Split (1)

train · 96.9k rows

text stringlengths 0 473k

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/הליום] \| [TOKENS: 4439]
תוכן עניינים הליום הליום (Helium) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי He ומספרו האטומי 2. מצוי בטבע בצורת גז חד-אטומי, בשל היותו גז אציל. זהו גז חסר צבע ונטול ריח. נקודת רתיחתו היא הנמוכה ביותר, והוא מתמצק רק תחת לחץ רב. ההליום הוא היסוד השני הנפוץ ביותר ביקום, אחרי המימן. בשל משקלו הסגולי הנמוך מזה של האוויר, הליום משמש למילוי בלונים וספינות אוויר. מידע כללי ההליום הוא גז אציל חסר צבע וריח ובעל קיבול חום סגולי גבוה מאוד. הוא אינו מסוכן לאדם, והכי פחות פעיל מכל היסודות. בתנאי החדר, הוא מתנהג בדומה לגז אידיאלי. בתנאי לחץ וטמפרטורה רגילים הליום קיים רק כמולקולה חד־אטומית במצב צבירה גזי. בתנאים קיצוניים ביותר הליום מסוגל ליצור תרכובות בלתי־יציבות עם טונגסטן, יוד, פלואור, גופרית וזרחן כשמופגז באלקטרונים. בצורה זו יוצרו התרכובות HeNe, HeF2, WHe2 והיונים He2+, HeH+ וHeD+ (כאשר D הוא דאוטריום). להליום נקודות הקיפאון והרתיחה הנמוכות ביותר, והוא החומר היחיד שאינו מתמצק כלל בלחץ אטמוספירי, גם לא בטמפרטורת האפס המוחלט. הליום מוצק, המתקבל רק בלחצים גבוהים מאוד, הוא חסר צבע, כמעט בלתי נראה ודחוס מאוד. הליום הוא מהגזים המעטים בעלי מקדם ג'ול-תומסון שלילי בתנאי לחץ וטמפרטורה סטנדרטיים. פירוש הדבר שכאשר מניחים לו להתפשט מלחץ גבוה ללחץ נמוך, הגז מתחמם. רק מתחת לטמפרטורת האינוורסיה שלו – כ-32 עד 50 קלווין בלחץ אטמוספירי – הוא מתקרר בשעת ההתפשטות. כאשר מקררים את ההליום לטמפרטורה שמתחת ל-K 2.175 הופך ההליום לנוזל-על (superfluid) ומשנה את תכונותיו, הוא נע ללא חיכוך, צמיגותו נעלמת לחלוטין, ומוליכות החום שלו גבוהה, היכולת לזרום במדרון עולה וחדירות דרך פתחים זעירים (מצב זה נקרא גם Helium II). שימושים שימוש משוער ב-2014 בהליום בארצות הברית לפי קטגוריה. השימוש הכולל הוא 34 מיליון מ"ק. איזוטופים של הליום היסטוריה הראיות הראשונות לקיומו של ההליום הוא קו צהוב באורך גל של 587.49 ננומטר, אשר זוהה בספקטרום הכרומוספירה של השמש בזמן ליקוי החמה המלא שהתרחש ב-18 באוגוסט 1868 מעל הודו. האסטרונום הצרפתי, פייר ז'נסן, אשר גילה את הקו הזה, שייך אותו, בטעות, לספקטרום הנתרן. ב-20 באוקטובר של אותה שנה גילה האסטרונום האנגלי, נורמן לוקייר (Norman Lockyer), את אותו קו צהוב בספקטרום השמש, וקרא לו קו D3, בשל קרבתו לקווים D1 וקו D2 של היסוד נתרן. לוקייר חשב שקו זה נובע מקיומו של יסוד הקיים בשמש, אך לא בכדור-הארץ, אותו כינו הוא והכימאי האנגלי אדוארד פרנקלנד בשמה היווני של השמש, ἥλιος ('הליוס'). ב-26 במרץ 1895, בודד הכימאי האנגלי ויליאם רמזי הליום על כדור הארץ על ידי ריאקציה בין המינרל הרדיואקטיבי קלוויט עם חומצות. רמזי חיפש אחר היסוד ארגון, אך לאחר שהפריד את החנקן והחמצן מהגז על ידי חומצה גופרתית הוא שם לב לקו צהוב שהתאים לקו ה־D3 שבספקטרום של השמש. בזכות גילוי זה, החלו הכימאים פר תאודור קלאב ואברהם לנגלאט באופסלה, שוודיה לבודד הליום מקלוויט. הם הצליחו לבודד כמות מספיקה כדי לקבוע את מסתו האטומית של ההליום. ב־1907, גילו ארנסט רתרפורד ותומאס רויידס שחלקיקי אלפא הם גרעיני הליום. ב־1908, הצליח הפיזיקאי הגרמני הייק קאמרלניג אונס להפוך הליום גזי להליום נוזלי על ידי קירורו למעלת קלווין אחת בערך. הוא ניסה גם להעביר אותו למצב צבירה מוצק, אך כשל בנסיונותיו היות שלהליום אין נקודה משולשת – נקודה בה החומר נמצא במצבים מוצק, נוזל וגז בו זמנית. הניסיון הראשון בו הצליחו להפוך הליום למוצק היה בשנת 1926 על ידי הסטודנט ויליאם הנדריק קיסום על ידי הגברת לחץ על הליום ל-25 אטמוספירות. בשנת 1938, גילה הפיזיקאי הרוסי פיוטר קפיצה של-4‏He אין כמעט צמיגות בנקודה הקרובה לאפס המוחלט, תופעה הקרויה כיום "נוזל-על". בשנת 1972 אותה התופעה התגלתה גם ב-3‏He. צורה בטבע הליום הוא היסוד השני הנפוץ ביותר ביקום, אחרי מימן, והוא מהווה 23% ממסת כל החומר ביקום (לא כולל חומר אפל ואנרגיה אפלה). הליום מרוכז בעיקר בכוכבים (במיוחד בכוכבים חמים), בהם הוא נוצר בתהליך היתוך גרעיני של אטומי מימן, כחלק ממחזור הפרוטון־פרוטון בתהליכים תרמו־גרעיניים. על פי תיאורית המפץ הגדול, רוב ההליום ביקום נוצר בשלוש הדקות הראשונות של המפץ הגדול. באטמוספירת כדור הארץ נמצא הליום בריכוז זעום (5.2 חלקיקים למיליון), בעיקר משום שהוא "נמלט" מהאטמוספירה. הליום הוא היסוד ה־71 מבחינת שכיחותו בקרום כדור הארץ. מקור ההליום בכדור הארץ הוא בדעיכה רדיואקטיבית של יסודות כמו אורניום ותוריום, בה נפלטים מהגרעין חלקיקי אלפא, המורכבים משני פרוטונים ושני נייטרונים (שהם למעשה He2+). חישובים העלו שקרום כדור הארץ מייצר 30 טון הליום כל שנה. אמצעי זהירות הליום טבעי בתנאי החדר הוא לא רעיל ואין לו תפקיד ביולוגי בגוף האדם. הוא נמצא בכמויות זעירות בדם. כאשר אדם שואף לריאותיו הליום מתוך מכל, צליל קולו נעשה גבוה, זמנית. זאת מכיוון שמהירות הקול בהליום גבוהה יותר ממהירותו באוויר אטמוספירי, ולכן אורך הגל הנקלט, קצר יותר. רפלקס הנשימה של האדם אינו מגורה מירידת כמות החמצן בדם אלא מנוכחות כמות מסוימת של פחמן דו-חמצני, לכן בשאיפת הליום, שאינו פעיל כימית ולכן אינו רעיל, במקום חמצן, הגוף אינו מבחין בהיעדר החמצן, בגלל הפינוי המתמיד של פחמן דו-חמצני, לאחר מספר דקות התאים ירעבו ובמהרה ימותו בהיעדר החמצן הדרוש בתהליך הנשימה התאית או היפוקסיה, וכל זאת מבלי שהגוף יבחין במצוקה, כלומר בהיעדר תחושת מחנק. קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/קריית_משה] \| [TOKENS: 8513]
תוכן עניינים קריית משה קריית משה היא שכונה במערב ירושלים, הוקמה בשנת 1925 בסיועה של קרן "מזכרת משה מונטיפיורי" ונקראת על שמו. נמצאת בגובה של 820 מטרים מעל פני הים, היא בין השכונות הגבוהות בירושלים, מתגוררים בה כ-10,080 תושבים. השכונה מתוחמת בשדרות ויצמן והכניסה לעיר מצפון, שכונת גבעת שאול ממערב, שכונת בית הכרם מדרום, ורחוב שדרות הרצל וקריית הלאום ממזרח. תוכננה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן כשכונת גנים עצמאית, אופי זה השתנה לאחר התפתחות שכונות קטנות ומתחמי מגורים סביבה אשר התמזגו לתוכה (השכונות "מימון" ו״שושנת ציון״, בתי ״בן ציון״, המקשר, שיכוני ההסתדרות ברחוב גת) וסיפוחה לירושלים אשר הקנה לה אופי עירוני. במשך השנים נבנו בה מוסדות רבים, בהם בית חינוך עיוורים, מוסד הרב קוק, מכון מאיר, וישיבת מרכז הרב, שהולידה מתוכה את ישיבת ירושלים לצעירים ומורשה השוכנים גם הם בשכונה ובסביבתה, היא נחשבת מוקד מרכזי עבור החברה הדתית לאומית, אולם בנוסף מתגוררות בה משפחות של חרדים, חילונים, מסורתיים, וסטודנטים וניתן לראות בה תושבים ירושלמים ותיקים לצד צעירים ומשפחות מרובות ילדים ובני נוער. בשנת 2011 נחנך הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים העובר בגבולה המזרחי, הרכבת שיפרה את הנגישות ממרכז העיר לשכונה, כתוצאה מכך חלה עלייה בשווי הנדל"ן והיא נהייתה מבוקשת לפרויקטים של התחדשות עירונית ופינוי בינוי, דבר שהוביל לשימור נרחב. היסטוריה קריית משה הוקמה בין השנים 1925–1927 על ידי דתיים לאומיים, בהקמתה סייעה קרן "מזכרת משה מונטיפיורי", קרן צדקה הנושאת את שמו של השר משה מונטיפיורי שסייעה קודם לכן בהקמת השכונות ימין משה, מזכרת משה, אהל משה וזיכרון משה. קריית משה הייתה השכונה האחרונה שנבנתה בסיוע הקרן, ולכן יש שכינוה "מונטיפיורי החדשה". שם השכונה המופיע במפות מיסודה ועד אמצע שנות החמישים של המאה העשרים הוא "שכונת מונטפיורי" בשנת 1924 רכש בא-כוחה של הקרן בארץ ישראל, הפרופסור דוד ילין, את אדמת השכונה - 112.5 דונם - במחיר של מאה לירות ארץ ישראלית. תקנות השכונה מעידות על האופי הדתי שביקשו מייסדיה להנהיג: "מטרות החברה: א) לייסד שכונה עברית בקרבת ירושלם. ב) לקנות, או להשיג באפן אחר, קרקעות ולחלק אותן כנגד תשלום בין החברים בשביל בנין בתים. ג) לסלול, לתקן ולהחזיק כבישים, דרכים, שרות עגלות, מכוניות וחשמליות, מכון הספקת מים, חנויות ומחסנים. ובכלל לעשות את כל הנחוץ להתיישבות מסודרת בשכונה, כגון: להקים ולהחזיק בתי כנסת, בתי חינוך חרדי לאומי גנים, אולמים צבוריים וכדומה". בשנת 1936 הקימו אנשי הפועל המזרחי (ציונות דתית) בסמוך לקריית משה את "שכונת הפועל המזרחי", ששמה הוסב לאחר מכן ל"שכונת מימון", על שם הרב יהודה לייב פישמן מימון, ממנהיגי הציונות הדתית וממייסדי השכונה. כיום נבלעה שכונת מימון בתוך קריית משה וכמעט שאין מבחינים בין השתיים. בשנת 1939 התגוררו בקריית משה 79 משפחות, לכל משפחה בית אבן משלה. בשנת 1941 שלחו התושבים מכתב לראש עיריית ירושלים בבקשה להסתפח לעיר ירושלים (כזכור, בתקנות השכונה נכתב: "ליסד שכונה עברית בקרבת ירושלם"), משום שהשכונה הייתה מרוחקת ממרכזה של העיר החדשה. התושבים פירטו במכתב זה את מראה שכונתם ומציינים את ההקפדה על הניקיון וההיגיינה בשכונה. וכך כתבו: "עם גידול מספר הדיירים בשכונה - שחלק ניכר מהם אינם חברים - באנו לידי מסקנה כי האופי של אגודה הדדית אינו הולם יותר את צרכי השכונה וברור לנו כי מתאים לה יותר אופי של מועצה או סיפוח לעירייה. מכיוון ששכונתנו קרובה ביותר לגבול המערבי הנוכחי של העירייה ואין כל שכונות מפסיקות בינן - הננו סבורים כי יש הגיון ונחיצות בספוחה לעירייה". במלחמת העצמאות נחתו מספר פגזים על השכונה.[דרוש מקור] זהות המפגיזים שנויה במחלוקת: יש אומרים שאלו המצרים, ויש טוענים שהיו אלה כוחות ישראלים שהתכוונו להפגיז את דיר יאסין (הר נוף של היום), וטעו בטיווח. השכונה סופחה לירושלים לאחר הקמת המדינה. באפריל 1953 חדרו מסתננים לדירה בשכונה (כיום רחוב המאירי 17, המבנה המקורי נהרס מאוחר יותר), ורצחו שניים מדיירי הבית. החל משנות ה-50 החל צביונה המקורי של השכונה להשתנות. כבר בסוף שנות ה-30, הוקמה שכונת "המקשר", שבה התגוררו חברי קואופרטיב התחבורה הירושלמי. לידה הוקם בתחילת שנות ה-50 "שיכון קריית משה" (ובשמה המלא - מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ), שיכון ראשון לבני ירושלים ובהם זוגות צעירים ומשתכנים לראשונה. בלט בו בלוק מס 4 (היום - הבניין ברח' הרב צבי יהודה 7) אשר כונה בפי כל "בלוק המורים", שבו התגוררו, בין כלל הדיירים, שר החינוך והתרבות, פרופ' בן-ציון דינור, מנהל הגימנסיה העברית רחביה, זבולון תוחמן, המשורר יצחק שלו (ובנו מאיר שלו), וד"ר שלום לוין שנבחר אז למזכיר הסתדרות המורים ולימים שימש כנשיא הסתדרות המורים וכחבר הכנסת. בקצה רחוב שושנה פוליאקוב התגורר הגאוגרף פרופ׳ מנשה הראל, פלמ"חניק וחתן פרס ישראל לחקר ארץ ישראל. ברחוב אליעזר הלוי, סמוך לרחוב קריית משה, התגורר הגאוגרף אברהם יעקב ברור ובהמשך בנו עורך האטלסים משה ברוור. לאט לאט תפסו בנייני מגורים רב קומתיים בקריית משה הוותיקה את מקומם של הבתים החד-קומתיים. בשנת 1957 קיבלו כל מספר רחובות בשכונה שמות, הרחוב הראשי בשכונה קיבל את השם רחוב קריית משה, השדרה הניצבת לו את השם "שדרות המאירי" על שם הרב משה המאירי. בשנת 1964 עברה לשכונה ישיבת מרכז הרב, שמאוחר יותר הולידה מתוכה את מכון מאיר השוכן אף הוא בשכונה. בעקבות כך גדל מספרם של התושבים הדתיים בשכונה, והיא נהייתה מוקד מרכזי עבור החברה הדתית לאומית, היא נחשבת לשכונה מרכזית לציבור הדתי לאומי ויש אף המחשיבים אותה כמרכזית ביותר, אולם, עדיין יש בשכונה מספר משפחות של חילונים, מסורתיים וגם חרדים רבים המתגוררים בשכונה, וניתן לראות בה תושבים ותיקים לצד זוגות צעירים ומשפחות מרובות ילדים ובני נוער. בשנת 2008 אירע בשכונה הפיגוע בישיבת מרכז הרב בו נרצחו שמונה מתלמידי הישיבה. בפברואר 2008 נמכר מגרש של 2.1 דונמים ברחוב דגל ראובן, שהיה עתודת הקרקע האחרונה לבינוי בשכונה, תמורת כ-5.2 מיליון דולר. בשנת 2011 נחנך הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים העובר בגבולה המזרחי של השכונה. הרכבת הקלה שיפרה את הנגישות ממרכזה של העיר החדשה לשכונה. כתוצאה מכך חלה עלייה בשווי הנדל"ן. השכונה נחשבת למרכזית, בהיותה ממוקמת על צומת דרכים בכניסה לעיר, ובשל קרבתה לגבעת רם, לבנייני האומה ולתחנה המרכזית. בנובמבר 2017, ניתן היתר הבנייה לפרויקט פינוי בינוי בשכונה, ב"מתחם המקשר", שממוקם בין שדרות הרצל לבין רחובות קריית משה וחיים פיק. הפרויקט, שקודם על ידי עיריית ירושלים והמנהלת להתחדשות עירונית בחברת מוריה, כולל שני מגדלים בני 25 קומות כל אחד, שבהם 230 יחידות דיור, אשר הוקמו במקום שישה בניינים קיימים שנהרסו. הריסת הבניינים הקיימים החלה ביוני 2018. במהלך העשור השני של המאה ה-21 תהליכי התחדשות עירונית בשכונה צברו תאוצה, ובתחילת שנת 2024 עיריית ירושלים כללה את השכונה בשלמותה ברשימת השכונות לשימור של העיר בזכות הערך שנוצר מהעמדת המבנים, המרווח ביניהם והצמחייה סביבם. עם זאת, ההכרזה לא מונעת מיזמים ומקבלנים לבצע שינויים מודרניים תכנון השכונה תוכננה כעיר גנים. תכנונה הופקד בידי האדריכל ריכרד קאופמן, שתכנן שכונות גנים נוספות כגון תלפיות (1921), בית הכרם (1921), רחביה (1922) ובית וגן (1925). על פי עקרון התכנון הסטנדרטי של עיר גנים, הייתה שדרה מרכזית שחצתה את השכונה מצפון לדרום, ובקצה עמד מבנה ציבור. השדרה היא שדרות המאירי של היום, ומבנה הציבור שבסופה הוא "בית הכנסת אוהל יצחק", בתכנונם של האדריכלים אליעזר ילין ווילהלם הקר. האדריכלים ילין והקר חברו לריכרד קאופמן בתכנון השדרה המרכזית (שדרות המאירי), ונקבע כי לכל אורכה יינטעו עצי ברוש. ראשיתה של שדרה זו בפינת הרחובות הרב צבי יהודה (לשעבר בן-דור)-העילוי-ימין אבות-המאירי, וסופה בהצטלבות עם רחוב קוסובסקי, שם עומד המבנה הציבורי - בית הכנסת. כיום רציפותה של השדרה נקטעת בהצטלבות עם רחוב קריית משה בשל קיוסקים שנבנו על השדרה. בית הכנסת תוכנן כמבנה אבן מרובע, שעליו בסיס מתומן וכיפה עגולה, מאפייני סגנון בנייה מזרחי-מסורתי. עם זאת, שולבו בתכנון המבנה גם מאפייני הסגנון הבינלאומי שרווח בשנות ה-30: צמדי חלונות ארוכים וצרים. מהתבוננות בחזית הקדמית של המבנה קשה לזהות את התכנון המקורי של הקר וילין, שכן לאורך השנים נוספו בקדמת המבנה חדרי תפילה קטנים ששינו את המראה הקדמי של הבניין כמעט עד לבלי הכר. ילין והקר אף תכננו את בתי המגורים בשכונה. בתים אלו תוכננו כבתים חד-קומתיים פשוטים ובעלי גגות רעפים, ששיוו לשכונה מראה כפרי. בתים אלה, שהיו בתיהם של מייסדי השכונה וראשוניה, נהרסו ברבות השנים ובמקומם נבנו בתי דירות, עדיין ניתן למצוא בשכונה בתים מקוריים אחדים שהשתמרו. רבנות השכונה רב השכונה הראשון היה הרב מרדכי אוסטרובסקי אחיו של הרב משה המאירי. בשנת תשכ"ו מונה לרב השכונה הרב מרדכי יהודה ליב זק"ש, לאחר תקופת כהונה קצרה בה נאלץ לנסוע מחוץ לישראל לצורך טיפול רפואי באחד מבני משפחתו שחלה, הופסקה כהונתו והוא מונה לרבה של שכונת זיכרון משה. בסוף תשכ"ט נבחר לתפקיד רב בית הכנסת אוהל יצחק, בית הכנסת המרכזי בשכונה, הרב שילה רפאל. בשכונה, שבה גדל ובה גם התגורר סבו המנוח, היו שהתנגדו למינוי רב שלא שירת בצבא. הוא החליט להתגייס על אף שהיה פטור, ושירת כשלושה חודשים. לאחר פטירת הרב שילה רפאל, החל לכהן חתנו, הרב יוסף אליהו מובשוביץ. מוסדות ובניינים בשכונה רחובות השכונה רוב רחובות השכונה קרויים על שם מנהיגים ורבנים משפיעים של הציונות הדתית ותנועת המזרחי. דיירים בולטים במהלך השנים גרו בשכונה אנשי ציבור רבים אשר השפיעו על פרסומה וצביונה של השכונה, בהם בן-ציון דינור, יצחק יעקב ילין, יפה מגנס, זבולון תוחמן, שלום לוין, יהודה ליבס, אברהם אבן-שושן, חנה טאו, דוד שפירא, עזרא ברנע, אהרן כהן, מתילדה כהן-סראנו, גדליה נגאל, צבי פישמן, אלי שוסהיים, אברהם יעקב ברור, משה ברור, הסופרים יצחק שלו ומאיר שלו, שכתב על השכונה בספרו ״בביתו במדבר״, רבנים אשר השפיעו רבות על הציונות הדתית, בהם: הרב מרדכי אליהו והרבנית צביה אליהו, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, הרב איתן איזמן, הרב דב ביגון, הרב יהושע בכרך, הרב יוסף ברמסון, הרב אורי שרקי, בנו העיתונאי יאיר שרקי, זמרים כדוגמת אביתר בנאי וישי ריבו, ובנוסף לכך דמויות מהסדרות ״סרוגים״ ו״עספור״ התגוררו בשכונה ולכן חלק מהצילומים התקיימו בה. ראו גם לקריאה נוספת קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%91%D7%99_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA/1-57607-242-8] \| [TOKENS: 804]
תוכן עניינים משאבי ספרות חיצוניים להלן רשימה של קישורים לקטלוגים של ספריות ולאתרים המוֹכרים ספרים, וכן לאתרים אחרים שעשוי להיות בהם מידע נוסף לגבי ספרים שאתם מחפשים. לוויקיפדיה אין קשר לעסקים אלה, ואין לראות ברשימה זו המלצה, פרסום או עידוד לעשות שימוש באתרים אלה דווקא.לתשומת לבכם: חנויות ספרים נוספות דפים עם ערך מסת"ב שגוי בקטגוריה:דפים עם ערך מסת"ב שגוי נמצאים ערכים שנבדקו באופן אוטומטי ומופיע בהם מסת"ב שגוי. הבדיקה נעשית על אורך המסת"ב (אם הוא מסת"ב 10 או מסת"ב 13) וגם בדיקה אם יש שגיאה בספרת הביקורת. שגיאות יכולות לנבוע מכל מיני סיבות כמו: שגיאות הקלדה, הוספת מקור מומצא על ידי משתמש או על ידי שימוש ב-AI. במקרים מסויימים יכול להימצא שספרת הביקורת השגויה לא מצביעה על שגיאה אלא ספרת ביקורת שהוספה בשנות ה-90 בטעות. המסת"ב "השגוי" מופיע במסדי הנתונים של ספריות. קוד הבדיקה מופיע ביחידה:קוד מזהה (הסבר טכני).
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/משה_ליאון_(פוליטיקאי)] \| [TOKENS: 5843]
תוכן עניינים משה ליאון משה ליאון (נולד בכ"ו בתשרי ה'תשכ"ב, 6 באוקטובר 1961) הוא ראש עיריית ירושלים. כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בין השנים 1997–1999 וכיו"ר רכבת ישראל. רואה חשבון במקצועו. ביוגרפיה ליאון נולד בשכונת פלורנטין שבדרום תל אביב, כבן למשפחת חזנים, השני מתוך שלושה אחים. אביו, שלום, הוא יוצא קהילת הספרדים שבסלוניקי, ממשפחת ליאון/די ליאון שגורשה מספרד בשנת רנ"ב לאימפריה העותמאנית, ואמו, חנה, ממוצא תימני ועלתה בצעירותה עם משפחתה מתימן. משפחת אביו עזבה את סלוניקי בשנת 1935 והשתקעה בירושלים. בילדותו עברו הוריו לגבעתיים מתוך רצון לשפר את איכות החינוך לילדיהם. אביו, שעבד במוסך, שימש גם כחזן בבית הכנסת "היכל משה" ליוצאי הבלקן בגבעתיים. ליאון למד בבית הספר צייטלין בתל אביב ולמד בבית הספר הדתי "אמונים" בגבעתיים, בן כיתתו של הזמר דידי גראוכר . בעודו נער, התנדב לשמש פייטן וחזן בבית האבות הספרדי בשכונת קריית מטלון בימים הנוראים. כחזן צעיר, לקח חלק בהקלטת אלבום החזנות "מחזור סלוניקי", המושר בלאדינו ובעברית, ובו מיטב פיוטי הימים הנוראים של קהילה זאת של יהדות סלוניקי. את שירותו בצה"ל עשה במקהלת הרבנות הצבאית. ליאון הוא בוגר אוניברסיטת בר-אילן בכלכלה וחשבונאות. את התמחותו עשה במשרדו של אביגדור יצחקי ובסופה, קיבל ב-1990 תעודת רואה חשבון. הוא מוסמך במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1991 ייסד את המשרד יצחקי ושות', יחד עם אביגדור יצחקי ושני שותפים נוספים. בין לקוחותיו הייתה תנועת הליכוד, אותה ליווה בשיקום כלכלי לאחר ההפסד בבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992. בתחילת 1996 שילם המשרד כופר מס בעקבות ראיות לעבירות מס בדיווח על הכנסות. החל משנת 2000 שימש ליאון שותף-מנהל בפירמת רואי החשבון שהקים, "ליאון אורליצקי ושות'". תחת ניהולו, הפך המשרד לאחד מעשרת המשרדים הגדולים בארץ, על פי דירוג דן אנד ברדסטריט. בפברואר 2017 פרש מתפקידו כרואה חשבון ומשותפותו במשרד. לאחר ניצחונם של הליכוד ובנימין נתניהו בבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה ב-1996, מונה ליאון למשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה וליועצו הכלכלי של נתניהו. בפברואר 1997 מונה למנהל לשכת ראש הממשלה, ובנובמבר אותה שנה החליף את אביגדור ליברמן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. בתקופת שירותו במשרד ראש הממשלה עסק בקידום הנושאים הכלכליים שעל סדר יומה של הממשלה, בהם נושא ההפרטה. לאחר כהונתו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, נחקר, יחד עם שרה ובנימין נתניהו, ב"פרשת עמדי". על פי הפרסום של העיתונאי מרדכי גילת בידיעות אחרונות, ליאון ניסה להביא לפשרה בין בני הזוג נתניהו לקבלן ההובלות עמדי, שהסתיימה בתשלום של 50 אלף ש"ח במקום 480 אלף ש"ח. ליאון ספג ביקורת על התנהלותו והמשטרה הציעה להגיש נגדו כתב אישום בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה והפרת אמונים, אך פרקליט מחוז ירושלים משה לדור הציע לסגור את התיק. בספטמבר 2000 הודיע היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין על סגירת התיק נגד ליאון: "לכאורה היה מקום להעמדה לדין משמעתי, אך לא יהא זה מן המידה והעניין בשעה שנסגר התיק נגד בעלי הדבר העיקריים מר וגב' נתניהו, והבאנו בחשבון גם כי אינו מכהן עוד בשירות המדינה. ב-2003 מונה על ידי שר התחבורה אביגדור ליברמן ליו"ר חברת רכבת ישראל, שנוסדה באותה תקופה, לאחר שקודם לכן פעלה כחלק מרשות הנמלים והרכבות. במהלך כהונתו הוביל מהלך בו קיבלה רכבת ישראל תקציב פיתוח של 24 מיליארד שקל להשקעה בהקמת קווי רכבת חדשים ורכישת ציוד רכבתי חדש. ב-2006 סיים את תפקידו, לאחר שכהונתו לא הוארכה. בשנת 2004 מונה ליאון לראשות ועדה ציבורית שעסקה בבחינת תפעול, ניהול, תקצוב והבעלות על בתי החולים הממשלתיים. המלצתה העיקרית הייתה להפריד את בתי החולים מהמדינה בדרך של תאגוד או על ידי הפיכתם לחברות. בשנת 2007 מונה ליו"ר פורום מנהלים של עיתון המודיע. ביוני 2008 מונה ליו"ר הרשות לפיתוח ירושלים. בתפקידו זה, הקים, בין היתר, את מתחם התחנה הראשונה. ב-22 ביולי 2013 הודיע על פרישתו מהתפקיד. ב-2013 עבר להתגורר בירושלים. בבחירות לרשויות המקומיות באותה השנה התמודד על ראשות עיריית ירושלים, אך הפסיד לניר ברקת (51.91% לעומת 44.57%). סיעת הליכוד ביתנו בהנהגתו קיבלה מנדט אחד, וליאון כיהן כחבר מועצת העיר מטעמה. בינואר 2014 שילם קנס של כ-25 אלף ש"ח לאחר שנחקר במשרדי המכס בנמל התעופה בן-גוריון בחשד שניסה להבריח ביגוד בשווי עשרות אלפי ש"ח מבלי לשלם עליו מס. ביולי 2014 מונה ליו"ר דירקטוריון המרכז הרפואי מעיני הישועה בבני ברק. ב-2018 צורף כחבר חבר הנאמנים של קרן וולף ושימש כפרשן כלכלי בתוכניות "סוגרים חשבון" ו"עושים סדר" בערוץ 2 ובכאן חינוכית. בעבר כיהן ליאון כיו"ר עמותת הוועד המנהל של תלמה ילין, יו"ר ועדת ביקורת של מכון היצוא, דירקטור באלביט הדמיה וחבר הנהלת יובל - האנסמבל הישראלי לחזנות ומוזיקה יהודית. באוגוסט 2014 נחשף בדו"ח ביקורת פנימי של הליכוד שליאון היה נגוע בניגוד עניינים במסגרת מועמדותו לראשות העיר, בשל שירותי ראיית החשבון שהעניק משרדו למפלגה, במקביל. באוגוסט 2015 הצטרף ליאון לקואליציה העירונית ולסיעתו של ראש העירייה ניר ברקת, כשליאון מתמנה לחבר הנהלת העיר ומחזיק תיק המנהלים הקהילתיים. בספטמבר 2016 החליטה פרקליטות המדינה לסגור את תיק החקירה נגדו בפרשת השחיתות בישראל ביתנו, לאחר שלא נמצאו ראיות מספיקות נגדו. במאי 2017 נחקר ליאון במשטרה ב"פרשת אריה דרעי" בחשד לעבירות שחיתות ציבורית וטוהר המידות ועבירת מס, לאחר שקרן גידור שעמד בראשה העבירה לאריה דרעי עשרות אלפי שקלים. ליאון טען בחקירתו כי הקרן העבירה את הכספים לדרעי כ"דמי תיווך" לאחר שגייס משקיע אמריקאי לקרן, כמקובל, בתקופה בה דרעי והוא היו אנשי עסקים פרטיים. ליאון שוחרר בתום החקירה ללא תנאים מגבילים. לאחר מכן הביע ליאון כעס על עיכובו לחקירה בשל עניין פעוט זה, וטען כי היא בוצעה כדי לפגוע בו פוליטית. באוגוסט 2018 המליצה המשטרה לסגור את תיק החקירה נגדו מכיוון שלא נמצאה תשתית ראייתית לביצוע עבירה פלילית, והפרקליטות סגרה אותו מחוסר אשמה. בבחירות המוניציפליות באוקטובר 2018 התמודד ליאון על ראשות עיריית ירושלים. בסיבוב הראשון קיבל 32.76% מקולות הבוחרים כשאחריו עופר ברקוביץ עם 29.4% מהקולות; רשימתו למועצת העירייה, ירושלים שלנו, קיבלה כ-5,500 קולות (2.19%) ולא עברה את אחוז החסימה; ליאון נבחר בסיבוב שני של הבחירות על ראשות העיר שנערך ב-13 בנובמבר, שבו קיבל 50.85% מהקולות לעומת 49.15% לברקוביץ. ב-4 בדצמבר 2018 נכנס לתפקידו כראש עיריית ירושלים והחליף את ניר ברקת. בשנתיים הראשונות לכהונתו, השקיעה העירייה רבות בפיתוח התשתיות ושאר השירותים העירוניים במזרח ירושלים. בבחירות המוניציפליות ב-27 בפברואר 2024, התמודד ליאון על כהונה נוספת כראש העירייה. ליאון זכה ל-81.4%, וניצח את יריבו היחיד, יוסי חביליו. רשימתו למועצת העירייה זכתה בשני מושבים. חייו האישיים ליאון נשוי לסתוית, אב לארבעה ומתגורר בשכונת רחביה בירושלים. אחותו היא פרופ' אורלי ק' מירון, חברת החוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן ואחיו הוא פרופ' נסים ליאון, מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. ביתו שיראל נישאה לבנו של ראש המועצה המקומית צור הדסה, תומר מוסקוביץ. באפריל 2025 קיבל ליאון תואר "אח כבוד" מטעם מסדר הבונים החופשיים. קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/אדם#cite_ref-Leeming11_111-0] \| [TOKENS: 74883]
תוכן עניינים אדם אדם נבון מודרני ספיאנס אידלטו אדם או אדם נבון (שם מדעי: Homo sapiens, בתעתיק: הוֹמוֹ סָפִּיֶינס, בלטינית: "הוֹמוֹ" – אדם, "סָפִּיֶינס" – חושב או תבוני) הוא מין של יונק ממשפחת קופי האדם, היחיד שנותר בסוג האדם. האדם ייחודי בעולם החי במוחו הגדול (יחסית לגודל גופו) יותר מכל בעלי החיים: גדול פי שלושה בערך אפילו ממוחות קופי האדם הקרובים אליו ביותר, שימפנזה וגורילה. האדם נבדל מהם גם בהליכתו הזקופה על שתי גפיו האחוריות, בהתאמת זרועותיו ואצבעות ידיו לשימוש מתקדם בכלים, וביכולת הדיבור שלו. הוא מאכלס מגוון עשיר של בתי גידול יבשתיים, יותר מכל בעל חיים אחר, ומשנה את בתי הגידול שלו כך שיתאימו לצרכיו ולמחייתו, ובכך נחשב למין מהנדס סביבה. הוא מתאפיין בתודעה ובהכרה מפותחות, ביכולתו המתקדמת להמציא ולהשתמש באומנות, בטכנולוגיה, במדע, בסמלים מופשטים דוגמת אלו המשמשים בשפה ובכתב, ברעיונות, בדמיונות, באידאולוגיות ובמוסדות חברתיים מורכבים. לאדם יש היכולת לרפלקציה עצמית, דהיינו יכולת התבוננות פנימית וניתוח עצמי. האדם נפוץ כיום בכל יבשות כדור הארץ, והוא חי דרך קבע בכולן למעט באנטארקטיקה. בני אדם מודרניים התפתחו לראשונה ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה, ולאחר מכן החלו להתפשט בהדרגה לשאר יבשות העולם הישן, ולאחר מכן גם לאמריקה, תוך החלפה והטמעה של אוכלוסיות אדם קדומות יותר שחיו במזרח התיכון, באירופה ובאסיה. לאורך מרבית הפרהיסטוריה הם חיו כציידים-לקטים, ורק לפני כעשרת אלפי שנים החלו לביית צמחים ובעלי חיים בהיקף נרחב לצורך חקלאות. לפני כחמשת אלפי שנים לכל היותר פיתחו לראשונה כתב, והחלו לתעד את ההיסטוריה שלהם. במאות השנים האחרונות, אפשרו המהפכה התעשייתית וחידושי המדע גידול מהיר באוכלוסיית האנושות, והיא מונה כיום כ-8 מיליארד נפש. כל בני-האדם בני-ימינו, וכן בני אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-מין אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens). סיווג זה נועד להבדילם ממינים נכחדים קרובים אך שונים באנטומיה שלהם, כמו האדם הניאנדרטלי, שמסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג אדם (Homo). האדם הנבון המודרני נחשב לתת-המין היחיד ששרד עד ימינו מבין תת-המינים של הומו ספיינס, מבין הסוג הומו ומבין תת-השבט הומינינים. אטימולוגיה המילה אדם משמשת הן לתיאור פרט יחיד מהמין מכל גיל וזוויג, והן לתיאור המין כולו. בעברית, המילה אדם לתיאור בן המין האנושי היא גם שמו של אדם הראשון במקרא. לפי סיפור הבריאה השני בספר בראשית (ב, ד ואילך), השם נגזר מהשורש "אדמה", לציין את בריאת האדם מ”עָפָר מִן הָאֲדָמָה”. כיום המילה "אדם" ככינוי כללי משמשת בדרך-כלל לגברים ולנשים באותה מידה. לעיתים קרובות מתייחסים גם במונח בני אדם לגברים ולנשים כאחת, לנשים בלבד מתייחסים במונח "בנות אדם"[א], ולעיתים רחוקות במונח "בנות חוה" על שמה של חוה המקראית. האדם מכונה גם "אנוש", "אנושי" או "בן אנוש",[ב] בדומה לשמו של אנוש, נכדו של אדם הראשון על פי המקרא[ג]. כלל בני-האדם נקראים לעיתים האֱנוֹשׁוּת או המין האנושי. שם התואר "אנושי" לעיתים מציין שייכות ביולוגית למין האדם או לסוג האדם, ותכונות אנושיות הן תכונות הנחשבות כמאפיינות או מייחדות בני אדם בהקשרים שונים, למשל מוסריות ואמפתיה בהשוואה לבעלי-חיים, מודעות עצמית בהשוואה למחשבים, או הזדקנות ומוות בהשוואה לאלים ומלאכים. מילה נוספת היא איש. צורת הריבוי שלה, אנשים, נמצאת בשימוש נרחב במובן של בני אדם כלליים – לא רק זכרים. "א. נשים" היא תחליף לא רשמי בכתבים שמקפידים על ניסוח נייטרלי מבחינה מגדרית. ביוונית המילה ἄνθρωπος (אַנְתְּרוֹפּוֹס) פירושה "אדם" או "אנוש", וממנה נגזרו המונח "אנתרופולוגיה", התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית, ומונחים רבים נוספים כמו "אנתרופוצנטריות", "אנתרופומורפיזם" ו"העיקרון האנתרופי". המילה הלטינית לאדם היא Homo (הוֹמוֹ), והיא משמשת בביולוגיה כשם המדעי של סוג האדם. כמו כן נגזרו ממנה המונח "הומניזם" והמילה האנגלית Human אשר משמשת גם כשם עצם שפירושו "בן אנוש" וגם כשם תואר שפירושו "אנושי". השם המדעי של האדם, Homo sapiens (הוֹמוֹ סָפִּיֶינס), ניתן בשנת 1758 על ידי חוקר הטבע השוודי קארולוס ליניאוס במסגרת פועלו להגדרת הטקסונומיה של עולם החי. השם תואם לשיטת השם המדעי הכפול של לינאוס, שבו המילה הראשונה מתארת את הסוג והשנייה את המין. שם הסוג, Homo, נלקח מהמילה הלטינית ל"אדם", ושם המין, sapiens, פירושו "תבוני", "נבון" או "חושב". בהמשך נגזרו מהשורש Homo גם השמות המדעיים של קבוצות ביולוגיות המכילות את האדם והמינים הקרובים לו ביותר, כמו משפחת האדם "הומינידיים" ותת-שבט "הומינינים". ביולוגיה לערכים רבים בנושא הגוף האנושי, ראו פורטל גוף האדם. האנטומיה והפיזיולוגיה של האדם הומולוגית לאנטומיה ולפיזיולוגיה של בעלי חיים אחרים, ובעיקר של אלו הקרובים לו ביותר: מבחינה אנטומית ופיזיולוגית, האדם נבדל מבעלי החיים הקרובים אליו בעיקר בהתאמת השלד שלו להליכה זקופה על שתי הרגליים האחוריות, ובמוח הגדול פי שלושה לערך ממוחם של קופי אדם. בדומה למרבית הפרימטים, מפגין מין האדם דו-צורתיות זוויגית, כאשר הגברים נוטים להיות בממוצע גבוהים וכבדים יותר מהנשים. בממוצע, גובה נשים בוגרות הוא בין 1.6 ל-1.7 מטרים ומשקלן 54 עד 64 קילוגרם, וגובה זכרים בוגרים הוא בין 1.7 ל-1.8 מטרים ומשקלם 76 עד 83 קילוגרם. שלד האדם הוא שלד יונק טיפוסי, המכיל את כל העצמות האופייניות ליונקי שליה אחרים. עם זאת, רבות מעצמות אלו עברו התאמות להליכה זקופה על שתיים, האופייניות להומינינים נכחדים וייחודיות לאדם מבין כל המינים החיים כיום. עצמות הירך והשוק ארוכות אצל האדם, הן באופן מוחלט והן יחסית לאורך גופו בהשוואה לפרימטים אחרים, מפרק הירך מוצב כך שהשוקיים פונות לכיוון קו מרכז הגוף, והברכיים קרובות זו לזו לשיפור יעילות ההליכה והריצה. האגן הוא בצורה ייחודית של "קערה", שבעת עמידה זקופה מערסלת את האיברים הפנימיים של הבטן. שריר העכוז הגדול ושאר שרירי העכוז מפותחים במיוחד באדם, וחשובים להליכה זקופה, לקימה ולישיבה. עמוד השדרה מפותל בדומה לאות S במבט צד, כשחלקו המותני מתקמר בכיוון הבטן, פיתול הפועל כבולם זעזועים לגולגולת בעת הליכה וריצה. עמוד השדרה מתחבר לגולגולת בתחתיתה, ולא באחוריה כמו אצל שאר היונקים, כך שהראש פונה קדימה כאשר הגוף בתנוחה אנכית. הגולגולת גדולה וגבוהה במיוחד בהשוואה לגודל הגוף, דופנותיה דקות יחסית, והיא מותאמת להכיל את המוח הגדול. עצם הזרוע, החישור והגומד קצרות יחסית לאורך הגוף, בהשוואה לעצמות הזרוע של קופים וקופי אדם, וזאת בהתאמה להחזקה וטיפול במכשירים ולא לטיפוס על עצים. עצם הזרוע מפותלת מעט באופן שהמרפק פונה החוצה וכפות הידיים מוצבות לפני הגוף והפנים. עצמות כף היד עדינות ובעלות טווח תנועה גדול. האגודל נגדי לשאר האצבעות, כמו אצל שאר קופי האדם, אך ארוך ושרירי במיוחד, ובכך מאפשר טיפול מדויק בחפצים קטנים. הפרק המרוחק ביותר בעצמות האצבע מתרחב בקצהו לתמיכה ב"כרית" האצבע שמתחת לציפורן – תכונה ייחודית לשלד סוג האדם שהתפתחה ככל הנראה כהתאמה לטיפול בכלים ולהכנתם. בדומה למרבית היונקים האחרים, יש לילדי האדם שיני חלב הבוקעות מעצמות הלסת אל חלל הפה בגיל צעיר מאוד, ומתחלפות מאוחר יותר לשיניים קבועות. כמו אצל כל הקופים צרי האף, השיניים הקבועות באדם כוללות בכל רבע לסת שתי חותכות, ניב אחד, שתי קדם-טוחנות (הנקראות גם מלתעות) ושלוש טוחנות, ובסך הכול 32 שיניים. ואולם כתוצאה מהקטנת הלסתות באדם בן-זמננו יחסית לכל בני האדם הקדומים, הטוחנות האחוריות ביותר בכל רבע לסת בוקעות אל תוך חלל הפה רק בגיל 17 ויותר, המאוחר יחסית, ועל כן נקראות בעברית שיני בינה. לעיתים חלק משיני הבינה או כל ארבעתן אף אינן בוקעות כלל, ונשארות כלואות בתוך עצם הלסת. כתוצאה מכך ניתן לזהות מבחוץ אצל בני אדם בוגרים בין 28 ל-32 שיניים. שיני האדם קטנות יחסית ובעלות מבנה בלתי-מתמחה: הניבים אינם מוארכים וחדים כמו אצל טורפים וקופי-אדם, החותכות אינן צומחות ללא הפסק כמו אצל מכרסמים, והטוחנות אינן גדולות ורחבות כמו אצל אוכלי עשב. שיניים כאלו מעידות על הסתגלות לאכילה של מגוון מזונות הן מהחי והן מהצומח. יש חוקרים הסבורים שהשימוש בכלי אבן ובאש לצורך טחינת מזון קשה ובישולו, תרם לאבולוציה של הקטנת השיניים בשושלת האדם, אף שראשית האבולוציה הזו קדמה לעדויות העתיקות ביותר לשימוש באש. בדומה לשאר מיני סדרת הפרימטים, לאדם עיניים מפותחות המכוונות קדימה (ולא לצידי הראש) בגולגולת, כך ששדות הראייה שלהן חופפים במידה רבה, ומסייעים למיקוד שתיהן בפרטים קטנים וקרובים. ראיית צבעים מפותחת בבני אדם הודות למערכת ראיית הצבע הטיפוסית לקופים צרי-אף ומבוססת על שלושה סוגי מדוכים ברשתית, אשר מתמחים בהבחנה בצבעי אדום, ירוק וכחול (routine trichromacy). מאפיין ייחודי של עין האדם בין הפרימטים ומרבית היונקים האחרים, הוא פתח ארובת עין רחב משמעותית מרוחבה של הקרנית, ולכן חושף חלק גדול מלובן העין. הניגוד החזותי בין הקרנית ללובן העין מקנה לעין האנושית את המראה הטיפוסי שלה, ומקל על זיהוי כיוון המבט של אנשים אחרים. חוש הריח של האדם חלש אפילו יותר משל הקופים, ובהתאם לכך אונות הריח וקונכיות האף שלו קטנות מאוד יחסית לגודל המוח והגולגולת. מתוך מאות גנים של קולטני ריח (olfactory receptors) אצל האדם, כ-55% אינם מתורגמים כלל לחלבון, והפכו לפסאודוגנים בלתי מתפקדים. איבר יעקובסון בתקרת הפה, הממלא תפקיד חשוב בחוש הריח אצל מרבית היונקים, מתנוון אצל האדם כבר בשלב העוברי. אוזן האדם מסוגלת לשמוע קולות בתחום התדרים שבין 20 הרץ ל-20 קילוהרץ, גבול עליון נמוך מזה של מרבית היונקים[ד] ונוטה לרדת אף יותר אצל אנשים מבוגרים וקשישים הסובלים מהיחלשות שמיעה. מוח האדם בבגרותו הוא בנפח ממוצע של 1,350 סנטימטרים מעוקבים. בהתחשב בגודל הגוף זהו המוח הגדול ביותר בעולם החי, והסיבה לעליונותו של האדם על שאר בעלי החיים בתחומים שכליים וקוגניטיביים רבים. מספר תאי העצב במוח האדם מוערך בכ-86 מיליארד, אשר יוצרים ביניהם יותר מ-100 טריליון קשרים סינפטיים. למעשה, מוח האדם איננו הגדול ביותר בעולם החי באופן מוחלט – מוחותיהם של כמה לווייתנים ופילים גדולים יותר, אך זאת במידה רבה בגלל גופם הגדול בהרבה. על מנת לחשב את גודל המוח בהשוואה לגודל הגוף נהוג להשתמש במדד EQ ‏(Encephalization Quotient או "מנת המוחיות") במדגם של מיני בעלי-חיים שונים. כשמשתמשים במדגם של מיני יונקים נמצא בדרך-כלל כי לאדם ערך EQ בין 6 ל-8, ופירוש הדבר שמוחו גדול פי 6 עד 8 מהצפוי ליונק בעל גודל גוף דומה. זהו הערך הגבוה בין היונקים, כאשר הבאים אחריו בדירוג, הדולפינים וקופי האדם, מקבלים בדרך-כלל ערכי EQ של 2 עד 5, והיונק הממוצע מקבל בהגדרה ערך של 1. ערכו המספרי של EQ תלוי במדגם המינים הנבחר, למשל אם דוגמים רק מיני פרימטים יתקבל ערך EQ של 3 בלבד, שפירושו מוח גדול פי שלושה מהצפוי לפרימט באותו גודל גוף. אך בכל מדגם שייבחר יקבל האדם ערך EQ גבוה משל כל שאר המינים. האזור המפותח ביותר במוח האדם הוא קליפת המוח הגדול, שכוללת אזורים המתמחים בתפיסה, תנועה רצונית, מודעות, הבנת שפה, דיבור ועוד. קליפת המוח היא למעשה יריעה רב-שכבתית של תאי עצב ותאי גלייה ששטחה כ-2,360 סמ"ר (היינו, כריבוע שאורך צלעו כמעט חצי מטר), והיא משופעת בקפלים המגדילים את שטח הפנים שלה ומאפשרים לה להידחס לתוך חלל הגולגולת. קליפת המוח לבדה מהווה 75% עד 84% ממשקלו הכולל של מוח האדם, יותר מאשר בכל יונק אחר. המספר המוחלט של תאי-עצב בקליפת המוח של האדם הוא כ-16 מיליארד, הרבה יותר מאשר בקליפת המוח של כל יונק אחר שנמדד, למשל 9 מיליארד אצל האורנגאוטן והגורילה, 6–7 מיליארד אצל השימפנזה, ו-5.6 אצל הפיל האפריקני[ה][ו]. המוח הוא גם הרקמה בעלת צריכת האנרגיה הגבוהה בגוף האדם – במצב של מנוחה מוחלטת צורך המוח, שמשקלו רק 2% ממשקלו הכולל של הגוף, 20% מכלל תצרוכת האנרגיה של הגוף. תצרוכת יחסית זו של המוח אף גבוהה יותר אצל תינוקות – כ-50%, ואצל ילדים בני 4 שנים כ-66%. כדי לספק תצרוכת זו נדרשים בני אדם להגדיל את אספקת הקלוריות במזונם ולהבטיח את סדירותה (ראו בסעיף תזונה), ולחלופין לחסוך בתצרוכת האנרגיה של רקמות אחרות בגופם, כמו רקמת שריר, ולהאט את קצב הגדילה אצל ילדים ומתבגרים, בהשוואה לקופי אדם וליונקים אחרים. עור האדם חשוף יחסית משיער, פרט לשיער הראש ולשיער הזקן והשפם בגברים בוגרים. שיער הגוף נוטה לגדול מעט עם הבגרות המינית, בעיקר במפשעה (שער הערווה) ובבתי השחי. למעשה, מספר זקיקי השערות בעור האדם אינו פחות מזה שבעורם של יונקים רבים אחרים, אלא שמרבית השערות הצומחות מעור האדם מנוונות וקטנות מאוד. זקיקי השערות עדיין קשורים לשרירים הזעירים הזוקפים אותן, כך שרפלקס סימור השיער הטיפוסי ליונקים עדיין פועל בבני אדם בתגובה לקור (התחושה המכונה "עור ברווז") ולעיתים בתגובה להתרגשות כתוצאה מאיום כלשהו (תגובת "הילחם או ברח"), לעיתים בליווי צמרמורת. בבני אדם צעירים ובריאים העור חלק ומבריק, בדומה לעורם של יונקים ימיים כמו הדולפין, ובניגוד לעור יונקים יבשתיים שמתחת לפרווה הוא נוטה להיות מקומט ודהה. זוהי תוצאה של שכבת שומן תת-עורית שמסיבות בלתי-ברורות מפותחת באדם יותר מאשר ברוב היונקים היבשתיים[ז]. צבע העור מגוון מאוד בבני אדם ממוצא שונה – משחור כמעט לחלוטין ועד בהיר ביותר, המקבל גוון ורדרד כתוצאה מנימי דם הסמוכים לפני העור. צבע העור הוא תוצאה של כמות וסוג הפיגמנט מלנין בתאי העור. תאי העור אף מייצרים מלנין נוסף בתגובה לקרינה אולטרה סגולה הפוגעת בהם, מה שגורם לאפקט השיזוף. במשך עשרות אלפי שנים עודדה ברירה טבעית התפתחות ריכוז גבוה של מלנין בעור בני אדם באזורים גאוגרפיים שבהם קרינת השמש חזקה, כמנגנון הגנה מהאפקט המסרטן שלה, ולריכוז נמוך של מלנין בעור בני אדם באזורים גאוגרפיים מעוטי קרינה, המאפשר לקרני שמש לחדור לעור ולסייע ביצירת ויטמין D. צבע השיער וצורתו אף הם מגוונים בבני אדם שונים. נראה שצבע השיער המקורי באדם כהה מאוד עד שחור, אך מוטציות שונות פוגעות בייצור המלנין ויוצרות צבעים בהירים יותר כמו בלונד וג'ינג'י. מוטציות כאלו התפשטו באוכלוסיות אדם שונות, בעיקר באירופה אך גם בכמה אוכלוסיות ילידיות באזורים הטרופיים. גנים המשפיעים על גידול השערה גורמים לשיער חלק, מתולתל או מקורזל. עם הגיל נוטה ייצור המלנין בשערה להיפגע, מה שגורם לשיער שיבה. כמו כל שאר היונקים, האדם הוא יצור דיפלואידי – כל אחד מהתאים הסומטיים שלו מכיל שני מערכי כרומוזומים, אחד מהאם ואחד מהאב. מערך הכרומוזומים באדם (קריוטיפ) כולל 23 זוגות כרומוזומים, בשונה במקצת מהקריוטיפ של קופי אדם הכולל 24 זוגות. סיבת ההבדל הזה היא שבמהלך האבולוציה של האדם, שני זוגות כרומוזומים אצל קופי אדם התאחו זה עם זה ליצירת זוג הכרומוזומים מספר 2 באדם. אופן קביעת הזוויג באדם זהה אף הוא לזה של שאר היונקים: בתאי הנקבות נמצא זוג כרומוזומי מין XX, בעוד שבתאי הזכרים נמצא זוג כרומוזומי XY, כלומר כרומוזום X אחד וכרומוזום Y אחד, מזווגים זה לזה. כרומוזום Y קטן יותר מכרומוזום X. הורשת כרומוזום Y מהאב גורמת לעוּבָּר להתפתח לבן, בעוד שהורשת כרומוזום X מהאב גורמת לעובּר להתפתח לבת. כלל ה-DNA בכרומוזומים נקרא גנום. גנום האדם כולל בסך הכול כשלושה מיליארד זוגות נוקלאוטידים, והוא גדול בהרבה מהגנום של אורגניזמים רבים כמו זבוב התסיסנית (140 מיליון זוגות בלבד), אך גם קטן בהרבה מהגנום של אורגניזמים רבים אחרים, למשל דגי ריאות (עד 130 מיליארד זוגות). נוקלאוטידים אלו מרכיבים, על פי האומדן האחרון מפרויקט גנום האדם, כ-20 אלף גנים המתורגמים לחלבונים, וכן כמה אלפי פסאודוגנים אשר אינם מתורגמים כתוצאה מפגמים גנטיים שונים. בסך הכול רק כאחוז עד שני אחוזים מכלל הגנום האנושי מתורגם לחלבונים. אחוז גדול יותר של הגנום אינו מתורגם לחלבונים אך יש לו תפקיד חשוב בבקרת גנים. בנוסף, חלק ניכר של הגנום האנושי (גודלו עדיין שנוי במחלוקת עזה במחקר הגנטי) הוא בבחינת "DNA אנוכיי" ו"DNA זבל" שאין להם תפקיד מועיל לאדם, ומכילים בעיקר רטרוטרנספוזונים, המשכפלים את עצמם באופן אנוכי בדומה לנגיפים, ולשרידי רטרוטרנספוזונים שאינם פעילים עוד. בקרב האנושות כיום יש מגוון גנטי: הבדלים ברצף הגנום בין בני אדם שונים. מספר ה-SNP (הבדל בנוקלאוטיד בודד) שנמצאו באנושות עד שנת 2008 הוא כ-3.1 מיליון. פירוש הדבר שבין בני-האדם הרחוקים ביותר זה מזה, למשל בין יליד אפריקה ויליד אמריקה הדרומית, מגיע ההבדל עד לאחד מכל 1,000 נוקלאוטידים בממוצע, דהיינו כ-0.1% מהגנום. הבדל זה הוא בערך עשירית מההבדל של כ-1% בין גנום האדם לגנום של המינים החיים הקרובים אליו ביותר: שימפנזה מצוי ובונובו. ההבדלים נוצרים כתוצאה מהצטברות מוטציות – שינויים בסדר וזהות הנוקלאוטידים. קצב המוטציות הממוצע בבני אדם הוא בסדר גודל של כ-100 לדור, כלומר אדם ממוצע מוריש לילדיו כ-100 מוטציות חדשות שהופיעו אצלו ואינן קיימות אצל הוריו[ח]. מרבית המוטציות האלו הן נייטרליות – אינן מזיקות ואינן מועילות – ורובן הגדול לא תצלחנה לעבור בתורשה לדורות הבאים, אך מיעוטן מתפשט באוכלוסייה באמצעות סחף גנטי. סחף גנטי עלול לגרום גם להתפשטותן של מוטציות מזיקות רצסיביות, שאינן גורמות לנזק עד שהן מוּרָשות משני ההורים גם יחד, ולכן מרבית המחלות התורשתיות המסוכנות והנפוצות באוכלוסיית האדם, כמו אנמיה חרמשית וסיסטיק פיברוזיס, הן מסוג זה. מיעוט זעיר אף יותר הן מוטציות מועילות העשויות להתפשט באוכלוסייה הודות לברירה טבעית, כגון המוטציות הגורמות אי-סבילות ללקטוז (ראו בפרק האבולוציה). מתוך המגוון הגנטי הקיים, או השונות הגנטית, כ-85% מוסברים על ידי הבדלים שבין בני אדם בודדים, ורק חלק קטן מוסבר על ידי מוצא גאוגרפי או אתני. המתאם החלקי שקיים בין אזור המוצא לרצף הגנום נוצר במשך הדורות משום שבני אדם נוטים יותר להעמיד צאצאים עם בני אדם הגרים בסמוך אליהם. מחקרים המודדים מספר גדול מאוד (כמה אלפים לפחות) של סמנים גנטיים מסוגלים לעיתים קרובות לזהות את אזור מוצאם של נבדקים שאינם "בני תערובת". עם זאת, מרבית הגנטיקאים כיום אינם משתמשים עוד במונח "גזע" לתיאור מתאם זה, משום שהמתאם הוא רציף ואיננו מתחלק באופן בדיד לקטגוריות מסורתיות כמו שחורים, לבנים וכדומה. "גזעים" במינוח המסורתי גם אינם בהכרח מקבילים לתת-מינים המשמשים במינוח הזואולוגי אצל מיני בעלי-חיים אחרים. זאת משום שהאנושות המודרנית צעירה בהשוואה למרבית המינים, כך שהשונות הגנטית בתוכה נמוכה יחסית למרות תפוצתה הכלל-עולמית. גם הגירה ונדידות עמים תכופות לאורך הפרהיסטוריה וההיסטוריה, המלוות לרוב בנישואי תערובת, תרמו להקטנת ההבדלים הגנטיים בין אזורים גאוגרפיים ואוכלוסיות אתניות. לשם השוואה, מחקרים גנטיים במין השימפנזה המצוי מצאו שמספר תת-מינים שלו באפריקה לבדה התפצלו לפני מאה אלף עד מיליון שנים, בעוד שזמני ההתפצלות בין "גזעי" אדם על פני כדור הארץ כולו נמדדים באותן שיטות בעשרות אלפי שנים לכל היותר. תוחלת החיים של האדם ארוכה משל כל יונק אחר, כ-80 שנה במדינות מפותחות. בימי קדם (ואף כיום במדינות מתפתחות רבות) תוחלת החיים הייתה נמוכה בהרבה, אך זאת בעיקר כתוצאה משיעורים גבוהים של תמותת תינוקות[ט], ובני אדם שצלחו בחיים את תקופת הינקות היו עשויים להגיע לגילים דומים לאלו של בני אדם בימינו. הגיל המופלג ביותר שתועד בוודאות הוא 122 שנה, אליו הגיעה ז'אן לואיז קלמן הצרפתית. היריון באדם נמשך בממוצע תשעה חודשים (כ־40 שבועות), שבמהלכם גוף האם עובר שינויים פיזיולוגיים והורמונליים רבים כדי לתמוך בעובר המתפתח. במהלך התקופה נבנית שליה המחוברת לחבל הטבור, והיא משמשת כמתווכת להעברת חמצן, חומרי תזונה ונוגדנים מדם האם אל העובר, וכן לסילוק חומרי פסולת. ההיריון נחקר ברפואה במסגרת גינקולוגיה ומיילדות, ובמיוחד בתחום רפואת האם והעובר, העוסקת בזיהוי וטיפול בסיבוכים רפואיים. התפתחות עובר האדם מתחילה לאחר הפריה, כאשר תא הביצית המופרית מתחלק במהירות למורולה ולבלסטוציסט, הנקלט בדופן הרחם. בשבועות הראשונים נוצרים שכבות התאים העובריות בתהליך הגסטרולציה, ומהן מתפתחים בהמשך איברי הגוף. התקופה עד לשבוע השמיני מכונה שלב העובריות ובה מתהווים איברי היסוד, ואילו מהשבוע התשיעי ואילך מתחיל שלב העובר, שבו האיברים מבשילים ומתפתחים עד ללידה. תחום זה נחקר במסגרת אמבריולוגיה, וביולוגיה התפתחותית בשילוב שיטות אבחון רפואיות מודרניות כגון אולטרה סאונד ותבחיני דם. בדרך כלל נולד ולד יחיד, אך אחת לכמה עשרות לידות נולדים תאומים, ולידות של שלישיות, רביעיות ואף חמישיות ידועות אף כי נדירות מאוד. בהשוואה למיני יונקים אחרים, הלידה באדם קשה וממושכת יותר ולעיתים אף מסוכנת, שכן ראשו הגדול יחסית של הוולד מתקשה לעבור בתעלת הלידה בין עצמות האגן של האם. הסיכון בהריון ולידה לעובר ולאם פחת משמעותית במאות ה-20 וה-21, הודות לחידושים רפואיים דוגמת חיטוי, ניתוח קיסרי, בדיקת אולטרה סאונד להיריון ובדיקת מי שפיר. התינוק חסר ישע בלידתו ותלוי לחלוטין בהוריו. אף על פי שאפילו בתינוק בן כמה ימים בלבד ניתן לאתר יכולת מסוימת לראות דברים ואף לזהות פנים, באופן מעשי הוא עיוור כמעט לחלוטין. יכולת ממשית למקד את המבט ולעקוב אחרי עצמים מתפתחת בהדרגה בגיל חודשיים עד ארבעה חודשים, הושטת יד מגיל ארבעה חודשים, ואחיזה מיומנת של חפצים מגיל שנה ואילך. תינוקות בדרך כלל מתחילים לזחול על בטנם לאחר גיל חצי שנה, ובגיל כשנה עד שנה וחצי הם מזדקפים על רגליהם ומתחילים ללכת, אך פיתוח מיומנות בהליכה, ריצה וקפיצה אורכות מספר שנים נוספות. תהליך ייחודי לתינוקות וילדי אדם הוא למידת השפה המדוברת בסביבתם הקרובה (ראו פירוט בסעיף שפה). כמו אצל שאר היונקים התינוק ניזון בתחילה מחלב, באופן הטבעי על ידי יניקה משדי אמו. נראה כי לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה תינוקות ינקו במשך השנתיים עד ארבע השנים הראשונות לחייהם, ואף מאוחר יותר[י]. בחברות חקלאיות חלב בהמות שונות החליף בחלקו את חלב האם, ובתרבות המערב כיום, עם התפתחות ההנקה מבקבוק ותרכובת מזון לתינוקות, פחות ופחות מקובל להניק לאחר גיל שנתיים. תקופת הילדות נחשבת לגיל 3 ועד גיל 12 לערך, ומתאפיינת בגדילה מתמשכת בקצב איטי יותר מאשר בתקופת הינקות. ילדי האדם עדיין תלויים מאוד בהוריהם להגנתם, כלכלתם והדרכתם. הם סקרנים מאוד, מצטיינים ביכולות למידה גבוהות ומרבים לשחק. תקופת ההתבגרות נחשבת לגילאי 12 עד 20 שנה בערך, ומתאפיינת בתהליך ההתבגרות המינית ובנטייה הולכת וגוברת לעצמאות. תופעה ייחודית לאדם היא פרץ גידול מהיר יותר בתקופת ההתבגרות מאשר בילדות, אשר נוטה להיות מודגש וממושך יותר בבנים מאשר בבנות, וכתוצאה ממנו גברים הם בממוצע גדולי גוף מנשים אף על פי שבתקופת הילדות ההבדלים אינם משמעותיים. בסך הכול תקופות הינקות, הילדות וההתבגרות יחדיו אורכות כרבע מתוחלת החיים הכללית, יותר מאשר בכל יונק אחר, ובכך מאפשרות לבני אדם ללמוד דברים רבים עד הגעתם לבגרות. לאדם אין עונת רבייה קבועה, והוא מתרבה בכל עונות השנה. בדומה לנקבות של מיני יונקים רבים, לנשים בוגרות יש ביוץ מחזורי: ביצית חורגת מהשחלה, ואם איננה מופרית בתא זרע היא נשטפת החוצה מהרחם וביצית חדשה חורגת מהשחלה, וחוזר חלילה. מחזור הביוץ באישה נמשך בממוצע כ-28 יום, אך עשוי להשתנות בין 21 ל-39 יום. תופעה ייחודית לאדם היא "ביוץ מוסתר" – האישה איננה מגלה סימני ייחום מיוחדים כאשר היא מבייצת, והיא עשויה לקיים יחסי מין במשך כל מחזור הביוץ, ואף במשך מרבית תקופת ההיריון ובמשך תקופת ההנקה. מועד הביוץ באישה נסתר אפילו מהאישה עצמה, מה שמקשה על כניסה מתוכננת להיריון בנשים עם בעיות פוריות מחד, ועל מניעת היריון בשיטת "הימים הבטוחים" מאידך. זהו ניגוד בולט לכמעט כל שאר נקבות היונקים, אשר מתייחמות ופעילוֹת מינית רק בעת שהן מסוגלות להרות. יתרון חשוב של תכונה זו הוא יכולת האדם לקיים יחסי מין באופן שגרתי לא רק לצורך רבייה, אלא גם לצורך חיזוק הקשר החברתי והרגשי בין בני הזוג, קשר הידוע בתרבויות רבות כאהבה רומנטית. תופעה ייחודית נוספת למיניות האדם אשר מעודדת קשר כזה היא תנוחות ההזדווגות פנים-מול-פנים, אם כי בני אדם מסוגלים גם לתנוחת החדירה מאחור הנפוצה בעולם החי. כמו אצל נקבות של מיני יונקים אחרים, הנקה גורמת לגוף האישה להפריש את ההורמון פרוגסטרון המעכב את הביוץ, וכך מקטין את הסבירות להרות שוב. לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה, נראה שתקופת הנקה ארוכה פעלה כאסטרטגיה טבעית למניעת היריון וליצירת הפרש גילים של מספר שנים בין אחים, כך שהאם לא נדרשה לטפל ביותר מתינוק אחד באותו זמן. במאות השנים האחרונות, קיצור תקופת ההנקה (ראו בסעיף ינקות) אפשר לנשים ללדת מדי שנה או שנתיים, ובכך תרם לקצב הגידול המהיר של האוכלוסייה. כיום, ברוב התרבויות האנושיות מקובלת המונוגמיה, אף כי בחברות אדם מסוימות נהוגות גם צורות שונות של פוליגמיה – בדרך-כלל פוליגיניה ולעיתים נדירות מאוד גם פוליאנדריה. גברים מונוגמים ופוליגמים בדרך-כלל מתפקדים כאבות, ולוקחים חלק בטיפול בצאצאיהם ובפרנסתם. בכך משתייך האדם למיעוט מתוך מיני קופי האדם, הפרימטים והיונקים. השתתפות הזכרים מסייעת מאוד לגידול הצאצאים עד לבגרות במשך התקופות הארוכות והפגיעוֹת של היריון, ינקות, ילדות והתבגרות באדם. כמו אצל מרבית המינים המונוגמיים, גם באדם זוגיות לא תמיד נשמרת לכל החיים, יחסי מין עם שותפים אחרים אינם נדירים, וצאצאים לעיתים מגודלים על ידי האם לבדה או אף האב לבדו. בעשורים האחרונים במערב הפכו מקובלות במידת מה מסגרות הורות שונות, אולם בהסתכלות כללית על כלל חברות האדם בנות זמננו, המשפחה הנורמטיבית ביותר עדיין כוללת גבר ואישה המקיימים יחסי-מין בלעדיים זה עם זה ומגדלים יחד את צאצאיהם המשותפים. תופעה ייחודית נוספת לאדם הם חיים הנמשכים הרבה לאחר תום תקופת הפוריות המינית. התופעה בולטת במיוחד אצל נשים, אשר בגיל הבלות שלהן (בתרבות המערב בדרך כלל בסביבות גיל 50 שנה) מפסיקות לבייץ ואינן מסוגלות עוד ללדת, אך לעיתים קרובות הן מסייעות לבניהן ובנותיהן הבוגרים בטיפול בנכדיהן. התהליך ארוך והדרגתי יותר בגיל המעבר אצל גברים, שכן ייצור תאי הזרע בגופם איננו פוסק ובאופן עקרוני הם עשויים לשמור על פוריותם עד גיל מופלג, אך ירידה באיכות הזרע וברמת החשק המיני גורמת גם למרבית הגברים הקשישים להתרכז בסיוע לנכדיהם במקום בהולדת ילדים נוספים. בכל החברות האנושיות מקובל לרחוש כבוד לאנשים קשישים ולניסיון החיים שצברו, ולעיתים קרובות הם מתפקדים כראשי משפחות, כיועצים ואף כמנהיגי קהילות. לערכים רבים בנושאי מזון ותזונה, ראו פורטל המזון. בדומה למרבית מיני הפרימטים, בני אדם הם אוכלי כול, המסוגלים להיזון ממגוון של מזונות מהחי והצומח, ואינם מתמחים בסוג מסוים של מזון. עדויות ארכאולוגיות ומחקרים על ציידים-לקטים בני-זמננו מראים שבמשך מרבית הפרהיסטוריה עד המהפכה הנאוליתית, בני אדם ניזונו מציד בעלי-חיים, ובכלל זה דיג ואיסוף חסרי חוליות, ומלקט של זרעים, פירות ושורשים. בישול באש ועיבוד מזון בעזרת כלי אבן ועץ הגדילו את מגוון המזונות הזמינים לבני אדם פרהיסטוריים, ואִפשרו להם להוציא פחות זמן ואנרגיה על מנת להשיג, ללעוס ולעכל כמות רבה יותר של מזון. בכך הם סייעו ככל הנראה לאבולוציה של הגדלת המוח, אשר צורך יותר קלוריות לקיומו מכל רקמה אחרת בגוף (באותו משקל), ולאבולוציה של הקטנת הלסתות והשיניים אצל בני אדם מודרניים אנטומית, בהשוואה למיני אדם קדומים יותר. בני אדם התאימו את תזונתם לבתי-הגידול בהם חיו, וישנן תרבויות הניזונות כמעט בלעדית מהצומח או כמעט בלעדית מהחי. במהפכה הנאוליתית, ביות בעלי חיים וצמחים אִפשר טכנולוגיות להפקת מזון בכמויות גדולות, כגון גידול וטחינת דגניים; חליבת בהמות והכנת מוצרי חלב; והתססת סוכרים לאלכוהול. כמו כן התאפשרה אגירת כמויות גדלות של מזון, בסיוע טכנולוגיות שימור מזון שונות כמו עישון, ייבוש, כבישה והחמצה. מגוון מקורות המזון ירד בעקבות המהפכה הנאוליתית בשל הנטייה להתרכז במספר קטן של סוגי גידולים חקלאיים שהם היעילים ביותר, אך הוא גדל שוב בעת החדשה הודות לייבוא של גידולים חקלאיים, מוצרי מזון וטכנולוגיות מזון מכל העולם[י"א]. לאורך הפרהיסטוריה וההיסטוריה, מחסור במזון היה סיכון עיקרי עבור אוכלוסיות של בני אדם, לעיתים כתוצאה מאסונות טבע, בצורת, מלחמות ושעבוד, או הכחדה של בעלי-חיים וצמחים ששימשו כמזון. אירועים כאלו לעיתים קרובות גרמו לרעב המוני ולתת-תזונה, בעיקר אצל ילדים, חסרי אמצעים ואוכלוסיות מוחלשות שונות. לפי דו"ח של ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות משנת 2015, צריכת המזון הממוצעת בעולם היא בערך 1,800 קילו-קלוריות לאדם ליום, בעוד שארגון הבריאות האמריקאי ממליץ על צריכה יומית של 2,700 קילו-קלוריות לגבר ו-2,200 קילו-קלוריות לאישה (מספר הקילו-קלוריות הדרוש ליום תלוי במין, בגיל, במשקל הגוף, בסגנון החיים ועוד). מדד הרעב העולמי הוא כלי סטטיסטי המתאר את מצב הרעב בעולם. בשנים 1990–2013 עלה לראשונה מספר המתים בעולם כתוצאה מהשמנת יתר על מספר המתים מתת-תזונה. מחלות היו ועודן גורם המוות העיקרי אצל בני אדם, בדרך-כלל נפוץ יותר ממוות כתוצאה מאלימות, מלחמות או תאונות. במשך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה, מחלות זיהומיות המופצות על ידי נגיפים, חיידקים וטפילים אחרים גרמו למרבית הנפגעים ומקרי המוות, תכופות בקרב תינוקות וילדים קטנים[י"ב][ט]. מחלות כאלו לעיתים נפוצו כמגפות שקטלו אחוז ניכר של האוכלוסייה, בעיקר בכפרים ובערים צפופי אוכלוסין עם תנאי סניטציה והיגיינה גרועים[י"ג]. קטלנותן של מגפות גברה עם המהפכה הנאוליתית, אם בשל העלייה בצפיפות האוכלוסייה ואם משום שבעלי-חיים מבויתים שגודלו בצפיפות חשפו את החקלאים לפתוגנים שלהם, והעבירו אליהם מגפות כמו אבעבועות שחורות, חצבת וסוגים שונים של שפעת. אוכלוסיות אדם ששרדו מגפות כאלו פיתחו דרגה מסוימת של חסינות אליהן, וכאשר היגרו מאוחר יותר לאזורים אחרים, לעיתים גרמו בבלי-דעת להדבקה נרחבת של האוכלוסיות המקומיות הבלתי-חסינות. מרבית החללים שהפיל האימפריאליזם והקולוניאליזם האירופי בין ילידי אמריקה, אוסטרליה ואוקיאניה מתו כתוצאה ממגפות כאלו, יותר מאשר נהרגו במלחמות או כתוצאה משעבוד[י"ד]. במאות השנים האחרונות חלו התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות ששינו את מאזן התחלואה והתמותה בצורה מהפכנית. במאה ה־19 התגלתה ההתאוריה החיידקית של המחלות, בזכות עבודותיהם של לואי פסטר ורוברט קוך, שהראו כי חיידקים ונגיפים הם גורמי מחלות מידבקות. בעקבות הבנה זו פותחו חיסונים ראשונים, כמו חיסון נגד כלבת שיצר פסטר, ובהמשך חיסונים רבים נוספים, וכן אנטיביוטיקה, ובראשן פניצילין שהתגלתה על ידי אלכסנדר פלמינג ב־1928. במקביל, חידושים בתחום סניטציה והיגיינה ציבורית – כגון מערכות ביוב מודרניות, אספקת מי שתייה נקיים ושיפור תנאי מגורים – הפחיתו במידה ניכרת את התפשטות המחלות הזיהומיות. בעקבות תהליכים אלו ירדו במדינות המפותחות שיעורי התמותה ממחלות זיהומיות, ותשומת הלב הרפואית הופנתה יותר אל גורמי התמותה העיקריים הבאים: מחלות לב וכלי דם, מחלות ניווניות וסרטן. עם זאת, במדינות המתפתחות, מחלות זיהומיות עדיין נפוצות וקטלניות יותר. על פי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, גורמי התמותה העיקריים באוכלוסיית העולם בשנת 2004 היו (באחוזים מכלל מקרי המוות) כדלהלן: בית גידול, תפוצה ואוכלוסייה תחום תפוצת האדם כולל את כל יבשות כדור הארץ פרט לאנטארקטיקה (שיש בה תחנות מחקר אך לא מגורי קבע). האדם הוא מין החולייתן היבשתי בעל התפוצה הגאוגרפית הרחבה ביותר, וחי במספר הרב ביותר של בתי גידול. מתקרבים אליו בכך רק כמה מינים החיים במשכנות האדם, כמו העורב האפור והחולדה המצויה[ט"ו]. הטכנולוגיה והתרבות אפשרו לאדם לחיות באזורי אקלים ובבתי-גידול שונים ומגוונים מאוד, כגון מדבריות, יער גשם טרופי, איים מבודדים בלב האוקיינוס וטונדרה ארקטית. לעומת זאת, בקרב חסרי חוליות ומיקרואורגניזמים קיימים מינים עם תפוצה אקולוגית אף רחבה יותר – למשל יתושים, זבוב הבית, תיקן גרמני, נמצאים במגוון עצום של סביבות, ואילו, דובוני מים חיידקים וארכאונים קיימים כמעט בכל סביבה על פני כדור הארץ, כולל אזורי קיצון כמו מעיינות חמים, טונדרה קפואה ומצולות האוקיינוס. נכון ל-2023, אוכלוסיית האדם בכדור הארץ מונה 8 מיליארד נפש. ואולם מספר זה הוא תוצאת גידול כה מהיר במהלך מאות השנים האחרונות, עד כי יש המתארים אותו במונח התפוצצות אוכלוסין. במשך מרבית הפרהיסטוריה, אוכלוסיית העולם מנתה רק כמה עשרות אלפי בני אדם[ט"ז]. לפני כמה אלפי שנים, המעבר מכלכלה המבוססת על ציד ולקט לכלכלה מבוססת על חקלאות אפשר לראשונה להגדיל באופן משמעותי את אוכלוסיית האדם, ובמשך מרבית ההיסטוריה נאמד גודלה בכמה עשרות או מאות מיליונים. לפני כמאתיים שנה, חידושי המהפכה התעשייתית וירידה בתמותת תינוקות כתוצאה מהשגי הרפואה גרמו לגידול מהיר באוכלוסייה, אשר הגיעה למיליארד נפש בראשית המאה ה-19, לשני מיליארד נפש בראשית המאה ה-20, ולשבעה מיליארד נפש בראשית המאה ה-21. קצב גידול האוכלוסייה הגיע לשיאו בשנות ה-60 של המאה ה-20 – כ-2.2% בשנה שפירושם הכפלת גודל האוכלוסייה מדי 31 שנה. מאז ועד היום, אמצעי מניעה ושיטות נוספות לפיקוח ילודה סייעו להוריד את קצב הגידול העולמי לפחות מ-1% בשנה, שפירושו הכפלת גודל האוכלוסייה מדי 70 שנים. תחזיות לגודל האוכלוסייה בשנים הבאות תלויות בתחזית לקצב הגידול: במרבית המדינות המפותחות בעולם כיום ירד קצב הגידול הטבעי לאפס ואף למטה מכך (כלומר ירידה בגודל האוכלוסייה), ובהנחה שמדינות העולם השלישי תלכנה בעקבותיהן חוזה כיום ארגון האומות המאוחדות שאוכלוסיית העולם תתייצב בראשית המאה ה-22 על גודל של כ-10.5 מיליארד בני אדם[י"ז]. השפעות מערכתיות של האדם על הסביבה פעילות האדם משנה בקנה־מידה עולמי את מערכות התמיכה בחיים בכדור הארץ. במסגרת מחקרים על אקולוגיה וקיימות כמו מחקר גבולות פלנטריים זוהו מספר תחומים שבהם פעילות האדם משפיעה בצורה נרחבת על הפלנטה במידה שהיא משפיעה על מינים רבים אחרים וכבר חצתה את "המרחב הבטוח" לקיום האנושות. גידול האוכלוסייה, פיתוחי החקלאות והטכנולוגיה, התאום החברתי והפעילות הכלכלית מאפשרים לאדם לשנות בתי גידול בקנה-מידה נרחב על-מנת להתאימם לצרכיו (מין מהנדס סביבה) – מברא יערות על-מנת להפוך אותם לאדמה חקלאית או לערים, מביית צמחי בר וחיות בר, ובונה סכרים, מאגרי-מים ומתקני השקיה המאפשרים לגדל צמחים וחיות כאלו אפילו בבתי-גידול שחונים ומדבריים. ישנם בתי גידול שלמים שנמצאים כיום בסכנת היעלמות כתוצאה מפעולות האדם. למשל, מעריכים שיותר משני שלישים משטחי היער והחורש הים-תיכוני הושמדו, כתוצאה מרעיית יתר, כריתת עצים לבערה והכשרת שטחים לחקלאות ולעיור. פעילות האדם גרמה או סייעה להכחדה של מיני בעלי-חיים וצמחים רבים, בעיקר ביבשות ואיים שיושבו לראשונה על ידי הומו ספיינס ולא התקיימו בהם לפני-כן אוכלוסיות אדם ארכאיות. יש המעריכים שכבר בתקופה הפרהיסטורית תרמו ציידים-לקטים להכחדתם של רבים ממיני בעלי החיים הגדולים שנעלמו בסוף הפליסטוקן וראשית ההולוקן. למשל, לאחר שהיגרו בני האדם הראשונים ליבשת אוסטרליה לפני כ-45 אלף שנה נכחדו שם 23 מתוך 24 המינים שמשקלם עלה על 44 ק"ג, ובכללם הדיפרוטודון, הפרוקופטודון, אריה הכיס והמגלניה. לאחר שהיגרו בני האדם הראשונים ליבשת אמריקה לפני כ-14 אלף שנה נכחדו שם מרבית היונקים במשקל מעל 100 ק"ג, ובכלל זה כל מיני הסוסים, בעלי החדק, עצלני הקרקע, ואף כמה טורפים גדולים דוגמת הסמילודון, האריה האמריקני וזאב הבלהות. מידת תרומתו של האדם להכחדות של סוף הפליסטוקן, בהשוואה לגורמים אחרים כמו תמורות אקלים, שנויה במחלוקת במחקר בעיקר בגלל הקושי לתארך במדויק את היעלמות בעלי החיים הגדולים מחד גיסא, ואת העדויות הארכאולוגיות להגעת האדם מאידך גיסא. לעומת זאת אין מחלוקת על ייחוס הכחדות ההולוקן להגירות האדם. לדוגמה, בניו זילנד נכחדו מספר מינים של עוף המואה ועיט האסטי לאחר שהגיעו לשם המאורים, ובמדגסקר נכחדו 8 מיני עוף הפיל, 17 מיני למורים (ובכלל זה הלמור הענק), ושני מיני היפופוטמיים, לאחר שהגיעו לשם לראשונה בני אדם מאינדונזיה. בתקופות היסטוריות, האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע תיעד את הכחדתם של 784 מיני בעלי-חיים וצמחים מאז שנת 1500 לספירה, בכללם שור הבר, זברת הקואגה, הזאב הטסמני, פרת הים, עוף הדודו ומלומיס קי ברמבל. האיגוד מעריך שמינים רבים מכך בהרבה נכחדו ללא תיעוד, וכן מגדיר כמעט 4,000 מינים החיים כיום "בסכנה חמורה" להכחדה. מחזור הפחמן – שריפת דלק מאובנים ובירוא יערות גרמו לעלייה ניכרת בריכוז פחמן דו-חמצני וגזי חממה נוספים באטמוספירה, מה שהוביל להתחממות עולמית ולהפרת דפוסי אקלים טבעיים. מחזור החנקן והזרחן – שימוש נרחב בדשנים ובחקלאות תעשייתית מחדיר מדי שנה כמויות עודפות של תרכובות חנקן וזרחן למערכות יבשתיות וימיות. עודפים אלה נשטפים לנהרות וימים, יוצרים איטרופיקציה שגורמת לפריחת אצות רעילות, לחנק אקוויפרים וליצירת "אזורים מתים" באוקיינוסים. בעקבות שינוי מחזור הפחמן (וכן גזי חממה אחרים) האדם אף מסוגל להשפיע על האקלים של כדור הארץ כולו. חוקרים במדעי האקלים גילו שהחקלאות והתעשייה של האדם העלו באופן ניכר את ריכוז הפחמן הדו-חמצני וגזי חממה אחרים באטמוספירה, ומוערך ששינוי זה תרם באופן משמעותי להתחממות של פני כדור הארץ בשיעור ממוצע של למעלה מ-0.75 מעלת צלזיוס במאה השנים האחרונות[י"ח]. האדם מייצר ומשחרר לסביבה אלפי כימיקלים חדשים, שרבים מהם מתפזרים במערכות אקולוגיות ואינם מתפרקים. מזהמים אורגניים עמידים (Persistent organic pollutants – POPs) כמו די-די-טי, PCB ודיוקסינים מצטברים ברקמות בעלי־חיים ובשרשרת המזון, וגורמים לפגיעה בפוריות, חסינות ובריאות האדם. מיקרופלסטיק ופלסטיק חד־פעמי חדרו כמעט לכל מערכות כדור הארץ – ממעמקי האוקיינוס ועד אנטארקטיקה. חלקיקים אלו נבלעים על ידי פלנקטון, דגים ועופות ים, וריכוזם עולה במעלה שרשרת המזון עד לאדם. זיהום מתכות כבדות (כגון כספית, קדמיום ועופרת) מהתעשייה והכרייה גורם לנזקים עצביים ובריאותיים חמורים. לקיחה מתוך הייצור הראשוני הגלובלי – מחקרים מעריכים שהאנושות צורכת באופן ישיר או עקיף 25–40% מכלל האנרגיה הביולוגית המיוצרת בפוטוסינתזה ביבשה, מה שמגביל את המשאבים למינים אחרים ותורם לדחיקתם. החמצת אוקיינוסים – קליטת עודפי הפחמן הדו-חמצני על ידי מי הים גורמת להחמצת האוקיינוסים, הפוגעת ביכולת של אלמוגים, רכיכות ופלנקטון לבנות שלד גירני. הרס מערכות ימיות – פיתוח חופים, כריית חול, דיג הרסני (למשל רשתות גרירה) וזיהום כימי פוגעים בשוניות אלמוגים, מנגרובים ועשב ים, המשמשים בתי גידול קריטיים לרבייה ולשמירה על מגוון ביולוגי ימי. אזורים מתים – אזורים נרחבים באוקיינוסים, בעיקר בשפכי נהרות גדולים, סובלים מרמות חמצן נמוכות עד אפסיות כתוצאה מזיהום חקלאי ותעשייתי. השינויים במערכות האקולוגיות אינם פוגעים רק במינים אחרים אלא חוזרים ומשפיעים ישירות על בני האדם: מוצא האדם תומאס הנרי האקסלי, בחיבורו ההיסטורי "ראיות למקומו של האדם בטבע" (1863), וצ'ארלס דרווין, בספרו "מוצא האדם" (1871), היו הראשונים שטענו כי האדם לא הופיע כמות שהוא, אלא התפתח אבולוציונית מתוך מין נכחד אשר היה אב קדמון משותף לאדם ולקופי האדם. האקסלי ודרווין סברו שהשימפנזה והגורילה הם קופי האדם הקרובים ביותר לאדם, ולכן המליצו לחפש את מאובני האב הקדמון המשותף ביבשת אפריקה, מקום תפוצתם של השימפנזה והגורילה (וראו גם אב קדמון משותף אדם–שימפנזה, המאוחר יותר מהאב הקדמון המשותף להם ולגורילה). אף כי פרטים רבים באבולוציה של האדם עדיין אינם ידועים, וייתכן שחלקם לא ייוודעו לעולם, יש כיום קונצנזוס מדעי מוחלט על עצם התפתחותו האבולוציונית של האדם מאבות קדמונים המשותפים לו ולקופי האדם. במחקרים אבולוציונים גנטיים בסוף המאה ה-20 ובמאה ה-21 הוברר כי רצף גנום האדם אכן דומה מאוד לזה של קופי האדם ובמיוחד לזה של השימפנזה והגורילה. שיטות שעון מולקולרי מאפשרות לתארך את זמן הפיצול בין הענף שממנו התפתח האדם, המסווג כיום כתת-שבט ההומינינים, לענפים שהובילו לשאר קופי האדם. כיום מוערך זמן הפיצול בין ההומינינים לענף השימפנזה ב-8 עד 4 מיליון שנים לפני זמננו, והפיצול מענף הגורילה לפני כמיליון עד שני מיליון שנים לפני כן. מתקופה זו נמצאו באפריקה מאובנים ממספר מיני הומינידים, אך רובם חלקיים מאוד ולכן לא ברור עדיין אם אחד מהם הוא האב הקדמון המשותף או המין ההומיניני הראשון. התפתחות אבולוציונית חשובה המגדירה את הענף ההומיניני היא ההזדקפות על הרגליים האחוריות, אשר שחררה את הידיים לטיפול בעצמים שונים, וככל הנראה גם לשימוש בכלים. תצורת שלד המפגינה שלב מעבר בין טיפוס על ארבע לבין הליכה על שתיים נמצאה אצל ההומינין הנכחד ארדיפיתקוס רמידוס (Ardipithecus ramidus), שמאובן מפורט מאוד שלו התגלה באתיופיה ומתוארך לתקופה של 4.4 מיליון לפני זמננו. מתקופה מאוחרת יותר, בין 4.2 מיליון ל-1.4 מיליון שנה לפני זמננו, מוכרים מאפריקה מאובנים של מספר מינים שונים מהסוג אוסטרלופיתקוס (Australopithecus), שכבר הלכו זקופים לחלוטין, אף על פי ששמרו עדיין על יכולת מסוימת של טיפוס על עצים. ממדידת הנפח הפנימי של הגולגולות שלהם עולה שמוחם לא היה גדול בהרבה ממוח קופי אדם בני-ימינו. כמעט כל הפלאואנתרופולוגים כיום מסכימים שאחד ממינים אלו היה אביו הקדמון של סוג האדם, אם כי לא ברור עדיין מי מהם. המינים הראשונים מסוג האדם (Homo) הופיעו באפריקה לפני 2 עד 2.8 מיליון שנה, ולקדומים שבהם, כמו הומו הביליס (Homo habilis, האדם המיומן), מייחסים את ראשית הסיתות והשימוש הנרחב בכלי אבן. הומו ארקטוס (Homo erectus, האדם הזקוף) נחשב כמין האדם הראשון שהיגר מאפריקה, לפני כ-1.8 מיליון שנה, והתפשט למזרח התיכון, לאירופה ולמזרח אסיה. הוא היה גם הראשון שהשתמש באש באופן נרחב לצורכי חימום, הגנה ותזונה. אצל מיני סוג האדם התרחשה עלייה הדרגתית בגודל המוח, שתוך פחות משני מיליון שנה שילש את נפחו מכ-400 סמ"ק אצל אוסטרלופיתקים, לכ-600 סמ"ק אצל הביליס, כ-1,000 סמ"ק אצל ארקטוס ו-1,350 סמ"ק בממוצע אצל בני אדם בני-ימינו. במקביל לעלייה בגודל המוח מתגלה שכלול הולך וגובר בטכנולוגיית הסיתות של כלי האבן המקושרים עם מאובנים אלו (ראו בפרק הפרהיסטוריה). מאובני האדם הקדומים ביותר המסווגים על ידי חוקרים מסוימים למין האנושי הומו ספיינס (Homo sapiens) התגלו החל מתקופה של כחצי מיליון שנה לפני זמננו באפריקה, אירופה ואסיה. אך מאובנים אלו עדיין מפגינים מאפייני גולגולת פרימיטיביים ונפח מוח קטן בממוצע ממוח בני אדם בני-ימינו, ולכן מסווגים תחת המונח החצי-רשמי "הומו ספיינס ארכאי", בעוד שחוקרים אחרים מגדירים אותם כמין משלהם הומו היידלברגנסיס. נראה שלפני כ-400 אלף עד 200 אלף שנה התפתחה אוכלוסייה זו במקביל לאדם הניאנדרטלי באירופה ובמערב-אסיה, ולאדם המודרני באפריקה. הניאנדרטלים היו כבר בעלי מוח גדול כשל מוחות בני אדם בני-ימינו, אך מאפייני הגולגולת שלהם עדיין היו ארכאיים, ובתרבות שלהם התגלו רק עדויות מעטות לקבורה טקסית, אומנות וחשיבה סימבולית. קיימת מחלוקת בתחום האם יש לסווג את הניאנדרטלים כמין נפרד מספיינס, או כתת-מין בתוך המין ספיינס. דנ"א שמוצה ממאובני ניאנדרטלים בשיטות פלאוגנטיות מאשר כי הם התפצלו מהשושלת שהובילה לאנושות המודרנית לפני כמה מאות אלפי שנים, אך מגלה גם עדויות לשיעור נמוך של רביית כלאיים ביניהם לבין האדם המודרני בתקופה מאוחרת יותר (ראו בסעיף הבא). אוכלוסיות אדם נכחדות נוספות שהתקיימו בו-זמנית עם האדם המודרני הן האדם הדניסובי בסיביר (תאריך ידוע אחרון לפני כ-40 אלף שנה), הומו פלורסיינסיס באיי סונדה (תאריך ידוע אחרון לפני כ-50 אלף שנה), והומו ארקטוס בדרום-מזרח אסיה (תיארוכים אחרונים לפני כ-50 אלף שנה). גם באפריקה נראה שאוכלוסיות ספיינס ארכאי התקיימו זמן רב לצד אוכלוסיות מודרניות בהופעתן, ושלדי אדם עם תכונות ארכאיות התגלו שם עד תקופה של כ-15 אלף שנה לפני זמננו. מאובני אדם הזהים אנטומית לבני אדם בני-ימינו נקראים במינוח המדעי המקובל הומו ספיינס מודרני אנטומית, ולעיתים מוגדרים במינוח הטקסונומי כתת-המין "הומו ספיינס ספיינס" (Homo sapiens sapiens). המאובנים העתיקים ביותר שסווגו כך התגלו באתר אומו קיביש בדרום אתיופיה, ותוארכו בשיטה הרדיומטרית ארגון-ארגון לגיל של כ-190 אלף שנה לפני זמננו. בהשוואה לניאנדרטלים וספיינס ארכאי, התכונות האנטומיות המציינות את האדם המודרני הן: בנוסף לעדות המאובנים, העדויות הגנטיות מרצפי הגנום של אנשים ברחבי העולם, ולאחרונה אף עדויות פלאוגנטיות מגנומים שמוצו מתוך מאובני אדם, מצביעות אף הן על מקורה של האנושות המודרנית ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה. מאובני האדם המודרני הקדומים ביותר מחוץ לאפריקה נמצאו בארץ ישראל, במערת מיסְלִיָּה (כ-194 עד 177 אלפי שנים לפני זמננו), וכן במערת הגדי ובמערת הקפיצה (כ-120 עד 90 אלפי שנים לפני זמננו). ייתכן שמאובנים אלו מייצגים שלבים ראשונים של הגירת האדם המודרני מחוץ לאפריקה, שהותירו עדויות גנטיות מסוימות. בתקופה מאוחרת יותר (לפני כ-60 עד 40 אלף שנה) נמצאו בישראל בעיקר מאובני ניאנדרטלים. לפני כ-60 עד 50 אלף שנה החלה הגירה נרחבת של האדם המודרני אל מחוץ לאפריקה, אשר יצרה את האנושות בת-זמננו. ממצאים משלימים מצביעים על האפשרות שאירוע אקלימי יצר "פרוזדור אקלימי", לפני כמה עשרות אלפי שנים, והזדמנות זו אפשרה לאדם המודרני לנדוד באופן נרחב הלאה מאפריקה. אחת הדוגמאות הקדומות ביותר לגל הנדידה המאוחר היא הגולגולת ממערת מנות בישראל שגילה כ-55 אלף שנה. על פי הממצאים הגנטיים וממצאי המאובנים נראה כי בני אדם מודרניים הגיעו לאוסטרליה לפני כ-60 אלף שנה, לאירופה לפני כ-40 אלף שנה ולאמריקה לפני כ-17 אלף שנה. הגירה בסירות לאיי הים התיכון, לאיי פולינזיה באוקיינוס השקט ולמדגסקר באוקיינוס ההודי התרחשה לפני אלפי שנים בלבד. בתקופת היציאה מאפריקה נעלמו האוכלוסיות האחרונות של בני אדם ארכאיים, ולכן יש חוקרים הסבורים שהם הושמדו על ידי הפולשים המודרניים. עם זאת, בשנים האחרונות מחקר פלאוגנטי של הגנום הניאנדרטלי והגנום הדניסובי מעיד על שיעור נמוך של רביית כלאיים פורייה בין האוכלוסיות הפולשות והארכאיות. כתוצאה מכך לכל בני האדם בני-ימינו ממוצא אסייתי, אירופאי או אמריקאי יש אחוז קטן של אבות קדמונים ניאנדרטלים, ולילידי גינאה החדשה ואוסטרליה יש בנוסף גם אחוז קטן של אבות קדמונים דניסובים. סביר להניח שבאופן דומה גם לאפריקאים בני זמננו אחוז קטן של אבות קדמונים ארכאיים מאפריקה, אף כי קשה לוודא זאת משום שעדיין לא מוצו גנומים עתיקים ממאובנים ארכאיים באפריקה. אבולוציה ממשיכה להתרחש בבני אדם גם בימינו, אם כי קשה להבחין בה בפעולה משום שהשתלטות מוטציה חדשה על האוכלוסייה אורכת בדרך כלל אלפי שנים. נמצאו ראיות שקצב האבולוציה האנושית אף הואץ בעשרות אלפי השנים האחרונות, כתוצאה מן הגידול באוכלוסייה המגדיל את מספר המוטציות החדשות המופיעות בה. ברירה טבעית במשך אלפי השנים האחרונות מסייעת להסתגלות של בני אדם לאורח חיים חקלאי, למשל מוטציות המאפשרות למבוגרים לעכל את סוכר החלב השתלטו בברירה טבעית על מרבית האוכלוסייה של חברות אנושיות המגדלות בהמות חלב, אך בחברות אנושיות שאינן צורכות מוצרי חלב אין למוטציות אלו יתרון ברירה, ושם הן עדיין נדירות. באופן דומה, מוטציות שכפול הגדילו את מספר העותקים של הגן לעיכול עמילן משניים בלבד – המספר הנפוץ אצל ציידים-לקטים בני ימינו, וגם אצל בני אדם פרהיסטוריים וקופי אדם – לכ-8 עותקים בממוצע אצל בני אדם בחברות חקלאיות הניזונים מצמחים מבויתים עתירי עמילן דוגמת חיטה, אורז ותפוח אדמה. פרהיסטוריה המונח פרהיסטוריה מתייחס לתולדות האדם ותרבותו בתקופה שקדמה להמצאת הכתב ולתיעוד המאורעות. נהוג לפתוח אותה בהופעת הסוג אדם וכלי האבן המסותתים הראשונים, כ-3.3 מיליון שנה לפני זמננו במזרח אפריקה. התקופה הפרהיסטורית מסתיימת לפני כמה אלפי עד מאות שנים עם תחילת השימוש בכתב (בתקופות שונות במקומות שונים בעולם). לפיכך, התקופה הפרהיסטורית מכסה את הרוב המכריע של תולדות האנושות, ממנו אין כל תיעוד כתוב. מקור המידע החשוב ביותר על התקופה הוא ממצאים ארכאולוגיים, בעיקר כלים מאבן, מעצם ומחרס, שרידי מבנים ואשפת מזון של האדם, וכן שרידי שלד מאובנים של האדם עצמו. חלוקת הפרהיסטוריה האנושית משתנה ממקום למקום. באזור המזרח התיכון, אירואסיה וצפון אפריקה מקובל להבחין בין תקופת האבן לתקופות בהן החל עיבוד המתכת, כמו התקופה הכלקוליתית בקדמת אסיה ובדרום אירופה, ותקופות הברונזה והברזל[י"ט]. בתוך תקופת האבן מקובלת החלוקה לתקופה הפלאוליתית, בה בני האדם היו נוודים וקיימו אורח חיים של ציידים-לקטים, והתקופה הנאוליתית, בה החל ייצור המזון (ביות צמחים וחיות משק) והתיישבות בכפרי קבע חקלאיים. המעבר מהשלב הפלאוליתי לשלב הנאוליתי אירע (בהדרגה) בסביבות 11,500 שנים לפני זמננו בסהר הפורה, וכאלף עד 5,000 שנים מאוחר יותר בדרום ומזרח אסיה, צפון אפריקה ואירופה. ייצור המזון, עליו מתבססת הציוויליזציה האנושית, הגיע לאזורים אחרים רק במהלך אלפיים השנים האחרונות (למשל לדרום אפריקה), ולאזורים אחרים, כאוסטרליה, לא הגיע כלל עד העת החדשה. במאה ה-20 ובמאה ה-21 עדיין מתקיימים בכמה אזורים נידחים בעולם קומץ של שבטי אדם החיים ללא כתב וחרושת מתכת, וחלקם אף ללא חקלאות, ומתוך המחקר האנתרופולוגי שלהם ניתן להסיק על אורח החיים בתקופות פרהיסטוריות. זוהי התקופה הפרהיסטורית הקדומה והארוכה ביותר, ומקובל להגדירה החל מהעדויות הראשונות לכלי אבן מסותתים, כ-3.3 מיליון שנה ועד כ-250 אלף שנה לפני זמננו. האתרים הארכאולוגיים האופייניים לה שייכים לתרבות האולדובאית, המתאפיינת בסיתות נתזים פשוטים ומקצצים, ולאחריה לתרבות האשלית, המאופיינת בסיתות מוקפד יותר של אבני יד וטיפוסי כלים תקניים אחרים. תרבויות אלה נוצרו בידי מיני אדם שקדמו למין האנושי המודרני, בעיקר הומו הביליס באפריקה והומו ארקטוס שהתפשט גם למזרח התיכון, דרום-אירופה ודרום ומזרח-אסיה. לפני כ-600 אלף שנה, מאובני האדם המסווגים לראשונה על ידי חוקרים מסוימים כ"הומו ספיינס ארכאי", ועל ידי חוקרים אחרים כמין בפני עצמו הומו היידלברגנסיס, עדיין מקושרים עם כלי אבן מהתרבות האשלית ומתרבויות דומות. עדויות לשימוש קבוע באש נעשות נפוצות רק לקראת סוף התקופה הפלאוליתית התחתונה, ועדויות משכנעות לקבורה, לפולחן ולאומנות נעדרות ממנה כמעט לחלוטין. מקובל להגדיר תקופה זו מ-250 אלף ועד כ-45 אלף שנים לפני זמננו, בעיקר על פי השימוש הנרחב בתרבות המוסטרית ובתרבויות דומות לסיתות כלי צור דקים ומתוחכמים מכלי האבן האשלים. בתרבויות אלו השתמשו בתקופה זו בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית, שהופיעו באפריקה לפני כ-200 אלף שנה, אך גם הניאנדרטלים במזרח התיכון, במרכז אסיה ובאירופה. בתקופה הפלאוליתית התיכונה שלטו בני אדם באש וצדו פרסתנים גדולים כעניין שבשגרה. עם זאת, קיים ויכוח בין חוקרים אם בני אדם אלו כבר היו מודרניים לחלוטין מבחינה קוגניטיבית, שכן עדויות לקבורה מכוונת וטקסית, לשימוש בצבע ולייצור חרוזים לקישוט הן עדיין נדירות מאוד בתקופה זו. במהלך תקופה זו נדד לראשונה האדם במספרים גדולים אל מחוץ לאפריקה, והתפשט בהדרגה אל אסיה ובמידה מסוימת גם אל יבשות נוספות. תקופה זו מתאפיינת בתרבויות חומריות דוגמת התרבות האוריניאקית, שייצרו כלים משוכללים מאבן ואף מחומרים נוספים כגון עצם וקרן, וכן חרוזים משיני בעלי חיים, פריטי אומנות מגולפים בכישרון וציורי מערות מרהיבי-עין. בני אדם מודרניים אנטומית היגרו מאפריקה והשתלטו בהדרגה על כל יבשות העולם (פרט לאנטארקטיקה), תוך דחיקת רגליהן של אוכלוסיות אדם ארכאיות כמו הניאנדרטלים, או הטמעתן לתוך האוכלוסיות המודרניות. האדם המודרני גם יישב אזורים שלא הייתה בהם מקודם נוכחות אנושית כלשהי: הגירה לגינאה החדשה ולאוסטרליה החלה ככל הנראה כבר לפני כ-45 אלף שנה, ולמרות המפלס הנמוך של פני-הים באותה תקופה חייבה טכנולוגיה כלשהי של סירות או רפסודות לחציית מצרי ים ברוחב עשרות קילומטרים. ההגירה מסיביר לאמריקה הצפונית דרך ברינגיה, גשר יבשתי שחיבר באותה תקופה את מצר ברינג, החלה ככל הנראה לפני כ-17 אלף שנה, ולאחר כשלושת אלפי שנים נוספות התפשטו המהגרים עד קצה הדרומי של אמריקה הדרומית. הישגים מעין אלו מצביעים על כך שבני-האדם בתקופה הפלאוליתית העליונה כבר היו מודרניים לחלוטין ביכולותיהם, בעלי שפה מורכבת, תודעה וכישורי מחייה וטכנולוגיה זהים לאלו של ציידים-לקטים בני-ימינו. לפני כ-12 אלפי שנים החלו חברות אדם רבות לעבור בהדרגה מאורח-חיים המבוסס על ציד ולקט לאורח-חיים המבוסס על חקלאות. הסיבה העיקרית לשינוי זה הייתה ככל הנראה תמורה באקלים הגלובלי: סיום עידן הקרח של הפליסטוקן שהביא לעליית הטמפרטורות ומפלס פני הים, ולהעלמות רבים מהקרחונים שכיסו את צפון אירואסיה ואמריקה. בעלי-חיים רבים ששימשו כמזון לאדם התמעטו, או אף נכחדו לחלוטין עקב תמורות האקלים וציד אינטנסיבי. מצד שני, במקומות רבים אִפשר האקלים החם והיבש יעילות מוגברת בגידול דגנים, אך גם כפה התיישבות לצד מקורות מים. המהפכה החלה בכמה מוקדים בלתי-תלויים ברחבי העולם – באזור הסהר הפורה בשנים 9,500 עד 8,500 לפנה"ס, אך באזורים אחרים, כגון מערב אפריקה ויבשת אמריקה, רק מאוחר הרבה יותר, בשנים 4,000 עד 3,000 לפנה"ס. המהפכה התבססה על ביות מספר קטן יחסית של מיני בעלי חיים וצמחים, אשר שינו במשך הדורות את הפיזיולוגיה שלהם ואת התנהגותם בתהליך השבחה, מכוון או בלתי-מכוון, באמצעות ברירה מלאכותית, עד כי רבים מהם שונים כיום מאוד מאבותיהם הפראיים. הזאב המצוי יוצא-דופן בכך שביותו החל עוד לפני המהפכה הנאוליתית, וממנו הושבחו הגזעים הרבים של כלב הבית. מינים נוספים ושונים זה מזה בויתו באזורים גאוגרפיים שונים: באזור הסהר הפורה בויתו החיטה והשעורה כצמחי זרעים למאכל, וכן עז הבר (שהפכה לעז הבית), בקר הבר (שהפך לבקר הבית), כבש המופלון (שהפך לכבש הבית) והערוד (שהפך לחמור הבית) כבהמות למאכל, חלב, צמר ועבודה. בערבות מרכז אסיה בוית סוס הבר (שהפך לסוס הבית) בעיקר לצורך עבודה ותחבורה, אך גם למאכל ולחלב. במזרח אסיה בוית צמח האורז, באמריקה המרכזית התירס, ובאמריקה הדרומית תפוח האדמה. מרבית החוקרים כיום מגדירים את המהפכה הנאוליתית כאחת ההתפתחויות החשובות ביותר בתולדות המין האנושי, שכן היא אִפשרה לראשונה ייצור ואגירת כמויות גדולות של מזון ומוצרי יסוד אחרים, והודות לכך גם מגורי קבע, עיור וניהול של קהיליות, מוסדות, ומיזמים גדולים. יכולת ארגון ותכנון לטווח ארוך התפתחה בכפרים ובערים לצורך משימות כמו תיחום חלקות שדה, הקצאת מי השקיה ותזמון הגידולים החקלאיים עם תחזית עונות השנה. במקביל לישובי קבע של איכרים הופיעו חברות חקלאיות של רועים נוודים, שביססו את כלכלתם על רעיית בהמות בית דוגמת עזים, סוסים, גמלים ואף איילי צפון, בעיקר באזורי ערבה ומדבר שחונים מדי לגידולים חקלאיים. השתלטות על מאגרי מזון, אדמה פורייה, מקורות מים ואזורי מרעה הפכה מניע עיקרי לפשיטות, למלחמות ולנדידות עמים, במיוחד בעיתות מחסור ורעב, למשל כתוצאה מבצורת, והביאה להקמת צבאות ולביצור ערים בחומות. חברות ציידים-לקטים עדיין המשיכו להתקיים, אך לעיתים קרובות נדחקו בלחץ החברות החקלאיות הגדולות והמאורגנות יותר לאזורים שבהם קשה היה לקיים חקלאות, כגון יערות עבותים, מדבריות שחונים או ערבות קרח. היסטוריה המונח היסטוריה מתייחס לחקר תולדות האדם על פי תיעוד המאורעות, ולכן גיל ההיסטוריה כגילו של הכְּתב. בסין סמלים שגולפו על שריון צבים תוארכו לתקופה של 6600 שנה לפנה"ס, אך הכתב הידוע הראשון שנעשה בו שימוש נרחב מתועד מ-3500 לפנה"ס לערך, והוא כתב היתדות של שומר העתיקה, שנחקק על לוחות חרס. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח את כיבושיהם. באופן מסורתי מחולקת ההיסטוריה לשלוש תקופות[כ]: בעזרת הכתב הוקמו ערי-מדינה ואף האימפריות הראשונות, בעיקר בעמקי הנהרות הגדולים: שומר והאימפריה האכדית בעמקי הפרת והחידקל; מצרים העתיקה בעמק הנילוס; תרבות עמק האינדוס בהודו; המדינות הסיניות הראשונות בעמקי הנהר הצהוב ונהר היאנגצה; האולמקים והמאיה במרכז אמריקה. ציוויליזציות אלו היו מבודדות זו מזו באופן חלקי או לחלוטין, עקב מגבלות התחבורה ביבשה ובים, וכתוצאה מכך פיתחו תרבויות שונות. סירות וספינות קטנות, מוּנָעות במשוטים ובמפרשים פשוטים, אִפשרו שֵׁיט חופים ואִכלוס נרחב של איים הסמוכים ליבשת, דוגמת איי הים התיכון, איי יפן והאיים הקריביים, אך לא היו מסוגלות לצלוח אוקיינוסים נרחבים, ורק האימפריות העשירות ביותר היו בעלות יכולת לסלול דרכים ציבוריות שהאיצו את התעבורה כמה מונים, ולאחר המצאת הגלגל גם הכפילו פי כמה וכמה את משקל המטען שניתן היה לשנע. רובה הגדול של האוכלוסייה הורכב מחקלאים שעסקו בייצור מזון, אך בערים בעיקר הופיעו גם מעמדות של בעלי מלאכה שונים, סוחרים, חיילים, פקידי ממשל וכוהני דת. המצאת שיטות מתקדמות יותר ויותר לעיבוד מתכות הייתה מפתח עיקרי לקידום טכנולוגיות חקלאות, מלאכה ובנייה. לפיכך נוהגים היסטוריונים לחלק את העת העתיקה במרבית חלקי העולם הישן לתקופת הברונזה ולתקופת הברזל. אך באמריקה, באוסטרליה ובאוקיאניה לא השתמשו כלל בברונזה או בברזל, וחלקים מאפריקה נכנסו לתקופת הברזל בלי לעבור דרך שלב הברונזה. לחופי הים התיכון, התקופה הקלאסית נחשבת למבשרת תרבות המערב. באירופה מקובל לפתוח את ימי הביניים במאה החמישית לספירה בנפילת האימפריה הרומית המערבית בעקבות הגירות נרחבות של עמים. תפיסת ימי הביניים כעידן של אפלה ושקיעה משקפת בעיקר נקודת מבט של היסטוריונים אירופים, בעוד שבמזרח התיכון, בהודו, בסין, באפריקה ובאמריקה קמו בתקופה זו ציוויליזציות ואימפריות גדולות ומפותחות כמו אלו של העת העתיקה. ציוויליזציות אלו עדיין נבזזו ונכבשו מדי פעם על ידי שבטים ועמים בשוליהן, בעיקר רועים נוודים רוכבי סוסים מן הערבות של מרכז אסיה, אך בדרך-כלל הטמיעו את גלי הפלישה תוך דור או שניים. בין דרום ומזרח אסיה לבין אירופה, צפון ומזרח אפריקה התקיימו קשרי מסחר רופפים בים וביבשה, שבנוסף לתבלינים ולמשי הפיצו גם חידושים טכנולוגים כמו שיטת הספירה העשרונית, הדפוס, ואבק השרפה, ולעיתים קרובות גם מגפות דוגמת המוות השחור. באוקיאניה, ספנים פולינזים יישבו את איי הוואי וניו זילנד, ובאוקיינוס ההודי יישבו ספנים מאינדונזיה את מדגסקר. אך אמריקה, אוסטרליה ודרום אפריקה נותרו מנותקות מהעולם הישן. באמריקה המרכזית והדרומית צמחו אימפריות המאיה, האצטקים והאינקה, ובאפריקה גאנה ומאלי, אך שבטים קטנים באזורים מבודדים המשיכו להתקיים על ציד ולקט, לעיתים בתוספת חקלאות פשוטה. את העת החדשה מקובל לפתוח בעידן התגליות האירופי במאה ה-16, אשר הוליך בסופו של דבר ליצירת קשר בין כל הציוויליזציות של האנושות, וכתוצאה מכך לעידן הגלובליזציה הכלכלית, התרבותית והפוליטית. השיטה המדעית והמהפכה התעשייתית פותחו בתחילה בעיקר באירופה, ואִפשרו עיור נרחב ומעבר של מרבית האוכלוסייה מחקלאות לתעשייה ולמתן שירותים. התפתחויות אלו העניקו למדינות אירופה יתרונות טכנולוגים וכלכליים שאִפשרו לחלקן להשתלט על שטחים נרחבים בשאר היבשות, להתיישב בהם ולהשליט בהם את תרבות המערב, בתהליך האימפריאליזם והקולוניאליזם האירופי, אף כי תהליך זה נבלם בהדרגה עם סגירת הפער על ידי מדינות העולם השלישי. תנועות לאומיות זכו להצלחה גדולה, עד כי הממשל על כל השטחים המיושבים בכדור הארץ התחלק בין מדינות לאום שונות. ההתקדמות המדעית, הטכנולוגית והרפואית הביאה לעלייה ברמת החיים ולהארכת תוחלת החיים בעשרות שנים, בעיקר כתוצאה מירידה חדה בתמותת תינוקות, ועקב כך להכפלה של אוכלוסיית האנושות מדי כמה עשרות שנים. הלאומיות והגלובליזציה גררו גם עימותים גלובליים בין מדינות החל מן המאה ה-18, שהגיעו לשיאם בשתי מלחמות עולם במאה ה-20. פסיכולוגיה הנפש (במובנה המדעי של המילה, באנגלית mind) היא אוסף של תפקודים ותהליכים קוגניטיביים הכוללים מודעות, חשיבה, למידה, זיכרון, רגש ועוד. פסיכולוגיה היא התחום המדעי העוסק בחקר נפש האדם, ומדעי המוח חוקרים את הנפש כתולדה של תהליך עצבי המתרחש במוח. הבעיה הפסיכופיזית בפילוסופיה של הנפש עוסקת בשאלת היחס שבין הגוף והנפש. בני אדם מחשיבים את עצמם כעליונים על בעלי-החיים ברבים מהיבטי הנפש, ואף כייחודיים בכל עולם החי[כ"א]. אמנם ייתכן שרבות מתכונות נפש האדם קיימות באופן כלשהו גם בבעלי-חיים, אך זהו נושא קשה למחקר משום שהחוקר האנושי אינו מודע לנפש יצורים אחרים באופן הבלתי-אמצעי שבו הוא מודע לנפשו שלו, ומשום שבעלי-חיים אינם יכולים לדווח על הנעשה בנפשם באותו אופן שבני אדם יכולים לעשות זאת. נושאים רבים בפסיכולוגיה נחקרו בעיקר בתרבות המערב, ולכן לעיתים קרובות נזנחה השאלה אילו תכונות פסיכולוגיות הן "אוניברסליות" לכל חברות האדם ואילו אופייניות לתרבויות מסוימות בלבד. מצב זה החל להשתנות בעקבות פרסום הספר "אוניברסלים אנושיים" ובו רשימה של מאפיינים המשותפים לכל תרבויות האדם על סמך סקירה מקפת של מאמרי אנתרופולוגים. כיום ידועות מאות תכונות המשותפות לכל תרבויות האדם, ורבות אחרות שמשותפות לכמעט כל תרבויות האדם. פסיכולוגיה בין תרבותית היא התחום העוסק בחקר התנהגות ונפש האדם על פני תרבויות שונות. למשל, אהבה רומנטית נחשבה זמן רב למאפיין של תרבות המערב, אך מחקר ב-166 תרבויות ברחבי העולם מצא עדות לאהבה רומנטית בהתנהגות ובפולקלור של כמעט כולן[כ"ב]. לעומת זאת, הנשיקה הרומנטית פה-אל-פה נהוגה רק במיעוט מתוך התרבויות שנבדקו[כ"ג]. מודעות עצמית היא יכולת האדם לבחינה והתבוננות של נפש עצמו: מחשבותיו, צרכיו ופעולותיו. מבחן זיהוי עצמי במראה משמש לעיתים במחקר כראיה לקיומה של מודעות עצמית. תינוקות אדם מתייחסים בתחילה לבבואתם במראה כאל אדם אחר, אך בגיל 18 חודשים בממוצע הם לומדים לזהות בה את עצמם[כ"ד]. נושא קרוב הוא התאוריה של הנפש – היכולת להבין ולפרש את נפשם של בני אדם ויצורים אחרים, ולייחס להם רגשות, מחשבות, כוונות ואמונות משלהם. ניסויים פסיכולוגים מראים שילדי אדם מתרבויות שונות מפתחים בגיל ארבע עד חמש שנים את היכולת לייחס לבני אדם אחרים אמונות שונות מאלו של עצמם. היכולת למודעות עצמית והבנת נפש הזולת מאפשרות לבני אדם לחזות את התנהגותם שלהם והתנהגות יצורים אחרים בסיטואציות שונות, ועל כן מהווה יתרון בקיום יחסים חברתיים תקינים. למשיכה מינית בין בני אדם יש תפקודים חברתיים חשובים בנוסף להזדווגות עצמה – היא עשויה לסייע ביצירת אינטימיות וקשרים רגשיים עמוקים, אשר בתורם מסייעים לבניית משפחה יציבה, ובאופן זה תורמים לגידול ילדים ואף נכדים. הנטייה המינית הנפוצה באדם היא הטרוסקסואליות – משיכה של זכרים לנקבות ונקבות לזכרים, או מונוסקסואליות באופן כללי, אף כי בסדרת מחקרים שערך אלפרד קינסי בשנות ה-40 וה-50 נמצא שאחוזים משמעותיים של בוגרים באוכלוסייה "הגיבו" מינית לבני שני המינים, כך שלבני-אדם רבים יש נטייה מינית בקשת הביסקסואלית (שלבים 1–5 בסולם קינסי). המחקרים בוצעו כשנטיות להט"ביות נחשבו בעיני הרוב לסטייה. מאז שנות ה-60 העולם בכלל והעולם המערבי בפרט מקבל יותר ויותר את הקהילה הגאה, כך שייתכן שהנתונים במחקרים של קינסי לגבי משיכה מינית לא מדויקים ונמוכים מהמציאות. לפי מחקרים מן השנים האחרונות, בין 8.8% ל-27% מן האוכלוסייה האמריקנית הבוגרת, כתלות בשיטת הבדיקה, מדווחים על ניסיון מיני כלשהו או על משיכה מינית כלשהי לבני המגדר שלהם. כמו אצל בני-האדם, גם אצל פרימטים קרובים[כ"ה] נטיות מיניות הומוסקסואליות וביסקסואליות אינן נדירות. תרבות תרבות היא מכלול המנהגים, הכישורים, הידע, האמונות, הערכים, ותפיסת העולם שהאדם רוכש בתוקף היותו חלק מהחברה. אנתרופולוגיה הוא התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית. כאשר מסבירים תכונות והתנהגות של בני אדם מקובל להבדיל בין סיבות ביולוגיות, העוברות בתורשה או בדרכים אפיגנטיות, לבין סיבות תרבותיות, הנלמדות מהסביבה והחברה. אך בפועל, מרבית תכונות האדם נקבעות על ידי פעולת גומלין מורכבת בין סיבות ביולוגיות ותרבותיות. למשל, דיבור והבנת שפה סימבולית משוכללת היא ככל הנראה יכולת ביולוגית ייחודית לבני אדם המתאפשרת על ידי מוחם הגדול, ואף על ידי אזורי מוח ייחודיים כמו אזור ורניקה ואזור ברוקה, אך כל ילד לומד את השפה המדוברת בתרבות שבה הוא חי, ולא ילמד שפה כלל באם לא ייחשף אליה. עם התפשטות האדם בתקופות פרהיסטוריות לרחבי יבשות כדור הארץ, חברות בני אדם לעיתים קרובות היו מבודדות זו מזו למשך תקופות ארוכות, וכתוצאה מכך פיתחו תרבויות וציוויליזציות רבות ושונות. בדוגמה המוכרת ביותר, אוכלוסיות יבשת אמריקה היו מבודדות כמעט לחלוטין מאוכלוסיות העולם הישן למשך כ-13 אלף שנה עד לגילוי אמריקה בתחילת העת החדשה[כ"ו]. במשך תקופה זו הן הגיעו באופן בלתי-תלוי להשגים תרבותיים מקבילים אבל שונים מהשגי העולם הישן, כמו חקלאות המבוססת על ביות הצמחים ובעלי-החיים המקומיים ביבשת אמריקה, פיתוח צורות כתב הירוגליפי ייחודיות משלהן, לוח שנה מבוסס תצפיות אסטרונומיות, ומתמטיקה הכוללת את מושג ה-אפס. לעומת זאת הן לא פיתחו טכנולוגיות ברונזה וברזל ולא השתמשו בגלגל. בעת החדשה, טכנולוגיות תחבורה ותקשורת הביאו לגלובליזציה תרבותית של האנושות המודרנית, אך להבדלים בין תרבויות מקומיות יש עדיין עוצמה רבה[כ"ז]. תרבויות שונות התפתחו בקצב שונה בתקופות שונות, למשל חלקן המשיכו לחיות בשבטים קטנים המתקיימים על ציד ולקט בלבד, בעוד שאחרות הקימו חקלאות, תעשייה וארגונים נרחבים. חוקרים והוגי דעות במהלך ההיסטוריה לעיתים ניסו להסביר הבדלים כאלו בעליונותן הביולוגית של תרבויות שהם החשיבו כמתקדמות יותר. אך בני אדם מתרבויות "נחשלות" לעיתים קרובות מסתגלים לחיים בתרבויות ה"מתקדמות" תוך מספר דורות, מה שמקשה מאוד על הסברים גנטיים ותורשתיים. גישה אחרת מסבירה הבדלים כאלו באילוצים מקומיים, כמו חסרון בעלי-חיים מתאימים לביות באזורים מסוימים בעולם. חקר הביולוגיה האנושית עדיין לא גילה תכונות גנטיות, אנטומיות או פיזיולוגיות העשויות להסביר באופן ביולוגי עליונות של תרבויות מסוימות על אחרות. למרות ההבדלים הרבים, תכונות תרבותיות מסוימות הן אוניברסליות ומופיעות בצורות שונות בכל החברות האנושיות בימינו. לערכים רבים בנושא שפה ובלשנות, ראו פורטל הבלשנות. שפה סמלית היא דרך תקשורת ייחודית לאדם, ולדעת רבים היכולת המגדירה אותו כאדם וסוד הצלחתו כמין[כ"ח]. שפה מבוססת על מערכת סמלים מורכבת בעלת חוקיות, המאפשרת לקודד ולארגן מידע בעל משמעויות רבות ומגוונות. הסמלים עשויים להיות מקודדים כאותות קוליים, כמו בשפת דיבור; כסמלים גרפיים כמו בכתיבה; כמחוות גוף כמו בשפת סימנים, או אף כאותות חשמליים המועברים ומפוענחים על ידי מכשירים שונים, כגון מחשבים. בהתאם לכך, הקליטה של השפה מתייחסת להבנה של מסרים, ויכולה להיעשות בשמיעה או בקריאה. בלשנות היא התחום העוסק בחקר השפה והשימוש בה. סמנטיקה היא הענף המתמקד בחקר המשמעות של השפה. כ-7,000 שפות טבעיות שונות מדוברות כיום על ידי בני אדם[כ"ט]. השפות הנפוצות ביותר כשפת אם הן סינית מנדרינית (13.22%), ספרדית (4.88%) ואנגלית (4.68%). בלשנים מסווגים שפות טבעיות למשפחות, כאשר השפות בתוך כל משפחה מפגינות דמיון ברור זו לזו, ובדרך-כלל מדוברות על ידי קבוצות אתניות הקרובות גאוגרפית זו לזו. לעיתים אף ניתן לשחזר את השפה האם של שפות המשפחה על אף שחדלה להתקיים כשפה מדוברת עוד לפני המצאת הכתב, למשל את הפרוטו-שמית, השפה האם של כל השפות השמיות. ואולם שפות מתפתחות ומשתנות במהירות רבה מכדי לשחזר את השפה האם המשותפת של משפחות שונות, למשל את האם המשותפת של הפרוטו-שמית ושל הפרוטו-הודו-אירופית, ולכן בלשנים היסטוריים עדיין לא הצליחו להראות שכל השפות בעולם מקורן בשפה-אם אחת בלבד. כל השפות הטבעיות המוכרות הן שפות משוכללות, העושות שימוש במשפטים המורכבים ממילים באמצעות חוקי תחביר[ל]. באופן כללי, אפילו שפותיהם של שבטי הציידים-לקטים ה"פרימיטיבים" ביותר מורכבות לא פחות מהשפות המדוברות בתרבויות חקלאיות ותעשייתיות[ל"א]. כל בני-האדם רוכשים שפת דיבור אחת לפחות בינקותם ובילדותם המוקדמת, בגיל שנה עד שש שנים לערך. הם קולטים את השפות המדוברות בסביבתם הקרובה, בדרך-כלל ללא צורך בהוראה מיוחדת ובלי מאמץ נראה לעין, תוך מעבר בין אותם שלבים של רכישת שפה. בני אדם מסוגלים ללמוד שפות נוספות גם בבגרותם, אך בגיל זה הלימוד דורש מהם מאמץ רב, ולעיתים קרובות הם אינם רוכשים באופן מלא את המבטא והתחביר של השפות החדשות. קושי בהבנה הדדית הוא בין הסיבות העיקריות לחוסר שיתוף פעולה, לעוינות ואף לאלימות בין חברות אנושיות הדוברות שפות שונות. בדוגמה טיפוסית, בני יוון העתיקה ורומא העתיקה התייחסו לדוברי שפות אחרות בכינוי הגנאי הלעגני "ברברים", מצלול המדמה דיבור בשפה בלתי-מובנת (בדומה ל"ברבור", "גרגור" או "גמגום"). לערכים רבים בנושא טכנולוגיה, ראו פורטל הטכנולוגיה. ישנם בעלי-חיים נוספים פרט לאדם המשתמשים בכלים וכמה מהם אף משנים את סביבתם, כגון הבונה המקים סכרים. אצל שימפנזים נמצאו מסורות שימוש בכלים המועברות מדור לדור באמצעות חיקוי, כך שבכל קהילייה מתגבשת תרבות טכנולוגית שונה מאלו שבקהיליות אחרות. ואולם התרבות הטכנולוגית הועלתה לרמה שונה לחלוטין בסוג האדם. למשל, רק בני אדם משתמשים תכופות בכלי אחד על מנת לייצר כלי אחר, ורק בני אדם מדריכים את חבריהם וצאצאיהם באופן יזום ומאורגן בשימוש בכלים. מיני אדם אחרים קדמו לאדם הנבון בסיתות כלי אבן (לפני לפחות 3.3 מיליון שנה) ובשימוש באש (לפני לפחות 800 אלף שנה), והוא ככל הנראה ירש מהם טכנולוגיות אלו מייד עם הופעתו, אך פיתח ושיכלל אותן בתקופה הפלאוליתית העליונה (ראו בפרק הפרהיסטוריה). המהפכה הנאוליתית התבססה על טכנולוגיות חקלאיות כמו השקייה, חרישה ודישה (ראו בפרק המהפכה הנאוליתית). טכנולוגיות לעיבוד חומרים עומדות בבסיס הטכנולוגיה האנושית. כלים ממתכות שונות, חרס וזכוכית החליפו בתפקידים רבים את כלי האבן והעץ של התקופה הפלאוליתית (ראו בפרק ההיסטוריה). על-מנת לבודד ולהגן על עצמם מאיתני הטבע, בני אדם פיתחו טכנולוגיות בנייה מעץ, אבן, לבני חימר ובטון, וטכנולוגיות לבוש, בתחילה מעור ופרווה, ולאחר מכן ארוג מסיבים טווּיים, טבעיים כמו צמר, פשתן וכותנה, ולבסוף גם סיבים סינתטיים. לאורך הפרהיסטוריה, מקור האנרגיה היחידי כמעט שעמד לרשות האדם לצורך ביצוע עבודה היו שריריו. במהפכה הנאוליתית, ביות בקר, סוסים וחיות-בית אחרות אִפשר לרתום גם את כוח השרירים שלהם לתחבורה, לעבודות שדה ולבנייה, וכן פותחו שיטות מוגבלות לניצול אנרגיית מים, כמו טחנת מים ואנרגיית רוח, כמו בטכנולוגיית השייט באמצעות מפרש. כבר בעת העתיקה הכפיל האדם את כוח השרירים שלו ושל חיות הבית בעזרת מכונות פשוטות, אך רק בעת החדשה המהפכה התעשייתית הביאה להפקה נרחבת של אנרגיה כימית לצורך ביצוע עבודה באמצעות מנועים, וכן לאגירה והולכה של אנרגיה באמצעות טכנולוגיית חשמל. תחום מרכזי של הטכנולוגיה האנושית עוסק במידע – קידודו, תיעודו ועיבודו. שיטות כתב הירוגליפי פותחו באופן בלתי-תלוי בסהר הפורה ובדרום אמריקה, ואִפשרו ניהול ארגונים אנושיים גדולים ואף הקמת אימפריות. כתב אלפביתי הקל מאוד על לימוד הקריאה, וסייע להגדיל את שיעורי האוריינות ממיעוט זעיר של לבלרים מומחים בראשית ההיסטוריה למרבית האוכלוסייה ברוב החברות האנושיות בימינו. המצאת הספרה אפס והשיטה העשרונית תלויית המיקום לציון מספרים שיפרה מאוד את ביצועם של חישובים אריתמטיים. המצאת הדפוס המודרני ייעלה בסדרי גודל הפצת ספרים, עיתונים ומסמכים אחרים, ואִפשרה את המהפכה הטכנולוגית והמדעית בתרבות המערב בעת החדשה. המְצאוֹת הטלגרף, הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, המחשב ורשת האינטרנט חוללו מהפכה בחיים ובמדע של המאה ה-20 וה-21. התועלת מהשיפור בטכנולוגיה היא שיפור באיכות החיים על כל גווניה: העלאת תוחלת החיים בייחוד על ידי ירידה בתמותת תינוקות, ועלייה באיכות הרפואה, המזון, ההגיינה והדיור. חלוקתם הביולוגית של בני אדם לשני זוויגים – נקבות וזכרים – משתקפת גם בהבדלים תרבותיים בין מגדרי הנשים והגברים. תרבויות אנושיות רבות מייחסות להם מאפיינים ותפקידי מגדר שונים, כגון זהות מגדרית, מעמד חוקי, עיסוקים, תכונות אופי וסגנון לבוש שונה. בפרט, בכל החברות נשים נוטות יותר לעסוק בטיפול בילדים, בעוד שגברים נוטים יותר לעסוק בתפקידים קשים פיזית, מסוכנים או ציבוריים. כמעט כל החברות האנושיות הידועות הן פטריארכליות לפחות במידה מסוימת, ומעמד הגברים בהן גבוה בממוצע ממעמד הנשים, אף כי נשים מסוימות מצליחות לעיתים להגיע למעמד הגבוה ביותר[ל"ב]. בתרבות המערב במאות השנים האחרונות, אידיאלים פמיניסטיים הוליכו למאבק בעד שוויון הזדמנויות ונגד אפליית נשים. כל החברות האנושיות מתארגנות בהתבסס על קשרי משפחה, כאלו המבוססים על קרבת דם, כמו בין אדם לצאצאיו, וכאלו המבוססים על קשר שאינו קשר דם כגון נישואין או אימוץ. במרבית החברות קיימים ערכים ומוסכמות שונים אשר מגדירים, על פי יחסי השְּׁאֵרוּת בין בני אדם, את תחומי האחריות שלהם ואת הדרישות החברתיות המצופות מהם. למשל, כמעט תמיד מצופה מהאם לטפל בילדיה ומהאב לפרנס את האם וילדיהם המשותפים. קשרי שארות לעיתים קרובות מגדירים קבוצות השתייכות על פי מוצא משותף, כמו קלאנים, שבטים, ואף קבוצות אתניות שלמות או עמים. קשרי נישואין לעיתים יוצרים בריתות בין קבוצות השתייכות שונות. בנוסף, כמעט בכל החברות יש יחסי שארות הנחשבים כקרובים מכדי לאפשר נישואין, ויחסי מין בין שארים כאלו ייתפסו כגילוי עריות. בני אדם תכופות מתארגנים בקבוצות אתניות הגדולות בהרבה ממשפחות. סיבות נפוצות להגדרת קבוצה אתנית הן מוצא והיסטוריה משותפים, שפה משותפת, תרבות משותפת, דת משותפת וזהות לאומית. הגדרות ומאפיינים אתניים לעיתים קרובות מוצדקים באמצעות סיפרים (נראטיבים) משותפים, המחזקים את תחושות הזהות וההשתייכות של בני אדם לקבוצות האתניות שלהם. עמים וקבוצות אתניות בדרך-כלל מקבילים לארגונים פוליטיים ברמות שונות, כמו ערי-מדינה, מדינות ואומות. לערכים רבים בנושאי ממשל, ראו פורטל מדע המדינה. אפילו חברות קטנות יחסית של בני אדם הן מורכבות מכדי שיוכל פרט יחיד כלשהו למשול בהן לבדו, ולפיכך הן מצריכות מערכת מסועפת של בריתות והבנות לחלוקת הכוח הנקראת פוליטיקה. יתר-על-כן, חברות אנושיות רבות הן גדולות מכדי שיוכל מי מחבריהן להכיר ולזכור את כל שאר החברים, ולפיכך נוצר צורך במיסוד של תפקידים, ארגונים ונורמות חברתיות. במדינות, ממשל ניתן להגדרה כאמצעי הפוליטי לחוקק ולאכוף חוקים, ולצורך אכיפה זו הוקמו מוסדות ציבוריים כמו משפט ומשטרה. במשך הפרהיסטוריה וההיסטוריה הופיעו שיטות ממשל רבות ושונות בארגונים אנושיים. שבטים קטנים של ציידים-לקטים בדרך-כלל חיים במשטר שוויוני יחסית, מפני שאין להם יישובי קבע וחקלאות, שמאפשרים לצבור רכוש רב ולאגור מזון בהיקף גדול. כפרים בחברות חקלאיות בדרך-כלל מונהגים על ידי מועצה של ראשי המשפחות, הבוחרים אדם אחד או יותר לעמוד בראשם. קואליציות גדולות יותר של שבטים או כפרים לעיתים מתאחדות תחת משטר צ'יף, ערי-מדינה ומדינות תחת מונרכיות, ומספר מדינות עשויות להתאגד יחד בבריתות, אימפריות ופדרציות. שליטים ואנשים בעמדות כוח נוטים לצבור זכויות, השפעה ורכוש, ולעיתים קרובות להוריש אותם לצאצאיהם או לקרובי משפחה אחרים, תהליך המוביל ליצירת מונרכיה העוברת בירושה ואצולה מצד אחד, ומעמדות עניים ואף משועבדים מצד שני. על-מנת להגביל ולבקר את כוחם של שליטים ומוסדות שלטון, ולשמור על זכויות בסיסיות לכל אדם, פותחו שיטות ממשל דמוקרטיות ורפובליקניות. ממשלים סוציאליסטיים וקומוניסטיים ומוסדות רווחה מפעילים מנגנונים ציבוריים שונים, דוגמת מסים, לחלוקה מחדש של משאבים בחברה. לערכים רבים בנושאי מסחר וכלכלה, ראו פורטל הכלכלה. מסחר הוא חליפין-מרצון של סחורות ושל שירותים. המנגנון שמאפשר את המסחר נקרא שוק. כלכלה היא הענף במדעי החברה העוסק ברכוש ובמסחר בו. בחברות ציידים-לקטים ובחברות חקלאיות קדומות, המסחר היה סחר חליפין, כלומר החלפה ישירה של סחורות ושל שירותים, והשוק היה מקום פיזי שבו התנהל מסחר, לעיתים בימי יריד. המסחר אִפשר לבני אדם להתמחות בעיסוקים שונים, ובאופן זה לחלק את העבודה ביניהם ביעילות רבה יותר. מסחר בין קהיליות עודד יחסי שלום ביניהן, וכתוצאה מכך גם החלפת ידע והפריה הדדית בין השקפות עולם שונות. עדויות ארכאולוגיות מצביעות על סחר חליפין באבן צור ובזכוכית געשית כבר בתקופה הפלאוליתית. המהפכה הנאוליתית הגדילה מאוד את עודפי המזון וצבירת הרכוש בקהיליות אדם, וכן שיפרה את אמצעי התובלה. נתיבי מסחר בינלאומי ידועים לראשונה מן האלף השלישי לפנה"ס, כאשר שומרים ממסופוטמיה סחרו עם תרבות עמק האינדוס בהודו. במהלך ההיסטוריה פותחו אמצעי-חליפין שונים, כגון כסף (במטבעות, בשטרות ניר או באמצעים אחרים) ואשראי, אשר קידמו מאוד את יעילות המסחר הודות לאפשרות להפריד את פעולת הקנייה מפעולת המכירה ומקבלת שכר. על פי סברה מקובלת, צורות הכתב הראשונות התפתח ממערכות סימנים מוסכמות ששימשו לניהול חשבונות ולתיעוד בעלות ועסקאות. בעת החדשה ובייחוד מאז המהפכה התעשייתית, מהירותה של הקידמה הטכנולוגית והמדעית אפשרה גם סחר בינלאומי גלובלי נרחב, צמיחה כלכלית מהירה, הגדלה ניכרת באשראי להשקעה ביוזמות חדשות, ושיפור עצום ברמת החיים: בשנת 1500 היה התוצר הלאומי הגולמי לנפש בעולם שווה-ערך ל-550 דולר, ובראשית המאה ה-21 הוא עומד על 8,800 דולר. לערכים רבים בנושאי דתות, ראו פורטל הדת. בממצאים ארכאולוגיים בני למעלה מ-100 אלף שנה ממערת הגדי ומערת קפזה בישראל, כמו גם במערות שיושבו בידי האדם הניאנדרטלי באותה תקופה, ניתן לזהות לראשונה סימני קבורה טקסית מלווה במנחות קבורה, הרומזים על אמונה בחיים שלאחר המוות. צלמיות וציורי סלע מן התרבות האוריניאקית, לפני כ-30 אלף שנה, מתארים נשים שופעות גוף אשר ייתכן שהיו אלות פיריון, ויצורים שחציים אדם וחציים חיה, דוגמת הארי-אדם ממערת שטאדל, המצביעים על אמונה בעל-טבעי. דת היא סוג של התארגנות חברתית ותרבותית אשר כוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האדם לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים וכתבי קודש המיועדים להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום, ואת משמעותם. אנימיזם – האמונה בנשמות של חיות ואף של חפצים דוממים – נפוצה כיום אצל ילדים קטנים, וכן בתרבויות ציידים-לקטים. פוליתאיזם היא אמונה בריבוי אלים שהייתה נפוצה בתרבות המערב בימי-קדם, וגם כיום בדתות מזרח שונות כמו שינטו והינדואיזם. המונותאיזם – אמונה באלוהים אחד ויחיד – השתרש בתרבות המערב בעיקר עם הופעת הדתות האברהמיות: היהדות, הנצרות והאסלאם. דתות אחרות כגון קונפוציאניזם, זן בודהיזם וטאואיזם מדגישות פילוסופיה ודרך-חיים יותר מאשר אמונה באלים מסוימים. כל חברות האדם מתאפיינות במסורות מוסכמות של נורמות, מנהגים, גבולות ואיסורים לצורת ההתנהגות הראויה. בני אדם נוטים לגמול לנשמעים לנורמות החברתיות ולהעניש את החורגים מהן. ההבדלים בין הנורמות של חברות אדם ברחבי העולם מעידים על כך שהן מתעצבות ומועברות באופן תרבותי, אך לרבות מהן עשוי להיות גם בסיס ביולוגי. נורמות חברתיות מושרשות עמוק בחשיבתם ובמנהגיהם של בני אדם, ומעצבות את רגשותיהם והתנהגותם הפרטית אפילו בהיעדר גמול, עונש או השלכות חברתיות כלשהן. התגבשות נורמות למערכת סדורה של ערכים וכללים נקראת מוסר. בחברות אדם גדולות וממוסדות, גם חלק מהנורמות והמוסר ממוסד בחוק, שעברה עליו מוענשת כפשע. חברות אדם רבות מקדשות את המוסר והחוק, ומייחסות להם מקור וצידוק נעלים – אלוהיים, טבעיים או אידאולוגיים. לנושאים וערכים רבים בנושאי אומנות, ראו פורטל האומנות. אֳמָנוּת במובנו הרחב של המונח מתייחס ליצירה ולעיצוב של חפצים ופעילויות למען יופים או הרגשות שהם מעוררים, בנוסף או אף ללא תועלת חומרית כלשהי. רמזים ראשונים לחוש אסתטי ניתן למצוא כבר בעיצוב הסימטרי המוקפד של אבני יד מן התרבות האשלית שקדמו לאדם הנבון בלמעלה ממיליון שנה. תכשיטים לקישוט, בעיקר צדפים ושיני חיות מחוררים, מתגלים החל מהתקופה הפלאוליתית התיכונה, אך עדיין נדירים ביותר. רק החל בתקופה הפלאוליתית העליונה מתגלות בממצא הארכאולוגי מספר רב של יצירות אמנות פרהיסטורית מובהקות, כמו ציורי המערות ותגליפים המתארים בכישרון ובדיוק רב בעלי-חיים שונים; מאותה תקופה התגלו גם חלילים מגולפים מעצם המעידים על ביטוי מוזיקלי. אמנות נחשבת לצורת ביטוי אנושית אוניברסלית, וכל קהילייה אנושית כיום עוסקת בה באופן כלשהו. בין צורות האמנות המוכרות ניתן למנות את האמנויות החזותיות והפלסטיות: ציור, פיסול ואדריכלות; אמנויות הבמה כגון מוזיקה, תיאטרון, ריקוד; וספרות כגון שירה וסיפורת. פיתוח טכנולוגיות חדשניות אִפשר גם סוגי אמנות חדשים, כמו צילום וקולנוע. יכולת מיוחדת באֻמָּנוּת, מלאכת-יד או פעילות אחרת שיש לה שימוש מעשי, כגון קדרות, בישול או לחימה, עשויה להתעלות בעיני אנשים מסוימים לדרגת אמנות. צורות רבות של אמנות הן אופייניות מאוד לתרבות, לתקופה ולחברה שבהן נוצרו, ואנשים מתרבויות אחרות מתקשים להעריכן ללא הכרות עם הרקע וההקשר המתאימים; למשל הגשת תה, קיפול נייר ושליפת חרב עשויות להיות צורות אמנות בתרבות היפנית. אמנות ממלאת תפקיד מרכזי בפעילויות ובתרבויות אנושיות. פולקלור שימש לאיחוד קהיליות אנושיות סביב סיפרים ומיתוסים מוכרים שהועברו מדור לדור. צורות שונות של אמנות משמשות לעורר רגשות, לבטא עמדות וליצור הזדהות בקהל אנשים, לעיתים בשירות מטרות שונות כמו בטקסים לאומיים, צבאיים או דתיים, לעיתים לצורך חינוך, בידור, או משיכה מינית ורומנטית, ולעיתים רק לצורך ביטוי אישי של האָמָּן היוצר. אמנים משתמשים באמנות כדי להפגין את היצירתיות שלהם ואת מיומנותם הווירטואוזית בכלים, בסגנון או בסוגה שבהם התמחו. יצירות מופת מסוימות זוכות להערכה ולהערצה כה רבות, עד כי לא ניתן עוד לרכוש אותן בכסף, הן מוצגות רק במוסדות ובאירועים מיוחדים, ונחשבות על ידי אנשים רבים כפסגת הישגי האנושות. אלימות היא התנהגות כוחנית הפוגעת בבני אדם וביצורים אחרים, לעיתים עד כדי גרימה למותם. להתנהגות אלימה בבני אדם יש מאפיינים ביולוגיים שנמצאו גם אצל בעלי חיים, כמו נטייה להיכנס למצב הפיזיולוגי המוכר במונח הילחם או ברח. עם זאת, התנהגות אלימה בבני אדם מושפעת מאוד מתרבותם. בני אדם הם כמעט היחידים בעולם החי[ל"ג] אשר מתכננים, בונים, מתאמנים ומשתמשים בכלי נשק – מכשירים ייעודיים לפגיעה בבני אדם וביצורים אחרים. כלי נשק עמדו לעיתים קרובות בחזית הפיתוח הטכנולוגי, למשל הקשת הייתה בין המכשירים הראשונים שאצרו ושחררו אנרגיה אלסטית; טכנולוגיות להפקה וחישול ברונזה, ברזל ופלדה פותחו במידה רבה לייצור נשק קר ושריון גוף; כלי ירייה מבוססי אבק שרפה היו השימוש הנפוץ הראשון שהמיר אנרגיית בעירה לביצוע עבודה מכנית; והפצצה הגרעינית הייתה השימוש הראשון לאנרגיה גרעינית. אלימות פיזית נגד בני אדם אחרים משמשת להשגת רווח חומרי, לענישה, להבעת רגשות, ליישוב סכסוכים וחילוקי דעות, ואף כשעשוע סדיסטי. הלגיטימיות החברתית והתרבותית של אלימות תלויה בהקשר שלה. מאז ימי הביניים עברו חברות אנושיות רבות תהליך מתועד של תירבות, וכיום מדינות רבות בעולם מוקיעות ומגנות אלימות, מחוקקות חוקים ומקבלות תקנות בינלאומיות כנגדה. אך גם בחברות כאלו אלימות נתפסת במקרים מסוימים כלגיטימית, בעיקר כאשר מדובר בהגנה עצמית או בארגונים רשמיים של משטרה וצבא שהוסמכו על ידי הממשל לאכוף את שלטונו וחוקיו. בדומה למרבית צורות ההתנהגות של בני אדם, גם האלימות שלהם לעיתים מאורגנת בקבוצות גדולות. מלחמה היא מאבק אלים וחמוש בין ארגונים אנושיים גדולים, לרוב עמים, שבטים או מדינות, המנוהל במטרה להכניע את הצד שכנגד, להכתיב לו דרישות שונות, לשלוט בטריטוריה ובאוכלוסייה שלו, ובמקרים קיצוניים אף להשמידו כליל. ניסיון מכוון ומאורגן להשמיד קבוצה חברתית מובחנת, כגון לאומית, אתנית או דתית, נקרא רצח עם. במחצית הראשונה של המאה ה-20 הגיע מספר ההרוגים במלחמות לשיא של עשרות מיליונים, בעיקר במלחמות העולם הראשונה והשנייה. אולם תקופה זו גם התאפיינה בגידול מהיר של אוכלוסיית העולם: כאשר מתייחסים למספר ההרוגים כאחוז מתוך האוכלוסייה או מכלל מקרי המוות, ניתן להעריך כי לאורך ההיסטוריה הייתה ירידה הדרגתית בשיעורי פשע אלים ומלחמה, ועשרות השנים האחרונות הן מן השלוות הידועות בהיסטוריה. תרבויות אנושיות עוסקות באופן מאורגן בחקר העולם, בחיפוש אחר תבניות וסדירויות במציאות, באגירת ידע ובארגונו, בהכללה שלו לעקרונות מופשטים ואוניברסליים, ובהנחלתו לדורות הבאים. המתמטיקה התפתחה ממנייה, חישוב, מדידה והתווית צורות גאומטריות, ומטרתה בניית הכללות מופשטות וכלליות יותר ויותר, כמו מספרים מסוגים שונים. תרבויות חקלאיות עתיקות, כמו תרבויות שומר ומצרים העתיקה, השתמשו במתמטיקה כבר לפני למעלה מ-5,000 שנים כדי לעקוב אחר עונות השנה, לתכנן מבני ענק ולערוך חישובי מס ומסחר. במקביל התפתחה הפילוסופיה לחקר ביקורתי של מושגי יסוד בהכרה האנושית, כמו קיום, מציאות, היגיון, וסיבתיות. הלוגיקה, שהתפתחה בעיקר ביוון העתיקה, היא שיטה מסודרת להיסק מתוך ידע קיים באמצעות אינדוקציה ודדוקציה. עד העת החדשה לא הייתה הבחנה ברורה בין מדע לבין תחומים מטאפיזיים כמו מיתוס, דת, פילוסופיה, ופסאודו-מדע[ל"ד]. השיטה המדעית פותחה לבחינה מסודרת של השערות על ידי עימותן עם תוצאות ניסויים מדעיים ותצפיות, ולניסוח חוקי טבע ותאוריות מדעיות. הצלחתה הגדולה הובילה למהפכה המדעית, העומדת בבסיס ההתקדמות הטכנולוגית והרפואית המואצת של האנושות במאות השנים האחרונות[ל"ה]. מדע האסטרונומיה חוקר את היקום, הפיזיקה והכימיה חומרים ואנרגיה, והגאולוגיה את מבנה ותולדות כדור הארץ. מדעי החיים חוקרים את החיים, את מבנה הגוף והמוח ואת הרפואה. במאות השנים האחרונות התפתחו גם מדעי הרוח, כמו היסטוריה, ארכאולוגיה, אנתרופולוגיה ולינגוויסטיקה, ומדעי החברה כמו פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה ומדע המדינה. האדם בתרבות סיפורים על מוצא האדם מהווים חלק חשוב במרבית דתות העולם, במיתוסים ובפולקלור של עמים שונים. ביהדות ובנצרות, על פי הכתוב בספר בראשית, האל ברא את הגבר והאישה הראשונים בצלמו. הוא יצר את האדם מאדמה ו"נפח באפיו נשמת חיים". גם באסלאם ישנו תיאור דומה, שבו האדם נוצר מחימר ולאחר נתינת צורה לו נפח בו האל מנשמתו. בריאת בני האדם הראשונים מאדמה, בוץ או חימר היא מוטיב נפוץ במיתולוגיות של עמים שונים. האל הבורא במיתולוגיה המלגשית ראה את בתו מפסלת בובות קטנות מחימר, והן מצאו חן בעיניו כל כך שהוא נפח בהן רוח חיים. במיתולוגיה העתיקה ביותר המוכרת כיום - המיתולוגיה השומרית - האל אנכי לש את בני האדם הראשונים מחימר בעת שהיה שיכור, ובכך מוסברות חולשותיו וצרותיו הרבות של המין האנושי. לא תמיד הגבר הוא שנברא ראשון – בכמה גרסאות של המיתולוגיה המאורית האל טאנה לש קודם את האישה הראשונה מחימר אדום. במיתולוגיות אחרות בני אדם נבראו מחומרים שונים, למשל הבוראים במיתולוגיה המלנזית ובמיתולוגיה הנורדית יצרו את בני האדם הראשונים מעצים, והבורא במיתולוגיה של סמואה יצר אותם מתולעים. באפוס הבריאה הבבלי אנומה אליש, האלים שניצחו את האלה תיאמת יצרו את האדם מגופתו של בנה הענק. במיתולוגיה של האפאצ'ים האל האקטקין ברא את בעלי-החיים מחימר, והם ביקשו ממנו לברוא יצור נוסף אשר יגן עליהם למקרה שהאל ינטוש את העולם. האל ברא את האדם הראשון בצלמו מחומרים שאספו החיות השונות – הדם מאוכרה אדומה, העצמות מסלעים, העור מאלמוגים וכדומה, ונשף בו רוח חיים. בסוג אחר של סיפורי בריאה, בני האדם הראשונים לא עוצבו בדקדקנות אלא צמחו מתוך יסוד ראשוני או אלוהי. במיתולוגיה המצרית, האלים הילדים, שו אל האוויר ותפנות אלת הערפל והלחות הלכו לאיבוד בטיול. אתום אביהם, האל הבורא, דאג להם ושלח את עינו רואת-הכול כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו טפטפו על האדמה והפכו לבני האדם הראשונים. מיתולוגיות רבות מספרות על בריאת האדם במספר שלבים, שכן האלים הבוראים נוטים להתחרט ולהשמיד את ניסיונותיהם המוקדמים, תכופות באמצעות מבול או אסונות טבע דומים. במיתולוגיה של האינקה, האל הבורא ויראקוצ'ה ברא תחילה עולם ללא שמש, ירח וכוכבים. הוא גילף באבן יצורים ענקיים, אך החליט להרוס אותם כיוון שחשש מפניהם. במקומם הוא יצר בני אדם, אך כעבור מספר שנים השמיד גם אותם כיוון ששכחו אותו. אחרי החורבן הגדול, ניגש ויראקוצ'ה שוב למלאכה, והפעם, קודם ליצירת האדם, הוא ברא אור, שמש, ירח וכוכבים. שוב גילף בני אדם מתוך הסלע, והפעם הוסיף גם בעלי חיים. לאחר הבריאה, הצהיר ויראקוצ'ה בפני בני האדם שהוא האל הבורא שיש לעבדו לנצח, ונעלם אל תוך הים. לאורך ההיסטוריה עסקו תרבויות אנושיות, יצירות אומנות וספרות, תאולוגים, אידאולוגים, פילוסופים ואנשי מדע בשאלות עמוקות בדבר טבע האדם, מקומו בעולם ומשמעות קיומו. דתות ומיתולוגיות נוטות לתפיסה תאוצנטרית שבה תכלית האדם הוא לעבוד את האלוהות (יחידה או מרובה) שבראה אותו, ומנגד התפתחו תפיסות אנתרופוצנטריות המעמידות את האדם במרכז[ל"ו], ואף מציגות אותו כמי שעיצב את האל בדמותו[ל"ז]. תכופות מוצג האדם כנעלה על בעלי החיים, אך גם כנחות מהאל. בקהלת נאמר כי "מותר האדם מן הבהמה אין", אך לפי ספר בראשית האדם נבדל מכל החיות בכך שנברא "בצלם אלוהים". שאלת יכולתו של האדם לעלות לדרגת אל, למשל לזכות בחיי אלמוות, העסיקה אפוסים עתיקים כעלילות גילגמש. מותר האדם ומשמעות קיומו נידונו באריכות בפילוסופיה ובספרות, ובעיקר לנוכח תגליות המדע המודרני כי האדם הוא מין של אורגניזם אשר התפתח ממיני אורגניזמים אחרים, על כוכב לכת שאין לו ייחוד ברור, במקום לא-מיוחד בתוך יקום עצום בגודלו ועתיק מאוד. ייחודו של האדם ביקום הוא נושא הדיון הפילוסופי-קוסמולוגי בין העיקרון הקופרניקני ועקרון הממוצעות לבין העיקרון האנתרופי. שאלתו המפורסמת של המלט: "להיות, או לא להיות" מבטאת את הדילמה האקזיסטנציאליסטית: מדוע על האדם לבחור בחיים ולא במוות? אפלטון טען כי מהות האדם ומטרתו היא ללמוד ולדעת, אריסטו גרס כי מהות האדם היא השאיפה אל הטוב; זרם הנהנתנות היווני קבע כי המטרה של האדם היא עונג ואושר; הרמב"ם קבע כי תכלית האדם היא השגת האל כפי יכולת האדם לדעת אותו; ז'אן-ז'אק רוסו טען כי מהות האדם ומשמעות קיומו היא הגשמת את הפוטנציאל הטמון בו; ואריך פרום טען כי האהבה היא התשובה העיקרית לבעיית הקיום האנושי. שאלה נוספת החוזרת ביצירות ספרותיות ובדיונים פילוסופים ותאולוגיים היא באיזו מידה יש לאדם בחירה חופשית בעיצוב גורלו, או האם גורל זה מוכתב מראש על ידי האלוהות, על ידי כוחות היקום או על ידי טבעו של האדם. ביצירות אפיות כמו האיליאדה והאודיסיאה, ובטרגדיות דוגמת אדיפוס המלך, אפילו גורלם של שליטים, גיבורים ואנשי מופת נקבע מראש, ולעיתים מוכרע על ידי פגם טרגי באופיים, אך ניתנת להם בחירה באופן שבו הם נושאים גורל זה. בהינדואיזם, כמתואר למשל בבהגווד גיטא, נפוצה התפיסה שלכל אדם יועד גורל ומקום בחברה שאין לחרוג מהם, אך המקבלים את גורלם בתבונה יזכו לקארמה ולגורל טוב יותר בגלגול הבא. הדרך ("דהרמה" או "דאו") להשתחרר ממחזור הגלגולים ולהגיע להארה היא נושא מרכזי בפילוסופיות מזרחיות. שאלה נפוצה שלישית לגבי טבע האדם היא באיזו מידה הוא טוב מיסודו או רע מיסודו[ל"ח]. תכופות מוצג האדם כנעלה על בעלי החיים בהיותו בעל דעת ויכולת בחירה מוסרית להכריע בין טוב לרע[ל"ט]. יצירות ספרותיות רבות עוסקות בהתחבטות הגיבורים והכרעתם בדילמות מוסריות הרות גורל[מ]. מקורו של הרוע על פי תפיסות נפוצות יכול להיות ביצר הרע, בחטא קדמון[מ"א], בכוח על-טבעי משחית דוגמת אהרימן בזורואסטריות או השטן, סמאל ואשמדאי בדתות אברהמיות, או בכוחות טבע עוורים. המדע חוקר את שאלת התורשה מול סביבה – באיזו מידה נקבע טבע האדם מלידה ובאיזו מידה הוא נלמד מהסביבה והחינוך, ונתון לבחירה ללא פנייה אל הטבע. ראו גם לקריאה נוספת קישורים חיצוניים ביאורים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/אדם#cite_ref-112] \| [TOKENS: 74883]
תוכן עניינים אדם אדם נבון מודרני ספיאנס אידלטו אדם או אדם נבון (שם מדעי: Homo sapiens, בתעתיק: הוֹמוֹ סָפִּיֶינס, בלטינית: "הוֹמוֹ" – אדם, "סָפִּיֶינס" – חושב או תבוני) הוא מין של יונק ממשפחת קופי האדם, היחיד שנותר בסוג האדם. האדם ייחודי בעולם החי במוחו הגדול (יחסית לגודל גופו) יותר מכל בעלי החיים: גדול פי שלושה בערך אפילו ממוחות קופי האדם הקרובים אליו ביותר, שימפנזה וגורילה. האדם נבדל מהם גם בהליכתו הזקופה על שתי גפיו האחוריות, בהתאמת זרועותיו ואצבעות ידיו לשימוש מתקדם בכלים, וביכולת הדיבור שלו. הוא מאכלס מגוון עשיר של בתי גידול יבשתיים, יותר מכל בעל חיים אחר, ומשנה את בתי הגידול שלו כך שיתאימו לצרכיו ולמחייתו, ובכך נחשב למין מהנדס סביבה. הוא מתאפיין בתודעה ובהכרה מפותחות, ביכולתו המתקדמת להמציא ולהשתמש באומנות, בטכנולוגיה, במדע, בסמלים מופשטים דוגמת אלו המשמשים בשפה ובכתב, ברעיונות, בדמיונות, באידאולוגיות ובמוסדות חברתיים מורכבים. לאדם יש היכולת לרפלקציה עצמית, דהיינו יכולת התבוננות פנימית וניתוח עצמי. האדם נפוץ כיום בכל יבשות כדור הארץ, והוא חי דרך קבע בכולן למעט באנטארקטיקה. בני אדם מודרניים התפתחו לראשונה ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה, ולאחר מכן החלו להתפשט בהדרגה לשאר יבשות העולם הישן, ולאחר מכן גם לאמריקה, תוך החלפה והטמעה של אוכלוסיות אדם קדומות יותר שחיו במזרח התיכון, באירופה ובאסיה. לאורך מרבית הפרהיסטוריה הם חיו כציידים-לקטים, ורק לפני כעשרת אלפי שנים החלו לביית צמחים ובעלי חיים בהיקף נרחב לצורך חקלאות. לפני כחמשת אלפי שנים לכל היותר פיתחו לראשונה כתב, והחלו לתעד את ההיסטוריה שלהם. במאות השנים האחרונות, אפשרו המהפכה התעשייתית וחידושי המדע גידול מהיר באוכלוסיית האנושות, והיא מונה כיום כ-8 מיליארד נפש. כל בני-האדם בני-ימינו, וכן בני אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-מין אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens). סיווג זה נועד להבדילם ממינים נכחדים קרובים אך שונים באנטומיה שלהם, כמו האדם הניאנדרטלי, שמסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג אדם (Homo). האדם הנבון המודרני נחשב לתת-המין היחיד ששרד עד ימינו מבין תת-המינים של הומו ספיינס, מבין הסוג הומו ומבין תת-השבט הומינינים. אטימולוגיה המילה אדם משמשת הן לתיאור פרט יחיד מהמין מכל גיל וזוויג, והן לתיאור המין כולו. בעברית, המילה אדם לתיאור בן המין האנושי היא גם שמו של אדם הראשון במקרא. לפי סיפור הבריאה השני בספר בראשית (ב, ד ואילך), השם נגזר מהשורש "אדמה", לציין את בריאת האדם מ”עָפָר מִן הָאֲדָמָה”. כיום המילה "אדם" ככינוי כללי משמשת בדרך-כלל לגברים ולנשים באותה מידה. לעיתים קרובות מתייחסים גם במונח בני אדם לגברים ולנשים כאחת, לנשים בלבד מתייחסים במונח "בנות אדם"[א], ולעיתים רחוקות במונח "בנות חוה" על שמה של חוה המקראית. האדם מכונה גם "אנוש", "אנושי" או "בן אנוש",[ב] בדומה לשמו של אנוש, נכדו של אדם הראשון על פי המקרא[ג]. כלל בני-האדם נקראים לעיתים האֱנוֹשׁוּת או המין האנושי. שם התואר "אנושי" לעיתים מציין שייכות ביולוגית למין האדם או לסוג האדם, ותכונות אנושיות הן תכונות הנחשבות כמאפיינות או מייחדות בני אדם בהקשרים שונים, למשל מוסריות ואמפתיה בהשוואה לבעלי-חיים, מודעות עצמית בהשוואה למחשבים, או הזדקנות ומוות בהשוואה לאלים ומלאכים. מילה נוספת היא איש. צורת הריבוי שלה, אנשים, נמצאת בשימוש נרחב במובן של בני אדם כלליים – לא רק זכרים. "א. נשים" היא תחליף לא רשמי בכתבים שמקפידים על ניסוח נייטרלי מבחינה מגדרית. ביוונית המילה ἄνθρωπος (אַנְתְּרוֹפּוֹס) פירושה "אדם" או "אנוש", וממנה נגזרו המונח "אנתרופולוגיה", התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית, ומונחים רבים נוספים כמו "אנתרופוצנטריות", "אנתרופומורפיזם" ו"העיקרון האנתרופי". המילה הלטינית לאדם היא Homo (הוֹמוֹ), והיא משמשת בביולוגיה כשם המדעי של סוג האדם. כמו כן נגזרו ממנה המונח "הומניזם" והמילה האנגלית Human אשר משמשת גם כשם עצם שפירושו "בן אנוש" וגם כשם תואר שפירושו "אנושי". השם המדעי של האדם, Homo sapiens (הוֹמוֹ סָפִּיֶינס), ניתן בשנת 1758 על ידי חוקר הטבע השוודי קארולוס ליניאוס במסגרת פועלו להגדרת הטקסונומיה של עולם החי. השם תואם לשיטת השם המדעי הכפול של לינאוס, שבו המילה הראשונה מתארת את הסוג והשנייה את המין. שם הסוג, Homo, נלקח מהמילה הלטינית ל"אדם", ושם המין, sapiens, פירושו "תבוני", "נבון" או "חושב". בהמשך נגזרו מהשורש Homo גם השמות המדעיים של קבוצות ביולוגיות המכילות את האדם והמינים הקרובים לו ביותר, כמו משפחת האדם "הומינידיים" ותת-שבט "הומינינים". ביולוגיה לערכים רבים בנושא הגוף האנושי, ראו פורטל גוף האדם. האנטומיה והפיזיולוגיה של האדם הומולוגית לאנטומיה ולפיזיולוגיה של בעלי חיים אחרים, ובעיקר של אלו הקרובים לו ביותר: מבחינה אנטומית ופיזיולוגית, האדם נבדל מבעלי החיים הקרובים אליו בעיקר בהתאמת השלד שלו להליכה זקופה על שתי הרגליים האחוריות, ובמוח הגדול פי שלושה לערך ממוחם של קופי אדם. בדומה למרבית הפרימטים, מפגין מין האדם דו-צורתיות זוויגית, כאשר הגברים נוטים להיות בממוצע גבוהים וכבדים יותר מהנשים. בממוצע, גובה נשים בוגרות הוא בין 1.6 ל-1.7 מטרים ומשקלן 54 עד 64 קילוגרם, וגובה זכרים בוגרים הוא בין 1.7 ל-1.8 מטרים ומשקלם 76 עד 83 קילוגרם. שלד האדם הוא שלד יונק טיפוסי, המכיל את כל העצמות האופייניות ליונקי שליה אחרים. עם זאת, רבות מעצמות אלו עברו התאמות להליכה זקופה על שתיים, האופייניות להומינינים נכחדים וייחודיות לאדם מבין כל המינים החיים כיום. עצמות הירך והשוק ארוכות אצל האדם, הן באופן מוחלט והן יחסית לאורך גופו בהשוואה לפרימטים אחרים, מפרק הירך מוצב כך שהשוקיים פונות לכיוון קו מרכז הגוף, והברכיים קרובות זו לזו לשיפור יעילות ההליכה והריצה. האגן הוא בצורה ייחודית של "קערה", שבעת עמידה זקופה מערסלת את האיברים הפנימיים של הבטן. שריר העכוז הגדול ושאר שרירי העכוז מפותחים במיוחד באדם, וחשובים להליכה זקופה, לקימה ולישיבה. עמוד השדרה מפותל בדומה לאות S במבט צד, כשחלקו המותני מתקמר בכיוון הבטן, פיתול הפועל כבולם זעזועים לגולגולת בעת הליכה וריצה. עמוד השדרה מתחבר לגולגולת בתחתיתה, ולא באחוריה כמו אצל שאר היונקים, כך שהראש פונה קדימה כאשר הגוף בתנוחה אנכית. הגולגולת גדולה וגבוהה במיוחד בהשוואה לגודל הגוף, דופנותיה דקות יחסית, והיא מותאמת להכיל את המוח הגדול. עצם הזרוע, החישור והגומד קצרות יחסית לאורך הגוף, בהשוואה לעצמות הזרוע של קופים וקופי אדם, וזאת בהתאמה להחזקה וטיפול במכשירים ולא לטיפוס על עצים. עצם הזרוע מפותלת מעט באופן שהמרפק פונה החוצה וכפות הידיים מוצבות לפני הגוף והפנים. עצמות כף היד עדינות ובעלות טווח תנועה גדול. האגודל נגדי לשאר האצבעות, כמו אצל שאר קופי האדם, אך ארוך ושרירי במיוחד, ובכך מאפשר טיפול מדויק בחפצים קטנים. הפרק המרוחק ביותר בעצמות האצבע מתרחב בקצהו לתמיכה ב"כרית" האצבע שמתחת לציפורן – תכונה ייחודית לשלד סוג האדם שהתפתחה ככל הנראה כהתאמה לטיפול בכלים ולהכנתם. בדומה למרבית היונקים האחרים, יש לילדי האדם שיני חלב הבוקעות מעצמות הלסת אל חלל הפה בגיל צעיר מאוד, ומתחלפות מאוחר יותר לשיניים קבועות. כמו אצל כל הקופים צרי האף, השיניים הקבועות באדם כוללות בכל רבע לסת שתי חותכות, ניב אחד, שתי קדם-טוחנות (הנקראות גם מלתעות) ושלוש טוחנות, ובסך הכול 32 שיניים. ואולם כתוצאה מהקטנת הלסתות באדם בן-זמננו יחסית לכל בני האדם הקדומים, הטוחנות האחוריות ביותר בכל רבע לסת בוקעות אל תוך חלל הפה רק בגיל 17 ויותר, המאוחר יחסית, ועל כן נקראות בעברית שיני בינה. לעיתים חלק משיני הבינה או כל ארבעתן אף אינן בוקעות כלל, ונשארות כלואות בתוך עצם הלסת. כתוצאה מכך ניתן לזהות מבחוץ אצל בני אדם בוגרים בין 28 ל-32 שיניים. שיני האדם קטנות יחסית ובעלות מבנה בלתי-מתמחה: הניבים אינם מוארכים וחדים כמו אצל טורפים וקופי-אדם, החותכות אינן צומחות ללא הפסק כמו אצל מכרסמים, והטוחנות אינן גדולות ורחבות כמו אצל אוכלי עשב. שיניים כאלו מעידות על הסתגלות לאכילה של מגוון מזונות הן מהחי והן מהצומח. יש חוקרים הסבורים שהשימוש בכלי אבן ובאש לצורך טחינת מזון קשה ובישולו, תרם לאבולוציה של הקטנת השיניים בשושלת האדם, אף שראשית האבולוציה הזו קדמה לעדויות העתיקות ביותר לשימוש באש. בדומה לשאר מיני סדרת הפרימטים, לאדם עיניים מפותחות המכוונות קדימה (ולא לצידי הראש) בגולגולת, כך ששדות הראייה שלהן חופפים במידה רבה, ומסייעים למיקוד שתיהן בפרטים קטנים וקרובים. ראיית צבעים מפותחת בבני אדם הודות למערכת ראיית הצבע הטיפוסית לקופים צרי-אף ומבוססת על שלושה סוגי מדוכים ברשתית, אשר מתמחים בהבחנה בצבעי אדום, ירוק וכחול (routine trichromacy). מאפיין ייחודי של עין האדם בין הפרימטים ומרבית היונקים האחרים, הוא פתח ארובת עין רחב משמעותית מרוחבה של הקרנית, ולכן חושף חלק גדול מלובן העין. הניגוד החזותי בין הקרנית ללובן העין מקנה לעין האנושית את המראה הטיפוסי שלה, ומקל על זיהוי כיוון המבט של אנשים אחרים. חוש הריח של האדם חלש אפילו יותר משל הקופים, ובהתאם לכך אונות הריח וקונכיות האף שלו קטנות מאוד יחסית לגודל המוח והגולגולת. מתוך מאות גנים של קולטני ריח (olfactory receptors) אצל האדם, כ-55% אינם מתורגמים כלל לחלבון, והפכו לפסאודוגנים בלתי מתפקדים. איבר יעקובסון בתקרת הפה, הממלא תפקיד חשוב בחוש הריח אצל מרבית היונקים, מתנוון אצל האדם כבר בשלב העוברי. אוזן האדם מסוגלת לשמוע קולות בתחום התדרים שבין 20 הרץ ל-20 קילוהרץ, גבול עליון נמוך מזה של מרבית היונקים[ד] ונוטה לרדת אף יותר אצל אנשים מבוגרים וקשישים הסובלים מהיחלשות שמיעה. מוח האדם בבגרותו הוא בנפח ממוצע של 1,350 סנטימטרים מעוקבים. בהתחשב בגודל הגוף זהו המוח הגדול ביותר בעולם החי, והסיבה לעליונותו של האדם על שאר בעלי החיים בתחומים שכליים וקוגניטיביים רבים. מספר תאי העצב במוח האדם מוערך בכ-86 מיליארד, אשר יוצרים ביניהם יותר מ-100 טריליון קשרים סינפטיים. למעשה, מוח האדם איננו הגדול ביותר בעולם החי באופן מוחלט – מוחותיהם של כמה לווייתנים ופילים גדולים יותר, אך זאת במידה רבה בגלל גופם הגדול בהרבה. על מנת לחשב את גודל המוח בהשוואה לגודל הגוף נהוג להשתמש במדד EQ ‏(Encephalization Quotient או "מנת המוחיות") במדגם של מיני בעלי-חיים שונים. כשמשתמשים במדגם של מיני יונקים נמצא בדרך-כלל כי לאדם ערך EQ בין 6 ל-8, ופירוש הדבר שמוחו גדול פי 6 עד 8 מהצפוי ליונק בעל גודל גוף דומה. זהו הערך הגבוה בין היונקים, כאשר הבאים אחריו בדירוג, הדולפינים וקופי האדם, מקבלים בדרך-כלל ערכי EQ של 2 עד 5, והיונק הממוצע מקבל בהגדרה ערך של 1. ערכו המספרי של EQ תלוי במדגם המינים הנבחר, למשל אם דוגמים רק מיני פרימטים יתקבל ערך EQ של 3 בלבד, שפירושו מוח גדול פי שלושה מהצפוי לפרימט באותו גודל גוף. אך בכל מדגם שייבחר יקבל האדם ערך EQ גבוה משל כל שאר המינים. האזור המפותח ביותר במוח האדם הוא קליפת המוח הגדול, שכוללת אזורים המתמחים בתפיסה, תנועה רצונית, מודעות, הבנת שפה, דיבור ועוד. קליפת המוח היא למעשה יריעה רב-שכבתית של תאי עצב ותאי גלייה ששטחה כ-2,360 סמ"ר (היינו, כריבוע שאורך צלעו כמעט חצי מטר), והיא משופעת בקפלים המגדילים את שטח הפנים שלה ומאפשרים לה להידחס לתוך חלל הגולגולת. קליפת המוח לבדה מהווה 75% עד 84% ממשקלו הכולל של מוח האדם, יותר מאשר בכל יונק אחר. המספר המוחלט של תאי-עצב בקליפת המוח של האדם הוא כ-16 מיליארד, הרבה יותר מאשר בקליפת המוח של כל יונק אחר שנמדד, למשל 9 מיליארד אצל האורנגאוטן והגורילה, 6–7 מיליארד אצל השימפנזה, ו-5.6 אצל הפיל האפריקני[ה][ו]. המוח הוא גם הרקמה בעלת צריכת האנרגיה הגבוהה בגוף האדם – במצב של מנוחה מוחלטת צורך המוח, שמשקלו רק 2% ממשקלו הכולל של הגוף, 20% מכלל תצרוכת האנרגיה של הגוף. תצרוכת יחסית זו של המוח אף גבוהה יותר אצל תינוקות – כ-50%, ואצל ילדים בני 4 שנים כ-66%. כדי לספק תצרוכת זו נדרשים בני אדם להגדיל את אספקת הקלוריות במזונם ולהבטיח את סדירותה (ראו בסעיף תזונה), ולחלופין לחסוך בתצרוכת האנרגיה של רקמות אחרות בגופם, כמו רקמת שריר, ולהאט את קצב הגדילה אצל ילדים ומתבגרים, בהשוואה לקופי אדם וליונקים אחרים. עור האדם חשוף יחסית משיער, פרט לשיער הראש ולשיער הזקן והשפם בגברים בוגרים. שיער הגוף נוטה לגדול מעט עם הבגרות המינית, בעיקר במפשעה (שער הערווה) ובבתי השחי. למעשה, מספר זקיקי השערות בעור האדם אינו פחות מזה שבעורם של יונקים רבים אחרים, אלא שמרבית השערות הצומחות מעור האדם מנוונות וקטנות מאוד. זקיקי השערות עדיין קשורים לשרירים הזעירים הזוקפים אותן, כך שרפלקס סימור השיער הטיפוסי ליונקים עדיין פועל בבני אדם בתגובה לקור (התחושה המכונה "עור ברווז") ולעיתים בתגובה להתרגשות כתוצאה מאיום כלשהו (תגובת "הילחם או ברח"), לעיתים בליווי צמרמורת. בבני אדם צעירים ובריאים העור חלק ומבריק, בדומה לעורם של יונקים ימיים כמו הדולפין, ובניגוד לעור יונקים יבשתיים שמתחת לפרווה הוא נוטה להיות מקומט ודהה. זוהי תוצאה של שכבת שומן תת-עורית שמסיבות בלתי-ברורות מפותחת באדם יותר מאשר ברוב היונקים היבשתיים[ז]. צבע העור מגוון מאוד בבני אדם ממוצא שונה – משחור כמעט לחלוטין ועד בהיר ביותר, המקבל גוון ורדרד כתוצאה מנימי דם הסמוכים לפני העור. צבע העור הוא תוצאה של כמות וסוג הפיגמנט מלנין בתאי העור. תאי העור אף מייצרים מלנין נוסף בתגובה לקרינה אולטרה סגולה הפוגעת בהם, מה שגורם לאפקט השיזוף. במשך עשרות אלפי שנים עודדה ברירה טבעית התפתחות ריכוז גבוה של מלנין בעור בני אדם באזורים גאוגרפיים שבהם קרינת השמש חזקה, כמנגנון הגנה מהאפקט המסרטן שלה, ולריכוז נמוך של מלנין בעור בני אדם באזורים גאוגרפיים מעוטי קרינה, המאפשר לקרני שמש לחדור לעור ולסייע ביצירת ויטמין D. צבע השיער וצורתו אף הם מגוונים בבני אדם שונים. נראה שצבע השיער המקורי באדם כהה מאוד עד שחור, אך מוטציות שונות פוגעות בייצור המלנין ויוצרות צבעים בהירים יותר כמו בלונד וג'ינג'י. מוטציות כאלו התפשטו באוכלוסיות אדם שונות, בעיקר באירופה אך גם בכמה אוכלוסיות ילידיות באזורים הטרופיים. גנים המשפיעים על גידול השערה גורמים לשיער חלק, מתולתל או מקורזל. עם הגיל נוטה ייצור המלנין בשערה להיפגע, מה שגורם לשיער שיבה. כמו כל שאר היונקים, האדם הוא יצור דיפלואידי – כל אחד מהתאים הסומטיים שלו מכיל שני מערכי כרומוזומים, אחד מהאם ואחד מהאב. מערך הכרומוזומים באדם (קריוטיפ) כולל 23 זוגות כרומוזומים, בשונה במקצת מהקריוטיפ של קופי אדם הכולל 24 זוגות. סיבת ההבדל הזה היא שבמהלך האבולוציה של האדם, שני זוגות כרומוזומים אצל קופי אדם התאחו זה עם זה ליצירת זוג הכרומוזומים מספר 2 באדם. אופן קביעת הזוויג באדם זהה אף הוא לזה של שאר היונקים: בתאי הנקבות נמצא זוג כרומוזומי מין XX, בעוד שבתאי הזכרים נמצא זוג כרומוזומי XY, כלומר כרומוזום X אחד וכרומוזום Y אחד, מזווגים זה לזה. כרומוזום Y קטן יותר מכרומוזום X. הורשת כרומוזום Y מהאב גורמת לעוּבָּר להתפתח לבן, בעוד שהורשת כרומוזום X מהאב גורמת לעובּר להתפתח לבת. כלל ה-DNA בכרומוזומים נקרא גנום. גנום האדם כולל בסך הכול כשלושה מיליארד זוגות נוקלאוטידים, והוא גדול בהרבה מהגנום של אורגניזמים רבים כמו זבוב התסיסנית (140 מיליון זוגות בלבד), אך גם קטן בהרבה מהגנום של אורגניזמים רבים אחרים, למשל דגי ריאות (עד 130 מיליארד זוגות). נוקלאוטידים אלו מרכיבים, על פי האומדן האחרון מפרויקט גנום האדם, כ-20 אלף גנים המתורגמים לחלבונים, וכן כמה אלפי פסאודוגנים אשר אינם מתורגמים כתוצאה מפגמים גנטיים שונים. בסך הכול רק כאחוז עד שני אחוזים מכלל הגנום האנושי מתורגם לחלבונים. אחוז גדול יותר של הגנום אינו מתורגם לחלבונים אך יש לו תפקיד חשוב בבקרת גנים. בנוסף, חלק ניכר של הגנום האנושי (גודלו עדיין שנוי במחלוקת עזה במחקר הגנטי) הוא בבחינת "DNA אנוכיי" ו"DNA זבל" שאין להם תפקיד מועיל לאדם, ומכילים בעיקר רטרוטרנספוזונים, המשכפלים את עצמם באופן אנוכי בדומה לנגיפים, ולשרידי רטרוטרנספוזונים שאינם פעילים עוד. בקרב האנושות כיום יש מגוון גנטי: הבדלים ברצף הגנום בין בני אדם שונים. מספר ה-SNP (הבדל בנוקלאוטיד בודד) שנמצאו באנושות עד שנת 2008 הוא כ-3.1 מיליון. פירוש הדבר שבין בני-האדם הרחוקים ביותר זה מזה, למשל בין יליד אפריקה ויליד אמריקה הדרומית, מגיע ההבדל עד לאחד מכל 1,000 נוקלאוטידים בממוצע, דהיינו כ-0.1% מהגנום. הבדל זה הוא בערך עשירית מההבדל של כ-1% בין גנום האדם לגנום של המינים החיים הקרובים אליו ביותר: שימפנזה מצוי ובונובו. ההבדלים נוצרים כתוצאה מהצטברות מוטציות – שינויים בסדר וזהות הנוקלאוטידים. קצב המוטציות הממוצע בבני אדם הוא בסדר גודל של כ-100 לדור, כלומר אדם ממוצע מוריש לילדיו כ-100 מוטציות חדשות שהופיעו אצלו ואינן קיימות אצל הוריו[ח]. מרבית המוטציות האלו הן נייטרליות – אינן מזיקות ואינן מועילות – ורובן הגדול לא תצלחנה לעבור בתורשה לדורות הבאים, אך מיעוטן מתפשט באוכלוסייה באמצעות סחף גנטי. סחף גנטי עלול לגרום גם להתפשטותן של מוטציות מזיקות רצסיביות, שאינן גורמות לנזק עד שהן מוּרָשות משני ההורים גם יחד, ולכן מרבית המחלות התורשתיות המסוכנות והנפוצות באוכלוסיית האדם, כמו אנמיה חרמשית וסיסטיק פיברוזיס, הן מסוג זה. מיעוט זעיר אף יותר הן מוטציות מועילות העשויות להתפשט באוכלוסייה הודות לברירה טבעית, כגון המוטציות הגורמות אי-סבילות ללקטוז (ראו בפרק האבולוציה). מתוך המגוון הגנטי הקיים, או השונות הגנטית, כ-85% מוסברים על ידי הבדלים שבין בני אדם בודדים, ורק חלק קטן מוסבר על ידי מוצא גאוגרפי או אתני. המתאם החלקי שקיים בין אזור המוצא לרצף הגנום נוצר במשך הדורות משום שבני אדם נוטים יותר להעמיד צאצאים עם בני אדם הגרים בסמוך אליהם. מחקרים המודדים מספר גדול מאוד (כמה אלפים לפחות) של סמנים גנטיים מסוגלים לעיתים קרובות לזהות את אזור מוצאם של נבדקים שאינם "בני תערובת". עם זאת, מרבית הגנטיקאים כיום אינם משתמשים עוד במונח "גזע" לתיאור מתאם זה, משום שהמתאם הוא רציף ואיננו מתחלק באופן בדיד לקטגוריות מסורתיות כמו שחורים, לבנים וכדומה. "גזעים" במינוח המסורתי גם אינם בהכרח מקבילים לתת-מינים המשמשים במינוח הזואולוגי אצל מיני בעלי-חיים אחרים. זאת משום שהאנושות המודרנית צעירה בהשוואה למרבית המינים, כך שהשונות הגנטית בתוכה נמוכה יחסית למרות תפוצתה הכלל-עולמית. גם הגירה ונדידות עמים תכופות לאורך הפרהיסטוריה וההיסטוריה, המלוות לרוב בנישואי תערובת, תרמו להקטנת ההבדלים הגנטיים בין אזורים גאוגרפיים ואוכלוסיות אתניות. לשם השוואה, מחקרים גנטיים במין השימפנזה המצוי מצאו שמספר תת-מינים שלו באפריקה לבדה התפצלו לפני מאה אלף עד מיליון שנים, בעוד שזמני ההתפצלות בין "גזעי" אדם על פני כדור הארץ כולו נמדדים באותן שיטות בעשרות אלפי שנים לכל היותר. תוחלת החיים של האדם ארוכה משל כל יונק אחר, כ-80 שנה במדינות מפותחות. בימי קדם (ואף כיום במדינות מתפתחות רבות) תוחלת החיים הייתה נמוכה בהרבה, אך זאת בעיקר כתוצאה משיעורים גבוהים של תמותת תינוקות[ט], ובני אדם שצלחו בחיים את תקופת הינקות היו עשויים להגיע לגילים דומים לאלו של בני אדם בימינו. הגיל המופלג ביותר שתועד בוודאות הוא 122 שנה, אליו הגיעה ז'אן לואיז קלמן הצרפתית. היריון באדם נמשך בממוצע תשעה חודשים (כ־40 שבועות), שבמהלכם גוף האם עובר שינויים פיזיולוגיים והורמונליים רבים כדי לתמוך בעובר המתפתח. במהלך התקופה נבנית שליה המחוברת לחבל הטבור, והיא משמשת כמתווכת להעברת חמצן, חומרי תזונה ונוגדנים מדם האם אל העובר, וכן לסילוק חומרי פסולת. ההיריון נחקר ברפואה במסגרת גינקולוגיה ומיילדות, ובמיוחד בתחום רפואת האם והעובר, העוסקת בזיהוי וטיפול בסיבוכים רפואיים. התפתחות עובר האדם מתחילה לאחר הפריה, כאשר תא הביצית המופרית מתחלק במהירות למורולה ולבלסטוציסט, הנקלט בדופן הרחם. בשבועות הראשונים נוצרים שכבות התאים העובריות בתהליך הגסטרולציה, ומהן מתפתחים בהמשך איברי הגוף. התקופה עד לשבוע השמיני מכונה שלב העובריות ובה מתהווים איברי היסוד, ואילו מהשבוע התשיעי ואילך מתחיל שלב העובר, שבו האיברים מבשילים ומתפתחים עד ללידה. תחום זה נחקר במסגרת אמבריולוגיה, וביולוגיה התפתחותית בשילוב שיטות אבחון רפואיות מודרניות כגון אולטרה סאונד ותבחיני דם. בדרך כלל נולד ולד יחיד, אך אחת לכמה עשרות לידות נולדים תאומים, ולידות של שלישיות, רביעיות ואף חמישיות ידועות אף כי נדירות מאוד. בהשוואה למיני יונקים אחרים, הלידה באדם קשה וממושכת יותר ולעיתים אף מסוכנת, שכן ראשו הגדול יחסית של הוולד מתקשה לעבור בתעלת הלידה בין עצמות האגן של האם. הסיכון בהריון ולידה לעובר ולאם פחת משמעותית במאות ה-20 וה-21, הודות לחידושים רפואיים דוגמת חיטוי, ניתוח קיסרי, בדיקת אולטרה סאונד להיריון ובדיקת מי שפיר. התינוק חסר ישע בלידתו ותלוי לחלוטין בהוריו. אף על פי שאפילו בתינוק בן כמה ימים בלבד ניתן לאתר יכולת מסוימת לראות דברים ואף לזהות פנים, באופן מעשי הוא עיוור כמעט לחלוטין. יכולת ממשית למקד את המבט ולעקוב אחרי עצמים מתפתחת בהדרגה בגיל חודשיים עד ארבעה חודשים, הושטת יד מגיל ארבעה חודשים, ואחיזה מיומנת של חפצים מגיל שנה ואילך. תינוקות בדרך כלל מתחילים לזחול על בטנם לאחר גיל חצי שנה, ובגיל כשנה עד שנה וחצי הם מזדקפים על רגליהם ומתחילים ללכת, אך פיתוח מיומנות בהליכה, ריצה וקפיצה אורכות מספר שנים נוספות. תהליך ייחודי לתינוקות וילדי אדם הוא למידת השפה המדוברת בסביבתם הקרובה (ראו פירוט בסעיף שפה). כמו אצל שאר היונקים התינוק ניזון בתחילה מחלב, באופן הטבעי על ידי יניקה משדי אמו. נראה כי לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה תינוקות ינקו במשך השנתיים עד ארבע השנים הראשונות לחייהם, ואף מאוחר יותר[י]. בחברות חקלאיות חלב בהמות שונות החליף בחלקו את חלב האם, ובתרבות המערב כיום, עם התפתחות ההנקה מבקבוק ותרכובת מזון לתינוקות, פחות ופחות מקובל להניק לאחר גיל שנתיים. תקופת הילדות נחשבת לגיל 3 ועד גיל 12 לערך, ומתאפיינת בגדילה מתמשכת בקצב איטי יותר מאשר בתקופת הינקות. ילדי האדם עדיין תלויים מאוד בהוריהם להגנתם, כלכלתם והדרכתם. הם סקרנים מאוד, מצטיינים ביכולות למידה גבוהות ומרבים לשחק. תקופת ההתבגרות נחשבת לגילאי 12 עד 20 שנה בערך, ומתאפיינת בתהליך ההתבגרות המינית ובנטייה הולכת וגוברת לעצמאות. תופעה ייחודית לאדם היא פרץ גידול מהיר יותר בתקופת ההתבגרות מאשר בילדות, אשר נוטה להיות מודגש וממושך יותר בבנים מאשר בבנות, וכתוצאה ממנו גברים הם בממוצע גדולי גוף מנשים אף על פי שבתקופת הילדות ההבדלים אינם משמעותיים. בסך הכול תקופות הינקות, הילדות וההתבגרות יחדיו אורכות כרבע מתוחלת החיים הכללית, יותר מאשר בכל יונק אחר, ובכך מאפשרות לבני אדם ללמוד דברים רבים עד הגעתם לבגרות. לאדם אין עונת רבייה קבועה, והוא מתרבה בכל עונות השנה. בדומה לנקבות של מיני יונקים רבים, לנשים בוגרות יש ביוץ מחזורי: ביצית חורגת מהשחלה, ואם איננה מופרית בתא זרע היא נשטפת החוצה מהרחם וביצית חדשה חורגת מהשחלה, וחוזר חלילה. מחזור הביוץ באישה נמשך בממוצע כ-28 יום, אך עשוי להשתנות בין 21 ל-39 יום. תופעה ייחודית לאדם היא "ביוץ מוסתר" – האישה איננה מגלה סימני ייחום מיוחדים כאשר היא מבייצת, והיא עשויה לקיים יחסי מין במשך כל מחזור הביוץ, ואף במשך מרבית תקופת ההיריון ובמשך תקופת ההנקה. מועד הביוץ באישה נסתר אפילו מהאישה עצמה, מה שמקשה על כניסה מתוכננת להיריון בנשים עם בעיות פוריות מחד, ועל מניעת היריון בשיטת "הימים הבטוחים" מאידך. זהו ניגוד בולט לכמעט כל שאר נקבות היונקים, אשר מתייחמות ופעילוֹת מינית רק בעת שהן מסוגלות להרות. יתרון חשוב של תכונה זו הוא יכולת האדם לקיים יחסי מין באופן שגרתי לא רק לצורך רבייה, אלא גם לצורך חיזוק הקשר החברתי והרגשי בין בני הזוג, קשר הידוע בתרבויות רבות כאהבה רומנטית. תופעה ייחודית נוספת למיניות האדם אשר מעודדת קשר כזה היא תנוחות ההזדווגות פנים-מול-פנים, אם כי בני אדם מסוגלים גם לתנוחת החדירה מאחור הנפוצה בעולם החי. כמו אצל נקבות של מיני יונקים אחרים, הנקה גורמת לגוף האישה להפריש את ההורמון פרוגסטרון המעכב את הביוץ, וכך מקטין את הסבירות להרות שוב. לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה, נראה שתקופת הנקה ארוכה פעלה כאסטרטגיה טבעית למניעת היריון וליצירת הפרש גילים של מספר שנים בין אחים, כך שהאם לא נדרשה לטפל ביותר מתינוק אחד באותו זמן. במאות השנים האחרונות, קיצור תקופת ההנקה (ראו בסעיף ינקות) אפשר לנשים ללדת מדי שנה או שנתיים, ובכך תרם לקצב הגידול המהיר של האוכלוסייה. כיום, ברוב התרבויות האנושיות מקובלת המונוגמיה, אף כי בחברות אדם מסוימות נהוגות גם צורות שונות של פוליגמיה – בדרך-כלל פוליגיניה ולעיתים נדירות מאוד גם פוליאנדריה. גברים מונוגמים ופוליגמים בדרך-כלל מתפקדים כאבות, ולוקחים חלק בטיפול בצאצאיהם ובפרנסתם. בכך משתייך האדם למיעוט מתוך מיני קופי האדם, הפרימטים והיונקים. השתתפות הזכרים מסייעת מאוד לגידול הצאצאים עד לבגרות במשך התקופות הארוכות והפגיעוֹת של היריון, ינקות, ילדות והתבגרות באדם. כמו אצל מרבית המינים המונוגמיים, גם באדם זוגיות לא תמיד נשמרת לכל החיים, יחסי מין עם שותפים אחרים אינם נדירים, וצאצאים לעיתים מגודלים על ידי האם לבדה או אף האב לבדו. בעשורים האחרונים במערב הפכו מקובלות במידת מה מסגרות הורות שונות, אולם בהסתכלות כללית על כלל חברות האדם בנות זמננו, המשפחה הנורמטיבית ביותר עדיין כוללת גבר ואישה המקיימים יחסי-מין בלעדיים זה עם זה ומגדלים יחד את צאצאיהם המשותפים. תופעה ייחודית נוספת לאדם הם חיים הנמשכים הרבה לאחר תום תקופת הפוריות המינית. התופעה בולטת במיוחד אצל נשים, אשר בגיל הבלות שלהן (בתרבות המערב בדרך כלל בסביבות גיל 50 שנה) מפסיקות לבייץ ואינן מסוגלות עוד ללדת, אך לעיתים קרובות הן מסייעות לבניהן ובנותיהן הבוגרים בטיפול בנכדיהן. התהליך ארוך והדרגתי יותר בגיל המעבר אצל גברים, שכן ייצור תאי הזרע בגופם איננו פוסק ובאופן עקרוני הם עשויים לשמור על פוריותם עד גיל מופלג, אך ירידה באיכות הזרע וברמת החשק המיני גורמת גם למרבית הגברים הקשישים להתרכז בסיוע לנכדיהם במקום בהולדת ילדים נוספים. בכל החברות האנושיות מקובל לרחוש כבוד לאנשים קשישים ולניסיון החיים שצברו, ולעיתים קרובות הם מתפקדים כראשי משפחות, כיועצים ואף כמנהיגי קהילות. לערכים רבים בנושאי מזון ותזונה, ראו פורטל המזון. בדומה למרבית מיני הפרימטים, בני אדם הם אוכלי כול, המסוגלים להיזון ממגוון של מזונות מהחי והצומח, ואינם מתמחים בסוג מסוים של מזון. עדויות ארכאולוגיות ומחקרים על ציידים-לקטים בני-זמננו מראים שבמשך מרבית הפרהיסטוריה עד המהפכה הנאוליתית, בני אדם ניזונו מציד בעלי-חיים, ובכלל זה דיג ואיסוף חסרי חוליות, ומלקט של זרעים, פירות ושורשים. בישול באש ועיבוד מזון בעזרת כלי אבן ועץ הגדילו את מגוון המזונות הזמינים לבני אדם פרהיסטוריים, ואִפשרו להם להוציא פחות זמן ואנרגיה על מנת להשיג, ללעוס ולעכל כמות רבה יותר של מזון. בכך הם סייעו ככל הנראה לאבולוציה של הגדלת המוח, אשר צורך יותר קלוריות לקיומו מכל רקמה אחרת בגוף (באותו משקל), ולאבולוציה של הקטנת הלסתות והשיניים אצל בני אדם מודרניים אנטומית, בהשוואה למיני אדם קדומים יותר. בני אדם התאימו את תזונתם לבתי-הגידול בהם חיו, וישנן תרבויות הניזונות כמעט בלעדית מהצומח או כמעט בלעדית מהחי. במהפכה הנאוליתית, ביות בעלי חיים וצמחים אִפשר טכנולוגיות להפקת מזון בכמויות גדולות, כגון גידול וטחינת דגניים; חליבת בהמות והכנת מוצרי חלב; והתססת סוכרים לאלכוהול. כמו כן התאפשרה אגירת כמויות גדלות של מזון, בסיוע טכנולוגיות שימור מזון שונות כמו עישון, ייבוש, כבישה והחמצה. מגוון מקורות המזון ירד בעקבות המהפכה הנאוליתית בשל הנטייה להתרכז במספר קטן של סוגי גידולים חקלאיים שהם היעילים ביותר, אך הוא גדל שוב בעת החדשה הודות לייבוא של גידולים חקלאיים, מוצרי מזון וטכנולוגיות מזון מכל העולם[י"א]. לאורך הפרהיסטוריה וההיסטוריה, מחסור במזון היה סיכון עיקרי עבור אוכלוסיות של בני אדם, לעיתים כתוצאה מאסונות טבע, בצורת, מלחמות ושעבוד, או הכחדה של בעלי-חיים וצמחים ששימשו כמזון. אירועים כאלו לעיתים קרובות גרמו לרעב המוני ולתת-תזונה, בעיקר אצל ילדים, חסרי אמצעים ואוכלוסיות מוחלשות שונות. לפי דו"ח של ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות משנת 2015, צריכת המזון הממוצעת בעולם היא בערך 1,800 קילו-קלוריות לאדם ליום, בעוד שארגון הבריאות האמריקאי ממליץ על צריכה יומית של 2,700 קילו-קלוריות לגבר ו-2,200 קילו-קלוריות לאישה (מספר הקילו-קלוריות הדרוש ליום תלוי במין, בגיל, במשקל הגוף, בסגנון החיים ועוד). מדד הרעב העולמי הוא כלי סטטיסטי המתאר את מצב הרעב בעולם. בשנים 1990–2013 עלה לראשונה מספר המתים בעולם כתוצאה מהשמנת יתר על מספר המתים מתת-תזונה. מחלות היו ועודן גורם המוות העיקרי אצל בני אדם, בדרך-כלל נפוץ יותר ממוות כתוצאה מאלימות, מלחמות או תאונות. במשך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה, מחלות זיהומיות המופצות על ידי נגיפים, חיידקים וטפילים אחרים גרמו למרבית הנפגעים ומקרי המוות, תכופות בקרב תינוקות וילדים קטנים[י"ב][ט]. מחלות כאלו לעיתים נפוצו כמגפות שקטלו אחוז ניכר של האוכלוסייה, בעיקר בכפרים ובערים צפופי אוכלוסין עם תנאי סניטציה והיגיינה גרועים[י"ג]. קטלנותן של מגפות גברה עם המהפכה הנאוליתית, אם בשל העלייה בצפיפות האוכלוסייה ואם משום שבעלי-חיים מבויתים שגודלו בצפיפות חשפו את החקלאים לפתוגנים שלהם, והעבירו אליהם מגפות כמו אבעבועות שחורות, חצבת וסוגים שונים של שפעת. אוכלוסיות אדם ששרדו מגפות כאלו פיתחו דרגה מסוימת של חסינות אליהן, וכאשר היגרו מאוחר יותר לאזורים אחרים, לעיתים גרמו בבלי-דעת להדבקה נרחבת של האוכלוסיות המקומיות הבלתי-חסינות. מרבית החללים שהפיל האימפריאליזם והקולוניאליזם האירופי בין ילידי אמריקה, אוסטרליה ואוקיאניה מתו כתוצאה ממגפות כאלו, יותר מאשר נהרגו במלחמות או כתוצאה משעבוד[י"ד]. במאות השנים האחרונות חלו התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות ששינו את מאזן התחלואה והתמותה בצורה מהפכנית. במאה ה־19 התגלתה ההתאוריה החיידקית של המחלות, בזכות עבודותיהם של לואי פסטר ורוברט קוך, שהראו כי חיידקים ונגיפים הם גורמי מחלות מידבקות. בעקבות הבנה זו פותחו חיסונים ראשונים, כמו חיסון נגד כלבת שיצר פסטר, ובהמשך חיסונים רבים נוספים, וכן אנטיביוטיקה, ובראשן פניצילין שהתגלתה על ידי אלכסנדר פלמינג ב־1928. במקביל, חידושים בתחום סניטציה והיגיינה ציבורית – כגון מערכות ביוב מודרניות, אספקת מי שתייה נקיים ושיפור תנאי מגורים – הפחיתו במידה ניכרת את התפשטות המחלות הזיהומיות. בעקבות תהליכים אלו ירדו במדינות המפותחות שיעורי התמותה ממחלות זיהומיות, ותשומת הלב הרפואית הופנתה יותר אל גורמי התמותה העיקריים הבאים: מחלות לב וכלי דם, מחלות ניווניות וסרטן. עם זאת, במדינות המתפתחות, מחלות זיהומיות עדיין נפוצות וקטלניות יותר. על פי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, גורמי התמותה העיקריים באוכלוסיית העולם בשנת 2004 היו (באחוזים מכלל מקרי המוות) כדלהלן: בית גידול, תפוצה ואוכלוסייה תחום תפוצת האדם כולל את כל יבשות כדור הארץ פרט לאנטארקטיקה (שיש בה תחנות מחקר אך לא מגורי קבע). האדם הוא מין החולייתן היבשתי בעל התפוצה הגאוגרפית הרחבה ביותר, וחי במספר הרב ביותר של בתי גידול. מתקרבים אליו בכך רק כמה מינים החיים במשכנות האדם, כמו העורב האפור והחולדה המצויה[ט"ו]. הטכנולוגיה והתרבות אפשרו לאדם לחיות באזורי אקלים ובבתי-גידול שונים ומגוונים מאוד, כגון מדבריות, יער גשם טרופי, איים מבודדים בלב האוקיינוס וטונדרה ארקטית. לעומת זאת, בקרב חסרי חוליות ומיקרואורגניזמים קיימים מינים עם תפוצה אקולוגית אף רחבה יותר – למשל יתושים, זבוב הבית, תיקן גרמני, נמצאים במגוון עצום של סביבות, ואילו, דובוני מים חיידקים וארכאונים קיימים כמעט בכל סביבה על פני כדור הארץ, כולל אזורי קיצון כמו מעיינות חמים, טונדרה קפואה ומצולות האוקיינוס. נכון ל-2023, אוכלוסיית האדם בכדור הארץ מונה 8 מיליארד נפש. ואולם מספר זה הוא תוצאת גידול כה מהיר במהלך מאות השנים האחרונות, עד כי יש המתארים אותו במונח התפוצצות אוכלוסין. במשך מרבית הפרהיסטוריה, אוכלוסיית העולם מנתה רק כמה עשרות אלפי בני אדם[ט"ז]. לפני כמה אלפי שנים, המעבר מכלכלה המבוססת על ציד ולקט לכלכלה מבוססת על חקלאות אפשר לראשונה להגדיל באופן משמעותי את אוכלוסיית האדם, ובמשך מרבית ההיסטוריה נאמד גודלה בכמה עשרות או מאות מיליונים. לפני כמאתיים שנה, חידושי המהפכה התעשייתית וירידה בתמותת תינוקות כתוצאה מהשגי הרפואה גרמו לגידול מהיר באוכלוסייה, אשר הגיעה למיליארד נפש בראשית המאה ה-19, לשני מיליארד נפש בראשית המאה ה-20, ולשבעה מיליארד נפש בראשית המאה ה-21. קצב גידול האוכלוסייה הגיע לשיאו בשנות ה-60 של המאה ה-20 – כ-2.2% בשנה שפירושם הכפלת גודל האוכלוסייה מדי 31 שנה. מאז ועד היום, אמצעי מניעה ושיטות נוספות לפיקוח ילודה סייעו להוריד את קצב הגידול העולמי לפחות מ-1% בשנה, שפירושו הכפלת גודל האוכלוסייה מדי 70 שנים. תחזיות לגודל האוכלוסייה בשנים הבאות תלויות בתחזית לקצב הגידול: במרבית המדינות המפותחות בעולם כיום ירד קצב הגידול הטבעי לאפס ואף למטה מכך (כלומר ירידה בגודל האוכלוסייה), ובהנחה שמדינות העולם השלישי תלכנה בעקבותיהן חוזה כיום ארגון האומות המאוחדות שאוכלוסיית העולם תתייצב בראשית המאה ה-22 על גודל של כ-10.5 מיליארד בני אדם[י"ז]. השפעות מערכתיות של האדם על הסביבה פעילות האדם משנה בקנה־מידה עולמי את מערכות התמיכה בחיים בכדור הארץ. במסגרת מחקרים על אקולוגיה וקיימות כמו מחקר גבולות פלנטריים זוהו מספר תחומים שבהם פעילות האדם משפיעה בצורה נרחבת על הפלנטה במידה שהיא משפיעה על מינים רבים אחרים וכבר חצתה את "המרחב הבטוח" לקיום האנושות. גידול האוכלוסייה, פיתוחי החקלאות והטכנולוגיה, התאום החברתי והפעילות הכלכלית מאפשרים לאדם לשנות בתי גידול בקנה-מידה נרחב על-מנת להתאימם לצרכיו (מין מהנדס סביבה) – מברא יערות על-מנת להפוך אותם לאדמה חקלאית או לערים, מביית צמחי בר וחיות בר, ובונה סכרים, מאגרי-מים ומתקני השקיה המאפשרים לגדל צמחים וחיות כאלו אפילו בבתי-גידול שחונים ומדבריים. ישנם בתי גידול שלמים שנמצאים כיום בסכנת היעלמות כתוצאה מפעולות האדם. למשל, מעריכים שיותר משני שלישים משטחי היער והחורש הים-תיכוני הושמדו, כתוצאה מרעיית יתר, כריתת עצים לבערה והכשרת שטחים לחקלאות ולעיור. פעילות האדם גרמה או סייעה להכחדה של מיני בעלי-חיים וצמחים רבים, בעיקר ביבשות ואיים שיושבו לראשונה על ידי הומו ספיינס ולא התקיימו בהם לפני-כן אוכלוסיות אדם ארכאיות. יש המעריכים שכבר בתקופה הפרהיסטורית תרמו ציידים-לקטים להכחדתם של רבים ממיני בעלי החיים הגדולים שנעלמו בסוף הפליסטוקן וראשית ההולוקן. למשל, לאחר שהיגרו בני האדם הראשונים ליבשת אוסטרליה לפני כ-45 אלף שנה נכחדו שם 23 מתוך 24 המינים שמשקלם עלה על 44 ק"ג, ובכללם הדיפרוטודון, הפרוקופטודון, אריה הכיס והמגלניה. לאחר שהיגרו בני האדם הראשונים ליבשת אמריקה לפני כ-14 אלף שנה נכחדו שם מרבית היונקים במשקל מעל 100 ק"ג, ובכלל זה כל מיני הסוסים, בעלי החדק, עצלני הקרקע, ואף כמה טורפים גדולים דוגמת הסמילודון, האריה האמריקני וזאב הבלהות. מידת תרומתו של האדם להכחדות של סוף הפליסטוקן, בהשוואה לגורמים אחרים כמו תמורות אקלים, שנויה במחלוקת במחקר בעיקר בגלל הקושי לתארך במדויק את היעלמות בעלי החיים הגדולים מחד גיסא, ואת העדויות הארכאולוגיות להגעת האדם מאידך גיסא. לעומת זאת אין מחלוקת על ייחוס הכחדות ההולוקן להגירות האדם. לדוגמה, בניו זילנד נכחדו מספר מינים של עוף המואה ועיט האסטי לאחר שהגיעו לשם המאורים, ובמדגסקר נכחדו 8 מיני עוף הפיל, 17 מיני למורים (ובכלל זה הלמור הענק), ושני מיני היפופוטמיים, לאחר שהגיעו לשם לראשונה בני אדם מאינדונזיה. בתקופות היסטוריות, האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע תיעד את הכחדתם של 784 מיני בעלי-חיים וצמחים מאז שנת 1500 לספירה, בכללם שור הבר, זברת הקואגה, הזאב הטסמני, פרת הים, עוף הדודו ומלומיס קי ברמבל. האיגוד מעריך שמינים רבים מכך בהרבה נכחדו ללא תיעוד, וכן מגדיר כמעט 4,000 מינים החיים כיום "בסכנה חמורה" להכחדה. מחזור הפחמן – שריפת דלק מאובנים ובירוא יערות גרמו לעלייה ניכרת בריכוז פחמן דו-חמצני וגזי חממה נוספים באטמוספירה, מה שהוביל להתחממות עולמית ולהפרת דפוסי אקלים טבעיים. מחזור החנקן והזרחן – שימוש נרחב בדשנים ובחקלאות תעשייתית מחדיר מדי שנה כמויות עודפות של תרכובות חנקן וזרחן למערכות יבשתיות וימיות. עודפים אלה נשטפים לנהרות וימים, יוצרים איטרופיקציה שגורמת לפריחת אצות רעילות, לחנק אקוויפרים וליצירת "אזורים מתים" באוקיינוסים. בעקבות שינוי מחזור הפחמן (וכן גזי חממה אחרים) האדם אף מסוגל להשפיע על האקלים של כדור הארץ כולו. חוקרים במדעי האקלים גילו שהחקלאות והתעשייה של האדם העלו באופן ניכר את ריכוז הפחמן הדו-חמצני וגזי חממה אחרים באטמוספירה, ומוערך ששינוי זה תרם באופן משמעותי להתחממות של פני כדור הארץ בשיעור ממוצע של למעלה מ-0.75 מעלת צלזיוס במאה השנים האחרונות[י"ח]. האדם מייצר ומשחרר לסביבה אלפי כימיקלים חדשים, שרבים מהם מתפזרים במערכות אקולוגיות ואינם מתפרקים. מזהמים אורגניים עמידים (Persistent organic pollutants – POPs) כמו די-די-טי, PCB ודיוקסינים מצטברים ברקמות בעלי־חיים ובשרשרת המזון, וגורמים לפגיעה בפוריות, חסינות ובריאות האדם. מיקרופלסטיק ופלסטיק חד־פעמי חדרו כמעט לכל מערכות כדור הארץ – ממעמקי האוקיינוס ועד אנטארקטיקה. חלקיקים אלו נבלעים על ידי פלנקטון, דגים ועופות ים, וריכוזם עולה במעלה שרשרת המזון עד לאדם. זיהום מתכות כבדות (כגון כספית, קדמיום ועופרת) מהתעשייה והכרייה גורם לנזקים עצביים ובריאותיים חמורים. לקיחה מתוך הייצור הראשוני הגלובלי – מחקרים מעריכים שהאנושות צורכת באופן ישיר או עקיף 25–40% מכלל האנרגיה הביולוגית המיוצרת בפוטוסינתזה ביבשה, מה שמגביל את המשאבים למינים אחרים ותורם לדחיקתם. החמצת אוקיינוסים – קליטת עודפי הפחמן הדו-חמצני על ידי מי הים גורמת להחמצת האוקיינוסים, הפוגעת ביכולת של אלמוגים, רכיכות ופלנקטון לבנות שלד גירני. הרס מערכות ימיות – פיתוח חופים, כריית חול, דיג הרסני (למשל רשתות גרירה) וזיהום כימי פוגעים בשוניות אלמוגים, מנגרובים ועשב ים, המשמשים בתי גידול קריטיים לרבייה ולשמירה על מגוון ביולוגי ימי. אזורים מתים – אזורים נרחבים באוקיינוסים, בעיקר בשפכי נהרות גדולים, סובלים מרמות חמצן נמוכות עד אפסיות כתוצאה מזיהום חקלאי ותעשייתי. השינויים במערכות האקולוגיות אינם פוגעים רק במינים אחרים אלא חוזרים ומשפיעים ישירות על בני האדם: מוצא האדם תומאס הנרי האקסלי, בחיבורו ההיסטורי "ראיות למקומו של האדם בטבע" (1863), וצ'ארלס דרווין, בספרו "מוצא האדם" (1871), היו הראשונים שטענו כי האדם לא הופיע כמות שהוא, אלא התפתח אבולוציונית מתוך מין נכחד אשר היה אב קדמון משותף לאדם ולקופי האדם. האקסלי ודרווין סברו שהשימפנזה והגורילה הם קופי האדם הקרובים ביותר לאדם, ולכן המליצו לחפש את מאובני האב הקדמון המשותף ביבשת אפריקה, מקום תפוצתם של השימפנזה והגורילה (וראו גם אב קדמון משותף אדם–שימפנזה, המאוחר יותר מהאב הקדמון המשותף להם ולגורילה). אף כי פרטים רבים באבולוציה של האדם עדיין אינם ידועים, וייתכן שחלקם לא ייוודעו לעולם, יש כיום קונצנזוס מדעי מוחלט על עצם התפתחותו האבולוציונית של האדם מאבות קדמונים המשותפים לו ולקופי האדם. במחקרים אבולוציונים גנטיים בסוף המאה ה-20 ובמאה ה-21 הוברר כי רצף גנום האדם אכן דומה מאוד לזה של קופי האדם ובמיוחד לזה של השימפנזה והגורילה. שיטות שעון מולקולרי מאפשרות לתארך את זמן הפיצול בין הענף שממנו התפתח האדם, המסווג כיום כתת-שבט ההומינינים, לענפים שהובילו לשאר קופי האדם. כיום מוערך זמן הפיצול בין ההומינינים לענף השימפנזה ב-8 עד 4 מיליון שנים לפני זמננו, והפיצול מענף הגורילה לפני כמיליון עד שני מיליון שנים לפני כן. מתקופה זו נמצאו באפריקה מאובנים ממספר מיני הומינידים, אך רובם חלקיים מאוד ולכן לא ברור עדיין אם אחד מהם הוא האב הקדמון המשותף או המין ההומיניני הראשון. התפתחות אבולוציונית חשובה המגדירה את הענף ההומיניני היא ההזדקפות על הרגליים האחוריות, אשר שחררה את הידיים לטיפול בעצמים שונים, וככל הנראה גם לשימוש בכלים. תצורת שלד המפגינה שלב מעבר בין טיפוס על ארבע לבין הליכה על שתיים נמצאה אצל ההומינין הנכחד ארדיפיתקוס רמידוס (Ardipithecus ramidus), שמאובן מפורט מאוד שלו התגלה באתיופיה ומתוארך לתקופה של 4.4 מיליון לפני זמננו. מתקופה מאוחרת יותר, בין 4.2 מיליון ל-1.4 מיליון שנה לפני זמננו, מוכרים מאפריקה מאובנים של מספר מינים שונים מהסוג אוסטרלופיתקוס (Australopithecus), שכבר הלכו זקופים לחלוטין, אף על פי ששמרו עדיין על יכולת מסוימת של טיפוס על עצים. ממדידת הנפח הפנימי של הגולגולות שלהם עולה שמוחם לא היה גדול בהרבה ממוח קופי אדם בני-ימינו. כמעט כל הפלאואנתרופולוגים כיום מסכימים שאחד ממינים אלו היה אביו הקדמון של סוג האדם, אם כי לא ברור עדיין מי מהם. המינים הראשונים מסוג האדם (Homo) הופיעו באפריקה לפני 2 עד 2.8 מיליון שנה, ולקדומים שבהם, כמו הומו הביליס (Homo habilis, האדם המיומן), מייחסים את ראשית הסיתות והשימוש הנרחב בכלי אבן. הומו ארקטוס (Homo erectus, האדם הזקוף) נחשב כמין האדם הראשון שהיגר מאפריקה, לפני כ-1.8 מיליון שנה, והתפשט למזרח התיכון, לאירופה ולמזרח אסיה. הוא היה גם הראשון שהשתמש באש באופן נרחב לצורכי חימום, הגנה ותזונה. אצל מיני סוג האדם התרחשה עלייה הדרגתית בגודל המוח, שתוך פחות משני מיליון שנה שילש את נפחו מכ-400 סמ"ק אצל אוסטרלופיתקים, לכ-600 סמ"ק אצל הביליס, כ-1,000 סמ"ק אצל ארקטוס ו-1,350 סמ"ק בממוצע אצל בני אדם בני-ימינו. במקביל לעלייה בגודל המוח מתגלה שכלול הולך וגובר בטכנולוגיית הסיתות של כלי האבן המקושרים עם מאובנים אלו (ראו בפרק הפרהיסטוריה). מאובני האדם הקדומים ביותר המסווגים על ידי חוקרים מסוימים למין האנושי הומו ספיינס (Homo sapiens) התגלו החל מתקופה של כחצי מיליון שנה לפני זמננו באפריקה, אירופה ואסיה. אך מאובנים אלו עדיין מפגינים מאפייני גולגולת פרימיטיביים ונפח מוח קטן בממוצע ממוח בני אדם בני-ימינו, ולכן מסווגים תחת המונח החצי-רשמי "הומו ספיינס ארכאי", בעוד שחוקרים אחרים מגדירים אותם כמין משלהם הומו היידלברגנסיס. נראה שלפני כ-400 אלף עד 200 אלף שנה התפתחה אוכלוסייה זו במקביל לאדם הניאנדרטלי באירופה ובמערב-אסיה, ולאדם המודרני באפריקה. הניאנדרטלים היו כבר בעלי מוח גדול כשל מוחות בני אדם בני-ימינו, אך מאפייני הגולגולת שלהם עדיין היו ארכאיים, ובתרבות שלהם התגלו רק עדויות מעטות לקבורה טקסית, אומנות וחשיבה סימבולית. קיימת מחלוקת בתחום האם יש לסווג את הניאנדרטלים כמין נפרד מספיינס, או כתת-מין בתוך המין ספיינס. דנ"א שמוצה ממאובני ניאנדרטלים בשיטות פלאוגנטיות מאשר כי הם התפצלו מהשושלת שהובילה לאנושות המודרנית לפני כמה מאות אלפי שנים, אך מגלה גם עדויות לשיעור נמוך של רביית כלאיים ביניהם לבין האדם המודרני בתקופה מאוחרת יותר (ראו בסעיף הבא). אוכלוסיות אדם נכחדות נוספות שהתקיימו בו-זמנית עם האדם המודרני הן האדם הדניסובי בסיביר (תאריך ידוע אחרון לפני כ-40 אלף שנה), הומו פלורסיינסיס באיי סונדה (תאריך ידוע אחרון לפני כ-50 אלף שנה), והומו ארקטוס בדרום-מזרח אסיה (תיארוכים אחרונים לפני כ-50 אלף שנה). גם באפריקה נראה שאוכלוסיות ספיינס ארכאי התקיימו זמן רב לצד אוכלוסיות מודרניות בהופעתן, ושלדי אדם עם תכונות ארכאיות התגלו שם עד תקופה של כ-15 אלף שנה לפני זמננו. מאובני אדם הזהים אנטומית לבני אדם בני-ימינו נקראים במינוח המדעי המקובל הומו ספיינס מודרני אנטומית, ולעיתים מוגדרים במינוח הטקסונומי כתת-המין "הומו ספיינס ספיינס" (Homo sapiens sapiens). המאובנים העתיקים ביותר שסווגו כך התגלו באתר אומו קיביש בדרום אתיופיה, ותוארכו בשיטה הרדיומטרית ארגון-ארגון לגיל של כ-190 אלף שנה לפני זמננו. בהשוואה לניאנדרטלים וספיינס ארכאי, התכונות האנטומיות המציינות את האדם המודרני הן: בנוסף לעדות המאובנים, העדויות הגנטיות מרצפי הגנום של אנשים ברחבי העולם, ולאחרונה אף עדויות פלאוגנטיות מגנומים שמוצו מתוך מאובני אדם, מצביעות אף הן על מקורה של האנושות המודרנית ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה. מאובני האדם המודרני הקדומים ביותר מחוץ לאפריקה נמצאו בארץ ישראל, במערת מיסְלִיָּה (כ-194 עד 177 אלפי שנים לפני זמננו), וכן במערת הגדי ובמערת הקפיצה (כ-120 עד 90 אלפי שנים לפני זמננו). ייתכן שמאובנים אלו מייצגים שלבים ראשונים של הגירת האדם המודרני מחוץ לאפריקה, שהותירו עדויות גנטיות מסוימות. בתקופה מאוחרת יותר (לפני כ-60 עד 40 אלף שנה) נמצאו בישראל בעיקר מאובני ניאנדרטלים. לפני כ-60 עד 50 אלף שנה החלה הגירה נרחבת של האדם המודרני אל מחוץ לאפריקה, אשר יצרה את האנושות בת-זמננו. ממצאים משלימים מצביעים על האפשרות שאירוע אקלימי יצר "פרוזדור אקלימי", לפני כמה עשרות אלפי שנים, והזדמנות זו אפשרה לאדם המודרני לנדוד באופן נרחב הלאה מאפריקה. אחת הדוגמאות הקדומות ביותר לגל הנדידה המאוחר היא הגולגולת ממערת מנות בישראל שגילה כ-55 אלף שנה. על פי הממצאים הגנטיים וממצאי המאובנים נראה כי בני אדם מודרניים הגיעו לאוסטרליה לפני כ-60 אלף שנה, לאירופה לפני כ-40 אלף שנה ולאמריקה לפני כ-17 אלף שנה. הגירה בסירות לאיי הים התיכון, לאיי פולינזיה באוקיינוס השקט ולמדגסקר באוקיינוס ההודי התרחשה לפני אלפי שנים בלבד. בתקופת היציאה מאפריקה נעלמו האוכלוסיות האחרונות של בני אדם ארכאיים, ולכן יש חוקרים הסבורים שהם הושמדו על ידי הפולשים המודרניים. עם זאת, בשנים האחרונות מחקר פלאוגנטי של הגנום הניאנדרטלי והגנום הדניסובי מעיד על שיעור נמוך של רביית כלאיים פורייה בין האוכלוסיות הפולשות והארכאיות. כתוצאה מכך לכל בני האדם בני-ימינו ממוצא אסייתי, אירופאי או אמריקאי יש אחוז קטן של אבות קדמונים ניאנדרטלים, ולילידי גינאה החדשה ואוסטרליה יש בנוסף גם אחוז קטן של אבות קדמונים דניסובים. סביר להניח שבאופן דומה גם לאפריקאים בני זמננו אחוז קטן של אבות קדמונים ארכאיים מאפריקה, אף כי קשה לוודא זאת משום שעדיין לא מוצו גנומים עתיקים ממאובנים ארכאיים באפריקה. אבולוציה ממשיכה להתרחש בבני אדם גם בימינו, אם כי קשה להבחין בה בפעולה משום שהשתלטות מוטציה חדשה על האוכלוסייה אורכת בדרך כלל אלפי שנים. נמצאו ראיות שקצב האבולוציה האנושית אף הואץ בעשרות אלפי השנים האחרונות, כתוצאה מן הגידול באוכלוסייה המגדיל את מספר המוטציות החדשות המופיעות בה. ברירה טבעית במשך אלפי השנים האחרונות מסייעת להסתגלות של בני אדם לאורח חיים חקלאי, למשל מוטציות המאפשרות למבוגרים לעכל את סוכר החלב השתלטו בברירה טבעית על מרבית האוכלוסייה של חברות אנושיות המגדלות בהמות חלב, אך בחברות אנושיות שאינן צורכות מוצרי חלב אין למוטציות אלו יתרון ברירה, ושם הן עדיין נדירות. באופן דומה, מוטציות שכפול הגדילו את מספר העותקים של הגן לעיכול עמילן משניים בלבד – המספר הנפוץ אצל ציידים-לקטים בני ימינו, וגם אצל בני אדם פרהיסטוריים וקופי אדם – לכ-8 עותקים בממוצע אצל בני אדם בחברות חקלאיות הניזונים מצמחים מבויתים עתירי עמילן דוגמת חיטה, אורז ותפוח אדמה. פרהיסטוריה המונח פרהיסטוריה מתייחס לתולדות האדם ותרבותו בתקופה שקדמה להמצאת הכתב ולתיעוד המאורעות. נהוג לפתוח אותה בהופעת הסוג אדם וכלי האבן המסותתים הראשונים, כ-3.3 מיליון שנה לפני זמננו במזרח אפריקה. התקופה הפרהיסטורית מסתיימת לפני כמה אלפי עד מאות שנים עם תחילת השימוש בכתב (בתקופות שונות במקומות שונים בעולם). לפיכך, התקופה הפרהיסטורית מכסה את הרוב המכריע של תולדות האנושות, ממנו אין כל תיעוד כתוב. מקור המידע החשוב ביותר על התקופה הוא ממצאים ארכאולוגיים, בעיקר כלים מאבן, מעצם ומחרס, שרידי מבנים ואשפת מזון של האדם, וכן שרידי שלד מאובנים של האדם עצמו. חלוקת הפרהיסטוריה האנושית משתנה ממקום למקום. באזור המזרח התיכון, אירואסיה וצפון אפריקה מקובל להבחין בין תקופת האבן לתקופות בהן החל עיבוד המתכת, כמו התקופה הכלקוליתית בקדמת אסיה ובדרום אירופה, ותקופות הברונזה והברזל[י"ט]. בתוך תקופת האבן מקובלת החלוקה לתקופה הפלאוליתית, בה בני האדם היו נוודים וקיימו אורח חיים של ציידים-לקטים, והתקופה הנאוליתית, בה החל ייצור המזון (ביות צמחים וחיות משק) והתיישבות בכפרי קבע חקלאיים. המעבר מהשלב הפלאוליתי לשלב הנאוליתי אירע (בהדרגה) בסביבות 11,500 שנים לפני זמננו בסהר הפורה, וכאלף עד 5,000 שנים מאוחר יותר בדרום ומזרח אסיה, צפון אפריקה ואירופה. ייצור המזון, עליו מתבססת הציוויליזציה האנושית, הגיע לאזורים אחרים רק במהלך אלפיים השנים האחרונות (למשל לדרום אפריקה), ולאזורים אחרים, כאוסטרליה, לא הגיע כלל עד העת החדשה. במאה ה-20 ובמאה ה-21 עדיין מתקיימים בכמה אזורים נידחים בעולם קומץ של שבטי אדם החיים ללא כתב וחרושת מתכת, וחלקם אף ללא חקלאות, ומתוך המחקר האנתרופולוגי שלהם ניתן להסיק על אורח החיים בתקופות פרהיסטוריות. זוהי התקופה הפרהיסטורית הקדומה והארוכה ביותר, ומקובל להגדירה החל מהעדויות הראשונות לכלי אבן מסותתים, כ-3.3 מיליון שנה ועד כ-250 אלף שנה לפני זמננו. האתרים הארכאולוגיים האופייניים לה שייכים לתרבות האולדובאית, המתאפיינת בסיתות נתזים פשוטים ומקצצים, ולאחריה לתרבות האשלית, המאופיינת בסיתות מוקפד יותר של אבני יד וטיפוסי כלים תקניים אחרים. תרבויות אלה נוצרו בידי מיני אדם שקדמו למין האנושי המודרני, בעיקר הומו הביליס באפריקה והומו ארקטוס שהתפשט גם למזרח התיכון, דרום-אירופה ודרום ומזרח-אסיה. לפני כ-600 אלף שנה, מאובני האדם המסווגים לראשונה על ידי חוקרים מסוימים כ"הומו ספיינס ארכאי", ועל ידי חוקרים אחרים כמין בפני עצמו הומו היידלברגנסיס, עדיין מקושרים עם כלי אבן מהתרבות האשלית ומתרבויות דומות. עדויות לשימוש קבוע באש נעשות נפוצות רק לקראת סוף התקופה הפלאוליתית התחתונה, ועדויות משכנעות לקבורה, לפולחן ולאומנות נעדרות ממנה כמעט לחלוטין. מקובל להגדיר תקופה זו מ-250 אלף ועד כ-45 אלף שנים לפני זמננו, בעיקר על פי השימוש הנרחב בתרבות המוסטרית ובתרבויות דומות לסיתות כלי צור דקים ומתוחכמים מכלי האבן האשלים. בתרבויות אלו השתמשו בתקופה זו בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית, שהופיעו באפריקה לפני כ-200 אלף שנה, אך גם הניאנדרטלים במזרח התיכון, במרכז אסיה ובאירופה. בתקופה הפלאוליתית התיכונה שלטו בני אדם באש וצדו פרסתנים גדולים כעניין שבשגרה. עם זאת, קיים ויכוח בין חוקרים אם בני אדם אלו כבר היו מודרניים לחלוטין מבחינה קוגניטיבית, שכן עדויות לקבורה מכוונת וטקסית, לשימוש בצבע ולייצור חרוזים לקישוט הן עדיין נדירות מאוד בתקופה זו. במהלך תקופה זו נדד לראשונה האדם במספרים גדולים אל מחוץ לאפריקה, והתפשט בהדרגה אל אסיה ובמידה מסוימת גם אל יבשות נוספות. תקופה זו מתאפיינת בתרבויות חומריות דוגמת התרבות האוריניאקית, שייצרו כלים משוכללים מאבן ואף מחומרים נוספים כגון עצם וקרן, וכן חרוזים משיני בעלי חיים, פריטי אומנות מגולפים בכישרון וציורי מערות מרהיבי-עין. בני אדם מודרניים אנטומית היגרו מאפריקה והשתלטו בהדרגה על כל יבשות העולם (פרט לאנטארקטיקה), תוך דחיקת רגליהן של אוכלוסיות אדם ארכאיות כמו הניאנדרטלים, או הטמעתן לתוך האוכלוסיות המודרניות. האדם המודרני גם יישב אזורים שלא הייתה בהם מקודם נוכחות אנושית כלשהי: הגירה לגינאה החדשה ולאוסטרליה החלה ככל הנראה כבר לפני כ-45 אלף שנה, ולמרות המפלס הנמוך של פני-הים באותה תקופה חייבה טכנולוגיה כלשהי של סירות או רפסודות לחציית מצרי ים ברוחב עשרות קילומטרים. ההגירה מסיביר לאמריקה הצפונית דרך ברינגיה, גשר יבשתי שחיבר באותה תקופה את מצר ברינג, החלה ככל הנראה לפני כ-17 אלף שנה, ולאחר כשלושת אלפי שנים נוספות התפשטו המהגרים עד קצה הדרומי של אמריקה הדרומית. הישגים מעין אלו מצביעים על כך שבני-האדם בתקופה הפלאוליתית העליונה כבר היו מודרניים לחלוטין ביכולותיהם, בעלי שפה מורכבת, תודעה וכישורי מחייה וטכנולוגיה זהים לאלו של ציידים-לקטים בני-ימינו. לפני כ-12 אלפי שנים החלו חברות אדם רבות לעבור בהדרגה מאורח-חיים המבוסס על ציד ולקט לאורח-חיים המבוסס על חקלאות. הסיבה העיקרית לשינוי זה הייתה ככל הנראה תמורה באקלים הגלובלי: סיום עידן הקרח של הפליסטוקן שהביא לעליית הטמפרטורות ומפלס פני הים, ולהעלמות רבים מהקרחונים שכיסו את צפון אירואסיה ואמריקה. בעלי-חיים רבים ששימשו כמזון לאדם התמעטו, או אף נכחדו לחלוטין עקב תמורות האקלים וציד אינטנסיבי. מצד שני, במקומות רבים אִפשר האקלים החם והיבש יעילות מוגברת בגידול דגנים, אך גם כפה התיישבות לצד מקורות מים. המהפכה החלה בכמה מוקדים בלתי-תלויים ברחבי העולם – באזור הסהר הפורה בשנים 9,500 עד 8,500 לפנה"ס, אך באזורים אחרים, כגון מערב אפריקה ויבשת אמריקה, רק מאוחר הרבה יותר, בשנים 4,000 עד 3,000 לפנה"ס. המהפכה התבססה על ביות מספר קטן יחסית של מיני בעלי חיים וצמחים, אשר שינו במשך הדורות את הפיזיולוגיה שלהם ואת התנהגותם בתהליך השבחה, מכוון או בלתי-מכוון, באמצעות ברירה מלאכותית, עד כי רבים מהם שונים כיום מאוד מאבותיהם הפראיים. הזאב המצוי יוצא-דופן בכך שביותו החל עוד לפני המהפכה הנאוליתית, וממנו הושבחו הגזעים הרבים של כלב הבית. מינים נוספים ושונים זה מזה בויתו באזורים גאוגרפיים שונים: באזור הסהר הפורה בויתו החיטה והשעורה כצמחי זרעים למאכל, וכן עז הבר (שהפכה לעז הבית), בקר הבר (שהפך לבקר הבית), כבש המופלון (שהפך לכבש הבית) והערוד (שהפך לחמור הבית) כבהמות למאכל, חלב, צמר ועבודה. בערבות מרכז אסיה בוית סוס הבר (שהפך לסוס הבית) בעיקר לצורך עבודה ותחבורה, אך גם למאכל ולחלב. במזרח אסיה בוית צמח האורז, באמריקה המרכזית התירס, ובאמריקה הדרומית תפוח האדמה. מרבית החוקרים כיום מגדירים את המהפכה הנאוליתית כאחת ההתפתחויות החשובות ביותר בתולדות המין האנושי, שכן היא אִפשרה לראשונה ייצור ואגירת כמויות גדולות של מזון ומוצרי יסוד אחרים, והודות לכך גם מגורי קבע, עיור וניהול של קהיליות, מוסדות, ומיזמים גדולים. יכולת ארגון ותכנון לטווח ארוך התפתחה בכפרים ובערים לצורך משימות כמו תיחום חלקות שדה, הקצאת מי השקיה ותזמון הגידולים החקלאיים עם תחזית עונות השנה. במקביל לישובי קבע של איכרים הופיעו חברות חקלאיות של רועים נוודים, שביססו את כלכלתם על רעיית בהמות בית דוגמת עזים, סוסים, גמלים ואף איילי צפון, בעיקר באזורי ערבה ומדבר שחונים מדי לגידולים חקלאיים. השתלטות על מאגרי מזון, אדמה פורייה, מקורות מים ואזורי מרעה הפכה מניע עיקרי לפשיטות, למלחמות ולנדידות עמים, במיוחד בעיתות מחסור ורעב, למשל כתוצאה מבצורת, והביאה להקמת צבאות ולביצור ערים בחומות. חברות ציידים-לקטים עדיין המשיכו להתקיים, אך לעיתים קרובות נדחקו בלחץ החברות החקלאיות הגדולות והמאורגנות יותר לאזורים שבהם קשה היה לקיים חקלאות, כגון יערות עבותים, מדבריות שחונים או ערבות קרח. היסטוריה המונח היסטוריה מתייחס לחקר תולדות האדם על פי תיעוד המאורעות, ולכן גיל ההיסטוריה כגילו של הכְּתב. בסין סמלים שגולפו על שריון צבים תוארכו לתקופה של 6600 שנה לפנה"ס, אך הכתב הידוע הראשון שנעשה בו שימוש נרחב מתועד מ-3500 לפנה"ס לערך, והוא כתב היתדות של שומר העתיקה, שנחקק על לוחות חרס. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח את כיבושיהם. באופן מסורתי מחולקת ההיסטוריה לשלוש תקופות[כ]: בעזרת הכתב הוקמו ערי-מדינה ואף האימפריות הראשונות, בעיקר בעמקי הנהרות הגדולים: שומר והאימפריה האכדית בעמקי הפרת והחידקל; מצרים העתיקה בעמק הנילוס; תרבות עמק האינדוס בהודו; המדינות הסיניות הראשונות בעמקי הנהר הצהוב ונהר היאנגצה; האולמקים והמאיה במרכז אמריקה. ציוויליזציות אלו היו מבודדות זו מזו באופן חלקי או לחלוטין, עקב מגבלות התחבורה ביבשה ובים, וכתוצאה מכך פיתחו תרבויות שונות. סירות וספינות קטנות, מוּנָעות במשוטים ובמפרשים פשוטים, אִפשרו שֵׁיט חופים ואִכלוס נרחב של איים הסמוכים ליבשת, דוגמת איי הים התיכון, איי יפן והאיים הקריביים, אך לא היו מסוגלות לצלוח אוקיינוסים נרחבים, ורק האימפריות העשירות ביותר היו בעלות יכולת לסלול דרכים ציבוריות שהאיצו את התעבורה כמה מונים, ולאחר המצאת הגלגל גם הכפילו פי כמה וכמה את משקל המטען שניתן היה לשנע. רובה הגדול של האוכלוסייה הורכב מחקלאים שעסקו בייצור מזון, אך בערים בעיקר הופיעו גם מעמדות של בעלי מלאכה שונים, סוחרים, חיילים, פקידי ממשל וכוהני דת. המצאת שיטות מתקדמות יותר ויותר לעיבוד מתכות הייתה מפתח עיקרי לקידום טכנולוגיות חקלאות, מלאכה ובנייה. לפיכך נוהגים היסטוריונים לחלק את העת העתיקה במרבית חלקי העולם הישן לתקופת הברונזה ולתקופת הברזל. אך באמריקה, באוסטרליה ובאוקיאניה לא השתמשו כלל בברונזה או בברזל, וחלקים מאפריקה נכנסו לתקופת הברזל בלי לעבור דרך שלב הברונזה. לחופי הים התיכון, התקופה הקלאסית נחשבת למבשרת תרבות המערב. באירופה מקובל לפתוח את ימי הביניים במאה החמישית לספירה בנפילת האימפריה הרומית המערבית בעקבות הגירות נרחבות של עמים. תפיסת ימי הביניים כעידן של אפלה ושקיעה משקפת בעיקר נקודת מבט של היסטוריונים אירופים, בעוד שבמזרח התיכון, בהודו, בסין, באפריקה ובאמריקה קמו בתקופה זו ציוויליזציות ואימפריות גדולות ומפותחות כמו אלו של העת העתיקה. ציוויליזציות אלו עדיין נבזזו ונכבשו מדי פעם על ידי שבטים ועמים בשוליהן, בעיקר רועים נוודים רוכבי סוסים מן הערבות של מרכז אסיה, אך בדרך-כלל הטמיעו את גלי הפלישה תוך דור או שניים. בין דרום ומזרח אסיה לבין אירופה, צפון ומזרח אפריקה התקיימו קשרי מסחר רופפים בים וביבשה, שבנוסף לתבלינים ולמשי הפיצו גם חידושים טכנולוגים כמו שיטת הספירה העשרונית, הדפוס, ואבק השרפה, ולעיתים קרובות גם מגפות דוגמת המוות השחור. באוקיאניה, ספנים פולינזים יישבו את איי הוואי וניו זילנד, ובאוקיינוס ההודי יישבו ספנים מאינדונזיה את מדגסקר. אך אמריקה, אוסטרליה ודרום אפריקה נותרו מנותקות מהעולם הישן. באמריקה המרכזית והדרומית צמחו אימפריות המאיה, האצטקים והאינקה, ובאפריקה גאנה ומאלי, אך שבטים קטנים באזורים מבודדים המשיכו להתקיים על ציד ולקט, לעיתים בתוספת חקלאות פשוטה. את העת החדשה מקובל לפתוח בעידן התגליות האירופי במאה ה-16, אשר הוליך בסופו של דבר ליצירת קשר בין כל הציוויליזציות של האנושות, וכתוצאה מכך לעידן הגלובליזציה הכלכלית, התרבותית והפוליטית. השיטה המדעית והמהפכה התעשייתית פותחו בתחילה בעיקר באירופה, ואִפשרו עיור נרחב ומעבר של מרבית האוכלוסייה מחקלאות לתעשייה ולמתן שירותים. התפתחויות אלו העניקו למדינות אירופה יתרונות טכנולוגים וכלכליים שאִפשרו לחלקן להשתלט על שטחים נרחבים בשאר היבשות, להתיישב בהם ולהשליט בהם את תרבות המערב, בתהליך האימפריאליזם והקולוניאליזם האירופי, אף כי תהליך זה נבלם בהדרגה עם סגירת הפער על ידי מדינות העולם השלישי. תנועות לאומיות זכו להצלחה גדולה, עד כי הממשל על כל השטחים המיושבים בכדור הארץ התחלק בין מדינות לאום שונות. ההתקדמות המדעית, הטכנולוגית והרפואית הביאה לעלייה ברמת החיים ולהארכת תוחלת החיים בעשרות שנים, בעיקר כתוצאה מירידה חדה בתמותת תינוקות, ועקב כך להכפלה של אוכלוסיית האנושות מדי כמה עשרות שנים. הלאומיות והגלובליזציה גררו גם עימותים גלובליים בין מדינות החל מן המאה ה-18, שהגיעו לשיאם בשתי מלחמות עולם במאה ה-20. פסיכולוגיה הנפש (במובנה המדעי של המילה, באנגלית mind) היא אוסף של תפקודים ותהליכים קוגניטיביים הכוללים מודעות, חשיבה, למידה, זיכרון, רגש ועוד. פסיכולוגיה היא התחום המדעי העוסק בחקר נפש האדם, ומדעי המוח חוקרים את הנפש כתולדה של תהליך עצבי המתרחש במוח. הבעיה הפסיכופיזית בפילוסופיה של הנפש עוסקת בשאלת היחס שבין הגוף והנפש. בני אדם מחשיבים את עצמם כעליונים על בעלי-החיים ברבים מהיבטי הנפש, ואף כייחודיים בכל עולם החי[כ"א]. אמנם ייתכן שרבות מתכונות נפש האדם קיימות באופן כלשהו גם בבעלי-חיים, אך זהו נושא קשה למחקר משום שהחוקר האנושי אינו מודע לנפש יצורים אחרים באופן הבלתי-אמצעי שבו הוא מודע לנפשו שלו, ומשום שבעלי-חיים אינם יכולים לדווח על הנעשה בנפשם באותו אופן שבני אדם יכולים לעשות זאת. נושאים רבים בפסיכולוגיה נחקרו בעיקר בתרבות המערב, ולכן לעיתים קרובות נזנחה השאלה אילו תכונות פסיכולוגיות הן "אוניברסליות" לכל חברות האדם ואילו אופייניות לתרבויות מסוימות בלבד. מצב זה החל להשתנות בעקבות פרסום הספר "אוניברסלים אנושיים" ובו רשימה של מאפיינים המשותפים לכל תרבויות האדם על סמך סקירה מקפת של מאמרי אנתרופולוגים. כיום ידועות מאות תכונות המשותפות לכל תרבויות האדם, ורבות אחרות שמשותפות לכמעט כל תרבויות האדם. פסיכולוגיה בין תרבותית היא התחום העוסק בחקר התנהגות ונפש האדם על פני תרבויות שונות. למשל, אהבה רומנטית נחשבה זמן רב למאפיין של תרבות המערב, אך מחקר ב-166 תרבויות ברחבי העולם מצא עדות לאהבה רומנטית בהתנהגות ובפולקלור של כמעט כולן[כ"ב]. לעומת זאת, הנשיקה הרומנטית פה-אל-פה נהוגה רק במיעוט מתוך התרבויות שנבדקו[כ"ג]. מודעות עצמית היא יכולת האדם לבחינה והתבוננות של נפש עצמו: מחשבותיו, צרכיו ופעולותיו. מבחן זיהוי עצמי במראה משמש לעיתים במחקר כראיה לקיומה של מודעות עצמית. תינוקות אדם מתייחסים בתחילה לבבואתם במראה כאל אדם אחר, אך בגיל 18 חודשים בממוצע הם לומדים לזהות בה את עצמם[כ"ד]. נושא קרוב הוא התאוריה של הנפש – היכולת להבין ולפרש את נפשם של בני אדם ויצורים אחרים, ולייחס להם רגשות, מחשבות, כוונות ואמונות משלהם. ניסויים פסיכולוגים מראים שילדי אדם מתרבויות שונות מפתחים בגיל ארבע עד חמש שנים את היכולת לייחס לבני אדם אחרים אמונות שונות מאלו של עצמם. היכולת למודעות עצמית והבנת נפש הזולת מאפשרות לבני אדם לחזות את התנהגותם שלהם והתנהגות יצורים אחרים בסיטואציות שונות, ועל כן מהווה יתרון בקיום יחסים חברתיים תקינים. למשיכה מינית בין בני אדם יש תפקודים חברתיים חשובים בנוסף להזדווגות עצמה – היא עשויה לסייע ביצירת אינטימיות וקשרים רגשיים עמוקים, אשר בתורם מסייעים לבניית משפחה יציבה, ובאופן זה תורמים לגידול ילדים ואף נכדים. הנטייה המינית הנפוצה באדם היא הטרוסקסואליות – משיכה של זכרים לנקבות ונקבות לזכרים, או מונוסקסואליות באופן כללי, אף כי בסדרת מחקרים שערך אלפרד קינסי בשנות ה-40 וה-50 נמצא שאחוזים משמעותיים של בוגרים באוכלוסייה "הגיבו" מינית לבני שני המינים, כך שלבני-אדם רבים יש נטייה מינית בקשת הביסקסואלית (שלבים 1–5 בסולם קינסי). המחקרים בוצעו כשנטיות להט"ביות נחשבו בעיני הרוב לסטייה. מאז שנות ה-60 העולם בכלל והעולם המערבי בפרט מקבל יותר ויותר את הקהילה הגאה, כך שייתכן שהנתונים במחקרים של קינסי לגבי משיכה מינית לא מדויקים ונמוכים מהמציאות. לפי מחקרים מן השנים האחרונות, בין 8.8% ל-27% מן האוכלוסייה האמריקנית הבוגרת, כתלות בשיטת הבדיקה, מדווחים על ניסיון מיני כלשהו או על משיכה מינית כלשהי לבני המגדר שלהם. כמו אצל בני-האדם, גם אצל פרימטים קרובים[כ"ה] נטיות מיניות הומוסקסואליות וביסקסואליות אינן נדירות. תרבות תרבות היא מכלול המנהגים, הכישורים, הידע, האמונות, הערכים, ותפיסת העולם שהאדם רוכש בתוקף היותו חלק מהחברה. אנתרופולוגיה הוא התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית. כאשר מסבירים תכונות והתנהגות של בני אדם מקובל להבדיל בין סיבות ביולוגיות, העוברות בתורשה או בדרכים אפיגנטיות, לבין סיבות תרבותיות, הנלמדות מהסביבה והחברה. אך בפועל, מרבית תכונות האדם נקבעות על ידי פעולת גומלין מורכבת בין סיבות ביולוגיות ותרבותיות. למשל, דיבור והבנת שפה סימבולית משוכללת היא ככל הנראה יכולת ביולוגית ייחודית לבני אדם המתאפשרת על ידי מוחם הגדול, ואף על ידי אזורי מוח ייחודיים כמו אזור ורניקה ואזור ברוקה, אך כל ילד לומד את השפה המדוברת בתרבות שבה הוא חי, ולא ילמד שפה כלל באם לא ייחשף אליה. עם התפשטות האדם בתקופות פרהיסטוריות לרחבי יבשות כדור הארץ, חברות בני אדם לעיתים קרובות היו מבודדות זו מזו למשך תקופות ארוכות, וכתוצאה מכך פיתחו תרבויות וציוויליזציות רבות ושונות. בדוגמה המוכרת ביותר, אוכלוסיות יבשת אמריקה היו מבודדות כמעט לחלוטין מאוכלוסיות העולם הישן למשך כ-13 אלף שנה עד לגילוי אמריקה בתחילת העת החדשה[כ"ו]. במשך תקופה זו הן הגיעו באופן בלתי-תלוי להשגים תרבותיים מקבילים אבל שונים מהשגי העולם הישן, כמו חקלאות המבוססת על ביות הצמחים ובעלי-החיים המקומיים ביבשת אמריקה, פיתוח צורות כתב הירוגליפי ייחודיות משלהן, לוח שנה מבוסס תצפיות אסטרונומיות, ומתמטיקה הכוללת את מושג ה-אפס. לעומת זאת הן לא פיתחו טכנולוגיות ברונזה וברזל ולא השתמשו בגלגל. בעת החדשה, טכנולוגיות תחבורה ותקשורת הביאו לגלובליזציה תרבותית של האנושות המודרנית, אך להבדלים בין תרבויות מקומיות יש עדיין עוצמה רבה[כ"ז]. תרבויות שונות התפתחו בקצב שונה בתקופות שונות, למשל חלקן המשיכו לחיות בשבטים קטנים המתקיימים על ציד ולקט בלבד, בעוד שאחרות הקימו חקלאות, תעשייה וארגונים נרחבים. חוקרים והוגי דעות במהלך ההיסטוריה לעיתים ניסו להסביר הבדלים כאלו בעליונותן הביולוגית של תרבויות שהם החשיבו כמתקדמות יותר. אך בני אדם מתרבויות "נחשלות" לעיתים קרובות מסתגלים לחיים בתרבויות ה"מתקדמות" תוך מספר דורות, מה שמקשה מאוד על הסברים גנטיים ותורשתיים. גישה אחרת מסבירה הבדלים כאלו באילוצים מקומיים, כמו חסרון בעלי-חיים מתאימים לביות באזורים מסוימים בעולם. חקר הביולוגיה האנושית עדיין לא גילה תכונות גנטיות, אנטומיות או פיזיולוגיות העשויות להסביר באופן ביולוגי עליונות של תרבויות מסוימות על אחרות. למרות ההבדלים הרבים, תכונות תרבותיות מסוימות הן אוניברסליות ומופיעות בצורות שונות בכל החברות האנושיות בימינו. לערכים רבים בנושא שפה ובלשנות, ראו פורטל הבלשנות. שפה סמלית היא דרך תקשורת ייחודית לאדם, ולדעת רבים היכולת המגדירה אותו כאדם וסוד הצלחתו כמין[כ"ח]. שפה מבוססת על מערכת סמלים מורכבת בעלת חוקיות, המאפשרת לקודד ולארגן מידע בעל משמעויות רבות ומגוונות. הסמלים עשויים להיות מקודדים כאותות קוליים, כמו בשפת דיבור; כסמלים גרפיים כמו בכתיבה; כמחוות גוף כמו בשפת סימנים, או אף כאותות חשמליים המועברים ומפוענחים על ידי מכשירים שונים, כגון מחשבים. בהתאם לכך, הקליטה של השפה מתייחסת להבנה של מסרים, ויכולה להיעשות בשמיעה או בקריאה. בלשנות היא התחום העוסק בחקר השפה והשימוש בה. סמנטיקה היא הענף המתמקד בחקר המשמעות של השפה. כ-7,000 שפות טבעיות שונות מדוברות כיום על ידי בני אדם[כ"ט]. השפות הנפוצות ביותר כשפת אם הן סינית מנדרינית (13.22%), ספרדית (4.88%) ואנגלית (4.68%). בלשנים מסווגים שפות טבעיות למשפחות, כאשר השפות בתוך כל משפחה מפגינות דמיון ברור זו לזו, ובדרך-כלל מדוברות על ידי קבוצות אתניות הקרובות גאוגרפית זו לזו. לעיתים אף ניתן לשחזר את השפה האם של שפות המשפחה על אף שחדלה להתקיים כשפה מדוברת עוד לפני המצאת הכתב, למשל את הפרוטו-שמית, השפה האם של כל השפות השמיות. ואולם שפות מתפתחות ומשתנות במהירות רבה מכדי לשחזר את השפה האם המשותפת של משפחות שונות, למשל את האם המשותפת של הפרוטו-שמית ושל הפרוטו-הודו-אירופית, ולכן בלשנים היסטוריים עדיין לא הצליחו להראות שכל השפות בעולם מקורן בשפה-אם אחת בלבד. כל השפות הטבעיות המוכרות הן שפות משוכללות, העושות שימוש במשפטים המורכבים ממילים באמצעות חוקי תחביר[ל]. באופן כללי, אפילו שפותיהם של שבטי הציידים-לקטים ה"פרימיטיבים" ביותר מורכבות לא פחות מהשפות המדוברות בתרבויות חקלאיות ותעשייתיות[ל"א]. כל בני-האדם רוכשים שפת דיבור אחת לפחות בינקותם ובילדותם המוקדמת, בגיל שנה עד שש שנים לערך. הם קולטים את השפות המדוברות בסביבתם הקרובה, בדרך-כלל ללא צורך בהוראה מיוחדת ובלי מאמץ נראה לעין, תוך מעבר בין אותם שלבים של רכישת שפה. בני אדם מסוגלים ללמוד שפות נוספות גם בבגרותם, אך בגיל זה הלימוד דורש מהם מאמץ רב, ולעיתים קרובות הם אינם רוכשים באופן מלא את המבטא והתחביר של השפות החדשות. קושי בהבנה הדדית הוא בין הסיבות העיקריות לחוסר שיתוף פעולה, לעוינות ואף לאלימות בין חברות אנושיות הדוברות שפות שונות. בדוגמה טיפוסית, בני יוון העתיקה ורומא העתיקה התייחסו לדוברי שפות אחרות בכינוי הגנאי הלעגני "ברברים", מצלול המדמה דיבור בשפה בלתי-מובנת (בדומה ל"ברבור", "גרגור" או "גמגום"). לערכים רבים בנושא טכנולוגיה, ראו פורטל הטכנולוגיה. ישנם בעלי-חיים נוספים פרט לאדם המשתמשים בכלים וכמה מהם אף משנים את סביבתם, כגון הבונה המקים סכרים. אצל שימפנזים נמצאו מסורות שימוש בכלים המועברות מדור לדור באמצעות חיקוי, כך שבכל קהילייה מתגבשת תרבות טכנולוגית שונה מאלו שבקהיליות אחרות. ואולם התרבות הטכנולוגית הועלתה לרמה שונה לחלוטין בסוג האדם. למשל, רק בני אדם משתמשים תכופות בכלי אחד על מנת לייצר כלי אחר, ורק בני אדם מדריכים את חבריהם וצאצאיהם באופן יזום ומאורגן בשימוש בכלים. מיני אדם אחרים קדמו לאדם הנבון בסיתות כלי אבן (לפני לפחות 3.3 מיליון שנה) ובשימוש באש (לפני לפחות 800 אלף שנה), והוא ככל הנראה ירש מהם טכנולוגיות אלו מייד עם הופעתו, אך פיתח ושיכלל אותן בתקופה הפלאוליתית העליונה (ראו בפרק הפרהיסטוריה). המהפכה הנאוליתית התבססה על טכנולוגיות חקלאיות כמו השקייה, חרישה ודישה (ראו בפרק המהפכה הנאוליתית). טכנולוגיות לעיבוד חומרים עומדות בבסיס הטכנולוגיה האנושית. כלים ממתכות שונות, חרס וזכוכית החליפו בתפקידים רבים את כלי האבן והעץ של התקופה הפלאוליתית (ראו בפרק ההיסטוריה). על-מנת לבודד ולהגן על עצמם מאיתני הטבע, בני אדם פיתחו טכנולוגיות בנייה מעץ, אבן, לבני חימר ובטון, וטכנולוגיות לבוש, בתחילה מעור ופרווה, ולאחר מכן ארוג מסיבים טווּיים, טבעיים כמו צמר, פשתן וכותנה, ולבסוף גם סיבים סינתטיים. לאורך הפרהיסטוריה, מקור האנרגיה היחידי כמעט שעמד לרשות האדם לצורך ביצוע עבודה היו שריריו. במהפכה הנאוליתית, ביות בקר, סוסים וחיות-בית אחרות אִפשר לרתום גם את כוח השרירים שלהם לתחבורה, לעבודות שדה ולבנייה, וכן פותחו שיטות מוגבלות לניצול אנרגיית מים, כמו טחנת מים ואנרגיית רוח, כמו בטכנולוגיית השייט באמצעות מפרש. כבר בעת העתיקה הכפיל האדם את כוח השרירים שלו ושל חיות הבית בעזרת מכונות פשוטות, אך רק בעת החדשה המהפכה התעשייתית הביאה להפקה נרחבת של אנרגיה כימית לצורך ביצוע עבודה באמצעות מנועים, וכן לאגירה והולכה של אנרגיה באמצעות טכנולוגיית חשמל. תחום מרכזי של הטכנולוגיה האנושית עוסק במידע – קידודו, תיעודו ועיבודו. שיטות כתב הירוגליפי פותחו באופן בלתי-תלוי בסהר הפורה ובדרום אמריקה, ואִפשרו ניהול ארגונים אנושיים גדולים ואף הקמת אימפריות. כתב אלפביתי הקל מאוד על לימוד הקריאה, וסייע להגדיל את שיעורי האוריינות ממיעוט זעיר של לבלרים מומחים בראשית ההיסטוריה למרבית האוכלוסייה ברוב החברות האנושיות בימינו. המצאת הספרה אפס והשיטה העשרונית תלויית המיקום לציון מספרים שיפרה מאוד את ביצועם של חישובים אריתמטיים. המצאת הדפוס המודרני ייעלה בסדרי גודל הפצת ספרים, עיתונים ומסמכים אחרים, ואִפשרה את המהפכה הטכנולוגית והמדעית בתרבות המערב בעת החדשה. המְצאוֹת הטלגרף, הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, המחשב ורשת האינטרנט חוללו מהפכה בחיים ובמדע של המאה ה-20 וה-21. התועלת מהשיפור בטכנולוגיה היא שיפור באיכות החיים על כל גווניה: העלאת תוחלת החיים בייחוד על ידי ירידה בתמותת תינוקות, ועלייה באיכות הרפואה, המזון, ההגיינה והדיור. חלוקתם הביולוגית של בני אדם לשני זוויגים – נקבות וזכרים – משתקפת גם בהבדלים תרבותיים בין מגדרי הנשים והגברים. תרבויות אנושיות רבות מייחסות להם מאפיינים ותפקידי מגדר שונים, כגון זהות מגדרית, מעמד חוקי, עיסוקים, תכונות אופי וסגנון לבוש שונה. בפרט, בכל החברות נשים נוטות יותר לעסוק בטיפול בילדים, בעוד שגברים נוטים יותר לעסוק בתפקידים קשים פיזית, מסוכנים או ציבוריים. כמעט כל החברות האנושיות הידועות הן פטריארכליות לפחות במידה מסוימת, ומעמד הגברים בהן גבוה בממוצע ממעמד הנשים, אף כי נשים מסוימות מצליחות לעיתים להגיע למעמד הגבוה ביותר[ל"ב]. בתרבות המערב במאות השנים האחרונות, אידיאלים פמיניסטיים הוליכו למאבק בעד שוויון הזדמנויות ונגד אפליית נשים. כל החברות האנושיות מתארגנות בהתבסס על קשרי משפחה, כאלו המבוססים על קרבת דם, כמו בין אדם לצאצאיו, וכאלו המבוססים על קשר שאינו קשר דם כגון נישואין או אימוץ. במרבית החברות קיימים ערכים ומוסכמות שונים אשר מגדירים, על פי יחסי השְּׁאֵרוּת בין בני אדם, את תחומי האחריות שלהם ואת הדרישות החברתיות המצופות מהם. למשל, כמעט תמיד מצופה מהאם לטפל בילדיה ומהאב לפרנס את האם וילדיהם המשותפים. קשרי שארות לעיתים קרובות מגדירים קבוצות השתייכות על פי מוצא משותף, כמו קלאנים, שבטים, ואף קבוצות אתניות שלמות או עמים. קשרי נישואין לעיתים יוצרים בריתות בין קבוצות השתייכות שונות. בנוסף, כמעט בכל החברות יש יחסי שארות הנחשבים כקרובים מכדי לאפשר נישואין, ויחסי מין בין שארים כאלו ייתפסו כגילוי עריות. בני אדם תכופות מתארגנים בקבוצות אתניות הגדולות בהרבה ממשפחות. סיבות נפוצות להגדרת קבוצה אתנית הן מוצא והיסטוריה משותפים, שפה משותפת, תרבות משותפת, דת משותפת וזהות לאומית. הגדרות ומאפיינים אתניים לעיתים קרובות מוצדקים באמצעות סיפרים (נראטיבים) משותפים, המחזקים את תחושות הזהות וההשתייכות של בני אדם לקבוצות האתניות שלהם. עמים וקבוצות אתניות בדרך-כלל מקבילים לארגונים פוליטיים ברמות שונות, כמו ערי-מדינה, מדינות ואומות. לערכים רבים בנושאי ממשל, ראו פורטל מדע המדינה. אפילו חברות קטנות יחסית של בני אדם הן מורכבות מכדי שיוכל פרט יחיד כלשהו למשול בהן לבדו, ולפיכך הן מצריכות מערכת מסועפת של בריתות והבנות לחלוקת הכוח הנקראת פוליטיקה. יתר-על-כן, חברות אנושיות רבות הן גדולות מכדי שיוכל מי מחבריהן להכיר ולזכור את כל שאר החברים, ולפיכך נוצר צורך במיסוד של תפקידים, ארגונים ונורמות חברתיות. במדינות, ממשל ניתן להגדרה כאמצעי הפוליטי לחוקק ולאכוף חוקים, ולצורך אכיפה זו הוקמו מוסדות ציבוריים כמו משפט ומשטרה. במשך הפרהיסטוריה וההיסטוריה הופיעו שיטות ממשל רבות ושונות בארגונים אנושיים. שבטים קטנים של ציידים-לקטים בדרך-כלל חיים במשטר שוויוני יחסית, מפני שאין להם יישובי קבע וחקלאות, שמאפשרים לצבור רכוש רב ולאגור מזון בהיקף גדול. כפרים בחברות חקלאיות בדרך-כלל מונהגים על ידי מועצה של ראשי המשפחות, הבוחרים אדם אחד או יותר לעמוד בראשם. קואליציות גדולות יותר של שבטים או כפרים לעיתים מתאחדות תחת משטר צ'יף, ערי-מדינה ומדינות תחת מונרכיות, ומספר מדינות עשויות להתאגד יחד בבריתות, אימפריות ופדרציות. שליטים ואנשים בעמדות כוח נוטים לצבור זכויות, השפעה ורכוש, ולעיתים קרובות להוריש אותם לצאצאיהם או לקרובי משפחה אחרים, תהליך המוביל ליצירת מונרכיה העוברת בירושה ואצולה מצד אחד, ומעמדות עניים ואף משועבדים מצד שני. על-מנת להגביל ולבקר את כוחם של שליטים ומוסדות שלטון, ולשמור על זכויות בסיסיות לכל אדם, פותחו שיטות ממשל דמוקרטיות ורפובליקניות. ממשלים סוציאליסטיים וקומוניסטיים ומוסדות רווחה מפעילים מנגנונים ציבוריים שונים, דוגמת מסים, לחלוקה מחדש של משאבים בחברה. לערכים רבים בנושאי מסחר וכלכלה, ראו פורטל הכלכלה. מסחר הוא חליפין-מרצון של סחורות ושל שירותים. המנגנון שמאפשר את המסחר נקרא שוק. כלכלה היא הענף במדעי החברה העוסק ברכוש ובמסחר בו. בחברות ציידים-לקטים ובחברות חקלאיות קדומות, המסחר היה סחר חליפין, כלומר החלפה ישירה של סחורות ושל שירותים, והשוק היה מקום פיזי שבו התנהל מסחר, לעיתים בימי יריד. המסחר אִפשר לבני אדם להתמחות בעיסוקים שונים, ובאופן זה לחלק את העבודה ביניהם ביעילות רבה יותר. מסחר בין קהיליות עודד יחסי שלום ביניהן, וכתוצאה מכך גם החלפת ידע והפריה הדדית בין השקפות עולם שונות. עדויות ארכאולוגיות מצביעות על סחר חליפין באבן צור ובזכוכית געשית כבר בתקופה הפלאוליתית. המהפכה הנאוליתית הגדילה מאוד את עודפי המזון וצבירת הרכוש בקהיליות אדם, וכן שיפרה את אמצעי התובלה. נתיבי מסחר בינלאומי ידועים לראשונה מן האלף השלישי לפנה"ס, כאשר שומרים ממסופוטמיה סחרו עם תרבות עמק האינדוס בהודו. במהלך ההיסטוריה פותחו אמצעי-חליפין שונים, כגון כסף (במטבעות, בשטרות ניר או באמצעים אחרים) ואשראי, אשר קידמו מאוד את יעילות המסחר הודות לאפשרות להפריד את פעולת הקנייה מפעולת המכירה ומקבלת שכר. על פי סברה מקובלת, צורות הכתב הראשונות התפתח ממערכות סימנים מוסכמות ששימשו לניהול חשבונות ולתיעוד בעלות ועסקאות. בעת החדשה ובייחוד מאז המהפכה התעשייתית, מהירותה של הקידמה הטכנולוגית והמדעית אפשרה גם סחר בינלאומי גלובלי נרחב, צמיחה כלכלית מהירה, הגדלה ניכרת באשראי להשקעה ביוזמות חדשות, ושיפור עצום ברמת החיים: בשנת 1500 היה התוצר הלאומי הגולמי לנפש בעולם שווה-ערך ל-550 דולר, ובראשית המאה ה-21 הוא עומד על 8,800 דולר. לערכים רבים בנושאי דתות, ראו פורטל הדת. בממצאים ארכאולוגיים בני למעלה מ-100 אלף שנה ממערת הגדי ומערת קפזה בישראל, כמו גם במערות שיושבו בידי האדם הניאנדרטלי באותה תקופה, ניתן לזהות לראשונה סימני קבורה טקסית מלווה במנחות קבורה, הרומזים על אמונה בחיים שלאחר המוות. צלמיות וציורי סלע מן התרבות האוריניאקית, לפני כ-30 אלף שנה, מתארים נשים שופעות גוף אשר ייתכן שהיו אלות פיריון, ויצורים שחציים אדם וחציים חיה, דוגמת הארי-אדם ממערת שטאדל, המצביעים על אמונה בעל-טבעי. דת היא סוג של התארגנות חברתית ותרבותית אשר כוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האדם לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים וכתבי קודש המיועדים להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום, ואת משמעותם. אנימיזם – האמונה בנשמות של חיות ואף של חפצים דוממים – נפוצה כיום אצל ילדים קטנים, וכן בתרבויות ציידים-לקטים. פוליתאיזם היא אמונה בריבוי אלים שהייתה נפוצה בתרבות המערב בימי-קדם, וגם כיום בדתות מזרח שונות כמו שינטו והינדואיזם. המונותאיזם – אמונה באלוהים אחד ויחיד – השתרש בתרבות המערב בעיקר עם הופעת הדתות האברהמיות: היהדות, הנצרות והאסלאם. דתות אחרות כגון קונפוציאניזם, זן בודהיזם וטאואיזם מדגישות פילוסופיה ודרך-חיים יותר מאשר אמונה באלים מסוימים. כל חברות האדם מתאפיינות במסורות מוסכמות של נורמות, מנהגים, גבולות ואיסורים לצורת ההתנהגות הראויה. בני אדם נוטים לגמול לנשמעים לנורמות החברתיות ולהעניש את החורגים מהן. ההבדלים בין הנורמות של חברות אדם ברחבי העולם מעידים על כך שהן מתעצבות ומועברות באופן תרבותי, אך לרבות מהן עשוי להיות גם בסיס ביולוגי. נורמות חברתיות מושרשות עמוק בחשיבתם ובמנהגיהם של בני אדם, ומעצבות את רגשותיהם והתנהגותם הפרטית אפילו בהיעדר גמול, עונש או השלכות חברתיות כלשהן. התגבשות נורמות למערכת סדורה של ערכים וכללים נקראת מוסר. בחברות אדם גדולות וממוסדות, גם חלק מהנורמות והמוסר ממוסד בחוק, שעברה עליו מוענשת כפשע. חברות אדם רבות מקדשות את המוסר והחוק, ומייחסות להם מקור וצידוק נעלים – אלוהיים, טבעיים או אידאולוגיים. לנושאים וערכים רבים בנושאי אומנות, ראו פורטל האומנות. אֳמָנוּת במובנו הרחב של המונח מתייחס ליצירה ולעיצוב של חפצים ופעילויות למען יופים או הרגשות שהם מעוררים, בנוסף או אף ללא תועלת חומרית כלשהי. רמזים ראשונים לחוש אסתטי ניתן למצוא כבר בעיצוב הסימטרי המוקפד של אבני יד מן התרבות האשלית שקדמו לאדם הנבון בלמעלה ממיליון שנה. תכשיטים לקישוט, בעיקר צדפים ושיני חיות מחוררים, מתגלים החל מהתקופה הפלאוליתית התיכונה, אך עדיין נדירים ביותר. רק החל בתקופה הפלאוליתית העליונה מתגלות בממצא הארכאולוגי מספר רב של יצירות אמנות פרהיסטורית מובהקות, כמו ציורי המערות ותגליפים המתארים בכישרון ובדיוק רב בעלי-חיים שונים; מאותה תקופה התגלו גם חלילים מגולפים מעצם המעידים על ביטוי מוזיקלי. אמנות נחשבת לצורת ביטוי אנושית אוניברסלית, וכל קהילייה אנושית כיום עוסקת בה באופן כלשהו. בין צורות האמנות המוכרות ניתן למנות את האמנויות החזותיות והפלסטיות: ציור, פיסול ואדריכלות; אמנויות הבמה כגון מוזיקה, תיאטרון, ריקוד; וספרות כגון שירה וסיפורת. פיתוח טכנולוגיות חדשניות אִפשר גם סוגי אמנות חדשים, כמו צילום וקולנוע. יכולת מיוחדת באֻמָּנוּת, מלאכת-יד או פעילות אחרת שיש לה שימוש מעשי, כגון קדרות, בישול או לחימה, עשויה להתעלות בעיני אנשים מסוימים לדרגת אמנות. צורות רבות של אמנות הן אופייניות מאוד לתרבות, לתקופה ולחברה שבהן נוצרו, ואנשים מתרבויות אחרות מתקשים להעריכן ללא הכרות עם הרקע וההקשר המתאימים; למשל הגשת תה, קיפול נייר ושליפת חרב עשויות להיות צורות אמנות בתרבות היפנית. אמנות ממלאת תפקיד מרכזי בפעילויות ובתרבויות אנושיות. פולקלור שימש לאיחוד קהיליות אנושיות סביב סיפרים ומיתוסים מוכרים שהועברו מדור לדור. צורות שונות של אמנות משמשות לעורר רגשות, לבטא עמדות וליצור הזדהות בקהל אנשים, לעיתים בשירות מטרות שונות כמו בטקסים לאומיים, צבאיים או דתיים, לעיתים לצורך חינוך, בידור, או משיכה מינית ורומנטית, ולעיתים רק לצורך ביטוי אישי של האָמָּן היוצר. אמנים משתמשים באמנות כדי להפגין את היצירתיות שלהם ואת מיומנותם הווירטואוזית בכלים, בסגנון או בסוגה שבהם התמחו. יצירות מופת מסוימות זוכות להערכה ולהערצה כה רבות, עד כי לא ניתן עוד לרכוש אותן בכסף, הן מוצגות רק במוסדות ובאירועים מיוחדים, ונחשבות על ידי אנשים רבים כפסגת הישגי האנושות. אלימות היא התנהגות כוחנית הפוגעת בבני אדם וביצורים אחרים, לעיתים עד כדי גרימה למותם. להתנהגות אלימה בבני אדם יש מאפיינים ביולוגיים שנמצאו גם אצל בעלי חיים, כמו נטייה להיכנס למצב הפיזיולוגי המוכר במונח הילחם או ברח. עם זאת, התנהגות אלימה בבני אדם מושפעת מאוד מתרבותם. בני אדם הם כמעט היחידים בעולם החי[ל"ג] אשר מתכננים, בונים, מתאמנים ומשתמשים בכלי נשק – מכשירים ייעודיים לפגיעה בבני אדם וביצורים אחרים. כלי נשק עמדו לעיתים קרובות בחזית הפיתוח הטכנולוגי, למשל הקשת הייתה בין המכשירים הראשונים שאצרו ושחררו אנרגיה אלסטית; טכנולוגיות להפקה וחישול ברונזה, ברזל ופלדה פותחו במידה רבה לייצור נשק קר ושריון גוף; כלי ירייה מבוססי אבק שרפה היו השימוש הנפוץ הראשון שהמיר אנרגיית בעירה לביצוע עבודה מכנית; והפצצה הגרעינית הייתה השימוש הראשון לאנרגיה גרעינית. אלימות פיזית נגד בני אדם אחרים משמשת להשגת רווח חומרי, לענישה, להבעת רגשות, ליישוב סכסוכים וחילוקי דעות, ואף כשעשוע סדיסטי. הלגיטימיות החברתית והתרבותית של אלימות תלויה בהקשר שלה. מאז ימי הביניים עברו חברות אנושיות רבות תהליך מתועד של תירבות, וכיום מדינות רבות בעולם מוקיעות ומגנות אלימות, מחוקקות חוקים ומקבלות תקנות בינלאומיות כנגדה. אך גם בחברות כאלו אלימות נתפסת במקרים מסוימים כלגיטימית, בעיקר כאשר מדובר בהגנה עצמית או בארגונים רשמיים של משטרה וצבא שהוסמכו על ידי הממשל לאכוף את שלטונו וחוקיו. בדומה למרבית צורות ההתנהגות של בני אדם, גם האלימות שלהם לעיתים מאורגנת בקבוצות גדולות. מלחמה היא מאבק אלים וחמוש בין ארגונים אנושיים גדולים, לרוב עמים, שבטים או מדינות, המנוהל במטרה להכניע את הצד שכנגד, להכתיב לו דרישות שונות, לשלוט בטריטוריה ובאוכלוסייה שלו, ובמקרים קיצוניים אף להשמידו כליל. ניסיון מכוון ומאורגן להשמיד קבוצה חברתית מובחנת, כגון לאומית, אתנית או דתית, נקרא רצח עם. במחצית הראשונה של המאה ה-20 הגיע מספר ההרוגים במלחמות לשיא של עשרות מיליונים, בעיקר במלחמות העולם הראשונה והשנייה. אולם תקופה זו גם התאפיינה בגידול מהיר של אוכלוסיית העולם: כאשר מתייחסים למספר ההרוגים כאחוז מתוך האוכלוסייה או מכלל מקרי המוות, ניתן להעריך כי לאורך ההיסטוריה הייתה ירידה הדרגתית בשיעורי פשע אלים ומלחמה, ועשרות השנים האחרונות הן מן השלוות הידועות בהיסטוריה. תרבויות אנושיות עוסקות באופן מאורגן בחקר העולם, בחיפוש אחר תבניות וסדירויות במציאות, באגירת ידע ובארגונו, בהכללה שלו לעקרונות מופשטים ואוניברסליים, ובהנחלתו לדורות הבאים. המתמטיקה התפתחה ממנייה, חישוב, מדידה והתווית צורות גאומטריות, ומטרתה בניית הכללות מופשטות וכלליות יותר ויותר, כמו מספרים מסוגים שונים. תרבויות חקלאיות עתיקות, כמו תרבויות שומר ומצרים העתיקה, השתמשו במתמטיקה כבר לפני למעלה מ-5,000 שנים כדי לעקוב אחר עונות השנה, לתכנן מבני ענק ולערוך חישובי מס ומסחר. במקביל התפתחה הפילוסופיה לחקר ביקורתי של מושגי יסוד בהכרה האנושית, כמו קיום, מציאות, היגיון, וסיבתיות. הלוגיקה, שהתפתחה בעיקר ביוון העתיקה, היא שיטה מסודרת להיסק מתוך ידע קיים באמצעות אינדוקציה ודדוקציה. עד העת החדשה לא הייתה הבחנה ברורה בין מדע לבין תחומים מטאפיזיים כמו מיתוס, דת, פילוסופיה, ופסאודו-מדע[ל"ד]. השיטה המדעית פותחה לבחינה מסודרת של השערות על ידי עימותן עם תוצאות ניסויים מדעיים ותצפיות, ולניסוח חוקי טבע ותאוריות מדעיות. הצלחתה הגדולה הובילה למהפכה המדעית, העומדת בבסיס ההתקדמות הטכנולוגית והרפואית המואצת של האנושות במאות השנים האחרונות[ל"ה]. מדע האסטרונומיה חוקר את היקום, הפיזיקה והכימיה חומרים ואנרגיה, והגאולוגיה את מבנה ותולדות כדור הארץ. מדעי החיים חוקרים את החיים, את מבנה הגוף והמוח ואת הרפואה. במאות השנים האחרונות התפתחו גם מדעי הרוח, כמו היסטוריה, ארכאולוגיה, אנתרופולוגיה ולינגוויסטיקה, ומדעי החברה כמו פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה ומדע המדינה. האדם בתרבות סיפורים על מוצא האדם מהווים חלק חשוב במרבית דתות העולם, במיתוסים ובפולקלור של עמים שונים. ביהדות ובנצרות, על פי הכתוב בספר בראשית, האל ברא את הגבר והאישה הראשונים בצלמו. הוא יצר את האדם מאדמה ו"נפח באפיו נשמת חיים". גם באסלאם ישנו תיאור דומה, שבו האדם נוצר מחימר ולאחר נתינת צורה לו נפח בו האל מנשמתו. בריאת בני האדם הראשונים מאדמה, בוץ או חימר היא מוטיב נפוץ במיתולוגיות של עמים שונים. האל הבורא במיתולוגיה המלגשית ראה את בתו מפסלת בובות קטנות מחימר, והן מצאו חן בעיניו כל כך שהוא נפח בהן רוח חיים. במיתולוגיה העתיקה ביותר המוכרת כיום - המיתולוגיה השומרית - האל אנכי לש את בני האדם הראשונים מחימר בעת שהיה שיכור, ובכך מוסברות חולשותיו וצרותיו הרבות של המין האנושי. לא תמיד הגבר הוא שנברא ראשון – בכמה גרסאות של המיתולוגיה המאורית האל טאנה לש קודם את האישה הראשונה מחימר אדום. במיתולוגיות אחרות בני אדם נבראו מחומרים שונים, למשל הבוראים במיתולוגיה המלנזית ובמיתולוגיה הנורדית יצרו את בני האדם הראשונים מעצים, והבורא במיתולוגיה של סמואה יצר אותם מתולעים. באפוס הבריאה הבבלי אנומה אליש, האלים שניצחו את האלה תיאמת יצרו את האדם מגופתו של בנה הענק. במיתולוגיה של האפאצ'ים האל האקטקין ברא את בעלי-החיים מחימר, והם ביקשו ממנו לברוא יצור נוסף אשר יגן עליהם למקרה שהאל ינטוש את העולם. האל ברא את האדם הראשון בצלמו מחומרים שאספו החיות השונות – הדם מאוכרה אדומה, העצמות מסלעים, העור מאלמוגים וכדומה, ונשף בו רוח חיים. בסוג אחר של סיפורי בריאה, בני האדם הראשונים לא עוצבו בדקדקנות אלא צמחו מתוך יסוד ראשוני או אלוהי. במיתולוגיה המצרית, האלים הילדים, שו אל האוויר ותפנות אלת הערפל והלחות הלכו לאיבוד בטיול. אתום אביהם, האל הבורא, דאג להם ושלח את עינו רואת-הכול כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו טפטפו על האדמה והפכו לבני האדם הראשונים. מיתולוגיות רבות מספרות על בריאת האדם במספר שלבים, שכן האלים הבוראים נוטים להתחרט ולהשמיד את ניסיונותיהם המוקדמים, תכופות באמצעות מבול או אסונות טבע דומים. במיתולוגיה של האינקה, האל הבורא ויראקוצ'ה ברא תחילה עולם ללא שמש, ירח וכוכבים. הוא גילף באבן יצורים ענקיים, אך החליט להרוס אותם כיוון שחשש מפניהם. במקומם הוא יצר בני אדם, אך כעבור מספר שנים השמיד גם אותם כיוון ששכחו אותו. אחרי החורבן הגדול, ניגש ויראקוצ'ה שוב למלאכה, והפעם, קודם ליצירת האדם, הוא ברא אור, שמש, ירח וכוכבים. שוב גילף בני אדם מתוך הסלע, והפעם הוסיף גם בעלי חיים. לאחר הבריאה, הצהיר ויראקוצ'ה בפני בני האדם שהוא האל הבורא שיש לעבדו לנצח, ונעלם אל תוך הים. לאורך ההיסטוריה עסקו תרבויות אנושיות, יצירות אומנות וספרות, תאולוגים, אידאולוגים, פילוסופים ואנשי מדע בשאלות עמוקות בדבר טבע האדם, מקומו בעולם ומשמעות קיומו. דתות ומיתולוגיות נוטות לתפיסה תאוצנטרית שבה תכלית האדם הוא לעבוד את האלוהות (יחידה או מרובה) שבראה אותו, ומנגד התפתחו תפיסות אנתרופוצנטריות המעמידות את האדם במרכז[ל"ו], ואף מציגות אותו כמי שעיצב את האל בדמותו[ל"ז]. תכופות מוצג האדם כנעלה על בעלי החיים, אך גם כנחות מהאל. בקהלת נאמר כי "מותר האדם מן הבהמה אין", אך לפי ספר בראשית האדם נבדל מכל החיות בכך שנברא "בצלם אלוהים". שאלת יכולתו של האדם לעלות לדרגת אל, למשל לזכות בחיי אלמוות, העסיקה אפוסים עתיקים כעלילות גילגמש. מותר האדם ומשמעות קיומו נידונו באריכות בפילוסופיה ובספרות, ובעיקר לנוכח תגליות המדע המודרני כי האדם הוא מין של אורגניזם אשר התפתח ממיני אורגניזמים אחרים, על כוכב לכת שאין לו ייחוד ברור, במקום לא-מיוחד בתוך יקום עצום בגודלו ועתיק מאוד. ייחודו של האדם ביקום הוא נושא הדיון הפילוסופי-קוסמולוגי בין העיקרון הקופרניקני ועקרון הממוצעות לבין העיקרון האנתרופי. שאלתו המפורסמת של המלט: "להיות, או לא להיות" מבטאת את הדילמה האקזיסטנציאליסטית: מדוע על האדם לבחור בחיים ולא במוות? אפלטון טען כי מהות האדם ומטרתו היא ללמוד ולדעת, אריסטו גרס כי מהות האדם היא השאיפה אל הטוב; זרם הנהנתנות היווני קבע כי המטרה של האדם היא עונג ואושר; הרמב"ם קבע כי תכלית האדם היא השגת האל כפי יכולת האדם לדעת אותו; ז'אן-ז'אק רוסו טען כי מהות האדם ומשמעות קיומו היא הגשמת את הפוטנציאל הטמון בו; ואריך פרום טען כי האהבה היא התשובה העיקרית לבעיית הקיום האנושי. שאלה נוספת החוזרת ביצירות ספרותיות ובדיונים פילוסופים ותאולוגיים היא באיזו מידה יש לאדם בחירה חופשית בעיצוב גורלו, או האם גורל זה מוכתב מראש על ידי האלוהות, על ידי כוחות היקום או על ידי טבעו של האדם. ביצירות אפיות כמו האיליאדה והאודיסיאה, ובטרגדיות דוגמת אדיפוס המלך, אפילו גורלם של שליטים, גיבורים ואנשי מופת נקבע מראש, ולעיתים מוכרע על ידי פגם טרגי באופיים, אך ניתנת להם בחירה באופן שבו הם נושאים גורל זה. בהינדואיזם, כמתואר למשל בבהגווד גיטא, נפוצה התפיסה שלכל אדם יועד גורל ומקום בחברה שאין לחרוג מהם, אך המקבלים את גורלם בתבונה יזכו לקארמה ולגורל טוב יותר בגלגול הבא. הדרך ("דהרמה" או "דאו") להשתחרר ממחזור הגלגולים ולהגיע להארה היא נושא מרכזי בפילוסופיות מזרחיות. שאלה נפוצה שלישית לגבי טבע האדם היא באיזו מידה הוא טוב מיסודו או רע מיסודו[ל"ח]. תכופות מוצג האדם כנעלה על בעלי החיים בהיותו בעל דעת ויכולת בחירה מוסרית להכריע בין טוב לרע[ל"ט]. יצירות ספרותיות רבות עוסקות בהתחבטות הגיבורים והכרעתם בדילמות מוסריות הרות גורל[מ]. מקורו של הרוע על פי תפיסות נפוצות יכול להיות ביצר הרע, בחטא קדמון[מ"א], בכוח על-טבעי משחית דוגמת אהרימן בזורואסטריות או השטן, סמאל ואשמדאי בדתות אברהמיות, או בכוחות טבע עוורים. המדע חוקר את שאלת התורשה מול סביבה – באיזו מידה נקבע טבע האדם מלידה ובאיזו מידה הוא נלמד מהסביבה והחינוך, ונתון לבחירה ללא פנייה אל הטבע. ראו גם לקריאה נוספת קישורים חיצוניים ביאורים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/על-סגול] \| [TOKENS: 9715]
תוכן עניינים על-סגול קרינת על-סגול, קרינה על-סגולה, או קרינה אוּלְטְרָה סגולה (ידועה גם כקרינת UV; ראשי תיבות של "Ultra-violet"), היא קרינה אלקטרומגנטית, בעלת אורך גל קצר מזה של אור נראה, אולם ארוך מזה של קרינת רנטגן רכה. אטימולוגיה ומקום בספקטרום פירוש השם "אולטרה סגול" הוא "מעבר לסגול" (ultra בלטינית – "מעבר"); סגול הוא הצבע בעל אורך הגל הקצר ביותר בטווח אורכי הגל של האור הנראה. לעל סגול יש תדר גבוה יותר מהתדר של האור הסגול, ולכן אורך גל קצר יותר מאשר לאור סגול. חלק מאורכי הגל העל-סגולים נקראו בעבר "אור שחור", משום שאינם נראים לעין האנושית. סוגי קרינת על-סגול קרינת על-סגול נחלקת לעל-סגול קרוב (אורך גל של 380 עד 200 ננומטר) ולעל-סגול קיצוני (200 עד 10 ננומטר). כשדנים בהשפעת הקרינה העל-סגולה על בריאות האדם ועל הסביבה, טווח אורכי הגל בעל-סגול מחולקים לעיתים קרובות ל-UV-A (אורך גל של 400 עד 315 ננומטר; נקרא גם "אור שחור" או UV גל ארוך), UV-B (אורך גל של 315 עד 280 ננומטר; נקרא גם UV גל בינוני), ו-UV-C (מ-280 עד 100 ננומטר; נקרא גם UV גל קצר או "קוטל חיידקים"). זכוכית רגילה היא שקופה לקרינת UV-A אולם אטומה לאורכי גל קצרים יותר. זכוכית קוורץ, בתלות באיכותה, עשויה להיות שקופה אפילו לעל-סגול קיצוני. השמש פולטת קרינה בתחומי UV-A, UV-B ו-UV-C, אולם בשל הספיגה בשכבת האוזון באטמוספירה, 99% מהקרינה העל-סגולה המגיעה לפני-השטח של כדור הארץ היא UV-A. השפעות על בריאות האדם כשהעור מראה סימני אדמומיות ("הישרפות") זוהי תוצאה של כווייה, הנוצרת בעקבות כמות מסוימת של קרינה המגיעה לעור. כמות הקרינה המגיעה לעור היא מכפלה של עוצמת הקרינה במשך הזמן של הקרינה. היחידה נקראת ג'אול. כמות הקרינה הגורמת לאדמומיות בעור היא שונה עבור אורכי גל שונים. עבור קרינה באורך 350 ננומטר (UVA) יש צורך ברמה של 100 ג'אול. 3 ג'אול של קרינה באורך גל של 310 ננומטר גורמת לאדמומיות ואילו עבור 300 ננומטר מספיק לקבל 0.5 ג'אול כדי שהעור יאדים. האטמוספירה ושיכבת האוזון מסננות קרינת UV אך לא לגמרי. מבין קרני ה-UV השונות, חודרות מבין לשכבות אלה כמות רבה של UVA, כמות קטנה פי 100 של UVB וכמות אפסית של UVC. כאמור, העור רגיש פחות לקרינת UVA לכן היא נחשבת לפחות מזיקה מהשלוש, אולם כיוון ששכבת האוזון אינה בולמת אותה כל כך, היא קיימת בכמויות גדולות (בדומה למיטות שיזוף). היא עשויה לתרום להזדקנות העור, נזק ל-DNA, ואף לסרטן העור. קרינת UVA חודרת מעבר לשכבות העור ומגיעה לאזורים רגישים. התגלה כי קרינה זאת מעלה את מקרי סרטן העור במיטות שיזוף ואצל מקבלי טיפולי UVA במרפאות. סוברים שהיא הגורם העיקרי לקמטים בעור. קרינות UVB ו-UVC מסוכנות לעיניים, וחשיפה לה עשויה לגרום לפוטוקרטיטיס (דלקת עיניים שטחית אך כואבת). קרינת UVC מסוכנת הרבה יותר מאשר קרינת UVB וחשיפת העיניים לקרינת UVC, אפילו במשך כמה שניות יכול לגרום לכוויות חמורות בעור ובעיניים. מנורות UVC נמצאות בשימוש במתקני טיהור מים, טיהור חדרי ניתוחים, טיהור אריזות מזון ועוד. כמות קטנה מאוד של קרינת UVC הורגת כל תא חי כולל חיידקים או וירוסים תוך שניות. קרינות UV-A, UV-B ו-UV-C עשויות כולן לפגוע בחלבוני קולגן ובכך להאיץ את הזדקנות העור, אך קרינת UVC היא ההרסנית ביותר. קרינת UV בעוצמה חזקה גורמת לסוגים מסוימים של סרטן עור. קרינה זו מייננת מולקולות DNA בתאי עור, וגורמת ליצירת קשרים קוולנטיים בין בסיסי תימין סמוכים, מה שמוביל בסופו של דבר לעיוותים במבנה הסליל של ה-DNA, עיכוב בשכפול, פערים ב-DNA, ועוד. בעיות אלו עשויות לגרום למוטציות, שעלולות להוביל לגידול סרטני. ניתן לראות בקלות את ההשפעה המוטגנית של קרינת על-סגול על תרביות חיידקים. קשר סרטני זה הוא הגורם לדאגה בקשר לחור באוזון. קרינת UV-C היא המסוכנת שבשלושה. בעבר לא ניתנה תשומת-לב רבה לקרינת UV-C, משום שהיא מסוננת בדרך-כלל בשכבת האוזון ולא מגיעה לפני כדור-הארץ. כיום, דילול שכבת האוזון והחורים בה גורמים לדאגה גוברת באשר לחשיפה אפשרית לקרינת UV-C. כהגנה מפני אור על-סגול, הגוף (בהתאם לסוג העור) משתזף כשהוא נחשף לכמויות קטנות של קרינה, על ידי שחרור של הפיגמנט החום מלנין. השיזוף עוזר לחסום חדירת קרני על-סגול ולמנוע נזק לרקמות עור רגישות ועמוקות יותר. קיימים תכשירי הגנה רבים החוסמים קרינה על-סגולה באופן חלקי. רוב המוצרים הללו כוללים "דירוג SPF", המציין את רמת ההגנה שהתכשיר מעניק. דירוג זה תקף רק להגנה מפני אור UV-B. בכל מקרה, מרבית רופאי העור ממליצים להימנע מחשיפה ארוכה לשמש. קרינה זו יכולה להוות סיכון להתפתחות קטרקט. השפעה חיובית של אור על-סגול היא ייצור של ויטמין D בגוף. מחקר שנערך ב-2002 בידי ויליאם ב. גרנט מעלה את הטענה כי מקרי מוות מסרטן רבים נגרמים בשל מחסור בוויטמין D הנובע מחשיפה לא מספיקה לקרינת UV-B. כאשר קרינת UV-B פוגעת בעור היא הופכת את הכולסטרול שבעור לוויטמין D3. קרינת UV-B מהשמש או על ידי מנורות מיוחדות משפיעה לטובה על חולים במחלות עור רבות ומדי זמן נוספות מחלות לרשימה. כיום הטיפול בקרינה זאת מאושר על ידי משרדי הבריאות בעולם עבור מחלות עור פסוריאזיס, ויטיליגו, דלקת עור אטופית, ליכנפלנוס (סוג של סרטן) ועוד מחלות. קיימות בעולם עשרות אלפי מרפאות UV-B ובארץ הטיפול בהן מאושר על ידי משרד הבריאות ונמצא בסל הבריאות. בארצות בהן אין קרינת שמש חזקה, כמו רוסיה, נורווגיה ועוד, ניתנות באופן סדיר הקרנות UV-B לנשים בתקופת ההריון, על מנת להיטיב עם בריאות האישה והעובר. בשנת 2000 התחילו להשתמש במנורות UV-B מסוג חדש אשר נותנות קרינה בתחום צר בלבד של 311–313 ננומטר בלבד, זאת בעוד שלפני כן היה שימוש רק במנורות UV-B של 290–320 ננומטר. היתרון של מנורות אלה בכך שהן לא נותנות קרינה מתחת ל-300 ננומטר שהיא קרינה מזיקה שאינה תורמת לייצור ויטמין D3 ומצד שני היא גורמת להרס ה-DNA. מנורות אלה נקראות נרובנד. בעוד שהשימוש במנורות נרובנד 311–313 ננומטר נעשה על כל הגוף או על שטחים נרחבים במרפאות, טיפול על שטחים קטנים באמצעות לייזר אקסימר הפולט קרינת UV-B בתחום 308 ננומטר נמצא כיעיל אף הוא. כיוון שהלייזר ניתן בעוצמה חזקה ובאורך גל שקרוב יותר ל-300 ננומטר, מספיקה הקרנה באמצעות הלייזר של שנייה-שתיים כדי לגרום לתגובה בעור. שימוש נוסף בקרינה זו הוא כטיפול בקרטוקונוס. טיפול זה מוכר בשם Corneal Collagen Crosslinking. בטיפול זה מוחדר אל תוך העין ריבופלבין אשר תחת השפעת קרני UV-A, גורם לחיבור מחדש של רקמות הקרנית ובכך אמור לפעול כמנע עבור מנגנון התפשטות המחלה. רוב בני האדם לא מסוגלים לראות אור על-סגול היות שעדשת העין לא קולטת את רוב האור באורכי גל מתחת ל-380 ננומטר. ידוע על מקרים רבים בהם אנשים לאחר ניתוח קטרקט, הצליחו לראות אור על-סגולי באורכי גל עד 300 ננומטר. בטבע חיות רבות ושונות ניחנות ביכולת ראיית על-סגול, ביניהם חרקים רבים. הדבורים, למשל, רואות בתחום העל-סגול הקרוב. פרחים רבים התלויים בחרקים להאבקה מנצלים עובדה זו, וצבועים בצבעי על-סגול עזים, המושכים את הדבורה אל אבקני הפרח. ישנם בעלי חיים המסוגלים לעקוב אחרי סימני על-סגול שמותירים בעלי חיים אחרים ובאופן זה לצודם. עקרבים מאירים בצורה פלואורסצנטית תחת הקרנה של אור על-סגול (מייחסים את התופעה למינרלים או לחלבונים שנמצאים בעורם), דבר המנוצל על ידי לוכדי עקרבים. ישנם אלמוגים המאירים בצורה פלואורסצנטית תחת הקרנה של אור על-סגול. צלילות לילה ספורטיביות נעזרות בפנס מתאים כדי לראות את התופעה. ידוע כי עצמים חמים מאוד מפיקים קרינה על-סגולה רבה (למשל האזור סביב לחור שחור). אותה שכבת אוזון המגנה עלינו, מקשה על האסטרונומים לראות קרינה זו מעל פני כדור-הארץ. לפיכך, מרבית התצפיות העל-סגולות נערכות מהחלל. שימושים לאור על-סגול שימושים רבים ושונים: מנורות פלואורסצנטיות מפיקות אור על-סגול על ידי שחרור של אדי כספית בלחץ נמוך. ציפוי זרחני על פנים המנורה בולע חלק מהאור העל-סגול והופך אותו לאור נראה, שאר הקרינה נבלמת על ידי דפנות הזכוכית. אורכי הגל העיקריים הנפלטים על ידי הכספית הם בתחום של UV-C. חשיפה לא מוגנת של העור או העיניים למנורות "פלואורסצנטיות" המשמשות לקטילת חיידקים וטיהור מים (שהן על פי רוב עשויות קוורץ, ואין בהן ציפוי זרחני) היא מסוכנת למדי. מרבית האור ממנורות כספית הוא באורכי גל לא רציפים. מקורות פרקטיים אחרים לאור על-סגול עם טווח פליטה רציף יותר כוללים מנורות קסנון (משמשות לעיתים לדימוי אור שמש), מנורות דאוטריום, מנורות כספית-קסנון, נורות מתכת-הליד, ונורות הלוגן. אור על-סגול באורך גל של 254 ננומטר, שנפלט על ידי אדי כספית בנורת התפרקות גז, משמש לעיתים קרובות לטיהור מי שתייה ובמתקני טיהור מי שפכים. מנורות על-סגולות משמשות גם לבדיקת מחצבים, אבני חן, ועבודות "בילוש" אחרות כגון אימות פרטי אספנות שונים. חומרים שנראים דומה באור רגיל זוהרים לעיתים באופן שונה תחת אור על-סגול, כך שאור על-סגול יכול לשמש להבחנה בין חומרים שונים ולזיהוי זיופים. בתכונה זו נעשה שימוש גם בביוכימיה ובזיהוי פלילי. (ביוונית: טיפול באור), הוא שם לטיפול רפואי באמצעות חשיפת העור לקרני אור. מחלות מסוימות ניתנות להקלה או לריפוי באמצעות פוטותרפיה. המחלות פסוריאזיס, ויטיליגו, דלקת עור אטופית ונוספות אחרות מטופלות באמצעות חשיפה לאור בתחום העל סגול UVB באורך גל של 280–320 ננומטר. אקנה מטופלת באור נראה באורך גל של 415 ננומטר ההורג את חיידק האקנה. קרינת אור בשילוב עם חומרים פעילים מביאה לריפוי סרטן העור. כן נמצאות בשימוש מנורות UVB אשר פותחו על ידי חברת פיליפס בהולנד. המנורות פולטות קרינת UVB בתחום צר (Narrow Band) של 311–313 ננומטר, בעוד שמנורות UVB רגילות פולטות קרינה בכל תחום UVB שבין 280–320 ננומטר. קיימות בעולם עשרות אלפי מרפאות פוטותרפיה ומקבלים בהן מיליוני מטופלים. הטיפול מאושר על ידי משרד הבריאות ואין לו תופעות לוואי כפי שיש לטיפול באמצעות תרופות וחומרים כימיים. אור על-סגול משמש לסטריליזציה של סביבות עבודה וכלים במעבדות ביולוגיה ובמתקנים רפואיים. עם זאת, שיטה זו משמשת רק כנדבך נוסף לשיטות סטריליזציה אחרות, שכן מיקרואורגניזמים שונים עשויים למצוא מפלט מפני האור על-סגול בסדקים קטנים או באזורים מוצלים. עקב אורך הגל הקצר שלו, נעשה שימוש באור על-סגול בפוטוליתוגרפיה באיכות גבוהה בתהליך הייצור של מוליכים למחצה. פוטוליתוגרפיה זו משמשת לייצור מעגלים משולבים ומעגלים מודפסים. אור על-סגול משמש גם בספקטרוסקופיה. החלבון GFP ונגזרותיו הם כלי שימושי מאוד בעולם הביוטכנולוגיה. ה-GFP מאיר פלואורסצנטית בתחום הספקטרום הנראה תחת הארה באור על סגול. בעזרתו ניתן לסמן, לראות ולחקור חלבונים ומבנים שהם יוצרים, שמצד עצמם אינם מאירים. היסטוריה זמן קצר לאחר שהתגלה האור התת-אדום, הפיזיקאי הגרמני יוהאן וילהלם ריטר החל לחפש קרינה בקצה השני של הקשת, באורכי הגל הקצרים שמעבר לסגול. ב-1801 הוא השתמש בכלוריד כסף, חומר הרגיש לאור, כדי להראות שישנו אור בלתי-נראה מעבר לסגול. הוא קרא לאור זה "קרניים כימיות". קרינת UV התגלתה בשנת 1801 כאשר הפיזיקאי הגרמני יוהאן וילהלם רייטר הבחין בקרניים בלתי נראות, הנמצאות ממש מעבר לקצה הסגול של הספקטרום הנראה. הגלוי של רייטר התרחש כאשר הוא שם לב שנייר הספוג בכלוריד-הכסף התכהה במהירות רבה יותר כאשר נחשף לאור UV בהשוואה לקצב שבו התכהה כאשר נחשף לאור הסגול. רייטר קרא לאור הזה "קרני חמצון" (בגרמנית: de-oxidierende Strahlen) כדי להדגיש תגובתיות כימית ולהבדיל אותם מ"קרני חום", שהתגלו על ידי ויליאם הרשל שנה קודם לכן, בקצה השני של הספקטרום הנראה. המונח הפשוט יותר "קרניים כימיות" אומץ זמן קצר לאחר מכן, ונשאר פופולרי לאורך המאה ה-19, אם כי חלק מהמדענים טענו כי קרינה זו שונה לחלוטין מאור נראה. המונחים "קרניים כימיות" ו"קרני חום" הומרו בסופו של דבר לטובת קרינה על-סגולה ותת-אדומה בהתאמה. ראו גם קישורים חיצוניים הערות שוליים הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/היסטוריה_של_ארצות_הברית#cite_note-10] \| [TOKENS: 49318]
תוכן עניינים היסטוריה של ארצות הברית ארצות הברית של אמריקה היא רפובליקה פדרלית, הנמצאת במרכז יבשת אמריקה הצפונית, הגובלת מצפון בקנדה ומדרום במקסיקו. ארצות הברית משתרעת בין האוקיינוס האטלנטי (החוף המזרחי) לבין האוקיינוס השקט (החוף המערבי), וכוללת גם את מדינת הוואי, שהיא קבוצת איים הנמצאת באוקיינוס השקט, ומדינת אלסקה הנמצאת בצפון-מערב היבשת, כמו גם טריטוריות נוספות ברחבי העולם. ההיסטוריה האמריקנית היא סיפורה של אומה שהתגבשה ב"עולם חדש" ממהגרים שהגיעו אליה בתחילה מאירופה ואחר כך מכל קצוות העולם ויצרו באופן הדרגתי מדינה רחבת ממדים שהפכה במאה העשרים למעצמה בעלת חשיבות עולמית מבחינה כלכלית, תרבותית ופוליטית. התקופה הקדם קולוניאלית המתיישבים הראשונים באזור הגיעו ככל הנראה לפני אלפי שנים לאחר שחצו את מצר ברינג לכיוון אלסקה. העדות המוצקה הראשונה לתרבויות אלה מתוארכות לשנת 9,000 לפנה"ס והן משויכות לשבטי סאנדיה ותרבות קלוביס. קיים מידע מועט בלבד על הפלאו-אינדיאנים ("אינדיאנים עתיקים"), מונח המתייחס לבני האדם שאכלסו את יבשת אמריקה לקראת סופו של עידן הקרח האחרון. העדויות הארכאולוגיות והגאולוגיות מעידות על כך שאמריקה הצפונית הייתה מיושבת על ידי אנשים שהיגרו אליה מאסיה דרך מצר ברינג כבר לפני 11,000 שנים. אנשים אלו הפכו לילידים שאכלסו את אמריקה לפני הגעת משלחות הכיבוש והקולוניזציה האירופאיות בשלהי המאה ה-15. בשל טעותו של קולומבוס ילידים אלו כונו בתחילה בשם אינדיאנים (כלומר תושבי "אינדיה", היא הודו בשפות האירופאיות), אולם במהלך השנים הפסיקו להשתמש בטעות האירופוצנטרית, והשם אינדיאנים הוחלף לשמות כגון "עמים ילידים" או "אמרינדיאנים" או "אמריקאים ילידים". תרבויות רבות שגשגו ביבשת אמריקה הצפונית לפני הגעת האירופאים, תחילה התרבויות של התקופה הארכאית ואחר-כך האולמקים והאצטקים בדרום-מערב היבשת ותרבות אדנה במזרחה. התרבויות הללו התפתחו במהלך השנים והפכו לאוכלוסיות גדולות וצפופות. החקלאות התפתחה גם היא החל מאמצע האלף השלישי לפנה"ס, כאשר היא מתבססת על ביותם של החמנית, דלעת וצמחים ממשפחת הסלקיים. בסופו של דבר אומצו התירס והקטניות, שמקורם בדרום יבשת אמריקה הצפונית, כגידולים לתקופת הקיץ הקצרה במזרח אמריקה הצפונית והחליפו את המינים הילידים. המגע האירופאי הראשון עם אמריקה הצפונית היה בשנת 1000. הוויקינג לייף אייריקסון הקים נקודת התיישבות קצרת-ימים שנקראה וינלאנד באזור ניופאונדלנד של ימינו, אולם זו ננטשה לאחר זמן קצר ולא השפיעה על העמים הילידים באזור. רק 500 שנים לאחר מכן יגיעו אירופאים נוספים ליבשת. מספר מקורות ערביים מימי הביניים טוענים כי חוקרים מוסלמים מאל-אנדלוס וארצות המגרב חצו את האוקיינוס האטלנטי בין המאה ה-9 למאה ה-14. אמריקה הקולוניאלית לאחר תקופה בה תרו מספר משלחות אירופאיות את חופי אמריקה הצפונית הקימו מספר מדינות, כגון הולנד, ספרד, אנגליה, צרפת ושוודיה, נקודות יישוב באזור. קולומבוס היה האירופאי הראשון שהגיע לאזור ב-1492 ואחריו הגיעו קונקיסטאדורים ספרדים ואירופאים אחרים. במהלך המאה ה-16 הביאו האירופאים לאזור סוסים, בקר וחזירים. על המתיישבים האירופאים הראשונים, שהגיעו בעקבות גילוייו של כריסטופר קולומבוס ב-1492 קיים מידע עשיר, אך עדיין לא מלא. ככל הנראה היה חואן פונסה דה לאון, שהגיע לחוף עשיר, לו קרא פלורידה ב-1513, לאירופאי הראשון שהגיע לחלק היבשתי של ארצות הברית דהיום. מסעו של פונסה דה לאון הוא הראשון המתועד בוודאות. קיימות השערות על הגעת אירופאים אחרים לחופי אמריקה הצפונית קודם לכן, כגון זו בדבר ג'ון קבוט שנטען שהגיע לאזור כבר ב-1497, אולם אלו אינן מקובלות במחקר. בתוך שלושה עשורים מהגעתו של פונסה דה לאון הגיעו הספרדים להרי האפלצ'ים, נהר מיסיסיפי, גרנד קניון והמישורים הגדולים. ב-1540 הוביל החוקר ארננדו דה סוטו משלחת מחקר גדולה, ובאותה שנה הנהיג פרנסיסקו וסקס דה קורונדו משלחת של 2,000 ספרדים ואינדיאנים שפעלה באזור גבול אריזונה-מקסיקו של ימינו והגיעה עד למרכז קנזס. באותה תקופה פעלו חוקרים ספרדים נוספים וביניהם לוקאס וסקס דה איילון (Lucas Vázquez de Ayllón‏ 1526-1475), פאנפילו דה נארווס (Pánfilo de Narváez‏ 1528-1470), סבסטיאן ויסקאינו (Sebastián Vizcaíno‏; 1625-1548) וחואן רודריגס קבריו. הספרדים שלחו מספר מתיישבים, והקימו את היישובים האירופאים הקבועים הראשונים בחלק היבשתי של ארצות הברית. ההתיישבות הראשונה הייתה בסיינט אוגוסטין, פלורידה ב-1565, ולאחריה הספרדים התיישבו בסנטה פה, ניו מקסיקו, סן אנטוניו, טוסון, סן דייגו, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו. רוב היישובים הספרדיים הוקמו לאורך החוף הקליפורני של נהר סנטה פה בניו מקסיקו. פורט קרוליין הייתה המושבה הצרפתית הראשונה באזור. היא הוקמה באזור ג'קסונוויל, פלורידה ב-1564, ושרדה במשך שנה אחת בלבד עד שנחרבה על ידי הספרדים. צרפת החדשה (בצרפתית: la Nouvelle-France) הייתה האזור שיושב על ידי צרפת במהלך התקופה שהשתרעה בין חקר נהר סנט לורנס על ידי ז'אק קרטייה ב-1534, ועד הוויתור הצרפתי על שטחים אלה לטובת ספרד והממלכה המאוחדת ב-1763. בשיא פריחתו ב-1712 (לפני הסכם אוטרכט) האזור השתרע מניופאונדלנד עד להרי הרוקי וממפרץ הדסון עד מפרץ מקסיקו. הטריטוריה חולקה לחמש מושבות, שכל אחת מהן נוהלה בנפרד: קנדה, אקאדיה, מפרץ הדסון, ניופאונדלנד ולואיזיאנה. המתיישבים הראשונים לאורך החוף היו אנגלים והם עשו זאת במהלך המאה ה-17, ביחד עם קבוצות קטנות יותר של הולנדים ושוודים. ב-14 במאי 1607 נוסדה ג'יימסטאון בווירג'יניה הנחשבת להתיישבות הקבע הראשונה של אנגליה בעולם החדש (קדמה לה המושבה באי רואנוק שלא שרדה). אמריקה הקולוניאלית התאפיינה במחסור חמור בכוח אדם, מה שהוביל לצורות שונות של עבודת כפייה ובהן עבדות ומשרתים חוזיים בשכר נמוך או ללא שכר כלל, ובאמצעות מדיניות בריטית של הזנחה קלה ("תקופת ההזנחה המבורכת") שאפשרה את ההתפתחות של רוח אמריקנית השונה מזו של המייסדים האירופאים. ב-1606 הוענקה הזכות להקמת מושבה בצפון אמריקה לחברת מניות לונדונית בשם "חברת וירג'יניה" שהוקמה לשם כך. החברה שלחה שלוש ספינות בהן 104 מתיישבים שייסדו ב-1607 באזור האמפטון רודס שבשפך מפרץ צ'ספיק לאוקיינוס האטלנטי את מושבת וירג'יניה – המושבה בריטית הראשונה בצפון אמריקה שהצליחה לשרוד. ב-1620 העניקה "חברת וירג'יניה" זכות לקבוצת אנגלים פרוטסטנטים, שנרדפו על ידי הכנסייה האנגליקנית, להגיע בספינה מייפלאואר לצפון המושבה. הם הגיעו לאזור מסצ'וסטס של היום וייסדו את מושבת פלימות'. דוגמה אחת לעימות בין האינדיאנים לבין המתיישבים האנגלים היא טבח ג'יימסטאון בווירג'יניה (1622), שבה האינדיאנים הרגו מאות מתיישבים אנגלים. העימות הגדול ביותר בין האינדיאנים לבין האנגלים במאה ה-17 היה מלחמת המלך פיליפ בניו אינגלנד. המייסדים העיקריים של ניו אינגלנד היו פוריטנים שהקימו את מושבת מפרץ מסצ'וסטס ב-1629. המושבות האמצעיות, שמורכבות ממדינות ניו יורק, ניו ג'רזי, פנסילבניה ודלאוור של ימינו, אופיינו על ידי גיוון גדול באוכלוסייה. הניסיון הראשון להתיישב בווירג'יניה היה הקמתה של פרובינציית קרוליינה, כאשר פרובינציית ג'ורג'יה (האחרונה מבין 13 המושבות שהוקמה) הוקמה ב-1733. חלק מהמושבות היו מושבות עונשין החל משנות ה-20 של המאה ה-17 ועד מלחמת העצמאות של ארצות הברית. הקמת ארצות הברית של אמריקה, מלחמת העצמאות ואישור החוקה (1776–1789) באמצע המאה ה-18 החלה תסיסה בקרב אוכלוסיית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות, בניגוד לרעיונות תקופת ההשכלה שהתפתחו באירופה באותו זמן. בתגובה למיסים שהוטלו קמו תנועות פטריוטיות, שפעלו בנחרצות נגד השלטון הבריטי. קבוצה בולטת הייתה בני החירות, שפעלה בשיטות צבאיות נגד פקידי הממלכה עד כדי כך שבשעת אכיפת המיסים על התושבים, לא נשאר אף פקיד לאסוף את הכספים. המצב הגיע לנקודת רתיחה בשנות ה-70 של המאה לאחר טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי והעמידו בראשו את גנרל (לימים גנרל הצבאות) ג'ורג' וושינגטון. מלחמת העצמאות האמריקנית החלה רשמית עם "הירייה שנשמעה ברחבי העולם" בקרבות לקסינגטון וקונקורד ב-19 באפריל 1775. באמצע המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה נמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות. נקודת המפנה במלחמה הייתה בקרב סרטוגה השני, באוקטובר 1777, בו נחלו האמריקנים ניצחון. בעקבות כך צרפת ומדינות אירופיות נוספות שרצו בהחלשת הממלכה המאוחדת החלו לתמוך במדינה הצעירה. המלחמה הוכרעה עם ניצחון האמריקנים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781 והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הגיעו להסכמות עם האמריקנים ב-1782, ולבסוף הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783. בתחילה הייתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המושבות, כאשר המוסד הפדרלי היחידי היה הקונגרס הקונטיננטלי. הבסיס החוקתי הרופף ביניהן היה מסמך סעיפי הקונפדרציה. אולם, מבנה זה לא היה מספיק למדינה שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הוועידה החוקתית כדי לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. החוקה אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789. לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון. ההתרחבות מערבה (1789–1849) לאחר אשרור החוקה החדשה התמנה ג'ורג' וושינגטון לנשיא ארצות הברית הראשון. מרד הוויסקי ב-1794 שבו מחו מספר מתיישבים בפנסילבניה נגד המס הפדרלי על ליקרים ומשקאות מזוקקים היה המבחן הראשון של הממשלה הפדרלית. עם תום המלחמה החלה ההתרחבות מערבה, במה שהוצג על ידי התעמולה האמריקאית כהייעוד הגלוי-שמטרתו לייסד מדינה שקצותיה יגיעו לשני האוקיינוסים. הם התחילו בהתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. השאיפה להתרחבות מערבה נומקה ברצון להשגת עוצמה לאומית וגם באמונה לפיה השיטה האמריקנית הדמוקרטית שבמרכזה חופש לאדם תיטיב גם עם תושבי האזורים החדשים שיסופחו לארצות הברית. הסכסוכים באירופה המשיכו לשחק לידי המדינה הצעירה וזאת לאחר שצרפת בראשות נפוליאון שאפה להחליש את הממלכה המאוחדת. הצדדים החלו במשא ומתן לרכישת לואיזיאנה ועד מהרה החליט נפוליאון להציע לאמריקנים את כל שטח לואיזיאנה שהיה בשליטת צרפת כדי לקבל כסף אשר ישמש לבניית הצבא הדרוש למערכות העתידיות לבוא באירופה. ב-30 באפריל 1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומאס ג'פרסון עם צרפת על הסכם רכישת לואיזיאנה. ברכישה זו נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי ובכך כמעט הוכפל שטחה. הרכישה יצרה בעיות טריטוריאליות חדשות עם הספרדים, שכוחם בעולם החדש הלך וקטן והם החלו לחוש מאוימים מהמדינה החדשה. האמריקאים טענו כי מערב פלורידה הייתה חלק מעסקת רכישת לואיזיאנה ואילו הספרדים לא היו מוכנים לוותר על השטח שהיה בשליטתם. אחרי סכסוכים רבים קנתה ב-1819 ארצות הברית את מערב פלורידה מידי ספרד בחתימת הסכם אדמס-אוניס, במהלכו הוסדרו סוגיות הנוגעות לסכסוכי גבולות בין שתי המדינות. כמו כן, רכישת לואיזיאנה אפשרה לחוואים מהמערב להשתמש בנהר המיסיסיפי, הסירה את הנוכחות הצרפתית מהגבול המערבי של ארצות הברית, וסיפקה למתיישבים פוטנציאליים שטח נרחב להתיישבות. בעקבות הפקעה מתמשכת של מלחים אמריקניים לטובת הצי המלכותי הבריטי ופגיעה בריבונות האמריקנית, כינס הנשיא ג'יימס מדיסון את המושב ה-12 של קונגרס ארצות הברית (בראש המושב עמדו נציגים מהדרום ומהמערב), שהחליט על הכרזת מלחמה נגד הממלכה המאוחדת ב-1812. מלחמה זו, שנקראה מלחמת 1812, הסתיימה ללא הכרעה, וזאת לאחר שנמשכה עד ה-18 בפברואר 1815. החלק העיקרי של הסכם גנט, שבה הוסכם על סיום המלחמה, היה שמירת הסטטוס קוו כפי שהיה לפני המלחמה; עם זאת, ובשונה למצב שלפני המלחמה, הבריטים ביטלו את הברית עם האינדיאנים. בדוקטרינת מונרו, שפורסמה ב-1823, בוטאה מדיניות אמריקנית שלפיה המעצמות האירופאיות לא צריכות להתערב יותר באמריקה. היה זה רגע מכריע במדיניות החוץ של ארצות הברית. דוקטרינת מונרו אומצה בתגובה לחששות אמריקניים ובריטיים מהתפשטותן של צרפת ורוסיה בחצי הכדור המערבי. רק בתקופת ממשלו של תאודור רוזוולט הפכה הדוקטרינה לחלק רשמי במדיניות החוץ של ארצות הברית. הדוקטרינה הופעלה במלחמת ארצות הברית–ספרד ובמאבקים מול ברית המועצות באמריקה המרכזית. ב-1830 עבר בקונגרס חוק העברת האינדיאנים, שאישר לנשיא לפתוח במשא ומתן ולחתום על הסכמים עם האינדיאנים שלפיהם יוחלפו שטחים במדינות המזרח בתמורה לאדמות אינדיאניות הנמצאות ממערב לנהר המיסיסיפי. דבר זה גרם לאנדרו ג'קסון, גיבור צבאי לשעבר ונשיא המדינה, להצטייר כרודן ביחס לאוכלוסיות ילידים. התוצאה המפורסמת ביותר של החוק הייתה הגלייתם הכפויה של מספר שבטי ילידים למערב, כאשר אינדיאנים מתו במהלך הדרך. החוק הוביל בסופו של דבר למלחמות סמינול. בשנת 1835 החלה המהפכה הטקסנית במקסיקו השכנה, לאחר שנשיא המדינה הכריז על עצמו כדיקטטור בטענה כי המדינה לא מוכנה לדמוקרטיה. המהלך החד צדדי הוביל לניתוק רפובליקת טקסס ממקסיקו ולהקמת מדינה טקסנית חדשה ועצמאית. הרפובליקה החדשה התקיימה זמן קצר מ-1836 עד 1845, השנה שבה סופחה הרפובליקה לארצות הברית. סיפוח השטחים לא התקבל בעין יפה במקסיקו, אשר ראתה בהם חלק משטחה, והדבר הוביל למלחמת ארצות הברית–מקסיקו (1846–1848) שבמהלכה הביסו הכוחות האמריקאים את מקסיקו וסיפחו לארצות הברית טריטוריות חדשות הכוללות, לפי הגבולות של היום, את קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וחלקים מויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו. ב-2 בפברואר 1848 נחתם הסכם גואדלופה אידלגו שסיים את המלחמה, ובו נקבע כי ארצות הברית תקבל את השליטה בשטחים שנכבשו ולמקסיקו יוחזרו כל השטחים שנכבשו מדרום לנהר הריו גראנדה. כחמש שנים מאוחר יותר, ב-1853, הוסכם ברכישת גדסדן כי ארצות הברית תעביר למקסיקו סכום של 18,250,000 דולרים (שווי ערך לכ-630 מיליון דולר של היום) – תמורת 77,700 קמ"ר של שטחים. השטחים הללו איפשרו לארצות הברית לבנות את הרכבת הטרנס קונטיננטלית וכן לפצות את מקסיקו על איבוד השטחים במלחמה. בתוכנית המקורית היו אמורים להימכר שטחים נרחבים הרבה יותר, אבל התושבים המקסיקנים התנגדו לכך, ואיתם גם סנטורים אמריקאים שהתנגדו לעבדות בטענה כי הדבר יוסיף טריטוריות אשר מצדדות בעבדות. מלחמת האזרחים (1849–1865) ההתמקדות בנושאי פנים התבטאה באמצעות מדיניות החוץ של ארצות הברית שהתבססה על דוקטרינת מונרו (1823), שקבעה שארצות הברית לא תתערב בנעשה באירופה, אך גם לא תסבול התערבות אירופית בחצי הכדור המערבי. ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית הייתה קרועה בין מדינות הצפון התעשייתיות שבהן נאסרה העבדות, לבין מדינות הדרום החקלאיות שהתבססו על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר נגדו רוב בקונגרס. במחצית הראשונה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, ופשרת 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. חוק קנזס נברסקה, שהוצע על ידי מדינות הדרום ב-1854, ביטל את פשרת מיזורי שקבעה כי כל מדינה חדשה שתצטרף לברית תחליט בעצמה על עמדתה בעניין העבדות, וכאשר נבחר אברהם לינקולן לנשיאות מטעמה של המפלגה הרפובליקנית, פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, ובכך ניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, שבה ניצח לבסוף הצפון. מלחמת האזרחים החלה כאשר גנרל פ.ג.ט. בורגארד מצבא הדרום פתח באש על פורט סאמטר. האש נורתה כיוון שפורט סאמטר היה במדינת קונפדרציה. ארבע מדינות צפוניות (דלאוור, קנטקי, מרילנד, מיזורי) שהעבדות הייתה מותרת בהן הצטרפו לחלק המערבי של וירג'יניה (שנהפך למדינה וירג'יניה המערבית) ונודעו בשם מדינות הגבול. מעודדים מהצלחתם בקרב בול ראן השני, חיילי צבא הקונפדרציה פלשו לראשונה לצפון כאשר גנרל רוברט לי הוביל 55,000 איש מצבא צפון וירג'יניה לרוחב נהר הפוטומק ולתוך מרילנד. קרב אנטיאטם ליד שרפסבורג ב-17 בספטמבר 1862 היה היום העקוב מדם ביותר בהיסטוריה האמריקנית. בתחילת 1864 לינקולן מינה את גנרל יוליסס ס. גרנט לרמטכ"ל צבא האיחוד. גנרל ויליאם שרמן הגיע מצ'אטאנוגה לאטלנטה והביס את הכוח הצבאי של הקונפדרציה שהיה נתון לפיקודם של ג'וזף ג'ונסטון וג'ון בל הוד. צבאו של שרמן החריב כ-20% מהחוות בג'ורג'יה במה שכונה "הצעדה אל הים", והגיע לחוף האוקיינוס האטלנטי שבסאוואנה, ג'ורג'יה, בדצמבר 1864. צבאו של לי נכנע לצבא צפון וירג'יניה ב-9 באפריל 1865, בבית המשפט של אפומאטוקס. תקופת השיקום והתפתחות התעשייה (1865–1890) עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה "תקופת השיקום" ("Reconstruction"). לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום, אולם הוא נרצח כמעט מיד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש דרומי, ולאנדרו ג'ונסון, סגן הנשיא שהחליפו לאחר הרצח, לא היה כוח רב. לאחר מלחמת האזרחים חוותה ארצות הברית תקופה של תיעוש מהיר, בעיקר במדינות הצפון. אולם, הרקונסטרקציה וכישלונה הותירו את הלבנים בדרום בעמדת כוח מול האוכלוסייה השחורה, כך שהם מנעו ממנה את זכויות האזרח שלה ושמרו אותה במעמד חברתי וכלכלי נמוך. לאחר תקופת הרקונסטרקציה הגיעה תקופת הזהב והדמויות הבולטות בה היו ג'ון רוקפלר ואנדרו קרנגי. המונופולים התרחבו מאוד ובתחומי הנפט, פלדה ומסילות הרכבת פשתה השחיתות. תגליות חדשות רבות סייעו בהגדלת הייצור אך מנגד גרמו לירידה תלולה ברמת השכר, שבסופו של דבר גרמה למהומות בחלקים רבים באמריקה. מדיניות הממשל הפדרלי של ארצות הברית מאז כהונתו של ג'יימס מונרו הייתה להעביר את אוכלוסיית הילידים אל שמורות אינדיאנים מיוחדות, הנמצאות במרחק מה ממקומות היישוב של המתיישבים. מספר שבטים אולצו לעבור לשמורות קטנות כאשר חוואים לבנים השתלטו על אדמותיהם. ב-1876 פרצה מלחמת שבט הסו האחרונה כאשר הבהלה לזהב בגבעות השחורות הגיעה לטריטוריה שלהם. הקונגרס, בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה כלפי הדרום. במדינות הקונפדרציה לשעבר הוטל ממשל צבאי, והמדינות נוהלו בעיקר על ידי אנשים מהצפון. התקבלו התיקונים ה-14 וה-15 לחוקה שנועדו להבטיח אזרחות וזכות הצבעה לאמריקאים-אפריקאים, וקבלתן הוצבה כתנאי למדינות המורדות כדי להתקבל חזרה לאיחוד. גם אחרי קבלת המדינות המורדות חזרה לאיחוד נשמרה נוכחות צבאית פדרלית בהן. על רבים מחיילי הקונפדרציה לשעבר נאסרה ההצבעה, וכך שחורים רבים תפסו עמדות מפתח בממשלים המקומיים. גל הגירה בלתי צפוי אל ארצות הברית סיפק את כוח האדם שהיה דרוש לתעשייה האמריקנית, וכן יצר גיוון קהילתי באזורים הבלתי מפותחים. מפעלי ניצול תעשייתיים הובילו לעלייתה האלימה של תנועת העבודה בארצות הברית. בתקופה זו החלה עלייתה של ארצות הברית לעמדת כוח עולמית לאחר שחל גידול באוכלוסייה ובתעשייה הביתיות, ולאחר מספר רב של עימותים צבאיים, כולל מלחמת ארצות הברית–ספרד, שהחלה כאשר ארצות הברית האשימה את ספרד (בלא הוכחה ממשית) בהטבעתה של ה-USS מיין. תקופה זו הסתיימה ב-1917 כאשר ארצות הברית הצטרפה למדינות שנלחמו במלחמת העולם הראשונה. תקופת השיקום הסתיימה ב-1877, אחרי שהנשיא החדש רתרפורד הייז הוציא את הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. כתגובת נגד למאמצי הרפובליקנים להבטיח את זכויות העבדים השחורים, הציבור הלבן בדרום הקים את הקו קלוקס קלאן, ועם תום השיקום התיקונים ה-14 וה-15 לחוקה רוקנו במידה רבה מתוכנם – לדוגמה, מדינות דרומיות רבות מנעו מאמריקאים-אפריקאים להצביע בבחירות בכך שחוקקו חוקים שונים שהגבילו את ההצבעה ליודעי קרוא וכתוב בלבד או לחלופין, בכך שגבו מס על כל הצבעה. כחלק ממבחן ידע כללי אופייני שנעשה לאמריקאים-אפריקאים הם נדרשו לשנן ולאחר מכן לקרוא בעל פה את חוקת ארצות הברית והכרזת העצמאות האמריקנית. את שאר האוכלוסייה החוק פטר בתואנה של "זכות אבות". לעבדים לשעבר, ששוחררו לא מכבר ממאות שנות עבדות מצטברות, לא ניתן היה להדביק את הפער שנוצר ביניהם לבין שאר האוכלוסייה. החוקים פגעו גם בילידים האמריקנים ובלבנים ממוצא לא בריטי. אך האפליה לא הייתה קיימת רק בדרגת המדינה, אלא הגיעה גם לממשל הפדרלי ולמוסדותיו. בית המשפט העליון אישר את מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "נפרד אך שווה", וכך מצב האפרו-אמריקאים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20. התקופה שלאחר המלחמה התאפיינה בצמיחה מואצת של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, ששיאה מסילת הברזל הטרנס-יבשתית שהושלמה ב-1869. מהפכה זו הייתה תוצאה הן של המלחמה עצמה שעודדה מעבר לייצור המוני, והן של תוצאותיה – ניצחון הצפון המתועש, ואיתו השתלטות על הפוליטיקה האמריקנית של המפלגה הרפובליקנית שייצגה את האינטרסים של התעשיינים, ודחיקת מעמדם של האינטרסים החקלאיים ששלטו בפוליטיקה האמריקנית מאז ימי ג'פרסון. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים. אולם, לתקופה זו היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים (שכונו בביקורת "הברונים השודדים"), בהם אנדרו קרנגי וג'ון ד. רוקפלר ולילנד סטנפורד, צברו הון עצום בתקופה קצרה, ומבלי לבחול באמצעים: שיחוד אנשי הממשל, מכירה במחירי הצף עד חיסול המתחרים, והקמת קרטלים. את ההצדקה לכל מעשיהם הם קיבלו מהאידאולוגיה של "הדרוויניזם החברתי" שהייתה פופולרית בארצות הברית באותה תקופה. כך נוצרו פערים כלכליים עצומים בין שכבה דקה של בעלי הון עצום למעמד חדש של פועלי יצור בלתי מיומנים, רבים מהם מהגרים שהגיעו לארצות הברית בגל אדיר מאירופה ומסין. גם הממשל הושחת והידרדר – הן בגלל לחצי בעלי ההון, והן בגלל מעברה של העילית מלעסוק בפעילות פוליטית לעסקית. לתקופה זו קרא מארק טוויין בלעג (בספר שהוציא עם צ'ארלס דאדלי ורנר) "העידן המוזהב" (The gilded age). אל מול עליית כוח התעשיינים קמו מספר גורמים: התקופה הפרוגרסיבית, האימפריאליזם החדש האמריקני ומלחמת העולם הראשונה (1890–1918) לקראת סוף המאה ה-19 הסתיימה התפשטות ארצות הברית לרוחב כל היבשת, וכשהסְפָר הפך לחלק לכל דבר מארצות הברית חל צורך בחיפוש אחר ספר חדש. ההתפתחות המואצת של התעשייה גרמה לחששות הן מהתדלדלות אוצרות הטבע, והן מחוסר בשווקים למוצרים שייצרה התעשייה האמריקנית (בעידן בו רוב המדינות הטילו מכסי מגן גבוהים). באותה עת גם התפתח באופן מואץ הצי האמריקני בעקבות ספריו של אלפרד מהן על "השפעת הכוח הימי על ההיסטוריה" (1890 ו-1892). גורמים אלה, ביחד עם ההשפעות האידאולוגיות והתרבותיות של "האימפריאליזם החדש" האירופי בכלל והבריטי בפרט, הביאו לצמיחת "האימפריאליזם החדש האמריקני". האימפריאליזם הזה החל להתגלות בהשתלטות ההדרגתית של ארצות הברית על הוואי שהתחילה כהתיישבות של מיסיונרים ואחריהם מגדלי סוכר אמריקנים במהלך המאה ה-19, המשיכה בהשתלטותם על המדינה על ידי הכתבת חוקה חדשה ב-1887, והפלת המלוכה תוך התערבות צבאית אמריקנית בלתי מאושרת ב-1893, והסתיימה בסיפוח הוואי ב-1898, ולפני כן בעסקת רכישת אלסקה (1867). אימפריאליזם זה הגיע לשיאו תחת נשיאותו של ויליאם מקינלי במלחמת ארצות הברית–ספרד (1898), בה השתלטה ארצות הברית על רוב מושבותיה הנותרות של ספרד באיים הקריביים (פוארטו ריקו, וקובה שנותרה עצמאית להלכה) ובאוקיינוס השקט (הפיליפינים וגואם). ממשל תאודור רוזוולט (שנבחר על ידי מקינלי לשמש כסגן הנשיא בקדנציה השנייה שלו בעקבות פרסומו במלחמת ארצות הברית–ספרד) היה אחראי לכריית תעלת פנמה, שכללה את קריעת פנמה מקולומביה בעזרת תמיכה אמריקנית לא רשמית, והענקת האזור של תעלת פנמה על ידי ממשלת המדינה החדשה לשליטה אמריקנית. האימפריליזם הזה לא היה ביטול של דוקטרינת מונרו, אלא מעין הרחבה שלה מאמריקה לאוקיינוס השקט. ארצות הברית עדיין נמנעה מהתערבות בענייני אירופה, הימנעות שנמשכה עד לאמצע מלחמת העולם הראשונה. בחירתו של וודרו וילסון לנשיאות ב-1913 בישרה הרחבה של האידיאליזם הפרוגרסיבי גם למדיניות החוץ. כך למשל, וילסון הכריז על תוכנית למתן עצמאות לפיליפינים, שהפכה את המדיניות שרצתה לבסס את השליטה האמריקנית באיים והובילה ללוחמת גרילה מאז 1898, ושלח את כוחות הצבא האמריקני למקסיקו למען הדחת הרודן המקסיקני ויטוריו הוארטה. השילוב של אידיאליזם במדיניות החוץ של וילסון נמשך גם במהלך מלחמת העולם הראשונה. בתחילה הקפידה ארצות הברית בהנהגתו של וודרו וילסון על הנייטרליות, עליה הכריזה רשמית באוגוסט 1914. אולם, הקשרים ההיסטוריים והלשוניים בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת, ותפיסת המלחמה (במיוחד אחרי נפילת השלטון הצארי באימפריה הרוסית) כמלחמה בין הדמוקרטיה לאוטוקרטיה גרמו לרוב הציבור לגלות אהדה רבה יותר לצד מדינות ההסכמה. כמדינה נייטרלית ארצות הברית רצתה לסחור עם שני הצדדים במלחמה. אולם, הממלכה המאוחדת וגרמניה ניסו לשבש את המסחר הימי באופן הדדי. הבריטים הצליחו במצור הימי שלהם במידה רבה יותר, והסחר הימי של גרמניה בכלל, ועם ארצות הברית בפרט, פסק הלכה למעשה. כך, ככל שהמלחמה התקדמה היה לארצות הברית אינטרס כלכלי הולך וגובר לתמוך במדינות ההסכמה. המצור הגרמני התבצע בעיקר על ידי צוללות שהטביעו ספינות שעשו את דרכן לממלכה המאוחדת, גם כאשר הן נשאו נוסעים, כשהמקרה הבולט ביותר הוא זה של ה"לוסיטניה" (מאי 1915) בו נספו 1,201 נוסעים, מהם 123 אמריקאים. לוחמת הצוללות הגרמנית הסעירה את דעת הקהל, והגבירה את הדימוי הברברי של הגרמנים אף על פי שגם הממלכה המאוחדת הפרה את חופש השיט של ארצות הברית כמדינה נייטרלית, האמריקנים התייחסו להפרות הגרמניות בחומרה רבה יותר הן במישור הרשמי, והן מבחינת דעת הקהל. ארצות הברית אף איימה על גרמניה בהצטרפות למלחמה, דבר שאכן הביא להפוגה במלחמת הצוללות ב-1916. במהלך שנת 1916 הנשיא וילסון ניסה לתווך בין הצדדים ולהוביל יוזמת שלום, ובסוף השנה הוא נבחר מחדש לנשיאות בין השאר בתור מי ש"שמר אותנו מחוץ למלחמה". הבחירות עיכבו את מאמצי התיווך ואחריהן וילסון ביקש מהצדדים לנסח את מטרות המלחמה ותנאי השלום שלהם. כשלא קיבל תשובות מספקות הוא פרש בנאום בפני הסנאט ב-22 בינואר 1917 את תפישותיו בקשר לשלום העתידי ודיבר על "שלום ללא ניצחון". אולם, עוד באותו החודש הכריזה גרמניה על חידוש מלחמת צוללות בלתי מוגבלת, שתופנה כלפי כל כלי השיט מסביב לממלכה המאוחדת, כולל כלי שיט נייטרליים, הכרזה שגרמה לארצות הברית לנתק את היחסים הדיפלומטיים איתה. מכיוון שהיה ברור להנהגה הגרמנית שדבר זה יוביל לכניסת ארצות הברית למלחמה, היא החלה לפעול כנגד ארצות הברית. כשנחשף הניסיון הגרמני לכרות ברית עם מקסיקו במברק צימרמן, דעת הקהל בארצות הברית דרשה להכריז מלחמה על גרמניה. באמצע מרץ החלו הגרמנים להטביע ספינות אמריקניות, ובתחילת אפריל, אחרי שקיבל את אישור הקונגרס, הכריז וילסון על מלחמה נגד גרמניה. מלבד הצי, ארצות הברית לא הייתה מוכנה מיידית למלחמה. נערך גיוס חובה סלקטיבי שהגדיל את הצבא ל-4 מיליון חיילים, והוכרז על קיצוב במצרכים והלאמת אמצעי יצור שדרושים למאמץ המלחמתי. כוח המשלוח האמריקני לאירופה, בפיקודו של גנרל (לימים גנרל הצבאות) ג'ון פרשינג, שכלל כ-1.2 מיליון חיילים, החל לפעול בצורה משמעותית רק באפריל 1918. אולם, כוח טרי זה הכריע את הכף בין שני המחנות התשושים מארבע שנות מלחמה, והביא לניצחון צבאות הברית בנובמבר 1918. במלחמה נהרגו למעלה ממאה אלף חיילים אמריקנים, כמחציתם בקרב וכמחצית ממחלות. גם בימי המלחמה לא חדל וילסון מקידום תפישתו של השלום העתידי. ב-8 בינואר 1918 הציג בנאום לפני הקונגרס את ארבע עשרה הנקודות שעסקו במניעת הגורמים שלדעתו גרמו למלחמה, הבטחת זכות ההגדרה העצמית לעמים שהיו נתונים תחת שלטון האימפריות הגדולות, ובהקמת חבר הלאומים שווילסון קיווה שימנע להבא מלחמות. האידיאליזם שלו שכנע את העם האמריקני שארצות הברית יוצאת ל"מסע צלב למען הדמוקרטיה", ושהמלחמה הזו תהיה "המלחמה שתסיים את כל המלחמות". וילסון עודד את המורל גם בשאר מדינות ההסכמה, והפך לדובר הראשי שלהן. עם התמוטטות גרמניה הפכה תוכנית ארבע עשרה הנקודות לבסיס לכניעתה, אם כי כבר התחיל תהליך של ריקונם מתוכן כאשר הממלכה המאוחדת התנגדה לסעיף החופש הימי. וילסון עצמו עמד בראש המשלחת האמריקנית לוועידת השלום בפריז, ושהה שם חצי שנה עד לאחר החתימה, ביוני 1919, על חוזה ורסאי שכלל את אמנת חבר הלאומים והסכם שלום בין מדינות ההסכמה לגרמניה. אולם, בניגוד לחזונו לא היה זה "שלום ללא מנצחים". מדינות ההסכמה היו אלה שניסחו את ההסכם לבדן והכתיבו אותו לגרמניה, ולדרישת צרפת והממלכה המאוחדת הוא כלל פיצויים כספיים עצומים מצד גרמניה. אך את המכה הקשה ביותר ספג וילסון מבית כאשר ניסה לקבל את אשרור הסנאט לחוזה כנדרש בחוקה. בבחירות של 1918 עברה השליטה בסנאט לידי הרפובליקנים שדגלו במדיניות בדלנית יותר ותוקפנית יותר. כאשר וילסון הגיש את החוזה לאישור הסנאט, מיעוט מתוכם דחה אותו לחלוטין. אולם רובם, בראשות מנהיג המפלגה הרפובליקנית בסנאט, הנרי קבוט לודג', תמכו באופן כללי בחוזה אך ניסו להכניס בהחלטה תיקונים והסתייגויות לחוזה, שבגיבושו לא היו שותפים, שיחלישו את מחויבות ארצות הברית לחבר הלאומים. וילסון ולודג' לא הצליחו להגיע לפשרה. וילסון יצא למסע נאומים מחוף לחוף כדי לשכנע את העם האמריקני לתמוך בעמדתו וללחוץ על חברי הסנאט לקבל את החוזה ללא ההסתייגות. באוקטובר 1919, תוך כדי המסע, סבל וילסון משבץ. עד תום הקדנציה שלו נשאר וילסון מבודד בבית הלבן כאשר את כל המגעים של הנשיא עם הממשל והקונגרס ניהלה אשתו, כל זאת מבלי שהציבור ידע על המצב. כשנערכו בסנאט ההצבעות על החוזה הוא לא זכה לרוב הדרוש של שני שלישים. בגרסה המקורית התנגדו לו הרפובליקנים, ובגרסה המתוקנת התנגדו לו נאמני וילסון. ארצות הברית נשארה מחוץ לחבר הלאומים, ונכנסה לעידן חדש של בדלנות בהתאם לרוח דוקטרינת מונרו. הניצחון הרפובליקני בבחירות של 1920 סתם את הגולל סופית על אשרור חוזה ורסאי, וארצות הברית חתמה במקומו על הסכם שלום נפרד עם גרמניה. ארצות הברית בין מלחמות העולם (1918–1940) לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה כוחה הצבאי והכלכלי של ארצות הברית בהשוואה לשאר העולם. תגובת "היום שאחרי" לאחר מהפכת אוקטובר גרמה לחשש גדול מפני הקומוניזם בארצות הברית, והובילה לתקופת הפחד האדום הראשונה. הסנאט של ארצות הברית סירב לאשר את חוזה ורסאי שכפו מדינות ההסכמה על מדינות המרכז; במקום זאת הסנאט בחר לדבוק במדיניות של חד-צדדיות, ואפילו בדלנות. הבסיס למדיניות זו נבע ממדיניות הממשלים הרפובליקנים של וורן הרדינג, קלווין קולידג' והרברט הובר, שייצגו במידה רבה את רוח המפלגה הרפובליקנית של לפני התקופה הפרוגרסיבית. ממשלים אלה שמו במקום הראשון את טובת התעשייה, העסקים ובעלי ההון, תחת סיסמאות כמו "פחות ממשלה בעסקים ויותר אנשי עסקים בממשלה", או "העסק של העסקים האמריקניים הוא עסקים", הם הטילו מחדש מכסי מגן גבוהים, וזנחו במידה רבה את הפעילויות נגד הקרטלים (ולעיתים אף עודדו אותם). למרות שהצמיחה הכלכלית הייתה בעיקר בתעשייה, בעוד שהמגזר החקלאי סבל ממיתון, היא גררה אווירה של אופטימיות בציבור האמריקני ואמונה שהצמיחה תימשך לנצח. אל הפריחה הכלכלית הצטרפה הפריחה של תרבות ההמונים. הקולנוע התבסס וכוכבים כצ'ארלי צ'פלין ורודולף ולנטינו גרמו להצפת בתי הקולנוע בצופים רבים. בתחום המוזיקה דיוק אלינגטון ולואי ארמסטרונג הובילו את עולם הג'אז והיו פופולריים בכל העולם. גם הרדיו החל לשדר לראשונה באופן המוני ומסחרי והביא אתו התפתחות של המוזיקה הפופולרית והג'אז ושל הפרסום. משחקי ספורט הועברו בשידורים חיים ברדיו, שנמצא בכל בית, והתחילו להישמע פרסומות. מכונית, דיינרים, בחורות בשמלות מנוקדות ומוזיקת צ'רלטון – סימנו את שנות העשרים העליזות והנהנתניות. בצד הפחות זוהר – הקו קלוקס קלאן שוב הרים ראש, והתנהל קרב בין כנפיות גנגסטרים על השליטה בעולם הברחות המשקאות החריפים כשבראש אחת הכנופיות עמד אל קפונה. הנרי פורד הקים את תעשיית המכוניות שסיפקה מקומות תעסוקה רבים ואפשרה לכל אדם לרכוש מכונית במחיר סביר. צ'ארלס לינדברג טס בטיסה ישירה מלונג איילנד לפריז, וקווי הטיסות הפרטיות והמסחריות התרחבו. תקופה זו של עליזות ונהנתנות, בשילוב חזרת החיילים ממלחמת העולם הראשונה, זכתה לכינוי "שנות העשרים הסוערות" (באנגלית: "The roaring twenties"). במקביל, עלתה קרנו של הפונדמנטליזם הנוצרי בעיקר באזורים החקלאיים והפחות מפותחים בדרום ובמרכז המדינה. הפונדמנטליזם עלה במידה רבה כתגובת נגד לאווירת הנהנתנות והמודרניות, שהייתה מקובלת בעיקר בחלקים העירוניים שהלכו וגדלו. ההתנגשות בין שתי המגמות הגיעה לשיא ב"משפט הקופים" בו נשפט בקיץ 1925 מורה שלימד על תורת האבולוציה בבית ספר בטנסי בניגוד לחוק שהתקבל שם באותה שנה. אזרחים רבים השקיעו את כספם בבורסה כדרך קלה להתעשרות. והתעשייה התרכזה בידיים מועטות של בעלי הון. בשנות ה-20 אמנם היה שגשוג משמעותי של החברה האמריקנית, אולם היו לו כמה חסרונות: ב-1928 נבחר הרברט קלרק הובר לנשיאות ארצות הברית. כמו קודמיו הוא האמין ביצירת שוק חופשי, יוזמה פרטית ואף ביזר את סמכויות הממשלה. השנים 1929–1939 היו שנות "השפל הגדול", והמאמץ לצאת ממנו – ה"ניו דיל". ראשיתו של המשבר ב-24 באוקטובר 1929, ב"יום חמישי השחור" בבורסה של ניו יורק, כאשר כמעט 13 מיליון מניות נמכרו. יום אחרי כן עלה המדד מעט, אך כעבור כמה ימים, ב-29 באוקטובר, התרחש "יום שלישי השחור", עם מכירות שיא של למעלה מ-16 מיליון מניות וצניחה של כארבעים נקודות בדאו ג'ונס של ה"וול סטריט ג'ורנל". ב-13 בנובמבר ירד המדד לשיא שלילי של 224 נקודות, כמחצית מגובהו חודשיים לפני כן. הגישה המסורתית בארצות הברית לטיפול במשברים כלכליים הייתה מדיניות לסה פר. כך אירע בזמן הבהלה של 1819, שעיצבה את הגישות הבסיסיות לבעיה , וכך שוב בזמן המשבר של 1837, בתקופת כהונתו של הנשיא מרטין ואן ביורן. בשני המקרים ננקטה המדיניות הקלאסית של לסה פר: אם אתה רוצה להותיר את הכלכלה בריאה, אל תתערב בה. המשבר האחרון בו ננקטה גישה זו, לכל הפחות בעיקרה, הייתה שפל 1920–1921 בו הייתה התערבות ממשלתית רחבה יותר, אך הממשל הניח לשכר לצנוח והוצאות הממשלה והמסים קוצצו. בכל המקרים הללו, תם המשבר בתוך כשנה. אמנם שנות ה-20 היו שנים של שגשוג כלכלי משמעותי, אך שגשוג זה טמן בחובו את הזרעים למשבר הכלכלי הגדול שפרץ ב-1929. שתי התאוריות המסבירות את משבר זה הן הקיינסיאנית (מונע על ידי צריכה), הנתמכת על ידי רוב הכלכלנים, וההסבר המוניטריסטי המוסבר על ידי מילטון פרידמן. ישנן גם תאוריות אפיקורסיות שונות הממעיטות או דוחות את ההסברים של הקיינסינים והמוניטריסטים. ככל התאוריות הבולטות מייחסות תפקיד מרכזי לפעולותיו ולתפקודו של הבנק הפדרלי לפני פרוץ המשבר, בתחילתו ובהמשכו. הגישה בה החזיקו אנשי הניו דיל והקיינסיאנים הייתה נעוצה בעיקר במדיניות שוק חופשי מובהקת שבה דגל הממשל האמריקני. עם זאת, ישנה הסכמה כי גם התערבות ממשלתית פרוטקציוניסטית בראשות הנשיא הרברט הובר החריפה את המצב. הסיבות העיקריות למשבר על פי גישה זו הן: על פי הסבר זה, גורמים אלו הובילו לשפל כלכלי שהלך ותפח. הירידה בביקוש גררה בעקבותיה ירידה ברמת הייצור שגררה את פיטוריהם של פועלים רבים, כאשר תהליך זה היה מעגלי. אנשים רבים גילו שהמניות שלהם אינן רווחיות כפי שנטו לחשוב. רבים הזדרזו למכור את מניותיהם בבורסה כאשר השיא היה ביום חמישי השחור (24 באוקטובר 1929) שבו נמכרו בבורסה הניו יורקית כ-13 מיליון מניות. אנשים רבים איבדו את כל חסכונותיהם ופנו אל הבנקים כדי למשוך מזומנים, אך אלה סגרו את שעריהם ולא אפשרו להם לעשות זאת. כך החל השפל הכלכלי הגדול של סוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30. על פי התפיסה המוניטריסטית, כפי שהיא מבוטאת במיוחד על ידי מילטון פרידמן, היה הבנק הפדרלי גורם מרכזי בהתרחשות המשבר, בעיקר בגלל ניהול מדיניות כושל מצידו ו"הדפסת כסף" באמצעות מתן אשראי זול לבנקים. תפישה זו מקובלת היום על רבים, בין השאר משום שהסבריו של פרידמן תאמו היטב התפתחות משברים אחרים בתקופות שלאחר מכן. המשבר הכלכלי השפיע על תחומים רבים בחיי היומיום של האמריקנים בעיקר בתחומי הפוליטיקה, חברה וכלכלה: בנאום המסורתי לקונגרס על מצב האומה ב-8 בדצמבר 1931 הכריז הנשיא הובר על תוכנית קיצונית לטיפול במצב הקשה, על פי כמה ראשי-חץ עיקריים: בסופו של דבר נאלץ הנשיא הרברט הובר להתפטר לאחר שהפסיד בבחירות ברוב עצום למפלגה הדמוקרטית בראשותו של פרנקלין דלאנו רוזוולט. הובר ניסה להסביר את כישלונו במצב הכלכלי הקשה ברחבי העולם כולו (מצב שהוא עצמו תרם לו, במידת מה, בהעלאת מכסים שהציתה מלחמת מכסים בעולם) ובמבנה רעוע וכושל של מערכת הבנקאות שלא עמדה במבחן. שני הלקחים שהפיק הובר מתקופת נשיאותו היו שעבודות ציבוריות אינן מספקות פתרון כלשהו ליציאה מהשפל, ושהשימוש בכלי האינפלציוני – הזרמת כספים באמצעות מערכת הבנק הפדרלי – מיצתה את עצמה ואינה יכולה להוות פתרון ממשי לבעיות מבניות. הממשל האמריקני ניסה להתמודד עם המשבר במגוון דרכים (הטלת מכסי מגן לדוגמה) אך ללא הצלחה רבה וזאת בשל אי ההתערבות בענפי הכלכלה השונים שנבעה ממדיניות הקפיטליזם החופשי. לאחר שעלה לשלטון, החליט רוזוולט לשנות את המדיניות הכלכלית ולנקוט במדיניות של התערבות ממשלתית בשוק. רוזוולט החל בביצועה של התוכנית הידועה בשם "ניו דיל". הבסיס של התוכנית היה הזרמת הון לשוק הכלכלי, הקמת מערכת פיקוח על המשק, פיקוח על תנאי העבודה ויוזמה ישירה. תוכנית הניו דיל התבססה על רפורמה בחוקים מיושנים, הגדלת הסעד (כגון הלוואות לעניים) ושיקום המשק הכלכלי בכל התחומים. דבר זה בוצע באופן הבא: החקיקה במסגרת הניו דיל הסתיימה ב-1939 והצלחת התוכנית הייתה חלקית בלבד (ב-1939 מספר המובטלים עלה ל-10 מיליון). רק לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה הכלכלה האמריקנית חזרה לשגשג. ההישג העיקרי של הניו דיל היה בשינוי התפיסה החברתית-כלכלית בארצות הברית בכך שהעושר חולק בצורה יותר הוגנת והוחל היישום של מדיניות רווחה לאומית. הביטוי העיקרי להצלחת מדיניות הממשל היה בארבעה ניצחונות רצופים של רוזוולט בבחירות לנשיאות, שיא שלא נשבר עד היום. החידוש העיקרי בתוכנית היה הנטישה של עקרון הקפיטליזם החופשי. רוזוולט הכיר בכך שהממשל צריך לקבל אחריות בתחומים מסוימים של הכלכלה ולוודא שהאזרחים לא ניזוקים, כל זאת במקביל לשמירה על עקרון היוזמה החופשית. יתר על כן, רוזוולט אף גרם לעלייה יזומה באינפלציה בכך שהורה על הזרמת כספים לענפי המשק השונים. התוכנית היוותה גם שינוי מהותי במדיניות הממשל הפדרלי בכל מה שנוגע לשלטון המקומי במדינות המרכיבות את ארצות הברית. לסיכום, בתקופת כהונתו של רוזוולט חל שיפור במצב הכלכלי של ארצות הברית, אך בסוף שנות ה-30 פרצה מלחמת העולם השנייה. המלחמה טרפה את כל הקלפים ושינתה את פניה של ארצות הברית לתקופה ארוכה. מלחמת העולם השנייה (1940–1945) בדומה למלחמה הקודמת, ארצות הברית הייתה בין המדינות האחרונות שהצטרפו לבעלות הברית. ההחלטה על הכרזת המלחמה התקבלה בעקבות המתקפה היפנית על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941. עד לאותו יום, ארצות הברית הייתה נייטרלית בעקבות הגישה הבדלנית שנקטה בה. כל פעולה של ארצות הברית הקשורה למלחמה הייתה מוגבלת בגלל אי מוכנותה לעימות בסדר גודל זה; הכוחות המזוינים של ארצות הברית היו קטנים בהרבה בהשוואה לאלו של צרפת, גרמניה, הממלכה המאוחדת, ברית המועצות ויפן. תרומתה הראשונה של ארצות הברית למלחמה הייתה הפסקה באספקת הנפט וחומרי הגלם שיפן הייתה זקוקה להם כדי להמשיך במתקפה על מנצ'וריה, ובמקביל לכך הגדלת הסיוע הצבאי והכלכלי לסין. הפעילות הראשונה לטובת בעלות הברית הייתה בספטמבר 1940, כאשר ארצות הברית נתנה לממלכה המאוחדת 50 משחתות תמורת בסיסים בקריביים. בדצמבר 1940 ארצות הברית החלה בתוכנית חכירת אדמות מהממלכה המאוחדת, וסיפקה לה עזרה צבאית חשובה. ב-31 באוקטובר 1941, פחות מחודשיים לפני המתקפה על פרל הארבור, משחתת אמריקנית שליוותה ספינות סוחר באוקיינוס האטלנטי הוטבעה על ידי צוללת גרמנית ולמרות זאת לא הוכרזה מלחמה על גרמניה. ב-7 בדצמבר 1941 יפן שיגרה מתקפת פתע על בסיס הצי בפרל הארבור, כאשר הסיבה לכך הייתה אמברגו הסחר שהוטל על ידי ארצות הברית. ביום שלאחר מכן פרנקלין דלאנו רוזוולט הצליח לשכנע מושב משותף של הקונגרס להכריז מלחמה על יפן, וכינה את 7 בדצמבר "יום שייזכר לדיראון עולם". ב-11 בדצמבר הכריזה גרמניה הנאצית מלחמה על ארצות הברית, ובכך גררה את המדינה למלחמה דו-חזיתית. כאשר ארצות הברית הצטרפה לקרבות היא הבינה שאין ביכולתה להילחם נגד יפן וגרמניה במקביל. מסיבה זו התקבלה החלטה לרכז את עיקר המאמצים במלחמה נגד היטלר באירופה, ולשמור על עמדות הגנתיות באוקיינוס השקט עד לתבוסתו של היטלר. הצעד האמריקני הראשון היה הקמתו של כוח אווירי גדול בממלכה המאוחדת שייעודו העיקרי הוא פשיטות הפצצה בתוך גרמניה עצמה. חיל האוויר האמריקני הסתמך בעיקר על B-17 מבצר מעופף כמטוס הקרב העיקרי. הממלכה המאוחדת הפסיקה את פשיטות ההפצצה ביום, וזאת בעקבות האבדות הכבדות שספגה מידי הלופטוואפה. ארצות הברית סבלה גם כן בהתחלה מאבדות כבדות, אולם לאחר שמטוס ה-P-51 מוסטנג (מטוס קרב לטווח ארוך) הוכנס לשירות, האמריקנים יכלו לבצע את הפצצות היום בצורה יותר בטוחה. בעקבות זאת החלה הפגזה יומית קבועה של גרמניה החל מאוגוסט 1942 ועד סוף המלחמה. הפעולה הקרקעית הראשונה של צבא ארצות הברית הייתה לחימה לצד צבאות הממלכה המאוחדת ואוסטרליה על אדמת צפון אפריקה, שהייתה בעלת חשיבות אסטרטגית רבה כיוון שממנה ניתן היה לשלוט על תעלת סואץ (נתיב מעבר ימי חשוב ביותר). במאי 1943 הצבא השמיני הבריטי הדף את הגרמנים מצפון אפריקה ובעלות הברית שלטו באזור עד סוף המלחמה. הצי האמריקני מילא תפקיד פעיל בהגנה על שיירות אספקה אמריקניות לממלכה המאוחדת שעברו במימי האוקיינוס האטלנטי. החל מאמצע 1943 בעלות הברית ניהלו את המלחמה מהממלכה המאוחדת כאשר יש להן קווי אספקה רצופים מארצות הברית, בעוד שצבאו של היטלר נאלץ להסתמך על קווי אספקה שהופצצו באופן תדיר, דבר שהשפיע גם על יכולת הייצור הגרמנית. מצב העניינים החל לנטות בבירור לטובת בעלות הברית בניגוד לראשית 1942. בתחילת 1944 החלו ההכנות לפלישה לתוך מערב אירופה. גרמניה צפתה זאת מראש, אולם תכנון אסטרטגי ברמה גבוהה, והיעדר זרימת מידע מהממלכה המאוחדת לגרמניה בעקבות חיסול רשתות המרגלים הגרמניות על ידי MI5 (השירות המקביל בממלכה המאוחדת לשב"כ), אפשרו להתקפה זאת להתרחש בהפתעה כמעט מוחלטת. עיקר ההתקפה היה מבצע אוברלורד שהחל ב-6 ביוני 1944. הכוח היבשתי הגדול ביותר נחת על חופי נורמנדי במה שכונה הפלישה לנורמנדי, והחל בחדירה לחלק המערבי גרמניה. היטלר נפל בפח שטמנו לו בעלות הברית ופקד על חייליו להתכונן לפלישה מקאלה, שממוקמת צפונית למקום הפלישה האמיתי. רק כאשר החלה הפלישה לנורמנדי הבין הצבא הגרמני מה קורה ושלח לאזור כוחות הגנה, אולם היה זה מאוחר מדי. בקרב, שנמשך 6 שבועות והסתיים בניצחון מוחץ לטובת בעלות הברית, השתתפו כ-5,000 ספינות, 10,000 כלי טיס ו-176,000 חיילים. גם לאחר הפלישה לנורמנדי המשיכו האמריקנים לתרום במידה רבה לתוצאות המלחמה, בעיקר בלחימה העיקשת בקרב הארדנים שהסתיים בניצחון בעלות הברית אף על פי שעל הנייר הגרמנים היו חזקים יותר. האמריקנים ספגו אבדות כבדות (כ-19,000 הרוגים) במהלך הקרב בלבד. מספר פשיטות ההפצצה על גרמניה גדל בשיעור ניכר לאחר הפלישה לנורמנדי, וכ-70% מכלל הפצצות שהוטלו על גרמניה הוטלו לאחר תאריך זה. גרמניה נחרבה כמעט לחלוטין. ב-30 באפריל 1945, כאשר ברלין נכבשה לחלוטין על ידי הצבא האדום הסובייטי, אדולף היטלר התאבד. ב-8 במאי 1945 הסתיימה המלחמה עם גרמניה, בעקבות כניעתה ללא תנאי לבעלות הברית. החל מתרומה צנועה במספר החיילים בתחילת המלחמה באירופה, בסוף המלחמה כ-60% מכלל הכוחות הלוחמים במערב אירופה היו אמריקניים. בעקבות המחויבות האמריקנית להבסתו של היטלר באירופה, השנים הראשונות של המלחמה נגד יפן היו בעיקר קרבות מגננה שבהן צי ארצות הברית ניסה למנוע מהצי הקיסרי היפני להשתלט על אזור האוקיינוס השקט. בתחילת הקרבות הכף נטתה לטובת יפן. יפן ניצחה בקלות והקימה בסיסים בגואם, תאילנד, מאלאיה, הונג קונג, פפואה ניו גיני, אינדונזיה ובורמה. מסע הכיבושים הזה היה מהיר יותר מהבליצקריג הגרמני בתחילת המלחמה. הייתה זו תקופה חשובה עבור יפן כיוון שיכולת הייצור שלה הייתה קטנה פי 10 לעומת זו של ארצות הברית. נקודת המפנה במערכה הייתה לאחר קרב מידוויי ביוני 1942. צי ארצות הברית הצליח לפצח את הצפנים של מערכת התקשורת היפנית, מה שנתן לאמריקנים את האפשרות להיערך בצורה מתאימה כדי להביס את יפן. בעקבות זאת, האמריקנים החלו להתקדם לעבר סין כדי לבנות שם בסיסי אוויר מתאימים שיספקו תמיכה לגיחות הפצצה על יפן באמצעות צי מטוסי ה-בואינג B-29 סופרפורטרס. ארצות הברית נקטה בטקטיקה של תקיפת האיים הקטנים והפחות מוגנים ולא בתקיפת נקודות השליטה היפניות העיקריות. במהלך התקופה הזאת הונחה התשתית למה שעתיד להיות הניצחון הגדול ביותר במלחמה כולה. לאחר הבסת החיילים היפניים והנחיתה על איי מריאנה, יפן הגיבה באמצעות שליחת 6 נושאות מטוסים (שנשאו עליהן 430 מטוסים בסך הכול) לתקיפת נגד. הקרב שפרץ ב-19 ביוני 1944 נודע בשם קרב ים הפיליפינים. טייסי צי ארצות הברית הפילו 369 מטוסים מתוך 430 המפציצים, מטוסי קרב ומפציצי הצלילה היפניים, ופגעו קשות בשאר. רק 36 כלי טיס נותרו כשירים לפעילות מבצעית לאחר הקרב. המלחמה באוקיינוס השקט הפכה לעימות הימי הגדול בהיסטוריה. הצי האמריקני ניצח בקרבות רבים לאחר שבמהלך תקופה מסוימת היה קרוב לשבירה ולתבוסה מוחלטת על ידי הצי הקיסרי היפני. הכוחות האמריקניים נערכו לפלישה לתוך יפן עצמה כדי לכפות על יפן להיכנע ללא תנאי. ההחלטה להשתמש בנשק גרעיני כדי לסיים את המלחמה הפכה לאחד הנושאים השנויים במחלוקת הקשורים למלחמה. תומכי הטלת הפצצות טענו כי פלישה תעלה בחיי אדם רבים, והצביעו כדוגמה על קרב אוקינאווה שמספר ההרוגים בו היה גבוה במיוחד. כמו כן, תומכי הטלת הפצצות טענו שהפצצה קונבנציונלית תגבה יותר קורבנות אזרחיים, כפי שקרה בהפצצה על טוקיו. המתנגדים להטלת הפצצות טענו שהיה צורך לערוך תצוגת תכלית צבאית, או לאיים על היפנים בשימוש בפצצה הניסיונית שנבנתה במעבדות לוס אלמוס ולדרוש מהם להיכנע. הפצצה הראשונה הוטלה על הירושימה ב-6 באוגוסט 1945, ובעקבות זאת היפנים היו בהלם מוחלט. הפצצה השנייה הוטלה על נגסאקי ב-9 באוגוסט, כאשר האמריקנים הפיצו דיסאינפורמציה שבכוונתם להמשיך בכך. ב-15 באוגוסט 1945 נכנעה יפן ללא תנאי והמלחמה נגמרה. סוף המלחמה הגיע ללא פלישה שתגרור בעקבותיה מרחץ דמים, והוא היה חלק כפי שארצות הברית קיוותה. תחילת המלחמה הקרה (1945–1964) ועלייתה של תנועת זכויות האזרח המהלך שחתם את מלחמת העולם השנייה (הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי) הדגים את יכולתה הצבאית הרבה של ארצות הברית. אולם, ב-1945 הצליחה ברית המועצות גם כן לפתח נשק גרעיני. העוצמה הכוללת של כלי הנשק שהוחזקו בידי שתי המדינות הייתה כה גדולה עד כדי כך ששתי המעצמות נמנעו מעימות ישיר שעלול היה להסלים עד כדי מלחמה גרעינית. דבר זה יאפיין את כל תקופת המלחמה הקרה. מאפיינים נוספים היו שימוש רב במרגלים, כריתת בריתות, תמיכה שקטה בהפיכות ומתן תמיכה למדינות שונות שנלחמו זו בזו והיו מזוהות עם אחת מהמעצמות. בעולם החלו להתהוות שלושה גושי מדינות: הגוש המערבי בהנהגת ארצות הברית, הגוש המזרחי בהנהגת ברית המועצות וגוש המדינות הבלתי-מזדהות. כמו כן, עד לסוף המלחמה הצבא האדום הסובייטי "שחרר" את המדינות שירכיבו את הגוש המזרחי ובהן: פולין, צ'כיה, הונגריה, יוגוסלביה, רומניה, ליטא, לטביה וכו'. הצבא האדום שלט בכל המדינות הללו ודאג להקמתם של משטרים קומוניסטיים פרו-סובייטיים. ברית המועצות טענה בתגובה לדברים שנאמרו על ידי מנהיגי המערב כי היא זקוקה לאזור ביטחון שימנע מצבאות המערב לפלוש לשטחה פעם נוספת. המערב בראשות ארצות הברית נאלץ לקבל את התפיסה הזאת ולוותר על הדרישה שבמדינות הללו ייערכו בחירות חופשיות. הדברים הבאים הם הסיבות העיקריות (אך לא היחידות) למאבק בין ארצות הברית וברית המועצות: סנאט ארצות הברית אישר ב-4 בדצמבר 1945 את הצטרפות המדינה לאו"ם, החלטה שהיוותה שינוי מדיניות לכיוון של מעורבות גדולה יותר בנושאים בינלאומיים (וזאת בהשוואה למדיניות הבדלנות שננקטה לפני המלחמה). התקופה שלאחר המלחמה הוגדרה כתחילת המלחמה הקרה, שבה ארצות הברית וברית המועצות ניסו להרחיב את השפעתן על חשבון הצד השני, מגמה שרוסנה על ידי ארסנל הנשק הגרעיני הגדול שהיה לשתי המדינות ועל ידי חשש מהתגשמות ההשמדה ההדדית המובטחת. נשיא ארצות הברית הארי טרומן החל לנקוט במה שכונה דוקטרינת טרומן. מניעיו של טרומן היו: התוצאה של כל המהלכים הללו הייתה סדרה של מאבקים בתקופה זו, כולל מלחמת קוריאה ומשבר הטילים בקובה. בתוך ארצות הברית, המלחמה הקרה הביאה לדאגות לגבי השפעת הקומוניזם, וגם המריצה את הממשלה לעודד את פיתוח המתמטיקה והמדע עבור מאמצים כמו המרוץ לחלל. בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ארצות הברית נעשתה למקור השפעה בינלאומי בתחום הכלכלי, הפוליטי, הצבאי, התרבותי והטכנולוגי. מוקד חשוב בתרבות המעמד הבינוני מאז שנות ה-50 הוא המשיכה הגדלה והולכת למוצרי צריכה. ב-1960 נבחר הנשיא הצעיר ביותר עד אז, ג'ון פיצג'רלד קנדי הדמוקרטי. קנדי היה לקתולי הראשון שנבחר לנשיאות ארצות הברית, וגם נודע בשל הכריזמה שלו. בתקופת נשיאותו של קנדי המלחמה הקרה הגיעה לשיאה עם ההאצה של המרוץ לחלל, מעורבות אמריקנית מצומצמת וקטנה בווייטנאם ועם משבר הטילים בקובה ב-1962 במהלכו הונחתו משגרי טילים סובייטים באי קובה, במרחק 145 ק"מ מחופי פלורידה. קנדי פעל לסיום המשבר באמצעים דיפלומטיים והצליח, וזכה להערכה רבה, בעולם ובבית. ב-22 בנובמבר 1963 נרצח הנשיא ג'ון פ. קנדי בעת ביקור בדאלאס שבטקסס, על ידי לי הארווי אוסוואלד. מספר תאוריות קשר הועלו בנוגע לרצח, אך ועדת וורן קבעה באופן חד-משמעי כי אוסוולד הוא זה שרצח את קנדי, וכי פעל לבדו. ביום רציחתו של קנדי, על האייר פורס 1, הושבע סגנו, לינדון ג'ונסון, שנבחר ב-1964 לכהונה מלאה. ג'ונסון המשיך את פעילותו של קנדי בקידום תוכנית החלל של ארצות הברית ובחקיקה של זכויות אזרח, אך החריף את המעורבות האמריקנית במלחמת וייטנאם בניגוד למדיניות שנקט בה הנשיא קנדי. מחאה עזה מצד מפלגתו גרמה לג'ונסון לבסוף לפרוש מהמרוץ למועמדות מפלגתו לנשיאות ב-1968. בינתיים, העם האמריקאי השלים את ההגירה הגדולה מהכפר אל העיר, וחווה תקופה של התרחבות כלכלית מתמשכת. בשנת 1955 החלה התנגדות נרחבת לגזענות בכל ארצות הברית ובייחוד בזו הממוסדת במדינות הדרום ולשילובם של האוכלוסייה האפרו-אמריקאית באוכלוסייה הכללית. כך, למשל, ב-1957 החלו תלמידים שחורים ללמוד בבית ספר תיכון ללבנים בליטל רוק, ארקנסו. גם סיפורה של רוזה פארקס, שסירבה לקום באוטובוס למען אדם לבן, שינה את פני ההיסטוריה. מדיניות "נפרד אבל שווה" הגיעה לקיצה. אך עם זאת האפליה הגזעית נותרה מוחשית עד אשר ב-1963 ארגוני השחורים בארצות הברית ארגנו צעדה לוושינגטון די. סי. בה השתתפו כרבע מיליון בני אדם (רובם שחורים) בהם גם מרטין לותר קינג, שבו הוא השמיע את נאומו חוצב הלבבות "יש לי חלום". התנועה לזכויות האזרח, בראשותו של המנהיג האפרו-אמריקאי מרטין לותר קינג, הצליחו להוביל רפורמה שביטלה חוקים שהפלו אוכלוסיות שונות, ובעיקר שמו קץ לחוקיים גזעניים במדינות הדרום (הידועים כחוקי ג'ים קרואו) שהבחינו בין לבנים לשחורים. מהפכת תרבות הנגד בארצות הברית ותהליך ההיחלשות של המלחמה הקרה (1964–1980) המלחמה הקרה המשיכה במהלך שנות ה-60 ושנות ה-70. בשנת 1964 הורה הנשיא לינדון ג'ונסון על שליחת כוחות צבאיים קרביים לווייטנאם, זאת אחרי כמה שנים שבהן ארצות הברית שלחה יועצים לדרום וייטנאם במטרה לסייע במאבק מול צפון-וייטנאם הקומוניסטית. ארצות הברית החלה להתערב ולאט לאט התחזקה תנועת מחאה כנגד המלחמה. התנועה התחזקה ודרשה מג'ונסון ומזכיר ההגנה שלו, רוברט מקנמארה, להתפטר. מקנמרה פוטר רק בשלהי ימיו של ג'ונסון בבית הלבן, אך הכוחות לא פונו. ב-1968 הביס המועמד הרפובליקני, ריצ'רד ניקסון, את יריבו יוברט האמפרי, ומונה לנשיא ארצות הברית. ניקסון ניסה לסיים את מלחמת וייטנאם, ועשה זאת כאשר בינואר 1972 נחתם ההסכם שהביא לפינוי הכוחות האמריקאיים מהמדינה, קריסת ממשלת דרום-וייטנאם אשר התבססה על תמיכה אמריקנית, ולמעשה התיר את כיבושה של ווייטנאם על ידי הוייטקונג הקומוניסטי. מלחמת וייטנאם גבתה את חייהם של 58,000 חיילים אמריקניים ומיליוני וייטנאמים. התנועה נגד מלחמת וייטנאם פעלה במקביל לעליית כוחן של תנועות חברתיות נוספות, כגון תנועות למען זכויות נשים, מיעוטים וילדים. מדיניותו של הנשיא לינדון ג'ונסון והאקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון בראשותו של ארל וורן היו הבסיס של טווח הרפורמה החברתית במהלך השנים הללו. פמיניזם, תנועות איכות הסביבה וקבוצות "היפיות" הפכו לכוח פוליטי משמעותי, וחלה התקדמות בנושא זכויות אזרח שוות לכל האמריקנים. מהפכת תרבות הנגד שטפה את האומה ואת רוב העולם המערבי במהלך שנות ה-60, גרמה לפילוג נוסף אך התבססה גם על השקפות חברתיות ליברליות יותר. משבר האנרגיה של 1973 והצמיחה הכלכלית האיטית גרמו למצב של סטגפלציה. סופו של ממשל ניקסון הגיע בעקבות פרשת ווטרגייט בשנת 1974 אשר הובילה לכך שניקסון נאלץ להתפטר. סגן הנשיא ג'רלד פורד הושבע כנשיא ארצות הברית במקום ניקסון המתפטר. במשך כהונתו של ג'ימי קרטר במהלך שנות השבעים המאוחרות, המשיכה כלכלת ארצות הברית לעבור סטגפלציה (שילוב של עליית מחירים במשק, התגברות האבטלה ונסיגה בפיתוח הכלכלי). סוף המלחמה הקרה (1980–1991) ההפסדים של הדמוקרטים ברוב התחומים החברתיים-כלכליים הובילו לבסוף לבחירתו של רונלד רייגן כנשיא בשנת 1980. "הדמוקרטים של רייגן" היו אלה שבדרך כלל הצביעו למפלגה הדמוקרטית אולם חרגו מדפוס פעולתם והצביעו לרייגן בגלל המדיניות, האישיות והמנהיגות שלו, אך בייחוד עקב שמרנותו החברתית ומדיניות החוץ הניצית שלו. בחירתו של רייגן ציינה שינוי משמעותי לכיוון הימין בפוליטיקה אמריקאית אשר באו לידי ביטוי בעיקר במדיניות כלכלית שמרנית אותה הנהיג ממשל רייגן אשר כללה קיצוץ במיסים והפחתת הוצאות הרווחה (קו כלכלי אשר זכה לכינוי "רייגניזם"). בענייני חוץ, שיתוף הפעולה הזה לא היה אפשרי. הדמוקרטים התנגדו בעקשנות לרצונו של הנשיא לתמוך בלוחמי הגרילה בניקרגואה. רייגן נקט בקו נוקשה כלפי ברית המועצות, וגרם לדאגה רבה בקרב הדמוקרטים שרצו להקטין את מלאי הנשק הגרעיני. אולם, הוא הצליח לגרום להגדלת תקציב הביטחון ופתח בתוכנית לפיתוח מערכת הגנת טילים יקרה ומסובכת (הידועה בכינוי "מלחמת הכוכבים"), מתוך תקווה להרתיע את הסובייטים. אף על פי שפיתוח המערכת מעולם לא הושלם, המחקר והטכנולוגיות של המערכת סללו את הדרך למערכות מודרניות נגד טילים בליסטיים. כאשר מיכאיל גורבצ'וב עלה לשלטון בברית המועצות, רפובליקנים רבים פקפקו באפשרות שבינו לבין רייגן יהיו קשרי ידידות. גורבצ'וב ניסה להציל את הקומוניזם ברוסיה באמצעות סיום מרוץ החימוש עם ארצות הברית. לקראת סוף שנות השמונים, השלטונות הקומוניסטיים במדינות אירופה החלו לקרוס זה אחר זה (אירוע שנודע כסתיו העמים) דבר אשר הוביל לבסוף להתפרקותה הרשמית של ברית המועצות בתחילת שנות התשעים ולסיומה של המלחמה הקרה בין ארצות הברית לרוסיה. מסוף המלחמה הקרה ועד היום (1991–הווה) לאחר פירוק ברית המועצות ארצות הברית נותרה מעצמת העל היחידה בעולם, והיא החלה להפעיל כוח צבאי ברחבי העולם, ובייחוד במלחמת המפרץ הראשונה. לאחר בחירתו ב-1992, הוביל הנשיא ביל קלינטון את הצמיחה הכלכלית הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקנית, שהייתה תופעת לוואי של המהפכה הדיגיטלית וההזדמנויות העסקיות החדשות שנוצרו בעקבות התפתחות האינטרנט. ב-1993 הטמין הטרוריסט המוסלמי רמזי יוסף פצצות בחניון של מרכז הסחר העולמי, ובעקבות התפוצצותן נהרגו שישה אנשים ונפצעו אלפים. מהלך זה סימן את תחילת תקופת הטרור. ב-1995 פוצץ טימותי מקוויי את בניין הממשל הפדרלי באוקלהומה סיטי. בפיצוץ נהרגו 168 אנשים ונפצעו למעלה מ-800. מקווי הוצא להורג בזריקת רעל ב-11 ביוני 2001. הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000, שבהן התמודדו ג'ורג' ווקר בוש ואל גור, היו בין הצמודות ביותר בהיסטוריה, ומהן החל הקיטוב הפוליטי. בתחילת האלף השלישי לספירה, ארצות הברית מצאה את עצמה מותקפת על ידי טרוריסטים מוסלמים, כאשר בפיגועי 11 בספטמבר חטפו טרוריסטים ארבעה מטוסי נוסעים, וריסקו שניים לתוך מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי, ואחד לתוך הפנטגון. הנוסעים על המטוס הרביעי (טיסה 93 של יונייטד איירליינס) התנגדו לחוטפים וגרמו להתרסקות המטוס במחוז סומרסט שבפנסילבניה. לפי דו"ח ועדת החקירה, המטוס היה אמור לפגוע בגבעת הקפיטול שבוושינגטון די. סי.. כתוצאה מהמתקפות, מגדלי התאומים קרסו, והרסו את כל הקומפלקס. תוך זמן קצר התגלו ראיות רבות שהצביעו כי האחראי להתקפות הוא טרוריסט מאפגניסטן בשם אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון הטרור האסלאמי אל-קאעידה. ההתקפות גרמו להתפרצות של פטריוטיזם בכל המדינה, מאמץ הניקיון הגדול ביותר בתולדות האומה, ולתחילת המלחמה העולמית בטרור. בתגובה להתקפות, פלשה ארצות הברית (בתמיכה צבאית של נאט"ו ורוב הקהילה הבינלאומית) לאפגניסטן והדיחה את משטר הטליבאן, שנתן מחסה ותמיכה לבן לאדן. בפעולה שעוררה מחלוקת, הנשיא בוש הורה על המשך המלחמה בטרור ועל פלישה לעיראק, הדחתו ולקיחתו בשבי של סדאם חוסיין (2003). הסיבות למלחמה בעיראק כללו "הפצת הדמוקרטיה", "חיסול הנשק להשמדה המונית שיש לסדאם" (מאוחר יותר הוכח כי הדבר התבסס על עדויות לא מדויקות), ו"שחרור העם העיראקי". פלישה זו לא זכתה לתמיכה עולמית והיוותה אחד הזרזים להתפתחות הרגשות האנטי-אמריקניים ברחבי העולם. הצבא האמריקני יצא מעיראק ב-2011, לאחר שהושגה רגיעה יחסית בשטח. ב-2014, עם התחדשות מלחמת האזרחים בעיראק, יצאה ארצות הברית למבצע נחישות טבועה, שכלל בעיקר הפצצות אוויריות ופעולות קומנדו נגד המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה. ב-2021 הוחלט לסיים פעילות מבצעית בעיראק אך יישאר ייעוץ לכוחות המקומיים. באוגוסט 2005 גרם הוריקן קתרינה להצפת חלקים רבים בניו אורלינס ולהרס רב בחוף מפרץ מקסיקו (אם כי נגרם גם נזק רב לחוף נהר המיסיסיפי). ההכנות והתגובה של הממשלה ספגו ביקורת ציבורית רבה ונטען כי הן היו חסרות תועלת ואיטיות.[דרוש מקור] ב-2006 גרמו מחירי האנרגיה הגבוהים להגברת המודעות לתלות ההולכת וגוברת באספקת נפט קבועה, כאשר הנשיא בוש אמר "ארצות הברית מכורה לנפט". ישנו חשש גדול מאוד מהאפשרות של משבר כלכלי חמור, אם יתרחש עימות מעבר לים או תהיה הפרעה באספקת הנפט, או אם יחול שינוי לרעה במצב הנפיץ שבמזרח התיכון. הממשל הפדרלי החל לממן בהיקף נרחב תוכניות ופרויקטים לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים (כגון אתנול, אנרגיית רוח או אנרגיה סולארית). הפתרון נמצא בפצלי שמן. בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2008, בתוך המיתון העולמי הגדול, נבחר לנשיאות ברק אובמה, הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון בתולדותיה של ארצות הברית, וכן הנשיא הראשון ממוצא מעורב. ארצות הברית וקובה ניהלו מגעים, שהוכרזו לראשונה על ידי הנשיא ברק אובמה בדצמבר 2014, לחידוש יחסיהן הדיפלומטיים לאחר נתק של חצי מאה. היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות חודשו רשמית ביולי ובאוגוסט 2015, כאשר נפתחו שגרירויות בוושינגטון די. סי. ובהוואנה, לראשונה מאז 1961 בימי המלחמה הקרה. בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016, נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית. הקצין הקיטוב הפוליטי. הנשיא העדיף הסכמים בילטרליים על הסכמים בינלאומיים. גדלה היריבות עם סין והחלה מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין. יחסי ארצות הברית–רוסיה הושפעו מזהות ראש המדינה ומאירועים שונים כמו התערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016 ומלחמת האזרחים בסוריה. בעקבות הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020, נבחר ג'ו ביידן לנשיא ארצות הברית. טראמפ וביידן יזמו בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-21 תוכניות סיוע כלכלי רחבות היקף לאור המשבר הכלכלי העולמי. בנוסף ביידן ביקר את המדיניות הכלכלית שהונהגה בארצות הברית בעשורים הקודמים. אובמה, טראמפ וביידן שאפו לצמצם את כמות החיילים במזרח התיכון ולהימנע מפלישות גדולות. במקביל חוסלו ראש ארגונים כמו אוסאמה בן לאדן מאל-קאעדה ואבו בכר אל-בגדאדי מדאעש כחלק מהמלחמה העולמית בטרור. על סמך שאיפה זו, ארצות הברית הכריזה על סיום מלחמת עיראק בשנת 2011 ועל סיום מלחמת אפגניסטן, חתמה על חוזה שלום עם הטליבאן וקידמה את נסיגת כוחות ארצות הברית מאפגניסטן. ראו גם לקריאה נוספת קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/צור_באהר] \| [TOKENS: 3531]
תוכן עניינים צור באהר צוּר באהִר (בערבית: صور باهر מבטאים: 'סוּר באהֶר' עם ס' נחצית) היא שכונה במזרח ירושלים. השכונה קרובה לשכונות תלפיות מזרח, הר חומה וקיבוץ רמת רחל. מקור השכונה בכפר ערבי שסופח לשטח המוניציפלי של ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים. נכון לשנת 2018 מתגוררים בכפר כ-15,000 תושבים, מתוכם כ-1,300 בשכונת המשנה ואדי חומוס. גדר ההפרדה עוברת דרומית ומזרחית לשטחי הכפר וכוללת אותו בשטח ירושלים. אטימולוגיה לא ידוע מקור שם הכפר. ישנן פרשנויות שונות לשם ובהן: היסטוריה אזכור ראשון של הכפר מופיע במפקד של 1596 שבו נמנו בכפר 29 ראשי משפחות. הגידולים העיקריים של תושבי הכפר, על פי המפקד, היו חיטה, שעורה, זיתים, פירות (כולל גפנים) ועיזים ו/או דבורים. בשנת 1926 הוקם הקיבוץ רמת רחל על אדמות שנרכשו מתושבי הכפר. בעת מאורעות תרפ"ט הגנו תושבים מהכפר על פועלים יהודים שעבדו איתם ביחד במחצבה באזור. במשך מספר ימים הם החביאו אותם בבתיהם בכפר עד שחולצו בשלום חזרה לירושלים היהודית. בחזרם מליווי היהודים לירושלים העברית, נפגעו כמה מהמלווים מאש חיילים בריטיים בעקבות טעות בזיהוי, ובחיפוש של הצבא הבריטי בעקבות המאורעות היו מספר נפגעים.עם זאת, היו מתושבי הכפר בין העצורים לאחר המאורעות ובעיתונות היהודית נטען שתושבי הכפר היו בין בוזזי תלפיות. המקום הוזכר בשנים שלאחר מכן על ידי הערבים בהזכירם את הקרבנות הערבים של המאורעות. בתחילת מלחמת העצמאות נורו יריות מצור באהר לעבר שכונות יהודיות בדרום ירושלים. לאחר המלחמה סופח הכפר לממלכה ההאשמית ככל יהודה ושומרון. עד 1967 נחשב צור באהר לכפר ולא נכלל בתחומה המוניציפלי של ירושלים. ממערב לכפר, במקום בו היה המוצב הירדני המכונה "הפעמון", הוקם גלעד לנופלים. לאחר מלחמת ששת הימים הורחב שטחה של ירושלים כדי לכלול את כל השטח הבנוי של הכפר, אולם חלק מאדמותיו החקלאיות לא הוכללו בשטחה של ירושלים. במהלך השנים התפתח הכפר, בעיקר מזרחה, ובתים רבים נבנו בשטח שמחוץ לתחום העיר ירושלים, ביניהם בשכונת ואדי חומוס, שכונה בתוך צור באהר. התרחבות צור באהר הביאה את בתיה עד אום טובא שמדרום לה, המהווה גם היא שכונה של ירושלים. באוגוסט 1970 הפקיעה ישראל 2,240 דונם ממערב ומצפון לכפר לצורך הקמת תלפיות מזרח. בשנת 1985 ביקשו הקרן הקיימת לישראל ומינהל מקרקעי ישראל לטעת חורשה בין צור באהר ותלפיות מזרח על חלק מהאדמות שהופקעו. תושבי צור באהר נאבקו בכוונה זו וטענו שאין היגיון לטעת חורשה, במקום מטעי הזיתים שלהם, כדי ליצור לעיר ריאה ירוקה. במסגרת המאבק נעשו פעולות חבלה ולטענת הקרן הקיימת ניטעו עצי זית. תושבים מתלפיות מזרח התגייסו לסייע לתושבי צור באהר והציעו לטעת עצי זית במקום עצי סרק ושכמחווה של שלום העצים יושכרו לתושבי הכפר במחיר סמלי. הפשרה התקבלה באופן חלקי, אולם עצי הזית שניטעו לא שרדו את השנה הראשונה. במהלך האינתיפאדה הראשונה הכפר היה יחסית פעיל בפעילות עוינת נגד ישראל. בדצמבר 1995 פורסמה בילקוט הפרסומים תוכנית מתאר עבור שכונת צור באהר. בגלל התנגדויות רבות הטיפול בתוכנית התעכב במשך שנים רבות והגיע לשלבי סיום בשנת 1999. בשנת 2003 נחנכה דרך חדשה לכפר ולשכונת תלפיות מזרח, המובילה מאזור התעשייה תלפיות לשתי השכונות. כמו כן, גם דרך שמואל מאיר המחברת את שכונת חומת שמואל לדרך חברון, מקשרת את צור באהר למרכז ירושלים. גדר ההפרדה תוכננה לחצות את הכפר ולחצוץ בין הבתים בתחומי ירושלים לבין אלו שמחוצה לה, אולם בעקבות עתירה לבג"ץ הסכימה המדינה להסיט את תוואי הגדר כך שכל השכונה כלולה בצד הישראלי של הגדר. בשנת 2005 הושג הסדר על פיו תושבי קבע המתגוררים בצור באהר מחוץ לתחום המוניציפלי של העיר ייחשבו כמי שחוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי חלים עליהם. ב-2005 בוצע פרויקט ניקוי שדה מוקשים ירדני מהשכונה. הפרויקט בוצע על ידי עיריית ירושלים, בשיתוף פעולה עם צה"ל. בשטח שהתפנה נבנו בתי ספר. שירותים בכפר יש שתי מרפאות ומרכז רפואי גדול השייך לשירותי בריאות כללית. יש בשכונה 9 גני ילדים ו-10 בתי ספר. שני בתי ספר חדשים נבנו על ידי העירייה. שני שלישים מילדי הכפר לומדים במערכת חינוך לא רשמית בשל המחסור בכיתות הלימוד בכפר. ב-2016 נחנך בשכונה גן שעשועים ראשון. הגן הוקם במימון בלגיה ובסיוע עיריית ירושלים אך ללא היתר בנייה. קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/TRT_World] \| [TOKENS: 927]
Contents TRT World TRT World is a Turkish public broadcaster which broadcasts in English 24 hours a day and is operated by the TRT and based in the Beşiktaş district of Istanbul. It provides worldwide news and current affairs focusing on Turkey, Europe, Africa, and Western and Southern Asia. In addition to its headquarters based in Ankara, TRT World has broadcasting centres and studios in Washington, D.C. and London. It is a member of the Association for International Broadcasting. The network has been criticised for failing to meet accepted journalism ethics and standards for independence and objectivity, with some commentators calling it state media or a propaganda arm of the Erdoğan administration. TRT World states that it is financially and editorially independent from the administration, and that its news gathering is just like those of other publicly funded broadcasters around the world, with a mission to show a non-Turkish audience events from Turkey's viewpoint. According to Reporters Without Borders, Turkey in 2016 ranked 165th out of 180 countries in press freedom. Programmes In addition to those listed below, TRT World runs various once-off documentaries. Current programmes on the channel are: Press freedom and neutrality In March 2020, the United States Justice Department required TRT World's Washington operation to register as an agent of the Government of Turkey, engaged in political activities, under the anti-propaganda Foreign Agents Registration Act. TRT World's argument that it is independent was rejected by US officials who said that the Turkish government "exercises direction and control of TRT by regulation and oversight, and by controlling its leadership, budget, and content." Apart from some Russian and Chinese networks, other state-funded media including the Qatari-backed Al Jazeera, British-backed BBC News, French-backed France 24 and German-backed Deutsche Welle had not been determined to be foreign-government agents. In a 2019 op-ed in The Washington Post, MEMRI's executive director Steven Stalinsky described TRT World as "a propaganda arm of Turkish President Recep Tayyip Erdogan's regime", similar to the Russian RT network. He notes that the channel offered only enthusiastically promotional coverage of the Turkish military's Operation Peace Spring in Syria, while according to the Committee to Protect Journalists, the government banned critical news coverage domestically. Stalinsky urges human rights activists, journalists, and others not to appear on and legitimise the network's shows, just as they would not appear on RT. Following the 2016 Turkish coup attempt, some journalists who had recently joined the company resigned. One of those who resigned said: "I no longer hold out any hope that this channel will become what I wanted it to become (...) After the coup, it became very apparent that the channel had no intention of actually covering it properly, in a professional, international broadcast standard." The managing editor at the time said that he "never received a phone call from Ankara trying to frame the broadcast or give them talking points." More recently as of March 2020 with the Evros border crisis, TRT World and other Turkish media have in a way, accelerated on producing fake news as alleged by the Greek government, as was also mentioned by Prime Minister of Greece Kyriakos Mitsotakis in a CNN interview twice, stating that the reports all come from Turkish media and other unknown sources aiming to discredit the Hellenic Coast Guard and Hellenic Armed Forces efforts with propaganda videos. TRT World said that Greece sent back refugee vessels to Turkish waters, which was denied by Greece. Conversely, there have been reports by other sources of Greek coastal authorities forcing the refugee vessels back to Turkish side, in a military strategy dubbed "push back". In May 2025, India briefly blocked the X (formerly Twitter) account of TRT World for spreading misinformation and propaganda related to India's military operations against Pakistan during Operation Sindoor. The Indian government cited TRT World's amplification of unverified and manipulated content, including pro-Pakistan narratives, distorted reporting on Kashmir, and dissemination of false claims about Indian military actions. This move was part of a broader crackdown on foreign media outlets accused of violating Indian IT rules and spreading disinformation amid heightened tensions, though TRT World's website and other social media accounts remained accessible during the ban. Awards and nominations In 2023 TRT World was awarded an International Emmy for its documentary on the Russian invasion of Ukraine, which was titled "Off The Grid". In 2018 TRT World was nominated in five categories at the Drum Online Media Awards: Notable staff See also References External links
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Times_Now] \| [TOKENS: 1373]
Contents Times Now Times Now is an English-language news channel in India owned and operated by The Times Group. The channel launched on 23 January 2006 in partnership with Reuters. It is a pay television throughout India. Until 2016, it was India's most popular and the most viewed English news channel. The channel is widely seen as supportive of Narendra Modi and the Bharatiya Janata Party. Times Now has been criticised for reporting misinformation. History In 2016 Arnab Goswami (the earlier editor-in-chief) left the channel to launch Republic TV; S. Sundaram, who had served as the CFO for Times Now between 2005 and 2012, was named the Group CFO. Goswami resigned as editor-in-chief of Times Now on 1 November 2016, citing editorial differences, lack of freedom and newsroom politics. He hosted the last edition of his show, The Newshour Debate, a fortnight later. This came after the show had been subject to an investigation by Ofcom, the UK broadcasting regulatory authority, in August and September; the investigation had held Times Now guilty of violating the impartiality clause of its broadcast code, stating that Goswami had presented without impartiality, including sometimes not letting his panellists speak at all. In May 2017, The Times Group lodged a complaint against Goswami and Prema Sridevi, a journalist with Republic TV, under the Indian Penal Code and Information Technology Act, 2000 accusing them of copyright infringement. BCCL alleged that the two, previously employed with Times Now, that it owns and operates, had used its intellectual property (IP) in telecasting certain audio tapes that were in their possession during their time at the channel. Alongside IP infringement, the complaint also alleged the commission of offenses of theft, criminal breach of trust and misappropriation of property, on the two, on multiple occasions days after the channel's launch.[needs update] Times India eventually expanded the Times Now into a news network: Distribution Along with the other Times group channels (Zoom, ET Now and Movies Now), Times Now is distributed by Media Network and Distribution (India) Ltd (MNDIL), which is a joint venture between The Times Group and Yogesh Radhakrishnan, a cable and satellite industry veteran, under the brand Prime Connect. Employees Lawsuits On 15 November 2011, in the country's highest defamation suit, the Supreme Court upheld the Bombay High Court's order requiring Times Now to pay ₹100 crore. The channel had erroneously run the picture of Supreme Court judge P.B. Sawant picture instead of someone similarly named as part of a Provident Fund scandal, and the payment went directly to Sawant. In 2018, Times Now aired derogatory remarks about activist Sanjukta Basu. She filed a complaint with the News Broadcasting Standards Authority in March 2019. In October 2020, she moved Supreme Court claiming that her case was pending with NBSA. Before the case could be listed for hearing in the Supreme court, NBSA released the judgement on her complaint. NBSA ordered Times Now to air apology on live TV at 8PM and 9PM during the prime time and submit DVD copies of the same. NBSA found that Times Now had not contacted Basu to get her version and failed to verify the facts before broadcasting. This conduct was judged to be a violation of NBSA guidelines. The NBSA order noted that "there was an absence of neutrality in the programme". Controversies Times Now was accused of misrepresenting facts regarding an interview of an alleged eve teaser. The News Broadcasting Standards Authority asked Times Now to apologize and fined them ₹50,000. The National Broadcasting Standards Authority (NBSA) reprimanded the channel for a bias in their coverage of the Tablighi Jamaat congregation on 23 June 2016 for violating the Code of Ethics and Broadcasting Standards. In 2021, the National Broadcasting and Digital Standards Authority (NBDSA) found that debates by two Times Now anchors – Rahul Shivshankar and Padmaja Joshi on the topic 2020 Delhi riots were not conducted in an "impartial and objective manner". NBDSA found that the anchors had "violated the Fundamental Principles as enumerated in the Code of Ethics and Broadcasting Standards and various Guidelines issued by NBDSA". In his order NBDSA chairperson Justice (retired) A.K. Sikri directed Times Now to take down videos of from YouTube and websites. NBDSA had ordered this responding to the complaint filed against Shivshankar accusing him of selectively showing the observations of the courts and the police to make it appear as if the anti-Citizenship (Amendment) Act protestors were responsible for the religious violence. The order quoted, "The coverage was done to target a community that is critical of the Delhi Police's investigation and project them and their critique in a negative light, thereby unduly hindering the right of the viewer to have a fact based view on the matter and amounted to a sustained campaign to challenge a position, without intimating to the viewers what that position is in its entirety or allowing panellists to explain the same". In June 2020, during a broadcast, Group Editor Navika Kumar reported that 30 Chinese soldiers had been killed in the Galwan Valley clash and read out names that were later identified as fabricated. Reception The channel is accused of practicing biased reporting in favour of the ruling Bharatiya Janata Party (BJP) and is included among pro-Narendra Modi "Godi media" outlets. Alt News accused Times Now in 2018 of repeatedly reporting "unverified claims, distorted facts and plain lies", including taking video clips out of context. In 2022, Alt News wrote that they found Times Now to be one of the most prominent sharers of misinformation in the Indian media that year. According to a 2022 BBC News article, several Indian news anchors including Times Now's Shivshankar are known to shout down their panelists and ranting during their show, and have been accused of bias towards India's governing party, Bharatiya Janata Party and Prime Minister Narendra Modi. In 2020, Newslaundry reported that Shivshankar had used several dog whistles to negatively portray the Indian Muslims. On 6 September 2021, Times Now was criticised for a report using video that suggested a Pakistan Air Force jet was hovering over Afghanistan's Panjshir Valley. The video was soon revealed to be a United States Air Force F-15 jet filmed by a YouTube airplane enthusiast in Wales filming the jet within the Mach Loop three months before. See also References External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/סופרנובה] \| [TOKENS: 10109]
תוכן עניינים סופרנובה סופרנובה (בלועזית: Supernova) היא תופעה שבה כוכב מסיבי מתפוצץ משום שהלחץ שההיתוך הגרעיני יוצר בו כלפי חוץ אינו מספיק כדי לאזן את כוח הכבידה העצמי החזק שלו כלפי פנים. הצופה בתופעה כזו ממרחק של שנות אור רבות, יבחין כי בהירות הכוכב גדלה במהירות ובחדות (היא יכולה לגדול פי מיליון ויותר, ואף לעלות על בהירותה של גלקסיה שלמה). ב־10 השניות הראשונות של התהליך, האנרגיה שמופקת גדולה יותר מהאנרגיה שמפיקים כל הכוכבים בכמה גלקסיות גדולות. פליטת הנייטרינו מאותו כוכב בזמן הסופרנובה מוגברת באותה מידה. הסופרנובה היא שלב הסיום במחזור החיים של כוכב כבד. כאשר אוזל הדלק הגרעיני בכוכב (כלומר, כלים היסודות שיכולים להתמזג בהיתוך גרעיני ליסודות כבדים יותר תוך שחרור אנרגיה), אין כוח שיתנגד למשיכת הכבידה העצמית שלו והכוכב קורס לתוך עצמו. בשלב זה נדחסת ליבתו במהירות, מתחממת מאוד, והמעטפת החיצונית שלו נזרקת החוצה כתוצאה מהלחץ העצום שנוצר. החומר מתפשט במהירות עצומה כגז, בעוד מרכז הכוכב הופך להיות כוכב נייטרונים או חור שחור (אם מסתו גדולה דיה). לשמש לא צפוי עתיד כסופרנובה, שכן כדי להגיע לשלב כזה, מסתה צריכה להיות גדולה לפחות פי 8 או 10 ממסתה הנוכחית. סוגי סופרנובה בניסיון לסווג את הסופרנובות, אסטרונומים הגיעו לחלוקה על פי עקומת האור שלהם ועל פי קווי הבליעה של היסודות הכימיים שבקשת האור של הפיצוץ. היסוד שלפיו מתבצעת החלוקה הראשונית הוא מימן. אם בספקטרום מופיעים קווי בליעה של מימן, הסופרנובה מוגדרת כסוג II; אם אין, אז היא מוגדרת כסוג I. בתוך כל אחד משני הסוגים הללו, הסופרנובות מתחלקות לעוד תתי סוגים, לפי נוכחות חומרים אחרים ועקומת האור שלהם. סיווג סופרנובות: לא נצפה מימן נראה קו בליעה חזק של סיליקון מיונן (Si II) קרוב לשיא בהירות. בדר"כ גם קווי סידן חזקים קווי סיליקון חלשים או נעדרים מראה קו בליעה של הליום לא מיונן קוו הליום חלש או נעדר נצפה מימן שומר על ספקטרום נורמטיבי של סוג II ללא קווי בליעה צרים מגיעה למישור בעקומת האור שלו מראה ירידה ליניארית בעקומת האור שלו. כמה קווי בליעה צרים הספקטרום משתנה ונהפך לספקטרום הדומה לסוג Ib חלוקה אחרת שאליה אסטרונומים מתייחסים היא החלוקה לפי מקור ואופי הפיצוץ: זו סופרנובה המתרחשת כאשר ננס לבן סופח אליו חומר מכוכב סמוך או כאשר שני ננסים לבנים מתנגשים. עקב כך מסתו גדלה, עד שהיא עוברת את הסף הקריטי לסופרנובה - גבול צ'נדראסקאר (כ־1.44 מסות שמש). בעקבות זאת, קורס הכוכב כתוצאה מכוח הכבידה שלו עצמו. אנרגיית הכבידה שלו הופכת לחום עצום ומתחילות בתוכו תגובות גרעיניות. אך בשל מסתו הקטנה (ולכן מעט אנרגיה גרביטציונית), אין להן ויסות והכוכב מתפוצץ. במהלך הפיצוץ נפלט שטף של נייטרינו ויסודות חדשים שנוצרו בתהליך ההיתוך הגרעיני מתפזרים בחלל. בסופו של דבר, השלבים השונים של התגובות הגרעיניות דומים לסופר נובה "רגילה" (המכונה קריסת ליבה), ולכן הם מובאים בפירוט בהמשך. מכיוון שלסופרנובות מסוג זה יש מסה אחידה, הן יכולות לשמש נרות תקניים בעלי בהירות אחידה בזמן שהן מתפוצצות, ומכאן חשיבותן הרבה בחקר המרחקים והמהירויות ביקום המוקדם. זו סופרנובה המתרחשת בכוכב מסיבי (שמסתו פי 8 או יותר ממסת השמש), לאחר מספר שלבים של היתוך גרעיני ולאחר שאוזל ה"דלק" להיתוך הגרעיני של הכוכב. כל עוד נמשך ההיתוך הגרעיני, הכוכב אינו קורס לתוך עצמו, למרות כוח הכבידה החזק הפועל בין חלקיקים המרכיבים אותו, משום שלחץ האנרגיה הנוצרת בהיתוך הגרעיני מאזן את הכבידה אך זהו תהליך בעל שלבים ברורים, וסוף בלתי נמנע. בכוכב שמסתו קטנה מתחת ל־0.08 ממסת השמש, היתוך גרעיני לא מתחיל כלל, מאחר שכוח הכבידה אינו מספיק חזק לדחוס את ליבת הכוכב ולהתקרב לחום הנדרש לתחילת היתוך המימן. במקרה כזה, הכוכב מוגדר כננס חום. אך בכוכב גדול יותר, התהליך מתחיל כך: היתוך ארבעה אטומי מימן לאטום אחד של הליום. היתוך זה מייצר אנרגיה גבוהה מאוד יחסית להיתוך אטומים אחרים, ולכן שלב זה הוא הארוך והיציב ביותר במחזור החיים של הכוכב. מקור האנרגיה היא איבוד קטן יחסית של מסה - מסתו של אטום הליום קטנה בכ־0.71% מזו של ארבעת אטומי המימן, וזו המסה שמומרת לאנרגיה. ככל שמסת הכוכב גדלה, כמות המימן המתכלה - והאנרגיה המופקת - גדלות באופן לא ליניארי. לדוגמה, אם מסת הכוכב היא פי 20 ממסת השמש, הוא יכלה את המימן שבליבה בתוך 9 מיליון שנים "בלבד", לעומת תהליך היתוך ליבת המימן של השמש שמוערך בכ־10 מיליארד שנים. יודגש השימוש במונח "ליבה". רדיוס ליבת השמש הוא 20% בלבד מרדיוס השמש כולה, אולם במצב "רגיל" של שלב היתוך המימן, רק אזור זה מגיע ללחץ ולטמפרטורה הנחוצה להתכת מימן, ולכן רק הוא מהווה את מקור האנרגיה של הכוכב. המימן שנותר ב"מעטפת" הכוכב (כ־78%) אינו מותך בשלב זה, והוא ממתין לתורו בשלבים הבאים. הפסקת היתוך המימן בליבת הכוכב גורמת ל"ניצחון" זמני לכוח הכבידה: התכווצות וקריסת ליבת הכוכב לתוך עצמו, משום שאין יותר אנרגיה גרעינית שתפעל בכיוון הפוך. בכוכב שמסתו קטנה מתחת לשליש מסת השמש, כוח הכבידה אינו מספיק חזק לדחיסת ליבת הכוכב עד לחום של 300 מיליון מעלות צלזיוס בקירוב, הנדרש לשלב הבא: היתוך ההליום. במקרה כזה, הכוכב יתקרר וידעך לאיטו, ויהפוך לננס לבן. קרוב יותר למסת השמש, כוח הכבידה ממשיך ודוחס את אטומי ההליום שבליבה עוד ועוד, עד שמתחיל שלב ההיתוך השני - שלושה אטומי הליום מתמזגים והופכים לאטום אחד של פחמן תוך שחרור אנרגיה. מאחר שהאנרגיה המופקת בתהליך זה קטנה משמעותית מהיתוך המימן, שלב זה קצר משמעותית מהשלב הראשון ונאמד במספר עשרות עד מאות אלפי שנים (תלוי במסת הכוכב). תוך כדי דחיסת אטומי ההליום והיתוכם לפחמן - תהליך המתרחש כזכור בליבת הכוכב - מגבירה הכבידה את אחיזתה. הליבה מתחממת מהר יותר, ובשולי הליבה מתחיל היתוך המימן שנותר במעטפת הכוכב. מקור האנרגיה החדש פועל קרוב לפני השטח, רחוק יחסית ממוקד הכבידה שבליבת הכוכב. הוא מעלה את הבהירות של הכוכב פי 1,000 עד 10,000 מהשלב הקודם ומנפח את מעטפת הכוכב כלפי חוץ, עד פי מאות ואף אלפים מגודלו הקודם. זה השלב שבו כוכב שמסתו בערך כמסת השמש, יהפוך לענק אדום. הכוכב הוא בעל שכבות בדומה לבצל ענק - בפנים פחמן, בשכבת מעטפת פנימית הליום, ובשכבה החיצונית מימן. כוכב שמסתו גדולה מעשר מסות שמש לערך, יהפך בשלב זה לעל־ענק אדום במהלך תקופת התכת ההליום שלו. לכוכבים אלו רדיוסים גדולים מאוד, בדרך כלל בטווח של פי 200–800 מרדיוס השמש שלנו. גודלו של על־הענק הגדול ביותר הידוע הוא בערך פי 1,500 מרדיוס השמש. בכוכב שמסתו קטנה מגבול צ'נדראסקאר (בערך 1.44 ממסת השמש), התהליך נעצר כאן. כוח הכבידה אינו מסוגל לדחוס את אטומי הפחמן ולהתיך אותם לשלב הבא, ולכן השמש שלנו עתידה להתקרר ולהצטמק בהדרגה, לננס לבן. מעל גבול צ'נדראסקאר, מתחיל השלב הבא בליבת הענק (או על־ענק) האדום - דחיסת אטומי הפחמן והיתוכם, בעיקר לחמצן. החום האדיר בליבה גורם ל"בצל" ליצור שכבה נוספת, והתהליך ממשיך. הענק - או על־הענק - ממשיך לגדול, אך ככל שגדלה המסה האטומית האנרגיה המשתחררת בהיתוך הולכת ויורדת. שלב היתוך הפחמן, לכן, מפיק הרבה פחות אנרגיה מקודמו, והוא אורך מאות עד אלף שנים בלבד. כעת כח הכבידה העצום בליבה דוחס את אטומי החמצן ומתיכם בעיקר לצורן (סיליקון). שלב זה כבר מוערך בחודשים עד שנים ספורות בלבד, בהתאם למסת הכוכב. כך ממשיך הכוכב ומייצר שכבות מימן, הליום, פחמן, חמצן, ניאון, צורן, גופרית ולבסוף - ברזל. תהליך זה הוא למעשה המקור של כל מרבצי המתכות המוכר לנו. לדוגמה: כוכב בעל 20 מסות שמש יימצא קרוב ל־9 מיליוני שנים בהיתוך מימן להליום ואז יהפוך לעל־ענק אדום, בו ימצא קרוב למיליון שנים בהיתוך הליום לפחמן, קרוב לאלף שנים בהיתוך פחמן לחמצן (וגם לניאון), כ־4 שנים בהיתוך חמצן לצורן (וגם לגופרית), ואז שבועות עד חודשים בודדים בהיתוך צורן לברזל. הברזל הוא השלב האחרון במחזור ההיתוך שבו יסוד אחד הופך ליסוד שני. אם מסת הכוכב המקורי עלתה על 8 מסות שמש, לאחר שהליבה הפנימית הפכה לברזל, בחום של קרוב למאה מיליארד מעלות, ובתוך כשנייה אחת בודדת, משתנה הרכב אטום הברזל עצמו - הליבה קורסת באחת לשבריר מנפחה המקורי, דחוס עד מאוד, תוך שהאלקטרונים והפרוטונים נדחסים זה לתוך זה והופכים לנייטרונים, ועקב כך גם מפזרים אנרגיה אדירה - וחלקיקי נייטרינו - לחלל. זוהי סופר נובה מסוג II. האנרגיה האדירה שמשוחררת מעיפה מהליבה הדחוסה את המעטפת, ומה שנשאר - אם מסת הכוכב המקורי הייתה עד 20 מסות שמש - הוא כוכב נייטרונים שקוטרו קילומטרים ספורים בלבד. מסתו של כוכב נייטרונים לאחר הקריסה והשלת המעטפת היא בין 1.2 פעמים מסת השמש עד 3 מסות שמש (גבול טולמן־אופנהיימר־וולקוף). צפיפותם של כוכבי נייטרונים עצומה, בסדר־גודל של עשרות מיליוני טון לסמ"ק. בשונה מחומרים רגילים שבהם גרעין האטום תופס 1 חלקי 10,000 עד 1 חלקי 100,000 ושאר נפח האטום הוא ואקום, בין הנייטרונים לא מפריד ואקום כלל. כוכב הנייטרונים אינו ממשיך בקריסתו, מכיוון שכנגד כוח הכבידה פועל לחץ הנובע מעקרון האיסור של פאולי בין הנייטרונים שמרכיבים אותו. אך אם מסת הכוכב המקורי - לפני הסופר נובה - עלתה על 20 מסות שמש - כח הכבידה ממשיך בתהליך גם אחרי הסופר נובה והיווצרות ליבת הנייטרונים, מתגבר על עקרון האיסור של פאולי, ויוצר חור שחור. תיעוד וחקר סופרנובות הסופרנובה הראשונה שתועדה על ידי בני אדם היא סופרנובה 185 שתועדה על ידי אסטרונומים סינים בשנת 185 לספירה. מהמאה ה־11 קיים תיעוד של שתי סופרנובות: סופרנובה 1006, שהייתה כנראה האירוע השמימי הבהיר ביותר שנצפה (בבהירות נראית), וסופרנובה 1054, ששרידיה יצרו את ערפילית הסרטן. שתי סופרנובות אלה תועדו בהרחבה על ידי אסטרונומים סינים וערבים ומוזכרות גם בתרבויות נוספות. סופרנובות נוספות שאירעו בגלקסיית שביל החלב הן סופרנובה 1572 שתועדה ונחקרה על ידי האסטרונום טיכו בראהה ואחותו סופיה ברהה ב־11 בנובמבר 1572, וסופרנובה 1604, שהייתה הסופרנובה הנצפית האחרונה בשביל החלב. סופרנובה זו המזוהה כ־SN1604, תועדה ונחקרה על ידי האסטרונום יוהאנס קפלר ב־9 באוקטובר 1604. הסופרנובה הקרובה ביותר שנצפתה בעידן המודרני היא סופרנובה 1987A שהתרחשה באחד מענני מגלן (גלקסיה לוויינית של שביל החלב), ונצפתה ב־23 בפברואר 1987. סופרנובה יוצרת קרינת גמא המשפיעה על האטמוספירה של כדור הארץ לרעה - נוצרת תגובה בין מולקולות חנקן לשכבת האוזון שגורמות לצמצומה ולהופעת תחמוצות חנקן. באמצעות תחמוצות אלו ניתן לחקור השפעת סופרנובות על כדור הארץ בשכבות הקרח של הקטבים המשמרות מידע על העבר האקלימי של הכדור. ב־1979 וב־2001 נערכו קידוחים באנטארקטיקה ונמצאו עקבות (בעיקר תחמוצת ניטראט) למספר סופרנובות מהעבר. התפרצות גמא כתוצאה של סופרנובה סמוכה מדי לכדור הארץ יכולה לגרום לדלדול משמעותי של שכבת האוזון במידה כזו שתחשוף את הביוספירה לקרינה חזקה ותגרום לאירוע הכחדה המונית. במרץ 2024 התפרסם על ידי צוות מדענים ישראלי, בכתב העת המדעי Nature תיעוד פיצוץ של כוכב בגלקסיה שכנה לשביל החלב, שתועד בטלסקופ החלל האבל. תוצרי הסופרנובה התפוצצות סופרנובה יוצרת שינויים בסביבתה. הגז הבין־כוכבי הוא הגז שממנו מתפתחות מערכות שמש ושמשות בכלל, כתוצאה מההדף שיצרה התפוצצות הסופרנובה. הסחרור שנוצר מגל ההדף יצר כך, בין היתר, את השמש. חומר שלא הספיק להתאחד לכוכב מתגבש לכוכבי לכת, ירחים, שביטים וגופים קטנים אחרים. יסודות כימיים כבדים יותר מברזל, שיצירה שלהם על ידי היתוך גרעיני דורשת השקעת אנרגיה, מופצים בחלל אך ורק על ידי סופרנובה; רק בסופרנובה ניתן גם לספק את האנרגיה הדרושה לשם יצירתם, וגם להפיץ אותם בחלל לאחר מכן. ראו גם לקריאה נוספת קישורים חיצוניים מסת כוכב בעת היווצרותו: מסה קטנה מאוד - פחות מ־ M ⨀ {\displaystyle _{\mathrm {M} _{\bigodot }}} 0.08 לערך, מסה קטנה - בטווח M ⨀ {\displaystyle _{\mathrm {M} _{\bigodot }}} 0.08 - 0.4 לערך, מסה בינונית - בטווח M ⨀ {\displaystyle _{\mathrm {M} _{\bigodot }}} 0.4 - 8 לערך (לאחר הקריסה המסה קטנה, פחות מ־ M ⨀ {\displaystyle _{\mathrm {M} _{\bigodot }}} 1.44 לערך), מסה גדולה - לפחות M ⨀ {\displaystyle _{\mathrm {M} _{\bigodot }}} 8 לערך (לאחר הקריסה המסה היא לפחות M ⨀ {\displaystyle _{\mathrm {M} _{\bigodot }}} 1.44 לערך) הערה: במצבים בהם כוכב מסוים סופח אליו מסה - הוא עשוי לעבור למחזור חיים של מסה גבוהה יותר. לדוגמה: אם ננס לבן במערכת זוגית סופח אליו חומר מבן זוגו, המגדילה אותו מעבר לגבול צ'נדראסקאר ( M ⨀ {\displaystyle _{\mathrm {M} _{\bigodot }}} 1.44), הוא יכול לעבור סופרנובה מסוג Ia שבסופה ייווצר כוכב נייטרונים (במקום ננס שחור). הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/USA_Today#Over-the-top_and_FAST_channels] \| [TOKENS: 8032]
Contents USA Today USA Today (often stylized in all caps) is an American daily middle-market newspaper and news broadcasting company. Founded by Al Neuharth in 1980 and launched on September 14, 1982, the newspaper operates from USA Today Co.'s corporate headquarters in New York City. Its newspaper is printed at 37 sites across the United States and at five additional sites internationally. The paper's dynamic design influenced the style of local, regional, and national newspapers worldwide through its use of concise reports, colorized images, informational graphics, and inclusion of popular culture stories, among other distinct features. As of 2025, USA Today has the fourth largest print circulation in the United States, with 103,600 print subscribers. It has two million digital subscribers, the fourth-largest online circulation of any U.S. newspaper. USA Today is distributed in all 50 states, Washington, D.C., and Puerto Rico, and an international edition is distributed in Asia, Canada, Europe, and the Pacific islands. History USA Today was first conceived on February 29, 1980, when a company task force known as "Project NN" met with the then-chairman of Gannett, Al Neuharth, in Cocoa Beach, Florida. Early regional prototypes of USA Today included East Bay Today, an Oakland, California-based publication published in the late 1970s to serve as the morning edition of the Oakland Tribune, an afternoon newspaper that Gannett owned at the time. On June 11, 1981, Gannett printed the first prototypes of the proposed publication. The two proposed design layouts were mailed to newsmakers and prominent leaders in journalism for review and feedback. Gannett's board of directors approved the launch of the national newspaper, titled USA Today, on December 5, 1981. At launch, Neuharth was appointed president and publisher of the newspaper, adding those responsibilities to his existing position as Gannett's chief executive officer. Gannett announced the launch of the paper on April 20, 1982. USA Today began publishing on September 14, 1982, initially in the Baltimore and Washington, D.C. metropolitan areas, for a newsstand price of 25¢ (equivalent to 83¢ in 2025). After selling out the first issue, Gannett gradually expanded the national distribution of the paper, reaching an estimated circulation of 362,879 copies by the end of 1982, double the amount of sales that Gannett projected.[citation needed] The design uniquely incorporated color graphics and photographs. Initially, only its front news section pages were rendered in four-color, while the remaining pages were printed in a spot color format. The paper's overall style and elevated use of graphics—developed by Neuharth, in collaboration with staff graphics designers George Rorick, Sam Ward, Suzy Parker, John Sherlock and Web Brya—were derided by critics, who referred to it as a "McPaper" or "television you can wrap fish in", because it opted to incorporate concise nuggets of information more akin to the style of television news, rather than in-depth stories like traditional newspapers, which many in the newspaper industry considered to be a dumbing down of content. Although USA Today had been profitable for just ten years as of 1997, it changed the appearance and feel of newspapers around the world. Gannett invested in an expensive network of printing factories and distribution during the rollout of USA Today, meaning that the paper could be printed and distributed quickly. One of the results of this was USA Today having the luxury of a later time cutoff for journalists to submit stories, such that the paper was able to include sports scores from games that finished late in the next morning's paper. The sports section of USA Today, with its complete set of results, was well-regarded and generally seen as one of the main selling points of the paper. On July 2, 1984, the newspaper switched from predominantly black-and-white to full-color photography and graphics in all four sections. The following week, on July 10, USA Today launched an international edition intended for U.S. readers abroad, followed four months later on October 8 with the rollout of the first transmission via satellite of its international version to Singapore. On April 8, 1985, the paper published its first special bonus section, a 12-page section called "Baseball '85", which previewed the 1985 Major League Baseball season. By the fourth quarter of 1985, USA Today had become the second-largest newspaper in the United States, reaching a daily circulation of 1.4 million copies. Total daily readership of the paper by 1987 (according to Simmons Market Research Bureau statistics) had reached 5.5 million, the largest of any daily newspaper in the U.S. On May 6, 1986, USA Today began production of its international edition in Switzerland. USA Today operated at a loss for most of its first four years of operation, accumulating a total deficit of $233 million after taxes. According to figures released by Gannett in July 1987, the newspaper began turning its first profit in May 1987, six months ahead of Gannett's corporate revenue projections. On January 29, 1988, USA Today published the largest edition in its history, a 78-page weekend edition featuring a section previewing Super Bowl XXII; the edition included 44.38 pages of advertising and sold 2,114,055 copies, setting a single-day record for an American newspaper (and surpassed seven months later on September 2, when its Labor Day weekend edition sold 2,257,734 copies). On April 15, USA Today launched a third international printing site, based in Hong Kong. The international edition set circulation and advertising records during August 1988, with coverage of the 1988 Summer Olympics, selling more than 60,000 copies and 100 pages of advertising. In January 1989, USA Today started its survey of television commercials during the Super Bowl, known as the Super Bowl Ad Meter. By July 1991, Simmons Market Research Bureau estimated that USA Today had a total daily readership of nearly 6.6 million, an all-time high and the largest readership of any daily newspaper in the United States. On September 1, 1991, USA Today launched a fourth print site for its international edition in London for the United Kingdom and the British Isles. The international edition's schedule was changed as of April 1, 1994, to Monday through Friday, rather than from Tuesday through Saturday, in order to accommodate business travelers; on February 1, 1995, USA Today opened its first editorial bureau outside the United States at its Hong Kong publishing facility; additional editorial bureaus were launched in London and Moscow in 1996. On April 17, 1995, USA Today launched its website to provide real-time news coverage; in June 2002, the site expanded to include a section providing travel information and booking tools. On August 28, 1995, a fifth international publishing site was launched in Frankfurt, Germany, to print and distribute the international edition throughout most of Europe. On October 4, 1999, USA Today began running advertisements on its front page for the first time. In 2017, some pages of USA Today's website features Auto-Play functionality for video or audio-aided stories. On February 8, 2000, Gannett launched USA Today Live, a broadcast and Internet initiative designed to provide coverage from the newspaper to broadcast television stations nationwide for use in their local newscasts and their websites; the venture also provided integration with the USA Today website, which transitioned from a text-based format to feature audio and video clips of news content. The paper launched a sixth printing site for its international edition on May 15, 2000, in Milan, Italy, followed on July 10 by the launch of an international printing facility in Charleroi, Belgium. In 2001, two interactive units were launched: on June 19, USA Today and Gannett Newspapers launched the USA Today Careers Network (now Careers.com), a website featuring localized employment listings, then on July 18, the USA Today News Center was launched as an interactive television news service developed through a joint venture with the On Command Corporation that was distributed to hotels around the United States. On September 12 of that year, the newspaper set an all-time single day circulation record, selling 3,638,600 copies for its edition covering the September 11 attacks. That November, USA Today migrated its operations from Gannett's previous corporate headquarters in Arlington, Virginia, to the company's next headquarters in nearby McLean. The company moved its headquarters to New York, NY in 2024. In 2004, Jack Kelley, a senior foreign correspondent for USA Today, was found to have fabricated foreign news reports over the past decade. Kelley resigned. On December 12, 2005, Gannett announced that it would combine the separate newsroom operations of the online and print entities of USA Today, with USAToday.com's vice president and editor-in-chief Kinsey Wilson promoted to co-executive editor, alongside existing executive editor John Hillkirk. In December 2010, USA Today launched the USA Today API for sharing data with partners of all types. On August 27, 2010, USA Today announced that it would undergo a reorganization of its newsroom, announcing the layoffs of 130 staffers. It also announced that the paper would shift its focus away from print and place more emphasis on its digital platforms (including USAToday.com and its related mobile applications) and launch of a new publication called USA Today Sports. On January 24, 2011, to reverse a revenue slide, the paper introduced a tweaked format that modified the appearance of its front section pages, which included a larger logo at the top of each page; coloring tweaks to section front pages; a new sans-serif font, called Prelo, for certain headlines of main stories (replacing the Gulliver typeface that had been implemented for story headers in April 2000); an updated "Newsline" feature featuring larger, "newsier" headline entry points; and the increasing and decreasing of mastheads and white space to present a cleaner style. On September 14, 2012, USA Today underwent the first major redesign in its history, in commemoration for the 30th anniversary of the paper's first edition. Developed in conjunction with brand design firm Wolff Olins, the print edition of USA Today added a page covering technology stories, expanded travel coverage within the Life section, and increased the number of color pages included in each edition, while retaining longtime elements. The "globe" logo used since the paper's inception was replaced with a new logo featuring a large circle rendered in colors corresponding to each of the sections, serving as an infographic that changes with news stories, containing images representing that day's top stories. The paper's website was also extensively overhauled using a new, in-house content management system known as Presto and a design created by Fantasy Interactive, that incorporates flipboard-style navigation to switch between individual stories (which obscure most of the main and section pages), clickable video advertising and a responsive design layout. The site was designed and developed to be more interactive, faster, provide "high impact" advertising units (known as Gravity), and provide the ability for Gannett to syndicate USA Today content to the websites of its local properties, and vice versa. To accomplish this goal, Gannett Digital migrated its newspaper and television station websites to the Presto platform. Developers built a separate platform to provide optimizations for mobile and touchscreen devices. The Gravity ad won Digiday's Best Publishing Innovation in Advertising in 2016, thanks to an 80% full-watch user engagement rate on desktop, and 96% on mobile. Following the relaunch, the editorial team behind USA Today Investigations ramped up its "longread" article plans, following the success of the series Ghost Factories. With differing platform requirements, USA Today's mobile website did not offer any specialized support for these multi-chapter stories. Nearing the end of 2012, more than one-third of USA Today's readership was browsing only using their mobile phones, and the majority of these users were accessing the mobile website (as opposed to the iOS and Android applications) with the newer, less-obtrusive advertising strategy. Gannet Digital designed, developed, and released the longread mobile experience to coincide with the launch of Brad Heath's series Locked Up, which won the Investigative Reporters and Editors Tom Renner Award in October 2013. Gannett Digital's focus on its mobile content experience paid off in 2012 with multiple awards; including the Eppy for Best Mobile Application, the Mobile Excellence award for Best User Experience, the MOBI award for Editorial Content, and Mobile Publisher of the Year. The USA Today site design was launched on desktop, mobile and TV throughout 2013 and 2014, although archive content accessible through search engines remains available through the pre-relaunch design. On October 6, 2013, Gannett test launched a condensed daily edition of USA Today (part of what was internally known within Gannett as the "Butterfly" initiative) for distribution as an insert in four of its newspapers – The Indianapolis Star, the Rochester Democrat & Chronicle, the Fort Myers-based The News-Press and the Appleton, Wisconsin-based The Post-Crescent. The launch of the syndicated insert caused USA Today to restructure its operations to allow seven-day-a-week production to accommodate the packaging of its national and international news content and enterprise stories (comprising about 10 pages for the weekday and Saturday editions, and up to 22 pages for the Sunday edition) into the pilot insert. Gannett later announced on December 11, that it would formally launch the condensed daily edition of USA Today in 31 additional local newspapers nationwide through April 2014 (with the Palm Springs, California-based The Desert Sun and the Lafayette, Louisiana-based Advertiser being the first newspapers outside of the pilot program participants to add the supplement on December 15), citing "positive feedback" to the feature from readers and advertisers of the initial four papers. Gannett was given permission from the Alliance for Audited Media to count the circulation figures from the syndicated local insert with the total circulation count for the flagship national edition of USA Today. On January 4, 2014, USA Today acquired the consumer product review website Reviewed. In the first quarter of 2014, Gannett launched a condensed USA Today insert into 31 other newspapers in its network, thereby increasing the number of inserts to 35, in an effort to shore up circulation after it regained its position as the highest-circulated weekday newspaper in the United States in October 2013. On September 3, 2014, USA Today announced that it would lay off roughly 70 employees in a restructuring of its newsroom and business operations. In October 2014, USA Today and OpenWager Inc. entered into a partnership to release a Bingo mobile app called USA Today Bingo Cruise. On December 3, 2015, Gannett formally launched the USA Today Network, a national digital newsgathering service providing shared content between USA Today and the company's 92 local newspapers throughout the United States as well as pooling advertising services on both a hyperlocal and national scale. The Courier Journal had earlier soft-launched the service as part of a pilot program started on November 17, coinciding with an imaging rebrand for the Louisville, Kentucky-based newspaper; Gannett's other local newspaper properties, as well as those it acquired through its merger with the Journal Media Group, gradually began identifying themselves as part of the USA Today Network (foregoing use of the Gannett name outside of requisite ownership references) through early January 2016. In the late 2010s, as the print run declined, Gannett pulled back from the extensive and expensive distribution network, opting to have shorter deadlines, and printing the remaining copies from fewer facilities while potentially trucking them longer distances to still be available in the morning. In May 2021, USA Today introduced a paywall for some of its online stories. On June 16, 2022, it was reported that USA Today removed 23 articles written by journalist Gabriela Miranda after an inquiry related to one of her articles triggered an internal investigation and found that Miranda had fabricated sources on articles pertaining to the Texas Heartbeat Act, Ukrainian women's issues due to the Russian invasion of Ukraine, and an article on sunscreen. Miranda resigned. On November 4, 2025, Gannett announced that it would change its name to the USA Today Co. on November 18, 2025, changing its ticker symbol from GCI to TDAY, due to its ownership of the USA Today newspaper. Layout and format In the main edition of the paper circulated in the United States and Canada, each edition consists of four sections: News (the "front page" section), Money, Sports, and Life. Since March 1998, the Friday edition of Life has been split into two sections: the regular Life focusing on entertainment (subtitled Weekend; section E), which features television reviews and listings, a DVD column, film reviews and trends, and a travel supplement called Destinations & Diversions (section D). The international edition of the paper features two sections: News and Money in one, and Sports and Life in the other. The paper does not print on Saturdays and Sundays; the Friday edition serves as the weekend edition. USA Today has published special Saturday and Sunday editions in the past: the first issue released during the standard calendar weekend was published on January 19, 1991, when it released a Saturday "Extra" edition updating coverage of the Gulf War from the previous day; the paper published special seven-day-a-week editions for the first time on July 19, 1996, when it published special editions for exclusive distribution in the host city of Atlanta and surrounding areas for the two-week duration of the 1996 Summer Olympics. USA Today prints each complete story on the front page of the respective section, with the exception of the cover story. The cover story is a longer story that requires a jump (readers must turn to another page in the paper to complete the story, usually the next page of that section). On certain days, the news or sports section, will take up two paper sections, and there will be a second cover story within the second section. Each section is differentiated by a certain color in a box on the top-left corner of the first page; the principal section colors are blue for News (section A), green for Money (section B), red for Sports (section C), and purple for Life (section D); in the paper's early years, the Life and Money sections were also assigned blue nameplates and spot colors, as the presses used at USA Today's printing facilities did not yet accommodate the use of other colors to denote all four original sections. Orange is used for bonus sections (sections E+), which are published occasionally for business travel trends and the Olympics. Other bonus sections for sports (such as for the PGA Tour preview, NCAA basketball tournaments, Memorial Day auto races (Indianapolis 500 and Coca-Cola 600), NFL opening weekend and the Super Bowl) previously used the orange color, but later changed to the regular sports red in their sports bonus sections. To strengthen their association with USA Today, Gannett incorporated the USA Today color scheme into a standardized broadcast graphics package that was phased in across its television station group (which was spun off in July 2015 into the separate broadcast and digital media company Tegna) starting in late 2012. The package used the color scheme in a rundown graphic on most stations, persisting throughout their newscasts, as well as bumpers for individual story topics. Unlike other papers, the left-hand quarter of each section are "reefers" (front-page paragraphs referring to stories on inside pages), sometimes using sentence-length blurbs to describe stories inside. The lead reefer is the cover page feature "Newsline", which shows summarized descriptions of headline stories featured in all four main sections and any special sections. As a national newspaper, USA Today cannot focus on the weather for any one city. Therefore, the entire back page of the News section is used for weather maps of the continental United States, Puerto Rico and the U.S. Virgin Islands, as well as temperature lists for many cities throughout the U.S. and the world. Temperatures for individual cities on the primary forecast map and temperature lists are suffixed with a one- or two-letter code, such as "t" for thunderstorms, referencing the expected weather conditions. The colorized forecast map was created by staff designer George Rorick (who left USA Today for a similar position at The Detroit News in 1986) and was copied by newspapers around the world, breaking from the traditional style of monochrome contouring or simplistic text to denote temperature ranges. National precipitation maps for the next three days (the next five days before the 2012 redesign) and four-day forecasts and air quality indexes for 36 major U.S. cities (16 cities prior to 1999), with individual cities color-coded by the temperature contour corresponding to the given area on the forecast map, are also featured. Weather data is provided by AccuWeather, which has served as the forecast provider for USA Today for most of the paper's existence (except from January 2002 to September 2012, when forecast data was provided by The Weather Channel through a long-term multimedia content agreement with Gannett). In the bottom left-hand corner of the weather page is "Weather Focus", a graphic which explains various meteorological phenomena. On some days, the Weather Focus could be a photo of a rare meteorological event. On business holidays or days when bonus sections are included in the issue, the Money and Life sections are usually combined into one section, while combinations of the Friday Life editions into one section are common during quiet weeks. Advertising is often covered in the Monday Money section, with a review of a recent television ad, and after Super Bowl Sunday, a review of the ads aired during the broadcast with the results of the Ad Track live survey. Stock tables for individual stock exchanges (comprising one subsection for companies traded on the New York Stock Exchange, and another for companies trading on NASDAQ and the American Stock Exchange) and mutual indexes were discontinued with the 2012 redesign due to the myriad electronic ways to check individual stock prices, in line with most newspapers.[citation needed] Book coverage, including reviews and a national sales chart which debuted on October 28, 1994, is seen on Thursdays in Life, with the full A.C. Nielsen television ratings chart printed on Wednesdays or Thursdays, depending on release. The paper also publishes the Mediabase survey for several genres of music based on radio airplay on Tuesdays, along with their own chart of the top ten singles in general on Wednesdays. Because of the same limitations as its nationalized forecasts, the television page in Life, which provides prime time and late night listings (running from 8:00 p.m. to 12:30 a.m. Eastern Time), incorporates boilerplate "Local news" or "Local programming" descriptions to denote time periods in which the five major English language broadcast networks (ABC, NBC, CBS, Fox and The CW) cede airtime to allow their owned and affiliated stations to carry syndicated programs or local newscasts. The television page has never carried local scheduling information similar to those in local newspapers. Like most national papers, USA Today has no comic strips.[citation needed] One of the staples of the News section is "Across the USA", a state-by-state roundup of headlines. The summaries consist of paragraph-length Associated Press reports highlighting one story in each state, the District of Columbia, and one U.S. territory. Similarly, the "For the Record" page of the Sports section (which features sports scores for the previous four days of league play plus individual non-league events, seasonal league statistics and wagering lines for that day's games) previously featured a rundown of winning numbers from the previous deadline date for all participating state lotteries and individual multi-state lotteries.[citation needed] Some traditions have been retained. The lead story still appears on the upper-right side of the front page. Commentary and political cartoons occupy the last few pages of the News section. Stock and mutual fund data are presented in the Money section. But USA Today is sufficiently different in aesthetics to be recognized on sight, even in a mix of other newspapers, such as at a newsstand. The overall design and layout of USA Today have been described as neo-Victorian. On most of the sections' front pages, in the lower left-hand corner, are "USA Today Snapshots" graphs, which offer statistics on lifestyle interests according to the section (for example, a snapshot in "Life" could show how many people tend to watch a certain genre of television show based upon their mood). These "Snapshots" graphs employ icons roughly pertaining to the graph's subject (using the example above, the graph's bars could be made up of several TV sets or ended by one). Snapshots are loosely based on research by a national institute (with the credited source in fine print below the graph).[citation needed] The newspaper also features an occasional magazine supplement called Open Air, which launched on March 7, 2008, and appears several times a year. Other advertorials appear throughout the year, mainly on Fridays. The opinion section prints USA Today editorials, columns by guest writers and members of the editorial board of contributors, letters to the editor, and editorial cartoons. One unique feature of the USA Today editorial page is the publication of opposing points of view: alongside the editorial board's piece on the day's topic runs an opposing view by a guest writer, often an expert in the field. The Board of Contributors, which is distinct from the paper's news staff, chooses the opinion pieces that appear in each edition. From 1999 to 2002 and again from 2004 to 2015, the editorial page editor was Brian Gallagher, who has worked for the newspaper since its founding. Other members of the editorial board included deputy editorial page editor Bill Sternberg, executive forum editor John Siniff, op-ed/forum page editor Glen Nishimura, operations editor Thuan Le Elston, letters editor Michelle Poblete, web content editor Eileen Rivers, and editorial writers Dan Carney, George Hager, and Saundra Torry. The newspaper's website calls this group "demographically and ideologically diverse". Beginning with the 1984 United States presidential election, USA Today did not endorse candidates for the President of the United States or any other state or federal political office, a policy which has been re-evaluated during each four-year election cycle by the paper's Board of Contributors through an independent process, with any decision to override the policy based on a consensus vote in which fewer than two of the editorial board's members dissent or hold differing opinions. For most of its history, the paper's political editorials (most of them linked to the presidential election cycle) had focused instead on major issues based on the differing concerns of voters.[citation needed] The avoidance of political editorials played a great part in USA Today's long-standing reputation for "fluff", but after its 30th anniversary revamp, the paper took a more active stance on political issues, calling for stronger gun laws after the Sandy Hook Elementary School shooting in 2012. It heavily criticized the Republican Party for both the 2013 government shutdown and the 2015 revolts in the United States House of Representatives that ended with the resignation of John Boehner as House Speaker. It also called out then-President Barack Obama and other top members of the Democratic Party for what it perceived as "inaction" during 2013–14, particularly over the NSA scandal and the ISIL beheading incidents.[citation needed] The editorial board broke from its "non-endorsement" policy for the first time on September 29, 2016, when it published an op-ed piece condemning the candidacy of Republican nominee Donald Trump, calling him "unfit for the presidency" due to his inflammatory campaign rhetoric (particularly that aimed at the press, with certain media organizations being openly targeted and even banned from campaign rallies, including The New York Times, The Washington Post, CNN and the BBC, military veterans who had been prisoners of war, including 2008 Republican presidential candidate and Vietnam War veteran John McCain, immigrants, and various ethnic and religious groups); his temperament and lack of financial transparency; his "checkered" business record; his use of false and hyperbolic statements; the inconsistency of his viewpoints and issues with his vision on domestic and foreign policy; and, based on comments he had made during his campaign and criticisms by both Democrats and Republicans on these views, the potential risks to national security and constitutional ethics under a Trump administration, asking voters to "resist the siren song of a dangerous demagogue". The board wrote that the piece was not a "qualified endorsement" of Democratic nominee Hillary Clinton, for whom it was unable to reach a consensus (some editorial board members expressed that Clinton's public service record would help her "serve the nation ably as its president", while others had "serious reservations about [her] sense of entitlement, [...] lack of candor and... extreme carelessness in handling classified information"), suggesting instead tactical voting against Trump and GOP seats in swing states, advising voters to decide whether to vote for either Clinton, Libertarian nominee Gary Johnson, Green Party nominee Jill Stein or a write-in candidate for president; or to focus on Senate, House and other down-ballot political races. In February 2018, USA Today published an op-ed by Jerome Corsi, the DC bureau chief for the fringe conspiracy website InfoWars. Corsi, a prominent conspiracy theorist, was described by USA Today as an "author" and "investigative journalist". Corsi was a prominent proponent of the false conspiracy theory that Barack Obama was not a US citizen, and Infowars has promoted conspiracy theories such as 9/11 being an "inside job". In October 2018, USA Today was criticized by NBC News for publishing an editorial by President Trump that was replete with inaccuracies. The Washington Post fact-checker said that "almost every sentence contained a misleading statement or a falsehood." In 2020, USA Today endorsed a presidential candidate for the first time, Democratic nominee Joe Biden. The newspaper also published an opposing editorial by Vice President Mike Pence, which called for his and Trump's re-election. In 2024, after the presidential election, opinion fellow for USA Today Dace Potas published: Trump is president again and Democrats can blame Biden's ego. USA Today was the only one of 42 prominent American daily newspapers rated as "moderate" by the Boston University Library (all the others were rated as "leans liberal" or "leans conservative"), based on their editorial endorsements in the 2012 presidential election. Personnel In May 2012, Larry Kramer, a 40-year media industry veteran and former president of CBS Digital Media, was appointed president and publisher of USA Today, replacing David Hunke, who had been publisher of the newspaper since 2009. Kramer was tasked with developing a new strategy for the paper as it sought to increase revenue from its digital operations. In July 2012, Kramer hired David Callaway, whom he had hired as lead editor of MarketWatch in 1999, two years after Kramer founded that website, as the paper's editor-in-chief. Callaway had previously worked at Bloomberg News covering banking, investment-banking, and asset management businesses throughout Europe, and at the Boston Herald, where he co-wrote a daily financial column on "comings and goings in the Boston business district". The editor-in-chief as of September 2024[update] is Caren Bohan. Related publications and services USA Weekend was a sister publication that launched in 1953 as Family Weekly, a national Sunday magazine supplement intended for the Sunday editions of U.S. newspapers. It adopted its final title following Gannett's purchase of the magazine in 1985. The magazine was distributed to approximately 800 newspapers nationwide at its peak, with most Gannett-owned local newspapers carrying it by default within their Sunday editions. It focused on social issues, entertainment, health, food and travel. On December 5, 2014, Gannett announced the end of USA Weekend after the December 26–28, 2014 edition, citing increasing operational costs and reduced advertising revenue. Most of its participating newspapers replaced it with the competing Sunday magazine Parade. USA Today Sports Weekly is a weekly magazine that covers news and statistics from Major League Baseball, Minor League Baseball, NCAA baseball, the National Football League (NFL), and NASCAR. It debuted on April 5, 1991, as USA Today Baseball Weekly, a tabloid-sized publication published weekly on Wednesdays during the baseball season and bi-weekly during the off-season. The magazine expanded its sports coverage on September 4, 2002, adopting a general title after adding stories about the NFL. Sports Weekly added coverage of NASCAR on February 15, 2006, which lasted only through that year's race season. It added coverage of NCAA college football on August 8, 2007. The editorial operations of Sports Weekly operated independently from USA Today until being integrated into the newspaper's sports department in late 2005. The Big Lead is a sports blog operated by USA Today that was launched in February 2006 by Fantasy Sports Ventures, co-founded by Jason McIntyre and David Lessa. In April 2008, the blog established a strategic content and marketing partnership with Gannett. Gannett purchased The Big Lead in January 2012. The site is usually updated 10 to 15 times per day between 8:00 a.m. and 6:00 p.m. Eastern Time. It mainly covers sports but also provides news and commentary on other news topics, ranging from politics to pop culture. In 1987, Gannett and producer/former NBC CEO Grant Tinker began developing a news magazine series for broadcast syndication that attempted to bring the breezy style of USA Today to television. The result was USA Today: The Television Show (later USA Today on TV, then shortened to simply USA Today), which premiered on September 12, 1988. Correspondents on the program included Edie Magnus, Robin Young, Boyd Matson, Kenneth Walker, Dale Harimoto, Ann Abernathy, Bill Macatee and Beth Ruyak. As with the newspaper, the show was divided into four "sections" corresponding to the respective parts of the paper: News (the major headlines), Money (financial news and consumer reports), Sports (sports news and scores) and Life (entertainment and lifestyle stories). The series was syndicated by GTG Marketing, a subsidiary of GTG Entertainment, which promoted it as a prime access magazine show, hoping that stations would air it in a prime-time slot. Throughout its run, the series received poor reviews and low ratings. From the beginning, there was concern. After one week, Henry Siegel, owner of LBS Communications, called the show a "calamity" and among the most disastrous debuts in syndication history. The program also suffered from being scheduled in poor timeslots in certain markets, like New York City, the country's largest media market, where WCBS-TV aired the program at 2:05 a.m., dragging down the national ratings, before canceling it in February 1989. It was then picked up by WNBC; after airing in the equally weak 5:30 a.m. slot, the series was moved to the more clear-eyed 9:30 a.m., but fared no better (in contrast, CITY-DT in Toronto ran it at 5:00 p.m.). Other stations quickly canceled or downgraded the program's airings as it became clear that it was a dud; the original executive producer was fired and the show retooled with Magnus and Macatee as anchors and a new on-air look and sound. The series was renewed for a second season, but the setbacks led to the mid-season cancellation of the TV version of USA Today in November 1989, after one-and-a-half seasons. The final edition aired on January 7, 1990. The cancellation, a $13 million loss for GTG, was believed to make the show the costliest failure in syndication history. Gannett announced plans to develop a USA Today-branded weekly half-hour television program titled Sports Page as part of a renewed initiative to extend the brand into television, but this program, planned for fall 2004, never launched. VRtually There was a weekly virtual reality news program produced by the USA Today Network, which debuted on October 20, 2016. The program, which was carried on the USA Today mobile app and is still available on YouTube, showcased three original segments outlining news stories through a first-person perspective, recorded and produced by journalists from USA Today and its co-owned local newspapers. The program included "cubemercials", lengthy commercials made by Gannett's in-house creative studio, GET Creative, with the goal of enabling consumer engagement in totally immersive experiences through virtual reality. The last story was uploaded on August 1, 2017, less than a year after the series was created. USA Today operates a sports website called For the Win. It was launched in April 2013 and was the first sports property devoted to social news. The sports and sports leagues/organizations covered are the National Football League (NFL), the National Basketball Association (NBA), the Women's National Basketball Association (WNBA), National Hockey League (NHL), Major League Baseball (MLB), college football, college basketball, motorsports, soccer, golf, outdoor sports, and the African-American cable television network BET. A gateway to TicketSmarter to purchase sports and other event tickets is also hosted. For the Win has sections covering pop culture and video games. Some articles for the latter are contributed by Good Luck Have Fun (GLHF), which describes itself as a gaming content agency that provides publishers around the globe, such as USA Today and Sports Illustrated, with text and video. In 2018, Gannett launched USA Today-branded over-the-top channels, USA Today News and USA Today SportsWire (later renamed as USA Today Sports), which then were relaunched in 2021 as free ad-supported streaming television (FAST) channels available on Tubi, The Roku Channel, Xumo Play, Plex, Amazon Freevee, Local Now and Samsung TV Plus. Award programs In popular culture See also References Further reading External links Latest Updates* Official website
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Bristol.zoo.western.lowland.gorilla.arp.jpg] \| [TOKENS: 595]
קובץ:Bristol.zoo.western.lowland.gorilla.arp.jpg יש מדינות שבהן הדבר אינו אפשרי על פי חוק, אם כך: Arpingstone מעניק לכל אחד את הזכות להשתמש ביצירה הזאת לכל מטרה, ללא שום תנאי, אלא אם כן תנאים כאלה נדרשים לפי החוק. [[Category:Taken with Olympus C היסטוריית הקובץ ניתן ללחוץ על תאריך/שעה כדי לראות את הקובץ כפי שנראה באותו זמן. שימוש בקובץ הדפים הבאים משתמשים בקובץ זה: שימוש גלובלי בקובץ אתרי הוויקי האחרים הבאים משתמשים בקובץ זה: צפו בשימושים בקובץ זה במיזמי ויקימדיה נוספים. מטא־נתונים קובץ זה מכיל מידע נוסף, שכנראה הגיע ממצלמה דיגיטלית או מסורק שבהם הקובץ נוצר או עבר דיגיטציה. אם הקובץ שונה ממצבו הראשוני, כמה מהנתונים להלן עלולים שלא לשקף באופן מלא את הקובץ הנוכחי.
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/רמת_אשכול] \| [TOKENS: 6563]
תוכן עניינים רמת אשכול רמת אשכול היא שכונה יהודית בצפון ירושלים, שנבנתה לאחר מלחמת ששת הימים. השכונה וכביש "שדרות אשכול" הסמוך לה נקראים על-שם לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל. הם נבנו במסגרת תוכנית שכונות הבריח ליצירת רצף התיישבות עברי בין ירושלים המערבית והר הצופים, אשר נותק מהעיר במלחמת העצמאות. רמת אשכול, שבנייתה החלה ב-1968, היא השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מעבר לקו הירוק לאחר איחוד העיר. נכון ל-2017, מתגוררים בשכונה כ-8,975 איש. מיקום ומבנה כללי שדרות אשכול הן נתיב התחבורה העיקרי בין העיר המערבית לבין הר הצופים. שדרות אשכול מתחילים בצומת סנהדריה, שבין השכונות סנהדריה – מצפון לנתיב ושמואל הנביא – מדרום לנתיב. בהמשך סמוכות אל הנתיב, מצפון, תחילה רמת אשכול לקטע ארוך של הנתיב ואחריה גבעת המבתר לקטע קצר של הנתיב ומדרום, תחילה מעלות דפנה לקטע קצר של הנתיב ואחריה אתר ההנצחה של קרב גבעת התחמושת לקטע ארוך של הנתיב. רמת אשכול בנויה, למעשה, על המורדות הצפוניים של גבעת התחמושת, ואתר ההנצחה שוכן על פסגת הגבעה. בהמשך המורדות הצפוניים, מצפון לשכונה, מצוי נחל צופים וחורשה הנטועה סביבו (ומצפון לו, על הרכס ממול, השכונות שועפאט ורמת שלמה). בתי הספר היסודיים של השכונה ומגרש הכדורגל הסמוך להם, גן החמישה-עשר – הפארק הגדול של השכונה ששמו מנציח את חמישה עשר הלוחמים שנפלו ביום האחרון של מלחמת ההתשה (כ"ד באיר תש"ל - 30/5/1970), ורחוב הווילות רמת הגולן, תוחמים את השכונה מצפון וצופים אל נחל צופים. רחוב רמת הגולן נבנה בשיטת בנה ביתך ויחד עם בנייני שכונת גבעת המבתר הסמוכה, היה מיזם בנה ביתך הראשון בירושלים מאז 1967 והראשון מזה עשרות שנים. מעלות דפנה, בנויה, למעשה, על המורד המערבי של גבעת התחמושת. (מעלות דפנה ואתר ההנצחה מדרומם בשייח' ג'ראח, אך לרמת אשכול אין גבול עם שכונה זו). גבעת המבתר, בנויה על גבעה רמה מצפון מזרח לגבעת התחמושת, שבשטחה הייתה העמדה השלטת של מוצב גבעת התחמושת. השכונה בנויה מרחובות שמרובם מסתעפים מבואות. הרחוב הראשי של השכונה נחשב לרחוב פארן, המקביל לשדרות אשכול וכיוונו הכללי הוא מזרח למערב. מרבית מבני הציבור הגדולים בשכונה בנויים בקצה המזרחי שלה, ברחוב פארן ובמבואות המסתעפים ממנו. מבני הציבור נבנו שם כדי שייתנו שירות גם לשכונה הסמוכה ממזרח – גבעת המבתר. רחוב פארן אינו חוצה את השכונה לכל אורכה, אלא מסתיים בצומת T, עם רחוב מעבר המתלה, שכיוונו הכללי הוא מצפון לדרום. מקביל לרחוב מעבר המתלה, ממערב, נמצא רחוב משמר הגבול. שני הרחובות המקבילים, משמר הגבול ומעבר המתלה, מתחילים בצומת עם שדירות אשכול בצפון ומסתיימים בצומת עם רחוב ים סוף. קצהו המזרחי של רחוב ים סוף הוא צומת על מעבר המתלה ועם רחוב רמת הגולן. מעבר לצומת עם רחוב משמר הגבול, ממשיך רחוב ים סוף אל גבול השכונות סנהדריה וסנהדריה מורחבת. החלק המערבי של רמת אשכול נחצה על ידי הקו הירוק. הקמת השכונה תכנון מתאר שכונת רמת אשכול נעשה בידי האדריכלים ישראל לויט, יצחק פרלשטיין וזאב שיינברג. רמת אשכול שימשה דוגמה ומופת תכנוני ואדריכלי לשכונות רבות שנבנו אחריה בירושלים ובמדינת ישראל. כמעט כל הבתים בשכונה בנויים באותה שפה ארכיטקטונית, תוך שהם דומים זה לזה מחד גיסא, ובעלי מאפיינים ייחודיים מאידך גיסא. האפיון הייחודי ניתן בצורת קשתות למרפסות חזית או אחור, קישוט קרמיקה, צבעי תריסים וכדומה. במבנים רבים בשכונה הדירות אינן משיקות זו לזו ואין להן קירות משותפים: ברוב בנייני 8 הדירות הבנייה היא במפלסים של חצי קומה, כאשר כל דירה ממלאת מפלס; בבנייני 16 הדירות כל דירה ממלאת מפלס של רבע קומה. בצורה זו הובטחה לדיירים רמה גבוהה יותר של פרטיות ואיכות חיים מזו שנהגה בבנייה הציבורית עד לאותה תקופה. בבניית השכונה השתתפו כל החברות היזמיות והקבלניות המובילות בישראל של אותן שנים: שיכון ופיתוח, שיכון עובדים, רובינשטיין, האחים גולדשטיין ורסקו. שכונה זו (ביחד עם גבעת המבתר הסמוכה) הייתה הראשונה שנבנתה בירושלים אחרי מלחמת ששת הימים. היא נבנתה כחלק משכונות הבריח במאמץ ליצור במהירות רצף התיישבותי יהודי אל הר הצופים. הבנייה נערכה בין השנים 1968–1972, השכונה נחנכה רשמית בשנת 1969. והיא אוכלסה החל מסוף אותה שנה. השכונה נבנתה ביוזמת ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול ובשל הצורך לזרז הליכים היא נבנתה בניהול משרד ראש הממשלה. השכונה נבנתה בשיתוף פעולה עם משרד השיכון ועיריית ירושלים, במאמץ תכנוני והנדסי מיוחד. בניית השכונה הביאה לידי ביטוי ידע מקצועי רב שנצבר עד לאותן שנים אצל גורמי התכנון והאיכלוס בייזום והקמת שכונות מגורים, תוך הפקת לקחים מבניית שיכונים ציבוריים בשנות ה-50 וה-60. עוד במהלך בניית השכונה, הבינו יוזמיה ומתכנניה כי מדובר בהצלחה שלא הייתה כדוגמתה קודם לכן בתחום השיכון הציבורי. השכונה יצרה מרקם אדריכלי מושלם, המשלב בנייה פונקציונלית, נוחה, מכובדת ואסתטית בו זמנית. בתחילה רבים מתושבי ירושלים נרתעו לרכוש דירות בשכונה בהיותה "רחוקה", אולם תוך זמן קצר המגמה התהפכה והשכונה הפכה למבוקשת. ביולי 1969, לאחר מות לוי אשכול, נקרא הרחוב הראשי בשכונה שדרות לוי אשכול, ורחובות נוספים נקראו על שם ששת המים, מצרי טיראן, מפרץ שלמה, מעבר המיתלה ומשמר הגבול. אתרים בשכונה סמוך לשכונה נמצא אתר ההנצחה הממלכתי גבעת התחמושת, מאתרי הלחימה הקשים בקרבות מלחמת ששת הימים. על שם מלחמה זו נקרא רחוב ששת הימים שבגבעת המבתר הסמוכה, שחלקו משותף עם רמת אשכול. מרבית שמות הרחובות ברמת אשכול קשורים גם הם למלחמה זו, כגון רחוב מעבר המתלה, רחוב פארן ורחוב ים סוף. בגן 'דוריס ויילר', ברחוב ים סוף 8, נמצאת מערת קבורה (מערת האשכולות) מימי בית שני. מערות קבורה נוספות מצויות בסביבת השכונה, למשל בנחל צופים הסמוך, בגבעת המבתר, ובמיוחד בשכונת סנהדריה. מערת אום אל עמד מערת קבורה מימי בית שני, נמצאת בפארק נחל צופים מצפון לרחוב פארן. בשכונה מרכז מסחרי גדול ברחוב פארן, שנבנה בשכונה בשנים 1970–1974. המרכז המסחרי והשירותים הסמוכים אליו משרתים את תושבי השכונה וכן את תושבי שכונות הסמוכות בצפון-מזרח ירושלים. בתי הספר של השכונה משרתים גם הם את ילדי השכונות השכנות. בסמוך למרכז המסחרי פועל מרכז הדרכה של משרד החינוך ושל מינהל חברה ונוער הכלול בו. בשכונה מצוי בית הספר יד המורה, שהוא בית ספר יסודי ייחודי בירושלים המשלב בין ילדים בעלי לקויות תקשורת, בדרך כלל אוטיזם, עם ילדים חסרי לקות. בנוסף לכך, בשכונה פועל שבט "העומר" של צופי ירושלים, אשר מונה 150 חניכים וחניכות. אוכלוסייה במקור אוכלוסיית השכונה הייתה של חילונים בני מעמד הביניים ומשפרי דיור, אך החל מסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 החלה כניסת אוכלוסייה חרדית לשכונה, בעיקר לחלקה המערבי, הסמוך לשכונת סנהדריה. תהליך ההתחרדות הואץ בעשור הראשון של המאה ה-21. רבים מהתושבים החרדים הם ממוצא אנגלוסקסי. בעקבות כניסת החרדים ורכישת בתים בשכונה, ערך הנדל"ן בשכונה זינק בעשרות אחוזים והשכונה נחשבת כאחת השכונות היקרות בירושלים. שיאו של תהליך ההתחרדות התרחש במקביל להתחזקותם של החרדים בעיריית ירושלים. מדיניות העירייה בנוגע לרמת אשכול בתקופת שלטונם של אורי לופוליאנסקי כראש העירייה ויהושע פולק כסגנו בין השנים 2003–2008, התבטאה בין היתר באישור מזורז להקמתן של מאות מרפסות סוכה בשכונה, אשר לדעת רבים פגעו באופייה של השכונה ובייחודם האדריכלי של בתיה. בפסק דין מאת השופטת מוסיה ארד נכתב כי: "שכונת רמת אשכול, אשר נבנתה לאחר מלחמת ששת הימים, היא שכונה ירושלמית נאה, בעלת צביון אדריכלי מיוחד. היא תוכננה בקפידה טרם הקמתה ונבנתה על פי תוכנית שכונתית כוללת ומוקפדת... אינטרס הציבור הוא לשמור צביון נאה זה... מרפסות שונות ומשונות החלו לפצוע את קירות הבתים כשהן ממוקמות בערבוביה כללית המכערת את הבתים והורסת את חזותם המקורית היפה... התהליך חייב להיעצר, ויפה שעה אחת קודם" כיום הפכה האוכלוסייה החרדית לרוב, ובה בתי כנסת רבים ואף מוסדות חינוך דתיים. בשכונה מתגוררים גם דתיים לאומיים. עם זאת ישנו מיעוט ניכר של ציבור חילוני בשכונה, וכן כל רחובות השכונה פתוחים בשבתות וחגים. קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/DreamWorks_Channel] \| [TOKENS: 1171]
Contents DreamWorks Channel DreamWorks Channel, commonly known as DreamWorks, is a pay television network owned and operated by the international networks division of NBCUniversal, a subsidiary of Comcast. First launched in Southeast Asia on 1 August 2015, it expanded to the rest of Asia as well as Europe, Africa and Oceania. Its programming is mainly sourced from DreamWorks Animation. In the United States, DreamWorks Animation's shows were instead aired on Universal Kids, which launched on 9 September 2017 as a rebranding of Sprout before shutting down on 6 March 2025, with the streaming rights to DreamWorks Animation's programming in the country provided by NBCUniversal's streaming service Peacock in the United States as well as on Netflix internationally. History DreamWorks Animation announced plans to launch its own television channel on 9 December 2014 starting in Asia, with plans to launch in over 19 countries starting in the second half of 2015. Singapore-based broadcaster HBO Asia provided marketing, sales and technical services for the channel in Southeast Asia. The studio's first foray into television channel operations in any part of the world was represented with the launch of its first dedicated channel on 1 August 2015 in Thailand through a joint venture through with CTH. A Middle East and North Africa feed of the channel launched on 1 August 2016 in partnership with the beIN Channels Network. The channel was placed under now-former NBCU International executive vice president of their children's and lifestyle programming, Duccio Donati, in August 2017, following the NBCU's owner Comcast's acquisition of DreamWorks Animation. This paired the channel with E! international channels and NBCU Lifestyle Channel content. On 1 January 2018, NBCUniversal International Networks replaced HBO Asia's role with DreamWorks Channel in Southeast Asia. The channel launched on KPN in the Netherlands on 23 July 2019. The channel launched as a one-month pop-up channel in Australia through Foxtel on channel 700 throughout June 2020 and returned as a regular 24/7 network the following year. The Sub-Saharan African feed of the channel originally launched on StarTimes on 3 August 2020, but closed on 17 February 2022 and was replaced by Nickelodeon on StarTimes ON in July 2022. MultiChoice and NBCUIN jointly announced on 8 March 2022 that the channel would launch on DStv a week later on 18 March. On its launch, the channel broadcast on the channel number slot previously held by Disney XD which was shut down on 1 October 2020 and supplement eToonz alongside PBS Kids. The Sub-Saharan African channel was available on the DStv Compact, DStv Compact Plus and DStv Premium subscription packages in South Africa and on the DStv Premium and DStv Compact Plus subscription packages in the rest of Africa, although the channel was made available on the lower-tiered DStv Family and DStv Access subscription packages until 18 April to promote Team Zenko Go, The Bad Guys and The Boss Baby: Back in the Crib. From 27 June to 15 July 2022, the channel was made available on DStv Family alongside Disney Channel to promote Kung Fu Panda: The Dragon Knight and Illumination's Minions: The Rise of Gru. It is currently available on the DStv Compact Plus and DStv Premium packages, with the channel only available on DStv's other packages; DStv Compact, DStv Family and DStv Access, during Christmas and summer time. The Philippines feed of the channel launched on Cignal on 11 September 2021, with aired productions dubbed in the Filipino language. It was also launched on SkyCable in mid-November that same year, though SkyCable uses its original English feed instead. Like the Sub-Saharan African DStv channel feed, it replaced the country's channel feed of Disney Channel, which shut down on the same date as the Southeast Asian Disney Channel feeds on 1 October. SkyCable removed the channel on 1 September 2024 due to contract expiration. A Latin American feed launched on 1 April 2022. The Malaysia feed of the channel launched on Astro on 15 January 2023 initially on Channel 622 (HD) until 31 January 2023. In its first two weeks, the channel broadcast as a free trial period for customers before becoming part of an Astro's children's package starting on 1 February 2023. On the same day, the channel moved to Channel 612 (HD) as a replacement for TA-DAA! which closed on 1 February 2023. The channel and Universal+ launched in Spain with two television providers Movistar+ and Orange on 21 February 2021. The Indian feed of the channel was launched in English via Jio TV on 25 November 2021.[a] DreamWorks Channel's programming are currently available to stream on Universal+ which launched as an on-demand service in South Africa on DStv Catch Up and DStv Stream on 14 October 2022. The channel was launched along with Universal+ in France on SFR on 17 November 2022 on Prime Video Channels on 6 December 2022 and on Bouygues Telecom on 8 December 2022. Programming The content on the channel mainly consists of productions from the libraries of DreamWorks Animation Television and DreamWorks Classics including some of DreamWorks Animation's content originally produced for Netflix; films and specials from DreamWorks Animation, Illumination and sometimes from third parties only broadcasts in the international versions. Versions See also Notes References External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%91%D7%95%D7%9F_%D7%9C%D7%91%D7%9F-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%99] \| [TOKENS: 2874]
תוכן עניינים גיבון לבן-לחיים דרומי גיבון לבן-לחיים דרומי (שם מדעי: Nomascus siki) הוא מין בסוג גיבון מצויץ, השייך למשפחת הגיבונים. תיאור פיזי משקלו נע בין 5–8 ק"ג אורך הגוף כולל הראש 45–64 ס"מ. צבע פרוות הזכרים שחורה עם לחיים לבנות, בעוד שלנקבות פרווה צהובה/זהובה עם כתמים כהים באברי המין ובפטמות ובקצות כפות הגפיים. המין נולד כשצבע פרוותו לבן/צהבהב אך עד גיל שנה מתכהת ונעשית שחורה. פרוות הזכרים נשארת שחורה ואילו הנקבות חוזרות לפרווה זהובה עם הבגרות המינית. לעיתים הנקבה גדולה במעט מהזכר. השיער צפוף על העור, 2000 שערות בסמ"ר, כדי למנוע חדירת מים ולחות שתקרר את גוף הגיבון ביערות הגשם. הזכרים של מין זה מזכירים את הזכרים במין גיבון לבן-לחיים צפוני. למין שק גרון חיצוני קטן (לא כמו הסיאמנג) המשמש כתיבת תהודה להגברת קולו. רבייה המין מונוגמי. הזוג וצאצאיו שומרים על הטריטוריה. המין מגיע לבגרות מינית בגיל 8 שנים. תקופת הייחום אורכת כ-28 יום בדומה לאדם, אין שינויי צורה אך איבר המין משנה צבעו. אין קשר עונתי לבחירת העיתוי לילודה. הזכרים יוזמים את ההזדווגות יותר מהנקבות, אך ההזדווגות מותנית בהסכמת הנקבה, ובסמנה לזכר על ידי "השתחוות" לעברו שהיא מוכנה. צאצא יחיד נולד כל 2–3 שנים, לאחר תקופת הריון של 7–8 חודשים. הנקבה מינקת את הצאצא הנולד במשך שנתיים, שהזכר וצאצא בוגר מסייעים בהגנה עליו ובחינוכו. התנהגות עיקר תנועתו של הגיבון, 90% מהיממה, היא ברכיאלית - התקדמות על ידי התנדנדות בין ענפי העצים. בנדנוד אחד הוא עובר מרחק של 3 מטרים וכ-850 מטרים ביום אחד. בשעת הליכתם על הקרקע, הם מרימים את ידיהם מעל הראש, כדי לאזן את הגוף, אולם הליכתם על הקרקע נעשית לעיתים רחוקות ולמרחקים קצרים. בשעת האכילה, המין נצפה מטפס. המין אינו שוחה ונמנע מהתקרבות למקווי מים. הגיבונים מגנים על נחלתם בחריפות מפני פולשים, על ידי השמעת קולות עזים וכן ברדיפה אחר פולשים. קולותיהם משמשים אף לתקשורת בין בני הזוג ולמטרת חיזוק הקשר, ונעשים על ידי הזכר והנקבה גם יחד. לעיתים נאספות משפחות יחדיו כדי ללקט מזון יחדיו, לנוח בצוותא ולהשתתף במלאכת ניקוי הגוף. תוחלת החיים היא כ-28 שנים. תזונה עיקר התזונה של המין היא פירות הנמצאים בצמרות העצים הטרופיים, בעיקר פירות עשירים בסוכר כתאנים. המין נצפה אוכל גם עלים ופרחים. תזונה המתבססת כמעט רק על פירות היא בעייתית, בשל עונתיות הפירות וכן תפוצתם הנמוכה בתוך היער. על כן צורת התניידות הגיבונים, עוזרת לו לנוע בין אזורי המזון במהירות. תפוצה ואזור מגורים גיבון לבן-לחיים דרומי שוכן ביערות הטרופיים וביערות העד בצפון וייטנאם ובדרום האי היינן שבסין, וכן מס' פרטים בלאוס. שימור המין למין ערך חינוכי ותרבותי עבור האדם, גם בשל דמיונו הגנטי לאדם וגם בשל אצילות תנועותיו, ההופכות אותו למיצג מבוקש בגני חיות. לעיתים ניצוד המין או נתפסים גוריו ומוחזקים כחיות שעשועים - בעיקר בארצות המוצא. בסין נחשב בשר הגיבון למעדן, ועצמותיו נחשבים כתרופה עממית לראומטיזם. במדינות המקור, מתקיימות תוכניות לשימור המין שנוכחתו הדלדלה בעקבות בירוא היערות והמלחמות שעבר האזור. כיום נמצא המין בסכנת הכחדה מיידית. עד לשנת 2000 היה נחשב גיבון לבן-לחיים דרומי כתת-מין של גיבון לבן-לחיים צפוני, אך כעת מוגדר כמין נפרד. בעבר השתייכו שניהם בטעות למין גיבון צהוב-לחיים (N. gabriellae) עד שמחקרים הראו שמדובר במינים שונים בהופעתם החיצונית וכן בהתנהגותם ובקולם. קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Stingray_Group] \| [TOKENS: 1370]
Contents Stingray Group Stingray Group Inc. (formerly Stingray Digital and Stingray Digital Group) is a Canadian music, media and technology company based in Montreal, Quebec, with offices in Toronto, Ontario, as well as in the United States, Mexico, the United Kingdom, the Netherlands, Germany and Australia. The company was established in 2007 by Eric Boyko and owned by Boyko Investements Corporation. The company is primarily involved in digital audio services targeting consumer and business-to-business markets, including internet radio, over-the-top and music television channels, DTV radio, and business audio and advertising services. Through its Stingray Radio division (the former Newcap Broadcasting), it is the largest owner of terrestrial radio stations in Canada. History Stingray was founded in May 2007 by Eric Boyko and Alexandre Taillefer, in partnership with Telesystem, following the purchase of karaoke company Soundchoice for $6 million. This gave them a catalogue of karaoke songs and a karaoke channel, allowing them to create The Karaoke Channel (now known as Stingray Karaoke). Later that year, the company acquired cable TV commercial-free music service Galaxie from the Canadian Broadcasting Corporation for $65 million, renaming it Stingray Music. Taillefer exited the company in 2010. In 2011, Stingray acquired Music Choice Europe. In May 2015, Stingray raised $140 million in its initial public offering. The sale gave the firm a market value of $296 million. It began trading on the Toronto Stock Exchange on June 3, 2015, under the ticker RAY.A. Novacap sold most of its stake in the company after the IPO. On May 2, 2018, Stingray announced its intent to acquire Newcap Radio for $506 million, marking the company's expansion into terrestrial radio broadcasting in Canada. The sale was completed on October 26, 2018, with the family of company founder Harold R. Steele becoming Stingray's largest third-party shareholder. In December 2018, the company changed its name to Stingray Group. Although its services face competition from consumer-targeted streaming offerings such as Apple Music and Spotify, the company had continued to emphasize its use of manually-curated playlists for its services (as opposed to algorithmic recommendations), and its focus on international expansion into territories where pay television is experiencing growth, and promoting complementary services such as mobile apps. Properties Competitors Music Choice, which launched in 1991, is owned by Microsoft, Arris, Sony Corp. of America, EMI Music Publishing, Time Warner, Comcast, Cox Communications and Charter Communications. Music Choice is in 72 million American households. The company filed the lawsuit against Stingray Digital in the U.S. District Court for the Eastern District of Texas in June 2016 over patent infringement. The patents in dispute are U.S. Patent Nos. 8,769,602, 9,357,245, 7,320,025 and 9,351,045 pertaining to the on screen formatting of Stingray Digital's channels. Stingray countersued Music Choice on August 29, 2016, calling it a "smear campaign". Acquisitions and partnerships From its founding in 2007 through 2015, Stingray Digital acquired 18 companies, at a total cost of $150 million. Its first purchase was Soundchoice, followed by Galaxie, from the Canadian Broadcasting Corporation. In 2009, Stingray announced it would be acquiring the majority of assets in Max Trax from Corus Entertainment. In August 2010, the company purchased Concert TV, a US video on demand service carrying recorded musical performances. In April 2011, Stingray announced that it was purchasing London-based music streaming company Music Choice International, helping Stingray expand into Europe and Africa. In May 2013, Stingray purchased the Canadian accounts of eMedia Network. In 2014 Stingray acquired Lite TV from the Archibald Media Group, and purchased Mood Media's residential digital music service in Latin America for $16 million. In February 2015, Stingray acquired in-store commercial display company Groupe Viva. In July 2015, Stingray announced it would pay $8 million for Netherlands-based Brava Group, operator of thematic television music channels Brava NL, Brava HD and Djazz.TV, with 35 million subscribers in 50 countries in Europe, the Middle East and the Caribbean, with plans to bring the channels to the US, Canada and Latin America. In 2009, Stingray signed an agreement with Google to become a content partner by launching TheKARAOKEChannel YouTube channel. In 2015, Stingray invested in AppDirect, which develops online stores for business software applications, and made a deal with Air Canada to be the music provider on its flights. Stingray also has hotel chain partners, to feed Stingray's music into guest rooms. On June 21, 2016, Stingray announced that it would acquire the MuchMusic spin-off channels MuchVibe, MuchLoud, MuchRetro, and Juicebox from Bell Media. The group of channels were previously owned by CHUM Limited. In May 2017, Stingray acquired Israel-based Yokee Music LTD, provider of three social music apps regularly ranked in the music category's top 10 in 100 countries: Yokee, Yokee Guitar, and Yokee Piano. In January 2018, Stingray acquired the assets of New-York based Qello Concerts, the world's leading over-the-top (OTT) streaming service for full-length, on-demand performances, concert films, and music documentaries — reaching users in more than 160 countries. In June 2018, in partnership with ADISQ and its website PalmarèsADISQ, Stingray launched PalmarèsADISQ par Stingray, a new music channel devoted to Quebecois and French-Canadian music. In August 2018, Stingray announced that it had made a $120 million takeover bid for its main competitor in the United States, Music Choice. In January 2019, Stingray abandoned the bid, shortly after having reached a deal with Altice USA to replace Music Choice on its cablesystems. Stingray Brava was closed and merged with Stingray Classica on March 1, 2019. In January 2022, Stingray acquired InStore Audio Network, rebranding the company as Stingray Advertising the following year. In November 2025, Stingray announced that it would acquire the San Francisco-based internet radio service TuneIn for US$175 million. See also References External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/דייל_אוויר] \| [TOKENS: 4055]
תוכן עניינים דייל אוויר דייל במטוס נוסעים, הוא איש צוות אוויר בחברת תעופה, הממונה על בטיחותם ורווחתם של הנוסעים, ועל מתן מידע ושירותים שונים להם. היסטוריה תפקידו של דייל נגזר ממשרות דומות באוניות נוסעים או ברכבות נוסעים, אך יש לו מעורבות ישירה יותר עם הנוסעים. בנוסף, לדייל אחריות רבה יותר על בטיחות הנוסעים, בהשוואה למקצועות מקבילים בכל צורת תחבורה אחרת. הדיילים במטוס מהווים את צוות תא הנוסעים, אשר נבדל מהטייסים ומהנדסי הטיסה אשר נמצאים בתא הטייס. היינריך קוביס, צעיר ממוצא גרמני, היה הדייל הראשון בעולם כשהחל לשרת ב-1912 בצפלין של חברת התעופה הגרמנית דלג (DELAG) LZ10 Schwaben שיועד למטרות אזרחיות. הוא שירת אלפי נוסעים והיה גם היה על סיפונה של ספינת האוויר הינדנבורג LZ 129 המפורסמת, כאשר זו נשרפה לחלוטין בעת ניסיון נחיתה בניו ג'רזי שבארצות הברית, ב-6 במאי 1937. הוא שרד לאחר שקפץ מהחלון כשהספינה התקרבה לקרקע. ב-1930 עלתה לסיפון הדיילת הראשונה, אלן צ'רץ', אחות בת 25. שמונה אחיות כמוה נשכרו לתפקידי דיילות לתקופת ניסיון. הן נדרשו להיות רווקות מתחת לגיל 25, במשקל הנמוך מ-57 ק"ג ומתחת לגובה של 1.65 מטר. עד נובמבר 1968 לא הורשו נשים נשואות לשמש כדיילות בחברות התעופה האמריקאיות. התקנה בוטלה בעקבות תביעתה של הסוכנות לשוויון הזדמנויות בתעסוקה בארצות הברית ופסיקות של בתי משפט. עד אז דיילות שנישאו בחשאי פוטרו כאשר נתגלה דבר נישואיהן. משימות הדייל זהו ייעודו העיקרי של צוות הדיילים. בפרט בטיסות קצרות, ובטיסות בחברות לטיסות חסך. שבהם הדיילים מוכשרים בעיקר לצרכים בטיחותיים. תפקידו של הדייל הוא נרחב ובאחריותו להעביר תדריכי בטיחות לפני הטיסה, במהלכה ובסיומה. הדגמות ציוד הבטיחות במטוס, פתחי היציאה ונהלים, וכלה בתפקוד במצבי חירום – רפואיים וטכניים, כגון עזרה ראשונה, בטיחות בטיסה ושירותי חירום(הקישור אינו פעיל). במקרי חירום אחראי צוות הדיילים על הבטיחות בתא הנוסעים (הנקרא קבינה, Cabin) וכדומה, ובעת הצורך על פינוי מהיר של הנוסעים מן המטוס. שירות הנוסעים בדגש על הגשת מזון ועל הגשת שתייה, מענה לשאלות, לבעיות ולצורכי הנוסעים, מתן מענה לבעיות לוגיסטיות ולבעיות אנושיות במטוס, שמירה על הסדר במטוס (דוגמת טיפול בנוסעים שמפרים את הסדר הציבורי וכדומה), טיפול באוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים (חולים, ילדים ללא השגחת מבוגרים, אסירים וכדומה), התייחסות ללקוחות הקבועים של חברת התעופה, חיזוק ושימור היחס החיובי של הלקוחות כלפי החברה ושירותיה, מתן אוזן קשבת לבעיות ולשאלות מגוונות של הלקוחות, פתרונות לבעיות לוגיסטיות ומתן מידע ועדכון שוטף על הטיסה, זמן הגעה משוער, סיפוק אמצעי תקשורת (בחלק מהמטוסים ישנם מקלטי לוויין אשר מסוגלים לאפשר שיחות טלפון או שירותי אינטרנט לנוסעים). בחברות תעופה רבות מקובל שהדייל מוכר במהלך הטיסה מוצרים שונים לנוסעים, ביניהם - מזון ומשקאות שאינם נכללים במחיר הכרטיס, מזכרות, אביזרי נוחות שונים, מוצרים פטורים ממכס ועוד. מכירות אלה מהוות מקור הכנסה נוסף לחברות התעופה, ורבות מהן נוהגות לתגמל את הדיילים בעמלות על מכירותיהם. הדייל הוא איש הקשר שבין הטייסים לבין הנוסעים, מתפקידו להרגיע ולדאוג לאנשים הסובלים מפחד טיסה או מתסמינים רפואיים כתוצאה מהטיסה (הקאות, בחילות, כאבי ראש, בעיות נשימה), או בעיות רפואיות חמורות (התקפי לב, אירועים מוחיים) שדורשות נחיתה מיידית בשדה תעופה קרוב וחיפוש רופא במטוס עד לנחיתת החירום לצורך טיפול בחולה. אופן תפקוד הדיילים בין צוות הדיילים קיימת היררכיה, כאשר מנהל השירות בטיסה ("כלכל" או "Purser") הוא המנהל ומפקח על עבודת שאר הדיילים, אחראי על ביצוע פרופיל השירות, על שמירת כללי בטיחות טיס, ביצוע הנחיות הטייסים (חגירת נוסעים, פתיחת וסגירת דלתות המטוס, הודעה על כיסי אוויר וכו') ומתן דיווח לחברת התעופה. כישורי הדייל ודרישות הכשרת דיילים לתפקידם נעשית בדרך כלל על ידי חברת התעופה המעסיקה אותם. אורך ההכשרה נע בין חודש לחצי שנה. תלוי בחברת התעופה. שעות העבודה של דיילים אינן סדירות, והן נקבעות לפי לוח הזמנים של חברת התעופה. ייצוג דיילי אוויר בתרבות לטענת מבקר הספרות דוקטור עמרי הרצוג, דיילות אהובות על תרבות הפופ האמריקאית כי הן מבטאות את סיפור החלום האמריקאי: מטמורפוזה מנערה כפרית, לאשת העולם הגדול ופאם פאטאל. המעגל נסגר כאשר הדיילת מחליטה לחזור למעמדה הקודם על ידי נישואים. המקצוע מוצג במקרים רבות בתרבות: דיילות זכורות אחרות נראו בסרטו של סטנלי קובריק "2001: אודיסיאה בחלל", בסדרת סרטי "טיסה נעימה" של ג'ים אברהמס והאחים צוקר, במערכוני סדרת הטלוויזיה "מוצאי שבת בשידור חי" וכן ב"ג'קי בראון" של קוונטין טרנטינו. בישראל של שנות ה-70 הייתה הדיילות מקצוע נחשק, משום שמחירי הטיסות היו גבוהים בהרבה מהישג ידו של המעמד הבינוני, ועובדה זו זיכתה את הדיילים במעמד של ״אנשי העולם הגדול״. כך למשל במדור הרכילות של "העולם הזה" התפרסמו כתבות שעסקו בדיילות מפעם לפעם. גלריה קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://mschool.co.il/instructor/amtt77_try7/] \| [TOKENS: 2669]
Instructor עמית מירז10 תלמידים6 קורסיםשמי עמית מירז, אני מורה להיסטוריה, מגיש לבגרות בהיסטוריה שנים רבות. במשך 5 שנים שימשתי כמדריך היסטוריה ארצי בתחום הדעת תחת המפקחת הראשית להיסטוריה. בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת Polytechnic ניו-יורק. בית שניעל ידי עמית מירזב בגרות בהיסטוריה, בית שניכל החייםכל הגילאים35 שיעורים1 מבדקים202 תלמידיםשלום וברוכים הבאים לקורס הכנה לבגרות העוסק בתקופת בית שני – קורס זה עוסק באירועים משמעותיים של עם ישראל בתקופה […] ₪149.00 לשנהקראו עודפיתוח חשיבה יצירתית – עירוני ב' מודיעיןעל ידי עמית מירזב בגרות בהיסטוריה, מיומנויות למידהכל החייםכל הגילאים34 שיעורים3 מבדקים89 תלמידיםברוך הבא לקורס חשיבה יצירתית: קורס זה יספק מגוון רחב של טכניקות וכלים להצלחה! אני שמח שבחרתם להצטרף לקורס זה. […]חינםקראו עודטוטליטריות ושואהעל ידי עמית מירזב בגרות בהיסטוריהכל החייםכל הגילאים34 שיעורים1 מבדקים1453 תלמידיםקורס הכנה לבגרות בהיסטוריה בנושא טוטליטריזם ושואה על פי תוכנית הלימודים. כולל שילוב מתודות ללימוד באמצעות ספר פתוח ומענה לשאלות […] ₪179.00 לשנהקראו עודערים וקהילות – אירופה הנוצריתעל ידי עמית מירזב בגרות בהיסטוריה, ערים וקהילותכל החייםכל הגילאים14 שיעורים3 מבדקים751 תלמידיםמבנה הקורס – הקורס בנוי משיעורים ללמידה עצמית, מבדקים בסגנון "בחן את עצמך" ומשימות, לכל שיעור יש להקדיש בדרך כלל […] ₪149.00 לשנהקראו עודבונים מדינה במזרח התיכוןעל ידי עמית מירזב בגרות בהיסטוריה, בונים מדינהכל החייםכל הגילאים18 שיעורים4 מבדקים3452 תלמידיםמבנה הקורס – הקורס בנוי משיעורים ללמידה עצמית, מבדקים בסגנון "בחן את עצמך" ומשימות, לכל שיעור יש להקדיש בדרך כלל […] ₪179.00 לשנהקראו עודהלאומיות המודרנית באירופהעל ידי עמית מירזב בגרות בהיסטוריה, לאומיות מודרניתכל החייםכל הגילאים42 שיעורים4 מבדקים722 תלמידיםמבנה הקורס: הקורס בנוי משיעורים ללמידה עצמית, מבדקים בסגנון "בחן את עצמך" ומשימות, לכל שיעור יש להקדיש בדרך כלל 10 […] ₪179.00 לשנהקראו עוד עמית מירז שמי עמית מירז, אני מורה להיסטוריה, מגיש לבגרות בהיסטוריה שנים רבות. במשך 5 שנים שימשתי כמדריך היסטוריה ארצי בתחום הדעת תחת המפקחת הראשית להיסטוריה. בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת Polytechnic ניו-יורק. שלום וברוכים הבאים לקורס הכנה לבגרות העוסק בתקופת בית שני – קורס זה עוסק באירועים משמעותיים של עם ישראל בתקופה […] ברוך הבא לקורס חשיבה יצירתית: קורס זה יספק מגוון רחב של טכניקות וכלים להצלחה! אני שמח שבחרתם להצטרף לקורס זה. […] קורס הכנה לבגרות בהיסטוריה בנושא טוטליטריזם ושואה על פי תוכנית הלימודים. כולל שילוב מתודות ללימוד באמצעות ספר פתוח ומענה לשאלות […] מבנה הקורס – הקורס בנוי משיעורים ללמידה עצמית, מבדקים בסגנון "בחן את עצמך" ומשימות, לכל שיעור יש להקדיש בדרך כלל […] מבנה הקורס – הקורס בנוי משיעורים ללמידה עצמית, מבדקים בסגנון "בחן את עצמך" ומשימות, לכל שיעור יש להקדיש בדרך כלל […] מבנה הקורס: הקורס בנוי משיעורים ללמידה עצמית, מבדקים בסגנון "בחן את עצמך" ומשימות, לכל שיעור יש להקדיש בדרך כלל 10 […] תפריט נגישות
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Al_Jazeera_Arabic] \| [TOKENS: 8744]
Contents Al Jazeera Arabic Al Jazeera Arabic (Arabic: الجزيرة Al-Jazīrah [æl (d)ʒæˈziːrɐ], lit. 'The Island or 'The Peninsula') is a Qatari state-funded Arabic-language news television network. It is based in Doha and operated by the Al Jazeera Media Network, which also operates Al Jazeera English. It is the largest news network in the Middle East and North Africa region. It was founded in 1996 by the then Emir of Qatar Sheikh Hamad bin Khalifa Al Thani. Noted for its journalistic professionalism, especially when contrasted with other Arab news organizations, Al Jazeera gained popularity in the Arab world as an alternative to the previous landscape of largely local state-owned broadcasters, with its early coverage being openly critical of autocratic leaders in the region, as well as hosting a wide range of viewpoints, gaining credibility through its extensive frontline coverage of the Second Intifada and the Iraq War. By the early 2000s, Al Jazeera had become the primary source of news for a majority of Arab viewers. The channel’s reach and credibility also gave Qatar a powerful diplomatic tool and an outsized influence in regional affairs. Al Jazeera Arabic is editorially independent from Al Jazeera English. History Al Jazeera Satellite Channel, now known as AJA, was launched on 1 November 1996 following the closure of the BBC's Arabic language television station, a joint venture with Orbit Communications Company. The BBC channel closed after a year and a half when the Saudi government attempted to censor information, including a graphic report on executions and prominent dissident views. The Emir of Qatar, Sheikh Hamad bin Khalifa, provided a loan of QAR 500 million (US$137 million) to sustain Al Jazeera through its first five years, as Hugh Miles detailed in his book Al Jazeera: The Inside Story of the Arab News Channel That Is Challenging the West. Shares were held by private investors as well as the Qatar government. Al Jazeera's first day on the air was 1 November 1996. It offered 6 hours of programming per day; this increased to 12 hours of programming by the end of 1997. It was broadcast to the immediate neighborhood as a terrestrial signal, and on cable. Al Jazeera is also available through satellites (which was also free to users in the Arab world), although Qatar, and many other Arab countries barred private individuals from having satellite dishes until 2001. At the time of the Al Jazeera Media Network launch, Arabsat was the only satellite broadcasting to the Middle East, and for the first year could only offer Al Jazeera a weak C-band transponder that needed a large satellite dish for reception. A more powerful Ku-band transponder became available as a peace-offering after its user, Canal France International, accidentally beamed 30 minutes of pornography into ultraconservative Saudi Arabia. Al Jazeera was not the first such broadcaster in the Middle East; a number had appeared since the Arabsat satellite, a Saudi Arabia-based venture of 21 Arab governments, took orbit in 1985. The unfolding of Operation Desert Storm on CNN International underscored the power of live television in current events. While other local broadcasters in the region would assiduously avoid material embarrassing to their home governments (Qatar has its own official TV station as well), Al Jazeera was pitched as an impartial news source and platform for discussing issues relating to the Arab world. Shortly after its airing in 1996, Al Jazeera became the first Arabic language television station to include Israelis (often speaking Hebrew) as guests on its programs. Lively and far-ranging talk shows, particularly a popular, confrontational one called El-Itidjah el-Mouakass (Arabic for The Opposite Direction), were a constant source of controversy regarding issues of morality and religion. This prompted a torrent of criticism from the conservative voices among the region's press. It also led to official complaints and censures from neighboring governments. Some countries, including Egypt, which banned Al Jazeera in 2013, and Bahrain, which banned Al Jazeera temporarily in 2010, have jammed Al Jazeera's terrestrial broadcast or expelled its correspondents. In 1999, the Algerian government reportedly cut power to several major cities in order to censor a broadcast of El-Itidjah el-Mouakass. There were also commercial repercussions: a number of Arab countries, like Saudi Arabia and the UAE, reportedly pressured advertisers to avoid the channel, to great success. Al Jazeera was the only international news network to have correspondents in Iraq during the Operation Desert Fox bombing campaign in 1998. In a precursor of a pattern to follow, its exclusive video clips were highly prized by Western media. On 1 January 1999, Al Jazeera began to broadcast for 24 hours daily. Employment had more than tripled in one year to 500 employees. The agency had bureaus at a dozen sites as far away as the EU and Russia. Its annual budget was estimated at US$25 million at the time.[citation needed] However controversial, Al Jazeera was rapidly becoming one of the most influential news agencies in the whole region. Eager for news beyond the official versions of events, Arabs became dedicated viewers. A 2000 estimate pegged nightly viewership at 35 million, ranking Al Jazeera first in the Arab world, over the Saudi Arabia-sponsored Middle East Broadcasting Centre (MBC) and London's Arab News Network (ANN). There were about 70 satellite or terrestrial channels being broadcast to the Middle East, most of them in Arabic. Al Jazeera launched a free Arabic-language web site in January 2001. In addition, the TV feed was soon available in the United Kingdom for the first time via British Sky Broadcasting.[citation needed] Al Jazeera came to the attention of many in the West during the search for Osama bin Laden and the Taliban in Afghanistan after the 11 September 2001 attacks on the United States. It aired videos it received from Osama bin Laden and the Taliban, deeming new footage of the world's most wanted fugitives to be newsworthy. Some criticized the network for "giving a voice to terrorists". Al Jazeera's Washington, D.C., bureau chief, Hafez al-Mirazi, compared the situation to that of the Unabomber's messages in The New York Times. The network said it had been given the tapes because it had a large Arab audience. Many other TV networks were eager to acquire the same footage. CNN International had exclusive rights to it for six hours before other networks could broadcast, a provision that was broken by the others on at least one controversial occasion. Prime Minister Tony Blair soon appeared on an Al Jazeera talk show on 14 November 2001, to state Britain's case for pursuing the Taliban into Afghanistan. Al Jazeera's prominence rose during the war in Afghanistan because it had opened a bureau in Kabul before the war began. This gave it better access for videotaping events than other networks, which bought Al Jazeera's footage, sometimes for up to $250,000. A United States missile destroyed the Kabul office in 2001. Looking to stay ahead of possible future conflicts, Al Jazeera then opened bureaux in other troubled spots. The network remained dependent on government support in 2002, with a budget of US$40 million and ad revenues of about US$8 million. It also took in fees for sharing its news feed with other networks. It had an estimated 45 million viewers around the world. Al Jazeera soon had to contend with a new rival, Al Arabiya, a venture of the Middle East Broadcasting Center, which was set up in nearby Dubai with Saudi financial backing. On 21 May 2003, Al Jazeera broadcast a three-minute clip from a tape that was obtained from Al Qaeda. In the tape, Ayman al-Zawahiri, an Egyptian physician and an intellectual supporter of Al Qaeda, mentioned the 11 September attack and other instances of terrorism against Western countries, saying that "The Crusaders and Jews understand only the language of killing and blood. They can only be persuaded through returning coffins, devastated interests, burning towers and collapsed economies."[citation needed] In 2005, Tayseer Allouni, an Al Jazeera journalist who was tasked to interview Osama bin Laden several weeks after the 9/11 attacks was arrested in Spain while he was investigating the Madrid train bombings. Allouni was accused of being close to Al Qaeda, eventually was found guilty, and sentenced to seven years of house arrest. In October 2003, the managing editor of the Saudi newspaper Arab News, John R. Bradley, recounted that the Bush administration had told the Qatari government that "If Al Jazeera failed to reconsider its news context, the US would, in turn, have to consider its relation with Qatar." Before and during the United States-led invasion of Iraq, where Al Jazeera had a presence since 1997, the network's facilities and footage were again highly sought by foreign networks. The channel and its web site also were seeing unprecedented attention from viewers looking for alternatives to embedded reporting and military press conferences. Al Jazeera moved its sports coverage to a new, separate channel on 1 November 2003, allowing for more news and public affairs programming on the original channel. An English language web site had launched earlier in March 2003. The channel had about 1,300 to 1,400 employees, its newsroom editor told The New York Times. There were 23 bureaux around the world and 70 foreign correspondents, with 450 journalists in all. On 1 April 2003, a United States plane fired on Al Jazeera's Baghdad bureau, killing reporter Tareq Ayyoub. The attack was called "a mistake" by The Pentagon; however, Al Jazeera had supplied the US with a precise map of the location of the bureau in order to spare it from attack. Al Jazeera became the first channel to air the 2010 Tunisian protests following the death of Mohamed Bouazizi. In a short period, the protests in Tunisia spread to the other Arab states, becoming known as the Arab Spring, often leading to scrutiny from other Arab governments. The closing of the Al Jazeera Media Network was one of the terms of diplomatic reestablishment put forward by Saudi Arabia, United Arab Emirates, Bahrain and Egypt during the 2017 Qatar diplomatic crisis. On 23 June 2017, the countries that cut ties to Qatar issued a list of demands to end the crisis, insisting that Qatar shut down the Al Jazeera network, close a Turkish military base and scale down ties with Iran. The call, included in a list of 13 points, read: "Shut down Al Jazeera and its affiliate stations." Agencies, media outlets, journalists and media rights organizations decried the demands to close Al Jazeera as attempts to curb press freedom, including Reporters Without Borders; The Guardian, The New York Times, and the Committee to Protect Journalists (CPJ). Earlier, Saudi Arabia and the UAE blocked Al Jazeera websites; Saudi Arabia closed Al Jazeera's bureau in Riyadh and halted its operating licence, accusing the network of promoting "terrorist groups" in the region; and Jordan also revoked the license for Al Jazeera. Saudi Arabia also banned hotels from airing Al Jazeera, threatening fines of up to 26,000 dollars for those violating the ban. On 6 June 2017, Al Jazeera was the victim of a cyber attack on all of its platforms. Qatari Minister of Foreign Affairs, Mohammed bin Abdulrahman bin Jassim Al Thani, has said Doha will not discuss the status of Al Jazeera in any negotiations. "Doha rejects discussing any matter related to Al Jazeera channel as it considers it an internal affair," Qatar News Agency quoted the foreign minister as saying. "Decisions concerning the Qatari internal affairs are Qatari sovereignty - and no one has to interfere with them." In June 2017, hacked emails from Yousef Al Otaiba (UAE ambassador to US) were reported as "embarrassing" by HuffPost because they showed links between the UAE and the US-based pro-Israel Foundation for Defense of Democracies. UAE-based Al Arabiya English claimed that the extensive media coverage of the email hack was a provocation and that the hacking was a move orchestrated by Qatar. On 24 November 2017, Dubai Police deputy chief Lieutenant General Dhahi Khalfan Tamim accused Al Jazeera of provoking the 2017 Sinai attack and called for bombing of Al Jazeera by the Saudi-led coalition, tweeting in Arabic "The alliance must bomb the machine of terrorism ... the channel of ISIL, al-Qaeda and the al-Nusra front, Al Jazeera the terrorists". In 2018, Al Jazeera reported apparent new details regarding a 1996 Qatari coup d'état attempt in a documentary accusing the United Arab Emirates, Saudi Arabia, Bahrain, and Egypt, of orchestrating it. According to the documentary, a former French army commander, Paul Barril, was contracted and supplied with weapons by the UAE to carry out the coup operation in Qatar. UAE minister of foreign affairs Anwar Gargash responded to the documentary and stated that Paul Barril was "in fact a security agent of the Qatari Sheikh Khalifa bin Hamad Al Thani who visited Abu Dhabi and had no relationship with the UAE" and the documentary was "a falsification" attempt to inculpate the UAE in the coup. As of June 2019, the United Arab Emirates had paid the lobbying firm Akin Gump Strauss Hauer & Feld $1.9m in the preceding year, principally concerning Qatar government-owned media. Lobbyists met with the FCC nine times and with 30 members of the House and Senate during the same time period. A spokesman for the chair of the Senate Finance Committee, Chuck Grassley, said that the committee had been "reviewing Al Jazeera's activities" prior to the UAE's lobbying effort. During this time, the firm lobbied for Al Jazeera to be reclassified as a foreign agent as defined by the Foreign Agents Registration Act, which was simultaneously the focus of a Twitter campaign. On 20 September 2019, Twitter announced it had shut down two groups of accounts with links to UAE spreading disinformation primarily aimed against Qatar. According to Bloomberg, the archive of the incriminated accounts' tweets showed hundreds of messages attacking Al-Jazeera. Organization The original Al Jazeera channel was launched 1 November 1996 by an emiri decree with a loan of 500 million Qatari riyals (US$137 million) from the Emir of Qatar, Sheikh Hamad bin Khalifa. By securing its funding through loans or grants rather than direct government subsidies, the channel seeks to maintain independent editorial policy. The channel began broadcasting in late 1996, with many staff joining from the BBC World Service's Saudi-co-owned Arabic-language TV station, which had shut down on 1 April 1996 after two years of operation because of censorship demands by the Saudi Arabian government. The Al Jazeera logo is a decorative representation of the network's name using Arabic calligraphy. It was selected by the station's founder, Emir of Qatar Sheikh Hamad bin Khalifa, as the winning entry in a design competition. Al Jazeera restructured its operations to form a network that contains all their different channels. Wadah Khanfar, the then managing director of the Arabic Channel, was appointed as the director general of Al Jazeera Media Network. He also acted as the managing director of the original Arabic Channel. Khanfar resigned on 20 September 2011 proclaiming that he had achieved his original goals, and that 8 years was enough time for any leader of an organization, in an interview aired on Al Jazeera English. Ahmed bin Jassim Al Thani replaced Khanfar and served as the director general of the channel from September 2011 to June 2013 when he was appointed minister of economy and trade. The chairman of the channel is Hamad bin Thamer Al Thani. The Director General and editor-in-chief of the Arabic website is Mostefa Souag, who replaced Ahmed Sheikh as editor-in-chief. It has more than 100 editorial staff. The managing director of Al Jazeera English is Al Anstey. Mohamed Nanabhay became editor-in-chief of the English-language site in 2009. Previous editors include Beat Witschi and Russell Merryman. Prominent on-air personalities include Faisal al-Qassem, host of the talk show The Opposite Direction, Ahmed Mansour, host of the show Without Borders (bi-la Hudud) and Sami Haddad. Its former Iran and Beirut Bureau Chief was Ghassan bin Jiddo. He became an influential figure on Al Jazeera with his program Hiwar Maftuh, one of the most frequently watched programs. He also interviewed Nasrallah in 2007 and produced a documentary about Hezbollah. Some suggested that he would even replace Wadah Khanfar. Bin Jiddo resigned after political disagreements with the station. On 11 May 2022, Al Jazeera journalist Shireen Abu Akleh was shot during an Israeli raid in Jenin. Videos revealed that she was shot in the head while covering Israeli raid in Jenin. She was in a critical condition and was declared dead at the hospital. Al Jazeera alleged that their journalist was a target of the Israeli security forces, and that they killed her deliberately. The media house called for the international community to hold Israel accountable for Abu Akleh's death. On the other hand, Israel Defence Forces said their security forces was operating “to arrest suspects in terrorist activities” in the region. They claimed the firing was from both sides, that is, the Israeli forces and the Palestinian gunmen. Abu Akleh's producer was also shot and wounded. Al Jazeera stated that Shireen Abu Akleh was "clearly wearing press jacket that identifies her as a journalist." Later, the Israeli military admitted there was a “high possibility” that Abu Akleh was shot and killed by Israeli fire. Al Jazeera responded to these revelations with the statement: “Al Jazeera denounces the Israeli occupation army’s lack of frank recognition of its crime. The network calls for an independent international party to investigate the crime of the assassination of Shireen Abu Akleh, in order to accomplish justice for Shireen, her family and fellow journalists around the world.” On 15 December 2023 at about 17:00 GMT, it was reported that two Al Jazeera journalists, cameraman Samer Abu Daqqa and reporter Wael Al-Dahdouh, were both wounded in a drone strike on Khan Younis. An hour and a half later, Al Jazeera announced that Samer Abu Daqqa had been declared dead live on air. Via their Telegram page, Hamas has condemned the killing, alongside other journalists, medical staff, and humanitarian workers. Influence Many governments in the Middle East deploy state-run media or government censorship to impact local media coverage and public opinion, leading to international objections regarding press freedom and biased media coverage. Some scholars and commentators use the notion of contextual objectivity, which highlights the tension between objectivity and audience appeal, to describe the station's controversial yet popular news approach. Increasingly, Al Jazeera Media Network's exclusive interviews and other footage are being rebroadcast in American, British, and other western media outlets such as CNN and the BBC. In January 2003, the BBC announced that it had signed an agreement with Al Jazeera for sharing facilities and information, including news footage. Al Jazeera's availability (via satellite) throughout the Middle East changed the television landscape of the region. Al Jazeera presented controversial views regarding the governments of many Arab states on the Persian Gulf, including Saudi Arabia, Kuwait, Bahrain and Qatar; it also presented controversial views about Syria's relationship with Lebanon, and the Egyptian judiciary. Critics accused Al Jazeera Media Network of sensationalism in order to increase its audience share. Al Jazeera's broadcasts have sometimes resulted in drastic action: for example, when, on 27 January 1999, critics of the Algerian government appeared on the channel's live program El-Itidjah el-Mouakass ("The Opposite Direction"), the Algerian government cut the electricity supply to large parts of the capital Algiers (and allegedly also to large parts of the country) to prevent the program from being seen. Al Jazeera's popularity has been attributed to its in-depth coverage of issues considered to be of great importance to the international Arab population, many of which received minimal attention from other outlets, such as: the Palestinian perspective on the second Intifada, the experiences of Iraqis living through the Iraq war, and the exclusive broadcast of tapes produced by Osama Bin-Laden. At the time of the aforementioned incident in Algeria, Al Jazeera Media Network was not yet generally known in the Western world, but where it was known, opinion was often favorable and Al Jazeera claimed to be the only politically independent television station in the Middle East. However, it was not until late 2001 that Al Jazeera achieved worldwide recognition, when it broadcast video statements by al-Qaeda leaders. Some observers have argued that Al Jazeera Media Network has formidable authority as an opinion-maker. Noah Bonsey and Jeb Koogler, for example, writing in the Columbia Journalism Review, argue that the way in which the station covers any future Israeli-Palestinian peace deal could well determine whether or not that deal is actually accepted by the Palestinian public. The channel's tremendous popularity has also, for better or worse, made it a shaper of public opinion. Its coverage often determines what becomes a story and what does not, as well as how Arab viewers think about issues. Whether in Saudi Arabia, Egypt, Jordan, or Syria, the stories highlighted and the criticisms aired by guests on Al Jazeera's news programs have often significantly affected the course of events in the region. In Palestine, the station's influence is particularly strong. Recent polling indicates that in the West Bank and Gaza, Al Jazeera is the primary news source for an astounding 53.4 percent of Palestinian viewers. The second and third most watched channels, Palestine TV and Al Arabiya, poll a distant 12.8 percent and 10 percent, respectively. The result of Al Jazeera's market dominance is that it has itself become a mover and shaker in Palestinian politics, helping to craft public perceptions and influence the debate. This has obvious implications for the peace process: how Al Jazeera covers the deliberations and the outcome of any negotiated agreement with Israel will fundamentally shape how it is viewed—and, more importantly, whether it is accepted—by the Palestinian public. Al Jazeera's broad availability in the Arab world "operat[ing] with less constraint than almost any other Arab outlet, and remain[ing] the most popular channel in the region", has been perceived as playing a part in the Arab Spring, including the Tunisian and Egyptian revolutions. The New York Times stated in January 2011: "The protests rocking the Arab world this week have one thread uniting them: Al Jazeera, ... whose aggressive coverage has helped propel insurgent emotions from one capital to the next." The newspaper quoted Marc Lynch, a professor of Middle East Studies at George Washington University: "They did not cause these events, but it's almost impossible to imagine all this happening without Al Jazeera." With Al Jazeera's growing global outreach and influence, some scholars including Adel Iskandar have described the station as a transformation of the very definition of "alternative media." Al Jazeera presents a new direction in the discourse of global news flow and shows voices underrepresented by traditional mainstream media regardless of global imbalances in the flow of information. Expansion In 2011, Al Jazeera Media Network launched Al Jazeera Balkans, which is based in Sarajevo and serves the ex-Yugoslavia region in Bosnian, Serbian, and Croatian. The look and feel of the network is similar to Al Jazeera English. Al Jazeera launched a Turkish-language news website in 2014; it was shut down on 3 May 2017. In March 2003, it launched an English-language website. On 4 July 2005, Al Jazeera officially announced plans to launch a new English-language satellite service to be called Al Jazeera International. The new channel started at 12:00 GMT on 15 November 2006 under the name Al Jazeera English and has broadcast centers in Doha (next to the original Al Jazeera headquarters and broadcast center), London, Kuala Lumpur, and Washington D.C. The channel is a 24-hour, 7-days-a-week news channel, with 12 hours broadcast from Doha, and four hours each from London, Kuala Lumpur, and Washington D.C. Al Jazeera launched an English language channel, originally called Al Jazeera International, in 2006. Among its staff were journalists hired from ABC's Nightline and other top news outfits. Josh Rushing, a former media handler for CENTCOM during the Iraq war, agreed to provide commentary; David Frost was also on board. In an interesting technical feat, the broadcast of the new operation was handed off between bases in Doha, London, Washington, D.C., and Kuala Lumpur on a daily cycle. The new English language venture faced considerable regulatory and commercial hurdles in the North America market for its perceived sympathy with extremist causes. At the same time, others felt Al Jazeera's competitive advantage lay in programming in the Arabic language. There were hundreds of millions of potential viewers among the non-Arabic language speaking Muslims in Europe and Asia, however, and many others who might be interested in seeing news from the Middle East read by local voices. If the venture panned out, it would extend the influence of Al Jazeera, and tiny Qatar, beyond even what had been achieved in the station's first decade. In an interesting twist of fate, the BBC World Service was preparing to launch its own Arabic language station in 2007. Today, evidence of U.S. antipathy at the Arabic network has dissipated significantly, though not entirely, several American analysts said in 2013. In January 2013, Al Jazeera Media Network purchased Current TV, which was partially owned by former U.S. Vice President Al Gore. Using part of Current TV's infrastructure, Al Jazeera launched an American news channel on 20 August 2013. Though Current TV had large distribution throughout the United States on cable and satellite television, it averaged only 28,000 viewers at any time. The acquisition of Current TV by Al Jazeera allowed Time Warner Cable to drop the network due to its low ratings, but they released a statement saying that they would consider carrying the channel after they evaluated whether it made sense for their customers. Time Warner Cable later began carrying Al Jazeera America in December 2013. In August 2014, Gore and fellow shareholder Joel Hyatt launched a lawsuit against Al Jazeera claiming a residual payment of $65 million of the sale proceeds, due in 2014, remained unpaid. Al Jazeera later announced a countersuit. In 2016, the case was settled outside of court on the basis of a mutual agreement, under which: Gore and Hyatt had their claims waived, Al Jazeera was ordered to pay the $2.35 million in legal fees incurred by the plaintiffs, and the network forfeited its rights to pursue any indemnification claims related to the ordeal. On 13 January 2016, Al Jazeera America CEO Al Anstey announced that the network would cease operations on 12 April 2016, citing the "economic landscape". beIN SPORTS, formerly Al Jazeera Sport channels, was legally separated from Al Jazeera Media Network on 1 January 2014 and is now controlled by beIN Media Group. beIN SPORTS currently operates three channels in France – beIN Sport 1, beIN Sport 2 and beIN Sport MAX – and launched two channels in the United States (English and Spanish) in August 2012. The network also has a Canadian Channel and holds Canadian broadcast rights to several sports properties, The network also has an Australian channel. beIN Sport holds the rights to broadcast major football tournaments on French television, including Ligue 1, Bundesliga, the UEFA Champions League and the European Football Championships. In the United States and Canada, beIN Sport holds the rights to broadcast La Liga, Serie A, Ligue 1, Copa del Rey, South American World Cup Qualifier and English Championship matches, in addition to Barca TV. In October 2009, Al Jazeera acquired six sports channels of the ART. On 26 November 2009, Al Jazeera English received approval from the CRTC, which enables Al Jazeera English to broadcast via satellite in Canada. The original Al Jazeera channel is available worldwide through various satellite and cable systems. For availability info of the Al Jazeera network's other TV channels, see their respective articles. Segments of Al Jazeera English are uploaded to YouTube or at Breaking News, World News and Video from Al Jazeera. Europe, Northern Africa and the Middle East. Al Jazeera can be freely viewed with a DVB-S receiver in Europe, Northern Africa and the Middle East as it is broadcast on the Astra 1M, Eutelsat Hot Bird 13A, Eutelsat 10A, Badr 4, Turksat 2A, Thor 6, Nilesat 102, Hispasat 1C and Eutelsat 28A satellites. The Optus C1 satellite in Australia carries the channel for free and from July 2012 is available at no extra charge to all subscribers to Australia's Foxtel pay-TV service. Canada. Al Jazeera is available in Canada on Bell Channel 516, as part of the package "International News I." Al Jazeera is available on Rogers Cable individually. Al Jazeera is also available on Shaw Cable TV Channel 513, as part of the package "Multicultural" India. On 7 December 2010, Al Jazeera said its English language service has got a downlink license to broadcast in India. Satellite and cable companies would therefore be allowed to broadcast Al Jazeera in the country. The broadcaster will be launched soon on Dish TV, and is considering a Hindi-language channel. United Kingdom. Al Jazeera English is available on the Sky and Freesat satellite platforms, as well as the standard terrestrial service (branded Freeview), thus making it available to the vast majority of UK households. On 26 November 2013, it launched a HD simulcast on certain terrestrial transmitters. United States. Al Jazeera English is not widely available, as it is not carried by Xfinity or the other major cable television systems which package and market most commercial television in the United States. It can be viewed online via its live stream on its website, DVB-S, Galaxy 19, and Galaxy 23 C-band satellites. Following the launch of Al Jazeera America in 2013 until 2016 when the channel folded, Al Jazeera English was not available in the United States. It had been available through live streaming over the Al Jazeera website, DVB-S, Galaxy 19, free to air and Galaxy 23 satellites, and it had been broadcast over the air in the Washington, DC DMA by WNVC on digital channel 30–5, and on digital channel 48.2 in the New York metro area, but those broadcasts were discontinued on 20 August 2013. Al Jazeera English had also been available to cable TV viewers in Toledo, Ohio, Burlington, Vermont, New York City (WRNN rebroadcast), Washington State, and Washington, D.C. (a rebroadcast of WNVC's feed), but those sources were switched to Al Jazeera America on 20 August 2013. Many analysts had considered the limited availability of Al Jazeera English in the United States to be effectively a "blackout". The live stream and programming over the internet that had been geoblocked was made available to viewers in the United States again in September 2016. Online. Al Jazeera English can be viewed over the Internet from their official website. The low-resolution version is available free of charge to users of computers and video streaming boxes, and the high-resolution version is available under subscription fees through partner sites. Al Jazeera's English division has also partnered with Livestation for Internet-based broadcasting. This enables Al Jazeera English and Al Jazeera live to be watched worldwide. Al Jazeera Media Network's web-based service is accessible subscription-free throughout the world, at a variety of websites. The station launched an English-language edition of its online content in March 2003. This English language website was relaunched on 15 November 2006, along with the launch of Al Jazeera English. The English and Arabic sections are editorially distinct, with their own selection of news and comment. Al Jazeera and Al Jazeera English are streamed live on the official site, as well as on YouTube. On 13 April 2009 Al Jazeera launched versions of its English and Arabic sites suitable for mobile devices. The Arabic version of the site was brought offline for about 10 hours by an FBI raid on its ISP, InfoCom Corporation, on 5 September 2001. InfoCom was later convicted of exporting to Syria and Gaddafi-ruled Libya, of knowingly being invested in by a Hamas member (both of which are illegal in the United States), and of underpaying customs duties. In 2014, Al Jazeera Media Network launched an online only channel called AJ+. The channel is based out of the former Current TV studios in San Francisco and has outposts in Doha, Kuala Lumpur and other locations. It is independent of all of Al Jazeera's other channels and is mostly in an on demand format. The channel launched on 13 June 2014 with a preview on YouTube. This was followed in 2017 by the launch of Jetty, a podcast network which is also based out of the former Current TV studios in San Francisco. In 2018, Al Jazeera launched a Mandarin-language news website. It is the first Arabic news provider to target the Chinese audience. The staff of the project will be in contact with their audience via Chinese social media like Weibo, Meipai and WeChat. In 2021, Al Jazeera launched a new online platform called "Rightly" aimed at a conservative US audience. "Right Now with Stephen Kent" is Rightly's first show and is an opinion-led, in-studio interview program hosted by Stephen Kent. Right Now is available on YouTube and as a podcast. It was reported that over 100 staff at Al Jazeera signed an open letter to management objecting to the launch, with some of them voicing their unhappiness with Rightly on Twitter. In 2022, Al Jazeera reportedly stopped creating content for the program. On 13 January 2009 Al Jazeera Media Network released some of its broadcast quality footage from Gaza under a Creative Commons license. Contrary to business "All Rights Reserved" standards, the license invites third parties, including rival broadcasters, to reuse and remix the footage, so long as Al Jazeera is credited. The videos are hosted on blip.tv, which allows easy downloading and integration with Miro. Al Jazeera Media Network also offers over 2,000 Creative Commons-licensed still photos at their Flickr account. Al Jazeera Media Network accepts user-submitted photos and videos about news events through a Your Media page, and this content may be featured on the website or in broadcasts. The channel used the Ushahidi platform to collect information and reports about the Gaza War, through Twitter, SMS and the website. In 2006, Al Jazeera Urdu, a planned Urdu language channel to cater mainly to Pakistanis was announced A Kiswahili service called Al Jazeera Kiswahili was to be based in Nairobi and broadcast in Kenya, Tanzania, Uganda, Rwanda and Burundi. However, those plans were cancelled due to budget constraints. The channel also has plans to launch a Spanish-language news network to cater mainly to Spain and Hispanic America, like the Iranian cable TV network HispanTV. Al Jazeera has also been reported to be planning to launch an international newspaper. Al Jazeera Arabic began using a chroma key studio on 13 September 2009. Similar to Sky News, Al Jazeera broadcast from that studio while the channel's main newsroom was given a new look. The channel relaunched, with new graphics and music along with a new studio, on 1 November 2009, the 13th birthday of the channel. Awards Selected documentaries Controversies and criticism While Al Jazeera has a large audience in the Middle East, the organization and the original Arabic channel in particular have been criticised and involved in a number of controversies. Although Al Jazeera has denied that it its editorial process is interfered with by its state owners, Al Jazeera has been accused of supporting the stances of the Qatari government on regional issues, with the BBC describing its Arabic-language coverage as more biased than that of Al Jazeera English, and giving favourable coverage of Muslim Brotherhood aligned Islamist groups. At the onset of the Qatar diplomatic crisis in 2017, the governments of Saudi Arabia, Egypt, the United Arab Emirates and Bahrain called for the closure of the entire Al Jazeera conglomerate as part of a list of thirteen demands that were presented to the Qatari government in exchange for re-normalized relations, though this never came to pass. In 2004 and 2005, during the Iraq War, Al Jazeera Arabic was criticised by George W. Bush as a source of "hateful propaganda" and by Donald Rumsfeld as "propaganda," "inexcusably biased" and "vicious." Several Al Jazeera staff were killed by U.S. military friendly-fire incidents. The United-States-controlled Iraqi interim government closed the offices of Al Jazeera in Baghdad in August 2004 during the United States occupation of Iraq. The interim Iraqi prime minister Iyad Allawi then accused the channel of inciting hatred in the country. At the end of April 2013, the Iraqi government led by Nouri Al Maliki once again ordered Al Jazeera to stop broadcasting due to the alleged role of the channel in encouraging the sectarian unrest. In response to the restrictions imposed by Al Maliki, Al Jazeera issued a statement in which the organization expressed its astonishment at the development, and reiterated their assertion, "We cover all sides of the stories in Iraq, and have done for many years." The network further objected to the ban, saying, "The fact that so many channels have been hit all at once though suggests this is an indiscriminate decision. We urge the authorities to uphold freedom for the media to report the important stories taking place in Iraq." In 2019, congressman Jack Bergman wrote in the Washington Examiner that "Al Jazeera's record of radical anti-American, anti-Semitic, and anti-Israel broadcasts warrants scrutiny from regulators to determine whether this network is in violation of US law". During the 2011 Egyptian protests, on 30 January the Egyptian government ordered the TV channel to close its offices. The next day Egyptian security forces arrested six Al Jazeera journalists for several hours and seized their camera equipment. There were also reports of disruption in Al Jazeera Mubasher's Broadcast to Egypt. The channel was also criticized for being sympathetic to Mohamed Morsi and the Muslim Brotherhood and former IAEA director Mohammed ElBaradei. It was closed for the same reasons in September 2013. Twenty-two members of staff of Al Jazeera's Egyptian bureau announced their resignation on 8 July 2013, citing biased coverage of the ongoing Egyptian power redistribution in favour of the Muslim Brotherhood. Al Jazeera says that the resignations were due to pressure from the Egyptian military. Al Jazeera has been criticized over unfair coverage of the Syrian Civil War. The channel's reporting has been described as largely supportive of the rebels, while demonizing the Syrian government. The Lebanese newspaper As-Safir cited outtakes of interviews showing that the channel's staff coached Syrian eyewitnesses and fabricated reports of oppression by Syria's government. In January 2013, a former Al Jazeera employee from Syria stated their belief that there was ongoing strong pressure to conform to biased coverage of the Syrian Civil War. However, according to Pew Research Center study, in its coverage of the Syrian crisis, Al Jazeera America cable news channel provided viewers with content that often resembles what Americans saw on other U.S. cable news outlets. The Indian government banned the Al Jazeera TV channel in April 2015 for five telecast days as it repeatedly displayed disputed maps of India. The suspension concerns maps of Pakistan used in 2013 and 2014 that did not demarcate the part of Kashmir under Pakistani control (Pakistan-administered Kashmir) as a separate territory. Once notified by Indian authorities, the channel said it ensured all maps from 22 September 2014, onward used dotted lines and unique shading for the disputed portions. In June 2023, India … Who Lit the Fuse?, a documentary produced by Al Jazeera's Point Blank investigation series, was banned by the Allahabad High Court in Uttar Pradesh. The documentary investigates the activities of Hindu nationalist groups and portrays the challenges faced by India's Muslim minority. On 19 July 2008, Al Jazeera TV broadcast a program from Lebanon which covered the "welcome-home" festivities for Samir Kuntar, a Lebanese citizen who had been imprisoned in Israel for killing four people in a Palestinian Liberation Front raid from Lebanon into Israel. In the program, the head of Al Jazeera's Beirut office, Ghassan bin Jiddo, praised Kuntar as a "pan-Arab hero" and organized a birthday party for him. In response, Israel's Government Press Office (GPO) announced a boycott of the channel, which was to include a general refusal by Israeli officials to be interviewed by the station, and a ban on its correspondents from entering government offices in Jerusalem. A few days later an official letter was issued by Al Jazeera's director general, Wadah Khanfar, in which he admitted that the program violated the station's Code of Ethics and that he had ordered the channel's programming director to take steps to ensure that such an incident does not recur. On 1 April 2024, the Knesset passed a law banning Al Jazeera in Israel as Benjamin Netanyahu called Al Jazeera a "security threat". Israeli forces raided the broadcaster's offices in Ramallah, in the occupied West Bank, and ordered its closure for 45-days. Bureau chief Walid Al-Omari allowed to read the closure notice on camera before the Israeli soldiers removed him from the building and confiscated the journalists' cameras. In January 2026, the Swiss television providers, Swisscom and Sunrise, removed the Al Jazeera's Arabic channel from its programming. This took place due to allegations by the pro-Israel group "Focus Israel" that Al Jazeera Arabic aired propaganda supporting Hamas, in violation of Swiss law. Channel See also Notes References Sources Further reading External links
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Arab_Radio_and_Television_Network] \| [TOKENS: 369]
Contents Arab Radio and Television Network Arab Radio and Television Network (acronym: ART) is an Arabic-language television network characterized by its multitude of channels. It is based in Jeddah, Saudi Arabia. History and profile ART was founded on 15 October 1993 by Saleh Abdullah Kamel, a Saudi businessman and is a private company specializing in family entertainment, including movies, music and sport. ART was particularly known in Saudi Arabia for its exclusive sports event broadcasts, especially the Saudi Leagues. The network lost a significant amount of its audience share after the launch of many similar free-to-air channels like the Rotana network, owned by Al-Waleed bin Talal. At the time of launch, ART produced over 6,000 live and recorded shows per year, including family-oriented dramas, series, plays, sports programs, music videos and documentaries. ART is broadcasting via the Arabsat, Nilesat and Hot Bird satellites. Most ART Channels are encrypted using Irdeto 2 Encryption. ART's technical broadcast facilities are based in Jordan Media City in Amman, Jordan. On 24 November 2009, Al Jazeera purchased all of ART's sport channels which had the license to broadcast the FIFA World Cup 2010 and 2014 matches. This decision led to calls to boycotts of Al Jazeera by Arab football fans who were accustomed to watching major football events for free; and turned broadcast rights into a political issue where governments —who often purchased broadcasts and aired them locally for no charge, had to be involved. ART Sports was subsequently rebranded as Al Jazeera Sports (since 2014, BeIN Sports). Later that year, ART also sold most of its remaining entertainment channels to Orbit Showtime Network. ART channels list Arab Radio and TV Network consists of the following channels: See also References External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/אמריקניזם] \| [TOKENS: 21338]
תוכן עניינים אמריקניזם אמריקניזם (באנגלית: Americanism) או אקספציונאליזם אמריקני (American Exceptionalism) הוא מכלול התכונות התרבותיות, החברתיות והכלכליות המייחדות את ארצות הברית ואת תושביה משאר אומות העולם. אמריקניזם הוא מושג תרבותי רחב, מורכב ודינאמי המשמש לעיתים לתיאור האופן שבו ארצות הברית ותושביה רואים את עצמם ומגדירים את זהותם, ולעיתים לתיאור האופן שבו נתפסת ארצות הברית מבחוץ, על ידי שאר העולם. במובנו הפוליטי, בהיסטוריה וכמו כן בימינו אלו, משמש המושג לעיתים כבסיס הסברתי למדיניות החוץ של ארצות הברית ולהתפשטות המהירה של תרבותה ברחבי העולם. בניגוד לתאוריה האימפריאליסטית, המזהה את ארצות הברית כאימפריה המנסה באופן אקטיבי להתפשט ולהרחיב את תחומי שליטתה, מספק המונח אמריקניזם הסבר אלטרנטיבי להגמוניה האמריקנית העולמית שאפיינה את המאה ה-20 והגיעה לשיאה עם תום המלחמה הקרה. היסטוריה של המושג המונח "אמריקניזם" נטבע לראשונה על ידי ההיסטוריון והוגה הדעות הצרפתי אלכסיס דה טוקוויל בשנת 1831. הפוליטיקאי וההיסטוריון הבריטי ג'יימס ברייס מנה בשנת 1888 את הרעיונות הבאים כמאפיינים של האמריקניזם והתרבות האמריקנית: בשנות ה-20 של המאה ה-20 שימשו המושגים "אמריקניזם" ו"אמריקניזציה" בהקשר של פרויקטים לקליטת המהגרים הרבים שהגיעו לחופיה של ארצות הברית והפיכתם לאמריקנים. יצרנית הרכב פורד החזיקה מחלקת "אמריקניזציה" שהעסיקה סוציולוגים ואנתרופולוגים שתפקידם היה להפוך מהגרים איטלקים מסיציליה ומהגרים יהודים מאירופה ל-'אמריקנים'. מומחים אלו עסקו בחִבְרוּת, אקולטורציה (הטמעת מנהגים חברתיים ותרבותיים), קליטה חברתית ו"אמריקניזציה" של עובדי החברה. הנורמה האידיאלית אליה שאפה חברת פורד הייתה זו של העובד בעל ה-"קונפורמיזם האנגלו-אמריקני", מונח המכונה כיום "אירוצנטריזם". כיום משמש לעיתים המונח "אמריקניזציה" לתיאור תהליכי הסתגלות כלל-עולמיים לנורמות האמריקניות, קרי, אותם מאפיינים והלכי הרוח המחשבה המאפיינים את אמריקה במישור התרבותי, החברתי והכלכלי. מאז הקמתה, ראתה עצמה ארצות הברית כאומה המשמשת כמגדלור פוליטי, תרבותי ומוסרי לשאר אומות העולם, והשיח במדינה מלמד שראייה זו איננה נחלת העבר. בנאום מצב האומה שלו לשנת 2019, הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי: במאה ה-20 הצילה ארצות הברית את החופש בעולם, שינתה את פני המדע, הגדירה מחדש את מעמד הביניים, וכשחושבים על זה, אין שום דבר, בשום מקום בעולם, שיכול להתחרות עם ארצות הברית הגדרה ומושג הקריד מדען המדינה סמואל הנטינגטון פרסם בשנת 1981 מאמר בשם "הקריד האמריקני והזהות הלאומית" שניסה להתמודד עם השאלה: "מהן מכלול התכונות המגדירות את זהותו של העם היושב בארצות הברית של אמריקה?" הנטינגטון שאל את מושג ה"קריד" (Creed, מהמילה הלטינית Credo – "אני מאמין") ממסמך משנת 1917 בשם "הקריד של האמריקנים", שכתב ויליאם טיילר פייג' ושאומץ כשנה מאוחר יותר על ידי בית הנבחרים האמריקני כ"קריד" הרשמי של ארצות הברית. הנטינגטון אימץ את המושג המאגד, באופן בלתי-רשמי, את התכונות המאפיינות את ארצות הברית ומייחדות אותה, ולכן מגדיר את הזהות האמריקנית, וקבע את מרכיביו השונים. לטענת הנטיגנטון, הקריד היא מערכת אימננטית של אמונות, שעל אף היותה מפותחת פחות מהלך המחשבה הפוליטי של אירופה, הייתה יציבה באופן יוצא מן הכלל לאורך ההיסטוריה ונותרה במהותה זהה מימי התגבשותה ועד לימינו אנו. הנטינגטון טוען כי היעדר "אופי שיטתי" בעל הגדרה ומינוח מדויקים של המערכת הפוליטית של ארצות הברית (כמו למשל הקומוניזם בברית המועצות או הפאשיזם או הסוציאל-דמוקרטיה באירופה) איננו מחייב שלא קיים באמריקה קונצנזוס פוליטי-תרבותי. הקריד הוא הקונצנזוס האמריקני והנטינגטון מצביע על כמה ממאפייניו: הנטינגטון וחוקרים אחרים כדוגמת אנדרו קוהאט וברוס סטוקס בודדו שישה "ערכי ליבה" יסודיים המהווים את הבסיס לזהות הלאומית של תושבי ארצות הברית ולהגדרת האמריקניזם: מרכיב נוסף בזהות האמריקנית, אותו הנטיגטון אינו מונה, הוא המרכיב הדתי-שמרני, או הדת האזרחית - מרכיב המושתת על מסורות נוצריות-פוריטניות שהביאו עימם ראשוני המתיישבים בעולם החדש. מקורות הקריד ניתן למנות, מעבר להיסטוריה המוקדמת של הציבליזציה המערבית, שהיוותה חלק חשוב בעיצוב האומות והמדינות המערביות המודרניות, כמה תהליכים היסטוריים משמעותיים שתרמו להתפתחות הזהות הלאומית האמריקנית. אחד משורשיה של הזהות האמריקנית נעוץ בתנועת ההרפורמציה הפרוטסטנטית מהמאה ה-17 שהיוותה שינוי בהלך המחשבה התרבותי החילוני לא פחות מאשר במישור הדתי. הסלידה מריבונות מוחלטת, השאיפה למוסריות, האינדיבידואליזם ומרכזיותו של האדם, חופש הדת והפילוג הדתי לכתות שונות, כל אלה מקורם בתנועת הרפורמציה שיסד התאולוג הגרמני, מרטין לותר. חוקרים מזהים את הפרוטסטנטיות, שהשתרשה במדינות צפון אירופה ובבריטניה, כגורם מהותי ביצירת האחריות האישית כמרכיב בזהות האמריקנית. זאת, בניגוד למדינות הקתוליות של אירופה, שם הצליחו להתבסס, גם במהלך המאה ה-20, רעיונות ומשטרים ריכוזיים, הרואים במדינה או בישות הריבונית את העיקר ואת האזרחים כמשרתי המטרה. באופן פרדוקסלי, היעדר המאפיין הריבוני בארצות הברית הוא שמקשה על הגדרת הזהות "אמריקני', בניגוד, למשל, לזהות הצרפתית, אך הוא אחד ממרכיביו העיקריים של הקריד. רעיונות הליברליזם, שמקורם בעידן הנאורות מהמאה ה-18 באירופה, מהווים נדבך חשוב נוסף ביצירתו של הקריד האמריקני. הוגי דעות כגון יום, הובס ולוק, תרמו לעולם המערבי את השינוי בתפיסות העולם שהביא ליצירתה של המדינה המערבית המודרנית והחברות הדמוקרטיות החותרות לעגן ולהגן על זכויות האדם ועל החופש היסודי להם זכאים בני האדם מעצם קיומם. מושג הפרדת הרשויות, שנהגה בימי ההשכלה ומיוחס בין השאר להוגה הדעות הצרפתי מונטסקיה (Montesquieu) יוּצַא לארצות הברית עם המתיישבים האירופאיים וקיבל שם משמעות וחשיבות גבוהה יותר, עד כדי קדושה ממש, בהלך הרוח האמריקני. האמריקנים רואים בריכוזיות גורם בלתי רצוי בצורה כמעט קנאית והיו לאורך ההיסטוריה תומכים נלהבים של ביזור הכח הפוליטי. לשלטון המקומי של המדינות הנפרדות בארצות הברית כח רב וסמכויות רבות, שבמדינות אחרות מחזיק בהן השלטון המרכזי. כוחו של העם כמרסן את הדחף האנושי לשלטון ולשררה הוא עיקרון נוסף עליו מוּשְׁתֶּתֶת התרבות האמריקנית, שמקורו בתנועת הנאורות האירופית. רעיונות כוחות השוק החופשי, התערבות מינימלית של הממשלה בנעשה בכלכלה והפחתת נטל המס במטרה לקדם את שוויון ההזדמנויות ולאפשר הגשמה עצמית, כל המאפיינים הללו של הכלכלה האמריקנית שואבים מעקרונות הכלכלה המודרנית שהגה ותיאר במאה ה-18 הכלכלן הסקוטי אדם סמית'. העשורים הראשונים של המאה ה-19 התאפיינו בארצות הברית במחסור בכח-אדם לעבודה ומנגד, בשטחי אדמה כמעט בלתי מוגבלים. מאזן המשאבים הזה הוביל את הכלכלה האמריקנית לתיעוש מהיר ולמעבר לכלכלת חרושת ממוכנת החוסכת בכח עבודה אנושי ומנצלת את משאבי האדמה. כחלק מרוח האינדיבידואליזם והאחריות האישית של האדם לקיומו ולקיום משפחתו התפתחה בארצות הברית חברה יזמית וחדשנית, ונשיאיה של ארצות הברית ובראשם קלווין קולידג' תמכו במדיניות כלכלית המעודדת יזמות ותחרותיות. המצאות פרקטיות מהפכניות כדוגמת הטלפון ונורת הלהט התפתחו בארצות הברית על אף שבאירופה לא הייתה חסרה תשתית מדעית וטכנולוגית שהייתה נחוצה כדי להביא לפריצות הדרך הללו. אין ספק שערכי האינדיבידואליזם המושרשים בחברה האמריקנית והרצון להגשמה עצמית באמצעות רדיפת עושר תרמו רבות לחידושים הטכנולוגיים שארצות הברית התאפיינה ועודה מתאפיינת בהן. שיטת פס הייצור שהביאה לעולם את הייצור הסדרתי ואת חלקי החילוף הומצאה בארצות הברית ומיוחסת כיום להנרי פורד, מייסדה של יצרנית הרכב הראשונה בעולם. פורד נהג לומר על מכונית דגם ה-T שלו שניתן לקבל אותה בכל צבע שחפצים בו כל עוד היא שחורה. שינויים מהותיים בחברה האמריקנית במהלך המאות ה-19 וה-20 כדוגמת ביטול העבדות, האיסור על מכירת אלכוהול במהלך תקופת היובש וביטולו והענקת זכות ההצבעה לשחורים ולנשים נתפסים על ידי האמריקנים כאבני דרך בכינונה של החברה האמריקנית כחברה פלורליסטית, מתקדמת ודינאמית, השואבת את כוחה משלטון העם, המאלץ את השלטון המרכזי להיות קשוב לרצונותיו ומונע ממנו להתחזק יתר על המידה. חוקרים מסוימים מזהים בהיסטוריה של ארצות הברית גלים של דחפים מהפכניים הקוראים לשינוי כל אימת שהמציאות התרחקה מהאידיאלים עלייה מושתתת האמריקניות. כך לדוגמה, גורסים החוקרים, הוביל הניוון המוסרי שבעבדות למלחמת האזרחים, ומדיניות החוץ הכושלת במהלך מלחמת וייטנאם ליצירת דור ילדי הפרחים ותנועת המחאה החברתית שליוותה אותו. קיימים היסטוריונים של התקופה העכשווית הרואים בהסתבכותו של הממשל האמריקני במלחמת עיראק כמבשרת גל מחאתי מהפכני חדש שיגרום לזעזועים בחברה האמריקנית בשנים הקרובות. קיומו של האתוס המהפכני סותר לכאורה את המרכיב השמרני, הדתי של הקריד. אך כמו במקרים האחרים בהן מתגלות סתירות או התנגשויות שונות בין הגורמים המעצבים של התרבות האמריקנית, נראה שהזהות האמריקנית מוכנה לחיות בשלום עם הסתירות ונמנעת מיצירה דוגמטית של עקרונות, כל עוד אין פגיעה ממשית בקיום אחד מהמרכיבים ומתאפשרים תפקוד והתנהלות תקינים באורח החיים היומיומי. לראייה מוצגת העובדה שהקריד מחזיק מעמד כמערכת של עקרונות מנחים כבר למעלה ממאתיים שנה והערכים עליהם נבנתה החברה האמריקנית מובילים אותה גם כיום, אל תוך המאה ה-21, כחברה חזקה ואיתנה המרכיבה את אוכלוסייתה של המעצמה היחידה בעולם. מאפייניה של החברה והתרבות האמריקנית מרכיב המסורת החוקתית הוא אחד מערכי הבסיס בהגדרת הזהות האמריקנית. בניגוד למדינות מערביות כדוגמת ישראל והחברות באיחוד האירופי, לארצות הברית יש חוקה והיא היא הערך החוקי העליון במדינה. בארצות הברית החוקה הכתובה היא הליבה של שלטון החוק ועל אף שהיא תוקנה מספר פעמים בהיסטוריה היא זוכה לאמון גבוה במיוחד בציבור האמריקני והוכיחה יציבות מרשימה עם חלוף הזמן. רעיון שלטון החוק הבסיסי, החיצוני לריבון ואינו תלוי בו, והמרסן את ההתנהגות והשאיפות האנושיות, הגיח לתרבות המערבית בימי הביניים וכמו ערכים בסיסיים אחרים המגדירים את הזהות האמריקנית מקורו באירופה. החוק נתפס בתרבות ובדעת הקהל האמריקנית כחיצוני לשלטון האנושי (בניגוד למשל למונארך האירופי שרצונותיו ומאוויו היוו הם את החוק), וכמושג שמקורו טבעי ואף אלוהי. החוק מקושר בתרבות האמריקנית לעיתים קרובות עם מושגים מתורת המוסר, שמקורם דתי. מושג החוק האמריקני אינו מקושר למוסדות של ריבונות מוחלטת כדוגמת מלכים, אפיפיורים, מדינות או רשויות מחוקקות, המהוות דוגמה לנטייתן של החברות האנושיות לריכוזיות. החוק בדברי ימיה של אמריקה נתפס כמרסן או אף נוגד כח וכוחניות והרעיון הזה היה אחד הגורמים המניעים העיקריים להשתחררות של המתיישבים האמריקנים מעול האימפריה הבריטית ולפריצתה של מלחמת העצמאות של ארצות הברית. מרגע הקמתה הייתה ארצות הברית קונפדרציה של מדינות נפרדות ולא ישות פוליטית ריכוזית יחידה. האיחוד הזה, שניתן היה לצפות שאם יצליח יתגלגל וישנה את צורתו לכדי ישות פוליטית מרכזית, שמר על אופיו המבוזר ורבות מהסמכויות הביצועיות, החוקיות והשיפוטיות נמצאות בידי השלטון המקומי של המדינות השונות. למעשה, הקונצנזוס האמריקני הוא שארצות הברית מהווה ישות פוליטית אחת בכל הנוגע למדיניות החוץ, הכלכלה והביטחון. כמעט כל שאר התחומים וגם חלקים מהמדיניות הכלכלית והביטחונית (בעיקר ביטחון הפנים) נמצאים בידי השלטון המקומי. בארצות הברית, בניגוד למדינות אירופה ולישראל, לא קיימת מערכת רישום אוכלוסין מרכזית. אזרחי ארצות הברית רואים בעין רעה כל ניסיון של הממשל הפדרלי להגביר את סמכויותיו וכוחו, בין אם מבחינה פוליטית באמצעות חקיקה ובין אם מבחינה כלכלית באמצעות העלאת שיעור המס. בעוד שבאירופה ובמדינות בעלות אוריינטציה סוציאל-דמוקרטית הדיון על הגדלת נטל המס במטרה להקטין את הפערים באוכלוסייה נמצא בראש סדר היום הציבורי, בארצות הברית הנושא שולי הרבה יותר והעלאת מיסים נתפסת כפגיעה קשה בערכי האינדיבידואליות, האחריות האישית ורעיון ההגשמה העצמית באמצעים כלכליים. עקרון "מרב האושר למרב האנשים" מזוהה בחשיבה האמריקנית עם שוויון הזדמנויות, המגולם בעקרונות הקפיטליזם והשוק החופשי, ולא בשוויון מוחלט בין האזרחים. העם נתפס בקריד האמריקני כמכונן השלטון והריבונות וכמקור הסמכות העיקרי לכח. אתוס האדם הפשוט, כפי שבא לידי ביטוי בתפיסת העולם של אנדרו ג'קסון, נשיאה השביעי של ארצות הברית, מציב לנגד עיניו כמודל את האזרח המצוי, מצויד בנשק וברכוש אותו השיג בעמל כפיו, המוכן להגן על מדינתו מפני גורמים ורעיונות עוינים מבית ומחוץ. הדמוקרטיה הג'קסונית, הנשענת בין השאר על התיקון השני לחוקת ארצות הברית היא אולי מרכיב הקריד השנוי ביותר במחלוקת. מדען המדינה הצרפתי וולטר סבור כי "המסורת הג'קסונית היא המסורת האמריקנית המוקעת ביותר מחוץ לארצות הברית". מכון המחקר Pew Research Center בראשותו של אנדרו קוהט ערך סדרה מקיפה של סקרים ששפכו אור על האופן בו תושבי ארצות הברית מגדירים את זהותם לעומת תושביהם של אומות אחרות. הסקרים הקיפו טווח של 50 מדינות ו-91,000 משיבים ובין השאר עולה מהם כי האמריקנים רואים עצמם אחראיים לגורלם האישי יותר מאשר במדינות אחרות. 58% מהאמריקנים ציינו כי הם מעדיפים חופש אישי מהגבלות ממשלתיות על-פני שוויון חברתי וצמצום מספר הנזקקים במדינה, שיעור גבוה בהרבה מאשר במדינות מערביות אחרות כגון קנדה (43%), גרמניה (39%), צרפת (36%) או בריטניה (33%). בעוד שבאירופה הרוב (54%) מתייחס לעוני כתוצאה של מזל ביש, הרוב המכריע בארצות הברית (70%) סבור שהעניים הם שאחראים למצבם. גורמים חיצוניים כגון המערכת השלטונית, הכלכלית ואפילו הגורל, נתפסים בקריד האמריקני כמשניים בכל הנוגע להתפתחות האישית ולהשפעה על מסלול החיים של האדם. החברה האמריקנית אופיינה מאז ומעולם בהיעדר מעמד אריסטוקרטי פורמלי. בעוד שבמדינות אירופה ובדמוקרטיות אחרות כגון יפן והודו קיימת מסורת פיאודלית ושורשים של היררכיה חברתית, החברה האמריקנית הייתה נקייה מרגע הקמתה מהגורם הזה, האחראי לעיצובן של חברות רבות בעולם. שורשיה של מלחמת העצמאות האמריקנית נעוצים בשאיפה להתנתק מהמונרכיה הבריטית ולהתנער מהפער בין האצולה למעמד הנמוך, פער המונע מהאזרחים שוויון הזדמנויות בסיסי. על אף שמעמדות רשמיים כבר לא קיימים ברוב המדינות המערביות, המסורת הפיאודלית עדיין מעוגנת בתרבויות רבות, כולל בחברה האמריקנית, בדוגמת גינונים חברתיים, יחסים בינאישיים והעדפות תרבותיות. במקביל לדחייתה של החברה האמריקנית את המערכת הריבודית המסורתית של אירופה, נוצרה בחלקים של ארצות הברית מערכת ריבודית קשיחה - העבדות. מלחמת האזרחים האמריקנית פרצה בעיקר על רקע שאלת ביטול העבדות, כאשר מתנגדי העבדות ראו בתופעה מכשול ליצירת חברה מודרנית ושוות הזדמנויות חברתיות וכלכליות וסמל מובהק לקולוניאליזם ולחברה המעמדית המוקצים של "העולם הישן". מלחמת האזרחים הסתיימה בניצחון הצפון ובביטול העבדות – מהלך שבלעדיו קשה לדמיין את הזהות האמריקנית כפי שהיא מוכרת במאה ה-21. מתנגדי מבקריה של ארצות הברית הרואים בה כח אימפריאלי מצביעים לעיתים על מרכיב זה של הקריד בזהות האמריקנית כהוכחה לכך שארצות הברית נתפסת כהגמון הבינלאומי היחיד רק בגלל עוצמתה הכלכלית והפופולריות של תרבותה ולא עקב שאיפות אימפריאליסטיות ונאו-קולוניאליסטיות. על אף אתוס האינדיבידואליזם, החברה האמריקנית היא חברה מרובדת ביותר, הן מבחינת חלוקת העושר והן מבחינת היוקרה החברתית. מחקרים רבים מראים שהמוצא החברתי של האמריקני מכתיב במידה רבה את רמת השכלתו והכנסתו העתידית, את טווח המקצועות בו יעבוד, ואת יוקרתו החברתית. מחקרים בנוגע לניעות החברתית מצביעים על כך שמרבית הניעות נושאת אופי של תזוזות קלות בתוך המעמד החברתי של האמריקני ולא בין המעמדות השונים. חילון הזירה הציבורית, שאת מקורותיו באירופה מייחסים למהפכה הצרפתית ולרפורמות שביצע נפוליאון, לא בא לידי ביטוי בצורה זהה בארצות הברית וכלל לא היה מרכיב במהפכה האמריקנית. בעוד שתנופת החילון המודרנית הגיעה לחלק מסוים של האוכלוסייה העירונית והקוסמופוליטית של ארצות הברית, היא לא השפיעה באותה צורה ובאופן גורף כמו באירופה על תושביה הלא-עירוניים, בני מעמד הביניים והמעמדות הנמוכים. הכלכלן והסוציולוג הגרמני מקס ובר טוען שעל אף שכוחות המודרניזציה, אותם הוא מזהה כגורם העיקרי לחילון של חברות, היו חזקים ומובהקים יותר בארצות הברית מאשר באירופה, הם לא הובילו לעזיבת האמונות הדתיות ולהיחלשותן. הסיבה לכך נעוצה באחד ממאפייניו העיקריים של הקריד, הבא לידי ביטוי בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. ההפרדה המוחלטת בין הדת למדינה וחופש הדת והפולחן אפשרו לאמריקנים לשמור על צביון דתי חזק במקביל להתפתחותם כאומה מודרנית מבחינה מחשבתית וטכנולוגית. סקרים שנערכו ברחבי העולם ומשווים בין התחושות הדתיות ומידת האמונה של אזרחים במדינות שונות מצביעים על העובדה שהעם האמריקני הוא עם דתי בצורה יוצאת דופן לעומת שאר מדינות העולם המערבי. ממחקרו של מכון Pew עולה כי 94% מהאמריקנים מאמינים באלוהים. זאת, לעומת 60% מהבריטים, 56% מהצרפתים, ו-50% מהגרמנים. רוב רובם של האמריקנים מזהים את קיומם של עקרונות המוסר הבסיסיים עם קיומו של האל ולא עם רוח האדם. בשל המתירנות הדתית המעוגנת בחוקה ובחברה האמריקנית, ארצות הברית מתאפיינת במספר עצום של דתות, זרמים וכתות ששום מדינה מערבית אחרת אינה מתהדרת בו. במקביל, עקרון אי-מיסודה של הדת היה מאז ומתמיד עיקרון בסיסי של הקריד האמריקני ונשמר בקנאות. הכנסייה או כל ממסד דתי אחר במדינה לא זכאי לשום תקצוב מהמדינה ומכספי משלם המיסים, זאת בניגוד למדינות אירופיות רבות כגון גרמניה. על כל ממסד דתי לגייס בעצמו את הכספים הנחוצים לו כדי להתקיים ועובדה זו מובילה במקרים רבים לפופולריזציה של המוסדות והמטיפים הדתיים הנאלצים למשוך קהל מאמינים שכן אחרת לא יהיה ביכולתם לשרוד. עדויות נוספות מצביעות על כך שהעם האמריקני הוא עם דתי ושמרן בהשוואה למדינות מערביות אחרות. נושאים כגון נישואים חד-מיניים, הפלות ותקפותה של תורת האבולוציה נמצאים בארצות הברית בראש סדר היום הציבורי בשעה שבמדינות מערביות רבות הדיון עליהם הסתיים ונחתם בחקיקה. חוקרים רבים מקשרים גם את התמיכה הציבורית שמשיג הממשל האמריקני במדיניות החוץ שלו עם רגשות דתיים ואמונות של העם האמריקני. הרטוריקה האמריקנית מאופיינת בשימוש תכוף במושגים דתיים ובהתייחסות לאל כחלק מהמאפיין החברתי המכונה דת אזרחית. כמו כן, קיימות כיום באמריקה תנועות דתיות קיצוניות בעלות השפעה וכח פוליטי בלתי מבוטל. אמריקנים רבים משתייכים לזרם המילניאליזם (Millenialism, מלשון מילניום), כת נוצרית המייחסת חשיבות גדולה למיתוס אחרית הימים, ורואים את החיים כיום על פני כדור הארץ כשלב מעבר לקראת היום בו תגאל האנושות והעולם כפי שאנו מכירים אותו היום יגיע לקיצו. חזרתו של העם היהודי לאדמתו שבציון נתפסת בעיני רבים מהמאמינים כסימן קרוב לגאולה, ולתמיכה הרבה לה זוכה ישראל מהציבור ומהממשל האמריקני שורשים דתיים מובהקים. ערב פרוץ מלחמת עיראק, נטו אמריקנים רבים להאמין כי סדאם חוסיין הוא התגלמותו של השטן עלי אדמות וכי המלחמה כנגדו היא מלחמת קודש של ממש. ארצות הברית הוקמה כמדינת הגירה הפותחת את שעריה לכל מי שחפץ להתיישב בה ומקבלת אותו בזרועות פתוחות. על דמותה של פסל החירות, סמלה של ארצות הברית שניתן לה במתנה על ידי האומה הצרפתית נחקקו המלים: תנו לנו את היגעים, העניים, ההמוניים שבאנשיכם, הכמהים לנשום בחופשיות, את אשפת עלובי החיים של חופיכם השורצים. שלחו אותם, את חסרי-הבית, את פליטי הסערה, אלי, אני מרימה את אורי מעל לשער הזהוב על אף שחלו עם השנים שינויים במדיניות ההגירה של ארצות הברית, זכותו של האמריקני לשמור על זהותו המקורית כמהגר או כצאצא של מהגרים, כל עוד זו אינה מתנגשת עם ערכי הליבה האמריקניים והיא משנית לזהות האמריקנית, ניתנה מאז ומעולם ולא נתפסה בחברה האמריקנית כמאיימת או בלתי רצויה. בניגוד לישראל, שאף היא מדינה שאוכלוסייתה מבוססת על הגירה, תהליך האמריקניזציה לא נקבע כמדיניות רשמית ומעולם לא בא לידי ביטוי בתהליכים כדוגמת "כור ההיתוך" או מחיקת הזהות הגלותית שאפיינו את החברה הישראלית בעשורים הראשונים להקמתה. אזרח ארצות הברית יכול להגדיר עצמו כאירי-אמריקני או אפרו-אמריקני ורבים אכן עושים כן. כפילות כזאת אינה עולה על הדעת במדינות אחרות, שם לא מתקבלות זהויות כגון מרוקו-צרפתית או טורקו-גרמנית, על אף שאלו קיימות בפועל. בעשורים שלפני מלחמת העולם השנייה מצאו יהודים רבים בית בארצות הברית, מקום בו יכלו לשמור על זהותם היהודית ובמקביל לפתח זהות לאומית אמריקנית. זאת, בניגוד לאירופה, שם נאלץ היהודי מאז המאה ה-18 לבחור אם ברצונו להתבולל ולהפוך לפולני, רוסי או גרמני, או לשמור על זהותו היהודית האורתודוקסית ולגזור על עצמו חיי זר בארצו שלו. חוקרי יהדות טוענים שתנועת הרפורמה ביהדות יכלה להיווצר ואכן נוצרה אך ורק בארצות הברית, שם ניתן היה לשמר את הזהות היהודית ולא להיות מוצא אל מחוץ לכלל. ליהודים לא היה טעם להנהיג תנועת רפורמה בארצות אירופה מהסיבה הפשוטה שגם אחרי השינוי הם לעולם לא היו מתקבלים כחלק אינטגרלי מהחברה. כך לדוגמה, יום פטריק הקדוש הוא מעין יום חג לאומי כלל-אמריקני, גם עבור אמריקנים שאינם בני מוצא אירי. החברה האמריקנית סבלנית ביותר לדתות של מיעוטים ולמנהגיהם ורואה את הרבגוניות התרבותית כדבר רצוי ומובן מאליו. זאת כל עוד הדת אינה מטיפה כנגד הערכים הבסיסיים ואינה מאיימת להתמסד ולפגוע בהפרדת הדת מהמדינה. יחסי הגומלין בין הדתות למדינה היו בארצות הברית מאז ומעולם יציבים ומוגדרים היטב ולא היוו בסיס לחיכוכים או שסעים בחברה. גם כיום, עם עלייתו של האסלאם הקיצוני, החברה האמריקנית לא שינתה פניה כלפי אזרחיה המוסלמים, קהילה גדולה, מבוססת ומכובדת. על אף המתירנות הרבה המאפשרת את קיומן של כתות קיצוניות, מקרים בודדים של אלימות וגזענות כלפי קבוצות אתניות ומיעוטים מטופלים תמיד בחומרה ואינם נחלת כלל הציבור, הרואה בהן נגע חברתי מאיים. כיום, נושא ההגירה נמצא בראש סדר העדיפויות הציבורי והוא מהווה סלע מחלוקת בין פוליטיקאים, היסטוריונים ואסטרטגים. ההגירה הבלתי חוקית לארצות הברית מארצות אמריקה הלטינית ובעיקר ממקסיקו הולכת וגוברת וניסיונותיו של הממשל האמריקני להקטין את ממדי התופעה עולים בתוהו. בספרו האחרון משנת 2004 מזהיר הנטינגטון כי ההגירה ההיספנית, ששונה מגלי ההגירה הקודמים מפאת ממדיה, עלולה לפרק את היציבות החברתית ממנה נהנתה ארצות הברית במאתיים השנים האחרונות ולחלק את אמריקה לשני עמים ולשתי תרבויות, כלשונו. מנגד, טוענים כלכלנים ומומחים רבים אחרים כי ההגירה נחוצה לכלכלה האמריקנית ובלעדיה תיבלם צמיחת התוצר במדינה וארצות הברית תאבד את הובלת הכלכלה העולמית. אנחנו הולכים להרוס את התרבות שלכם, בדיוק כמו שהרסנו את זו של עצמנו מאפיינה הבולט ביותר של התרבות האמריקנית הוא ללא ספק הפופולריות שלה. העקרונות הכלכליים עליהם מושתתת ארצות הברית לא מאפשרים סבסוד ממשלתי של מוסדות תרבות, וכתוצאה מכך, בדומה למוסדות הדתיים, על המוסדות התרבותיים בארצות הברית למשוך קהל כדי להתקיים. בניגוד למדינות מערביות אחרות באירופה או כדוגמת ישראל, לא קיימים בארצות הברית תיאטראות, תזמורות, בתי אופרה או תעשיות קולנוע הנהנים מתקציבים ממשלתיים. אלו נאלצים למכור כרטיסים או לגייס תרומות על מנת לשרוד ומוסדות תרבות רבים פונים לטעם ההמונים על-מנת למשוך קהל רב ככל שניתן. בארצות הברית קיימים לא מעט מוסדות תרבות "איכותיים" יותר המכוונים לטעם של האליטה החברתית. אלו פשוט נדירים יותר ומספרם היחסי לעומת המוסדות הפופולריים משקף את היחס באוכלוסייה המביע בהם עניין. בהיעדר סבסוד, מגלגלת הפילנתרופיה כספי עתק במטרה לתמוך במוסדות אלו. הפופולריות של התרבות האמריקנית איננה מוגבלת לתחומי ארצות הברית בלבד. המאה ה-20 התאפיינה בתהליכים תרבותיים כלל עולמיים של גלובליזציה ואמריקניזציה ונראה כי תהליכים אלו רק מתחזקים עם תחילתה של המאה ה-21. תרבותה של ארצות הברית היא ללא ספק התרבות הפופולרית ביותר ברחבי העולם, המייצאת סרטים, סדרות טלוויזיה וכוכבי מוזיקה ובידור הזוכים לפופולריות עצומה במדינות רבות. גם מדינות הסולדות מאמריקה מבחינה פוליטית ומדינות העולם השלישי עוברות בעשורים האחרונים תהליכי "אמריקניזציה" מהירים וסמליה התרבותיים של ארצות הברית הופכים יותר ויותר לנחלתו התרבותית של העולם כולו. סתירות וקונפליקטים מרכיביו השונים של הקריד סותרים לעיתים זה את זה והקונפליקטים העולים לדיון הציבורי חופפים במקרים רבים את ההתנגשויות במרכיבי האמריקניזם. כך למשל ניתן למנות התנגשויות הערכים הבאות: על אף הסתירות הללו, טוענים החוקרים, הצליחה החברה האמריקנית לשמור על זהות לאומית יציבה וממושכת ולהטמיע בקרב אזרחיה מידה בלתי מבוטלת של פטריוטיות ואהבת המולדת. מבחינה היסטורית רואים חוקרים רבים את הניסוי הסוציולוגי המכונה ארצות הברית של אמריקה כמוצלח במיוחד. ארצות הברית, מדינה חדשה יחסית בנוף הפוליטי העולמי הצליחה תוך זמן קצר במונחים היסטוריים להתגבר על קשיים רבים, לשמור על העקרונות היסודיים עליהם הוקמה ולהתבסס בצורה דינאמית כמעצמה יחידה, וכמדינה החזקה ביותר בעולם מבחינה צבאית, כלכלית ופוליטית. אנטי אמריקניזם כמו לכל תופעה חברתית, גם לרעיונות ולעקרונות שמרכיבים את האמריקניזם קיימים מתנגדים. אנטי אמריקניזם היא תופעה ישנה ששורשיה עוד בימיה הראשונים של אמריקה כקולוניה, עוד לפני שזכתה בעצמאות. אזרחים בריטים רבים ראו במתיישבים שיצאו ליישב את היבשת החדשה לא יותר מחבורת הרפתקנים תמהונית במקרה הטוב ולעיתים אף אזרחים בוגדים, רודפי בצע ומנוונים. כיום משמש המושג אנטי אמריקניזם לתיאור תחושה של התנגדות או עוינות כלפי מִמְשלה, תרבותה או תושביה של ארצות הברית. כשם שהמונח אמריקניזם הוא מורכב ולעיתים מעורפל, גם מטרותיהם של חיצי הביקורת שמפנים אנטי אמריקנים יכולים להיות שונים ומגוונים. רוב רובה של הפעילות והחשיבה האנטי אמריקנית מחוץ לארצות הברית מופנית כיום כנגד הממשל האמריקני ומדיניות החוץ שמנהלת ארצות הברית אולם, גם התרבות ואורח החיים האמריקניים והאופן שבו ארצות הברית מנהלת את כלכלתה נמצאים תחת ביקורת מתמשכת מצד יחידים וממשלות בעולם. תופעת האנטי אמריקניזם התחזקה מאוד בעשורים האחרונים ונמצאת עדיין במגמת התחזקות בעשור הראשון של המאה ה-21. ראו גם לקריאה נוספת קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://mschool.co.il/coursesjoin1776/] \| [TOKENS: 1415]
בגרות בהיסטוריה לימודים לבגרות בהיסטוריה באופן מקוון האתר mschool.co.il נבנה במיוחד עבור תלמידי תיכון בישראל שמבקשים להצליח במבחני בגרות בהיסטוריה ובלימודי היסטוריה. באתר תמצאו מאגר עשיר של סיכומים, תרגולים, מבחנים, פתרונות לשאלות נפוצות וכלי לימוד דיגיטליים שנוצרו על ידי עמית מירז – מורה ותיק להיסטוריה עם נסיון רב בהגשה לבגרות. בעיקר, תמצאו דרך מוכחת להצלחה בבגרות בהיסטוריה. ב־mschool תוכלו ללמוד בקצב שלכם, לחזור על נושאים לא מובנים, להתנסות במבחנים לדוגמה ולשפר כל הזמן את ההישגים. כל החומרים מותאמים לתכנית הלימודים של משרד החינוך, ומעודכנים לפי הנושאים הנדרשים לבגרות. בנוסף, תמצאו באתר סרטוני הסבר, טיפים ללמידה נכונה שיסייעו לכם להפוך את הלמידה לקלה ומהנה יותר. הצטרפו ל mschool והפכו את ההכנה לבגרות בהיסטוריה ליעילה, מסודרת ומוצלחת! מבנה הקורס – הקורס בנוי משיעורים ללמידה עצמית, מבדקים בסגנון "בחן את עצמך" ומשימות, לכל שיעור יש להקדיש בדרך כלל […] קורס הכנה לבגרות בהיסטוריה בנושא טוטליטריזם ושואה על פי תוכנית הלימודים. כולל שילוב מתודות ללימוד באמצעות ספר פתוח ומענה לשאלות […] ברוך הבא לקורס חשיבה יצירתית: קורס זה יספק מגוון רחב של טכניקות וכלים להצלחה! אני שמח שבחרתם להצטרף לקורס זה. […] מבנה הקורס: הקורס בנוי משיעורים ללמידה עצמית, מבדקים בסגנון "בחן את עצמך" ומשימות, לכל שיעור יש להקדיש בדרך כלל 10 […] מבנה הקורס – הקורס בנוי משיעורים ללמידה עצמית, מבדקים בסגנון "בחן את עצמך" ומשימות, לכל שיעור יש להקדיש בדרך כלל […] שלום וברוכים הבאים לקורס הכנה לבגרות העוסק בתקופת בית שני – קורס זה עוסק באירועים משמעותיים של עם ישראל בתקופה […] תפריט נגישות
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/מיוחד:משאבי_ספרות/0805044388] \| [TOKENS: 804]
תוכן עניינים משאבי ספרות חיצוניים להלן רשימה של קישורים לקטלוגים של ספריות ולאתרים המוֹכרים ספרים, וכן לאתרים אחרים שעשוי להיות בהם מידע נוסף לגבי ספרים שאתם מחפשים. לוויקיפדיה אין קשר לעסקים אלה, ואין לראות ברשימה זו המלצה, פרסום או עידוד לעשות שימוש באתרים אלה דווקא.לתשומת לבכם: חנויות ספרים נוספות דפים עם ערך מסת"ב שגוי בקטגוריה:דפים עם ערך מסת"ב שגוי נמצאים ערכים שנבדקו באופן אוטומטי ומופיע בהם מסת"ב שגוי. הבדיקה נעשית על אורך המסת"ב (אם הוא מסת"ב 10 או מסת"ב 13) וגם בדיקה אם יש שגיאה בספרת הביקורת. שגיאות יכולות לנבוע מכל מיני סיבות כמו: שגיאות הקלדה, הוספת מקור מומצא על ידי משתמש או על ידי שימוש ב-AI. במקרים מסויימים יכול להימצא שספרת הביקורת השגויה לא מצביעה על שגיאה אלא ספרת ביקורת שהוספה בשנות ה-90 בטעות. המסת"ב "השגוי" מופיע במסדי הנתונים של ספריות. קוד הבדיקה מופיע ביחידה:קוד מזהה (הסבר טכני).
========================================

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.