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:40"}}
{"id": "098baa538058-0", "text": "נתלכלכה ידו בטיט, לא יקנחה במפה שמקנחין בה הידים (דחישינן שמא יכבסה) (ש\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:41"}}
{"id": "607bd9e82e62-0", "text": "אסור לצבוע שום דבר, אפלו בצבע שאינו מתקים, ולכן אסור לאשה לצבוע פניה ויש לזהר כשידיו צבועות מפרות שאכל, שלא יגע בבגדו, מפני שצובעו. וכן דם חטמו ודם מכתו לא יקנח במפה (ועין לקמן סימן צ\"א סעיף י\"א) (ש\"כ שכ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:42"}}
{"id": "6f36f0bbbb22-0", "text": "אין לתן כרכם לתוך התבשיל מפני שצובעו, (כך כתוב בספר חיי אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:43"}}
{"id": "329f09225761-0", "text": "אסור לקלוע או לשזור אפלו שני חוטין או שערות התלושות (שג שיז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:44"}}
{"id": "2789854cb21f-0", "text": "הדרך הוא כשצריכין לקשר איזה דבר בשני חוטין או משיחות, או שמסבבים חוט או משיחה אחת וקושרין שני הקצוות יחד כדרך החגורה, עושין שני קשרים זה על גב זה, כי בקשר אחד לא יתחזק. ואסור לעשות כן בשבת, שני קשרים זה על גב זה, אפלו בדבר שדרכו להתירו בו ביום, וצריכין לזהר במטפחת שכורכין סביב הצואר (האלזטוך) שלא לעשות בה בשבת שני קשרים. וכן בערב שבת לא יהיו בה שני קשרים, דאם כן אסור להתירו בשבת כדלקמן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:45"}}
{"id": "2789854cb21f-1", "text": "וכן לעשות אפלו קשר אחד בראש אחד של חוט או משיחה, או לטול שני הקצוות זה אצל זה ולעשות בשניהם ביחד קשר אחד, אסור. כיון דבזה גם קשר אחד מתקים. ולעשות בשני קצוות זה עם זה קשר אחד ועליו עניבה, אם הוא דבר שדרכו להתירו בו ביום מתר. ואם לאו, אסור, אפלו אם הוא דעתו להתירו בו ביום. אבל לעשות שתי עניבות זו על גבי זו, מתר, ואפלו הרבה, ואפלו אם דעתו שיעמוד כן ימים רבים (סימן שי\"ן, ובחיי אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:45"}}
{"id": "283027c1b0d7-0", "text": "קשר שאסורין לעשותו, קשר כזה אסורין גם כן להתיר. ובמקום צער, יש להתיר על ידי אינו יהודי (שי\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:46"}}
{"id": "1b828219decc-0", "text": "דרך החיטים, שקדם שתופרין את הבגד כראוי, מחברים את החתיכות בתפירות מרוחות, ואחר כך מסירין את החוטין מאלו התפירות, ואסור להסירן בשבת (ש\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:47"}}
{"id": "56e1fd34fd03-0", "text": "בגדים העשוים להכניס בהם משיחה או רצועה, כגון מכנסים או מנעלים או חלוק, אם הבגד חדש, אסור להכניסו בהם, משום דהוי תקון מנא. ובישן אם אין הנקב צר, שאין טרח להכניסה מתר. ואם יש טרח, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:48"}}
{"id": "f20b11e71d12-0", "text": "לפעמים איזה תפירה מתקלקלת ומתפרדות החתיכות קצת זו מזו, ומושכין בחוט התפירה והן מתהדקות ומתחברות, אסור לעשות כן בשבת משום דהוי תופר (ש\"מ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:49"}}
{"id": "008dce5edac0-0", "text": "נירות שנדבקו שלא בכונה, כמו שלפעמים נדבקו דפי ספרים מחמת הצבע שצבען הכורך או שנדבקו איזה דפין בשעוה מתר לפתחן (ש\"מ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:50"}}
{"id": "f8cb4d53077e-0", "text": "כלים שכרכו סביב פיהם במטלית וקשרוהו במשיחה, מתר לקרען בשבת, שזהו מקלקל, ומתר לצרך שבת (סימן שי\"ד ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:51"}}
{"id": "569961c30d6b-0", "text": "אסור לצוד שום בעל חי בשבת, (ועין לקמן סימן פ\"ז סעיף כ', כ\"א). ואפלו פרעוש אסור לתפוס, ואך אם היא על גוף האדם ועוקצו, משום צערא דגופא מתר לטלו ולזרקו. אבל אסור להרגו כי אסור להרוג שום בעל חי. אך הכנים כיון שהן מתהוות רק מן הזעה, מתר להרגן. ומכל מקום אלו שבבגדים אסור להרגן, אלא נוטלן וזורקן. רק אלו שנמצאו בראש, מתר להרגן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:52"}}
{"id": "67c371a0784d-0", "text": "יש לזהר, כשרוצה לסתום תבה או כלי שיש שם זבובים, שיפריחם תחלה משם, כי כאשר הוא סותם, המה נצודים שמה. ומכל מקום אינו צריך לדקדק ולבדוק שלא ישאר שם כלל, אלא יפריח מה שנראה לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:53"}}
{"id": "06c1f01f3f07-0", "text": "אסור להוציא דם. ואפלו דם שבין השנים אסור למצוץ. וכן אסור להניח על המכה רטיה המוציאה דם ולחה. ומכל שכן דאסור לדחוק את המכה להוציא דם או לחה (עין לקמן סימן צ\"א סעיף י\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:54"}}
{"id": "633e58c97b20-0", "text": "ציצין שהן כמין רצועות דקות שפרשו מעור האצבע סביב הצפרן, אסור להסירן, בין בכלי בין ביד בין בשנים. וצפרן שנפרש רבו וקרוב להנתק ומצערו, מתר להסירו ביד, אבל לא בכלי. ואם לא פרש רבו, אסור להסירו אפלו ביד (שכ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:55"}}
{"id": "45b7899e812b-0", "text": "אסור לשפוך לתוך החמץ שאר משקים, שיתהוו גם כן חמץ.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:56"}}
{"id": "1743befc3525-0", "text": "בשר שלא נמלח וחל יום שלישי שלו בשבת, שאם לא ידיחוהו יהא נאסר, יש להדיחו על ידי אינו יהודי. אבל על ידי ישראל, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:57"}}
{"id": "19a62feda64b-0", "text": "אסור למרח רטיה, וכן שעוה או זפת. לכן אסור לתן שעוה או שמן עב בנקב לסתמו או לדבקו על איזה דבר לסימן. אבל אכל מתר למרח, כגון חמאה על הלחם וכדומה (שי\"ד שכ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:58"}}
{"id": "2541ec49357d-0", "text": "אסור לשבור או לחתך כל דבר שאינו מאכל. אבל מה שהוא מאכל, אפלו רק לבהמה, מתר. ולכן מתר לחתוך קש לחצוץ בו שניו. ועצי בשמים, מתר למלול ולקטום כדי להריח בהם, ואפלו הם קשים כעץ. אבל לקטום אותם כדי לחצוץ שניו, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:59"}}
{"id": "12467e6cbd48-0", "text": "אילן בין שהוא לח בין שהוא יבש, אין משתמשין בו שום תשמיש, ואף על פי שאינו מנידו. (דאם מנידו, בלאו הכי אכא אסור מקצה). אין עולין בו, ואין נתלין בו. ואסור להניח עליו איזה חפץ או לטלו ממנו או לקשור בו בהמה וכל כיוצא בהם. ואפלו בצדדי האילן, אסור להשתמש. ולכן אם סל תלוי עליו, אסור לטול איזה דבר מתוך הסל, או לתן לתוכו, דהסל הוי צדדי האילן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:60"}}
{"id": "12467e6cbd48-1", "text": "אבל אם יתד תקועה באילן ועליה תלוי סל, מתר לטול מתוכו או לתן לתוכו, משום דאז הוי הסל צדי צדדין. והסל, אסור לקח משם או לתלותו שם, משום דמשתמש ביתד דהוי צדדי האילן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:60"}}
{"id": "91f2f60a7e00-0", "text": "כלי שזורעין בו מיני עשבים או שושנים לנוי או להריח, אסור לתלוש ממנו, כמו שאסור לתלוש מן האילן. וצריכין לזהר שלא לטלטלו מעל גבי קרקע להעמידו במקום אחר. דכיון שכשהוא עומד על הקרקע, מריח הארץ הוא גדל, אם כן הנוטלו משם, הוי כמו תולש. וכן אם עומד במקום אחר, אסור לטלו ולהעמידו על הקרקע, משום דבזה הוי כמו זורע. וצריכין לזהר בכל זה, בין שהוא של עץ בין שהוא של חרס, בין שהוא נקוב, בין שאינו נקוב (של\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:61"}}
{"id": "1a9b18dfdb46-0", "text": "אסור לכתב או לעשות איזה ציור אפלו באצבעו עם המשקין שעל השלחן או על ההבל שעל חלון זכוכית (שמשת החלון) וכן בכל דבר, אף על פי שאינו מתקים. ואפלו לעשות רשם בעלמא בצפרנו על איזה דבר לסימן, אסור. נמצאה שעוה וכדומה שנטפה על הספר, אפלו רק על אות אחת, אסור להסירה (ועין לעיל סימן כ\"ד סעיף י\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:62"}}
{"id": "30cfc95e99af-0", "text": "כשם שאסור לכתוב, כך אסור למחוק כל מה שנכתב. ומכל מקום אותן עוגות שעשו עליהן אותיות וציורים, מתר לשברן ולאכלן בשבת. אך אם נעשו כן לסגלה לקטנים, יש להחמיר בהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:63"}}
{"id": "97086bdc3aad-0", "text": "ספרים, שעל חדי הגליונות מבחוץ נכתבו אותיות, יש אוסרין לפתחן או לסגרן בשבת ויש מתירין, וכן נוהגים. ומכל מקום מאחר שיש אוסרין יש למנוע מלכתוב כן (ש\"מ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:64"}}
{"id": "ce97b8155c35-0", "text": "מתר לומר לחברו, מלא לי כלי זה אפלו הוא מיחד למדה, ואפלו הוא של מוכר, אלא שהלוקח נוטלו ומוליכו לביתו. ומכל שכן שאם הלוקח מביא כלי שלו ואומר, מלא לי כלי זה, דודאי מתר. אבל למדוד בכלי המיחד למדה של המוכר ולשפוך לתוך כלי של לוקח, אסור. וכן מתר לומר לחברו: תן לי חמשים אגוזים וכדומה, ובלבד שלא יזכיר לו שם מדה ולא דמים, וגם לא יעשה חשבון, לומר, הרי שיש לך בידי חמשים אגוזים, תן לי עוד חמשים ויהיו לך בידי מאה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:65"}}
{"id": "ce97b8155c35-1", "text": "ומכל שכן שלא יזכיר לשון מכר, אפלו אינו קוצץ הדמים, ואפלו לצרך שבת. ועל ידי אינו יהודי, אסור לקנות בשבת, והוא הדין בשכירות (ש\"ו שכ\"ג שכ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:65"}}
{"id": "af0a8641b00f-0", "text": "מתר לומר לחברו, מלא לי כלי זה או תן לי בו עד הרשם הזה, ולמחר נמדוד אותו או נשקול אותו (שכ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:66"}}
{"id": "684ea2069d98-0", "text": "כשם שאסור לעשות אפלו בנין עראי בשבת, כך אסור להוסיף על בנין קבוע, אפלו תוספת עראי. ולכן פתח שאינו עשוי לכניסה ויציאה תדיר אלא לעתים רחוקות, אם עשה לה דלת שאינה סובבת על ציריה (ציר, הוא עץ או ברזל הבולט מן הדלת שמכניסין בחור שלמטה באסקפה, ולמעלה במשקוף, שתהא הדלת חוזרת לכאן ולכאן, והוא הדין במה שנוהגין במדינתנו לתקן את הדלתות באנגלען) בצירים קטנים המתחברים למזוזת הפתח", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:67"}}
{"id": "684ea2069d98-1", "text": "אלא שקשרה שם ותלאה שם לנעול בה, אם יש ציר בדלת זו, או אפלו אין בה עתה, אלא שהיה לה ציר ונשבר ומקומו נכר, מתר לנעול בה בשבת. ואפלו אם היא בענין שכשפותחים אותה היא נגררת על הארץ, וכשנועלין בה מגביהין אותה ומעמידין אותה על האסקפה, מכל מקום מתר, דכיון שהיא קשורה ותלויה, וגם יש בה הכר ציר, נכר שהיא דלת העשויה לנעילה ופתיחה ואינו נראה כבונה. ומכל שכן אם יש לה עדין ציר. ובלבד שלא יחזיר את הציר למקומו, דבזה הוי בונה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:67"}}
{"id": "7ae748efa3eb-0", "text": "אבל אם אין לה הכר ציר, אסור לנעול בה בשבת, דכיון שהפתח אינו עשוי להפתח אלא לעתים רחוקות והדלת אינה נכרת כדלת, נראית הנעילה כמו בנין. אך אם היא קשורה ותלויה יפה בענין שאף כשהיא פתוחה אינה נגררת על הארץ, אפלו אינה גבוהה מן הארץ אלא כמלא נימה, נכרת היא שהיא דלת ומתר לנעול בה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:68"}}
{"id": "62ee9fd912c2-0", "text": "אם אינה קשורה ותלויה כלל, וכשפותחין שומטין אותה לגמרי, אסור לנעול בה בשום אפן פתח שאינו עשוי לכניסה ויציאה תדיר. אבל פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר, מתר לנעל בה, ואפלו אין בה הכר ציר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:69"}}
{"id": "be28eff718eb-0", "text": "דלת העשויה מלוח אחד, אין נועלין בה פתח שאינו עשוי לכניסה וליציאה תדיר. ואפלו יש לה ציר, אם אינה סובבת על ציריה, דכיון שאינה אלא מלוח אחד ואינה סובבת על ציריה, נראה כבונה וסותם מקום הפתוח, אבל בפתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר, יש להקל לנעול בה. ודוקא כשיש שם אסקפה, דאז נכר שהוא פתח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:70"}}
{"id": "1ff3676b2919-0", "text": "פקק החלון, כגון לוח או שאר כל דבר שסותמין בו את החלון, יכולין לסתמו בו אפלו אם אינו קשור שם. והוא שכבר סתם בו פעם אחת קדם השבת, או שחשב עליו קדם השבת לסתום בו. אבל אם לא סתם בו מעולם, וגם לא חשב עליו, אסור לסתום בו בשבת, אם הוא דבר שדרך לבטלו שם שיהא שם לזמן ארך. אבל דבר שאין דרך לבטלו שם אלא לזמן קצר, כגון בגד וכיוצא בו, מתר לסתום בו בכל ענין (עין בחיי אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:71"}}
{"id": "49a76a358ac1-0", "text": "דלתות וחלונות, אף על פי שהן תלויים על צירי ברזל שנקל להסירן ולהחזירן, מכל מקום אסור בשבת להסירן או לתלותן, כי התולה אותן הוי כבונה והמסירן הוי כסותר (סימן שי\"ג ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:72"}}
{"id": "30ef5b4bf039-0", "text": "אסור לכבד את הבית, אפלו הוא מרצף באבנים או בנסרים. ועל ידי אינו יהודי, מתר. ואם עושה על ידי שנוי גדול, כגון על ידי כנף אוז וכדומה, מתר אפלו על ידי ישראל (של\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:73"}}
{"id": "2e7d9872383d-0", "text": "לא ישפשף ברגלו רק שעל גבי הקרקע, אבל מתר לדרס עליו בלא שפשוף.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:74"}}
{"id": "302b00d09bf5-0", "text": "אסור לפנות בשדה ניר בשבת. (ובשל חברו, אסור אפלו לכנס [בו], ואפלו בחל כדלקמן סימן קפ\"ג סעיף ה').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:75"}}
{"id": "b8215c72e11b-0", "text": "מחצה אפלו היא עראית, אם נעשית להתיר איזה דבר, אסור לעשותה בשבת וביום טוב. ולכן אסור לעשות מחצה על ידי וילון, וכדומה בפני אור הנר, כדי שישמש מטתו. וכן לפני ספרים, כדי לשמש או לעשות צרכיו (עין לקמן סימן ק\"ג סעיף ו'). דכיון שמחצה מתרת, היא, חולקת שם רשות בפני עצמה, והרי זה כעושה אהל. אבל מתר לכסות הספרים בשני כסויין זה על גב זה, שאין בזה משום אהל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:76"}}
{"id": "b8215c72e11b-1", "text": "ואם הוילון התלוי לפני המטה היה פרוס מבעוד יום, בין מן הצד בין מלמעלה, מתר בשבת לפרסו כלו, משום דהוי רק תוספת אהל עראי. אבל מה שהוילון תלוי תמיד בקצה אחד מקפל, לא מצטרף לטפח, כיון שאינו לשם אהל. וכן מחיצה המתקפלת (שקורין שפאניש וואנד), אסור לפתחה, אלא אם כן היתה פתוחה קצת מערב שבת. אבל מה שהיא עומדת מקפלת, אף על פי שהדפן רחב יותר מטפח, לא מהני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:76"}}
{"id": "b8215c72e11b-2", "text": "אבל מחצת עראי שאינה עשויה להתיר איזה דבר, אלא להגן בפני החמה, או בפני הרוח שלא יכבה הנרות וכדומה, מתר לעשותה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:76"}}
{"id": "ecb137db9990-0", "text": "ואהל, דהינו גג המאהיל, אף על פי שאינו נעשה אלא להגן מפני החמה או מפני הגשמים וכדומה, ואפלו הוא אהל עראי, אם הוא טפח על טפח ברום טפח, אסור לעשותו. ולכן עריסה של תינוק שנותנים בה חשוקים של עץ ופורסין עליהם סדין, אסור לפרוס אותו בשבת וביום טוב, אלא אם כן היה מבעוד יום פרוס טפח, דהוי רק תוספת אהל עראי דמתר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:77"}}
{"id": "ecb137db9990-1", "text": "וכן אם החשוקים סמוכין זה לזה בפחות משלשה טפחים, נחשבים כאהל, (כי הלכה למשה מסיני היא, שכל פחות משלשה טפחים, חשוב כלבוד, פרוש כמחבר וסתום), ומתר לפרוס עליהם סדין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:77"}}
{"id": "1d15c08ec4ef-0", "text": "תבה שהכסוי שלה אינה מחברת לה בצירים, אסור לטלו משם, משום דהוי סותר אהל. וכן אסור לכסות בו, משום דעושה אהל. וכשנותנין טבלא על חבית להיות לשלחן, צריכין להעמיד את החבית בצד הפתוח למטה, שאם יתן את הדף על הצד הפתוח, הרי הוא עושה אהל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:78"}}
{"id": "047dc474efed-0", "text": "פי העשן (ארבה) (קוימן רויכפאנג) אם הוא מן הצד, שהסתימה היא כמו תוספת מחצה, מתר לסתמו. אבל אם הוא למעלה, אסור לסתמו בשבת וביום טוב, משום דעושה אהל. ואם קבועה שם דלת של ברזל סובבת על צירים, מתר לסתום בה, דכיון שהיא קבועה שם, הוי לה כדלת הסובבת על צירים (עין פרי מגדים סימן שט\"ו, אשל אברהם סעיף קטן ז').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:79"}}
{"id": "b36915dfb26a-0", "text": "בגד ששוטחין על פני חבית לכסותה, אם החבית אינה מלאה לגמרי, אלא שיש בין המשקים שבתוכה להכסוי חלל טפח, אזי לא יכסה אותה על פני כלה, משום אהל, אלא יניח מקצת פיה מגלה (ועין לעיל סעיף ל\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:80"}}
{"id": "05f070ed1f01-0", "text": "כל מחצה או אהל שאסורין לעשותו, אם הוא עשוי, אסורין להסירו, משום דהוי סותר אהל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:81"}}
{"id": "2439eca24043-0", "text": "אסור לשאת מכסה העשוי להגן מפני החמה או מפני הגשמים, שקורין שירם (שמשיה/מטריה) מפני שהוא עושה אהל (חיי\"א, ועין שע\"ת סימן ש\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:82"}}
{"id": "f0ff773624ba-0", "text": "כלים שהם של פרקים תחובים זה בזה ונפרדו, אם דרכם להיות תמיד רפויים, מתר להחזירם כך. אבל אם דרכם להיות מהדקים בחזק, אסור להחזירם אפלו ברפיון. וכן אם הם מחברים על ידי חריצים (ברגים) (שרויף) כיון שדרכם להיות מהדקים בחזק, אם הם פרודים, אסור לחברם אפלו ברפיון. אך כסוי כלים, מתר להסירן וכן לחברן, כיון שאינן עשויין לקיום, רק לפתחן ולסתמן תדיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:83"}}
{"id": "d8d95ea48f12-0", "text": "מכבש (פרעס) והם שני לוחות זה על זה וכובשין ביניהן בגדים, אם המכבש הוא של בעל הבית, מתר לפתחו לקחת הבגדים לצרך שבת ויום טוב. אבל אין כובשין אותו, לפי שהוא לצרך חל. ומכבש של כובסין או שאר אמנין, אסור לפתוח, דכיון שהוא מהדק בחזק, פתיחתו דומה לסתירה, ואפלו אם היה פתוח מבעוד יום, אסור לקחת משם את הבגדים בשבת ויום טוב גזרה, שמא יבוא לפתחו עתה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:84"}}
{"id": "ba19d72269b2-0", "text": "ספסל שנשמטה אחת מרגליו, אסור להחזירה, וגם אסור לסמכו על ספסל אחר, אלא אם כן כבר ישב עליו כך, אבל מתר להניח דף על ספסלים או על חתיכות עצים שהכינם מערב שבת לכך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:85"}}
{"id": "a68f4b45087c-0", "text": "כלי המורה את השעות (שעון) (אוהר זייגער), אפלו שעדין הולך, אסור להעריכו בשבת ויום טוב, שלא יפסיק הליכתו. וביום טוב שני, יש להקל כל זמן שעדין הולך, להעריכו לצרך היום, אבל לא לצרך יום שלאחריו. ולצרך חולה, יש להתיר בכל ענין, אם אינו נמצא אינו יהודי בנקל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:86"}}
{"id": "a08e62b2acbd-0", "text": "אסור להשמיע קול של שיר בשבת בכלי או באבריו (חוץ מבפיו), אפלו להכות באצבעותיו זו על זו או על הלוח להשמיע קול או לקשקש באגוז או בזוג לתינוק שלא יבכה. ולא מטפחין יד על יד, ולא מרקדין. ולכבוד התורה מתר לטפח ולרקד. וגם העושה לתינוק כדי שלא יבכה, אין מוחין, כיון שיש מתירין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:87"}}
{"id": "6a481455d996-0", "text": "קול שאינו דרך שיר, מתר להשמיע, ולכן מתר להקיש על הדלת כדי שיפתחו לו, וכיוצא בזה. ויש אומרים, שאף על פי כן אסור להשמיע קול בכלי המיחד לכך, כגון להקיש על הדלת בטבעת הקבועה בה, או בפעמון המיחד לזה. וכן אותן כלי שעות (שעונים) (אוהר זייגער), שהן עשויות לקשקש השעות על ידי מה שדוחקין בהן או שמושכין בחוט המיחד לכך, אין לעשות כן בשבת ויום טוב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:88"}}
{"id": "a73d9d6893a0-0", "text": "המשמר פרות או זרעים מפני חיה ועוף, לא יספיק כף אל כף, ולא יטפח כפיו על ירכו, ולא ירקד ברגליו כדי להבריחם כדרך שהוא עושה בחל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:89"}}
{"id": "0459b4831efd-0", "text": "אין שוחקין באגוזים וכיוצא בהם על גבי קרקע, אפלו מרצף, ומכל מקום אין למחות בנשים וקטנים, לפי שבודאי לא ישמעו, ומוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים (של\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:90"}}
{"id": "b4b215c6ad1f-0", "text": "בענין קפול בגדים, יש הרבה חלוקי דינים, ואין לקפל שום בגד (ש\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:91"}}
{"id": "09fe6348c284-0", "text": "טלית שאחז בו האור, מתר לשפך עליו שאר משקין שלא במקום אש, כדי שכשיגיע למקום המשקים, תכבה, אבל מים, אסור לשפך עליה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:92"}}
{"id": "73b8b082e14b-0", "text": "אין מציעין את המטה משבת למוצאי שבת. אף על פי שיש שהות ביום שיוכל לישן עליה בשבת עצמו, מכל מקום כיון שאין דעתו לישן עליה עד למוצאי שבת, הרי הוא מכין משבת לחל ואסור (ש\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 80:93"}}
{"id": "aaa3bbca03fa-0", "text": "ארבע רשיות לשבת, רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית, ומקום פטור. ונבאר קצת מהן בקצרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 81:1"}}
{"id": "4670b09e5688-0", "text": "איזה רשות היחיד. מקום שהוא לכל הפחות ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, (שזהו מקום חשוב שראוי להשתמש בו), ומקף במחיצות גבוהות לכל הפחות עשרה טפחים (אפלו אינן שלמות לגמרי). וחריץ עמק עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים, גם כן דינו כמחיצה (עין חכם צבי סימן ה'). וכן בור שהוא עמק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה, וכן תל שהוא גבוה ורחב ארבעה על ארבעה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 81:2"}}
{"id": "4670b09e5688-1", "text": "ואפלו כלי, כגון תבה, אם גבוהה עשרה או חבית שהיא עגלה ויש בה לרבע ארבעה על ארבעה, כל אלו אפלו הן ברשות הרבים או בכרמלית, הרי הן נחלקות לעצמן והן רשות היחיד. ואויר רשות היחיד הוא רשות היחיד עד לרקיע. והמחיצות עצמן שהן מקיפות לרשות היחיד על גביהן גם כן דין רשות היחיד להן. והחורים שבמחיצות שכלפי רשות היחיד, אפלו הן מפלשים מעבר לעבר, כיון שיכולין להשתמש בהן ברשות היחיד, הרי הן בטלין אצלה ונחשבים כרשות היחיד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 81:2"}}
{"id": "4670b09e5688-2", "text": "(ואם הם רק כלפי חוץ, יתבאר בסעיף שלאחר זה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 81:2"}}
{"id": "59672bf46108-0", "text": "איזוהי רשות הרבים. רחובות ושוקים שהן שש עשרה אמה על שש עשרה אמה, שכן היה רחב הדרך במחנה לויה שבמדבר. וכן דרכים שעוברין בהם מעיר לעיר ורחבים שש עשרה אמה, הרי הן רשות הרבים. וכל דבר שהוא ברשות הרבים, אם אינו גבוה שלשה טפחים מן הקרקע, אפלו הוא קוצים או צואה שאין רבים דורסים עליהם, מכל מקום בטל הוא לגבי הקרקע והרי הוא כרשות הרבים. וכן גומא ברשות הרבים, אם אינה עמקה שלשה טפחים, הרי הוא כרשות הרבים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 81:3"}}
{"id": "59672bf46108-1", "text": "והחורים שבכתלים כלפי רשות הרבים ואינם מפלשים לפנים לרשות היחיד, אם הם נמוכים משלשה טפחים לקרקע, בטלי לגבי רשות הרבים, והרי הן כרשות הרבים. ואם הן למעלה משלשה טפחים נדונין לפי מדותיהן, אם יש בהם ארבעה על ארבעה והם למטה מעשרה טפחים, הרי הוא כרמלית. ולמעלה מעשרה טפחים, הוי רשות היחיד. ואם אין בהם ארבעה על ארבעה הרי הם מקום פטור, בין שהם למעלה מעשרה בין שהם למטה מעשרה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 81:3"}}
{"id": "59672bf46108-2", "text": "המבואות שנכנסין לרשות הרבים, לפעמים הן רשות הרבים ולפעמים הן כרמלית, ויש בזה הרבה חלוקי דינים. יש אומרים, שכל שאין ששים רבוא אנשים עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר, אינו רשות הרבים אלא כרמלית. ולכן בזמן הזה, אין לנו רשות הרבים. וכל ירא שמים יחמיר לעצמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 81:3"}}
{"id": "caa10c8fdf4e-0", "text": "איזהו כרמלית. מקום שאין הלוך לרבים, וגם אינו מקף במחיצות כראוי, כגון השדות ונהר שהוא עמק לכל הפחות עשרה טפחים ורחב לכל הפחות ארבעה טפחים. ומבואות שיש להן שלש מחצות, ואצטונית (הוא מקום שלפני החניות שהסוחרים יושבים), ואיצטבא (הוא מקום שמניחים עליו פרקמטיא) שלפני העמודים ברשות הרבים, והיא רחבה ארבעה וגבוהה שלשה טפחים או יותר עד עשרה טפחים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 81:4"}}
{"id": "caa10c8fdf4e-1", "text": "וכן מקום שיש בו ארבעה על ארבעה מקף במחצות שאינן גבוהות עשרה, ותל שיש בו ארבעה על ארבעה וגבוה משלשה ועד עשרה, ובור שהוא ארבעה על ארבעה ועמק משלשה ועד עשרה, ועוד יש הרבה שהן כרמלית. (ולשון כרמלית הוא לשון רך מל, פרוש לא לח ולא יבש, אלא בינוני. הכא נמי לא רשות היחיד, לפי שאין לו מחצות כראוי. וגם לא רשות הרבים, לפי שאין רבים הולכים שם) (שמה שנו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 81:4"}}
{"id": "478362101267-0", "text": "איזהו מקום פטור. כל מקום ברשות הרבים שאין בו ארבעה על ארבעה והוא גבוה משלשה ולמעלה, או בור שאין בו ארבעה על ארבעה ועמק משלשה למטה, וכן מקום שאין בו ארבעה על ארבעה ומקף במחצות משלשה ולמעלה. וכל אלו דוקא כשהן ברשות הרבים הן מקום פטור. אבל אם הן בכרמלית, הרי הן גם כן כרמלית (שמ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 81:5"}}
{"id": "69c4327e17f3-0", "text": "ברשות הרבים ובכרמלית אסור לטלטל שום דבר ארבע אמות, בין לשאת אותו בין לזרוק אותו בין להושיט אותו. ולטלטלו איזה פעמים פחות פחות מארבע אמות, גם כן אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:1"}}
{"id": "a625200da00c-0", "text": "אסור לשאת או לזרוק או להושיט שום דבר מרשות היחיד לרשות הרבים או לכרמלית, וכן מרשות הרבים או מכרמלית לרשות היחיד, וכן מרשות הרבים לכרמלית או מכרמלית לרשות הרבים. אבל מקום פטור מתר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים ולכרמלית ומהם לתוכו, ובלבד שלא יטלטל את החפץ ארבע אמות ברשות הרבים או בכרמלית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:2"}}
{"id": "a625200da00c-1", "text": "ולפי שיש הרבה חלוקים מהי רשות הרבים ומהי כרמלית ומהי רשות היחיד, (מלבד אלו שכתבנו בסימן שלפני זה), לכן בעיר שאינה מתקנת בערובין, מי שאינו בקי, צריך לזהר שלא לטלטל שום חפץ ממקום שהוא מנח למקום החלוק ממנו, כי אם במקומות שההתר ברור לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:2"}}
{"id": "c20c95ea7b03-0", "text": "נטילת החפץ ממקום שהוא מנח, נקרא עקירה, והנחת החפץ נקראת הנחה. וגם עקירה בלא הנחה או הנחה בלא עקירה, אסור לעשות. ולכן אסור לישראל שיתן איזה חפץ לידו של נכרי, שיוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים או לכרמלית, כי הישראל עושה בזה את העקירה, אלא הנכרי בעצמו יקח את החפץ. וכן כשמביא הנכרי איזה חפץ, לא יקחהו הישראל מידו, כי בזה עושה הישראל את ההנחה, אלא הנכרי בעצמו יניח את החפץ", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:3"}}
{"id": "c20c95ea7b03-1", "text": "וצריכין לזהר בזה בתינוק שהערלית נושאת אותו לבית הכנסת למול שתקח בעצמה את התינוק בבית, ובבאה אל החצר או עזרת בית הכנסת ותקחהו ישראלית (ש\"ז שכ\"ה שמ\"ו שמ\"ז שמ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:3"}}
{"id": "9dc26b3a0531-0", "text": "חצר שיש בו פרצה, אם נשאר מן המחצה בצד אחד רחב ארבעה טפחים בגבה עשרה טפחים מן הקרקע, או שנשאר משני צדי המחצה בכל צד רחב טפח בגבה עשרה טפחים מן הקרקע,  אזי אם אין בפרצה יותר מעשר אמות, אינו צריך שום תקון, כי הפרצה הזאת נחשבת כמו פתח", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:4"}}
{"id": "9dc26b3a0531-1", "text": "אבל אם הפרצה יתרה מעשר אמות, וכן אם לא נשאר מן המחצה מצד אחד רחב ארבעה טפחים או משני הצדדים מכל צד רחב טפח, ומכל שכן אם נפרץ במלואו, דהינו שאין שום מחצה בצד אחד כזה |_|, אזי אפלו אם אין בפרצה רק שלשה טפחים, אסורין לטלטל בחצר זה עד שיתקנו אותה שם, (והתקון המבחר הוא) בצורת הפתח. (ואם דרים שם שני בעלי בתים או יותר, צריכין עוד לעשות ערובי חצרות, ויבאר, אם ירצה השם בסימן צ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:4"}}
{"id": "cfc48ad4d38f-0", "text": "זה שאמרנו דאם אין בפרצה שבחצר יותר מעשר אמות נחשבת כמו פתח ואינו צריך תקון, זהו רק בפרצה אחת. אבל בשתים או יותר, צריך שיהא העומד הנשאר על כל פנים כמו הפרוץ. אבל אם היה הפרוץ מרבה על העומד, כל שהפרצה יתרה משלשה טפחים, צריכה תקון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:5"}}
{"id": "70c87b9ec882-0", "text": "מהו צורת הפתח. נועץ קנה מכאן וקנה מכאן, כל אחד לא פחות מגבה עשרה טפחים. ונותן עליהם קנה או חוט. וצריך שיהיה הקנה או החוט דוקא על ראשיהן ולא מן הצדדין. ואם תחב מסמרות בראשי הקנים וכרך החוט עליהם, שפיר דמי, (פרי מגדים משבצות סימן שס\"ג סעיף קטן י\"ט)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:6"}}
{"id": "70c87b9ec882-1", "text": "וצריך שכל קנה לא יהא רחוק מן המחצה שלשה טפחים, וגם לא יהא גבוה מן הקרקע שלשה טפחים, (עין שערי תשובה סימן שס\"ג) ובשעת הדחק שאי אפשר לעשות צורת הפתח רק בענין שהקנים יהיו רחוקים מן הכתלים שלשה טפחים יש להקל (תשובות רבי עקיבא איגר סימן י\"ח, עין שם) (שסב שסג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:6"}}
{"id": "ddd4e7f12f8c-0", "text": "חצר או בית שפתוחים לתוך הרחוב, והדלת נפתחת לפנים, והמזוזות עם המשקוף שעל גביהם, והאסקפה שבתחתית הן לצד הרחוב, הנה המקום הזה לפעמים הוא רשות היחיד, ולפעמים הוא כרמלית. ולפי שאין הכל בקיאין בזה, לכן מטילין עליו מספק חמר רשות היחיד וחמר כרמלית, אסור להוציא משם להרחוב שהוא רשות הרבים או כרמלית, ולא מן הרחוב לשם, כי שמא הוא רשות היחיד. וכן אסור להוציא מן הבית או מן החצר לשם, ולא משם לתוכם, כי שמא הוא כרמלית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:7"}}
{"id": "ddd4e7f12f8c-1", "text": "ולכן אם הפתח נעול וצריכין לפתחו, צריכין לזהר שהאינו יהודי יכניס את המפתח בתוך המנעול, ולאחר שיפתחו את המנעול, טרם יפתח ישראל את הדלת, יסיר האינו יהודי את המפתח, כי אם יפתח ישראל את הדלת בעוד שהמפתח תוך המנעול, הרי הכניס את המפתח מכרמלית לרשות היחיד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:7"}}
{"id": "be7d3cc665fd-0", "text": "בהרבה מקומות יש בתים אשר הגג נמשך מן כתל הבית לתוך הרחוב ונסמך שם על עמודים, אסור להוציא מן הבית לשם או להכניס משם לבית. וכן אסור לטלטל שם ארבע אמות, משום דדינו כמו הרחוב, רשות הרבים או כרמלית. ואף שהגג נתון על העמודים, דהוי צורת הפתח דדינה כמחצה, מכל מקום הרי מן הצדדים אין מחצה, ולכן צריך להעמיד מקצה מזה קנה אחד אצל הכתל של הבית נגד העמוד שהגג עליו, שיהא גם כאן צורת הפתח, וכן מן מקצה השני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:8"}}
{"id": "be7d3cc665fd-1", "text": "ואם כמה בתים סמוכים זה אצל זה, בענין זה, די להם שיעשו כן בקצה הבית אשר מקצה מזה, ובקצה הבית אשר מקצה מזה, ויעשו ערובי חצרות (מ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:8"}}
{"id": "3daa4fb539fb-0", "text": "מתר לתן לפני אינו יהודי מזונות בחצר או בבית, אף על פי שיודע שיוציאם לחוץ, רק שלא יתנם לתוך ידו, דאם כן, הוא עושה את העקירה. ודוקא כשיש להאינו יהודי רשות לאכלם שם אם ירצה. אבל אם אין לו רשות לאכלם שם או שהם מזונות מרבים, שאי אפשר שיאכלם שם, וכן שאר חפצים שנכר הדבר שיוציאם לחוץ, אסור, מפני שנראה כנותן לו על מנת להוציא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:9"}}
{"id": "14306b55f01c-0", "text": "האשה מדדה את בנה אפלו ברשות הרבים, ובלבד שלא תגררהו, אלא יהא מגביה רגלו האחת ויניח השניה על הארץ וישען עליה עד שיחזור ויניח רגלו שהגביה, שנמצא לעולם הוא נשען על רגלו האחת. אבל כשהיא גוררת שתי רגליו הרי זה כנושאתו ואסור אפלו בכרמלית. ולשאת אותו ממש אפלו אם הוא גדול כל כך שיכול לילך ברגליו לבדו, אסור אפלו בכרמלית, שלא אמרו החי נושא את עצמו אלא לפטור מחטאת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:10"}}
{"id": "14306b55f01c-1", "text": "אבל על כל פנים שבות אכא, ובכרמלית היא שבות דשבות, וצריכין להזהיר לרבים, שטועין בזה (שלחן ערוך של התניא סימן שח סעיף פא. ועין תשובת ר' עקיבא איגר סימן כח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:10"}}
{"id": "6a6bad314495-0", "text": "אמת המים העוברת בתוך החצר, אסור למלאת מים ממנה. (ובשלחן ערוך סימן שנ\"ו מבאר איך יתקנה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:11"}}
{"id": "71993136b261-0", "text": "לא יעמד אדם ברשות היחיד וישתין או ירק לרשות הרבים או לכרמלית, וכן מרשות הרבים או מכרמלית לרשות היחיד, וכן מרשות הרבים לכרמלית, או מכרמלית לרשות הרבים. וכן לא ילך ארבע אמות ברשות הרבים או בכרמלית או מרשות לרשות ורקו בפיו, אם כבר תלשו בפיו ממקום למקום (ש\"נ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:12"}}
{"id": "e0230616a7d0-0", "text": "מתר לשפוך שופכין בחצר שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות, אף על פי שיוצאין לרשות הרבים (שנ\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 82:13"}}
{"id": "de93478561ee-0", "text": "הקף מחצות לטלטל בתוכן, לא מהני אלא כשהקף לדירה. ומהו נקרא מקף לדירה. זה שבנה לו בית דירה, או שפתח פתח מביתו ואחר כך הקיף שם במחצות, כדרך שעושין החצרות לבתים, אז אפלו אם הוא גדול הרבה מאד, הוי רשות היחיד גמורה. אבל כל שהקף שלא לשם דירה, כגון גנות ופרדסים, שאין המחצות עשויות אלא לשמור מה שבתוכן, באלו יש חלוק בגדלן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 83:1"}}
{"id": "de93478561ee-1", "text": "אם אינו גדול מבית סאתים (שיבאר בסעיף שלאחר זה), מתרין לטלטל בתוכו (ועין לקמן סעיף ג) אבל אם הוא גדול מבית סאתים דינו ככרמלית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 83:1"}}
{"id": "85184f1a9f0b-0", "text": "כמה הוא שעור סאתים. כמו שהיה חצר המשכן, מאה אמה ארך וחמשים אמה רחב. ואם הוא מרבע, עולה בחשבון שבעים אמה וארבעה טפחים על שבעים אמה וארבעה טפחים (ובאמות שלנו חמשים ושלש על חמשים ושלש ומעט יותר). ואם המקום עגל או בשאר ציור צריכין גם כן לחשוב כן שיעלה בתשברת (במרבע), חמשת אלפים אמה. (ובאמות שלנו שלשת אלפים שבע מאות וחמשים)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 83:2"}}
{"id": "85184f1a9f0b-1", "text": "אך אם ארכו יותר על פי שנים ברחבו אפלו רק אמה אחת, אז נחשב כיותר מבית סאתים כיון שאינו דומה לחצר המשכן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 83:2"}}
{"id": "f00da9d21ac8-0", "text": "מקום שמקף שלא לשם דירה, והוא אינו גדול מבית סאתים, שמתר לטלטל בתוכו, אם יש בסמוך לו חצר, מתר גם כן להוציא מתוכו לחצר ומחצר לתוכו, כלים ששבתו בתוכו או בחצר, כי נחשב לרשות אחת עם החצר. אבל אינו רשות אחת עם הבית, שהכלים ששבתו בתוכו, אסור להכניסן לתוך הבית והכלים ששבתו בבית, אסור להכניסן לשם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 83:3"}}
{"id": "a26597b7e09f-0", "text": "מקום שהקף שלא לשם דירה, דהינו שמתחלה הקיף במחצות, ואחר כך בנה שם בית דירה או שפתח לשם פתח מביתו, מאי תקנתיה לעשותו מקף לדירה. יפרץ במחצות מקום יתר על עשר אמות, (כי עשר אמות חשובות כפתח, ויתר מכן הוי פרצה), ונתבטלו המחצות, ואחר כך יגדור אותה, ונחשב מקף לדירה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 83:4"}}
{"id": "d4879447f203-0", "text": "חצר שהיא יותר מבית סאתים, ונטע בה אילנות, אפלו ברבה, לא נתבטלה בזה הדירה ועדין חשובה מקפת לדירה, שכן דרך האדם להסתופף בצל אילנות. אבל אם זרע בה זרעים, אם זה ברב החצר, (אפלו אינו במקום אחד אלא מפזר), נתבטלה בזה הדירה וחשובה כלה כגנה. ואם זה במועט החצר, אם הוא פחות מבית סאתים, בטל לגבי החצר וכלו דינו כחצר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 83:5"}}
{"id": "d4879447f203-1", "text": "אבל אם הוא יותר מבית סאתים (במקום אחד), הרי מקום הזרע כמו כרמלית, והשאר מן החצר הרי הוא פרוץ במלואו למקום האסור, ואסור לטלטל גם בו רק בארבע אמות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 83:5"}}
{"id": "9c654bfb2a79-0", "text": "וכן חצר שאין בה אלא בית סאתים או פחות וזרע במקצתה, גם כן נדון אחר הרב. ואם רבה זרוע, אף על פי שמתרין לטלטל שם, כיון שאינה יותר מבית סאתים, מכל מקום כלים ששבתו בבית, אסור להוציא לשם (כמו שכתבתי בסעיף ג'). ולכן צריך לעשות מחצה בפני הגנה, שיהא מתר לו להוציא מן הבית אל החצר (שנ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 83:6"}}
{"id": "a0d03e235b46-0", "text": "כל דבר שאינו לא מלבוש ולא תכשיט, אסור לצאת בו לרשות הרבים או לכרמלית. ולכן אסור לצאת במחט התחובה בבגדו, ואפלו במחט שאין בה נקב. ואפלו לצרך לבישה, יש להחמיר באיש. אבל אשה, כיון שדרך הנשים להעמיד קשוריהן, כגון הצעיפים וכדומה במחטין, מתרת לצאת בהן לצרך הלבישה. ודוקא במחט שאינה נקובה. אבל לא במחט נקובה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:1"}}
{"id": "ebfb91d7bfb7-0", "text": "בתכשיטין, יש גם כן דברים שאסרו רבותינו זכרונם לברכה לצאת בהם בשבת לרשות הרבים. יש תכשיטין שאסרו לאנשים, ויש תכשיטין שאסרו לנשים, והינו תכשיטין שיש לחוש שמא תסירם להראותן. ועכשו נתפשט המנהג להתיר, והפוסקים כתבו טעמים לזה. וירא שמים יש לו להחמיר על עצמו (עין שלחן ערוך סימן ש\"א וסימן ש\"ג). ובפרט יש לזהר, שלא יצא איש בטבעת שאין עליה חותם מפתח (עין תוספת שבת סימן ש\"ג סעיף קטן ל\"ט)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:2"}}
{"id": "ebfb91d7bfb7-1", "text": "ומכל שכן שלא ישא אצלו כלי השעות (שעון) (אוהר, זייגער), ואפלו קשור ברביד הזהב שהוא נושא על צוארו והוא תכשיט. אבל כלי השעות (שעון) המנח בתוך הכיס, הוי משא [ממש] ואין לו התר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:2"}}
{"id": "277b5d8714f2-0", "text": "מפתח של כסף, אף על פי שהוא נעשה להשתמש בו, כיון שהוא גם לתכשיט, נוהגין לצאת בו בשבת, אבל בתי עינים (משקפים) (ברילל) אף על פי שהן משבצות בכסף, אסור לצאת בהן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:3"}}
{"id": "444e75a7a310-0", "text": "אסור לאשה לתת בגד על צעיפה, וכן האיש על הכובע שלו מפני הגשמים, שאין זה דרך מלבוש. ואם כונתן שלא יצערו אותן הגשמים מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:4"}}
{"id": "2d46c37dc421-0", "text": "החגר, וכן החולה שעמד מחליו, וכן זקן מפלג, שאי אפשר לו לילך בלא מקל, מתר לו לילך במקל בידו. אבל אם אפשר לו לילך בלא מקל, ובתוך ביתו הולך בלא מקל, אלא כשהולך לחוץ נוטל אותו להחזיק בו, אסור. וכן הסומא אסור לצאת במקל בעיר שאינה מתקנת בערובין. ומי שאינו צריך כלל למקל, אסור לו לצאת בו אפלו במקום שיש ערובין, משום זילותא דשבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:5"}}
{"id": "487a1b17ff3c-0", "text": "מי שהוא אסור בשלשלאות, מתר לצאת בהן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:6"}}
{"id": "e5694723cd02-0", "text": "אין יוצאים בקשרים והם עצים גבוהים שיש בהם מושב לכף הרגל, והולכין בהם בטיט ובמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:7"}}
{"id": "e82221b9d7c0-0", "text": "יוצאים ברטיה שעל המכה, (ובלבד שלא יניח אותה בשבת על גבי המכה, כדלקמן סימן צ\"א סעיף י') כי לפי שהיא מרפאת, הרי היא כתכשיט. ויכול לכרכה במטלית שאינה חשובה ובטלה לגבי הרטיה. אבל דבר חשוב כגון מטפחת וכדומה, אסור לכרך עליה, לפי שאינו בטל לגבי הרטיה וגם לא הוי דרך מלבוש, והוי משא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:8"}}
{"id": "101c30cdc440-0", "text": "יוצאין במוך שנותנים באזן לבלע לחה של צואת האזן, ודוקא כשהוא קשור ומהדק שם היטב שלא יוכל לפל. וכן יוצאין במוך שבסנדל, אם הוא באפן שאינו יכול לפול משם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:9"}}
{"id": "0b3a59c9097e-0", "text": "לא תצא אשה במוך שהתקינה לנדתה, שלא לטנף בגדיה. וכן לא תצא בסינר שהיא לובשת בשביל זאת, אלא אם כן הוא מלבוש גמור. אבל אם נותנת את המוך או את הסינר בשביל להציל את עצמה מן הצער שאם יפול הדם על בשרה ויתיבש, יהא לה צער, מתרת לצאת בהן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:10"}}
{"id": "3b9c76a2ec7f-0", "text": "במקום רפש וטיט, מתר להגביה קצת בגדיו, שלא יתלכלכו. אבל להגביהם לגמרי אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:11"}}
{"id": "b0d427b2573b-0", "text": "מתר לצאת בשבת בשני מלבושים זה על גב זה, ואף על פי שאינו צריך לעצמו את המלבוש השני, אלא שמוציאו לצרך חברו וכדומה. ודוקא כשדרכו לפעמים גם בחל ללבוש שני מלבושים כאלו, דהוי דרך מלבוש (ואף על פי שברב פעמים אינו לובש כן). אבל אם אין הדרך לעולם ללבוש שני מלבושים כאלו, אסור לצאת בהן בשבת משום דהשני הוי כמו משא. וכן הדין בשני אנפלאות (גרבים) ובכובע גדול על כובע קטן (קאפל) וכדומה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:12"}}
{"id": "2a867fe09ff5-0", "text": "ושתי חגורות זו על גב זו, אם מנהג המקום לחגור כך, למטה חגורה גרועה ועליה חגורה חשובה, מתר לחגור כך גם בשבת, ואף על פי שעתה אין לו צרך רק באחת, והשניה מוציאה לצרך חברו. אבל אם אין הדרך לחגור בשתי חגורות, אף על פי שהוא רוצה לחגור כך בשביל עצמו, אסור, דכיון שיש לו די באחת, הוי השניה כמו משא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:13"}}
{"id": "2a867fe09ff5-1", "text": "ובכל מקום מתר לצאת בשתי חגורות, כשיש מלבוש מפסיק ביניהן, כגון התחתונה על המכנסים, והעליונה על גבי הסרבל, שאז יש לו הנאה ותועלת משתיהן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:13"}}
{"id": "ac2bb65ceca5-0", "text": "מטפחת שמקנחים בה את האף, נוהגין לכרכה תחת בגד העליון על המכנסים. ויזהר שלא לעשות בה שני קשרים זה על גב זה (עין לעיל סימן פ' סעיף מ\"ה) וירא שמים אם הוא נוהג לשא רצועות המחזיקות את המכנסים (הויזענטרעגער) יסירן בשבת, כדי שתהא לו המטפחת לצרך. ויש נוהגין לכרכה סביב הצואר. וזה אינו מתר, אלא אם אין לו שם מטפחת אחרת והוא רגיל לפעמים לכרוך שם מטפחת מפני הקר, ויקשרהו בהתר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:14"}}
{"id": "ac2bb65ceca5-1", "text": "אבל אם נותנה רק על הצואר והקצוות תלויות לו לפניו, זהו אסור גמור. וכן לכרכה סביב הרגל או סביב היד ולצאת בה, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:14"}}
{"id": "d787c9ca23f0-0", "text": "בתי ידים [כסיות, כפפות] (האנדשוה), יש מתירין לצאת בהן בשבת ויש אוסרין. ובזה העשוי לחמם שתי הידים ביחד [ידונית] (מוף) יש להקל טפי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:15"}}
{"id": "0ec38a384a8c-0", "text": "מתר לצאת בטלית מציצת בדרך מלבוש. אבל אם מקפלה סביב צוארו במקום שאין הדרך ללבשה כך, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:16"}}
{"id": "ce89ab355cc1-0", "text": "בגד שיש לו שתי רצועות או משיחות לקשרו בהן, או שיש לו קרסים לחברו ונפסק אחד מהן, אף על פי שהשני שנשאר כנגדו אינו חשוב, מכל מקום אם דעתו לתקנו אחר כך להביא לו בן זוגו, אם כן זה שנשאר אינו בטל לגבי הבגד והוי כמו משא. ואסור לצאת בבגד זה. אבל אם אין דעתו לתקנו, אם כן, כיון שזה שנשאר אינו דבר חשוב, הרי הוא בטל לגבי הבגד ומתר לצאת בו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:17"}}
{"id": "ce89ab355cc1-1", "text": "ואם הוא דבר חשוב, כגון משיחה של משי או קרס של כסף, אף על פי שאין דעתו לתקנו, אינו בטל לגבי הבגד ואסור לצאת בו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:17"}}
{"id": "6760a1cd2cf5-0", "text": "בעלי הקרחה שמניחין על ראשיהן פשתן סרוק או צמר מנפץ שיהא נראה כשער בראשיהן [פאה נכרית] (פרוק) מתרין לצאת בו בשבת לרשות הרבים, שתכשיט שלהם הוא (ובלבד שהוכן מערב שבת).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:18"}}
{"id": "8238ce038b72-0", "text": "הנושא קמיע, צריך לעשות שאלת חכם, אם מתר לצאת בה בשבת או לא, כי לא כל הקמעות שוים. ואשה הנושאת אבן הנקראת שטערנשוס כדי שלא תפיל, מתרת לצאת בה בשבת (ש\"א ש\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 84:19"}}
{"id": "49bcaa0414a2-0", "text": "אם חס ושלום נפלה דלקה בשבת, חשו רבותינו זכרונם לברכה, כי בעל הבית ובני ביתו אשר שם הדלקה, אם יתעסקו בהצלה, והמה נחפזים ובהולים על ממונם, שמא מתוך כך ישכחו שהיום שבת ויכבו את הדלקה, על כן אסרו להציל אפלו חפצים שהן מתרין בטלטול למקום שמתרין להוציא, ורק מה שהוא צריך לו להיום, מתר לו להציל. כיצד. נפלה דלקה בליל שבת קדם הסעודה, מציל מזון שלש סעודות, הראוי לאדם, לאדם. הראוי לבהמה, לבהמה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 85:1"}}
{"id": "49bcaa0414a2-1", "text": "הראוי לבהמה, לבהמה. ובשחרית, מזון שתי סעודות. ובמנחה, מזון סעודה אחת. ואם יש בכלי אחד מאכלים הרבה, כגון סל מלא ככרות, וחבית מלאה יין וכדומה, כיון שמוציאם בפעם אחת, מתר. וכן אם פרש סדין וכדומה וקבץ בו כל מה שיכול להוציא ממאכלים ומשקאות ומוציאן בפעם אחת, מתר. גם מתר לו להוציא כל הכלים שהוא צריך להשתמש בהם היום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 85:1"}}
{"id": "1ed3676b4936-0", "text": "ואומר לאחרים באו והצילו לכם, וכל אחד ואחד מציל מזון שהוא צריך לו או כלי אחד שמחזיק אפלו הרבה והרי הוא של המציל, כיון שבעל הבית הפקיר וזכה זה מן ההפקר. ואם הוא ירא שמים ומחזיר לבעל הבית מה שהציל, כיון שיודע שלא הפקיר ברצונו, מתר לו לקחת שכר ההצלה, ואין זה שכר שבת, כיון שמצד הדין הכל הוא שלו. ומכל מקום מדת חסידות שלא לטול שכר על טרח הצלה שבשבת, אף על פי שאינו שכר שבת, כי החסיד יש לו לותר משלו בכל דבר שיש בו נדנוד עברה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 85:2"}}
{"id": "dff29ffdb2e9-0", "text": "וכל זאת, רק למקום שמתרין להוציא לשם. אבל למקום שאסורין להוציא, אסור להציל שום דבר. אך בגדים שיכולין ללבשם, מתר לו ללבוש, ולעטף כל מה שיכול, ומוציא אפלו לרשות הרבים, ופושט וחוזר ולובש ומוציא אפלו כל היום. ויכול לומר גם לאחרים, באו והצילו, ומצילין כן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 85:3"}}
{"id": "373b56fdddd8-0", "text": "והבתים שאין שם הדלקה, אלא שהם קרובים ויראים שתגיע גם להם, כיון שהם אינם בהולים כל כך, מתרין להציל כל דבר למקום שמתרין להוציא לשם. יש אומרים, דגם מעות ושאר דברים יקרים אף על פי שהן מקצין, מתר להצילן מן ההפסד הגדול הפתאומי, כגון דלקה או שטף מים או גזלה, על ידי מה שמניחין עליהם איזה דבר מאכל ומטלטלין אותן כן ביחד. (אבל במקום אחר, אין שום התר לטלטל כן מקצה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 85:4"}}
{"id": "373b56fdddd8-1", "text": "ויש מקלין עוד יותר, שאפלו לבדן יכולין לטלטלן, משום דבמקום הפסד גדול פתאומי, נדחה אסור מקצה, ובלבד שלא יוציא למקום שאסורין להוציא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 85:4"}}
{"id": "7e6dde1189b7-0", "text": "כל ספרי קדש, בין שהן בכתב בין שהן בדפוס, מצילין אותן מפני הדלקה או שטף מים וכדומה, אפלו לחצר או למבוי שאסורין להוציא לשם מחמת שלא עשו ערוב. והוא כשהן מתקנין בענין שהיו מועילים ערובי חצרות או שתופי מבואות. ועל ידי אינו יהודי, מתר להצילן אפלו דרך רשות הרבים (הצלת המת מן הדלקה, עין לקמן סימן פ\"ח סעיף ט\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 85:5"}}
{"id": "db68f45eb564-0", "text": "מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפלין עם התפלין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 85:6"}}
{"id": "27cc44de402a-0", "text": "ספר תורה קודם להציל לשאר ספרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 85:7"}}
{"id": "ee1fae78f60f-0", "text": "כשיש חשש ספק סכנת נפשות, מתר לכבות את הדלקה. ולכן במקומות שהישראלים דרים בין הנכרים, מתר לכבות את הדלקה, אפלו הוא בבית נכרי, והכל לפי הענין. ודוקא לכבות מתר. אבל אסור לחלל שבת כדי להציל ממון. ואם עבר וחלל, ילך אל הרב לבקש שיורהו תשובה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 85:8"}}
{"id": "ae0b45af5d8a-0", "text": "אסור לרחוץ כל גופו או אפלו רב גופו במים חמים, אפלו הוחמו בערב שבת. ואפלו לרחוץ שלא בפעם אחת, אלא אבר אבר, אסור ברב גופו. ואפלו לכנס למרחץ רק להזיע, גם כן אסור. אבל מתר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין שהוחמו בערב שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 86:1"}}
{"id": "07b5af95c603-0", "text": "המים שהם ממקורם נובעים חמים, כמו חמי טבריה וכדומה, אם הם בקרקע ואין המקום מקורה, מתר לרחוץ בהם אפלו כל גופו. אבל אם הם בכלי או שהמקום מקורה אסור. ואפלו לכנס לבית המרחץ רק להזיע, אסור. ויש אומרים, דכל שהם בקרקע, אפלו המקום מקרה, מתר לרחץ בהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 86:2"}}
{"id": "9d33f4fd7419-0", "text": "מתר לטבל כל גופו בצונן. אבל לא יעמד אחר כך נגד התנור להתחמם, משום דהוי כרוחץ בחמין. ואפלו רחץ רק ידיו במים צוננים לא יחממן אצל התנור בעודן לחות, משום דהוי כרוחץ במים שהוחמו היום, דאסור לרחוץ בהם אפלו אבר אחד, אלא צריך לנגבן תחלה יפה. ועין לעיל סימן פ' סעיף ל\"ב, שישפשפן קדם הנגוב, שלא ישאר עליהן רק מעט מים (שב שכו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 86:3"}}
{"id": "7367ac86a826-0", "text": "הרוחץ צריך לזהר שלא לסחוט שערו. וכן צריך לזהר שלא לשוט, כי אסור לשוט בשבת וביום טוב. וכן אסור להשיט איזה דבר, כגון הקסמין שעל המים. ואם רוחץ במקום שאסורין לטלטל, צריך עוד לזהר, שקדם צאתו יסיר תחלה המים שעל גופו ושערותיו, וינגבם יפה שלא ישארו עליו מים ויוציאם מרשות לרשות. וגם בנהר עצמו צריך לזהר, שלא ישא את המים שעליו, ארבע אמות, כי הנהר הוא כרמלית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 86:4"}}
{"id": "7367ac86a826-1", "text": "ולפי שאין כלם יודעים לזהר, על כן נתפשט המנהג במדינות אלו, שלא לרחוץ כלל בשבת אפלו בצונן, כי אם לצרך מצוה, כגון אשה נדה (כדלקמן סימן קס\"ב סעיף ז') ואיש לקריו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 86:4"}}
{"id": "530b889cfe98-0", "text": "מתר לעמד על שפת הנהר ולרחוץ ידיו בנהר, ואין זה אסור במה שהוא מוציא את המים שעל ידיו מן הנהר על שפתו, לפי שהנהר הוא כרמלית ושפת הנהר הוא גם כן כרמלית, ומתר להוציא מכרמלית לכרמלית בפחות מארבע אמות, רק שיזהר לנגב ידיו היטב קדם שילך ארבע אמות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 86:5"}}
{"id": "379f16c44030-0", "text": "מתר לשוף ידיו במרסן אף על פי שהידים רטבות, ובלבד שלא יתן את המים על המרסן ממש. אבל אסור לשוף ידיו במלח וכל שכן בבורית [סבון] (זייף) משום דנמוח (שכ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 86:6"}}
{"id": "def60743eb51-0", "text": "מים שאין הדרך לרחוץ בהם אלא לרפואה, כגון שהם רעים או מאוסים, אסור לרחוץ בהם בשבת, כיון שהוא מכון לרפואה (עין לקמן סימן צ\"א). במה דברים אמורים, כששוהה בהם. אבל אם אינו שוהה בהם, מתר, שאינו נראה אלא כמקר. ובחמי טבריא וכדומה, אם אין הדרך לרחוץ בהם אלא לרפואה, אסור לרחוץ בהם בשבת לרפואה, אפלו אינו שוהה בהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 86:7"}}
{"id": "a97df234de73-0", "text": "כתיב למען ינוח שורך וחמורך וגו', הרי כי הזהירה התורה, שגם הבהמה של ישראל תנוח. ולא בהמה בלבד, אלא כל בעלי חיים. ולכן אסור להניח לבהמתו שתוציא איזה משא, שאפלו יצאה מאליה לרשות הרבים והוציאה משא, עבר הוא עליה על מצות עשה של תורה. ואף דבר שהוא לה לנוי, מכל מקום הוי משא. אבל דבר שהוא לרפואתה, כמו אגד[תחבשת] שעל המכה מתרת לצאת בו. וכן דבר שהיא צריכה לשמירתה, הוי לה כמו מלבוש לאדם ומתרת לצאת בו. ואך מה שהוא רק לשמירה יתרה, אסור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:1"}}
{"id": "a97df234de73-1", "text": "וכן דבר שבהמה זו אינה משתמרת בזה, אף על פי שבהמה אחרת משתמרת בו, הוי לה לגבי בהמה זו משא ואסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:1"}}
{"id": "f6625b6e5905-0", "text": "הסוס יוצא באפסר או ברסן, אבל לא בשניהם. ומתר לכרך חבל האפסר סביב צוארו ויצא בו, רק שיהא כרוך ברפיון קצת כדי שיוכל להכניס ידו מהרה בין הכריכה לצוארו כדי למשכו אם ירצה להשמט. ומתר לטלטל באפסר ולתנו עליו, ובלבד שלא ישען עליו, משום דאסור לסמך בשבת על בעל חי. אבל החמור, לא יצא ברסן של ברזל, לפי שזהו לשמירה יתרה אצל החמור, ושור ופרה שאינן צריכין שמור אסורין לצאת בחבל סביב צוארם, אלא אם רגילין לברוח", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:2"}}
{"id": "f6625b6e5905-1", "text": "אם קשר חבל בפי הסוס, הרי זה משא, לפי שאינו משתמר בו, שהוא נשמט מפיו, ואינו דומה לאפסר, שהוא קשור בראשו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:2"}}
{"id": "2c1d538ef3c9-0", "text": "סוס וכן שאר בהמות, לא יצאו במרדעת. ואך החמור, יוצא במרדעת שלא יתקרר, מפני שטבעו להתקרר. ואם קשר לו המרדעת מערב שבת, מתר שיצא בו בשבת, שמלבושו היא. אבל אם אינה קשורה לו, לא יצא בה, גזרה שמא תפל מעליו ויביאנה בידו, ובשבת אי אפשר לקשרה לו, מפני שצריך להתקרב אליו ולסמך עליו. ואך כשהחמור בחצר, מתר לתת עליו מרדעת מפני הצנה, ובלבד שלא יצא בה. אבל על הסוס, לא יתן מרדעת כלל, אם לא כשהקר גדול שמזיק גם להסוס", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:3"}}
{"id": "2c1d538ef3c9-1", "text": "וכן בימות החמה שהזבובים רבים ומצערים אותו, מתר לתת עליו מרדעת, ובלבד שיהא נזהר שלא יסמך עצמו על הבהמה בשעת הכסוי. ולהסיר מרדעת בשבת, בין מן החמור בין מן הסוס, אסור, כיון דלית ליה צער אם לא יסירנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:3"}}
{"id": "9c6a0acb4746-0", "text": "אסורה לצאת בזוג, אף על פי שהוא פקוק ואינו מקשקש. ואפלו בעיר שהיא מתקנת בערובין, אסור שתצא בו. רק בחצר, מתר שיהיה עליה. ואם אינו פקוק, ומקשקש, אפלו בחצר, אסור להיות עליה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:4"}}
{"id": "98680093bc38-0", "text": "מתר להוליך את הסוס בחבל שברסן, ובלבד שיאחז בקצה החבל, שלא יצא מידו טפח, וגם לא יגיע החבל שבין ידו לבהמה עד טפח סמוך לארץ. ואם החבל ארך הרבה, יכרכו על צואר הסוס.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:5"}}
{"id": "84218e2ae650-0", "text": "שתי בהמות או יותר שהן קשורות זו בזו, והוא תופס בידו אפסר אחד וכלן נמשכות זו אחר זו, אסור לעשות כן בשבת, אפלו בעיר המתקנת בערובין. אבל מתר לתפוס כמה אפסרי בהמות בידו להוליכן, כדרך שנתבאר בסעיף שלפני זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:6"}}
{"id": "61ba3a06eb07-0", "text": "אין התרנגולין יוצאין בחוטין שקושרין בהם לסימן, או שלא ישברו כלים. אבל אם קושרין רגליהן שלא יוכלו לברוח, וכן סוסים הרועים בשדה וקושרין שתי ידיהן יחד, שלא יוכלו לברוח, מתר, ובלבד שלא יקשור עקוד או רגול. עקוד, הינו שקושר יד עם רגל. ורגול, הינו שקושר אחת מרגליו כלפי מעלה, שלא תלך רק על שלש, שזה אפלו בחל אסור, משום צער בעלי חיים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:7"}}
{"id": "23fc83cfed64-0", "text": "מי שיש לו משרת אינו יהודי ורוכב על הבהמה בשבת, כשמוליכה להשקותה אינו צריך למנעו, כי אסור הרכיבה בשבת, אינו משום משא הבהמה, כי החי נושא את עצמו, (ואינו אסור רק מדרבנן, ובבהמה לא גזרו), אלא האסור הוא על האדם, שהישראל אסור לרכב בשבת ואינו יהודי לית לן בה. ואפלו הוא נותן אכף או בגד לרכב עליו הם בטלים לגבי הרוכב, רק שאר דבר לא יניח על הבהמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:8"}}
{"id": "4dfde20e0757-0", "text": "מתר לומר לאינו יהודי לחלוב הבהמות בשבת, משום צער בעלי חיים, כי החלב מצערה. והחלב אסור בו ביום אפלו בטלטול, אלא האינו יהודי יעמידנו במקום המשתמר. וכן מתר לומר לאינו יהודי, להברות האוזות פעם אחת ביום, משום צער בעלי חיים (סימן ש\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:9"}}
{"id": "c2a10141e5ca-0", "text": "אסור להשאיל או להשכיר בהמתו לאינו יהודי, אלא בתנאי שיחזירנה לו קדם שבת. ואם ארע שלא החזירה יפקירה הישראל קדם השבת אפלו בינו לבין עצמו, כדי להנצל מאסור. אבל לכתחלה אסור להשאיל או להשכיר על סמך זה (רמ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:10"}}
{"id": "e2d4becf60d6-0", "text": "לא ימדוד אדם שעורים לתת לפני בהמתו, אלא משער באמד דעתו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:11"}}
{"id": "cf241387546c-0", "text": "אגדת שחת, אם אינו קשור בקשר של קימא (דהינו שני קשרים זה על גב זה), מתר להתירה ולתנה לפני בהמה. ומתר לחתוך דלועין קשות לפני בהמה, והוא כשנתלשו מאתמול. ואם הדלועין רכות ויכולה לאכלן כך, אסור לחתכן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:12"}}
{"id": "a26957247dca-0", "text": "מתר להעמיד בהמתו על גבי עשבים מחברים כדי שתאכל, כי אין זאת מלאכה אצלה מה שתעקר העשבים, אדרבה ניח לה, אבל עשבים שתלשן אינו יהודי בשבת, שהם מקצים, אסור להעמיד שם בהמה שתאכל, אלא אם כן אין לה מה לאכול, אז מתר משום צער בעלי חיים. וכן אם אין לה מה לשתות, מתר לומר לאינו יהודי להביא לה מים מן הבאר שבכרמלית (שכד שכה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:13"}}
{"id": "423882215577-0", "text": "אין תולין על הבהמה כיס או כלי שתאכל מתוכו, כיון שזה אינו אלא לתענוג בעלמא לבהמה, שלא תצטרך לשוח צוארה, ואסור לטרוח בשבת בשביל תענוג הבהמה. אבל עגלים וסיחים שצוארן קצר ומצטערים לאכול מן הקרקע, מתר לתלות להן כלי עם מאכל בחצר. אבל לא יצאו בו, מפני שמשא הוא להן (ש\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:14"}}
{"id": "3fda626910e5-0", "text": "אין להשליך תבואה לעופות במקום לח, שיכול להיות שתשאר שם קצת ותצמיח אחר כך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:15"}}
{"id": "0b5aa77e9d50-0", "text": "הנותן מספוא לבהמות, אסור לתנו תחלה בכברה להוציא המץ ולנקותו. אבל אם אינו מכון לכך, מתר לקחת אותו בכברה ולתנו באבוס.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:16"}}
{"id": "d449dbf4732b-0", "text": "הנותן מרסן לבהמות או לעופות, אסור לתת לתוכו מים. ואם נתן בו מים ערב שבת, אסור לגבלו בשבת. אבל מתר לנערו מכלי אל כלי, כדי שיתערב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:17"}}
{"id": "aa888fe5c447-0", "text": "בהמות, חיות ועופות הגדלים בבית, שמזונותיהן מוטלין עליך, מתר לתת להם מזונות בשבת. אבל אותן שאינן גדלים בבית ואין מזונותיהן עליך, אסור לטרוח בשביל לתן להם מזונות. ואפלו להשליך לפניהם, אסור. ולכן אסור לתן מזונות לפני היונים, לפי שיוצאין ואוכלין בשדה. נותנין מזונות לפני כלב. ואפלו של הפקר, יש קצת מצוה לתן לו מעט מזונות, שהרי הקדוש ברוך הוא חס עליו על שמזונותיו מועטין, ומשהה אכילתו במעיו שלשה ימים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:18"}}
{"id": "aa888fe5c447-1", "text": "יש נוהגין לתת חטים לפני העופות בשבת שירה, ואינו נכון, שהרי אין מזונותיהן עליך (שכ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:18"}}
{"id": "0a5421e2fd25-0", "text": "מתר להזמין אינו יהודי לביתו לאכל עמו בשבת. ואף על פי שאסור ביום טוב משום גזרה שמא ירבה בשבילו (כדלקמן סימן צ\"ח) אבל בשבת אין לחוש לזאת, ומתר לתת אפלו לו לבדו מזונות. ואף על פי שאין מזונותיו עליך, מכל מקום כיון שמפרנסין עובדי כוכבים מפני דרכי שלום, חשוב כמזונותיו עליך (ועין לעיל סימן פ\"ב סעיף ט').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:19"}}
{"id": "f986a21888b8-0", "text": "בהמה חיה ועוף שלא הרגלו עדין לבוא בערב לכלוב שלהם. וכן אפלו אם הרגלו, אלא שעתה מרדו וברחו, אסור להכניסן לתוך הכלוב או לתוך הבית. ואפלו אם הם בבית או בכלוב, אלא שהדלת פתוחה, אסור לסגרה, משום דבזה המה נצודים והוי אסור צידה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:20"}}
{"id": "8e77ccfc417b-0", "text": "ואם כבר הרגלו והמה בני תרבות שדרכן לבוא בערב למקומם ויצאו, והוא חושש שלא יגנבו אותם, מתר לדחותן שילכו למקום המשתמר. אבל לא יקח אותם בידים, שהרי הם מקצים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:21"}}
{"id": "27f78c5c7a99-0", "text": "אין מילדין את הבהמה בשבת, ואפלו לסעדה, הינו שאוחז את הולד שלא יפול לארץ, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:22"}}
{"id": "6111c7086778-0", "text": "מכה בתחלתה שיש להבהמה צער ממנה, סכין אותה בשמן. אבל בסוף, שאין הסיכה אלא משום תענוג, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:23"}}
{"id": "d84b046cdc76-0", "text": "אם אכלה כרשינין הרבה וכדומה ומצטערת, יכול להריצה בחצר כדי שתתיגע ותתרפא. אם אחזה דם, יכול להעמידה במים כדי שתצטנן. ואם הוא ספק, שמא אם לא יקיזו לה דם, תמות, מתר לומר לאינו יהודי להקיזה. וכן שאר רפואות, עושין לה על ידי אינו יהודי (של\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 87:24"}}
{"id": "1f02fd282579-0", "text": "מקצה מדעת, דהינו שהקצהו האדם מדעתו מלאכלו בשבת, מחמת שאינו ראוי לאכילה אלא על ידי הדחק, או שראוי לאכילה אפלו בלא דחק, אלא שהקצהו לסחורה, אף על פי שנתנו לאוצר, וכן דבר שהוא ראוי היום למאכל כלבים, אף על פי שבערב שבת לא היה עומד לכך, כגון בהמה ועוף שנתנבלו בשבת, וכן דבר שנשתנה היום ממה שהיה אתמול, אבל מכל מקום גם היום עדין ראוי לאיזה תשמיש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:1"}}
{"id": "1f02fd282579-1", "text": "כגון כלים שנשתברו היום ועדין ראויין להשתמש בהן מעין תשמישן הראשון לקבל בהן איזה מאכל או משקה, וכן עצמות שנתפרקו היום מן הבשר והן ראויין לכלבים, כל אלו מתרין לטלטל בשבת, חוץ ממה שדחה בידים כגון גרוגרות וצמוקין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:1"}}
{"id": "f39e13013acd-0", "text": "דברים שאינם ראויים כלל לאכילת אדם כמו שהן אפלו על ידי הדחק, שצריכין בשול, ואף על גב שראויים לבהמות או לכלבים, הרי כיון שהם מוכנים למאכל אדם לאחר זמן, אינם עומדין לבהמות ולכלבים, וכן דברים שאינם ראויין בשבת לשום תשמיש, כגון עצים ונוצות של עופות, ועורות בהמות, וצמר או פשתן, וכל בעלי חיים אפלו שהן בתוך ביתו, וקלפי אגוזים וקלפי ביצים, ועצמות קשות, שאינן ראויות אפלו לכלבים, ודלתות וחלונות הבית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:2"}}
{"id": "f39e13013acd-1", "text": "ודלתות וחלונות הבית, (דאסור לתלתן בשבת), וכן שברי כלים שאינן ראויין עוד לשום תשמיש, כל אלו והדומה להם, אסורין בטלטול", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:2"}}
{"id": "f39e13013acd-2", "text": "ומכל מקום כלי זכוכית שנשתברו במקום שיכולין להזיק, מתר לפנות השברים (ש\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:2"}}
{"id": "8b15f36dbaff-0", "text": "מאכל שהוא אסור באכילה ומתר בהנאה, והוא ראוי לאינו יהודי כמו שהוא, כגון בשר מבשל וכדומה, ויכול הוא לתנו לאינו יהודי שהוא שלו, מתר לטלטלו. אבל אם אינו ראוי לאינו יהודי כמו שהוא, כגון בשר חי, (וגם לכלבים אינו עומד, כיון שראוי לאינו יהודי), או שאינו יכול לתנו לאינו יהודי מפני שאינו שלו אלא של אחר, אסור לטלטלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:3"}}
{"id": "fbf9478763ae-0", "text": "נולד, והינו דבר שנתחדש היום, כגון אפר מן אש שהסקה היום על ידי אינו יהודי, וכן ביצה שנולדה היום, ומים הזוחלין מן האילנות בימי ניסן, וכן אפלו לא נתחדש היום, אלא שבא מכח מעשה, שהיו אסורין לעשות היום, כגון פרות שנפלו מן האילן או שתלשן אינו יהודי, וחלב שנחלב היום וכדומה, גם כן אסורין בטלטול. ופת שאפאה אינו יהודי בשבת בעיר שרבה נכרים, דמסתמא אדעתא דאינו יהודי אפאה, אם הוא שעת הדחק או לצרך מצוה, מתר לישראל לאכלה בשבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:4"}}
{"id": "d7e4eb4ef65b-0", "text": "כלים שהם מיחדים לעשות בהם מלאכה האסורה לעשות בשבת, כגון מכתשת ורחים וקרנס [פטיש] (האמר) וקרדם, ומכבדות, שמכבדין בהן את הבית, ושופר, ומנורה, ומחט שתופרין בה, ונרות שלמים, בין של חלב בין של שעוה, ופתילות מצמר גפן ובגד שעטנז שאסור ללבשו, וכן כל כיוצא באלו מתר לטלטלן לצרך גופם, כגון קרנס לפצוע בו אגוזים, קרדם לחתך בו דבר מאכל, מחט שלמה לטול בה את הקוץ. (אבל אם נטל עקצה או חדה, אסורה בכל טלטול)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:5"}}
{"id": "d7e4eb4ef65b-1", "text": "וכן מתר לטלטלן לצרך מקומן, דהינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מנח שם. וכיון שנטלו בהתר, וכן אם שכח ונטלו בידו, מתר לטלטלו גם יותר ולהניחו במקום שירצה. אבל שלא לצרך גופן ושלא לצרך מקומן, אלא לטלטלן בשביל עצמן לבד, שלא יגנבו או יתקלקלו, אסור לטלטלן. ותפלין גם כן אסורין לטלטל. אך אם מנחים במקום בזיון שיוכלו להתלכלך, מתר לטלטלן ולהניחם במקום דמשתמרין (ש\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:5"}}
{"id": "909506d4cfc6-0", "text": "מקצה מחמת חסרון כיס, דהינו דברים שהאדם מקצה מדעתו להשתמש בהם, מפני שהוא מקפיד עליהם שלא יתקלקלו, כגון כלי אמנות שמקפיד עליהם שלא יפגמו, וסכין שמתקנים בו את הקלמוס, וסכין של שחיטה, וסכין של מילה, וכן ניר העומד לכתיבה, ושטרי חובות, וכתבי חשבונות, ואגרות שהוא מקפיד עליהן לשמרן, וכלים היקרים שאינו משתמש בהם כלל, וכן כל דבר שמחמת שמקפיד עליו, הוא מיחד לו מקום ואינו משתמש בו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:6"}}
{"id": "909506d4cfc6-1", "text": "וכן כלים שבחנות שעומדים למכירה, אפלו הם כלי סעודה, אם אין דרכו להשאילן, (אבל אם דרכו להשאילן לפעמים, אינן מקצים) כל אלו והדומה להם, וכן כיס המיחד למעות, הוין מקצים מחמת חסרון כיס ואסורין בטלטול אפלו לצרך גופן או לצרך מקומן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:6"}}
{"id": "689938d45768-0", "text": "דבר שאין עליו שם כלי כלל, כגון עצים ואבנים וחתיכות ברזל וכדומה, אסור גם כן בכל טלטול, אפלו לצרך גופו וצרך מקומו, אלא אם כן יחדו בערב שבת לאיזה תשמיש שישתמש בו לעולם. ולכן אסור לטול קיסם לחצוץ בו שניו. נרות שאינן שלמים, גם כן אין שם כלי עליהם ואסורין בכל טלטול. וכן סלם של עליה, אין עליו תורת כלי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:7"}}
{"id": "fcdfb75eac3e-0", "text": "כלי שמלאכתו להתר או אפלו לאסור ולהתר, כגון קדרות, ואפלו כלים מאוסים (דבשבת מקצה מחמת מאוס מתר) מתר לטלטלן אפלו רק בשביל הכלי שלא יגנב או ישבר. אבל שלא לצרך כלל, אסור לטלטלן. וכתבי הקדש ואכלין, מתר לטלטלן, אפלו שלא לצרך כלל (ש\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:8"}}
{"id": "faaaf9b969ee-0", "text": "כשם שאסור לטלטל את המקצה או את הנולד, כך אסור לתן כלי תחתיהן כדי שיפלו לתוכו, כיון שעל ידי זה הוא מבטל את הכלי שלא יוכל לטלטלו עוד, והרי זה כאלו חברו שם בטיט, אבל מתר לכפות סל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו, כי לאחר שלא יהיו עליו, מתר לטלטלו. ואם היו עליו בין השמשות, נאסר הסל בטלטול לכל היום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:9"}}
{"id": "46751f36cdb4-0", "text": "עפר וחול הצבור בזויות בחצר או בבית, מתר לטלטלו, דכיון דצברו זו הוא הזמנתו לתשמיש. אבל אם הוא מפזר, בטל לגבי קרקע ואסור בטלטול. וכן אם חתך קדם שבת ענף מן האילן להניף בו ולהבריח הזבובים וכיוצא בו, מתר להשתמש בו בשבת, כיון שיחדו לכך ועשאו כלי. אבל אסור לקח בשבת בד מן המכבדות, שהרי הוא מקצה. ואפלו נטלו אינו יהודי, אסור לטלטלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:10"}}
{"id": "12e6456ab395-0", "text": "נסרים של בעלי בתים שאינם עומדין לסחורה מתר לטלטלן. ושל אמן, אסור, אלא אם כן חשב עליהם מבעוד יום להשתמש בהם בשבת (שח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:11"}}
{"id": "75d3ed324e42-0", "text": "כל מקצה, אינו אסור אלא בטלטול. אבל בנגיעה בעלמא שאינו מנדנדו שרי. ולכן מתר לגע במנורה העומדת, אפלו נרות דולקים בה, וכן מתר לקח דבר התר המנח על גבי מקצה. אבל אסור לגע במנורה התלויה, כי גם בנגיעה בעלמא הוא מנדנדה. ומתר לכסות דבר מקצה בדבר שאינו מקצה, מפני הגשמים וכדומה (רס\"ה ש\"ח של\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:12"}}
{"id": "f9cf9dc8674f-0", "text": "טלטול כלאחר יד, מתר במקצה. ולכן אם שכח איזה דבר מקצה על איזה כלי או שנפלה שם בשבת, אם צריך לכלי המתר או למקומו, מתר לנערו או לשא את הכלי למקום אחר ולנער את המקצה. וכן יכול לעשות אם שכח מעות בכיס שבבגדו והוא צריך לבגדו. אבל בשביל המקצה לחוד, אסור לעשות כן. (ואם הניח קדם שבת בכונה דבר מקצה על כלי, נעשה בסיס לדבר האסור, ויבאר אם ירצה השם בסימן שאחר זה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:13"}}
{"id": "ef451fd8a0b3-0", "text": "אבל בשאינו צריך להכלי המתר, אסור לטלטלו אם יש עליו דבר מקצה. ולכן אסור לטול בידיו תינוק אפלו ברשות היחיד, אם יש בידו אבן או שאר דבר מקצה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:14"}}
{"id": "ef451fd8a0b3-1", "text": "אך אם יש להתינוק געגועין שאם לא יטלוהו יחלה, וגם אי אפשר להשליך מידו האבן וכדומה, מפני שיצעק ויבכה, אז מתר לטלו על ידיו ברשות היחיד, ואם יש בידי התינוק איזה מטבע, אסור אפלו לאחז בידו והוא מהלך ברגליו, ואפלו ברשות היחיד, ואפלו יש לו געגועין, משום דאכא למיחש, שמא יפול המטבע מידי התינוק וזה ישכח שהיום שבת ויגביהו, ונמצא מטלטל מקצה בטלטול גמור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:14"}}
{"id": "ef451fd8a0b3-2", "text": "ואסור אפלו במקום סכנת חלי, כיון שאין שם שום סכנת נפש אם לא יטלנו (ש\"ט ש\"י שי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:14"}}
{"id": "cba754e62981-0", "text": "מת, אסור לטלטלו בשבת. אבל מתר לשמוט את הכר מתחתיו, שלא יסריח, ובלבד שלא יזיז בו שום אבר. ואם היה פיו נפתח והולך, קושר את הלחי בענין שלא יוסיף להפתח, אבל לא כדי שיסגר מה שכבר נפתח, שאם כן היה מזיז אבר (ועין לקמן סוף סימן קכ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:15"}}
{"id": "7c1558eda2e4-0", "text": "אם נפלה דלקה ויראים שלא ישרף המת, מתרין לטלטלו אגב דבר התר, דהינו שמניחין עליו או אצלו איזה דבר מאכל, ומטלטל שניהם ביחד. ואם אין דבר מאכל, מניחין עליו איזה כלי או מלבוש שמתר בטלטול. ואם גם זה אין, אזי מטלטלין אותו לבדו. בין כך ובין כך אין מטלטלין אותו אלא למקום שמתרין להוציא לשם. אבל למקום שאסורין להוציא, אין להוציאו כי אם על ידי אינו יהודי (שי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:16"}}
{"id": "f5d3ed0eb7f7-0", "text": "כל דבר מטנף, כגון רעי וקיא צואה, בין של אדם בין של תרנגולים, אם הם בבית או בחצר שיושבים שם בני אדם, מתר להוציאם לאשפה. וכשמוציא גרף של רעי או עביט של מי רגלים, כל זמן שהכלי עדין בידו, מתר להחזירו, כדין כל מקצה שבעודו בידו, מתר לטלטלו להניחו במקום שירצה. אבל לאחר שהניחו מידו, אסור לטלטלו, משום דמאיס טפי (וגרע משאר מקצה מחמת מאוס). ואך כשצריכין לו משום כבוד הבריות, מתר להחזירו (ש\"ח)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:17"}}
{"id": "f5d3ed0eb7f7-1", "text": "וכן אם יכול לתת בתוכו מים, שיהיו ראויין לשתית בהמה, יכול להחזירו כך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:17"}}
{"id": "5f18f3348906-0", "text": "מתר לתן כלי תחת הדלף בשבת. ואם נתמלא, שופכו ומחזירו למקומו, והוא שיהא הדלף ראוי לרחיצה. אבל אם המים מאוסים, אסור לתן שם כלי, משום דאין עושין גרף של רעי לכתחלה. ואם עבר ונתנו והוא במקום דמאיס עליו, מתר להוציאו (דין מקצה במקום הפסד גדול, עין לעיל סימן פ\"ה סעיף ד'. ודיני מקצה ביום טוב ודין מקצה מחמת מצוה, יבארו אם ירצה השם במקומם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 88:18"}}
{"id": "f3786529666f-0", "text": "כלי שלו שהניח עליו בערב שבת דבר מקצה בכונה, והיתה דעתו שיהא מנח שם בהכנסת שבת, נעשה הכלי בסיס לדבר האסור. ואפלו נטל משם המקצה ביום השבת, מכל מקום כיון שהיה מנח שם בין השמשות ונעשה אז הכלי בסיס לדבר האסור, אסור לטלטלו גם אחר כך כל היום, אפלו לצרך גופו ולצרך מקומו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 89:1"}}
{"id": "4d74046cdd0e-0", "text": "היה מנח שם בהכנסת שבת גם דבר התר, ונעשה הכלי בסיס לדבר האסור ולדבר המתר, אם הדבר המתר יותר חשוב לו, מתר לטלטלו. ואם הדבר האסור יותר חשוב לו, אסור לטלטלו. ולכן טוב להניח את החלות על השלחן קודם בין השמשות, כדי שיהיו המפה והשלחן בסיס לנרות ולחלות, ויהיו מתרין בטלטול. ואם לא עשאו כן, הרי נעשו המפה והשלחן בסיס לדבר האסור לחוד ואסורין בטלטול", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 89:2"}}
{"id": "4d74046cdd0e-1", "text": "ומכל מקום בדיעבד אם יש צרך גדול, כגון, שנפל נר על השלחן וצריכין לנערו, יש לסמך על הפוסקים דסבירא להו, דלא נעשה בסיס, אלא אם דעתו שתשאר שם המקצה כל יום השבת, והרי המנהג להסיר בשחרית את המנורות על ידי אינו יהודי ולא נעשה בסיס (ובשלחן ערוך של התניא כתוב, דהמפה בלאו הכי לא הוי בסיס, עין שם בסימן שט ס\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 89:2"}}
{"id": "8372334ae592-0", "text": "היו מעות בכיס התפור בבגדו מתר לטלטל את הבגד, שאין כל הבגד נעשה בסיס אלא הכיס, והכיס בטל לגבי הבגד. אבל אין ללבשו אפלו בביתו, דחישינן שמא יצא בו לרשות הרבים (ואם הוא בדרך ויש לו מעות, עין לעיל סימן ס\"ח סעיף י\"ב). אבל תבה שבתוך השלחן [מגרה] (שובלאד) ויש מעות בתבה, אסור לטלטל את השלחן, משום דהתבה הוא כלי בפני עצמו ואינה בטלה לגבי השלחן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 89:3"}}
{"id": "9812fb212d4a-0", "text": "לא נעשה בסיס, אלא אם כן המקצה היה מנח שם בין השמשות. אבל אם לא היה שם בין השמשות רק אחר כך הניחו שם, לא נעשה בסיס, ומתר לטלטל את הכלי אפלו בשעה שהמקצה עליו. ולכן מתר לנער את השלחן או את המפה מעצמות וקלפין, כשאין השלחן והמפה נעשו בסיס מכח הנרות, כמו שכתבתי לעיל סעיף ב'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 89:4"}}
{"id": "226d28927e2f-0", "text": "ולא נעשה בסיס אלא אם הניחו בכונה שיהא מנח שם בין השמשות. אבל אם נשאר שם מחמת שכחה או שנפל מעצמו לשם, לא נעשה בסיס.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 89:5"}}
{"id": "ab8a1101ae19-0", "text": "ולא נעשה בסיס אלא כלי שלו. אבל אם הניח דבר מקצה על כלי של אחר, לא נעשה בסיס, דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בדלא ניחא ליה לחבריה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 89:6"}}
{"id": "f8daff58ced1-0", "text": "יש דברים שהן אסורין בשבת, אף על פי שאינן דומין למלאכה ואינם מביאין לידי מלאכה. ומפני מה נאסרו. משום שנאמר, אם תשיב משבת רגליך עשות חפצך ביום קדשי וגו', וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר. מהא דכתיב, \"וכבדתו מעשות דרכיך\" דרשו רבותינו זכרונם לברכה, שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחל. לפיכך אסור לרוץ בשבת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:1"}}
{"id": "f8daff58ced1-1", "text": "לפיכך אסור לרוץ בשבת. אבל לדבר מצוה, מתר לרוץ, (מדכתיב דרכיך, משמע, דרכיך אסורים, אבל דרכי שמים מתרין) ומצוה לרוץ (עין לעיל סימן י\"ב סעיף יא) (סימן צ' ש\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:1"}}
{"id": "7ae7149e319c-0", "text": "ומהא דכתיב, ממצוא חפצך, דרשו רבותינו זכרונם לברכה, חפציך אסורים, אפלו אינך עושה מלאכה, כגון שהוא מעין בנכסיו, מה הם צריכין למחר, גם זאת אסור. וכן אסור לטיל בעיר כדי למצוא סוס או ספינה או קרון לשכרם אחר השבת, אם נכר הדבר שהולך בשביל כך. אבל לשמור חפציו או חפצי חברו, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:2"}}
{"id": "0e0b20e71574-0", "text": "אסור להחשיך על התחום, דהינו לילך בשבת עד סוף התחום או פחות ולהתעכב שם עד שתחשך כדי למהר דרכו לילך משם והלאה, שכיון שהולך משם והלאה במוצאי שבת, נכר הדבר שעקר הלוכו היה בשביל כך. ודוקא כשמחשיך שם, כדי לילך ולעשות דבר שאי אפשר בשום אפן לעשותו בשבת, כגון לשכור פועלים או לתלוש פרות או להביא פרות המקצין, שאין שום התר לעשות דברים אלו בשבת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:3"}}
{"id": "0e0b20e71574-1", "text": "אבל מתר להחשיך על התחום כדי להביא בהמתו, כיון שאם היו בתים עד שם קרובים זה לזה שבעים אמה, היה מתר להביאם גם בשבת. וכן להביא פרות התלושין שאינן מקצין, מתר, כיון שאם היו מחצות מקיפות כל הדרך, היה מתר, גם בשבת, וכל כיוצא בזה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:3"}}
{"id": "0e0b20e71574-2", "text": "וכן מתר לילך בשבת תוך התחום אל הגנה, לתלוש שם פרות במוצאי שבת, משום דאינו נכר שהלך בשביל זה, אלא הרואים יאמרו שהלך לטיל או לבקש בהמתו שנאבדה לו, ואחר כך כשהיה שם, נמלך ונשאר עד הלילה כדי לתלוש פרותיו (ש\"ו ש\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:3"}}
{"id": "ef419de071e4-0", "text": "ומהא דכתיב, ודבר דבר, דרשו רבותינו זכרונם לברכה, שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חל. הלכך אסור לומר: דבר פלוני אעשה למחר, או סחורה פלונית אקנה למחר. והינו דבר שהיום אי אפשר לעשותו בשום אפן. אבל דבר שהיה איזה צד לעשותו היום, אף על פי שעתה אין זה הצד, מתר (כמו שכתבתי בסעיף ג). ולכן מתר לומר, למקום פלוני אלך למחר, רק שלא יאמר לשון המשמע שילך בקרון, וגם לא ירבה לדבר בזה. ואפלו בשיחת דברים בטלים, אסור להרבות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:4"}}
{"id": "ef419de071e4-1", "text": "ואסור לספר בשבת דבר של צער. אסור לאדם לחשב חשבונות בפיו בשבת, בין חשבון שעתיד להיות בין חשבון שכבר עבר, אלא שצריך לו עדין לידע אותו, כגון כך וכך הוצאתי על בנין פלוני לשכר פועלים, ועדין נשאר בידו משכר הפועלים, שצריך הוא לדעת את החשבון, אסור. אבל חשבונות שאין לו בהם צרך, מתר לחשבן, ובלבד שלא ירבה בהם, שאסור להרבות בשיחה בטלה בשבת, כמו שכתבתי לעיל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:4"}}
{"id": "0db825b7d223-0", "text": "מדכתיב חפצך למדו רבותינו זכרונם לברכה, דאין אסורין אלא חפצי האדם, אבל חפצי שמים מתרין. לפיכך מחשיכין על התחום משום צרכי מצוה, וכן מתר לפקח על עסקי רבים בשבת, כגון לילך לשלטון, או לבית ועד השרים לדבר בשבילם, שצרכי הרבים הם כמו חפצי שמים. וכן מתר לדבר עם מלמד אודות תינוק, אם ירצה לקחתו ללמדו ספר או אפלו אמנות, שזוהי גם כן מצוה, שאם לא תהא לו אמנות לפרנס את עצמו, ילסטם את הבריות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:5"}}
{"id": "0db825b7d223-1", "text": "אבל אסור לשכור את המלמד בשבת, כי השכירות היא שבות גמורה, ולא התרה אפלו בשביל מצוה, ורק מה שאינו אסור אלא מפני ממצא חפצך ודבר דבר, זה התר בשביל מצוה. ומתר להכריז על אבדה בשבת, שהשבת אבדה מצוה היא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:5"}}
{"id": "6edacb3b342d-0", "text": "מדכתיב ודבר דבר, למדו רבותינו זכרונם לברכה, דדוקא דבור אסור. אבל הרהור, מתר. ולכן הרהור בעסקיו מתר. ומכל מקום משום ענג שבת, מצוה שלא יחשב בהם כלל, ויהא בעיניו כאלו כל מלאכתו עשויה. וזהו שכתוב, ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך, והרי אין אדם יכול לעשות כל מלאכתו בשבוע אחד. אלא יראה האדם בכל שבת כאלו מלאכתו עשויה, ואין לך ענג גדול מזה (ש\"ו). ומכל שכן שלא יהרהר בדבר שגורם לו טרדה או דאגה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:6"}}
{"id": "427891c2de71-0", "text": "מתר לומר לפועל, הנראה בעיניך שתוכל לעמוד עמי לערב, אף על פי שמתוך כך מבין שצריך לו לערב לשכרו למלאכה, לפי שלא נאסר אלא דבור מפרש. אבל לא יאמר לו, היה נכון עמי לערב, שזהו כמדבר בפרוש שרוצה לשכרו (ש\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:7"}}
{"id": "9d84cdd204a8-0", "text": "השוכר את הפועל לשמר לו איזה דבר, אסור להפועל לקח שכר שבת בפני עצמו. אבל אם היה משכר לשבוע או לחדש, מתר לטול בהבלעה גם שכר שבת (ועין לעיל סימן ע\"ג) (ש\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:8"}}
{"id": "d56e033a67bd-0", "text": "אסור לתן מתנה לחברו, אלא דבר שהוא לצרך שבת. וכן אסור לתן משכון לחברו, אלא אם כן הוא לצרך מצוה או לצרך שבת. ולא יאמר לו הילך משכון, אלא נותן סתם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:9"}}
{"id": "93bb8244fe10-0", "text": "שטרי הדיוטות, דהינו שטרי חובות וחשבונות ואגרות של שאלת שלום, אסור אפלו לעין בהם בלי קריאה (בפיו), ואף על פי שאינו אלא מהרהר, מכל מקום אסור. ולא אמרו דהרהור מתר, אלא כשאינו נכר שמהרהר בחפצים האסורים. אבל כאן שנכר לכל שמהרהר בחפצים האסורים, הרי זה בכלל אסור ממצוא חפצך. ומי שנשתלחה לו אגרת ואינו יודע מה כתוב בה, מתר לעין בה, כי שמא יש בה דבר שצריך לו לגופו, אבל לא יקרא בפיו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:10"}}
{"id": "93bb8244fe10-1", "text": "ואם יודע שאינו רק מעניני משא ומתן, אסור אפלו לעין בה, וגם אסור בטלטול משום מקצה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:10"}}
{"id": "c47361b67224-0", "text": "כתל או טבלא שיש בו איזה צורות או דיוקנאות (פאטרעטן) וכתוב תחתיהן, זו צורת פלוני וזה דיוקן פלוני, אסור לקרות כתב זה בשבת. ואפלו לעין בו בלי קריאה, אסור. וכן ספרי מלחמות וספרי דברי הימים של מלכי אמות העולם, וכן מליצות ומשלים של שיחת חלין, כגון ספר עמנואל, ומכל שכן דברי חשק, אסור לקרותן בשבת, ואפלו לעין בהם בלי קריאה בפיו. ואף בחל אסור משום מושב לצים, אפלו הם כתובים בלשון הקדש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:11"}}
{"id": "c47361b67224-1", "text": "ובדברי חשק יש עוד אסור, שמגרה יצר הרע בעצמו. אבל אותן ספרי דברי הימים, שיוצאים מהם עניני מוסר ויראת שמים, כגון ספר יוסיפון וכיוצא בו, אפלו כתובים בלשון לעז, מתר לקרותם אפלו בשבת. ומכל מקום אין ראוי להרבות בהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:11"}}
{"id": "efe5f514a872-0", "text": "אסור למדד בשבת איזה דבר אם הוא לצרך, אלא אם כן הוא לצרך מצוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:12"}}
{"id": "129a4ad42d49-0", "text": "במקום פסדא מתר לדבר בצרכיו, בין עם ישראל בין עם אינו יהודי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:13"}}
{"id": "83e58b31c0fc-0", "text": "כל דבר שהישראל אסור לעשותו, אסור לומר לאינו יהודי לעשותו, דאמירה לאינו יהודי הוי שבות. ואפלו לרמוז לו לעשותו, אסור. ואפלו לומר לו קדם שבת שיעשה בשבת, גם כן אסור. וכן אסור לומר לאינו יהודי בשבת שיעשה לאחר שבת. ודבר זה אינו משום שבות, כיון דהמלאכה נעשית בשעת התר, אלא אסור משום ממצוא חפצך. ולכן לצרך מצוה מתר (ש\"ו ש\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:14"}}
{"id": "d4cc27174f72-0", "text": "אפלו אם הנכרי בא מעצמו לעשות איזה מלאכה בשביל ישראל, צריך הישראל למחות בו. ולכן אינו יהודי שרוצה להסיר הפחם מנרות של ישראל כדי שידליקו יפה, צריכין למחות בו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:15"}}
{"id": "2bff5b61182e-0", "text": "אם רואה אדם שיוכל לבוא לידי הפסד, כגון שנתרועעה לו חבית של יין וכדומה, מתר לקרות לנכרי לשם, אף על פי שיודע שהנכרי בודאי יתקנו, ואפלו במלאכה גמורה, ובלבד שיזהר הישראל שלא לומר לו שום רמז צווי לתקן. אבל מתר לומר לפניו, כל מי שיציל הפסד זה, לא יפסיד שכרו. ואין לעשות זאת אלא במקום הפסד מרבה (ש\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:16"}}
{"id": "6cc529a315b2-0", "text": "דבר שאינו מלאכה גמורה ואינו אסור אלא משום שבות, אם הוא צרך מצוה או במקצת חולי, מתר לומר לאינו יהודי לעשותו. ומזה נהגו לשלוח אינו יהודי בשבת להביא שכר או שאר דבר לצרך שבת אף במקום שאין ערוב. ואין להתיר אלא בשעת הדחק, שאין לו מה לשתות. אבל בשביל תענוג בעלמא, אין להתיר. ולומר לאינו יהודי להביא מחוץ לתחום, אפלו בדיעבד אסור בשבת מה שהביא. ויש אומרים, דהוא הדין במקום הפסד, כגון לטלטל סחורה הנפסדת מן הגשמים, מתר על ידי אינו יהודי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:17"}}
{"id": "6cc529a315b2-1", "text": "ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד גדול (ש\"ז שכ\"ה ובנ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:17"}}
{"id": "29185a2d2287-0", "text": "בעת הקר, מתר לומר לגוי להסיק את התנור, משום דהכל חולים אצל הצנה. אבל אם אינו מכרח כל כך, אין לעשות זאת. וגם אסור להניח לאינו יהודי שיסיק את התנור בשבת אחר חצות היום כדי שיהא חם בלילה (רע\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:18"}}
{"id": "c0bc06e1fdc6-0", "text": "אסור לשלוח אינו יהודי חוץ לתחום בשביל קרובי המת או בשביל ספדן, (ועין לקמן סימן קצ\"ג סעיף ח')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:19"}}
{"id": "2093a7197485-0", "text": "נכרי המביא תבואה לישראל בחובו והישראל נותן לו את המפתח לאוצרו, והאינו יהודי מודד ומונה לשם, מתר, משום דהאינו יהודי במלאכת עצמו הוא עוסק, כי אין התבואה של ישראל עד לאחר המדידה. והישראל מתר לו לעמד שם, שלא יטעה אותו, ובלבד שלא ידבר עמו כלל מן העסק. אבל אם הביאו לו תבואה שלו, אסור לומר להם לפנותה מן העגלות לתוך אוצרו. ואפלו אם מעצמם רוצים לפנותה, צריך למחות בהם (רמ\"ד ש\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:20"}}
{"id": "f5caf790d785-0", "text": "נכרי העושה גבינה מחלב שלו והישראל רואה את החליבה והגבון, כדי שתהא מתרת לישראל ויוכל לקנתה לאחר שבת, אף על פי שהנכרי מכון בשביל הישראל למכרה לו, הרי זה מתר, כיון שהגבינה עדין של הנכרי היא ולטובת עצמו הוא עושה. ומתר לישראל אפלו לומר לו שיעשה ואפלו בשבת, שמתר לומר לנכרי עשה מלאכתך, אפלו מגיע מזה רוח לישראל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:21"}}
{"id": "f325e8d55c71-0", "text": "אינו יהודי שקנה סחורה מישראל ובא בשבת לקחתה, אם אפשר יש למנעו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:22"}}
{"id": "cc0827d61c8f-0", "text": "מי שיש לו יארצייט (יום זכרון הוריו) בשבת ושכח להדליק נר של יארצייט, יכול לומר לאינו יהודי בין השמשות שידליק, אבל לא בשבת (מג\"א סימן רס\"א סק\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 90:23"}}
{"id": "af608189a002-0", "text": "מי שיש לו מחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כמו בריא, אסור לעשות לו שום רפואה, אפלו בדבר שאין בו משום מלאכה, ואפלו לסוך בשמן, בין בעצמו בין על ידי אחרים, ואפלו על ידי אינו יהודי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:1"}}
{"id": "27dfcd65deee-0", "text": "כל אכלים ומשקין שהם מאכל בריאים, מתר לאכלן ולשתותן לרפואה, אף על פי שהם קשים לקצת דברים ומוכחא מלתא דלרפואה עביד, אפלו הכי שרי. וכל שאינו מאכל ומשקה בריאים, אסור לאכלו ולשתותו לרפואה. מתר לאכול שרפים מתוקים (מיצים סמיכים) (זעפטל) ולגמוע ביצה חיה כדי להנעים את הקול, ואין בו משום רפואה, כיון שאין לו מכה בגרונו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:2"}}
{"id": "3492d4f4c3f1-0", "text": "החושש בשניו במחוש בעלמא ואין לו צער גדול (ועין בסימן שאחר זה סעיף ד) לא יגמע בהן חמץ או שאר משקה לרפואה ויפלוט את המשקה, אלא מגמע ובולע או טובל בו פת ואוכלו כדרכו. וכן החושש בגרונו לא יערערנו באיזה משקה, אלא בולע. ואם נתרפא, נתרפא (שכ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:3"}}
{"id": "cd18cb28d5f2-0", "text": "החושש במתניו וכדומה, וכן מי שיש לו חטטין בראשו, במדינות אלו, כיון שאין נוהגין לסוך בשמן, כי אם לרפואה, אסור לסוך בשבת, משום דמוכחא מלתא דלרפואה קעביד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:4"}}
{"id": "91cba0d273a9-0", "text": "הגונח מכאב לב שרפואתו לינוק בפיו מן העז, מתר לו לינוק בשבת, (משום דיניקה, הוי מפרק כלאחר יד, ומשום צערא דחלי, לא גזרו רבנן) (שכח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:5"}}
{"id": "673ac529aec4-0", "text": "החושש במעיו, מתר לתן עליהם כוס שערו ממנו חמין, אף על פי שעדין יש בו הבל (ועין לעיל סימן לג סעיף יב). וכן מתר להחם בגדים ולהניח עליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:6"}}
{"id": "1d9f5409af0a-0", "text": "מי שנגפה ידו או רגלו, צומתה ביין כדי להעמיד הדם, אבל לא בחמץ, מפני שהוא חזק ויש בו משום רפואה. ואם הוא מענג, אף היין לו כמו החמץ, ואסור. ואם הוא על גב היד או גב הרגל או שנעשה על ידי ברזל, מתר לרפאת בכל דבר, כדלקמן סימן צ\"ב סעיף ה'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:7"}}
{"id": "096beb0ce2e4-0", "text": "יש לו איזה מחוש בעיניו, לא יתן עליהם רק תפל. (פרוש רק שבפיו בעוד שלא טעם כלום) דמוכחא מלתא דלרפואה, אבל מי שאינו יכול לפתח עיניו, מתר ללחלחן ברק תפל, כי אין זאת לרפואה, אלא לפתח העינים קמכון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:8"}}
{"id": "b3018ae1025d-0", "text": "מי שמצטער מרב המאכל שאכל, מתר לתחב אצבעו לתוך גרונו כדי שיקיא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:9"}}
{"id": "6b94ea3a1cb5-0", "text": "מכה שאין בה סכנה, לא יניח עליה רטיה, אפלו עשאה מאתמול, ולא כל דבר שהוא משום רפואה, אפלו עלה אם חתיכת בגד יבש וישן, שהוא מרפא גם כן. אבל נותן עליה איזה דבר לשמרה שלא תסרט. היתה עליה רטיה מאתמול, מגלה קצתה ומקנח פי המכה וחוזר ומגלה קצתה השניה ומקנחה, ורטיה עצמה לא יקנח, מפני שהוא ממרח. נפלה הרטיה מעל גבי המכה על גבי הקרקע לא יחזירנה. נפלה על גבי כלי, יחזירנה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:10"}}
{"id": "6b94ea3a1cb5-1", "text": "ואם מצטער הרבה, מתר לומר לאינו יהודי להחזירה. אבל אסור לומר לאינו יהודי לעשות רטיה בשבת, כי מרוח הרטיה הוא אסור דאוריתא ואסור אפלו על ידי אינו יהודי, אם לא כשחלה כל גופו. (כדלקמן סעיף ט\"ז)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:10"}}
{"id": "9ccf2203b52f-0", "text": "אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנה דם, מפני שהדם יצבע אותו, ומכל שכן בגד אדם, שהוא מתקנו. וגם אסור לדחוק במכה להוציא את הדם. אלא כיצד עושה. רוחץ במים או ביין להעביר הדם, ואחר כך יכרך עליה סמרטוט. ואם אין הדם פוסק על ידי רחיצה, יניח שמה קורי עכביש ויכרך עליה סמרטוט. אך יש מפקפקים בזה, משום דקורי עכביש מרפאים, על כן אם אפשר, יש לעשות על ידי אינו יהודי (שכ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:11"}}
{"id": "7e6d707cd324-0", "text": "הפותח מרסא כדי להרחיב פי המכה, כדרך שהרופאים עושים, שהם מתכונים לרפואה להרחיב פי המכה, הרי זה חיב, שזו היא מלאכת הרופא. ואם פתחה רק כדי להוציא ממנה את הלחה שמצערתו, ואינו חושש אם תחזור ותסתם מיד, הרי זה מתר משום צערו. ודוקא לנקבה על ידי מחט וכדומה אבל לא בצפרניו, משום דתולש קצת מעור המרסא, ויש בזה חיוב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:12"}}
{"id": "7e6d707cd324-1", "text": "וגם על ידי מחט וכדומה, כיון שיש לחוש, שמא יתכון שתשאר פתוחה, כדי שתוציא לחה גם אחר כך על כן אם אפשר יש לעשות על ידי נכרי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:12"}}
{"id": "37e70ba75c51-0", "text": "מי שיש לו נקב בזרוע שקורין \"אפטורא\" (פונטינעללע, אימפעראטור), אם נסתם הנקב קצת, אסור לתן לתוכו קטנית שיפתח, דהא כונתו שישאר פתוח. ורטיה (שנעשית מאתמול) מתר לתן על האפטורא שהיא רק לשמרו. אך אם יודע שהרטיה מוציאה לחה או דם, אסור. וכן אם בא לקנחה, אם יודע שעל ידי הקנוח יצא דם או לחה, אסור לקנחה, (ולא דמי לפותח מרסא, דהתם במרסא, הלחה והדם כנוס ועומד בפני עצמו ואינו עושה חבורה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:13"}}
{"id": "37e70ba75c51-1", "text": "אבל כאן שהלחה והדם מבלעים בבשר, אם מוציאם עושה חבורה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:13"}}
{"id": "c03507991d2a-0", "text": "מכה שנתרפאה, נותנין עליה רטיה שעשאה מאתמול, שאינה אלא לשמרה. ומתר להסיר גלדי מכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:14"}}
{"id": "4b66f71dc1ed-0", "text": "נתחב לו קוץ, מתר להוציאו במחט, ובלבד שיזהר שלא יוציא דם, דעביד חבורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:15"}}
{"id": "bfdb43a0634f-0", "text": "חולה שנפל מחמת חליו למשכב ואין בו סכנה, או שיש לו מחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו, שאז אף על פי שהוא הולך, כנפל למשכב דמי, אומרים לאינו יהודי לעשות לו רפואה ולבשל בשבילו. ומתר לו לאכול בשבת בשולי אינו יהודי, כיון שהתר לו היום הבשול על ידי אינו יהודי (ועין לעיל סימן ל\"ח סעיף ט').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:16"}}
{"id": "2a48acd502af-0", "text": "ומתר לו לאכל ולשתות סמי רפואה, וכן לעשות לו איזה רפואה, בין הוא בעצמו בין אחרים, ובלבד שלא יהא בדבר איזה אסור מלאכה, אפלו אסור דרבנן. אבל כל שיש בו אפלו אסור דרבנן, אסור לעשותו כי אם על ידי אינו יהודי. ואם אין אינו יהודי, יש להתיר לעשות על ידי ישראל אסור דרבנן על ידי שנוי (שכ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:17"}}
{"id": "3538c597d3ba-0", "text": "רופא אינו יהודי שהוא מצמיח [מרכיב] אבעבועות (בלאטרן אומפפען) לילדים אם יכול הישראל לפיסו בממון שיעשה לאחר השבת יעשה כן. ואם לאו, וצריכין לעשות בשבת, אל יחזיק ישראל אז את הילד, אלא אינו יהודי יחזיקו (כן כתוב בספר תשובה מאהבה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 91:18"}}
{"id": "38269d17696f-0", "text": "דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות, כמו שאר כל המצות שבתורה. לכן חולה שיש בו סכנה והוא אדם כשר, ואף על פי שלפעמים עושה עברה לתאבון (עין יו\"ד סימן קנ\"ח וחו\"מ סימן תכ\"ה). ואפלו הוא תינוק בן יומו, מצוה לחלל עליו את השבת. ואם החולה אינו רוצה, כופין אותו על כך. ועון גדול הוא בידו להיות חסיד שוטה, שלא להתרפא בשביל איזה אסור, ועליו נאמר ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש. והזריז לחלל ; בשביל חולה שיש בו סכנה, הרי זה משבח", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:1"}}
{"id": "38269d17696f-1", "text": "ואפלו יש אינו יהודי לפנינו, משתדלין לעשות על ידי ישראל. וכל מי שחלל שבת בשביל חולה שיש בו סכנה, אף על פי שלא הצרך לו, הרי זה יש לו שכר, כגון שאמר הרופא, חולה זה צריך גרוגרת אחת, ורצו תשעה אנשים ותלש כל אחד גרוגרת והביא, כלם יש להם שכר טוב מאת ה' יתברך שמו, אפלו הבריא החולה בראשונה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:1"}}
{"id": "38269d17696f-2", "text": "וכן בשביל כל פקוחנפש, ואפלו ספק פקוח נפש, מצוה לחלל עליו את השבת, ולעשות בשבילו כל אסורי דאוריתא, שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש, כי לא נתנה התורה אלא למען החיים, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם, חוץ מעבודה זרה גלוי עריות ושפיכת דמים, שהם ביהרג ואל יעבר (סימן שכח שכט, וביו\"ד סימן קנז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:1"}}
{"id": "5aa201a5acb7-0", "text": "כל אדם שהוא אומר, מכיר אני באותו חולה שהוא מסכן, אם אין שם רופא ממחה שמכחישו, נאמן ומחללין עליו את השבת. ואפלו אינו אומר בברור, אלא אומר שנראה לו, שצריכין לחלל עליו את השבת, שומעין לו ומחללין עליו, משום דספק נפשות, להקל. אם רופא אחד אומר שהוא מסכן ושהוא צריך לרפואה פלונית, ורופא אחד אומר שאינו צריך, או שהחולה אומר שאינו צריך, שומעין להרופא שאומר שהוא צריך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:2"}}
{"id": "5aa201a5acb7-1", "text": "ואם החולה אומר שהוא צריך לרפואה פלונית, והרופא אומר שאינו צריך, שומעין לחולה. אך אם הרופא אומר שרפואה זו תזיקהו, שומעין לרופא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:2"}}
{"id": "02a923d2ec93-0", "text": "אם רופא בקי, אפלו הוא אינו יהודי, או שאר מבין אומר, שאף על פי שעתה עדין אין החולה בסכנה, מכל מקום אם לא יעשו לו רפואה זאת, אפשר שתכבד עליו החלי ויכול לבא לידי סכנה, אפלו החולה אומר שאינו צריך, שומעין לרופא ומחללין את השבת. ואם הרופא אומר, שאם לא יעשו לו רפואה זאת ודאי ימות, ואם יעשו לו יכול להית שיחיה, מחללין גם כן את השבת. עין עוד בסימן קל\"ג מן סעיף י\"ג עד סעיף י\"ח (שכ\"ח שכ\"ט תרי\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:3"}}
{"id": "87f2d972c8d0-0", "text": "כל מכה שבפנים הגוף, דהינו מן השפה ולפנים וגם השנים בכלל, והינו קלקול שמחמת מכה או בועה וכיוצא בזה, מחללין עליו את השבת ואינו צריך אמד, שאפלו אין שם בקיאים וחולה אינו אומר כלום, עושין לו כל מה שרגילים לעשות בחל. אבל כשיודעים ומכירים באותו חלי שממתין ואינו צריך לחלול שבת אין מחללין. מחושים אינן נקראין מכה. ומי שחושש בשנו ומצטער עליה מאד עד שחלה ממנה כל גופו, מתר לומר לאינו יהודי שיוציאה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:4"}}
{"id": "2939e609c58d-0", "text": "מכה שעל גב היד ושעל גב הרגל, וכן על כל מכה שנעשתה מחמת ברזל, ועל שחין שבפי הטבעת, וכן מי שבלע עלוקה או שנשכו כלב שוטה או אחד מזוחלי עפר, אפלו ספק אם ממית אם לאו, וכן מי שיש בו קדחת חזק ביותר, מחללין עליו את השבת. אבל על קדחת המצויה, אין מחללין, אלא עושין על ידי אינו יהודי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:5"}}
{"id": "c67d31305ad1-0", "text": "מי שאחזו דם, מקיזין אותו מיד. וכל שהקיז דם ונצטנן, עושין לו מדורה להתחמם אפלו בתקופת תמוז.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:6"}}
{"id": "851277b2b94c-0", "text": "החושש בשתי עיניו או שהיה באחת מהן ציר או שהיו שותתות או שהיה דם שותות או שאר דבר שהוא סכנה לעין, מחללין עליו את השבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:7"}}
{"id": "93694061d2ca-0", "text": "חולה שיש בו סכנה שצריך לבשר, ויש כאן בשר אסור, שוחטין עבורו ואין מאכילין אותו בשר אסור, משום דחישינן, שמא כשיתודע לו שהאכילו אותו בשר אסור, יקוץ בו. אבל במקום דלכא למיחש לשמא יקוץ בו, כגון שהוא קטן או שדעתו מטרפת, מאכילין אותו בשר אסור ואין שוחטין עבורו בשבת (שכ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:8"}}
{"id": "31e9e2a59cbd-0", "text": "המבשל בשבת בשביל חולה, אסור לבריא לאכלו בשבת, אבל למוצאי שבת מתר מיד גם לבריא אם בשלו ישראל, ועין לעיל סימן לח סעיף ט (שיח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:9"}}
{"id": "a5bed8c05714-0", "text": "מי שרוצים לאנס אותו שיעבר עברה לפי שעה, אפלו היא עברה חמורה, אין מחללין עליו שבת, כדי להצילו מן העברה. אבל אם רוצים לאנס אותו להמיר את הדת ולהוציאו מכלל ישראל אפלו הוא קטן או קטנה החיוב הוא על כל מי שבידו להשתדל להצילו, אפלו צריך לחלל שבת באסורי דאוריתא, כמו שמחיבין לחלל שבת בשביל חולה שיש בו סכנה, דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה, חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:10"}}
{"id": "a5bed8c05714-1", "text": "ואפלו אם הוא ספק אם תועיל ההשתדלות או לא, מכל מקום חיבין לחלל שבת להשתדל בכל מה דאפשר, כמו שמחללין בשביל ספק פקוח נפש. אבל מי שפשע ורוצה להמיר, אין מחללין עליו את השבת באסור דאוריתא, דכיון שפשע, אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך. ומכל מקום באסור דרבנן, כגון ללכת חוץ לתחום ולרכוב על גבי סוס או לילך בעגלה, וכן לטלטל מעות וכדומה, יש מתירין לחלל בשביל להצילו (ש\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 92:10"}}
{"id": "1afa21aa956c-0", "text": "מיד כשהתחלה האשה להרגיש סימני לדה, אפלו היא מספקת, קוראין לה מילדת אפלו ממקום רחוק כמה פרסאות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 93:1"}}
{"id": "f4f41583db37-0", "text": "יולדת הרי היא כחולה שיש בו סכנה, ומחללין עליה את השבת לכל מה שהיא צריכה. אך אם אפשר לעשות על ידי שנוי או על ידי אינו יהודי, עושין. ונקראת יולדת משתשב על המשבר או משעה שהדם שותת ויורד, או שאין בה כח ללכת בעצמה. גם המפלת לאחר ארבעים יום מטבילתה דינה כיולדת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 93:2"}}
{"id": "30e393452799-0", "text": "כל שלשה ימים הראשונים, אפלו אומרת שאינה צריכה, מחללין עליה את השבת. ואחר כך אם אין בה חלי אחר, רק צער הלידה, עד שבעה ימים, אם אומרת צריכה אני, מחללין עליה. ואם אומרת שאינה צריכה, אין מחללין. מונין ימים אלו מיום הלדה ולא מעת לעת, כגון אם ילדה ביום רביעי לעת ערב, הרי היא ביום שבת לאחר שלשה. ואם ילדה בשבת לעת ערב, הרי היא בשבת הבאה לאחר שבעה. ואם יש קצת חשש סכנה, שהאשה חלושה בטבעה, המקל למנות ימים אלו מעת לעת לא הפסיד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 93:3"}}
{"id": "eb9dc6c1af26-0", "text": "לאחר שבעה ימים, אפלו אומרת צריכה אני, אין מחללין עליה, אלא הרי היא עד שלשים יום כחולה שאין בו סכנה ועושין כל צרכיה על ידי אינו יהודי. אבל להסיק עבורה, מתר אפלו ישראל (כשלא נמצא אינו יהודי בנקל), ואפלו בתקופת תמוז, משום דיולדת כל שלשים יום מסכנת היא בצנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 93:4"}}
{"id": "aa07fa6474d3-0", "text": "הולד שנולד, מרחיצין אותו וחותכין את טבורו, ומישרין אבריו, ועושין לו כל צרכיו. אך אם אינו בן קימא, כגון שנולד לשמונה חדשים, אסורין לטלטלו, אלא אמו שוחה עליו ומניקתו, מפני צער החלב המצער אותה (של).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 93:5"}}
{"id": "d4e77976f6c3-0", "text": "שני ישראלים או יותר הדרים בחצר אחת, כל אחד בחדר בפני עצמו, אסור לטלטל לא מן הבתים לחצר, ולא מן החצר לבתים ולא מבית לבית. ואפלו בלא דרך החצר, כגון שיש פתח או חלון בין ביתו של זה לביתו של זה, אסורין לטלטל דרך שם (עין מגן אברהם סימן שס\"ו סעיף קטן א). ומצוה עליהם לעשות ערובי חצרות, שלא יבאו לידי מכשול (שס\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:1"}}
{"id": "2f94e3aac6cb-0", "text": "שתי חצרות שיש ביניהם פתח, אם רוצים, עושים כל בני חצר ערוב אחד בפני עצמם, ומתרים כל בני החצר לטלטל בחצר שלהם. אבל אסורים לטלטל מחצר לחצר כלים ששבתו בבית. ואם רוצים, עושים כל הדרים בשתי חצרות, ערוב אחד, כדי שיהיו מתרין לטלטל גם מחצר לחצר אפלו כלים ששבתו בבית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:2"}}
{"id": "2f94e3aac6cb-1", "text": "ואם יש בין החצרות אפלו רק חלון שהוא לכל הפחות רחב ארבעה טפחים וגבוה ארבעה טפחים והוא בתוך עשרה טפחים סמוך לארץ ואין בו סריגה, גם כן יכולין לערב ביחד. אבל בפחות מזה, אין יכולין לערב ביחד. ואם יש חלון בין שני בתים, אפלו הוא גבוה למעלה מעשרה טפחים, יכולין לערב ביחד (משום דביתא כמאן דמליא דמי) (שעב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:2"}}
{"id": "e421536c22a0-0", "text": "שתי חצרות זו לפנים מזו, ובני החצר הפנימית אין להם דרך אל הרחוב, רק דרך החצר החיצונה, שיש פתח בין החצרות ודרך שם הולכין אם רוצים, מערבים ערוב אחד ביחד. אם לא ערבו ביחד, אם בני הפנימית לבדם ערבו, הם מתרים לטלטל בחצר שלהם, ובני החיצונה אסורים. ואם בני הפנימית לא ערבו אלא בני החיצונה לבדם ערבו, לא מהני להם הערוב, כי מאחר שבני הפנימית יש להם דריסת הרגל דרך החצר החיצונה, הם אוסרים עליהם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:3"}}
{"id": "e421536c22a0-1", "text": "וזהו דוקא אם בני הפנימית לא ערבו, דאז כיון שהם אוסרים זה על זה במקומם, דהוי ליה רגל האסורה במקומה. ורגל האסורה במקומה, אוסרת גם במקום אחר. אבל אם ערבו גם הם בפני עצמם, שאז מתרים לטלטל במקומם, והוי לה רגל המתרת במקומה, אינם אוסרים גם על החיצונה. וכן אם בפנימית אינו דר רק ישראל אחד, שאינו אסור במקומו, גם על החיצונה אינו אוסר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:3"}}
{"id": "e421536c22a0-2", "text": "ואם בפנימית דרים שנים ולא ערבו, אף על פי שבחיצונה אינו דר אלא אחד, כיון דהוי לה רגל האסורה במקומה, אוסרים גם על היחיד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:3"}}
{"id": "1c8aad206210-0", "text": "בתים הבנויים בעליה (שטאק) ולפניהם מרפסת (גאניג) שממנה יורדים במדרגות לתוך החצר ומחצר לרשות הרבים, דינם גם כן כשתי חצרות זו לפנים מזו, והמרפסת היא כמו חצר פנימית (שע\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:4"}}
{"id": "3bb74932cc1e-0", "text": "בית שיש בו שתי דירות, דהינו שיש פרוזדור (פארהויז, קיכע) אשר דרך זה נכנסים לדירה זו וגם לדירה זו, ודרים בשתי הדירות שני בעלי בתים, אסורים להוציא אפלו מבית לפרוזדור. וכן אפלו בדירה אחת שהיא חלוקה לשני חדרים ודרים בהם שנים, אף על פי שהפנימי אין לו פתח אלא להחיצון ומן החיצון יוצאין לחצר, מכל מקום אסורין לטלטל אפלו מחדר לחדר עד שיעשו ערוב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:5"}}
{"id": "3bb74932cc1e-1", "text": "(ואם שני הבתים או הדירות שיכים לאיש אחד והוא השכיר דירה לחברו ויש לו גם כן שם תפיסת יד, עין בזה בשלחן ערוך סימן ש\"ע, ובחיי אדם כלל עג סימן ג' וסימן ד')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:5"}}
{"id": "c37aee61187c-0", "text": "כיצד עושין את הערוב (מן המבחר). אחד מבעלי הבתים שבחצר, לוקח בערב שבת ככר אחד שלם משלו, ומזכה אותו על ידי אחר לכל הדרים בחצר, דהינו שאומר לאחר בלשון שהוא מבין ענין זה: קח ככר זה וזכה בו בשביל כל הישראלים הדרים בחצר זה (או בחצרות אלו). ולוקח זה את הככר ומגביהו טפח", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:6"}}
{"id": "c37aee61187c-1", "text": "והמערב לוקחו ממנו ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ערוב, ואומר בהדין ערובא יהא שרי לנא לאפוקי ולעיולי מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים ומבית לבית, לכל ישראל הדרים בבתים שבחצר הזאת. וכיון שכלם זכו בככר זה, ובכניסת שבת הוא מנח בבית הזה של המערב, נחשבים כאלו כלם דרו בבית הזה, ולכן מתרים לטלטל מהבתים לחצר ומהחצר לבתים ובכל החצר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:6"}}
{"id": "828b9c47e8f8-0", "text": "צריך לזכות דוקא על ידי אחר. ולכן לא יזכה על ידי בנו ובתו הקטנים אף על פי שאינם סמוכים על שלחנו, משום דידם כידו. אבל על ידי קטן אחר, יכול לזכות (דבמידי דרבנן, קטן זוכה לאחרים). ואם אפשר, לא יזכה על ידי אשתו, שמעלה לה מזונות, וגם לא על ידי בנו ובתו הגדולים אם הם סמוכים על שלחנו, משום דיש אומרים, דגם אלו נחשבים כידו. ומכל מקום בדלית ליה איש אחר יכול לזכות על ידיהן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:7"}}
{"id": "828b9c47e8f8-1", "text": "ואם הבן נשא אשה, אף על פי שסמוך על שלחן אביו, לכלי עלמא יכול לזכות על ידו (שס\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:7"}}
{"id": "f0cab5cbfa44-0", "text": "כמה הוא שעור הערוב. בזמן שהם שמונה עשר בעלי בתים או פחות, שעורו כגרוגרת (שהיא כמו שליש ביצה) לכל אחד, חוץ מזה שהוא עושה את הערוב ומניחו בתוך ביתו (כי הוא אינו צריך לתן פת, כיון שבלאו הכי הוא דר שם) ואם הם יותר משמונה עשר, אפלו הם אלף, שעורו מזון שתי סעודות, שהם שמונה עשרה גרוגרות, שהן כמו שש ביצים. ויש אומרים שהם כמו שמונה ביצים, (ולפי זה כגרוגרת, הוא כשליש ותשיעית ביצה) (שס\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:8"}}
{"id": "ea9c65386901-0", "text": "צריך שלא יקפיד על הערוב אם יאכלנו חברו. ואם מקפיד עליו, אינו ערוב. לכן צריך לזהר שלא לערב בדבר שהכין לצרך שבת (שס\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:9"}}
{"id": "efa0e619fb93-0", "text": "הערוב צריך להיות מנח במקום שכל אחד מן בעלי הבתים שנעשה בשבילם, יכול לבוא שמה בין השמשות. ולכן אם היה שם או בשכונה מת, רחמנא ליצלן, ואחד מן בעלי הבתים הוא כהן ולא היה יכול לבא בין השמשות אל הערוב, בטל הערוב (עין פרמ\"ג משבצות סוף סימן שס\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:10"}}
{"id": "9710e7e74938-0", "text": "יש לעשות ערובי חצרות בכל ערב שבת, ובשבת יבצע עליו, כדלקמן סימן ק\"ב סעיף ב, (כי אינו צריך להיות קים רק בכנסת שבת). אך אם יש לחוש פן ישכח פעם אחת, יכול לערב בככר אחד לכל השבתות שעד הפסח. וכשאומר בהדין וכו' יסים בכל השבתות שעד הפסח הבא עלינו לטובה. וצריך שיעשה הככר, דק ואפוי היטב שלא יתקלקל. ולשבת שבתוך הפסח, יעשה הערוב במצה כשרה (שס\"ח שצ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:11"}}
{"id": "9ea497f1edc5-0", "text": "אין עושין ערובי חצרות ביום טוב. ואם חל יום טוב בערב שבת, צריכין לעשותו בערב יום טוב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:12"}}
{"id": "67406c3b492c-0", "text": "מי שאוכל במקום אחד וישן במקום אחר, מקום אכילתו היא העקר לענין זה, ושם הוא אוסר אם אוכל שם משלו בחדר מיחד. אבל במקום שהוא ישן, אינו אוסר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:13"}}
{"id": "eb16c4bc350d-0", "text": "המתארח בחצר, יש אומרים, דאפלו נתארח בבית בפני עצמו, אם לא נתארח דרך קבע אלא לשלשים יום או לפחות מזה, אינו אוסר על בני החצר, וכלם מתרין לטלטל, בין מבתי בעלי הבתים בין מבית האורח, ואפלו אם האורחים רבים, ובעל הבית אחד. ודוקא בדאכא בעל הבית קבוע, אפלו הוא אינו יהודי (עין יד אפרים), דאז האורחים בטלים לגבה. אבל אם כלם הם אורחים, אוסרין זה על זה אם יש לכל אחד חדר מיחד לאכילה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:14"}}
{"id": "eb16c4bc350d-1", "text": "ואם יש ביניהם אינו יהודי, צריכין לשכור רשותו כדלקמן, ויש אומרים, שאין חלוק בין אורח לבעל הבית, דכל שיש לו חדר מיחד לאכל שם, דינו כבעל הבית (עין בס' אה\"ע). וכן יש להחמיר לכתחלה. ויש להם לערב בלא ברכה. ובדיעבד יש לסמך על סברא הראשונה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:14"}}
{"id": "442279eb396f-0", "text": "ישראל הדר עם אינו יהודי בחצר אחת, אין האינו יהודי אוסר עליו, מתר לטלטל מבית לחצר ומחצר לבית. ואפלו הם שני ישראלים או יותר, רק שהם דרים באפן שהם לא היו צריכין לערוב, כמבאר לעיל סעיף י\"ג, אז גם כן אין האינו יהודי אוסר עליהם. אבל אם הם שני ישראלים או יותר שהיו צריכין לערב, אז אם דר שם גם אינו יהודי, הוא אוסר עליהם, ואינם יכולים לערב עד שישכרו ממנו את הרשות. ואם דרים שם שני נכרים או יותר, צריכין לשכור מכל אחד ואחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:15"}}
{"id": "44ac828b2c4f-0", "text": "אפלו אם האינו יהודי דר בחצר אחרת, אלא שאין לו דרך לרשות הרבים רק דרך החצר שהישראלים דרים בה, או שהוא דר בעליה, והמדרגות הן לתוך החצר, גם כן אוסר עליהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:16"}}
{"id": "a83cd571f17b-0", "text": "אם החצר היא של ישראל, אלא שהשכיר או השאיל שם דירה לאינו יהודי, אינו אוסר, כי לא השכיר או השאיל לו על דעת שיאסור על בני ישראל, ואפלו אם בעל החצר בעצמו אינו דר שם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:17"}}
{"id": "be8d1b941d6f-0", "text": "כיצד שוכרין. אומר לו הישראל: השכר לי רשותך במעות אלו. ואינו צריך לפרש לו כדי להתיר הטלטול. אבל אם אמר לו, תן לי רשותך, אף על פי שמפרש לו כדי שאוכל לטלטל בחצר, לא מהני.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:18"}}
{"id": "ecd25cb29075-0", "text": "יכול לשכור אפלו מאשתו, ואפלו ממשרתו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:19"}}
{"id": "e3bdc0ec2b4c-0", "text": "שכר את הרשות סתם, מהני לכל זמן שלא חזר בו האינו יהודי והוא דר שם. אבל אם יצא משם אינו יהודי זה ונכנס אחר במקומו, צריכין לשכור מחדש מזה השני. ואם שכר לזמן, ובתוך הזמן השכיר האינו יהודי דירתו לאינו יהודי אחר, די בשכירות הראשון. אבל אם מת או שמכרה לאחר בתוך הזמן, צריך לחזור ולשכור מהיורש או מהלוקח. ואם שכר ממשרתו, אם שכר סתם, לא מהני אלא כל זמן שהמשרת הזה הוא שם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:20"}}
{"id": "e3bdc0ec2b4c-1", "text": "ואם שכר לזמן אפלו נסתלק המשרת, מהני השכירות עד הזמן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:20"}}
{"id": "384f62d81f98-0", "text": "בכל מקום שנתבטלה השכירות וצריכין לחזור ולשכור, צריכין גם כן לעשות ערוב מחדש, דאין ערוב חוזר ונעור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:21"}}
{"id": "a7fc945f8f30-0", "text": "אם אי אפשר לשכר ממנו את הרשות, יבקש ממנו אחד מן הישראלים שישאיל לו מקום ברשותו המיחד לו להניח שם איזה חפץ, ויניח שם את החפץ, ובזה קונה הישראל את המקום. ואפלו לקח את החפץ משם קדם שבת, מכל מקום כיון שהיה להישראל רשות להניח שם חפצו גם בשבת, נחשב כאלו יש לו שם חלק בדירה, ויכול הישראל הזה להשכיר את הרשות לכל בני החצר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:22"}}
{"id": "1a6235da69d7-0", "text": "ישראל מומר או שהוא מחלל שבת בפרהסיא (יש אומרים, אפלו רק באסור דרבנן), הרי הוא כאינו יהודי וצריכין לשכר ממנו רשות (שפ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:23"}}
{"id": "0d7327fcc875-0", "text": "בהרבה קהלות מתקנים כל המבואות והרחובות בערובין (דהינו בצורת הפתח וכדומה) ושוכרין רשות מן הנכרי למען יוכלו לטלטל בכל העיר. וצריכין לעשות כל התקונים על ידי רב ממחה ובקי. ובמקומות אלו נוהגין להניח את ערובי החצרות בבית הכנסת (משום דיש לו דין שתף, ואינו צריך דוקא בית דירה) (שס\"ו שצ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:24"}}
{"id": "db2b8bda56da-0", "text": "אבל במקומות שאין העיר מתקנת בערובין, גם כשעושין ערובי חצרות בשביל הדירים שבחצר בית הכנסת, אסור להניח את הערוב בבית הכנסת, אלא צריכין להניחו בבית דירה (עין מחצית השקל סוף סימן שסה בשם חכם צבי).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:25"}}
{"id": "8827d20c1322-0", "text": "עיר המתקנת בערובין ונתקלקל הערוב בשבת, אז כל החצרות שהן כתקונן ואין בהן פרצה האוסרת (עין לעיל סימן פ\"ב סעיף ד' ה'), אפלו יש בחצר כמה בתים, מתרין לטלטל שם כל אותו השבת. ואף על פי שערוב החצרות הוא ברשות אחרת שנחלקה עתה מחצר זה, מכל מקום מתר, משום דלענין זה אמרינן, שבת כיון דהתרה, התרה. וכיון שיש חשש גדול שלא יכשלו רבים לשאת גם במקום שנאסר, כיון שהרגלו בהתר, על כן אם אפשר לתקנו על ידי אינו יהודי, מתר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:26"}}
{"id": "8827d20c1322-1", "text": "ואם נקרע החבל שבצורת הפתח ואפשר שהאינו יהודי יתקנו בעניבה או בקשר אחד ועניבה על גביו, מה טוב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:26"}}
{"id": "d2879bc51fab-0", "text": "אם חל יום טוב בערב שבת ונתקלקל אז הערוב, אף על גב דהערוב מועיל גם ליום טוב לענין דברים שאינם לצרך (כדלקמן סימן צ\"ח סעיף ל\"ד), לא אמרינן, הואיל והתר ליום טוב, התר גם לשבת, משום דיום טוב ושבת, שתי קדשות הן (מג\"א סימן שס\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 94:27"}}
{"id": "973637dfdb1f-0", "text": "אסור לצאת בשבת וביום טוב ממקום ששבת, יותר מתחום, שהוא שני אלפים אמה. ומקומו של אדם הוא ארבע אמות. והינו אם היה בין השמשות בשדה. אבל אם שבת בתוך העיר, כל העיר היא מקומו. ועבורה של עיר, נחשב גם כן לעיר. ואיזה הוא עבורה. שבעים אמה ושני שלישי אמה, ושיך לעיר אף על פי שאין שם בנין, והוא הנקרא קרפף העיר. וממקום שיכלה, מתחילין למדד תחום שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:1"}}
{"id": "6a3a7c667a20-0", "text": "עיר שהיא מקפת חומה, אפלו היא גדולה מאד, מהלך את כלה ועבורה ומשם תחום שבת. וכן עיר שאינה מקפת חומה והבתים סמוכים זה לזה, כל שאין בין בית לבית יותר מן שבעים אמה ושני שלישים, נחשב חבור, ושיך לעיר, אפלו הוא מהלך כמה ימים. ומבית האחרון, מודדין את הקרפף ותחום שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:2"}}
{"id": "d5900be96969-0", "text": "אין נותנים קרפף אלא לעיר. אבל לבית אחד, אין נותנין קרפף, אלא תכף מקיר הבית וחוצה מתחיל למדד תחום שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:3"}}
{"id": "64f39d429d62-0", "text": "היו שתי עירות סמוכות זו לזו, נותנים קרפף לזו וקרפף לזו. ולכן אם אין ביניהן יותר משעור שתי קרפפות, נחשבות שתיהן לעיר אחת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:4"}}
{"id": "d9f027c6fa87-0", "text": "יש כמה דברים בענין מדידת תחום שבת להקל, ואין לעשות כי אם על ידי בקי (שצ\"ו שצ\"ז שצ\"ח שצ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:5"}}
{"id": "ab6d307f101d-0", "text": "הנצרך ללכת בשבת או ביום טוב יותר מתחום שבת, צריך להניח בערב שבת או בערב יום טוב ערובי תחומין. וצריך להניחו בתוך תחום העיר במקום שהיה מתר לו ללכת שם (עין מג\"א סימן ת\"ח סעיף קטן א'). ובמקום שהניח את הערוב, נחשב לו כאלו הוא דר שם, ולכן יש לו ממקום ההוא שני אלפים אמה לכל צד. וממילא מובן, כי מה שהוא מרויח בצד זה שהוא מניח את הערוב, הוא מפסיד מצד האחר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:6"}}
{"id": "ab6d307f101d-1", "text": "דרך משל, אם הניח את הערוב בסוף שני אלפים אמה לצד מזרח, אסור לו ללכת כלום לצד מערב, שהרי כבר הוא רחוק ממקום דירתו תחום שבת (ת\"ח תט\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:6"}}
{"id": "64f2c5ffd797-0", "text": "כיצד עושין את הערוב. לוקח פת כדי מזון שתי סעודות או לפתן (כגון בצלים או צנון וכדומה), שיש בו שעור לאכלו עם פת, שהיא כדי מזון שתי סעודות חוץ מן המלח ומן המים שאין מערבין בהם, והולך אל המקום שהוא רוצה להניחו, ומברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ערוב. ואומר, בזה הערוב, יהא מתר לי לילך ממקום זה אלפים אמה לכל רוח, וחוזר לביתו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:7"}}
{"id": "64f2c5ffd797-1", "text": "יכול להניח ערוב אחד לכמה שבתות, ובלבד שיניחנו במקום המשתמר, שלא יהא נאבד או נתקלקל (שפ\"ו ת\"ח תט\"ו תט\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:7"}}
{"id": "9e875c2cb02d-0", "text": "יכול לשלוח את הערוב על ידי שליח שיניחהו בשבילו, ויברך השליח ויאמר, בזה הערוב יהא מתר לפלוני לילך וכו'. וצריך שיהא השליח גדול ובר דעת אבל על ידי קטן, אין שולחין. ואפלו לא חזר השליח אל משלחו, יכול לסמך עליו, דחזקה שליח עושה שליחותו (ת\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:8"}}
{"id": "24c0b6d246bd-0", "text": "יכולין לערב בערוב אחד בשביל כמה אנשים, והוא שיהא בערוב שעור לכל אחד ואחד. וצריך לזכות להם על ידי אחר כמו בערובי חצרות (סימן צ\"ד סעיף ו' ז'). ואין מערבין ערובי תחומין לאדם אלא לדעתו (עין אורח חיים סימן תי\"ד). והמניח, אם הוא שליח לכלם, אומר: יהא מתר לפלוני ולפלוני. ואם מניחו גם בשבילו, אומר, לי ולפלוני ולפלוני (תי\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:9"}}
{"id": "c5bcac3f34da-0", "text": "צריך שיהא הערוב מנח במקום שאפשר לאכלו בין השמשות, בלי עשית אסור דאוריתא. ולכן אם הניחו בגומא וכסהו בעפר, לא הוי ערוב. כסהו באבן הוי ערוב. נתנו באילן, אם האילן קשה הוי ערוב. הניחו על אילן או קנה רך, אינו ערוב (סימן ת\"ח ובחיי אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:10"}}
{"id": "e8eddef95345-0", "text": "אם נותן את הערוב בתוך עיר, אזי כל העיר נחשבת לו למקום ערובו ויכול ללכת כל העיר, אפלו היא גדולה מאד, וגם חוץ לעיר כדי עבורה ותחום שבת, שהרי נחשב כאלו הוא דר באותה העיר (ת\"ח ובחי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:11"}}
{"id": "2269483c8ae4-0", "text": "אם יש בתוך התחום איזה עיר שהיא מקפת חומה או שהיא מתקנת בערובין, אינה נמדדת ואינה עולה לחשבון אלא לארבע אמות. ודוקא כשהתחום שבת מגיע עד חוץ לעיר, כגון שמן הערוב עד העיר יש חמש מאות אמה, וארך העיר הוא אלף אמה, אז העיר אינה נחשבת אלא לארבע אמות, ויש לו מחוץ לעיר עוד אלף וארבע מאות ותשעים ושש אמות. ואין חלוק בין צד זה שלפני הערוב בין הצד שלאחר הערוב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:12"}}
{"id": "2269483c8ae4-1", "text": "אבל אם תחום השבת כלה באמצע העיר, אסור לו ללכת יותר, כיון שהוא חוץ לתחום, כי בענין זה לא נחשבת לו כל העיר לארבע אמות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:12"}}
{"id": "4e032677f253-0", "text": "וכן הדין כשהניח את הערוב קרוב לשני אלפים אמה מחוץ לעיר, כשהוא חוזר אחר כך לעירו, כלו אלפים האמה ממקום ערובו בתחלת העיר קדם ביתו, אסור לו אפלו לשוב לביתו. (כן הוא דעת רב הפוסקים וכן עקר. עין אליהו רבה) (ת\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:13"}}
{"id": "3629872e97b8-0", "text": "אין מערבין ערובי תחומין אלא לדבר מצוה, כגון להתפלל בעשרה, או להקביל פני רבו, או חברו שבא מן הדרך, או לסעודת מצוה, או לפקח על עסקי רבים, או שהוא בא מן הדרך ורוצה לילך לביתו וכדומה (תט\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:14"}}
{"id": "41de28571339-0", "text": "אין מניחין ערובי תחומין לא בשבת ולא ביום טוב. ולכן אם חל יום טוב בערב שבת והוא רוצה ללכת בשבת, צריך להניח את הערוב בערב יום טוב. וכן ביום טוב לאחר השבת ורוצה ללכת ביום טוב צריך להניח את הערוב בערב שבת. (דין המערב ברגליו בשלחן ערוך סימן ת\"ט סעיף ז'. ודין יום טוב הסמוך לשבת או שני ימים טובים של גליות ורוצה לערב ליום הראשון לצד זה וליום השני לצד זה, בסימן תט\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:15"}}
{"id": "8290f57ae402-0", "text": "כליו ובהמותיו של אדם, הרי הם כרגליו. ובמקום שהוא אינו רשאי להלך, גם אותן אין אדם רשאי להוליכן. ואם השאילן לאחר או השכירן או מסרן לשמירה, הרי הן כרגליו של זה שהם אצלו. ואפלו הוא אינו יהודי, קנו הבהמה והכלים שביתה אצלו. ולא עוד, אלא גם החפצים של אינו יהודי קונים שביתה במקומם שהיו בין השמשות (שצ\"ז ת\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:16"}}
{"id": "d09bbcc23a12-0", "text": "נכרי שהביא פרות שאין לחוש בהם שנתלשו היום, (וכן בכל דבר שאין לחוש שנעשתה בו היום מלאכה) אלא שיש אסור תחומים, אם הביאם בשביל עצמו או בשביל אינו יהודי אחר, מתרין לישראל מיד אפלו באכילה, אלא שאסורין לטלטלם חוץ לארבע אמות, אלא אם כן הביאם לתוך הבית, או שהעיר מתקנת בערובין, אזי מתרין בטלטול בכל העיר, שכל מקום שמתרין לטלטל שם נחשב כמו תוך ארבע אמות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:17"}}
{"id": "d09bbcc23a12-1", "text": "ואם הביאן בשביל ישראל, אסורין לישראל זה ולכל בני ביתו עד לערב כדי שיעשו, דהינו זמן שהיו יכולים להביאם. ומכל מקום מתרין לו בטלטול תוך ארבע אמות או במקום המתר בטלטול. ובספק אם הובאו מחוץ לתחום, גם כן אסורין, אלא אם כן יש לתלות יותר שלא הובאו מחוץ לתחום (שכ\"ה תקט\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:17"}}
{"id": "b9e43cc906d2-0", "text": "קימא לן, דאין תחומין למעלה מעשרה טפחים. ולכן מי שבא לתוך ספינה בערב שבת קדם כניסת שבת והלכה הספינה אפלו דרך רחוקה, מכל מקום כשהגיע בשבת לנמל ויצא, יש לו משם אלפים אמה לכל צד, כי מסתמא בהליכת הספינה הוא תמיד למעלה מעשרה טפחים מהקרקע, ולא קנה שביתה עד המקום שהוא בא ליבשה. אבל אם בתוך השבת יצא מהספינה וחזר ונכנס לתוכה, מאחר שהיה בשבת ביבשה, קנה שם שביתה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:18"}}
{"id": "b9e43cc906d2-1", "text": "ואם הלכה הספינה אחר כך חוץ לתחום, אזי אין לו שם אלא ארבע אמות, כדין יוצא חוץ לתחום. וכן אם היתה הספינה בשבת במקום אחד שאין שם עשרה טפחים עד הקרקע, קנה שם שביתה. ואם מסתפק אם היתה במקום כזה או לא, אזלינן לקלא (סימן רמ\"ח ת\"ד ת\"ה ועין סימן ת\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 95:18"}}
{"id": "fd5bec026900-0", "text": "נוהגין שמאחרין תפלת ערבית. ובאמירת והוא רחום וברכו, ממשיכין בנגון, כדי להוסיף מחל על הקדש. בתפלת ערבית אומרים, אתה חוננתנו. ואם שכח ולא אמר, אם נזכר קדם שאמר את השם מן הברכה, אומרו במקום שנזכר וגו', ואומר וחננו וכו', אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, גומר את הברכה חונן הדעת, ואינו חוזר, שהרי יבדיל אחר כך על הכוס, רק שיזהר מאד שלא לעשות שום מלאכה, ושלא יטעם כלום קדם שיבדיל על הכוס", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:1"}}
{"id": "fd5bec026900-1", "text": "ואם עשה מלאכה או טעם, צריך לחזור ולהתפלל. (ומי שאין לו כוס להבדיל עליו ושכח לומר אתה חוננתנו יש לו דינים אחרים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:1"}}
{"id": "a25a9d1d637b-0", "text": "לאחר שמנה עשרה, אומרים חצי קדיש. אחר כך אומרים ויהי נעם, לפי שהוא מזמור של ברכה, שבו ברך משה את ישראל בשעה שסימו מלאכת המשכן. ויש לאמרו מעמד. ונוהגין לכפול את הפסוק האחרון ארך ימים וגו'. אחר כך אומרים ואתה קדוש וגו', וסדר קדשה, ששיך לויהי נעם, שעל ידי מלאכת המשכן, שרתה שכינה בישראל, וזהו, ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:2"}}
{"id": "a25a9d1d637b-1", "text": "אם חל יום טוב בשבוע הבא, אפלו בערב שבת, אין אומרים ויהי נעם ואתה קדוש, דכיון שאומרים בויהי נעם ומעשה ידינו כוננהו, צריך שיהיו כל ששת ימים ראויין למלאכה, וכיון שאין לומר ויהי נעם, גם ואתה קדוש אין אומרים, דשיכי להדדי. לאחר ויהי נעם וואתה קדוש אומרים קדיש שלם, ואחר כך אומרים ויתן לך, ועלינו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:2"}}
{"id": "a25a9d1d637b-2", "text": "וכל זאת האריכות שמאריכין לאחר תפלת ערבית במוצאי שבת, הוא כדי שישהו ישראל בהשלמת סדריהם, כדי להאריך לרשעים מלחזר לגיהנם, כי ממתינים להם עד שתשלים כנסיה האחרונה שבישראל את סדרה (רצ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:2"}}
{"id": "097124a5aa91-0", "text": "כשם שמצוה לקדש את השבת בכניסתהו על כוס יין, כך מצוה לקדשה ביציאתה על כוס יין, דהינו בהבדלה. ומברכים גם על הבשמים ועל הנר. וגם נשים חיבות בהבדלה, ועל כן ישמעו היטב ברכת הבדלה. במקום שאין למצוא יין מבדילין על שכר או מעד [מי דבש] או שאר משקה, שהוא חמר מדינה (עין לעיל סימן מ\"ה סעיף א'), חוץ מן המים (רצ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:3"}}
{"id": "b464410f77d3-0", "text": "כיון שהגיע בין השמשות, אסור לאכול או לשתות שום דבר, חוץ מן המים, קדם הבדלה. אך מי שמאריך בסעודה שלישית, אפלו עד תוך הלילה, מתר, כיון שהתחיל בהתר. ומתר לו לשתות גם מכוס של ברכת המזון, מפני שהוא גם כן שיך לסעדה. ודוקא כשדרכו לברך תמיד על הכוס. אבל מי שמברך לפעמים בלא כוס (מפני שסומך על הפוסקים דברכת המזון אינה טעונה כוס), אסור לו לשתות עתה מכוס ברכת המזון קדם הבדלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:4"}}
{"id": "106a645b145e-0", "text": "גם מלאכה אין לעשות קדם הבדלה, והנשים שצריכות להדליק נרות קדם הבדלה, יאמרו תחלה, ברוך המבדיל בין קדש לחל, בין אור לחשך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך המבדיל בין קדש לחל. ואם חל יום טוב ביום ראשון, יסימו המבדיל בין קדש לקדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:5"}}
{"id": "750ff7fc2571-0", "text": "מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה, מתר לו לומר אפלו לישראל שכבר התפלל והבדיל בתפלה, שיעשה לו מלאכה. ומתר לו להנות ולאכול ממלאכתו, אף על פי שאחר כך מזכיר עדין של שבת בברכת המזון (רס\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:6"}}
{"id": "ff43986980d6-0", "text": "כשמוזג את הכוס להבדלה, ימלאו על כל גדותיו עד שישפך קצת ממנו, וזהו לסימן ברכה. ונוטל את הכוס בימין ואת הבשמים בשמאל עד אחר שמברך בורא פרי הגפן, ואחר כך נוטל את הכוס בשמאל והבשמים בימין ומברך בורא מיני בשמים, ואחר כך מברך על הנר, ואחר כך שוב נוטל את הכוס בימינו ומברך ברכת המבדיל. ולאחר הגמר, יושב ושותה כל הכוס כלו בעצמו, והמעט שנשאר בכוס, שופכו ומכבה בו את הנר, ורוחץ בו עיניו לחבוב מצוה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:7"}}
{"id": "ff43986980d6-1", "text": "ונוהגין שאין הנשים שותות מכוס הבדלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:7"}}
{"id": "188289ecf177-0", "text": "יש לתן בתוך הבשמים קצת פיזעם [מושק], לפי שעליו מברכין לכלי עלמא בורא מיני בשמים. ויש לקח גם הדס, הואיל ואתעביד בה מצוה חדא זמנא, לתעביד בה נמי מצוה אחריתא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:8"}}
{"id": "2526c38fc923-0", "text": "הנר, מצוה שיהא משעוה מאיזה נרות קלועים יחד, שהוא אבוקה. ואם אין לו, יברך על שני נרות אחרים שיתקרבו יחד בשלהבת, שתהא אבוקה. ונוהגין שלאחר בורא מאורי האש, מסתכלין בצפרנים. ויש לראות בצפרני יד ימין. גם נוהגין להסתכל בכף יד ימין. ויש לכפף ארבע האצבעות על האגודל לתוך כף היד, ויסתכל בצפרנים ובכף היד בבת אחת, ואחר כך פושט את האצבעות ומסתכל בצפרנים מאחוריהן (רצ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:9"}}
{"id": "d82a200586da-0", "text": "סומא אינו מברך על הנר. ומי שאינו מריח לא יברך על הבשמים (רצז רצח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:10"}}
{"id": "61e822156edd-0", "text": "אם לאחר שברך על היין ואוחז את הבשמים בידו ונתכון לברך עליהם, טעה בלשונו ואמר, בורא מאורי האש, ותוך כדי דבור נזכר וסים עוד בורא מיני בשמים, עלתה לו הברכה להבשמים, ומברך אחר כך על הנר. אבל אם נתכון בברכתו על הנר, עלתה לו על הנר, ומברך אחר כך על הבשמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:11"}}
{"id": "e179a95e9b78-0", "text": "מצוה להרבות קצת בנרות במוצאי שבת, ולומר הזמירות ללוות את השבת ביציאתה דרך כבוד כדרך שמלוין את המלך ביציאתו מן העיר. ומזכירין אליהו הנביא ומתפללין שיבא ויבשר לנו הגאלה, לפי שאין אליהו בא בערב שבת, שלא לבטל את ישראל מעסקי צרכי השבת. וגם בשבת אין מתפללין שיבא, כיון דמספקא לן, דלמא יש תחומין למעלה מעשרה ואינו יכול לבא בשבת, ועל כן לאחר שעברה השבת שיכול לבוא, אנו מתפללים שיבוא ויבשר לנו טוב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:12"}}
{"id": "e179a95e9b78-1", "text": "ועוד איתא במדרש, דבכל מוצאי שבת אליהו נכנס לגן עדן ויושב תחת עץ חיים, וכותב זכותן של ישראל המשמרים את השבת, ולכן מזכירין אותו אז לטובה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:12"}}
{"id": "d89a1c133901-0", "text": "מי שאפשר לו, יקים סעודת מלוה מלכה בפת ותבשיל חם, ויסדר שלחנו יפה לכבוד הלוית השבת. ומי שאי אפשר לו לאכל פת, יאכל לכל הפחות מיני מזונות או פרות (סימן ש').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:13"}}
{"id": "679437d07048-0", "text": "מי שהבדיל כבר, יכול להבדיל בשביל בניו שהגיעו לחנוך להוציאן ידי חובתן, ומכל שכן בשביל גדול. ודוקא כשאינן יכולין להבדיל בעצמן. אבל מי שיודע להבדיל בעצמו, יבדיל בעצמו. והמבדיל בשביל אחרים, כשמברך בורא מיני בשמים, צריך להריח בהם, שלא תהא ברכתו לבטלה, (דברכת בורא מיני בשמים בהבדלה, לא נתקנה אלא בשביל הנאת אדם). ובשביל נשים לחוד, אין להבדיל מי שהבדיל כבר (משום דיש אומרים דפטורות).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:14"}}
{"id": "0e05b523e2df-0", "text": "שכח או נאנס או הזיד ולא הבדיל במוצאי שבת, יכול להבדיל עד סוף יום שלישי. אבל לא יברך לא על הבשמים ולא על הנר, רק ברכת בורא פרי הגפן וברכת המבדיל. ולאחר שכלה יום השלישי, אינו יכול להבדיל עוד, כי שלשה ימים הראשונים של השבוע, נקראים ימים שלאחר שבת, והרי הן בכלל מוצאי שבת. אבל שלשה ימים האחרונים, נקראים, ימים שלפני שבת הבאה, ואין להם ענין לשבת שעברה (רצ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 96:15"}}
{"id": "4825b596eee6-0", "text": "יש נוהגין להתענות בערב ראש חדש. ואומרים סדר יום כפור קטן, לפי שבו מתכפרין כל העונות של כל החדש, דומיא דשעיר ראש חדש. וכמו שאנו אומרים במוסף, זמן כפרה לכל תולדותם. וכל מקום לפי מנהגו (עין פרי חדש) (תי\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:1"}}
{"id": "635e1142f90c-0", "text": "מצוה להרבות בסעודה בראש חדש. ואם חל בשבת, יעשה תבשיל אחד יותר מבשאר שבתות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:2"}}
{"id": "d116e295026b-0", "text": "ראש חדש, מתר בעשית מלאכה. ונשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה, ומנהג הגון הוא ואין להקל להם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:3"}}
{"id": "e82a2808efc9-0", "text": "הלל צריך לאמרו בעמידה ולא יפסיק בו. וישתדל לאמרו עם הצבור. ולכן אם בא לבית הכנסת סמוך להלל, יאמר הלל עם הצבור ואחר כך יתפלל. ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה, (דהינו מן הודו עד לאחר אז ישיר) יקרא הלל עם הצבור ולא יברך לא בתחלה ולא בסוף, כי ברכת ברוך שאמר וברכת ישתבח, עלו לו גם להלל. ודוקא בראש חדש יכול לעשות כן, שאומרים ההלל רק בדלוג, וכן בחל המועד וימים האחרונים של פסח. אבל כשאומרים הלל שלם, אינו יכול לעשות כן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:4"}}
{"id": "e82a2808efc9-1", "text": "ומי שאמר הלל שלא בצבור, אם יש שם שנים אחרים, יאמר לפניהם הודו לה' וגו' כדי שיענו הם. דכיון שאומר הודו, משמע שאומר לאחרים. (דין אמירת הלל בבית האבל רחמנא ליצלן עין לקמן סימן ר\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:4"}}
{"id": "297d488d7eef-0", "text": "לאחר הלל, אומרים קדיש שלם, ומוציאין ספר תורה וקורין ארבעה. הכהן קורא שלשה פסוקים, שהם: וידבר, צו, ואמרת. והלוי חוזר וקורא ואמרת, וקורא את הכבש אחד, ועשירית האיפה. וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם. ורביעי קורא ובראשי חדשיכם וגו (תכ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:5"}}
{"id": "4b235e0c1195-0", "text": "ראש חדש, אסור בתענית ובהספד, ואין אומרים בו צדוק הדין (עין בשלחן ערוך ארח חיים סימן ת\"כ, בטורי זהב ומגן אברהם ומפרשים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:6"}}
{"id": "5594e22e9e89-0", "text": "חיבין לקדש את הלבנה בכל חדש. ואין מקדשין אותה אלא כשהוא ודאי לילה, שנראית זריחתה על גבי הקרקע וראוי להנות מאורה. אם נתכסתה בעב, אין מקדשין אותה, אלא אם כן הוא דק וקלוש. ואם התחיל לברך ואחר כך נתכסתה בעב, גומר את הברכה. אבל אם הוא משער שלא יוכל לגמור את הברכה קדם שתתכסה, אסור לו להתחיל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:7"}}
{"id": "9afc3a0787a5-0", "text": "אין לקדשה רק תחת השמים ולא תחת גג. אבל אם אין לו מקום נקי או מחמת אנס אחר, יכול לקדשה גם בתוך הבית בעד החלון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:8"}}
{"id": "07475dd29022-0", "text": "מצוה מן המבחר לקדשה במוצאי שבת כשהוא מבשם ומלבש בבגדים נאים. אך אם מוצאי שבת יהיה לאחר עשרה ימים מן המולד, או שיש איזה חשש שמא לא יוכל לקדשה, אין ממתינין למוצאי שבת. מצוה לקדשה באספת עם, משום דברב עם הדרת מלך. אבל אל יתעכב בשביל זה, כי מצות זריזין מקדימין, דחי למצות ברב עם (עין לעיל סימן ס' סעיף ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:9"}}
{"id": "297a0d1dd80e-0", "text": "אין מקדשין אותה עד שיעברו עליה לכל הפחות שלשה ימים מן המולד. ויש ממתינין שבעה ימים. וכשחל מוצאי שבת קדם שבעה ימים, אין להמתין, אלא יקדשוה במוצאי שבת. ואין מקדשין אותהאלא עד חצי תשע ועשרים יום, שנים עשר שעות, ושבע מאות ותשעים ושלשה חלקים שהוא ארבעה עשר מעת לעת ושמונה עשרה שעות ועשרים ושתים דקות (מנוטין) מן המולד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:10"}}
{"id": "2396b69af044-0", "text": "אין לקדשה קודם תשעה באב, וכן כשהוא אבל אלא אם כן לא ישלים אבלותו עד שיהיו עשרה מעת לעת מן המולד, אז יקדשה בימי אבלו. ואין לקדשה כשהוא בתענית עד שיטעם מקדם. ומכל מקום במוצאי יום הכפורים, כיון שאז יוצאים מבית הכנסת בשמחה על מחילת העונות מקדשין אותה מיד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:11"}}
{"id": "b26123b939c3-0", "text": "אין לקדשה, לא בליל שבת ולא בליל יום טוב, אלא בשעת הדחק, שבמוצאי שבת יעבור הזמן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:12"}}
{"id": "a7324546ca99-0", "text": "סומא מתר לקדשה (תכ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:13"}}
{"id": "eee5675f881a-0", "text": "אם הלבנה זורחת בתחלת הלילה קדם שהתחילו להתפלל מעריב, אם יש עוד זמן איזה לילות לקדשה, מתפללין תחלה מעריב, ואחר כך מקדשין אותה, משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ועוד דקריאת שמע הוי דאוריתא. אבל אם אין עוד זמן רק שנים או שלשה לילות, בזמן קצר כזה יש לחוש שמא תתכסה בעבים. ובעת הגשמים, גם כשיש עוד זמן ארבעה לילות, יש לחוש לכסוי עננים, ויש להקדים קדוש לבנה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:14"}}
{"id": "eee5675f881a-1", "text": "ואם נראתה הלבנה בעת שאומרים קריאת שמע וברכותיה, אם הזמן מצמצם כל כך שבעוד שיגמרו שמנה עשרה יעבר זמן קדושה, יכולין להפסיק אפלו באמצע ברכות קריאת שמע או או באמצע קריאת שמע לקדש אותה. אך אם אפשר, יגמרו את הפרק, לקדשה בין הפרקים (עין לעיל סימן טז סעיף א) (נוב\"ק סימן מא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:14"}}
{"id": "95da0ac9b563-0", "text": "אם בחדש אדר לא נראתה עד ליל ארבעה עשר שהוא זמן קריאת המגלה, יקדשו תחלה את הלבנה, ואחר כך יקראו את המגלה. ואם נראתה באמצע קריאת המגלה, אם הוא בזמן שגם לאחר שיגמרו את הקריאה, יהיה עוד שהות לקדשה, אין מפסיקין באמצע קריאת המגלה. אבל אם עד שיגמרו את המגלה יעבר זמנה, אזי אם כל הקהל עדין לא קדשו אותה, יפסיקו לקדש אותה, ואחר כך יגמרו את המגלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:15"}}
{"id": "95da0ac9b563-1", "text": "אבל אם רק יחיד לא קדש אותה, שאם יפסיק לקדשה, יצטרך אחר כך לגמור את המגלה ביחידות, לא יפסיק, משום דפרסומי נסא עדיף (נודע ביהודה שם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 97:15"}}
{"id": "3ef42936f6e8-0", "text": "כל מלאכה שאסור לעשותה בשבת, אסור לעשותה ביום טוב. וכמו שבשבת אסור לעשות אפלו על ידי אינו יהודי, כמו כן ביום טוב. וכשם שאדם מצוה על שביתת בהמתו בשבת, כך הוא מצוה ביום טוב. ואין בין יום טוב לשבת אלא אכל נפש בלבד, שנאמר, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, דהינו, לישה, אפיה, שחיטה ובשול", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:1"}}
{"id": "3ef42936f6e8-1", "text": "והוצאה והבערה מתרות ביום טוב גם שלא לצרך אכל נפש, אלא לצרך אחר, כמו שקבלו רבותינו זכרונם לברכה, דאמרינן בהו, מתוך שהתרו לצרך אכל נפש התרו נמי שלא לצרך אכל נפש, אלא לצרך אחר (תצה). ונר של יארצייט (יום זכרון להוריו), אין להדליק ביום טוב (עין ספר שו\"ת אמרי אש, אורח חיים סימן מ', ועין לעיל ס\"ס צ')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:1"}}
{"id": "345f7314536b-0", "text": "אין עושין גבינה ביום טוב, ואין עושין חמאה ביום טוב. וכן אין מעמידין חלב על ידי קבה או שאר דברים, שיתקבץ החלב ויקפה. וכן אסור לקלוט שמן החלב (סמעטען) מן החלב, אלא שיניח מעט על החלב התחתון, כמו בשבת. וגם זה, אינו מתר אלא מה שהוא צריך לבו ביום. אבל לצרך מחר, אסור, משום הכנה. ואם חושש להפסד, מתר לקלוט בענין הנזכר על ידי אינו יהודי (תק\"י).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:2"}}
{"id": "4d3e5fe73a18-0", "text": "תבלין שאם יטחן אותם קדם יום טוב יפיגו טעמן, מתר לדוכן ביום טוב על ידי שנוי, כגון שיטה את המכתשת לצדדין או שידוך על השלחן וכיוצא בו. וכן תמכא (קריין) שגוררין אותו על המורג (ריבאייזען), לא יגרור לתוך קערה כדרכו בחל, אלא על מפה. וקאפע אין לטחון בריחים, אלא ידוכו במדוכה ועל ידי שנוי. אבל טוב יותר לעשות הכל מערב יום טוב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:3"}}
{"id": "4d3e5fe73a18-1", "text": "ודברים שאינם מפיגין טעמם, ודאי צריכין לזהר לדוכן מערב יום טוב, אך אם שכח, יש להתיר גם כן על ידי שנוי. וכל הנזכר, אינו מתר אלא מה שהוא צריך לאותו היום ולא למחר. ויש להחמיר, שלא לעשות אלא מה שצריך לו עתה לאותה סעודה. וגם בדיכת מצה, יש לזהר בזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:3"}}
{"id": "a30ac2ad8455-0", "text": "אסור לבקע עצים או אפלו לשברן ביד. ואסור ללקט עצים ממקום שהם מפזרין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:4"}}
{"id": "de1a6572b4b6-0", "text": "כשהוא עורך את העצים על האבנים להבעיר אש, אסור, משום דעושה אהל, דהוי כמו שתי מחצות וגג על גביהן. וצריך שיעשה שנוי, דהינו שיאחז את העצים בידו ויתן את האבנים תחתיהם. וכן כשמעמיד קדרה על אבנים להבעיר תחתיה, צריך שיאחז את הקדרה בידו ויכניס את האבנים תחתיה, אבל לא יניחנה על גבי האבנים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:5"}}
{"id": "1c32cd091c12-0", "text": "אין נופחין אש במפוח, כדי שלא יעשה כדרך שהאמנין עושין. והעולם נוהגין התר במפוח של בעלי בתים על ידי שנוי להפכו מלמעלה למטה. אבל במפוח של אמנין, אפלו על ידי שנוי אסור (תק\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:6"}}
{"id": "407c8e1279e7-0", "text": "מתר לברר קטניות מה שהוא צריך לאותו היום, אבל לא בנפה ולא בכברה, וגם לא יתנם לתוך המים כדי שיצוף הפסלת או האכל, אלא יברר בידו וילקט מה שהוא נח לו יותר. אם נח לו ללקט הפסלת, ילקט הפסלת. ואם נח לו ללקט האכל ילקט האכל (תק\"י).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:7"}}
{"id": "deee5f24cba0-0", "text": "קמח שכבר היה מרקד אלא שהוא רוצה לרקדו שנית, יש לרקדו על ידי אינו יהודי או על ידי שנוי, דהינו שירקד באחורי הנפה. וכן יעשה במצות דוכות. וקמח שעדין לא היה מרקד, אסור לרקדו אלא על ידי אינו יהודי ובשנוי. אסור לברר פסלת מתוך הקמח, כגון, שנפל לתוכו צרורות וכדומה. ואפלו לברר מתוך מצות כתותות את הפרורים הגדולים, אסור (תק\"ד תק\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:8"}}
{"id": "b039d9591c81-0", "text": "לישה מתרת ביום טוב, ומכל מקום לא ימדוד את הקמח, אלא יקח באמד הדעת. ואם אינו מצמצם את המדה, אלא פוחת או מוסיף, מתר (תק\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:9"}}
{"id": "be54c8cba6f1-0", "text": "בצק מחתך (אטריות, פתיתים) שמבשלים לאכלו עם רטב (נודעל, פערפיל), יש ללוש בערב יום טוב, כי הישנים יותר טובים. ואם לא לש מערב יום טוב, ילוש ביום טוב על ידי שנוי. דהינו שאם דרכו ללוש על דף, ילוש על מפה וכדומה. וגם תבשיל שאינו מתקלקל, כגון פרות יבשים וכדומה, יש לבשלם בערב יום טוב (תצ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:10"}}
{"id": "b50e95414feb-0", "text": "עסה שלשה ביום טוב מתר להפריש ממנה חלה. אבל אסור לשרפה, דאין שורפין קדשים ביום טוב. וגם אסור לאפותה, משום דאינה ראויה לאכילה, שהרי כלנו טמאי מתים. ואסורה גם בטלטול. רק בעודה בידו, יניחנה במקום המשתמר עד מוצאי יום טוב וישרפנה. ועסה שלש בערב יום טוב, אסור להפריש ממנה חלה ביום טוב, אלא אופה ואוכל ומניח קצת פת שיפריש ממנו במוצאי יום טוב. וצריך שיניח פת כדי שיפריש ממנו וישאר עוד קצת (עין לעיל סימן ל\"ה סעיף ט') (תק\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:11"}}
{"id": "b6ec5cc33963-0", "text": "אסור לגבל טיט ביום טוב, ואפלו על ידי אינו יהודי. ולכן אם צריך לסתום את התנור שמטמינין בו לצרך שבת, צריך שיכין לו טיט מגבל מערב יום טוב, גם לקח רפש מהרחוב, אסור, אלא אם כן הכינו בערב יום טוב והניחו בקרן זוית. ונכון לזהר שלא לטוח את הטיט או הרפש, אלא יסתמוהו בלא טיחה, משום דיש אוסרים אפלו לצרך אכל נפש (עין חכ\"א כלל צב סעיף א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:12"}}
{"id": "ebe01b71850d-0", "text": "עופות שהם בביתו או בחצר העומדים לאכילה, והם כבר הרגלו בבית, שאפלו יוצאין לחוץ באים לערב לביתו, מתר לצודן אפלו חוץ לחצר לצרך יום טוב לשחטן. אבל שלא לצרך אכילה, אסור לצודן. ואם הם חדשים שלא הרגלו, אסור לצודן אפלו לצרך אכילה, אפלו כשהן בביתו. אך בלילה כשהן יושבין, מתר לקחתן. ובכל ענין יש לזהר שיברור מערב יום טוב איזה שהוא רוצה לשחט ביום טוב, כי שמא זה שיטול ימצא כחוש, ונמצא שטלטל שלא לצרך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:13"}}
{"id": "ebe01b71850d-1", "text": "ועופות שאינן עומדין לאכילה אלא לביצים, הן מקצים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:13"}}
{"id": "f4f6bd4f11ea-0", "text": "יוני שובך ויוני עליה, אף על פי שכבר הרגלו לבא לקניהן, אסור לצודן, אפלו הזמינן מערב יום טוב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:14"}}
{"id": "dc6420548b2d-0", "text": "האגד שעל רגלי העופות, מתר לאחר שחיטה לחתכו או לשרפו. ומתר לתפור עופות שממלאין אותן, אך צריך לזהר להכניס את החוט בתוך המחט בערב יום טוב. ואם לא הכניסו מערב יום טוב, אסור להכניסו ביום טוב. לאחר שתפרו, מתר לשרוף את החוט הנשאר (תק\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:15"}}
{"id": "8446b5a03163-0", "text": "דגים שבביבר, אם אי אפשר לתפסן בידים אלא בכלי, אסור לתפסן. אבל אם אפשר לתפסן בידים מתר לתפסן אפלו בכלי. ואם יש שם דגים הרבה, צריך שיזמין בערב יום טוב את זה שהוא רוצה לקחת ביום טוב שיעשה בו איזה סימן. ואם צריך לכלם, יזמין את כלם, דהינו שיאמר בערב יום טוב: כל אלו הדגים אני מזמין ליום טוב (סימן תצ\"ז ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:16"}}
{"id": "cb4a8c47b99f-0", "text": "ספק צידה וספק מוכן, אסור. ולצרך גדול, יש להקל ביום טוב שני, אך לא בראש השנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:17"}}
{"id": "aae38b05fa7f-0", "text": "כל בעלי חיים שהם מקצין, אסור להשקותן או לתן להם מזונות בסמוך להם, אלא ברחוק קצת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:18"}}
{"id": "3b4fa9bd041a-0", "text": "שחט עוף ונמצא טרפה, אסור לטלטלו, כמו שאר מקצה. אבל אם שחט בהמה ונמצאת טרפה, מתר להצניעה במקום שלא תתקלקל. ואם אי אפשר להצניעה שלא תתקלקל, מתר למכרה לאינו יהודי באפן שלא יקצץ דמים ולא ישקול. ואולי גם באוזים מפטמים דשכיח בהו טרפות, יש להקל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:19"}}
{"id": "ddc7b9caa46a-0", "text": "אין לשחט בהמה ביום טוב, אלא לצרך גדול. ואסור למכור את הבשר במשקל ולא בקציצת דמים, אלא נותן לו איזה חלק סתם ולאחר יום טוב ישלם לו (תצ\"ח ת\"ק).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:20"}}
{"id": "5a5fd7600033-0", "text": "השוחט בהמה ביום טוב, טוב שלא לבדק את הראה עד לאחר שיפשיט את העור, כי אם יבדק ותמצא טרפה, אסור להפשיטה. מתר לטלטל את העור מבהמה ששחטה היום כדי להצניעה, אבל לא לשטחה על גבי יתדות. ושאר עורות, אסורין בטלטול. וכן הנוצות מעוף ששחטו היום, מתר לטלטלן להצניען. אבל שאר נוצות, אסור לטלטלן (תצ\"ז תצ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:21"}}
{"id": "d4fd9c66193e-0", "text": "מתר למלוח בשר להכשירו מדמו, אפלו היה אפשר למלחו מאתמול. ודוקא אם יש בו לצרך היום. ואם יש לו בשר יותר והוא מתירא שלא יתקלקל מתר למלוח הכל ביחד אפלו הרבה. גם מה שאינו לצרך היום, דהכל חדא טרחא היא, אבל בשר שכבר נמלח מדמו, וכן דגים שהיה אפשר למלחן בערב יום טוב, אסור למלחן ביום טוב (ת\"ק).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:22"}}
{"id": "0f3fc72df5ac-0", "text": "כשעושה מעשה אופה ביום טוב, אסור לעשות בו ציורים על ידי דפוס, או ביד לעשות מן העסה איזה ציורים כעופות וכדומה (חיי\"א כלל צ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:23"}}
{"id": "c41aa331fa9f-0", "text": "אסור למרח שום דבר ביום טוב כמו בשבת. ולכן אסור לחמם נר של שעוה או של חלב לדבקו במנורה או בכתל, שמא ימרח. ואם השפופרת ממלאת בחלב, יכול לנקותו בדבר שאינו מקצה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:24"}}
{"id": "53c42c323da9-0", "text": "אסור לכבות אש ביום טוב. ואפלו לגרם כבוי, אסור. ולכן אסור להעמיד נר דולק במקום שיכול לנשב הרוח ולכבותו. ואף על פי שעתה אין הרוח מנשבת. וכן אסור לפתוח דלת או חלון כנגד הנר הדולק, כדלעיל סימן פ סעיף ב' (ת ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:25"}}
{"id": "f8e17859bb96-0", "text": "מתר לכסות את האש בכלי או באפר מוכן (עין לקמן סימן צ\"ט סעיף ד). ואף על פי שאפשר שיכבה קצת על ידי הכסוי, מכל מקום כיון שאינו מכון לכבוי (וגם הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה), מתר לצרך יום טוב. ודוקא לצרך אותו היום. אבל לצרך הלילה אסור דהא הלילה שיך ליום שני.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:26"}}
{"id": "72003e4c6627-0", "text": "אין מגעילין ואין מלבנין כלים שנאסרו ודין טבילת כלים עין לעיל סוף סימן ל\"ז.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:27"}}
{"id": "5a5b4157e897-0", "text": "דין הדחת כלים ביום טוב כמו בשבת, ואסור להדיחן מיום טוב ראשון ליום טוב שני.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:28"}}
{"id": "6c10c0ed811b-0", "text": "אסור להסיק כדי לחמם את הבית, אלא אם הקר גדול, שהמאכלים נקרשים, והוי צרך אכל נפש. אבל אם אין הקר גדול, אסור. רק על ידי אינו יהודי מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:29"}}
{"id": "329c49739ebe-0", "text": "מתר לחמם מים לרחץ ידיו, אבל לא כל גופו. ולצרך תינוק, אם צריכין לרחצו, אסור גם כן לחמם מים בשבילו, אפלו על ידי אינו יהודי. אך יכולין להרבות בשבילו, דהינו כשצריכין קצת מים לבשול, מתר לחמם אפלו יורה גדולה, רק שיתן כל המים קדם שהעמידה על האש, ולא יוסיף אחר כך. ואם התינוק חולה קצת, מתר לחמם בשבילו על ידי אינו יהודי (סימן תקיא ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:30"}}
{"id": "c980080089e9-0", "text": "אסור להוציא אש, בין מאבן בין מזכוכית (ברענגלאז) בין מעצים הנעשים בגפרית [גפרור] (צינדהעלצעל) (תק\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:31"}}
{"id": "d8a8306cfa43-0", "text": "אין עושין מגמר, דהינו לפזר מיני בשמים על הגחלים, בין להריח בין לגמר את הבית או כלים, דכתיב לכל נפש, ובעינן דבר השוה לכל נפש. אבל מגמר אינו נצרך אלא למפנקים ומענגים. ובענין עשון הטיטון (טאבאק רויכען), נחלקו הפוסקים זכרונם לברכה. וגם להמקלים צריכים לזהר שלא להדליק בניר ולא בגחלת, משום כשזורקן על הארץ נעשה כבוי, ובנקל יוכל לטעות לעשות כן ביום טוב, כיון שרגיל לעשות כן בחל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:32"}}
{"id": "d8a8306cfa43-1", "text": "ואם כתובים על הניר אותיות בכתב או בדפוס והוא שורפו, אכא גם אסור מחיקה (עין פרמ\"ג) אלא צריך להדליק משלהבת. וגם אין לעשן מתוך כלי (פייף) [מקטרת] חדשה. גם אסור לחתך את הטיטון [הטבק] ביום טוב, ונראה דהוא הדין דאסור להסיר את הקצוות מן סיגרין [הסיגרות].", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:32"}}
{"id": "541a41946c73-0", "text": "דבר שאינו מלאכה גמורה ואסור לעשותו בשבת, משום רפואה לחולה שאין בו סכנה (כמבאר לעיל סימן צ\"א) גם ביום ראשון של יום טוב וכן בשני ימים טובים של ראש השנה. (עין לקמן צ\"ט סעיף ב'), אסור לעשותו כי אם על ידי אינו יהודי. אבל ביום טוב שני (חוץ מראש השנה), מתר לעשותו גם על ידי ישראל. אבל מלאכה גמורה, אסור לעשותה לחולה שאין בו סכנה, אפלו ביום טוב שני, כי אם על ידי אינו יהודי (עין שלחן ערוך סימן תצ\"ו סעיף ב'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:33"}}
{"id": "541a41946c73-1", "text": "ויש לעשות שאלת חכם) (תצ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:33"}}
{"id": "8a5f47dd4fd6-0", "text": "הוצאה, מתרת ביום טוב, אפלו מה שאינו לצרך אכל נפש, ובלבד שיהא בה איזה צרך אחר (כמו שכתבתי בסעיף א'), אבל שלא לצרך כלל, אסור להוציא כי אם במקום שמתר להוציא בשבת. וגם לצרך אכל נפש, כגון כדי יין, לא ישא משא גדול כמו שהוא עושה בחל, אלא ישנה. ואם אי אפשר לשנות, כגון שיש לו הרבה אורחים עושה כדרכו (תק\"י תקי\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:34"}}
{"id": "fba4afa521cd-0", "text": "כל המלאכות המתרות לעשות ביום טוב זהו דוקא לצרך אדם, אבל לא לצרך בהמה, דכתיב, יעשה לכם, ודרשינן לכם ולא לבהמה. ולכן אסור לבשל או להוציא איזה דבר לצרך בהמה, כמו בשבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:35"}}
{"id": "ed972287d2cb-0", "text": "אסור לבשל או לאפות לצרך אינו יהודי. אך מי שיש לו משרת אינו יהודי, יכול להוסיף ולבשל בקדרה אחת, שיהא בה גם בשביל המשרת. אבל בשביל אינו יהודי מכבד, אסור אפלו להוסיף. ולא עוד, אלא אפלו אם בשל הישראל או אפה בשביל עצמו, אסור להזמין אינו יהודי שיאכל עמו. ואך אינו יהודי שאינו מתכבד בו, מתר לתת לו איזה דבר ממה שבשל או אפה. ולאפות פת אפלו בשביל אינו יהודי משרתו, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:36"}}
{"id": "7421b91b7522-0", "text": "אסור להוציא שום דבר בשביל אינו יהודי כי אם במקום שמתר להוציא בשבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 98:37"}}
{"id": "f08c3de5646b-0", "text": "כל מקצה האסור בטלטול בשבת, אסור גם ביום טוב. ויש אומרים, דגם מקצה מדעת, ומקצה מחמת מאוס, אף על פי שמתרין בשבת, אסורין ביום טוב. ולכן פרות שהקצה אותם לסחורה, אסורין ביום טוב, אלא צריך שיזמינם בערב יום טוב, דהינו שיאמר, מפרות אלו אכל למחר. ובפרות העומדין למכר מעטמעט, יש להקל (תצ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 99:1"}}
{"id": "a1027c1e11b7-0", "text": "ביצה שנולדה ביום טוב, אסורה אפלו בטלטול. אבל מתר לכפות עליה כלי שלא תשבר. ואם נולדה ביום ראשון, מתרת ביום שני. ואם יום טוב שני הוא שבת, אסורה גם בשבת. וכן אם יום ראשון הוא שבת ונולדה בו, אסורה גם למחר שהוא יום טוב שני. וכן שבת הסמוך ליום טוב, בין לפניו בין לאחריו, נולדה בזה אסורה בזה. ובראש השנה, גם אם נולדה ביום ראשון, אסורה גם בשני (כי שני הימים של ראש השנה, כיומא אריכתא דמיא. והינו לחמרא כמו הכא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 99:2"}}
{"id": "a1027c1e11b7-1", "text": "והינו לחמרא כמו הכא. אבל לענין מה שבשאר ימים טובים אסור לעשות מיום ראשון ליום שני כדלקמן בסימן ק\"א, אין חלוק בין שאר ימים טובים לראש השנה, דגם בראש השנה אסור, דלקלא לא אמרינן כיומא אריכתא דמיא). ואם חל ראש השנה ביום ה' וביום ו', אפלו נולדה ביום ה', אסורה גם בשבת. שחט תרנגלת ומצא בה ביצים, אפלו הן גמורות, מתרות אפלו בו ביום. (דין החלב עין לקמן קא סעיף ה) (תקג תקיג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 99:2"}}
{"id": "f7e217f1a6b5-0", "text": "עצים, לא התרו בטלטול אלא לצרך הסקה. אבל שלא לצרך הסקה, אסורים בטלטול. ולכן אין סומכין לא את הקדרה ולא את הדלת בבקעת (תק\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 99:3"}}
{"id": "4c8aab188a78-0", "text": "אפר כירה שהסקה מערב יום טוב, מתר לטלטלו ביום טוב, מפני שהוא מוכן לכל צרכי האדם, לכסות בו צואה או רק וכדומה. ואם הסקה ביום טוב, אם הוא עדין חם שראוי לצלת בו ביצה, מתר לטלטלו לכל צרכי האדם. אבל אם נצטנן, אסור בטלטול, משום דהוי לה נולד, אתמול היה עצים והיום אפר, וגרוע ממקצה (עין לעיל סימן פ\"ח סעיף ד') (תצ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 99:4"}}
{"id": "b4bbf9f87112-0", "text": "אגוזים שאכלן קדם יום טוב, מתר להסיק בקלפיהן, אבל אם אכלן ביום טוב, אסור להסיק בקלפיהן. ואפלו לטלטלן, אסור. וכן שאר קלפות אף על פי שראויות לבהמה, משום דהוי לה נולד, דאתמול היו עומדות לאדם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 99:5"}}
{"id": "c4b9bba084fd-0", "text": "מצות עשה מן התורה על הכהנים שיברכו את העם, שנאמר, כה תברכו את בני ישראל. וכל כהן שאין בו מדברים המעכבים אותו ואינו עולה לדוכן, עובר בעשה. ואינו עובר אלא כשקוראין אותו, שנאמר, אמור להם ותרגם אונקלוס, כד תימרון להון, (ועין לקמן סעיף ח')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:1"}}
{"id": "c4b9bba084fd-1", "text": "והמנהג במדינותינו, שאין נשיאת כפים אלא ביום טוב, משום דאז שרויים בשמחת יום טוב, וביום הכפורים יש בו שמחת מחילה וסליחה, וטוב לב הוא יברך (ועין לעיל סימן מ\"ה סעיף ה'), מה שאין כן בשאר ימים, אפלו בשבתות השנה, שטרודים בהרהורים על מחיתם ועל בטול מלאכתם. ואפלו ביום טוב אין נושאין כפיהם אלא בתפלת מוסף, שיוצאין אחר כך מבית הכנסת וישמחו בשמחת יום טוב (ועין לקמן סימן קל\"ח סעיף ח')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:1"}}
{"id": "c4b9bba084fd-2", "text": "עוד נוהגין במדינותינו, שביום טוב שחל להיות בשבת, אין נשיאת כפים, אלא ביום הכפורים, שאפלו חל בשבת, נושאין כפיהם. ויש מקומות שנוהגין שבכל יום טוב, אפלו חל בשבת, נושאין כפיהם, וכן נכון יותר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:1"}}
{"id": "2f38290a808d-0", "text": "אין נשיאת כפים אלא בעשרה, והכהנים מן המנין, לפי שגם הם בכלל הברכה, שנאמר ואני אברכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:2"}}
{"id": "66776aeb8071-0", "text": "קדם נשיאת כפים, לא ישתה הכהן לא יין ולא שאר משקה ממשקים המשכרין. ואם לבו חלוש ורוצה לאכול פת כיסנין קדם מוסף, ישמע קדוש מאחר (עין לעיל סימן ע\"ז סעיף ט\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:3"}}
{"id": "c8dce45f6263-0", "text": "קדם הדוכן, צריך הכהן לטול ידיו עד הפרק, שהוא חבור היד עם הזרוע, כדרך שהיו מקדשין את ידיהם במקדש לעבודה, שנאמר, שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. ויש ספק אם צריכין לברך על נטילה זו או אין צריכין לברך, כיון שברך על נטילת ידים בקומו ממטתו. ומספקא נוהגין שלא יברך. ואם נגע בינתים במקום מטנף, היה ראוי לברך על נטילה זו, אלא שלא נהגו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:4"}}
{"id": "c8dce45f6263-1", "text": "וראוי לכל כהן ירא שמים, לשמור היטב ידיו מנטילת ידים שחרית, שלא לגע במקום המלכלך, כדי שלא יצטרך לברך שנית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:4"}}
{"id": "12fe716a6034-0", "text": "הלוי יוצק את המים על ידי הכהנים, על שם שנאמר, וגם את אחיך מטה לוי וגו' הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך. ואם אין שם לוי, יצוק בכור פטר רחם שהוא קדוש, על ידו. ואם גם בכור אינו, מוטב שהכהן בעצמו יצק, ולא יצק ישראל. הלוי או הבכור אשר יצק מים על ידי הכהנים, אם אין ידיו נקיות, יש לו לרחוץ ידיו תחלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:5"}}
{"id": "f371d36683ad-0", "text": "אסור לעלת לדוכן במנעלים. ויחלץ המנעלים קדם נטילת ידים, וטוב לזהר להצניע המנעלים תחת הספסלים, שלא יהיו מגלין ונראין, מפני כבוד הצבור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:6"}}
{"id": "bb91d4f8ff14-0", "text": "כששליח הצבור מתחיל רצה, צריכין כל הכהנים לעקר ממקומותיהם לעלות לדוכן. ועל כן יטלו את ידיהם קדם לכן, כדי שכשיאמר שליח הצבור רצה, יעקרו ממקומם לעלות לדוכן עם ידים ראויות לברכה. ובדיעבד גם אם נטלו ידיהם אחר כך, שפיר דמי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:7"}}
{"id": "96658d30b53b-0", "text": "כשעלו לדוכן, עומדים ופניהם כנגד ארון הקדש שבמזרח, ואומרים מודים דרבנן עם הצבור, ואחר כך אומרים, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל, ברכה שלמה, ולא יהיה בה שום מכשול ועון מעתה ועד עולם. ומאריכין בתפלה זו עד שיכלה שליח הצבור ולך נאה להודות, כדי שיענו הצבור אמן גם על תפלה זאת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:8"}}
{"id": "96658d30b53b-1", "text": "השליח צבור אומר אלקינו ואלקי אבותינו, ברכנו בברכה וכו' בלחש, ותיבת כהנים אומר בקול רם, ובזה הוא קורא את הכהנים שיברכו. ושוב אומר בלחש, עם קדושך כאמור. ולאחר שקרא שליח הצבור כהנים, מתחילים ומברכים כלם ביחד, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו בקדשתו של אהרן, והופכין פניהם כלפי העם, ומסימים את הברכה, וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. ועונין הצבור אמן. אבל שליח הצבור לא יענה אמן, משום דהוי הפסק", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:8"}}
{"id": "96658d30b53b-2", "text": "מה שאומרים באהבה, הוא לאפוקי שאם הצבור שונאים את הכהן או הכהן שונא את הצבור, לא ישא את כפיו, וסכנה הוא לכהן אם ישא את כפיו, ועל כן, יש לו לצאת מבית הכנסת. אם אין בבית הכנסת אלא כהן אחד, אינו אומר שליח הצבור כהנים בקול רם, אלא הוא מעצמו מחזיר את פניו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:8"}}
{"id": "f41f54c46a9b-0", "text": "מגביהים את ידיהם נגד כתפיהם, ופושטים אותן, וחולקין אצבעותיהם שיהיו ביניהן חמשה אוירים, דהינו בין שתי אצבעות לשתי אצבעות אויר אחד, ובין שתי אצבעות לאגודל גם כן אויר אחד, וכן ביד השניה, הרי ארבעה אוירים. ובין אגודל לאגודל גם כן אויר אחד, הרי חמשה אוירים. וצריך לעשות כן, משום דכתיב, מציץ מן החרכים, ה' חרכים. וצריך לזהר מאד, שלא יגעו ראשי האגודלין זה בזה, שלא יתקלקל החלון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:9"}}
{"id": "f41f54c46a9b-1", "text": "וצריך להגביה את היד הימנית קצת למעלה מהשמאלית, ויהא אגודל ימין על אגודל שמאל, (עין מגן אברהם ולבושי שרד). ופורשין כפיהם, שיהיה תוך כפיהם כנגד הארץ, ואחורי ידיהם כנגד השמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:9"}}
{"id": "53de56b7ee25-0", "text": "בשעה שהכהנים מברכים את העם, לא יביטו ולא יסיחו דעתם, אלא יהיו עיניהם כלפי מטה, כמו בתפלה, והעם יכונו לברכה, ויהיו פניהם נגד פני הכהנים, אבל לא יסתכלו בהם. וגם הכהנים בעצמם לא יסתכלו בידיהם. ונהגו לשלשל את הטלית על פניהם, וידיהם חוץ לטלית. וגם הצבור משלשלין את הטליתים על פניהם שלא יסתכלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:10"}}
{"id": "d44ccdee5582-0", "text": "העם שאחורי הכהנים, אינם בכלל הברכה, אלא אם כן היו אנוסים. אבל העם שמן הצדדים לפניהם, המה בכלל הברכה. ובמקום שארון הקדש בולט מן הכתל, אם כן האנשים שעומדין אצל הכתל המזרחי, המה מן הצדדין שאחורי הכהנים, צריכין ללכת משם ולעמוד במקום שיהיו לכל הפחות מן הצדדין שלפני הכהנים. ואם אי אפשר, הרי הן כמו אנוסים, והם בכלל הברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:11"}}
{"id": "cc86502d29b7-0", "text": "שליח הצבור מקרא אותם ברכת כהנים מלה במלה, והם אומרים אחריו כל מלה, עד שמסימים פסוק ראשון, ועונין הצבור אמן, וכן אחר הפסוק השני ואחר הפסוק השלישי. לא יקרא שליח הצבור בעל פה, אלא מתוך הסדור, שלא יתבלבל. ויכול לומר גם הוא האמנים שלאחר הפסוקים ולא הוי הפסק, שזהו צרך תפלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:12"}}
{"id": "cc86502d29b7-1", "text": "אלו תבות שהכהנים הופכים בהן לדרום ולצפון, יברכך, וישמרך, אליך, וחנך, אליך, לך משום דתבות אלו הן לנכח, לכן הופכין את עצמם גם לצדדין, כדי לברך את כלם. וכן הופכין גם בתבת שלום, לפי שהיא סיום הברכות. ובשעה שמאריכין בנגון של התבות שבסוף הפסוקים, דהינו, וישמרך, ויחנך, שלום, אומרים הצבור רבונו של עולם וכו'. והמקרא, אפלו אינו שליח הצבור, לא יאמר, רבונו של עולם, מפני הטרוף", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:12"}}
{"id": "cc86502d29b7-2", "text": "ומכל שכן שאם הוא שליח הצבור, שלא יאמרו מפני הפסק בתפלה. ולא ינגנו הכהנים אלא נגון המיחד, מפני טרוף הדעת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:12"}}
{"id": "9e812ad6a2c9-0", "text": "בשעה שהכהנים אומרים את התבות, אין לצבור לומר שום פסוק, רק ישמעו היטב בכונה את התבות מפי הכהנים, כי כלום יש עבד שמברכים אותו ואינו מאזין ומכון לברכה. ואם אומרים הפסוקים, אינם יכולים לכון לברכה. אך קצת, נוהגים לומר פסוקים. ויזהרו שלא לאמרם אלא בשעה ששליח הצבור או הכהנים מנגנים, ולא בשעה שאומרים את התבות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:13"}}
{"id": "ce51f8ce3a7c-0", "text": "אחר כך מתחיל שליח הצבור שים שלום, ואז הכהנים מחזירים את פניהם כלפי ארון הקדש שבמזרח, ואומרים, רבון העולמים וכו', ויאריכו בתפלה זו עד שיסים שליח הצבור, המברך את עמו ישראל בשלום, כדי שיענו הצבור אמן גם על תפלתם. ואם אינם יכולים להאריך כל כך יאמרו עוד, אדיר במרום וכו', ובראש השנה ויום הכפורים שמנגנים היום תאמצנו וכו', לא יתחילו הכהנים רבון העולמים וכו', עד קרוב לסוף, כדי שיסימו בשוה עם שליח הצבור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:14"}}
{"id": "c157e9964aec-0", "text": "אין הכהנים רשאים להתחיל ברכת אשר קדשנו וכו', עד שתכלה לגמרי תבת כהנים מפי המקרא. ואין המקרא רשאי להתחיל יברכך, עד לאחר שיכלה אמן מפי כל הצבור. וכן באמן שעונים אחר וישמרך, ויחנך, שלום, ימתין המקרא ולא יתחיל יאר, ישא, שים שלום, עד לאחר שיכלה אמן מפי כל הצבור. ואין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הצבור להיכל, עד שיתחיל שליח הצבור שים שלום. ואינם רשאים לכף אצבעותיהן מפשיטתן, עד שיחזירו פניהם מן הצבור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:15"}}
{"id": "c157e9964aec-1", "text": "ואינם רשאים לעבור מן הדוכן, עד שיסימו הצבור אמן, לאחר המברך את עמו ישראל בשלום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:15"}}
{"id": "1602acdb0fa6-0", "text": "כשמחזירין הכהנים את פניהם, בין בתחלה בין בסוף, לא יחזירו אלא דרך ימין. לכן בתחלה כשעומדים ופניהם למזרח, יפנו לדרום ואחר כך למערב. ואחר הדוכן כשהופכין פניהם למזרח, פונים דרך צפון. וכשהם יורדין מן הדוכן, יהיה פניהם קצת לנגד ארון הקדש, ויפסעו לאחריהם כתלמיד הנפטר מלפני רבו. כשנועלין המנעלים, לא יגעו בהם. ואם נגעו, צריכין לטול ידיהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:16"}}
{"id": "f80e15bb898f-0", "text": "משתדלים ששליח הצבור לא יהיה כהן. ואם הוא כהן, לא יעלה לדוכן, וגם לא יקרא לפני הכהנים, אלא איש אחר יעמד אצלו שיקרא כהנים, וגם יקרא לפניהם את התבות יברכך וגו', ושליח הצבור עומד ושותק עד שים שלום. ואינו עובר במה שאינו עולה לדוכן, אף שזה קרא כהנים בקול, כי אין הכונה אלא על מי שאינו עומד בתפלה ועקר רגליו ברצה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:17"}}
{"id": "f80e15bb898f-1", "text": "ואם אין שם כהן אחר אלא הוא, אזי כדי שלא תתבטל מצות נשיאת כפים, יעלה הוא לדוכן וסומך על נטילת ידים של שחרית. כיצד עושה. עוקר רגליו קצת כשאומר רצה, ואומר עד ולך נאה להודות, ואחר אומר, אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו בברכה וכו', ושליח הצבור עולה לדוכן, וזה האחר מקרא לו, וחוזר שליח הצבור ואומר שים שלום, ולא יאמר רבון העולמים וכו', עד לאחר הקדיש. ואם לא עקר רגליו ברצה, אינו רשאי לעלות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:17"}}
{"id": "b5c066f08e6b-0", "text": "צבור שכלם כהנים, אם אין שם אלא עשרה, כלם עולים לדוכן. למי מברכין. לאחיהם שבשדות. ומי עונה אחריהם אמן. נשים וטף. ואפלו אין נשים וטף, ענית אמן אינה מעכבת. ואם יש יותר מעשרה, היתרים מעשרה יעלו לדוכן, ועשרה ישארו לענות אמן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:18"}}
{"id": "c1337c8f4dcb-0", "text": "כהן שנשא את כפיו ואחר כך הלך לבית הכנסת אחר, אם רוצה, יכול לעלות לדוכן גם כאן. ואם אינו רוצה, אף ששומע קוראין כהנים אינו צריך לעלות כיון שכבר עלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:19"}}
{"id": "214271dc2cb1-0", "text": "מי שיש לו מום בפניו, במדינותינו שנוהגים שכל הכהנים משלשלים את הטליתים על פניהם, מתר לשא את כפיו. אבל מי שיש לו מום בידיו, כגון שהן בהקניות (פרוש מין נגע לבן), או מנמרות בנקדות דקות, או שהן עקמות, או שאינו יכול לחלק את אצבעותיו, לא ישא את כפיו מפני שהעם יסתכלו בו ויסיחו דעתם. ואם הוא רגיל בעירו, שכבר שהה שם שלשים יום ומכירים אותו, נושא את כפיו. היו ידיו צבועות, לא ישא את כפיו, מפני שהעם מסתכלין בהם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:20"}}
{"id": "214271dc2cb1-1", "text": "ואם רב העיר מלאכתן בכך, ישא את כפיו. מי שאינו יודע לחתך האותיות היטב וקורא שי\"ן ימנית כמו שמאלית, לא ישא את כפיו, אם לא שכל הקהל קורין כן. וכל כהן שאינו נושא את כפיו, יצא קדם רצה מבית הכנסת לחוץ, עד שיגמרו נשיאת כפים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:20"}}
{"id": "5a541f10f9f7-0", "text": "הרג את הנפש במזיד, אפלו עשה תשובה, לא ישא את כפיו. ואם הרג בשגגה ועשה תשובה, נושא את כפיו. וכן מומר שעשה תשובה, נושא את כפיו. נשא גרושה או חלוצה או שנטמא למת שאסור לו לטמא אליו, לא ישא את כפיו, עד שיעשה תשובה על פי תלמיד חכם. ושאר עברות, אינן מונעות מנשיאת כפים. חלל, אינו נושא את כפיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:21"}}
{"id": "4ee1632d0c24-0", "text": "אונן אינו נושא את כפיו. ואבל תוך שנים עשר חדש על אביו ואמו או תוך שלשים על שאר קרובים, אינו נושא את כפיו, וצריך לצאת מבית הכנסת קדם רצה עד אחר נשיאת כפים. ואם אין בבית הכנסת שני כהנים אחרים, מתר לאבל לשא את כפיו תוך שנים עשר חדש על אביו ואמו ותוך שלשים על שאר קרובים. אבל תוך שבעה, כגון הקובר מתו ברגל, אפלו אם אין שם שני כהנים אחרים, אינו נושא את כפיו (קכ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 100:22"}}
{"id": "5b973c78744f-0", "text": "כל המלאכות המתרות לעשותן ביום טוב, זה דוקא לצרך אותו היום. אבל להכין מיום ראשון ליום שני (אפלו בראש השנה), ומכל שכן ליום חל, אסור. אך אם הוא צריך לבשל בשביל היום, מתר לו לקחת קדרה יותר גדולה ולמלא אותה בשר וכיוצא בו, אף על פי שאינו צריך היום כל כך, ויותיר גם ללילה או למחר. ודוקא בתבשיל בקדרה מתר, מפני שהתבשיל מטעם יותר כשמתבשל הרבה בשר ביחד, ובלבד שלא יאמר בפה, שהמותר יהיה לצרך הלילה או לצרך מחר, אלא יבשל סתם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 101:1"}}
{"id": "5b973c78744f-1", "text": "אבל בשאר מאכלים, אסור להוסיף בדבר שיש קצת טרחא במה שהוא מוסיף.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 101:1"}}
{"id": "df6f8652f0be-0", "text": "אפלו דבר שאינו מלאכה, כגון להביא מים או אפלו יין לקדוש או להבדלה, אסור להכין. וכן אסור להעמיד את הנרות במנורה או לתקן את הפתילות והעששיות ביום טוב ראשון לצרך הלילה, אלא אם הוא צריך להשתמש בהם גם קדם הלילה או לכבוד בית הכנסת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 101:2"}}
{"id": "ff558ba45732-0", "text": "נכרי שהביא ביום טוב ראשון דגים או פרות שיש לחוש שמא נצודו היום או נתלשו היום, או הובאו מחוץ לתחום, אסורים היום בטלטול, ולערב מתרים. שאם האינו יהודי מכירו ונותנם לו בלא קציצת דמים, מתר לקחתם ולאכלם (ועין עוד בסימן צ\"ט סעיף ב' ותלמד לכאן) חוץ מיום טוב של ראש השנה, שאפלו הובאו ביום ראשון, אסורים ביום שני.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 101:3"}}
{"id": "5e27492a55a9-0", "text": "אם הביאם הנכרי בשביל ישראל לדורון או למכרם לו, יש לאסור גם ביום טוב שני. ואך אם חל יום טוב ביום החמשי וביום הששי והביא ביום החמשי, אם יש צרך גדול, מתר לטלטלן ביום הששי ולבשלם לכבוד שבת. וביום טוב של ראש השנה, גם זה אסור (תקט\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 101:4"}}
{"id": "bea40fc7d323-0", "text": "חלב שחלבו אינו יהודי ביום ראשון וישראל רואהו, מתר ביום שני. ואם חלבו בשבת, ויום ראשון הוא יום טוב אסור ביום ראשון (ועין עוד בסימן צ\"ט סעיף ב' ותלמד גם לכאן). ובראש השנה, אם חלבו ביום ראשון של יום טוב, אסור גם ביום שני, וגם בשבת הסמוכה לו (כמו שכתבתי בסימן צט סעיף ב) (תקה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 101:5"}}
{"id": "ac1de21f2270-0", "text": "פתילות שהדליק בהן ביום טוב ראשון וכבו, מתר להדליק בהן ביום טוב שני. אך בשני ימים טובים של ראש השנה, אסור להדליק ביום טוב שני בפתילה שכבתה ביום ראשון, ואפלו בקצה השני. ומכל מקום מתרות בטלטול להסירן ולתת חדשות. וכן ביום טוב שלאחר שבת (ט\"ז סוף סימן תקא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 101:6"}}
{"id": "6c4083d475aa-0", "text": "יום טוב שחל להיות בערב שבת, אסור לאפות או לבשל בקדרה מיחדת לשבת, אלא על ידי ערוב תבשילין, שעושה בערב יום טוב, דהינו שלוקח איזה תבשיל או צלי שראוי ללפת בו את הפת, וגם פת, ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ערוב. ואומר, בהדין ערובא יהא שרא לנא לאפויי, ולבשולי, ולאטמוני, ולאדלוקי שרגא, ולמעבד כל צרכנא מיומא טבא לשבתא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 102:1"}}
{"id": "6c4083d475aa-1", "text": "ואם אינו מבין לשון זה, יאמר בלשון שהוא מבין, [בערוב זה יהא מתר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכנו מיום טוב לשבת]. (דורך דיזען עירוב זייא אונז ערלויבט צו באקען צו קאכען. די שפייזע ווארם צו ערהאלטען. ליכטער אנצוצינדען, אונד איבערהויפט אללעס נעטהיגע פאן יום טוב אויף שבת צו פערריכטען)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 102:1"}}
{"id": "c529db32fa97-0", "text": "צריך שיהא התבשיל דבר שדרכו לאכלו עם פת, כגון בשר דגים, וביצים. אבל דבר שאין דרכו לאכלו עם פת, לא מהני. שעור התבשיל, כזית. והפת, כביצה. ויש להדר אחר מנה יפה לכבוד המצוה. וגם הפת תהא שלמה ויניחה בשבת ללחם משנה, ובסעודה שלישית יבצע עליה, שכיון דאתעביד בה מצוה חדא זימנא, יתעביד בה נמי מצוה אחריתא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 102:2"}}
{"id": "4a176353dec5-0", "text": "אין ערוב תבשילין מועיל אלא להתיר לעשות כל צרכי שבת ביום טוב בעוד היום גדול, דהינו שיש שהות ביום, שאם היו מזדמנים לו אורחים שלא אכלו היום, היו אוכלים ונהנים בו ביום קדם בין השמשות ממלאכתו שעשה ביום טוב. אבל אם אין שהות ביום להנות ממלאכתו, אינו מועיל ערוב התבשילין. ולכן נוהגין כשחל יום טוב בערב שבת, מקדימין להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום, שיהיו זריזין למהר לגמור הכל קדם שאומרים מזמור שיר ליום השבת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 102:3"}}
{"id": "4a176353dec5-1", "text": "והתבשילין שמטמינים לשבת, צריכין להטמינם בעוד היום גדול, שיתבשלו קודם בין השמשות לכל הפחות שליש בשולן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 102:3"}}
{"id": "324c87790ed0-0", "text": "לא התר לאפות ולבשל על ידי ערוב תבשילין אלא בערב שבת. אבל אם חל יום טוב ביום ה' וביום ו', אסור לבשל או לאפות ביום ה' בשביל שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 102:4"}}
{"id": "c00c873b8ed6-0", "text": "צריך שיהא הערוב קים עד שהכין כל צרכי שבת. אם נאבדה או נאכלה הפת, אין בכך כלום, ומתר אפלו לאפות. ואם נאבד או נאכל התבשיל, אם נשאר כזית, גם כן לא הפסיד. אבל אם לא נשתיר ממנו כזית, אסור לו לבשל, כאלו לא ערב כלל. וכיצד עושה מי שלא ערב. אם לא נזכר עד אחר סעודת שחרית, ואין שם במקום ההוא ישראל אחר שערב, אינו מתר לו אלא לבשל קדרה אחת, ולאפות פת אחת, ולהדליק נר אחד לשבת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 102:5"}}
{"id": "c00c873b8ed6-1", "text": "ואם נזכר קדם שמבשל לסעודת שחרית, יכול לבשל מכל מין בקדרה גדולה ולהותיר לשבת. ואם יש שם מי שערב, יתן לזה במתנה קמחו ובשרו וכל השיך לזה. והוא יזכה בדברים אלו בהגבהה, ויבשל ויאפה עבורו, ואפלו בביתו של זה שלא ערב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 102:5"}}
{"id": "f174d0b1fbe8-0", "text": "כל בעל הבית צריך לעשות ערוב תבשילין בעצמו. ואפלו אשה שאין לה בעל, אם יודעת, מחיבת לעשות בעצמה, ואסור לסמך על הערוב של גדול העיר. ומי ששכח מחמת אנס ולא עשה ערוב תבשילין, או שעשה ונאבד, אם יש בעיר מי שמערב בשביל כל בני העיר (דהינו שמזכה להם את התבשיל ואת הפת, כמבאר בשלחן ערוך) יכול זה לסמוך על ערוב זה. אבל מי ששכח מחמת עצלות או שסמך עצמו לכתחלה על ערוב זה, לא מהני לה ודינו כדלעיל סעיף ה'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 102:6"}}
{"id": "1a352907a0cd-0", "text": "אם חל יום טוב ביום ה' וביום ו', ונזכר ביום ה' שלא עשה ערוב תבשילין, יכול לעשות היום, ויברך את הברכה, ואחר כך יאמר, אם היום קדש, איני צריך לעשות ערוב, ואם היום חל, בהדין ערובא וכו', אבל בראש השנה אינו יכול לעשות כן (עין לעיל סימן צט סעיף ב) (תקכז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 102:7"}}
{"id": "74c86296505d-0", "text": "כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגו, כך מצוה לכבד כל ימים טובים ולענגן, שנאמר לקדוש ה' מכבד. וכל ימים טובים, נאמר בהם מקרא קדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:1"}}
{"id": "cb2c55a6d906-0", "text": "איזהו כבוד. זה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שמצוה על האדם לגלח בערב יום טוב, כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנול. וכן מצוה לרחוץ בחמין ולחף ראשו ולטול צפרניו בערב יום טוב, כמו בערב שבת. וכן מצוה ללוש פת בביתו בערב יום טוב לכבוד יום טוב כמו בערב שבת. וכן אסור לאכול בערב יום טוב מן המנחה ולמעלה כמו בערב שבת, כדי שיאכל סעודת יום טוב לתאבון. ואם חל ערב יום טוב בשבת, יאכל סעודה שלישית קדם מנחה קטנה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:2"}}
{"id": "cb2c55a6d906-1", "text": "וכן הדין ביום טוב ראשון שהוא ערב יום טוב שני.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:2"}}
{"id": "3352e3eb9028-0", "text": "איזהו ענג. זה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שחיב לאכול ביום טוב בכל יום שתי סעודות, אחת בלילה ואחת ביום. אבל סעודה שלישית, אין נוהגין בו. וחיב לקדש על היין קדם סעודה ויבצע על שתי ככרות שלמות כמו בשבת. וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו (ועין לעיל ס' עב סע\"ז ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:3"}}
{"id": "2ecc7ca60a43-0", "text": "בכל יום טוב, בקדוש שבלילה אומרים לאחריו ברכת שהחינו על שמחת החג, חוץ מליל שביעי של פסח וליל שמיני, שאין מברכין שהחינו, כיון שאינו רגל בפני עצמו. והנשים, בשעת הדלקת הנרות אין להן לברך שהחינו בשום יום טוב. וקצתן נוהגות לברך שהחינו (חוץ מליל ז' וליל ח' של פסח) ולא מחינן להו (שאילת יעב\"ץ) (סימן רס\"ג ת\"צ תרס\"ח תרס\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:4"}}
{"id": "f6fac5ee59e7-0", "text": "חיב לשמח את אשתו ובניו וכל הנלוים אליו, כל אחד כראוי לו. הקטנים נותן להם אגוזים ומגדנות. והנשים, בבגדים ותכשיטים כפי יכלתו. והאנשים, בבשר ויין. ונוהגין להרבות במיני מאכלים ביום טוב יותר מבשבת, כי ביום טוב נאמר בו שמחה. ולא בשבת. וגם בגדי יום טוב יהיו יקרים יותר משל שבת (תקכ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:5"}}
{"id": "138ebb1ff2c7-0", "text": "ביום שני של פסח, יש לעשות בסעודה איזה דבר, לזכר סעודת אסתר שהיתה ביום זה, שבו ביום נתלה המן (ת\"צ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:6"}}
{"id": "2727838af4be-0", "text": "ביום ראשון של שבועות, נוהגין לאכול מאכלי חלב. ויש בזה כמה טעמים. ורמז, מנחה חדשה לה' בשבעותיכם, ראשי תבות, מחלב. ויש לאכול גם מאכלי דבש, מפני שהתורה נמשלה להם, שנאמר, דבש וחלב תחת לשונך (פרי חדש בשם כל בו). וכיון שאוכלים מאכלי חלב וצריכין גם כן לאכול בשר, שהרי מצוה לאכול בשר בכל יום טוב, צריכין לזהר שלא יבאו לידי אסור. (ועין לעיל סימן ז' י\"א, י\"ב, תצ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:7"}}
{"id": "d7d5973b44e8-0", "text": "אף על פי שהאכילה והשתיה במועדות היא מצות עשה, לא יהא אוכל ושותה כל היום כלו, שהרי כבר נאמר, עצרת לה' אלהיך. ואף על פי שנאמר, עצרת תהיה לכם, כבר פרשו רבותינו זכרונם לברכה, חציו לה' וחציו לכם. לפיכך צריכין לעסק גם בתורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:8"}}
{"id": "5b6cefbd3ccd-0", "text": "וכשהוא אוכל ושותה, חיב להאכיל גם לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, שנאמר, והלוי והגר והיתום וגו'. אבל מי שנועל דלתי חצרו, ואוכל ושותה הוא ואשתו ובניו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו, ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם, כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם. ושמחה כזאת, קלון היא להם, שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:9"}}
{"id": "b96a7c5805f9-0", "text": "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל מה שיוסיף בזה, ירבה במצות שמחה, כי השכרות והשחוק וקלות הראש אינה שמחה, אלא הוללות וסכלות. ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות, אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל. הא למדת שהעבודה היא בשמחה, ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:10"}}
{"id": "71978ac36b77-0", "text": "מדת החסידים אשר ה' לנגדם תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו, בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקדוש ברוך הוא אשר שמח אותם, ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו, אם כך הוא שמחת העולם הזה אשר היא הבל, כי אחריה תוגה וצער, מה תהיה שמחת העולם הבא התמידית, שאין אחריה תוגה. ויתפלל להקדוש ברוך הוא שיטה לבו לעבדו ולעשות רצונו בלב שלם, ושישמחנו בשמחת עולם, ויזכנו לחיי העולם הבא לאור באור פני מלך חיים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:11"}}
{"id": "49b38953c115-0", "text": "חיב כל אדם להשגיח על בני ביתו, שלא יטילו במקום שיבאו חס ושלום לידי קלות ראש בהתערבם עם קלי הדעת, רק יהיו קדושים כי קדוש היום (תקכ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:12"}}
{"id": "31078b934b46-0", "text": "במוצאי יום טוב לחל או לחל המועד אומר בתפלה, אתה חוננתנו, ומבדיל על הכוס, אבל לא על הנר ולא על הבשמים (תצ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:13"}}
{"id": "5d29785cb5c8-0", "text": "נוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים, והוא אסרו חג. ונוהגין שאין מתענין בו, אפלו חתן וכלה ביום חפתן, ולא יארצייט (יום זכרון להוריו), ובאסרו חג שלאחר חג השבועות, גם מצד הדין אסור להתענות בו, לפי שבזמן שבית המקדש היה קים, אם חל שבועות בשבת, היה יום טבוח הקרבנות ביום שלאחריו. אבל של פסח ושל סכות, היו מקריבין ביום ראשון דחל המועד (תכ\"ט תצ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 103:14"}}
{"id": "25de6de3a363-0", "text": "חל המועד אסור בקצת מלאכות ומתר בקצתן, דהינו כל מה שהוא לצרך אכילה לחל המועד או ליום טוב. וכן מלאכה בדבר האבד, דהינו שאם לא יעשנה יבא לידי הפסד, מתר לעשותה. וצריכין לזהר מאד, שלא לעשות בחל המועד מלאכה האסורה, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה, המחלל את חל המועד, כאלו עובד עבודה זרה (תק\"ל תקל\"ג תקל\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:1"}}
{"id": "acb682101b8a-0", "text": "עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה, המבזה את חל המועד, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. והמבזה, הינו, שאינו מכבדו במאכל ובמשתה ובכסות. ולכן כל אדם חיב לכבדו כפי כחו, וללבוש בגדים מכבדים (אבות פרק ג. ובחיי אדם, וסימן תק\"ל).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:2"}}
{"id": "7f06eda09a0e-0", "text": "מלאכת דבר האבד יכול לעשות גם על ידי ישראל אחר, אפלו בשכר. אבל מה שאינו דבר האבד, אלא שהוא לצרך המועד, אין לעשות על ידי ישראל אחר בשכר, אלא על ידי אינו יהודי. ואם אינו מוצא אינו יהודי, וגם בעצמו אינו יכול לעשות, מתר אפלו על ידי ישראל בשכר (סימן תקמ\"ב ובחיי\"א ונ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:3"}}
{"id": "67f56186fb51-0", "text": "הא דמתר לעשות דבר האבד, זהו דוקא אם לא היה אפשר לו לעשותו קדם יום טוב. אבל אם היה אפשר לו לעשותו קדם יום טוב והניחו עד חל המועד, אסור לעשותו בחל המועד (תקל\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:4"}}
{"id": "19d2c2de9ecd-0", "text": "כל מלאכות האסורות לעשות בחל המועד, אם יש כאן ישראל שאין לו מה לאכל כראוי לחל המועד ויום טוב, מתר לעשותן על ידו, כדי שיהא לו מה לאכול. ומכל מקום יעשה בצנעא, ואסור לעשותן על ידי אינו יהודי. אך לצרך מצוה, מתר (תקל\"ד תקמ\"ב תקמ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:5"}}
{"id": "49cf740e0abd-0", "text": "אפלו מלאכות המתרות, אסור לעשותן בשביל אינו יהודי (חיי אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:6"}}
{"id": "4bef3672591e-0", "text": "אסור לזבל שדהו. ואפלו להכניס שם צאן בשביל שיעשו שם זבל, אסור. ואפלו על ידי אינו יהודי, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:7"}}
{"id": "06a40c3f9d11-0", "text": "זריעה, אסורה. ואם יש לו זרעים, שאם לא ישקם במים יפסדו לגמרי, מתר להשקותם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:8"}}
{"id": "34cc48090759-0", "text": "אסור לתלוש או לקצוץ שום דבר מן המחבר אם לא יתקלקלו הפרות עד לאחר יום טוב, כי אם מה שהוא צריך לאכול במועד. ואינו צריך לצמצם, אלא תולש בהרוחה, ואם יותיר, יותיר. וכן עצים שהוא צריך להסקה במועד, מתר לקצצם ממחבר. ואם צריך לתלוש בשביל להאכיל לבהמה, יעשה בשנוי (תקל\"ב תקל\"ז) ואסור ללקט עצים מן השדה ליפותו לחרישה. ואם נכר שמכון לצרכו שצריך לעצים, כגון שנוטל הגדולים ומניח הקטנים, מתר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:9"}}
{"id": "34cc48090759-1", "text": "וכן אסור לקצוץ ענפי האילן לתקנו. ואם נכר שמכון בשביל הענפים להאכילן לבהמתו ולא לתקנו, כגון שקוצץ כלן מצד אחד, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:9"}}
{"id": "cde012cd0f10-0", "text": "מי שיש לו גן אצל גן אינו יהודי, והאינו יהודי לוקט פרותיו, ואם הישראל לא ילקט, יבוא לידי הפסד, מתר לו ללקטם. ואם המה דברים שיתקלקלו בתלוש אם לא יעשה לצרכם גם מלאכה אחרת, מתר לעשות הכל, אפלו לדרוך ענבים לעשות יין וכדומה לזה, ובלבד שלא יניח בכונה מלאכתו לחל המועד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:10"}}
{"id": "58a1a6cdfcab-0", "text": "אסור לגלח בחל המועד, אפלו גלח את עצמו גם בערב יום טוב, אלא מי שיצא מבית האסורים. ואפלו יצא בערב יום טוב, אלא שלא היה לו פנאי לגלח אז (ועין עוד לקמן סימן ר\"כ סעיף ו) (תקנ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:11"}}
{"id": "ad92c8f8f63a-0", "text": "ולקצוץ הצפרנים, גם כן אסור. אך אם קצצן בערב יום טוב, מתר לקצצן גם בחל המועד וכן אשה לצרך טבילה מתרת (ס' תקלב. ועין באה\"ט שם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:12"}}
{"id": "abeeae5dc33f-0", "text": "אסור לכבס שום דבר, אפלו לצרך המועד, אלא אם לא היה אפשר לו בשום אפן לכבס קדם יום טוב. וכן מטפחות שמלפפין בהן את התינוקות (חתולים), כיון שמשתינין תדיר וצריכין להם הרבה, מתר לכבסן, ויזהרו לכבסן בצנעא (תקלב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:13"}}
{"id": "73d48c65fd4e-0", "text": "כל דבר שהוא לצרך רפואה, מתר לעשות, בין לאדם בין לבהמה (תקלב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:14"}}
{"id": "39630dc5625b-0", "text": "חשבונות וכיוצא בזה, שאם לא יכתבם, ישכחם, מתר לכתבם, משום דהוי דבר האבד. וכן מה שהוא לצרך המועד, מתר לכתב. אבל שאר דבר, אסור לכתב. ואגרת שלומים שכותב אדם לחברו, נוהגין לכתב בשנוי קצת, דהינו שכותבין שורה ראשונה עקמה. ולכל מה שמתר לכתוב, מתר גם כן לתקן קלמוס ודיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:15"}}
{"id": "7ab7a448f466-0", "text": "מי שצריך למעות אפלו שלא לצרך המועד, אלא שהוא חושש פן לא ימצא ללוות לאחר המועד, והמלוה אינו רוצה להלוות לו בלי שטר, מתר לו לכתב את השטר (תקמ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:16"}}
{"id": "a4b0ed6e0c57-0", "text": "אין נושאין נשים בחל המועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה. אבל מתר להחזיר גרושתו. ומתר לעשות משתה לברית מילה ולפדיון הבן. גם מתר לעשות משתה לכתיבת תנאים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:17"}}
{"id": "30f92178efee-0", "text": "מתר לשכור פועלים, ואפלו ישראלים, שיעשו מלאכתו לאחר המועד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:18"}}
{"id": "cfe39513c902-0", "text": "מתר ללכת חוץ לתחום, בין ברגליו בין בקרון בין רכוב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:19"}}
{"id": "c9817bc2f3d0-0", "text": "אין מעלין בהמה זכר על נקבה להרביעה, משום דלא הוי דבר האבד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:20"}}
{"id": "bf2f9a7c7e5c-0", "text": "אין מושיבין תרנגלת על ביצים לגדל אפרוחים. ואם הושיבה קדם המועד וברחה, אם הוא בתוך שלשה ימים לבריחה, מתר להחזירה. אבל לאחר שלשה ימים, אסור להחזירה, אפלו אם יפסדו הביצים. ולהושיב אחרת תחתיה, אפלו תוך שלשה ימים, אסור (תקל\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 104:21"}}
{"id": "12c62f4de6fb-0", "text": "אסור להסיע ולשא מטלטליו וכלי ביתו בחל המועד מדירה שבחצר זו לדירה שבחצר אחרת, אפלו מדירה כעורה לדירה נאה. אבל מבית לבית בחצר אחת, מתר. וכן אם שתי החצרות סמוכות ויש פתח ביניהן, מתר להוציא החפצים דרך שם. ובמקום פסידא, מתר אפלו מעיר לעיר. וכן מדירה שאינה שלו לדירה שהיא שלו, מתר משום שמחת יום טוב, ששמחה היא לו לדור בדירה שהיא שלו (תקל\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 105:1"}}
{"id": "124af703a24b-0", "text": "אם צריך להכניס פרותיו או שאר סחורה מפני שהוא ירא מפני גנבים או משאר הפסד, כל מה שאפשר לעשות בצנעה יעשה. ואם אי אפשר לעשות בצנעא, מתר לעשות אפלו בפרהסיא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 105:2"}}
{"id": "132ef66ff24a-0", "text": "כל סחורה, אסורה, בין לקנות בין למכור. רק אם נזדמן לו רוח מרבה יכול לקנת ולמכר בצנעא, ויוציא לכבוד יום טוב יותר ממה שהיה בדעתו להוציא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 106:1"}}
{"id": "bc345df296dc-0", "text": "אם יש לו סחורה, שיש לחוש שאם לא ימכרנה עתה יפסיד מן הקרן, מתר למכרה משום דהוי דבר האבד, אבל אם אין לחוש שיפסיד אלא שלא ירויח אחר כך, אסור למכרה כי מניעת רוח לא מקרי הפסד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 106:2"}}
{"id": "bd7e1c37bb01-0", "text": "אם חל יריד, שהוא יום השוק הבא לפרקים, או יום השוק שבכל שבוע, אלא שעתה הוא קודם החגאות שמתאספין קונים הרבה, מתר למכר דכיון שהוא דבר שאינו תדיר חשבינן גם מניעת הרוח כמו הפסד, אבל ביום השוק שבכל שבוע אסור, וכשבאים לפעמים סוחרים או ספינות שמוכרים בזול או קונים ביקר מה שאינם שכיח תמיד, גם כן מתר לקנת מהם ולמכר להם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 106:3"}}
{"id": "0098db516208-0", "text": "וכן מי שצריך לקנת יין בעת הבציר, שיהא לו לצרכי ביתו לשתת כל השנה ואחר כך יתיקר היין מתר לו לקנת בחל המועד, אבל למשא ומתן אסור לקנת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 106:4"}}
{"id": "cd4d3c971747-0", "text": "דברים הנצרכים למועד, כגון פרות ותבלין מוכרין כדרכן אפלו בפרהסיא, וכיון שמתרין לפתח החנות בשביל ישראל מתרין למכר גם לאינו יהודי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 106:5"}}
{"id": "0976044203ce-0", "text": "לתבע חובות, נהגו להקל אפלו מישראל, משום דחושבין לדבר האבד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 106:6"}}
{"id": "55d2d1780dba-0", "text": "להלוות ברבית לגוי הרגיל אצלו, מתר, מפני דהוי דבר האבד, שלא ירגיל את עצמו אצל אחר. ואם מלוה לגוי שאינו רגיל אצלו, יוציא הרבית משבוע אחד לשמחת יום טוב. ולמכר סחורה למי שאינו רגיל אצלו, אסור, ולא מהני מה שיוסיף לשמחת יום טוב. אבל למי שרגיל אצלו, מתר, משום דהוי דבר האבד, שלא ירגיל את עצמו אצל אחרים (תקל\"ט)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 106:7"}}
{"id": "73b76334a2cf-0", "text": "חלוף מטבעות, אסור (שם ובחיי אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 106:8"}}
{"id": "ecf5290a7f24-0", "text": "כל חדש ניסן אין אומרים תחנון, ולא צדוק הדין, ואין אומרים צדקתך בשבת במנחה. נוהגין מראש חדש ואילך לקרות בכל יום פרשת הנשיא שהקריב בו ביום, וביום שלשה עשר קורין פרשת בהעלתך, עד כן עשה את המנורה, שהיא כנגד שבט לוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 107:1"}}
{"id": "b2bec3856b2f-0", "text": "אין מתענין בו אפלו תענית יארצייט (יום זכרון להוריו). אבל תענית חלום, מתענין. והבכורים, מתענין בערב פסח, כאשר יבאר אם ירצה השם בסימן קי\"ג. וחתן וכלה גם כן מתענין בו, ואפלו בראש חדש ניסן (תכט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 107:2"}}
{"id": "b94ce853196d-0", "text": "בשבת הגדול למנחה, נוהגין שאין אומרים ברכי נפשי, אלא עבדים היינו וכו'. לפי שבשבת הגדול היתה התחלת הגאלה והנסים (סימן ת\"ל).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 107:3"}}
{"id": "7811cf3c56da-0", "text": "כתיב ושמרתם את המצות, מכאן, שצריכין לשמור את החטין לשם מצות מצוה, שלא יבואו עליהם מים. ולדעת קצת מגדולי הפוסקים זכרונם לברכה, צריכין שמירה זו מיד משעת קצירה ואילך. אבל המנהג הוא כהפוסקים דסגי להו בשמירה משעה שמוליכין אותן לטחון ואילך. ואך המדקדקין במצוות, חוששין לשמירה משעת קצירה, וכן נכון לעשות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 108:1"}}
{"id": "7811cf3c56da-1", "text": "וראוי לדקדק שלא יעמדו השבלים במחבר עד שיתיבשו כל צרכן וילבינו, כי אז אם ירדו עליהן גשמים, יחמיצו אפלו במחבר, כיון שאינן צריכות עוד לקרקע. על כן ראוי ונכון לקצור בעוד שיש בהן עוד קצת מראה ירקות. ומי שאפשר לו בחטין שמורות משעת קצירה לכל ימי החג, מה טוב. ואם לאו, ראוי לו על כל פנים להדר בזה למצות שעל הסדר בשני הלילות (עין חיי אדם כלל קכ\"ח סימן ל').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 108:1"}}
{"id": "43b1c52e9719-0", "text": "חטים שנמצאו בהן מבקעות או מצמחות, השאר מתר. ובלבד שיבררו אותן, או צריכין לדקדק היטב, אם יש שם על כל פנים ששים כנגד המבקעות והמצמחות. ולכתחלה יש להדר לברר גם מן החטים שאכלו מהן עכברים או שיהיה ששים כנגדן. והחטים שבאו בספינה או שהיו מנחות בבורות, אם הן יבשות וקשות ולא נשתנה מראיהן, כשרות. ואם היו מנחות בעליה וירדו עליהן גשמים דרך הגג בקצת מקומות, אסורות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 108:2"}}
{"id": "43b1c52e9719-1", "text": "אבל אם נפל עליהן קצת שלג או קצת מים במקום אחד, מסלק אותן שיש להסתפק בהן. והשאר מתרות (תנ\"ג תס\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 108:2"}}
{"id": "a55fbe1bbdd9-0", "text": "כבר נהגו ישראל לדקדק בהכשר הריחים, לנקר היטב ולנקות בכל האפשרי. וכיסים לוקחים חדשים ובמקום שיש תלמידי חכמים המה הולכים אל הריחים להשגיח שיהא ההכשר כראוי, ובמקום שאין תלמידי חכמים ראוי לכל ירא שמים שילך בעצמו להשגיח על ההכשר דמצוה בו יותר מבשלוחו, ונוהגין שהקמח הראשון שנטחן לאחר ההכשר אין אוכלין אותו בפסח, אם טוחנין בריחים גם תבואה לתותה, צריכין להפסיק במחצה, שלא יתערב בו מן האבק ההוא (תנ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 108:3"}}
{"id": "e2a414e63c48-0", "text": "שק עם קמח שנתלחלח ממים, אם הוא במקום אחד, בין שהוא עדין לח בין שנתיבש, יאחז את המקום הזה בידו ויריק השאר, ומתר. רק זה שנתלחלח, אסור. ואם נתלחלח בכמה מקומות שאי אפשר לו לעשות כן, אזי אם עדין הוא לח, ירקד את הקמח. ומה שנשאר על הנפה פרורין, זהו לבד חמץ והשאר מתר. וכן אם אכלו עכברים מן הקמח, ירקדנו. אבל אם כבר נתיבש, לא מהני לה הרקדה וכל הקמח אסור (תס\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 108:4"}}
{"id": "6c317e648a4c-0", "text": "ביום שטחנו את הקמח, אסור לאפותו, מפני שאז הקמח הוא חם וממהר להחמיץ כשנותנים בו את המים, על כן ישהה אחר הטחינה לכל הפחות מעת לעת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 108:5"}}
{"id": "66a08abbb544-0", "text": "השקים שמניחים בהם את הקמח, טוב לעשותן חדשים, או לכל הפחות להתיר את התפירות ולכבס היטב היטב בחמין ובאפר ובשפשוף וחביטה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 108:6"}}
{"id": "546d445a1ea3-0", "text": "אסור להניח שק עם קמח על גבי בהמה, אלא אם יש עור עבה תחתיו, דאם לא כן יתחמם ויתלחלח מן הזעה. ואם אפשר, יזהר גם כן שלא להניח הרבה שקים זה על זה, מפני שעל ידי זה מתחמם ויחמיץ בלישה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 108:7"}}
{"id": "1f1111f61e8e-0", "text": "אין לשין את המצות אלא במים שלנו הלילה, דהינו שישאב אותם בין השמשות ויעמדו בתלוש כל הלילה, ואפלו אם הלילה ארך יותר משנים עשר שעות, אסור ללוש בהן עד אור היום. ואם הלילה קצר ואין שתים עשרה שעות עד אור היום, צריכין להמתין עד שיעברו שתים עשרה שעות משעה שנשאבו. ועמא דארעא נוהגין שמיד באור היום לשין במים שלנו, אף שעדין לא עברו שתים עשרה שעות. ואף שיש להם על מה שיסמכו, אבל רב הפוסקים מחמירים בזה. ועל כן צריך לזהר בדבר (עפמ\"ג ומחה תנה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 109:1"}}
{"id": "e27af900a825-0", "text": "אם לא יוכל לשער את זמן בין השמשות יקדים קצת, ובלבד שלא ישאב קדם שקיעת החמה. והמנהג לסנן את המים ולכסותן. וצריכין להעמידם במקום קר. וכשהוא נושאם ביום לבית, יזהר שלא יבא עליהם השמש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 109:2"}}
{"id": "df782e625b74-0", "text": "יכול לשאוב בפעם אחת לכמה ימים, אבל המצוה היא לשאוב בשביל כל יום ויום בפני עצמו. ונוהגין שלא לשאב בכלי חרס ישן אפלו הוא של פסח אלא אם כן הוא מצפה (גלעזירט) דכלי חרס ישן שאינו מצפה, אינו הדור מצוה, ואין לשנות המנהג.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 109:3"}}
{"id": "f5ed91f98e39-0", "text": "הנהרות בימי ניסן, על פי הרב הן יותר קרים מן הבארות, ועל כן ישאב מן הנהר. אך לפעמים הנהרות גדולים מהפשרת שלגים ואינם קרים כל כך, אז טוב יותר לשאוב מן הבארות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 109:4"}}
{"id": "44c56e97e38e-0", "text": "לא ישאבם על ידי אינו יהודי, אלא על ידי ישראל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 109:5"}}
{"id": "48139afa5cb4-0", "text": "לא יתנם בכלי שהיה בו דבש או שאר מי פרות, אלא אם הגעילו קדם, מכל שכן שלא יתנם בכלי שהיה בו דבר חריף אפלו לא היה חמץ, משום דעל ידי דבר חריף, ממהר להחמיץ, ואפלו הגעלה לא מהני לזה, גם לא יתנם בכלי נחשת, שאינו מצנן כמו שאר כלים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 109:6"}}
{"id": "554f5394b8d8-0", "text": "אם רואה שלא יספיקו לו המים שלנו, מתר להוסיף לתוכן שאר מים, ובלבד שיהא הרב ממים שלנו, ולכתחלה טוב שיהיו שני שלישים ממים שלנו. ויש להדר, אם אפשר, לשאב את המים שמוסיפין מתוך [משאבה] (פלומפ) או שאר באר מכסה, שאין השמש באה על המים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 109:7"}}
{"id": "249b3709d825-0", "text": "כשאופין ביום ראשון, צריכין לשאוב ביום חמישי בערב, כי ביום ערב שבת אי אפשר לצמצם בין השמשות. ובשעת הדחק, אם לא שאב ביום חמישי, ישאב בערב שבת לאחר מנחה, או בשבת על ידי אינו יהודי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 109:8"}}
{"id": "c1794b051e6e-0", "text": "אין לשפך את המים מפני המת, ולא מפני התקופה, שנאמר, שומר מצוה לא ידע דבר רע. ומכל מקום לכתחלה כשיודע שהתקופה תפול, יניח בתוך המים חתיכת ברזל קטנה ונקיה, כמו מחט, ותהא תלויה בחוט, שלא יצטרך אחר כך להכניס את היד לתוך המים לקחת אותה, אלא ימשכנה עם החוט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 109:9"}}
{"id": "128ef382713b-0", "text": "תנור שאפו בו חמץ כשרוצה לאפות בו מצות צריך להכשירו על ידי לבון באור, דהינו שיסיקו כל כך עד שיהיו ניצוצות נתזין ממנו, כי בפחות מזה לא הוי לבון גמור. וצריך לזהר שילכו הגחלים על פני כלו. וטוב וישר הוא, לגרפו ולנקותו היטב אחר ההסק, ולהמתין עד שיצטנן קצת, ואחר כך יחזור ויסיקהו לאפית המצות, ולא מיד אחר הלבון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:1"}}
{"id": "70ffef4c446e-0", "text": "יש נוהגין לטוח את התנור בקרקע חדש, כדי שלא יצטרכו להכשירו על ידי הסק. שהחמץ הבלוע בגגו ובקירותיו, הוא נפלט על ידי לבון מהשלהבת שמסיקין לאפית המצות, ומנהג יפה הוא, ובלבד שיטוחו אותו בקרקע עבה כעבי אצבע או יותר על פני כלו. אבל טיח מועט אינו מועיל כלום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:2"}}
{"id": "72fdccd0b729-0", "text": "אין לשין ואין עושין את המצות אלא בבית מקרה, ולא כנגד חלון פתוח, אפלו אם אין החמה זורחת שמה. אבל אם החלונות נעולים ויש בהן זכוכית, מתר אם אין החמה זורחת שמה. אבל אם החמה זורחת שמה, לא מהני חלון זכוכית, אלא צריך לפרס וילון במקום זריחת החמה. וכן צריכין לזהר שלא יהא הבית מסק וחם (תנ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:3"}}
{"id": "011e3479029f-0", "text": "אין לשין עסה גדולה יותר משעור חלה. וטוב למעט, כי שערו רבותינו זכרונם לברכה, שאם העסה גדולה יותר משעור חלה, אי אפשר לעסק בה בפעם אחת, וחלק ממנה מנח בלא עסק, ויש לחוש פן יתחמץ. אם לש עסה רכה, לא יוסיף קמח לעבותה (תנ\"ו תנ\"ז תנ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:4"}}
{"id": "49ad77e60abb-0", "text": "לא ידחוק את הקמח לתוך המדה, כי יש לחוש שלא יהא נלוש יפה וישאר בתוך המצה משהו קמח. וכשיבוא אחר כך בתבשיל, יתחמץ. גם יזהרו שלא להניח את הקמח סמוך למים, שלא יפול מאבק הקמח לתוך המים, וכן המודד את הקמח, לא יתקרב אל העסה או אל המים. וטוב לזהר שלא להניח את היד על הקמח שלא לצרך, כי היד מחממת קצת (תנו תנט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:5"}}
{"id": "81e8c03190d6-0", "text": "הכלי שלשין בו, צריכין להשגיח שלא יהא בה שום נקב או סדק, שיוכל להשאר שם משהו עסה ותתחמץ. ולא יניח הכלי בשעת לישה על כרים וכסתות פן תתחמם. ויזהר שלאחר כל שמנה עשרה [דקה] (מנוטין) ינקה את הכלי היטב, וגם ירחץ ידיו היטב. וכן הדפין והעצים שמגלגלין בהם, ישגיחו עליהם שלא יהא בהם שום נקב או סדק. ולכל הפחות לאחר שמנה עשרה [דקה] (מנוטין) ינקו אותם היטב. וכן הכלים שמנקבים בהם, שלא יהא עליהם אפלו משהו עסה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:6"}}
{"id": "81e8c03190d6-1", "text": "וכן המרדה שמכניסין בו את המצות לתוך התנור, צריכין להשגיח שלא יהא בה שום סדק, שלא יכנס בה עסה ויתחמץ (תנ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:6"}}
{"id": "8015544279c9-0", "text": "אם נפל לתוך העסה איזה דבר חריף, כגון מלח או תבלין או סיד חי, אפלו משהו, ונלש בתוכה, כל העסה אסורה, משום דמתחממת שם. ואם נמצא בתוך העסה גרעין תבואה, יטול מן העסה כעבי אצבע סביב הגרעין וישליך, והשאר מתר (תנ\"ה תס\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:7"}}
{"id": "bc719ff8ff34-0", "text": "יזהרו שלא להניח את העסה אפלו רגע אחד בלי עסק. ומיד כשנגמרה העסה, יחלקה כלה להמגלגלים. ועל כן יש להשגיח שלא לעשות עסה גדולה רק כפי ערך המגלגלים. ואם נשאר מן העסה בידי המחלק, ילושנה ויעסק בה, שלא תנוח אפלו רגע בלי עסק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:8"}}
{"id": "e68f690f18ac-0", "text": "המגלגלים יגלגלו בזריזות, ואל ישהו לעשות את המצה כדמות איזו צורה. וישגיחו שלא יהיו פרורין מן העסה על הדף. וגם שלא יהא מדבק בידיהם שום עסה. ומיד כשרואין שנדבקה בהן קצת עסה, ירחצו ידיהם היטב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:9"}}
{"id": "234708c461cf-0", "text": "מיד לאחר שנגמרה המצה, ינקבוה בזריזות. ולא יעשו איזה ציור במה שמנקבים, אלא ימהרו בכל מה דאפשר, ומיד יתנוה לתוך התנור. ויזהר מאד שלא ישהה אותה אפלו מעט נגד פי התנור, כי שם תמהר להחמיץ. ועל כן צריכין להדר שזה שהוא מושיט את המצות לאופה יהיה בעל תורה וירא שמים שידקדק בזה (תנ\"ט ת\"צ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:10"}}
{"id": "7f8f8e43eb9d-0", "text": "הירא דבר ה', יזהר שקדם אפית המצות שלו, יסיקו היטב מחדש את התנור ויפזרו את הגחלים על פני כלו, כי מי יודע אם זה אשר אפה קדם לו היה נזהר בכל הזהירות (חיי אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:11"}}
{"id": "5664d0c15a24-0", "text": "האופה יזהר מאד להשגיח שלא תתכפל איזו מצה, וגם שלא תגע אחת בחברתה, כי במקום הנגיעה, וכן במקום שמתכפלת, אינה נאפית מהר ומתחמצת. ואם ארע שנתכפלה או שנתנפחה איזו מצה, צריכין לשבור [ולהשליך] את המקום ההוא והוא חמץ, והשאר מתר. אבל אם נגעו זו בזו בתנור כשהן עדין לחות, יש להתיר בדיעבד. מצה נפוחה, הינו שנכר שנתחלקה המצה בעביה, והחלל הוא כמו רחב אגודל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:12"}}
{"id": "89c93be5f7ad-0", "text": "צריכין לזהר שלא להוציא מן התנור כל זמן שלא נאפתה קצת, עד שאם היו פורסין אותה לא היו כעין חוטין נמשכין. כי קדם שעור זה, הרי עדין כמו עסה. וכשהיא חוץ לתנור, תמהר להחמיץ. וגם המרדה שהוציאוה עליו, גם כן אסורה עוד למצות. ואם אי אפשר לידע אם היו חוטין נמשכין ממנה או לא, יש להחמיר מספק. אך אם קרמו פניה, יש להקל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:13"}}
{"id": "f9059beab15e-0", "text": "ראוי לכל ירא שמים שיהא הוא בעצמו עומד ומשגיח בעשית ואפית המצות שלו ולהזהירם שיעשו בזריזות ובהשגחה. וכך היו עושים גדולי ישראל הראשונים זכרונם לברכה, וכן עושין גם בזמננו (ת\"ס).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:14"}}
{"id": "400352c052e5-0", "text": "המצות שהם לצאת בהן ידי חובת אכילת מצה בשני לילות הראשונים, נקראות מצות מצוה. וצריכין לעשותן לשם מצוה, על ידי ישראל גדול בן דעת, שהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד, ואשה בת שתים עשרה שנה ויום אחד. ובכל העשיות יאמר העושה, לשם מצת מצוה, אפלו בשאיבת המים. (כל הדינים שכתבנו בענין אפית המצות, זהו למנהגנו שאופין הכל לפני הפסח. אבל במקום הדחק שאופין גם בפסח, יש בזה עוד חמרות יתרות על מה שכתבנו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:15"}}
{"id": "400352c052e5-1", "text": "וכן הנוהגין לאפות מצות מצוה בערב פסח לאחר חצות היום, צריכין זהירות יתרה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 110:15"}}
{"id": "3ed7cba49864-0", "text": "בלילה שלפני ערב פסח בודקין את החמץ. וחיבין לבדוק מיד בתחלת הלילה. ואסור להתחיל לאכל או לעשות שום מלאכה חצי שעה קדם הלילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:1"}}
{"id": "3397b302c06a-0", "text": "אין בודקין אלא בנר של שעוה יחידי, ולא קלוע משום דהוי כאבוקה. ובשעת הדחק שאין לו נר של שעוה, יבדק בנר של חלב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:2"}}
{"id": "e6c7bf047fe9-0", "text": "בודק כל החדרים שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ, אפלו המרתפים והעליות והחניות ובית העצים. כל שיש לחוש שמא הכניסו שם חמץ, צריכין לבדקן. וכן צריכין לבדוק כל הכלים שמחזיקים בהם חמץ. וקדם הבדיקה יכבדו היטב כל המקומות וינקו אותם מכל חמץ, למען יהא נקל לו אחר כך לבדקם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:3"}}
{"id": "0cef6552b010-0", "text": "רפת של בקר, שנותנים שמה תבואה לבהמות לאכל, וכן לול של תרנגולים שנותנים להם שם תבואה, אינן צריכין בדיקה, כי שמא לא נתחמצה כלל התבואה. ואם תמצא לומר נתחמצה, שמא אכלו הכל ולא שירו כלום. אבל אם נתנו להם שמה תבואה חמוצה, שאין כאן אלא ספק אחד, שמא אכלו הכל, אין סומכין על זה, וצריכין בדיקה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:4"}}
{"id": "1985df6cce1f-0", "text": "צריכין לבדוק בכל המקומות בחורין ובסדקין, כל מה שאפשר. וגם הכיסים שבבגדים שלו ושל תינוקות, שלפעמים נותנים בהן חמץ, צריכין בדיקה. וינערם היטב למחר בשעת הבעור (תל\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:5"}}
{"id": "fb9f5da6ffaa-0", "text": "החדרים שמוכרים לאינו יהודי עם החמץ, כיון שאין מוכרים עד למחר, אם כן חל עליו בלילה חיוב בדיקה וחיב לבדקם (חיי\"א כלל קיט מקור חיים סוף סוף סימן תלו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:6"}}
{"id": "dd436014dcf1-0", "text": "קדם שמתחיל לבדק, יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על בעור חמץ. ואף על פי שעתה עדין אינו מבערו, מכל מקום מברך על בעור, לפי שמיד לאחר הבדיקה יבטל את החמץ שאינו ידוע לו, והוא הבעור לחמץ שאינו ידוע לו. ולא יפסיק בין הברכה לתחלת הבדיקה. וטוב שלא יפסיק עד גמר כל הבדיקה, אלא במה שהוא מענין הבדיקה. ויכול לבדוק כמה בתים בברכה אחת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:7"}}
{"id": "30659761c75f-0", "text": "יש נוהגין שקדם הבדיקה מניחין פתיתי לחם במקומות שימצאם הבודק, כי חוששין שמא לא ימצא כלום ותהא ברכה לבטלה. ופשיטא כי מי שאינו בודק כראוי, אלא שהוא מקבץ אלו הפתיתים, לא קים מצות בדיקה, וברך ברכה לבטלה (תל\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:8"}}
{"id": "1ef0eaa55c26-0", "text": "החמץ שהוא משיר לאכילה או למכירה, יניח קדם הבדיקה במקום המשמר היטב. וכן החמץ שהוא מוצא בבדיקתו, וצריך לשרפו למחר, יניח במקום משמר ומקשר, שלא יאבד ממנו, ויניחנו במקום שיראהו למחר ולא ישכח לשרפו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:9"}}
{"id": "71de2e3521b5-0", "text": "אחר הבדיקה מיד יבטלנו, ועקר הבטול הוא בלב, שיגמר בלבו שכל חמץ שברשותו הרי הוא כאלו אינו, ואינו חשוב כלום, והרי הוא כמו עפר, וכדבר שאין בו צרך כלל. ותקנו חכמים שיוציא דברים אלו גם בפיו, ויאמר: כל חמירא וכו'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:10"}}
{"id": "71de2e3521b5-1", "text": "ומי שאינו יודע פרושו, יאמר בלשון שהוא מבין (אללער זויערטייג, אונד אללעס געזייערטע וועלכעס זיך אין מיינעם רשות בעפינדעט, דאס איך ניכט געזעהן אונד ניכט וועגגעשאפט האבע, זאל פערניכטעט אונד דעם שטויבע דער ערדע גלייך געהאלטען זיין) (תל\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:10"}}
{"id": "698cd7253efe-0", "text": "אף על פי שבטל את החמץ בלילה לאחר הבדיקה, מכל מקום גם ביום לאחר ששרף אותו יחזור ויבטלנו, ויכלול כל החמץ ויאמר: כל חמירא וכו'. או בלשון שהוא מבין [כל שאור וכל חמץ שברשותי שראיתיו ושלא ראיתיו, שבערתיו ושלא בערתיו, יהא בטל והפקר וחשוב כעפר האדמה) (אללער זויערטייג אונד אללעס געזייערטע, וועלכעס זיך אין מיינעם רשות בעפינדעט. דאס איך געזעהן אדער ניכט געזעהן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:11"}}
{"id": "698cd7253efe-1", "text": "דאס איך וועגגעשאפט אדער ניכט וועגגעשאפט האבע, זאל פערניכטעט אונד דעם שטויבע דער ערדע גלייך געהאלטען זיין).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:11"}}
{"id": "da6c71b1ae6e-0", "text": "חדר שצריך בדיקת חמץ, ורוצה לעשותו אוצר, פרוש שרוצה לאצור בתוכו פרות או עצים או שאר דברים, שמחמת זה לא יוכל לבדקו, כשיגיע ליל ארבעה עשר, צריך לבדוק תחלה את החמץ שם בלילה, כמו שבודקין את החמץ ליל ארבעה עשר. ואפלו יש עוד זמן רב עד הפסח, ואפלו מיד לאחר פסח שעבר. ובדעבד אם לא בדקו קדם שעשאו אוצר, אם דעתו לפנותו קדם שיגיע זמן בדיקת חמץ, אינו צריך לטרוח עתה לפנותו ולבדקו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:12"}}
{"id": "da6c71b1ae6e-1", "text": "אבל אם דעתו לפנותו בתוך ימי פסח, צריך לפנותו עתה ולבדקו, ואף על פי שיש טרח רב וחסרון כיס.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:12"}}
{"id": "586a5ce5b1da-0", "text": "ואם עושה את האוצר על דעת שלא לפנותו עד לאחר הפסח, אזי יש חלוק בזמן. אם הוא קדם שלשים יום שלפני הפסח, אינו צריך לבדקו (אלא שאם יש שם חמץ ידוע, יבערנו תחלה) ויועיל לו הבטול, שיבטל כל חמץ בזמנו. אבל אם הוא תוך שלשים יום שלפני הפסח, חל עליו חיוב בדיקה, (כיון ששואלין ודורשין בהלכות פסח קדם לפסח שלשים יום) וצריך לבדקו. ואפלו בדיעבד אם שכח ולא בדקו, צריך לפנות את האוצר ולבדקו בלילה תכף לאחר שנזכר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:13"}}
{"id": "fd591703217f-0", "text": "ואם עושה אוצר בבור מחטים שאינן מחמצות, ואחר כך מחמת לחות הבור נתחמצו החטים שבקרקעית הבור ושבקירותיו, אף על פי שאצרן בתוך שלשים יום, אין צריך לפנות את הבור בליל ארבעה עשר ולבדקו, אלא די לו בבטול, כיון שבשעה שאצר, אצר בהתר. ואם יש ביניהם חטים מחמצות, יש בזה כמה חלוקי דינים, ויעשה שאלת חכם (תל\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:14"}}
{"id": "7c2d3996af5d-0", "text": "לא ישליך גרעיני תבואה לתרנגולים במקום לח תוך שלשים יום, שמא ישכח מלבערם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:15"}}
{"id": "ebdea13f1d59-0", "text": "היוצא לדרך, קדם לכתו ימנה שליח שיבדק ויבטל חמצו, ויאמר לו בפרוש, שהוא ממנה אותו לשליח על הבדיקה וגם על הבטול. והשליח יאמר בבטול: חמצו של פלוני וכו'. ומכל מקום גם הוא באשר הוא שם, בערב פסח בבקר יבטל חמצו שברשותו (תל\"ב תל\"ד תל\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:16"}}
{"id": "64f63a672619-0", "text": "מצא חמץ בביתו בחל המועד יוציאו וישרפנו. ואם יש בו כזית, יברך מתחלה על בעור חמץ. אבל על פחות מכזית לא יברך. ואם מצאו ביום טוב או בשבת חל המועד, וכן בשבת שחל בערב פסח דאסור לטלטלו משום דהוי מקצה, יכפה עליו כלי עד מוצאי יום טוב או מוצאי שבת ואז ישרפנו. ואם מצאו בימים האחרונים, שאז במוצאי יום טוב כבר עבר הפסח, אינו מברך עליו, אלא שורפו בלא ברכה, אפלו יש בו כזית (תל\"ה תמ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 111:17"}}
{"id": "65b747739192-0", "text": "כל דבר שיש בו תערבת חמץ, ואפלו אין בו חמץ בעין, רק הטעם מחמץ, כגון שהסירו את החמץ, מכל מקום אסור להשהותו בפסח. אבל דבר שלא היה בו חמץ כלל, אלא שנתבשל בכלי חמץ, אפלו היה הכלי בן יומו, או שנכבש בכלי חמץ, מתר להשהותו בפסח. ודוקא שנתבשל או נכבש קדם הפסח, אבל אם נתבשל או נכבש בפסח בכלי חמץ, חיבין לבערו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 112:1"}}
{"id": "a845f78a5be2-0", "text": "תבואה שיש בה גרעינים צמוחים או מבקעים, ואפלו הם מערבים מעט בהרבה. וכן תבואה שנפלו עליה מים או שרחצה במים, אסור להשהותה. וכן כל הדברים שנעשו מתבואה זו, אסור להשהותן. ומי שמוכר לחברו תבואה שנתלחלחה, צריך להודיע לו שלא ישהה אותה בפסח. ולנכרי אסור למכרה במקום שיש חשש שימכרנה הנכרי לישראל וישהה אותה בפסח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 112:2"}}
{"id": "5ef7a49a19ed-0", "text": "בגדים שנתכבסו ונתקנו בחלב חטה (שטערק), מתר ללבשן בפסח. אבל אין להציען על השלחן אם יש עליהם איזה ממשות, שיש לחוש שיתפרר מהם איזה פרור, וכל שכן שאסור לתת לתוכן קמח של פסח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 112:3"}}
{"id": "fdaacb71cb30-0", "text": "מתר לדבק נירות בחלון, אפלו בתוך שלשים יום לפסח, ובלבד שלא יהא החמץ נראה, דכיון שהדבק אינו חמץ גמור, וגם הוא מכסה, לא החמירו בו. אבל אם נראה בחוץ, אסור. וקדם שלשים יום, בכל ענין מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 112:4"}}
{"id": "ea4ce3f784d5-0", "text": "דיו שנתבשלה בשכר קדם פסח, מתר לכתב בה בחל המועד פסח, כיון שנפסלה מאכילת הכלב קדם הפסח. וכן כל כיוצא בזה, שנפסל ונפסד החמץ לגמרי קדם הפסח, מתר בפסח בהנאה ובשהיה. אבל אינו יהודי שבשל בפסח דיו בשכר, אסור לישראל בהנאה, משום דחמץ של אינו יהודי גם כן אסור לישראל בהנאה בפסח (סימן תמ\"ב ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 112:5"}}
{"id": "2f850b58063c-0", "text": "כל הכלים שאינו מכשירן לפסח, צריך לשפשפן היטב בערב פסח קדם שעה ששית ולהדיחן בענין שלא יהא חמץ נכר, ויצניעם במקום צנוע שאינו רגיל לילך לשם בפסח. וטוב לסגרם בחדר מיחד ולהצניע את המפתח עד לאחר הפסח (תנ\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 112:6"}}
{"id": "038f213e48f5-0", "text": "אין אומרים מזמור לתודה ולא למנצח (תכ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 113:1"}}
{"id": "78119b142a00-0", "text": "מתר לאכול חמץ רק עד שליש היום, (והיום נחשב מן עלת השחר עד צאת הכוכבים). ובהנאה מתר עוד שעה אחת. ומתר למכרו אז לאינו יהודי, אבל אחר כך אסור גם בהנאה. וצריך לשרוף את החמץ ולבטלו כל זמן שהוא מתר בהנאה (תל\"ד תמ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 113:2"}}
{"id": "5188b6f6680e-0", "text": "מחצות היום ואילך אסור בעשית מלאכה. ואינו מתר לעשות, רק מה שמתר לעשות בחל המועד. ועל ידי אינו יהודי נוהגין להתיר. ויש מקומות שנוהגין לאסור כל היום במלאכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 113:3"}}
{"id": "99ee9432edfc-0", "text": "להסתפר וכן לקצץ הצפרנים, צריכין קדם חצות. ואם שכח, יכול לקצץ צפרניו גם לאחר חצות. אבל להסתפר אסור, כי אם על ידי אינו יהודי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 113:4"}}
{"id": "817cef440092-0", "text": "אסור לאכול מצה כל היום. ואפלו הקטנים והקטנות, כל שמבינים ענין יציאת מצרים, אסור לתת להם מצה. אבל תבשילין שעושין ממצות טחונות, מתר כל אדם לאכול עד תחלת שעה עשירית, דהינו עד הרביעית האחרונה של היום. ומשם ואילך אסור לאכול, כי אם לעת הצרך מעט פרות או בשר ודגים. ויזהר שלא ימלא כרסו כדי שיאכל בלילה מצה לתאבון (תעא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 113:5"}}
{"id": "8ae79a3df653-0", "text": "הבכורים בין בכור לאב בין בכור לאם, מתענים בערב פסח, אפלו חל בערב שבת. וגם הבא אחר הנפלים, צריך להתענות (עין דגול מרבבה). וכל זמן שהבכור קטן, האב מתענה תחתיו. בסעודת מצוה אם מתרים לאכול, תליא במנהג המקומות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 113:6"}}
{"id": "9f871f606453-0", "text": "בכור המתענה, אומר בתפלת המנחה, עננו, ואם הם כמה בכורים ומתפללין בצבור, לא ירד בכור לפני התבה, כי אין לומר עננו בחזרת התפלה בקול, כיון שהוא חדש ניסן (ת\"ע).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 113:7"}}
{"id": "f5b005c70566-0", "text": "המהדרים אופין המצות של מצוה בערב פסח אחר חצות היום, שהוא זמן הקרבת קרבן פסח. וכיון שאז הוא אחר זמן אסור חמץ, טוב שיבטל בפרוש את הפרורים, ויאמר בלשון שהוא מבין ענין זה: כל פרורים שיפלו בשעת לישה ועריכה, וכן הבצק שידבק בכלים, אני מבטל ומפקיר אותם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 113:8"}}
{"id": "471d174edf63-0", "text": "והמים שרוחצין בהם את הכלים, צריכין לשפכן במקום מדרון, ושלא תהיה רצפת אבנים, כדי שיבלעו מהרה בקרקע, שאם ישפכן שלא במקום מדרון או אפלו במקום מדרון והוא רצפת אבנים, יש לחוש שמא יתקבצו במקום אחד ויחמיצו קדם שיבלעו בקרקע, ונמצא שיהיה חמץ ברשותו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 113:9"}}
{"id": "531324ffdd27-0", "text": "ישראל שהיה לו חמץ שלו ברשותו בפסח, עובר בכל רגע ורגע על בל יראה ובל ימצא. והחמץ אסור בהנאה לעולם, ואפלו בטלו קדם פסח. ולכן מי שיש לו הרבה חמץ שאינו יכול לבערו מן העולם, צריך למכרו לאינו יהודי קדם הפסח בשעה שהוא עדין מתר בהנאה. ולא יהא ענין מכירת חמץ אצל האדם כמו מצות אנשים מלמדה, אלא צריך שיגמור בדעתו שהוא מוכרו באמת להאינו יהודי מכירה גמורה וחלוטה. ולא ימכור ביקר מן המחיר הראוי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:1"}}
{"id": "531324ffdd27-1", "text": "ולאחר הפסח יבקש מאת האינו יהודי שישלם לו את החוב. וכאשר ישיבהו שאין לו כסף, יבקש ממנו שיחזור וימכור לו את החמץ עם (החדר) בעד כך וכך. ולא יהא הדבר כחוכא בעלמא, אלא כדרך הסוחרים ממש (תמ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:1"}}
{"id": "1bb95752b0c9-0", "text": "החמץ שהוא מוכר לאינו יהודי, צריך שלא יהא בביתו של ישראל. ואם האינו יהודי לוקח את החמץ לתוך ביתו, מה טוב. ואם אי אפשר שיקחהו לביתו, צריך להשכיר לו את החדר שהחמץ מנח בו. וצריך לכתוב בשטר שם הקונה, ובכמה השכיר לו את החדר, ושאגב קרקע הקנה לו את החמץ המנח שם, ויפרוט את כל החמץ בכמה מכר לו, אבל אינו צריך לפרוט סכום המדות, ויוכל לכתב רק בעד כמה כל מדה עד למדידה (עין פרי מגדים). וכל מה שכתוב בשטר, ידבר עם הקונה גם בעל פה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:2"}}
{"id": "1bb95752b0c9-1", "text": "ויקבל ממנו ערבון (דראנגאבע) ושאר המעות יזקוף עליו במלוה; ויהא הכל כתוב בשטר, וגם ימסור לו את המפתח מן החדר. חמץ שהוא בתוך כלי הצריך טבילה (כשלוקחו מן האינו יהודי), לא ימכרנו עם הכלי, כי לאחר הפסח כשיחזור ויקנהו מן האינו יהודי יצטרך טבילה מחדש (סימן תמ\"ח. ופתחי תשובה ביורה דעה סימן ק\"כ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:2"}}
{"id": "bfa2ebab2ab8-0", "text": "לאחר שמכר לו את החמץ; אם ירא פן יקלקל שם הקונה, יכול גם הוא לתלות שם מסגרת לשמירה; או אם הקונה רוצה להפקיד אצל הישראל את המפתח, רשאי. אבל אסור שיניח הישראל חותם על החמץ (עין פרמ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:3"}}
{"id": "c02cdc620550-0", "text": "אם אינו יכול להשכיר לו כל החדר, מפני שהוא צריך גם כן להשתמש בו, יעשה מחצה לפני החמץ, וישכיר לו את המקום שעד המחצה, ויכתב כן בתוך השטר. גם יכתב שיש להקונה דריסת הרגל ללכת כרצונו אל המקום ההוא; וגם שאם ירצה האינו יהודי הזה הקונה למכור את החמץ לאינו יהודי אחר בתוך הפסח או לישראל באסרו חג דפסח, יש לכלם דריסת הרגל ללכת שמה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:4"}}
{"id": "c02cdc620550-1", "text": "וכן אם משכיר או מוכר להאינו יהודי חדר שצריכין ללכת שמה דרך רשותו של המוכר, צריך לכתוב כן בשטר, שיש להאינו יהודי הקונה ולכל הקונים שיביא שמה, דריסת הרגל ללכת שמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:4"}}
{"id": "4f78c1df6f8f-0", "text": "אם הבית הוא אצל הישראל רק בשכירות מישראל אחר, אזי אינו יכול להשכירו לאינו יהודי לבית דירה בלי רשות המשכיר, לכן יתנה בפרוש עם האינו יהודי שאינו משכירו לו לדור בו, רק להחזיק בו כליו ומטלטליו, אבל לא ישכירו בפרוש להחזיק בו את החמץ, רק סתם להחזיק בו כליו ומטלטליו כרצונו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:5"}}
{"id": "4f78c1df6f8f-1", "text": "ומכל מקום אם המשכיר בעיר, יקח ממנו רשות להשכירו, וכן מי שנוסע לדרך קדם פסח, ואשתו תמכר את החמץ, יתן לה רשות בפרוש שתשכיר את החדר (תמ\"ח ת\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:5"}}
{"id": "66f7d1fb7a09-0", "text": "אסור לעשות תנאי עם האינו יהודי, שלאחר הפסח מחיב האינו יהודי למכרו לו, או שהישראל מחיב לחזור ולקנותו ממנו. אבל יכול להבטיחו, שיחזור לקנותו ממנו ושיתן לו רוח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:6"}}
{"id": "fe030601503d-0", "text": "אסור למכור את החמץ למומר או למומרת; ולא לבן מומרת, אף על פי שילדתו מאינו יהודי לאחר שהמירה, כי לענין זה דינם כמו ישראל, והוי לה חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח דאסור בהנאה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:7"}}
{"id": "ea04bf0dde86-0", "text": "מי שיש לו חמץ במקום אחר או בדרך בעגלות או בספינה, יכול למכרו גם כן אגב קרקע שבמקומו. ומכל מקום יפקירו גם כן בפני בית דין או שלשה אנשים. ואם הובא לו החמץ בפסח, האינו יהודי הקונה הוא ישלם שכר העגלה ויתר ההוצאות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:8"}}
{"id": "ea04bf0dde86-1", "text": "ואם הובא לו חמץ אשר שלח לו אינו יהודי סחורה, והוא לא בקשה ולא ידע, יקבלה גם כן האינו יהודי וישלם מה שמגיע להמביא, והישראל לא יתעסק בה כלל, ואדרבה יפקירה גם כן בפני בית דין או בפני שלשה אנשים (תמ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:8"}}
{"id": "35371c1e4837-0", "text": "מי שיש לו ריחים, והטוחנים נותנים מכס תבואה מחמצת, צריך למכר או להשכיר את הריחים קדם פסח לאינו יהודי (ת\"נ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:9"}}
{"id": "11f0d6b36793-0", "text": "בענין מכירת בהמות שיאכילם האינו יהודי חמץ, יש מחלקת בין הגדולים זכרונם לברכה, ומי שאפשר לו להזהר, טוב לו. ואם אי אפשר לו יעשה על פי הוראת חכם (תמ\"ח ת\"נ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:10"}}
{"id": "a9e1d6e3f6fb-0", "text": "מתר להלוות לישראל ככר חמץ קדם הפסח שיחזיר לו לאחר הפסח. ויש מקומות שנוהגין בזה אסור (ת\"נ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:11"}}
{"id": "699f1e800fa7-0", "text": "אם חמצו של ישראל הוא ברשות אינו יהודי, או בהפוך, חמצו של אינו יהודי ברשות ישראל, יעשה שאלה היאך יתנהג בו, כי יש בזה הרבה חלוקי דינים (תמ תמא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:12"}}
{"id": "944212c3d184-0", "text": "צריכין לזהר שלא להנות לאחר הפסח מחמצו של ישראל שהוא חשוד שלא מכרו כדת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:13"}}
{"id": "8915e6234fc2-0", "text": "<b>נסח שטר מכירת חמץ:</b><br>אנכי החתום מטה, מכרתי להערל (פלוני) את כל ספירט שיש לי במרתף (קעללער) בדירה שאני דר בה. והמרתף הוא בתוך החצר מצד צפון השני מצד מזרח. וכל ספירט שיש לי שם, הן בחביתין בינוניות הן בחביתין גדולות (קיפעס) הכל מכרתי להנזכר לעיל עם הכלים בעד מאתים ועשרים זהובים (אעס\"וו). וגם אראק שיש לי שם בצלוחית גדולה, לערך שבע מדות מכרתי לו בעד חמשה זהובים (אעס\"וו) בלי הכלים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:14"}}
{"id": "8915e6234fc2-1", "text": "וגם [יין פרות] (שליוואוויץ) (שאינו נקי) שיש לי שם בחבית קטנה (אנטיל) מכרתי לו בעד שנים עשר זהובים (אעס\"וו) וחמשים [צ\"ל] (אגורות) עם הכלי. וגם מכרתי לו שש חביות ריקנות שהיה בהם ספירט. ושתי חביות גדולות (קיפעס) בחשוקי ברזל, גם כן ריקנות מספירט שיש לי שם, כלן מכרתי לו בעד שמנה זהובים וחמשים [צ\"ל] (אגורות) (אעס\"וו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:14"}}
{"id": "8915e6234fc2-2", "text": "גם חמשה שקים קמח חטים שיש לי בתוך החדר הנקרא שפייז (מזוה) [מחסן] השיך לדירה שאני דר בה, מכרתי להנזכר לעיל עם השקים בעד שלשים ותשעה זהובים (אעס\"וו). וגם כל הכלים מחמץ שיש לי שם, דהינו ערבות ותבות מקמח, מכרתי לו בעד ארבעה זהובים וחמשים [צ\"ל] (אגורות) (אעס\"וו). גם גריסי שעורים (גערשטל) בשק קטן שיש לי שם, מכרתי לו בעד זהוב אחד וחמשים [צ\"ל] (אגורות) (אעס\"וו) עם השק", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:14"}}
{"id": "8915e6234fc2-3", "text": "וקבלתי מאתו ערבון, (דמי קדימה) (דראנגאבע) עשרה זהובים (אעס\"וו) והמותר זקפתי עליו במלוה. וזמן הפרעון לא יאחר מן עשרה ימים מיום הרשום דלמטה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:14"}}
{"id": "8915e6234fc2-4", "text": "והשכרתי להקונה הנזכר לעיל את המרתף הנזכר לעיל ואת החדר הנזכר לעיל מעכשו עד עשרה ימים מיום הרשום דלמטה בעד ארבעה זהובים (אעס\"וו), וקבלתי ערבון (דמי קדימה) שלשה זהובים (אעס\"וו), והמותר זקפתי עליו במלוה, שישלם לי, לא יאחר מעשרה ימים מיום דלמטה, ואגב קרקע המשכר לו, דהינו המרתף והחדר הנזכרים לעיל, הקניתי לו כל המטלטלין הנזכרים לעיל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:14"}}
{"id": "8915e6234fc2-5", "text": "ואני מודה בהודאה גמורה, שהשכרתי לו המרתף והחדר הנזכרים לעיל, והקניתי לו כל המטלטלין הנזכרים לעיל בכל מיני קנינים המועילים, באיזה מהם שיהיה הקנין חל על פי דין תורתנו הקדושה, ועל פי נמוסי המדינה בלי שום טענה ומענה. ורשות בידו לעשות בכל הנזכר לעיל ככל חפצו ורצונו למכור ולתן במתנה, ולהשכיר בלי שום מוחה. וכן יש רשות בידו לקח מיד כל הנזכר לעיל לביתו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:14"}}
{"id": "8915e6234fc2-6", "text": "ואף אם ישאיר אותם כאשר המה שמה, מעתה הכל הוא באחריותו של הקונה, ואין עלי שום אחריות, ואפלו אחריות אנס. ונתתי לו דריסת הרגל דרך חצרי ודרך ביתי לילך למרתף ולחדר הנזכרים לעיל המשכרים לו. וכן אם ירצה בתוך משך ימי השכירות למכור מהמטלטלין לאיש אחר, לכל הבאים מדעתו, לכלם יש להם דריסת הרגל. גם מסרתי לו את המפתחות של המרתף ושל החדר הנזכרים לעיל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:14"}}
{"id": "8915e6234fc2-7", "text": "[כל זה] נעשה בכל אפן היותר מועיל על פי דין תורתנו הקדושה, ועל פי נמוסי הקיר\"ה והמדינה.<br>אונגוואר י\"ד ניסן תרל\"ד<br>ראובן בן רבי שמעון איזראעלאוויטש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 114:14"}}
{"id": "5f358f91810d-0", "text": "ערב פסח שחל להיות בשבת, בודקין את החמץ בליל שלשה עשר, דהינו בלילה השיך ליום הששי. ואחר הבדיקה מבטלו, ואומר, כל חמירא וכו', כמו בפעם אחרת, וביום הששי שורפו גם כן בזמן שהוא שרפו בכל ערב פסח. אבל אינו צריך לומר כל חמירא, אלא בשבת לאחר האכילה מבטלו ואומר, כל חמירא וכו'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 115:1"}}
{"id": "c07b4e2082fd-0", "text": "הבכורים מתענין ביום החמישי. ואם קשה לו להתענות עד לאחר בדיקת חמץ, יכול לטעם איזה דבר מועט קדם הבדיקה או יעשה שליח לבדק (תע).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 115:2"}}
{"id": "ab662c4006fc-0", "text": "אין מבשלין לשבת זו תבשילי קמח וגריסין, שיכולין להדבק בקדרות, ואסור להדיחן. על כן יבשל רק מאכלים שאינם מתדבקים. ואחר האכילה מנער היטב את המפה ומצניע אותה עם כל כלי החמץ בחדר, שאינו רגיל ללכת שמה בפסח. ואם נשאר לו מעט פת, יתננו לאינו יהודי, רק יזהר מאסור הוצאה (עין לעיל סימן פ\"ב סעיף ט'). ומכבדין את הבית על ידי אינו יהודי או בדבר המתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 115:3"}}
{"id": "15a61747df1f-0", "text": "בבקר מתפללין בהשכמה, שלא לאחר הזמן שמתרין באכילת חמץ. ונכון לחלק סעודתו לשתים, דהינו שיברך ברכת המזון, ומפסיק מעט בהליכה ובדברי תורה או בטיול, וחוזר ונוטל ידיו ואוכל קצת ומברך שנית ברכת המזון, כדי לקים מצות סעודה שלישית (תמ\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 115:4"}}
{"id": "437e37f8c044-0", "text": "נוהגין להפטיר במלאכי וערבה וגו' לפי שכתוב שם, הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' והוא מענינא. כי (לפי יש אומרים) היה זמן הבעור בערב פסח של שנה הרביעית שבשמיטה, ובערב פסח של השנה השביעית שבשמיטה, שכל המעשרות שהפריש כל שלש שנים מתבואתו והיו מנחים בביתו, מחיב אז לתנם ללוי (ת\"ל).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 115:5"}}
{"id": "5c4e2fbc0b6e-0", "text": "בערב שבת [זה] יזהר כל אדם במאד מאד לשאל, אם הפרישו חלה מן החלות שאפו לכבוד שבת. כי אם לא הפרישו חלה ונזכרו בשבת, יש בזה מבוכה גדולה מה לעשות, כי אסור להפריש חלה בשבת, וגם אסור להשהות את החלות. ודעת ה\"מגן אברהם\", שצריך לתן כל החלות לאינו יהודי במתנה גמורה קדם שעה שנאסרות בהנאה. ויש חולקין וכתבו תקנות אחרות וכלן דחוקות. ועל כן צריכין לזהר בדבר (סימן תמ\"ד תק\"ו ופת\"ש ביו\"ד סימן שכ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 115:6"}}
{"id": "bf0fd366d00b-0", "text": "כל כלי חרס שנשתמש בו חמץ, לא מהני לה, לא הגעלה ולא לבון. אבל התנורים והכירות הבנויים מאבנים ולבנים, מהני להו לבון (ועין לעיל סימן קי סעיף א וסעיף ב). בתנורים שהם בבית החרף, נוהגין דלא מהני להו הכשר. וכשרוצים להעמיד על התנור איזה קדרה בפסח, צריכין להניח תחלה טס של ברזל ועליה מעמידין הקדרה, וזה מהני גם בתנור העשוי מחרסים (קאכלען).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:1"}}
{"id": "ec5855530d5a-0", "text": "כלי עץ וכלי מתכות וכלי אבן וכלי עצם מהני להו הגעלה. אך אם הוא דבר שמתקלקל ברותחין, כגון כלים המדבקים בדבק (ליים), ואפלו אם רק הקתא מדבקת באיזה דבק, לא מהני ליה הגעלה, משום דחישינן שמא לא יגעילו יפה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:2"}}
{"id": "34ef9b1329de-0", "text": "קדם שמגעיל את הכלי, צריך לנקותו היטב מן החלודה (ראסט) וכדומה, שיהא נקי לגמרי. אבל מראות [כתמים] (פלעקן) אין בהם קפידא. ואם יש גומות בכלי, צריך לנקרן היטב. ואם הוא כלי מתכת, ישים על הגמות גחלים ללבן שם, ואחר כך יגעילו. ואם אי אפשר לנקות היטב הגמות והסדקים, וגם אי אפשר ללבן שם, אין לו תקנה. ולכן בסכינים עם קתות, צריכין לדקדק היטב אם מועילה להן הגעלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:3"}}
{"id": "34ef9b1329de-1", "text": "ומצוה מן המבחר למי שאפשר לו, שיקנה לו סכינים חדשים לפסח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:3"}}
{"id": "c8f3fdccacbb-0", "text": "כלים שמשתמשין בהם על ידי האור בלי מים, צריכין לבון. ולכן האגנות והמחבות שאופין בהן חמץ, צריכין לבון. והלבון צריך להית לכתחלה לבון חזק, עד שיהיו ניצוצות נתזין ממנו. והמרדה (שויפעל) של עץ אין לה תקנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:4"}}
{"id": "49b1a94fde79-0", "text": "כלי שיש בו טלאי, אם הוא בענין שיש לחוש שמא יש תחת הטלאי משהו חמץ בעין, אזי צריך מקדם ללבן אותו מקום, עד שידע בברור, שאם היה שם משהו חמץ היה נשרף, ואחר כך יגעילו. ואם אין חשש שיהא שם חמץ בעין, אזי אם היה הטלאי נעשה קדם שהשתמשו בו חמץ, יכול להגעילו כמו שהוא, דכמו שבלע את החמץ, כך יפלטנו בהגעלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:5"}}
{"id": "49b1a94fde79-1", "text": "אבל אם נשתמש תחלה בכלי חמץ, ואחר כך שמו את הטלאי, אזי לא מהני לה ההגעלה למקום שתחת הטלאי, אלא צריך לתן גם כן קדם ההגעלה גחלים על הטלאי ללבן את המקום ההוא. ואם הטלאי נתחבר בהתכת בדיל או כסף וכדומה, יכול להגעילו כמו שהוא, כי בליעת החמץ נשרפה אז בהתכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:5"}}
{"id": "5eaaf7f2bb39-0", "text": "מדוכה במקום שדרכו לדוך בו דברים חריפים עם חמץ ביחד, צריכה לבון קל, דהינו שממלאין אותה גחלים בוערות שתרתח כל כך עד שהקש נשרף עליו מבחוץ. ובמקום שאין דרכו לדוך בה רק פלפלין וכדומה, סגי בהגעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:6"}}
{"id": "e8cb8f416853-0", "text": "כלים שהחזיק בהם יין שרף לקיום, אין טעם וריח יין השרף נפלט על ידי הגעלה, רק אם בשל אותן היטב במים עם אפר עד שנסתלק מהם הריח לגמרי, מועילה להם אחר כך הגעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:7"}}
{"id": "386a2b1cf468-0", "text": "הגעלת החבית יעשה בדרך זה, ילבן אבנים וישימן בה, ויערה עליהן מים רותחין מכלי ראשון, ויגלגל את החבית כדי שתגיע ההגעלה לכל מקום. וחביות שלנו שהן עשויות מכמה דפים מחברים בחשוקים, אם עמד בהם חמץ, כגון יין שרף או שהחזיק בהן קמח, לא מהני להו הגעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:8"}}
{"id": "c72bf220b61f-0", "text": "כל דבר שצריך הגעלה, לא מהני ליה קלפה, אלא דוקא הגעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:9"}}
{"id": "ea4d3a724fe1-0", "text": "כל כלי שאי אפשר לנקותו היטב, כגון הנפה, וכיס של ריחים, וכן סלים שמשתמשים בהם חמץ, וכן [מגררת] (ריב אייזען), וכן כלי שפיו צר ואי אפשר לשפשפו מבפנים, או שיש לו קנים, לא מהני לה הגעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:10"}}
{"id": "3071d723da3c-0", "text": "התבות שמצניעים בהם מאכלים כל השנה, ולפעמים נשפך שם מרק מן הקדרות, צריכין הכשר קל, דהינו שמערין עליהן רותחין. ודוקא מתוך הכלי שהרתיחו בו את המים. ולא יזרוק את המים, אלא ישפכם עליהן בקלוח. והשלחנות, נוהגין גם כן ללבן אבנים, ומניחין על השלחן, ושופכין עליהם רותחין, ומוליכין את האבנים ממקום למקום, באפן שיהיו מים רותחים על פני כלו. וצריכין לשפשפן מקדם, ואחר מעת לעת יכשירום", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:11"}}
{"id": "3071d723da3c-1", "text": "ומכל מקום יש נוהגין שלא להשתמש גם אחר ההכשר בשלחנות ובתבות, אלא בפריסת מפה או דבר אחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:11"}}
{"id": "faf8ff8c93a8-0", "text": "ידות הכלים צריכות גם כן הכשר. ומכל מקום אם אין היד נכנסת לתוך היורה, יכול להכשיר את היד בשפיכת רותחין עליה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:12"}}
{"id": "5fea85f855e3-0", "text": "כל כלי שתיה וכלי המדות צריכין גם כן הגעלה. וכלי זכוכית, נוהגין במדינות אלו דלא מהני להו הגעלה, וכן כלי מתכת שהןמתכין מבפנים בהתוך זכוכית (שמעלץ) אין להם תקנה בהגעלה, אבל סגי להו בלבון קל, כמו מדוכה בסעיף ו' (עין חתם סופר, יורה דעה סימן קי\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:13"}}
{"id": "b41d5ec8e74e-0", "text": "אין מגעילין אלא במים, ולא יהא בהם שום תערבת, אפלו אפר וכדומה. אם הגעיל הרבה ביורה עד שנעכרו המים כעין ציר, אין מגעילין עוד בהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:14"}}
{"id": "d62c31e3b4ea-0", "text": "אם מגעיל על ידי צבת, שמחזיק בה את הכלי, צריך לרפות את הכלי ולחזור ולתפסו. דאם לא כן, הרי באו מימי ההגעלה במקום הצבת, וטוב יותר לשים את הכלי במחרוזה [שבכה] (נעטץ) או בתוך סל. ולא יניח כלים הרבה בפעם אחת לתוך הכלי שהוא מגעיל בו, כדי שלא יגעו זה בזה. דאם כן, במקום נגיעתן אינן נגעלין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:15"}}
{"id": "6bb35252f77c-0", "text": "אין להגעיל אלא כלי שאינו בן יומו, דהינו שכבר עבר מעת לעת, משעה שבשלו בו חמץ. וכן היורה שמגעילין בה לא תהא בת יומה. וישגיח שבכל פעם שהוא נותן את הכלי לתוך היורה, יעלו המים רתיחות. ואם צריך להגעיל את היורה, אזי כשהמים מעלין רתיחות, תהא היורה מלאה, ויזרוק בה אבנים מלבנות, כדי שישטפו המים הרותחין על שפתה. ואין להגעיל [בערב פסח] רק עד חצות היום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:16"}}
{"id": "90434e8a8e8e-0", "text": "נוהגין שאחר ההגעלה שוטפים את הכלים במים קרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:17"}}
{"id": "9c891b215d83-0", "text": "אם אפשר יש להגעיל בפני בעל תורה הבקי בדיני הגעלה (תנ\"א תנ\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 116:18"}}
{"id": "7609f21c2819-0", "text": "אם נמצאה איזו תערבת חמץ בערב פסח, עד הלילה, הרי הוא כמו שאר אסורין שבטלים בששים. ולכן אם נמצא גרעין בעוף ובתבשיל, זורקו, והשאר מתר לאכול אפלו בפסח. אבל בתוך הפסח חמץ אוסר אפלו במשהו גם בהנאה. ובכל מקום שנמצא איזה גרעין מחמשת מיני דגן או משהו חמץ, צריכין לעשות שאלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:1"}}
{"id": "3b5b0abc8670-0", "text": "באר מים שנמצאו בה גרעיני תבואה, אין להסתפק מהמים האלו אלא בדחק גדול, כגון שאין מים אחרים בנמצא. ואם נמצאה בה חתיכת פת, אסור, אפלו אין מים אחרים. וגם סנון לא מהני (תמ\"ז תס\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:2"}}
{"id": "40d6a9e7c12b-0", "text": "נוהגין שלא להבהב את העופות בקש שעם השבלים, כי חישינן שמא יש בהן גרעין מחמץ. ולכן מהבהבין בעשבים, או חותכין את השבלים מן הקש. ובדיעבד מתר. ויזהרו לטל את הזפק מן העוף קדם שמהבהבין אותו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:3"}}
{"id": "8ba9750146d6-0", "text": "כל מיני קטניות, אסורים. וכן כל פרות יבשים, אסורין, אלא אם כן נודע שנתיבשו בהכשר על גבי קנים, או בתנור שהכשר לשם פסח (עין לעיל סימן ק\"י סעיף א' וסעיף ב'). אפלו תאנים יבשות וצמוקים, בין גדולים בין קטנים, אסורין. וכן קלפות [תפוחי זהב] (פאמעראנצען). ומכל מקום המשקה שעושין מן הצמוקי, נוהגין התר לשתתו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:4"}}
{"id": "8ba9750146d6-1", "text": "נוהגין שלא לתן לתוך התבשיל [צפרן] (נעגליך) [וכרכם] (זאפערן) מפני שיש בהם חשש חמוץ, ואפלו זאפערין הגדלה במדינתנו בגנות אסורין משום לא פלוג, ושאר בשמים שאין בם חשש חמוץ. וכן המלח, קדם שנותנים אותם לתבשיל, צריכים לבדקם אם אין איזה גרעין תבואה מערב בהם (תנ\"ג תמ\"ב תס\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:4"}}
{"id": "64b467dc6a3d-0", "text": "דבש, אין אוכלין אלא מה שלא נתרסק, או שנתרסק על ידי ישראל לשם פסח (תס\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:5"}}
{"id": "633c18140be8-0", "text": "בשעת הדחק, כגון לצרך חולה או זקן, מתרין לאפות מצות עם מי ביצים או שאר מי פרות, כגון חלב או יין וכדומה, והיא נקראת מצה עשירה, ובלבד שיזהרו שלא יתערב בהם אפלו מעט מים. אבל בשני הלילות הראשונים צריכין לאכול מצה ממש, ואין יוצאין במצה עשירה. ושלא לצרך גדול, אסור לאפות מצה עשירה אפלו קדם פסח לשם פסח (תס\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:6"}}
{"id": "f4049c66eff0-0", "text": "הנותן תבואה או מרסן לפני עופות, יזהר לתתם במקום יבש, שלא יתלחלחו. אבל לבהמה, אסור לתן מרסן, כי יתלחלח מן הרק. וגם אם נותן לה תבואה, יזהר לתת לה מעט מעט, שלא תשאיר מלחלחים. ואם השאירה, יבערם מיד (תס\"ה תס\"ו ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:7"}}
{"id": "7bbbb15c7ac7-0", "text": "בערב פסח, משעה שהחמץ נאסר בהנאה, וכן בכל ימי הפסח, אסור להנות אפלו מחמצו של אינו יהודי. ולכן אסור לישראל להוליך או לשמור חמצו של אינו יהודי. ומכל שכן דאסור לקנות חמץ בשביל אינו יהודי, ואפלו במעותיו של אינו יהודי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:8"}}
{"id": "55d806e2e0a6-0", "text": "וכן אסור להשכיר אז לאינו יהודי בהמה שתביא לו חמץ, או חדר לשום בו חמץ, מפני שאסור להשתכר באסורי הנאה. אבל מתר להשכיר לו בהמה לשבוע של פסח (חוץ משבת ויום טוב) בסתם, שאין האינו יהודי מפרש לו שהוא צריך אותה להביא חמץ, אף על פי שהוא יודע שהאינו יהודי יוליך עליה חמץ, אין בכך כלום. דכיון שאף אם לא יוליך עליה כלום, יצטרך לפרוע לישראל כל שכרו משלם, אין הישראל משתכר כלום מהחמץ", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:9"}}
{"id": "55d806e2e0a6-1", "text": "וכן מתר להשכיר לו חדר שידור בו בפסח, אף על פי שיודע שיכניס לתוכו חמץ, מכל מקום הישראל אינו נוטל ממנו שכר הכנסת החמץ, אלא שכר הדירה, שאף אם לא יכניס לשם חמץ, לא ינכה משכרו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:9"}}
{"id": "e9ea0f6b3607-0", "text": "אסור למסור אפלו זמן הרבה קדם פסח בהמתו לאינו יהודי, כשיודע שיאכילנה חמץ בפסח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:10"}}
{"id": "0c82db904b03-0", "text": "מתר לומר למשרתו אינו יהודי, אפלו בשעה שהחמץ אסור בהנאה: הילך מעות וקנה לך מזונות ואכול, אף על פי שהוא יודע שיקנה חמץ. ובשעת הדחק, מתר גם כן לומר לו, צא ואכול אצל אינו יהודי ואני אפרע לו, או לומר לאינו יהודי אחר, תן למשרתי לאכול ואני אשלם לך. אבל אסור להקדים לו את המעות, בשביל מה שיתן למשרתו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:11"}}
{"id": "c90c48dc1181-0", "text": "וכן מי שהוא צריך להאכיל לתינוק חמץ, ישאהו אל האינו יהודי ויאכילהו האינו יהודי חמץ ויפרע לו הישראל אחר כך. אבל הישראל, לא יאכילהו חמץ. ואם התינוק מסכן, פשיטא דהכל מתר, כמו שכתבתי סימן צב ולקמן סימן קצב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:12"}}
{"id": "88542cd91942-0", "text": "לשתות חלב מבהמת אינו יהודי האוכלת חמץ בפסח, יש אוסרין ויש מתירין. ושומר נפשו, יחמיר. ובפרט במקום שנהגו לאסור, חלילה להתיר (אורח חיים תמח יו\"ד ס).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 117:13"}}
{"id": "72525f12481f-0", "text": "יהדר אחר יין יפה למצות ארבעה כוסות. ואם יש בנמצא יין אדם יפה כמו הלבן, וגם הוא כשר כמו הלבן, מצוה בו יותר מבלבן, שנאמר, אל תרא יין כי יתאדם, משמע שחשיבותו של יין הוא כשהוא אדם. ועוד, לפי שיש בו זכר לדם, שהיה פרעה שוחט ילדי בני ישראל. ובמדינות שהאמות טפשים וסכלים להעליל עלילות שקרים, נמנעו מלקח יין אדם לפסח (תעב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:1"}}
{"id": "6577117d7ccb-0", "text": "לצרך טבול הראשון שהוא כרפס, נוהגין הרבה לקח פטרוזיליה. וטוב יותר לקחת צעללער [סלרי] שיש לו טעם טוב כשהוא חי. והמבחר הוא לקחת צנון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:2"}}
{"id": "dcbc079f05d9-0", "text": "לצרך מרור, נוהגין לקח תמכא (קריין) וכיון שהוא חריף מאד, יכולין לפררו [במגררת] (ריבאייזען), רק שיזהרו שלא יפוג לגמרי. ויש לפררו כשבאין מבית הכנסת (ועין לעיל סימן צ\"ח סעיף ג', שצריכין לפררו על ידי שנוי) ובשבת, אסורין לפררו, אלא שצריכין לפררו קדם הלילה, ויכסהו עד הלילה. אבל יותר טוב לקחת חזרת שהיא חסה [סלט] שנוח לאכלה, ונקראת מרור, לפי שכששוהה בקרקע, נעשה הקלח מר. ויוצאין גם בלענה הנקרא ווערמוטה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:3"}}
{"id": "dcbc079f05d9-1", "text": "(עלשין וחרחבינא אינם שכיחים במדינותינו), כל המינים שיוצאין בהם מצטרפין זה עם זה לכזית. ויוצאין בין בעלים בין בקלחין, אבל לא בשרשים, דהינו שרשים הקטנים המתפצלים לכאן ולכאן. אבל השרש הגדול שבו גדלים העלים, אף שהוא טמון בקרקע, הרי הוא בכלל קלח. ומכל מקום טוב יותר לטול העלים, והקלח היוצא חוץ לקרקע, כי יש אומרים, שמה שהוא בקרקע נקרא שרש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:3"}}
{"id": "dcbc079f05d9-2", "text": "העלים אין יוצאין בהם אלא אם כן הם לחים, אבל הקלחים יוצאין בהן, בין הם לחים בין יבשים, אך לא במבשלין או כבושין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:3"}}
{"id": "4ab8fa38bb28-0", "text": "החרסת צריך שתהיה עבה זכר לטיט. ובשעה שהוא צריך לטבל את המרור, ישפך לתוכה יין או חמץ, שתהיה רכה, זכר לדם, וגם שתהא ראויה לטבל בה. יש לעשות את החרסת מפרות שנמשלה בהם כנסת ישראל, כגון תאנים, שנאמר, התאנה חנטה פגיה. ואגוזים, שנאמר, אל גנת אגוז. ותמרים, שנאמר, אעלה בתמר. ורמונים, שנאמר, כפלח הרמון. ותפוחים, זכר למה שכתוב, תחת התפוח עוררתיך, שהיו הנשים יולדות שם בניהן בלא עצב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:4"}}
{"id": "4ab8fa38bb28-1", "text": "ושקדים על שם ששקד הקדוש ברוך הוא על הקץ לעשות. וצריך לתן בתוכה תבלין הדומין לתבן, כגון קנמון וזנגביל, שאינן נדוכין הדק היטב. ויש בהן חוטין כמו תבן, זכר לתבן שהיו מגבלין בתוך הטיט. בשבת, לא ישפוך את היין או החמץ לתוך החרסת, כי צריך לעשות בשנוי, ויתן את החרסת לתוך היין והחמץ. ואת מי המלח (אפלו כשלא חל יום טוב בשבת) יעשה מערב יום טוב ואם עושהו ביום טוב צריך לעשותו בשנוי, שיתן תחלה את המים ואחר כך המלח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:4"}}
{"id": "c4198c5ae05e-0", "text": "משחרב בית המקדש, תקנו חכמים שיהיו על השלחן בשעת אמירת ההגדה שני מיני תבשילין, אחד זכר לקרבן פסח ואחד זכר לקרבן חגיגה, שהיו מקריבין בזמן שבית המקדש היה קים. ונהגו שאחד מן התבשילין יהיה בשר, ויהיה מפרק הנקרא זרוע, לזכר שגאלם הקדוש ברוך הוא בזרוע נטויה, ויהיה נצלה על הגחלים, זכר לפסח שהיה צלי אש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:5"}}
{"id": "c4198c5ae05e-1", "text": "והשני יהיה ביצה, משום דביצה בלשון ארמי ביעה, כלומר, דבעי רחמנא למפרק יתנא בדרעא מרוממא, (שרצה ה' לפדות אותנו בזרוע נטויה). ועושין הביצה, בין צלויה בין מבשלת. וצריך לצלתן ולבשלן מערב יום טוב בעוד יום. ואם שכח או שהיה שבת, יצלה ויבשל אותם בלילה, אבל צריך לאכלן ביום טוב ראשון. וכן בליל שני, יצלם ויבשלם ויאכלם ביום טוב שני, כי אין מבשלין מיום טוב לחברו, ולא מיום טוב לחל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:5"}}
{"id": "c4198c5ae05e-2", "text": "ולפי שאין אוכלין בשר צלי בשני לילות אלו, על כן צריך לאכול את הזרוע דוקא ביום. ואף כשצולין אותן בערב יום טוב אין לזרקן אחר כך, אלא יתנם ביום טוב שני תוך המאכל שמבשלין ויאכלם (תע\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:5"}}
{"id": "0cbb223f4659-0", "text": "יכין מושבו מבעוד יום במצעות נאים כפי יכלתו, ובאפן שיוכל להטות ולהסב בשמאלו. ואפלו הוא אטר, יסב בשמאל של כל אדם. גם את הקערה יכין מבעוד יום, כדי שמיד בבואו מבית הכנסת יוכל לעשות את הסדר בלי עכוב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:6"}}
{"id": "f27aec653b82-0", "text": "אף על פי שבכל השנה טוב למעט בכלים נאים זכר לחרבן, מכל מקום בליל פסח טוב להרבות בכלים נאים כפי כחו. ואפלו הכלים שאינן צריכין לסעדה, יסדרם יפה על השלחן לנוי, זכר לחרות (תע\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:7"}}
{"id": "a1ad214a9f6a-0", "text": "סדר הקערה כך הוא, מניח שלש מצות על הקערה ופורס עליהם מפה נאה, ועליה מניח את הזרוע נגד הימין שלו, ואת הביצה משמאל. המרור לברכה, באמצע. חרסת תחת הזרוע. כרפס, תחת הביצה. ומרור לכריכה באמצע כזה.<br>זרוע ביצה<br>מרור (לברכה)<br>חרסת כרפס<br>מרור (לכריכה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:8"}}
{"id": "1ae8a2db0573-0", "text": "הכוסות יהיו שלמים בלי שום פגימה, ומודחים יפה, ויחזיקו לכל הפחות רביעית (תע\"ב תע\"ט תפ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:9"}}
{"id": "e02fc98c802f-0", "text": "מנהגנו ללבוש את הקיטל (חלוק לבן) ויכינו גם כן מבעוד יום. ומי שהוא אבל, רחמנא לצלן, אינו לובשו. אבל בהסבה, חיב. רק אם לא נהג אבלות כלל קדם יום טוב, כגון שקבר מתו ביום טוב, נוהגין שאינו מיסב. והלל, אומר, כי ההלל הוא חיוב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:10"}}
{"id": "2f93a88202d8-0", "text": "בן אצל אביו חיב בהסבה. אבל תלמיד אצל רבו אינו צריך (תע\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 118:11"}}
{"id": "ba71afdc6548-0", "text": "אף על פי שבכל שבת ויום טוב יכולין לקדש ולאכל מבעוד יום להוסיף מחל על הקדש, בפסח אינו כן, לפי שמצות אכילת מצה היא דוקא בלילה, כמו קרבן פסח, דכתיב ביה ואכלו את הבשר בלילה הזה. וכן מצות ארבע כוסות היא דוקא בלילה. וכיון שגם הכוס של קדוש הוא אחד מארבעת הכוסות, לכן אין מקדשין עד שהוא ודאי לילה. ילבש את הקיטל (חלוק לבן) ויתישב על מושבו לעשות את הסדר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:1"}}
{"id": "ba71afdc6548-1", "text": "ומצוה לחלק לתינוקות שקדים ואגוזים וכדומה, כדי שיראו שנוי וישאלו, ועל ידי זה יתעוררו לשאול גם כן על מצה ומרור והסבה. ותינוק ותינקת שהגיעו לחנוך, דהינו שהם יודעים בקדשת יום טוב, ומבינים מה שמספרים מיציאת מצרים, נותנים להם גם כן כוס שישתו ממנו. נוהגין למזוג כוס אחד מן המסבין, וקורין אותו כוס של אליהו הנביא (תע\"ב ת\"פ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:1"}}
{"id": "e9b7fafd6830-0", "text": "משרתו או אחד מבני ביתו, ימזגו את הכוסות. וכן בכל פעם שמוזגין, ימזגו הם ולא הוא בעצמו, כדי להראות דרך חרות. ויזהיר לבני ביתו, שישתו מכל כוס לכל הפחות את הרב בפעם אחת, ומכוס רביעי ישתו רביעית בפעם אחת. ויכונו כלם למצות ארבע כוסות וספור יציאת מצרים ואכילת מצה ומרור, כי גם הנשים חיבות במצות אלו, רק בהסבה אינן נוהגות. יעשה קדוש ככתוב בהגדה, וישתה בהסבת שמאל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:2"}}
{"id": "e9b7fafd6830-1", "text": "וטוב אם אפשר לעשות כדעת הפוסקים לשתות כוס שלם בכל ארבעת הכוסות (תעב תעג תעט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:2"}}
{"id": "5a320b92e4e0-0", "text": "אחר כך ירחץ ידיו ולא יברך עליהן, ומנגבן. וחותך מן הכרפס לעצמו ולכל בני ביתו לכל אחד פחות מכזית, וטובלין במי מלח, ומברכין בורא פרי האדמה, ומכונין לפטר בברכה זו גם את המרור, ואוכל גם כן בהסבת שמאל. אחר כך נוטל את המצה האמצעית וחולקה לשני חלקים, ומניח את החלק הגדול אצל מושבו לאפיקומן. ונוהגין לכרכו במפה, זכר למה שכתוב, משארותם צררת בשמלותם. ויש שמשימים אותו כך על שכמם, זכר ליציאת מצרים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:3"}}
{"id": "5a320b92e4e0-1", "text": "ולפי שהאפיקומן הוא במקום הפסח, לכן הוא חשוב ויהיה החלק הגדול. והחלק הקטן מחזירו לקערה למקומו, ומגלה קצת את המצות, ומגביה את הקערה, ואומרים, הא לחמא עניא די אכלו וכו', עד לשנה הבאה בני חורין. והאומרים כהא לחמא עניא לא יאמרו תבת די.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:3"}}
{"id": "90377d3adfee-0", "text": "אחר כך מוזגין כוס שני, והתינוק שואל מה נשתנה. ואם אין תינוק, ישאל בן אחר, או בתו, או חברו או אשתו, ואחר כך אומרים, עבדים היינו וכו'. והנכון לפרש לבני ביתו דברי ההגדה בלשון שמבינים. ואם גם בעצמו אינו מבין לשון הקדש, יאמר מתוך ההגדה, שהוא עם פרוש אשכנז (לועזי), ולאחר כל פסקא, יאמר בלשון אשכנז (לועזי), ומכל שכן המאמר רבן גמליאל היה אומר וכו', שצריכין להבין את הטעם של פסח מצה ומרור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:4"}}
{"id": "90377d3adfee-1", "text": "כשמגיע לוהיא שעמדה וכו', יכסה את המצות, (שלא תראה הפת בשתו, שמניחין אותה, ונוטלין את הכוס), ונוטלין את הכוסות בידיהם ואומרים והיא שעמדה וכו' עד מידם, וחוזר ומגלה את המצות. וכשמגיע למצה זו, נוטל את המחצית המצה שבקערה ומראה לבני ביתו ואומר מצה זו וכו'. וכן במרור זה, מגביה את המרור. אבל כשאומר פסח שהיו אבותינו אוכלים וכו' לא יגביה את הזרוע שהוא זכר לפסח, שלא יהא נראה כאלו הקדישו לכך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:4"}}
{"id": "90377d3adfee-2", "text": "וכשמגיע ללפיכך, מכסה את המצות, ונוטל כל אחד את הכוס בידו ומגביהו עד שחותם גאל ישראל, ומברכין על הכוס בורא פרי הגפן, ושותין בהסבת שמאל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:4"}}
{"id": "6cfc4f5d7b93-0", "text": "אחר כך רוחצין ידיהם ומברכין על נטילת ידים, ומברך המוציא על המצות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:5"}}
{"id": "6cfc4f5d7b93-1", "text": "ולפי שביום טוב צריך לבצוע על שתי ככרות שלמות, ומצות אכילת מצה היא מן הפרוסה, לפי שהמצה נקראת לחם עני, ודרכו של עני בפרוסה, על כן בשעה שהוא מברך המוציא, אוחז שתי המצות השלמות בידיו והפרוסה ביניהן, ומברך המוציא, ומניח את המצה התחתונה מידיו, ואוחז רק בעליונה וגם בפרוסה ומברך על אכילת מצה, ובוצע מן העליונה וגם מן הפרוסה מכל אחת כזית, וכן הוא נותן לכל אחד מבני ביתו ואוכל שניהם יחד בהסבה שמאלית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:5"}}
{"id": "6cfc4f5d7b93-2", "text": "ואם קשה לו לאכלם בפעם אחת, אוכל תחלה את הכזית המוציא, ואחר כך הכזית מן הפרוסה, רק שלא ישהה ביניהם כלל, ויאכל שתיהן בהסבה. ונוהגין במדינות אלו, שבלילי פסח אין טובלין את המצה במלח לא של המוציא ולא של מצה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:5"}}
{"id": "7807fc4e1431-0", "text": "מי שאינו יכול ללעס מצה, מתר לשרותה במים לרככה, ובלבד שלא תהא נמחה לגמרי. ומי שהוא זקן או חולה ואינו יכול לאכלה שרויה במים, יכול לשרותה ביין או בשאר משקים. כששורין את המצה לצאת בה, צריכין לזהר שלא לשרותה מעת לעת כי אז נחשבת כמבשלת ואין יוצאין בה. וגם צריכין לזהר בשאר דברים, שלא יפסיד דין לחם. עין לעיל סימן מ\"ח סעיף ה'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:6"}}
{"id": "6f8a7d399d78-0", "text": "אחר כך נוטל כזית מרור, וכן הוא נותן לכל אחד מבני ביתו, וטובלו בחרסת ומנער את החרסת מעליו, שלא יתבטל המרור, ומברך על אכילת מרור, ואוכלו בלא הסבה. אחר כך נוטל מן המצה התחתונה גם כן כזית, וגם כזית מרור, ונכון לטבלו גם כן בחרסת ולנערו מעליו, ומניח את המרור תוך המצה ואומר, כן עשה הלל וכו', ואוכל בהסבה. שעור כזית כתבנו בכללים, שהוא כמו חצי ביצה. אמנם יש אומרים שהוא קצת פחות מכשליש ביצה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:7"}}
{"id": "6f8a7d399d78-1", "text": "וכיון דמרור בזמן הזה מדרבנן, לכן מי שקשה עליו לאכול מרור יכול לסמוך על דעה זאת לאכול רק פחות קצת מכמו שליש ביצה ויברך עליו (עין שלחן ערוך תניא) ומי שהוא חולה, שאינו יכול לאכול מרור כלל, ילעוס על כל פנים קצת מהמינים שיוצאין בהם, או שאר עשב מר עד שירגיש טעם מרירות בפיו לזכר בעלמא, בלא ברכה (תע\"ג תע\"ה תפ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:7"}}
{"id": "0ab6f5eac483-0", "text": "אחר כך אוכלין הסעודה. ויש לאכול כל הסעודה בהסבה. ונוהגין לאכל ביצים. והחכם עיניו בראשו, שלא למלאת כרסו, למען יוכל לאכול את האפיקומן כמצותו, ולא לאכילה גסה. ואין אוכלין בשר צלי בשתי הלילות, אפלו של עוף. ואפלו בשלוהו ואחר כך צלוהו בקדרה, אין אוכלין. יש נוהגין שלא לאכול בלילות אלו שום טבול, חוץ משני טבולים של מצוה, כדי שיהא נכר שאלו הם לשם מצוה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:8"}}
{"id": "0ab6f5eac483-1", "text": "לאחר גמר הסעודה אוכלין אפיקומן, זכר לקרבן פסח, שהיה נאכל בסוף הסעודה שיהא גמר כל השביעה. ויש לאכול כשני זיתים, אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה, שהיתה נאכלת עם הפסח. ועל כל פנים לא יפחות מכזית, ואוכלו בהסבה. ואחר האפיקומן, אסור לאכול שום דבר. אחר כך מוזגין כוס שלישי לברכת המזון. וצריך לדקדק בו אם הוא נקי משיורי כוסות, דהינו אם אין בו שיורי יין ששרה בו מצה בשעת הסעודה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:8"}}
{"id": "0ab6f5eac483-2", "text": "כי אם אינו נקי, צריך שטפה והדחה (עין לעיל סימן מ\"ה סעיף ד'). ומצוה להדר שיברכו בזמון. אבל לא ילכו מבית לבית לצרך זמון, כי כל אחד צריך לברך ברכת המזון במקום שאכל. ונוהגין שבעל הבית מברך בזמון, שנאמר, טוב עין הוא יברך (עין לעיל סימן מה סעיף ה), והוא מקרי טוב עין, שאמר, כל דכפין ייתי וייכול וכו', ואחר כך מברכין על הכוס ושותין בהסבה. ואסור לשתות בין כוס זה לכוס רביעי (סימן תעב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:8"}}
{"id": "cb5c36dca788-0", "text": "אחר ברכת המזון מוזגין כוס רביעי. ונוהגין לפתוח את הדלת, לזכר שהוא ליל שמורים, ואין מתיראין משום דבר. ובזכות האמונה, יבוא משיח צדקנו, והקדוש ברוך הוא ישפך חמתו על עובדי כוכבים, ולכן אומרים שפך חמתך וכו'. אחר כך מתחילין לא לנו, ואומרים כסדר. וכשמגיע להודו, אם הם שלשה, אפלו עם אשתו ובניו שהגיעו לחנוך, יאמר הודו, והשנים יענו, כמו שאומרים בצבור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:9"}}
{"id": "cb5c36dca788-1", "text": "מן הכוס הרביעי, צריכין לשתות רביעית שלמה, ומברכים אחריו ברכה אחרונה, ואחר כך גומרין כסדר ההגדה. ואחר ארבעת הכוסות אסור לשתות שום משקה רק מים. אם אין שנה חוטפתו, יאמר אחר ההגדה שיר השירים. ונוהגין שאין קורין קריאת שמע שעל המטה, רק פרשת שמע (עין לעיל סימן ע\"א סעיף ד') וברכת המפיל, להורות שהוא ליל שמורים מן המזיקין ואינו צריך שמירה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:9"}}
{"id": "8d286f947871-0", "text": "מי שאינו שותה יין כל השנה מפני שמזיק לו, אף על פי כן צריך לדחק את עצמו לשתות ארבע כוסות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על ר' יהודה ב\"ר אילעי, שהיה שותה ארבע כוסות של פסח, והיה צריך לחגור צדעיו עד שבועות. ומכל מקום יכול למזגו במים, או לשתות יין צמוקים (עין לעיל סימן ו) או שישתה מעד [מי דבש] אם הם חמר מדינה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:10"}}
{"id": "cf76e3fca595-0", "text": "אם נאבד האפיקומן, אם יש לו עוד מצה מאלו שנעשו לשם מצת מצוה, יאכל ממנו כזית. ואם לאו, יאכל ממצה אחרת כזית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:11"}}
{"id": "c803a02fb732-0", "text": "מי ששכח לאכול את האפיקומן, אם נזכר קדם ברכת המזון, אף על פי שכבר נטל מים אחרונים או שאמר, הב לן ונברך, אוכלו ואינו צריך לברך ברכת המוציא. ואף על גב דאסח דעתיה מלאכול, לא חשיב הסח הדעת, כיון שהוא מחיב לאכול, ואתכא דרחמנא קסמכינן. ומכל מקום יש לו לטול ידיו ולא יברך על נטילת ידים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:12"}}
{"id": "c803a02fb732-1", "text": "ואם לא נזכר עד לאחר ברכת המזון קדם שברך בורא פרי הגפן על כוס שלישי, יטול ידיו, וגם כן לא יברך על נטילת ידים (פרי מגדים), ויברך ברכת המוציא, ויאכל כזית, ואחר כך יברך ברכת המזון, ויברך על כוס שלישי וישתה. אבל אם לא נזכר עד לאחר שברך בורא פרי הגפן על כוס שלישי, ישתה את הכוס. ואם רגיל בפעם אחרת לברך ברכת המזון בלא כוס, יטל ידיו ויאכל אפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוס", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:12"}}
{"id": "c803a02fb732-2", "text": "אבל אם הוא נזהר לברך תמיד ברכת המזון על הכוס, ועתה לא יוכל לברך על הכוס, משום דהוי מוסיף על הכוסות, לכן לא יאכל אפיקומן, ויסמוך על המצה שאכל תחלה (תע\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 119:12"}}
{"id": "7d0e1a400daa-0", "text": "בליל שני של פסח, מתחילין לספר ספירת העמר. וסופרין מעמד. המצוה הוא לספור תכף בהתחלת הלילה, אחר צאת הכוכבים. ובדיעבד, זמנה כל הלילה. בבית הכנסת בלילי שבת ויום טוב סופרין לאחר הקדוש, כדי להקדים קדשת היום. ובמוצאי שבת ויום טוב, סופרין קדם הבדלה כדי לאחר יציאת היום. וכשחל יום טוב האחרון במוצאי שבת, שאומרים קדוש והבדלה על כוס אחד, סופרין גם כן קדם כדי לאחר את ההבדלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:1"}}
{"id": "e2d3a167e7df-0", "text": "מי ששכח כל הלילה ולא ספר, יספר ביום בלא ברכה, ובלילות שאחר כך יספר בברכה. ואם שכח גם כל היום, יספור אחר כך בכל הלילות בלא ברכה. ואם נסתפק לו אם ספר בלילה או לא, אף על פי שלא ספר ביום שלאחריו, מכל מקום יכול לספור שאר הלילות בברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:2"}}
{"id": "d7ab7ae8df1c-0", "text": "השואל מחברו בין השמשות או אחר כך, כמה מונים היום, יאמר לו, אתמול היה כך וכך. שאם יאמר לו כמה מונים היום, אינו רשאי לברך אחר כך על הספירה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:3"}}
{"id": "c97c2d5088ed-0", "text": "לכתחלה קדם שיברך, צריך שידע על מה הוא מברך, דהינו שידע כמה ימים הוא בספירה, ובדיעבד אם לא ידע ופתח וברך על דעת שיספור כמו שישמע מחברו, גם כן יצא. וכן אם ברך על דעת לספור ארבעה ימים, ולאחר שברך נזכר שצריך לספור חמשה, סופר חמשה ואינו צריך לברך שנית. וכן אם טעה בספירה, כגון שהיה צריך לומר ששה ימים ואמר חמשה ימים, אם נזכר מיד, סופר כראוי ואין צריך לברך שנית. אבל אם הפסיק קצת, צריך לברך שנית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:4"}}
{"id": "7b38d64d8b9b-0", "text": "בכל יום טוב אם חל ליל ראשון בשבת שאין אומרים אז מערבית, אזי בליל שני אומרים המערבית מליל ראשון, חוץ מפסח, שאפלו חל ליל ראשון בשבת, מכל מקום בליל שני אומרים מערבית ששיכת לו, מפני שמדבר בקצירת העמר, שהיה בליל זה (תפ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:5"}}
{"id": "d3dfcd16ba30-0", "text": "בימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא בל\"ג יום, ולכן נוהגין בימים אלו קצת אבלות, שאין נושאין נשים ואין מסתפרים. ויש חלוקי מנהגים במספר ל\"ג ימים האלה, יש מקומות נוהגין שחושבין אותן מיום ראשון דספירה, ולכן אוסרין עד ל\"ג בעמר. אך כשחל ראש חדש איר בשבת, דיש בו שתי קדשות, קדשת שבת וקדשת ראש חדש, אז מתירין לשא, וכן להסתפר בערב שבת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:6"}}
{"id": "d3dfcd16ba30-1", "text": "וביום ל\"ג בעמר, וכן משם ואילך מתירין, מפני שביום ל\"ג בעמר פסקו מלמות, ולכן מרבים בו קצת שמחה, ואין אומרים בו תחנון. ואף שגם בו ביום מתו קצת, אמרינן מקצת היום ככלו, ולכן אין להסתפר או לשא עד לאחר שהאיר היום, ולא מבערב. אך כשחל ל\"ג בעמר ביום ראשון, מסתפרין בערב שבת שלפניו, לכבוד השבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:6"}}
{"id": "ae0d270e7d9a-0", "text": "ויש מקומות שמתירין עד ראש חדש איר ועד בכלל, שהן ששה עשר יום, ונשארים ל\"ג יום באסור עד חג השבועות (ומסתפרין בערב החג). ומכל מקום ביום ל\"ג בעמר בעצמו מתירין. (וכשחל ביום ראשון, מתירין בערב שבת, כמו שכתבתי לעיל)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:7"}}
{"id": "ae0d270e7d9a-1", "text": "ויש מקומות שמתירין עד ראש חדש איר ולא עד בכלל, וביום ראשון דראש חדש מתחיל האסור, ויום ראשון דהגבלה הוא יום הל\"ג, ואמרינן בו, מקצת היום ככלו, ומתרין לשא ולהסתפר בהן, וגם ביום ל\"ג בעמר מתרין (וכמו שכתבתי לעיל), וצריכין לנהג בכל קהלה מנהג אחד, ולא ישנו לעשות מקצתן כך ומקצתן כך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:7"}}
{"id": "29e810b6fdcb-0", "text": "הסנדק (הוא התופס את התינוק בשעת מילה) והמוהל, ואבי הבן, מתרין להסתפר ביום שלפני המילה סמוך לערב קדם הליכה לבית הכנסת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:8"}}
{"id": "c2bc9ce34e37-0", "text": "לעשות שדוכין אפלו בסעודה, מתרין בכל הימים. אך רקודין ומחולות, אסורין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:9"}}
{"id": "47827799de4f-0", "text": "נוהגים שלא לעשות מלאכה, אחד אנשים ואחד נשים כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העמר, ורמז לזה, שנאמר, שבע שבתות, מלשון שבות, שבזמן הספירה, דהינו משקיעת החמה ואילך, יש לשבות ממלאכה עד לאחר הספירה (סימן תצ\"ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:10"}}
{"id": "9e4dc5defd8a-0", "text": "בליל ראשון דשבועות, מאחרין מלהתפלל עד צאת הכוכבים. שאם יתפללו קודם ויקבלו קדשת יום טוב, חסר מעט ממ\"ט ימי הספירה. והתורה אמרה שבע שבתות תמימות תהיינה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 120:11"}}
{"id": "dd230f760d63-0", "text": "מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שארעו צרות לאבותינו. ותכלית התענית היא, כדי לעורר את הלבבות לפקח על דרכי התשובה, ותהי זאת זכרון למעשינו הרעים, ומעש אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. ובזכרון הדברים האלה, נשוב להיטיב, כמו שנאמר והתודו את עונם ואת אבותם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:1"}}
{"id": "dd230f760d63-1", "text": "ולכן חיב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב מהן, כי אין העקר בתענית, כמו שנאמר באנשי נינוה, וירא האלהים את מעשיהם, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ואין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן אותן אנשים שכשמתענים הולכים בטיול ומבלים את היום בדברים בטלים, תפסו את הטפל והניחו את העקר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:1"}}
{"id": "222bd3ae86cb-0", "text": "ואלו הן הימים: א. שלשה בתשרי בו נהרג גדליה בן אחיקם. שלאחר שחרב בית המקדש, השאירו נבוכדנצר בארץ ישראל, וישימהו לראש על ישראל. ועל ידי שנהרג, גלו כלן ונהרגו מהם לאלפים, ונכבתה גחלת ישראל הנשארת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:2"}}
{"id": "610adeffa118-0", "text": "ב. עשרה בטבת, סמך מלך בבל, נבוכדנצר הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק, ומזה נמשך החרבן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:3"}}
{"id": "613548e3504a-0", "text": "ג. שבעה עשר בתמוז, בו ארעו חמש צרות, נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר כמו שנאמר בתורה, וזה היה בשבעה עשר בתמוז. ונתבטל קרבן התמיד. והבקעה העיר בחרבן בית שני. אע\"ג דבחרבן הראשון הבקעה בתשעה לחדש, דכתיב (ירמיהו נ״ב:ו׳), בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וגו' ותבקע העיר וגו'. אבל בחרבן השני, בשבעה עשר בו הבקעה העיר. וחרבן בית שני חמירא לן. (ועוד איתא בירושלמי, דגם בראשון היה בשבעה עשר אלא שמפני הצרות, טעו בחשבון)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:4"}}
{"id": "613548e3504a-1", "text": "ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה, והעמד צלם בהיכל על ידי רשעי ישראל, וזה גרם חרבנו וגליותנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:4"}}
{"id": "e8dbfe67933e-0", "text": "ד. ותשעה באב, בו ביום נגזר על אבותינו שבמדבר שלא יכנסו לארץ ישראל, כי אז חזרו המרגלים, ובכו ישראל בכיה של חנם, ונקבע לבכיה לדורות. ובו ביום היה החרבן הגדול שנחרב בו בית המקדש הראשון וגם השני, ונלכדה העיר ביתר, שהיתה עיר גדולה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל. ובו ביום חרש טורנוסרופוס את ההיכל ואת סביביו, ונתקים הפסוק ציון שדה תחרש. (ועוד יש תענית צבור, תענית אסתר, לקמן סימן קמ\"א סעיף ב').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:5"}}
{"id": "1477d09378c9-0", "text": "אם חלו תעניות אלו בשבת, דוחין אותן לאחר השבת. אבל אם חל עשרה בטבת בערב שבת, מתענין ומשלימין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:6"}}
{"id": "6594aca7cbbf-0", "text": "חתן שחלה אחת מד' תעניות אלו בתוך שבעת ימי המשתה שלו, אף על גב שאלו הימים המה לו כמו רגל, מכל מקום חיב להתענות. כיון דהרגל שלו הוי רגל דיחיד, אתי אבלות ותענית דרבים ודחי לה. ועוד הא כתיב, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (ריטב\"א סוף מס' תענית).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:7"}}
{"id": "f549d4e0a140-0", "text": "חלוק יש בין שלש תעניות הראשונות לתשעה באב. בשלש תעניות הראשונות אוכלים בלילה שלפניהן עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן שנת קבע. אבל אם ישן שנת קבע, אסור אחר כך לאכל או לשתות, אלא אם כן התנה קדם שישן. ואם הוא רגיל לשתות לאחר השנה, אינו צריך להתנות על השתיה. ובתשעה באב, צריכין להפסיק מבעוד יום שלפניו. שלש תעניות הראשונות, מתרות ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה. ובתשעה באב, אסורים בכלן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:8"}}
{"id": "f549d4e0a140-1", "text": "ומי שהוא בעל נפש ואדם בריא, יחמיר בכלן כמו בתשעה באב, ורק בנעילת הסנדל לא יחמיר, משום חוכא וטלולא. ובתשמיש המטה אם הוא ליל טבילה, יקים עונתו בג' תעניות הראשונות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:8"}}
{"id": "ec0da0cf018c-0", "text": "עוד יש קלא בג' התעניות הראשונות, דעברות ומניקות המצטערות, פטורות מלהתענות. וכן חולה, אף על פי שאין בו סכנה, לא יתענה. ומכל מקום אף מי שמתר לו לאכל, לא יתענג את עצמו, אלא יאכל מה שהוא צריך לבריאות גופו (תק\"נ תקנ\"ד). וכן הקטנים, אף על פי שאינם חיבים להתענות, מכל מקום אם יש בהם דעת להתאבל, ראוי לחנכם, שלא להאכילם רק לחם ומים, להתאבל עם הצבור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:9"}}
{"id": "2c58787ed00d-0", "text": "לרחוץ פיו במים בשחרית, אסור בכל תענית צבור. והרק, אם אפשר לפלט, יפלט. ואם אי אפשר, בולעו אפלו ביום הכפורים, כיון שאינו מכון להנאתו. לטעם המאכל, אפלו אם יפלט, אסור בתענית צבור. אבל בתענית שהוא מקבל על עצמו, מתר לטעם ולפלוט. וכן רחיצת הפה, מתרת בתענית יחיד תקס\"ז.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:10"}}
{"id": "5f5dadf4f6b4-0", "text": "מצוה על כל עדת ישראל, שעל כל צרה שלא תבוא, יתענו ויתפללו על צרתם לפני ה' יתברך שמו. ואם אין העת מכשרת להתענות, כגון הנרדפים שאינם רשאים להתענות, שלא לשבר כחם, יקבלו עליהם להתענות כך וכך תעניות לכשינצלו, ונחשב להם כאלו התענו עתה, כדמצינו בדניאל דכתיב, ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך (תקע\"א תקע\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 121:11"}}
{"id": "5e81b3520f8f-0", "text": "כיון שבשבעה עשר בתמוז התחילו צרות החרבן, לכן נוהגין קצת אבלות מיום זה עד אחר תשעה באב. וראוי לכל ירא שמים לעשות תקון חצות בכל יום לאחר חצות היום. אין נושאין נשים, אפלו מי שעדין לא קים מצות פרו ורבו. אבל לעשות שדוכין, אפלו בסעודה, מתר עד ראש חדש אב. ומראש חדש ואילך, אף על גב דמתר גם כן לעשות שדוכין, מכל מקום אסור לעשות סעודה, אך יכולין לאכל מיני מרקחת וכדומה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:1"}}
{"id": "5e81b3520f8f-1", "text": "ישראל שפרנסה שלו בכלי זמר, מתר לנגן בבית אינו יהודי בכדי פרנסתו עד ראש חדש. אבל מראש חדש עד אחר התענית, אסור. ויום שבעה עשר בתמוז עצמו גם כן אסור, וכן עשרה בטבת. ויש נוהגין שלא לאכל בשר ושלא לשתות יין משבעה עשר בתמוז עד אחר תשעה באב, אם לא בשבת או סעודת מצוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:1"}}
{"id": "b3aecf023253-0", "text": "נוהגין שאין מברכין שהחינו בימים אלו. ולכן אין קונין ואין לובשין בגד חדש, משום דהיה צריך לברך שהחינו. ועל פדיון הבן, מברכין שהחינו, שלא להחמיץ את המצוה. ועל פרי, יש להקל לברך שהחינו בשבת, או אפלו בחל, אם לא ימצא פרי זה לאחר תשעה באב. לא יכו התלמידים או הבנים בימים אלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:2"}}
{"id": "ea4137ad9aba-0", "text": "וכן נוהגין שאין מסתפרין בימים אלו, לא שערות הראש ולא שערות הזקן ולא כל שער שבגופו. ואסור לגדולים לספר את הקטנים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:3"}}
{"id": "0adf17623f1b-0", "text": "השפה העליונה שבזקן, כל שמעכב את האכילה, נראה לי דיש להתיר לגלחו עד השבוע שחל בו תשעה באב. אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, יש לאסר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:4"}}
{"id": "853100631fc2-0", "text": "קציצת הצפרנים, אין לאסר, רק בשבוע שחל בו תשעה באב. ואשה לצרך טבילתה מתרת גם אז. וכן המוהל יכול לתקן צפרניו לצרך הפריעה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:5"}}
{"id": "ceff4768518a-0", "text": "בשלשת השבתות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, מפטירין ג' דפרענותא, שהן, דברי ירמיהו, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו, וסימנם דש\"ח. ואם טעה וקרא בשבת הראשונה את ההפטרה של פרשה דיומא, מפטירין בשבת הבאה, דברי ירמיהו וגם, שמעו, מפני שהן סמוכות זו לזו. (סימן תכ\"ח). חל ראש חדש אב להיות בשבת, מפטירין השמים כסאי. ויש מקומות שמפטירין שמעו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:6"}}
{"id": "cb712af49da4-0", "text": "משנכנס אב, ממעטין בשמחה. אין בונין בנין של שמחה או בנין שהוא רק לרוחה. ואם קצץ עם אינו יהודי לציר לו את ביתו, אם יכול לפיסו בדבר מועט שימתין עד אחר תשעה באב, נכון הדבר. ואם לאו מתר. ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי אינו יהודי, לשתמיט מינה, משום דריע מזלה. אם אפשר, ישתמט כל החדש, ולכל הפחות עד לאחר תשעה באב. אין מקדשין את הלבנה עד לאחר תשעה באב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:7"}}
{"id": "986ec22e994b-0", "text": "מנהג בכל ישראל שלא לאכל בשר ושלא לשתות יין בתשעת ימים שמן ראש חדש עד לאחר תשעה באב, ואסור אפלו בתבשיל שנתבשל בו בשר או שיש בו שמן. ואפלו בשר עוף, אסור. ואך מי שמאכלי חלב מזיקין לו יכול לאכל בשר עוף. ולצרך חולה, הכל מתר. ומכל מקום אם אינו קשה לו, יש לו להפסיק שלא לאכל מן ז' באב ולהלן. וכן נוהגות קצת יולדות להמנע מבשר ויין מז' באב ואילך, כי באותו היום נכנסו העובדי כוכבים להיכל (כדלקמן סימן קכ\"ד סעיף ב')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:8"}}
{"id": "986ec22e994b-1", "text": "ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן, וסיום מסכתא גם כן, מתרין בבשר ויין. וחוץ מאבותיו ואחיו ובניו, וחוץ מאלו שיש להם שיכות למצוה, יכול להזמין עוד עשרה אנשים לרעות. אבל רק אותן שגם בפעם אחרת היו באין אליו אל המשתה. וכל זאת מתר אפלו בערב תשעה באב קדם חצות היום, אבל לא אחר כך. והסעדה שנוהגין לעשות בלילה שלפני המילה, אינה סעדת מצוה (עין לקמן סימן קסג סעיף ח) ואסורין בבשר ויין, אלא יש לעשותה במאכלי חלב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:8"}}
{"id": "986ec22e994b-2", "text": "וכוס של הבדלה במוצאי שבת, אם יש תינוק שישתה רב הכוס, נותנין לו. ואם לאו, יכול המבדיל בעצמו לשתות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:8"}}
{"id": "dc803cde8a59-0", "text": "וכן אין מכבסין בתשעה ימים אלו. ואפלו חלוק או בגד שאינו רוצה ללבשו עד אחר התענית. ואפלו לתתם לכובסת אינו יהודי אסור. וישראלית, מתרת לכבס בגדי אינם יהודים. ומכל מקום בשבוע שחל בה תשעה באב יש לה לזהר. וכן אסור בתשעה ימים אלו ללבוש או להציע אפלו המכבסין מקדם. רק לכבוד שבת, מתר ללבוש בגדי פשתן, ולהציע על השלחנות לבנים, ולהחליף מטפחות הידים ומגבות, כדרך שעושין בשאר שבתות. אבל סדינים לבנים, אסור להציע", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:9"}}
{"id": "dc803cde8a59-1", "text": "ואשה שצריכה ללבוש לבנים לספר ז' נקיים, מתרת לכבס וללבוש. וכן המטפחות שמלפפין בהן את התינוקות [חתולים], שמלכלכין אותן תדיר, מתר לכבסן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:9"}}
{"id": "a3ec0c3ce4e9-0", "text": "אין עושין בתשעה ימים אלו בגדים חדשים, או מנעלים חדשים, או לארג אנפלאות (זאקקען שטרומפף), אפלו על ידי אמן אינו יהודי. ולצרך גדול, כגון לנשואין שיהיו מיד אחר תשעה באב, מתר על ידי אמן אינו יהודי, אבל לא על ידי ישראל. וקדם ראש חדש, מתר בכל ענין לתתן אפלו לאמן ישראל, ומתר לו לעשותן אפלו אחר כך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:10"}}
{"id": "bc87938c8a98-0", "text": "נשים שנוהגות שלא לסדר החוטין לאריגה, משום דזה נקרא שתי, וכיון שבטלה אבן השתיה שהיתה בבית המקדש, החמירו עליהן בזה, אסור להתיר להן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:11"}}
{"id": "15ee4931eb1f-0", "text": "אין רוחצין בתשעה ימים אלו אפלו בצונן. אך לרפואה, כגון יולדת או מעברת שקרובה ללדת, שטוב לה לרחוץ, וכן אדם חלוש שצוה אותו הרופא לרחוץ, מתרין לרחוץ אפלו בחמין. וכן נדה, רוחצת וטובלת כדרכה. ואם טובלת בלילה שאחר תשעה באב ואי אפשר לה לרחוץ אז, יכולה לרחוץ בערב תשעה באב. וכן כשלובשת לבנים, יכולה לרחוץ מעט כדרכה, כיון שאינה עושה לתענוג.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:12"}}
{"id": "403f421db96a-0", "text": "ראש חדש אב שחל בערב שבת, מי שרגיל לרחוץ בחמין בכל ערב שבת, מתר גם עתה לרחוץ אפלו בחמין. אבל בערב שבת חזון, אסור לרחוץ בחמין אפלו למי שרגיל בכך, כי אם פניו ידיו ורגליו. וכן מי שרגיל בחפיפת הראש כל ערב שבת, מתר לו גם עתה, אך לא בבורית [בסבון] (זייף), ולא במי אפר (לויג). ומי שרגיל לטבול כל ערב שבת, מתר לו גם עתה לטבול בצונן. אבל מי שמבטלה לפעמים, אסור לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:13"}}
{"id": "6c3db15f554c-0", "text": "אבל שחל יום שלשים שלו בי\"ח בתמוז או אחר כך עד ערב ראש חדש אב, מתר לו להסתפר. אבל מראש חדש ואילך, גם בכהאי גונא, אסור בכבוס ובתספרת (עין אליהו רבא סימן תקנ\"א סעיף קטן ל\"ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:14"}}
{"id": "bd60a4812512-0", "text": "מילה שהיא בתשעה ימים אלו, נוהגין שהמוהל והסנדק ואבי הבן ואמו לובשין בגדי שבת. אבל המכניס את התינוק (געפאטער), אסור. אך האשה המכנסת את התינוק, נוהגת ללבוש בגדי שבת, כיון שזוהי כל מצותה. וגלוח, יש להתיר להם קדם שבת חזון. אבל אחר כך אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:15"}}
{"id": "d2cab6ad238a-0", "text": "כבר כתבנו בסעיף ט', כי בשבת חזון לובשין בגדי פשתן לבן, דהינו הכתנת ופוזמקאות [והגרבים], שאינן אלא מפני הזעה. אבל שאר בגדי שבת, תליא במנהג המקומות אם להחליפן או לא. ובבית הכנסת מחליפין את הפרכת והמפות והמעילים בשבת חזון, אך לא בשבת שחל בו תשעה באב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:16"}}
{"id": "6822140f9e55-0", "text": "נוהגין בשבת חזון לקרות למפטיר את הרב שהוא יודע לקונן, ולא יעלה אז לשלישי (מגן אברהם סימן רפב סעיף קטן יד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 122:17"}}
{"id": "7b8185c0d62b-0", "text": "ברית מילה וכן פדיון הבן שחל בערב תשעה באב, עושין הסעודה קדם חצות היום (ועין לעיל סימן קכב סעיף ח) (תקנא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 123:1"}}
{"id": "91f30fc1669c-0", "text": "לא יטיל בערב תשעה באב. ונוהגין שלא ללמד אחר צהרים, כי אם בדברים שמתרים ללמד בתשעה באב (תקנג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 123:2"}}
{"id": "a507bfc647f0-0", "text": "בענין סעודה המפסקת יש כמה דינים, והמנהג הישר הוא לאכל קדם מנחה סעודת קבע, ואחר כך מתפללין מנחה, ואין אומרים תחנון, משום דתשעה באב אקרי מועד, דכתיב, קרא עלי מועד. וסמוך לערב, יושבין על הארץ ואין צריכים לחלץ המנעלים. ולא ישבו שלשה ביחד, שלא יתחיבו בזמון. ואוכלין רק פת עם ביצה מבשלת קשה וקרה. וטובלין קצת פת באפר ואוכלין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 123:3"}}
{"id": "a507bfc647f0-1", "text": "וצריך לזהר להפסיק מבעוד יום (אם מתר לאכל אחר כך, עין לקמן סימן קלא סעיף יב) (תקנב תקנג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 123:3"}}
{"id": "da86593f6dc2-0", "text": "מי שמתענה כל ימות השנה שני וחמישי וארע בו ערב תשעה באב, ישאל על נדרו. ומי שיש לו יאר צייט [יום זכרון להוריו] בערב תשעה באב, יתנה בפעם הראשונה שלא להתענות רק עד אחר חצות היום, ויתפלל מנחה גדולה, דהינו חצי שעה לאחר הצהרים, ויאכל סעודה, ואחר כך סמוך לערב יאכל סעודה המפסקת (תקנב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 123:4"}}
{"id": "5523e40c434d-0", "text": "בין השמשות, אסור בכל מה שאסור בתשעה באב, ולכן צריכין לחלץ את המנעלים קדם בין השמשות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 123:5"}}
{"id": "3c5d3a4b4afe-0", "text": "ערבית, נכנסין לבית הכנסת וחולצין המנעלים (כמו שכתבנו בסוף סימן הקודם). ונוהגין להסיר את הפרכת מארון הקדש, משום דכתיב, בצע אמרתו. ואין מדליקין רק נר אחד לפני שליח הצבור ומתפללין ערבית בנחת ודרך בכי כאבלים. ואין אומרים נחם עד למחרת במנחה. ואחר תפלת שמנה עשרה אומרים קדיש שלם עם תתקבל, ויושבים לארץ, ומדליקין קצת נרות רק בכדי שיוכלו לומר איכה וקינות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:1"}}
{"id": "3c5d3a4b4afe-1", "text": "ואומרים איכה וקינות גם כן בנחת ודרך בכי, ומפסיק באיכה מעט בין כל פסוק ופסוק, ומעט יותר בין כל איכה ואיכה. ובכל איכה, מגביה שליח הצבור קולו קצת יותר. ופסוק האחרון שבכל איכה, אומרים בקול רם. וכשמגיע לפסוק השיבנו וגו' אומרים אותו הקהל בקול רם, ואחר כך מסים שליח הצבור, וחוזר הקהל ואומר השיבנו וגו' בקול רם, וכן שליח הצבור. ואחר כך אומרים ואתה קדוש וקדיש שלם בלא תתקבל, לפי שאמר באיכה, שתם תפלתי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:1"}}
{"id": "3c5d3a4b4afe-2", "text": "וכן למחר בשחרית מדלגין תתקבל עד למנחה (תקנז תקנט). גם מי שהוא ביחידות, שאין לו מנין, אומר איכה וקינות (חיי אדם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:1"}}
{"id": "c9c6e52da041-0", "text": "יש לאדם להצטער בענין משכבו, שאם רגיל לשכב על ב' כרים, ישכב עתה על אחד. ויש נוהגין לשכב בליל תשעה באב על הארץ, ושם אבן תחת ראשו, זכר למה שנאמר, ויקח מאבני המקום וגו' שראה את החרבן ואמר, מה נורא וגו' והכל לפי מה שהוא אדם (תקנה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:2"}}
{"id": "e3ba048cbb8e-0", "text": "בשחרית אין מניחין תפלין, משום דתפלין נקראים פאר. וגם אין לובשין טלית גדול, משום דכתיב, בצע אמרתו, ומתרגמינן, בזע פורפירא דילה. אלא לובשין טלית קטן בלא ברכה, ומשכימין קצת לבית הכנסת, ואין מדליקין נר תפלה כלל, ומתפללין גם כן בנחת ודרך בכי, ואומרים מזמור לתודה. ושליח הצבור, בחזרת התפלה אומר עננו בין גואל לרופא, כמו בכל תענית צבור, ואינו אומר ברכת כהנים. ולאחר התפלה אומר חצי קדיש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:3"}}
{"id": "e3ba048cbb8e-1", "text": "אין אומרים לא תחנון ולא אל ארך אפים משום דאקרי מועד. ומוציאין ספר תורה וקורין כי תוליד בנים וגו' תלתא גברי. ונכון שהעולה יאמר בלחש קדם הברכה, ברוך דין האמת. אחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש, ומפטירין אסף אסיפם בנגון איכה, ומחזירין את ספר התורה, ויושבים על הארץ ואומרים קינות, ויש להאריך בהן עד סמוך לצהרים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:3"}}
{"id": "e3ba048cbb8e-2", "text": "אחר כך אומרים אשרי, ואין אומרים למנצח, אלא ובא לציון וגו', ומדלגין את הפסוק ואני זאת וגו' לפי שהיה נראה כמקים ברית על הקינות. ועוד, דלא שיך לומר ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך וגו' כיון שהכל בטלים ואסורים בדברי תורה. אבל בבית האבל, בכל השנה חוץ מתשעה באב, אומרים אותו, שאף על גב שהאבל בטל מדברי תורה, המנחמים אינן בטלין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:3"}}
{"id": "e3ba048cbb8e-3", "text": "ואומרים ואתה קדוש וגו' ואומרים קדיש שלם בדלוג תתקבל, עלינו קדיש יתום, ואין אומרים לא שיר היחוד ולא שיר של יום ולא פטום הקטרת. ונכון שכל אחד יקרא אחר כך מגלת איכה (תקנד תקנה תקנט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:3"}}
{"id": "2e399d4a2654-0", "text": "אם יש אבל בעיר, הולך לבית הכנסת בלילה וגם ביום עד שיגמרו הקינות, ומתר לו לעלות לתורה ולקרות ההפטרה, שהרי כלם אבלים הם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:4"}}
{"id": "5a5a841fe9ff-0", "text": "דברי תורה משמחין את הלב, שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. ולכן אסור בתשעה באב ללמד תורה, כי אם בדברים שמעציבים את לבו, כגון בספר ירמיה בדברים הרעים שבו, ופסוקי נחמה שבו ידלג. וכן פרעניות על אמות העולם שכתובות שם ידלג. וכן מתר ללמד בספר איוב, ומדרש איכה, וגמרא פרק אלו מגלחין וכו', דמירי בדיני אבל ומנדה, ובהגדה דפרק הנזקין, וירושלמי סוף מסכת תענית, דמירי מחרבן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:5"}}
{"id": "5a5a841fe9ff-1", "text": "ואף באלו שהוא מתר ללמד, אסור לעין בהם איזה קשיא ותרוץ או דרוש, כי משמחים את הלב. וכל מה שמתר האדם ללמד בעצמו, מתר ללמד גם עם תינוקות. מתר לקרות כל סדר היום, אפלו איזהו מקומן. וסדר מעמדות אין לומר, אפלו מי שרגיל לאמרו בכל יום (תקנד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:5"}}
{"id": "121ad39f735f-0", "text": "אפלו עברות ומניקות, אף על פי שמצטערות הרבה, צריכות להשלים התענית, אם לא במקום שיש לחוש חס ושלום לסכנה. אבל חולה, אף על פי שאין בו סכנה, יש להקל שלא ישלים התענית, רק יתענה איזה שעות, ומכל שכן אם חלוש בטבעו. ויולדת לאחר שבעה ימים עד שלשים יום נמי דינה כחולה שאין בו סכנה, אף על פי שאינה חולה. אך אם מרגשת בעצמה שהיא בריאה לגמרי והתענית לא יזיק לה, יש לה להשלים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:6"}}
{"id": "121ad39f735f-1", "text": "ואלו שצריכין לאכל בתשעה באב, לא יתענגו במאכלים, אלא בכדי צרך בריאות הגוף.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:6"}}
{"id": "b2c3585d7dc4-0", "text": "רחיצה, אסורה בין בחמין בין בצונן. ואפלו להושיט אצבעו לתוך מים, אסור. ואינה אסורה רק רחיצה של תענוג. אבל שלא לתענוג, מתר. ולכן רוחץ ידיו בשחרית, ויזהר שלא ירחץ רק אצבעותיו, שזהו עקר הרחיצה בשחרית, מפני שרוח רעה שורה על האצבעות. ולאחר שנגבן קצת ועדין לחות קצת, מעבירן על עיניו. ואם עיניו מלכלכות ודרכו לרחצן במים, רוחצן גם עתה כדרכו ואינו חושש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:7"}}
{"id": "b2c3585d7dc4-1", "text": "וכן אם היו ידיו מלכלכות בטיט וכדומה, מתר לרחוץ במקום המלכלך. וכן כשעושה צרכיו, מתר לרחוץ ידיו קצת כדרכו תמיד. וכן לתפלת מנחה, ירחץ אצבעותיו (תקנד תריג תריד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:7"}}
{"id": "e7ff6d802794-0", "text": "נשים המבשלות וצריכות להדיח המאכלים, מתרות. דהא אינן מתכונות לרחיצה. ההולך לצרכי מצוה ואין לפניו דרך אחרת, רק לעבר במים, עובר במים, בין בהליכתו בין בחזירתו ואינו חושש. אבל אם הולך בשביל ממונו, בהליכתו מתר, ובחזירתו אסור. הבא מן הדרך ורגליו כהות, מתר לרחצן במים (תקנד תריג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:8"}}
{"id": "3a581ba73712-0", "text": "אף על פי שאינה אסורה כי אם רחיצה של תענוג, מכל מקום אשה שחלה טבילתה בליל תשעה באב, לא תטבל, כיון דאסורין בתשמיש (ולענין לבישת הלבון, עין לקמן סימן קנט) (תקנד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:9"}}
{"id": "f00c41ec3e14-0", "text": "סיכה גם כן אינה אסורה אלא של תענוג, אבל מי שיש לו חטטין או לצרך שאר רפואה, מתר לסוך (תקנד תריד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:10"}}
{"id": "affd35b2befc-0", "text": "נעילת הסנדל, אינה אסורה אלא של עור. אבל של בגד וכדומה, אם אינו מחפה בשולים בעור מתר. ההולכים בין האינם יהודים, נוהגים ללבוש מנעלים. ומכל מקום בעל נפש יחמיר על עצמו. והיושבים בחניות, ודאי אסורים. המהלך בדרך רחוקה ברגליו, כיון שהוא טרח גדול, לא אסרו חכמינו זכרונם לברכה, ומתר בנעילת הסנדל. אך כשמגיע לעיר, חולץ. ואם יושב בעגלה, אסור בנעילת הסנדל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:11"}}
{"id": "31f82e979b75-0", "text": "תשמיש המטה אסור. ויש להחמיר אפלו בנגיעה באשתו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:12"}}
{"id": "731e85505194-0", "text": "אסור לשאול בשלום חברו בתשעה באב. ואפלו לומר: צפרא טבא וכיוצא בו אסור. ואם עם הארץ או אינו יהודי שואלין בשלומו, משיב בשפה רפה שלא יקפידו עליו. וכן אסור לשלוח דורון לחברו, שזהו בכלל שאילת שלום (תקנד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:13"}}
{"id": "aa791b556b4a-0", "text": "לא יטיל בשוק, שלא יבוא לידי שחוק ושמחה. עשון טבק, יש אוסרין, ויש מתירין לאחר הצהרים בצנעא בתוך ביתו (תקנד ובח\"א ובשע\"ת תקנ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:14"}}
{"id": "a9fffb16f5d6-0", "text": "בענין מלאכה, אנו נוהגים שכל מלאכה שיש בה שהוי קצת, אפלו אינה מעשה אמן אלא מעשה הדיוט, אסורין בלילה וביום עד הצהרים. אבל דבר שאין בו שהוי, כגון הדלקת נרות וקשירה וכיוצא בו, מתר. ולאחר הצהרים עושים כל המלאכות. וכן משא ומתן נוהגים לאסור קדם הצהרים, ולאחר הצהרים מתירים. אבל מי שהוא ירא שמים, יש לו להחמיר כל היום, בין במלאכה, בין במשא ומתן, שלא יסיח דעתו מן האבלות. ועל ידי אינו יהודי, מתר לעשות כל מלאכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:15"}}
{"id": "a9fffb16f5d6-1", "text": "דבר האבד, מתר לעשות גם בעצמו. לחלב הפרות, טוב לעשות על ידי אינו יהודי. ואם אי אפשר, מתר בעצמו (תקנד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:15"}}
{"id": "ab02c16d1474-0", "text": "נוהגין שאין יושבין על ספסל לא בלילה ולא ביום עד לאחר הצהרים, כי אם על הארץ, ולאחר הצהרים מתרין. אבל שאר דברים האסורים, אסורים עד צאת הכוכבים (תקנד תקנט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:16"}}
{"id": "4368206ae5c3-0", "text": "נוהגין שלא להכין צרכי סעודה עד אחר הצהרים אבל לצרך מצוה, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:17"}}
{"id": "afad6baaef0f-0", "text": "אם יש תינוק למול, מלין אותו אחר שגמרו את הקינות. ואבי הבן ואמו והסנדק והמוהל, מתרין ללבוש בגדי שבת לכבוד המילה, ואחר כך פושטין אותן. ומדליקין נרות לכבוד המילה. והכוס נותנין לתינוק לשתות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:18"}}
{"id": "90f27838f17c-0", "text": "במנחה מניחין טלית ותפלין בברכות, ואומרים שיר של יום ושאר הדברים שחסרו בשחרית, ואומרים אשרי וחצי קדיש, וקורין בתורה, ומפטירין כמו בשאר תענית צבור, ומכניסין את ספר התורה, ואומר שליח הצבור חצי קדיש, ומתפללין שמונה עשרה, ואומרים נחם בברכת ולירושלים, ואם שכחו שם, אומרו אחר עננו. ולא יסים ברוך מנחם וכו', אלא כי אתה שומע וכו'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:19"}}
{"id": "90f27838f17c-1", "text": "ואם גם שם לא נזכר עד לאחר שאמר ברוך אתה ה', גומר הברכה שומע תפלה ומתפלל כסדר, ואינו צריך לחזור (עין פרי מגדים). שליח הצבור, בחזרת התפלה אומר ברכת כהנים, ואחר התפלה קדיש שלם תתקבל, וחולצין התפלין, ומתפללין מעריב (תקנד תקנה תקנז תקנט). ואם הלבנה זורחת, מקדשין אותה. ועין לעיל סימן צ\"ז סעיף י\"א, שצריכים לטעם תחלה (תכו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:19"}}
{"id": "3e9dcb7e2c53-0", "text": "תניא, בז' באב נכנסו הגוים להיכל, ואכלו ושתו וקלקלו בו שביעי ושמיני, ותשיעי לעת ערב הציתו בו את האש, והיתה דולקת והולכת כל יום העשירי עד שקיעת החמה. והא דלא קבעו את התענית ליום העשירי, אף שרבו של היכל נשרף בו, מפני שהתחלת הפרעניות חמיר טפי. ואיתא בירושלמי, ר' אבין התענה תשיעי ועשירי. ר' לוי התענה תשיעי וליל עשירי, מפני שלא היה בו כח להתענות כל היום העשירי, התענה רק הלילה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:20"}}
{"id": "3e9dcb7e2c53-1", "text": "ואנו תש כחנו, ואין מתענין רק תשיעי לבד, אך מחמירין שלא לאכל בשר ושלא לשתות יין בליל י' ולא ביום י' עד חצות היום, כי אם בסעודת מצוה. וכן אין לברך שהחינו. גם אין לרחוץ ולא להסתפר ולכבס עד חצות יום י'. ומי שמחמיר על עצמו בכל הדברים הנזכרים כל יום י', הרי זה משבח. אם היום העשירי חל בערב שבת, מתר לרחוץ ולהסתפר ולכבס מיד בשחרית, מפני כבוד השבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:20"}}
{"id": "1334b1a66de2-0", "text": "יולדת אף שמתענה לאחר שבעה, מתרת בליל עשירי בבשר ויין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:21"}}
{"id": "eaf36458a3c5-0", "text": "נכון שלא לשמש מטתו בליל עשירי, אם לא כשהוא ליל טבילה או כשהוא יוצא לדרך או בא מן הדרך (שע\"ת סימן תקנח סעיף קטן ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 124:22"}}
{"id": "eeb8b1e37e73-0", "text": "תשעה באב שחל באחד בשבת או שחל בשבת ונדחה לאחד בשבת, אוכלין בשבת בשר ושותין יין. ואפלו בסעודה שלישית שלאחר מנחה, מתר בכל, אך לא ישב אז בסעודת חברים. אם חל ברית מילה, יעשו הסעודה קדם מנחה. אבל מתר לאכול עם בני ביתו, ויכול לברך בזמון. וצריך להפסיק מבעוד יום, כי בבין השמשות אסור באכילה ושתיה ורחיצה. אך המנעלים לא יחלוץ עד לאחר ברכו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 125:1"}}
{"id": "eeb8b1e37e73-1", "text": "ושליח הצבור חולץ קדם שמתחיל והוא רחום, כדי שלא לבלבל דעתו, ויאמר מתחלה ברכת המבדיל בין קדש לחל בלא שם ומלכות (תקנב תקנג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 125:1"}}
{"id": "31550d3d010b-0", "text": "ליל שבת שחל בו תשעה באב, אסור בתשמיש המטה, אם לא כשחל אז ליל טבילתה (תקנד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 125:2"}}
{"id": "0b41d4cd7cba-0", "text": "אומרים אב הרחמים ומזכירין נשמות בשחרית. אבל במנחה אין אומרים צדקתך צדק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 125:3"}}
{"id": "4c454b0bddb8-0", "text": "תשעה באב שחל בשבת יש להחמיר שלא ללמד כי אם דברים המתרים ללמד בתשעה באב, ולכן אין אומרים פרקי אבות. אבל לקרות הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום, מתר ומכל שכן קדם חצות היום. ואם חל (ב) ערב תשעה באב [בשבת] אסור לאחר חצות היום בלמוד כמו בשאר תשעה באב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 125:4"}}
{"id": "12d090638e95-0", "text": "קדם ערבית אין אומרים למנצח בנגינות. ואין אומרים ויהי נעם קדם ואתה קדוש משום דנתיסד על הקמת המשכן ועתה נחרב. גם אין אומרים ויתן לך, ואין מברכין את הבנים (תקנ\"ט ובסד\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 125:5"}}
{"id": "a159ec46ab2d-0", "text": "משתחשך, כשהוא רואה את הנר, מברך בורא מאורי האש. ובשמנה עשרה, אומרים אתה חוננתנו. אבל אין מבדילין על הכוס עד מוצאי תשעה באב, ואז הוא מבדיל על הכוס. אבל אינו מברך לא על הבשמים ולא על הנר, אפלו לא ברך עליו במוצאי שבת. ויזהיר לבני ביתו שלא יעשו מלאכה עד שיאמרו המבדיל בין קדש לחל בלא שם ומלכות. ואם שכח לומר אתה חוננתנו, אין צריך לחזור אלא גומר תפלתו (כמו שכתבנו לעיל סימן צו) שהרי יבדיל במוצאי תשעה באב על הכוס, ולא יטעם קדם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 125:6"}}
{"id": "a159ec46ab2d-1", "text": "ואם צריך לעשות מלאכה, יאמר תחלה המבדיל בין קדש וכו' בלא שם ומלכות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 125:6"}}
{"id": "e28c90d29570-0", "text": "תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, בלילה שלאחר התענית, אסורים בבשר ויין כמו בשאר תשעה באב, מפני אבלות היום. אבל למחר, מתרים מיד בכל (תקנ\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 125:7"}}
{"id": "8eabaa470eeb-0", "text": "אם יש מילה בתשעה באב שנדחה, מתר לבעלי הברית דהינו אבי הבן ואמו והמוהל והסנדק להתפלל מנחה גדולה, הינו חצי שעה אחר הצהרים, ואז מתר להבדיל על הכוס ולאכול ולרחוץ, אבל סעודה, לא יעשו עד הלילה. וכן בפדיון הבן בזמנו, האב והכהן לא ישלימו (תקנ\"ט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 125:8"}}
{"id": "fac0e5a6f865-0", "text": "משחרב בית המקדש תקנו חכמינו זכרונם לברכה שבכל שמחה יהא בה זכר לחרבן, כמו שכתוב, אם אשכחך ירושלים וגו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. וגזרו שלא יבנה לו ישראל בנין מסיד ומציר כבנין המלכים. ולא יסיד את כל ביתו בסיד, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד, ומניח בו אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד, כדי לזכר החרבן. ומה שלא נהגו כן עתה, לא ידענו טעם ברור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 126:1"}}
{"id": "12ef3f90c996-0", "text": "וכן תקנו שהעורך שלחן לעשות סעודה לאורחים, אפלו סעודת מצוה, לא יתן כל התבשילין הראויין לסעודה, וכן האשה לא תתקשט בכל תכשיטיה בפעם אחת. והחתן קדם חפתו, נותנים אפר על ראשו במקום הנחת תפלין. והמכסה שמכסים בה את הכלה, לא יהיו בו חוטי כסף או זהב. גם נוהגין שבשעת כתיבת התנאין, אחר קריאתן, שוברין קדרה לעשות זכר לחרבן, אבל יש לקח קדרה שבורה. ותחת החפה שובר החתן כלי זכוכית, וזה יכול להיות כוס שלם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 126:2"}}
{"id": "d92a1639fa6b-0", "text": "וכן גזרו שלא לשמוע שום כלי שיר, ואפלו שיר בפה. ואין לשורר בסעודה אלא הזמירות שנתקנו, כמו בשבת. אבל פיוטים אחרים, אסור לשורר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 126:3"}}
{"id": "d0cf8c413c97-0", "text": "השמר לך מלראות קניגנאות (*תרגום: ציד חיות) של עובדי כוכבים, וכן מחולתם או שום דבר על שמחתם. ואם תשמע קולם שמחים, תאנח ותצטער על חרבן ירושלים, ותתפלל להקדוש ברוך הוא עליה, ואפלו לקניגנאות של ישראל, אסור ללכת, משום דהוי מושב לצים (ב\"ח חיי\"א כלל סג). וכל מיני שמחה, אסור. אלא לשמח חתן וכלה, מתר. בין בשיר בפה, בין בכלים, וגם אין לשמח ביותר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 126:4"}}
{"id": "d0cf8c413c97-1", "text": "ואסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, אפלו בשמחה של מצוה, שנאמר, אז ימלא שחוק פינו (סימן תקס ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 126:4"}}
{"id": "ef6116cde043-0", "text": "כשם שמצוה על הצבור להתענות ולהתפלל על כל צרה שלא תבוא, כך מצוה על כל יחיד שאם באה עליו חס ושלום איזו צרה, כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו, או שהוא תועה בדרך, או חבוש בבית האסורים על ידי עלילה, מצוה עליו שיתענה ויתפלל אל ה' ויבקש רחמים מאתו יתברך שמו שיושיע לו. ודבר זה מדרכי תשובה הוא, שלא יאמר האדם, חס ושלום מקרה היא הצרה, שנאמר והלכתם עמי בקרי, והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:1"}}
{"id": "ef6116cde043-1", "text": "פרוש, כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי, אבל צריך האדם לדעת כי בחטאיו הביא עליו האלהים את כל הרעה הזאת, ויפשפש במעשיו, וישוב אל ה' וירחמהו (סימן תקעח וברמב\"ם ובמגיד משנה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:1"}}
{"id": "23ed149d06d2-0", "text": "יחיד שהוא רוצה להתענות, צריך לקבל עליו ביום שלפניו בתפלת המנחה, דהינו בברכת שמע קולנו, יהרהר בלבו שהוא מקבל עליו להתענות. וקדם יהיו לרצון יאמר, רבון העולמים, הרי אני לפניך בתענית וכו' (כמו שנדפס בסדורים). ואף על פי שאוכל ושותה אחר כך עד שיעלה עמוד השחר (עין לעיל סימן קכא סעיף ח) אין בכך כלום. וכן אם רוצה להתענות איזה ימים זה אחר זה אף על פי שיאכל וישתה בלילות שביניהם, סגי בקבלה אחת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:2"}}
{"id": "23ed149d06d2-1", "text": "אבל אם מקבל עליו איזה ימים שאינם רצופין, כגון שני חמישי ושני, יש לקבל עליו כל יום במנחה שלפניו (תקסב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:2"}}
{"id": "1fe34586ebb9-0", "text": "מי שהוא רגיל להתענות בעשרת ימי תשובה או ביום ראשון דסליחות וערב ראש השנה, אינו צריך לקבלם, שהם מקבלים מכח המנהג. וכן תענית חלום, אינה צריך קבלה. וכן תענית שני חמישי ושני שלאחר פסח וסכות, אם ענה אמן אחר מי שברך והיה דעתו להתענות, די בכך ואינו צריך קבלה אחרת. ומכל מקום אם מתחרט ואינו רוצה להתענות, רשאי, כיון שלא קבל עליו בפרוש ולא הוציא בפיו שהוא רוצה להתענות (תצב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:3"}}
{"id": "42ad05f1e628-0", "text": "אף אם לא קבל עליו את התענית בפיו, אלא בהרהור קבל עליו וגמר בדעתו להתענות למחר, ואפלו שלא בשעת תפלת מנחה, אלא קדם תפלת מנחה או אחר כך בעוד שהוא יום, הוי קבלה וחיב להתענות (תקסב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:4"}}
{"id": "b1f51a1b0000-0", "text": "כל השרוי בתענית, לא ינהג עדונין בעצמו, ולא יקל ראשו, ולא יהא שמח וטוב לב, אלא דואג ואונן, כמו שנאמר מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (תקסח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:5"}}
{"id": "022b037c3b3b-0", "text": "בתענית יחיד, מתר לרחוץ את פיו במים בשחרית (תקסז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:6"}}
{"id": "35614b2d52a8-0", "text": "אם קבל עליו סתם להתענות, חיב להשלים עד צאת הכוכבים, אפלו בערב שבת (תקסב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:7"}}
{"id": "0ad92d08485f-0", "text": "המתענה ומפרסם את עצמו להתפאר, הוא נענש על כך. אבל אם מפצירין בו לאכל, מתר לגלות שהוא מתענה (תקסה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:8"}}
{"id": "6b9d14dcdfb5-0", "text": "המתענה אפלו תענית יחיד, בין תענית נדבה, בין תענית חלום, אומר בתפלת המנחה בשמע קולנו, עננו, כמו בתענית צבור (ואף על פי שהוא יחיד, אומרו בלשון רבים, ואל ישנה ממטבע שטבעו חכמים) וקדם יהיו לרצון אומר רבון העולמים וכו' (תקסב תקסה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:9"}}
{"id": "a4506439c016-0", "text": "מי שנדר להתענות יום אחד או עשרה ימים, ולא פרט איזה יום או ימים, אלא שאמר סתם, אף על פי שקבל עליו בשעת מנחה להתענות למחר, אם ארע לו צרך גדול לאכל, כגון שקורין אותו לסעודת מצוה, אף על פי שאינו שיך לסעודה, או שאדם גדול מפציר בו לאכול וקשה לו לסרב כנגדו, או שהוא מצטער, הרי זה לוה תעניתו, ויכול לאכול היום אף על פי שכבר התחיל להתענות, ומתענה תחת יום זה, יום אחר. ודוקא בענין זה, דמה שקבל עליו התענית, היה רק בשביל לקים את הנדר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:10"}}
{"id": "a4506439c016-1", "text": "אבל אם לא נדר מתחלה, רק שקבל עליו בשעת מנחה להתענות למחר, אפלו מצטער אחר כך הרבה, אינו רשאי ללוות תעניתו לפרעה ביום אחר (ועין בסעיף יב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:10"}}
{"id": "3ee6f852364d-0", "text": "וכן אם בשעת נדרו פרט ימים ידועים, וגם קבל עליו בשעת מנחה, שוב אינו יכול ללוות תעניתו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:11"}}
{"id": "da950962b2bc-0", "text": "מי שקבל עליו להתענות ומצטער הרבה בתעניתו, יכול לפדותה בממון כפי עשרו, ונותן את הדמים לעניים. אבל בתענית שמחמת נדר, לא מהני פדיון. וכן בתענית שגזרו הצבור, לא מהני פדיון, אלא אם כן התנו כן הצבור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:12"}}
{"id": "20494205d81a-0", "text": "מי שנדר להתענות שני חמישי ושני, מתר לו להחליף ולהתענות חמישי שני וחמישי, אבל לא ימים אחרים, כי מסתמא היתה כונתו להם מפני שהם יומי דדינא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:13"}}
{"id": "e5d879803dff-0", "text": "תענית שני חמישי ושני שלאחר פסח ושלאחר סכות, וכן בעשרת ימי תשובה, שלא קבלה בשעת מנחה, אלא שהוא מתענה מכח המנהג, ואפלו כון בשעת ענית אמן על מי שברך, כל שלא קבלה בשעת מנחה, אם ארעה ברית מילה או פדיון הבן או שאר סעודת מצוה, מצוה לאכול ואינו צריך התרה. כי כל המתענה בימים אלו, על דעת המנהג הוא מתענה, והמנהג לא נתיסד להתענות במקום סעודת מצוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:14"}}
{"id": "62aa77ed47e2-0", "text": "במקום שמתרין לאכול בסעודת מצוה נפסקת התענית לגמרי, ומתר לאכל אחר כך גם בביתו. אבל קדם הסעודה, אסור לאכל. רק אבי הבן ביום המילה והסנדק, יכולין לאכול גם לפני הסעדה, כיון שהוא כמו יום טוב להם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:15"}}
{"id": "0bb4a04163f1-0", "text": "אבל אם אכל שלא בהתר ביום התענית, בין בשוגג בין במזיד, חיב להשלים את התענית גם לאחר האכילה. ויש לו להתענות אחר כך שני חמישי ושני לכפרה על מה שאכל ביום התענית. ומכל שכן, אם היה יום התענית מחמת נדר, שצריך להשלים נדרו אחר כך (תקסט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:16"}}
{"id": "70e3b15ddb26-0", "text": "יחיד המתענה על צרתו ועברה, או שמתענה בשביל חולה ונתרפא או מת, צריך להשלים כל התעניות שקבל עליו. וכן אם קבל עליו תעניות או שאר מצוה, עד שיעשה בנו בר מצוה, ומת הבן קדם, צריך הוא לקים את נדרו עד השעה שהיה ראוי להית בנו בר מצוה (עין יורה דעה סימן רכ ברמ\"א סעיף טו), אבל אם נודע לו שקדם שקבל עליו להתענות, כבר עברה הסבה, דהוה קבלה בטעות, אינו צריך להשלים (תקסט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:17"}}
{"id": "bbe6f18604a9-0", "text": "יפה תענית עם התשובה לבטל חלום רע כאש לנערת. ודוקא בו ביום. ומכל מקום אינו מחיב להתענות, דאמר שמואל, החלומות שוא ידברו. אבל מחיב לעשות תשובה, ויעסק כל היום בתורה ותפלה. ולענין תענית חלום בשבת, עין בארח חיים סימן רפח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 127:18"}}
{"id": "5f86da233cb1-0", "text": "מראש חדש אלול עד אחר יום הכפורים, המה ימי רצון. ואף כי בכל השנה הקדוש ברוך הוא מקבל תשובה מן השבים אליו בלב שלם, מכל מקום ימים אלו מבחרים יותר ומזמנים לתשובה, להיתם ימי רחמים וימי רצון, כי בראש חדש אלול, עלה משה אל הר סיני לקבל לוחות שניים, ונשתהה שם ארבעים יום, וירד בעשרה בתשרי, שהיה אז גמר כפרה. ומן אז הקדשו ימים אלו לימי רצון, ויום עשירי בתשרי ליום הכפורים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:1"}}
{"id": "5f86da233cb1-1", "text": "ומנהג ברב המקומות להתענות בערב ראש חדש אלול ולעשות סדר יום כפור קטן, כדי שיכינו לבם לתשובה. ואם חל ראש חדש בשבת, מקדימין ליום חמישי שלפניו. הרב אדוננו רבי יצחק לוריא זכרונו לברכה כתב, ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך, ראשי תבות אלול, לומר כי חדש זה, הוא עת רצון לקבל תשובה על החטאים שעשה בכל השנה. וגם רמז שגם על השגגות צריך לעשות תשובה בחדש הזה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:1"}}
{"id": "5f86da233cb1-2", "text": "עוד אמרו דורשי רשומות, ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך, ראשי תבות אלול. וכן אני לדודי ודודי לי, ראשי תבות אלול. וכן איש לרעהו ומתנות לאביונים ראשי תבות אלול. רמז לשלשה דברים, שהם, תשובה, תפלה וצדקה, שצריכין להזדרז בהם בחדש זה. ומל ה' וגו' רומז לתשובה. אני לדודי וגו' רומז לתפלה, שהיא רנת דודים. איש לרעהו ומתנות לאביונים, רומז לצדקה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:1"}}
{"id": "0e60c362b9b3-0", "text": "נוהגין לתקע שופר בחדש זה. ומתחילין ביום ב' דראש חדש ותוקעין בכל יום לאחר תפלת שחרית תקיעה שברים תרועה תקיעה, חוץ מערב ראש השנה, שמפסיקין בו, כדי להפסיק בין תקיעות רשות לתקיעות מצוה. וטעם התקיעות בחדש זה כדי לעורר את העם לתשובה, כי כן הוא הטבע של השופר לעורר ולהחריד, כמו שאמר הכתוב, אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:2"}}
{"id": "0e60c362b9b3-1", "text": "עוד נוהגין במדינות אלו מיום ב' דראש חדש אלול עד שמיני עצרת, אומרים בבקר ובערב לאחר התפלה, את המזמור לדוד ה' אורי וישעי. והוא על פי המדרש, ה' אורי, בראש השנה. וישעי ביום הכפורים. כי יצפנני בסכה, רמז לסכות. עוד נוהגין לומר תהלים בצבור בכל מקום לפי מנהגו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:2"}}
{"id": "0e60c362b9b3-2", "text": "משנכנס אלול עד יום הכפורים, כשכותב אדם אגרת לחברו, צריך לרמז בה בתחלתה או בסופה שהוא מבקש עליו ומברכו, שיזכה בימי הדין, הבאים לטובה, להכתב ולהחתם בספר חיים טובים (תקפא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:2"}}
{"id": "c29973e3b923-0", "text": "אנשי מעשה, נוהגין לבדק בחדש זה תפלין ומזוזות שלהן. וכל אשר ימצא שם בדק בשאר מצות, יתקנו (מטה אפרים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:3"}}
{"id": "144dc801594d-0", "text": "משבת שלאחר תשעה באב ולהלן, מפטירין בשבע שבתות, שבעה דנחמתא. ואם חל א' דראש חדש אלול בשבת, דוחין עניה סוערה ומפטירין השמים כסאי, מפני שיש בה גם כן מנחמות ירושלים. ובשבת פרשת כי תצא, שאז מפטירין רני עקרה, משלימין עליה גם עניה סוערה, שהיא סמוכה לה. אם טעה בשבת ראש חדש אלול ואמר עניה סוערה, אם נזכר קדם שברך לאחריה, יאמר גם השמים כסאי, ויברך לאחריה. ואם לא נזכר עד לאחר הברכות, יאמר השמים כסאי בלא ברכות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:4"}}
{"id": "144dc801594d-1", "text": "ואם חל ראש חדש אלול באחד בשבת, דוחין הפטרת מחר חדש, שאין בה מנחמות ירושלים, ומפטירין עניה סוערה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:4"}}
{"id": "e5bdbf55deb8-0", "text": "מיום ראשון [בשבת] שקדם ראש השנה ואילך, משכימין לסליחות. ואם חל ראש השנה ביום שני או ביום שלישי, מתחילין מיום ראשון בשבוע הקודם. וכשמשכימין, צריכין לטול ידיהם ולברך על נטילת ידים וברכת התורה. ואחר הסליחות יטול ידיו שנית בלא ברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:5"}}
{"id": "7772b3562fa9-0", "text": "שליח הצבור שאומר סליחות, יתעטף בטלית מציצת קדם שמתחיל אשרי. ולפי שיש ספק אם יברך ברכה על טלית שלו כשלובשו בלילה או לא יברך, על כן לא יטל את שלו, וגם לא טלית הקהל, אלא ישאל לו טלית מאחר. ואם אין בנמצא טלית כלל, יכולין לומר סליחות ושלש עשרה מדות גם בלא טלית. יש מקומות נוהגין שהמתפלל סליחות, מתפלל גם שחרית ומנחה וגם מעריב שלפניו, והוא קודם לאבל ולמוהל ול\"יאר צייט\" [לבעל יום זכרון] (תקפא)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:6"}}
{"id": "7772b3562fa9-1", "text": "טוב לעמד באמירת הסליחות. ומי שקשה לו, יעמד לכל הפחות באמירת אל מלך יושב וגו' ושלש עשרה מדות (עין סימן נו). דין אמירת הודוי, עין לקמן סימן קלא סעיף ט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:6"}}
{"id": "0f399fa38db7-0", "text": "ידקדקו לבחור שליח צבור שיתפלל סליחות ובימים הנוראים, איש שהוא הגון וגדול בתורה ובמעשים טובים, כפי מה שאפשר למצא. וגם שיהיה בן שלשים שנה, שאז כבר נחה רתיחת הדם של בחרותו ונכנע לבו. וגם יהא נשוי ויהיו לו בנים, שהוא שופך לבו ומפיל תחנונים מקירות הלב. וכן ידקדקו לבחור תוקע שיתקע שופר בראש השנה, וכן המקרא לפני התוקע, שיהיו בעלי תורה ויראה, כפי מה שאפשר להם למצא. מיהו כל ישראל כשרים לכל, רק שיהא מרצה לקהל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:7"}}
{"id": "0f399fa38db7-1", "text": "ואם רואה מחלקת בדבר, ימנע עצמו אף על פי שיהיה מי שאינו הגון (תקפא תקפה ובס\"ח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:7"}}
{"id": "738e2b6fa758-0", "text": "אבל כל שנים עשר חדש אחר אביו ואמו, לא יהא שליח צבור בראש השנה ויום הכפורים, ולא תוקע בראש השנה, אלא אם אין אחר הגון כמוהו. ואם הוא תוך שלשים על שאר קרובים, אם החזיק מכבר להתפלל או לתקע, מתר, כיון שראש השנה ויום הכפורים מבטלין גזרת שלשים. אבל אם לא החזיק, ויש אחר הגון כמוהו, יש להחמיר. אבל כל ימי הסליחות, אפלו בערב ראש השנה מתר לכל אבל להית שליח צבור, אך לא בתוך שבעה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:8"}}
{"id": "4f8c8a185b92-0", "text": "יחיד האומר סליחות, אינו רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשה, אלא דרך קריאה בתורה בנגון ובטעמים. וכן במקום שנזכרות שלש עשרה מדות, כגון וזכר לנו היום ברית שלש עשרה וכדומה, יש לו לדלג. וכן הבקשות שהן בלשון ארמית, כגון מחי ומסי וכו', מרן די בשמיא וכו' לא יאמרן אלא בעשרה (סימן קא תקסה תקפא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:9"}}
{"id": "06d90edf4cd6-0", "text": "אבל אסור לצאת מביתו ללכת לבית הכנסת לומר סליחות, מלבד בערב ראש השנה, שמרבים בסליחות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:10"}}
{"id": "37c6c7ffeac0-0", "text": "שליח הצבור שיתפלל בימים הנוראים וכן התוקע, צריכין לפרוש את עצמן שלשה ימים לפני ראש השנה מכל דבר המביא לידי טמאה, וילמדו כפי יכלתם פרושי התפלות והפיוטים והלכות תקיעות (תקפא). וגם ילמדו ספרי מוסר המעוררים את לב האדם, וייראו מפחד ה' ומהדר גאונו בקומו לשפט את הארץ", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:11"}}
{"id": "37c6c7ffeac0-1", "text": "ואם לא נמצא להם תוקע שהוא בעל תורה, יראו על כל פנים שיהא המקרא בעל תורה, ויהא בקי בהלכות תקיעת שופר, שאם תארע איזה טעות בתקיעות, ידע מה לעשות, וגם שידע לבדק את השופר אם הוא כשר (עין סימן תקפה ובסידור).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:11"}}
{"id": "280076c9ae09-0", "text": "הרבה נוהגין להתענות בעשרת ימי תשובה, ולפי שחסרים ד' ימים שאינם מתענים בהם, דהינו ב' ימים של ראש השנה, שבת, וערב יום הכפורים. על כן מתענין תמורתן ד' ימים בימי הסליחות שקדם ראש השנה, דהינו יום א' דסליחות. וערב ראש השנה, ועוד ב' ימים בינתים, ובוחרים ביום ב' וה. ואם ארעה להם סעודת מצוה, יכולין לאכול ויתענו יום אחר תמורתו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:12"}}
{"id": "280076c9ae09-1", "text": "או אם יודעים שתהיה להם סעודת מצוה, יתענו מקדם יום אחד תמורתו (עין לעיל סימן קכז סעיף ג וסעיף יד) (תקסח תקפא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:12"}}
{"id": "ed8ddbfbb571-0", "text": "נוהגין לילך בערב ראש השנה אחר תפלת שחרית לבית הקברות להשתטח על קברי הצדיקים, ונותנים שם צדקה לעניים, ומרבים תחנונים לעורר את הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה, שימליצו טוב בעדנו ביום הדין. וגם מחמת שהוא מקום קבורת הצדיקים, המקום הוא קדוש וטהור, והתפלה מקבלת שם ביותר, בהיותה על אדמת קדש, ויעשה הקדוש ברוך הוא חסד בזכות הצדיקים. אבל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכנים שם, כי קרוב הדבר שיהיה בכלל ודורש אל המתים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:13"}}
{"id": "ed8ddbfbb571-1", "text": "אך יבקש מהשם, יתברך שמו, שירחם עליו בזכות הצדיקים שוכני עפר (תקפא). כשבא אל בית הקברות, אם לא ראה את הקברים שלשים יום, צריך לברך, אשר יצר אתכם בדין וכו' (לעיל סימן ס סעיף יא). כשבא אל הקבר, יש לו לומר, יהי רצון שתהא מנוחתו של (פלוני) הקבור פה בכבוד, וזכותו יעמד לי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:13"}}
{"id": "ed8ddbfbb571-2", "text": "כשמשים ידו על הקבר, יש לשום יד שמאלו דוקא ולא ימינו, ויאמר את הפסוק, ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. תשכב בשלום, ותישן בשלום, עד בוא מנחם משמיע שלום. (וכששם ידו, יכון בפסוק ונחך, שיש בו ט\"ו תבות כמנין קשרי היד) (ברכי יוסף סימן רכד). אין לילך על קבר אחד שתי פעמים ביום אחד. הקורא כתב שעל גבי המצבה, אם הוא כתב בולט, קשה לשכחה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:13"}}
{"id": "ed8ddbfbb571-3", "text": "וסגלה לומר, אהבה רבה עד וליחדך באהבה (רכד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:13"}}
{"id": "e96726482378-0", "text": "בערב ראש השנה נהגו כלם להתענות עד אחר מנחה, שאז טועמין איזה דבר, שלא לכנס ליום טוב כשהוא מענה. וכל היום, יעסק בתורה ובמצות ובתשובה, ומכל שכן בעברות שבין אדם לחברו. ולא ימתין עד ערב יום הכפורים אלא יקדים את עצמו היום לבקש מחברו מחילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:14"}}
{"id": "3a68b85929b9-0", "text": "מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה לכבוד יום טוב, ויש לזהר לגלח קדם חצות היום וטובלים ולובשים בגדי שבת בראש השנה, להראות שאנו בטוחים בחסדו יתברך שמו, שיוציא לאור משפטנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:15"}}
{"id": "de8eda3c3589-0", "text": "נוהגין לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה (והרמז לא יחל דברו ככל, סופי תבות אלול) ומי שאינו מבין מה שהוא אומר בלשון הקדש, יאמר בלשון (אשכנז) [לעז], כמו שהוא מבין (סימן תקפא ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 128:16"}}
{"id": "435febb78a46-0", "text": "בכל הקדישים שאומרים מראש השנה עד יום הכפורים, כופלין תבת לעלא, הינו שאומרים לעלא לעלא (ולא בוא\"ו ולעלא) וכיון שבקדיש צריכות להיות שמנה ועשרים תבות ובכל השנה אומרים, לעלא מן כל ברכתא, אומרים עתה, לעלא מכל ברכתא (שע\"ת סימן נו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:1"}}
{"id": "e783cd7cd4da-0", "text": "יש נוהגין להתפלל בראש השנה וביום הכפורים כל תפלות שמונה עשרה בכריעה ובכפיפת הראש. ואמנם כיון שצריכין לכרוע בברכת מגן אברהם ובמודים בתחלה ובסוף, על כן קדם שמגיע למקומות אלו צריך לזקף את עצמו כדי שיכרע במצות חכמינו זכרונם לברכה. גם אסור לכרוע בתחלת ברכה ובסוף ברכה במקום שלא תקנו חכמינו זכרונם לברכה. וטוב יותר להתפלל באברים זקופים ובלב כפוף ובדמעות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:2"}}
{"id": "e783cd7cd4da-1", "text": "ומה שנוהגין להתפלל בקול רם, יש לבטל, כי יש להתפלל בלחש כמו בכל השנה. ויש מתירין להגביה קולו מעט, אבל לא הרבה. יזהר לדקדק בתפלתו היטב, שלא ישנה שום נקדה. ויהדר אחר סדור או מחזור שהוא מדיק היטב, להתפלל מתוכו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:2"}}
{"id": "11f3d845fbc7-0", "text": "כל השנה, אומרים בתפלה, האל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מן ראש השנה עד לאחר יום הכפורים, שצריכין לומר, המלך הקדוש, המלך המשפט. לפי שבימים האלו הקדוש ברוך הוא מראה מלכותו לשפט את העולם. אם טעה ואמר האל הקדוש, או שהוא מספק אם אמר האל הקדוש או המלך הקדוש, אם נזכר תוך כדי דבור, אומר המלך הקדוש, ואינו צריך לחזור לראש, וכן הדין בהמלך המשפט", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:3"}}
{"id": "11f3d845fbc7-1", "text": "אבל אם לא נזכר עד לאחר כדי דבור, אזי בהמלך הקדוש צריך לחזר לראש התפלה, (אפלו מספקא), מפני ששלש הברכות הראשונות נחשבות כאחת (כמו שכתוב בסימן יט סעיף ב). ואפלו שליח הצבור בחזרת התפלה צריך לחזור לראש, וצריכין לומר קדשה שנית. אבל בהמלך המשפט, אפלו יחיד, אינו צריך לחזור אפלו לאותה ברכה, כיון שהזכיר תבת מלך בברכה זאת. בכל השנה אם טעה ואמר, המלך הקדוש, המלך המשפט, אינו צריך לחזור (קיח תקפב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:3"}}
{"id": "6998c3f2a7b1-0", "text": "בשבת ערבית, בברכת מעין שבע מגן אבות וכו', אומרים גם כן במקום האל הקדוש, המלך הקדוש. ואם טעה שליח הצבור ואמר האל הקדוש, אם נזכר מיד תוך כדי דבור, חוזר ואומר המלך הקדוש וכו', אבל לאחר כך, אינו חוזר (פרי חדש ופרי מגדים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:4"}}
{"id": "6be09d267ba3-0", "text": "אם שכח זכרנו, או מי כמוך, וכתב, בספר חיים, ולא נזכר עד שאמר ברוך אתה ה', כיון שאמר את השם, גומר את הברכה ומתפלל כסדר, ואינו צריך לחזור. וכן אם שכח לומר ובכן תן פחדך וחתם המלך הקדוש, ואפלו לא אמר עדין רק ברוך אתה ה', חותם המלך הקדוש ואומר אתה בחרתנו וכו'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:5"}}
{"id": "4a3773262927-0", "text": "בסיום השמונה עשרה, יש מסימים עושה השלום, ויש שאינם משנין אלא אומרים המברך את עמו ישראל בשלום. ואך בקדישים אומרים עושה השלום במרומיו וכו' (מטה אפרים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:6"}}
{"id": "f9de9621eef7-0", "text": "אם חל ראש השנה בשבת, יש מקומות שאומרים לכו נרננה, כמו בשאר שבת. ויש מקומות שמתחילין, מזמור לדוד. ויש מקומות שמתחילין, מזמור שיר ליום השבת. וכל מקום יחזיק מנהגיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:7"}}
{"id": "cc642bb440e0-0", "text": "לאחר גמר תפלת מעריב בליל ראשון, נוהגין לומר כל אחד לחברו, לשנה טובה תכתב ותחתם. ולנקבה אומרים, תכתבי ותחתמי. אבל ביום, אין אומרים, לפי שכבר נגמרה הכתיבה קדם חצות היום, ובליל שני, יש נוהגין לאמרו, כי לפעמים נדונין ביום שני (תקפב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:8"}}
{"id": "79b96d93202c-0", "text": "בסעודת הלילה, נוהגין לעשות סימנים לשנה טובה. טובלין פרוסת המוציא בדבש. ואחר שאכל כזית, אומר, יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. ואחר כך טובל קצת תפוח מתוק בדבש ומברך עליו בורא פרי העץ ואוכלו, ואחר כך אומר גם כן יהי רצון וכו', ונוהגין לאכל ראש של בעל חי ואומרים, יהי רצון שנהיה לראש. ויש להדר אחר ראש כבש, שיהיה גם כן זכר לאילו של יצחק", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:9"}}
{"id": "79b96d93202c-1", "text": "וגם ירקות אוכלים אותן שיש להן במדינה ההוא שם המורה לטובה, כמו במדינתנו מעהרען (גזר), ואומרים יהי רצון שירבו זכיותינו. ויש נוהגין גם כן להדר לאכל דגים, שיש רמז לפרות ולרבות כמו הדגים. ואין לבשל אותם בחמץ, כי אין אוכלים דברים חמוצים או מרירים בראש השנה. ואוכלין בשר שמן וכל מיני מתיקה. גם נוהגין שלא לאכל אגוזים ולוזים, כי אגוז בגמטריא ח\"ט, וגם מרבים כיחה וניעה המבטלים את התפלה (תקפג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:9"}}
{"id": "79b96d93202c-2", "text": "ויש ללמד על השלחן תורה. ונוהגין קצת ללמד משניות מסכת ראש השנה (חיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:9"}}
{"id": "0decc840cb0e-0", "text": "נכון שלא לשמש מטתו בשני לילות דראש השנה, אפלו כשחל בשבת. אך אם הוא ליל טבילתה, אל יבטל עונתה. ויטבל את עצמו בבקר מטמאתו (תקפא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:10"}}
{"id": "cb524409dc80-0", "text": "בראש השנה כשאומר אבינו מלכנו חטאנו לפניך, אין להכות באגרוף על החזה כמו בחל וביום הכפורים, כי אין אומרים ודוי בראש השנה שהוא יום טוב. אלא יכון הפרוש, אבינו מלכנו חטאנו לפניך, כלומר, אבותינו חטאו לפניך שעבדו עבודה זרה, אבל אנחנו אין לנו מלך אלא אתה. לכן אבינו מלכנו, עשה עמנו למען שמך (תקפד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:11"}}
{"id": "904a8cb90773-0", "text": "בשעת הוצאת ספר תורה, נוהגין לומר שלש עשרה מדות, ויש להתחיל מן ויעבר. ויאמר, ויעבר ה' על פניו ויקרא, ה', ה' וגו' (עין מ\"א סימן תכב ועין בנ\"א כלל ה סימן ב). ובשבת, יש מקומות שאין אומרים שלש עשרה מדות, ולא רבונו של עולם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:12"}}
{"id": "1723b91a7b09-0", "text": "שעור התקיעות, לכתחלה צריך להיות כך, התרועה היא ט' כחות קצרים. והשברים יעשה ג' שברים זה אחר זה, וכל שבר יהא ארוך כמו ג' כחות קצרים מן התרועה, ונמצא שגם השברים הם כמו ט' כחות. ויזהר מאד שלא להאריך בשברים עד שיהא כל שבר כמו ט' כחות. כי בזה, אפלו בדיעבד אינו יוצא. והתקיעות המה הברות פשוטות. ובסדר תקיעה שברים תרועה תקיעה, תהא כל תקיעה, ארכה כמו השברים עם התרועה, דהינו כמו ח\"י כחות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:13"}}
{"id": "1723b91a7b09-1", "text": "ובסדר תקיעה שברים תקיעה, תהא כל תקיעה, ארכה כמו השברים, דהינו כמו ט' כחות. וכן בסדר תקיעה תרועה תקיעה. בתקיעות שקדם תפלת מוסף, יש לעשות השברים עם התרועה בנשימה אחת. ולכן המקרא יקרא בפעם אחת שברים תרועה. ובתקיעות שבתוך חזרת התפלה יש לעשותם בשתי נשימות. ומכל מקום לא יפסיק ביניהם אלא יהיו תכופים זה לזה, והמקרא יקרא גם כן שניהם בפעם אחת (תקצ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:13"}}
{"id": "f0dc495c6ca0-0", "text": "כשהתוקע אומר את הברכות, אל יאמרו הקהל, ברוך הוא וברוך שמו (עין לעיל סימן ו סעיף ה), אך ישמעו היטב את הברכות, ואחר כל ברכה יאמרו בכונה אמן. ואסור להפסיק מכאן עד לאחר כל התקיעות שבחזרת התפלה (קכד תקצב). ועל כן אין לשמש להכריז, שתיקה יפה בשעת התפלה, אף שהוא נוהג כן בפעם אחרת (מטה אפרים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:14"}}
{"id": "74f26b15ff97-0", "text": "נוהגין העולם לומר בין הסדרים יהי רצון וכו', כמו שנדפס במחזורים. וצריכין לזהר מאד, שלא להוציא בפה שמות המלאכים הנזכרים שם. ובהרבה קהלות אין אומרים כלל את היהי רצון, וכן נכון יותר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:15"}}
{"id": "74f26b15ff97-1", "text": "והעקר הוא להתעורר אז בתשובה בלב שלם (תקצב תקפד ובסד\"ה) וכמו שכתב הרמב\"ם זכרונו לברכה (בהלכות תשובה פרק ג הלכה ד), וזה לשונו, אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב, רמז יש בה, כלומר, עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם, וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם, והטיבו דרכיכם ומעלליכם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:15"}}
{"id": "74f26b15ff97-2", "text": "יעזב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה וכו', עד כאן לשונו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:15"}}
{"id": "858adcd982a5-0", "text": "בחזרת התפלה, כשאומר שליח הצבור ואנחנו כורעים, נוהגין שגם הצבור אומרים עמו, וגם כורעים ומשתחוים, אבל אין נופלים על פניהם, רק ביום הכפורים בסדר העבודה. וגם שליח הצבור כורע על ברכיו, אבל אסור לעקר ממקומו בשעת התפלה. ולכן נוהגין שיעמד קצת רחוק מן העמוד, כדי שיוכל לכרע על ברכיו בלי עקירה ממקומו, והעומדים אצלו מסיעים אותו לעמוד, שלא יצטרך לעקר רגליו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:16"}}
{"id": "858adcd982a5-1", "text": "התקיעות שבתוך חזרת התפלה, אין לשליח הצבור לתקע, אלא אם הוא בטוח שלא תתבלבל דעתו על ידי כך (קלה תקפה תרכא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:16"}}
{"id": "cb2adee40b0b-0", "text": "בתקיעות שבתוך חזרת התפלה, יש מנהגים שונים כמה תוקעין, וכל מקום יחזיק מנהגו. וכן בתקיעות שלאחר התפלה, יש מנהגים שונים. ולאחר שגמרו כל התקיעות כפי מנהג המקום, יש להצניע את השופר ולא יתקעו יותר. אפלו מי שרוצה להיות תוקע ביום שני, אין לו לתקע ביום ראשון להתלמד (תקצב תקצו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:17"}}
{"id": "55e6294ae53d-0", "text": "אם יש מילה, מלין לאחר ההפטרה קדם תקיעת שופר. והרמז, זכר ברית אברהם (זו מילה). ועקדת יצחק (זה שופר). ובשבת, מלין אחר אשרי. ואם צריכין למול אצל היולדת, מלין אחר היציאה מבית הכנסת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:18"}}
{"id": "61f8b3a65d0d-0", "text": "מי שיצא בתקיעת שופר וצריך לתקע בשביל אחרים, יכול גם כן לברך את הברכות. ומכל מקום יותר נכון שזה שצריך לצאת, הוא יברך את הברכות. והתוקע בשביל נשים, אם הוא כבר יצא, לא יברך את הברכות, אלא האשה תברך, כיון דמצד הדין נשים פטורות מתקיעת שופר, משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמה. ויש אומרים, דמי שיצא, לא יתקע כלל בשביל נשים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:19"}}
{"id": "61f8b3a65d0d-1", "text": "והרוצה לתקע בשביל נשים, יתקע קדם שישמע התקיעות בבית הכנסת, ויברך על התקיעות ויכון שיצא בהן, ובלבד שלא יהיה זה בשלש שעות הראשונות של היום, כי אז אין לתקע ביחידות, או שיתקע להן בשעה שתוקעין בבית הכנסת, או לאחר התקיעות שבבית הכנסת, אלא שיכון שלא לצאת בתקיעות אלו, אלא בתקיעות שהוא יתקע לפני האשה ויברך עליהן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:19"}}
{"id": "61f8b3a65d0d-2", "text": "ואף על גב שהולך אחר כך לבית הכנסת להתפלל מוסף ולשמע התקיעות שבתפלה, אין ההפסק מצריכו לברך שנית, דכלהו תקיעות חדא מצוה נינהו. ואם האשה חלושה וצריכה לאכול קדם התקיעות, יכולה לאכול (תקפה תקפט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:19"}}
{"id": "53aa583d2077-0", "text": "כשיוצאין מבית הכנסת, יש ללכת בשובה ונחת, שמח וטוב לב, בבטחון כי שמע ה' בקול תפלתנו ותקיעותינו ברחמים, ואוכלין ושותין כיד ה' הטובה. ומכל מקום יזהר שלא לאכל אכילה גסה, ותהא יראת ה' על פניו. ויש ללמד תורה על השלחן. לאחר ברכת המזון, אין לישן, אלא הולכין לבית הכנסת ואומרים תהלים בצבור עד תפלת מנחה. ואך מי שראשו כבד עליו, יכול לישון מעט קדם שילך לבית הכנסת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:20"}}
{"id": "6812246b2fac-0", "text": "לאחר תפלת מנחה, הולכין אל הנהר (לזכר זכות העקדה, דאיתא במדרש כשהלך אברהם אבינו עם יצחק בנו לעקדה, עשה השטן את עצמו כמו נהר לעכבו, ועבר אברהם אבינו, עליו השלום, בנהר עד צוארו ואמר, הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:21"}}
{"id": "6812246b2fac-1", "text": "ועוד יש טעם, מפני שאנו ממליכין היום את הקדוש ברוך הוא עלינו, והדרך הוא למשח את המלכים אצל הנהר, לרמז שתמשך מלכותם) וטוב שיהיה מחוץ לעיר ויש בו דגים (לזכר שאנו משולים כדגים חיים הללו שנאחזים במצודה, כך אנו נאחזים במצודת המות והדין, ומתוך כך נהרהר יותר בתשובה. עוד טעם, סימן שלא תשלט בנו עין רעה כמו בדגים, ונפרה ונרבה כדגים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:21"}}
{"id": "6812246b2fac-2", "text": "ויש אומרים, הטעם, כי לדגים אין גבינים [עפעפים] ועיניהם תמיד פתוחות, כדי להתעורר עינא פקיחא דלעילא) ואם אין שם נהר שיש בו דגים, הולכין לנהר אחר או לבאר, ואומרים הפסוקים מי אל כמוך וכו' ככתוב בסדורים בסדר תשליך. ומנערים שולי הבגדים, והוא לרמז בעלמא, לתן לב להשליך את החטאים ולחפש ולחקר דרכיו מהיום והלאה, שיהיו בגדיו לבנים ונקיים מכל חטא. אם חל יום ראשון בשבת הולכין ביום שני (תקפג ובסידור).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:21"}}
{"id": "410739e8c30a-0", "text": "לאחר שחוזרין לבית הכנסת ועדין לא הגיע זמן ערבית, יזהר מחברת מרעים, שלא יבוא חס ושלום, לדברים בטלים. אך יעסק בתורה או בתהלים או בספרי מוסר, כי קדוש היום לאדוננו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:22"}}
{"id": "c514be2658e5-0", "text": "שני ימים טובים של ראש השנה, כיום אחד הן חשובים, וקדשה אחת הן (עין לעיל סמן צט סעיף ב) ולכן נחלקו הפוסקים, אם לברך בליל שני בקדוש וכן בהדלקת הנרות וכן בתקיעות של היום שני שהחינו או לא, כי יש אומרים, כיון דקדשה אחת הן וכבר ברך שהחינו בראשון, אינו צריך לברך עוד בשני. ועל כן נוהגים שבקדוש ליל שני, מניחין על השלחן פרי חדש, שתהא ברכת שהחינו שבקדוש גם על הפרי, או שלובש בגד חדש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:23"}}
{"id": "c514be2658e5-1", "text": "ואם אין לו אינו מעכב, ואומר שהחינו בקדוש (כי אנו תופסין העקר כהפוסקים שאומרים שצריך לברך שהחינו) וכן האשה בהדלקת הנרות בליל שני (אם נוהגת לברך שהחינו אזי על כל פנים) אם אפשר, תלבש בגד חדש או תניח פרי חדש, שתהא ברכת שהחינו גם על זה. ואם אין לה, אינו מעכב. וכן התוקע ביום שני, אם אפשר, יש לו ללבוש בגד חדש. ואם חל יום ראשון בשבת אינו צריך, דהא עדין לא ברכו שהחינו על השופר (סימן תר).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 129:23"}}
{"id": "d2c13b0160ae-0", "text": "עשרת ימי תשובה, שמם מורה עליהם, שהם מיחדים לתשובה. וכל אדם מחיב אז לשוב בתשובה שלמה לפני ה', יתברך שמו, קדם בוא היום הגדול והנורא יום הכפורים, שנאמר לפני ה' תטהרו, ונאמר דרשו ה' בהמצאו. ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. לכן צריך האדם בימים האלו לפשפש במעשיו ולשוב ממעשיו הרעים. וספק עברה צריך יותר תשובה מעברה ודאית, כי יותר מתחרט האדם כשהוא יודע שעשה עברה מאם אינו יודע", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 130:1"}}
{"id": "d2c13b0160ae-1", "text": "ולכן קרבן אשם תלוי צריך להיות יותר ביקר מקרבן חטאת. וירבה בתורה ובמצות ובצדקה, וימעט בעסקיו. וכתב הרמ\"ק, זכרונו לברכה, שיהיו ימים אלו כמו חל המועד, שלא יעשה בהם אלא מלאכה הכרחית. וביותר צריך האדם לתקן דברים שבינו לבין חברו, אשר עליהם אין כפרה עד שיחזיר את הגזל ואת העשק, ויפיסו שימחול לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 130:1"}}
{"id": "051d6f3c59f1-0", "text": "ראוי לאדם שיתנהג בימים האלו גם בחמרות שאינו נוהג בהם כל השנה, כי גם אנו מבקשים מאת ה', יתברך שמו, שיתנהג עמנו בחסדות. והאוכל כל השנה פת פלטר, לא יאכל בימים האלו כי אם פת ישראל, וכדומה לזה (סימן תרג ובחיי\"א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 130:2"}}
{"id": "4fd365659c05-0", "text": "בברכת המזון, יש נוהגין לומר הרחמן הוא יחדש וכו', כמו בראש השנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 130:3"}}
{"id": "7acb0f1ae9b5-0", "text": "נוהגין שלא לעשות נשואין בימים האלו (מטה אפרים)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 130:4"}}
{"id": "a3c3137cf94d-0", "text": "בשבת שובה, יש לקרות למפטיר, אדם חשוב (תרב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 130:5"}}
{"id": "812c3f2973e1-0", "text": "יש נוהגין שאין מקדשין את הלבנה עד מוצאי יום הכפורים, שאז שמחים, ומקדם היו בדאגה. ויש אומרים, דאדרבה, טוב לקדשה קדם, כדי להוסיף בזכיות. והכל לפי הזמן (תכו תרב). במקום שמצוי לקנות אתרוגים, לולבין והדסים, נוהגין אנשי מעשה להיות זריזין מקדימים לקנות בימים האלו, כדי שתצטרף גם המצוה היקרה הזאת לזכיותינו (מטה אפרים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 130:6"}}
{"id": "b8f09af87586-0", "text": "נוהגין לעשות כפרות בערב יום כפורים באשמרת הבקר, שאז הרחמים גוברין. לוקחין תרנגול שאינו מסרס, לזכר, ותרנגלת לנקבה. ולאשה מעברת, תרנגול ותרנגלת. תרנגול, שמא הולד הוא זכר. ואם הולד הוא נקבה, די לאמה ולבתה בתרנגלת אחת. ואפלו שאר בני אדם, יכולין שנים לקח כפרה אחת. ובוחרים בלבנים, על שם שנאמר, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:1"}}
{"id": "b8f09af87586-1", "text": "אבל אין לחזר בפרוש בשעת קניה אחר לבנים ולקנותם ביקר, כי זהו כעין דרכי האמורי, אלא כשיזדמן לו לבן (או) שקנה אותו בין אחרים, יבחר בו. לוקח כל אחד כפרתו בידו הימנית, ואומר הפסוקים, בני אדם וגו', ומסבבה סביב ראשו ואומר, זה חליפתי וכו' שלש פעמים. אם מסבב לאחר, אומר, זה חליפתך. ויש לו לסבב תחלה לעצמו ואחר כך לאחרים. וטוב שתהא השחיטה גם כן באשמרת הבקר תכף לאחר הסבוב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:1"}}
{"id": "b8f09af87586-2", "text": "ואל יחשוב האדם שזוהי כפרתו ממש, אלא יחשב כי כל מה שעושין בעוף הזה, היה ראוי לבוא עליו בעונותיו. ויתאונן על חטאיו, והקדוש ברוך הוא ברחמיו יקבל תשובתו. ונוהגין לזרוק בני המעים והכבד והכליות של הכפרות על הגגות או בחצר, מקום שהעופות יכולים לקחת משם, לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה, כדי שירחמו עליו מן השמים. ועוד, מפני שאכלו גזל, כדי שיתן האדם אל לבו להרחיק את עצמו מן הגזל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:1"}}
{"id": "b8f09af87586-3", "text": "אם אין תרנגולים מצויים, יכול לקח אוז או שאר בעל חי שאינו ראוי להקרבה. ויש אומרים, אפלו דגים, אך לא תורין ובני יונה, שהם ראויין להקרבה, ויהא נראה כאלו מקדיש קדשים בחוץ. יש נוהגים לתן את הכפרות לעניים, אבל יותר טוב לפדות את הכפרות בממון ולתן את הממון לעניים. (תרה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:1"}}
{"id": "9c64d01816b3-0", "text": "אין אומרים מזמור לתודה, ולא תחנון, ולא למנצח. גם אין אומרים אבינו מלכנו. ורק כשחל יום הכפורים בשבת, אז אומרים ערב יום הכפורים בשחרית אבינו מלכנו (תרד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:2"}}
{"id": "6da89ef9d29d-0", "text": "מצוה להרבות בסעודה ולאכל ולשתות. וכל האוכל ושותה בערב יום הכפורים לשם מצוה, נחשב לו כאלו התענה גם היום. ומצוה לאכל דגים בסעודה הראשונה (תרד תרח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:3"}}
{"id": "98db52430200-0", "text": "עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו, שנאמר, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. כלומר, חטאתיכם שהם לפני ה' בלבד, יום הכפורים מכפר. אבל מה שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו. לכן צריך כל אדם לדקדק, שאם יש בידו ממון של אחרים שלא כדין, יחזיר לו ויפיס אותן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:4"}}
{"id": "98db52430200-1", "text": "ואם יש בידו ממון שהוא מספק בו, אם הוא שלו על פי הדין או לא, יודיע לחברו שהוא רוצה לעמד עמו מיד לאחר יום הכפורים לדין התורה הקדושה, ויקבל עליו באמת לקים כאשר יצא מפי בית הדין. וגם אם לא חטא כנגד חברו אלא בדברים, צריך לפיסו, ומחיב ללכת בעצמו לפיסו. אך אם קשה עליו, או שהוא מבין כי יותר קרוב שיתפיס על ידי אמצעי, יעשה על ידי אמצעי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:4"}}
{"id": "98db52430200-2", "text": "והאיש אשר מבקשין ממנו מחילה, ימחול בלב שלם ולא יהא אכזרי, כי אין זה ממדת ישראל, אלא ממדת עשו, שעליו נאמר, ועברתו שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים, לפי שלא מחלו ולא נתפיסו, והגבעונים לא מבני ישראל המה. אבל דרכן של זרע ישראל הוא להיות קשה לכעס ונוח לרצות. וכשהחוטא מבקש ממנו למחול, ימחול בלב שלם ובנפש חפצה. ואפלו הצר לו הרבה, לא יקם ולא יטר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:4"}}
{"id": "98db52430200-3", "text": "ואדרבה, אם החוטא אינו מתעורר לבוא אליו לבקש מחילה, יש לו להאיש העלוב להמציא את עצמו לאותו שחטא, כדי שיבקש ממנו מחילה. ומי שאינו מעביר שנאה ביום הכפורים, אין תפלתו נשמעת, חס ושלום. וכל המעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:4"}}
{"id": "ee44ce50e524-0", "text": "אם מת זה האיש אשר חטא כנגדו, מביא עשרה אנשים ומעמידן על קברו, ואומר, חטאתי לאלהי ישראל ולזה האיש [פלוני] שחטאתי לו. והם ישיבו לו, מחול לך, מחול לך, מחול לך. ויש לו לילך יחף. גם יש לו לפרט את החטא אם אינו בזיון להמת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:5"}}
{"id": "ee44ce50e524-1", "text": "אם קבר המת הוא חוץ לשלש פרסאות מן המקום שדר בו החוטא, אינו צריך לילך בעצמו לשם, אלא ישלח שליחו, והשליח יקח שם עשרה אנשים וילך על קברו, ויאמר, הנני שליח של פלוני, מודה ברבים, ששלחני פלוני לבקש מחילה על מה שחטא וכו'. אם חרף אדם לאחר מותו, אינו צריך לילך על קברו, אלא יבקש ממנו מחילה במקום שחרפו. ואם הוציא עליו שם רע, צריך לקבל על עצמו תשובה, על שעבר חרם הקדמונים שלא להוציא שם רע על מתים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:5"}}
{"id": "24568bd26177-0", "text": "מצוה על כל אדם לטבל את עצמו בערב יום הכפורים לטהר מטמאת קרי. ועוד, משום תשובה, וכמו גר שנתגיר שצריך טבילה. ולכן גם נערים ובתולות, יש להם לטבל. ויש לדקדק שלא תהא עליו שום חציצה (עין לקמן סימן קסא). ועקר זמן הטבילה הוא לאחר חצות היום. אשה ששמשה מטתה, יכולה לפלט שכבת זרע בתוך שלשה ימים לאחר כך, והרי היא כמו בעל קרי, ולא הועילה לה הטבילה לענין זה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:6"}}
{"id": "24568bd26177-1", "text": "והתקנה היא, שקדם הטבילה תרחץ היטב בחמין ולא תפלט אחר כך עוד. ואמנם אם שמשה מטתה סמוך לטבילה או סמוך לוסתה, שאז רגילה להתעבר, אסור לה להשחית זרע ההריון, ולכן לא תרחץ בחמין. ומכל מקום יש לה לטבל בצונן. מי שהוא אבל, רחמנא לצלן, אפלו בתוך שבעה, יכול לרחוץ ולטבול את עצמו כמו שעה או שתי שעות קדם הלילה, אפלו קדם מנחה. אבל שאר כל דיני אבלות, כגון ישיבה על גבי קרקע ובלא מנעלים, נוהג עד הלילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:6"}}
{"id": "757e31ba629f-0", "text": "נוהגין שכל בעל הבית עושה נר לביתו, מפני שביום הכפורים ירד משה עם הלוחות השניות, והתורה נקראת נר, ועוד נר אחד בשביל נשמות אביו ואמו שמתו, לכפר עליהם. ונוהגין שמדליקין אחד בביתו, שידלק עד שעת הבדלה ויבדיל עליו (עין לקמן סימן קלג סעיף כח), ואחד מדליקין בבית הכנסת. ולא יעשו נרות אלו משעוה של בתי עבודה זרה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:7"}}
{"id": "757e31ba629f-1", "text": "ומהיות שקצת מקפידים אם ארע שכבה נרו ביום הכפורים, אף כי באמת אין בזה שום חשש, מכל מקום טוב למנוע מזה, ויתן את הנר לשמש, שהוא יעמידו במקום שירצה, והאיש לא ידע כלל מקום נרו. ויש לשאת את הנר לבית הכנסת, כשהולך לתפלת מנחה להעמידו על מכונו ולהדליקו אחר כך קדם בין השמשות, כי בעת שבאים אחר כך לבית הכנסת לערבית, הזמן בהול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:7"}}
{"id": "842e8a453760-0", "text": "כשהולכין לבית הכנסת לתפלת מנחה, נוהגין ללבוש בגדי שבת. בתפלת המנחה, אומרים לאחר שמונה עשרה את הודוי. דהינו, קדם אלהי נצר, אומרים את הפסוק יהיו לרצון וגו', ומתחילין אלהינו ואלהי אבותינו תבוא לפניך, עד וחליים רעים, ואחר כך אומרים אלהי נצר וכו', ואומרים עוד הפעם הפסוק יהיו לרצון וגו'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:8"}}
{"id": "842e8a453760-1", "text": "אם בעוד שהוא אומר את הודוי, חוזר שליח הצבור את התפלה, כיון שהוא כבר אמר את הפסוק יהיו לרצון, יכול לענות אמן ולומר קדשה ומודים (עין לעיל סימן יח סעיף יד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:8"}}
{"id": "7be478646ac3-0", "text": "צריך לומר את הודוי מעמד, וישחה כמו במודים. וכשמזכיר את החטא, יכה באגרוף על הלב, כלומר, אתה גרמת לי שחטאתי. סדר הודוי ככתוב בסדורים, אומרים כלם בשוה. ומי שהוא יודע בעצמו חטא שלא נזכר בודוי, כיון שהוא אומר את הודוי בלחש, נכון שיפרט את החטא ההוא ויתודה עליו במרירות הלב ובדמעות שליש. וכן אם החטא הוא אחד מהמפרשים בודוי, אזי כשמגיע אליו, יתמרמר עליו ביותר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:9"}}
{"id": "7be478646ac3-1", "text": "עונות שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר, אף על פי שהוא יודע שלא עשה אותם יותר, מכל מקום יכול לחזור ולהתודות עליהם, והרי זה משבח, שנאמר, וחטאתי נגדי תמיד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:9"}}
{"id": "d22e291b40c9-0", "text": "לאחר תפלת המנחה, אין אומרים אבינו מלכנו, בין שחל יום הכפורים בחל בין שחל בשבת (תרד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:10"}}
{"id": "391e779ffd5d-0", "text": "לאחר תפלת המנחה נוהגין להלקות, ואף על פי שאין מלקות אלו מלקות ממש, מכל מקום מתוך כך ישים אל לבו לשוב מעברות שבידו. ויש לקח רצועה של עגל, אף על פי שאינה רחבה טפח. הנלקה יהא מטה ושוחה על ברכיו, פניו לצפון ואחוריו לדרום. ונוהגין לומר ודויים בשעה שלוקה. והמלקה אומר והוא רחום וגו' שלש פעמים, שהן שלשים ותשע תבות כנגד שלשים ותשע מלקות (תרז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:11"}}
{"id": "56a6ced85d26-0", "text": "לעת הערב אוכלין סעודה המפסקת. ונוהגין לטבול פרוסת המוציא בדבש, כמו בראש השנה. ואין לאכל אלא דברים שהם קלים להתעכל, כגון בשר עוף. ונוהגין שאין אוכלים דגים בסעודה זו. ולא יאכל ולא ישתה דברים המחממים, כגון מאכלים המתבלים בבשמים וכרכם. וצריך לזהר מאד להוסיף מחל על הקדש, דהינו שיפסיק מלאכל בעוד יום, קצת קדם בין השמשות. וזריזין מקדימין להפסיק כמו שעה קדם הלילה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:12"}}
{"id": "56a6ced85d26-1", "text": "ואם מפסיק מלאכל בעוד היום גדול ודעתו לאכל או לשתות אחר כך, צריך שיתנה קדם ברכת המזון ויאמר בפרוש או לכל הפחות יהרהר בלבו, שאינו מקבל עליו עדין את התענית (תקנג תרח)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:12"}}
{"id": "6e095d6e971f-0", "text": "המנהג במדינות אלו, שאין מטמינין בערב יום הכפורים לצרך מוצאי יום הכפורים כדרך שמטמינין בערב שבת לשבת, משום דהוי כמכין מיום הכפורים לחל, וגם משום דמחזי כרעבתנותא (תרט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:13"}}
{"id": "9837e503cb48-0", "text": "כתיב, לקדוש ה' מכבד, ודרשינן, זה יום הכפורים, שאין בו אכילה ושתיה, מצוה לכבדו בכסות נקיה ובנרות. לכן מציעין גם בבית הכנסת מצעות נאות ומרבין בנרות, שנקראו כבוד, שנאמר, בארים כבדו ה', ומתרגמינן, בפנסיא יקרו ה'. קדם בין השמשות, פורשין מפות על השלחנות, ומדליקין נרות בבית כמו בערב שבת. ויש להדליק נר בחדר שאשתו שוכבת שם, כדי שלא יבוא לידי תשמיש. ומברכין על הנרות, להדליק נר של יום הכפורים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:14"}}
{"id": "9837e503cb48-1", "text": "ואם חל בשבת, מברכין להדליק נר של שבת ושל יום הכפורים (סימן תרי בחיי\"א). (ולענין ברכת שהחינו, עין לעיל סימן קג סעיף ד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:14"}}
{"id": "159dd144d175-0", "text": "נוהגין ללבוש את הקיטל, שהוא בגד מתים, ועל ידי זה לב האדם נכנע ונשבר. וגם האבל יכול ללבשו. וכיון שהוא בגד מיחד לתפלה, לא ילך בו לבית הכסא. גם הנשים לובשות בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום, אך לא יקשטו את עצמן בתכשיטין, מפני אימת הדין (סימן תרי).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:15"}}
{"id": "255d67800561-0", "text": "המנהג שהאב והאם מברכין את הבנים ואת הבנות קדם שנכנסין לבית הכנסת, שאז כבר חלה קדשת היום, ושערי רחמים נפתחו. ומתפללים בברכה זו, שיחתמו לחיים טובים, ושיהא לבם נכון ביראת ה', ומתחננים בבכי ובדמעות שתקבל תפלתם. וגם הבנים והבנות מתעוררים שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו. ויש שהולכים גם לקרוביהם שהם תלמידי חכמים וצדיקים שיברכו אותם, ומבקשים מהם, שיתפללו גם בעדם ביום הקדוש והנורא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:16"}}
{"id": "255d67800561-1", "text": "ויש להקדים לעשות כן בעוד היום גדול, כי לעת ערב ראוי שיהיו נכונים לקבל קדשת היום בהשקט וישוב הדעת. נסח הברכה, ישימך וגו', יברכך וגו', ועוד מוסיף כל אחד כפי צחות לשונו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:16"}}
{"id": "255d67800561-2", "text": "ויש לומר תפלה זאת, ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שיתן בלבך אהבתו ויראתו, ותהא יראת ה' על פניך כל ימי חייך שלא תחטא, ויהא חשקך בתורה ובמצות, עיניך לנכח יביטו, פיך ידבר חכמות, ולבך יהגה אימות, ידיך תהיינה עוסקות במצות, רגליך ירוצו לעשות רצון אביך שבשמים, ויתן לך בנים ובנות צדיקים וצדקניות עוסקים בתורה ובמצות כל ימיהם, ויהי מקורך ברוך, ויזמין לך פרנסתך בהתר ובנחת וברוח מתחת ידו הרחבה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:16"}}
{"id": "255d67800561-3", "text": "ולא על ידי מתנת בשר ודם, פרנסה שתהא פנוי לעבודת ה', ותכתב ותחתם לחיים טובים וארכים בתוך כל צדיקי ישראל, אמן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:16"}}
{"id": "58f047434713-0", "text": "נוהגין ללבוש את הטלית. ויש לזהר ללבשו בעוד יום ולברך עליו. ואם נתאחר עד בין השמשות, לא יברך עליו (סימן יח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 131:17"}}
{"id": "04d891e79c57-0", "text": "במדינות אלו נוהגין, שקדם כל נדרי, מוציא הגדול שבקהל ספר תורה ומסבב עמו סביב הבימה, והאנשים מחבקים ומנשקים את ספר התורה, ומבקשים מחילה וסליחה על מה שפגמו בכבוד התורה, ומקבלים עליהם מהיום ואילך ללכת בדרכה ואומרים כמה פעמים הפסוק אור זרוע וגו', ועומד עם ספר התורה אצל שליח הצבור מימינו, ועוד אחד מחשובי הקהל עומד אצלו משמאלו גם כן עם ספר התורה, ואומרים שלשתן, בישיבה של מעלה וכו'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 132:1"}}
{"id": "04d891e79c57-1", "text": "בישיבה של מעלה וכו', ושליח הצבור אומר כל נדרי שלש פעמים בנגון הידוע, ויש לכל אדם לומר עם שליח הצבור בלחש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 132:1"}}
{"id": "04d891e79c57-2", "text": "ויש להתחיל כל נדרי בעוד יום, ולהמשיך בו עד הלילה. ולאחר שאמר שליח הצבור ברכו, וענו ברוך וכו', מחזירין את ספר התורה להיכל וחוזרין למקומן. ובשבת, יכולין לחזור למקומן בהתחלת מזמור שיר ליום השבת (סימן תריט, ובסידור בשם מטה אפרים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 132:1"}}
{"id": "12d51881d3a7-0", "text": "כששליח הצבור אומר ברכת שהחינו, יכון להוציא את הצבור. ומכל מקום נכון שהשומע יכון שלא יצא בברכת שליח הצבור, אלא יברך בעצמו בלחש, וימהר לסים קדם שליח הצבור, כדי שיענה אמן. והנשים שברכו בהדלקת הנרות שהחינו, וכן איש אם הדליק וברך אז שהחינו, לא יברכו עתה שהחינו (שם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 132:2"}}
{"id": "69abd10a9807-0", "text": "ליל יום הכפורים ויומו, אומרים, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, בקול רם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 132:3"}}
{"id": "0729ed9fbc27-0", "text": "יש שעומדים על רגליהם בכל סדר תפלת ערבית וכל היום. ואם נחלשו, יכולים לסמך לאיזה דבר. וטעם העמידה, להיות דגמת המלאכים. ולכן הנשים לא תעמדנה. מי שעמד פעם אחת על דעת לעשות כן כל ימיו ואחר כך רוצה לחזור, צריך התרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 132:4"}}
{"id": "e8c75f01959b-0", "text": "יש נוהגין ללון בבית הכנסת ולומר שירות ותשבחות כל הלילה. וכשצריך לישון, ירחיק את עצמו מן ארון הקדש. והחזנים לא יערו, כי על ידי זה מאבדין קולן. קדם השכיבה יאמר ארבעה מזמורי תהלים הראשונים, שהם מסגלים להנצל מקרי, רחמנא לצלן, כי יש בהם שלש מאות ושש תבות וארבעה מזמורים, עולין שלש מאות ועשר כמנין קרי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 132:5"}}
{"id": "e8c75f01959b-1", "text": "וראשי וסופי המזמורים, עולים מאה עשרים ושש, וארבעה מזמורים והכולל, ביחד עולים מאה שלשים ואחת, כמנין סמאל, ויכון לסלקו מעליו. וטוב שלא יתעטף בכרים וכסתות המחממין, ועל כל פנים לא יכסה רגליו (תריט)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 132:5"}}
{"id": "225391c25864-0", "text": "יום הכפורים, אסור באכילה ובשתיה, ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה. ואסור בכל מלאכה וטלטול, כמו בשבת. וכיון שצריכין להוסיף מחל על הקדש, לכן אסורים בכל אלו מבעוד יום איזה זמן קדם בין השמשות, וכן במוצאי יום הכפורים זמן מעט לאחר צאת הכוכבים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:1"}}
{"id": "1431766a4d6b-0", "text": "לגע באכלין ומשקין כשצריכין לתת לקטנים, יש מתירין, ויש מחמירין. ואם אפשר, יש לזהר (תריא תריב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:2"}}
{"id": "856962e6024f-0", "text": "אסור רחיצה, עין סימן קכד סעיף ז, ח, ט. וגם ביום הכפורים אינו אסור רק ברחצה של תענוג (ועין עוד בסימן קנט). וצריך לזהר מאד שלא ירחץ יותר ממה שמכרח לו. ולתפלת נעילה ומנחה ומעריב, כיון שעומד כל היום בבית הכנסת ועוסק בתפלות ופיוטים, הרי הוא משמר ידיו, ולא ירחצם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:3"}}
{"id": "ba9ca6020fb5-0", "text": "הכהנים שעולים לדוכן, כיון שלדוכן צריכין נטילת ידים עד הזרוע, ואם לא נטלו ידיהם בשחרית רק האצבעות, אף שברכו אז על נטילת ידים, מכל מקום כיון שהנטילה ההיא לא הועילה להם לדוכן, אם כן כשנוטלין עתה עד הזרוע, צריכין לברך שנית על נטילת ידים. וטוב יותר, שיטלו ידיהם גם בשחרית עד הזרוע, ולא יצטרכו עתה לברך שנית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:4"}}
{"id": "709fd5ad4cde-0", "text": "החולה, אפלו אין בו סכנה, רוחץ כדרכו. כלה בתוך שלשים יום משנשאה, רוחצת פניה, כדי שלא תתגנה על בעלה (תריג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:5"}}
{"id": "0f30873ae62b-0", "text": "הרואה, חס ושלום, קרי ביום הכפורים, אם לח הוא, מקנחו במפה. ואם כבר נתיבש, רוחץ מקומות המלכלכים לבד, דדינו כצואה. ולא ירחץ בבגד, שלא יבוא לידי סחיטה. ואסור לטבל, אף על פי שהוא רגיל לטבל בשאר ימות השנה. ויגלה צערו לתלמיד חכם מה שארע לו ביום הקדוש והנורא, והוא יורהו מה לעשות, שיתכפר לו ויאריך ימים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:6"}}
{"id": "0f30873ae62b-1", "text": "(עין בקרבן נתנאל שעל הרא\"ש פרק יום הכפורים סימן כא, ובספר עבודת הקודש החדש קונטרס יוסף בסדר סימן א, ועין בהגהות הגאון מורנו הרב ברוך פרנקל זצ\"ל לאורח חיים סימן תרטו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:6"}}
{"id": "0cf0a668593b-0", "text": "סיכה, אסורה, אפלו בשביל להעביר הזהמה, ואפלו על מקצת גופו. אך חולה, אפלו אין בו סכנה, סך כדרכו. ומי שיש בו חטטים, במדינותינו שאין נוהגין הבריאים לסוך בחל, אסור לו לסוך, משום דמוכח שהיא משום רפואה (כן כתוב בדרך החיים), ועין לעיל סימן צא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:7"}}
{"id": "acd4d08e85d1-0", "text": "נעילת הסנדל, יש אוסרין אפלו בסנדל של עץ שאינו חפוי בעור. אבל של גמי או קש או בגד, מתר. ויש להחמיר בנעילת הסנדל אפלו במקום רפש וטיט וגשמים. ואפלו הולך בין הגוים, אסור. ואם הוא מצטער הרבה לילך במקום רפש וטיט וגשמים בלי סנדל, ינעל סנדלים שהם בלי עקב, או מנעלים שהם עם עקב אלא יחליפם של שמאל לימין ושל ימין לשמאל אם יש חלוק ביניהם, ולפני פתח בית הכנסת יחלץ אותם ויצניעם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:8"}}
{"id": "acd4d08e85d1-1", "text": "ויזהר שלא לגע בהם לא בנעילה ולא בחליצה, שלא יצטרך לרחוץ ידיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:8"}}
{"id": "acb70e405425-0", "text": "מתר לעמד על כרים וכסתות, אפלו הן של עור, אבל בתפלת שמונה עשרה, אסור לעמד על שום דבר. אך מי שהוא איש מצנן, מתר לו לעמד על קצת עשבים (סימן צ תרימ\"ד ובחיי\"א)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:9"}}
{"id": "b6ccce3fb3fb-0", "text": "כל חולה, אף על פי שאין בו סכנה, או מי שיש לו מכה ברגלו, וכן היולדת כל שלשים, מתרין בנעילת הסנדל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:10"}}
{"id": "05883085c934-0", "text": "אסור לגע באשתו, אפלו ביום, ויחזיקה כל יום הכפורים כמו נדה (תרטו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:11"}}
{"id": "959d043ec84f-0", "text": "מעברות ומיניקות מתענות ומשלימות ככל אדם. ומיניקה שולדה חולה ומסכן ואינו רוצה לינק כי אם ממנה, ואם תתענה, תהא סכנה לולד, לא תתענה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:12"}}
{"id": "3f5963001828-0", "text": "מעברת שהריחה איזה מאכל ומתאוה לו, וידוע שאם אין נותנין לה ממה שהיא מתאוה, היא וולדה מסכנים, לכן אם אמרה צריכה אני לאכל, אף על פי שאין פניה משתנים, או שרואים שפניה משתנים, אף על פי שאינה אומרת כלום, לוחשין לה באזנה, שהיום יום הכפורים, כי לפעמים מתישבת דעתה בכך. ואם לא נתישבה דעתה, מאכילין אותה בענין זה, מתחלה נותנין לה דבר מעט, שטובלין אצבע ברטב וכדומה ונותנין לתוך פיה, כי לפעמים בטפה אחת מתישבת דעתה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:13"}}
{"id": "3f5963001828-1", "text": "ואם לאו, נותנין לה פחות מכשעור (עין לקמן סעיף טו). ואם עדין לא נתישבה, נותנין לה די צרכה. וכן כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו, מסכן הוא (ועין לעיל סימן לג סעיף ד), ונוהגין בו כמו שכתבתי. אבל כל זמן שלא נשתנו פניו, אין מאכילין אותו, אף על פי שאומר שצריך אני.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:13"}}
{"id": "e67805cd5967-0", "text": "יולדת וכן חולה שיש בו סכנה, לענין אכילה ושתיה וחלול יום הכפורים, דינם כמו בחלול שבת (עין לעיל סימן צג). אלא דלענין אכילה ושתיה, אפלו כמה רופאים אומרים שאינו צריך, ואפלו אומרים שהאכילה או השתיה תזיק לו, והחולה אומר שהוא צריך, ואפלו הוא אומר שעדין אינו מסכן, אלא שאם לא יאכל, יכבד עליו החלי ויסתכן, שומעין לו ומאכילין אותו. כי לענין אכילה ושתיה, הוא יותר מבין על עצמו, ולב יודע מרת נפשו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:14"}}
{"id": "66014f6ea8f5-0", "text": "כשמאכילין את המעברת או את היולדת או את החולה, מניחין לפניהם את המאכל ואומרים להם, אם יודע אתה שאפשר שתסתכן אם לא תאכל די מחסורך, תאכל כסדר, עד שתבין כי די לך. אבל אם אפשר לך שלא תאכל בפעם אחת כשעור, עשה כך. ויאכל בפעם אחת כשעור שני שלישי ביצה, (כי שעור אכילה להתחיב כרת ביום הכפורים הוא ככותבת הגסה, שהוא פחות מעט מכביצה בינונית בלא קלפתה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:15"}}
{"id": "66014f6ea8f5-1", "text": "וישהה קצת ושוב יאכל כך, וישהה בין אכילה לאכילה עד שיהא מסוף האכילה הראשונה עד תחלת האכילה השניה לכל הפחות שעור כדי אכילת פרס. וכן יכול לאכל אפלו הרבה פעמים, רק שלא יהיו שתי אכילות בתוך שעור אכילת פרס אם אפשר, ודי לו, (כי שתי אכילות, שהן בכדי אכילת פרס, מצטרפות ונחשבות כאכילה אחת). ובשתיה, ישתה בפעם אחת קצת פחות ממלא לגמיו, וישהה גם כן קצת ויחזור וישתה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:15"}}
{"id": "66014f6ea8f5-2", "text": "ושהיות אלו תהיינה גם כן לכל הפחות כדי אכילת פרס, או על כל פנים לפחות כדי שתית רביעית. ויש לשער קדם יום הכפורים שעורים אלו לפי כלי שעות [השעון] (אוהר, זייגער), כדי שידעו אותם על נכון (תריב תריח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:15"}}
{"id": "4572275d8c8a-0", "text": "מי שאחזו בלמוס, והוא חלי מחמת רעבון, וסימניו שעיניו כהות ואינו יכול לראות, מאכילין אותו עד שיאורו עיניו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:16"}}
{"id": "5f233b84c184-0", "text": "בכל אלו שמאכילין אותן משום סכנה, אם אין שם מאכל התר, מאכילין אותן מאכל אסור. (ועין בשלחן ערוך סימן תריח סעיף ט). ואם מאכילין אותן דבר אסור, נראה דיש להאכילן פחות פחות מכזית, אם די להם בכך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:17"}}
{"id": "55e898631dd0-0", "text": "אם דעתו מישבת, מברך לפניהם ולאחריהם, אבל קדוש לא יעשה, ובברכת המזון אומר יעלה ויבוא. ואם חל בשבת, אומר גם רצה. ואם שכח, אינו צריך לחזור ולברך, שאין חיוב היום לאכול פת (תריח)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:18"}}
{"id": "3690cb317291-0", "text": "קטן וקטנה פחותים מתשע שנים, אפילו אם רוצים להתענות קצת, אין מניחין אותן, שלא יבואו, חס ושלום, לידי סכנה. אבל משיש להם תשע שנים שלמות והם בריאים, מחנכין אותן שיתענו קצת, ולא יאכלו עד לאחר איזו שעות ממה שהם רגילים לאכול. ובנעילת הסנדל ורחיצה וסיכה, יש לחנכם גם קדם תשע שנים (תרטז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:19"}}
{"id": "106d0bcb7364-0", "text": "טוב להריח איזה פעמים בבשמים ולברך עליהם, כדי להשלים מאה ברכות. ואמנם כל זמן שלא הסיח דעתו, אסור לברך שנית, דהוי ברכה לבטלה. על כן צריך להפסיק בינתים זמן גדול, שיהא הסח הדעת בינתים. וטוב שיריח בכל פעם בבשמים אחרים, אף שהן ממין אחד. ומכל שכן אם יש לו שלשה מינים, כגון עצי בשמים, עשבי בשמים, ומיני בשמים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:20"}}
{"id": "106d0bcb7364-1", "text": "ואם יכון לכל ברכות שליח הצבור והקוראים בתורה והמפטירין, לא יחסרו לו רק שלש ברכות לתשלום מאה, וישלים באלו שעל הבשמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:20"}}
{"id": "d142b1538407-0", "text": "מזכירין נשמות ביום הכפורים, משום דזכירת המתים משברת ומכניעה לבו של אדם. ועוד, לפי שגם המתים צריכין כפרה, כדאיתא בספרי, כפר לעמך ישראל, אלו החיים. אשר פדית, אלו המתים. מלמד, שהמתים צריכין כפרה. ונודרים צדקה בעבורם (ועין לעיל סימן סז סעיף ג, שיש לומר בלי נדר). וסמך לזה, בסוף פרשת תצוה כתיב, אחת בשנה יכפר, וסמיך לה, ונתנו איש כפר נפשו לה'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:21"}}
{"id": "d142b1538407-1", "text": "ומועילה הצדקה בעבור המתים, כי ה' בוחן לבבות, שאם היה זה המת חי, גם כן היה נותן צדקה. והחי יכול לבקש להקל דין המת, כמו דוד שהתפלל על אבשלום (סוטה דף י ע\"ב). והמתים הצדיקים מליצים על צאצאיהם (תרכא). גם ביום אחרון של פסח וביום שני דשבועות ובשמיני עצרת, מזכירין נשמות, לפי שקורין בהם כל הבכור, וכתיב שם, איש כמתנת ידו. לכן נודרין מתנות לצדקה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:21"}}
{"id": "d142b1538407-2", "text": "וכיון שנודרין לצדקה, נהגו לתנה בעבור הנשמות, שיזכר אותן אלקים לטובה, וגם אותנו יזכר עמהן לטובה בזכיותיהן. ונוהגין כי מי שיש לו אב ואם, יוצא מבית הכנסת בשעת הזכרת נשמות. גם נוהגין שבתוך שנה ראשונה למיתת האב או האם, יוצא גם כן מבית הכנסת (ועין הטעם בספר כרם שלמה, ארח חיים סימן תרסח, ובספר שערי אפרים פתחי שערים שער יו\"ד אות לא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:21"}}
{"id": "9671e935cf3d-0", "text": "אם יש תנוק למול, מלין קדם אשרי, ומברכין ברכת המילה בלא כוס. ובמדינותינו נוהגין לברך על הכוס, ונותנין ממנו מעט לתינוק הנמול, מלבד מה שנותנים לו כשאומרים בדמיך חיי. אבל לתינוק אחר, אין לתן לטעם מן הכוס, (דחמיר מתשעה באב). הנוהג למצץ ביין, לא יזלפו בפה אלא ביד, ומוצץ בפה כדרכו (תריב תרכא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:22"}}
{"id": "97a804026372-0", "text": "נוהגין לשטח עשבים בבית הכנסת. והטעם הוא, לפי שנוהגין להשתחוות ולפל על הפנים בשעת העבודה, זכר למקדש. ובמקום שהקרקע מרצף באבנים, אסור להשתחוות כן. ואפלו במקום שאינו מרצף, יש קצת אסור, על כן שוטחין עשבים להפסיק בין הקרקע. ואם אין שם עשבים, יפסיק בטליתו או בדבר אחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:23"}}
{"id": "be61163dd2ca-0", "text": "זמן תפלת נעילה הוא, כשהחמה היא בראש האילנות, כדי שישלים אותה עם צאת הכוכבים. ולפעמים נמשכת קצת בתוך הלילה, ואפלו הכי אומרים חתמנו, לפי שאין הדין מסתלק עד שיגמרו ישראל את סדריהם למטה. והחרוז:היום יפנה וכו', אם יצאו הכוכבים, לא יאמר כן, משום דהוי דובר שקרים. אלא יאמר, היום פנה, השמש בא ופנה. שליח הצבור אומר ברכת כהנים ושים שלום, אף על פי שהוא לילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:24"}}
{"id": "8ad934ef5cf5-0", "text": "יש לבטל המנהג שהגוי מדליק נרות לצרך אמירת הפיוטים בנעילה, אלא הנרות הדולקים, יפזרם בכל בית הכנסת, דזה הוי שבות דשבות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:25"}}
{"id": "3b19f9e7c0ae-0", "text": "לאחר תפלת נעילה, אפלו חל בשבת וגמרה ביום, מכל מקום אומרים אבינו מלכנו. ואומרים שמע ישראל, פעם אחת. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלש פעמים. ה' הוא האלהים, שבע פעמים, ללוות את השכינה, שמתעלה למעלה משבעה רקיעים. ואומר שליח הצבור קדיש שלם בנגון של שמחה. ואחר כך תוקעין תקיעה אחת והיא סימן לסילוק שכינה למעלה, כמו שהיה במתן תורה. שכשעלתה השכינה, נאמר, במשך היובל וגו'. ונאמר, עלה אלהים בתרועה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:26"}}
{"id": "3b19f9e7c0ae-1", "text": "וגם הוא זכר לתקיעת יום הכפורים ביובל. ויכולין לתקע אף על פי שעדין לא יצאו כוכבים, אלא שהוא בין השמשות, ואפלו הוא שבת. אבל בעוד יום אין לתקע (תרכג). לאחר התקיעה, אומרים כלם שלש פעמים, לשנה הבאה בירושלים (סידור).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:26"}}
{"id": "a90fcbf81c75-0", "text": "לאחר צאת הכוכבים מתפללין מעריב. ויש להעמיד שליח צבור הגון, ויתפללו בנחת ובכונה, ויש לגער בחוטפים. אומרים בתפלת שמנה עשרה אתה חוננתנו. אם חל בשבת, אומרים: ויתן לך, אבל אין אומרים ויהי נעם, ואתה קדוש. ולאחר התפלה מקדשין את הלבנה ופוקדין איש את רעהו בשמחה וטוב לב, כמו ביום טוב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:27"}}
{"id": "0d10e0db1cfb-0", "text": "בהבדלה של מוצאי יום הכפורים, צריכין לברך דוקא על נר ששבת, ולא על נר שהוציאו עתה מן האבנים וכדומה, ולא במה שהדלק ממנו. והמבחר הוא, להדליק נר אחר מן הנר שהדליק אתמול בביתו ולברך על שניהם. ואם אין לו נר בביתו, יביא את הנר הדולק מבית הכנסת, ולהדליק עוד אחד מזה הנר ולברך עליהם. ובשעת הדחק, מברכין על הנר שהדלק מנר של גוי, או מהאור שהוציאו מאבנים וכדומה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:28"}}
{"id": "0d10e0db1cfb-1", "text": "ואין מתחילין הנה אל ישועתי, אלא מברכין על הכוס ועל הנר והמבדיל, ואין מברכים על הבשמים. ואם היתה שבת, מברכין גם על הבשמים, וגם מתחילין הנה אל ישועתי כמו בשאר מוצאי שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:28"}}
{"id": "2fb50501f0b2-0", "text": "אוכלים ושותים ושמחים במוצאי יום הכפורים, דאיתא במדרש, במוצאי יום הכפורים, בת קול יוצאת ואומרת, לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:29"}}
{"id": "34545b8a376e-0", "text": "המדקדקין במצות, מתחילין מיד במוצאי יום הכפורים בעשית הסכה, לקים ילכו מחיל אל חיל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:30"}}
{"id": "cb361b44c15c-0", "text": "ביום שלאחר יום הכפורים, נוהגין להשכים לבית הכנסת. ובימים שבין יום הכפורים לסכות, אין מתענין אפלו תענית יאר צייט ואין אומרים תחנון, לפי שהם ימי שמחה, שהיו מחנכין בהם את המזבח בימי שלמה. וגם אנחנו עוסקים במצות בנין סכה והכנת אתרוג ושאר המינים, לכבוד אדון האדונים מקדש ישראל והזמנים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 133:31"}}
{"id": "aff2877f174d-0", "text": "מצוה לבנות הסכה מיד ביום שלאחר יום הכפורים, ואפלו הוא ערב שבת, דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה. ויבחר מקום נקי להעמידה שם. ומצוה על כל אדם שיעסק בעצמו בעשית הסכה ובהנחת הסכך. ואף על פי שהוא אדם נכבד, זה כבודו, שעוסק בעצמו במצוה. ומן הראוי היה לברך שהחינו על עשית הסכה, אלא שאנו סומכין על שהחינו שאומרים בקדוש. ויהדר ליפות את הסכה ולהנאותה בכלים נאים ומצעות נאות כפי כחו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:1"}}
{"id": "c170c81ecc8a-0", "text": "בענין דפנות הסכה, יש הרבה חלוקי דינים, ואין הכל בקיאים. על כן צריכין לעשות דפנות שלמות וחזקות, שלא יהא הרוח מניע אותן, וגם שלא יכבה הרוח את הנרות. ומי שאין לו די צרכו לדפנות, מוטב שיעשה שלש שלמות, מארבע שאינן שלמות. ומי שידו משגת, מצוה לו שתהיה לו סכה בנויה עם גגות, שנפתחים ונסגרים על ידי צירים, לסגרם בשעת הגשמים, וכשפסקו הגשמים, נפתחים הגגות, והסכך הוא נגוב, ויכול לקים מצות סכה כראוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:2"}}
{"id": "587a04d8ea28-0", "text": "גם בסכך יש כמה דינים. וכיון שאנו נוהגין לסכך בענפי אילנות או בקנים, כיון שהם גדולי קרקע והמה תלושים ואינם מקבלים טמאה ואינם קשורים יחד, אין בהם שום חשש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:3"}}
{"id": "49aac6de8ad7-0", "text": "לכתחלה ראוי להחמיר, שלא להניח על הסכה דבר המקבל טמאה, שיניח עליו את הסכך, כגון סלמות שיש בהם בית קבול השליבות, וכל שכן שאר כלים, כגון מרה [מעדר] ומגרפה, ואפלו לתן אותם על הסכך להחזיקו, יש להחמיר. ובדיעבד או שאין לו שאר דברים, הכל מתר, דקימא לן, דמתר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טמאה (תרכט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:4"}}
{"id": "0c297bbab82b-0", "text": "צריך להניח סכך, עד שתהא צלתה מרבה מחמתה, שאם היתה חמתה מרבה מצלתה, פסולה מן התורה. ולכן צריכין לזהר להניח כל כך, שאפלו כשיתיבש, תהא צלתה מרבה. גם צריכין לזהר, שלא יהא במקום אחד אויר שלשה טפחים. ולכתחלה צריכה שיהא אויר קצת בין הסכך, כדי שיראו הכוכבים. ומכל מקום, אם היתה מעבה, שאין הכוכבים נראים, כשרה. אבל אם היתה מעבה כל כך, שאפלו אם יורדים גשמים הרבה, אינם יורדים לתוכה, אם כן הויא כעין בית, ופסולה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:5"}}
{"id": "ae3ba2d4eb3f-0", "text": "בסכות הבנויות, לפעמים בולטים דפים למעלה על הכתלים, ועל דפים אלו מנחים הכלונסאות שעליהם הסכך. ומאחר שאין הדף רחב ארבע אמות, אנו פוסל את הסכה משום סכך פסול, כי הלכה למשה מסיני היא, דבפחות מארבע אמות, אמרינן דפן עקמה. פרוש, שנחשב אל הדפן, וחשבינן לה כאלו הדפן נתעקמה שם למעלה, אלא שאין יושבים ואין ישנים שם תחת הדף, כי שם אין לו דין סכה, ואפלו אינו רחב אלא ארבעה טפחים. אבל יתר הסכה, כשרה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:6"}}
{"id": "ae3ba2d4eb3f-1", "text": "אבל יתר הסכה, כשרה. אך אם מנחים אצל הדפן דפים ברחב ארבע אמות או יותר, זהו נקרא סכך פסול, ופוסל את כל הסכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:6"}}
{"id": "ae3ba2d4eb3f-2", "text": "ומכל מקום אם אינו כן אלא בצד אחד, כמו שהדרך הוא בקצת סכות בנויות שעושין קצת תקרה מצד אחד (כדי לפנות לשם את הכלים תכף בהתחלת הגשמים), זה אינו מזיק, דכיון שאינו אלא מצד אחד, הרי יש כאן עוד שלש דפנות כשרות שמנח עליהן סכך כשר, וסכה משלש דפנות גם כן כשרה, ובלבד שיהא שם שעור סכה, דהינו לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים במרבע, ולא ישבו תחת התקרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:6"}}
{"id": "89e3e16f68ac-0", "text": "העושה סכתו תחת ענפי אילן, הרי היא פסולה. ואפלו אם מחמת הענפים בלבד היתה חמתה מרבה מצלתה, ואם כן בסכך שהניח עליה, עשה את הסכה, מכל מקום פסולה. ואפלו אם יקצץ אחר כך ענפי האילן, מכל מקום הסכה נשארת בפסולה, דכתיב, חג הסכות תעשה לך, ודרשינן, תעשה, ולא מן העשוי (עין לעיל סימן ט סעיף ו). ולכן לאחר שקצץ את הענפים, צריך הוא להגביה כל ענף מן הסכך ויחזור ויניחנו לשם סכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:7"}}
{"id": "89e3e16f68ac-1", "text": "וכן אסור להניח את הסכך קדם שעשה את הדפנות, דבעינן שבהנחת הסכך תהא סכה כשרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:7"}}
{"id": "5cbd35702bcb-0", "text": "וכן בסכה העשויה בגגות הנפתחים, צריך לפתח את הגגות קדם שמניח את הסכך, ואף שאחר כך סוגר את הגג וחוזר ופותח, אינו מזיק, דהוי כאלו פורס עליה סדין וחוזר ונוטלו. ומכל מקום יש להחמיר, שיהא הגג פתוח בהכנסת החג (מטה אפרים). עוד צריכין לזהר באלו הסכות, שיהא הגג פתוח היטב עומד בשוה עם דפן הסכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:8"}}
{"id": "5cbd35702bcb-1", "text": "שאם אינו עומד בשוה, אלא נוטה קצת על הסכך, אפלו אינו שעור גדול שתפסל הסכה בכך, מכל מקום צריך לזהר שלא ישב במקום הזה שהגג משפע, שנמצא יושב תחת הגג (עין לעיל סעיף ו). אף על פי שסכת החג פטורה מן המזוזה, מכל מקום אלו הסכות הבנויות שמשתמשים בהן כל השנה ונתחיבו במזוזה, גם בחג לא נפטרו, ואין צריכין אחר החג לקבע את המזוזה מחדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:8"}}
{"id": "125dcfd1a4fe-0", "text": "יוצאין בסכה שאולה, אבל לא בסכה גזולה. ולכן אסור לעשות סכה ברשות הרבים. ובשעת הדחק שאין לו סכה אחרת בשום אפן, יושב בה ומברך עליה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:9"}}
{"id": "8d57cbf23362-0", "text": "יש לזהר שלא יקצץ הישראל בעצמו סכך לסכתו, אלא יקנה מאחר. ובשעת הדחק יכול לקצץ בעצמו, אלא שיטול רשות מבעל הקרקע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:10"}}
{"id": "79d64644a239-0", "text": "מתר לעשות סכה בחל המועד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:11"}}
{"id": "004944027c89-0", "text": "עצי סכה, בין מהדפנות בין מהסכך, אסורין בהנאה עד לאחר שמחת תורה, כיון שהקצו למצוה. ואפלו לטל מהם קיסם לחצץ שניו, אסור. ואפלו אם נפלו, אסורין, ולא מהני בהו תנאי. ואם חל שמחת תורה בערב שבת, אסורין גם בשבת. וכן נויי סכה אסורין בהנאה אפלו אם נפלו. וכיון שאסורין בהנאה, לכן בשבת וביום טוב, אסורין בטלטול משום מקצה. ומכל מקום אתרוג התלוי בסכה לנוי, מתר להריח בו, דלא הקצה מריח", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:12"}}
{"id": "004944027c89-1", "text": "ובנוי התלוי בסכך, נוהגין שאפלו תנאי לא מהני. אבל בנוי התלוי בדפנות, מהני תנאי. והסדינין המצירים שתלויים בסכה לנוי, נוהגין לטלטלן, שלא יתקלקלו מן הגשמים, ואפלו לא התנה בפרוש, כי מסתמא מתחלה אדעתא דהכי תלאן. ומכל מקום טוב להתנות תחלה בפרוש, דהינו קדם בין השמשות הראשון יעמד שם ויאמר, אני מתנה שאהא מתר לאכל ולהשתמש בנוי סכה זו מתי שארצה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:12"}}
{"id": "004944027c89-2", "text": "וצריך לזהר בנוי סכה אשר בדעתו לטלו בתוך יום טוב, שלא לקשרו בקשר, אלא בעניבה (עין לעיל סימן פ סעיף מ\"ה, מ\"ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:12"}}
{"id": "bcdfa42ef405-0", "text": "גם לאחר החג, כשסתר את הסכה, לא יפסע על העצים, ולא ישתמש בהם לדבר מגנה, משום דתשמישי מצוה נינהו, כמו ציצית (עין לעיל סימן ט סעיף יט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:13"}}
{"id": "de65c19dfc1c-0", "text": "אסור לחקוק פסוק בסכות תשבו וגו' או שאר פסוק על דלעת וכיוצא בה לנוי סכה, משום דיבוא אחר כך לידי בזיון. ועוד, דאסור לכתב פסוק שלא לצרך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:14"}}
{"id": "53f90b6dd6d2-0", "text": "ערב סכות לאחר חצות היום, לא יאכל פת, כדי שיאכל בסכה לתאבון. ויש להרבות בצדקה בערב סכות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 134:15"}}
{"id": "edc125c2749e-0", "text": "כתיב, בסכת תשבו שבעת ימים, פרוש, תדורו בסכות. אמרה תורה, שידור בסכה שבעת ימים. כמו שהוא דר בביתו כל השנה, כן תהא עתה עקר דירתו בסכה, שיכניס לתוכה כליו הנאים ומצעות הנאות, ואוכל ושותה ולומד ומטיל וישן בסכה. ואפלו אם מספר עם חברו, יספר בסכה. וכן אם מתפלל ביחידות, יתפלל בתוך הסכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:1"}}
{"id": "edc125c2749e-1", "text": "כתיב, למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, ולכן צריכין לכון בישיבת הסכה, שצונו הקדוש ברוך הוא לישב בסכה זכר ליציאת מצרים. וסכות אלו שאמר הכתוב כי בסכות הושבתי, נחלקו בהם תנאים. רבי אליעזר אומר, המה ענני הכבוד, שהקיף בהם הקדוש ברוך הוא את אבותינו, לבל יכם שרב ושמש. ורבי עקיבא אומר, סכות ממש, שעשו להם בשעת חניתן מפני החמה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:1"}}
{"id": "edc125c2749e-2", "text": "ואף על פי שיצאנו ממצרים בחדש ניסן, לא צונו לעשות הסכה באותו הזמן, לפי שהוא התחלת ימות הקיץ, ודרך כל אדם לעשות אז סכה לצל, ולא היתה נכרת שהיא במצות הבורא יתברך שמו. לכן צוה אותנו לעשותה בחדש השביעי, שהוא זמן הגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסכתו ולישב בביתו. ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסכה, בזה יראה לכל, כי מצות המלך היא עלינו לעשותה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:1"}}
{"id": "98144843cfaa-0", "text": "צריך להחזיק את הסכה בכבוד, שלא יהיו מצות בזויות עליו. ולכן לא יכניס לתוכה כלים שאינם מכבדים, כגון קדרות, וכד ששואבים בו מים, וכלים שמשהים בהם קמח, וערבה ויורה ומחבת ומכתשת וכיוצא בהן. וגם הקערות, לאחר האכילה צריך להוציאן לחוץ. אבל כלי שתיה, יהיו בסכה. ונוהגין שלא להכניס לתוכה נר של חרס, משום דמאיס. וכן לא יעשה בה תשמיש בזוי, כגון שטיפת קדרות וקערות. אבל כוסות, מתר לשטף", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:2"}}
{"id": "98144843cfaa-1", "text": "אבל כוסות, מתר לשטף. וכל שכן דאסור להשתין בה, אפלו לתוך כלי, אף על פי שעושה כן בתוך ביתו. אבל תשמיש המטה, מתר בסכה, שהרי עקר מצותה איש ואשתו. אם הכניס לתוכה כלים בזויים, אינה נפסלת בכך. אך בשעה שהם בה, אין לברך לישב בסכה, עד שיוציאום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:2"}}
{"id": "85cde8f74791-0", "text": "אכילה בסכה בלילה הראשון היא חובה, שצריך לאכל בסכה פת לכל הפחות כזית. ואפלו מצטער, חיב לאכל בסכה. ואם יורדים גשמים (עין לקמן סעיף ט), אם מדמה שיפסקו לאחר שעה או שתי שעות, ימתין ואחר כך יקדש ויאכל בסכה כראוי. ואם רואה שלא יפסקו הגשמים, או שהמתין ולא פסקו, מקדש בסכה ומברך שהחינו, ומכון בשהחינו גם על הסכה, אבל אינו מברך לישב בסכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:3"}}
{"id": "85cde8f74791-1", "text": "ונוטל ידיו ומברך המוציא, ואוכל שם כזית פת בלי הפסק, והולך לתוך הבית וגומר סעודתו. ויש לו לכון בשעת נטילת ידים ובשעת ברכת המוציא, שדעתו לאכל גם בבית (עין לעיל סימן מב סעיף יט, כא). ואם פסקו הגשמים קדם שברך ברכת המזון, הולך שוב לתוך הסכה ומברך לישב בסכה, ואוכל קצת יותר מכביצה פת, ומברך ברכת המזון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:3"}}
{"id": "85cde8f74791-2", "text": "ואם פסקו הגשמים לאחר שברך ברכת המזון, הולך גם כן לתוך הסכה, ונוטל ידיו שנית, ואוכל יותר מכביצה פת בברכת לישב בסכה, ומברך ברכת המזון. אם בסכה שלו אף לאחר שפסקו הגשמים עדין המים מטפטפין מן הסכך, ויש בשכונתו סכה שהיתה מסגרת בגג, ולאחר הגשמים נפתחה, ילך שמה ויאכל פתו בטוב לבב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:3"}}
{"id": "4b5a3a370512-0", "text": "בלילה השני גם כן חובה לאכל בסכה, ואפלו הוא מצטער, ודינו כמו בלילה הראשון, וכמו שכתבנו, אלא חלוק אחד יש ביניהן, שאם ראה שלא יפסקו הגשמים, או המתין ולא פסקו, מקדש בבית ואוכל שם, וקדם ברכת המזון הולך לתוך הסכה ואוכל שם לכל הפחות כזית פת בלא ברכת לישב בסכה, וחוזר לביתו ומברך ברכת המזון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:4"}}
{"id": "c7b0ea5b7fab-0", "text": "ערבית, כשבא מבית הכנסת, נכנס לסכה ומקדש מיד, רק לא יקדש אלא כשהוא ודאי לילה. וכשהוא מברך בקדוש לישב בסכה, יכון לפטר בברכה זו, סעודה זו וגם השנה ושאר צרכיו שיעשה בסכה, עד הקדוש שביום המחרת. ובברכת שהחינו יכון, שהוא מברך שהחינו על החג וגם על הסכה. ולכן בלילה הראשון מברכין תחלה לישב בסכה ואחר כך שהחינו, שתהא ברכת שהחינו גם על הסכה. ובלילה השני מברך תחלה שהחינו, ואחר כך לישב בסכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:5"}}
{"id": "c4ea84c86547-0", "text": "כשאוכלים כמה בעלי בתים בסכה אחת, ויש שם גם הנשים ושאר בני בית שצריכין לשמע היטב את הקדוש לצאת בו, אם יקדשו כל בעלי הבתים ביחד, תרי קלי לא משתמעי, ולא ישמעו היטב את הקדוש. על כן טוב יותר שיקדשו בזה אחר זה. ואם מקדשין ביחד, כגון אם אין שם מי שצריך לצאת בשמיעת קידוש, אם קדם אחד וסים ברכת בורא פרי הגפן או ברכה אחרת, ואחר כך סים חברו, אין להראשון לענות אמן אחר ברכת חברו, משום דאמן, הוי הפסק בין ברכת בורא פרי הגפן לשתיה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:6"}}
{"id": "c4ea84c86547-1", "text": "והעולם נוהגים להמתין זה על זה ועונין אמן, וזהו שלא כדין, אלא יש להם לומר הכל ביחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:6"}}
{"id": "369ab3e0e358-0", "text": "בשאר הלילות וכן בכל הימים, אין חיוב לאכל בסכה, אלא שאם הוא רוצה לאכל אכילת קבע או לישן, צריך לאכל או לישן בסכה. ומהי אכילת קבע. פת יותר מכביצה, אפלו לא קבע עליה, ואפלו היא פת כסנין. וכן תבשיל העשוי מחמשת מני דגן יותר מכביצה וקבע עליו, חיב בסכה ולברך עליו לישב בסכה. אבל פרות, אפלו אכל הרבה וקבע עליהם, מתר לאכול חוץ לסכה. וכן יין או שאר משקין או בשר וגבינה, מתר לאכול ולשתות חוץ לסכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:7"}}
{"id": "369ab3e0e358-1", "text": "ודוקא כשלא קבע עליהם. אבל אם רוצה לשתות יין או שאר משקים בדרך קבע, או שרוצה לאכל בשר או גבינה דרך קבע, צריך סכה, ולא יברך עליהם לישב בסכה. וטוב שיאכל קדם, פת, כדי שיברך. וכל זאת, מדינא. אבל מי שמחמיר על עצמו שאפלו מים אינו שותה חוץ לסכה, הרי זה משבח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:7"}}
{"id": "f3c3d56db206-0", "text": "שנה, אפלו ארעי, מדינא צריכה סכה. וכן עושין המדקדקין במצות, שאפלו שנת ארעי אינם ישנים חוץ לסכה. ועתה שנוהגים הרבה להקל בשנה, כתבו האחרונים, זכרונם לברכה, כמה טעמים, ללמד קצת זכות עליהם. אבל כל ירא שמים, ראוי לו להחמיר ולעשות סכה, שיוכל לדור שם עם אשתו, כמו שהוא דר בכל השנה כלה, אם אפשר לו. ולכל הפחות שתהא ראויה לישן שם הוא לבדו. ואם אינה כן, אפלו בדיעבד, היא פסולה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:8"}}
{"id": "eda20bef315a-0", "text": "ירדו גשמים, פטור מן הסכה. באיזה גשמים פטור? אם ירדו כל כך, שהוא משער, שאם היו נופלים כך לתוך התבשיל, היה מתקלקל, אפלו אין לפניו התבשיל, או שהוא משער, שאם היו נופלים לתוך החדר שהוא בו, היה יוצא משם לחדר אחר, אז יוצא גם מן הסכה לבית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:9"}}
{"id": "eda20bef315a-1", "text": "ואם התחיל לאכל בסכה, ואחר כך ירדו גשמים ונכנס לתוך הבית, והתחיל לאכל גם בבית, או שמחמת הגשמים התחיל מתחלה לאכל בבית, ואחר כך פסקו הגשמים, גומר סעודתו בבית ואינו מחיב ללכת באמצע הסעודה מביתו לתוך הסכה. וכן כשהעת קר והמאכלים נקרשים בתוך הסכה, פטור מן הסכה ואוכל בבית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:9"}}
{"id": "8475dd1f675f-0", "text": "לענין שנה בסכה, גם גשמים מעטין הוי צער לישן, ויכול לצאת. ואם יצא לביתו ושכב לישן, ואחר כך פסקו הגשמים, או שמתחלה שכב בביתו לישן מפני הגשמים, ואחר כך פסקו, אין מטריחין אותו לילך לסכה כל הלילה, אלא ישן בביתו עד הבקר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:10"}}
{"id": "53fd74b5cae2-0", "text": "כשהוא פטור מן הסכה, ואינו יוצא משם, נקרא הדיוט, ואינו מקבל שכר עליה, ואינו רשאי לברך, משום דהוי ברכה לבטלה. וכשיוצא מן הסכה בשביל הגשמים, לא יבעט בסכתו ויצא, אלא יצא בהכנעה, כעבד שמזג כוס לרבו, ושפך לו רבו קיתון על פניו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:11"}}
{"id": "0ad38353d27f-0", "text": "נוהגין שאין מברכין לישב בסכה אלא באכילת קבע. ונוהגין שמברכין תחלה המוציא, ואחר כך לישב בסכה, קדם שטועם. ושאר דברים שהוא אוכל בסכה כל היום, וכל מה שהוא יושב ועושה שם, ואפלו אם ישן שם נפטר הכל בברכה שברך בשעת אכילת קבע, עד שיאכל שנית בקבע. ואם לא יצא מן הסכה לעסקיו או לבית הכנסת בין סעודה לסעודה, כיון שברך פעם אחת, שוב אינו צריך לברך בסעודה שניה שאוכל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:12"}}
{"id": "0ad38353d27f-1", "text": "ואפלו כל שבעת ימי החג, אם ישב ואכל ולמד והתפלל וישן תוך סכתו, אינו צריך לברך רק פעם אחת, כיון שלא הסיח דעתו מן הסכה. ואפלו יצא יציאת ארעי ודעתו לחזור מיד, לא הוי הסח הדעת, ואינו צריך לברך בסעודה שניה, רק כשיצא לעסקיו או לבית הכנסת וכדומה. ואפלו הלך לתוך ביתו ללמד שם או לעשות שם איזה דבר שהוא שוהה בו, גם כן הוי הסח הדעת, וצריך לברך בסעודה שניה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:12"}}
{"id": "055e85091e51-0", "text": "מי שהולך אפלו באמצע סעודתו לסכת חברו ואוכל שם שעור דחיב בסכה, צריך לברך גם שם לישב בסכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:13"}}
{"id": "e2c4753e272d-0", "text": "מי ששכח לברך לישב בסכה, ונזכר באמצע הסעודה, או אפלו לאחר שגמר אכילתו, צריך לברך, כי גם הישיבה שישב שם אחר כך, היא מצוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:14"}}
{"id": "46f2789384bf-0", "text": "נשים פטורות מסכה, ואף על פי כן רשאין לברך. קטנים, גם כן פטורים. ומכל מקום כל שהוא מבן חמש שנים ולמעלה, חיב אביו לחנכו שיאכל בסכה. ואפלו אין אביו בביתו, אין להניחו שיאכל חוץ לסכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:15"}}
{"id": "08e100ce6c06-0", "text": "חולה ומשמשיו, פטורים מסכה. ואם הוא חולה שאין בו סכנה, אין המשמשין פטורין אלא בשעה שהוא צריך להם. אם הוא חולה שיש בו סכנה, פטורין גם בשעה שאינו צריך להן כל כך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:16"}}
{"id": "0ae73d2270ac-0", "text": "מצטער, גם כן פטור מן הסכה בשאר הללות, וכן בכל הימים. והינו שמצטער מחמת צנה או מרוח או מריח רע וכיוצא בו. וכן אם כבו לו הנרות בסכתו בשבת ויש לו טרח גדול לילך לסכת חברו, יכול לילך לביתו במקום שיש לו נרות דולקים. ודוקא אם מתחלה עשה סכתו כראוי, ואך במקרה בא לו הענין שהוא מצטער לישב או לישן בתוכה. אבל אם מתחלה עשאה במקום ריח רע וכדומה, או במקום שיתירא לישן בה, אינו יוצא בה אפלו באכילה ביום", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:17"}}
{"id": "0ae73d2270ac-1", "text": "אם בא הרוח לכבות הנרות דרך הדפנות, מתר לפרוש שם סדין או בגד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:17"}}
{"id": "697a69425aee-0", "text": "הולכי דרכים ביום, פטורין מן הסכה ביום, כיון שאין להם שהות לטרח אחר סכה, כיון שצריכין לילך תכף לדרכן. אבל אם יכולים לישב בסכה בלי טרח, חיבים לישב בסכה. ובלילה, כשהם במלון שהם רוצים ללון שם, צריכים להטריח את עצמם לישב בסכה. ואפלו אם הם במקום שאין שם סכה, אם יכולים לעשות סכה במעט ממון, חיבים להשתדל שתהא להם סכה לישן בתוכה. ואם הולכים גם בלילה, דינם כמו ביום", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:18"}}
{"id": "697a69425aee-1", "text": "וההולכים בכפרים לגבות חובות בחל המועד, אם אינם יכולין לעשות להם סכה, יחמירו על עצמם לחזור לבתיהם בכל לילה לקים מצות סכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:18"}}
{"id": "53d2940dec16-0", "text": "שלוחי מצוה, אפלו בלילה, כשהם במלון, אם צריכים לטרח אחר סכה או שאין נוח להם לישן בסכה, ואם יישנו, יהיו למחר יגעים ויתעכבו מן המצוה, פטורין מן הסכה. אבל בלאו הכי, חיבים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:19"}}
{"id": "585941765730-0", "text": "שומרי גנות ופרדסים ותבואה וכיוצא בזה, אם אפשר לשמר הכל במקום אחד, יעשה לו שם סכה וישב בה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:20"}}
{"id": "40b22278d942-0", "text": "העושים יין אצל גוים, פטורין מן הסכה, בין ביום בין בלילה, משום דצריכים לשמור שלא יגע בו גוי. ואם הוא בענין שאינו צריך שמור, חיבין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:21"}}
{"id": "e53336f60fe8-0", "text": "היושבים בחנות, אף על פי שהם דרים חוץ לעיר והחנות היא בעיר ורגילין כל השנה ברב פעמים לאכול שם ביום, מכל מקום בסכות חיבים לאכול בסכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 135:22"}}
{"id": "7ae76a86e573-0", "text": "כבר נהגו ישראל, שמי שהוא קונה אתרוג ולולב והוא אינו מבין, מראה אותן למורה הוראה אם הם כשרים או לא, כי יש הרבה חלוקי דינים. ויש להדר לקנות לולב חדש, כי לולב היבש אינו כשר אלא בשעת הדחק. ויש אומרים, דכל שכלתה הירקות שבו, הוי יבש. שעור הלולב, שתהיה השדרה חוץ מן העלין העליונים, ארבעה טפחים. ובשעת הדחק, שלשה עשר אגודלין ושליש גודל סגי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:1"}}
{"id": "d30fc5226636-0", "text": "ההדס צריך להיות משלש, דהינו שיוצאין בו מכל קן וקן שלשה עלין בשורה אחת בשוה, שלא יהיה אחד גבוה או נמוך מחבריו. וצריכין שיהיו העלין חופין את עצו, דהינו שראש כל עלה, יגיע למעלה מעקצה של העלה שלמעלה. ובתוך אלו ההדסים המובאים ממרחק, בדחק שימצאו כשרים, וצריכין לבדקם. והירא דבר ה', יהדר לקנות הדסים לחים ירקים משלשים ומהדרים. והגדלים במדינתנו, צריכין לדקדק בם אם אינם מרכבים, ואם לא גדלו בעציץ שאינו נקוב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:2"}}
{"id": "d30fc5226636-1", "text": "וכן צריכין לדקדק בזה בלולבין הגדלים במדינתנו. אם אין בנמצא הדסים משלשים, יטל שאינם משלשים, ולא יברך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:2"}}
{"id": "e5834936d748-0", "text": "שעור ההדס, שלשה טפחים. ובשעת הדחק, סגי בעשרה גודלין. ויהיה כל ההדס מלמטה עד למעלה, משלש. ובשעת הדחק, אם למטה המעט אינו משלש, והרב שלמעלה משלש, גם כן כשר. צריכין לדקדק, שלא ישרו העלין מן ההדס, כי אם נשרו אפלו מקצת עלין, יש כמה חלוקי דינים, וצריכין לעשות שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:3"}}
{"id": "d5f7240bbfee-0", "text": "צריכין להשגיח, שלא יהא נקטם ראשו, דהינו ראש העץ. ואם אין לו רק קטומים, יעשה שאלת חכם. אבל הענפים הקטנים שיוצאין בין הקנים, צריכים לקטום אותם, שלא יפסיקו בין הקנים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:4"}}
{"id": "bfe58a3eda44-0", "text": "הערבה, ידועה. העלה משוך, ופיו חלק, והקנה אדם. ואפלו בעודו ירוק, כשר, כיון שכשהוא שוהה באילן, מתאדם. ורב מין זה גדל אצל הנחלים, ועל כן נקרא ערבי נחל. ואפלו הגדלים במקום אחר, כשרים, אלא שאם אפשר, יש להדר לקח מאותן הגדלים אצל נחל. שעור הערבה, כשעור ההדס.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:5"}}
{"id": "b7129dbcf886-0", "text": "ערבה שיבשה, או שנשרו רב העלין שלה, או שנקטם ראש העץ שלה, פסולה. ויש אומרים, דגם אם נדלדלו העלין מן הקנה ותלויים למטה, פסולה. וצריכין להשגיח מאד גם בערבה, כי לפעמים מחמת שתוחבין אותה אל הלולב או על ידי הנענועין, נושרין העלין, ואז פסולה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:6"}}
{"id": "3e8bb1eb3211-0", "text": "צריך לזהר שלא יקצץ הישראל בעצמו מן האילן אחד מארבעת המנים לצרכו, אפלו נתן לו בעל הקרקע רשות, אלא גוי או ישראל אחר יקצצם ויקח ממנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:7"}}
{"id": "805d38188d16-0", "text": "לוקחין שלשה בדי הדס ושני בדי ערבה, (ואין להוסיף), ואוגדין אותם עם הלולב, שיהיו כלן אגדה אחת. וצריכין להשגיח שיהיו כלם כדרך גדילתן, דהינו מקום החתך למטה, שאם נתהפך אפלו רק בד אחד, גם בדיעבד אינו יוצא. ויש לאגוד את ההדס מימין השדרה אל הלולב, ואת הערבה משמאלו, דהינו שכשיטל את הלולב והשדרה נגד פניו, יהיה ההדס נגד ימינו, והערבה נגד שמאלו. ויהיו למטה כלם שוים, כדי שכשיטול את הלולב, יאחז כלם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:8"}}
{"id": "805d38188d16-1", "text": "ומכל מקום יש לראות שיהיה ההדס מעט גבוה מן הערבה. וצריך להשגיח שתצא השדרה מן הלולב למעלה מן ההדס לכל הפחות טפח. קושר כלם ביחד בקשר גמור, דהינו שני קשרים זה על גב זה. ומלבד מה שקשר אלו המנים ביחד, יעשה עוד בלולב שלשה קשרים, ורק טפח אחד מן הלולב למעלה יהיה בלי קשר, כדי לכסכס בו בשעת הנענועים. אם יש חוט כרוך על ההדס, צריך להסירו קדם האגוד, שלא תהא חציצה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:8"}}
{"id": "805d38188d16-2", "text": "אם התרה האגדה ביום טוב, אסור לאגדה ביום טוב בקשר, אלא בעניבה, או כמו שנוהגין שכורכין סביבותם ותוחבין ראש הכריכה לתוך העגול הכרוך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:8"}}
{"id": "81cdce822d83-0", "text": "ערבה שנתלשה ביום טוב, בין ביום טוב ראשון בין ביום טוב שני, אסורה היום אפלו בטלטול בעלמא, כי היא מקצה גמור. ואם נתלשה ביום טוב ראשון, כשרה ביום טוב שני. אך אם חל יום ראשון בשבת ונתלשה, אסורה גם ביום שני. אם הובאו מחוץ לתחום אתרוג או שאר מינים, מתרין לטלטלן ולצאת בהם. אך אם אין העיר מתקנת בערובין, אסורין לטלטל לחוץ מן הבית שהם שם, וילכו כלם שמה לצאת בהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:9"}}
{"id": "77a24404566b-0", "text": "מי שאין לו כל ארבעת המינים מבחרים, טוב לו יותר לצאת בשל חברו (ועין סימן שלאחר זה סעיף ח). ומכל מקום מצוה לו שיהיו לו גם כן ארבעה מינים כפי השגת ידו לעשות בהם הנענועים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 136:10"}}
{"id": "82134c4ebc8f-0", "text": "נוטל את הלולב עם האגוד ושדרת הלולב כנגד פניו בימינו, ואת האתרוג בשמאלו. וכיון שבכל המצות צריכין לברך עליהן קדם עשיתן, וגם האתרוג צריכין להחזיק דרך גדילתו, דהינו שהעקץ שבו נחתך מן האילן יהיה למטה, והשושנתא למעלה, על כן כשהוא נוטל את האתרוג קדם שמברך, יטלהו בהפוך, העקץ למעלה והשושנתא למטה, שלא יצא בו. ומברך מעמד על נטילת לולב. (לפי שהלולב גבוה מכלן, חשוב הוא ונקראת כל האגודה על שמו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:1"}}
{"id": "82134c4ebc8f-1", "text": "וביום הראשון, מברך גם שהחינו. ואם חל היום הראשון בשבת, שאין נוטלין בו לולב, אזי מברך שהחינו ביום השני. ומנענע לארבע רוחות כסדר הזה, מזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה, מטה. וכן בנענועים שבהלל, וכן בהקפה, יזהר לקרב את האתרוג אל הלולב, שלא יהיה פרוד ביניהם. אם הפך ונטל את האתרוג בימין ואת הלולב בשמאל, יחזור ויטלם בלא ברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:1"}}
{"id": "917ca4460085-0", "text": "אטר, נוטל את הלולב בימינו שהיא שמאל כל אדם, ואת האתרוג בשמאלו. ואם הפך, חוזר ונוטלם בלא ברכה. ומי שהוא שולט בשתי ידיו, הרי הוא ככל אדם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:2"}}
{"id": "693f55ca0e89-0", "text": "נכון שיחלץ את התפלין קדם נטילת לולב. ולכל הפחות יסיר את הרצועה מעל ידו, שלא תהא חציצה. גם נכון להסיר הטבעות שבאצבעותיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:3"}}
{"id": "f5b148c7f86e-0", "text": "סדר הנענועים בהלל, כך הם: בהודו יש שש תבות חוץ מן השם, וינענע בכל תבה לרוח אחד, ובשם לא ינענע. בהודו, למזרח, כי, לדרום, טוב, למערב. כי לצפון. לעולם, למעלה. חסדו, למטה. שליח הצבור אינו מנענע אלא בהודו וביאמר נא ישראל. והצבור, בכל פעם שאומרים הודו. ובאנא שליח הצבור גם הצבור, מנענעים רק באנא ה' הושיעה נא. וכיון שמלבד השם יש בו שלש תבות, מנענעים בכל תבה לשתי רוחות. ובהודו שבסוף הלל גם כן מנענעים שליח הצבור והצבור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:4"}}
{"id": "f5b148c7f86e-1", "text": "כשמנענע למטה, ישפיל רק ידיו למטה, והלולב עם שאר המינים ישארו כדרך גדילתן. ויש נוהגין שמהפכין את הלולב לצד מטה. ואל ישנה אדם מן המנהג. אינו צריך להפך פניו לצד שהוא מנענע, רק ראש הלולב יטה. והנענוע אינו צריך שיהיה בחזק, אלא כסכוס מעט כדי שיתנענעו העלין, סגי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:4"}}
{"id": "6c43f22be1a4-0", "text": "אסור לאכל קדם נטילת לולב. ומי שהוא בדרך ומצפה שיבוא למקום שיש שם אתרוג ולולב, וכן הדרים בישובים ומשלחים להם אתרוג ולולב, צריכין להמתין עד חצות ולא יותר, כי אסור להתענות ביום טוב ובחל המועד, יותר. ומי שחלש לבו להמתין עד חצות היום, יכול לטעום איזה דבר קדם. אבל מי שאין לבו חלש יש לו להחמיר אפלו בטעימה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:5"}}
{"id": "e9bdac993eae-0", "text": "מתר להחזיר הלולב ביום טוב למים ולהוסיף עליו מים, אבל לא יחליף. ובחל המועד, מצוה להחליף את המים, כדי שישאר הלולב לח ומהדר. ונוהגין לקח בחל המועד בכל יום ערבה חדשה ללולב, והוא הדור מצוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:6"}}
{"id": "4fb70996ef8c-0", "text": "הדס של מצוה, אסור להריח בו בכל שבעת ימי החג, אפילו בשבת. אבל באתרוג, מתר להריח בו בשבת, ומברכין עליו, הנותן ריח טוב בפרות. ובשאר ימי החג, אין להריח בו אפילו שלא בשעת נטילתו לצאת בו, משום דיש ספק ברכה. הלולב, אסור לטלטלו בשבת אפלו לצרך גופו ומקומו, משום דהוי מקצה. אבל האתרוג, כיון שיכולין להריח בו, אינו מקצה, ומתר לטלטלו. ומתר לתנו לתוך המוכין שהיה בהם קדם יום טוב, שכבר קלטו הריח", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:7"}}
{"id": "4fb70996ef8c-1", "text": "אבל לא יתננו לתוך מוכין חדשים או לבגד, משום דמוליד ריחא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:7"}}
{"id": "84cbb21cec9b-0", "text": "ביום טוב הראשון, אין יוצאין בלולב ושאר מינים שאולים, אלא צריכין שיהיו שלו ממש, דכתיב, ולקחתם לכם ביום הראשון, ודרשינן, לכם, משלכם, להוציא את השאול. ובני חוץ לארץ שעושין שני ימים טובים מספקא, גם ביום טוב שני אין מברכין עליו. ואם אחר נותנם לו במתנה על מנת להחזיר, הוי מתנה ויוצא בהם. ואפילו נותנם לו סתם לצאת בהם, נחשב כאלו אמר לו בפרוש שהוא נותנם לו במתנה על מנת להחזיר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:8"}}
{"id": "84cbb21cec9b-1", "text": "אם אין האיש בביתו והאשה רוצה לתנם לאחר לצאת בהם, תליא באמדן דעת הבעל, אם הוא גברא דקפיד או לא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:8"}}
{"id": "2d89b81b9db3-0", "text": "שתפים שקנו להם אתרוג ושאר המינים, מסתמא אדעתא דהכי קנאום, דבשעת מצותן כל אחד מקנה חלקו לחברו. ולכן המנהג שהקהל קונים אתרוג, וכל הקהל יוצאין בו. וכל מי שידו משגת, מחיב לתת דמי אתרוג. ועם כל זאת, מוטב לצאת באתרוג של יחיד, אשר לו כל המינים מהדרים. כי מה שהיחיד מקנה לחברו, עדיף טפי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:9"}}
{"id": "2e837316367b-0", "text": "ביום הראשון לא יתנו לקטנים לטול לולב ואתרוג עד לאחר שיטלו הגדולים, כי הקטן קונה ואינו מקנה מן התורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:10"}}
{"id": "dcae8dd7cb9d-0", "text": "בכל ימי החג לאחר תפלת מוסף, נוהגים להעלות ספר תורה על הבימה, ומניחין את ארון הקדש פתוח עד לאחר אמירת ההושענות, שאז מחזירין את ספר התורה. וכל מי שיש לו אתרוג ולולב, מקיף את הבימה שעליה ספר התורה בשעת אמירת ההושענות. בכל יום, מקיפין פעם אחת. וביום השביעי שהוא הושענא רבה, מוציאין את כל ספרי התורה ומעלין אותן על הבימה, ומקיפין שבע פעמים, זכר למקדש, שבכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת, וביום השביעי שבע פעמים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:11"}}
{"id": "dcae8dd7cb9d-1", "text": "ההקפות צריכות להיות לצד ימין. ולפי שספר התורה על הבימה, וכל הצבור צריכין להפך פניהם כלפי ספר התורה שעל הבימה קדם שיתחילו להקיף, ואז הוי צפון, ימין שלהם, לכן מקיפין דרך צפון. כל מי שיש לו אתרוג ולולב ואינו מקיף, רעה הוא עושה. בקצת מקומות נוהגין בהושענא רבה ובשמחת תורה, שלאחר שהוציאו את כל ספרי התורה מן ארון הקדש, מעמידין לתוכו נר דולק, (לרמז תורה אור, שכשאין שם תורה, צריכין לאור אחר)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:11"}}
{"id": "dcae8dd7cb9d-2", "text": "ואין זה מנהג יפה, ויש לבטלו, כי אסור להשתמש בארון הקדש תשמיש חל, אפלו לפי שעה (ט\"ז סימן קנד סעיף קטן ז, אבל בא\"ר סימן תרסט מביא מנהג זה בשם הספר מ\"צ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:11"}}
{"id": "fa8ab3241c04-0", "text": "בשבת, אין מקיפין, שגם במקדש לא היו מקיפין, ולכן אין מעלים ספר תורה על הבימה, אלא פותחין את ארון הקדש עד לאחר אמירת ההושענות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:12"}}
{"id": "ce9c8a0343ff-0", "text": "מי שארע לו אבל בחג, וכן אבל כל שנים עשר חדש על אביו או אמו, נוהגין שאינו מקיף. ויש לו לכבד באתרוג ולולב שלו את מי שאין לו, שיקיף הוא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 137:13"}}
{"id": "86a8e8cfd274-0", "text": "ביום חמישי (ובא\"י ביום ששי) של חל המועד, הוא הושענא רבא, נוהגין להיות נעורים בלילה שלפניו לעסק בתורה, כמו שנדפס הסדר, לפי שבחג נדונין על המים, שכל חיי האדם תלויים במים, והיום הוא יום האחרון של החג, והכל הולך אחר החתום. בשחרית, מרבים קצת בנרות בבית הכנסת כמו ביום הכפורים, ושליח הצבור לובש את הקיטל. אומרים למנצח כמו ביום טוב, ואומרים גם מזמור לתודה, ואין אומרים נשמת. אומרים אין כמוך, שמע ישראל, כמו ביום טוב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 138:1"}}
{"id": "86a8e8cfd274-1", "text": "ובקדשת מוסף, נעריצך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 138:1"}}
{"id": "59141b338beb-0", "text": "מנהג נביאים, שכל אחד יטול ביום זה ערבה מיחדת, מלבד הערבה שבלולב. וכל הפוסל בערבה שבלולב, פוסל גם בערבה זו. לכן לא יקצצה הישראל בעצמו לצרכו, (כמו שכתבתי לעיל סימן קלו סעיף ז), אלא שאם נשרו אפלו רב העלין, כשרה. ואפלו נשאר רק עלה אחד בבד אחד, כשרה. ומכל מקום הדור מצוה הוא, שיהיו בה עלין הרבה, והבדים ארכים. והמנהג היפה, לקחת חמשה בדין, ואוגדין אותם בעלי לולב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 138:2"}}
{"id": "e52685e3feaf-0", "text": "אין לוקחין אותה עם הלולב ביחד, אלא כשמגיעין לתענה אמונים, מניחין את הלולב והאתרוג ונוטלין אותה, לפי שאז מתפללין על המים. ולאחר גמר ההושענות, מנענעין בה, ואחר כך חובטין אותה בקרקע חמש פעמים, ודי בזה, אפלו אם לא נחסרו עליה. ולאחר החבטה, לא יזרקנה על הקרקע, משום בזוי מצוה. וטוב להצניעה להשליכה בתוך האש שאופין מצות, הואיל ואתעבד בה חדא מצוה, לתעבד בה מצוה אחריתא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 138:3"}}
{"id": "dccc810ef2c4-0", "text": "ליל שמיני עצרת, יש להמתין שלא לקדש עד הלילה. ומברכין בקדוש שהחינו, לפי שהוא רגל בפני עצמו. ואין מברכין לישב בסכה, לפי שבתפלה ובקדוש אומרים, יום השמיני חג העצרת הזה. ואם היו מברכין לישב בסכה, הוי תרתי דסתרי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 138:4"}}
{"id": "f3806dee684a-0", "text": "ליל שמיני עצרת וכל היום, אוכלין בסכה, אלא שאין מברכין, כמו שכתבנו. ולאחר הגמר, אומרים יהי רצון וכו'. ובענין השנה בסכה, יש מקלין, וכן נוהגין. אבל הנכון, להחמיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 138:5"}}
{"id": "01b7938d4ae4-0", "text": "בשמיני סמוך לחשכה, יכול לפנות את הכלים מן הסכה לתוך הבית. אבל לא יסדרם ביום, משום דהוי כמכין מיום טוב לחברו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 138:6"}}
{"id": "5ef045b20bfa-0", "text": "יום אחרון של החג, שהוא גם כן שמיני עצרת, נקרא שמחת תורה, לפי שמסימין בו את התורה ושמחים בה. ערבית, לאחר התפלה, עושין הקפות, ואחר כך מכניסין ספרי התורה, ומשירין אחד שקורין בו תלתא גברי בפרשת וזאת הברכה. ויש מקומות שנוהגין לקרות בפרשת נדרים. אחר קריאת התורה, אומרים חצי קדיש, ומכניסין את ספרי התורה ואומרים עלינו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 138:7"}}
{"id": "40debe64fee6-0", "text": "ביום שמחת תורה, נוהגין בהרבה מקומות, שהכהנים נושאים כפיהם בתפלת שחרית ולא במוסף, משום דבמוסף יש חשש שכרות. ואין אומרים ותערב בתפלת שחרית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 138:8"}}
{"id": "f63928869176-0", "text": "ביום, אחר ההקפות, משירין שלשה ספרי תורה ומרבים בקרואים בספר תורה אחד בפרשת וזאת הברכה כמה פעמים עד מענה, ובסוף קוראין כל הנערים. והנכון, שהגדול שבהם יברך והשאר ישמעו. וקורין להם פסוק המלאך הגואל וגו'. אחר כך קוראין לחתן תורה, וקורא מן מענה עד גמירא. ובספר התורה השני קורא חתן בראשית, ואומרים חצי קדיש, וקורין בשלישי מפטיר (ועין לעיל סימן עט סעיף א)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 138:9"}}
{"id": "f63928869176-1", "text": "ונוהגין בהרבה מקומות לדקדק לקרות לחתן תורה אדם חשוב. ואפלו מי שעלה כבר בפרשת וזאת הברכה, מכל מקום עולה לחתן תורה או לחתן בראשית. במקום שאין להם אלא שני ספרי תורה, קורין בראשון וזאת הברכה, ובשני בראשית, וחוזרין ולוקחין את הראשון למפטיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 138:9"}}
{"id": "ac01940aa2e8-0", "text": "נוהגין שחתן התורה וחתן בראשית נודרין נדבות, וקורין לכל מרעיהם ועושין משתה ושמחה לסיומה של תורה ולהתחלתה. דאיתא במדרש (תחלת קהלת), ויבא ירושלים ויעמד לפני ארון ברית ה' וכו' ויעש משתה לכל עבדיו, אמר רבי יצחק, מכאן, שעושין סעודה לגמרה של תורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 138:10"}}
{"id": "79b66c6d6041-0", "text": "בבית שני, כשמלכה מלכות יון, גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסק בתורה ובמצות, ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות, וטמאו את הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שרחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצלם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:1"}}
{"id": "79b66c6d6041-1", "text": "וחזרה מלכות ישראל יותר ממאתים שנה עד החרבן השני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:1"}}
{"id": "79b66c6d6041-2", "text": "וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום, בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה. ונכנסו להיכל, ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, שהיה מנח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:1"}}
{"id": "79b66c6d6041-3", "text": "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת הימים האלו שמתחילין בחמשה ועשרים בכסלו, ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה בשמונת הלילות, להראות ולגלות הנס. והימים האלו, נקראים חנכה, רוצה לומר, חנו כ\"ה, שביום כ\"ה חנו מאויביהם. ועוד, מפני שבימים האלו עשו חנכת הבית שהצוררים טמאוהו. ולכן יש אומרים, שמצוה להרבות קצת בסעודה בחנכה. ועוד, מפני שמלאכת המשכן נגמרה בימים האלו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:1"}}
{"id": "79b66c6d6041-4", "text": "ויש לספר לבני ביתו ענין הנסים שנעשו לאבותינו בימים האלו (עין יוסיפון). ומכל מקום לא הוי סעודת מצוה, אלא אם כן אומרים בסעודה שירות ותשבחות. ומרבים בצדקה בימי חנכה, כי הם מסגלים לתקן בהם פגמי נפשו על ידי הצדקה, וביחוד ללומדי תורה הענים להחזיקם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:1"}}
{"id": "1cea75447b7b-0", "text": "אין מתענין בימי חנכה. אבל ביום שלפניהם וביום שלאחריהם, מתרין בהספד ובתענית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:2"}}
{"id": "bddb0b96775e-0", "text": "בחנכה, מתר בעשית מלאכה. אך הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות בבית דולקים, ואין להקל להן. והטעם שהנשים מחמירות יותר, מפני שהגזרה היתה קשה על בנות ישראל, שגזרו, בתולה הנשאת, תבעל להגמון תחלה. ועוד, מפני שהנס נעשה על ידי אשה, בת יוחנן כהן גדול היתה יפת תאר מאד, ובקשה המלך הצורר שתשכב עמו, ואמרה לו, שתמלא בקשתו, והאכילתו תבשילי גבינה, כדי שיצמא וישתה יין וישתכר ויישן וירדם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:3"}}
{"id": "bddb0b96775e-1", "text": "וכן היה, וחתכה את ראשו והביאתו לירושלים. וכראות שר צבאם כי אבד מלכם, וינוסו. ולכן קצת נוהגין לאכל מאכלי חלב בחנכה, זכר לנס שנעשה על ידי חלב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:3"}}
{"id": "da5461abba43-0", "text": "כל השמנים כשרים לנר חנכה. ומכל מקום מצוה מן המבחר לקח שמן זית דמיא דנס שבמקדש, שהיה בשמן זית. ואם אינו מצוי, יברור שאר שמן שאורו זך ונקי, או נרות של שעוה, שגם כן אורן זך. ולא יהיו שנים קלועים ביחד, משום דהוי כמדורה, אלא כל נר, יחידי. ולא יעשה משעוה של בתי עבודה זרה, משום דמאיס. וכן כל הפתילות כשרות לנר חנכה, ומצוה מן המבחר, לקח צמר גפן (בוים וואל)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:4"}}
{"id": "da5461abba43-1", "text": "ואין צריך בכל לילה פתילות חדשות, אלא מדליק גם בראשונות, עד שיכלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:4"}}
{"id": "f4d46e6c4de5-0", "text": "אם מדליק בנר של חרס, כיון שהדליק בו לילה אחד, נעשה ישן, ואין מדליקין בו בלילה השני, משום דמאיס. ועל כן תהיה לו מנורה נאה של מיני מתכת. ומי שידו משגת, יקנה מנורה של כסף להדור מצוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:5"}}
{"id": "d91051391194-0", "text": "מנהג פשוט במדינתנו כמהדרין מן המהדרין, שמדליקין כל אחד ואחד מבני הבית בלילה הראשון נר אחד, ובשני, שני נרות, וכן מוסיפין, עד שבליל שמיני מדליק שמונה. וצריכין לזהר, שיתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיחד, כדי שיהיה הכר כמה נרות מדליקין. ולא ידליקו במקום שמדליקין נרות כל השנה, כדי שיהיה הכר שהם נרות חנכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:6"}}
{"id": "ca0bb07d9c94-0", "text": "מצות נר חנכה, להדליק בפתח הסמוך לרשות הרבים, משום פרסומי נסא, וכך היו עושין בזמן המשנה והגמרא. ובזמן הזה שאנו דרים בין האמות, מדליקין בבית שהוא דר בו. ואם יש לו חלון לרשות הרבים, ידליקם שם. ואם לאו, מדליקן אצל הפתח. ומצוה שיניחם בטפח הסמוך לפתח משמאל, שתהא מזוזה מימין, ונר חנכה משמאל, ונמצא שהוא מסבב במצות. ויותר טוב להניחם בחלל הפתח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:7"}}
{"id": "c7bee7b6f961-0", "text": "מצוה להניחם למעלה משלשה טפחים מן הקרקע, ולמטה מעשרה טפחים. ואם הניחם למעלה מעשרה, יצא. אבל אם הניחם למעלה מעשרים אמה, לא יצא, משום דלמעלה מעשרים אמה לא שלטא עינא. ומי שהוא דר בעליה, יכול להניחם בחלון, אף על פי שהוא גבוה מעשרה טפחים. אבל אם החלון למעלה מעשרים אמה מקרקע רשות הרבים, דלא שלטא בהו עינא מההולכים ברשות הרבים, אזי טוב יותר להניחם אצל הפתח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:8"}}
{"id": "24b6ca7abec0-0", "text": "הנרות, יהיו בשורה אחת בשוה, לא אחד גבוה ואחד נמוך. ויהיה הפסק בין נר לנר, שלא יתקרב הלהב של זה לזה ויהיה כמו מדורה. ובנרות של שעוה, יהיה הפסק, שלא יתחמם זה מזה ותטף השעוה ויתקלקלו. מלא קערה שמן והקיפה פתילות, אם כפה עליה כלי, כל פתילה עולה בשביל נר אחד. לא כפה עליה כלי, אפלו לנר אחד, אינה עולה, לפי שהיא כמדורה. נר שיש לו שני פיות או יותר, לא ידליקו בו שנים אפלו בלילה הראשון, משום דליכא הכר כמה נרות מדליקין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:9"}}
{"id": "979e6c8fe937-0", "text": "זמן הדלקתן, מיד בצאת הכוכבים, ולא יאחר. ואסור לעשות שום דבר קדם ההדלקה, אפלו ללמד. רק אם לא התפלל מעריב, יתפלל תחלה ואחר כך ידליק. וקדם שידליק, יקבץ כל בני ביתו לפרסומי מלתא. וצריך לתת שמן, שידלקו לכל הפחות חצי שעה. ובדיעבד אם לא הדליק מיד, יכול להדליק בברכה כל זמן שבני ביתו נעורים. אבל לאחר שבני ביתו ישנים, תו ליכא פרסומי נסא, וידליק בלא ברכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:10"}}
{"id": "979e6c8fe937-1", "text": "אם לא יהיה לו פנאי להדליק בלילה, יכול להקדים את עצמו ולהדליק מפלג המנחה ולמעלה, דהינו שעה ורביעית קדם צאת הכוכבים, והינו שעה זמנית, לפי ערך היום, (עין לעיל סימן סט סעיף ב). ובימי חנכה שהימים קצרים, אם היום ארך רק עשר שעות על האוהר (על השעון), אזי פלג המנחה, הוי שעה אחת ושתי מינוטין (דקות) וחצי ובלבד שיתן שמן כדי שיהיו דולקים עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. ואם אינם דולקים כך, לא קים המצוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:10"}}
{"id": "c27c95800455-0", "text": "סדר הדלקתן כפי מנהגנו, בלילה הראשון מדליק הנר שכנגד ימינו, ובלילה השני מוסיף עליו נר כנגד שמאלו, וכן בכל לילה מוסיף כנגד שמאלו, וזה שהוא מוסיף, מדליק בראשונה ופונה והולך לימינו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:11"}}
{"id": "768f16eb570d-0", "text": "בליל ראשון מברך המדליק קדם ההדלקה שלש ברכות, להדליק, שעשה נסים, שהחינו. ובשאר הלילות, אינו מברך שהחינו. לאחר שברך הברכות, מדליק נר אחד. ובעוד שמדליק האחרים, אומר, הנרות הללו וכו'. גר אומר, שעשה נסים לישראל. ואם אמר לאבותינו, יצא. אונן, רחמנא לצלן, אם יש אחר, ידליק האחר בברכות והוא יענה אמן. ואי ליכא אחר, ידליק הוא בלא ברכות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:12"}}
{"id": "7d2a280120e8-0", "text": "קימא לן, הדלקה עושה מצוה. פרוש, ההדלקה היא המצוה, ובשעת ההדלקה, צריכין להיות הנרות במקומן הראוי וכשעור הראוי, לאפוקי אם הדליקן למטה משלשה טפחים או למעלה מעשרים אמה ואחר כך כשהן דולקים הניחן במקומן, פסולים. וכן אם בשעת ההדלקה לא היה שמן כשעור ואחר כך הוסיף, לא מהני. וכן אם העמידן במקום שהרוח שולט ועומדין לכבות, לא קים המצוה, וחיב להדליקן שנית, אבל לא יברך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:13"}}
{"id": "7d2a280120e8-1", "text": "אבל אם העמידן כראוי ועל ידי מקרה כבו, כבר קים המצוה. ומכל מקום נוהגין שחוזר ומדליקן. ונוהגין להחמיר שלא להדליק נר מנר, אלא מדליקן מן השמש או מנר אחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:13"}}
{"id": "325f8114a7a3-0", "text": "כל זמן מצותן, דהינו חצי שעה, אסור להנות מאורן. ולכן נוהגין להניח אצלן את השמש שהדליקו בו, כדי שאם ישתמש אצלן, ישתמש לאור השמש, וצריכין להניחו קצת למעלה מן הנרות, שיהא נכר, שאינו ממנין הנרות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:14"}}
{"id": "94c0f9d67540-0", "text": "מדליקין נרות בבית הכנסת משום פרסומי נסא, ומברכין עליהן. ומניחן בכתל דרום, ומדליקן בין מנחה למעריב. ואין אדם יוצא בנרות של בית הכנסת. וצריך לחזור ולהדליק בביתו. ומי שהוא אבל, רחמנא לצלן, לא ידליק בלילה הראשון בבית הכנסת, משום דצריך לומר שהחינו. ואבל, אין לו לומר שהחינו בצבור. אבל בביתו, מברך שהחינו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:15"}}
{"id": "e8be83e6995f-0", "text": "נשים, חיבות בנר חנכה, שאף הן היו באותו הנס (עין לעיל סעיף ג). ויכולה אשה להדליק בעד כל בני ביתה. וקטן שהגיע לחנוך, גם כן חיב. סומא, אם יכול להשתתף עם אחר בפרוטה, מוטב. ואם יש לו אשה, היא מדלקת בשבילו. ואם אין לו אשה ויש לו דירה מיחדת, שאין לו עם מי להשתתף, מדליק על ידי סיוע אחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:16"}}
{"id": "70ed694b4e57-0", "text": "בערב שבת, מדליקין תחלה נר חנכה, ואחר כך נר שבת, ובלבד שיהא לאחר פלג המנחה. ומתפללין תחלה מנחה. וצריך שיתן שמן כדי שידלקו עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. דאם לא כן, הוי לה ברכה לבטלה. ואם מדליק אצל הפתח, צריך לזהר להפסיק באיזה דבר בינם לבין הדלת, שלא יכבם הרוח בפתיחת ונעילת הדלת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:17"}}
{"id": "d2710273056e-0", "text": "במוצאי שבת, מבדילין ואחר כך מדליקין נר חנכה. ובבית הכנסת, מדליקין קדם ויתן לך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:18"}}
{"id": "6ac1c420c0f8-0", "text": "מי שהוא אינו בביתו, אלא במקום אחר, אם יודע שאשתו מדלקת בביתו, ידליק הוא במקום שהוא בלא ברכות. וטוב אם אפשר שישמע תחלה את הברכות ממי שמדליק שם, ויכון לצאת בברכותיו ויענה אמן, ואחר כך ידליק הוא בלא ברכות. ואם אין אשתו מדלקת בביתו, וכן הבחורים באכסניא שלהן צריכין להדליק בברכות, או ישתתפו עם בעל הבית שיתנו לו איזה פרוטה, שיהיה להם גם כן חלק בשמן ופתילה. ובעל הבית, יוסיף קצת שמן על השעור בשביל השתוף", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:19"}}
{"id": "6ac1c420c0f8-1", "text": "אבל יש להם להדר שידליקו כל אחד בפני עצמו. ומי שהוא בעירו אלא בבית אחר, כשהגיע זמן ההדלקה, צריך לשוב לביתו ולהדליק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:19"}}
{"id": "64f652620456-0", "text": "השמן שנשאר במנורה לאחר חנכה וכן הפתילות, עושה להן מדורה ושורפן, משום דהקצו למצותן. ואסור להנות מהן, אלא אם כן התנה מתחלה שאינו מקצה מה שישאר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:20"}}
{"id": "d5f041edf1dc-0", "text": "כל שמונת ימי חנכה, אומרים בשמונה עשרה, על הנסים. ואם שכח ולא אמרו, אם נזכר קדם שאמר את השם מן ברכת הטוב שמך וכו', חוזר ומתחיל על הניסים. אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, גומר את הברכה ואינו חוזר. (ובברכת המזון, עין לעיל סימן מד, סעיף טז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:21"}}
{"id": "1e86f9fe9646-0", "text": "כל שמונת ימי חנכה, גומרים את ההלל, ואין אומרים, לא תחנון, ולא אל ארך אפים, ולא למנצח, ולא צדקתך צדק. (דין הלל בבית האבל, רחמנא לצלן, עין לקמן סימן רז, סעיף ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:22"}}
{"id": "c23eb8008e3d-0", "text": "קורין בכל יום תלתא גברי בקרבנות הנשיאים שבפרשת נשא. ביום הראשון מתחילין לכהן מן ויהי ביום כלות משה, עד לחנכת המזבח. ללוי, ויהי המקריב ביום הראשון וגו', עד מלאה קטרת. ולישראל, פר אחד וגו', עד בן עמינדב. ביום השני, לכהן וללוי, ביום השני וגו'. ולישראל, ביום השלישי וגו'. וכן בכל יום, לכהן וללוי, היום שעומדים בו. ולישראל היום שלאחריו. וביום השמיני, לכהן וללוי, ביום השמיני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:23"}}
{"id": "c23eb8008e3d-1", "text": "ולישראל, מתחילים ביום התשיעי, וגומרים כל הסדר וגם בפרשת בהעלתך, עד כן עשה את המנרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:23"}}
{"id": "11ae7fa0dfac-0", "text": "בשבת חנכה, מוציאין שני ספרי תורה. בראשון, קורין פרשת השבוע. ובשני, המפטיר בשל חנכה יומו, ומפטירין רני ושמחי. ואם יש עוד שבת אחת, מפטירין בה במלכים, בנרות דשלמה. בראש חדש טבת בחל, מוציאין שני ספרי תורה. בראשון קורין תלתא גברי בשל ראש חדש, ואחר כך הרביעי בספר תורה השני בשל חנכה יומו, משום דראש חדש תדיר טפי, וקימא לן תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, ולכן מקדימין ראש חדש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:24"}}
{"id": "11ae7fa0dfac-1", "text": "ואם טעו והתחילו לקרות בשל חנכה, ואפלו עדין לא התחילו לקרות, אלא שכבר ברך העולה, אין צריכין להפסיק, אלא העולה גומר קריאתו, ואחר כך קורין לנשארים בשל ראש חדש. אם קראו בראשונה בשל ראש חדש כראוי, אלא שטעו וקראו גם את הרביעי בשל ראש חדש, אפלו נזכרו מיד לאחר שברך הקורא, אם לא הוציאו רק ספר תורה אחד, אין צריכין לקרות יותר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:24"}}
{"id": "11ae7fa0dfac-2", "text": "אבל אם הוציאו שני ספרי תורה, שיש כאן חשש משום פגמו של ספר התורה, שלא יאמרו פסול הוא, צריכין לקרות בו חמישי בשל חנכה, ואחר החמישי יאמרו חצי קדיש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:24"}}
{"id": "454ac7f3f821-0", "text": "חל ראש חדש טבת בשבת, מוציאין שלשה ספרי תורה, בראשון קורין ששה גברי בפרשת השבוע. בשני, שביעי בשל ראש חדש, ומתחילין וביום השבת (ועין לעיל סימן עח סעיף א וסימן עט סעיף א). ואומרים חצי קדיש. ובשלישי מפטיר בשל חנכה יומו, ומפטירין רני ושמחי. ואף על גב דתדיר קודם, זהו בקריאה, שקורין שניהם. אבל בהפטרה שאין מפטירין אלא אחת, דוחין של ראש חדש וקורין של חנכה, משום פרסומי נסא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:25"}}
{"id": "eae7325ae6f5-0", "text": "בחמשה עשר בשבט, ראש השנה לאילנות. אין אומרים בו תחנון. ונוהגין להרבות בו במיני פרות אילנות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 139:26"}}
{"id": "408ed912b3ec-0", "text": "שבת שלפני ראש חדש אדר הסמוך לניסן, היא שבת פרשת שקלים. ואם חל ראש חדש בשבת, אזי היא שבת שקלים. ומוציאין שלשה ספרי תורה, בראשון קורין ששה בפרשת השבוע. בשני, קורין לשביעי בשל ראש חדש, ומתחילין וביום השבת, ואומרים חצי קדיש (עין לעיל סימן עח סעיף א וסימן עט סעיף א). ובשלישי, קורין מפטיר בפרשת שקלים, ומפטירין הפטרת שקלים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 140:1"}}
{"id": "408ed912b3ec-1", "text": "אם טעו והתחילו לקרות תחלה בפרשת שקלים, גומרים, והמפטיר קורא בשל ראש חדש, ומפטיר גם כן הפטרת שבת וראש חדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 140:1"}}
{"id": "b0e8c1164834-0", "text": "שבת שלפני פורים הוא שבת פרשת זכור. והשבת שלפני ראש חדש ניסן, היא שבת פרשת החדש. ואם חל ראש חדש בשבת, אז היא פרשת החדש, ודינה כמו ראש חדש אדר שחל בשבת. והשבת שלפני פרשת החדש, היא שבת פרשת פרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 140:2"}}
{"id": "d58a0c36ddfd-0", "text": "יש אומרים, כי פרשת זכור ופרשת פרה, חיבים לקרותן מדאוריתא, ואין קורין בהם קטן למפטיר. ובני הישובים שאין להם מנין, צריכין שיבואו למקום שיש בו מנין. ואם אי אפשר להם, לכל הפחות יקראו אותן בנגינות כראוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 140:3"}}
{"id": "1d953325db1b-0", "text": "משנכנס אדר, מרבים בשמחה. וישראל שיש לו דין ודברים עם גוי, ישפט עמו בחדש זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:1"}}
{"id": "0fd8bf6fb995-0", "text": "בימי מרדכי ואסתר, נקהלו היהודים בשלשה עשר לחדש אדר לעמד על נפשם ולהנקם מאויביהם, והיו צריכין לבקש רחמים מאת ה' יתברך שמו, שיעזרם. ומצינו שכאשר היו ישראל במלחמה, התענו שיעזרם ה'. וגם משה רבנו עליו השלום, ביום שנלחם עם עמלק, התענה. ואם כן, מסתמא גם אז בימי מרדכי ואסתר, התענו ביום שלשה עשר באדר. ולכן קבלו עליהם כל ישראל יום זה לתענית צבור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:2"}}
{"id": "0fd8bf6fb995-1", "text": "ונקרא תענית אסתר, כדי לזכר שהבורא יתברך שמו, רואה ושומע תפלת כל איש בעת צרתו, כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם. ומכל מקום אין תענית זו חובה כל כך כמו ארבע התעניות שכתובות במקרא (עין לעיל סימן קכא), ולכן יש להקל בה בעת הצרך, כגון מעברות ומיניקות או אפלו חולה קצת בכאב עינים, שאם מצטערים הרבה, לא יתענו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:2"}}
{"id": "0fd8bf6fb995-2", "text": "וכן יולדת כל שלשים יום, וכן חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו, אינן צריכין להתענות, ויפרעו את התענית אחר כך. אבל שאר הבריאים, לא יפרשו (את) עצמם מן הצבור. ואפלו מי שהולך בדרך וקשה עליו התענית, מכל מקום צריך להתענות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:2"}}
{"id": "65832b9f5e6f-0", "text": "ביום ארבעה עשר לחדש אדר, הוא פורים. ואם חל פורים ביום ראשון, מקדימין להתענות ביום החמישי. ואם יש אז ברית מילה, יעשו את הסעודה בלילה. אבל הסנדק ואבי הבן, מתרין לאכל ביום, ואין צריכין להתענות ביום הששי. אבל אדם אחר ששכח ואכל ביום החמישי, יתענה ביום הששי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:3"}}
{"id": "71b7d948b742-0", "text": "לכבוד המגלה, יש ללבוש בגדי שבת מבערב. וכשבא מבית הכנסת, ימצא בביתו נרות דולקים ושלחן ערוך ומטה מצעת. ערבית, לאחר שמונה עשרה, אומרים קדיש שלם עם תתקבל, וקורין את המגלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:4"}}
{"id": "71b7d948b742-1", "text": "אחר כך אומרים ואתה קדוש וגו', (שהוא במזמור למנצח על אילת השחר, שנאמר על אסתר, ושם נאמר, אלהי אקרא וגו', דנאמר על מקרא מגלה, דאמר רבי יהושע בן לוי, חיב אדם לקרות את המגלה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר, אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי, וסמיך לה, ואתה קדוש וגו') ואחר כך קדיש שלם בלא תתקבל. ובמוצאי שבת, ויהי נעם, ואתה קדוש, וקדיש שלם בלא תתקבל, ויתן לך, ומבדילין על הכוס, עלינו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:4"}}
{"id": "42c66626fdc1-0", "text": "נוהגין לתן קדם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר לצרך קרבנות הצבור. ומנהג לתן שלש מחציות, משום דבפרשת כי תשא כתיב שלש פעמים תרומה. ונותנין בערב לפני קריאת המגלה, ומחלקין אותם לעניים. קטן, פטור. ואם אביו נתן בשבלו פעם אחת, חיב לעולם. בן שלש עשרה שנה, יש אומרים דחיב, ויש אומרים דפטור, עד שיהא בן עשרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:5"}}
{"id": "334f26c3f3fc-0", "text": "בפורים, ערבית שחרית ומנחה, אומרים על הנסים, ואם שכח, דינו כמו בחנכה (עין לעיל סימן קלט סעיף כא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:6"}}
{"id": "235f5f5ab8c2-0", "text": "חיב כל אדם, בין איש בין אשה, לשמע קריאת המגלה בלילה וביום. ולכן גם הבתולות, יש להן ללכת לבית הכנסת. ואם אינן הולכות, צריכין לקרות לפניהן בבית. וגם את הקטנים חיבים לחנך אותם שישמעו קריאת המגלה. ומכל מקום לא יביאו לבית הכנסת קטנים ביותר, שמבלבלים דעת השומעים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:7"}}
{"id": "fa36c6d7c390-0", "text": "מגלה של לילה, אסור לקרות קדם צאת הכוכבים, אף על פי שמצטער הרבה מחמת התענית. אך יכול לטעם קצת קדם המגלה, כגון קאפע וכדומה, כדי להתחזק מעט מחלשת התענית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:8"}}
{"id": "205eab3a3fd2-0", "text": "מצוה מן המבחר לשמוע את המגלה בבית הכנסת במקום שיש רב אנשים, משום דברב עם הדרת מלך. ולכל הפחות ישתדל לשמע אותה במנין עשרה. ואם אי אפשר לקרותה במנין, יקרא אותה כל יחיד מתוך מגלה כשרה עם הברכות שלפניה. ואם אחד יודע לקרותה והשאר אינם יודעים, יקרא זה שיודע, והם ישמעו ויוצאין, אף על פי שאינם עשרה. אבל ברכה שלאחריה, אין אומרים רק בעשרה. ואך בלא שם ומלכות, יכול גם יחיד לאמרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:9"}}
{"id": "34cb5487d352-0", "text": "מנהג בכל ישראל, שהקורא אינו קורא מתוך מגלה כרוכה, אלא פושט אותה וכופלה דף על דף כמו אגרת, מפני שנקראת אגרת הפורים, אבל השומעים, אינם צריכים לפשטה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:10"}}
{"id": "4746a9b156aa-0", "text": "הקורא את המגלה, בין ביום בין בלילה, מברך לפניה שלש ברכות, על מקרא מגלה, שעשה נסים, ושהחינו. ולאחר קריאתה, כורכה כלה ומניחה לפניו, ומברכין ברכת הרב את רבנו וכו'. אם אבל קורא את המגלה, יברך אחר את הברכות, משום ברכת שהחינו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:11"}}
{"id": "9ab7bd5ce687-0", "text": "בברכת שהחינו של יום, יכונו גם על מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים. וכן שליח הצבור, צריך שיכון להוציא את הצבור על מצות אלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:12"}}
{"id": "6ff48f7da711-0", "text": "הקורא את המגלה, צריך לכון להוציא את כל השומעים. וגם השומע צריך לכון לצאת ולשמע כל תבה ותבה, שאפלו אם רק תבה אחת לא שמע, אינו יוצא. ולכן צריך הקורא להשגיח מאד, שבשעה שמרעישין ומבלבלין בהכאת המן, ישתק עד יעבר הרעש לגמרי. ומכל מקום ראוי ונכון שיהיה לכל אחד מגלה כשרה, כדי שיאמר בעצמו מלה במלה בלחש, פן לא ישמע תבה אחת מן הקורא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:13"}}
{"id": "6ff48f7da711-1", "text": "וכן כל אשה חכמת לב שעומדת בעזרת נשים, אם אפשר, מה טוב להיות לה מגלה כשרה לקרות מתוכה, כי שם קשה לשמע, והנשים חיבות כמו האנשים. (אם לא קדשו את הלבנה ונראתה בשעת קריאת המגלה, עין לעיל סוף סימן צז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:13"}}
{"id": "b1d058e3086d-0", "text": "הקורא צריך שיאמר את עשרת בני המן וגם תבת עשרת, הכל בנשמה אחת, להודיע שכלם נהרגו ונתלו כאחד. ונוהגין לכתחלה לומר מן חמש מאות איש, הכל בנשימה אחת. ובדיעבד, אפלו הפסיק בין עשרת בני המן, יצא. ומה שנוהגין בקצת מקומות שכל הקהל אומרים עשרת בני המן, אינו מנהג נכון, אלא הקורא לבד יאמרם, והקהל ישמעו כמו כל המגלה. כשאומר הקורא בלילה ההוא נדדה וגו', יגביה קולו, כי שם מתחיל עקר הנס. וכשאומר האגרת הזאת, ינענע את המגלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:14"}}
{"id": "5702f49c56fd-0", "text": "מי שיש לפניו מגלה פסולה או חמש, לא יקרא עם שליח הצבור. כי אם הוא קורא, אינו יכול לכון לשמע מן שליח הצבור. ואפלו אם הוא יכון, שמא ישמע אחר מה שהוא קורא, ולא יכון לקריאת שליח הצבור. וכן לא יסיע שום אדם בעל פה לשליח הצבור. ולכן אותן ארבעה פסוקי גאלה שאומרים הקהל בקול רם, צריך שליח הצבור לחזור ולקרותם מתוך המגלה הכשרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:15"}}
{"id": "23d1874cffb9-0", "text": "מי שכבר יצא בקריאת המגלה, וקורא להוציא אחר, אם זה שצריך לצאת יודע בעצמו לברך את הברכות, יברך בעצמו. ואם היא אשה, טוב יותר שהקורא יברך, ואומר, אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמע מגלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:16"}}
{"id": "05554dc50ae6-0", "text": "בשבת (שאינו פורים) מתרין לטלטל את המגלה. ומכל מקום אם חל פורים ביום הראשון, אין להביא בשבת את המגלה לבית הכנסת, ואפלו בעיר שהיא מתקנת בערובין, משום דהוי מכין משבת לחל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:17"}}
{"id": "0cb726c57cac-0", "text": "צבור שאין להם שליח צבור שיכול לקרות את המגלה עם הטעמים כראוי, יכול לקרות גם בלא טעמים, רק שיקרא את התבות כראוי, שלא ישתנה הענין. שאם קרא במקום ומרדכי יושב, ישב. או במקום והמן נופל, נפל, וכדומה, אפלו בדיעבד אינו יוצא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:18"}}
{"id": "0cb726c57cac-1", "text": "ויכולין לעשות במגלה נקדות וטעמים, שיקרא כהגן, כיון שהיא שעת הדחק, והכי עדיף טפי ממה שיקרא אחד מתוך החמש בלחש, דכיון שזה הקורא מתוך החמש, אפלו הוא קורא בלחש, אינו יכול לכון דעתו שישמע משליח הצבור, ונמצא שקרא רק מתוך החמש, ואינו יוצא. ואם ארע כך, צריך לחזור ולשמעה מתוך מגלה כשרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:18"}}
{"id": "01932c2d5992-0", "text": "צבור שאין להם מגלה כשרה כדינה, מכל מקום אם היא כתובה על קלף כהלכתה, רק שחסרות איזו תבות באמצעה, כיון שלא חסר בה ענין אחד שלם, יכולין לקרות מתוכה עם הברכות, והטעות יקרא הקורא בעל פה, או יאמר לפניו בלחש מתוך החמש. אבל אם אין מגלה כלל או שחסר בה ענין אחד שלם או שחסר בה בתחלה או בסוף, קורין מתוך החמש כל אחד בפני עצמו ואין מברכין. ויחיד שאין לו רק מגלה פסולה, קורא בה בלא ברכות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:19"}}
{"id": "31087d0abccb-0", "text": "אבל תוך שבעה, נוהג בכל דיני אבלות, ואסור לראות כל מיני שמחה. אך בנעילת הסנדל וישבה על גבי ספסל, מתר, מפני שהם דברים הנראים לכל. בלילה, אם יכול לאסוף מנין בביתו לקרות המגלה, מוטב. ואם לאו, יתפלל בביתו וילך לבית הכנסת לשמוע המגלה. ואם חל במוצאי שבת, ילך לבית הכנסת לאחר סעודה שלישית בעוד יום. וביום, הולך לבית הכנסת לתפלה ולמגלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:20"}}
{"id": "7c55a4aa2270-0", "text": "מי שמת לו מת בתענית אסתר ובלילה הוא אונן קדם הקבורה, ישמע קריאת המגלה מאחר. ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, כי בלילה אינו חיב במשתה. וביום לאחר יציאה מבית הכנסת, קוברין את המת ואחר כך יתפלל ויקרא את המגלה או ישמע מאחר. ואם שמע קריאת המגלה קדם הקבורה, יצא. ומכל מקום נכון שיחזור ויקראה בלא ברכות. ותפלין לא יניח אפלו אחר הקבורה, כיון שהוא יום ראשון באבלו. ואונן בפורים ביום, מתר בבשר ויין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:21"}}
{"id": "b4b6734f7012-0", "text": "שחרית, משכימין לבית הכנסת. לאחר שמונה עשרה אומרים חצי קדיש וקורין בתורה בפרשת ויבא עמלק תלתא גברי, ואחר כך חצי קדיש ולאחר שמכניסין את ספר התורה, קורין את המגלה. לאחר ברכה אחרונה אין אומרים בשחרית אשר הניא. ולאחר שסים האל המושיע, אומרים שושנת יעקב וכו'. ואומרים אשרי, ובא לציון, קדיש שלם עם תתקבל. ואין לחלוץ את התפלין עד לאחר קריאת המגלה, משום דכתיב בה, ויקר, ודרשינן, אלו תפלין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:22"}}
{"id": "b4b6734f7012-1", "text": "אם יש מילה, מלין קדם קריאת המגלה, משום דכתיב, וששון, זו מילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:22"}}
{"id": "4794734b8506-0", "text": "עיר שהיא מקפת חומה מימות יהושע בן נון, קורין בה בחמשה עשר ולא שכיחי במדינותינו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 141:23"}}
{"id": "d074d47c5063-0", "text": "חיב כל אדם לשלוח לכל הפחות לאדם אחד שתי מנות, דכתיב, ומשלוח מנות איש לרעהו, משמע שתי מתנות לאחד. וכל המרבה לשלוח מנות לרעים, הרי זה משבח. ומכל מקום מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעים, כי אין שמחה גדולה ומפארת לפני הקדוש ברוך הוא אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות. והמשמח לב האמללים האלו, דומה לשכינה, שנאמר, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:1"}}
{"id": "2382bacd1a02-0", "text": "לא נקרא מנות אלא דבר שראוי לאכול כמות שהוא בלי תקון, כגון בשר ודגים מבשלים ולא חיים, או מיני מתיקה או פרות, או כוס יין ומי דבש וכיוצא בהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:2"}}
{"id": "35b0e8aa55a8-0", "text": "כל אדם אפלו עני שבישראל המקבל צדקה, חיב לתן לכל הפחות שתי מתנות לשני עניים, דהינו מתנה אחת לכל אחד, דכתיב, ומתנות לאבינים, משמע שתי מתנות לשני עניים. ואין מדקדקים במעות פורים, אלא כל הפושט יד לטול, נותנים לו. ומי שהוא במקום שאין שם עניים, יעכב את המעות אצלו, עד שיזדמנו לו עניים או ישלחם להם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:3"}}
{"id": "9e2b382bec68-0", "text": "גם הנשים חיבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים. משלוח מנות, תשלח אשה לאשה ואיש לאיש. אבל מתנות לאביונים, יכולה גם אשה לשלוח לאיש, וכן בהפך. קצת נשים סומכות על בעליהן שהם שולחים גם בשבילן, ואינו נכון, אלא יש להחמיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:4"}}
{"id": "d5e7a79a39bf-0", "text": "חיבים לאכול ולשתות ולשמוח בפורים. גם בליל ארבעה עשר ישמח וירבה קצת בסעודה. וכשחל במוצאי שבת, אף שצריך לעשות בשבת סעודה שלישית, ימעט קצת באכילתו ביום, לתן מקום לסעודת ליל פורים. ומכל מקום בסעודה שעושין בלילה, אין יוצאין ידי חובתן, דעקר הסעודה מצותה שתהא ביום, דכתיב, ימי משתה. ויש להדליק נרות דרך שמחה ויום טוב גם כשעושים הסעודה ביום. וגם בליל חמשה עשר, צריך לשמוח קצת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:5"}}
{"id": "d5e7a79a39bf-1", "text": "גם מתנות לאביונים ומנות לרעהו, צריך להיות ביום. ומשום דטרידי במשלוח מנות, עושים מקצת סעודה בלילה. ומתפללים מנחה בעוד היום גדול, ועושין את הסעודה לאחר מנחה. וצריכין לעשות על כל פנים רב הסעודה ביום. וכשחל בערב שבת, עושין אותה בשחרית, מפני כבוד שבת. וטוב לעסק קצת בתורה קדם שמתחיל הסעודה. וסמך לדבר, ליהודים היתה אורה, ודרשינן, אורה, זו תורה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:5"}}
{"id": "d5e7a79a39bf-2", "text": "יש אומרים, שיש לאכל מיני זרעונין בפורים, זכר לזרעונין שאכלו דניאל וחבריו בבבל, וזכר לזרעונין שאכלה אסתר. דאיתא בגמרא, וישנה ואת נערותיה לטוב, שהאכילה זרעונים. (דיני על הנסים בברכת המזון, עין סימן מד סעיף טז, יז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:5"}}
{"id": "857b1ad35d88-0", "text": "כיון שכל הנס היה על ידי היין, ושתי נטרדה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, וכן ענין המן ומפלתו היה על ידי יין, לכן חיבו רבותינו זכרונם לברכה, להשתכר ביין, ואמרו, חיב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ולפחות ישתה יותר מהרגלו, כדי לזכר את הנס הגדול, ויישן. ומתוך שישן, אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:6"}}
{"id": "857b1ad35d88-1", "text": "ואולם מי שהוא חלוש בטבעו, וכן מי שיודע בעצמו שעל ידי כן יזלזל חס ושלום באיזו מצוה, בברכה, או בתפלה, או שיבוא חס ושלום לקלות ראש, מוטב שלא ישתכר, וכל מעשיו יהיו לשם שמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:6"}}
{"id": "aaf97cc8dec3-0", "text": "האבל, אפלו תוך שבעה, חיב במתנות לאביונים, וגם לשלוח מנות לרעהו. ומכל מקום לא ישלח דבר של שמחה. אבל לאבל, אין שולחין מנות כל שנים עשר חדש, אפלו דבר שאינו של שמחה. אם הוא עני, מתר לשלוח לו מעות או שאר דבר שאינו של שמחה. ואם אין במקום ההוא רק האבל עם אחר, חיב לשלוח לו, כדי לקים מצות משלוח מנות (דין האונן, עין לעיל סימן קמא סעיף כא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:7"}}
{"id": "a402473ea770-0", "text": "אין לעשות מלאכה בפורים. ומי שעושה בו מלאכה, אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם. ועל ידי גוי, מתר. ומתר לעסק בפרקמטיא. וכן מתר לכתב אפלו אגרת שלום, וכן חובותיו וכל דבר שאינו צריך עיון גדול, וכל שכן לכתב דבר מצוה או לעשות שאר דבר מצוה. וכן לצרך פורים, מתר לעשות אפלו מלאכות גמורות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:8"}}
{"id": "b78827a4f756-0", "text": "יום חמשה עשר באדר נקרא אצלנו שושן פורים. אין אומרים בו תחנון, ולא אל ארך אפים, ולא למנצח. ואסור גם כן בהספד ותענית. ונוהגין בו קצת משתה ושמחה, אבל אין אומרים על הנסים. ומתרין לעשות בו נשואין, כיון שאין אנו קורין בו את המגלה. אבל ביום שקורין את המגלה, שאז עקר השמחה, אין עושין בו נשואין, משום דאין מערבין שמחה בשמחה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:9"}}
{"id": "96ef605d3734-0", "text": "יום ארבעה עשר וחמשה עשר שבאדר הראשון גם כן אין אומרים בהם לא תחנון, ולא אל ארך אפים, ולא למנצח, ואסורין בהספד ותענית. וביום ארבעה עשר, מרבים קצת בסעודה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 142:10"}}
{"id": "a985646500be-0", "text": "צריך לזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם, שהשוה אותן הכתוב לכבודו ולמוראו, יתברך שמו. כתיב, כבד את אביך ואת אמך. וכתיב, כבד את ה' מהונך. באביו ואמו כתיב, איש אמו ואביו תיראו. וכתיב, את ה' אלהיך תירא. כדרך שצוה על כבוד שמו הגדול ומוראו, כן צוה על כבודם ומוראם. שלשה שתפין הם באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:1"}}
{"id": "a985646500be-1", "text": "(איש מזריע לבן שבו, אשה מזרעת אדם שבו, והקדוש ברוך הוא נופח בו נשמה, מראה עין, ושמיעת אזן, ודבור) בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקדוש ברוך הוא, מעלה אני עליכם, כאלו דרתי ביניהם וכבדוני.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:1"}}
{"id": "855b23ac9d44-0", "text": "איזהו מורא. לא יעמד במקומו המיחס לו לעמד שם בסוד זקנים עם חבריו או מקום המיחד לו להתפלל, ולא ישב במקום המיחד לו להסב בביתו, ולא יסתר את דבריו, ולא יכריע את דבריו בפניו, אפלו לומר, נראין דברי אבא. עד היכן מוראם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:2"}}
{"id": "855b23ac9d44-1", "text": "עד היכן מוראם. היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל, ובאו אביו או אמו וקרעו את בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו, לא יכלים אותם ולא יצער בפניהם ולא יכעס כנגדם, אלא ישתק ויירא ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שצוה בכך. אבל יכול לתבע אותם לדין על ההפסד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:2"}}
{"id": "99a043e32e30-0", "text": "איזהו כבוד? מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא (ועין לעיל סימן לד סעיף ו). ויתננו לו בסבר פנים יפות. שאפלו מאכילו בכל יום פטומות, והראה לו פנים זועפות, נענש עליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:3"}}
{"id": "9b7793e0d0ea-0", "text": "היו אביו או אמו ישנים ומפתח חנותו של הבן תחת ראשיהם, אסור להקיצם משנתם, אף על פי שיפסיד רוח הרבה. אבל אם יגיע רוח לאביו אם יקיצו, ואם לא יקיצו יצטער על מניעת הרוח, מצוה להקיצו, כיון שישמח בזה. וכן מצוה להקיצו ללכת לבית הכנסת או לשאר דבר מצוה, מפני שכלם חיבים בכבוד המקום ברוך הוא (חיי\"א בשם ספר חסידים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:4"}}
{"id": "78ae8b2de240-0", "text": "היה צריך לאיזה דבר בעיר, ויודע שישלימו חפצו בשביל אביו, אף על פי שיודע שגם בשבילו יעשוהו לו, לא יאמר, עשו לי בשבילי, אלא יאמר, עשו לי בשביל אבא, כדי לתלות הכבוד באביו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:5"}}
{"id": "bcd908299e4f-0", "text": "אמרה לו אמו, עשה זאת ועשה, ואחר כך בא אביו ושאל אותו, מי אמר לך לעשות זאת. והוא מרגיש, שאם יאמר שאמו אמרה לו, יכעס אביו על אמו, אל יאמר לו שאמו אמרה לו לעשות הדבר, אף על פי שעל ידי כן יכעס האב עליו (חיי אדם בשם ספר חסידים)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:6"}}
{"id": "a4182631821a-0", "text": "חיב לעמד בפני אביו ובפני אמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:7"}}
{"id": "6f3b7ec40c08-0", "text": "חיב לכבדם גם לאחר מותם. ואם מזכרם בתוך שנים עשר חדש בפה או בכתב, אומר או כותב, הריני כפרת משכבו (פרוש, עלי יהא כל רע הראוי לבוא על נפשו) או משכבה. ולאחר שנים עשר חדש (כבר קבל מה שקבל, שאין משפט רשעי ישראל בגהנם אלא י\"ב חדש) אומר או כותב, זכרונו לברכה לחיי העולם הבא או זכרונה לברכה לחיי העולם הבא (ועין לעיל סימן כו סעיף כב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:8"}}
{"id": "1175e7f108c9-0", "text": "אפלו אביו רשע ובעל עברות, מכבדו ומתירא ממנו. ואפלו ממזר, חיב בכבוד אביו ומוראו. ויש אומרים, דאינו מחיב לכבד אביו רשע כל זמן שלא עשה תשובה. ואך לצערו, אסור. ויש להחמיר כסברה הראשונה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:9"}}
{"id": "b5950891aeff-0", "text": "ראה לאביו שעובר על דברי תורה, לא יאמר לו, עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו, אבא, כתיב בתורה כך וכך, כאלו הוא שואל ממנו, ולא כמזהירו, והאב יבין מעצמו ולא יתביש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:10"}}
{"id": "c700962618cf-0", "text": "אמר לו אביו לעבר על דברי תורה, בין על מצות עשה בין על מצות לא תעשה, אפלו על מצוה של דבריהם, לא ישמע לו, דכתיב, איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלהיכם, סמך שבת למורא אב ואם, לומר, אף על פי שהזהרתיך על מורא אב ואם, אם אמר לך חלל את השבת, אל תשמע לו. וכן בשאר כל המצות. אני ה' אלהיכם, אתה ואביך חיבים בכבודי. לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי. וגם מצות דרבנן, דברי השם יתברך שמו הן, דכתיב, לא תסור וגו'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:11"}}
{"id": "c700962618cf-1", "text": "אמר לו אביו, שלא ידבר עם פלוני ושלא ימחול לו, והבן היה רוצה להתפיס, אין לו לחוש לפקדת אביו, כי אסור לשנא שום יהודי אם לא כשרואהו שהוא עובר עברה, ונמצא שהאב צוהו לעבור על דברי תורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:11"}}
{"id": "fd0cb473d48a-0", "text": "אם הבן רוצה ללכת לאיזה מקום ללמד תורה, מפני ששם תהיה לו תועלת יותר מבכאן, והאב מוחה בידו מאיזה טעם, אינו חיב לשמע לאביו, דתלמוד תורה גדול מכבוד אב ואם, (כדמצינו ביעקב אבינו עליו השלום, כשהלך מיצחק, נטמן בבית המדרש של עבר ארבע עשרה שנה ועסק בתורה, ואחר כך הלך לבית לבן ונשתהה שם ובדרך עשרים ושתים שנה, ונענש על אלו עשרים ושתים שנה, שלא קים כבוד אב, ונעלם ממנו יוסף עשרים ושתים שנה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:12"}}
{"id": "fd0cb473d48a-1", "text": "ועל אלו ארבע עשרה שנה שעסק בתורה, לא נענש). וכן אם הבן רוצה לשא אשה, והאב אינו מתרצה, אין הבן חיב לשמע לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:12"}}
{"id": "2ffa96e2ad95-0", "text": "אחד האיש ואחד האשה, חיבים בכבוד אב ואם, אלא שהאשה הנשואה לבעל, כיון שהיא משעבדת לבעל, לפיכך היא פטורה מכבוד אב ואם. ואך אם בעלה אינו מקפיד עליה, מחיבת בכל דבר שאפשר לה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:13"}}
{"id": "36f5204f4235-0", "text": "כל המבזה אביו או אמו, ואפלו בדברים, ואפילו ברמיזה, הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה, שנאמר, ארור מקלה אביו ואמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:14"}}
{"id": "c00a48c6b5d0-0", "text": "היה קוץ תחוב לאביו או לאמו, לא יוציאנו, שמא יעשה בהם חבורה, (שהוא באסור חיוב חנק). וכן אם הבן הוא רופא, לא יקיז להם דם, ולא יחתך בהם אבר, אף על פי שהוא מכון לרפואה. במה דברים אמורים, כשיש אחר לעשות. אבל אם אין שם אחר לעשות והן מצטערין, הרי הוא מקיז וחותך כפי צרך הרפואה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:15"}}
{"id": "75e6d5a354f4-0", "text": "מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו, משתדל לנהג עמהם כפי דעתם, עד שירחם ה' עליהם. ואם אי אפשר לו לעמד מפני שנשתטו ביותר, יניחם וילך לו ויצוה לאחרים, להנהיגם כראוי להם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:16"}}
{"id": "204dcbfa5d30-0", "text": "אסור לאדם להכביד עלו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויעלים עיניו מהם. שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:17"}}
{"id": "d48795037ccb-0", "text": "אסור להכות את בנו הגדול. ואין גדלות זו תלויה בשנים, אלא הכל לפי טבעו של הבן, כל שיש לחוש שיתריס כנגדו בדבור או במעשה, אפלו אינו בר מצוה, אסור להכותו, אלא יוכיחו בדברים. וכל המכה את בנו הגדול, מנדין אותו, שהרי הוא עובר על לפני עור לא תתן מכשול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:18"}}
{"id": "929ce37d956f-0", "text": "חיב אדם לכבד אשת אביו, אף על פי שאינה אמו, כל זמן שאביו קים. וכן חיב לכבד בעל אמו, כל זמן שאמו קימת. ודבר הגון הוא לכבדם גם לאחר מיתת אביו ואמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:19"}}
{"id": "973ad4206aa2-0", "text": "חיב אדם בכבוד אחיו הגדול ממנו, בין שהוא אחיו מן האב בין מן האם. וחיב אדם בכבוד חמיו וחמותו, (כדמצינו בדוד המלך עליו השלום, שחלק כבוד לשאול המלך שהיה חמיו וקראו אבי, שאמר לו, אבי ראה גם ראה). וחיב בכבוד אבי אביו. אלא שכבוד אביו, גדול מכבוד אבי אביו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:20"}}
{"id": "38c4f2f0aebc-0", "text": "מי שהוא רוצה באמת לכבד את אביו ואת אמו, יעסק בתורה ובמעשים טובים, שזהו הכבוד הגדול לאבות, שאומרים הבריות, אשרי לאב ואם שגדלו בן כזה. אבל אם אין הבן הולך בדרך הישר, הרי אבותיו ישאו חרפה עליו, והוא מביש אותם בבושה שאין גדולה הימנה. וכן האב שרוצה לרחם על בניו באמת, יעסק בתורה ובמעשים טובים, ויהא נוח לשמים ונוח לבריות, ויתכבדו בניו בו. אבל מי שאינו הולך בדרך הישר, גם זרעו מגנה אחריו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:21"}}
{"id": "38c4f2f0aebc-1", "text": "וגם בעון אבות, בניו מתים, כדכתיב, פוקד עון אבות על בנים. ואין אכזריות גדולה מזאת, שהוא גורם בחטאיו שימותו בניו. ואין לך מרחם על בניו, יותר מן הצדיק, כי זכותו עומדת לאלף דור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:21"}}
{"id": "247b9eb353ef-0", "text": "גר אסור לקלל אביו הגוי ולא יבזהו, שלא יאמרו, באנו מקדשה חמורה לקדשה קלה, אלא נוהג בהם מקצת כבוד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 143:22"}}
{"id": "933a0f58079b-0", "text": "חיב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר מבשל אביו, כי אביו הביאו לחיי העולם הזה, ורבו מביאו לחיי העולם הבא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 144:1"}}
{"id": "b63f6b94a3a6-0", "text": "כתיב, מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. זקן זה, פרושו תלמיד חכם, כמו שנאמר, אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, (והתם ודאי בחכמה תליא מלתא, כדכתיב, אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו). לכן מצות עשה לקום מפני תלמיד חכם מפלג בתורה, אפלו אינו זקן בשנים ואינו רבו. וכן מצוה לקום מפני שיבה, דהינו בן שבעים שנה, ואפלו הוא עם הארץ, ובלבד שלא יהא רשע. ואפלו זקן גוי, מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסמכו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 144:2"}}
{"id": "06c4963fc4e3-0", "text": "שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע, והשנים לאחוריו, וכל אחד מצדד עצמו לצדדין, הגדול לימין והקטן לשמאל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 144:3"}}
{"id": "9d7ac9d10c4c-0", "text": "עון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים או לשנאותן. לא חרבה ירושלים, עד שבזו בה תלמידי חכמים, שנאמר, ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו, כלומר, בוזים מלמדי דבריו. וכן זה שאמרה תורה, ואם בחקתי תמאסו, מלמדי חקותי תמאסו. וכל המבזה את החכמים, אין לו חלק לעולם הבא, והוא בכלל כי דבר ה' בזה. ואסור לשמש במי שהוא שונה הלכות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 144:4"}}
{"id": "3ac76fc80b70-0", "text": "תלמיד חכם שיש לו סחורה למכר, אין מניחין לשום אדם למכר מאותה סחורה עד שימכר הוא תחלה את שלו. ודוקא בדליכא גוים דמזבני, אבל אי אכא גוים דמזבני, לא, דהא לית לה רוחא לתלמיד חכם, ואפסודי להנך בכדי לא מפסדינן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 144:5"}}
{"id": "ebb038ebdd94-0", "text": "מי שהוא מחזק לתלמיד חכם בדורו, דהינו שיודע לשא ולתן בתורה, ומבין מדעתו ברב מקומות הש\"ס ופוסקים, ותורתו אמנותו, ואפלו יש לו מעט אמנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי צרכי בני ביתו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו הוא עוסק בתורה, מצד הדין הוא פטור מכל מיני מסים ומכסים, ואף על פי שהוא עשיר. ואפלו מס המטל על כל איש בפרטות, חיבים בני העיר לשלם עבורו. והכל תלוי בראות עיני טובי העיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 144:6"}}
{"id": "432353714534-0", "text": "תלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים, הרי הוא כקל שבצבור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 144:7"}}
{"id": "73614630842a-0", "text": "כהן וישראל שהם שוים בחכמה, מצות עשה מן התורה להקדים את הכהן, שנאמר, וקדשתו, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, לכל דבר שבקדשה. כלומר, בכל דבר שיראה גדול, הוא מקדש, להיות ראשון לקריאת התורה, ולהיות ראש המדברים בכל קבוץ עם, לדבר ולדרוש תחלה. וכן בישיבה ידבר בראש. וכן בסעודה הוא קודם לברך המוציא וברכת המזון, ולתן לו מנה יפה תחלה לכל המסבין, אלא אם כן יש ישראל גדול ממנו בחכמה, אזי יתנו להחכם המנה היפה תחלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 144:8"}}
{"id": "73614630842a-1", "text": "אבל כשהכהן חולק איזו שתפות עם חברו ישראל, אינו צריך לתן החלק היפה, שאין זה דרך כבוד שיטול את החלק היפה. שכל הנותן עיניו בחלק היפה, אינו רואה סימן ברכה לעולם. במקום שאין כהן, טוב להקדים הלוי בכל אלו, אם הם שוים בחכמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 144:8"}}
{"id": "f6f92324823f-0", "text": "אסור להשתמש בכהן אפלו בזמן הזה, וכמועל בהקדש הוא, שנאמר, וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב. ואף עכשו, שאין לנו קרבנות, בקדשתו הוא עומד. ואם הכהן מוחל על כבודו, מתר, כי הכהנה שלו היא, ויכול למחול על כבודה ולתן רשות לישראל להשתמש בו. ומכל שכן שיכול לחלוק כבוד לישראל להקדימו בדברים הנאמרים לעיל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 144:9"}}
{"id": "76b7d37936d9-0", "text": "חיב כל אדם לשא אשה, כדי לפרות ולרבות. ומצוה זו חלה על האדם משנכנס לשנת השמונה עשרה. ועל כל פנים לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה, רק אם עוסק בתורה בהתמדה ומתירא לשא אשה, כדי שלא יתבטל על ידי כך מלמודו, מתר לו להתאחר. והוא, כשאין יצרו מתגבר עליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:1"}}
{"id": "91199aa1b15d-0", "text": "כיון שהוליד בן ובת, קים מצות פריה ורביה. והוא, שלא יהא הבן סריס או הבת אילונית. נולדו לו בן ובת ומתו, אם הניחו בנים, הרי זה קים מצות פריה ורביה. במה דברים אמורים, כשהיו בני הבנים בן ובת, ונולדו מן הבן ומן הבת. אף על פי שבנו הוליד בת ובתו ילדה בן, הואיל ובאים מבנו ובתו, קים מצות פריה ורביה. אבל אם אחד מהם לא הניח זרע, אף על פי שהשני הניח כמה בנים ובנות, לא קים המצוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:2"}}
{"id": "75770a93235c-0", "text": "אף על פי שקים מצות פריה ורביה, אסור לו לעמד בלא אשה. וצריך שישא אשה בת בנים אם אפשר לו. אך אם הוא מבין בעצמו שאינו ראוי עוד להוליד, טוב לו יותר לשא אשה שאינה בת בנים, וכן אם יש לו בנים הרבה, ומתירא שאם ישא אשה בת בנים, יבואו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו, מתר לו לשא אשה שאינה בת בנים. אבל אסור לו לישב בלא אשה משום חששא זאת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:3"}}
{"id": "cc246867d3c7-0", "text": "נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, יש לו לגרשה, ויש בזה כמה חלוקי דינים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:4"}}
{"id": "977490c74e3d-0", "text": "אשה אינה מצוה על פריה ורביה. ומכל מקום לא תעמד בלא בעל, משום חשדא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:5"}}
{"id": "98d599d930ef-0", "text": "ישתדל כל אדם לקח אשה הגונה ממשפחה הגונה. שלשה סימנים יש להם לישראל, בישנים, רחמנים, גומלי חסדים. ומי שאין לו סימנים אלו, אינו ראוי לדבק בו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:6"}}
{"id": "41c4f6fac3de-0", "text": "אשה כשרה, אף על פי שהוא נושא אותה בשביל הממון שיש לה, מתר. ודוקא כשנותנים לו את הממון ברצון טוב. אבל אם מעגן את עצמו וממתין עד שימצא אשה עם ממון כחפצו, או שעשה שדוכין ופסקו לו ממון הרבה וחזרו בהם והוא מעגן את כלתו בשביל זה, או שהוא מתקוטט בעבור זה, כל העושה כן, מקרי נושא אשה לשם ממון, דהוין לו בנים שאינם מהגנים, ואינו מצליח, ואין זווגו עולה יפה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:7"}}
{"id": "41c4f6fac3de-1", "text": "כי הממון שהאדם לוקח עם אשתו, אינו ממון של ישר, אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו, יקח בעין טובה, ואז יצליח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:7"}}
{"id": "c8bda3be6872-0", "text": "עם הארץ, לא ישא בת כהן, שאין זווגם עולה יפה. ומאן דקפיד, יש לו לדקדק שלא ישא אשה ששמה כשם אמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:8"}}
{"id": "70b6215a764f-0", "text": "מצוה לשא בת אחותו או בת אחיו. אבל שאר קרובה, בין שהיא קרובה לו או לאשתו שמתה או שגרשה או שהיא קרובה לאשה שחלץ לה, לא ישא בלי שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:9"}}
{"id": "93c4aa0843b6-0", "text": "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו, וכך אמרו לבני דורם, כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו (עין לעיל סימן סג סעיף א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:10"}}
{"id": "86246e9a88d5-0", "text": "אסור לשהות עם אשתו אפלו שעה אחת בלא כתבה. ואם אבדה הכתבה, צריך לזהר מאד, שילך מיד לבית הדין לכתב לה כתבה אחרת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:11"}}
{"id": "401212d51c89-0", "text": "כהן אסור בגרושה, בזונה, בחללה, ובחלוצה. זונה, הינו אפלו נבעלה באנס בעילת אסור, ונעשתה זונה ואסורה לכהן. וחללה, הינו שנולדה מכהן שנשא אשה האסורה לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:12"}}
{"id": "4e9254df37f6-0", "text": "כל אשה שנתאלמנה או שנתגרשה, לא תנשא לאיש אחר עד שתמתין תשעים יום, חוץ מיום הגרושין או מתת בעלה, וחוץ מיום הנשואין ואפלו אם היא אשה שאינה ראויה ללדת. ואפלו היה בעלה הראשון במדינת הים או חבוש בבית האסורין, אין חלוק. ואפלו הפילה נפל בינתים, לא מהני לה. ואפלו להתקשר בשדוכין, אסורה, אלא אם כן ישבע המשדך, שלא יכנס לתוך ביתה תוך הזמן. אבל המחזיר גרושתו, אינו צריך להמתין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:13"}}
{"id": "7f8a5f15f0ac-0", "text": "אם היא מעברת או מיניקה, לא תנשא לאיש אחר, עד שיהא לולד ארבעה ועשרים חדש. ואפלו ילדה לאחר שנתגרשה או שנתאלמנה, ולא התחילה להניק, צריכה להמתין. ואם יש איזה ענין גדול בדבר, יעשו שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:14"}}
{"id": "1292204c74ad-0", "text": "אשה שמתו לה שני אנשים, לא תנשא לשלישי בלי שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:15"}}
{"id": "76582fe8c708-0", "text": "אשה ששמעה שמת בעלה במקום אחר, אפלו שמעה מכמה אנשים כשרים, לא תנשא בלי שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:16"}}
{"id": "927c4ef0be5b-0", "text": "הנחשד על אשת איש וגרשה בעלה או שמת, הרי זו אסורה לזה הנחשד. שכשם שנאסרה לבעל, כך נאסרה לבועל. ואפלו גרשה בעלה רק מחמת דבר מכער ששמע עליה עם הנחשד, אסור להנחשד שישא אותה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:17"}}
{"id": "8a7779ad32bc-0", "text": "הנחשד על נכרית ונתגירה, לא ישאנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:18"}}
{"id": "c0e3bf625227-0", "text": "נכרי הבא על בת ישראל ואחר כך נתגיר, לא ישאנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:19"}}
{"id": "761b5636a2a2-0", "text": "המגרש את האשה כדי שישא אותה חברו, אפלו לא התנה עמה בפרוש, אלא שנכר שנתגרשה בשביל זה, אסור לו שישא אותה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:20"}}
{"id": "4c95d6e767ae-0", "text": "אותן שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שלא ישא אותן, אפלו באותו מבוי שהוא דר, לא תדור היא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:21"}}
{"id": "3b25aad23c6e-0", "text": "מי ששמע על אשתו שזנתה, אף על פי שאין הדבר ברור לו, צריך לעשות שאלת חכם, אם מתר לו לדור עמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:22"}}
{"id": "a7fdee3b94b0-0", "text": "אשה שנתגרשה משום פריצות, אין ראוי לאדם כשר שישאנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:23"}}
{"id": "bdfe9a58ed29-0", "text": "אשה רעה בדעותיה, שהיא בעלת מריבה, ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות, מצוה לגרשה, אפלו בזווג ראשון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:24"}}
{"id": "8369a06f5a3f-0", "text": "מצות חכמים, שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן, שאם יניחן, יבואו לידי זנות או לידי הרהור. ועל זה נאמר ופקדת נוך ולא תחטא. וכן מצות חכמים על בני ישראל, שמי שרואה שאשתו אינה הולכת בדרך ישרה ויש לה איזו קרבות עם אנשים אחרים, שיוכיח אותה ויזהיר אותה בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה, כדי להסיר את המכשול ולהדריכה בדרך ישרה. אבל אל יאמר לה בפרוש, אל תסתרי עם פלוני, ואפלו בינו לבינה, (מאחר שעכשו אין לנו מי סוטה, ויש בזה מבוכה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:25"}}
{"id": "8369a06f5a3f-1", "text": "וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ועל בני ביתו ומזהיר ופוקד דרכיהם תמיד עד שידע שהם שלמים מכל חטא ועון הרי זה חוטא, שנאמר, וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:25"}}
{"id": "f5d957aebe5f-0", "text": "אסור לעשות שתי חפות לשני אחים או לשתי אחיות ביום אחד, משום דאין מערבין שמחה בשמחה. ויש אומרים, דאפלו בשבוע אחד אין לעשותן, וראיה מיעקב אבינו, דכתיב, מלא שבע זאת (עין טורי זהב ובאר היטב אורח חיים סימן תקמו סעיף קטן א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 145:26"}}
{"id": "27726edc3a9c-0", "text": "נוהגין שהחתן והכלה מתענין ביום חפתן, מפני שבאותו יום מוחלין להם עונותיהם. ואומרים בתפלת המנחה עננו, כמו בשאר תעניות. ונוהגין במדינות אלו, שאין מתענין אלא עד לאחר החפה. ואם נתאחרה החפה בלילה, אזי לאחר צאת הכוכבים, יכולים לאכל איזה דבר, ובלבד שלא ישתו משקה המשכר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 146:1"}}
{"id": "8138865502db-0", "text": "בראש חדש, ובאסרו חג דשבועות, ובחמשה עשר באב, ובחמשה עשר בשבט, וכן בחנכה, ובשושן פורים, אין מתענין. אבל בניסן, אפלו בראש חדש ניסן, מתענין. וכן בל\"ג בעמר, ובימים שבין ראש חדש סיון לשבועות, ובימים שבין יום הכפורים לסכות, מתענין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 146:2"}}
{"id": "fdd4f380e6bd-0", "text": "בימים שאין מתענין, צריכין לזהר שלא לרדף אחרי מותרות מאכל ומשתה. ומכל שכן שיזהרו מאד ממשקה המשכר, (כי יש אומרים, טעם התענית, משום דחישינן שמא ישתכרו ולא תהא דעתם מיושבת).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 146:3"}}
{"id": "d80845d31067-0", "text": "צריכין החתן והכלה לקדש עצמם במאד מאד בהכנסם לחפה, ויעשו תשובה ביום ההוא, ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה, ויתודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשם יתברך, ויהיו מודים ועוזבים, ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב, ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 146:4"}}
{"id": "d80845d31067-1", "text": "ואחר כך יכנסו לחפה, ויתפללו שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינתו ביניהם, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, איש ואשה, שכינה ביניהם (של\"ה דף קא ע\"ב, וע\"ש עוד) ונוהגין שאומרים הודוי בתפלת מנחה, כמו בערב יום הכפורים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 146:4"}}
{"id": "eae1b13a7295-0", "text": "נוהגין לעשות החפה תחת השמים לסימן ברכה, כה יהיה זרעך ככובבי השמים. וכן נוהגין שאין נושאין נשים אלא במלוי הלבנה, לסימן טוב (ועין לקמן סימן קסו סעיף ג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 147:1"}}
{"id": "1e9d1e87120f-0", "text": "כשר הדבר שלא תנשא, עד שתטהר. ועכשו המנהג שלא לדקדק (ועין לקמן סימן קנט סעיף י) ומכל מקום טוב להודיע להחתן קדם החפה, שהיא נדה (ועין לקמן סימן קמט סעיף יא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 147:2"}}
{"id": "6df35cdd7388-0", "text": "המנהג במדינות אלו בנשואי בתולה, שחשובי העיר פורסין סודר על ראש הכלה, ומברכים אותה ואומרים לה, אחותנו, את היי לאלפי רבבה. וחפה קורין מה שאחר כך פורסין יריעה על גבי כלונסאות, ומכניסין תחתיה החתן והכלה ברבים, ומקדשה שם, ומברכין שם ברכות ארוסין ונשואין. אבל עקר החפה הוא היחוד, שיתבאר אם ירצה השם בסימן שאחר זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 147:3"}}
{"id": "b3c1b226e3ea-0", "text": "השושבינים מלבישים את החתן בקיטל, כדי שיזכר את יום המיתה ויתעורר בתשובה. גם נוהגין לתת אפר בראש החתן במקום הנחת התפלין (ועין לעיל סימן קכו סעיף ב). גם נוהגין שהאבות והקרובים אנשי צורה מברכים את החתן ואת הכלה ומתפללים עליהם, שזווגם יעלה יפה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 147:4"}}
{"id": "d91d494a0544-0", "text": "אחר כך מוליכין את החתן תחת החפה, (שפורסין יריעה על גבי כלונסאות, שאנו קורין חפה), ומעמידין אותו פניו למזרח, ושליח הצבור מנגןכמנהג המקום, והשושבינות מוליכות את הכלה, והשושבינים ואנשים חשובים הולכים לקראתה. וכשמתקרבים אליה, חוזרים לאחוריהם לחפה, והשושבינות מביאות את הכלה ומסובבות עמה שבע פעמים את החתן, ושליח הצבור מנגן גם כן כפי המנהג", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 147:5"}}
{"id": "d91d494a0544-1", "text": "אחר כך מעמידין את הכלה לימין החתן, והמברך מצדד את עצמו ופניו למזרח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 147:5"}}
{"id": "279f8d9c074e-0", "text": "עקר החפה הוא מה שאחר הקדושין מוליכין את החתן והכלה לחדר מיחד, ואוכלים שם יחד במקום צנוע. ויש למנע, שלא יכנס לשם שום אדם, כדי שיהיה יחוד גמור, וזוהי החפה הקונה ועושה נשואין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 148:1"}}
{"id": "c17fa6d53ac8-0", "text": "בבתולה, קונה יחוד זה, אף על גב דאינו ראוי לביאה, כגון שהיא נדה, או שבני אדם נכנסין ויוצאין שם. (וכשהיא נדה, בעל כרחו צריכין שיהיו בני אדם נכנסין ויוצאין שם, דאם לא כן, אסורין להתיחד קדם ביאה ראשונה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 148:2"}}
{"id": "fa5a2a16390c-0", "text": "אבל באלמנה, אינו קונה אלא יחוד הראוי לביאה, דהינו שהיא טהורה ואין אדם נכנס לשם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 148:3"}}
{"id": "2f6b6bb8d463-0", "text": "אין עושין קנין בשבת. ולכן אם הנשואין בערב שבת, צריכין לזהר מאד שיהיה יחוד הקונה קדם שבת. ואזי כשנעשה היחוד הקונה מבעוד יום, מתר לבוא עליה באה ראשונה בשבת, בין בבתולה בין באלמנה. אבל אם לא נעשה היחוד הקונה מבעוד יום, אז אסור לבוא עליה בשבת ביאה ראשונה, משום דהביאה עושה את הקנין, ואין קונין בשבת (דין בעילת בתולה, עין לקמן סימן קנז)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 148:4"}}
{"id": "e52a47773b3f-0", "text": "קדם ברכת המזון בעשרה אומר המברך, דוי הסר וכו'. ואומרים שהשמחה במעונו. ויש לומר, שאכלנו משלו בלא וא\"ו, ולא ושאכלנו משלו. ואחר ברכת המזון לוקח כוס שני ואומר עליו שש ברכות, ואחר כך מברך על הכוס של ברכת המזון בורא פרי הגפן. וטוב שלא למלאת את הכוס לשש הברכות עד לאחר ברכת המזון. צריכין לזהר שלא יאכלו אנשים ונשים בחדר אחד. שאם אוכלים אנשים ונשים בחדר אחד, אין אומרים שהשמחה במעונו, כי אין שמחה כשיצר הרע שולט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:1"}}
{"id": "66b0b3cb2d80-0", "text": "בחור שנשא בתולה או אלמנה, וכן אלמן שנשא בתולה, מברכין כן בסעודה הראשונה שאחרי הנשואין, אפלו לא אכלוה ביום, רק בלילה שלאחר יום הנשואין, או אפלו ביום שלאחריו, (משום דהסעודה הראשונה הוי כפנים חדשות). אבל אחר הסעודה הראשונה, וכן בכל שבעת ימי המשתה, אם באו פנים חדשות, מברכין כן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:2"}}
{"id": "5924dbdb24e8-0", "text": "וכשאין פנים חדשות, אם סועדים עם החתן אנשים שאינם מבני ביתו מחמת שמחת מרעות, אין אומרים דוי הסר וכו', ואומרים נודה לשמך וכו', והשמחה במעונו. ואחר ברכת המזון, לוקח כוס שני ואומר ברכת אשר ברא ששון ושמחה וכו', ואחר כך לוקח הכוס של ברכת המזון ואומר עליו בורא פרי הגפן, ולזה אינו צריך עשרה, רק גם בשלשה, מברכין. אבל אם אינו סועד רק עם בני ביתו לבד, אינו אומר כלום מזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:3"}}
{"id": "10704f5805f4-0", "text": "אלמן שנשא אלמנה, אם אכלו סעודה הראשונה ביום הנשואין, אף על פי שנמשכה הסעודה גם בלילה, מברכין, כמו שכתבתי בסעיף א. אבל אם לא אכלו עד הלילה, אי איכא אנשים שאוכלים מחמת שמחת מרעות, מברכין, כמו שכתבתי בסעיף ג (ואפלו איכא פנים חדשות), וכן בכל הסעודות שלשה הימים הראשונים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:4"}}
{"id": "c24d00f01b90-0", "text": "פנים חדשות מקרי, אם בא לשם אדם מחמת שמחת מרעות, ורוצים להרבות בשבילו, ואף על פי שאינו אוכל. שבת ויום טוב ראשון ויום טוב שני, הוי כפנים חדשות. ודוקא סעודת הלילה וסעודת שחרית. אבל סעודה שלישית, לא הוי כפנים חדשות, אלא אם החתן דורש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:5"}}
{"id": "82d973df0a9b-0", "text": "אם אדם מזמין את החתן ואת הכלה לאכל שם, אם מיחדין להם שם חדר בפני עצמם, שיכולין להיות ביחד לבד ולשמח שם, הוי שם כמו חפה דדהו ומברכין שם שבע ברכות. ואם לאו, אין מברכין אפלו אשר ברא וכו', ושהשמחה במעונו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:6"}}
{"id": "feca9334d5be-0", "text": "בני החפה שנחלקו לחבורות הרבה, אפלו לבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן שם, מכל מקום מברכים בכל חבורה וחבורה ברכות אלו, כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחפה. אבל השמשים האוכלים אחר סעודת נשואין, אין מברכין ברכות אלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:7"}}
{"id": "d27826cad142-0", "text": "מחזיר גרושתו, אין אומרים שהשמחה במעונו. ובסעודה הראשונה ביום הנשואין, אומרים שבע ברכות, ומכאן ואילך אין אומרים כלום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:8"}}
{"id": "2e8cc2b8c89c-0", "text": "מצוה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניה ולומר, שהיא נאה וחסודה (מלשון ותשא חן וחסד לפניו). ומצינו, שרבי יהודה בר אלעי היה מרקד לפני הכלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:9"}}
{"id": "59dc779bd005-0", "text": "אסור להסתכל בכלה, אבל מתר להסתכל בתכשיטין שעליה ובפריעת ראשה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:10"}}
{"id": "a06102cb4176-0", "text": "יש נוהגין, שאם הכלה היתה טמאה בשעת הנשואין, אז אחר כך בליל טבילתה עושין סעודה ומזמינים גם אנשים אחרים. ואין זה נכון. ויש לבטל מנהג זה, משום צניעות. אך אם עושים עושים קצת סעודה לאנשי הבית ואומרים שהשמחה במעונו, אין למחות. אבל שבע ברכות, אסור לברך, רק באפן שנתבאר לעיל (עין תשובה מאהבה חלק ראשון סימן סב)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:11"}}
{"id": "8e32c9915383-0", "text": "הנושא בתולה, צריך לשמח עמה שבעה ימים, ונקראים שבעת ימי משתה. לא יעשה מלאכה, ולא ישא ויתן בשוק, אלא אוכל ושותה ושמח עמה, בין אם הוא בחור או אלמן. ואפלו היא מוחלת, מכל מקום אסור בעשית מלאכה. ואסור לצאת יחידי בשוק. והנושא בעולה, אם הוא אלמן, לכלי עלמא אינו צריך שמחה אלא שלשה ימים. ואם הוא בחור, יש אומרים דצריך לשמוח עמה שבעה ימים, כיון שמברכין בשבילו שבע ברכות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:12"}}
{"id": "8e32c9915383-1", "text": "ומכל מקום בזה אשה יכולה למחל על שמחתה (חתן שחלה תענית צבור בשבעת ימי המשתה שלו, עין לעיל סימן קכא סעיף ז וסימן קמא סעיף ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:12"}}
{"id": "cafce38bcb5a-0", "text": "הנושא אשה, צריך לעמוד בעירו שנה תמימה לשמוח עמה, שנאמר, לא יצא בצבא וגו' נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו. אבל האשה, יכולה למחול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 149:13"}}
{"id": "e5621fbf8d36-0", "text": "ראוי לאדם להרגיל את עצמו בקדשה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה בשעת תשמיש. לא יקל ראשו עם אשתו, ולא ינבל פיו בדברי הבאי אפלו בינו לבינה. הרי הכתוב אומר, ומגיד לאדם מה שחו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, אפלו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידין לו בשעת הדין. לא יספר עמה בשעת תשמיש ולא קדם לכן, אלא מה שהוא צריך בענין תשמיש. ואם היו בכעס שאסור לשמש אז עמה, יכול לדבר עמה לרצותה שתתפיס. וישמש בהצנע האפשרי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:1"}}
{"id": "e5621fbf8d36-1", "text": "וישמש בהצנע האפשרי. הוא למטה והיא למעלה, זהו דרך עזות. שמשו שניהם כאחד, זהו דרך עקש. אמרו עליו על רבי אליעזר, שכל כך היה משמש באימה וביראה, עד שהיה דומה כאלו כפאו שד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:1"}}
{"id": "7241339d3468-0", "text": "בשעת הזווג, יש לו להרהר בדברי תורה ובשאר דבר שבקדשה. ואף על פי שאסור לקרות בפיו, הרהור מתר ומצוה, כי הרהור אינו כדבור לענין זה. אף על פי דבמבואות המטנפים אסור אפילו להרהר בדבר שבקדשה, זהו משום דבעינן והיה מחניך קדוש. אבל היכא דהאסור הוא משום ערוה, מדכתיב ערות דבר דרשו רבותינו, זכרונם לברכה, דבור אסור, הרהור מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:2"}}
{"id": "2be5a0131a1e-0", "text": "אסור לשמש לאור הנר, אף על פי שמאפיל בטליתו. אבל אם עושה מחצה גבוהה עשרה טפחים לפני הנר, מתר (ועין לעיל סימן פ סעיף עו). וכן אסור לשמש ביום, אלא בבית אפל. ובלילה, אם הלבנה מאירה עליהם, אף על פי שמאירה לתוך הבית, מאפיל בטליתו, ומתר. וכן אם יש נר בחדר אחר, ומאיר לחדר זה, צריך האפלת טלית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:3"}}
{"id": "d476ab46063a-0", "text": "אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור, ואפלו על ידי הפסק מחצת עשרה. ובפני תינוק שאינו יודע לדבר, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:4"}}
{"id": "c11465f9e3e3-0", "text": "אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם, אין לו בשת פנים, ועובר על והצנע לכת, ומעביר הבושה מעל פניו. שכל המתביש, אינו חוטא, דכתיב, ובעבור תהיה יראתו על פניכם, זו הבושה, לבלתי תחטאו. ועוד, דקא מגרה יצר הרע בנפשה. וכל שכן הנושק שם, שעובר על כל אלה, ועובר גם על בל תשקצו את נפשותיכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:5"}}
{"id": "067456804ebf-0", "text": "בית שיש בו ספר תורה, אסור לשמש שם, אלא צריך שיוציאו לחדר אחר. ואם אין לו חדר אחר, יעשה לפניו מחיצה גבוהה עשרה טפחים. ותהא מחיצה סתומה, שלא יראה ספר התורה. והיריעה שסביב המטה לא חשיבה מחצה, כיון שהיא נדה, אלא אם כן קשר אותה מלמטה (ועין לעיל סימן פ סעיף עו). ובתפלין וחמשים ושאר כתבי הקדש, כגון גמרא ומדרשים ומפרשיהם, בין שהם בכתב בין שהם בדפוס, יכול להניחן בכלי תוך כלי. ודוקא כשהכלי השני אינו מיחד להם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:6"}}
{"id": "067456804ebf-1", "text": "אבל כלים המיחדים להם, אפלו הם עשרה, כלם כחד חשיבי. ואם פרש איזה מכסה על הארגז שהספרים בו, חשוב ככלי בתוך כלי. וכן המזוזה, אם היא קבועה בפנים החדר, צריכין לכסותה בשני כסויין, שתהא ככלי תוך כלי, והשם יהא גם כן מכסה. וכסוי זכוכית, לא מהני, דצריך שלא יהא נראה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:6"}}
{"id": "1b46a984e624-0", "text": "לא יהא רגיל ביותר עם אשתו, אלא בעונה, שהוא חיב לפרע לה עונתה, דכתיב, ועונתה לא יגרע. האנשים הבריאים והמענגים שפרנסתן במקומם ברוח ואין פורעין מס, עונתן בכל לילה. הפועלים שעושים מלאכה בעירם, עונתן שתי פעמים בכל שבוע. ואם עושין מלאכה בעיר אחרת, עונתן פעם אחת בשבוע. וכן הסוחרים שיוצאין לכפרים עם חמורים להביא תבואה למכור וכן כיוצא בהם, עונתן פעם אחת בשבוע", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:7"}}
{"id": "1b46a984e624-1", "text": "והמביאים חבילות על הגמלים ממקום רחוק, עונתן פעם אחת בשלשים יום. ועונת תלמידי חכמים מליל שבת לליל שבת. וצריך לקים את העונה גם כשהיא מעברת או מיניקה. ולא יבטל עונתה, אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קים מצות פריה ורביה. ואם מונע עונתה כדי לצערה, עובר בלא תעשה, שנאמר, ועונתה לא יגרע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:7"}}
{"id": "7089f805f102-0", "text": "כל אדם צריך לפקד את אשתו בליל טבילתה ובלילה שלפני יציאתו לדרך, אם אינו הולך לדבר מצוה. וכל שרואה שאשתו משדלתו ומרצה אותו ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה, חיב לפקדה אפלו שלא בשעת עונתה, והוין לה בנים הגונים. אבל אם תבעתו בפה ממש, היא חצופה והרי היא כזונה ואסור לקימה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:8"}}
{"id": "2fdbc43c5491-0", "text": "ואף כשהוא אצלה, לא יכון להנאתו, אלא כאדם שהוא פורע חובו, שהוא חיב בעונתה, ולקים מצות בוראו, שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקימים מצות בישראל. וכן אם הוא מכון לתקון הולד, דאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שלשה חדשים (מהריון) תשמיש קשה לאשה וקשה לולד. אמצעים, קשה לאשה ויפה לולד. אחרונים, יפה לאשה ויפה לולד, שמתוך כך יצא מלבן ומזרז שפיר דמי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:9"}}
{"id": "2fdbc43c5491-1", "text": "ואם הוא מכון לגדר עצמו בה כדי שלא יתאוה לעברה, כי רואה יצרו גובר ומתאוה אל הדבר ההוא, גם בזה יש קבול שכר. אך יותר טוב היה לו לדחות את יצרו ולכבוש אותו, כי אבר קטן יש באדם. מרעיבו, שבע. משביעו, רעב. אבל מי שאינו צריך לדבר, אלא שמעורר תאותו כדי למלאת תאותו, זו היא עצת יצר הרע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:9"}}
{"id": "fdf9d0dbebdc-0", "text": "מי שנוח לו, יש לו לזהר, שלא לשמש לא בתחלת הלילה ולא בסופו אלא באמצעיתו. לא יגע באמה אפלו לצרך זווג, עד שיטול ידיו כראוי, דהינו שלש פעמים בסרוגין, כמבאר בסימן ב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:10"}}
{"id": "978c7b289b8c-0", "text": "אסור לשמש בשוקים וברחובות ובגנים ובפרדסים, אלא בבית דירה, שלא יהיה כדרך זנות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:11"}}
{"id": "532b707948c6-0", "text": "כשיש חס ושלום רעב במדינה, שהוקרה התבואה בכפל, אף על פי שהוא יש לו תבואה בתוך ביתו, או שיש חס ושלום שאר צרה, אסור לשמש מטתו כי אם בליל טבילתה. ולחשוכי בנים, מתר בכל עונה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:12"}}
{"id": "24ed1c8c4906-0", "text": "לא ישמש עם אשתו אלא מרצונה. אבל כשאינה מרצה, לא ישמש עמה, ומכל שכן דאסור לאנסה. וכן לא ישמש כשהיא שנואה לו או שהוא שנוי לה דאמרה לה לא בעינא לך, אף על פי שרצויה בתשמיש. וכן אם גמר בלבו לגרשה והיא אינה יודעת, אף על פי שאינה שנואה לו, אסור לשמש עמה. גם לא ישמש עמה כשהיא ישנה ממש. גם לא ישמש כשהוא שכור או היא שכורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:13"}}
{"id": "ebc77a51595b-0", "text": "אכסנאי, אסור לשמש. ואם יחדו לו ולאשתו בית מיחד, מתר, ובלבד שלא יישן על סדין של בעל הבית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:14"}}
{"id": "6ea95af1a789-0", "text": "מדרכי הרפואה, שלא לבעל לא כשהוא שבע ולא כשהוא רעב, אלא כשיתעכל המזון שבמעיו. ולא יבעל מעמד, ולא מישב, ולא ביום שנכנס למרחץ, ולא ביום הקזה, ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך כשהולך ברגליו, ולא לפניהם ולא לאחריהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:15"}}
{"id": "319dddf44453-0", "text": "לא ישמש על מטה שיש שם תינוק לרגליהם, כשאין התינוק בן שנה. כשיוצא מבית כסא קבוע, לא ישמש עד לאחר שעה. אשה מיניקה, לא תשמש אלא בשעה שהתינוק ישן, ואחר כך לא תיניקהו עד לאחר שני שלישי שעה, אם לא כשהתינוק בוכה. הוא ט' רגעים ולכל היותר י\"ב רגעים (מסגה\"ש).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:16"}}
{"id": "e9fb888a97c1-0", "text": "שכבת זרע היא כח הגוף ומאור העינים. וכשתצא ביותר, הגוף כלה וחייו אובדים. וכל השטוף בבעילה, זקנה קופצת עליו, וכחו תשש, ועיניו כהות, וריח רע נודף מפיו, ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, ושניו נושרות, והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים, אחד מאלף, מת משאר חלאים, והאלף מרב תשמיש. לפיכך צריך האדם לזהר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 150:17"}}
{"id": "71ce333c519c-0", "text": "אסור להוציא זרע לבטלה. ועון זה חמור מכל עברות שבתורה. ואלו שמנאפים ביד ומוציאים זרע לבטלה, לא די להם שאסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת, הוא בנדוי, ועליהם נאמר, ידיכם דמים מלאו, וכאילו הורג את הנפש. וראה מה שכתב רש\"י בפרשת וישב בער ואונן שמתו בחטא זה. ולפעמים בענש זה, חס ושלום, בניו מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 151:1"}}
{"id": "078f827b6280-0", "text": "אסור לאדם שיקשה את עצמו לדעת, או שיביא את עצמו לידי הרהור אשה. ואם בא לו איזה הרהור, יסיע את לבו מדברי הבאי לדברי תורה, שהיא אילת אהבים ויעלת חן. ואין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. ויזהר מאד שלא יבוא לידי קשוי. לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה, או לישן ופניו למטה, אלא יישן על הצדדין, שלא יבוא לידי קשוי. ולא יישנו שני רוקים יחד. ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף כשמזדקקין זכר לנקבה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 151:2"}}
{"id": "078f827b6280-1", "text": "ואסור לרכב על בהמה בלא אכף.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 151:2"}}
{"id": "5761d585357d-0", "text": "כשמשתין, אסור לאחז במילה להשתין. ואם הוא נשוי ואשתו עמו בעיר והיא טהורה, מצד הדין מתר לו, דכיון שיש לו פת בסלו, אינו בא לידי הרהור וחמום. אך ממידת חסידות, להחמיר. ושלא לצרך השתנה, גם מצד הדין אסור לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 151:3"}}
{"id": "f380fe15e516-0", "text": "בסעודת הלילה, לא ירבה באכילה ובשתיה, ולא יאכל דברים המחממים את הגוף, כגון בשר שמן וכל מאכלי חלב וגבינה וביצים ושום. גם לא ישתה משקה המחמם, כי דברים אלו גורמים לחטא זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 151:4"}}
{"id": "71e3d7371682-0", "text": "מי שראה, חס ושלום, קרי בלילה, כשנעור משנתו, יטול ידיו ויאמר בשברון לב, רבונו של עולם, עשיתי זאת שלא בכונה, רק בהרהורים רעים ובמחשבות רעות. לכן יהי רצון מלפניך, ה' אלהי ואלהי אבותי, מחק ברחמיך הרבים עון זה, ותצילני מהרהורים רעים וכיוצא בהם לעולם ועד, אמן וכן יהי רצון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 151:5"}}
{"id": "f035ce713489-0", "text": "הרוצה לשמר את עצמו מחטא זה, ישמר את פיו מנבול פה, משקרים, מרכילות ומלשון הרע ומלצנות. וכן ישמר את אזנו משמע דברים כאלו. גם יהא זהיר לקים נדריו, ולא ירבה בדאגה, וגם יהא זהיר מהרהורים רעים. וקדם שהולך לישן, יעסק בתורה, או יאמר ארבעה מזמורי תהלים הראשונים (עין לעיל סימן קלב סעיף ה), ויזהר שלא לישן בחדר יחידי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 151:6"}}
{"id": "1c3516cf2652-0", "text": "תקונים למי שנכשל בחטא זה כתובים בספר יסוד יוסף, אשר לקט ואסף מספרים קדושים וקדמונים. ואכתב פה קצת מהם בקצור, להדר להיות סנדק, שימולו ילדים על ברכיו, ובפרט להיות סנדק אצל עניים, להרבות בצדקה לעניים, לשמר שבת כהלכתה ולענגה ולהדליק נרות הרבה, לכבד ולאהב לומדי תורה, להתפלל בכונה ובבכי, לבחור במדת הענוה. וכאשר ישמע שמחרפים אותו, ישתק וימחל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 151:7"}}
{"id": "1c3516cf2652-1", "text": "כאשר יעשה איזו מצוה, יעשה בכח ובזריזות עד שיתחמם בה, ובפרט בעשית המצות לפסח. לגדל בניו לתלמוד תורה ולהדריכם ביראת שמים. לגדל יתום בתוך ביתו, ויתנהג עמו כמו עם בנו. לעסק במצות הכנסת כלה. לעלות לתורה לכל הפחות פעם אחת בכל חדש, ויברך הברכות בקול רם. גם יסתכל בתורה ויקרא בלחש עם הקורא. להיות מן העשרה הראשונים בבית הכנסת. לעמד בחצות לילה לעשות תקון חצות בבכי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 151:7"}}
{"id": "1c3516cf2652-2", "text": "ואם אי אפשר לו לקום בחצות הלילה, יעשה אחר כך תקון חצות. לאהב שלום ולרדף שלום (עין לקמן בס' קצ\"ח ס\"ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 151:7"}}
{"id": "ac051a180a49-0", "text": "אסור להתיחד עם שום אשה, בין ילדה בין זקנה, בין ישראלית בין גויה, בין קרובתו בין אינה קרובתו, חוץ מן האב שמתר להתיחד עם בתו, והאם עם בנה, והבעל עם אשתו, אף על פי שהיא נדה. (וכלה שהיא נדה, עין לקמן סימן קנז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:1"}}
{"id": "83e7e23bbd90-0", "text": "אם היתה אשתו שמה, מתר לו להתיחד גם עם אחרת, מפני שאשתו משמרתו. אבל ישראלית, לא תתיחד עם גוי, אפילו אשתו עמו. ואפלו הם הרבה גוים ונשותיהם עמהם, לא תתיחד עמהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:2"}}
{"id": "de98cd33c2ea-0", "text": "אשה אחת, מתיחדת עם שני אנשים כשרים. ודוקא בעיר וביום. אבל בשדה, או בלילה אפילו בעיר, בעינן שלשה אנשים כשרים. ועם פריצים, לעולם לא תתיחד, אפלו הם כמה, אלא אם כן נשותיהם עמהם. ואיש אחד, עם שתי נשים אסור להתייחד. ועם שלש או יותר, יש מתירין אם אין אמנותו או סחורתו בדברים המיחדים לנשים. ויש אוסרין בכל ענין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:3"}}
{"id": "a94bda4b1b66-0", "text": "אשה שבעלה בעיר, אין חוששין להתיחד עמה, מפני שאימת בעלה עליה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:4"}}
{"id": "e1b154282d4e-0", "text": "בית שפתחו פתוח לרשות הרבים, אין שם אסור יחוד ביום ובתחלת הלילה, כל זמן שבני אדם עוברים ושבים ברחוב. ואם היה זה רגיל בה, כגון שגדלה עמו, או שהיא קרובתו, או שבעלה הזהיר אותה שלא תתיחד עמו, הרי זו לא תתיחד עמו, אפלו בעלה בעיר, ואפלו בבית שהפתח פתוח לרשות הרבים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:5"}}
{"id": "e8f18d53cc9c-0", "text": "תינקת שהיא פחותה משלש שנים, מתרין להתיחד עמה. וכן תינוק פחות מתשע שנים, מתר לאשה שתתיחד עמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:6"}}
{"id": "0741656d651b-0", "text": "מי שאין לו אשה, לא יהא מלמד תינוקות, מפני שאמותיהן באות לבית הספר, ונמצא מתיחד עם אשה. ואינו צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר, אלא שתהא עמו בעיר, אפלו היא בביתה והוא מלמד במקומו. אבל אשה לא תלמד תנוקות, אפלו יש לה בעל בעיר, אלא אם הוא דר עמה באותו בית (ט\"ז יו\"ד סימן רמה), מפני אבותיהם שמביאים את בניהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:7"}}
{"id": "4dc4e28a84dd-0", "text": "צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. אסור לקרץ בידיו או ברגליו ולרמז בעיניו לאשה. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביפיה. ואסור להריח בבשמים המיחדים לאשה. וכל שכן כשהיא אוחזתן בידיה או שהן תלויין עליה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכיר אותה, אפלו הבגדים אינם עליה, שמא יבוא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, אלא רץ, שתשאר לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח זונה, אפלו ברחוק ארבע אמות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:8"}}
{"id": "4dc4e28a84dd-1", "text": "והמסתכל אפלו באצבע קטנה של אשה ונתכון להנות ממנה, עונו גדול מאד. ואסור לשמע קול זמר של אשה או להסתכל בשערה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:8"}}
{"id": "2457ba76cd40-0", "text": "אין שואלין בשלום אשה כלל. ואפלו על ידי בעלה, אסור לשלח לה דברי שלומים. ולכן כשכותב אגרת לחברו, אסור לכתוב, ולומר שלום לזוגתך. אבל מתר לשאל לבעלה או לאחר, איך שלומה. וכן מתר לכתב לחברו, הודיעני משלום זוגתך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:9"}}
{"id": "5b73edd09951-0", "text": "המחבק או המנשק אפלו אחת מן הקרובות, שאין לו שום הנאה, הרי זה עושה אסור, שאין קרבים לערוה כלל, חוץ מן האב עם בתו והאם עם בנה, שהם מתרין בחבוק ונשוק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:10"}}
{"id": "f160eb38bf5e-0", "text": "אין לנהג אפלו עם אשתו בדברים של חבה, כגון לעין ברישה וכדומה בפני אחרים, שלא יבוא הרואה לידי הרהור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:11"}}
{"id": "4d7dd4f2cf6f-0", "text": "אסור לאיש שידור בבית חמיו, אלא כשיש לו חדר מיחד לשכיבה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:12"}}
{"id": "f773fa7c6fb8-0", "text": "כבר האריכו גדולי ישראל זכרונם לברכה בספריהם הקדושים בתוכחות מוסרים על המנהג הרע באיזה מקומות שאינן בני תורה ויראה, שמתקרבים החתן עם הכלה בחיבוק ונשוק, וכן עושין רקודים בחורים עם בתולות יחד. ומלבד האיסור הגדול, אסור נדה, שהרי כל הבתולות מסתמא נדות הן, ואין חלוק באיסור נדה בין פנויה לנשואה, וכל הנוגע בה דרך חבה, חיב מלקות, עוד מגרה יצר הרע בנפשה, ומביא את עצמו לידי קשוי לדעת והוצאת זרע לבטלה, רחמנא לצלן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:13"}}
{"id": "f773fa7c6fb8-1", "text": "ובודאי כל מי שיש בידו למחות, צריך להתאמץ בכל כחו למחות, ולכל הפחות צריך כל איש אשר יראת ה' בלבבו, להיות שורר בביתו ולהשגיח על בני ביתו, שיתרחקו מן הכעור הגדול הזה. וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, חס ושלום, הוא נתפס בעון זה. וכל המציל את אחרים מן החטא, הציל את נפשו וטוב לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:13"}}
{"id": "35a857292916-0", "text": "אשה שהוא רוצה לשא אותה, מתר לו וראוי לו לראותה אם היא לרצונו. אבל לא יסתכל בה דרך זנות. ועל זה נאמר, ברית כרתי לעיני, ומה אתבונן על בתולה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:14"}}
{"id": "c8ca035ab982-0", "text": "מי שגרש את אשתו מן הנשואין, לא תדור עמו בחצר. ואם הוא כהן, וכן אפלו אם הוא ישראל, והיא נשאת לאחר ונתגרשה גם ממנו, וכן מי שגרש את אשתו משום שהיא אסורה לו, כל אלו צריכין הרחקה יתרה, ולא תדור עמו במבוי, אם הוא מבוי סתום. אבל במבוי מפלש שדרך הרבים עובר ביניהם, מתרים לדור. וגרושה שנשאת ודרה עם בעלה השני, אלו צריכין עוד הרחקה יתרה, ולא תדור עם בעלה הראשון בכל השכונה. בכל אלו ההרחקות, היא נדחית מפניו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:15"}}
{"id": "c8ca035ab982-1", "text": "אך אם היתה החצר שלה, הוא נדחה מפניה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:15"}}
{"id": "48b385a37c8a-0", "text": "מתר לאדם לזון גרושתו, ומצוה היא יותר מבשאר עני, שנאמר, ומבשרך לא תתעלם. ובלבד שלא יהא לו עסק עמה, רק יזונה על ידי שליח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:16"}}
{"id": "cde512a4c8ab-0", "text": "אמר רב ברונא אמר רב, כל הישן בקלעא (בחדר) שאיש ואשתו שרויין בה, עליו הכתוב אומר, נשי עמי תגרשון מבית תענגיה (שבושין הן ממנו). ואמר רב יוסף, אפלו באשתו נדה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 152:17"}}
{"id": "ff5c67d7873f-0", "text": "כל אשה שנעקרה ממקורה טפת דם, אפלו כל שהיא, יהיה באיזה אפן שיהיה, בין בטבעה, כדרך הנשים לראות בזמנים ידועים, או שלא בזמנה ואפלו ארע לה איזה אנס, אשר מחמת זה יצא ממקורה דם, הרי היא טמאה נדה, עד שתספר שבעה נקיים ותטבל כראוי. וכל הבא עליה בטמאתה, חיב כרת, וכן היא חיבת כרת. ועל הנגיעה דרך חבה, חיבים מלקות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:1"}}
{"id": "23eebdd2063b-0", "text": "אפלו לא הרגשה שיצא דם ממקורה, אלא שמצאה כתם דם בבשרה, או בחלוקה או בסדינה או בשאר מקום, ואין לה לתלות שבא ממקום אחר, אלא שבא ממקורה, הרי היא טמאה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:2"}}
{"id": "23eebdd2063b-1", "text": "וכל אשה שמצאה איזה כתם, אפלו אינו אדם ממש, אלא שאינו לבן ממש, צריכה לעשות שאלת חכם, כי יש בזה הרבה חלוקי דינים בענין גדלות וקטנות הכתם, וגם בענין התליה, במה יכולין לתלותו ובמה אין יכולין לתלותו, וגם יש חלוק באיזה זמן שמצאה אותו, אם בימים שהיא טהורה או בימים הראשונים משבעה נקיים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:2"}}
{"id": "f4eb93872135-0", "text": "אשה שהרגישה שנפתח מקורה, אפלו בדקה את עצמה מיד ולא מצאה כלום, הרי היא טמאה. (וצריכין להודיע זאת לנשים, כי הרבה נשים אינן יודעות זאת). אבל אם מצאה שיצאה ממנה איזו לחה לבנה בלי שום תערבת אדמומית, הרי היא טהורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:3"}}
{"id": "b0e49867f68d-0", "text": "כתיב, ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב, מדכתיב לא תקרב, דרשינן, שכל מיני קריבה אסורים, שלא ישחוק ולא יקל ראשו עמה אפלו בדברים, המרגילין לעברה. אבל מתר להתיחד עמה, דכיון שכבר בא עליה, וגם יש לה התר לאחר שתטבל, לא תקיף יצרה, ולא חישינן שמא יבוא עליה באיסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:4"}}
{"id": "98c32307609d-0", "text": "לא יגע בה אפלו באצבע קטנה, ולא יושיט מידו לידה אפלו דבר ארך, וכן לא יקבל מידה. וכן זריקה מידו לידה או מידה לידו, אסורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:5"}}
{"id": "826e5b8c4f42-0", "text": "לא יאכל עמה על השלחן, אלא אם כן יש איזה שנוי, דהינו שיהיה איזה דבר מפסיק בין קערה שלו לקערה שלה, דבר שאין דרכו להניחו שם בפעם אחרת, או שתשנה את מקומה. ואם דרכן שכשהיא טהורה אוכלין מתוך קערה אחת, ועתה אוכלין כל אחד מתוך קערה אחרת, סגי בהכי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:6"}}
{"id": "5ac72b351019-0", "text": "לא ישתה משיורי הכוס ששתתה היא. ואם הפסיק אדם אחר ביניהם, או שהורק אל כוס אחר, שרי. ואם שתתה והוא אינו יודע, ורוצה לשתות מכוס זה, אינה צריכה להגיד לו ששתתה היא ממנו. (אבל אם ידע ששתתה היא, אלא שלא ידע שהיא נדה, כתבתי בספרי לחם ושמלה, כי נראה דצריכה להגיד לו). היא מתרת לשתות משיורי כוס שלו. יש אומרים, דכשם שאסור לשתות משיורי כוס שלה, כך אסור לאכול משיורי מאכל שלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:7"}}
{"id": "6003a668773b-0", "text": "לא יישן עמה במטה אחת, אפלו אין המטה מיחדת לה. ואפלו כל אחד בבגדו ואין נוגעין זה בזה. ואפלו יש שוכבים בשתי מטות, והמטות נוגעות זו בזו, אסור. ואם שוכבין על הארץ, לא ישכבו פנים כנגד פנים, אלא אם כן יש מרחק רב ביניהם. והוא הדין אם ישנים בשתי מטות סמוכות זו לזו בארכן באפן שלפעמים הם פנים כנגד פנים, אף על פי שיש הפסק בין המטות, יש לאסר, אלא אם כן יש מרחק רב ביניהם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:8"}}
{"id": "6003a668773b-1", "text": "ואסור לבעל אפלו לישב על המטה המיחדת לה, ואפלו שלא בפניה. והיא, אסורה לישן על המטה המיחדת לו. אבל לישב עליה, אין להחמיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:8"}}
{"id": "22ea3a17115b-0", "text": "אסורין לישב על ספסל ארך שהוא מתנדנד. ואם אדם אחר מפסיק ביניהם, מתר. ולא ילכו בעגלה אחת או בספינה אחת, אם הולכין רק דרך טיול, כגון לגנות ולפרדסים וכיוצא בזה. אבל אם הולכין מעיר לעיר לעסקיהם, מתר. אף על פי שהן לבדם, ובלבד שישבו באפן שלא יגעו זה בזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:9"}}
{"id": "2c77954e28df-0", "text": "לא יסתכל בשום מקום מגופה במקום שדרכה לכסות. אבל במקומות הגלויים, מתר לו להסתכל, אף על פי שהוא נהנה. אסור להריח בבשמים המיחדים לה, ואסור לשמע קול זמר שלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:10"}}
{"id": "c4a36030ca3e-0", "text": "ראוי שתיחד לה בגדים לימי נדתה, כדי שיהיו שניהם זוכרים תמיד שהיא נדה. ובקשי התירו לה שתכחל ותפקס ותתקשט בבגדי צבעונין בימי נדתה, אלא כדי שלא תתגנה על בעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:11"}}
{"id": "bb8561044c8c-0", "text": "לא תמזג לו כוס יין בפניו או להביאו לו ולהניחו לפניו על השלחן, ולא תציע לו מטתו בפניו. אבל שלא בפניו, הכל מתר, אף על פי שהוא יודע שהיא עשתה. ואסורה לצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ואפלו מים צוננים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:12"}}
{"id": "e9b24cd74b92-0", "text": "כשם שהיא אסורה למזג לו את הכוס, כך הוא אסור למזג לה. ולא עוד, אלא אפלו לשלח לה כוס יין המיחד לה, אפלו הוא כוס של ברכה, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:13"}}
{"id": "23eed0eeb381-0", "text": "אם הוא חולה ואין לו מי שישמש אותו זולתה, מתרת לשמשו שמוש שאין בו נגיעה, רק על ידי דבר אחר, אפלו להקימו ולהשכיבו ולתמכו, רק שתזהר ביותר מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו. ואם האשה חולה, אסור לבעלה לשמשה, אפלו בלא נגיעה, אלא אם כן בשעת דחק גדול, שאי אפשר למצא מי שישמשנה. ואם הבעל הוא רופא ואין שם רופא אחר ממחה כמוהו, מתר לו למשש לה את הדפק, כיון שאינו עושה דרך תאוה וחבה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:14"}}
{"id": "bddcfde31ec2-0", "text": "בכל ההרחקות הנזכרות, צריכין לזהר גם בימי לבונה, דהינו בימי ספירת שבעה נקיים, וגם אחר כך, אם נתאחרה מלטבל בזמנה, אסורים בכל הנזכר עד לאחר שתטבל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:15"}}
{"id": "e5787411295c-0", "text": "אשה נדה, בימי ראיתה קדם ימי לבונה, נוהגין שאינה נכנסת לבית הכנסת ואינה מתפללת. אך בימים הנוראים, דהינו מיום ראשון דסליחות ולהלן שרבים מתאספים בבית הכנסת, ויהיה לה עצבון גדול אם לא תלך, מתרת ללכת ולהתפלל. וכן כשהיא משיאה את בנה או את בתה, או כשהיא יולדת שהגיע זמנה ללכת לבית הכנסת, וכיוצא בזה, מתרת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 153:16"}}
{"id": "a45c1313b43c-0", "text": "כל וסת נקבע בשלש פעמים רצופות, שאם ראתה שלש פעמים רצופות בזמן שוה כפעם בפעם, אזי זמן זה הוא לה לוסת קבוע. יש נשים שהן קובעות וסתן בימים שוים בחדש, כגון שראתה שלש פעמים רצופות, כל פעם בראש חדש, והרי לה וסת קבוע בראש חדש. וכן אם ראתה שלש פעמים בחמשה ימים בחדש, אזי יום חמישי בחדש הוא יום וסת קבוע שלה, וזה נקרא וסת הימים, שקבעה ביום ידוע בחדש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:1"}}
{"id": "a45c1313b43c-1", "text": "ואף על פי שמספר הימים אשר בין ראיה לראיה אינם שוים, כי יש חדשים שאין להם רק תשעה ועשרים יום, ויש משלשים יום, מכל מקום כיון שהיא למודה לראות ביום קבוע בחדש, הוי לה יום זה וסת קבוע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:1"}}
{"id": "6e42edbc057a-0", "text": "אבל רב הנשים, דרכן לקבע וסתן בהפלגות שוות, דהינו שהיא מפלגת ומחלקת בין ראיה לראיה, ימים שוים במספר. כגון שהיא רואה פעם אחת ומפסקת חמשה ועשרים יום או שלשים יום או שנים ושלשים יום וכדומה, וחוזרת ורואה. אם עשתה שלש הפלגות שוות ורצופות, הוי לה וסת קבוע. וזה נקרא וסת הפלגות. ולאחר שתפליג שוב ימים במספר אלו, אזי היום הבא הוא יום וסת קבוע שלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:2"}}
{"id": "6e42edbc057a-1", "text": "וכיון שכל וסת אינו נקבע בפחות משלש פעמים, והפלגה אינה נכרת אלא בשתי ראיות, לכן לוסת הפלגות צריכות ארבע ראיות, כגון שראתה היום, והפליגה חמשה ועשרים יום וראתה, ושוב הפליגה חמשה ועשרים יום וראתה, ושוב הפליגה חמשה ועשרים יום וראתה הרי ראתה ארבע פעמים, אשר ביניהן שלש הפלגות שוות, וקבעה וסת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:2"}}
{"id": "d66c69c48611-0", "text": "ויש נשים, שאין להן יום קבוע לראות, לא בימי החדש, ולא בהפלגות שוות, אבל יש להן סימנים בגופן, כגון שדרכה היא, שקדם ראיתה היא מפהקת, דהינו, כאדם שפושט זרועותיו מחמת כבד, או כאדם שפותח פיו מחמת כבד, או כאדם שמוציא קול דרך הגרון מחמת המאכל שאכל, כל אלו עניני פהוק הן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:3"}}
{"id": "d66c69c48611-1", "text": "וכן אם מתעטשת דרך מטה או דרך מעלה, או מרגשת איזה מחוש נגד טבורה או בבית הרחם, או שאחזוה צירי הקדחת, או סמרו שערות בשרה, או שראשה ואבריה כבדים עליה, כל שהחזקה שלש פעמים רצופות שבא לה אחד מן המקרים הנזכרים, ואחר כך ראתה דם, הרי זו קבעה וסת, וזה נקרא וסת הגוף. ודוקא פהוק ועטוש כמה פעמים זו אחר זו הוי סימן וסת, וקבעה בהם. אבל משום פהוק ועטוש פעם אחת, אין הוסת נקבע, כי זה דרך כל האדם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:3"}}
{"id": "d66c69c48611-2", "text": "ודוקא שקבעה כל שלש הפעמים על ידי מקרה אחד. אבל אם פעם במקרה זה ופעם במקרה זה, לא הוי קביעות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:3"}}
{"id": "f44c8cbf4a71-0", "text": "ויש שקובעות לימים או להפלגות שוות בצרוף פהוק ועטוש וכדומה. דהינו שבכל חמשה ימים בחדש, היא מפהקת או מתעטשת ואחר כך היא רואה, או כשהיא מפלגת מראיה חמשה ועשרים יום, היא מפהרת או מתעטשת ואחר כך היא רואה. וזה נקרא וסת המרכב, דהינו שהוא מרכב מיום שוה עם סימן הגוף. אם קבעה כן שלש פעמים, אזי כשמגיע היום המגבל והיא מפהקת או מתעטשת, חוששת לו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:4"}}
{"id": "f44c8cbf4a71-1", "text": "אבל ביום גרידא או בפהוק ועטוש גרידא, אינה צריכה לחוש, כיון שלא קבעה אלא בתרויהו כהדדי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:4"}}
{"id": "8e77d749eaf5-0", "text": "כל אשה שיש לה וסת קבוע, הרי זו שלא בשעת וסתה בחזקת טהורה, ובעלה בא עליה, ואינו צריך לשאל אותה כלום. ואפלו היא ישנה קצת, יכול לבוא עליה, ואינה צריכה בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש. ואדרבא, אין לה לבדק את עצמה בפני בעלה, שלא יהא לבו נוקפו לחשב מסתמא הרגישה, שאם לא הרגישה לא היתה בודקת. ולכן אם תבדק בפניו לפני תשמיש, אכא למיחש, שמא מחמת שיהיה לבו נוקפו יפרוש את עצמו ממנה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:5"}}
{"id": "8e77d749eaf5-1", "text": "ואם תבדק בפניו לאחר תשמיש, אכא למיחש, שמא יהא לבו נוקפו לחשב, דמסתמא הרגישה בשעת תשמיש, ויפרוש את עצמו בפעם אחרת. ועל כן לא תבדק בפני בעלה. אבל שלא בפני בעלה, כל אשה שמרבה לבדק את עצמה, הרי זו משבחת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:5"}}
{"id": "2af1ca0c4e78-0", "text": "אשה שאין לה וסת קבוע כלל, יש לה לבדק את עצמה לפני תשמיש ולאחר תשמיש, וגם הבעל יש לו לקנח את עצמו לאחר תשמיש ולראות אם לא נמצאת איזו טפת דם. ואך כשהיא בחזקת מסלקת מדמים, כגון מעברת לאחר שלשה חדשים, או מיניקה או זקנה, אלו אינן צריכות בדיקה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:6"}}
{"id": "873b94e5884b-0", "text": "ויש נשים שאין להן וסת קבוע ממש, אבל יש להן על כל פנים מספר ימים ידועים שבהם אינן רואות, כגון אשה שהיא מחזקת שבכל חמשה ועשרים יום לאחר ראיתה אינה חוזרת ורואה, אלא אחר כך, ואז אין לה יום קבוע, שלפעמים היא מאחרת יום או יומים או שלשה ימים, אשה כזו עד חמשה ועשרים יום, כיון שהחזקה שלש פעמים שבימים אלו אינה רואה, דינה בימים האלו כמו אשה שיש לה וסת קבוע", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:7"}}
{"id": "873b94e5884b-1", "text": "ובימים שלאחר כך, שהיא נבוכה בהם ואין לה בהם חזקת טהרה, אסור לבעלה (ועין יו\"ד סימן קפה סעיף ב ברמ\"א, ובספרי לחם ושמלה סימן קפו, לחם, סעיף קטן ו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 154:7"}}
{"id": "a76bb5377325-0", "text": "תנו רבנן, והזרתם את בני ישראל מטמאתם, אמר רבי יאשיה, מכאן אזהרה לבני ישראל, שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. וכמה. אמר רבא, עונה. ועונה היא או יום או לילה. שאם זמן וסתה הוא ביום, אף על פי שרגילה לראות בסוף היום, מכל מקום נאסרה מתחלת היום. וכן אם רגילה לראות בבקר ולא ראתה, מכל מקום עדין היא אסורה כל היום עד הלילה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:1"}}
{"id": "a76bb5377325-1", "text": "וכן אם וסתה בלילה, אף על פי שהיא רגילה לראות בתחלת הלילה, או שהיא רגילה לראות בסוף הלילה, מכל מקום היא אסורה כל הלילה. ולהרבה פוסקים, לא לבד בתשמש היא נאסרה, אלא גם בשאר מיני קרבות היא אסורה. וכן יש להחמיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:1"}}
{"id": "b7f069bcbe3a-0", "text": "יש אומרים, דעונה זו שהוא צריך לפרוש את עצמו, זוהי עונה שלפני העונה שהוסת בה, דהינו אם וסתה בלילה, אסורה גם כל היום שלפניה. ואם וסתה ביום, אסורה גם כל הלילה שלפניה. וכן יש לנהג. ואך כשהוא יוצא לדרך, או שהוא בא מן הדרך, או שחלה טבילתה בלילה שלפני עונת הוסת, לא יחמיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:2"}}
{"id": "193a94f80867-0", "text": "אשה שאין לה וסת קבוע, אזי תמיד יום שלשים שלאחר יום ראיתה, הוא לה כמו וסת קבוע, ונקראת עונה בינונית. כגון שראתה ביום שני פרשת נח, אזי יום רביעי פרשת תולדות הוא לה כמו וסת קבוע. ומלבד זאת, עוד צריכה לחוש לכל ראיה שתראה, אם להפלגות או לימי החדש, כאשר יבאר אם ירצה השם. וכל זמן שהיא צריכה לחוש שמא תראה, צריך הבעל לפרוש ממנה בעונה הסמוכה, כאמור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:3"}}
{"id": "64429a508f91-0", "text": "כל אשה שראתה דם, צריכה היא לחוש, שמא גם בפעם אחרת תראה ביום ההוא ובזמן הזה. לא מבעיא אם אין לה עתה וסת קבוע, פשיטא שהיא צריכה לחוש, שמא תראה עוד בזמן הזה ותקבע וסת אלא אפלו אשה שיש לה וסת קבוע, אם ארע לה ששנתה וסתה וראתה שלא בשעת וסתה, צריכה היא לחוש גם לראיה הזאת, כי שמא תשנה וסתה לזמן אחר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:4"}}
{"id": "64429a508f91-1", "text": "אבל אם לא שנתה וסתה, אלא שארע לה גם ראיה אחרת שלא בשעת וסתה, אז אינה צריכה לחוש לראיה הזאת, דכיון דיש לה וסת קבוע, אינה צריכה לחוש לוסת שאינו קבוע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:4"}}
{"id": "ebd2f3b5c894-0", "text": "וננקט דגמא באשה שאין לה וסת. ראתה (יום שני של) ראש חדש איר וביום חמשה ועשרים בו, צריכה היא לחוש לראש חדש סיון, כי יש לה לחוש, שמא תקבע וסתה לראש חדש (וגם ביום שני של סיון צריכה לחוש, משום עונה בינונית). בא ראש חדש סיון, (וגם יום שני של סיון) ולא ראתה, צריכה היא לחוש, שמא תקבע להפלגות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:5"}}
{"id": "ebd2f3b5c894-1", "text": "וכיון שהפליגה בין ראיה לראיה שלשה ועשרים יום (מלבד יום הראיה הראשונה ויום הראיה השניה), צריכה גם עתה למנות שלשה ועשרים יום, ואחר כך תחוש, והינו בחדש איר יש לה ארבעה ימים, תוסיף תשעה עשר יום מחדש סיון, וחוששת ליום עשרים בו. בא יום עשרים סיון ולא ראתה, חוששת ליום חמשה ועשרים בו, שמא תקבע יום חמשה ועשרים בחדש, (וגם ביום ששה ועשרים צריכה לחוש, משום עונה בינונית)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:5"}}
{"id": "ebd2f3b5c894-2", "text": "אבל לראש חדש תמוז אינה צריכה לחוש, כי ראית ראש חדש איר כבר נעקרה על ידי מה שלא ראתה בראש חדש סיון (דכל שלא קבעה בשלש פעמים, נעקר בפעם אחת, כדלקמן).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:5"}}
{"id": "d52179a56cb7-0", "text": "ודגמא לאשה שיש לה וסת, היה לה וסת קבוע לראות בהפלגה ליום החמשה ועשרים, ושנתה פעם אחת, ולא ראתה עד יום השמונה ועשרים, צריכה היא לחוש ליום חמשה ועשרים מראיה זו, משום וסתה. ואם בא יום החמשה ועשרים ולא ראתה, צריכה לחוש ליום השמונה ועשרים, משום ראיה שעברה. ראתה גם עתה ביום השמונה ועשרים, עדין היא אסורה גם ביום החמשה ועשרים לראיה זו, משום וסתה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:6"}}
{"id": "d52179a56cb7-1", "text": "לא ראתה גם עתה ביום החמשה ועשרים, אלא ביום השמונה ועשרים, הקבע יום השמונה ועשרים לוסתה, ויום החמשה ועשרים נעקר (דהא עקרתה שלש פעמים) והתר. ואם לא השותה ראיותיה האחרונות, כגון שראתה לשמונה ועשרים, לתשעה ועשרים, לאחד ושלשים, עקרה וסתה הראשון, ואין לה וסת חדש, וצריכה תמיד לחוש מראיה האחרונה להפלגה וליום החדש ולעונה בנונית, עד שתקבע וסת חדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:6"}}
{"id": "b15c9b4d3573-0", "text": "הכלל הוא לכל ירא שמים, אם האשה אין לה וסת קבוע, יש לו לכתב תמיד יום ראיתה, ויראה איזה יום בחדש הוא, וכמה ימים הם בין ראיה לראיה, ויחוש תמיד להבא ליום הפלגה כהפלגה האחרונה, וכן ליום החדש, כמו שהיתה הראיה האחרונה, וגם צריך לחוש לעונה בינונית. ככה ינהג עד שתקבע לה וסת קבוע. ולאחר שתקבע וסת, אם יארע שתשנה וסתה, צריך גם כן לזהר לחוש לראיה החדשה, הן להפלגה הן לימי החדש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:7"}}
{"id": "b15c9b4d3573-1", "text": "וגם צריך לזהר לזכר יום וסת קבוע שלה, כי הוסת הקבוע אינו נעקר אלא בשלש פעמים, כדלקמן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:7"}}
{"id": "7f20646cd43d-0", "text": "אשה שיש לה וסת קבוע, אף אם הגיע פעם אחת או שתי פעמים יום וסתה או סימן וסתה ולא ראתה, אף על פי שברור לה בברור גמור שלא ראתה, כגון שהיה לה כל משך הוסת מוך דחוק, מכל מקום עדין לא נעקר וסתה, וצריכה עדין לחוש גם לפעם השלישית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:8"}}
{"id": "7f20646cd43d-1", "text": "אבל אם הגיעה גם הפעם השלישית ולא ראתה, אם ברור לה בברור גמור שלא ראתה בכל שלשת הפעמים, כגון שבכל פעם היה לה מוך דחוק כל משך הוסת, מעתה נעקר וסתה, ואינה צריכה לחוש לו עוד, כי כל וסת נעקר בשלש פעמים, אפלו היה קבוע כמה שנים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:8"}}
{"id": "7f20646cd43d-2", "text": "אבל וסת שאינו קבוע, דהינו ראיה שלא קבעתה רק פעם אחת או שתי פעמים, אם הגיע פעם אחת היום הזה או הסימן הזה ולא ראתה, ואף על פי שלא בדקה את עצמה, אלא שלא הרגישה שום ראיה, שוב אינה צריכה לחוש לה, כי כל מה שלא נקבע בשלש פעמים, נעקר בפעם אחת, ואפלו בלא בדיקה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:8"}}
{"id": "99e30befe869-0", "text": "אשה שיש לה וסת קבוע, קדם שבאה לה השעה שהיא רגילה לראות, יש לה להכניס מוך דחוק, למען תדע בברור, כי יש לחוש, שמא תצא ממנה איזו טפת דם ותאבד, והיא לא תדע. ואם לא עשתה כן, ועבר זמן וסתה, אסורה לבעלה, עד שתבדק את עצמה היטב. ואם בתוך הזמן רחצה את עצמה, שוב לא מהני לה בדיקה. ויש לה להחמיר ולהחזיק את עצמה טמאה, כי חזקה היא, שהדם בא בזמנו הקבוע", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:9"}}
{"id": "99e30befe869-1", "text": "אבל אם אין לה וסת קבוע, אלא שהיא חוששת לוסת שאינו קבוע, אם עבר הזמן ולא הרגישה, אף על פי שלא בדקה את עצמה, הרי היא אחר כך בחזקת טהורה. אך עונה בינונית, שהיא יום השלשים, דינה כמו וסת קבוע, וכמו שכתבתי לעיל (סעיף ג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:9"}}
{"id": "756d4c5b92b8-0", "text": "אשה שראיתה נמשכת שנים או שלשה ימים, שהיא שופעת או מזלפת, יום התחלת הראיה הוא העקר. ויש אומרים, דמכל מקום צריכה היא לחוש תמיד לכל הימים עד שיעקרו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:10"}}
{"id": "848da521a86f-0", "text": "כשם שהאשה חוששת לוסת הימים ולוסת ההפלגות בפעם אחת, כמו כן חוששת גם לוסת הגוף ולוסת המרכב בפעם אחת. וכשם שוסת הימים ווסת ההפלגות שאינן קבועין, נעקרין בפעם אחת, כמו כן וסת הגוף ווסת המרכב, נעקרין בפעם אחת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:11"}}
{"id": "848da521a86f-1", "text": "וכשם שוסת הימים ווסת ההפלגות הקבועים אינן נעקרין אלא בשלש פעמים, כך וסת הגוף ווסת המרכב הקבועים אינן נעקרין אלא בשלש פעמים, דהינו אם היה לה וסת הגוף גרידא, כיון שפהקה אחר כך שלש פעמים ולא ראתה, שוב אינה צריכה לחוש כאשר תפהק. ואם הוא וסת המרכב, כשהגיע שלש שלש פעמים יום זה ופהקה ולא ראתה, אז הוסת נעקר. אבל הימים בלא פהוק או פהוק בלא ימים, אינן עוקרין את הוסת המרכב, דבעינן עקירתו דמיא דקביעתו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:11"}}
{"id": "62fb4fe3c642-0", "text": "מעברת, לאחר שלשה חדשים מתחלת עבורה, וכן מיניקה, הן בחזקת מסלקות מדמים ואינן חוששות לוסתן, אף על פי שהיה להן וסת קבוע. ומכל מקום חוששת לראיה שתראה כדרך שחוששת לוסת שאינו קבוע. עברו ימי הנקתה, חוזרת לחוש לוסתה הראשון, כגון אם היה לה וסת לראש חדש, צריכה לחוש מיד לראש חדש הראשון. אבל אם היה לה וסת להפלגות, אינה חוששת עד שתראה פעם אחת, ואז חוששת להפלגה שהיתה רגילה לראות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 155:12"}}
{"id": "02cfb2b9d5f6-0", "text": "אשה שראתה דם מחמת תשמיש, אפלו שלא בשעת תשמיש אלא אחר כך באותו הלילה, מתרת לשמש פעם שנית לאחר שתטהר, אבל מיחש חישא גם בחדא זמנא. שאם ארע לה כן בליל טבילה, אזי כשתטבל, צריך לפרוש ממנה ליל טבילה, כי חישינן שמא הטבילה בצרוף התשמיש, גורמים לה לראות דם, ושמא תראה בליל טבילה שנית בשעת תשמיש ממש. אבל בליל טבילה שלישית, אין צריך לפרוש, משום דעקר החשש היה משום הטבילה. וכיון דבטבילה שניה לא ראתה, תו לא חישינן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 156:1"}}
{"id": "02cfb2b9d5f6-1", "text": "וכן אם ארע לה שראתה בליל שני של טבילה, צריך לפרוש בטבילה שניה ליל שני ולא בטבילה שלישית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 156:1"}}
{"id": "6075fd835ec4-0", "text": "וכיון דאתיליד רעותא באשה זו, לכן אפלו אם יש לה וסת קבוע, מכל מקום כשתשמש פעם שנית, צריכה בדיקה לפני תשמיש ולאחר תשמיש, לברר אם לא ראתה עוד מחמת תשמיש. ותזהר האשה לעסוק מיד ברפואות. ומכל שכן אם ארע לה שראתה בשעת תשמיש ממש או בסמוך לאחר תשמיש. כי אם יארע לה כן שלש פעמים רצופות, נפלה במצודה גדולה, ובקשי גדול ימצא לה התר שתשאר אצל בעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 156:2"}}
{"id": "a9939711f864-0", "text": "אשה שהרגישה בשעת תשמיש שנטמאה, מחיבת לומר מיד לבעלה נטמאתי, ולא יפרוש את עצמו מיד באבר חי, כי גם זאת הנאה היא לו, אלא יסמוך על ידיו ורגליו ולא עליה, וימלא פחד ורתת על העברה שבאה לידו. וכשימות האבר, יפרוש את עצמו, וישאל למורה הוראה שיורה לו תשובה על העברה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 156:3"}}
{"id": "331326c73910-0", "text": "אשה שהיא מכינה את עצמה לנשואין, צריכה לספר תחלה שבעה נקיים, בין שהיא קטנה שעדין לא ראתה דם מעולם, בין שהיא זקנה שכבר פסקה מלראות, מכל מקום חישינן, שמא מחמת חמוד יצאה ממנה איזו טפת דם ונאבדה, לכן מחזיקים אותה כמו נדה ממש. וגם לאחר ספירת שבעה נקיים, יש לה לבדק את עצמה בכל יום עד הטבילה, וכן לאחר הטבילה עד בעילת מצוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 157:1"}}
{"id": "d52c00f92598-0", "text": "אם נדחו הנשואין מחמת איזו סבה, ואחר כך שוב נתפשרו לעשות הנשואין, אף על פי שספרה שבעה נקיים בראשונה, מכל מקום צריכה לספר מחדש, כיון שנולד לה חמוד חדש. ואפלו בדקה את עצמה בכל הימים שבינתים, לא מהני לה. ואם לא היה דחוי גמור, אלא שלא יכלו להשתוות בעסק הנדניא וכדומה, ומחמת זה נתעכבו עד שנתפשרו, או שמרצונם דחו הנשואין מיום שקבעום והגבלו יום אחר, יעשו שאלת חכם, אם שבעה נקיים הראשונים מהני לה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 157:2"}}
{"id": "d52c00f92598-1", "text": "אם נתקוטטו בשעת הנשואין, ונכנס חתן אחר תחת הראשון, פשיטא דלא מהני לה שבעה נקיים שספרה על דעת חתן אחר, אלא אפלו אם לאחר שנתרצו לחתן אחר, שוב נתפיס הראשון, לא מהני לה שבעה נקיים הראשונים, כיון שהסחה דעתה ממנו, אלא צריכה לספר מחדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 157:2"}}
{"id": "2686791573f1-0", "text": "יש לזהר שלא תנשא אשה עד שתטהר מטמאתה (ועין לקמן סימן קנט סעיף י וסימן קסב סעיף ב וסימן קסו סעיף ג) ואם העת דחוקה וצריכין לעשות הנשואין בעודה בטמאתה, או אם ארע שפרסה נדה לאחר החפה קדם שנבעלה, לא יתיחדו בלי שמירה עד שתטבל. ונוהגין לקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה, ואין מתיחדין אפלו ביום בלא קטן או קטנה. וצריכין שיהיו גדולים קצת שיודעין עניני ביאה, ולא גדולה ממש שכבר לבשה יצרה שיש לחוש שתתפתה, אלא בינונים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 157:3"}}
{"id": "2686791573f1-1", "text": "ואין חלוק בזה בין בחור לאלמן ובין בתולה לאלמנה, שכל שלא בעל אשה זו מימיו, חישינן דתקיף יצרה, ואסורין להתיחד בלי שמרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 157:3"}}
{"id": "4b2cfd1afa20-0", "text": "מחזיר גרושתו, צריכה לספר שבעה נקיים, אפלו גרשה כשהיתה מעברת והחזירה כשהיא מעברת, או גרשה כשהיתה מעברת והחזירה כשהיא מעברת, או גרשה כשהיא מינקת והחזירה כשהיא מינקת. ואם עבר וכנסה קדם, מתרין להתיחד, דכיון שכבר בא עליה, תו לא תקיף יצרה כל כך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 157:4"}}
{"id": "94b033593f96-0", "text": "צריכין לזהר במאד מאד, שלא ישכב החתן אצל הכלה עד הלילה שהוא רוצה לבעל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 157:5"}}
{"id": "0e754ac9b76b-0", "text": "הכונס את הבתולה, בועל בעילת מצוה. ואף על פי שהדם שותת ויורד, גומר ביאתו כרצונו, ואינו חושש. אבל לאחר שגמר ביאתו, פורש את עצמו ממנה. והיא טמאה. ואפלו לא נראה שום דם, חישינן שמא יצאה טפת דם ונחפתה בשכבת זרע, ועל כן מחזיקין אותה כנדה גמורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 157:6"}}
{"id": "bd90251a0fa6-0", "text": "בתולה, שלאחר הבעילה הראשונה טבלה, וגם בבעילה השניה ראתה דם, וכן בפעם שלישית ורביעית, יש בזה שאלה אם מתרת להשאר אצל בעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 157:7"}}
{"id": "1f0be89dbb8e-0", "text": "מתר לבעל בתולה בשבת, אף על פי שהוא עושה חבורה (ועין לעיל ס' קמח ס\"ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 157:8"}}
{"id": "011bfb02636c-0", "text": "יולדת, בין ילדה ולד חי בין ולד מת, ואפלו נפל, אפלו לא ראתה דם, הרי היא טמאה טמאת לדה. ומצד הדין אם היה הולד זכר, היא טמאה שבעת ימים משום לדה, ואחר כך יכולה לספר שבעה נקיים ותטבל. ואם היה נקבה, היא טמאה ארבעה עשר יום משום לדה, ואחר כך סופרת שבעה נקיים וטובלת. ויש מקומות שנוהגין שאינן טובלות תוך ארבעים יום לזכר ושמונים יום לנקבה. ובמקום שהמנהג הזה הוא מסכם אצל כלם, אין להקל, כי יש קצת טעם בזה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 158:1"}}
{"id": "011bfb02636c-1", "text": "ועל כזה נאמר, שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך. אבל במדינותינו, אין בזה מנהג קבוע. ומה שיש בקצת מקומות מנהג, שלא לטבל עד לאחר ששה שבועות לזכר ותשעה שבועות לנקבה וכדומה, למנהגים כאלו אין להם שום טעם, וכבר נתבטלו בקהלות קדושות על ידי גאונים זכרונם לברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 158:1"}}
{"id": "9078722e69ee-0", "text": "יש אומרים, שצריך לפרוש מאשתו ליל ארבעים ואחד לזכר וליל שמונים ואחד לנקבה, מפני שאז אכא חששא, שמא תראה דם כמו בשעת וסתה, ויש חולקין. ובעל נפש יחוש לעצמו. ואם הפילה ספק זכר ספק נקבה, יפרוש ליל ארבעים ואחד וליל שמונים ואחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 158:2"}}
{"id": "41a49f89f651-0", "text": "אשה שהפילה איזה דבר, אפילו אין בו צורת ולד כלל, אלא כמו חתיכת בשר או עור וכדומה, צריכה להחמיר ולהחזיק את עצמה בטמאת לדת נקבה, או תעשה שאלת חכם, כי לפעמים יש להקל. וכן אם הפילה ולד ואחר כך שליא, אף על פי שהולד היה זכר, צריכה לחוש לטמאת לדת נקבה משום השליא, או תעשה שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 158:3"}}
{"id": "40f78b2903f0-0", "text": "אשה שברור לה שאינה מעברת וטבלה לבעלה, ובתוך ארבעים יום הפילה, אינה חוששת ללדה, כי אין הולד נוצר בפחות מארבעים יום, אבל טמאה נדה. ואפלו לא נראה דם, מסתמא היה קצת דם, אלא שנאבד, כי אי אפשר לפתיחת הרחם בלא דם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 158:4"}}
{"id": "b68c2f6e4ebc-0", "text": "כל אשה שראתה דם בימי טהרתה, צריכה למנות חמשה ימים עם יום זה, דהינו יום הראיה ועוד ארבעה ימים. ואפלו ראתה בסוף היום לאחר שהתפללו הקהל וגם היא ערבית, או קבלו שבת, אם עדין הוא יום, עולה לה יום זה למנין. וביום החמישי לעת ערב קדם בין השמשות תבדק את עצמה היטב ותרחץ לכל הפחות פניה שלמטה, ותלבש כתנת לבנה ונקיה, וגם שאר בגדיה יהיו נקיים, וזה נקרא הפסק טהרה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:1"}}
{"id": "b68c2f6e4ebc-1", "text": "ובלילה, תציע על מטתה גם כן סדין לבן ונקי, וגם הכרים והכסתות כלם יהיו נקיים, ומיום המחרת מתחלת לספר שבעה נקיים. ואין חלוק בין ראיה מרבה לראיה מעטת, שאפילו לא ראתה אלא טפה אחת, או שמצאה רק כתם בימי טהרתה, לעולם צריכה להמתין חמשה ימים. וכן אפלו ראתה דם כל חמשת הימים. אלא שפסקה קדם בין השמשות, מיד לאחר שפסק הדם, יכולה להפסיק בטהרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:1"}}
{"id": "b8e0a7baed05-0", "text": "בשעת הדחק, כגון שהיא בדרך ואין לה מים כלל אפלו לרחוץ פניה שלמטה, אינו מעכב, רק שתקנח את עצמה היטב היטב בכל מה דאפשר. ואם יכולה לרחוץ במי רגלים, שפיר דמי. ואם אין לה כתנת לבנה, יכולה ללבוש גם כתנת ישנה, רק שתהא בדוקה, שאין עליה כתמי דם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:2"}}
{"id": "a4c83bf2f7fd-0", "text": "יש אומרים, דאם התפללו הקהל ערבית, אף על פי שעוד היום גדול, אינה יכולה עוד להפסיק בטהרה, שתמנה מיום המחרת, מאחר שהקהל כבר עשו אותו, לילה. ויש אומרים, דמתרת, ואפלו עשו הקהל שבת. ויש לזהר לכתחלה. ובדיעבד אין להחמיר, ויכולה להפסיק בטהרה כל שעדין אינו בין השמשות אבל אם גם היא התפללה ערבית, ומכל שכן כשהדליקה נרות לשבת או ליום טוב, אף על פי שעדין היום גדול. אינה יכולה עוד להפסיק בטהרה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:3"}}
{"id": "a4c83bf2f7fd-1", "text": "בקיץ אשר בהרבה קהלות מתפללין ערבית בעוד היום גדול, שהיא צריכה לכתחלה להפסיק בטהרה קדם לכן, כמו שכתבתי, אזי כשיגיע סמוך לבין השמשות, יש לה לבדק את עצמה עוד הפעם, כי עקר הפסק טהרה הוא בעת היותר סמוכה לבין השמשות ובדיעבד, אם לא בדקה את עצמה שנית, אין להקפיד. ואפלו לא בדקה את עצמה אלא שחרית ומצאה טהורה, בדיעבד סגי בכך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:3"}}
{"id": "769d5c878d41-0", "text": "לעולם ילמד אדם בתוך ביתו להחמיר לכתחלה, שתהא בדיקת הפסק טהרתה במוך דחוק, ושיהא שם כל בין השמשות, שבדיקה זו מוציאה מידי כל ספק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:4"}}
{"id": "156d33d1af35-0", "text": "יש מקומות שנוהגים, שאם זמן לבישת לבנים הוא בשבת או ביום טוב, דוחין עד לאחר כך, מפני שאין כל אשה יודעת לזהר באסור רחיצה ואסור סחיטה. ובמקומות שנוהגין להקל, אם רוחצת בצונן, יכולה לרחוץ אפלו כל גופה. אבל בחמין, צריכה לזהר שלא לרחוץ אלא באותו מקום ובין ירכותיה, ודוקא בחמין שהוחמו בערב שבת ובערב יום טוב. גם צריכה לזהר מאסור סחיטה, שלא תרחץ בבגד, רק בידיה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:5"}}
{"id": "156d33d1af35-1", "text": "וביום הכפורים לא תרחץ כלל, רק תקנח את עצמה יפה יפה, (דהוי שעת הדחק, כמו שכתבתי בסעיף ב, דהא אסורה ברחיצה) ותלבש כתנת לבנה. ובתשעה באב וכן בשבעת ימי אבלה, גם כן לא תרחץ, רק תקנח. וגם כתנת לבנה לא תלבש, רק כתנת ישנה, שהיא בדוקה שאין עליה כתמי דם (עין אליהו רבא שימן תקנא סעיף קטן ב). אבל לאחר שבעה, אף על פי שאסורה ברחיצה כל שלשים, מכל מקום יכולה לרחוץ קצת לצרך לבישת לבנים, ותוכל ללבוש כתנת לבנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:5"}}
{"id": "3192048f5f28-0", "text": "בכל יום משבעת ימי הספירה, צריכה לכתחלה לבדק את עצמה שתי פעמים בכל יום, אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות. ובדיעבד, אפלו לא בדקה רק פעם אחת ביום הראשון ופעם אחת ביום השביעי, יש להקל. ודוקא ביום הראשון וביום השביעי. אבל אם בדקה ביום הראשון וביום השמיני, אין לה אלא יום שמיני בלבד, וצריכה להוסיף עוד ששה ימים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:6"}}
{"id": "fdcbf66c2984-0", "text": "כל בדיקות אלו, בין בהפסק טהרה בין בשבעת ימי נקיים, צריכין להיות בבגד פשתן לבן או בצמר גפן או בצמר לבן, נקי ורך, ותכנסנו בעמק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש, ותראה אם אין בו איזה מראה אדמומית. ואם אי אפשר לה להכניס כל כך בעמק, תבדק על כל פנים כפי כחה האפשרי. וטוב שלכל הפחות. בדיקה אחת תהיה עד מקום שהשמש דש. (וצריך כל איש ללמד את אשתו דין הבדיקות, כי הרבה אינן יודעות)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:7"}}
{"id": "fdcbf66c2984-1", "text": "ובתולות שבודקות קדם הנשואין, יבדקו גם כן כפי כחן האפשרי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:7"}}
{"id": "810a2a2b5527-0", "text": "הבדיקות צריכות להיות לאור היום, ולא לאור הנר. ויש מחמירין אפלו בדיעבד אם לא היתה לכל הפחות בדיקה אחת ביום הראשון ובדיקה אחת ביום השביעי לאור היום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:8"}}
{"id": "13eb80cd667a-0", "text": "אם מצאה כתם בימי ספירת הנקיים, או אפלו ראתה דם ממש, יכולה להפסיק בטהרה וללבוש לבנים גם ביום זה, כל שפסקה קדם בין השמשות, ומיום המחרת תספר שבעה נקים מחדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:9"}}
{"id": "b822944ca3e8-0", "text": "וכן כלה שראתה דם קדם הנשואין, ואם תמתין חמשה ימים, יהיה יום הנשואין קדם זמן טבילתה וקשה להם לדחות הנשואין, אזי תוכל להפסיק בטהרה מיד ביום שפסקה קדם בין השמשות ולספר ממחרת שבעה נקיים, כדי שתוכל לטבל קדם החפה. וזה עדיף טפי מלעשות החפה בעודה נדה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 159:10"}}
{"id": "358b51be9e85-0", "text": "ביום השביעי בעוד יום קדם בין השמשות תרחץ בחמין כל גופה היטיב, ובפרט במקומות הקמטין ובבית הסתרים תרחץ היטב, ותבדק כל גופה במקום שיכולה לראות ולמשמש בידיה היטב, שלא ישאר עליה שום חציצה או שום לכלוך, וגם תחף ותסרק היטב במסרק כל שערותיה ותפספסן, שלא תהיינה מדבקות או קשורות. וזאת נקראת חפיפה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 160:1"}}
{"id": "358b51be9e85-1", "text": "וזאת נקראת חפיפה. וצריכה לעסק בחפיפה עד שתחשך, שתטבל מיד לאחר החפיפה, כי לכתחלה צריכה להיות החפיפה סמוך לטבילה, וגם שתהא החפיפה ביום. על כן המנהג הכשר הוא, שתתחיל בחפיפה בעוד יום ותמשיך עד הלילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 160:1"}}
{"id": "92abc07bc572-0", "text": "חפיפה שבמקום השערות, לא תהא בדבר שמסבך את השערות. ובבורית שאנו קורין זייף [סבון], נוהגין להקל, שהוא מנקה היטב ואינו מסבך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 160:2"}}
{"id": "bd34ebaeb5d6-0", "text": "במקום שאין מרחץ בבית הטבילה, אלא שחופפת בביתה ואחר כך הולכת לטבל, תשא עמה מסרק ותסרק שמה שערותיה עוד הפעם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 160:3"}}
{"id": "ea47e6d726d5-0", "text": "בשעת הדחק שאי אפשר לה לעשות החפיפה ביום, תוכל לעשותה בלילה, רק תזהר לחף כראוי ולא תמהר. וכן אם אי אפשר לה לחף גם בלילה, תוכל לעשות כל החפיפה ביום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 160:4"}}
{"id": "f8ed1d5ccd2c-0", "text": "חלה טבילתה בליל שבת, תעשה החפיפה ביום, ותזהר מאד לגמר כל החפיפה קדם בין השמשות, שלא תבוא חס ושלום לידי חלול שבת. ולענין הדלקת הנרות, המבחר הוא, אם אפשר, שתלך לביתה לאחר החפיפה, או שתעשה החפיפה בביתה, ולאחר החפיפה קדם בין השמשות, תדליק את הנרות, ואחר כך תטבל. ואם אי אפשר, ידליק הבעל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 160:5"}}
{"id": "f8ed1d5ccd2c-1", "text": "ואם גם זאת אי אפשר, תדליק ותברך על הנרות בעוד היום גדול, ותאמר קדם ההדלקה שאינה מקבלת שבת בהדלקה זאת, כי במקום הצרך, מהני תנאי (כדלעיל סימן עה סעיף ד). אבל מה שקצת נוהגות לברך אחר הטבילה על נרות דולקים, צריכין לבטל, כי היא מברכת ברכה לבטלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 160:5"}}
{"id": "c4021f8f3b52-0", "text": "במקום שנוהגין לטבל במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב, צריכין לשאל למורה הוראה איך יתנהגו בחפיפה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 160:6"}}
{"id": "8f50e7392c20-0", "text": "צריכה שתטבל כל גופה עם כל שערותיה בפעם אחת. ולכן צריכה להשגיח במאד מאד, שלא יהא עליה בשעת טבילה שום דבר החוצץ, שאפלו אם הוא משהו, לפעמים הוא חוצץ, ולא עלתה לה טבילה. לא מבעיא על גופה מבחוץ שצריכין המים לבוא שמה, וכיון שיש חציצה, הרי אין המים באים שמה, אלא אפלו בבית הסתרים, שאין המים באים שמה, מכל מקום צריכין שיהיו ראויים לביאת מים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:1"}}
{"id": "8f50e7392c20-1", "text": "דרך משל, השנים, אף על פי שאין צריכין שיבואו המים לתוך פיה, מכל מקום אם יש חציצה בין שניה, לא עלתה לה טבילה, כאשר יבאר אם ירצה השם. וצריכה כל אשה לדעת כלל זה, שכל המקומות שבגופה, צריכין שיהיו נקיים וראויין לביאת המים בשעת טבילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:1"}}
{"id": "7ad054860c09-0", "text": "צואת העין שחוץ לעין, חוצצת, אף על פי שהיא לחה. ושבתוך העין, לחה אינה חוצצת. ויבשה שהתחילה להוריק, חוצצת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:2"}}
{"id": "f72fbda4c340-0", "text": "הדם היבש שעל המכה, חוצץ. וריר שבתוכה, אינו חוצץ. יצא הריר, אם לח, אינו חוצץ. יבש, חוצץ. לפיכך אשה בעלת חטטים, צריכה לחף אותם במים עד שיתרככו. וכן גלד שעל גבי המכה, אפלו אם היא מצטערת להסירו, או אבעבועות שחין, צריכה להסירן או לרככן היטב במים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:3"}}
{"id": "124702df4e17-0", "text": "רטיה שעל גבי המכה, חוצצת. וגם רטיות שמניחין אותן לזמן שלשה או ארבעה חדשים ואחר כך נופלות מעצמן ובתוך הזמן אי אפשר להסירן אלא בקריעת העור עמהן והאשה אומרת שהרגלה עמהן ואינה מקפדת, מכל מקום חוצצות. וכן אשה שיש לה מכה ונפתחה, ונותנים בתוך הנקב תחת הרטיה גרר מבגדים עדים של פשתן, ואף כשמסירין את הרטיה אינו נראה, כי הוא בעמק, מכל מקום חוצץ.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:4"}}
{"id": "6070cbeb9814-0", "text": "לכלוכי צואה שעל הבשר שנעשו מחמת זעה, אם נתיבשו, חוצצין. מלמולין שעל הבשר, והוא מה שלפעמים ידיו של אדם מלכלכות בטיט או בבצק או בזעה, ומולל ידו האחת על חברתה ונעשים כעין גרגרין, חוצצין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:5"}}
{"id": "3319e08156c8-0", "text": "הדיו, החלב והדבש, שרף התאנה ושרף התות ושרף החרוב ושרף השקמה (הוא מין תאנה), יבשים, חוצצין. ושאר כל השרפים, אפלו לחים, חוצצין. וכן הדם, אפלו לח, חוצץ.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:6"}}
{"id": "16de720186a9-0", "text": "צבע שצובעות הנשים פניהן וידיהן ושער ראשן, אינו חוצץ. וכן אשה שאמנות שלה לצבע בגדים וכדומה, ומחמת זה ידיה צבועות, וכל הנשים שיש להן אמנות זו דרכן שלא להקפיד בכך, אינו חוצץ.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:7"}}
{"id": "b28a4ec06b95-0", "text": "בצואה שתחת הצפרן, יש חלוקים. וכבר נהגו לחתך צפרני ידיהן ורגליהן קדם הטבילה. ותזהר לשרפן, כי אם ידרך עליהן בעלה או אדם אחר, מסכן. ובשבת ויום טוב אם שכחה לחתכן קדם, יש מתירין לחתכן על ידי גויה. אם יש לה נפח על מקום הצפרן, ואינה יכולה לא לחתכו ולא לנקר תחתיו, אם נפוח כל כך שאין הטיט שתחתיו נראה, אינו חוצץ. אשה ששכחה לחתך צפרן וטבלה כך, אם נזכרה קדם שנזקקה לבעלה, צריכה טבילה אחרת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:8"}}
{"id": "b28a4ec06b95-1", "text": "ואם לא נזכרה עד לאחר שנזקקה לבעלה, תעשה שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:8"}}
{"id": "dbfa39385885-0", "text": "תזהר להסיר קדם טבילה, הנזמים והטבעות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:9"}}
{"id": "1fcf02903ce2-0", "text": "צריכה לנקר שניה קדם טבילה, משום דמצוי הוא שימצאו בין שניה שיורי מאכל. ואם טבלה ונמצא איזה דבר ביניהן או דבוק בהן, לא עלתה לה טבילה. ויש נוהגות שלא לאכל בשר ביום לכתן לבית הטבילה, מפני שהבשר נכנס בין השנים יותר משאר אכל, ויש לחוש, שאפלו תנקר שניה, שמא ישאר ממנו, ומנהג יפה הוא. ובשבת ויום טוב שאוכלין בשר, תזהר לנקר ביותר. וצריכה כל אשה לזהר, שלא תאכל שום מאכל בין החפיפה לטבילה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:10"}}
{"id": "1fcf02903ce2-1", "text": "וכל יום הטבילה לא תעסק בבצק או בנרות של שעוה, שלא ידבק בה שום דבר. אך בערב שבת, אם דרכה ללוש בעצמה לכבוד שבת, אל תמנע, רק תזהר לרחוץ אחר כך ידיה יפה יפה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:10"}}
{"id": "89835d454836-0", "text": "אשה שיש לה שן תותבת, תשאל למורה הוראה איך תתנהג בטבילה. (עין בספר גדולי טהרה שאלות ותשובות אמרי אש סימן עה עו, ובספר חכמת אדם, ועין שם באשה שיש לה סתימת אבר [מתכת] (פלאמבע) בנקבי שניה. ועין בספר מי נדה סימן קצח, ובספר שאלות ותשובות בנין ציון החדשות סימן נז). וכן אשה שהיא מכה בשבר ונושאת טבעת ברחמה, תעשה שאלת חכם. (עין נודע ביהודה קמא סימן סד, ותנינא סימן קלה, וסדרי טהרה סימן קצח סעיף קטן כג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:11"}}
{"id": "c1c7743b7492-0", "text": "לא תאחז בה חברתה בשעת טבילה, לפי שלא יבואו המים במקום האחיזה. ובשעת הדחק, תטביל האשה, שהיא רוצה לאחוז אותה, תחלה ידיה במקוה, ואחר כך תאחז אותה, לא בכח ובדבוק חזק. אלא בדבוק בינוני כדרך כל אדם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:12"}}
{"id": "4d92097a6a17-0", "text": "היכא דאפשר, אין לטבל במקום שיש בקרקעיתו טיט, משום חשש חציצה. ובשעת הדחק נוהגין להקל, משום דסתם טיט שבמים אינו עב כל כך. אבל הטיט שעל שפת הנהר שמתדבק ברגליה, הוי חציצה. ולכן צריכה לזהר, שבבואה אל תוך הנהר, קדם שתטבל, תדיח היטב רגליה מן הטיט שנדבק בה בשפת הנהר. אם תרצה להניח בתוך הנהר תחת כפות רגליה איזה דבר שתעמד עליו בשעת טבילה, צריכה לשאל למורה הוראה כי יש הרבה דברים שאסור לעמד עליהם בשעת טבילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:13"}}
{"id": "2d3c93311cab-0", "text": "לא תטבל בקומה זקופה, מפני שיש מקומות שמסתתרים בה על ידי כך. ואל תשחה הרבה עד שידבקו סתריה זה בזה, אלא שוחה מעט, עד שיהיו סתרי בית הערוה נראים, כדרך שנראים בשעה שהיא לשה את הפת שמפסקת רגליה מעט להתחזק וללוש בחזק. ותחת דדיה יהא נראה, כדרך שנראה בשעה שהיא מיניקה את התינוק. ואינה צריכה להרחיק ירכותיה זה מזה יותר מדי, וגם לא להרחיק זרועותיה מהגוף יותר מדי, אלא יהיו כדרך שהם בעת הלוכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:14"}}
{"id": "2d3c93311cab-1", "text": "ואם שחה ביותר או זקפה ביותר, לא עלתה לה טבילה, מפני שנעשים קמטים בגופה ואין המים באים שמה. ולכן צריכין להשגיח שיהיו המים למעלה מטבורה שלשה טפחים, דבענין זה יכולה לטבול כראוי. ובשעת הדחק שאין המים גבוהים כל כך, תשב מתחלה לאט לאט במים עד צוארה ואחר כך תטבל, באפן שלא יתהוה תחלה בגופה שחוץ למים שום קמט. ומה שנעשה אחר כך איזה קמט בגופה שבתוך המים, אינו מזיק, מפני שכבר קדמו המים שם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:14"}}
{"id": "2d3c93311cab-2", "text": "ואם המים נמוכים מאד, בשעת הדחק תטבל בשכיבה כמו דג, רק שיתכסה כל גופה עם שערותיה בפעם אחת במים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:14"}}
{"id": "a0b3cc6218a7-0", "text": "אינה צריכה לפתוח פיה כדי שיכנסו המים, ולא תקפץ אותו יותר מדי. ואם קפצה, לא עלתה לה טבלה, אלא תשיק שפתותיה זו לזו דבוק בינוני. נתנה שערה בפיה וטבלה, לא עלתה לה טבילה, מפני שלא באו המים על שערה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:15"}}
{"id": "72fd718f83dd-0", "text": "לא תעצום עיניה ביותר, כי על ידי זה נעשים קמטים למטה. וגם לא תפתחם ביותר, כי נעשים קמטים למעלה, אלא תסגרן ברפיון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:16"}}
{"id": "6d74c24ff31c-0", "text": "צריכה להסיר הצואה משפת החטם גם מבפנים. אבל מה שהיא למעלה בתוך החטם, לא חייץ. וכן צריכה להוציא צואת האזן. יש אומרים שהאשה צריכה להטיל מים קדם טבילה אם היא צריכה לכך. גם צריכה לבדוק עצמה בגדולים ובקטנים, שלא תהא צריכה לעצור עצמה ולא יהיו ראויים לביאת מים. ובדיעבד, אינו מעכב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:17"}}
{"id": "636b5aabb9d3-0", "text": "לא תטבל באבק שעל רגליה. ואם טבלה, אם היה אבק דק שהעבירוהו המים, עלתה לה טבילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:18"}}
{"id": "09c447023f0b-0", "text": "סתם כנים ופרעושים, אינם נדבקים בגוף, והמים נכנסים שמה ולא חיצי. אבל מין כנים הדבוקים בבשר ונושכים בעור במקום שער ונדבקים בחזק בבשר, צריכה להסירן על ידי חמין ולגררן בצפרן. ואם אינה יכולה להסירן, אינן חוצצין. ואותן כנים קטנים הדבוקים בשערות, צריכה להסירן, משום דהוין חציצה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:19"}}
{"id": "1fc437f96d25-0", "text": "אשה שיש לה קליעות שערות דבוקות זו בזו, שקורין בלשון אשכנז מאהר צעפ או מאר לאקען, ובלשון פולין ורוסיא קאלטניס, ויש סכנה לגלחן, לא חיצי. ואפלו יש בתוכן איזה חוטין שאי אפשר להסירן, אם אינן נראין מבחוץ, לא חיצי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 161:20"}}
{"id": "805654d363ef-0", "text": "אם בעלה בעיר, מצוה על האשה שתטבל בזמנה, שלא לבטל מפריה ורביה אפלו לילה אחד, שהרי מצינו ביהושע שנענש על שבטל את ישראל מפריה ורביה לילה אחד. ואשה שמתאחרת מלטבל כדי לצער את בעלה, ענשה גדול מאד, רחמנא לצלן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:1"}}
{"id": "8138ccea4f71-0", "text": "אסורה לטבל ביום השביעי, עד צאת הכוכבים. ואפלו לטבל סמוך לחשכה באפן שלא תבוא לביתה עד שתחשך, נמי אסור. ואפלו נתאחרה שלא טבלה בלילה שלאחר יום השביעי, וטובלת אחר כך, אסורה גם כן לטבל ביום. וגם בענין זה, יש להחמיר שלא תטבל אפלו סמוך לחשכה, ושלא תבוא לביתה עד שתחשך, אלא תטבל דוקא בלילה. והכלות הטובלות קדם החפה, יכולות לטבל ביום השמיני או אחר כך ביום", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:2"}}
{"id": "8138ccea4f71-1", "text": "ובשעת הדחק אפילו אם טובלת ביום השביעי, יכולה גם כן לטבל ביום, ואפלו בבקר לאחר הנץ החמה, אבל לא יעמידו את החפה עד צאת הכוכבים. אבל אם טובלת לאחר החפה, אף על פי שהיא טבילה הראשונה לבעלה, דינה כמו שאר אשה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:2"}}
{"id": "9f8a7fce1ce4-0", "text": "היכא דאכא אנס, כגון שיראה לטבל בלילה מחמת צנה או פחד או שבית הטבילה הוא חוץ לעיר ושערי העיר ננעלין בלילה, יכולה לטבל בשמיני בעוד יום. אבל בשביעי, לא תטבל ביום אפלו במקום אנס. והא דמתרת לטבל במקום אנס בשמיני ביום, דוקא שתעשה גם החפיפה אז סמוך לטבילה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:3"}}
{"id": "9f8a7fce1ce4-1", "text": "אבל אם יום השמיני הוא שבת או יום טוב שתצטרך לעשות החפיפה ביום שקדם הטבילה וגם תטבל ביום, זהו אסור, משום דתרי קלי בהדדי לא מקלינן (דהינו טבילה ביום וגם הרחקת חפיפה מטבילה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:3"}}
{"id": "cf30d575b80f-0", "text": "לא תעמד על שום דבר בשעת טבילה. ואם מי המקוה עמקים וצריכה לעמד על שליבה, תעשה שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:4"}}
{"id": "1acc971d7cb7-0", "text": "לא תטבל במקום שיש חשש שיראו אותה בני אדם, מפני שמתוך כך היא ממהרת לטבל, וחישינן שמא לא תטבל יפה. ובדיעבד אם טבלה וידעינן בברור שטבלה כראוי, עלתה לה טבילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:5"}}
{"id": "a4004e3166b8-0", "text": "כשהיא טובלת, צריכה לעמד אצלה אשה יהודית גדולה יותר משתים עשרה שנה ויום אחד, שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים. ואם אין לה אשה, יכול גם בעלה לעמד אצלה לראות שתטבל יפה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:6"}}
{"id": "3117f3be7fe8-0", "text": "מתרת לטבל בליל שבת (ועין לעיל סימן פו), אם עתה הגיע זמן טבילתה שלא יכלה לטבל מקדם, ובעלה בעיר. אבל אם אין בעלה בעיר, או שהיתה יכולה לטבל קדם, אסורה לטבל בליל שבת. ואם היא אחר לדה, יש חלוקי דינים אם מתרת לטבל בליל שבת או לא, ותעשה שאלת חכם. ואשה שזמן טבילתה בא קדם, אלא שלא טבלה, מחמת שלא היה בעלה בעיר, ובא בערב שבת, יש מקומות שמחמירין שלא לטבל בליל שבת. ובמקום שאין מנהג קבוע, אין להחמיר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:7"}}
{"id": "3117f3be7fe8-1", "text": "ובמקומות שנוהגין להחמיר בליל שבת, גם במוצאי שבת לא תטבל. ואלמנה שנשאת, אסורה לטבל טבילה הראשונה בליל שבת, דהא אסור לבוא עליה ביאה ראשונה בשבת (עין לעיל סימן קמח). ובמוצאי שבת יש מקלין שתטבל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:7"}}
{"id": "a86d5eb3dd06-0", "text": "לאחר שטבלה כראוי, בעודה עומדת תוך המים, תברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה. ויש להחמיר שקדם הברכה תכסה את עצמה למטה באיזו מטפחת, או לכל הפחות תחבק זרועותיה על גופה להפסיק. ולא תסתכל לתוך המים בשעה שהיא מברכת. ואם טובלת במקום שתוכל לעכר את המים ברגליה, טוב לעשות כן קדם הברכה. יש נוהגות שלאחר הברכה טובלת עוד פעם אחת, ומנהג נכון הוא, רק תשגיח שגם הטבילה השניה תהיה כהגן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:8"}}
{"id": "8dbd5e931985-0", "text": "לאחר שטבלה במקוה כראוי, מתרת לכנס לבית המרחץ לחמם את עצמה, ואפלו הוא מרחץ של זעה. אבל לחזור ולרחוץ באמבטי, יש אוסרים, וכן נהגו. ולשפך עליה מים חמים לחמם את גופה, יש להקל. אך במקום שנהגו לאסר גם זאת, אין להקל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:9"}}
{"id": "2a1046f59e3f-0", "text": "יש לאשה להיות צנועה בטבילתה להסתיר ליל טבילתה, ולא תלך בפני הבריות, שלא ירגישו בה בני אדם. ומי שאינה עושה כן, נאמר עליה, ארור שוכב עם כל בהמה. עוד יש לה לזהר, כשתצא מן הטבילה, שתפגע בה חברתה ותגע בה, שלא יפגע בה תחלה דבר טמא, כגון כלב או חמור או חזיר או סוס או מצרע וכיוצא בהן, או עם הארץ או גוי. ואם פגעו בה דברים אלו, אם היא יראת שמים, תחזור ותטבול. מי שפגע באשה יוצאת מן הטבילה, איכא למיחש, חס ושלום, לתקלה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:10"}}
{"id": "2a1046f59e3f-1", "text": "והתקנה היא שיאמר שני פסוקים אלו, שופך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך (תהילים ק״ז:מ׳), שופך בוז על נדיבים ומזיח אפיקים רפה (איוב י״ב:כ״א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:10"}}
{"id": "03b22904e260-0", "text": "לחמם את מי המקוה, יש אוסרין ויש מתירין. וכבר נתפשט המנהג בהרבה מקומות להתר. אבל במקום שאין מנהג, אין להקל. ובמקום שנהגו להקל, צריכין להשגיח שבליל שבת כשטובלין, לא יהיו המים חמין ממש, אלא פושרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:11"}}
{"id": "9d992195a20f-0", "text": "בענין הטבילה בנהרות, לדעת הרבה גדולי הפוסקים זכרונם לברכה, אין הטבילה מועלת בנהר אלא בזמן שהוא קטן כל כך, שידוע בברור, שלא נתגדל מחמת מי גשמים או מי שלגים, כי מי גשמים ומי שלגים אינם מטהרין אלא בזמן שהם נקוים ועומדים כמקוה. אבל כשהם זוחלים על הארץ, אינם מטהרין, אלא מי מעין מטהרין גם בזוחלין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:12"}}
{"id": "9d992195a20f-1", "text": "ואך בשעת הדחק, במקום שאין מקוה, נוהגין להקל ולסמך על הפוסקים דסבירא להו כמאן דאמר, דאפלו רואים שהנהר מתגדל מן הגשמים, מכל מקום עקר גדולו הוא ממקורו מן התהום, כי בעת הגשמים, האויר מלחלח ומקורי המעינות מתרבים ומתגברים, ונמצא לעולם, שהמים שבנהר רבם ממעין, ומי הגשמים מתבטלים בתוכו, ומטהרין גם בזוחלין. אבל במקום שיש מקוה, חלילה להקל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:12"}}
{"id": "9d992195a20f-2", "text": "וגם במקום שאין מקוה, אם באפשרי, יש להחמיר, שאם הנהר נתרבה ממי גשמים, תמתין בטבילתה שנים או שלשה ימים, עד שישוב לאיתנו. וטוב אם באפשרי, שלא תטבול במקום שנתרחב, אלא במקום שהולך תמיד, דבזה יש קצת להקל טפי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:12"}}
{"id": "152c4a985d56-0", "text": "ובנהר שמתהוה לגמרי על ידי גשמים ולפעמים מתיבש, אף על פי שבשעת הגשמים גם שאר נהרות שופכים לתוכו, מכל מקום הואיל ולפעמים פוסק לגמרי, אין שום התר לטבול בו כשהוא זוחל, עד שיקוו המים ויעמדו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:13"}}
{"id": "b079a7cca3bd-0", "text": "דיני המקוה, רבים הם מאד. ובכל מקום שעושין מקוה, אין לעשותו כי אם על ידי רב ממחה לרבים, גדול בתורה וביראה. וכאשר יתהוה בו איזה שנוי גדול או קטן, יעשו מיד שאלת חכם. וכן כאשר יצטרכו לשאב אותו לנקותו, ישאלו איך יתנהגו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 162:14"}}
{"id": "d1f69d86745d-0", "text": "מצות עשה על האב למול את בנו, או לכבד ולעשות שליח לישראל אחר שימול אותו. ויש לו להאב לתת את הילד על ברכי הסנדק (עין שערי תשובה סימן תקנא סעיף קטן ג) ולהושיט את האזמל לידי המוהל, ולעמד אצלו בשעת המילה להראות שהוא שלוחו. ובין חתוך לפריעה, מברך האב אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו וכו'. ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל וסנדק היותר טוב וצדיק. נוהגין שאין נותנין סנדקאות לאיש אשר כבר היה אצלו סנדק בבן אחר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 163:1"}}
{"id": "d1f69d86745d-1", "text": "אם כבד למוהל אחד, אסור לחזור בו ולכבד לאחר, שנאמר, שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. ואם כבד לאחד ובתוך כך הלך זה המוהל מן העיר וחשב האב כי לא יבוא לזמן המילה ועל כן כבד לאחר ובתוך כך בא הראשון, ימולנו הראשון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 163:1"}}
{"id": "ed988f9aea00-0", "text": "נוהגין שכל העם שאצל המילה, עומדים, שנאמר, ויעמד כל העם בברית, מלבד הסנדק שהוא תופס את התינוק, והוא יושב. ולאחר שברך האב להכניסו וענו אמן, אומרים כלם, כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה ולחפה ולמעשים טובים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 163:2"}}
{"id": "cb58cda4df4d-0", "text": "המוהל, צריך שידע הלכות מילה (המבארות ביורה דעה). וצריך שיחקר אם הילד הוא בריא. וגם להמילדת יש להזהיר, שאם תראה איזה מחוש בילד, תודיע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 163:3"}}
{"id": "ee324eef49d8-0", "text": "וצריכין לזהר במאד מאד שלא למול ולד שיש בו חשש חלי, כי סכנת נפשות דוחה את הכל, שאפשר לו למול לאחר זמן, ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם. ועין יורה דעה סימן רסב וסימן רסג, מתי מלין תינוק שהיה חולה והיבריא. ומיד כשהתינוק ראוי למול, אסור לעכב את המצוה מאיזה טעם להרבות שמחה וכדומה, אלא ימול מיד כשהוא ראוי (תשובת דב\"ש סימן קצב) אך לא בשבת ולא ביום טוב, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רסו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 163:4"}}
{"id": "8b9d1996e4d1-0", "text": "אשה שמתו שני בניה מחמת מילה, שנראה כי המילה הכחישה את כחם, אין מלין את השלישי, עד שיגדל ויתחזק כחו. וכן אשה שמת לה ילד אחד מחמת מילה וגם לאחותה ארע כן, אזי גם שאר האחיות לא ימולו בניהן, עד שיגדלו ויתחזקו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 163:5"}}
{"id": "16387d67c8d0-0", "text": "תינוק שנולד בין השמשות או קצת קדם, יעשו שאלת חכם, מתי ימול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 163:6"}}
{"id": "5e77a291f64d-0", "text": "תינוק שמת קדם שנמול (בין בתוך שמונה ימים בין אחר כך), מלין אותו אצל קברו להסיר חרפתו ממנו, שלא יקבר בערלתו, כי חרפה היא לו. ואין מברכין על המילה, אבל קוראין לו שם, לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחית המתים, ותהיה בו דעה להכיר אביו ואמו. (ואם מת ביום טוב, עין לקמן סימן ר סעיף ח וסעיף ט). אם שכחו למולו וקברוהו בערלתו, אם נזכרו מיד, שעדין אין לחוש שנתנול בקבר, צריכין לפתח את הקבר ולמולו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 163:7"}}
{"id": "5e77a291f64d-1", "text": "אבל אם לא נזכרו עד איזה ימים לאחר מותו, אין לפתח את הקבר (נודע ביהודה תנינא סימן קסד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 163:7"}}
{"id": "d08c489a401f-0", "text": "נוהגין לעשות סעודה ביום המילה. שכל מצוה שקבלו ישראל בשמחה (כמו מצות מילה), עדין עושין בשמחה. וכתיב, שש אנכי על אמרתך וגו', ודרשינן, זו מילה. ומי שאפשר לו לעשות סעודה הגונה ומקמץ ואינו עושה אלא בקאפע ומיני מתיקה וכדומה, לא יפה עושה. מי שמזמינין אותו לסעודת ברית מילה, ויודע שיש שם אנשים מהגנים, מחיב גם הוא ללכת. עוד נוהגין לעשות סעודה במיני פרות ומשקין בליל שבת שקדם המילה, וגם זוהי סעודת מצוה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 163:8"}}
{"id": "d08c489a401f-1", "text": "עוד נוהגין, שבלילה שלפני המילה, מתקבצין בבית התינוק ועוסקין בתורה ועושין קצת סעודה, וזו אין לה דין סעודת מצוה, שאינה אלא מנהג בעלמא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 163:8"}}
{"id": "44be1f96bf83-0", "text": "מצות עשה על כל איש מישראל, שיפדה מכהן את בנו שהוא בכור לאמו בחמשה סלעים. ובמטבעות שלנו צריך שיהיו כל כך עד שיהא בכלם חמשה לויט ושליש כסף צרוף (בראנדזילבער) (עין חת\"ם סופר סימן רפט). ויכול לתן לכהן, אפלו שאר חפצים שיהיו שוים כך, אבל לא קרקעות או שטרות. ולכן אין פודין [שטרות כסף]. ונוהגין לעשות סעודה למצוה זאת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 164:1"}}
{"id": "069d54719317-0", "text": "אמר לכהן אחד שיפדה ממנו את בנו, אסור לחזור בו. ואם חזר ופדה אותו מכהן אחר, הרי זה פדוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 164:2"}}
{"id": "23badabc63e0-0", "text": "אין פודין את הבכור, עד שיעברו עליו שלשים יום. וביום שלשים ואחד יפדהו מיד, שלא להשהות את המצוה. ואין פודין בשבת וביום טוב. אבל בחל המועד פודין. נוהגין לעשות את הפדיון ביום. ומכל מקום אם עבר יום שלשים ואחד ולא פדה, או שחל בשבת או ביום טוב או בתענית, יש לפדותו תכף בלילה שלאחריו, ולא ימתינו עד למחר להשהות המצוה יותר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 164:3"}}
{"id": "5e588917375f-0", "text": "האב, מייתי לה לבכור קמי כהן, ומודיע לו שהוא בכור פטר רחם לאמו הישראלית. ומייתי כסף או שוה כסף חמשה סלעים ומניח לפני הכהן, ואומר לכהן, זה בני בכורי וכו', ואחר כך מניחו לפני הכהן, והכהן שואל אותו, במאי בעית טפי לתן לי בנך בכורך וכו'. והוא משיב לו ואומר, חפץ אני לפדות את בני וכו'", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 164:4"}}
{"id": "5e588917375f-1", "text": "ובעוד שהאב מחזיק את המטבעות בידו, קדם שיתנם לכהן, מברך, אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן, וגם שהחינו, ונותן מיד את המטבעות לכהן, והכהן נוטל את הכסף ומוליכו בידו על ראש הבן, ואומר, זה תחת זה וכו'. ואחר כך נותן את ידו על ראש הבן ומברכו ואומר, ישימך אלהים וגו', יברכך ה' וישמרך וגו', כי ארך ימים ושנות חיים וגו', ה' ישמרך מכל רע וגו'. ואחר כך מברך הכהן על כוס יין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 164:4"}}
{"id": "5e588917375f-2", "text": "ואם אין יין, מברך על שאר משקה שרגילין לשתות שם, אבל אז צריכין לעשות הפדיון קדם נטילת ידים לסעודה, כי בתוך הסעודה אין מברכין על שאר משקים, מה שאין כן כשיש יין, שאז עושין הפדיון אחר ברכת המוציא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 164:4"}}
{"id": "52dc157d9ee6-0", "text": "אם אין האב במקום הילד, יכול גם כן לפדותו מכהן באשר הוא שם. ואומר לכהן, יש לי בן בכור לפדותו. והכהן אומר לו, במאי בעית טפי וכו'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 164:5"}}
{"id": "63e937e64675-0", "text": "בענין מה שנוהגין, שהכהן מחזיר אחר כך את דמי הפדיון כלו או מקצתו לאב, כתב טורי זהב טעם (וצריך עיון). ומי שרוצה לעשות המצוה כדבעי למהוי, יבחר לו כהן עני בעל תורה ויראה, והאב וגם הכהן יגמרו בדעתם שלא להחזיר או יתן לו במתנה על מנת להחזיר (עין מגדל עוז למהריעב\"ץ זכרונו לברכה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 164:6"}}
{"id": "653312ce6de4-0", "text": "האם, אינה חיבת לפדות את בנה. ואם מת האב, בית הדין פודין אותו (עין נקדות הכסף).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 164:7"}}
{"id": "ce33d666f362-0", "text": "עבר האב ולא פדה את בנו, או שמת האב ובית הדין לא פדו אותו, חיב הוא בעצמו לפדות את עצמו כשיגדל, ומברך, אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון בכור, ושהחינו (ועין בספר תשובה מאהבה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 164:8"}}
{"id": "82ff3c634708-0", "text": "כהנים ולוים, פטורים מפדיון הבן. ואפלו בת כהן או בת לוי שנשאה לישראל, הבן פטור מפדיון. ואם בת כהן נבעלה לגוי ונתעברה ממנו, או אפלו נתעברה אחר כך בהתר, הבן חיב בפדיון, שהרי אמו נתחללה מן הכהנה על ידי בעילת הגוי. וכן על ידי שאר בעילת אסור, שהיא מתחללת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 164:9"}}
{"id": "3eb8f558f247-0", "text": "אשה שהפילה ואחר כך ילדה בן קימא, צריכין לעשות שאלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 164:10"}}
{"id": "f9874694f143-0", "text": "כל אב, חיב לחנך את בניו הקטנים בכל המצות, בין במצוה דאוריתא בין במצוה דרבנן, כל מצוה ומצוה לפי דעת הקטן והקטנה. וכן להפרישם מכל דבר אסור, כמו שאמר הכתוב, חנך לנער על פי דרכו וגו'. ואם לא יוסר בדברים, יכהו בשבט וכדומה, אבל לא יכהו מכות אכזריות כמו השוטים. וכל ערום יעשה בדעת. וביותר צריכים להשגיח עליהם שלא ידברו שקרים, וללמד לשונם דברי אמת, ולהרחיקם מן השבועות (עין לעיל סימן סז סעיף ט)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:1"}}
{"id": "f9874694f143-1", "text": "ודברים אלו מטלים על האבות ועל המלמדים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:1"}}
{"id": "ecd883cae742-0", "text": "הגעת זמן החנוך למצות עשה, היא בכל תינוק לפי חכמתו והבנתו. כגון היודע מענין שבת, חיב לשמוע קדוש והבדלה, וכל כיוצא בזה. והחנוך במצות לא תעשה, בין בדאוריתא בין בדרבנן, הוא בכל תינוק שהוא בר הבנה שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות או אסור לאכול. ויש לחנך הקטנים שיענו בבית הכנסת אמן ושאר הדברים. ומשעה שהתינוק עונה אמן, יש לו חלק לעולם הבא. וצריכים לחנכם שיעמדו בבית הכנסת באימה וביראה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:2"}}
{"id": "ecd883cae742-1", "text": "אבל אותן שהם רצים ושבים ומבלבלים, מוטב שלא להביאם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:2"}}
{"id": "061e665af4dc-0", "text": "אפלו מי שאינו אביו של קטן, אסור לו שיתן לו דבר אסור לאכלו, או לצוצו, שיעשה איזה אסור. ולרב הפוסקים אפלו דבר האסור רק מדרבנן, אסור לתן לו לאכול או לצוותו שיעשה. ואם התינוק חולה קצת וצריך לאכול דבר אסור, יש להתיר לתת לו על ידי גוי דבר שאינו אסור רק מדרבנן. (ולענין חמץ בפסח, עין בהלכות פסח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:3"}}
{"id": "9527c9ea7832-0", "text": "דבר שאין בו אסור מצד עצמו אלא שהיום גורם, אין בו מצות חנוך. ולפיכך מתר לתן לתינוק לאכל קדם קדוש, אף על גב דחיב לחנכו בקדוש. אבל אסור לתן לו לאכל חוץ לסכה. דדוקא בקדוש שהוא כמו אסור לאו, שאסור לאכל קדם קדוש, בזה קיל. אבל לעבור על עשה, אסור לתן לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:4"}}
{"id": "f3621dcd0253-0", "text": "אסור לתן לתינוק, אפלו הוא פחות מתשע שנים, שיוציא איזה דבר בשבת אפלו לצרך מצוה, כגון סדור וחמש לבית הכנסת וכדומה (תשובות רבי עקיבא איגר סימן טו, עין שם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:5"}}
{"id": "9197b2778b34-0", "text": "קטן שגנב איזה דבר, אם הוא בעין, מחיבין להחזירו. ואם אינו בעין, פטור מדיני אדם אף לאחר שיגדל. אך לצאת ידי שמים, חיב לשלם כשיגדל. וכן אם עשה שאר עברות בקטנותו כשהוא בר הבנה, טוב שיקבל עליו איזה דבר לתשובה. ועל זה נאמר, גם בלא דעת נפש לא טוב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:6"}}
{"id": "96a30f5ab19a-0", "text": "לא יאים על התינוק שיכהו לאחר זמן. אלא אם רואהו עושה איזה מעשה, יכהו מיד או ישתק לגמרי. מעשה בתינוק שברח מבית הספר, והפחידו אביו שיכהו, הלך התינוק והמית את עצמו (מסכת שמחות פרק שני). אמרו רבותינו זכרונם לברכה, יצר, תינוק, ואשה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא יעשה מורא לתינוק בדבר טמא (כמו שכתבתי לעיל סימן לג סעיף יד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:7"}}
{"id": "1f897ee62f77-0", "text": "מדינא, מתר לתינוק ישראל לינק מגויה (ועין לקמן סימן קסז סעיף יח). מכל מקום אם אפשר על ידי ישראלית, לא ינחוהו לינק מגויה, משום דמטמטם את הלב ומוליד מזג רע. וכן מינקת ישראלית שצריכה לאכל מאכלי אסור לרפואה, אם אפשר, לא תניק בימים ההם את התינוק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:8"}}
{"id": "63857299a107-0", "text": "כל אב, מחיב ללמד את בנו תורה, שנאמר, ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם. וכשם שמצוה ללמד את בנו, כך מצוה ללמד את בן בנו, שנאמר, והודעתם לבניך ולבני בניך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:9"}}
{"id": "0b06b301ef42-0", "text": "מיד כשהתינוק מתחיל לדבר, ילמדו הפסוק תורה צוה לנו משה מורשה וגו', וכן פסוק שמע ישראל וגו' (רק יזהר מאד שיהא התינוק נקי בשעה שהוא מלמד אותו) (עין לעיל סימן ה סעיף ג). וכן מלמדו מעט מעט איזה פסוקים עד שיגיע בכחו ללכת אל בית הספר, ואז ישכר לו מלמד. וידקדק לבחור מלמד שהוא ירא שמים, למען ירגיל את התינוק מנעוריו ביראת שמים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:10"}}
{"id": "0b06b301ef42-1", "text": "וכשהגיע התינוק ללמד מקרא, נוהגין להתחיל עמו פרשת ויקרא, שהיא פרשת הקרבנות, דאמרו רבותינו זכרונם לברכה, יבואו טהורים (דהינו תינוקות של בית רבן) ויעסקו בטהורים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:10"}}
{"id": "202077a2a4b2-0", "text": "המלמד, צריך לישב וללמד את התינוקות כל היום וקצת מן הלילה, כדי לחנכם ללמד ביום ובלילה. ולא יבטלו התינוקות כלל, חוץ מערב שבת וערב יום טוב בסוף היום. אין מבטלין את התינוקות אפלו לבנין בית המקדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:11"}}
{"id": "7dd6462ff222-0", "text": "מלמד תינוקות שמניח את התינוקות ויוצא, או שעושה מלאכה אחרת עמהם, או שמתרשל בתלמודו, הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמיה. לפיכך אין להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרא ולדקדק. ואין למלמד להיות נעור בלילה יותר מדי, שלא יהיה עצל ביום ללמד. וכן לא יתענה או יעצר את עצמו ממאכל ומשתה או יאכל יותר מדי, כי כל אלו הדברים, גורמים שלא יוכל ללמד היטב. וכל המשנה, ידו על התחתונה ומסלקין לה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:12"}}
{"id": "2c648b967f81-0", "text": "לא יכה אותם מכת אויב, מוסר אכזרי, לא בשוטים ולא במקל, אלא ברצועה קטנה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:13"}}
{"id": "fa9509d33083-0", "text": "אין מלמדין את התינוקות בשבת דבר חדש מה שלא למדו עדין, משום טרח שבת. אבל מה שקראו פעם אחת, שונים אותו להם בשבת (עין עוד יורה דעה סימן רמה, ועין לעיל סימן קנב סעיף ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:14"}}
{"id": "e9567f71e535-0", "text": "קטן שמצא מציאה, ומכל שכן אם נתן לו אחר איזה דבר במתנה, אסור לגזלו ממנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:15"}}
{"id": "8bf08b669891-0", "text": "אין מוסרין תינוק לגוי ללמדו ספר או ללמדו אמנות, ומכל שכן דאסור למסרו לאפיקורוס ישראל, דגרע טפי, ואיכא למיחש דלמא ממשיך אבתרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 165:16"}}
{"id": "455d479ca2c5-0", "text": "כתיב, לא תנחשו ולא תעוננו. כיצד הוא מנחש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 166:1"}}
{"id": "455d479ca2c5-1", "text": "האומר, הואיל ונפלה פתי מפי, או נפל מקלי מידי, או בני קרא לי מאחורי, עורב קרא לי, צבי הפסיקני בדרך, נחש מימיני, שועל משמאלי, לא אלך בדרך הזה כי לא אצליח: וכן אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים, יהיה כך או לא יהיה כך, טוב לעשות דבר זה ורע לעשות דבר זה: וכן מי שמבקשין ממנו מעות, ואומר, בבקשה ממך הניחני, עתה שחרית היא, ולא אתחיל תחלת היום בפרעון, או מוצאי שבת הוא, או ראש חדש הוא: וכן אלו שאומרים, צריכין לשחוט תרנגול זה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 166:1"}}
{"id": "455d479ca2c5-2", "text": "מפני שקרא ערבית, או תרנגלת זאת, מפני שקראה כמו תרנגול, וכן כל כיוצא בדברים אלו הכל אסור", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 166:1"}}
{"id": "455d479ca2c5-3", "text": "והעושה דבר מדברים אלו, עובר בלאו. יש אומרים, דאם אינו אומר הטעם למה הוא מצוה לשחוט את התרנגלת או את התרנגול, אלא אומר סתם, שחטו תרנגלת זאת או תרנגול זה, מתר לשחטם. וכן הוא המנהג.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 166:1"}}
{"id": "4b8cb908df47-0", "text": "בית, תינוק, ואשה, אף על פי שאין נחוש, יש סימן. פרוש, שאם בנה בית, או נולד לו תינוק, או נשא אשה, אם הצליח אחר כך שלש פעמים או לא, הוא סימן לו להבא, ויכול לומר, בית זה מצליח לי וכו'. וכן מתר לשאל לתינוק, איזה פסוק למד, ולסמך עליו לעשות מעשה, דחשיב קצת כמו נבואה. יש אומרים, דמתר לעשות לו סימן בדבר שיבוא לעתיד, כמו שעשה אליעזר עבד אברהם או יהונתן בן שאול, ויש אוסרין. וההולך בתם ובוטח בה', חסד יסובבנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 166:2"}}
{"id": "39c3d1bc5971-0", "text": "איזהו מעונן. זה שנותן עתים, שאומר באצטגנינות, יום פלוני טוב ויום פלוני רע, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני. ומה שנוהגין שאין נושאין נשים אלא במלוי הלבנה, אין זה בכלל מנחש ומעונן, שאין עושין זאת אלא לסימן טוב, כדרך שמושחין את המלכים על המעין לסימן שתמשך מלכותם, כן עושין לסימן טוב כמו שהלבנה הולכת ומתמלאת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 166:3"}}
{"id": "39c3d1bc5971-1", "text": "ומכל מקום אין לעכב את הנשואין בשביל זה, ומכל שכן שאין לעשות חפת נדה בעבור זה. וכן נוהגין להתחיל ללמד בראש חדש. ומה שנוהגין שאין מתחילין בשני וברביעי, יש מתירין גם כן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 166:3"}}
{"id": "b46c197663df-0", "text": "עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה איזהו מעונן, זה האוחז את העינים. פרוש, שהוא כאלו אוחז עיני בני אדם וסוגרן, שהוא מטעה אותן, שנדמה להם כאלו עושה דברים נפלאים חוץ מדרך הטבע, ובאמת אינו עושה כלום, אלא בקלות ידיו ובתחבולות הוא מטעה אותן. והבדחנין שעושין כמעשים אלו בחתנות, עוברים בלאו. והמצוה לעשותן, עובר על לפני עור. ולכן מי שיש בידו למחות, מחיב למחות, וכל שכן שאסור להסתכל ולראותן. אבל אם נכרי עושה כן, מתר לראות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 166:4"}}
{"id": "600a6ddfbc43-0", "text": "אסור לדרוש במכשפים אלא במקום סכנת נפשות, או אם בא לו איזה חלי על ידי כשוף או מקרה ורוח רעה, מתר להתרפאות על ידי מכשף גוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 166:5"}}
{"id": "598471f84845-0", "text": "עבודה זרה, אסורה בהנאה, היא ותשמישה ונויה ותקרבתה. ואם נתערב מדברים אלו אפלו אחד באלף של התר, אוסר את כל התערובות בהנאה. איזהו תשמישה. הכלים שהכהן מקטיר בהם לפניה, כגון המחתה והגביעים, וכן הבית שמיחדים לה, והבסיס שמעמידין אותה עליו, וכן כלי השיר שמזמרים בהם לפניה וכדומה. ואיזהו נויה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:1"}}
{"id": "598471f84845-1", "text": "ואיזהו נויה. כגון הנרות שמדליקין לפניה, והמלבושים שמלבישים אותה, או ששטח לפניה בגדים וכלים נאים לנוי, וכן האילנות שרגילין לטע לפני עבודה זרה להיות לה לנוי, הוין נוייה, ואסורין בהנאה, ולכן אסור לישב בצלן. ואיזוהי תקרבתה, כגון מני מאכל שמניחין לפניה. (עין יורה דעה סימן קלט וסימן ק\"מ סעיף א').", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:1"}}
{"id": "e5684677959d-0", "text": "עבודה זרה של גוי, וכן תשמישה ונויה, יש להן בטול. כשמבטל אותה הגוי בידים, שלא תהא עוד עבודה זרה או תשמיש או נוי לעבודה זרה, התרו. ושל ישראל מומר, אין להם בטול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:2"}}
{"id": "883593e0a8a1-0", "text": "נרות שהדליקו לפניה, ואחר כך כבן הגוי לצרך עצמו ומכרן לישראל, מתרין, דכיון שכבן לצרך עצמו, זהו בטולן. ומכל מקום אין לעשות מהן נרות של מצוה. וכן כל דבר של עבודה זרה, אף על פי שנתבטל ומתר להדיוט, אסור לדבר מצוה, משום דמאיסי לגבוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:3"}}
{"id": "885a792bbc96-0", "text": "המלבושים שלובשים הכהנים כשנכנסים לבית עבודה זרה, יש אומרים, דנוי שלהם הן, ולא נוי של עבודה זרה, ואינן צריכין בטול. ויש שמצריך בטול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:4"}}
{"id": "0962b989678c-0", "text": "צורת שתי וערב שמשתחוים לה, אסורה בלא בטול. אבל שתי וערב שתולין בצואר לזכרון בעלמא, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:5"}}
{"id": "90e3d4cfe866-0", "text": "אסור לעשות שום דבר לצרך עבודה זרה, ואפלו חלונות להבית. ואסור למכר להם ספרים המיחדים לעבודה זרה. [וכן ספרי תנ\"ך המעתקים בשנויים, כדי לפקרם ולהחזיק אמונתם]. וכן למכר להם דבר לצרך עבודתם, אסור אם לא יוכלו לקנות במקום אחר. ויש אוסרין אפילו אם יוכלו לקנות במקום אחר. וכל בעל נפש, יחמיר לעצמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:6"}}
{"id": "8141bceaa93b-0", "text": "אסור להסתכל באליל ובנוי שלו, שנאמר, אל תפנו אל האלילים. וצריכין להתרחק מן הבית ומכל שכן מן האליל עצמו ארבע אמות, שלא לעבר שם. ואסור לשמע כלי השיר או להריח בריח שלהם. ואם שומע כלי השיר, יאטם אזניו. וכן אם בא ריח, יכון שלא להנות ממנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:7"}}
{"id": "417562827b13-0", "text": "הרואה בתי עבודה זרה בישובן, אומר, בית גאים יסח ה' (משלי ט״ו:כ״ה). בחרבנן, אומר, אל נקמות ה', אל נקמות הופיע (תהילים צ״ד:א׳).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:8"}}
{"id": "cd2532aa8a40-0", "text": "ישב לו קוץ ברגלו, או נתפזרו לו מעות בפני עבודה זרה, לא ישח להסיר את הקוץ או לטול את המעות, מפני שנראה כמשתחוה לה. ואפלו אין אדם רואה, מכל מקום אסור, אלא ישב או יפנה אחוריו או צדו לצד העבודה הזרה, ואחר כך יטול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:9"}}
{"id": "441d5398eafa-0", "text": "יש מי שאומר, שאסור להלוות לצרך בנין עבודה זרה או לתכשיטיה או למשמשיה, וכל שכן דאסור למכר להם תשמישים. והנמנע, מצליח. ואין לכרך ספרי עבודה זרה, חוץ מספרי הדינים והסופרים. ואם חושש משום איבה, על כל פנים כל מה שיכול להשמט, ישמט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:10"}}
{"id": "5af973162988-0", "text": "מקום שמתקבצים גוים ואומרים ששם מוחלים להם עונותיהם, אסור לשאת ולתת שם עמהם (כן כתב הטורי זהב, ובחכמת אדם כלל פז סימן ה כתב דצריך עיון).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:11"}}
{"id": "2c09a3994ab2-0", "text": "אסור להזכיר שם עבודה זרה, בין לצרך, כגון לומר לחברו, המתן לי בצד עבודה זרה פלונית, בין שלא לצרך, שנאמר, ושם אלהים אחרים לא תזכירו. ואסור לגרם לגוי, שיזכיר שם עבודה זרה, שנאמר, לא ישמע על פיך, לא ישמע בגרמא שלך. ואם נתחיב לו הגוי שבועה, יש מקלין להניח לו לשבע (עין אורח חיים סימן קנו). שם החגים שלהם שהם כשמות בני אדם, אין חשש להזכירם. והוא, שלא יקראם כמו שהגוים מזכירים אותם בלשון חשיבות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:12"}}
{"id": "1324f2553582-0", "text": "כל לצנותא אסירא, חוץ מלצנותא דעבודה זרה דשריא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:13"}}
{"id": "ba2b86c8b843-0", "text": "אסור לתן מתנת חנם לגוי שאינו מכירו, דכתיב, ולא תחנם, ודרשינן לא תתן להם מתנת חנם. אבל אם הוא מכירו, לא הוי מתנת חנם, שגם הוא ישלם גמולו, או כבר שלם לו, והוי כמו מכירה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:14"}}
{"id": "42d9a07a7ff2-0", "text": "אסור לספר בשבחן, אפלו לומר, כמה נאה גוי זה בצורתו. ומכל שכן שלא לספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו, שזהו גם כן בכלל ולא תחנם, לא תתן להם חן. אבל אם מכון בשבחו להודות להקדוש ברוך הוא שברא בריה נאה כזו, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:15"}}
{"id": "3815ef727083-0", "text": "מתר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם, משום דרכי שלום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:16"}}
{"id": "1e66e457f515-0", "text": "לא יתיחד ישראל עם גוי, מפני שהם חשודים על שפיכות דמים (ועין יורה דעה סימן קנג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:17"}}
{"id": "7c495bae0bf8-0", "text": "גויה לא תניק לילד ישראל בביתה, ואפלו אחרים עומדים על גבה. אבל בבית ישראל, מתרת להניקו (ועין לעיל סימן קסה סעיף ח) אם אחרים עומדים על גבה או נכנסים ויוצאים. והוא שלא יניחנו עמה לבדו בלילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:18"}}
{"id": "38c982d64de5-0", "text": "ישראלית לא תילד לגויה, אלא אם כן היא ידועה למילדת, שאז מתרת (משום איבה). ודוקא בשכר ובחל. ולא תניק ישראלית לבן גויה אפלו בשכר, אלא אם כן יש לה חלב הרבה ומצער אותה, אז מתרת להניקו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:19"}}
{"id": "0d3d86b8d9f3-0", "text": "אסור ללמד אמנות לגוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 167:20"}}
{"id": "dd9bbff5b3a1-0", "text": "כתיב, לא תעשון אתי אלהי כסף וגו', וקבלו רבותינו זכרונם לברכה, דזוהי אזהרה שלא לציר צורות שבמדור העליון ושבמדור התחתון, והינו, לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני. ולכן אסור לציר צורות ארבעה פנים שבמרכבה וצורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת, וכן אסור לציר צורות חמה ולבנה וכוכבים. ואפלו אינן בולטות, אסור לעשותן, ואפלו בשביל גוי. אבל להשהותן בבית, אם אינן בולטות, מתר, רק שלא יאמר לגוי לעשותן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 168:1"}}
{"id": "dd9bbff5b3a1-1", "text": "משום דאמירה לגוי, אסורה בכל האסורין כמו באסורי שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 168:1"}}
{"id": "cf63f496775e-0", "text": "וכן אסור לציר צורת אדם. ואפלו רק פרצוף פני אדם לחוד, נמי אסור. ואפלו להשהותה, אסור, עד שיקלקל אותה קצת. ודוקא בצורה שלמה, דהינו בשתי עינים וחטם שלם. אבל אם אינה רק חצי הצורה מצד אחד, כדרך קצת המצירים צד אחד של הצורה, זה אינו אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 168:2"}}
{"id": "dc93ba89bc6c-0", "text": "טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם, אם היתה הצורה בולטת, אסור להשהותה, ומתר לחתם בה, מפני שנעשית שקועה. ואם היתה הצורה שוקעת, מתר להשהותה, ואסור לחתם בה, מפני שנעשית בולטת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 168:3"}}
{"id": "f718a2de7ca9-0", "text": "אסור להסתכל בצורת אדם, שהרי נקרא פסל, ועובר משום, אל תפנו אל האלילים. אבל בצורות שעל המטבעות, כיון שרגילין בהן, מתר. והחסיד נזהר גם בזה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 168:4"}}
{"id": "6ba636a8513c-0", "text": "אסור לעשות בית תבנית היכל כשעור ארכו וגבהו ורחבו, אכסדרה תבנית אולם, חצר תבנית עזרה, שלחן תבנית השלחן שהיה בבית המקדש, מנורה תבנית המנורה שהיתה בבית המקדש. אבל עושה של חמשה קנים או של ששה או של שמונה. אבל של שבעה לא יעשה, אפלו משאר מיני מתכות, ואפלו בלא גביעים וכפתורים ופרחים, ואפלו אינה גבוהה שמונה עשר טפחים, משום דכל אלו הדברים, גם במנורה שבמקדש לא היו מעכבין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 168:5"}}
{"id": "dafb08fc3c44-0", "text": "יש נוהגין לעשות מנורה לשבעה נרות, דהינו ששה בעגול ואחד באמצע. אבל הרבה פוסקים אוסרים זאת. ויש להחמיר בספק אסור דאוריתא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 168:6"}}
{"id": "3423950420f6-0", "text": "העושה שמן המשחה במעשה ובמשקל האמור בתורה, חיב כרת. ובשוגג, חיב חטאת, והוא שעושה אותו כדי להמשח. והעושה קטרת מאחד עשר סממנין שבתורה לפי המשקל, אפלו לא עשה אלא חציה או שלישיתה, חיב כרת. עשה להתלמד בה, פטור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 168:7"}}
{"id": "e16c3f075463-0", "text": "כתוב בתורה, וכתבת קעקע לא תתנו בכם. מהי כתבת קעקע. כתב המחקה ושקוע שאינו נמחק לעולם, זהו השורט על בשרו וממלא מקום השריטה בכחול או בדיו או בשאר צבעונים הרושמים. וכן אם צובע תחלה בצבע ואחר כך שורט במקום הצבע, עובר בלאו. ומכל מקום מתר לתן אפר ושאר דברים על המכה לרפואה, אף על פי שישאר הרשם, כי גם ממכתו ישאר רשם המוכיח עליו, שלא עשה משום כתבת קעקע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 169:1"}}
{"id": "a1a1000f9b3a-0", "text": "כתיב, ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם. וכתיב, לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. וגדידה ושריטה אחת הן, ואסורות בין בפני המת בין שלא בפני המת. ואפלו להכות בידו על בשרו עד שדם יוצא, אסור. ואפלו על צער אחר, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 169:2"}}
{"id": "ec968b383116-0", "text": "קרחה, הוא שתולש משער ראשו על מת. ואפלו בשערה אחת, איכא אסורא, וגם הנשים מזהרות בבל יקרחו, ומכל שכן בבל ישרטו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 169:3"}}
{"id": "bfac27bdb4ad-0", "text": "פאות הראש הן שתים בסוף הראש, והוא מקום חבורו ללחי מימין ומשמאל אצל האזן. ואפלו לגלחן במספרים כעין תער, דהינו סמוך לבשר, שאינו משיר כלום מן השערות סמוך לבשר, יש אוסרין. ולכן אם צריך לגלחן לרפואה, יזהר שלא לגלחן סמוך לבשר ממש. ושעור הפאה מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האזן, מקום שהלחי התחתונה יוצאת ומתפרדת שם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 170:1"}}
{"id": "7adb7ab24461-0", "text": "פאות הזקן לא אסרה תורה להשחית אלא בתער. והפאות הן חמש, ורבו בהן הדעות, לפיכך ירא שמים לא יעביר תער על כל זקנו כלל, ואפלו על השפה העליונה או תחת הגרון. ואין חלוק בין תער לאבן חדה שחותכת את השערות, כגון פיגמאנט או פימסענשטיין, שאסור גם כן. ואותן שמסירין שער הזקן על ידי משחה מסיד עם אוירעם, יש להם לזהר, שלא לגרר את המשחה בסכין, שמא יחתך שער, רק יגררו בקיסם וכדומה (נודע ביהודה תנינא סימן פ).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 170:2"}}
{"id": "50f9a47a12f7-0", "text": "אסור לאיש ללבוש אפלו מלבוש אחד של אשה, אף על פי שהוא נכר בשאר מלבושיו שהוא איש. וכן אסור לאשה ללבוש אפלו מלבוש אחד של איש. ולא לבד מלבושים אסורים, אלא אפלו כל תכשיט וכל תקון נוי ויפי המיחד לאשה לפי מנהג המקום, אסור לאיש שיתקשט ויתיפה בו. וכן כל מה שמיחד לאיש, אסור לאשה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 171:1"}}
{"id": "ed946586bb55-0", "text": "אסור לאיש להעביר שער בית השחי ובית הערוה אפלו במספרים כעין תער, דהינו שמגלחן סמוך לבשר ממש, מפני שזהו תקון לנשים. ואסור לחך בידו בשער בית השחי ובית הערוה כדי להשירן. אבל על ידי בגדו, מתר. ומי שיש לו חטטין בבית השחי ובבית הערוה ומצטער מחמת השערות, מתר להעבירן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 171:2"}}
{"id": "101a3c9bb894-0", "text": "אסור לאיש ללקט אפלו שערה אחת לבנה מתוך השחורות, שזהו נוי אשה, ואסור משום לא ילבש גבר. וכן אסור לו לצבוע אפלו שערה אחת לבנה שתהא שחורה. וכן אסור לאיש להסתכל במראה. ואם רואה משום רפואה, או שמספר את עצמו, או כדי להסיר הכתמים מעל פניו או הנוצות מראשו, מתר. ובמקום שהדרך הוא שגם האנשים רואים במראה, בכל ענין מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 171:3"}}
{"id": "8835f335b4e6-0", "text": "כתיב, ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה וגו'. פרוש, שאסורין לאכל מתבואה חדשה מחמשת המינים עד לאחר הקרבת העמר שהקריבו בששה עשר בניסן. ובזמן שאין עמר, כל היום אסורין. ולבני חוץ לארץ שעושין יום טוב שני ימים מחמת ספקא, גם כל יום שבעה עשר, אסור עד תחלת ליל שמונה עשר. ותבואה שנזרעה ונשרשה קדם ט\"ז בניסן, העמר הזה התירה, ומתרת מיד לאחר קצירתה. אבל אם לא נשרשה קדם ששה עשר בניסן, אסורה עד שיבוא העמר הבא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 172:1"}}
{"id": "90e37b49ce8c-0", "text": "לדעת רב גדולי הפוסקים, אסור זה גם בחוץ לארץ הוא מן התורה. ולכן צריכין להשגיח מאד בתבואה שנזרעה לפעמים אחר הפסח או סמוך לפני הפסח, שלא השרישה קדם ששה עשר בניסן, כגון שעורים ושבלת שועל, ובקצת מקומות גם חטין, שהן אסורות עד לאחר שבעה עשר בניסן הבא. (ואם השרישה ביום ששה עשר, מתרת בתחלת ליל שבעה עשר בניסן הבא, מכח ממה נפשך). וגם השכר שנעשה מתבואה זו, אסור עד לאחר הפסח הבא. וכן השמרים, אסורים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 172:2"}}
{"id": "90e37b49ce8c-1", "text": "וכן השמרים, אסורים. ואם חמצו בהם עסה, אפלו מתבואה ישנה, כל העסה אסורה מחמת השמרים. תבואה שמסתפקים בה אם היא ישנה או חדשה, יעשו עליה שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 172:2"}}
{"id": "91a7bdc7fb5f-0", "text": "יש אומרים, דאין אסור חדש אלא בתבואה שגדלה ברשות ישראל. ואפלו השדה שיכת לגוי, אלא שהישראל שכרה, יש בתבואה זו אסור חדש. אבל בתבואה שגדלה ברשות הגוי, אין בה אסור חדש. ועל זה סומכים הרבה בשעת הדחק. ומכל מקום בתבואה שגדלה ברשות ישראל, אין שום התר. אבל רבו החולקים ואומרים, דגם בשל גוי איכא אסור חדש. והמחמיר תבוא עליו ברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 172:3"}}
{"id": "749043923cd0-0", "text": "כל עץ מאכל, בין של ישראל בין של גוי, ואפלו בעציץ שאינו נקוב, שלש שנים הראשונות מנטעתו, הפרות והגרעינין והקלפות, הכל אסור בהנאה. ושלש שנים אלו, אין מונים מיום ליום, אלא אם נטע קדם ששה עשר באב, כיון שיש ארבעה וארבעים יום עד ראש השנה, נחשבת לו השנה, משום דארבעה עשר יום המה ימי קליטה, ואחר כך שלשים יום בשנה נחשבים שנה, ושוב מונה שתי שנים מתשרי. אבל אם נטע מיום ששה עשר באב ואילך, לא נחשבת שנה זאת לכלום, ומונה מתשרי שלש שנים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 173:1"}}
{"id": "c0a62c50ab34-0", "text": "בשנה הרביעית, נקראו הפרות נטע רבעי, וצריכין פדיון. כיצד פודה אותן. תולשן לאחר שנגמרו כל צרכן, ונוטל מטבע כסף או פרות של התר שוין פרוטה, ואומר, בזה אני פודה פרות נטע רבעי אלו. ונוטל המטבע או הפרות ושוחקן וזורקן בנהר. ואין מברכין בחוץ לארץ על הפדיון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 173:2"}}
{"id": "1ad6032b4772-0", "text": "אחד הנוטע גרעין או ענף או שעקר אילן ונטעו במקום אחר, חיבים בערלה. אבל המרכיב ענף באילן אחר, וכן המבריך, דהינו שעושה גומא בארץ ומשפיל אחד מענפי האילן ומטמין אמצעותו בארץ וראשו יוצא מצד אחר, אף על פי שחתכו מעקר האילן, בחוץ לארץ אין בו משום ערלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 173:3"}}
{"id": "4194484c9f26-0", "text": "אילן שנקצץ, אם נשאר גבוה מהארץ טפח, אזי מה שגדל אחר כך, אינו חיב בערלה. אבל אם לא נשאר טפח, חיב בערלה. ומונין השנים משעת הקציצה. ואילן שנעקר ונשאר משרשיו מחבר, אפלו רק כעבי המחט שמותחין בה הבגד, לאחר אריגה, בידוע שיכול לחיות בלי תוספת עפר ופטור, ואפלו הוסיף עליו עפר הרבה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 173:4"}}
{"id": "55cabab83621-0", "text": "כלאי אילנות, הרי הם בכלל מה שנאמר, שדך לא תזרע כלאים. ועל כן אסור להרכיב מין בשאינו מינו, כגון ענף של תפוח באתרוג, או אתרוג בתפוח. ואפלו מינים הדומים זה לזה, כגון תפוח בתפוח יערי וכיוצא, כיון שהם שני מינים, אסורים זה בזה. ואסור לישראל להניח לגוי שירכיב לו אילנו כלאים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 174:1"}}
{"id": "d2da5d36d087-0", "text": "אסור לקים המרכב כלאים. אבל הפרי הגדל ממנו, מתר. ומתר לקח ענף מן המרכב ולנטעו במקום אחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 174:2"}}
{"id": "107fd2c0e3d2-0", "text": "כלאי הכרם וכלאי זרעים אינם אסורים בחוץ לארץ, אלא אם כן זרע שני מיני תבואה או שני מיני ירק עם זרע הכרם ביחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 174:3"}}
{"id": "d2b4b9b01041-0", "text": "אסור להרכיב זכר על נקבה משני מינים, בין בבהמות בין בחיות בין בעופות. ואפלו לגרום שירכבו, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 175:1"}}
{"id": "08ceb146ebef-0", "text": "אסור לעשות מלאכה בשני מינים, כגון לחרוש או שימשכו את הקרון. ואפלו להנהיגם בקול בלבד, שהוא צועק עליהם, אסור, אם הם קשורים יחד. ולכן עגלה של גוי שכלאים מושכים אותה, ומשא של ישראל על העגלה, אסור לישראל שילך סמוך להעגלה, דחישינן שמא יצעק עליהם שילכו מהר, וזה אסור משום מנהיג בכלאים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 175:2"}}
{"id": "d77d60b08a7d-0", "text": "עגלה שהכלאים מושכים אותה, אסור לישב בה, אפלו אינו מנהיג.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 175:3"}}
{"id": "204fc09cf4a4-0", "text": "עגלה שמושך אותה מין אחד, לא יקשר מין אחר לא בצדה ולא לאחריה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 175:4"}}
{"id": "3a641100747c-0", "text": "אסור לקשר שני מינים יחד, אפלו רק משום שמירה שלא יברחו. ויש לזהר בזה בעופות, שלא לקשר שני מינים יחד, שקצת טועין בזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 175:5"}}
{"id": "656a55655991-0", "text": "פרד, הוא הבא מן הסוס והחמור, ויש בו שני מינים. יש שאביו סוס ואמו חמורה, ויש שאמו סוסה ואביו חמור, והם כלאים זה בזה. ולכן הבא לקשר שתי פרדות, בודק בסימני אזנים וזנב וקול, אם דומין זה לזה, בידוע שאמן ממין אחד, ומתרים. ויש אומרים, דאפלו פרד אחד, הוי כלאים, משום דבא משני מינים, ואסור לעשות בו מלאכה או לרכב עליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 175:6"}}
{"id": "475b527aa1d8-0", "text": "צמר רחלים ואילים עם פשתן, אסור משום כלאים, בין שתפר בגד צמר עם בגד פשתן אפלו בחוטי משי או בחוטי קנבוס, בין שתפר בגד צמר בחוטי פשתן או בהפוך, בין שקשר חוטי פשתן עם חוטי צמר או שקלען יחד, כל אלו אסורין משום כלאים. התוכף תכיפה אחת וקשר או שתכף שתי תכיפות אף על פי שלא קשר, הוי חבור לכלאים. ועל כן אסור לחבר בגד צמר בבגד פשתן אפלו על ידי מחט (שפיננאדל) בלא חוט (חוות יאיר קמג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 176:1"}}
{"id": "b8437da9051e-0", "text": "עורות הכבשים שעושין מהן בגדים, מתר לתפרן בחוטי פשתן ואין חוששין לנימות של הצמר אף על פי שמתחברין בחוט הפשתן, משום דאלו הנימות של הצמר אינן חוטין, ולא חשיבי, ובטלי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 176:2"}}
{"id": "cffff6daa0f6-0", "text": "לחבר צמר ופשתן על ידי אמצעי, דהינו חתיכת עור, לתפר או לקשר מצדו האחד צמר ומצדו השני פשתן, להרמב\"ם אסור מן התורה, ויש מקלין. ולכן לדידהו עורות התפורין יחד בחוטי פשתן, מתר לחברם תחת בגד צמר, (ואף על פי שאפשר שהחוט של קנבוס, שהוא תופר את העורות תחת הבגד של צמר, יכנס בתוך חוטי פשתן שתפורין בהן העורות, לית לן בה), והכי נוהגין. אבל בעל נפש, יש לו להחמיר כדעת הרמב\"ם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 176:3"}}
{"id": "6934c4a08901-0", "text": "אפלו עשרה מצעות זה על גב זה, והתחתון כלאים, אסור לישב על העליון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 176:4"}}
{"id": "fb1814fcffef-0", "text": "בגד גדול, שכלאים בקצה אחד ממנו, אסור לכסות עצמו בו אפלו בקצה השני, אף על פי שהכלאים מנחים על הארץ.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 176:5"}}
{"id": "098d546dbfa8-0", "text": "התופר כסות כלאים בשביל גוי, תופרו כדרכו, אף על פי שהכסות מנחת על ארכובותיו, ובלבד שלא יכון להנות ממה שמנחת עליו. וכן מוכרי כסיות שנושאין אותן על כתפיהן למכרן, מתר, ובלבד שלא יכונו שיגנו עליהם מפני הצנה או מפני הגשמים. ומכל מקום, היראים נושאין אותן על גבי מקל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 176:6"}}
{"id": "32fc2d3a9da2-0", "text": "מטפחת הידים, וכן מטפחת שמקנחין בה אחר הרחיצה, ומטפחת השלחן שאוכלין עליו וכיוצא בזה, וכן מפה שעל השלחן בבית הכנסת שקורין עליו, אסורות משום כלאים. וכן וילון, אסור לעשות מכלאים. אבל פרכת שלפני ארון הקדש, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 176:7"}}
{"id": "3aef9cb3eca6-0", "text": "עגלות (קוטש, קאללעס) שיש להן מכסה שהשרים הולכין בהן, ויש מהן מחפות מבפנים בבגדי צמר שהם כלאים, כי מסתמא נתפרו בחוטי פשתן, מתר ללכת בהם, ובלבד שיזהר שלא להשען בצדדים שיש שם כלאים. ומכל שכן שיזהר שלא לשבת על הכרים, שהן כלאים (עין באר היטב סימן שא סעיף קטן ב). ויש מתירין אפלו לישב על הכרים, כיון שעשויים באפן שאינם נכפפים על צדדי האדם (עין פתחי תשובה בשם פנים מאירות).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 176:8"}}
{"id": "127223d02ebc-0", "text": "ישראל שילדה לו בהמה טהורה שלו בכור, מצוה להקדישו ולומר, הרי זה קדש, שנאמר, תקדיש לה' אלהיך. ואם לא הקדישו, מתקדש מאליו מרחם. ונותנים אותו לכהן, בין שהוא תם, בין שנפל בו מום, ואפלו נולד במומו. אבל לא יתנהו לכהן בעודו קטן מאד, שאין זו גדלה לכהן, אלא הבעלים מטפלים בו עד שיגדל מעט, דהינו, בדקה שלשים יום, ובגסה חמשים יום. ואם אין לו כהן מצוי, חיב לטפל בו עד שיזדמן לו כהן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:1"}}
{"id": "b62b92e3d460-0", "text": "אמר לו הכהן תוך הזמן, תנהו לי ואני אטפל בו, אם אין בו מום, אינו רשאי לתנו לו, מפני שזהו כמו שעושה לו טובה לישראל, (שהוא יטפל בו תחתיו), בשביל שיתנהו לו, וזה אסור, דהוי כגוזל אחרים. אבל אם נפל בו מום תוך הזמן ואמר לו הכהן תנהו לי שאוכלנו, מתר, שהרי יכול לשחטו מיד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:2"}}
{"id": "f79049d267c4-0", "text": "אם הכהן אינו רוצה לקבלו, מפני כי בזמן הזה יש בו טרח גדול לגדלו עד שיפול בו מום, אינו רשאי, מפני שנראה כמבזה מתנות כהנה. ומכל מקום הישראל אסור לו לתנו לכהן כדי להקניטו או לנקם ממנו. ואם עושה כן, אין הכהן צריך לקבלו. וכן אם פשע הישראל, שהיה יכול למכר את הבהמה לגוי קדם שילדה ולא מכרה, אין הכהן צריך לקבל את הבכור, אלא הוא בעצמו יטפל בו עד שיפול בו מום, ואז יתנהו לכהן (עין חוט השני סימן כו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:3"}}
{"id": "569f68934414-0", "text": "הבכור בזמן הזה, צריכין להשהותו עד שיפול בו מום. וכשנפל בו מום, מראין אותו לשלשה בעלי תורה, ואחד מהם יהיה בקי לדעת אם הוא מום קבוע, ומתירין אותו, ואחר כך שוחטין אותו. ואם הוא כשר, אוכלין אותו, ומתר גם לישראל. אבל אינו נמכר במקולין, ואינו נשקל בליטרא, ואין נותנין ממנו לכלבים, ואין מוכרין או נותנין ממנו לגוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:4"}}
{"id": "6d6eed59fabc-0", "text": "הבכור שנולד בו מום, אם יש במקום ההוא אנשים הראויים להתירו, מראין אותו להם מיד. ומשהתר, אין משהין אותו הרבה, אלא אם התר תוך שנתו, יכולין להשהותו עד שתהא לו שנה. ואם התר סמוך לשנתו או לאחר שנתו, אין משהין אותו יותר משלשים יום. עבר והשהה אותו יותר, אינו נפסל בכך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:5"}}
{"id": "9950f9ef8b68-0", "text": "הכהן צריך לגדל את הבכור עד שיפל בו מום. ויכול למכרו לישראל, בין שיש בו מום בין שאין בו מום, רק שהישראל ינהג בו בקדשת בכורה, וגם לא יקנהו לסחורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:6"}}
{"id": "2e1c1f1cb416-0", "text": "אין מרגילין בבכור, דהינו להפשיט עורו שלם דרך מרגלותיו, דנראה כבזיון, שבעוד שהעור על הקדשים, חושב לעשות ממנו מפוח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:7"}}
{"id": "f542671b08da-0", "text": "שחטו ונמצא טרפה, עורו ובשרו אסורים בהנאה, וטעון קבורה. והוא הדין אם מת מעצמו, טעון קבורה. ונוהגין שכורכין אותו בסדין וקוברין אותו בבית הקברות בעמק (תשובה מאהבה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:8"}}
{"id": "b7a7f132bf92-0", "text": "הבכור, בין תם בין בעל מום, אסור בגזה ועבודה. ואפלו נתלש ממנו צמר מעצמו, אותו הצמר, אסור בהנאה לעולם. אבל הצמר שעל גופו, אם נשחט במומו, השחיטה מתרת גם את הצמר, כמו שהיא מתרת את הבשר ואת העור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:9"}}
{"id": "2f9ca2f79c31-0", "text": "הבכור, אין לו התר אלא במום. ואסור לכנסו לכפה כדי שימות מעצמו, משום דמפסיד קדשים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:10"}}
{"id": "0a135ddda463-0", "text": "אסור לעשות מום בבכור. ואפלו לגרם לו מום, כגון לתן בצק על גבי אזנו כדי שיטלנו הכלב משם ויקטע אזנו עמו, וכיוצא בזה, או שיאמר לגוי לעשות בו מום, אסור. ומתר לתנו לגוי לגדלו או לשמרו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:11"}}
{"id": "0f22e63ae419-0", "text": "הלוקח בהמה מן הגוי, ואין ידוע אם כבר ילדה או לא, וילדה עתה בבית ישראל, הרי זה ספק בכור. ואפלו הגוי מסיח לפי תמו שכבר ילדה, לא מהני. וגם הסימנים שבסדקי קרנים, לא מהני. ואפלו אם היא חולבת, לא מהני, אלא אם כן רואין שמניקה עגל. ואם היא חולבת וגם הגוי מסיח לפי תמו שלא להשביח את מקחו ואומר שכבר ילדה, מהני בפרות, אבל לא בעזים (שטז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:12"}}
{"id": "030358869284-0", "text": "כהנים ולוים, חיבים גם כן בבכור בהמה טהורה, אלא שהכהן מפרישו ומעכבו לעצמו ומחזיקו בקדשת בכור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:13"}}
{"id": "dc7b63c4e778-0", "text": "אם יש לגוי שתפות עם ישראל בבהמה, וכן המקבל בהמה מן הגוי לגדלה ושיחלקו בולדות, פטורין מן הבכורה, שנאמר, פטר כל רחם בבני ישראל, עד שיהיה הכל מישראל. וגוי המקבל בהמה מישראל לגדלה ושיחלקו בולדות, להרבה פוסקים לא מהני. אלא צריך הישראל למכר את האם לגוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:14"}}
{"id": "1ea8ac7079c0-0", "text": "מצוה למכר לגוי את הבהמה הטהורה או להשתתף עמו בה קדם שתלד, כדי לפטרה מהבכורה. ואף על פי שמפקיע קדשת הבכור, הכי עדיף טפי, שלא יבוא לדי מכשול בגזה ועבודה. ואם יקנה לגוי את העבר, לא מהני, כיון דהוי דבר שלא בא לעולם, אלא צריך להקנות לו את האם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:15"}}
{"id": "1ea8ac7079c0-1", "text": "והקנין יהיה באפן זה, ישתוה עם הגוי על מחיר הפרה, וגם ישכיר לו את המקום אשר הפרה עומדת שם, והגוי יתן לו פרוטה, ויאמר לו הישראל, בזו הפרוטה, תקנה את המקום אשר הפרה עומדת שמה, והמקום הזה יקנה לך את הפרה. או יעשה כן, שלאחר שהשתוו על מחיר הפרה, יתן לו הגוי פרוטה, וגם ימשך הגוי את הפרה לרשותו או לסמטא, וקונה אותה במשיכה ומעות. ואפלו אם מחזירה אחר כך לרשות ישראל, לא אכפת לן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 177:15"}}
{"id": "f2154df65d70-0", "text": "ישראל שיש לו חמורה וילדה בכור, מצוה לפדותו. ובמה פודה אותו. בשה מן הכבשים או מן העזים, בין זכר בין נקבה, בין גדול בין קטן, בין תם בין בעל מום, ובלבד שלא יהא טרפה ולא שחוט ולא בן פקועה, ויתן את השה לכהן. ומאימתי חיב לפדותו. משיולד עד שימות, אלא שמצוה לפדותו מיד, שלא להשהות את המצוה. ולאחר שפדה אותו, הרי הוא ביד הישראל חלין גמורים, וגם השה הוא ביד הכהן חלין גמורים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 178:1"}}
{"id": "ecd62dc594f1-0", "text": "מיד כשהפריש את הטלה שיהא תחת פטר החמור, נעשה פטר החמור חלין, אפלו קדם שנתן את הטלה לכהן. לפיכך מיד כשמפרישו, מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון פטר חמור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 178:2"}}
{"id": "5afc4c7ff455-0", "text": "קדם שנפדה, אסור בהנאה, ואפלו נתנו לכהן. גם הכהן אסור להשתמש בו, עד שיפדה אותו ויקח את השה לעצמו. ואם מת קדם שנפדה, יקבר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 178:3"}}
{"id": "75b83f9e9750-0", "text": "אם אינו רוצה לפדותו, מכהו בקופיץ בערפו עד שימות ויקברנו, מפני שאסור בהנאה. ומצות פדיה, קודמת למצות עריפה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 178:4"}}
{"id": "8318648d833f-0", "text": "כהנים ולוים, פטורים מפטר חמור. וכן בת כהן ובת לוי. אבל בעליהן, חיבים בפטר חמור שלהם. ושתפות כהן ולוי וכן שתפות גוי, גם כן פוטרת. אבל אסור להשתתף עמהם או למכר להם כדי להפקיע קדשתו, כיון דאפשר בפדיה או בעריפה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 178:5"}}
{"id": "4cfdf4eb465d-0", "text": "מצות עשה להלוות לעניי ישראל, שנאמר, אם כסף תלוה את עמי את העני עמך וגו'. ואף על גב דכתיב אם, קבלו חכמינו זכרונם לברכה, דאם זה, אינו רשות אלא חובה. הכי אמרינן במכלתא, אם כסף תלוה את עמי, חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות (מדכתיב אם), תלמוד לומר, העבט תעביטנו, חובה ולא רשות. והא דכתיב בלשון אם, פרושו, אם כסף תלוה, את עמי תלוהו ולא לגוי. ולאיזה מעמי, לאותו שעמך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:1"}}
{"id": "4cfdf4eb465d-1", "text": "מכאן אמרו, עני שהוא קרובו, קודם לעניים אחרים. ועניי עירו, קדמים לעניי עיר אחרת. וגדולה מצות הלואה לעני, יותר ממצות צדקה לעני השואל, שזה כבר נצרך לשאל, וזה עדין לא הגיע למדה זו. והתורה הקפידה על מי שהוא נמנע מלהלוות לעני, שנאמר, ורעה עינך באחיך האביון וגו'. והמלוה לעני בשעת דחקו, עליו הכתוב אומר, אז תקרא וה' יענה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:1"}}
{"id": "f49888e39501-0", "text": "אפלו עשיר, אם צריך ללוות, מצוה להלוות לו ולהנותו אף בדברים וליעצו עצה ההוגנת לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:2"}}
{"id": "0eb0a58edbeb-0", "text": "אסור להלוות בלא עדים ואפלו לתלמיד חכם, אלא אם כן מלוהו על המשכון. והמלוה בשטר, משבח יותר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:3"}}
{"id": "1a0bd234600b-0", "text": "אסור לנגש את הלוה כשיודע שאין לו לפרע. ואפלו לעבור לפניו, אסור, מפני שהוא נכלם בראותו למלוה ואין ידו משגת לפרע, ועל זה נאמר, לא תהיה לו כנשה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:4"}}
{"id": "bcc9eec9035d-0", "text": "וכשם שאסור למלוה לנגש את הלוה, כך אסור ללוה לכבוש ממון חברו שבידו ולומר לו, לך ושוב, כשיש לו, שנאמר, אל תאמר לרעך לך ושוב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:5"}}
{"id": "226c3dec4b13-0", "text": "אסור ללוה לקח את ההלואה ולהוציאה שלא לצרך עד שתוכל להאבד ולא ימצא המלוה ממה לגבות, ואפלו אם המלוה הוא עשיר גדול. והעושה כן, נקרא רשע, שנאמר, לוה רשע ולא ישלם. וצוו חכמים, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. וכשהמלוה מכיר את הלוה שהוא בעל מדה זאת שלא להשגיח על ממון אחרים, מוטב שלא להלוות לו, ממה שילוהו ויצטרך לנגשו אחר כך ויעבור בכל פעם משום לא תהיה לו כנשה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:6"}}
{"id": "ab2adae0dd2a-0", "text": "המלוה על המשכון, צריך לזהר שלא ישתמש בו, מפני שהוא כמו רבית. ואם הלוה לעני על מרא וקרדם וכיוצא בו, ששכרו מרבה ואינו נפחת אלא מעט, יכול להשכירו אף בלי נטילת רשות מהלוה, ולנכות לו דמי השכירות בחובו, דמסתמא ניחא לה ללוה בכך. ויש מי שאומר, דדוקא לאחרים יכול להשכירו, אבל לא לעצמו, שלא יחשדוהו דמשתמש בו בחנם, רק בשביל ההלואה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:7"}}
{"id": "e576f81b2ab8-0", "text": "אם רוצה המלוה לקחת משכון מן הלוה שלא בשעת הלואה אלא אחר כך, לא יעשה כי אם על פי בית דין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:8"}}
{"id": "922029bf26fb-0", "text": "לעולם ירחיק אדם את עצמו מן הערבות ומן הפקדונות בכל מה דאפשר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:9"}}
{"id": "1469f5750da2-0", "text": "מי שיש לו שטר חוב על חברו, והשטר בלה והולך להמחק, יבוא לבית דין ויעשו לו קיום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:10"}}
{"id": "b0cf2fbb505a-0", "text": "אסור להשהות שטר פרוע בתוך ביתו, שנאמר, ואל תשכן באהליך עולה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:11"}}
{"id": "171e0a9b2c9f-0", "text": "כמו שצריך לזהר בשמירת פקדון, כך צריך לזהר בשמירת המשכון ביותר, מפני שהוא כמו שומר שכר על המשכון. וכשם שהנפקד אינו רשאי למסר את הפקדון לאחר לשמרו, כמו שיתבאר בסימן קפח, כך אין המלוה רשאי להפקיד את המשכון ביד אחר או למשכנו שלא מדעת הבעלים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:12"}}
{"id": "8af3eb17b5c7-0", "text": "המלוה את חברו על המשכון, שאם לא יפרענו לזמן פלוני, יהא המשכון חלוט לו, יזהר לומר לו בשעת הלואה, אם לא תפדה אותו עד זמן פלוני, יהא קנוי לי מעכשו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:13"}}
{"id": "d9f7834c9001-0", "text": "מי שהוא יודע שחיב לחברו, וחברו אומר לו, ודאי לי שאינך חיב לי, פטור מלשלם לו, שהרי מחל לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:14"}}
{"id": "b87bf4aa5aac-0", "text": "לוה שבא לפרוע למלוה על ידי שליח, מיד כשמסר את המעות לידי השליח, זכה השליח במעות עבור המלוה, וכשהלוה מתחרט ורוצה לקחתן מיד השליח ושיפרע לו אחר כך, אסור משום דהוי לה שלא מדעת, וגם על השליח יש אסור להחזירן ללוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 179:15"}}
{"id": "85bc5a8de313-0", "text": "הסכמת רב הפוסקים דשמטת כספים נוהגת גם בזמן הזה, ואפלו בחוץ לארץ. והעולם נהגו להקל. וכבר הרעישו על זאת גדולי ישראל זכרונם לברכה, וקצת מהם טרחו ללמד זכות על המנהג שסומכין על קצת מקלין. אבל מי שרוצה לדקדק במצות, בודאי מחיב לעשות כדעת רב הפוסקים זכרונם לברכה. ובפרט שיוכל לתקן את הדבר על ידי פרוזבול ולא יבוא לידי פסידא. ושנת השמטה היתה בשנת תרל\"ה, ותהיה אם ירצה השם בשנת תרמ\"ב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:1"}}
{"id": "85bc5a8de313-1", "text": "[והבאות, אי\"ה, תש\"מ, תשמ\"ז, תשנ\"ד, תשס\"א, תשס\"ח, תשע\"ה, תשפ\"ב, תשפ\"ט, תשצ\"ו, תת\"ג. וכו'].", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:1"}}
{"id": "3c101fddf158-0", "text": "שביעית, משמטת כל מלוה, בין מלוה על פה, בין מלוה בשטר, ואפלו יש בו אחריות נכסים. ומי שנתן לחברו מעות בתורת עסקא, שהדין הוא שחצין מלוה וחצין פקדון, החצי שהוא מלוה משמט, והחצי שהוא פקדון אינו משמט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:2"}}
{"id": "b8d8b5d1dbd9-0", "text": "המלוה את חברו על המשכון, אינו משמט. ואם הלוהו על משכון קרקע, יש בזה חלוקי דינים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:3"}}
{"id": "4725e889666b-0", "text": "ערב שפרע למלוה, וקדם שפרע הלוה להערב הגיעה שנת השמטה, משמט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:4"}}
{"id": "44030c192b60-0", "text": "מי שנתחיב לחברו שבועה על ממון, שאלו היה מודה לו היתה שביעית משמטת את הממון, משמטת גם כן את השבועה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:5"}}
{"id": "81cd97c355a3-0", "text": "מי שהיה חיב לחברו ממון וכפר, ועמדו לדין ונתחיב, וכתבו בית הדין פסק דין ונתנוהו לדי המלוה, אין השביעית משמטתו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:6"}}
{"id": "72b23c80e799-0", "text": "המלוה את חברו והתנה עמו שלא תשמטנו שביעית, אפלו הכי משמטתו. אבל אם התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה, אפלו היה זה בשנת השמטה, אינה משמטתו. וכן אם כתב בשטר לשון פקדון, אינה משמטת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:7"}}
{"id": "fe3413d1b5b8-0", "text": "המלוה את חברו לאיזה שנים והגיע זמן הפרעון לאחר שמטה, אינה משמטתו, כיון שלא היה יכול לתבעו קדם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:8"}}
{"id": "160f51ce720e-0", "text": "המוסר שטרותיו לבית דין ואמר להם, אתם גבו לי חובי, אינו נשמט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:9"}}
{"id": "d4b5c52a2e50-0", "text": "המוכר איזה דבר לחברו בהקפה, הוי לה כאלו הלוהו מעות, ומשמט. אבל חנוני המוכר לאחרים בהקפה, ואין דרכו לתבע עד שמתקבץ איזה סך, אינו משמט. ואם זקפן עליו במלוה, דהינו שחשב הכל ביחד וכתב בפנקסו סך הכולל, אזי הוי כהלואה ומשמט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:10"}}
{"id": "c7dd7fd5341d-0", "text": "שכר שכיר, אינו משמט. ואם זקפו עליו במלוה, משמט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:11"}}
{"id": "0513eb2408af-0", "text": "הבא מכח הגוי, הרי הוא כגוי. לכן מי שקנה מגוי שטר חוב על ישראל, אינו משמט, שהרי הגוי היה גובה בשטרו לעולם. וכן מי שערב לגוי בעד ישראל, ולא פרע הישראל, והצרך הישראל הערב לפרע לגוי, ונטל מן הגוי את השטר שעל הלוה, אינו משמט. אבל אם לא היה שטר, אלא שתובע לחברו בעל פה, על שהצרך לפרע בעדו לגוי, הרי זה פטור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:12"}}
{"id": "53ecc64ec1b0-0", "text": "אין שביעית משמטת כספים, אלא בסופה. לפיכך המלוה את חברו בשנת השמטה עצמה, גובה חובו כל השנה. וכשתשקע החמה בערב ראש השנה, אבד החוב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:13"}}
{"id": "7799c18a9a8c-0", "text": "לוה שבא לפרע למלוה חוב שעבר עליו שמטה, יאמר לו המלוה, משמט אני את החוב וכבר נפטרת ממני. אם אמר לו הלוה, אף על פי כן רוצה אני שתקבל ממני, מתר למלוה לקבלו ממנו. ואל יאמר הלוה, בחובי אני נותן לך, אלא יאמר לו, שלי הם ובמתנה אני נותנם לך. ויכול המלוה לעשות השתדלות והתפעלות, שיאמר הלוה שהוא נותנם לו במתנה. ואם אינו יכול לפעל זאת, אל יקחם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:14"}}
{"id": "e98b9db7141a-0", "text": "פרוזבול אינו משמט. ומהו פרוזבול. המלוה הולך אצל שלשה בני תורה שיהיו בית דין, ויאמר אליהם, אתם דינים, מוסר אני לכם, שכל חוב שיש לי על פלוני ועל פלוני, שאגבה אותן חובות כל זמן שארצה. והמה כותבים לו פרוזבול בזו הלשון, במותב תלתא כחדא הוינא, ואתא פלוני המלוה ואמר לפנינו, מוסר אני וכו'. ושלשתן חותמין למטה, בלשון דינים או בלשון עדים. ויכולין לעשות זאת גם בסוף השנה, דהינו בערב ראש השנה קדם שקיעת החמה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:15"}}
{"id": "e98b9db7141a-1", "text": "ויש אומרים, שאינן צריכין דוקא לכתב את הפרוזבול, אלא די במה שהוא אומר לפניהם. ואפלו אם אין במקומו בית דין, יכול לומר, אני מוסר שטרותי לבית דין שבמקום פלוני.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:15"}}
{"id": "4bafd398248e-0", "text": "לא מהני פרוזבול אלא אם יש ללוה קרקע. ואפלו כל שהוא, סגי. ואפלו אין לו אלא עציץ נקוב, סגי. ואפלו אין ללוה כלום, אלא שיש לערב או שיש למי שהוא חיב לו ללוה זה, נמי מהני. ואם גם לאלו אין להם כלל, אם יש למלוה קרקע כל שהוא, יכול לזכות לו ללוה, ואפלו על ידי אחר, ואפלו שלא בפניו, ומהני לפרוזבול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 180:16"}}
{"id": "58c7ed526a19-0", "text": "כשנפל בין שני בני אדם איזה סכסוך, ראוי להם להתפשר בטוב ושיותר כל אחד נגד חברו, כדי להתרחק מזילותא דבי דינא בכל מה דאפשר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:1"}}
{"id": "6af6c7aa8440-0", "text": "אם אי אפשר להם להתפשר בטוב, ומכרחים לבוא במשפט, יבואו לפני בית דין ישראל. ואסור לדון בפני דיני גוים ובערכאות שלהם, אפלו בדין שדנים כדיני ישראל. ואפלו נתרצו שני בעלי דינים לדון בפניהם, אסור. ואפלו נתקשרו בקנין על זה או שכתבו כן בשטר, אינו כלום. וכל הבא לדון בפניהם, הרי זה רשע, וכאלו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבנו עליו השלום", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:2"}}
{"id": "6af6c7aa8440-1", "text": "ואפלו בדבר המתר למעבד דינא לנפשה, כאשר יתבאר אם ירצה השם בסעיף ט, מכל מקום אסור לעשותו על ידי גוים. ואפלו אינו דן לפני הגוים, אלא שכופהו על ידי גוי שיעמד עמו לדין ישראל, ראוי למתחו על העמוד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:2"}}
{"id": "a526137f08eb-0", "text": "היתה ידם תקיפה ובעל דינו גבר אלם, יתבענו לדיני ישראל תחלה. אם לא רצה לבוא, נוטל רשות מבית דין ומציל בדיניהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:3"}}
{"id": "e1dfc158d585-0", "text": "מי שתובעים אותו ממון שהוא מחזק בו, אסור לו לבקש צדדים להשמט, כדי שיתרצה הלה לעשות עמו פשרה וימחול לו על השאר. ואם עבר ועשה כן, אינו יוצא ידי שמים, עד שיתן לו את שלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:4"}}
{"id": "1acd45464d6f-0", "text": "אסור לבעל דין לספר ענין המשפט לפני הדין שלא בפני בעל הדין חברו. ולא יקדים את עצמו לבוא לפני הדין קדם לחברו, שלא יהא נחשד שמקדים כדי לסדר טענותיו שלא בפני חברו (ספר מאירת עינים).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:5"}}
{"id": "a1f0ae99abc2-0", "text": "כשם שהדין הלוקח שחד אפלו לזכות את הזכאי עובר בלא תעשה, כך הנותן את השחד עובר בלא תעשה דלפני עור לא תתן מכשל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:6"}}
{"id": "7ff78d7d1489-0", "text": "אסור לטען שקר בכל ענין. ואפלו אם יודע בעצמו שהוא זכאי, ואם יטען האמת יתחיב בדין, מכל מקום לא יטען שקר. הכי איתא בגמרא, תנו רבנן, מנין לנושה בחברו (פרוש שהלוה לחברו) מנה, שלא יאמר אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה ויתחיב לי שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר תלמוד לומר, מדבר שקר תרחק. מנין לנושה בחברו מנה וטענו מאתים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:7"}}
{"id": "7ff78d7d1489-1", "text": "שלא יאמר הלוה, אכפרנו בבית דין ואודה לו חוץ לבית הדין כדי שלא אתחיב לו שבועה ולא יגלגל עלי שבועה ממקום אחר תלמוד לומר, מדבר שקר תרחק. מנין לשלשה שנושין מנה באחד, שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים כדי שיוציאו המנה ויחלקו תלמוד לומר, מדבר שקר תרחק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:7"}}
{"id": "af45d5a04680-0", "text": "לפעמים בעלי הדין בוררים להם אנשים שיעשו פשרה ביניהם, אם בצרוף בית הדין או שלא בבית דין. ודבר זה, הגון הוא, שכל אחד הוא מצדד בזכותו של זה אשר בחרו ויצא הפשר כראוי. ודוקא לצדד בדרך הישר. אבל חלילה לו לעות את הפשר. שכשם שמזהרין שלא להטות את הדין, כך מזהרין שלא להטות את הפשר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:8"}}
{"id": "81554fe560f5-0", "text": "יכול אדם לעשות דין לעצמו. אם רואה חפץ שלו ביד אחר שגזלו, יכול לקחתו מידו. ואם האחר עומד כנגדו, יכול להכותו עד שיניחנו, אם לא יוכל להציל בענין אחר, אפלו הוא דבר שאין בו הפסד, אם ימתין עד שיעמידנו בדין. ואם יש עדים הרואים שהוא תופס את החפץ מיד האחר, אינו יכול לתפסו על ידי הכאה, אלא אם כן יכול לברר אחר כך שנטל את שלו. כי אם לא יברר, לא מהני לה תפיסתו, כיון שהיו עדים בדבר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:9"}}
{"id": "81554fe560f5-1", "text": "אבל אם אין עדים, דאז מהני תפיסתו, יכול לעשות כן, אף על פי שלא יוכל לברר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:9"}}
{"id": "f1ea83a10ac1-0", "text": "בני העיר שמעמידין להם בית דין, צריכין לידע שיש בכל אחד מהם שבעה דברים אלו, חכמה בתורה, ענוה, יראה, שנאת ממון אפלו שלהם, אהבת האמת, אהבת הבריות להם, בעלי שם טוב במעשיהם. וכל המעמיד דין שאינו הגון, עובר בלא תעשה, שנאמר, לא תכירו פנים במשפט, כלומר, לא תכירו פני האיש לומר, פלוני עשיר הוא, קרובי הוא, אושיבנו בדין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:10"}}
{"id": "f1ea83a10ac1-1", "text": "וכל דין שנתמנה בשביל כסף וזהב, אסור לעמד לפניו או לכבדו בשאר כבוד, ועליו דרשו רבותינו זכרונם לברכה, אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:10"}}
{"id": "078c83d2d2c9-0", "text": "עירות שאין בהם חכמים הראויים להיות דינים, ממנים הטובים והחכמים שבהם לדעת אנשי העיר, והם ידונו אף על פי שאינם ראויים לדינים, כדי שלא ילכו לפני ערכאות של גוים. וכיון שקבלום עליהם בני העיר, אין אחר יכול לפסלן. וכל מעשיהם יהיו לשם שמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:11"}}
{"id": "7c4f5159cde5-0", "text": "כל מי שיודע עדות לחברו וראוי להעידו ויש לחברו תועלת בעדותו והוא תובעו שיעיד לו בפני בית דין חיב להעיד לו, בין שיש עוד עד אחר עמו, בין שהוא לבדו. ואם כבש עדותו, חיב בדיני שמים. ואסור לאדם להעיד בדבר שאינו יודע, אף על פי שאמר לו אדם שיודע בו שאינו משקר. ואפלו אמר לו בעל הדין, בוא ועמד עם עד אחד שיש לי, ולא תעיד, רק שיפחד בעל חובי ויסבור שיש לי שני עדים, ויודה לי לא ישמע לו, שנאמר, מדבר שקר תרחק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:12"}}
{"id": "663476ca1a95-0", "text": "הא דעד אחד מעיד, זהו דוקא בדבר שבממון, דמהני גם עד אחד לענין שבועה. וכן בדבר אסור, אם עדין לא נעשה האסור, יעיד כדי לאפרושי מאסורא. אבל אם כבר נעשה האסור, לא יעיד עד אחד. דכיון דעד אחד אינו נאמן, אינו אלא כמוציא שם רע על חברו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:13"}}
{"id": "60dfb515ca60-0", "text": "הנוטל שכר להעיד, עדותו בטלה. ודוקא כשכבר ראה המעשה, דמחיב להעיד בחנם. אבל לילך לראות את הענין שיהיה אחר כך עד בדבר, מתר לו לקח שכר, אבל רק שכר הראוי לפי הטרחא שלו ולא יותר. וכן אם יש לו טרחא ללכת לפני בית הדין, יכול לטול שכר טרחא כפי הראוי בעד טרחא זו, ולא יותר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:14"}}
{"id": "ce93ddd2b7f0-0", "text": "כל עדות שיש לאדם הנאה בה, ואיזה צד נגיעה אפלו בדרך רחוקה, פסול להעיד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:15"}}
{"id": "718a15777fbd-0", "text": "כתיב, ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו, ודרשינן, זה הבא בהרשאה ומתעבר על ריב לא לו. ודוקא כששני בעלי הדין המה בעיר, אלא כגון שהלוה הוא אלם ובעל טענות, וירא המלוה לטען עמו ומרשה לאחר, זהו מתעבר על ריב לא לו. אבל אם הנתבע הוא בעיר אחרת, והתובע אינו יכול להטריח את עצמו ומרשה לאחר, זה המרשה מצוה קעביד להציל עשוק מיד עושקו. ויש אומרים, דהבא בהרשאה כדי להנות מן השכר ולא בשביל אלמות, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:16"}}
{"id": "fe9917613ce8-0", "text": "לעולם ירחיק אדם את עצמו אפלו משבועת אמת בכל מה דאפשר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:17"}}
{"id": "ad8a148a8ba9-0", "text": "מי שחברו נתחיב לו שבועה, ורואה בו שהוא רוצה לשבע לשקר, חס ושלום יתפשר עמו כפי האפשרי ולא יניחנו לשבע לשקר, שנאמר, שבועת ה' תהיה בין שניהם, ודרשינן, מלמד שהשבועה חלה על שניהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:18"}}
{"id": "01535f511baf-0", "text": "ישראל היודע עדות לגוי לו דין עם ישראל בערכאותיהם, אם יגרם בעדותו לחיב את הישראל יותר ממה שהיה חיב בדיני ישראל, אסור להעיד לו. ואם לאו, מתר להעיד לו. ואם מתחלה יחדו הגוי להישראל שיהיה לו עד, הואיל ויהיה חלול השם אם לא יעיד לו, יעיד לו בכל ענין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:19"}}
{"id": "fb4dd1447d55-0", "text": "כל זמן שהאדם זוכר, יכול להעיד לעולם, ואינו חושש שמא מתוך שנתישן הדבר הרבה אינו זוכרו על בריו. ואפלו אינו נזכר לעדות אלא מתוך הכתב, שכשמסרוהו לו, כתבו בפנקסו לזכרון דברים ושכח את הדבר ואינו נזכר אלא מתוך הכתב יכול להעיד. ודוקא שכאשר ראה את הכתב נזכר בדבר. וכן אם נזכר בדבר על ידי אחר שהזכרו לו, יכול להעיד, ואפלו היה המזכיר העד השני. אבל אם בעל הדין בעצמו מזכירו ונזכר, לא יעיד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:20"}}
{"id": "fb4dd1447d55-1", "text": "אך יכול בעל הדין למסר את הדברים לאחר והוא יזכירו, דהוי לה נזכר על ידי אחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:20"}}
{"id": "a923850ebb58-0", "text": "עד שהוא קרוב לאחד מבעלי הדין, או לאחד מהדינים, או שהעדים קרובים זה לזה, ואפלו קרבה על ידי נשותיהם לפעמים פסולים להעיד. ואפלו קרובים רק לערב ולא ללוה, גם כן פסולים להעיד ללוה. וזה שפסלה התורה עדות הקרובים, לא מפני שחזקתם אוהבים זה את זה, שהרי פסולים להעיד, בין לזכותו בין לחובתו, אלא גזרת הכתוב היא. ואפלו משה ואהרן, לא היו כשרים להעיד זה לזה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:21"}}
{"id": "a923850ebb58-1", "text": "לכן כל עד שיש לו איזה קרבה לאחד מן הנזכרים או שהיה קרוב ונתרחק והדינים אינם יודעים, צריך להודיע להם, והם יגידו לו על פי התורה אם יש בקרבה זו כדי לפסלו או לא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:21"}}
{"id": "26775c294ecf-0", "text": "שני עדים, שאחד יודע בחברו שהוא רשע ופסול לעדות מן התורה ואין הדינים מכירים ברשעו, אסור לו להעיד עמו, אף על פי שהיא עדות אמת, שנאמר, אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. וגזרת הכתוב היא, שכל העדות בטלה, אפלו הם רבים, אם אחד ביניהם פסול. ואיזהו רשע שפסול לעדות מן התורה. כל שעבר על דבר שפשט בישראל שהוא עברה, והוא דבר שבלא תעשה מן התורה, ועבר בזדון ולא עשה תשובה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:22"}}
{"id": "26775c294ecf-1", "text": "אבל אם יש לתלות שעשה בשגגה או בטעות, שלא ידע את האסור, לא נפסל לעדות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 181:22"}}
{"id": "23979a1c7c8c-0", "text": "אסור לגזול או לגנוב אפלו כל שהוא, בין מישראל בין מגוי. איתא בתנא דבי אליהו, מעשה באחד שספר לי, שעשה עולה לגוי במדידת התמרים שמכר לו, ואחר כך קנה בכל המעות שמן, ונשבר הכד ונשפך השמן. ואמרתי, ברוך המקום שאין לפניו משוא פנים. הכתוב אומר, לא תעשק את רעך ולא תגזל. וגזל הנכרי, גזל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:1"}}
{"id": "c6950b565425-0", "text": "אם הוא דבר מעט כל כך שאין מי שיקפיד עליו כלל, כגון לטול מהחבילה קיסם לחצוץ בו שניו, מתר. ומדת חסידות להמנע גם מזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:2"}}
{"id": "5aa64ad690ce-0", "text": "אפלו לגנוב על דעת להחזיר, אלא שרוצה לצערו קצת או בדרך שחוק, גם כן אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:3"}}
{"id": "ed0365025e1e-0", "text": "אסור לעשק את חברו אפלו כל שהוא, שנאמר, לא תעשק את רעך. ואיזהו עושק. זה שבא ממון חברו לידו ברצון חברו, כגון שיש לו בידו הלואה או שכירות, ואינו רוצה לשלם לו, או שדוחהו בלך ושוב, לך ושוב. וכיון דכתיב רעך, אינו אסור בגוי. והוא שאין חלול השם בדבר, כגון שלוה מגוי ומת, רשאי לכחש לבנו, שאינו יודע בברור שהוא משקר. אבל כשהגוי יודע שהוא משקר, אסור, מפני חלול השם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:4"}}
{"id": "ed0365025e1e-1", "text": "ואף במקום שאינו יודע, אינו רשאי אלא להפקיע הלואתו או שאר חוב שהוא חיב לו. אבל חפץ שהוא בעין, אסור לכפר, שהרי זה הוי גזל ממש. ולא עוד, אלא אפלו קנה ממנו חפץ, אסור להטעות אותו בחשבון בנתינת המעות, כמו שנאמר, וחשב עם קונהו, דמירי בגוי, שהרי אינו מקנה לו החפץ אלא בעד הסכום שהשתוו. והמטעהו בחשבון המעות, הרי זה כגונב את החפץ ולא כמפקיע חובו. ואפלו גנבת דעת שאין בה חסרון מעות, אסור במשא ומתן, כמו שכתבתי בסימן סג", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:4"}}
{"id": "ed0365025e1e-2", "text": "ומכל מקום אם הגוי טעה בעצמו, מתר אם לא יהיה חלול השם בדבר, שלא יודע לו. ונכון שיאמר לו הישראל, ראה שעל חשבונך אני סומך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:4"}}
{"id": "d60ff06e66c1-0", "text": "כל החומד ביתו או כיליו של חברו, או כל דבר שאין בדעת חברו למכרו, והוא הרבה עליו רעים או שהפציר בו בעצמו עד שמכרו לו, הרי זה עובר בלא תחמד. ומשעה שנפתה בלבו וחשב איך יקנה חפץ זה, עבר בלא תתאוה, כי אין תאוה אלא בלב בלבד, והתאוה מביאה לידי חמוד. והקונה את הדבר שהתאוה לו, עובר בשני לאוין. ולכך נאמר, לא תחמד ולא תתאוה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:5"}}
{"id": "59f8f4b1ee06-0", "text": "מצות עשה על הגוזל להחזיר את הגזלה עצמה אם היא בעינה ולא נשתנית, שנאמר, והשיב את הגזלה אשר גזל. והוא הדין לגנב. ואינו יוצא ידי חובתו בנתינת דמים, אפלו אם כבר נתיאשו הבעלים. אבל אם אבדה או שנשתנית בשנוי שאינו חוזר לבריתו או ששקעה בבנין, שיהיה לו הפסד גדול לסתר את הבנין, יוצא ידי חובתו בנתינת דמים, כמו שהיתה שוה בשעת הגזלה. ואם הנגזל הוא במקום אחר, אינו צריך לשלוח את המעות למקומו, אלא מודיעו שיבוא וישלם לו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:6"}}
{"id": "59f8f4b1ee06-1", "text": "אם מת הנגזל, יחזיר ליורשיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:6"}}
{"id": "2b4c3bb4fdcc-0", "text": "הגוזל את הרבים, כגון שהיה חנוני ומדד במדה חסרה או ששקל במשקל חסר וכדומה, או שהיה ממנה בקהל והקל על קרוביו והכביד על אחרים, וכן מי שנטל רבית מרבים, תשובתו קשה. לפיכך יעשה צרכי רבים, שגם הנגזלים יהנו מהם. ומכל מקום לאלה שהוא יודע שגזל מהם, מחיב להחזיר להם, ואינו יוצא ידי חובתו במה שעשה צרכי רבים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:7"}}
{"id": "b003e8d3b50a-0", "text": "אסור לקנות מהגנב או מהגזלן את החפץ שגנב או גזל. ואין חלוק בין שהוא ישראל או נכרי, כי גם הנכרי נצטוה על אסור גנבה וגזלה אפלו מנכרי חברו, והוא משבע מצות שנצטוו עליהם. ועון גדול הוא לקנות מן הגנב או מן הגזלן, שהרי הוא מחזיק ידי עוברי עברה. ועל זה נאמר, חולק עם גנב שונא נפשו, וגורם לגנב שיגנוב עוד גם גנבות אחרות, ואם לא ימצא לוקח, לא יגנוב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:8"}}
{"id": "b003e8d3b50a-1", "text": "ואף על פי שאפשר לו להוליך את הגנבה למקום שאין מכירין אותו, אין זה מצוי לו כל כך. ואם הקונה מתכון לטובת הבעלים להחזירו להם כשיחזירו לו מעותיו, מתר. ודוקא כשלא היה אפשרי לבעלים בעצמם להציל. וכן אסור לקבל בפקדון דבר שנראה שהוא גנוב או גזול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:8"}}
{"id": "78ef081e997c-0", "text": "אפלו להנות שום הנאה מן הגנבה או מן הגזלה כל זמן שהיא ביד הגנב או הגזלן, אסור. ואפלו הנאה מעטת שגם בעליה לא היו מקפידים עליה, כגון חלוף מטבעות בשוין, אסור במעות גנובות או גזולות. וכן לכנס לבית גזול, בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, או לעבור בשדה גזולה, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:9"}}
{"id": "b090f74493d4-0", "text": "ולכן מי שהוא גנב או גזלן מפרסם, שאין לו מלאכה אחרת אלא זאת, וכל ממונו בחזקת גנוב או גזול, אסור להנות ממנו, ואסור לעני לקחת ממנו צדקה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:10"}}
{"id": "3b0080b4e106-0", "text": "וכן אם אחד רוצה למכר איזה חפץ שנראה שהוא גנוב, כגון שומרי פרות שמוכרים פרות במקום צנוע, או מוכר אחר שנושא איזה דבר בהצנע למכרו, או שאומר להקונה, הטמן, אסור לקנות. ואפלו לקנות מאשה איזה דבר שיש לחוש שהיא מוכרת שלא מדעת בעלה, או לקנות מאיש דבר מתכשיטי האשה ומלבושיה, שיש לחוש שהוא מוכרו שלא מדעת אשתו, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:11"}}
{"id": "ad22ac6c5ed5-0", "text": "מי שנתחלפו לו כליו בבית המשתה וכדומה, הרי זה לא ישתמש בכלים אלו שבאו לידו ואינם שלו. וכשיבוא בעל החפץ, צריך להחזירו לו, ואף על פי שהחפץ שלו נאבד. וכן כובסת המכבסת לרבים והביאה לו חלוק שאינו שלו, אסור ללבשו, אלא צריך להחזירו לבעליו, ואף על פי ששלו נאבד. אך אם מנח אצלו ימים רבים, עד שאי אפשר שלא חקרו הבעלים בינתים אחר שלהם, אז מתר לו ללבשו, כי מסתמא סלקה הכובסת את בעליו ושלמה בעד החלוק הזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:12"}}
{"id": "08d1d4560f0c-0", "text": "אסור להנות משום דבר של חברו שלא מדעתו. אף על פי שברור לו שכשיודע לבעליו ישמחו ויגילו מפני אהבתם אותו. מכל מקום אסור. לפיכך הנכנס לפרדס או לגנת חברו, אסור לו ללקט פרות שלא מדעת הבעלים. אף על פי שבעל הפרדס ובעל הגנה אוהבו ורעו אשר כנפשו, ובודאי ישמח ויגיל כשיודע לו שנהנה זה מפרותיו, מכל מקום כיון שעכשו אינו יודע מזה, הרי הוא נהנה באסור. וצריך להזהיר לרבים, שנכשלין בזה מחמת חסרון ידיעה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:13"}}
{"id": "4fde9bf18625-0", "text": "ומכל מקום מתר לבן ביתו של אדם לתן פרוסה לעני או לבנו של אוהבו של בעל הבית שלא מדעתו, לפי שכך נהגו בעלי הבתים. ואין זה נקרא שלא מדעת הבעלים, כיון שכך נהגו, והבעלים יודעין מזה המנהג. ומטעם זה, מתר לקבל צדקה מן הנשים דבר מעט שלא מדעת הבעלים, הואיל ודרכן בכך, ויודעין הבעלים שדרכן בכך. וכן בפרדס, אם הוא רגיל בו לאכל מפרותיו מדעת הבעלים, מתר. וכן כל כיוצא בזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:14"}}
{"id": "c7767c85bffb-0", "text": "המוצא פרות בדרך תחת אילן שהוא נוטה על הדרך, אם הם פרות שדרכן לפול מן האילן ובנפילתם הם נמאסים, או אפלו אינם נמאסים אלא שרב העוברים שמה המה גוים, או שהם פרות שדרך הבהמות לאכל אותם, והן עוברות דרך שם, הרי הבעלים כבר נתיאשו מהם ומתרים. אבל אם הם פרות שאינם נמאסים בנפילתם, ורב העוברים שמה המה ישראלים, אסורים משום גזל. ואם הם של יתומים קטנים, אסורים בכל ענין, כי הקטנים, אין היאוש והמחילה שלהם כלום", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:15"}}
{"id": "3dc743a2e252-0", "text": "דינא דמלכותא דינא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 182:16"}}
{"id": "5e5b96fac277-0", "text": "אסור להזיק ממון חברו, אפלו על דעת לשלם, כמו שאסור לגנב ולגזל על דעת לשלם. ואפלו לגרם נזק לחברו, בין במעשה בין בדבור, אסור, כגון ראובן שמוכר סחורה לגוי, ובא שמעון ואומר לו, שאינה שוה כל כך אף על פי שהאמת כן, אסור, שהרי אונאתו מתרת. וכל הגורם נזק לחברו, אפלו בענין שפטור מדיני אדם, חיב בדיני שמים, עד שיפיס את חברו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 183:1"}}
{"id": "0b15c2e6abbe-0", "text": "אפלו מי שבא איזה נזק עליו, אסור לסלקו מעליו, אם על ידי זה יגרום שיבוא על חברו, כי אסור להציל את עצמו אפלו בגרם נזק ממון של חברו. אבל קדם שבא הנזק עליו, מתר לדחותו שלא יבוא עליו, אף על פי שעל ידי זה יבוא על חברו. כגון אמת המים שבאה לשטף שדהו, עד שלא נכנסה לשדהו, מתר לגדר בפניה, אף על פי שעל ידי זה היא שוטפת שדה חברו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 183:2"}}
{"id": "0b15c2e6abbe-1", "text": "אבל משנכנסה לשדהו, אסור להוציאה בענין שתגיע לשדה חברו, שכיון שהנזק מטל עליו, אינו רשאי לסלקו מעליו ולהטילו על חברו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 183:2"}}
{"id": "3d235611beec-0", "text": "וכן חיל מלך שבא לעיר, ובני העיר מחיבים לתת להם אכסניא, אסור לאחד לתן שכר לשר החיל לפטרו, כי על ידי זה יגרם נזק לישראל אחר. וכן בכל שאר עניני מסים, אסור להשתדל אצל השר לפטרו, אם על ידי זה יכביד על אחרים. והעושה כן, נקרא מסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 183:3"}}
{"id": "6a4bca8765c0-0", "text": "אסור למסר ישראל ביד גוים, בין גופו בין ממונו, בין במעשה בין בדבור, להלשין עליו או לגלות מצפוניו. וכל המוסר, אין לו חלק לעולם הבא. ואפלו רשע ובעל עברות, אסור למסרו לא גופו ולא ממונו, ואפלו הוא מצר לו ומצערו תמיד בדברים. אבל אם חברו מוסר אותו ואי אפשר להציל את עצמו אלא על ידי שימסר אותו, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 183:4"}}
{"id": "fe064a2ea669-0", "text": "אסור לכנס לתוך שדה ניר של חברו, מפני שהוא דש נירו ומקלקלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 183:5"}}
{"id": "6fe24bdaf8fd-0", "text": "אסור לעמד על שדה חברו להסתכל בה בשעה שהיא עומדת בקמותיה, שלא יזיקנה בעין הרע. ומכל שכן שאסור להסתכל בחברו בענין שיש לחוש שיזיקנו בעין הרע. ואפלו בעסקיו ובמעשיו שאין בהם חשש הזק עין הרע, אם עושה בביתו וברשותו, אסור לראות שלא מדעתו, כי שמא אינו חפץ שידעו אחרים ממעשיו ועסקיו. ודרך ארץ הוא כשאחד רואה שחברו עוסק במלאכתו, יברכנו ויאמר לו, תצליח במעשיך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 183:6"}}
{"id": "5d716153a316-0", "text": "אפלו לעשות ברשות שלו דבר שהוא מזיק לשכנו, אסור. לא יניח בחצרו סמוך לכתל של חברו כל דבר שיש בו חמימות ומוציא הבל ומזיק את החומה, כגון זבל וכדומה, אלא אם כן הרחיק שלשה טפחים. וכן צריך להרחיק שלא לשפך מים סמוך לכתל חברו. ולכן צנור המקלח מן הגג, צריך להרחיקו מכתל חברו שלשה טפחים. ומכל שכן שלא לשפך עביט של מי רגלים סמוך לכתל חברו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 183:7"}}
{"id": "5d716153a316-1", "text": "ולהשתין מים סמוך לכתל חברו, אם הוא כתל של אבנים או של עץ בלי טיט, די כשמרחיק טפח אחד. ואם היו האבנים צחיח סלע, אינו צריך להרחיק כלל, ומשתין אפלו על הכתל. ואם הוא כתל של לבנים או של עץ מחפה בטיט, צריך להרחיק שלשה טפחים. ועין עוד בסימן שאחר זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 183:7"}}
{"id": "b6656067f9df-0", "text": "אסור לאדם להכות את חברו. ואם הכהו, עובר בלא תעשה, שנאמר, והיה אם בן הכות הרשע וגו', ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף וגו', אם הקפידה התורה בהכאת הרשע שלא להכותו יותר על רשעו, קל וחמר בהכאת צדיק. וכל המרים יד על חברו להכותו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע, שנאמר, ויאמר לרשע למה תכה רעך, למה הכית לא נאמר, אלא למה תכה, אף על פי שעדין לא הכהו, נקרא רשע", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:1"}}
{"id": "b6656067f9df-1", "text": "וכל מי שהכה את חברו, הרי הוא מחרם בחרם הקדמונים, ואין לצרפו למנין עשרה לכל דבר שבקדשה, עד שיתירו לו בית דין את החרם, כשמקבל עליו לשמע דינם. ואם אחד מכה אותו או לישראל אחר וא אפשר להציל את עצמו או את חברו מיד מכהו אלא על ידי שיכה אותו, מתר להכותו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:1"}}
{"id": "ffcef9390a18-0", "text": "אפלו משרתו שאינו שומע בקולו, אסור להכותו. אבל מתר להכות בניו הקטנים או יתום שהוא מגדל בתוך ביתו, כדי להדריכם בדרך ישרה, שזוהי טובתם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:2"}}
{"id": "188c6a7572b2-0", "text": "צריך לזהר שלא להשליך שברי כלי זכוכית וכדומה במקום שיוכלו להזיק.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:3"}}
{"id": "ca1dff224e07-0", "text": "אם יש לשכנו חלי הראש, רחמנא לצלן, וקול ההכאה מזיק לו, לא יכתוש אפלו בביתו ריפות וכיוצא בהן, דברים שקול הכאתם מגיע לבית שכנו ומזיק לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:4"}}
{"id": "c5d8b76e6016-0", "text": "יש עוד הרבה דברים בענין נזקי שכנים או לבני רשות הרבים. והכלל הוא, שאסור לעשות שום דבר אפלו ברשותו, ומכל שכן ברשות הרבים, דבר שיכול להגיע ממנו איזה הזק לשכנו או לעוברים ברשות הרבים. אם לא בדבר שפשט המנהג שעושה כן כל מי שרוצה, שהרי זה, כאלו מחלו כל אנשי העיר, כדי שיוכל כל אחד לעשות כן כשיצטרך לזה, הוא או בניו אחריו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:5"}}
{"id": "e50a5e1a6158-0", "text": "המבעית את חברו, כגון שצעק עליו מאחריו או שנראה לו באפלה וכיוצא בזה, חיב בדיני שמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:6"}}
{"id": "7f67594eec1a-0", "text": "החובל בחברו, אף על פי שנתן את הממון לנחבל מה שנתחיב לו עבור החבלה, וכן גנב או גזלן, אף על פי שהחזירו או שלמו, מכל מקום אין מתכפר להם עד שיבקשו מחילה מאת הנחבל או הנגזל או הנגנב על הצער שהיה להם. והם ימחלו ולא יהיו אכזרים. (עין לעיל סימן קלא סעיף ד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:7"}}
{"id": "f713cd24ba82-0", "text": "הרואה את חברו בצרה, רחמנא לצלן, ויכול להצילו הוא בעצמו או לשכר אחרים להצילו, חיב לטרח ולשכר ולהצילו, וחוזר ונפרע ממנו אם יש לו. ואם אין לו, מכל מקום לא ימנע בשביל זה, ויצילנו בממון שלו. ואם נמנע, עובר על לא תעמד על דם רעך. וכן אם שמע מאיזה רשעים מחשבים רעה על חברו או טומנים לו פח ולא גלה אזנו להודיעו, או שיכול לפיסם בממון בגלל חברו ולהסיר מה שבלבבם ולא פיסם, וכיוצא בדברים אלו, עובר על לא תעמד על דם רעך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:8"}}
{"id": "f713cd24ba82-1", "text": "וכל המקים נפש אחת מישראל, כאלו קים עולם מלא (ועין יורה דעה סימן קנח).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:8"}}
{"id": "1c2c99ea5e1b-0", "text": "מי שעוסק בזיופים ויש לחוש שיסכן בזה רבים, דינו כמו רודף, ומתרין בו שלא יעשה. ואם אינו משגיח, מתר למסרו למלכות ולומר, שאין אחר מתעסק בזה אלא פלוני לבדו. וכן יחיד שמעלילים עליו בגללו, יכול לומר להם, אני איני עושה, אלא פלוני לבדו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:9"}}
{"id": "05710f68df86-0", "text": "נוהגין ששבעה טובי העיר דנין דיני קנסות, כגון על חבלות וחרופים וכדומה, ואין להם לעשות דבר בלי בית דין, כי יש בענינים אלו הרבה חלוקי דינים, ואין לעשות יותר מן הראוי על פי הדת, ואל יהי קל בעיניהם כבוד הבריות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:10"}}
{"id": "ac6477332256-0", "text": "מעברת שהיא מקשה לילד, כל זמן שהעבר בתוך מעיה, מתרין לחתכו בין בסם בין ביד, שכל שלא יצא לאויר העולם, אין שם נפש עליו. ובשביל להציל את האם, מתרין לחתכו, משום דהוי לה כמו רודף אחר חברו להרגו. אבל כשהוציא ראשו, אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, וזהו טבעו של עולם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 184:11"}}
{"id": "854e299d422f-0", "text": "השואל או השוכר בהמה או מטלטלין מחברו, אינו רשאי, לא להשאילם ולא להשכירם לאחר שלא מדעת בעלים. אפלו ספרים שיש מצוה בהשאלתן, אין אומרים, מן הסתם ניחא לבעלים שתעשה מצוה בממונם, כי שמא אין רצונם שיהא דבר שלהם ביד אחר שאינו נאמן בעיניהם. אבל מתר לשואל ספר להניח לאחר ללמד בו בתוך ביתו, ובלבד שלא ילמד, רק יחידי, ולא שניהם ביחד. ואם ידוע שדרכן של הבעלים להאמין לזה השני בדברים כאלו, מתר השואל להשאיל לו והשוכר להשכיר לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 185:1"}}
{"id": "e357eb3bfdfa-0", "text": "מצוה לתת שכר פעלת שכיר בזמנו. ואם אחר, עובר בלא תעשה, שנאמר, ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. וכמו כן מצוה לתת שכר בהמה או כלי בזמנו. ואם אחרו, עובר בלאו, שנאמר, לא תעשק שכיר עני ואביון וגו' ביומו תתן שכרו. ואיזהו זמנו. אם כלתה המלאכה ביום, זמנו כל היום. ואם עבר היום ולא נתן לו, עובר על ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. ואם כלתה המלאכה לאחר שיצא היום ונכנס הלילה, זמנו כל הלילה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 185:2"}}
{"id": "e357eb3bfdfa-1", "text": "עבר הלילה ולא נתן לו, עובר על לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר. וכן שכיר שבוע, שכיר חדש, שכיר שנה, יצא ממלאכתו ביום, יש לו זמן כל היום. יצא ממלאכתו בלילה, יש לו זמן כל הלילה ולא יותר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 185:2"}}
{"id": "5d71f277af1b-0", "text": "וכן אם נתן טליתו לאמן לתקנה בקבלנות והביאה לו ביום, יש לו זמן כל היום בלבד. הביאה לו בלילה, יש לו זמן כל הלילה בלבד. אבל כל זמן שהטלית ביד האמן, אף על פי שנגמרה וכלתה מלאכתה, אין בעל הבית עובר, אפלו היא אצל האמן כמה ימים. ואפלו הודיעו שיביא לו מעות ויטול את שלו, מכל מקום אינו עובר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 185:3"}}
{"id": "e18d362d8d67-0", "text": "אינו עובר משום בל תלין ולא תבוא עליו השמש, אלא אם כן תבעו השכיר ויש לו מעות לתן לו. אבל אם לא תבעו השכיר, או שתבעו ואין לו מעות, אינו עובר. ומכל מקום מדת חסידות היא ללוות ולפרע לשכיר בזמנו, כי הוא עני ואליו הוא נושא את נפשו. ומי שדרכו שלא לפרע לפועלים עד לאחר החשבון, אפלו תבעו ממנו דבר מעט שבודאי מגיע להם, מכל מקום אינו עובר, שכיון שידוע שדרכו כן, על דעת כן נשכרו אצלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 185:4"}}
{"id": "141567a113b2-0", "text": "שכיר שעשה מלאכה לבעל הבית והפסידה, אפלו בפשיעה, באפן שעל פי הדין הוא חיב בתשלומין, מצוה על בעל הבית להכנס עמו לפנים משורת הדין ולמחול לו, שנאמר, למען תלך בדרך טובים. ואם השכיר עני הוא ואין לו מה יאכל, מצוה לתן לו שכרו, שנאמר, וארחות צדיקים תשמר. וזה הוא ארח צדיקים, לשמר דרך ה' לעשות צדקה ומשפט לפנים משורת הדין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 185:5"}}
{"id": "2ea649477898-0", "text": "כדרך שבעל הבית מזהר שלא לגזל שכר העני ולא לאחרו, כך העני מזהר שלא יבטל ממלאכת בעל הבית. וחיב לעבוד בכל כחו, כמו שאמר יעקב אבינו עליו השלום, כי בכל כחי עבדתי את אביכן. לפיכך אין הפועל רשאי לעשות מלאכה בלילה ולהשכיר עצמו ביום, (שכבר נחלש מהלילה), וכן אינו רשאי לעשות מלאכה בבהמתו בלילה ולהשכירה ביום. ואין הפועל רשאי להרעיב ולסגף עצמו, שהרי מחליש כחו ולא יוכל לעשות מלאכת בעל הבית כראוי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 185:6"}}
{"id": "2ea649477898-1", "text": "וכן הוא דין המלמד (עין לעיל סימן קסה סעיף יב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 185:6"}}
{"id": "62b1df805cd2-0", "text": "כל המונע את הבהמה מלאכל בשעת מלאכתה, לוקה, שנאמר, לא תחסם שור בדישו. אחד שור ואחד כל מיני בהמה וחיה, בין טמאים בין טהורים, ואחד הדישה ואחד כל שאר מלאכות של גדולי קרקע. ולא נאמר שור בדישו, אלא בהוה. ואפלו חסמה בקול, דהינו שצעק עליה ועל ידי זה לא תאכל, חיב מלקות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 186:1"}}
{"id": "a03c69eca6df-0", "text": "ישראל הדש אפלו בפרתו של גוי ותבואה של גוי, עובר משום לא תחסם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 186:2"}}
{"id": "a8f3da09c97d-0", "text": "אם הבהמה אינה יכולה לאכל, מפני שהיא צמאה, צריך להשקותה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 186:3"}}
{"id": "c29e187fa11f-0", "text": "בהמה שהיא עושה בדבר שהוא רע לבני מעיה, מתר לחסמה, שלא הקפידה התורה אלא על הנאתה, והרי אינה נהנית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 186:4"}}
{"id": "cf755e7a520d-0", "text": "הרואה אבדת ישראל, חיב לטפל בה להשיבה לבעליה, שנאמר, השב תשיבם. וכן כל ממון של חברו שאדם יכול להציל שלא יאבד, חיב להציל, והוא בכלל השבת אבדה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 187:1"}}
{"id": "becb82385515-0", "text": "אף על פי שמן הדין במקום שרב גוים מצויים, אפלו נתן בה ישראל סימן, אינו חיב להחזיר, משום דמסתמא כבר נתיאש הימנה, מכל מקום טוב וישר לעשות לפנים משורת הדין להחזיר לישראל שנתן בה סימן. וכופין על זה. ואם המוצא הוא עני, ובעל האבדה הוא עשיר, אינו צריך לעשות לפנים משורת הדין. ובמקום שיש דינא דמלכותא להחזיר אבדה, חיב בכל ענין להחזיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 187:2"}}
{"id": "56d4f938f98c-0", "text": "כל המוצא אבדה, בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן, אם מצאה דרך הנחה, כגון טלית וקרדם בצד הגדר, ואפלו יש להסתפק אם הניחם שם בכונה או אבדם שם, אסור לגע בהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 187:3"}}
{"id": "68046dbcdea3-0", "text": "מי שהוא זקן מכבד, ומצא אבדה והוא דבר מבזה, שאפלו היה שלו, לא היה נוטלו להביאו לביתו, משום דהוי לה בזיון, אינו חיב לטפל בה. ומכל מקום יש לו לעשות לפנים משורת הדין ולטפל בה, אף על פי שאינה לפי כבודו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 187:4"}}
{"id": "c6eff97dcdee-0", "text": "מצא מציאה ואינו יודע מי אבדה, בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן, יש בענינים אלו הרבה חלוקי דינים, ויעשה שאלת חכם איך יעשה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 187:5"}}
{"id": "69711a20a889-0", "text": "המפקיד מעות אצל חברו, עתה בזמן הזה שכל עסקינו במשא ומתן והכל צריכין למעות, מן הסתם נתרצה המפקיד, שהנפקד יוציאן כשיצטרך. ולכן מתר לו להוציאן, והרי הן אצלו כמו מלוה, אלא אם כן גלה המפקיד דעתו שאין רצונו בכך, כגון שחתמן או קשרן בקשר משנה, אז אין הנפקד רשאי להוציאן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 188:1"}}
{"id": "6f7881555d40-0", "text": "המפקיד שאר חפץ אצל חברו, אסור להנפקד להשתמש בחפץ זה לצרכו. ואף על פי שאין החפץ מתקלקל כלל בתשמיש זה, מכל מקום הוי שואל שלא מדעת. ושואל שלא מדעת, גזלן הוא. ואם ידוע בברור שאין המפקיד מקפיד עליו, מתר. ויש אוסרין גם בזה, משום דפקדון אפלו בדבר שאין דרך בני אדם להקפיד, אסור, משום דהוי שולח יד בפקדון גם בכהאי גונא. ויש להחמיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 188:2"}}
{"id": "fff7da59e8e5-0", "text": "חיב לשמר את הפקדון באפן היותר טוב כפי הדרך לשמר חפצים כאלו. ואפלו אם הוא אינו מדקדק כל כך בשמירת חפצים שלו בפקדון, חיב לדקדק יותר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 188:3"}}
{"id": "e3db77f48d18-0", "text": "אין הנפקד רשאי להפקיד את הפקדון ביד אחרים, אפלו כשרים ונאמנים יותר ממנו, אלא אם כן המפקיד גם כן רגיל להפקיד דברים כאלו אצלם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 188:4"}}
{"id": "0087045609bb-0", "text": "כשבא להחזיר את הפקדון, לא יחזירנו לאחד מבני ביתו של המפקיד שלא מדעתו. וכן כשבא להחזיר לו איזה חפץ שהשאיל לו או לפרע חובו. אבל יכול להחזיר לאשתו, כי מן הסתם היא נושאת ונותנת בתוך הבית, והבעל מפקיד כל אשר לו בידה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 188:5"}}
{"id": "fd9897ad408e-0", "text": "מי שפגע בחברו בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה, בין שהיה עליה משא הראוי לה, בין שהיה עליה יותר ממה שראוי לה, הרי זה מצוה לסיעו לפרק מעליה, שנאמר, עזב תעזב עמו. ולאחר שפרק, לא יניח את חברו בצער וילך לו, אלא יעזור לו לחזור ולטעון עליה, שנאמר, הקם תקים. ואם הניח את חברו ולא פרק ולא טען, בטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה, שנאמר, לא תראה את חמור אחיך וגו'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 189:1"}}
{"id": "7d18b21d9c18-0", "text": "פרק וטען וחזר ונפל, חיב לפרק ולטען פעם אחרת, ואפלו מאה פעמים, שנאמר, עזב תעזב, הקם תקים עמו. לפיכך צריך לילך עמו עד פרסה, שמא יצטרך לו, אלא אם כן אומר לו בעל המשא, איני צריך לך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 189:2"}}
{"id": "a5518edcea78-0", "text": "מצות פריקה, צריך לעשות בחנם. אבל לטען, אינו מחיב אלא בשכר, וכן בעד מה שהולך עמו, מחיב לשלם לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 189:3"}}
{"id": "26ca3a4f85f2-0", "text": "בהמת גוי, אם היה הגוי מחמר אחר בהמתו, בין שהמשא הוא של ישראל בין שהוא של גוי, אינו חיב, רק לפרק, משום צער בעלי חיים, ויכול לקבל שכר על זה. אבל לטען, אינו חיב כלל, רק אי איכא משום איבה. ואם אין שם גוי, אלא ישראל מחמר אחר הבהמה, חיב גם כן לטען משום צער הישראל. וכן בהמת ישראל והמשא של גוי, חיב לפרק ולטען משום צער הישראל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 189:4"}}
{"id": "e1e53bdf86a9-0", "text": "כתיב, כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וגו', שונא זה לא מהגוים הוא, (שהרי אינם במצות טעינה ופריקה, אלא משום צער בעלי חיים), אלא מישראל. והיאך יהיה ישראל שונא לישראל, והכתוב אומר, לא תשנא את אחיך בלבבך. אמרו חכמים, כגון שהוא לבדו ראהו שעבר עברה, והתרה בו ולא חזר, הרי מצוה לשנאתו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעתו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 189:5"}}
{"id": "e1e53bdf86a9-1", "text": "ואף על פי שעדין לא עשה תשובה, אם מצאו בצער על משאו, מצוה לפרק ולטען עמו ולא יניחנו כך, כי שמא ישהה בשביל ממונו ויבוא לידי סכנה, והתורה הקפידה על נפשות ישראל, בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעקר הדת, שנאמר, אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 189:5"}}
{"id": "aef513f38efc-0", "text": "בני חבורה שארע לאחד מהם שרגלי חמורו רעועות, אין בני חבורה רשאים לפרד עם חמוריהם ולהניחו לבדו בדרך. אבל אם נפל חמורו ואינו יכול עוד לילך כלל, רשאים לפרד ממנו, ואין צריכין להתעכב בשבילו יותר מדי. וכן בני חבורה שנוסעין בעגלות, וארע לאחד מהם איזה קלקול, שצריך לשהות מעט לתקן, אין חבריו רשאים לפרד ממנו, אלא אם כן צריך להתעכב הרבה יותר מדי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 189:6"}}
{"id": "fe9b8ca015d2-0", "text": "מצות עשה לעשות מעקה לגגו, שנאמר, ועשית מעקה לגגך. גבה המעקה אינו פחות מעשרה טפחים, ויהא חזק כדי שישען אדם עליו ולא יפול. גגות שלנו שאין משתמשין בהם, פטורין. ואמנם לא הגג בלבד חיב במעקה, אלא כל דבר שיש בו סכנה, שיכשל בו אדם וימות, חיב במעקה ותקון. וכל המניחו בלי מעקה, בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר, ולא תשים דמים בביתך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 190:1"}}
{"id": "fe9b8ca015d2-1", "text": "כגון מי שיש לו בור בתוך חצרו, חיב לעשות לו חליא גבוהה עשרה טפחים או לעשות לו כסוי שלא יפול בו אדם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 190:1"}}
{"id": "43db7b3bd2dc-0", "text": "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר, השמר לך ושמר נפשך מאד. ואם הניח ולא הסיר את המכשולים המביאים לידי סכנה, בטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים, כגון אם סלם רעוע עומד בביתו וחצרו, וכן המגדל כלב רע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 190:2"}}
{"id": "cc7df82038fd-0", "text": "כשם שצריך האדם להזהר בגופו שלא לאבדו ושלא לקלקלו ושלא להזיקו, כמו שנאמר, השמר לך ושמר נפשך מאד, כך צריך להזהר בממונו שלא לאבדו ושלא לקלקלו ושלא להזיקו. וכל המשבר כלי, או קורע בגד, או מאבד מאכל או משקה או ממאסם, או זורק מעות לאבוד, וכן המקלקל שאר כל דבר שהיה ראוי שיהנו בו בני אדם, עובר בלא תעשה, שנאמר, לא תשחית את עצה וגו'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 190:3"}}
{"id": "9f64ba2e2702-0", "text": "אסור מן התורה לצער כל בעל חי. ואדרבא, חיב להציל כל בעל חי מצער, אפלו של הפקר, ואפלו של נכרי. אך אם הם מצערין לאדם, או שצריך האדם להם לרפואה או לשאר דבר, מתר אפלו להרגן, ואין חוששין לצערן, שהרי התורה התירה שחיטה. ולכן מתר למרט נוצות מאוזות חיות אם אין לו נוצה אחרת, רק שהעולם נמנעים משום אכזריות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 191:1"}}
{"id": "c3b600632f57-0", "text": "סוסים המושכים בעגלה והגיעו למקום מקלקל או להר גבוה, ואינן יכולין למשך בלי עזר, מצוה לעזור אף לנכרי משום צער בעלי חיים, שלא יכה אותם הנכרי מכה רבה למשך יותר מאשר בכחם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 191:2"}}
{"id": "5fef6431f07f-0", "text": "אסור לקשר רגלי בהמה חיה ועוף בענין שיהיה להם צער (עין לעיל סימן פז סעיף ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 191:3"}}
{"id": "c03cd36eac98-0", "text": "אסור להושיב עוף על ביצים משאינו מינו, משום צער בעלי חיים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 191:4"}}
{"id": "6621b0296248-0", "text": "אסור לסרס בין אדם ובין בהמה חיה ועוף, אחד טמאים ואחד טהורים, בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ. וכל המסרס, חיב מלקות. ואפילו להשקות כוס של עקרין לאיש או לשאר בעלי חיים הזכרים, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 191:5"}}
{"id": "286c618d947b-0", "text": "אסור לומר לגוי לסרס בהמה שלנו. ויש אומרים, דאפלו למכרה לגוי או לתנה לו למחצית שכר, אם ידוע שיסרסנה, אסור. משום דגוי גם כן מצוה על אסור סרוס, ואם כן הישראל עובר על לפני עור. ומיהו אם אין הגוי הקונה מסרס בעצמו, רק נותן לגוי אחר לסרס, לכלי עלמא שרי, דאז הוי לפני דלפני ומתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 191:6"}}
{"id": "38e6af7ef157-0", "text": "אמר רב יצחק ברה דרב יהודה, לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה. שאם חלה, אומרים לו, הבא זכות והפטר. אמר מר עקבא, מאי קראה. כי יפל הנופל ממנו, ממנו להביא ראיה. פרוש, מאחר שהוא נופל, צריך למצוא ממנו וממעשיו ראיה לזכות. עוד איתא בגמרא, חש בראשו, יהי דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקולר. עלה למטה ונפל למשכב, יהי דומה בעיניו כמי שהעלוהו לגרדום (מקום שדנין דיני נפשות) לדון, שכל העולה לגרדום לדון, אם יש לו פרקליטין גדולים, נצול", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:1"}}
{"id": "38e6af7ef157-1", "text": "ואם לאו, אינו נצול. ואלו הן פרקליטין של אדם, תשובה ומעשים טובים. ואפלו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה, ואחד מלמד עליו זכות, נצול, שנאמר, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו, ויחננו ויאמר, פדעהו מרדת שחת וגו'.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:1"}}
{"id": "d8dcb3210c66-0", "text": "דרש רבי פינחס בר חמא, כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר, חמת מלך מלאכי מות, ואיש חכם יכפרנה. ונוהגין לתת צדקה לעניים בעדו, כי תשובה ותפלה וצדקה, מעבירין את רע הגזרה. גם נוהגין לברך את החולים בבית הכנסת. ואם הוא מסכן, מברכין אותו אפלו בשבת ויום טוב. ולפעמים משנים את שם החולה, כי גם שנוי השם, קורע גזר דינו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:2"}}
{"id": "f231ba8f1b31-0", "text": "התורה נתנה רשות לרופא שירפא, שנאמר, ורפא ירפא. ולכן אין לו לחולה לסמך על הנס, אלא חיב להתנהג בדרך העולם לקרוא לרופא שירפהו. וכבר כמה חסידי עולם נתרפאו על ידי רופאים. ומי שמונע את עצמו מלקרוא לרופא, שתים רעות הנהו עושה, האחת, דאסור לסמך על הנס במקום שיש סכנה, ודבר זה גורם שיזכרו עונותיו בשעת חליו. ועוד, דהוי יהרא וגאות שסומך על צדקתו שיתרפא בדרך הנס", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:3"}}
{"id": "f231ba8f1b31-1", "text": "ויש לו לקרוא לרופא היותר ממחה, ובכל זאת לבו יהא לשמים, ויבקש רחמים מאת הרופא הנאמן יתברך שמו, ואך בו יבטח לבו (ברכי יוסף) (ועין לעיל סימן סא סעיף ד).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:3"}}
{"id": "5f797b049e34-0", "text": "ומצוה הוא על הרופא הבקי לרפא, ובכלל פקוח נפש הוא. ואם מונע את עצמו, הרי זה שופך דמים, ואפלו יש לחולה רופא אחר, כי לא מן כל אדם זוכה להתרפא, ואולי הוא מן השמים שיתרפא על ידו. אבל לא יתעסק ברפואות, אלא אם כן הוא בקי, ואין שם גדול ממנו, שאם לא כן, הרי זה שופך דמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:4"}}
{"id": "c4e427ae080c-0", "text": "חולה שאין בו סכנה, אם יוכל להתרפאות בדבר התר, אף על פי שצריכין לשהות קצת עד שישיגוהו, אין מתירין לו שום דבר אסור. ואם צריך דוקא לדבר אסור, אם צריך לאכלו כמו שהדרך הוא לאכל דבר זה, אסור לו לאכלו, אפלו הוא רק אסור דרבנן, כיון שאין בו סכנה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:5"}}
{"id": "c4e427ae080c-1", "text": "אבל שלא כדרך הנאתו, כגון שמערב בו דבר מר, וכן לעשות ממנו רטיה וכדומה, מתר, אפלו הוא דבר האסור בהנאה מדאוריתא, חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב, שאסורין אפלו שלא כדרך הנאתן במקום שאין סכנה. (דין הברכה על מה שאוכל ושותה לרפואה, עין לעיל סימן ג סעיף ח וסימן סא סעיף ד. ודין תינוק שצריך לאכל חמץ בפסח, עין לעיל סוף סימן קיז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:5"}}
{"id": "eeaef572be2d-0", "text": "יש אומרים, דכל אסורי הנאה מדרבנן מתר להתרפאות בהן, אפלו חולה שאין בו סכנה, ואפלו כדרך הנאתן (עין לעיל סימן מז סעיף ב), ובלבד שלא יאכל ולא ישתה את האסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:6"}}
{"id": "e54d60be2581-0", "text": "חולה שיש בו סכנה, מתרפא בכל האסורין, שאין לך דבר העומד בפני פקוח נפש (ועין לעיל סימן צב), חוץ מעבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים, שהן ביהרג ואל יעבור, ואין מתרפאין בהן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:7"}}
{"id": "f48e920040f8-0", "text": "מתר לרופא להקיז דם ולמשש הדפק ושאר מקומות שבאשה, אפלו באשת איש, ואפלו במקום תרפה כדרך הרופאים, כיון שאינו עושה דרך תאוה וחבה, אלא שבמלאכתו הוא עוסק. ואך באשתו נדה, יש להחמיר כשאין סכנה בדבר ויש שם רופא אחר בקי כמוהו (ועין לעיל סימן קנג סעיף יד ושם מבאר, אם אשה נדה יכולה לשמש את בעלה כשהוא חולה או הוא אותה. ועין לעיל סימן קמג סעיף טו, אם הבן מתר להקיז דם לאביו וכיוצא בו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:8"}}
{"id": "4035551f4af9-0", "text": "בחלי מעים, אין האיש משמש את האשה, פן יתגבר יצרו, כיון שהוא בריא. אבל האשה, משמשת את האיש, כיון שהוא חולה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:9"}}
{"id": "9616a938aafd-0", "text": "מי שיש לו סממנים, וחברו חולה וצריך להם, אסור לו להעלות בדמיהם יותר מן הראוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 192:10"}}
{"id": "cd74b82ee807-0", "text": "כשחלה האדם, מצוה על כל אדם לבקרו, שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא שמבקר חולים, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, בפסוק וירא אליו ה' באלוני ממרא, מלמד שבא אליו לבקר החולה. הקרובים והחברים שרגילים לכנס לביתו תמיד, המה הולכים לבקרו מיד כששמעו שהוא חולה. אבל הרחוקים שאינם רגילים בביתו, לא יכנסו מיד, כי היכי דלא לתרע מזלה להטיל עליו שם חולה. ואינם נכנסים עד לאחר שלשה ימים. ואם קפץ עליו החולי, גם הרחוקים נכנסים מיד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:1"}}
{"id": "cd74b82ee807-1", "text": "אפלו הגדול, ילך לבקר את הקטן, ואפלו כמה פעמים ביום. וכל המוסיף, הרי זה משבח, ובלבד שלא יהיה לטרח על החולה. השונא לא יבקר את שונאו החולה, ולא ינחמנו כשהוא אבל, שלא יחשב ששמח לאידו. אבל מתר ללוותו, וליכא למיחש, שיאמרו כי הוא שמח לאידו, באשר זהו סוף כל אדם. (עין לקמן סימן רז סעיף ב, דהחולה אינו צריך לעמד אפלו מפני נשיא. ואם רוצה לעמד, אין אומרים לו שב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:1"}}
{"id": "6449acd7054f-0", "text": "כשהחולה שוכב על הארץ, לא ישב המבקר על גבי כסא שגבה ממנו, לפי שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר, ה' יסעדנו על ערש דוי. אבל כשהחולה שוכב במטה, מתר למבקר לישב על כסא וספסל (עין לקמן סימן רז סעיף ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:2"}}
{"id": "a4ec26cec368-0", "text": "עקר מצות בקור חולים הוא לעין בצרכי החולה מה הוא צריך לעשות לו, ושימצא נחת רוח עם חבריו, וגם שיתן דעתו עליו ויבקש רחמים עליו. ואם בקר ולא בקש, לא קים את המצוה. ולכן אין מבקרין בשלש שעות הראשונות של היום, מפני שאז כל חולה מקל עליו חליו ולא יחוש לבקש עליו רחמים. ולא בשלש שעות האחרונות של היום, שאז מכביד עליו חליו ויתיאש מלבקש עליו רחמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:3"}}
{"id": "add18eb5ae8c-0", "text": "כשמבקש עליו רחמים, אם מבקש בפניו, יכול לבקש בכל לשון שירצה, שהרי מבקש כביכול לפני השכינה, שהיא אצל החולה. אבל כשמבקש שלא בפניו, דאז מלאכי השרת נזקקין להעלות תפלתו, ואינם נזקקין לכל הלשונות, על כן יבקש בלשון הקדש, ויכלול אותו בתוך כל חולי ישראל, שמתוך שכוללו עם האחרים, תפלתו נשמעת יותר בזכותן של רבים. ויאמר, המקום ירחם עליך בתוך כל חולי ישראל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:4"}}
{"id": "add18eb5ae8c-1", "text": "ובשבת יאמר, שבת היא מלזעק, ורפואה קרובה לבוא, ורחמיו מרבים, ושבתו בשלום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:4"}}
{"id": "45036e653e59-0", "text": "המבקרים ידברו אתו בהשכל ודעת, ויאמרו לו, דברים מחיים, ולא דברים ממיתים. ויאמרו לו, שיתן דעתו על עניניו, אם הלוה או הפקיד אצל אחרים או אחרים אצלו, ואל יפחד מפני זה מהמות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:5"}}
{"id": "b0f2829d8645-0", "text": "אין לתן נכסיו במתנה לאחרים ואפלו לצדקה ולהניח את היורשים בלא כלום. וכל העושה כן, אין רוח חכמים נוחה הימנו, ואפלו אין היורשים נוהגין כשורה. אבל אם מניח גם ליורשים דבר המספיק להם, מתר (ועין לעיל סימן לד סעיף ד). ומדת חסידות, שלא לחתם את עצמו עד ולא להיות בעצה בצואה שמעבירין בה את הירשה מהיורש, אפלו מבן שאינו נוהג כשורה, לאחיו חכם ונוהג כשורה, כי שמא יצא ממנו זרע טוב והגון", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:6"}}
{"id": "b0f2829d8645-1", "text": "ואפלו למעט מזה ולהרבות לזה, יש מי שאוסר, וראוי לחוש לדבריו. עין סוף סימן כו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:6"}}
{"id": "8be60686954e-0", "text": "אם יש לו בנים קטנים, או קטנים וגדולים, או שאשתו מעברת, צריך למנות אפוטרופוס שיתעסק בשביל הקטנים עד שיגדלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:7"}}
{"id": "93940a582870-0", "text": "חולה שבקש לעשות קבלת קנין לחזק את הצואה, קונין ממנו אפלו בשבת. וכן אם מבקש לשלח לקרוביו, מתר לשכר גוי בשבת ולשלחו (ועין לעיל סימן צ סעיף יט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:8"}}
{"id": "a67ed9d22ee1-0", "text": "חולה שמת לו מת, אין מודיעין לו, שלא תטרף דעתו עליו. ואפלו נודע לו, אין אומרים לו לקרע, שמא תגדל דאגתו. ואין בוכין ואין מספידין בפניו, בין על מתו בין על מת אחר, אף על פי שאינו קרובו, פן יפחד שגם הוא ימות. ומשתיקין את המנחמים בפניו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:9"}}
{"id": "19e00aa49755-0", "text": "אין מבקרין לא לחולי מעים, משום כסופא, ולא לחולי העין, ולא לחולי הראש. וכן כל חולה דתקיף לה עלמא וקשה לה דבורא, אין מבקרין אותו בפניו, אלא נכנסין לבית החיצון ושואלין ודורשין בו אם צריך לאיזה דבר, ושומעין צערו, ומבקשים עליו רחמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:10"}}
{"id": "722f61a165aa-0", "text": "מי שיש לפניו שתי מצות, בקור חולים ונחום אבלים, אם אפשר לו לקים שתיהן, בקור חולים קודם, כדי לבקש רחמים עליו. ואם אי אפשר לו לקים שתיהן, נחום אבלים קודם, שהוא גמילות חסד עם החיים ועם המתים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:11"}}
{"id": "662413b8d8db-0", "text": "מבקרין חולה גוי, מפני דרכי שלום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:12"}}
{"id": "d4908333273f-0", "text": "תניא בספרי, רבי נתן אומר, ואשמה הנפש ההיא והתודה, זה בנה אב על כל המתים שיטענו ודוי. ואיתא במשנה, שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא, שכן מצינו בעכן, שאמר לו יהושע, בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני. ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה אלקי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי. ומנין שכפר לו ודויו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:13"}}
{"id": "d4908333273f-1", "text": "ומנין שכפר לו ודויו. שנאמר, ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה, ביום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא. לכן חולה שרואין בו שהוא נוטה למות, מסבבים עמו בדברים ואומרים לו, התודה ואל תדאג מזה, הרבה התודו ועמדו מחלים והמה בחיים, והרבה שלא התודו ומתו. ובשכר שאתה מתודה, אתה חי. וכל המתודה, יש לו חלק לעולם הבא. ואם אינו יכול להתודות בפיו, יתודה בלבו. ואם יכול לדבר אך מעט, אומרים לו, אמר, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:13"}}
{"id": "d4908333273f-2", "text": "וגם יאמרו לו, שיבקש מחילה מכל אדם שחטא כנגדו, בין בממון בין בדברים. וכל אלו הדברים, אין אומרים לו, לא בפני עמי הארץ, ולא בפני נשים, ולא בפני קטנים, שמא יבכו וישברו לבו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:13"}}
{"id": "fd9692094849-0", "text": "סדר הודוי בקצרה, מודה אני לפניך, ה' אלהי ואלהי אבותי, שרפואתי בידך ומיתתי בידך. יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלמה. ואם אמות, תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך, ותן חלקי בגן עדן, וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים. ואם רוצה להאריך כודוי יום הכפורים, הרשות בידו. וכבר מסדרים הודויים בספר מעבר יבק. ובספר חכמת אדם העתיק גם כן סדר הודוי מהרמב\"ן זכרונו לברכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 193:14"}}
{"id": "b36511f22fa4-0", "text": "הגוסס (פרוש, המעלה לחה בגרונו מפני צרות החזה, וזה יקרה סמוך למיתה, ולשון גוסס הוא מלשון מגיס בקדרה, שהלחה מתהפכת בגרונו, כמו המגיס בקדרה תוספת יום טוב, פרק א דערכין) הרי הוא כחי לכל דבריו. ולכן אסור לגע בו, שכל הנוגע בו, הרי זה שופך דמים. למה הדבר דומה. לנר מטפטף, שכיון שנוגע בו אדם, מיד נכבה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:1"}}
{"id": "b36511f22fa4-1", "text": "ואף על פי שהוא גוסס זמן ארך ויש צער גדול לו ולקרוביו, מכל מקום אסור לגרם שימות מהרה, כגון להשמיט הכר והכסת מתחתיו, מחמת שאומרים, שיש נוצות מקצת עופות שגורמים לעכב את המיתה, או לשום מפתחות בית הכנסת תחת ראשו, כל זה אסור. אבל אם יש שם דבר שגורם עכוב יציאת הנפש, כגון קול דופק וכיוצא בזה, מתר להסירו, דאין בזה מעשה, אלא שמסיר את המונע ואינו נוגע בו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:1"}}
{"id": "46029f4bad0d-0", "text": "אף על פי שאסור לגע בגוסס, מכל מקום אם נפלה דלקה, אין מניחין אותו בבית, אלא מוציאין אותו. והוא קודם להצלת ספרי קדש. (ועין לעיל סימן פח סעיף טז)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:2"}}
{"id": "b442e563e943-0", "text": "העומדים אצל הגוסס, ישגיחו שלא יוציא שום אבר חוץ למטה, כמו שנאמר ביעקב, ויאסף רגליו אל המטה. ולכן יעמידו כסאות אצל המטה, שלא יוכל להוציא יד או רגל. ומכל מקום אם לא עשו כן והוציא, אסור לגע בו להחזירו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:3"}}
{"id": "9108be65b9e9-0", "text": "כיון שנטה אדם למות, אין שום אדם רשאי לפרד ממנו, שלא תצא נפשו והוא יחידי, מפני שהנפש משתוממת בשעה שיוצאת מן הגוף, ומצוה לעמד על האדם בשעת יציאת נשמה, שנאמר, ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו, וגו'. וראוי לקבץ עשרה, שיהיו בשעת יציאת נשמה, ולא יעסקו, חס ושלום, בדברים בטלים אלא יעסקו בתורה ובתהלים ובשאר מזמורים, כמסדר בספר מעבר יבק. ונוהגין להדליק נרות בפני הגוסס.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:4"}}
{"id": "5d155d1a7e40-0", "text": "לאחר יציאת נשמה, מניחין אצל חטמו נוצה קלה, ואם אינה מתנדנדת, בידוע שמת, ואז פותחין את החלונות, והאבלים אומרים צדוק הדין, וכשמגיעים לברוך דין האמת, אומרים בשם ומלכות וקורעין, כדין שיתבאר בסימן שלאחר זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:5"}}
{"id": "985a9878a252-0", "text": "וכל העומדין על המת בשעת יציאת נשמה, חיבין לקרע. הא למה זה דומה, לספר תורה שנשרף, שאין ריק בישראל שאין בו תורה ומצות. ואפלו על קטן שלמד מקרא או על אשה חיבין לקרע. ואפלו היה זה המת לפעמים עושה עברה לתאבון, חיבין לקרע עליו. אבל אם היה רגיל לעשות עברה, אפלו רק לתאבון, הרי זה בכלל הפורשים מדרכי הצבור, שאין קורעין עליו. וקריעה זו שעל המת שאין מתאבלים עליו אלא שקורעין מפני שעומדין בשעת יציאת נשמה, סגי בקריאה מעטת", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:6"}}
{"id": "985a9878a252-1", "text": "ואפלו מן הצד או בשולי הבגד סגי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:6"}}
{"id": "65ff90426a5a-0", "text": "מעצמין עיניו של המת. ומי שיש לו בנים, יעשה זאת בנו, כמו שנאמר, ויוסף ישית ידו על עיניך. ואם יש בכור, יעשה הוא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:7"}}
{"id": "3a1b904a4444-0", "text": "כשנושאין אותו ממטתו להשכיבו על הארץ, ישגיחו שיהא מכסה, כי כל מה שנוהג בחי משום צניעות, נוהג גם במת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:8"}}
{"id": "872a4e0ec54a-0", "text": "מנהג לשפך כל המים השאובים שבשכונת המת, דהינו שלשה בתים (עם הבית אשר שם המת), ואפלו מת ילד בתוך שלשים יום ללדתו. ובשבת, אין צריכין לשפך (והברכי יוסף כתב, דיש להחמיר גם בשבת).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:9"}}
{"id": "d6a4de9a1a64-0", "text": "המשמר את המת אפלו אינו מתו, פטור מקריאת שמע ומתפלה ומכל מצות האמורות בתורה, כי העוסק במצוה, פטור ממצוה אחרת (ועין לקמן סימן קצו סעיף ב). היו שנים, זה משמר, וזה קורא ומתפלל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:10"}}
{"id": "6da8235e4355-0", "text": "אסור לאכל בחדר שהמת שם, אם לא על ידי מחצה (כדלקמן סימן קצו סעיף א). ואפלו אכילת ארעי. ואפלו אכילת פרות או שתית מים, אסור. וצריכין להזהיר את השומרים על זאת. וגם אסור לברך שם איזו ברכה. (ועין לקמן סימן קצט סעיף טו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:11"}}
{"id": "53bab4126417-0", "text": "אסור לטלטל את המת בשבת (עין לעיל סימן פח סעיף טו, טז) אפלו לצרך כהנים או לצרך מצוה, רק על ידי גוים, אם הקרובים רוצים. (ועין לקמן סימן רב סעיף טז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 194:12"}}
{"id": "9bafea970216-0", "text": "מי שמת לו מת שהוא חיב להתאבל עליו (ועין לקמן סימן רג), חיב לקרע עליו. וחיב לקרע מעמד, שנאמר, ויקם המלך ויקרע את בגדיו. ואם קרע מישב, לא יצא, וצריך לחזור ולקרע מעמד. לכתחלה צריך לקרע קדם שיסתמו פני המת בקבר בעוד חמום צערו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:1"}}
{"id": "85ddcf222964-0", "text": "על המתים שהוא מתאבל עליהם, צריך לקרע בבית הצואר לפניו. וצריך לקרע מן השפה ולמטה, ולא לרחב הבגד. וצריך לקרע במקום שהבגד שלם מתחלתו, ולא במקום התפר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:2"}}
{"id": "8fc344fc6944-0", "text": "חלוקים יש בין הקריעה שעל אביו ואמו לקריעה שעל שאר קרובים. על כל המתים, קורע טפח בבגד העליון ודיו, ואין לקרע יותר, משום בל תשחית. ועל אביו ואמו, צריך לקרע כל הבגדים עד כנגד לבו, (ועין לעיל סימן י סעיף ג, שהלב הוא כנגד הבשר הגבוה שעל הזרוע), חוץ מן הכתנת שאינו קורע", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:3"}}
{"id": "8fc344fc6944-1", "text": "וכן הבגד שהוא לובש רק לעתים למעלה מכל בגדיו, ולפעמים הוא יוצא לשוק גם בלעדיו, (כגון מאנטיל מעיל), בגד זה גם כן אינו צריך לקרע, ואם לא קרע כל בגדיו שהוא צריך לקרע לא יצא. והאשה, משום צניעות תקרע תחלה את הבגד התחתון לפניה, ותחזיר את הקרע לצדדין, ואחר כך תקרע את הבגד העליון, שלא יתגלה לבה, (ואף שהיא לבושה חלוק, מכל מקום איכא משום פריצות)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:3"}}
{"id": "9db0ee3f6a31-0", "text": "נוהגין שעל שאר קרובים, קורעין בצד ימין, ועל אביו ואמו בצד שמאל, לפי שצריך לגלות את לבו שהוא בצד שמאל. ובדיעבד, אין זה מעכב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:4"}}
{"id": "0f77e923c935-0", "text": "על כל המתים, רצה קורע ביד, רצה קורע בכלי. על אביו ואמו, דוקא ביד. והמנהג שאחד מאנשי חברא קדישא חותך קצת בסכין, והאבל תופס במקום החתך וקורע. וצריך להשגיח, שיקרע בארך הבגד ולא ברחבו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:5"}}
{"id": "3987a7ce105b-0", "text": "על כל המתים, אם מחליף בגדיו בתוך שבעה, אינו צרך לקרע באלו שהוא לובש עתה. ועל אביו ואמו, אם הוא מחליף בגדיו בימי החל שבתוך שבעה, צריך לקרע בהם. אך לכבוד שבת, יחליף בגדיו ולא ילבש את הבגד הקרוע. ואם אין לו בגדים אחרים להחליף, יחזיר את הקרע לאחוריו. והא דמחליף בשבת, הינו שלובש בגדי חל אחרים. אבל ללבוש בגדי שבת, אסור. (כדלקמן סימן ריא סעיף י).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:6"}}
{"id": "125ec4f2911b-0", "text": "על כל המתים, (מצד הדין) שולל (דהינו שתופר תפירה בלתי שוה) לאחר שבעה, ומאחה (דהינו שתופרו כראוי) לאחר שלשים. על אביו ואמו, שולל לאחר שלשים, ואינו מאחה לעולם. ואפילו אם בא לחתך סביבות הקריעה ולשום שם חתיכת בגד אחר ולתפרו, אסור. אבל נוהגין, כי בתוך שלשים, אפילו על שאר מתים, אפילו לשלל, אסור. ואפלו לחבר ראשי הקריעה על ידי מחט, אסור. ואשה, אפלו על אביה ואמה, שוללת לאלתר, מפני הצניעות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:7"}}
{"id": "125ec4f2911b-1", "text": "וכל הקרעים שאסורין לתפרן, אפלו אם מכר את הבגד לאחר, אסור הלוקח לתפרו. ולכן צריך המוכר להודיע ללוקח. ואסור למכרו לגוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:7"}}
{"id": "1c9513167732-0", "text": "על כל המתים, אם לא שמע עד לאחר שלשים, אינו קורע. על אביו ואמו, קורע לעולם בגדיו שהם עליו בשעת שמיעה. אך הבגדים שהוא מחליף אחר כך, אינו צריך לקרע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:8"}}
{"id": "6e791965c541-0", "text": "הרגל מבטל גזרת שלשים גם לענין קריעה. ולכן אם פגע הרגל בתוך שלשים, בשאר קרובים יכול לתפר לגמרי בערב הרגל לאחר מנחה. ועל אביו ואמו, יכול לשלול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:9"}}
{"id": "21e5e5f6bbb7-0", "text": "קרע על מת, ובתוך שבעה מת לו מת אחר, מרחיק כמו שלש אצבעות מן הקרע הראשון וקורע טפח, או שמוסיף על הקרע הראשון טפח. אבל לאחר שבעה, כל זמן שהבגד הקרוע עליו, מוסיף עליו כל שהוא ודיו. אך אם הראשון היה משאר הקרובים, והשני הוא אביו או אמו, אזי אפלו לאחר שבעה, צריך להרחיק שלש אצבעות ולקרע כדינא, שאין דין אביו ואמו בתוספת. והוא הדין במת אביו תחלה ואחר כך אמו, או בהפוך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:10"}}
{"id": "d856f1fdffd5-0", "text": "שמע בפעם אחת שמתו אביו ואמו או שני קרובים אחרים, קורע קרע אחד לשניהם. אבל אביו או אמו עם אחד משאר הקרובים, קורע תחלה על אביו או אמו, ואחר כך מרחיק שלש אצבעות וקורע על האחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:11"}}
{"id": "85ecfae766c9-0", "text": "חולה שמת לו מת, אם דעתו צלולה, אלא שאינו יכול לקרע מחמת שהוא מסכן בחליו, פטור אחר כך מלקרע, אלא אם כן הוא עדין בתוך שבעה, דחשיב שעת חמום. אבל אם לא יכול לקרוע, מחמת שלא היתה דעתו צלולה, אזי כשתבוא לו דעה צלולה, הוי אז שעת חמום שלו, וחיב אז לקרוע אם הוא בתוך שלשים. ועל אביו ואמו, לעולם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:12"}}
{"id": "3a310f8f32f5-0", "text": "קטן שמת לו מת, אפלו לא הגיע לחנוך, מקרעין לו קרעה קצת, משום עגמת נפש להרבות האבל. ואם הגיע לחנוך, מצוה לקרוע כמו גדולים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:13"}}
{"id": "0667d9316179-0", "text": "בחל המועד, נוהגים במדינות אלו, שאין קורעין כי אם על אביו ואמו, בין ביום הקבורה, בין ביום השמועה, ואפלו בשמועה רחוקה. אך אם מתו אביו או אמו ביום טוב, הואיל ונדחתה הקריעה, לא יקרע בחל המועד עד לאחר הרגל כשמתחיל להתאבל. ועל שאר קרובים, אין קורעין בחל המועד עד לאחר הרגל. אך אם שמע בחל המועד שמועה קרובה, שלאחר יום טוב תהא רחוקה, בכי האי גונא יקרע בחל המועד. (אסור שריטה וקרחה על המת, כתוב בסימן קסט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 195:14"}}
{"id": "870a48196382-0", "text": "מי שמת לו מת שהוא חיב להתאבל עליו, הרי זה אונן עד לאחר הקבורה. לא ינהג קלות ראש, כדי שלא יאמרו על המת, שהיה אדם קל ולכן אין זה טרוד בקבורתו ובאבלו ואינו חושש במיתתו. וזהו גנאי גדול למת, והוא בכלל לועג לרש, אלא יתראה לכל, שהוא טרוד ונבהל על מיתתו וקבורתו. לא יאכל בחדר שהמת בו, אלא בחדר אחר. ואם אין לו חדר אחר, יאכל בבית חברו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:1"}}
{"id": "870a48196382-1", "text": "ואם אין לו בית חבר, יעשה בפני המת מחצה גבהה עשרה טפחים, ולא יהא רוח פתוח תחתיה שלשה טפחים, ותהא ראויה לעמד בפני הרוח. ואם אין לו דבר לעשות בו מחצה, מחזיר פניו ואוכל. בין כך ובין כך, ואפלו הוא בעיר אחרת, אינו מסב ואוכל דרך קביעות, אלא דרך ארעי, ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:1"}}
{"id": "7084d1e133b5-0", "text": "אונן, פטור מכל המצות שבתורה, ואפלו אם אינו צריך לעסק בצרכי המת, כגון שיש לו אחרים שעוסקים בשבילו. ואפלו אם רוצה להחמיר על עצמו, אינו רשאי, מפני כבוד המת. אינו מברך לא המוציא ולא ברכת המזון. ואפילו אם אחרים אוכלין ומברכין, אינו עונה אמן. ואינו מצטרף לא לזמון ולא לעשרה. אבל מה שהוא מצות לא תעשה, אפילו מדרבנן, אסור גם לו. ולכן אם בא לאכל פת, צריך לטול ידיו, ולא יברך על נטילת ידים, כמו שאינו מברך המוציא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:2"}}
{"id": "7084d1e133b5-1", "text": "וכן בנטילת ידים שחרית נוטל ידיו שלש פעמים כדרכו, ואינו מברך (עין בהלכות אונן להגאון מוהרא\"ז מרגליות זצ\"ל אות ו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:2"}}
{"id": "59cbe912b7b8-0", "text": "אם אכל קדם שנקבר המת, ולאחר שנקבר עדין לא נתעכל המזון, יברך ברכת המזון. וכן אם עשה צרכיו קדם הקבורה, יברך אחר כך ברכת אשר יצר, אפלו כל היום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:3"}}
{"id": "59cd18b1795d-0", "text": "אם האונן הוא בעיר אחרת, ובמקום המת יש גם כן קרובים שחיבים להתאבל, אזי על זה שהוא במקום אחר, אין עליו דין אונן. אבל אם אין קרובים במקום המת, חל על זה דין אונן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:4"}}
{"id": "4ed9f9ebd792-0", "text": "במקום שיש חברא קדישא, ולאחר שהקרובים נתעסקו בצרכי הקבורה והתפשרו עם אנשי חברא קדישא, אין עליהם שום דבר לעשות, אך אנשי חברא קדישא עושין הכל, אזי אין עוד על הקרובים דין אונן, ומתרין בבשר ויין, ומכל שכן שמתרין וחיבין בקריאת שמע ובתפלה ובכל המצות. ומכל מקום נוהגין שאין האוננין מתפללין עד לאחר הקבורה, והינו מפני שגם הם הולכין ומלוין את המת עד בית הקברות", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:5"}}
{"id": "4ed9f9ebd792-1", "text": "והרוצה להחמיר ולהתפלל תכף לאחר שמסר את המת לאנשי חברא קדישא, יכול להחמיר על עצמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:5"}}
{"id": "1909f042e0f5-0", "text": "כל זמן שלא נקבר המת, אינו חולץ מנעליו, ומתר לצאת מביתו לצרכי המת. אבל אסור לישב או לישן על כסא או מטה, וכל שכן שאסור בתשמיש המטה, ואסור ברחיצה וסיכה ושמחה ושאילת שלום ובתספרת ובתלמוד תורה, ואסור במלאכה אפלו על ידי אחרים, ואפלו בדבר האבד. ובהפסד גדול, יעשה שאלת חכם (עין חכמת אדם ובקנטרס הנדפס בתוך היורה דעה החדש הלכות אונן להגאון מורנו הרב אפרים זלמן מרגליות. זכר צדיק לברכה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:6"}}
{"id": "1909f042e0f5-1", "text": "זכר צדיק לברכה. סעיף יח, יט, ובחתם סופר סימן שכד, וצריך עיון).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:6"}}
{"id": "428782c112bc-0", "text": "מי שהוא אונן בשעת קריאת שמע ותפלה, ולאחר שנקבר המת עברה רביעית היום שהוא זמן קריאת שמע, מכל מקום אומר גם קריאת שמע וברכותיה (בלא תפלין) עד שליש היום. אבל אם עבר גם שליש היום, אומר קריאת שמע בלא הברכות (עין לעיל סימן יז סוף סעיף א, וצריך עיון). ותפלת שמונה עשרה, מתר להתפלל עד חצות היום. ומוסף בראש חדש, יכול להתפלל גם אחר כך, שזמנה כל היום", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:7"}}
{"id": "428782c112bc-1", "text": "ומברכות השחר לא יאמר כי אם שלש ברכות, שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה, וברכות התורה, שאלו זמנן כל היום. ושאר הברכות, לא יאמר לאחר שעבר זמנן, כיון שבשעת חובתן, הינו בבקר, היה פטור. ואם נקבר המת קדם שליש היום וביתו רחוק מבית הקברות שעד שיגיע לביתו יעבר שליש היום, טוב יותר שיכנס לאיזה בית סמוך לבית הקברות לקרוא קריאת שמע ולהתפלל בזמן הראוי, או אפלו בחוץ במקום נקי", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:7"}}
{"id": "428782c112bc-2", "text": "ומיד כשמתחילין להשליך עפר על המת, יכול לקרוא קריאת שמע ולהתפלל, אף על פי שהאבלות עדין אינה חלה (כדלקמן ריש סימן רד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:7"}}
{"id": "e0c2846d2c1d-0", "text": "מי שמת לו מת, ונעשה אונן לאחר שכבר הגיע זמן תפלת שחרית או מנחה או ערבית, והוא לא התפלל מקדם שנעשה אונן, ונמשכה האנינות עד לאחר זמן התפלה, אף על פי כן אינו צריך תשלומין להתפלל בתפלה שלאחריה שתים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:8"}}
{"id": "d96eea30526d-0", "text": "מי שמת לו מת בשבת, כיון דאסור לקברו היום, לא חלה עליו אנינות, ומתר בבשר ויין, וחיב בכל המצות, חוץ מתשמיש המטה שאסור לו. וגם אסור בתלמוד תורה, דהוין דברים שבצנעא. ואם הוא שליח צבור, אם יש אחר להתפלל, לא יתפלל הוא. ואי ליכא אחר, יתפלל הוא. אם המת הוא אביו או אמו, יכול לומר קדיש במקום שאין שאר אבלים. אבל במקום שאר אבלים, לא יאמר קדיש קדם הקבורה (עין בספר שערי דעה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:9"}}
{"id": "d96eea30526d-1", "text": "ואם האונן הוא אבל מכבר על אביו או על אמו, או שיש לו יארצייט, יאמר קדיש כמו שאר אבל או יארצייט.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:9"}}
{"id": "780e940ea4d5-0", "text": "סמוך לערב, קורא קריאת שמע בלא ברכות, ואינו מתפלל ערבית, ואינו מבדיל במוצאי שבת, ומתר לו לאכל בלא הבדלה. ולאחר שיקבר המת, יבדיל על הכוס. ואפלו לא נקבר עד למחר, יכול להבדיל על הכוס, ולא יברך על הנר והבשמים, דמתר להבדיל עד יום שלישי בשבת (כדלעיל סימן צו). ובתפלת שחרית שהוא מתפלל כשלא עבר זמנה, אינו אומר אתה חוננתנו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:10"}}
{"id": "6e2ed49ef7fc-0", "text": "אם צריך לעת ערב ללכת מביתו עד סמוך לתחום שבת כדי שילך במוצאי שבת למקום אחר בשביל צרכי המת, או שהוא צריך לעת ערב לאסף את הגבאים דחברא קדישא להשתוות עמהם בעד מקום הקבורה, אזי מיד כשהתחיל ללכת ולעסק בצרכי המת, חלה עליו אנינות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:11"}}
{"id": "51b97721e05b-0", "text": "מת בערב שבת לעת מנחה, בענין שאי אפשר לקברו קדם שבת, מתפלל גם מנחה בערב שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:12"}}
{"id": "2e888a428ef4-0", "text": "מת ביום ראשון של יום טוב, אם רוצה לקברו היום על ידי גוי, חלה עליו מיד אנינות. ומכל שכן ביום שני, שיכול לקברו גם בעצמו, דחלה עליו מיד אנינות, ואפלו הוא אינו רוצה לקברו היום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:13"}}
{"id": "7d5ba55f08a1-0", "text": "מי שמתו מוטל לפניו בליל יום טוב שני, מקום שנהגו לקברו על ידי ישראל, נוהג דין אנינות אפלו בלילה, ואינו אומר קדוש, ואינו אוכל בשר, ואינו שותה יין. אבל בליל יום טוב ראשון, או אפלו בליל יום טוב שני במקום שנהגו להתעסק גם ביום טוב שני דוקא על ידי גוים, אין לנהג דין אנינות בלילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:14"}}
{"id": "c2879d259155-0", "text": "מי שהיה אונן במוצאי יום טוב, יבדיל ביום שלאחריו, אבל לא אחר כך, כי הבדלה של יום טוב אין זמנה אלא עד סוף היום שלאחריו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:15"}}
{"id": "cf07390d9ba8-0", "text": "אונן שיש לו בן למול, אם אפשר לקבר את המת קדם שיצאו מבית הכנסת שחרית, אזי יתפללו הקברנים תחלה, ויקברו את המת, וימולו את התינוק. ואם אי אפשר, מכל מקום ימולו את התינוק שחרית בבית הכנסת, והסנדק יברך ברכת להכניסו, משום דמת ומילה, מילה קודמת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:16"}}
{"id": "48b2b239d3dd-0", "text": "אונן באור לארבעה עשר בניסן, יעשה שליח לבדק את החמץ, וכל חמירא וכו' יאמר בעצמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:17"}}
{"id": "35f4bae45980-0", "text": "אונן בליל ספירת העמר, לא יספר בלילה, אלא ביום לאחר הקבורה יספר בלא ברכה. ובשאר הלילות, יספר אחר כך בברכה. ואם רואה ביום כי האנינות תמשך עד הלילה, יספר אפלו באנינות בלא ברכה, כדי שיספר שאר הלילות בברכה (אונן בפורים, עין לעיל סימן קמא סעיף כא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:18"}}
{"id": "af123bf90f88-0", "text": "מי שמת בתפיסה והמושל אינו רוצה לתנו לקבורה עד שיתנו לו ממון הרבה, לא חלה על הקרובים אנינות, וגם אבלות לא חלה עליהם, כיון שלא נתיאשו מלקברו, ומצפים להתפשר עם המושל. וכן אם קרובי המת הם בתפיסה ואינם יכולים לעסק בצרכי המת, אין אנינות חלה עליהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:19"}}
{"id": "67d15d5ee8ec-0", "text": "במקומות אשר נתנה הדת שלא לקבור את המת עד לאחר ארבעים ושמונה שעות, אף על פי כן לא נפטר האונן מדין אנינות, כיון שלאחר עבור הזמן ודאי יקברוהו, מטל עליהם בינתים להתעסק בכבודו, להכין תכריכין וארון, ולהכין אנשים. אך ביום טוב שני, יש להקל ולפטרו מדין אנינות בזה שאי אפשר לקברו מחמת פקדת המלכות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:20"}}
{"id": "b5428b129b41-0", "text": "במקומות הנזכרים, לפי שחוששין שלא ימצאו אנשים לטהר את המת בקרוב שני מעת לעת לאחר מותו, ועל כן המציאו לטהרו תכף לאחר מותו ולשומו בארון שלם ונקוב מלמטה, אזי לאחר שהושם בארון, פטורין מדין אנינות, ונוהג דין אבלות. ומכל מקום צריכין למנות שבעה ימים משעה שיסתם הגולל בקבר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:21"}}
{"id": "b476e53d1bba-0", "text": "מי שמת לו מת והוא אינו יודע, אם אין מי שיתעסק בו, צריכין להגיד לו. אבל אם יש מתעסקין אחרים, אין להגיד לו עד לאחר שיתפלל. ומי שלאשתו מת לה מת, והיא אינה יודעת, יש לו להבעל להחמיר שלא לשמש עמה (עין לקמן סימן רו סעיף ט, ואנינות חמיר טפי).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 196:22"}}
{"id": "8ed280e62692-0", "text": "נוהגין להדר אחר בגדי פשתן לבנים לתכריכין, ויהיו נאים, לסימן שמודים בתחית המתים, דאמר רב חיא בר יוסף, עתידין הצדיקים שיעמדו בלבושיהן. אבל לא יהיו חשובים יותר מדי, כי זה אסור. אין לעשות בתכריכין לא אמרא ולא שום קשר, הן בחוטין שתופרין בהם, הן בלבישה. קוברין את האיש בטלית שיש בה ציצית, אך פוסלין אחת. והיותר נכון, שכשמנח בקבר, אז יכניסו ציצה בתוך הכנף", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:1"}}
{"id": "8ed280e62692-1", "text": "אם היתה לו טלית נאה שהתפלל בה בחייו, אינו ראוי להחליפה לאחר מותו בטלית אחרת שאינה נאה, כי ניח לו לאדם להקבר בטלית שהתפלל בה בחייו. כשמלבישין את המת, יכונו שכשם שהם מלבישים את הגוף, כך תתלבש נשמתו במלבושים רוחניים בגן עדן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:1"}}
{"id": "6034131e41e5-0", "text": "סדר הטהרה, מרחיצין במים חמים כל גופו וראשו, ומנקין אותו היטב בין אצבעות ידיו ורגליו ובכל מקום, וחופפין את ראשו, וסורקין וגוזזין שערות ראשו, ונוטלין צפרני ידיו ורגליו (ובמדינתנו אין נוהגין זאת). וצריכין לזהר שלא יהפכו את המת על פניו, שהוא דרך בזיון, אלא יטו אותו על צדו, ואחר כך על צדו השני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:2"}}
{"id": "6034131e41e5-1", "text": "לאחר שנקו אותו היטב שופכין עליו תשעה קבין מים, דהינו שמעמידין את המת על הקרקע או על גבי קש ושופכין המים על ראשו שירדו על כל גופו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:2"}}
{"id": "5e95b22eff34-0", "text": "שעור תשעה קבין יש בו מחלקת. (ויש לקח לערך עשרים וארבעה קווארט פויליש). ואין צריכין שיהיו כלם בכלי אחד דוקא, אלא גם משני כלים או משלשה, מצטרפין, רק שהשני יתחיל לצוק בעוד שלא הפסיק הראשון, וכן השלישי בעוד שלא הפסיק השני. וגם אם מערה מכלי אחד, לא יפסיק הקלוח. ומתוך ארבעה כלים, אפלו שופכין בפעם אחת, אין מצטרפין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:3"}}
{"id": "d44a9aa38bad-0", "text": "אחר כך טורפין ביצה עם יין ביחד, וטורפין הביצה בקלפתה, לרמז שגלגל הוא שחוזר בעולם, (ובמקום שאין יין מצוי, לוקחין מים) ומרחיצין בו ראשו. ומה שנוהגין באיזה מקומות שכל אחד לוקח מעט ומזה על המת, אין זה נכון, ויש לבטל מנהג זה, כי דומה לחקות העמים, אלא ירחצו בו ראשו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:4"}}
{"id": "5286c7212eb3-0", "text": "צריכין להשגיח שלא יקמץ המת אצבעות ידיו. ומה שבקצת מקומות נוהגין לקמץ את האצבעות, יש לבטל מנהג זה. ומה שקצת אומרים, שמרמזים בזה שמות קדושים, דבר בדוי הוא. גם מה שנותנין בידו שרביטין שקורין געפליך, מנהג שטות הוא. ואם רוצים דוקא לתת אותן, יניחום אצלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:5"}}
{"id": "e22a75058b40-0", "text": "לאחר שטהרו את המת, לא יניחו אותו באותו מקום שטהרוהו, אלא ישכיבוהו כנגד הפתח, לפנים מן הבית. ואין מהפכין את הדף שטהרוהו עליו, כי יש סכנה בדבר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:6"}}
{"id": "83a814d9d2c8-0", "text": "לא ינשק אדם ילדיו שמתו, כי היא סכנה גדולה. ומכל שכן שלא יאחז בידו של מת ויאמר שיוליכהו עמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:7"}}
{"id": "55bf0d34acc8-0", "text": "כשמוציאין את המת מן הבית, יש לזהר שלא יצא אדם ראשון. אך המתעסקים שצריכין לילך ראשון מן הבית כדי לנשאו, אין קפידא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:8"}}
{"id": "2921add36a8d-0", "text": "מי שנפל מאליו ומת מיד, אם יש פצעים בגופו ויצא ממנו דם, ואם כן יש לחוש שמא נבלע דם הנפש בבגדיו ובמנעליו, לכן אין מטהרין אותו, אלא קוברין אותו בבגדיו ובמנעליו, רק למעלה מבגדיו כורכין אותו בסדין שקורין סובב. ונוהגין לחפר בקרקע שנפל שם אם יש שם דם, וכן בקרוב לו, וקוברין עמו את כל העפר שיש בו דם. ודוקא בגדיו שהיה לבוש בהם, קוברין עמו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:9"}}
{"id": "2921add36a8d-1", "text": "אבל אם נתז מן הדם על שאר בגדים שאינו מלבש בהם, וכן אם הניחוהו על כרים וכסתות ועדין הדם יוצא, אינן צריכין קבורה, אלא יכבסום היטב עד שלא ישאר בהם רשם דם, והמים ישפכו לתוך קברו. אם לא יצא ממנו דם, פושטין בגדיו, ומטהרין אותו, ומלבישין אותו תכריכין כשאר מתים. וכן מי שנטבע בים, פושטין בגדיו, ודינו כשאר מתים. ויש מקומות שנוהגין לקבר גם הנטבעים בבגדיהם שנמצאו בהם, והיכא דנהוג, נהוג.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:9"}}
{"id": "6f75b7e744aa-0", "text": "אפלו יצא ממנו דם, אלא שכבר פסק, ופשטו את בגדיו, וחי אחרי זה איזה ימים, ואחר כך מת, מטהרין אותו, ועושין לו תכריכין. ואף על פי שהוא מלכלך מדם שיצא ממנו, אפלו הכי מטהרין אותו, כי אין לחוש לדם שיצא ממנו בחיים, אלא לדם שיצא ממנו בשעת מיתה, חישינן שמא הוא דם הנפש, או שמא נתערב בו דם הנפש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:10"}}
{"id": "b0dcddde61c8-0", "text": "יולדת שמתה מחמת לדה, דינה כהרוג, שאם ידוע שיצאו ממנה דמים מרבים, אין מטהרין אותה. אבל אם כבר כלו הדמים לצאת, ואחר כך מתה, שאין להסתפק בדם הנפש, עושין לה כמו לשאר מתים. ובהרבה קהלות נוהגין לטהר כל יולדת, ועוד יש איזה מנהגים ביולדת, והיכא דנהוג, נהוג.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:11"}}
{"id": "58af8a89ff34-0", "text": "הנהרג על ידי גוים, אפלו לא יצא ממנו דם כלל, כגון שנחנק, קוברין אותו כמו שנמצא, כדי להעלות חמה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:12"}}
{"id": "2c0655dc4ab8-0", "text": "מת, בין גוי בין ישראל, ותכריכיו, אסורין בהנאה. וכן נויי המת המחברים לגופו, כגון פאה נכרית שהיא קשורה או קלועה בתוך שערותיו, אסורין בהנאה. וכן אם היתה לו שן תותבת, תקבר עמו. אבל נוי שאינו מחבר לגופו, מתר. וכן נוי שאינו כעין גופו, כגון התכשיטין והבגדים, מתרים בכל ענין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 197:13"}}
{"id": "bb43aa9b8317-0", "text": "אם יש מת בעיר, כל בני העיר אסורין במלאכה. ואם יש בעיר ממנים להתעסק במת, אלו שאינן צריכין להתעסק בו, מתרין במלאכה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:1"}}
{"id": "fbf4946eeeb0-0", "text": "בכפר קטן, אם יש שם מת, אין שואלין בשלום זה לזה, ומכל שכן שאין שואלין בשלום בבית הקברות, כשיש שם מת, אפלו בעיר גדולה. אבל כשאין שם מת, שואלין ברחוק ארבע אמות מן הקברים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:2"}}
{"id": "f6368a3ed643-0", "text": "אסור להלין את המת, שנאמר, לא תלין וגו' כי קבור תקברנו ביום ההוא. ואם מלינו משום כבודו להביא לו ארון ותכריכין או שיבואו קרוביו או ספדנים, מתר, דלא אסרה תורה אלא דמיא דתלוי, שהוא דרך בזיון. אבל לא כשהוא לכבודו. וכן אם נמצא איזה מת ולא נודע בברור מי הוא, מתר להלינו עד שיבואו עדים או אשתו להכירו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:3"}}
{"id": "cd7967aa1c0a-0", "text": "בכל המתים, הממהר להוציאו למנוחתו, הרי זה משבח. אבל באביו ואמו שחיב להספידם ולקונן עליהם הרבה, הממהר להוציאם, הרי זה מגנה, אלא אם כן היה ערב שבת או ערב יום טוב, או שהיו גשמים מזלפים על המטה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:4"}}
{"id": "ef16acf8bda2-0", "text": "אם יש שני מתים, זה שמת תחלה מוציאין אותו תחלה, ואחר כך את השני. ולאחר שקברו את הראשון, אין עומדין עליו בשורה, ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים, כדי שלא לעכב קבורת השני. אם רוצים להלין את הראשון מפני כבודו, אין מעכבין את השני בשביל זה, אלא קוברין אותו מיד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:5"}}
{"id": "6075738d92f7-0", "text": "אם אחד תלמיד חכם ואחד עם הארץ, מוציאין את התלמיד חכם תחלה, אפלו אם עם הארץ מת תחלה. איש ואשה, מוציאין את האשה תחלה, אפלו אם האיש מת תחלה, דכתיב, ותמת שם מרים ותקבר שם, סמוך למיתה קבורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:6"}}
{"id": "21b4c5f46c8d-0", "text": "כל המוריד דמעות על אדם כשר שמת, הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו, ויש בזה תקון לעון קרי, והצלה לבניו הקטנים מן המיתה רחמנא לצלן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:7"}}
{"id": "881188740aab-0", "text": "הרואה את המת ואינו מלוה אותו, עובר משום לועג לרש, ובר נדוי הוא. ולפחות ילוהו ארבע אמות. ובמקום שאינו צריך ללוותו (כדלקמן סעיף ט), מכל מקום צריך לעמד בפניו. ולא לפני המת הוא עומד, אלא מפני העוסקים בו, שהם עסוקים במצוה. וכן הדין בכל דבר מצוה שהאדם עוסק בו, צריכין לעמד בפניו. וכן היו בעלי אמניות עומדין בפני מביאי בכורים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:8"}}
{"id": "a06d47b7477c-0", "text": "בזמן הזה מסתמא כל איש ישראל למד מקרא ומשנה. ולכן כשמת, מבטלין אפלו תלמוד תורה כדי ללוות אותו. אך לאשה או לתינוק, נוהגין להקל, שלא לבטל תלמוד תורה בשביל הלויה. ותינוקות של בית רבן, לעולם אין מבטלין כלל, דאפלו לבנין בית המקדש אין מבטלין אותם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:9"}}
{"id": "f4399d512966-0", "text": "צריכין לזהר מאד, לבל יתראו הנשים עם האנשים כשהולכין לבית הקברות, ומכל שכן בחזרתן, כי יש, חס ושלום, סכנה בדבר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:10"}}
{"id": "5288c67d1439-0", "text": "נושאי המטה, אין להם לנעול ברגליהם סנדלים, (שהם בלא עקב, ויכולין לפול בקל מעל הרגל). אבל במנעלים אין קפידא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:11"}}
{"id": "696be7a397d5-0", "text": "כשמגיעים עם המת לערך שלשים אמה מן הקבר, יעמדו עמו כל ארבע אמות, כדי שיעמדו שבע פעמים כנגד שבעה מעמדות, שהם כנגד שבעה הבלים שבקהלת, ושבעה מדורי גיהנם, ושבעה דינים החולפים על המת, וישהו מעט שם, שזוהי קצת כפרה למת. וביום שאין אומרים תחנון, אין צריכין להעמיד, כי אז אין הדין קשה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:12"}}
{"id": "0f1f1ed61e7d-0", "text": "כשבאים לבית הקברות, מי שלא ראה את הקברים שלשים יום, צריך לברך אשר יצר אתכם בדין וכו' (עין לעיל סימן ס סעיף יא), ואחר כך אומרים אתה גבור וכו' עד להחיות מתים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:13"}}
{"id": "c786102a8546-0", "text": "אחר כך אומרים צדוק הדין, הצור תמים פעלו וכו' (עין בסימן שאחר זה סעיף ט). אחד מן האבלים מתחיל. ואם אין שם אבל, המפלא אשר שם מתחיל. ובימים שאין אומרים בהם תחנון, אין אומרים צדוק הדין. ולכן אין אומרים בערב שבת לאחר חצות היום, וכן בערב יום טוב. אבל בערב ראש חדש וערב חנכה וערב פורים, אומרים גם לאחר חצות היום. ועל תלמיד חכם אומרים גם בל\"ג בעמר, ובימים שלאחר ראש חדש סיון עד שבועות, ובתשעה באב, ובערב ראש השנה קדם חצות היום", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:14"}}
{"id": "998c8f219c95-0", "text": "בלילה, אין אומרים לא צדוק הדין ולא קדיש בבית הקברות (שם).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:15"}}
{"id": "526acbe782bd-0", "text": "על תנוק פחות משלשים יום, אין אומרים צדוק הדין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 198:16"}}
{"id": "363bbfcb81f2-0", "text": "קבורה האמורה בתורה, היא שיתן את המת בקרקע ממש. ובהרבה מקומות נוהגין להניח את המת בארון העשוי מנסרים וכך קוברין אותו, דאי אפשר שלא יהיו נקבים בארון זה, וסגי בהכי. ויש מקומות שקוברין בלא ארון, אלא מניחין אותו על הקרקע ממש בלא דף תחתיו, אלא מן הצדדין נותנים שני דפים, ועל אלו נותנים עוד דף אחד, כדי שלא יפול העפר על גוף המת, שזה בזיון לו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:1"}}
{"id": "363bbfcb81f2-1", "text": "ויש עוד מקומות שקוברין שאר מתים כך בלא ארון, ורק לכהנים ובכורים שהם חשובים, עושים ארון. כשעושין ארון, יש לזהר בשיורי הנסרים, שלא לעשות מהם איזה תשמיש, ויש להסיק בהן תחת הכלי שמחממים את המים לטהרה. טובי לבב שהאכילו עניים על שלחנם, יש לעשות להם ארון מן השלחן, כמו שכתוב, והלך לפניך צדקך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:1"}}
{"id": "fbab673f1c3d-0", "text": "מניחין את המת על גביו ופניו למעלה, ומי שיש לו עפר ארץ ישראל, מפזרין קצת תחתיו וקצת עליו, על שם וכפר אדמתו עמו. והעקר לתת על ברית הקדש, וגם על פיו ועל עיניו ועל כפיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:2"}}
{"id": "a3fc7490953f-0", "text": "אין קוברין את המתים זה אצל זה, אלא אם כן היה הדפן המפסיק ביניהם יכול לעמד בפני עצמו, והוא לפחות שש אצבעות. ואם אפשר, יש להחמיר שיהיו ששה טפחים בין זה לזה. אבל האיש או האשה, נקברים עם בנם או בתם, או עם בן או בת בנם ובתם. זה הכלל, כל קטן שישן עמו בחייו, נקבר עמו במותו. אבל בן גדול עם אביו או בת גדולה עם אמה, אינם נקברים יחד. ואפלו בקטנים, דוקא לקבר שניהם בבת אחת, אבל אם כבר נקבר אחד, אסור לקבר אצלו את האחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:3"}}
{"id": "bf023efe2ff4-0", "text": "כבר מבאר בסימן קסג סעיף ז, דתינוק שמת, מלין אותו אצל קברו וקוראין לו שם, וכן לתינקת גם כן צריכין לקרוא לה שם. וצריכין להזהיר את הקברנים על זה (השיב משה אורח חיים סימן יג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:4"}}
{"id": "484f6f102a40-0", "text": "אין נותנים שני ארונות זה על זה, אלא אם יש ביניהן עפר ששה טפחים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:5"}}
{"id": "bb3560302756-0", "text": "אין קוברים רשע אצל צדיק, שנאמר, אל תאסף עם חטאים נפשי. ואפלו רשע חמור אצל רשע קל, אין קוברים. וכן אין קוברין צדיק וכל שכן בינוני וכשר אצל חסיד מפלג. שנים שהיו שונאים זה לזה, אין לקברם יחד, שגם במותם אין להם מנוחה יחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:6"}}
{"id": "c62fe13464da-0", "text": "המנהג להקפיד שלא לקח מרא או חצינא מיד חברו כשקוברין את המת, אלא זה זורקו מידו וזה נוטלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:7"}}
{"id": "7a61429e50ed-0", "text": "לאחר שהניחו את המת בקבר, מהפכין את המטה שלש פעמים, כי מטה בגימטריא דין, לרמז שיתהפך הדין לרחמים וההספד למחול. זכר לדבר, הפכת מספדי למחול לי. וביום שאין אומרים תחנון, אין עושין זאת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:8"}}
{"id": "3eff20c57cf9-0", "text": "אם יש יתום בבית הקברות, אזי לאחר הקבורה (אם הוא יום) מרחיקין לכל הפחות ארבע אמות מהקברים, ואומרים את המזמור למנצח וגו' שמעו זאת וגו' (תהילים מ״ט:ב׳). וביום שאין אומרים תחנון, אומרים מכתם לדוד וגו' (תהילים ט״ז:א׳), והיתום אומר קדיש דהוא עתיד לאתחדתא, והקהל אומרים עמו עד ויקרה. ויש מקומות נוהגין שגם הקדיש אומרים תחלה קדם הקבורה לאחר צדוק הדין. ויש מקומות, שגם צדוק הדין אין אומרים עד לאחר הקבורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:9"}}
{"id": "53cb45273944-0", "text": "נוהגין שכשהולכין מבית הקברות, תולשין עשבים ומשליכין אחרי גום ואומרים, זכור כי עפר אנחנו. וגם הוא רמז לתחית המתים, שיחיו מעפרם, על דרך, ויציצו מעיר כעשב הארץ. ויכולין לעשות כן גם בחל המועד (מבי\"ט חלק א סימן רג). ורוחצין ידיהם. ויש רמז, שאין טמאה זאת נטהרת אלא בשלשה דברים אלו, מים ואפר פרה ואזוב. אין לרחוץ את הידים בנהר אלא מכלי (א\"ר סוף סימן רכד). ואין לטול את הכלי מיד מי שרחץ, אלא זה מעמידו וזה נוטלו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:10"}}
{"id": "53cb45273944-1", "text": "ואין לנגב את הידים. יש אומרים, שיושבים שבע פעמים, מפני שהרוחות מלוות אותו, וכל זמן שיושבין, בורחין ממנו. ובקצת מקומות נוהגין לישב רק שלש פעמים לאחר שרחצו את הידים, ואומרים בכל פעם ויהי נעם וגו'. וגם כשנקבר המת ביום טוב, יכולין לישב כך שלש פעמים כמו בחל. ונוהגין להקפיד, אם יכנס אדם לביתו קדם שירחץ ידיו וישב. ומנהג אבותינו, תורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:10"}}
{"id": "8d881a8a8729-0", "text": "אין מוליכין את המת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת, משום דהוי לה בזיון לטלטלו ממקום למקום, אלא מחוץ לארץ לארץ ישראל, או שמוליכין אותו למקום קברות אבותיו. וכן אם הוא צוה להוליכו ממקום למקום, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:11"}}
{"id": "8c3733a0603d-0", "text": "אסור לפתח קבר לאחר שנסתם הגולל, דהינו שכבר נתנו עפר על כסוי הארון. אבל כל זמן שלא נתנו עפר, מתר לפתחו משום איזה דבר. ואם מחמת איזה דבר צריכין לפנות את המת מקברו, יעשו שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:12"}}
{"id": "5df467fa9662-0", "text": "אם חפרו קבר, לא יניחוהו פתוח בלילה, כי יש סכנה בדבר. ואם אין פנאי לקבר את המת, עד למחר, ימלאו את הקבר בעפר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:13"}}
{"id": "ce275c74bb94-0", "text": "אסור לדרוך על גבי קברים, משום דיש אומרים, דאסור בהנאה. ומכל מקום אם צריך לאיזה קבר ואין לו דרך אלא אם כן ידרוך על גבי קברים, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:14"}}
{"id": "c7217b41f85f-0", "text": "לא ילך בבית הקברות או בתוך ארבע אמות של מת וכן בכל החדר שהמת הוא שם כשתפלין בראשו או ציצית בבגדו, משום לועג לרש. ואם הם מכסים, מתר. וכן לא יתפלל שם ולא יאמר שם מזמורים, אלא מה שהוא לכבוד המת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:15"}}
{"id": "73055c1a3ba8-0", "text": "בית הקברות, אין נוהגין בו קלות ראש, מפני כבודן של המתים, כגון לאכל ולשתות שם או להפנות שם. ואין מרעין שם בהמות, ולא ילקט ממנו עשבים. אבל אילנות הנטועין בבית הקברות ואינן על הקברים, מתר ללקט פרותיה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:16"}}
{"id": "7140fde70d97-0", "text": "יש מקומות שנוהגין שאין מציבין מצבה עד לאחר שנים עשר חדש, משום דהמצבה נראית לחשיבותא, ובתוך שנים עשר חדש יש לו צער. ועוד, טעם המצבה, שלא ישכח מן הלב, והמת אינו נשכח, עד לאחר שנים עשר חדש (א\"ר סוף סימן רכד). ויש מקומות שאין מדקדקין בזה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 199:17"}}
{"id": "718f38ffa59e-0", "text": "מת המטל לקברו ביום טוב, ביום הראשון לא יתעסקו בו ישראל. אפלו אם אי אפשר לקברו על ידי גוים ויש חשש שמא יסריח עד למחר, מכל מקום לא יקברוהו ישראל ביום הראשון. אך אם אפשר, לקברו על ידי גוים, דהינו שהגוים יעשו את הקבר ויחתכו את הדפין של עץ, או יעשו ארון במקום שנהגו, וגם יתפרו את התכריכין אם צריכין. אבל להלבישו ולחמם מים ולטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר, מתר על ידי ישראל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:1"}}
{"id": "718f38ffa59e-1", "text": "והכסוי בעפר, יעשו גם כן על ידי גוים, ואם אפשר, יש לזהר לטהרו בלא בגד, שלא יבואו לידי סחיטה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:1"}}
{"id": "6fe2419c8f06-0", "text": "יש אומרים, דאם אפשר לעשות על ידי גוים, כמו שנתבאר, אסור להשהותו עד למחר כדי שיתעסקו בו ישראל. ואפלו מת היום ויכולין להשהותו עד למחר, שלא יסריח, מכל מקום יקברוהו היום על ידי גוים. אך ילד שמת, אף על פי שחי יותר משלשים יום שידוע שאינו נפל, מכל מקום אם העת קרה ואין בזיון להשהותו, דלא אשתהי, אין לקברו ביום טוב ראשון, אלא משהינן לה עד יום טוב שני. ויש אומרים, דגם בגדול אי לא אשתהי, משהינן לה עד יום טוב שני", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:2"}}
{"id": "6fe2419c8f06-1", "text": "ובמקום שאין מנהג ידוע, נראה דיש לנהג כן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:2"}}
{"id": "1a9734d905e8-0", "text": "ביום שני של יום טוב, ואפלו של ראש השנה, אם אפשר לעשות בלי שהוי על ידי גוים דברים הנזכרים לעיל, יעשו על ידי גוים, ושאר הדברים יעשו ישראלים, כמו שנתבאר לעיל. ויכולין לטהרו גם על ידי בגדים וסדינים, רק שיזהרו שלא לעשות סחיטה בידים. ואם אי אפשר על ידי גוים, יתעסקו בו ישראל לכל מה שצריך כדרכם בחל, כי יום טוב שני לגבי מת, כחל שויוהו רבנן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:3"}}
{"id": "1a9734d905e8-1", "text": "ומכל מקום אם יש במקום ההוא מי שהכין לעצמו תכריכין, יקחו אותן המתקנים, שלא יצטרכו לתפר. והא דמתרין להתעסק בו, דוקא כשרוצין לקברו בו ביום. אבל אם אין רוצין לקברו בו ביום, אין עושין בו שום דבר. ואפלו בטלטול, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:3"}}
{"id": "b018db31d45c-0", "text": "הא דשויוהו רבנן יום טוב שני לגבי מת כחל, זהו מפני כבודו של מת. שלא יהא מטל בבזיון. אבל לעשות שאר דבר, אסור. ולכן אסור לקצץ עם בעל החנות דמי הפשתן שלוקחין לתכריכין, אם לא כשאי אפשר בענין אחר, כגון שלוקחין מגוי. והקברנים אסורין לקח שכר קברנות ביום טוב, כי שכר שבת ושכר יום טוב, אסור. ואם אינם רוצים לעשות בחנם, יתנו להם שכרם, והם עתידים לתן את הדין", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:4"}}
{"id": "b018db31d45c-1", "text": "ואנשי חברא קדישא, בעד הקרקע לא יקחו מעות, רק משכונות בלי קציצת דמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:4"}}
{"id": "8b08b51758dc-0", "text": "אם אין בעירו בית קברות ישראל, אף על פי שיכולין לקבר שם זה המת, מכל מקום מתר להוליכו לעיר אחרת, ביום טוב ראשון על ידי גוי, וביום טוב שני גם על ידי ישראל, לקברו בקברות ישראל. אבל אם לא יקברוהו היום, אסור לישראל להוליכו ביום טוב לקברו לאחר יום טוב.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:5"}}
{"id": "0eac732cd15f-0", "text": "מתר ללוות את המת ביום טוב ראשון בתוך התחום, וביום טוב שני אפלו חוץ לתחום, ומתרין גם כן לחזור לביתם בו ביום. אבל אסור לרכב על גבי בהמה כדי ללוות את המת ביום טוב, אפלו ביום טוב שני, ואפלו האבלים. אבל הקברנים, אם אי אפשר להם לילך ברגליהם, מתרים לרכב ביום טוב שני. ומכל מקום לא ירכבו בתוך העיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:6"}}
{"id": "8e5266a230d3-0", "text": "מת בליל יום טוב שני, דמתעסקין בו ישראל אם אין גוי, משכימין עשרה בני אדם, וקוברים אותו בשעה ששליח הצבור אומר פיוטים. ואם הוא אדם חשוב שרבים צריכין ללוותו, קוברין אותו לאחר היציאה מבית הכנסת קדם האכילה, דאיתא במדרש, לא תאכלו על הדם, שאסור לאכל סעודה קבועה קדם שנקבר המת. ואם אי אפשר להכין כל צרכי הקבורה עד הזמן ההוא, קוברין אותו לאחר האכילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:7"}}
{"id": "a832a2f84f4b-0", "text": "ילד שמת לאחר שלשים יום, שידוע שאינו נפל, דינו כמו שאר מת. אך אם הוא זכר ומחמת איזו סבה עדין לא נמול, אף על גב דאשתהי, אין קוברים אותו ביום טוב ראשון, משום דצריכין להסיר ערלתו (כדלעיל סימן קסג סעיף ז), ואין לעשות זאת על ידי גוי, אלא משהינן לה עד יום טוב שני, דמתר להלינו לכבודו, וביום טוב שני מסירין ערלתו וקוברין אותו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:8"}}
{"id": "8d1191a20d4d-0", "text": "תינוק שמת כשהוא ספק נפל (עין לקמן סימן רג סעיף ג), אי לא אשתהי, אין קוברין אותו ביום טוב ראשון אפלו על ידי גוי, ומשהינן לה עד יום טוב שני, וקוברין אותו על ידי גוי ולא על ידי ישראל. ואי אשתהי קוברין אותו ביום טוב ראשון על ידי גוי. ואם מת ביום טוב שני, קוברין אותו בו ביום על ידי גוי ולא על ידי ישראל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:9"}}
{"id": "8d1191a20d4d-1", "text": "אם הוא זכר ועדין לא נמול, אפלו אשתהי, אין קוברין אותו אפלו ביום טוב שני, אפלו על ידי גוי, אלא משהינן לה עד לאחר יום טוב, ומסירין ערלתו וקוברין אותו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:9"}}
{"id": "bbe583fa2b6d-0", "text": "בשבת וביום הכפורים, לא יתעסקו במת כלל, אפלו על ידי גוי (עין לעיל סוף סימן קצד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:10"}}
{"id": "066ffbf31057-0", "text": "בחל המועד, אין להוציא את המת לבית הקברות, עד שהקבר מתקן, שלא יצטרכו להעמיד את המטה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 200:11"}}
{"id": "23c7a391075a-0", "text": "המאבד עצמו לדעת, הוא רשע שאין למעלה ממנו, שנאמר, ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש. ובשביל יחיד, נברא העולם. וכל המאבד נפש אחת מישראל, מאבד עולם מלא. ולכן אין מתעסקין עמו לכל דבר. לא קורעין ולא מתאבלין עליו, ואין מספידין אותו. אבל קוברין אותו, ומטהרין אותו, ומלבישין אותו תכריכין. כללו של דבר, כל שהוא משום כבוד החיים עושין לו. (ולענין אמירת קדיש, עין בחתם סופר יורה דעה סימן שכו, ואמרי אש סימן קכב", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 201:1"}}
{"id": "23c7a391075a-1", "text": "ועין תשובות רד\"ך בית ל).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 201:1"}}
{"id": "d180a7270e4f-0", "text": "מסתמא, לא מחזקינן אנשי ברשיעי. ולכן אם נמצא אחד חנוק או תלוי וכדומה, כל שאפשר לתלות שמא אחר עשה לו זאת, לא תלינן בה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 201:2"}}
{"id": "a59fb034e520-0", "text": "קטן המאבד את עצמו, חשוב כשלא לדעת. וכן גדול אם נראה שעשה הדבר מחמת רוח רעה או שגעון וכדומה, הוי שלא לדעת. וכן אם עשה את הדבר מחמת אנס, שהיה מתירא מענויים קשים, כמו שאול שהיה מתירא שמא יעשו בו הפלשתים כרצונם, הרי הוא כשאר מת, ואין מונעין ממנו שום דבר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 201:3"}}
{"id": "2e828806f6b6-0", "text": "כל הפורשים מדרכי הצבור, והם האנשים שפרקו על המצות מעל צוארם, ואין נכללים בכלל ישראל בעשיתם, אלא הרי הם כבני חורין לעצמן, וכן המומרים והמוסרים והאפיקורסים, כל אלו, אין אוננים ואין מתאבלים עליהם, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים, ואוכלים ושותים ושמחים על שאבדו שונאו של מקום. ועליהם הכתוב אומר, הלא משנאיך ה', אשנא. ואומר, ובאבד רשעים רנה. (יו\"ד סימן שמ\"ה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 201:4"}}
{"id": "c8c2612eafb6-0", "text": "אם נהרג, בין בדינא דמלכותא בין בענין אחר, אפלו היה מומר, מתאבלין עליו, דכיון שנהרג בידי אדם ולא מת כדרך כל הארץ, הוי לה כפרה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 201:5"}}
{"id": "da04261aba79-0", "text": "מי שהיה רגיל לעשות עברה אחת, אפלו רק לתאבון, ומת, אם לא התודה קדם מותו, אין מתאבלין עליו. אבל אם התודה, מתאבלין עליו, אפלו היה גנב או גזלן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 201:6"}}
{"id": "2da1d9f3fd7d-0", "text": "קטן בן שנה או שנתים שהמיר עם אביו או עם אמו, ומת, אין מתאבלין עליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 201:7"}}
{"id": "7774db61a9d0-0", "text": "הכהן מזהר שלא לטמא למת. ואפלו נפל שעדין לא נתקשרו אבריו בגידין, חשוב מת. (אך אם הפילה תוך ארבעים יום, לא חשיב אלא כמיא בעלמא). ולאו דוקא למת שלם, אלא אפלו לדברים שנפרשים ממנו, כמו דם וכדומה. וכן אסור לטמא לאבר מן החי, אם יש עליו בשר כל כך, שאם היה מחבר, היה ראוי להעלות ארוכה. ואפלו לאבר של עצמו, אסור לו לטמא. ואסור לכהן לכנס לבית שיש שם גוסס. ואף על פי שהגוסס הרי הוא כחי לכל דבר ואינו מטמא", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:1"}}
{"id": "7774db61a9d0-1", "text": "מכל מקום עובר הכהן על לא יחלל, שהוא מזהר שישמר כהנתו שלא תתחלל, ושמא ימות זה תכף.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:1"}}
{"id": "1532a6b004a1-0", "text": "אסור לכהן לכנס תחת אהל שיש מת תחתיו, אפלו הוא אהל גדול מאד. ואפלו יש שני חדרים, אשר בחדר אחד יש מת ויש במחצה המפסקת נקב שיש בו טפח על טפח, אסור לכנס גם לחדר השני, כי נקב טפח על טפח, מביא את הטמאה. וכן אם אצל החדר השני יש עוד חדר שלישי וביניהם גם כן נקב טפח על טפח, הולכת הטמאה גם לחדר השלישי, וכן לעולם. ונקב העשוי לאורה, אפלו אין בו אלא כפונדיון, מביא את הטמאה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:2"}}
{"id": "88e26dfaa656-0", "text": "ולכן במדינותינו שגגות הבתים בולטין לחוץ ברחב טפח, וקימא לן דרחב טפח מביא את הטמאה, ואם כן זה הקצה מן הגג, הוי אהל להביא את הטמאה. לפי זה שני בתים סמוכין זה לזה, אם יש מת באחד מהן, הולכת הטמאה דרך פתח או חלון תחת הקצוות מן הגגין שבולטין לחוץ, ונכנסת גם לתוך הבית השני דרך חלון או פתח פתוח, ואסור לכהן לכנס גם לתוך הבית השני. וכן אפלו כמה בתים הסמוכים זה אצל זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:3"}}
{"id": "159b2601d0b8-0", "text": "ואפלו הגגין אינן שוין, אלא זה למעלה מזה, ואפלו הגג שהטמאה שם בבית הוא גבוה הרבה מן הגג השני או בהפוך, הלכה למשה מסיני היא, דאמרינן, חבט רמי. פרוש, שאנו רואים כאלו העליון נחבט ונשפל עד למטה. ומאחר שאם היה נשפל עד התחתון, היה נוגע בו, על כן הולכת הטמאה מזה לזה. אבל אם יש הפסק ביניהם אפלו כל שהוא, שוב אינה הולכת הטמאה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:4"}}
{"id": "bd583328d19f-0", "text": "וכן כשיש קורה מנחת על המבוי, כמו שעושין לערוב, והיא רחבה טפח והגגין מאהילין עליה טפח מכאן וטפח מכאן, אם כן באה הטמאה מן תחת הגג אל תחת הקורה, והיא מביאה את הטמאה אל תחת גג הבית שמצד השני, ומתפשטת בכל מקום שיש אהל טפח עד המקום שיש הפסק. וכן כשיש בין שני בתים כפה מבנין (געוועלבונג), כדרך שעושין לשער החצר, הדין כן הוא. ואף על פי שאין על הכפה גג בולט, מכל מקום הרי באה הטמאה מתחת גג הבית לתחת הכפה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:5"}}
{"id": "bd583328d19f-1", "text": "ואולם לפעמים בונין את הכפה שיש לה כמו רגלים מן הקרקע ולמעלה, ואם כן יש סתימה אצל כתלי הבתים אם אין עליה גג בולט, והסתימה שמן הצד נמשכת יותר מן הגג שלמעלה, בזה הענין אין מקום לטמאה שתבוא, כיון שיש קצת הפסק בלי אהל. ולפעמים יש בין בית לבית כתל סתום בלי פתח, אלא שיש עליו גג בולט, והטמאה באה מגג לגג. ויש תקנה לעת הצרך להסיר את הרעפים במקום אחד שיהיה קצת הפסק בלי אהל טפח", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:5"}}
{"id": "bd583328d19f-2", "text": "וצריכין להשגיח אם אין מהחומה עצמה בולט טפח כדרך שעושין לפעמים בליטה לחומה (געזימס).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:5"}}
{"id": "69e80e04a175-0", "text": "הלכה למשה מסיני היא שהפתח אשר עתידים להוציא דרך שם את המת מן האהל אשר הוא שם, שעל ידי הוצאה זאת יטהר האהל, אף על פי שהפתח הזה הוא סתום, מכל מקום נדון כאלו הוא פתוח, ולכן אסור לכהן שיעמד שם תחת המשקוף, אף על פי שהדלת נעולה מבפנים. וכן אם יש שם גג בולט טפח נגד הפתח, מביא את הטמאה לכל מקום שאפשר, כאלו היה הפתח פתוח", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:6"}}
{"id": "69e80e04a175-1", "text": "אך אם נפתח מצד אחר פתח או חלון שהוא ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, אז לא נחשב הפתח הסתום כאלו היה פתוח, ומתר לכהן לעמוד שם אם אין הטמאה יכולה להגיע אליו דרך הפתח או החלון הפתוח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:6"}}
{"id": "9177403acd6e-0", "text": "כהן שהוא בבית או בחדר שהדלתות והחלונות סגורין באפן שאין בפתח פתוח טפח ובחלון אין נקב כפנדיון, ושמע שיש בשכונתו מת, באפן שאם יפתח פתח או חלון, יהא מקום לטמאה שתבוא עליו, אסור לפתוח, אלא ישאר שם כמו שהוא עד שיוציאו את המת. כי כל זמן שאין פותח טפח, אין הטמאה נכנסת, וכשיפתח, תכנס.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:7"}}
{"id": "5dc0f782bf2c-0", "text": "אסור לכהן לקרב בתוך ארבע אמות של מת או של קבר. ודוקא כשהמת מנח במקום קביעתו. אבל כשהוא במטה שמוציאין אותו ובעת אמירת צדוק הדין אף כשמעמידין אותו, אין שם קביעתו, ואין צריכין להתרחק כי אם ארבעה טפחים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:8"}}
{"id": "73815d1f278c-0", "text": "כהן שהוא ישן באהל שיש בו מת שהטמאה נכנסת בו ואי אפשר לסגור בעדו למנוע את הטמאה (כדלעיל סעיף ז), צריכין להקיצו ולהפרישו שילך משם. ואם הוא שוכב ערום, אין להגיד לו, אלא יקראו לו סתם שיצא, בכדי שילביש את עצמו תחלה, דגדול כבוד הבריות. ומכל מקום לאחר שנודע לו מן הטמאה, אסור לשהות שמה עד שילביש את עצמו, אלא צריך לצאת מיד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:9"}}
{"id": "38bc0ac6cf4d-0", "text": "יש אומרים, דגם מת גוי מטמא באהל. ויש לזהר כדבריהם שלא לילך על קבר גוי. ומכל שכן כשיש לחוש שמא גם מומר נקבר שם, שהמומר דינו כישראל. וגם הולד שילדה מומרת מגוי, דינו כמו ישראל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:10"}}
{"id": "fa733c26c238-0", "text": "מתר הכהן לטמא לקרובים, ומצוה לו לטמא להם. ואלו הן הקרובים: אשתו הראויה לו (שאינה פסולה לו), אביו ואמו, בנו ובתו, ואחיו ואחותו מאביו שהיו בני קימא. אבל לספק נפלים, אינו מטמא (ועין לקמן סימן ר\"ג סעיף ג). ואינו מטמא לאחותו שנתקדשה לאיש. יש אומרים הא דמתר ומצוה לטמא לקרובים, דוקא לצרך קבורה או להביא לו ארון ותכריכין וכדומה. ולכן בשבת שאי אפשר לקברו בו ביום, אסור לטמאות לו אפלו כדי לשמרו, ונכון להחמיר כן", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:11"}}
{"id": "fa733c26c238-1", "text": "מיהו לצרכי קבורה, ודאי מצוה לטמא להם. ואפלו יש חברא קדישא המתעסקים והוא אינו מתעסק כלל, מתר לו להיות שם בבית, שמא יצטרכו לאיזה דבר. ואינו מטמא לקרובים אלא עד שיסתם הגולל ולא אחר כך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:11"}}
{"id": "dc8302e96dac-0", "text": "כהן שפרשו אבותיו מדרכי הצבור, אינו מטמא להם, ולא למי שאבד עצמו לדעת. וכן כל מי שאין מתאבלין עליו, אין הכהן מטמא לו (ועין לעיל סימן רא).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:12"}}
{"id": "404946f51e27-0", "text": "אין הכהן מטמא לקרוב אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. ולכן יש אומרים, דאינו מטמא להרוג, דמקרי חסר. ונכון להחמיר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:13"}}
{"id": "963af06df4ea-0", "text": "יש כהנים הדיוטים נוהגין ללכת על קברי צדיקים, באמרם שקברי צדיקים אינם מטמאים, וטעות היא בידיהם, וצריכין למחות בהם (עין בספר פאת השלחן).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:14"}}
{"id": "78579d39fa14-0", "text": "כשם שהכהן מזהר שלא לטמא, כך מזהרים הגדולים על הקטנים, שנאמר, אמר אל הכהנים ואמרת. ומדכתיב שתי אמירות, דרשו רבותינו, זכרונם לברכה, להזהיר גדולים על הקטנים. ודוקא לטמאותן בידים. דהינו להכניסן לאהל המת. אבל אם הקטן מטמא מעצמו, אין צריכין להפרישו. אך אם הגיע לחנוך, יש להפרישו. ואשת כהן מעברת, מתרת לכנס באהל המת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:15"}}
{"id": "32a6cab28b06-0", "text": "הכהנים אינם יכולים לכוף קרובי המת שימהרו להוציא את המת ממקומו כדי שיכנסו לבתיהם, אם לא כשהכהן הוא חולה שאינו יכול לצאת מביתו, כופין את הקרובים להוציא את המת, כדי שלא יבא החולה לידי אסור דאוריתא. ואם המת הוא נפל, כופין אותו בכל ענין ואפלו בשבת, להוציאו על ידי גוי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 202:16"}}
{"id": "b652ca70f2f6-0", "text": "על שבעה קרובים חיבים להתאבל, אביו ואמו, בנו ובתו, אחיו ואחותו בין מן האב בין מן האם, ואפלו היתה אחותו נשואה לאיש; האיש על אשתו, והאשה על בעלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 203:1"}}
{"id": "a68776abe2e8-0", "text": "נוהגין שגם שאר קרובים, מראים קצת אבלות בעצמם שבוע הראשון עד אחר השבת, שאין רוחצין בחמין, ואין משנין קצת בגדיהם כמו בשאר שבת. ואין כל הקרובים שוין בזה. אם היו שני בשני, או בן בנו או בן בתו, לובש כל בגדי שבת, חוץ מבגד העליון. ועל חמיו וחמותו, או על אבי אביו ואבי אמו, וכן האשה על חמיה וחמותה, ואבי אביה או אבי אמה, אינן לובשין רק כתנת לבנה, והאשה גם צעיף לבן. וכן המנהג שלא לילך לבית המרחץ, ולא לחף את הראש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 203:2"}}
{"id": "a68776abe2e8-1", "text": "גם אין לאכול חוץ לביתו לא בסעודת מצוה ולא בסעודת מרעים. ולאחר שבת, מתר בכל דבר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 203:2"}}
{"id": "87b853c86ce0-0", "text": "תינוק, שאינו ידוע אם כלו חדשיו אם לא, אם מת בתוך שלשים יום ואפלו ביום השלשים, אפלו גמרו שערו וצפרניו, אין קורעין עליו, ואין אוננין עליו, ואין מתאבלין עליו, משום דהוי ספק נפל", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 203:3"}}
{"id": "87b853c86ce0-1", "text": "ואם מת לאחר שלשים יום ואפלו ביום שלשים ואחד קדם השעה שנולד בה (עין חת\"ס שמג), קורעין עליו, ואוננין עליו, ומתאבלין עליו, אלא אם כן נודע בברור שהוא רק בן שמונה חדשים (דלאו בר קימא הוא) ואם ידוע בברור שהוא בן תשעה חדשים, כגון שבעל ופרש ונולד חי לתשעה חדשים גמורים, אפלו מת ביום שנולד בו, קורעין עליו, ואוננין עליו, ומתאבלין עליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 203:3"}}
{"id": "3b84248efb4c-0", "text": "תאומים שמת אחד מהם תוך שלשים ואפלו ביום השלשים, והשני חי לאחר שלשים, לא אמרינן מדזה חי לאחר שלשים, גם הראשון היה בן קימא, אלא אין מתאבלין עליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 203:4"}}
{"id": "0aefd461569b-0", "text": "גר או גירת שנתגירו עם בניהם, אין מתאבלין זה על זה, דגר שנתגיר, כקטן שנולד דמי, וקרבה שהיתה בגויותם אינה קרבה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 203:5"}}
{"id": "34be2a15b1a5-0", "text": "משנקבר המת ונגמרה סתימת הקבר בעפר, מיד מתחילה האבלות, וחולץ המנעלים שם בבית הקברות. ואם צריך לילך לביתו בין שכונת גוים, יכול לנעלם, אלא שיתן בהם קצת עפר (כדלקמן סימן רט סעיף ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:1"}}
{"id": "73bae4acecf8-0", "text": "אם בית הקברות סמוך לעיר, והאבל לא הלך שמה אלא חזר לביתו, אינו צריך לנהוג אבלות, אלא משעה שאומרים לו שנסתם הקבר. ומכל מקום אם הוא סמוך ללילה ורוצה שיעלה לו יום זה, אזי משעה שהוא משער שנסתם הקבר, יכול לנהוג אבלות (עין לשון הריטב\"א במסכת מועד קטן דף כב שכתב, אלא ממתין עד כדי שעור וכו'). ואם יאמרו לו אחר כך שנסתם הקבר קדם הלילה, עולה לו זה היום. ואם הוא ערב הרגל, מבטל הרגל את האבלות של שבעה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:2"}}
{"id": "942e32dfb5a5-0", "text": "במקומות ששולחים את המת לקברו בעיר אחרת ואינם יודעים מתי יקברוהו, אזי האבלים הנשארים בעירם, מיד כשחזרו מן הלויה, מתחילין להתאבל, ומונים מאז שבעה וגם שלשים. וההולכים עם המת עד מקום קבורתו, מונים משיקבר. ויש אומרים, דאם גדול הבית הולך עם המת, אזי גם הנשארים אינם מונים אלא משיקבר. ומשערין לפי אמד הדעת מתי נקבר, ומתחילין להתאבל. (והימים שבינתים, דינם כדלעיל סימן קצו סעיף ה' וסעיף ו')", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:3"}}
{"id": "942e32dfb5a5-1", "text": "ודוקא לחמרא אזלינן בתר גדול הבית דגם הנשארים אינם מונים אלא משיקבר. אבל אם גדול הבית נשאר בביתו, ההולכים עם המת אינן נגררין אחריו, אלא מונין משנקבר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:3"}}
{"id": "90f24e898db0-0", "text": "מי שטבע במים או שהרגוהו גוים ואינו נמצא לקברו, כל זמן שלא נתיאשו מלבקשו, לא חלה לא אנינות ולא אבלות, ומתרין אפלו בתשמיש. ומשעה שנתיאשו מלבקשו עוד, מתחילין להתאבל. ואם לאחר ימי האבל נמצא והובא לקבורה, אינן צריכין לנהוג אבלות עוד, אלא שאם הוא אביו או אמו, צריך לקרוע. ומי שטבע במים ויש לו אשה והוא בענין שאין מתירין אותה להנשא, אין נוהגין עליו אבלות, ואין אומרים אחריו קדיש", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:4"}}
{"id": "90f24e898db0-1", "text": "ומכל מקום ישתדלו לעשות נחת רוח לנשמה להתפלל לפרקים לפני התבה, ולקרות ההפטרה, ולברך בזמון, ולתן צדקה, וללמוד או לשכור מי שילמד עבורו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:4"}}
{"id": "da3099432271-0", "text": "מי שמת לו קרוב והוא איננו שם ונודע לו במקום אשר הוא שם, מונה לעצמו משעה שנודע לו. ואפלו בא אחר כך למקום המת אל שאר האבלים שהתחילו מקדם להתאבל, לא יקצר אבלותו בשביל זה. וכן אפלו אם לא נודע לו עד שבא אל האבלים, אלא שהאבלים אינם במקום שמת המת ולא במקום הקבורה, גם כן מונה לעצמו משעה שנודע לו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:5"}}
{"id": "ae1f8cc2d89b-0", "text": "אבל אם לא נודע לו עד שבא אל האבלים שהם במקום המת או במקום הקבורה, אזי אם היה בשעת קבורה במקום קרוב, דהינו לא יותר ממהלך עשר פרסאות שהוא מהלך יום אחד, הרי זה כאלו היה כאן בשעת קבורה ומונה עמהם. ואפלו בא ביום שביעי קדם יציאת בית הכנסת, כיון שעדין נוהגין קצת אבלות, מונה עמהם שבעה ושלשים. ודוקא כשגדול הבית אצלם שכלם נגררין אחריו. אבל אם לא היה שם גדול הבית, מונה לעצמו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:6"}}
{"id": "ae1f8cc2d89b-1", "text": "וכן אם בא ממקום רחוק, אף על פי שיש שם גדול הבית, מכל מקום מונה לעצמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:6"}}
{"id": "cb8003b1c621-0", "text": "זה שהוא מונה עם הנמצאים, אפלו הוא חוזר לביתו, מכל מקום מונה עמהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:7"}}
{"id": "da9411bab503-0", "text": "גדול הבית שבא ממקום קרוב אינו נגרר אחר הקטנים ומונה לעצמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:8"}}
{"id": "d7d3cd910996-0", "text": "מי הוא נקרא גדול הבית? זה אשר על פי האמד, אם היו עוסקין בעזבון המת, היו הדברים נחתכין על פיו, והיו כלם הולכין אחר עצתו אפלו הוא קטן בשנים, נקרא גדול הבית. ואפלו אינו יורש, כגון שהאלמנה בכאן והיא מנהגת את הבית, היא נקראת גדול הבית. מי שהוא דר אצל חמיו ומתה אשתו, חמיו הוא הגדול.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:9"}}
{"id": "c6e074565814-0", "text": "מי ששמע שמת לו מת, וכבר התפללו הצבור ערבית ועדין הוא יום, אם הוא עדין לא התפלל ערבית, אינו נגרר אחר הצבור, ואותו היום עולה לו. אבל אם התפלל ערבית, שוב אינו עולה לו אותו היום, ומונה שבעה ושלשים מיום המחרת. ודוקא לחמרא אמרינן הכי, ולא לקלא. שאם שמע ביום השלשים לאחר שהתפלל ערבית, לא אמרינן שכבר הוא לילה והוי לה שמועה רחוקה (שיתבאר דינה בסימן רו) להקל עליו, אלא חשבינן לה ליום, והוי לה שמועה קרובה, ויום זה עולה לו בממה נפשך", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:10"}}
{"id": "c6e074565814-1", "text": "ולענין תפלין בשאר הימים, אם שמע לאחר שהתפלל ערבית ועדין הוא יום, יניחם למחר בלא ברכה ויכסה אותם. ואם היה כן ביום השלשים, מניח למחר תפלין ומברך עליהם בממה נפשך. ואשה ששמעה שמת לה מת וכבר התפללו הצבור ערבית, אלא שעדין הוא יום, אם אין דרכה להתפלל ערבית, נגררת אחר הצבור לחמרא, ואותו היום אינו עולה לה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:10"}}
{"id": "f061bf521b86-0", "text": "בשעת הדבר, רחמנא לצלן, נוהגין שאין מתאבלין, משום בעתותא. ואם עבר הזעם בתוך שלשים, צריך להתאבל אז. אבל אם לא עבר עד לאחר שלשים או שהפסיק רגל בינתים, אינו צריך להתתאבל אחר כך (עין חת\"ס סימן שמב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 204:11"}}
{"id": "146a404f058e-0", "text": "האבל, ביום הראשון, אסור לו לאכול סעודה הראשונה משלו. ומצוה על שכניו שישלחו לו לסעודה הראשונה, ונקראת סעודת הבראה. ותחלת הסעודה, תהא בבצים או עדשים שהן עגלות ואין להן פה, כמו שהאבל אין לו פה. ואחר זאת, מתר לו לאכול כל מאכל ואפלו בשר. ומתר לשתות קצת יין בתוך הסעודה כדי לשרות המאכל במעיו, אבל לא לרות. (יש אומרים, דכל היום הראשון, אסור לו לאכול משלו, אפלו אוכל כמה פעמים ביום).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 205:1"}}
{"id": "9d2ab57d5675-0", "text": "אם אינו רוצה לאכול ביום עד הלילה, כיון שעבר היום, התר לו לאכול משלו. ולכן מי שהוא דר יחידי בכפר ואין מי שישלח לו סעודת הבראה, נכון שיתענה עד הלילה. ומכל מקום אם אינו יכול להתענות, אינו מחיב לצער את עצמו ומתר לו לאכול משלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 205:2"}}
{"id": "c1fb1f03c772-0", "text": "אשה נשואה שארעה אבל, אסור לה לאכול סעודה הראשונה משל בעלה, דכיון שהוא מחיב לזונה, שלה היא. וכן מי שיש לו שכיר, אם אוכל בשכרו וארעו אבל, לא יאכל סעודה הראשונה משל בעל הבית שלו. אבל מי שהוא זן יתום או בנו או בתו בלא תנאי וארעם אבל, יכולים לאכול משלו, שאין זאת שלהם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 205:3"}}
{"id": "46ee41f9d729-0", "text": "אשה, אין לאנשים להברות אותה, אלא נשים מברות אותה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 205:4"}}
{"id": "fbb5a73f615d-0", "text": "אם נקבר המת בלילה, אם רוצה לאכול בלילה, אסור לו לאכול משלו, אלא מברין אותו. ואם אינו רוצה לאכול בלילה, אסור לו לאכול ביום סעודה הראשונה משלו, משום דהיום הולך אחר הלילה, והוי לה יום ראשון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 205:5"}}
{"id": "c03baaf2fab4-0", "text": "אם נקבר המת בערב שבת מתשע שעות ולמעלה שאז אסור לקבוע סעודה, אין מברין אותו, מפני כבוד שבת, ולא יאכל כלום עד הלילה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 205:6"}}
{"id": "7563f01cb904-0", "text": "מברין על שמועה קרובה, ואין מברין על שמועה רחוקה (עין סימן שאחר זה). שמע שמועה קרובה בשבת, אין מברין אותו, ואוכל משלו. וגם ביום ראשון שלאחריו, אין מברין אותו, מפני שכבר נדחה יום השמועה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 205:7"}}
{"id": "671bd257165c-0", "text": "וכן מי שמת לו מת ונקבר ביום טוב, אין מברין אותו. וגם לאחר יום טוב אין מברין אותו, כיון שכבר נדחה. אבל אם נקבר בחל המועד, מברין אותו, אלא שאוכל כשהוא יושב על הספסל אצל השלחן כדרכו, כי אין אבלות בחל המועד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 205:8"}}
{"id": "e0cc6504e9b2-0", "text": "היו נוהגין להתענות ביום מיתת תלמיד חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 205:9"}}
{"id": "42e71911c507-0", "text": "מי שבאה לו שמועה שמת לו קרוב שהוא חיב להתאבל עליו, אם באה לו בתוך שלשים ואפלו ביום השלשים עצמו, הרי זו שמועה קרובה, וקורע. וחיב לנהוג שבעה ימי אבלות מיום שהגיעה לו השמועה. וגם אבלות שנוהג בשלשים, מונה מיום השמועה. ויום השמועה, דינו כיום הקבורה לכל דבר. ואותן שלשים יום שנקראה בהן שמועה קרובה, מונה מיום הקבורה ולא מיום המיתה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 206:1"}}
{"id": "05b54aee9f99-0", "text": "באה לו השמועה לאחר שלשים יום, זוהי שמועה רחוקה, ואינו צריך לנהוג אבלות רק שעה אחת. לא שנא שמע ביום, ולא שנא שמע בלילה ונהג שעה אחת, דיו, ואפלו על אביו ואמו (ולענין קריעה, עין לעיל סימן קצה סעיף ח). אך דברים שנוהגין על אביו ועל אמו כל שנים עשר חדש, נוהג גם בשמועה רחוקה, ומונה שנים עשר חדש מיום המיתה. ואם באה לו השמועה על אביו ואמו לאחר שנים עשר חדש, אינו נוהג אבלות אלא שעה אחת גם בדברים שנוהגין כל שנים עשר חדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 206:2"}}
{"id": "20cc8bcb1853-0", "text": "השומע שמועה רחוקה, אינו צריך לנהוג כל דין אבלות, אלא דיו בחליצת מנעל לבד, ומתר במלאכה ורחיצה וסיכה ותשמיש המטה ותלמוד תורה. ואם אין מנעלים ברגליו בשעת שמועה, צריך לעשות מעשה אחר שיהא נכר שהוא עושה משום אבלות, כגון שישב על הקרקע שעה אחת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 206:3"}}
{"id": "9c319d04a0d7-0", "text": "באה לו שמועה קרובה בשבת, יום השבת עולה לו ליום אחד, ולמוצאי שבת קורע, ומונה לו עוד ששה ימים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 206:4"}}
{"id": "bac8d5e1a2be-0", "text": "באה לו שמועה קרובה בשבת או ברגל, ולמוצאי שבת או למוצאי הרגל נעשית רחוקה, אסור ביום השבת או בימי הרגל בדברים שבצנעא. ולמוצאי שבת והרגל, נוהג שעה אחת אבלות כמו בשמועה רחוקה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 206:5"}}
{"id": "c73a49ddad5e-0", "text": "באה לו שמועה קרובה בשבת והוא ערב יום טוב, כיון שדברים שבצנעא נוהג בו, מבטל הרגל את השבעה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 206:6"}}
{"id": "8d71a949662f-0", "text": "השומע שמועה רחוקה בשבת או ברגל, אינו נוהג אבלות. ואפלו בדברים שבצנעא, מתר. ולמוצאי שבת ורגל, נוהג שעה אחת ודיו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 206:7"}}
{"id": "9c803a9fd312-0", "text": "מי ששמע לאחר הרגל שמת לו מת קדם הרגל, אף על גב דלאותן שנהגו אבלות קדם הרגל בא הרגל והפסיק, מכל מקום לדידה כיון שלא נהג כלל קדם הרגל, כל ששמע אפלו ביום השלשים מיום הקבורה, הוי אצלו שמועה קרובה, וצריך לנהוג שבעה ושלשים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 206:8"}}
{"id": "48c7fcbc70a7-0", "text": "מי שמת לו מת ולא נודע לו, אין להגיד לו. ועל המגיד נאמר, ומוציא דבה הוא כסיל. ומתרין להזמינו לסעודת ארוסין ולכל שמחה, כי כל זמן שהוא אינו יודע, הרי הוא כשאר כל אדם. וכן בעל שיודע שמת איזה קרוב לאשתו, מתר לו לשמש עמה, כיון שהיא אינה יודעת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 206:9"}}
{"id": "880d4b995742-0", "text": "אבל אם אחד שואל אותו על קרובו (שמת) אם הוא חי, אין לו לשקר ולומר, חי הוא, שנאמר, מדבר שקר תרחק. אלא יאמר בלשון דמשתמע בתרי אנפין, וישער בעצמו שמת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 206:10"}}
{"id": "40b9b2b62fd6-0", "text": "לבנים זכרים, נוהגין להודיע כשמת האב או האם, כדי שיאמרו קדיש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 206:11"}}
{"id": "ee34034aaa9f-0", "text": "מצוה גדולה לנחם אבלים. ומצינו בהקדוש ברוך הוא שנחם אבלים, דכתיב, ויהי אחרי מות אברהם, ויברך אלהים את יצחק בנו. והוא גמילות חסד עם החיים ועם המתים (ועין לעיל סימן קצג סעיף יא). אין המנחמים רשאים לפתוח פיהם עד שיפתח האבל תחלה, כדמצינו באיוב, שנאמר, ואין דבר אליו דבר. וכתיב, אחרי כן פתח איוב את פיהו, והדר, ויען אליפז התמני. כשרואים המנחמים שהאבל פוטר אותם, אינן רשאים לישב אצלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 207:1"}}
{"id": "b2413913c64a-0", "text": "אבל או חולה, אינן צריכין לעמוד אפלו מפני נשיא. דרך ארץ הוא שאם אחד רוצה לכבד את חברו ולקום מפניו, אומר לו חברו, שב. אבל לאבל או לחולה, לא יאמר כן, משום דמשמע, שב באבלות שלך, שב בחלי שלך.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 207:2"}}
{"id": "d4268b424400-0", "text": "לא יאמר אדם, לא נפרעתי כפי מעשי הרעים, וכיוצא בדברים אלו, שלא יפתח פה לשטן (עין לעיל סוף סימן לג)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 207:3"}}
{"id": "998ab08979e8-0", "text": "לא יאמר אדם לאבל, מה לך לעשות, אי אפשר לשנות מה שעשה הקדוש ברוך הוא, כי זהו כעין גדוף, דמשמע, הא אם היה אפשר לשנות, היה משנה. אלא צריך האדם לקבל עליו גזרת השם, יתברך שמו, באהבה (עין לעיל סימן נט סעיף ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 207:4"}}
{"id": "064b4754a426-0", "text": "האבלים, יש להם להתאבל במקום שיצאה נשמתו של המת, כי באותו מקום, נפש המת מתאבלת ושם צריכין לתן לה תנחומין. ומצוה להתפלל שם בעשרה שחרית וערבית (ועין לעיל סימן ו', שאין אומרים בבית האבל, אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו בברכה וכו'), ואפלו אין שם אבל, כי יש בזה נחת רוח לנשמה. ואם יש שם אבל, מצטרף למנין. ויביאו לשם ספר תורה מקדם, ויכינו לו מקום כראוי על זמן שיתפללו שם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 207:5"}}
{"id": "064b4754a426-1", "text": "אם יש בשני בתים מתים, באחד יש שם אבל ובאחד אין שם אבל, ואין בעיר ההיא כדי לחלק שיתפללו כאן וכאן בעשרה, יתפללו בבית שאין שם אבל. נוהגין לומר בבית הנפטר לאחר תפלת שחרית ומנחה, את המזמור למנצח וגו' שמעו זאת כל העמים וגו' (תהילים מ״ט:ב׳). ומה טוב ללמוד שם משניות לתקון הנשמה (משנה אותיות נשמה).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 207:5"}}
{"id": "6b1628dbb887-0", "text": "אין אומרים הלל בבית הנפטר, אם יש שם אבל תוך שבעה (משום דהוי כמו לועג לרש, שאומרים בו, לא המתים יהללו יה). ואם יש שם חדר אחר, ילך האבל לחדר אחר, והצבור יאמרו הלל. ואם אין חדר אחר, אזי בראש חדש, אין צריכין לומר אחר כך הלל בביתם. אבל בחנכה, צריכין לומר הלל בביתם. ואם מתלפללים בבית הנפטר ואין שם אבל, או בבית האבל שאינו בבית הנפטר, אומרים גם בראש חדש הלל, אלא שהאבל לא יאמר (משום שנאמר בו, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 207:6"}}
{"id": "6b1628dbb887-1", "text": "אם יום השביעי הוא בחנכה, אזי לאחר שהלכו המנחמים שפסקה האבלות, יאמר גם האבל הלל, מפני שהוא חיוב (עין בפתחי תשובה סימן שעו סעיף קטן ב). ויש אומרים, דבחנכה אומרים הלל גם בבית האבל בצבור. בראש חדש שחל בשבת, אומרים הלל בצבור גם בבית האבל, דאין אבלות בשבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 207:6"}}
{"id": "0faecf6f4e09-0", "text": "ברכת אבלים שבברכת המזון, לא נהיגי עכשו, כי סומכים על הפוסקים דסבירא להו דלא נתקנה אלא כשמברכין בעשרה (עין באר הגולה סימן שעט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 207:7"}}
{"id": "a85cada7fdc0-0", "text": "אלו דברים שהאבל אסור בהם כל שבעה: במלאכה, ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה. ואסור לקרות בתורה, ואסור בשאילת שלום, ואסור בגהוץ ובתספרת ובכל מיני שמחה. ואסור להניח תפלין ביום הראשון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:1"}}
{"id": "d61eae9aed20-0", "text": "מלאכה כיצד. כל שלשה ימים הראשונים, אסור במלאכה, אפלו הוא עני המתפרנס מן הצדקה. מיום הרביעי ואילך, אם הוא עני ואין לו מה יאכל, עושה בצנעא בתוך ביתו. וכן האשה עושה מלאכתה בתוך ביתה בצנעא כדי פרנסתה. אבל אמרו חכמים, תבוא מארה לשכניו שהצריכוהו לכך, כי עליהם מטל להשגיח על העני, ומכל שכן בימי אבלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:2"}}
{"id": "001f981b0759-0", "text": "אפלו לעשות מלאכתו על ידי אחרים ואפלו על ידי גוי, אסור. ואם המלאכה דבר נחוץ מאד ויכול לבוא לידי הפסד, יעשה שאלת חכם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:3"}}
{"id": "9cf11fecfeb8-0", "text": "כשם שאסור במלאכה, כך אסור לו לשא ולתן בסחורה. ואם יש לו סחורה שאם לא ימכרנה עכשו יהיה לו הפסד מן הקרן, יעשה גם כן שאלת חכם. ואם באו שירות או ספינות שמוכרים עתה בזל ואחר כך לא ימצא, וכן אם הוא ביריד ושמע שמועה קרובה, יכול למכור ולקנות על ידי אחרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:4"}}
{"id": "26073bd664d2-0", "text": "מתר להלוות ברבית על ידי אחרים לגוים הרגילים ללוות ממנו. והוא הדין למכור סחורה לרגילים אצלו, שלא ירגילו את עצמם אצל אחרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:5"}}
{"id": "61c7169de125-0", "text": "מתר לו לשלוח לגבות חובותיו שיש בהם חשש שמא יתקלקלו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:6"}}
{"id": "94128ccb2097-0", "text": "כתיבה המתרת בחל המועד, מתרת גם לאבל אם אי אפשר לו על ידי אחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:7"}}
{"id": "afc2246d390c-0", "text": "אבל, ששדהו ביד אחרים באריסות (דהינו לשליש או לרביע), או בחכירות (שנותן המקבל לבעל השדה סכום קצוב מפרות השדה) או בקבלנות (שנותן לו מעות בשכירות), הרי אלו עובדין כדרכן בימי האבל של בעל השדה, דכיון שהעבודה זאת לתועלת שלהם, אין להם להפסיד בשביל אבלו. אבל אם יש לאבל שכיר יום לעשות בשדהו, אסור אפלו אם השדה בעיר אחרת, כיון שעבודה זאת, היא לתועלת האבל והיא בפרהסיא (ועין לעיל סעיף יג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:8"}}
{"id": "c3fb4a09ddcb-0", "text": "אם האבל הוא אריס בשדה של אחר, אסור לו לעבוד בו בעצמו. אבל על ידי אחרים, מתר, משום דאין זאת נקראת מלאכת האבל אלא מלאכת בעל השדה. ואם יש שאר דבר של אחרים ביד האבל לעשותו, לא יעשה אפלו על ידי אחרים. אך כשהוא דבר האבד, יעשה על ידי אחרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:9"}}
{"id": "543409eeee04-0", "text": "בהמות של האבל המשכרים לאחר, מתר השוכר לעשות בהם מלאכה, כיון ששכרם קדם שנעשה אבל, ושכירות קניא, והוין של השוכר. ולאחר כלות ימי השכירות, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:10"}}
{"id": "153100abbc83-0", "text": "מתר לאבל לקבל מלאכה לעשותה אחר ימי אבלו, ובלבד שלא ישקל ולא ימדד כדרך שהוא עושה בשאר פעמים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:11"}}
{"id": "7389e2d30169-0", "text": "היתה לאבל איזו מלאכה ביד אחר, כיון שהיא בקבלנות וקבל את המלאכה קדם שנעשה אבל וגם היא בצנעא בביתו של בעל המלאכה, לכן מתר לו לעשותה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:12"}}
{"id": "ef5c184d57d5-0", "text": "מלאכת בנין של האבל, אפלו על ידי גוי ובקבלנות ובמקום רחוק שאין ישראלים דרים שם, אסור. ומלאכת שדהו ביד אחרים בקבלנות, דהינו שהוא נותן לפועל שכר קצוב בעד כל עבודות השדה, חרישה וזריעה וקצירה וכדומה, יש מתירין ויש אוסרין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:13"}}
{"id": "0c846ce8ce4a-0", "text": "מלאכות הבית, אין בהן משום מלאכה לאבל, ומתר לאשה בימי אבלה לאפות ולבשל ולעשות כל צרכי הבית מה שצריך לה. אבל מה שאינו צריך לה, אסור. וכן משרתת שארע לה אבל, אף על פי שהיא משרתת בשכר, מתר לה לעשות כל צרכי הבית. אבל לא תעשה מה שאינו צרכי הבית אלא להרויח, וכל שכן שלא תצא מן הבית, כמו שאר אבל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:14"}}
{"id": "f2f094639093-0", "text": "שני שתפים חנונים שארע אבל לאחד מהם, נועלים חנותם, שלא יעשה השתף בפרהסיא. אבל יכול לעשות בצנעא בתוך ביתו אפלו בעסק השתפות. ואם האבל הוא אדם חשוב והשתפות נקראת על שמו שיש לאבל חלק בו, אסור לשני לעשות אפלו בתוך ביתו. ובמקום שיש הפסד גדול אם גם השתף של האבל לא יפתח החנות, יעשו שאלת חכם אם להתיר לאחר שלשה ימים (ועין בהגהות הג' מהרב\"פ זצ\"ל ובחכ\"א קונט' מצבת משה סימן ד' ובברכ\"י).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 208:15"}}
{"id": "dd3aec864236-0", "text": "אסור לרחוץ כל גופו אפלו בצונן. אבל פניו ידיו ורגליו, בחמין אסור ובצונן מתר. ורחיצה בחמין, אסורה כל שלשים, ואפלו לחף הראש. וגם רחיצת כל הגוף בצונן אם היא לתענוג, אסורה כל שלשים. ואשה לצרך חפיפה שקדם טבילה, מתרת לרחוץ בחמין לאחר שבעה. (ולענין לבישת לבנים, עין לעיל סימן קנט סעיף ה)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 209:1"}}
{"id": "08b6dd3a1aec-0", "text": "יולדת שארע לה אבל והיא צריכה לרחוץ, מתרת גם בתוך שבעה. אך ביום ראשון, יש להחמיר אם אין לה צרך כל כך. וכן מי שהוא אסטניס שאם לא ירחץ, יצטער הרבה ויבוא לידי מחוש, מתר לו לרחוץ. וכן מאן דאית לה ערבוביא ברישה, מתר לו לחף ראשו בחמין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 209:2"}}
{"id": "cc39db493ced-0", "text": "אסור לסוך אפלו כל שהוא אם מכון לתענוג. אבל אם הוא מכון להעביר הזהמא, מתר. ומכל שכן משום רפואה, כגון שיש לו חטטין בראשו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 209:3"}}
{"id": "0cef1d996232-0", "text": "מי שתכפוהו אבליו, שארעו לו שתי אבליות זו אחר זו, מתר לו לרחץ בצונן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 209:4"}}
{"id": "a09e9f6cf5d1-0", "text": "אסור נעילת הסנדל, הוא דוקא בשל עור. אבל של בגד או של גמי או של שער או של עץ, מתר. דלא מקרי מנעל אלא של עור. מנעל של עץ ומחפה עור, אסור. אף על פי שהאבל אסור בנעילת הסנדל, מכל מקום מברך בבקר שעשה לי כל צרכי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 209:5"}}
{"id": "91abbe35a4b7-0", "text": "יולדת, כל שלשים יום ללדתה, מתרת בנעילת הסנדל, וכן חולה [ומי] שיש לו מכה ברגלו, מפני שהצנה קשה להם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 209:6"}}
{"id": "cdd8166a7672-0", "text": "אבל שהולך בדרך, מתר בנעילת הסנדל, וישים קצת עפר בסנדליו. וכן בכל מקום שצריך לנעול סנדל, יעשה כן.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 209:7"}}
{"id": "e0ae987c3d1c-0", "text": "אסור בתשמיש המטה וגם בחבוק ונשוק. אבל שאר דבר קרבה, כגון מזיגת הכוס והצעת המטה וכדומה, מתר, בין באבלות דידה, בין באבלות דידה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 209:8"}}
{"id": "dd8ac103a160-0", "text": "אסור בתלמוד תורה, משום דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, ואבל אסור בשמחה. ואסור בתורה, נביאים וכתובים, משנה, תלמוד, הלכות ואגדות. אבל מתר לקרות באיוב ובקינות, ובדברים הרעים שבספר ירמיה, ובגמרא פרק אלו מגלחין, דמירי מדיני מנדה ואבל, ובמסכת שמחות. ובספרי פוסקים, מתר ללמוד הלכות אבלות. וגם בדברים שהוא מתר ללמוד, אסור לעין קשיא או תרוץ.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 210:1"}}
{"id": "51dd9c174bc6-0", "text": "מלמד שהוא אבל, לאחר שלשה ימים, מתר לו ללמוד עם התינוקות כל הדברים שצריכין, ולא יתבטלו מלמודם, כי תינוקות של בית רבן אשר הבל פיהם נקי מחטא, חביב יותר מלמוד של גדולים. וכן אבל שיש לו בנים קטנים, לא יתבטלו מלמודם, שהרי אינם חיבים באבלות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 210:2"}}
{"id": "d37138f7f490-0", "text": "אפלו האבל הוא כהן ואין בבית הכנסת אחר, אסור לו לעלות לתורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 210:3"}}
{"id": "60161c42df65-0", "text": "בתפלתו כל שבעה, לא יאמר פטום הקטרת, וגם לא יאמר סדר מעמדות. ובפרק איזהו מקומן, לא יאמר יהי רצון כאלו הקרבתי וכו' (דאבל אינו משלח קרבנותיו). וכשעושה הבדלה במוצאי שבת על הכוס, לא יאמר פסוקי שמחה שקודמים לה, אלא יתחיל מן הברכות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 210:4"}}
{"id": "176b42cd2a08-0", "text": "אבל תוך שבעה, אין לו להתפלל לפני התבה אלא אם אין שם אחר שיתפלל. אך אם הוא אבל על אביו או אמו, נוהגין שמתפללין לפני התבה, אף על פי שיש שם אחר. ובשבתות וימים טובים, נוהגין שאינו מתפלל לפני התבה כל השנה אלא בדליכא אחר. ואם היה דרכו להתפלל לפני התבה גם קדם שנעשה אבל, יש להתיר בכל ענין (מאיר נתיבים סימן פ). ועין לעיל סימן קכח סעיף ח (שעו שפד)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 210:5"}}
{"id": "c50c36724e9c-0", "text": "שאילת שלום כיצד. שלשה ימים הראשונים, אינו שואל בשלום כל אדם. ואם אחרים שלא ידעו שהוא אבל שאלו בשלומו, לא ישיבם שלום, אלא יודיעם שהוא אבל. ולאחר שלשה עד שבעה, אינו שואל. ואם אחרים שלא ידעו שאלו בשלומו, משיב להם. משבעה עד שלשים, הוא שואל בשלום אחרים, שהרי האחרים שרוין בשלום. ואין אחרים שואלין בשלומו, שהרי הוא אינו שרוי בשלום. ואם לא ידעו ושאלו, משיב להם. לאחר שלשים, הרי הוא כשאר כל אדם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 210:6"}}
{"id": "c33a7cd9d8d0-0", "text": "כיון שהוא אסור בשאילת שלום, מכל שכן שאסור בשחוק. ולכן כל שבעה לא יאחז תינוק בידו, כדי שלא יבאנו לידי שחוק. וכן אסור לו להרבות בדברים עם הבריות. אך אם עושה לכבוד רבים, כגון שרבים באים לנחמו, מתר לו לומר להם לכו לבתיכם לשלום, דלכבוד רבים שרי.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 210:7"}}
{"id": "13634e4c4999-0", "text": "מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת, שואלים. והאבל נותן שלום לכל אדם בשבת, כי דבר שבפרהסיא הוא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 210:8"}}
{"id": "43641ffb2aac-0", "text": "מתר לברך שהחינו אפלו תוך שבעה כשהוא צריך, כגון בחנכה או על פרי חדש וכדומה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 210:9"}}
{"id": "af2dec14b8b0-0", "text": "אסור לישב כל שבעה על גבי ספסל או על גבי כרים וכסתות, כי אם על גבי קרקע. אך חולה וזקן שיש להם צער בישיבה על גבי קרקע, מתרין לשים כר קטן תחתיהם. מיהו יכול לילך ולעמוד ואינו צריך לישב כלל, רק כשהמנחמים אצלו צריך לישב. וכן אסור לישון על גבי מטה או ספסל, רק על גבי קרקע. אבל יכול להציע תחתיו כרים וכסתות על הקרקע כמו שהוא רגיל לשכב במטה (תשובה מאהבה בשם הגאון בעל נודע ביהודה). ויש מתירין לישון במטה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:1"}}
{"id": "af2dec14b8b0-1", "text": "ויש מתירין לישון במטה. וכן נוהגין קצת, מפני שטבעם חלוש והוין כמו חולים לענין זה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:1"}}
{"id": "05ecf05c8a6a-0", "text": "אבל ביום הראשון אסור להניח תפלין, בין שהוא יום מיתה וקבורה, בין שהוא יום קבורה לחוד. ואם נקבר בלילה, אסור להניח תפלין ביום שלאחריו, וביום השני מניחן לאחר הנץ החמה. ויום שמועה קרובה, כיום מיתה וקבורה דמי. אבל מי שמת לו מת ברגל או שבאה לו שמועה קרובה ברגל, אזי ביום הראשון שלאחר הרגל, מניח תפלין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:2"}}
{"id": "3d91f4866805-0", "text": "עטיפת הראש, אין נוהגין במדינות אלו. ומכל מקום יש לנהוג בעטיפה קצת, דהינו למשוך את הכובע למטה לפני העינים כל שבעה, חוץ משבת, משום דהוי דבר שבפרהסיא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:3"}}
{"id": "1a275b4b933a-0", "text": "אסור ללבוש בגד מכבס ואפלו כתנת, בתוך שבעה, ואפלו לכבוד שבת. אפלו סדינים ומצעות המטה ומטפחות ידים, אסור להציע המכבסין. אך לכבוד שבת, מתר להציע על השלחן, מטפחות מכבסות מכבר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:4"}}
{"id": "e9d5858de754-0", "text": "לכבס כסותו בעצמו, אפלו להניחה לאחר שבעה, אסור משום מלאכה. ואם היתה כסותו בידי אחרים, מתרין לכבסן כמו שאר מלאכה בקבלנות (לעיל סימן רח סעיף יב)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:5"}}
{"id": "dba684f7f26e-0", "text": "מי שתכפוהו אבליות זו אחר זו, מתר לכבס כסותו במים לבד (אבל לא באפר ובורית וכדומה) וללבשו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:6"}}
{"id": "25aed12fc9e6-0", "text": "לאחר שבעה עד שלשים, מדינא אינו אסור ללבוש או להציע תחתיו אלא בגד מגהץ (גהוץ, יש אומרים דהינו געמאנגעלט, געראלט, געביגלט. ויש אומרים, דהינו כבוס ואפר או בנתר ובורית). והוא שיהא לבן וחדש. אבל נוהגין לאסור גם במכבס אפלו בלא גהוץ, אלא אם כן לובשו אדם אחר תחלה זמן מה. אך אם אינו מכבס אלא במים לבד, אין צרך שילבשנו אחר תחלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:7"}}
{"id": "b2a2fd5fac46-0", "text": "אם אינו מחליף לתענוג אלא לצרך, כגון שהכתנת שעליו מלכלכת או משום ערבוביא, מתר אפלו תוך שבעה, ובחל, אם לבשה אחר תחלה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:8"}}
{"id": "26261073b9b9-0", "text": "מותר לכבס ולגהץ לאחר שבעה ללבשם לאחר שלשים, או ללבשם אפלו תוך שלשים לאחר שילבשם אחר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:9"}}
{"id": "c0be5ea3a420-0", "text": "אסור ללבוש תוך שלשים בגדי שבת אפלו בשבת, ומכל שכן ללבוש בגדים חדשים. ועל אביו ואמו, נהגו אסור ללבוש בגדים חדשים כל שנים עשר חדש (עין לקמן סימן רטז סעיף ג). אך אם צריך להם, יתן לאחר ללבשם תחלה שנים או שלשה ימים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:10"}}
{"id": "fe092c03dcf9-0", "text": "אשה בתוך שלשים ואפלו בתוך שבעה לאבלה, שהגיע זמנה ללכת בשבת לבית הכנסת לאחר לדתה, ונוהגות שאותה שבת היא לה כמו יום טוב ללבוש בגדי יקר ועדי זהב, מתרת ללבוש בשבת זו בגדי שבת, אך לא בגדי יום טוב, שלא תזוח דעתה ותשכח האבלות. ואינה צריכה לשנות מקומה (שו\"ת פמ\"א ח\"ב סימן קכג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:11"}}
{"id": "a1b039686d55-0", "text": "אסור לגלח שערו כל שלשים, בין שער ראשו, בין שער זקנו, בין שער כל מקום. ועל אביו ואמו, אסור לגלח עד שיגערו בו חבריו. ושעור גערה, יש בו מחלקת הפוסקים. ונוהגין במדינות אלו, שאין מגלחין כל שנים עשר חדש אם לא לצרך, כגון שהכביד עליו שערו או שהולך בין הגוים ומתנול ביניהם בשערותיו, אז מתר לגלחם, כי אין צריכים גערה בפרוש, אלא כשיגדל שערו עד שיהיה משנה מחבריו שראוי לומר עליו כמה משנה זה, אז מתר לגלח, ובלבד שיהא לאחר שלשים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:12"}}
{"id": "854e2ecb11cd-0", "text": "כשם שאסור לגלח כל שלשים, כך אסור לקצוץ צפרניו בכלי. אבל בידיו או בשניו, מתר אפלו תוך שבעה. ואם הוא מוהל, אסור לו לתקן את הצפרנים לצרך הפריעה אלא אם כן שאין כאן מוהל אחר, ואז מתר אפלו תוך שבעה. ואשה שארעה טבילתה לאחר שבעה תוך שלשים, תאמר לאשה נכרית שתקוץ צפרניה. ואי ליכא נכרית, תקוץ לה ישראלית.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:13"}}
{"id": "89c0c7cd1e5a-0", "text": "מתר לסרוק ראשו במסרק ואפלו תוך שבעה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:14"}}
{"id": "aaa991175b79-0", "text": "נוהגין שהאבל משנה מקומו בבית הכנסת כל שלשים, ולאחר אביו ואמו שנים עשר חדש. ושנוי מקום, הינו לכל הפחות רחוק ארבע אמות ממקומו, ולמקום שהוא יותר רחוק מארון הקדש ממקומו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 211:15"}}
{"id": "f6ff2b7c4bdd-0", "text": "אסור לאכול בסעודת ברית מילה או פדיון הבן וסיום מסכתא וכל שכן בסעודת נשואין כל שלשים על שאר קרוביו, וכל שנים עשר חדש על אביו ואמו (ואפלו בשנה מעברת, סגי בשנים עשר חדש). ובתוך ביתו, אם יש סעודת מצוה, מתר לו לאכול. אך בסעודת נשואין, יש להחמיר אפלו בתוך ביתו, אם לא כשהוא משיא יתום או יתומה, שאם לא יאכל שם, יתבטל המעשה, אז מתר לו לאכול אפלו אינה בביתו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 212:1"}}
{"id": "f6ff2b7c4bdd-1", "text": "וגם ללבוש בגדי שבת לאחר שלשים ואפלו על אביו ואמו, ולשאר קרובים גם תוך שלשים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 212:1"}}
{"id": "1fd8bd682b8f-0", "text": "אינו רשאי להזמין אחרים או להזמן עם אחרים. לא ישלח מנות לאחרים, ואחרים לא ישלחו לו, כל שלשים. והוא הדין כל שנים עשר חדש על אביו ואמו. ובשבת, תליא במנהג דלעיל סימן רי סעיף ח.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 212:2"}}
{"id": "b61b03c385c2-0", "text": "אבל שהוא סנדק או מוהל לאחר שלשים (אפלו על אביו ואמו), ילבש בגדי שבת עד לאחר המילה, ויכול לאכול גם בסעודה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 212:3"}}
{"id": "30bff67ec2d5-0", "text": "אסור לכנס לבית נשואין כל שלשים על שאר קרובים, ושנים עשר חדש על אביו ואמו, אפלו לשמוע את הברכות שמברכין שם. אבל בחפה שעושין בחצר בית הכנסת ומברכין שם ברכת ארוסין ונשואין, מתר לעמוד ולשמוע את הברכות לאחר שלשים אפלו על אביו ואמו. וגם הוא בעצמו יכול לברך את הברכות. וגם יכול להיות שושבין להכניס את החתן תחת החפה. ויכול ללבוש בגדי שבת. ובלבד שיהא לאחר שלשים. אבל לא יכנס לאכול על הסעודה. ויש מקלין גם לאכול על הסעודה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 212:4"}}
{"id": "b8b365b4438e-0", "text": "מתר לאבל ללכת אל המשתה לשמש, ואוכל בביתו מה ששולחין לו מן הסעודה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 212:5"}}
{"id": "4676ee88eff0-0", "text": "כל שלשים, אסור לשא אשה. וכן אשה שהיא אבלה, אסורה שתנשא עד לאחר שלשים. ולאחר שלשים, מתרין אפלו על אב ואם. אבל להתקשר בשדוכין ובלא סעודה, מתר אפלו תוך שבעה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 213:1"}}
{"id": "6644050e323c-0", "text": "מתה אשתו, לא ישא אחרת, עד לאחר שלש רגלים, כדי שעל ידי שמחת הרגלים, תשתכח ממנו אהבת הראשונה בשעה שיהיה עם השניה, שלא ישתה בכוס זה ויתן דעתו על הראשונה. וראש השנה ויום הכפורים, אינם חשובים כרגלים לענין זה. וגם שמיני עצרת אינו נחשב לרגל בפני עצמו לענין זה (עין חתם סופר סימן שג). ואם עדין לא קים מצות פריה ורביה (עין לעיל סימן קמה סעיף ב) או שיש לו בנים קטנים, או שאין לו מי שישמשנו, אינו צריך להמתין שלש רגלים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 213:2"}}
{"id": "6644050e323c-1", "text": "ומכל מקום נראה דיש להמתין עד לאחר שלשים. ואשה שמת בעלה, צריכה להמתין תשעים יום (כדלעיל סימן קמב סעיף יג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 213:2"}}
{"id": "4a6d4f23370a-0", "text": "מי שהכין צרכי חפתו, ומת אחד מן הקרובים של החתן או של הכלה, ואפלו אבי החתן ואם הכלה, בזמן הזה שיכולים גם אחרים להכין צרכי נשואין, דוחין את הנשואין עד לאחר ימי האבל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 213:3"}}
{"id": "a301d78bc52c-0", "text": "אפלו מתו לאחר שהעמידו את החפה, אסור לו לבעול עד לאחר שבעת ימי האבל. וכיון שעדין לא בעל ואסור לו לבעול, אסורין להתיחד בלי שומר (כדלעיל סימן קנז). ולאחר שבעת ימי האבל, בועל בעילת מצוה, ונוהג שבעת ימי משתה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 213:4"}}
{"id": "76a046d7a211-0", "text": "אבל אם לאחר שבעל, מת קרובו של החתן או של הכלה, כבר חלו עליהם ימי המשתה, והמה להם כמו רגל שאין אבלות נוהגת בהם, ועוד קלים יותר שמתרים בגהוץ ותספרת, ואין אסורים אלא בדברים שבצנעא. ולאחר שבעת ימי המשתה, אז מתחילים שבעת ימי אבלות. וגם שלשים אינו מונה אלא מימי האבלות ואילך. (ואף על גב דרגל עולה למנין שלשים כדלקמן סימן ריט סעיף ז, שבעת ימי המשתה אינן עולין, כיון שמתר בתספרת).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 213:5"}}
{"id": "cedc78d58ccf-0", "text": "כל שבעה, אינו יוצא מביתו. אך אם מת לו מת, או אפלו אצל אחר, אלא שאין שם כדי מטה וקובריה, יוצא אפלו ביום הראשון. אם שלח המושל לקרוא לו, או שצריך ללכת לשאר דבר שצריך לו הרבה, כגון דבר האבד, מתר לו לצאת, ויתן עפר במנעליו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 214:1"}}
{"id": "13fb75b324d4-0", "text": "אפלו לבית הכנסת להתפלל, אינו יוצא בתוך שבעה, רק בשבת. אך אם אי אפשר לאסוף עשרה ויהא מכרח להתפלל ביחידות ובשכונתו יש מנין, יכול לצאת ללכת להתפלל שם, שלא להתבטל מתפלה בצבור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 214:2"}}
{"id": "2b8deb28dc27-0", "text": "אם האבל צריך למול את בנו, הולך לבית הכנסת אפלו תוך שלשה ימים. ואם האבל הוא סנדק או מוהל, לא יצא תוך שלשה, ולאחר שלשה יתפלל בביתו, וכשמביאין את התינוק למול, הולך לבית הכנסת. ואם אין מוהל אחר בעיר, הולך אפלו ביום הראשון.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 214:3"}}
{"id": "fe9534422fe9-0", "text": "אין מתקשין על המת יותר מדי, שנאמר, אל תבכו למת ואל תנודו לו. ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה, וכי אפשר לומר כן. אלא על תבכו למת יותר מדי, ואל תנודו לו יותר מכשעור. הא כיצד. שלשה ימים לבכי, שבעה להספד, ושלשים לגהוץ ולתספרת (וכמבאר לעיל). מכאן ואילך, אמר הקדוש ברוך הוא, אי אתם רשאים לרחם עליו יותר ממני. ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה, כל המתקשה על המת יותר מדי, על מת אחר הוא בוכה. במה דברים אמורים, בשאר העם", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 215:1"}}
{"id": "fe9534422fe9-1", "text": "אבל תלמיד חכם, הכל לפי חכמתו. ומכל מקום, אין בוכין עליו יותר משלשים יום, דלא עדיף ממשה רבנו, עליו השלום, דכתיב בו, ויבכו בני ישראל את משה וגו'. שלשים יום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 215:1"}}
{"id": "687b6cf76a71-0", "text": "אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, אחד מבני המשפחה שמת, ידאגו כל המשפחה. משל למה הדבר דומה, לכפה של אבנים, כיון שנזדעזעה אחת מהן, נזדעזעו כלן. כלומר, שמדת הדין מתוחה כנגדם עד שתתרפה מעט מעט. כי כל שבעה, החרב שלופה, ועד שלשים, היא רופפת, ואינה חוזרת לתערה עד אחר שנים עשר חדש. לפיכך שלשה ימים הראשונים, יראה האבל את עצמו, כאלו חרב מנחת לו בין כתפיו. משלשה ועד שבעה, כאלו זקופה כנגדו בקרן זוית", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 215:2"}}
{"id": "687b6cf76a71-1", "text": "משבעה ועד שלשים, כאלו עוברת לפניו בשוק. ואחר כך כל אותה השנה, עדין מדת הדין מתוחה כנגד אותה המשפחה. ואם נולד בן זכר באותה משפחה, נתרפאה כל המשפחה. ודוקא זכר. דזכר בא לעולם, שלום בא לעולם. וכן אחד מהחבורה שמת, מדת הדין מתוחה כנגד כל החבורה וידאגו כלם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 215:2"}}
{"id": "bb28a3be490e-0", "text": "כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים, הרי זה אכזר. אלא יעור משנתו, ויפחד וידאג ויפשפש במעשיו, ויחזר בתשובה, אולי ינצל מחרבו של מלאך המות. הרי הוא אומר, הכיתה אתם ולא חלו, מכלל שצריך להקיץ ולחול ולחזור בתשובה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 215:3"}}
{"id": "00d17e1a6e55-0", "text": "ביום השביעי לאחר שהלכו המנחמים מן האבל, מתר בכל הדברים שהיה אסור תוך שבעה, דאמרינן מקצת היום ככלו. חוץ מתשמיש המטה שאסור כל היום (אפלו בבית אפל). ובמדינות אלו שאין המנחמים רגילים לבוא ביום השביעי, צריך להמתין עד שעה שרגילין לבוא בשאר הימים, דהינו לאחר יציאה מבית הכנסת, שרגילין לבוא מנחמים. וכן אם חל יום השביעי בשבת, אזי לאחר יציאה מבית הכנסת שחרית, מתר בתלמוד תורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 216:1"}}
{"id": "3cebad93bb3a-0", "text": "ביום שלשים, אמרינן גם כן מקצת היום ככלו. וכיון שאז אין באים מנחמים, לכן תכף כשתנץ החמה, בטלה ממנו גזרת שלשים. חל יום שלשים בשבת, מתר לו לרחוץ בערב שבת בחמין לכבוד שבת, ולובש בגדי שבת, וחוזר למקומו בבית הכנסת, אבל אסור בגלוח (דחמיר טפי).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 216:2"}}
{"id": "7f5bbd6257ea-0", "text": "בשנים עשר חדש שעל אביו ואמו, לא אמרינן מקצת היום ככלו, ואדרבא נוהגין להוסיף גם יום היארצייט לנהוג בו כל דין שנים עשר חדש, ואפלו חל בשבת. אך אם היתה השנה מעברת, גם כן אין נוהגין באבלות שלכבוד אביו ואמו, כי אם שנים עשר חדש. ומאחר שכבר כלו שנים עשר החדשים קדם היארצייט, אז ביום היארצייט, אינו חוזר עוד לאבלות.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 216:3"}}
{"id": "cc48564ae319-0", "text": "אבל שלא נהג אבלות תוך שבעה, בין בשוגג בין במזיד, משלים אותה כל שלשים, חוץ מן הקריעה, שאם לא קרע בשעת חמום, אינו קורע אלא בתוך שבעה, דחשיב שעת חמום. ועל אביו ואמו, קורע לעולם.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 217:1"}}
{"id": "1cc3c78ae519-0", "text": "קטן שמת לו מת, אפלו גדל תוך שבעה, כיון שבשעת מיתה היה פטור, בטל ממנו כל דין אבלות, אך באבלות דשנים עשר חדש על אביו ואמו שהיא משום כבודם, יש לו לנהוג.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 217:2"}}
{"id": "c597824948e9-0", "text": "חולה שמת לו מת שחיב להתאבל עליו ונודע לו, אם הבריא תוך שבעה, גומר הימים הנשארים. וכן תוך שלשים, גומר הימים הנשארים. אבל אינו צריך להשלים הימים שעברו בחליו, משום דאז נהג גם כן מקצת אבלות, ודומה לשבת דעולה ואינה מפסקת (ולענין הקריעה, עין לעיל סימן קצח סעיף יב). וכן היולדת גם כן אינה צריכה להשלים הימים שעברו עליה בלדתה, רק גומרת הימים הנשארים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 217:3"}}
{"id": "b34ffbbc6e32-0", "text": "מתאבלין על פי עד אחד, ועד מפי עד, ובנכרי מסיח לפי תמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 218:1"}}
{"id": "56515e4a9648-0", "text": "מי שקבל אגרת שמת קרובו ואין מבאר בה אם הוא עדין תוך שלשים או לאחר שלשים, אם הכותב אינו בעל תורה, מוקמינן לאדם בחזקת חי, ואמרינן שלא מת עד סמוך לכתיבת האגרת, וחיב להתאבל. אבל אם הכותב הוא בעל תורה, אמרינן מסתמא הוא לאחר שלשים. דאם איתא שהיה אפשר שתגיע האגרת לידו תוך שלשים, לא היה כותב בסתם. אך אם הוא אביו או אמו, כיון שהמנהג הוא להודיע מיד (לעיל סוף סימן רו), חיב להתאבל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 218:2"}}
{"id": "fef1456d259f-0", "text": "שבת שבתוך השבעה, נוהג בה דברים שבצנעא, דהינו שאסור בתשמיש המטה וברחיצה. אבל דברים שבפרהסיא, אינו נוהג. ולכן קדם מזמור שיר ליום השבת, נועל את המנעלים, ויושב על כסא, ומחליף את הבגד הקרוע, כדלעיל סימן קצה, סעיף ו. ותלמוד תורה, הוי דבר שבצנעא. אבל לחזור את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, מתר, דכיון שחיב אדם להשלים פרשיותיו, הוי לה כקורא את שמע וכדומה מסדר היום.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 219:1"}}
{"id": "4a5c3c87ea2e-0", "text": "אם קראו את האבל לעלות לתורה, צריך לעלות. כי אם היה נמנע, הוי דבר שבפרהסיא. ורבינו תם היו קורין אותו בכל שבת לשלישי, וארע לו אבל ולא קראו החזן, ועלה הוא מעצמו ואמר, כיון שהרגל לקרות שלישי בכל שבת, הרואה שאינו עולה היום, ידע שהוא מחמת אבלות, והוי פרהסיא. וכן אם הכהן הוא אבל ואין כהן אחר בבית הכנסת, צריכין לקרותו. אבל יותר טוב שיצא מבית הכנסת קדם הוצאת ספר התורה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 219:2"}}
{"id": "4a5c3c87ea2e-1", "text": "וכן אם יש לאבל בן למול והמנהג שהוא חיוב לעלות לתורה, יקראוהו. דאם לא יקראוהו, הוי פרהסיא, ויותר טוב שלא יהא בבית הכנסת בשעת קריאת התורה. (אשה שהגיע זמנה ללכת לבית הכנסת בשבת שבימי אבלה, עין לעיל סימן ריא סעיף יא)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 219:2"}}
{"id": "bff48a30e527-0", "text": "הממנה מהקהל להיות קורא בתורה בבית הכנסת בשבת וארע לו אבל, לא ילך בשבת שבתוך שבעה לבית כנסת זה. כי אם יהיה שם, יש להסתפק אם יקרא או לא.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 219:3"}}
{"id": "561804aea92e-0", "text": "שבת עולה למנין שבעה. ואפלו שמע שמועה קרובה ביום שבת, שלא התחיל עדין כלל באבלות, עולה לו גם כן, ובמוצאי שבת קורע.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 219:4"}}
{"id": "ef4e713a1646-0", "text": "הקובר את מתו או שמע שמועה קרובה (עין לעיל סימן רו) ברגל, בין ביום טוב בין בחל המועד, לא חלה עליו אבלות עד לאחר הרגל. (ודין אננות, עין לעיל סימן קצו). והני מלי, בדברים של פרהסיא. אבל דברים שבצנעא, נוהג גם ברגל. לא יחליף בגדיו, דזה הוי פרהסיא. (ואף על גב דשאר אבל משנה בגדיו גם ברגל, מכל מקום זה שלא התחיל עדין אבלות, אין לו לשנות ברגל). ומי שמניח תפלין בחל המועד, יניח גם ביום הראשון שלאחר הקבורה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 219:5"}}
{"id": "556a5322a8c5-0", "text": "לאחר הרגל, מתחיל למנות שבעה ימי אבלות, ויום האחרון של יום טוב עולה לו למנין, ומונה אחריו ששה ימים. ואפלו יום שני של ראש השנה גם כן עולה לו למנין.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 219:6"}}
{"id": "fbb5f66918b7-0", "text": "אף על פי שאין אבלות ביום טוב ובחל המועד, ואפלו גזרת שלשים אין בהם, ומתר לו ללבוש בגדים מגהצים, מכל מקום כיון דאסור בהם בגלוח מחמת המועד (כדלעיל סימן קד סעיף יא), לכן עולין למנין שלשים, ומונה שלשים מיום הקבורה. ויום שמיני עצרת, אף על פי שהוא רגל בפני עצמו, מכל מקום כיון שלא התחיל עדין באבלות, אינו מבטל, וגם במנין השלשים אינו נמנה רק ליום אחד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 219:7"}}
{"id": "806f96bf9f4f-0", "text": "אבל חתן שנשא אשה קדם הרגל, ובא הרגל תוך שבעת ימי המשתה, ומת לו מת בתוך הרגל, אזי כל שבעת ימי המשתה שלו, אינן עולין לו למנין שלשים (ועין לעיל סוף סימן ריג).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 219:8"}}
{"id": "b73d94bfdd14-0", "text": "אף על פי שאין אבלות ברגל, מתעסקין בו לנחמו (ואין בזה משום אבלות, כיון דהאבל לאו מדי קעבד). ולאחר הרגל כשיכלו שבעה מיום הקבורה, אף על פי שעדין לא כלו שבעת ימי האבלות, מלאכתו נעשית על ידי אחרים בבתיהם, ועבדיו עושין לו בצנעא בתוך ביתו. ואין צריכין לנחמו אחר הרגל מנין הימים שנחמוהו ברגל, אבל מראין לו פנים (דין אבל בפורים, עין לעיל סימן קמא סעיף כ, וסימן קמב סעיף ז).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 219:9"}}
{"id": "2647082a1e6b-0", "text": "הרגל, מבטל גזרת שבעה וגזרת שלשים. כיצד. הקובר את מתו קדם הרגל ונהג אבלות, כיון שבא הרגל, מפסיק את האבלות. ואפלו נקבר בערב יום טוב לעת ערב בענין שחלה עליו אבלות, אפלו שחלץ מנעליו רק שעה מעטת קדם יום טוב, מפסיק את האבלות ונחשב לו כאלו כבר נהג אבלות כל שבעה, ויום טוב הראשון הוא שמיני, ומשלים עד שלשים (ועין לקמן סעיף ח)", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:1"}}
{"id": "2647082a1e6b-1", "text": "ואפלו אם היה ערב יום טוב ביום שבת ושמע שמועה קרובה סמוך לערב, אף על פי שבשבת אין נוהג אלא דברים שבצנעא, כיון שנהג אפלו רק בזה, גם כן הרגל מבטל את השבעה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:1"}}
{"id": "f828a428f78c-0", "text": "שגג או הזיד ולא נהג אבלות קדם הרגל או שנקבר המת סמוך לחשכה ולא היה יכול לנהוג אבלות, אין הרגל מבטל, ודינו כדין קובר מתו ברגל.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:2"}}
{"id": "c7947f224244-0", "text": "אם חל אחד מימי האבלות חוץ מיום השביעי בערב הרגל, יש מתירין לכבס כסותו, ולא ילבשנה עד הלילה, כיון דהרגל יבטל גזרת שבעה. וטוב לזהר מלכבס עד לאחר חצות, כדי שיהיה נכר שמפני הרגל הוא מכבס. ולרחוץ, אסור עד הלילה. ויש מתירין לרחוץ אחר תפלת מנחה סמוך לחשכה. והיכא דנהוג, נהוג. ובגלוח, לכלי עלמא, אסור.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:3"}}
{"id": "2ee7399c9c15-0", "text": "קבר את מתו שבעה ימים לפני הרגל, כיון שנהג שבעה קדם הרגל, הרגל מבטל גזרת שלשים. ואפלו היה יום השביעי בערב יום טוב, כיון דאמרינן מקצת היום ככלו, הרי לאחר יציאה מבית הכנסת, נשלמו השבעה, ושאר היום הוא בתורת שלשים, ובא הרגל ומפסיק, ומתר לכבס ולרחוץ ולגלח בערב הרגל סמוך לחשכה, כיון שהוא עושה לכבוד הרגל, והרגל מבטל גזרת שלשים", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:4"}}
{"id": "2ee7399c9c15-1", "text": "ובערב פסח, כיון דלאחר חצות שהוא זמן שחיטת הפסח, נחשב קצת כמו יום טוב, מתר ברחיצה תכף לאחר חצות, ובגלוח קדם חצות (כיון דלאחר חצות אסור לאחר שיגלח אותו).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:4"}}
{"id": "6c58bf6dc987-0", "text": "חל שביעי שלו בערב שבת, ויום השבת יהיה ערב יום טוב, מתר לכבס ולרחוץ ולגלח בערב שבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:5"}}
{"id": "b3131ed85f9f-0", "text": "אם לא גלח את עצמו בערב שבת או בערב יום טוב, אסור לו לגלח בחל המועד, כיון שהיה יכול לגלח מקדם. אבל מתר לו לגלח לאחר יום טוב. ואם חל שביעי שלו בשבת שהוא ערב יום טוב, כיון שמצד האבלות היה יכול לגלח אלא שהשבת עכבו, אם כן הוי לה אנוס, ומתר לגלח את עצמו גם בחל המועד.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:6"}}
{"id": "75211d40558e-0", "text": "הא דרגל מבטל גזרת שלשים, דוקא על שאר מתים. אבל על אביו ואמו שאסור לגלח עד שיגערו בו חבריו, אין הרגל מבטל זאת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:7"}}
{"id": "44885959c96b-0", "text": "נהג שעה אחת (לאו דוקא שעה אלא אפלו פחות) לפני פסח, אותה שעה חשובה כמו שבעה, ושמונה ימי פסח (בחוץ לארץ) הרי לו חמשה עשר יום, ומשלים עוד חמשה עשר למנין שלשים. נהג שעה אחת לפני שבועות, אותה שעה היא כמו שבעה, ויום הראשון של שבועות נחשב גם כן שבעה ימים (כיון שקרבנותיו יש להם תשלומין כל שבעה). ויום שני של שבועות הוא לו יום חמשה עשר, ומשלים אחר כך גם כן עוד חמשה עשר יום. נהג שעה אחת לפני חג הסכות, הרי שבעה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:8"}}
{"id": "44885959c96b-1", "text": "ושבעה ימי סכות, הרי ארבעה עשר יום. ושמיני עצרת נחשב גם כן לשבעה (שהוא רגל בפני עצמו, ויש לקרבנותיו תשלומין) הרי עשרים ואחד יום. ויום שמחת תורה, יום העשרים ושנים, ומשלים עוד שמונה ימים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:8"}}
{"id": "71b6c0f0719a-0", "text": "ראש השנה ויום הכפורים, נחשבים גם כן כרגלים לענין בטול שבעה ושלשים. נהג שעה אחת לפני ראש השנה, בטל ראש השנה גזרת שבעה, ויום הכפורים מבטל גזרת שלשים. נהג שעה אחת לפני יום הכפורים, בטל יום הכפורים שבעה, וחג הסכות מבטל שלשים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:9"}}
{"id": "fe1dd6ba9015-0", "text": "אף על גב דרגל מבטל שבעה, מכל מקום מה שנוהגין להדליק נר במקום שמת לכבוד הנשמה, ידליקו גם ביום טוב. ומכל מקום טוב יותר להדליק בבית הכנסת (אורח חיים סימן תקמח, יו\"ד סימן שצט).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 220:10"}}
{"id": "34a9d2357498-0", "text": "מצוה להתענות בכל שנה יום שמת בו אביו או אמו, כדי להתעורר לתשובה, לפשפש במעשיו באותו היום ולהתחרט עליהם, ועל ידי זה יזכה את אביו ואמו שיתעלו בגן עדן. ולערב בתפלת המנחה, אומר עננו כמו בכל תענית יחיד. אם התענה פעם אחת, מסתמא היתה דעתו להתענות כל ימיו. ואם כן הרי הוא עליו כמו נדר, שהוא מן התורה, וצריך להתענות לעולם. וכשהוא חולה או שהוא בענין אחר שהוא צריך לאכול, צריך התרה. ואם פרש שאינו מקבל עליו בנדר, אינו צריך התרה", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 221:1"}}
{"id": "34a9d2357498-1", "text": "נוהגין להדליק נר יארצייט (ועין לעיל סימן צ וסימן צח סוף סעיף א).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 221:1"}}
{"id": "57f19ec9bd71-0", "text": "מתענין לעולם ביום המיתה, ואפלו בשנה הראשונה. ואפלו מת בסוף היום לאחר שהתפללו ערבית, אם עדין הוא יום, נקבע זה היום ליארצייט. אך אם הקבורה נמשכה מן המיתה איזה ימים, אזי יתענה שנה הראשונה ביום הקבורה, ואחר כך תמיד ביום המיתה.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 221:2"}}
{"id": "93bf8f665724-0", "text": "אם מת לו מת בשנה מעברת באדר ראשון או באדר שני, אזי בשנה פשוטה מתענה כן באדר, ובשנה מעברת מתענה בזה האדר שמת. אם בראשון, בראשון. ואם בשני, בשני. ואם מת בשנה פשוטה, אזי בשנה מעברת, יתענה באדר ראשון, וגם באדר שני יאמר קדיש, אך אל יסיג גבול אחרים.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 221:3"}}
{"id": "03d375eeb816-0", "text": "חדש חשון, לפעמים הוא מלא, דהינו שיש לו שלשים יום, ואז ראש חדש כסלו שלאחריו הוא שני ימים. יום ראשון דראש חדש הוא יום השלשים של חשון ושיך לו, ויום שני דראש חדש הוא יום הראשון של כסלו (וכן בכל ראש חדש שהוא שני ימים, יום הראשון הוא יום השלשים של חדש שעבר ושיך לו). ולפעמים הוא חסר, דהינו שאין לו אלא תשעה ועשרים יום. וראש חדש כסלו שלאחריו הוא אינו אלא יום אחד. וכן חדש כסלו לפעמים מלא, וראש חדש טבת שלאחריו הוא רק יום אחד", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 221:4"}}
{"id": "03d375eeb816-1", "text": "ומי שמת לו מת בראש חדש כסלו כשהיה רק יום אחד, אזי בשנה שיהיה ראש חדש כסלו שני ימים, יחזיק את היארצייט ביום שני דראש חדש שהוא יום ראשון של חדש כסלו, שגם המיתה היתה באחד בכסלו", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 221:4"}}
{"id": "03d375eeb816-2", "text": "ואמנם מי שמת לו מת ביום ראשון דראש חדש כסלו כשהיה ראש חדש שני ימים, הנה בשנה שראש חדש כסלו אינו רק יום אחד, יש להסתפק מתי יחזיק את היארצייט, אם בתשעה ועשרים בחשון כיון שמת בסוף חשון, או כיון דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם, יחזיק את היארצייט בראש חדש כסלו כמו שקורין אותו. ויש לנהוג כן: אם בשנה הראשונה הבאה ראש חדש כסלו הוא רק יום אחד, יחזיק את היארצייט בתשעה ועשרים בחשון, וכן לעולם כשיהיה חשון חסר", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 221:4"}}
{"id": "03d375eeb816-3", "text": "ומכל מקום אם למחרתו ביום ראש חדש אין שם אבלים, יש לו גם כן לומר קדיש ולהתפלל לפני התבה, רק לא יסיג גבול אחרים. אבל אם גם בשנה הראשונה הבאה ראש חדש כסלו הוא שני ימים, אזי קובע את היארצייט לראש חדש כסלו ויחזיקנו כן לעולם. וגם כשיהיה ראש חדש רק יום אחד, יחזיקנו אז בראש חדש. והוא הדין לראש חדש טבת.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 221:4"}}
{"id": "62b69e0def0d-0", "text": "וכיון שראש חדש טבת הוא לפעמים רק יום אחד, דהינו יום ששי דחנכה, והוי יום ששי דחנכה אחד בטבת, יום שביעי שנים בטבת, ויום שמיני שלשה בטבת, ולפעמים שני ימים, דהינו יום ששי ויום שביעי דחנכה, ואז הוי יום שביעי דחנכה אחד בטבת, ויום שמיני שנים בטבת, לכן מי שיש לו יארצייט בימים אלו, לא יטעה למנות לימי חנכה, כי צריך למנות לימי החדש.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 221:5"}}
{"id": "8f545b018280-0", "text": "ביום שאין אומרים בו תחנון, אין מתענין תענית יארצייט. וכן ביום מילה, האב והסנדק והמוהל אין מתענין. וכן בפדיון הבן, האב והכהן אין מתענין. וכן החתן בשבעת ימי המשתה, אינו מתענה. אבל בסעודת סיום, אסור לאכול ביום היארצייט (ש\"ך יו\"ד סימן רמו סעיף קטן כז בשם תשובת מהרי\"ל). ובימים שאינו מתענה, על כל פנים יעסק בתורה ובמצות ובשאר מעשים טובים לזכות נשמת אביו ואמו.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 221:6"}}
{"id": "b523801d3a82-0", "text": "בלילה אשר ביום המחרת יהיה לו יארצייט, אין לו לאכול בסעודת חתנה שיש שם מזמוטי חתן וכלה ויש בה שמחה. אבל בסעודת ברית מילה ופדיון הבן וסיום מסכת, מתר.", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 221:7"}}
{"id": "2a3243742326-0", "text": "מי שאינו יודע יום מיתת אביו או אמו, יברר לו יום אחד בשנה להתענות. אבל לא יסיג גבול אחרים בקדישים.<br>בלע המות לנצח, ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים<br>ברוך הנותן ליעף כח, ועצמה ירבה לאין אונים<br>בית יעקב לכו ונלכה באור ה' (ישעיה ב).", "metadata": {"source": "Kitzur Shulchan Arukh 221:8"}}