title
stringlengths 1
146
| content
stringlengths 0
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
רוברט אופנהיימר
|
ממוזער|טקסט=אופנהיימר נואם במהלך ביקור בישראל, 1966. בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית|אופנהיימר נואם במהלך ביקור בישראל, 1966. בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
ג'וליוס רוברט אופנהיימר (באנגלית: Julius Robert Oppenheimer; 22 באפריל 1904 – 18 בפברואר 1967) היה פיזיקאי יהודי-אמריקאי מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה. בזמן מלחמת העולם השנייה ניהל את המעבדה הלאומית לוס אלמוס כחלק מפרויקט מנהטן לפיתוח הפצצה הגרעינית. בשל השפעתו הרבה על פיתוח הנשק הגרעיני הוא נחשב ל"אבי פצצת האטום".
ביוגרפיה
ילדותו ונעוריו
אופנהיימר נולד בניו יורק ב-22 באפריל 1904. אביו ג'וליוס (יהודה) סליגמן אופנהיימר היה יבואן טקסטיל יהודי עשיר שהיגר לארצות הברית מגרמניה בשנת 1888. אימו, אלה פרידמן, הייתה בת למהגרים יהודים מבוואריה שעסקה בציור והייתה מורה לאומנות. לרוברט היה אח בשם פרנק שהפך גם הוא לפיזיקאי ידוע (וחבר בתנועה הקומוניסטית) ואח נוסף שמת בסמוך ללידתו.
בני משפחת אופנהיימר היו יהודים אך לא השתייכו לשום בית כנסת. הם ראו את עצמם כחלק מתנועת "התרבות האתית", שקידשה ערכים של רציונליזם, הומניזם, צדק חברתי וחילוניות.
בספטמבר 1911 החל אופנהיימר את לימודיו בבית ספר יסודי פרטי של "האגודה לתרבות אתית". בית הספר, אשר חינך את תלמידיו לראיית עולם ליברלית ולאחריות חברתית, הוקם על ידי פליקס אדלר – גם הוא יהודי אמריקאי ממוצא גרמני – שייסד את תנועת התרבות האתית. אופנהיימר היה ילד מופנם שלא ניחן בכישורים ספורטיביים או חברתיים מפותחים. מאחר שהיה חולה לעיתים קרובות בילדותו, נהגה אימו להרחיקו מקרבת ילדים אחרים וזה פגע עוד יותר במיומנות החברתית שלו. כילד, גדל אופנהיימר בתנאי מותרות ועושר וחונך על ידי אימו למצוינות ולדבקות במטרה. לאחר סיום לימודיו היסודיים עבר אופנהיימר ללמוד בבית ספר התיכון של האגודה, שם למד מדעים, ביניהם פיזיקה וכימיה. בשנת 1921 סיים את לימודיו בתיכון.
לאחר טיול משפחתי בגרמניה, חלה אופנהיימר בדיזנטריה ובעקבותיה היה מרותק למיטתו במשך מספר חודשים. הוא חלה גם בקוליטיס – דלקת מעיים שממנה לא הבריא במשך כל חייו. בשנת 1922, לאחר שהחלים מדיזנטריה, נסע למסע רכיבה בניו מקסיקו, שברבות הימים הפכה לאתר ההתבודדות והמנוחה שלו. במסעו הגיע לאתר מבודד בשם לוס אלמוס, שקיבל את שמו משמם הספרדי של עצי הכוריזיה שגדלו לאורך הנחל. באותו אזור שכנה פנימייה לנערים. כעבור 20 שנה, בחר אופנהיימר במקום זה כאתר הבנייה של מעבדת לוס אלאמוס, שבה תוכננה ונבנתה פצצת האטום.
לימודיו האקדמיים
הרווארד
בספטמבר 1922 החל אופנהיימר את לימודיו באוניברסיטת הרווארד. בתחילה לא היה בטוח באיזה מסלול אקדמי לבחור. הוא שקל ללמוד ארכיטקטורה, וכיוון שאהב יוונית בבית הספר, חשב גם ללמוד לימודים קלאסיים, אך בסופו של דבר, לאחר מספר חודשים, החליט ללמוד כימיה. הוא הגיע להישגים לימודיים גבוהים אך נותר בודד והתקשה לפתח קשר אינטימי עם נשים. בשנת 1925 סיים בהצטיינות יתרה את לימודי התואר הראשון, על אף תקופות של דיכאון, התבודדות והסתגרות שאפיינו אותו.
לאור הישגיו הלימודיים, קיבל אופנהיימר מהרווארד מלגת מחקר להמשך לימודים מתקדמים במסלול לדוקטורט. למרות זאת, רצה לפנות ללימודי פיזיקה. אופנהיימר קיווה שהפיזיקאי ארנסט רתרפורד, שנחשב לאבי הפיזיקה הגרעינית וזכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1908, יהיה המנחה שלו בתארים המתקדמים. לכן ביקש מהמורה שלו לפיזיקה בהרווארד לכתוב לו מכתב המלצה עבור אוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. רתרפורד דחה את בקשתו של אופנהיימר, אך העביר אותה לפיזיקאי ג'יי ג'יי תומסון, שקיבל בשנת 1906 את פרס נובל לפיזיקה בזכות גילוי האלקטרון. תומסון הסכים להנחות את אופנהיימר במסלול לדוקטורט.
מעבר לאנגליה ולימודים בקיימברידג'
בספטמבר 1925 עבר אופנהיימר לאנגליה והחל ללמוד באוניברסיטת קיימברידג'. כחלק מלימודיו עבד במעבדת קוונדיש, שבה פיתחו באותן שנים את תאוריית הפיזיקה הקוונטית ואף עבד על תאוריית החורים השחורים יחד עם אלברט איינשטיין, שם הומצא ניסוי הפרות המפורסם. על אף שזכה לעבוד עם פיזיקאים מובילים, אופנהיימר שנא את העבודה הסיזיפית שניתנה לו במעבדה, והדבר ערער את מצבו הנפשי במהלך החודשים הראשונים שלו באוניברסיטה. בסתיו של אותה שנה, במהלך עבודתו במעבדה, חווה אופנהיימר משבר נפשי. המנחה שלו, פטריק בלקט, הטיל עליו עוד ועוד עבודות מעבדה ואופנהיימר החליט להעניש אותו. לדברי פרגוסון, חברו הקרוב של אופנהיימר, אופנהיימר סיפר לו פעם שהוא הניח על שולחנו של בלקט תפוח שלתוכו הוחדר חומר כימי רעיל. למזלו של אופנהיימר, בלקט לא אכל מהתפוח אך המקרה דווח להנהלת האוניברסיטה. הנהלת האוניברסיטה דיווחה על המקרה. רק לאחר התערבותו של אביו, הסכימה ההנהלה לוותר על הגשת תביעה, והוסכם שהוא ימשיך ללמוד על תנאי ובמקביל יקבל טיפול אצל פסיכיאטר נודע בלונדון. אותו פסיכיאטר קבע שאופנהיימר סובל מ"Dementia praecox" – הגדרה מיושנת לתסמונת סכיזופרניה – וכי הוא מקרה אבוד, שכל טיפול נוסף יזיק לו יותר.
לאחר מכן המשיך אופנהיימר להיפגש עם פסיכיאטרים שונים לאור מצבו הנפשי המעורער. לאחר תקרית שהתרחשה בתחילת שנת 1926, שבה נעל אופנהיימר את אימו בחדר המלון שבו שהו, דרשה כי ילך לטיפול אצל פסיכואנליטיקאי צרפתי. אותו פסיכואנליטיקאי קבע שאופנהיימר סובל מתסמונת הקשורה לתסכול מיני. מעט לאחר מכן אירעה תקרית אלימה נוספת שבה כרך אופנהיימר רצועה של מזוודה סביב הצוואר של חברו פרגוסון, משום שקינא בקשריו של פרגוסון עם אישה כלשהי.
גטינגן
לאחר חופשה קצרה עם חברים באי קורסיקה במרץ 1926, שב אופנהיימר לאוניברסיטת קיימברידג' במטרה לעסוק בפיזיקה תאורטית. בעקבות פגישה עם הפיזיקאי הדני נילס בוהר, שהיה למורה שלו, החליט אופנהיימר בקיץ 1926 לנסוע אל גטינגן שבגרמניה, למרכז הפיזיקה התאורטית. שם הכיר אופנהיימר פיזיקאים רבים, חלקם זוכי פרס נובל, ובהם פיזיקאים יהודים־גרמנים שתרמו בהמשך לפיתוח תגלית ביקוע האטום. הם הוזמנו על ידי אופנהיימר בשנת 1942 לעבוד איתו במסגרת פרויקט מנהטן. במהלך שהותו במרכז הכיר אופנהיימר גם את ורנר הייזנברג, מהבולטים שבפיזיקאים הגרמנים, שלימים עמד בראש פרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית, ופועלו היווה תמריץ לאמריקאים להקדים את גרמניה בייצור הפצצה.
עבודה כמרצה בברקלי
בקיץ 1927 השלים את לימודי הדוקטורט בפיזיקה ושב לניו יורק. בזכות הידע שצבר בתחום מכניקת הקוונטים בגרמניה ושיפור מעמדו בקהילת הפיזיקאים התאורטיים, החליטה קרן רוקפלר לממן את מחקרו במסגרת לימודי הפוסט-דוקטורט. בהמשך השנה, בגיל עשרים וחמש בלבד, מונה אופנהיימר למשרת פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובמכון הטכנולוגי של קליפורניה. הוא עסק במכניקת הקוונטים וחקר את התנהגותם של חלקיקים תת-אטומיים.
לאחר עליית היטלר לשלטון בינואר 1933, פוטרו פרופסורים רבים ממוצא יהודי ממשרותיהם בגרמניה. אופנהיימר תרם לקרן סיוע לפיזיקאים שברחו מגרמניה, ביניהם מדען שהיה המורה שלו בגטינגן, וניסה לסייע לקרובי משפחתו היהודים לצאת מגרמניה.
פעילות מדעית
אופנהיימר ערך מחקרים חשובים באסטרונומיה תאורטית (בעיקר בהקשר לתורת היחסות הכללית ולתורת הגרעין), בפיזיקה גרעינית, בספקטרוסקופיה ובתורת השדות הקוונטיים, כולל הרחבתה לאלקטרודינמיקה קוונטית. הוא עסק גם במתמטיקה הפורמלית של מכניקת הקוונטים היחסותית למרות שפקפק בתקפותה. עבודתו שימשה בסיס לתגליות מאוחרות יותר, ביניהן הניטרון, המֶזון והניטרינו.
בתחילה התמקד אופנהיימר בתאוריה של הספקטרום הרציף. המאמר הראשון שלו, שפורסם ב-1926, עסק בתורת הקוונטים של ספקטרום הנוצר משרשרות מולקולריות. הוא פיתח שיטה לביצוע חישובים של ההסתברויות לביצוע מעברים בספקטרום זה. הוא חישב את האפקט הפוטואלקטרי עבור קרני רנטגן הפוגעות באטומי מימן, והשיג את מקדם הבליעה בגבול K. החישובים שלו תאמו תצפיות של בליעת קרני רנטגן שמקורן בשמש, אך לא התאימו לבליעתן בהליום. כעבור שנים התברר כי השמש מורכבת ברובה ממימן וכי החישובים שלו אכן נכונים.; reprinted as
אופנהיימר גם תרם לתאוריה של ממטרי קרניים קוסמיות, והחל במחקר שהוביל בסופו של דבר לתיאור של מנהור קוונטי. בשנת 1931 כתב יחד עם תלמידו הארווי הול (Hall) מאמר על "התאוריה היחסותית של האפקט הפוטואלקטרי". במאמר ערער על קביעתו של פול דיראק, ששתיים מרמות האנרגיה של אטום המימן הן בעלות אותה אנרגיה. לאחר מכן קבע אחד מהדוקטורנטים שלו, ויליס לם, שזו תולדה של מה שנודע כ"הסחת לם", שעליה הוענק ללם פרס נובל לפיזיקה ב-1955.
ביחד עם הדוקטורנטית הראשונה שלו, מלבה פיליפס, עבד אופנהיימר על חישובים של רדיואקטיביות מלאכותית תחת הפצצה על ידי דיאוטריום. כאשר ארנסט לורנס ואדווין מקמילן הפציצו גרעינים בדיאוטריום, הם מצאו שהתוצאות תואמות באופן מלא את התחזיות של ג'ורג' גאמוב. אולם כאשר בניסויים היו מעורבים אנרגיות גבוהות יותר וגרעינים כבדים יותר, התוצאות לא תאמו את התאוריה. ב-1935 פיתחו אופנהיימר ופיליפס תאוריה, הידועה כתהליך אופנהיימר-פיליפס, שהצליחה להסביר את תוצאות הניסויים. תאוריה זו עדיין בשימוש במאה ה-21.
כבר ב-1930 כתב אופנהיימר מאמר שחזה בעצם את קיומו של הפוזיטרון. היה זה לאחר שמאמר מאת פול דיראק הציע כי לאלקטרונים יכולים להיות גם מטען חיובי וגם אנרגיה שלילית. המאמר של דיראק הציג משוואה, הידועה בשם משוואת דיראק, שאיחדה את מכניקת הקוונטים, את תורת היחסות הפרטית, ואת המושג החדש של ספין חלקיקים, כדי להסביר את אפקט זימן. בהסתמכו על מכלול הראיות הניסיוניות, דחה אופנהיימר את הרעיון שהאלקטרונים החזויים בעלי מטען חיובי הם פרוטונים. הוא טען שהם יצטרכו להיות בעלי מסה זהה לאלקטרון, בעוד שניסויים הראו שהפרוטונים כבדים בהרבה מאלקטרונים. כעבור שנתיים גילה קארל דייוויד אנדרסון את הפוזיטרון, גילוי שזיכה אותו בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1936.
בסוף שנות ה-30 החל אופנהיימר להתעניין באסטרופיזיקה, ככל הנראה בזכות ידידותו עם ריצ'רד טולמן , וכתב סדרת מאמרים בנושא. הראשון שבהם נכתב בשנת 1938 יחד עם רוברט סרבר. המאמר נקרא "על היציבות של ליבות כוכבי נייטרונים",
ובו חקר אופנהיימר את תכונותיהם של ננסים לבנים. לאחר מכן, במאמר שכתב יחד עם אחד מתלמידיו, ג'ורג' וולקוף , "על ליבות מסיביות של כוכבי נייטרונים", הם הוכיחו שקיים גבול ("גבול טולמן-אופנהיימר-וולקוף") למסת הכוכבים, שמעבר לו הם לא יישארו יציבים ככוכבי נייטרונים ויעברו קריסה כבידתית. בשנת 1939 פרסמו אופנהיימר ותלמיד נוסף שלו, הרטלנד סניידר , מאמר "על התכווצות כבידה מתמשכת", שחזה את קיומם של מה שמכונה היום חורים שחורים. לאחר מאמר הקירוב של בורן-אופנהיימר. מאמרים אלה נותרו המאמרים המצוטטים ביותר שלו, והיו גורמי מפתח בקידום המחקר האסטרופיזיקלי בארצות הברית בשנות ה-50, בעיקר על ידי ג'ון א. ווילר.
המאמרים של אופנהיימר נחשבו קשים להבנה. הוא אהב להשתמש בטכניקות מתמטיות אלגנטיות אך מורכבות מאוד כדי להדגים עקרונות פיזיקליים. לעיתים ספג ביקורת על טעויות מתמטיות שלו, שנבעו ככל הנראה מחיפזון. "הפיזיקה שלו הייתה טובה", אמר תלמידו סניידר, "אבל החשבון שלו נורא".
לאחר מלחמת העולם השנייה פרסם אופנהיימר רק חמישה מאמרים מדעיים, אחד מהם היה בביופיזיקה. לאחר 1950 לא פרסם יותר דבר. מארי גל-מאן, חתן פרס נובל לפיזיקה ב-1969, שעבד עם אופנהיימר ב-1951 כמדען אורח במכון למחקר מתקדם, אמר:
פרויקט מנהטן
פיתוח הפרויקט
ב-18 בספטמבר 1942 החל בצבא האמריקאי פרויקט סודי ביותר של פיתוח נשק אטומי. אופנהיימר נחשב למועמד ראוי לניהולה של מעבדת הנשק הסודי, אך בשל פעילותו הפוליטית, הצבא לא אישר את סיווגו הביטחוני. לדרישת הצבא הוא מילא טופס ביטחוני ובו ציין את שמות הארגונים שבהם פעל, והצהיר שהוא מנתק את כל קשריו עם הפוליטיקה. הוא מונה בסופו של דבר בידי מנהל הפרויקט, הגנרל לסלי גרובס, למנהל מעבדות הפיתוח וההרכבה של פצצת האטום, והחל לגייס את מיטב המדענים, בהם הפיזיקאים הנס בֶּתֶה ואדוארד טלר. המידור והסודיות של הפרויקט היו כה גדולים, עד שאפילו הארי טרומן, שהיה סגן נשיא ארצות הברית באותה תקופה, לא ידע עליו דבר. טרומן גילה על קיומו של הפרויקט רק לאחר שהתמנה לנשיא בעקבות מותו של רוזוולט ב-1945.
אופנהיימר הציע את העיירה לוס אלאמוס, שאותה הכיר בצעירותו במהלך מסעותיו, כאתר לבניית המעבדה. באותו זמן היו במקום מבנים של בית ספר לנערים ששכנו בראש הר־שולחן שהתנשא לגובה 2,200 מטר. לאחר בנייה של מספר חודשים נפתחו מעבדות לוס אלאמוס במרץ 1943. תוך כשנתיים הפך המחנה לעיירה ובה כ-4,000 אזרחים וכ-2,000 אנשי צבא.
ניסוי טריניטי
שמאל|ממוזער|פיצוץ טריניטי, יולי 1945
ב-16 ביולי 1945 בוצע בלוס אלאמוס ניסוי טריניטי, שהיה הניסוי הגרעיני הראשון שבו התחולל הפיצוץ האטומי הראשון אי פעם. במסגרת ההכנות לניסוי גידר הצבא האמריקאי שטח של כ-40 קמ"ר, ובנה בונקרים ממוגנים עבור הצופים שיגיעו לחזות בניסוי. במהלך ראיון שנערך עימו בשנת 1965, תיאר אופנהיימר את תחושותיו בזמן שצפה בניסוי:
הניסוי המוצלח העמיד למעשה לרשות ממשלת ארצות הברית נשק בעל עוצמת הרס והרג חסרות תקדים. כשבועיים וחצי לאחר הניסוי נעשה שימוש מבצעי בפצצת הגרעין בפעם הראשונה בהיסטוריה. ב-6 באוגוסט 1945 בשעה 08:14 הוטלה על העיר הירושימה שביפן פצצת אטום עם ליבת אורניום. באודיטוריום בלוס אלאמוס התאסף קהל גדול שרקע ברגליו והריע כשאופנהיימר עלה על הבמה והניף את ידיו מעל לראשו כמנצח. כעבור שלושה ימים החריבה פצצה נוספת את העיר היפנית נגסאקי, ובכך תמה הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי. ב-14 באוגוסט 1945 הסתיימה המלחמה, לאחר כניעת האימפריה היפנית.
הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית
שמאל|ממוזער|אופנהיימר (שני משמאל) עם הוועדה המייעצת לוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית, אפריל 1947
לאחר המלחמה, בשנת 1947, מונה אופנהיימר ליושב ראש הוועדה המייעצת לוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית, הגוף העליון שניהל את הפיתוח הגרעיני במדינה. הוא התנגד לפיתוח פצצת מימן, הן משיקולים פרקטיים – הוא פקפק בהיתכנות של בניית מתקן כזה – והן משיקולים עקרוניים-הומניטריים, בהיותו מזועזע מהתוצאות ההרסניות של הפיצוצים הגרעיניים בהירושימה ובנגסאקי. אופנהיימר לא היה היחיד שהביע דעות כאלה. גם ג'וזף רוטבלט, שעבד לצד אופנהיימר בפרויקט מנהטן, התנגד באופן נמרץ להמשך פיתוח הפצצה מרגע שהתברר לו שגרמניה אינה מפתחת נשק גרעיני. רוטבלט עסק מאז בפעילות נגד נשק גרעיני.
בארצות הברית של ראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, שהייתה מודאגת מהמלחמה הקרה עם ברית המועצות תחת שלטון סטלין, די היה בעמדות כאלה כדי להפוך אפילו מדענים ידועים וחשובים כמו אופנהיימר לחשודים בנטיות קומוניסטיות.
בשנת 1953 קיבל אופנהיימר מסמך שנשלח על ידי לואיס סטראוס, יו"ר נציגות האנרגיה האטומית בארצות הברית, ובו נטען שאופנהיימר מהווה סיכון ביטחוני. המסמך כלל 34 האשמות שהתייחסו ברובן לעברו הקומוניסטי לכאורה. במסמך נטען, בין היתר, כי משנת 1949 החל אופנהיימר להתנגד לפיתוח פצצת המימן, שהייתה לדעת הממשל האמריקאי האמצעי שיכריע במאבק בין המערב לבין מדינות המזרח הקומוניסטיות.
לנוכח מסמך זה נדרש אופנהיימר להכריע אם להתפטר מתפקידיו כיועץ לענייני מדיניות לאומית לממשלה וכיועץ לנציבות לאנרגיה אטומית האמריקאית, או לערער על השעיית סיווגו הביטחוני הגבוה. במסמך תגובה ששלח לסטראוס, כפר אופנהיימר בהאשמות נגדו, ולא הסכים להתפטר מתפקידיו, על אף לחצו של סטראוס לעשות כן. לאחר שימוע שנוי במחלוקת שהתבצע באפריל ובמאי 1954, נשלל סיווגו הביטחוני של אופנהיימר ועבודתו בממשלת ארצות הברית הופסקה. פרשת הדחתו של אופנהיימר עוררה סערה גדולה בקרב הקהילה המדעית בארצות הברית, ונדונה עד היום בקרב היסטוריונים.
אחרית חייו ומותו
בשנות החמישים והשישים המשיך אופנהיימר ללמד ולחקור כמנהל המכון למחקר מתקדם בפרינסטון, ופרסם מספר ספרי מדע פופולרי, בהם ניסה להסביר לקהל הרחב מושגי יסוד בפיזיקה ואת שאלות המחקר העיקריות של הפיזיקה המודרנית. אופנהיימר ביקר בישראל ב-1958 וב-1966, אז הוצע לו על ידי מאיר וייסגל לכהן כנשיא מכון ויצמן למדע, והוא הביע את הסכמתו לכך, אך נפטר מסרטן הגרון בשנת 1967 ולא הספיק לכהן בתפקיד. לאחר מותו נשרפה גופתו, ואפרו פוזר בים.
מורשת והנצחה
בתרבות הפופולרית מתוארים מאבקיו של אופנהיימר עם מיליטריסטים ימניים ועם פציפיסטים שמאליים בנושא המוסריות של שימוש בנשק להשמדה המונית. סוגיית האחריות של מדענים כלפי האנושות מופיעה בדרמה של ברטולט ברכט "גלילאו" (1955) וב"הפיזיקאי" של פרידריך דורנמאט, והיא הבסיס לאופרה "דוקטור אטומי" מאת ג'ון אדמס (2005) שבה הוצג אופנהיימר כפאוסט מודרני. מחזהו של היינר קיפהארדט, "בנוגע לג'יי רוברט אופנהיימר", הופיע בטלוויזיה המערב-גרמנית ולאחר מכן שודר בברלין ובמינכן באוקטובר 1964. אופנהיימר התנגד למחזה וכתב בנושא לקיפהארדט, אשר הגן על המחזה והציע לבצע בו תיקונים. המחזה הוצג בהצגת בכורה בניו יורק ביוני 1968, עם ג'וזף ויסמן בתפקיד אופנהיימר. מבקר התיאטרון של הניו יורק טיימס קלייב בארנס כינה אותו "מחזה זועם ופרטיזני" שצידד באופנהיימר אך הציג את המדען כ"טיפש וגאון טראגי". אופנהיימר התקשה להשלים עם הצגה כזו ואיים לתבוע את המחזאי, תוך שהוא מגנה את "האימפרוביזציות המנוגדות להיסטוריה ולאופי האנשים המעורבים". מאוחר יותר אמר אופנהיימר למראיין: .
סדרת הטלוויזיה על אופנהיימר מ־1980, בכיכובם של סם ווטרסטון, זכתה בשלושה פרסי הטלוויזיה של BAFTA.
The Day After Trinity, סרט תיעודי משנת 1980 על רוברט אופנהיימר ובניית פצצת האטום, היה מועמד לפרס האוסקר וקיבל פרס פיבודי. חייו של אופנהיימר נסקרו בהצגה "אופנהיימר" מאת טום מורטון-סמית'.
בנוסף לפרוזה, ישנן ביוגרפיות רבות על אופנהיימר, בהן "פרומתאוס האמריקאי: הניצחון והטרגדיה של ג'יי רוברט אופנהיימר" (2005) מאת קאי בירד ומרטין ג'יי שרווין שזכה בפרס פוליצר לביוגרפיה או אוטוביוגרפיה לשנת 2006. סיפורו של אופנהיימר נתפס לעיתים קרובות על ידי ביוגרפים והיסטוריונים כטרגדיה מודרנית. היועץ לביטחון לאומי והאקדמאי מקג'ורג' בונדי, שעבד עם אופנהיימר בפאנל היועצים של מחלקת המדינה, כתב: "חוץ מהעלייה והירידה יוצאת הדופן של אופנהיימר, לדמותו יש ממדים טרגיים לחלוטין בשילוב הקסם והשינוי. יהירות, אינטליגנציה ועיוורון, מודעות וחוסר רגישות ואולי בעיקר תעוזה ופטאליזם. כל אלה, בדרכים שונות, הופנו נגדו [בעיבודים] בדיונים."
כנס ותערוכת מאה שנים התקיימו ב-2004 בברקלי, [260] עם הליכי הכנס שפורסמו בשנת 2005 בשם Reppraising Oppenheimer: Centennial Studies and Reflections. מסמכי הכנס נמצאים בספריית הקונגרס.
כמדען, אופנהיימר זכור על ידי תלמידיו ועמיתיו כחוקר מבריק ומורה מרתק שהיה מייסד הפיזיקה התאורטית המודרנית בארצות הברית. מכיוון שתשומת הלב המדעית שלו השתנתה לעיתים קרובות במהירות, הוא מעולם לא עבד מספיק זמן על נושא אחד והוציא אותו לפועל כדי לזכות בפרס נובל. חקירותיו שתרמו לתאוריה של חורים שחורים עשויות היו לזכותו בנובל לו היה חי עד לזמן שבו הן מומשו על ידי אסטרופיזיקאים מאוחרים יותר. לכבודו נקרא אסטרואיד, 67085 אופנהיימר, וכך גם מכתש הירח אופנהיימר. כיועץ למדיניות צבאית וציבורית, אופנהיימר היה מנהיג טכנוקרטי שהוביל לשינוי של יחסי הגומלין בין המדע לצבא ולהופעת "המדע הגדול". במהלך מלחמת העולם השנייה, מדענים אזרחיים היו מעורבים במחקר צבאי במידה חסרת תקדים. בגלל האיום של הפשיזם על הציוויליזציה המערבית, מדענים רבים התנדבו לתת סיוע טכנולוגי וארגוני לבעלות הברית. זה הוביל לפיתוח כלים כמו מכ"ם, מרעום הקרבה ויישום מחקר מבצעי. כפיזיקאי תרבותי, אינטלקטואלי ותאורטי שהפך לגורם צבאי ממושמע, אופנהיימר ייצג את ההתרחקות מהרעיון שלמדענים יש "ראש בעננים" וכי לידע בנושאים אזוטריים כמו הרכב הגרעין האטומי אין יישומים "בעולם האמיתי".
יומיים לפני ניסוי טריניטי, אופנהיימר הביע את תקוותיו ופחדיו בציטוט של הבהגווד גיטא:
ביולי 2023 יצא לאקרנים הסרט "אופנהיימר", סרט קולנוע ביוגרפי על חייו של אופנהיימר בבימויו של כריסטופר נולאן, ובו דמותו של אופנהיימר מגולמת בידי קיליאן מרפי, שזכה בפרס האוסקר על הופעתו.
ספריו
לקריאה נוספת
קאי בירד ומרטין ג'יי שרווין, פרומתאוס אמריקאי: הניצחון והטרגדיה של אבי פצצת האטום, מאנגלית: רחל אהרוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012
אמיל פוירשטיין, יהודים מפורסמים במדע, 1956. עמ' 7–29
קישורים חיצוניים
, 19 ביולי 2023
הערות שוליים
קטגוריה:פיזיקאים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:ניו יורק: אישים
קטגוריה:פיזיקאים יהודים אמריקאים
קטגוריה:יהודים עובדי פרויקט מנהטן
קטגוריה:סגל המכון למחקר מתקדם
קטגוריה:סגל אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
קטגוריה:סגל המכון הטכנולוגי של קליפורניה
קטגוריה:עמיתים זרים בחברה המלכותית
קטגוריה:עמיתים יהודים בחברה המלכותית
קטגוריה:זוכי פרס אנריקו פרמי
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת קיימברידג'
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת הרווארד
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת גטינגן
קטגוריה:יהודים שגווייתם נשרפה
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1904
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1967
| 2024-09-07T21:43:28
|
פרדוקס התאומים
|
פרדוקס התאומים הוא ניסוי מחשבתי בתורת היחסות הפרטית: התאום הראשון טס לחלל במהירות גבוהה מאוד וחוזר לכדור הארץ, ואילו השני נשאר בכדור הארץ. על פי תורת היחסות הפרטית, תנועה במהירות גבוהה מאיטה את זרימת הזמן. מכאן קיימים שני טיעונים סותרים: התאום שטס נע במהירות גבוהה יחסית לתאום שנשאר, ועל כן התבגר פחות מזה שנשאר, ויהיה צעיר ממנו. מאידך, כיוון שיחסות פרטית מבוססת על ההנחה שאין מסגרת התייחסות מועדפת, ניתן לטעון שהתאום שנשאר בכדור הארץ נע יחסית לתאום בחללית, ועל כן דווקא הוא שיהיה צעיר יותר.
הפרדוקס למעשה אינו קיים, מאחר שיחסות פרטית אינה מטפלת במקרים בהם קיימת תאוצה. העובדה שהתאום בחללית עובר תאוצה על מנת להפוך את כיוון הטיסה מוציאה את ניסוי התאומים ממסגרת יחסות פרטית אל תורת היחסות הכללית, בה לא נמצא פרדוקס.
תיאור הפרדוקס
תאום אחד נשאר בכדור הארץ בעוד אחיו מתרחק בחללית במהירות גבוהה מאוד, הקרובה למהירות האור. בשלב מסוים האח מסתובב ושב אל כדור הארץ. על פי תורת היחסות, בחללית יימשך המסע זמן מועט יותר מאשר על פני כדור הארץ, מה שיוביל לכך שהאח בחללית יחזור צעיר מהאח שנותר על פני כדור הארץ.
לדוגמה נניח שהמסע הוא אל הכוכב ε בארידנוס, שמרחקו ממערכת השמש כעשר שנות אור, כלומר , ושמהירות החללית היא , כלומר 80% ממהירות האור.
על פי התאום שנשאר בכדור הארץ, זמן המסע הלוך וחזור כפי שנמדד על כדור הארץ הוא
ולפי טרנספורמציית לורנץ, הזמן שימדוד התאום בחללית הוא
.
על פי התאום בחללית הוא נמצא במנוחה, ואילו כדור הארץ, שעליו אחיו התאום, והכוכב ε בארידנוס נעים על פניו במהירות של 80% ממהירות האור. בעקבות זאת המרחק ביניהם מתכווץ לפי טרנספורמציית לורנץ, כך שהמרחק שעליו לעבור הוא
בלבד, ובמהירות של 80% ממהירות האור המסע הלוך ושוב יארך
,
בדיוק כפי שחישב התאום שנשאר על כדור הארץ.
לכן שני התאומים מסכימים למעשה שהתאום בחללית יהיה צעיר יותר כשייפגשו שנית. מבחינת התאום שנשאר על כדור הארץ בגלל אפקט התארכות הזמן ומבחינת תאומו הנוסע בגלל התכווצות המרחק.
הפרדוקס מתואר בצורה ציורית ובעזרת תאומים, אך למעשה אין צורך בתאומים או בבני אדם בכלל. ניסוי שקול יהיה לאפס שני שעונים, לשלוח אחד מהם למסע במהירות גבוהה, ולהשוות את הזמן שמדד כל אחד מהם כאשר הם נפגשים שוב בסוף המסע. הזמן שמדד כל שעון יהיה שונה, משום ששעון מודד את הזמן העצמי במערכת המנוחה הרגעית שלו ולא, כפי שנוטים לחשוב באופן אינטואיטיבי, זמן אבסולוטי שמשותף לכל העצמים ביקום.
מהות הפרדוקס
הפרדוקס־לכאורה נעוץ בסימטריה המדומה בין שני התאומים: הם התחילו את המסע יחד, והמהירות של כל אחד מהם יחסית לאחר היא אותה מהירות. אם כך מדוע יש הבדל ביניהם, ודווקא זה ש"עזב" הוא שיישאר צעיר יותר?
למעשה אין סימטרייה בין השניים. התאום שנשאר בכדור הארץ נע במהירות קבועה לאורך כל הניסוי. לפיכך מערכת הייחוס שלו היא מערכת אינרציאלית. אחיו נוסע במהירות מסוימת, ולאחר מכן הופך את כיוון תנועתו כדי לחזור. כאשר הוא משנה את כיוונה של מהירותו, הוא מאיץ. יחסות פרטית אינה מטפלת בתנאי תאוצה אלא במערכות אינרציאליות בלבד, והחישוב שנעשה על פיה אינו תקף.
הסיבה לפרק הזמן השונה שעבר על שני התאומים היא שאומנם הם היו בשני מאורעות יחדיו: היציאה למסע והפגישה בסופו – אך הם עברו מסלולים שונים במרחב־זמן בין שני המאורעות הללו, דבר הניתן לחישוב ביחסות כללית ומניב תוצאה שאינה סימטרית לשני התאומים.
גרסה נוספת לפרדוקס התאומים, שמסבירה את הפרדוקס ללא תאוצות, הוא העברת קריאת השעון מאסטרונאוט "יוצא" לאסטרונאוט "חוזר"; כלומר ממערכת ייחוס אינרציאלית אחת למערכת ייחוס אינרציאלית אחרת. מכיוון שסינכרון השעונים שונה בשתי מערכות הייחוס האינרציאליות, תהיה "קפיצה" בקריאה של זמן השעון של כדור הארץ של האסטרונאוט ה"חוזר".
קישורים חיצוניים
מהו "פרדוקס התאומים"? מאת בלדד השוחי
מאמרים הקשורים לפרדוקס התאומים, באתר הידען
טיפול אנליטי בפרדוקס התאומים בבלוג "רשימות בפיזיקה עיונית"
פרדוקס התאומים: מה קורה כשלתאום שנוסע יש טלסקופ? ניתוח של צפייה רציפה בתהליך ההזדקנות של התאום שנשאר מאחור.
הערות שוליים
*
תאומים, פרדוקס
קטגוריה:תורת היחסות הפרטית
קטגוריה:ניסויים מחשבתיים
קטגוריה:מסע בזמן
| 2023-09-05T05:36:50
|
מהירות האור
|
מהירות האור היא המהירות של האור וכל קרינה אלקטרומגנטית אחרת בתוך ריק. המהירות היא 299,792,458 מטרים לשנייה, כלומר בערך 300,000 קילומטרים לשנייה, שהם כ-1,080,000,000 קילומטר לשעה. מקובל לסמן את מהירות האור באות c - קיצור של המילה הלטינית "celeritas" שמשמעה "מהירות". המטר הסטנדרטי הוגדר מחדש ב-1983 על פי מהירות זו שכן מהירות האור קבועה בכל מערכות היחוס ולכן זו הצורה הטבעית ביותר להגדיר בה מרחק.
התנהגות האור
על פי תורת היחסות הפרטית של איינשטיין מהירות האור בריק היא הגבול העליון למהירות שבה יכולים חלקיק או אנרגיה לנוע. מהירות האור בריק היא קבועה בעוד שהזמן והמרחב הם יחסיים. חלקיקים חסרי מסה כדוגמת הפוטון נעים בריק במהירות האור, בעוד חלקיקים בעלי מסה יכולים רק להתקרב אליה.
בשנת 1887 הוסק מתוצאות ניסוי מייקלסון-מורלי שמהירות האור בכיוון תנועתו של כדור הארץ ומהירות האור בכיוון ניצב לתנועת כדור הארץ הן זהות. ממצא זה סותר את המכניקה הקלאסית, וגרם למבוכה רבה בשעתו. בסופו של דבר הוא הוסבר באלגנטיות על ידי תורת היחסות הפרטית על פיה מהירות האור קבועה עבור כל הצופים הנמצאים במערכות ייחוס אינרציאליות בלא קשר למהירות בה הם נעים זה ביחס לזה, כשהמסקנה המתחייבת מכך היא שהזמן איננו אחיד לכולם.
מהירות האור מתקבלת ממשוואות מקסוול כמהירות ההתקדמות של קרינה אלקטרומגנטית, ללא תלות בכיוון או במערכת ייחוס. מקסוול הראה שמהירות האור בריק נתונה על ידי כאשר הוא המקדם הדיאלקטרי של הריק ו־ הוא מקדם המגנטיות של הריק.
איינשטיין הסיק מכך שמהירות האור היא חוק טבע שאינו משתנה במעבר בין מערכות ייחוס אינרציאליות.
אולם, על פי איינשטיין משתנה מהירות האור בהכרח בהשפעת שדה כבידה שכן התנועה של קרן אור במסלול עקום בהשפעת שדה כבידה יכולה להתרחש אך ורק אם מהירות ההתקדמות משתנה עם המיקום. לכן, לתורת היחסות הפרטית יש תוקף רק ככל שניתן להתעלם מהשפעותיהם של שדות כבידה על התופעה.
מעבר של מהירות האור
לא ניתן לעבור את מהירות האור בריק, אך בתווכים שונים ייתכנו חלקיקים שיעברו את מהירות האור באותו התווך.
אלקטרונים מהירים יותר מפוטונים בבריכת מים כבדים שבכור גרעיני. תופעה זו מתאפיינת בפליטת אור כחול הנקרא קרינת צ'רנקוב.
מניסוי שנערך בשנת 2011 נטען על ידי מדענים מ-CERN כי חלקיקי נייטרינו עברו את מהירות האור. ממצא זה התברר כטעות.
היסטוריה של מדידת מהירות האור
מדידות אסטרונומיות
בשנת 1671, לאחר שסיים את לימודיו בקופנהגן, הצטרף אולה רמר למצפה הכוכבים של אורניבורג באי השוודי ון שבקרבת קופנהגן. במהלך מספר חודשים, צפו רמר וז'אן-פליקס פיקאר בקרוב ל־140 ליקויי ירח של איו, ירחו של כוכב הלכת צדק, בזמן שבפריז צפה באותם ליקויים ג'ובאני קאסיני. על ידי השוואת זמני הליקויים, חושב ההפרש בין קו האורך של פריז לזה של אורניבורג.
מספר שנים קודם לכן, בין השנים 1666 ו־1668, צפה קאסיני בירחיו של צדק ומצא אי־התאמות במדידות שלו, שהובילו למסקנה שלאור יש מהירות סופית. בשנת 1672 הגיע רמר לפריז והמשיך לצפות בירחיו של צדק כעוזרו של קאסיני. רמר הוסיף את תצפיותיו לאלה של קאסיני, והבחין בכך שהזמנים בין הליקויים (בעיקר אלה של איו) נעשו קצרים יותר ככל שכדור הארץ התקרב לצדק, וארוכים יותר ככל שכדור־הארץ התרחק ממנו. קאסיני פרסם מאמר קצר באוגוסט 1675 שבו כתב:
באופן מוזר, קאסיני נטש את ההסבר שסיפק, ורמר אימץ אותו והחליט להוכיח את נכונותו, בעזרת מספר תצפיות שהוא ופיקאר ביצעו בין השנים 1671 ו־1677. רמר הציג את תוצאותיו בפני האקדמיה הצרפתית למדעים, והרעיון סוקר זמן קצר לאחר מכן על ידי כתב אנונימי במאמר קצר. המאמר הראה שהכתב לא הבין את דבריו של רמר, וכשהלה ניסה לכסות על אי הבנתו, הוא בלבל ושיבש את הסברו של רמר. עם זאת, רק הדוגמאות המספריות שהופיעו במאמר היו הגיוניות: 40 הקפות של איו, הנצפות על כדור־הארץ כל 42.5 שעות כל אחת (בסך הכל כ־70 יום), כאשר כדור־הארץ מתקרב לצדק, קצרות ב־22 דקות מאשר 40 הקפות של איו הנצפות כאשר כדור־הארץ מתרחק מצדק. הודות לכך, רמר הסיק שהאור יעבור מרחק, שאותו עובר כדור־הארץ במהלך 80 הקפות של איו, ב־22 דקות. הדבר מאפשר לחשב את התוצאה שרמר הגיעה אליה בתצפיתו: היחס בין מהירות האור לבין המהירות שבה כדור־הארץ מקיף את השמש הוא 22 /60 *80 * 42.5 ~ 9,300. חישוב מודרני שיבוצע בתחילת המאה ה-21 יניב תוצאה העומדת על כ־10,000.
רמר לא חישב את היחס הזה, ולמעשה אף לא חישב את מהירות האור, אך רבים אחרים חישבו מהירותו על סמך המידע שלו. הראשון היה כריסטיאן הויגנס. לאחר הצלבה עם נתוניו של רמר והפקת מידע נוסף, הסיק הויגנס שהאור עובר בשנייה אחת מרחק פי 16 ו־2/3 מקוטרו של כדור־הארץ. הוא פירש לא נכונה את הערך של 22 הדקות בתור הזמן שאורך לאור לעבור את קוטר מסלולו של כדור הארץ.
קביעתו של רמר שמהירות האור היא סופית לא התקבלה עד למדידות שערך ג'יימס ברדלי בשנת 1727. באמצעות מדידת אברציה כוכבית גילה ברדלי כי מיקומם הנראה של הכוכבים בשמיים משתנה לפי כיוון תנועתו של כדור־הארץ. ההסבר לתופעה זו נובע מחיבור וקטורי של מהירות האור מהכוכבים למהירות המשיקית בה נע הצופה ביחס לכוכבים.
בשנת 1809, שוב באמצעות תצפיות על איו, והפעם הודות לתצפיות מדויקות יותר ויותר, דיווח האסטרונום ז'אן-בטיסט ז'וזף דלאמבר שהזמן שאורך לאור לנוע מהשמש לכדור־הארץ עומד על 8 דקות ו־12 שניות. אם המדידות של היחידה האסטרונומית (המרחק בין הארץ לשמש) היו מדויקות, הדבר אומר שמהירות האור עומדת על מעט יותר מ־300,000 קילומטר לשנייה.
מדידות פיזיקליות
ממוזער|300px|מנגנון פיזו. האור עובר מצד אחד של השן בדרכו החוצה, ומצדה השנייה של השן בדרכו חזרה, בהנחה שמהלך גלגל השיניים משלים שן אחת בזמן התקדמות האור.
הפיזיקאי הצרפתי ארמן איפוליט פיזו היה הראשון שחישב את מהירות האור על כדור הארץ, זאת באמצעות ניסוי פיזיקלי מתוכנן.
פיזו העביר קרן אור דרך גלגל שיניים מסתובב, הקרן עברה שמונה קילומטרים עד שהגיעה למראה שהחזירה אותה לגלגל השיניים, שבמשך אותו זמן הסתובב מהר מספיק כדי שהקרן תחלוף בפער הבא של השיניים ותגיע לעינו של הצופה. כדי לחשב את מהירות האור יש לסובב את גלגל השיניים במהירות נכונה שבה הקרן החוזרת מהמראה עוברת בפער בין השיניים במקום לפגוע בשן עצמה. על ידי חלוקת המרחק שהקרן עברה בזמן שלוקח לגלגל השיניים להסתובב מרחק של שן אחת, חושבה מהירות האור להיות 315,000 קילומטר לשנייה, סטייה של כ-5% מהערך הנכון.
הניסוי של פיזו למדידת מהירות האור במים נחשב כ"מסמר האחרון בארון המתים" של מודל החלקיקי של האור של ניוטון. מודל זה חזה שתנועת האור במים היא מהירה יותר מאשר באוויר. פיזו הראה שמהירות האור במים נמוכה מבאוויר, על ידי כך שהניח צינור מלא מים בנתיב האור.
בשנת 1850 תכננו פיזו ולאון פוקו את מנגנון פיזו-פוקו שהיה שכלול של המתקן של פיזו. במהלך הניסוי, אור מוחזר ממראה מסתובבת, לעבר מראה נייחת המוצבת במרחק 35 קילומטר ממנה. המראה המסתובבת מתקדמת מעט בזמן שלוקח לאור לעבור מהמראה המסתובבת לנייחת וחזרה, והשתקפות האור מוסטת ביחס למקור האור, בזווית קטנה אך ניתנת לגילוי. ניתן לחשב את מהירות האור כאשר יודעים את המהירות הזוויתית של המראה המסתובבת, המרחק בין שתי המראות והזווית שנצפתה בניסוי.
ממוזער|500px|מרכז|אחד הניסויים האחרונים והמדויקים ביותר של מייקלסון, פיז ופירסון למדידת מהירות האור. הניסוי נערך בשנים 1930–1935. מתקן הניסוי היה שכלול של מנגנון פיזו-פוקו וכלל צינור ריק באורך של 1.6 קילומטר, ומראה מסתובבת. האור הוחזר 10 פעמים ועבר בסך הכל 16 קילומטר. הניסוי הגיע לדיוק של ±11 קילומטר לשנייה
יחידות אורך ומהירות האור
המטר ומערכת היחידות הבינלאומית
במקור הוגדר המטר בשנת 1791 על ידי האקדמיה הצרפתית למדעים כחלק ה-10,000,000 של המרחק על פני כדור הארץ מהקוטב הצפוני עד לקו המשווה לאורך המרידיאן של פריז. ב-1795 אימצה צרפת את המטר כיחידה הרשמית למדידת מרחק. חוסר ודאות בנוגע לדיוקה של מדידת המרחק הנדון הוביל את הלשכה הבינלאומית למידות ולמשקלות להגדיר מחדש את המטר בשנת 1889 כמרחק בין שני פסים על מוט העשוי מסגסוגת של פלטינה ואירידיום.
הגדרות אלה סובלות מבעיות שונות - בעיה אחת היא שקשה למדוד מרחקים בדיוק רב כאשר הדבר מבוסס על מוט או היקף כדור הארץ. מוט מתכת עלול להגנב או להאבד. בנוסף, הגדרות אלה עלולות להשתנות עם הזמן - למשל מוט המתכת מתפשט ומתכווץ בהתאם לטמפרטורה, ואפילו בהיקף כדור הארץ עלולים לחול שינויים זעירים עם הזמן.
בשנת 1960, בעקבות פיתוח הלייזר, שונתה ההגדרה פעם נוספת בכנס ה-11 למידות ולמשקלות לפי אורכי גל של קו הפליטה הכתום-אדום של האיזוטופ קריפטון-86. ב-1983 הכנס הכללי למידות ומשקולות הגדיר מחדש את המטר לפי המרחק שעובר האור בריק במשך זמן נתון. המטר מוגדר כמרחק שעובר האור בריק, בזמן של 1/299,792,458 שנייה.
למדידה מדויקת של המטר יש חשיבות גדולה שכן הוא הבסיס לשיטה המטרית שמייצגת את יחידות המידה המקובלות ביותר בעולם, ומהווה את אחד הבסיסים למדידות גדלים פיזיקליים המסודרות על פיה, והן קרויות מערכת היחידות הבינלאומית או SI (בצרפתית -Système international d'unités). על פי המטר מוגדרות יחידות אחרות המשמשות במדעי הטבע ובהנדסה: יחידות אורך אחרות כמו קילומטר, דצימטר, מילימטר, וננומטר; יחידות שטח כמו קילומטר רבוע; יחידות נפח כמו ליטר (דצימטר רבוע); יחידות מסה כמו קילוגרם - במקור הוגדר הקילוגרם כמסה של דצימטר מעוקב של מים מזוקקים בטמפרטורה של 4 מעלות צלזיוס ובלחץ של אטמוספירה אחת; בכימיה, מול מוגדר ככמות המכילה חלקיקים כמספר האטומים שיש ב-12 גרם של פחמן-12 טהור; בחשמל, אמפר אחד מוגדר כעוצמת זרם קבועה, אשר אם יזרום בשני מוליכים מקבילים וישרים בעלי אורך אינסופי וחתך זניח אשר מונחים במרחק של מטר אחד מהשני בריק, יפיק כח של ניוטון למטר בין שני המוליכים.
שנת אור ויחידות אסטרונומיות
מאז המאה ה-20 נהוג להגדיר מרחקים אסטרונומיים ביחידות מידה המבוססות על מהירות האור. מכיוון שמהירות האור היא קבוע אוניברסלי, הרי שגם המרחק שעובר האור ביחידת זמן כלשהי הוא קבוע שיכול לשמש כיחידת מידה. בנוסף מידות אלה מפשטות את מדידת המרחקים האסטרונומיים, שנמצאים בטווחים גדולים לאמות מדידה מקובלות כמו קילומטרים.
הגדלים הבאים הם יחידות מידה שימושיות באסטרונומיה ומשמשות למדידת מרחקים אסטרונומיים:
דקת אור - המרחק שהאור עובר בדקה. (לדוגמה: השמש רחוקה מאיתנו 8.312 דקות אור)
שנת אור - המרחק שעובר האור בשנה אחת - 9,460,730,472,580.8 קילומטרים.
פארסק - המרחק שעובר האור ב־3.2616 שנים בקירוב - כ־ קילומטרים.
שניית אור - המרחק שעובר האור בשנייה אחת - 299,792,458 מטרים. המרחק (הממוצע) בין כדור הארץ לשמש הוא כ־8 דקות ו־19 שניות אור בריק.
שעת אור - המרחק שעובר האור בשעה אחת - 1,079,252,848.8 קילומטרים.
ראו גם
אלקטרומגנטיות
מהירות הקול
זמן מאוחר
קישורים חיצוניים
מהירות האור, מאמרים וכתבות באתר סוכנות החלל הישראלית
הואקום האלקטרומגנטי
הערות שוליים
קטגוריה:קבועים פיזיקליים
קטגוריה:תורת היחסות הפרטית
קטגוריה:אופטיקה
קטגוריה:גלים
קטגוריה:אור
קטגוריה:יחידות מידה: מהירות
קטגוריה:מהירות
| 2024-10-18T07:30:32
|
מארק ספיץ
|
ממוזער|שמאל|250px|מארק ספיץ בבריכת גלי גיל בתחרויות השחייה ב (1969)
250px|ממוזער|שמאל|מארק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972
מארק אנדרו ספיץ (באנגלית: Mark Andrew Spitz, נולד ב-10 בפברואר 1950) הוא שחיין יהודי-אמריקאי בעבר, מגדולי השחיינים והספורטאים בכל הזמנים. הוא אלוף אולימפי בעל 11 מדליות אולימפיות, מהן 9 מדליות זהב ושיאן עולם ב-5 משחים אישיים שונים.
באולימפיאדת מינכן (1972) זכה ספיץ ב-7 מדליות זהב, מספר מדליות הזהב הרב ביותר שזכה בו ספורטאי כלשהו באולימפיאדה אחת עד לאולימפיאדת בייג'ינג (2008), בה זכה השחיין מייקל פלפס ב-8 מדליות זהב. השיא הקודם היה שייך לסייף נדו נדי מאיטליה שזכה ב-5 מדליות זהב באולימפיאדת אנטוורפן (1920).
קורות חיים
ספיץ נולד בשנת 1950 במודסטו, בעמק המרכזי של קליפורניה. אביו יהודי אמריקאי שמוצא משפחתו מהונגריה ואימו יהודיה מפוארטו ריקו שמוצאה מרוסיה. בהיותו בן שנתיים עברה משפחתו להוואי ושם למד לשחות. בעת שהיה בן שש חזרה משפחתו לקליפורניה וספיץ התאמן במועדון שחיה בסקרמנטו תחת הדרכתו של המאמן שרם צ'אבור (Chavoor). כבר בגיל 10 הוא החזיק ב-17 שיאי גילאים של ארצות הברית ושיא עולם אחד לגילו. בגיל 14 משפחתו עברה לסנטה קלרה ושם התאמן במועדון השחייה המקומי תחת הדרכתו של המאמן ג'ורג היינס (Haines). במועדון השחייה שחו מספר אלופים אולימפיים כמו דיק רות', קלאודיה קולב, דון שולנדר, דונה דה וארונה, דבי מאייר וקארן מו. הוא למד בתיכון המקומי בסנטרה קלרה.
בגיל 15 וחצי השתתף ספיץ בתחרויות השחייה של המכביה השביעית שנערכו בבריכת גלית ביד אליהו בתל אביב באוגוסט 1965. בתחרויות הוא זכה ב-4 מדליות זהב, במשחה ל-400 מטר חופשי (4:24.0 דקות), במשחה ל-1500 מטר חופשי (17:50.3 דקות), במשחה ל-400 מטר מעורב אישי (5:02.0 דקות) ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי והיה לשחיין המצטיין של המכבייה.
שיאן עולם
בתחרות שנערכה בהייוורד שבקליפורניה ב-25 ביוני 1967 קבע ספיץ במשחה ל-400 מטר חופשי את שיאו העולמי הראשון בתוצאה של 4:10.6 דקות. שבועיים לאחר מכן, בתחרות בינלאומית שנערכה בסנטה קלרה ב-7 ביולי הוא שיפר את השיא והעמיד אותו על 4:08.8 דקות. שלושה שבועות לאחר מכן, במשחקים הפאן אמריקאיים שנערכו בוויניפג קנדה בסוף יולי הוא זכה ב-5 מדליות זהב: במשחה ל-100 מטר פרפר, בו הוא קבע גם שיא עולם של 56.30 שניות, במשחה ל-200 מטר פרפר, בו הוא קבע שיא עולם נוסף, 2:06.42 דקות, ובשלושת משחי השליחים.
לאולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) הגיע ספיץ כשיאן עולמי במשחי הפרפר, לאחר ששבר 11 פעמים את השיא העולמי. הוא ציפה לזכות ב-6 מדליות זהב, אך זכה רק בשתי מדליות זהב במשחי שליחים. במשחה שליחים 4x100 מטר חופשי הוא קבע שיא עולם חדש 3:31.7 דקות לפני ברית המועצות (3:34.2 דקות) ואוסטרליה (3:34.7 דקות) ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי סיים בתוצאה של 7:52.33 דקות לפני אוסטרליה (7:53.77 דקות) וברית המועצות (8:01.66 דקות). במשחה ל-100 מטר פרפר הוא זכה במדליית כסף בתוצאה של 56.4 שניות אחרי בן ארצו דאגלס ראסל (55.9 שניות) ולפני בן ארצו רוס וואלס (57.2 שניות) ובמדליית ארד במשחה ל-100 מטר חופשי בתוצאה של 53.00 שניות אחרי מייקל ונדן מאוסטרליה (52.2 שניות, שיא עולם) וקן וולש מארצות הברית (52.8 שניות). נוסף לכך, הוא השתתף במשחה ל-200 מטר פרפר וסיים במקום שמיני המאכזב בתוצאה של 2:13.5 דקות. המנצח היה קרל רובי מארצות הברית (2:08.7 דקות). בשלב במוקדמות הוא קבע את הזמן המהיר ביותר 2:10.6 דקות, תוצאה שהייתה מדרגת אותו במקום רביעי.
לאחר המשחקים האולימפיים החל ספיץ ללמוד באוניברסיטת אינדיאנה (בלומינגטון). הוא החל להתאמן אצל המאמן הנודע "דוק" קונסילמן (Counsilman). הוא כונה על ידי חבריו "Mark the Shark" (מארק הכריש).
ספיץ השתתף פעם נוספת בתחרויות השחייה של המכבייה, אך הפעם הגיע כאלוף אולימפי וכשיאן עולם. בתחרויות של המכביה השמינית שנערכו בבריכת גלי גיל ברמת גן ביולי 1969 הוא זכה ב-6 מדליות זהב, במשחה ל-100 מטר חופשי (52.9 שניות, 7 עשיריות השנייה איטי משיא העולם), במשחה ל-200 מטר חופשי (2:02.7 דקות), במשחה ל-100 מטר פרפר (58.1 דקות) ובשלושת משחי השליחים והיה לשחיין המצטיין של המכבייה, פעם שנייה ברציפות.
במבחנים לאולימפיאדת מינכן שנערכו בשיקגו בתחילת אוגוסט 1972 קבע ספיץ 5 שיאי עולם חדשים, במשחה ל-100 מטר חופשי אותו קבע במוקדמות (51.47 שניות), במשחה ל-100 מטר פרפר בשלב המוקדמות (54.72 שניות), אותו שיפר בגמר והעמידו על תוצאה של 54.56 שניות ובמשחה ל-200 מטר פרפר בשלב המוקדמות (2:01.87 דקות), אותו שיפר והעמידו על תוצאה של 2:01.53 דקות.
אולימפיאדת השיא
באולימפיאדת מינכן (1972) זכה ספיץ ב-7 מדליות זהב, כשבכל שבעת המשחים הוא קובע שיא עולם, 4 מדליות מהן היו במשחים אישיים: במשחה ל-100 מטר חופשי (51.22 שניות), במשחה ל-200 מטר חופשי (1:52.78 דקות), במשחה ל-100 מטר פרפר (54.27 שניות) ובמשחה ל-200 מטר פרפר (2:00.70 דקות). כן זכה ב-3 מדליות זהב במשחי השליחים, תוך ששותף בכל פעם בקביעת שיא עולם חדש: במשחה שליחים 4x100 מטר חופשי (3:26.42 דקות), במשחה שליחים 4x200 מטר חופשי (7:35.78 דקות) ובמשחה שליחים 4x100 מטר מעורב (3:48.16 דקות). עקב טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן פונה ספיץ מהכפר האולימפי והוחזר לארצות הברית עקב חשש לגורלו (משום מוצאו היהודי).
לאחר המשחקים האולימפיים פרש ספיץ משחייה תחרותית בגיל 22, גיל צעיר יחסית, על מנת לפנות את זמנו לרווח מהפרסום שהעניק לו ההישג הגדול שלו. באותו הזמן ספורטאים מקצועניים לא הורשו להשתתף באולימפיאדות ולכן הוא העדיף לוותר על השתתפות באולימפיאדה הבאה במונטריאול. הוא הרוויח קרוב ל-7 מיליון דולר מפרסומות בשנתיים (שווה ערך לכ-70 מיליון דולר כיום).
במכביה ה-12 שנערכה בשנת 1985 הדליק ספיץ את הלפיד, ובמכביה ה-17 שנערכה בשנת 2005 הוא נשא את הדגל של המשלחת האמריקאית.
הוא זכה להתאמן אצל שלושת המאמנים הגדולים של ארצות הברית שזכו להירשם בהיכל התהילה הבינלאומי של השחייה שרם צ'אבור, דוק קונסילמן וג'ורג' היינס.
ניסיון לחזור לשחייה תחרותית
לקראת אולימפיאדת ברצלונה ב-1992 ניסה ספיץ, בגיל 41 ולאחר כמעט 20 שנות היעדרות, להיכנס למשלחת ארצות הברית לאולימפיאדה. הוא כשל בניסיון להשיג את המינימום הנדרש ולא נשלח למשחקים.
תארים והישגים
מאזנו האולימפי הכולל של ספיץ הוא 9 מדליות זהב, מדליית כסף ומדליית ארד. מספר מדליות הזהב הכולל שהשיג הוא השני הגבוה ביותר - מספר זה הושג על ידי מספר ספורטאים בתחומים שונים: האתלטים פאבו נורמי וקרל לואיס והמתעמלת לאריסה לטינינה, שיא שהחזיק עד 2008 עת נשבר בידי מייקל פלפס.
בסך הכל קבע ספיץ 33 שיאי עולם, 38 שיאי ארצות הברית, זכה ב-24 תוארי אליפות ארצות הברית ו-8 תוארי NCAA.
ספיץ זכה 3 פעמים בתואר שחיין השנה בעולם בשנים 1967, 1971 ו-1972.
בשנת 1971 זכה ספיץ בפרס ג'יימס א' סאליבן, פרס לספורטאי החובבן הטוב ביותר.
בשנת 1977 זכה ספיץ להיכלל בהיכל התהילה הבינלאומי של השחייה.
בשנת 1979 הונצח ספיץ ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט, מוזיאון המנציח יהודים שזכו להישגים ספורטיביים יוצאי דופן.
ראו גם
התפתחות שיא העולם במשחה ל-100 מטר חופשי
התפתחות שיא העולם במשחה ל-200 מטר חופשי
התפתחות שיא העולם במשחה ל-400 מטר חופשי
התפתחות שיא העולם במשחה ל-100 מטר פרפר
התפתחות שיא העולם במשחה ל-200 מטר פרפר
קישורים חיצוניים
ד"ר אורי מילר, מארק ספיץ - סיפורו של אלוף (יהודי), אתר מכון וינגייט, 2 בנובמבר 2002
הערות שוליים
קטגוריה:שחיינים יהודים אמריקאים
קטגוריה:אלופי המכביה: שחיינים
קטגוריה:אלופים אולימפיים יהודים
קטגוריה:שחייני פרפר
קטגוריה:שחייני חופשי
קטגוריה:שחיינים באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)
קטגוריה:שחיינים באולימפיאדת מינכן (1972)
קטגוריה:משתתפים יהודים באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)
קטגוריה:משתתפים יהודים באולימפיאדת מינכן (1972)
קטגוריה:חברי היכל התהילה של הספורטאים היהודים: אמריקאים
קטגוריה:זוכי פרס ג'יימס סאליבן
קטגוריה:אלופים אולימפיים אמריקאים: שחייה
קטגוריה:זוכי מדליית כסף אולימפית אמריקאים: שחייה
קטגוריה:זוכי מדליית ארד אולימפית אמריקאים: שחייה
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת אינדיאנה
קטגוריה:שיאני עולם אמריקאים: שחייה
קטגוריה:שיאני עולם יהודים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1950
| 2024-04-13T12:48:59
|
קרל לואיס
|
פרדריק קרלטון ("קרל") לואיס (באנגלית: Frederick Carlton ("Carl") Lewis ; נולד ב-1 ביולי 1961 בברמינגהאם שבאלבמה), אתלט ואצן אמריקאי. נחשב לאחד מגדולי הספורטאים במאה ה-20, אלוף אולימפי, אלוף עולם ושיאן עולם. זכה ב-10 מדליות אולימפיות מתוכן 9 זהב, זכה ב-10 מדליות באליפות העולם, מתוכן 8 זהב. קבע פעמיים שיא עולם בריצת 100 מטר. 4 פעמים ברציפות אלוף אולימפי בקפיצה למרחק. זכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדה אחת (לוס אנג'לס), 48 שנים אחרי שהאתלט הנודע, ג'סי אוונס עשה זאת בפעם הראשונה.
לואיס שלט בריצות ל-100 ו-200 מטר ובקפיצה למרחק בצורה כמעט בלתי מעורערת משנת 1981 ועד תחילת שנות התשעים. נבחר פעמים רבות בשנים אלו לתואר אתלט השנה. הוא קבע שיאים עולמיים בריצת 100 מטר ובריצת שליחים 4X100. שיאן העולם הנוכחי (2017) בקפיצה לרוחק באולם (8.79 מטר) משנת 1984. 65 ניצחונותיו הרצופים, בתקופה של למעלה מ-10 שנים, בבור הקפיצה, נחשב לאחד מרצפי הניצחונות הגדולים בספורט.
הישגיו הרבים הקנו לו תהילה רבה, כמו גם התארים "ספורטאי המאה" שהוענק לו על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי, וכן "הספורטאי האולימפי של המאה" בידי המגזין הפופולרי ספורטס אילוסטרייטד. בנוסף, תרם לואיס רבות לקידום מעמדו ותנאיו של האתלט. מספורטאי חובבן, לספורטאי מקצוען בעל הכנסה גבוהה שיכולה לממן קריירה ארוכה.
לואיס הוא טבעוני החל מ-1990 מסיבות בריאותיות ומוסריות.
ביוגרפיה
לואיס נולד ב-1961, בן שלישי למשפחה בעלת רקע ספורטיבי. אמו הייתה אצנית מצטיינת שאף השתתפה באולימפיאדת הלסינקי (1952), אביו היה מאמן ספורט ואחותו הצעירה, קרול, הייתה גם היא קופצת לרוחק וזכתה במדליית ארד באליפות העולם שנערכה בהלסינקי בשנת 1983.
הוריו הכירו באלבמה, באוניברסיטת טוסקיגי בה למדו. אביו, ויליאם מקינלי לואיס ג'וניור, היה קפטן נבחרת הפוטבול. אימו, אוולין, למדה בעזרת מלגת אתלטיקה. לאחר סיום הלימודים, בשנת 1951, התחתנו והתחילו לעסוק בהוראה ובאימון נערים באתלטיקה. בשנת 1956 הפכו מעורבים פוליטית בעקבות חרם האוטובוסים של מונטגומרי, ואף שימשו כנהגים במערך ההסעה החלופי. מאוחר יותר אף חברו למרטין לותר קינג ויצרו איתו קשר שהחזיק שנים. בשנת 1963, כשכבר היו הורים לארבעה, החליטו לעזוב את הדרום לטובת ניו ג'רזי לאחר עוד אירוע אלים על רקע גזענות שממנו סבלו.
היות שהוריו היו מורים, לואיס נדד בין בתי הספר לפי תעסוקותיהם, מה שהקשה עליו ליצור קשרים עם ילדים, אך חיזק את הקשר עם אחותו הקטנה. כמו כן, להוריו שפתחו קבוצת אתלטיקה לא היה כסף לבייביסיטר ולכן הביאו אותו ואת אחותו שישחקו בחול (בור הקפיצות). לבסוף, לואיס ואחותו הצטרפו לקבוצה. בתור ילד, היה לואיס רזה וקטן, וכישרונו לא בלט. הוריו לא צפו לו עתיד בתחום הספורט, אך בכל זאת עודדו אותו לעשות את מה שהוא אוהב וכן להציב מטרות גבוהות. מודל החיקוי של לואיס היה ג'סי אוונס שעליו שמע רבות מאביו, ואפילו פגש אותו באירוע שארגן אביו. לואיס, שהיה אז בן 9, חקק בזיכרונו את המשפט "עשו חיים" שהוציא אוונס מלשונו, והלך ברוחו בקריירה הארוכה שלו.
לואיס היה קשור מאוד להוריו ולמשפחתו וכשאביו נפטר ב-15 במאי 1987, טמן איתו את המדליה האולימפית הראשונה שלו (100 מ' מאולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)).
בגיל החטיבה החל לואיס לגדול ולצמוח ולצאת מתדמית ה-"חלשלוש". בגיל 14 כבר קפץ לרוחק 6.01 מטרים.
תחילת הדרך
בגיל 13 החל לואיס להתחרות בקפיצה לרוחק עבור בית ספרו - "תיכון ווילינגבורו", הוא התגלה כאתלט מבטיח. כנער היה לאחד מהקופצים הטובים בניו ג'רזי, ובשנתו האחרונה ללימודים היה כבר לאחד הקופצים המובילים בעולם. כמה ימים לאחר שסיים את התיכון ב-1979, לואיס שבר את שיא התיכון בקפיצה לרוחק והעמיד אותו על 8.13 מ'. אוניברסיטאות רבות ניסו לגייס אותו אליהן. הוא לבסוף בחר ללמוד באוניברסיטת יוסטון, שם אימן טום טלז. טלז אימן את לואיס לאורך כל הקריירה שלו.
לואיס החליט מהר כי ברצונו להתפרנס מיכולותיו האתלטיות, אף על פי שבתקופתו האתלטיקה היה ספורט חובבני. בפגישתו הראשונה עם טלז, בסתיו 1979, אמר לו לואיס "אני רוצה להיות מיליונר ואף פעם לא לעבוד בעבודה אמיתית". בסוף אותה שנה דורג לואיס 5 בעולם בדירוג קופצי הרוחק.
לקראת אולימפיאדת מוסקבה, התקבל לואיס לנבחרת האמריקאית בקפיצה לרוחק וכחבר בנבחרת השליחים ל-4X100. למרות התמקדותו ברוחק הוא החל לבלוט גם במקצועות הספרינט. בשל החרם המערבי שהוטל על האולימפיאדה, לואיס לא השתתף בה. באותה שנה (1980) דורג במקום ה-6 בעולם ברוחק ובמקום ה-7 בעולם ב-100 מ'.
1981 ו-1982
ב-1981 החל לואיס לבלוט גם ברוחק וגם במקצועות הספרינט. עד 1992 סיים שש פעמים בראש הדירוג השנתי ב-100 מטר (7 אם לא סופרים את בן ג'ונסון ב-1987)
.
השליטה שלו בקפיצה לרוחק הייתה גדולה עוד יותר, הוא דורג 9 פעמים במקום הראשון באותן שנים.
בשנה זו זכה בתואר האמריקאי למאה מטרים וקפיצה לרוחק, מה שהקנה לו את הזכות להיות מושווה לאתלט הנודע, ג'סי אוונס, בשל הנדירות של התואר הכפול.
בתחילת 1981, שיאו החוקי היה אותו שיא אשר קבע בשנתו האחרונה בתיכון שנתיים קודם (8.13 מטר). ב-20 ביולי, שיפר לואיס את שיאו בכמעט חצי מטר כאשר קבע 8.62 בעודו מתחרה כנער. לואיס התייצב כמספר שניים בטבלת כל הזמנים בקפיצה לרוחק אחרי בוב בימון, שקבע את תוצאתו בגבהים של מקסיקו. לואיס, אם כך, הפך לקופץ בעל הקפיצה הרחוקה ביותר בגבהים נמוכים.
כאשר נקבעה התוצאה באוויר הדליל בגבהים של מקסיקו סיטי ב-1968 (2250 מ'), השיא אושר. אולם לאחר מכן התחילו לצוץ כמה מקטרגים אשר טענו כי השיא אינו "טהור" בשל הסיוע אותו מעניק הגובה לאתלטים. טענו כי שיא בגבהים צריך להיפסל בדיוק כמו שיא הנקבע ברוח גבית במהירות מעל שני מטר בשניה. לואיס היה נחוש לקבוע תוצאותיו תוך הימנעות מהסיוע שאותו העניקו הגבהים. בתגובה לשאלה עליה נשאל לאחר תחרות בגבהים ב-1982, הוא ענה, "אני רוצה את השיא ואני מתכנן להשיג אותו, אבל לא בגבהים. אני לא רוצה 'A' אחרי התוצאה". בתחילת דרכו בשנות ה-80 כשרק החל דרכו באתלטיקה העולמית כל שיאי הספרינט והשיא בקפיצה לרוחק נקבעו בגבהים של מקסיקו סיטי.
שיאו האישי ה"צנוע" ב-100 מטר מ-1979, 10.67 ש', השתפר לרמה עולמית בשנה שלאחר מכן בה קבע - 10.21 ש'. ב-1981 כבר להפך למהיר בעולם כאשר חצה את קו הגמר לאחר 10.00 ש' בדיוק. התוצאה השלישית בכל הזמנים, והראשונה בלי לקחת בחשבון את התוצאות שנקבעו בגבהים. בפעם הראשונה, לואיס דורג ראשון בעולם גם בקפיצה לרוחק וגם בריצת 100 מטרים. בפברואר של אותה שנה הפסיד לואיס בתחרות באולם לארי מירקס, זה היה הפסדו האחרון בקפיצה לרוחק במשך יותר מעשור.
ב-1982, לואיס המשיך לשלוט בקפיצה לרוחק וסוף סוף נראה כי הגיע קופץ המאיים על שיאו הפנומנלי של בוב בימון מ-1968 - 8.90 מ'. לפני לואיס רק קופץ אחד בנוסף לבימון השיג תוצאה של מעל 8.53 מ', לוץ דומברוצקי, אלוף אולימפיאדת מוסקבה. במהלך שנה זו, לואיס עבר 8.53 מעל 5 פעמים באצטדיון, ועוד פעמיים באולם. את תוצאת השנה העמיד על 8.76 מ' אותה קבע באינדיאנפוליס ב-24 ביולי. באותה תחרות, לואיס פסל שלוש פעמיים כאשר הבוהן שלו בקושי עוברת את הקרש. בשתי הפסילות הראשונות היה נראה כי עבר את שיאו של בימון, על הקפיצה השלישית כמה צופים טענו כי ריחף כ-9.15 מ'. בנוסף, באותה שנה השווה את שיאו ב-100 מטרים, 10.00 ש'. באותו סוף שבוע קבע 8.61 פעמיים. את השנה סיים במקום הראשון העולמי בקפיצה לרוחק ובריצת 100 מטר. בריצת 200 מטר, ניצב במקום השישי. בנוסף, הוא נבחר לאתלט השנה של המגזין Track & Filed News. עד סוף השנה, הוכר כסופרסטאר בתחום הספורט אף על פי שטרם השתתף בתחרות בינלאומית גדולה. את ההזדמנות לכך קיבל לאחר שנה.
1983
ירית הפתיחה של אליפויות העולם
ממוזער|שמאל|250px|קרל לואיס מתכונן לזינוק ב-100 מטרים
לראשונה, התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (IAAF), ארגנה אליפות עולם, מה שהפך להיות אחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם. האליפות, שנערכה בהלסינקי, התהדרה במספר שיא של מדינות משתתפות באירוע ספורט (154), יותר מהאולימפיאדה שהוחרמה על ידי מספר מדינות בשני האירועים הקודמים (1976, 1980) ועתידה הייתה להיות שוב מוחרמת גם באירוע הקרוב בלוס אנג'לס. ללואיס לא היה יכול להיות תזמון כה מושלם להראות לעולם את כישרונו ועליונותו. בנוסף, היות שהחמיץ את אולימפיאדת מוסקבה עקב החרם, אליפות העולם שימשה עבורו מבחן גדול אחרון לפני האולימפיאדה שתיערך במולדתו בעוד שנה.
באליפות העולם, כולם ציפו לראות את לואיס מתחרה מול בן ארצו, לארי מירקס, אשר לו הפסיד ב-1981. מירקס הצטרף ב-1982 אל החבורה שעברה את גבול 8.53 מטר, מה שהגביר את העניין, אך הוא לא עבר את המבחנים האמריקאים, ונאלץ לצפות בלואיס מנצח בקלות. לואיס קבע באליפות העולם 8.55 מטר כאשר הוא עקף את מדליסט הכסף ב-26 ס"מ.
הריצה ל-100 מטר הגשימה את הציפייה, כאשר הציב את לואיס מול קלווין סמית אשר קבע כחודש לפני ההתמודדות שיא עולם 9.93 שניות (בגבהים). בגמר בהלסינקי היה זה סמית שהגיע 14 מאיות אחרי לואיס שקבע 10.07 שניות. סמית ניצח בריצת 200 מטר, מרוץ בו לואיס לא לקח חלק באליפות העולם. אולם, גם ב-200 מטר שמו של לואיס ייזכר משנה זו. ב-19 ביוני באותה שנה, העמיד לואיס שיא אמריקאי חדש, 19.75 שניות, שהיה שני בעולם לשיאו של פייטרו מנאה מאיטליה, מ-1979, 19.72 שניות (שנקבע בגבהים). באותה ריצה לואיס שמר כוחות והירפה ב-10–15 מטרים האחרונים, יש המעריכים כי לולא עשה זאת היה מעמיד שיא עולם על תוצאה של 19.60-19.65 שניות.
ההישג הגדול של האליפות הגיע בריצת שליחים, בו סמית, שרץ שלישי, מסר ללואיס את המקל כדי שהאחרון יחצה את קו הסיום וייקבע שיא עולם חדש, 37.86 שניות. שיא העולם הראשון של לואיס.
למרות האליפות המצוינת של לואיס, את תוצאות השנה ברוחק ובריצת 100 מטר קבע בהתמודדויות מוקדמות יותר. ב-14 במאי, רץ 100 מטר בתחרות בקליפורניה ועצר את השעון על 9.97 שניות התוצאה הטובה ביותר בעולם והפעם הראשונה שיורדים מ-10 ש' במקום נמוך. בזכות תוצאה זו והתואר מאליפות העולם סיים את השנה במקום הראשון הדירוג העולמי, ובכך עקף את קלווין סמית שקבע שיא עולם באותה שנה. באליפות המכללות ב-29 ביוני, קבע גם ברוחק את התוצאה הטובה בעולם במקומות נמוכים - 8.79, ודורג ראשון בעולם גם במקצוע זה. לואיס נבחר שוב שנה שנייה ברציפות לאתלט השנה של המגזין הנחשב.
1984
אולימפיאדה ראשונה והמסע אחר ג'סי אוונס
עד 1984 הפך לואיס לאחד הספורטאים המובילים והמוכרים בעולם. אולם, בשל החשיפה הנמוכה יחסית לה זוכה האתלטיקה הקלה בארצות הברית לעומת תחומי ספורט אחרים, לא זכה להכרה הראויה בארצו.
האולימפיאדה באותה שנה שנערכה בלוס אנג'לס שינתה את התמונה. לואיס החל את מסעו אחר ג'סי אוונס בניצחון משכנע במירוץ ל-100 מטרים כאשר קבע תוצאה של 9.99 ש' והותיר את חברו לנבחרת סם גריידי במקום השני, כ-20 מאיות אחריו.
בהתמודדות הבאה, קפיצה לרוחק, לואיס ניצח בקלות דומה. אולם, גישתו בקפיצות עוררה מחלוקת וקיבלה ביקורת גם בקרב המומחים שהסכימו איתו. מכיוון שללואיס נותרו המרוצים ל-200 מטר וה-4X100, הוא רצה לשמור כוחות ובחר לבצע מינימום קפיצות שיביאו לו את מדליית הזהב. לואיס פחד להיפצע או להתעייף, ובכך לסכן את מטרתו. לכן, לאחר שקפץ בקפיצה הראשונה 8.54 מ', ופסל בניסיון השני, כבר ידע בוודאות כי התוצאה תספיק לזהב המיוחל לנוכח תוצאות המתחרים. אכן לואיס ניצח בהפרש ניכר של 30 ס"מ את גארי הוני האוסטרלי. הקהל לעומתו, שהיה רוב רובו מקומי מארצות הברית רצה לראות את לואיס ממשיך לקפוץ ומנסה לשבור את השיא שבוב בימון קבע לפני 4 אולימפיאדות. לאחר שהיה ברור כי לואיס לא ימשיך לקפוץ החלו להישמע קריאות בוז מהיציע. כשנשאל אודות הקריאות ענה לואיס מצידו:"הייתי בשוק בהתחלה. אבל אחרי קצת מחשבה, הבנתי שהם שורקים מפני שהם רוצים לראות עוד מקרל לואיס. אני מניח שזה מחמיא". במרוץ ל-200 מטרים, השיג את המדליה הרביעית תוך שהוא עוצר את השעון על 19.80 ש' וקובע שיא אולימפי. ב-4X100 שיפר ביחד עם נבחרתו את שיא העולם שקבעו באליפות העולם בהלסינקי לפני כשנה ב-3 מאיות וקבעו 37.83 ש'.
בן ג'ונסון קורא תיגר
אחרי אולימפיאדת לוס אנג'לס, המשיך לואיס להיות אתלט מספר אחת, במיוחד בקפיצה לרוחק שם לא יפסיד במשך שבע השנים הבאות, אבל בריצה ל-100 מטרים החלו לקום מתחרים שהיוו איום לשליטתו. שיאו בגבהים נמוכים שופר על ידי מל לטני רגע לפני המשחקים האולימפיים, אבל המתחרה הגדול ביותר שלו היה הקנדי בן ג'ונסון, אשר סיים שלישי בלוס אנג'לס. ג'ונסון ניצח פעם אחת את לואיס בשנת 1985, שנה בה נחל לואיס עוד כמה הפסדים ב-100 מטרים, אבל בכל זאת סיים אותה ראשון בדירוג העולמי, כשג'ונסון הוא השני. בשנת 1986 ניצח ג'ונסון את לואיס במשחקי הרצון הטוב שנערכו במוסקבה כשעצר את השעון על התוצאה הטובה ביותר שהושגה בגבהים נמוכים, 9.95 ש'. בשנה זו דורג ג'ונסון במקום הראשון, כשלואיס רק במקום השלישי. בשנה זו הפסיד לואיס יותר מרוצים מאשר ניצח. גם ברוחק לואיס לא דורג ראשון באותה שנה. בשנה זו מעט להתחרות ותוצאת השנה נקבעה על ידי הרוסי רוברט המיאן שקבע 8.61 מ'.
1987
אליפות העולם השנייה
באליפות העולם השנייה שנערכה בספטמבר 1987, ברומא, זכה לואיס מחדש בתהילה מאולימפיאדת לוס אנג'לס, אף על פי שבמירוץ המכריע של השנה הפסיד לבן ג'ונסון.
כדי להתמקד בקפיצה לרוחק ולקפוץ את כל הניסיונות, ויתר על ההשתתפות בריצה ל-200 מ'. וזאת לא בגלל הביקורת לה זכה ב-1984, אלא מפני שהפעם הקרב היה קשה, רוברט המיאן קפץ במאי של אותה שנה, 8.86 מ' התוצאה השנייה בהיסטוריה, 4 ס"מ פחות מבוב בימון. באותו יום ידו (או רגלו) של לואיס הייתה על העליונה, כאשר עבר בארבעה ניסיונות 8.60 מ', ותוצאתו הטובה הייתה 8.67 מ', המיאן סיים שני עם 8.53.במירוץ השליחים עצר לואיס את השעון על 37.90 ש', מה שהספיק לזהב ולתוצאה שלישית בטיבה בכל הזמנים.
אולם האירוע המדובר ביותר של אותה אליפות היה הגמר ל-100 מטרים. ג'ונסון ירד באותה שנה 3 פעמים מגבול ה-10.00 ש', כשלואיס טרם עשה זאת באותה שנה. למרות זאת לואיס פתח חזק במוקדמות ועלה לגמר עם התוצאה הטובה ביותר, 10.03 ש', שיא אליפות. גם בגמר עצמו קבע לואיס תוצאה מצוינת, 9.93 ש' השוואה לשיא העולם, אך זה לא הספיק - ג'ונסון עצר את השעונים עשירית שנייה מוקדם יותר, כאשר קבע 9.83 ש', שיא עולם חדש.
לאחר ההפסד, כשג'ונסון התענג על הניצחון לואיס נשאר עם התירוצים. בהתחלה טען כי ג'ונסון רימה בזינוק, אחר כך נזכר בווירוס אשר בבטן אשר החליש אותו וגרם לו להפסיד. לואיס הרגיש כי הוא הרץ מס' 1 בעולם ולא הצליח לתפוס את ההפסד לג'ונסון. כעבור כמה חודשים בריאיון ל-Track & Filed News טען בלי להזכיר שמות: "יש הרבה חבר'ה שמגיעים משום מקום. אני לא חושב שהם עושים את זה ללא עזרה של סמים". הוא הוסיף, "אני היום יכול לרוץ פחות מ-9.8 אם אשתמש בחומרים אסורים". זאת למעשה הייתה ההתחלה של קריאתו של לואיס כנגד השימוש הבלתי חוקי בסמים ממריצים בספורט התחרותי והאתלטיקה. הסקפטים אמרו כי נגע הסמים התפשט בתחום זמן רב לפני כן, ולואיס נרתם למלחמה רק לאחר שנחל הפסד צורם. כתגובה לדבריו של לואיס אמר ג'ונסון: "כשלואיס ניצח בכל התמודדות לא אמרתי כלום כנגדו. גם כאשר הבחור הבא יביס אותי, אני לא אתלונן נגדו".
האמת התגלתה לעולם שנה מאוחר יותר, מה שהקנה ללואיס את מדליית הזהב, שיא אליפות והשוואה של שיא העולם.
ב-15 במאי 1987, נפטר אביו של לואיס. בהלוויה טמן בארונו את המדליה האולימפית הראשונה שלו, מדליית זהב מהמירוץ ל-100 מטר בלוס אנג'לס. לאחר שעשה כן, אמר לסובבים אותו, "אל דאגה, אני אשיג עוד אחת כזאת".
1988
לואיס, עמד במילתו והיה חד לאורך כל השנה והגיע לשיאו כאשר קבע במבחנים האולימפיים של ארצות הברית באינדיאנפוליס את התוצאה המהירה ביותר בעולם עד אז 9.78 שניות, אולם תוצאה זו לא הוכרה כשיא עולם בשל הרוח הגבית החזקה שעזרה לרצים (5.2 מ'/ש').
אולימפיאדת סיאול - המבוכה וההוכחה
לאחר ההפסד של לואיס לג'ונסון ברומא בגמר אליפות העולם, התחזקה המתיחות בין השניים. לואיס טען את טענותיו וג'ונסון לא נשאר חייב. בעונת החורף של אותה שנה מתח ג'ונסון את השריר. חלק מתומכיו האשימו את לואיס בשימוש בחומרים אסורים. ב-17 באוגוסט כחודש לפני תחילת המשחקים האולימפיים התמודדו השניים בציריך במירוץ האחרון ביניהם לפני האולימפיאדה. לואיס ניצח כאשר סיים את הריצה לאחר 9.93 ש' והשווה את שיאו האישי. ג'ונסון, שעדיין התאושש מהפציעה, סיים שלישי אחרי קלווין סמית (9.97 ש'), וקבע 10.00 ש' ולא רמז למה שהולך לקרות באולימפיאדה. לואיס אמר אחרי המירוץ, "עבר עליי הרבה בשנה האחרונה, כשהדבר המשמעותי ביותר היה מות אבי. זה גרם לי לחזור לפוקוס ולהיות הכי טוב שאני יכול השנה", והזכיר לכולם את מקור המוטיבציה העיקרי שלו.
את אולימפיאדת סיאול פתח לואיס בסערה, כאשר קבע במוקדמות הגמר ל-100 מטרים 10.14, 9.99, ו-9.97 ש'. היה ברור כי בריצת הגמר הולכת להתרחש דרמה יוצאת מהכלל.
כך היה. לגמר האולימפי התייצבו שמונה רצים, כאשר לואיס במסלול מס' 3 וג'ונסון ב-6. ברוח נוחה וחוקית של 1.1 מטר לשנייה, חיכו לראות מי יחצה ראשון את קו הגמר. לאחר ריצה מצוינת ופחות מ-10 שניות, סמית קבע 9.99, לינפורד כריסטי הפך לאירופאי הראשון שירד מגבול 10.00 כשקבע 9.97 ש', גם לואיס קבע שיא כשעצר את השעונים על 9.92 ש' - אך במקום הראשון בפער עצום, סיים את הריצה בן ג'ונסון תוך קביעת שיא עולם חדש, 9.79 ש'.
הדרמה הגדולה שלימים הפכה להיות לאחד מסיפורי הספורט הגדולים בהיסטוריה, המשיכה גם לאחר שהאצנים עברו את קו הגמר. יומיים לאחר המירוץ נמצא הסטרואיד סטנוזולול בבדיקת השתן שנערכה לג'ונסון, השמועה התפשטה כשריפה בשדה קוצים, ועדרי העיתונאים החלו במרדף אחר תגובתו של ג'ונסון שברח מסיאול. בינתיים, לואיס הוכרז כמנצח בגמר האולימפי. בשנת 1989, לאחר דיונים ארוכים לגבי ג'ונסון, ולאחר שהודה כי השתמש בממריצים כבר באליפות העולם האחרונה, הוחלט להשעותו ל-5 שנים, וכן לבטל את שיאו העולמי, 9.79 ש', להכתיר את לואיס כאלוף העולם לשנת 1987 ולהכיר בתוצאה של לואיס מהגמר בסיאול, 9.92 ש', כשיא העולם החדש. בדיעבד, גם ריצתו של לואיס מהגמר ברומא, 9.93 ש', היוותה שיא עולם ביחד עם ריצתו של קלווין סמית בשנת 1983. כך למשך כשנה וחצי החזיק לואיס בשיא העולם לריצת 100 מטרים עד אשר ביוני 1991, קבע הרץ האמריקאי לירוי בורל 9.90 ש'. בשנים 1989 ו-1990 איבד לואיס גם את דירוגו הראשון כספרינטר, אך בקפיצה למרחק נשאר בלתי מנוצח.
1991
אליפות עולם מרובת תהפוכות
בשנה זו אליפות העולם התקיימה בטוקיו שביפן. בגמר ה-100 מטר התמודד לואיס מול שני אלו שדורגו ראשונים בשנתיים החולפות. לירוי בורל, שיאן העולם הטרי, והג'מייקני ריימונד סטיוארט.במה שנחשב לריצת ה-100 מטרים העמוקה ביותר לאותה תקופה, עם שישה אצנים שירדו מגבול ה-10 ש', לואיס לא רק סיים בראש, אלה גם החזיר לעצמו את שיא העולם כאשר ניפץ את השעון על 9.86 ש' (למעשה גם בורל שבר את השיא, עם זמן של 9.88, אך זכה במקום השני בלבד).
אף על פי שכבר הוכר בעבר כשיאן עולם, זאת הייתה הפעם הראשונה בה קיבל את ההכרה בצורה ישירה ולא בדיעבד, והבמה הייתה פתוחה לחגיגות ולדמעות בשידור הישיר. "המרוץ הטוב בחיי", "הטכניקה הטובה ביותר, במהירות הגבוהה ביותר ועוד בגיל שלושים" היו חלק מתגובותיו, "הוא עקף אותנו כאילו רצנו במקום" - תגובתו של בורל לריצתו של לואיס. שיאו של לואיס החזיק כמעט 3 שנים עד אשר נשבר על ידי בורל בעצמו ביולי 1994 (9.85 ש'). עד היום רק 9 אצנים רצו מהר יותר משיאו של לואיס. בנוסף שבר לואיס עוד שיא עולם בתחרות, כאשר סגר את ריצת השליחים 4X100 עבור נבחרתו ועצר את השעון על 37.50 ש'.
הגמר לקפיצה לרוחק
אליפות העולם בטוקיו באותה שנה כנראה זכורה ביותר בשל הגמר לקפיצה למרחק, אשר נחשב בידי רבים לתחרות הגדולה, המותחת והמעניינת בכל ענפי הספורט בעולם. לואיס התמודד מול יריבו העיקרי בשנים האחרונות, מייק פאוול, מדליסט הכסף מסיאול 1988, ומי שדורג ראשון מבין קופצי הרוחק בשנה שחלפה. לואיס הגיע להתמודדות לאחר שלא הפסיד כעשור בקפיצה למרחק ולאחר שניצח 65 תחרויות ברציפות. פאוול שמעולם לא ניצח את לואיס היה קרוב לכך מספר פעמים, ואף קפץ למרחקים באזור שיא העולם, אך בשל נטייתו לפסול, קפיצותיו הרבות לא נרשמו והוא הפסיד פעם אחר פעם ללואיס. לעומת זאת, בתחרויות בהן ייצר קפיצה רחוקה ללא פסילה, זכה לראות את לואיס עוקף אותו בניסיונות הבאים.
באליפות הצליחו גם לואיס וגם פאוול לעקוף את שיאו האגדי של בוב בימון ממקסיקו 1968. עם זאת, קפיצתו של פאוול הייתה רחוקה יותר בארבעה סנטימטרים, והוא זכה בתואר אלוף ושיאן העולם, כאשר הצליח לקפוץ למרחק של 8.95 מטרים. בתחרות, לואיס הוביל עד לקפיצה החמישית עם קפיצות של 8.68 מטר, 8.83 מטר בעזרת רוח גבית מעל המותר ו-8.91 מטר בעזרת רוח גבית מעל המותר כשלפאוול תוצאה של 8.54 מטר, הקפיצה השנייה. כאמור, קבע פאוול בקפיצה החמישית שיא עולם חדש של 8.95 מטר. בקפיצה האחרונה והשישית קבע לואיס שיא אישי חדש של 8.87 מטר (לא רוח גבית מעל המותר).
1992
אלוף אולימפי בפעם השלישית ברציפות
באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכה לואיס בשתי מדליות זהב. בקפיצה לרוחק הוא הגן על תוארו מסיאול כשקבע תוצאה של 8.67 מטר. בשלב המוקדמות קבע לואיס שיא עונתי של 8.68 מטר. בריצת 4X100 מטר בתוצאה של 37.40 שניות המהווה שיא עולם.
1993
באליפות העולם שנערכה בשטוטגרט זכה לואיס במדליית ארד בריצת 200 מטר בתוצאה של 19.99 שניות, אחרי פרנקי פרדריקס (19.85 שניות) וג'ון ריגס (19.94 שניות). נוסף לכך, הוא סיים במקום רביעי בריצת 100 מטר בתוצאה של 10.02 שניות.
1996
אלוף אולימפי בפעם הרביעית ברציפות
באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכה לואיס במדליית זהב בקפיצה לרוחק בפעם הרביעית ברציפות קפיצה לרוחק בתוצאה של 8.50 מטר, לפני ג'יימס בקפורד מג'מייקה (8.29 מטר) ובן ארצו ג'ו גרין (8.24 מטר) ובכך היה לאתלט השני בהיסטוריה שזכה להישג זה אחרי בן ארצו אל ארטר בזריקת דיסקוס.
לאחר מכן הקריירה של לואיס כאתלט הייתה בסימן דעיכה, עד לפרישתו בשנת 1997.
אחרי הפרישה מספורט תחרותי
בשנת 2011 ביקש לואיס להתמודד על מושב בסנאט של מדינת ניו-ג'רזי, אולם הוא פרש מהמירוץ, בעקבות פסיקת בית משפט פדרלי, שקבע כי אינו רשאי להתמודד כיוון שאינו מתגורר במדינה לפחות ארבע שנים.
לקריאה נוספת
מישל נוריס, גם אני אמריקאי, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 221, אוקטובר 2016
מוטי בסוק, המשחקים האולימפיים אתונה - טוקיו (1896–2020), "קרל הגדול לואיס", עמ' 183–197; "לואיס וג'וינר קרסי", עמ' 204–207; עמ' 216–217.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אתלטים אפרו-אמריקאים
קטגוריה:אלופים אולימפיים: קפיצה לרוחק (גברים)
קטגוריה:אלופים אולימפיים: ריצת 100 מטרים (גברים)
קטגוריה:אלופים אולימפיים: ריצת 200 מטרים (גברים)
קטגוריה:אלופים אולימפיים: ריצת 4x100 מטרים (גברים)
קטגוריה:אצנים אמריקאים
קטגוריה:קופצים לרוחק אמריקאים
קטגוריה:אתלט השנה בעולם
קטגוריה:אלופי עולם באתלטיקה
קטגוריה:טבעונים אמריקאים
קטגוריה:אתלטים באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)
קטגוריה:אתלטים באולימפיאדת סיאול (1988)
קטגוריה:אתלטים באולימפיאדת ברצלונה (1992)
קטגוריה:אתלטים באולימפיאדת אטלנטה (1996)
קטגוריה:זוכי פרס ג'יימס סאליבן
קטגוריה:ספורטאים טבעונים
קטגוריה:בחירות דראפט של שיקגו בולס
קטגוריה:זוכי פרס נסיך אסטוריאס לספורט
קטגוריה:אלופים אולימפיים אמריקאים: אתלטיקה
קטגוריה:זוכי מדליית כסף אולימפית אמריקאים: אתלטיקה
קטגוריה:שיאני עולם אמריקאים: אתלטיקה
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת יוסטון
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1961
| 2024-07-07T04:16:45
|
ריצת 100 מטר
|
שמאל|ממוזער|250px|יוסיין בולט, מחזיק שיא העולם הנוכחי בריצת 100 מטר
ממוזער|250px|תחרות ריצת 100 מטר
ממוזער|ריצת 100 מטר נשים
ריצת מאה מטר היא ענף באתלטיקה. הריצה נחשבת לתחרות היוקרתית ביותר הקיימת בספורט ליחידים והמנצח בה במשחקים האולימפיים או באליפות העולם באתלטיקה מוכתר באופן לא רשמי כאדם המהיר ביותר בעולם. בתחרות זאת מתחרים ביניהם המשתתפים, מי יחצה הראשון את קו הסיום של מסלול באורך 100 מטר.
היסטוריה ושיאים נוכחיים
גברים
ב-1912 עמד שיא העולם בריצת מאה מטרים לגברים על 10.6 שניות. עד 1968 היה הדיוק מוגבל בשל היות המדידה ידנית. הרזולוציה הייתה של עשיריות שנייה ולא של מאיות. עם הכנסת השעון האלקטרוני לשימוש נפרץ מחסום עשר השניות בידי ג'ים היינס.
ב-16 באוגוסט 2009, במסגרת אליפות העולם באתלטיקה שנערכה בברלין, גרמניה, קבע יוסיין בולט מג'מייקה את שיא העולם הנוכחי – 9.58 שניות. במהלך קביעת השיא הגיע בולט למהירות שיא של 44.72 קמ"ש, ולמהירות ממוצעת של 37.58 קמ"ש.
אצנים שמוצאם, לפחות חלקית, ממערב אפריקה מתבלטים בריצה זו והם כמעט היחידים שירדו מעשר שניות בריצת מאה מטר אי פעם. ב-1960 היה הגרמני ארמין הארי הלא שחור האחרון, ששבר את שיא העולם (10.0 שניות). בשנת 2010 היה כריסטוף למטר מצרפת האדם הלבן הראשון שפרץ את מחסום עשר השניות כשרץ בזמן של 9.98 שניות. לעומת זאת, בריצות למרחקים ארוכים יותר גם רצים שמוצאם מאזורים אחרים נמנים עם רצי השורה הראשונה.
נשים
שיא העולם לנשים הוא 10.49 שניות (1988) ומוחזק על ידי פלורנס גריפית ג'וינר מארצות הברית. השיא עורר מחלוקת מכיוון שמד הרוח הורה כי לא הייתה כל רוח בעת הריצה (0.0 קמ"ש), אף שבכל הריצות האחרות שנערכו באותו יום באצטדיון באינדיאנפוליס נמדדו רוחות חזקות, בנוסף לעובדה שבעת הריצה מד הרוח של הקפיצה המשולשת המרוחק 10 מטרים ממסלול הריצה מדד רוח של 4.3 מטר לשנייה, יותר מכפליים מהמותר, על כן הועלה חשד כי אירעה תקלה במד הרוח בזמן ריצה זו. למרות זאת שיאה הוכר, והוא מהווה את השיא העולמי גם כיום. בנוסף הועלה חשד כי ג'וינר נטלה סמים אסורים להגברת יכולתה בעוד שבדיקות הסמים שנערכו לאתלטים באותה התקופה היו מקיפות פחות מאשר היום. על אף החשדות – הדבר הוכחש נמרצות על ידי משפחתה ולא הוכח מעולם ועל כן כל שיאיה נותרו על כנם.
שימוש בחומרי אימרוץ
האצן הקנדי בן ג'ונסון קבע שני שיאי עולם בריצה זו. באולימפיאדת סיאול בשנת 1988 קבע תוצאה שנחשבה למדהימה באותה עת: 9.79 שניות, אך שיאיו נפסלו לאחר שבבדיקת שתן שנערכה לו נתגלו ממצאים שהצביעו על שימוש בסטרואידים אנאבוליים אנדרוגנים.
אצנים נוספים ששיאם נפסל עקב שימוש בחומרי אימרוץ הם טים מונטגומרי שקבע שיא עולם של 9.78 שניות ב-2002 וג'סטין גטלין שקבע תוצאה של 9.77 שניות, השווה לשיא העולם בזמנו, ב-2006.
התפתחות השיא בריצת 100 מטר משנת 1968
ממוזער|שמאל|250px|התפתחות שיאי עולם במאה מטר גברים) 1900–2010
אתלט זמן לאום מיקום ותאריך ג'ים היינס 9.95 שניות אולימפיאדת מקסיקו סיטי 1968 קלווין סמית 9.93 שניות קולורדו ספרינגס, 1983 קרל לואיס 9.92 שניות אולימפיאדת סיאול, 1988 לירוי בורל 9.90 שניות ניו יורק, 1991 קרל לואיס 9.86 שניות אליפות העולם בטוקיו 1991 לירוי בורל 9.85 שניות 1994 דונובן ביילי 9.84 שניות 1996 מוריס גרין 9.79 שניות 1999 אסאפה פאוול 9.77 שניות 2005 אסאפה פאוול 9.74 שניות 2007 יוסיין בולט 9.72 שניות גראנד פרי ניו יורק 2008 יוסיין בולט 9.69 שניות אולימפיאדת בייג'ינג 2008 יוסיין בולט 9.58 שניות אליפות העולם בברלין 2009
האצנים המהירים בכל הזמנים
נכון ל-29 ביוני 2024
דירוג זמן רוח (מ'/ש') אתלט לאום תאריך מיקום 19.58+0.9 יוסיין בולט 16 באוגוסט 2009 ברלין, גרמניה 29.69 +2.0 טייסון גיי 20 בספטמבר 2009 שאנגחאי, סין -0.1 יוהאן בלייק 23 באוגוסט 2012 לוזאן, שווייץ 49.72+0.2 אסאפה פאוול 2 בספטמבר 2008 לוזאן, שווייץ 59.74+0.9 ג'סטין גאטלין 15 במאי 2015 דוחה, קטר 69.76+0.6 כריסטיאן קולמן 28 בספטמבר 2019 דוחה, קטר +1.2טרייבון ברומל 18 בספטמבר 2021 ניירובי, קניה +1.4פרד קרלי 24 ביוני 2022 יוג'ין, אורגון, ארצות הברית 99.77 +1.2 פרדיננד אומניאלה 18 בספטמבר 2021 ניירובי, קניה +0.9 קישיין תומפסון 28 ביוני 2024 קינגסטון, ג'מייקה
האצניות המהירות בכל הזמנים
נכון ל-3 באוגוסט 2024
דירוג זמן רוח (מ'/ש') אתלטית לאום תאריך מיקום 110.490.0± פלורנס גריפית ג'וינר 16 ביולי 1988 אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית 210.54 +0.9 אליין תומפסון-הרה 21 באוגוסט 2021 יוג'ין, אורגון, ארצות הברית 3 10.60 +1.7 שלי-אן פרייזר-פרייס 26 באוגוסט 2021 לוזאן, שווייץ 4 10.64 +1.2 כרמליטה ג'טר 20 בספטמבר 2009 שאנגחאי, סין 510.65+1.1 מריון ג'ונס 12 בספטמבר 1998 יוהנסבורג, דרום אפריקה +1.0 שריקה ג'קסון 7 ביולי 2023 קינגסטון, ג'מייקה -0.2 שקארי ריצ'רדסון 21 באוגוסט 2023 בודפשט, הונגריה 810.72 +0.4 מארי-ז'וזה טה לו 10 באוגוסט 2022 מונקו, מונקו -0.1ג׳וליאן אלפרד3 באוגוסט 2024פריז, צרפת 910.73 +2.0 כריסטין ארון 19 באוגוסט 1998 בודפשט, הונגריה
ישראל
גברים
השיא הישראלי שייך לאלכס פורחומובסקי בתוצאה של 10.20 שניות. שיא זה נקבע באליפות העולם באתלטיקה שנערכה בסביליה, ספרד ב-21 באוגוסט 1999. השיא הושווה על ידי בלסינג אפריפה ב-21 במאי 2023.
נשים
השיא הישראלי שייך לדיאנה ויסמן שקבעה תוצאה של 11.06 שניות בתחרות שנערכה בשווייץ, ב-3 ביולי 2022.
ראו גם
ריצת 200 מטר
ריצת 400 מטר
קישורים חיצוניים
התוצאות הטובות ביותר בעולם ב-100 מטר עד היום – IAAF
50 התוצאות הטובות ביותר שנקבעו בריצה זו בישראל לגברים
50 התוצאות הטובות ביותר שנקבעו בריצה זו בישראל לנשים
השוואה גרפית בין כל זוכי המדליות באולימפיאדות מאז 1896, באתר הניו יורק טיימס
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אתלטיקה: ריצות קצרות
קטגוריה:ספורט אולימפי
| 2024-08-10T10:25:25
|
ג'וזף ליסטר
|
ג'וזף ליסטר (באנגלית: Joseph Lister; ) היה רופא אנגלי, אבי שיטת החיטוי והניתוח המודרני הסטרילי. עד ליישום שיטותיו של ליסטר מנותחים ופצועים רבים מתו בעקבות זיהום בפצעים או חתכים שהתפתח לדלקת חמורה. בעקבות פרסום תוצאות מחקריו של לואי פסטר, כי החיידקים גורמים לדלקות בעור, הגה ליסטר את הרעיון להשתמש בתמיסת פנול לחיטוי פצעים, ציוד ניתוח, תחבושות וסביבת הטיפול כדי למנוע דלקות חמורות בקרב מנותחים ופצועים דבר ששיפר בצורה משמעותית את הסיכוי שלהם לשרוד ניתוחים.
ראשית חייו
ליסטר היה בנו של חוקר טבע אנגלי. הוא סיים את לימודי הרפואה בלונדון בשנת 1852.
עבודתו
ב־1856 החל ליסטר לשמש כעוזר מנתח במרפאה המלכותית של אדינבורו. ארבע שנים מאוחר יותר מונה למשרת המנתח הראשי בגלאזגו.
לפני מחקריו של ליסטר בתחום הניתוחים, האמינו רוב האנשים, כולל רופאים וחוקרים, כי זיהומים של פצעים נגרמים עקב נזק כימי כתוצאה מחשיפה ל"אוויר רע", או מיאזמה. מדי כמה זמן מחלקות בבתי חולים אווררו בשעות הצהריים, כאמצעי זהירות נגד התפשטות הזיהום באמצעות מיאזמה, אך לא היו מתקנים לרחיצת ידיים או לניקוי פצעים של חולה. מנתחים לא נדרשו לשטוף את ידיהם לפני טיפול במטופל; בהיעדר תיאוריה כלשהי בנושא זיהום חיידקי, נוהגים כאלה לא נחשבו נחוצים. למרות עבודתם של איגנץ זמלווייס ואוליבר ונדל הולמס האב, בתי חולים קיימו ניתוחים בתנאים לא היגיינים. מנתחים באותה תקופה התייחסו ל"סירחון הכירורגי הישן והטוב" והתגאו בכתמים בחלוקי הניתוח הבלתי שטופים שלהם, כסמל סטטוס או אות למומחיותם כמנתחים.
בזמן שהיה פרופסור לכירורגיה באוניברסיטת גלאזגו, התוודע ליסטר למאמר שפרסם הכימאי והמיקרוביולוג הצרפתי, לואי פסטר. המאמר הראה כי מזון יכול להתקלקל בתנאים אנאירוביים אם היו קיימים מיקרו-אורגניזמים. פסטר הציע שלוש שיטות למיגור המיקרואורגניזמים האחראיים: סינון, חשיפה לחום או חשיפה לתמיסות כימיות. ליסטר אישר את מסקנותיו של פסטר בניסויים שערך, והחליט להשתמש בממצאיו כדי לפתח טכניקות חיטוי לפצעים. מכיוון ששתי השיטות הראשונות שהציע פסטר לא היו מתאימות לטיפול ברקמות אנושיות, ניסה ליסטר את החיטוי הכימי.
בשנת 1834 גילה פרידליב פרדיננד רונג (Friedlieb Ferdinand Runge) את התרכובת האורגנית פנול, המכונה גם חומצה קרבולית, אותה מיצה בצורה לא טהורה מזפת פחם. באותה תקופה היה קשה להבחין בין פנול לבין קריאוזוט ( Creosote) - חומר כימי ששימש להגנת קורות-עץ של ספינות ואדני-רכבת כטיפול מונע נגד רקבון. לאחר ששמע כי קריאוזוט שימש לטיפול בשפכים, החל ליסטר לבדוק את יעילות השמת פנול באופן ישיר על פצעים.
לאחר מכן, בדק ליסטר את התוצאות של ריסוס בתמיסת פנול על ציוד, חתכים כירורגיים ותחבושות. ליסטר גילה כי שטיפת הפצעים בתמיסה הפחיתה באופן יוצא דופן את השכיחות של נמק עקב זיהום. באוגוסט 1865 בבית המרפאה המלכותית בגלאזגו, מרח ליסטר חתיכת מוך טבולה בתמיסת פנול על פצעו של ילד בן שבע, שספג שבר מורכב לאחר שגלגל עגלה דרס את רגלו. כעבור ארבעה ימים הוא חידש את הרפידה וגילה כי לא התפתח שום זיהום, וכעבור שישה שבועות נדהם לגלות שעצמותיו של הילד התאחו, ללא פגיעה ברקמה או מוגלה. לאחר מכן הוא פרסם את תוצאות מחקריו בירחון המדעי The Lancet בסדרה של שישה מאמרים, בין מרץ ליולי 1867.
ליסטר הורה למנתחים שנמצאו תחת אחריותו ללבוש כפפות נקיות ולשטוף את הידיים לפני ואחרי ניתוחים בתמיסת פנול בריכוז של 5%. מכשירים נשטפו גם הם באותה תמיסה ועוזרים ריססו את התמיסה בחדרי הניתוח. ליסטר הציע גם להפסיק להשתמש בחומרים טבעיים נקבוביים בייצור ידיות של מכשירים רפואיים.
בשנת 1869 עזב ליסטר את אוניברסיטת גלאזגו. ועבר לאדינבורו נכנס לתפקיד המנתח הראשי באדינבורו במקום חותנו. כפרופסור לכירורגיה באוניברסיטת אדינבורו והמשיך לפתח שיטות משופרות לאספסיס, חיטוי חדרי ניתוח, כולל יישום השיטה של עיקור כלי הניתוח בחימום. בין אלה שעבדו איתו וסייעו לו בעבודתו שם היה הרוקח הבכיר ד"ר אלכסנדר גאן (Alexander Gunn). בשלב זה שמו של ליסטר נודע לתהילה, וקהלים של 400 איש הגיעו לעיתים קרובות לשמוע את הרצאותיו. ככל שהתבררו עוד פרטים על תאוריית החיידקים כגורמי מחלות, התברר שניתן למנוע טוב יותר זיהומים על ידי מניעת כניסת חיידקים לפצעים וחתכים. דבר זה הוביל לעליית הניתוח האספטי (ניתוח סטרילי).
בשנת 1877 מונה ליסטר מנתח הראשי בקינגס קולג' לונדון. בתקופה זו ניסה שיטות חדשות לחיטוי כמו שימוש בכספית, כפי שעשה רוברט קוך.
בשנת 1895 שימש כנשיא "החברה המלכותית" והמשיך בפעילותו זו עד 1900.
תרומתו הגדולה לבקטריולוגיה הייתה פיתוח שיטת המיהולים כדי לקבל תרביות חיידקים טהורות.
במלאת מאה שנה למותו, בשנת 2012, נחשב ליסטר על ידי מרבית העוסקים בתחום הרפואי כ"אבי הניתוח המודרני".
אותות הוקרה והנצחה
ב־1897 הוענק לו תואר ברון, וכך היה לרופא הראשון שזכה אי פעם בתואר אצולה בריטי בשל הישגיו המדעיים.
ב־1902 הוענקה לו מדליית קופלי.
סוג החיידקים Listeria נקרא על שמו.
מאז 1924 הקולג' המלכותי של הכירורגים של אנגליה (The Royal College of Surgeons) מעניק את מדליית ליסטר, הנקראת על שמו, לציון מצוינות בכירורגיה.
מותג מוצרי חיטוי הפה "ליסטרין", נקרא על שמו.
קישורים חיצוניים
רועי צזנה, מתקן-עולם – הברון ג'וזף ליסטר ומלחמתו בזיהומים, אתר "הידען"
קטגוריה:מדענים בריטים
קטגוריה:כירורגים אנגלים
קטגוריה:כירורגים בריטים
קטגוריה:זוכי מדליית קופלי
קטגוריה:זוכי המדליה המלכותית
קטגוריה:נשיאי החברה המלכותית
קטגוריה:קווייקרים
קטגוריה:סגל קינגס קולג' לונדון
קטגוריה:סגל אוניברסיטת אדינבורו
קטגוריה:מיקרוביולוגיה
קטגוריה:רופאים בריטים במאה ה-19
קטגוריה:רופאים בריטים במאה ה-20
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1827
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1912
קטגוריה:חיטוי ועיקור
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית
| 2023-10-29T20:32:57
|
מרי אנינג
|
מרי אנינג (באנגלית: Mary Anning; 21 במאי 1799 - 9 במרץ 1847) הייתה אספנית וסוחרת במאובנים ופלאונטולוגית אנגלייה, אשר נודעה ברחבי עולם בשל ממצאיה, המאובנים מתקופת היורה, אותם אספה בצוקים במערב דורסט שבדרום-מערב אנגליה. אלו תרמו לשינוי המהותי שחל, במהלך חייה, בחשיבה המדעית אודות החיים הקדומים ותולדות כדור הארץ.
אביה היה נגר. השכלתה הרשמית הייתה בית הספר הכנסייתי אותו פקדה בימי ראשון. בשקידתה הצליחה להתחקות אחר מאובני הדינוזאורים ותרמה רבות לידיעה על זוחלים קדומים אלה. בשנת 1811, בגיל 12, גילתה מאובן מבעל חיים שנראה כקרוקודיל ענק. היא גילתה מאובן זה כאשר טיילה עם כלבה ביער, כשלפתע החל זה לחפור באדמה ולנבוח. אנינג מצאה עצמות ראש של חיה שלא הכירה עד כה – ומאוחר יותר זוהתה כאיכתיוזאור. היא זיהתה כי אין מדובר בשלד של קרוקדיל וכינתה את החיה החדש 'איכתיוזאור' ('דג לטאה' בלטינית). עשר שנים לאחר מכן גילתה את הפלסיוזאור.
אנינג נודעה היטב בחוגי הגאולוגים בבריטניה, באירופה ובאמריקה, שנועצו בה בסוגיות של אנטומיה ואיסוף מאובנים. מאמר מדעי יחיד שלה שהתפרסם בחייה הופיע בכתב העת Journal of Natural History, בעקבות מכתב שבו ביקרה אחדות מהקביעות בכתב העת.
ממצאיה של אנינג היוו את הבסיס לייצוג החזותי הראשון של עולם החי בתקופת היורה, שנעשה על ידי עמיתה הגאולוג הנרי דה לה בש ב-1830, וזכה לשם "דוריה אנטיקוויור" וסייע להפצת הידע הגאולוגי בספרות המדעית והפופולרית.
בשנת 2010 כללה החברה המלכותית את אנינג ברשימת עשר הנשים הבריטיות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של המדע.
קורות חיים וקריירה
ילדות מוקדמת
אנינג נולדה בליים רג'יס, בדרום דורסט, אנגליה. אביה, ריצ'רד, היה נגר. הוא השלים את הכנסתו במכירה של מאובנים לתיירים. את המאובנים מצא בשכבות המאובנים בצוקי חוף הים ליד ביתו. הוא נישא למרי מור מולי ב-8 באוגוסט 1793 והזוג עבר לגור בליים בבית שנבנה על הגשר המקומי. לבני הזוג היו עשרה ילדים אך רק מרי ואחיה, ג'וזף, הגיעו לבגרות. ב-19 באוגוסט 1800, כשאנינג הייתה בת 15 חודשים, התרחש מאורע שהפך לחלק מההיסטוריה המקומית. אנינג הפעוטה הוחזקה בידי שכנה שעמדה עם עוד שתי נשים תחת עץ. לפתע פגע ברק בעץ והרג את שלוש הנשים. אנינג הצליחה להינצל ושנים אחר כך חברי הקהילה ראו בסקרנות ובאישיות הנעימה שלה כתוצאות של המאורע.
ההשכלה של אנינג הייתה מאוד מוגבלת. היא הייתה בבית ספר של יום ראשון שם למדה לקרוא ולכתוב. הכנסייה שהשתייכה אליה הדגישה את חשיבות ההשכלה לעניים. היה ברשותה גיליון של מגזין תאולוגי בו פרסם הכומר ג'יימס ווטון שני מאמרים - האחד מדגיש שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים והשני המעודד בדלנים ללמוד את התחום החדש של גאולוגיה.
עסק משפחתי של מאובנים
בסוף המאה ה-18 ליים רג'יס הפכה לאתר תיירות פופולרי לתיירים אמידים ומהמעמד הבינוני. גם לפני זמנה של אנינג השלימו המקומיים את פרנסתם במכירת מאובנים למבקרים. למאובנים הללו ניתנו שמות אקזוטיים כמו אבני-נחש, ציפורני השטן ותותי-חוליות, ויוחסו להם לעיתים תכונות רפואיות ומיסטיות. איסוף מאובנים היה באופנה בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, תחילה כתחביב ובהדרגה הפך למדע כשהחשיבות של המאובנים לגאולוגיה ולביולוגיה קיבלה הכרה.
אביה של אנינג, ריצ'רד, לקח אותה ואת אחיה לסיורי איסוף מאובנים על מנת להשלים את הכנסת המשפחה. הם הציעו את מרכולתם לתיירים. בני המשפחה סבלו מהמחסור שהיה באותה עת במזון ומעליית מחירים. ריצ'רד אנינג אף השתתף בארגון מחאה נגד המחסור במזון. בנוסף, מעמדה של המשפחה כבדלנים בדתם - הם לא השתייכו לכנסייה האנגליקנית - גרר אפליה. הם לא הורשו להיות באוניברסיטה ובצבא, ולפי החוק לא יכלו לעבוד בכמה מקצועות. אביה אף סבל משחפת ומפציעות שנגרמו מנפילה מצוק. כאשר נפטר בנובמבר 1810 (בגיל 44), הוא השאיר את המשפחה בחובות כבדים וללא חסכונות, ולכן הם נזקקו לעזרה כספית מהקהילה שלהם.
טקסט=איור של איכתיוזאורוס שנימצא על ידי ג'וזף ומרי אנינג|ממוזער|איור של איכטיוזאורוס שנימצא על ידי ג'וזף ומרי אנינג
המשפחה המשיכה לאסוף ולמכור מאובנים. הממצא המפורסם הראשון של המשפחה הוא שלד של איכתיוזאורוס שנמצא ב-1811 על ידי מרי ואחיה. השלד נמכר תמורת 23£ והוצג בלונדון. שם הוא משך תשומת לב והעלה שאלות לגבי ההיסטוריה של היצורים החיים וגילו של כדור הארץ, כיוון שבתקופה זאת רוב האנשים האמינו בסיפור הבריאה התנ"כי, ובמשתמע ממנו שהארץ היא בת אלפי שנים בודדות.
כאישה, התייחסו לאנינג כאל זרה לקהילה המדעית. באותה תקופה בבריטניה נשים לא הורשו להצביע, להחזיק במשרה ציבורית או ללמוד באוניברסיטה. האגודה הגאולוגית החדשה, אך בעלת ההשפעה ההולכת וגוברת של לונדון, לא אפשרה לנשים להיות חברות, או אפילו להשתתף בפגישות כאורחות. המקצועות היחידים הפתוחים בדרך כלל לנשים ממעמד הפועלים היו עבודת משק, עבודות ניקיון ותחזוקה של הבית, ועבודה במפעלים החדשים שנפתחו.
בתחילה, לאחר מותו של אביה, אימה של אנינג ניהלה את העסק של מכירת המאובנים. ב-1812 היא כתבה למוזיאון הבריטי דרישת תשלום עבור ממצא. גם אחיה היה מעורב בעסק לפחות עד 1825, אך ככל הנראה, לאחר מכן, מרי הובילה את העסק המשפחתי.
אנינג נפטרה בגיל 47 ב-1847 כשהיא אנונימית כמעט לגמרי.
בתרבות פופולרית
הסופרת האמריקאית טרייסי שבלייה כתבה את ספרה יצורים מופלאים על פי סיפורה של אנינג.
בשנת 2020 יצא הסרט Ammonite , המתבסס על חייה של אנינג, בכיכובן של קייט וינסלט וסירשה רונן.
קריאה נוספת
קייט פנקהרסט, ספורן של נשים מפלאות ששנו את העולם, הוצאת סיגליות, 2018. תרגום: חנה לבנת.
קישורים חיצוניים
״מאובנת״ - סיפורה של מרי אנינג בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
Mary Anning - Princess of Paleontology - סרטון הסבר על מרי אנינג
Mary Anning: History's pioneer of palaeontology, Google Arts & Culture, 2019
הערות שוליים
קטגוריה:מדענים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:פלאונטולוגים
קטגוריה:ביולוגיות בריטיות
קטגוריה:מדעניות בריטיות במאה ה-19
קטגוריה:בריטיות שנפטרו מסרטן השד
קטגוריה:ילידות 1799
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1799
קטגוריה:נפטרות ב-1847
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1847
| 2024-10-12T06:21:28
|
תלס
|
הפניה תאלס
| 2023-12-26T22:07:39
|
פלוגיסטון
|
שמאל|ממוזער|250px|יוהאן יואכים בכר, הוגה תאוריית הפלוגיסטון.
פלוגיסטון (מיוונית: φλογιστόν; נגזר מן המילה φλόξ, "להבה") הוא שמו של חומר היפותטי חסר צבע, חסר טעם וריח, שעל פי "תאוריית הפלוגיסטון", נמצא בכל גוף בר בעירה ומשתחרר במהלך הבעירה. ההיפותזה בדבר קיומו הוכחה כשגויה.
עיקרי התאוריה
את תאוריית הפלוגיסטון הגה יוהאן יואכים בכר במאה ה-17, כדי להסביר את תופעת הבעירה, והיא שלטה במדע הכימיה מאמצע המאה ה-17 עד אמצע המאה ה-18. לפי התאוריה, כל גוף בר בעירה מכיל את הפלוגיסטון, אשר בתנאים מסוימים הופך לאש. כלומר, כל חומר בר בעירה מכיל בתוכו את האש, אולם במעין מצב צבירה שהוא כלוא בו, ואילו הבעירה היא מעבר האש למצב חופשי. לחלקיקי הפלוגיסטון יש מסה והם יכולים לעבור מחומר לחומר.
הפרכת התאוריה
למרות שהצליחה לאחד תופעות כימיות רבות, להסבירן ולספק ניבויים איכותיים וכמותיים, תאוריית הפלוגיסטון הוחלפה על ידי תאוריית החמצן של אנטואן לבואזיה, במאמרו "הרהורים על הפלוגיסטון" (Reflexions sur le Phlogistique) מ-1783.
אחת הבעיות הראשונות בתאוריות הפלוגיסטון היה פרדוקס הקאלקס. הבעיה נבעה מכך שבתהליך הקלצינציה, שבו קולים מתכת בכלי סגור, התוצר שוקל יותר מהמתכת המקורית. לפיכך, מתבקש שמשקלו של הפלוגיסטון שלילי! המדען רוברט בויל הסביר זאת בכך שחלקיקי פלוגיסטון מן האש חודרים דרך הכלי ועוברים אל המתכת. למעשה, כאשר מחממים את המתכת, חמצן אטמוספירי נקשר למתכת, ומכאן העלייה במשקלה.
לבואזיה הראה, באמצעות ניסויים מבוקרים, כי ההסבר של תאוריית הפלוגיסטון לעלייה במשקל המתכת הוא לקוי. לבואזיה שם פיסת בדיל בכלי אטום, הוציא ממנו את רוב האוויר על ידי חימום קל, שקל את הכלי עם המתכת, וחימם אותו באש. לאחר מכן שקל לבואזיה שנית את הכלי, וגילה כי לא חלה עלייה במשקל המערכת (בניגוד לתאוריית הפלוגיסטון, שלפיה חימום המתכת מלווה במעבר של חלקיקי פלוגיסטון אליה). לאחר מכן הוא פתח את הכלי ושקל אותו שנית, ומצא שיש הפרש בין משקל הכלי המקורי למשקל החדש. משקל המתכת לבדה אכן עלה, ובכמות זהה לעלייה המאוחרת במשקל הכלי. לבואזיה טען ששני ההפרשים הללו נובע מהאוויר (ולאחר מכן מן החמצן) שנספג למתכת. אולם, המשקל הכולל של המערכת (האוויר, הכלי והמתכת) נותר קבוע. תאוריית החמצן של לבואזיה סיפקה הסבר משכנע לתהליכים כאלה, כמו גם לאחרים, ולכן נחשבה לתאוריה עדיפה. ניתן לייחס את הצלחתה של תאוריית החמצן גם לעובדה שלבואזיה פיתח מערכת טקסונומית חדשה ומקיפה לחומרים, שזכתה לפופולריות. אימוצה של מערכת זאת חייב את הנחת קיומו של החמצן. תאוריית החמצן שהציע לבואזיה עברה שינויים מרחיקי לכת מאז הוצעה לראשונה, אבל הכימיה המודרנית עדיין שותפה לחלק גדול מהנחות היסוד שלה.
נדרש זמן עד שביטול הפלוגיסטון הפך לנחלת הכלל. הכימאי ג'וזף פריסטלי המשיך לדבוק בתאוריית הפלוגיסטון עד סוף ימיו. הנרי קוונדיש פקפק בנכונות השינוי בפרדיגמה, אך מרבית הכימאים בני אותה תקופה דחו את תאוריית הפלוגיסטון והעדיפו את הסבריו של לבואזיה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:היסטוריה של הכימיה
קטגוריה:תאוריות מדעיות ארכאיות
| 2024-08-21T03:07:28
|
התיאוריה הפלוגיסטונית
|
הפניה פלוגיסטון
| 2023-12-26T22:03:54
|
ז'וזף לואי גה-ליסאק
|
ז'וזף לואי גה-ליסאק (בצרפתית: Joseph Louis Gay-Lussac; 6 בדצמבר 1778 – 10 במאי 1850) היה כימאי ופיזיקאי צרפתי. ידוע בעיקר בזכות שני חוקים שניסח, העוסקים בגזים ונקראים על שמו, חוקי גה-ליסאק.
חייו
את השכלתו הראשונית קיבל גה-ליסאק בביתו, ובשנת 1794 נשלח לפריז כדי להתכונן ללימודים באקול פוליטקניק, אליו התקבל בסוף 1797.
בשנת 1809 התמנה לפרופסור לכימיה באקול פוליטקניק, ובנוסף לכך כיהן כפרופסור לפיזיקה בסורבון בשנים 1808–1832.
בשנת 1802 ניסח לראשונה את החוק הקובע שגז הנתון בלחץ קבוע מתפשט ביחס ישר לטמפרטורה שהוא נתון בה. גז כזה מכונה "גז אידיאלי".
בשנת 1804 החל לעסוק בחקר האטמוספירה, תוך שיתוף פעולה עם ז'אן-בטיסט ביו ועם אלכסנדר פון הומבולדט. לשם כך טס בכדור פורח, והגיע לגובה של 7 ק"מ.
בשנת 1809 פרסם את החוק החשוב ביותר שלו, חוק הנפחים הפשוטים והקבועים בריאקציות כימיות בין גזים.
גה-ליסאק היה חבר באקדמיה הצרפתית למדעים. ב-1832 נבחר לחבר זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
הוא חקר את הכלור והיוד.
לואי ז'וזף גה-ליסאק נפטר ב-10 במאי 1850, ונטמן בבית הקברות פר לשז שבפריז.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:קצרמר פיזיקאים
קטגוריה:חברי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים
קטגוריה:מגלי יסודות כימיים
קטגוריה:פיזיקאים צרפתים
קטגוריה:כימאים צרפתים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות פר לשז
קטגוריה:סגל אוניברסיטת פריז
קטגוריה:חברי האקדמיה הצרפתית למדעים
קטגוריה:בוגרי אקול פוליטקניק
קטגוריה:סגל אקול פוליטקניק
קטגוריה:אישים שהונצחו על מגדל אייפל
קטגוריה:צרפתים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
קטגוריה:חברי האקדמיה למדעים ולאמנויות של גטינגן
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1778
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1850
| 2023-05-06T11:00:01
|
מנוע קיטור
|
שמאל|ממוזער|200px|חתך של מנוע קיטור מסוף המאה ה-19
ממוזער|200px|מנוע קיטור אטמוספירי (משמאל) ומנוע בלחץ קיטור (מימין)
ממוזער|מכונית עם מנוע קיטור מתוצרת Waltham Steam
מנוע קיטור הוא מנוע בעירה חיצונית בוכנאי, המופעל על ידי לחץ קיטור. מנוע הקיטור הבוכנאי הוא חלוץ מנועי החום המודרניים, ונושא הדגל של המהפכה התעשייתית במאה ה-18. כיום כמעט ואינו בשימוש משום יעילותו הנמוכה לעומת מנועי בעירה פנימית ומנועי טורבינה.
שני חלקיו היסודיים של מנוע הקיטור הם צילינדר ובוכנה. קיטור בלחץ גבוה, המיוצר בדוד קיטור, מסופק אל הצילינדר על ידי שסתום חלוקה, המונע באמצעות מערכת מוטות על ידי הבוכנה עצמה. הקיטור הנכנס לצילינדר דוחף את הבוכנה מטה. לאחר דחיפת הבוכנה וביצוע העבודה המכנית, יוצא הקיטור מן הצילינדר כשהטמפרטורה והלחץ שלו נמוכים יותר, והוא מעובה למים על ידי קירורו במעבה. המים החמים מוזרמים אל דוד הקיטור לשימוש חוזר. מנגנון ארכובה הופך את התנועה הקווית של הבוכנה לתנועה סיבובית של גל ארכובה, אשר מניע מדחף, גלגלי קטר או כל מכונה אחרת.
מנוע הקיטור הבוכנאי הומצא ב-1690 על ידי דני פפן (Denis Papin) והוא אף בנה דגם ניסיוני שלו. ב-1712 הציג תומאס ניוקומן את המנוע האטמוספירי שלו שהיה הראשון שנעשה בו שימוש מסחרי. בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 הוסיפו ופיתחו אותו ממציאים ומהנדסים אנגלים ואמריקאים, שהחשוב והנודע בהם הוא הממציא הסקוטי ג'יימס ואט.
פיתוח והפצת מנוע הקיטור על ידי ג'יימס ואט בשנת 1774 היו הכוח המניע של המהפכה התעשייתית. יש הטוענים כי מנוע הקיטור היה קרש הקפיצה של התעשייה אל העידן המודרני. עד אותה תקופה היו פועלים מפעילים מכונות בכוח פיזי, בעזרת בעלי חיים או בכוח הרוח והמים.
כתוצאה מן השימוש במנוע הקיטור התחוללו בתעשייה שינויים רבים, הראשון שבהם בתעשיית הטקסטיל. בעלי מטוויות הכותנה היו הצרכנים הגדולים הראשונים של מנועי הקיטור. טוויית החוטים החלה להיעשות בעזרת מנוע הקיטור, ותעשיית הכותנה, שעד אז הייתה תעשייה ביתית ידנית ברובה, עברה לבתי החרושת. ייצור החוטים הלך וגדל במהירות רבה.
מנועי הקיטור הימיים הראשונים נבנו כבר במאה ה-18, אך היו כבדים ובלתי-יעילים, תצרוכת הפחם שלהם הייתה עצומה ביחס לממדיהם ולהספקם, והדבר הגביל את ממדי ספינות הקיטור ואת טווח הפלגתן. רק ב-1865 לערך, לאחר ששופרו בשיעור ניכר מנועי הקיטור, משהחליף המדחף את גלגל המשוטות ועם ראשית הבנייה של כלי שיט גדולים עשויים ברזל, דחקו אוניות הקיטור את אוניות המפרשים מנתיבי הימים. מנוע הקיטור הוסיף לשמור על מעמדו עד לאחר מלחמת העולם הראשונה, אז תפסו את מקומו בהדרגה מנוע הדיזל וטורבינת הקיטור.
מנועי הקיטור הראשונים הסתמכו על הלחץ האטמוספירי שפעל על הבוכנה כתוצאה מעיבוי האדים שבתוכו. לצורך כך נאלצו להשתמש בצילינדרים בעלי נפח עצום. בסביבות שנת 1800, מהנדס המכרות ריצ'רד טרווית'יק מאנגליה המציא מנוע קיטור בלחץ גבוה, שאיפשר הפעלת מנוע נייד על גבי גלגלים, ואת קטר הרכבת. המצאת רכבת הקיטור הובילה לפיתוח ענפים חדשים בתעשייה, שעד אותה עת לא היו רווחיים עקב עלויות התובלה. הרכבות גם איפשרו לראשונה תנועה מהירה של אנשים למקומות מרוחקים, והובילה לפיתוח מואץ של אזורי ספר וערי מסחר.
בסוף המאה ה-19 החל ייצור מכוניות עם מנוע קיטור. תקופה מסוימת הם היו די פופולריות והיוו תחרות של ממש למכוניות עם מנוע בעירה פנימית. בעקבות התפתחויות טכנולוגיות ייצור מכוניות עם מנוע קיטור הוקטן בהדרגה ורק יצרנים בודדים המשיכו לייצר אותן. בשנים 1921–1923 נמכרה בארצות הברית מכונית משפחתית מדגם Coats Steam Car עם מנוע קיטור.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:המהפכה התעשייתית
*
קטגוריה:מנועי בעירה חיצונית
קטגוריה:קיטור
קטגוריה:הממלכה המאוחדת: המצאות
קטגוריה:טכנולוגיות מיושנות
| 2024-06-19T21:42:21
|
חטיבת קצב
|
במוזיקה, חטיבת קצב או מחלקת קצב (מכונה בלשון הדיבור באופן רווח בשם "רית'ם סקשן" על פי המונח באנגלית: Rhythm section), היא חטיבה בהרכב של מוזיקה קלה או של ג'אז, שאחראית על הקצב, ההרמוניה והחיבור ביניהם.
בג'אז כוללת חטיבת קצב מלאה פסנתר, קונטרבס, מערכת תופים ולעיתים גיטרה או כלי הקשה נוספים. חטיבת קצב צנועה יותר בג'אז תכלול רק בס ותופים, או רק בס ופסנתר (מעטים ההרכבים שבהם אין בס בכלל).
ברוק ובפופ, חטיבת קצב מכילה תופים, גיטרה בס, ולעיתים גם גיטרה חשמלית, קלידים או די ג'יי.
במקרים מסוימים, הבס עשוי להיות מוחלף על ידי האוקטבות הנמוכות של הפסנתר או הקלידים, אך זה מגביל את הפסנתרן/קלידן.
על אף שחטיבת הקצב היא לא המובילה ברוב המקרים שבהם היא נכללת בהרכבים רחבים יותר, גם לכלים החברים בה ניתן ביטוי רב במהלך הנגינה. לחטיבת הקצב תפקיד חיוני לתפקוד הבסיסי של הרכב ג'אז או מוזיקה קלה.
קטגוריה:קצב
קטגוריה:ג'אז
קטגוריה:רוק
| 2020-12-27T23:53:55
|
בידור
|
ממוזער|250px|"יריקת אש" בקרקס
בידור הוא תחום תרבותי המספק לאנשים הנאה או התרגעות. הקהל יכול ליהנות מבידור באופן פאסיבי, לדוגמה בצפייה בטלוויזיה, או באופן אקטיבי, כמו במשחק. בידור, כולל את ענפי אמנות הבמה והרחוב. גם טלוויזיה, קולנוע, רדיו, עיתונות, טלוויזיה ומשחקי מחשב נחשבים כבידור. התעשייה המספקת תכנים בידוריים, נקראת "תעשיית הבידור".
על אף שמו המרמז על הומור, ענף הבידור איננו כולל רק תכנים בעלי תוכן הומוריסטי או מצחיק, אלא אף סוגות העוסקות בדרמה, מתח, אימה וכדומה.
פעילות ספורטיבית וקריאה עשויות להיחשב כבידור, אך נתפסות בדרך כלל כבילוי.
בידור בהיסטוריה
עיקר הבידור העת העתיקה היה בתחום האמנות, לרבות אדריכלות, פיסול, כתיבה, סיפור סיפורים, ציור, מיניטורות ובובות, פסלים, תכשיטים, בשמים, תיאטרון, אומנות פולחנית לרבות מומיות, כמרי דת, מכשפים וקוסמים.
סוגי בידור
קריאה
בידור הקריאה כולל בתוכו: ספר, עלון, קומיקס, ועוד.
אומנות הבמה
אמנות הבמה היא אמנות שבה פעולה שמתבצעת על ידי יחיד או קבוצה במקום ובזמן נתונים מהווה את היצירה. היא יכולה להתבצע בכל מקום, בכל זמן ולמשך כל אורך זמן. אמנות במה יכולה להיות כל מצב שמערב ארבעה יסודות בסיסים: זמן, מרחב, גוף המבצע ויחסי הגומלין בין המבצע לקהל. זאת בניגוד לאמנויות כגון ציור, שרבוט, רישום, צילום, ופיסול שבהם הפריט מהווה את היצירה.
קולנוע
קולנוע הוא תחום אמנות העוסק בצילום ועריכה של קטעי תנועה וצליל המשולבים יחדיו ליצירה אחת - סרט קולנוע. קולנוע היא גם מערכת תרבותית, במסגרתה נוצרות מאות ואלפי תוצרי תרבות הנצפים על ידי מיליונים ברחבי העולם. על אף היות של אמנות הקולנוע החדשה מבין שבע האומנויות, סרטים הם, כפי הנראה, המצרך האומנותי הפופולרי ביותר. בעבר נעשה שימוש בסרט מגנטי לצורך צפייה בסרטים או סרטונים וצילום הסרט התבצע באמצעות מצלמת קולנוע שמאוחר יותר התפתח למצלמת וידאו, שאפשר גם הפקת VHS.
רדיו
אמצעים וטכנולוגיות המשמשים להעברת (שידור וקליטה) גלי קול באמצעות גלי רדיו.
טלוויזיה
תוכנית טלוויזיה היא תוכן שידורי-טלוויזיוני, אשר נועד להיות משודר באחד מערוצי הטלוויזיה השונים. תוכנית טלוויזיה בעלת קו עלילתי רציף נקראת סדרת טלוויזיה. תוכנית או סדרת טלוויזיה יכולים להכיל תוכן מציאותי, כמו במסגרת חדשות, התרחשות דוקומנטרית ותוכנית מציאות או תוכן עלילתי, כמו בסדרות דרמה וקומדיה. לתוכניות ולסדרות טלוויזיה יכולות להיות מספר מטרות, כמו מטרה בידורית, מטרה חינוכית ואף מטרה פוליטית או הבעתית-רגשית.
מחשב
אמצעי בידור על בסיס חומרה המעבד נתונים על פי תוכנית (תוכנה), רצף פקודות שניתנו מראש - לשם הפקת או יצירת משחק מחשב. את הפקודות שומרים על המחשב עצמו (כונן תקליטונים) או על דיסק קשיח או דיסק און קי. בעבר נעשה שימוש בדיסקט.
סלולר
אמצעי בידור על מכשיר נייד שהתפתח עם השנים להכיל GPS, מצלמה, הקלטה, מקלט, אינטרנט, משחקים וכרטיס זיכרון כגיבוי.
אנימציה
הנפשה, בלועזית אנימציה, היא תחום העוסק באנימה, הקניית אשליה של תנועה על גבי מסך. שימוש נרחב בהנפשות נעשה בענפי הקולנוע והטלוויזיה ובאתרי אינטרנט. בדרך כלל ההנפשה מלווה בפסקול המוקלט על ידי שחקנים.
מוזיקה
מוזיקה היא אמנות סידור הצליל והשקט במרחב הזמן והמיקום מהמאזין. בעבר נעשה שימוש בשירה, כלי נגינה, פטיפון, אריך-נגן, תקליט, קלטת שמע ותקליטור לצורך שמיעת מוזיקה.
המוזיקה היא דרך הבעה, ואינה יכולה להיכלל בהגדרות ערכיות, שהרי רשימת הצלילים המוגדרים כמוזיקה משתנה בהתאם לתקופה, לאופי או לתרבות בה היא מתקיימת. למרות זאת, מקובל לסווגה ולקטלג אותה בסיווגים שונים, ואף לקבוע לה מתכונות שיש בהן מוטיבים ועקרונות אחידים.
ריקודים
תחרויות ספורט
כדוגמת: המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה, המשחקים האולימפיים, המכביה, ליגת ה-NBA, NFL.
אומנות הקרקס
שמאל|ממוזער|250px|להטוטן באנגליה מבדר את העוברים והשבים
קרקס הוא מופע בידור הכולל שלל פעילויות, ובהן: אקרובטיקה, לוליינות, ליצנים, קוסמות, מופעי טרמפולינה, קסמים, להטוטנות, דיאבולו, דוויל סטיק, חד אופן, סטאף, פוי, אומנות בלונים וכדומה.
סטנד-אפ
מופע סטנד-אפ, הוא מונולוג של קומיקאי המופיע על הבמה או דיאלוג שהוא מקיים עם הקהל, ובו הוא מציג מבט שונה ומבדר על סיטואציות שונות משגרת החיים היומית. מקור השם סטנד-אפ מגיע מאנגלית; Stand Up פירושו לעמוד, כיוון שהקומיקאי לרוב עומד במהלך המופע.
משחקים
משחק הוא פעילות, הנעשית בדרך כלל לשם הנאה, בידור ולימוד. מרכיבי המפתח במשחקים הם המטרות, החוקים, האתגרים ושיתוף הפעולה ההדדי. משחקים דורשים בדרך כלל כוח פיזי או שכלי. למשחקים רבים יש עוד יתרונות מעבר להנאה, כגון למידה, חשיבה, שיפור המוטוריקה והקואורדינציה, שיפור הכושר הגופני ואינטראקציה חברתית. לפעמים מטרת המשחק היא הימורים או בילוי זמן. בתוך כך נכללים משחקי הכדור קריקט, פולו, כדורסל, בייסבול, כדורגל. ומשחקי הלוח שחמט, דמקה, גו.
סוגי בידור נוספים
קומדיה
דוגמנות ותחרות מלכת היופי
קוסמות
תקשורת המונים
סוגי בידור היסטוריים
וודוויל
מופע מינסטרל
ראו גם
אנשי בידור
קישורים חיצוניים
אמנדה פאלמר: האמנות לבקש – על יצירת קשר עם הקהל ומוזיקה חופשית. הרצאה באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:פנאי
| 2024-07-16T20:56:12
|
בישול
|
ממוזער|שמאל|250px|בישול בציור מ-1485
בישול הוא שם כללי לפעולות עיבוד מזון על ידי חום ממקור חיצוני. במרבית המאכלים, הבישול גורם לריכוך של המזון, וכך הוא קל יותר ללעיסה, בליעה ועיכול. הבישול משנה את טעמו, מרקמו, מראהו וערכיו התזונתיים של המזון.
אופני הכנה של מזון בעזרת חום הם: הרתחה, אפייה, צלייה, טיגון, עישון, אידוי וקלייה.
השפעות תהליך הבישול
החימום, הכרוך בתהליך הבישול, מרכך מזון על ידי הפיכת הקולגן לג'לטין. רב סוכרים כעמילן עשויים להתפרק לשרשראות קצרות יותר וסוכרים עוברים תהליך קרמליזציה. בנוסף לכך, החימום יכול לחטא את המזון מחיידקים המתרבים בטמפרטורות שבין 4 ל-70 מעלות צלזיוס. חימום מזון בטמפרטורות של מעל 140 מעלות צלזיוס מייצר את תגובת מייאר, המפיקה מגוון של ריחות וטעמים.
בישול המזון נועד ליצור טעם חדש על פי בחירת האדם המבשל אותו. כדי להרבות ביצירת טעמים חדשים, נהוג לערבב ולבשל יחדיו חומרי גלם שונים, כגון ירקות עם בשר, חלב עם סוכר, בצק עם ממרחים שונים ועוד.
חשיבות אבולוציונית
החוקר טוען שבישול המזון אחראי להתפתחות האדם כפי שאנו מכירים אותו היום. לפי מחקריו, הבישול מקצר את הזמן הדרוש לעיכול, וכך נותר לאדם הקדמון זמן פנוי, אותו הקדיש לניסיונות לצוד חיות גדולות, למרות שניסיונות אלו לא תמיד הניבו הצלחות. ציד החיות הגדולות, כאשר צלח, סיפק בשר, שלעיסתו ועיכולו קלים יותר, לעומת מזון צמחי. בתהליך אבולוציוני, כתוצאה מהמעבר אל תפריט בשרי, השיניים הפכו קטנות וחדות יותר. גם המעיים התקצרו ולפעילותן נדרשה כמות פחותה של אנרגיה. הבשר אף סיפק אנרגיה רבה יותר, אשר איפשרה בהתפתחות מח גדול יותר. גם בישראל נמצאו הוכחות קדומות לבישול מזון. חפירות בגשר בנות יעקב חשפו הוכחות שבחברת אדם קדמון, אשר התקיימה שם, בושלו דגי ענק לפני 750,000 שנים.
חשיבות תרבותית
הבישול הוא מרכיב אתני חשוב בתרבויות העמים השונים, שכן הוא אחד הסממנים הבולטים להבדלים בין קבוצות עמים. הבדלים אלו ניכרים במרכיביו של התבשיל, טכניקות הבישול שנעשות בו, ובתבלינים המקומיים שמוכנסים אליו. במסורת הסינית, לדוגמה, מושרש החיתוך של המזון הנא לפיסות קטנות. זו פעולה מקדימה המאפשרת את סיום בישול המזון על ידי טיגונו המהיר (הקפצה).שיטה זו התפתחה בתקופות ארוכות של מחסור בחומרי בעירה. במסורת ההודית, אף שהיא עשירה מאוד בטכניקות בישול שונות, אופייני הבישול בשמן ובעיקר בגהי.
סממנים של תרבות גבוהה, כמו זו הקשורה למעמד האצולה באירופה, היו מלווים בכיבוש היצר. גם לאחר שהתבשיל היה מוכן, הייתה חובה להמתין עד שיוגש לשולחן וכל הסועדים האחרים קיבלו את מנתם, כשלבי ביניים עד למצב שבו הסועד היה רשאי להשתמש בכלי האכילה שלו. גם המעבר מקערות משותפות לצלחות אישיות אפיין את המעבר לתרבות אכילה גבוהה. יחד עם התפתחות תרבות האוכל, במאה ה-16, התפתח יצור אומנותי של כלי אוכל עשויים קרמיקה, במקום קערות עשויות עץ, אשר רווחו עד אז. במשפחות עשירות עשה שימוש במערכות כלי שולחן אשר נשאו את סמל האצולה של המשפחה.
בתרבותם של עמים שונים קיימים איסורים הקשורים למזון. הדוגמאות הידועות ביותר הן איסור אכילת בשר פרה בהינדואיזם, איסור אכילת חזיר אצל המוסלמים ואיסור על אכילת מאכלים לא כשרים אצל יהודים שומרי מצוות.
כהמשך למנהגי אכילה בצוותא בתרבויות שונות, הופיעו המסעדות ובעקבותיהן מוסדות שונים החלו לפרסם הערכות של השגי המסעדות. אחד המפורסמים במדרגי המסעדות הוא מדריך מישלין, אשר היה הראשון ביוזמה זו. בינתיים קמו לו מתחרים, כדוגמת רשימת סן פלגרינו, הידועה יותר כרשימת 50 המסעדות הטובות בעולם, אשר נוסדה בשנת 2002
בישול ברחבי העולם
מטבחי העולם נבדלים זה מזה, אך בהחלט מושפעים זה מזה. מאכלים רבים נדדו ממדינה למדינה בנתיבי השיט והמסחר ובכל מקום קיבלו גרסה מקומית המשתמשת בחומרים מקומיים. תופעה זו יצרה מגוון מאכלים קרובים אך שונים ששיקפו את הדומה והשונה בכל מטבח על פני כדור הארץ.
ראו גם
אמצעי חימום והכנת מזון
רשימת כלי בישול
טכניקות בישול
מיוליקה
מאכלים אסורים
לקריאה נוספת
מייקל פולן, קיצור תולדות הבישול: איך השפיע הבישול על חיינו. מאנגלית: ניצן לפידות. מודן הוצאה לאור, 2017
קישורים חיצוניים
מאגר מידע וכתבות בנושא בישול ומתכונים
האקדמיה לבישול, ב-ynet
מילון למונחי תבשילים וכלי בישול (1913), באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:כלכלת בית
| 2024-07-23T19:45:05
|
יורה
|
קטגוריה:שמות פרטיים
| 2024-09-26T06:12:26
|
גשם
|
שמאל|ממוזער|280x280px|גשם יורד בפרת', אוסטרליה
שמאל|ממוזער|280x280px|תמונות מהופכות של גשר שער הזהב, הנוצרות על ידי טיפות גשם שמתפקדות כעדשות מרכזות
שמאל|ממוזער|280x280px|גשם יורד ברחובות קולקטה, שבהודו
ממוזער|טיפות גשם על עלים
ממוזער|מד גשם של האוניברסיטה העברית בירושלים בבקעת ים המלח
גֶּשֶׁם או מָטָר הוא משקע הנופל מהעננים כטיפות מים. גשם נוצר מהתעבות אדי מים לטיפות מים מיקרוסקופיות ולאחר מכן התלכדותן לטיפות גדולות יותר, הכבדות מספיק כדי ליפול ארצה. הגשם ממלא תפקיד בסיסי במחזור המים, שבו לחות מתאדה מן האוקיינוסים, הימים והיבשות, מתעבה ויוצרת עננים, נופלת חזרה כמשקעים, וחלקה חוזר לאוקיינוסים ולימים דרך נהרות ונחלים, ומתחילה את המחזור מחדש. הגשם מאפשר את החיים המוכרים לנו על היבשה: יצירת עמקי נחלים, סלעי משקע וסחיפת חומרי הזנה לים. הגשם הוא אחד התופעות הבסיסיות שיוצרות את העולם המוכר לנו.
היווצרות הגשם
הגורם העיקרי ליצירת גשם הוא אוויר לח שנע בכיוון מעלה ומתקרר עקב ירידת הלחץ בעת העלייה. כאשר האוויר מתקרר מספיק מתחילה התעבות על גרעיני התעבות (גרגרים קטנים הדומים לאבק), גבישי מלח שנוצרים מטיפות מים מהים וזיהום אוויר ממקורות שונים. אם הטיפות גדלות מספיק הן תתחברנה, תגדלנה מספיק וכתוצאה מכך ייווצר גשם. תהליך חליפי הוא גידול של גבישיי קרח על גרעיני קפיאה כאשר הטמפרטורה היא מתחת ל-0, כך נוצר המשקע הקרוי שלג. אם פתית השלג גדול מספיק ונופל דרך אוויר שהטמפרטורה שלו היא מעל ל-0 מעלות, פתיתי השלג יפשירו ויהפכו לגשם. גשם חזק יורד מעננים ערמתיים (כאלה עם זרמים אנכיים חזקים), כמו קומולונימבוס.
מאפייני הגשם
גשם יורד גם בכוכבי לכת אחרים, והוא עשוי להיות מורכב מחומרים כמו מתאן, ניאון, חומצה גופרתית, ואפילו ברזל.
לגשם ריח אופייני המכונה בשם פטריכור. ריח זה מקורו בחומר המופרש מצמחים בתקופות יובש ומתפזר לאוויר על ידי טיפות הגשם.
מטאורולוגיה- מחזור המים בטבע
שלב האידוי - שכבות האוויר הקרובות לקרקע מתמלאות אדי מים שמקורם, בין היתר, בים וביערות.
שלב העילוי – שכבות האוויר רוויות הלחות עולות מעלה עד שכבת האינוורסיה.
שלב העיבוי – כתוצאה מעליית האוויר מעלה, והתלכדות הטיפות עם גרעיני התעבות, האוויר מתקרר - דבר שגורם לעיבוי אדי המים וליצירת עננים.
שלב האיחוי – אוויר זז בתוך ענן וגורם לטיפות מים קטנטנות להתלכד אל טיפות אחרות עד אשר טיפות המים נעשות גדולות וכבדות מספיק כדי שיוכלו לרדת מן הענן ואז נוצר הגשם.
כדי שטיפת מים תעזוב את הענן ויתחיל לרדת גשם, הטיפה צריכה להיות בגודל מינימלי של כ-1 מ"מ. מהירות נפילת הטיפות יכולה להגיע עד ל-7.6 מטר לשנייה. בהתחלה הטיפות גדלות על ידי איסוף הלחות עד שהן מגיעות לגודל של כ-20 אלפיות המילימטר, אך אין זו הדרך היחידה שבה נוצרת הטיפה. אילו היה זה התהליך היחיד, היו עוברים ימים עד שתיווצר טיפה אחת. כאשר טיפות מזעריות נוצרות, הן מתנגשות בינן לבין עצמן בענן ויוצרות טיפה גדולה יותר. הטיפה הזו מתחילה ליפול כלפי מטה והיא "אוספת" טיפות נוספות, וכך נוצרת טיפה גדולה יותר ויותר.
גודל טיפות הענן תלוי במהירות הזרמים האנכיים בענן. ככל שהזרמים מהירים יותר, כך הטיפות גדולות יותר, שכן ישנן יותר התנגשויות עם טיפות מזעריות. כשגודל טיפות המים מתגבר על עוצמת הרוחות האנכיות, הן מתחילות ליפול אל הקרקע. ענני ערימה מורידים לרוב גשמים חזקים המורכבים מטיפות בגודל של מילימטר עד חמישה מילימטרים. זאת בניגוד לגשמים חלשים, הבאים מעננים שכבתיים שגודל הטיפות בהם הוא קטן. בעננים שכבתיים הזרמים האנכיים חלשים יחסית, ולכן הטיפות קטנות ונופלות לאט.
לעיתים, טיפות גשם הנוצרות בענן אינן פוגעות בקרקע. כאשר הלחות היחסית מתחת לענן היא נמוכה, הטיפות הנוצרות ומתחילות ליפול מתאדות מיד, קצב הנפילה שלהן מואט ולבסוף הן אינן מגיעות אל הקרקע. מתחת לעננים האלה ניתן לפעמים לראות פסי גשם כהים, אשר אינם מגיעים אל הקרקע. תופעה זו נקראת "וירגה". תופעת הווירגה מתרחשת גם בענני צירוס הגבוהים: טיפות המים והקרח מתחילות ליפול, אך הן מתאדות לפני הגיען לקרקע.
בציורים רבים ניתן לראות טיפות גשם בצורת דמעה, אך בדרך כלל טיפות קטנות של גשם הן כדוריות או אליפטיות לחלוטין. טיפות גדולות יותר מקבלות צורה שטוחה יותר.
עננים חמים הם עננים שמכילים מים נוזליים בלבד, עננים קרים מכילים גם קרח. גשם נוצר על ידי שני סוגים העננים. בעננים קרים, הגשם בדרך כלל יורד כשלג ומפשיר במהלך רדתו ארצה (את תהליך היווצרות המשקעים בעננים קרים ניתן לראות בערך שלג)
את כמות הגשם שיורדת במקום מסוים מודדים באמצעות מד גשם והיא מצוינת באמצעות גובה המים שהתאספו במכל שטוח במילימטרים. את כמויות הגשם ניתן לאמוד באמצעות מכ"ם מזג אוויר. ממוצע המשקעים השנתי ביבשות הוא 715 מ"מ, אך בכל כדור הארץ הוא 990 מ"מ. שיטות סיווג מערכות האקלים, כמו שיטת קפן, משתמשות בממוצע משקעים שנתי כדי להבדיל בין אזורים אקלימיים שונים.
עננים חמים (Warm clouds)
במקרה זה מצב הצבירה של המים לאורך כל התהליך הוא נוזלי, ללא קיפאון. נפוץ בעיקר באזורים טרופיים ומעל לאוקיינוסים.
גידול על ידי הדיפוזיה - חוק פיק: . F- שטף המסה. D – מקדם הדיפוזיה של המים, ρ– צפיפות אדי המים מסביב לטיפה הנוצרת.
התנגשויות בין טיפות.
אי אפשר להגיע לגשם רק על ידי התעבות. בתחילת התהליך לדיפוזיה יש חלק משמעותי בגידול הטיפה, אולם לאחר גדילתה, בגלל יחס שטח פנים לנפח, תרומתה קטנה (כך למשל, יחלפו 44 שעות עד ליצירתה של טיפה בקוטר של 0.1 מ"מ). יש צורך בהתנגשויות בין טיפות המים והתלכדות ביניהן – תהליך זה משמעותי יותר לאחר עשרות דקות. מידת ההתנגשות (Collisions and coalescence) תלויה במהירות של הטיפה. לשם כך מחשבים את הכוח שמפעילה הטיפה, לפי חוק ארכימדס. מהירות נפילת הטיפות תלויה ברדיוס, ובחלקיקים מוצקים, מהירות הנפילה תלויה בשורש הרדיוס. כאשר טיפונות המים מתחת לטיפת המים המתגבשת קטנות מדי, הן לא מתאחדות עם הטיפה אלא עוקפות עם האוויר, מחמת תנע נמוך. אם הטיפות באותו גודל, הן במהירות דומה ולכן אין התנגשות. עם עליית ערך היחס r/R יעילות ההתנגשות גוברת, עד ל-0.6. לאחר מכן, הבדלי המהירות קטנים מדי.
בעת עליית חבילת האוויר מתרחשים שני תהליכים מנוגדים. מחד, עם התקררותה, יש גידול בשיעור העל רוויה, ומאידך, תהליך ההתעבות דרך הדיפוזיה מביא להקטנה בשיעור העל רוויה.
בחלקו התחתון של הענן יש עלייה מהירה בעל רוויה עד הגעה למקסימום, עדיין בחלק התחתון של הענן. לאחר מכן יש ירידה עד התייצבות של ערך מסוים ללא תלות משמעותית בגובה.
השפעת ריכוז גרעיני התעבות
ממוזער|צורתן של טיפות הגשם תלויה בגודלן
מעל היבשות כמות האירוסולים גדולה משמעותית מאשר בימים ובאוקיינוסים, 300 - 500 ל-cc, לעומת 1,000 - 2,000 ל-cc. עקב הריכוז הגבוה של האירוסולים באזורים היבשתיים, נוצרות טיפות רבות, אך הן קטנות מאוד, ולכן לוקח זמן רב יותר עד שגשם יורד (תהליך ההתנגשות יעיל פחות, וזמן החיים של העננים גדול יותר), והעל רוויה נשארת זמן רב יותר. מעל האוקיינוס הטיפות גדולות יותר, וגשם מתחיל לרדת מהר יותר. מספר הטיפות אינו שווה למספר גרעיני ההתעבות. ראשית, לא כל גרעין התעבות עובר אקטיבציה, ושנית, התנגשויות בין טיפות שונות גורמות להימצאותם של מספר גרעיני על התעבות בטיפה אחת.
במהלך תהליך ההתנגשות-התלכדות בעננים ימיים, הרוויה קבועה תחילה מכיוון שיש עדיין טיפות בריכוז מספיק בענן, ואז עם הירידה בריכוז הטיפות יש "קפיצה" בעל הרוויה, כי אין טיפות שייקחו את האדים באמצעות דיפוזיה.
שבירת טיפות במהלך נפילה – כתוצאה ממערבולות וזרמי אוויר באטמוספירה, טיפות העולות בגודלן על 2 מ"מ תישברנה. הגבלה כזו אינה קיימת כשמדובר בברד. במהלך נפילתן, טיפות גשם עלולות להישבר בצורות שונות, ואז תהליך ההתאחדות מתחיל מחדש.
פיזור מרשל-פלמר
פיזור מרשל פלמר (Marshall-Palmer Distribution of Raindrop)– מתאר יחס אקספוננציאלי (בקירוב) בין קוטר הטיפה ובין מספר הטיפות ליחידות הנפח של גשם (כאשר מודדים בקרקע). יש מעט טיפות גדולות, והרבה קטנות. העקומות השונות מתארות את קצבי הגשם השונים. . משתנה עם סוג הגשם (מענן שכבתי או ערמתי) ועם עוצמת הגשם לפי הקשר
כאשר R עוצמת הגשם ביחידות של mm/hr. הפרמטר אינו תלוי ברמת הגשם.
שבירה של טיפות גשם
אחד ההסברים ל-DCD, ולפיזור האקספוננציאלי, הוא שבירת הטיפות הגדולות. לרוב לא רואים טיפות הגדולות משישה מ"מ. טיפות גדולות יותר ("טיפות ענק" יכולות להגיע לגודל של יותר מ-8 מ"מ) יורדות בדרך כלל בתחילת הממטר, בריכוז נמוך, ומקורן בהפשרת ברד, גראופל ושלג. ההסתברות לשבירת טיפות ספונטנית עולה עבור טיפות הגדולות מ-3 מ"מ, מחמת זרמים פנימיים הנוצרים על ידי כוחות אווירודינמיים. טיפות שגודלן עולה על 5 מ"מ נהיות בלתי יציבות ונשברות בהכרח. הסיבה העיקרית להגבלת גודלן של הטיפות הוא שבירתן עם רדת.
זריעת עננים
זריעת עננים היא שיטה מלאכותית להגברת ירידת גשמים והיא חלק מפעולות שינוי מזג אוויר (הנדסת מזג אוויר). הדבר נעשה על ידי פיזור באמצעות תנורים או מטוסי ריסוס של החומרים יודיד הכסף (תרכובת של כסף ויוד) הגורם לזירוז תהליך הקיפאון או אירוסולים המזרזים את יצירת טיפות המים.
בישראל בוצע פרויקט מחקר גדול בשם "ניסויי ישראל" בו גילו כי החומר יודיד הכסף הוא היעיל מכולם עבור ישראל לצורך השגת מטרה זו. יודיד הכסף מסוגל לזרז את תהליך קפיאת הטיפות בטמפרטורות שליליות בזכות המבנה הקריסטלוגרפי שלו הדומה למבנה מולקולת הקרח.
גשם וגאוגרפיה
במעלה ההרים הפונים לכיוון הרוח יורדות כמויות הגשם הגדולות ביותר. במקומות אלה, אוויר לח מטפס על ההרים עד שהוא מגיע לגובה רם והופך לענן. במורדות ההרים, הפונים בניגוד לכוון הרוח כמות הגשמים נמוכה. לדוגמה, בהרי ההימליה, כאשר רוח נושבת צפונה מהאוקיינוס ההודי לכיוון ההרים, יורדים כ-10,000 מ"מ ואילו במורדות הצפוניים, שם לא מגיעה רוח מן הים, יורדים רק כ-1,000 מ"מ.
באזור ארץ ישראל קיימים הבדלים חדים בין מערב הרי הלבנון והחרמון (1,500 מ"מ) ביחס לאזורים המזרחיים להם - בבקעת הלבנון למשל, כמות הגשמים השנתית היא 600 מ"מ ובדמשק המזרחית ממנה כ-240 מ"מ בלבד. דוגמה נוספת היא ירושלים, שבה כמות הגשמים השנתית עומדת על 600 מ"מ וביריחו, המזרחית ממנה רק בכ-30 ק"מ, כמות המשקעים השנתית היא 170 מ"מ.
מרכז|ממוזער|800x800px|פנורמה של אזור תחת עננה. ניתן לראות מרחוק שצד ימין גשום לפי הפסים שנראים יורדים מהעננים, לעומת הצד השמאלי היבש
הגשם בתרבות
לגשם השפעה רבה על רוב התרבויות בעולם. בכל אזור שבו יורד גשם וחיים אנשים, התפתחה תלות בגשם. תלות זו עשויה להיות בעקבות מיעוט גשמים שכן בלי הגשם קשה להתקיים. כמו כן, תלות האדם בגשם יכולה לבוא בעקבות גשמים רבים מדי שעלולים לגרום להצפות ולשיטפונות. האדם ראה בגשם את הגורמים לנוף: צמחייה, נהרות, נחלים ועוד תופעות רבות. הגשם מסמל וסימל בתרבויות רבות את תהליך ההפריה המינית ואת פוריות הטבע. מושגים רבים הושאלו מהגשם המתארים רגשות אנושיים. תלותו של האדם הגשם גרמה לתרבויות שונות, לכאורה, לשלוט באופן ירידת הגשמים. כיום ידועים מיתוסים, אגדות וטקסים רבים כתוצאה מן הגשם.
שבט אבאלוייה במזרח קניה האמין שהאל ברא תרנגול אדום עצום ממדים. כאשר התרנגול מנפנף בכנפיו זהו ברק, וכאשר הוא קורא, נוצר הרעם. תפקיד הקשת בענן הוא לווסת את כמות הגשמים. באיי פולינזיה האמינו כי בתחילתו של העולם השמיים והאדמה היו מחוברים זה לזה. אך כאשר הזדווגו ונולדו להם בנים, הפרידו בין השמיים לארץ. הגשם הוא דמעותיהם של אלי השמיים הבוכים על הפרידה. שבטים רבים ניסו לחקות את קול הרעם ובכך לעודד את נפילת הגשמים. את זאת עשו בקול תופת עז, רשרוש ברעשנים, דרדור אבנים ותקיעה בשופר. שבט זוני בניו מקסיקו ביצע חיקוי של עננים שבוצע באמצעות פיזור נוצות וסיד באוויר. כמו כן, הם לבשו בגדים שחורים ומעשים רבים אחרים אשר היו קשורים בשחור. למשל: צביעת הפנים בשחור, הקרבת קורבנות של חיות בשחור ואוכל צבוע שחור.
הגשם ביהדות
שמאל|ממוזער|307x307px|שמחת בית השואבה. ציורה של האמנית דפנה לבנון.
המקור הראשון שמלמד על סירקולציית הגשם מופיע בתנ״ך בחומש בראשית פרק ב, פסוק ו,
״וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה״.
לגשם השפעה רבה בתרבות, במקורות ובמסורת היהודית שכן תלותה של ארץ ישראל בגשם לצמיחת היבול נתנה להופעתו בזמן ובמידה הנדרשת חשיבות רבה. בתנ"ך הודגש ההבדל בין מצב המים בארץ כנען ובין זה שבמצרים, .
מחמת התלות הטבעית במים בארץ ישראל, מהווים הגשמים שכר על שמירת מצוות האל, מידה כנגד מידה - ; ואילו מן הצד השני, היעדר גשם הוא עונש ממרום. במשל הכרם אומר ישעיהו מה יעשה לכרמו, כלומר לישראל:
העונש של ציווי העננים "מהמטיר מטר" הוא עונש כבד, כיוון שלא יהיו מים לשתייה ולקיום משק חקלאי.
בחג הסוכות קובע ה' את דין המים בעונת הגשמים הבאה. טקס ניסוך המים המתבצע בסוכות קשור גם הוא בהורדת הגשמים. על פי רבי עקיבא אמר ה': "נסכו לפני מים בחג - כדי שיתברכו לכם גשמי השנה" ().
יש להודות לה' על הגשמים שהוא ממטיר לעמו, ובתפילת העמידה אומרים: ; על ירידת הגשמים נתקנה ברכת הגשמים, ברכת הודאה הנאמרת במקרה שבו הגשמים מביאים לשמחה מיוחדת.
גשם ברכה הוא גשם שירד בעונת הגשמים בין חודש מרחשוון לניסן - "יורה במרחשוון ומלקוש בניסן". גשם קללה הוא גשם שיורד בעת בה הוא עלול להזיק או בעוצמה מופרזת. גשמים בסוכות, למשל, הם גשמי קללה, שכן הם עלולים למנוע את מצוות הישיבה בסוכה.
כאשר מגיע שמיני עצרת ועד יום ראשון של פסח נזכרת בתפילה גבורות הגשם. מז' בחשוון מתחילים להתפלל על הגשם: "ותן טל ומטר" ב"ברכת השנים" בתפילת העמידה. תפילה זו מתחילה בז' בחשוון על מנת שהעולים לירושלים יספיקו לחזור לביתם לפני בוא הגשמים.
יהודי המזרח קיימו מנהגים שונים הקשורים לגשם, בעיקרם כדי למנוע בצורת ולעודד ירידת גשמים. מנהגים אלה היו דומים למנהגי המוסלמים השכנים. היהודים התהלכו יחד עם ספרי תורה בעודם מתפללים, תוקעים בשופר וצמים סביב קברי צדיקים. כמו כן, חילקו בשר לעניים.
ב מסופר על חוני המעגל שהיה בכוח תפילתו כדי להוריד גשמים ולעצרם.
ראו גם
ממוזער|קול גשם, מלקוש 2014
אקלים ארץ ישראל
מטאורולוגיה - מונחים
השפעת העמעום העולמי על דפוסי ירידת הגשמים
קישורים חיצוניים
גשמי זעם בישראל, יומני כרמל ינואר 1950 (התחלה 5:43)
ההיבט הלשוני -
עודד כרמלי, התחזית: גשם של ברזל נוזלי על כוכב לכת חוץ שמשי, באתר סוכנות החלל הישראלית, 13 במרץ 2020
, 26 בינואר 2024
הערות שוליים
*
קטגוריה:משקעים
| 2024-10-17T16:48:28
|
לחץ
|
ממוזער|250px|כוח F, שמופעל בניצב למשטח ששטחו A, יוצר לחץ P השווה ל-F/A.
בפיזיקה, לחץ הוא גודל שניתן לשייך למערכות מאקרוסקופיות (כלומר, בעלות מספר רב של חלקיקים) שמתאר את היחס בין כוח לבין יחידת שטח עליה הוא מופעל במאונך.
לדוגמה, עבור גז במיכל סגור, חלקיקי הגז מתנגשים באופן תמידי בדפנות המיכל, ובכך מפעילים עליהן כוח. אם במשך פרק זמן נתון נספור את כמות ההתנגשויות של חלקיקי גז בחלק מסוים של הדופן, וכן את כמות ההתנגשויות בחלק אחר של הדופן ששטחו כפול, נמצא שכמות ההתנגשויות כפולה בחלק ששטחו כפול, ולכן הכוח שהגז מפעיל עליו הוא כפול מהכוח שמופעל על החלק הקטן יותר. היחס של הכוח ליחידת שטח הדופן לא תלוי בשטח הדופן, אלא בתכונות הגז עצמו (כמה מהר המולקולות נעות, מה המסה של מולקולה בודדת, וכו'), ולכן ניתן לשייך לגז גודל שנקרא לחץ.
לחץ יכול להיות מוגדר גם בתוך חומר, כאשר אין משטח ממשי שעליו פועל כוח. בנוזלים ובגזים, לחץ הוא הכוח שיוצרת התנגשות של מספר רב של מולקולות החומר על דפנות הכלי שבו הוא מוכל. הלחץ במקרה זה מוגדר ככוח החיצוני שפועל על פאה של קובייה קטנה בתוך החומר, חלקי שטח הפאה.
גם במוצקים מושג הלחץ קיים ומוגדר, אך מושג זה לא מספיק כדי לתאר את הכוחות הפועלים על משטחים, זאת בגלל תכונות החוזק שגורמות גם לשינויי צורה.
מדידת לחץ אטמוספירי מאפשרת חיזוי מזג אוויר ומציאת גובה מעל פני הים. חישובי לחץ משמשים בכל תחומי ההנדסה (למשל בהנדסת בניין, הנדסת מכונות והנדסת רכב), ובמדע בתחומים רבים.
הקשר בין לחץ וכוח
משימור תנע ואנרגיה, בהתנגשות של מולקולה בודדת בעלת מסה קטנה בקיר עם מסה הרבה יותר גדולה, ניתן לקבל שהכוח שפועל על הקיר יהיה תמיד מאונך לקיר, לא משנה באיזה כיוון הגיעה המולקולה. לכן, לא משנה מה צורת מיכל הגז, הכוח שמרגיש אלמנט שטח מההתנגשויות תמיד יהיה מאונך לו. בנוסף, ככל שלוקחים שטח גדול יותר, כך יש יותר התנגשויות ביחידת זמן (באופן פרופורציונלי לשטח), ולכן כפי שתואר למעלה, נוח להגדיר לנוזלים וגזים תכונה שלא קשורה למיכל עצמו, הלחץ שלהם, המסומן באות . כאשר נסתכל על אלמנט שטח בעל גודל שנמצא בסמוך לזורם בלחץ , אלמנט השטח ירגיש כוח במאונך אליו ששווה בגודלו למכפלת לחץ הנוזל בשטח האלמנט:
כאשר וקטור יחידה שמצביע בכיוון מאונך לאלמנט השטח.
ניתן להסתכל על הנוסחה גם בכיוון ההפוך. כלומר, אם פועל כוח מסוים על גוף, כדי להקטין את הלחץ ניתן להגדיל את השטח עליו הכוח מופעל (כך כל חתיכה מאלמנט השטח מרגישה פחות כוח בפני עצמה). לדוגמה: אם ננסה לשכב על מסמר נרגיש כאב חד, והמסמר אף עלול לפצוע. לעומת זאת, אם נשכב על מיטת מסמרים עם מספר רב של מסמרים, שטח המגע בין המסמרים לגופנו יגדל. כתוצאה מכך, הכוח הנקודתי הדרוש לכל מסמר להינעץ לאותו עומק כמו במקרה הקודם גם יגדל. אך הכוח הכולל המופעל (המשקל שלנו) לא ישתנה. במילים אחרות, הלחץ על העור יקטן (כל חתיכת עור מרגישה פחות כוח בפני עצמה ולכן אף חתיכה לא נקרעת).
בכל הדוגמאות להלן, דובר על הכוח שמרגיש משטח כתוצאה מהתנגשויות בכיוון אחד, אך עבור משטח שנמצא בתוך נוזל או גז, המשטח ירגיש כוח משני הכיוונים. אם הלחץ זהה משני צדדי המשטח, הכוח השקול שירגיש המשטח הוא 0. לעומת זאת, אם הלחץ בכיוון אחד של המשטח גדול מהלחץ בכיוון השני, הזורם מהכיוון הראשון ידחוף חזק יותר ושקול הכוחות יהיה שונה מאפס. באופן כללי, הכוח שמרגיש אלמנט נפח בעל גודל פרופורציונלי לגרדיאנט הלחץ:
לדוגמה, בגלל כוח המשיכה, הלחץ במים עולה ככל שיורדים עמוק יותר. לכן, כאשר מכניסים כדור ים למים, הוא מרגיש לחץ גדול יותר מתחתיו מאשר מעליו, ולכן מרגיש כוח למעלה. כוח זה נקרא לרוב ציפה, והוא נובע מגרדיאנט בלחץ הזורם. גם על סלע באותם ממדים היה מופעל אותו כוח, אך משום שהוא הרבה יותר כבד מכדור ים, המשקל שלו גבוה יותר מגרדיאנט הלחץ שמפעילים המים והוא שוקע.
עוד דוגמה היא כנף של מטוס, שתוך כדי מעוף גורמת ללחץ האוויר מעליה להיות נמוך מלחץ האוויר מתחתיה, דבר שגורם לכוח עילוי.
בשואבי אבק, השואב יוצר לחץ נמוך מאטמוספירה בתוכו, דבר שגורם לאוויר קרוב לשואב להרגיש מכיוון אחד שלו (כיוון השואב) לחץ נמוך יותר מבכיוון השני (איפה ששאר האוויר נמצא, בלחץ אטמוספירי), ולכן גורם לאוויר עצמו להדחף פנימה אל תוך השואב.
משוואת מצב
לחץ המערכת קשור לגדלים תרמודינמיים אחרים כמו טמפרטורת המערכת או צפיפותה. לדוגמה, באופן אינטואיטיבי ניתן להבין שאם לוקחים את אותה כמות גז ושמים במיכל עם נפח גדול פי 2, הגז יתפרס במיכל ובכל רגע קיר המיכל ירגיש פי 2 פחות התנגשויות. לעומת זאת, אם באותו מיכל נכניס פי 2 חלקיקי גז, גם השפה של המיכל תרגיש פי 2 יותר התנגשויות. בנוסף, אם נחמם את הגז, המולקולות בו ינועו מהר יותר ויתנגשו ביותר עוצמה בקירות המיכל, מה שיגרום ליותר כוח. באופן כללי הקשר בין לחץ המערכת לטמפרטורה בה היא נמצאת וצפיפותה נקרא משוואת המצב של המערכת, ועבור הדוגמה האינטואיטיבית המתארת גז אידיאלי, משוואת המצב היא כאשר:
כמות חלקיקי הגז
נפח המערכת
טמפרטורת המערכת
קבוע בולצמן
מקובל יותר להציג את משוואת המצב הזו כ-.
עבור צפיפויות מאוד גבוהות של הגז, המולקולות מתחילות למשוך אחת את השנייה דרך כוחות ואן דר ואלס, מה שיגרום לכך שבשלב הזה הלחץ על דפנות המיכל לא עולה בצורה פרופורציונלית לצפיפות (עבור יותר מולקולות הן תמשוכנה אחת את השנייה קצת יותר ולכן הכוח על שפת המיכל לא תעלה באותה כמות שיכלה להיות בלי המשיכה הזו). במקרה זה, כאשר הקירוב של גז אידיאלי לא תקף, משוואת המצב היותר מדויקת נהיית המשוואה של גז ואן דר ואלס
כאשר קבועים שקשורים לחוזק כוחות המשיכה בין מולקולות הגז ולגודלן.
באופן כללי, משוואת מצב היא תכונה של החומר עצמו - למים, אוויר, חנקן נקי, ולברזל כולן משוואות מצב שמתארות את הקשר בין הגדלים התרמודינמיים השונים. עבור מקרים ספציפיים ניתן להסיק את משוואת המצב מעקרונות בסיסיים (כמו במקרה של גז אידיאלי), אך באופן כללי הבעיה הזו נחשבת קשה ולרוב משוואת מצב של חומר מתקבלת על ידי ניסויים.
יחידות
במערכת היחידות הבינלאומית נמדד הלחץ בפסקל שמוגדר כלחץ שמפעיל כוח של ניוטון אחד על משטח בעל שטח של מטר רבוע אחד: .
עם זאת, יחידה זו אינה שימושית בחיי היום יום מאחר שהיא מאוד קטנה, ולכן מקובל להשתמש ביחידות יותר גדולות כמו אטמוספירה או בר, ועבור שינויים בלחץ מקובל להשתמש במילימטר כספית או מיליבר. בארצות דוברות אנגלית מקובל גם השימוש ביחידה PSI, ראשי תיבות של Pound per Square Inch - כוח של ליברה אחת לשטח של אינץ' רבוע.
פירוש היחידות השונות:
אטמוספירה - אטמוספירה אחת היא בקירוב הלחץ הממוצע שמפעילה אטמוספירת כדור הארץ בגובה פני הים, והיא שווה ל-101,325 פסקל לערך או 760 מ"מ כספית.
בר - יחידה השווה בדיוק ל-100,000 פסקל. בר אחד מאוד קרוב לאטמוספירה אחת, אך הוא כפולה פשוטה של יחידת הלחץ הבסיסית פסקל, ולכן נפוץ מאוד ובגלל הסטייה הקטנה (1%) ביניהם, ניתן לשמוע אנשים משתמשים ביחידה כקירוב טוב ליחידה אטמוספירה.
mmHg - מילימטר כספית - הלחץ שיצור עמוד כספית בגובה מילימטר אחד בתחתיתו.
טור (Torr) - הלחץ השווה ל-1 חלקי 760 הלחץ של אטמוספירה אחת. ההבדל בינו לבין mmHg זניח ולכן כמעט ולא מבחינים בין השניים. באופן מסורתי, זו היחידה השימושית בקרב העוסקים במערכות ואקום (לחץ נמוך).
+טבלת המרות בין יחידות נפוצותפסקלבראטמוספירהמילימטר כספיתPSI 1 פסקל 1 10-5 0.987×10-5 0.00751.45038×10-4 1 בר 100,000 1 0.987 75014.5038 1 אטמוספירה 101,325 1.013 1 76014.6959 מילימטר כספית (torr) 133 0.00133 0.00132 10.0193368PSI6894.760.06894760.06804651.71491
מדידת לחץ
לחץ נמדד באמצעות מכשיר הנקרא מנומטר.
מנומטר פשוט בנוי מצינור בצורת האות U כאשר בקצהו האחד מצוי לחץ ידוע, בתחתיתו זורם כלשהו, וקצהו השני משמש למדידת לחץ. ניתן לחשב את הלחץ על ידי מדידת הפרש הגבהים בין שני קצוות הזורם ובעזרת הנוסחה למציאת לחץ סטטי בקירוב של שדה כבידה אחיד:
כאשר: היא צפיפות הנוזל, g הוא תאוצת הכובד, ו-h הוא גובה עמוד הנוזל.
לחץ בנוזלים ובגזים
שמאל|ממוזער|250px|לחץ הנוצר על ידי התנגשויות של חלקיקים בדפנות המכל. החלקיקים הן הנקודות השחורות. ניתן לדמיין שאלו כל החלקיקים במכל בנקודת זמן מסוימת. העקבות השחורים הם מסלולים של חלקיקים שרחוקים מהדפנות. חלקיקים כאלו לא יתרמו ללחץ על הדפנות בנקודת הזמן שבציור. העקבות האדומים הם של חלקיקים שהתנגשו בדופן, והחלקיק הוחזר למכל. שקלול וקטורי הכח של החלקיקים שכן התנגשו מייצר כוח אנכי לדופן. מרכיבי כוח של חלקיקים שונים שאינם מאונכים מבטלים זה את זה.
כפי שהוזכר בהתחלה, נוזלים וגזים (המכונים יחד זורמים) מורכבים ממספר רב של מולקולות אשר נעות באופן אקראי לכל הכוונים. בכל זמן נתון מספר רב של מולקולות מתנגשות זו בזו או במשטח, והכוח אשר הן מפעילות בהתנגשות זו יוצר לחץ אחיד בקירוב טוב. במיוחד כשמדובר בגזים הלחץ תלוי בתכונות החומר: ככל שיש יותר חלקיקים (יותר גז במיכל) הלחץ עולה, וככל שמהירות החלקיקים של הגז גדלה (ואיתה גם הטמפרטורה), הלחץ יעלה גם כן.
לחץ סטגנציה (עצירה) הוא הלחץ שיוצר זרם הנתון במהירות מסוימת ונעצר. בכלי טיס משתמשים בצינור פיטו על מנת למדוד את הלחץ מסביב למטוס, ואת לחץ הסטגנציה ובאמצעותם לחשב את מהירות הטיסה ביחס לאוויר.
יישומים
עומד הידראולי
לחץ בתרמודינמיקה
בתרמודינמיקה מקובל לדבר על הלחץ הממוצע שמפעילה המערכת על פאותיה. לרוב, המערכת תהיה גז הנתון במכל. לחץ זה נתון על ידי
כאשר
P זה הלחץ הממוצע שמפעילה מערכת על פאותיה. בתהליך הפיך הוא שווה ללחץ החיצוני המופעל על המערכת.
U זוהי האנרגיה הפנימית של המערכת.
V הוא נפח המערכת
S היא האנטרופיה שנשארת קבועה בגזירה חלקית זו.
במילים אחרות, עבור תהליך שינוי נפח הפיך (לדוגמה, דחיסה איטית של המיכל), במערכת בעלת מספר חלקיקים קבוע, כמות העבודה האינפיניטסימלית שנעשתה עליה שווה ל
במובן הזה, ניתן לראות שלחץ מבטא את היחס בין שינוי באנרגיה לשינוי בנפח.
לחץ אטמוספירי
לחץ אטמוספירי הוא הכוח שמפעיל משקל האוויר ליחידת שטח עליו פועל הכח. לחץ זה תלוי ברום הנקודה ובתנאים המטאורולוגיים. לחץ האוויר מופעל כאשר מולקולות האוויר מתנגשות בשטח עליו מופעל הלחץ. ככל שהמולקולות צפופות יותר, וככל שמהירותן (שתלויה בטמפרטורה) גדלה, הלחץ גדל (בהתאם למשוואת המצב של אוויר).
בתנאים סטנדרטיים, שנקבעו לגובה פני הים, מוגדר לחץ האוויר כאטמוספירה אחת. גרדיאנטים בלחץ האטמוספירי מהווים את הגורם המשמעותי ביותר ביצירת רוח. (מהדיון למעלה, גרדיאנט בלחץ האטמוספירי קשור לכוח שירגיש נפח מסוים של אוויר)
תת-לחץ
תת לחץ או לחץ שלילי מתאר מצב שבו הלחץ הנמדד מוצג כערך שלילי. תת-לחץ נובע בדרך כלל מכך שהלחץ הנמדד נמוך מלחץ ייחוס כלשהו ומוצג יחסית אליו. תת-לחץ בצמיג למשל הוא לחץ הנמוך מהלחץ הרצוי לצמיג. תת-לחץ של 80 קילו פסקל יכול להופיע במד לחץ סטנדרטי כלחץ שלילי של 21 קילו פסקל ביחס ללחץ אטמוספירי (101 קילו פסקל).
עם זאת, קיימים מקרים בהם לחץ שלילי הוא לחץ שלילי אבסולוטי ולא יחסי (כלומר לא ביחס ללחץ חיובי אחר). במצב זה, אלמנט שטח מרגיש כוח משיכה אל כיוון הנוזל ולא החוצה ממנו. במצב זה אם הלחץ השלילי גדול יותר (בערכו המוחלט) מהחוזק של החומר, החומר ייקרע.
ראו גם
חוק פסקל
תרמודינמיקה
לחץ אטמוספירי
לחץ דם
לחץ חלקי
מנומטר
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גדלים פיזיקליים
קטגוריה:תרמודינמיקה
| 2024-05-20T07:05:12
|
גדר ההפרדה
|
ממוזער|250px|תוואי גדר ההפרדה המאושר והלא מעודכן, נכון למאי 2005
שמאל|ממוזער|250px|גדר ההפרדה במבט משכונת משכנות שאננים לכיוון דרום מזרח באוקטובר 2005
ממוזער|250px|גדר ההפרדה בדרום הר חברון, מאי 2006
שמאל|ממוזער|250px|הגדר מדרום לבת חפר. מעבֶר לה נראית טולכרם
שמאל|ממוזער|250px|רחוב השומרון בבת חפר שלאורכו טיילת המקבילה לגדר
שמאל|ממוזער|250px|כביש לעיר בית לחם
שמאל|ממוזער|250px|שער חקלאי המפריד בין הכפר בית איג'זא לאדמותיו החקלאיות. ברקע נראית גבעת זאב
שמאל|ממוזער|250px|הגדר בין אלפי מנשה לראס א-טירה
250px|ממוזער|גדר ההפרדה באבו דיס, יוני 2004
שמאל|ממוזער|250px|קטע של גדר ההפרדה בצידי כביש 443, סמוך לצומת גבעת זאב. קטע זה בנוי ממספר קומות של גדר תלתלית ("גדר תַיל")
ממוזער|כביש הטבעת המזרחי (כביש 4370) במפגש עם כביש 1 בצומת עיסאוויה. ניתן לראות את גדר ההפרדה שנבנתה בין הנתיבים כדי להפריד בין תנועה של ישראלים ושל פלסטינים על הכביש|טקסט=כביש הטבעת המזרחי (כביש 4370) במפגש עם כביש 1 בצומת עיסאוויה. ניתן לראות את גדר ההפרדה שנבנתה בין הנתיבים כדי להפריד בין תנועה של ישראלים ושל פלסטינים על הכביש|250px
ממוזער|פסגת זאב ומתחם מחנה הפליטים שועפט משני עברי גדר ההפרדה; השטח המוניציפלי של ירושלים כולל את השכונות משני עברי הגדר.|250px
גדר ההפרדה (; גם חומת ההפרדה או גדר הביטחון; לעניין השם ראו בהמשך) היא גדר גבול שהוקמה על ידי ישראל, בעיקר לאורך הקו הירוק ומקצתה בתוך שטחי יהודה ושומרון, לשם מניעת מעבר בלתי מורשה של פלסטינים למרכזי אוכלוסייה ישראליים, במטרה למנוע חדירת מחבלים פלסטינים, ובכללם מחבלים מתאבדים. הגדר, שנבנתה בשנים 2002–2006 ומתוחזקת גם כיום, היא באורך משוער של כ-720 קילומטר. עלות הקמתה מוערכת בכ-8 עד 9 מיליארד שקלים, על פי ממ"מ. לגדר גם עלות שוטפת של 140 מיליון שקלים בשנה על פי מבקר המדינה.
הגדר כוללת בתוכה גושי ההתיישבות, בהם גוש עציון, מעלה אדומים, אריאל וגוש קרני שומרון, לצד יישובים סמוכים לקו הירוק.
טרמינולוגיה
כמו הגדר עצמה, גם שמה שנוי במחלוקת, בעיקר בשאלה האם היא "גדר" או "חומה". שמות שונים למכשול נגזרים מתפישת עולמו הפוליטית של הדובר ומעמדתו כלפי המכשול. בעברית לרוב קוראים לה "גדר ההפרדה" אך בנאום שנשא אריאל שרון באו"ם הוא השתמש במונח "גדר הביטחון", מונח זה מופיע גם בסעיף 2.ד בהחלטת הממשלה מ-24 ביוני 2002. לעיתים קוראים לזה "מכשול ההפרדה". שר ההסברה, יולי אדלשטיין, שילב בין הכינויים ואמר כי "בצד הישראלי של הגדר עומדת חומה בת מאות קילומטרים".
בערבית היא מכונה جدار (גִ'דַאר – שתרגומה: קיר, חומה, או גדר), אולם עיקר הוויכוח הוא דווקא על השם באנגלית.
מדינת ישראל קוראת לגדר באנגלית "The Security Fence" ("גדר הביטחון") ולעיתים גם Anti-terrorist Fence ("גדר אנטי-טרוריסטית") על מנת להדגיש את חשיבותה הביטחונית במניעת טרור. כלל מערכת הביצורים והגדרות כנגד מחבלים באזורי קו התפר נקרא "מכשול קו התפר". הפלסטינים ומתנגדי הגדר קוראים לה "The Separation Wall" ("חומת ההפרדה"), או "Apartheid Wall" ("חומת האפרטהייד/הפרדה גזעית"), בשל ההפרדה הגזעית שהיא מבססת, ועקב היות חלקים רבים ממנה, ובייחוד באזורים העירוניים, חומת בטון גבוהה ולא גדר.
כפשרה נייטרלית בין שתי הגרסאות משתמשים באנגלית במושג "Barrier" ("מחסום" או "מכשול"). שמות נוספים שמקובלים באנגלית הם "Israeli West Bank barrier" (בתרגום חופשי: "המחסום הישראלי של הגדה המערבית"), "Israeli Separation Barrier" ("מכשול ההפרדה הישראלי") ו-"Israeli Security Barrier" ("מחסום הביטחון הישראלי").
היסטוריה של רעיון הגדר
במקביל להעברת מרבית רצועת עזה לשליטת הרשות הפלסטינית ב־1994, נבנתה סביב הרצועה גדר ביטחונית, שאפשרה יציאה מהרצועה רק באמצעות מעברים מסודרים. הקמת הגדר הובילה לירידה מהותית בפעילות מְפַגעים מרצועת עזה, בשטחה המרכזי של ישראל.
כשעלה לראשונה הרעיון לבנות מכשול פיזי בין ישראל גופא לשטחים הן אנשי שמאל והן אנשי ימין התנגדו לו. טענתם של אנשי הימין הייתה שהדרך הנכונה ללחום בטרור היא באמצעות הפעלת לחץ צבאי רצוף, ולא באמצעות הסתגרות מאחורי גדרות, וכי הגדר תעלה כסף רב למשלם המיסים הישראלי, כשתועלתה מוטלת בספק. בנוסף חששו אנשי הימין שבכוח הגדר להביא לחלוקה דה פקטו של הארץ ולגרום להפניית הפיגועים כלפי ההתנחלויות הנמצאות מעברה המזרחי של הגדר. טענתם של אנשי השמאל הייתה שאין לתמוך בהקמת גדר הפרדה ביטחונית שאינה מלווה בפינוי התנחלויות או בנסיגה משטחי יו"ש שיישארו בצד שאינו מוגן בגדר. כמו כן, הציעו אנשי השמאל גדר המבוססת על תוואי הקו הירוק.
התרקמות ההחלטה על הקמת הגדר וקבלתה בציבור
ב־1995, התקבלה בממשלת רבין החלטה על הקמת גדר, לא כתגובה לטרור, אלא כדי ליצור גבול בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. השר לביטחון פנים, משה שחל, מונה לעמוד בראש ועדה שתדון בהקמת גדר ההפרדה. החלטה זו לא יושמה מסיבות שונות (בהן: רצח רבין).
ביולי 1996, שר הביטחון, יצחק מרדכי, מודיע שהוא מתנגד לתוכנית ההפרדה של ממשלת רבין והתוכנית מוקפאת.
ב־1999 המליצה "מנהלת השלום" בממשלת אהוד ברק להקים חלק מהאלמנטים של הגדר אולם ברק דחה את ההמלצה. לאחר ועידת קמפ דייוויד הודיע ברק על הקמת שתי גדרות, אחת על הקו הירוק והשנייה סביב גושי ההתנחלויות אולם לא נקט צעדים כלשהם בנושא. הדיון בנושא הופסק לאחר בחירתו של אריאל שרון. באפריל 2001 העביר שרון, שהתנגד תחילה להקמת הגדר, את הטיפול בנושא למועצה לביטחון לאומי. אבל במחצית 2002 החל לשנות את עמדתו ביחס לגדר.
את המאבק הציבורי למען הקמת גדר הפרדה ביטחונית רציפה החלה תנועת "גדר לחיים – התנועה הציבורית להקמת גדר ביטחון", שהוקמה ביוני 2001 לאחר הפיגוע בדולפינריום על ידי אזרחים מכל רחבי הארץ.
הבולט ביותר במאבק היה חיים רמון, שניהל במפלגתו (העבודה), בכנסת ובציבור, החל ב-2001, מסע למען גדר ההפרדה (לימים כינה אותו ראש הממשלה אריאל שרון "אבי תוכנית ההפרדה"). בלטו בתמיכתם בגדר האלוף במיל. עוזי דיין, ראש השב"כ אבי דיכטר והעיתונאי דן מרגלית. החל משלב מוקדם הצטרף גם אהוד ברק לתומכיה של הגדר, ובהמשך הצטרפו לתומכים בנימין נתניהו, אז שר האוצר בממשלת שרון, והנשיא דאז משה קצב. עם זאת, נתניהו הדגיש, כי יש לְגדר כחלק מתוכנית ההתנתקות את כל גושי ההתיישבות וגם את בקעת הירדן.
בהדרגה, לאחר מאות קורבנות כתוצאה מפיגועי התאבדות, התעצמה התמיכה הציבורית בגדר הפרדה ושכנעה לבסוף גם מתנגדים, כמו שר הביטחון בנימין בן אליעזר, הרמטכ"ל ושר הביטחון שאול מופז, הרמטכ"ל משה יעלון, ראש "שינוי" יוסף לפיד ואחרים. בעיקר היה זה ראש הממשלה אריאל שרון שהביע במשך תקופה ארוכה התנגדות לרעיון הגדר, אולם הוא שינה את דעתו לבסוף. בשל השתהותו הועלתה דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את אחריותו לעיכוב בבניית הגדר שהביאה, על פי המציעים, למותם של מאות ישראלים.
באפריל 2002 אישרה הממשלה את בניית הגדר, ללא תוואי סופי וסוכם כי משרד הביטחון יקבע קריטריונים, וביוני באותה שנה החלה בנייתה באופן רשמי. בסוף 2002, כאשר הושלמו 4 הקילומטרים הראשונים של הגדר באזור צומת מגידו התברר כי לא תואמה העברתם לצה"ל ולכן התעכבה הפעלתם. לאור הלחץ הציבורי הוטלה משימת התיאום של הקמתה על עמוס ירון, מנכ"ל משרד הביטחון.
שלבים בבניית הגדר
משהשתכנע בנימין בן אליעזר בנחיצות המכשול הפיזי בין ישראל לשטחים פעל במרץ לקדמו. בספטמבר 2002 שתי חברות זכו במכרז ההקמה והתחזוקה של הגדר, חברת מגל מערכות בטחון, שהייתה אחראית על הקמת הגדר מכפר סאלם בצפון ועד כפר קאסם והחברה האמריקאית "דיטקשיין" שזכתה במכרז להקמת הגדר בגזרת עוטף ירושלים. תחילה נבנה על ידו קטע הגדר על ואדי עארה, בדחיפת דני עטר, יו"ר המועצה האזורית גלבוע מטעם מפלגת העבודה. עם פרישת מפלגת העבודה מהממשלה והקמת ממשלת שרון השנייה, החליטה הממשלה על המשך הבנייה, אולם בתוואי שהשאיר את רוב המתנחלים בתוך הגדר, חצה ערים וכפרים פלסטיניים והשאיר בצד הישראלי של הגדר מאות אלפי תושבים פלסטיניים. התוואי אמור היה אף להקיף את אריאל וקדומים ולהגיע עד פאתי שכם. בלחץ אמריקאי הוחלט להשאיר את בניית חלק זה לסוף, ולהותיר בינתיים חלל לא בנוי בתוואי הגדר. עקב שינויים אלו בתוואי, איבדה הגדר את תמיכתם של רבים בשמאל שטענו כי גדר שמספחת פלסטינים רבים לישראל כלל אינה אפקטיבית מבחינה ביטחונית. מבצע בניית הגדר כונה "דרך אחרת".
בלחץ ציבורי ובין-לאומי שונה תוואי הגדר פעמים רבות. גם לקראת שלהי 2004 עדיין היה התוואי הסופי שיינתן לגדר מעורפל. עם זאת, פסיקת בג"ץ (ראו להלן) והלחץ הבין-לאומי נתנו את אותותיהם, והגדר שעליה דובר היא כזו שתהיה צמודה יותר לקו הירוק מאשר זו שתוכננה מלכתחילה.
פרויקט "מרחב התפר"
לשם הקמת הגדר הוקמה במשרד הביטחון מִנהלת מרחב התפר, שעסקה בניהול פרויקט הקמת הגדר, תוך הפעלתם של גופים קיימים במערכת הביטחון. המִנהלת עסקה בתיאום בין גורמי הממשלה המעורבים בפרויקט (משרד הביטחון, צה"ל, המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל). בגיבוש וריכוז של דרישות מבצעיות עסק פיקוד המרכז. בפיקוח על הקבלנים המבצעים את הפרויקט עסק אגף הבינוי במשרד הביטחון, בתיאום עם מרכז בינוי באט"ל. בסוגיות המקרקעין טיפל אגף אמו"ן במשרד הביטחון.
מאפייני הגדר
הגדר מצוידת באמצעי חישה אלקטרוניים, באמצעי תצפית ובכלי נשק להפעלה מרחוק, ובחלק קטן מהתוואי שלה – בתוך השכונות הפלסטיניות של ירושלים ומערבה לקלקיליה ולטולכרם, היא חומת בטון גבוהה (מאפיין שעליו מסתמכים הפלסטינים בקוראם לה "חומת ההפרדה"), וזאת בין השאר כדי למנוע ירי אל עבר כלי רכב ואזרחים ישראלים.
תיאור של מאפייני הגדר מופיע בפסק דינו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק:
תוואי הגדר
אורך תוואי הגדר המתוכנן הוא כ-708 קילומטר, מטירת צבי בצפון מזרח עד ים המלח בדרום מזרח. עד אוקטובר 2007 הושלמו כ-430 קילומטר. מנובמבר 2007 הוקטנה ההשקעה בגדר והעבודות מתנהלות בעצלתיים, בין השאר בגלל חוסר עניין ציבורי. עד סוף 2012 הושלמו 525 ק"מ ואילו עוד 183 ק"מ נמצאים בשלבי תכנון. בקטע בן 7 ק"מ מנחל ערוגות עד ים המלח לא מתוכננת כלל גדר בשל מכשול גאוגרפי טבעי קשה למעבר ובשל הימצאות תוואי גדר מתוכנן בתוך שמורות טבע.
קטעי הגדר:
מטירת צבי לסאלם, 60 ק"מ, הושלם באפריל 2004
מסאלם לאלקנה, 123 ק"מ, הושלם ב-31 ביולי 2003
מאלקנה עד מחנה עופר: 60 קילומטרים מתוך 110 הושלמו עד מאי 2006
אזור עוטף ירושלים: 88 קילומטר, ממחנה עופר בצפון לכביש המנהרות בדרום. 18.7 קילומטר שכללו קטעים בדרום: כביש המנהרות, הר חומה ובית סחור, וקטעים בצפון: מחנה עופר, עטרות ומחסום רמה, הושלמו עד 31 ביולי 2003, עד מאי 2006 הושלמו עוד 14 קילומטר
אזור גוש עציון מכביש המנהרות עד ג'בע: העבודות החלו באמצע שנת 2006, אך רובן עוכבו ולא הושלמו מסיבות תקציביות. הממשלה מתכננת לחדש את העבודות ב-2012
מג'בע לתרקומיא: 20 קילומטרים היו בעבודה ב-2006
מתרקומייה למצדות יהודה: הושלם עד 2006, למעט 13 קילומטרים באזור אשכולות, שיצרו פרצה של 2 קילומטר על הקו הירוק
ממצדות יהודה להר חולד במדבר יהודה, 27 קילומטר, תחילת עבודות באמצע 2006, בעקבות פניות של ארגונים ירוקים, הקמת הגדר הוקפאה
מהר חולד לעין גדי תוכנן להישאר בלי גדר
תוואי הגדר המתוכנן ארוך יותר מכפליים מאורך הקו הירוק (320 ק"מ). הגדר נצמדת בחלקה הקטן (15%) לאורך הקו הירוק, וברובה הגדול (85%) נכנסת לתוך הגדה המערבית, לעיתים בצורה מינורית ולעיתים – כמו במובלעות טל מנשה, לטרון וגבעת זאב – עד מספר קילומטרים מעבר לקו הירוק. בסך הכל היא עוטפת 9.4% משטחה של הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים.
התוואי הסופי של הגדר אינו ברור בשל מחלוקות פוליטיות בציבור הישראלי, דיונים מתמשכים בבג"ץ ולחץ בין-לאומי על ישראל. לפי הדרישה הערבית ודרישת בית הדין הבין-לאומי לצדק, על הגדר להיות ממוקמת על הקו הירוק ולא בתוך שטחי יהודה ושומרון. מנגד טוענת ישראל, כי אם מופקעות קרקעות בשטחם של הפלסטינים, הרי מדובר בהכרח שנועד להצלת נפשות ולא פועל יוצא של הסכמה על גבול מדיני בין-לאומי. לטענת ישראל אין הגדר קובעת את קו הגבול, אלא מדובר בגדר ביטחונית זמנית. כך מנוסחת עמדה זו בידי משרד הביטחון: "התוואי נקבע על סמך שיקולים ביטחוניים אסטרטגיים. בעתיד, לכשיקבעו הסדרי קבע עם הרשות הפלסטינית ייקבע הגבול ואם יהיה צורך, ישונה תוואי הגדר".
מטרת הגדר ותוצאות הלוואי שלה
מטרתה המוצהרת של הגדר, לפי מדינת ישראל, היא ביטחונית: מניעת כניסתם של מחבלים לישראל, ובפרט מניעת כניסתם של מחבלים מתאבדים. גורמים שונים בישראל ובעולם טוענים כי קיים פער בין הצהרותיה לבין כוונותיה האמיתיות של מדינת ישראל, וכי מניעיה של ישראל בהקמת הגדר אינם ביטחוניים בלבד, וכוללים גם סיפוח קרקעות והרחבת התנחלויות. מדינת ישראל עצמה הודתה בדיון שנערך בבית המשפט בעניין תוואי הגדר ליד אזור עזון ונבי אליאס, כי תוואי הגדר באזור נקבע על בסיס תוכנית מתאר להרחבת ההתנחלות הסמוכה צופים, ולא משיקולים ביטחוניים בלבד.
יש מקומות בהם הקשתה או מנעה הגדר מעבר של חקלאים פלסטינים אל אדמות אותן עיבדו.
הכניסה המבוקרת של פלסטינים דרך המעברים שנועדו לכך, מאפשרת אכיפה טובה יותר של דיני העבודה. זאת בניגוד למצב ששרר קודם להקמת הגדר, שבו התאפשרה כניסה חופשית של פלסטינים לישראל והעסקתם הלא מבוקרת תוך התעלמות מדיני העבודה ומחוקים נוספים.
לעיתים גם בישראלים פוגעת הגדר – התנחלויות רבות נותרו מעבר לגדר (אם כי מספר התושבים בהתנחלויות אלה מועט יחסית), והנסיעות דרך המעברים גורמות מטרד לתושבי היישובים ולאורחיהם.
השפעות ביטחוניות
שמאל|ממוזער|250px|ציורים על הגדר
שמאל|ממוזער|250px|פיזור הפגנה נגד הגדר בבילעין, 2005
שמאל|ממוזער|250px|קטע של גדר ההפרדה בצידי כביש 443
שמאל|ממוזער|250px|ציור מחאתי של אמן הרחוב הבריטי בנקסי נגד הגדר
בשנים בהן נבנה החלק הצפוני של גדר ההפרדה חלה ירידה משמעותית בפיגועים, בייחוד בערי השרון כגון חדרה, כפר סבא ונתניה. בשנים 2004 ו-2005 ירד מספר פיגועי ההתאבדות בערים אלה כמעט לאפס, כאשר הפיגועים התרכזו באזורים מרכזיים יותר (ירושלים, תל אביב ובאר שבע) – שם עדיין לא נבנתה הגדר. תומכי הגדר טוענים שקיים קשר בין הקמת הגדר לבין הירידה במספר הפיגועים. חלק מהמתנגדים לגדר טוענים שהירידה במספר הפיגועים החלה כבר לפני תחילת בניית הגדר וכי הסיבות לירידה במספר הפיגועים אינן קשורות כמעט או בכלל לבניית הגדר.
אף על פי שגדר ההפרדה מצמצמת את אפשרויות המעבר הבלתי חוקי, היא אינה מונעת אותו לגמרי. היו מקרים בהם מחבלים עברו דרך תחנות המעבר בגדר כדי לבצע פיגועים. בנוסף, באזור הר חברון היו מקרים בהם בעזרת מזרן או שמיכה עברו פלסטינים את הגדר ונעלמו לפני שהחיילים שקיבלו התראה על מעבר הגדר הגיעו למקום. בנוסף לכך, לאורך תוואי הגדר ישנן פרצות, דרכן עוברים פלסטינים את הגדר בלי אישורי מעבר. דווח שלעיתים פרצות אלה מסייעות לפשיעה חקלאית.
תוצרי לוואי של הגדר
לגדר תוצאות לוואי חיוביות מבחינתה של ישראל: צמצום ההגירה הלא חוקית של פלסטינים לישראל והקטנת היקף גנבות הרכב, הגנבות החקלאיות ושוד העתיקות על ידי פלסטינים.
פרצות בגדר
בגדר יש פרצות רבות, ודרכן עוברים מדי יום מספר רב של פלסטינים. ב-31 במרץ 2022 בעיצומו של גל טרור הגיע מבקר המדינה מתניהו אנגלמן לסיור בגדר ההפרדה. הוא הצהיר כי הגדר לא רלוונטית בשל הפרצות הרבות שבה. המבקר אנגלמן הודיע כי מזה חודשים מתקיימת עבודת ביקורת על גדר הביטחון, והגדיר את התנהלות המדינה בעניין כ"כשל מהותי ומשמעותי". בנוסף הצביע המבקר על כשלים באכיפת החוק כלפי שוהים בלתי חוקיים, שניתן להגיש כתב אישום נגדם רק לאחר ששב"ח נעצר שלוש פעמים.
ההתנגדות לגדר בישראל
כיום, גדר ההפרדה חוצה מחנות בישראל ויש לה תומכים בימין ובשמאל (בעיקר בימין ובשמאל המתונים), אך גם מתנגדים בשני המחנות (בעיקר בשני קצוות הקשת הפוליטית). חלק מנימוקי המתנגדים בימין שונים מאלו של המתנגדים בשמאל: בימין חוששים מהבידוד שנכפה על היישובים שמחוץ לה ומהסיכון הביטחוני שבכך ופוחדים שהגדר תשמש לקביעת תוואי גבול סופי עם הפלסטינים שמנתק חבלי מולדת ממדינת ישראל. כמו כן, עלו בחוגי הימין חששות פן הגדר תסגור את הכביש בין ירושלים למודיעין. לעומתם, בשמאל מוחים דווקא על הפגיעה בחופש המעבר של הפלסטינים ובזכויותיהם, כמו גם על קרקעות שהופקעו לטובת בניית הגדר. חלק מהמתנגדים מימין ומשמאל טוענים שהגדר אינה יעילה כי ניתן לירות מעליה, לפגע על ידה ולחפור מתחתיה.
מתנגדים נוספים הם ארגוני איכות סביבה המבכים את ההשפעות השליליות שיש לגדר על ערכי טבע ונוף. דוגמאות להשפעות כאלה הן הפגיעה בנוף הטבעי, מניעת מעבר בעלי חיים מצד אל צד, מניעת סחף טבעי ומניעת זרימת מי גשמים.
בעיות שנגרמות מתוואי הגדר
אחת הבעיות הסבוכות שהתעוררו היא שנקודות-ישוב קטנות, וגם כפרים, הפכו מתוּחמים בין הגדר לבין קו תיחום איו"ש (הקו הירוק, למעט באזור ירושלים), כאשר כל יציאה מגבולותיהם – דרך פתחי מעבר שנבנו בגדר במיוחד – מחייבת את פתיחת השערים בידי חיילי צה"ל, נעשית רק בשעות מוגבלות, ומותרת רק לתושבי הכפר ובעלי היתרים מהמנהל האזרחי. כתוצאה, גישתם של אלפי תושבים למקורות פרנסתם, לאדמותיהם החקלאיות, לבתי החולים ולבתי הספר, מוגבלת יותר מבעבר. בנוסף, בניית הגדר מחייבת הפקעת קרקעות חקלאיות מסביב לכפרים ולבתים. תושבים פלסטינים רבים שחשו עצמם נפגעים עתרו לבג"ץ, דבר שהביא לעיכוב בבנייה. בהתאם לתוואי המקורי הכפר חרבת ג'בארה היה מובלעת, בשנת 2013 התוואי שונה ושטח הכפר הפסיק להיות מובלעת.
בעיה נוספת שנגרמה בשל תוואי הגדר היא הפגיעה בגישה של תושבי מזרח ירושלים, שמתגוררים ממזרח לגדר ההפרדה, אל מרכז העיר. מחקר שהתפרסם בשנת 2010 בדק את השפעת גדר ההפרדה על הנגישות לבתי החולים בירושלים. החוקרים מצאו שהפגיעה הקשה ביותר נגרמת דווקא לתושבים המתגוררים בסמיכות לירושלים, וזאת בשל התוואי בו נבנה הגדר, מיקומי המעברים הביטחוניים והמרחק של משרדי התיאום והקישור.
בנוסף קיימות בעיות נוספות כהוצאתו של כביש 443 שמחבר בין ירושלים למודיעין מחוץ לגדר. האיום על נתיב זה, הופך את כביש מספר 1 לאחד מהכבישים הבודדים לבירה. כפועל יוצא מגישת בג"ץ בנה משרד הביטחון גדר ביטחון משני צידי הכביש ובסמיכות רבה אליו. תוואי זה מקל על אפשרויות המילוט של מחבלים האורבים לנוסעים בכביש.
ארגונים ירוקים העלו גם הם טענות נגד תוואי הגדר, העובר בשטחים פתוחים וטבעיים רבים.
אירועים ועימותים בעקבות בניית הגדר
אנשי השמאל המתנגדים לגדר עורכים בשיתוף עם התושבים הפלסטינים, הפגנות ופעולות מחאה באזורי בניית הגדר בהם יש טענות לפגיעה חמורה במרקם החיים של הפלסטינים, או לשיקולים מדיניים פסולים בבניית הגדר והפקעות קרקע מיותרות.
לעיתים מסתיימים אירועים אלו בהיתקלויות אלימות ובמעצרים. תקרית זכורה במיוחד הייתה ב-26 בדצמבר 2003, כאשר במהלך הפגנה של ארגוני שמאל (כגון אנרכיסטים נגד הגדר), ירו חיילי צה"ל לעבר המפגינים שנענעו את הגדר, ופצעו ברגלו את אחד מהמפגינים הישראלים.
ארגוני שמאל וח"כים ערביים המשיכו לארגן הפגנות ביחד עם הפלסטינים במקומות בהם מתבצעות עבודות להכנת התוואי לגדר. בהרבה מקרים, ההפגנות הללו הופכות לאלימות וכוללות יידוי אבנים מצד המפגינים ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות מצד כוחות הביטחון. בכמה מקרים היו בין מיידֵי האבנים מסתערבים ישראלים (מיחידת "מצדה" של שירות בתי הסוהר). מפגיני השמאל טוענים שהמסתערבים הם שפתחו ביידוי האבנים כפרובוקציה, ואילו צה"ל טוען שהמסתערבים רק הצטרפו ליידוי האבנים של הצעירים הפלסטינים על מנת שלא להתגלות. באחת ההפגנות איבד חייל את חוש הראייה בעין אחת כתוצאה מאבן או גולה מקלע שיידו בו מתפרעים.
החל משנת 2006 בימי שישי כל שבוע יוצאות הפגנות מהכפרים מעסרה, בילעין, ניעלין ומוקדים נוספים.
פגיעה הומניטרית שנגרמת לאוכלוסייה מהגדר
שמאל|ממוזער|250px|ילד פלסטיני על רקע הגדר וחייל צה"ל
ארגון השמאל "בצלם", נוקט עמדה לפיה גדר ההפרדה גורמת נזק לאוכלוסייה הפלסטינית והפיק מספר קמפיינים כנגד הגדר, בהם היא מכונה "מכלאות אנושיות". לטענת הארגון, הגדר תותיר מערבה לה בין 9.5% ל-13.2% משטחי יהודה ושומרון וכ-21 יישובים פלסטינים המונים כ-30,000 תושבים (לא כולל מזרח ירושלים, בה עוד כ-200,000 תושבים ערבים). בסך הכל, טוען בצלם, כ-490,500 תושבים פלסטינים המצויים ב-92 יישובים ייפגעו מהקמת הגדר.
מעמדה המשפטי של גדר ההפרדה
פסיקת בג"ץ
ממוזער|גדר ההפרדה ובית סוריכּ מאחוריה. במקור הגדר הייתה צריכה להיות צמודה לבתי היישוב ובעקבות בג"ץ בית סוריכ, הורחקה ממנו, וכך הגישה של החקלאים לחלק משטחי החקלאות של הכפר לא נפגעה|טקסט=גדר ההפרדה ובית סוריכּ מאחוריה. במקור הגדר הייתה צריכה להיות צמודה לבתי היישוב ובעקבות בג"ץ בית סוריכ, הורחקה ממנו, וכך הגישה של החקלאים לחלק משטחי החקלאות של הכפר לא נפגעה|310x310 פיקסלים
בסוף יוני 2004 קבע בג"ץ בפסיקה תקדימית , כי "לא מתקיים יחס מידתי בין מידת הפגיעה בתושבים המקומיים לבין התועלת הביטחונית הצומחת מהקמת גדר ההפרדה בתוואי שקבע המפקד הצבאי", ולכן על מערכת הביטחון לשנות את תוואי הגדר באזור ירושלים, כדי להפחית את הפגיעה באדמות החקלאים הפלסטינים.
ברם, בפסיקה זו קבע בג"ץ שהגדר, לצורכי הגנה, היא חוקית ושתוואי הגדר שהציג לו משרד הביטחון אכן מבוסס על שיקולים שיעניקו מקסימום ביטחון ובכך אישר את טענת המדינה שמדובר בגדר ביטחונית. ברם, במקרים מסוימים קבע בג"ץ שיש להתפשר על הביטחון כדי להפחית את הפגיעה בפלסטינים המתגוררים באזורים הסמוכים לגדר.
ב-15 בספטמבר 2005 הורה בג"ץ לשנות את תוואי הגדר באזור קלקיליה ואלפי מנשה, בעקבות עתירה שהגישו תושבים פלסטיניים שכפריהם נותרו במובלעות מחוץ לגדר. לאחר שמשרד הביטחון בחן מספר חלופות, תוקן תוואי הגדר, ועתירה נוספת שהגישו תושבי הכפרים, וכן המועצה המקומית אלפי מנשה, נדחתה.
ביוני 2006 אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון, ביקר בחריפות את המדינה שטענה כי מטרת הגדר היא ביטחונית בלבד. לדבריו של אהרן ברק, לנגד עיניה של המדינה עמדו גם מטרות שונות כגון הרחבת התנחלויות על חשבון זכויותיהם, שגרת חייהם ופרנסתם של עזון ונבי אליאס, שני כפרים שעתרו נגד גדר ההפרדה. בפסק הדין השופט אהרן ברק כתב: "בעתירה שלפנינו התגלתה תופעה חמורה – לא הוצגה בפני בית המשפט העליון בעתירה הראשונה התמונה בשלמותה.
זהו אירוע שאין להשלים עמו, שלפיו המידע שסופק לבית המשפט לא שיקף את מלוא השיקולים שעמדו נגד עיני מקבלי ההחלטות". אהרן ברק התייחס למפות תוואי הגדר שהוגשו לו על ידי אלוף-משנה דני תירזה, יועץ שר הביטחון לענייני גדר ההפרדה, ואמר כי בפני בית המשפט הוצג גבול שנקבע לכאורה למטרות ביטחון, ולאחר מכן הסתבר כי התוואי נועד להרחיב את היישוב צופים על חשבון שטחים בבעלות פלסטינית. עקב הפסיקה עלתה מאוד המתיחות בין דני תירזה לבין שר הביטחון עמיר פרץ.
ב-4 בספטמבר 2007 קבע בג"ץ כי יש לשנות את תוואי גדר ההפרדה סמוך לכפר בלעין כך שלא יפגע באורח החיים של תושביו.
חוות הדעת של בית הדין בהאג
שמאל|ממוזער|250px|פילבוקס משולב בגדר ההפרדה סמוך לשכונת גילה בדרומה של ירושלים, ספטמבר 2005
ב-8 בדצמבר 2003 החליטה העצרת הכללית של האו"ם, לבקש חוות דעת מבית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג בדבר "המסקנות החוקיות הנובעות מבניית החומה על ידי ישראל, הכוח הכובש, בשטחים הפלסטינים הכבושים". בית המשפט קיבל הצהרות כתובות ממדינות שונות, ושמע טיעונים בעל פה מה-23 ועד ה-25 בפברואר. ישראל סירבה להכיר בסמכותו של בית הדין לפסוק בעניין, לא מימשה את זכותה לשלוח שופט להרכב בית הדין, לא הציגה טיעונים בעל פה בפני בית הדין אלא רק טיעונים בכתב שרובם נסובו על סמכותו של בית הדין לדון בנושא ישראלי פנימי. גם ארצות הברית מתחה ביקורת קשה על בית הדין בהאג ויחד עם 22 מדינות דמוקרטיות הגישה חוות דעת לביה"ד שהגדר היא נושא פוליטי ולא משפטי.
ישראל ניהלה בהאג קמפיין מתוקשר, שכלל הפגנות של משפחות נפגעי טרור. להפגנות הובא מישראל, לשם המחשה, אחד האוטובוסים שבו בוצע פיגוע תופת ובו נרצחו ישראלים רבים.
ב-9 ביולי 2004 פרסם בית הדין את חוות דעתו, תחת הכותרת "Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied Palestinian Territory" ("השלכות משפטיות של בניית חומה בשטח הפלסטיני הכבוש") . בית הדין רשם את הבטחתה של ישראל כי המכשול ישמש רק כאמצעי ביטחון זמני. עם זאת הוא ציין כי קיים חשש כבד כי תוואי המכשול ייצור עובדות בשטח שיובילו לסיפוח דה-פקטו של שטחים וישפיעו על קביעת הגבולות העתידיים בין ישראל למדינה פלסטינית.
ההיבט השני שחוות הדעת דנה בו הוא חוקיות המכשול לפי המשפט ההומניטארי הבין-לאומי. ישראל טענה שאמנת ז'נבה הרביעית אינה חלה בשטחי יהודה ושומרון, שכן הגדה המערבית ורצועת עזה מעולם לא היו חלק ממדינה ריבונית. בית הדין קבע כי טענה זו אינה רלוונטית, היות שישראל הכריזה שהיא מחילה את "הסעיפים ההומניטריים" של האמנה על השטחים. לגופו של עניין, קבע בית הדין כי מכשול ההפרדה נועד לסייע למפעל ההתנחלות שמהווה הפרה של סעיף 49 של האמנה. בנוסף, קובעת חוות הדעת כי ההשתלטות על אדמות פרטיות הכרוכה בהקמת המכשול מהווה פגיעה בקניין הפרטי ועל כן היא הפרה של סעיפים 46 ו-52 בתקנות האג ושל סעיף 53 באמנת ז'נבה הרביעית.
ההיבט השלישי של חוות הדעת הוא חוקיותה של הגדר לאור המשפט הבין-לאומי לזכויות האדם. בהקשר זה קבע בית הדין בניגוד לדעתה של ישראל, כי משפט זה חל במלואו בשטחים כבושים. לדעת בית הדין, גדר ההפרדה פוגעת בזכויות שונות המעוגנות באמנות שישראל חתומה עליהן.
במסקנות חוות הדעת קבע בית הדין כי גדר ההפרדה מנוגדת למשפט הבין-לאומי וקרא לישראל להפסיק את הקמת "החומה בשטחים הפלסטינים הכבושים כולל מזרח ירושלים וסביבתה", לפרק את חלקיה שנבנו על שטחים שמעבר לקו הירוק, ולשלם פיצויים לפלסטינים שנפגעו מהקמתה. כמו כן קרא בית הדין לקהילה הבין-לאומית להימנע מלסייע להתמשכות המצב הבלתי חוקי (לטענתו) שנוצר עקב הקמת הגדר, ולנקוט באמצעים חוקיים על מנת להביא להפסקת ההפרות מצד ישראל. חוות הדעת ניתנה ברוב של 14 תומכים מול מתנגד יחיד – השופט האמריקאי היהודי, תומאס בורגנטל – שגם הוא הביע ביקורת כלפי מעשי ישראל, אך טען שבפני בית הדין לא עמד בסיס עובדתי מספיק בשביל ממצאיו הגורפים, וכי עדיף היה שיימנע מדיון בנושא.
תגובות בין-לאומיות לחוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי
ממוזער|250px|מסתננים מבעד לפִרצה בגדר ההפרדה באבו דיס. ספטמבר 2005
שמאל|ממוזער|250px|גדר ההפרדה השוכנת בצמידות ליישוב אלקנה, נובמבר 2006, מבט מתוך היישוב אל הגדר
האיחוד האירופי אימץ את חוות הדעת של בית הדין. מספר ארגונים לזכויות האדם בירכו על ההחלטה, וכמוהם גם במדינות ערב: סוריה, לבנון, ירדן ומצרים, ובמדינות נוספות בעולם. לעיתים קרובות הציגו המחייבים את חוות הדעת (שאיננה מחייבת) בתור פסק דין מחייב ותבעו להטיל סנקציות על ישראל בשל הפרתו לכאורה של פסק דין מחייב מטעם בית הדין.
אחרי חוות הדעת, העביר בית הנבחרים האמריקני ברוב מוחץ של 45–360 החלטה המגנה את החלטת בית הדין ותומכת בזכותה של ישראל להקים את הגדר. קולין פאוול, מזכיר המדינה האמריקאי, קרא לפסיקת בית הדין "לא לגיטימית" והביע תמיכה בזכותה של ישראל להגנה עצמית.
תגובת ישראל לחוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי
ממשלת ישראל מתחה ביקורת קשה על חוות הדעת והאשימה אותה בחד-צדדיות. בתגובתה הרשמית, ממשלת ישראל דחתה את חוות הדעת והודיעה שתמשיך לבנות את הגדר בשם הזכות להגנה עצמית. עיקר הכעס היה על ההתעלמות מפיגועי הטרור כנגד ישראלים ומכך שהגדר מונעת רבים מהם. בציבור הישראלי ברובו נטען שזו צביעות ששופטים ממדינות כמו סין אשר כבשה את טיבט, רוסיה שניהלה מלחמה אכזרית בצ'צ'ניה, או ירדן והתנהגותה כלפי הפלסטינים בספטמבר השחור – שופטים את מעשיה של מדינת ישראל בהתגוננותה כנגד הטרור הפלסטיני. כמו כן הובע כעס על כך שבית הדין טען שישראל לא יכולה להצדיק את הקמת הגדר בזכות להגנה עצמית המובטחת באמנת האו"ם, משום שאין מדובר על התקפה מצד מדינה.
בשנת 2005, בעקבות הוראת בג"ץ באוגוסט 2004, חיברה פרקליטות המדינה מסמך בן 170 עמודים ובו היא מנמקת מדוע היא דוחה את חוות הדעת של בית הדין בהאג. במסמך נכתב שחוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי בהאג בעניין גדר ההפרדה "איננה רלוונטית", מכיוון שעמדת ישראל לא הוצגה שם ועל-כן אין להתייחס אליה. המסמך מציין כי: (1) ההחלטה הסתמכה על נתונים חלקיים ולא מעודכנים; (2) מאז מתן חוות הדעת שוּנה תוואי הגדר באופן משמעותי; (3) הממשלה אמורה לשנות בקרוב את התוואי בחלקים נרחבים בגדר; (4) עמדת הפרקליטות אושרה על ידי הדרג המדיני הבכיר.
עמדתו של בית המשפט העליון הישראלי ביחס לחוות הדעת ניתנה בהרכב של תשעה שופטים בפרשת מרעאבה, שבה נדון תוואי הגדר באזור קלקיליה ואלפי מנשה. השופט אהרן ברק כתב את פסק הדין, שאליו הצטרפו כל השופטים. ברק קבע שחוות הדעת אינה יוצרת מעשה בית דין המחייב את ישראל שכן היא חוות דעת "מייעצת", אך "עם זאת, חוות דעת של בית הדין הבינלאומי מהווה פרשנות של המשפט הבינלאומי, הנעשית על ידי הגורם השיפוטי העליון במשפט הבינלאומי. ... בית המשפט העליון של ישראל יתן את מלוא המשקל הראוי לנורמות של המשפט הבינלאומי, כפי שפותחו ופורשו על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג בחוות דעתו". השופט מישאל חשין אף ציין בחוות דעתו, כי במישור המשפטי נראה "שאין חילוקי דעות מהותיים בינינו לבין בית הדין בנושאי חוק ומשפט, וטוב שכך". עם זאת בג"ץ קבע כי הוא רשאי להגיע לתוצאה שונה מזו של בית הדין, בשל כך שבית הדין הסתמך על עובדות חלקיות, בעוד שלפני בג"ץ מצויה תמונה עובדתית מלאה יותר בעניין חשיבות הגדר ונחיצותה לאור פעולות טרור פלסטיניות. השופט חשין אף האשים את בית הדין בפוליטיזציה, וכתב כי "החלטתו של בית הדין הבינלאומי אין בכוחה להאיר את דרכי. אורה דל מכדי שאדריך עצמי על-פיה לעשות משפט אמת וצדק".
ראו גם
גדר הגבול ישראל-מצרים
המכשול נגד מנהרות בגבול רצועת עזה
מחסום (צה"ל)
האינתיפאדה השנייה
עוטף ירושלים
גדרות טובות יוצרות שכנים טובים
לקריאה נוספת
אמנון רמון וקובי מיכאל, ירושלים גדר סביב לה: בניית גדר הביטחון (גדר ההפרדה) סביב ירושלים - רקע כללי והשלכות, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2004
ישראל קמחי, אמנון רמון, מאיה חושן וקובי מיכאל, גדר הביטחון בירושלים: השלכות על העיר ותושביה, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2006
שאול אריאלי ומיכאל ספרד, חומה ומחדל: גדר ההפרדה - ביטחון או חמדנות?, ידיעות ספרים, תל אביב, 2008
ישעיהו פולמן, סיפורה של גדר ההפרדה, הוצאת כרמל, 2004
The Wall of Annexation and Expansion: Its Impact on the Jerusalem Area," The International Peace and Cooperation Center", Jerusalem, 2005
נועם שובל ואסף שטרן "השפעת גדר ההפרדה על נגישות לבתי חולים" המשפטי"ד 127 (2010)
טל אלוביץ', גדר נגד טרור: הדוגמה של רצועת עזה ושל יהודה ושומרון, מערכות 458, דצמבר 2014
כתב העת בין הקטבים של מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית: אל"ם יהודה ואך, מחוטי ברזל לחומה בצורה: "תסמונת הגדר" בגבולות ישראל והשפעתה על צה"ל גיליון 23 אוקטובר 2019
קישורים חיצוניים
מסמכים ואתרים רשמיים
"מרחב התפר", באתר משרד הביטחון
על הגדר
על הגדר, אוסף מאמרים, פרשנויות ודעות באתר הארץ
עוטף ירושלים - על גדר ההפרדה באזור ירושלים באתר עיר עמים
יחזקאל ליין, אלון כהן ליפשיץ, במסווה של ביטחון: הרחבת התנחלויות בחסות מכשול ההפרדה, בצלם, 2005
"חומה ומחדל": גדר ההפרדה - ביטחון או חמדנות?, הערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה
מזל מועלם, "מדוע הממשלה לא משלימה את גדר ההפרדה?", באתר אל-מוניטור, 10 ביוני 2018
דעות בעד הגדר
נתניה קובעת - הגדר עובדת, כתבה של ה-BBC
גינויים להחלטת בית הדין הבין-לאומי: מרכז שמעון ויזנטל ו-הליגה נגד השמצה
גדר הביטחון הישראלית, בספרייה היהודית הווירטואלית
רקע: גדר ההפרדה, ב-IMRA
סדרת כתבות מ"במחנה":
עמרי קירון ודנאל אל-פלג, בגדר הצלחה, "במחנה", 2 בספטמבר 2009
עמרי קירון ודנאל אל-פלג, כלכלת שוק, "במחנה", 9 בספטמבר 2009
דעות נגד הגדר
"עצור את החומה", אתר פלסטיני נגד הגדר
דע מהי גדר ההפרדה, אתר עצמאי
גדר בחלם, מיכאל פואה, 2003
מאבק חם: מצילים את מדבר יהודה באתר החברה להגנת הטבע
"כליאתו של הכפר עזון עתמה והפרדתו מאדמותיו" מתוך אתר בצלם
5 מאמרים, גדר בואדי קלט, אתר החברה להגנת הטבע
גרשון הכהן, גדר "ההפרדה“: גבול מדיני במסווה ביטחוני, בהוצאת מרכז בגין-סאדאת ופורום קהלת, יולי 2018.
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ישראל: צבא וביטחון
קטגוריה:ישראל: גבולות
קטגוריה:בית הדין הבין-לאומי לצדק
קטגוריה:יהודה ושומרון
| 2024-10-13T12:11:51
|
הגדר הטובה
|
הגדר הטובה (או מדיניות הגדר הטובה) הייתה כינוי למדיניות שאותה יזם שר הביטחון שמעון פרס בגבול לבנון-ישראל, החל מיוני 1976, שכללה סיוע אזרחי, רפואי וכלכלי לתושבי דרום לבנון, וסיוע צבאי לצבא לבנון החופשית.
היסטוריה
רקע היסטורי
מהקמת מדינת ישראל עד לסוף שנות ה-60 היו יחסי ישראל-לבנון קורקטיים, והגבול בין ישראל ולבנון היה שקט לחלוטין (לבנון גם לא לקחה חלק במלחמת ששת הימים או במלחמת יום הכיפורים). בגבול לא הוקמה גדר מערכת, והותר לאזרחים לבנונים להיכנס לישראל דרך מעבר ראש הנקרה לביקורי משפחות, וצליינות. לעיתים אירעו הסתננויות, אך ברוב המקרים היו אלו תושבי הכפרים מצידו השני של הגבול, שביקשו ללקט חציר או עצים, או עברו את הגבול בטעות.
במחצית השנייה של שנות ה-60 חלה הידרדרות במצב הביטחוני לאורך הגבול, אירעו שורה של מעשי חבלה של מסתננים, והוקמה גדר מערכת לאורך הגבול. ב-5 במאי 1967, הופגז, לראשונה מאז מלחמת העצמאות, קיבוץ מנרה באש מרגמות משטח לבנון, ושוב ביוני 1968. עם התבססות ארגוני הטרור הפלסטיניים בדרום לבנון, החל מ-1968 הגבול הפך לקו עימות.
בקשות סיוע ראשונות
תחילתה של "מדיניות הגדר הטובה" הגיעה עם פריצת מלחמת האזרחים בלבנון ב-1975, כאשר אזרחים לבנונים מרונים פנו לישראל בבקשת סיוע. החל מסוף 1975 הלכו והתרופפו הקשרים בין דרום לבנון ובין ביירות. מלחמת האזרחים הביאה להפסקת השירותים האזרחיים ולהרס תשתיות. המחבלים השתלטו על אזורים נרחבים ויחידות של צבא השחרור הפלסטיני באו ללבנון מסוריה. מאוחר יותר הגיעו יחידות של צבא סוריה והיו לגורם הצבאי הדומיננטי בלבנון. המאורעות בצפון השפיעו על הדרום, שהיה תחילה רגוע יחסית. אנשי יחידה של צבא לבנון הערבי בראשותו של סגן אחמד אל־חטיב, שפרשו מצבא לבנון המתפורר, השתלטו במרץ 1976 על מפקדת צבא לבנון במרג' עיון ועל המבצר העתיק של אל-ח'יאם והחלו לפגוע בכפריים הנוצריים של האזור. המתיחות החריפה בעת שכמה מחייליו של אל־חטיב חטפו חייל נוצרי מן הכפר קליעה. הכומר של קליעה דרש את שחרורו המידי ואיים, כי אם לא ישוחרר, תבקש קליעה את סיוע צה"ל. חיילי אל־חטיב נרתעו והחייל הנוצרי שוחרר ולאחר מכן משפחתו נמלטה והגיעה למטולה. הייתה זו המשפחה הלבנונית הראשונה שבאה לישראל מדרום לבנון בבקשת עזרה. את המשפחה אירח ביאליק בלסקי, בעל "מלון הארזים". אנשי מטולה יצרו קשר עם חבר הכנסת יוסי שריד, שביקש אישור מראש הממשלה ושר הביטחון כי יאשרו למשפחה להישאר בישראל. מאוחר יותר חזרה המשפחה ללבנון. אחרי אירועים אלו היו מגיעים לשטח ישראל נשים שכרעו ללדת, או ילדים שנפצעו ונאספו על ידי סיורים של צה"ל.
ההחלטה על יישום המדיניות
קריאת הנוצרים לסיוע הגיעה לאלוף פיקוד הצפון רפאל איתן שדיווח עליה בישיבות אצל שר הביטחון שמעון פרס. פרס יצא לסייר בגבול. הוא נפגש עם לבנוניים, שמע על מצוקתם, והחל לטפח רעיון של בניית יחסים חדשים בגבול, על רקע מצוקות התושבים בדרום לבנון. כבר בינואר 1976 הודיע פרס, כי ישראל פותחת את הגבול לפני פליטים נוצרים הנמלטים מלבנון והוראה ברוח זו הועברה ליחידות צה"ל הפרושות לאורך גדר המערכת. אלא שהגבול שנפתח, לא קלט פליטים, התברר, כי הלבנונים מבקשים להישאר בלבנון, למרות סבלם, הם לא חצו את הגבול והעדיפו להישאר בביתם. אך ביקשו סיוע, בעיקר עזרה רפואית מישראל. חובשים שהיו בסיורים לאורך הגבול, נתנו טיפול רפואי והחישו את הנזקקים לבתי חולים. ביוני 1976 הביא שר הביטחון פרס את נושא לדיון בישיבת הממשלה, והוחלט לקבוע נקודת קבע בגדר בין מטולה לכפר כילא (המכונה שער פאטמה), בה תינתן עזרה רפואית. בתחילה הקיף ההסדר רק את הנוצרים, אחר־כך הורחב על כל המבקשים סיוע. נוצרים ומוסלמים ודרוזים וצ'רקסים. באוגוסט 1976 פנו גם המתואלים (השיעים הלבנונים) לקבל עזרה ובקשתם נענתה בחיוב. ב-20 ביוני 1976, נחשפה מרפאת הסיוע ליד מטולה, כאשר אנשי תקשורת הוזמנו למקום, והדבר התפרסם באמצעי התקשורת בעולם. מטרת החשיפה הייתה יצירת תדמית חיובית לישראל בדעת הקהל העולמית.
עיקרי המדיניות
המדיניות, כפי שהסביר שמעון פרס, התבססה על שלושה עקרונות. האחת: בקרבת הגבול אספקת סיוע הומניטרי לתושבים המקומיים ומניעת חדירה של מחבלים. השנייה, מתן אספקה צבאית לכוחות הנוצרים. השלישית, לא לבצע התערבות צבאית ישירה במלחמת האזרחים בלבנון. באזור דרום לבנון לא ילחם צה"ל לצד הנוצרים. את הפעולות הצבאיות היה עליהם לבצע באמצעות יחידותיהם והסיוע יינתן, רק באמצעות ירי ארטילרי משטח ישראל. בנוסף, מאחר שאספקת נשק לעדה מסוימת בלבנון, הנוצרים במקרה זה, יכולה לייצר מתח עם יתר העדות, ובמיוחד עם השיעים שהם הרוב בדרום לבנון, ולא פעלו נגד ישראל באותן שנים, הוחלט שהעברת הנשק לנוצרים תיעשה בהדרגה ובאופן חשאי ככל הניתן.
מטרת המדיניות הייתה למנף את האינטרסים המשותפים של ישראל והאוכלוסייה המקומית לאורך הגבול כנגד האיום המשותף, כוחות ארגון צבא השחרור הפלסטיני שהתבססו באזור הפתחלנד, ומיליציות שפעלו לצידם עם פרוץ מלחמת האזרחים, ולחזק את האוכלוסייה המקומית מול האיום המשותף, באמצעות סיוע, אזרחי-הומניטרי וצבאי.
הסיוע הישראלי
סיוע רפואי
"מדיניות הגדר הטובה" החלה עם מתן סיוע רפואי, תחילה כאמור במרפאה שהוקמה סמוך לשער פאטמה. בהמשך הוקמה מרפאה שנייה סמוך למושב דוב"ב ומרפאה שלישית נחנכה על ידי שמעון פרס ב-29 בספטמבר 1976, סמוך לקיבוץ חניתה. עד תחילת ספטמבר 1976, 6,208 לבנונים קיבלו טיפול רפואי מישראל ומאות טופלו בבתי חולים. אזרחים רבים גם תרמו ציוד והגישו סיוע במרפאות.
הסיוע התרחב גם לתחום נוספים:
סיוע כלכלי
השלב השני ב"מדיניות הגדר הטובה" הייתה מתן אפשרות לתושבים בדרום לבנון לרכוש אספקה, מזון דלק ומים מישראל. סוחרים מלבנון הורשו להיכנס עם רכבם לקריית שמונה, להגיע לסניף בנק לאומי בעיר, להמיר את הלירה לבנונית ללירה ישראלית ולקנות מוצרים בעיר. בנוסף הורשו חקלאי דרום לבנון למכור את יבול הטבק שלהם בישראל, מאחר שמלחמת האזרחים מנעה מהם את היכולת למכור את היבול בתוך לבנון. הטבק היה מקור ההכנסה העיקרי של תושבי האזור. אחר כך הורחבה אפשרות מעבר הסוחרים לנקודת נוספת לאורך הגבול. בדצמבר 1976 אף הוקמה נקודת מסחר בתוך הכפר רמיש בלבנון, בה יכלו התושבים לקנות סחורה ישראלית.
בנוסף לכך, מספר סטודנטים לבנונים נרשמו ללימודים במכללת תל-חי.
סיוע צבאי
הסיוע צבאי, בשלבים הראשונים של יישום מדיניות הגדר הטובה, היה אספקת נשק קל לחיילים נוצרים בצבא לבנון, בעיקר מהכפר קליעה, שהותקפו על ידי לוחמי צבא לבנון הערבי - מיליציה איסלאמית אשר הורכבה מעורקי צבא לבנון ששיתופו פעולה עם לוחמי צבא השחרור הפלסטיני. הלוחמים הנוצרים התארגנו תוך מספר חודשים במיליציה משלהם בשם צבא לבנון החופשית. ניהול הקשר עם הכוחות הנוצרים בוצע על ידי יחידה 504, והאספקה נמסרה דרך "שער וייס" שמצדו המזרחי של מטולה, ולא דרך "שער פאטמה" שממוקם סמוך לכפרים שיעיים.
סיוע בשרותי דואר
מאחר ששירותי הדואר הלבנוני חדלו לפעול בדרום לבנון, בעקבות מלחמת האזרחים. ביקשו תושבי לבנון להעביר דואר, בעיקר חבילות ומכתבים דרך ישראל לקרובי משפחה בחו"ל. תחילה נשלחו מכתבים מנקודת דואר שהוקמה בשער פטמה, בהמשך החל דואר ישראל, להעביר מכתבים וחבילות נכנסות לתושבי דרום לבנון, דרך ישראל.
סיוע וטרינרי
במשך כ-24 שנים (בין 1976 ועד לנסיגת צה"ל בשנת 2000) טיפלו הרשויות הישראליות בבריאות בעלי החיים שבאזור דרום לבנון. הדבר נעשה במשותף על ידי קמ"ט חקלאות והשירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, תוך העסקתם של עובדים מקומיים לביצוע החיסונים ההמוניים השנתיים. החיסונים של הבקר והצאן טיפלו בעיקר במחלות הפה והטלפיים, הברוצלוזיס, הכלבת ואבעבועות הצאן . בוצעו ביקורים תקופתיים וביקורים מיוחדים על פי קריאות דחופות של מומחים ישראלים למחלות צאן ובקר ומחלות דבורים ושל מומחים נוספים. האזור המטופל כלל 32 כפרים (כ-46,000 בעלי חיים) בגזרה המזרחית ו-23 כפרים (קרוב ל-27,000 בעלי חיים) בגזרה המערבית. מצב הבריאות השפיר באזור שימש כחגורת מגן למשק הישראלי כנגד המחלות המגפתיות החודרות בתכיפות ללבנון מהצפון והמזרח ומתפשטות בה.
שינוי המדיניות
ממשלת ישראל השמונה עשרה בראשות הליכוד שעלתה לשלטון במאי 1977 החליטה לשנות את המדיניות, להפוך את שיתוף הפעולה עם הנוצרים שבדרום לבנון לגלוי, ולהתערב בצורה ישירה במלחמת האזרחים בלבנון. ישראל החלה לספק סיוע ונשק לצבא לבנון החופשית באופן גלוי. ב-2 במרץ 1978 פשט כוח של אש"ף על הכפר מרון א-ראס הסמוך לגבול עם ישראל והצליח להשתלט על כלי נשק וכלי רכב שסופקו לנוצרים על ידי צה"ל. ישראל הייתה מעוניינת להוכיח לבני בריתה הנוצרים כי היא מחויבת להגנתם ולא תשלים עם פעולות מסוג זה ופתחה במבצע ליטני בליל 14 במרץ 1978. צה"ל פלש לחלקה הדרומי של לבנון עד לנהר הליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. ושוב במלחמת לבנון הראשונה כבשה שטח ניכר משטח לבנון והחזיקה ב"רצועת ביטחון" עד שנת 2000. במשך השנים שמדינת ישראל שלטה ב"רצועת ביטחון" התדרדרו היחסים עם האוכלוסייה המקומית. המרפאות בגדר הגבול נסגרו בסוף שנות ה-80. בשנות ה-90, לרוב רק קרובים מדרגה ראשונה של חיילי צד"ל הורשו לעבור כל יום לעבוד בישראל.
לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון
לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון, נסגרו כל מעברי הגבול בין ישראל ללבנון, למעט מעבר ראש הנקרה. ופסק כל הסיוע האזרחי לתושבי דרום לבנון שעוד המשיך להתקיים עד הנסיגה (דוגמת הסיוע הווטרינרי שמטרתו הייתה לא רק לסייע לתושבים בלבנון, אך גם למנוע מעבר של מחלות בעלי חיים מעבר לגבול לישראל).
הברחות דרך הגדר
לאחר שינוי המדיניות התנועה בששת מעברי הגבול שהוקמו הפכה דו כיוונית. דרכם נכנסו ויצאו בתדירות גבוהה כוחות צה"ל, אזרחים עובדי צה"ל, אנשי תקשורת ואנשי קהילת המודיעין לתוך לבנון. התנועה בכיוון מלבנון לישראל גם גדלה לאחר הקמת צד"ל, כשהותר לכל בן משפחה של חייל צד"ל לעבוד בישראל. לעיתים הותר גם לרכבים לבנוניים להיכנס לישראל. עם הגידול בנפח התנועה בין ישראל ללבנון, החלה גם פעילות ענפה של הברחות מלבנון לישראל, בעיקר של מוצרי חשמל (שהוזכרה במערכון "המוסך" של שלישיית הגשש החיוור), משקאות חריפים וסמים. במשך השנים נתפשו עשרות חיילים ואזרחים שעסקו בהברחות, כולל מפקדים בכירים. בין השאר נתפס ז'אן אלרז מפעיל סוכנים ביחידה 504 שבמהלך עבודתו פיתח רשת של הברחות מכשירי חשמל מלבנון לישראל. הוא נלכד בעקבות חשד שרצח את אחד מסוכניו הלבנוניים. בכתב האישום נגדו נטען, כי ב-31 מקרים שונים בשנים 1987–1988 הבריח לישראל מאות מכשירי חשמל, בהם מכשירי וידאו, רדיו-טייפ ומקלטי טלוויזיה. הוא הועמד לדין על הברחות ונידון ל-5 שנות מאסר. באוגוסט 1990, מפקד מעבר שער פאטמה בדרגת רב-סרן, נתפס שברכבו 9 ק"ג הרואין מלבנון. הוא נידון ל-9 שנות מאסר.
ראו גם
נציגות ישראל בביירות
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מלחמת לבנון הראשונה
קטגוריה:לבנון: היסטוריה
קטגוריה:מעברי גבול בגבול ישראל–לבנון
קטגוריה:יחסי ישראל–לבנון
קטגוריה:המערכה ברצועת הביטחון
קטגוריה:ישראל: סיוע בין-לאומי
| 2024-10-02T09:53:58
|
קשר (יחידת מידה)
|
קֶשֶר (באנגלית: Knot) היא יחידה למדידת מהירות, ששיעורה 1 מיל ימי לשעה ושווה ל-1.852 קילומטר לשעה בקירוב. היא אינה מהווה חלק ממערכת היחידות הבינלאומית (SI), אך מקובלת בעולם כולו כיחידת מהירות בשימוש ימי ואווירי. מציינים בה את מהירותם של כלי שיט וכלי טיס וכן את מהירותם של זרמים ורוחות.
מקור המונח
שמאל|ממוזער|250px|מד מהירות (לוג) פשוט
שמאל|ממוזער|250px|תרשים סכמטי של לוג פשוט
את מהירותם של כלי שיט בתקופת אוניות המפרשים (מן המאה ה-16 עד המאה ה-19 לערך) חישבו באמצעות מד-מהירות ימי פשוט, שנקרא באנגלית "לוג" (log). המכשיר היה בנוי מלוח עץ בצורת רבע עיגול, שהקשת שלו הוכבדה בפס עופרת, כך שיכול היה לצוף במים כשהוא ניצב. אל הלוח נקשר חבל מדידה ארוך (log line), ועליו קשרים במרחקים קבועים, שהוכן על סיפון הירכתיים או האַחְרָה. כדי למדוד את מהירות האונייה, הטילו את לוח העץ למים. הלוח נשאר על מקומו כמעט ללא תנועה בעוד האונייה מתקדמת, ותוך כדי כך הופעל שעון חול והחבל שוחרר למים בהדרגה. את המהירות היחסית חישבו על פי אורך החבל שהשתחרר בזמן שחלף עד התרוקנות השעון. הקשרים נועדו לאפשר מדידה מהירה של אורך החבל ששוחרר למים, היינו הדרך שעברה האונייה.
במהלך התקופה היו בשימוש מספר שיטות לחלוקה ולסימון של חבל המדידה, אך הנפוצה שבהן קבעה את המרחק בין הקשרים ל-47 רגל ו-3 אינץ' ואת זמן התרוקנות השעון ל-28 שניות. העיקרון בכל השיטות הוא שהיחס בין אורכו של כל קטע על החבל לבין מיל ימי אחד שווה ליחס שבין זמן התרוקנות שעון החול בשניות לבין מספר השניות בשעה. לכן, כל קשר בחבל מציין מהירות של 1 מיל ימי בשעה, ומכאן שמה של יחידת המהירות.
המרת יחידות
1 קשר = 1 מיל ימי לשעה
1 קשר = 10 כבל לשעה
1 קשר = 1.852 קילומטר לשעה
1 קשר = 0.5144444 מטרים לשנייה
1 קשר = 101.268591 רגל לדקה
1 קשר = 1.687810 רגל לשנייה
1 קשר = 1.150779 מיל יבשתי לשעה
קישורים חיצוניים
על מד המהירות (log line) באתר: The Pilgrims & Plymouth Colony:1620
הערות שוליים
קטגוריה:יחידות מידה: מהירות
קטגוריה:ניווט
קטגוריה:מונחים ימיים
| 2024-09-15T09:34:16
|
מיל ימי
|
ממוזער|הגדרה היסטורית של מיל ימי
ממוזער|השוואה ויזואלית בין קילומטר, מיל יבשתי ומיל ימי
מיל ימי או מייל ימי הוא יחידת מידה לאורך הנמצאת בשימוש נרחב למטרות ספנות ותעופה.
המיל הימי הבינלאומי מוגדר כשווה ערך ל-1,852 מטרים (מיל יבשתי הוא כ-1,609 מטר).
הגדרה זו התקבלה ב-1929 על ידי הכנס הבינלאומי המיוחד להידרוגרפיה שנערך במונקו.
ב-1954 אומצה ההגדרה גם על ידי ארצות הברית, שעד אז גם בה וגם בממלכה המאוחדת (שם נקבעה היחידה לראשונה) היה ערכו של המיל הימי 6,080 רגל, או 1,853.184 מטר.
מיל ימי הוא חלק הדקה של זווית מהיקף כדור הארץ, וכך הוגדר בעבר. כדור הארץ איננו כדור מושלם, ולכן בקרבת הקטבים עשוי ערך זה להשתנות בכמה מטרים.
למטרות ניווט, ההגדרה הקודמת עדיין בשימוש נרחב. אורך דקה של זווית של קשת של קו רוחב נמצאת בכל המפות הימיות וניתן להשתמש בה כמייצגת מיל ימי אחד באותה מפה.
מקובל להשתמש עבור מיל ימי בקיצור nm, שבא מן הביטוי האנגלי למיל ימי (nautical mile), אם כי לקיצור זה יש גם משמעות אחרת (ננומטר). על אף שהקיצור nm שייך לשתי יחידות אורך שונות, יש בלבול מועט ביניהן, כיוון שמשתמשים בהן בהקשרים שונים לגמרי, ומפרידים ביניהן 12 סדרי גודל (מיל ימי = 1,852 מיליארד ננומטר).
עשירית מיל ימי היא כבל.
קשר הוא יחידת מהירות המבטאת מיל ימי אחד בשעה.
קישורים חיצוניים
מיל ימי מהאתר "שער לים"
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:יחידות מידה: אורך
קטגוריה:מונחים בתעופה
קטגוריה:מונחים ימיים
| 2023-01-24T10:16:43
|
אחד באפריל
|
שמאל|ממוזער|280px|הזמנה לטקס "רחיצת האריות" השנתית במצודת לונדון – מתיחה מלונדון, בריטניה, משנת 1857
אחד באפריל הוא תאריך המוכר בארצות רבות כ"יום הכזבים הבין־לאומי" או "יום השוטים" (באנגלית: "April Fools' Day"), ובו נוהגים אנשים לספר בדותות כדי לנסות להתל באחרים.
קורבנה של מתיחת אחד באפריל קרוי באנגלית "April Fool" (שוטה של אפריל), באיטלקית "Pesce d'aprile" ובצרפתית "Poisson d'avril" (דג של אפריל).
חלק מכלי התקשורת נוהגים לפרסם גם הם בדותות ביום זה, ולכן גם הודעות אמיתיות המתפרסמות בו מעוררות לעיתים חוסר אמון. שירות Gmail למשל, נחשב בעיני רבים לכזב למשך ימים ספורים, כיוון שההודעה של חברת גוגל על הפעלתו פורסמה באחד באפריל.
מקור המנהג
מקורם של מנהגי אחד באפריל אינו ידוע באופן ודאי, אם כי ישנן כמה השערות בנושא זה.
יש המייחסים את מקור המנהג לצרפתים. ב-1564, בזמן תקופת שלטונו של שארל התשיעי, החליט המלך הצרפתי לציין את תחילת השנה האזרחית באחד בינואר, במקום המנהג שהיה עד לאותה שנה, לחגוג את תחילת השנה האזרחית באחד באפריל. הייתה זו תחילתה של הרפורמה למעבר משיטת לוח השנה היוליאני ללוח השנה הגרגוריאני, המקובל היום (אם כי המעבר הרשמי ללוח הגרגוריאני התרחש רשמית החל מ-1582, ועברו עוד כמה מאות שנים עד שאומץ באופן אחיד על ידי כלל מדינות אירופה). שארל הוציא צו מלכותי בשם "האדיקט של רוסילון" ב-1564 בו הוכרז על שינוי זה במועדי השנה. מעבר זה יצר בלבול רב. הצרפתים שהיו רגילים לחגוג את ראש השנה בשבוע שבין 25 במרץ ו-1 באפריל, קיבלו הזמנות למסיבות ראש השנה ואף קיבלו מתנות לכבוד ראש השנה, שכלל לא נחגג בתאריך זה. ומבלבול זה החל המנהג של האחד באפריל כיום של "מתיחות".
בממלכה המאוחדת החלו לציין מועד זה בהקף נרחב בתחילת המאה ה-18, אם כי אזכור ראשון שלו בכתב מופיע ברשימותיו של ג'ון אוברי משנת 1686, וככל הנראה המנהג הגיע לממלכה המאוחדת מגרמניה באמצע המאה ה-17.
מתיחות נודעות
שמאל|ממוזער|280px|מתיחה בקופנהגן, בירת דנמרק, משנת 2001, המדמה תאונת רכבת תחתית
ב-1 באפריל 1957 הודיע תאגיד השידור BBC, כי יבול הספגטי שופע במיוחד השנה, וכי קטיף עצי הספגטי מתבצע בשווייץ.
ב-1 באפריל 1960 הודיעה הטלוויזיה ההולנדית על התמוטטות מגדל פיזה באיטליה; הידיעה עוררה בהלה.
ב-1 באפריל 1977 דיווח עיתון "הארץ" כי חברת פ.מ.ל.ד תסייע בהעברת הכותל המערבי למקום אחר, בשל שקיעת אבניו, שנגרמה עקב שאיבת מים ניסיונית במאגר ברמת חובב (ראשי התיבות של פ.מ.ל.ד: פתי מאמין לכל דבר).
ב-1 באפריל 1979 הודיע "קול ישראל" כי השיר "הללויה", בביצוע גלי עטרי וחלב ודבש, שזכה באירוויזיון בלילה הקודם, יהיה ההמנון החדש של ישראל ויחליף את "התקווה" של נפתלי הרץ אימבר.
ב-1 באפריל 1981 הודיעו בחדשות הבוקר של "קול ישראל" כי נפסל תארה של קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב כאלופת אירופה הטריה, משום שקהל האוהדים שנכח באולם פרץ למגרש כשנייה אחת לפני תום המשחק ולכן לא נסתיים משחק זה במועדו הרשמי, ולפי חוקת הכדורסל יש לקיים משחק חוזר. במהלך הבוקר ההוא רעשה הארץ, עד אשר חזר בו "קול ישראל" מדבריו והבהיר כי מדובר בכזב לכבוד אותו היום.
ב-1 באפריל 1986 שיגר חיל המודיעין ידיעה לקול ישראל על ניסיון התנקשות בחייו של המנהיג השיעי, נביה ברי, שככל הנראה עלה יפה. שר הביטחון, יצחק רבין, התבקש להגיב על הידיעה בוועדת חוץ וביטחון.
ב-1 באפריל 1995 פרסם מגזין המדע הפופולרי האמריקני "דיסקבר" כתבה אודות בעל חיים בדיוני בשם "מכרסם קרח עירום חמום מח" ("Hotheaded Naked Ice Borer").
ב-1 באפריל 1996 הודיעה רשת המזון המהיר האמריקנית טאקו בל כי היא רוכשת את פעמון הדרור על מנת לסייע למדינה להקטין את חובותיה וכי הפעמון יקרא מעתה "פעמון הדרור של טאקו" ("Taco Liberty Bell"). מודעה על כך אף פורסמה על ידי רשת המזון המקסיקני על גבי עמוד שלם בעיתון הניו יורק טיימס. דובר הבית הלבן, מייק מק'קרי, שנשאל על כך על ידי הכתבים, הגיב באישור הידיעה ואף הוסיף בהומור כי אנדרטת לינקולן ("Lincoln Memorial"), נמכרה אף היא ותיקרא מעתה "אנדרטת פורד לינקולן מרקורי" ("Ford Lincoln Mercury Memorial"), משחק מילים עם מותגי המכוניות לינקולן ומרקורי של חברת פורד.
ב-1 באפריל 2004, דני רופ, מגיש התחזית בחדשות ערוץ 2, הודיע בפומבי על מטר "זהובונים", חתיכות זהב, הנופלות מן השמים. כמו כן, טען שמאורע זה קרה בפעם האחרונה ב-1404. אנשים רבים יצאו מבתיהם לחזות במטר. לאחר מכן הוסיף כמה נקודות ואמר: 1.4.04.
ב-1 באפריל 2013, צוות האתר יוטיוב הודיע כי האתר ייסגר ל-10 שנים עקב תחרות שתתקיים במהלך השנים הללו. במהלך התחרות צוות האתר יבחר את הסרטון הטוב ביותר שלו. סרטון זה יזכה את בעליו בפרס ויוצג בשנת 2023 באתר עם פתיחתו המחודשת.
ב-1 באפריל 2013 גוגל פרסמו את Google Nose שבעזרתו ניתן להריח ריחות דרך הרמקולים שבמחשב או בנייד ואף לשלוח לחברים ריחות.
מסגרת|מרכז|הודעה שהופיעה בעמוד הראשי של ויקיפדיה האנגלית ב-1 באפריל 2005("אנציקלופדיה בריטניקה הודיעה על השתלטות על קרן ויקימדיה ויתר מיזמיה")
קישורים חיצוניים
100 המתיחות הידועות ביותר
מקורו של האחד באפריל
מתיחה של ה-BBC
אתר המוקדש לאחד באפריל
הערות שוליים
*
קטגוריה:חגים ומועדים
קטגוריה:פולקלור
קטגוריה:הומור
קטגוריה:מתיחות
קטגוריה:אירועים בחודש אפריל
| 2024-09-03T12:16:51
|
תקשורת
|
תקשורת היא תהליך בו מועבר מידע בין שני גורמים או יותר, היכולים להיות בני אדם, בעלי חיים ואף מחשבים..
תהליך התקשורת
מודלים של תקשורת
שמאל|ממוזער|250px|איור הממחיש את המרכיבים במודל שאנון־וויבר
"מודל שאנון–וויבר" מתייחס למערכת תקשורת על פי תורת האינפורמציה. על פי מודל זה כל אקט תקשורתי מתחלק ל־6 שלבים:
מקור המידע – תפקידו של מקור המידע לברור את המסרים מתוך הנושא עצמו, ולהתאים אותם לסיטואציה התקשורתית הנכונה.
קידוד המסר – הוא תרגום הרעיון שבמוח האדם לסימנים.
כלי הממסר – אמצעי העברה.
המקבל – האמצעי הקולט את הסימנים.
פיענוח המסר – לתרגם את הרעיונות.
היעד – לאן הוא אמור להגיע.
רעש
בדרך כלל הרעש נחשב למטרד במערכות דינמיות. נהוג לחשוב על רעש רקע כגורם הפוגע ביכולת איתור האותות, בכך שהוא יוצר אפקט ממסך המפריע ליכולת העיבוד של מידע רלוונטי אודות האות. כלומר, הרעש עלול לפגוע בתהליך התקשורת כאשר הוא גורם לשיבוש במסר שיוצא ממקור המידע אל המקבל, כך שהוא מתפרש באופן שגוי בהגיעו ליעד.
כיווניות התקשורת
שמאל|ממוזער|250px|תקשורת דו־כיוונית לסירוגין
מבחינת כיוון זרימת המידע, ערוצי תקשורת נחלקים לשלושה סוגים:
תקשורת חד־כיוונית (Simplex) – המידע זורם רק בכיוון אחד, מהצד המשדר אל הצד הקולט. תקשורת כזו מתקיימת בשידורים של תחנת רדיו וערוץ טלוויזיה.
תקשורת דו־כיוונית לסירוגין (Half-Duplex) – המידע זורם בשני הכיוונים, אולם לא בו־זמנית – בכל רגע נתון המידע זורם בכיוון אחד בלבד. תקשורת כזו מתקיימת במכשירי קשר, שבהם כדי לשדר על מחזיק המכשיר ללחוץ על כפתור המאפשר לו, ורק לו, לדבר.
תקשורת דו־כיוונית מלאה (Full-Duplex) – המידע זורם בשני הכיוונים, גם בו־זמנית. תקשורת כזו מתקיימת במכשיר טלפון ובשיחה פנים אל פנים.
תקשורת סינכרונית ואסינכרונית
בתקשורת סינכרונית הצדדים קשובים זה לזה בזמן אמת וכל מסר נקלט מיידית וזוכה לתגובה מיידית. דוגמה לתקשורת כזו היא שיחת טלפון.
בתקשורת אסינכרונית הצדדים אינם קשובים זה לזה בזמן אמת ומסר עשוי להיקלט זמן רב לאחר ששוגר, ולזכות בתגובה זמן רב לאחר שנקלט. דוגמה לתקשורת כזו היא קשר מכתבים ודואר אלקטרוני.
תקשורת אנושית
שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|שפת גוף הבאה לביטוי בעת ויכוח
ממוזער|250 פיקסלים|התקשורת האנושית היא יכולת חיונית להשתלבות של האדם בחברתו, והיא נרכשת בשנים המוקדמות של החיים במסגרת תהליך החיברות.
אופן התקשורת
התקשורת החושית משמשת את בני האדם באופן דומה לזה של בעלי חיים אחרים. בנוסף, בני האדם פיתחו גם דרכי תקשורת מפותחות יותר, אשר מתבססות על יכולות קוגניטיביות הייחודיות לאדם ועל שימוש ייעודי בכלים וטכנולוגיות שונות – לדוגמה, השפה היא צורת תקשורת אשר יכולה להתקיים באופן שמיעתי על ידי דיבור או באופן חזותי על ידי מערכת הכתב או שפת הסימנים. אומנות מאפשרת לאדם לתקשר בדרכים מגוונות כמו שפת גוף, פנטומימה, מוזיקה, ריקוד, צילום, ציור, פיסול ועוד. תעשיית הבשמים עושה שימוש בחוש הריח. עקרון ההכבדה בא לידי ביטוי אצל בני אדם באמצעות סמלי סטטוס שונים.
היכולת התקשורתית של האדם חיונית להשתלבותו בחברה, לתפקוד שלו באינטראקציות המערבות תקשורת חברתית וליצירת קשרים בין־אישיים. עם זאת, קיימים הבדלים בין אישיים במיומנויות התקשורת של אנשים שונים. יכולות תקשורתיות נמוכות עלולות לפגוע ביכולת התפקוד של האדם בחיי היומיום. קלינאי תקשורת הוא איש המקצוע המטפל בבעיות של תקשורת שונות כמו לקות שפה, גמגום ועוד. בחברה המודרנית ישנה חשיבות גם ליכולת האוריינות. במקור התייחסה האוריינות בעיקר ליכולת הקריאה והכתיבה, אך עם התפתחות הטכנולוגיה היא החלה לכלול בתוכה כל דרך של יצירה, העברה ופיענוח של מידע.
השפעת הטכנולוגיה
עם התפתחות הטכנולוגיה התפתחו גם אמצעי התקשורת בין בני אדם. התפתחויות אלו הביאו עימן תפיסות חדשות לגבי תקשורת – מעין מהפכות בתהליכי התקשורת עצמם. בעבר, נעשה שימוש רב בתקשורת שבעל פה. כדי להעביר מסרים למרחקים גדולים נעשה שימוש בשליחים, כך שמהירות התקשורת הוגבלה על ידי מהירותו של הרץ או של הסוס שהובילו את המידע.
במהפכת התקשורת הראשונה הופיעה לראשונה התקשורת הכתובה, עם הופעת הפיקטוגרף. תקשורת השתמשה באבנים וסלעים בתור המדיה, שלרוב לא הייתה ניידת. במהפכת התקשורת השנייה, החל להופיע כתב, על גבי חרסית, פפירוס, נייר וכדומה. מערכת סימנים מוסכמת אפשרה אחידות בשפה ואפשרה שימושיות בתפוצה רחבה יותר. הדואר יכול לשמש בין היתר גם להעברת מסרים כתובים. בהמשך, התרחבה מהפכה זו עם המצאת הדפוס.
במהפכת התקשורת השלישית, ניתן לבצע שידור וקליטה של מידע באמצעים אלקטרוניים, ומתאפשרת תקשורת המונים מהירה ויעילה. במהלך המאה ה־18, המאה ה־19, המאה ה־20 והמאה ה־21 התווספו אמצעי תקשורת חדשים עם התפתחות הטלקומוניקציה. אנשים החלו לתקשר באמצעות טלגרף, בקוד מורס, ומאוחר יותר באמצעות הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, והטלפון הסלולרי.
מערכות תקשורת הן נדבך נוסף של התחום. קיימות מערכות לתקשורת נתונים, תקשורת דיבור, ותקשורת מולטימדיה - הכוללות שילוב של תמונה, תנועה ושמע. את הרשתות לתקשורת נתונים ניתן לחלק לרשתות מקומיות (LAN) ואזוריות (WAN). חלוקה נוספת היא בין רשתות פרטיות לבין רשתות ציבוריות. דוגמה לרשת פרטית היא רשת של ארגון או חברה מסחרית. דוגמה לרשת ציבורית היא האינטרנט. במקביל צצו גם יישומים המופעלים באמצעות מערכות התקשורת, כגון הפקס על גבי רשתות טלפוניה, והדואר האלקטרוני על גבי רשת האינטרנט.
בעקבות מהפכת התקשורת הועלתה החשיבות של אוריינות מדיה. אוריינות מדיה היא תחום באוריינות המתייחס למיומנות השימוש באמצעי תקשורת שונים, לצורך קליטה, הבנה ומסירת מידע. לצורך כך על האדם לדעת כיצד להשתמש באופן יעיל בטכנולוגיות מידע ותקשורת.
טכנולוגיות תקשורת מקוונות השפיעו באופנים שונים על אינטראקציות תקשורתיות. האינטרנט הפך אינטראקציות תקשורתיות למהירות וזולות יותר. המחשב והאינטרנט הפכו את תהליכי העיצוב, העריכה וההפקה של מסמכים לקלים, ואיפשרו את שליחתם של המסמכים באופן מיידי, ללא קשר למיקום או זמן. בכך, הטכנולוגיה שיפרה את מהירות התקשורת ותרמה להורדה משמעותית של עלות התקשורת.
יש שטוענים שהאינטרנט תרם לדמוקרטיזציה והרחבת המידע שמועבר באמצעות מערכות התקשורת. היא איפשרה העברת ידיעות חדשותיות בשידור חי ובפורומים מקוונים, ובכך יצרה השתתפות גלובלית במערך המידע העולמי. בנוסף, גישה למידע עסקי סיפקה לחברות עסקיות רבות יותר מידע מעודכן. באופן זה הטכנולוגיה מילאה תפקיד מרכזי בקידום גישה נרחבת לידע ומידע.
בנוסף, הודות לזמינות הידע, גם איכות התקשורת השתפרה משמעותית. הטכנולוגיה שיפרה את אפשרויות האחסון של התקשורת המילולית. היא סייעה לאגור ולאחסן תקשורת מילולית וכן לשמור על קשר עם בני שיח לאורך זמן. למשל, רשתות חברתיות מאפשרות לאנשים לתקשר עם זרים מוחלטים, משפחה, עמיתים וחברים באופן מקוון. לאור זאת, רשתות אלו הפכו לכלים שיווקיים חשובים.
תקשורת המונים
שמאל|ממוזער|250px|מסיבת עיתונאים
אספקט נוסף של התקשורת הוא אמצעי התקשורת, בהם העיתונות הכתובה, האלקטרונית והמצולמת, זוהי תקשורת ההמונים. כיום ענף זה של התקשורת הוא מפותח מאוד ובזכותו אנו יודעים על חדשות ואקטואליה, רכילות ועוד. כמו כן הוא מספק לנו בידור לשעות הפנאי.
תחום מודרני יחסית של ענף התקשורת, הוא תחום הפרסום והתעמולה – כלים חברתיים בידי גורם קטן יחסית (חברה מסחרית, מפלגה וכדומה) אשר נועדו לקדם תהליך מסוים בקרב ציבור גדול יחסית בעלי מאפייני המון, בעזרת פנייה ישירה של גורם זה אל כלל הציבור.
תקשורת המונים היא תופעה מודרנית, שתחילתה במאה ה־20. היא מאופיינת בפנייה לקהל רחב, אנונימי ומגוון, על ידי שימוש באמצעי תקשורת המונים, כגון: טלוויזיה, רדיו, עיתונות, קולנוע, ספרות ואינטרנט. בתהליך התקשורת מועבר מסר בו זמנית לציבור רחב של נמענים, ולרוב מדובר בתהליך מורכב טכנולוגית ויקר יחסית מבחינה כלכלית. כך למשל, תוכנית טלוויזיה מועברת לציבור הרחב, האנונימי והמגוון של צופי הטלוויזיה, בו זמנית, על ידי שימוש בטכנולוגיה והשקעה כלכלית. חשוב להבחין בין תקשורת ההמונים כתהליך לבין אמצעי תקשורת ההמונים, שהם כלים טכנולוגיים המאפשרים את העברת המסר מהמוען לנמענים.
כאשר בוחנים את תקשורת ההמונים כתחום מחקר אקדמי, החוקרים מתבוננים בכל הגורמים השותפים לתהליך התקשורת: המוען, הנמען, המסר, האמצעי, המשמעות, הקוד, הרעשים בתקשורת וכדומה. בניגוד לתקשורת בין אישית, תקשורת ההמונים מאופיינת רובה ככולה ממוען ממוסד ומבוסס כלכלית; מנמענים רבים ומבודדים זה מזה; ממסר שרובו חד כיווני ומאמצעי תקשורת שמקורו בטכנולוגיה מודרנית. בנוסף, מחקר התקשורת מבקש לבחון האם הנמענים מבינים את המסר התקשורתי ומשמעותו כפי שביקש המוען להעבירו.
עד כניסת האינטרנט בסוף המאה ה־20, נחשב המסר המועבר בתהליך תקשורת ההמונים לחד כיווני. זאת אומרת, לנמענים לא הייתה יכולת להגיב על תוכן דברי המוען, למעט מכתבים למערכות עיתונים. האינטרנט יצר שינוי בעניין זה, באפשרו לנמענים להגיב על המסר כמעט במיידיות שבה הוא שוגר. הנמען אינו נחשב לפסיבי אלא הוא אקטיבי, צרכן תקשורת אשר מחליט בעצמו לאינפורמציה אליה הוא ייחשף.
ציר זמן של התקשורת האנושית
בתאריך בלתי מוגדר התחילה תקשורת באמצעות שפת הגוף.
כ־100,000 שנה לפנה"ס – מתחילה התקשורת המילולית בין בני אדם.
כ־50,000 שנה לפנה"ס – מתחילים בני האדם לתקשר באמצעות ציורי מערות המעבירים מסרים.
בערך באלף ה־5 לפנה"ס – מתחילה התקשורת בכתב, שלצורך השימוש בה נדרשת יכולת הבנת הנקרא. הכתבים הראשונים הידועים הם כתב היתדות השומרי וההירוגליפים. הכתובת ההירוגליפית העתיקה ביותר הידועה מתוארכת לשנת 4240 לפנה"ס.
כ־3500 שנה לפנה"ס – עדויות ראשונות לשימוש בסוגי נייר במצרים, שם יצרו פפירוס מהצמח גומא פפירוס.
כ־200 שנה לפנה"ס – התחילו לעבד עור בעלי חיים לקלף.
105 לספירה – החל בסין ייצור נייר כפי שהוא מוכר היום.
1000 לספירה (בערך) – המצאת גלופת דפוס מחרס בסין.
אמצע המאה ה־15 – התפתחה תקשורת באמצעות דפוס, המצאת הדפוס המודרני שייכת ליוהאן גוטנברג, בסביבות שנת 1436.
המאה ה־17 – התפתחו העיתונים ככלי להעברת מידע.
המאה ה־19 – התפתחה תקשורת אלקטרונית (טלגרף, טלפון, רדיו).
19 באוגוסט 1839 – המצאת הצילום.
1895 – הייתה הקרנת הראינוע הראשונה כאשר האחים לומייר הקרינו בפני קהל מספר סרטים קצרים בני דקה.
1924 – הוצגה בלונדון הטלוויזיה האנלוגית הראשונה.
29 באוקטובר 1969 – רשת האינטרנט התחילה לפעול עם הפעלת הארפאנט (ARPANET).
תקשורת בעולם החי
ממוזער|250 פיקסלים|תקשורת בין כלבי רועים אסייתיים
ממוזער|250 פיקסלים|תנועת הדבורים מהווה סוג של תקשורת ביניהן
תקשורת המורכבת מקבלה ושליחה של אותות היא אחד מיסודות החיים. בעולם החי התקשורת יכולה להתקיים באופן חיצוני בין שני יצורים חיים או באופן פנימי בתוך הגוף של יצור מסוים.
תקשורת בין יצורים חיים
בעלי חיים רבים מסוגלים לקיים תקשורת בינם לבין בעלי חיים אחרים. משום שהשפה ייחודית לאדם, רוב התקשורת בין בעלי חיים היא בלתי מילולית. את התקשורת בעולם החי אפשר לחלק למספר מחלקות על פי החושים שבהם היא נקלטת. תקשורת ויזואלית היא תקשורת באמצעות חוש הראייה, למשל בשפת גוף. תקשורת שמיעתית היא תקשורת באמצעות קול. תקשורת כימית היא תקשורת באמצעות חוש הריח, היא מתבצעת באופן טבעי באמצעות פרומונים אצל בעלי חיים רבים.
עקרון ההכבדה מתאר תופעה שבה פרט כלשהו מכביד על עצמו כדי להפגין יכולת כלשהי כלפי הסביבה. צורת תקשורת זו יעילה משום שלא משתלם לחקות אותה בהיעדר יכולת זו ועל כן היא נחשבת לאסטרטגיה יציבה אבולוציונית.
תקשורת ביולוגית תוך גופית
כאמור, סוג נוסף של תקשורת בעולם החי מתקיים בתוך האורגניזם עצמו. הקולטנים השונים מאפשרים לתאים לזהות אותות מסוגים ספציפיים. רוב הקולטנים נמצאים בקרום החיצוני של התא וחשים את השינויים המתרחשים בסביבה החיצונית. אות ההפעלה של הקולטן גורם לתגובה בתא המחובר אליו שלעיתים קרובות הופכת לשרשרת של תגובות תוך תאיות המצומדות זו לזו.
בקרב מיקרואורגניזם כמו יצורים חד תאיים, התקשורת מאפשרת להם להבחין במידע החיוני לקיומם. למשל, היכן יש חומרי מזון והיכן ישנם חומרי פסולת. ביצורים רב תאיים התקשורת מגוונת ומורכבת יותר. מערכת העצבים מאפשרת לגוף לפעול כיחידה מבוקרת ומתואמת באמצעות התקשורת שמתקיימת בין התאים שמרכיבים אותה. העברה סינפטית היא התהליך שבאמצעותו תאי העצב במערכת העצבים מתקשרים עם תאים אחרים בגוף. לתהליך זה יש תפקיד מרכזי ביכולת עיבוד המידע. היא כזו שבה המתקשרים אינם בהכרח קשובים זה לזה במהלך התקשורת ביניהם, ומסר עשוי להיקלט זמן רב לאחר ששוגר, ולזכות בתגובה זמן רב לאחר שנקלט. דוגמה לתקשורת כזו היא קשר מכתבים, דואר אלקטרוני ומסרונים.
ראו גם
ניסויים בלשניים בקופי אדם
דבורת הדבש#תקשורת
תקשורת דו כיוונית
לקריאה נוספת
דניס מקווייל, מבוא לתקשורת המונים, מהדורה שישית (תרגום: ענבל שגיב־נקדימון, עריכה מדעית: דוד לוין ואורן סופר), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2014.
דן לאפי, סוגיות מפתח בחקר המדיה (תרגום: ענבל שגיב־נקדימון, עריכה מדעית: דוד לוין ואורן סופר), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2011.
אורן סופר, תקשורת המונים בישראל, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2011.
תמר אשורי, מהטלגרף עד המחשב, רסלינג, 2011.
ברברה ג'ונסטון, ניתוח שיח (תרגום: יעל אונגר, עריכה מדעית ותוספות למהדורה העברית: שושנה בלום־קולקה, ארן ליביו, פנחס שטרן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2012.
שושנה בלום־קולקה, ארן ליביו, אורן סופר (עורכים), שיח תקשורת: מקראה, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2015.
אוריאל זוהר, תקשורת בלתי מילולית, שפת גוף ונפש באסתטיקה של התיאטרון, בכתב העת צפון, מס' 5, עמ' 259–276, חיפה, 1998.
דניאל רוזן, המדיום הוא המסר: התקשורת בישראל, הוצאת כרמל, 2022.
קישורים חיצוניים
דגלי הקוד הבינלאומי
תקשורת אלחוט, אתר שער לים
מערכות מתקשרות, מידע ותקשורת
מהי הטיה תקשורתית, 2 בינואר 2006, אתר אומדיה
The Origin of Consciousness – How Unaware Things Became Aware – על התפתחות התודעה והמודעות של אורגניזמים לסביבה מתוך יכולת התנועה והצורך במזון. הסרטון כולל הסברים על שלבים שונים של התפתחות התודעה כמו ראייה ותפיסה חזותית, ייצוג מידע, זיכרון, קביעות, תפיסת זמן, דחיית סיפוקים, תאוריה של תודעה ושפה
הערות שוליים
*
קטגוריה:תקשורת מחשבים
| 2024-08-28T10:17:25
|
זנון
| 2023-08-14T17:06:30
|
|
זנון מאליאה
|
זנון מאליאה (ביוונית: Ζήνων ὁ Ἐλεάτης) היה פילוסוף יווני מדרום איטליה שביוון הגדולה. זנון ידוע בעיקר בזכות הפרדוקסים שלו על תנועה וזמן, המכונים הפרדוקסים של זנון על שמו. זנון נחשב על ידי אריסטו למייסד הדיאלקטיקה.
זנון נמנה עם האסכולה האלאטית, שעליה נמנה גם מורו פרמנידס. בעזרת הפרדוקסים שלו הוא ניסה להוכיח, על דרך השלילה ותוך שימוש בטיעוני אד אבסורדום, את טענתו של פרמנידס על חוסר האפשרות לסמוך על החושים. הפרדוקסים שלו נחשבים לדוגמאות העתיקות ביותר לשימוש בשיטות הוכחה אלה (אם כי ידוע כי קסנופנס הקדום יותר השתמש אף הוא בשיטה זו בדבריו אודות הפרות והסוסים בפרגמנט 15).
המעט הידוע לנו אודות חייו של זנון מגיע מהדיאלוג "פרמנידס", שנכתב על ידי אפלטון.
פרדוקסים
פרדוקס אכילס והצב
במיתולוגיה היוונית, אכילס הוא סמל האדם המהיר בתבל. אכילס מבצע תחרות ריצה עם צב בה מוסכם כי לצב יהיה יתרון התחלתי של 10 מטרים על אכילס. ידוע כי אכילס מהיר פי עשרה מהצב, אך למעשה בזמן שאכילס יעבור את עשרת המטרים הראשונים שהפרידו בינו לבין הצב - הצב יתקדם במטר נוסף, ובזמן שאכילס ירוץ את המטר הנוסף הצב יתקדם בעשירית המטר וכן הלאה, וכך למעשה אכילס לעולם לא ידביק את הצב, בניגוד לניסיון החושים.
פרדוקס הדיכוטומיה (פרדוקס האצטדיון)
פרדוקס הדיכוטומיה עוסק באי האפשרות לעבור מרחק סופי בזמן סופי.
אם אכילס נע מנקודה א' לנקודה ב', עליו לעבור את מחצית המרחק בין שתי הנקודות לפני שהוא יכול להגיע אל נקודת הסיום. כדי להגיע למחצית המרחק עליו להגיע קודם כל לרבע המרחק - אך לפני כן עליו להגיע לשמינית המרחק וכן הלאה. כיוון שכל קטע סופי ניתן לחלק לשני חצאים, על אכילס לעבור אינסוף שלבים לפני שהוא מגיע לסוף הדרך, ולכן הוא לעולם לא יתחיל לנוע, מה שלטענת זנון מוכיח שהתנועה עצמה היא אשליה. פרדוקס זה עוסק בתכונת הצפיפות של נקודות הישר הממשי - בין כל שתי נקודות קיימת נקודה נוספת.
פרדוקס החץ
בפרדוקס החץ, זנון מתייחס לחץ שנורה מקשת. בכל רגע נתון, החץ עצמו סטטי - ולכן, לטענת זנון, התנועה של החץ היא אשליה, וכך כל תנועה אחרת.
הפרדוקס בדבר אי-קיומו של המרחב
זנון טען כי המרחב אינו קיים, משום שכשם שלכל עצם יש מקום, הרי שגם למקום זה יש מקום משלו, וכך עד אינסוף.
מרכז|700px|ממוזער|זנון מאליאה מראה לקבוצת נערים את הדלתות המובילות לאמת ולשקר. פרסקו באל אסקוריאל, מדריד.
ראו גם
אפקט זנון הקוונטי
הפרדוקסים של זנון
קישורים חיצוניים
Zeno of Elea באתר Internet Encyclopedia of Philosophy
הערות שוליים
קטגוריה:פילוסופים קדם-סוקרטים
קטגוריה:פילוסופים יוונים
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-5 לפנה"ס
| 2023-07-19T18:06:03
|
נופית
|
נוֹפִית (שם קודם: פי נר) הוא יישוב קהילתי כפרי במערב הגליל התחתון, בתחום שיפוטה של המועצה האזורית זבולון.
היישוב ממוקם על גבעה בגובה 213.5 מ' מעל פני הים בגבעות אלונים, כארבעה ק"מ צפונית לקריית טבעון וכ-18 ק"מ מזרחית לחיפה.
נופית משקיפה על נחל ציפורי, ובסמוך מדרום לה נמצאת חרבת קושט, בה ממצאים מתקופת התלמוד.
היסטוריה
תחילת דרכו של היישוב ביוזמה של שמונה משפחות (ארבל, גל, גפן, כהן, כרמלי, נאור, פרוינד, שפרינגר) מאזור חיפה והקריות להקמת יישוב בעל חיי קהילה בגליל. יוזמה זו תאמה את מדיניות הממשלה, שסיפקה את האישורים בשנת 1982. בשנת 1984 החלו עבודות התשתית: פריצת דרכים והכנת תשתיות תת-קרקעיות (חשמל, מים, טלפון, טלוויזיה מרכזית), באפריל 1986 החלה בניית בתי המגורים וטקס האכלוס ל־179 המשפחות הראשונות התקיים ב־9 בנובמבר 1987. היישוב נקרא בתחילה פי-נר על שמו של לודוויג פינר, מראשי חברת רסקו, והוחלף אחר כך לשם הנוכחי.
היוזמה להקמת היישוב הייתה של האדריכל צבי (ציבי) שפרינגר שגם תכנן את נופית כיישוב כפרי ירוק המשתלב בסביבה ובטבע, נוסע החולף בדרך שבין יגור לאחיהוד יתקשה להבחין כי על הגבעה המתנשאת מדרום לנחל ציפורי קיים יישוב הטובל כולו בירק וצמחייה, תוצאה של תכנון וחשיבה בת קיימא.
שלב ב' של היישוב, שנקרא "נופית הצעירה" נבנה במהלך שנות ה־90 ואכלוסו החל בשנת 1997. הבנייה והאכלוס התבצעו על ידי מינהל מקרקעי ישראל ללא תיאום עם האגודה השיתופית שאיגדה את תושבי שלב א', ובפועל נוצרו שני יישובים צמודים ומופרדים מבחינה מנהלתית. על רקע ההפרדה נוצרו מתחים בין תושבים ותיקים וחדשים, ובשנת 2003 החל תהליך למיזוג היישוב והוקם ועד מקומי סטטוטורי. התרחבות היישוב הביאה גם לפיתוח תשתיות, בהן בריכת שחייה ומרכז ספורט הכולל גם את קיר הטיפוס על שם ערן נאור, בית כנסת והרחבת מערך גני הילדים ובית הספר היסודי. מקיף את היישוב מחוצה לו מסלול טיול מסומן על שם אוהד זך, המשקיף על הוואדיות הסובבים את היישוב ועל מפרץ חיפה, ומקושר לשביל ישראל.
בימים אלה החלה העבודה על שלב ג' של היישוב (נופית ג') וצפויה להסתיים בשנים הקרובות.
חינוך
ביישוב פועל בית ספר יסודי שהוקם בשנת 1982 ולומדים בו תלמידים מהמועצה האזורית זבולון - רובם מנופית ומיעוטם משאר היישובים המועצה. בכל שכבה בבית הספר ישנה כתה או שתיים. עד לפני מספר שנים רק תלמידים מנופית למדו בבית הספר, אלא שבראשית שנות ה-20 של המאה ה-21, תלמידים משאר ישובי המועצה הצטרפו לאור הצמצום בכמות הילדים בגילאי בית הספר היסודי בני היישוב.
רוב תלמידי היסודי ממשיכים לאחר מכן לבית ספר העל-יסודי "כרמל זבולון", שנמצא בקיבוץ יגור למרגלות הר כרמל.
ממוזער|450px|נופית, במבט מהרדוף
תרבות
בנופית מרכז ספורט בשם ״נופשית״, הזמין לתושבי נופית כמו גם לתושבי חוץ. במרכז מספר בריכות, חדר כושר ומגרש ספורט.
קישורים חיצוניים
נופית ברשת - קהילה בצמיחה - עלון היישוב
הערות שוליים
קטגוריה:ישראל: יישובים קהילתיים
קטגוריה:הגליל התחתון: יישובים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1987
| 2024-08-31T13:03:11
|
תעשייה
|
תעשייה, היא אותו חלק בכלכלה העוסק בייצור, בעיבוד ראשוני או המשכי בהיקפים גדולים של חומרי גלם והפיכתם לסחורה בעלת ערך. העוסק בתעשייה נקרא תעשיין.
התעשייה מלווה את ההיסטוריה האנושית כבר אלפי שנים, אך מקובל להבחין בין שתי תקופות עיקריות שאותן ניתן לחלק לתקופות משנה וגם למיין על פי אזורים: לפני ואחרי המהפכה התעשייתית המתבססת על אנרגיה זמינה, בעיקר פוסילית אך גם גרעינית, המאפשרת מקור כוח קבוע ויציב בעיקר בצורת חשמל.
התעשייה בעידן השני, המוכר גם בשם 'מודרני', שראשיתו לכל המאוחר במאה ה-18 בעיקר באירופה, עוצמתית מכל נקודת מבט: הנדסית, רפואית, צבאית, תחברותית ותקשורתית, אך האדם הגיע להישגים תעשייתיים מרשימים מאוד גם בתקופות היסטוריות קדומות יותר, המוכרות בשם 'העת העתיקה'. דוגמאות מובהקות לכך הן סין, מצרים ורומא, ששרידי הישגיה התעשייתיים ניכרים היום במאות אתרי תיירות ברחבי אירופה, והכוללים רשת כבישים משוכללת, מערכות העברת מים, גשרים, נמלים ומפעלים להפקת שמן זית.
כאמור, בעידן המודרני הפכה התעשייה למגזר העיקרי של ייצור באירופה וצפון אמריקה, תופעה המוכרת בשם המהפכה התעשייתית, שעל טיבה, שורשיה והשפעותיה התנהל וממשיך להתנהל ויכוח בין היסטוריונים.תומאס אשטון, המהפכה התעשיית 1760–1830, האוניברסיטה הפתוחה 1982. מצב זה שינה את המסחר והפיאודליזם באמצעות התפתחויות טכנולוגיות רצופות ומהירות, כגון פיתוח הקטר, מכונת התפירה המכנית והתקדמויות ייצור בתחום הפלדה והפחם. מדינות תעשייתיות עברו למדיניות כלכלית קפיטליסטית. מסילות ברזל וספינות קיטור החלו להשתלב במהירות רבה בשווקים מרוחקים, ובכך איפשרו לחברות פרטיות להתקדם לעושר ולהיקפי פעילות עצומים במושגי אותו זמן.
בכלכלה ובתכנון ערים, "שימוש תעשייתי" הוא סוג של שימוש מרוכז בקרקע עליה ממוקמים עסקים כלכליים העוסקים בייצור ותפוקה.
מרקסיזם ותעשייה
השליטה בתעשייה הפכה לנקודת המפתח של תאוריית המרקסיזם. תאוריית הערך של העבודה אומרת כי ערכו של עצם מסוים קיים אך ורק הודות לעבודה שנעשתה על מנת להביאו למצבו או צורתו הנוכחית. לעצמים בלתי מעובדים, כגון עצים ואבנים, אין בדרך כלל ערך. אך אם עץ מגולף לפסנתר, או אבנים הופכות ללבנים לבית, אזי לעצם הסופי יש לפתע ערך בשל העמל שנעשה.
מרקסיסטים מאמינים כי היחסים הקיימים בין המעמד הבורגני הקפיטליסטי, אלו העשירים מספיק להשקיע הון ניכר בתעשייה, לבין מעמד הפועלים אשר עובדים עבורם, הוא פרזיטי מיסודו – כך לדוגמה, הקפיטליסט מקבל סכום כסף הגדול בהרבה מהשקעתו המקורית, על ידי תשלום לעובדיו שהוא נמוך בהרבה מערכה האמיתי של התוצרת. לכן, מרקסיסטים תומכים בכך שעל הפועלים עצמם להחזיק באמצעי הייצור ונכסי ההון, כגון מפעלים וציוד המשמשים לייצור. במדינות לניניסטיות כגון ברית המועצות לשעבר, תוכנית זו יושמה על ידי הפיכת כל נכסי ההון לנכסי המדינה, ועל ידי כך, תאורטית, לנכסי העובדים עצמם.
מאואיזם, הכלכלה הפילוסופית של המנהיג הסיני הקומוניסטי מאו דזה-דונג, מסכימה עם המרקסיזם בנוגע לתעשייה, אך ממליצה על פתרון חלופי. במקום שהעובדים או המדינה יחזיקו במפעלים, מאואיזם תומכת ביישוב מחדש של פשוטי העם באזורים כפריים וחזרה לדרך חיים חקלאי.
סטלין כפה תיעוש מהיר בברית המועצות לשעבר במהלך השנים טרם מלחמת העולם השנייה באמצעות תוכניות החומש שלו, דבר שגרם לזעזועים חמורים בחברה ברוסיה, שכללו מוות המוני מרעב, אך מהלכיו של סטלין תרמו לתיעושה היעיל של ברית המועצות, עובדה שבאה לידי ביטוי בהצלחתה להביס את הגרמנים במהלך המלחמה ובכך להפוך את ברית המועצות למעצמת על.
ענפי תעשייה
ראו גם
תעשייה כבדה
אדם סמית
התעשייה בישראל
המהפכה התעשייתית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ענפים כלכליים
| 2024-09-01T00:45:00
|
עסק
|
עסק הוא ארגון הפועל לשם השגת רווח לבעליו. עוסק הוא מי שמעניק שירותים או מוכר טובין, נכסים ומקרקעין. בית עסק הוא המקום בו פועל העסק והוא מחויב ברישיון בהתאם לסוג בית העסק.
עסק הפועל בביתו הפרטי של העוסק הוא עסק ביתי, אם כי לעיתים זהו שימוש חורג או שימוש מעורב בבית. שימושים כאלו דורשים אישור, ויש רשויות שנוטות להקל עם אישור כזה. עסק וירטואלי הוא עסק המספק שירותים או מוכר מוצרים ונכסים באמצעות אתר אינטרנט.
עסקים קטנים לרוב מקיימים שילובים שונים של עסקים ביתיים, וירטואליים ובתי עסק. בעסקים בינוניים וגדולים לרוב קיים שילוב של בית עסק ועסק וירטואלי.
עסק נוסד על מנת לבצע פעילויות כלכליות למטרת רווח. כלומר, מטרתו של בעל העסק והעסק כולו היא החזר כספי בעבור עבודה והון שמושקעים בעסק.
אדם שפעילותו ממוקדת בהקמה ובניהול של עסק (או עסקים) מכונה איש עסקים, אדם העוסק במתן שרותי ייעוץ בתחום תכנון, קביעת מדיניות וליווי פעילויות עסקיות הוא יועץ עסקי.
הכנסה מעסק חייבת במס הכנסה (בישראל: לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה).
הקמת עסק
כדי להעניק שירותים או למכור נכסים במהלך עסקים רגיל יש להירשם כעוסק במשרדי מע"מ. תאגיד מחויב ברישום על פי סוג התאגיד, למשל שותפות מחייבת רישום אצל רשם השותפויות, ורישום חברה יש לבצע אצל רשם החברות. בנוסף נדרש רישום במשרדי מס הכנסה ובמוסד לביטוח לאומי.
סוג העוסק נגזר מהיקף הפעילות.
עוסק פטור הוא עוסק שמחזור העסקאות שלו אינו עולה על סכום שנקבע מעת לעת על ידי רשות המיסים (נכון לינואר 2016 הסכום הקובע הוא 99,006 ₪). עוסק זה פטור מגביית מע"מ מלקוחותיו, ולא רשאי לקזז מע"מ בגין הוצאותיו.
עוסק מורשה, הוא עוסק שנרשם כעוסק במשרדי מע"מ ואינו עוסק פטור, או שלגביו נקבע שיירשם כעוסק מורשה (גם אם מחזור העסקאות שלו קטן יותר). עוסק מורשה גובה מע"מ מלקוחותיו ומעביר את המע"מ הנגבה, וכן רשאי לקזז תשלומי מע"מ בגין ההוצאות שלו.
הקמת בית עסק מחייבת רישוי על ידי הגורמים המתאימים בהתאם לסוג בית העסק.
סיווג עסקים
ישנן דרכים רבות לסווג את הישויות העסקיות: גודל, אופן הרישום או ההתאגדות, תחום העיסוק, ומאפיינים נוספים. כך למשל, עסק עשוי לכלול גם מקצוע.
גודל העסק
גודל העסק מוגדר על פי כמות המועסקים בעסק והיקף העסקאות:
מועסק יחיד
עצמאי הוא בעל עסק בו הוא (לרוב) המועסק היחיד. הוא נדרש להירשם כעוסק (פטור\מורשה), וכעצמאי במס הכנסה ובביטוח הלאומי. (הערה: עצמאי יכול להיות גם מעסיק, וכן לקבל שירותים מעוסקים אחרים).
פרילנסר משתתף חופשי, לרוב מעניק שירותים לעסק בדומה לשכיר, אך ללא קשרי עובד-מעביד, ומוגדר כעצמאי. ההבחנה האם פרילנסר הוא שכיר בפועל (ולפיכך זכאי לזכויות על פי דיני עבודה) או עצמאי תלויה בתבחינים משפטיים שונים.
אדם יכול להקים חברה בע"מ בה הוא מוגדר "בעל שליטה בחברת מעטים" ומקבל משכורת מהחברה. חברות מסוג זה מכונות גם "חברות ארנק" בהן בעל החברה נותן שירותים לחברות אחרות. בשל העלויות הנדרשות להקמה והניהול של חברה במקרה (למשל החברה נדרשת להיות מיוצגת בפני רשויות המס על ידי רואה חשבון) הכדאיות של הקמת חברה כזו תלויה בשיקולי מס.
עסקים קטנים ובינוניים על פי פרסומים של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים מוגדרים העסקים הבאים, אך ההגדרה אינה פורמלית.
עסק זעיר מוגדר כעסק בו יש עד 4 עובדים ומחזור מכירות של עד מיליון ש"ח. הגדרה זו כוללת את העסקים בעלי מועסק יחיד לעיל.
עסק קטן הוא עסק בו 5 עד 20 עובדים ומחזור מכירות של עד 20 מיליון ש"ח.
עסק בינוני הוא עסק בו יש 11 עד 100 עובדים ומחזור מכירות של עד 100 מיליון ש"ח.
עסקים קטנים ובינוניים זכאים לתמיכה וייעוץ של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים.
אופי הפעילות
ניתן לסווג בתי עסק לפי אופי המוצר או השירות המסופקים, למשל:
מגדלים, בתחום החקלאות או החי.
יצרנים המייצרים בבית העסק מוצרים (מפעלי תעשייה או בתי מלאכה).
משווקים (סיטונאיים / קמעונאים) בתי עסק מסחריים העוסקים בשיווק ומכירת מוצרים.
עסקי בנייה ותשתיות. המוצר (כביש, מבנה) אינו מיוצר בבית העסק.
עסקי הובלה ושינוע (של אנשים ומוצרים).
שירותי השאלה השכרה ואירוח. השירות הוא שימוש בטובין לתקופה קצובה, כגון: השכרת רכב, השכרת ציוד, ספרייה, השכרת דירה, משרד וכיוצא בזה.
ספקי טובין, המספקים גם מוצרים וגם שירות (כגון מסעדות המספקות גם מזון וגם שירות, מלונות המספקים גם השכרת חדר וגם שירותי אירוח)
מוסדות פיננסיים (בנקים, עסקי ביטוח) בהם המוצר\שירות הוא פיננסי.
עסקי חינוך והכשרה (אוניברסיטאות, מכללות, גופי הדרכה, גני ילדים)
יצרני/ספקי מידע.
נותני שירות.
ראו גם
תאגיד
קונצרן (כלכלה)
קונגלומרט עסקי
יזם
מנהל עסקים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:מנהל עסקים
| 2024-07-21T21:46:37
|
פרדוקס הכול-יכול
|
פרדוקס הכול-יכול, או טיעון התכונות הסותרות, הוא פרדוקס המערער על היותו של מושג האומניפוטנטיות (כול-יכולוּת) כמוגדר היטב.
ממילא לכאורה הפרדוקס נוגד את קיומה של ישות המוגדרת ככל-יכולה ומצביע על היותה רב-יכולה במקום זאת ולכן יש לו השלכות בתחום התאולוגיה.
לפרדוקס צורות שונות, כגון "האם מי שהוא כל-יכול מסוגל ליצור אבן שאותה הוא לא יוכל להרים?", "האם מי שהוא כל-יכול יכול ליצור כיסא העשוי רק מברזל אבל רק מנחושת בו זמנית?", "האם מי שהוא כל -יכול יכול ליצור עיגולים מרובעים?", "האם מי שהוא כל-יכול יכול לממש החלטה להפסיק להיות כל-יכול?" או "האם מי שהוא כול יכול וכל יודע מסוגל לברוא אדם המסוגל לעשות משהו ולהיות היחיד היודע זאת?".
מעלי השאלות הללו טוענים כי שאלות אלה מובילות לסתירה ובעיקר מראות שכל-יכולות היא למעשה רב-יכולות, כלומר היא היכולת לעשות כל שניתן לעשות בלי להגיע לסתירה.
קטגוריות של כל-יכולות
ישנן מספר דרכים להגדיר את הטענה "א' הוא כל-יכול":
"א' כל-יכול באופן אבסולוטי" משמעותה ש"א" יכול לעשות כל דבר בכלל. בפרט כל דבר הניתן לתיאור על ידי רצף של מילים, גם אם ניתן להראות שרצף המילים הזה מכיל סתירה פנימית. הפרדוקס במלוא חריפותו מתייחס בעיקר להגדרה מסוג זה. תומכים באפשרות קיומה של ישות כזאת פותרים את הפרדוקס על ידי הטענה שישות כל-יכולה איננה כפופה להיגיון האנושי.
"א' כל-יכול" משמעותה שהטענה "א' יכול ב'" היא נכונה אם ורק אם ב' הוא תיאור עקבי של פעולה. הגדרה כזאת פותרת חלק מהפרדוקס, אך קיימת דעה כי היא איננה מתחמקת מהמקרה שבו ב' מוגדר כ"אבן שהיוצר שלה איננו מסוגל להרים אותה"; תיאור כזה של ב' איננו מכיל כל סתירה פנימית בפני עצמו, שהרי אנשים מסוגלים לייצר חפצים שהם אינם מסוגלים להרים. נובע מכך שאנשים מסוגלים לעשות דברים שכל-יכול (בהגדרתו זו) איננו יכול. קיימת גם דעה הסוברת שבהחלת המשפט "אבן שהיוצר שלה איננו מסוגל להרים אותה" על כל-יכול, נוצר המשפט "אבן שכל-יכול איננו מסוגל להרים אותה" והוא כמובן מכיל סתירה פנימית, ולכן הגדרה זו פותרת גם מקרים אלו.
"א' כל-יכול" משמעותה שהטענה "א' יכול ב'" היא נכונה אם ורק אם "א' עשה ב'" הוא תיאור נטול סתירה פנימית. הגדרה כזאת פותרת את הפרדוקס המקורי לחלוטין, אך עדיין טומנת בחובה בעיות מוסריות (אם ב' הוא "לשקר") או בעיות של זמנים (אם ב' הוא "להביא לכך שירושלים מעולם לא הייתה קיימת"). כמו כן, הגדרה כזאת עשויה לא לספק תאולוגים או מאמינים הרואים בהגדרה של האל ככל-יכול מצורה "מופחתת" כזאת פגיעה באל.
"א' הוא נאדר" - זו הגדרה חלשה יותר, המגדירה את א' בתור ישות החזקה מכל ישות קיימת אחרת, ואף ישות איננה עשויה להתחרות בא', אף לא בחוסר הצלחה.
הפרדוקס והיהדות
בעניין היכולות המיוחסות ביהדות לאל, כתב רס"ג:
דברים דומים כתב הרמב"ם, והוסיף: . זאת אומרת שעצם זה שהוא "לא יכול" להגביל את עצמו - זו היכולת הגדולה ביותר, ואם היה יכול להגביל את עצמו אז היה מוגבל. כן כתב ר' יוסף אלבו: דברים דומים כתבו ר' ידעיה הפניני בעל "בחינות עולם" (בתשובתו שנדפסה בשו"ת הרשב"א סי' תי"ח), ר' יצחק עראמה בספרו עקדת יצחק (שער פ'), הרלב"ג (בפירושו על ) ור' יצחק אברבנאל בספרו "מפעלות אלהים" (מאמר ד').
על פי פרופ' שלום רוזנברג, השאלה נוגעת לשאלת כפיפותו של אלוהים לעקרונות ההיגיון: . מאידך, אם התשובה היא כן:
ראו גם
אומניפוטנטיות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
כול-יכול, פרדוקס
קטגוריה:תאולוגיה
קטגוריה:טיעונים לאי-קיום אלוהים
| 2024-06-10T20:04:53
|
כתמי שמש
|
REDIRECT כתם שמש
| 2003-11-08T20:34:20
|
סוס רמכי
|
ממוזער|סוס הבית וסייח
ממוזער|סוס מגזע היק
ממוזער|סוסי פרז'וואלסקי
סוס רַמָּכִי (שם מדעי: Equus ferus או גם Equus caballus) הוא מין בסוג סוס, הכולל הן את תת-המין המבוית סוס הבית והן את תת-המינים טרפן וסוס פרז'וואלסקי הבלתי מבויתים. הטרפן נכחד במאה ה-19, וסוס פרז'וואלסקי היה על סף הכחדה וניצל הודות למאמצי שימור, ואף הוחזר בהצלחה לטבע. האב הקדמון של סוס הבית היה כנראה הטרפן שרעה בערבות אסיה ואירופה בתקופה בה בוית הסוס.
מאז שהטרפן נכחד נעשים ניסיונות לשחזר את הפנוטיפ שלו, וכתוצאה ממאמצים אלו נוצרו גזעי סוסים, כדוגמת הקוניק (Konik) הפולני וסוס הק (Heck), אך הם אינם זהים לטרפן.
פירוש השם המדעי Equus ferus הוא סוס בר, ואכן במרבית השפות האירופאיות מכונה המין סוס בר. יש הנוהגים לכנות בשם זה גם את העדרים של סוסי הפרא כדוגמת המוסטנג בארצות הברית, הברומבי באוסטרליה ורבים אחרים. סוסי הפרא הללו שייכים לתת-המין של סוס הבית (Equus ferus caballus) שנמלטו לטבע והתפראו, ואין לטעות בינם לבין שני תת-המינים האמיתיים של סוס הבר.
תת-מינים
לסוס רמכי היו כמה תת-מינים, שלושה שרדו עד התקופה המודרנית:
סוס הבית (Equus ferus caballus או גם Equus caballus caballus)
טרפן (Equus ferus ferus) או סוס הבר האירסיאני, שתחום מחייתו השתרע פעם באירופה ומערב אסיה. הטרפן נכחד בשלהי המאה ה-19, והפרט האחרון מת בשבי בגן חיות באוקראינה ב-1918 או ב-1919.
סוס פרז'וואלסקי (Equus ferus przewalskii) – ידוע גם כסוס בר מונגולי או טאחי. תחום המחייה של סוס פרז'וואלסקי היה מרכז אסיה ומדבר גובי.
שני האחרונים היו תת-מינים שמעולם לא בויתו וששרדו עד התקופה המודרנית. עם זאת, ייתכן כי היו קיימים תת-מינים נוספים של סוס רמכי שסוס הבית הוא צאצא של אחד מהם.
אבולוציה וטקסונומיה
משפחת הסוסיים והסוג סוס התפתחו באמריקה הצפונית, לפני שהמינים נדדו לחצי הכדור המזרחי. מחקרים תוך שימוש ב-DNA קדום כמו גם DNA של פרטים מתקופתנו, הראו על קיומם של שני מיני סוסים באמריקה הצפונית הקשורים בקשר הדוק, הסוס הרמכי וה-"Stilt-legged Horse" (לאחרון יש כמה שמות טקסונומיים). לפני כמיליון וחצי שנים חצה המין סוס רמכי את מצר ברינג לאסיה והתפשט עד לאירופה. במהלך הפליסטוקן התיכון והעליון התפתחו צורות רבות של הסוג סוס, ולא ברור כיום האם היו תת-מינים של הסוס הרמכי או שהיוו מינים נפרדים. ניתן כיום להפריד בין הצורות השונות על פי גודל הגוף. לכן יש הקובעים כי הגוף הגדול מאוד של סוס מתקופת הפליסטוקן העליון (Equus ferus germanicus) מעיד על היותו מין נפרד. הסוסים התפשטו ברחבי אמריקה הצפונית בפליסטוקן העליון, אבל לפני כ-10,000 שנים נכחד המין לחלוטין מיבשת אמריקה.
שמות מדעיים של המין
כיום מסווגים סוסי הבר והסוס המבוית כמין אחד, כאשר השם המדעי המקובל כיום למין סוס זה הוא Equus ferus. הטרפן, תת-המין שנכחד של סוס הבר, הוא Equus ferus ferus, סוס פרז'וואלסקי, תת-מין קיים של סוס הבר, הוא Equus ferus przewalski וסוס הבית הוא Equus ferus caballus. הכללים לבחירת השם המדעי של מיני בעלי החיים נקבעים בספר "International Code of Zoological Nomenclature" ("הקוד הבינלאומי של הנומנקלטורה הזואולוגית"), ובהם הכלל כי השם המדעי התקין הקדום ביותר בו כונה בעל חיים יהיה השם הקובע. בעבר, כשהטקסונומים הכירו בסוס הבית ובסוס הבר כשני תת-מינים של אותו מין, היה Equus caballus השם המדעי התקין של המין סוס רמכי, כפי שנקבע על ידי קארולוס ליניאוס ב-1758, כשתת-המינים של המין כונו Equus caballus caballus (סוס הבית), Equus caballus ferus (טרפן – נקבע על ידי Boddaert ב-1785) ו-Equus caballus przewalskii (סוס פרז'וואלסקי – נקבע על ידי פוליאקוב ב-1881). עם זאת, ב-2003 החליטה הוועדה הבינלאומית לנומנקלטורה זואולוגית (International Commission on Zoological Nomenclature) כי לשמות המדעים של מיני חיות הבר יש עדיפות על פני השמות המדעיים של המינים המבויתים, וקבעה את השימוש ב-Equus ferus כשם המדעי של המין, בלא קשר למעמדו של סוס הבית. קביעה זו שינתה את השם המדעי של הטרפן ל-Equus ferus ferus ואת השם של סוס פרז'וואלסקי ל-Equus ferus przewalskii. הוועדה לא התייחסה לשם המדעי של סוס הבית, ולכן השם המדעי Equus caballus caballus לסוס הבית הוא עדיין תקין, אבל כיוון שכל שלושת תת-המינים שייכים לאותו מין, ששמו שונה כאמור, מקובל כיום לכנות את סוס הבית בשם המדעי Equus ferus caballus.
סוס פרא
סוסים החיים בטבע, אך שאבותיהם היו מבויתים אינם סוסי בר, אלא סוסי פרא. לדוגמה, כשהאירופאים החזירו את הסוס ליבשת אמריקה בשלהי המאה ה-15, נמלטו חלק מהסוסים והתקבצו בעדרים. הדוגמה הידועה ביותר הוא המוסטנג בארצות הברית. המקביל האוסטרלי למוסטנג הוא סוס ברומבי, צאצא מסוסים שברחו או שוחררו לטבע על ידי מתיישבים אנגלים באוסטרליה. יש כיום אוכלוסיות מבודדות של סוסי פרא במספר מקומות, כולל פורטוגל, סקוטלנד, ובכמה מאיי המחסום (barrier island), החל באי סייבל שמול נובה סקוטיה שבקנדה וכלה בשקלפורד בנקס (Shackleford Banks) שמול צפון קרוליינה.
סוס רמכי במקרא
במקרא מופיע הסוס הרמכי בשמו פעם אחת ויחידה. במגילת אסתר מתואר שמרדכי היהודי כתב וחתם בטבעת המלך אחשורוש אגרות המאפשרות ליהודים לעמוד על נפשם נגד הצוררים אותם שקיבלו אישור לטבוח בהם. כדי שהאגרות תגענה ליעדיהן במהירות ודחיפות, דהרו הרצים על 'האחשתרנים בני הָרַמָּכִים':
קיימות דעות אחרות בזיהוי המוזכר בפסוק זה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פיטר בודארט
קטגוריה:מגה-פאונה של אירואסיה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1785
קטגוריה:מינים מתפראים
| 2024-05-31T09:34:55
|
פי-נר
|
REDIRECT נופית
| 2003-11-08T20:31:24
|
פוסידון
|
שמאל|ממוזער|180px|"אנדריאה דוריה כנפטון" מאת הצייר האיטלקי אניולו ברונזינו. הציור מציג את דוריה, אדמירל מג'נובה, בדמותו רבת העוצמה של אל הים היווני-רומאי, ומתאר את שליטתה של ג'נובה בים הטירני. דוריה מחזיק בידו קלשון משולש, סמלו של פוסידון
250px|ממוזער|שמאל|פוסידון בחצר ארמון קאדריורג בטאלין
פוסידון (ביוונית עתיקה: Ποσειδών ) הוא אל הימים, האוקיינוסים, הסוסים ורעידות האדמה, הוא אחד משנים-עשר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. מוכר גם כאחד משלושת האלים המרכזיים והחזקים המכונים "שלושת הגדולים", לצד אחיו זאוס והאדס. בקרב הרומאים הוא נודע כנפטון. נחשב בעיני הציבור הרומי כאל נקמני.
דמותו של פוסידון
פוסידון היה מבכירי האלים בהר האולימפוס, שני בחשיבותו רק לזאוס, ראש האלים. נקל להבין זאת על רקע היותה של יוון ארץ השוכנת לחופי ימים, שרבים מתושביה היו ימאים ודייגים.
פולחן פוסידון היה נפוץ מאוד ביוון העתיקה, ומקדשים רבים נבנו לכבודו. הוא היה האל העיקרי של מספר ערים ברחבי יוון, לרבות עיר הנמל קורינת. באתונה הוא היה שני רק לאתנה, פטרונית העיר. במיוחד זבחו לו מלחים ויורדי ים, שהקריבו לו פרים וסוסים, בתפילה שהוא יסייע להם במסעם על פני הים. גם יושבי היבשה ייחסו לו חשיבות רבה והתפללו שהוא לא יכה אותם ברעידות אדמה.
בניגוד ליוונים שהוקירו וכיבדו עד מאוד את פוסידון, הרומאים כיבדו אותו פחות וגם אלה שכיבדו אותו במיוחד עשו זאת מתוך פחד מאופיו הנקמני. את נפטון – מקבילו הרומי של פוסידון – תיארו הרומאים בעיקר כאל הסוסים, החשיבו אותו לפטרונם של מרוצי הסוסים, ואחד ממקדשיו הוקם ליד מסלולי המרוצים ברומא. מקדש נוסף לכבודו הוקם בקמפוס מרציוס (25 לפנה"ס) ושם נחגגה הנפטונליה, יום החג החשוב ביותר של נפטון, ב-23 ביולי.
בחברה
פוסידון נודע באופיו ההפכפך ובמצבי הרוח שלו, שיכלו להסתיים בהפלגה מוצלחת או באלימות ובאסונות, דוגמה לכך היא מסע אודיסאוס, שפוסידון אמלל אותו והעמיס עליו תלאות. בהיותו במצב רוח טוב, הוא הרגיע את הגלים, עזר לספינות להגיע בשלום אל חופיהן ויצר איים חדשים. אולם, כשהיה פוסידון במצב רוח רע, הוא היה חובט עם קלשונו על פני האדמה והים, יוצר סערות ורעידות אדמה ומטביע ספינות.
בהתאם לכך, נטען שפוסידון הוא הגורם להתנהגות אי-רציונלית ולסוגים מסוימים של מחלות נפש, בדומה לדיוניסוס - אל היין, השכרות והשיגעון. היפוקרטס כתב ב־On the Sacred Disease כי נהגו להאשים את פוסידון כאשר אדם לקה בהתקף אפילפטי.
באמנות
פוסידון תואר כמי שחי בארמון ששכן בקרקעית הים, ושהיה עשוי כולו זהב, אלמוגים ואבני חן, וכרוכב במרכבה הרתומה להיפוקמפוסים (בעלי פלג גוף אחורי של דגים וקדמי של סוסים).
סמלו המוכר ביותר הוא הטריידנט - קלשון בעל שלוש שיניים, וביצירות אמנות פוסידון מתואר בדרך כלל אוחז בטריידנט. החיות המסמלות אותו הן דולפינים ודגים למיניהם, וכן חיות יבשתיות המייצגות חוזק, לדוגמה סוסים ושוורים.
מיתוסים מרכזיים
לידה, מלחמה וחלוקת השלטון
שמאל|ממוזער|250px|פסל של פוסידון במרכז עיר הנמל בריסטול, הממלכה המאוחדת
פוסידון היה הבן של הטיטאנים קרונוס וריה, ואחיהם של זאוס, הרה, האדס, הסטיה ודמטר. עם היוולדו, אביו בלע אותו שלם אל תוך בטנו, כמו את שאר ילדיו וילדותיו (למעט זאוס) בשל חששו מהנבואה שאחד מילדיו ידיח אותו ויתפוס את מקומו כבכיר האלים. על אף תוכניתו של קרונוס, הנבואה הוגשמה בסופו של דבר על ידי זאוס, שהכריח את אביו להקיא את אחיו ואחיותיו.
זאוס, יחד עם אחיו ואחיותיו המשוחררים, יצא למלחמה כנגד אביו ושאר הטיטאנים. בסופו של דבר, הוכרע קרונוס, הורד מכיסאו ונקצץ לאלף חתיכות ונזרק לטרטרוס (על ידי האלים), והשלטון בעולם ובסדרי היקום עבר לידי האלים הצעירים, הם האלים האולימפיים. בתחילה התעוררו מחלוקות בין שלושת האחים בשאלת חלוקת השלטון: פוסידון והאדס לא הסכימו שזאוס יהיה השליט היחיד, כיוון שהם אחיו הבכירים, שנלחמו לצידו נגד הטיטאנים.
על פי עצתו של הטיטאן החכם פרומתאוס חולק השלטון בעולם בין שלושת האחים: זאוס קיבל את השמים ומלכות האלים, האדס קיבל את השאול מעמקי האדמה האוצרות והעושר, ולפוסידון ניתנה השליטה בימים ובאוקיינוסים.
מאהבות, מאהבים וצאצאים
פוסידון, כמו אחיו זאוס, נודע בגבריותו ובמיניותו השופעת. הוא ניהל פרשיות אהבה רבות עם אלות שונות, נימפות ים, בנות תמותה ואף עם מפלצות מהן הוא הוליד צאצאים רבים במספרם ובדמותם.
בת-זוגו המוכרת של פוסידון היא נימפת הים אמפיטריטה, בתם של נראוס ודוריס ונכדתו של הטיטאן אוקיינוס. פוסידון חטף אותה בעזרתו של הדולפין, אשר זכה בשל כך להימנות על קבוצות הכוכבים שבשמים. אמפיטריטה ילדה לפוסידון את בנו טריטון, שבדרך כלל תואר כבן-ים, בעל פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של דג.
בת זוג ידועה נוספת של פוסידון היא אחותו האלה דמטר. המיתוס מספר שפוסידון חשק בה, אך היא דחתה את חיזוריו ונסה מפניו. על מנת שלא יזהה וימצאה, היא שינתה את דמותה לדמות סוסה, והתחבאה בעדר סוסים. אולם, פוסידון שם לב לתרמיתה של דמטר, שינה את מראו לדמותו של סוס הרבעה ולכד אותה. צאצאם, אריון, היה סוס מהיר במיוחד, שניחן ביכולת לדבר. כמו כן, מסופר שדמטר ילדה לו את הנימפה דספינה.
פוסידון אנס את מדוזה בת התמותה במקדשה של אתנה, אותה שירתה מדוזה. אתנה זעמה על חילול מקדשה, והפכה את מדוזה למפלצת בעלת שיער העשוי מנחשים חיים ארסיים, המסוגלת לאבן אנשים חיים באמצעות מבטה. מאוחר יותר, כשפרסאוס ערף את ראשה של מדוזה, זינקו מצווארה השחוט שני בניו של פוסידון: קריסאור ופגסוס, הסוס המכונף.
בין בנות זוגו הרבות של פוסידון ניתן למנות גם את בת התמותה איתרה, שילדה לו את הגיבור תזאוס, הורג המינוטאור; את כיאונה אלת השלג שילדה לו את אומולפוס ואת ההרפיה קליינו, שילדה לו את לייקוס. בין צאצאיו הרבים גם הצייד המיתולוגי אוריון; אל הים משנה הצורה פרוטאוס והמפלצת טורפת הילדים למיה.
כמקובל ביוון העתיקה, פוסידון החזיק גם במאהבים גברים. בין היתר, הוא התאהב בפלופס, צעיר יפה תואר ובנו של טנטלוס, מלך לידיה, ולקח אותו לאולימפוס כדי שישמש לו כמאהב. על מנת להודות לו על אהבתו, פוסידון העניק לו מרכבה מכונפת, שאיתה פלופס ניצח במרוץ סוסים וזכה בידה של הנסיכה היפודאמיה.
פוסידון ואתנה
שמאל|ממוזער|250px|פוסידון נחשב, בין היתר, גם לאל המים המתוקים. מכיוון שכך, הוא נחשב לנושא מתאים לעיצובן של מזרקות מים, כפי שאפשר לראות במזרקה זו מצ'כיה.
אחד המיתוסים הידועים ביותר אודות פוסידון מתאר את תחרותו עם אחייניתו אתנה, אלת החכמה ותכסיסי המלחמה, על תואר האל-פטרון של העיר אתונה. השניים הסכימו שכל אחד ייתן לאתונאים מתנה אחת והאתונאים יחליטו איזו מתנה הם מעדיפים. פוסידון הכה על האדמה עם קלשונו, ומעיין התפרץ מהבקע, אך המים היו מלוחים ולא שימושיים במיוחד. לעומתו, אתנה העניקה לאתונאים את עץ הזית הראשון שלהם. האתונאים העדיפו את מתנתה של אתנה, כיוון שהעץ נתן להם מזון, שמן ועץ לבניה, והפכו אותה לפטרוניתם. בנוסף בחלק המיתוסים ישנו סיפור שאתנה הייתה המאהבת של פוסידון והוא הכעיס אותה וכך נגמר הרומן ביניהם.
על אף עימות זה, פוסידון ואתנה שיתפו פעולה מספר פעמים. הם בנו את המרכבה הראשונה. אתנה בנתה את המרכבה ופוסידון יצר ואימן את הסוסים. אתנה בנתה גם את הספינה הראשונה, המפליגה על פני הימים והאוקיינוסים, שפוסידון הוא שליטם. השניים שיתפו פעולה גם במלחמת טרויה, ונלחמו לצדם של היוונים כנגד הטרויאנים.
מיתוסים נוספים
לאחר שפוסידון ואפולו המרו את פיו של זאוס, הוא שלח אותם לשרת את לאומדון, מלך טרויה. לאומדון הורה לשני האלים לבנות חומות עצומות סביב העיר, והבטיח לגמול להם בעין טובה. אולם, לכשנשלמה המלאכה, סירב המלך למלא את הבטחתו ולא תגמל את שני עובדיו בני האלמוות בשכר כלשהו. פוסידון ואפולו הזועמים החליטו לנקום בו: פוסידון שלח מפלצת ים שהטילה את חתתה על יושבי העיר ועל הבאים בשעריה (מאוחר יותר מפלצת זו הושמדה על ידי הרקולס), ואפולו שלח מגפת דבר על העיר.
מיתוס נוסף מספר שלאחר שקסיופיאה, מלכת אתיופיה ואמה של אנדרומדה, התרברבה כי היא יותר יפה מנימפות הים, עוררה את כעסו של פוסידון הקנאי והוא דרש שקסיופיאה תקשור את בתה (אנדרומדה) לסלע בים ושלח מפלצת ים להרגה, פרסאוס קטל את המפלצת והציל את אנדרומדה.
ממיתוסים אלו ואחרים פוסידון מצטייר כאל נוקם ונוטר, שלא ישכח עוול הנעשה לו ולצאצאיו ויתרה מכך - ינקום קשות בעושי העוול. כך, לאחר שאודיסאוס עיוור את בנו הקיקלופ פוליפמוס, גאתה שנאתו של פוסידון כלפיו, והוא עשה כל שביכולתו כדי לטרוד את מנוחתו של אודיסאוס ולהאריך את מסע שיבתו לביתו.
ורגיליוס בספרו "איניאדה" סיפר כי לאחר הפסדם האיום של הטרויאנים במלחמת טרויה, פוסידון עדיין כעס עליהם, אך הוא לא שנא אותם כמו אחותו הרה. בשלב מסוים הוא אף מנע מהרה להטביע את הצי הטרויאני, אך הסיבה העיקרית לכך לא הייתה דאגתו להם, אלא זעמו על הפלישה לתחום שלטונו העצום.
ראו גם
נפטון (מיתולוגיה) - אל הים במיתולוגיה הרומית
ים - אל הים הכנעני
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אלים אולימפיים
קטגוריה:אלי ים ונהר
קטגוריה:אלי השמיים ומזג האוויר
קטגוריה:דמויות מהמיתולוגיה שעל שמן כוכב לכת מינורי
| 2024-09-13T16:38:41
|
כתם שמש
|
שמאל|ממוזער|250px|השמש ועליה מספר כתמים
שמאל|ממוזער|250px|כתם שמש. תמונה שצולמה על ידי NASA
כתם שמש הוא אזור על פני השמש (הפוטוספירה) שבו מתרחשות מערבולות מגנטיות עצומות. הטמפרטורה באזור זה נמוכה יחסית לסביבתו, והפרש טמפרטורות זה גורם לאזור להיראות כהה יותר.
ככל הנראה ראו האסטרונומים הסיניים כתמי שמש כבר באלף הראשון לספירה. אולם רק לאחר המצאת הטלסקופ בשנת 1609 כתמי שמש נצפו ונחקרו ביתר עומק. בתצפיות אלו מצא היינריך שוובה שמספרם הכולל ועצמתם הממוצעת של כתמי השמש משתנים במחזוריות של כ-11 שנים, המכונה מחזור סולארי. הסיבה לקיומו של מחזור זה עדיין אינה ברורה. עם זאת, לא תמיד התקיים מחזור זה – בין השנים 1645–1715 לא נצפו כלל כתמי שמש, תקופה הידועה בתור המינימום של מאונדר.
לשמש יש שדה מגנטי חזק, הנוצר מתנועת הגזים הטעונים שלה. השדה המגנטי ערוך בצורה של קווי שטף ארוכים, המשתרעים מקוטב לקוטב. הגזים הטעונים יוצרים צינורות מגנטיים ארוכים, המתעוותים בגלל ההבדל בין מהירות הסיבוב של השמש בקו המשווה לבין מהירות סיבוב השמש בקטביה, והשדה המגנטי הופך להיות סבוך ובלתי יציב. לבסוף נוצרת לולאת קווי שטף מגנטיים המתנתקת מהשדה הכולל, ואז מדמים השדה המגנטי את רתיחת אזור ההסעה, במקום שהיא נוצרה. תחת השפעת השדה המגנטי המרוכז מתקררת נקודה זו והטמפרטורה שלה יורדת. מכיוון שכך היא פולטת פחות אור. לולאה זו מבקעת את השמש בשתי נקודות ויוצרת שני כתמים כהים, שהם למעשה, כתמי השמש הנראים לעיתים על פני הפוטוספירה.
ההבדל בכמות האנרגיה בין שיא המחזור למינימום הופעת הכתמים הוא 0.1%.
מדענים מהמרכז הלאומי למחקר אטמוספירי גילו מתאם בין מחזוריות הפעילות של השמש לבין מצב הסטרטוספירה ודרכה השפעה על מזג האוויר של כדור הארץ.
קוטביות האחד-צפון והשני דרום
כתמי השמש מופיעים במקביל לקו המשווה השמשי, כאשר בכל חצי כדור הקיטוב של הכתמים נעשה בהתאמה לקיטוב אותו חצי הכדור. כתמי השמש מורכבים מאזור מרכזי כהה (אומברה), המוקף באזור בהיר יותר (פנומברה) וצורתם בלתי סדירה. הם מופיעים תמיד בזוגות, כאשר הצפוני מוביל בחצי הכדור הצפוני
והדרומי גרור, כשבחצי הכדור הדרומי המצב הפוך. לאחר 11.2 שנות ארץ מתחלף הקיטוב: הצפוני מוביל בחצי הכדור הדרומי והדרומי מוביל בחצי הכדור הצפוני. לאחר עוד 11.2 שנות ארץ מתחלף שוב הקיטוב וחוזר למצב הקודם. מכאן נובע שקיימים, למעשה, שני מחזורי כתמים: האחד של 11.2 שנות ארץ והשני של 22.4 שנות ארץ.
מבנה הכתמים
החלק הכהה ביותר של כתם השמש, הנמצא במרכזו, נקרא umbra. קוטרו יכול להגיע לכ-30,000 ק"מ (לשם השוואה, קוטר כדור הארץ הוא 12,756 ק"מ לערך).
כאשר מתבוננים בכתם שמש, נראה כי מרכזו עטוף במבנה הנראה כעשוי מסיבים, המופנים לכיוונים שונים. נוכחותו של מבנה זה, כמו גם כיוון הסיבים, מרמזים על קיומם של קווי שדה מגנטיים. מבנה זה נקרא penumbra.
ההיסטוריה של חקר כתמי השמש
הראשון לצפות בכתמי השמש באמצעות טלסקופ היה ככל הנראה תומאס הריוט (Thomas Harriot) שככל הנראה צפה בהם כבר בשנת 1610, אולם הוא לא פרסם את תצפיותיו. בנובמבר 1611 המדען הישועי כריסטופר שיינר (Christoph Scheiner) שלח מכתב (שפורסם בידי הנמען מרק וולצר Mark Welser) בו הוא טען שכבר לפני שבעה חודשים זיהה באמצעות טלסקופ כתמים על השמש, אך מכיוון שלא ייחס לכך חשיבות לא פרסם את העניין. מכיוון שהוא זיהה שוב את הכתמים השתכנע לאחר בדיקות רבות שאכן ישנם כתמים על השמש ויש להסביר את אופן היווצרותם.
בתגובה למכתבים אלו שהודפסו והופצו כתב גלילאו מכתב לוולצר. במכתב מחודש מאי 1612 טען גליליאו שהבחין בכתמים על השמש כבר 18 חודשים לפני כן בסוף שנת 1610. הוויכוח העיקרי בין שיינר לבין גלילאו לא נסב סביב השאלה מי ראה קודם את הכתמים אלא כיצד יש להסביר את התצפיות.
שיינר טען כי הכתמים אינם על השמש ממש שכן הם נעים על פני השמש ואינם קבועים במקום אחד. אף אם נטען כי השמש מסתובבת סביב צירה ולכן הכתמים נעים, היינו מצפים כי הכתמים יחזרו בקביעות מסוימת. חזרה כזו לא נצפתה על ידו ולכן הוא שלל את האפשרות כי הכתמים נמצאים על השמש עצמה. בעקבות זאת שיינר הגיע למסקנה כי הכתמים נגרמים בגלל גופים שמימיים – כוכבים – שנעים בין כדור הארץ לבין השמש בסמוך לשמש.
גלילאו דחה את עמדתו של שיינר והוכיח באופן מתמטי על פי תצפיותיו שלו כי הכתמים נמצאים על השמש עצמה ואינם גוף מנותק מהשמש. גלילאו נטה לומר כי השמש עצמה מסתובבת סביב צירה ויוצרת את התנועה בכתמי השמש.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אסטרונומיה תצפיתית
קטגוריה:השמש
| 2024-09-08T09:09:49
|
רשת תקשורת מקומית
|
שמאל|ממוזער|תרשים של רשת תקשורת מקומית
ממוזער|רשת מקומית קטנה של שני מחשבים ניידים (מחוברים ביניהם בכבל הצהוב), מדפסת משולבת (מדפסת וסורק) וסורק נוסף
שמאל|ממוזער|כרטיס רשת - כרטיס PCI שמשמש כמתאם אתרנט
רֶשֶׁת תִּקְשֹׁורֶת מְקוֹמִית (LAN, ראשי תיבות של Local Area Network) היא רשת מחשבים המתפרסת, בשונה מרשת עירונית (MAN) או רשת אזורית (WAN), על אזור גאוגרפי מוגבל (עד אלפים בודדים של מטרים רבועים), בדרך כלל בתוך בניין אחד, או בניינים סמוכים. רשת כזו מתאפיינת ברוחב פס גבוה יחסית ובזמן השהיה נמוך יחסית.
היסטוריה
הרשתות המקומיות הראשונות (ARCNet), הוקמו ב-1977 על ידי Datapoint ונועדו, במקור, לשיתוף כוננים קשיחים בין מחשבים מאותה הסדרה. כיום מאפשרים תקנים שקובע ה-IEEE לרכיבים מדגמים שונים, של יצרנים שונים, לתקשר זה עם זה ביעילות באותה הרשת, ולספק מלבד שיתוף כוננים קשיחים גם שיתוף מדפסות, סורקים חיבור לרשתות אחרות, ניתוב וחלוקת עומסים.
בעבר התחרו מספר תקנים שונים על שימוש ברשת המקומית: תקן ה-Ethernet שפותח במשותף על ידי DEC, זירוקס ואינטל (תחת קונסורציום שנודע בשם DIX), תקן Token ring ("טבעת אסימון") של IBM, LocalTalk של חברת אפל, FDDI, ותקן ATM שתוכנן אמנם עבור רשת אזורית אבל התחרה גם על יישום כרשת מקומית.
עם הזמן כל התקנים פרט ל־Ethernet (את'רנט או אית'רנט) נזנחו, וכיום למעשה כל הרשתות המקומיות פועלות בתקן זה ובגילגוליו – גרסאות חדשות יותר של התקן עבור רוחב פס גבוה יותר, וכן גרסאות שלו לתקשורת אלחוטית (Wi-Fi). למעשה, היום ממעטים להשתמש בשם "את'רנט", משום שהמילה נחשבת למילה נרדפת ל"רשת תקשורת מקומית" (LAN).
תקן ה־Ethernet תוכנן בתחילה לרוחב פס של 3 Mbit/Sec, אבל עוד לפני שקיבל חשיפה רחבה הועלה רוחב הפס ל־10 Mbit/Sec. בשלב זה נפוצו שני מימושים פיזיים של התקן: תצורה שהתבססה על כבל קואקסיאלי – 10BASE-2, והשתמשה בטופולוגיית רשת מסוג אפיק, ומולה מימוש המבוסס על זוגות שזורים, שעושה שימוש ברכזת ("Hub") ובטופולוגיית כוכב.
רשתות אלו זכו לתפוצה הולכת וגוברת החל בשנות השמונים של המאה ה-20, כשבתחילת שנות התשעים נוסף תקן לרוחב פס של 100 Mbit/Sec, תוך זניחת טופולוגיית אפיק, והתבססות על זוגות שזורים או סיב אופטי. מאז נוספו תקנים מהירים אף יותר, וכן תקני Wi-Fi אלחוטיים.
שימושים
רשת מקומית מאפשרת למחשב אחד המחובר לרשת להשתמש במשאבים (כגון קבצים על דיסק, מדפסות) ממחשבים אחרים. כמו כן, ניתן להריץ יישומים ממחשב אחד על מחשב אחר.
לדוגמה, בקמפוס קטן של מכללה ישנם שלושה בניינים. בכל בניין מוקצת כיתה אחת עם שלושים מחשבים לשימושם של הסטודנטים בזמנם החופשי כדי שיוכלו להכין את שיעורי הבית שלהם ולחפש מידע באינטרנט. בכל כיתה מצויים סורק אחד ומדפסת אחת שנחלקים בין המחשבים באותה כיתה. חלוקה זו חוסכת קנייה של 87 מדפסות וסורקים. כמו כן מכל מחשב בקמפוס יש גישה לכונן קשיח מרכזי שבו לכל סטודנט יש תיקייה פרטית משלו. גישה זו מאפשרת לסטודנט להמשיך ולעבוד על מסמכים שהוא שמר בתיקייה שלו מכל מחשב בקמפוס.
יישום
רשתות מקומיות כיום משתמשות לרוב בתשתית אתרנט קווית או אלחוטית (Wi-Fi). בעבר היו נפוצים גם סוגי חיבורים אחרים, כגון Token ring, FDDI ו־LocalTalk.
פרוטוקול התקשורת הנפוץ ביותר הוא פרוטוקול האינטרנט - TCP/IP. פרוטוקולים אחרים שהיו בשימוש בעבר כגון IPX, NetBIOS, AppleTalk, בניאן, DecNet ואחרים למעשה נזנחו ואינם נמצאים בשימוש כמעט כלל.
רשתות ואבטחת מידע
חסרונותיה של העבודה ברשת הם סיכון לפרטיות המידע וריבוי מקורות לתוכנות זדוניות. המחשבים שברשת יכולים להתחבר ביניהם בכבלים או בקשר אלחוטי ויש לוודא שרק מחשבים מורשים יוכלו להצטרף לרשת, גם אם הם התחברו אליה בכבל או באופן אלחוטי ושרק אנשים מורשים יוכלו להשתמש במחשב שכבר מחובר אל הרשת. מעבר לזאת יש להגביל את הגישה של מי שכן מורשה כך שתוכנם של מסמכים יהיה גלוי רק לבעלי סמכות רלוונטית עבור תוכנו של כל מסמך, ששינויי הגדרות הפעולה של הרשת יהיו בסמכות מנהל הרשת בלבד ושהתקנת תוכנות תהיה בפיקוח ובמגבלות כלשהן.
סידורי הבטיחות המקובלים הם:
הגדרת שם קבוצת עבודה, כך שקשר פיזי או אלחוטי עם הרשת לא יספיק כדי להשתתף בה עבור מחשב ששם קבוצת העבודה שהוגדר בו לא תואם.
קרבה בין ה-IP של המחשבים ברשת אך לא זהות ביניהם (כדי שלא יהיה ניתן להתחזות למחשב שכבר נמצא ברשת)
שמות מחשבים שונים כדי שלא יהיה ניתן להתחזות למחשב שכבר ברשת.
שמות משתמש שונים לאנשים וכניסה לסביבות עבודה אישיות בעזרת סיסמה.
הגדרות שונות לסוגי משתמשים כך שלאנשים שונים יהיו סמכויות שונות.
הגדרות ברורות לאיזה משתמש מותר לגשת לאיזו תיקייה ואיזו תיקייה משותפת בין מחשבים או פרטית למחשב אחד.
תקנים לרשתות מקומיות
Ethernet
Token Ring
LocalTalk
FDDI
ראו גם
טופולוגית רשת
רשת מקומית וירטואלית (VLAN)
רשת פרטית מדומה (VPN)
מונחים ברשת מחשבים
תוכנת שליטה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ארכיטקטורת רשת
| 2023-02-08T10:35:14
|
LAN (פירושונים)
| 2017-08-02T17:09:23
|
|
אנטישמיות ברוסיה
|
הפניה יהדות רוסיה
| 2008-06-21T17:15:37
|
שונר
|
שֻׁנָּר (שם מדעי: Lynx) הוא סוג במשפחת החתוליים. מקור המילה הוא שֻׁנְרָא בארמית, ותרגומה הוא "חתול".
מאפיינים
השונר חי ביערות גבוהים עם מעטפת צפופה של שיחים ועשבים. אף על פי שהשונרים צדים רק על הקרקע, הם מסוגלים לטפס על עצים ולשחות. הם מצויים בעיקר באמריקה הצפונית ובהימלאיה, אך גם באזורים הצפוניים של סקנדינביה חיים שונרים. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נעשו מאמצים רבים ליישב מחדש את השונר הצפוני בגרמניה. השונר מצוי גם ביער ביאלובייסקה (צפון מזרח פולין), דרום ספרד ומזרח פורטוגל. במדינות רבות ציד שונרים אינו חוקי.
לשונר זנב קצר, ציצות שיער שחורות בקצות האוזניים, שפם, זקן וכפות רגליים מרופדות להליכה בשלג. צבע פרוותו נע בין חום בהיר לבז' ולפעמים ניכרים עליו כתמים חומים כהים, במיוחד על הרגליים. משקלו הוא 5–30 קילוגרם.
בני סוג זה, בנוסף לברדלס, הם היחידים מבני משפחתם הנוהגים לצוד את טרפם בריצה ולא בעזרת ציד מהמארב. הם ניזונים מיונקים, מעופות ומדגים. הם חיים בדרך כלל לבד, אף שעשויות להיות קבוצות שיטיילו ויצודו יחד. ההזדווגות נעשית בסוף החורף. בהמלטה ממוצעת יש שגר של 2–4 גורים, שעליהם האם שומרת ומגוננת בקנאות.
השונר הוא טורף קטלני ביותר, ואינו נרתע מציד של חיות הגדולות ממנו בהרבה כגון זאבים ואיילים. ביכולתו לטרוף כמעט כל בעל חיים הבא לידו, והוא מסוכן לבני אדם הנמצאים בקרבתו. עם זאת, בדומה לחתוליים אחרים, הוא ניתן לביות אם יאומץ כגור. ישנם המתארים את התנהגותו כחיית מחמד כ"מזכירה יותר כלב מאשר חתול", בעיקר מפני שהשונר הסיבירי חובב טיולים כשהוא קשור ברצועה. שונרים מבויתים נינוחים גם בהתנהלותם עם אנשים זרים.
מינים
שונר צפוני (Lynx lynx)
שונר קנדי (Lynx canadensis)
שונר איברי (Lynx pardinus) - מצוי בסכנת הכחדה בטבע
שונר מצוי (Lynx rufus)
שונר איסוודורנסיס (Lynx issiodorensis) - נכחד
Lynx thomasi - נכחד
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1792
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי רוברט קר
| 2024-07-10T09:18:24
|
נמרון
|
נמרון (שם מדעי: Leopardus), סוג במשפחת החתוליים, הכולל עשרה מינים החיים בצפון אמריקה ובדרום אמריקה. בעבר סווגו מיני הנמרונים תחת הסוג חתול. עשרת המינים הם:
אוצלוט (Leopardus pardalis)
נמרון מרגיי (Leopardus wiedii)
נמרון מנוקד (Leopardus tigrinus)
חתול קולוקולו Leopardus colocolo
נמרון פנטנל (Leopardus braccatus)
נמרון הפמפס (Leopardus pajeros)
חתול ג'ופרי (Leopardus geoffroyi)
חתול קודקוד (Leopardus guigna)
נמרון האנדים (Leopardus jacobita)
נמרון דרומי (Leopardus guttulus) – התגלה ב-2013
מאפיינים
לסוג הנמרון פרווה מנומרת, וצבעים הדומים לצבעי הקרקע הנעים בין חום חיוור לחום בהיר ואפור. אוזניהם הקטנות מעוגלות, הנחיריים שלהם מופרדות לגמרי ויש להם פחות כרומוזומים מאשר לחתולים האחרים.
גלריה
ראו גם
חתול ערבות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1842
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי
קטגוריה:חתולים קטנים
| 2023-04-02T07:44:52
|
זאב (פירושונים)
|
קטגוריה:שמות משפחה עבריים
קטגוריה:שמות פרטיים עבריים לגברים
קטגוריה:שמות פרטיים שמקורם בבעלי חיים
| 2024-06-12T07:03:34
|
שועל אוזנן
|
שועל אוזנן (שם מדעי: Otocyon megalotis) הוא סוג במשפחת הכלביים, דמוי-שועל, הכולל מין יחיד: שועל אוזנן מצוי.
מאפיינים
שועל אוזנן מצוי בסוואנות באפריקה. ישנן שתי אוכלוסיות נפרדות של השועל, אחת במזרח אפריקה ואחת בדרום אפריקה.
לשועל האוזנן אוזניים גדולות ובאנגלית הוא נקרא "Bat-eared Fox" ("שועל אוזני-עטלף"). צבע פרוותם של שועלי האוזנן חום צהוב וצבע פרוותם באוזניהם, ברגליהם ובחלקים מפניהם שחור. אורכם של שועלים אלו 55 ס"מ (ראש וגוף) ואורך אוזניהם 13 ס"מ.
שיניהם של שועלי האוזנן קטנות מאוד ביחס לשיניהם של מיני כלביים אחרים. 80% ממזונם מורכב מחרקים. הם מבקרים בגבעות טרמיטים, באים אחר נחילי ארבה או נשארים קרוב לעדרי זברות ואנטילופות במטרה לאכול חרקים אשר מגיעים לצואה של פרטי העדר. בנוסף לחרקים ניזון שועל האוזנן ממכרסמים, ציפורים וביצים ולפעמים גם פירות.
שועל האוזנן הוא פעיל לילה. הם חיים בלהקות קטנות שמורכבות מזוג ומגוריהם (אם כי לפי מספר תצפיות משערים כי לעיתים הם חיים בשלישיות שכוללות זכר ושתי נקבות). הזוגות חיים במאורות ומגדלים את הגורים (שניים עד חמישה) ביחד.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1822
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אנסלם גאייטאן דמארה
קטגוריה:כלביים
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
קטגוריה:דרום אפריקה: יונקים
קטגוריה:טנזניה: יונקים
קטגוריה:יונקים בסוואנה האפריקנית
| 2023-09-26T21:10:26
|
שועל (סוג)
|
ממוזער|שועלים בנגלים
ממוזער|שועל מצוי
ממוזער|שועל קורסאקי
שועל (שם מדעי: Vulpes) הוא סוג השייך לשבט הטקסונומי שועל בתת-משפחת הכלבים שבמשפחת הכלביים, וכולל 12 מינים ועשרות תת-מינים.
כל המינים בסוג זה, ורק הם, מוגדרים "שועלים אמיתיים". זאת להבדיל ממינים בסוגים אחרים, גם הם בתת-משפחת הכלבים שבמשפחת הכלביים (שניים מהם אפילו בתוך השבט שועל), המוגדרים "דמויי-שועל" ולפעמים פשוט "כלביים". להרחבה ראו שועל.
מינים
שועל שלג ("שועל ארקטי") Vulpes lagopus - נפוץ ב (סביב הקוטב הצפוני).
שועל מצוי ("שועל אדום") Vulpes vulpes - נפוץ במרבית שטחי חצי הכדור הצפוני (רובה המוחלט של אסיה, מעט מצפון אפריקה, ומרבית ארצות הברית וקנדה) ובאוסטרליה (אליה הובא בידי האדם).
שועל מהיר Vulpes velox - מצוי במרכז ארצות הברית (בעבר גם בדרום קנדה).
שועל מקרוטיס ("שועל קִיט", הקרוב במאפייניו לשועל מהיר) Vulpes macrotis - מצוי בדרום-מערב ארצות הברית ובצפון מקסיקו.
שועל קורסאקי Vulpes corsac - חי בערבות ובספר המדבר במרכז וצפון מזרח אסיה; תחום תפוצתו כולל את טורקסטן, איראן, פקיסטן, מונגוליה, צפון מזרח סין, וחלקים מרוסיה.
שועל חול טיבטי Vulpes ferrilata - מצוי באזור הרמה הטיבטית ורמת לדאק שבהרי ההימלאיה.
שועל בנגלי Vulpes bengalensis - נפוץ באזורי מזרח אסיה, בתת-היבשת ההודית ובאזור ההימלאיה.
שועל צוקים Vulpes cana - מצוי בדרום-מרכז אסיה ובמזרח התיכון (אזור טורקסטן, אפגניסטן, איראן, חצי האי ערב, ישראל וחצי האי סיני).
שועל החולות ("שועל הנגב") Vulpes rueppelli - נפוץ בצפון אפריקה, במזרח התיכון ועד דרום-מרכז אסיה (אפגניסטן).
שועל פֶנֶק ("שועל המדבר") Vulpes zerda - נפוץ בצפון אפריקה ובחצי האי סיני.
שועל חיוור Vulpes pallida - מצוי ברצועה צרה בצפון אפריקה.
שועל הכֵּף Vulpes chama - מצוי בדרום יבשת אפריקה (במדינות דרום אפריקה, בוטסואנה, נמיביה ובאזורים סמוכים).
אזכורי השועל בתנ"ך
בנוסף לחיה הידועה, שועל מופיע בתנ"ך גם כשמו של מחוז בנחלת בנימין וכשם איש מזרע אשר, וכן בצירוף חצר-שועל, עיר בנחלת שמעון.
שועל כשם חיה
()
()
()
()
שועל כשם מקום או שם אדם
()
()
(-יז)
()
()
()
ראו גם
שועל - שועלים אמיתיים ודמויי-שועל
משלי שועלים - קובץ משלים
שם שועלים יש - שיר העוסק בכינון היישוב היהודי החדש בארץ ישראל
קישורים חיצוניים
סרטון המדגים את צלילי קולו של השועל באתר יוטיוב
קובצי סאונד בפורמט WAV
*
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן לאונרד פריש
קטגוריה:סוגי יונקים
| 2024-09-24T12:34:39
|
שועל שלג
|
ממוזער|שועל שלג צעיר
שועל שלג (שם מדעי: Vulpes lagopus) הוא מין של טורף מהסוג שועל (בעבר בסוג יחיד Alopex) שבמשפחת הכלביים החי ברחבי האזור הארקטי.
מאפיינים
שועל שלג הוא שועל קטן, הנפוץ באזורים ארקטיים קרים של חצי הכדור הצפוני. שועלי השלג נפוצים סביב הקוטב, כולל רוסיה, קנדה, אלסקה, גרינלנד, איסלנד וסבאלברד.
תוחלת חיים: 5–7 שנים.
אורכו של שועל שלג נע בין 50 ל-60 ס"מ וזנב באורך של כ-30 ס"מ. גובהו 20–30 ס"מ מהכתף ומשקלו 3–6 ק"ג בדרך כלל.
פירוש שם המין Lagopus הוא רגל ארנב, השם מתייחס לשיער הצפוף בחלק המרופד הרך בתחתית כף רגלו. השיער מסייע במניעת איבוד חום לשלג ולקרח ומשפר את כוח הגרירה.
לשועל השלג אוזניים מעוגלות וקטנות במיוחד שמסייעות במניעת איבוד החום. שערו צפוף מאוד, וארוך יותר בחורף מאשר בקיץ.
שועלי השלג ניזונים ממגוון רחב של מזון, כולל למינגים, ציפורים וביציהן, פגרים וצמחים. המזון העיקרי מביניהם הוא למינגים. משפחת שועלים יכולה לאכול תריסר למינגים ביום. הוא יכול גם לטרוף חיות גדולות יותר כמו ארנבות שלג, אלקות, אווזים ואפילו גורים של כלבי ים המסתתרים מתחת לשלג.
אף על פי ששועל שלג מעדיף לאכול יונקים קטנים, הוא יכול להסתפק גם בחרקים, גרגרים ופגרים. בחודשי הקיץ, כאשר המזון מצוי בשפע, שועל השלג אוסף כמויות מזון עודף למאורותיו ושם מאחסן את המזון תחת אבנים לשימוש מאוחר יותר.
שועלי שלג חיים חיי נוודות ושתופיות, בדרך כלל הם יוצרים להקות קטנות לחיפוש מזון. הם אינם ישנים שנת חורף.
עונת הרבייה מתרחשת בדרך כלל בין אפריל ליולי. ההיריון נמשך בין 49 ל-57 ימים.
הם נוטים ליצור זוגות מונוגמיים בעונת הרבייה. כמות הגורים המומלטים משתנה, ומושפעת מזמינות המזון. בדרך כלל מומלטים חמישה עד שמונה גורים, אך המספר יכול להגיע עד ל-25. ההורים מגדלים את הגורים במאורה. הגורים יונקים במשך שבועיים עד ארבעה שבועות. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל עשרה חודשים. הזכר נשאר עם הגורים ומסייע בהזנתם. הוא מזדווג עם הנקבה מספר שבועות לאחר ההמלטה הראשונה.
גלריה
קישורים חיצוניים
שועל שלג, באתר הרשימה האדומה של IUCN
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
שלג
קטגוריה:האזור הארקטי: יונקים
קטגוריה:קנדה: יונקים
קטגוריה:דנמרק: יונקים
קטגוריה:רוסיה: יונקים
קטגוריה:פינלנד: יונקים
קטגוריה:איסלנד: יונקים
קטגוריה:שוודיה: יונקים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758
| 2024-09-04T12:32:28
|
בירוקרטיה
|
250px|ממוזער|שמאל|כותבי בקשות בפתח בית המשפט, המציעים לבאי בית המשפט סיוע במילוי הטפסים הדרושים להליכי המשפט. תל אביב, 1964.
בִּירוֹקְרַטְיָה (בעברית: מִשׂרָדָנוּת, מילולית: שלטון מנהלים; נגזרת מהמילה היוונית κράτος, קרטוס, שלטון, ומהמילה הצרפתית bureau, "בִּירוֹ", משרד) היא צורת ניהול משאבי אנוש היוצרת תאום (השואף להיות רציונלי) במערכת. צורה זו מסודרת ומאורגנת בחוקים ברורים רשמיים ומוחלטים וקיים בה פיקוח רצוף על ביצועיה שלה ושל החברים בה.
כנגזרת לכך, בירוקרטיה היא גם כלל עבודת הניירת או העבודה המשרדית בארגון, ולרוב מתארת עודף מטריד של עבודה מסוג זה. ככינוי גנאי לעודף פנקסנות וטופסולוגיה, היא מייחסת מצב קפקאי של שתלטנות פקידים המופנית כלפי הציבור שהם אמורים לשרת.
המילונאי ראובן אלקלעי הציע במילוניו את חידושו שָׂרֶרֶת תחת "בירוקרטיה", אולם חידושו זה לא נקלט.
הבירוקרטיה בראי הסוציולוגיה
סוציולוגים רבים התייחסו לבירוקרטיה (קרל מרקס, הגל, ג'ון סטיוארט מיל ועוד), אך הראשון שבחר בה כשיטת הניהול התאורטית הטובה ביותר עבור החברה נחשב לסוציולוג הרציונליסטי מקס ובר.
ובר ניסח את עקרונות הבירוקרטיה באופן תאורטי, בעזרת המודל הטהור של הבירוקרטיה. לצד הגדרותיו, ובר התריע כי בירוקרטיה מקצועית עלולה לדאוג לאינטרס האישי שלה על חשבון האינטרס הציבורי וכן התריע כי "שלטון הפקידים" עלול לחתור תחת השלטון הריבוני. לצד זאת, וובר גם ביקר את הבירוקרטיה מתוך טענה שהיא עלולה להוביל לאובדן יחס אנושי, ופעולה מתמדת המתמקדת אך ורק במטרה מבלי לקחת בחשבון גם את הדרך.
על פי תפישת הבירוקרטיה של ובר, מודל זה שבבסיסו חתירה של כל פרט לקידום האינטרס הפרטי שלו (הנגזר ממעמדו ומתפקידו במערכת) ומערכת הרותמת אינטרסים אלו על מנת לקדם את האינטרס המערכתי, מאפשר יכולות פיקוח וניהול של כוח עבודה, ועל כן נעשה בו שימוש רב במסגרות שונות ורבות, בייחוד מוסדות ממשלתיים וכלכליים גדולים.
למודל זה מצטרפים מאפיינים נוספים של ההתנהלות הבירוקרטית, כגון תקשורת מנותבת – מערכת כללים פורמלית להעברת מידע והוראות בין חלקי המערכת, על בסיס חלוקת העבודה והאחריות בה (לדוגמה: האיסור על עקיפת סמכות).
התוצאה של המודל הבירוקרטי היא יצירתם של מוסדות בעלי שוק עבודה פנימי, בו מערכת עצמאית של יחסי העסקה הפועלת לטווחי זמן ארוכים מבחינת העובד (המועסק לרוב לתקופות זמן ארוכות ביותר). מערכות בירוקרטיות הופכות עם הזמן למורכבות יותר ויותר, ומכילות בדרך כלל תת-מערכות שונות של התנהלות בתוך עצמן.
במערכת זו מתרחבים הכללים ומגדירים תחומים הולכים וגדלים של הפעילות האנושית. כך נוצרים נהלים שונים המגדירים פעילויות רבות באופן פורמלי ומדויק, הופכים להיות יותר ויותר עצמאיים ובלתי-תלויים באנשים המפעילים אותם. בתהליך זה, המכונה הצרנה (פורמליזציה) נעשים הכללים לקוד התנהגות עליון ובלתי ניתן לערעור. הפורמליזציה שואפת ליצור התנהגות שאינה תלויה בתודעתו ורגשותיו של האדם.
מלבד התכונות הבסיסיות של הבירוקרטיה, ההופכות אותה למערכת יציבה וקבועה באופן יחסי, מבנה הקידום במערכות אלו לרוב מהווה גורם משמר בתוכן. מצב זה נוצר משום שקיימות אפשרויות קידום רבות (שכן ישנם שלבים רבים בהיררכיה), בטוחות (שכן נאמנות וצייתנות, שאינן תלויות בכישרון או במזל, הן הקריטריונים העיקריים לקידום), ושונות (שכן קיימים תחומי התעסקות רבים ושונים), משום שערכו של תואר כלשהו במערכת בירוקרטית נמוך יותר מחוץ למערכת המסוימת בה הוא נרכש, ומשום ששיטת התגמול הופכת לחיובית יותר עם ההתקדמות (פרסים במקום ענישה).
מכיוון שמערכת בירוקרטית מכילה עולם פנימי יציב וקבוע באופן יחסי, הן מבחינת החוקיות שלו והן מבחינת הרכבו האנושי, קיימת נטייה ליצור 'משפחתיות' ותחושת נאמנות בקרב העובדים (לדוגמה, באמצעות שימוש בעיתונות פנימית).
אפיון נוסף של מערכת בירוקרטית הוא בהיותה סגורה יחסית לזרימת מידע, דבר היוצר מעטה של סודיות סביב פעולותיה.
הגדרה נוספת של אנתוני דאונס, מונה 4 מאפיינים לבירוקרטיה: ארגון גדול (הבכירים מכירים פחות מחצי משאר הסגל), רוב העובדים במשרה מלאה ותלויים במשכורת, מינוי וקידום עובדים מתבסס על הצלחה בתפקיד ולא על תכונות אחרות (מין, מוצא, קשרים), ותפוקת הארגון לא נמדדת בכסף.
ביקורת
למרות שיסוד השיטה הבירוקרטית הוא היעילות, מקובל להאמין כי היא מובילה במקרים רבים לחוסר יעילות רב ("דיספונקציונליות"), מכמה בחינות כמו:
מבנה
מבחינה מבנית- קיימות טענות רבות על-פיהן המבנה הבירוקרטי אינו מסוגל להתמודד עם המציאות באופן הטוב ביותר, כלומר, מבנה זה נתפש פעמים רבות כמסורבל, איטי, ורחב מדי מכדי להיות יעיל. כמו כן, חוסר ביצירתיות ביכולת ההתאמה הנדרשת למצבים משתנים נחשב לחיסרון בולט של הבירוקרטיה אל מול שיטות ניהול אחרות.
דוגמאות לטענות כאלו הן:
העיקרון הפיטרי
המודל של סלזניק
תפקוד
מבחינת תפקוד בעלי התפקידים במציאות, נהוג לטעון כי אופיים האנושי סותר לעיתים את הדרישות הנוקשות של המערכת הפורמלית, ועל כן מתעוררות בעיות תפקודיות. הטענה המרכזית בתחום זה היא שצמצום העובד לתחום הצר המוגדר על ידי תפקידו ויצירת עולם פורמלי של כללים נוקשים סביבו מונע ממנו להשיג את מטרות המערכת כולה (איתה אין הוא מזדהה) ביעילות, והוא לרוב מפתח אדישות כלפיהן הפוגעת בתפקודו.
דוגמאות לטיעונים כאלו הן:
חוק פרקינסון
המודל של מרטון
המודל של גולדנר
מכיוון שהבירוקרטיה מתבססת על אינטרסים פרטיים של כל החברים בה, לעיתים אינטרסים אלו מביאים את בעלי התפקידים השונים לקדם את המטרות שלהם גם באופן הפוגע במטרות המערכת.
מלבד חוסר היעילות, קיימות טענות ערכיות רבות כלפי טיבה הפורמלי של הבירוקרטיה. לרוב נטען כי הבירוקרטיה שוללת את אנושיותם של עובדיה ואת מחשבתם העצמית בזכות אופייה המקבע.
דוגמה לטעונים כאלו הם טיעוני המרקסיזם, כחלק מרעיון ביטול העבודה. בנוסף, ניתן למצוא טיעונים נגד הבירוקרטיה בתאוריה של יהודה שנהב הרואה בה אידאולוגיה שרירותית הפועלת נגד טובתם של רבים.
טעון נוסף הוא שמכיוון שאין חשיבה ערכית אקטיבית של המוסדות הבירוקרטיים, ניתן להשתמש בהם למטרות מזיקות (כדוגמה נהוג לציין את הביקורת כלפי השימוש בבירוקרטיה ברייך השלישי).
כמו כן, קיימת הטענה כי ההתנהלות הבירוקרטית אינה דמוקרטית מטיבה, ועל כן פוגעת בדמוקרטיה ובדפוסי החשיבה הדמוקרטיים (כדוגמת כלל הברזל של האוליגרכיה).
הביקורת כלפי הבירוקרטיה הפכה לנפוצה ביותר, עד הפיכת המונח למלת גנאי. תהליך ביקורת הבירוקרטיה מחוזק בזכות המגע המתמיד של אוכלוסיות רחבות בארגונים בירוקרטים, ובזכות תיאורים שליליים להם זוכה הבירוקרטיה ביצירות אמנות רבות (מהמפורסמות שבהן: יצירותיו של פרנץ קפקא וניקולאי גוגול).
ראו גם
מבנה ארגוני - מונחים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מודרניות
קטגוריה:מדיניות ציבורית
קטגוריה:מבנה ארגוני
| 2024-10-03T21:46:33
|
חוק פרקינסון
|
חוק פרקינסון (באנגלית: Parkinson's law, or The Pursuit of Progress; בתרגום מילולי: חוק פרקינסון, או המרדף אחרי הקידמה) הוא ספר הומוריסטי למחצה שיצא לאור בשנת 1958 על ידי נורת'קוט פרקינסון, היסטוריון בריטי.
הספר מקבץ סדרת טורים שיצאו לאור לראשונה בשבועון האקונומיסט, ועוסק בארגונים בירוקרטיים. הוא זכה לפרסום בגלל התובנות שהוא מציע על חסרונותיה של הבירוקרטיה, ומבוסס על ניסיונו הנרחב של פרקינסון בשירות המדינה הבריטי. הספר נקרא על שם הכלל המנוסח בפרקו הראשון, הטוען כי "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה".
תוכן הספר
פרקי הספר מטפלים באופן הומוריסטי במגוון בעיות של ארגונים בירוקרטים:
חוק פרקינסון: גידול בכמות הפקידים בארגון, ללא קשר לכמות העבודה שצריך לעשות.
רצון העם, או האספה הכללית השנתית: ניהול אספות הפרלמנט ואיך לשכנע קולות צפים וחברי פרלמנט מתנדנדים להצביע עבורך.
פיננסים גבוהים, או הנקודה בה נעלמה ההתעניינות: תהליך קבלת החלטות לאישור תקציבים, וכיצד אישור תקציב הקמת כור גרעיני לוקח 10 דקות ואילו תקציב לאישור בניית סככת אופניים מצריך מספר ישיבות.
מנהלים ומועצות, או מקדם אי-היעילות: דן במספר האידיאלי לחברי ממשלה (חמישה), מתאר כיצד מספר זה גדל וגדל עד שלא ניתן לקיים יותר דיון אפקטיבי, מה שמצריך הקמת "קבינט מצומצם", ואיך התהליך חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב. פרקינסון אף מנסח נוסחה היתולית של "אי יעילותו של קבינט" עם פרמטרים כמו מספר החברים, גילם, אורך השולחן שלידו הם יושבים וכדומה.
הרשימה המצומצמת, או עקרונות בחירה: שיטות לבחירת וקבלת חברים לארגון כלשהו – לרוב ממשלתי, צבאי או כלכלי.
תוכניות ובניינים, או גוש בנייני הממשלה: מעבר של מוסד למבנה מפואר שנבנה במיוחד עבורו מסמן שהמוסד בתהליך שקיעה ועל סף חידלון.
ניפוי האישיות, או נוסחת הקוקטייל: זיהוי האנשים החשובים באמת על ידי ניתוח מסיבת קוקטייל.
אזקנאתנות, או שיתוק: מחלה ארגונית בה עובד ממורמר, קנאי אך כושל, גורם לאוזלת יד וחוסר מוטיבציה בפעילות הארגון, ולבסוף לשיתוקו ולפירוקו.
מסככת תמרים ל"פקרד", או נוסחה להצלחה: באמצעות דוגמת הקולי הסיני, מנתח פרקינסון מתי אדם שעלה לגדולה והתעשר מתחיל להפגין את עושרו והצלחתו.
שאלת הפנסיה, או גיל הפרישה: הקונפליקט בין מנהל בכיר ומנוסה לבין יורשו הצעיר והמבריק, וכיצד גורמים למנהל הבכיר לצאת לגמלאות כדי שהצעיר המוכשר יוכל לרשת את תפקידו.
"חוק פרקינסון" הראשון
בפרק הראשון של הספר, טוען פרקינסון כי לאדם נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליו להשקיע בהשלמתה של מטלה מסוימת, עד למיצוי הזמן העומד לרשותו לביצועה. לפיכך, יש להגדיל באופן קבוע את מספר העובדים/פקידים.
על פי הסקותיו של פרקינסון, קיימים שני כוחות:
"הפקיד רוצה להגדיל את מספר פקודיו ולא את מספר יריביו".
"הפקידים מייצרים עבודה נוספת אחד עבור האחר".
כתוצאה מכך, מספר הפקידים במשרד בירוקרטי גדל אף על פי שהעבודה הממשית והיעילה אינה גדלה. הוא הגיע למסקנה זו לאחר שגילה כי ככל שהשליטה הבריטית מעבר לים קטנה בחשיבותה ומספר האוניות בחיל הים המלכותי קטן, כך גדל מספר העובדים בו ובמשרד המושבות.
בעקבות החוק
את "חוק פרקינסון" ניתן להגדיר בצורה כללית יותר: "הביקוש לאמצעי מסוים יתרחב תמיד כדי להתאים להיצע של אותו אמצעי".
מ"חוק פרקינסון" ניתן לגזור חוק דומה בתחום המחשבים: "הנתונים מתרחבים כך שימלאו את כל אזור האחסון הריק" - רכישה של זיכרון נוסף מעודדת שימוש בתהליכי ביצוע עתירי זיכרון. על פי תצפיות שנעשו בתחום המחשבים בעשר השנים האחרונות, נראה כי השימוש בזיכרון של מערכות מתפתחות נוטה להיות מוכפל כל שנה וחצי בערך. צפיפות הטרנזיסטורים על שבב אלקטרוני מוכפלת כל שנה וחצי בערך (ראו חוק מור), אם כי חוקי הפיזיקה מבטיחים כי הגידול על פי חוק מור לא יימשך עד אינסוף.
חוק הטריוויאליות
בפרק השלישי של הספר מופיעה הטענה לפיה ככל שהנושא יותר טריוויאלי, המשאבים שיידרשו כדי לדון בו יגדלו. הנימוק לכך, לפי פרקינסון, הוא שרוב האנשים אינם מבינים בנושאים מורכבים, ועל כן נוטים לקבל החלטות לגביהם בלי לדון בפרטים. לעומת זאת נושאים פשוטים (ולכן, בדרך כלל, מעוטי חשיבות) מעלים דיון שבו כל אחד מהמשתתפים יכול לכאורה להוכיח את יכולותיו, וכתוצאה להאריך את הדיון עד מאוד.
הספר בתרגום עברי
חוק פרקינסון: ועוד עיונים בבעיות מינהל; עברית: יוסף נדבה; רישומים: ר' אוסבורן וא' לנקסטר, תל אביב: הדר, תש"ך, תשל"ג.
החוק; מאנגלית: פאני מאוריבר, תל אביב: אור עם, תשמ"א 1981. (מהדורה חדשה).
חוקי פרקינסון: כללי הברזל של הבירוקרטיה. מאנגלית: עודד לוין, איורים: רוברט אוסבורן. ירושלים: סלע מאיר, 2024, מהדורה חדשה.
ראו גם
מבנה ארגוני - מונחים
מינהל ציבורי
המגזר הציבורי
בירוקרטיה
העיקרון הפיטרי
חוק הופשטטר
לקריאה נוספת
חוקי פרקינסון: כללי הברזל של הבירוקרטיה. מאנגלית: עודד לוין, איורים: רוברט אוסבורן. ירושלים: סלע מאיר, 2024, מהדורה חדשה.
קישורים חיצוניים
.
. קישור לא זמין 23-2-21
.
(עם הופעת התרגום העברי).
.
הערות שוליים
פרקינסון, חוק
פרקינסון, חוק
פרקינסון, חוק
קטגוריה:ספרי ניהול
קטגוריה:ספרי סאטירה
קטגוריה:ספרי 1957
| 2024-06-13T10:08:22
|
כוח עילוי
|
עילוי הוא סך כל הכוחות האווירודינמיים או ההידרודינמיים הפועלים על גוף הנמצא בתנועה ביחס לזורם (גז או נוזל) בו הוא שרוי, ומאונכים לכיוון תנועתו. העילוי מאפשר בין היתר לגופים כבדים מן האוויר לעוף.
ישנם מספר הסברים לקיומו של כוח העילוי, והסברים אלה בדרך כלל מציגים פנים שונות של אותם עקרונות פיזיקליים בסיסיים. כוח העילוי נובע, בין היתר, מהפרש הלחצים המופעלים על הגוף הנתון על־פי עקרון ברנולי, כמוסבר להלן. לפי עיקרון זה, ערכו של סכום הלחצים הדינמיים והסטטיים באזור מסוים קבוע. הלחץ הסטאטי מופנה לכל הכיוונים במרחב, ובכלל זה כלפי מעלה. לעומתו, הלחץ הדינמי אינו איזוטרופי וכיוונו תלוי בכיוון התנועה ביחס לזורם. כתוצאה מהפרשי המהירויות של הזורם (או של כל חומר אחר בו נע הגוף) מעל המשטח האווירודינמי, ובהשוואה למהירות התנועה שמתחת למשטח האווירודינמי, עולה הלחץ הדינמי על חשבון ירידה בלחץ הסטטי בחלק העליון של פרופיל הגוף הנע, וכל זאת בהשוואה ללחץ בחלקו התחתון. התוצאה של תהליך זה מביאה להפרש משמעותי בין הלחץ הסטטי מעל הפרופיל לבין הלחץ הסטטי מתחת לפרופיל הגוף הנע, והפרש זה הוא הגורם העיקרי ליצירת כוח העילוי. הסיבה להפעלת כוח העילוי כלפי מעלה מוסברת בכיוון פעולתו של הלחץ הסטטי, וכיוון שלחץ זה פועל לכל הכיוונים וגם כלפי מעלה, וכפי שהוסבר הלחץ הסטטי שמתחת לגוף גדול מזה שמעליו, נוצר כוח העילוי המעלה את הגוף.
הדוגמה לכוח העילוי היא עפיפון הקשור לחוט, שבאמצעותו, ובאמצעות הרוח הפועלת על העפיפון – עולה לאוויר. במקרה זה סכום הכוחות הפועלים על העפיפון מסתכמים מחלוקה אופקית ואנכית של כוחות הרוח הפועלים לדחיפת העפיפון כלפי מעלה, ולעומתם – כוחות החוט, שאף הם מחולקים לחלק האופקי ולחלק האנכי הפועל על העפיפון. בסיכומם של הכוחות הפועלים על העפיפון מאזנים הכוחות האופקיים אלה את אלה, ואילו סיכום הכוחות האנכיים מביא לעילוי העפיפון.
שמאל|ממוזער|250px|הכוחות האווירודינמיים הפועלים על הפרופיל בזרימה
תנועה בתוך זרימה
באוויר (ולמעשה בכל זורם), כוח נוצר כאשר קו זרימה עובר בסביבה של פרופיל אווירודינמי ומוסט כלפי מטה. הכוח שגרם להסטת קו הזרימה כלפי מטה נובע מהמפגש עם הפרופיל האווירודינמי, וכוח שווה ומנוגד לו (על פי חוקי ניוטון) מופעל על הפרופיל האווירודינמי כלפי מעלה. זו הפיזיקה שמאחורי מעוף צלחת מעופפת.
הסטת האוויר כלפי מטה יוצרת עילוי על הגוף שהסיט את האוויר היא תופעה מוכרת הנקראת הסטה מטה (Downwash).הסטת קו הזרימה כלפי מטה אינה נובעת כתוצאה מ"התנגשות" של מולקולות האוויר בפרופיל והסטתן כלפי מטה מהחלק התחתון שלו, ההסבר הנכון הוא שקווי הזרימה עוקבים אחרי שני צדדי הפרופיל האווירודינמי, וכתוצאה מצורת הפרופיל הזרימה מוטה כלפי מטה. למעשה, האצת הזרימה על ידי הפרופיל מתוארת גם כ"סיבוב" שהפרופיל מפעיל על הזרימה, וניתן לראות זאת גם במערבולות שנוצרות במורד הזרימה.
למעשה, כמעט כל גוף, שיוצב בזווית ביחס לזרימה, יגרום ליצירת עילוי. אולם, רוב הצורות ייצרו באותו אופן גם מידה לא קטנה של גרר, ולפיכך הגוף יהיה לא יעיל אווירודינמית במובן של יחס עילוי לגרר. האתגר העיקרי של מתכנני פרופיל אווירודינמי הוא ביצירת פרופיל שיוצר יחס גבוה בין עילוי לגרר.ניתן למדוד את עוצמת העילוי על בסיס מודל זה. הכוח הפועל על הכנף הוא בדיוק הפוך לנגזרת בזמן של תנע האוויר. במנהרת רוח, גודל המהירות וכיוונה של זרימת האוויר ניתנים למדידה (למשל במד פיטו, או במד מהירות מבוסס לייזר־דופלר), ומכאן שניתן למצוא את השינוי בתנע ומכאן גם את עוצמת כוח העילוי.
עקרון ברנולי
בקצרה, עיקרון ברנולי אומר שסכום הלחץ הסטטי והלחץ הדינמי הוא קבוע. כלומר, כאשר הלחץ הסטטי יורד הלחץ הדינמי עולה – ולהפך; אך סכומם משתמר.
על פי עקרון ברנולי בזרימה, הגדלה של מהירות הזרימה תגרום לירידה בלחץ. בזרימה ללא חיכוך, קיים קשר הדוק בין עקרון ברנולי לבין חוקי ניוטון ולעקרון שימור האנרגיה הנובע מהם. ההסבר על פי עקרון ברנולי נכון, אולם פעמים רבות מוסיפים להסבר זה הנחות לא נכונות, שמסלפות את המודל הנכון:
ההנחה שבה החלקיקים שעוברים מעל הפרופיל האווירודינמי ואלה שעוברים מתחתיו חייבים להיפגש לאחר המעבר סביב הפרופיל האווירודינמי אינה נכונה (הנחה זאת נקראת "עקרון זמן המעבר השווה").
ההנחה כי האצת הזרימה נובעת מההפרש באורך החלק העליון של הפרופיל האווירודינמי ביחס לחלקו התחתון אינה נכונה (הנחה זו היא המשך ישיר להנחה הראשונה).
לאחר שהובהר כי הנחות אלה שגויות, עדיין ניתן להסביר את העילוי ככוח הנובע מהפרש הלחצים מעל ומתחת לפרופיל האווירודינמי. אם נמדוד את מהירות הזרימה בנקודות שונות על פני הפרופיל (הן מעליו והן מתחתיו) ונשתמש במשוואת ברנולי לחישוב הלחץ נגלה שאכן קיים הפרש מהירויות הגורר הפרש לחצים ובעקבות זאת פועל כוח עילוי על הפרופיל האווירודינמי. עם זאת, עקרון ברנולי משמש אך ורק למדידת כוח העילוי באופן שהוסבר, אבל אינו מסביר מדוע הזרימה מאיצה באופן שונה סביב הפרופיל האווירודינמי. אם מניחים כי הזרימה היא זרימה פוטנציאלית, חישוב שקול הכוחות האווירודינמיים (עילוי וגרר) על הכנף נתון על ידי המשוואה הבאה:
כאשר:
– כוח העילוי ()
– כוח הגרר ()
– הגבול של הגוף הבא במגע עם הזרימה
– הלחץ ()
– הניצב לפרופיל האווירודינמי
במילים אחרות, נוסחה זו אינה מביאה בחשבון אפקטים של ערבוליות הזרימה (vorticity), חיכוך ודחיסות. בעיקר לא נכון להזניח את הערבוליות שהיא הגורם המרכזי המסביר את העילוי של כנף בזוויות התקפה גבוהות, של כנפי דלתא ושל כנפיים משוכות לאחור.
סירקולציה
אופן שלישי להסביר ולחשב את העילוי הוא על ידי מבנה מתמטי הנקרא סירקולציה. הסבר זה שימושי יותר לאנשים העוסקים בחישובים אווירודינמיים ופחות כהסבר פשוט לאנשים חסרי רקע מתמטי או אווירודינמי. סירקולציה מוגדרת כאינטגרל קווי של מהירות האוויר, במסלול סגור סביב גבולותיו של הפרופיל האוורודינמי. ניתן להבין זאת כשקול ה"סיבוביות" (או ערבוליות) של האוויר סביב הפרופיל. אם הסירקולציה ידועה, אזי העילוי יכול להיות מחושב באמצעות הנוסחה הבאה:
כאשר:
– צפיפות האוויר, הקטנה ככל שעולים בגובה ()
– המהירות היחסית בין הכנף לבין האוויר ()
– הסירקולציה
משפט הלמהולץ קובע כי הסירקולציה היא גודל קבוע, בשל חוק שימור התנע הזוויתי. לפיכך, מטוס במנוחה אינו מפעיל סירקולציה וכאשר מהירות הזרימה גדלה ביחס למטוס, נוצרת מערבולת (Vortex), שנקראת מערבולת התחלתית, בחלקו האחורי של הפרופיל האווירודינמי, בשל אפקטים של חיכוך הזרימה בשכבת הגבול עם הפרופיל. לבסוף, המערבולת ההתחלתית מתנתקת מהפרופיל האווירודינמי ונסחפת במורד הזרימה. בשל משפט הלמהולץ, הסירקולציה סביב הפרופיל האווירודינמי חייבת להיות שווה והפוכה למערבולת ההתחלתית (כדי לשמור על שקול ששווה לאפס, כפי שהיה כשהמטוס היה במנוחה). תאורטית, המערבולת הזו כלואה במשטח הפרופיל האווירודינמי ויוצרת מסלול סגור, אלא שלמעשה מערבולת זו נסחפת גם היא עם הזרימה אל מאחורי המטוס, אולם די בכך כדי ליצור עילוי על הכנף.
נוסחת העילוי ומקדם העילוי
כח העילוי מחושב על פי הנוסחה הבאה –
כאשר –
– כוח העילוי ()
– צפיפות האוויר, הקטנה ככל שעולים בגובה ()
– המהירות היחסית בין הכנף לבין האוויר ()
– שטח הכנף ()
– מקדם העילוי (חסר ממדים)
על פי הנוסחה, כוח העילוי תלוי בשני גורמים עיקריים: ריבוע המהירות ושטח הכנף.
שמאל|ממוזער|320px|דוגמה למקדם העילוי כתלות בזווית ההתקפה עבור פרופיל כנף אופייני
מקדם עילוי הוא מספר חסר ממדים המבטא את היחס שבין הכוח הפועל על הכנף בכיוון האנכי לבין שטח הכנף, חצי ריבוע מהירות הטיסה וצפיפות האוויר. מקדם העילוי מושפע בעיקר מהפרופיל האווירודינמי ומזווית ההתקפה של הכנף והוא מחושב באמצעות ניסוי, זווית התקפה גבוהה מדי עלולה לגרום להזדקרות.
שימוש במקדם העילוי מסייע בהבנת ההשפעה של צפיפות האוויר, מהירות הטיסה, ושטח הכנף על העילוי. וכן מאפשר לבצע חישוב מדויק של העילוי שתיצור כנף מסוימת במצב נתון, אך הוא אינו מסייע בהבנה אינטואיטיבית של העילוי ולא מספק כלים לחישוב מקדם העילוי של פרופיל כנף אלא באמצעות ניסוי.
אפקט קואנדה
ג'ף רסקין וחוקרים נוספים טוענים שנדרש להשתמש באפקט קואנדה כדי להסביר את היווצרות עילוי על פרופיל אווירודינמי. הם טוענים שהיצמדות הזרימה אל "עקמומיות הפרופיל" האווירודינמי בחלק שמעל לפרופיל נובעת ברמה המיקרוסקופית מאפקט קואנדה, ושבלעדיו היה נוצר מצב קבוע של הזדקרות. לעומתם, רוב החוקרים מסתפקים בהסברים שניתנו עד כה כדי לחשב ולמצוא את העילוי הנוצר, כשלדעתם אפקט קואנדה אינו נחוץ. עם זאת, תומכי השימוש באפקט מצדיקים את השימוש בו כדי לנתח את העילוי המתפתח על גופים אווירודינמיים ייחודיים, כגון מדפים ואמצעי הגברת עילוי נוספים.
בספרים רבים ובכנסים מדעיים שנוגעים בנושאי תעופה וטיסה נפוץ עדיין ההסבר השגוי הנקרא "עקרון זמן המעבר השווה", הקובע שחלקיקי זרימה, שהפרופיל האווירודינמי מפריד ביניהם, ייפגשו שנית בסיום הפרופיל האווירודינמי באותו זמן. כלומר, החלקיק שמעל הפרופיל יעבור דרך ארוכה יותר בשל עקמומיות משטח הפרופיל מהחלקיק שיעבור מתחת לפרופיל, ובשל הזמן השווה מהירותו הממוצעת של החלקיק העליון תהיה גבוהה יותר, הלחץ שיופעל מעל הפרופיל נמוך יותר (עקרון ברנולי) ומכאן הפרש הלחצים המסביר את העילוי. על אף שהסבר זה הוא הנפוץ ביותר, הוא לא ההסבר היחיד לעילוי הכנף, תופעה נוספת היא החוק השלישי של ניוטון, חוק הפעולה והתגובה, הכנף פוגשת את זרם האוויר בזווית מסוימת (זווית התקפה), זרם האוויר הפוגע בחלק התחתון של הכנף מוסט מטה וכתוצאה מכך הכנף מוסטת מעלה, תופעה זו תורמת לעילוי ומסבירה בין היתר את התופעה של עילוי כאשור המטוס טס הפוך, למטוסים ארובטיים יש פרופיל סימטרי והעילוי הנוצר גם מהפרש הלחצים הנובע מכך שהכנף פוגשת את זרם האוויר בזווית מסוימת הלא היא זווית ההתקפה, הפרופיל סימטרי כדי לאפשר למטוסים אלו טיסה הפוכה בזויות התקפה קטנה יותר, כמו כן למטוסים הטסים במהירויות גבוהות מאוד יש פרופיל כנף בעל עקימון קטן- הכנף דקה יותר, ניתן להבחין בכך כאשר מטוסים אלו טסים במהירות נמוכה והעילוי הנוצר כתוצאה מהעקימון אינו מספק ועל כן הפיצוי באבדן העילוי הנובע מעיקרון ברנולי נעשה על ידי הגדלת העילוי הנובע מחוק הפעולה והתגובה של ניוטון על ידי טיסה בזווית התקפה גבוהה, לצופה מהצד נראה שהמטוס טס עם ״אף״ גבוה יחסית ביחס לאופק.
לקריאה נוספת
"Introduction to Flight", John D. Anderson, Jr., McGraw-Hill, . The author is the Curator of Aerodynamics at the National Air & Space Museum Smithsonian Institute and Professor Emeritus at the University of Maryland.
"Understanding Flight", by David Anderson and Scott Eberhardt, McGraw-Hill, . The authors are a physicist and an aeronautical engineer. They explain flight in non-technical terms and specifically address the Bernoulli myth.
קישורים חיצוניים
ביקורת של תיאור אופן הטיסה של מטוסים
הסבר של NASA, הכולל אנימציה להסבר עילוי
הסבר של עילוי עם אנימציה של הזרימה סביב פרופיל אווירודינמי
הסבר מעולה מדוע ואיך כנפיים יוצרות עילוי
מאמר על נוסחת העילוי
אד רג'יס, תעלומת העילוי האווירודינמי, סיינטיפיק אמריקן, מכון דוידסון לחינוך מדעי, 28 במרץ 2020.
הערות שוליים
עילוי
קטגוריה:אווירודינמיקה
קטגוריה:הנדסת מכונות
| 2024-04-24T11:23:49
|
תשמישי קדושה
|
REDIRECT תשמיש קדושה ותשמיש מצווה
| 2011-04-26T02:40:31
|
נילוס
|
שמאל|ממוזער|250px|הנילוס הכחול (מימין) והלבן (משמאל) מתמזגים בסמוך לאי תותי (קצהו הצפוני בתחתית התמונה) שבסודאן
נילוס (מיוונית עתיקה: Νεῖλος; בערבית: النيل, אַ-נִּיל; באנגלית וסוואהילי: Nile; בלוגנדה: Kiira, קִירַה; באמהרית: አባይ ወንዝ, אֶבַּיי וֶנְז; בנוביאנית: Áman Dawū; בקופטית: Ⲫⲓⲁⲣⲟ, פִיאַרוֹ) או היְאוֹר (באשורית: Yaruʾu) הוא נהר הזורם ביבשת אפריקה. יחד עם נהר האמזונאס, הנילוס נחשב לאחד משני הנהרות הארוכים בעולם. אורכו של הנילוס 6,655 קילומטר ושטח אגן הניקוז שלו הוא 3,490,000 קילומטר רבוע, כעשירית משטחה של אפריקה. לנילוס שני מקורות עיקריים: הנילוס הלבן המתחיל באפריקה המשוונית והנילוס הכחול המתחיל באתיופיה. הנהר מהווה עורק חיים למצרים, סודאן ודרום סודאן, וזהו מקור המים העיקרי במדינות צחיחות אלו.
שמות הנהר
במונח המקרא, הנהר נקרא "נהר מצרים", "היאור","השיחור" או "מי השיחור".
בספרו "וזה גבול הארץ" משער החוקר חיים בר-דרומא כי הכינוי שיחור נקרא על שם האל המצרי חוֹר (הידוע כיום בשם היווני הורוס), שגונן על הגבול המזרחי של מצרים העתיקה, ואילו "שי-חור" פירושו "מימיו של חור", שד״ל מייחס את שם זה למילה היוונית Μέλανα שמשמעותה 'שחרות'. מקורו של השם העברי הנוכחי הוא השם היווני Νεῖλος, אשר ממנו התפתח גם השם הלועזי Nile, קיימת סברה כי השם "נילוס" הוא גלגול חוזר לעברית של המילה "נחל", שהשתבשה במעבר בין השפות.
בערבית הוא נקרא نهر النيل (נַהְר א-נִּיל ובתרגום נהר הנילוס).
הנילוס ומצרים העתיקה
ממוזער|250px|הנילוס ומצרים העתיקה
ממוזער|250px|סירה בנילוס
הצפות הנילוס והצורך לחלק את המים לצורכי השקיית הגידולים החקלאיים יצרו מערכת אדמיניסטרטיבית מסודרת וכן תרמו לצורך במשטר מרכזי. בנוסף, יצר הצורך לחלוקת המים אמצעי מדידה שונים, כדוגמת הנילומטר. הביטוי "קנה מידה" הוא שריד לאחד מאמצעי מדידה אלו – קנה שעליו היו סימנים שעל פיהם פתחו וסגרו מגופים וניתבו את זרימת המים לתעלות שונות.
חלקי הנילוס
הנילוס עובר דרך אוגנדה, קניה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (לשעבר זאיר), אתיופיה, דרום סודאן, סודאן ומצרים בה הוא נשפך לים התיכון. כיוון זרימתו הוא מדרום לצפון.
את מקורות הנילוס הכחול גילה לעולם המערבי מגלה הארצות הסקוטי ג'יימס ברוס בשנת 1770. על מקורות הנילוס הלבן הייתה מחלוקת בין סר ריצ'רד פרנסיס ברטון, שטען שמקורו באגם טנגניקה, לבין ג'ון הנינג ספיק, שטען שמקורו באגם ויקטוריה. בשנת 1875 קבע סר הנרי מורטון סטנלי שמקור הנהר הוא אגם ויקטוריה מכיוון שמאגם טנגניקה לא יוצא נהר לכיוון צפון.
הנילוס הלבן
לעיתים נחשב אגם ויקטוריה למקור הנילוס, אך גם לאגם זה יש מספר נהרות הנשפכים לתוכו. היובל הארוך ביותר הוא נהר לובירונזה (Luvironza) בבורונדי שנשפך לנהר רורובו (Rurubu) ליד העיר קיינזה בבורונדי, שנשפך לנהר קאגרה (Kagera River) הנשפך לאגם ויקטוריה בטנזניה ליד העיר בוקובה (Bukoba). לכן, מבחינה הידרולוגית, נהר לובירונזה הוא מקור הנילוס האמיתי.
הנילוס הלבן יוצא מאגם ויקטוריה במפלי ריפון (Ripon Falls) ליד ג'ינג'ה (Jinja), אוגנדה בשם "נילוס ויקטוריה". הוא זורם כ-500 ק"מ לעבר אגם קיוגה, ומשם אל אגם אלברט. אחרי יציאתו מאגם אלברט מקבל הנהר את השם "נילוס אלברט". עם יציאתו מאגם אלברט זורם הנהר לסודאן. במדינה זו הוא מתאחד עם נהר גדול שאורכו כ-720 ק"מ ומקבל את השם "הנילוס הלבן". השם נובע מחומר לבן המומס במימיו. בסודאן הנהר ממשיך לזרום עד לח'רטום.
הנילוס הכחול
הנילוס הכחול מתחיל את זרימתו באתיופיה בגובה של כ-2,500 מטר מעל גובה פני הים בנהר "עבָאי הקטן", נופל לתוך אגם טאנה ויוצא ממנו כ"נהר עבאי". לאחר צאתו מגבולות אתיופיה הוא זורם צפונה עד לסביבות ח'רטום, בירת סודאן.
הנילוס המאוחד
הנילוס הכחול והלבן מתאחדים בח'רטום, בירת סודאן, ומשם זורם הנילוס המאוחד דרך מצרים עד הים התיכון. בדרך הוא מתחבר לנהר העטברה. צורתו של שפך הנילוס לים התיכון דומה לאות היוונית דלתא (Δ) ולכן קרוי אזור זה "הדלתא של הנילוס". בעבר זרם עם מי הנילוס גם סחף אדמה שהצטבר בדלתא בגלל היחלשות עוצמת זרם הנהר. הסחף יצר בדלתה שטח של אדמה יציבה, פורייה וטובה מבחינה חקלאית בניגוד לחולות המדבר הנודדים שסביבה. מי הנילוס מתחפרים באדמה זו בניסיון לחפש דרכים נוספות להגיע לשפכו בגלל כוח המשיכה ונוצרים עשרות זרמי מים קטנים. כל אלו יוצרים אדמה פורייה ואידיאלית לגידולים חקלאיים.
מקורם של 90% מהמים ו-96% מהסחף של הנילוס באתיופיה. רוב המים, כ-59%, מקורם בנילוס הכחול, והיתר ביובלים שונים שנשפכים לתוך הנילוס. בליה ושינוע המשקע מתרחש רק בתקופה הגשומה באתיופיה בקיץ כשהגשמים ברמת אתיופיה חזקים במיוחד. בשאר עונות השנה זרם היובלים שמתנקזים לנילוס חלש.
השפעתו הדמוגרפית של הנילוס
הנילוס חוצה את העיר ח'רטום ואת העיר קהיר. שתי המדינות של ערי הבירה האלו מתייחסות לנילוס כאל עורק חיים של ממש, שכן הוא מקור מים חשוב ויחיד בסביבה מדברית צחיחה, ואכן בבחינה של מפות פריסת התושבים במצרים וסודאן ניתן להבחין בעובדה שרובה הגדול של האוכלוסייה ומרבית הערים שוכנים לגדות הנילוס.
חלוקת מימי הנילוס
תשע מדינות שוכנות באגן ההיקוות של הנילוס ולאורכו: מצרים וסודאן במורד הנהר, אתיופיה, קניה, אוגנדה, רפובליקת קונגו הדמוקרטית, רואנדה, טנזניה ובורונדי במעלה הנהר. בהתאם להסכם שנחתם ב-1929 בין בריטניה לבין מצרים כאשר הבריטים שלטו באזור, נקבע כי מתוך 85 מיליארד המטרים המעוקבים הזורמים בנילוס מדי שנה, מכסתה של מצרים תהיה 48 מיליארד וזו של סודאן 4 מיליארד. בהתאם להסכם, ניתנה למצרים שליטה מלאה על הנהר לכל אורכו. נאסר על המדינות השוכנות על גדותיו לבצע כל עבודות בנילוס ובפלגים הזורמים אליו אשר יפגעו במכסתה של מצרים. למצרים ניתנה הזכות לקיים בדיקות שוטפות לכל אורכו של הנהר כדי להבטיח את ביצוע ההסכם ככתבו. בשנת 1959 חתמו מצרים וסודאן על תוספת להסכם 1929, המגדילה את מכסות שתי המדינות: מצרים קיבלה 55.5 מיליארד מטרים מעוקבים וסודאן 18.5 מיליארד, דהיינו 87% ממי הנהר.
החל משנות ה-90 של המאה ה-20 החלו מדינות אפריקה, שיצאו לעצמאות למעט אתיופיה ב-1960, לדרוש את שינוי ההסכם של 1929 כדי להתאימו לצורכיהן שהלכו וגדלו. הן טענו כי ההסכמים שנחתמו בתקופה הקולוניאלית אינם הוגנים ולא נתנו ביטוי ריאלי לאינטרסים שלהן. זאת בנוסף לגידול האוכלוסייה שיוצר צורך מוגבר במי שתייה, ובמים לפיתוח החקלאות והתעשייה.
ב-14 במאי 2010 חתמו אתיופיה, טנזניה, אוגנדה, קניה, קונגו, רואנדה ובורונדי על הסכם חדש באוגנדה בעניין חלוקת מי נהר הנילוס, וזאת חרף התנגדותן של מצרים וסודאן, הצרכניות העיקריות של מימיו.
השקיה
במצרים
המצרים עושים שימוש במי הנילוס לטובת השקיה. השיפוע המצוי בין הנהר לאדמות לכל אורכו של הנהר הוא תופעה ייחודית אשר הופכת את השימוש במי הנילוס להשקיה לבר ביצוע.
המצרים היו הראשונים שהחלו בהשקיה כזו. השימוש הראשון בנילוס במצרים לצורכי השקיה החל כשזרעים נקלטו באדמה הבוצית שנותרה לאחר ההצפות העונתיות. שיטה זו שוכללה, ונוצרה השיטה המסורתית הידועה כ"אגן ההשקיה". במסגרת שיטה זו, האדמות במישורים שהוצפו במים מדי שנה, חולקו על ידי גדות למספר רב של אגנים בגדלים שונים. במהלך ההצפות, האגנים הוצפו במים למשך זמן של עד שישה שבועות, ולאחר מכן נוקזו. כשגובה פני המים ירד נותרה שכבה של סחופת נהר עשירה על האדמה. שיטה זו אפשרה לגדל יבול אחד בלבד מדי שנה, כך שהחקלאים היו נתונים לחסדי השינויים בהצפות השנתיות (ראו נילומטר).
לאורך גדות הנהר, באזורים הנמצאים מעל גובה השטחים המוצפים, נעשה שימוש בשיטות השקיה רב-שנתיות שמנתבות את המים במגוון שיטות מסורתיות כגון שימוש בבעלי חיים, שימוש במוטות ארוכים, ו"גלגל מים פרסי". בימינו החליפו משאבות מכניות את השיטות המסורתיות.
כתוצאה מהמגבלות של שיטת "השקיית האגן", לרוב מחליפות אותה שיטות ההשקיה הרב-שנתיות. שיטת ההשקיה הרב-עונתית נכנסה לשימוש במצרים לקראת סוף המאה ה-19; בשיטה זו נותבו מי הנילוס על ידי סכרים קטנים שנבנו על פני הנהר. במאה ה-20 הושלמה בנייתו של סכר אסואן וכך למעשה התבססה הדומיננטיות של שיטת ההשקיה הרב-שנתית.
בסודאן
מדינה נוספת העושה שימוש במי הנילוס לצורכי השקיה היא סודאן, אם כי ההסתמכות שלה על הנהר אינה מוחלטת, מאחר שבאזור הדרומי של המדינה יורדת כמות גשם נאה. השימוש בהשקיית האגן בסודאן הוא מועט מאחר שפני השטח באזור זה אינם שווים, כמות הסחופת העשירה שנצברת אחרי ניקוז מי ההצפות היא פחותה בהשוואה לזו שבמצרים, וכמות המים המציפים את השטח משתנה בתנודות גדולות יחסית מדי שנה. החל משנת 1950 פינו השיטות המסורתיות של ההשקיה את מקומן ברוב האזורים בסודאן לטובת משאבות ממונעות הפועלות על גדות הנילוס לאורכה של המדינה. ההשקיה הרב-שנתית בסודאן החלה לאחר השלמת בנייתו של סכר סנאר על גדות הנילוס הכחול ב-1925. לאור הצלחת הסכר נבנו סכרים נוספים בהיקף גדול ברחבי המדינה.
סכרים ומאגרים
בשנת 1843 התקבלה החלטה להקים סדרת סכרים לאורך הנילוס באזור הדלתא של קהיר כדי להעלות את מפלס המים, על מנת שיאפשר השקיה ושיט על הנהר. תוכנית הקמת הסכרים הושלמה רק בשנת 1861 ובמהלך השנים היא עברה הרחבות ושיפורים. התוכנית מהווה נקודת ציון משמעותית בתחילת תהליכי ההשקיה המודרנית בעמק הנילוס. בשנים הבאות נבנו מספר סכרים בולטים בהשראת תוכנית זו, בהם סכר זיפתא, סכר אסיוט וסכר איסנא.
סכר אסואן הוקם בשני שלבים. תחילה נבנה באסואן סכר אסואן הנמוך (או 'הקטן'), בין השנים 1899 ל-1902. בסכר הותקנו ארבעה שערים המווסתים את גובה המים, במטרה לאפשר שיט לאורך הנהר. תכנונו הראשוני של הסכר התגלה כבלתי מתאים והוא הוגבה בשתי תקופות: 1908–1911 ו-1929–1934. הרחבות אלו תרמו להעלאת מפלס המים ולהגדלת תכולתו של הסכר. בסכר קיים גם מפעל הידרו-אלקטרי המסוגל לייצר למעלה מ-345 מגה ואט.
בשלב השני, נבנה סכר אסואן הגבוה, הממוקם כ-965 ק"מ דרומית לקהיר ו-6.5 ק"מ דרומית לסכר אסואן הראשון, בנקודה שבה רוחב הנהר הוא כ-550 מטר. הסכר מתוכנן לשלוט במימי הנילוס כך שישמשו לעיבוד אדמות חקלאיות, ייצור אנרגיה הידרו-אלקטרית והגנה מפני הצפות של אזורי חקלאות והתיישבות אוכלוסייה הנמצאים במורד הזרם. העבודה על הסכר החלה ב-1959 והושלמה ב-1970. הוא מתפרס על פני כארבעה קילומטר וגובהו כ-111 מטרים. ביכולתו לייצר כ-2,100 מגה ואט של אנרגיה הידרו-אלקטרית. הסכר יצר אגם גדול הקרוי אגם נאצר.
המטרה המרכזית שלשמה הוקם סכר אסואן הגבוה היא לאגור כמות מספקת של מים וכך להגן על מצרים מפני סכנות כדוגמת מספר שנים רצופות של הצפות מעל הממוצע, או להפך, חוסר מים. כל זאת כדי להבטיח זרימת מים קבועה מן הנילוס למצרים ולסודאן. בהסכם שנחתם בין שתי המדינות בשנת 1959 נקבעה הכמות המקסימלית של המים שבה תוכל כל מדינה לעשות שימוש. הקצאת המים נקבעה ביחס של 1:3 לטובת מצרים.
סכר אסואן הגבוה היווה מקור למחלוקת במהלך הקמתו וגם לאחר שהחל לפעול. המבקרים מאשימים את בוני הסכר בכך שמים נטולי סחופת הזורמים תחת הסכר מביאים לפגיעה ביסודות של סכרים נוספים באזור. בנוסף, החלשת זרם הנהר כתוצאה מבניית הסכר הביאה לכך שהשטחים הנמוכים הוצפו במים מלוחים שמקורם בים התיכון. הדבר גרם לכך שאוכלוסיית הדגים הצטמצמה באורח דרמטי כתוצאה מאובדן סחופת מזינה וחדירתם של מים מלוחים לסביבה טבעית של מים מתוקים. מנגד, המצדדים בבניית הסכר טוענים כי למרות חסרונותיו, העובדה שהסכר מספק מלאי מים קבוע וכמות אנרגיה גדולה, מהווה יתרון עצום שעולה על החסרונות. למשל, נראה כי הסכר סייע למצרים להימנע ממחסור חמור במים בין השנים 1984–1988.
סכר סנאר, הממוקם על תוואי הנילוס הכחול שבסודאן, מספק מים למישור אל-ג'זירה בתקופות השנה שבהן מפלס המים של הנילוס הכחול הוא נמוך. בנוסף, סכר זה מייצר אנרגיה הידרו-אלקטרית. סכר אחר, הידוע בשם ג'בל אל-אווליאא', אשר ממוקם על הנילוס הלבן, החל לפעול בשנת 1937. מטרת הקמתו הייתה להגדיל את מכסת המים הזמינה למצרים בתקופה שבה מפלס המים נמוך (בין החודשים ינואר ליוני). סכרים נוספים, ובהם סכר חַ'שְם אל-קִ֫רְבַּה (החל לפעול בשנת 1964) וסכר א-רוסיירס על הנילוס הכחול (הושלם בשנת 1966) אפשרו לסודאן לנצל את מכסת המים המקסימלית שהוקצבה לה מאגם נאצר.
באוגנדה, אגם ויקטוריה הוסב למאגר לאחר השלמתו בשנת 1954 של סכר מפלי אוון (כיום: סכר נאלובל). הסכר מאפשר אגירה של עודפי מים בשנים של הצפות גדולות, ובכך ניתן להשלים את כמות המים הדרושה בשנים בהן מפלס המים נמוך מן הממוצע הדרוש. במקום מצוי גם מפעל המנצל את מפלי המים להפקת אנרגיה הידרו-אלקטרית שמשמשת את התעשיות של אוגנדה וקניה.
סכר אסואן היווה מקור לתקוות גדולות מצד העם במצרים. נאצר הכריז כי סכר אסואן יהפוך את מצרים לגן עדן עלי אדמות. הוא היה אמור להרחיב את שטחי החקלאות, להגדיל את ייצור המזון, תוכננו להיפתח שטחי חקלאות בעמקים בלתי מיושבים במערב מצרים, למנוע הצפות בעונת הגאות (יולי–אוקטובר), הספקת מים קבועה לנילוס במשך כל השנה, הגדלת מספר הגידולים בגלל השקיה קבועה, לספק חשמל הידראולי זול ובאופן קבוע, לפתח אתרי תיירות באגם נאצר, וכן פיתוח דייג באגם.
תחבורה
ממוזער|250px|נהר הנילוס משמש כנתיב ימי חשוב לתעבורת אנשים וסחורות
נהר הנילוס משמש כנתיב ימי חשוב לתעבורת אנשים וסחורות. הדבר קורה בעיקר בעונת ההצפות אז התחבורה הממונעת אינה בת ביצוע. במצרים וסודאן, מרבית הערים ממוקמות על גדות הנהר כך שהמעבר ביניהן מתבצע לעיתים רבות באמצעות כלי שיט.
בסודאן, שירות התחבורה המסופק לאורך הנילוס מתפרס על פני כ-3,860 ק"מ. עד 1962 שירות זה היה היחיד שחיבר בין חלקיה הצפוניים לדרומיים של המדינה.
במצרים, הנקודה הדרומית ביותר אליה ניתן להגיע באמצעות שיט בנהר היא אסואן. אלפי סירות קטנות שטות בנתיבים הימיים של הנילוס ואזור הדלתא.
צמחייה ובעלי חיים בנילוס
באזורים שבהם לא קיימת השקיה מסודרת, חיי הצמחייה הפראית הטבעית מתאפשרים במידה רבה, הודות לכמויות הגשמים היורדות לאורך השנה. צמחייה אופיינית בחלק מאזורי הנילוס, בשל השילוב בין הגשמים והחום, היא יערות גשם טרופיים, המשתרע לאורך הנהר באזור קונגו, במישורים שסובבים את האגמים ובדרום מערב אתיופיה. ביערות אלו גדל מגוון רחב של עצים וצמחייה טרופיים, כגון עצי הובנה, בננה, גומי, במבוק ושיחי קפה. עירוב של קרקע מיוערת ואדמה ערבתית בא לידי ביטוי בדלילות ופיזור רחב של עצים בגובה בינוני המעוטרים בעלים דקיקים, כאשר הקרקע סביבם מכוסה בדשא ועשב רב-עונתי. מראה זה אופייני לחלקים גדולים הסובבים את האגמים, חלקים מהרמה האתיופית, האזורים שבשולי הנילוס הכחול ליד א-רוסייריס ובדרום אזור נהר הגזאל.
במישור הסודני, הנוף מתאפיין בתערובת של שיחים דקים, עצים קוצניים ואדמה ערבתית. סביבה זו סובלת מהצפות במהלך עונת הגשמים, בייחוד באזור הסאד של דרום מרכז סודאן, המהווה שטח של כ–100,000 מיילים רבועים. אדמה זו, יחד עם הגשמים המציפים אותה בעונתם, מהווים כר גידול נוח לצמחייה כגון גומא פפירוס, חזרן, קנה מצוי, סוף מצוי, חסה, מינים של חבלבל ויקינטון המים.
באזור שמצפון לקו רוחב 10 מעלות, נוצרה חגורה של סוואנה קוצנית, המתאפיינת באוכלוסייה מעטה של עצים, שיחים קוצניים ועשבייה העולה על פני השטח לאחר הגשמים. צפונית משם, במקומות בהם כמות הגשמים דלה יותר, מידלדלת הצמחייה עוד יותר ואזור זה מנוקד בשיחים קוצניים קטנים בלבד. מאזור ח'רטום וצפונה מתפרס מדבר בו כמות המשקעים זעומה. במקום זה כמעט שלא קיימת צמחייה, ועשבים קטנים לאחר הגשמים מחזיקים מעמד שבועות ספורים בלבד.
צפונה משם, במצרים, הצמחייה שעל גדות הנילוס היא ברובה תוצר של טיפוח והשקיה מלאכותית.
ממוזער|250px|סוס יאור (היפופוטם) ותנין היאור הם שני בעלי חיים שהפכו לסמל של הנילוס ונקראו על שמו.
במערכת המים של הנילוס גדלים מינים רבים של דגים. אחד הבולטים בהם, המצוי במימיו העמוקים של הנהר, הוא נסיכת הנילוס, שמשקלו עשוי להגיע לכ-80 קילוגרמים. מינים נוספים הם אמנון, בינית, מספר מינים של שפמנון, דג חוטם הפיל, דג הנמר ומינים של סרדינים. מרבית המינים נפוצים לכל אורכו של הנהר וחלקם גם באגם ויקטוריה. מינים נוספים שהצליחו להשתרש בנהר הם הצלופח המצוי, שנדד דרומה והגיע עד לאזור ח'רטום, והצלופח הקוצני, אשר חי באגם ויקטוריה. במהלך השנים מעורבות האדם בנעשה בנהר הנילוס הובילה לפגיעה במינים רבים של דגים שנהגו לשרוץ בו. להקות דגים שלמות שניזונו ממימי הנילוס של מצרים במהלך עונת השיטפונות התמעטו ואף נעלמו כליל מאז בנייתו של סכר אסואן הגבוה; מרבית המינים של דגי הנילוס הם נודדים, והסכר מנע מרבים מהם לנדוד אל עבר אגם נאצר.
בין בעלי החיים הרבים השוכנים בנילוס ניתן למצוא את תנין היאור, אשר מצוי במרבית חלקיו של הנהר. בניגוד למינים אחרים, מין זה עדיין לא הגיע לאגמים המצויים באגן העליון של הנהר. מינים נוספים של זוחלים החיים באגן הנילוס כוללים את הצב רך השריון, שלושה מינים של לטאת כוח וביניהם כוח הנילוס, וכ-30 מיני נחשים, אשר יותר מחצי מהם נחשבים לארסיים. ההיפופוטם, שבעבר היה מצוי לכל אורכו של הנהר, גדל כיום רק באזור הסאד שבסודאן ומדרום לו.
זיהום נהר הנילוס על ידי האדם
זיהום המים וזיהום האוויר בנהר הנילוס על ידי האדם הוא סוגיה מרכזית בשמירה עליו. ככל שהחקלאות, התיעוש והעיור בקרבת הנהר הלכו והתפתחו, כך הוחמרו תופעות הלוואי והזיהום הנלוות אליהם. לאחרונה נעשים מאמצים להפחית את הזיהום בנהר, אך הצלחתם נמוכה עדיין. למרות כל זאת, מרבית מימיו של הנהר נחשבים נקיים יחסית מרעלנים, וחלקם אף נחשבים בריאים.
גורמים משמעותיים בזיהום הנהר הם כימיקלים המשמשים לחקלאות, מתכות כבדות ופסולת המושלכת לנהר על ידי בני אדם.
מזהמים עירוניים
בעשורים האחרונים, בחלק מהערים מודרניות בעולם, המים בהם נעשה שימוש עוברים דרך מערכת ניקוז, אשר הופכת אותם ידידותיים לסביבה ככל הניתן לפני חזרתם לטבע; תהליך זה מונע התפתחותן של תופעות לוואי העלולות לפגוע בסביבה. אך המציאות בערים רבות הממוקמות על גדות נהר הנילוס היא שונה, מכיוון שהן עניות ואין ביכולתן לשאת בעלויות הגבוהות של טיהור המים. מסיבה זו, המים שהתושבים משתמשים בהם חוזרים לנהר ללא כל טיפול. מי השפכים כוללים בתוכם פתוגנים (מיקרו-אורגניזמים מחוללי מחלות), שאריות מזון, תרכובות חמצן ועוד. אלו מכילים מגוון מחלות וזיהומים הפוגעים באורגניזמים החיים במימי הנילוס. קיימות מספר תוכניות במחוזות שונים לאורך הנילוס שתכליתן הוא טיפול במי השפכים, אך קצב הריבוי הטבעי המהיר באזור מקשה על הצלחתן.
זיהום חקלאי
המים המוזרמים על ידי הסקטור החקלאי מכילים חומרים מזהמים העלולים להשפיע על מערכת החיים בנהר לרעה. מדובר בחומרים מסוכנים כגון מלחים, זרחן, חנקן ושאריות חומרי הדברה. זרימת השפכים החקלאיים מגיעה ממספר רב של מוקדים, מה שמקשה על היכולת למזער את הפגיעה בנהר. סכנה נוספת טמונה ביכולתם של השפכים החקלאיים במקרים רבים לחלחל אל מי התהום. לאחרונה, בשל תקנים מחמירים בנוגע לשימוש בכימיקלים לצורכי חקלאות, חלה הפחתה מסוימת בכמות החומרים המזהמים המגיעה אל נהר הנילוס.
זיהום תעשייתי
על גדות הנילוס קיימות ערים מתועשות רבות. לאורך הנהר ישנם כ-700 מתקנים תעשייתיים. בשפכים של מתקנים אלו קיימת רמת זיהום גבוהה ורעילה ביותר. השפכים מכילים שאריות של מתכות כבדות, בוצה ומשקעים רעילים נוספים. מלבד זיהום המים, התעשייה גורמת גם לזיהום האוויר ואחראית לחלק ניכר מן הערפיח האופף את הערים הגדולות במצרים, במיוחד קהיר ואלכסנדריה.
היאור במקרא
שמאל|ממוזער|250px|"משה נמשה מן היאור בידי בת פרעה" – פרסקו מבית הכנסת בדורה אירופוס. בית הכנסת בדורה אירופוס התגלה בשנת 1928 במסגרת חפירות ארכאולוגיות שנערכו בדורה אירופוס שבסוריה על ידי משלחת מאוניברסיטת ייל.
השם "נילוס" אינו מופיע במקרא. האזכור הראשון במקרא שאפשר לייחס בביטחון לנילוס (בשם "יאור") הוא בסיפור חלום פרעה בסוף ספר בראשית, בפרשת מקץ: פרעה חולם והנה הוא עומד על היאור והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה, ולאחריהן שבע פרות רעות מראה ודקות בשר. החלום נפתר על ידי יוסף, כמסופר שם.
המפגש הבא עם הנילוס הוא כאשר פרעה נותן לבני ישראל להתיישב בארץ גושןעל פי מדרש פרקי דרבי אליעזר ארץ גושן ניתנה במתנה לשרה אימנו מאת פרעה שהיא ככל הנראה הדלתא של הנילוס.
הפעם הבאה שבה מופיע הנילוס היא בתחילת ספר שמות, כאשר יוכבד, אמו של משה, מחביאה אותו בתיבת גומא על הנילוס ומשאירה את אחותו מרים להסתתר בין קני הסוף ולהשגיח עליו.
לפי המשך הסיפור המקראי הוא נמשה לאחר מכן מן הנהר על ידי בת פרעה שבאה להתרחץ בנהר. עוד מסופר בספר שמות על כך שמלך מצרים היה נוהג להגיע לנילוס, ככל הנראה כדי לעשות את צרכיו ולהתרחץ. גם המכות שהנחית אלוהים על מצרים קשורות בנילוס (מכת דם, מכת צפרדע).
רש"י גורס שההופעה הראשונה של הנילוס במקרא היא עוד בתחילת ספר בראשית (ב, י"א-י"ב) שם מסופר על הנהר שסובב בעדן (דהיינו בגן עדן) ומשקה את הגן, על פי הסיפור המקראי הנהר נפרד לארבעה נהרות, אחד מהנהרות הוא הנילוס – "שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדלח ואבן השהם". את השם "פישון" מפרש רש"י במקום – "פישון, הוא נילוס נהר מצרים ועל שם שמימיו מתרבין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו. דבר אחר פישון שהוא מגדל פשתן שנאמר בישעיה אצל מצרים ובושו עובדי פשתים".
קישורים חיצוניים
Peter Schwartzstein, Death of the Nile, BBC. 10 October 2017
רוצחים על הנילוס - הנהר הארוך (ואולי גם המסוכן) בעולם - באתר עולם האימה, 20 ביוני 2023
הערות שוליים
*
קטגוריה:אפריקה: נהרות
קטגוריה:מצרים: נהרות ונחלים
קטגוריה:אוגנדה: גאוגרפיה
קטגוריה:קניה: גאוגרפיה
קטגוריה:הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו: נהרות
קטגוריה:אתיופיה: גאוגרפיה
קטגוריה:סודאן: גאוגרפיה
קטגוריה:דרום סודאן: נהרות
קטגוריה:אתרי המקרא במצרים
קטגוריה:אתרי ספר בראשית
קטגוריה:נהרות ונחלים הנשפכים לים התיכון
קטגוריה:מצרים העתיקה: גאוגרפיה
| 2024-09-28T18:08:58
|
ליל הבדולח
|
שמאל|ממוזער|250px|זגוגיות חנות מנופצות לאחר ליל הבדולח. מאחור ניתן לראות גרפיטי של צלב קרס. צולם ב-10 בנובמבר 1938.
שמאל|ממוזער|נאצים שופכים דלק על ספסלי בית כנסת בליל הבדולח, לקראת הצתתו
ליל הבדולח (בגרמנית: Kristallnacht, נהגה: קריסטלנאכט) הוא הכינוי ללילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 (ט"ז בחשוון תרצ"ט), שבו נערך בכל רחבי הרייך השלישי (גרמניה ואוסטריה) פוגרום ביהודים. האירוע כונה כך בשל רסיסי הזכוכית הרבים, שהצטברו על הארץ כתוצאה מניפוץ הזגוגיות של בתי מגורים, בתי כנסת, מוסדות ציבור ובתי עסק רבים של יהודים תושבי גרמניה.
בתום המאורעות נמנו, על פי דו"ח נאצי, 91 הרוגים יהודים, אך על פי הערכות מאוחרות יותר המספרים גבוהים משמעותית: לפחות 400 הרוגים ישירים, לפחות 400 נוספים שמצאו את מותם בהמשך במחנות הריכוז בהם נכלאו, ועוד רבים שהתאבדו כתוצאת הפרעות.
הרקע
שמאל|ממוזער|180px|הרשל גרינשפן לאחר מעצרו ב-7 בנובמבר 1938
התקופה שלפני ליל הבדולח התאפיינה בחוסר שביעות רצון בקרב ההנהגה הנאצית הבכירה מהקצב האיטי, שבו התנהלה ההגירה היהודית מגרמניה, ותהליך דחיקת היהודים החוצה מהחיים הכלכליים. מכאן נבע הרצון להסלים את המדיניות האנטי-יהודית ברייך.
ב-7 בנובמבר 1938 ירה הרשל גרינשפן, צעיר יהודי גרמני בן 17 שנמלט לפריז, בארנסט פום ראט, המזכיר השלישי בשגרירות הגרמנית שם, ופצעו. המניע של גרינשפן, שמטרתו המקורית הייתה לפגוע בשגריר ובטעות פגע במזכירו של השגריר, היה מכתב שקיבל ממשפחתו, שבו נאמר לו, שמשפחתו הוגלתה לפולין, במסגרת אקציית פולין (גירוש זבונשין), יחד עם כ-18,000 מיהודי גרמניה, שמוצאם פולני. המכתב לגרינשפן תיאר את כל המאורעות הקשים, שקרו לבני משפחתו במהלך הגליה זו, שהייתה הראשונה בסדרה של פעולות להגליית יהודים מגרמניה.
ניסיון ההתנקשות (בשלב זה) עורר זעם בחוגים נאציים. למחרתו, ב-8 בנובמבר, עיתוני המפלגה (בהכוונתו של שר התעמולה יוזף גבלס) תקפו באכזריות את היהודים על המעשה. באותו לילה היו מספר התארגנויות מקומיות של כנופיות פורעים נאצים, אשר שרפו בתי כנסת ופגעו ביהודים וברכושם.
למחרת מת פום ראט מפצעיו, ובכך למעשה נשלמה האמתלה הדרושה וניתן האות לפוגרום.
על פי פרופ' מאיר שורץ, מספר דברים מעידים, שהפוגרום תוכנן מראש: עדויות כי שוטרים הזהירו את חבריהם היהודים מראש עוד לפני ההתנקשות, מהתרחשות פוגרום, ודפוס פעולה דומה בכל המקומות, שכלל אספה מקומית של כל חברי המפלגה הנאצית, ולאחר דברי הסתה מהמפקד המקומי, צעידה משותפת לכיוון בתי עסק ובתים בבעלות יהודית לביצוע הפוגרום, וכן התזמון המכוון של הפוגרום ליום השנה לפוטש במרתף הבירה.
בנאום לציון ניסיון הפוטש ב-1923, נמנע היטלר מכל אזכור של המאורע בפריז, וב-9 בנובמבר לא כתב גבלס אפילו מילה אחת ביומנו על ההתנקשות בפריס יום קודם לכן, אף על פי שמאוחר בערב נועד עם היטלר. ההיסטוריון שאול פרידלנדר טוען, כי שתיקתם יוצאת הדופן הפומבית והפרטית של היטלר וגבלס לגבי אירועי 7 ו-8 בנובמבר הייתה אות ברור לתוכניות ל"התפרצות ספונטנית של זעם עממי", שנועדה להתרחש ללא כל סימן למעורבות מצד היטלר. לאחר שנודע על מותו של ראט, אמר גבלס בנאומו באותו ערב: "הפיהרר החליט שהמפלגה אינה צריכה להכין או לארגן הפגנות שכאלה, אבל אם הן פורצות מאליהן, לא צריך להפריע להן".
אירועי הלילה
ממוזער|שריפת בית הכנסת באייזנך
ממוזער|צילום מפנים בית הכנסת בפאזאנן שטראסה בברלין לאחר ליל הבדולח
ליל הבדולח התרחש ביום השנה הכפול לפוטש במרתף הבירה (1923) ולמהפכת נובמבר (1918), יום חשוב בלוח השנה הנאצי. בכל רחבי הרייך נקבצו חברי המפלגה כדי לציינו. היטלר ובכירי המפלגה הגיעו למינכן, עיר המוצא של התנועה הנאצית, והתכנסו בבניין העירייה הישן.
לאחר שנועץ עם היטלר בארבע עיניים, החל גבלס לארגן את פעילי המפלגה והאס אס לערוך פוגרום יזום ומתואם היטב ביהודים, קודם במינכן ולאחר מכן בברלין ובכל רחבי הרייך. הפוגרום תואר רשמית כהתפרצות ספונטנית של הגרמנים, אך למעשה היה מתוכנן מלמעלה, כפי שמעידה פקודתו של היידריך לאס אס שניתנה באחת ועשרים אחר חצות. במקומות רבים יצאו הפורעים לדרכם היישר מהמסיבות וההתכנסויות האמורות. רבים מהם אף היו שתויים.
ב-10 בנובמבר כתב גבלס ביומנו על שיחתו עם היטלר ערב קודם לכן: "הוא [היטלר] מחליט: יש להתיר להפגנות להימשך. המשטרה צריכה לסגת. יטעמו היהודים פעם אחת את טעמו של זעם עממי. הצדק איתו. מיד נתתי את ההוראות הנחוצות למשטרה ולמפלגה...עכשיו העם יפעל".
בפוגרום נהרסו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, בתי קברות יהודיים רבים, אלפי חנויות בבעלות יהודים ו-29 בתי כל-בו. יותר משלושים אלף יהודים נעצרו, לעיתים על-פי רשימות מוכנות מראש, ונשלחו למחנות ריכוז. בליל הפרעות נרצחו כ-400 נפש. בימים שלאחר הפרעות איבדו 400 איש נוספים את חייהם. במחנה הריכוז בוכנוואלד נרצחו 207 יהודים; בדכאו כ-185 נפש; מספר הנרצחים במחנה הריכוז זקסנהאוזן אינו ידוע. לא ניתן, אפוא, לקבוע את מספרם המדויק של קורבנות ליל הפרעות. לפי מחקרים מדוקדקים, ההשערה היא שמספרם נע בין 1,400 ל-1,500. גרמנים אחדים בעלי "חזות יהודית" נרצחו אף הם.
בהוראה מגבוה, נמנעה המשטרה מלהפריע לפורעים או להחזיר את הסדר על כנו, ואנשי מכבי אש נמנעו מלכבות את השרפות, ואף ליבו אותן. השרפות המשתוללות כובו רק במקומות שבהם הייתה סכנת התפשטות לבתיהם ורכושם של לא-יהודיים. ההרס, ההתעללות והרצח נמשכו כל הלילה באין מפריע ונפסקו בבוקר, גם כן בהוראה מפורשת מגבוה.
גבלס כתב ביומנו שנתן פקודות לוודא שבית הכנסת הראשי בברלין ייהרס ותיאר את הרס בתי הכנסת במינכן:
.
באותו לילה כתב הימלר על האירועים: "אני משער ששגעון הגדלות של גבלס - שעליו ידוע לי זמן רב - וטיפשותו הן האחראיות לפתיחה במבצע הזה עכשיו, במצב דיפלומטי קשה ביותר".
ב-11 בנובמבר הוסיף גבלס לכתוב על היום הקודם: "ברלין. שם הכל מתנהל פנטסטי. דלֵקה אחרי דלֵקה. ככה זה צריך להיות".
הקונסול האמריקני בלייפציג דיווח: "לאחר שהרסו בתי מגורים וזרקו את רוב החפצים המיטלטלים לרחובות, זרקו הפורעים הסדיסטים שאינם יודעים שבעה רבים מן הדיירים הרועדים אל פלג קטן שזורם בגן הזואולוגי, וציוו על הצופים המבועתים לירוק עליהם, להכפישם בבוץ וללעוג לאסונם... מעשים אלה נעשו כל בוקרו של 10 בנובמבר בלי התערבות המשטרה, והם נעשו בגברים, בנשים ובילדים".
הקונסול של שווייץ דיווח ב-13 בנובמבר: "קבוצות מאורגנות עברו בקלן מדירה יהודית לדירה יהודית, המשפחות הצטוו לעזוב את הדירה, או שהיה עליהן לעמוד בפינת החדר בזמן שחפציהן הושלכו מן החלונות. גרמופונים, מכונות תפירה ומכונות כתיבה התגלגלו לרחובות. אחד מעמיתי אפילו ראה פסנתר שנזרק מחלון קומה שנייה. עד היום אפשר לראות כלי מיטה משתלשלים מעצים ושיחים". בעיירה הקטנה ויטליך במערב גרמניה נהרס תחילה בית הכנסת. איש ס"א טיפס אל הגג ונפנף בגלילי ספר תורה. הוא צווח "תנגבו בזה את התחת, יהודים" והשליך אותם כמו סרטי קונפטי. גברים יהודים הוכו ונלקחו. בעל האטליז כבר היה במשאית כאשר אנשי הס"א צחקו למראה אשתו שעמדה לפני חלון הזכוכית המנופץ ויללה אל הפרצופים השותקים בחלונות, שכניה כל ימי חייה: "למה אתם עושים לנו את זה? מה עשינו לכם?".
יועץ שגרירות בריטניה דיווח לשר החוץ שלו על הפרעות בברלין שנמשכו עד אמצע הלילה של 10 בנובמבר: "כנופיות צעירים, לבושים בבגדים אזרחיים וחמושים באלות, בפטישים ובשאר כלי נשק הולמים, פקדו חנויות של יהודים והשלימו את מלאכת ההרס שנעשתה בשעות הבוקר המוקדמות. במקרים אחדים החנויות נבזזו כליל, באחרים הסחורה רק פוזרה בגסות. ובמקום אחד או שניים עמדו אנשים פעורי פה והביטו בסקרנות שקטה אל הבעלים המתאמצים לנקות את ההריסות. בייחוד שמתי לב להתנהגות של הקבוצות שהלכו אחרי כל חבורה של פושטים. לא שמעתי שום ביטוי של בושה או שאט־נפש, אבל למרות הפסיביות הגמורה של רבים מן הצופים, שמתי לב לחיוך הטיפשי שמעיד פעמים רבות בלי משים על מצפון לא־נקי".
בדוח SOPADE מדצמבר, נכתב על גישת האוכלוסייה בברלין לאירועים: "כשנשרף בית הכנסת היהודי... יכולת לשמוע מספר רב של נשים אומרות: 'זאת הדרך לעשות את זה - חבל שאין כבר יהודים בפנים, ככה היינו שורפים את כל הכינים האלה'. איש לא העז לקום נגד הדברים האלה".
סיפרה רות אברהם לבית פרום, תושבת ברלין:
התקופה שלאחר ליל הבדולח ותוצאותיו
ממוזער|מכתב דרישה להשתתפות בתשלום עלויות ליל הבדולח. המכתב נשלח למריאן ווגל שגרה באותה עת בשכונת זכרון מאיר בבני ברק (אוסף מערך הספריות והמידע, אוניברסיטת בר-אילן)
הימים הבאים הביאו עימם גינויים חריפים של הפרעות מכל רחבי העולם. בגרמניה, לעומת זאת, עמדו ימים אלה בסימן של האשמת הקורבנות היהודיים באחריות לפשע שבוצע נגדם ונקיטת שורה של צעדי עונשין כנגד יהודי גרמניה.
ב-12 בנובמבר סיכם גבלס את האירועים בעיתון ה"פולקישר ביאובכטר": "היהודי גרינשפן היה נציג היהדות. הגרמני פום ראט היה נציג העם הגרמני. בפריס ירתה אפוא היהדות בעם הגרמני. ממשלת גרמניה תגיב בדרך חוקית אבל בחומרה".
על פי יומנו של גבלס, כבר ב-10 בנובמבר החליט היטלר על הפקודות שייתן גרינג יומיים לאחר מכן: "הפיהרר מבקש לנקוט אמצעים חריפים ביותר נגד היהודים. הם עצמם צריכים לתקן את עסקיהם. חברות הביטוח לא ישלמו להם כלום".
ב-12 בנובמבר ישב הרמן גרינג בראשות ישיבה שנועדה, בהוראתו של היטלר, לדון בפתרון מתואם ל"שאלה היהודית". בישיבה במטה של גרינג, בה השתתפו בכירי השלטון הנאצי ובהם הימלר, יוזף גבלס, והיידריך, התחולל ויכוח סוער כשהתחוור גובה הנזקים שנגרמו בליל הבדולח. נציג חברות הביטוח הגרמניות זומן לישיבה. זגוגיות החלונות בלבד בחנויות היהודים בוטחו ב-6 מיליון דולרים, מה שגרם לגרינג להעיר להיידריך: "חבל שלא הרגת מאתיים יהודים במקום להרוס כל־כך הרבה רכוש". גרינג הוציא את הפקודות החשאיות שנתן היטלר יומיים קודם לכן: היהודים יישאו בכל ההוצאות של תיקון העסקים שלהם; הרייך יחרים את כל התשלומים שיתקבלו מחברות הביטוח הגרמניות; ותשלום כופר לרייך הגרמני יוטל על כל היהודים נתיני גרמניה בסך 1,000,000,000 רייכסמארק.
נזקי הרכוש נאמדו במאות מיליוני מארקים. בישיבה זו הוחלט על מספר רב של צעדים שינקטו כנגד היהודים. הוצא צו שאסר על היהודים את ההשתתפות בכלכלה החל מ-1 בינואר 1939. היהודים היו צריכים למכור את עסקיהם, אדמותיהם, מלאי סחורותיהם, תכשיטיהם ויצירות אמנות שבבעלותם. שורת צווים קבעה איסורים ומגבלות על יכולת התנועה של יהודים: איסור כניסה למקומות ציבוריים, איסור נסיעה ברכבות ועוד. הוצאו צווים שסגרו לחלוטין את בתי הספר היהודיים.
נאסרה הכניסה למוסדות תרבות ונאסר על קיומה של עיתונות יהודית בגרמניה. ב-15 בנובמבר סולקו מבתי הספר הגרמניים כל הילדים היהודים שעדיין למדו בהם. ב-19 בנובמבר הוצאו היהודים ממערכת הסעד הכללית. ב-3 בדצמבר נשללו מן היהודים רישיונות הנהיגה שלהם.
כל הצווים עליהם הוחלט בישיבה הוצאו לפועל במהלך החודשים דצמבר 1938, והחריפו מאוד את תנאי המחיה של יהודי גרמניה.
במכתב סודי מ-19 בנובמבר 1938 לתובע הכללי של המבורג, קבע משרד המשפטים שהרס בתי הכנסת, בתי הקברות, חנויות ובתי היהודים, אם לא נעשה למטרות ביזה, אין לתבוע את מבצעיו לדין. רצח יהודים והסבת נזק גופני חמור ייתבעו לדין "רק אם נעשו מסיבות אנוכיות".
הכנסיות לא הוציאו שום ביקורת פומבית על הפוגרום וגם מן האוניברסיטאות לא באה שום ביקורת גלויה או אפילו מחאה עקיפה.
ליל הבדולח סימן עליית מדרגה בפעילות האנטישמית של המדינה הנאצית. מהתנכלויות, אלימות מילולית ודחיקה הדרגתית של יהודי גרמניה החוצה - לפוגרום, אלימות פיזית ורצח בהיקף כלל ארצי. המטרות שעמדו לנגד עיני הנאצים הושגו במידה רבה: ההגירה היהודית מגרמניה הואצה וכ-80,000 יהודים עזבו את שטח הרייך בתקופה שבין סוף 1938 לפריצת מלחמת העולם השנייה. תחת הנהגתו של גרינג, גם ה"אריזציה" - סילוקם של היהודים מהכלכלה הגרמנית, התנהלה ביתר שאת לאחר ליל הבדולח, כענישה קולקטיבית על הנזק שגרמו היהודים כביכול. עם מנוסתם של היהודים מאדמת הרייך, נגזל רכושם על ידי הנאצים.
ליל הבדולח הביא ממשלות בעולם לפעול ביתר שאת למענם של היהודים בגרמניה הנאצית. בעקבות ליל הבדולח והזעזוע שעורר בדעת הקהל החליטה ממשלת בריטניה לאפשר לילדים יהודים משטחי גרמניה הנאצית לעבור לבריטניה. העברתם של 10,000 ילדים יהודים אלה לבריטניה שהחלה בדצמבר 1938 כונתה קינדרטרנספורט. הנשיא האמריקני פרנקלין דלאנו רוזוולט הורה בצו נשיאותי לאפשר לאלפי מבקרים מגרמניה להוסיף לשהות בארצות הברית יותר מן התקופה שאושרה להם בוויזה. ממשלת צרפת התירה כניסה ל־200 ילדים פליטים בחודש. גם הולנד ושווייץ הסכימו לקבל ילדים יהודים פליטים.
על אף התגובות הנזעמות ברחבי העולם, והחלטתן של מספר מדינות לנתק את קשרי הדיפלומטיה עם גרמניה, לא נרתעו הגרמנים מהמשך המדיניות הגזענית כלפי היהודים. לא רק בתחום הפנימי אלא גם מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית הפכה תוקפנית יותר. בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין. בכך נסללה הדרך למלחמת העולם השנייה ולהשמדת יהודי אירופה בשואה.
אומדן הנזקים שנגרמו בנפש וברכוש
ממדי ההרס וההרג המקובלים בספרי ההיסטוריה לקוחים מהנתונים שמסר היידריך ב-11 בנובמבר, כיום לאחר תום האירועים, ולפיהם נהרגו 36 יהודים, נהרסו 815 חנויות ונשרפו 267 בתי כנסת. דו"ח נאצי אחר מונה 91 הרוגים וכיום זוהי הסברה המקובלת.
המספרים האמיתיים הם בוודאי גבוהים בהרבה. לפי ההיסטוריון איאן קרשו עמד מספר החנויות שנהרסו על 8,000. פרופ' מאיר שוורץ מעמותת "בית אשכנז" העוסקת בתיעוד בתי הכנסת שנהרסו, מונה 1,406 בתי כנסת שנשרפו או נהרסו כליל. כמו כן הוא מעמיד את מספר היהודים שנהרגו בליל הפרעות על 400 ולאחר הכללת אלו שהתאבדו בימים שלאחר מכן כתוצאה מהן או נרצחו בשלושת מחנות הריכוז אליהם נשלחו (דכאו, בוכנוואלד וזקסנהאוזן) מגיע האומדן ל-1,300 עד 1,500 אבדות בנפש. על פי הערכות מוזיאון השואה האמריקאי - 2,000 עד 2,500. לפי נשרפו למעלה מ-7,500 חנויות.
מעורבותו של גבלס
לכל אורך הדרך היה יוזף גבלס הכוח המניע העיקרי מאחורי ליל הבדולח. התנקשותו של גרינשפן בפום ראט ובייחוד תזמון מותו של האחרון, היוו עבור גבלס הזדמנות פז להחריף ולהקצין את הפעולות נגד היהודים ברייך כפי שרצה לעשות מזה חודשים. לפי קרשאו, גבלס הוא שיזם ותיאם את הפוגרום רחב ההיקף, בידיעתו ובהסכמתו הכללית של היטלר ובניגוד לדעתם של בכירים אחרים כהרמן גרינג והיינריך הימלר.
בפעולותיו של גבלס היה גם אלמנט של פוליטיקה פנימית: הוא היה צריך לזכות מחדש באהדת הפיהרר, לאחר שהבעיות בחיי הנישואים שלו והרומן שניהל עם שחקנית הקולנוע הצ'כית לידה בארובה הביאו עליו את כעסו.
הכינוי "ליל הבדולח"
שמאל|ממוזער|150px|בול מזרח גרמני משנת 1963 לזכר ליל הבדולח
הכינוי "ליל הבדולח", או "ליל הבדולח של הרייך" (Reichskristallnacht), הוא בבחינת לשון נקייה ונטבע על ידי הנאצים במטרה הכפולה, להמעיט בנזקי הפוגרום (זכוכיות מנופצות ותו לא) ולשוות לו גוון חיובי הנלווה לנצנוץ האור בשברי הזכוכית.
על פי פרופ' מאיר שורץ לא היה זה כינוי רשמי של המשטר הנאצי, שכן המשטר השתמש במונחים מגוונים אחרים, כמו "מבצע היהודים" (Judenaktion), "מבצע נובמבר" (Novemberaktion), "מבצע נקמה" (Vergeltungsaktion), "מבצע מיוחד" (Sonderaktion) ו"מפגן נקמה" (Protest-Kundgebungen). המונח "ליל הבדולח" היה יצירה של ההמונים, ונראה שנוצר על ידי תושבי ברלין בהשראת החלונות המנופצים, ובשל רסיסי הזכוכית הרבים שכיסו את הרחובות.
חוקרים כפרופ' מאיר שוורץ סבורים על כן כי השימוש במונח "ליל הבדולח" אינו ראוי. ואכן, לפחות במקורות גרמניים רשמיים כיום הוא מכונה "ליל הפוגרום" (Pogromnacht או Reichspogromnacht) או "פוגרום נובמבר", ונחשב ליום זיכרון.
ב"לוח מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז" שיוצא על ידי ירושתנו נכתב:
ליל הבדולח בתרבות
המחזה "מבדולח לעשן"
אירועי הישיבה ההיסטורית שנערכה ב-12 בנובמבר, שלושה ימים לאחר ליל הבדולח, מתוארים במחזה "מבדולח לעשן" שכתב הפילוסוף הצרפתי ז'אק אטלי, ואשר הועלה בתיאטרון הקאמרי בעיבודה ובבימויה של הבמאית אורי אגוז. בראש הישיבה שנקבעה בהוראתו של היטלר עמד הרמן גרינג, והיא נועדה לדון בפתרון מתואם ל-'שאלה היהודית'. בישיבה השתתפו בכירי השלטון הנאצי, ובהם הימלר, יוזף גבלס, והיידריך. ארכיונים שנתגלו רק לפני שנים ספורות, חשפו לראשונה את תוכנה של אותה ישיבה. צעד אחר צעד חושף המחזה כיצד הוטל על היהודים קנס בגובה מיליארד רייכסמארק, בנוסף על הוצאות התיקונים והבנייה מחדש של רכושם וכיצד הוחלט על עטיית טלאי צהוב. במחזה נחשפים מאבקי הכוח בצמרת הרייך והאירועים שהתרחשו מאחורי הקלעים של אותם ימים. בעקבות המחזה הופק גם סרט הטלוויזיה "זרעי ההשמדה".
המחזה המלא, מבדולח לעשן, חלק א', בעיבודה ובימויה של אורי אגוז בתיאטרון הקאמרי
המחזה המלא, מבדולח לעשן, חלק ב' (ההחלטה אודות הטלאי הצהוב) בעיבודה ובימויה של אורי אגוז בתיאטרון הקאמרי
הנצחה
בשנת 2018 על הבניין השוקם על בסיס בית הכנסת דבלינג שהוחרב הוצב שלט זיכרון. ב-2021 נחנכה בווינה אנדרטה לציון ליל הבדולח.
בעיר לייפציג בגרמניה יש אנדרטה לבית הכנסת, שנחרב בליל הבדולח.
במשך השנים התקבע מנהג להשאיר את אורות בתי הכנסת דולקים כל הלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר כזיכרון לליל הבדולח.
ראו גם
שואת יהודי אוסטריה
לקריאה נוספת
מקורות
יצחק ס' הרץ, "ליל הבדולח" בבית היתומים בדינסלאקן: מזכרונותי, יד ושם, י"א, תשל"ו, עמ' 264–280.
מחקרים
מרטין גילברט, ליל הבדולח, כרוניקה של חורבן, תל אביב: הוצאת ידיעות ספרים, 2007.
שטפן קליי, היטלר והפוגרום של 9–10 בנובמבר 1938, יד ושם, כ"ח, תש"ס-2000, עמ' 73–92.
דניאל פרנקל, בין הלם לתגובה: הציבור היהודי ומוסדותיו בעקבות פרעות נובמבר 1938, בשביל הזיכרון, 30, תשנ"ט-1998, עמ' 22–27.
חיים שמיר, הפוגרום של "ליל הבדולח" בזיקתו למדיניות הפנים והחוץ הנאצית בסוף 1938, ילקוט מורשת, נ', תשנ"א 1991, עמ' 111–118.
פרנציסקה בקר, אלימות והיזכרות: זיכרונות מקומיים מרדיפות היהודים ב"ליל הבדולח", יד ושם, כ', תש"ן-1990, עמ' 83–93.
עזריאל הילדסהיימר, גורלם של בתי-כנסת ובתי-קברות יהודיים בגרמניה אחרי "ליל הבדולח", הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 9, ב, 2, תשמ"ו, עמ' 169–172.
קורט יעקב בל-כדורי, ליל הבדולח ורשימות המקומות המיועדים להריסה, ילקוט מורשת, ט', תשכ"ט, עמ' 153–155.
קורט יעקב בל-כדורי, התכנון המוקדם של ליל הבדולח, ילקוט מורשת, ד, ו, תשכ"ז, עמ' 106–110.
קישורים חיצוניים
ליל הבדולח, מאמר באתר תולדוט
מסמך הפקודה של היידריך לביצוע הפוגרום
תערוכה על ליל הבדולח, באתר יד ושם
"לא הייתי רוצה להיות יהודי בגרמניה" - פרק מיוחד לציון ליל הבדולח, מתוך הפודקאסט של יד ושם, עם משה צימרמן (עם תמלול)
ארגון בית אשכנז לתיעוד בתי הכנסת שנהרסו בגרמניה, אתר הבית
היטלר וליל הבדולח, מאמר באתר יד ושם
פרופ' מאיר שוורץ, השׁקרים של "ליל הבדולח", אתר בתי אשכנז
גדעון ספיר, להבות, באתר של עמותת בית אשל
80 שנה לליל הבדולח, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן
הערות שוליים
*
קטגוריה:שואת יהודי גרמניה
קטגוריה:פרעות ופוגרומים בשואה
קטגוריה:גרמניה: אנטישמיות
קטגוריה:1938 בגרמניה
קטגוריה:1938 באוסטריה
| 2024-10-02T08:47:25
|
מנהל עסקים
|
מִנהל עסקים הוא תחום ידע בין-תחומי ורב-תחומי במדעי החברה ובמדעי הניהול, העוסק בתורת הניהול של ארגונים בעלי מטרות רווח. בתי הספר למנהל עסקים הם, על פי רוב, במעמד של פקולטה עצמאית במוסדות ההשכלה הגבוהה. בין הנושאים הנחקרים בתחום נמנים: שיווק, מימון, חשבונאות (ובתוכו שוק ההון), הנעת עובדים, ניהול משאבי אנוש, ניהול מערכות מידע, יזמות עסקית, חקר ביצועים ועוד. במסגרת התחום, נלמדות טכניקות לקבלת החלטות ברמה הכללית לארגון, כגון: קביעת ערכי ליבה לארגון, קביעת אסטרטגיה ויעדים, ויישומם באמצעות המחלקות השונות של הארגון.
נושאים מרכזיים
ניהול המימון
קבלת החלטות בנוגע למימון הפעילות הכספית של הארגון, כלומר מציאת משאבים כספיים למימון התשומות כגון ייצור, שיווק, מנהל וכו', וכן לגבי תזרים המזומנים הנכנס לארגון. מושג המימון מכיל בתוכו נושאים כגון השקעות, חלוקת רווחים, וגיוס הון.
ניהול השיווק
תחום הכולל את קבלת החלטות בנוגע לשיווק המוצר או השירות שמציע הארגון, במטרה שהלקוח יצרוך וישלם עבורו.
השיווק מחולק לארבעה פרמטרים המכונים תמהיל השיווק, או בשפת הקיצור 4 המ"מים (ובאנגלית The 4 P's):
מוצר – קבלת החלטות לגבי המוצר, כגון ניתוח צורכי הלקוחות, שימושים למוצר, אריזה, עיצוב המוצר, מיתוג וכו'
מחיר – קביעת מחיר המוצר. ישנם שני סוגי מחירים, מחיר כלכלי ומחיר שיווקי. המחיר הכלכלי הוא ניתוח תמחירי שבו מחושבת עלות המוצר לארגון בתוספת רווח רצוי המכונה COST PLUS. המחיר השיווקי הוא המחיר המרבי אשר מוכן הלקוח לשלם עבור המוצר ונגזר מהביקוש. המחיר נקבע בדרך כלל כמחיר השיווקי בתנאי שאינו פחות מהמחיר הכלכלי.
מיצוב – פרמטר אשר מרכז את כל הפעילות סביב נושא פרסום ויחסי ציבור. גורמים אשר תפקידם להגביר את המודעות למוצר בקרב הצרכנים הפוטנציאליים, ולהעלות את ערכו בעיניהם.
מכירות – קבלת החלטות לגבי תהליך המכירה וההפצה של המוצר. ניהול המכירות נוגע בבחירת נקודות מכירה, שיטות הפצה ושינוע של המוצר אל הצרכן.
ניהול הייצור
קבלת החלטות בנוגע לדרכים הטכניות בייצור המוצר והתייעלות בתהליכי הייצור. במטרה לייצר במהירות מרבית ובמינימום עלות.
ניהול משאבי אנוש
קבלת החלטות בכל הקשור להנעת העובדים בארגון והחדרת מוטיבציה על מנת שיבצעו את תפקידם ביעילות מרבית תוך שמירה על נאמנות מקסימלית לארגון.
ניהול מערכות מידע
ניהול מערכת בארגון שתפקידה למחשב את המחלקות בארגון, ולאפשר בצורה יעילה ובטוחה למחלקות השונות לנהל את פעילותם באמצעות מחשבים. מערכות המידע כוללות במקרים רבים גם תוכנה לניהול קשרי לקוחות (CRM). בפרמטר זה יש לקבל החלטות לגבי עלות המחשוב, צרכים באבטחת מידע, מניעת תקלות וכו'.
חקר ביצועים
שימוש במודלים וכלים מתמטיים לשיפור הניהול ברמות השונות של הפירמה.
ברמת המנהל הכללי, שימוש בכלים של תורת המשחקים וההחלטות מאפשר קבלת החלטות אסטרטגיות מושכלות בסביבות שונות של תחרותיות.
ברמת מנהל התפעול, כלי אופטימיזציה מאפשרים פתרון בעיות הקצאה אופטימלית של משאבים מוגבלים למשל: שיטות לניהול מלאי, קביעת מספר עמדות שירות לפי התפלגות מופע צרכנים ועוד.
לימודי מנהל עסקים
קיימות אלפי תוכניות למנהל עסקים באוניברסיטאות בישראל ובעולם. שכר הלימוד בהן משתנה על פי היוקרה והשיוך הציבורי. בין המוסדות הבולטים בעולם בתחום זה ניתן למנות את אוניברסיטאות הרווארד, וורטון, סטנפורד ודיוק (פיוקווא) האמריקאיות, אינסיאד הצרפתית, בית הספר לעסקים של לונדון ועוד. ההבחנה באיכות ביניהן נקבעת בדרך כלל על פי תחומי הלימוד המודגשים, מידת ההשפעה ורמת השכר של הבוגרים שלהן.
בישראל
בישראל נפתח לראשונה מסלול ללימודים אקדמיים במנהל עסקים בסוף שנת 1957 באוניברסיטה העברית. כיום קיימות תוכניות רבות לתואר ראשון במנהל עסקים (או לתואר ראשון בניהול), אלה מתקיימות באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות.
מנהל עסקים הוא אחד המקצועות המבוקשים ביותר במכללות האקדמיות בישראלמערכת ההשכלה הגבוהה בישראל: מסמך שפרסמה המועצה להשכלה גבוהה בשנת 2016. בשנת תשע"ט מעל 18,700 סטודנטים בישראל למדו את מקצועות מנהל העסקים ומדעי הניהוללקט נתונים שפרסמה המועצה להשכלה גבוהה לקראת פתיחת שנת הלימודים תשע"ט. עם זאת, בשנים האחרונות ניתן גם לראות ירידה מסוימת בכמות הסטודנטים הבוחרים ללמוד את מקצוע מנהל העסקים באקדמיה בישראל, בין הסיבות לירידה זו בביקוש בקרב הסטודנטים ניתן למנות את רצונם של בני דור ה-Z במקצוע פרקטי המוביל לתעסוקה מהירה תוך ניצול יעיל של זמנם, את הביקוש המופחת בקרב מעסיקים לתואר זה או לדרישתו בנוסף לתואר עם אוריינטציה הנדסית או כלכלית, וכן את העובדה שמדובר בתואר "כללי" באופיו מה שעשוי לגרום לסטודנטים להעדיף תארים פרקטיים וממוקדים יותר באקדמיה.
סטודנטים במוסדות הלימוד יכולים לבחור בהתמחות במסגרת התואר הראשון, בין תחומי ההתמחות שמציעים המוסדות אפשר למנות מימון, שיווק, טכנולוגיות מידע, משאבי אנוש ויזמות. במסגרת ההתמחות לומדים הסטודנטים קורסים ייעודיים בתחום ההתמקדות ומבצעים את פרויקט הגמר. בחלק ממוסדות הלימוד מתקיימים גם מסלולים לתואר ראשון דו חוגי או תואר כפול שבו ניתן לשלב מנהל עסקים עם מקצוע נוסף כגון כלכלה, חשבונאות, משפטים ומזרח אסיה.
בוגרי התואר הראשון יכולים להמשיך את לימודיהם בתוכניות לתואר שני (M.B.A) במנהל עסקים. בדומה לתואר הראשון גם בתואר השני יכולים הסטודנטים לבחור התמחות מבין תחומים כגון ניהול פיננסי, יזמות וחדשנות, משאבי אנוש, ניהול טכנולוגי, שיווק, מימון, ניהול בריאות ותחומים נוספים. בחלק מן המוסדות מוצעת בחירה בין מסלול ללא תזה לבין מסלול מחקרי עם כתיבת תזה. מוסמכי התואר השני המחקרי יכולים להמשיך לתואר שלישי במנהל עסקים שמתקיים לרוב באוניברסיטאות.
בישראל קיימת אפשרות לבגרות במנהל עסקים הידועה בשם מגמת ניהול עסקי. מטרת המקצוע היא הקניית ידע בניהול ארגונים במשק תוך התמקדות בניהול תהליכים מסחריים ופיננסיים וניהול ההון האנושי. תלמידים במגמה זו יכולים לבחור בהתמחות חשבונאות, שיווק או ניהול משאבי אנוש. מקצוע זה ברמת 5 יחידות לימוד לתעודת הבגרות יכול לזכות את התלמיד בבונוס בחישוב ממוצע הבגרויות. בוגרי י"ב המעוניינים בכך יכולים להמשיך לכיתה י"ג להסמכה מקצועית בתחומי התמחות בחשבונאות, מנהל רפואי או חשבות שכר.
קישורים חיצוניים
ראו גם
עלות תועלת
רציונליות מושלמת
כלכלה
חשבונאות
אתיקה בעסקים
הערות שוליים
*
| 2024-10-17T17:51:54
|
ליל-הבדולח
|
REDIRECT ליל_הבדולח
| 2015-09-26T11:03:11
|
ניהול משאבי אנוש
|
ניהול משאבּי אנוש הוא תחום של ניהול המתייחס לעיסוק בכוח האדם כמרכיב מרכזי בהבנת התנהגות ופיתוח ארגונים. תחום זה מניח כי עובדי ארגון הם משאבֿ ככל משאבי הארגון (חומרי גלם, הון וכו'), ועל כן הוא פונקציונלי, כלומר, רותם את תכונות האדם לתועלת המופקת ממנו, ולא לעצם אנושיותו.
התחום מניח יחסי שכירות קפיטליסטים בין העובדים לארגון. כלומר, העובד השואף להתפרנס על מנת להתקיים, מוותר על חלק מזמנו ומבצע מטלות אשר מוקצות לו על ידי הארגון, שמעניק לו תמורות מסוימות, לרוב כסף, זכויות והטבות נוספות. יחסים אלו, על-פי הנחת ניהול משאבי האנוש, הם יחסים תועלתניים, בהם כל צד שואף למלא את מטרותיו הפרטניות, ועל כן יוצר הסכם העסקה.
תחום ניהול משאבי האנוש שואף, אם כך, למצוא את ההתייחסות המתאימה ביותר לכוח האדם בארגון, על מנת שהארגון יוכל להפיק מהם את התועלת המרבית ולקדם את האינטרסים שלו בצורה הטובה ביותר. בימינו, ניהול המשאב האנושי עוסק יותר ויותר בנושאים כגון הנעת העובד, דאגה לרווחתו ויצירת תחושת מחויבות ("מחוברות עובדים") שישמר את הקשר הרציף בין האדם והארגון באופן המיטבי ביותר.
תחומי פעילות בניהול משאבי אנוש
גיוס עובדים
הנעת עובדים
כדי להשתמש בעובדים בדרך שתפיק ערך מקסימלי לארגון, יש חשיבות להתייחסות לגורמים המניעים את העובד. רעיון ההנעה לעבודה הוא לכן בעל משקל חשוב בעבודה של מחלקות משאבי האנוש הארגוניות. ארגונים מודרניים שואפים ליצירת מחויבות של העובד לתפקיד ולארגון, מתוך הבנה שלעובד מחויב יהיו ביצועים טובים יותר. בטווח הבינוני והארוך, מתורגמת הנעת העובדים גם למשך העסקה ארוך יותר, שמאפשר לשמר ידע בארגון ולצמצם את עלויות האיתור וההעסקה של עובדים חדשים. הנעת עובדים, אם כן, היא דרך למקסם את ערך העובד לארגון באופן שמשרת את מטרותיו.
פיתוח וקידום עובדים
על מנהל שברצונו לקבל את מיטב ההחזר מעובדיו יהיה מוטב שיתן להם הכשרה ראויה
ניהול נוכחות העובדים
תגמול עובדים
רווחה
משאבי אנוש בארגון
אחד מתחומי המחקר העיקריים בתחום משאבי האנוש הוא ההתייחסות משאבי האנוש בארגון, שכן ההתנהלות הארגונית מהווה חלק מכריע בחקר משאבי האנוש.
התחום חוקר את הקשר בין תכונות הארגון לבין ניהול משאבי האנוש בו, כלומר – האופן בו הארגון ויחסי העבודה משפיעים זה על זה. מכיוון שהמרכיב העיקרי של כל ארגון הוא כוח האדם שלו, משאבי האנוש מהווים חלק מכריע בהתייחסות לארגונים ובחקירתם.
בסיס ההתייחסות למשאבי האנוש בארגון, הוא בזיהוי מרכיבי היסוד שלהם:
קיום מנהל כללי המייצג את הבעלות על הארגון ושאיפותיה ועובדים ברשות הארגון.
האצלת סמכויות – מתן סמכות חלקית ממנהל למנהל משנה לקבוע חלק מהתנהלות המערכת ולתווך את הוראות המנהל לכפופיו, מתוקף תפקידו. יסוד זה הוא המרכיב העיקרי של ההירארכיה הביורוקרטית.
תיאום בין חלקי המערכת המבוצע על ידי האחראים השונים על התנהלותה התקינה.
בירוקרטיה בארגון
מרכיב חיוני לחקירת משאבי האנוש בארגונים הוא הבירוקרטיה: שיטת ניהול משאבי אנוש המבוססת על ניהול רציונליסטי ופורמליות. בזכות ההבנייה הרבה שיש בארגונים והצורך שלהם בפיקוח ובתיאום, קיימת בכולם נטייה זו או אחרת להתנהלות ביורוקרטית.
על-פי תוצאות מחקריו של הסוציולוג ר' הול, תוצאות המקובלות כהנחה בתחום חקר הארגונים, מידת ההתנהלות הביורוקרטית משתנה מארגון לארגון. כיום מקובל להניח כי היחס בין מרכיבי הבירוקרטיה השונים, וביטויים בכל ארגון, הם מורכבים ותלויים בגורמים רבים (כגון סביבת הארגון, תחום עיסוקו וכו'). מבנה ארגון קשיח בו מידה רבה של פורמליות והבנייה, מכונה מבנה מכני, ומבנה ארגון גמיש בו ההבנייה והפורמליות מצומצמות מכונה מבנה אורגאני.
לכל ארגון מידה מסוימת של התנהלות בלתי פורמלית הנובעת מחסרונות הפורמליזציה, שעיקרי סיבותיהן:
חסרונות אימפרסונליות: חוסר ההתחשבות באנושיותו, אופיו ורגשותיו של הפרט בתהליכים הפורמליים מביא ליצירת מערכת יחסים ישירה (בלתי פורמלית) בין חברי הארגון. מערכת זו לעיתים רבות תורמת ליעילותו של הארגון, ולכן הוא מעודד אותה במקרים רבים.
כלליות: לעיתים רבות המערכת הפורמלית אינה נותנת מענה לבעיות ייחודיות בארגון, שכן היא מבוססת על מקרים כללים בלבד. בעיות אלו מוצאות פתרון לא-פורמלי.
פיגור: במקרים רבים תהליך הפורמליזציה, הדורש זמן רב, לא מספיק מהיר על מנת להתמודד עם מציאות המשתנה במהירות, חוסר התאמה המאלץ קבלת החלטות באופן לא פורמלי.
אינטרסים אישיים: לעיתים חברי הארגון מוצאים לנכון לקדם אינטרסים שונים, המוגבלים על ידי הפורמליות הארגונית, באמצעות תקשורת והתנהגות לא פורמליות (כגון קשרי ידידות עם בכירים בארגון על מנת לקדם את הקריירה)
צורך בפנייה לרגש: במקרים רבים ההירארכיה והציות לכללים הפורמליים נשענים על הסמלה תואמת, הממחישה באופן רגשי ולא פורמלי את ממשותה של הפורמליזציה (שימוש בפאר, מדים התואמים את המעמד וכו').
אופי הניהול בארגון
המיון של קאסט ורוזנצוויג
החוקרים א' קאסט וג' רוזנצוויג חילקו ב-1974 את הארגונים לשני סוגים קיצוניים:
ארגונים סגורים: ארגונים שמרניים יציבים ו'מכניים', בהם רמות גבוהה של ריכוזיות, הבנייה ופורמליזציה.
ארגונים פתוחים: ארגונים בעלי מערכת גמישה ומשתנה תדיר, בעלי תכונות 'אורגניות' ולא נוקשות.
המיון של קבוצת אסטון
קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אסטון שבאנגליה מיינה ארגונים על פי שלושה מאפיינים: מידת ההבנייה שלהם (אותה תלו בעיקר בגודל הארגון, כמוסבר להלן); מידת הריכוזיות של הסמכות בהם וחלוקת העבודה בין מקבלי ההחלטות למבצעיהן (אותה תלו באופיו והתפתחותו הייחודיים של כל ארגון) ומידת המשקל שיש לממונים למיניהם בקביעת הפעילות, ביחס למשקלם של הנהלים הפורמליים (גם תכונה זו נקבעה כנובעת בעיקר מגודל הארגון). על-פי חלוקה זו, הצביעו חוקרי קבוצת אסטון על שבעה סוגי ארגונים:
בירוקרטיה מלאה, בה קיימת ריכוזיות, הבנייה ומשקל רב לנהלים.
בירוקרטיה מלאה בהתהוות
בירוקרטיה של תהליכי עבודה, בה הבנייה רבה, משקל רב לנהלים וביזור סמכויות.
בירוקרטיה של תהליכי עבודה בהתהוות
בירוקרטיה מוקדמת של תהליכי עבודה, בה משקל רב לנהלים, ביזוריות והבנייה מעטהבינוי סמכות, בה הבנייה נמוכה, ביזור סמכויות ומשקל רב לממונים.ביורוקרטית סגל, בה הבנייה מעטה, ריכוזיות ומשקל רב לממונים.
המיון של עציוני
החוקר א' עציוני חילק ב-1961 את הסמכות הנהוגה בארגונים לשלושה סוגים:כופה: בה נעשה שימוש בכוח אקטיבי כאמצעי הנעה בארגון.מתגמלת: בה נעשה שימוש בכוח פאסיבי, כלומר מתן תגמולים ואיום בשלילתם, כאמצעי הנעה בארגון.נורמטיבית: בה נורמות מוסריות הן מוקד ההנעה של הארגון.
כמו כן, חילק עציוני את עמדת הפרט בארגון לשלושה סוגים: התנגדות למערכת, תועלתנות והזדהות מוסרית עם מטרות המערכת.
על פי עציוני, סמכות כופה לרוב קיימת בכפיפה עם התנגדות למערכת; סמכות מתגמלת מתאימה לתועלתנות וסמכות נורמטיבית להזדהות מוסרית. עציוני טוען כי הבחירה בין שלוש אפשרויות אלו נעשית בהתאמה למטרות הארגון (לדוגמה: מוסד דתי ייטה להתנהלות מוסרית, חברת השקעות להתנהלות תועלתנית וכו'), וכי ארגון אשר ינסה לשלב סמכות שאינה מתאימה לעמדת הפרט, לא ישיג את מטרותיו בצורה הטובה ביותר.
המיון של אוצ'י וג'ונסון
החוקרים ו' אוצ'י וג' ג'ונסון גילו ב-1978 הבדלים בין שיטות ניהול ארגונים שונות באמריקה וביפן.
ניהול אמריקני: המתבסס על פורמליזציה גבוהה, ריכוזיות נמוכה, רמות גבוהות של התמחות וקידום, העסקה לזמן מוגבל תוך קשר חלקי עם העובד.
ניהול יפני: המתבסס על חשיבה שיתופית ורחבה, פורמליזציה נמוכה, רמות התמחות וקידום נמוכות והעסקה לכל החיים.
סביבת הארגון ומבנהו
בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 מצאו חוקרים רבים קשר בין מבנה הארגון ואופי הניהול בו לבין הטכנולוגיה המשמשת אותו, באמצעות מיון ארגונים על בסיס שיטת הייצור. ניתוח זה הוביל לחקר ההשפעה של הסביבה על מבנה הארגון, ובייחוד לפיתוח תורת הסמיכויות.
גודל הארגון ומבנהו
ההתייחסות למבנה הארגון, ברובה מתארת את מידת הבירוקרטיה בו ואת ביטוייה השונים (פורמליזציה, הבנייה וכדומה). התיאור המקובל למבנה הארגון הוא תיאורו של הסוציולוג הנרי מינצברג, המתייחס לחלוקת העבודה בארגון ולקשרים השונים הנוצרים בין העובדים השונים.
חקר מבנה הארגון עשוי להתייחס למבנה של ארגון בתקופה מסוימת או להשתנות המבנה בהשפעת גורמים שונים. דוגמה להתייחסות לשינוי במבנה היא כלל הברזל של האוליגרכיה כפי שתואר על ידי החוקר רוברט מיכלס.
כמו כן קיים משקל רב לגודל הארגון ולמורכבותו, הנובעת מחלוקת התפקוד הכולל של הארגון למטלות משנה המבוצעות על ידי עובדים שונים. בתחום זה עומד כל ארגון במתח בין הדרישה להתמחות וחלוקה של העבודה (הדורשת מורכבות רבה), לבין הצורך בתיאום בין הגורמים השונים (הדורש פשטות). כמו כן, קיים מתח תמידי בין השאיפה לגידול בארגון, על-מנת להגדיל את תפוקותיו, לבין הצורך בפשטות. ככל שהארגון גדול יותר, כך מתחים אלו נעשים מכריעים יותר בהתנהלות הארגון.מחקרים הקשורים לגודל, מורכבות ותפקוד הארגון:ניסוי קרצו ויאנוצאז: בשנת 1969 ביצעו הסוציולוגים ר' קרצו וג' יאנוצאז הדמיה בה השתתפו שני ארגונים: ארגון עם ארבעה שלבים ושני כפופים בכל שלב (סה"כ 15 עובדים), וארגון עם שני שלבים ו-14 כפופים לממונה אחד (סה"כ 15 עובדים). על כל ארגון היה לקבל החלטות בנוגע לשיווק מוצר מסוים באזור אותו קיבל.הארגון השטוח הצליח לקבל החלטות במהירות גבוהה מזו של הארגון הגבוה (מכיוון שהארגון הגבוה הקצה זמן עבודה רב בתקשורת בין השלבים, ומכיוון שהבדלי המעמד הגדולים הערימו קשיים על התקשורת). אך ההחלטות שקיבל הארגון הגבוה היו רווחיות יותר (שכן יכולת ניתוח המידע הייתה מסודרת וחולקה בין שלבים רבים).
מהמחקר ניתן להסיק כי למבנה שטוח יכולת החלטה מהירה יותר, אך למבנה גבוה יכולת להגיע לפתרונות טובים יותר.קבוצת אסטון: בשנים 1963–1968 בחנה קבוצת אסטון 46 ארגוני תעשייה בברמינגהאם, ובדקה את השפעת גודלם של הארגונים על רמת ההבנייה בהם, על-פי שלושה קריטריונים:
גובה ההירארכיה בארגון
מידת ההתמחות בארגון
מידת הפורמליזציה של הארגון (שימוש בכלים פורמליים)
מסקנות המחקר היו כי שלושת הגורמים נוטים להיות חזקים יותר בארגונים גדולים.מחקר בלאו ושוהנהר: בשנת 1971 חקרו פ' בלאו ור' שוהנה 53 ארגונים ציבוריים אמריקניים, וגילו כי ככל שהארגון גדול יותר, כך גדלו בו רמת ההתמחות וחלוקת העבודה, יחס המנהל (כלומר – שיעור העוסקים בפעילויות פנים ארגוניות עלה) ושיעור המנהלים.
שני מחקרים אלו הועמדו בספק במחקרים מאוחרים יותר כגון מחקריהם של ג' האס (1966), ה' אדריץ' (1972), שהסביר את תוצאות המחקרים בכך שמאפייני ההבנייה בארגונים גרמו להם לגדול (ולא גודלם הוא שהביא להבנייה גבוהה בהם), ור' הול (1963), שבחן 75 ארגונים מסוגים שונים וקיבל תוצאות בהן הקשר בין ההבנייה לגודל היה חלש יחסית.
דמוקרטיה בארגונים
מכיוון שארגונים מהווים תת-חברה, ובייחוד בשל תפוצתם הגבוהה בעולם המערבי בו שולט אתוס הדמוקרטיה, ניתן לתאר את יחס הארגונים לדמוקרטיה כנושא התייחסות נפרד.
היסטוריית משאבי האנוש המודרנית
עם התפתחות המהפכה התעשייתית וירידת הפאודליזם, צמח הקפיטליזם ואיתו מנהל העסקים. בתחילתה, לא הכירה השיטה הקפיטליסטית בצורך של המנהלים להתייחס לעובדיהם מעבר להסכם הכלכלי הפשוט שביניהם, שהעמיד את יחסי העבודה כקנייה פשוטה בשוק חופשי של כוח אדם.
יחס זה נוצר על רקע קיומו של פער קוגניטיבי בין יזמים לבין אנשים שמעדיפים פשטות וביטחון תעסוקתי יחסי. התפיסה הקפיטליסטית הפשוטה לא הכירה בחשיבות של שיפור מצב העובדים מעבר למתן משכורת, ואדם שהיה עובד פשוט נתפס כחסר את היכולת העקרונית להצליח במשק מעבר למצבו.
לתפיסה הקפיטליסטית הפשוטה היו מספר ביסוסים רעיוניים, מהם:
התפתחות הנצרות הפרוטסטנטית (בעיקר הזרם הקאלוויניסטי) על חשבון הנצרות הקתולית בתהליך הרפורמציה, תהליך שהעמיד את העבודה הרווחית, התחרות וההצלחה בה כמצב הטבעי של החברה. היבט זה נדון על ידי מאקס ובר בחיבורו הידוע "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם"
התפתחות הדרוויניזם, ואיתו הדרוויניזם החברתי, שביססו את תפיסת התחרות המוחלטת כמצב חברתי טבעי, מקביל למלחמת הקיום המתרחשת בין המינים בטבע.
פטרנליזם מודרני
ההתייחסות העיקרית לכוח אדם שחרגה מהגישה הקפיטליסטית הפשוטה עד סוף המאה ה-19 היא הפטרנליזם המודרני: תפיסה המעמידה את הארגון כיחידה כמו-משפחתית, הדורשת מן המעביד יחס אנושי ואבהי כלפי עובדיו. תפיסה זו מבוטאת במחויבות של הארגון מבחינה חברתית\כלכלית לעובדיו ולקהילתם.
תפיסה זו הנחתה מעסיקים שונים במהלך ההיסטוריה המודרנית (הידועים בהם: רוברט אוון מסקוטלנד, ופ' לוול וג' פולמן מארצות הברית), ולאורה הוקמו ערי המפעל הראשונות בארצות הברית ובבריטניה, שאופיינו במעורבות רבה של המעסיקים בקהילה. בשנות העשרים של המאה ה-20 התפתחה גישה זו ביותר, ושיאה בשנות הארבעים של אותה מאה.
במקרים רבים מהווה הגישה הפטרנליסטית אלטרנטיבה לאיגודים מקצועיים, ועם העלייה בדומיננטיות של איגודים אלו חלה ירידה בתוקפה של הגישה הפטרנליטית.
ניהול מדעי ויחסי אנוש בניהול הגישה הקפיטליסטית הפשוטה הולידה בסוף המאה ה-19 את הניסיון לנהל את כוח האדם בארגון על ידי מדע טהור ואובייקטיבי, שיביא ליעילות מקסימלית בעבודה. תחום זה שגשג בזכות פרדריק טיילור, החוקר המרכזי בו, וכונה טיילוריזם או ניהול מדעי.
בסוף המאה ה-19, מלבד הניהול המדעי, פותחה גם גישת יחסי אנוש בניהול: גישה על-פיה, על מנת להשיג את היעילות המרבית מן העובדים, יש להתייחס לתכונותיהם הנפשיות, ולא רק לתכונות הטכניות. בניגוד לגישה הקפיטליסטית הפשוטה, גישת יחסי האנוש בניהול הופכת את קניית כוח האדם לקנייה מורכבת, הדורשת התייחסות תואמת על מנת להפיק ממנה את הרווח המרבי.
פיתוח גישה זו הביא לפיתוח ניהול כוח האדם, תחום שחדר לארגונים רבים בדמות מחלקות כוח אדם שהשפעתן הולכת וגדלה (שעסקו בתחומים כגון מיון והכשרת עובדים, רווחת עובדים, מגע עם נציגי עובדים, פיתוח התקשורת בארגון והמנהיגות בארגון, וכו')
בניגוד לגישות הניהול המדעי ויחסי האנוש, התפתח במחצית השנייה של המאה ה-20 תחום ניהול משאבי האנוש לתחום כולל, השואף להגיע לניצול משאבי האנוש על ידי שימוש בשינויים מבניים בארגונים השונים, השוברים את המבנה המדרגי הקלאסי.
לקריאה נוספת
אילן משולם ויצחק הרפז, ניהול משאבי אנוש – הגישה האסטרטגית''', הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2015.
קישורים חיצוניים
הרפורמה בניהול ההון האנושי בשירות המדינה
אסטרטגיה של משאבי אנוש – סיכום מאמרים, באתר הפקולטה לניהול של אוניברסיטת חיפה
פרופ' אורלי יחזקאל, והארץ הייתה תוהו ובוהו – IT's A VUCA World, באתר הפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב
פרופסיית משאבי אנוש מהלכה למעשה, באתר של נציבות שירות המדינה, 30 בנובמבר 2014
*
| 2024-06-16T12:46:42
|
נילס הנריק אבל
|
נילס הנריק אָבֶּל (בנורווגית: Niels Henrik Abel; 5 באוגוסט 1802 – 6 באפריל 1829) היה מתמטיקאי נורווגי, והוא נמנה עם אבות האלגברה המודרנית והחשבון האינפיניטסימלי. במשך כל חייו הקצרים סבל אבל ממצוקה כלכלית ומבריאות לקויה.
ביוגרפיה
אבל נולד ב-5 באוגוסט 1802 בכפר פינדה שבנורווגיה (שהייתה מאוחדת באותה העת עם דנמרק). הוא היה השני משבעת ילדיהם של הכומר סְרֶן גאורג אבל ואשתו אן מארי.
בגיל 13 הוא נשלח עם אחיו הבכור לבית הספר הכנסייתי בכריסטיאניה (שמה של אוסלו באותה עת), וכעבור שלוש שנים הפגין לראשונה את יכולתו המתמטית בסדרת הוכחות לבעיות שהציב בפניו מורהו, ברנט מיכאל הולומבו. בהנחייתו של הולומבו קרא אבל את ספריהם של גדולי המתמטיקאים שקדמו לו (ניוטון, אוילר, לגראנז' וגאוס). אחד מהישגיו הראשונים, אליו הגיע בגיל 16, היה הכללת והוכחת משפט הבינום לכל מספר מרוכב (קדם לו אוילר שהוכיח את המקרה הרציונלי).
בשנת 1820 נפטר אביו של אבל, ומצבה הכספי של משפחתו, שהיה ירוד אף קודם לכן, הוחמר. בשנת 1821 החל אבל ללמוד באוניברסיטת כריסטיאניה, בתמיכתו הכספית של הולומבו. בשנת לימודיו האחרונה החל לעסוק בפתרון משוואה ממעלה חמישית, ובשנת 1821 חש שמצא פתרון וכתב מאמר על כך, אך בעת הכנת המאמר לדפוס גילה בו טעות שפסלה את הפתרון. בשנת 1824 הוכיח שאין דרך כללית לפתרון משוואה פולינומית ממעלה חמישית על ידי רדיקלים, ובכך פתר בעיה שהמתינה מאות שנים להוכחה המוכרת כיום משפט אבל-רופיני.
תמיכה ממשלתית איפשרה לו לבקר בגרמניה ובצרפת, ובמסע זה התוודע לנושאים עיקריים במתמטיקה. הוא שהה שישה חודשים בברלין, ושם פגש את המתמטיקאי אוגוסט לאופולד קְרֶל, שייסד בשנת 1826 את כתב העת הראשון בעולם שהוקדש למחקר מתמטי. הגיליון הראשון, שיצא לאור ב-1827, כלל מאמרים אחדים מאת אבל, ובהם הוכחה אלגנטית יותר, שנכתבה בעידודו של קרל, להיעדר דרך כללית לפתרון משוואה פולינומית ממעלה חמישית. חלק ניכר מעבודתו של אבל פורסם בגיליונות הבאים של כתב עת זה.
מברלין עבר אבל לפרייבורג ואחר כך לפריז, ושם התאכזב לגלות שהצרפתים אינם מגלים עניין בו ובמחקריו. כעבור חודשים מעטים הוא שב לברלין.
במהלך התקופה של מסעו לגרמניה ולצרפת ערך אבל את החשובים שבמחקריו, ובהם מחקרים בתורת הפונקציות, כולל מחלקה חדשה של פונקציות הידועות כיום בשם פונקציות אבליות, וכן פונקציות אליפטיות.
עקב קשיים כספיים חזר אבל לנורווגיה (אז חלק משוודיה) במאי 1827, ושם עסק בהוראה באוניברסיטת כריסטיאניה. הוא המשיך לפרסם מאמרים מתמטיים מעולים, בהם כאלה שזכו להתפעלותו של לז'נדר, אך בריאותו הלכה והתדרדרה. בשנת 1829 סידר לו קרל ידידו משרת הוראה בברלין, אך הידיעה על כך הגיעה רק לאחר שאבל מת משחפת ב-6 באפריל 1829.
לאחר מותו של אבל ערך הולמבו את כל כתביו, והם יצאו לאור בשנת 1839. מהדורה מקיפה יותר של כתבי אבל יצאה לאור בשנת 1881.
עצמים מתמטיים רבים קרויים על שמו של אבל, ובהם חבורה אבלית, אינטגרל אבלי, פונקציה אבלית, מבחן אבל ועוד רבים. בשנת 2002, במלאת מאתיים שנה להולדתו, הוקמה בנורווגיה קרן לחלוקת פרס אבל למתמטיקה. הזוכה הראשון בפרס היה המתמטיקאי הצרפתי ז'אן-פייר סר.
ראו גם
אווריסט גלואה - עסק גם הוא בפתרון משוואה ממעלה חמישית ומעלה באותה התקופה, ומת בשנות העשרים לחייו
פרס אבל
לקריאה נוספת
מריו ליביו, שפת הסימטריה, מהדורה עברית: תרגום מאנגלית עמנואל לוטם, הוצאת אריה ניר 2006
קישורים חיצוניים
ביוגרפיה של נילס הנריק אבל באתר פרס אבל
לירן זיידמן, נילס הנריק אבל, סיפור טראגי ממעלה חמישית, "הידען", 4 באוקטובר 2009
הערות שוליים
קטגוריה:מתמטיקאים נורווגים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת אוסלו
קטגוריה:נורווגים שנפטרו משחפת
קטגוריה:נורווגים שנולדו ב-1802
קטגוריה:נפטרים ב-1829
| 2024-04-09T19:12:33
|
ענק אדום
|
שמאל|ממוזער|250px|השוואה בין ענקים אדומים לשמש
באסטרופיזיקה, ענקים אדומים הם כוכבים עצומי-ממדים מסיווג ספקטרלי M או K, שצבעם כתום או אדום. מסת הענק האדום יכולה לנוע בין 0.3 ל-8 מסות שמש והטמפרטורה על פניו נמוכה יחסית, כ-5000°K. שלב הענק האדום הוא שלב מאוחר בהתפתחות הכוכב. שינויים בפעילות הגרעינית בלב הכוכב מביאים לכך שהוא יתנפח ויגדל עד פי מאות או אלפים מן השמש שלנו.
התפתחות
על כל כוכב פועלים שני כוחות מנוגדים: משיכת הכבידה הלוחצת אותו כלפי פנים, והפעילות הגרעינית המתנגדת לה. להבנת מחזור חייו של כוכב, די להבחין בעובדה אחת פשוטה: הפעילות הגרעינית ממירה חומרים מסוימים באחרים ודינה להחלש ולהפסק, בעוד שכוח הכבידה אינו נחלש. מכיוון שהיתוכם של ארבעה אטומי מימן לאטום הליום הוא התהליך האנרגטי ביותר ביחס למסה, תהליך היתוך כזה בליבת הכוכב הוא מקור האנרגיה הזמין הראשון של כל כוכב. גורלו של הכוכב כאשר מקור זה מתכלה תלוי במסתו ההתחלתית.
כוכבים קטנים
בכוכב קטן יחסית, שמסתו קטנה משל השמש שלנו, טמפרטורת הליבה אינה מגיעה ל-300 מיליון המעלות הנחוצות להתנעת היתוך ההליום. במקרה כזה, הכוכב יתקרר וידעך לאיטו. מסלול חיים זה מאפיין את הננסים האדומים (כוכבי הסדרה הראשית מסוג ספקטרלי M, ואולי גם הקרים מבין הכוכבים מסוג ספקטרלי K).
כוכבים בינוניים
בכוכב גדול יותר, בעל מסת שמש אחת לערך או יותר, טמפרטורת הליבה מספיקה להתנעת היתוך ההליום, שבו מתמזגים שלושה אטומי הליום לאטום פחמן אחד. כוכב כזה נמצא בתהליך היתוך מימן כ-90% ממשך חייו. במשך אותו זמן, ליבת הכוכב, שרדיוסה המקורי הוא כחמישית מרדיוס הכוכב, מתכווצת, בעוד שהכוכב עצמו גדל לאיטו. הכוכב מתחמם ונעשה בהיר יותר. השמש שלנו, לדוגמה, תימצא כ-10 מיליארד שנים בשריפת 12% מן המימן שלה. בתקופה זו הכוכב מצוי על הסדרה הראשית בדיאגרמת הרצשפרונג-ראסל, והוא הולך ומטפס בה כלפי מעלה (הבהירות והטמפרטורה שלו עולים).
בשלב זה מגבירה הכבידה את אחיזתה. הליבה מתחממת מהר יותר, ובשולי הליבה מתחיל היתוך מימן. מקור האנרגיה החדש, הפועל קרוב לפני השטח, מעלה את הבהירות של הכוכב פי 1,000 עד 10,000 משהיה קודם לכן. מאידך, הפעילות הגרעינית במעטפת, שאינה מרוסנת על ידי כוח הכבידה השורר בליבה, לוחצת את מעטפת הכוכב כלפי חוץ, והוא מתנפח. בתחרות שבין שני כוחות אלו מנצח הכוח הגרעיני - למרות העלייה בפליטת האנרגיה, גדל הכוכב במידה כזו שפני השטח שלו מתקררים, וצבעו מאדים בהתאם לחוק וין. הכוכב הופך לענק אדום. התנהגות זו אופיינית לכוכבים החמים, מסיווג ספקטרלי A עד K (צבעים לבן, צהוב וכתום).
המשך התהליך תלוי במסת הכוכב. בכוכבים בינוניים, שמסתם קטנה מ-2.57 מסות שמש, הליבה תלך ותידחס, עד שהלחץ, קרוב לטון אחד לסמ"ק, ינוון את הגז המצוי בה: קליפות האלקטרונים הן המחסום האחרון בפני קריסה מוחלטת פנימה. כשמחממים גז רגיל, הוא יכול לשחרר אנרגיה על ידי התפשטות. לעומת זאת, התנהגותו של גז מנוון קרובה יותר לזה של מוצק - הוא אינו מתפשט, וכך יעבור הכוכב הבזק הליום. במשך רגע אסטרונומי, מספר שעות בודדות, הטמפרטורה בליבה הולכת ועולה, וגורמת להתכת כמויות הולכות וגדלות של הליום. ייצור האנרגיה בשלב זה הוא אדיר - הכוכב משחרר אנרגיה כגלקסיה שלמה - אלא שהאנרגיה הזו אינה מפרקת את הכוכב. היא נבלעת כולה באטומי ההליום, ומשחררת אותם מן המצב המנוון. ההליום חוזר למצב של גז טהור, והוא ממשיך את ההתכה בקצב מתון יותר. לחצו של היתוך ההליום עוצר את התכווצות הליבה, שרדיוסה בשלב זה כאלפית משל הכוכב. בתהליך זה לא ניתן לצפות ישירות - הבזק ההליום עטוף היטב בשכבות החיצוניות של הכוכב: מיליוני קילומטרים של גז מימן לוהט.
בכוכבים כבדים עוד יותר, הטמפרטורה בליבה גבוהה מספיק כדי להתחיל את היתוך ההליום עוד לפני שהליבה התנוונה, וכך נחסך מהם הבזק ההליום. בזמן היתוך ההליום מתכווץ הכוכב אט-אט לגודל הקרוב לגודלו לפני תחילת היתוך ההליום שמחוץ לליבה.
בכוכבים דלי-מתכות, היתוך ההליום הוא שלב שבו הכוכב נע שמאלה על דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל, כאשר הטמפרטורה שלו הולכת ועולה וצבעו נע מאדום לכתום, אך רדיוסו קטן כך שהבהירות נשארת באותה רמה. כוכב כזה נקרא גם ענק כתום. כשההליום מתכלה, הכוכב מתקרר ומתנפח וחוזר, בקירוב, על עקבותיו לצבע אדום יותר. בכוכבים עתירי מתכות, הטמפרטורה נשארת קבועה למשך זמן ארוך, וכך גם הצבע הכתום-אדום שלהם. גם הבהירות (פי 10 עד 100 מזו של השמש) כמעט שאינה משתנה. תכונות אלה הופכות את הענקים האדומים עתירי המתכות ל"נרות סטנדרטיים" שאפשר למדוד בעזרתם מרחקים בגלקסיה שלנו וגם בגלקסיות מרוחקות.
כוכבים גדולים
אם הכוכב כבד ודחוס מספיק כדי להתיך יסודות כבדים מהליום (הכוכבים החמים עוד יותר מסוג ספקטרלי O או B שצבעם כחול), ליבת הכוכב תהפוך דחוסה יותר ויותר והרכבה ישתנה מהליום לפחמן, חמצן, ניאון, צורן וגופרית ולבסוף ברזל. הכוכב יגדל מאוד ויהפוך לעל-ענק אדום.
סופו של הכוכב
כאשר ענק אדום מכלה את ההליום שבליבתו, הליבה, המורכבת כעת מפחמן וחמצן (ובמקרים נדירים גם מניאון) מתכווצת ומתחממת בעוד השכבות החיצוניות מתפשטות ומתקררות. בסוף התהליך השכבות החיצוניות הופכות לערפילית פלנטרית המקיפה את ליבת הכוכב שהופכת לננס לבן קטן וחם.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
אדום
קטגוריה:שלבים במחזור החיים של כוכבים
| 2023-12-06T11:59:56
|
אפולו
|
אַפּוֹלוֹ (ביוונית עתיקה: Απόλλων; תעתיק מדויק: אַפּוֹלוֹן) הוא שמו הרומי של אפולו או פוֹיבּוּס (ביוון קרוי אפולון, ן' הסיומת היוונית; בלטינית מאוחרת הדיפתונג התכווץ לכדי פֵבּוֹס), במיתולוגיה הרומית ובמיתולוגיה היוונית היה אל השמש, האור, הנבואה, הרפואה, המוזיקה והשירה. אחד משנים עשר האלים האולימפיים.
דמותו של אפולו
שמאל|ממוזער|200px|אפולו מנגן בלירה, בפסל מהמאה ה-2 במוזיאון פיו קלמנטינו
אפולו היה מעין מתווך בין האלים והאדם, הוא הכיר לבני האנוש את רצון האלים וסייע בכיבודם. כמתווך הוא הכיר לבני האדם את חוכמת הרפואה. כאל האור הוא הביא להבשלת היבולים והשמיד מזיקים. בתור אל הנבואה הוא בנה מקדשים שבהם פעלו הנביאים. הוא קשור גם למקדש המרכזי בעיר דלפי. הוא היה גם אל הרועים, והגן על העדרים.
אפולו היה מומחה לנגינה בלירה ולשירה. הוא התפאר במיומנויות המוזיקליות שלו, ותמיד התלוו אליו מוזות ונימפות. כאל המוזיקה ניגן על נבל זהב לאלים באולימפוס. אפולו תואר כגבר צעיר בעל גזרה נאה, עירום ונטול זקן ולעיתים קרובות הוא מוצג כדמות אוחזת בקשת ובאשפת חצים. אפולו מעולם לא נישא, אך היו לו הצלחות עם נשים ונימפות רבות. באותו אופן אהב גם גברים, והנער יפה התואר יקינתוס היה מאהבו.
אגדות מעטות מתארות את אפולו כאל אכזרי, כמו שקרה כשירה את חציו וחולל מגפות בעולם. הוא היה האל היווני שביכולתו לסלוח לרוצחים ופושעים אחרים, ולטהר אותם מחטאיהם.
בשנת 2020 נמצאה בחפירות עיר דוד חותמת גמא (שעיטרה טבעת) מתקופת בית שני, ועליה דיוקנו של אפולו
מיתוסים מרכזיים
לידת אפולו
אפולו היה בנם של זאוס ולטו ואחיה התאום של ארטמיס אלת הציד. כשגילתה הרה אשתו של זאוס כי לטו בהריון מבעלה, אסרה על לטו ללדת ביבשה או על אי. לטו נאלצה ללדת את התאומים אפולו וארטמיס באי הצף דלוס. אפולו נקרא גם "האל הדלי", על שם אי מולדתו. אגדה אחרת מספרת שהרה חטפה את אלת הלידה איליתיה, כדי שלטו המעוברת לא תוכל ללדת. ארטמיס נולדה ראשונה, וסייעה לאמה בלידת אחיה הצעיר אפולו. על פי גרסה אחרת של המיתוס, ארטמיס נולדה יום לפני אפולו באי אורטיגיה. היא סייעה ללטו להגיע לדלוס, שם נולד אפולו.
אפולו ונחש הפיתון
אפולו נקרא "האל הפיתי", על שם נחש הפיתון אותו הרג או על שם פיתו, שמה השני של דלפי. נחש הפיתון שחי במעיין בדלפי ניסה לאנוס את לטו כשהייתה בהריון עם ארטמיס ואפולו. כיוון שהפיתון היה בנה של אלת האדמה גאיה, החליטו האלים להעניש את אפולו. אל השמש גורש מן האולימפוס למשך תשע שנים.
אפולו הפך לרועה צאן של אדמטוס מלך פראיי בתסליה. אדמטוס גילה טוב לב כלפי אפולו, והאל הבטיח לו, כי לכשיגיע זמנו למות, יוכל לבקש שאחר ימות במקומו. אדמטוס אהב את אלקסטיס, בתו של המלך פליאס. פליאס הסכים שאדמטוס יישא את בתו לאשה רק אם יצליח לנהוג במרכבה רתומת אריות, דובים וחיות יער אחרות. אפולו סייע לאדמטוס במשימה והזוג התחתן. כשהגיע זמנו של אדמטוס למות, הסכימה אלקסטיס למות במקומו. הגיבור הרקולס הצליח למנוע את מותה ושני בני הזוג נותרו בחיים.
לאחר תשע שנים בחצרו של אדמטוס שב אפולו להר האולימפוס. הוא שינה את דמותו לצורת דולפין, גייס כוהנים מהאי כרתים שישרתו במקדשו וחזר לדלפי, שם הרג את נחש הפיתון. הוא בירך את המעיין בו התגורר הנחש, ודלפי הייתה לעיר הקדושה לאפולו. האורקל מדלפי הייתה נביאה ששאפה אדים רעילים שעלו מן המעיין, נכנסה למצב טראנס נבואי, וחזתה חזיונות. האורקל מדלפי נחשבה לנביאה החכמה ביותר ביוון העתיקה וכל דורשי האמת התאספו סביבה. אורקלים נוספים לאפולו היו בכרתים ובקלרוס.
אפולו וניובה
ניובה הייתה מלכת העיר תבאי אשת אמפיון. היא זלזלה באמו של אל השמש. ניובה טענה כי היא טובה מלטו, מפני שילדה שבעה בנים ושבע בנות, ולא רק זוג תאומים. בתגובה הרג אפולו את כל בניה של ניובה, וארטמיס הרגה את הבנות (בגרסאות מסוימות אפולו שרף את כל הבנים לפחם וארטמיס הפכה את כל הבנות לקוביות קרח). על פי אחת הגרסאות רק כלוריס נותרה בחיים מכל ילדיה של ניובה. אמפיון נשבע לנקום את דם ילדיו, אך אפולו הרג גם אותו. ניובה נמלטה להר סיפליון באסיה הקטנה ובכתה כל כך עד שהפכה לאבן. דמעותיה הפכו לנהר אכלואוס. זאוס הפך את כל אנשי תבאי לאבן כדי שאיש מהם לא יוכל לקבור את ילדי ניובה המתים במשך תשעה ימים. בתום תשעה ימים קברו האלים עצמם את הילדים.
אהבותיו של אפולו
אפולו ודפנה
יום אחד לעג אפולו לכישורי הקשתות של ארוס אל האהבה. ארוס מצידו חשב שכישורי השירה של אפולו מרגיזים. כתוצאה מן הסכסוך בין האלים, שילח ארוס באפולו חץ אהבה לדפנה, נימפת יער, בתו של לדון. הנימפות שייכות לפמלייתה של האלה הבתולה ארטמיס ונשבעו גם הן לבתולין נצחיים. לכן דפנה סירבה לחיזוריו של אפולו. היא ברחה ממנו וכשראתה שהוא משיג אותה, התפללה לאביה, אל הנהר פניוס, שיעזור לה. פניוס הפך אותה לעץ הדפנה, שעד היום נחשב קדוש לאל אפולו. על פי המטמורפוזות ארוס ירה באפולו חץ אהבה לדפנה ובדפנה חץ עופרת הגורם לדחייה כנגד אפולו.
אפולו וקסטליה
נימפה נוספת אחריה חיזר אפולו הייתה קסטליה. גם היא לא נענתה לחיזוריו וברחה ממנו. במהלך מנוסתה קפצה למעיין בדלפי ליד הר פרנסוס. המעיין נקרא על שמה עד היום והיוונים חשבו את מימיו לקדושים. הכוהנות הדלפיות של אפולו נהגו להיטהר במעיין.
אפולו וקליתיאה
אפולו אהב את לוכותיאה, בת תמותה ובתו של המלך אורכמוס. הוא התחפש לאמה של לוכותיאה, וכך הצליח להיכנס לחדרה של הנערה. קליתיאה, אחותה של לוכותיאה, קינאה באחותה. היא סיפרה לאביהן אורכמוס את האמת ואורכמוס הזועם הורה לשרוף את לוכותיאה בעודה בחיים. אפולו לא סלח לקליתיאה על בגידתה, וסירב להראות לה אהבה. קליתיאה הבוכיה מתה מצער. אפולו הפך אותה לחמנייה, שתמיד פונה לאל השמש, מביטה בו, אך לא מצליחה להגיע אליו.
אפולו ומרפסה
מרפסה הייתה נסיכה מאייטוליה, שאפולו והגיבור אידאס התחרו על לבה. זאוס ביקש ממנה לבחור ביניהם ומכיוון שמרפסה ידעה שזיווג בין אל לבת תמותה יסתיים על פי רוב ברע, היא בחרה באידאס.
אפולו וקירנה
לאפולו ולבת התמותה קירנה, בתו של מלך הלפיתים, נולד בן בשם אריסטיוס שהיה אל הבקר, עצי הפרי, הציד, גידול בהמות משק, והכוורנות. על פי האגדה היוונית לימד אריסטיוס לבני אדם את מלאכת חביצת החמאה והכנת הגבינה. הוא גם לימד את בני האדם לצוד חיות במלכודות ורשתות, ולגדל זיתים.
אפולו ויקינטוס
יקינטוס היה נער יפה תואר מיישוב ספר ביוון אשר היה כה יפה עד כי אפולו עצמו התאהב בו, בנוסף, זפירוס, אל רוח המערב התאהב ביקינטוס, יקינטוס העדיף את אפולו וזפירוס הפגוע פיתח רגשי קנאה.
יום אחד, כשיקינטוס ואפולו יצאו לשחק בהטלת דיסקוס, זפירוס ראה אותם וכאשר אפולו הטיל את הדיסקית, זפירוס שילח אותה אל צווארו של יקינטוס שמת במקום. אפולו, באבלו, הפך את יקינטוס לפרח היקינתון המוכר לנו.
אפולו במלחמת טרויה
במלחמת טרויה שנערכה בין היוונים לטרויאנים, סייע אפולו לעיר טרויה. הוא ירה חיצי רעל במחנה היווני והציל ממוות את איניאס, בנה של אפרודיטה וגיבור טרויה. היווני דיומדס פצע את איניאס אנושות. אפרודיטה לקחה אותו בזרועותיה, אך הוא נפל. אפולו שמע את אלת האהבה זועקת וחש לעזרה. הוא נשא את איניאס על גבי ענן ולקח אותו לפרגמון, שם ריפא את פצעיו. לו ולהקובה אשת פריאמוס מלך טרויה, נולד בן בשם טרויליוס. האורקל חזתה שהעיר טרויה לא תובס במלחמה אם טרויליוס יחיה עד גיל 20. כדי לאפשר את כיבוש העיר, ארב הגיבור היווני אכילס לטרויליוס ואחותו פוליקסנה והרג אותם. אפולו אהב גם את קסנדרה, בתם של הקובה ופריאמוס, ואחותו-למחצה של טרויליוס בנו. אפולו הבטיח לקסנדרה את מתנת הנבואה אם תיענה לחיזוריו. הנערה דחתה אותו והוא קילל אותה: היא תקבל את מתת הנבואה, אך אף אדם לא יאמין לה וכולם יבוזו לה. קסנדרה חזתה את נפילת העיר טרויה, ואכן איש לא שעה לדבריה.
הקשר של אפולו לעיר טרויה החל מכך שאפולו, פוסידון ושאר האלים רצו להחליש את זאוס. הם קשרו את זאוס בשלשלאות וכשהתעורר הצליח להשתחרר מן הכבלים והוא העניש את פוסידון ואפולו על כך שהמרו את פיו ובגדו בו זאוס נתן להם לעבוד עבודת פרך בבנית חומות טרויה.
אפולו (בשמו הקדום אפליונה) נזכר כאחד האלים העדים לקיום חוזה הברית שנכרת בין מוואתלי השני מלך החתים לבין אלכשנדו מלך וילושה (אלכסנדר מלך טרויה).
אפולו ואורסטס
על פי המחזה האורסטיאה של המחזאי היווני אייסכילוס, אפולו עומד לצד אורסטס. אורסטס הרג את אמו, לאחר שזו רצחה את אביו וחיללה את גופתו. אפולו עוזר לאורסטס להימלט מהארניות, ולהגיע לאתונה. שם אתנה עורכת משפט, ואפולו הוא עד וסנגור כאחד. בזכות עזרתו של אפולו אתנה מכריעה את המשפט לטובת אורסטס.
מיתוסים נוספים
אפולו וקורוניס.
אפולו ואקנתה.
אפולו וקיפריסוס.
אפולו והרמס.
אפולו ופאן.
אפולו ומרסיאס.
פולחן אפולו
שמאל|ממוזער|350px|מקדש אפולו בדלפי.
אפולו היה דמות מוערצת על ידי היוונים בתחומים רבים, בהם שירה ונגינה, ירי בחץ וקשת ורפואה. אל השמש, האור, ההארה, והאמת. אפולו היה כעין מתווך בין האלים והאדם, הוא הכיר לאדם את רצון האלים וסייע בכיבודם. לעיתים נדירות מתואר כאל אכזרי. רחמנותו כלפי בני האדם לא ידעה גבולות. הוא היה האל היווני שביכולתו לסלוח לרוצחים ופושעים אחרים, ולטהר אותם מחטאיהם.
אפולו נחשב למנהיג המוזות, תשע אלות ההשראה היווניות. כאל ההשראה, הנגינה והמוזיקה, הנבל קדוש לו. מקודשים לאפולו גם עץ הדפנה, הברבור הקשת והחצים.
מאמיני אפולו עבדו אותו בדרכים שונות. הם הביאו לו קרבנות ומנחות על גבי חצובה משולשת, סמל לכוחותיו הנבואיים. מדי ארבע שנים נערכו לכבודו המשחקים הפיתיים בעיר דלפי, שהיו שניים בגודלם וחשיבותם למשחקים האולימפיים באולימפיה.
שמות וכינויים
כמו לכל האלים היוונים, גם לאפולו היו שמות וכינויים רבים. כל שם מסמל תפקיד מסוים של האל או צד באישיות שלו. בין כינוייו של אפולו:
פוֹיְבּוֹס ("הזורח") - אל השמש והאור.
סמינתאוס ("לוכד העכברים") - אל המרפא ממגפות וממכות עכברים.
פרנופיוס ("חגב") - אל המרפא ממכות חגבים וארבה.
דלפיניוס ("דולפין") - כיוון ששינה את צורתו לדולפין כשחזר מן הגלות, קשור גם לעיר דלפי.
ארכגטס ("ראש הייסוד") - אל הקולוניות היווניות.
קלריוס ("האל המקצה אדמות") - אל הקולוניות היווניות.
מוזגטס ("ראש המוזות") - מנהיג המוזות.
פיתיוס ("האל הפיתי") - על שם נחש הפיתון שהרג או על שם דלפי, ששמה הנוסף היה פיתו.
אפוטרופאוס ("מגרש הרוע")
נומיוס ("האל הנודד") - לזכר ימיו כרועה צאן.
קינתיוס ("האל מהר קינתוס") - מסורת מסוימת גורסת שהוא נולד שם, ולא בדלוס.
לוקסיאס ("האל הלא ברור") - כינוי של אפולו כאל הנבואות הסתומות.
עם הזמן אפולו הפך מזוהה עם האל הליוס, למרות שהליוס היה טיטאן ואפולו היה שייך לאלים האולימפיים. האזכור הקדום ביותר של זיהוי זה מופיע בשרידי מחזהו של אוריפידס, פאתון, בנאום לקראת סופו בו אמו של פאתון מקוננת על כך שהליוס הרס את ילדה, ועל כך שגברים קוראים לו בצדק אפולו (Apollon "המשמיד"). למרות זיהוי זה, אפולו מעולם לא תואר בפועל על ידי המשוררים היוונים כנוהג את מרכבת השמש, למרות שזה היה מנהג נפוץ בקרב משוררים לטיניים. לכן, הליוס הוא עדיין ידוע בשם "אל השמש" - זה שמניע את מרכבת השמש על פני השמים בכל יום.
על שמו נקראה העיר העתיקה אפולוניה, כיום על חוף ימה של הרצליה. שם העיר הקודם היה ארסוף ע"ש אל הסער הפיניקי רשף ולצידה שוכן היום היישוב רשפון הממוקם באזור.
בתרבות העת החדשה
בסדרות הספרים של ריק ריירדן: פרסי ג׳קסון, גיבורי האולימפוס וגורלו של אפולו מתואר אפולו כנער בן 17, נאה ובלונדיני עם עיניים כחולות המסתובב לעיתים עם משקפי שמש.
ראו גם
אפולו קוטל לטאה
אפולו בלוודרה
לקריאה נוספת
הומרוס, איליאדה, אודיסיאה.
אייסכילוס, נוטות החסד, אגממנון.
סופוקלס, אדיפוס המלך.
אוריפידס, איון, איפיגניה בטאוריס.
ורגיליוס, איניאדה - ספר ששי.
קישורים חיצוניים
יעל רנן, אובידיוס, מטמורפוזות - אפולו ודפנה, מתוך: ספרות המערב - קובץ מסות.
הערות שוליים
קטגוריה:אלים אולימפיים
קטגוריה:אלים רומיים
קטגוריה:אלי שמש
קטגוריה:אלי בריאות
קטגוריה:אלי אמנות
*
| 2024-10-02T07:02:23
|
ארגנטינה
|
הרפובליקה הארגנטינאית (בספרדית: República Argentina, ), הנודעת גם בשם ארגנטינה, היא מדינה השוכנת בחלק הדרום-מזרחי של היבשת אמריקה הדרומית, בין הרי האנדים לאוקיינוס האטלנטי. ארגנטינה גובלת באורוגוואי, בברזיל, בפרגוואי, בבוליביה ובצ'ילה. מבחינה גאוגרפית, לשונית ותרבותית, שייכת ארגנטינה לאמריקה הלטינית. ארגנטינה היא פדרציה אשר מורכבת מ-23 פרובינציות והעיר האוטונומית בואנוס איירס, בירת המדינה.
המילה ארגנטינה באה מהשם הלטיני של המתכת כסף – ארגנטום (Argentum). הרפובליקה נקראה כך לאחר איחוד הפרובינציות של נהר לה פלטה (נהר הכסף) שקדם לה.
היסטוריה
אירופים הגיעו לאזור בשנים המוקדמות של המאה ה-16. האירופי ראשון שראה ויישב את הארץ היה יורד הים הספרדי חואן דיאס די סוליס ב-1516, אשר בחפשו אחר מתכות יקרות (כסף וזהב), כינה את הנהר הגדול אשר נגלה בפניו "Río de la Plata" – בספרדית "נהר הכסף" – כינוי אשר התגלגל ודבק במדינה כולה. המושבה בואנוס איירס נוסדה ב-1536 על ידי פדרו דה מנדוסה (Pedro de Mendoza); ולאחר שנהרסה על ידי ילידים, נוסדה בשנית ב-1580 על ידי חואן דה גאראיי (Juan de Garay).
ב-1810 הגיעו לארגנטינה הידיעות על כך שמלך ספרד פרננדו השביעי הופל על ידי צבאות נפוליאון. ב-25 במאי 1810 הקימו פרנסי העיר בואנוס איירס את המועצה המנהלית הראשונה (La Primera Junta). הכרזת העצמאות הרשמית של הפרובינציות המאוחדות של נהר לה פלטה משלטון ספרד אירעה ב-9 ביולי 1816 בעיר טוקומאן. ב-1817 חצה הגנרל הארגנטינאי חוסה דה סן מרטין את הרי האנדים כדי לשחרר את צ'ילה ופרו משלטון ספרד, ובכך שם קץ לאיום הספרדי על עצמאותה של ארגנטינה. בעשורים הראשונים לעצמאות הרפובליקה התחוללו עימותים אלימים בין קבוצות שדגלו בשלטון ריכוזי בראשות בואנוס איירס (אוניטריים) לבין הפדרליסטים, שדגלו בשלטון אוטונומי לכל אחת מהפרובינציות הפדרליות. איחוד לאומי הושג והחוקה הושלמה ב-1853.
בשנות השמונים של המאה ה-19 פעל צבא ארגנטינה להכנעתם של הילידים הנותרים באזורי הפמפס ופטגוניה. במסגרת "המסע לכיבוש המדבר" (Conquista del desierto) ביצע צבא ארגנטינה גם מעשי טבח המוניים, שבעקבותיהם שיעורם של האינדיאנים באוכלוסיית ארגנטינה נמוך בהרבה מאשר במדינות השכנות בדרום אמריקה.
מסוף המאה ה-19 ועד ההפיכה הצבאית הראשונה בשנת 1930 זכתה ארגנטינה ליציבות פוליטית ולתנופת שגשוג מתמדת, שמשכו אליה מאות אלפי מהגרים מאירופה. בתחילת המאה ה-20 הייתה ארגנטינה אחת הכלכלות המובילות בעולם ואף זכתה לכינוי "אסם העולם".
אחרי מלחמת העולם השנייה עלתה לשלטון התנועה הפופוליסטית של חואן פרון, שגרמה לקיטוב בחברה הארגנטינאית. ב-1949 הביא פרון לאישור תיקון לחוקה, שאפשר לו להתמודד בפעם השנייה, וזכה בבחירות ב-1952. הפיכה צבאית בהובלת אדוארדו לונרדי הפילה את פרון ב-1955. הוא הוגלה, ובסופו של דבר התיישב בספרד של פרנקו.
בעשורים הבאים ידעה ארגנטינה שנים רבות של שלטון רודני צבאי ושנים מועטות של שלטון אזרחי נבחר. החונטה הצבאית שהתחלפה מדי פעם במשטרים דמוקרטיים מושחתים גרמה לבעיות כלכליות קשות. תקופת הרודנות הצבאית האחרונה נפתחה ב-1976, בהפיכה צבאית נגד שלטונה של איסבל פרון, בה עלה לשלטון חורחה רפאל וידלה. בשנת 1982, לנוכח המשבר הכלכלי המחריף, פלש צבא ארגנטינה לאיי פוקלנד, השוכנים במרחק של כ-500 ק"מ מחופיה של ארגנטינה ונמצאים בריבונות הממלכה המאוחדת. בתגובה יצאה בריטניה בהנהגת מרגרט תאצ'ר למלחמת פוקלנד, שארכה עשרה שבועות, והביסה את הצבא הארגנטינאי. התבוסה הצבאית הצורבת זירזה את סיומה של הדיקטטורה הצבאית ב-1983, וחזרת המשטר הדמוקרטי, ברשות הנשיא ראול אלפונסין. אלפונסין התקשה להתמודד עם המשבר הכלכלי המתמשך ברפובליקה, וב-1989 התפטר והוחלף במועמד המפלגה הפרוניסטית, קרלוס מנם, שכיהן בתפקיד עד 1999. בשנות כהונתו של מנם הושגה יציבות כלכלית ובוצעו תהליכי הפרטה נרחבים של חברות ושירותים ציבוריים. עם זאת מתחת לפני השטח הצטברו לחצים כלכליים ושחיתות, שהביאו להתרסקות כלכלית ב-2002, ובעקבותיה הגיעה ארגנטינה לספה של פשיטת רגל. בעקבות המשבר נאלץ הנשיא פרננדו דה לה רואה להתפטר מתפקידו. התפטרות זו עוררה משבר חוקתי שבמהלכו הוחלפו ארבעה נשיאים בתוך 15 יום, ובסופם מונה אדוארדו דואלדה כנשיא. בבחירות שהתקיימו שנה אחר כך, ב-2003, נבחר נסטור קירשנר כנשיא. משנת 2003, תחת שלטונו של קירשנר, ולאחר תחת שלטונה של כריסטינה פרננדס דה קירשנר (אשתו), שנבחרה להחליפו ב-2007, כלכלת ארגנטינה התייצבה. באוקטובר 2011 נבחרה כריסטינה פרננדס דה קירשנר לקדנציה שנייה. ב-2015 נבחר מאוריסיו מאקרי לנשיא. ב-19 בנובמבר 2023 נבחר חאבייר מיליי לנשיא ארגנטינה, וכהונתו החלה ב-10 בדצמבר 2023.
פוליטיקה
שמאל|ממוזער|200px|בנין הפרלמנט בבואנוס איירס
החוקה הארגנטינאית של שנת 1853 נערכה מחדש בשנת 1994. היא מפרידה בין הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת ברמה הלאומית וברמת הפרובינציה. הנשיא וסגנו נבחרים בבחירות ישירות לכהונה בת ארבע שנים. הם מורשים להיבחר לכהונה שלישית, בתנאי שאחת הכהונות הופסקה מוקדם מהצפוי.
הנשיא ממנה את הקבינט והחוקה נותנת לו כוח רב בתור ראש המדינה וראש הקבינט. החוקה מאפשרת לו להביא חוקים מתוקף צו נשיאותי, בתנאי שהם "הכרחיים ונחוצים ביותר", ויש לו זכות וטו.
הפרלמנט הארגנטינאי, שנקרא הקונגרס הלאומי הארגנטינאי (Congreso Nacional) מורכב משני בתים: סנאט (Senado) שכולל 72 סנאטורים ובית הנבחרים (Cámara de Diputados) עם 257 נבחרים. החל משנת 2001 הסנאטורים נבחרים באופן ישיר מכל פרובינציה, כולל הבירה הפדרלית, המיוצגת על ידי 3 סנאטורים. הסנאטורים נבחרים ל-6 שנים, כל שנתיים נערכות בחירות ושליש מחברי הסנאט נבחרים כל פעם. חברי בית הנבחרים נבחרים ל-4 שנים, גם בחירות אלה נערכות מדי שנתיים, ובוחרים בשיטה היחסית מחצית מחברי בית הנבחרים.
כלכלה
נכון לשנת 2017 התמ"ג הכללי של ארגנטינה עומד על כ-900 מיליארד דולר, כשהתמ"ג לנפש הוא כ-20,000 דולר. שיעור האבטלה עומד על 8.4%. נכון לשנת 2018 האינפלציה בארגנטינה עומדת על 47% לשנה.
ארגנטינה נהנית מכמות רבה של מחצבים, אוכלוסייה משכילה ומגזר חקלאי ששם דגש על היצוא. למרות תנאים טובים אלה, החל משנות ה-80 המדינה שקעה בחוב חיצוני גדול ובאינפלציה שהגיעה לשיאים של 200% בחודש. בניסיונותיה להאבק במשבר, הממשלה ניסתה להפחית את שליטתה בכלכלה, להנהיג רפורמות ליברליות והפריטה את המשק. הרפורמה הרדיקלית במטבע בשנת 1991, שהשוותה בין הדולר לפסו ("parity") הבטיחה יציבות מחירים אולם חיבלה קשות בצמיחה הכלכלית והייתה בין הגורמים הראשיים לפרוץ המשבר החמור בתחילת שנות האלפיים. ההצמדה קיבעה את המדיניות המונטרית של ארגנטינה לזו של ארצות הברית וכאשר האמריקאים עברו למדיניות מרחיבה בעקבות פיגועי 11 בספטמבר נקלעה ארגנטינה לבעיה.
המשבר בכלכלה העולמית חיבל עוד יותר בכלכלתה הרעועה של ארגנטינה. ניסיונות להקטין את תקציב המדינה לא עזרו. המשבר הגיע לשיאו ב-2001 עם התמוטטות איגרות החוב הממשלתיות והבנקים. דרישות הבנק העולמי להחזר ההלוואות החמירו את המצב. ארגנטינה הפסיקה את הצמדת הפסו לדולר בינואר 2001. רפורמה כלכלית מקיפה הביאה לרגיעה במשבר החל מסוף שנת 2002, לייצוב המטבע ולהפחתת חובות המדינה. עם זאת, ציבור המשקיעים מאמין באיגרות החוב של ארגנטינה, ואיגרות החוב הממשלתיות המונפקות על ידיה מונפקות בניכיון נמוך ממרבית המדינות האחרות אשר הגיעו לחדלות פירעון בעשרים השנים האחרונות.
המשבר הפיננסי של שנת 2008 תפס את ארגנטינה לא מוכנה, והתמוטטות הבנקים בארצות הברית ובאירופה עצרה את זרימת ההון לארגנטינה וגרמה לפגיעה באמון המשקיעים. במאמץ להחזיר אותו החליטה הנשיאה קירשנר לתת ערבות לחסכונות הפנסיה של הארגנטינאים, מהלך שהיה שנוי במחלוקת.
בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 התהדקה בהדרגה התלות בין כלכלת ארגנטינה וכלכלת ברזיל סביב ייצור משותף של תעשיות שונות כמו תעשיית הרכב הדומיננטית בשתי המדינות. המצב גורם לכך שמהלכים פוליטיים כלכליים של מדינה אחת משפיעים באופן משמעותי גם על המדינה השכנה.
בסוף העשור השני של המאה ה-21 חוותה ארגנטינה אינפלציה, שהגיעה בשנת 2018 לשיא של 47% בשנה. מאקרי ניסה לבצע ליברליזציה של הכלכלה הארגנטינאית, אך נכון לשנת 2018 המהלכים לא הניבו תוצאות. מאקרי נאלץ לחתום על הלוואת החילוץ הגדולה ביותר שנתנה אי פעם קרן המטבע הבין-לאומית – מעל 57 מיליארד דולר בפריסה של שלוש שנים.
ענפי הכלכלה העיקריים:
חקלאות – תירס, חמניות, סויה, בקר לבשר, תה, חיטה ובוטנים;
תעשייה – עיבוד מוצרים חקלאיים, כלי רכב וחלקי רכב, מתכת, דפוס, כימיקלים ומוצרי צריכה;
ייצור אנרגיה – בעיקר בעזרת תחנות הידרואלקטריות.
לצורכי המאבק בשחיתות שלטונית הוקם משרד למלחמה בשחיתות. ארגנטינה מדורגת במקום ה-95 (2016) מהיבט זה.
תרבות וחינוך
בארגנטינה, המצויה בדרום אמריקה, תרבות ענפה הקשורה למזג החם של המדינה. המדינה נודעת בתרבות ריקוד הטנגו, באדריכלות בסגנון קולוניאליסטי, במטבח שרובו מתמקד בבשר צלוי, במסורות שונות הקשורות בדמות הגאוצ'ו (רועה בקר) ובמרחבי טבע המהווים מוקד לתיירים.
שידורי טלוויזיה במדינה החלו בשנת 1951.
ארגנטינה היא חלק מארגון המדינות האיברו-אמריקניות, בו משתפות מדינות איברו-אמריקאיות פעולה בנושאי חינוך, מדע ותרבות.
ספורט
הספורט הפופולרי ביותר בארגנטינה הוא הכדורגל. נבחרת ארגנטינה בכדורגל היא אחת מנבחרות הכדורגל הטובות בעולם וידועה בשחקנים מצליחים רבים שיצאו מתוכה לליגות הגדולות באירופה, וביניהם דייגו מראדונה וליונל מסי, מהכדורגלנים הגדולים ביותר בעולם בכל הזמנים. עם מותו של מראדונה ב-25 בנובמבר 2020 הוכרז במדינה כי יהיו שלושה ימי אבל לזכרו. לזכותה של ארגנטינה שלוש זכיות בגביע העולם בכדורגל – ב-1978 ב-1986 וב-2022, 15 זכיות בקופה אמריקה ושתי זכיות במדליית הזהב האולימפית.
גם נבחרת הכדורסל של ארגנטינה נחשבת לאחת הנבחרות החזקות בעולם. היא זכתה במשחקים האולימפיים ב-2004, וכן זכתה פעם אחת באליפות העולם בכדורסל בשנת 1950, ופעמיים באליפות אמריקה בכדורסל בשנים 2001 ו-2011.
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|200px|סלטה (פרובינציה)
שמאל|ממוזער|200px|הרי האנדים באזור בארילוצ'ה
שמאל|ממוזער|200px|אגם ארגנטינו בפטגוניה
ארגנטינה היא המדינה השמינית בגודלה בעולם מבחינת שטח. היא נמצאת באמריקה הדרומית בשכנות לפרגוואי, צ'ילה, בוליביה, אורוגוואי וברזיל.
מבחינה טופוגרפית ניתן לחלק את ארגנטינה לשלושה חלקים עיקריים: המישורים הפוריים של הפמפס במרכז המדינה, שהם מרכז העושר החקלאי של ארגנטינה; הרמה של פטגוניה בדרום; ורכס הרי האנדים לאורך הגבול המערבי עם צ'ילה, ובו הנקודה הגבוהה ביותר ביבשת אמריקה כולה – היא ההר אקונקגווה (Aconcagua), המתנשא לגובה של 6,960 מטר.
הנהרות העיקריים הם נהר פרנה (Parana), אחד הנהרות הארוכים בעולם, ונהר אורוגוואי (Uruguay), בצפון מזרח המדינה. שני נהרות אלה זורמים במקביל לאורך מאות קילומטרים, והם יוצרים אזור המכונה מסופוטמיה ("בין הנהרות", ביוונית), ובו פרובינציות אנטרה ריוס ("בין הנהרות"), קוריינטס ("זרמי המים") ומיסיונס. לקראת סופם מתאחדים שני הנהרות והם יוצרים דלתה מרהיבה, ואת הנהר הרחב בעולם, הוא הריו דה לה פלטה. נהרות גדולים אחרים הם יובליו הרבים של נהר הפרנה – ובהם: נהר איגואסו (Iguazu), בגבול בין ארגנטינה לברזיל, ובו מפלי איגואסו המפורסמים והמרהיבים; הפרגוואי, הברמחו (Bermejo), הפילקומיו (Pilcomayo) וכן הנהר סלאדו (Salado), "הנהר המלוח".
במרכז המדינה ובדרומה זורמים נהרות גדולים אף הם, ובהם נהר אטואל (Atuel), נהרות הקולורדו (Colorado – "אדום") ונגרו (Negro – "שחור") הזורמים במקביל לאורך מאות קילומטרים, ונהר צ'ובוט (Chubut).
האקלים בארגנטינה הוא ממוזג, עם נקודות קיצון בצפון (אקלים סובטרופי) ובדרום (צחיח וקר).
ארגנטינה גם טוענת לבעלות על טריטוריה באנטארקטיקה – אנטארקטיקה הארגנטינאית.
בארגנטינה יש מגוון של בעלי חיים שחלקם ממוצא נאוטרופי וחלקם נארקטים, אשר עברו לאחר ההחלפה האמריקאית הגדולה. בין המינים הבולטים מצויים הטפיריים, פומה, גואנקו, דוב נמלים גדול, מספר קופים, עופות גדולים כמו ננדיים וקונדור האנדים, זאב הרעמה ודוב המשקפיים. בדרום ארגנטינה ישנם מינים החיים סביב הקוטב הדרומי כמו פילי ים, אלבטרוסיים ופינגווינים ובימים שוחים לווייתנים גדולים.
פרובינציות
בארגנטינה ישנן 24 פרובינציות ומחוז פדרלי אחד.
בואנוס איירס (עיר אוטונומית)
פרובינציית בואנוס איירס
קטמרקה
צ'אקו
צ'ובוט
קורדובה
קוריינטס
אנטרה ריוס
פורמוסה
חוחוי
לה פמפה
לה ריוחה מנדוסה
מיסיונס
נאוקן
ריו נגרו
סלטה
סן חואן
סן לואיס
סנטה קרוס
סנטה פה
סנטיאגו דל אסטרו
ארץ האש ואיי האוקיינוס הדרומי
טוקומאן
הערים הגדולות
כ-92.5% מאוכלוסייתה של ארגנטינה גרים ביישובים עירוניים (נכון לשנת 2023). כ-3 מיליון גרים בבואנוס איירס וכ-15.490 מיליון גרים במטרופולין בואנוס איירס רבתי, מה שהופך אותו לאחד האזורים העירוניים הגדולים בעולם. מרכזים עירוניים נמצאים בכל חלקי צפון ארגנטינה והמרכז לעומת פטגוניה מדרום שנותרה מאוכלסת בדלילות. עשרת המטרופולינים הגדולים מהווים מחצית מהאוכלוסייה. שיעור העיור בארגנטינה הוא בקצב שינוי שנתי של 0.97% (הערכה לשנים 2020–2025).
מתיישבים אירופאים רבים היגרו לערי ארגנטינה במהלך ההיסטוריה. הערים האלו הציעו עבודה, חינוך והזדמנויות אחרות למהגרים החדשים להיכנס למעמד הביניים. בהשוואה לרוב ארצות דרום אמריקה, בארגנטינה יש מעמד ביניים גדול מאוד. רבים מבני המעמד הזה עובדים בתעשייה, בעלי עסקים קטנים וחלק ניכר עובד בסקטור הציבורי והשירותים. רובם גרים במבנים רבי קומות או קוטג'ים עם גינה צמודה. העשירים מעדיפים לגור בווילות ואחוזות בפרוורים היוקרתיים.
החל משנות ה-30 הרבה עובדי כפיים עברו לערים הגדולות במטרה למצוא עבודה, דבר שגרם למחסור בדיור. כתוצאה מכך נוצרו שכונות עוני, עם פחונים ובתים מקרטון. הכמות העצומה של כוח עבודה זמין וזול גרמה לכך, שרבים מהם מסוגלים למצוא רק עבודה חלקית.
עריה של ארגנטינה דומות לערים באירופה, בעיקר בכל הנוגע לתכנון עירוני, לאדריכלות, ולמוצא האירופאי של מרבית מתיישביה. רובן בנויות בסגנון ספרדי סביב כיכר מרכזית – הפלאסה. הכנסייה ומבני הקהילה החשובים, בדרך כלל פונים אל הפלאסה.
בנוסף ארגנטינה מחזיקה בעיר הדרומית ביותר בעולם, אושואיה שממנה יוצאות רוב ההפלגות התיירותיות והמחקריות לאנטארקטיקה.
הערים העיקריות של ארגנטינה מפורטות להלן מבחינת חשיבות ומספר תושבים. כל הערים הן במעמד אגד ערים למעט הערים; מאר דל פלאטה, קוריינטס, באיה בלנקה ופורמוסה. נתוני האוכלוסייה הם משנת 2019.
דמוגרפיה
שמאל|ממוזער|150px|בית כנסת יהודי בבואנוס איירס
תוחלת החיים במדינה היא 78.55 שנים (75.49 לגברים ו-81.81 לנשים) ושיעור הפריון הוא 1.36 צאצאים לאישה.
הרכב אתני
אוכלוסיית ארגנטינה מורכבת בעיקרה מצאצאי מהגרים, והמדינה זוכה לכינוי המקומי: "crisol de razas": תערובת של גזעים. ההרכב הדמוגרפי השתנה משמעותית בין המאה ה-18 ל, כשבפרק זמן זה היגרו לארגנטינה כ-6.6 מיליון איש (שנייה רק לארצות הברית בתקופה זו).
רוב הארגנטינאים הם צאצאים של כמה קבוצות אתניות מאירופה, ויותר מ-55% מתוכם הם ממוצא איטלקי. המוצא השכיח ביותר לאחר מכן הוא ספרדי, ולאחר מכן 17% ממוצא צרפתי, וכ-8% ממוצא גרמני, וקבוצה גדולה שמוצאה מהמזרח התיכון, בעיקר מסוריה או לבנון. בנוסף, יש בארגנטינה כ-180,000 תושבים שמוצאם מהמזרח הרחוק, ולרובם שורשים קוריאנים או סינים. הממשלה הארגנטינית מעריכה כי 750,000 מתושבי המדינה לא מחזיקים במסמכים רשמיים – רבים מהם היגרו מפרגוואי, פרו ובוליביה. כ-150 אלף הם אפרו-ארגנטינאים. בפטגוניה קהילה גדולה מוויילס.
התושבים המקוריים מונים כ-700,000 נפש והם יושבים בעיקר בצפון, צפון-מערב ודרום.
דת
עיקר האוכלוסייה (62.9%) היא קתולית, וישנה גם קהילה פרוטסטנטית חזקה שמהווה 15.3% מהאוכלוסייה. 18.9% מהאוכלוסייה מגדירים עצמם חסרי דת. בנוסף, כוללת האוכלוסייה גם כ-1% אחרים וכ-0.4% יהודים.
יהודי ארגנטינה
הקהילה היהודית בארגנטינה היא הגדולה באמריקה הלטינית. לאחר מלחמת העולם השנייה, מנתה הקהילה כ-400,000 איש.
בשנת 1955, עם נפילתו של חואן פרון, שטף את ארגנטינה גל אנטישמיות שגרם ל-45,000 יהודים להגר לישראל. בין השנים 1999–2002, עלו לישראל כ-4,400 יהודים. כיום, מונה הקהילה כ-180,500 נפש ומורכבת ברובה הגדול מיהודים אשכנזים, ומיעוט של ספרדים ומזרחים.
ראו גם
המטבח הארגנטינאי
אדיוס בואנוס איירס
קישורים חיצוניים
ארגנטינה – מדריך טיולים באתר לכל הרוחות
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:פדרציות
קטגוריה:מדינות אמריקה
קטגוריה:אמריקה הלטינית: מדינות וטריטוריות
קטגוריה:אמריקה הדרומית: מושבות ספרדיות לשעבר
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות ספרדית
קטגוריה:מדינות שהחזיקו בנושאת מטוסים
קטגוריה:חברות ה-G20
קטגוריה:רפובליקות פדרליות
קטגוריה:מדינות החברות במרקוסור
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1816
| 2024-09-28T19:18:44
|
זמרי (מלך ישראל)
|
זִמְרִי הוא דמות מקראית, לפי הכרונולוגיה המסורתית מלך על ממלכת ישראל בשנת 882 לפנה״ס. הוא עלה לשלטון לאחר שרצח את המלך הקודם, אלה, ומלך שבוע אחד בלבד, עד שהצית עצמו למוות.
זמרי שהיה "שר מחצית הרכב" (כלומר מפקד על מחצית מהמרכבות) בצבאו של אלה, ניצל את המלחמה עם פלשתים באותה העת לצורך ביצוע הפיכה נגד אלה. בעת שאלה היה שיכור, זמרי בא והרג אותו. לאחר מכן, הכה את כל משפחתו אשר הייתה מבית בעשא. בהפיכה זו התקיימה נבואת יהוא בן חנני לבעשא כי ביתו יושמד ().
כמו אלה מלך ישראל, גם רוצחו זמרי לא האריך בשלטונו. מהפכת החצר של זמרי קוממה עליו את החיל שצר על גבתון ומצביאו עמרי, עם חיל הרגלים נטש את המצור על העיר הפלשתית וחש אל תרצה להפיל את זמרי:
שמו של זמרי הפך לשם נרדף לבוגד. כאשר בא יהוא לארמונה של איזבל על-מנת להורגה, קידמה איזבל את פניו במילים: "הֲשָׁלוֹם, זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו?".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מתנקשים פוליטיים בתנ"ך
קטגוריה:מלכי ישראל
קטגוריה:מתאבדים במקרא
קטגוריה:מתאבדים: ראשי מדינות
קטגוריה:אישים שהציתו עצמם למוות
קטגוריה:מלכים בתנ"ך
קטגוריה:מורדים
| 2024-08-28T22:27:17
|
רשת אישית
|
PAN - רשת אישית (Personal Area Network), היא רשת מחשבים בה אדם אחד עושה שימוש בכל הרכיבים ברשת. לדוגמה – במחשב אישי מתקיימת רשת אישית בין כל הרכיבים המצויים בתוך מארז המחשב ובין הרכיבים ההיקפיים, כגון: עכבר, מקלדת ומסך. רשת כזו היא מוגבלת למדי, אך כאשר היא מכילה גם, למשל, מחשב כף יד – המתחבר למחשב האישי ומתקשר איתו – זו היא כבר רשת לכל דבר.
רשת אישית מבוססת בדרך כלל על אפיקי מחשב כמו USB, FireWire, PS/2 ודומיהם, ושטחה הפיזי אינו עולה על מספר מטרים רבועים. ברשת אישית הסיכוי לאובדן מידע או שיבושו נמוך ביותר ולכן בקרת איכות על המידע כמעט ולא קיימת. מערכות הניתוב ברשת אישית מנוונות למדי, ובחלק מהמקרים אין צורך בהקצאת כתובות לוגיות, ואף כתובות פיזיות. לעיתים יהיו רוחבי הפס ברשתות אישיות גבוהים במידה רבה מאלו הנהוגים ברשתות אחרות.
ראו גם
תקשורת מחשבים - מונחים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ארכיטקטורת רשת
| 2022-06-03T15:03:05
|
PAN
| 2017-08-02T17:09:47
|
|
רשת עירונית
|
רשת עירונית (באנגלית: Metropolitan area network; ר"ת: MAN) היא רשת תקשורת הפרוסה על פני עיר או קמפוס (של אוניברסיטה למשל). רשת עירונית יכולה לשמש לחיבור מספר רשתות מקומיות קרובות גאוגרפית, כאשר ביניהן קיים קשר לוגי הדוק. במקרים רבים משמשת רשת זו כדרך לחבר את הרשתות המקומיות לא רק זו לזו אלא גם לרשתות גדולות יותר, ארציות או עולמיות, כדוגמת האינטרנט.
לדוגמה, באוניברסיטה קיימת רשת מקומית לכל פקולטה. הרשתות מחוברות ביחד לרשת עירונית, שמחוברת (בנקודה אחת או יותר) לרשת אזורית, למשל רשת בין-אוניברסיטאית או לאינטרנט. בישראל נפוצות רשתות עירוניות בעיקר באוניברסיטאות ובמכללות.
רשת עירונית מודרנית עושה בדרך כלל שימוש בסיבים אופטיים על מנת לספק את רוחבי הפס ומרחקי ההעברה הנדרשים ממנה.
ראו גם
מונחים ברשת מחשבים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ארכיטקטורת רשת
| 2022-06-02T12:38:13
|
MAN
| 2017-11-28T19:40:12
|
|
אפיפיט
|
שמאל|ממוזער|250px|אפיפיט הגדל על עץ בקוסטה ריקה
אֵפִּיפִיט ("צמח אוויר", או "צמח על צמח") הוא צורת חיים המתקיימת בעיקר ביער הגשם הטרופי, כאשר צמח אחד גדל על צמח אחר (או על חפץ דומם כלשהו) מבלי להיות טפיל עליו ומבלי לקיים עמו יחסי הדדיות, אלא משתמש בו כמקום לאחיזה בלבד (קומנסליזם).
הצמח הנושא אותו משמש מעין מצע לאפיפיט, אשר שורשיו כלל אינם בקרקע. האפיפיטים קולטים את המים ומינרלי המזון המומסים בהם והחיוניים לגידולם מהאוויר הלח אשר בסביבתם. יש הטוענים שנוכחותם מועילה לעץ היות שהם מקטינים את הלחות סביבם ובכך פוגעים בפטריות מזיקות. האפיפיט מעדיף להתיישב בהסתעפויות של ענפים, שם מצטברים מים וחומרים אורגניים הדרושים למחייתו. השגת האור מפצה על הריחוק מן הקרקע ועל הקושי היחסי בהשגת מים. האפיפיטים קולטים מים במהירות ויש המסוגלים לאגור אותם. שורשיהם נועדו בעיקר לאחיזה בענף ולחלקם יש צורה של שושנת עלים גדולה, שבתוכה מצטברים מי גשמים, והצמח קולט את המים מבסיס העלים. ישנם אפיפיטים ממשפחת הברומליים, שקיבולת המים שלהם בשושנת העלים מגיעה לחמישה ליטרים. במים האלה מתקיימים דו-חיים או חרקים, החיים רק בגומחת שושנת העלים. הפרשותיהם של יצורים אלה ושיירי מזונם הם גם מינרלים חיוניים לאפיפיטים ואלה נקלטים על ידם באמצעות המים.
ביערות הטרופיים גדלים רוב הסחלבים כאפיפיטים. רבים מהם מציגים לראווה פרחים גדולים, עזי צבע ומוזרי צורה.
באזורי אמריקה החמים והלחים והקרובים לחוף הים מצויים מיני קקטוסים אפיפיטיים. הקקטוסים הגדלים ביערות העד כמו אלה של האמאזונאס הם אוהבי חום ולחות בניגוד לדימוי שקקטוסים צומחים רק באזורים צחיחים.
רוב המינים של סוג הצמח ביישנית גדלים כאפיפיטים ביערות דרום-מזרח אסיה. כולם בעלי ענפים משתלשלים כלפי מטה. יש שאפילו ינבטו זרעי דקלים בינות לגזעי עצים וייתקיימו זמן מה כאפיפיטים, אם כי אין הם מסוגלים להגיע לממדיהם הטבעיים ולכן אינם נחשבים ככאלה.
האפיפיטים יוצרים תנאים ייחודיים למגוון רב של בעלי חיים, ולכן השפעתם ביער הגשם הטרופי גדולה למדי.
קישורים חיצוניים
מאמר על אופן הטיפול בצמחי אוויר, "טיפול בצמחי אוויר", צמחי אוויר
"איך להצליח עם צמחי אוויר (חלק ב')", הראל סרוסי, כתב עת "גן ונוף", כרך ע"א, גיליון ב', (מאי-יוני 2016), עמ' 20–25. www.ganvnof.co.il
הערות שוליים
*
| 2023-12-09T04:51:59
|
נימבוסטרטוס
|
שמאל|ממוזער|250px|נימבוסטרטוס אופייני
נִימְבּוֹסְטְרָטוּס (לטינית: נימבו - מוריד גשמים; סטרטוס - שכבתי) הוא ענן בעל אופי שכבתי אשר מפותח דיו על מנת להוריד משקעים, כגון גשם או שלג. לרוב בעוצמה חלשה אך רציפה ("גשם חקלאי"). ענן נימבוסטרטוס לא מוריד ברקים או רעמים.
בסיסו לרוב ממוקם ברום הבינוני, והוא מאפיין קלאסי מובהק של חזיתות חמות.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:עננים
| 2022-07-27T11:15:08
|
רשת אזורית
|
250px|שמאל|ממוזער|תרשים של רשת תקשורת מרחבית
WAN - רֶשֶׁת תִּקְשֹׁרֶת מֶרְחָבִית (Wide Area Network) היא רשת תקשורת המחברת בין מספר רשתות עירוניות ורשתות מקומיות, אשר בדרך כלל ממוקמות במרחק ניכר זו מזו.
רשת אזורית שונה מרשת עירונית בכך שהיא יכולה להתפרס על פני אזור גאוגרפי בלתי מוגבל (רשת האינטרנט היא רשת אזורית המתפרסת על חמש היבשות). רשת אזורית עוסקת בעיקר בניתוב מידע בין רשתות מקומיות או עירוניות, ונדיר מאוד למצוא בה צרכני או ספקי תוכן. על כן ההתייחסות לרשת אזורית היא בשלוש השכבות הנמוכות של מודל ה-OSI או שתי השכבות הנמוכות של מודל ה-TCP/IP.
ראו גם
מונחים ברשת מחשבים
LAN
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ארכיטקטורת רשת
| 2022-05-27T12:07:25
|
WAN
|
REDIRECT רשת אזורית
| 2005-11-07T07:58:34
|
XHTML
|
שמאל|ממוזער|200px|דוגמה של מסמך XHTML
XHTML (ראשי תיבות של eXtensible HyperText Markup Language) היא שפת סימון לעיצוב עמודי אינטרנט, בדומה ל-HTML, אלא שהיא מוגדרת כיישום XML ולא כיישום SGML, ולפיכך חלים עליה כללי מבנה קשיחים וקפדניים יותר.
כמו HTML, גם שפת XHTML הוגדרה והתקבלה על ידי ארגון W3C כתקן.
הצורך בכללי סמנטיקה קפדניים מ-HTML התעורר עקב עליית תפוצתם של התקנים ניידים ומשובצים (Embedded), והעובדה שעיבוד של XML פשוט יותר ודורש פחות משאבים. מסמכי XHTML עונים על התכונות הבאות:
מבניות. הדף חייב להתחלק לשני חלקים - body ו-head. שניהם חייבים להימצא בין תגיות HTML.
קוד מקונן. התגיות הסוגרות חייבות להיות מקוננות בהתאמה לתגיות הפותחות.
קוד מאורגן. כל תגית חייבת להיסגר. רוב התגיות באמצעות תגית סוגרת וחלקן כתגית ריקה - תגית פותחת וסוגרת בו-זמנית (לדוגמה: )
סוגי אותיות. הקפדה על אותיות קטנות בלבד, ולא עירוב של השתיים, כפי שקיים ב-HTML.
בהירות. כל תכונה של מאפיין חייבת להיתחם בגרשיים כאשר לפניה האופרטור שווה (=).
בינואר 2000 הושלמה הגדרתו של תקן XHTML 1.0, בהתבסס על HTML 4.01. בדומה לו, גם XHTML 1.0 כלל הגדרה לשלושה סוגי מסמכים, על פי תכונת הDOCTYPE:
Strict - נוקשה - סוג מסמך העונה על הדרישות המחמירות יותר.
Transitional - מעבר - סוג מסמך לזמן המעבר מהפורמט הישן לחדש, העושה שימוש בתכונות אשר קיימות בHTML כגון תגית FONT, אשר לא יתמכו בעתיד.
Frameset - לשימוש בדפים עם מסגרות (Frames) בלי קוד נוסף.
תקן XHTML 1.0 תוכנן לתאימות אחורה, וכולל נספח המתאר קווים מנחים כיצד לכתוב מסמכי XHTML אשר תתאפשר צפייתם גם בדפדפנים ללא תמיכה בתקן זה.
במאי 2001 הושלמה הגדרתו של תקן XHTML 1.1, בהתבסס על XHTML 1.0 Strict. תקן זה אינו משמר תאימות אחורה עם HTML.
נכון ליולי 2007, XHTML 2.0 עדיין מוגדר כטיוטת עבודה.
רוב הדפדפנים העדכניים תומכים ב־XHTML. דפדפנים ישנים יותר מתמודדים עם מסמכי XHTML 1.0 ללא קושי הודות לתאימות לאחור.
ישויות ב-XHTML
קובץ הגדרת המסמך (DTD) מצהיר במפורש על אותן 252 ישויות (Entity reference) של HTML. בנוסף, מכיוון ש-XHTML הוא XML הוא מכיל גם את הישות apos, וניתן להצהיר ב-XHTML על ישויות נוספות בקובץ הגדרת המסמך. מבחינת תמיכה של דפדפנים באפשרויות אלו, התשובה תלויה באיך הדפדפנים מתייחסים ל-XHTML.
אם הוא נקרא על ידי מפענח HTML אזי רק 252 ישויות HTML נתמכות. הישות apos אינה נתמכת בוודאות, כמו גם הגדרת ישויות נוספות.
אם הוא נקרא על ידי מפענח XML שלא יכול להבין ישויות חיצוניות, אזי רק 5 הישויות של XML בטוחות לשימוש, למרות ניתן להשתמש בישויות אחרות שמוגדרות בתוך המסמך.
אם הוא נקרא על ידי מפענח XML שיכול להבין ישויות חיצוניות, אזי 5 הישויות של XML בטוחות לשימוש, 248 הנוספות בטוחות לשימוש במידה וקוראים לקובץ הגדרת המסמך. כמו כן, ניתן להצהיר על ישויות נוספות כחלק מהמסמך, או בצורה חיצונית.
רק ", &, < ו > יעבדו בכל המפענחים בצורה בטוחה.
האפשרות הראשונה, של תמיכה ב-252 הישויות בלבד, היא הנפוצה כיום.
ראו גם
מונחים ברשת מחשבים
מונחים בתוכנה
קישורים חיצוניים
תקן XHTML 1.0 באתר ה-W3C
תקן XHTML 1.1 באתר ה-W3C
טיוטת עבודה XHTML 2.0 באתר ה-W3C
מ-HTML ל-XHTML מדריך שמסביר את ההבדלים בין HTML ל- XHTML 1.0 STRICT
HTML/XHTML ספר HTML שמלמד את גרסה XHTML 1.0 STRICT.
אתר בעברית שעוסק בנושא
מדריך XHTML בעברית בוובמאסטר
מדריל באתר איתן
קטגוריה:XML
קטגוריה:HTML
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים
קטגוריה:עיצוב אתרי אינטרנט
| 2023-11-28T02:06:59
|
סופרים
| 2019-07-03T20:01:01
|
|
איים
|
הפניהאי
| 2020-02-04T21:23:35
|
ימות ואגמים
|
הפניה :קטגוריה:ימות ואגמים
| 2011-12-25T10:04:05
|
מיתולוגיה רומית
|
המיתולוגיה הרומית היא המיתולוגיה שנוצרה ברומא העתיקה, תוך ערבוב של מיתוסים, אגדות עם, אלים של עמים כבושים והעתקה של האלים במיתולוגיה היוונית, תוך שינוי שמותיהם.
בהתחלה הרומאים האמינו כי כמעט בכל חפץ יש מהות אלוהית ולכן היו האלים הרומיים אלים מופשטים חסרי צורה מוגדרת וחסרי תווי פנים, עם התגברות ההשפעה ההלניסטית שנבעה משליטתה של האימפריה הרומית ביוון ומהשפעתה של הדת היוונית-הלניסטית על רומא, התחילו האלים ללבוש צורה.
האלים הרומיים מחולקים למספר קבוצות:
לארס (מהמילה פמילארס – משפחה), שתפקידם להגן על המשפחה והבית.
פנטס, אלי משק הבית, המחסנים והחצר
מנס, אלי רוחות המתים והאבות הקדומים
אינפרי – אלי השאול
נובנסיליס – אלים מכובדים שאומצו מתרבויות אחרות
קבוצות נוספות מופיעות בתיאורים שונים.
אלים שמקורם במיתולוגיה היוונית
טקסט=פסל האל יופיטר, מלך האלים במיתולוגיה הרומית.|ממוזער|פסל האל יופיטר, מלך האלים במיתולוגיה הרומית.
במקביל לשנים עשר האלים האולימפיים של יוון העתיקה, גם במיתולוגיה הרומית תריסר אלים חשובים. אלים אלו נקראו בשם דיאי קונסטנס.
להלן שנים עשר האלים בשמם הרומי, יחד עם עוד שני אלים חשובים למרות שאינם משנים-עשר האלים המרכזיים. בסוגריים מופיע השם היווני המקורי של כל אל.
יופיטר (זאוס) מכונה גם יוביס. ראש המשפחה, אל הברקים ואדון האלים. בנו של הטיטאן סטורנוס ואופס.
נפטון (פוסידון), אחי יופיטר ופלוטו. אל הים, רעידות האדמה והסוסים.
פלוטו (האדס), אחי יופיטר ונפטון. אל השאול ואדון המתים. (איננו אחד משנים עשר האלים המרכזיים.)
יונו (הרה), אשתו ואחותו של יופיטר. אלת הנישואין והאימהות ופטרוניתן של הנשים הנשואות.
קרס (דמטר), אחות יופיטר, אלת התבואה והאדמה ובתה פרוסרפינה. בחלק מהגרסאות החליף אותה פלוטו אחי יופיטר, אל השאול ואדון המתים.
מרס (ארס), בן יופיטר ויונו. אל המלחמה והטבח.
וולקן (הפייסטוס), בנם של יופיטר ויונו ובעלה של ונוס. אל הנפחים, המלאכה וחרשי הברזל.
ונוס (אפרודיטה), אשתו של וולקן. אלת האהבה.
מינרווה (אתנה), בתו של יופיטר. אלת החוכמה, המדעים, האומנות, ומלחמת-הצדק. כמו כן, האלה המגינה על העיר אתונה, הנקראת על שמה.
מרקוריוס (הרמס), בנם של יופיטר ואופס בת אטלס. שליח האלים, אל הסוחרים והרופאים, וגם מגן הגנבים.
אפולו (אפולון), בנם של יופיטר וליטו. אל השמש, האור, המוזיקה, האמנות, הרפואה והנבואה.
דיאנה (ארטמיס), תאומתו של אפולו. אלת הירח והציד.
בכחוס (דיוניסוס), אל היין וההוללות. בנו של זאוס, קרוי גם בשם ליבר. כלי נשקו נראה כמטה עטוף קיסוס ובראשו אצטרובל, ידוע בשם תירסוס
וסטה (הסטיה), אחות יופיטר, אלת הבית והמשפחה. בחלק מהגרסאות מחליף אותה בכחוס, אל היין. (אינה אחת משנים עשר האלים המרכזיים.)
למרות הקשר ההדוק ליוון היו האלים הרומים שונים למדי ממקביליהם היוונים, בייחוד לפני התקופה הקלאסית.
גיבורים רומאים (במיתולוגיה הרומית)
איניאס
רמוס ורומולוס
הרקולס (הרקלס ביוונית)
לקריאה נוספת
ע. פלד, ש. לבני, רותי פישמן, אנדרו ט. קאמינגס, אלכסנדר ס. מוריי, האנציקלופדיה של המיתולוגיה: המיתולוגיה היוונית והרומית, בריאת העולם והאדם, אלי האולימפוס, האלים המשניים, גיבורים, סיפורי עלילה, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 2013.
ד"ר אפי זיו, המיתולוגיה הרומית, כנרת זמורה-ביתן, מוציאים לאור בע"מ, 2024
קישורים חיצוניים
*
| 2024-07-15T19:59:17
|
אבני חן
|
REDIRECT אבן חן
| 2007-07-15T11:08:05
|
מנהיגי החשמונאים
|
REDIRECTחשמונאים
| 2004-06-23T06:25:08
|
הר
|
ממוזער|שמאל|250px|נוף אווירי של המאצ'אפוצ'רה, מהרי האנאפורנה, שבהימלאיה
ממוזער|שמאל|250px|רכס הרים בפארק הלאומי טורס דל פיינה
ממוזער|שמאל|250px|האוורסט, ההר הגבוה בעולם
ממוזער|250px|החרמון, הגבוה בהרי ישראל
ממוזער|שמאל|250px|הר מהרי אלפים של אוסטריה
הר הוא מבנה גאולוגי הבנוי מסלעים ואדמה המתנשא לגובה של כמאות מטרים מעל לסביבתו. רוב ההרים בעולם אינם פסגות יחידות, אלא הם ערוכים בצורת רכסים. הר נחשב לצורת נוף גבוהה יותר מאשר גבעה, אך ההבדל ביניהם לא מוגדר בצורה חד משמעית.
חלק גדול מההרים הגבוהים בעולם נמצאים בתוך רכסי הרים, שנוצרים כתוצאה מפעילות טקטונית. רכסי ההרים הגבוהים בעולם ערוכים בשתי חגורות גדולות: "החגורה העולמית", המקיפה את האוקיינוס השקט, וחגורה הנמשכת ממזרח למערב על פני אסיה ואירופה. רכס ההרים הגבוה בעולם הוא ההימלאיה, ובו הפסגה הגבוהה ביותר, האוורסט, שגבהה 8,848 מטר מעל פני הים.
היווצרות ההרים
ממיינים את ההרים והגבעות לשלושה סוגים עיקריים, לפי אופן התהוותם. הרי הקמטים נוצרו על ידי התקפלות או התקמטות שכבות סלע במעבה האדמה בגלל לחצים שמקורם בתנועת היבשות על פני כדור הארץ. הרכסים הגבוהים בעולם: ההימלאיה, הרי האנדים, הרי האלפים וחלק גדול מהרי הרוקי באמריקה הצפונית – נוצרו כך. כמה מן הצעירים ברכסי הקמטים האלה עודם מתרוממים והולכים בימינו.
הסוג השני הם הרים שנוצרו על ידי הערמות של סלעים ואפר. הגבוהים שבהם הם הרי געש, שנוצרו על ידי לבה ואפר געשי שנערמו מסביב לפתח בקרום כדור הארץ שממנו בקעו.
ההרים מן הסוג השלישי נוצרו על ידי סביבתם – שהיא בדרך כלל רמה שבותרה על ידי חתירה של נהרות וקרחונים לאורך קווי חולשה (לדוגמה, סדקים או מפגש בין סוגי מסלע שונים). הם עצמם הושפעו במידה פחותה מפעולת המים והקרח. הרים מסוג זה הם בדרך כלל הרים יחידים.
התבלות ההרים
צורת ההרים בהווה שונה מצורתם בעבר. שינויים רבים התחוללו בהם, והם מוסיפים להתחולל עקב פעולת המים, חילופי מזג האוויר והרוח. אחד הגורמים הפעילים בהרס ההרים הוא הכפור. כאשר שלג נמס מחום השמש בהרים הגבוהים, מחלחלים מי השלג לתוך סדקי הסלעים, ובקור הלילה קופאים ונהפכים לקרח. עקב כך גדל נפחם בכמעט 10 אחוזים והקרח יוצר לחץ בסדק, מרחיב ומפוצץ בסוף את הסלע.
ההרים במדבריות, שהצומח בהם מועט, כמו הרי הנגב, נתונים להשפעת המים, אך גם להשפעת הבדלי הטמפרטורה הגדולים שבין היום, החם מאוד, ובין הלילה, הקר מאוד. בשעות היום מתחממים פני הסלע ומתפשטים, ובלילה הם מתכווצים בהשפעת הקר ונסדקים, ושברים ניתקים מן הסלעים. גם הרוח גורמת להריסת הסלע בנשבה על פניו. פעולתה של הרוח הרסנית ביותר כאשר היא נושאת גרגרי חול, אלה פועלים על הסלע כפצירה חדה. במדרון נושבות רוחות ההר הייחודיות לו – רוח אנאבטית ורוח קטבטית.
סוגי הרים
ממוזער|שמאל|250px|הר געש באורגון
ממוזער|שמאל|250px|הר גלדהפיגן
ניתן לאפיין הרים במספר דרכים; צורתם החיצונית, סוג האבן שמרכיבה אותם, ומאפיינים נוספים.
הרי געש
קלדרה
מתפרצי-על
חרוט סקוריה או חרוט אפר
חרוט מגן
חרוט לבה
הר געש בוצי
הר געש שכבתי (Stratovolcano)
הר געש תת-ימי
הר געש של קרח
הר געש תת-קרחוני
הרים אחרים
נונאטאק
טויה
הורסט
הר שולחן
ההרים והאדם
ההרים נוחים פחות מן המישורים לפעילות אנושית יום-יומית. קשה, למשל, לבנות יישוב גדול בהרים. אמנם יש ערים גדולות בגובה 2,000 מטרים ואף יותר (מקסיקו סיטי למשל), אך הן בנויות בדרך כלל ברמה הררית, שלפעמים היא מישורית לא פחות מן השפלה. אזורים הרריים רבים משמשים אתרי נופש וספורט בזכות האוויר הטוב שלהם ונופיהם המרהיבים. ההעפלה אל ההרים היא ספורט פופולרי מאוד, וכך גם הגלישה על השלג בהרים הגבוהים. נהרות היורדים מן ההרים בכוח רב נרתמו להפקת אנרגיה חשמלית.
מאז ומעולם היו ההרים מחסום לתנועתם של בני האדם, בעלי חיים וצמחים – כמעט כמו האוקיינוסים. במשך אלפי שנים הפרידו הרי ההימלאיה בין תרבויות הודו לאלו של סין ומנעו נדידת עמים וכיבוש. עד שנת 1910 לא חצתה מסילת רכבת את האנדים. זמן רב ניתקו הרי הפירנאים כמעט לגמרי את ספרד משאר חלקי אירופה, והאלפים היו למחיצה בין איטליה לגרמניה. כיוון שההרים משמשים חיץ טבעי בין ארצות והגנה מסוימת מפני פלישות מבחוץ, התוו גבולות רבים בין מדינות לאורך קווי הרכס של הרים גבוהים. הפירנאים, למשל, הם הגבול בין צרפת לספרד, הרי מול הלבנון בין סוריה ללבנון, ההימלאיה בין טיבט לנפאל, והאנדים בין ארגנטינה לצ'ילה. יש גאוגרפים הסוברים שהר אלברוס שייך לאסיה, ולא לאירופה. לפי גישתם, המון בלאן שבאלפים הוא ההר הגבוה ביותר באירופה.
החי והצומח
הפאונה והפלורה של ההרים צריכים להסתגל לתנאי מחיה קשים של קור קיצוני (או חום בקיץ) אל מול הרוחות העזות והטמפרטורות הנמוכות ושל אוויר דליל עם מעט מאוד חמצן. הצמחים צריכים לצבור אור שמש רב הנדיר בהרים ולהימלט מהקור, כך שרבים מהם רדומים או עמידים לתנאי קור כמו עצים מחטניים. עם זאת בקו גובה מסוים המשתנה על פי הטמפרטורה, התלילות הלחץ והלחות, העצים לא יכולים לצמוח עוד. קו זה מכונה קו העצים וגם רוב החיות לא עוברות אותו. רק מעט צמחים מסתגלים של טונדרה הררית יכולים לשרוד בהם. לרוב החיות ישנם ריאות ולבבות העוזרים להם לנשום בקלות יותר. רבים מהם מכוסים בפרווה או בנוצות מבודדות והם נאלצים להתקיים מארוחות מזדמנות ולנדוד למרחקים בחיפוש מזון או כדי להימלט ממזג האוויר.
צמחים
צמחי ההרים הם לעיתים קרובות צמחים החיים גם באזורים קרים, אף באזורים הטרופיים, אם כי מספר יערות גשם גדלים על הרים נמוכים. במורדותיהם העצים גדלים לגובה נמוך יותר ויותר וכשעולים בגובה הם נהיים מירוקי עד לנשירים ובהמשך למחטניים ודומים עד שלבסוף מגיעים לקו העצים, מעליו אף עץ אינו יכול לצמוח עקב הקור ומיעוט אנרגיית השמש. הרים מסוימים גורמים גם ליובש יתר לעצים החיים לצידם ובכך גורמים להם להיות נמוכים יותר ולצידם גדלים שיחים היוצרים מעין בתות. מעל קו העצים ישנו אזור של "טונדרה אלפינית", הנשלט בעיקר בידי פרחים קרקעיים, עשבים, טחבים וחזזיות.
גלריית צמחי הרים:
בעלי חיים
חיות המבלות זמן רב בגבהים צריכים גם להצליח לטפס על אבנים מתדרדרות או הרים תלולים, כמו היעל שפרסותיו בעלות כריות רכות. בהרים נפוצים כמה טורפים גדולים כמו הפומה, נמר השלג, דוב גריזלי, דוב המשקפיים והגרגרן. פרסתנים רבים בעלי פרווה עבה כמו היאק, הקיאנג, איילי מושק, אייל האנדים, טפיר הרים, זברת הרים ובני קבוצת היעלים המתמחים בחיי הרים. עופות דורסים רבים חיים או מבקרים בהרים כמו קונדור האנדים, עיט זהוב, פרס ומיני העוזנייה. באזורים אלה קל להבחין בטרף ויש הרבה אוויר תרמי עליו הם יכולים לעוף. גם כמה פרימטים חיים בהרים כמו גורילת הרים, מקוק יפני וקופי החרומף הניזונים בעיקר מחזזית.
יונקים קטנים רבים חיים בהם כמו הפיקות, מרמיטות וכמה ארנביים וכן חולדי השק ובוני הרים וגם כמה עופות קטנים כמו הכותלי, העורביים וכמה פרושיים כמו פרוש הרים וגם עופות גדולים יותר כמו כמה פסיוניים ושכווים ובכמה אזורים גם אגמיות ענק או עופות פלמינגו. בהרי ניו זילנד ישנם עופות כמו דבלולניים, תוכיי ניו זילנד ועוף הטאקאהה.
בקצוות ההרים צומחים לעיתים יערות נמוכים ובהם אפיפיטים כמו סחלביים שולטים. ביערות כאלה נמצאים קוליבריים, עופות הקצאל וכמה טוקניים, מיני סנאיים וקופים וטורפים כמו הנמר הערפילי או הטאירה.
גלריית חיות הרים:
ראו גם
רכס הרים
הר געש
אורוגנזה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צורות נוף
| 2024-09-20T14:59:03
|
חומרים
|
REDIRECT חומר
| 2006-02-17T23:43:49
|
כלכלה חופשית
|
הפניה כלכלת שוק
| 2008-12-24T17:51:58
|
רשת מקומית וירטואלית
|
ממוזער|איור הממחיש הפרדה של מקטעים של רשת מקומית באמצעות רשת מקומית וירטואלית
VLAN - רֶשֶׁת מְקוֹמִית וִירְטוּאָלִית (Virtual Local Area Network) היא מקטע (Segment) ברשת מקומית שמוגדר מבחינה לוגית כרשת אוטונומית.
פרוטוקול VLAN מגדיר טכנולוגיה המאפשרת לחלק רשת LAN מקומית, המרוכזת על ידי מתג אחד או יותר, למספר תת-רשתות "וירטואליות".
הבידול לרשתות שונות מתבצע בשכבה השנייה של מודל ה-OSI, על ידי חסימת העברת אותות במתג בין הפורטים השונים שלו אשר אינם משויכים לאותו ה-VLAN. החסימה מאפשרת את חלוקת הרשת המקומית למספר רשתות שונות ונפרדות (Segments) אשר יכולות לתקשר ביניהן כרשת WAN.
שימושים
השימוש ברשתות מקומיות וירטואליות החל כאשר היה צורך להקטין את מתחמי ההתנגשות (Collision domain) ברשתות מקומיות, והבעיה נפתרה על ידי הכנסתם של המתגים (Switch) שמאפשרים את חלוקת הרשת בצורה וירטואלית. השימוש העיקרי בחלוקה כזו הוא הקטנת מתחמי השידור (Broadcast domain) ברמת כתובות ה-MAC.
שימוש נוסף והנפוץ יותר לרשתות וירטואליות מקורו בקלות שבה ניתן להחל באמצעותן הרשאות אבטחה ומידור.
יישום
יישום של רשתות מקומיות וירטואליות נעשה כיום בעזרת מתגים "חכמים", המאפשרים קיבוץ לוגי של מספר קצוות המחוברים אליהם. מספר מתגים המחוברים ביניהם מתפקדים לצורך העניין כמתג בודד, ומאפשרים קיבוץ קצוות מכל רחבי מתחם השידור (המוגבל בדרך כלל על ידי נתבים) והפרדתם למתחם שידור נפרד. המתג מנהל רשימה של כל כתובות ה-MAC השייכות לרשת הווירטואלית, ומפריד אותם משאר הקצוות ברשת. על ידי הפרדה זו ניתן למשל לחלק לקצוות אלו כתובות IP השייכות לתת רשת מסוימת, להחיל מדיניות אבטחה (על ידי הגדרת הרשאות שונות למי ששייך לרשת הווירטואלית ולמי שלא) ועוד.
תקשורת רשתות וירטואליות - VLAN Tagging
עקב הצורך בתעבורת מידע השייך לכמה רשתות וירטואליות על קו נתונים יחיד, כגון תעבורה אל יחידת שער אחת המשותפת לכמה רשתות וירטואליות או תעבורה בין שני מתגים שונים שבכל אחד מהם יש 2 רשתות וירטואליות שונות אבל משותפות לכל מתג. לכן נכתב תקן השייך לשכבה השנייה של מודל ה-OSI שנקרא 802.1Q או בצורה מילולית: VLAN Tagging.
כאשר מגדירים כניסה מסוימת במתג ככניסה העובדת ב-VLAN Tagging ניתן לשייך לאותה כניסה יותר מרשת וירטואלית אחת וכך כניסה מסוימת יכולה להיות חברה בכמה רשתות שונות, כאשר לכל מסגרת של מידע היוצאת מכניסה זאת של המתג מצורפות סיביות שמשייכות את אותה מסגרת של מידע לרשת מסוימת, וכך ההתקן שמקבל את המסגרת הזאת יודע לאיזו רשת וירטואלית המידע הזה שייך ולנתב את המידע הזה אליה. ההתקן המקבל את המידע חייב לתמוך בתקן 802.1Q בשביל להיות מסוגל לפענח את המידע המתקבל.
דוגמה לשימוש נפוץ בתקן (VLAN Tagging (802.1Q
מרכז|600px|ממוזער|הוספה של תג 802.1Q (בתכלת) לחבילת Ethernet
ברשת של ארגון שמחולקת לשתי רשתות וירטואליות שונות קיים נתב אחד המאפשר גישה לאינטרנט לכלל הארגון; נגדיר כניסה באחד המתגים שאליה נחבר את הנתב ואותה נגדיר ככניסה התומכת ב-VLAN Tagging. נגדיר אותה גם כחברה בשתי הרשתות - משמע נבקש מהנתב להאזין למסגרות שמכילות תווי רשת של שתי רשתות שונות. על ידי הגדרות אלה, מידע משתי הרשתות יוכל להגיע אל הנתב כדי שישמש כשער לאינטרנט לשתי הרשתות בנפרד.
כמו כן נצטרך להגדיר את הנתב בהתאם כדי שיתמוך בתצורה זאת.
ראו גם
מונחים ברשת מחשבים
רשת מקומית (LAN)
קישורים חיצוניים
הסבר נוסף על רשתות וירטואליות באנגלית + איורים
קטגוריה:ארכיטקטורת רשת
| 2024-08-28T03:15:32
|
הון
|
הון (בלעז: קפיטל; באנגלית: Capital) הוא מכלול הנכסים העומדים לרשותו של אדם או ישות כלכלית כלשהי, שיש בהם כדי לשמש ליצירת מוצר או הכנסה. המונח הון נמצא בשימוש רווח בתחומי הכלכלה, הפיננסים והחשבונאות, והגדרתו המדויקת משתנה על פי התחום וההקשר.
כלכלה
כיום, על פי רוב, מתייחס המושג הון בתחום הכלכלי לכסף או גילום אחר שלו, המשמש או עשוי לשמש את גוף לצורך פעולה עסקית או פיננסית כלשהי. אולם בתורת הכלכלה הקלאסית, התייחס המושג בעיקר לציוד, מבנים ומכונות המשמשים בהליך ייצור של מוצרים בידי יצרנים. על פי התאוריה הכלכלית הקלאסית, ההון הוא אחד משלושה גורמי ייצור (בצד אדמה ועבודה). בהגדרה זו, ההון הוא אותו מרכיב בגורמי הייצור שנוצר בידי האדם לשמשו בתהליך הייצור, בצד מה שניתן לו על ידי הטבע (גורם הייצור "אדמה") ויגיע-כפיו כשלעצמו (גורם הייצור "עבודה"). כל השלושה יחד הם מרכיבים חיוניים בתהליך הייצור הכלכלי. הגדרה זו היא של הכלכלן הקלאסי בן המאה ה-19 דייוויד ריקרדו, והיא רווחת בין כלכלנים מאסכולה זו ונגזרותיה.
קרל מרקס, אבי התורה המרקסיסטית, עסק רבות בהון בהגותו הכלכלית, והקדיש לו את אחד מחיבוריו החשובים ביותר – הקפיטל (שמשמעותו "ההון"). מרקס אימץ את הגדרותיו של ריקרדו בשינוי שם והגדרה קלים, אך הפיק מההגדרה משמעות שונה לחלוטין. מרקס הבחין בין "הון קבוע" (או "הון נח") המתייחס להשקעה בנכסים קבועים כמו הקמת מפעל, רכישת ציוד ומכונות, קניית חומרי גלם, דלק, וכדומה, ו"הון משתנה" (או "הון נע") שהוא חלק ההון המושקע בשכירת פועלים, תשלום משכורותיהם, וכדומה. מכאן הגיע למסקנות מרחיקות לכת לגבי העוולות בהתפלגות ההכנסות מההון הנהוגות בשיטה הקפיטליסטית.
פיננסים ושוק ההון
כיום, בשימוש הנפוץ, עוסק המושג הון באספקטים הפיננסיים של המונח. הגורמים הפעילים בשוק ההון – שהם בעיקרם הבורסה לניירות ערך, הבנקים, קרנות הנאמנות ושאר מוסדות פיננסיים, וכן ברוקרים ומשקיעים – נוהגים לכלול בהגדרת הון את האלמנטים המשמשים והנסחרים בשוק ההון – ניירות ערך (מניות, אג"ח, אופציות) ואמצעי תשלום למיניהם. האספקטים הפיזיים של הון – כגון מבנים ומכונות, שתפסו מקום מרכזי בחשיבתם של ריקרדו וכלכלנים אחרים לגבי הון, אינם לפיכך בהגדרה זו, שכן הם אינם אלמנטים הנסחרים בשוק ההון. למעשה, על פי ההגדרה הכלכלית הקלאסית, שוק ההון אינו עוסק באמת בסחר בהון, אלא בגיוס המשאבים הפיננסיים הנדרשים לצורכי אותן השקעות בהון הנדרשות במגזר .
חשבונאות
החשבונאות, העוסקת ברישום והפקת דו"חות של הפעילות הפיננסית בעסקים ותאגידים, מתעניינת פחות בסוג ההון – פיזי או פיננסי – ויותר במקור ההון. ברשות הפירמה נכסים רבים, פיזיים ופיננסיים, המשמשים אותה בפעילותה הכלכלית; אך מתוך שוויו הכספי של סך הנכסים, אומדת החשבונאות את חלקו שהוא "הון עצמי" (או הון בעלים), לעומת חלקו שהוא התחייבויות (או הון הלוואות), כלומר נמצא בידי הפירמה לשימושה באופן ארעי עד מועד פרעונו, ועל כן אינו חלק מהון הבעלים של הפירמה. מכאן שעל פי החשבונאות, ניתן לאמוד את הונו של עסק, תאגיד, ואפילו אדם, כסך נכסיו בניכוי סך התחייבויותיו. אומדן זה נותן למעשה את ההון העצמי, או השווי נטו.
הון אנושי ואינטלקטואלי
שימוש מודרני נוסף במונח הון הוא בהקשר של הון אנושי. זהו שימוש שאול בזרם הנאו-קלאסי המודרני, שכן בתאוריה הכלכלית הקלאסית ההון האנושי מוגדר בגורם הייצור "עבודה" ולא בגורם הייצור "הון". הגדרת חלק מגורם הייצור עבודה כ"הון אנושי" אומרת שלמעשה כמו הון פיזי, זהו משאב שניתן להשקיע בהגדלתו והשבחתו לצורך הגדלת התשואה שבשימוש בו, באמצעות השכלה, הכשרה מקצועית וכדומה. המושג "הון אנושי" מבדיל בין עבודה כ"יגיע כפיים" במובן הקלאסי, לעבודה במובנה היום המושתתת רבות על ידע. באופן דומה, יש המדברים על "הון אינטלקטואלי", כמושג במשמעות קרובה לקניין רוחני.
ראו גם
הון תרבותי
הון אנושי
הון חברתי
קישורים חיצוניים
*
*
קטגוריה:רכוש
| 2024-09-01T02:58:33
|
פוטוסינתזה
|
פוטוסינתזה בעברית נקראת הטמעה, היא תהליך ביולוגי המתקיים ביצורים פוטוסינתטיים (רוב הכחוליות, האצות וצמחים), הממירים את אנרגיית האור, בדרך כלל אור שמש, לאנרגיה הכימית הנחוצה כדי לתדלק את חילוף החומרים שלהם. תהליך הפוטוסינתזה הוא הבסיס לקיומם של כמעט כל היצורים החיים כיום בכדור הארץ, הן באספקת אנרגיה ומזון (ייצור ראשוני) והן באספקת החמצן, כאשר יוצאי הדופן לכך כמה מינים של ארכאונים הניזונים החמצון של תרכובות כימיות אי-אורגניות (כימו אוטוטרופיים) בנביעות הידרותרמיות במעמקי האוקיינוס.
השם פוטוסינתזה הוא הלחם מילים של פוטו (אור), סינתזה (הרכבה).
בתהליך הפוטוסינתזה חלקיק אור (פוטון בודד) מפרק מולקולת מים הבנויה מאטום חמצן אחד ושני אטומי מימן. אטום המימן הוא יסוד בעל פרוטון אחד, והוא חסר אלקטרון. לחמצן החד-מימני יש אלקטרון עודף. כתוצאה מתהליך הפוטוסינתזה נוצרים שני יונים טעונים חשמלית. יונים אלה מניעים את כל תהליך הפוטוסינתזה, החל מקשירת פחמן דו-חמצני אטמוספירי וכלה ביצירת הפחמימות הבונות את הצמח.
ממוזער|התפוצה העולמית של הפוטוסינתזה, כולל פיטופלנקטון אוקיאני וצמחייה יבשתית. הצבעים אדום כהה וכחול-ירוק מצביעים על אזורים של פעילות פוטוסינתטית גבוהה באוקיינוס וביבשה, בהתאמה.
המונח פוטוסינתזה מתייחס בדרך כלל לפוטוסינתזה חמצנית, שבה חמצן מיוצר כתוצר לוואי, וחלק מהאנרגיה הכימית המופקת מאוחסנת במולקולות של פחמימות, חד-סוכרים, דו-סוכרים, ורב סוכרים, כגון, עמילן ותאית המסונתזות מפחמן דו-חמצני ומים. רוב הצמחים, האצות והציאנובקטריה מבצעים פוטוסינתזה פוטואאוטוטרופית . תהליך הפוטוסינתזה אחראי על ייצור ושמירה על רמת החמצן באטמוספירת כדור הארץ, ומספק את רוב האנרגיה הביולוגית הנחוצה לכלל היצורים ובכלל זה חיים מורכבים על פני כדור הארץ כיום.
האורגניזמים הראשונים שהתפתחו בכדור הארץ לפני כ-4 מיליארד שנים היו חיידקים אל-אווירניים. הם היו כימואוטוטרופים כלומר השתמשו בתהליכי חמצון-חיזור של חומרים אנאורגניים להפקת האנרגיה הדרושה לקיומם ולא בפוטוסינתזה. יצורים אלו חיו בעבר הרחוק של האבולוציה של החיים במשך מספר מאות מיליוני שנים. התפתחות הפוטוסינתזה התקיימה בשלב מוקדם בהיסטוריה של כדור הארץ, לפחות לפני 2.45-2.32 מיליארד שנים, ולפי ההשערות זמן רב קודם לכן. היכולת הביוכימית להשתמש במים כמקור לאלקטרונים בתהליך הפוטוסינתזה התפתחה באב קדמון משותף של כחוליות קיימות. מחקר משנת 2018 משער כי ייתכן כי יכולת לבצע פוטוסינתזה החלה לפני כ-3.4 מיליארד שנים. הפוטוסינתה הגדילה בצורה ניכרת את כמות האנרגיה שזמינה לכלל המערכת האקולוגית - שכן היא אפשרה לרתום את אנרגיית השמש כבסיס אנרגטי לחיים. לפני כ-2.4 מיליארדי שנים, התפשטות הכחוליות גרמה ל"אסון החמצן" אחת ההכחדות ההמוניות הגדולות ביותר. דבר זה גרם לשינוים קיצוניים בהרכב אטמוספירת כדור הארץ, (כולל עליה בריכוז החמצן וירידה בריכוז הפחמן הדו-חמצני)- בליתוספירה, בהידרוספירה ובאטמוספירה. שינוי זה התרחש בחלקו בצורה הדרגתית, על פני מיליוני שנים כיוון שחלק גדול מהחצמן נקלט בריכוזיים גדולים של ברזל שהתחמצנו. כתוצאה מהשינוי בהרכב האטמוספירה והאוקיינוסיים נכחדו כמעט כל המינים של חיידקים אל-אווירניים על פני כדור הארץ, ואת מקומם תפסו חיידקים אווירניים. אירועים אלה, יצרו בהמשך את התנאים להתפתחות מינים של אאוקריוטים ושל היצורים הרב-תאיים ובכללם צמחים, פטריות ובעלי חיים.
מיקום תהליך הפוטוסינתזה בתאים חיים
ממוזער|מבנה סכמטי של כלורופיל A
ממוזער|מבנה סכמטי של כלורופיל B
ממוזער|מבנה סכמתי של כלורופלס
טקסט=Halobacterium sp. strain NRC-1, each cell about 5 μm in length|ממוזער|צילום מיקרוסקופי של החיידק Halobacterium sp. strain NRC-1
תהליכי הפוטוסינתזה בתאים אורגניזמים פרוקריוטים מתרחשת באברונים בשם תילקואידים, ובצמחים עילאיים הם מתרחשים בכל האיברים הירוקים הנושאים אברונים בשם כלורופלסטים.
מקור השם כלורופלסט: כלורו – על שם הפיגמנט כלורופיל המצוי באברונים אלה (ביוונית: כלורו = ירוק, פלסט = אברון). המשמעות היא שקרני האור בתחום אורכי הגל של הצבע הירוק (520–570 ננו הרץ) אינו נבלע על ידו. הוא מוחזר ממנו, ולכן יראה על ידי עין הצופה. בכלורופלסטים קיימים גם פיגמנטים נוספים: הקרוטנואידים, הקסנטופילים והפיקובילינים. אף לפיגמנטים אלה תפקיד בתהליכי הפוטוסינתזה, אבל הכלורופיל מהווה את רוב כמות הפיגמנטים המצויים בחלקים הירוקים של הצמח.
קיימים שני סוגי כלורופיל: כלורופיל B, הבולע את האור באורכי גל קצרים (כחול ועל-סגול) וכלורופיל A, הבולע אור באורכי גל ארוכים (אדום ותת-אדום). רק כלורופיל A בעל יכולת להתמרת אנרגיית האור לאנרגיה כימית. כלורופיל B נקרא פיגמנט משני היות שהוא מעביר את האנרגיה הנקלטת על ידו לכלורופיל A, ועל ידי כך מגדיל טווח האור המנוצל על ידי הצמח. בטבע קיימים גם חיידקים אאוטוטרופיים המבצעים פוטוסינתזה אווירנית ללא יצירת חמצן על ידי שימוש בכלורופיל הבקטריאלי לפיצול מימן גופרתי במקום מים. בתהליך זה נוצרות מולקולות של גופרית כתוצר סופי במקום מולקולות חמצן. החיידק Halobacterium המשתייך לעל-ממלכה Archaea מבצע פוטוסינתזה שאינה מקבעת פחמן באמצעות חלבון בעל מבנה של bacteriorhodopsin – רודופסין ופיגמנט נוסף ה-photopigment retinal המשמשים לקליטת גלי אור ירוק והפעלת משאבות של פרוטונים על מנת לסנתז ישירות אדנוזין טריפוספט (ATP). ייתכן שפוטוסינתזה זו הייתה הצורה הקדומה יותר של הפוטוסינתזה שהתפתחה על פני כדור הארץ בתקופת הפוליארכאן שקדמה לתקופת התפתחות הציאנובקטריה בתקופה המשוערת המכונה כדור הארץ הסגול , לפני 2.5–3.8 מיליארד שנים, תקופה שקדמה ל"אירוע החמצן הגדול" .
ממוזער|Geologic Time Scale
גילוי הפוטוסינתזה
במאה ה-16, רופא בלגי בשם ואן הלמונט הסיק מניסוייו שהצמח ניזון מהמים ולא מחומרים שמצויים באדמה. בסוף המאה ה-18, מדען אנגלי בשם ג'וזף פריסטלי הוכיח שעכבר הנתון מתחת לפעמון זכוכית, יחד עם נר דולק, מת תוך פרק זמן קצר והנר כבה. אך אם למערכת זו הוסיף צמח ירוק, העכבר המשיך לחיות והנר המשיך לדלוק. הוא הסיק שהצמח משפיע בדרך הפוכה לנשימה ומנקה את האוויר. חוקר הולנדי בשם בן דורו של פריסטלי, חזר על ניסוייו והראה ש"שיפור" האוויר על ידי הצמח התרחש רק בנוכחות אור שמש ורק על ידי החלקים הירוקים של הצמח. הוא שיער שמקור החמצן המשתחרר הוא בפירוק הפחמן הדו-חמצני. רק בשנות השלושים של המאה ה-20, מדען בשם , בעקבות ניסויים בחיידקים, הסיק שמקור החמצן המשתחרר בפוטוסינתזה הוא במים ולא בפחמן הדו-חמצני. ההוכחה הסופית למסקנה זו ניתנה בניסוייו של רוברט היל.
מנגנון הפוטוסינתזה
התחלת תהליך הפוטוסינתזה: פירוק מולקולה של מים לחמצן ומימן מולקולריים לפי המנגנון הבא:
(1) חמצון מים
(2) חיזור פרוטונים
(3) סה"כ התגובה הכוללת
ממוזער|פוטוסינתזה
הסתבר שזו תגובה פוטוכימית (תגובה תלוית אור), אותה ניתן לבדוק גם מחוץ לתא השלם, בכלורופלסטים שבודדו מצמחים והועברו לתמיסה מתאימה. אלה מסוגלים לחזר תרכובות מחמצנות כשחושפים אותם לאור, ולגרום לפליטת חמצן. התופעה התגלתה על ידי רוברט היל ושותפו בשנת 1937 וקרויה על שמו, ריאקצית היל .
בניסויים המוקדמים, תרכובות כמו מלחי ברזל שימשו לקליטת האלקטרונים והפרוטונים המשתחררים כתוצאה מפירוק המים. רק בשנת 1951 הסתבר שניתן לחזר גם את מולקולת NADP, המצויה באופן טבעי בצמחים, במערכת של כלורופלסטים מבודדים. בזכות ניסויים אלה ניתן היה להבין את הריאקציות המקדימות את חיזור הפחמן בפוטוסינתזה.
שלב הפוטוסינתזה בנוכחות אור
הריאקציות הראשונות של הפוטוסינתזה מתבצעות על בממברנת התילקואיד ומחייבות נוכחות אור. הן מתקיימות בשתי מערכות: "מערכת אור I" ו"מערכת אור II". כאשר אלקטרונים עוברים ממערכת אחת לשנייה, משתחררת אנרגיה המשמשת ליצירת מולקולות ATP המעבירה יוני מימן לתגובות המאוחרות.
התהליך מתחיל ב"מערכת אור II", בו לכלורופיל יש שיא קליטת אור באורך גל של 700 ננומטר. האנרגיה המגיעה אל המערכת מנוצלת לפירוק של המים לחמצן וליוני מימן בתהליך הנקרא פוטוליזה. מסלול הריאקציה ממשיך במערכת העברת האלקטרונים ויצירת מולקולת . בהמשך, בתהליך העברת האלקטרונים הם מגיעים אל "מערכת אור I" ליצירת מולקות NAPDH2 שם מסתיימת העברת האלקטרונים ביצירת NAPH2, שהיא מולקולה בעלת אנרגיה כימית אצורה, בדומה ל-ATP.
"שלב החושך" – התגובות שאינן תלויות באור
השם השגור, "שלב החושך" מטעה. שלב זה מכיל סדרת תגובות שאינן זקוקות לאור שמש, אך בטבע מתבצעות באור בגלל צמידותן לשלב האור, בהפרשי זמן של חלקיקי שנייה. השלב הזה מתקיים תוך ניצול אנרגיה ממולקולות ה-ATP ומיוני מימן ממולקולות ה-NADPH2 שנוצרו בשלב האור. כל עוד מולקולות אלה מסופקות, בנוסף לפחמן דו-חמצני הזמין מן האוויר, התגובות ימשכו. בסופן של תגובות אלה נוצר הגלוקוז שמשמש את התא להפקת אנרגיה בתהליך הנשימה התאית.
בתחילה נקלט פחמן דו-חמצני מן האוויר. הוא נקשר אל מולקולה בשם RUBP, על ידי האנזים רוביסקו (RuBp Carboxylase Oxygenase – RuBisCO). בריאקציה זו מתחילה שרשרת אנזימטית מעגלית שנקראת מעגל קלווין בנסון, אשר בסיומה נוצר גלוקוז וכן מולקולת ה-RUBP שנקשרת שוב לפחמן דו-חמצני "חדש" ותהליך זה חוזר חלילה.
הנוסחה הכללית, נטו, של תהליך הפוטוסינתיזה היא:
C6H12O6 + 6O2 → אור + 6H2O + 6CO2
אם כי יש הכותבים את התגובה הכוללת באופן הבא:
C6H12O6 + 6O2 + 6H2O → אור + 12H2O + 6CO2
נוסחה שנייה באה להדגיש שהתהליך דורש 12 מולקולות מים כדי לייצר מולקולה אחת של גלוקוז, ובמהלכו נוצרות שנית 6 מולקולות מים. (ולכן, בנוסחת נטו, נציין שש מולקולות מים בלבד).
כפי שניתן לראות, מולקולות חמצן משתחררות בפוטוסינתזה כתוצר לוואי. הצמחים ושאר היצורים הפוטוסינתטיים פולטים את החמצן אל הסביבה.
בנוסף, בחישוב אנרגטי, לסינתזת מולקולה אחת של גלוקוז יש צורך ב-18 מולקולות ATP ו-12 מולקולות NADPH2, הנוצרות בשלב האור.
המסלולים המטבוליים השונים לקיבוע פחמן
ממוזער|תהליך הפוטוסינתזה מתקיים בעלים של צמחים ובחלקים ירוקים אחרים של הצמח.
בצמחי יבשה קיימים שלושה מסלולים מטבוליים עיקריים של קיבוע פחמן: C3, C4 ו-CAM. רוב הצמחים מבצעים את קיבוע הפחמן במסלול C3, בו קיבוע הפחמן מתבצע בתאי המזופיל של העלה, הממוקמים קרוב לפיוניות. אלה הם פתחים דרכם נכנס הפחמן הדו-חמצני לעלה. בצמחי C3 הפיוניות פתוחות ביום וסגורות בלילה. לכן, פחמן דו-חמצני נקלט ביום ומאפשר ביצוע פוטוסינתזה, תוך איבוד מים דרך הפיוניות הפתוחות. כאשר הטמפרטורה הסביבתית גבוהה והלחות נמוכה, איבוד המים עלול לסכן את השרדות הצמח, ולכן הפיוניות יסגרו והפוטוסינתזה תיפסק.
קיבוע פחמן במסלול C4 קיים בצמחים טרופיים וגם גידולים באזורים ממוזגים, אשר מקורם באזורים טרופיים, בעלי עוצמות גבוהות של קרינה. במסלול זה הפחמן הדו-חמצני נקלט בתאי המזופיל ומתחבר לחומצות אורגניות בעלות ארבעה אטומי פחמן היוצרות מולקולת אוקסלואצטט, אז מועברות מולקולות אלו לתאים פנימיים יותר בעלה, תאי נדן הצרור. בתאים אלו, המבודדים יחסית מהסביבה החיצונית, משוחרר הפחמן הדו-חמצני ואז מקובע מחדש במעגל קלווין. מסלול ה-C4 מאפשר ריכוז גבוה של פחמן דו-חמצני בסביבת האנזים רוביסקו וכך מגדיל את יעילות קיבוע הפחמן. בשל הריכוז הגבוה של פחמן דו-חמצני הזמין לפוטוסינתזה, מתאפשר צמצום של פתיחת הפיוניות וצמצום איבוד המים.
מסלול ה-CAM, הקיים בכשבעה אחוזים מכלל מהצמחים, מבוסס על קליטת פחמן בעלה במהלך הלילה, אז הטמפרטורות נמוכות ואידוי המים הוא מינימלי. בתוך העלה, הפחמן הדו-חמצני מחובר לחומצות אורגניות, ומשוחרר במהלך היום. אז הוא מחוזר במעגל קלווין, תוך שימוש באנרגיה שמתקבלת מתהליך האור. מסלול ה-CAM, מאפשר לצמחים איבוד מינימלי של מים כתוצאה מתהליך הפוטוסינתזה וזאת משום שבמהלך היום הצמח לא צריך לפתוח את הפיוניות כדי לקלוט פחמן דו-חמצני. זאת כנראה סיבה עיקרית לכך שמסלול ה-CAM נפוץ יחסית בצמחי מדבר, למשל קקטוסים או במשפחת הטבוריתיים.
תוצרים עקיפים מתהליך הפוטוסינתזה
התוצרים העקיפים של הפוטוסינתזה הם חומרים אורגניים הנוצרים מן הפחמימות שנוצרו בפוטוסינתזה. התוצרים העקיפים הראשיים הם: פחמימות, שומנים, חלבונים וחומצת גרעין.
פחמימות: הגלוקוז מעובד בצמח והופך לפחמימות אחרות, כדוגמת העמילן, הנמצא בזרעים שונים וכן נאגר בשורשים. פחמימות מורכבות מיוצרות גם בגופם של בעלי חיים. כדוגמה אפשר להזכיר את הגליקוגן, חומר התשמורת בכבד של בעלי חיים שונים, כולל האדם.
השומנים: הם מיוצרים על ידי הצמחים ובעלי החיים מן הפחמימות. מספר דוגמאות לחשיבותם של שומנים: הם מרכיב חשוב בקרומי התאים, מהווים גם חומר תשמורת חשוב בסוגים שונים של זרעים, בונים את שכבת השעווה שמגנה על העלים – הקוטיקולה. גם בבעלי חיים השומנים מהווים צורת אגירה של מקור אנרגיה לשימוש עתידי. יש להם גם תפקיד בשמירה על חום הגוף, בבעלי חיים הומיאותרמים ומהם מיוצרים ויטמינים והורמונים שונים.
חומצות אמינו: חומצות האמינו הן אבני הבניין של החלבונים. חומצות האמינו נוצרות בצמחים ובבעלי חיים מהפחמימות שנוצרו בפוטוסינתזה, אך ליצירתן דרוש בנוסף גם מקור חנקן. העובדה שכל האנזימים בגוף החי הם חלבונים מעידה על חשיבותן.
חומצות גרעין: ממלאות תפקיד חשוב בהתרבות התאים ובבניית החלבונים. חומצות הגרעין בנויות ממעין שרשרת של חלקים הנקראים נוקלאוטידים. כל אחד מהנוקלאוטידים הוא בעל בסיס חנקני הקשור לסוכר חמש פחמני הקשור לזרחה. מקורו של הסוכר הוא בתהליך הפוטוסינתזה.
חשיבות הפוטוסינתזה
האורגניזמים המבצעים פוטוסינתזה קרויים "פוטוסינתטיים", ומוגדרים כאוטוטרופים. הפירוש המילולי הוא "מזינים את עצמם" וזאת מכיוון שהם לא נזקקים לתרכובות אורגניות ממקור חיצוני (מזון) כדי להפיק אנרגיה וכדי לייצר את התרכובות האורגניות הדרושות להם. מקור האנרגיה של האוטוטרופים היא אנרגיית אור, המתקבלת מקרינת השמש. את התרכובות האורגניות בונים האוטוטרופים מהפחמן הדו-חמצני, שנמצא באוויר, וממים שנקלטים מסביבתם. בשלב ראשון, באמצעות פוטוסינתזה, הפחמן הדו-חמצני מתרכב עם מימן, שמקורו במים, ליצירת גלוקוז. בהמשך, הצמח מייצר נגזרות שונות שלו, כגון עמילן. החומרים האורגניים הנוצרים בצמחים עוברים, דרך מארג המזון, אל כלל היצורים האחרים, ההטרוטרופיים (= אשר מזונם מגיע מהחוץ), כשאלה אוכלים צמחים או אוכלים בעלי חיים אוכלי צמחים. יצורים המבצעים פוטוסינתזה הם, אם כן, מקור המזון עבור רוב היצורים החיים ומהווים את התשתית של פירמידת המזון. את האנרגיה מתרכובות אורגניות שבמזון מפיקים כל היצורים האארוביים בנשימה תאית. תהליך זה מתבצע בתא החי באברון הנקרא מיטוכונדריון. מספר רב של אברונים כאלה נמצאים בכל תא ואנרגיה המשתחררת על ידי פירוק החומר האורגני משמשת לצרכים השונים של התא. נשימה תאית מתקיימת גם בצמחים, תוך צריכת חמצן, אך בעוצמה פחותה מהפוטוסינתזה, ולכן, בחישוב סופי, הצמחים מוסיפים חמצן לאטמוספירה.
הנגזרות של הגלוקוז משמשות, גם ביצורים האוטוטרופיים וגם ביצורים ההטרוטרופיים, כחומר מוצא לייצור החומרים הדרושים לתאיהם. באותם תהליכי, גם הדלקים הפוסיליים (נפט, פחם, גז טבעי) מקורם בחומרים שנוצרו בפוטוסינתזה בתקופות קדומות.
היבטים אקולוגיים ואבולוציוניים
בצמחים רבים שחיים באזורים מדבריים ומדבריים-למחצה, משירים את עליהם בקיץ, והפוטוסינתזה מתבצעת בענפים ובגבעולים ירוקים.כך הם מצמצמים את פני השטח של הצמח ומקטינים את איבוד המים לאטמוספירה. תכונה זו מכונה רוֹתמיוּת, על שמו של רותם המדבר. בין הצמחים הרותמיים בארץ ישראל ניתן למצוא את מיני השרביטן, הקידה שעירה וצמחים נוספים.
תהליך הפוטוסינתזה הוא הבסיס לקיומם של רוב היצורים החיים על פני כדור הארץ, באספקת המזון ובאספקת החמצן.
הופעת היצורים הפוטוסינתטיים על פני כדור הארץ לפני כשלושה מיליארד שנה הביאה בהדרגה לעליה בשיעור החמצן באטמוספירה. כך התאפשרה התפתחות יצורים המסוגלים לנצל את החמצן האטמוספירי להפקת אנרגיה; אלו הם היצורים האארוביים. תהליך הפוטוסינתזה הוא האחראי לחידוש החמצן שבאוויר, ושמירת ריכוזו, למרות ניצולו בתהליכי בעירה אביוטיים שונים ובנשימה התאית של כל היצורים האארוביים, כולל הצמחים. הפוטוסינתזה של האצות באוקיינוסים אחריות ל-90% מהחמצן המשתחרר לאטמוספירה. גם ליערות יש תרומה חשובה בשמירה על הרכב האטמוספירה וקליטת עודפי הפחמן הדו – חמצני בפוטוסינתזה. בכך תורמים הצמחים לצמצום אפקט החממה, ולכן יש סכנה רבה בבירוא היערות המשווניים הגדולים באגן האמזונס ובאפריקה.
פוטוסינתיזה סינתטית
החוקר האיטלקי ג'אקומו סיאמייקן ניבא ב-1912 כי אנרגיה סולארית יכולה לשמש כפתרון לבעיית אנרגיה עתידית. לאור החזון של סיאמייקן, ניתן לתאר יצירת מערכת סינתטית לאספקת אנרגיה מאור השמש, בהסתמכות על עקרונות הפוטוסינתזה שמתרחשת בטבע, כיצירת עלה סינתטי. מערכת כזו יכולה לנצל את אנרגיית השמש ובעזרתה להפיק אנרגיה חלופית – גז מימן, תוך ניצול מקור מים קיים וללא השקעת אנרגיה נוספת מעבר לאנרגיית השמש.
במערכת פוטוסינתיזה סינתטית אנו צריכים לתכנן תהליך אפקטיבי שבו:
יכול להיקלט פוטון באמצעות מולקולה שקולטת צבע – "כרומופור".
ייווצר מצב שבו המטען מופרד, באמצעות העברת האלקטרון מזרז החמצון לזרז חיזור.
ייצברו שני אלקטרונים ברציפות בזרז החיזור, שישמשו לחיזור של שני הפרוטונים, למימן מולקולארי.
תתאפשר התחדשות הכרומופור בהעברת אלקטרון מזרז החמצון.
אחרי העברת ארבעה אלקטרונים מזרז החמצון אל זרז החיזור, זרז החמצון יוכל להתחדש על ידי העברה של ארבעה אלקטרונים, משתי מולקולות של מים, ליצור מולקולה אחת של חמצן מולקולארי (O2) וארבעה פרוטונים.
חמצון המים במערכת סינתטית
כדי לפתח מערכת יעילה של פוטוסינתזה סינתטית, יש להפיק יון מימן, כפי שנוצר בצמח, כתוצאה מחיזור של הפרוטונים המתקבלים בעת חמצון מים (H2O). לשם כך יש לפתח תחילה זרזים לפירוק המים, בתהליך אלקטרוכימי. זרזים כאלה יהיו חייבים לדמות את זרז החמצון הנמצא בצמח, מתוך הנחה שדמיון מבני יוביל לדמיון באופן הפעולה.
ה- הוא הזרז בצמח שבעזרתו מתרחש חמצון המים. ה-OEC הוא קומפלקס המורכב מ-4 אטומי מנגן (Mn), אטום סידן (Ca) ואטומי חמצן מגשרים, בעל הנוסחה הכימית Mn4O5Ca.
עקרון הפעולה לפיו ה-OEC מזרז חמצון המים נחקר באופן מעמיק, והדעה הנפוצה היא שה-OEC עובר במעגל דרך חמישה שלבים של חמצון, שמסומנים ב: S0 – S4, כך ש-S0 מייצג את "מצב המנוחה" של הזרז, שהוא המצב המחוזר ביותר (דרגת החמצון הנמוכה ביותר של המנגן – +3) ו-S4 מייצג המצב המחומצן ביותר (דרגת חמצון +5).
תהליך הפוטוסינתזה מתחיל כשפוטון פוגע במולקולת כלורופיל. מולקולת הכלורופיל פולטת קוואנטת אנרגיה שנקראת אקסיטון. האקסיטון מגיע למרכז הריאקציה בתהליך הנמשך פיקושנייה, כלומר מיליונית של מיליונית שנייה. אין להסביר מהירות זאת במנגנונים ביולוגיים קלאסיים. בנוסף, אם האקסיטון יעשה את דרכו בצורה אקראית, אנרגיה רבה תלך לאיבוד בגלל התנגשויות עם המולקולות האחרות. אבל מדידות מדויקות בעזרת קרן לייזר הראו שנצילות הפוטונים היא כמעט מאה אחוז. מהירות כזאת ונצילות כזאת אפשר להסביר רק בעזרת מכניקת קוואנטים.
בתחום הקוואנטי חלקיק יכול להימצא בכמה מקומות בבת אחת, על פי עקרון האי-ודאות. נראה שהאקסיטון מתפשט כמעין גל בתוך התא. בצורה כזאת הוא מגיע למרכז הריאקציה בדרך הקצרה ביותר.
לא היה צפוי לראות אפקטים קוואנטיים בסביבה המורכבת והחמימה של תא חי, בעוד תופעות קוואנטיות זקוקות לקוהרנטיות, ולכן מוכרות רק בתנאי מעבדה קיצוניים של לחץ נמוך וטמפרטורה הקרובה לאפס המוחלט. כאשר חלקיק מוקף בשלל אטומים אחרים כמו בכלורופלסט, האינטראקציה עם הסביבה גורמת לדה-קוהרנטיות והאפקט הקוואנטי מתמסמס בפרק זמן קצר בהרבה מזה שבו האקסיטונים בפועל מגיעים למרכז הריאקציה. אין כיום הסבר כיצד מתאפשרת ההתנהגות הקוואנטית שנצפית בתהליך הפוטוסינתזה. קיימת השערה שמולוקלות הכלורופיל מייצרות ביניהן סוג של סדר וקוהרנטיות. פוטוסינתזה היא אחת התופעות שנחקרת בתחום החדש של ביולוגיה קוונטית.
ראו גם
אבולוציה של פוטוסינתזה
ביולוגיה קוונטית
מיטוכונדריון
לקריאה נוספת
יוסף נוימן, תהליך הפוטוסינתזה, מפעלים אוניברסיטאיים, ירושלים, 1978
קישורים חיצוניים
סרטון משעשע על פוטוסינתזה, עם תרגום עברי-The simple story of photosynthesis and food – Amanda Ooten – YouTube
הערות שוליים
*
קטגוריה:פיזיולוגיה של הצמח
קטגוריה:מטבוליזם
קטגוריה:ביולוגיה קוונטית
| 2024-09-12T20:55:33
|
צמחי רפואה
|
הפניה צמחי מרפא
| 2008-07-23T14:04:26
|
זימל
|
REDIRECT גאורג_זימל
| 2015-09-26T11:03:12
|
דוד גרין
|
הפניה דוד בן-גוריון
| 2024-02-15T21:24:51
|
נשיא מדינת ישראל
|
170px|ממוזער|שמאל|סמל בית הנשיא
נְשִׂיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הוא ראש המדינה של מדינת ישראל. מאחר שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, בה סמכויות הרשות המבצעת נתונות בידי הממשלה, ממלא נשיא המדינה תפקידים אשר בעיקרם הם ייצוגיים וטקסיים. מוסד הנשיאות נחשב למבטא את אחדות העם, והנשיא מכונה לעיתים "האזרח מספר 1". נשיא המדינה נבחר על-ידי הכנסת לכהונה בת שבע שנים, שלאחריה הוא לא יכול להיבחר בשנית. נשיא המדינה הוא מבעלי התפקידים היחידים בישראל שמחזיקים מתוקף תפקידם בדגל רשמי, הנקרא נס הנשיא.
תפקידיו, סמכויותיו ודרך בחירתו של נשיא המדינה מוגדרים בחוק-יסוד: נשיא המדינה, אשר נחקק ב-1964.
המעון הרשמי שבו גר הנשיא ומשפחתו הוא בית הנשיא ברחוב הנשיא בשכונת טלביה בירושלים.
תפקידיו וסמכויותיו של הנשיא
סמכויותיו של נשיא המדינה הן בעיקרן טקסיות וסמליות, דוגמת חתימה על חוקים שנחקקו בכנסת, הסמכת שגרירים מטעם המדינה, קבלת כתבי האמנתם של שגרירים ממדינות זרות וחתימה על אמנות בין ישראל לבין מדינות אחרות. ואולם, הנשיא הוא לא המאשר את החוקים והאמנות, וחתימתו על מסמך טעונה חתימת קיום מטעם הממשלה. נשיא המדינה הוא הראשון בסדר הקדימה הממלכתי, והוא מייצג את המדינה כלפי חוץ.
לנשיא המדינה נתונות מספר סמכויות מעשיות, שהבולטת בהן היא סמכות החנינה של כל עציר, נאשם או אסיר, וכן הסמכות להקל בכל עונש שהטיל בית משפט על כל אדם. לרוב יתייעץ הנשיא עם נציגי משרד המשפטים לפני הפעלת סמכותו זו, אך לעיתים הוא נקלע ללחצים פוליטיים וחברתיים עזים, שבגינם ישחרר אסירים מסוימים, כגון יהודים שהורשעו בטרור ומחבלים פלסטינים במסגרת עסקאות חילופי שבויים.
תפקיד נוסף הנתון בידי נשיא המדינה לפי חוק-יסוד: הממשלה הוא הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת לאחר שהתקיימו בחירות לכנסת או לאחר שהממשלה התפטרה או נפלה. לפני שנשיא המדינה מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת, עליו להתייעץ עם סיעות הכנסת ולקבל מהן המלצה למועמד לראש הממשלה. נשיא המדינה יטיל את הרכבת הממשלה על מי שלפי דעתו יש לו הסיכוי הגבוה ביותר להרכיב ממשלה. סמכות זו ניתנת לראשי מדינה ברוב רובן של הדמוקרטיות הפרלמנטריות, ויש בה שיקול דעת מסוים.
נשיא המדינה ממנה את השופטים, לאחר שנבחרו בוועדה לבחירת שופטים, ואת נגיד בנק ישראל לפי המלצת הממשלה. סמכות המינויים ניתנה לנשיא כדי לסמל את עצמאותם של המתמנים מן הכנסת והממשלה.
מעבר לתפקידים החוקתיים של נשיא המדינה, מאפשר לו מעמדו ליזום מיזמים חברתיים שונים ולגייס בעבורם כספי תרומות. כמו נשיאים אחרים בעולם, גם נשיאי ישראל הקימו קרנות מלגות לתמיכה במיזמים ציבוריים שהנשיא המכהן הופקד על ניהולן (כמו סיוע לבעלי מוגבלויות ולאנשי מדע ומחקר). בשנת 2011 קבע מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס כי הנשיא דאז משה קצב חרג מהניהול התקין של כספי בית הנשיא והנהיג הפקרות תקציבית, בזבז את ההון של קרנות אלה והביא לסגירתן.
דיני הנשיאות
ממוזער|250x250 פיקסלים|הנשיא ריבלין בטקס השבעת שופטים במשכן הנשיא, דצמבר 2017ממוזער|250x250 פיקסלים|הנשיא פרס מקבל מאת שגריר בריטניה את כתב האמנתו במשכן הנשיא, אוקטובר 2010
בחירת הנשיא
כל אזרח ישראלי כשיר לכהן כנשיא. הצעת מועמד לנשיא המדינה צריכה להיות מוגשת ליושב-ראש הכנסת, בהסכמת המועמד בכתב ובצירוף תמיכתם של עשרה חברי הכנסת לפחות בחתימתם, ועד שבועיים לפני מועד הבחירות. כל חבר הכנסת רשאי לתמוך במועמד אחד בלבד. שבוע לפני מועד הבחירות צריך יושב-ראש הכנסת לפרסם את רשימת המועמדים בבחירות המתקרבות.
הכנסת בוחרת את נשיא המדינה בהצבעה חשאית, בישיבה מיוחדת שנערכת לצורך עניין זה בלבד. מזכיר הכנסת קורא בשמותיהם של כל חברי הכנסת לפי סדר ה-א"ב של שמות המשפחה, וכל חבר כנסת בתורו נכנס מאחורי פרגוד עץ מיוחד המוצב במליאת הכנסת, מכניס פתק עם שם המועמד למעטפה, ואז משלשל את המעטפה לקלפי העשויה עץ. לאחר שהצביעו כל חברי הכנסת, מתכנסים חברי ועדת הקלפי (שחברים בה היושב-ראש ועוד שלושה חברי כנסת) בלשכת יושב-ראש הכנסת וסופרים את הקולות.
המועמד שקיבל את קולותיהם של רוב חברי הכנסת – הוא הנבחר. אם אין מועמד כזה, עורכים הצבעה חוזרת ובה מועמדים לבחירה שני המועמדים שקיבלו את המספרים הגדולים ביותר של קולות. המועמד שקיבל את מספר הקולות הגדול ביותר הוא הנבחר.
משמעותו הייצוגית והסמלית של מוסד הנשיאות הביאה לכך שעל אף שהבחירה נעשית על ידי פוליטיקאים, נבחרת לתפקיד אישיות בעלת שיעור קומה, שזוכה לאהדה רבה בכל שדרות העם, ואפשר לחנך את הדור הצעיר לאורה. בהתאם לעיקרון זה נבחרו לתפקיד אנשים בעלי תרומה בולטת למימוש החזון הציוני, כאלה שמלבד מעורבות בחיים הציבוריים גם הגיעו להישגים מיוחדים בתחומים נוספים. כך נבחרו לתפקיד אנשי מדע בעלי שם עולמי (חיים ויצמן ואפרים קציר), אלופי צה"ל בעלי קול ייחודי (חיים הרצוג ועזר ויצמן), מלומדים ואנשי רוח (יצחק בן-צבי, זלמן שזר ויצחק נבון).
ממוזער|250x250 פיקסלים|לוחית הרישוי של רכב השרד של נשיא המדינה חיים ויצמן
לקראת סוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 נבחרו לתפקיד פוליטיקאים, ובתגובה לכך הוגשו כמה הצעות חוק שונות שניסו למנוע זאת, על מנת למנוע מתפקיד זה להפוך לפוליטי. בחירתו של עזר ויצמן לתפקיד נשיא המדינה בשנת 1993 הייתה לנקודת המפנה שסימנה את תחילתה של מגמה זו, ואחריו נבחרו משה קצב, שכיהן כחבר הכנסת ושר, שמעון פרס שכיהן כחבר הכנסת במשך 48 שנים (ברובן כשר, ופעמים גם כראש הממשלה), ראובן ריבלין, שכיהן כשר וכיושב-ראש הכנסת, ויצחק הרצוג, שכיהן כחבר הכנסת וכשר.
תפקיד נשיא המדינה נחשב כתפקיד פרישה בקריירה הפוליטית, שלאחריו פורש הנשיא היוצא מהחיים הציבוריים. יוצא דופן היה יצחק נבון, שביקש לנצל את הפופולריות שצבר במהלך כהונתו כנשיא, פרש מהתמודדות על תקופת כהונה שנייה ושאף לקבל לידיו את מנהיגות מפלגת העבודה והמערך בבחירות לכנסת האחת עשרה.
ממוזער|250x250 פיקסלים|הנשיא זלמן שזר פותח את המושב הראשון של הכנסת השביעית, 1969
טקס השבעת נשיא המדינה
נשיא המדינה הנבחר נכנס לתפקידו ביום סיום כהונתו של הנשיא היוצא, ואם הנשיא היוצא התפטר, הודח או נפטר – נכנס מחליפו הנבחר לתפקיד סמוך ככל הניתן ליום בחירתו. מי שנבחר לנשיא המדינה צריך להצהיר בפני הכנסת הצהרת אמונים בזו הלשון: .
טקס השבעת נשיא המדינה הוא ייחודי בישראל והוא דומה במתכונתו לטקסי הכתרה עליהם מסופר בתנ"ך. מושמעות בו תקיעות שופר על-ידי חיילי הרבנות הצבאית, ובסיומו קורא יושב-ראש הכנסת: "יחי נשיא מדינת ישראל!", וחברי הכנסת עונים "יחי! יחי! יחי!".
ממוזער|250x250 פיקסלים|הנשיא יצחק בן-צבי נואם בכנסת בהשבעתו, 1952
הדחת נשיא המדינה
הכנסת מוסמכת, בהחלטת רוב של שלושה רבעים מחבריה (90 ח"כים), להדיח נשיא המדינה אם מצאה שהתנהגותו אינה הולמת את מעמדו. כדי להתחיל הליך הדחה יש להגיש קובלנה על ידי לפחות עשרים חברי כנסת. הקובלנה חייבת להיות מנומקת והיא תועבר ללא דיחוי לידי נשיא המדינה. כדי לקבל החלטה להדחת נשיא יש צורך ברוב של שלושה רבעים מחברי ועדת הכנסת (19 מתוך 25 חברי הוועדה). לנשיא או לבא כוחו יש זכות לסתור את הקובלנה בוועדת הכנסת וגם במליאת הכנסת.
חסינות, נבצרות והתפטרות
חסינות
ממוזער|260x260 פיקסלים|נשיא המדינה חיים ויצמן, מקבל ספר תורה משר הדתות ליום הולדתו ה-75. מאחוריו נס הנשיא בגרסתו הראשונה.
בדומה לחברי הכנסת, לנשיא המדינה יש חסינות מוחלטת בכל הקשור לתפקידו, ואין הוא חייב למסור בעדות מידע שנודע לו במילוי תפקידו כנשיא גם לאחר תום תקופת כהונתו. כמו כן יש לנשיא, כל זמן שהוא מכהן, חסינות פרוצדורלית מוחלטת, כלומר לא ניתן להעמידו לדין פלילי ולא ניתן לעוצרו. אם יש צורך לגבות ממנו עדות, ניתנת לנשיא הזכות לקבוע את מקום מסירת העדות ומועדה.
נבצרות
אם נבצר מהנשיא למלא תפקידו באופן זמני, או אם הוא נמצא מחוץ לגבולות המדינה, מכהן יושב ראש הכנסת כממלא מקום נשיא המדינה. כאשר הנשיא מעוניין להכריז על נבצרות זמנית (למשל לפני שהוא עובר הליך רפואי תחת הרדמה מלאה, ואין הוא יכול למלא את תפקידו) הוא צריך להעביר בקשה לכנסת, ורק לאחר קבלת בקשתו בידי ועדת הכנסת יוכרז על נבצרותו.
התפטרות ונשיא בפועל
נשיא המדינה רשאי להתפטר, בהגשת כתב התפטרות חתום ליושב-ראש הכנסת, והתפטרותו נכנסת לתוקף אחרי 48 שעות, אלא אם הוא חוזר בו מהתפטרותו. אם נשיא המדינה מסיים את תפקידו לפני גמר כהונתו, מכהן יושב-ראש הכנסת כנשיא המדינה בפועל. לנשיא המדינה בפועל נתונות כל הסמכויות של הנשיא.
תקציב מוסד הנשיאות
בשנת 2019 עמד תקציב מוסד הנשיאות על 61 מיליון שקלים חדשים, מתוכו עמדו 32 מיליון לשכר העובדים, 3 מיליון לביטחון, 2 מיליון עבור קצבאות לאלמנות הנשיאים הקודמים, ו-15 מיליון לתפעול.
מרכיבים מרכזיים בתקציב משכן הנשיא:
משכורות ותנאי הפרישה של נשיאי המדינה ועובדי המוסד.
העלות התפעולית של מוסד הנשיאות.
עלות תחזוקת מבנה משכן הנשיא והגן הנלווה לו, כולל ארנונה לעיריית ירושלים.
עלות הטקסים והאירועים הנערכים על-ידי הנשיא.
נסיעות, כולל נסיעות פמליית הנשיא לחוץ לארץ.
עלות פרטי האמנות הפזורים במשכן הנשיא ועלות אחזקתם.
עלות חיילי צה"ל אחדים שעובדים במוסד.
עלות אבטחת המשכן והנשיא.
שכר הנשיא ותנאי פרישתו
בהתאם ל נקבעת משכורתו של נשיא המדינה על ידי ועדת הכספים של הכנסת. קביעה זו ניתנה בהחלטת משכורת נשיא המדינה, התשמ"ב–1982. ב-1 ביולי 2013 נקבעה משכורת הנשיא ל-50,315 ש"ח לחודש. משכורת זו מתעדכנת בהתאם לשינויים בשכר הממוצע במשק. בהתאם ל, תנאי הפרישה של הנשיא נקבעים אף הם על ידי ועדת הכספים, והם ניתנו בהחלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (נשיא המדינה ושאיריו), התשמ"א–1981. תנאים אלה כוללים:
פנסיה חודשית בסכום 70% ממשכורת הנשיא, מיום פרישתו של הנשיא (גם אם טרם הגיע לגיל פרישה) לכל ימי חייו, ולאלמנתו אחריו לכל ימי חייה. אם הנשיא לשעבר זכאי לפנסיה נוספת מקופה ציבורית, לא תעלה הפנסיה הכוללת המשולמת לו על משכורתו כנשיא. שיעור הפנסיה חריג לטובה, משום ששר צובר, במשך 7 שנים, פנסיה של 14% בלבד.
לנשיא לשעבר ולבני משפחתו, לשאירי נשיא ולשאירי נשיא לשעבר יינתנו שירותים רפואיים ואשפוז באותם תנאים ובאותו היקף שהיו זכאים להם בעת כהונת הנשיא.
נשיא לשעבר, אלמנת נשיא ואלמנת נשיא לשעבר זכאים לטלפון בדירתם, והוא יותקן על חשבון אוצר המדינה. נשיא לשעבר זכאי לתשלום של הוצאותיו בעבור החזקה ושימוש בטלפון סלולרי ובטלפון שהותקן בדירתו (אלמנת נשיא ואלמנת נשיא לשעבר זכאיות לתשלום זה במשך תקופה של שמונה עשר חודשים מיום פטירתו של הנשיא או הנשיא לשעבר).
נשיא לשעבר זכאי לדיור בדירת שרד ולרכב צמוד עם נהג במשך שבע שנים מיום סיום כהונתו. אם נפטר במשך תקופת הזכאות, זכאית אלמנתו לזכויות אלה עד לסיום שבע השנים.
נשיא לשעבר זכאי, לצורך פעילותו הציבורית, לתקציב לשירותי משרד, במשך שבע שנים מיום סיום כהונתו. זכות זו אינה נשללת, גם אם מצבו הרפואי של הנשיא לשעבר אינו מאפשר לו לנהל משרד.ממוזער|חיים ויצמן נשבע אמונים לנשיאהּ הראשון של מדינת ישראל|339x339 פיקסלים
התנאים המפורטים לעיל נקבעו במהלך כהונתו של הנשיא משה קצב, והם תקפים החל מכהונתו של שמעון פרס כנשיא. ביחס לכהונתם של נשיאים קודמים ושאיריהם חלים תנאים טובים יותר.
בעקבות החשדות למעשים פליליים שהועלו נגד הנשיא קצב, החליטה ועדת הכספים בשנת 2007, שמנשיא לשעבר שהורשע בעבירה שיש עמה קלון נשללות כל הזכויות הנ"ל, מלבד הזכות לפנסיה חודשית ולשירותים רפואיים.
בעבר משכורתו של הנשיא הייתה פטורה ממס הכנסה, אך בתיקון שנעשה בתקופת כהונתו של הנשיא עזר ויצמן נקבע כי היא חייבת במס. בנוסחו הנוכחי קובע שפטורים ממס הכנסה רק: "תשלומים, שירותים וטובות הנאה המשתלמים או הניתנים מאוצר המדינה לנשיא או לנשיא לשעבר או לשאיריו בקשר למילוי תפקידו כנשיא, למעט משכורת וקיצבה".
נכון לשנת 2023, בית הנשיא משלם פנסיה נשיאותית לשני נשיאים לשעבר. תשלומים אלה הם אחד ממרכיבי התקציב המרכזיים של בית הנשיא.
תנאים נלווים נוספים
נשיא המדינה מאובטח בכל עת על ידי היחידה הממלכתית לאבטחת אישים בשירות הביטחון הכללי כחלק מהיותו אחד מסמלי השלטון של מדינת ישראל.
לרשות נשיא המדינה וראש הממשלה עומד מטוס רשמי בשם "כנף ציון" מדגם בואינג 767-300ER, אשר משמש לטיסות הרשמיות מחוץ לגבולות המדינה.
נשיאים לשעבר זכאים ללשכה למשך שבע שנים עם נהג ומזכירות, אבטחה, ולהיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
היסטוריה חקיקתית
תפקיד נשיא המדינה הוא המשך ישיר לתפקיד נשיא מועצת המדינה הזמנית, אותו מילא חיים ויצמן. בדומה למשרת נשיא המדינה, גם משרת נשיא מועצת המדינה הזמנית הייתה משרה חסרת השפעה בפועל.
מעמדו וסמכויותיו של נשיא המדינה נקבעו לראשונה בחוק המעבר, שנחקק ב-16 בפברואר 1949. באותו היום נבחר ד"ר חיים ויצמן לנשיא הראשון של מדינת ישראל, והוא הושבע למחרת. חוק המעבר קשר את כהונת הנשיא קשור בכהונת הכנסת הראשונה. לאחר שהתכנסה הכנסת השנייה, היא בחרה מחדש את ד"ר ויצמן לנשיא המדינה, ולאחר מכן חוקקה את חוק כהונת נשיא המדינה, אשר הסדיר ביתר פירוט את בחירתו של נשיא המדינה, וקבע את כהונתו לחמש שנים. לאחר פטירתו של יצחק בן-צבי תוקן החוק ונקבע בו כי נשיא המדינה יוכל לכהן שתי כהונות לכל היותר.
ב-16 ביוני 1964 חוקקה הכנסת את חוק-יסוד: נשיא המדינה, וקבעה בו את דיני הנשיאות. חוק-יסוד זה הוצע על-ידי הממשלה כהצעת חוק ממשלתית, מה שעורר מחלוקת, שכן בהחלטת הררי נקבע כי ועדת החוקה, חוק ומשפט היא זו האחראית על חוקי-יסוד.
בשנת 2000 תיקנה הכנסת את חוק היסוד וקבעה כי נשיא המדינה יכהן כהונה אחת בת שבע שנים, כדי לאפשר לנשיא עצמאות מן הפוליטיקאים בביצוע תפקידו.
נשיאי מדינת ישראל
+לא ממוסגר|50x50 פיקסלים נשיאי מדינת ישראלמס'דיוקןשם(תקופת חיים)מפלגהתקופת כהונהבחירות לנשיאות
(הכנסת הבוחרת)תאריך לועזי1114x114 פיקסליםחיים ויצמן
(1952–1874)הציונים הכלליים17 בפברואר 194925 בנובמבר 19511949 (1)25 בנובמבר 19519 בנובמבר 1952
נפטר בכהונתו1951 (2)נשיאות בפועל של יושב-ראש הכנסת יוסף שפרינצק2114x114 פיקסליםיצחק בן-צבי
(1963–1884)מפא"י16 בדצמבר 195228 באוקטובר 19571952 (2)28 באוקטובר 195730 באוקטובר 19621957 (3)30 באוקטובר 196223 באפריל 1963
נפטר בכהונתו1962 (5)נשיאות בפועל של יושב-ראש הכנסת קדיש לוז3114x114 פיקסליםזלמן שזר
(1974–1889)מפא"י21 במאי 196326 במרץ 19681963 (5)העבודה26 במרץ 196824 במאי 19731968 (6)4120x120pxאפרים קציר
(2009–1916)המערך השניהעבודה24 במאי 197329 במאי 19781973 (7)5114x114pxיצחק נבון
(2015–1921)29 במאי 19785 במאי 19831978 (9)6 114x114 פיקסליםחיים הרצוג
(1997–1918)5 במאי 198323 בפברואר 19881983 (10)23 בפברואר 198813 במאי 19931988 (11)7114x114pxעזר ויצמן
(2005–1924)העבודה13 במאי 19934 במרץ 19981993 (13)4 במרץ 199813 ביולי 2000
התפטר מתפקידו1998 (14)נשיאות בפועל של יושב-ראש הכנסת אברהם בורג8107x107 פיקסליםמשה קצב
(–1945)הליכוד1 באוגוסט 20001 ביולי 2007
(נבצר מ-25 בינואר 2007)
התפטר מתפקידו2000 (15)נשיאות בפועל של יושבת-ראש הכנסת דליה איציק9114x114 פיקסליםשמעון פרס
(2016–1923)קדימה15 ביולי 200724 ביולי 20142007 (17)10105x105pxראובן ריבלין
(–1939)הליכוד24 ביולי 20147 ביולי 20212014 (19)11114x114 פיקסליםיצחק הרצוג
(–1960)עצמאי7 ביולי 2021מכהן2021 (24)
ציר זמן
נשיאים בפועל וממלאי מקום
במשך שנות קיומה של מדינת ישראל, מילאו יושבי-ראש הכנסת את תפקיד ממלא מקום הנשיא ונשיא בפועל פעמים רבות.
יוסף שפרינצק – יושב-ראש הכנסת הראשון כיהן כממלא מקום הנשיא במשך כמעט שנה שלמה, בעקבות החלטת הנשיא ויצמן לצאת לנבצרות בשל מחלתו. ב-11 בדצמבר 1951 נכנס שפרינצק לתפקיד ממלא מקום הנשיא, והוא כיהן בתפקיד זה עד לפטירתו של ויצמן. לאחר מכן כיהן כנשיא בפועל עד שנבחר יצחק בן-צבי לנשיא המדינה השני, ב-8 בדצמבר 1952. בעוד שוויצמן היה מאוכזב מן התפקיד חסר ההשפעה שיצר עבורו בן-גוריון (ואף מיוחסת לו האמירה "ממחטתי היא המקום היחיד בו מותר לי לדחוף את אפי"), ראה שפרינצק בתפקיד קפיצת מדרגה פוליטית, ומילא את תפקידו בנמרצות ובנחישות.
קדיש לוז – לוז כיהן כיושב הראש של הכנסות הרביעית, החמישית והשישית, ונהיה לנשיא המדינה בפועל לאחר פטירתו של יצחק בן-צבי ב-23 באפריל 1963. הוא שימש בתפקיד זה עד השבעתו של זלמן שזר, ב-21 במאי.
דבורה נצר – מונתה לממלאת מקום נשיא המדינה ליום אחד, בנובמבר 1968. באותו היום שהו הנשיא שזר ויושב-ראש הכנסת לוז מחוץ לגבולות המדינה, ולכן מונתה נצר, שהייתה סגנית ליושב-ראש הכנסת, לממלאת מקום נשיא המדינה. נצר, אם כן, היא האישה הראשונה שהחזיקה בסמכויותיו של נשיא מדינת ישראל.
אברהם בורג – בורג כיהן כנשיא המדינה בפועל במשך כמעט חודש, בין התפטרותו של עזר ויצמן ב-13 ביולי 2000, לבין השבעתו של משה קצב ב-1 באוגוסט אותה שנה.
דליה איציק – בסוף 2006 התפרסמה לראשונה פרשת האונס בבית הנשיא, ומעמדו הציבורי של הנשיא קצב התערער קשות. ב-14 בספטמבר אותה שנה הושבעה דורית ביניש לנשיאת בית המשפט העליון, והנשיא קצב החליט להימנע מלהשתתף בטקס כדי לא לפגוע בחגיגיותו. הוא החליט להכריז על נבצרות, ואת מקומו מילאה יושבת הראש דליה איציק. מאוחר יותר, ב-1 ביולי 2007, התפטר קצב לאחר שחתם על הסדר טיעון, ואיציק נהייתה לנשיאת המדינה בפועל. היא כיהנה בתפקיד זה במשך שבועיים, עד שהושבע שמעון פרס לנשיא המדינה החדש, ב-15 ביולי.
מג'לי והבה – ב-8 ביולי 2007, בעת שהיא משמשת כנשיאה בפועל, יצאה דליה איציק מחוץ לגבולות המדינה לשלושה ימים. את מקומה מילא חבר הכנסת מג'לי והבה, שהיה אחד מסגניה. והבה היה לאדם הלא-יהודי הראשון שהחזיק בסמכויות נשיא מדינת ישראל.
מועמדים שלא נבחרו לתפקיד
1949 – יוסף קלוזנר, פרופסור להיסטוריה, חוקר ספרות ואיש רוח.
1952 – השרים לשעבר מרדכי נורוק, יצחק גרינבוים ופרץ ברנשטיין. באותן בחירות הוצע לאלברט איינשטיין להציג את מועמדותו, אך הוא דחה הצעה זו.
1963 – השר לשעבר ח"כ פרץ ברנשטיין.
1973 – פרופסור אפרים אלימלך אורבך, חתן פרס ישראל למדעי היהדות.
1978 – הפרופסור לפיזיקה יצחק שוה, היה מועמד הקואליציה, אך בעקבות המהומה התקשורתית סביב אלמוניותו הציבורית, פרש מן המרוץ.
1983 – השופט מנחם אלון, היה מועמד הקואליציה, אך זכה ל-57 קולות לעומת 61 קולות שניתנו לחיים הרצוג.
1993 – יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ דב שילנסקי.
1998 – ח"כ שאול עמור. הפרופסור ירמיהו ברנובר היה מועמדה של תנועת מנהיגות יהודית. לאחר שלא עלה בידם של חברי התנועה לגייס תמיכה של עשרה חברי כנסת, מועמדתו לא הובאה להצבעה.
2000 – ח"כ שמעון פרס, ראש הממשלה לשעבר ושר באותה עת. פרס נבחר לנשיאות שבע שנים מאוחר יותר.
2007 – יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ ראובן ריבלין וח"כ קולט אביטל. ריבלין נבחר לנשיאות שבע שנים מאוחר יותר.
2014 – ח"כ והשר לשעבר מאיר שטרית, יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק, שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, חתן פרס נובל פרופ' דן שכטמן.
2021 – אשת החינוך מרים פרץ, כלת פרס ישראל.
ראו גם
ראש ממשלת ישראל
יושב-ראש הכנסת
משכן נשיאי ישראל
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
חוק-יסוד: נשיא המדינה, באתר הכנסת
נשיא המדינה, בלקסיקון המונחים באתר הכנסת
ארכיון בית הנשיא, באתר ארכיון המדינה
נשיאי מדינת ישראל, באתר "הכיתה האינטראקטיבית"
אמיר אורן, הנשיא האחרון // מויצמן עד ריבלין: קווים לדמויותיהם של האזרחים מספר 1, באתר ליברל, 10 במאי 2021
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:ישראל: פוליטיקה
קטגוריה:משרות פוליטיות בישראל
| 2024-10-18T06:48:15
|
הפרטה
|
הַפְרָטָה היא הליך בו מועבר או נמכר רכוש הכלל לידיים פרטיות והופך להיות קניין פרטי. הליך מנוגד, בו נקנה או נלקח קניין פרטי על ידי הממשלה או משטר מכונה הלאמה.
המונח מקושר לעיתים קרובות עם מכירתן של חברות ממשלתיות או שירותים ציבוריים לחברות פרטיות. שירותים וחברות כאלו כוללים בין השאר ארגונים העוסקים באספקת שירותי תשתית ותעשייה, כמו חברות העוסקות במחצבים, חשמל ואנרגיה, מים, תחבורה, ותקשורת. תחומים אחרים בהם מתקיימות פעולות הפרטה הם בשירותי הבריאות והחינוך וכן במערכות בנקאות וכספים.
הפרטה מתבצעת במהלך המרת כלכלה בעלת אופי סוציאליסטי, שבה יש מעורבות רבה של המדינה בכלכלה, לכלכלה קפיטליסטית בעלת כלכלת שוק, שבה מעורבותה של המדינה פחותה.
היסטוריה
המונח נטבע בשנת 1948 ונכנס לשפה המדוברת בין השאר בעקבות שימוש תכוף בו במגזין אקונומיסט הבריטי בשנות השמונים. פעולות הפרטה בולטות בוצעו בתקופת שלטונה של מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1979 ו-1990. במהלך שלטונה הביאה תאצ'ר להפרטת עשרות חברות.
בעקבות ההפרטה בממלכה המאוחדת הופיעו יוזמות הפרטה במדינות רבות, תחילה בעיקר במדינות האנגלו-סקסיות ומאוחר יותר בכל רחבי העולם. כיום, יש לרוב מדינות העולם תוכנית הפרטה כלשהי.
רמות של הפרטה
הפרטה מתקיימת בשלוש רמות:
הפרטה מדינית: הפרטה הנעשית במסגרת של כלכלה ברמת מדינה. הפרטה זו מתקיימת בשני אופנים עיקריים:
מעבר של תחומי אחריות מידי המגזר הציבורי, שהוא ביטוי ליכולת העיצוב המכוון והשיתופי של החברה את עצמה במסגרת מאורגנת מלמעלה, לידי המגזר הפרטי, שהוא ביטוי לתחרות בין הפרטים השונים על משאבי החברה על בסיס אינטרס אישי.
שינוי דפוסי הפעילות של המגזר הציבורי לדפוסי פעילות המבוססים על רווח, ולא על ניסיון מכוון לעצב את החברה.
הפרטה מוניציפלית: הפרטה הנעשית במסגרת של רשות מקומית. הפרטת פעילות הרשויות המקומיות היא חלק משני לתהליך הפרטה מדינית, ולרוב תלויה בה. לרוב נעשית הפרטה זו בדרך של מעבר למיקור חוץ, אך גם בדרך של מכירת חברות עירוניות. מקרה מיוחד לישראל בתחום זה הוא הפרטת הקיבוצים - העברת האחריות לפרט - חבר הקיבוץ, כמו גם העברת בעלות ברכוש המשותף לכל חבר בנפרד.
הפרטת ארגונים ציבוריים שאינם ממשלתיים או עירוניים: דוגמה בולטת בישראל לקטגוריה זו היא ההפרטה הנרחבת של חברות שהיו בשליטת ההסתדרות.
סוגי שירותים בהם מתבצעת הפרטה
השירותים הציבוריים הנפוצים בהם מתבצע תהליך הפרטה שייכים בעיקר לאחד מארבעה סוגים של גופים, שכולם קמו או נוצרו החל משנות השלושים ובעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה:
חברות מולאמות: גופים, מתקנים, או חברות שהיו בבעלות פרטית או פרטית למחצה, אך הולאמו. לדוגמה, הבנקים בישראל הולאמו אחרי משבר מניות הבנקים בשנת 1983, ולאחר מכן עברו הפרטה, בתהליך שטרם הסתיים.
שירותי רווחה: שירותים שנוסדו במסגרת מדינת הרווחה. שירותים אלו כוללים גם שירותים שיצרה המדינה בעצמה וגם שירותים שהופעלו על ידי מלכ"ר והולאמו באופן מלא או חלקי.
מוסדות חדשים: שירותים או מוסדות שנוצרו בעקבות התפתחויות חדשות (בעיקר טכנולוגיות) והולאמו על ידי המדינה או נוצרו במתכונת ממשלתית מלכתחילה.
אחוזי בעלות: שירותים או מוסדות פרטיים שבהם יש לממשלה אחוז מסוים ויכולת להשפעה על מדיניות וניהול החברה.
דרכי הפרטה
דרכי הפרטה הן השיטות המסוימות שמיושמות להפרטה מדינית. מכיוון שתחום זה רחב ומגוון, קיימות דרכים רבות לביצוע ההפרטה.
אסטרטגיות הפרטה
דרכי ההפרטה אלו מושפעות בראש ובראשונה מאסטרטגיית ההפרטה העומדת מאחוריהן. במובן זה ניתן לעשות הבחנה בין כמה אסטרטגיות שונות.
אסטרטגיה טכנוקרטית מול אסטרטגיה פוליטית
במובן זה ניתן להבדיל בין הפרטה המבוצעת ישירות על ידי המערכת הפוליטית המרכזית, האחראית על החלטת ההפרטה או על אישורה, לבין הפרטה המבוצעת על ידי בכירי המנהל הציבורי, בהתאם למדיניות כללית שהוכתבה על ידי המערכת הפוליטית.
בגישה הטכנוקרטית משווים אנשי המנהל הציבורי שירותים, ארגונים ונכסים שונים לסטנדרט מסוים שנקבע על ידי המערכת הפוליטית, וההחלטה בנוגע להפרטה היא בהתייחס לכל גורם באופן נפרד (הפרטה זו היא הפרטה חלקית).
לעיתים המופקדים על התהליך אינם מבצעים אותו ברוח המדיניות הכללית, שכן הם בעלי אינטרסים בזכות עצמם, ולרוב חוששים לפגיעה במעמדם עקב ההפרטה.
הגישה הפוליטית מלאה יותר, ומביאה בחשבון את מכלול הגורמים הפועלים במרחב בו נעשית ההפרטה. בהתאם לכך, נהוגים בגישה זו הצעדים הבאים:
יצירת דעת-קהל התומכת במגזר הפרטי, בתחרות ובפעולה על-פי אינטרס רווחי-אנוכי, תוך בדיקת הרקע התחוקתי להפרטה.
יצירת דעת קהל התומכת בהפרטה, תוך הימנעות מיצירת מחלוקות בנושא על ידי צעדים הגוררים התנגדות.
בניית צוות מומחים לבחינת ההפרטה ואפשרויותיה. צוותים אלו עשויים להיות בעתיד גורמים הדוחפים להפרטה.
בחירת תוכניות הפרטה שסיכויי הצלחתן גדולים על-מנת לחזק את התמיכה בהפרטה.
בחירת מטרות הפרטה המצויות במרחב פוליטי תומך יחסית.
הכנת הארגון להפרטה.
הפרטה, תוך השארת תנאי ההעסקה הנוכחיים ברמתם בטווח הקצר, על מנת למנוע התנגדות העובדים בסמוך למועד ההפרטה.
יצירת הסכמים אישיים עם בכירי הארגון על מנת להביא לקניית הסכמתם להפרטה או עזיבתם את הארגון.
אסטרטגיה מכוונת מול היענות ללחצי השוק
אסטרטגיה מכוונת היא הפרטה בה החלטות הממשלה הן שמביאות להפרטה. בתחום זה נכללות כל פעולות ההפרטה הממשלתיות, הימנעות מכוונת של הממשלה מהמעורבות במשק, וכן עידוד מכוון של היוזמה הפרטית.
היענות ללחצי שוק היא שיטת הפרטה בה יוזמות פרטיות המונעות מכוחות שוק טהורים מחליפות תחומים שונים של המגזר הציבורי מיוזמתן, ומתערבות בו.
דוגמאות להפרטה מסוג זה הן קניית רחובות על ידי התארגנות של תושביהם בארצות הברית, התפתחות שירותים פרטיים לכבאות באריזונה, באורגון, באטלנטה ובאילינוי, והתפתחות החינוך האפור בישראל.
אסטרטגיה ישירה מול אסטרטגיה זוחלת/עקיפה
במובן זה ניתן להבחין בין אסטרטגיה ישירה הנעשית במהלך רשמי, מוכרז מהיר יחסית לעיתים אף מתוקשר, לבין נקיטת שורת צעדים הפרוסים על פני תקופה זמן ארוכה. הגישה הזוחלת מועדפת לעיתים קרובות שכן היא מנטרלת את ההתנגדות הציבורית להפרטה במישור התקשורתי.
הפרטה זוחלת מכוונת לשינוי המשק בכיוון של שימוש בשיקולים רווחים, וכן להגבלת השירות הציבורי, ויצירת מצב בו המנהל הציבורי אינו עומד בדרישותיו. פגיעה מכוונת ואיטית בפעילותו של המנהל הציבורי עשויה להביא לתמיכה ניכרת בהפרטתו.
הטלת תשלום או העלאתו היא דוגמה עיקרית של הפרטה זוחלת. גורם זה יוצר דינמיקה תחרותית במגזר הציבורי, ומאפשר חדירה של גורמים פרטיים למגזר זה.
דוגמה אחרת היא קיצוץ במנהל הציבורי (בתקציב או בפיטורי עובדים), המביא לירידת איכות השירות. דוגמה דומה היא המעבר לקבלנות משנה, אשר עשויה ליצור תלות במגזר הפרטי ובשיקולי רווח, וכן ירידה באיכות השירות הציבורי, שהממשלה אינה מואשמת בה.
דוגמאות נוספות הן קיצוץ בתמיכות כלכליות שונות (תשלומי העברה, סבסודים וכו'), בצד הגברת התמיכות במגזר הפרטי ובצרכניו.
שיטות הפרטה
ישנו מגוון רחב של שיטות הפרטה. העיקריים שבהם הם:
החכרת נכסים: החכרה לטווח ארוך של נדל"ן, מפעלים או שירותים כמו שדות תעופה או חשמל, לחברות פרטיות.
מכירת נכסים בדרכים אחדות:
מכרז למכירה למרבה במחיר. לעיתים לאחר המכירה הוא מוחכר חזרה לממשלה.
הנפקת מניות לציבור
חלוקת מניות לציבור. דרך זו נשקלה לשם הפרטת בנק לאומי, אך לא מומשה.
קנייה על ידי העובדים.
פיתוח והפעלת תשתית: המגזר הפרטי בונה, מממן ומפעיל תשתית ציבורית (במיוחד כבישים או בנייה) ומממן את עלות הבנייה באמצעות אגרות הנגבות מאזרחים המשתמשים בתשתית זו. ישנן כמה טכניקות נפוצות כאן:
בנה-הפעל-העבר (BOT): המגזר הפרטי מתכנן, מממן, בונה ומפעיל את המתקן למשך החוזה. בסוף התקופה, הבעלות חוזרת לממשלה (לרוב, לצורך מכירה או החכרה חוזרת).
בנה-העבר-הפעל (BTO): לפי שיטה זו המגזר הפרטי בונה את המתקן ומעבירו לרשות הממשלה עם סיום הבנייה.
בנה-החזק-הפעל (BOO): המגזר הפרטי מקבל בעלות מלאה על המתקן עם סיום הבנייה ומפעילו בהתאם לחוזה הראשוני.
שותפות ציבורית-פרטית (PPP): שותפות של המגזר הציבורי עם המגזר הפרטי. מדובר בהתקשרות בין משרד ממשלתי לבין גוף עסקי פרטי, למטרה משותפת. היתרון בכך הוא שהעלות הראשונית, שהיא לעיתים גבוהה מאוד, מוטלת על הגוף העסקי, שבסופו של דבר ירוויח ממנה בחזרה את כספו, לאורך זמן, מבלי שעלות המימון הגבוהה מאוד תוטל על הציבור.
מיסחור: הממשלה מפסיקה לספק שירות מסוים ומאפשרת למגזר הפרטי לספקו. פעולה זו מכונה 'הסרת שירות' ואינה מלווה בהכרח במכירה של נכס ממשלתי כלשהו, אך פעמים רבות כרוכה בפירוקו של שירות ממשלתי שעסק בתחום זה. וריאציה של גישה זו היא פעולה של הקטנת אחוזי בעלות שבה הממשלה מקטינה במידה ניכרת את אחוזי הבעלות שלה בגוף והופכת אותו בכך לפרטי.
זיכיון: מתן זכות בלעדית לחברה פרטית לספק שירות בשטח גאוגרפי מסוים, במקום או שלא במקום שירות ציבורי.
מיקור חוץ (Outsourcing): חתימה על חוזה עם ארגון פרטי לאספקת שירות או חלק משירות. שיטה זו נפוצה ברמה העירונית והארצית. וריאציה של שיטה זו מאפשרת תחרות בין גורמי פנים בגוף הציבורי לגורמי חוץ על אספקת שירותים מסוימים או חלקם.
קורפורטיזציה: ארגון גוף ממשלתי כגוף עסקי. גוף זה הופך לחברה ממשלתית ונדרש לשלם מיסים, לגייס הון מהציבור (בלי גיבוי ממשלתי) ולפעול בהתאם לעקרונות שוק רגילים וללא התערבות ממשלתית בענייני כוח אדם, השקעה ותקציב.
ניהול חיצוני: חתימה על חוזה להפעלת מתקן או שירות באמצעות חברה פרטית. נפוץ במיוחד ביחס למתקנים כמו שדות תעופה, אולמות ואצטדיונים, אולמי ועידות, וכדומה.
תחרות מעורבת: פתיחת התחרות במתן רישיון לאספקת שירות ציבורי לתחרות בין גופים ציבוריים ופרטיים. תחרות כזו מיועדת במקרים רבים לכפות על גורם פנים בתוך הגוף הציבורי לעמוד בתקנים מחייבים מסוימים.
עזרה עצמית: שירות ציבורי מועבר מטיפול ממשלתי או ציבורי לטיפולו של ארגון שלא למטרות רווח או קבוצת תושבים. פעולה זו אינה הפרטה בפועל ומיושמת לרוב כשיטה להגבלת הקצאת תקציבים שקשה לבצעה בתוך הארגון הממשלתי.
הפרטה מוניציפלית
הפרטה מוניציפלית היא תהליך בו רשות מקומית מעבירה חלק מתחומי פעילותה למגזר הפרטי והמגזר השלישי, כלומר מפריטה את פעילויותיה. הפרטת פעילות הרשויות המקומיות היא חלק משני לתהליך הפרטה מדינית, ולרוב תלויה בה.
לרוב נעשית ההפרטה במיקור חוץ, בתחומים כגון שירותי אירוח, ניהול משאבי אנוש, שירותי כביסה ועוד. עם התחזקות מגמות ההפרטה המדינית החל משנות ה-80 של המאה ה-20, התחזקו גם מגמות ההפרטה המוניציפלית.
דוגמה לתהליך כזה הוא הפרטת שירותי איסוף האשפה בבריטניה, בו נעשתה העברה לקבלני משנה. על פי כתב העת Public Service Review ב-1983 היו 31 רשויות מקומיות שעשו שימוש בקבלני משנה, ב-1984- 55 רשויות, ב-1985 – 75, וב-1986 – 140. דוגמה נוספת היא חברת Falck הפרטית בדנמרק, שהוקמה ב-1906 ובידיה הופקד ניהול שירותי החירום וההצלה, בשיעור של כמחצית מהאוכלוסייה (לה ניתנה בחירה בינה לבין המערכת הציבורית). בארצות הברית במקומות רבים הפרטו שירותי ההצלה והחירום.
טיעונים בעד ונגד הפרטה
תומכי ההפרטה
תומכי ההפרטה מעלים שורה של טיעונים כלכליים ומוסריים בתמיכה בה:
גופים בניהול ממשלתי אינם פועלים ביעילות, נוטים לשחיתות וחשופים להשפעה פוליטית הרבה יותר מגופים פרטיים.
הדאגה לרווח פרטי של בעלים פרטיים היא המתכון הטוב ביותר המוכר לנו להבטחת יעילות התנהלותו של מוסד.
הפרטתו של גוף או שירות מובילה בדרך כלל להורדת מחיריו ושיפור באיכות השירות בהשוואה למצב לפני ההפרטה.
הפרטה מניבה הכנסות גדולות לממשלה, בעיקר דרך עצם פעולת המכירה והחזקה במניות. ההכנסות הגדולות אף מאפשרות לממשלה להחזיר יותר חובות ומצריכות פחות גיוס הלוואות חדשות על הריבית הכרוכה בהן, והמשמעות המקרו כלכלית הנובעת מכך.
שיתוף העובדים והציבור במכירת המניות מבטיח המשך הנאה של הציבור מרווחי החברה המופרטת.
המשך החזקה ממשלתית בחברה מולאמת פסול מבחינה מוסרית וסותר את עקרונות חופש הפרט.
הפרטה מסייעת להפחתת שיקולים לאומניים בחברות הקשורות בקרבה למדינה ויוצרת מצב של שיקול כלכלי בלבד, ולכן מסייעת למיעוטים, כמו המיעוט הערבי בישראל למשל.
מתנגדי ההפרטה
מתנגדי ההפרטה מעלים שורה של טיעונים כלכליים ומוסריים כנגד הפרטה:
הפרטה תוביל לצמצום השקיפות של נותן השירות: קל יותר לדרוש שקיפות מהממשלה מאשר מחברה פרטית.
הפרטה פוגעת ברמת השירותים, שכן חברה כלכלית צריכה להיות חסכונית כמה שיותר, על מנת לשמור על רווחים גדלים והולכים.
עלות גופים פרטיים יכולה להיות גבוהה מהתועלת אם הממשלה תחלץ אותם אם הם קורסים.
העובדים בגופים מופרטים מקבלים לרוב תנאי העסקה פחותים מעובדי ממשלה.
חלק מהשירותים נדרשים לדעת הטוענים אף כי אינם רווחיים להפעלה באופן פרטי.
ההכנסות מגופים ממשלתיים זורמות לכיס הממשלה בעוד שהכנסות מגופים מופרטים זורמות לכיסי בעלי המניות.
הפרטה מובילה לריכוזיות.
מחירי השירותים בעסק פרטי עלולים למנוע את צריכתם על ידי אנשים שאין ידם משגת לרוכשם.
במדינות שבהן יש קשר חזק בין הון לשלטון, לעיתים נעשות הפרטות במחירים לא ריאליים.
לטענתם של מתנגדי ההפרטה, במצבים רבים תהליך ההפרטה מושחת וכולל "מכרזים תפורים," העדפה שלא ממין העניין לגורמים מסוימים, ניהול כושל של ההפרטה, מכירת שירותים במחירים של "מכירת חיסול," והשפעה מופרזת ולא הוגנת של "מקורבים לשלטון" על הליך המכירה. כתוצאה מכך, מובילה ההפרטה ברוב המקרים לריכוז החברות המופרטות בידיהם של קומץ בעלי הון, ההופכים לבעלי הכוח האמיתי במדינה.
תגובתם של תומכי ההפרטה מצביעה על כך שהפתרון להליך מכירה מושחת מצד הממשלה אינו בהשארת השירותים בידי אותה ממשלה מושחתת, אלא בחתירה להפיכת תהליך המכירה למושחת פחות, במיוחד באמצעות הקפדה על שקיפות וגילוי נאות בתהליך המכירה כדי לצמצם את האפשרות להשפעה לא ראויה של "מקורבים לשלטון" על הליך המכירה; ובאמצעות בחירה בשיטת הפרטה נכונה: העדפה של מכירה מלאה ופתיחת השוק לתחרות על פני זיכיונות זמניים וקורפורטיזם, המשמרים את כוחה של הממשלה גם בגוף המופרט לכאורה.
ראו גם
הפרטה בישראל
הלאמה
ליברליזם כלכלי
כלכלת שוק
לקריאה נוספת
יצחק כץ, הפרטה בישראל ובעולם, פקר, 1997.
איל פלג, ההפרטה כהצברה - גופים מופרטים במשפט הציבורי, הוצאת רמות, תשס"ו
יצחק גל-נור, אמיר פז-פוקס, נעמיקה ציון, מדיניות ההפרטה בישראל: אחריות המדינה והגבולות בין הציבורי לפרטי, מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015
קישורים חיצוניים
ליאורה גביעון, "אנחנו יותר משפחה עכשיו": אוכל, אימהות ומשפחה בקיבוץ המופרט. גילוי דעת, כתב עת רב-תחומי לחינוך, חברה ותרבות. גיליון מספר 1, עמ' 99. 2012
הפרטה, באתר של מכון ון ליר
הפרטות והלאמות בישראל, באתר של מכון ון ליר
מבחר סרטונים בנושא, באתר הערוץ האקדמי
שקט, מפריטים - ביקורת על מדיניות ההפרטה - מתוך האתר של תנועת מאבק סוציאליסטי
נימוקים בעד ונגד הפרטה
טום קרגנבילד, "חברות ממשלתיות מול חברות פרטיות: מה עדיף?", באתר כלכלה קלה, 30 באוקטובר 2017
הערות שוליים
*
קטגוריה:כלכלה
| 2024-09-10T15:29:51
|
ביואינפורמטיקה
|
שמאל|ממוזער|270px|מפת כרומוזום X אנושי (מתוך אתר NCBI). מיפוי גנום האדם הוא אחד מהישגי הביואינפורמטיקה.
ביואינפורמטיקה (באנגלית: Bioinformatics) (ביולוגיה חישובית), עוסקת בחקר המידע הביולוגי באמצעות מחשב.
זהו ענף מדע העוסק בניתוח, ארגון והבנה של המידע השאוב מנתונים ביולוגים. הביואינפורמטיקה מיישמת כלים מתחום מדעי המחשב, המתמטיקה, הסטטיסטיקה ותורת המידע לשם עיבוד מידע ביולוגי רחב היקף. כלים אלה כוללים מודלים מתמטיים, אלגוריתמים ותוכניות מחשב, שמתאפיינים בהתמודדות עם מאגרי מידע גדולים, בעיות בסיבוכיות גבוהה, וחיפוש אחר תבניות.
תחום מדעי זה החל להתפתח הן בזכות זמינותם של מאגרי מידע ביולוגיים הולכים וגדלים (כגון: GenBank, EMBL, NCBI ו-PubMed), והן בזכות פיתוחים טכנולוגיים בתחום חומרת המחשב, בתחום האלגוריתמים ובתחום מסדי הנתונים המאפשרים התמודדות ראויה עם אתגרים.
תחומי הביואינפורמטיקה
הביואינפורמטיקה עוסקת בנושאים מגוונים:
ניתוח רצפי DNA – כתוצאה מפרויקטים כמו פרויקט הגנום האנושי, פרויקט "אלף הגנומים" ופרויקטים אחרים קיימים בידי החוקרים רצפים שלמים של DNA של מספר גדל והולך של אורגניזמים. על ידי סריקת הרצפים האלה ניתן לזהות תופעות שונות ברצף כגון: אפיון גנים, זיהוי רצפי בקרה שונים ואתרי קישור של גורמי שעתוק, זיהוי רצפים חוזרים, זיהוי נקודות שחבור חליפי (Alternative Splicing) ועוד.
ניתוח ובניית דגמים תלת־ממדיים של מולקולות ביולוגיות מורכבות – בעיקר חלבונים וחומצות גרעין (DNA ו-RNA). מידע על המבנה התלת־ממדי של חלבונים מושג על ידי קריסטלוגרפיה או NMR של חלבונים, אשר מפיקים קואורדינטות תלת־ממדיות לכל אטום המרכיב את החלבון. למולקולות פשוטות יותר, כגון מולקולות RNA, ניתן לחזות את המבנה השניוני שלהן על פי הרצף, ברמת דיוק סבירה.
ממוזער|270px|עץ פילוגנטי שמבוסס על נתוני rRNA ובו נראית ההפרדה בין חיידקים, חיידקים קדומים, ואיקריוטיים.
בניית עצים פילוגנטיים המתארים אבולוציה של אורגניזמים. בניית עץ פילוגנטי הייתה נעשית בעבר על פי תכונות חיצוניות של אורגניזמים שונים, ובעשור השני של המאה ה-21 היא נעשית על פי הבדלים ברצף ה-DNA בין גנים דומים באורגניזמים שונים.
סימולציה של תהליכים ביולוגיים באמצעות תוכנת מחשב.
ניתוח מידע באשר לביטוי של גנים, המופק על ידי שבבי DNA – שבבי DNA מאפשרים לדגום את תמונת המצב של הביטויים של רבבות גנים ברקמה מסוימת (מדידת רמת ה-RNA של הגנים). מידע המגיע משבבי DNA שהופקו מקבוצה של מספר אוכלוסיות שונות מאפשר לזהות גנים, אשר מעורבים במצבים שונים המפרידים בין האוכלוסיות השונות (למשל: בריאים לעומת חולים בסרטן, או אוכלוסיות החולות בסוגים שונים של סרטן, או אוכלוסיות המגיבות באופן שונה לתרופה מסוימת).
רשתות ביולוגיות – מאפשרות בניית מיפוי של אינטראקציות בין גנים, חלבונים ומולקולות בקרה באורגניזם מסוים.
עם מקורות המידע הזמינים לניתוח ביואינפורמטי נמנים:
המידע השאוב מפרויקט הגנום ומפרויקטים דומים אחרים, המביאים לזמינותם של רצפי DNA של קבוצה הולכת וגדלה של אורגניזמים.
מבנים תלת־ממדיים של חלבונים וחומצות גרעין (DNA ו-RNA)
תבניות התבטאות גנים תאיות
סקירות מגע בין חלבוני
בנוסף למחקר התאורטי הנרחב ולהעמקת בסיס הידע הביולוגי, טמון בביואינפורמטיקה פוטנציאל טיפולי-קליני: בגילוי ואבחון מחלות גנטיות מולדות, באבחון מוקדם של מחלות נרכשות עם בסיס גנטי מובהק כדוגמת הסרטן ואף בפיתוח תרופות.
שפות תכנות כמו Perl ופייתון הפכו לכלי עיקרי ליישומי ביואינפורמטיקה, ובעקבותיהן קמו מיזמים כגון ביופייתון וביופרל (באנגלית: BioPerl) הכוללים אוסף של אלגוריתמים לתחום זה.
שיטות בביואינפורמטיקה
עימוד רצפים
עימוד רצפים (באנגלית: Sequence Alignment) מתייחס לשיטות ממוחשבות המאפשרות להעמיד מספר רצפי DNA, RNA או חלבון שונים זה מעל זה באופן שידגיש דמיון בין הרצפים. דמיון עשוי להעיד על קשרים אבולוציוניים, במבנה או בתפקוד.
באמצע העשור השני של המאה ה-21, זמינים בידינו רצפי ה-DNA של קבוצה הולכת וגדלה של אורגניזמים. חלקים גדולים מהגנום קיימים ללא שינוי בין אורגניזמים שונים. למשל, רצף ה-DNA המקודד לחלבון המוגלובין נשמר מאוד לאורך האבולוציה – כלומר, האזור ב-DNA שמקודד לגן זה דומה מאוד בין בעלי חיים שונים.
ניתוח ביטוי גנים (Gene Expression Analysis)
שמאל|ממוזער|270px|מטריצת ביטוי גנים
שמאל|ממוזער|270px|שני שבבי DNA
טכנולוגיות שונות כגון שבבי DNA או RNA-Seq, מאפשרות לדגום את רמת הביטוי של אלפי גנים בו זמנית בעזרת מדידת כמות מולקולות ה-RNA שליח השונות בדגימה ביולוגית מסוימת.
מרבית הגנים בתא אינם מבוטאים – כלומר, אינם משועתקים מ-DNA ל-RNA שליח (אשר בדרך כלל מתורגם לבסוף לבניית חלבון). קבוצה קטנה של גנים מבוטאת במרבית סוגי התאים (House Keeping Genes – גנים הנחוצים לתחזוקה בסיסית של מרבית התאים), וקבוצה אחרת של גנים מתבטאת רק בתאים מסוג מסוים (למשל גן ההמוגלובין מתבטא באופן נורמלי רק בתאי דם אדומים). על כן, מדידת רמות הביטוי של גנים ברקמה נתונה מאפשרת ללמוד על מצבו של התא בזמן נתון – גן מסוים עשוי להתבטא ברמות שונות על פי סוג הרקמה (עור, דם, מוח), מצב התא (בתגובה לזיהום, בעת פעילות כלשהי) או במחלות מסוימות (תא סרטני יבטא גנים באופן שונה מרקמה נורמלית של אותו סוג תא).
בניתוח ביטוי גנים, נעשה שימוש באלגוריתמים שונים המאפשרים לזהות דפוסי ביטוי של גנים המבחינים בין קבוצות שונות של דגימות. אחד האתגרים בניתוח ביטוי גנים הוא הרעש הביולוגי ורעש המדידה שנלווה לסוג זה של ניסויים, מה שמצריך שימוש בשיטות סטטיסטיות ואלגוריתמיות להבחנה בין סיגנל לרעש.
פעמים רבות ננסה למצוא גנים אשר מתבטאים באופן שונה בין שתי קבוצות של דגימות. למשל: ניתן לקחת 10 דגימות של רקמת מוח בריאה, ו-10 דגימות מגידול סרטני במוח, ולנסות למצוא גנים אשר מתבטאים במידה מועטה בכל הדגימות הבריאות, ובמידה רבה בכל הדגימות הסרטניות (או להפך). גנים כאלו עשויים לאפשר ללמוד על התהליך הביולוגי העומד מאחורי המחלה הנחקרת (אם אכן יש הבדל מובהק בין רמת הביטוי של גנים אלו בשתי האוכלוסיות, אזי סביר שהחלבונים אשר גנים אלו מקודדים, מעורבים בהיווצרות המצב הביולוגי שמבדיל בין שתי האוכלוסיות). אנליזה מסוג זה תכלול לרוב שימוש במבחנים סטטיסטיים המשווים ממוצע בין 2 קבוצות.
במקרים אחרים, ננסה למצוא דגימות אשר דומות אחת לשנייה מבחינת רמות הביטוי של קבוצת גנים מסוימת. למשל: אם נתונה קבוצה של 100 דגימות סרטן השד, נוכל לנסות ולקבץ את הדגימות לתת סוגים בעלי משמעות קלינית על פי רמות ביטוי הגנים בדגימות השונות. אנליזה מסוג זה תכלול אלגוריתמים ללמידה בלתי מונחית (Unsupervised learning) כגון אלגוריתמי קיבוץ (clustering), אשר מציבים זה ליד זה גנים (או דגימות) בעלי דפוס ביטוי דומה.
ראו גם
גנומיקה חישובית
גיאואינפורמטיקה
אסטרואינפורמטיקה
כימואינפורמטיקה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
קטגוריה:מידע
קטגוריה:ביולוגיה מתמטית
| 2024-07-29T16:00:57
|
תלמוד ירושלמי
|
שמאל|ממוזער|250px|העמוד הראשון של מסכת ברכות מהדורת דפוס וילנא
התלמוד הירושלמי (נקרא גם תלמוד ארץ ישראל, תלמוד מערבא, תלמוד המערב או הירושלמי) הוא חיבור המפרש את המשנה, מוסיף עליה ומרחיב אותה. ההרחבה בה נוקט הירושלמי ממצעת בין ההרחבה המזערית הקיימת במספר מקומות בתוספתא לבין ההרחבה הארוכה והמפותחת, כפי שהיא בתלמוד הבבלי. הוא כולל בתוכו את תלמודם של האמוראים מארץ ישראל ומבבל על המשנה וכן על תחומים אחרים.
הסוגיות שבתלמוד הירושלמי נערכו בארץ ישראל במאה השלישית. הרמב"ם ייחס את החיבור לאמורא רבי יוחנן, שהיה מגדולי האמוראים של ארץ ישראל. אך מוזכרים בו אמוראים שחיו כמה דורות אחריו, והכוונה שזה יצא מבית מדרשו. מסכת נזיקין שונה באופייה מיתר התלמוד הירושלמי, והיא משקפת כנראה עריכה מוקדמת יותר, המזוהה על פי חוקרים מסוימים כ"תלמודה של קיסרין" הנזכרת בתלמוד זה מספר פעמים. לפי הרב יצחק אייזיק הלוידורות הראשונים, ח"ב, פרנקפורט תרס"ו, עמ' 526-536. התלמוד הירושלמי לא נערך כלל, והנוסח שבידינו נכתב כפי מה שהיו התלמידים בישיבת ציפורי משננים את עיקרי הדברים שלמדו מרבותיהם, לפני גזירות הקיסר גאלוס והנציב הרומאי ארסקינוס בשנת ד'קי"א (351). בעקבות הגזירות פוזרה ישיבת ציפורי וחלק מאמוראי ארץ ישראל ירדו לבבל, והצטרפו לישיבת אביי ורבא. לעומתם, גורסים פרופ' שאול ליברמן וחוקרים נוספים, על סמך מחקריהם, כי התלמוד הירושלמי סודר ונערך.
היקף הירושלמי
ההיקף הידוע כיום
הירושלמי שהגיע לידינו כולל תלמוד על ארבעה סדרים כמעט שלמים: סדר זרעים, סדר מועד, סדר נשים וסדר נזיקין. מסדר טהרות נותרו חלקים ממסכת נידה בלבד.
שלוש מהמסכתות של התלמוד הירושלמי הנמצאות בידינו קטועות:
מסכת נידה - בידינו רק שלושה פרקים ראשונים - מדברי התוספות משמע, שמסכת זו המשיכה בתלמוד הירושלמי לפחות עד לפרק השביעי.
מסכת מכות - יֶשְנָם רק שני פרקים ראשונים מתוך שלשה. כבר ממפרשי התלמוד הראשונים רואים שלא היה בידם פרק שלישי. אמנם קטע קצר נמצא בכתב יד בודאפשט על המשנה האחרונה במסכת. קטע זה נמצא גם ברמב"ן ובעוד כמה ראשונים בשם הירושלמי פרק ג' של מכות.
מסכת שבת - יֶשְנָה רק עד לפרק העשרים, וחסרים ארבעת הפרקים האחרונים.
ההיקף המקורי
בשאלת ההיקף המקורי של הירושלמי התחבטו החוקרים והמפרשים. מספר כתבי היד של הירושלמי ששרדו הוא מועט ונותן מקום לאפשרות שהיו חלקים של הירושלמי שהיו קיימים בעבר אך לא הגיעו לידינו.
שאלת קיומו של ירושלמי על סדר קדשים נדון רבות במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20, כאשר חלק מהחוקרים טענו שהיה קיים ירושלמי על קדשים על סמך אמירות כלליות ובמיוחד דברי הרמב"ם: "ונמצא מהירושלמי חמשה סדרים שלמים, אבל סדר טהרות לא נמצא עליו תלמוד כלל לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה בלבד כמו שאמרנו" וציטוטים ספציפיים של הראשונים. אחרים טענו שלא היה ירושלמי על קדשים והסבירו את האמירות והציטוטים כטעויות. בעקבות מחקר הגניזה הנטייה היום היא להניח שלא היה ירושלמי על קדשים. שאלת ירושלמי על סדר קדשים היוותה בסיס לזיוף מפורסם לתלמוד ירושלמי על סדר קדשים שפורסם בתחילת המאה ה-20.
לגבי הפרקים החסרים היו חוקרים שטענו שקטעים אלו היו קיימים אך אבדו עם השנים. על פי השערה אחת, כאשר המעתיקים נתקלו בקטעים שכבר הופיעו במסכתות קודמות של הירושלמי הם כתבו הפניה באמצעות ההוראה "גרשׁ", כלומר "משוך", בתוספת מראה מקום, במקום להעתיק את כל הקטע. מנהג זה של המעתיקים מופיע, למשל, בכתב יד ותיקן 30 של בראשית רבה. ברבות הימים נשמטו ההוראות וכך נשארו פרקים "ריקים". שאול ליברמן, למשל, טען שהיה קיים ירושלמי על הפרק האחרון של מסכת מכות אך כל הסוגיות של הפרק הושמטו על ידי מעתיקי כתבי היד מכיוון שיש להן מקבילות לסוגיות הקיימות כבר במקומות אחרים בירושלמי. על פי שיטה זו שיחזר ליברמן את הפרק. שיחזור זה נתון במחלוקת ולא מקובל על כולם.
אפשרות נוספת שהועלתה מבוססת על מכתב שכתב פירקוי בן באבוי בן המאה התשיעית, שנתגלה בגניזה. במכתב הוא כותב שאצל בני ארץ ישראל לא עבר תלמודם על פה במשך הדורות (כמו שעבר אצל ישיבות בבל), אלא הוא נשתכח מהם והם החזירוהו על ידי ספרים גנוזים שמצאו (דברים כעין אלו כותב גם רב שרירא גאון בתשובה: ואהדורי אהדרוהו בנוסחאי וכיוצא באלו). על פי ההשערה, אותם ספרים גנוזים היו חסרים כך שלא היה ניתן לשחזר את כל הירושלמי. מה שמחזק השערה זאת היא השערה נוספת אותה מעלים החוקרים לפיה משיבושים משותפים בכל נוסחי הירושלמי, נראה כי היה טופס כתוב אחד, משובש, שהוא המקור לכל נוסחאות הירושלמי שבידינו, ייתכן ואותם 'ספרים גנוזים' הם אותו טופס. אם כי דבריו אלו של פרקוי בן באבוי נכתבו במגמה פולמוסית בה הוא תוקף את מנהגי בני ארץ ישראל ומכנה אותם 'מנהגי שמד', כשבכך הוא מנסה להכריח אותם לקבל את מרות גאוני בבל.
השוואה להיקף הבבלי
הירושלמי כולל תלמוד על סדר זרעים ועל מסכת שקלים שאין עליהם כמעט תלמוד בבלי. הנימוק המקובל לכך הוא שסדר זרעים עוסק במצוות התלויות בארץ ועל כן עסקו בו יותר בארץ ישראל, בה נוהגות מצוות אלו הלכה למעשה.
הירושלמי לא כולל תלמוד על סדר קדשים, בניגוד לבבלי. באופן כללי, התלמוד הירושלמי הוא כ-40% מגודלו של הבבלי בכמות המילים.
כתבי יד
שמאל|ממוזער|270px|דף מהתלמוד הירושלמי מהגניזה הקהירית
התלמוד הירושלמי שרד בידינו בכתב יד שלם אחד בלבד, הוא כתב יד סקליגר 3 (Or. 4720) שבספרייה של אוניברסיטת ליידן, הידוע בשמו המקובל: כתב יד ליידן. כתב יד זה הוא המקור היחיד לחלקים נכבדים של הירושלמי והיווה את הבסיס לדפוס ונציה של הירושלמי (רפ"ג) שממנו הועתקו כל שאר דפוסי הירושלמי.
כתבי יד אחרים מכילים חלקים (קטנים יחסית) מן הירושלמי: כתב יד ותיקן 133 מכיל את סדר זרעים ומסכת סוטה וכתב יד אסקוריאל G-I-3, שנתגלה בשנת 1977 במנזר אל אסקוריאל מכיל את מסכת נזיקין, ויצא לאור, עם שני מבואות, בשנת 1984, על ידי א"ש רוזנטל ושאול ליברמן.
קטעים רבים מן הגניזה הקהירית וקטעי כריכה מספריות אירופיות מעידים גם הם על נוסח הירושלמי. חלקם הגדול של קטעי הגניזה הקהירית התפרסמו על ידי לוי גינזבורג בספר "שרידי ירושלמי" (ניו יורק, 1909), קטעים אלה נדפסו מחדש, בצירוף קטעי גניזה נוספים שהתגלו מאוחר יותר וקטעי הכריכה האירופאים, על ידי יעקב זוסמן, בספר "גנזי הירושלמי" (ירושלים, תש"ף). כלל הקטעים האלה כוללים כרבע מן התלמוד הירושלמי.
לעיני הראשונים היו כתבי יד שונים של הירושלמי שאינם בידינו. למשל בפירוש "שדה יהושע" שהופיע בדפוס קושטא מופיעות נוסחאות אחרות מאשר בדפוס כי היו לעיני כותב הפירוש כתבי יד אחרים.
דפוסי הירושלמי
הירושלמי נדפס לראשונה בשלמותו מתוך כתב יד ליידן בוונציה ללא שנת דפוס. זכריה פרנקל העריך את שנת הדפוס כסביב שנת רפ"ג-רפ"ד. ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי כתב כי "רבו השגיאות בדפוס זה".
פרופ' מאיר בניהו הראה ששני מגיהים יהודיים עבדו על מהדורה זו: ר' חייא מאיר הגיה את כתב יד ליידן עצמו, אולם בהמשך תפס את מקומו יעקב בן חיים אבן אדוניהו והשלים את הגהת מהדורת דפוס ויניציאה.
הדפוסים הבאים היו בקרקוב, על ידי יצחק בן אהרן מק"ק פריסטיץ, ה'שס"ט, שכלל את כל הירושלמי עם פירוש קצר בכרך אחד; בקרוטושין, על ידי בן ציון בעהרענד, ה'תרכ"ו, שגם הוא הכיל את כל הירושלמי בכרך אחד;
בז'יטומיר, על ידי דפוס סלאוויטא, ה'תר"ך-ה'תרכ"ז, שכלל כרכים אחדים והכיל מגוון פירושים שהעיקריים שבהם הם קרבן העדה ושירי קרבן, פני משה ומראה הפנים, נר מערבי ועין משפט; בפיוטרקוב, על ידי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן, ה'תר"ס, שכלל את הפירושים שהיו בדפוס סלאוויטא ובנוסף פירוש של הרידב"ז מסלוצק. כל הדפוסים האלו נדפסו על פי הדפוס הראשון מוונציה, ובכולם רבו הטעויות והשגיאות.
הדפסה נוספת הייתה בווילנה, על ידי דפוס ראם. מדפיסי ווילנא קנו את אמהות הדפוס ממדפיסי פיטרקוב, והסיפו בצדדים עוד פירושים, בשנת ה'תרפ"ב.
בהמשך המאה ה-20, רוב הוצאות הירושלמי היו צילומי הוצאת ווילנא, וחלקן היו הוצאת צילום ז'יטומיר. בתשס"ה יצא ירושלמי בהוצאת מאורי אור, הכולל צורת הדף של הוצאת ווילנא, אבל הכל מוקלד מחדש, בתוספת דיבורי מתחיל מודגשים במפרשים ותורה אור השלם. החל מתש"ע, יצא ירושלמי בהוצאת עוז והדר, הכולל הרבה מפרשים שאינם כלולים בהוצאת ווילנא, ויש לו צורת הדף חדשה על פי התייעצות עם גדולי הדור; הדפים המקבילים שבהוצאת ווילנא רשומים בראש כל דף.
עריכת התלמוד הירושלמי
רוב חלקי התלמוד נערכו בטבריה שהייתה מקום התורה הגדול ביותר באותו תקופה. ככל הנראה זמן עריכת התלמוד במאה ה-3 וה-4. יש הטוענים שחלקים מסדר נזיקין, לא נערכו באותו המקום, אלא בישיבות גדולות נוספות בארץ. זמן חתימת התלמוד אינו ידוע, ולכן, בעקבות אירועים היסטוריים ואחרוני האמוראים של אותו דור (רבי מנא ורבי יוסי בירבי בון), יש הנוטים לקבוע את זמן חתימתו לאמצע המאה ה-4.
נוסח התלמוד הירושלמי
התלמוד הירושלמי כתוב ארמית גלילית. שפה זו מתועדת גם בתרגומי התנ"ך שמוצאם מארץ ישראל. הכתיב של המילים בעברית ובארמית שונה בדברים רבים מהעברית והארמית של הלשון בבלי. התלמוד הירושלמי בנוי "שמועות" (כניסוחו של יעקב זוסמן), ולא "סוגיות", כמו בבבלי. הירושלמי אינו נוטה לשאול שאלות הבהרה דידקטיות או להסביר את עצמו.
לפני עורכי התלמוד הירושלמי הייתה המשנה בנוסח שונה מעט מזה שהיה לפני עורכי התלמוד הבבלי. יש הסבורים כי היו קיימות שתי מהדורות משנה, האחת בארץ ישראל והשנייה בבבל. ניתן, עם זאת, להראות כי בארץ ישראל היה נוסח משנה "נזיל" יותר מאשר בבבל, וכמה שינויים בין נוסחי המשנה שלנו מוסברים על ידי סוגיות הדנות בעניין בתלמוד הירושלמי - דוגמה מובהקת היא המשנה הראשונה בפרק רביעי במסכת בבא מציעא.
סוגיות רבות בירושלמי מקבילות זו לזו, באופן כמעט מדויק. לעיתים ניכר בהן שיבוש המעיד על מקור כתוב, כמו דילוג שורה. הרבה פעמים כשהעתיקו את הסוגיא למקום השני, לא דקדקו בדבר וצרפו גם דברים שאינם קשורים כלל למקום השני.
שיבושים
הירושלמי שלפנינו משופע בשיבושים וטעויות נוסח. הרשב"א כתב על כך: "כבר ידעת שרבו השבושים בנוסחאות הירושלמי והסבה הגדולה למעוט השגחת הלומדים בו ואין עומדים עליו רק אחד בדור". זכריה פרנקל ב"מבוא הירושלמי" מנה סוגי שיבושים שונים, בהם: הסופרים והמעתיקים "טעו והשמיטו לפעמים תיבה אחת והיא משנה כל העניין", "טעו באותיות הדומות במבטא או בכתב וכדומה", "טעו והוסיפו תיבה אחת או החליפו תיבה בתיבה הרגילה להם או החליפו האותיות באותה תיבה עצמה", "טעו וכתבו מה שצריך להיות למטה למעלה וכו'" או "טעו ודלגו משורה לשורה או ממאמר למאמר על ידי תיבות דומות". סוג נוסף של טעויות הוא "שגו הרבה במקום שיש פלוגתא בין שני אנשים או אמוראים והחליפו האומרים". על כך כתבו התוספות: "והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם".
החוקרים ניסו לתקן את השיבושים על סמך כתבי יד, על סמך ציטוטים של הראשונים מתוך הירושלמי ועל סמך השוואה של סוגיות מקבילות. עבודה ראשונה בכיוון נעשתה על ידי הרב דב בר רטנר, שהוציא בשנים 1901–1917 את סדרת הספרים "אהבת ציון וירושלים" על הסדרים זרעים ומועד. הוא עבר על כל הראשונים וציין את כל המקומות שהובאו בהם דברי הירושלמי, והשווה אותם עם נוסחאות הירושלמי בדפוס.
ציטוטים מהירושלמי שאינם בירושלמי שלפנינו
בראשונים נמצאים ציטוטים רבים של "ירושלמי" אשר אינם נמצאים בתלמוד ירושלמי הנמצא בידנו. על פי המחקר הדבר נובע ממספר גורמים:
מקרים בהם אכן אבדו קטעים שהיו בעבר בירושלמי.
ציטוטים מתוך ספרים אחרים שנקראו "ירושלמי", בהם מדרשים, פסיקתא ו"ספר ירושלמי".
זיופים שיוחסו לירושלמי במטרה לשוות להם אמינות. העובדה שהירושלמי היה נדיר יחסית הקשתה בעבר על זיהויים של הזיופים.
"ספר ירושלמי"
"ספר ירושלמי" הוא כינויו של כתב יד מיוחד שהיה באשכנז, בחוגו של ראבי"ה, (ואפשר שהגיע לראבי"ה מאיטליה על ידי ר' שמואל בן נטרונאי, המצטט ממנו לראשונה). זהו כתב יד שיש בו נוסח מעובד של הירושלמי, עם הוספות מהבבלי, ממדרשים שונים וממקורות נוספים, והרבה פעמים שהראבי"ה וראשונים אחרים מזכירים בדבריהם "ירושלמי", התכוונו לספר זה ולא לתלמוד הירושלמי. את קיומו של הספר שיער אביגדור אפטוביצר, במטרה להסביר מדוע קטעים שהראשונים הללו מצטטים בשם "ירושלמי" אינם בירושלמי לפנינו. לאורך השנים קיבלו השערה זו חוקרים בודדים בלבד, עד שבשנות התשעים של המאה העשרים נמצאו קטעים של כתב יד אשכנזי בעל אותם מאפיינים בדיוק, ואף מצויות בו התוספות המצוטטות על ידי ראבי"ה וחוגו ושאינן בכתבי יד אחרים. הקטעים נשמרו בכמה ספריות אירופאיות מאחר שנעשה בהם שימוש משני לכריכת ספרים, והם פורסמו על ידי פרופ' יעקב זוסמן. מציאת הקטעים הוכיחה שהשערתו של אפטוביצר הייתה נכונה, ושספר מעין זה אכן היה קיים והוא המקור לדברי הראשונים האשכנזים הללו.
השפעת הירושלמי
שמאל|ממוזער|200px|פסיפס כתובת רחוב מעמק בית שאן, מתקופת התלמוד, בו מצוטטת ברייתא דתחומין המובאת בתלמוד הירושלמי.
בארץ ישראל עד סוף תקופת הגאונים החשיבו את התלמוד הירושלמי כעיקר ופסקו הלכה כמוהו אף נגד הבבלי. פרקוי בן באבוי, תלמיד תלמידו של רב יהודאי גאון, התפלמס עם בני ארץ ישראל על סמכות הירושלמי ורצה שייכנעו למרות גאוני בבל ולפסקי התלמוד הבבלי. בסוף תקופת הגאונים נתבטלו ישיבות ארץ ישראל, ואף גאון ארץ ישראל שלח את בנו ללמוד אצל רב האי גאון. מאז גברה מסורת הבבלים ותלמודם גם על ארץ ישראל.
בתוך בבל עצמה לא הכירו כמעט את התלמוד הירושלמי. בתלמוד הבבלי יש התעלמות כמעט מוחלטת ממנו. ובמקומות רבים בתלמוד הבבלי ניכר שלא ידעו כלל את דברי הירושלמי בעניין. גם גאוני בבל אינם מזכירים אותו. החל מרב סעדיה גאון שהיה בארץ ישראל הזכירו גאוני בבל אותו מעט, וכן מובא מעט בדברי רב שרירא גאון ורב האי בנו. הם כתבו שניתן ללמוד מהירושלמי רק מה שלא נתפרש בבבלי.
הרי"ף כותב שהתלמוד הבבלי הוא בתראי (כלומר נכתב מאוחר יותר) לעומת התלמוד הירושלמי, שראו דברי הירושלמי וחלקו עליהם. בתקופת הראשונים נתרבה השימוש בירושלמי, אך הוא לא היה מצוי אצלם והרבה פעמים ציטטו מאחרים. הרמב"ם והר"ש משאנץ היו מהיחידים שהיו בקיאים בכל דברי הירושלמי, ודנו רבות בדבריו. בעקבות דעתו של הרי"ף הלך הרמב"ם, שהביא להלכה את דברי הירושלמי היכן שלא קיימת התייחסות לנושא בבבלי, אך כאשר התלמוד הבבלי חלוק על שיטת הירושלמי הוא פוסק כבבלי ברוב המקומות. לדברי פוסקים מאוחרים יותר, פסק הרמב"ם בהרבה מקומות כירושלמי נגד הבבלי, כאשר הפרשנות של התלמוד הארץ-ישראלי פשוטה יותר. נמצאה טיוטה של הרמב"ם שבה הוא מתמצת את ההלכות שבתלמוד הירושלמי, מעין הלכות רב אלפס על התלמוד הבבלי.
כששאל הריצב"א את אחיו הר"ש משאנץ לפרש לו עניין מהירושלמי השיב לו "מה לך אצל הירושלמי ושלי הוא", ובפירושיו לסדר זרעים מביא דברי הירושלמי באופן קבוע ומפרשם. גם האור זרוע מביא דברי הירושלמי באופן קבוע ודן בהם.
הדף היומי
בדומה ללימוד הדף היומי הנהוג בתלמוד הבבלי, האדמו"ר מגור רבי שמחה בונים אלתר תיקן לימוד דף יומי בתלמוד ירושלמי. הוא הכריז על כך בכנסייה הגדולה השישית של אגודת ישראל שהתקיימה בחודש טבת ה'תש"ם. המחזור הראשון של התלמוד הירושלמי החל ביום ט"ו בשבט ה'תש"ם. הדף היומי נקבע לפי צורת הדף של דפוס וילנא תרפ"ב, וכל מחזור בדף היומי של הירושלמי אורך כארבע שנים ורבע. בעקבות תקנתו נפתחו מכונים לפרשנות התלמוד הירושלמי ולהדפסתו.
במסלול ה-11 שהתחיל בכ' מרחשון ה'תשפ"ג פתחו ארגון דרשו תוכנית מבחנים ומלגות, בדומה לתוכניתם בדף-היומי-בבלי. בנוסף, בתחילת מחזור זה הושק דף יומי במתכונת צורת הדף של עוז והדר, ואורך המחזור לפי מתכונת זו כחמש וחצי שנים.
פרשני הירושלמי
אין בידינו פירושים על הירושלמי מתקופת הראשונים, למעט מסכת שקלים, שעליה יש בידינו את פירושו של רבי מנחם המאירי, וכן את פירושם של רבינו משולם ותלמידו רבינו שמואל בן רבי שניאור (הודפס בידי אברהם סופר). עם זאת, רבי מנחם המאירי מעיד שרבי יצחק הכהן מנרבונא, תלמידו של הראב"ד, פירש את הירושלמי "ברוב תלתא סדרי, הגיע לידינו מהם קצתם". כמו כן ידוע על פירושים של רבי יהודה בר יקר, רבו של הרמב"ן, ושל רבי מאיר אבן סהולה, תלמיד הרשב"א, שאבדו. פירושי הרמב"ן לירושלמי, המשוקעים בחיבוריו האחרים, לוקטו ונדפסו בסדרת ספרים בסוף המאה ה-20.
הרמב"ם כתב ספר "הלכות ירושלמי" בדומה לספר ההלכות של הרי"ף על התלמוד הבבלי. קטעים מחיבור זה של הרמב"ם ממסכתות ברכות וכתובות נמצאו בקהיר ויצאו לאור בידי הרב שאול ליברמן. יהודה צבי שטמפפר ההדיר את החיבור על מסכת כתובות, כולל קטע נוסף שלא פורסם על ידי הרב ליברמן.
פירושי הראשונים שהודפסו
פירוש ר' משולם ותלמידו של ר' שמואל בן שניאור מאיוורא למסכת שקלים, (הספר בהיברו בוקס).
"בית הבחירה" למאירי על מסכת שקלים.
המפרשים שהודפסו על הדף בדפוס וילנא
פירושי הרב דוד פרנקל: מהווים את הפירוש היסודי על סדר מועד, סדר נשים וחלק מסדר נזיקין מהתלמוד הירושלמי.
קרבן העדה (מעין פירוש רש"י)
שיירי קרבן (מעין פירוש תוספות)
פירושי הרב משה מרגלית על כל התלמוד הירושלמי:
פני משה (מעין פירוש רש"י)
מראה הפנים (מעין פירוש תוספות)
פירושי הרידב"ז על כל התלמוד הירושלמי:
רידב"ז (מעין פירוש רש"י ארוך)
תוספות הרי"ד (מעין פירוש תוספות ארוך)
פרשנים מסורתיים נוספים
לבד משלושת הפרשנים העיקריים, אלו הם פירושים נוספים של הירושלמי:
פירוש מבעל ספר חרדים - פירושו של רבי אלעזר אזכרי (על מסכת ברכות (מופיע בתחתית העמוד בהוצאת ווילנא) ומסכת ביצה (נדפס לראשונה מכתב יד בתשכ"ז, ונדפס שוב בירושלמי הוצאת עוז והדר)).
פירוש רבי שלמה סיריליאו - פירושו של רבי שלמה סיריליאו (מחכמי צפת לאחר גירוש ספרד), על סדר זרעים ומסכת שקלים.. נדפס גם בירושלמי הוצאת עוז והדר.
שדה יהושע - פירושו של רבי יהושע בנבנישתי מטורקיה, על חלקים מסדרי זרעים, מועד ונזיקין.
יפה מראה - פירושו של רבי שמואל יפה אשכנזי לאגדות הירושלמי.
פירוש רבי אליהו מפולדא – פירושו של רבי אליהו מפולדא (בגרמניה). פירוש קצר ושוטף על סדר זרעים ומסכת נזיקין. נדפס גם בירושלמי הוצאת עוז והדר.
ביאור הגר"א לירושלמי זרעים, כולל הגהות רבות וביאור מאת הגאון מווילנה (נכתב על ידי תלמידיו). נדפס בירושלמי הוצאת עוז והדר, ובעוד כמה מהדורות.
קרבן נתנאל - בידי הרב נתנאל וייל
נועם ירושלמי - לרבי יהושע מסלונים ("רבי אייזיל חריף"), העוסק בעיקר בפירושן של סוגיות קשות ועמומות בירושלמי.
ספר ניר - לרבי מאיר מארים שאפיט, פירוש עמוק לסדר זרעים וסדר מועד וחלק מסדר נשים.סדר זרעים, סדר מועד וסדר נשים
יפה עיניים - לרבי אריה לייב ילין, הגהות על התלמוד הבבלי, והשוואות בינו לבין סוגיות מקבילות בתלמוד הירושלמי (קיים גם קונטרס "תשלום יפה עיניים", מאת הרב חיים קנייבסקי, והוא השלמה למסכתות שעליהן אין "יפה עיניים". הודפס בתוך ספרו "שיח השדה").
רוח זקנים - חיבורו של שפ"ן הסופר (רבי שמואל שרגא פייגנזון), ליקוט מתוך יפה עיניים ונועם ירושלמי.
נר מערבי - פירושו של רבי יוסף שאול נתנזון מלבוב. עיונים והערות על התלמוד הירושלמי. נדפס ברוב המהדורות על הדף. חובר עם גיסו הרב מרדכי זאב איטינגא.
שערי תורת ארץ ישראל - פירושו של הרב זאב וולף רבינוביץ מבריסק, על כל הירושלמי, עיקרו הגהות ומיעוטו פירושים.
הגהות הירושלמי - פירושו של ר' חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקטש, בעל שו"ת "מנחת אלעזר".
אהבת ציון וירושלים - ביאורים והשוואות לציטטות מהירושלמי בספרות הראשונים ובמדרשי חז"ל מאת הרב דב בער רטנר, על סדר זרעים וסדר מועד.
ירושלמי עם פירוש שושן בצלאל, על כל סדר זרעים, הרב בצלאל שושן (רוזנברג), ירושלים, תרצ"ח.
ירושלמי ברכות - שביעית, הגהה על-פי כתבי-יד שונים עם פירוש מאת החכם אברהם משה לונץ.
פירושים חדשים
עלי תמר - פירושו של ר' ישכר תמר, כולל ביאורים, הארות והערות לקטעים רבים בכל מסכתות התלמוד הירושלמי.
ידיד נפש - ביאור ופירוש על כל התלמוד הירושלמי מאת הרב יחיאל בר לב.
תלמוד ירושלמי המאור - ביאור לכל מסכתות הירושלמי עמוד מול עמוד, פירוש "הבהיר" המבוסס על פירושי הראשונים והאחרונים, ובסוף כל מסכת "ביאורי הדף" - השוואה לתלמוד הבבלי.
מדרשי-הלכה של התנאים בתלמוד ירושלמי על המדרשים של התנאים המופיעים בו, מאת הרב פרופסור עזרא ציון מלמד. יצא לאחר מותו בשנת תש"ס (2000) בהוצאת הספרים מגנס.
מדרשי-הלכה של האמוראים בתלמוד ירושלמי על המדרשים של האמוראים בארץ ישראל המופיעים בו, מאת הרב פרופסור עזרא ציון מלמד. יצא לאחר מותו בשנת תשס"ד (2004) בהוצאת הספרים מגנס.
ירושלמי מבואר מהדורת שוטנשטיין על כל הירושלמי, בהוצאת ארטסקרול.
ירושלמי מעשרות, שביעית עם פירוש מאת פרופ' יהודה פליקס.
ירושלמי על מסכתות פאה, דמאי, שביעית, תרומות, מעשרות ומעשר שני עם פירוש "קב ונקי" מאת הרב אריה כרמל, הרב גרשון מצגר, והרב פרופ' יהודה לוי.
הירושלמי כפשוטו, מאת פרופ' שאול ליברמן. פירוש למסכתות שבת, עירובין ופסחים.
פירוש לירושלמי ברכות וזרעים מאת הרב זכריה פרנקל.
פירושים וחדושים בירושלמי מאת פרופ' לוי גינזבורג.
הירושלמי המפורש עם שינויי נוסחאות, מסכת ברכות (חלקה הראשון), מאת הרב שלמה גורן, מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"א.
מהדורת מכון דרכי שמחה - פירוש "אור שמחה", גרסאות והשמטות בירושלמי, מפתח של גדולי ישראל העוסקים בסוגיה הנדונה ועוד. יצאו לאור מסכתות סוכה, יומא, ראש השנה, חגיגה, מגילה, סנהדרין, תענית וחלק מפסחים.
מהדורת תלמוד שטיינזלץ באותה מתכונת כמו התלמוד הבבלי של הרב עדין שטיינזלץ, מסכת פאה ושקלים בלבד (בשיתוף הרב אריאל הולנד והרב מנחם פרומן).
מסכתות תענית, מועד קטן, ראש השנה, סוכה, ביצה, מגילה, שקלים, ברכות, חגיגה ופאה, עם פירוש "אור לישרים" מאת הרב יהושע בוך, בהוצאת מכון אורות הירושלמי.
פירוש 'רינת שושנים' מאת הרב חגי רוזנברג, מסכתות פסחים, חגיגה ומועד קטן.
מנחם כ"ץ, תלמוד ירושלמי מסכת קידושין, מהדורה וביאור קצר, ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי ומכון שכטר למדעי היהדות, תשע"ו 2016.
פירושים תולדות יצחק ותבונה על הירושלמי סדר זרעים וחלק מסדר מועד מאת הרב יצחק אייזיק קרסילשציקוב. בני-ברק : מכון מוצל מאש, תש"מ-תשנ"ז.
ביאור הרב חיים קניבסקי על הירושלמי. יצא ב-10 כרכים, הכוללים מברכות עד נדרים. לרשומה בספריה הלאומית. רוב הכרכים נמצאים גם באוצר החכמה, וחלקם גם בהיברובוקס, והביאור נדפס גם בגיליון תלמוד ירושלמי בהוצאת עוז והדר (בהוצאת תש"ע עד סוף סדר מועד, ובהוצאת תשע"ז נוספו ההערות גם ביבמות וכתובות). פרסום זה לא זהה לתלמוד הירושלמי של הרב קניבסקי שנזכר לעיל שנסרק על ידי הספרייה הלאומית.
מהדורות מדעיות - דיגיטליות
בשנת תשפ"א (2021) הושקה לראשונה מהדורה דיגיטלית ביקורתית של התלמוד הירושלמי, מסכת יבמות, בעריכת פרופ' מנחם כ"ץ ובתמיכת הקרן הלאומית למדע. כ"ץ התבסס על המודל של המהדורה המודפסת של ירושלמי קידושין שהוציא לאור, תוך שימוש במדיום הדיגיטלי כדי להקנות גמישות להצגת המידע. המהדורה כוללת חלוקה לסוגיות, טקסט מדויק על פי כתב יד ליידן ומתוקן על סמך ספרות המחקר, מחולק לשורות ומפוסק, סינופסיס של עדי הנוסח הישירים והעקיפים, מדורי מקבילות בספרות חז"ל, מובאות בספרות הראשונים, ביבליוגרפיה, הערות פרשניות ועוד. בשנת תשפ"ג (2023) נוספה לאתר גרסה ראשונית של מסכת גיטין, ובשנת תשפ"ד (2024) הצטרפה אליה מסכת סוטה.
בשנת תשפ"ב הושקה מהדורה מדעית-דיגיטלית מאת ירון זילברשטיין למסכת ראש השנה בירושלמי, בשנת תשפ"ד נוספה לאתר מהדורה מדעית-דיגיטלית למסכת סוכה ובשנת תשפ"ה נוספה מהדורה גם למסכת יום טוב (ביצה). המהדורות כוללות מדורי נוסח, אפראט, מקבילות לספרות חז"ל, פירוש (המתבסס על ספרות מחקר וספרות רבנית) ומובאות מספרות הגאונים והראשונים לכל מסכת. העקרונות שעל פיהם נבנו המהדורות מצויים בקובץ ההקדמה. המהדורה כוללת תצוגת דף ותצוגת סוגיה. מדור הנוסח במהדורות מאפשר הצגה בנפרד של שכבות הנוסח (תיקוני הסופר, תיקוני מגיהים, ונוסח המהדיר), חלוקה לרכיבי הסוגיה (מקרא, דברי תנאים ודברי אמוראים) ואפראט קצר של תיקוני נוסח. מדורי עדי הנוסח והמקבילות מאפשרים תצוגה של רשימה, טקסט מלא והסתרה של מדורים אלה, ובמדור הפירוש שולבה מפה דיגיטלית לשמות המקומות שנזכרו במסכתות אלה.
מהדורה דיגיטלית בשם "ירושלמי לכל" מאת משה שליסל, הושקה בקיץ תשפ"ב. המהדורה מעמידה נוסח ברור לתלמוד הירושלמי, למען ירוץ בו הלומד, לצד פירוש המותאם לנוסח. הנוסח והפירוש המוצעים, הם תוצאה של תהליכי בדיקה מעמיקים של כל המקורות המתייחסים לכל סוגיה בתלמוד. מקורות אלו כוללים: עדי נוסח; מקבילות בתלמוד הירושלמי; מקבילות במדרשים; ראשונים כמו תוספות, רמב"ן ואור זרוע; פרשנות וספרות מחקר. המהדורה מחלקת את פרקי התלמוד לסוגיות, כך שכל סוגיה ניתנת ללימוד באופן עצמאי. בנוסף, כל סוגיה מכילה השוואות לתלמוד הבבלי. המהדורה כוללת אפשרות למשלוח תגובות שיסייעו ללומדים מעמיקים להגיב, להעיר ולשפר את ההדרת הנוסח והפירוש. בשלב זה פורסמה מהדורה על מסכת עבודה זרה בלבד.
ראו גם
תורת ארץ ישראל (שיטת לימוד)
ירושלמי קדשים
תלמוד בבלי
המעשים לבני ישראל
דף יומי ירושלמי
לקריאה נוספת
י"נ הלוי אפשטיין, מבואות לספרות האמוראים, בבלי וירושלמי, חלק ג' וחלק ד', ע' 271–609, ירושלים תשכ"ג.
שאול ליברמן, הירושלמי כפשוטו, מבוא, בית המדרש לרבנים באמריקה, תשס"ח.
שאול ליברמן, על הירושלמי, דרום: ירושלים תרפ"ט.
זכריה פרנקל, מבוא הירושלמי, ברעסלויא תר"ל.
לייב מוסקוביץ, הטרמינולוגיה של הירושלמי - המונחים העיקריים, הוצאת מאגנס, 2009.
ק' לויאס, דקדוק הארמית הגלילית, בית המדרש לרבנים באמריקה, ניו-יורק תשמ"ו.
משה עסיס, אוצר לשונות ירושלמיים, בית המדרש לרבנים באמריקה, 2010.
שפ"ן הסופר, חומת ירושלים
הרב שלמה גורן, הירושלמי והגר"א
מבוא לתורה שבעל-פה (יחידות 5 - 7), האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ב 1992
יעקב זוסמן, גנזי הירושלמי, הוצאת האקדמיה ללשון העברית ויד יצחק בן-צבי, 2020
מהדורות מדעיות
פטר שפר והנס-יורגן בקר (עורכים), סינופסיס לירושלמי, טובינגן, גרמניה, 1991.
תלמוד ירושלמי (על פי כתב יד ליידן), האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשס"א. קונטרס תיקונים מורחב למהדורה זו יצא בתשע"ו.
קישורים חיצוניים
טקסט וספרים על הירושלמי
תלמוד ירושלמי - במאגר ספרות הקודש של אתר "סנונית"
כתב יד סקליגר 3 (Or. 4720) שבספרייה של אוניברסיטת ליידן ("כתב יד ליידן")
כתב יד ebr. 133 שבספריית הווטיקן, מסכת סוטה וסדר זרעים ("כתב יד רומי")
תלמוד ירושלמי מבואר ומוגה - על ידי הרב יהושע בוך
ליקוט ראשונים על הירושלמי, והמדורה המדעית של האקדמיה באתר המכללה האקדמית נתניה
ספרים להורדה על הירושלמי (במטמון)
מקורות ומקבילות לתלמוד הירושלמי באתר אוניברסיטת בר-אילן
תלמוד ירושלמי - מהדורה דיגיטלית
תלמוד ירושלמי עם הערות הרב חיים קניבסקי בכתב ידו באתר הספרייה הלאומית.
צילום הוצאת ווילנא באתר היברובוקס - חלק א (בסריקה זו חסרים עמודים, אבל יש גם תדפיס של הוצאה זו בלי עמודים חסרים), חלק ב, חלק ג, חלק ד, חלק ה, חלק ו, חלק ז.
צילום הוצאת זיטאמיר באתר היברובוקס - חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד.
קונטרס השלם של מפרשי הירושלמי
סקירה כללית
תלמוד ירושלמי באתר ויקישיבה
נושאים שונים
תלמוד ירושלמי במאגר אגדות חז"ל של אתר דעת
"תלמודה של בבל ותלמודה של ארץ ישראל", מאת ישראל חיים טביוב, באתר פרויקט בן-יהודה
היקף הירושלמי - כולל התייחסות לסדרים קדשים וטהרות
זכריה פרנקל, מבוא הירושלמי, ברסלאו תר"ל (1870)
מכון דרכי שמחה רשימת הפירושים שיש על כל מסכת
ספר "אמרי במערבא" לתצוגה או הורדה - ליקוט המחלוקות העיקריות בין הבבלי לירושלמי
ספר "דרכי התלמודים" לתצוגה או הורדה - שורשיהם של החילוקים בין הבבלי לירושלמי
לוח הדף היומי בתלמוד ירושלמי, של מכון דרכי שמחה
מאיר דן פלאצקי, ספר שאלו שלום ירושלים - חיבור להוכחת זיופו של תלמוד ירושלמי על סדר קדשים שנתפרסם באותה העת.
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:ספרים ארץ-ישראליים
קטגוריה:משפט עברי: חיבורים
קטגוריה:ספרות חז"ל
קטגוריה:תקופת המשנה והתלמוד
| 2024-10-15T02:21:57
|
למידה
|
לְמִידָה היא תהליך של רכישה, הרחבה או שיפור של ידע, הבנה, יכולת או מיומנות.
באופן זה ניתן לתאר את הלמידה כשינוי וצמיחה בכל תחום שהוא. הלמידה מבוססת על התנסות ומובילה לשינוי קבוע יחסית בהתנהגות (או בפוטנציאל להתנהגות) של הפרט.
יכולת הלמידה משותפת לאדם ולבעלי חיים. יש לה חלק חיוני ביכולת ההסתגלות של האורגניזם לסביבה בה הוא חי, ואף ישנם מינים אשר מבצעים תהליך יזום של לימוד גורים על ידי בוגרים. הלמידה מאפשרת להפיק תועלת מהניסיון באמצעות חזרה על תגובות שהניבו תוצאות חיוביות בעבר.
פעמים רבות הלמידה תבוא לידי ביטוי בשינוי התנהגותי הניתן למדידה על ידי תצפית.
התנסויות מול הסביבה יכולות להשפיע על ההתנהגות באמצעות יצירת שינוי במערכת העצבים.
מבחינה נוירולוגית הלמידה היא תוצאה של שינויים בעוצמת הקשרים הסינפטיים שבין תאי העצב במוח (לרוב השינוי חל על קשרים קיימים ולא מחייב יצירת קשרים חדשים). שינויים אלו מתאפשרים הודות לפלסטיות של מערכת העצבים.
תהליכי למידה
ממוזער|250px|למידה מתוך צפייה בפעולות האחר.
ממוזער|250px|למידה מתוך הוראה והדרכה.
יכולת הלמידה מתבססת על הזיכרון המאפשר צבירה ושימור של ידע, מיומנויות וחוויות. אך בהשוואה לזיכרון, שהוא כושר סביל בעיקרו, הלמידה היא תהליך יותר פעיל.
למעשה, למידה משמעותית אינה יכולה להתרחש ללא חשיבה.
זאת משום שתהליך הלמידה כולל הפנמה של ידע בצורה המאפשרת הכללה והסקת מסקנות.
המונח למידה מתייחס גם לרמה המטא-קוגניטיבית, הכוללת דברים שנלמדו אודות הלמידה עצמה כדי להפוך אותה ליעילה יותר כמו: אסטרטגיית למידה, מיומנויות למידה ומיומנויות חשיבה.
ישנן רמות שונות של למידה. תהליכי הלמידה הכלליים משותפים לכל בעלי החיים. עיקרם הוא ברכישת תגובות ייחודיות על ידי התניות, כלומר יצירת תגובה על גירוי מסוים בתנאים מסוימים. למשל, התניה אופרנטית שעושה שימוש בחיזוק וענישה. תהליכי הלמידה המורכבים יותר אופייניים בעיקר לאדם והם דורשים כישורי שפה, הבנה והיגיון.
היבט נוסף של הלמידה הוא מידת ההעמקה של הלומד בחומר הנלמד. גישה שטחית ללמידה מסתפקת בשליטה שטחית בנושאי הלימוד, לרוב על ידי לימוד בעל פה. לעומת זאת, גישה מעמיקה ללמידה מובילה לרמות הבנה מעמיקות יותר. בלמידה מעמיקה הלומד מבין את התוכן ואת הרעיונות שנלמדו באופן המאפשר לו לבקר אותם ואף לשלבם ולהשוותם עם תכנים אחרים.
הלמידה יכולה להתרחש בדרכים שונות, כגון: ניסוי וטעייה, חיקוי, הוראה וכו'.
למידה יכולה להתרחש באופן מכוון ומודע, או באופן אוטומטי ללא כוונה של הלומד (כתוצאה מפעולה מנטלית אחרת הקשורה לידע או למיומנות הנרכשים).
למידה יכולה להתרחש באופן הדרגתי ומצטבר, או באופן פתאומי המכונה "קפיצת מדרגה".
יכולת למידה
המונח פוטנציאל ללמידה מתייחס ליכולות והאפשרות הטמונות בלומד, אשר טרם יצאו מן הכוח אל הפועל. מכיוון שיכולת הלמידה תלויה במצב ובתחום, ישנו מספר רב של פוטנציאלים ללמידה, כך שלאדם מסוים יכול להיות פוטנציאל למידה גבוהה בתחום אחד ונמוך בתחום אחר. משום שקיימים הבדלים בין אישיים בתחום הלמידה, לכל אדם ישנו פרופיל למידה המשקף את תחומי החוזק והחולשה האופייניים לו.
מיומנויות למידה
ממוזער|250px|הלמידה מבוססת על אוסף של יכולות וכישורים הנדרשים לביצוע הפעולות המאפשרות אותה. בציור משנת 1879 ניתן לראות ילדה המשתמש ביכולות קוגניטיביות של קשב וריכוז, כמו גם יכולות מוטוריות ושפתיות המאפשרות הבעה בכתב.
מיומנויות למידה הן אוסף של יכולות נרכשות או הכישרונות הנדרשים לביצוע פעולות מסוימות אשר מאפשרות למידה.
מיומנויות הלמידה הן רבות ומגוונות. חלק מהמיומנויות הן פשוטות וטכניות יחסית. על מיומנויות אלו נבנות המיומנויות הגבוהות שהן מורכבות ומפותחות יותר. לדוגמה: המיומנות של הבנת הנקרא נשענת בין היתר על יכולת פענוח ואוצר מילים.
ניתן לחלק את מיומנויות הלמידה למספר תחומים:
יכולות קוגניטיביות – תפיסה, קשב, זיכרון
יכולות שפתיות – מודעות פונולוגית, אוצר מילים, תחביר, פרגמטיקה, הקשבה, דיבור
יכולות אורייניות – המרה פונמית-גרפמית, קריאה, הבנת הנקרא, כתיבה, הבעה בכתב, אוריינות דיגיטלית.
מיומנויות חשיבה – ייצוג ידע, לוגיקה, יצירתיות, הסקת מסקנות, יכולת הכללה, הפשטה, מטא-קוגניציה
תפקודים ניהוליים – אינהיביציה, ארגון, קבלת החלטות
אסטרטגיות למידה
אסטרטגיות למידה הן אוסף של טכניקות או דרכי פעולה שמטרתן לשפר את איכות הלמידה ואף לקצר את משכה.
אסטרטגיות הלמידה נשענות בין היתר על מיומנויות למידה הדרושות למטרת הלמידה הספציפית שהן מכוונות למלא. לדוגמה: לצורך הקניית טכניקה של קריאה מרפרפת המיועדת לשיפור הבנת הנקרא נדרשת יכולת קריאה, אוצר מילים, הסקת מסקנות וכו'.
במסגרת הוראה מתקנת נעשה ניסיון להתאים את האסטרטגיות היעילות ביותר עבור מיומנויות הלמידה של הלומד באופן אישי. במקביל מושקעים מאמצים בהקניית מיומנויות חדשות ופיתוח הקיימות, על מנת לאפשר שימוש במגוון רחב יותר של אסטרטגיות למידה.
אסטרטגיות למידה כוללות: שיטות זכירה, טכניקות לניהול זמן וניהול מתחים.
סגנונות למידה
סגנון למידה הוא הדרך שבה האדם קולט ידע, מעבד אותו ואף מארגן אותו בראש בהתאם ליכולתו ולכישוריו (סטרנברג, 1995, גולדשטיין, טורניאנסקי, בלאו, תשס"א–תשס"ד, בלאו, גולדשטיין, 2004).
סוגי סגנונות למידה
הסגנון האקטיבי רפלקטיבי – מתייחס לתהליכי עיבוד מידע המועדפים על ידי הלומדים. לומדים אקטיביים לומדים טוב יותר בדרך חווייתית ופעילה וכך הם מבינים ומשמרים טוב יותר את החומר. לומדים רפלקטיביים נוטים קודם כל לחשוב על הנושא ורק לאחר מכן להתנסות בלמידתו. אנשים אשר לומדים בסגנונות למידה אלו מתקשים ללמוד באופן פסיבי וצריכים להיות אקטיביים בלמידתם.
סגנון תכליתי סקרני – לומדים תכליתיים מעדיפים ללמוד בעזרת שינון מידע, הבנתם יעילה יותר כאשר התכנים מתקשרים לעולמם האמיתי. לומדים אלו פותרים בעיות אך ורק באמצעות השיטה שאליה הם מורגלים ובכך הם לא מסתכנים בכישלון. לומדים סקרניים קולטים ידע על ידי התנסות.
סגנון סדרתי גלובלי –לדרך התקדמות ההבנה. הלומדים באמצעות הסגנון הסדרתי, לומדים בצורה עקבית ורציפה ליניארית והגיונית. לעומת זאת הלומדים בסגנון גלובלי אינם מייחסים חשיבות לסדר ולרצף, הם לומדים בצורה אקראית. גם הלומדים הסדרתיים וגם הלומדים הגלובליים רואים את התוצר הסופי בסוף התהליך אך הדרך להתקדמות להבנה היא שונה.
סגנון חזותי מילולי – סגנון זה מתייחס להעדפת צורת קליטת החומר. הסגנון החזותי מתקשר ללומדים אשר הם קולטים את החומר בצורה יותר טובה תוך כדי ראייה ויזואלית, הלומדים בסגנון המילולי לומדים יותר טוב כאשר הם שומעים הרצאות, מורים והסברים מילוליים.
סגנון המחוקק – דבר זה מתקשר ללומדים אשר המבנה שלהם לא מוגדר, וכאשר הלומד מעדיף לבצע דברים בדרכו, ואוהב להחליט בכוחות עצמו.
הסגנון המבצע – הלומדים בסגנון זה אוהבים שיגידו להם מה לעשות, אוהבים הנחיות ברורות ומסוימות.
הסגנון השיפוטי – לומדים בסגנון זה חושבים באופן ביקורתי, אוהבים להעריך עבודות של אנשים אחרים.
(סטרנברג, 1995, גולדשטיין, טורניאנסקי, בלאו, תשס"א–תשס"ד, בלאו, גולדשטיין, 2004).
היבטים פסיכולוגיים
כאמור, יכולת הלמידה מושפעת מגורמים מצביים ורגשיים.
בלמידתו של היחיד מעורבים כל גורמי אישיותו. לא רק השכל נוטל חלק בלמידה, אלא גם האופי, הרצון, הדמיון והרגשות. השפעתם של גורמים אלו על למידתו של היחיד אינה פחותה מזו של השכל.
בהתאם לכך, תהליך למידה יעיל ומשמעותי משלב בין מרכיבים קוגניטיביים לרגשיים.
המרכיב הקוגניטיבי מתייחס לפיתוח התלמיד כלומד בעל מכוונות עצמית ללמידה המסוגל להפעיל אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה. המרכיב הרגשי מתייחס להעצמת התלמיד וחיזוק ביטחונו העצמי ביכולותו ללמוד ולהתמודד עם אתגרים וכישלונות כאחד.
כאשר מביאים בחשבון את הגורמים הלא אינטלקטואליים אשר מעורבים בלמידה יש להשלים מראש עם האפשרות שהגורמים האלה יסיטו את תהליך הלמידה ממטרותיו המוצהרות והמיידיות. למשל, דמיונו של הלומד עשוי להוליכו למקום אחר מזה שמוריו רצו להביאו לשם בשעת ההוראה של פרק מסוים. עבור גישות חינוכיות המעדיפות את התוצר על פני התהליך, מקרים מסוג זה עלולים לגרום לכך שהמורים המלמדים יבקשו לנטרל בתהליך ההוראה את הגורמים הלא אינטלקטואליים. זאת משום שהם רואים את הלמידה כשייכת לתחומו של השכל בלבד. לפי דעה זו כל הגורמים האחרים נחשבים כמפריעים להוראה, כיוון שהם עלולים להסיט את הלומד מן הדרך המוליכה אל התוצר המוגדר מראש. גישה זו ממשיכה להנחות את ההוראה בבתי ספר רבים, משום שאין לה ביסוס הן מבחינה תיאורתית והן מבחינה מעשית.
הערכה עצמית
אנשים בעלי מקור שליטה פנימי ובעלי הערכת מסוגלות עצמית גבוהה נוטים לסגל לעצמם גישה מעמיקה ללמידה, תוך שימוש בניהול עצמאי והפעלת באסטרטגיות קוגניטיביות ומטא-קוגניטיביות.
בהתחשב בכך, ניתן לעודד את הלמידה על ידי יצירת אווירה חיובית ובטוחה התומכת בלומד ומאפשרת לו לבנות הערכה עצמית גבוהה.
יצירת אווירת לימודים גמישה ואוהדת, המאפשרת מקום לטעויות, היא תנאי הכרחי הן ללמידה משמעותית, והן להעצמה האישית של כל תלמיד.
בתחום החינוך נבואה המגשימה את עצמה היא מצב שבו האופן בו מורה מעריך תלמיד מסוים משפיע על הישגיו דרך יצירת דימוי עצמי נמוך או גבוה בנוגע ליכולותיו האקדמיות. אפקט זה נוצר משום שהתפיסה של התלמיד את יכולותיו משפיעה פעמים רבות באופן עקיף על מידת ההשקעה שהוא מוכן להקדיש בלימודים. דבר זה נכון גם כאשר תפיסה זו אינה תואמת את המציאות. תלמידים שחשים שדמויות הסמכות החינוכיות שלהם מעריכות כי יש להם יכולות גבוהות נוטים להשקיע יותר מאמצים על מנת להצדיק אותן וכך הם מעלים את סיכויי ההצלחה שלהם. לעומת זאת, תלמידים שחשים שהציפיות מהם נמוכות נוטים פעמים רבות לוותר ולהשלים עם מצבם, כך שחוסר הנכונות להשקעה פוגע באופן משמעותי בביצועיהם.
נבואה המזימה את עצמה היא אפקט הפוך בו התלמיד לא מקבל את עמדתן של דמויות הסמכות אודותיו ומשקיע מאמצים מרובים כדי לשנות את דעתם. עם זאת, מקרים אלו נדירים יותר משום שעל פי רוב תלמידים שמקבלים הערכות טובות מדי לא נוטים לפעול כדי לשנותן ולתלמידים שמקבלים הערכות נמוכות מדי לא תמיד יש את הרצון, ההתמדה וכוחות הנפש הדרושים להתמודדות מתמדת מול הממסד החינוכי.
התאמת רמת האתגר
יש להתאים את רמת האתגרים המוצבים בפני התלמיד כך שלא יהיו מעבר ליכולותיו, אך שעדיין יידרש ממנו מאמץ בפתרונן.
זאת משום שתסכול הנוצר מאתגר ברמת קושי גבוהה מדי יכול להפוך לאורך הזמן לדאגה ואף להתעצם לחרדה.
מצד שני אתגר קל מדי יוצר מצב שבו יכולת הלומד עולה על דרישת הפעילות ולכן הוא עלול לחוש שיעמום אשר הולך ומתגבר עם הזמן.
היבט זה נכון גם עבור ההשכלה הגבוה. ניכר שסטודנטים שמעריכים כי לא קיימת התאמה בין יכולותיהם לבין האתגרים האקדמיים המוצבים בפניהם נוטים יותר לדחיינות.
הנעה ללמידה – רלוונטיות ועניין אישי
ממוזער|250px|רלוונטיות ועניין אישי הם גורמים להנעה ללמידה
הלמידה מאפשרת להפיק תועלת מהניסיון, באמצעות חזרה על תגובות התנהגותיות אשר הניבו תוצאות חיוביות בעבר, על כן ניתן לראות את מטרת הלמידה כמציאת מנבאים מדויקים עבור אירועים בעלי משמעות מוטיבציונית. בהתאם לכך, המוטיבציה של האדם להגיע להשגים מושפעת באופן משמעותי ממידת החשיבות שיש להצלחה בעיניו.
מציאת הקשרים בעלי רלוונטיות לחיי התלמיד בפעילות הלמידה מעוררת עניין ומאפשרת יצירת הקשרים בעלי משמעות המשפרים את יכולת ההפנמה.
למידה מתוך משמעות תורמת רבות לגיוס המוטיבציה משום שהיא מאפשרת ללומד לקשר בין מטרותיו למטרות הלמידה, גם במקרים בהם חומר הלימוד הספציפי אינו מעורר בו עניין. היא נוצרת כאשר הלומד והמלמד מנמקים את פעולת הלמידה ונותנים לה משמעות כלשהי על ידי הגדרת המטרות והיעדים הסופיים של הלמידה.
כאשר הלומד מזדהה עם מטרות הלמידה של המטלות המוצבות בפניו, הערך שהוא מייחס לעצם ההצלחה בהן מעלה את המוטיבציה שלו להשקיע את המאמצים הנדרשים.
המשמעות יכולה להתבטא בסיפוק צרכים מיידיים (כלומר יעדים קרובים כמו רכישת מיומנויות הדרושות לניצחון במשחק), או לענות על צרכים לטווח ארוך (כלומר יעדים רחוקים כמו לימוד אנגלית לצורך שהייה בחו"ל או השתלבות בעולם העסקים הבין-לאומי). לצורך כך על המלמד להבהיר ללומד מה טיב הקשר בין שלבי הלמידה ליעדים הסופיים שלה.
חופש בחירה
הלמידה היא תוצר לוואי של פעילויות שנועדו לתת סיפוק לצרכים המידיים של הלומד. כלומר, באופן טבעי הילד עושה דבר מה מכיוון שיש לו דחף לעשותו ותוך עשיית הדבר הוא עשוי ללמוד משהו. אך אם עשייתו כפויה עליו באורח שיטתי ואינה פרי הדחף שלו אלא פרי לחץ חיצוני, הוא ילמד שלרצונותיו, לצרכיו ולדחפיו אין תפקיד במעשיו. במקרה הטוב הוא ילמד להיות אדיש ובמקרה הרע הוא ילמד להיות עוין כלפי הלמידה. לעומת זאת, כאשר עשייתו של הילד היא פועל יוצא של הכרעותיו שמקורו בדחפיו הוא לומד קודם כל להכריע. כאשר הילד ילמד לקבל החלטות ותינתן לו ההזדמנות להשתמש בהכרעותיו אלה בבית הספר יגבר כושר למידתו.
למידה פעילה
המידע מקודד בזיכרון לטווח ארוך בייצוג סמנטי המייצג משמעות מופשטת והוא מאוחסן כחלק ממערך של זיכרונות ומידע שכבר היה קיים באותה מערכת זיכרון.
בהתאם לכך החשיבות של הבניית המשמעות לתהליך הלמידה מודגשת על ידי תאוריות כמו הקונסטרוקטיביזם, אשר גורסות שהידע חייב להיבנות על ידי הלומדים עצמם, תוך הפעלת תהליכי חשיבה פעילה.
משום שחלק גדול מהידע ומצורת ארגונו תלוי במצב ובאדם, יש לתת הרבה יותר חופש ללומד לעצב לעצמו את עולם הידע באמצעות למידה פעילה ובחירה של נושא אישי.
זאת משום שכאשר התלמיד מגיע להבנה באופן פעיל ועצמאי, תהליך ההפנמה של החומר הנלמד יהיה משמעותי יותר.
כמו כן, במקרים רבים קיימים מספר פתרונות אפשריים עבור בעיה מסוימת. רצוי לעודד את התלמיד לחשיבה יצירתית ופתוחה אשר תאפשר לו למצוא פתרונות נוספים ובלתי שגרתיים. אין צורך לחפש רק את התשובות הנכונות או לאשר באופן מיידי את התשובה הנכונה. עם זאת, חשוב לאפשר לתלמיד להסביר את תשובותיו באמצעות נימוקים מבוססים.
יצירתיות ולגיטימציה לניסיון וטעייה
התלמיד יכול להפיק באמצעות שגיאותיו לא פחות ואולי אף יותר משהוא לומד באמצעות הצלחותיו.
תחושת שליטה מעודדת התמדה והפקת לקחים לאחר חוויית כישלון. זאת משום שהיא מאפשרת לאדם לראות בכישלון אתגר ומניע להצלחה בלמידה החוזרת.
בתנאים כאלה הופכת השגיאה לשלב פורה בחקירה ומאפשרת ללומד להכיר היבטים של הבעיה שאלמלא שגה לא היו מתגלים בפניו.
באופן זה תחושת השליטה מאפשרת מציאת פתרונות יצירתיים לבעיות שונות כחלק מתהליך של ניסוי וטעייה.
כך מתן משימות מאתגרות יחד עם לגיטימציה לטעויות יכול להוביל ללמידה, לתחושת הישג ולהגברת האמון של התלמיד ביכולותיו.
מסיבות אלו ניתן ורצוי לעודד את היצירתיות על ידי הפחתת המתחים והלחצים להצלחה מיידית, הכוונה מתאימה ועידוד להעלאת רעיונות תוך הגברת הלגיטימיות עבור הצגת תשובות שטותיות או שגויות.
הימנעות מענישה
אחת ההשפעות העלולות להיות לענישה היא דיכוי הסקרנות הטבעית שבה ניחן הילד מינקותו. בתחילה הסקרנות דוחפת את הפעוט לחקור את סביבתו הפיזית והאנושית ומחזקת את עצמה מכוח ההנעה שהיא מעוררת בו. עם הזמן מחליטים המבוגרים שעליהם להתערב ולקבוע במה על הילד לעסוק. בתחילה מדובר בהורים ואחר כך הגננות והמורים. מצב זה עלול לצמצם את הסקרנות הטבעית של הילד אם מכריחים אותו ללמוד נושאים שאין הוא חפץ בהם באמצעות ענישה מחמירה ותדירה מדי.
השימוש בענישה להוראה אינו מומלץ, משום שהוא גורם לכך שטעויות יעוררו רגשות כישלון וחרדה שאינן מסייעות ללמידה.
ההתנהגות החקרנית המחוללת למידה עלולה להיפגע כאשר מופעל עליה פיקוח. משלמד הילד שמעשיו מוערכים הוא מתחיל להיזהר במעשיו, מתוך הנחה שמוטב לא לעשות כלום מאשר להסתכן בגנאי. החרדה מפני גנאי וציון שלילי מצמצמים את הפעילות שבלעדיה אין למידה.
בנוסף, הלמידה על דרך השלילה אינה מאפשרת ללומד לקבל מידע ברור ומאורגן אודות ההתנהגות המצופה ממנו והדרך להשיגה.
ציונים ומתן משוב אינפורמטיבי
תלמידים בבתי הספר נפגשים רבות עם מצבים של מדידה והערכה בחינוך פורמלי.
השבח והגנאי, יחד עם הציונים וההערכות, מלווים את רוב מעשיו של הילד.
ההערכה בהוראה אינה רק אמצעי בקרה העומד לרשות המורים לצורך מעקב על התקדמות התלמידים, היא גם משפיעה על תפיסת עולמם. הציפיות שעל פיהן מבוססת ההערכה הופכות עם הזמן לאמת מידה שעל פיה התלמיד מעריך את עצמו. אך משום שהקריטריונים להערכה מבוססים על משתנים הניתנים למדידה היא מחזקת רק ציפיות מסוימות ואינה נוגעת בתכונותיו האחרות. יחסו של התלמיד ללמידה, עניינו במעשיו, כוונתו בשעה שהוא מטפל בבעיה ותכונות דומות מתחמקות מכלי ההערכה של בית הספר.
על פי אמות מידה חברתיות התכונות שההערכה הפורמלית מחזקת הן משניות בחשיבותן ולרוב הן שליליות על פי אמות מידה אישיותיות והתפתחותיות.
אחד הביטויים לכך הוא היחס הפוגעני המופנה לעיתים קרובות כלפי תלמידים שתוייגו בעיני חבריהם כחנונים ויכול אף להגיע לידי בריונות.
יתרה מזאת, הערכה מכל סוג מנתקת את הלומד ממושא עיסוקו ומפנה את עניינו לסיפוק הצפוי לו ממקור ההערכה החיצוני. כתוצאה מכך עד מהרה התלמיד מתחיל להיות מעוניין יותר בשבח ובציון טוב מאשר בדבר שבו הוא עוסק בכל רגע נתון. בדרך זו תופסת הציפייה לשבח שבא מן החוץ את מקום הסיפוק הפנימי שקדם לו. ההערכה מסיטה את התלמיד מהעיקר שבדברים שבהם הוא עוסק אל עבר הציון הטפל ובמקביל מצמצמת נטייתו לפעול באופן יזום מתוך חשש מהערכה שלילית.
בנוסף, הציונים הניתנים לתלמידים במערכת החינוך אינם מספקים מידע רב ללומד מעבר לדירוגו בהשוואה לאחרים.
כשתלמיד מקבל הערכה מן הסוג "טוב מאוד" או "בלתי מספיק", לרוב אין הוא מבין את טעמי ההערכה שנמסרה לו בגין מעשיו.
כדי לכוון את הלמידה בצורה יעילה יותר יש לספק ללומד משוב המכיל מידע ברור ושיטתי אודות מה היה נכון בתהליך הלמידה, מה יש לשנות, כיצד ומדוע. למשל, בעת בדיקה של מבחנים יש להוסיף הערות המסבירות את הטעויות ולהציג לכיתה דוגמה לפתרון רצוי אשר יזכה בניקוד מקסימלי.
השפעת הסביבה
למידה מאופיינת כתהליך רכישת ידע על העולם החיצוני והפנימי.
הניסיון של האדם עם הסביבה יכול לשנות את התפיסה, החשיבה וההתנהגות שלו.
על כן, סביבה עשירה באתגרים, תיווך יעיל והצלחות רבות מסייעת לשיפור יכולות הלמידה והכשרים השכליים.
למידה מתווכת היא פעילות גומלין בין מבוגר לילד, שבה מועברים לילד תכנים של תהליכי חשיבה ועיבוד מידע. האיכות והיעילות של התיווך מושפעות מהמאפיינים והמיומנויות של המתווך.
בהתאם לכך, הרקע הלימודי והמשפחתי של האדם הם מנבאים טובים יותר להצלחה לימודית או מקצועית מציוני המשכל.
יכולת הלמידה מושפעת גם מהתחום החברתי. קבלתו או דחייתו של הלומד על ידי קבוצת השווים משפיעות במידה רבה על הישגיו ועל הערך העצמי שלו.
על פי רוב לילדים דחויים יש בעיות בקשרים חברתיים או האינטליגנציה רגשית. ניתן לשפר את התפקוד החברתי על ידי תוכניות לימודים המדגישות את הצורך בשיתוף פעולה, תקשורת בין אישית, האזנה, תמיכה ועוד.
ההיסטוריון פיליפ אריאס הדגיש בספרו "הילד וחיי המשפחה תחת המשטר הישן" משנת 1975 את החשיבות שיש לייחס ללמידה. הלמידה מאלצת את הילדים לחיות בקרב מבוגרים, שמעבירים להם הן ידע בסיסי והן ידע כיצד לחיות את חייהם. השילוב בין הגילאים השונים שנוצר כתוצאה מכך, הוא לדידו אחת מהתכונות הבולטות של החברה המערבית בת זמננו, שהתגבשה מאמצע ימי הביניים ועד המאה ה-18.
קשיי למידה
קושי בלמידה פוגע ביכולת של האדם לרכוש ידע או מיומנויות חדשים ויכול לבוא לידי ביטוי בעקומת הלמידה שלו. במסגרת מערכת החינוך קשיי למידה יכולים להוביל לציונים נמוכים של התלמיד.
ישנם מספר גורמים העשויים לפגוע ביכולת הלמידה או ההתפתחות הקוגניטיבית של האדם באופנים שונים וברמות חומרה שונות. לעיתים הפגיעה תהיה כה קלה עד שיהיה קשה לאתר אותה ולקבוע אבחנה בשלב מוקדם, מקרי ביניים יוכלו להשתלב במערכת החינוך הרגילה ולהסתייע בהוראה מתקנת, אך המקרים החמורים ביותר יפנו למסגרת של חינוך מיוחד. כל גורם צריך להיות מאובחן ומטופל על ידי אנשי המקצוע המתאימים, תוך התייחסות לאפשרות של קיומם של שני גורמים או יותר במקביל, מצב הנקרא תחלואה נלווית או תחלואה כפולה.
אחד הגורמים המשפיעים ביותר על יכולת הלמידה הוא האינטליגנציה. מנת משכל נמוכה באופן קיצוני מובילה למצב של פיגור שכלי.
הלמידה יכולה להיות מושפעת גם מבעיות התפתחותיות שונות. בעיות התפתחותיות מאופיינות בכך שהן מופיעות לראשונה בילדות וממשיכות להתקיים גם אצל האדם הבוגר. בין הבעיות ההתפתחותיות אשר עלולות לפגוע ביכולת הלמידה נכללות: לקות למידה, לקות שפה, הפרעת קשב ועוד.
קשיי למידה יכולים להיגרם גם כתוצאה ממצבים רפואיים הקשורים לתפקוד הגוף, הורמונים, לאיכות התזונה והשינה ועוד. רבים מגורמים אלו אפשר לשלול על ידי בדיקות שגרתיות במסגרת קופת החולים על ידי מדידת לחץ דם ודופק, בדיקת דם הכוללת – בלוטת התריס, ברזל, ויטמין D, ויטמין B12, רמת סוכר וכו'. רצוי לשלול גורמים אלו לפני שפונים לאבחון דידקטי, ואפשר להסתייע ברופא המשפחה לצורך כך.
המערכת הסנסו-מוטורית קשורה לדרך בה האדם קולט את סביבתו ומגיב אליה. פגיעה במערכת זו יכולה לפגוע ביכולת התפקוד הכללית של האדם ובמסגרת זו גם ביכולת הלמידה שלו. קשיי למידה מסוג זה יכולים לנבוע עקב המקרים הבאים: לקות שמיעה, לקות ראייה, בעיות באינטגרציה סנסורית, הפרעה התפתחותית בקואורדינציה, הפרעת תנועה, פציעות חמורות ועוד.
בעיות רגשיות, בעיות נפשיות וקשיים בהתפתחות הרגשית יכולים להשפיע על יכולת הלמידה, הן באופן זמני כמצב רוח חולף (כמו חרדת בחינות:, כעס וכו') והן במצבים חמורים יותר של טראומה נפשית או הפרעה נפשית.
לקויות שונות על ההספקטרום האוטיסטי יכולות לפגוע בלמידה.
טכנולוגיה ולמידה
מערכת היחסים בין טכנולוגיה ולמידה מתייחסת למושג טכנולוגיה חינוכית, כלומר השימוש היעיל של כלים טכנולוגיים בלמידה. מערכת היחסים הזו כוללת מערך של כלים, כגון המדיה, מכשירים וחומרה ברשת, תוך התחשבות בגישות תאורטיות בסיסיות לשם יישומם האפקטיבי של אלה.
טכנולוגיה חינוכית אינה מוגבלת לטכנולוגיה גבוהה. יחד עם זאת, טכנולוגיה אלקטרונית חינוכית, המכונה גם E-learning, הפכה לחלק חשוב בחברה כיום, והיא כוללת מגוון רחב של גישות דיגיטציה, רכיבים ושיטות העברה. לדוגמה, M-learning שמה דגש על ניידות, אך מלבד זאת לא ניתן, בעקרון, להבדילה מטכנולוגיה חנוכית.
טכנולוגיה חינוכית כוללת סוגים רבים של מדיה המעבירים טקסט, אודיו, תמונות, אנימציה, ווידאו סטרימינג, וכוללת יישומים טכנולוגיים ותהליכים כגון שמע או הקלטות וידאו, טלוויזיה בלוויין, CD-ROM, ולמידה מבוססת מחשב, כמו גם אינטראנט/ אקסטראנט מקומיים ולמידה מבוססת אינטרנט. מערכות מידע ותקשורת, בין אם עומדות בזכות עצמן או כאלה המבוססות על רשתות מקומיות או אינטרנט בלמידה ברשת, עומדות בבסיס תהליכי E-learning רבים.
טכנולוגיה חינוכית ו-E-learning יכולים להתרחש בכיתת הלימוד או מחוצה לה, הן יכולות להילמד בלמידה א-סינכרונית בקצב אישי, או להוות למידה סינכרונית המונחית בידי מורה. הם מתאימים ללמידה מרחוק ובשיתוף עם הוראה פנים-אל-פנים, המכונה למידה מעורבת.
טכנולוגיה חינוכית משמשת לומדים ומלמדים בבתים, בבתי ספר (גם ב-K-12 ובהשכלה גבוהה), עסקים, והגדרות אחרות.
הגדרה
Richey מגדיר טכנולוגיה חינוכית כך: "הלימוד והשימוש האתי בקידום למידה ושיפור ביצועים באמצעות יצירת, שימוש וניהול תהליכים ומשאבים טכנולוגיים מתאימים". האגודה לתקשורת חינוכית וטכנולוגיה בארצות הברית (AECT) הגדירה טכנולוגיית הדרכה: "התאוריה והפרקטיקה של עיצוב, פיתוח, שימוש, ניהול, והערכה של תהליכים ומשאבים ללמידה." ככזו, הטכנולוגיה החינוכית מתייחסת לכל מדעי החינוך המהימנים והמיושמים, כגון ציוד, כמו גם תהליכים ונהלים הנגזרים מהמחקר המדעי, ובהקשר מסוים עשויה גם להתייחס לתהליכים תאורטיים, אלגוריתמיים או חקירתיים (היוריסטיים). אין היא, בהכרח, כרוכה בטכנולוגיה פיזית.
היקף
טכנולוגיה חינוכית מתייחסת לשימוש בחומרה פיזית כמו גם בתאוריות חינוכיות. היא כוללת מספר תחומים, כולל תאורית למידה, אימון מבוסס מחשב, למידה מקוונת וכן, כאשר נעשה שימוש בטכנולוגיות ניידות, m-learning. בהתאם לכך, קיימים מספר היבטים נפרדים לתיאור ההתפתחויות העיוניות והטכניות של טכנולוגיה חינוכית:
טכנולוגיה חינוכית כתאוריה והפרקטיקה של גישות חינוכיות ללמידה.
טכנולוגיה חינוכית ככלים טכנולוגיים ומדיה המסייעים בתקשורת של ידע, כמו גם הפיתוח וההחלפה (exchange) שלה.
טכנולוגיה חינוכית למטרת לימוד מערכות ניהול (LMS), כגון ככלים לניהול תלמידים ותוכניות לימוד, ומערכות מידע על ניהול חינוך (EMIs).
הטכנולוגיה החינוכית עצמה כנושא חינוכי, קורסים כאלה עשויים להיקרא "לימודי מחשב" או "טכנולוגית מידע ותקשורת" (ICT).
במערכת החינוך
הטכנולוגיה מהווה חלק ניכר משעות הפנאי של ילדים ונערים. לכן, מבחינה פסיכולוגית עצם השימוש בה נתפס בעיני התלמידים כרלוונטי ותורם ליצירת עניין ומוטיבציה בלמידה. שימוש נכון בטכנולוגיה יכול להפוך את תהליך הלמידה לדינאמי ולמעניין יותר, היא יכולה לתרום לגיוון אמצעי ההוראה ולהוסיף המחשות ויזואליות ודינאמיות. באופן זה הטכנולוגיה מאפשרת גם מתן מענה לתמיכה בתלמידים בעלי צרכים לימודיים שונים.
המהפכה הטכנולוגית והופעת המחשבים האישיים אפשרה למידה משולבת מחשב והביאה איתה שלל של עזרי למידה כגון לומדות וחבילות יישומים משרדיים אשר הקלו על הלמידה, במיוחד עבור אנשים לקויי למידה. מהפכת המידע אף היא, הביאה עימה כלים חדשים לשיפור תהליך הלמידה ולקיצורו באמצעות שיפור הנגישות למידע וארגונו. אחד התחומים שהתפתחו בהקשר זה הוא למידת חקר מבוססת מחשב.
תפעול העזרים הטכנולוגיים דורש ידע טכני ולימוד מיומנויות חדשות (אוריינות טכנולוגית).
גם בעידן המחשבים, הפדגוגיה היא עדיין לב התהליך החינוכי, כאשר המורים עומדים במרכז תהליך ההוראה והתלמידים במרכז תהליך הלמידה. בנוסף לכך, הסתמכות יתר על מחשוב ותוכנה עלולה להסיט את המוקד מהדבר החשוב באמת והוא הלימוד העצמי (למידה פעילה בשפת אנשי המקצוע).
ישנן תוכנות ואתרים ללימוד עצמי המאפשרות לתלמיד ללמוד באופן עצמאי ללא המורה ואף מספקות משוב וסימולציות.
מחקרי למידה
תאוריות למידה התפתחו בעקבות מחקרים שעסקו באופן שבו הלמידה מתרחשת ובדרך שבה הפרט מקבל, מעבד ומאחסן ידע.
ענף הפסיכולוגיה בוחן את תופעת הלמידה מזוויות שונות.
למשל, גישת עיבוד המידע רואה בלמידה תהליך חשיבה קוגניטיבי, שבו ניתנת משמעות לגירויים שנקלטו במערכת החישה מאוחסנים בזיכרון לשימוש עתידי הבא לידי ביטוי בהתנהגות.
המונח למידה כולל תהליכי רכישת התנהגות שניתן להדגימם הן בבעלי חיים והן בבני אדם, כמו התניה אופרנטית והתניה קלאסית, שהן שתי תאוריות מרכזיות בתחום.
חקר הלמידה דרך שינוי בהתנהגות נצפית משויך לזיכרון המרומז ובמיוחד למרכיב של זיכרון נוהלי.
הגישה הביולוגית ללמידה עוסקת בהבנת ההיבט הביולוגי של הזיכרון ומנסה להבין כיצד והיכן מקודד המידע הנרכש בתהליכי הלמידה.
יכולת הלמידה תלויה בפעילותם התקינה של הנוירונים באזורים שונים של המוח.
השינוי החשמלי הזמני בפעילותם של נוירונים מקושר לזיכרון לטווח קצר. מחקרים הראו שציוות בזמן של קשר טבעי (גירוי ותגובה) הקיים במוח, עם גירוי חדש – "יחזק" באופן ביוכימי את הקשר בתהליך של התגבשות זיכרון, וכך יהפוך גם את הגירוי החדש לכלול בזיכרון לטווח ארוך. על פי הטענה, כל זיכרון (או מבנה שנלמד) הקיים במוחנו, מורכב ככל שיהיה – מורכב בבסיסו מאי-אילו סינפסות מחוזקות הקשורות ביניהם בקשרים ביוכימיים שנוצרו במהלך הלמידה.
בהתאם לכך, ניתן למצוא ביטוי ללמידה בשינויים החלים במוח.
תאוריות למידה
ישנן מספר תאוריות בתחום הלמידה. מטרת תיאורית למידה היא לעזור לנו להבין איך אנשים לומדים. קיימת השפעה הדדית בין התאוריה (איך מתבצעת למידה), הפרקטיקה הפדגוגית (שיטות ההוראה והלמידה שלנו) והטכנולוגיה (בה אנחנו משתמשים כדי ללמד). התבוננות על השינויים בתאוריות לאורך זמן מלמדת אותנו על השינויים בתחום החינוך.
תאוריות למידה – מה אנחנו מנסים לבחון שכשאנחנו רוצים להסביר למידה, או איך שאנחנו מחליטים איך ללמד – תלוי באפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) השואלת "מהו ידע?" "איך אנחנו יודעים?" קיימות שתי גישות אפיסטמולוגיות במדע: הגישה האובייקטיביסטית (Objectivist) והגישה הקונסטרוקטיביסטית (Constructivist).
אפיסטמולוגיהידעתיאורית למידה"מאה"גישה אובייקטיביסטיתהידע קיים בפני עצמו. המורה למד אותו, והוא מעביר אותו לתלמידים – מכלי מלא לכלי ריק.ביהביוריזם (Behaviorism)20קוגניטיביזם (Cognitivism)20קונקטיביזם (Connectivism)21גישה קונסטרוקטיביסטיתהידע נבנה באינטראקציה עם הזולתקונסטרוקטיביזם (למידה) (Constructivism)20קולבורטיביזם (Collaborativism)21
ביהביוריזם – מתמקדים במה שאפשר לצפות בו ולמדוד אותו – איך אנחנו מתנהגים, מה משפיע על זה ומשנה את זה. מיקוד בגירוי ותגובה. הסתכלות על המח כעל קופסה שחורה. אישים בולטים: איוואן פבלוב ופרדריק סקינר.
קוגניטיביזם – מכירים בכוח של המוח להחליט לא על סמך גירוי חיצוני ישיר. שימוש במטפורת מחשב.
קונקטיביזם – למידה היא תהליך של חיבור עם צמתי אינפורמציה, ונמצאת לא רק אצל הלומד אלא גם באפליקציות לא אנושיות. תפקיד המורה בארגון תוכני הלימוד וארגון הקורס מתבצע טוב יותר על ידי רשתות חכמות. אישים בולטים: גורג סיימנס, סטפן דאונז.
קונסטרוקטיביזם – אנשים אינם מגיבים תמיד, כמו מחשבים, באותה צורה לאותו גירוי. הלומד מעורב, יחד עם המורה ולומדים אחרים, ביצירת משמעות. אישים בולטים: ז'אן פיאז'ה ולב ויגוצקי.
קולבורטיביזם – מתמקד בתהליך בניית הידע. שונה מקונסטרוקטיביזם בכך שממקם את הלמידה הפעילה בתהליך פיתוח חברתי ותפיסתי המבוסס על שיח ידע. קהילות ידע מכוונות.
ראו גם
למידת חקר
ייצוג ידע
דרכי לימוד התלמוד
חברותא
קישורים חיצוניים
אסטרטגיות למידה – ללמוד איך ללמוד, קורס מקוון באתר קמפוס IL
ללמוד איך ללמוד, קורס מקוון באתר קמפוס IL
למידה, בפורטל עובדי הוראה, משרד החינוך
רמי בנבנישתי וטלי פרידמן, טיפוח למידה רגשית־חברתית במערכת החינוך – סיכום עבודתה של ועדת המומחים, תמונת מצב והמלצות, באתר יוזמה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
הערות שוליים
*
קטגוריה:חינוך
קטגוריה:לקויות למידה
קטגוריה:מדעים קוגניטיביים
קטגוריה:פסיכולוגיה קוגניטיבית
קטגוריה:זיכרון
| 2024-08-08T11:31:05
|
הסקת מסקנות
|
הסקת מסקנות היא השלב האחרון בפעולת החשיבה המביאה לכדי יצירתו של מידע חדש, כתוצאה מניתוח של מידע קודם בתהליך של עיבוד מידע.
המסקנה היא התוצר של תהליך הסקת המסקנות והיא מנוסחת באופן כוללני. המסקנה מתייחסת לכל מה שמתחייב כהיסקים הגיוניים מתוך העובדות שנצברו במהלך איסוף הנתונים.
צבירת ידע
כדי ליצור ידע יש ליצור קשרים בין מושגים ולהבין כיצד משתנים או אירועים מסוימים תלויים זה בזה או משפיעים זה על זה.
המדע מתפתח על ידי הסקת מסקנות מתוך ממצאי המחקר, וגיבושן לתאוריה. זהו תהליך של בדיקת השערות והיתוך מידע.
במדע, אינדוקציה היא הדרך שבה מסיקים מסקנה ממקרים פרטיים ועוברים מהם לקביעה כללית. התהליך ההפוך נקרא דדוקציה.
למידת חקר היא גישה חינוכית של למידה פעילה המבוססת על עקרונות המחקר המדעי ויכולת הסקת המסקנות.
יכולת השוואה והכללה
הסטטיסטיקה עוסקת בין היתר בהסקת מסקנות אודות אוכלוסייה מסוימת מתוך מדגם,
כך שהנתונים המופקים מהמדגם מוכללים על האוכלוסייה שאותה הוא אמור לייצג.
עם זאת, היסק מנתוני המדגם לאוכלוסייה כולה מסתמך על נתונים חלקיים. לכן הוא אינו יכול להוביל למסקנה ודאית, אלא למסקנה הסתברותית בלבד. תורת ההסתברות היא הכלי המתמטי המספק מודלים לטיפול בתופעות הכרוחות באי-בדאות ולכן היא מקשרת בין הסטטיסטיקה התיאורית לבין ההסקה הסטטיסטית.
ככל שהמדגם גדול יותר כך נוצרת יותר עוצמה סטטיסטית למחקר ולמסקנות המופקות ממנו.
פתרון בעיות והסתגלות
ממוזער|250px|תהליך הסקת המסקנות נחוץ ללמידה ופתרון בעיות שהן מיומנויות החשובות להסתגלות
תהליך הסקת המסקנות נחוץ ללמידה, שכן הוא מאפשר הבנת ההתרחש וידיעה "כיצד היה עדיף לפעול?". היבט זה בא לידי ביטוי בתהליך פתרון בעיות על ידי ניסוי וטעייה.
הסקת מסקנות היא מיומנות חשיבה שיש לה חלק משמעותי במסגרת התפקודים הניהוליים, אשר מאפשרים לאדם לנתח את סביבו ולבחור בדרך הפעולה הרצויה עבורו בכל מצב. באופן זה האדם יכול ללמוד כיצד להסתגל לשינויים בסביבה ובתרבות שבה הוא חי.
בהתאם לכך יכולת קבלת החלטות מתבססת על הסקת מסקנות מתוך המידע הקיים.
ראו גם
היסק
חיזוי
מונחים בפסיכולוגיה קוגניטיבית
יצירתיות
קישורים חיצוניים
Psychological Research - הסקת מסכנות מתוך מחקר פסיכולוגי
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:פסיכולוגיה קוגניטיבית
קטגוריה:קוגניציה
קטגוריה:למידה
| 2024-06-29T18:47:25
|
מכתש סחיפה
|
מַכְתֵשׁ סחיפה (או מכתש אירוזי) הוא שקע אשר נוצר כתוצאה מפעולת כוחות סחיפה – בעיקר זרימה של מי משקעים על שכבות הסלע, בניגוד למכתשים אחרים, הנוצרים מפגיעה של מטאוריטים. בעולם כולו קיימים כמה עשרות מכתשים כאלה אך עד לפני מספר שנים המכתשים היחידים שהכירו היו חמישה בנגב ושניים בסיני. לאור זאת, שמו הגאולוגי המדעי בא מהשפה העברית: Makhtesh. המכתשים בנגב הם מכתש רמון, המכתש הגדול, המכתש הקטן, ושני מכתשי התאומים בהר עריף.
תהליך היווצרות המכתש
מכתש סחיפה נוצר כתוצאה מסחיפת הסלע על ידי משקעים בתצורות גאולוגיות של שכבת סלע קשה מעל לשכבת סלע רכה. סדקים בשכבה הקשה מאפשרים למים לחלחל למטה וליצור אגם המתרחב עם הזמן בראש הר.
ההבדל בין מכתש סחיפה לבין קניון (ואדי) בכך שלקניון יש פתח כניסת מים ופתח יציאה ובמכתש יש רק פתח יחיד המנקז את המשקעים היורדים בתוכו.
בגלל דרך היווצרות המכתשים ניתן לראות על צלע המכתש את שכבות הסלע הרבות והשונות שמקורן בתקופות גאולוגיות קדומות. חולות צבעוניים הנמצאים בשכבות השונות גם הם מראה שכיח בתוך מכתשי סחיפה.
מרכז|ממוזער|750px|המכתש הקטן מאפשר צפייה בתצורת הקרקע מאחר שהוא קטן דיו כדי להיכנס לשדה הראיה מנקודת תצפית על שוליו
תאוריה מודרנית להיווצרות מכתש
250px|ממוזער|עננים גולשים למכתש רמון
להלן תיאור סכמטי בן שבעה שלבים להיווצרות של מכתשי הנגב. בתחילה (לפני כ-150 מיליון שנה): מהים הקדום, ים טתיס, עולים פני כדור הארץ מזרחה.
שקיעה של סלעי משקע ימיים – יורה, עד לפני 136 מיליון שנה.
נסיגת הים ושקיעה של סלעי משקע יבשתיים – קרטיקון תחתון, עד לפני 100 מיליון שנה.
שלב ימי נוסף – קנומן, עד לפני 92 מיליון שנה.
קימוט ממזרח וממערב – היווצרות קמר א-סימטרי – סנון-טורון, עד לפני 65 מיליון שנה. ארבעה קווי קמר שכיוונם דרום מערב לצפון מזרח: ירוחם, חתירה, חצרה, רמון-מחמל.
עדיין בשלב הימי – סחיפה וגידוע של ראשי הקמרים – אאוקן-פלאוקן, עד לפני 35 מיליון שנה.
נסיגה נוספת של הים, עד לפני 5 מיליון שנה – אוליגוקן ומיוקן.
מיצוב של השבר הסורי אפריקאי באזור ים המלח והערבה, שינוי כיוון הזרימה של הנחלים למזרח ואיתה התחתרות חזקה והיווצרות סופית של המכתשים – פליוקן, עד לפני 2.8 מיליון שנה.
קישורים חיצוניים
עזרא זילברמן, ההיסטוריה של התפתחות המכתשים בנגב והגורמים שהביאו ליצירתם
ירון פינצי, אינה ריבקין, מכתשים בארץ ובעולם: עיון מחודש בתופעה נדירה אך מגוונת, מו"פ מדבר וים המלח, 2016
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:שקעים
קטגוריה:צורות נוף
קטגוריה:ישראל: מכתשים
קטגוריה:מכתשים
| 2024-06-22T21:20:39
|
המכתש הקטן
|
שמאל|ממוזער|250px|המכתש הקטן בתמונה מתחנת החלל הבינלאומית
שמאל|ממוזער|250px|אבן חול צבעונית במכתש
250px|ממוזער|שמאל|הכניסה למכתש הקטן (שער השטן או שער אשמדאי)
המכתש הקטן (בשמו המדויק: מכתש חֲצֵרָה) הוא מכתש אירוזי, השלישי בגודלו מבין חמשת מכתשי הנגב וחצי האי סיני.
המכתש הקטן נמצא ברכס חצרה ומכאן נקרא גם מכתש חצרה (בערבית: الخضيرة - אלחֻ'צַ'יְרָה - "גורן הדקלים"). זהו המכתש המזרחי בסדרת המכתשים שנוצרו בקמרי הר הנגב ובצפון סיני, בהם מכתש רמון, המכתש הגדול ומכתשי עריף.
ביוני 2019 הכריזה המדינה על הפיכת המכתש לשמורת טבע.
אפיון
צורתו של המכתש כמעט מעוגלת. אורכו המרבי מגיע לכ-8 ק"מ, רוחבו לכ-6 ק"מ ועומקו לכ-400 מטרים. שני שבילים עיקריים יורדים אל המכתש: הראשון הוא "מעלה עלי" בפינתו הדרום-מערבית של המכתש, המגיע ממעלה עקרבים; השני הוא "מעלה חצרה" המהווה חלק משביל קדום שעלה מנחל צין למצד תמר, ויורד בצידו הצפון-מזרחי של המכתש.
נחל חצרה הוא הנחל המנקז את המכתש הקטן לעבר נחל צין והערבה. הנחל עובר דרך פתח בקירו הדרום מזרחי של המכתש (המכונה שער אשמדאי או שער השטן), המהווה חלק מרכס חצרה. המכתש הקטן ידוע באבן החול הצבעונית שבו. צבעה של אבן החול משתנה בין אפור, חום, צהוב, אדום, סגול ולבן. צבעי האבן נובעים מכמויות זעירות של תחמוצות ברזל.
היווצרות
המכתשים בנגב הם היווצרות נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר אסימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה).
בשלב הראשון הורבדה שכבת אבני חול בסביבה יבשתית. הצפת ים טתיס הביאה להרבדת סלעי משקע ימי - גיר ודולומיט - על אבני החול הרכות.
לפני כ-90 מיליון שנה החלו לפעול באזור כוחות קימוט. כוחות הקימוט פעלו במשך כ-40 מיליון שנה ויצרו את קמרי הנגב (רכסים הנוצרים מקימוט הקרקע), וביניהם קמר חצרה. לפני כ-30 מיליון שנה נסוג הים מאזור הנגב. נסיגת הים חשפה את האזור לתהליכי בלייה יבשתיים ששחקו את ראשי הקמרים. השכבות העליונות העשויות סלעי גיר קשים נשחקו ואבן החול הרכה שבתוך הקמר נחשפה. שכבת אבני החול נשחקה באופן מהיר ונסחפה החוצה על ידי נחל חצרה. הסרת שכבת אבני החול מוטטה את שכבות הגיר הקשות, הרחיבה את המכתש ויצרה את קירות המכתש האנכיים.
היסטוריה
המכתש הקטן מופיע ב"מפת ניוקומב", שהכין הצבא הבריטי בשנת 1914, כחלק מההכנות למלחמת העולם הראשונה.
מפת ניוקומב לא הייתה ידועה ליישוב היהודי, והמכתש התגלה לו באקראי במסגרת סיור של חברי תנועת המחנות העולים בשנת 1942. לדבריהם גילוי ה"בור", כפי שקראו לו, הפתיע אף את מורה הדרך הבדואי שלהם.
בדצמבר 1958 סיימה הקק"ל פריצת דרך באורך 13 קילומטר שמחברת את המכתש הקטן לכביש באר שבע-סדום. הדרך נפרצה עבור החברה הלאומית לנפט שחיפשה נפט באזור.
תיעוש ושימור
סמוך למוצא המכתש בנחל חצרה מבוצעים קידוחי מים, המעלים מים מלוחים. המים מוזרמים מעלה אל מפעלים הפועלים באזור, בהם "מפעלי תשלובת ערד".
המכתש הקטן מהווה חלק משמורת הטבע של מכתשי הנגב ונחשב לערך טבע בעל חשיבות עולמית, בשל ייחודו הגאולוגי ויופיו הרב. עקב כך מבצעת רשות הטבע והגנים פעולות שימור ושיקום במכתש ובסביבתו.
גלריה
מרכז|ממוזער|700px|גודלו של המכתש הקטן מאפשר צפייה בצורתו השלמה
ראו גם
מכתשים בנגב
מכתש רמון
המכתש הגדול
מכתש אירוזי
מכתשי עריף
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:הנגב
המכתש הקטן
קטגוריה:ישראל: מכתשים
קטגוריה:שביל ישראל
| 2024-08-05T21:08:17
|
המכתש הגדול
|
מכתש ירוחם (הגדול) (לשעבר המכתש הגדול / מכתש חֲתִירָה) הוא מכתש אירוזי הנמצא בהר הנגב והוא אחד ממספר מכתשים דומים באזור שנוצרו באורח דומה. צורתו אליפטית, והוא השני בגודלו במכתשי הנגב. ממוקם בקמר חתירה ומכאן שמו הנוסף.
אורכו של המכתש 14 ק"מ ורוחבו 6 ק"מ. עומקו המרבי הוא 410 מטרים. הנחל המנקז אותו הוא נחל חתירה. גבולות המכתש הם רכס הרי חתירה במערב ורכס הר כרבולת במזרח ובדרום בו עובר שביל ישראל. מצפון מערב למכתש הגדול נמצא הר אבנון, המתנשא לגובה של 656 מטרים, ממנו קיימת תצפית יפה על המכתש. במרכז המכתש מתנשאים הרי מטמור, המגיעים לשיא גובה של 494 מטרים.
במכתש הגדול אזור חולות צבעוניים, שם נחשפו שכבות של אבן חול בצבעים שונים, המתפוררת במגע ומגלות מגוון צבעים רב. אזור החולות הצבעוניים מהווה אטרקציה תיירותית. בנוסף, נמצא במכתש מחשוף עשיר במאובנים, ביניהם שרידי אלמוגים, אמוניטים, חבצלות ים וקיפודי ים. מחשוף זה מהווה אתר טבע מוגן.
שם
המכתש הגדול התגלה קודם לגילוי מכתש רמון, הגדול ממנו, ושמו נובע מהעובדה שהוא גדול יותר מהמכתש השני שהיה ידוע באותו זמן - המכתש הקטן.
המכתש ממוקם כ-7 קילומטרים דרום-מזרחית ליישוב ירוחם, ובשל כך הציע עמרם מצנע, שהיה ראש הועדה הקרואה במקום, לשנות את שמו של המכתש ל"מכתש ירוחם", ביוני 2015 שונה שמו למכתש ירוחם כדי לעודד את התיירות לירוחם. בחודש יולי 2017 הותקנו שלטי תיירות ודרכים בכבישי הנגב המציינים את השם החדש מכתש ירוחם.
היווצרות
המכתשים בנגב הם תופעה נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר אסימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה).
בשלב הראשון הורבדה שכבת אבני חול בסביבה יבשתית. הצפת ימת התטיס הביאה להרבדת סלעי משקע ימי - גיר ודולומיט - על אבני החול הרכות.
לפני כ-90 מיליון שנה החלו לפעול באזור כוחות קימוט. כוחות הקימוט פעלו במשך כ-40 מיליון שנה ויצרו את קמרי הנגב (רכסים הנוצרים מקימוט הקרקע), וביניהם קמר חתירה. לפני כ-30 מיליון שנה נסוג הים מאזור הנגב. נסיגת הים חשפה את האזור לתהליכי בלייה יבשתיים ששחקו את ראשי הקמרים. השכבות העליונות העשויות סלעי גיר קשים נשחקו ואבן החול הרכה שבתוך הקמר נחשפה. שכבת אבני החול נשחקה באופן מהיר ונסחפה החוצה על ידי נחל חתירה. הסרת שכבת אבני החול מוטטה את שכבות הגיר הקשות, הרחיבה את המכתש ויצרה את קירות המכתש האנכיים.
ממוזער|מרכז|1000px|צילום פנורמי של קטע מהמכתש, כשני קילומטרים מזרחה מהר אבנון
פעילות
בתקופת המנדט הבריטי נעשה ניסיון לניצול משאבי הטבע בשטח המכתש. הבריטים ערכו הכנות לקידוח בשטחו על מנת למצוא נפט, ביצעו סקר גאולוגי, הקימו מחנה עבודה וסללו דרך סולינג, אך לא הספיקו לקדוח. ב-1962 קדחה חברת הנפט הלאומית באתר קרוב לתכנון הבריטי את קידוח 'מזל 1', ובהמשך בסמוך את 'מזל 2', קידוחים שלא העלו דבר. לאחר קום המדינה הוחל בכריית חרסית וחול. בתוך המכתש ממוקם מפעל "חתירה" של חברת נגב מינרלים תעשייתיים בע"מ, העוסק בכרייה, ייבוש וניפוי של חול קוורץ.
מקרקעית המכתש אל שפתו יש דרך הנקראת מעלה אברהם, סמוך לפינתו הדרומית-מערבית של המכתש. הנתיב נפתח לרכב שטח בשנת 1964 על ידי חטיבת הצנחנים, והשם מעלה אברהם הוענק לו כמחווה לאברהם קריניצי, ראש עיריית רמת גן, העיר המאמצת של הצנחנים. מראש המעלה, הסמוך לשיאו הטופוגרפי של רכס חתירה, נפרשת תצפית מרהיבה אל המכתש הגדול. כמו כן הוקמה בראש המעלה אנדרטה לזכרו של קריניצי.
גלריה
ראו גם
מכתשים בנגב
מכתש רמון
המכתש הקטן (מכתש חצרה)
מכתש סחיפה
מכתשי עריף
מחנה מחפשי נפט הר אבנון
קישורים חיצוניים
חניון החולות הצבעוניים
המכתש הגדול הסמוך לירוחם ייקרא 'מכתש ירוחם'
מסלול שביל ישראל העובר במכתש.
הערות שוליים
קטגוריה:שביל ישראל
קטגוריה:הנגב
המכתש הגדול
קטגוריה:ישראל: מכתשים
| 2024-09-10T20:12:48
|
4 בינואר
|
4 בינואר הוא היום הרביעי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 361 ימים (362 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
871 – אתלרד הראשון מלך וסקס הודף פלישה דנית בקרב רדינג
1493 – כריסטופר קולומבוס עוזב את העולם החדש ובכך משלים את המסע הראשון שלו
1642 – מלחמת האזרחים האנגלית – המלך צ'ארלס ה-1 מתקיף את הפרלמנט
1649 – אנגליה מוכרזת כרפובליקה, אחרי ניצחון הפרלמנט על המלך
1698 – רובו של ארמון וייטהול נחרב בשרפה
1717 – הולנד, אנגליה וצרפת חותמות על הברית המשולשת נגד ספרד, וזאת על מנת לשמור על הסכם אוטרכט
1739 – רואה אור הגיליון הראשון של עיתון שנערך בידי אישה בארצות הברית. הייתה זו אליזבת' טימותי מצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, אם לשבעה ילדים, שערכה את ה־South Carolina Gazette לאחר מות בעלה משך שבע שנים, עד שבגר בנה בכורה
1762 – אנגליה מכריזה מלחמה על ספרד ונאפולי
1847 – סמואל קולט מוכר את האקדח התופי הראשון שייצר לממשלת ארצות הברית
1885 – ניתוח כריתת התוספתן המוצלח הראשון בארצות הברית מבוצע על ידי ד"ר ויליאם גראנט
1896 – מדינת יוטה מתקבלת לארצות הברית
1903 – הפילה טופסי הומתה באמצעות חשמול
1910 – החל את תפקידו כמושל מדינת איווה הדמוקראט מוזס אלכסנדר, היהודי הראשון שנבחר לכהן כמושל בארצות הברית (קדמו לו דייוויד עמנואל, יהודי שמונה למושל ווושינגטון ברטלט ממוצא יהודי)
1944 – מלחמת העולם השנייה: מתחיל מבצע יצרן השטיחים שמטרתו להצניח נשק ואספקה ללוחמי המחתרות באירופה
1947 – המהדורה הראשונה של המגזין הגרמני דר שפיגל יוצאת לאור
1948 – בורמה זוכה בעצמאות מידי הממלכה המאוחדת
1951 – צבאות קוריאה הצפונית וסין כובשים את סיאול
1958 – הלוויין ספוטניק 1 מסיים את תפקידו ומתרסק לכדור הארץ
1959 – הגשושית לונה 1 היא החללית הראשונה שמתקרבת לירח
1962 – בניו יורק מתחילה הפעלתה של רכבת הנוסעים האוטומטית הראשונה
1972 – רוז היילבורן היא האישה הראשונה שמתמנה לתפקיד שופטת באולד ביילי בלונדון
1999 – טבח במסגד שיעי באסלאמאבאד: היורה פותח לעבר קבוצת מתפללים, רוצח 16 מהם ופוצע 25 נוספים
2005 – רעידת אדמה בעוצמה של 4.9 בסולם ריכטר במפרץ סרוני
2004 – הרובר ספיריט, של נאס"א, נוחת על מאדים. הרובר תוכנן לפעול 90 ימי מאדים (כ-92.5 ימי ארץ) אך פעל למשך 2,208 ימי מאדים (2,269 ימי ארץ)
2006 – ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, לוקה בשבץ מוחי חמור ושוקע בתרדמת. סמכויות ראש הממשלה מועברות לממלא מקומו, אהוד אולמרט
2010 – נחנך בדובאי בורג' ח'ליפה, גורד השחקים והמבנה הגבוה ביותר בעולם (828 מטר)
נולדו
ממוזער|238x238 פיקסלים|ניוטון
ממוזער|207x207 פיקסלים|יעקב גרים
ממוזער|170x170 פיקסלים|לואי ברייל
ממוזער|242x242 פיקסלים|זהבה גלאון
658 – עלי בן חוסיין, האימאם השיעי הרביעי (נפטר ב-713)
1334 – אמדאו השישי, רוזן סבויה (נפטר ב-1383)
1581 – ג'יימס אשר, ארכיבישוף אשר ניסה לחשב את גיל כדור הארץ (נפטר ב-1656)
1643 – אייזק ניוטון, פיזיקאי אנגלי (נפטר ב־1727)
1710 – ג'ובאני באטיסטה פרגולזי, מלחין, כנר ונגן עוגב איטלקי (נפטר ב-1736)
1785 – יעקוב גרים, פילולוג, אחד משני האחים גרים (נפטר ב-1863)
1792 – אייזק לי, גאולוג ומינרלוג אמריקאי שתרם בחקר חלוצי על תכלילים במינרלים ובאבני חן (נפטר ב-1886)
1809 – לואי ברייל, מורה, ממציאו של כתב ברייל לעיוורים (נפטר ב-1852)
1903 – גאורג אלזר, מתנגד גרמני לנאצים, שמאוחר יותר ניסה להתנקש בחייו של אדולף היטלר (הוצא להורג ב-1945)
1905 – סטרלינג הולוויי, שחקן אמריקני (נפטר ב-1992)
1914 – מיצי לוקר, זמרת סופרן אופראית ומורה לפיתוח קול רומנית-ישראלית, ניצולת שואה מבוקובינה (נפטרה ב-2014)
1920 – נפתלי פדר, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2009)
1929 – אמיתי עציוני, סוציולוג ישראלי-אמריקאי (נפטר ב-2023)
1929 – אריק בראואר, צייר ואמן אוסטרי-ישראלי (נפטר ב-2021)
1931 – ויליאם דין, שופט אוסטרלי שכיהן כמושל הכללי ה-22 של אוסטרליה
1933 – נחום בוגנר, חוקר שואה והעפלה
1935 – אליהו מצא, שופט, כיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון (נפטר ב-2021)
1936 – אדם מזור, אדריכל ומתכנן ערים ישראלי (נפטר ב-2022)
1940 – אריה נאור, פרופסור למדע המדינה, ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומזכיר הממשלה
1940 – בריאן ג'וזפסון, פיזיקאי אמריקאי יהודי, שזכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1973
1940 – הלמוט יאן, אדריכל גרמני־אמריקני (נפטר ב-2021)
1942 – עפרה פוקס, שחקנית, זמרת, רקדנית ובמאית טלוויזיה ישראלית
1946 – מוטי רוזנבלום, מנכ"ל מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, עיתונאי ועורך במעריב, בגלי צה"ל ובטלוויזיה בכבלים (נפטר ב-2021)
1946 – רחל אלתרמן, מתכננת ערים ומשפטנית ישראלית
1947 – ריק סטיין, שף אנגלי ומנחה טלוויזיה
1948 – גנאדי גאגוליה, ראש ממשלת אבחזיה (נפטר ב-2018)
1948 – סיסה מאריאם קאידמה סידיבה, ראש ממשלת מאלי (נפטרה ב-2021)
1948 – עוזי דיין, איש צבא ואיש ציבור ישראלי
1953 – ג'ורג' טנט, לשעבר ראש ה-CIA
1955 – חיים פרייליכמן, מנכ"ל בנק אגוד
1956 – זהבה גלאון, חברת הכנסת מטעם מרצ
1958 – ג'וליאן סנדס, שחקן אנגלי (נפטר ב-2023)
1959 – אורי פיינמן, זמר ומלחין ישראלי
1960 – מייקל סטייפ, סולן להקת .R.E.M
1960 – אדריאן קינג, שחקנית, רקדנית וציירת אמריקאית
1962 – הרלן קובן, סופר יהודי-אמריקאי
1963 – אתי אנקרי, מוזיקאית ישראלית
1982 – יוסי גבני, קומיקאי ישראלי
1983 – ויל ביינום, כדורסלן אמריקאי
1985 – אל ג'פרסון, כדורסלן אמריקאי
1987 – ג'ולייטה, זמרת ומוזיקאית ישראלית
1990 – יוליה גלושקו, טניסאית ישראלית
1990 – טוני קרוס, כדורגלן גרמני
1996 – אמה מקי, שחקנית צרפתייה-בריטית
2003 – ג'יידן ליברהר, שחקן אמריקאי
נפטרו
ממוזער|214x214 פיקסלים|משה מנדלסון
ממוזער|204x204 פיקסלים|אלבר קאמי
ממוזער|240x240 פיקסלים|ארווין שרדינגר
1248 – סנשו השני, מלך פורטוגל (נולד ב-1209)
1428 – פרידריך הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נולד ב-1370)
1786 – משה מנדלסון, הוגה דעות יהודי (נולד ב-1729)
1821 – אליזבת אן ביילי סיטון, האמריקאית הראשונה שעברה קנוניזציה כקדושה בכנסייה הקתולית (נולדה ב-1774)
1880 – רבי יעקב אבוחצירא, מגדולי רבני מרוקו (נולד ב-1805)
1905 – תיאודור תומאס, מוזיקאי ומנצח אמריקאי (נולד ב-1835)
1913 – אלפרד פון שליפן, אסטרטג גרמני (נולד ב-1833)
1941 – אנרי ברגסון, פילוסוף ממוצא יהודי צרפתי וזוכה פרס נובל לספרות (נולד ב-1859)
1960 – אלבר קאמי, סופר ופילוסוף צרפתי, נהרג בתאונת דרכים (נולד ב-1913)
1961 – ארווין שרדינגר, פיזיקאי אוסטרי (נולד ב-1887)
1965 – תומאס סטרנס אליוט, משורר אמריקאי (נולד ב-1888)
1969 – פול צ'יימברס, אחד הקונטרבסיסטים הבולטים ביותר בג'אז (נולד ב-1935)
1975 – קרלו לוי, צייר וסופר יהודי-איטלקי (נולד ב-1902)
1978 – אהרן צבי פרופס, מראשי בית"ר (נולד ב-1904)
1986 – כריסטופר אישרווד, סופר אנגלי (נולד ב-1904)
1989 – דבורה נצר, חברת הכנסת מטעם מפא"י (נולדה ב-1897)
2006 – מכתום בן ראשד אאל מכתום, אמיר דובאי, סגן נשיא איחוד האמירויות הערביות וראש הממשלה (נולד ב-1946)
2006 – אירווינג לייטון, משורר יהודי קנדי (נולד ב-1912)
2010 – צוטומו ימאגוצ'י, היחידי שהוכר כנפגע שתי פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ועל נגסאקי בסוף מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1916)
2011 – קון מוליין, כדורגלן הולנדי (נולד ב-1937)
2011 – ג'רי ראפרטי, מוזיקאי סקוטי (נולד ב-1947)
2013 – צבי מויססקו, כדורגלן ומאמן ישראלי (נולד ב-1939)
2017 – עודד פלדמן, איש תרבות ותקשורת ישראלי (נולד ב-1944)
2018 – אהרן אפלפלד, סופר עברי ישראלי (נולד ב-1932)
2020 – גליה ישי, שחקנית, זמרת, מורה למשחק ובמאית (נולדה ב-1950)
2021 – מרטינוס פלטמן, פיזיקאי הולנדי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1931)
2021 – אלברט רו, שף ומסעדן יליד צרפת שעבד בבריטניה (נולד ב-1935)
2021 – נחום מגד, פרופסור ללימודים ספרדיים, לטינואמריקנים ומדע הדתות באוניברסיטה העברית בירושלים (נולד ב-1936)
2021 – טניה רוברטס, שחקנית, מפיקה ודוגמנית יהודייה אמריקאית (נולדה ב-1955)
2023 – פיי ולדון, סופרת ומחזאית אנגלייה (נולדה ב-1931)
2024 – גליניס ג'ונס, שחקנית, זמרת, רקדנית ופסנתרנית ולשית (נולדה ב-1923)
חגים ואירועים החלים ביום זה
3 בינואר – 5 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א ד
קטגוריה:ינואר
| 2024-08-10T12:09:37
|
8 בינואר
|
8 בינואר הוא היום השמיני בשנה. עד לסיום השנה נשארו עוד 357 ימים (358 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1198 – אינוצנטיוס השלישי מוכתר כאפיפיור
1297 – מונקו זוכה בעצמאות
1455 – האפיפיור ניקולאוס החמישי מפרסם הוראה לאפונסו החמישי, מלך פורטוגל, לכבוש אדמות לא-נוצריות ולהקטין את האוכלוסייה הלא-נוצרית
1801 – הצאר פאבל הראשון מוציא צו המספח את כארתלי-קאחתי, היא גאורגיה, לאימפריה הרוסית
1806 – מושבת הכף עוברת מידי ההולנדים לבריטים
1815 – מלחמת 1812: האמריקאים מנצחים את הבריטים בקרב על ניו אורלינס
1816 – סופי ז'רמן נהיית לאישה הראשונה שזוכה בפרס מהאקדמיה הצרפתית למדעים, עבור עבודתה בתחום האלסטיות
1820 – שארג'ה הופכת למדינת חסות בריטית
1912 – ייסוד הקונגרס הלאומי האפריקני
1916 – מלחמת העולם הראשונה – מדינות ההסכמה נסוגות מגליפולי
1918 – וודרו וילסון מציג את ארבע עשרה הנקודות בפני הקונגרס
1926 – אבן סעוד הופך למלך חג'אז ומעניק לה את השם ערב הסעודית
1935 – ארתור ס. הארדי רושם פטנט על הספקטרופוטומטר
1958 – בובי פישר בן ה-14 זוכה באליפות ארצות הברית בשחמט
1959 – פידל קסטרו משלים את ההשתלטות על קובה, עם כיבושה של סנטיאגו דה קובה
1973 – שיגור החללית לונה 21 במסגרת תוכנית לונה הסובייטית. החללית נחתה על הירח והביאה את הרובר לונוחוד 2
1977 – שלושה פיצוצים במוסקבה בתוך 37 דקות, 7 הרוגים ועשרות פצועים. את הפיצוצים ייחס הממשל לארגון ארמני
1979 – הבריחה מכלא רמלה: שמונה אסירים מסוכנים ברחו מכלא רמלה
2017 – פיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב, שבו נרצחו 4 חיילי צה"ל
2019 – פתיחת קטעו הדרומי של כביש 77, ממחלף ישי עד למחלף תל קשיש, שבעזרתו ניתן להגיע מבאר שבע עד לגליל העליון ללא רמזורים
2020 – התרסקות טיסה 752 של יוקריין אינטרנשיונל איירליינס דקות אחדות לאחר המראתה מנמל התעופה הבינלאומי האימאם חומייני בטהראן כתוצאה מפגיעת טיל קרקע-אוויר איראני, ששוגר בטעות
2023 – פלישתם ופינויים של תומכי נשיא ברזיל לשעבר ז'איר בולסונארו לבניין הקונגרס, הרשות השופטת וארמון פלנלטו בברזיליה, בדרישה להחזיר את בולסונארו לשלטון, כשבוע לאחר השבעתו של לואיז אינסיו דה סילבה
נולדו
ממוזער|219x219 פיקסלים|אלביס פרסלי
ממוזער|235x235 פיקסלים|סטיבן הוקינג
ממוזער|237x237 פיקסלים|קים ג'ונג און
1529 – יוהאן פרידריך השני, דוכס סקסוניה (נפטר ב-1595)
1823 – אלפרד ראסל וולאס, ביולוג וחוקר טבע בריטי, מהוגי תורת האבולוציה וטובע המונח "דרוויניזם" (נפטר ב-1913)
1824 – וילקי קולינס, סופר בריטי, הנחשב לראשון סופרי המסתורין (נפטר ב-1889)
1830 – הנס פון בילו, מנצח, פסנתרן וירטואוז ומלחין גרמני מן התקופה הרומנטית (נפטר ב-1894)
1867 – אמילי גרין באלץ', כלת פרס נובל לשלום (נפטרה ב-1961)
1870 – מיגל פרימו דה ריברה, שליט ספרד (נפטר ב-1930)
1881 – אהרון קרון, מנהל בית הספר חביב בראשון לציון במשך 26 שנים (נפטר ב-1954)
1884 – קורנל מקושינסקי, סופר פולני (נפטר ב-1953)
1885 – ג'ון קרטין, ראש ממשלת אוסטרליה ה-14 (נפטר ב-1945)
1888 – יצחק טבנקין, מנהיג ציוני וחבר הכנסת מטעם מפ"ם ואחדות העבודה (נפטר ב-1971)
1894 – מקסימיליאן קולבה, קדוש נוצרי פולני (נרצח ב-1941)
1902 – גאורגי מלנקוב, שליט ברית המועצות בין 1953 ל-1955 (נפטר ב-1988)
1903 – איגור קורצ'טוב, פיזיקאי רוסי, אבי פצצת האטום הסובייטית (נפטר ב-1960)
1904 – קרל ברנדט, רופא נאצי שעמד בראש תוכנית T4 - אותנסיה (הוצא להורג ב-1948)
1905 – קרל המפל, פילוסוף של המדע (נפטר ב-1997)
1912 – חוזה פרר, במאי קולנוע ושחקן יליד פוארטו ריקו (נפטר ב-1992)
1913 – רפאל בש, מזכ"ל מפא"י וחבר הכנסת הראשונה (נפטר ב-2000)
1924 – רון מודי, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון יהודי-בריטי (נפטר ב-2015)
1928 – חיים קניבסקי, מנהיג רוחני בולט בציבור החרדי-ליטאי, פוסק הלכה ומחבר ספרים רבים במגוון מקצועות תורניים (נפטר ב-2022)
1932 – אברהם דרור, תת-אלוף בצה"ל, מפקד שייטת הצוללות ומפקד בסיס חיפה, בעל עיטור העוז
1935 – אלביס פרסלי, זמר (נפטר ב-1977)
1937 – שירלי באסי, זמרת ולשית זוכת פרסים
1938 – דוד קמינסקי, כדורסלן ישראלי
1939 – חנה רוט, זמרת ושחקנית, בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, בישראל ובאיטליה (נפטרה ב-2019)
1939 – צבי ורשביאק, עסקן ספורט בישראל ויושב ראש הוועד האולימפי בישראל מאז שנת 1997 ועד שנת 2013 (נפטר ב-2024)
1940 – רינה פלג, פסלת וקדרית ישראלית
1941 – גרהאם צ'אפמן, שחקן וקומיקאי בריטי, מחבורת מונטי פייתון (נפטר ב-1989)
1942 – סטיבן הוקינג, פיזיקאי (נפטר ב-2018)
1942 – ויאצ'סלב זודוב, קוסמונאוט סובייטי (נפטר ב-2024)
1942 – ג'וניצ'ירו קואיזומי, ראש ממשלת יפן
1945 – עירית שילה, שחקנית ומדבבת ישראלית
1946 – שלמה וקס, מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, שכיהן כמנכ"ל משרד התקשורת וכקצין קשר ראשי בצה"ל
1947 – דייוויד בואי, זמר (נפטר ב-2016)
1947 – גדעון מאיר, דיפלומט ישראלי (נפטר ב-2021)
1955 – בני דשא, צייר ישראלי (נפטר ב-2019)
1960 – נולי עומר, שחקנית, קומיקאית וסטנדאפיסטית ישראלית
1962 – מיכאיל איגנאטייב, פוליטיקאי צ'ובאשי (נפטר ב-2020)
1962 – רפאל הרפז, דיפלומט בשירות החוץ הישראלי
1966 – אנדרו ווד, הסולן של להקת הגראנג' מאת'ר לאב בון (נפטר ב-1990)
1967 – אר. קלי, שחקן אמריקאי
1971 – אורי רווח, עיתונאי ואיש תקשורת ישראלי, חסיד חב"ד
1973 – דיקלה, זמרת ויוצרת ישראלית
1974 – יעל קרוון, שחקנית, רקדנית, מדבבת, זמרת ומנחת תוכניות ילדים ישראלית
1977 – ערן זינגר, עיתונאי וכתב רדיו ישראלי
1978 – עידו קוז'יקרו, כדורסלן ישראלי
1978 – בוריס אברוך, שחמטאי ישראלי
1984 – קים ג'ונג-און, רודן קוריאה הצפונית משנת 2011
1986 – דויד סילבה, כדורגלן ספרדי
1987 – אורי פסו, כדורגלן ישראלי
1989 – אוראל דגני, כדורגלן ישראלי
1992 – אמרי גניאל, שחיין ישראלי
2000 – נואה סיירוס, שחקנית וזמרת, אחותה הצעירה של הזמרת מיילי סיירוס
נפטרו
ממוזער|230x230 פיקסלים|מרקו פולו
ממוזער|174x174 פיקסלים|ג'וטו
ממוזער|216x216 פיקסלים|גליליאו גליליי
1107 – אדגר, מלך סקוטלנד (נולד ב-1074 בערך)
1198 – האפיפיור סלסטינוס השלישי (נולד ב-1106)
1324 – מרקו פולו, חוקר ארצות מוונציה (נולד ב-1254)
1337 – ג'וטו די בונדונה צייר וארכיטקט איטלקי (נולד ב-1267)
1538 – ביאטריש מפורטוגל, דוכסית סבויה (נולדה ב-1504)
1598 – יוהאן גאורג, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (נולד ב-1525)
1642 – גלילאו גליליי, פיזיקאי וממציא (נולד ב-1564)
1825 – איליי ויטני, ממציא ותעשיין אמריקאי (נולד ב-1765)
1891 – פרדריק פאסיוס, מנצח ומלחין גרמני שחי ופעל בעיקר בפינלנד, מלחין ההמנונים של פינלנד ואסטוניה (נולד ב-1809)
1896 – פול ורלן, משורר צרפתי (נולד ב-1844)
1919 – פטר אלטנברג, סופר ומשורר אוסטרי (נולד ב-1859)
1925 – ג'ורג' בלווז, צייר אמריקאי (נולד ב-1882)
1934 – אנדריי ביילי, סופר רוסי (נולד ב-1880)
1941 – רוברט באדן פאוול, מייסד תנועת הצופים העולמית (נולד ב-1857)
1948 – ריכרד טאובר, זמר טנור אוסטרי, (נולד ב-1891)
1950 – ג'וזף שומפטר, כלכלן אוסטרי (נולד ב-1883)
1964 – יוליוס ראב, קנצלר אוסטריה (נולד ב-1891)
1976 – ג'ואו אנלאי, ראש ממשלת סין (נולד ב-1898)
1984 – הרב ישראל אבוחצירא, ה"באבא סאלי" (נולד ב-1890)
1986 – פייר פורנייה, צ'לן צרפתי, (נולד ב-1906)
1996 – פרנסואה מיטראן, נשיא צרפת (נולד ב-1916)
1997 – מלווין קלווין, כימאי אמריקאי, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1911)
2005 – אמיתי נאמן, מלחין, פזמונאי ומעבד מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1926)
2005 – יעקב גדיש, כלכלן ישראלי (נולד ב-1934)
2008 – משה לוי, הרמטכ"ל ה-12 של צה"ל (נולד ב-1936)
2013 – צבי יעבץ, היסטוריון ישראלי וחתן פרס ישראל (נולד ב-1925)
2017 – אכבר האשמי רפסנג'אני, פוליטיקאי איראני, נשיא איראן בשנים 1997-1989 (נולד ב-1934)
2020 – יוסף שפירא, מורה ומחנך (נולד ב-1922)
2020 – באק הנרי, במאי, תסריטאי ושחקן קולנוע אמריקאי-יהודי (נולד ב-1930)
2020 – אלי זהר, עורך דין ישראלי (נולד ב-1940)
2022 – נגה מרון, סופרת ישראלית (נולדה ב-1928)
חגים ואירועים החלים ביום זה
איי מריאנה הצפוניים: יום חבר העמים הבריטי
7 בינואר – 9 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א ח
קטגוריה:ינואר
| 2024-09-29T10:49:26
|
15 בינואר
|
ממוזער|250px|ההתפרצות הגעשית של הונגה טונגה בדרום האוקיינוס השקט
15 בינואר הוא היום ה-15 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 350 ימים (351 בשנה בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
588 לפנה"ס – מתחיל המצור הבבלי על ירושלים
936 – לואי הרביעי, מלך צרפת מתחיל את כהונתו
1387 – במסגרת מרד בדרום הונגריה ובסלאבוניה (ובמסגרת מזימה של זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה), נחטפות מריה מלכת הונגריה ואימה, אליזבתה מבוסניה; אליזבתה מבוסניה נרצחת מול עיני בתה, שלא סלחה לבעלה, זיגמונד, על המזימה
1559 – אליזבת הראשונה מוכתרת למלכת אנגליה
1759 – המוזיאון הבריטי נפתח לציבור
1867 – 40 איש נספו לאחר שמאות נפלו לתוך אגם ריג'נטס פארק שהקרח על פניו נבקע
1875 – נחנך בניין האופרה גרנייה בפריז
1892 – ג'יימס נייסמית' מפרסם את חוקי הכדורסל
1919 – 21 הרוגים באסון הדבשה של בוסטון
1919 – רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט מוצאים להורג
1943 – הושלמה בניית הפנטגון
1945 – מלחמת העולם השנייה: מסתיים קרב הארדנים
1966 – הפיכה צבאית בניגריה
1967 – גרין ביי פאקרס מנצחת את קנזס סיטי צ'יפס במשחק הסופרבול הראשון
1969 – שיגור החללית הסובייטית סויוז 5. למשימה של ביצוע מפגש ועגינה בחלל עם סויוז 4 ושני קוסמונאוטים עברו בהליכת חלל בין החלליות
1970 – ביאפרה נכנעת לניגריה ושבה להיות חלק ממנה
1973 – במסגרת תוכנית לונה הסובייטית לונה 21 נוחתת על הירח במכתש לה-מונייה, ופורסת את הרובר לונוחוד 2
1975 – אנגולה מקבלת עצמאות מפורטוגל
1985 – סוף השלטון הצבאי בברזיל – טנקרדו נווס נבחר לנשיא המדינה
1990 – אלפי מזרח גרמנים מסתערים על משרדי השטאזי במזרח ברלין בניסיון לראות את התיקים שלהם
1991 – תום האולטימטום האמריקאי על עיראק, החל מבצע "סופה במדבר" (מלחמת המפרץ)
1992 – הקהילה הבינלאומית מכירה בעצמאות סלובניה וקרואטיה
1996 – נרצחת אמבר הגרמן , על שמה נקראת התרעת אמבר לחטיפת ילדים
1997 – נחתם הסכם חברון בין ישראל לרשות הפלסטינית
2001 – הגרסה הראשונה של ויקיפדיה האנגלית עולה לרשת
2002 – מטוס האיירבוס A-318 מוטס לראשונה בטיסת ניסוי
2005 – מחמוד עבאס מתמנה לנשיא הרשות הפלסטינית
2006 – הסוציאליסטית מישל בצ'לט נבחרת לנשיאת צ'ילה – האישה הראשונה בתפקיד זה
2006 – לוכד דגימות האבק של הגשושית סטארדסט נוחת בהצלחה בחזרה בכדור הארץ עם דגימות מהשביט וילד 2, שנדגמו במהלך היעף ליד השביט בינואר 2004
2015 – תחילת כהונתה של השופטת מרים נאור כנשיאת בית המשפט העליון
2019 – ערוץ עשר נסגר אחרי כמעט 17 שנות שידור ומתמזג עם רשת 13
2019 – המשגר האיראני סימורג משגר את הלווין פאיאם. השלב השלישי נכשל, והלווין לא נכנס למסלול
2022 – התפרצות הר הגעש התת-ימי הונגה טונגה, יצרה ענן אפר, גז וקיטור שהגיע לגובה 20 קילומטרים
נולדו
ממוזער|219x219 פיקסלים|גואנג וו-די
ממוזער|209x209 פיקסלים|מולייר
ממוזער|222x222 פיקסלים|נאצר
ממוזער|231x231px|מרטין לותר קינג
5 לפנה״ס – גואנג וו-די, קיסר סין (נפטר ב-57)
1342 – פיליפ השני, דוכס בורגונדיה (נפטר ב-1404)
1432 – אפונסו ה-5 מלך פורטוגל (נפטר ב-1481)
1622 – מולייר, מחזאי צרפתי (נפטר ב-1673)
1623 – אלג'רנון סידני, פוליטיקאי ופילוסוף פוליטי אנגלי (נפטר ב-1683)
1719 – הרב נפתלי כ"ץ, רב פוסק ומקובל אוקראיני (נולד ב-1648)
1760 – ז'אן פרנסואה לסואר, מלחין צרפתי (נפטר ב-1837)
1850 – מיכאי אמינסקו, משורר רומני (נפטר ב-1889)
1850 – סופיה קובלבסקיה, הייתה מתמטיקאית, סופרת, מחזאית ומשוררת ממוצא רוסי (נפטרה ב-1891)
1872 – אחמד לוטפי א-סייד, הוגה דעות מצרי (נפטר ב-1963)
1906 – אריסטוטלס אונאסיס, איל ספנות יווני (נפטר ב-1975)
1908 – אדוארד טלר, פיזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2003)
1913 – לויד ברידג'ס, שחקן אמריקאי (נפטר ב-1998)
1914 – אתי הילסום, סופרת שכתבה יומנים בעיצומה של מלחמת העולם השנייה (נרצחה ב-1943)
1918 – אליהו קורן, קלע ישראלי (נפטר ב-2014)
1918 – גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים (נפטר ב-1970)
1918 – פנחס קופל, המפקח הכללי של משטרת ישראל ומפקדו הראשון של משמר הגבול (נפטר ב-1997)
1920 – ברוך עזרתי, ממייסדי מחלקת הנוער של מכבי תל אביב, ויושב ראש המחלקה למעלה מ-50 שנה (נפטר ב-2020)
1921 – צבי לם, איש חינוך ישראלי (נפטר ב-2004)
1921 – פרנק ת'ורנטון, שחקן טלוויזיה אנגלי (נפטר ב-2013)
1923 – לי דנגחוויי, פוליטיקאי טאיוואני (נפטר ב-2020)
1925 – רות סלנצ'ינסקה, פסנתרנית אמריקאית ממוצא פולני
1927 – יעקב חרותי, עורך דין, לוחם לח"י ומייסד מחתרת צריפין (נפטר ב-2022)
1928 – יואב רענן, קופץ למים ישראלי (נפטר ב-2022)
1929 – מרטין לותר קינג, מנהיג אפרו-אמריקאי (נרצח ב-1968)
1934 – אפרים שטרן, מבכירי הארכאולוגים בישראל (נפטר ב-2018)
1935 – רוברט סילברברג, סופר אמריקאי
1939 – דון קוג'יס, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2021)
1944 – נילי טל, במאית ומפיקה ישראלית של סרטי תעודה (נפטרה ב-2024)
1948 – אבישי ברוורמן, פרופסור לכלכלה וחבר הכנסת מטעם העבודה
1949 – יורם שפטל, עורך דין ושדרן רדיו ישראלי
1950 – מריוס טרזור, כדורגלן צרפתי
1950 – יעקב אדלר, מאמן כדורסל ישראלי (נפטר ב-2021)
1953 – מיכל הירש נוי, משוררת, סופרת ילדים ופסלת קרמיקה
1957 – דייוויד איגה, המושל השמיני של מדינת הוואי
1958 – בוריס טאדיץ, נשיא סרביה
1964 – וס, מוזיקאי קמרוני (נפטר ב-2021)
1970 – עמי סמולרצ'יק, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי
1971 – ענבל פרלמוטר, מוזיקאית ישראלית (נהרגה ב-1997)
1971 – רג'ינה קינג, שחקנית אמריקאית
1973 – ניסן צור, עיתונאי ישראלי
1981 – פיטבול, זמר וראפר אמריקאי
1985 – נעמה שטרית, שחקנית וזמרת ישראלית
1988 – דרווין אטאפומה, רוכב אופני כביש קולומביאני
1991 – מארק ברטרה, כדורגלן ספרדי-קטלוני
1996 – דאב קמרון, שחקנית וזמרת אמריקאית
1997 – ולנטינה סנרה, שחקנית ודוגמנית ארגנטינאית
1997 – זיו קלונטרוב, שחיין ישראלי
2004 – גרייס ונדרוואאל, שחקנית וזמרת אמריקאית
2008 – דילן דרור, אושיית רשת, שחקן וזמר ישראלי
נפטרו
ממוזער|212x212 פיקסלים|גלבה
ממוזער|260x260 פיקסלים|לאה גולדברג
69 – גלבה, קיסר האימפריה הרומית (נולד ב-3 לפנה"ס)
936 – ראול, מלך צרפת (נולד ב-890)
1595 – מוראט השלישי, סולטאן האימפריה העות'מאנית (נולד ב-1546)
1762 – פיוטר שובלוב, מדינאי רוסי (נולד ב-1710)
1896 – מת'יו בריידי, צלם עיתונות אמריקאי (נולד ב-1822)
1919 – רוזה לוקסמבורג, מהפכנית יהודיה פולניה-גרמניה (נולדה ב-1871)
1919 – קרל ליבקנכט, מהפכן גרמני (נולד ב-1871)
1947 – יהודה אריה לוי, איש המחתרת לח"י (הוצא להורג בידי הלח"י, נולד ב-1916)
1970 – לאה גולדברג, משוררת, סופרת וכלת פרס ישראל (נולדה ב-1911)
1974 – יוסף סרלין, חבר הכנסת ושר מטעם הציונים הכלליים וגח"ל (נולד ב-1906)
1983 – מאיר לנסקי, מראשי המאפיה בניו יורק (נולד ב-1902)
2003 – רוברט ג'ון בריידווד, ארכאולוג אמריקאי (נולד ב-1907)
2005 – ויקטוריה דה לוס אנחלס, זמרת אופרה קטלאנית (נולדה ב-1923)
2006 – ג'אבר אל-אחמד אל-ג'אבר א-סבאח, אמיר כווית (נולד ב-1926)
2007 – יצחק מיכאל שילה, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי (נולד ב-1920)
2009 – אורי בן-ארי, תת-אלוף, מפקד גייסות השריון, דיפלומט וסופר ישראלי (נולד ב-1925)
2010 – מרשל וורן נירנברג, ביוכימאי אמריקאי, יהודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1968 (נולד ב-1927)
2018 – דולורס או'ריורדן, זמרת להקת הקרנבריז (נולדה ב-1971)
2019 – קרול צ'אנינג, שחקנית קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה, זמרת וקומיקאית אמריקאית (נולדה ב-1921)
2019 – אברהם בנדורי, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל (נולד ב-1928)
2021 – יוסף ויסמן, רופא ילדים ומומחה לאנדוקרינולוגיה (נולד ב-1942)
2021 – בנז'אמן דה רוטשילד, בנקאי שווייצרי-יהודי, יושב ראש קבוצת אדמון דה רוטשילד (נולד ב-1963)
2022 – הלל אשכנזי, עו"ד, יזם עסקים ופעיל במפ"ם (נולד ב-1933)
2024 – דרור קשטן, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי (נולד ב-1944)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ארצות הברית – יום מרטין לותר קינג
קוריאה הצפונית – יום הנגול
14 בינואר – 16 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א יה
קטגוריה:ינואר
| 2024-10-03T08:06:49
|
14 בינואר
|
14 בינואר הוא היום ה-14 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 351 ימים (352 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1478 – נובגורוד נכבשת על ידי איוואן השלישי נסיך מוסקבה
1539 – ספרד מספחת את קובה
1814 – אמנת קיל: דנמרק מסכימה להעביר את נורווגיה לשוודים, בתמורה לפומרניה
1858 – נפוליאון השלישי ניצל מניסיון התנקשות
1893 – מתארגנת קבוצת סוחרים אמריקאים ואירופאים למטרת הפיכה נגד המלכה האחרונה של ממלכת הוואי, ליליואוקלאני; הקדמה לסיפוח הוואי על ידי ארצות הברית
1907 – 1,000 הרוגים ברעידת אדמה בקינגסטון, ג'מייקה
1916 – האגודה האסטרונומית המלכותית מקבלת לשורותיה את הנשים הראשונות מאז הווסדה ב-1820
1942 – הנאצים מתחילים לרכז את יהודי הולנד באמסטרדם
1943 – פתיחת ועידת קזבלנקה
1948 – קרב ג' בשבט: ניסיון ערבי לכבוש את גוש עציון שנכשל
1969 – שיגור החללית סויוז 4, מטרת הטיסה היא לבצע עגינה עם סויוז 5, לבצע העברת צוותים ולנחות בחזרה
1971 – מבצע ברדס 20 פשיטות חטיבת הצנחנים ושייטת 13 מובלים בספינות סער על יעדי מחבלים בחוף דרום לבנון
1993 – פרשת הקלטת הלוהטת: בנימין נתניהו מודיע כי נסחט על ידי "אחד הבכירים בליכוד, המוקף חבורת פושעים" וכי קיים רומן מחוץ לנישואין
1994 – החללית סויוז TM-17 מתנתקת מתחנת החלל מיר, פוגעת בה במהלך ההתנתקות שמעוררת חשד שצריך לפנות את התחנה, ומצליחה לנחות בשלום עם הצוות
1997 – ממשלת ישראל מאשרת את הסכם חברון
2004 – דגל גאורגיה, "חמשת הצלבים", חוזר לשימוש לאחר כ-500 שנה
2005 – הגשושית הויגנס נוחתת על טיטאן, ירחו של שבתאי
2008 – הגשושית מסנג'ר מבצעת יעף ראשון ליד כוכב חמה וממפה חמישית מפני השטח
2011 – זין אל-עאבדין בן עלי, שכיהן כנשיא תוניסיה במשך 23 שנה, מתפטר מתפקידו בעקבות מהומות המוניות
2015 – מועצת התלמידים והנוער הארצית השביתה את הלימודים במדינת ישראל בעקבות ביטול הטיולים השנתיים על ידי ארגון המורים
2024 – פרדריק העשירי, בנה של מרגרטה השנייה, עולה לשלטון לאחר שאמו הודיעה ב-31 בצדמבר, בנאום לכבוד ראש השנה החדשה, שאין בכוונתה להישאר בכס המלכות והיא תעביר את המלכות על דנמרק וגרינלנד אליו
נולדו
ממוזער|194x194px|מרקוס אנטוניוס
ממוזער|149x149px|ולדמר הראשון
ממוזער|194x194px|בנדיקט ארנולד
ממוזער|198x198px|מהמט השישי
83 לפנה"ס – מרקוס אנטוניוס, מצביא ומדינאי רומאי (התאבד ב-30 לפנה"ס)
1131 – ולדמר הראשון, מלך דנמרק (נפטר ב-1182)
1273 – ז'אן הראשונה, מלכת נווארה (נפטרה ב-1305)
1507 – קתרינה מאוסטריה, מלכת פורטוגל (נפטרה ב-1578)
1623 – אלג'רנון סידני, פוליטיקאי ופילוסוף פוליטי אנגלי (נפטר ב-1683)
1741 – בנדיקט ארנולד, גנרל אמריקאי שערק לשורות הבריטים (נפטר ב-1801)
1749 – ג'יימס גררד, פוליטיקאי אמריקאי ומושל קנטקי השני (נפטר ב-1822)
1771 – ז'אן-לואי אבנעזר רנייה, גנרל שווייצרי בצבא נפוליאון (נפטר ב-1814)
1800 – לודוויג פון קכל, מוזיקולוג ומלחין אוסטרי (נפטר ב-1877)
1806 – מת'יו מורי, אוקיינוגרף, אסטרונום, גאולוג, קרטוגרף והיסטוריון אמריקאי (נפטר ב-1873)
1841 – ברת מוריזו, ציירת אימפרסיוניסטית צרפתיה (נפטרה ב-1895)
1852 – הרב שלמה מוסיוף, נגיד, נדבן, סוחר, אספן עתיקות ובנאי (נפטר ב-1922)
1861 – מהמט השישי, הסולטאן האחרון של האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1926)
1875 – אלברט שווייצר, תאולוג, מוזיקאי, פילוסוף ורופא גרמני, חתן פרס נובל לשלום (נפטר ב-1965)
1886 – יו לופטינג, סופר בריטי, יוצר סדרת הספרים דוקטור דוליטל (נפטר ב-1947)
1892 – מרטין נימלר, כומר גרמני ממתנגדי הנאצים (נפטר ב-1984)
1901 – אלפרד טרסקי, מתמטיקאי ולוגיקן פולני (נפטר ב-1983)
1914 – מרדכי זר, איש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י (נפטר ב-1982)
1919 – ג'וליו אנדראוטי, ראש ממשלת איטליה (נפטר ב-2013)
1925 – שלמה קרליבך, רב שהיה ידוע גם בכינוי "הרבי המרקד" (נפטר ב-1994)
1927 – עמוס מוסנזון, לוחם פלמ"ח, מחנך, סופר ומחזאי ישראלי
1928 – שבתאי אלדג'ם, צייר יהודי צרפתי ממוצא בולגרי
1931 – קטרינה ולנטה, זמרת, גיטריסטית, רקדנית ושחקנית איטלקייה (נפטרה ב-2024)
1933 – ברוך לוי, מומחה בתחום מדיניות חברתית, מפקד פיקוד גדנ"ע ומפקד המשמר האזרחי (נפטר ב-2023)
1934 – יעקב גדיש, כלכלן ישראלי (נפטר ב-2005)
1935 – גיורא רם-פורמן, טייס קרב בחיל האוויר הישראלי
1941 – פיי דאנאוויי, שחקנית קולנוע אמריקאית וזוכת פרס אוסקר
1943 – מאריס יאנסונס, מנצח לטבי (נפטר ב-2019)
1944 – שמואל אדלשטיין, ביוכימאי ישראלי
1953 – מלי פולישוק-בלוך, חברת הכנסת מטעם "שינוי"
1953 – דנזל דאגלס, ראש ממשלת סנט קיטס ונוויס
1963 – סטיבן סודרברג, במאי קולנוע אמריקאי ממוצא שוודי
1965 – שאמיל באסייב, מדינאי וטרוריסט צ'צ'ני (נהרג ב-2006)
1966 – דן שניידר, שחקן ותסריטאי אמריקאי
1967 – רובי דואניאס, שחקן, תסריטאי ובמאי טלוויזיה ישראלי
1968 – אל אל קול ג'יי, ראפר ושחקן אמריקאי
1968 – רואל פוקס, כדורגלן אנגלי
1969 – דייב גרוהל, מוזיקאי, מתופף להקת נירוונה וסולן להקת הפו פייטרס
1969 – ג'ייסון בייטמן, שחקן אמריקאי
1973 – ישי שטקלר, מנצח אופרה, תזמורות ומקהלות ישראלי
1982 – ויקטור ואלדס, שוער כדורגל קטלוני
1988 – מאור בוזגלו, כדורגלן ישראלי
1990 – גרנט גאסטין, שחקן וזמר אמריקאי
1994 – מוקטר אדריס, אתלט אתיופי
נפטרו
ממוזער|230x230 פיקסלים|ג'ורג' ברקלי
ממוזער|218x218 פיקסלים|לואיס קרול
ממוזער|227x227 פיקסלים|אנתוני אידן
1301 – אנדראש השלישי, מלך הונגריה (נולד ב-1265)
1331 – אודוריקו מפורדנונה, כומר פרנציסקני (נולד ב-1286)
1753 – ג'ורג' ברקלי, פילוסוף אירי (נולד ב-1685)
1790 – ישראל בנימין באסאן רבה של יהדות רג'ו אמיליה (נולד ב-1701)
1867 – ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר, צייר צרפתי (נולד ב-1780)
1898 – לואיס קרול, סופר ומתמטיקאי בריטי, מחבר הספר הרפתקאות אליס בארץ הפלאות (נולד ב-1832)
1940 – היינריך אוגוסט מייסנר, מהנדס גרמני, מתכנן מסילת הרכבת החיג'אזית (נולד ב-1862)
1957 – המפרי בוגרט, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1899)
1966 – סרגיי קורוליוב, ראש מהנדסי ומתכנני הטילים והמשגרים הסובייטיים במהלך המירוץ לחלל (נולד ב-1907)
1977 – אנאיס נין, סופרת צרפתייה (נולדה ב-1903)
1977 – אנתוני אידן, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1897)
1978 – קורט גדל, לוגיקן אוסטרי (נולד ב-1906)
1984 – פאול בן-חיים, מלחין ישראלי (נולד ב-1897)
1984 – ריי קרוק, ממייסדי רשת מקדונלד'ס (נולד ב-1902)
1986 – דונה ריד, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1921)
1988 – גאורגי מלנקוב, שליט ברית המועצות בין 1953 ל-1955 (נולד ב-1902)
1988 – משה טיקוצ'ינסקי, המשגיח והמנהל הרוחני של ישיבת סלובודקה בבני ברק, וקודם לכן מנהל רוחני של ישיבת מקור חיים בירושלים (נולד ב-1910)
1992 – מנחם בולה, מנהל בית ספר ופרשן מקרא (נולד ב-1912)
2002 – ראאד כרמי, פעיל בגדודי חללי אל אקצה (נולד ב-1974)
2006 – שלי וינטרס, שחקנית קולנוע אמריקאית, זוכת פרס האוסקר (נולדה ב-1920)
2007 – ורדי בן יעקב, עיתונאי, מתרגם ואיש רדיו ישראלי (נולד ב-1933)
2011 – דוד קורן, פוליטיקאי ישראלי (נולד ב-1917)
2015 – מרדכי שמואל אשכנזי, רבו של כפר חב"ד, חבר בית דין רבני חב"ד, עורך ספרים וזוכה בפרס הרב קוק (תשס"ד) על חיבור ספרי הלכה (נולד ב-1943)
2016 – אלן ריקמן, שחקן בריטי זוכה פרס גלובוס הזהב (נולד ב־1946)
2018 – מיכה רם, מפקד חיל הים (נולד ב-1942)
2019 – פאבל אדמוביץ', פוליטיקאי ועורך דין פולני, ראש עיריית גדנסק (נולד ב-1965)
2021 – פיטר מארק ריצ'מן, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון יהודי אמריקאי, תסריטאי, מפיק סרטי קולנוע וטלוויזיה, מחזאי וסופר (נולד ב-1927)
2022 – אלכס פלג, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נולד ב-1938)
2022 – ריקארדו בופיל, אדריכל ספרדי מקטלוניה, ממוצא יהודי (נולד ב-1939)
חגים ואירועים החלים ביום זה
13 בינואר – 15 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
ראש השנה הברברית
קישורים חיצוניים
א יד
קטגוריה:ינואר
| 2024-09-11T22:52:35
|
17 בינואר
|
17 בינואר הוא היום ה-17 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 348 ימים (349 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|150px|המהדורה המקורית של "דון קישוט"
1377 – האפיפיור גרגוריוס האחד עשר מחזיר את מושב האפיפיורית מאביניון לרומא
1793 – המהפכה הצרפתית – המלך לואי השישה עשר מורשע ב"קשירת קשר נגד ביטחון וחירות הציבור" ומוצא להורג כמה ימים לאחר מכן
1852 – בריטניה מכירה בשלטון הבורים (מתיישבים ממוצא הולנדי) בטרנסוואל
1893 – מתבצעת הפיכה נגד מלכת הוואי האחרונה, ליליואוקלאני, המודחת משלטונה בידי קבוצת סוחרים אמריקאים ואירופאים, ובגיבוי חיל הנחתים האמריקאי, כדי להשתלט על תעשיית הסוכר
1917 – ארצות הברית רוכשת את איי הבתולה מדנמרק
1929 – פורסם לראשונה הקומיקס פופאי המלח
1945 – מלחמת העולם השנייה: ברית המועצות כובשת את ורשה
1945 – מלחמת העולם השנייה: תחילת הפינוי של מחנה ההשמדה אושוויץ
1945 – ראול ולנברג, חסיד אומות העולם, נראה לאחרונה בבודפשט לפני שנאסר על ידי הסובייטים
1946 – מועצת הביטחון של האו"ם מתכנסת בפעם הראשונה
1958 – בית המשפט העליון מטהר את שמו של ישראל קסטנר, כשנה לאחר שנרצח
1966 – פצצות מימן שנפלו ממפציץ אמריקאי שהתרסק גרמו לזיהום רדיואקטיבי בספרד. אחת הפצצות נמשתה מהים התיכון לאחר חודשיים
1991 – מלחמת המפרץ פורצת. כוחות הקואליציה בראשות ארצות הברית תוקפים בעיראק. בתגובה, יורה עיראק 8 טילי סקאד לעבר ישראל
1991 – האראלד החמישי יורש את הכתר הנורווגי עם מות אביו אולף החמישי
1994 – 57 הרוגים ונזק כלכלי כבד כתוצאה מרעידת אדמה בעוצמה של 6.7 בסולם ריכטר בקליפורניה, ארצות הברית
1995 – 5,477 הרוגים ברעידת אדמה בקובה, יפן
2002 – הפיגוע באולם "ארמון דוד" בחדרה, 6 נרצחים ועשרות פצועים
2002 – 400,000 איש מפונים מבתיהם עם התפרצות הר הגעש ניירגונגו (Nyiragongo) בקונגו
2016 – פיגוע דקירה בעותניאל בו נרצחה האם דפנה מאיר לעיני ילדיה
2021 – אלכסיי נבלני, ראש האופוזיציה הרוסית, חוזר לרוסיה לאחר ניסיון הרעלה נגדו שלא צלח, ונעצר מיד בנחיתה על ידי המשטרה הרוסית
נולדו
שמאל|ממוזער|208x208px|בנג'מין פרנקלין
ממוזער|221x221 פיקסלים|דייוויד לויד ג'ורג'
ממוזער|217x217 פיקסלים|אל קפונה
ממוזער|213x213 פיקסלים|מוחמד עלי
ממוזער|אנדי קאופמן
ממוזער|173x173px|ג'ים קארי
1342 – פיליפ השני, דוכס בורגונדיה (נפטר ב-1404)
1463 – פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נפטר ב-1525)
1504 – פיוס החמישי, אפיפיור (נפטר ב-1572)
1560 – גספר בוהין, בוטנאי שווייצרי (נפטר ב-1624)
1574 – רוברט פלאד, פילוסוף, רופא ואוקולטיסט אנגלי (נפטר ב-1637)
1600 – פדרו קלדרון דה לה ברקה, מחזאי, משורר וסופר ספרדי (נפטר ב-1681)
1706 – בנג'מין פרנקלין, מדינאי, ממציא, הוגה דעות ודיפלומט אמריקאי (נפטר ב-1790)
1798 – אוגוסט קונט סוציולוג ופילוסוף צרפתי (נפטר ב-1857)
1820 – אן ברונטה, סופרת בריטית (נפטרה ב-1848)
1836 – חוסה וייט, מלחין וכנר קובני-צרפתי (נפטר ב-1918)
1863 – דייוויד לויד ג'ורג', פוליטיקאי בריטי (נפטר ב-1945)
1881 – אלפרד רדקליף-בראון, אנתרופולוג בריטי (נפטר ב-1955)
1899 – אל קפונה, גנגסטר (נפטר ב-1947)
1899 – נוויל שוט, סופר בריטי (נפטר ב-1960)
1905 – חצקל איש כסית, המייסד והבעלים של בית הקפה התל אביבי הידוע "כסית" (נפטר ב-1979)
1911 – משה כרמל, אלוף פיקוד הצפון הראשון, שר התחבורה וחבר הכנסת מטעם אחדות העבודה והמערך (נפטר ב-2003)
1912 – פרידריך דוננפלד, כדורגלן ומאמן כדורגל אוסטרי (נפטר ב-1976)
1917 – יעקב פינס, אמן הדפס ישראלי (נפטר ב-2005)
1921 – דן טולקובסקי, מפקד חיל האוויר הישראלי ה-5
1922 – בטי וייט, שחקנית, קומיקאית ומנחת טלוויזיה אמריקאית, זוכת 7 פרסי אמי (נפטרה ב-2021)
1922 – לואיס אצ'ווריה אלברס, פוליטיקאי מקסיקני, כיהן כנשיא מקסיקו (נפטר ב-2022)
1926 – יצחק מודעי, שר האוצר וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נפטר ב-1998)
1927 – ארת'ה קיט, זמרת ושחקנית אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-2008)
1927 – לי ספטנר, פיזיקאי ישראלי-אמריקאי (נפטר ב-2024)
1931 – ג'יימס ארל ג'ונס, שחקן אמריקאי (נפטר ב-2024)
1932 – אביבה מרקס, שחקנית וזמרת ישראלית-בריטית
1933 – דלידה, זמרת שאנסון מצרית ממוצא איטלקי (התאבדה ב-1987)
1939 – זוהר מנה, מדען מחשב ישראלי (נפטר ב-2018)
1939 – נילס הלוויי פיטרסן, שר החוץ ושר הכלכלה של דנמרק (נפטר ב-2017)
1940 – טאבארה ואסקס, נשיא אורוגוואי (נפטר ב-2020)
1942 – מוחמד עלי, מתאגרף אמריקאי (נפטר ב-2016)
1944 – ברוך חגאי, ספורטאי פאראלימפי ישראלי
1945 – אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון
1947 – דוד בונדי, מנהל ישראלי
1948 – דוד אודסון, ראש ממשלת איסלנד
1948 – דוד ויצטום, מגיש ועורך חדשות בטלוויזיה וברדיו
1948 – טמירה ירדני, מפיקה ישראלית
1949 – אנדי קאופמן, קומיקאי אמריקאי (נפטר ב-1984)
1949 – אניטה בורג, מדענית מחשב (נפטרה ב-2003)
1949 – דן שטרן, שחיין ישראלי (נפטר ב-2021)
1949 – מיק טיילור, מוזיקאי אנגלי
1952 – אלברט אילוז, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי
1955 – ענר פרמינגר, במאי, תסריטאי, מפיק וחוקר ופרופסור לקולנוע
1956 – פול יאנג, זמר אנגלי
1957 – סטיב הארווי, קומיקאי,מנחה טלוויזיה שחקן ושדרן רדיו אמריקאי
1961 – מאיה צ'יבורדאנידזה, שחמטאית גאורגית
1962 – ג'ים קארי, שחקן קולנוע אמריקאי
1964 – מישל אובמה, הגברת הראשונה של ארצות הברית
1969 – טייסטו, יוצר מוזיקה אלקטרונית הולנדי
1970 – שרון וכסלר, חזאית ואשת תקשורת ישראלית
1971 – קיד רוק, זמר רוק וקאנטרי אמריקאי
1972 – יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, חבר הכנסת מטעם סיעת קדימה
1972 – רון קובי, ראש עיריית טבריה
1977 – לוקה פאוליני, רוכב אופני כביש איטלקי
1980 – פולינה צ'יקטונוב, רקדנית, מורה לריקוד וכוריאוגרפית ישראלית
1980 – זואי דשנל, שחקנית וזמרת אמריקאית שהתגיירה
1982 – דוויין וייד, כדורסלן אמריקאי
1984 – קלווין האריס, זמר סקוטי
1985 – סימונה סימונס, זמרת הולנדית
1987 – ג'ייסון דנינו-הולט, שחקן, מחזאי, במאי תיאטרון, ומנחה טלוויזיה ישראלי
1988 – הקטור מורנו, כדורגלן מקסיקני
1990 – אסטבן צ'אבס, רוכב אופני כביש קולומביאני
1991 – אסאפקה לאפי, נהג מרוצי ראלי פיני
1994 – פסקל אקרמן, רוכב אופני כביש גרמני
1999 – נינה אמיר, שייטת ישראלית
נפטרו
שמאל|ממוזער|170x170px|מטבע הנושא את דיוקן תאודוסיוס הראשון
ממוזער|237x237 פיקסלים|פיודור הראשון
395 – תאודוסיוס הראשון, קיסר האימפריה הרומית המאוחדת האחרון (נולד ב-346)
1458 – לודוויג הראשון, רוזן הסן (נולד ב-1402)
1468 – סקנדרבג, הגיבור הלאומי של אלבניה (נולד ב-1405)
1588 – צ'י ג'י-גואנג, מצביא וסופר סיני (נולד ב-1528)
1598 – פיודור הראשון, הצאר הרוסי האחרון משושלת רוריק (נולד ב-1557)
1751 – תומאסו אלבינוני, מלחין איטלקי (נולד ב-1671)
1863 – הוראס ורנט, צייר צרפתי (נולד ב-1789)
1890 – סלומון זולצר, חזן, מנצח ומלחין יהודי אוסטרי (נולד ב-1804)
1893 – ראת'רפורד בירצ'רד הייס, נשיאה ה-19 של ארצות הברית (נולד ב-1822)
1911 – פרנסיס גלטון, מדען בריטי (נולד ב-1822)
1918 – יוליוס ולהאוזן, ממייסדי ביקורת המקרא (נולד ב-1844)
1961 – פטריס לומומבה, ראש ממשלת קונגו (נרצח) (נולד ב-1925)
1990 – עמינדב פרי, קצין בצה"ל בדרגת סגן-אלוף (נולד ב-1918)
1993 – אלברט חוראני, היסטוריון ומזרחן בריטי (נולד ב-1915)
1997 – קלייד טומבו, אסטרונום אמריקאי שגילה גם את כוכב הלכת הננסי פלוטו (בזמנו נחשב כוכב לכת תשיעי) (נולד ב-1906)
2002 – קמילו חוזה סלה, סופר ספרדי (נולד ב-1916)
2002 – מולה כהן, מפקד חטיבת יפתח של הפלמ"ח, מייסד המשמר האזרחי וראש מועצה אזורית עמק יזרעאל (נולד ב-1923)
2006 – דן מיכאלי, רופא ישראלי, מומחה לרפואה פנימית ומחלות זיהומיות, קצין רפואה ראשי, מנהל בית החולים איכילוב ומנכ"ל משרד הבריאות (נולד ב-1933)
2008 – בובי פישר, אלוף העולם בשחמט (נולד ב-1943)
2010 – אריך סגל, סופר אמריקאי, מחזאי ועורך (נולד ב-1937)
2015 – פאתן חמאמה, שחקנית קולנוע וטלוויזיה מצרית (נולדה ב-1931)
2017 – אנטולי רובין, אסיר ציון (נולד ב-1928)
2017 – מרדכי בן שחר, זמר בריטון ישראלי בתחום האופרה ובתחום החזנות (נולד ב-1926)
2018 – זאב קרוב, איש חינוך ישראלי (נולד ב-1959)
2019 – עוזי ויזל, צ'לן ישראלי, פרופסור באקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב (נולד ב-1926)
2019 – מרי אוליבר, משוררת אמריקאית זוכת פרס הספר הלאומי ופרס פוליצר (נולדה ב-1935)
2019 – פומיקו יונזאווה, פיזיקאית יפנית שהתמחתה בפיזיקה תאורטית (נולדה ב-1938)
2020 – פייטרו אנסטסי, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1948)
2021 – יוז'ף שאש, שחקן, במאי, סופר, מנהל תיאטרון והומוריסט יהודי-הונגרי (נולד ב-1939)
2021 – יצחק מונסה, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1941)
2023 – לוסיל רנדון, האישה המבוגרת ביותר בעולם, מ-2022 ועד מותה (נולדה ב-1904)
2024 – יאקו ולטנן, גנרל פיני (נולד ב-1925)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום החג בנצרות האורתודוקסית של הקדוש תאודוסיוס הראשון
כאשר ה-15 בינואר יוצא ביום שבת, מציינים בארצות הברית את יום מרטין לותר קינג הנחשב גם הוא ליום שבתון ב-17 בינואר היוצא אז ביום שני
משנת 2005 מציין האו"ם את ה-17 בינואר כ-"יום מצילי האנושות הבינלאומי", תאריך זה נקבע בשל היותו של ראול ולנברג, אשר נעלם ביום זה, סמל בולט לחסידי אומות העולם
16 בינואר – 18 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א יז
קטגוריה:ינואר
| 2024-10-14T19:36:37
|
1 בפברואר
|
1 בפברואר הוא היום ה-32 בשנה, בשבוע ה-5 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 333 ימים (334 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
ממוזער|1 בפברואר 2003 - אסון מעבורת החלל קולומביה
1411 – הסכם טורון בין ממלכת פולין והדוכסות הגדולה של ליטא למסדר הטווטוני
1444 – (ערב הקנדלמאס) – ברק פוגע במגדל העץ של קתדרלת סנט פול בלונדון וגורם לשריפה קשה במבנה שנזקיה יתוקנו רק כעבור כ-20 שנים
1742 – סרדיניה ואוסטריה חותמות על ברית ביניהן
1789 – חיילי סין נהדפים אל מחוץ לבירת וייטנאם טאנג לונג
1793 – צרפת מכריזה מלחמה על ממלכת בריטניה הגדולה והולנד
1809 – מלך הולנד לואיס נפוליאון מקבל את שיטת המדידה המטרית
1861 – מדינת טקסס פורשת מארצות הברית ומצטרפת לקונפדרציית הדרום
1884 – המהדורה הראשונה של המילון האנגלי של אוקספורד יוצאת לאור
1902 – קיסרית סין צה שי אוסרת על קשירת רגלי נשים
1905 – ראש ממשלת הונגריה אישטבאן טיזה מתפטר
1908 – מלך פורטוגל קרלוש הראשון ובנו ויורשו לואיש פיליפה, נסיך הכתר של פורטוגל נרצחים בידי מהפכנים
1917 – מלחמת העולם הראשונה: גרמניה מחליטה להפר את ההבנות בנוגע להגבלת פעילותן של צוללות
1918 – רוסיה מאמצת את לוח השנה הגרגוריאני
1924 – ראש הממשלה הבריטי הנכנס רמזי מקדונלד מכיר באופן רשמי בברית המועצות
1933 – הפרלמנט הגרמני מפוזר על ידי הנשיא הינדנבורג לבקשת הקנצלר החדש אדולף היטלר
1938 – רעידת אדמה באזור ים בנדה (אינדונזיה). חוזקה מוערך בכ-8.5
1940 – מלחמת החורף: הצבא האדום מצליח להבקיע את קו מנרהיים
1943 – מלחמת העולם השנייה: הנאצים ממנים את וידקון קוויזלינג ל"נשיא השרים" בנורווגיה
1944 – מפקדת האצ"ל מכריזה על מרד נגד השלטון הבריטי
1945 – צבא ארצות הברית מגיע לקו זיגפריד
1946 – טריגווה לי נבחר למזכ"ל האו"ם הראשון
1949 – ארצות הברית משדרגת את הכרתה בישראל להכרה "דה יורה"
1949 – מיוצר הסינגל הראשון
1951 – אלפרד קרופ ו-28 פושעי מלחמה גרמניים אחרים משוחררים
1951 – ארגון האומות המאוחדות מגנה את סין העממית כתוקפן בקוריאה
1958 – מצרים וסוריה מתמזגות לרפובליקה הערבית המאוחדת
1958 – הלוויין האמריקני הראשון (אקספלורר 1) משוגר לחלל
1961 – נחנך בית חולים איכילוב בתל אביב. נקרא כיום המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי
1965 – מרטין לותר קינג ו-700 מפגינים נעצרים בסלמה, אלבמה
1979 – האייתוללה ח'ומייני חוזר לאיראן לאחר 15 שנות גלות
1982 – סנגל וגמביה מתאחדות למדינה אחת: סנגמביה
1984 – סין והולנד מחדשות את היחסים הדיפלומטיים ביניהן
1994 – להקת הפאנק גרין דיי מוציאים את אלבום האולפן הראשון שלהם, Dookie
2003 – מעבורת החלל קולומביה מתפרקת בחזרתה לכדור הארץ. כל צוות המעבורת, שאילן רמון היה חלק ממנו, נספה
2004 – צוות רוסי-אמריקאי מודיע על גילוי היסודות ניהוניום ומוסקוביום
2005 – קנדה היא המדינה הרביעית שמתירה נישואים חד-מיניים
2006 – הריסת 9 מבני קבע במאחז עמונה הופכת לעימות אלים בין המשטרה והיס"מ למתנחלים, אשר מעורר סערה ציבורית גדולה
2006 – תחילת המהומות הקשות ברחבי העולם סביב קריקטורות הנביא מוחמד אשר מובילות להפגנות אלימות ושרפת שגרירויות דנמרק במספר ערים בעולם
2008 – אל-קאעידה מבצע פיגוע ירי לעבר שגרירות ישראל בעיר נואקשוט בירת מאוריטניה. בפיגוע נפצעו שישה אנשים
2013 – ג'ון קרי מחליף את הילרי קלינטון בתפקיד מזכיר המדינה של ארצות הברית
2017 – תחילת "מבצע גן נעול" לפינוי עמונה
2021 – הפיכה צבאית במיאנמר
נולדו
ממוזער|228x228 פיקסלים|בוריס ילצין
1435 – אמדאו התשיעי, דוכס סבויה (נפטר ב-1472)
1659 – יאקוב רוחבן, מגלה ארצות הולנדי (נפטר ב-1729)
1873 – ג'ון פטריק אובריין, ראש עיריית ניו יורק בשנת 1933 מטעם המפלגה הדמוקרטית. (נפטר ב-1951)
1874 – הוגו פון הופמנסתאל, משורר, סופר ומחזאי אוסטרי (נפטר ב-1929)
1878 – אלפרד האיוש, שחיין הונגרי ממוצא יהודי, אדריכל מפורסם והאלוף האולימפי הראשון בשחייה (נפטר ב-1955)
1901 – קלארק גייבל, שחקן קולנוע אמריקאי שכיכב בסרט חלף עם הרוח (נפטר ב-1960)
1905 – אמיליו סגרה, פיזיקאי איטלקי-אמריקני, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-1989)
1915 – סטנלי מתיוס, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-2000)
1915 – ויקטור שם-טוב, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2014)
1917 – משה קשתי, היועץ הכספי לרמטכ"ל בדרגת אלוף-משנה, מנכ"ל משרד הביטחון ומנכ"ל צים (נפטר ב-1974)
1922 – חיים גרשוני, ממייסדי חיל הים הישראלי, ממתנדבי מח"ל מארצות הברית (נפטר ב-2006)
1922 – מרים גיליס-קרליבך, פרופסור לחינוך, סוציולוגיה והיסטוריה יהודית באוניברסיטת בר-אילן (נפטרה ב-2020)
1922 – זאב מילוא, מהנדס אלקטרוניקה ישראלי, קצין בחיל הקשר והאלקטרוניקה בדרגת אלוף-משנה, חתן פרס ביטחון ישראל (נפטר ב-2020)
1924 – עמנואל שפר, מאמן כדורגל ישראלי (נפטר ב-2012)
1925 – אורי בן ארי, תת-אלוף, מפקד גייסות השריון, דיפלומט וסופר ישראלי (נפטר ב-2009)
1925 – רחל רבין, אשת חינוך ישראלית ואחותו היחידה של יצחק רבין
1927 – אביבה הזז, משוררת ישראלית (נפטרה ב-2019)
1928 – סטיוארט ויטמן, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי-יהודי (נפטר ב-2020)
1929 – הנה אביתר, פסלת ישראלית
1930 – ישראל ויסלר ("פוצ'ו"), סופר, משורר, תסריטאי, מחזאי וכותב צ'יזבטים ישראלי
1931 – בוריס ילצין, נשיא רוסיה הראשון (נפטר ב-2007)
1932 – בת-שבע קניבסקי, רבנית חרדית-ליטאית (נפטרה ב-2011)
1936 – דבורה הכהן, היסטוריונית וסוציולוגית במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן
1938 – עידוא בן-גוריון, סופר ומחזאי עברי, במאי תיאטרון ופזמונאי ישראלי (נפטר ב-1972)
1939 – שוש וייץ, חוקרת ומבקרת תרבות ותיאטרון ישראלית (נפטרה ב-2000)
1939 – רמי הרפז, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, טייס קרב בחיל האוויר הישראלי (נפטר ב-2019)
1940 – שרי רז, עיתונאית ואשת חדשות בטלוויזיה הישראלית
1942 – טרי ג'ונס, שחקן, קומיקאי, במאי קולנוע וכותב ולשי (נפטר ב-2020)
1944 – מייק אנזי, פוליטיקאי אמריקאי חבר המפלגה הרפובליקנית (נפטר ב-2021)
1946 – אהוד גרוס, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, כיהן כקצין חינוך ראשי (נפטר ב-2021)
1947 – מייק בראנט, זמר ישראלי (התאבד ב-1975)
1950 – יוחנן הרסון, צייר, פסל, תפאורן ושחקן ישראלי (נפטר ב-2022)
1951 – הלל פלסר, איש חינוך דתי-לאומי ישראלי (נפטר ב-2022)
1952 – יצחק צחייק, עורך ומפיק ישראלי
1958 – סרן לרבי, כדורגלן ומאמן דני
1961 – ורדינה כהן, זמרת ישראלית
1962 – אנה קנאקיס, שחקנית איטלקייה (נפטרה ב-2023)
1964 – אלי אוחנה, כדורגלן עבר ומאמן כדורגל ישראלי
1965 – ברנדון לי, שחקן ואמן אמנויות לחימה (נהרג ב-1993)
1966 – מישל אקרס, כדורגלנית אמריקאית
1966 – רותו מודן, אמנית, מאיירת ומחברת ספרי קומיקס ישראלית
1966 – רקפת רוסק עמינח, אשת עסקים ומנכ"לית לשעבר של בנק לאומי
1968 – טל דקל, היסטוריונית של האמנות
1969 – גבריאל בטיסטוטה, כדורגלן ארגנטינאי
1971 – מייקל סי הול, שחקן טלוויזיה ותיאטרון אמריקאי
1972 – לימה בואי, כלת פרס נובל לשלום
1975 – אביעד בנטוב, שחקן, בדרן ואמן סטנד-אפ ישראלי
1977 – ברק כהן, עורך דין ופעיל חברתי
1980 – דודו גורש, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער
1994 – הארי סטיילס, זמר בריטי, חבר להקת וואן דיירקשן
1995 – אוליבר הלדנס, תקליטן, רמיקסר ומפיק מוזיקלי הולנדי
נפטרו
772 – האפיפיור סטפנוס השלישי
1248 – הנדריק השני, דוכס בראבנט (נולד ב-1207)
1328 – שארל הרביעי, מלך צרפת (נולד ב-1294)
1501 – זיגיסמונד, דוכס בוואריה (נולד ב-1439)
ממוזער|270x270 פיקסלים|הייזנברג
ממוזער|212x212 פיקסלים|אילן רמון
1563 – מינאס, קיסר אתיופיה
1733 – אוגוסט השני, מלך פולין (נולד ב-1670)
1851 – מרי שלי, סופרת אנגלייה (נולדה ב-1797)
1873 – מת'יו מורי, אוקיינוגרף, אסטרונום, גאולוג, קרטוגרף והיסטוריון אמריקאי (נולד ב-1806)
1903 – ג'ורג' סטוקס, פיזיקאי ומתמטיקאי אנגלי (נולד ב-1819)
1908 – קרלוש הראשון, מלך פורטוגל (נולד ב-1863)
1944 – פיט מונדריאן, צייר הולנדי (נולד ב-1872)
1966 – באסטר קיטון, שחקן ובמאי ראינוע אמריקאי (נולד ב-1895)
1972 – ברל לוקר, יו"ר הסוכנות היהודית וחבר הכנסת מטעם מפא"י (נולד ב-1887)
1975 – יעקב טימן, משחקניו הבולטים של תיאטרון המטאטא (נולד ב-1903)
1976 – ורנר הייזנברג, פיזיקאי גרמני (נולד ב-1901)
1978 – יזהר הררי, חבר הכנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, המפלגה הליברלית והמערך, יוזם החלטת הררי (נולד ב-1908)
1991 – הרצל רוזנבלום, עורך "ידיעות אחרונות" במשך 38 שנה (נולד ב-1903)
2002 – דניאל פרל, עיתונאי יהודי אמריקאי (נולד ב-1963)
2003 – אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון (נולד ב-1954)
2003 – דייוויד בראון, קפטן בצי האמריקני ואסטרונאוט של נאס"א (נולד ב-1956)
2003 – ריק האסבנד, קולונל בחיל האוויר האמריקאי, טייס חלל ומפקד מעבורת החלל קולומביה בטיסתה האחרונה (נולד ב-1957)
2003 – מייקל פ. אנדרסון, לוטננט קולונל בחיל האוויר של ארצות הברית, פיזיקאי ואסטרונאוט בנאס"א (נולד ב-1959)
2003 – ויליאם מק'קול, קומנדר בצי ארצות הברית, טייס ניסוי, מהנדס אווירונאוטיקה ואסטרונאוט של NASA (נולד ב-1961)
2003 – לורל קלארק, קצינת רפואה ומנתחת מוטסת בחיל הים האמריקאי ואסטרונאוטית אמריקאית (נולדה ב-1961)
2003 – קלפנה צ'אולה, מדענית ואסטרונאוטית אמריקאית ילידת הודו (נולדה ב-1962)
2004 – בנימין צביאלי, מראשוני קול ישראל וממניחי היסוד לשידורי הדת והמסורת בקול ישראל (נולד ב-1918)
2012 – ויסלבה שימבורסקה, משוררת פולנייה, כלת פרס נובל לספרות (נולדה ב-1923)
2012 – ששון בר-צבי, חוקר החברה והתרבות הבדואית בנגב, איש הפלמ"ח, הש"י וצה"ל (נולד ב-1924)
2012 – שמשון ענבל, דיפלומט, עורך ומתרגם עברי פורה ומילונאי ישראלי (נולד ב-1929)
2014 – מקסימיליאן של, שחקן אוסטרי-אמריקאי, זוכה פרס האוסקר (נולד ב-1930)
2019 – קלייב סוויפט, שחקן ופזמונאי אנגלי (נולד ב-1936)
2019 – יוסף סורינוב, שוער כדורגל ישראלי (נולד ב-1946)
2020 – רות בן-ישראל, פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב, כלת פרס ישראל לחקר המשפט לשנת תשס"א (נולדה ב-1931)
2020 – פיטר סרקין, פסנתרן אמריקאי (נולד ב-1947)
2021 – עבד א-סתאר קאסם, פרופסור פלסטיני למדעי המדינה באוניברסיטת א-נג'אח בשכם ופעיל פוליטי (נולד ב-1948)
2021 – דאסטין דיאמונד, שחקן, במאי, סטנדאפיסט ומוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1977)
2022 – וולפגנג שוואניץ, אחרון מנהלי ארגון השטאזי (נולד ב-1930)
2022 – שינטרו אישיהארה, מושל טוקיו וסופר, שחקן ובמאי יפני (נולד ב-1932)
חגים ואירועים החלים ביום זה
31 בינואר – 2 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב א
קטגוריה:פברואר
| 2024-04-24T21:36:38
|
8 בפברואר
|
8 בפברואר הוא היום ה-39 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 326 ימים (327 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1575 – בליידן מוקמת האוניברסיטה הראשונה בהולנד
1587 – מרי מלכת הסקוטים מוצאת להורג
1725 – יקטרינה הראשונה מוכתרת כקיסרית רוסיה
1904 – פורצת מלחמת רוסיה–יפן
1914 – סרט האנימציה הראשון בתודעה הציבורית, "גרטי הדינוזאור", יוצא לאקרנים
1915 – סרט הקולנוע מעורר המחלוקת "הולדתה של אומה" יוצא לאקרנים
1924 – בארצות הברית מתבצעת ההוצאה להורג הראשונה באמצעות תא גזים
1937 – כוחותיו של הגנרל פרנקו משתלטים על מאלגה
1940 – ניתנת הפקודה להקמת הגטו הראשון, גטו לודז' בפולין
1942 – משלוח ראשון של יהודים יוצא מסלוניקי לאושוויץ
1950 – במזרח גרמניה מוקם השטאזי
1956 – אוטובוס הרוטמסטר הלונדוני מוצג לראשונה
1960 – נחנכת שדרת הכוכבים של הוליווד
1971 – מדד נאסדאק מתפרסם לראשונה
1971 – ממשלת ישראל דוחה את הצעתו של גונאר יארינג להסדר שלום עם מצרים תמורת פינוי סיני
1974 – הפיכה צבאית בוולטה עילית
1974 – נחיתת משימת סקיילאב 4, המשימה השלישית והאחרונה המאוישת אל תחנת החלל סקיילאב, לאחר שהות של 84 יום
1984 – שיגור החללית סויוז T-10 עם צוות לתחנת החלל סאליוט 7
1984 – סוכן הרשות למלחמה בסמים קיקי קמרנא נחטף בעיר גוואדלחרה. אירוע המהווה נקודת ציון בולטת במלחמת הסמים במקסיקו בפרט ומלחמה בסמים בכלל
2002 – נפתחת אולימפיאדת החורף ה-19 בסולט לייק סיטי בארצות הברית
2003 – סדרת צבי הנינג'ה משודרת לראשונה בטלוויזיה
2005 – פסגת שארם א-שייח' המביאה לסיום האינתיפאדה השנייה
2010 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-130 לתחנת החלל הבינלאומית והבאת הצומת טרנקויליטי ואת יחידת הקופולה, יחידת תצפית המאפשרת לאנשי הצוות לצפות בזרוע הרובוטית של התחנה, וכן לצפות בכני העגינה של התחנה ובכדור הארץ
נולדו
ממוזער|226x226 פיקסלים|קונסטנטינוס האחד עשר
ממוזער|220x220 פיקסלים|ויליאם שרמן
ממוזער|238x238 פיקסלים|ז'ול ורן
ממוזער|204x204 פיקסלים|דמיטרי מנדלייב
ממוזער|228x228 פיקסלים|מרטין בובר
120 – וטיוס ואלנס, אסטרולוג הלניסטי (נפטר ב-175)
412 – פרוקלוס, פילוסוף ניאופלאטוני ומתמטיקאי (נפטר ב-485)
882 – מוחמד בן טוגג' אל-איחשיד, מייסד השושלת האיח'שידית מטעם בית עבאס בסוריה (נפטר ב-946)
1191 – יארוסלאב השני, נסיך ולדימיר (נפטר ב-1246)
1291 – אפונסו הרביעי, מלך פורטוגל (נפטר ב-1357)
1405 – קונסטנטינוס האחד עשר, קיסר האימפריה הביזנטית (נהרג ב-1453)
1577 – רוברט ברטון, כומר אנגליקני (נפטר ב-1640)
1591 – גוארצ'ינו, צייר איטלקי (נפטר ב-1666)
1700 – דניאל ברנולי, מתמטיקאי הולנדי (נפטר ב-1782)
1819 – ג'ון ראסקין, סופר, צייר ומבקר אמנות אנגלי (נפטר ב-1900)
1820 – ויליאם שרמן, גנרל אמריקני, מהמפקדים הבולטים של צבא ארצות הברית (צבא הצפון) במלחמת האזרחים האמריקנית (נפטר ב-1891)
1828 – ז'ול ורן, סופר צרפתי, הנחשב לאחד מחלוצי סוגת המדע הבדיוני (נפטר ב-1905)
1834 – דמיטרי מנדלייב, כימאי רוסי, ממציא הטבלה המחזורית (נפטר ב-1907)
1850 – קייט שופן, סופרת אמריקנית (נפטרה ב-1894)
1876 – פאולה מודרזון-בקר, ציירת אקספרסיוניסטית גרמנייה (נפטרה ב-1907)
1878 – מרטין בובר, פילוסוף יהודי (נפטר ב-1965)
1880 – פרנץ מארק, צייר גרמני, ממייסדי הפרש הכחול (נפטר ב-1916)
1883 – ג'וזף שומפטר, כלכלן אוסטרי (נפטר ב-1950)
1889 – זיגפריד קרקאואר, סופר, עיתונאי וסוציולוג ממוצא גרמני (נפטר ב-1966)
1906 – צ'סטר קרלסון, ממציא אמריקאי שהמציא את מכונת הצילום (נפטר ב-1968)
1914 – ביל פינגר, קומיקסאי אמריקאי (נפטר ב-1974)
1921 – לנה טרנר, שחקנית (נפטרה ב-1995)
1922 – יורי אברבך, שחמטאי סובייטי בדרגת רב אמן, שופט וסופר שחמט (נפטר ב-2022)
1923 – אברהם נוחם, צייר ופסל ישראלי
1925 – ג'ק למון, שחקן ובמאי קולנוע (נפטר ב-2001)
1926 – שמואל ללקין, מבכירי עסקני הספורט בישראל, מנכ"ל ההתאחדות לספורט בישראל בשנים 1995-1962 (נפטר ב-2020)
1926 – משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים ופוסק הלכה
1931 – ג'יימס דין, שחקן קולנוע אמריקני (נפטר ב-1955)
1932 – ג'ון ויליאמס, מלחין סרטים אמריקאי
1932 – הורסט אקל, כדורגלן גרמני (נפטר ב-2021)
1933 – אברהם נח גרבוז, ראש כולל "הר אפרים", מחבר סדרת הספרים "מנחת אברהם" (נפטר ב-2024)
1941 – ניק נולטה, שחקן אמריקאי
1943 – יעקב פרנקל, כלכלן ישראלי, נגיד בנק ישראל, סגן יו"ר AIG ויו"ר ג'יי פי מורגן צ'ייס אינטרנשיונל
1946 – יוסי מימן, איש עסקים ומיליארדר ישראלי (נפטר ב-2021)
1950 – יואל לביא, ראש עיריית רמלה
1953 – מרי סטינבורגן, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
1955 – ג'ון גרישם, סופר אמריקאי
1955 – דני נוימן, כדורגלן ופרשן כדורגל ישראלי
1958 – מרינה סילבה, פעילת איכות הסביבה ופוליטיקאית ברזילאית
1958 – איתי בנהר, מיקרוביולוג ישראלי
1960 – בניגנו אקינו (השלישי), הנשיא ה-15 של הפיליפינים (נפטר ב-2021)
1960 – אלפרד גוזנבאואר, קנצלר אוסטריה ה-11
1960 – שגיא כהן, פרשן ספורט ישראלי
1965 – שולי מועלם-רפאלי, חברת הכנסת מטעם רשימת הבית היהודי
1966 – חריסטו סטויצ'קוב, כדורגלן בולגרי
1968 – גארי קולמן, שחקן אשר נודע בתפקידו כארנולד ג'קסון בקומדיית המצבים על טעם ועל ריח (נפטר ב-2010)
1970 – אלונזו מורנינג, סנטר קבוצת הכדורסל "מיאמי היט"
1972 – ביג שואו, מתאבק אמריקאי
1973 – אביתר בנאי, זמר ישראלי
1974 – יחזקאל לזרוב, שחקן ישראלי
1974 – סת גרין, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
1981 – הדר תדמור, שדרנית רדיו, תסריטאית ועיתונאית ישראלית (נפטרה ב-2022)
1985 – בריאן רנדל, שחקן כדורסל אמריקאי
1986 – אגם רודברג, שחקנית ודוגמנית ישראלית
1990 – קליי תומפסון, שחקן כדורסל אמריקאי
1991 – אראל גריים, מפיק מוזיקלי ותקליטן אמריקאי
1995 – יוזואה קימיך, כדורגלן גרמני
1996 – קנדי, כדורגלן ברזילאי
1997 – קתרין ניוטון, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
2001 – שומה סטו, שחיין יפני
נפטרו
ממוזער|219x219 פיקסלים|מרי מלכת הסקוטים
ממוזער|228x228 פיקסלים|פיוטר הגדול
1250 – רובר הראשון, רוזן ארטואה (נולד ב-1216)
1265 – הולגו חאן, שליט מונגולי (נולד ב-1217)
1393 – בלאנש מצרפת, דוכסית אורליאן (נולדה ב-1328)
1587 – מרי מלכת הסקוטים, מלכת סקוטלנד (הוצאה להורג) (נולדה ב-1542)
1654 – ז'אן לואי גז דה בלזאק, סופר צרפתי (נולד ב-1597)
1696 – איוון החמישי, צאר של רוסיה (נולד ב-1666)
1709 – ג'וזפה טורלי, ויולן, כנר ומלחין איטלקי (נולד ב-1658)
1725 – פיוטר הגדול, צאר רוסי (נולד ב-1672)
1804 – ג'וזף פריסטלי, כימאי אנגלי (נולד ב-1733)
1849 – פרנצה פרשרן, משורר סלובני (נולד ב-1800)
1921 – פיוטר קרופוטקין, התאורטיקן הראשי של האנרכו-סינדיקליזם (נולד ב-1842)
1957 – ג'ון פון נוימן, מתמטיקאי אמריקאי ממוצא יהודי-הונגרי (נולד ב-1903)
1981 – מרדכי עובדיהו, סופר עברי, עיתונאי, עורך פרסומים ומזכירו של חיים נחמן ביאליק (נולד ב-1909)
1983 – אלפרד ואלנשטיין, צ'לן ומנצח אמריקאי, (נולד ב-1898)
1986 – ישראל גלילי, ראש המפקדה הארצית של "ההגנה" ושר בממשלת ישראל (נולד ב-1911)
1996 – ברונו הוסאר, נזיר דומיניקני ממוצא יהודי, המייסד של הכפר השיתופי היהודי-ערבי נוה שלום (נולד ב-1911)
1998 – הלדור לכסנס, סופר איסלנדי, זוכה פרס נובל לספרות (נולד ב-1902)
1999 – אייריס מרדוק, סופרת ופילוסופית אירית (נולדה ב-1919)
2001 – יעקב פרי (פרולוב), אלוף בצה"ל (נולד ב-1915)
2011 – דורה ברגי, שחקנית טניס שולחן יהודיה-הונגריה ובריטית (נולדה ב-1915)
2017 – ויקטור צ'אנוב, כדורגלן אוקראיני (נולד ב-1959)
2019 – ג'ון טיילר בונר, פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת פרינסטון (נולד ב-1920)
2019 – אלברט פיני, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נולד ב-1936)
2020 – יהודה גבאי, אתלט ועיתונאי ספורט ישראלי (נולד ב-1926)
2021 – שלמה הלל, חבר הכנסת מטעם מפא"י (וגלגוליה המערך והעבודה), יושב ראש הכנסת האחת עשרה ושר הפנים והמשטרה בממשלת ישראל (נולד ב-1923)
2021 – סיריל מנגו, היסטוריון וחוקר תולדות האמנות בריטי יליד איסטנבול (נולד ב-1928)
2021 – ז'אן-קלוד קרייר, תסריטאי, סופר ושחקן ומי שכיהן כנשיא Fémis, בית הספר הצרפתי לקולנוע (נולד ב-1931)
2021 – ראובן בר יותם, שחקן ישראלי (נולד ב-1935)
2022 – לוק מונטנייה, וירולוג צרפתי, חוקר במכון פסטר, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1932)
2023 – ברט בכרך, פסנתרן ומלחין יהודי אמריקאי ממוצא גרמני (נולד ב-1928)
חגים ואירועים החלים ביום זה
סלובניה – יום פרשרן
בודהיזם – יום הנירוואנה
7 בפברואר – 9 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ב ח
קטגוריה:פברואר
| 2024-06-21T04:53:02
|
15 בפברואר
|
15 בפברואר הוא היום ה-46 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 319 ימים (320 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1542 – ייסוד העיר גוואדלחרה במקסיקו
1637 – פרדיננד השלישי מוכתר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה
1764 – ייסוד העיר סנט לואיס במיזורי
1794 – צרפת מאמצת את דגל הטריקולור
1842 – בול הדואר הראשון עם דבק מונפק בארצות הברית עבור הדואר בניו יורק במחיר של 3 סנט לבול (2.50$ ל-100 בולים)
1845 – אור ראשון של הלווייתן של פרסונס, טלסקופ מחזיר אור הגדול בעולם בין השנים 1845-1917, שנבנה על ידי ויליאם פרסונס
1867 – בווינה התקיימה פרמיירת הואלס "הדנובה הכחולה" של יוהאן שטראוס
1870 – יסוד בית הספר החקלאי הראשון בישראל – מקוה ישראל
1879 – נשיא ארצות הברית ראת'רפורד בירצ'רד הייס חותם על חוק המתיר לעורכות דין לטעון בפני בית המשפט העליון
1898 – ספינת המלחמה האמריקאית מיין (USS Maine) מתפוצצת במפרץ הוואנה, מה שמביא לפרוץ מלחמת ארצות הברית–ספרד
1902 – בברלין נפתחה הרכבת התחתית (U-Bahn)
1906 – נוסדה מפלגת הלייבור בבריטניה
1918 – אסטוניה, לטביה וליטא מאמצות את לוח השנה הגרגוריאני
1919 – מעל 1,200 יהודים נרצחים בפוגרום פרוסקורוב
1921 – הצבא האדום פולש לגאורגיה; המלחמה הסובייטית גאורגית פורצת
1932 – אולימפיאדת החורף השלישית ננעלת בלייק פלסיד, ניו יורק
1933 – נכשלה התנקשות בנשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט
1942 – מלחמת העולם השנייה: האימפריה היפנית כובשת את סינגפור מידי הממלכה המאוחדת
1945 – מלחמת העולם השנייה: סיום הפצצת דרזדן
1946 – המחשב הראשון, אניאק (ENIAC), מופעל לראשונה בבית הספר להנדסה אלקטרונית Moore בפילדלפיה
1948 – הגיליון הראשון של העיתון "מעריב" יוצא לאור
1950 – ברית המועצות וסין חותמות על הסכם הגנה הדדי
1952 – הלמוט גרנשהיים מוצא את ההליוגרפיה "נוף מחלון בלה-גרא" מאת ניספור נייפס, שנחשבת לתצלום הראשון בהיסטוריה ששרד
1965 – קנדה מאמצת את דגלה הנוכחי
1971 – הממלכה המאוחדת עוברת לשיטה עשרונית במטבע, ומבטלת את השילינג, לאחר כ-500 שנות שימוש
1982 – אגתה ברברה מושבעת כנשיאת מלטה (האישה הראשונה והיחידה עד כה בתפקיד זה)
1989 – ברית המועצות משלימה את הסגת כוחותיה מאפגניסטן
1999 – שלטונות טורקיה עוצרים את מנהיג ה-PKK, עבדוללה אג'לאן בקניה
2013 – התפוצצות מטאור בשמי רוסיה גורמת ל-1,200 פצועים בעיר צ'ליאבינסק וסביבותיה
2013 – האסטרואיד דואנדה חולף במרחק של כ-30,000 קילומטרים מכדור הארץ
2017 – משגר PSLV משגר מספר שיא של 104 לוויינים מאותו משגר, מתוכם 88 לוויינים זעירים ממערך הלוויינים של חברת Planet Labs, וגם הנאנולוויינים הישראליים BGUSAT של אוניברסיטת בן-גוריון וDIDO 2 של חברת ספייס פארמה
נולדו
ממוזער|215x215 פיקסלים|גלילאו גליליי
ממוזער|216x216 פיקסלים|לואי ה-15
ממוזער|186x186px|ארנסט שקלטון
ממוזער|201x201px|ג'רמי בנת'ם
1368 – זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1437)
1539 – אלסנדרו ואליניאנו, מיסיונר ישועי איטלקי (נפטר ב-1606)
1564 – גלילאו גליליי, אסטרונום, אבי המדע המודרני (נפטר ב-1642)
1710 – לואי החמישה עשר מלך צרפת (נפטר ב-1774)
1748 – ג'רמי בנת'ם, פילוסוף בריטי (נפטר ב-1832)
1782 – ויליאם מילר, כומר בפטיסטי אמריקאי (נפטר ב-1849)
1811 – דומינגו פאוסטינו סרמיינטו, נשיא ארגנטינה (נפטר ב-1888)
1820 – סוזן ב. אנתוני, פעילה למען זכויות הנשים בארצות הברית (נפטרה ב-1906)
1850 – יונה (יוהאן) קרמנצקי, מחלוצי תעשיית החשמל האירופית ויזם ציוני, שכיהן כיו"ר הראשון של קק"ל (נפטר ב-1934)
1874 – ארנסט שקלטון, מגלה ארצות אירי (נפטר ב-1922)
1890 – רוברט ליי, מראשי המשטר הנאצי (התאבד ב-1945)
1901 – נחום נרדי, מלחין, מעבד מוזיקלי ופסנתרן ישראלי (נפטר ב-1977)
1907 – יוסף פרסמן, לוחם בתקופת היישוב, קצין משטרה צבאית ראשי מפקד יחידת המיעוטים, מפקד הממשל הצבאי (נפטר ב-1963)
1910 – אירנה סנדלר, חסידת אומות העולם, מפולין, שהצילה כ-2,500 ילדים יהודים במהלך השואה (נפטרה ב-2008)
1921 – אשר בן נתן, איש קהילת המודיעין והביטחון ודיפלומט בשירות מדינת ישראל, אשר כיהן כשגריר הישראלי הראשון בגרמניה המערבית (נפטר ב-2014)
1924 – הלמוט אוברלאנדר, פושע מלחמה נאצי (נפטר ב-2021)
1926 – אפרים וייל, איש רדיו, מוזיקאי ומלחין ישראלי, מראשוני קול ישראל (נפטר ב-2011)
1926 – יצחק רהב, מפקד שייטת 13 (נפטר ב-2015)
1926 – שאול גבעולי, תת-אלוף בצה"ל וניצב במשטרת ישראל, כיהן כקצין חינוך ראשי בצבא ובמשטרה וכמפקד המשמר האזרחי (נפטר ב-2022)
1929 – דוד מימון, אלוף בצה"ל ונציב שירות בתי הסוהר (נפטר ב-2010)
1929 – ג'יימס ר' שלזינגר, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-2014)
1931 – קלייר בלום, שחקנית תיאטרון וקולנוע בריטית-יהודייה
1932 – משה יוסף, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף
1933 – יורם הרועה, מבכירי התשבצאים בישראל
1934 – ניקלאוס וירת, מדען מחשב שווייצרי (נפטר ב-2024)
1937 – קון מוליין, כדורגלן הולנדי (נפטר ב-2011)
1942 – סאדו אייאטו, פוליטיקאי קמרוני (נפטר ב-2019)
1944 – ג'וחר דודייב, נשיאה הראשון של צ'צ'ניה (נהרג ב-1996)
1945 – משה (מושיק) כהן, מנהל אגף מפעלי פיתוח בקרן הקיימת לישראל, מהנדס מים וקרקע (נפטר ב-2016)
1951 – ג'יין סימור, שחקנית בריטית-אמריקאית ממוצא יהודי
1954 – מאט גריינינג, מאייר קומיקס אמריקאי, יוצר תוכנית הטלוויזיה משפחת סימפסון ופיוצ'רמה
1962 – מילו ג'וקאנוביץ', ראש ממשלת מונטנגרו
1963 – דב שטויר, עורך, מפיק, תסריטאי ומעצב פסקול ישראלי
1964 – כריס פארלי, קומיקאי ושחקן קולנוע אמריקני (נפטר ב-1997)
1968 − גלוריה טרווי, זמרת-יוצרת מקסיקנית
1971 – ניר פרידמן, זמר, מדבב ושחקן ישראלי
1972 – יארומיר יאגר, שחקן הוקי קרח צ'כי
1976 – אוסקר פריירה, רוכב אופני כביש ספרדי לשעבר
1977 – סהר רפאל, שף, מסעדן, יועץ קולינרי ומחבר ספרי בישול ישראלי
1980 – ספי קרופסקי, עיתונאי ישראלי (נפטר ב-2022)
1980 – אוליביה, זמרת-יוצרת אמריקאית
1992 – יעקב טומרקין, שחיין ישראלי
1995 – מייגן די סטליון, ראפרית אמריקאית
2000 – אליאב זוהר, מוזיקאי ישראלי
נפטרו
ממוזער|217x217 פיקסלים|הנרי אדינגטון
ממוזער|195x195 פיקסלים|ריצ'רד פיינמן
706 – לאונטיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית
706 – טיבריוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית
1145 – האפיפיור לוקיוס השני
1152 – קונראד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1093)
1781 – גוטהולד אפרים לסינג, מחזאי וסופר גרמני (נולד ב-1729)
1860 – יצחק בר לווינזון, מחלוצי תנועת ההשכלה היהודית באימפריה הרוסית (נולד ב-1788)
1844 – הנרי אדינגטון, ראש ממשלת בריטניה בשנים 1801–1804 (נולד ב-1757)
1857 – מיכאיל גלינקה, מלחין רוסי (נולד ב-1804)
1923 – שארל קלרמון-גנו, דיפלומט, מזרחן וארכאולוג צרפתי (נולד ב-1846)
1926 – ליאון שטיין, מחלוצי התעשייה בארץ ישראל (נולד ב-1846)
1955 – דוד קנוט, משורר רוסי יהודי וחבר במחתרת הצרפתית "הצבא היהודי" (נולד ב-1900)
1965 – נט קינג קול, זמר ומוזיקאי (נולד ב-1919)
1966 – קאמילו טורס, כומר קתולי קולומביאני מאבות "התאולוגיה של השחרור" (נולד ב-1929)
1984 – אתל מרמן, שחקנית וזמרת אמריקאית (נולדה ב-1908)
1988 – ריצ'רד פיינמן, פיזיקאי אמריקאי (נולד ב-1918)
1997 – שמואל סגל, שחקן ישראלי (נולד ב-1924)
1998 – חיים בר און, מו"ל עיתונות ישראלי (נולד ב-1944)
2002 – קווין סמית', שחקן קולנוע וטלוויזיה ניו זילנדי (נולד ב-1963)
2002 – אייל וייס, מפקד יחידת דובדבן (נולד ב-1967)
2003 – ישעיהו גולדשמידט, אב"ד תל אביב (נולד ב-1916)
2005 – דודו גבע, אמן, מאייר, מחבר ספרי קומיקס וקריקטוריסט (נולד ב-1950)
2008 – בטי דובינר, מייסדת ונשיאת איל"ן (נולדה ב-1912)
2010 – דניאל דגן, קצין בבריגדה היהודית ובצה"ל, מפקד בה"ד 1 בשנים 1950–1951 (נולד ב-1921)
2019 – לי רדזיוויל, אשת חברה אמריקאית, מנהלת יחסי ציבור ושחקנית (נולדה ב-1933)
2020 – יוסף בן ישראל, מלחין, מעבד מוזיקלי, מפיק מוזיקלי ומנצח ישראלי (נולד ב-1928)
2021 – גדעון מאיר, דיפלומט ישראלי (נולד ב-1947)
2023 – פול ברג, ביוכימאי יהודי אמריקאי, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1926)
2023 – שלום כהן, שחיין ישראלי (נולד ב-1939)
2023 – ראקל ולש, שחקנית קולנוע וסמל מין אמריקאית (נולדה ב-1940)
חגים ואירועים החלים ביום זה
סרביה – היום הלאומי
קנדה – יום הדגל הלאומי
רוסיה – יום הזיכרון לרוסים שביצעו את חובתם מחוץ לגבולות המולדת
ונואטו – יום ג'ון פרום
14 בפברואר – 16 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב יה
קטגוריה:פברואר
| 2024-06-06T10:00:36
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.