title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
משה דוד קאסוטו | הרב משה דוד (אוּמְבֶּרְטוֹ) קָאסוּטוֹ (באיטלקית: Umberto Cassuto; י"ד באלול תרמ"ג, 16 בספטמבר 1883, פירנצה – י"ט בכסלו תשי"ב, 18 בדצמבר 1951, ירושלים) היה רב בפירנצה ופרופסור למקרא באוניברסיטה העברית. עסק בפרשנות המקרא, בביקורת נוסח המקרא ובאשורולוגיה.
ביוגרפיה
משה דוד קאסוטו נולד בשנת 1883 בפירנצה שבאיטליה לעמינדב שבתי. למד באוניברסיטת פירנצה, ובסיום לימודיו קיבל תואר דוקטור לשפות שמיות. ב-1922 נתמנה לרב ומנהל בית המדרש של פירנצה. ב-1925 התפטר, והתמנה לפרופסור לעברית באוניברסיטת פירנצה. ב-1933 נתמנה לפרופסור באוניברסיטת רומא, ובשהותו שם קטלג את הכתבים היהודיים בספריית הוותיקן.
חוקי הגזע באיטליה מנעו ממנו להמשיך לשרת בתפקידו באוניברסיטת רומא, וב-1939 עלה לארץ ישראל ונתמנה כפרופסור למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים.
ערך וכתב ב-"rivista israelitica", כתב לאנציקלופדיה "יודאיקה" הגרמנית, "האנציקלופדיה העברית", "Enciclopedia Italiana" והיה עורך ראשי של "האנציקלופדיה המקראית".
נפטר בירושלים בי"ט בכסלו ה'תשי"ב (18 בדצמבר 1951), בגיל 68, ונקבר בבית הקברות סנהדריה.
ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.
על שמו רחוב בשכונת בית וגן בירושלים.
שמאל|ממוזער|250px|נתן, מלכה, לאה וחולדה קאסוטו, פירנצה 1918
משפחתו
לקאסוטו ולאשתו שמחה (באיטלקית: ביצ'ה, Bice) היו ארבעה ילדים:
בתם הבכורה, מִלכה קאסוטו־זלצמן (נישאה למרדכי זלצמן, איש חינוך ירושלמי) הייתה הספרנית הראשית במחלקת העתיקות של המנדט הבריטי, ולאחר הקמת המדינה, שימשה באותו התפקיד גם באגף הישראלי. הייתה לה השכלה רחבה בשפות עתיקות, ואף הייתה ד"ר ללטינית וליוונית. ערכה והגיהה את רוב ספריו של אביה בטרם הוצאתם לאור.
בנם השני, נתן קאסוטו, היה רב בפירנצה, כמו אביו. במלחמת העולם השנייה עבר מבית לבית וניסה לשכנע את בני קהילתו להסתתר מתוך חשש מהנאצים שפלשו לאיטליה (סוף 1943), הוא עמד עם הקרדינל דלה קוסטה בראש מחתרת שפעלה להצלת היהודים, אך בעקבות הלשנה הוא נלקח למחנה השמדה, משם לא חזר. שלושה מילדיו של נתן ניצלו על ידי דודתם חולדה ועל ידי סבם וסבתם מצד אמם (דיג'ואקינו) ועלו לארץ ישראל. אשתו של נתן חזרה ממחנות ההשמדה אך נספתה בטבח שיירת הדסה. אחד מבניו, האדריכל דוד קאסוטו (נולד ב-1937), פרופסור מן המניין באוניברסיטת אריאל, היה בין השאר ממשקמי הרובע היהודי העתיק של ירושלים ובשנות ה-90 ואף שימש כסגן ראש העיר ירושלים תחת אהוד אולמרט.
בתם השלישית, לאה רוקה, נישאה לאלחנן אנצו רוקה, ומרבית שנותיהם חיו בירושלים.
בתם הצעירה, חולדה קמפניינו, נישאה לשאול, והייתה דוקטור למתמטיקה, ומורה למתמטיקה ופיזיקה בבית ספר תיכון בקיבוצה. מאז שעלתה לישראל חייתה בקבוצת יבנה עד יומה האחרון.
עבודותיו, פירושיו ומחקריו
ביקורת המקרא
קאסוטו השקיע שנים רבות מחייו לחקר המקרא. בהיותו בקי בספרות המזרח הקדום השתמש בידע שלו רבות כדי לנתח ולהאיר פרשות רבות במקרא. קאסוטו השתמש בכליה המודרניים של ביקורת המקרא, אך חלק מכל וכל על השערת התעודות של יוליוס ולהאוזן, שלפיה התורה הורכבה מ"תעודות" וקטעים שונים. שיטתו הייתה פילולוגית-היסטורית-הרמונית. בסדרת הרצאות שנשא (שיצאו לאחר מכן כספר "תורת התעודות וסידורם של ספרי התורה" הוצאת י"ל מאגנס תשי"ט) ביקש להפריך אחד לאחד את העמודים שעליה עומדת התאוריה. לדוגמה, הוא ראה בחילופי שמות האלוהים במקרא חילופים סגנוניים בלבד, כדרכם של סופרים.
שמאל|ממוזערקאסוטו טען כי טרם ניגש לבחון את הנושא, קיבל עליו להסכים לכל מסקנה שתצא מחקירה אובייקטיבית ושקולה, גם אם לא תהיה נעימה לרוח המסורתית. אכן, בחיבוריו המוקדמים הביע קאסוטו את הדעה כי התורה נכתבה בימי דוד.
מעבר לביקורת, היו לקאסוטו תאוריות משלו הנוגעות לניתוחם של ספרי המקרא. אחת הידועות שבהן היא תאוריית "שירי העלילה הקדומים", אשר לפיה רווחו בעם ישראל בימי קדם שירים וסיפורים המתארים מעשיות מיתולוגיות ואחרות באשר לראשית העולם והעם, והתורה נכתבה בהתייחס אליהם - מתוך שלילה או מתוך רמז אליהם, ותיקנה אותם וסיפרה אותם מחדש, כך הסיפורים הללו הופכים להיות סיפורי אמונה מונותאיסטים, המכילים ערכים מוסריים של היהדות. קאסוטו טען שניתן לחשוף בפרשות מסוימות בנביאים רמזים לאותה שירה קדומה, אשר כמעט נשתכחה.
תזה כוללת אחרת של קאסוטו הייתה כי מטרתה הראשית של התורה היא לחנך כנגד העבודה הזרה, ופרשות רבות במקרא הסביר לאור זאת. כך ביאר את הפסוק "ויברא אלהים את התנינים הגדולים" כמדגיש שהתנינים, שלהם עבדו בימי קדם, גם הם נבראו בידי האל; כך ראה את סיפור בני האלוהים אשר בוחרים בנות אדם כסיפור שהמקרא מרמז על המסורות הכנעניות של נישואי אלים עם בנות אדם ושולל אותם, בטענה כי הנפילים נולדו מיחסים של מלאכים מדרג נמוך עם בנות אדם; גם בסיפור המבול סבר קאסוטו שבניגוד לתפיסה האלילית של סיפור המבול המסופוטמי בעלילות גילגמש, "ההוראה היסודית של הפרשה, שבצדק העולם נידון, ושופט כל הארץ מתנהג תמיד בצדק, גם כלפי רשעים וגם כלפי צדיקים...שדבר ה' יעמוד לעד.. ואת האהבה האבהית של אלהים לנבראיו, ואת מידת הרחמים שאינה בטילה אף בזמן שמידת הדין דורשת את שלה...". וכך ראה את פרשת מגדל בבל כמתייחסת לזיקורת בבבל אשר אותו ראו הבבלים כמגדל פלאי שרק ידי האלים יכולים לבנותו, ושעל כן מדגישה התורה כי זהו המגדל "אשר בנו בני האדם".
נוסח המקרא
קאסוטו השקיע רבות בחיפוש אחרי כתבי יד עתיקים של המקרא. ב-1944 ביקר בבית הכנסת הגדול בחלב, שבסוריה, כדי לחקור את כתר ארם צובא, וערך רשימות שונות על פיו, שמהן הסיק (ככל הנראה בטעות, בשל טעות בגרסה בספר משנה תורה) שאין הוא הספר שעליו דיבר הרמב"ם ש"הגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה". קאסוטו היה אחרון החוקרים שזכו לבחון כתב יד חשוב זה בשלמותו, לפני שרוב דפי התורה שבו נעלמו בפרעות שהתחוללו בחלב לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה ב-1947.
פירוש "קאסוטו" לתנ"ך
קאסוטו תכנן לכתוב פירוש מקיף לכל חלקי התורה, אך בחייו השלים רק חלק קטן מתוכנית זו – פירוש ארוך ומקיף לתחילת ספר בראשית ופירוש קצר יותר לכל ספר שמות.
לאחר מותו כתב גיסו ותלמידו, פרופ' אליה שמואל הרטום פירוש תמציתי לתנ"ך כולו. פירוש זה הוצג מטעמים שיווקיים כ"פירוש שנעשה על פי שיטת קאסוטו", שכן ההוצאה בחרה למתג פירוש זה באמצעות שמו של פרופסור קאסוטו. לימים, זוהתה מהדורה זו על ידי הכול כ"תנ"ך קאסוטו", אף על פי שקאסוטו עצמו לא נטל בה כל חלק. בשנת 2006 נידונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעת יורשי קאסוטו נגד הוצאת יבנה, שלא לעשות שימוש בשמו בסדרה המכונה "קאסוטו זהב", יורשיו טענו בין היתר כי הדבר "פוגע בזכותו המוסרית ובמוניטין שלו, ומהווה גנבת עין". בית המשפט דחה את התביעה בשל התיישנות וטעמים נוספים.
חקר כתבי אוגרית
החל משנת 1928 התגלו כתבי אוגרית, אוסף טקסטים כנעניים המתוארכים למאות ה-13 וה-12 לפנה"ס. הם תורגמו לעברית בידי חיים אריה גינזברג. קאסוטו עסק בחקר כתבי אוגרית והשוואתם לטקסטים תנ"כים, וב-1951 פרסם את הספר "האלה ענת: שירי עלילה כנעניים מתקופת האבות". במבוא לספר מביא קאסוטו רשימות ארוכות המשוות בין הסטרוקטורה הפואטית של המקרא לבין הסטרוקטורה הפואטית של שירת אוגרית, ומוכיח למעשה, כי מחברי התנ”ך הושפעו מסופרי אוגרית ומן המסורת הפואטית האוגריתית המפוארת והמוקדמת יותר. בנוסף סקר את פנתאון האלים של המיתולוגיה הכנענית ואת האזכורים שלו בתנ"ך, על רקע המידע הנוסף שנחשף בכתבי אוגרית. קאסוטו גם כתב מספר מאמרים בהם ערך הקבלות בין מילים באוגרית ובעברית מקראית, ופרש באמצעות אוגרית מילים סתומות ומילים יחידאיות בתנ"ך.
עמנואל הרומי ודנטה
בשנת 1921, במלאת 600 שנה למותו של המשורר, הפילוסוף והתאולוג האיטלקי דנטה אליגיירי, פרסם קאסוטו מחקר באיטלקית על קשריו עם עמנואל הרומי, משורר, סופר, בלשן ופרשן מקרא יהודי-איטלקי בן אותה תקופה. המחקר ביקש לבדוק את מידת ההכרות בין עמנואל הרומי ודנטה, ומידת השפעתו של דנטה על יצירתו של עמנואל. זאת רק על סמך דמיון בין היצירות "הקומדיה האלוהית" של דנטה ו"מחברות עמנואל". מסקנתו הייתה שעמנואל קיבל את הרעיון לכתוב את יצירתו מתוך מפגש עם יצירתו של דנטה, ולאו דווקא עם המשורר עצמו. המאמר פורסם בעברית, יחד עם מאמרים נוספים של קאסוטו בנושא, בספר "דאנטה ועמנואל הרומי" בשנת 1965, במלאת 700 שנה להולדתו של דנטה.
פרסומיו
היהודים בפירנצי בתקופת הרנסאנס (1918, באיטלקית)
תולדות הספרות העברית הבתר מקראית (1938, באיטלקית)
תורת התעודות (תש"א)
פירוש על ספר שמות (תש"ב)
תקנות קנדיאה וזכרונותיה, עם אליה שמואל הרטום, הוצאת מקיצי נרדמים, תש"ב
פירוש על ספר בראשית א-ב (תש"ד-תש"ט)
(עוסק בחקר טקסטים אוגריתיים והשוואתם לטקסטים תנ"כים תוך הדגשת ההמשכיות הספרותית ביניהם)
ספר בראשית ומבנהו (1990)
Biblical and Oriental Studies (volumes I and II) )1976
ספרות מקראית וספרות כנענית, כרך א' (תשל"ב) וכרך ב' (תשל"ט), מאגנס, ירושלים.
היהודים בפירינצי בתקופת הרניסאנס, מכון בן-צבי, האוניברסיטה העברית וחברת יהודי איטליה לפעולה רוחנית על ידי הוצאת קריית ספר, ירושלים, 1967
דאנטה ועמנואל הרומי, הוצאת מוסד ביאליק, 1965
לקריאה נוספת
משה דוד קאסוטו, כינוסים - סדרת מוספים 3, איטליה - כתב עת לחקר תולדותיהם, תרבותם וספרותם של יהודי איטליה (העורך: ראובן בונפיל), הוצאת ספרים ע"ש מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים, 2007. (ספר אלקטרוני, דורש הרשמה לאתר)
לדור אשר לא ידע, נכתב על ידי בתו, חולדה קמפניינו
שרה אן עברון, משה דוד קאסוטו: פרשן וחוקר המקרא, האיש ומפעלו על רקע תקופתו ומקומו, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר אילן, תשפ"ג
אנג'לו מ' פיאטלי, משה דוד קאסוטו: מחינוכו בבית המדרש לרבנים האיטלקי עד הוויכוח עם יהודה מנחם פאצ'יפיצ'י, ירושלים תשפ"ד (תרגמה מאיטלקית: שושנה קאסוטו-עברון)
קישורים חיצוניים
עשרה דורות שמאדם ועד נח, ספר היובל לכבוד לוי גינצבורג, למלאת לו שבעים שנה (עורכים: שאול ליברמן, שניאור זלמן צייטלין, שלום שפיגל, אלכסנדר מרקס, יו"ר), חלק עברי, נוירק: האקדמיה האמריקאית למדעי היהדות, תש"ו, עמ' שפ"א - ש"צ, באתר "מסורתי".
יוסף עופר, על משה דוד קאסוטו
ראובן קמפניינו - תורה מן השמיים כיצד? ויכוח אומברטו קאסוטו - פאצ'יפיצ'י
על קאסוטו, הרטום ומשפחותיהם באתר "חנות הספרים של איתמר".
משה יצחקי, הגישה הרצויה והמצויה לחקר המקרא — בעיניו של מ"ד קאסוטו
משה דוד קאסוטו , באתר האקדמיה ללשון העברית
תמונות מאוסף משה דוד קסוטו מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
הערות שוליים
קטגוריה:חוקרי מקרא ישראלים
קטגוריה:ראשוני האוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: מקרא
קטגוריה:עולים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:פרשני מקרא בעת החדשה
קטגוריה:יהודים איטלקים
קטגוריה:סגל ספיינצה – אוניברסיטת רומא
קטגוריה:אשורולוגים
קטגוריה:אנציקלופדיסטים יהודים
קטגוריה:יהודים הקבורים בבית הקברות סנהדריה
משה דוד קאסוטו
קטגוריה:פירנצה: רבנים
קטגוריה:חוקרי יהדות איטליה
קטגוריה:עורכי האנציקלופדיה המקראית
קטגוריה:ישראלים ילידי איטליה
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1883
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1951 | 2024-10-14T09:52:29 |
גביש | 250px|ממוזער|גבישים מסוגים שונים
ממוזער|250px|גבישים שקופים
גביש (בלועזית: קריסטל) הוא תצורת חומר במצב צבירה מוצק.
המאפיין העיקרי של גביש הוא סדר פנימי ארוך טווח, בדומה לסריג. כלומר, קיים מבנה בסיסי, הנקרא תא יחידה, החוזר על עצמו למלוא המרחב (תא היחידה דומה לאריח שבאמצעותו מרצפים חדר גדול, אך הוא תלת־ממדי ולא דו־ממדי). הגביש פותר את בעיית הריצוף הגאומטרית, בשלושה ממדים. ישנם חומרים רבים המופיעים בטבע בצורת גביש, למשל מלח, קוורץ, קלציט. פעמים רבות הסדר הקפדני של המבנה הפנימי בא לידי ביטוי בצורה החיצונית של החומר, כלומר לפעמים יש לגבישים צורה יפה בעלת סימטריה מובהקת.
הענף העוסק בחקר הגבישים נקרא קריסטלוגרפיה; במיוחד מתייחס מונח זה לחקר מבנה הגבישים באמצעות קרינה (קרני רנטגן, או קרינת אלקטרונים למשל). תהליך שבו חומר הופך עצמו לגביש נקרא התגבשות; תהליך שבו הופכים באופן פעיל חומר לגביש נקרא גיבוש. שני המושגים נקראים בלועזית קריסטליזציה.
תכונות רבות של החומר מוסברות על ידי הבנת המבנה הגבישי שלו, למשל הסדר הפנימי של הגביש יוצר "קווי שבירה" טבעיים, שלעיתים מאפשרים במאמץ קטן לשבור את המבנה. תכונה זו של גבישים נקראת פצילות.
דוגמאות
מרבית אבני החן, ובראשן היהלום, הן גבישים גדולים בהם הסדר ארוך הטווח משתרע על פני נפחים גדולים – כלומר חד־גביש. בטבע נדיר למצוא חד-גבישים גדולים, ומרבית החומרים מופיעים במבנה רב־גביש, שהוא מבנה של מספר רב של גבישונים צמודים זה לזה.
היהלום הוא אחת מארבע תצורות המוצק של היסוד פחמן. גביש זה ממחיש הן את הצורה ה"מושלמת" של הגביש והן את הנדירות של ההיווצרות הספונטנית שלו (ולכן הערך הכספי הגבוה שלו). הפחמן ממחיש שלחומר יכולות להיות יותר מתצורת התגבשות אחת. במעבדות ובקווי ייצור ניתן לשחזר את התנאים הנדירים הללו באופן מלאכותי. קיימות טכניקות של ייצור יהלום באופן מלאכותי, אך היישום הנפוץ ביותר של גביש תעשייתי הוא כנראה גביש הצורן (סיליקון) המשמש בתעשיית המיקרואלקטרוניקה. לקבלת תכונות של מוליך למחצה, נדרשת תצורת הגביש, היות שרק בגביש יש סדר ואחידות פנימיים היוצרים דיאגרמת פסים מובהקת של רמת־ערכיות ורמת־הולכה קבועות.
סיווג
ישנן דרכים אחדות לסווג ולמיין גבישים. הראשונה היא על פי הגאומטריה והסימטריה של תא היחידה. כאמור, הגביש "פותר" את בעיית הריצוף. לכן יש רק שבעה מבנים גאומטריים אפשריים עבור תא היחידה (מבנים אלו נחלקים לתת קבוצות נוספות), והם: קובייה, תיבה משוכללת, תיבה, מנסרה משולשת, מעוינון (רומבוהדרון), מונוקליני (מנסרה הבנויה משתי מקביליות וארבעה ריבועים) ומקבילון.
דרך נוספת היא על פי התכונות האופטיות של הגביש. בחלוקה זו קיימות שלוש משפחות: גבישים איזוטרופיים, גבישים חד-ציריים, וגבישים דו-ציריים. בגבישים לא איזוטרופיים מתקיימת התופעה הנקראת שבירה כפולה.
קיימים סוגי גבישים נוספים ובהם גביש נוזלי וגביש קווזיפריודי.
כללי פאולינג לסריג גבישי
שמאל|ממוזער|250px|מבנה מיקרו גבישי על פי מודל פאולינג crystalline
פאולינג חקר את היציבות של מבנים גבישיים ובשנת 1928 הציע את כללים הבאים:
מרחק בין קטיון ואניון בפאון תלוי בסכום של רדיוסיהם. מספר ה"שכנים" בפאון תלוי ביחס שבין הרדיוסים.
סכום המטענים של הקטיונים סביב האניון שווה (או כמעט שווה) למטען האניון.
ככל שבפאון יש יותר צלעות ופאות משותפות, כך היציבות של המבנה פוחתת.
קטיונים קטנים עם מטען גבוה לא נוטים לשתף ביניהם אניונים.
מספר היחידות עם מבנים שונים בתוך אותו הגביש חייב להיות מינימלי.
ראו גם
מבנה גבישי
מינרל
צורות של גבישים
משפט וולף וצורת גביש בשיווי משקל
גביש קוולנטי
גביש מולקולרי
גביש כמו-מחזורי
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פיזיקה של מצב מוצק
קטגוריה:הנדסה כימית
קטגוריה:קריסטלוגרפיה
קטגוריה:מילים יחידאיות בתנ"ך | 2024-07-01T20:58:38 |
גרפיט | ממוזער|250px|הגרפיט בנוי שכבות-שכבות. שכבה בודדת היא למעשה גרפן
ממוזער|250px|מבט ב"היטל על" של שכבות גרפן בגרפיט. כל אטום פחמן מצוי מול מרכז משושה במישור מקביל.
ממוזער|250px|גרפיט שנוצר כתוצאה מפירוק גלוקוז
גרפיט (באנגלית: Graphite) הוא אחת מתצורות המוצק של פחמן. האלוטרופים האחרים הם גביש היהלום, הפחם, הפולרן ותצורה מודרנית יותר של צינורית פחמן המופקת בטכניקת ננוטכנולוגיה.
מבנה כימי
הגרפיט הוא אחת מצורות האיתינים של פחמן, וכמו היהלום גם הוא סריג אטומרי, אך בשונה ממנו, הגרפיט אינו גביש.
הגרפיט בנוי משכבות, העשויות טבעות בעלות שישה פחמנים (משושה), באופן שכל פחמן מחובר לשלושה פחמנים אחרים בקשרים קוולנטים; אורך הקשר פחמן-פחמן במישור 0.142nm (ננומטר); השכבות מרוחקות אחת מהשנייה 0.335nm ומחוברות ביניהן באמצעות קשרי ואן דר ואלס, מה שגורם לגרפיט להיות רך. בין השכבות מצויים אלקטרונים ניידים (אלקטרון הערכיות הרביעי הלא קושר בקליפה של כל אטום פחמן) ומאפשרים מוליכות חשמלית. השכבות מוסטות זו ביחס לזו, כך שאטום פחמן במישור אחד אינו מעל אטום פחמן במישור השכן. מבחינים בשתי צורות של גרפיט, השונות זו מזו במיקום המישורים זה ביחס לזה. בצורה היציבה - ההקסגונלית – המישורים בסידור ABAB; דהיינו, כל אטום פחמן מצוי מעל מרכז המשושה במישורים השכנים ומול אטום פחמן במישור הבא.
במשך שנים היה ניסיון להפריד את שכבות הגרפיט. רק בשנת 2004 הצליח אנדריי גיים, בשיתוף פעולה עם קונסטנטין נובוסלוב, שניהם פיזיקאים רוסיים מאוניברסיטת מנצ'סטר, לבצע את ההפרדה על ידי עבודה עם רסיסי גרפיט. הם חזרו על הפעולה שוב ושוב, והרסיסים שהתקבלו נעשו דקים יותר ויותר. כשהיו בידי החוקרים רסיסים דקים רבים, הם בחנו בעיון רב את החתיכות, וגילו שעוביין של כמה מהן היה אטום אחד בלבד. יתרונותיו של החומר נעוצים בתכונותיו המיוחדות, ובהן חוזק מיוחד ומוליכות גבוהה אפילו בטמפ' החדר. לחומר הזה של שכבת פחמן בעובי של אטום אחד ניתן השם גְרָפֵן (באנגלית: Graphene).
פרס נובל לפיזיקה לשנת 2010 הוענק לגיים ונובוסלוב על גילוי הגְרָפֵן.
יישומים
שילוב גרפיט עם חרסית לשימוש בעפרונות.
מחליפי חום ברכיבי חשמל (מעבדי מחשב) או רדיאטורים של מכוניות ספורט (נאסקאר)
בכורים גרעיניים נעזרים במוטות גרפיט לשליטה בריאקציה הגרעינית. אטום הפחמן קל מספיק כך שהתנגשות אלסטית בנייטרון מהיר תקטין את מהירותו ומצד שני אין בליעה של נייטרונים בגרעין הפחמן. כך ניתן להאט את הנייטרונים המהירים הנפלטים בביקוע גרעיני ולהגדיל את הסיכוי לבליעה שלהם בגרעיני החומר הבקיע.
משתמשים בגרפיט בצורת אבקה קרושה בבישול, אמנות ועוד.
גלולות או אבקות פחם משמשות ברפואה, על-מנת לספוג רעלים וארס ממערכת העיכול.
שימושים שונים באלקטרוניקה.
כיום עסוקים מהנדסים במעבדות ברחבי העולם בחקירת הגְרָפֵן, כדי לקבוע אם אפשר לעבדו למוצרים דוגמת מבנים סופר-קשיחים, צגים חכמים, טרנזיסטורים בעלי מהירות-על ומחשבים הפועלים באמצעות מבנים זעירים המכונים נקודות-קוונטיות.
מחבטי טניס קלי משקל
עקב רכותו ומוליכותו החשמלית הטובה הגרפיט נמצא בפנטורגף שהוא הפס החשמלי הנוגע בכבלי החשמל התלויים בתחבורה ציבורית חשמלית (אוטובוסים ורכבות)
קישורים חיצוניים
גרפיט, באתר webmineral
קטגוריה:מינרלים
קטגוריה:מינרלים יוצרי סלעים
קטגוריה:פחמן | 2024-05-20T09:47:18 |
יליזבטה ז'ירקובה | REDIRECT אלישבע (משוררת) | 2012-12-21T13:06:59 |
גינתר גרס | REDIRECT גינטר גראס | 2005-01-01T05:52:58 |
אפוס גלגמש | REDIRECT עלילות גילגמש | 2006-05-22T18:10:04 |
Windows XP | {{מערכת הפעלה
|שם = Windows XP
|תמונה=250px
|סמל=250px
|כיתוב=צילום מסך של Windows XP בעברית
|מפתח = מיקרוסופט
|משפחה = Microsoft Windows
|מודל קוד = קוד סגור, Shared source
|מצב עבודה = התמיכה הופסקה באפריל 2014
|גרסה אחרונה שיצאה = NT 5.1.2600.5512 Service Pack 3 (x86 SP3)
|תאריך יציאת גרסה אחרונה = 2008
|סוג ליבה = היברידית
|רישיון = מיקרוסופט EULA |אתר אינטרנט=Windows XP: Homepage}}
שמאל|ממוזער|250px|תרשים המציג את הגרסאות השונות של חלונות XPחלונות XP (באנגלית: Windows XP, קיצור ל-eXPerience, "חוויה") היא מערכת הפעלה מתוצרת חברת מיקרוסופט לשימוש על גבי מחשבים אישיים, ובכללם מחשבים ניידים ומחשבי מדיה סלוניים. המוצר יצא לראשונה באוגוסט 2001. בשיאה, בינואר 2007, הגיעה חלונות XP לנתח שוק של 76.1%. ב-30 ביוני 2008 הפסיקה מיקרוסופט לשווק את Windows XP, והתמיכה הרשמית בה הופסקה על ידי מיקרוסופט ב-8 באפריל 2014 לטובת מערכות ההפעלה החדשות יותר של החברה.
שלבי פיתוח
כאשר מערכת ההפעלה Windows 2000 יצאה, מיקרוסופט החלה לעבוד על מערכת הפעלה חדשה שמטרתה היא לשלב את Windows NT גם במרחב הביתי וגם במרחב העסקי.
שם קוד-Neptune
נפטון נועד להיות גרסה ביתית של Windows 2000 שכללה את Windows NT. לנפטון ישנה גרסה אחת בלבד, גרסת האלפא, שנשלחה לבודקי תוכנה ולאחר מכן נמצאה בארכיונים אינטרנטיים.
שם קוד-Odyssey
אודסי נועד להיות ממשיך ל-Windows 2000 לעסקים. שום גרסת בטא לא הודלפה או הגיעה לידיהם של בודקי תוכנה.
שם קוד-Whistler
ויסטלר הוא מיזוג של צוותי הפרויקטים Odyssey ו-Neptune על מנת לאחד אותם לפלטפורמה אחת שאנו מכירים כיום כ-Windows XP של היום. כל גרסאות הבטא כולל גרסאות פיתוח סופיות של XP ידועות לציבור.
גרסאות
בדור זה של מערכת ההפעלה שלה, הפסיקה מיקרוסופט ללכת בשני מסלולים נפרדים לחלוטין של מערכות ההפעלה, ולראשונה הוציאה מערכות הפעלה הן לשוק העסקי והן לשוק הפרטי, שהתבססו שתיהן על אותה ליבה.
Windows XP Home Edition – הגרסה הביתית, שהייתה זולה יותר ובוצעו בה מספר הגבלות מלאכותיות, כדי למנוע מעסקים מלהשתמש בה. זאת הייתה הפעם הראשונה שמערכת ההפעלה לשוק הביתי הייתה מבוססת NT. בניגוד לגרסאות הקודמות של Windows NT, גרסת XP הגיעה כגרסת לקוח בלבד. גרסת השרת הופיעה כשנה מאוחר יותר תחת שם שונה (Windows Server 2003).
Windows XP Professional Edition – הגרסה העסקית, שהכילה תמיכה בהגדרות רשת מתקדמות ורכיבים נוספים, שחיוניים לרוב העסקים.
Windows XP Media Center Edition – גרסה מיוחדת למחשבי מדיה סלוניים.
Windows XP Tablet PC Edition – גרסה המיועדת ומותאמת (אם כי יש החולקים על קביעה זו) למחשבי לוח. גרסה זו מכילה תמיכה מובנית במסכי מגע והמרת כתב יד לטקסט.
Windows XP Starter Edition – גרסה מיוחדת של חלונות XP, שנועדה לשיווק במדינות מתפתחות. זו גרסה זולה של מערכת ההפעלה בעלת הגבלות רבות לעומת הגרסאות האחרות, הבולטת מהן היא מספר מרבי של שלושה חלונות היכולים להיות פתוחים בעת ובעונה אחת.
Windows XP 64-Bit Edition – מערכת הפעלה, שיצאה לשוק בשנה 2002, ונבנתה כדי לרוץ אך ורק על פלטפורמת IA-64, פלטפורמת 64 סיביות ששימשה את מעבדי איטניום של חברת אינטל (אינה יכולה להריץ יישומי 32-ביט).
Windows XP Professional x64 Edition''' – מערכת הפעלה, שיצאה לשוק בשנה 2005, כחלק מתאימות קדימה, כדי להתמודד עם המעבר ההדרגתי של השוק העולמי למחשבים תומכי 64-ביט בארכיטקטורת x86-64 (יכולה להריץ גם יישומי 32-ביט).
חידושים
מערכת Windows XP מתבססת על היתרונות של Windows NT, ועל גרעין זה נוצרה מערכת הפעלה חדשה, יציבה יותר, המתאימה גם לשימוש ביתי. Windows XP נבנתה על בסיסה של Windows 2000 תוך שיפורה, הקלת ניהול הגדרות המשתמש והגברת אפשרויות האבטחה. מערכת זו נחשבת למערכת הפעלה אמינה יחסית, לעומת המערכות הקודמות.
למערכת נוספו תכונות רבות בהן: תוכנת התקנה קלה יותר, זיהוי אוטומטי של מנהלי התקנים, ממשק גרפי מלוטש יותר, יכולת שליטה מרחוק, פרופילים ליצירת שולחן עבודה ותפריטים שונים לפי משתמש, ו'שיחזור המערכת', תוכנה שמגבה את תצורת המערכת ויוצרת נקודות שיחזור, למקרה שמחשב נפגע מוירוסים, רוגלות ותקלות אחרות.
לראשונה כלל מסך ההתקנה של ה-XP מנגינת רקע במטרה להנעים את זמן ההמתנה של המשתמשים עד שההתקנה תסתיים. שמה הרשמי של המנגינה שאורכה יותר מחמש דקות הוא "Windows XP Installation Music", והיא ידועה גם בשם "title.wma" (שם הקובץ של המנגינה ב- Windows). את המנגינה הלחין Stan Lepard והיא הוצגה לראשונה בשנת 1996 כחלק מ: Internet Explorer Starter Kit.
בניגוד לגרסאות הקודמות, בגרסה זו הוצג כרקע שולחן העבודה תמונת נוף של שדה ושמיים כחולים. שמו של הרקע הוא "Bliss" ׁ(תרגום: "אושר עילאי"). התמונה צולמה על ידי הצלם Charles O'Rear ונמכרה למיקרוסופט תמורת מאה אלף דולר.
נתח שוק
ממוזער|300px|פילוח תפוצת מערכות ההפעלה למחשב, 2011–2013
מערכת הפעלה זו היא מהפופולריות ביותר. בשיאה, בינואר 2007, הגיעה חלונות XP לנתח שוק של 76.1% מכלל מחשבי העולם. ועדיין במאי 2012 הייתה במקום השני בפופולרית בעולם, אחרי מערכת ההפעלה חלונות 7 ואחוז המחשבים שהריץ אותה עמד על 26.8%. בארצות הברית היא איבדה את הבכורה לטובת חלונות 7 בהפרש קטן ועמדה על 31.56% מכלל המחשבים במדינה. נכון להיום ולמרות סיום התמיכה מערכת ההפעלה עדיין מותקנת על 7% מהמחשבים, כאשר היא זוכה עדיין לפופולריות בעיקר בסין.
ביקורת
מיקרוסופט ספגה ביקורות שליליות רבות, בעיקר בתחומי אבטחת המידע. נטען כי Windows XP חשופה לנוזקה, לוירוסים, לתולעים ולסוסים טרויאנים. כברירת מחדל, המשתמש מקבל חשבון מנהל המערכת המאפשר גישה בלתי מוגבלת למערכת. פריצה לחשבון זה תאפשר השתלטות מוחלטת על המחשב. למערכת ההפעלה צורף אינטרנט אקספלורר בגרסה 6, אשר כיום הוא מיושן ואינו בטוח. בנוסף לבעיות האבטחה, ב-Windows XP לא ניתן להשתמש בתוכנות DOS רבות בניגוד למערכות ההפעלה ממשפחת Microsoft Windows 9x.
סיום התמיכה
ב-8 באפריל 2014 הודיעה מיקרוסופט כי סיימה את התמיכה ב-Windows XP. הפסקת התמיכה באה לידי ביטוי בולט כעבור שלושה שבועות, כאשר החברה הפיצה תיקון לפרצת אבטחה בדפדפן אינטרנט אקספלורר, והודיעה שתיקון זה לא יופץ ל-Windows XP (אך לבסוף הפיצה אותו בכל זאת).
ראו גם
בליס (תמונה)
קישורים חיצוניים
״התמונה הנצפית בעולם״ - פרק על תמונת הרקע והנושא של ״ווינדוס XP״ בהסכת ״עושים מינהר״
אתר הבית של חלונות XP באנגלית
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
XP
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-2001 | 2024-07-09T16:58:14 |
מדיניות הפיוס | REDIRECT בין שתי מלחמות העולם | 2008-01-07T20:58:44 |
ג'יימס בונד (זיכיון) | שמאל|260px|ממוזער|השחקן דניאל קרייג היה השחקן האחרון שגילם את דמותו של ג'יימס בונד בסרטי הקולנוע בין השנים 2006 עד 2021
שמאל|300px|ממוזער|ג'יימס בונד, בגילומו של השחקן פירס ברוסנן, בפתיח הסרטים
ג'יימס בונד (באנגלית: James Bond) הוא זיכיון מדיה בריטי פופולרי המתמקד בהרפתקאותיו של הסוכן החשאי הבריטי ג'יימס בונד אשר עובד עבור שירות הריגול הבריטי MI-6. הזיכיון נוצר במקור על ידי הסופר הבריטי איאן פלמינג. זהו אחד מהזיכיונות הוותיקים והמצליחים ביותר והוא כולל רומנים, סרטים, סדרות טלוויזיה, משחקי וידאו, וסדרות קומיקס. הדמות הראשית, ג'יימס בונד, אשר נודע בשנינותו ובתושייתו, הפכה עם השנים לאייקון תרבות.
פלמינג שירת במודיעין הצי הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה, ומשירותו זה דלה רעיונות לכתיבת שנים עשר ספרים ושני קובצי סיפורים קצרים. בעקבות הספרים הופקה סדרת סרטים פופולרית ביותר שגיבורה הוא המרגל הבריטי, סוכן הוד מלכותה, ג'יימס בונד. הדמות, מככבת גם במשחקי וידאו, חוברות קומיקס ותסכיתי רדיו. הספרים והסרטים אודות ג'יימס בונד נעים בין ריאליזם לבין מדע בדיוני. זיכיון הסרטים מדורג במקום השישי ברשימת הזיכיונות שוברי הקופות הגדולים בכל הזמנים, לפי Box Office Mojo.
יצירת הזיכיון
בעת פרסום "קזינו רויאל" (Casino Royal) בשנת 1953, היה פלמינג כבן 45, ומאז ועד 1964 נהג לפרוש ל"גולדן איי" (Golden Eye), בית הקיץ שלו בג'מייקה, לכתיבת ספר בונד חדש. פלמינג היה חובב צפרות והיה ברשותו עותק של מגדיר לעופות קאריביים שנכתב על ידי האורניתולוג האמריקאי ג'יימס בונד, שהתמחה בעופות באיים הקאריביים. פלמינג קרא לגיבור ספריו ג'יימס בונד על פי שמו. פלמינג עצמו הסביר לאשתו של בונד (האמיתי) את המניע לבחירת שם זה: "שם זה - קצר, לא רומנטי, אנגלו-סקסי ועם זאת גברי - הוא בדיוק השם שהיה נחוץ לי".
בונד הוא יציר דמיונו של פלמינג, אך ייתכן כי היה מבוסס על מספר דמויות שאכן היו קיימות במציאות, כשהבולטות בהן הן דושקו פופוב, סוכן כפול לשעבר שריגל לטובת הבריטים במלחמה הקרה, סידני ריילי, רב מרגלים אנגלי אשר ביצע פעולות ריגול ברוסיה ומת במוסקבה ב-1925 במבצע חשאי, וכן סר פיצרוי מקלין , איש הקומנדו הבריטי והשירות האווירי המיוחד בעת מלחמת העולם השנייה, אשר הפך לשליחו האישי של וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, במבצעים חשאיים ובהם הקשר עם טיטו והפרטיזנים ביוגוסלביה במהלך המלחמה. ביוגרפים רבים של פלמינג מסכימים כי הדמות מבוססת באופן חלקי על פלמינג עצמו, שהיה לו רקע בעולם הביון והיה ידוע בסגנון החיים הראוותני שלו. לאחר מותו של פלמינג, המשיכו כחצי תריסר סופרים לכתוב ספרים ותסריטים בהם מככב בונד.
ביוגרפיה
בונד נולד לאב סקוטי ולאם שווייצרית באחוזת סקייפול (Skyfall) שבסקוטלנד. כיוון שפלמינג שינה מספר אירועים במהלך הכתיבה, לא ברור תאריך לידתו המדויק, אך חוקרים הסיקו כי נולד בשנת 1917, 1920, 1921 או 1924. גילו אינו ברור, אם כי מוערך כי הוא בן 37, לפי דבריו בספר "מונרייקר". בונד הוא נצר למשפחת אצולה, אך לא ברור כיצד. המוטו המשפחתי הוא "Orbis non sufficit ", "העולם אינו מספיק", בלטינית. אביו היה סוחר נשק לאחר מלחמת העולם הראשונה ובעקבות זאת מרבית ילדותו שהה במדינות רבות ורכש שפות. הוריו נהרגו במפולת שלגים במהלך טיפוס כשהיה בן 11. בונד למד בפנימיית איטון המפורסמת ולאחר לימודיו הצטרף ל-MI6 ב-1938 (לפי הספר "גולדפינגר"). את שרותו הצבאי עשה כקצין מודיעין בצי הבריטי והגיע לדרגת קומנדר. בספר "Win, lose or die" הוא הועלה זמנית לדרגת קפיטן וחזר לשירות מילואים בצי מודרני (שנת 1989). במהלך מלחמת העולם השנייה, כך נרמז מספר פעמים בספרי הסדרה, שירת בונד ביחידת "הקומנדו ה-30" או בשמה האחר כוח תקיפה 30 , אשר הקים פלמינג. פלמינג כינה את לוחמי היחידה "אינדיאנים אדומים" ו"אינדיאנים". יחידת "הקומנדו ה-30" מנתה מתנדבים מן הצי, מהנחתים ומהצבא הבריטי. רבים ממבצעי היחידה מסווגים כסודיים ביותר עד לימים אלו.
מספרו של בונד, אותו קיבל ב-1952, מורכב מהקידומת "00", המסמנת רישיון להרוג תוך כדי עבודה. ומהספרה 7, שנלקחה ממספר קו האוטובוס שהוביל למשרדו של פלמינג. לפי הספר (ובהמשך הסרט) "קזינו רויאל", בונד קיבל את הקידומת עקב חיסול שני סוכני אויב בדם קר: מפענח צפנים יפני במרכז רוקפלר בניו יורק וסוכן כפול נורווגי שעבד בעבור הביון הגרמני. במספר סרטים חובר בונד לסוכני "00" אחרים, כגון: 002, 003, 006, 009. בונד משרת בשירות האזרחי של הוד מלכותה במשרד ההגנה ולו שתי מזכירות, אך באופן מסורתי הן אינן מופיעות בסרטים, ושורותיהן מועברות למזכירתה של M, גברת מאניפני. לבונד הוענקה חברות במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש והוא משרת בחיל המילואים של הצי המלכותי.
בונד משתף פעולה לעיתים קרובות עם סוכן ה-CIA פליקס לייטר אך ממעט באופן עקרוני בעבודה עם שותפים. הוא התחתן פעם אחת, בסרט "בשרות הוד מלכותה", והתאלמן בסופו, ובנוסף נישא פיקטיבית בסרט "אתה חי רק פעמיים". כמו כן הציע נישואין לאחר משימתו הראשונה כסוכן, בספר "קזינו רויאל", אך מתברר לבסוף כי האישה, ווספר לינד, הייתה סוכנת כפולה.
כיוון שלמד בחו"ל טרם מות הוריו, הוא שולט בגרמנית וצרפתית. בסרט "העולם אינו מספיק" הוא דובר גם רוסית, בסרט "אתה חי רק פעמיים" הוא שולט גם ביפנית. בונד היה מצטיין בלימודי שפות המזרח באוניברסיטת קיימברידג' ואוקספורד ובסרט "קוונטום של נחמה" הוא שולט אף בספרדית. מקטע הפתיחה של הסרט "למות ביום אחר" נראה שהוא יודע מעט קוריאנית.
בדרך כלל סיפור הכיסוי שלו הוא שבונד סוכן של חברת יוניברסל, ייצוא, אם כי לפעמים הוא מתחזה לסוכן ביטוח.
עיטורים ותארים
בסרט "אתה חי רק פעמיים" מופיעים על מדי חיל הים של בונד אותות מערכה ממלחמת העולם השנייה ואות "מסדר מייקל וג'ורג'". בסוף הספר "האיש בעל אקדח הזהב" הוא מקבל תואר אבירות במסדר זה. בסרט "רצח בעיניים" הוא מקבל את מדליית "מסדר לנין" אבל לא מורשה לענוד אותה. בסרט "המרגל שאהב אותי" הוא עונד את צלב השירות המצוין ואת אות מלחמת רודזיה. בסרט "מחר לנצח" מופיעים על מדיו אותות מערכה ממלחמת יוגוסלביה ואות מסדר האימפריה הבריטית. בספר Death is forever הוא הופך לאביר גם במסדר זה וזוכה בעיטור "Croix de Guerre" הצרפתי על הצלת חיי מנהיגי העולם. בספר "high time to kill" הוא מומלץ לקבלת צל"ש של משרד ההגנה על הצלת פרויקט סודי של חיל האוויר המלכותי אולם מסרב לקבלו. בנוסף על כך בספר "For special service" בונד עוטה מדי גנרל אמריקאי עם אות מלחמת וייטנאם. בהערות לספר "Win, lose or die" מצוין שכנראה עשה שירות חשאי במלחמת פוקלנד.
סדרת הספרים
הסדרה התפרסמה בעקבות ריאיון עם נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי, שכאשר נשאל מה הוא אוהב לעשות בשעות הפנאי, השיב כי הוא אוהב לקרוא את איאן פלמינג. הצהרה זו החלה גל של התעניינות בסדרת הספרים שנחשבה למצליחה מאוד. בשנות ה-60 של המאה ה-20 ראו אור בעברית מספר ספרי "ג'יימס בונד" בהוצאת מ. מזרחי ובהם "ד"ר נו", "המרגלת שאהבה אותי" ו"יהלומי הפשע" - שמו העברי של "יהלומים לנצח". בשנת 1985 הוציאה הוצאת מודן את "לעיניך בלבד", אסופה של חמישה סיפורים קצרים. בשנת 1988 הוציאה הוצאת מודן את "גולדפינגר" ואת "סהרון" - שמו העברי של "מונרייקר".
בשנת 1988 קיבל סופר ספרי המתח והריגול ג'ון גארדנר את ההיתר להקים לתחייה את דמותו של ג'יימס בונד, ובעקבות כך יצא הספר "סקורפיון" (בעברית נקרא הספר "סקורפיוס").
בשנת 2005 החל הסופר צ'ארלי היגסון בכתיבת ספרים על ג'יימס הנער, כתלמיד בפנימיית איטון בשנות ה-30. עד עתה יצאו חמישה ספרים, מתוכם תורגמו לעברית שני ספרים: "סנפיר הכסף", ו"קדחת דם".
בשנת 2007 הוציאה ידיעות ספרים שלושה ספרים בהוצאה מחודשת: "מרוסיה באהבה", "ד"ר נו", ו"קזינו רויאל".
בשנת 2011 הוציא הסופר האמריקאי ג'פרי דיבר ספר חדש הממקם את בונד במאה ה-21 בשם "קארט בלאנש", הספר תורגם לעברית באותה שנה על ידי צפריר גרוסמן בהוצאת אופוס.
סדרת הסרטים
מרבית סרטי "ג'יימס בונד" הופקו על ידי חברת EON Productions והמפיקים אלברט ברוקולי והארי זלצמן. סרטים אלו נחשבים רשמיים כיוון ש-EON היא בעלת הזכויות על הזיכיון של "ג'יימס בונד". סדרת הסרטים הפכה פס ייצור ל"שוברי קופות" ומוקד משיכה לכוכבניות המתחרות על תפקיד "נערת בונד" המתחלפת מדי סרט.
מרבית סרטי ג'יימס בונד היו בהפקה בריטית בלבד בתקופה של קונרי, לייזנבי ומור. אולם אלה החדשים יותר עם דלטון, ברוסנן וקרייג הם בעיקר הפקות בריטיות-אמריקאיות.
רשימת הסרטים הרשמיים
מספרשם הסרטשנהבתפקיד ג'יימס בונדהכנסותהכנסות בארצות הבריתהכנסות כוללותהכנסות מכרטיסים ($)1ד"ר נו1962שון קונרי$16,100,000$59,600,00072.1 מיליון2מרוסיה באהבה1963$24,800,000$78,900,00095.3 מיליון3גולדפינגר1964$51,100,000$124,900,000130.1 מיליון4כדור הרעם1965$63,600,000$141,200,000166 מיליון5אתה חי רק פעמיים1967$43,100,000$111,600,0006בשרות הוד מלכותה1969ג'ורג' לייזנבי$22,800,000$87,400,00062.4 מיליון7יהלומים לנצח1971שון קונרי$43,800,000$116,000,00070.3 מיליון8חיה ותן למות1973רוג'ר מור$35,400,000$161,800,00091.6 מיליון9האיש בעל אקדח הזהב1974$21,000,000$97,600,00051.6 מיליון10המרגלת שאהבה אותי1977$46,800,000$185,400,00083.1 מיליון11מונרייקר1979$70,300,000$210,300,00085.1 מיליון12לעינייך בלבד1981$54,800,000$195,300,00070.3 מיליון13אוקטופוסי1983$67,900,000$187,500,00059.5 מיליון14רצח בעיניים1985$50,300,000$152,400,00042.9 מיליון15007 באזור המסוכן1987טימותי דלטון$51,200,000$191,200,00048.9 מיליון16רישיון להרוג1989$34,700,000$156,200,00039.1 מיליון17גולדן איי1995פירס ברוסנן$106,400,000$353,400,00081.2 מיליון18מחר לנצח1997$125,300,000$346,600,00075.5 מיליון19העולם אינו מספיק1999$126,900,000$390,000,00077.1 מיליון20למות ביום אחר2002$160,900,000$456,000,00078.6 מיליון21קזינו רויאל2006דניאל קרייג$230,600,000$594,200,00086.8 מיליון22קוונטום של נחמה2008$200,000,000$586,090,72723סקייפול2012$200,000,000$1,108,600,00024ספקטר2015$196,000,000$880,700,00025לא זמן למות2021$160,891,007$774,153,007
רשימת הסרטים הלא-רשמיים
שםשנהבתפקיד ג'יימס בונדהכנסות בארצות הבריתהכנסות כוללותהכנסות מכרטיסים ($)קזינו רויאל — פרק טלוויזיה1954בארי נלסוןלא מצויןלא מצויןלא מצויןקזינו רויאל — פרודיה1967דייוויד ניבן$25,000,000$44,000,00036.1 מיליוןלעולם אל תאמר לעולם לא1983שון קונרי$55,400,000$160,000,00050.8 מיליון
שחקנים
בסרטי "ג'יימס בונד" הרשמיים שישה שחקנים שונים גילמו את בונד:
שון קונרי, ג'ורג' לייזנבי, רוג'ר מור, טימותי דלטון, פירס ברוסנן, ודניאל קרייג. בהפקות לא רשמיות גולם בונד על ידי שחקנים נוספים, בהם פיטר סלרס ודייוויד ניבן שגילמו את תפקידו בסרטי פרודיה על הדמות.
מוטיבים
סדרת הסרטים משופעת במוטיבים החוזרים במרבית סרטי הסדרה. המשפט החוזר בכמעט כל הסרטים הוא "השם הוא בונד, ג'יימס בונד", והפך לאחד מהמשפטים הידועים בקולנוע. אמרה ידועה נוספת היא הדרך בה הוא מזמין את הוודקה-מרטיני שלו: "מנוער, לא מעורבב" (Shaken, not stirred).
מוטיבים נוספים בסרטי בונד כוללים פלירטוט עם המזכירה הקבועה של M מנהל/ת סוכנות הביון, היא גברת מאניפני, ותצוגת העזרים המיוחדים שבהם מצייד את בונד האחראי על מחלקת הפיתוח בסוכנות הביון, מר Q. הצגה זו משמשת בסרטי בונד רבים כאתנחתא קומית ובסרטים "העולם אינו מספיק" ו"למות ביום אחר", אף צורף הקומיקאי הנודע ג'ון קליז בתור עוזרו של מר Q.
הרשע ארנסט סטאברו בלופלד מופיע ברבים מסרטי "ג'יימס בונד".
שלושת הסרטים, "קזינו רויאל", "קוונטום של נחמה" ו"סקייפול" מסבירים כיצד הפך בונד לסוכן, וכיצד צבר את המוניטין שלו, סגנונו והרגליו.
מוזיקה
נעימת הנושא לסרטי "ג'יימס בונד" ("The James Bond Theme") נכתבה על ידי מונטי נורמן והופיעה לראשונה ב"ד"ר נו" ב-1962 בביצוע התזמורת של ג'ון בארי. הנעימה "007" שהופיעה לחלופין בחלק מהסרטים, ו-"On Her Majesty's Secret Service" נכתבו על ידי ג'ון בארי. נעימת הנושא ו-"On Her Majesty's Secret Service" זכו למספר ביצועים מאוחרים יותר בידי מבצעים פופולריים כמובי, פול אוקנפלד וארט אוף נויז.
שירי הנושא לסרטי "ג'יימס בונד" המושמעים בפתיחי הסרטים, לרוב נכתבים במיוחד ומבוצעים על ידי מבצעים בולטים בעולם המוזיקה, והופכים ללהיטים דרך קבע. עם המבצעים שליוו את הסרטים נמנים שירלי בייסי (היחידה שביצעה יותר משיר אחד - היא ביצעה שלושה משירי הנושא: "Goldfinger", "Diamonds Are Forever" ו-"Moonraker"), טום ג'ונס ("Thunderball"), ננסי סינטרה ("You Only Live Twice"), פול מקרטני ("Live and Let Die"), קרלי סימון ("Nobody Does It Better"), דוראן דוראן ("A view to a kill"), א-הא ("The Living Daylights"), טינה טרנר ("Golden Eye"), שריל קרואו ("Tomorrow Never Dies"), גארבג' ("The World Is Not Enough"), מדונה ("Die Another Day"), כריס קורנל ("You Know My Name"), אלישה קיז & ג'ק וייט ("Another Way To Die"), אדל ("Skyfall") סם סמית' ("Writing's On The Wall"), בילי אייליש (No Time To Die) ועוד אמנים רבים.
אביזרים
בסרטי "ג'יימס בונד" נעשה שימוש נרחב באביזרים. אביזרים אלה, שלרוב מוצגים בתחילת הסרט, באים לידי שימוש מאוחר יותר, בעיקר ברגעים קריטיים בעלילה. מפעם לפעם נעשה שימוש באביזרים עתידניים כתרמיל ריחוף וכדומה.
אקדח
בתחילת דרכו השתמש בונד בברטה 418. לאחר תקלה מבצעית בספר "מרוסיה באהבה", בה נתקע אקדחו בג'קט שלו, פקד עליו M להחליף את אקדחו. בונד החליף את אקדחו לוולתר PPK, אקדח גרמני. החל מסוף הסרט "מחר לנצח" הוא עושה שימוש בוולתר P99. בסרט "קוונטום של נחמה", החליט הבמאי לחזור לנשקו הקודם, ה-PPK.
שעון
שעונו של בונד הכיל בתוכו מספר רב של אופציות, החל מלייזר רב עוצמה, בחצים המחוברים לכבל שישא את משקלו, וכלה בשעון בעל שדה מגנטי להסטת קליעים. פעמים רבות השעון משמש כפרסומת סמויה. השחקנים אשר שיחקו בתפקידי ג'יימס בונד משמשים פעמים רבות כדוגמנים לחברות שעונים מפורסמות. ארבעת שחקני בונד הראשונים השתמשו בשעוני רולקס. רוג'ר מור עשה גם שימוש בשעוני סייקו ופולסר. שני האחרונים עושים שימוש בשעוני אומגה.
כלי רכב
ממוזער|300px|בובת שעווה של שון קונרי בתפקיד ג'יימס בונד ומכונית האסטון מרטין כפי שהופיעו בסרט גולדפינגר בשנת 1964
אף על פי שבספריו של פלמינג מתואר בונד כבעל מכונית בנטלי אפורה, בסרטים נעשה שימוש רב במכוניות ספורט מהירות כדוגמת אסטון מרטין מסוג אסטון מרטין DB5 ו-BMW.
בשנת 1964 דגם של אסטון מרטין DB5 כיכב בסרט גולדפינגר, נהוגה על ידי השחקן שון קונרי. צבעה היה אפור בהיר.
בשנת 1987 דגם של אסטון מרטין V8 כיכב בסרט 007 באזור המסוכן.
פרודיות
על סדרת "ג'יימס בונד" נעשו מספר פרודיות, בהן הסרטים "האיש שלנו פלינט" בכיכובם של ג'יימס קובורן וגילה גולן משנת 1966 וסרט ההמשך "אני אוהב את פלינט" מ-1967, סדרת סרטי "אוסטין פאוורס" בכיכובו של מייק מאיירס, וסדרת סרטי "ג'וני אינגליש" בכיכובו של רואן אטקינסון. גם בישראל נעשו מספר פרודיות, בהן הסרטים "המוסד הסגור" ו"המוסד" של אלון גור אריה שכוללים מוטיבים רבים מסרטי בונד כולל פתיח מצולם מלוע קנה אקדח של צחי הלוי שלא מוצא את הנשק, פרק של "זהו זה!" הנושא את השם "ד"ר נו" בכיכובם של מוני מושונוב וגידי גוב ופרק שעוסק בבונד עצמו שבו בונד (גידי גוב) שב לשירות לאחר שהוא יוצא לפנסיה ונהיה סנילי על מנת להילחם ברשע בגילומה של אלקסיס מ"שושלת" (בכיכובו של דב גליקמן).
סדרת בת
בשנת 1991 יצאה סדרת בת של ג'יימס בונד בשם "ג'יימס בונד הצעיר" העוסקת באחיינו של בונד. ומבוססת על רומן שיצא בשנת 1967 בשם "הרפתקאותיו של ג'יימס בונד הצעיר 003 וחצי" שכתב ר.ד. מסקוט. בסדרה השתתפו רבים מאויביו של בונד כגון: מלתעות וניק-נק.
ראו גם
Q
M
קישורים חיצוניים
אלי אשד, האמת על ג'יימס בונד סקירה מקיפה על פלמינג, יצירתו ותרגומיהם השונים לעברית, 24 בנובמבר 2006
אלי אשד, רקוויאם לג'יימס בונד - על ההמשכים לספרי ג'יימס בונד, 16 בספטמבר 2008
אומברטו אקו, על תבניות הסיפר בספרי ג’יימס בונד
הערות שוליים
קטגוריה:זיכיונות: סרטים וסדרות
*
קטגוריה:דמויות ספרותיות שעל שמן כוכב לכת מינורי
קטגוריה:דמויות ספרותיות
קטגוריה:דמויות קולנועיות
קטגוריה:דמויות ממשחקי וידאו
קטגוריה:ספרי ריגול
קטגוריה:סוכנים חשאיים בדיוניים | 2024-10-01T02:30:16 |
חבש | ממוזער|230px|חבש באתיופיה
חבש (בגעז: ሐበሻ) הוא חבל ארץ גאוגרפי-היסטורי בצפון-מזרח קרן אפריקה. גבולות החבל הם הים האדום בצפון, הנילוס הכחול בדרום, משולש עפר במזרח והגבול עם סודאן במערב. מבחינה גאוגרפית, האזור מכיל את צפון הרמה האתיופית, את אגם טאנה ואת אגן ניקוזו העקרי של הנילוס הכחול. מבחינה היסטורית, האזור הוא ערש מולדתם של העמים החבשים, שכיום מהווים את הרוב המוחץ של האוכלוסייה בחבל. מאזור זה צמחו המדינות ההיסטוריות דעמת, אקסום, האימפריה האתיופית וכיום היורשות התרבותיות שלה הן אתיופיה ואריתריאה, שהחבל מחולק ביניהן. דמוגרפית, האזור מיושב על ידי אמהרים בעיקר בדרום ובמרכז, תגרים בצפון-מרכז ותגרה בצפון.
אטימולוגיה
מקור השם "חבש" הוא בערבית ("الحبشة" – "אל-חבשה"), ופירושו – "ערב-רב". הכוונה היא לשלל השבטים השמיים אשר היגרו לאזור מחצי האי ערב, בעיקר מתימן, מהמאה ה-20 לפנה"ס ועד למאות הראשונות לספירה. על פי ההיסטוריון אדוארד גלאסר, העדות הראשונה לשימוש בשם זה היא ההירוגליף "חבסטווי" משנת 1460 לפנה"ס הערבים לא היו קיימים בכלל בעת הזו, שם שבו השתמשה מלכת מצרים חתשפסות על מנת לתאר את תושבי ארץ פונט. הכתובת הראשונה המוסכמת על פי רוב לשם "חבשים" היא כתובת המאה ה-2, שנמצאה בתימן; ובה נזכר השם "חבשאת" כשם של קבוצה אתנית מהאימפריה האקסומית; במאה ה-3 מופיע שם זה כשם כולל למספר שבטים. הכינוי "אביסיניה" ("Abyssinia") הוא גלגולו של השם "חבשיסטן" ("Habeşistan" – "ארץ החבשים") מהשפה הטורקית, שממנה התגלגל לכינוי אביסיניה בלשונות אירופה.
ההקבלה של השם "חבש" לאתיופיה היא טעות. השם "אתיופיה" ("Αἰθιοπία") ניתן על ידי היוונים כשם לחבל ארץ גדול בצפון אפריקה שהתייחס לאזור דרומית למצרים (סודאן ואתיופיה דהיום), הישות הדומיננטית באותם זמנים באזור הייתה ממלכת כוש, וכך, גם ההתייחסות היוונית בשם "אתיופיה" הייתה בעיקר לממלכה זו. השימוש הראשון בשם "אתיופיה" בהתייחס לחבש הייתה לאחר שהנצרות הוכרזה כדת המדינה באימפריה החבשית על ידי הקיסר עזנה ב-325, והשם אתיופיה הפך לשם הרשמי של האימפריה המתנצרת – בייחוד לאחר כיבושהּ של ממלכת כוש על ידהּ ב-340. אימוץ זה של השם אתיופיה הביא עמו גם את השם "כוש" ככינוי לחבש, שהוא טעות, ובעקבות כך תורגם השם "כוש" בתנ"ך לשם "אתיופיה" בתרגום השבעים, ומשם לשאר שפות העולם.
בעבר היה נהוג גם להשתמש בשם "הודו" ובעברית בשם "אינדואה" ונגזרותיה ככינוי לאזור חבש, במנותק מהאזור הגאוגרפי-יווני "אתיופיה"; מאחר שהשם אתיופיה שימש בעיקר ככינוי לממלכת כוש ולא לחבש, היה נהוג להשתמש בשם הודו לתיאור חבש, מכיוון שעל פי היוונים החבשים היו קרובים בצבע עורם להודים ולא לאפריקאים, והם קוטלגו כעם ערבי. שם זה ייצר בלבול נוסף – היסטוריונים חוקרי ארצות ואחרים השתמשו בשם "הודו" על מנת לתאר מספר מדינות וארצות.
הערות שוליים
קטגוריה:אתיופיה: גאוגרפיה
קטגוריה:אזורים
קטגוריה:קרן אפריקה
קטגוריה:אריתריאה: גאוגרפיה
קטגוריה:טריטוריות היסטוריות | 2024-07-30T07:55:19 |
Hymenoptera | REDIRECT דבוראים | 2005-01-01T09:19:48 |
Leiurus quinquestriatus | הפניה עקצן צהוב | 2015-05-23T16:36:16 |
Apis mellifera | REDIRECT דבורת הדבש | 2005-06-06T13:22:55 |
ברווזיים | ממוזער|ברווז צ'ילואה
ממוזער|ברווז ורוד-אוזן
ממוזער|אווז אפור
ממוזער|זוג מנדרינים סינים
ממוזער|ברנטה הוואית
ממוזער|צחראש כחול-מקור
ממוזער|ברווז המושק
ממוזער|ברבור הטונדרה
ממוזער|צולל ימי
ממוזער|נטה אדומת-ראש
בַּרְוָזִיִּים (שם מדעי: Anatidae) היא משפחה של עופות מים רבים ומגוונים, הממוקמים בסדרת האווזאים ונפוצים בכל רחבי העולם, למעט יבשת אנטארקטיקה. במשפחה זו ממוקמים רוב הסוגים של הקבוצות (שאינן טקסונומיות) ברווזים, אווזים וברבורים. מספר מיני ברווזים בויתו לחקלאות.
הברווזים קטנים יותר מקרוביהם, הברבורים והאווזים, וניתן למוצאם הן במאגרי מים מתוקים והן במים מלוחים. הברווזים ניזונים מדשא, צמחי מים, דגים, חרקים וכיוצא באלה.
המינים במשפחה דוגרים על הביצים בין 22 ל-40 ימים, האפרוחים בוקעים במרווחים תוך 24 שעות. מספר ימים בטרם הבקיעה, ניתן לשמוע את קולות ציוצי האפרוחים מתוך הביצה. האפרוחים הם עוזבי קן, משמע הם נולדים מכוסים בפלומה ועיניהם פקוחות, ומסוגלים ללכת ולשחות שעות מספר אחרי בקיעתם. האפרוחים מלקטים מזון בעצמם אך נשארים צמודים לאימם.
הברווזים הצעירים עוזבים את הקן בגיל 5 עד 10 שבועות, במספר מינים ממשיכים הצעירים במשך שנתיים לפקוד את אתרי הקינון יחד עם הוריהם.
פלומת הצעירים הופכת בהדרגה לניצוי בוגר בין שנה ל-3 שנים. ברווזים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה–שנתיים, בעוד שברבורים ואווזים בגיל 5 שנים. בכמה ממיני הברווז, לזכרים צבעים צבעוניים ובולטים, והנקבות צבען אפור. בחלק ממינים אלה, הזכרים מאבדים את צבעוניותם והופכים אפורים במהלך הקיץ.
הברווזיים הם עופות בגודל בינוני–גדול (30–180 ס"מ, 230 גרם – 22.5 ק"ג), בעלי קרומים המחברים את אצבעות הרגליים. פלומת הברווזים מאופיינת בדו-צורתיות זוויגית בעוד שהאווזים והברבורים מאופיינים בחד-צורתיות זוויגית. צבעי הפלומה משתנים ממין למין, שכיחים בעיקר גוני חום, שחור, אפור ולבן.
הגדול בברווזיים הוא ברבור מחצצר (Cygnus buccinator) ששוקל עד 17.2 ק"ג, ומוטת כנפיו 183 ס"מ. הקטן ביותר הוא ברווז כותנה גמדי (Nettapus coromandelianus) ששוקל עד 164 גרם, ומוטת כנפיו 26.5 ס"מ.
חלק ממיני הברווזיים הם עופות נודדים.
חלוקה טקסונומית
מבחינה טקסונומית מתחלקת המשפחה לתתי-משפחות ולסוגים הבאים:
תת-משפחה ברווזים שורקים (Dendrocygninae)
סוג ברווז שורק (Dendrocygna)
תת-משפחה אווזים (Anserinae)
שבט אווז (Anserini)
סוג אווז (Anser)
סוג אווז לבן (Chen)
סוג ברנטה (Branta)
שבט ברבורים (Cygnini)
סוג ברבור (Cygnus)
סוג ומין יחיד ברבור קוסקורבה (Coscoroba coscoroba)
שבט Cereopsini
סוג ומין יחיד אווז כף ברן (Cereopsis novaehollandiae)
סוג אווז ניו זילנד (Cnemiornis) – נכחד
תת-משפחה ברווזים מצויים (Anatinae)
סוג ומין יחיד ברווז ברזילאי (Amazonetta brasiliensis)
סוג מנדרין (Aix)
סוג ברווז (Anas)
סוג מרית (Spatula)
סוג מריקה (Mareca)
סוג ומין יחיד ברווז באיקל (Sibirionetta formosa)
סוג ומין יחיד ברווז מצויץ (Lophonetta specularoides)
סוג ומין יחיד ברווז מוסקובי (Cairina moschata)
סוג ומין יחיד ברווז לבן-כנף (Asarcornis scutulata)
סוג ומין יחיד ברווז הקולר (Callonetta leucophrys)
סוג צ'נונטה (Chenonetta)
סוג ברווז גמדי (Nettapus)
סוג ומין יחיד ברווז הארטלאוב (Pteronetta hartlaubii)
שבט מואה נאלו (Thambetochenini) – נכחד
תת-משפחה ברווזי צלילה (Aythyinae)
סוג ומין יחיד ברווז משויש (Marmaronetta angustirostris)
סוג נטה (Netta)
סוג צולל (Aythya)
סוג ומין יחיד ברווז ורוד-ראש (Rhodonessa caryophyllacea)
תת-משפחה ברווזי צדפות (Tadorninae)
סוג ברווז כרבולי (Sarkidiornis)
סוג טדורנה (Tadorna)
סוג ומין יחיד ברווז ורוד-אוזן (Malacorhynchus membranaceus)
סוג ומין יחיד אווז כחול-כנפיים (Cyanochen cyanopterus)
סוג ברווז צדפות (Chloephaga)
סוג נאוצ'ן (Neochen)
סוג ומין יחיד יאורית מצרית (Alopochen aegyptiacus)
סוג ומין יחיד ברווז כחול (Hymenolaimus malacorhynchus)
סוג ומין יחיד ברווז נהרות (Merganetta armata)
סוג ברווז קיטור (Tachyeres)
תת-משפחה ברווזי ים (Merginae)
סוג ומין יחיד ברווז שטלר (Polysticta stelleri)
סוג אדרית (Somateria)
סוג ומין יחיד ברווז הרלקון (Histrionicus histrionicus)
סוג קטיפנית (Melanitta)
סוג ומין יחיד ברווז קרח (Clangula hyemalis)
סוג עבראש (Bucephala)
סוג ומין יחיד מרגון גמד (Mergellus albellus)
סוג ומין יחיד מרגון כיפה (Lophodytes cucullatus)
סוג מרגון (Mergus)
סוג ומין יחיד ברווז לברדור (Camptorhynchus labradorius) – נכחד
תת-משפחה ברווזים זקופי-זנב (Oxyurinae)
סוג צחראש (Oxyura)
סוג ומין יחיד ברווז המושק (Biziura lobata)
סוג ומין יחיד ברווז שחור-ראש (Heteronetta atricapilla)
סוג ומין יחיד ברווז המסיכה (Nomonyx dominicus)
תת-משפחה Thalassorninae
סוג ומין יחיד ברווז לבן-גב (Thalassornis leuconotus)
תת-משפחה Stictonettinae
סוג ומין יחיד ברווז מנומש (Stictonetta naevosa)
תת-משפחה Plectropterinae
סוג ומין יחיד אווז מקורנן כנף (Plectropterus gambensis)
תפוצה בישראל
בישראל נפוצים המינים הבאים:
גלריה
ראו גם
פיטום אווזים וברווזים
קישורים חיצוניים
ברווזים במגדיר ציפורי ארץ ישראל
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1825
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ניקולס אילוורד ויגורס | 2024-07-07T11:20:53 |
Siphonaptera | REDIRECT פרעושים | 2005-01-01T09:43:53 |
Neuroptera | REDIRECT מרושתי-כנף | 2011-05-22T05:31:22 |
Blattaria | REDIRECT תיקנאים | 2005-01-01T09:49:04 |
Isoptera | הפניה טרמיטים | 2020-05-07T03:05:21 |
Hemiptera | REDIRECT פשפשאים | 2005-01-01T09:57:10 |
Phthiraptera | REDIRECT כינים | 2005-01-01T09:58:46 |
Orthoptera | REDIRECT חגבאים | 2005-01-01T10:05:18 |
Lepismatidae | REDIRECT זנבזיפים | 2013-01-13T09:04:07 |
Chilopoda | REDIRECT נדלים | 2005-01-01T10:25:47 |
Crustacea | REDIRECT סרטנאים | 2005-01-01T10:27:55 |
Rhodophyta | REDIRECT אדומיות | 2005-01-01T10:32:46 |
Phaeophyceae | REDIRECT חומיות (אצות) | 2007-04-07T14:13:27 |
Viridiplantae | REDIRECT צומח | 2005-01-01T10:37:05 |
Embryophyta | הפניה צומח | 2008-07-23T15:04:23 |
Charales | REDIRECT נאווניתאים | 2005-01-01T10:39:33 |
Anthocerotophyta | REDIRECT אנתוצרוטה | 2005-01-01T10:43:58 |
שטן | שמאל|ממוזער|300px|"השטן בפני אלוהים", מאת קוראדו ג'אקווינטו, שנת 1750 בערך. מתוך מוזיאון הוותיקן.
ממוזער|200px|המלאך מיכאל במאבק עם השטן, מאת יוהנס רוטנהאמר, 1610.
שמאל|ממוזער|200px|השטן מענה את איוב ובני משפחתו. איורים של ספר איוב מאת ויליאם בלייק, 1826
שמאל|ממוזער|200px|השטן מענה את איוב עם שחין. איורים של ספר איוב מאת ויליאם בלייק, 1826
ממוזער|200px|פיתויו של ישו מאת הארי שפר, 1854.
שמאל|ממוזער|200px|"מיכאל הקדוש מנצח את השטן", 1468 בקירוב.
שמאל|ממוזער|200px|שטן בעל שלושה ראשים, מתוך "כיתאב אל-בולחן", סוף המאה ה-14.
שמאל|ממוזער|200px|ציור זכוכית מהמאה ה-16 בכנסיית נוטרדאם בנורמאנדי
שמאל|ממוזער|200px|השטן מתוך דפיו של 'קודקס גיגס', ספר מפורסם מהמאה ה-13, בו כתובים רוב הכתבים החשובים באותה התקופה. סביב הציור המבעית והספר פותחה אגדה, על פיה הספר נכתב לאחר שנזיר נידון למוות וביקש מחילה, בתנאי שיכתוב ספר שיכיל את כל הידע האנושי תוך יום אחד, משימה שביצע בעזרת השטן. על פי האגדה, הציור מתאר את מראהו האמיתי של השטן.
השָׂטָן הוא דמות מיתולוגית של רשע ומקטרג, המופיע בדתות שונות ומוזכר בתנ"ך, בברית החדשה ובקוראן. השטן מתואר בדרך כלל בדמות מלאך, שד, או אל.
השטן בדתות השונות
הבלשן והעיתונאי רוביק רוזנטל טוען שמחקר שפות שמיות שונות מראה שהמילה "שטן" הייתה במקורה שם פרטי.
ביהדות
המילה "שטן" מופיעה בתנ"ך לראשונה במשמעות של "מכשול" (), ובהמשך כ"אויב" (), בספר איוב, ספר זכריה, ובספר דברי הימים המאוחרים יותר, מופיע השטן באופן מובהק כדמות עצמאית ובשמו המפורש, אם כי גם בספר תהילים הוא מופיע, אך באופן שניתן לפרשנות אחרת. בשונה מהתיאור בדברי הימים בו השטן מסית את דוד לערוך מפקד, בספר שמואל ב' מיוחסת ההסתה לאלוהים בעצמו, וגם מופיע "מלאך המשחית בעם" והורג בהם במצוות ה'.
משמעות המילה "שטן" היא "הסוטה מן הדרך", שכן אחד מתפקידיו (ראו להלן) הוא להסיט את האדם מדרך הישר. יש מאידך גם משמעות גם לשורש שט"ן – שטנה, שנאה.
השטן מוזכר בספר תהילים פרק ק"ט "תחת-אהבתי ישטנוני ואני תפלה: וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי: הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו:"
באותו פרק שורש המילה שטן (ש.ט.נ) מופיע עוד פעם.
כפי שנראה מפסוקים אלו, דוד המלך השתמש במונח "שטן" כאויב אנושי, בדומה להופעתו בימי שלמה בנו כלפי אויביו הדד האדומי ורזון בן אלידע. עם זאת, יש מפרשים שבמילים "ושטן יעמד על ימינו", מתייחס דוד למשמעות ה"מלאכית" של השטן, כמקטרג. לכן הוא מקלל את אויביו, בכך שהשטן יעמוד על ימינם, דהיינו, יהיה לצדם (ויקטרג עליהם) במשפט האלוהי.
השטן מוזכר בספר איוב ולאחר מכן בתלמוד ובמדרשים, שם הוא נתפס לרוב כמלאך מקטרג, שעושה שליחויות ו"עבודות שחורות" למען האל. הוא מוזכר בין "בני האלוהים" המתייצבים לפני ה': .
על פי הקטעים לעיל, בהקשר לדוד המלך ולאיוב, ניתן להציע שהשטן ממלא תפקיד של לנסות את בני האדם, כאשר מלכתחילה הוא פיתה את אדם וחווה בגן עדן לסטות מדרך אלוהים, בהיותו בדמות הנחש (בראשית פרק ג' 1–13).בראשית י"ג 13 : "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל. "
בספרות המדרשים השטן מופיע כמלאך שיש לו מספר תפקידים:
להמית בני אדם בשליחות האל, כך למשל מתואר שהאל שולח את השטן להביא את נשמתו של משה (מדרש רבה דברים פרשה יא פסקה י), מקבילה נוצרית מופיעה בברית החדשה באגרת יהודה פרק א.9 וּמִיכָאֵל שַׂר הַמַּלְאָכִים בְּהִתְוַכְּחוֹ עִם־הַשָּׂטָן וַיָּרֶב אִתּוֹ עַל־אֹדוֹת גְּוִיַּת מֹשֶׁה לֹא־מְלָאוֹ לִבּוֹ לַחֲרֹץ מִשְׁפַּט גִּדּוּפִים כִּי אִם־אָמַר יִגְעַר יְהוָֹה בָּךְ׃ 1
לקטרג בבית דין של מעלה. (מדרש רבה שמות פרשה יח פסקה ה) במיוחד כאשר האדם חוטא כמו בחטא העגל. (מדרש רבה שמות פרשה מג פסקה א') או בשעת סכנה. (מדרש זוטא קהלת פרשה ג').
להלשין בפני אלוהים על מעשה בני האדם. כך הוא מתואר כמי שהלשין על ישראל שנהנו מסעודת אחשוורוש. (מדרש רבה אסתר פרשה ז פסקה יג).
כדמות שמפתה בני אדם לחטוא ולעבור על ציויו של האל, כמו בסיפור נח, שם הוא מפתה אותו לטעת כרם ולהשתכר. (מדרש תנחומא בראשית פרק יג) וכמו בסיפור אברהם, בו הוא מנסה להניא אותו מעקדת יצחק. (מדרש תנחומא וירא פרק כ"ב) דבר שעבר למסורת המוסלמית ברגימת העמודים שמסמלים את השטן בעליה לרגל למכה.
כדמות שמפתה את האדם לחטוא ואחר כך מקטרגת עליו אצל אלהים ואחר כך ממיתה אותו בעבור חטאיו: "אמר ר"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות" (מסכת בבא בתרא טז/א).
תפקידים אחרים. במדרש תנחומא (תולדות פרק י"א) השטן נשלח למנוע מעשיו לחזור מוקדם כדי שיעקב יקבל את הברכות.
כדמות שמתעמרת ומזיקה לבני אדם. כך הוא מתואר לאחר העקידה שכמי שמתחפש ליצחק ומבהיל את שרה בסיפור העקידה וגורם למותה. (מדרש תנחומא וירא פרק כג).
חז"ל תיקנו מספר תפילות נגד השטן, באחת, כסיום לאחר התפילה, הוא מופיע כ"שטן המשחית" ובשנייה, בברכת האורח, מופיעה הבקשה: "ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו". בקריאת שמע שעל המיטה שאומרים לפני השינה, חז"ל תיקנו לומר את הפסוק מספר זכריה (ג' פסוק ב'), כהגנה מפני היזקו בלילה: . הפסוק הבא בתפילה איננו מזכיר את השטן, אך רומז אליו: – הפחד בלילות הוא מהשטן.
הקבלה בימי הביניים חידדה את דמות השטן כדמות עצמאית כביכול, וישות רעה, החותרת נגד האל. בכך באה לידי ביטוי השפעת הגנוסיס על הקבלה. הדימויים בהם השתמשו חכמי הקבלה שילבו את התיאורים הגנוסטיים של 'סמאל' עם תיאורים נוצריים מובהקים בחלק מהתיאורים של הגיהנום.
בגנוסטיקה
באמונה הגנוסטית, דמות השטן מזוהה עם הדמיורגוס (קרוי גם 'ילדבאות', שם שנקשר במחקר לשמות אלוהי ישראלגרשם שלום הראה שחלקו השני של השם נגזר מהשם המקראי צבאות (שלום, עיון מחודש, 420 והערה 1 שם). מאחר שהשם צבאות מופיע בכתבים גנוסטיים ככוח השליט בעולם, פירש שלום את השם השטני ילדבאות כ'יולדו של צבאות'. יוסף דן קיבל את הקישור לשם צבאות, אך פקפק בפירושו של שלום למשמעות השם, ובמקומו הציע שילדבאות אינו אלא קיצור לשמו המלא של אלוהי ישראל: "יה אלהים אדני צבאות" (תולדות תורת הסוד העברית, כרך א, פרק עשירי, 350-355).) אשר ברא את העולם החומרי, כמעין ניסיון לענות על שאלת קיום הרוע בעולם: כיוון שהעולם החומרי הגשמי מלא רשעות, אזי בהכרח בוראו חייב להיות מרושע אף הוא. בחלק מהזרמים הגנוסטיים הוא מזוהה עם האל היהודי מהתנ"ך אשר ברא את העולם בספר בראשית.
משום שהוא חושב שהוא האחד והיחיד ואין עוד מלבדו הוא קרוי גם סמאל – האל הסומא שאינו רואה את סופיה (חוכמה) ואת האינסוף שבראו אותו (כתבי הדת הגנוסטית מצויים בספריית נאג' חמאדי), ומאוחר יותר גם נקרא שטנאל. הסיומת "אל" מעידה על כוחו העליון של השטן.
בנצרות
בנצרות נקרא השטן "לוציפר". בניגוד ליהדות בה הוא מופיע בדרך כלל כמלאך שסר למרותו של אלוהים, בברית החדשה מופיע השטן כרשע ושד המורד באל ובאנושות, המנהל נגדו מלחמה על נפשות בני האדם ועל שליטה בעולם, וכתוצאה מכך היווה את מקור הרוע בעולם. בוותיקן היה נהוג תפקיד בשם "פרקליט השטן", ותפקידו היה לטעון נגד קאנוניזציה, על ידי הצגת חסרונותיו ושגיאותיו של המועמד לקדושה.
בימי הביניים הכרזות רשמיות של הכנסייה הגדירו את עצם האמונה בקיומן של בני אדם עובדי שטן ובעלי כוחות, דוגמת מכשפות, בתור מינות וכפירה, אולם בראשית העת החדשה התהפכה המגמה במובן זה, שהחל מסוף המאה ה-15 טענו מנהיגי הנצרות שמי שמסרב להכיר בקיומן של המכשפות כמשרתות השטן – הוא האשם במינות.
באסלאם
שמו של השטן באסלאם הוא איבליס (בערבית: إبليس, אִבְּלִיס). איבליס מוזכר בקוראן בשמו 11 פעמים, ועוד כמה עשרות פעמים בכינוי "השטן" (בערבית: الشيطان (אל-שׁיטאן)) ובכינוי "הלוחש" (בערבית: الوسواس (אלוסואס) – ניתן לתרגם גם כמסית או כמדיח). המילה הערבית לציון שטן מתייחסת במובנה הרחב לכל הרוחות הרעות שמשתפות פעולה עם איבליס, ראש השטנים, אך פעמים רבות מתארת את איבליס עצמו.
אטימולוגיה
לדעת מרבית החוקרים הלא-מוסלמים, מקור המילה במילה היוונית διαβολος, יריבו של האדם בכתבים הנוצריים. במקורות הערביים מוסברת המילה כנגזרת מהפועל إبلس – "אמר נואש" (מרחמי האל), ולכן "איבליס" הוא זה שאין לו דבר לצפות מרחמי האל. הסבר אחר הוא ש"איבליס" הוא זה הגורם לייאוש. אפשר לפרש גם משורש "בלש" במשמעות של חיפוש בארמית, ו"איבליס" הוא מי שמחפש את בן האדם במעשיו הלא-טובים או בעת צרה.
בקוראן
הקוראן מתאר את איבליס כאחד מבני השדים (בערבית: الجنّ (אל-ג'ן), ראה סורה 18, אלכהף / 50), אשר נברא מאש (סורה 38, צ. / 76). במקומות אחרים הוא מתואר כאחד מן המלאכים.
בכמה פסוקים (למשל: סורה 7, אלאעראף / 12–18; סורה 15, אלחג'ר, פסוקים 32–44) מתואר דו-שיח בין אלוהים לאיבליס. כאשר ציווה אלוהים על המלאכים להשתחוות לאדם, סירב איבליס בטענה שאינו יכול להשתחוות לאדם בשר ודם שאלוהים יצר "מטיט נוקשה, מעיסת בוץ שהשחירה" (על פי תרגומו של אורי רובין). אז קילל אותו אלוהים עד יום הדין, ואיבליס ביקש ארכה עד ליום תחיית המתים. אלוהים הסכים, והתיר לאיבליס להסיט מדרך הישר את אלה שלא מאמינים, כך שיגיעו לגיהנום; ואילו את אלה שמאמינים באלוהים לא יוכל איבליס להסיט מדרך הישר.
בסיפור עץ הדעת כפי שהוא מופיע בקוראן, איבליס הסית את אדם וחוה להמרות את פי האלוהים (סורה 2, אלבקרה / 35–36) ולאכול מהפרי האסור (סורה 20, ט.ה. / 120–121). כאשר איבליס מופיע בתפקיד של מפתה ומדיח הוא לא נזכר בשמו אלא מכונה "השטן".
סופו של השטן, עובדיו וצאצאיו הוא להגיע לגיהנום (סורה 38, צ. / 85), וביום הדין הוא ינטוש את אלה שהלכו אחריו (סורה 14, אבראהים / 22).
בריאתו של השטן
במסורת המוסלמית יש מחלוקת אם איבליס שייך לגזע המלאכים אם לאו. היו שאמרו שהוא שייך למין של מלאכים שנקראו שדים ונבראו מאש, בעוד שאר המלאכים נבראו מאור. נאמר שהוא היה אחד משומרי גן העדן. נאמר כי לפני שאיבליס המרה את פי האלוהים, הוא היה מלאך בשם עזאזיל ששכן בארץ והיה בעל ידע רב, מה שגרם לו להפוך לשחצן. כאשר איבליס סירב להשתחוות לאדם, אלוהים קילל אותו וראה בו אחד מהכופרים.
בכת השטן
כת השטן או שטניזם הם מושגים המתייחסים בדרך כלל לקבוצות או יחידים הסוגדים לדמות השטן או לדומיו, באופן ממשי או דימויי, וכן קבוצות בעלות אמונות אידאולוגיות ופילוסופיות המבוססות על השטן. מספר קבוצות, המכונות באופן קולקטיבי "שטניזם אתאיסטי", אינן מאמינות בדמות השטן כבעלת קיום ממשי, אלא מאמינות בסל ערכים אותם הם מזהים כאנטי-נוצריים, או כמזוהים עם דמות האחר, המורד והנרדף.
שטניזם אתאיסטי
שטניזם אתאיסטי הוא כינוי למספר ארגונים ותנועות חברתיות המשתמשות בדמות השטן באופן אלגורי, בעיקר כמייצג ערכים ועקרונות המנוגדים לעקרונות הכנסייה הקתולית. המפורסמת בהן היא תנועת כנסיית השטן שיוסדה בידי אנטון זנדור לה-ווי, המשתמשת בדמות השטן כסמל לעקרונות נהנתנים ולהתנגדות למוסר הנוצרי הסגפני אותו היא תופסת כשמרני ודכאני.
שטניזם תאיסטי
שטניזם תאיסטי הוא שמם של מגוון כתות ותנועות דתיות המאמינות בקיום ממשי של דמות השטן ומכוונות את פולחנם או את הערצתם אליו. לא מדובר בדת מאורגנת אחת, אלא בארגונים רבים חסרי מכנה משותף פרט למרכזיות דמות השטן או דמות "יריב" אחרת המזוהה עם השטן בפולחנם. בקבוצות מסוימות קיים עיסוק בתורת הנסתר, אמונה בכישוף המתופעל באמצעות טקס או פולחן שטני, והעצמת הפרט.
סמלי השטן
מקובלים: צורת הפנטגרם ההפוך, צלב הפוך והמספר 666. סמלים אלו מזוהים כיום בעיקר עם כת השטן, אך נעשה בהם שימוש נרחב גם בתרבות המטאל (שלעיתים אף שטנית גם היא, כמו במקרה של רוב להקות הבלאק מטאל).
מקורו של הסמל הראשון, הפנטגרם (בגלגוליו השונים), אינו קשור לעבודת השטן. עם זאת, בספר "הדוגמה והריטואל של המאגיה העליונה" קובע אליפז לוי כי פנטגרם עם החוד למעלה מסמל את הטוב, ואילו פנטגרם עם החוד למטה מסמל את הרוע. ארבע הפינות האחרות, על פי לוי, מסמלות את ארבעת היסודות: אדמה, אוויר, אש ומים. החוד הוא הרוח, הנשמה. כשהחוד למטה, אם כן, החומר מושל ברוח. על פי לוי, זהו מאפיין של עבודת השטן. הוא ממשיך וקובע כי הפנטגרם עם החוד למטה הוא סמל הבפומט, שעבדו האבירים הטמפלרים כאל. לוי היה הראשון שטען טענה מסוג זה, ולא מצדיק את התאוריה או נותן לה סימוכין.
צלב הפוך משמש כסמל השטן בעיקר בהקשר של אנטי-נצרות. כיוון שהצלב הוא הסמל לנצרות, צלב הפוך מסמל את ההתנגדות לנצרות ואת השטן.
מקורו של המספר 666 כסמל השטן הוא חזון יוחנן בברית החדשה, אשר מציג מספר זה כ"מספרה של החיה" או "מספרה של הבהמה". לפי הפרשנות המקובלת, "החיה" או "הבהמה" היא השטן. מספר זה שימש נושא מרכזי במספר רב של ספרים, סרטים, שירים ומסורות סיפוריות. אלן איטקן, פרופסור קנדי לתולדות הנצרות הקדומה, העלה באחרונה טענה כי מספרה של הבהמה צריך להיות דווקא 616, אך הסימוכין לטענה נדחו על ידי חוקרים אחרים.
שמותיו הנוספים של השטן ודמויות דומות אליו
יצר הרע ומלאך המוות
אשמדאי (במסורות יהודיות ונוצריות)
בליעל
לוציפר (במיתולוגיה הנוצרית)
צ'רנובוג (במיתולוגיה הסלאבית)
נסיך האופל
הלורד של הגיהנום
סמאל (במיתולוגיה היהודית)
האל המקרין (בפומט)
טיפון (במיתולוגיה היוונית)
דיאבלו (diabolus לטינית, מיוונית diabolos = להשליך לצד השני, מכאן באנגלית Devil)
מפיסטו
בעל זבוב, בהשפעת האל הכנעני בעל זבוב
ריו
אהרימן (בדת הזורואסטית)
וולנד
ראו גם
גיהנום
כנסיית השטן
כת השטן
חיות השטן
פולחן השטן ברוק הכבד
אדמת הפסיעה של השטן
עקבות השטן
ספר איוב
סונאטת סלסולי השטן בסול מינור
אבליס
לקריאה נוספת
גרג ג'נר, שאל היסטוריון - תשובות מרתקות לשאלות מפתיעות, כתר ספרים, 2022, הפרק "למה השטן נראה כמו תיש?", עמ' 142–147
קישורים חיצוניים
יאיר ברקאי, דמות השטן במקרא ובספרות חז"ל, מים מדליָו 26-25, תשע"ד–תשע"ה, עמודים 27–51
שמות השטן, באתר e-mago
פולחן השטן בישראל, באתר e-mago
הערות שוליים
*
קטגוריה:גנוסטיקה
קטגוריה:מלאכים
קטגוריה:שדים
קטגוריה:מיתולוגיה אסלאמית
קטגוריה:מלאכים ביהדות
קטגוריה:שדים ביהדות
קטגוריה:מלאכים בנצרות
קטגוריה:שדים בנצרות
קטגוריה:ישויות מיתיות בתנ"ך | 2024-10-03T20:16:51 |
Marchantiophyta | REDIRECT טחבי כבד | 2005-01-01T10:44:45 |
Jungermanniopsida | REDIRECT יונגרמנאים | 2005-01-01T10:48:13 |
Tracheophyta | REDIRECT צמחים וסקולריים | 2008-10-23T18:40:29 |
Euphyllophyta | REDIRECT חסרי קשקשים | 2005-01-01T10:58:22 |
Spermatophyta | REDIRECT צמחי זרע | 2005-01-01T10:58:43 |
Ginkgophyta | הפניה גינקו דו-אונתי | 2017-06-21T00:16:57 |
Cycadales | REDIRECT ציקסאים | 2012-11-28T11:03:25 |
Ginkgoopsida | הפניה גינקו דו-אונתי | 2017-06-21T00:16:52 |
Cycadopsida | REDIRECT ציקסאים | 2012-11-28T11:03:15 |
Ginkgoales | הפניה גינקו דו-אונתי | 2017-06-21T00:16:47 |
אנטואן דה סנט-אכזופרי | שמאל|ממוזער|269px|צמיד היד שנמצא בים בשנת 1998
אנטואן דה סנט-אכזופרי (בצרפתית: Antoine de Saint-Exupéry; 29 ביוני 1900 – 31 ביולי 1944) היה טייס, סופר, משורר ועיתונאי צרפתי, שנודע בעיקר בזכות ספרו "הנסיך הקטן".
ביוגרפיה
הרוזן אנטואן מארי רוז'ה דה סנט-אכזופרי, נולד בליון (צרפת) למשפחת אצולה כפרית. היה הילד השלישי מבין חמשת ילדיו של הרוזן ז'אן דה סנט-אכזופרי, סוכן בורסה שנפטר כשאנטואן היה בן שלוש. אמו הייתה מארי דה פונקולומב.
בשנת 1921, לאחר שלמד אדריכלות בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות ("École des Beaux-Arts"), התגייס לצבא הצרפתי לחטיבת הפרשים השנייה. לאחר שנכשל במבחני הכניסה לחיל הים, נשלח לשטרסבורג לאימוני טיס. בשנה לאחר מכן קיבל רישיון טיס, והוצע לו לשרת בחיל האוויר, אך משפחת ארוסתו התנגדה, ולכן התיישב בפריז, ומצא עבודה משרדית. אירוסים אלו בוטלו לבסוף, והוא עסק במספר עבודות נוספות בשנים שלאחר מכן, ללא הצלחה. מאוחר יותר התארס לסופרת הצרפתייה, לואיז לווק דה וילמורן.
עד שנת 1926 חזר סנט-אכזופרי לטיסה. הוא נעשה אחד מחלוצי שרותי הדואר האוויריים הבינלאומיים, בימים בהם היו למטוסים מכשירים מעטים בלבד וטייסים ניווטו לפי תחושה. מאוחר יותר התלונן כי אלה המטיסים את המטוסים המתקדמים דומים יותר לרואי חשבון מאשר לטייסים. הוא עבד בקו הדואר האווירי בין טולוז לדקר. סיפורו הראשון, L'Aviateur ("הטייס"), פורסם בכתב-העת Le Navire d'argent ("ספינת הכסף"). ב-1928 פרסם את ספרו הראשון דואר דרום (Courrier Sud), וטס בקו קזבלנקה-דקר. הוא מונה למנהל שדה התעופה בכף ז'וּבּי (Cap Juby) בריו דה אורו, בצפון הסהרה. ב-1929 עבר לדרום אמריקה, שם התמנה למנהל חברת הדואר האווירי של ארגנטינה. ב-1931 פורסם טיסת לילה (Vol de Nuit) שזכה בפרס הספרותי הצרפתי Prix Femina. הוא המשיך לכתוב ולטוס עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.
ב-11 באפריל 1931 נשא את קונסואלו סונסין סנדובל, אמנית וסופרת מאל סלוודור שהתאלמנה, שנראה ששימשה מודל לשושנה הטמפרמנטית בנסיך הקטן. נישואיהם היו לא יציבים וסוערים, וסנט-אכזופרי הִרבה לנסוע ולנהל רומנים. באותה שנה פגש גם את הסופר ומבקר האמנות לאון ורת, שהיה לו לידיד-נפש ודמות אב.
בעקבות חציית האוקיינוס האטלנטי בידי צ'ארלס לינדברג ניסה סנט־אכזופרי לטוס מפריז לסייגון תוך יומיים בלבד. הוא עשה זאת עם חברו המכונאי אנדרה פרבו ב-29 בדצמבר 1935. תקלה טכנית גרמה להם לבצע נחיתת אונס בסהרה הלובית שם נאלצו ללכת ברגל שלושה ימים בתנאים קשים של חום ויובש. במהלך הליכה זאת הזה סנט־אכזופרי דמות של ילד קטן, אולי דמות אחיו הצעיר פרנסואה, שמת ממחלה בגיל צעיר. הזיות אלה היו כנראה הבסיס לספרו הנודע "הנסיך הקטן" (הוא תיעד חוויה זו במלואה בספרו אדמת אנוש). ב-14 בפברואר 1938, יצא סנט-אכזופרי עם אנדרה פרבו בטיסה מניו יורק לארץ האש שבדרום אמריקה. המטוס התרסק בעת ההמראה מחניית ביניים בגואטמלה סיטי בגלל טעות בחישוב כמויות הדלק. סנט־אכזופרי נפצע קשה ופרבו שבר רגל.
בתחילת מלחמת העולם השנייה, טס בתחילה בטייסת איסוף המודיעין הצרפתית GC II/33. לאחר כיבוש צרפת על ידי גרמניה גלה לניו יורק, אך חזר לטוס עם בעלות הברית בלהק שבסיסו היה בים התיכון. בן 44, מבוגר מאוד ביחס לעמיתיו, נאבק סנט-אכזופרי שיותר לו להמשיך ולבצע טיסות מבצעיות. מפקדיו התירו לו לבסוף לבצע משימה אחת אחרונה: איסוף מידע על תנועת כוחות גרמניים בעמק נהר הרון לקראת מבצע דרגון, פלישת בעלות הברית לדרום צרפת. הוא המריא ב-31 ביולי 1944 מבסיס בקורסיקה ועקבותיו אבדו. אישה דיווחה, שראתה מטוס מתרסק בצהרי 1 באוגוסט באזור מפרץ קרקראן. גופה לבושה במדים צרפתיים נמצאה כעבור מספר ימים ונקברה בקרקראן בספטמבר של אותה שנה.
בשנת 1998 מצא דייג מקומי את שרשרת-הצמיד מכסף של סנט-אכזופרי בים מדרום למרסיי. בתחילה נחשבה המציאה להונאה, אך מאוחר יותר זוהה הצמיד בוודאות כשייך לסנט-אכזופרי. ב-7 באפריל 2004 אישרו גורמים רשמיים כי שרידיו של מטוס לוקהיד P-38 לייטנינג, שנמצאו על קרקעית הים ליד חופי מרסיי בשנת 2000, הם שרידי מטוסו של סנט-אכזופרי. סיבת ההתרסקות נשארה לא ידועה, מכיוון שרק חלק מהמטוס נמצא ולא היו בו פגיעות ירי. אפשרות אחת היא כי המטוס הופל על ידי מטוס קרב גרמני מדגם פוקה-וולף Fw 190 אותו הטיס רוברט היישל, שטען כי הפיל מטוס לייטנינג תוקפני והציג רישומים לכך כבר בסוף שנות הארבעים.
אשתו של סנט-אכזופרי, קונסואלו דה סנט-אכזופרי, חיברה את הספר "זכרונות הוורד", שנה או שנתיים לאחר היעלמו, כשהכאב על מותו היה עדיין טרי. כשהושלם הספר היא גנזה אותו בארגז. עם מותה ב-1979 היה הספר עדיין גנוז. לאחר עשרים שנה התגלה כתב-היד כאשר חוסה מרטינס-פרוקטואוסו, שהיה יורשה של קונסואלו ועבד בשבילה שנים רבות, ואשתו מרטינה, גילו את הספר בארגז. אלאן וירקונדלה, מחברה של הביוגרפיה של סנט-אכזופרי, ערך את "זכרונות הוורד", שִכְתֵב את הצרפתית של קונסואלו וחילק את הספר לפרקים. הוצאתו לאור של כתב-היד בצרפת ב-2000, במלאת מאה שנים להולדתו של אנטואן דה סנט-אכזופרי ב-29 ביוני 1900, הפכה לסנסציה בצרפת. הספר תורגם לשש-עשרה שפות (בין השאר לעברית; הוצאת כרמל, ירושלים, 2006).
יצירותיו
יצירתו של סנט-אכזופרי, למרות שאיננה רק אוטוביוגרפית, הושפעה רבות מחוויותיו כטייס. גם ספרו המפורסם ביותר, "הנסיך הקטן", הוא סיפור פואטי מאויר בו הוא מדמיין עצמו תקוע במדבר סהרה (גם כאן, בעקבות תקלה במטוסו כפי שאכן קרה למחבר בשנת 1935 כשנחת נחיתת חירום במדבר סהרה) כשהוא פוגש את הנסיך הקטן, ילד קטן ומוזר. למרות שהספר דומה בכמה ממאפייניו לסיפור ילדים, באים בו לידי ביטוי רעיונות עמוקים בנוגע לחיים ולאהבה.
(1929) Courrier sud - דואר דרום
(1931) Vol de nuit - טיסת לילה, תרגם מנשה לוין, 1946. הספר תורגם פעם שנייה בידי משה מרון ונדפס כחלק מן הספר טיסת לילה | אדמת אנוש (ספרית פועלים, 2012).
(1939) Terre des Hommes ("רוח, חול וכוכבים" - "Wind, Sand and Stars" - בתרגום לאנגלית) - ארצו של אדם, תרגם חיים גליקשטיין, 1950. הספר תורגם פעם שנייה בשם אדמת אנוש בידי משה מרון וראה אור בספרית פועלים בשנת 1998, ונדפס במהדורה מורחבת, שבה תוספות משמעותיות שלא תורגמו בתרגום הראשון, בספר טיסת לילה | אדמת אנוש (ספרית פועלים, 2012).
(1942) Pilote de Guerre - טייס קרב ("טיסה לאראס", "Flight to Arras" בתרגום לאנגלית), מצרפתית: גדעון טיקוצקי, ספרית פועלים, 2009. הספר נכתב בעקבות משימת סיור שערך הסופר-הטייס בקרב העיר אראס בצרפת בקיץ 1940, שעליה זכה בציון לשבח. בספר מובעת אהדה ליהודים, בין השאר לטייס היהודי-צרפתי , ולכן ספג ביקורת קשה והופץ במחתרת.
(1943) Lettre à un Otage - מכתב לבן ערובה, מכתב גלוי לידידו לאון ורת שהסתתר בצרפת מאימת הכובש הגרמני. במכתב-מסה זה העלה סנט-אכזופרי על הכתב את רשמיו מן המלחמה ואת מחשבותיו על אודותיה. בין השאר כתב סנט-אכזופרי לידידו היהודי ורת: "אם אלחם עוד, אלחם מעט למענך [...] אני חש צורך לעזור לך לחיות. אני רואה אותך כה חלש, כה מאוים, מושך את חמישים שנותיך, במשך שעות, כדי להתקיים עוד יום אחד [...] בהיותך צרפתי, אני חש שאתה בסכנה כפולה: גם כצרפתי וגם כיהודי". ספר-מכתב זה הגיע לידי ורת רק בתום המלחמה. מצרפתית: גדעון טיקוצקי, ספרית פועלים, 2009.
(1943) Le Petit Prince - הנסיך הקטן, תרגם אריה לרנר, מהדורה ראשונה - 1952 בהוצאת עם עובד. תרגום שני, בידי אילנה המרמן, יצא לאור בשנת 1993 באותה הוצאה.
(1948) Citadelle - מצודה (פורסם לאחר מותו, בשנת 1948).
הנצחתו
נמל התעופה הבינלאומי סנט-אכזופרי בליון, צרפת ותחנת הרכבת גאר דה ליון סנט-אכזופרי קרויים על שמו.
אסטרואיד "2578 סנט-אכזופרי", נקרא על שמו ב-1975.
עד שנכנס האירו לשימוש ב-2002, הופיעה תמונתו על שטר של חמישים פרנק בצרפת.
סנט-אכזופרי ואשתו גולמו על ידי ברונו גנץ ומירנדה ריצ'רדסון בסרט הבריטי "סנט-אקס" (זה היה כינויו בפי חבריו).
סנט-אכזופרי מונצח על ידי לוח זיכרון בפנתיאון בפריז.
על שמו נקראים 389 בתי ספר בצרפת - לפי מפקד העיתון "לה פריזיין" בשנת 2017 (במקום החמישי בין האישים הצרפתים, אחרי ז'ול פרי, ז'אק פרוור, ז'אן ז'ורס וז'אן מולן)
על שמו בית ספר צרפתי בסנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה.
דואר ישראל הוציא בול לכבודו ב-21 ביוני 1994 ומכר 1,367,000 בולים היימנו.
לקריאה נוספת
אביבה קרינסקי, בעקבות הכוכב האבוד. עיון והנחיה בקריאת "הנסיך הקטן". סדרה לביקורת ספרותית. אור עם. 1992. על הפילוסופיה ביצירה, משמעויותיה של היצירה על רקע ההקשר ההיסטורי-תרבותי-ספרותי של כתיבתה וזיקותיה ליצירות הנכתבות היום. הספר זכה בפרס לוין קיפניס.
אביבה קרינסקי, "מה אעשה לנסיכי ולא עשיתי". שירים בעקבות "הנסיך הקטן". נדפס ב"עיתון 77", שנה טו', גיליון 142–143, נובמבר-דצמבר 1991. עמ' 26–34.
גדעון טיקוצקי, הנסיך הקטן - שבעה פרקי מסע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998. מחקר מקיף על הנסיך הקטן בראי מכלול יצירותיו של סנט-אכזופרי, גם אלה שלא תורגמו לעברית.
קונסואלו דה סנט-אכזופרי, זיכרונות הוורד, הוצאת כרמל, 2006. זכרונותיה של אשתו של אנטואן דה סנט-אכזופרי.
על הדברים החשובים באמת - ידידות ואהבה: הנסיך הקטן והדברים החשובים באמת. עמ' 223–298, חיים שפירא, כנרת זמורה ביתן, 2009
קישורים חיצוניים
פרקי הפתיחה של טיסת לילה ושל אדמת אנוש בתרגום משה מרון, באתר הוצאת הקיבוץ המאוחד
הנסיך הקטן וסנט-אכזופרי כתבה מאת חנה שוהם באתר פרנקופילים אנונימיים (6 ביוני 2017)
אנטואן דה סנט-אכזופרי, מכתב לאמריקאי, בתרגומו של גדעון טיקוצקי ובתוספת הסברו על המכתב, מקור ראשון, 28 באוגוסט 2009
הערות שוליים
*
קטגוריה:משוררים צרפתים
קטגוריה:סופרי ילדים ונוער צרפתים
קטגוריה:סופרים צרפתים
קטגוריה:עיתונאים צרפתים
קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:נעדרי צבא
קטגוריה:טייסים צרפתים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:מעוטרי צלב המלחמה
קטגוריה:צרפת החופשית: אנשי צבא
קטגוריה:צרפתים שנהרגו במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:זוכי פרס פמינה
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1900
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1944
קטגוריה:צרפתים שנהרגו בתאונות אוויריות | 2024-10-13T09:14:56 |
Ginkgo | הפניה גינקו דו-אונתי | 2017-06-21T00:16:37 |
Coniferopsida | REDIRECT מחטניים | 2005-01-01T11:10:41 |
Coniferophyta | הפניה מחטניים | 2008-07-23T14:28:10 |
Magnoliophyta | REDIRECT בעלי פרחים | 2005-01-01T11:15:07 |
Coniferales | REDIRECT מחטיים | 2005-01-01T11:28:43 |
אמאזוניה | REDIRECT אמזוניה | 2005-01-01T11:30:17 |
ריו בראנקו (נהר) | REDIRECT ריו ברנקו (נהר) | 2005-01-01T11:31:08 |
Magnoliopsida | REDIRECT דו-פסיגיים קדומים | 2006-06-21T20:05:26 |
Gymnospermae | REDIRECT חשופי זרע | 2005-01-01T11:31:20 |
איליה דו באנאנל | REDIRECT איליה דו בננל | 2005-01-01T11:31:40 |
Cycadophyta | REDIRECT ציקסאים | 2005-01-01T11:32:07 |
פאנטנל | REDIRECT פנטנל | 2005-01-01T11:32:27 |
איליה דו מאראז'ו | הפניה מרז'ו | 2008-03-15T04:51:43 |
אמאזונאס (נהר) | הפניה אמזונאס | 2009-07-26T06:32:22 |
פארנה (נהר) | REDIRECT פרנה (נהר) | 2005-01-01T11:34:21 |
יער האמאזונאס | REDIRECT יער האמזונאס | 2005-01-01T11:34:51 |
נהר האמזונאס | הפניה אמזונאס | 2009-07-26T06:32:27 |
לגונת מירים | לגונת מירים (בפורטוגזית: Lagôa Mirim; בספרדית: Laguna Merín) היא לגונה הנמצאת בין אורוגוואי לברזיל. אורכה 185 ק"מ ורוחבה כ-37 ק"מ. היא רדודה למדי ויפה רק לשיט ספינות קטנות. בינה לבין האוקיינוס האטלנטי ישנה רצועת חול נמוכה ברוחב 15-56 ק"מ. מימיה מתנקזים ללגונת דוס פאטוס הנמצאת מצפון לה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קצרמר אורוגוואי
קטגוריה:אורוגוואי: גאוגרפיה
מירים
קטגוריה:ריו גראנדה דו סול: גאוגרפיה | 2022-03-21T13:18:43 |
לגונת דוס פאטוס | לגונת דוס פאטוס (בפורטוגזית: Lagôa dos Patos) היא הלגונה הגדולה ביותר בעולם. היא מצויה בדרום-מזרח ברזיל בשטחה של מדינת ריו גראנדה דו סול.
אורך: 254 ק"מ
רוחב: 48 ק"מ
שטח: 10,645 קמ"ר
בין הלגונה לבין האוקיינוס האטלנטי ישנם שרטוני חול שרוחבם המרבי 32 ק"מ, ותעלה בדרומה של הלגונה מחברת אותה אל הים. הלגונה מחוברת בתעלה צפונית אל לגונת מירים אשר מנקזת אליה את מימיה. הלגונה אמנם רדודה אך נחפרו בה תעלות המשמשות לשיט. בחלקה הצפוני ממוקמת העיר פורטו אלגרה ובחלקה הדרומי העיר ריו גראנדה. הלגונה משמשת לדיג רב.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ברזיל: גאוגרפיה
קטגוריה:ריו גראנדה דו סול: גאוגרפיה
קטגוריה:לגונות | 2024-02-27T09:34:10 |
נהר פארה | נהר פארה או מפרץ פארה (בפורטוגזית: Rio Pará) הוא הדלתה המשותפת לשפכי נהר טוקנטינס ולנהר האמזונאס. המפרץ נמצא בצפון ברזיל לחופי באוקיינוס האטלנטי. אורכו 320 ק"מ ורוחבו 10-60 ק"מ. מצפון לו נמצא האי מרז'ו ועל גדתו הדרומית מצויה העיר בלם. המפרץ נתון למשטר גאות חזק ואיים רבים בו מוצפים תדיר בשל כך.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פארה: גאוגרפיה
פארה
פארה
פארה | 2021-11-26T00:59:13 |
סכר טוקורוי | סכר טוקורוי (Tucuruí) אשר על נהר הטוקנטינס נמצא בשטחה של מדינת פארה אשר בברזיל, ונבנה לשם הפקת חשמל הידרואלקטרי והפיכת הנהר לנוח להפלגה.
הסכר מהווה מחסום של ממש עבור בעלי חיים של מים מתוקים אשר נודדים באפיק הנהר לאתרי רבייה קבועים, והוא כולל גשר המאפשר מעבר הולכי רגל עליו.
בניית הסכר החלה ב-1976, ובניית השלב הראשון שלו הסתיימה ב-1984. בניית השלב השני של הסכר החלה ב-1998 והסתיימה בסוף אפריל 2007, אולם עבודות במקום עדיין נמשכות להסדרת נתיב תנועת האוניות. הגשר מפיק (נכון ל-2012) 8.370 מגה-ואט.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
טוקורוי
קטגוריה:פארה
טוקורוי | 2024-01-29T11:17:19 |
אוקיאלי | רִיוֹ אוּקָיָאלִי (Rio Ucayali) הוא אחד משני המקורות העיקריים של נהר האמזונאס. הוא נוצר במזרח פרו, במפגש בין נהר אורובמבה לבין נהר טמבו שהוא המשכו של אפורימק, בקואורדינטות , בעיר אטאלאיה בגובה 287 מטר. אורכו 1,960 ק"מ ומתוכם 1,235 ק"מ יפים לשיט ספינות קטנות. בעיר פוקלפה שהוקמה על גדתו יש נמל שאפשר להפליג ממנו עד האוקיינוס האטלנטי.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פרו: נהרות
קטגוריה:יובלי האמזונאס | 2021-12-29T05:09:31 |
אורובמבה | ריו אורובמבה (ספרדית: Río Urubamba) הוא נהר בפרו שאורכו 725 ק"מ והוא חלק מאגן הניקוז של נהר אמזונאס. מי הנהר משמשים להשקיה ועמק האורובמבה מאוכלס.
גאוגרפיה
ראשית הנהר בביצות מדרום לקוסקו שבהרי האנדים. הוא מקיף כמעט במלואו את ההר עליו הוקמה העיר מאצ'ו פיצ'ו, וזורם צפונה אל קניון פונגו דה מניקה. באזור צר זה חולף הנהר בנקיקים עמוקים ורבי הוד, שמתוארים בפי המקומיים כ"שער הגיהנום", אף כי זהו גן עדן לחיות הבר, ובמיוחד לציפורים. למעלה מאלף מינים של עופות חיים לאורך הנהר - כשישית מכלל המינים הידועים למדע. במפגשו עם נהר טמבו, בקואורדינטות , בעיר אטאלאיה בגובה 287 מטר, יוצרים השניים את נהר אוקיאלי. נהר אוקיאלי נשפך לנהר אמזונאס.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פרו: נהרות
קטגוריה:יובלי האמזונאס | 2023-06-23T08:50:08 |
איגואסו (נהר) | ריו איגואסו (פורטוגזית Rio Iguaçu) הוא נהר הזורם בדרום ברזיל ואורכו שנוי במחלוקת - 910 או 1,320 ק"מ. מקור שמו בטופי עתיקה (y ûasú) ומשמעותו "נהר גדול". הוא מתחיל בין מדינת סנטה קטרינה למדינת פרנה ומוצאו במפגש הנהרות איראי ואטובה. הוא זורם מערבית בנפתולים ונשפך לנהר פרנה. הוא יפה לשיט רק בחלקו. 25 ק"מ לפני מפגשו עם הפרנה שוכנים מפלי איגואסו, שרוחבם כ-2,700 מטרים, והם מהגדולים במפלי המים בתבל.
מפגש הנהרות פרנה (Paraná) ואיגואסו (Iguazu) משיק בין שלוש מדינות: ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי. מדובר על שטח של 2,500 קמ"ר, בעל משאבים רבים ואוצרות טבע כדוגמת מפלי האיגואסו הידועים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:קצרמר גאוגרפיה של ברזיל
קטגוריה:קצרמר גאוגרפיה של ארגנטינה
קטגוריה:ברזיל: נהרות
קטגוריה:ארגנטינה: נהרות
קטגוריה:מיסיונס: גאוגרפיה
קטגוריה:סנטה קטרינה
קטגוריה:מדינת פרנה: גאוגרפיה
קטגוריה:יובלי הפרנה
קטגוריה:נהרות גבול
קטגוריה:גבול ארגנטינה–ברזיל | 2024-01-19T09:57:25 |
סכר איטייפו | שמאל|ממוזער|250px|עבודות הרחבה בסכר
שמאל|ממוזער|250px|בתוך הסכר
סכר איטייפו (בספרדית: Represa de Itaipú, בפורטוגזית: Barragem de Itaipu) הוא סכר על נהר פרנה בגבול בין ברזיל ופרגוואי (ולכן מכונה גם Itaipu Binacional - "איטייפו של שתי האומות") שנבנה במטרה להפיק חשמל הידרואלקטרי.
עד השלמת סכר שלושת הערוצים ברפובליקה העממית של סין ב-2006 היה סכר איטייפו תחנת הכוח הגדולה ביותר בעולם במונחים של תפוקת חשמל. גם אחרי 2006 נשאר סכר איטייפו במקום הראשון בהפקת אנרגיה כוללת בשנה עקב הניצולת הגבוהה של הטורבינות.
מקור שם הסכר משמו של איון קטן בנהר סמוך לאתר שבו הוקם הסכר שהיה קרוי איטייפו, שפירושו בשפת הגוארני "סלע ששר" (בהתייחס לקולות המים העוברים על פני הסלע).
בשנת 1994, בחרה האגודה האמריקאית להנדסה אזרחית את סכר איטייפו כאחד משבעת פלאי העולם המודרניים. בשנת 1995 פרסם המגזין האמריקאי Popular Mechanics את התוצאות.
היסטוריה
המשא ומתן לבניית הסכר
תחנת הכוח של איטייפו היא תוצאה של משא ומתן ממושך בין המדינות במהלך שנות השישים של המאה ה-20. "חוק איגואסו" (Ata do Iguaçu) נחתם ב-22 ביולי 1966 על ידי שרי החוץ של ברזיל ופרגוואי. זו הייתה הצהרה משותפת על האינטרס ההדדי בחקר ניצול מקורות המים המשותפים לשתי המדינות בקטע של נהר פרנה החל מאזור מפלי גוואירה (Salto de Sete Quedas) עד קו פרשת המים של נהר האיגואסו.
המשא ומתן הבשיל לכדי חוזה על הקמת תחנת כוח משותפת שנחתם בברזיליה ב-26 באפריל 1973 על ידי נשיא ברזיל אמיליו גרסטזו מדיסי ונשיא פרגוואי אלפרדו סטרסנר.
הבנייה
ב-1970 זכה קונסורציום שנוצר על ידי החברה האיטלקית .ELC Electroconsult S.p.A והחברה האמריקנית IECO בתחרות הבינלאומית למימוש מחקרי הכדאיות ופיתוח תוכנית פרויקט הבנייה. מחקרי התכנון החלו בפברואר 1971. ב-26 באפריל 1973 חתמו ברזיל ופרגוואי על אמנת איטייפו, לניצול נהר פרנה להפקת חשמל על ידי שתי המדינות. ב-17 במאי 1974, הוקמה החברה המשותפת Itaipu Binacional לניהול בניית המפעל. הבנייה החלה בינואר של השנה שלאחר מכן. המכונית החשמלית הראשונה של ברזיל (ושל אמריקה הלטינית) הוצגה בסוף 1974, וקיבלה את השם איטייפו לכבוד הפרויקט.
ב-14 באוקטובר 1978 הושלמה תעלת ההטיה הזמנית בעומק 90 מטרים ובאורך 2 קילומטרים וסכר עצירה העביר את מי נהר הפרנה אליה, מה שאפשר לקטע של נהר הפרנה להתייבש על מנת לאפשר את בניית הסכר.
ב-19 באוקטובר 1979 נחתם הסכם משולש (Acordo Tripartite) בין ברזיל, פרגוואי וארגנטינה (שנהר הפרנה זורם ונשפך לאוקיינוס בשטחה). הסכם זה קבע את גובה מפלס הנהר המותר, ועד כמה הוא יכול להשתנות כתוצאה מפעילות בנייה ההידרואלקטריות שונות באגן הניקוז המשותף לשלוש המדינות.
מאגר המים החל להיווצר עם השלמת הקמת הסכר, סגירת השערים לתעלת ההטיה ופירוק סכר העצירה. במהלך תקופה זו גרמו שיטפונות וגשמי זעף להאצת מילוי המאגר והמים עלו בכ-100 מטרים והגיעו לשערים של המברצים ב-27 באוקטובר.
ב-5 במאי 1984 החלה לפעול יחידת ייצור החשמל הראשונה. 18 היחידות הראשונות הותקנו בקצב של שתיים עד שלוש לשנה עד לסיום ב-1991. כ-34,000 פועלים הועסקו באתר הבנייה הנרחב, ונבנו עבורם כפרים, בתי חולים ובתי ספר. הבתים הוצעו למכירה עם סיום המיזם והקהילות החדשות השוכנות בפרוורי פוז דו איגואסו ממשיכות להתקיים. 145 איש קפחו את חייהם במהלך הבנייה.
שתי היחידות האחרונות מתוך 20 יחידות הייצור החשמלי החלו לפעול בספטמבר 2006 ובמרץ 2007, ובכך העלו את קיבולת הייצור ל-14 ג'יגה-ואט והשלימו את תחנת הכוח. הגדלת הקיבולת מאפשרת ל-18 יחידות ייצור לפעול באורח קבוע בעוד שתיים מושבתות לתחזוקה. בשל סעיף בחוזה שנחתם בין ברזיל, פרגוואי וארגנטינה, המספר המרבי של יחידות ייצור המורשות לפעול בו זמנית אינו יכול לעלות על 18. ייצור החשמל מחולק שווה בשווה בין ברזיל לפרגוואי, כשלכל מדינה מוקצים 10 גנרטורים.
להפעלה השוטפת של הסכר מועסקים (נכון ל-2020) 1,292 עובדים בצד הברזילאי ו-1,563 עובדים בצד של פרגוואי.
עלות
קיימים מספרים שונים לגבי עלויות הבנייה, מ-19.6 מיליארד דולר עד 60 מיליארד דולר. החברה Itaipu Binacional המפעילה את הסכר מפרטת את העלויות הבאות: 12 מיליארד דולר (השקעה ישירה ללא עלויות מימון), 17.6 מיליארד דולר (רכוש קבוע במאזן 2018) או 27 מיליארד דולר (הלוואות שנלקחו כולל ארגון מחדש של חובות).
עבור ברזיל, שמימנה את כל המפעל בהתאם לחוזה, גרמה הבנייה להגדלת חובות החוץ בצורה משמעותית. עם זאת, ברזיל, שקיבלה כרבע מצריכת החשמל שלה מסכר איטייפו לאחר הפעלתו, תלויה בתחנת הכוח. פרגוואי לא הייתה יכולה לממן ולארגן את הפרויקט העצום בעצמה. פרגוואי משלמת את חלקה בעלויות הבנייה על ידי ייצוא החשמל המיותר לברזיל על מנת שהמדינה תוכל להשתמש בהכנסות כדי לפרוע את חובותיה. חלק מהרווח הכספי של תחנת הכוח משמש כפיצוי על השימוש בפרנה שהוענק ליישובים הסמוכים משני צידי הגבול.
אספקת החשמל
ההספק הנומינלי של כל יחידת ייצור (טורבינה וגנרטור) הוא 700 מגה-ואט. עם זאת, מכיוון שהעומד ההידראולי (ההבדל בין מפלס המאגר לגובה הנהר למרגלות הסכר) בפועל גבוה יותר מהעומד המתוכנן (118 מטרים), ההספק הזמין עולה על 750 מגה-ואט במחצית מהזמן עבור כל גנרטור. כל טורבינה מייצרת סביב 700 מגה-ואט, כך שסך ההספק הנומינלי של כל יחידות הייצור הוא 14 ג'יגה-וואט. לשם השוואה, לכל המים ממפלי איגואסו יש יכולת להזין שני גנרטורים בלבד.
הספיקה הממוצעת של הנהר היא 10,500 מטרים מעוקבים בשנייה, מה שמאפשר בממוצע 95 טרה-ואט שעה לשנה (ממוצע של 10,800 מגוואט). ב-2008 יוצרו 94.68 טרה-ואט שעה וב-2013 יוצרו 98.63 טרה-ואט. ב-2016 נקבע שיא שנתי חדש של 103 טרה-ואט שעה. נכון ל-2019 הסכר מספק 90% מצריכת החשמל של פרגוואי ו-15% מצריכת החשמל של ברזיל.
לשם השוואה, תחנת הכוח הגרעינית הגדולה ביותר בעולם Isar 2, בגרמניה יצרה 12.4 טרה-ואט שעה בלבד בשנת 2006.
הפסקת החשמל בנובמבר 2009
ב-10 בנובמבר 2009 בשעה 22:13 שובשה לחלוטין אספקת החשמל מתחנת הכוח, ייתכן כתוצאה מסערה שפגעה בעד שלושה קווי הולכת מתח גבוה. איטייפו עצמו לא נפגע. האירוע גרם להפסקות חשמל מאסיביות בברזיל ובפרגוואי, גרם לעלטה מוחלטת של כל מדינת פרגוואי למשך 15 דקות, והחשיך את ריו דה ז'ניירו וסאו פאולו במשך יותר משעתיים. על פי הדיווחים, 50 מיליון בני אדם נפגעו. החשמל חזר ב-00:30 למרבית האזורים.
מאגר המים
בגובה המתוכנן, משתרע מאגר איטייפו על שטח של 1,350 קילומטרים רבועים ואורכו כ-170 קילומטרים. בנפח מרבי של כ-29 קילומטרים מעוקבים, שטחו מגיע אפילו ל-1,460 קילומטרים רבועים. עם זאת, זהו רק מאגר המים השביעי בגודלו בברזיל, מה שמעיד על היעילות של הסכר.
בהמשך הזרם בדרום פרגוואי, בגבול עם ארגנטינה, נמצאת על הפרנה תחנת כוח גדולה נוספת ושמה יסירטה (Yacyretá) המייצרת 4,000 מגוואט, מיזם של ארגנטינה, שמומן על פי דגם דומה כמפעל משותף עם פרגוואי.
השפעות חברתיות וסביבתיות
עם תחילת בניית הסכר נעקרו כ-10,000 משפחות שגרו ליד הנהר פרנה בגלל הבנייה.
המפלים הגדולים ביותר בספיקה בעולם, מפלי גוואירה, הוצפו על ידי מאגר איטייפו. ממשלת ברזיל חיסלה את הפארק הלאומי מפלי גוואירה, ופוצצה בדינמיט את פני הסלע השקועים במקום בו היו המפלים, מה שמאפשר ניווט בטוח יותר, ובכך ביטלה את האפשרות להחזיר את המפלים בעתיד. 80 אנשים נהרגו חודשים ספורים לפני מילוי המאגר כשגשר המשקיף על המפלים שהיה דחוס בצופים קרס, כאשר התיירים ביקשו לראות בפעם האחרונה את המפלים.
מפלי גוואירה היו מחסום יעיל שהפריד בין מיני מים מתוקים אנדמיים באגן פרנה העליון ממינים שנמצאו באגן התחתון, והשניים מוכרים כאזורים אקולוגיים שונים. לאחר שהמפלים נעלמו פלשו מינים רבים, שבעבר היו מוגבלים לאחד משני האזורים, לאזור השני וגרמו לבעיות הקשורות במינים פולשים. לדוגמה יותר מ-30 מיני דגים שהיו מוגבלים בעבר לאזור שמתחת למפלים פלשו לאזור שמעליהם.
כדי לצמצם את הנזק האקולוגי שהסכר גורם לו, הוקמה בסמוך אליו שמורת טבע ונבנתה תעלה מיוחדת לדגים, שיורדת בהדרגתיות לאורך הפרש הגבהים שהסכר יוצר, כדי שדגים יוכלו לעקוף אותו. המסדרון האקולוגי סנטה מריה (Corredor Ecológico de Santa Maria) מחבר כעת את הפארק הלאומי איגואסו עם שוליו המוגנים של אגם איטייפו, ובאמצעות שוליים אלו עם הפארק הלאומי איג'ה גרנדה (Parque Nacional de Ilha Grande).
ביקור באתר
בצד הברזילאי, בפאתי פוז דו איגואסו, יש מרכז מבקרים, בו מוצג סרט מידע על הקמת המפעל ותפעולו, וממנו מתחילים סיורי אוטובוס לתחנת הכוח מספר פעמים ביום. בצד הפרגוואי יש מרכז מבקרים דומה בסמוך להרננדריס מצפון לסיודד דל אסטה. ישנם סיורים וסיורים מודרכים עם היקף ומיקוד שונים. הסיור בברזיל תמורת תשלום ובפרגוואי הוא בחינם.
בערבי שישי ושבת מתקיים מופע אור-קולי, בו הסכר מואר עם 519 זרקורים. תפוקה כוללת של 1 מגה-ואט (אור ומוזיקה) משמשת לכך. ישנו שירות הסעות אוטובוס משני הצדדים לאירוע זה.
מאז 2005 מוצעים סיורים "טכניים" בצד הברזילאי, בהם התיירים יכולים לבקר בפנים הסכר ובאולם הטורבינות.
המלחין האמריקני פיליפ גלאס כתב קנטטה סימפונית בשם איטייפו לכבוד המבנה.
מידות
האורך הכולל של הסכר הוא 7,235 מטרים. גובה ראש הסכר מקרקעית הנהר הוא 225 מטרים. איטייפו הוא בפועל ארבעה סכרים שחוברו יחד: משמאל לימין: סכר אדמה, סכר בנוי מסלעים, הסכר המרכזי מבטון וסכר צדי מבטון.
אורך המברצים הוא 483 מטרים. הספיקה המקסימלית של שלושת המברצים (המחולקים ל-14 מסלולים) היא 62,200 מטרים מעוקבים בשנייה, שווה ערך ל-40 פעמים הזרימה הממוצעת במפלי איגואסו. בקצה המברצים נחפרו אגני שיכוך למנוע סחיפה של גדות הנהר.
גלריה
קישורים חיצוניים
שבעת פלאי העולם המודרני, באתר ASCE
[ https://web.archive.org/web/20041020221658/http://www.solar.coppe.ufrj.br/itaipu Introduction]
Power conversion
Power conditioning
ELC-Electroconsult
Voith-Siemens Hydro Power Generation, one of the hydro turbines and generators manufacturer for this project
Article on Brazil`s Thermoelectric Priority Program Author`s updated contact information
Panoramic - Itaipu Binacional - Foz do Iguaçu - Brazil
הערות שוליים
איטייפו
איטייפו
קטגוריה:מדינת פרנה
איטייפו
קטגוריה:גבול ברזיל–פרגוואי | 2024-01-29T11:16:28 |
ריו דה לה פלטה | שמאל|ממוזער|300px|אגן הניקוז של ריו דה לה פלטה
ריו דה לה פלטה (בספרדית: Río de la Plata) הוא שפך נהר באוקיינוס האטלנטי. ריו דה לה פלטה מהווה את הדלתה אליה נשפכים נהר אורוגוואי ונהר פרנה. אורכו כ-300 ק"מ ורוחבו בקצה השפך הוא 220 ק"מ בין כף סן אנטוניו שבארגנטינה לכף סנטה מריה שבאורוגוואי. זהו שפך הנהר הרחב ביותר בעולם.
מימיו רדודים, ופתחו נחסם תדירות על ידי שרטונות חול תת-מימיים. אלה נחפרים בקביעות כדי לאפשר שיט אוניות. שתי הערים החשובות שהוקמו בחופיו הן בואנוס איירס ומונטווידאו. משמעות שמו בספרדית הוא: "נהר הכסף". כיום חלקו הדרומי של הנהר, השוכן בין חופי ארגנטינה לאורוגוואי, מזוהם בכימיקלים תעשייתיים מסוכנים ורעילים והרחצה שם אסורה .
את הנהר חוצות מעבורות ורחפות ממונטווידאו ומקולוניה לעבר בואנוס איירס ובחזרה, ומשך הנסיעה נע בין שעה ברחפת מהירה לשלוש שעות במעבורת.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קצרמר אורוגוואי
קטגוריה:אורוגוואי: נהרות
קטגוריה:ארגנטינה: נהרות
קטגוריה:פרובינציית בואנוס איירס: גאוגרפיה
קטגוריה:נהרות גבול
קטגוריה:אמריקה הדרומית: מפרצים
קטגוריה:בואנוס איירס: גאוגרפיה
קטגוריה:קצרמר גאוגרפיה של ארגנטינה | 2024-09-20T10:46:01 |
פורטרן | REDIRECT Fortran | 2013-11-28T16:31:48 |
פילקומאיו | ריו פילקומאיו (Rio Pilcomayo; בארגנטינה נהגה כפילקומאז'ו) הוא יובלו של נהר פרגוואי ויובל המשנה של נהר פרנה. אורכו 1,609 ק"מ ולפיכך הוא יובל המשנה הארוך ביותר בעולם. הוא מתחיל בהרי האנדים שבבוליביה בגובה של 3,960 מטר, לא הרחק ממקורות נהר ממורה, זורם דרך הגראן צ'אקו ומשמש גבול בין פרגוואי לארגנטינה. הוא נשפך לנהר פרגוואי סמוך לאסונסיון. בחלקו התחתון הוא חוצה אזורי ביצות ומשום כך משתנה אפיקו לעיתים. יפה לשיט ספינות נהר בלבד.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ארגנטינה: נהרות
קטגוריה:בוליביה: נהרות
קטגוריה:פרגוואי: נהרות
קטגוריה:יובלי הפרנה
קטגוריה:פורמוסה (פרובינציה)
קטגוריה:סלטה (פרובינציה)
קטגוריה:נהרות גבול | 2022-04-14T15:43:27 |
פוטומאיו | ריו פוטומאיו (Rio Putumayo) הוא אחד מיובליו הגדולים של נהר האמזונאס. אורכו 1,800 ק"מ. הנהר מתחיל בהרי האנדים ומשמש גבול בין אקוודור לקולומביה ובין קולומביה לפרו. בברזיל הוא עובר דרך יער גשם טרופי ונקרא בשם "ריו איסה". הנהר יפה לשיט כמעט לכל אורכו.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אקוודור: נהרות
קטגוריה:פרו: נהרות
קטגוריה:קולומביה: נהרות
קטגוריה:ברזיל: נהרות
קטגוריה:יובלי האמזונאס
קטגוריה:מדינת אמזונאס: גאוגרפיה
קטגוריה:נהרות גבול | 2022-04-21T22:47:15 |
פאראיבה דו סול | ריו פאראיבה דו סול (Rio Paraíba do sul) הוא הנהר הראשי שעובר בשטחה של מדינת ריו דה ז'ניירו, בברזיל. אורכו 1,120 ק"מ והוא זורם בעמק רחב עד אשר נשפך לאוקיינוס האטלנטי סמוך לקמפוס. הנהר משמש עורק תחבורה חשוב בין מדינת סאו פאולו לבית מדינת ריו דה ז'ניירו, ועל גדותיו הוקמו ערים רבות. עמק הנהר תופס מקום חשוב בכלכלת ברזיל ותושביו מתפרנסים מגידול בקר וקנה סוכר.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ברזיל: נהרות
קטגוריה:מדינת סאו פאולו: גאוגרפיה
קטגוריה:מדינת ריו דה ז'ניירו: גאוגרפיה
קטגוריה:מדינת ריו דה ז'ניירו: תחבורה
קטגוריה:נהרות אמריקה הדרומית הנשפכים לאוקיינוס האטלנטי
קטגוריה:מינאס ז'ראיס: גאוגרפיה | 2021-11-24T22:00:40 |
מרניון | רִיוֹ מָרָנְיוֹן (Rio Marañón) הוא אחד משני המקורות של נהר האמזונאס.
אורכו 1,600 ק"מ. הוא מתחיל בהרי האנדים שבפרו, כ-140 ק"מ בלבד מן האוקיינוס השקט, אולם מימיו נשפכים לאוקיינוס האטלנטי במרחק אלפי ק"מ משם. הוא זורם בתחילה צפונה, בהתאם לכיוון רכסי האנדים הגבוהים, ודרך נקיק פונגו דה מנסרוצ'ה, ואז משנה את נתיבו מזרחה אל מישורי האמזונאס. במפגשו עם נהר אוקיאלי השניים יוצרים את נהר האמזונאס.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פרו: נהרות
קטגוריה:יובלי האמזונאס | 2024-03-23T14:51:33 |
פרגוואי (נהר) | נהר פרגוואי (בספרדית: Rio Paraguay - ריו פראגוואי) הוא נהר באמריקה הדרומית המהווה את יובלו הראשי של נהר פרנה. אורכו 2,550 ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו 980,000 קמ"ר. הוא יוצא במאטו גרוסו אשר בברזיל וזורם דרומה, חוצה את הפנטנל, משמש גבול בין ברזיל לפרגוואי, אחר זורם בפרגוואי עצמה, ולבסוף משמש גבול בין פרגוואי לארגנטינה עד אשר נשפך לפרנה, סמוך לקוריינטס שבארגנטינה. הנהר משמש עורק תחבורה חשוב המשרת את פנים היבשת והוא יפה לשיט כמעט לכל אורכו. על גדותיו נבנו ערים רבות כמו אסונסיון, בירת פרגוואי, שהנהר משמש לה מוצא לים ודרכו היא משווקת כמעט את כל תוצרתה של המדינה. בחצותו את אזור הביצות של הפנטנל, הוא קולט אליו מי יובלים רבים, ובמיוחד בעונה המוצפת שם, הנמשכת בין נובמבר לאפריל. נהר פילקומיו הוא יובלו הראשי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ארגנטינה: נהרות
קטגוריה:בוליביה: נהרות
קטגוריה:פרגוואי: נהרות
קטגוריה:ברזיל: נהרות
קטגוריה:מאטו גרוסו: גאוגרפיה
קטגוריה:מאטו גרוסו דו סול
קטגוריה:יובלי הפרנה
קטגוריה:צ'אקו (פרובינציה)
קטגוריה:פורמוסה (פרובינציה)
קטגוריה:נהרות גבול
קטגוריה:גבול ברזיל–פרגוואי | 2023-08-05T20:42:44 |
ז'ק שיראק | redirect ז'אק שיראק | 2005-01-01T12:21:32 |
טראנס אמזוניקה | REDIRECT טרנס אמזוניקה | 2005-06-10T18:16:30 |
טרנס אמאזוניקה | REDIRECT טרנס אמזוניקה | 2005-01-01T12:35:50 |
מסד נתונים יחסי | ממוזער|שמאל|250px|איור המדגים את הקשר בין שלוש טבלאות במסד נתונים יחסי: לטבלת ההזמנות (Orders) יש קישור לטבלת מוצרים (Parts), ולטבלת המוצרים יש קישור לטבלת הספקים (Supplier)
מסד נתונים יחסי, מסד נתונים רלציוני (באנגלית Relational DataBase או RDB, ומערכת הניהול שלו: RDBMS), או מסד נתונים טבלאי, הוא מודל נפוץ של מסד נתונים (בסיס נתונים) שדחק הצידה את המודלים שקדמו לו: מסד נתונים רשתי ומסד נתונים היררכי והיווה סטנדרט למסדי נתונים במשך עשרות שנים עם שליטה מוחלטת בשוק מסדי הנתונים, עד להתפתחות תחום ה-NoSQL (משנת 2009).
במודל זה מסד הנתונים בנוי מטבלאות, כאשר כל טבלה מכילה מידע על ישות מסוימת (לדוגמה, לקוחות במערכת בנקאית). ולכל רשומה בטבלה יש שדה ID שמזהה באופן ייחודי את הרשומה. הקשרים בין הרשומות בטבלאות השונות נעשה באמצעות שדה מיוחד זה הנקרא שדה מפתח, שבו ערכים זהים מסמלים קשר בין הרשומות. שליפת מידע ופעולות עדכון במסד נתונים טבלאי נעשות באמצעות שפת SQL, המהווה ממשק המאפשר גישה לנתונים מבלי להתייחס לאופן שמירתם במסד הנתונים.
מסד הנתונים הטבלאי הוצג לראשונה בשנת 1970 במאמרו החלוצי של אדגר קוד מחברת IBM בשם A Relational Model of Data for Large Shared Data Banks.
מרכיבי מסד הנתונים הטבלאי
יחידת הנתונים הקטנה ביותר במסד הנתונים הטבלאי (כמו במודלים אחרים למסדי נתונים) היא השדה (field). בנתוני אזרח במרשם התושבים, למשל, מספר הזהות, השם הפרטי, ושם המשפחה הם שדות בטבלה. השדה חייב להיות מסוג מסוים, שמגביל את הזנת הערכים לו לאותו סוג נתונים. כך, למשל, שדה שהוגדר מספרי לא יוכל להכיל תווי אותיות.
אוסף כל השדות המתארים את האזרח הוא הרשומה (record) של אותו אזרח, ואוסף הרשומות של כל האזרחים הוא טבלה (table).
דוגמה לטבלת אזרח:
מספר תעודת זהות שם משפחה שם פרטי תאריך לידה שם האב 05674856 כהן לאה 20.08.77 ישראל 06777777 אמזלג רות 12.10.99 שלמה 02775877 יעקובוביץ דנה 06.12.57 יהושע
עמודה בטבלה היא שדה, ושורת נתונים היא רשומה. שדה תעודת זהות הוא שדה המפתח הייחודי שעל פיו, יקושרו רשומות בטבלאות אחרות לטבלה זו.
מפתחות
לכל רשומה יש מפתח ראשי (primary key), המשמש לזיהוי חד-משמעי שלה. לכל רשומה יכול להיות רק מפתח ראשי אחד, שערכיו חייבים להיות ייחודיים ואסור שיהיו ריקים.
מפתח משני משמש לאיתור ומיון מהיר של רשומות, לקישור בין רשומות בטבלאות שונות ומניעת כפילויות. מפתח משני יכול להיות בעל ערכים לא ייחודיים. ברשומת האזרח, מספר הזהות משמש כמפתח ראשי, ושם המשפחה והשם הפרטי משמשים כמפתח משני. מפתח זר (foreign key) משמש לקישור למפתח ראשי בטבלה אחרת.
מפתח המורכב מכמה שדות קרוי מפתח מורכב. מפתח זה מאפשר לבצע מיון רב שדי, ולמנוע כפילות בצירוף השדות. מפתח כלשהו מכונה לעיתים גם בשם אינדקס.
המפתח הוא שדה שמוגדר ככזה. כמעט כל שדה יכול להיות מוגדר כשדה מפתח (ובאקסס למעט שדה בינארי ומזכר), אבל רק שדה אחד בכל טבלה יכול להיות מוגדר כמפתח ראשי, שאר המפתחות יהיו מוגדרים כמפתחות זרים או מפתחות משניים. שדה מפתח הוא שדה שהתוכנה יוצרת בעבורו מפתח פנימי ממוין של כל הערכים באותו שדה. תפקידיו של המפתח, להאיץ את העבודה עם הטבלה, במיון, בחיפוש ובשליפה של ערכים, וכן למנוע במפתח שהוגדר ללא כפילות, הזנת ערכים זהים. כמו גם, לבקר את הקישורים בין הטבלאות השונות.
יחסים בין הטבלאות
מסד נתונים מכיל בדרך כלל טבלאות רבות, המקושרות באמצעות מפתחות. לתרשים שמבטא את כל הקשרים בין הטבלאות השונות קוראים דיאגרמה, מבנה חשוב בהגדרת מסד הנתונים הוא "תרשים קשרי ישויות" (ERD – Entity Relationship Diagrams) שבו מתארים את כל הטבלאות והיחסים שהם מקיימים. תרשים זה נעשה בדרך כלל בשלב הניתוח והתכנון של המסד ומהווה בסיס למימוש.
היחסים בין טבלאות יכולים להיות מכמה סוגים:
יחס של אחד לרבים, שבו לכל רשומה בטבלה הראשית יכולים להיות מספר רשומות בטבלה המשנית.
יחס של אחד לאחד, שבו לכל רשומה בטבלה הראשית יכולה להיות רק רשומה אחת בטבלה המשנית.
יחס של רבים לרבים, שבו בכל רשומה באחת מהטבלאות המקושרות יכולים להיות מספר רב של רשומות בטבלה השנייה. (יחס זה מיושם באמצעות טבלת ביניים, שמחברת בין שתי הטבלאות המתייחסות).
דוגמה: במרשם התושבים, לאם אחת מקושרים ילדים אחדים (יחס של אחד לרבים), אך לא יותר מבן-זוג אחד (יחס של אחד לאחד). במסד הנתונים יש מנגנון בקרה מיוחד האוכף את התנאים הללו ושמו מנגנון אימות היחוסים הוא גם מכונה מנגנון בקרת יתומים ואלמנות, מכיוון שאינו מאפשר ליצור או להותיר רשומות בטבלאות המשניות ללא כל התייחסות בטבלה הראשית.
טבלת ילדים שמתייחסת לטבלת אזרח
מספר תעודת זהות של האם שם משפחה שם פרטי תאריך לידה 05674856 כהן דוד 20 באוגוסט 2000 05674856 כהן עדי 12 באוקטובר 2003 05674856 כהן קרן 12 באוקטובר 2005
על פי שדה "מספר תעודת הזהות של האם" שקיים בטבלת ילדים, ניתן לשייך את כל הרשומות של הילדים לאימם בטבלת אזרח
יישומים מסחריים של המודל הטבלאי
DB2
dBase IV
InterBase
Microsoft Access – גרסת אנסי 89,92
Microsoft SQL Server – גרסת אנסי 92
MySQL
Oracle
PostgreSQL
Sybase
Informix
SQLite
Firebird
ראו גם
נירמול מסד נתונים
מסדי נתונים - מונחים
תוכנה - מונחים
לקריאה נוספת
רז הייפרמן, בסיסי נתונים טבלאיים ושפת SQL, הוצאת הוד-עמי.
קישורים חיצוניים
E. F. Codd, A Relational Model of Data for Large Shared Data Banks
*
קטגוריה:מבני נתונים
קטגוריה:מסדי נתונים | 2024-08-27T13:22:16 |
מפרץ קורינתוס | שמאל|ממוזער|250px|החלק המסומן באדום הוא מפרץ קורינתוס
מפרץ קורינתוס, או המפרץ הקורינתי (), הוא מפרץ המפריד בין פלופונסוס לבין מרכז ומערב יוון.
גבולותיו הם מצר קורינתוס (דרכו עוברת תעלת קורינתוס) וחבל אטיקה ממזרח, מצר ריו–אנטיריו (שגשר ריו–אנטיריו עובר מעליו) ומפרץ פטרס ממערב, חצי האי פלופונסוס מדרום והמחוזות מערב יוון ומרכז יוון מצפון.
המפרץ משתרע 130 קילומטר לתוך היבשה, רוחב פתחו שלושה קילומטרים, רוחבו המקסימלי 34.5 קילומטר ועומקו מגיע עד 860 מטר.
המפרץ נוצר על ידי התרחבות של סדק טקטוני והוא ממשיך להתרחב בקצב של 30 מילימטר לשנה. ישנה פעילות סייסמית ניכרת באזורו.
המפרץ מכיל נתיבי מסחר לאתונה ומעבורות בחלקו המערבי.
ערים בחופי המפרץ
הערים השוכנות על חופי המפרץ הן:
קורינתוס
פטרס
ורצאטי
רודודפני
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קורינתוס
קורינתוס | 2022-11-21T09:29:49 |
גשר ריו אנטיריו | הפניה גשר ריו–אנטיריו | 2022-11-22T12:35:56 |
אסון הצונמי | הפניה רעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי (2004) | 2018-12-26T11:02:36 |
אופטימיזציה | 2022-03-24T05:30:58 | |
ולרי ברומל | ולרי ניקולייביץ' ברומל (14 באפריל 1942 - 26 בינואר 2003, מוסקבה) אתלט סובייטי ממוצא גרמני. היה אלוף אולימפי ושיאן עולם בקפיצה לגובה. נחשב אחד מטובי הקופצים לגובה בכל הזמנים.
ביוגרפיה
נולד בכפר טולבוזינו שבמחוז צ'יטה, לאב ממוצא גרמני ולאם רוסיה. שני הוריו היו גאולוגים. בשנת 1952 עברה המשפחה לעיר רוסטוב על הדון וב-1954 לוורושילובגרד שבמזרח אוקראינה. בגיל 18, כשעוד לא היה מוכר כלל בעולם הספורטיבי, השתתף במשלחת הסובייטית לאולימפיאדת רומא (1960). הוא הפתיע את כל המומחים כשזכה במדליית הכסף והקדים את אלוף העולם והמועמד לניצחון, האמריקאי ג'ון תומאס.
כעבור שנה, ביוני 1961, שבר ברומל את שיאו העולמי של תומאס והעמיד אותו על גובה של 2.23 מ'.
ברומל המשיך ושיפר את השיא העולמי עוד חמש פעמים כשבפעם האחרונה, ביולי 1963 קבע גובה של 2.28 מ'. שיא שהחזיק מעמד שבע שנים. באולימפיאדת טוקיו (1964) זכה במדליית זהב.
שליטתו בענף הייתה מוחלטת. בכל חמש העונות שבין 1961 ו-1965 דורג במקום הראשון ברשימת קופצי הגובה של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, הישג ללא תקדים שלא נשבר עד היום. באותן חמש שנים הוא נוצח רק ארבע פעמים, כאשר בכל אותן פעמים הוא נוצח בגין מספר פסילות בקפיצות המוקדמות. למעשה, בתחרויות בהן השתתף - איש מעולם לא הצליח לקפוץ גבוה ממנו.
הקריירה הספורטיבית של ברומל הסתיימה באוקטובר 1965 לאחר שנפצע קשה בתאונת אופנוע ונזקק ל-29 ניתוחים במשך שלוש שנים. לאחר שהחלים ניסה לחזור לקריירה ספורטיבית אך ללא הצלחה. לאחר שפרש מפעילות, עבר ברומל לכתיבה של ספרים, מחזה ואף ליברית לאופרה. נפטר ב-2003 לאחר מחלה ממושכת.
ברומל הביא למיצוי מקסימלי את סגנון "גלילת הבטן" שהיה מקובל בזמנו. מלבד כישרונו, היה החידוש שלו בכך שהוא הגביר את מהירות ההרצה לעומת מה שהיה מקובל לפניו. למרות המתיחות ששררה אז בין ברית המועצות ובין ארצות הברית באותן שנים בפוליטיקה ובספורט, יצאו מאמני אתלטיקה אמריקאים לברית המועצות כדי לנסות וללמוד את הסודות של ברומל. אבל, ניסיונם היה לשווא שכן, לאחר ניצחונו של דיק פוסברי באולימפיאדת מקסיקו (1968) בקפיצה לגובה בעזרת סגנון הקפיצה המהפכני שפיתח ושנקרא מאז על שמו, עברו רוב הקופצים לגובה לסגנון החדש שהוכח כעדיף. ב-1989 הוא עזב את המפלגה הקומוניסטית ובחר להתנצר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אתלטים סובייטים
קטגוריה:ספורטאים יהודים סובייטים
קטגוריה:אלופי האוניברסיאדה באתלטיקה
קטגוריה:קופצים לגובה רוסים
קטגוריה:אלופים אולימפיים: קפיצה לגובה (גברים)
קטגוריה:אלופים אולימפיים סובייטים: אתלטיקה
קטגוריה:מקבלי עיטור הדגל האדום של העמל
קטגוריה:אישים הקבורים בבית העלמין נובודוויצ'יה
קטגוריה:אתלטים באולימפיאדת רומא (1960)
קטגוריה:אתלטים באולימפיאדת טוקיו (1964)
קטגוריה:משתתפים יהודים באולימפיאדת רומא (1960)
קטגוריה:משתתפים יהודים באולימפיאדת טוקיו (1964)
קטגוריה:שיאני עולם סובייטים: אתלטיקה
קטגוריה:זוכי מדליית כסף אולימפית סובייטים: אתלטיקה
קטגוריה:סובייטים שנולדו ב-1942
קטגוריה:רוסים שנפטרו ב-2003 | 2024-08-01T05:22:04 |
אלגוריתם פולינומיאלי | REDIRECT אלגוריתם | 2005-01-01T14:58:42 |
ויקטוריה פרינסיפל | ויקטוריה פרינסיפל (באנגלית: Victoria Principal; נולדה ב-3 בינואר 1950) היא סופרת, פילנתרופית ושחקנית עבר, אמריקאית. כיום בבעלותה חברת ההפקות "ויקטוריה פרינסיפל הפקות". קנתה את פרסומה כשכיכבה באופרת הסבון "דאלאס" למשך 9 עונות, עליה הועמדה לפרס גלובוס הזהב לשנת 1983.
חייה
פרינסיפל נולדה בפוקואוקה, יפן. היא ממוצא אנגלי, איטלקי ופיליפיני. עקב כך שאביה היה איש חיל הים האמריקאי, נדדה פרינסיפל בין מקומות רבים והתגוררה בין היתר, בלונדון, פלורידה, פוארטו ריקו, מסצ'וסטס וג'ורג'יה, תוך שהיא עוברת בין 17 בתי ספר שונים.
פרינסיפל הופיעה בפרסומת כבר בגיל 5 והתחילה לדגמן בתקופת התיכון. נרשמה ללימודי רפואה בקולג' במיאמי. באותו זמן היא המשיכה לדגמן וזכתה בתחרות "מיס מיאמי" בשנת 1969, אך עקב תאונת דרכים שעברה התמקדה במשחק תחת הכירופרקטיקה ששאפה ללמוד. היא עברה לניו יורק שם עבדה כדוגמנית ושחקנית, למדה באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה בלונדון ועברה ללוס אנג'לס ב-1971.
תפקידה הראשון בסרט היה של גבירה מקסיקנית בסרטו של ג'ון יוסטון "השופט רוי בין" לצידו של פול ניומן. על תפקידה זה הועמדה לפרס גלובוס הזהב "לשחקנית המבטיחה של השנה". ארבע שנים מאוחר יותר, מאוכזבת מהתפתחות הקריירה שלה, עזבה את המשחק ועבדה כסוכנת במשך 3 שנים. תוכניותיה ללמוד משפטים ולהפוך לאחר מכן למנהלת אולפן נדחו כשאהרון ספלינג הציע לה תפקיד בפיילוט של הסדרה "Fantasy Island" ובתמורה ישא בהוצאות שכר הלימוד במשך שנה שלמה. היא הסכימה ונקלעה בתוך כך לתפקיד של פאמלה יואינג בסדרה "דאלאס", תפקיד עמו נשארה מזוהה לכל אורך הקריירה לאחר מכן. את הסדרה עזבה לאחר 9 שנים והקימה חברת הפקות משל עצמה.
בשנות השבעים גם גילמה את מלכת היופי של ישראל בסרט "הלילה שהם לקחו את מיס יפה".
פרינסיפל עדיין עובדת כשחקנית וכמפיקה וכן העניקה את שמה לסדרת מוצרי טיפוח שיצרה. כמו כן כתבה שלושה ספרים בנושא יופי וטיפוח העור. היא נודעת בשנים האחרונות בסדרת מוצרי הקוסמטיקה הנושאת את שמה.
חייה האישיים
פרינסיפל הכירה את כריסטופר סקינר ב-1978, כאשר הוא שיחק תפקיד משני בדאלאס. לאחר זמן קצר נישאו השניים, והם התגרשו ב-1980.
ב-1985, היא נישאה למנתח הפלסטי הארי גלאסמן לאחר שהיו ביחד 3 שנים. בינואר 2003, נעצר גלאסמון בחשד לאלימות במשפחה. השניים נפרדו במרץ 2006 והתגרשו סופית ב-27 בדצמבר 2006.
כיום מתגוררת פרינסיפל במאליבו.
מאז 2012 הקימה ומקדמת חווה מחוץ ללוס אנג'לס, שם היא מצילה ומשקמת בעלי חיים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:דאלאס (סדרת טלוויזיה)
קטגוריה:שחקניות קולנוע וטלוויזיה אמריקאיות
קטגוריה:סופרות אמריקאיות
קטגוריה:סופרים אמריקאים
קטגוריה:מאליבו: אישים
קטגוריה:נדבניות אמריקאיות
קטגוריה:נשות עסקים אמריקאיות
קטגוריה:אנשי עסקים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1950
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1950 | 2024-10-17T19:45:09 |
תאוריית הסטרוקטורציה | התאוריה המבנית או תאוריית הבינוי החברתי היא תאוריה סוציולוגית שהוצעה על ידי אנתוני גידנס בשנת 1984. התאוריה מנסה לגשר בין דיכוטומיות סוציולוגיות כמו יחיד וחברה, אובייקטיבי וסובייקטיבי ומאקרו ומיקרו. התאוריה אינה מתמקדת ביחיד או בחברה כולה, אלא בפרקטיקות החברתיות הנפרשות על פני צירי הזמן והמרחב.
התאוריה טוענת כי החיים החברתיים הם יותר מפעולות אקראיות של פרטים בחברה, אך הם נקבעים באופן חלקי בלבד על ידי כוחות חברתיים. במילים אחרות, זוהי לא רק מאסה של פעילויות ברמת המיקרו, אך מאידך - אין להבין זאת רק מהתבוננות על רמת המאקרו.
גידנס תוהה כיצד נוצר ומשתמר סדר חברתי מסוים; שורש הפתרון הוא בהבנה כי המבנים החברתיים, כמו העבדות, הבירוקרטיה, המשפחה והפרלמנט הם, מצד אחד, תוצאת התנהגותם של פרטים חברי קולקטיב, אך מצד שני הם גם אלה המכתיבים את דפוסי התנהגותם של הפרטים האלה. כל התנהגות על פי כללים של מבנה חברתי כלשהו, היא בעת ובעונה אחת גם תרומה לשכפולם של כללי המשחק שלו או ביצירתם.
פעילות זו מתבצעת בידי סוכני המרכז, כלומר, הפרטים בחברה המודעים למעשיהם ויכולים להסבירם ולנמקם. אמנם הסוכנים הם תוצרים של תרבות, של מבנה חברתי, של חינוך ושל אמונות וערכים שהפנימו, אך יש ביכולתם גם להציג פירוש עצמאי לערכים האלה ולתרגמם למעשים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תאוריות סוציולוגיות
קטגוריה:סוגיות חברתיות
קטגוריה:מחשבה מדינית | 2023-04-02T05:48:50 |
אינטגרציה בחלקים | 250px|ממוזער|
באנליזה מתמטית, אינטגרציה בחלקים היא שיטת אינטגרציה שמתבססת על שימוש בכלל המכפלה עבור נגזרות. בשיטת האינטגרציה בחלקים ניתן להפוך את הבעיה של אינטגרל של מכפלה של שתי פונקציות לבעיה של מציאת אינטגרל של מכפלת שתי פונקציות אחרות, נגזרת הראשונה והפונקציה הקדומה של השנייה.
באמצעות המשפט היסודי של החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי, ניתן להשתמש גם בשיטה זו כדי לחשב במדויק אינטגרלים מסוימים.
ניסוח פורמלי
בהינתן שתי פונקציות גזירות ובעלות נגזרות רציפות , מתקיים עבור אינטגרל שאינו מסוים:
כדי להראות את נכונות הטענה די לבצע אינטגרציה על שני האגפים של כלל המכפלה האומר כי .
חישוב אינטגרציה בחלקים עבור אינטגרל מסוים
מכלל לייבניץ לנגזרת מכפלה:
נבצע אינטגרציה על המשוואה:
נשתמש בליניאריות האינטגרל:
נשתמש בנוסחת ניוטון-לייבניץ:
לפיכך:
נבצע העברת אגפים ונקבל את הנוסחה:
בחירת הפונקציה הקדומה והנגזרת
אף על פי שהכלל תקף תמיד, הוא לא בהכרח מפשט את האינטגרל שאותו אנו רוצים למצוא, ולכן יעיל לשימוש רק במקרים מסוימים. מכיוון שלרוב, ישנן מספר דרכים לפרק כל פונקציה למכפלה של שתי פונקציות, בחירה חכמה של פונקציות יכולה להיות הכרחית להצלחת השיטה.
ככלל אצבע לא מחייב, כדאי לבחור את הפונקציה על פי הרשימה הבאה, בסדר יורד:
פונקציות מעריכיות כדוגמת ,
פונקציות טריגונומטריות כדוגמת
פונקציות פולינומיות כדוגמת ,
פונקציות טריגונומטריות הפוכות כדוגמת
פונקציות לוגריתמיות כדוגמת (שלעיתים מסומנת כ-)
נשים לב שככל שהפונקציות נמצאות במעלה הרשימה, יותר קל לגלות עבורן את הפונקציה הקדומה שלהן, צעד אשר הכרחי במהלך ביצוע האינטגרציה בחלקים.
עם זאת, לא קיים אלגוריתם לביצוע אינטגרציה בחלקים וקיימים מקרים בהם עדיף לא לעקוב אחרי הסדר ברשימה. לכן יש להתייחס לרשימה זאת אך ורק בגדר כלל אצבע.
דוגמאות לשימושים
דוגמה:
אנו רוצים לחשב את האינטגרל ולכן בהתאם לנוסחה ובהמשך ל"כלל האצבע" נבחר את המשתנים שלנו כך:
המשתנים מהפונקציה המקורית יוגדרו:
,
ולכן נגדיר בהתאם:
,
ומכאן נקבל:
=
דוגמה נוספת:
אנו רוצים לחשב את האינטגרל . כאן נדמה כי הפונקציה שאנו מוצאים לה אינטגרל היא יחידה ואין כאן מכפלה של פונקציות, ולכן אין דרך להשתמש בשיטת האינטגרציה בחלקים, אולם ניתן להסתכל על אינטגרל זה כעל האינטגרל .
כעת, נבחר את הפונקציות של המכפלה כך: . פונקציה קדומה של קל לחשב: למשל . גם הנגזרת של ידועה: . לכן נקבל:
ממדים גבוהים
ניתן להרחיב את הנוסחה של אינטגרציה בחלקים עבור משתנים מרובים. במקום לבצע אינטגרל על אינטרוול, יש לבצע אינטגרציה על קבוצה -ממדית. כמו כן, יש להחליף את הנגזרת בנגזרת חלקית.
באופן מדויק יותר, נניח כי היא תת-קבוצה פתוחה וחסומה של עם שפה חלקה . אם ו- הן דיפרנציאביליות ברציפות בסגור של אז הנוסחה של אינטגרציה החלקים ניתנת ע"י:
כאשר הוא הנורמל היוצא כלפי חוץ ל ו- הוא הרכיב ה--י של כאשר נע בין ל-.
ראו גם
אינטגרל
כלל לייבניץ
שיטות אינטגרציה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
בחלקים | 2024-04-22T08:22:35 |
מסונים | REDIRECT הבונים החופשיים | 2005-01-01T19:12:19 |
1969 בספורט | אופניים
בג'ירו ד'איטליה מנצח פליצ'ה ג'ימונדי ()
בטור דה פראנס מנצח אדי מרקס ()
בוואלטה אספניה מנצח רוז'ה פיניון ()
באליפות העולם מנצח הארם אוטנברוס ()
אתלטיקה
האצנית קארין בלצר (מזרח גרמניה) קובעת שיא עולמי בריצת 110 מ' משוכות - 12.9 שניות והופכת לאשה הראשונה אשר יורדת מתחום 13 שניות בריצה זו.
בייסבול
בוורלד סירייס זוכה קבוצת ניו יורק מטס לאחר ניצחון 1:4 על בולטימור אוריולס.
ג'ודו
אליפות העולם בג'ודו נערכה במקסיקו סיטי שבמקסיקו. יפן זכתה ב-6 מדליות זהב בכל הקטגוריות (12 בסה"כ).
הוקי קרח
בגביע סטנלי זוכה מונטריאול קנדיאנס לאחר ניצחון 0:4 על סנט לואיס בלוז.
באליפות העולם זוכה ברית המועצות לאחר ניצחון על שוודיה.
טניס
המנצחות בתחרויות הגראנד סלאם
אליפות אוסטרליה הפתוחה - מרגרט קורט ()
אליפות צרפת הפתוחה - מרגרט קורט ()
אליפות וימבלדון - אן היידון ג'ונס ()
אליפות ארצות הברית הפתוחה - מרגרט קורט ()
המנצחים בתחרויות הגראנד סלאם
שמאל|ממוזער|200px|רוד לייבר משלים זכייה שנייה בתואר הגראנד סלאם
אליפות אוסטרליה הפתוחה - רוד לייבר ()
אליפות צרפת הפתוחה - רוד לייבר ()
אליפות וימבלדון - רוד לייבר ()
אליפות ארצות הברית הפתוחה - רוד לייבר ()
רוד לייבר משלים זכייה שנייה בתואר הגראנד סלאם, היחידי בהיסטוריה
גביע דייוויס
ארצות הברית מנצחת בגמר טורניר גביע דייוויס את רומניה בתוצאה 0:5.
כדורגל
הגביע הבין-יבשתי
מילאן () זוכה בתואר בפעם הראשונה, לאחר ניצחון על אסטודיאנטס לה פלאטה () 2-4 במפגש הכפול.
גביע אירופה לאלופות
מילאן () זוכה בתואר בפעם השנייה, לאחר ניצחון על אייאקס אמסטרדם () בתוצאה 1-4.
גביע אירופה למחזיקות גביע
סלובן ברטיסלאבה () זוכה בתואר בפעם הראשונה והיחידה, לאחר ניצחון על ברצלונה () בתוצאה 2-3.
גביע ערי הירידים
ניוקאסל יונייטד () זוכה בתואר בפעם הראשונה והיחידה, לאחר ניצחון על אויפשט () 2-6 במפגש הכפול.
גביע ליברטדורס
אסטודיאנטס לה פלאטה () זוכה בתואר בפעם השנייה ברציפות ובסך הכל, לאחר ניצחון על נסיונל () 4-0 במפגש הכפול (שיטת הנקודות).
גביע CONCACAF לאלופות
קרוס אסול () זוכה בתואר בפעם הראשונה, לאחר ניצחון על קומוניקאסיונס () 1-0 במפגש הכפול.
גביע אינטראמריקנה
אסטודיאנטס לה פלאטה () זוכה בתואר במהדורתו הראשונה, לאחר ניצחון על דפורטיבו טולוקה ().
פרסים אישיים
כדור הזהב
ג'אני ריברה ( איטליה) זכה בתואר.
כדורגל לפי מדינות
איטליה
פיורנטינה זוכה באליפות בפעם השנייה והאחרונה בהיסטוריית המועדון.
רומא זוכה בגביע בפעם השנייה.
אנגליה
לידס יונייטד זוכה באליפות בפעם הראשונה.
מנצ'סטר סיטי זוכה בגביע בפעם הרביעית, לאחר ניצחון על לסטר סיטי בתוצאה 0-1.
סווינדון טאון זוכה בגביע הפוטבול ליג בפעם הראשונה והיחידה, לאחר ניצחון על ארסנל בתוצאה 1-3 לאחר הארכה (1-1 בתום הזמן החוקי).
לידס יונייטד זוכה במגן הקהילה בפעם הראשונה, לאחר ניצחון על מנצ'סטר סיטי בתוצאה 1-2.
ארגנטינה
צ'קריטה ג'וניורס זוכה באליפות (מטרופוליטנו) בפעם הראשונה והיחידה, לאחר ניצחון על ריבר פלייט בתוצאה 4-1.
בוקה ג'וניורס זוכה באליפות (נסיונל) בפעם השבע עשרה, ובגביע בפעם הראשונה, לאחר ניצחון על אטלנטה 3-2 במפגש הכפול, ובכך משלימה זכייה בדאבל בפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריית המועדון.
ברזיל
פלמיירס זוכה באליפות בפעם הרביעית.
גרמניה
באיירן מינכן זוכה באליפות בפעם השנייה, ובגביע בפעם הרביעית, לאחר ניצחון על שאלקה 04 בתוצאה 1-2, ובכך משלימה זכייה ראשונה בדאבל.
ישראל
הפועל תל אביב זוכה באליפות בפעם השמינית.
הכח רמת גן זוכה בגביע בפעם הראשונה, לאחר ניצחון על מכבי שעריים בתוצאה 0-1.
הפועל תל אביב זוכה בסופר קאפ הישראלי בפעם השלישית, לאחר ניצחון על הכח רמת גן בתוצאה 1-5.
ספרד
ריאל מדריד זוכה באליפות בפעם השלישית ברציפות והארבע עשרה בסך הכל.
אתלטיק בילבאו זוכה בגביע בפעם העשרים ואחת, לאחר ניצחון על אלצ'ה בתוצאה 0-1.
צרפת
סנט אטיין זוכה באליפות בפעם השלישית ברציפות והחמישית בסך הכל.
אולימפיק מרסיי זוכה בגביע בפעם השביעית, לאחר ניצחון על ז'ירונדן דה בורדו בתוצאה 0-2.
סנט אטיין זוכה בסופר קאפ הצרפתי בפעם השלישית ברציפות והחמישית בסך הכל, והאחרונה, לאחר ניצחון על אולימפיק מרסיי בתוצאה 2-3.
כדורסל
תחרויות בין-לאומיות
אליפות אירופה
נבחרת ברית המועצות () זוכה באליפות.
אליפות דרום אמריקה
אורוגוואי () זכתה באליפות וברזיל () זכתה במקום השני.
גביע אירופה לאלופות
צסק"א מוסקבה מנצחת בגמר את ריאל מדריד בתוצאה 99:103 לאחר שתי הארכות.
גביע אירופה למחזיקות גביע
בגמר גביע אירופה למחזיקות גביע שנערך סלביה פראג () מנצחת את דינמו טביליסי () 74:80.
הגביע הבין-יבשתי
אקרון גודייר וינגפוטס () זוכה בתואר.
כדורסל לפי מדינות
ארצות הברית
בגמר הפלייאוף של ליגת ה-NBA מנצחת בוסטון סלטיקס את לוס אנג'לס לייקרס 3:4. (ראה עונת 1968/1969 ב-NBA).
איטליה
ליגת העל האיטלקית בכדורסל - איניס וארזה זוכה באליפות.
ברית המועצות
אליפות ברית המועצות בכדורסל גברים - צסק"א מוסקבה זוכה באליפות.
יוגוסלביה
הליגה היוגוסלבית בכדורסל - הכוכב האדום בלגרד זוכה באליפות.
ישראל
הפועל תל אביב זכתה באליפות המדינה בכדורסל, כשסיימה ראשונה בליגה הסדירה.
גביע המדינה בכדורסל - הפועל תל אביב זכתה בתחרות.
ספרד
ליגת העל הספרדית בכדורסל - ריאל מדריד זוכה באליפות.
מרוצי מכוניות
באליפות פורמולה 1 מנצח ג'קי סטיוארט (אנגליה)
פוטבול
בסופרבול מס' 3 זוכה ניו יורק ג'טס בניצחון 7:16 על בולטימור קולטס.
שחייה
שיאי עולם
שחייניות
תאריך משחה שם השחיינית מדינה מקום תחרות שיא 6 ביולי 100 מטר גב קארן מויר אוטרכט, הולנד 1:05.6 דקות 17 באוגוסט 1500 מטר חופשי דבי מאייר לוס אנג'לס, ארצות הברית 17:31.2 דקות
שחיינים
תאריך משחה שם השחיין מדינה מקום תחרות שיא 22 במרץ 200 מטר חזה ניקולאי פנקין מינסק, ברית המועצות 2:26.5 דקות 19 באפריל 200 מטר חזה ניקולאי פנקין מגדבורג, גרמניה המזרחית 2:25.4 דקות 20 באפריל 100 מטר חזה ניקולאי פנקין מוסקבה, ברית המועצות 1:06.2 דקות 11 ביולי 400 מטר חופשי גארי הול סניור סנטה קלרה, ארצות הברית 4:38.7 דקות 12 ביולי 200 מטר גב רולנד מאתס - 2:07.4 דקות 12 ביולי 200 מטר חופשי מארק ספיץ סנטה קלרה, ארצות הברית 1:54.3 דקות 14 באוגוסט 200 מטר גב רולנד מאתס - 2:06.6 דקות 14 באוגוסט 400 מטר חופשי גארי הול סניור לואיסוויל, ארצות הברית 2:09.6 דקות 15 באוגוסט 400 מטר חופשי גארי הול סניור לואיסוויל, ארצות הברית 4:33.9 דקות 17 באוגוסט 200 מטר מעורב אישי האנס-יואכים פסנאכט לואיסוויל, ארצות הברית 4:04.0 דקות 17 באוגוסט 800 מטר חופשי מייק ברטון לונג ביץ', ארצות הברית 8:34.3 דקות 17 באוגוסט 1500 מטר חופשי מייק ברטון לונג ביץ', ארצות הברית 16:04.5 דקות 23 באוגוסט 100 מטר גב רולנד מאתס וורצבורג, גרמניה המערבית 57.8 שניות
שיט
צמד השייטים הישראלי צפניה כרמל ולידיה לזרוב זוכים באליפות העולם בשיט מפרשיות מדגם 420 הנערכת בשוודיה והופכים בכך לספורטאים הישראלים הראשונים המוכתרים כאלופי העולם.
נולדו
3 בינואר - מיכאל שומאכר, נהג מרוצי מכוניות פורמולה 1 גרמני.
1 בפברואר - גבריאל בטיסטוטה, כדורגלן ארנטינאי.
12 בפברואר - סטיב באקלי, מטיל כידון בריטי.
15 במאי - אמט סמית, שחקן פוטבול אמריקאי.
10 במאי - דניס ברגקאמפ, שחקן כדורגל הולנדי.
14 ביוני - שטפי גראף, טניסאית גרמניה.
15 ביוני - אוליבר קאן, שוער כדורגל גרמני.
10 באוקטובר - ברט פארב, שחקן פוטבול אמריקאי.
19 בנובמבר - רישאר ויראנק, רוכב אופניים צרפתי. בעל שיא הזכיות (7) בתואר מלך ההרים בטור דה פראנס.
נפטרו
21 ביוני - מורין קונולי, טניסאית אמריקאית (נולדה ב-1934). האשה הראשונה שזכתה בתואר גראנד סלאם.
31 באוגוסט - רוקי מרציאנו, מתאגרף אמריקאי (נולד ב-1923). אלוף העולם היחידי בהיסטוריה (במשקל כבד) שפרש לא מנוצח.
6 בספטמבר - ארתור פרידנרייך, כדורגלן ברזילאי (נולד ב-1892). אחד מראשוני הכוכבים שחומי העור בספורט העולמי. נמצא במקום השני (אחרי פלה) במספר השערים שהבקיע בקריירה שלו.
12 באוקטובר - סוניה הני, מחליקה אמנותית נורווגית (נולדה ב-1912). נחשבת על ידי רבים כמחליקה האמנותית הטובה בהיסטוריה.
קישורים חיצוניים
* | 2024-04-24T16:43:19 |
תנועת דור דעה | ממוזער|הרב יחיא קאפח מייסד הזרם
תנועת דור דעה (כונתה: דְּרַאדֲּעַה, ואנשיה: דַּרְדְּעִים) היא פלג ביהדות תימן, שנוסד בעיר צנעא בתחילת המאה העשרים, על ידי הרב יחיא קאפח ותלמידיו. הפילוג נבע מן המחלוקת בין חברי הקבוצה לשאר יהודי תימן בנוגע לקבלה ולהלכה הנפסקת על פיה. תנועת "דור דעה" ביקשה לשחזר את מה שראתה כתפיסה המקורית של היהדות, במטרה לתקן את הנטייה לעבר הקבלה, שבה ראתה עבודה זרה. המודל שעמד בפניהם של מייסדי התנועה היה זה של הרמב"ם.
מטרות התנועה היו:
מלחמה בהשפעת הזוהר והקבלה, שהיו רווחים אז בחיי יהדות תימן, ואשר הדרדעים האמינו כי הם לא רציונליים ואף נחשבים לעבודה זרה.
שחזור של מה שלדעתם היא גישה רציונלית ליהדות, המושרשת במקורות יהודיים מוסכמים, כגון התלמוד, רב סעדיה גאון ובעיקר הרמב"ם.
שמירה על המסורת הישנה (בלאדית) של מנהגי יהודי תימן, שלדעתם מבוססת על גישה זו.
כיום אין תנועת דור דעה רשמית, אך המונח משמש ליחידים ובתי כנסת בקהילה התימנית (בעיקר בישראל), החולקים את ההשקפה של התנועה המקורית. יש גם כמה קבוצות, הן בתוך העדה התימנית והן מחוצה לה, המחזיקות בעמדה דומה במקצת, המתארות את עצמן כתלמידי הרמב"ם (או "רמב"מיסטים") ולא כדרדעים.
מקור השם
התנועה קיבלה את שמה בשנת 1912, למרות שבפועל הקו הרעיוני של התנועה התקיים הרבה לפני שהתנועה התמסדה וקיבלה את כינויה. לדברי האתנוגרף וההיסטוריון שלמה דב גויטיין, חיים חבשוש היה חבר בתנועה זו לפני שניתן לה השם "דור דעה", לדבריו "...הוא [=חיים חבשוש] וחבריו, נמצאים בחלקם תחת השפעה אירופית, אך מונעים בעיקר מהתפתחויות בקרב יהודי תימן עצמם, הקימו קבוצה שהתנגדה בלהט לכל אותם כוחות של מיסטיקה, אמונה טפלה ופאטאליזם שהיו אז כל כך נפוצים בארץ וחתרו לחקירה מעמיקה וחשיבה עצמאית, וליישום של שני אותם רעיונות בחיים." רק כמה שנים מאוחר יותר, כאשר יצא הרב יחיא קאפח נגד חלק מאנשי הקהילה שהושפעו מהקבלה ונוצר פילוג בקהילה, והמוסלמים איימו להרוג את היהודים שהאמינו בקבלה (כי הדרדעים האשימו אותם בעבודה זרה, היות שהם מאמינים בעשר ספירות) יצא נגדו הרב יחיא יצחק הלוי, שעל אף שהיה משכיל ורמב"מיסט, לא יכול היה לשתוק אל מול הפילוג והסכנה. הוא כינה אותם בשם "דראדעה", מילה שהיא ריבוי שבור בערבית המורכב מהמילים העבריות דור דעה." חברי הקבוצה כינו עצמם בשם "דור דעה" ואילו את מתנגדיהם והלוחמים בהם כינו "עיקשים". מתנגדיהם כינו אותם "דרדעים", מתוך עיוות מכוון של השם, או בהשפעת הלהג היהודי-צנעאני "דרדעי" ביחיד ו"דראדעה" ברבים, כינוי שהשתרש בסופו של דבר.
היסטוריה
התפתחות מנהגי הבלדים והשאמיים
כבר בחייו, בחרו יהודי תימן לקבל עליהם את הרמב"ם כפוסק עיקרי וכמעט יחידי, וכן מציין הרב יחיא צאלח ראב"ד בבית הדין הגדול בצנעא מהמאה ה-18:
סייעו לכך הקשרים המיוחדים של הרמב"ם עם היהודים בתימן, ופעולותיו להצלתם מגזרות השלטון המוסלמי. ישנה מסורת בין חכמי תימן, כי יהודי תימן בחרו במודע לאמץ את משנת הרמב"ם, לאור ההתאמה הרבה בין שיטתו ההלכתית לבין מנהגיהם הקיימים של יהודי תימן עוד מתקופת הגאונים.
מאז הלכו יהודי תימן לפי פסיקתו של הרמב"ם כמעט בכל הנושאים ההלכתיים, וסידור התפילה שלהם, התכלאל, היה זהה לנוסח המופיע בספר אהבה. מעידים על כך כתביהם של כמה רבנים ידועים כמו הרמב"ן, רבי עובדיה מברטנורא והמהרי"ץ. מסורת תימן נפרדת אפוא גם מהזרם הספרדי וגם מהזרם האשכנזי ביהדות.
במאות ה־16 וה־17 חדרה תורת הקבלה ששורשה באירופה אל תוך תימן, בעיקר בשיטת האר"י ומקובלי צפת, הודות לספרי הדפוס הרבים שהודפסו אז. לא תמיד פירוש הדבר היה שינוי בסדר התפילה; האר"י עצמו סבר כי כל אדם צריך לשמור על נוסח התפילה שהורש מאבותיו, כדי שתפילותיו יגיעו לשער המתאים בגן עדן לשבט שממנו הגיע. עם זאת, אנשים וקהילות רבות ברחבי העולם (בעיקר יהודים מזרחים אך גם חסידים) החליפו את נוסח התפילה של אבותיהם לטובת נוסח ספרד המתוקן בו השתמשו האר"י וחוגו הקרוב, בנימוק שצורת תפילה זו הגיעה ל"שער י"ג". במהלך גלות מוזע במאה ה-17 התחזקה השפעת הקבלה בתימן, לאחר שספרים רבים שביטאו את מסורת תימן הקדומה נלקחו מן היהודים והועלו באש. עובדה זו הוסיפה למשבר הקיומי גם משבר רוחני. בשובם, הגיעו לתימן דרך יהודי מצרים וארץ ישראל ספרים וסידורים מודפסים, שעד אז לא היו בתימן. הסידורים כללו נוסח שיש בו תוספות קבליות. בין הספרים שהתקבלו היה גם ספר הזוהר.
הזרם השאמי אימץ את נוסח הספרדים של האר"י במהלך המאה ה־18. בתקופה זו הרב שלום עראקי, נשיא קהילת יהודי תימן, היה עובר בין בתי כנסת עם סידורים בנוסח הספרדים, וביקש - ואף כפה בחלק מהמקרים - שיתפללו בנוסח זה. אחרים שמרו על נוסח התפילה של אבותיהם, בין אם קיבלו את הקבלה מבחינה תאולוגית ובין אם לאו. הרעיונות הקבליים משכו את ליבם של רוב יהודי תימן, אם כי היו גם התנגשויות בין מקובלים ושאינם מקובלים במאה ה־18, כדי להבטיח את המשך השימוש בנוסח התימני המקורי, קידם רבי יחיא צאלח (המכונה המהרי"ץ) פשרה, והציג מהדורה חדשה של נוסח התפילה של יהודי תימן שיצר. הוא פעל באופן בלעדי לפי הנוסח התימני המסורתי, ותיקן כמה תוספות לטובת למקובלים, למשל על ידי שילוב "לכה דודי". נוסח חדש זה נודע בשם בלדי (שפירושו "של המדינה", כלומר תימן), בניגוד לנוסח הספרדי המאומץ שהיה ידוע בשם שאמי (ארצישראלי או סורי). ההבחנה השפיעה גם על שאלות ההלכה היהודית. העדה הבלאדית המשיכה ללכת כמעט אך ורק אחרי הרמב"ם, בעוד הקהילה השאמית קיבלה גם את השולחן ערוך.
עם הזמן יותר ויותר מנהגים קבליים הפכו פופולריים בקרב יהודי תימן, עד כדי כך שהקהילה הבלאדית התמקמה ברובה המכריע רק סביב אזור עיר הבירה של תימן, צנעא. כיום, בארץ ישראל, אירע תהליך מעניין בקרב העדה התימנית. על אף שרוב יהדות תימן נמצאת מחוץ לתימן ובקשר הדוק יותר עם יהודים אשכנזים וספרדים, רבים ממתפללי הנוסח השאמי עזבו אותו לטובת הנוסח הבלדי ומנהגי תימן הקדומים.
היווצרות התנועה
בשנת 1869 שלחו האקדמיה הצרפתית למדעים וחברת כי"ח לתימן את המלומד הצרפתי יוסף הלוי, כדי שיחקור שם כתובות שבאיות. במהלך מסעו, אף שזו לא הייתה מטרתו המרכזית, נפגש עם כמה מחכמיה היהודים של המדינה. בין תלמידי החכמים שאיתם נפגש היו הרב קאפח, שהתעניין בעיקר בפילוסופיה יהודית, בנוסחים ובכתבי יד קדומים, בקדמות ספר הזוהר ובמקומה של הקבלה ביהדות, וחיים חבשוש, שליווהו בתימן, והתעניין בשפות דרום-ערביות, תחומים יוצאי דופן בסביבתם. במהלך סיוריו בתימן שמעו ממנו דברים חריפים על תורת הקבלה. נכדו, הרב יוסף קאפח מציין: "הצורה שבה נהג הלוי עם המתיחות המוקדמת בשתיקתו, והתפרצות המרירות הפתאומית בצירוף הקדושה והכבוד שרחשו בתימן לכל חכם מארץ־ישראל, הביאו מהפכה גמורה בנפש השלישייה כל אחד לפי דרכו. אפשר לומר שכל אותה מחלוקת שהייתה בתימן באה בסיבתו של הלוי". חוקר יהודי נוסף שביקר בתימן, אדוארד גלזר, עמד במהלך ביקוריו בתימן (בשנים 1882–1894) בקשרים עם חכמי צנעא, בהם הרב קאפח וחבשוש. לאחר ששב ממסעו בתימן, שלח לרב קאפח ספרים המבקרים את הקבלה, וכן ספרי השכלה. למרות ביקורי הלוי וגלזר, תנועת דור דעה אינה הוקמה באופן מוחלט כתוצאה מהתערבותם, שכן הרעיונות שהיוו את היסודות לתנועה היו קיימים בקהילת יהודי תימן מאות שנים לפני כן.
תנועת דור דעה הוכרה ככוח עולה בשלהי המאה ה־19. גם הרב הראשי יחיא יצחק הלוי ורבנים נוספים שלא השתייכו לתנועת דור דעה הסתייגו מהקבלה, והם פעלו להקמת בית ספר חדש שיתנהל בדרכו של הרמב"ם, ובכך ראו עצמם כמחזירים את מסורת יהדות תימן המקורית ליושנה. הם גם לא היו מרוצים מההשפעה שיש למקובלים על מנהגים וטקסים שונים (כגון נוסח התפילה), בנוסף להשפעה חזקה של אמונות תפלות שראו כמנוגדות לדרך הרמב"ם.
כדוגמה לאחד המנהגים בהשפעת הקבלה, הרב יוסף קאפח מספר על אחד ממנהגי תימן רבים ל"חינוך הבית", לפיו היו אופים לחם רגיל ללא מלח ומכינים "שולחן ריצוי". מזמינים יותר מ־10 ילדים בני שבע או שמונה שהמתינו בחוץ, עורכים את השולחן ומפזרים עליו אפר דק; מפוררים את הלחם לחתיכות, מניחים אותם על השולחן עם האפר, יוצאים מהמטבח ואומרים לשדים: "זו המנה שלכם". זמן קצר לאחר מכן היו פותחים את דלתות הבית במהירות, והילדים היו פורצים פנימה, תופסים את החתיכות חסרות המלח ואוכלים אותן. הרב יחיא קאפח התנגד בחריפות למנהגים הללו, שלדעתו בנוסף לטיפשות שבדבר, מנהגים אלה אסורים מדאורייתא משום "דרכי האמורי".
הדרדעים ראו את המקובלים כחסרי הגיון בגישתם וחשו שהם תורמים בכך לירידה במעמדם החברתי והכלכלי של יהודי תימן. סוגיות אלה הובילו את הרב יחיא קאפח לעמוד בראש תנועת "דור דעה". בין מטרותיו היו ההגנה וההפצה של מה שהוא ראה כצורה המקורית של היהדות, כפי שנקבעה על ידי חכמי ישראל מתקופת חז"ל עד תקופת הרמב"ם.
פעילות התנועה
כנגד התגברות היבטיה המעשיים והשונים של הקבלה לסוגיה בתימן, חיבר הרב קאפח את ספרו "מלחמות ה'" ובו משנתו נגד הקבלה וספר הזוהר ובעד חזרה לרציונליזם המיימוני. מלבד מגמתו לאמץ את שיטת הרמב"ם במחשבה, בהלכה ובתפילה, הרב קאפח ביקש גם לערוך תיקונים במערכת החינוך של יהדות תימן. רבני תימן ובראשם הרב יחיא יצחק הלוי הקימו בית ספר שנקרא ״אלמכתב״, שבו למדו לצד לימודי הקודש גם פילוסופיה יהודית ועברית ודקדוקה, וכן ערבית, טורקית, מדעים, וחשבון. הרב קאפח מונה למנהלו על ידי הרב יצחק הלוי שהיה הרב הראשי.
הפולמוס
פעולותיו ודעותיו של הרב קאפח ששימש כחכם באשי בתימן לזמן קצר, עוררו פולמוס רחב, שהגיע עד לרבני ירושלים מעדת הספרדים, האשכנזים, המערבים והתימנים, והם חתמו על חרם נגדם.
כמענה לספר "מלחמות ה'" של הרב קאפח, חכמי תימן השיבו בחיבור הנקרא "אמונת ה'", בחיבור זה הם השתדלו להשיב אחת לאחת על כל טענותיו של הרב קאפח כנגד ספר הזוהר וטענו כי יסודות הקבלה הם עתיקים, כדוגמת ספרות ההיכלות. יש הטוענים שאת הספר חיבר הרב יוסף צוברי בעזרת רבותיו ובראשם הרב סעיד עוזרי, אולם הפרופסור יוסף טובי הוכיח על פי מכתב מאותה התקופה כי מחבר הספר היה הרב יחיא ערוסי הלוי, מרבותיו של הרב צובירי, ולצידו כמה רבנים צנעאניים נוספים. בתשובה לחרמות חכמי ירושלים עליו, פרסם הרב קאפח חוברת תשובה בשם "עמל ורעות רוח - וחרמות ותשובתם" ואף הגיב בחרם משלו שפרסם חרם מטעמו ומטעם רבנים שהיו תלמידיו כנגד רבני ירושלים. תוך זמן קצר הפכה מחלוקת זו למחלוקת שפיצלה עמוקות את יהדות תימן בין ה'עיקשים' לבין ה'דרדעים'.
גם הראי"ה קוק התפלמס עם הרב יחיא קאפח ותפיסתו, אך מחליפת המכתבים ביניהם עולה כי הגם שהרב קוק גילה התנגדות נחרצת לדעותיו של הרב קאפח, התנגדות זו התנהלה בדרך מכובדת כיוון שהוא זיהה כי אין מדובר ב"משכיל" פורק עול, זאת בניגוד לרבני ירושלים שהפגינו כלפיו זלזול ויצאו בחרם כנגדו וכנגד הדרדעים.
למרות האמור, רבני תימן לא החרימו את הרב קאפח בפועל והמשיכו לשבת איתו בבית הדין. המאבקים ההדדיים, ההלשנות לשלטון המוסלמי והאלימות הקשה בין שני המחנות דעכו רק עם עליית יהדות תימן לישראל. עם זאת, מתחים הקשורים במחלוקת ממשיכים להתקיים.
ארגון אבי דוד
בשנת ה'תר"ץ הקימו תלמידי הרב יחיא קאפח את "ארגון אבי דוד" על שמו ועל שם בנו דוד שנרצח. לארגון היו סניפים בתל אביב ובירושלים. סכסוך התחולל בין קהילת אבי דוד בתל אביב לבין קהילה סמוכה בנוסח ה"שאמי", הרב קוק התערב ודרש מהארגון שיוציא כרוז שבו יצהירו אנשיו כי הם מאמינים בזוהר. חברי הארגון בירושלים רכשו בשנת ה'תרצ"ה בית כנסת והקימו בו בהמשך תלמוד תורה, אך ננטש לאחר כמה שנים. בשנת ה'תרצ"ח יזמו חברי הארגון פיוס בין פלגי העדה, לפני הרב הרצוג והרב חרל"פ. באותה שנה פנה הארגון לרבנים הראשיים כדי למנוע את הדפסת הספר אמונות ה', שבו נכתבו דברים חריפים נגד רבם. עם השנים התנועה התפזרה, וחברי התנועה כיום משתייכים לספקטרום רחב של מגזרים, בין תלמידי הרמב"ם בציונות הדתית, שכונות תימניות אדוקות בירושלים ובכרם התימנים ואף קבוצת מתנחלים בשטחים. חלק מבתי הכנסת של הארגון קיימים היום תחת אותו השם, ונמצאים בירושלים, תל אביב, הרצליה וחולון.
כיום
לאחר פטירתו של הרב יחיא קאפח המשיך את דרכו תלמידו הרב יחיא אביץ' שאף מונה לרב הראשי בתימן בהסכמת כל הקהילה. המחלוקת דעכה לאחר שניסיונות הפיוס בין שתי הקבוצות הצליחו, כשהדרדעים תחת הרב שלום קורח, ומתנגדי הדרדעים תחת הרב סעיד עוזרי, התאספו יחדיו. עם עליית יהודי תימן לארץ, היווה נכדו של הרב יחיא קאפח, הרב יוסף קאפח, כדמות הבכירה בקרב קבוצה זו. הרב יוסף קאפח, חתן פרס ישראל, שאף להמשיך את דרכו של סבו בכל הנוגע להליכה אחר משנתו של הרמב"ם, במחשבה, בהלכה ובנוסח התפילה, וכחלק ממפעל חייו ערך חיבורים חשובים רבים של הרמב"ם ורב סעדיה גאון (ראו חיבוריו שיצאו לאור), וכן הוציא שתי מהדורות חדשות של סדר התפילה הבלאדי. בניגוד לסבו הוא נמנע מלהביע כל דעה על הזוהר, מעבר לאמירה שמוטב לאדם לשאוב השפעה רוחנית מחיבוריו של הרמב"ם. יתר על כן, במענה לשאלת עיתונאי הוא השיב כי הספר מקובל עליו ואף הפנה בספריו לספר הזוהר. לכן יש ספק אם יש להתייחס לרב קאפח הנכד כדרדעי או לא. כוונתו הייתה כנראה ליישב בין שתי הקבוצות, כמו שהמהרי"ץ ניסה ליישב בין המסורתיים לבין המקובלים. עם זאת הוא לא הביע בפומבי התנגדות לספר הזוהר.
הרב יוסף קאפח נפטר בשנת 2000. תלמידו וממשיכו העיקרי, הרב ד"ר רצון ערוסי, רבה של קריית אונו, הבהיר בתשובה כי אין מקום היום להתנגדות לספר הזוהר. לדבריו, הסיבות שגרמו לפריצת המחלוקת בתימן, בהן אמונות טפלות שהוגדרו כקבליות אך אסורות גם לדעת רבים מפוסקי אשכנז וספרד, אינן קיימות היום בישראל. עוד כתב שהמחלוקת בעניין זה פסה מן העולם ואך "שועלים קטנים מחבלים כרמים" הם הממשיכים להחיותה.
מחוץ לעדת תימן, הרב חיים קניבסקי פסק שדרדעים שאינם מאמינים בספר הזוהר אינם מצטרפים למניין והם כאפיקורוסים. הרב בן ציון מוצפי מביא בשם הרב חיים סינואני והרב מרדכי שרעבי שהם ככופרים בתורה שבעל פה ואסור להתפלל בבתי הכנסת שלהם אם הם מפרסמים את דעתם ברבים. הרב יצחק יוסף אמר שאביו, הרב עובדיה יוסף הסתפק בדבר ולמעשה חשש לצרף דרדעים למניין, אך הוסיף שהיות וכולם גדלו בישיבות של בני העדות האחרות לא נשארו מהם מי שכופרים בזוהר. אולם במענה לשואל רואים שהרב עובדיה יוסף ידע שהדרדעים דבקו בכפירתם בזוהר, ואף על פי כן, פסק הרב כי אין הם נחשבים לכופרים בתורה כיוון "שקשה לומר כן [שהם כופרים], שהרי הזוהר היה גנוז שנים רבות, ואחר שנמצא הם מצאו בו כל מיני קושיות, שלדעתם, מראה סתירה לנאמר בתורה, ולכך אי אפשר לדונם ככופרים". כלומר, הרב עובדיה יוסף לא ראה בכפירה בזוהר כפירה בתורה, היות שלספר הזוהר אין מסורת בישראל. מאידך, הרב יחיא קאפח פסק בספרו "מלחמות ה'" כי מי שדבק בספר הזוהר ובמקובלים הרי הוא עובד עבודה זרה ואסור לאכול משחיטתו ולצרפו לכל דבר שבקדושה, ואין לו חלק לעולם הבא.
השקפת אנשי התנועה
רקע
התנועה ביקשה לשחזר את מה שהבינה כתפיסה היהודית המקורית בתחומי ההלכה, מחשבת ישראל, תפילה, חינוך ועוד. זאת, במטרה לשוב אל היהדות הרבנית "האותנטית" ולתקן סטיות שהשתרשו במהלך השנים. המודל שעמד לפני מייסדי התנועה היה זה של הרמב"ם כפי שבא לידי ביטוי בחיבוריו ההלכתיים, בתפיסת העולם הרציונליסטית בה החזיק, בשיטתו בענייני אמונות ודעות ובאופן בו שילב תורה ומדע.
הדרדעים דוחים את תפיסת העולם הקבלית בשל הבנתם את התאולוגיה הקבלית כמכוונת את העבודה לאל רק באמצעות הספירות. בכך הם רואים פגיעה בייחוד השם ועבודה זרה. כמו כן, הם מתנגדים לעולמה של הקבלה המעשית הכולל קמיעות, לחשים ועוד - תחום שהתפתח מאוד במאות האחרונות ביהדות תימן. בנוסף, הדרדעים טוענים שספר הזוהר לא נכתב בידי רבי שמעון בר יוחאי, ואין לספר הזוהר שום קשר לחז"ל.
הדרדעים קיבלו עליהם את שיטת הרמב"ם בכל עניין, הן בענייני הלכה ומנהג, הן בפילוסופיה יהודית. בסידוריהם, המבוססים על התכלאל הבלדי, השמיטו את מרבית הקטעים שמקורם בקבלה, ואשר נוספו במהלך השנים לסידורי יהודי תימן. הם נמנעים מלקיים מנהגים המבוססים על הקבלה.
את פעולותיו של הרב יחיא צאלח (המהרי"ץ) במהלך המאה ה-18 תפסו הדרדעים כניסיון למתן השפעה קבלית על סידור התפילה.
אמונה
עיקרי אמונה
הדרדעים מייחסים חשיבות מיוחדת לעיקר האמונה השני של הרמב"ם בנושא הייחוד המוחלט של האל, שלדעתם נפגמה על ידי מערכת הספירות בקבלה הרווחות כיום. לתמיכה בכך הם פונים לכתבים הפילוסופיים של גאונים וראשונים שונים כמו רב סעדיה גאון, רבנו בחיי אבן פקודה, רבי יהודה הלוי והרמב"ם.
יחס לקבלה
מן הספר מלחמות ה', ניתן להסיק שהמחלוקת היסודית ביותר שהייתה וישנה לדרדעים עם הפרשנות הפופולרית של הקבלה נוגעת לייחוד הטרנסצנדנטי המוחלט של הבורא ולחוקים נגד עבודה זרה. הדרדעים מאמינים כי מהותה המודרנית של הקבלה, הרווחות כיום, מנוגדות לאחדות הבורא המוחלטת ומפרה איסורי הלכה נגד עבודה זרה ופוליתאיזם, ובמיוחד האיסור על "ריבוי רשויות" (הסגידה או התפישה של האלוהות ככמה ישויות שונות, או נפרדות במהותן באופן חלקי), אשר מקור איסורים אלה במשנה תורה לרמב"ם.
המילה "קבלה" משמשת במקורות יהודיים עתיקים יותר ובפי הרמב"ם כ"מסורת", ואינה צריכה להתייחס למיסטיקה מכל סוג שהוא. יתר על כן, הדרדעים מקבלים כי בימי התלמוד הייתה קיימת תורת סוד, העוסקת במעשה בראשית ומעשה מרכבה, אך ברוח הרמב"ם מפרשים את אלה כמתייחסים לנושאים הדומים לפיזיקה האריסטוטלית ולמטאפיזיקה, בהתאם. הם דוחים את התפישה שמסורת זו מיוצגת על ידי ספרות הקבלה ומתפרשת לפיה. יתרה מזו, היות שלא ידוע מה הוא מקורה של ספרות ההיכלות, הם לא רואים גם בה שום ראיה, שהרי אף הרמב"ם ורב סעדיה גאון לא הזכירו ממנה אפילו פעם אחת בכל כתביהם, מלבד "ספר יצירה" שהתפרש על ידי רס"ג בדרך פילוסופית, וספר "שיעור קומה" שרס"ג פקפק באמינותו והרמב"ם בצעירותו חשב לפרשו לפי דרכו, אך מאוחר יותר שלל את הספר כזיוף.
הרב יוסף קאפח, פרסם את הטקסט המיסטי העתיק "ספר יצירה" יחד עם פירושו של רס"ג. כמו כן, רבנו בחיי אבן פקודה ור' אברהם בן הרמב"ם (המתוארים לעיתים כ"סוּפים יהודים") זוכים למעמד של כבוד בקרב דרדעים. בפועל, הדרדעים אינם בהכרח דוחים את תורת עשר הספירות, כפי שמופיע בספר יצירה. בספר היצירה, שלא כמו בקבלה מאוחרת יותר, הספירות אינן מוצגות כישויות אלוהיות, חלקים מהאלוהים או אף תכונות אלוהיות: הספירות הן ייצוג ספרותי, הנחשבות כפרמטרים הממדיים אשר שימשו בבריאת העולם.
הנושא שהדרדעים רואים כבעיה מתייחס לספר הבהיר והזוהר, שבהם הספירות הפכו למייצגות באופן בלעדי תכונות אלוהיות או נאצלות ממקור אלוהי, ולקביעה שלא ניתן לפנות באופן רוחני ישירות אל האין־סוף, אלא רק דרך הספירות; בסידורים המודרניים של עדות המזרח, כל אזכור של שם ה' מלווה בניסוח שונה כדי להציג אל איזו ספירה המתפלל מכוון בתפילתו. התייחסות לנושא הנ"ל מצויה בתורתו של האר"י (מייסד הקבלה הלוריאנית) כפי שנמצא בכתביו של ר' חיים ויטאל, שם נקבע כי כתוצאה מכאוס בגן עדן (המכונה "שבירת הכלים"), נשברו הכלים של הספירות וצינורותיהן נוצרו מחדש לפי מספר מוגדר של תכונות הקשורות זה לזה בגילויי האל המכונות "פרצופים", המלמד שהמטרה של כל מצוות דתית היא לסייע לאיחודם. עקרונות קבלה כמו אלה נראים בעיני הדרדעים כמקורבים בצורה לא הגונה לפוליתאיזם.
אנשי תנועת דור דעה המקוריים, כמו מארי יחיא קאפח, הוקיעו את הזוהר כזיוף מוחלט וככזה שנכתב באופן מוחלט על בסיס אמונות חיצוניות הזרות למסורת ישראל, עקב עדויות הן מחקריות הן תאולוגיות שלטענתם מוכיחות שמקור הזוהר אינו מהמאה ה־1, אלא נוצר ופותח על ידי קבוצת מחברים בספרד של המאה ה־13 וה־14. חלק מהדרדעים של ימינו נוקטים עמדה קצת יותר מתונה, ומניחים שהזוהר עשוי להכיל אלמנטים של מדרש קדום יותר יחד עם מידה רבה של שרבוב וניסוח מחדש מאוחר יותר, תוך שהם רואים את הזוהר בצורתו הנוכחית כמקור לא מהימן, הן אמונית והן הלכתית. חלקים אחרים של היהדות האורתודוקסית חולקים את נקודת המבט המתונה הזו של הדרדעים, למרות שלא בהכרח דוחים את הזוהר עצמו, כוללים את רוב תלמידי הרמב"ם, כמו גם חלקים מהקהילה האורתודוקסית המודרנית ואחרים. חלקים מבין הקבוצות הללו שאינם דוחים את הזוהר טוענים כי הקבלה כפי שנלמדת כיום, מייצגת עיוות של תורתו המיועדת של הזוהר. עם זאת, החלקים הספציפיים מתוך ספר הזוהר, אותם רואים הדרדעים כבעייתיים, מופיעים בכל המהדורות העדכניות והעתיקות של הזוהר.
הגדרת הכפרנות
ישות שעליה מדובר תכופות בחיבורים האזוטריים של הקבלה, במיוחד בזוהר, היא הנקראת כ"זעיר אנפין", (במקביל לדמיורגוס), אשר לפי המונח והשימוש בו לקוח ממוצא הכנסייה הגנוסטית, אם כי בתקופות מאוחרות יותר נתפש בעיני המקובלים כאחד המלאכים בגן עדן הקשורים ליכולות הרגשיות של הנשמה ולמושג "כוח סופי". אותה דמות ידועה גם בכתבים לטיניים בשם Microprosopus, שמקורה ביוונית mikros = קטן, בשילוב prosopon = פנים, ונאמר שיש לה אב. מקובלים מסוימים טוענים שהתפילות ועשיית המצוות הולכות אל "זעיר אנפין", ושהעולם נברא על ידו. עבור מארי יחיא קאפח, אמירות כאלה היו בגדר כפירה, שכן לפיו אין ולא היה אחר מלבד אלוהים שברא את העולם, ואליו בלבד עלינו להתפלל. מנגד, טוענים ה"עיקשים" (מתנגדי הדרדעים בפי הדרדעים) שגם הרמב"ם לא חף מהשפעות זרות, שכן גם הוא למד ויישם את הפילוסופיה היוונית והושפע ממנה בתפיסתו התאולוגית-פילוסופית. על כך ישיבו הדרדעים ותלמידי הרמב"ם שהרמב"ם אכן הושפע מהפילוסופיה היוונית, אך זו לא הייתה אחת ממקורותיו בעת שקבע את פסיקותיו במשנה תורה. יתרה מזאת, לפי תפישת הדרדעים הרמב"ם מעודד ואף מחייב את האדם ללמוד לימודי חול ובראשם מדעים ופילוסופיה, ואין בכך פסול משום שמותר ללמוד חכמות חול מהגוים, והאיסור הוא על לשאוב מהגוים רעיונות רוחניים (כפי שלטענתם עשו המקובלים עם רעיון הגנוסיס), והם נשענים על דברי המדרש: "חכמה בגוים – תאמן... תורה בגוים אל תאמן".
במכתב להראי"ה קוק, טוען מארי יחיא קאפח כי אמונות כמו אלה עומדות בפועל בסתירה לתורה שניתנה לעם ישראל על ידי משה. הוא מותח ביקורת חריפה נגד הזוהר על כך שגורם לעידוד של אמונות כפרניות, כמו זו של ה"זעיר אנפין", וכן נגד המקובלים המודרניים הטוענים ש"זעיר אנפין" הוא האלוהים וישראל הם העם שלו, כמתואר בספר הברית (מאמר כ', פרק טו') ובספר יושר לבב (עמוד ד), וטוענים באופן שגוי שהוא זה שהוציא את ישראל מארץ מצרים, ושאשתו (שהיא ספירת המלכות) היא שהכתה את המצרים בעשרת המכות ובים, ואילו הוא שהתגלה לישראל בהר סיני ונתן את התורה שבכתב. כל האמונות הללו, טען מארי קאפח, צריכים להימחק מדת ישראל. משום שמשמעות התורה ברורה שרק אלוהים, ואלוהים לבדו, עשה את כל הנסים וההתגלויות האלה למען ישראל.
גלגול נשמות וההידבקות בצדיקים
סלע מחלוקת נוסף בין דרדעים למקובלים נוגע לדחיית הדרדעים את הרעיון של גלגול נשמות. בין היתר הם מבססים את דעתם עקב חוסר הציון של גלגול הנשמות בתלמוד; העובדה שהגלגול תופס חלק מרכזי בדתות פגאניות אחרות; ובעיקר על בסיס התנגדותו של רס"ג, שכתב:
נקודת מבט זו משותפת לא רק לתלמידי הרמב"ם שאינם דרדעים, אלא גם לרבים ביהדות האורתודוקסית המרכזית. יתרה מזאת, הדרדעים נמנעים מלהתפלל, לפנות או לבקש בקשות מכל כוח או ישות נפרדת ובלתי תלויה מלבד אלוהים. הם נגד פנייה אל מלאכים או רבנים שנפטרו. ההתנגדות כוללת מקרים בו האדם מעוניין שהמלאך או נשמת הצדיק ייפנו את התפילה שלו לאלוהים, כלומר ישמשו כמתווכים (או, "מליצי יושר"). הדרדעים מחשיבים מנהגים כאלה כמנוגדים לחלוטין לעקרונות המהותיים ביותר של מה שהם מאמינים כיהדות אותנטית: לשרת את הבורא האחד שאין דומה לו מבלי לצרף מתווכים בתפילות ובקיום המצוות. זאת על סמך הבנתם את הספרים הנזכרים לעיל, ובפרט על ההלכות הנוגעות למתווך או מליץ המוזכרים במשנה תורה ובעיקר החמישי של י"ג עיקרי האמונה. תפילה, ביהדות, היא סוג של הביטוי האוניברסלי והשכיח ביותר לעבודת ה' מאז שבוטלה הקורבנות לאחר חורבן בית המקדש השני. לפי קביעת חז"ל: "אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב? זוֹ תְּפִלָּה".
בנוסף לסוגיית הפנייה לכוחות עליונים שאינם הקב"ה, הדרדעים מסתייגים מהנוהג המקובל של ביקור בקברי צדיקים, אנדרטאות ושאר מקומות עלייה לרגל שכוללים את חייהם ופועלם של רבנים שנפטרו, כפי שהנוהג מצוי כיום, זאת משום שהסגידה וההתחקות אחר אותם רבנים מזכירה פולחן אישיות שיש בו אבק עבודה זרה., ועובר על איסור בניית הבמות ומזבחות. זו, כך הם טוענים, אותה הסיבה שהמסורת היהודית אינה מפרטת את מקום קבורתו של משה. בניגוד לכך, מסופר בתלמוד הבבלי על כלב בן יפונה שהתפלל ב"קברי אבות" בעת כניסת המרגלים לארץ. על כך ישיבו הדרדעים שבמקרה של כלב לא מדובר בעליה לרגל קבועה וממוסדת, אלא ביקור חד פעמי; הסיפור לא מובא כמקור ללימוד הלכה, אלא מסופר כהערה צדדית בחלק מדיון בגמרא, והדבר מנוגד לדברי התלמוד ירושלמי: "והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונםמסכת שקלים, פרק ב' הלכה ה' ולא יפנה אדם לבקר הקברות". כמו כן ישיבו שאין להבין אגדה זו כפשוטהע"פ הקדמת הרמב"ם לפרק חלק ודברי חז"ל "הם רק משל וביטוי לפרישתו של כלב מעצת מרגלים ושנדבק באמונתם של האבות".הרב שלמה צדוק בפירושו להלכות אבלות פרק ד' הלכה ד'
גישה כלפי ההלכה
הדרדעים שוללים מנהגים, הלכות וחידושים בהלכה היהודית שלדעתם באים על חשבון או מבטלים מנהגים תלמודיים עתיקים יותר, ולעיתים אף מנוגדים להלכה הקיימת בתלמוד, עקב אי הבנה של סוגיה, פסיקה לפי כתב יד ששוכתב מחדש, או התאמה של ההלכה לצורכי החיים באותה התקופה, כפי שכותב פרופ' ישראל תא-שמע:
הדרדעים ותלמידי הרמב"ם מתנגדים במיוחד לחידושים ומנהגים שנולדו בעקבות הקבלה והזוהר. לדעתם, ובייחוד לדעת תלמידי הרמב"ם, אין לחכמים סמכות לחדש תקנות ומנהגים בהלכה – ללא הבדל אם התקנה באה להחמיר או להקל – מאז חתימת התלמוד ותום תקופת האמוראים. הדרדעים סבורים שבקשר לתפקידם של רבנים מאוחרים יותר, עליהם לשמש מנהיגים רוחניים של קהילתם ולשמור על ההקפדה של ההלכה והנגשתה לכלל העם. מנגד, הם מכירים בכך שמצב זה אינו אידיאלי, וסוברים שכל עוד הסנהדרין לא מוקמת אין לחכמים סמכות לחדש בהלכה. על כן, דרדעים רבים מצדדים בהקמה מחדש של הסנהדרין שתשב בלשכת הגזית בירושלים.
לשיטתם, ספר ההלכה משנה תורה לרמב"ם הוא המקור המדויק ביותר להלכה על פי המשנה והתלמוד, עקב העבודה השיטתית של פסיקת הרמב"ם בהלכה, עיונו בכתבי יד וגרסאות שונות של התלמוד, ואיחוד מקורות מהמשנה, התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי, התוספתות ושאר מדרשים. עקב כך, יצירתו נחשבת למוסמכת ביותר בהלכות התלמוד, והיא כשלעצמה אסמכתא מספיקה ללא פניה למקור אחר. והרמב"ם כותב: "אלו הייתה מטרתנו לפרש את החבור [=משנה תורה] על ידי התלמוד לא היינו כותבים את החבור" יתר על כן, הם טוענים, הנוסח הנוכחי של התלמוד שוּנה למכביר ובעל גרסאות טקסטואליות רבות ואף סותרות; מכאן, יחד עם העובדה שעמדו לרשותו של הרמב"ם טקסטים תלמודיים מדויקים ושלמים ביותר, הם מסיקים שהמשנה תורה מספק את הגישה הטובה ביותר למה שהתלמוד בוודאי התכוון מלכתחילה.
בניגוד לרבים מתלמידי הרמב"ם המאוחרים, הדרדעים ותלמידי הרמב"ם הראשונים לא שללו באופן גורף כל מנהג מקומי, בין אם ספרדי או אשכנזי או מכל מקור אחר, ולא פסלוהו משום היותו חדש גרידא. אלא, הם שמרו על מאפייני קהילה מסוימים (כמו בתימן) אשר מקורם אינו רמב"ם, בהנחה שמדובר בעניינים קלים וחסרי השפעה בקיום המצוות ההלכתי או בתפישת האל. אולם הם סברו, בהסתמכות על פוסקים כמו הרדב"ז ור' יוסף קארו, שדעותיו של הרמב"ם צריכות להיות מקובלות לא רק בתימן אלא גם בארץ ישראל, מצרים והמזרח הקרוב בכלל.
קיים קו מנחה בין עמדת הדרדעים בעניין ההלכה היהודית לבין סוגיות אחרות, והוא שהטיעון המרכזי לקבלת המשנה תורה כמקור המדויק והמקורי ביותר של ההלכה הוא שרוב הפוסקים המאוחרים, (כמו רבי יוסף קארו, החתם סופר, החפץ חיים והרב עובדיה יוסף), האמינו ועסקו בתורת הקבלה ופסקו פעמים לפי הזוהר. לכן, לדעתם, אין לקבלם כפוסקי הלכה. לעומת זאת, הוגים יהודים רבים של העת המודרנית (כמו פרופ' ישעיהו ליבוביץ) טענו כי יוסף קארו ושאר הפוסקים פסקו לפי השיטות המחמירות של החשיבה ההלכתית, וכי פסיקותיהם לא הושפעו בשום אופן מהשקפותיהם הקבליות האישיות (בדיוק כפי שמנקודת המבט ההפוכה, פסיקותיו ההלכתיות של הרמב"ם אינן מושפעות מקבלתו את הפילוסופיה היוונית).
דגש ייחודי על מצוות
ישנן מספר מצוות והלכות עליהם הדרדעים עשויים לשים דגש, להבליט במיוחד או להחשיב כקווים מנחים וערכי יסוד, עקב טענתם שנושאים אלה ננטשו או שונו לבלי היכר על־ידי חלקים גדולים בעולם היהודי. נושאים אלה כוללים:
הלכות איסורי עבודה זרה, שלפי השקפתם אוסרות כל שימוש במתווכים שמימיים בין האדם לבין האלוהים, ואוסרים על תפילות ושאר פניות לישויות כמו רבנים (חיים או מתים) או ספירות, ומתירות רק פניה אל הישות העליונה והיחידה - אלוהים, ושאין לעשות שום פעולות של דבקות דתית לאף ישות או התגלמות של האל מלבד האל עצמו;
הלכות מסוימות בנושא כשרות, כגון חליטה - טבילת הבשר במים רותחים לפני הבישול;
החיוב כיסוי הראש החל נשים לא נשואות צריכות ללבוש כיסוי ראש, ולא רק נשואות;
קיום מצוות הנחת תפילין הכוללת את חול המועד של חגי סוכות ופסח;
השתדלות על עטיית טלית או תפילין לאורך כל היום (למעט במקרים שהתלמוד אוסר, כמו בבית הכסא). הדרדעים לרוב מתפללים לפי נוסח התפילה הבלאדי של הרב יוסף קפאח, אשר נוסח זה בנוי זה על נוסח התפילה של המהרי"ץ, ולכן מכיל כמה תוספות קבליות, המאפשר להם להתפלל יחד עם המתפללים בנוסח הבלאדי שאינם דרדעים. עם זאת, התוספות הקבליות מסומנות בבירור על ידי הערות שוליים כתוספות מאוחרות יותר.
לקריאה נוספת
יהודה רצהבי, "דרדעים" (מנהגים ותקנות), עדות חלק א' עמודים 165–180.
ישראל ישעיהו, "דור דעה", שבות תימן, עמודים 166–231.
יוסף יובל טובי – תנועת 'דור־דעה' מתימן וביקורתו של ר' משה צארום על מנהגי הקבלה, דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ו', 2016.
בת ציון עראקי קלורמן, השכלה, יהדות ואסלאם והוויכוח על הקבלה בתימן - היבטים חברתיים ותרבותיים, בתוך מאיר ליטבק ואורה לימור (עורכים), קנאות דתית, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים: 2007, עמודים 133–180.
קישורים חיצוניים
ספר מלחמות השם, מאת הרב יחיא קאפח, ירושלים: תרצ"א. מהדורה דיגיטלית חדשה ומתוקנת (רמת גן: ה'תשע"ה)
אמונת השם, מהדורת צילום של ספר ההתנגדות לספר מלחמות השם, היברובוקס
הרב יחיא קאפח, עמל ורעות רוח וחרמות ותשובתם, פרויקט בן יהודה
אליצור סגל, הארי פוטר בארץ הדרדעים, ארץ הצבי
הערות שוליים
קטגוריה:זרמים ביהדות
קטגוריה:יהדות תימן | 2024-08-21T10:15:06 |
דנה אמיר | דנה אמיר (נולדה ב-1966) היא פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה, פסיכולוגית קלינית מומחית,פסיכואנליטיקאית, סופרת ומשוררת ישראלית.
קורות חיים
אמיר (לבית בן-רון), ילידת חיפה, היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ותואר שלישי בפילוסופיה של הפסיכואנליזה מטעם אוניברסיטת חיפה. נושא עבודת הדוקטור שלה הוא "הממד הלירי של הנפש".
אמיר היא פרופסור מן המניין בבית הספר לטיפול, ייעוץ והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה. היא ייסדה את מסלול הדוקטורט והפוסט-דוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה ועומדת בראשו, וכן מכהנת כיו"ר תוכנית "זרמים" לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, השייכת לבית הספר ללימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. בנוסף להיותה פסיכואנליטיקאית מנחה מטעם החברה הפסיכואנליטית בישראל וחברה בהתאחדות הפסיכואנליטית הבינלאומית, כיהנה בין השנים 2024-2019 כעורכת הראשית של מארג - כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה היוצא לאור מטעם מרכז פרויד, האוניברסיטה העברית בירושלים. כמו כן היא ראש הקתדרה לחינוך וחברה ע"ש חנן ורחל בר-נצר.
מחקריה, שזכו לתמיכת הקרן הלאומית למדע, עוסקים בקשר בין פסיכופתולוגיה ושפה ובשסעים שונים בשפה: השסע הפסיכוטי, השסע האוטיסטי, השסע הפרוורטי והשסע הפסיכוסומטי. בנוסף היא עוסקת בחקר השפה הטראומטית, במודוסים של עדות טראומטית ובאפיוני שפת המעוול, וכן בקריאה פסיכואנליטית של יצירות ספרות.
היא אם לשני בנים, חיה בזוגיות עם מיכל בן נפתלי ומתגוררת בחיפה.
ספרה, "אבני ריחיים" (אפיק), נכלל ברשימת 70 הספרים הטובים לשנת 2022 של עיתון הארץ.
פרסים
אמיר זכתה בפרסים שונים על כתיבתה הפסיכואנליטית והספרותית:
הפרס הארצי לשירה מטעם קרן רון אדלר (חבר השופטים כלל את המשוררים יהודה עמיחי, נתן זך וארז ביטון), 1992
פרס בהט לספר עיון מקורי על כתב היד לספרה "על הליריות של הנפש", 2006
הפרס הבינלאומי ע"ש פרנסיס טסטין (Frances Tustin Memorial Prize) לכתיבה פסיכואנליטית בנושא אוטיזם, 2011
פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, 2012
הפרס הבינלאומי לכתיבה פסיכואנליטית ע"ש סצ'רדוטי (Sacerdoti prize) מטעם ההתאחדות הפסיכואנליטית (International Psychoanalytic Association), 2013
פרס אקו"ם לשירה ע"ש נתן אלתרמן, 2013
פרס עבור תרומה מיוחדת לחינוך הפסיכואנליטי מטעם הפורום הבינלאומי לחינוך פסיכואנליטי (International Forum for Psychoanalytic Education), 2017
הפרס הבינלאומי ע"ש היימן (Hayman Prize) על כתיבה בנושא טראומה מטעם ההתאחדות הפסיכואנליטית (International Psychoanalytic Association), 2017
פרס הרקטור וחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה לחוקרת בכירה מצטיינת, 2020
פרס המאמר המצטיין מטעם כתב העת International Journal of Applied Psychoanalytic Studies (במשותף עם נחמה הכהן, פוסט דוקטורנטית), 2020
ספריה
"עכשיו, במתיקות הזאת" (שירה), ספרית פועלים, 1993 (זכה בפרס הארצי לשירה מטעם הקרן ע"ש רון אדלר לשנת 1992)
"עד בוא האדמה" (שירה), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
"חיי אחינֹעם" (שירה), ריתמוס - הקיבוץ המאוחד, 2004
"שירי איניג" (שירה), ריתמוס - הקבוץ המאוחד, 2007
"על הליריות של הנפש" (עיון), הוצאת מאגנס בשיתוף עם הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2008 (זוכה פרס בהט לספר עיון מקורי לשנת 2006)
"תהום שפה" (עיון), הוצאת מאגנס, 2013 (הספר זכה במענק הקרן הלאומית למדע ישראל; קישור לפרק מתוך הספר, באתר פסיכולוגיה עברית)
Cleft Tongue: The Language of Psychic Structures. London: Karnac Books, 2014 (היה בין המועמדים הסופיים לפרס גרדיווה היוקרתי, 2015)
"כל שמותי" (שירה), הקיבוץ המאוחד, 2014 (זכה בפרס אקו"ם לשירה ע"ש נתן אלתרמן)
On the Lyricism of the Mind. New-York & London: Routledge, 2016
"קריעה" (שירה), אבן חושן, 2016
"להעיד על העדים: ארבעה מודוסים של עדות טראומטית" (עיון), הוצאת מאגנס, 2018
Bearing Witness to the Witness: A Psychoanalytic Perspective on Four Modes of Traumatic Testimony. New-York & London: Routledge, 2018
"קדיש על חשיכה ועל אור" (ממואר בשירה ופרוזה), סדרת נוודים, הוצאת אפיק, 2019
"וידויי מסך" (עיון), סדרת נרקיסוס, הוצאת רסלינג, 2020
"אבני ריחיים" (ממואר בשירה ופרוזה), הוצאת אפיק, 2021.
Psychoanalysis on the Verge of Language: Clinical Cases on the Edge. New-York & London: Routledge, 2021
"גלות הגוף המדבר" (עיון), סדרת נרקיסוס, הוצאת רסלינג, 2023
"שתיים אוחזות" (ממואר בפרוזה), הוצאת אפיק, 2023
Psychoanalysis as Radical Hospitality. New-York & London: Routledge, 2024
"והלאה" (פרוזה לירית), הוצאת תרסט, 2024.
לקריאה נוספת
הערך "דנה אמיר" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 41, 2018, חיפה.
קישורים חיצוניים
הרצאות ושיחות עם דנה אמיר, באתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה
דנה אמיר, על הליריות של הנפש, באתר האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי
שירים של דנה אמיר, באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית
אלי הירש, על "שירי איניג", פורסם במקור בידיעות אחרונות, 21 בדצמבר 2007
אלי הירש על "כל שמותי", 25 באפריל 2014 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות
עינת יקיר, זרה בין המלים, 23 באוקטובר 2012, אתר בית אבי חי
מירב רוט, על הספר "תהום שפה", שיחות, כרך כ"ז, חוברת 2, מרץ 2013
שירים מתוך "כל שמותי" בתוכנית "בימת שיר", קול המוסיקה - חלק ראשון ; חלק שני
דנה אמיר באתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, 2018
דנה אמיר, חצייה מגדרית כסזורה לעומת חצייה מגדרית כחתך, הרצאה ביום העיון "ג'נדר בטרנס", בית החולים באר-יעקב, 22 במאי 2019, באתר בטיפולנט
דנה אמיר משוחחת עם ענר גוברין ושרון זיו-ביימן על ספרה "וידויי מסך", 5 בספטמבר 2020, אתר בטיפולנט
דנה אמיר בלקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
השפה הטיפולית של פרופ' דנה אמיר, גיליון "בטיפולנט", 2021
נגה באר, אם כל הפרידות, על "שתיים אוחזות", פנס מוסף לביקורת ספרות, פברואר 2024.
הערות שוליים
קטגוריה:משוררות לסביות ישראליות
קטגוריה:משוררים ישראלים
קטגוריה:משוררות כותבות עברית
קטגוריה:משוררים כותבי עברית
קטגוריה:פסיכולוגיות ישראליות
קטגוריה:פסיכולוגים ישראלים
קטגוריה:זוכי פרס בהט
קטגוריה:זוכי פרס רון אדלר
קטגוריה:חיפה: אישים
קטגוריה:בוגרות בית הספר הריאלי
קטגוריה:בוגרי בית הספר הריאלי
קטגוריה:בעלות תואר דוקטור מאוניברסיטת חיפה
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת חיפה
קטגוריה:סגל אוניברסיטת חיפה: פסיכולוגיה
קטגוריה:מדענים ישראלים
קטגוריה:להט"ביות ישראליות
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1966
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1966 | 2024-10-03T16:31:30 |
וורהאמר 40,000 | שמאל|ממוזער|300px|לוגו וורהאמר 40,000
וורהאמר 40,000 (באנגלית: Warhammer 40,000) הוא משחק מלחמה שולחני מסדרת "וורהאמר". משחק זה מתרחש בעולם בדיוני באווירה גותית. המשחק מכיל יסודות רבים של לוחמה מודרנית ובהם לוחמה במבנים פזורים, לוחמת שריון וכדומה. בשונה מ"וורהאמר פנטסיה", קרב הפנים אל פנים הוא יסוד חשוב במשחק.
רקע ועלילת המשחק
המשחק מתרחש בשנת 40,000 לספירה. הגזע האנושי נתון בסכנת הכחדה, אף על פי שהאימפריה שבנה גדולה וחזקה. על מנת להגן על האימפריה יצר הקיסר את נחתי החלל. בעזרתם יצא הקיסר לכבוש את שאר הגלקסיה. בשנת 30,000 בערך, הגיעה האימפריה למשבר בעקבות בגידה, הידועה בשם "בגידת הורוס" (The Horus Heresy) - הורוס, המשנה לקיסר בגד בו ופנה לצד האפל של כוחות הכאוס. הורוס משך אחריו חלקים שלמים של נחתי חלל שהיו תחת פיקודו. הנחתים שנשארו נאמנים לקיסר הגנו עליו מפני הורוס. הקיסר שוגר לחללית של הורוס, ובה נלחם בו קרב עקוב מדם. הקיסר אומנם ניצח והרג את הורוס, אך נפצע קשה. הדרך היחידה לשמור על הקיסר בחיים היא על ידי מערכת תמיכת חיים ייחודית שמכונה "כס הזהב" (The Golden Throne). הדלק שמפעיל את המכונה הוא נשמות בני-אדם, ועל מנת שהקיסר ישרוד מקריב המין האנושי עבורו אלף נשמות ביום.
צבאות האימפריום של בני האדם (The Imperium Of Men)
המשמר הקיסרי
המשמר הקיסרי הוא הארגון הצבאי הגדול ביותר של הגלקסיה, והוא מורכב ממיליארדי בני אדם המגיעים מעולמות רבים ושונים. למרות כוחו האדיר של המשמר הוא נאלץ להאבק באופן תמידי באויבי האימפריום החפצים להשמידו. בעוד נחתי החלל מורכבים מחיילים שהונדסו גנטית וצבאות אויבי האימפריום מורכבים ממכונות הריגה ביולוגיות וחייזרים רצחניים, המשמר הקיסרי מורכב מבני אדם פשוטים לבושים בשכפ"צ ונושאים רובי לייזר. כוחו של הצבא הקיסרי טמון במסה הגדולה של הלוחמים אותם הוא מנחית בשדה הקרב. ישנם כמה משמרים קיסריים עיקריים-
המשמר הקיסרי של קאדיה - קאדיה הוא עולם הממוקם בפתח של "עין הטרור" (מעין חור שחור). קאדיה מונע מכוחות הכאוס של "עין הטרור" לצאת אל האימפריום החוצה. חיילי המשמר הקיסרי של קאדיה נחשבים לממושמעים ביותר מתוך חיילי המשמר והם משמשים דוגמה לכל שאר צבאות המשמר.
המשמר הקיסרי של ולהאלה - וואלהלה הוא עולם קרח סחוף רוחות וסופות שלגים. לוחמי ולהאלה נאמנים מאוד ומקריבים עצמם למען המטרה של הגנת האימפריום. הלוחמים הוולהאלאים נחשבים ללוחמים אשר מקדישים את עצמם לקיסר ולמטרה שלהם - להגן על האימפריום. הדרך היחידה להשתלט על מוצב של המשמר הקיסרי של וואלהאלה היא להשמיד את הכוחות המאיישים אותו לחלוטין. המשמר של וואלהאלה עושה שימוש נרחב בכלי ארטילריה ובכוח אש רב.
הלוחמים המדבריים של טאלרן - טלארן הוא עולם מדברי ולוחמי טלארן הם למעשה לוחמי גרילה. הסיבה למראה הנוכחי של טאלרן היא הפצצת נשק כימי שעבר הכוכב, הפצצה שגרמה גם לקרינה בלתי פוסקת שמאלצת את אנשי טאלראן לעטות בגדים רבים. המומחיות של לוחמי טאלרן היא בפעולות "פגע וברח" ובפעולות גרילה אחרות.
משמר הברזל של מורדיין - המשמר של מורדיין הוא מן המשמרים הממושמעים והמאומנים ביותר מבין עולמות המשמר. מורדיין הוא עולם בו קיים מחסור חמור במים ובמזון והמשמר שולט ביד רמה על ההסדרים בתחומים אלו.
נחתי החלל
כאמור נחתי החלל (Space marines) הם לוחמים שהונדסו גנטית. לאחר שעברו שתילות איברים, טיפולים כימיים ואימונים פיזיים קשים ביותר, מסוגלים נחתי החלל להילחם ללא מזון ושינה במשך שבועות. כמו כן מסוגלים הנחתים לעכל רעלים, לנשום באוויר מזוהם ולהחלים גם מפציעות קשות ביותר. תכונות אלו הופכות אותם ללוחמים המשובחים ביותר של האימפריום, ולקו הגנה חשוב ומרכזי. בנוסף ליכולותיהם הפיזיות, לנחתי החלל ניתנה הגישה לכלי נשק חזקים ומיוחדים, והם מצוידים בכלי רכב מהמשוריינים והחזקים בגלקסיה. סימן ההיכר של הנחתים הוא "שריון כוח" (Power Armour) המסוגל להדוף את פגיעותיהם של רוב כלי הנשק הקיימים. עוד תכונה חשובה של נחתי החלל היא אמונתם הפאנטית בקיסר-האלוהי שמעניקה להם חלק מרכזי מכוחם.
נחתי החלל מחולקים לצבאות קטנים המכונים "פרקים" (Chapters) כאשר כל פרק כולל עד לכאלף לוחמים. כל פרק שונה מהפרקים האחרים בתכונות גנטיות, מראה והתנהגות. בגלקסיה יש כאלף פרקים המפוזרים ברחביה. כל אחד מהם שוכן על כוכב בית שניתן לו. כל פרק הוא צבא עצמאי עם טנקים ומכונות מלחמה משלו ואף ציים של ספינות חלל.
דוגמאות לפרקים של נחתי החלל הנאמנים לאימפריום:
נחתי העל (Ultra marines) - הפרק הכי החזק והמכובד בין הפרקים של נחתי החלל.
זאבי החלל (Space wolves)
המלאכים האפלים (Dark angels)
ידי הברזל (iron hands)צלקות לבנות
האינקוויזיציה
כוח שמטרתו היא ציד בוגדים, חייזרים, שדים ומפיצים של דברי בגידה. כוחות האינקוויזיציה מונהגים על ידי אינקוויזיטורים - אנשים בעלי אמונה פנאטית בקיסר. האינקוויזיציה מתחלקת לשלושה כוחות לחימה עיקריים:
ציידי השדים (Ordo Malleus) - המתמחים בלחימה באיום הכאוטי, חיסול שדים והריגת העובדים אותם. ציידי השדים משתפים פעולה עם פרק מתמחה של נחתים בשם "האבירים האפורים".
ציידי המכשפות (Ordo Hereticus) - כוח לחימה המתמחה באיתור ובהוצאה להורג של בוגדים ופסייקרים (בעלי יכולות פסיוניות חריגות) אשר הושחתו. ציידי המכשפות משתפים פעולה עם כוח מיוחד הנקרא "אחיות הקרב".
ציידי החייזרים (Ordo Xenos) - כוח מיוחד של האימפריום, המתמחה בלחימה האיום החייזרי. הכח משתף פעולה עם חטיבת-עילית של נחתים הנקרא "משמר המוות" (Deathwatch).
צבאות הכאוס (Chaos Armies)
צבא שנוצר בעת בגידתו של הורוס. הורוס שכנע תשעה פרקי נחתים להצטרף אליו ואל כוחות הכאוס כדי להפיל את האימפריום ואת הקיסר ולשלוט על הגלקסיה. לאחר ניצחון הקיסר בקרב עם הורוס נסוגו לאחור צבאות הכאוס ועצרו ליד "עין הטרור", שם הם מצויים עד היום. כוחות נוספים של נחתי כאוס פזורים בכל רחבי הגלסיה, ועוד רבים נמצאים במערבולת קטנה הדומה לעין האימה ונקראת מיל-סטרום (Maelstrom). תשעת הלגיונות הבוגדים הם:
הלגיון השחור (The Black Legion)
אוכלי העולמות (World Eaters)
ילדי הקיסר (Emperor's Children)
משמר המוות (Death Guard)
אלף הבנים (Thousand Sons)
שליטי הלילה (Night Lords)
לוחמי הברזל (Iron Warriors)
נושאי המילה (Word Bearers)
לגיון אלפא (Alpha Legion)
אלי הכאוס
אלים אלו משמשים את צבא נחתי הכאוס בוורהאמר 40,000 ובוורהאמר פנטסיה:
קורן (Khorne) - אל הדם, ההרג וחדוות הקרב.
נרגל (Nurgle) - שליט הריקבון, האימה והייאוש.
סלאנש (Slaanesh) - נסיך החושים והאקסטזה.
זינץ' (Tzeench) - משנה הדרכים, הבוגדני.
כל אחד מהאלים מושך אליו מאמינים בדרכים שונות - זינץ' לוחש במוחותיהם סודות של הרס וכוח בלתי משוער, נרגל לוקח אליו את החולים והפצועים תוך כדי הבטחות שווא, סלאנש מפתה בהבטחות לתענוגות אינסופיים וקורן מבטיח טבח גדול לכל אוהבי הקרבות באשר הם. לא רק צבאות הכאוס סוגדים לאלים הללו- יש אלפי כתות, סודיות וגלויות ברחבי הגלקסיה, כך לדוגמה האלאדר הסוגדים לאל סלאנש.
האורקים
אורקים (Orks) - האורקים הם הגזע הברברי ביותר מגזעי החייזרים. צבאם מכסה את שדה הקרב במספרים עצומים של פרטים, והם מחסלים את אויביהם בתאווה לדם שפוך ובאלימות בלתי נשלטת. טבעם הוא פטרייתי והם מתרבים על ידי נבגים. בגלל זה הצליחו האורקים להתפשט באין-ספור מערכות שמש, מספרם אדיר. לאורקים אין עניינים אחרים פרט ללוחמה, והם לא מסוגלים לייצר לעצמם את הטכנולוגיה הנדרשת לפיתוח כלי מלחמה או כל מוצר טכנולוגי אחר. את כלי הנשק שלהם ומכונות המלחמה שלהם הם קנו, או גזלו. המלחמה נמצאת בעורקיהם של האורקים והם לא מסוגלים להפסיק להילחם. צבא האורקים מורכב מכנופיות-מלחמה הכוללות עשרות אלפי לוחמים ומכונות המלחמה שלהם. כנופיות-המלחמה נמצאות תחת פיקודו של אורק גדול במיוחד, אשר מכונה "בוס-המלחמה" (WarBoss). כנופיית מלחמה מתפצלת בדרך כלל לכמה חבורות (Mobs), כאשר כל חבורה מונהגת על ידי אציל-אורקי אשר נקרא "בוס" או "נוב" (Boss/Nob). האורקים מחולקים ל"שבטים" (Tribes), כאשר בכל כוכב שולט שבט אחר. בשבטים שולטים "שרי-מלחמה" (Warlord), שהם בוסי המלחמה האימתניים ביותר, אשר עשו את דרכם לשליטה על בני-מינם. השבטים יכולים להיות מורכבים ממאות פרטים עד לכמה עשרות של אלפים.
בתוך השבטים וכנופיות-המלחמה, ישנן "כתות" שונות, אשר סוגדות לסממנים מלחמתיים שונים, כגון עוצמה, מהירות, שריון וכדומה. הכתות מסמלות את הסממנים העיקריים שאותם השבט מעריץ. על פי רוב סממן משותף לכל השבט. כל שבט אורקים משתייך לכת שונה, ותומך בעקרונות שלה. לעיתים פורצים סכסוכים בין שבטים שונים על בסיס זה. הכתות הן-
Goffs - ה"גופים" נוטים להתרגש יותר מן הקרב עצמו ומהריגוש הנלווה אליו.
Bad Moons - ה"ירחים הרעים" הם סוחרים טובים ורודפים אחרי הכסף והממון.
Evil Sunz - ה"שמשות המרושעות" מעסיקים "מקבויס" (MekBoyz) רבים בצבאם ועל כן הוא מאופיין גם בכלי רכב רבים.
Death Skullz - "גולגולות המוות" ידועים בתאוות הבצע שלהם. הם בוזזים חסרי רחמים לאחר הניצחון.
SnakeBites - "נשיכות הנחש" הם כנופיה נודדת בין כוכב לכוכב כשכל בקשתם היא מציאת קרב.
Blood Axe - "גרזני הדם" ידועים בסמלם - גרזן שמרוח עליו דם. בגלל מזגם החם, הם נמצאים בסכסוך עם שבטי אורקים אחרים.
Kult of Speed - "כת המהירות". מאפיינם המרכזי הוא התאווה למהירות ולכלי רכב מהירים
האגדה אומרת שכאשר יקום אורק אשר יצליח לאחד את כל האורקים תחת אימפריה אחת, הם ישתלטו על היקום כולו, ויצליחו להביס את האימפריום, אויבם העיקרי.
גזעים נוספים ביקום ה-"WarHammer 40K"
טאו (Tau) - גזע צעיר שהתפתח מציפורים והגיע לרמה של מסע חללי רק לפני כמה מאות שנים. הטאו הגיעו להתקדמות אדירה בעזרת אידאולוגיה של "טובת הכלל" שבבסיסה הדרישה מכל פרט בגזע לעשות כמיטב יכולתו למען הגזע. בעלי הברית של הטאו הם הקרוט, גזע דמוי ציפורים ברברי ואוכל נבלות, כמו כן גם כנפי העוקץ מהכוכב ווספיד (Vespid - צרעוני).
האלדאר (Eldar) - אחד מהגזעים העתיקים ביותר בגלקסיה, אשר שלט בעבר באימפריה גדולה אף יותר מזו של האימפריום עוד לפני שבני האדם גילו את נפלאות המסע בחלל. האלדאר ירדו מגדולתם באסון נורא שנקרא בפשטות "הנפילה" (The Fall), אחרי שגאוותם וסיפוק כל צורכיהם השחיתו אותם, עד שמשחיתות זו נולד אל הכאוס Slaanesh. הנפילה הרסה את האימפריה האדירה וזללה את מרבית תושביה. המעטים שנשארו בחיים ברחו אל ספינות סחר ענקיות שנקראות "עולמות מלאכותיים" (Craftworlds), ששם שומרים על נפשותיהם מפני הכאוס באמצעות משמעת ברזל. האלדאר, ללא יוצא מן הכלל, הם גבוהים, זריזים, ויפים בצורה יוצאת דופן, אך דקיקים ושבירים במיוחד. הכוחות הטלפתיים של האלדאר הם החזקים ביותר בגלקסיה, מבט אחד מאחד מהטלפתים האלדאריים יכול להביא למוות מיידי.
האלדאר האפלים (Dark Eldar) - אלדר ששרדו בנפילת הגזע האלדרי, אבל לא ויתרו על דרכיהם. הם נהנים לענות את החלש ולבזוז את רכוש אויביהם. במקום משמעת, הם מגנים על נפשותיהם מפני Slaanesh בכך שמקריבים נפשות וייסורים של אחרים.
הנקרון (Necrons) - הנקרון הם שלדים מתכתיים אשר נוצרו על ידי יצורים אגדתיים בשם "ק'טאן" (C'Tan). הם לא יכולים לתקשר עם הסביבה, לא יכולים למות ומצייתים רק למה שמצווים עליהם הק'טאן. הנקרון התפתחו מגזע עתיק ביותר הנקרא "נקרונטיר". הנקרונטיר נלחמו בגזע "האלדאר". תוצאות המלחמה היו קטלניות מבחינת הנקרוטירים. הגזע ערך הסכם עם הק'טאן - הם מצידם הפכו אותם לבני אלמוות והכניסו אותם לתוך גוף חדש עשוי מתכת, ובתמורה הנקרוטירים, שנקראו בגופם החדש "נקרון", חויבו לעבוד עבורם. הרגש היחיד שמרגישים הנקרון הוא שנאה עזה לכל היצורים החיים בכלל, ולאלדאר בפרט. מלך הנקרון (The Necron lord) יכול לתקן את הנקרונים שנהרגו\נהרסו בקרב, עם כדור בדולח קסום, בעזרתו הוא יכול גם לזמן חיות מתכתיות ואף להפוך לשד ענק.
הטיראנידים (Tyranids) - גזע מפלצתי מגלקסיה אחרת, שהתפתח ומתבסס על טכנולוגיה ביולוגית. הם לוחמי קרבות פנים מול פנים מקצועיים, מתרבים במהירות עצומה בכוורות הענק שלהם ואוכלים כל יצור חי. בדומה לנקרון, גם לטיראנידים יש תודעה קולקטיבית בשם "מוח הכוורת" (Hive Mind). לכל גזע חרקים יש ייעוד שונה בתוך הכלל. יש לציין שלא ידוע היקף גודלו האמיתי של צבא הטיראנידים, וכי הצבאות השונים הנלחמים בגלקסיה הם כנראה רק צי סיור של הגזע. הטיראנידים זרים לגלקסיה שלנו, וייתכן שהם כבר השמידו גלקסיות רבות בדרכם לכאן.
עיבוד טלוויזיוני
בדצמבר 2022, דווח כי אולפני אמזון מפתחים עיבוד טלוויזיוני למשחק בכיכובו של הנרי קאוויל שגם יפיק את הסדרה.
קישורים חיצוניים
מאמר, במגזין האורק על וורהאמר 40,000
Games-Workshop - אתר החברה המייצרת את וורהאמר 40,00
Warhammer 40K wikia אנציקלופדיה רחבה באתר ויקיה
קטגוריה:משחקי מלחמה | 2024-09-30T05:07:22 |
אמיר דנה | REDIRECT דנה אמיר | 2005-01-01T20:33:21 |
ז'וז'ה סאראמגו | REDIRECT ז'וזה סאראמאגו | 2005-01-02T05:10:02 |
מחוזות יוון | מחוזות יוון (ביוונית: περιφέρειες; בתרגום מילולי: פריפריות) הם הרמה הראשונה של החלוקה המנהלית של יוון. קיימים 13 מחוזות שונים, כאשר תשעה מהם מתפרסים על יוון היבשתית, בחצי האי הבלקני ובחצי האי פלופונסוס, וארבעה על איי יוון (שניים באיי הים האגאי, אחד בכרתים ואחד באיים היוניים). 13 המחוזות מתחלקים כיום ל-74 יחידות אזוריות. היחידות האזוריות החליפו חלוקה מוקדמת יותר ל-51 נפות, חלוקה שהייתה נהוגה עד לשנת 2011.
המחוזות
שם בירה שטח(בקמ"ר) אוכלוסייה(2011, בנפש) צפיפות(בנפש לקמ"ר) פיתוח אנושי(2017) תמ"ג לנפש(2011, בדולרים) מס' יחידותאזוריות אטיקהΑττικής אתונה 3,808 3,828,434 1,005.4 0.893 26,968 8 מרכז יווןΣτερεάς Ελλάδας למיה 15,549 547,390 35.2 0.836 19,007 5 פלופונסוסΠελοποννήσου טריפולי 15,490 577,903 37.3 0.836 16,581 5 תסליהΘεσσαλίας לאריסה 14,037 732,762 52.2 0.848 15,772 5 מרכז מקדוניהΚεντρικής Μακεδονίας סלוניקי 18,811 1,882,108 100.1 0.866 16,559 7 מזרח מקדוניה ותראקיהΑνατολικής Μακεδονίας και Θράκης קומוטיני 14,157 608,182 43.0 0.833 16,559 6 מערב מקדוניהΔυτικής Μακεδονίας קוזני 9,451 283,689 30.0 0.866 18,786 4 מערב יווןΔυτικής Ελλάδας פטרס 11,350 679,796 59.9 0.852 14,332 3 אפירוסΗπείρου יואנינה 9,203 336,856 36.6 0.865 14,221 4 כרתיםΚρήτης הרקליון 8,336 623,065 74.7 0.868 18,421 4 האיים היונייםΙονίων Νήσων קורפו 2,307 207,855 90.1 0.863 17,726 5 צפון הים האגאיΒορείου Αιγαίου מיטילנה 3,836 199,231 51.9 0.860 16,638 5 דרום הים האגאיΝοτίου Αιγαίου ארמופולי 5,286 309,015 58.5 0.831 24,828 13
בנוסף למחוזות, קיים המחוז האוטונומי הר אתוס, או "ההר הקדוש", שמהווה מדינת נזירים תחת ריבונות יוונית. מחוז אוטונומי זה נמצא בחצי האי המזרחי ביותר מבין שלושת חצי האיים של כלקידיקי.
יחידות אזוריות
החל מתאריך ה-1 בינואר 2011, 13 המחוזות מחולקים ל-74 יחידות אזוריות (περιφερειακές ενότητες):
מזרח מקדוניה ותראקיה:
1. אברוס
2. רודופי
3. קסנתי
4. דרמה
5. קוולה
6. תסוס
מרכז מקדוניה:
7. סרה
8. קיליקיס
9. סלוניקי
10. כלקידיקי
11. פלה
12. אימאתיה
13. פיאריה
מערב מקדוניה:
14. פלורינה
15. קוזני
16. קסטוריה
17. גרוונה
אפירוס:
18. יואנינה
19. תספוריטקון
20. פרוזה
21. ארטהתסליה:
22. טריקלה
23. קרדיצה
24. לאריסה
25. מגנסיה
26. האיים הספורדיים
מרכז יוון:
27. אביה
28. בויאוטיה
29. פתיאוטיס
30. אבריטניה
31. פוקיס
מערב יוון:
32. אטוליה-אקארנאניה
33. אכאיה
34. אליס
פלופונסוס:
35. קורינתיה
36. ארקאדיה
37. ארגוליס
38. לאקוניה
39. מסיניאההאיים היוניים:
40. קורפו
41. לפקדה
42. קפלוניה
43. איתקה
44. זקינתוס
כרתים:
45. חניה
46. רתימנון
47.אירקליון
48. לסיטי
צפון הים האגאי:
49. למנוס
50. לסבוס
51. כיוס
52. איקריה
53. סאמוסדרום הים האגאי:
54. אנדרוס
55. סירוס
56. קיאה-קיתנוס
57. טינוס
58. מלוס
59. מיקונוס
60. נקסוס
61. פארוס
62. תירה
63. קלימנוס
64. קרפאתוס
65. קוס
66. רודוס
אטיקה:
67. האיים
68. מערב אטיקה
69. מזרח אטיקה
70. פיראוס
71. צפון אתונה
72. מערב אתונה
73. מרכז אתונה
74. דרום אתונה
הר אתוס:
75. הר אתוס
מחוזות משנה
עד לשנת 2011 החלוקה המנהלית המשנית של יוון הייתה ל-51 מחוזות משנה מנהליים (νομός, "נומוס" ביחיד; νομοί, "נומי" ברבים). במסגרת רפורמת קליקרטיס, בוטלה החלוקה הישנה למחוזות משנה שהוחלפו ביחידות אזוריות. רוב היחידות האזוריות החדשות זהות בתחום שיפוטם למחוזות המשנה הישנים. השינוי העיקרי היה במסגרת המחוזות של אטיקה ושל דרום הים האגאי, שבהם הרפורמה יצרה 18 יחידות מנהלתיות חדשות. מחוזות המשנה הישנים היו:
מזרח מקדוניה ותראקיה:
1. אברוס
2. רודופי
3. קסנתי
4. דרמה
5. קוולה
מרכז מקדוניה:
6. סרה
7. קיליקיס
8. סלוניקי
9. כלקידיקי
10. פלה
11. אימאתיה
12. פיאריה
מערב מקדוניה:
13. פלורינה
14. קוזני
15. קסטוריה
16. גרוונה
אפירוס:
17. יואנינה
18. תספוריטקון
19. פרוזה
20. ארטהתסליה:
21. טריקלה
22. קרדיצה
23. לאריסה
24. מגנסיה
מרכז יוון:
25. אביה
26. בויאוטיה
27. פתיאוטיס
28. אבריטניה
29. פוקיס
מערב יוון:
30. אטוליה-אקארנאניה
31. אכאיה
32. אליס
פלופונסוס:
33. קורינתוס
34. ארקאדיה
35. ארגוליס
36. לאקוניה
37. מסיניאההאיים היוניים:
38. קורפו
39. לפקדה
40. קפלוניה
41. זקינתוס
כרתים:
42. חניה
43. רתימנון
44.אירקליון
45. לסיטי
צפון הים האגאי:
46. לסבוס
47. כיוס
48. סאמוס
דרום הים האגאי:
49. האיים הקיקילאדיים
50. האיים הדודקאנסיים
אטיקה:
51. אטיקה
הר אתוס:
52. הר אתוס
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
יוון
יוון | 2024-05-27T12:55:56 |
רוג'ר ווטרס | ג'ורג' רוג'ר ווטרס (באנגלית: George Roger Waters; נולד ב-6 בספטמבר 1943) הוא זמר, מלחין, ומוזיקאי רוק אנגלי אשר התפרסם בעיקר בזכות היותו בסיסט להקת הרוק המתקדם פינק פלויד (לאחר עזיבתו של בוב קלוז את הלהקה והחלפת תפקידו כגיטריסט הראשי, בראשית ימיה טרם פרסומה הרחב). הוא כתב את רוב המילים לשירי הלהקה, והיה לדמות הדומיננטית בה עד לעזיבתו ב-1985.
לאחר שעזב את פינק פלויד הוציא ווטרס חמישה אלבומי סולו מקוריים. בנוסף, הוציא את האלבום "החומה - הופעה חיה בברלין", שהוקלט בהופעה היסטורית שנערכה בעיר באוגוסט 1990, פחות משנה לאחר נפילת חומת ברלין.
יצירתו של ווטרס נשענת לרוב על טקסטים בעלי אג'נדה פוליטית מובהקת ומופע ה"חומה" בברלין, היא הדוגמה הבולטת ביותר לכך.
מאז תחילת העשור השני של המאה העשרים ואחת (מרץ 2011 בראיון לאל ג'זירה) הפך ווטרס לאחד הפעילים המזוהים ביותר עם תנועת ה-BDS, הפועלת לחרם נגד ישראל, ומהקולות הבולטים והקיצוניים ביותר נגד ישראל. הוא ידוע במיוחד בקריאתו לאמנים אשר מתכננים להופיע בישראל, לחזור בהם ולהחרימה. בהרבה מפעולותיו בנושא הואשם שהשתמש בסממנים אנטישמיים, ועקב כך הוא סופג ביקורות קשות ואף לעיתים מוחרם על ידי אנשים רבים בישראל ומחוצה לה.
מאז מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023 התבטא ווטרס כנגד מדיניות ישראל ברצועת עזה - כאשר הביע תמיכה מלאה בזכותם של הפלסטינים להתנגדות נגד הכיבוש הישראלי, והכחיש חלק ממעשי הטבח ואת הפגיעות המיניות שביצע ארגון חמאס.
ראשית חייו
ווטרס נולד במחוז סארי, אנגליה שבממלכה המאוחדת למשפחה נוצרית אדוקה. הוריו הם מרי (לבית וייט; 1913–2009) ואריק פלצ'ר ווטרס (1913–1944). אמו עבדה כמורה ומאוחר יותר הפכה למנהלת בית ספר. אביו, שנולד למשפחה ממעמד הפועלים, היה מורה ופעיל במפלגה הקומוניסטית הבריטית. סבו מצד אביו היה כורה פחם ופעיל למען מפלגת הלייבור הבריטית.
בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, סירב אביו להתגייס לצבא מטעמי מצפון ושירת כנהג אמבולנס בתקופת הבליץ. מאוחר יותר, שינה את עמדותיו והיה לקצין בגדוד הרובאים המלכותי השמיני של הצבא הבריטי. הוא הוכרז כנעדר וכחלל שמקום קבורתו לא נודע ב-18 בפברואר 1944, במהלך הנחיתה באנציו באיטליה, כאשר ווטרס היה בן חמישה חודשים.
בעקבות מות אביו, עברה אמו יחד עם ווטרס ואחיו הגדול לקיימברידג', בה בילה ווטרס את ילדותו. בגיל 15 ווטרס היה יושב ראש תנועת הנוער של התנועה לפירוק נשק גרעיני בקיימברידג', עיצב את הכרזה שלהם והשתתף בארגון פעילויות. במהלך לימודיו פגש ווטרס את סיד בארט, הצעיר ממנו ב-3 שנים. ווטרס עבר ללונדון כדי ללמוד ארכיטקטורה ב"ריג'נט סטריט פוליטכניק" (Regent Street Polytechnic),
פעילותו במסגרת פינק פלויד
שמאל|ממוזער|250px|ווטרס מופיע עם פינק פלויד באוניברסיטת לידס, 1970
בשנת 1966, במהלך שהותו בלונדון, הקים ווטרס להקה עם המתופף ניק מייסון ונגן הקלידים ריצ'רד רייט. ווטרס ניגן בגיטרה-בס. סיד בארט, חברו של ווטרס מהלימודים, חבר אליהם בתור סולן וגיטריסט. יחד הם הקימו את להקת הרוק פינק פלויד. על אף שבארט היה הכותב והמלחין המרכזי של הלהקה בתחילת דרכה, ווטרס השתתף בכתיבתם של שלושה שירים בתקליטה הראשון של הלהקה, The Piper at the Gates of Dawn, שיצא לראשונה בספטמבר 1967.
במהלך עבודתם על האלבום השני, A Saucerful of Secrets (יולי 1968), הוחלף בארט בתפקידו כסולן הלהקה בדייוויד גילמור. ווטרס התחיל להשתלב בלהקה כסולן תוך תרומה של שלושה שירים ויצירה אחת לתקליט. ווטרס אף כתב את השירים, למעט אחד, בפסקול שיצרה הלהקה לסרט More (יולי 1969).
יצירות הסולו הראשונות של ווטרס באו לידי ביטוי באלבום Ummagumma (נובמבר 1969) - שני תקליטים שהרכיבו אלבום אחד מחומרים שהוקלטו באופן חי באולפן, ואלבום שני בו כל חבר להקה ניגן קטעי סולו משלו.
יחד עם רון גיסין, כתב ווטרס פסקול לסרט "The Body" (דצמבר 1970), ששימש כעבודתו הראשונה שלו מחוץ למסגרת הלהקה. ווטרס כתב שמונה מתוך עשרת השירים והמנגינות הנמצאות באלבום Obscured by Clouds (יוני 1972) ששימש אף כפסקול לסרט "The Valley".
שנות ה-70 היו עידן הזהב של פינק פלויד. הם פתחו את העשור עם האלבומים Atom Heart Mother ו-Meddle והגיעו לשיא הצלחתם עם האלבום The Dark Side of The Moon (מרץ 1973) - אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בהיסטוריית המוזיקה. ווטרס כתב את כל המילים והלחין את רוב שירי האלבום.
לווטרס הייתה תרומה מכרעת ליצירתם של אלבומי פינק פלויד. כמשורר הבלעדי של הלהקה הוא כתב את כל המילים לכל השירים מ-1972 ואילך והשתתף בהלחנה של Wish You Were Here (ספטמבר 1975) ו-Animals (פברואר 1977) ו-The Wall (30 בנובמבר 1979). ווטרס היה הכותב היחיד של הסינגל הבולט באלבום, "Another Brick in the Wall Part II" וכתב והלחין את כל שירי האלבום The Final Cut (מרץ 1983). אחרי צאת האלבום פרש מפינק פלויד ופנה לקריירת סולו.
קריירת סולו
ווטרס החל את קריירת הסולו שלו עם אלבום סולו ראשון - The Pros and Cons of Hitchhiking (אפריל 1984), שהגיע למעמד אלבום זהב.
לאחר הוצאת האלבום Radio K.A.O.S (יוני 1987), יצא ווטרס לסיבוב הופעות לקידום האלבום. בינתיים דייוויד גילמור החליט לאחד את פינק פלויד יחד עם רייט ומייסון. ווטרס תבע את השלושה, בניסיון להוציא צו-מניעה על השימוש בשם 'פינק פלויד' בלעדיו. ווטרס הפסיד במשפט ופינק פלויד כשלישייה יצאה לסיבוב הופעות מוצלח, שהוקלט ויצא כאלבום הופעה (בשם Delicate Sound Of Thunder).
בעקבות נפילת החומה בברלין בשנת 1990, החל ווטרס לארגן מופע בכיכובם של זמרים רבים, על מנת לבצע גרסה מיוחדת של המופע 'החומה' בברלין ב-21 ביולי באותה השנה. המופע הוקלט והוסרט לאלבום ולסרט The Wall: Live in Berlin (ספטמבר 1990).
ווטרס הוציא אלבום סולו שלישי Amused to Death (ספטמבר 1992), אך לא יצא למסע הופעות, אף על פי שהופיע בקונצרט התרמה ב-1993. בשנות התשעים עסק בעיקר בעבודה על אופרה העוסקת במהפכה הצרפתית בשם "Ca Ira", באנגלית ובצרפתית.
ביולי ובאוגוסט 1999 הופיע בארצות הברית לראשונה מזה 12 שנים. בעקבות ההצלחה נדרש לסיבוב הופעות נוסף ביוני-יולי 2000, ושני הקונצרטים היוו בסיס לאלבום הכפול In the Flesh Live. ווטרס לא הוציא מאז אלבומים, אם כי בשנת 2004 הוציא סינגל דו-צדדי: "To Kill the Child/Leaving Beirut" ("להרוג את הילד/עוזב את ביירות"). השיר הראשון, "To Kill the Child", הוא שיר בלוז ובו יוצא ווטרס נגד הורים המחנכים את ילדיהם לערכים בורגניים של צריכה, תחרותיות, דוגמטיות ונורמות חברתיות שמרניות, וחוזר טוען כי "זו הדרך הבטוחה להרוג את הילד". השיר השני, "Leaving Beirut" הוא שיר אוטוביוגרפי ובו מתאר ווטרס את חוויותיו בעיר ביירות בגיל 17. ווטרס ביצע את "Leaving Beirut" לא אחת בהופעותיו, וגם בהופעתו בישראל.
בקיץ 2005 הסכים ווטרס לקיים איחוד חד-פעמי של פינק פלויד לכבוד מופע Live 8 בהייד פארק, לונדון. סר בוב גלדוף הצליח לשכנע אותו לפגוש את גילמור, רייט ומייסון על הבמה לראשונה מזה 24 שנים לצורך איחוד חד פעמי. ההופעה הייתה מוצלחת ביותר, זכתה לאחוזי צפייה גבוהים במיוחד אך גילמור הצהיר שהיה זה אירוע חד-פעמי.
בסוף 2005 יצאה לאור האופרה Ca Ira שכתב ווטרס במשך שנים רבות, העוסקת במהפכה הצרפתית. זהו הפרויקט המורכב ביותר שעסק בו ווטרס מאז "החומה", אך הוא שייך לעולם המוזיקה הקלאסית, ולא לתחום הרוק והפופ.
The Dark Side of The Moon Live 2006
במרץ 2006 הודיע ווטרס על כוונתו לצאת לסיבוב הופעות אירופאי הכולל 17 הופעות ברחבי היבשת, ביניהן הופעה אחת בישראל, שבו ביצע את "The Dark Side of the Moon" במלואו. המופע כלל בימוי משוכלל שתוכנן על ידי מארק פישר (ארכיטקט הבמה של מופעי החומה), שכלל בובות גדולות, פרוז'קטורים ענקיים ומערכת סאונד קוואדרופונית. ההופעות חולקו לשני חלקים: הראשון היה אוסף שירים של פינק פלויד ומקריירת הסולו של ווטרס; השני, ביצוע האלבום הצד האפל של הירח בנוסף להדרן.
שירתו של ווטרס
פרשה הקשורה למופע היא שירתו של ווטרס. אנשים רבים תהו האם שירתו של רוג'ר מבוצעת באופן חי. מבקרים רבים שמו לב לניגוד בין תנועות שפתיו לבין הצלילים שנשמעו. השירים היחידים שבהם צוינה הפרשה הזו הם "Have A Cigar", "Sheep" ו-"The Fletcher Memorial Home".
הטלוויזיה הפורטוגזית שידרה את המופע שנערך בליסבון. בשורה "in the corner of some foreign field" מתוך "The Gunner's Dream", ווטרס שכח לחקות את שירתו. הוא הסתכל על הגיטרה שלו בבירור בפה סגור, כאשר קולו נשמע חזק.
The Wall Live 2010-2013
בשנים 2010–2013 העלה את מופע "החומה" בהפקה מחודשת, וכמו בסיבוב ההופעות הקודם, גם כאן ניגן ווטרס את כל שירי האלבום מההתחלה עד הסוף. ב-12 במאי 2011, התארחו גילמור ומייסון בהופעת "החומה" של ווטרס בלונדון וביצעו איתו כמה שירים.
סיבוב ההופעות הוקלט ותועד ב-DVD ובאלבום הופעה, שיצאו ב-2015.
בשנת 2017 יצא לאור אלבום חדש שלו, (״האם אלה החיים שאנו באמת רוצים?״).
בשנת 2023 הוציא ווטרס גרסה מחודשת לאלבום "The Dark Side of the Moon" אותו הקליט לבד, האלבום לא כולל את קטעי הסולו של הגיטרה החשמלית כמו באלבום המקורי.
ב-30 בינואר 2024 פורסם כי חברת ברטלסמן מיוזיק גרופ סיימה את החוזה שלה עם ווטרס עקב אמירותיו לגבי ישראל, אוקראינה וארצות הברית, לאחר שחתמה איתו על חוזה בשנת 2016. זאת לאחר שאמירותיו של ווטרס הרחיקו קונים פוטנציאליים המעוניינים לרכוש את קטלוג המוזיקה המוקלטת של פינק פלויד. ווטרס האשים את החברה בפיטוריו עקב לחץ מצד גורמים פרו-ישראליים.
גילויי אנטישמיות ויחסו לישראל
ממוזער|רוג'ר ווטרס, 2006
כחלק מסיבוב ההופעות The Dark Side of the Moon Live, הופיע ווטרס בישראל ב-22 ביוני 2006. ההופעה לוותה במערכת שמע קוואדרופונית היקפית (לראשונה בישראל) ובסרטוני וידאו. במופע נוגנו מיטב הלהיטים מהתקופה הפוריה של להקתו פינק פלויד וגם מקריירת הסולו של ווטרס, כמו כן ביצוע מורחב לאלבום The Dark Side of The Moon. ההופעה נערכה בשדה חומוס שהוכשר במיוחד למטרה זו, בצמוד לכפר נווה שלום, למרגלות מנזר לטרון מול 54,000 איש. המופע תוכנן להתקיים במקור בפארק הירקון, אך ווטרס החליט לשנות את מיקום המופע בהתאם לאמירה הפוליטית אותה הוא ביקש להעביר לגבי דו-קיום, פיוס ושלום. ווטרס אף יצא במהלך ההופעה בקריאה נגד גדר ההפרדה.
סימנים מקדימים ליחסו של ווטרס לישראל, הופיעו אצלו כנראה בעקבות הביקור שבמסגרתו קיים הופעה בישראל ביוני 2006, כשיום לפני קיום המופע - הוא ביקר בחלקים מחומת הביטחון בגדה המערבית, והביע דעות נגד אותה חומה. ווטרס גם קיים ביקור נוסף קצר יותר ובלי קיום הופעה, בשטחי ישראל והרשות הפלסטינית במהלך 2009.
בתחילת 2011, התראיין ווטרס לאלג'זירה, וקרא לחרם תרבותי (BDS) על ישראל, להסרת גדר ההפרדה, ולסיום הכיבוש. במרץ 2013 ווטרס קרא שוב להטיל חרם על ישראל, בציינו כי "ישראל מנהלת משטר אפרטהייד". באוגוסט 2013 פרסם מכתב שקורא לאמנים נוספים לחבור אליו לחרם אמנותי על ישראל.
בסיבוב הופעותיו ביולי 2013 באירופה הועלה מיצג שבו נראה בלון ענק דמוי חזיר שחור ועליו מתנוסס סמל מגן דוד בצבע אדום, יחד עם סמלים נוספים, כגון סמל הפטיש והמגל וסמל הדולר האמריקאי. מיצג זה פורש כאנטישמי. ווטרס הגיב במכתב פומבי בדף הפייסבוק של מופעו, והסתייג מהפירוש.
בדצמבר 2013 שלח מכתב לזמרת סינדי לאופר ובו ביקש ממנה לא להופיע בישראל ולהחרים את המדינה, אך זו סירבה להתייחס. בראיון באותו חודש ייחס לישראל כיבוש, טיהור אתני ואפרטהייד, והשווה את עמדת רבני הימין בישראל לזו של גרמניה הנאצית בשנות ה-30. בהמשך מתח ביקורת על השחקנית סקרלט ג'והנסון, על שהחליטה להמשיך לשמש פרזנטורית של חברת סודהסטרים הישראלית, שלה מפעל במישור אדומים, מעבר לקו הירוק, ועל הזמר ניל יאנג, על הסכמתו להופיע בישראל. בפברואר 2015 שלח מכתב לאלן פרסונס בו הוא קורא לו לחזור בו מכוונתו להופיע בישראל, ופרסם את המכתב בדף הפייסבוק שלו.
ביולי 2015, פרסם גדעון לוי במוסף סוף השבוע של עיתון הארץ, ראיון שערך עם ווטרס, בביתו בדרום המפטון, בכל הנוגע לחייו, עמדותיו ויחסו לישראל. חודש אחר כך, יצא מאמר בקורת בפרסומי המכון למחקרי ביטחון של אוניברסיטת תל אביב, וזאת בעיקר ביחס לקביעה כי ישראל היא מדינת אפרטהייד.
ווטרס מפעיל לחץ על אומנים באופן קבוע לקראת הופעות בישראל ומנסה לשכנע אותם לבטל את הופעתם. ב-7 ביולי 2017 הודה כי הוא מתקשה לשכנע את הציבור האמריקאי להחרים את ישראל, תוך שהוא משווה את ההסברה הישראלית לתעמולה הנאצית של יוזף גבלס.
ב-2019 קראו ווטרס ואמנים בריטים נוספים, כמו מייק לי ופיטר גבריאל, להחרים את האירוויזיון שנועד להיערך בישראל, ואף השווה בדף הטוויטר שלו את הישראלים לחייזרים מסרט האימה פלישת חוטפי הגופות, בטענה שהישראלים "שולטים באנשים שבאו לאירוויזיון להגיד שהם נהנים בישראל".
ביוני 2020 הואשם שוב באנטישמיות לאחר שטען בשיהאב, סוכנות ידיעות המזוהה עם החמאס, שאיש העסקים האמריקאי היהודי שלדון אדלסון "שולט בטראמפ כמו במריונטה" וטענה נוספת בה אמר שישראל היא האחראית לרצח ג'ורג' פלויד, בכך שהשיטה שבה נרצח פלויד "מועברת לשוטרים האמריקאים על ידי מומחים ישראלים שהוטסו לארצות הברית ללמד את השוטרים איך לרצוח שחורים". בעקבות גל של ביקורות חריפות נגדו, התנצל ווטרס על אמירותיו.
בפברואר 2023 בוטלה הופעה שתכנן ווטרס לעשות באולם בפרנקפורט ששייך בחלקו לעירייה, עקב אמירות אנטישמיות של ווטרס.
במאי 2023 נחקר במשטרת ברלין בחשד להסתה לשנאה, לאחר שבמהלך הופעה תועד לובש מעיל שחור ועל זרועו סרט אדום, המזכירים תלבושת של קצין נאצי, בנוסף למיצגים אנטישמיים אחרים שהיו בה, כגון אותו בלון חזיר ענקי ועליו מגן דוד וסימנים של דולרים אשר הופיע גם בהופעותיו באירופה בשנת 2013.
בעקבות ההופעות של ווטרס בפרנקפורט ובברלין נשאלה מחלקת המדינה האמריקאית והוציאה הודעה רשמית לפיה הופעתו הכילה דימויים פוגעניים במיוחד כלפי העם היהודי והקטינה את השואה. לפי ההודעה לאמן יש רקורד ארוך של שימוש במאפיינים אנטישמיים כדי להשמיץ יהודים.
באותו חודש, התראיין ווטרס לעיתון "הארץ", ותמך בפתרון המדינה האחת, תוך שלילה של החששות מפני אובדן צביונה היהודי של המדינה. רוג'רס הוסיף כי אין לו התנגדות עקרונית לפתרון שתי המדינות, אלא שלדידו ישראל מעולם לא רצתה בכך ולא קיבלה את הלגיטימיות של מדינה פלסטינית, ושהדבר הכי חשוב מבחינתו הוא למנוע משטר של עליונות יהודית בין הירדן לים. ווטרס שלל את אפיונו כאנטישמי, וטען כי אין לו שום דבר נגד יהודים, אלא רק ביקורת על ממשלת ישראל, ולכן הוא חלק תנועת ה-BDS.
בספטמבר באותה השנה יצא סרט דוקומנטרי קצר בשם "הצד האפל של רוג'ר ווטרס", בו נחשף כי על אותו בלון חזיר ענקי שהוצג בהופעה בגרמניה היו אמורים להיכתב גם אמירות אנטישמיות, כגון "יהודון מלוכלך", "תעקבו אחרי הכסף" ו"חלאה". האמירות לבסוף לא התווספו, אך מגן הדוד נשאר.
כמו כן, העיד נורברט סטאצ'ל, נגן הסקסופון אשר ליווה בעבר את ווטרס כי באותה מסעדה לבנונית בה סעדו השניים יחד, כי ווטרס הביע אי-רצון מהאוכל שהוגש במסעדה ובתור ביקורת אמר בזעם כי זהו "אוכל של יהודים". בנוסף לכך, העיד סטאצ'ל כי בתקרית אחרת לעג ווטרס לסבתו שנספתה בשואה.
בשנת 2023 נמנה עם מפיקי הסרט "לוד" העוסק בנרטיב הפלסטיני לכיבוש לוד במלחמת העצמאות.
מאז מתקפת הטרור על ישראל וטבח 7 באוקטובר 2023, התבטא ווטרס נגד מדיניות מדינת ישראל בעזה - כאשר הביע תמיכה מלאה בזכותם של הפלסטינים להתנגדות לכיבוש הישראלי. בנוסף, המעיט ווטרס בחומרת המעשים שביצע החמאס, הכחיש את רובם וכחודש לאחר הטבח אף טען כי המתקפה בוימה על ידי ישראל. בראיון בתחילת יולי 2024 אצל פירס מורגן לא הסכים לקרוא למתקפת חמאס מעשה טרור ואף קרא לפעולות אלו "התנגדות", הכחיש שנחטפו ניצולי השואה, שלל את שריפת התינוקות ואונס הנשים על ידי חמאס ואף עמד על כך שמשפחת ביבס שוחררה בעסקת נובמבר. כאשר מורגן ניסה לעמת אותו עם העובדות, ווטרס החל לדבר עם עצמו כדי להירגע.
חיים אישיים
ווטרס התחתן 4 פעמים.
ב-1969 נישא ווטרס לקדרית ג'ודית טרים וב-1975 התגרשו השניים.
ב-1976 נישא ווטרס בשנית לקרולין קריסטי לזוג זה 2 ילדים אינדיה, והארי (מוזיקאי גם הוא) וב-1992 התגרשו השניים.
ב-1993 נישא ווטרס בשלישית לפריסילה פיליפס לזוג ילד בשם ג'ק פלטשר וב-2001 התגרשו השניים.
ב-2012 נישא ווטרס ברביעית לשחקנית לורי דרנינג וב-2015 הזוג התגרש. ב-2016 היה בקשר זוגי עם הסופרת והאקטיביסטית הפלסטינית-ישראלית-איטלקייה, רולא ג'בריל.
לווטרס נכדים יהודים מכלתו היהודיה.
ווטרס הוא אתאיסט.
דיסקוגרפיה
כאמן סולו
1984 - The Pros and Cons of Hitch Hiking
Radio K.A.O.S - 1987
Amused to Death - 1992
Is This the Life We Really Want? - 2017
Igor Stravinsky's The Soldier's Tale - 2018
The Lockdown Sessions - 2022
The dark side of the moon Redux - 2023
עם פינק פלויד
1967 - The Piper at the Gates of Dawn
1968 - A Saucerful of Secrets
1969 - Soundtrack from the Film More
1969 - Ummagumma
1970 - Atom Heart Mother
1971 - Meddle
1972 - Obscured by Clouds
1973 - The Dark Side of the Moon
1975 - Wish You Were Here
1977 - Animals
1979 - The Wall
1983 - The Final Cut
וידאוגרפיה
כאמן סולו
The Wall - Live in Berlin - 1990
In the Flesh - Live - 2000
Roger Waters: The Wall - 2015
Roger Waters: Us + Them - 2019
עם פינק פלויד
1972 - Pink Floyd: Live at Pompeii
1982 - Pink Floyd The Wall
1983 - The Final Cut
סיבובי הופעות
The Pros and Cons of Hitch Hiking (1984-1985)
K.A.O.S. On the Road (1987)
In the Flesh (1999-2002)
The Dark Side of the Moon Live (2006-2008)
The Wall Live (2010-2013)
Us + Them Tour (2017-2018)
This Is Not a Drill (2022-2023)
קישורים חיצוניים
רשמי
אחר
רוג'ר ווטרס בישראל - סיקור מלא
ביוגרפיה מורחבת של פינק פלויד
אורי ברייטמן, רוג'ר ווטרס בישראל, באתר "רוק מתקדם - מדריך עברי", 7 באוקטובר 2007
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:אמני קולומביה רקורדס
קטגוריה:חברי היכל התהילה של הרוק אנד רול
קטגוריה:מוזיקאי רוק
קטגוריה:חברי להקת פינק פלויד
קטגוריה:בסיסטים בריטים
קטגוריה:פציפיסטים
קטגוריה:פעילי BDS
קטגוריה:בריטים אנטי-ציונים
קטגוריה:אנטישמיות בממלכה המאוחדת: אישים
קטגוריה:אנגלים שנולדו ב-1943 | 2024-10-14T04:05:22 |
בדיקת שקיפות עורפית | ממוזער|
בדיקת שקיפות עורפית (באנגלית: Nuchal translucency screening) היא בדיקת אולטרה סאונד, הנערכת לאישה ההרה לצורך הערכה סטטיסטית של הסיכון לתסמונת דאוןSouka AP, Von Kaisenberg CS, Hyett JA, Sonek JD, Nicolaides KH (2005-04-06). "Increased nuchal translucency with normal karyotype". American Journal of Obstetrics and Gynecology. 192 (4): 1005–1021. doi:10.1016/j.ajog.2004.12.093. . ומחלות נוספות בעובר. על פי הנחיות משרד הבריאות שקיפות עורפית היא בדיקת הסינון המומלצת לאיתור התסמונת.
בדיקת שקיפות עורפית מודדת באמצעות אולטרה סאונד קיום בצקת תת-עורית בעורף העובר, המכיל שכבת נוזל דקה בין העור לבין הרקמה הרכה של העורף, שנעלמת בדרך כלל בשבועות 15–16 ולכן מבצעים את הבדיקה בין השבוע ה-11 לשבוע ה-13 ו-6 ימים להיריון. נמצא יחס ישיר בין עובי האזור לסיכויי העובר ללקות בתסמונות כרומוזומליות,"Diploma in Fetal Medicine & ISUOG Educational Series: 11 - 14 weeks scan: NT and Chromosomal defects". Retrieved 2009-06-19 ביניהן תסמונת דאון (Down syndrome) ומחלות עובריות אחרות, כגון ליקויים אנטומיים, מומי לב, מומים בכלי הדם הגדולים. שקיפות עורפית של 3 מילימטר ומעלה היא שקיפות בלתי תקינה.
תהליך הבדיקה
במהלך השבועות ה-11 עד ה-14 העובר ובפרט הצנרת הלימפתית נמצאים בשלבי התפתחות התחלתיים ואין ביכולתה של הצנרת הלימפתית לנקז נוזלים ולכן נוזלים עלולים להצטבר ולגרום לבצקת. לאחר 14 שבועות, ביכולתה של מערכת הלימפה לנקז את נוזל ולמנוע בצקת לימפתית. בדיקת השקיפות העורפית מתבססת על כך שיש קשר סטטיסטי מובהק, בין קוטר הנוזל בעורף העובר לבין הסיכוי להמצאות תסמונות כרומוזומליות. הבדיקה מתבצעת כך שהעובר צריך להיות על גבו ורפוי. כך, הנוזל יצטבר בעורפו של העובר וניתן יהיה למדוד את קוטר הנוזל שהצטבר בעורפו. בבדיקה, באמצעות מכשיר אולטרסאונד, נמדד קוטר הנוזל במילימטרים. בעובר בריא כמות הנוזל קטנה, כי תהליך הניקוז שלו תקין. אצל עובר שסובל מתסמונת דאון או מליקויים גנטיים אחרים"Down Syndrome - Signs and Symptoms". Ucsfhealth.org. 2008-03-21. Retrieved 2009-03-10. נוטה הנוזל להצטבר בכמות גדולה יותר. הבדיקה גם עשויה להעלות חשדות למומים בליבו של העובר.
אופן ביצוע הבדיקה
את בדיקת השקיפות העורפית עושה רופא מומחה. ברוב המקרים הוא עושה אולטרסאונד בטני, אך אם קשה לו להדגים את אזור הבדיקה, הוא יכול לעשות אותה גם באמצעות אולטראסאונד וגינלי. במהלך הבדיקה מודד הרופא את היחס בין גודל העובר לבין קוטר הנוזל בעורף העובר. הרופא מזין את הנתונים לתוכנה, וזו מחשבת את הסיכון שהעובר לוקה בתסמונת דאון. את הסיכון שמתקבל משווה הרופא לסיכון הכללי של הנשים שהן בנות אותו גיל.
לרוב נהוג בנוסף לביצוע מדידת השקיפות העורפית לערוך סקירה נוספת לשם איתור שינויים במבנה העובר הקשורים בתסמונות כרומוזומליות. הבדיקה הנוספת כוללת: המצאות עצם האף ומבנה הפנים, המצאות 3 כלי דם בחבל הטבור, דוקטוס וונוזוס (כלי דם כלייתיים) וסקירה לבבית לדליפה של המסתם הטריקוספידלי (עליה ימין).
מדדי הבדיקה
בדיקת קוטר בשקיפות עורפית הקטנה מ־2.5–3 מילימטר נחשבת תקינה ואילו בקוטר מעל 2.5–3 מילימטר גדל הסיכון שלעובר תהיה מחלה כרומוזומלית כמו תסמונת דאון. במקרה כזה ימליץ הרופא לפנות לייעוץ גנטי ולשקול את האפשרות לעשות בדיקת מי שפיר או סיסי שליה.
סיבות אפשרויות לשקיפות עורפית מוגברת
ליקויים כרומוזומליים - בחלק מהמקרים המצב נובע מהפרעות כרומוזומליות הכוללות את תסמונת טרנר, טריזומיה, טריפלואידיות וליקויים כרומוזומליים אחרים. ניתן לבדוק את קיום הליקויים באמצעות סיסי שלייה או בדיקת מי שפיר. בדיקת סיסי שלייה כרוכה בסיכון של כאחוז אחד להפלה. בדיקת מי שפיר כרוכה בסיכון של כ-0.5 האחוז להפלה.
שינויים כרומוזומליים תת-מיקרוסקופיים - במקרים מסוימים המצב עלול לנבוע מחסר או עודף של מקטע כרומוזומלי תת-מיקרוסקופי. מצבים כאלה אחראיים למגוון רחב של תסמונות, כגון תסמונת חיך-לב-פנים, ורבות אחרות. ניתן לאבחן זאת באמצעות בדיקת Comparative Genomic Hybridization בדגימת העובר.
מומים עובריים - מומים עובריים רבים עלולים להתבטא בשקיפות עורפית מוגברת, בכלל זה מומי לב, מומים בכלי הדם הגדולים, הריאות, הכליות, השלד ועוד. מומים מסוג זה ניתנים לגילוי בחלק מהמקרים, בסקירת מערכות. חלק מהמומים מהווים ממצא מבודד וחלקם מהווה חלק מביטויה של תסמונת רב מערכתית.
תסמונות גנטיות - מדובר במספר גדול של תסמונות העשויות לערב מערכות גוף שונות, ובכלל זה מחלות מטבוליות והפרעות המטולוגיות מורשות (Congenital Hematological disorders, מחלות דם). לתסמונות אלה צורות תורשה שונות, ולחלקן יש סיכוי משמעותי לחזרה. לדוגמה, לתסמונת נונאן יש סיכוי חזרה של עד 50 אחוזים. התסמונת כוללת איחור התפתחותי ומומים במערכת הלב וכלי הדם. בשל ריבוי האפשרויות, לא ניתן להגיע לאבחנה במרבית המקרים, עוד במהלך ההיריון.
זיהום נגיפי או טפילי כגון פרוו-וירוס B19 , טוקסופלזמה, נגיף הציטומגלו - לכן מומלץ על בירור סרולוגי (Serologic).
הידרופס עוברי על רקע חיסוני (Immune hydrops fetalis) כתוצאה מאי התאמה בקבוצות הדם כולל Rh.
אנמיה עוברית על רקע מחלות מורשות כגון תלסמיה (Thalassemia) או מחלות נרכשות כגון זיהום בפרוו-וירוס.
תוצאות
תוצאה תקינה או חריגה אינה בהכרח עדות לכך שהעובר פגוע או להפך. חשוב לזכור שבדיקת השקיפות העורפית היא בדיקה סטטיסטית. למעשה רוב העוברים ימצאו תקינים גם כאשר ערכי הבדיקה הם אינם תקינים. במקרה בו מדד השקיפות העורפית לא תקין תופנה הנבדקת לרופא לתיאום ייעוץ גנטי והפניה לבדיקת סיסי שלייה או מי שפיר, אשר רק הן מאפשרות אבחון ודאי של תסמונת דאון.
כדי לאפשר לבני הזוג לקבל החלטה מושכלת בנוגע להמשך ההיריון, מומלץ לעשות בדיקת סקר לאיתור הסיכון לקיום התסמונת בעובר. הסקר כולל שתי בדיקות:
בדיקת שקיפות עורפית, שהיא בדיקת אולטרסאונד פשוטה.
בדיקת סקר ביוכימי של דם האם כדי לבדוק את הרמה של שני חלבונים. מדובר בבדיקת דם פשוטה.
בבדיקת הסקר הביוכימי בודקים את הימצאותם בדם של שני חלבונים המופרשים מהשליה ומהעובר PAPP-A ו־BhCG חופשי:
חלבון A בפלזמה הקשור בהיריון PAPP-A, (Pregnancy-Associated Plasma Protein A)Sinosich MJ, Zakher A (1992). "Pregnancy-associated plasma protein A interaction with heparin: a critical appraisal". Gynecol. Obstet. Invest. 32 (2): 72–7. doi:10.1159/000292998. - חלבון הנוצר באופן נורמלי על ידי השלייה בהיריון. לפי המחקרים בספרות הרפואית הסיכון לתסמונת דאון עולה ככל שרמת החלבון נמוכה יותר.
הורמון בטא גונדוטרופין אנושי - חלבון הנוצר באופן נורמלי על ידי השלייה בהיריון. לפי המחקרים בספרות הרפואית הסיכון לתסמונת דאון עולה ככל שרמת החלבון גבוהה יותר.
בדיקת הסקר לא מספקת תוצאה חד משמעית אלא מציגה נתונים המושווים לתוצאות של אלפי נשים אחרות.https://www.uptodate.com/contents/first-trimester-combined-test-and-integrated-tests-for-screening-for-down-syndrome-and-trisomy-18?search=Nuchal%20scan%20test&source=search_result&selectedTitle=1~150&usage_type=default&display_rank=1
Mehrjardi, Mohammad Zare (2015). "Additional ultrasonographic markers in the first trimester screening (11wk to 13wk+6d) (PDF Download Available)". ResearchGate. doi:10.13140/rg.2.2.32248.85761/1. כך אפשר להעריך באופן סטטיסטי את הסיכון לקיומו של פגם בעובר. תוצאה משוקללת של בדיקות הדם והאולטרסאונד מצביעה על הסיכון לקיום התסמונת בעובר. כאשר הסיכון גבוה, יש צורך לפנות לייעוץ גנטי ולעשות בדיקות נוספות. באמצעות שקלול של שתי הבדיקות - שקיפות עורפית וסקר ביוכימי של דם האם - ניתן להגיע לדיוק של כ־85%. במילים אחרות: הבדיקה תגלה 85% מהמקרים שבהם יש לעובר תסמונת דאון, אך תחמיץ 15% מהמקרים האלה. בתקופה שבין השבוע ה־16 לשבוע ה־19 ו־6 ימים (רצוי בשבוע ה־18) מומלץ לעשות את הסקר הביוכימי השני. שקלול תוצאותיו עם תוצאות הסקר הראשון מעלה את שיעור הדיוק בניבוי ליותר מ־90%. מומלץ לבצע את בדיקות הסקר הראשון והשני באותה מעבדה.
שקיפות עורפית בישראל
בישראל הבדיקה כלולה בסל הבריאות החל מ-2013 וניתן לעשותה בקופות החולים באופן מסובסד וגם פרטי. כיום חיים בישראל רק כ-3,000 אנשים הלוקים בתסמונת דאון. הסיבה לכך היא בדיקות הנערכות במהלך ההיריון ומאפשרות הפלת עוברים שיפתחו את התסמונת.
קישורים חיצוניים
סוגי בדיקת שקיפות עורפית ומשמעות התוצאות של הבדיקה, פרופסור יוסף שלו
תסמונת דאון - משרד הבריאות הישראלי
בדיקת שקיפות עורפית – באתר יולדת
תסמונת טרנר
תכנון היריון - כללית
על מחקרים בנושא שקיפות עורפית כולל גרף ההסתברות לתסמונת דאון ותיקונו לפי תוצאת בדיקת השקיפות העורפית (הגרף אינו מתאים לישראל)
בדיקת שקיפות עורפית - אתר ויקירפואה
הערות שוליים
קטגוריה:בדיקות במהלך ההיריון | 2024-09-18T07:54:13 |
בלוטת יותרת המוח | שמאל|ממוזער|250px|מיקומה של בלוטת יותרת המוח
בלוטת יוֹתֶרֶת הַמּוֹחַ (באנגלית: Pituitary Gland) המכונה גם הִיפּוֹפִיזָה (Hypophysis) היא בלוטה קטנה הממוקמת בבסיס הגולגולת באוכף הטורקי (Sella Turcica). ההיפופיזה מתפתחת בעובר מהכיס על שם רתקה (Rathke's Pouch), צורתה כצורת אפון, משקלה 0.5 גרם וקוטרה 1 ס"מ.
ההיפופיזה היא איבר חיוני מאוד, תפקידה הוא בעיקר הפרשה אנדוקרינית (כלומר, הפרשה לדם במטרה לפעול על איברים מרוחקים) של הורמונים טרופיים (Tropic) באדנוהיפופיזה ושל ההורמון האנטי-דיורטי (ADH) בנוירוהיפופיזה. הורמוני ההיפופיזה הם כולם הורמונים פפטידיים. בעבר נקראה ההיפופיזה כולה "בלוטת-העל" של המערכת ההורמונלית בעקבות תצפיות על תפקידה החיוני לוויסות ההפרשה של הורמונים שונים, אך כיום ידוע שבלוטה זו נשלטת כמעט לחלוטין על ידי ההיפותלמוס מעליה.
מבנה
הבלוטה מחוברת אל ההיפותלמוס מעליה על ידי גבעול רקמה דק (Infundibulum). הבלוטה מחולקת לשתי אונות צמודות אנטומית אך נבדלות לחלוטין תפקודית: היפופיזה קדמית (=אדנוהיפופיזה) והיפופיזה אחורית (=נוירוהיפופיזה). בין שני החלקים נמצא החלק האמצעי (Pars Intermedia), חלק זה קטן מאוד באדם.
האדנוהיפופיזה
האדנוהיפופיזה בנויה משלושה חלקים:
pars distalis - החלק המרוחק.
pars tuberalis - החלק הצינורי.
pars intermedia – החלק האמצעי. אזור המגע בין האנדוהיפופיזה והנוירוהיפופיזה. הוא מתנוון במהלך ההתפתחות העוברית ולרוב לא קיים כלל אצל אדם בוגר. רק חלק קטן מהתאים באזור זה שורדים ומציגים פעילות. בעובר תאי החלק האמצעי מפרישים MSH, האחראי על פיגמנטציה (יצירת מלנין) מ-ACTH.
הנוירוהיפופיזה
הנוירוהיפופיזה בנוי גם היא משלושה חלקים:
pars nervosa – האזור שבתוך העצם. משם מופרשים ואזופרסין (ADH) ואוקסיטוצין.
median eminence - האזור שמתחת להיפותלמוס.
infundibular stalk – אזור גבעולי המחבר בין pars nervosa וה median eminence. זו שלוחה של ההיפופיזה לכיוון ההיפותלמוס.
סוגי תאים
בהיפופיזה מספר טיפוסי תאים. כל סוג תא מתפתח ומפריש הורמונים בזמנים שונים בהתפתחות העובר.
התאים הבאים נמצאים באונה הקדמית ב-pars distalis, ומופעלים דרך מערכת השער מההיפותלמוס. לכולם מערכת משוב שלילי המאפשרת לשמור על הומיאוסטזיס:
תאים somatotrope, סומטוטרופיים - מפרישים את הורמון הגדילה GH.
תאים lactotrope, לקטוטרופיים - מפרישים את הורמונים פרולקטין. הוא דומה מאוד להורמון הגדילה, אך הוא קשור ליצירת חלב.
תאים thyrotrope, תירותרופיים - מפרישים TSH.
תאים gonadotrope, גונדותרופיים - מפרישים הורמוני LH ו-FSH.
תאים corticotrope, קורטיקוטרופיים - מפרישים ACTH. ההורמון הראשון שמופרש פה. הוא נוצר באינטראקציה שבין הדיינצפלון ותקרת הפה.
אדנוהיפופיזה
ציר הורמונלי
ממוזער|300px|שמאל|ציר הורמונלי פשוט
האדנוהיפופיזה וההיפותלמוס פועלים יחד ליצירת צירים הורמונליים השולטים על פונקציות גופניות רבות. ציר הורמונלי הוא מושג תפקודי המתייחס למערכת הבקרה והאיזון השולטת על הורמון מסוים.
היפותלמוס - פעולת המערכת מתחילה בהיפותלמוס. אזור זה במוח מפריש הורמון משחרר (X Releasing Hormone, XRH) כתוצאה מגירוי של מרכזים עליונים יותר, שחלקם קשורים להכרה וחלקם אוטונומיים וקשורים למחזורי ערות-שינה וכדומה. הורמון זה מופרש אל מערכת השער (Portal System), מערכת כלי דם החובקת את האדנוהיפופיזה.
אדנוהיפופיזה - בזכות מערכת השער, ה-XRH מגיע מהר מאוד אל התאים באדנוהיפופיזה, ולכל XRH ישנם תאים באדנוהיפופיזה עם רצפטורים מתאימים המגיבים אליו. התאים מגיבים אל הורמון זה בהפרשת הורמון טרופּי (X Tropic/Stimulating Hormone, XTH/XSH) המופרש למערכת הדם הכללית של הגוף. ההורמון מסתובב בכל הגוף וחולף ליד כל תא ותא. מבין כל תאים אלה, רק אלה בעלי הרצפטור ל-XTH מגיבים.
בלוטה פריפרית - התאים בעלי הקולטן המתאים נמצאים באזורים שונים בגוף. קשירת ה-XSH גורמת לשני דברים: ריבוי התאים המפרישים והפרשת ההורמון המתאים (X). ההורמון משוחרר כמעט תמיד אל מערכת הדם ופועל באתרים שונים בגוף, בהתאם לתפקידו.
מהמאפיינים החשובים ביותר של הציר ההורמונלי הוא המשוב השלילי. במטרה להגיע לרמה מדויקת מאוד של ההורמון (X), כל מרכיב בציר מפחית את ההפרשה של עצמו ושל כל החומרים שקדמו לו. כך, לדוגמה, XSH מפחית את XRH בעוד ש-X מפחית גם את XSH וגם את XRH. הפעולה החזקה ביותר היא תמיד של ההורמון הסופי (X), שברמה מספיק גבוהה יכול לעצור לחלוטין את הפרשת ההורמונים הקודמים.
ישנו מקרה אחד בפיזיולוגיה הנורמלית באדם שאינו במהלך הריון, שבו קיים מצב של משוב חיובי. מצב זה מתרחש במחזור החודשי הנשי לקראת הביוץ. בזמן זה, הורמון האסטרוגן מעודד את הפרשת ההורמון LH, שהוא ההורמון הטרופּי האחראי על הפרשתו של האסטרוגן מלכתחילה.
הצירים השונים
ישנם חמישה צירים הורמונליים שההיפופיזה היא חלק מרכזי בהם:
ציר הורמון הגדילה - ההיפותלמוס מפריש את ה-(Growth Hormone Releasing Hormone (GHRH למערכת הפורטלית, ובתגובה, מפרישים התאים הסומטוטרופיים באדנוהיפופיזה את הורמון הגדילה (GH). הקולטן להורמון זה קיים בתאים בכל רחבי הגוף, אך בעיקר בכבד. הכבד מפריש בתגובה ל-GH את פקטור הגדילה דמוי אינסולין 1 Insulin Like Growth Factor 1 (IGF-1). ל-IGF-1 תפקידים רבים, שרובם ככולם קשורים לעידוד תאים לחלוקה ולגדילה. התפקיד הידוע ביותר הוא בפלטות הגדילה בעצמות, שם IGF-1 הוא המעודד העיקרי לגדילת עצמות. יתר פעילות של ציר זה גורמת לענקות בילדים ואקרומגליה בבוגרים, תת-פעילות שלו גורמת לגמדות ולמגוון בעיות נוספות.
ציר הורמוני התריס - ההיפותלמוס מפריש את ה-(Thyrotropin Releasing Hormone (TRH, ובתגובה התאים התירוטרופיים באדנוהיפופיזה מפרישים (Thyroid Stimulating Hormone (TSH. הורמון זה מגיע לבלוטת התריס ומעודד את הפרשת הורמוני התריס, תריודוטירונין (T3) ותירוקסין (T4). בתאי המטרה T4 הופך ל-T3 .T3 הוא הגורם העיקרי המשפיע של הקצב המטבולי של הגוף. פעילות יתר של ציר זה גורמת לתסמונת יתר תריסיות על כל גילוייה המגוונים, ופעילות חסר גורם לתת-תריסיות.
ציר בלוטת יותרת הכליה (האדרנל) - ההיפותלמוס מפריש (Corticotropin Releasing Hormone (CRH, ובתגובה מפרישים התאים הקורטיקוטרופיים באדנוהיפופיזה (AdrenoCortico Tropic Hormone (ACTH. הורמון זה מגיע לבלוטת יותרת הכליה, שם הוא מעודד את ייצור כל הורמוני הבלוטה. עם זאת, עיקר פעולתו בה היא לזירוז הפרשת קורטיזול, הורמון העקה. הורמון זה הוא שיוצר את המשוב השלילי. לקורטיזול תפקיד חיוני כאשר האדם נכנס למצבי סטרס (בין אם הסטרס נפשי, כגון התרגשות, ובין אם הוא גופני, כגון ניתוח). יתר פעילות של ציר זה גורמת למחלת קושינג, חוסר גורם למחלת אדיסון.
ציר הורמוני המין - ההיפותלמוס מפריש Gonadotropin Releasing Hormone (GnRH). בתגובה מפרישים התאים הגונדוטרופיים באדנוהיפופיזה שני הורמונים: (Follicle Stimulating Hormone (FSH ו-(Luteinizing Hormone (LH. הורמונים אלה נקראים יחדיו הגונדוטרופינים, ופועלים על הגונדות (אשכים בגברים ושחלות בנשים) ומעודדים אותם להפריש את הורמוני המין המתאימים: בגברים בעיקר טסטוסטרון ואנדרוסטנדיאון, ובנשים בעיקר אסטרדיאול ופרוגסטרון. להורמוני המין חשיבות ביצירה ובשמירה של המאפיינים המיניים, כמו המחזור החודשי באישה, ומגוון תפקודים גופניים שונים כדוגמת גדילה, שיעור, יצר מיני, וכדומה). יתר או חוסר פעילות של ציר זה גורמים לבעיות הקשורות בעיקר למאפיינים המיניים, כגון עקרות ואי התפתחות סממנים מיניים.
ציר פרולקטין (LTH) - ציר זה שונה מאוד משאר הצירים. בציר זה ההפרשה ההיפותלמית היא מעכבת ולא מעודדת. ההיפותלמוס מפריש דופמין (מוליך עצבי חשוב), שפועל לעיכוב התאים הלקטוטרופיים באדנוהיפופיזה. ללא עיכובו יפרישו התאים הלקטוטרופיים פרולקטין. הורמון זה אינו גורם לשחרור של הורמון נוסף, כדרכם של הורמוני היפופיזה, אלא פועל באופן ישיר. עיקר פעולתו באדם הוא לאחר הלידה באישה, כשאז הוא פועל על השד כדי לאפשר ייצור חלב להנקת התינוק. בנוסף הוא מדכא את ציר הורמוני המין ומונע בכך וסת בזמן ההנקה. יתר פעילות של ציר זה גורמת להפרעות בתפקוד המיני בשני המינים, בגלל השפעתו המדכאת של פרולקטין על ציר הורמוני המין.
בנוסף לצירים אלה, לעיתים קרובות מחשיבים בטעות את החלק האמצעי כחלק מהאדנוהיפופיזה. חלק זה מפריש את ההורמון MSH, שתפקידו לעודד את המלנוציטים שבעור להפריש את הפיגמנט מלנין. פיגמנט זה נותן לעור ולשיער את צבעם הטיפוסי.
חומרים נוספים מופרשים מהאדנוהיפופיזה, אך תפקידם פחות חשוב והידע עליהם קטן יותר.
נוירוהיפופיזה
הנוירוהיפופיזה היא המשך ישיר של שלוחות תאים (אקסונים) השוכנים בהיפותלמוס. אקסונים אלה עוברים דרך הגבעול ומסתיימים בכלי דם ליד ההיפופיזה. הנוירוהיפופיזה אינה מייצרת, לפיכך, הורמונים בעצמה, אלא מאחסנת ומפרישה הורמונים שנוצרו בתאי ההיפותלמוס. הנוירוהיפופיזה מפרישה בעיקר את ההורמון נוגד ההשתנה ADH, הנקרא גם ארגינין וזו-פרסין (AVP), ואת ההורמון אוקסיטוצין. לאוקסיטוצין תפקיד בלידה וגורם לכיווץ הרחם ולהפסקת הדימום. ADH מופרש כאשר הדם מרוכז יתר על המידה (לדוגמה בהתייבשות) או כאשר נפח הדם נמוך (לדוגמה, כתוצאה מדימום) ומטרתו לצמצם את אובדן הנוזלים דרך הכליה. את תפקידו זה הוא מבצע על ידי עידוד ספיגת מים בצינור המאסף הכלייתי.
חוסר ב-ADH גורם ל-Diabetes Insipidus ('העברה תפלה', משמעות השם Diabetes (אטימולוגיה)). מחלה זו מתבטאת בצמא ובהשתנה מרובה, ובמצב קיצוני בהתייבשות מסכנת חיים. הטיפול הוא במתן ADH חיצוני או בטיפול תרופתי שמטרתו להגביר את פעילות ה-ADH הקיים, או, לחלופין, לעודד מנגנונים אחרים בגוף שמשפיעים על צמצום אובדן מים.
יתר הפרשת ADH נקרא (Syndrome Of Inappropriate ADH Secretion (SIADH וגורם לחוסר נתרן בדם. הטיפול במצב זה הוא על ידי הגבלת שתייה, תוספת מלחים, או, במצב קיצוני, מתן תרופות משתנות.
מחלות
מחלות מסוגים רבים פוגעות בהיפופיזה. מחלות אלה יכולות לפגוע בציר מסוים או בצירים כולם. נזק להיפופיזה כולה גורם למצב הנקרא פן-היפופיטואיטריזם (Panhypopituitarism) שבו כל ההורמונים הטרופיים חסרים. חוסר של ההורמונים הטרופיים השונים יכול להיות מצב מסכן חיים, אך ישנם תחליפים יעילים לכל אחד מההורמונים, ומרגע האבחנה ניתן לספק טיפול יעיל למצבי החוסר ההורמונליים.
ההפרעות השונות:
Isolated Hormone Deficiency - מצב שבו ייתכן חסר מבודד של כל אחד ואחד מהורמוני ההיפופיזה בעקבות מוטציות גנטיות שונות.
Multiple Pituitary Hormone Deficiency (MPHD) - זהו מצב גנטי הנובע מחוסר של אחד מגורם שעתוק (Transcription Factors) החיוניים להתפתחותה של ההיפופיזה. במצב זה בדרך-כלל נראה חסר ב-TSH, ב-GH, בפרולקטין ולעיתים בגונדוטרופינים.
אדנומה באדנוהיפופיזה - המצב הנפוץ ביותר הגורם להפרשת יתר. זהו למעשה גידול שפיר (ראו גידולי היפופיזה) של סוג תאים מסוים (או שילוב שלהם) המתרבים באופן מהיר ומפרישים את ההורמון המתאים אך עם תגובה פחותה למשוב השלילי. האדנומות הנפוצות ביותר הן אלו המפרישות פרולקטין, כשאחריהם נמצאות אלו המפרישות LH/FSH ו-ACTH. הנדירה ביותר היא זו המפרישה TSH. תיתכן גם אדנומה שאינה מפרישה דבר. הנזק מהאדנומה נובע הן מהפרשת יתר והן מלחץ סביבתי, בייחוד בהתחשב בקרבתה של ההיפופיזה לתצלובת הראייה (Optic Chiasm), מבנה חשוב מאוד במערכת הראייה.
קרצינומה באדנוהיפופיזה - גידול ממאיר בבלוטה הוא מצב מאוד נדיר.
תסמונת שיהאן (Sheehan's Syndrome) - זוהי תסמונת הפוגעת בנשים לאחר ההריון. בזמן ההריון מתרחבת האדנוהיפופיזה ודורשת אספקת דם מוגברת. מיד אחר ההריון ישנו לעיתים קרובות דימום חזק או ירידה בלחץ הדם אצל האם. פגיעה זו באספקת הדם גורמת לנמק בהיפופיזה שעדיין זקוקה לאספקת דם מוגברת בעקבות גדילתה. מצב זה גורם לפן-היפופיטואיטריזם.
היפופיזיטיס - דלקת בבלוטה היא מצב נדיר מאוד, אך יכול לגרום למוות בעקבות ירידה חזקה בלחץ הדם (בעיקר על ידי פגיעה בציר בלוטת יותרת הכליה) מצב זה קשור אף הוא להיריון.
תסמונת האוכף הריק - בתסמונת זו האוכף הטורקי ריק, כפי שניתן לגלות בבדיקת רנטגן. הדבר נובע מלחץ מוגבר על הבלוטה, כתוצאה מגידול או מנוזל מוחי שדרתי (CSF) שגרם לדחיסתה. שאריות של הבלוטה נמצאות דחוסות לרוחב רצפת האוכף. השאריות מספיקות, בדרך-כלל, כדי לספק את הצרכים ההורמונליים של הגוף ולא נראים תסמינים כלל.
גידולי היפופיזה - גידולים באזור האוכף הטורקי הם כמעט תמיד שפירים, אך בגלל מקומם הרגיש וקרבתם להיפופיזה ולתצלובת הראייה הם מסוכנים מאוד ודורשים טיפול. הטיפול הוא כמעט תמיד כריתה של הגידול בגישה הנקראת טרנס-ספינואידלית. בגישה זו נמנעים מפתיחה של כיפת הגולגולת, והחדירה נעשית דרך האף והסינוס הספנואידלי. זו גישה בטוחה יחסית עם אחוזי הצלחה טובים.
קישורים חיצוניים
יותרת המוח
קטגוריה:מוח הביניים | 2024-07-07T16:17:16 |
כלי מקלדת | 250 פיקסלים|שמאל|ממוזער|200px|פסנתר עומד (מימין) ופסנתר כנף (משמאל)
כלי המקלדת הם משפחת כלי נגינה. הידוע שבכלי המקלדת הוא הפסנתר.
כלי מקלדת הם כלי נגינה המפיקים צליל על ידי לחיצה על מקשים או כפתורים במקלדת. המקלדת היא סט של מקשים או כפתורים שניתן ללחוץ עליהם כדי ליצור צלילים מוזיקליים. כלי מקלדת מגיעים בצורות שונות, והם נמצאים בשימוש נרחב בז'אנרים מוזיקליים שונים. חלק מכלי המקלדת הנפוצים ביותר כוללים:
פסנתר: הפסנתר הוא כלי מקלדת גדול המייצר צליל על ידי לחיצת מיתרים בפטישים בעת לחיצה על המקשים. זהו אחד מכלי המקלדת המפורסמים והנפוצים ביותר במוזיקה הקלאסית והפופולרית.
סינתיסייזר: סינתיסייזר הוא כלי מקלדת אלקטרוני היוצר צלילים באמצעות מעגל אלקטרוני ופרמטרים משתנים. סינתיסייזרים משמשים ליצירת מוזיקה אלקטרונית, צלילי רקע ומגוון רחב של אפקטים קוליים.
אורגן: האורגן הוא כלי מקלדת עם סט גדול של מקשים שנועד להפיק צלילים ייחודיים. עוגבים נמצאים בשימוש נפוץ במוזיקת גוספל וג'אז, ויש גם גרסאות אלקטרוניות.
אורגנית: גרסה מודרנית של האורגן, מקלדת קטנה וניידת של עד 5 אוקטבות עם הדמיה אלקטרונית של כלי נגינה שונים.
צ'מבלו: הצ'מבלו הוא כלי מקלדת מוקדם שמפיק צליל על ידי פריטת מיתרים עם מפרטים כאשר מקשים נלחצים. כלי זה היה פופולרי בתקופת הבארוק של המוזיקה.
אקורדיון: האקורדיון הוא כלי מקלדת נייד המפיק צליל על ידי לחיצה והרחבה של מפוח תוך לחיצה על כפתורים או מקשים. הוא משמש לעיתים קרובות במוזיקת פולק ומוזיקת עולם.
צ'לסטה: הצ'לסטה היא כלי הקשה מקלדת המשתמש במוטות מתכת שנפגעו בפטישים כדי להפיק צליל דמוי פעמון. הוא משמש בדרך כלל במוזיקת תזמורת.
מלוטרון: המלוטרון הוא כלי מקלדת מוקדם המבוסס על קלטת, המשמיע צלילים מוקלטים מראש בעת לחיצה על מקשים. זה היה פופולרי במוזיקת רוק במהלך שנות ה-60 וה-70.
אלו הן רק כמה דוגמאות לכלי מקלדת, והם משמשים במגוון רחב של סגנונות מוזיקליים, מקלאסי וג'אז ועד לרוק, אלקטרוני ועוד.
את כלי המקלדת, בניגוד לכלי נגינה אחרים, קשה יחסית לסווג. לכולם יש מערכת קלידים, עליהם הנגן לוחץ, כשכל קליד מפיק צליל אחד בלבד. ההבדל בין כלי המקלדת השונים הוא הדרך בה הצליל מופק. בהתאם לכך ניתן לחלק את כלי המקלדת לארבע קבוצות:
כלי מקלדת-מיתר (פסנתר וצ'מבלו, למשל), בהם הקלידים גורמים להפעלת מערכת מנופים, שבסופה פטיש המקיש או מפרט הפורט על מיתר.
כלי מקלדת-הקשה (צ'לסטה, למשל), דומים לכלי המיתר, אך הפטישים מקישים על גופים שאינם מיתרים, כמו פעמונים או מוטות מתכת.
כלי מקלדת-אוויר (עוגב ואקורדיון, למשל), בהם הקלידים מכוונים זרימת אוויר דרך צינורות, פיות או ממברנות בגדלים שונים.
כלי מקלדת אלקטרוניים (סינתיסייזר, אורגן חשמלי ופסנתר חשמלי, למשל), בהם הקלידים שולחים אותות חשמליים, המעובדים על ידי מחשב המתרגם אותם לצלילים.
לעיתים ניתן לנגן בכלי המקלדת ללא שימוש בַּמקלדת, בפריטה בעזרת האצבעות או באמצעות קשת, למשל. בקטעים מסוימים ביצירות קלאסיות לפסנתר, למשל, מצוין שעל הנגן לפרוט על המיתרים באצבעותיו.
קישורים חיצוניים
כלי מקלדת באתר אאוריקה
*
קטגוריה:כלי נגינה | 2024-08-01T05:22:34 |
אקורדאון | REDIRECT אקורדיון | 2005-01-02T03:11:57 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.