Split (3)

train · 3.51k rows

id int64 1 3.51k	article stringlengths 19 10.7k	summary stringlengths 19 693
1	חיים אנו עם הציורים הרוחניים שבהשאיפה של נשמת האומה. בכל מקום שהניצוצות של אור הללו גנוזים הם שם, הננו מקושרים בקשר של נשמה, של חיים, של כל הוייתנו, אליו. בין שיהיה מקום זה מקום ממשי, מדת ארץ, בין שיהיו מעשים, שאלו הציורים כמוסים ביסודם, בין שיהיו מחשבות ורעיונות מאיזה מין שיהיו.	ישראל קשורים בקשרי נשמה עם ציוריהם הרוחניים, הגלויים והנסתרים.
2	מי שבא לקוץ סעיפים הללו, מי שממעט את חילם, את כבודם וחשיבותם אצלנו, הרי הוא ממעט את לשד חיינו, ולנגדו אנו מתקוממים בכל מלא כחנו.	קיצוץ בציורים הרוחניים המיוחדים לישראל הנו קיצוץ בלשד חייהם, וצריך להתקומם כנגדו.
3	בבסיס האמונות תלוי הכל באיכות השילוב של המחשבה, איך חלקיה תלויים הם זה בזה, שבהם רב מאד השינוי בין אדם לחבירו, ויותר מזה בין דור לדור. לפעמים נמצא, שעל ידי איזה הגיון ביסוד רעיוני אחד, לאדם אחד נופל אצלו בנין שלם של מוסר ורגשי קודש, ולחבירו אין הדבר נוגע כלל לבנינו הרוחני שנשמתו מתקיימת בו. ולפעמים גם על ידי הרעיון הזה...	בגלל מורכבות חלקי המחשבה והאמונה, כל אחד בונה לעצמו עולם רוחני, שלפעמים אינו נוגע, ואף מזיק, לעולמו של חברו.
4	גדולי הנשמה אינם יכולים להיות נפרדים מן הכללות היותר מקיפה. כל חפצם ושאיפתם היא תמיד טובת הכלל כולו, הכלל במלא רחבו, גבהו ועמקו. אמנם הכלל מלא הוא מפרטים אין חקר, מפרטים אישיים ופרטים חברותיים. אין הכלל מעוטר כי אם לפי מילואו, בשלמותם של אישיו הפרטיים, ושל קיבוציו הקטנים והגדולים, המשלימים אותו. הכללות העליונה, המשלמת ...	גדולי הנשמה שואפים לטובת הכלל באהבה רבה, המתחלקת לכל היצורים באהבת עולם, ומתעלה מכיתתיות ופלגנות.
5	הדבקות בד', זאת היא התשוקה היותר טבעית לאדם, נתפתחה באדם בצורה מושכלת והרגשית, מה שהיא בכל המצוי כולו בצורה אילמת וחרשת, בצורה כחנית. ישראל, תכונת האומה, לקחה לה את התשוקה הזאת ליסוד חיי הלאומיות שלה, על פי גורלה ההיסתורי. אין התשוקה של הדבקות המוחלטת באלהים חיים, באור אין סוף, דבר שאפשר להיות חילופו בטבע ההויה. כשם שא...	האלילות כובלת את חירות הנשמה, ונשמת אברהם החיה באומה, מתפרצת בשאיפתה לחופש הבא מהדבקות בה'.
6	ממעמקי הנפש יקרא ישראל את אשר קרא צור מחצבו, מעמקי ההכרה של האור והאושר, ממעמקי החמלה לכל נשמה המתענה, לכל יצור המתפתל, לחיים הלאומיים, החברותיים והמוסריים, ההולכים ארחות מלאות סירים סבוכים, מחוסר מעין חי בקרבם, מחוסר רשיון לשאוף, לבקש את אשר הנשמה כולה של היקום צועקת בחבליה, בקשוני, דרשוני וחיו. בדרכי חשך חקו מחקים, ב...	האלילות, המחקה את היהדות, מביאה מורך וחנופה, והיהדות האמיתית מביאה גבורה וחופש.
7	עוד ישמעו כל ענוי ארץ, עוד יאזינו כל כופרי תבל, ישיבו כל אשר בהם ניצוץ של חיים, יתעלו נשמות מתחתיות ארץ, ירומו אמללים מירכתי בור, יבאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לד' בהר הקודש בירושלים.	עוד יאזינו כל כופרי תבל לקריאתה הפנימית של נשמת האומה, וישובו מתחתיות ארץ.
8	ישתחוו וקמו מלאי אונים, יתמוגגו והתחדשו אמיצי אור וכח, גדודים גדודים כבירי לבב יקומו, יקראו, הנה קם עם, החל חיות גוי, אשר יתן שטף לזרם חיי אלהים במלא עולמים. העם העז, הנותן בעזו דרך בים סוער, סולל מסילות עולם, לעזוז החיים של הדבקות באלהים.	בגאולת ישראל יכירו כולם בחיות האלוהית שבהם.
9	תמיד צריך לזכך את המחשבה בענין האלהות, שתהיה ברורה, בלא סיגים של דמיונות כוזבים, של פחדי שוא, של תכונות רעות, של העדרים וחסרונות. וכפי גודל הזיכוך של יסוד היסודות בתוכיות הנפש, כן תגדל ביותר הפעולה שתפעל הדבקות האלהית שברגש ושבהתפעלות הלב, לנהל את כל מהלך החיים באורח ישרה.	זיכוך המחשבה מדמיונות כוזבים מגביר את דבקות הלב.
10	כשחושבים על דבר אלהים בלא השכלה ובלא תורה, מתהוה ברעיון ציור אפל, מלא תוהו ובוהו. ואחר כך, כשבאים להשתעבד לעבודת אלהים על פי המושג הריקן הקדום, האדם הולך ומאבד את זוהר עולמו, על ידי מה שהוא מקשר את עצמו לדברי תוהו והבל נידף. וכשהדבר הזה נמשך משך של איזה דורות, מוכרחת הכפירה לצאת בצורה תרבותית, לעקור את זכר אלהים ואת כל...	אמונה בלא תורה והשכלה מביאה לציורי שקר וכפירה, ועל חרבות הכפירה תיבנה האמונה.
11	אין לשער את הנחיצות של התשובה המעשית, בתיקון המעשים על פי התורה והיושר הגמור, לענין כל המעלות העליונות של עליית הנשמה של הכלל והפרט. התמצית המעשית היא חובקת בנקודתה האחת היותר קטנה, המוני המונים של אידיאלים והגיונות רחבים, המכשירים אותה בעולם ובחיים. וכשהיא נפגמת, ניטל החסן של כל האידיאלים הרחבים במלא עולם, שהם מיוחשים...	העולם המעשי מגלם בתוכו המוני מחשבות ואידיאלים הנפגמים בהיפגמו.
12	ההתפתחות של רוח האדם, מכשרת את שכלו העצמי ואת חפצו הפנימי להיות שואף אל הטוב הגמור, שהוא הטוב האלהי, שהוא היסוד של המגמה לכל התגלות אלהות, והשפעת התורה והנבואה בעולם. בימים הראשונים היה השכל הכללי של האנושיות פחות מפותח, וחפצו היה גם כן יותר ברברי, אז היה החזון האלהי כולו נועד לדחות את השכל הסורר, המשועבד רק להחפצים הב...	העולם התפתח והזדקק, ותפקיד המסורת והדת לתקן את הצדדים הפראיים שנותרו בו, ולא לכבוש את הטוב ה"אנרכי" שבו.
13	התשובה היותר מקורית וטובה הנובעת מאור התורה בעולם, היא השינון בחלק דיני ממונות, וכל המשפטים שבין אדם לחבירו, הכלולים אצלנו בלימוד חושן משפט, בכל הבקיאות הגירסאית היותר בהירה, וכל החריפות הישרה והרחבה היותר אפשרית. היא מתקנת את כל מכשולי הלב שבחיים, ומעמידה את הצדק האלהי על בסיסו הנאמן, ונוטלת את מחץ הספק והנביכה מתוך ה...	העיסוק בדיני ממונות מבסס את טהרת השכל והלב ומסיר את הספקנות.
14	המשכיל משכלל בקרבו את המושגים, שיהיו מסודרים לו בצורה נאותה. והמושגים הרוחניים שהם ממלאים את הנפש, כל מה שהאדם הוא יותר מואר במחשבתו, כך צורתם הכללית היא יותר נכונה, ויותר מתקרבת אל האמת, ואל התכונה שהיא מרוממת את הנפש.	ככל שהאדם משכלל את ציוריו הפנימיים בצורה שתאיר את נפשו, קולע הוא אל האמת הכללית, ומגביר את השפעתה אליו.
15	אי אפשר כלל שלא נסתכל ונעיין בעניני האלהות. אין אנו צריכים להביט כלל איך העיון הזה פועל עלינו, או איזה תכלית יוצא ממנו. אין מחפשים תכלית למקור המגמות כולן. הנשמה מתיבשת ומתדלדלת על ידי העזיבה של העיון האלהי, ואחר כך, על ידי הרגל ארוך של מחשבות יבשות וקלות ערך, אובדת היא את הכשרון להעיון האלהי, ונעשה לה קשה ומוזר. ולפי ...	העיון באלוהות אינו לשם תכלית מעשית, שכן חיות הנשמה תלויה בה, והמוכשרים בה מתקנים על-ידה את כל דרכי החיים.
16	כל מה שיעיין יותר האדם במעשה ד', כל מה שיכוין יותר את לבו להכיר על ידם את השלמות האלהית, כל מה שיקנה לו ידיעות יותר ברורות בהליכות החיים של המוסר הטהור, והשלמות של המעשים היותר טובים, כן יוסיף להופיע עליו האור האלהי, והסברות פנימיות מעונג השלמות האלהית יחלו לנבע בכליות, וימלא מחו ולבו אור ונעם עליון, הממלא את כל הנשמה ...	העיון במעשה ה' ובירור הליכות החיים, מכשירים את הופעת האור האלוהי ועונג השלמות שינבעו מכליותיו.
17	הגילויים הנשמתיים של השלמות האלהית, כל מה שהם מתעלים, יותר הם מזדככים, ויותר הם מתרחקים מתכונת המבטא והדיבור. לא יכילם כל הגיון לשון, וכל ניב שפתים, לא תעריכם כל מליצה, וכל שירה תקצר מלספר את זיו הדרם. אז יאלם האדם, ושפתיו תשקנה אשה לאחותה, ובקרב לב עמוק יגלה אור עז והדר, גבורה נשאה, ורחמים עליונים על כל היקום, שפעת חס...	הגילויים הנשמתיים, ככל שהם מתעלים הם מתרחקים מיכולת הביטוי, ואילמות זאת מכשירה דיבורים גדולים יותר.
18	הננו חשים במלא נשמתנו את ההכרח של הטוב המוחלט, את האי אפשרות של אי הוייתו, ואת העריגה הבלתי פוסקת במעמקי לבבנו להתעלות אליו, להתקרב אל מרומיו, לחזות בנועמו. הננו מרגישים שהטוב השלם בהשלמת הוייתו, החפשי מכל גדר, מכל תנאי וחק, מכל תאר ושינוי, מילואו הוא מילוי עולם. אין מקום למלוי שאיפתנו אל טוב זה, אלא בהסתכלות האפשרית ב...	העריגה אל הטוב האלוהי המוחלט מתמלאת על-ידי ההתקשרות עם התעלות העולם אל הטוב, הגוברת על הריסת העולם החיצונית.
19	אהבת האדם את עצמו יכולה להשאר רק על המדרגה התחתונה שלה, שתהיה טבעית ונמוכה, ומתוך קטנותה עלולה היא להתקלקל, ולצאת חוץ לשורה, להיות ליסוד למעשים רעים ותכונות רעות, וכפי מדתו הכשרונית של האדם, כן יכול הוא בהשחתתו להיות מסבב השחתה אל הכלל. ואותה האהבה בעצמה, יכולה להיות גם כן קדושה ואידיאלית, כל מה שהאדם מזכך את עצמו, מרו...	באהבת עצמו מתקשר האדם אל הטוב שבו, ומזכך גם את ההוויה שסביבו, ועל-ידי כך מיתקן גם הרע שבו שאינו תחת בחירתו.
20	הרעיון על דבר ההתפתחות של ההויה וכל המצוי, הוא מוריד את רוח האדם ומעלהו. סם חיים וסם מות ביחד שקועים בקרבו. כשהאדם מסתכל לאחור, ורואה את השפלות שבמצבי העבר, והוא, כשהוא עומד במעמדו המוסרי, השכלי והפתולוגי, מאושר מול העבר, דעתו נעשית זחה עליו מצד אחד, וגדרי המוסר מתרופפים אצלו. כמה מוסר שימצא בקרבו, יאמר, בעת אשר יתקפהו...	התפתחות העולם עלולה לגרום לגאווה במבט לאחור, אך במבט לעתיד, המקושר לעבר שקודם החטא, היא מרוממת את האדם.
21	הזמן חידש לפרסם הכרות כאלה, שגרמו בפרסומן להרס את ההכרות, אשר בעצמן אינן שייכות ביחש שלילי לההכרות המחודשות, אלא שמצד ההרגל נצטברו יחד. האדם מקשר את כל מחשבותיו זה לזה, וכיון שחלק מהן משתנה, הולך השינוי על פני כל הככר המחשבי. רק בדעת וחשבון יסייג לו האדם את הגבולים, להבחין עד היכן צריך להגיע יד השינוי של ההכרות החדשות ...	הזמן חידש הכרות כאלה, שמתוך ההרגל נראות כסותרות לישנות, אך ניתן להבחין ולתת לכל אחד את מקומו.
22	שלשה הנם השינויים העיקריים, שבאו במהלך הציור האנושי בזמן החדש, שמהעקרים הללו הסתעפו ענפים רבים חדשים. ומבלי שימת לב להבין את המהות העקרי המונח בעצמותם של אלה השינויים, למען דעת עד כמה הם צריכים להתפשט, לגרור אחריהם עוד שינויים בדעות ובמעשים, גרמו השינויים לטובה הללו גם כן מבוכה וערבוביה, אשר תשוב לטובה ביחד עם התגברות ...	השינויים העיקריים בדורנו הם בתחומי החברה, הקוסמולוגיה, והתפתחות העולם, והשלילה שבהם תסור בהעמקה רוחנית.
23	יחידי הסגולה, בעלי הדעה הגדולה, ידעו מעולם את סוד האחדות הרוחנית, ידעו שרוח האדם רוח כללי הוא. עד כמה שההבדלות הרבות, הרוחניות והחומריות, עושות את שלהן, להבדיל בין איש לאיש, ובין קיבוץ חברתי אחד למשנהו, עוד יותר מכל ההבדלות גדולה היא האחדות העצמית שביניהם, והמחשבות פועלות ונפעלות מבלי הרף, וסדרי החיים הולכים ומשתוים. מ...	יחידי הסגולה בכל הדורות ידעו לראות את השיווי, למרות שינויי הדעות וסדרי החיים.
24	הזמנים שינו את ההשקפה הזאת בתכלית השינוי, לא רק בציורם של החוגים המשכילים, כי אם בחוג ההמון כולו, מקטנו ועד גדוליו. ההכרה החברתית נסבה ונתרחבה. כל יחיד מרגיש שהנהו לא בודד, ולא סגור בתחום מיוחד לגמרי, שהוא פועל ומתפעל מהמון חוגים רבים ורחבים, מסביבות שונות וגם זרות, ואין ליאש כל רוח לומר שאין לו להתחשב עמו מאומה, גם אם...	בזמן החדש, שהתפתחה התודעה החברתית, אסור להצטמצם בחוג מסוים, אך צריך להיזהר ללקט רק את הטוב שבכולם.
25	שמח היה הרמב"ם כשצורת ההשגחה קבלה אצלו צביון של הדרגה שכלית. וראוי הדבר לשמח על זה, מפני שכל זמן שהאמונה הזאת, שהיא מבססת את חיי העולם, היא מונחת בלא תואר שכלי, איננה מתערבת עם כל גלי החיים של הנפש החכמה, השואפת להשכיל. אבל אחר שקבלה לתוכה צורתה השכלית, הרי היא משתרשת במעמקי הנשמה בכל חדריה ומעמקיה, והאדם מוצא את עצמו ...	ההכרה בהשגחה בתור השתלשלות, מיישבת את הנפש השואפת להשכיל, ומשתרשת יותר במעמקי הנשמה.
26	המחשבה הקוסמולוגית גם היא גרמה לפעול שינוי גדול במהלך החיים הרוחניים. הרעיונות אשר נספגו מהציור הקטנטן של העולם הכללי על פי התכונה הישנה, במצב של שקיטה וקטנות, הולמות הנן לאותה הקטנות של צמצום הסביבה. והרוח החדש הכללי, שבא לרגלי ההרחבה המדעית של ציור החוש כלפי ההויה המוחשית, מוכרח הוא לחדש, בהתרחבו בין המונים רבים, צור...	התחדשות המדע הקוסמולוגי (אסטרונומיה) תחדש מחשבות על העולם, שיישאר בהם כל הטוב שהיה בחשיבה הישנה.
27	מהלך המחשבה של ההתפתחות, שנתפרסמה בכל השדרות לרגלי למודי הטבע החדשים, עשתה מהפכה רבה בחוג המחשבות הרגילות. לא אצל יחידי הסגולה בעלי הדעה וההגיון, שמעולם הסתכלו בסדרי השתלשלות דרגאים אפילו בההויה הרוחנית המוסקרת בסקירה היותר נסתרה, שאין הדבר זר אצלם להבין במדת ההשואה גם כן באופן זה בדבר ההתפתחות החומרית של העולם המוחשי,...	המדע על התפתחות העולם (אבולוציה), מכשיר את המון העם להכרה הרזית של התפתחות העולם.
28	על כן הזמן מכריח להפצת הדעה, הדעה היותר רוממה, יותר רחבה ואידיאלית. אי אפשר לצורה הגסה של האמונה, אחרי אשר ירדה ירידה אחר ירידה, ונתלבשה בלבושי שקים עבים מאד, להחזיק מעמד. ומי זה ילביש את האמונה הטהורה את המחלצות הראוייות לה, מי ישים על ראשה את אותו הצניף הטהור ההולם לפי הוד מלכותה, אם לא גדולי הכשרון, חכמי לב, קדושי ר...	המחשבות החדשות מחייבות את אנשי האמונה לרוממה ולהשיבה לגדולתה.
29	ההתקשרות לאיזה תוכן, היא מפלסת נתיב להחיים. אם התוכן הוא נעלה ונשגב, כפי מדתו יהיו נתיבות החיים גם כן נעלים ונשגבים, ואם התוכן הוא נמוך ושפל ערך, יהיו לפיהו גם כן נתיבות החיים נמוכים ושפלי ערך. אבל נתיבות יהיו להחיים בכל מקום שיש קשר קבוע לאיזה תוכן. האנשים הפשוטים והטבעיים, קשורים הם יפה לעצמיותם החמרית, ובזה יש כבר ל...	גדולי המדע והמוסר אינם יכולים לספק את עצמם בחיים טבעיים, והם צריכים להשקיע את עצמם באופן תמידי בחיי הקדושה.
30	על פי רוב, התכונה החיצונית והפנימית של העולם סותרות זו את זו בהשקפותיהן. הסתירה כמובן איננה תמידית ובלתי פשרית בטבעה, אדרבה, היא טבועה בעצם כדי לעורר התחברות יותר כבירה, שרק אז יכולים הם החיים הפנימיים והחיצוניים להתאגד יחד. המוטבעים בתכונה של שיקוע בענינים החיצוניים של העולם, אינם יכולים להשתקע בתכונה הפנימית, והם מוצ...	העולם הפנימי והחיצוני סותרים זה את זה למשתקעים באחד מהם, כדי להביא לאחדות כבירה.
31	הידיעה הברורה מחוללת את הרצון, כשהיא עומדת על הבסיס הטוב. חמדת הטוב, כל שהיא מתבררת יותר, כך היא מתחזקת. כל מה שמתברר יותר שהטוב הוא טוב באמת, כן הרצון מתגבר. גבורת הרצון מחוללת את היכולת. למדנו מזה, שהידיעה הרצון והיכולת הנם תמיד אחוזים יחד, ובמקום שנמצא מדע לאין גבול, שמה הרצון הוא בלתי גבולי, והיכולת בלי גבול גם היא...	ידיעת והכרת הטוב מחוללים את הרצון, וגבורת הרצון מחוללת את היכולת.
32	כל חטא בנפש האדם נובע מפגם ביכולת. נחלשה הנפש, ואינה יכולה לעמוד נגד נטיית הרע שבה. חסרון יכולת זה, בצאתו אל הפועל, מחליש הוא את כח הרצון של הטוב, וחלישות הרצון מחוללת חלישות הידיעה, והכרת הטוב מתטשטשת. התשובה באה אחר בינה, כשמגבירים את הכרת הטוב, הבאה בשלמותה גם עם הכרת הרע. הרע מבחין את הטוב. כשעומק הרע נעשה ידוע ברע...	החטא נובע מיכולת פגומה הפוגעת ברצון ובדעת, והתשובה באה מהבינה אל הרצון, ומשם ליכולת.
33	המוסר הוא אחד מחזיונות ההויה, והוא טבוע גם כן בכללות ההויה, לפי אותו הערך שההויה הכללית צריכה אליו. ובזה יש יחש גדול בין רוח האדם, המתעלה בתכונת מוסריותו, עם ההויה כולה. והקיבוץ החברותי, שהוא כבר חלק רשום ביותר מגילויי ההויה לגבי גילוי ההויה הנמצא ביחידים, לפי ערך גדלותו כך ניכרת החטיבה המוסרית בקרבו. ולפי אותה ההכרעה ...	המוסר האנושי והמוסר הטבוע בהוויה קשורים זה בזה, ולכן גדולה השפעת האדם אפילו על השפל שבבריאה.
34	יש יצר הרע נסתר מאד במעמקי הנפש, קנאה מרקבת עצמות, המביאה רפיון ומחשכים לכל רעיון של אורה. הקנאה היא מוזרה, רבים לא יכירוה, מפני שישנם כמה גורמים שמונעים את השפה מלהביעה, אבל היא ישנה, נרדמה היא במחבואי הנפש האנושית, והיא יוצאת לפעמים בצורות שונות חוץ מצורתה האמיתית, כדרכן של כל התוצאות של הקנאה, שאינן מתלבשות כי אם במ...	הקנאה בשלמות הבורא היא מגורמי הכפירה, ואינה נרפאת אלא בהכרה שהעולם הנו חלק מהאלוהות.
35	הנתיבה השניה היא מדעית-מוסרית, שהשלמות וחיוב המציאות האלהית היא תלויה במדת הצדק החפשית, וכל מי שיעלה את חפשיות רצונו באותה המדה של הצדק המלא שהאלהים הוא נעלה בחפצו השלם בצדק החפשי והמוחלט, הרי הוא משתאב בגופא דמלכא, וקונה לו את השלמות האלהית מצד בטולו אל האור האלהי בעונג פנימי. ואין שום מעצור משום נמצא לרומם את חפצו חפ...	דרך שניה להתגברות על הקנאה בה' היא הדבקות בו ובמידותיו החפשיות, המביאות להתכללותו בשלמות האלוהית.
36	ממעמקי הגניזה של הנשמה נקח את האור אשר יחיה את העם כולו להעמידו על רגליו. כח החיים הולך הוא ומתגבר, הוא פורץ לו את נתיבותיו, אבל אנו צריכים לחקר את תכנית רוחו. השאיפה לרוח הקודש עליון, רוח הקודש המתדמה לרוח גבורים אזורי כח אלהים שהיה לנו בימים מקדם, בעת הכירה האומה את עצמה, היא מתגברת והולכת. דרך הזרמתה היא פורצת גדרים...	האור הגנוז בנשמת ישראל, השואף לרוח הקודש, מוחק בזריחתו את התמימות והחרדות הכושלת, כדי להזריח אור מקורי.
37	העולם הפנימי צריך הוא להבנות תמיד, ולהשתכלל בלא הרף, עוד יותר מהבנין התמידי של העולם החיצוני. ברוחו של אדם, כל מה שהוא מוצע על פי יסוד החפץ הפנימי לטובה, זהו בנין פנים, וכל מה שהחפץ הפנימי עומד מרחוק, או אינו משתתף בזה, הרי הוא בנין חוץ. אפילו ההכרה המדעית איננה נחשבת לבנין פנים כי אם כשהיא משתכללת כל כך עד לכדי הטבעת ...	ההכרות העצמיות חייבות להתעטף בגוונים של הכרות חיצוניות, כדי שתעוררנה את הנפש והרצון, ולא תשארנה בידיעה חיצונית.
38	המגמה האחרונה בחיים היא הקדושה. הקדושה היא חטיבה עליונה, שאין בה כלום מהחולשה שבמוסר. הקדושה איננה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל, על כל הסביבה, על כל העולם, על כל ההויה. אין בתכונה של קיבוץ צ...	הקדושה אינה נלחמת באדם ובאהבתו העצמית, אלא גורמת לאהבה העצמית להקרין על הכל, וזהו יתרונה על המוסר האנושי.
39	המוסר הוא הפרוזדור, והקדושה הטרקלין. כשהפרטים מכשירים את עצמם בהטהרה של המוסר, מתעלה הקיבוץ, הכלל, להיות קדוש. המוסר הציבורי כבר הוא מנער מעליו את האבק של הדימגוגיה שבמוסר, ועוטה הוא, על ידי ההתקבצות של ניצוצי המוסר שבפרטיו, את האורה של גבורת הקדושה, שהיא מתעלה על ידי ההעמקה דוקא בהאהבה העצמית. ולהיפך כשהפרטים עוזבים א...	הקדושה זקוקה למוסר כפרוזדור לטרקלין כדי לשמרה בפרטים, אך היא משוחררת מכל דמגוגיה, ומגבירה את האהבה העצמית.
40	האומה שאין בכח כללותה להתרומם אל הקדושה, איננה יכולה מצד נשמתה הכללית לתן לבניה השפעה לטהרת המוסר. רק האומה שתכונת הקדושה מונחת בסתר גזעה הרוחני, היא מסייעת את בניה להיות טהורים במוסר, עד אשר ירומם גם הפרט אל מרום הקדושה.	רק בישראל, שתכונת הקדושה מונחת בגזעם הרוחני, יכול היחיד לבוא לטהרת המוסר וממנה להתרומם לקדושה.
41	הנשמות של עולם התוהו הנן גדולות, גדולות מאד. הן מבקשות הרבה מן המציאות, מבקשות הן מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבול, מבקשות אור גדול מאד. כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך, אינן יכולות לשאתו. הן ירדו ממעלתן מראשית הנטיה של ההויה להולד, התרוממו כשלהבת ונדעכו. שאיפתם הבלתי סופית לא תכלה, הנן שואפות ונופלות, מתלבשות בכלים שונים...	הנשמות של עולם התוהו נשברו מרוב השאיפה לגדלות מבלי יכולת קיבול, וזאת היא החוצפה של עקבתא דמשיחא.
42	כשהנשמה מתגדלת, כשהיא מתרחבת על ידי מרחב חכמה ודעת, צריכים כל הקנינים הרוחניים הקטנים להיות מתעלים עמה. ותחת אשר במצב הקטנות היו יונקים משורש קטן, מוכרחים הם להיות משתרשים במצב הגדלות והעילוי בשורש גדול, אדיר ורם.	כשהנשמה מתגדלת, צריכים כל הקניינים הרוחניים הקטנים להתעלות עמה.
43	בכל עליה ועליה נמצא תמיד מצב של העדר הקודם להויה, שהוא מתגלה בתור מצב של נפילה וחלישות כח רוחני, הקודם לתגבורת כח ממקור יותר נעלה.	לפני כל עליה יש מצב של העדר ונפילה הקודמים לה.
44	כשאדם הולך על פי תומת חינוכו, עומד במצב הפשטות של אמונה וסדר מוסרי, מחובר ביראת העונש ואהבת שכר בתור דבר העקרי הגורם לכל סיבוב החיים הרוחניים שלו, כל המעשים הטובים והמדות הטובות יונקים אז משורש קטן ושפל זה. כיון שהוא מתעלה, הרי הוא מתחיל לפקח את עיניו להכיר את הטוב והאור באמתת עצמם. שוכח הוא מעט את עצמו, את פרטיותו, וה...	צריך להיזהר כשמדלגים ממוסריות קטנה לעבודת אהבה כללית, שלא לאבד את שימת הלב אל הפרטים המעשיים.
45	סימן טוב הוא לאדם ולאומה כשחוש המוסרי שבהם הולך הוא ומתפתח. החוש המפותח יפה מכיר הוא בכל פגם מוסרי של עצמו, והוא נסלד ממנו. יש גם שההכרה המוסרית מקדמת היא את עצמה הרבה מהיכולת המוסרית החפשית, ואז הוספת דעת זו תוסיף מכאובים רבים, כי הוא רואה בעין פקוחה איך הקרעים המוסריים שלו עצמו הם מענים את נשמתו, והוא הולך בעצמו קודר...	ההכרה המוסרית מכשירה את הרצון והיכולת המוסריים, וכשהיא קודמת להם, מתייסר האדם בייסורי אהבה, שתכליתם אור גמור.
46	האינטיליגנציה חושבת שיכולה היא להפרד מעל ההמון, שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילית במחשבתה. זוהי טעות יסודית, טעות שאיננה מכרת את הצד הבריא שיש בההכרות הטבעיות, ברגשות הטבעיים ובחושים הטבעיים, שלא נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו, על ידי שום השפעה קולטורית. הצד הבריא של היושר מצוי הוא באנשים גסים יותר ויותר ממה שהוא מצוי ...	האינטליגנציה צריכה את בריאות ההמון, וההמון – את הכרת האינטליגנציה, והנבואה מחברת את שניהם.
47	האידיאלים שבמקור ישראל הולכים ומתגלים, מחיים הם את הרוח, המוכן לקבלם בעצם רעם גבורתם, והם דורשים את תפקידם לכונן עבורם כלים, כלים רבים, נשמות בריאות של דור רענן, יושב על אדמתו ואזור בגבורת ישע ימינו.	האידיאלים שבמקור ישראל הולכים ומתגלים בימינו, והם דורשים הכנת כלים מתאימים של דור בריא ורענן.
48	אימוץ רוחני מיוחד יש גם כן בכל ההויה, בפרטי הדומם, הצומח, והחי. אין ספק שבכל מקום שההזזה המצומצמת של ההזרחה הפנימית שינתה פחות את המעמד הרוחני, אף על פי שהוא קורטוב קטן, בלתי מפותח ומפורט, אבל איתן הוא שם, עזיז ותקיף, ומחסנו ישפיע על השדרות המפותחות, שהן למעלה ממנו, כל השייך לשדרה נמוכה. אין אנו יודעים לשער את הערכים ש...	האדם מקושר ושואב אומץ רוחני מכל הבריאה, בהיותו מאוחד עם כל הדצח"מ.
49	כל מחשבה אידיאלית הפועלת בחיים, מחוברת היא מהרכבה של שכל ורגש. השכל הוא מועט בכמותו ומרובה באיכותו, והוא יסוד הנשמה של האידיאל ההולך ונמשך, חורז את החוט של החיים. הרגש הוא הגוף, שבו מתלבש תמיד האידיאל השכלי, להסבירו לכח החיים הפועל. ברבות הימים יאבד הרגש את ערכו, יתישן ויזדקן, ולא יוסיף תת את כחו. אבל התמצית השכלי שבו,...	יחס הרגש והשכל כיחס הגוף והנשמה וכיחס הכמות והאיכות, והשכל הנצחי מחדש את הרגש ומחייהו ככלות כוחו.
50	אחדות ההויה מתגברת בתוכן ההכרה האידיאלית, כל מה שהיא מתעלה. רואה איש הרוח את החיים במלא היקום, רואה את הכח העטוף בכל אשר ישאב ממנו חיים לנפשו, ובכל אשר כל החיים חיים ישאפו. החיים כמוסים הם ביסודות ההזנה, כמוסים במעמקי ארץ, יוצאים על ידי הצמיחה והגידול אל הגילוי, באים בתור מזון, מתאחדים עם בשר האדם ורוחו, מתגלה בהם התכו...	הכרת החיים בעמקם ובגדולתם מגדילה את הרצון, ובעילוי הרצון חוזרים ומתעלים החיים.
51	בית המקדש, בתור מרכז הרוחני של האומה, ומקור החיים הרוחניים של כל יחיד ממנה, מצד החזיון המורגש המרהיב עין ביפיו ומנשא את הרעיון בעזוז איומו, צריך הוא להבנות ברוח בכל יום אצל כל יחיד מישראל, כדי להשאיב את נפשו במלא חייה בתוכיות האומה במצבה השלם. אז ישובו להיחיד כחותיו הנפשיים הרעננים, שחיי האמונה, וחום ההרגש ואורו, פורחי...	בניית בית מקדש פרטי בלב כל יחיד על-ידי הצפייה לבניינו, נותנת כוח לכנסת ישראל יותר ממוסדות החול הלאומיים.
52	הרגש הוא יותר מהיר מן השכל. ברגש, האמרה אלהים מלאה היא תנובה וישות, גם טרם אשר נפתרה אף מעט מכל המון החידות הכמוסות בה. מה שאין כן בשכל. השכל צריך עיבוד, בלא לימוד ועיון מאומה לא ימצא. אם יתחלף הרגש בשכל, ויאבה להשתמש בשכל מבלי עבודה רוחנית, כי אם ליהנות מן המוכן, כשם שאפשר הדבר ברגש, מהרה יחשך לו עולמו, וסירים סבוכים ...	ברגש – האמרה "אלוהים" מלאה תנובה, אך אסור לבלבל בין תפקיד הרגש לשכל, הדורש עיבוד והכנה.
53	החסידות המעשית היא ההתגשמות של קרבת אלהים בחיים בפועל. כשהיא באה מצד ההגיון המוסרי, מתלבשת היא במעשה הטוב והחסד, שטובם מושג אל השכל האנושי על פי מדתו. וכשהיא באה מצד הרגש האלהי, העולה על המדה ההגיונית, המבקש מרגֹע בקרבת אלהים התיאורית, בצורתה הרוחנית, מתלבשת היא במעשים של קדושה, שלפעמים הם מתמיהים גם כן את ההשקפה ההגיו...	כשהחסידות באה מן ההגיון היא מתגלמת בטוב אנושי, ובבואה מהרגשת הקדושה היא מתגלמת במעשים התמוהים בחיצוניותם.
54	היושר הוא הדבר היותר עיקרי בההויה, העיגולים הנם טפלים לו. כלומר, חופש החיים, חופש המוחלט, מצד מקור ההויה, החופש שבמושג האלהי, שיצירת ההויה באה מצדו המוסרי, זהו הכל. ומשם נמשך שהמוסר שבארחות החיים הוא הצד המכריע את החיים. המוסר המוגבל האנושי איננו שלם, מפני שבעצמו הוא צריך למוסר להעמידו על טהרתו. אבל המושג המוסרי שבהחלט...	היושר, חופש החיים, הוא הדבר העיקרי בהוויה, והוא השורש למוסר הטהור הגובר על חוקי ההכרח החיצוניים.
55	למה לא יהיו מתדמים כל מקרי ההויה הכללית למקרה האדם והחי היחידי, למה לא תתבאר ההויה כולה על פי החלק הנראה ממנה. למה לא תהיה ההויה כולה שואפת, מקוה, עולה ויורדת וחוזרת ועולה, בהרגשה פנימית ובהשכלה מלאה, שהיא מתגדלת לפי חוגה הגדול כדוגמתו של האדם לפי ערכו והחי לפי ערכו. למה לא יצוייר לנו הכל בחטיבה אחת שלמה, ולמה לא יוכל ...	כשהשאלות על הסתר הפנים שבעולם נשאלות ביתר תוקף, הן ממלאות את תביעתן.
56	מה שצדיק סובל עון הדור, ומכפר עליהם ביסוריו, זהו דבר מורגש. כל אחד ואחד מישראל לפי מדתו, מצטער הוא מעון הדור, וכל מה שתכונת הנפש נעשית יותר עדינה ויותר נקיה, נעשה הצער ההוא יותר ממולא באהבה. וכל מה שהצער הבא על ידי האהבה אל הכלל, אל האומה, מדכא יותר את הלב, כך הנפש מתרוממת אל מרום הטהרה העליונה, והיא מתאמצת ללכת בדרך ט...	הצדיק סובל את עוון הדור ומכפר עליו בהשתתפו בצערו, ועל-ידי כך מתעלה העולם ומשתלמים חסרונותיו.
57	כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא במחשבה הרזית, שהאדם מצד כחו הרוחני הוא פועל על כל ההויה כולה. אור החיים שבתוך החפץ החפשי, שיוכל להתעלות על ידי בחירת הטוב, בעז גבורה וחכמה נשאה, לחוג נעלה מאד, אין די מקום לצמצם את ערכו. מה נהדרה היא ההשקפה המוסרית היוצאת מצורה אחראית גדולה כזאת, אחריות של ההויה כולה, של כל העולמו...	האדם מרומם את ההוויה בהתרוממו ומשפילה בהישפלו, והכרת האחריות שבכך מצילה את האדם מן החטא.
58	המקדש, הנבואה והמלכות, וכל תכסיסיהם, שולחים אלינו את קום, את אורם הזרוע בארץ חיים. קרנים מידם לנו, גלי אורותיהם מכים על עפעפינו הסגורות בכל משך זמן הגלות הממסמסת את הכל. הננו נקראים להכון לקראת האור, לדעת מה אנו ומה תפקידנו, מה נשמתנו בכל איתנותה דורשת מאתנו.	אורם של המקדש, הנבואה והמלכות, מאיר בכל התקופות, והננו צריכים להתכונן אליו ולדעת את תפקידנו.
59	מתגבר לפעמים באדם המעוף הרעיוני, שהוא למעלה מכל הגיון קצוב, וקל וחומר מכל הלכה מעשית קבועה, ולבו שואף הוא אז אל על, ואיננו יכול בשום אופן לצמצם את נפשו בלימודים מוקצבים. יתן אז חופש לרוח, ישוטט כפי נטייתו, ידרש את אלהים כפי אשר תנחהו נשמתו, המרחפת על פלגי מים רבים. ואם יתן לב גם בעת ההיא אל איזה לימוד מעשי, לא יוכל להע...	כשהמעוף הרעיוני מתגבר, אי-אפשר להכביד עליו בדייקנות מדודה, אלא צריך להסתפק במעשיות הכרחית מינימלית.
60	מההזרחה הכללית של השיטה הרוחנית העליונה, שאין עמה מצד גבהה ועליוניותה לא רעיונות קצובים ולא מחשבות ברורות, לא אותיות מיוחדות ולא ענינים מסודרים, אבל יש בה גודל ויפעה פנימית, ממנה מתעטפות בהוד והדר כל המחשבות המעשיות, והן מתמלאות עז וגבורה. וכל מה שהן נפרטות יותר בדייקנותן, הרי הן נעשות כלים טובים להחזיק בהם את האור הטו...	שורש המחשבה שאינו מתלבש באותיות ורעיונות, מתלבש במחשבות המעשיות, המהוות כלים מדויקים לאורו.
61	אמת הדבר שבימים הקדמונים היו הפילוסופים יותר עסוקים בעניני האצילות והרוחניות, והמדעים עמדו אז בשפל המצב, ולעומת זה בימים האחרונים, כאשר שמו פניהם החוקרים אל המדעים המוחשים, גדלו והצליחו, וגלו חדשות רבות. אבל מזה אין אנו למדים כלל שאנו צריכים להתרשל בההתעסקות של הענינים הרוחניים והאצילים, כי אם, שלא נכון הדבר לגשת אל הי...	צריך להבחין בין עולם המדע החושני העוסק במעשה, לבין העולם הפילוסופי העוסק בחקר האלוהות והנפש.
62	מהמקורות הראשיים של דורות קדומים, נשאב את החזיונות הרוחניים שהם צריכים בעז טהרתם להתגלות בנפשנו, ודוקא מהעתים שהחיים היו פשוטים ובריאים, בהם היה התוכן הרוחני מתנוצץ בנשמותיהם של יחידי הסגולה במילוי וטוהר נשגב. בימי ההשכלה, ביחוד המעשית והחברתית, נתפזר הכח הרוחני של האדם כלפי חוץ, כלפי העבודות הטכניות, וסגנונות החיצוניי...	ההשכלה המעשית והחברתית גרמו לאנושות לפזר את כוחותיה החוצה, במקום להשקיעם בחיים הפנימיים.
63	כל האמונות הנן נחלקות לשתי המערכות, שכבר העיר עליהן הרמב"ם (כ"ח מג'), לאמונות אמיתיות ואמונות מוכרחות. האמונות האמיתיות הנן היסוד המקיים את כללות האמונה, והמוכרחות הנן כמו קליפה ושומר לפרי, לפי הערך של כל עם וכל קיבוץ המתאחד תחת דגלה של איזה אמונה. כפי המדה שהאמונה היסודית היא יותר נשגבה, נצחית ואמיתית, כפי זה הערך עצמ...	אמיתוֹת האמונה הנן נצחיות, וכל השינויים החלים באמונה במהלך הדורות הנם רק באמונות המוכרחות שסביבן.
64	לרדת מעל הבמה ההיסתורית אפשר רק לעם אשר גמר את אשר החל, ולחזיון רוחני אשר הוציא את כל הכמוס עמו לאור עולם. להתחיל ולא לגמור, זהו דבר שאינו נוהג לגמרי במציאות. ההרגשה הפנימית שהיא אדירה בקרבנו, להעמדת קיום היהדות, בדעותיה ומעשיה, ביחד עם גויתה ואדמתה, נובעת היא מההכרה הכללית של הציבור, שעוד רב ממנו הדרך לגמור את אשר החי...	עם שהתחיל לעשות היסטוריה, מדרך הטבע יסיים מלאכתו, ודיבורנו ייגאל מגלותו ונוכל להבהיר את דרכנו.
65	החיים המאושרים, בין של יחיד בין של ציבור, הם הולכים ונמשכים כפי אותה המדה שהם דורכים בפועל את ההדרכה המעשית שהאידיאלים היותר נשגבים הם מחייבים אותם. כל עליה מעשית בפרטי הדייקנות של התנועות, שעל פי המשך ההגיון היותר נשגב ורחב, ההגיון העולה מכל חוגי הצמצום האנושי, הן המשכות של הגשמת האידיאלים המרוממים, והצידוד כלפי התפתח...	הזוהר האידיאלי וההדרכה המעשית הולכים בד בבד, ובהחלש אחד מהם יירמס השני.
66	כל מה שההכרה האידיאלית הולכת ועולה, כך משתרגים ענפיה ביותר. וכל מה שהיא נקמצת ונחשכת, כפי מדה זו הענפים מתקמצים, ואינם יכולים להתפשט. הרחבת הענפים של האידיאליות, אנו מוצאים בגובה העליון, בהאידיאליות האלהית של סדר ההויה. החיים בטהרתם, ברומם, ברוחניותם, במוסרם והשכלתם, עומדים בראש האידיאל. ומתוך הברור המובהק של האידיאל, ...	האידיאלים מתפשטים בכל ענפי החיים, ומכך נובעת התפשטות התורה בכל סדרי החיים.
67	לפי אותו הערך שההכרה האידיאלית וחוסן הרוחני מתגבר בלב, כן היחש שבין התוצאות המעשיות להרעיונות הכלליים מתקשר בקשר יותר אמיץ. ונימין כאלה שאינם יכולים לקשר כלל ענין לענין כשהרוח האידיאלי חסר ממקורו, מספיקים הם לקשר בקשר אמיץ וחי המון מעשים, בדייקנות עליונה, לרוח אידיאלי מקורי. והתמימות המעשית, מאוזרת בגבורה והוד נורא, הו...	ככל שתגדל ההכרה, יתקשר העולם המעשי במקורותיו הרוחניים, ויגבר העומק האיכותי על השטחיות המתנגדת לדייקנות המעשית.
68	האמונות המוכרחות הן הסתעפיות היוצאות מהאידיאלים המקוריים אל האידיאליות המוגשמת בחיים, והן נובעות בדרך ישרה מהאמונות שהן אמיתיות מוחלטות. יסודן של האמונות המוכרחות ומקום מושבן, הוא בכח הציור, בחוש האסתתי. מתלבשות הן בשפה, במליצה, ובהגשמת המעשה, המגביל בחוג המעשה אל האמת המוחלטת שבספירה הרוחנית. מקור האמונה הוא באמונה הא...	האמונות המוכרחות הן התלבשות והצטיירות של הנקודה הפנימית של האמונה, והן נזקקות זו לזו ככלי ואור.
69	הרוח הגדול והנעלה, השואף לגדולי גדולות, הוא, רק הוא, מחזיק את החיים ואת האנושיות בהודה וגבורתה. מתאימה עם גבורת החיים המלאים, שממלאים גויות מלאות דם בריא וחיל עצום, מרץ כביר וצהלת חיים אדירה, היא רק גבורת רוח באיתן עליונותה, הזורחת ועולה על האנושיות בכח העז של ישראל, ההולך ומתבלט בחיינו, בהתפרצם עתה בזרם של הנטיה להתקו...	רק שאיפה לגדלות, מתאימה לגבורת החיים המתגלה בימינו.
70	אנו צריכים לגלות מה שאנו מרגישים מהפעולות הטובות שהמצות פועלות עלינו, איך הן בונות את עולמנו, העולם היחידי והעולם הציבורי הלאומי שלנו. התפילין הם משכללים את ציורנו, יש להם סגולה לחקוק בנפש המניח אותם את התמצית של אותם הדברים הנאמרים בהם. האותיות פועלות את פעולתן על החקיקה הנפשית. התמצית הרוחני הפנימי, שהיא תכלית הדברים...	צריכים לגלות את פעולתן של המצוות ושל העבירות, כגון – תפילין ומאכלות אסורות.
71	מתוך המוסר החפשי, המוסר האנושי, נקח מוסדות להקמת האמונה, אמונת ישראל, הדרושה כל כך לנו ולעולם כולו. נבאר את חזיונותינו הפנימיים, את עומק קורת נפשנו בדבקות בד', דוקא כשאנו מציירים, קוראים ומכוונים בשם ד' אלהי ישראל. הכוונה הזאת, נבאר כמה היא משקטת את רוחנו, כמה היא נותנת נופש לנשמתנו, ומכשרת אותנו אל החיים הטהורים, שיש ...	אמונת ישראל באה מתוך הציור הפנימי שלהם במוסר, ובתורה ובמצוות המיוחדים להם.
72	שמעו אלי עמי, מתוך נשמתי אני מדבר עמכם, מתוך נשמת נשמתי, מתוך קשר החיים שאני קשור בכולכם, ואתם כולכם קשורים בי. מתוך אותה ההרגשה שאני חש אותה עמוק יותר מכל הרגשות החיים שלי, שאתם, רק אתם, רק כולכם, כללכם, כל נשמותיכם, כל דורותיכם, רק אתם הנכם תוכן חיי. בכם אני חי, בכם, בחטיבה הכוללת של כולכם יש לחיי אותו התוכן שהוא קרו...	אהבת כל אחד מישראל, השמחה בשמחתו והצער בצערו, הם הצינור לאהבת הכל ולאהבת ה'.
73	אני מלא אהבה לאלהים. אני יודע שמה שאני מבקש, מה שאני אוהב, איננו נקרא בשום שם. איך יקרא בשם מה שהוא יותר מן הכל, יותר מן הטוב, יותר מן המהות, יותר מן ההויה. ואני אוהב, ואני אומר, אני אוהב את האלהים. שוכן הוא אור אין סוף בהביטוי של השם, בביטוי של האלהים, ובכל השמות והכינויים שלבב האדם הורה והוגה בהנשא נשמתו למעלה למעלה....	אהבת ה' אינה יכולה להתמלא בכלי ההוויה, ורק ניצוצות שנשארו אפשר לקלוט.
74	בכלל, האמונה היא שירת החיים, שירת המציאות, שירת ההויה. והשירה היא ההשגה היותר חודרת, יותר פנימית, במעמקי מהות המושג, בתוכנו הפנימי, מה שאי אפשר כלל לההשגה הפרזית. על כן האספקלריא האמיתית של החיים, היא דוקא בתוך שירת החיים, לא בחיי החול המתבטאים על ידי הפרוזה. אוי לו למי שרוצה לאבד מן החיים את הדר השירה שלהם, הוא מאבד א...	האמונה היא שירת החיים, החודרת לפנימיות הנפש יותר מהפרוזה של חיי החול.
75	כשאדם אוכל, שותה, עושה כל צורך גופני, מתרגש באיזה התרגשות נפשית שיש בה עונג נפשי, מתעוררים בו כחותיו, לא לפי מדת השכל, הצדק והיושר, לבדם, כי אם כפי אותה המדה שהטבע הפשוט, וגם המקולקל מכבר על ידי מעשים בחיריים בלתי הגונים, שלו ושל כללות האדם, מושך אותם. מדה זו נוהגת באדם ובעולם. ההכרה הבהירה רואה ברוח האדם חלק מן ההויה ...	נפש האדם והעולם ערוכים זה כנגד זה וכלולים זה בזה, ומכאן באה השפעתם ההדדית והיכולת להתבונן וללמוד מזה על זה.
76	משתוממים הם הרעיונות מפני הדעות הזרות ההולכות ושוטפות בעולם, בין דעות זרות של כפירה מוחלטת, בין דעות זרות של נטיות לאמונות זרות, נוצריות, מושלמניות, בודיות, וסתם עבודות זרות. וכל אלה פורצות הן בשטף אל תוך המחנה, לוקחות לבבות רבים, ומעוותות את הדרכים. המגינים על הדעות, ביחוד של היהדות, מרימים קול צוחה, מבטלים את הדעות ה...	הכפירה והדעות הזרות הן ניצוצות של שאיפת טוב החבויות בקליפות גסות, וצריך לבררן.
77	כשהאדם מסתכל בעצמו, ורואה את כחותיו הגשמיים והרוחניים, את כחות החיים שלו ושל המציאות כולו, ומכיר הוא בהכרה פנימית את העילוי הרוחני, האור העליון שבהויה, חודר ומבחין בטובה העצום של שפעת המציאות במקורה האלהי, מיד כל כחותיו מתחילים להיות כמהים לאותה האורה, והשלמות הכללית מטבעת את חותמה על נשמתו.	התבוננות בטוב ה' שבמציאות, ובאור ה' שבהוויה, מעוררת את כמיהת האדם אליהם.
78	הכח המתפשט בעולם, העוסק בפעולות שכליות, מדותיות ומעשיות, כשהוא מתרחק הרבה ממקורו העליון, נעשה עלוב, חשוך, ופעולותיו נעשות לקוייות. בנפשו של אדם גם כן זו היא המדה הנוהגת. כשמשיבים אל המקור את הכח, אל רוממות האצילות, הוא נעשה זך, טהור, מואר וחזק. כשהכח העליון צריך לחדש פעולות יותר בהירות, מאסף אליו את כחותיו שנשפלו, מתגד...	כמו בעולם כך באדם, ככל שמשיבים את כוחות הנפש למקורם – הם מיטהרים ומתחזקים.
79	המצות בונות הן את הנשמה, בין נשמת היחיד, בין נשמת הציבור. השירה האלהית משוטטת ומרחפת על פני המצות, וחודרת בתוכיותן. הרעיון הגדול של התוך המלא של אמונת אלהים, בצורתה הרוממה, המאשרת את החיים, הולך הוא ומתלוה עם כל מצוה בצורה פרטית המיוחדת לה. הצורה המיוחדת ההיא מתחקקת היא בנשמה, לפי התוכן של המצוה, ולפי הערך של הדבקות הנ...	המצוות בונות את נשמת היחיד והכלל, על-ידי קישורן את האדם לשירת האלוהות שבהן.
80	באין מטרה לגבורת החיים, תלך הלך ונמוג, חילה ימעט וישח, והיא תתנונה, ותצעד אל הבליה הנכונה לפניה במורד. וגבורת החיים המעוטרת בכלל, בקהל עם, היא מופעת במטרתה הנכונה לפניה בחיינו אנו, בחיים התוכיים שלנו, שבשביל כך אנו חיים וקיימים, נלחמים ומנצחים.	בלא מטרה לגבורת החיים, היא תלך ותתנוון.
81	העין הפקוחה רואה את החיים המתפשטים בכל ההויה, בכללותה ובפרטיותיה. ומביט ומקשיב לעליותיהם וירידותיהם של כל הפרטים, מאחד בשכלו את נשמת האדם, מדעו ושאיפת רצונו, עם כל ההויה, והכחות היותר נמוכים, מצומצמים ונרדמים, ומגביה למעלה את ציורו עד רם ונשא. כל אשר יבא עמו במגע רחוק או קרוב, הוא נתפס בפנימיות חייו שלו. מדי אכלו, שתות...	בעל העין הפקוחה, מקשר את פנימיות חייו לכל ההוויה בכל מעשה שעושה ובכל אכילה שאוכל, ומעלה אותה עמו.
82	מלאה היא ההויה אורות ומחשכים, סדרים ובלבולים, תיקון ותוהו. האדם הוא תמצית מלא, שההויה כולה משתקפת בו. פונה הוא האדם במבטו, בנטיית דעתו, אל האור, הסדר, התיקון שבההויה – הרי הוא בעצמו מואר, מסודר ומתוקן, ומוסיף עוד בכחו אור, סידור ותיקון בההויה כולה, בתור גורם יסודי וחלק עצמי ממנה, שאינו עומד לעצמו, כי אם פועל ומתפעל מכל...	האדם כולל כוחות תוהו ותיקון, וביכולתו להיות מואר ולהאיר, או מוחשך ולהחשיך.
83	האדם, שהוא בפנימיות נטיות גופו ומזגו נוטה לרעה, חית האדם שבקרבו, הרעה, נוטה היא אל ההסתכלות וההתקשרות העצמית אל צד החושך והבלבול והתוהו שבההויה. החפץ להחריב, לשבר, לכלות, אמיץ הוא מאד בתוכן רוחו, ועל פי משקל זה הולך הוא זרם המדע וההשערה השכלית, ההצטיירות של הדמיון, וכל מערכי ההויה המתיחשת אליו, בקרבו וחוצה לו. אבל האדם...	התפילה מקשרת את רצון האדם עם התיקון והבניין, כדי שלא יימשך אחר כוחות התוהו שבו ושבעולם.
84	כל מהוה, מתקן מה שהוא חוץ ממנו, ביחוד מה שהוא למטה ממנו, מתוך העודף. מתוך השביעה המציאותית של עצמו הוא מהוה. הופעת ההויה הגלויה מתוך הכמוסה, החמרית מתוך הרוחנית, מהתוספת של האורה שלמעלה היא באה. ותוספת זו כלולה היא בכל המרומים היותר עליונים, בכל ההופעות היותר נשגבות. עזיז ומרומם הוא הכח של נטיית צדקת עולמים ליסד המון ע...	השפע שמשפיע האדם על העולם, ושמשפיעים העליונים על התחתונים, בא ממילוי ושביעה עצמית.
85	האידיאל המוסרי, לכל פרטיו המעשיים והציוריים, הוא תוצאה ישרה מהאידיאל השכלי ברום חביונו. המחשבה של האנשים בעלי הרוח, משוטטת היא בעקרה למעלה, בגבהי האידיאל השכלי, האמת והשקר זהו כל התוכן שלה. התוכן של האידיאל המוסרי, כאחת מצלעותיו של האידיאל השכלי, כלול הוא עמו, ואיננו תופס מקום לבדו כלל. לא בכונה מדוייקת לצמצם המבט אל ה...	שורש המוסר של הטוב והרע, נעוץ באידיאל השכלי של האמת והשקר הנעלה ממנו, ופריצת המוסר נובעת מטשטוש הפער ביניהם.
86	כל מה שהשפה יותר מתעשרת אצל בני אדם, והספרות מאמצת את כחה לגלות את כל הצפון, את כל הגיוני הנפש היותר כמוסים, וכל הציורים והחזיונות היותר מסובכים ועמומים, כן הולך החיוב ומתגדל על כל מי שכח בידו להרים את המסכים מהדעות היותר נשגבות, שעל ידן צורת האדם מתעלה, לעשות את חובתו. ולא עוד, אלא שכל פתוחו של כשרון הדיבור וההסברה הס...	פיתוח השפה והספרות מאפשר את גילוי הגיוני הנפש הכמוסים, והפיכתם לשפה ברורה לכל העמים.
87	מדרגות השכל הולכות הן מלמטה למעלה. בידוע הוא שגם כל ציורי הדמיון הנם באמת ציורי שכל, אלא שהם כדמות גרעינין שלא נגמרו עדיין בגידולם. אמנם כאשר השכל יתאשר, ויקיף את מהות החיים של האדם, אז יהיו כל הציורים של הדמיון מכל מדרגותיו, ושל השכל כולו, אחוזים זה בזה, כתבנית גוף אורגני, שכל חלקיו הם משולבים זה בזה. אז, כאשר יחל הרע...	השכל התחתון, ההולך מלמטה למעלה, תופס את הדמיון כהשכלה בלתי-בשלה, אבל השכל העליון מכיר באחדותם האורגנית.
88	חסרון יש ביראה מצד החיצוני שלה, שהיא מרככת את הלב יותר מדאי, עושקת מן האדם את תכונת גבורתו, ועל כן נשאר הוא מצדה כגבר אין אונים. ובזה מונעת היא היראה, אפילו כשהיא יראה אלהית, נובעת ממסורת טהורה מעיקרה, את שכלולו של העולם, ואת שלמות צורתו של האדם. כשהדברים באים למדה זו, כשמדת היראה מתמלאת בתמרורים רבים, עד שהשפעתה מועלת...	היראה החיצונית מביאה לחולשה רוחנית, והכפירה באה להפיג את הארס שבה.
89	מה שהמחשבה האלהית היא קבועה בצורה מיוחדת וידועה אצל בני אדם, מפני ההרגל והדמיון הילדותי, מביא המעצור היותר גדול ברוח האדם בבאו לכלל דעת. זהו ניצוץ מהפגם של עשיית פסל ותמונה, שהרבה הרבה מאד אנו צריכים להזהר בה, וביותר חובת הזהירות מתגדלת בתקופת הדעת היותר בהירה. הכפירה, כל תעודתה במציאות היא רק להסיר את הצורות המיוחדות ...	ציורי הדמיון הילדותיים באלוהות באים משורש עבודה זרה, והכפירה מטהרת אותם.
90	יקרים וקדושים הם לנו לבושי הציורים, מוכרחים הם לנו, ולכל בעלי גבול במבטיהם הרוחניים ביחוד. אבל תמיד בעת שאנו באים לחיים מדעיים, אסור לנו לזוז מהנקודה העליונה, שרק מהבלתי נתפס אור מתפלש בהנתפס, במהלך האצילות, מאור אין סוף. ואנו קרואים להיות מתעדנים בעדנים שמימיים, בכל פרטי ההכרות שבכלל הגדול הזה, שממנו תוצאות כל החיים.	על-אף חשיבותם של לבושי הציורים אסור לזוז מהבלתי נתפס.
91	ההזיה באה מהנטיה לחקר נשגב כשהיא מתפרצת בלא עתה, טרם אשר רכשה לה את ההכנות הדרושות לה, דהיינו עד לא הספיקה ללמוד את הלמודים המוחשיים הפרטיים, הקודמים תמיד לההתעמקות בנאצל ונשגב, ועד אשר לא בססה לה את מעמדה המוסרי בכל מילואו, באופן המספיק למעמד נפש נשגב, הראוי להתאים אל החקר המלא אורה ועזוז נפש כחקר אלוה בצורתו הרוממה. ...	החקר בנשגב בלי הכנה מוחשית ומוסרית, גורם להזיות שקר ולכפירה.
92	אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום, הסתכל בעדן החיים השמימיים, איך הם מתפלשים בכל פינה וזוית שבחיים הרוחניים והחומריים שנגד עיני בשרך ונגד עיני רוחך. התבונן בפלאי היצירה, בחיי האלהות שלהם, לא בתור איזה תכנית כהה שממרחקים מציבים נגד עיניך, כי אם דע את המציאות שאתה חי בה, דע את עצמך ואת עולמך, דע את הגיוני הלב ...	"אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה שבכל היקום…" ובאורות שבך, והעלה אותם לשרשם.
93	יושבת היא נשמת אומת עולמים וחושבת את מחשבותיה, אורגת למסכת אחת את כל הגיגי עולמיה. רצוא ושוב כמראה הבזק עוברים לפניה דורות ותקופות, מתחלת היא מראשית חלומות נעוריה, מפרחי אביבה, עוברת על כל עמל חייה, באה עד ימי האחרית, עד ימי הפריחה ההתחלית שאחרי הנבילה הארוכה. רואה היא את קשר מחשבותיה, הגיוני לבבה ומעשיה, והנם סבוכים, ...	נשמת ישראל טווה את חלומותיה בעת תחייתה, מזכרון פריחתה בעבר עם תקוותיה לעתיד.
94	לפעמים הרעיון עולה למעלה, מתאחז בענינים רבי הכללות והטוהר. אז מתחלשים ביותר הענינים השפלים, היותר פרטיים, האחוזים במסעדי הדמיון והמשפטים הרגילים, וכל חלקי הטוב והקודש שהיו אחוזים בהם מתרופפים, והאדם נשאר משתומם. עד שיוברק לו אור יותר בהיר, שיבנה את הריסתו הרוחנית בנין יותר נעלה, ויקח גם כן את כל מעמקי הטוב והקודש, שהיו...	לפעמים הרעיון נאחז בעניינים כלליים ונוטש את הפרטיים, וצריך לשאוב אור גבוה הכולל גם את ענייני הפרט.
95	מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצילם של הבנינים הטבעיים, כמו השפנים, שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם באמת בקרבו, נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבנינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד מעבודתו הזרי...	מי שאינו נותן חופש לנפשו ואינו סובל נפילות, לא יבנה לעצמו בניין עצמי אמיתי.
96	כל הקישורים, העליונים והתחתונים, אחוזים הם ביסוד החיים שלנו בבת אחת, כשם שכח השכל והמוסר היותר עליון, עם פעולת החיים היותר חמרית, פועלים עלינו כאחת. ומצד הכללות אין הבדל בין ענין לענין, רק כשאנו מפרטים את הענינים לפרטים, אז אנו מבחינים בין גבוה לנמוך. ויש שאנו צריכים לאחוז בצד הנמוך שלנו, בשביל שלא יאבד ממנו הטוב והקוד...	בהסתכלות כללית אין הבדל בין עליון לתחתון המשלימים זה את זה, ורק כשמפרטים מבחינים בהבדל.
97	אין המדינה האושר היותר עליון של האדם, זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המון האידיאות, שהם עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהוייתה תוכן האידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו...	אושר האדם אינו בא ממדינה חברתית רגילה, אלא רק ממדינה המהווה יסוד להשראת שכינה.
98	הנשמות הגדולות מוכנות הן שיהיה זורח בפנימיותם חזות הכל, מהשאיפה היותר טהורה ורוממה והיותר כללית בהקיפה, עד ההשתלשלות היותר רחוקה וזעירה שבפרטי פעולותיה. חפצה היא שהאור הגדול יהיה מלא כל. וכמה גדול הוא מכאובה כשאי אפשר הדבר שיחדר האור הכללי בישרת שטפו על כל פעלותיה, והיא מוכרחת הרבה פעמים להשתמש באור כהה, אור של תולדה, ...	הנשמות הגדולות מצטערות על שאינן יכולות להאיר בשטף ישר על כל פעולותיהן, והן מאירות באור כהה של תולדה.
99	השאלה נשאלת, מוצאים איזה תוגה נסתרת בלימוד הגמרא, אף על פי שגם שמחה יש בה. התוגה באה מתוך שבאותה השעה של התעוררות הלב לעבודת רוח, מתעוררים רצונות לשאלות רוח רחבים מאד, שאינם יכולים להיות נגבלים בדברים מעשיים קצובים, והקצב מעיק על זרם רוח זה, ומעציב את הנשמה המרגשת. ומכל מקום קול החיים המפכה בתוך כל ההגבלות והדייקנות הג...	הצער שבלימוד הגמרא בא מהגבלת הרוח בדברים מעשיים קצובים, והתיקון שבכך משמח את הלב.
100	מדת התוגה אינה מורגשת לכל בשוה, כי אם לפי אותה המדה שהנשמה צמאה לאור רחב בלתי מוגבל. והיגון עומד בחדרי לב, מתהלך ברוח העסוק בתלמודו, רק כפי אותה המדה שלא ימצא הלומד גודל בלבבו לחדור אל רז גדולתו של רוח הבניה, ההולך משאיפות כבירות שאין להם מעשים לפי גדלם, עד שהוא מצטמצם בסדרים נוחים לפי ערכי החיים שבהוה.	הצער שבלימוד גדל ככל שגובר הצימאון לרחבות, והוא פוסק לפי גודל ההכרה בערך תיקון העולם.

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.