Split (1)

train · 910k rows

text stringlengths 18 174k ⌀
"לא היינו איכותיים, מפה אפשר רק להתקדם" דראפיץ' דיבר על ההכנות של נתניה בפגרה: "באה בזמן טוב" אחרי שיצאה לפגרה עם חיוך קטן בזכות הניצחון על הפועל רעננה, שקטע רצף של חמישה הפסדים בליגה, מכבי נתניה תקווה להמשיך במומנטום החיובי כשתתארח באצטדיון סמי עופר מול הפועל חיפה. לקראת ההתמודדות, קיים סלובודן דראפיץ' מסיבת עיתונאים בה דיבר על ההכנה של קבוצתו, על שחקני המפתח ועל התזמון של הפגרה. "סוף סוף אפשר קצת לחייך, אבל יש לנו הרבה מחשבות על העתיד ומה נעשה", אמר המאמן. "הפסדנו לפני הפגרה הרבה נקודות שלא היינו צריכים להפסיד והרבה אנשים אמרו שבמזל ניצחנו את המשחק האחרון. בעיניי כן היינו מחויבים והמזל הולך עם מי שיש לו פנים טובות. קיבלנו קבוצה שנלחמת, אמנם לא משחקת את הכדורגל הכי איכותי שיש, אבל מפה אפשר רק להתקדם קדימה". "עבור מאמן כל שבוע הוא קריטי. הפסדנו שלושה משחקים שלא היינו טובים בהם. מכבי חיפה, בית"ר ירושלים וב"ש היו טובות יותר מאיתנו. כל השאר שהפסדנו להם לא היינו צריכים להפסיד. אנחנו נשחק מול הפועל חיפה ועירוני ק"ש, ואנחנו כן רואים שאנחנו יכולים טובים מהן ויכולים לקחת מולן נקודות. מול מכבי ת"א? צריך לתפוס את השחקנים ביום טוב ולהיות 150 אחוזים בכושר". דראפיץ' היה מרוצה מהתזמון של הפגרה: "הפגרה באה טוב. בנינו ושינינו כמה דברים ואנחנו מרגישים יותר כמו קבוצה. בסופו של דבר נדע רק אחרי המשחק אם הפגרה הייתה טובה או לא. במשחקי אימון אתה עושה הרבה שינויים בין מחצית למחצית. אני יכול להיות שמח שכבשנו הרבה, לא שיחקנו מעולם כדורגל כזה והשחקנים הפצועים חזרו, אז יש לנו סגל מלא יותר. אפשר להתבאס על הגולים שספגנו, אנחנו צריכים לעבוד על הדברים האלה. אבל היה משחק התקפה טוב. הפועל חיפה קבוצה מסוכנת וטובה בסמי עופר ונצטרך להיות במיטבנו". על גבי קניקובסקי שזומן לנבחרת: "הוא זומן דווקא בתקופה פחות טובה ואני חושב שהוא היה צריך להיות מוזמן קודם לכן כשהיה בכושר טוב. אני שמח בשבילו, הוא צריך להיות שם ואני שמח שהמאמנים ראו אותו למרות שהקבוצה משחקת פחות טוב. חשוב שהם הצליחו לראות אותו כשחקן בודד". המאמן גם התייחס לאחד משחקני המפתח שלו: "אני חושב שפאטוס בצ'יראי הגיע אחרי הפגרה יותר טוב ובעיניי גם מול רעננה הוא היה בסדר. אנחנו זוכרים שהוא היה המצטיין בשנה שעברה ומבין את השאלות האלה. הוא כן צריך לתת יותר ממה שהוא נותן, אבל גם כולנו, גם המאמן שלו צריך לתת יותר ממה שנתן בשנה שעברה. כל אחד צריך לתת יותר מעצמו".
אני עושה את עבודתי בכל קצוות תבל, וקריסות רועמות נשמעות שוב ושוב במזרח ומרעידות את כל האומות והזרמים. קולי הוא זה שהביא את כל בני האדם אל ההווה. אני אגרום לכל בני האדם להיכבש בידי קולי, ליפול לזרם הזה ולהישמע לי, מפני שכבר לפני זמן רב עקרתי את כבודי מהעולם כולו וגיליתי אותו מחדש במזרח. מי לא משתוקק לראות את כבודי? מי לא מחכה בקוצר רוח לשובי? מי אינו צמא להופעתי המחודשת? מי לא עורג לחביבותי? מי לא יבוא אל האור? מי לא ייראה את העושר של ארץ כנען? מי לא משתוקק לשובו של הגואל? מי לא מעריץ את האל הכול יכול והאדיר? על קולי להתפשט על כל פני האדמה. אני רוצה לומר דברים נוספים לעמי הנבחר. כמו הרעמים הגדולים שמרעידים הרים ונהרות, אני נושא את דבריי אל התבל כולה ואל האנושות. לכן מוצא פי הופך לאוצרו של האדם, וכל בני האדם מוקירים את דבריי. הברק מבזיק מהמזרח עד למערב. דבריי הם דברים שהאדם שונא לוותר עליהם והוא אינו מסוגל לתפוס את משמעותם. אולם יתרה מכך, האדם שמח בהם. כמו תינוק בן יומו, כל בני האדם שמחים ועליזים, וחוגגים את בואי. בזכות קולי, אביא את כל בני האדם בפניי. מכאן ואילך, אכנס באופן רשמי בקרב בני האדם כדי שיבואו לעבוד אותי. הכבוד השופע ממני ודבריי גורמים לכל בני האדם לבוא אליי ולראות שהברק מבזיק מהמזרח, ושירדתי ארצה גם אל "הר הזיתים" של המזרח. הם יראו שמזה זמן רב מאוד אני נמצא על פני האדמה, לא עוד כבן היהודים אלא כברק המזרח. זאת משום שקמתי לתחייה זה מכבר, התרחקתי מבני האדם, ואחר כך הופעתי מחדש באופן מכובד. אני הוא זה שעבדו אותו עוד לפני עידנים רבים מספור, ואני הוא התינוק שבני ישראל זנחו לפני עידנים רבים מספור. יתר על כן, אני האל הכול יכול ורב הכבוד של העידן הנוכחי! מי ייתן וכולם יבואו בפני כס מלכותי כדי לראות את ארשת פניי המכובדת, לשמוע את קולי, ולהתבונן במעשיי. זהו כל רצוני, זהו סופה ושיאה של תוכניתי, וכן תכליתו של ניהולי. מי ייתן וכל אומה תעבוד אותי, כל לשון תכיר בי, כל אדם יבטח בי וכל עם ייכנע לי! הבא：פרק 12 ב"דברי האל לתבל כולה"
• איתור ערוצי שיווק . • איתור מפיצים וסוכנים מקומיים. • גיבוש אסטרטגיה שיווקית עד ישומה בשטח. • פיתוח עסקי . • התאמת המוצר לדרישות בחו"ל(ארץ היעד ). • אישור FDA. • לווי אישי עד להצלחה.
כנראה שלעולם לא נדע מה הגבול של כמות הדגמים שב.מ.וו (ובעצם, כל יצרנית אחרת) מסוגלת לייצר על אותה פלטפורמה. על הבסיס של מכונית המנהלים ב.מ.וו סדרה 3 מיוצרות כיום מלבדה גם מכונית הקופה סדרה 4, הקופה-סדאן סדרה 4 גראן קופה, רכב הפנאי X3, מכונית הסטיישן הייחודית ב.מ.וו סדרה 3 גראן טוריסמו, וזה עוד לפני שסופרים את גרסאות הסטיישן הסטנדרטיות, הקבריולה והספורט של חטיבת M. כעת מצטרף דגם נוסף למשפחת ה-3, תחת השם X4. האות X שבשמו מציינת את העובדה שמדובר ברכב פנאי, ואילו הספרה 4 מצינת את השייכותו לחבורת מכוניות הקופה על בסיס סדרה 3. מבולבלים? ננסה לעשות סדר בדברים. אם נעזוב לרגע את המשפחולוגיה ונתמקד בתמונות, נזהה קשר ישיר לב.מ.וו X6. זה האחרון זכה אמנם לביקורות על העיצוב, אך נחל הצלחה מרשימה בשווקים (כולל בישראל). גם במקרה של ה-X4 יהיו שלא יאהבו את העיצוב, אך פוטנציאל ההצלחה הגלום בו גדול אפילו יותר בשל הצפי למחירים ידידותיים יחסית. בבריטניה יתומחר הדגם בפער קטן יחסית מעל ה-X3, מה שאצלנו עשוי להיות מתורגם למחיר של קצת פחות מ-400,000 שקל. מבחינת המימדים החיצוניים, ב.מ.וו X4 שונה רק במעט מה-X3. האורך עומד על 467.1 ס"מ (תוספת של 2.3 ס"מ), הרוחב זהה עם נתון של 188.1 ס"מ, ואילו במימד הגובה נחתכו כ-5 ס"מ לטובת יצירת המראה הספורטיבי. לאחר שנשמעו תלונות בנוגע למרווח הראש ב-X6 בשל העיצוב הדרטי, הנמיכו מהנדסי ב.מ.וו את המושבים ב-X4 במעט ביחס ל-X3. נפח תא המטען עומד על 500 ליטר. בהיצע המנועים ניתן למצוא את יחידות ההנעה המוכרות של ב.מ.וו, הקיימות במרבית הדגמים של היצרן הבווארי. ההיצע ב-X4 יתחיל עם גרסת ה-20i שתצויד במנוע 2.0 ליטר טורבו, בהספק של 184 כ"ס. התאוצה ל-100 קמ"ש תימשך בגרסה זו 8.1 שניות, וצריכת הדלק תעמוד על 13.8 ק"מ לליטר. הגרסה הבאה היא ה-28i, עם מנוע בנפח זהה שמייצר הספק של 245 כ"ס. כאן התאוצה ל-100 קמ"ש נמשכת 6.4 שניות, וצריכת הדלק היא 13.7 ק"מ לליטר. גרסת הבנזין הבכירה, ה-35i, תצויד במנוע ה-6 צילינדרים הנפלא בנפח 3.0 ליטר, עם הספק של 306 כ"ס. התאוצה הקלאסית תתקצר בגרסה הזו ל-5.5 שניות, וצריכת הדלק תעמוד על 12 ק"מ לליטר בסך הכל. כל הגרסאות יצוידו בתיבת 8 הילוכים אוטומטית, ובאופן מפתיע כולן ישווקו עם הנעה כפולה בלבד - ללא אפשרות להנעה אחורית, לפחות בשלב זה. כמו כן, ישווקו 3 מנועי דיזל בהספקים של 190, 258 ו-313 כ"ס. השיווק באירופה צפוי להתחיל בקיץ הקרוב, ומחברת "דלק מוטורס" נמסר כי בישראל יחל השיווק של ב.מ.וו X4 בחודשים אוגוסט-ספטמבר.
מעצבים ומהנדסים, מאמצים ורותמים את טכנולוגיות הסריקה התלת מימדית מכיוון שעל ידי שימוש בסורקים, ניתן לקצר תהליכים, לשפר דיוקים ולהפוך כל אובייקט פיזי למודל דיגיטלי ממוחשב בצורה קלה. סיום תהליך הסריקה, הינו רק תחילת תהליך התכנון המבוסס על הסריקה. תוצר הסריקה הינו ענן נקודות, mesh פוליגוני, ומגביל את המעצב בהמשך העיבוד והתכנון בתוכנות התיב"מ הסטנדרטיות. תוכנות Geomagic DesignX ו Geomagic Design Direct, הינן הכלים החזקים ביותר הקיימים בשוק לצורך עיבוד הסריקות והפיכתם לגופי סוליד אשר ניתן להמשיך לעצבם בתוכנת התיב"ם השונות כגון SolidWorks ,Key Creator, Cimatron, ProE ועוד. תהליך עיטוף המשטחים הינו חצי אוטומטי בו נוצרים טלאי משטחים, אשר עוטפים את המודל עד אטימתו לגוף מוצק. גופים מוצקים ניתנים לשימוש בתוכנות התיב"ם ההנדסיות השונות, אבל מוגבלים באפשרויות העיבוד שלהם. עיטוף משטחים, רלוונטי ומתאים לאובייקטים בעלי משטחים אורגניים וצורות אמורפיות אשר קשה לאפיינן. גישה המשלבת תהליכים אוטמוטיים והחלטת מעצב/מהנדס, לצורך שחזור כוונת המתכנן. תוכנות Geomagic מאפשרות למשתמש לבצע תהליך של הנדסה לאחור, תוך כדי הסתמכות על המודל הסרוק וזיהוי מאפייני הגיאומטריה שנסרקה. תהליך Reverse Engineering, מחייב עירוב שיקול דעת של המשתמש בעת בניית המודל המסתמך על המידע הסרוק.
מתווה רמון: בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו מתקשה לבנות קואליציה רחבה, כשבמוקד חילוקי הדעות ניצבת סוגיית הגיוס לצה"ל, הציג חיים רמון, מקורבה של יו"ר התנועה ציפי לבני, תכנית משלו, שאם אכן מקובלת על לבני - אין כל ספק שתתקבל באהדה בציבור החרדי. "צריך לדעת שבישראל אין שוויון בנטל, זו סיסמת שווא", אמר רמון בפני עשרות בחורים חרדים, במסגרת פורום "ליל שישי אקטואלי" שהתקיים ביום חמישי האחרון במלון לאונרדו בירושלים. "ערבים לא מתגייסים לצבא על רקע לאום, בנות לא מתגייסות על רקע דתי ויש גם פציפיסטים שלא מתגייסים. חיילי הנח"ל (משרתים) שנתיים ובחורי ישיבות ההסדר שנה וחצי, כל הדיבור הזה הוא דיבור לא קיים", אמר. "למה אנחנו מתעצבנים על חרדים?", הסביר רמון לנוכחים, כי "מילא הם לא משרתים בצבא, אבל גם חיים על חשבוננו". רמון אמר לקהל הנוכחים באולם כי אמנם לא ידרוש את גיוסם לצבא, אך יש לבטל את הקצבאות לאברכים. "מצד אחד, ההקצבה שלכם עלובה, אבל כשמדובר בהרבה אנשים זה המון כסף, והתהליך הזה חייב להיפסק. אתם כל הזמן גדלים. מהכסף שאנחנו נותנים לכם, שאותו נחסוך, אני אתן למי שמשרת שנה שלישית בצבא, וכך אותם בחורים ייצאו עם 150 אלף שקלים מהצבא", הסביר רמון. לדברי רמון, הדבר החשוב ביותר הוא שהחרדים ישתלבו בשוק העבודה. בכל הנוגע לשירות צבאי, אמר, הצבא לא רוצה את החרדים. "חלק גדול מבחורי הישיבות, צה"ל לא צריך ולא רוצה. מארבעה שנתונים שיש היום, יש אלף שמשרתים. וגם אם יש 2,000 זה מתוך 32-30 אלף. אני רוצה להפסיק עם הבלופים ועם השקרים, אנחנו יודעים שבסופו של יום הרוב המכריע של בחורי הישיבות לא משרת". "לא יהיה חוק שיחייב את כולכם ללכת לצבא. זה לא יקרה, אני מכיר אתכם", המשיך רמון, "לא רק שזה לא יקרה, גם ההישגים של השנים האחרונות ייסוגו אחורה. קודם כל לכו לעבוד, ככה תשלבו יותר מאשר בצבא, יהיה טוב לכם וטוב לחברה. זה ישנה את המצב הכלכלי בישראל ואת המצב הכלכלי שלכם. זה הפיתרון האמיתי". בנט: "המצב בו רבבות חרדים לא משרתים אינו מוסרי" עשרות רבנים חרדים בכנס נגד הגיוס: "זה כמו אש"
אורי בן ארי, מייסד ונשיא קרן אתנה: "עד היום, למעלה מ- 5,000 מורים נהנים ממחשבים ניידים ומקורסי הכשרה מקצועיים. אנו מברכים על החלטת ראש עיריית עפולה, אבי אלקבץ, להצטרף ל- 160 הישובים שכבר נהנים מהצלחת תוכנית "מחשב נייד לכל מורה" ומחיזוק והעצמת מעמדם של המורים." תכנית "מחשב נייד לכל מורה" להעצמת מורי ישראל ממשיכה להתפשט ברחבי הארץ: 76 מורים מ- 5 בתי ספר יסודיים בעפולה, קיבלו מחשבים ניידים במסגרת התכנית, פרי יוזמתה של קרן אתנה בשיתוף ראש עיריית עפולה, הסתדרות המורים, משרד החינוך ובנק מסד. בנוסף למחשבים הניידים, מקבלים המורים קורסי הדרכה של 120 שעות לכל מורה, הכוללים ידע בסיסי בהפעלת המחשב וכן הדרכה בנושאי מיומנויות דיגיטליות, שילוב מחשב בהוראה פרונטאלית, שימוש במידע נגיש ברשת האינטרנט ועוד. הכנסת תכנית "מחשב נייד לכל מורה" בעפולה התאפשרה בזכות תרומת הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון. ג'ייסון אריסון, יו"ר ומנכ"ל הקרן המשפחתית על-שם תד אריסון: "חלוקת המחשבים הניידים למורים בעפולה הינה צעד חשוב נוסף להעלאת רמת החינוך בארץ והתאמתה להתקדמות הטכנולוגית. אנו שמחים לקחת חלק ביוזמה המבורכת של קרן אתנה, ומקווים כי ערים נוספות בישראל יצטרפו אל הפרויקט בעתיד". אבי אלקבץ, ראש עיריית עפולה: "עפולה הכריזה על קפיצת מדרגה בחינוך, שבחלקה באה לידי ביטוי בקידום העיר כעיר דיגיטלית בחינוך. התכנית "מחשב נייד לכל מורה" של קרן אתנה להעצמת המורים בישראל היא בגדר מהפכה של ממש בדרכי ההוראה, ובהעמקת הידע. עבור תלמידי ומרי עפולה זו בשורה של ממש" עפולה, הינה הרשות החמישית במחוז צפון שמצטרפת לתכנית. אחרי חלוקות קודמות ב – 24 ערים ובמועצות האזוריות: ירושלים, באר שבע, ערד, ירוחם, שדרות, דימונה, אשדוד, אשקלון, המועצה האזורית באר טוביה, מ.א. חוף אשקלון, רמלה, לוד, אורנית, ברנר, שוהם, רעננה, קדומים , מ.א. בקעת הירדן,טירת הכרמל, נשר, המועצה האזורית מעלה יוסף, טבריה, קצרין , והמועצה האזורית מטה אשר. אירוע חלוקת המחשבים התקיים ביום חמישי 18.11.10 באשכול הפיס בעיר, במעמד ראש העיר אבי אלקבץ, מזכ"ל הסתדרות המורים יוסי וסרמן, נשיא ומייסד קרן אתנה, אורי בן- ארי, משנה למנכ"ל הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון , שלומית דה פריס, מנהל שיווק ומכירות בנק מסד, רון כהן, מנהל גף יישומי מחשב במשרד החינוך, רוני דיין, מנכ"ל הקרן לקידום מקצועי בהסתדרות המורים , שלמה ישי ויו"ר סניף הסתדרות המורים בעפולה, עופרה גזית. אבי אלקבץ, ראש עיריית עפולה: "עפולה הכריזה על קפיצת מדרגה בחינוך, שבחלקה באה לידי ביטוי בקידום העיר כעיר דיגיטלית בחינוך. אני רואה חשיבות עליונה בשימוש בטכנולוגיה, תקשוב ומחשוב במערכת החינוך המאפשרת את הבאת עולם הידע לכיתה באופן בלתי אמצעי. התכנית "מחשב נייד לכל מורה" של קרן אתנה להעצמת המורים בישראל היא בגדר מהפכה של ממש בדרכי ההוראה, ובהעמקת הידע. עבור תלמידי ומרי עפולה זו בשורה של ממש". אורי בן- ארי, נשיא ומייסד קרן אתנה ציין כי "עד היום, למעלה מ- 5,000 מורים נהנים ממחשבים ניידים ומקורסי הכשרה מקצועיים. אנו מברכים על החלטת ראש העיר עפולה, אבי אלקבץ, להצטרף ל- 160 הישובים שכבר נהנים מהצלחת תוכנית "מחשב נייד לכל מורה" ומחיזוק והעצמת מעמדם של המורים." עפ"י תוכניתה של קרן אתנה, עד סוף 2012, יחולקו 60,000 מחשבים ניידים למורים בישראל. התוכנית מתבצעת בשותפות אסטרטגית עם הקרן לקידום מקצועי בהסתדרות המורים, בנק מסד ומשרד החינוך. בין התורמים לתוכנית מצויים תורמים מהמגזר השלישי: קרן ירוחם, קרן מיראז', קרן אנג'ל, האחים עופר, מגבית בריטניה, מגבית קנדה, ארגון מתן, הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון, ג'רי שוורץ והת'ר רייזמן, משפחת ליכטמן, משפחת חברוני, משפחת גרשוני, מועדון נאמני רוטרי בלוד. תורמים מהמגזר העסקי: טושיבה, באג , מפעיל, אינטל, מיקרוסופט, סימנטק, טלדור, טק דטה, יקב צורעה, מכתשים אגן, רדיקס, פוג'יטסו, אנשים ומחשבים, מכתשים אגן, קרן אי.ד.בי., קבוצת עמל והמי"ל.
22 מעקב אחר פיסקה מסויימת, כיצד? 35 מיהו הפסיכולוג? 41 בעיות תצוגה? 42 איך משיגים את הנתון הזה? יש כמה אפשרויות שאני יכול לחשוב עליהן. להפריד על פי הזמן ולקרוא לערכים: "המרד הערבי 1916" ו"המרד הערבי 1936", עם או בלי סוגרים, ועם או בלי שנת הסיום. להפריד על פי המקום ואז זה יהיה משהו כמו "המרד הערבי" ו "המרד הערבי בארץ ישראל". המידע מעניין ביותר ! תודה ! 1. האם פרסום פרטים על כלי הנשק, טכנולוגיה ומידע מסווג אחר של צה"ל באנציקלופדיה זו מהווה עבירה על החוק? 3. האם ניתן לתרגם לוויקפדיה העברית ערכים בנושא הנ"ל שקיימים כבר בוויקפדיה האנגלית? קרא את דיני מחשבים כדי לקבל מושג על מורכבות המצב החוקי. אל תפרסם מידע מסווג בויקיפדיה. אנחנו אנציקלופדיה, ולא אתר חדשות, ואין לנו תקציב לעורך דין. בכל נזק שייגרם, כותב המידע יהיה הנתבע העיקרי - אני מקווה שלך יש תקציב לעורך דין. אפשר לתרגם מויקיפדיה האנגלית, אבל אם מדובר במידע מסווג, תהיה לו בעיה של אמינות, ואין לנו עניין בפרסום שמועות ואגדות. אם תקפיד לתרגם רק מידע שאתה אישית יכול להעיד על אמינותו, חזרנו לסעיף 2, והתירוץ שזה כבר מופיע בויקי האנגלית לא יעזור לך. כפי שהבהרתי במדיניות המחיקה, כל הדיון הזה חסר תועלת. דברים שהם באמת מסווגים ימחקו פשוט מכיוון שלא ניתן לבדוק את אמינותם (אם ניתן, הם בכל מקרה נכנסים לקטגוריה של "פירסומים זרים" ומותר בפירסום). לגבי אירועים עתידיים, ויקיפדיה איננה אתר חדשות ואין לכתוב דברים כאלו (בלי קשר להיותם מסווגים או לא). יש לי 2 בעיות לשוניות כאשר אני מתרגם מאמרים... 1. כותבים מרוץ או מירוץ? לי נראה שיש להשתמש בכתיב מלא אבל מישהו שינה את כל המאמרים בנושא מירוצי אופניים לקטגוריית מרוצי אופניים :S אז מה עושים? שאלתי את השאלה הזאת כבר מספר פעמים , אבל נראה לי שיהיה לי יותר סיכוי לקבל תשובה פה. בכל פעם שאני מוסיף תמונה של מדי הנבחרת בתבנית , התמונה תמיד מופיעה במרכז התבנית , וזה יוצר מצב שבו הטבלה מתרחבת , וזה משבש את התבנית , ומכער אותה. הערך שניסיתי לערוך הוא נבחרת שוודיה בכדורגל , שתורגם מהערך האנגלי. שינו לב לשינוי בין הערך העברי לאנגלי , הטבלה התרחבה בגלל שהתמונה של מדי הנבחרת לא מופיעה במרכז , אבל לא הצלחתי בשום דרך להזיז את התמונה למרכז. שלום. אני חדש כאן, ורציתי לדעת אם אפשר להעלים את הקישורים בתוך הטקסט. 'כניסות' הוא המונח המדויק ? קריאה בצג המחשב היא לא הכי טבעית לרובנו, והקישורים הצבעוניים האלה לא בדיוק מקלים על הקריאה, אלא רק מקשים (לדעתי). תאמין לי, זה זמני. בעוד שבועיים אם יעלימו לך את הקישורים אתה תטפס על הקירות מרוב עצבים. ראו ערך סיימון - הנ"ל מדבר על משחק מחשב (מופנה מערך אחר) סיימון הינו גם רימון רובה נגד טנקים אפשר לקרוא לו גם סימון עם י אחת אבל בדפי היצרן מופיע כ "סיימון" ראו ערך סימון אם אפשר לשלב בין ה2 ? אני חושב שכדאי לערוך את תבנית:עיר , ולהוסיף בקטגוריה של האוכלוסיה תת קטגוריות: אוכלוסיית העיר , ואוכלוסיית מטרופולין העיר (כמו בויקיפדיה באנגלית). שמתי לב גם שאין אחידות בנושא הזה: בערים מסויימות מציינים בקטגורית האוכלוסיה את אוכלוסיית העיר (כמו בטורונטו) , ובערים אחרות מציינים את אוכלוסיית המטרופולין (כמו ביוהנסבורג) , וזאת טעות מצערת. זאת בדיוק המטרה! אני אישית הכנסתי את התבנית למספר לא קטן של ערים , אבל הבעיה היא כאמור התת גטגוריה שחסרה , וזה גם גרם לי להפסיק את הכנסת התבנית לערים נוספות. לא מצאתי תבניות להגהה מתקדמת בפרט: לשונית, טכנית, תרגום מוסגים/שמות. /* קוד לסידור רשימות (רשימות מסוג * בלבד (ולא מסוג #)). הקוד מופעל רק במרחב המאמרים (ns-0) כיוון שהקוד עלול לגרום לעיוותים שונים במרחב הקטגוריות... ובדר"כ אין בעיות במרחבים אחרים. בהתחלה חשבתי שיש לקרוא את שמו הפרטי - סאלבדור. היה נשמע לי קצת יותר הגיוני (וגם לטיני), אבל אם אתה אומר אז אני מאמין לך. אפשר למצוא באתר דובר צה"ל מידע על זכויות יוצרים על התוכן שבאתר. מה שאתה מקבל הוא זה מסמך משפטי די מפחיד שלא ממש עונה על השאלה. צריך לבדוק מה נחשב לשימוש הוגן. אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ויקיפדיה:דלפק_ייעוץ/ארכיון_21&oldid=23145096"
אם יש לי לוח תלת פאזי ואני רוצה להזין ממנו לוח משנה לקראון שיצרוך אולי 8 אמפר בלחץ 2 פלורואסנטים שקע למחשב ומזגן של פחות מכח אחד 600 הספקו איזה ממט לשים בלוח כראשי לפני הפחת אני עושה שם שני מעגלים אני יודע שלפי הספר עושים ראשי בלוח משנה פחות בדרגה מהלוח הראשי אבל הראשי פה הוא תלת ואני לא צריך זאת מה לעשות? האם PL צריך קבל ? האם בנורות PL צריך קבל לשיפור מקדם ההספק ? לשיפור מקדם ההספק. אלו בדרך כלל יש. כולל חיבור סליל מגען *ומגעי כוח בקונטקטור. למשהו יש מושג מדוע בחברת חשמל מחשבים את סה”כ הצריכה הריאקטיבית ע”י גורם הכפלה ? האם גם אצלכם גורם ההכפלה הוא 4 ? זה אולי קשור לסוג המונה. מעניין אותי לגבי סוללות נטענות עם חומצה. ולגבי שאר הסוללות לא יזיק לדעת גם לגביהם. בד”כ מוני החשמל אמינים ואינם מזייפים , אך יכול לקרות שמונה מזייף.הבדיקה הטובה והאמינה ביותר היא במעבדה , אך עלות הבדיקה אינה כדאית .יותר כדאי לרכוש מונה חדש / מחודש שעלותו כמה עשרות שקלים בלבד , להבדיל ממונה דיגיטלי שעלותו מס’ מאות שקלים . מבחינת אמינות המונים המכנים טובים למדי ואין טעם להחליפם במונים יקרים . על כל מונה רשום מספר המסמן את מספר הסיבובים שהדיסק יעשה עבור 1 קילו וואט בשעה לדוגמא : UKWH=150 , ז”א שאם הדיסק יעשה 150 סיבובים במשך שעה , צריכת החשמל שתימדד ע”י המונה תהיה 1 קילו וואט , מכאן עולה שאם נדע את ההספק הנמדד במשך שעה , נוכל לספור א ת סיבובי הדיסק ולהשוותם עם הרשום על המונה . לצורך הבדיקה יש לספור את מס’ סיבובי הדיסק במונה , ולהשוותן למס’ סיבובי הדיסק המתאימים לצריכת KWH 1 והרשומים על המונה . לצורך הבדיקה הנ”ל בחרתי בקומקום חשמלי , שהוא צרכן בעל אופיין קבוע , ואשר גרם לסיבובי דיסק איטיים במונה , וזאת כדי שאוכל לספור את הסיבובים ללא טעות . נבחנה גם אפשרות לבחור את הקומפרסור לצורך הבדיקה , אך החלטתי לא להסתמך עליו מאחר וסיבובי הדיסק שלו היו מהירים מאד, ויכלו לגרום לטעות בספירה , וזאת עקב זמן התגובה הקצר שעומד לרשותי בתנאים הנ”ל . 9. חישבתי את ההפרש שבין ההספק הנמדד ע”י המונה , לבין ההספק האפקטיבי של הקומקום , וקיבלתי 1732.9 – 1732.8 = 0.1W מסקנה הפרש של W 0.1. בבדיקה שמסתמכת על ראייה וזמן תגובה של הבודק , הוא זניח ביותר. והמסקנה היא , שהמונה אכן רושם את צריכת החשמל הנכונה העוברת דרכו , ואינו מזייף . מי המציא את המחירון פה???
ראיון עם ניר נאדר- פעיל במפלגת דע"ם, מפלגה שמאלנית סוציאליסטית. נאדר מספר על פעילות המפלגה ועל עמותת מע"ן שהוקמה על ידי המפלגה בנסיון להטיב ולשנות את תנאי התעסוקה של עובדים בארץ; אודות הפרויקט "לחם ושושנים" – תערוכה שנתית שבמטרתה לגייס כספים על מנת לסייע לנשים פלסטיניות לקבל תעסוקה בתחום החקלאות. נאדר מספר גם את סיפורו האישי כאמן 'פוליטי' אשר החליט לבסוף להתעסק בפוליטיקה במישירין, ואשר באופן מתמיד משלב בפעילותו את התרבות והאמנות עם העשייה החברתית- אקטיביסטית. הראיון נערך במסגרת מחקר אודות ההיסטוריה של תרבות ואקטיביזם בתל אביב-יפו, המלווה את התערוכה "עיר שדה". מיכל נאמן, העיניים של המדינה, 1974. הדימוי באדיבות האמנית.
שום יבש הוא תיבול טעים המשמש בישול העולם. תבלין ריחני זה נהדר לבישול מנות בשר ועוף, ומוסיף להם פיקנטיות מיוחדת. תכונות מועילות שלה נשמרים באופן מושלם אם המוצר מיובש כראוי, אבל הטעם הופך טעים פשוט. הערך של התבלינים טמון בטעם המדהים שיכול להפוך אפילו מנה פשוטה. לכן, הן במהלך ייבוש ואחסון, העיקר הוא לשמור על הריח ולייבש אותו כראוי. שום יבש כראוי בבית, תוך שמירה על ארומה שלה תכונות מועילות במספר דרכים. במקרה זה, ניתן לייבש הן עם ראשים שלמים. התנאי העיקרי הוא המוצר חייב להיות התבגר היטב. אתה צריך לחפור את הירקות רק מאדמה יבשה, אשר מזועזע בקלות את פקעות. אם הקרקע רטובה, קיים סיכון של זיהום שום. כמובן, זה יכול להיות שטף, אבל זה יתייבש במשך זמן רב, ואת הלחות עלולה להוביל להידרדרות של המוצר ואת המראה של עובש. הטוב ביותר עבור ייבוש הוא זנים מתאימים "קריאולי" ו "כסף לבן". הם בהחלט לשמור גם את הטעם של המוצר, וכן תכונות שימושיות. עבור ייבוש, רק נוצרו באופן מלא, נקי ללא נזק, מתאים. מיד לאחר חפירה, ראשי נשארים לשכב על קרקע יבשה במשך כמה ימים. במהלך תקופה זו, המוצר מבשיל. כאשר צמרות יבש, הוא קלוע לצמות או לחתוך, משאיר גדם קטן כדי ליצור צרור. ואז לתלות בחדר יבש, קריר לאחסון לטווח ארוך. כדי לייבש את הירקות עם פרוסות להשתמש מכשירי חשמל ביתיים, כגון תנור או מייבש. בשיטות אלה, השום מפורק לציפורן, מקולף. עבור ייבוש איכותי ומהיר, השיניים נחתכות לפרוסות דקות, ובעיקר בעזרת סכין מטבח רגילה. עם חיתוך כזה בולט מינימום של מיץ. שום הוא חתך צלחות דקות והניח על גיליון אפייה. אתה יכול להשתמש קלף, כך פרוסות יהיה פחות צורב להישאר נקי. הטמפרטורה נקבעת על 60 מעלות. בהשפעת האוויר היבש, הלחות מתחילה להתנדף. על מנת להפוך את התהליך מהר יותר, אתה צריך לתת צריכת אוויר צח. לשם כך, דלת התנור נותרה פתוחה. המושב הראשון הוא 40 דקות. לאחר מכן, תן את הייבוש בעתיד מגניב ולאחר מכן לשים אותו בתנור שוב. זמן הייבוש הכולל הוא 4-6 שעות. שיטה זו היא אחד הזולה ביותר פופולרי, כאשר הוא משמש, שום שומרת לעצמה את המאפיינים ואת הטעם, המהווה את הקריטריון העיקרי להכנת המוצר. השלילי היחיד הוא כי התהליך הוא בעייתי למדי, אתה צריך לפקח על זה כל הזמן ולוודא כי המוצר לא לשרוף.יתר על כן, אצווה קטנה נעשית בכל פעם. שיטה זו כוללת את הטיפול בחום של המוצר, תוך שמירה על תכונות מועילות של המוצר. שיני שום נחתכים בצלחות דקות או טבעות ו הניח החוצה במרווחים קצרים עבור זרימת האוויר. תנאי הטמפרטורה במייבש VOLTERA 1000 Lux חייבים להיות מוגדרים בתוך 60 מעלות. שיטה זו מאפשרת לך למנוע נזק למוצר גם בחורף. השיטה המתוארת היא הרבה יותר נוח מאשר הקודם, זה חוסך זמן ומאמץ. הרבה יותר ניתן לעשות בכל פעם, מאז הרשומות הם ערוכים בכמה שכבות. אחת השיטות המסורתיות ביותר היא לייבש את השום בחוץ. זוהי הדרך הארוכה ביותר, זה לוקח בערך 2 שבועות. בשיטה זו, זה לא צריך להיות מותר להתייבש באור שמש ישיר. שום צריך להיות חתוך לפרוסות, ואז לשים על משטח נקי ויבש לחתוך. החדר שבו מתרחש התהליך צריך להיות מאוורר היטב. ייבוש מתרחש לחלוטין בצל, ללא חשיפה לאור השמש. זה משמר את היתרונות של המוצר. שיני שום יבשות הם הקרקע במטחנת קפה או בלנדר, ובכך להשיג אבקה אחידה. אם הצלחות להתפורר רע, אתה צריך לייבש אותם. על בסיס אבקת הוא מדהים תיבול שום מלח, אשר נותן piquancy מיוחד על המנה. היחס נלקח 1: 3, חלק אחד של אבקת שום מעורבב עם שלושה חלקים של מלח ים. נסו להשתמש זה תיבול ארומטי בחורף הראשון, אחרת שימושי תכונות ארומטיות הולכים לאיבוד. עצה! חנות אבקת שום במיכלים אטומים, במקום יבש. מבלי לאבד את המאפיינים שלה, התבלינים מאוחסנים במשך 1-2 חודשים, אז את הארומה ואת הטעם תכונות להתחיל לאבד. עדיף לאחסן שיני שום בצנצנות זכוכית כהה או בתוך מכולות קרמיקה עם מכסה אטום. חיי המדף הם שנה אחת, בתנאי שנבחר מקום כהה ויבש. יש להקליד את זה רק עם מכשירים יבשים, את הלחות של לחות מוביל נזק למוצר. המכסה צריך להתאים היטב על הצוואר, ואת הצנצנת עצמה עדיף להיות בצבע כהה. השום גם משפר חסינות ומסייע במאבק נגד טפילים שונים. שימוש קבוע של אבקה יבשה ממנו, משפר באופן משמעותי את המצב האנושי הוא מניעת מחלות רבות, במיוחד בחורף. אבקת שום משמש באופן פעיל קוסמטולוגיה, מתנהג כמרכיב העיקרי מסכות לטיפול בעור. הקפד לקרוא את המאמרים על אספרגוס ייבוש גזר פריך עבור הטעם המלא של מנות החורף. צפה בסרטון: שום ובצל: :עונת גידול ,זריעה, שתילה וכללי טיפול (יָנוּאָר 2020).
הגיעו ל-135.3 מיליון דולר, גידול של 9% בהשוואה ל-124.6 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד. הכנסות משירות הגיעו ל-205.3 מיליון דולר, גידול של 28% בהשוואה ל-160.0 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2016. הרווח התפעולי שלא על פי GAAP הגיע ל-43.0 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2017 בהשוואה ל-30.1 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד. הרווח הנקי שלא על פי GAAP הגיע ל-31.0 מיליון דולר ברבעון הראשון, בהשוואה לרווח נקי של 20.1 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד. הרווח הנקי למניה מדוללת הגיע ל-0.17 דולר בהשוואה לרווח למניה של 0.12 דולר ברבעון המקביל אשתקד – גידול של 42%. הרווח הנקי על פי GAAP הגיע ל-10.7 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2017, בהשוואה ל-2.1 מיליון דולר ברבעון המקביל ב-2016. הרווח הנקי למניה מדוללת על פי GAAP הגיע ל-0.06 דולר ברבעון הראשון של 2017 בהשוואה ל-0.01 דולר ברבעון המקביל אשתקד.
תאור הקורס: בעשור האחרון אנו עדים למספר חסר תקדים של סרטי נשים, עלילתיים ותיעודיים כאחד. יצירות אלה מגדירות מחדש את מקומה של האישה בחברה הישראלית, לא רק ביחס למסורת הייצוג שלה מאז ראשית ימי הקולנוע הישראלי אלא גם ביחס לסוגיות מרכזיות הנוגעות למקום הישראלי, אישיות ופוליטיות כאחת. בקורס זה נבחן את הקולנוע הישראלי הנשי החדש ממספר נקודות מבט: הופעתה של הסובייקטיביות הנשית וניסוחה, המתח בין סוגי המרחב השונים של האישה הישראלית (מרחב הגוף, מרחב הבית, מרחב העיר וכו'), הפוליטיזציה של הקול הנשי כפי שהיא משתקפת בהתייחסותו לסוגיות המינוריות של הקיום, ולבסוף האלטרנטיבות המוצעות על ידי אותו הקולנוע. ראשית הקורס בסקירת שתי מגמות בולטות בשנות השישים של הקולנוע הישראלי ביחס לגוף האישה – המבט הקולוניאליסטי המשעבד את התשוקה הנשית לדחפים הפרימיטיביים הטרום-תרבותיים והמבט המחפיץ, הפטישיסטי המנטרל את האישה מסובייקטיביות כלשהי. על רקע זה הקורס יעבור לקולנוע הישראלי החדש, לסרטיהן של נשים ישראליים שלא רק מצליחים להעניק משמעות חדשה לגוף ולגופניות אלא גם מצליחים לייצר פרובלמטיזציה פוליטית של הנשי, הז'אנר הקולנועי המזוהה ביותר עם הקולנוע הנשי – המלודרמה, והגוף הנשי בכלל.. בין הסרטים שידונו "פורטונה" (מנחם גולן, 1967) ו"מקרה אישה" (ז'אק קטמור, 1969), "איה אוטוביוגרפיה נשית" (מיכל בת-אדם, 1994), "אביבה אהובתי" (שמי זרחין, 2006), "כלת הים" (קרן ידעיה, 2010), "שלוש אימהות" (דינה צבי ריקליס, 2006), ו »הנותנת" (הגר בן-אשר 2011) "לא רואים עליך" (מיכל אביעד, 2011). During the last decade, Israeli cinema has produced an unprecedented number of women's feature and documentary films. These films redefine women's place and role in Israeli society and throw light on certain key individual and political issues in Israeli society in general. In this course we will review Israeli cinema from a number of points of view, namely: The appearance of women's subjectivity, the tension between various kinds of space (the space of the body, the space of the house, the space of the city, etc) and the Israeli woman, the politicization of the woman's voice as reflected in minority discourses and, finally, the alternative women filmmakers offer to Israeli cinema. The course will begin by presenting the two dominant options in 1960’s Israeli cinema – the Oriental gaze that subordinates the woman's body to the colonizer's desire, and the fetishistic gaze that deprives women of any form of desire. Against this background the new Israeli cinema produced since the late 1990s has created films that return to the Israeli woman her body, her voice and her gaze. Among the films that will be discussed: "Fortuna" (Menachem Golan, 1967), "A Woman's Case" (Jacques Katmor, 1969), "Jaffa" (Keren Yedaya, 2010), "Aya – An Imagined Autobiography" (Michal Bat Adam, 1994), "Three Mothers" (Dina Zvi-Riklis, 2006), and "Invisible" (Michal Aviad, 2011).
שלום, אני עובד בארגון גדול ואמור להחזיר את אסופת המסמכים (כולל תעודה ראשונה וב.ל. 250) למעסיק בכדי שיגיש עבורי את התביעה לביטוח לאומי. אני תוהה בשלב זה האם כדאי לי להגיש את התביעה דרך עו"ד ? האם מי שיש למקום העבודה שלו הסדר כזה מול הביטוח הלאומי בכלל יכול להגיש את התביעה בעצמו דרך עו"ד? האם אוכל להגיש את התביעה לדמי פגיעה דרך המעסיק וכל תביעה נגד גורמים אחרים - נגד המעביד, נגד צד ג' או נגד חברת ביטוח - דרך עו"ד ? אני יודע שיש להגיש את התביעה לדמי פגיעה עד שנה מקרות התאונה. מה ההתיישנות לגבי תביעה לנכות, כנגד המעביד, נגד צד ג' או נגד חברת ביטוח?
בנק הדואר רוצה לגדול: דואר ישראל השיק היום (ב') כרטיס נטען רב מטבעי של בנק הדואר ומאסטרקארד (MasterCard), הכולל שלושה מטבעות (שקל, יורו, ליש"ט), שאינו מצריך חשבון בנק. במסיבת עיתונאים שערכה הבוקר החברה בתל אביב הציגו בכירי החברה את הכרטיס החדש וציינו כי השימוש בו אינו כרוך בעמלות, וניתן להשתמש בו כמו בכל כרטיס אשראי בכל בתי העסק בישראל ובאירופה, כולל תחנות דלק, כמו גם באתרי הסחר האינטרנטיים. עלות הכרטיס היא 45 שקלים בתוקף לחמש שנים. הכרטיס החדש מצטרף לשני כרטיסים שיש כבר לבנק הדואר – אחד לשקלים והשני לדולרים. בשונה מכרטיסים נטענים הקיימים בשוק של בנקים ישראליים, סכום ההטענה גבוה בהרבה ומגיע ל-20 אלף שקלים, וכך גם סכומי השימוש היומיים גבוהים מן הכרטיסים המתחרים: 4,400 שקלים משיכה יומית, ו-6,600 שקלים או 1,500 יורו לשימוש יומי בכרטיס. הכרטיס החדש מיועד לשימוש עבור שלושה קהלים עיקריים, לדברי בכירי דואר ישראל: לנוסעים לחו"ל, למי שמבצעים קניות אונליין ועבור כמיליון תושבי ישראל שמסורבים בפתיחת חשבון/כרטיס אשראי על-ידי הבנקים. שר התקשורת, ח"כ איוב קרא, שהשתתף במפגש העיתונאים, ציין, כי יש בישראל כמיליון תושבים שאין להם כרטיס אשראי או חשבון בנק, "ועדיין הם צריכים ללכת לסופרמרקט ולבצע קניות". "במסגרת 'מהפכת קרא' והורדת יוקר המחיה, אני מתכוון לפעול מול כל המשרדים כדי לסייע לאוכלוסיות החלשות ולהפוך את בנק הדואר לבנק חברתי אמתי, המסייע בחינוך פיננסי לנזקקים. הכרטיס החדש הוא הסנונית הראשונה – שמטרתו להקל עליהם". עוד ציין קרא, כי "כיום, למרות הגידול בשימוש בכרטיסי אשראי, לא חלה ירידה בשימוש במזומן, ואני וחברי לממשלה נלחמים בתופעה, בדומה לכל הממשלות בעולם הפועלות לצמצום השימוש במזומנים". דני גולדשטיין, מנכ"ל דואר ישראל, אמר, כי "בנק הדואר מהווה חלק משמעותי וחשוב במרקם השירותים הרחב שחברת דואר ישראל מספקת כיום ללקוחותיה. מימוש החזון ייצר ערך משמעותי ללקוחות החברה בתחומי הסחר המקוון והקניות ברשת, תוך שילוב מגוון קהלים רחב לתוך הסביבה הגלובלית, המאפשרת את הורדת יוקר המחיה". עוד ציין גולדשטיין, כי תחום הסחר המקוון הפך בשנים האחרונות מנוע צמיחה, וכ-60% מהשימושים בכרטיסים הנטענים בבנק הדואר הם לקניות מקוונות. אחד המניעים להשקת הכרטיס, ציין, הוא מחקר שהראה כי מרבית בני הנוער קונים באינטרנט כבר מגיל 14, ומשלמים בעיקר בכרטיס האשראי של ההורים, יחד איתם או לבד. "הכרטיס הנטען הוא הפתרון המושלם עבורם ועבור הוריהם לרכישות בטוחות ברשת, תוך שליטה בהוצאות". אבי בלו, מנהל בנק הדואר, אמר, כי לפי מחקרים, הצפי לשימוש בכרטיסים נטענים הוא לצמיחה של פי ארבעה, מכ-900 מיליארד דולר ל-3.6 טריליארד דולר בשנת 2022. חזי צאיג, יו"ר דירקטוריון דואר ישראל, אמר, כי "החזון שלנו הוא שבנק הדואר יציע מגוון שירותים בנקאיים ופיננסיים, לרבות אשראי ופיקדונות לכלל תושבי מדינת ישראל. הפכנו את בנק הדואר לחטיבה עסקית, ואנו משיקים כל הזמן מוצרים חדשים. אני מאמין שבנק הדואר יבצע בשנים הקרובות קפיצה נוספת עם הרחבת מגוון השירותים הפיננסיים, מה שיאפשר לנו להציע לכלל תושבי מדינת ישראל אלטרנטיבה מצוינת לבנקים".
מדוע אסור לשתות מים הערב בין 9 וחצי ל-10 וחצי, מהיכן נובע המנהג, מתי בכל זאת מותר לשתות, וממה החשש? הרב בנימין חותה עונה לאתר לדעת על המנהג המובא אצל הפוסקים. מנהג קדום אוסר על שתיית מים הערב בין השעה תשע וחצי לעשר וחצי, וזאת מחשש לסכנה. כתב רבי דוד אבודרהם זצ”ל, כי בשנה ישנם ארבע החלפות של משמרות אצל המלאכים הממונים על שמירת המים, ובשעת החלפת המשמרות אין שמירה והמזיקים מזיקים את המים, ומכיוון שכך, סכנה היא לשתות את המים. הדברים מופיעים בפוסקים האשכנזים והספרדים, והדבר בא לידי ביטוי לגבי מצוות שנעשו עם מים שכאלו, למשל ‘מים שלנו’ למצות, או לגבי אדם שבירך שהכל ולפתע נזכר שזו שעת סכנה. מעטים הם הפוסקים שלא חששו לכך, אולם הפרי חדש ופוסקים רבים נוספים גם אמרו שיש סכנה ממים אלו. בשיחה עם הרב בנימין חותה מחבר הספרים ‘כי בא מועד’, ו’כי בו שבת’, הוא אומר לאתר לדעת כי זמן החלפת משמרות המלאכים הוא קצר ביותר, אולם מכיוון שלא ידוע הזמן המדוייק, קבעו הפוסקים והחמירו חצי שעה לפני וחצי שעה אחריי. שאלנו את הרב חותה, האם יש בכל זאת אפשרות לשתיית מים?, והוא השיב כי המזיקים אינם מזיקים למים אם הוכנס בהם מבעוד מועד מתכת. “זה יכול להיות כפית, מטבע, או כל דבר שהוא ברזל. אם הניחו זאת לפני התקופה, אז אין בעיה לשתות את המים”. מה לגבי מרק, קפה, מיץ וכדו’? מים שמעורבים עם דברים אחרים מרקים או מיצים אין לחשוש. אולם חשוב להדגיש כי כל זה מדובר בכך שהמים שינו צורתם לפני התקופה ולא תוך כדי. זאת אומרת, אם מכינים מרק באותה שעה, אין לעשות זאת ממים חדשים. בפוסקים נכתב שעיקר הנזק הנגרם זה במעיים, וראו שהיו מקרים שלא מצאו מהיכן האדם ניזוק, והוברר שזה מאותה סכנה.
פעם בשנה מציין כל עם ישראל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בטקסים ממלכתיים, מפגשים עם ניצולי שואה ועוד, אך ישנם כאלה שבחרו להקדיש את חייהם לפרויקט ההנצחה. אלישה יעקובי, מייסדת עמותת "שם ונר" שמה לעצמה למטרה לחבר את זיכרון השואה לדור שכבר לא יכיר את הניצולים. יעקובי (52), תושבת רמת השרון, נשואה ואמא ל-6 ילדים, הגיעה לארץ לפני כ-30 שנה ללמוד באוניברסיטה העברית, התחתנה והקימה כאן משפחה. כמי שהתחנכה בבית דתי וספגה לדבריה מילדות ערכים של מעורבות ותרומה לקהילה, בער בה לעשות משהו למען הזולת. לאלישה אין קשר אישי לשואה אך בעלה איבד בשואה בני משפחה וסבתו ניצולת שואה. הרעיון להקים את העמותה נולד ביום השואה כשבתה של אלישה, ציינה ביום זה שמבחינתה זיכרון השואה הוא לא יותר מפיסה בהיסטוריה, למרות שסבתא היא ניצולת שואה. אלישה הבינה שעליה לעשות מעשה בכדי לחבר את השואה לדור שכבר לא יכיר את הניצולים, שגדל ומתחנך כאשר מספר ניצולי השואה הולך ופחות וקולם של מכחישי השואה בעולם מתחזק. עמותת "שם ונר" שהקימה, פועלת להנצחת זיכרון השואה לדורות הבאים בדרך מקורית ואישית. היא קוראת למשפחות הנספים ולכלל הציבור הישראלי, להנציח את זכר נספי השואה, באופן מיוחד המבליט את הסיפור האישי של הנספה ומציין את שמו, גילו, עיר מגוריו או כל פרט אחר שידוע עליו באמצעות יצירת נר זיכרון אישי. אלישה יעקובי מייסדת עמותת "שם ונר" "הרעיון מאחורי היוזמה הוא לפתח מסורת של הנצחה שונה, הדלקת נרות נשמה אישיים, שכל אחד יכול לבצע בביתו ובחיק משפחתו", היא מסבירה. "הרעיון היה לחבר את המנהג היהודי להדלקת נרות לעילוי נשמת המת עם הנצחה אישית. באמצעות הדלקת נר נשמה הנושא את שם הנספה, גילו, מקום המגורים, מקצוע וברקוד שנסרק וחושף את סיפורו האישי ניתנת הזדמנות להכיר אישית ולפתח הזדהות". כיום נמצאים במאגר השמות כ-160,000 שמות וסיפורים", היא מוסיפה. "וחשוב לנו מאוד שהמפעל החשוב וההיסטורי הזה יילך ויתרחב. למרות המטען הרגשי והמעורבות הרגשית הגבוהה באיסוף הנתונים והסיפורים, הסיפוק הגדול אותו אנו מעניקים למשפחות הנספים ושמירת זיכרונם של הנספים בתודעה הציבורית מעניק לנו כוח להמשיך בעשייה." "יש לי חלום", היא מסכמת, "שכל אחד מששת מיליון הנספים בשואה יזכה שמישהו ידליק עבורו נר נשמה אישי. בדיוק כפי שנוהגים להניף דגל ביום העצמאות, כך אנו שואפים שביום השואה כולם ידליקו נר נשמה עם שם של נספה". אלישה יעקובי ונורה סיפרמן. "למרות המעורבות הרגשית הגדולה והמטען הרגשי מאחורי הסיפורים, הסיפוק בהנצחת הנספים וזיכרונם מעניק כוח רב" נורה סיפרמן (63) מנכ"לית עמותת "שם ונר", היא נשואה, אמא לשלושה ילדים וסבתא לחמישה נכדים, מתגוררת ברמת חן, עלתה לארץ בגיל 16, בעלת תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים. סיפרמן עבדה שנים רבות כמנכ"לית כספים בעולם העסקי, וחיפשה לעסוק בדברים יותר "ערכיים". דרך מכר משותף היא הגיעה לאלישה והתלהבה מהרעיון שמאחורי העמותה. לנורה לא היה חיבור אישי לשואה אך תוך כדי העיסוק בנושא, נבירה בסיפורים האישיים והגדלת מאגר השמות, היא מצאה את התמונה המשפחתית שזכורה לה מבית סבתא ב"יד ושם" וכך נחשפה לסיפוריהם של סבתא רבתא וסבא רבא שנספו בשואה. סיפרמן מספרת: "אני גאה בפעילות העמותה שנותנת מקום לסיפורים ולאנשים שסיפורם לא נשמע. למרות המעורבות הרגשית הגדולה והמטען הרגשי מאחורי הסיפורים, הסיפוק בהנצחת הנספים וזיכרונם מעניק כוח רב". בשנה שעברה קיבלה אלישה יעקובי אות הוקרה על שימור תרבות ומורשת מאשת סגן נשיא ארה"ב. עמותת "שם ונר" בחרה להנציח את שמות הנספים על גבי נרות נשמה, כל שם בנפרד. על בית הנר, ישנה מדבקה עם פרטי הנספה וכן קוד שניתן לסרוק כדי להכיר את סיפורו מקרוב. עד כה אספה העמותה כ-160 אלף שמות וסיפורים וישנם עוד מיליונים שסיפורם טרם סופר.
Downtown Lahainaאולמות המופעים והתיאטראות הם מסימני הדרך הידועים של אזור דאונטאון להיינה בלהיינה, ומבקרים מגיעים לכאן הודות למקומות הכוללים את מאווי - תיאטרון ואת מזח להאינה. Historic Lahaina Front Streetהתיאטראות ואולמות המופעים הם מסימני הדרך הידועים של אזור רחוב פרונט ההיסטורי להאינה בלהיינה, ומבקרים מגיעים לכאן הודות למקומות הכוללים את מאווי - תיאטרון ואת מזח להאינה. Black Rockבקרו בבלאק רוק, אחד מהפארקים המפורסמים הממוקם 1.2 מיילים (2 קילומטרים) מהמרכז של קאנאפאלי. למה שלא תצאו לטיול נעים בחופים ותצפו בשקיעה בזמן שאתם שם? רוצים למתוח את הרגליים? בקרו בבניאן טרי פארק ‏(פארק עצי הבניאן) ובHonokowai Beach Park, שניהם נמצאים בקרבת מקום. מה האיכות של להיינה לנופש יוקרתי? מנופי החוף עוצרי הנשימה ועד מועדונים אופנתיים, lמלונות היוקרה בלהיינה מציעים הרבה יותר מעוד מקום להניח בו את הראש. תוכלו לבחור מתוך 42 מקומות אירוח יוקרתיים בלהיינה , שם תמצאו נוחות מודרנית ו חדרי אירוח יפים. המבקרים בלהיינה אוהבים את סצנת המוזיקה החיה ואת שפת הים, שכדאי לכם ליהנות מהם במהלך השהות במקום. תוכלו אפילו להזמין חדר במלון סמוך לאתרים תיירותיים כמו חוף קאנאפאלי ווויילרס וילג', או למצוא סוויטה יוקרתית באזור שקט יותר כדי לנוח ולהירגע. בין אם אתם מחפשים מלון יוקרה במרכז להיינה ובין אם אתם מעדיפים משהו פחות מרכזי, ב-Hotels.com תמצאו מבחר יוצא דופן של הצעות יוקרתיות לנופש מהנה במיוחד. כמה עולים מלונות יוקרה בלהיינה ובסביבה הקרובה? מהם כמה ממלונות היוקרה המובילים בלהיינה? • Warren & Annabelle's Magic!
בצעד חסר תקדים, ולאחר שהתנהל הליך משפטי ארוך, פסק השופט נמרוד פלקס כי האב פטור לחלוטין מתשלומי המזונות לשתי בנותיו בגילאי 4 ו-6. "עם כל ההבנה למצוקת הקטינות, הרי שדמן אינו סמוק מדמם של אחיהם הקטנים, ואין להעדיף את סיפוק צרכיהן המינימליים של הקטינות על סיפוק צרכיהם המינימליים של הקטינים", קבע השופט פלקס, מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. פסק הדין ניתן במסגרת תביעת המזונות שהגישה האם לשתי ילדות בנות שש וארבע, הנמצאות במשמורת אימן ומתגוררות איתה בבית הוריה. האב מתגורר יחד עם שלושת בניהם המשותפים של הצדדים, שגילם 14, 13 ו-11 שנים, שהם במשמורתו, בבית המשותף של האם והאב בעיר אחרת. בתביעת המזונות שהגישה האם נגד האב היא פירטה כי צרכי הבת ר' הם סך 950 שקל לחודש, ואילו צרכי הבת מ' הם 1,500 שקל לחודש. הסכומים הללו אינם כוללים את הוצאות המדור של הילדות. עם זאת, האם לא ביססה את דרישת ההוצאות הללו של צרכי הילדות בראיה כלשהי. כחלוף שנתיים הגישה האם לבית המשפט תצהיר עדות ראשית מעדכן, ובו פירטה הוצאות שונות בתכלית של הילדות. בתצהירה זה פירטה האם כי צרכי הבת ר' מגיעים לכדי 2,200 שקל לחודש, ואילו צרכי הבת מ' מגיעים לכדי 2,300 שקל לחודש. זאת לא כולל מדור שהועמד על סך 2,112 שקל. אף כאן לא טרחה האם לתמוך טענותיה באשר לצרכי הילדות בראיה כלשהי, וממילא לא מצאה לנכון להסביר הכיצד זה "קפצו" צרכי הילדות (ללא רכיב המדור) לכדי פי שניים משהיו שנתיים קודם לכן. האב לא פירט גרסה ברורה באשר לצרכי הילדות, עם זאת טען כי טענות האם מופרזות. כן העיד שלפני הפירוד של ההורים התקיימה המשפחה על חמשת ילדיהם יחדיו מהכנסה חודשית של 5,000 שקל בלבד. האם גם טענה כי הכנסתו החודשית של האב היא בסך 2,500 שקל מעבודתו כמורה בתלמוד תורה, סך 1,500 שקל הבטחת הכנסה, וכן סך 6,000 שקל מעבודתו כסופר סת"ם שכותב מזוזות. כחלוף שנתיים של התדיינות, שוב "קפץ" לו לפתע סכום השתכרותו הנטענת של האב מכתיבת מזוזות לכדי 10,000 שקל לחודש, מבלי שניתן כל הסבר להבדל הניכר בין הסכומים הנטענים. האב הכחיש שהוא עובד בכתיבת מזוזות, אם כי הודה שעשה כן בשנים עברו. האב הוסיף כי בגלל מגבלה רפואית כלשהי נבצר ממנו לכתוב מזוזות, והציג חוות דעת רפואית על כך. האם במקרה זה מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה וקצבת ילדים המשולמת עבור הילדות, בסך של 3,750 שקל. השופט פלקס קבע כי "אין מחלוקת ממשית כי הצדדים חסרי אמצעים והתקיימו בצמצום, יחד עם ילדיהם, קודם לפירוד, ואף כעת אינם עתירי משאבים, וזאת בלשון המעטה. עוד יש לזכור שכל סכום אותו יחויב האב לשלם לאם בגין מזונות הקטינות, יצמצם את מקורותיו ויפגע ביכולתו לספק את צרכי הקטינים, הנמצאים כאמור במשמורתו". במסגרת בחינת פסיקת המזונות לילדים קבע השופט פלקס כי במישור העקרוני חובתו של האב היהודי לספק את הצרכים הבסיסיים של ילדיו, כאשר מדובר ב"צרכים השווים לכל ילד, ללא קשר ליכולתם הכלכלית של הוריו. לטעמי", הוסיף השופט פלקס, "צרכים בסיסיים אלה, בהם מחויב האב באופן מוחלט ובלעדי, בין עד הגיע הילד לגיל 6 ובין עד הגיעו לגיל 15 לפי הגישה האחרת, הם הצרכים הבסיסיים של ילד מהעשירון הסוציו-אקונומי התחתון. המינימום הנדרש לשם מחיית ילד זהה לילד באשר הוא, בין אם הוריו עניים ובין אם אמידים (זאת למעט ילד עם צרכים מיוחדים)". בית המשפט לענייני משפחה דחה את "ההסתמכות האוטומטית" של האם על קביעת בתי המשפט המפורסמת, לפיה צרכיו הבסיסיים של קטין עומדים על סך 1,400 שקל לחודש (לא כולל חינוך ומדור). שכן, מדובר ב"חזקה עובדתית הניתנת לסתירה", באופן ש"בידי הצדדים להביא ראיות לסתור את אותה חזקה ולהצביע על כך שצרכיהם ההכרחיים של הקטינים עולים או נופלים מסכום החזקה". הואיל ובמקרה זה נסתרה החזקה הזאת בטענות האם עצמה, בכך שתחילה טענה לסך מסוים של הוצאות הילדות ובשלב מאוחר יותר של ההליך הכפילה את סכום ההוצאות של הילדות ללא הסבר. "האם לא נתנה כל הסבר לטענותיה המאוחרות בתצהיר עדותה הראשית, הכיצד היא טוענת לצרכים הגדולים פי שניים לערך", קבע השופט פלקס. "ולפיכך יש לדחות את גרסתה המאוחרת ולהעדיף את גרסתה הראשונה". באשר לקביעת כושר השתכרותו של האב כיום, הסתמך בית המשפט מחד על גרסת האב עצמו כי הוא עבד עד לאחרונה במשרה חלקית בלבד, ולכן "לכאורה עיתותיו בידיו לשם מציאת פרנסה נוספת". מאידך, בית המשפט הביא בחשבון את העובדה שכיום האב הוא המטפל העיקרי בשלושת הבנים, ו"יש להביא בחשבון אף את טובתם של קטינים אלה, והצורך של האב לטפל בהם, בעת קביעת כושר השתכרותו". השופט פלקס פסק כי "בהתחשב במצבם הכלכלי הדחוק של הצדדים סבורני, כי אכן יש לפרש את הדין החל עליהם באופן שאינו מטיל על האב חובה אבסולוטית במזונותיה ההכרחיים של הבת ר., אשר גילה היום למעלה משש שנים... חוששני כי כל סכום מזונות אותו יחויב האב לשלם לאם, בגין מזונות הקטינות יבוא על חשבון מזונות הקטינים, המתגוררים עמו. עם כל ההבנה למצוקת הקטינות, הרי שדמן אינו סמוק מדמם של אחיהם הקטינים, ואין להעדיף את סיפוק צרכיהן המינימליים של הקטינות על סיפוק צרכיהם המינימליים של הקטינים". ואילו "צרכיה ההכרחיים של הבת מ., הם למעשה הצרכים היחידים שהוכחו בהליך דנן (ואף זאת נוכח הימנעות האב מלהעלות גרסה נגדית) המגיעים לכדי סך 1,300 שקל, וצרכים אלו ממומנים במלואם, באמצעות הקצבאות אותם מקבלת האם עבור קטינה זו מאת המוסד לביטוח לאומי. באשר לבת ר. יאמר, כי יש לנכות מצרכיה את הסכום שמשלם בגינה המל"ל. כמו כן, מחמת התוצאה הקשה שתיווצר באם יחויב האב ביתרת מזונותיה, היא פגיעה ממשית בקטינים, אשר מטה לחמם יפגע עד מאד, יש לפרש את חיוב האב במזונותיה כחיוב מדין צדקה, ובהעדר יכולת לאב אין להשית עליו חיוב במזונותיה". במקרה זה לא חויב אפוא האב במזונות שתי הבנות המצויות במשמורת האם, נוכח העובדה כי במשמורת האב שלושה ילדים ומצבם הכלכלי של כלל הצדדים דחוק.
"ישראל משליכה פסולת גרעינית בשטחים" משרד ההסברה הפלסטיני העביר לאחרונה לאו"ם דו"ח מיוחד העוסק ב"השלכת [[פסולת גרעינית]] ישראלית בשטחים הפלסטינים". בדו"ח, שהוגש למשרדי האו"ם בירדן, נטען כי בניגוד לחוק הבינלאומי ישראל משליכה מזה שנים רבות פסולת גרעינית בשטחים הפלסטינים. לדברי כותבי הדו"ח, "השלכת הפסולת מסכנת את חיי התושבים וגורמת להתפתחות מחלות שונות, גידולים סרטניים והפרעות בהתפתחות של התושבים הפלסטינים הגרים בסמוך". הדו"ח, שפורסם בסוכנות הידיעות הפלסטינית "מען", קורא לאו"ם להתערב בנושא באופן מיידי. מלבד ההיבטים הרפואיים נטען שיש להפסיק את השלכת הפסולת בשל ההשלכות המסוכנות שיש לפסולת מסוג זה על הצמחייה ובעלי החיים בסביבה. דוברת הוועד הישראלי לאנרגיה אטומית מסרה לוואלה! חדשות, כי "לא היו דברים מעולם. הטענות בפרסום משוללות כל יסוד עובדתי והן חלק ממסע חוזר ונשנה של טענות אשר כל מטרתן היא לנגח את ישראל". לדבריה, "בכל הפעמים בהן נבדקו טענות דומות על ידי גורמים בינלאומיים מוסמכים הן הופרכו מיסודם".
חיפוי זכוכית לקירות פנים הבית הוא הטרנד העיצובי החדש לקירות הבית והוא בא כתחליף לקרמיקה או החרסינה הישנה. בשיטה זו משתמשים בפלטות זכוכית גדולות שבאות לחפות על קירות במטבח וחדר הרחצה בעיקר, אך לא רק. רבים הם מעצבי הבתים אשר לקחו את הרעיון העיצובי הזה הלאה וחיפו באמצעותו את קירות הסלון, חדרי הילדים וחדר השינה. הטרנד החדש הזה תפס תאוצה גדולה ומשמש כחלופה לחיפויים המסורתיים. בייצור של חיפוי זכוכית לקיר משתמשים בזכוכית חזקה מאוד (מחוסמת) אשר עוברת טיפול מיוחד בשלב הייצור שלה. טיפול זה הופך את הזכוכית לחזקה מאוד וגם אם הזכוכית נשברת, היא נשברת לחתיכות מאד קטנות ובכך בעצם נמנעת סכנה של היחתכות. בנוסף, הזכוכית עוברת תהליך שנקרא חיסום והיא עמידה בטמפרטורות גבוהות, כך שהיא יכולה בקלות לשמש כחיפוי בסמוך לכיריים במטבח או במקלחת עצמה. מרבית הזכוכיות נצבעות בצבעים ובמגוון גדול מאוד של דוגמאות והצבע הופך אותן לזכוכיות אטומות, כך שלא רואים את הקיר שאותו הן מכסות. בחיפוי זה משתמשים בפלטה אחת גדולה אשר מכסה את כל הקיר בלי חיבורים כמו בחרסינה למשל וכך נמנעות בעיות של רטיבות בקיר, במידה והחיבור לא נעשה בצורה מקצועית (בעיה הנפוצה בחיפויי העשויים מחרסינה). חיפוי זכוכית לקירות הבית פותח עולם של אפשרויות עיצוביות, מתוכן אפשר לבחור בכדי לעצב את קירות הבית: קיימים מגוון צבעים וגוונים של זכוכית, מתוכם אפשר לבחור, מגוון הדפסים שניתן להשתמש בהם ואינסוף של אפשרויות, מכיוון שאת ההדפס על הזכוכית ניתן גם לעצב יחד עם חברת הזכוכיות, מתוך רעיונות אישיים של הלקוח (הלקוח יכול, למשל, לבקש להגדיל תמונה שהוא אוהב ולהדפיסה על הזכוכית, מה שנותן אמירה מאד אישית וייחודית לעיצוב של קירות הבית ). מגוון האפשרויות הופך את המוצר של חיפויי הזכוכית למוצר מוצלח ומבוקש מאד בשוק. זכרו: בבואכם לבחור חיפוי זכוכית לקירות כדאי לבחור בשיקול דעת ולא להיכנע לדגם אופנתי, אלא לבחור מראש בצבע ודוגמה התואמים את אופייכם וביתכם. למי שחיפוי זכוכית לקיר בכל זאת לא קוסם לו, יכול לבחון אפשרויות אחרות כדוגמת חיפוי אבן לקירות.
מגיל צעיר מאוד התעניינתי והתעסקתי בחקירה פנימית ובתהליכי צמיחה וריפוי. תחילת דרכי בעולם הטיפולי החלה בלימודי פסיכולוגיה לתואר ראשון, אשר לא נתנו מענה לשאלות הפנימיות שהיו לי אז ולכמיהה שלי להעמיק פנימה ולפגוש את עצמי מעבר לתיאוריות, גישות והבנות קוגניטיביות. בהמשך המסע שלי, לאחר למידה אקדמאית לצד חוויות והתנסויות רבות מעולם התרפיה, הגעתי ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה ממוקדת גוף (Somatic Psychology) ב-CIIS, סן פרנסיסקו (California Institute of Integral Studies). היה זה התגשמות של חזון כפי שראיתי והבנתי את עולם הריפוי והתרפיה וכפי שעבד עבורי בצורה הכי מרפאת. הלימודים היו חקירה מרתקת ואינסופית של החיבור בין הגוף לנפש, תוך התייחסות הוליסטית ואינטגרטיבית. מעבר לכל, התבהר לי חד משמעית שהריפוי העמוק אינו תלוי ביכולתנו לנתח את המצב באופן אנאליטי, אלא ביכולתנו להרגיש, להתחבר ללב ולהקשיב לעצמנו מבפנים. בדרך זו ניתן לשחרר חסימות בגופנו ובנפשנו, אותן חסימות המונעות מאיתנו להתקדם כפי שהיינו רוצים באמת. במהלך התמחות של כשנתיים בקליניקה סומאטית למדתי רבות על המנגנונים השונים בגופינו ובנפשנו. למדתי גם שלכל אחד דרך ייחודית משלו בה פועל ומבין את החיים ועל מנת שיתרחש ריפוי בכל הרמות יש ללכת אחרי האדם המבקש ריפוי, להיכנס אל עולמו ולהבין אותו מהלב, תוך מפגש אמיתי וכן של שני אנשים הנמצאים במסע משותף של גילוי וצמיחה. בשנים האחרונות בנוסף להתמקדות בריפוי הגוף והנפש התווסף גם מימד הרוח. ההבנה העמוקה כי החיבור שלנו לרוח ולהוויה הפנימית חשוב גם הוא לתהליך, הביא שיעורים רבים ומאתגרים ולימד אותי שבלי הרוח משהו בפנים כבוי או לא מחובר עד הסוף לחיים בכללותם כולל חיבור אל כוחות החיים שפועלים סביבנו. כיום, אני עוברת עוד ועוד חניכות לטכניקות ריפוי שמאני עתיק המגיע משושלת הקורנדרוס (מקסיקו) ומשתמשת בכלים אלו לריפוי אחרים. ריפוי שמאני זה מועבר בטכניקות אנרגטיות העובדות ברבדים העמוקים יותר של ההוויה יחד עם "שפת האור", ריפוי בעזרת גיאומטריה מקודשת וצבעים, שהינו גם כן ידע עתיק ועמוק לריפוי בכל הרבדים. הגילוי האישי שלי מהדרך בה אני הולכת, והקו המנחה שלי להמשך, הוא שככל שאני יותר מחוברת לחיי בכל הרבדים ומסכימה לפגוש את החיים על עומקם ומורכבותם, כך מגיעות עוד מתנות לחיי וכך אני לומדת לרקוד עם החיים וליצור את המציאות שאני מבקשת. - MA בייעוץ פסיכולוגי בהתמחות בפסיכולוגיה סומאטית (ממוקדת גוף) מ CIIS, ארה"ב. - התמחות בקליניקה לפסיכותרפיה סומאטית, סן פרנסיסקו (Center for Somatic Psychotherapy). - הכשרת האקומי (פסיכותרפיה ממוקדת גוף) ו Somatic Experiencing לטיפול בעבודה עם טראומה. - חניכות ולימוד של ידע שמאני שמועבר משושלת קורנדרוס, מקסיקו.
1. העותרת מבקשת לקבל פיצויים בגין נזק עקיף שנגרם לה, לטענתה, בשל הלחימה בצפון הארץ בקיץ 2006 (להלן - הלחימה). העותרת, המפעילה אתר תיירותי, מבקשת לקבל פיצויים זהים לאלו שניתנו לעסקי תיירות שהוכללו ב"אזור ההגבלה", כהגדרתו הבסיסית בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), תשל"ג-1973, שעודכנה בעקבות הלחימה, ולפי שיעור פיצויים שנקבע בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה) (תיקון), תשס"ו-2006. העותרת מבקשת אפוא להיכלל ב"אזור ההגבלה". לחלופין, מבקשת היא, כי תוקם ועדת חריגים שתדון במקרים כמו שלה, שתפקידה יהא לאשר מתן פיצויים על נזק עקיף לתיירנים, אף אם אינם מצויים ב"אזור ההגבלה". 2. העותרת הינה חברה פרטית בבעלותם של גוף פרטי וקיבוץ חמדיה, המפעילה אתר תיירות בבקעת בית שאן, בסמוך ליישובים בית שאן וחמדיה (להלן - האתר). באתר מבקרים נופשים מזדמנים, מופקים בו אירועים עבור גופים גדולים, ומתארחות בו קבוצות מטיילים וקייטנות. בהיותו מבוסס על פעילות חוץ ובריכות, נהנה האתר מהכנסות בתקופת הקיץ, המאפשרות את קיומו בשאר ימות השנה. כידוע, ביום 12.7.06 תקף ארגון החזבאללה בגבול הצפון. ההתקפה הביאה לנפילתם של 8 חיילי צה"ל וחטיפת שניים מהם. בעקבות אירוע זה התפתחה לחימה נרחבת, במהלכה נורו טילים ורקטות מסוגים שונים לאזורים נרחבים במדינה. בעקבות זאת, התעורר צורך להסדיר את פיצוי הניזוקים בגין הלחימה. העתירה עוסקת אפוא בדרישת העותרת לקבלת פיצויים בגין נזק עקיף שנגרם לה, לטענתה, כמפעילת עסק עונתי. "נזק שנגרם לגופו של נכס עקב פעולות מלחמה על-ידי הצבאות הסדירים של האויב או עקב פעולות איבה אחרות נגד ישראל או עקב פעולות מלחמה על-ידי צבא הגנה לישראל" "הפסד או מניעת ריווח כתוצאה מנזק מלחמה בתחום ישוב ספר, או מחמת אי אפשרות לנצל נכסים המצויים בתחום ישוב ספר, עקב פעולות מלחמה על-ידי הצבאות הסדירים של האויב או עקב פעולות איבה אחרות נגד ישראל, או עקב פעולות מלחמה על-ידי צבא הגנה לישראל" יוטעם, כי בעוד שנזק מלחמה, שאינו אלא נזק ישיר לנכס, הינו בר פיצוי בכל חלקי הארץ, הרי שנזק עקיף יהיה בר פיצוי רק אם הנכס הניזוק מצוי בתחום "ישוב ספר". שיעור הפיצויים לעסקי תיירות וחקלאות (שהינם "עסקים עונתיים"), שניזוקו בלחימה, הוסדר בשתי הוראות שעה: תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה) (תיקון), תשס"ו-2006, ותקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (תיקון מס' 2), תשס"ו-2006 (להלן - תיקון מס' 2). תקנות אלו חלות על עסקים המצויים בתוך אזור המוגדר כ"אזור הגבלה", כפי שסומן על המפה שבתוספת השנייה לתיקון מס' 2. כל יישוב או עסק המצוי בתחום אזור ההגבלה הינו בעצם "יישוב ספר לתקופה קצובה", ועל כן זכאי לפיצוי בגין נזק עקיף. ככלל, לגבי נזקים עקיפים שנגרמו עקב הלחימה לעסקי חקלאות ותיירות, מורה ההסדר כי הפיצוי יחושב על יסוד השוואה בין הכנסותיהם בתקופה הרלוונטית בשנת 2006 לזו המקבילה בשנת 2005, בניכוי הוצאות נחסכות ו"השתתפות עצמית". האתר שמפעילה העותרת לא נכלל בתחום "אזור ההגבלה". לטענתה, הדרתה מאזור זה אינה כדין. זהו היסוד לעתירה שלפנינו. 4. העותרת טוענת כי בתקופת הלחימה נפגעו הכנסותיה בצורה אנושה. לטענתה, העובדה כי ביום 15.7.06 הוציא מפקד חטיבת הבקעה של צה"ל, האחראית על הגזרה בה נמצא האתר, הנחיות בכתב לפיהן אתרי נופש ציבוריים בהם אין מקלטים או מרחבים מוגנים יפסיקו את פעילותם באופן מיידי, מהווה ראיה לכך שהרשויות הרלוונטיות - וכך גם הציבור הרחב - ראו באזור בו ממוקם האתר אזור מאוים. העותרת אף מצביעה על כך כי במרחק לא רב מהאתר (מאות מטרים ממנו) נפלו טילים. לאור זאת, טוענת היא, כי אי החלת הוראות השעה עליה מהווה הפליה הפוגעת בזכויותיה החוקתיות לשוויון ולחופש העיסוק. לטענתה, אין כל שוני "רלוונטי", המצדיק התייחסות שונה, בינה ובין עסקים המצויים בתחום אזור ההגבלה. לדבריה, הקריטריון הרלוונטי לצורך הענקת הפיצוי הוא היותו של העסק מצוי תחת איום הרקטות והטילים, וההוראות שקיבלה העותרת מהרשויות מוכיחות כי האתר אכן היה תחת איום כזה. על כן, טוענת היא, המבחן הגיאוגרפי המתבטא בקביעת "אזור ההגבלה" אינו סביר. לחלופין, טוענת העותרת, יש להקים "ועדת חריגים" שתיבחן מקרים פרטניים, כדי להתמודד עם שרירותו של המבחן הגיאוגרפי, שאינו נותן מענה לעסקים דוגמת זה שלה. לטענתה, אף בדיוני ועדת הכספים של הכנסת הושם דגש על הצורך בוועדה כזו. לאור כל אלה, טוענת העותרת כי נפגעה זכותה לשוויון, באופן שאינו עומד במבחני "פסקת ההגבלה" שבסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובמיוחד בכל הקשור לדרישת המידתיות. 5. המשיבים, מנגד, טוענים כי האתר של העותרת נמצא במרחק של יותר מ-20 קילומטרים מגבולו הדרומי של אזור ההגבלה. לטענתם, בירור עם מפקד חטיבת הבקעה העלה כי כלל לא ניתנה הנחיה לסגור את האתר, ואף הודע חד משמעית לקב"ט המועצה האזורית שאין צורך לעשות זאת. מכל מקום, טוענים המשיבים, כי ההנחיות אליהן הפנתה העותרת בוטלו לאחר יממה. המשיבים טוענים כי הרציונאל מאחורי תחימתו של אזור ההגבלה נעוץ בהימצאותו בשטח שהיה חשוף לאיום גדול יותר, באזור בו נפלו אלפי רקטות וטילים, מה שלא אירע באזור בו מצוי אתרה של העותרת. על כן, לשיטתם, אין מדובר כאן בהפליה, אלא באבחנה מותרת, על בסיס שוני רלוונטי. המשיבים מסכימים, כמובן, כי כל קביעה של גבול טומנת בחובה שרירותיות מסוימת, וכי תמיד יימצא מי שייוותר מחוצה לו. בענייננו, מדגישים המשיבים, כי האתר נמצא במרחק קילומטרים רבים מחוץ לגבול זה. לטענתם, קבלת טענותיה של העותרת תחייב "למתוח" את אזור ההגבלה על פני כל שטח המדינה שמחדרה וצפונה, כך שיוגדל בעשרות אחוזים. ההיגיון העומד בבסיס טענות העותרת, כך המשיבים, מוביל להחלת הסדר הפיצויים המיוחד על כלל המדינה, בהינתן שעסקי תיירות בכל הארץ נפגעו בשל הלחימה. לדידם, קביעת אזור ההגבלה הינה החלטה שבענייני מדיניות חברתית-כלכלית, וככזו בית משפט זה אינו נוהג להתערב בה. לבסוף, טוענים המשיבים, כי לאור העובדה ש"המנגנון הגיאוגראפי" נקבע בחוק עצמו, הרי שאין סמכות בידם להקים ועדת חריגים במסגרת הוראות שעה. "בהצבתו של גבול להבדיל בין לבין, לעולם עשויה שתתעורר שאלה מדוע זה נקבע הגבול כפי שנקבע - כך ולא אחרת. קושי זה קושי מובנה הוא בכל נושא שעניינו זמנים, מישקלות ומידות. כך הוא באשר להתיישנות, כך הוא באשר לגיל וכך הוא באשר למישקל. לו נקבעה אמת מידה של עשרה ק"מ כי אז היו מעלים שאלה וטרוניה יישובי האחד-עשר ק"מ, ולו נקבע גבול של שמונה ק"מ, כי אז היו באים בטרוניה יישובי התשעה ק"מ" (בג"ץ 5193/99 קיבוץ יחיעם נ' ממשלת ישראל, ניתן ביום 7.2.00).
קולי אנטרוטוקסיגני (ETEC) היא מחלה שילשולית הפוגעת בבני-בקר ומתבטאת בתופעות של הרעלה והתייבשות. מחולל המחלה הוא חיידק האקאט לו חשיבות גבוהה ביותר (במיוחד בעגלים צעירים). כאשר חיידק האקאט חודר למעי בן-בקר ב-24 השעות הראשונות לחייו, הוא יגרום כמעט בוודאות למותו זאת במידה והעגל איננו מחוסן. המחלה מתבטאת בעקרה בתופעה של הרעלה, בעקבות פעילותו של רעלן המופרש על ידי החיידק, תוך כדי התרבותו במעי היונק. איבר המטרה העיקרי של הרעלן הוא מערכת העצבים המרכזית. השלשול המימי מתבטא רק ביונקים ששרדו את התקיפה הראשונית של הרעלן. יונקים כאלו עלולים למות משיבוש במאזן האלקטרוליטים ומאיבוד נוזלים. הרעלן אחראי לשתי התופעות גם יחד. חיידק אקאט מבטא שני גורמי אלימות ההופכים אותו לחיידק קטלני. תוך כדי שגשוג בחלל המעי, אקאט מייצר רעלן המשבש את פעילותה של מערכת העצבים המרכזית (דבר המתבטא בצניחת חום הגוף) בדיכוי רפלקס הגמיעה, ובמוות מהיר. ביונקים ששרדו, יטה הרעלן את מאזן המים והאלקטרוליטים. הביטוי הקליני לכך הוא שלשול מימי בהיר-וצלול. שלשול כזה אינו מופיע בדלקת מעי (enteritis). כדי שהמחלה תתבטא על החיידק ל"התיישב" על תאי הציפוי העובריים של בני הבקר, אחרת לא יעבור הרעלן את מחסום תאי הציפוי במעי, והיונק ישרוד את ההרעלה הראשונית. אולם סכנת השלשול המסיבי עדיין קיימת. לחיידקי אקאט מנגנון המאפשר להם להתנחל במעי. מנגנון זה מוכר בשמו הישן K99 וכיום נקרא F5. 1. חיידק האקאט ימצא ביונקיה (החיידק מצוי כמעט בכל הרפתות בארץ). 2. העגל "יבלע" את החיידק עד 20 שעות לאחר צאתו לאוויר העולם.
ההורים חוגגים את חתונת הזהב? אתם רוצים לחגוג איתם יחד עם כל המשפחה המורחבת, הילדים והנכדים? רעיון מצוין! היכן תוכלו לחגוג מסיבה חגיגית בסדר גודל שכזה בצורה המתאימה והראויה ביותר לאירוע חשוב כל כך? אם תסקרו את כל האפשרויות העומדות לפניכם תראו שמדובר בלוגיסטיקה די מורכבת. אתם כוללים קבוצה די גדולה שכוללת כ – 20 איש או אפילו יותר וכדי לארח את כולם במתחם אחד ועם אפשרות של לינה עבור כולם באותו מקום עליכם לאתר מקום מוצלח ובהחלט לא מדובר במשהו קל. לרשותכם מבחר וילות ל 20 אנשים באתר וילה VIP – הזמינו וילה לפי כמות אנשים ברורה ומדויקת! זה רק במקרה ואתם עדיין לא מכירים את האפשרות של מסיבה בוילה. כי נכון שצימרים קשה יהיה לכם למצוא למסיבה כזו ובית מלון גם ירד מן הסתם מהפרק בגלל סיבות אחרות שיפגמו בטעם המשפחתי והאינטימי של המסיבה שלכם, ומה שבאמת נשאר לכם זו הוילה. מה יש בוילה שהיא מתאימה למסיבה עבור מספר אורחים גבוה בקשת גילאים? הוילה מתאימה לאירוח של מספר משפחות בו זמנית כאשר הוילה מרווחת מספיק כדי לערוך את המסיבה ואת חגיגות הזהב בסלון של הוילה או לחילופין על שפת הבריכה, ומלבד זאת היא כוללת גם את חדרי השינה שנמצאים במקום עם אפשרות של חדרים פרטיים לכל זוג כאשר הילדים מקבלים גם הם חדרים משלהם. אם הייתם בוחרים לחגוג בבית מלון ספק אם הילדים היו מסכימים להיות בחדר נפרד לגמרי מההורים. בוילה הם נמצאים באותו מתחם קרוב לחדר של ההורים, כמעט כמו בבית. הוילה מתאימה לקבוצה שרוצה ליהנות מהרבה אקשן בשעות שמתאימות לה מבלי להיות כפופים לשעות מנוחה כפי שקורה בדרך כלל בבית מלון. בוילה תוכלו לחגוג עד השעות הקטנות של הלילה מבלי שהדבר יפריע לאנשים אחרים שרוצים לישון כי המקום כולו נמצא רק לשירותכם ואתם יכולים להתנהל על פי השעון הפרטי שלכם. מה עליכם להביא אתכם לוילה? תכננתם, התארגנתם, אתם סגורים על תאריך למסיבה, אתם מאורגנים עם חופש מהעבודה, ואתם מתחילים להכניס את ההתארגנות להילוך גבוה. מה יהיה עליכם להביא אתכם? ביגוד מתאים ונוח. בחופשה עדיף ללבוש בגדים נוחים ונעימים. את החליפות המחויטות ואת העניבות תשאירו בבית. אוכל – אל תשכחו שאת האוכל לוילה אתם צריכים להביא. החליטו מה יהיה התפריט והצטיידו בחומרי הגלם המתאימים. את הבישול אתם יכולים להשאיר לוילה. תוכלו להכין את האוכל המפנק והמתאים למסיבה במטבח המאובזר שבמתחם של הוילה. תוכלו לחילופין להזמין אוכל מוכן מקייטרינג, דבר שיחסוך לכם את הבישול ויהפוך את החופשה למולמת. תכנית – דאגו לתכנית למסיבה כדי שיהיה איזה שהוא ערך מלבד אוכל ובילוי.
קאלם האנט הוא ילד חיגר ואנטי חברתי. אביו מביא אותו (בניגוד לרצון שניהם) למבחן הכניסה למגיסטריום – בית הספר לשוליות קוסמים. קאלם מנסה שלא להצליח בבחינה בכוונה ומקבל את הציון “נכשל” הראשון בהיסטוריה של המגיסטריום, דבר שמושך את תשומת ליבם של המאסטרים ובעקר את תשומת ליבו של מאסטר רופוס – המאסטר הראשי, וגורם לו לבחור בקאלם כאחד השוליות שלו! אבל… זאת לא הסיבה היחידה. מהי הסיבה הנוספת? מדוע מוכי כאוס מחבבים אותו? האם הפיטריות הכתומות – זוהרות רעילות? מה פירוש המכתב המוזר שאביו של קאלם שולח למאסטר רופוס? מדוע יש במעטפה (של המכתב המוזר) צמיד ששייך לאויב המוות? מיהו אויב המוות הנוראי? בשביל לפצות את קאלם על מחסור בתשובות כאלו ואחרות, לראשונה בחייו יש לו חברים! במגיסטריום מתעניינים יותר ביכולות שלך מאשר במגרעות שלא ניתן לשנות (כמו מזג רע או רגל פגועה). הספר מבחן הברזל, הוא פרי יצירתן המשותפת של שתי סופרות: הולי בלק (‬שכתבה את הספר: ספיידרוויק) ‬וקסנדרה קלייר (‬שכתבה את הספרים: בני הנפילים, ‬מכשירי התופת). יחד הן יצרו סיפור על טוב ועל רע ועל מה שקורה למי שנועד לו עתיד גדול, בין אם הוא רוצה בכך…או לא. הספר מבחן הברזל, שיצא בעברית בשנת 2015 בהוצאת כנרת זמורה-דביר, הוא הספר הראשון בסדרת מגיסטריום. ספר מאוד מפתיע ואני מתכוונת להמשיך ולקרוא את שאר הספרים (אגב, אני מתאמנת בקריאה באנגלית,כי אין לי כח לחכות כל פעם שסדרה שאני אוהבת תתורגם…).
TheMarker Cafeיוסי איתןתולעת מכרסמת. לכל מי שעדיין לא התפכח מהאשליה על שלום. סוף סוף נחשף רב סרן דוד שפירא שהרג את המחבל בישיבת מרכז הרב. שפע של יפים מכוערים. תומר פריסקו כותב על העיתון החדש ויהי אור. הויכוח ביו טויב בין רב לכומר שיכה גלים באינטרנט, יחולל מהפכה לאלפי הנוצרים שייצפו בו.
ראובן מרחב ראובן מרחב (נולד בתל אביב ב-9 בפברואר 1936), בכיר במוסד, לשעבר. ריקרדה שוורין (בגרמנית: Ricarda Schwerin; 30 בינואר 1912 - 29 ביולי 1999) הייתה צלמת ישראלית. לא תום ולא שגב הוא מאמר בן ארבעה עמודים שנכתב על ידי הפרופסורים טוביה פרילינג ויהודה באואר, כביקורת על ספרו של תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה (הוצאת כתר 1991). טוביה פרילינג, 2008 טוביה פְרִילִינְג (Friling; נולד ב-7 במאי 1953) הוא פרופסור מן המניין, עמית מחקר בכיר במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, ומרצה במסלול ללימודי מדינת ישראל, כולם באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. יוטה אוסטרלה-שוורין (בגרמנית: Jutta Oesterle-Schwerin; נולדה ב-25 בפברואר 1941) היא פוליטיקאית גרמניה.
"שמתי את עצמי בצד והתמסרתי ליגאל עמיר" הקומיקאי יוגב יפת לוהק על ידי עמוס גיתאי לתפקיד יגאל עמיר בסרטו "רבין, היום האחרון". בראיון הוא מדבר על החזרה בשאלה, על החשש מהסתה גם בימינו, ועל הקשיים בתהליך ההזדהות עם דמות הרוצח: "אני רחוק ממנו, אבל על הסט אתה מתבלבל, ואז חוזר הביתה ומוצא את עצמך עדיין איתו" הדבר הראשון ששמים לב אליו כשפוגשים את יוגב יפת פנים אל פנים זה שהוא לא באמת דומה ליגאל עמיר. וזה די מפתיע כי כשהוא מגלם בסרט "רבין, היום האחרון" של עמוס גיתאי, הדמיון לרוצח ראש הממשלה מצמרר ממש. "זה אפילו קצת מעצבן אותי כשאומרים לי את זה, כי אני לא באמת דומה לו חיצונית" הוא אומר בראיון ל-ynet, "אני רוצה לקוות שלוהקתי כי אני שחקן טוב, ולא בגלל דמיון חיצוני, זו לא המהות של הדבר". כך או כך, קשה שלא להתרשם מהדרך בה יפת בן ה-30 מגלם את עמיר, אותו כולנו מכירים ממסכי הטלוויזיה. זהו תפקיד מורכב, שגם לשחקן עצמו לא היה קל איתו. "חששתי מהתיוג, הרי אני לא מתחבר לשום דבר שהוא עשה", הוא מספר, "אחרי שקיבלתי את התפקיד התחלתי להילחץ ולחשוב שזה הדבר הראשון שאני עושה בקולנוע וכשאנשים יחשבו על יוגב יפת הם יראו את יגאל עמיר. הסכמתי אחרי שהתייעצתי עם ההורים שלי. היה חשוב להם שלא ישנאו את הילד שלהם, אבל הם מבינים שזה בסופו של דבר המקצוע שלי והם תמכו בי". יפת הוא בוגר הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, ומאחוריו הצגות תיאטרון ברחבי הארץ (ביניהן הצגת היחיד שלו "סמיר ויהונתן"). הוא גם הופיע בסדרת הטלוויזיה "2.3 פעמים בשבוע" ומשתתף ככותב וכשחקן בסדרת הרשת "שיחות יוצאות". מפתיע לגלות שכיוצר, הוא נמשך בעיקר לתחום הקומדיות. עם זאת, כשמדובר במשחק, מה שחשוב לו הוא שהתפקיד יהיה מעניין. ואין ספק, דמותו של עמיר היא מסתורית ומרתקת, כפי שהיא מטרידה. הטריילר של "רבין היום האחרון" "עמיר בז לרבין וראה את עצמו כשליח אלוהים שהולך להציל את העם, גם אם העם לא מבין את זה. הוא חשב שהוא האמיץ היחיד", מסביר יפת, "הוא השתייך לקבוצת קיצונים שבעיקר מדברים. איתמר בן גביר השוויץ בסמל של המרצדס, אבל בתפיסה של עמיר צריך היה להגיע לרבין, לא לסמל. הוא מאוד זלזל באוזלת היד של הימין הקיצוני. אלו היו דברים שהוא דיבר עליהם רק עם אחיו, חגי עמיר למשל". התסריט שעיצב גיתאי ל"רבין, היום האחרון" מבוסס על הפרוטוקולים של ועדת שמגר שחקרה את נסיבות הרצח, וגם על חומרים אותנטיים מחקירתו של עמיר, ואת הטקסטים הקשים הללו קרא יפת בהכנה לתפקיד. כיגאל עמיר הוא מגלם את הדמות המזוהה ביותר מבחינה חיצונית (רבין עצמו מופיע בפניו רק בקטעי ארכיון שמשובצים בסרט). הוא גם אחד היחידים להם ניתן נפח דרמטי בסרט. כשסביבו יש דיבורים, הסתה, וניתוח שלאחר מעשה, עמיר הוא היחיד שפועל. האסיר יגאל עמיר ויוגב יפת שמגלם אותו ב"רבין, היום האחרון" הרבה שחקנים יעידו שהם נהנים לגלם דמויות של נבלים, שיש בכך חופש לבצע משהו שלא היית עושה במציאות, להתחקות אחר שורשי הרוע של ההתנהגות האנושית. זה קצת יותר מורכב כשמדובר בדמות של אדם שקיים במציאות, שעדיין חי ושמעשיו משליכים על החברה שבה אנו חיים. "אני מגלם את האדם הזה, ולכן אני חייב להכיר אותו. על הסט הייתי זה שבעדו", אומר יפת. איך עושים את זה כשאתה מתנגד לכל מה שהוא מייצג? "אתה קורא את החומר מנקודת מבט של אדם אחד - ואתה מזדהה איתו, אתה רואה את השיקולים שלו. אני רחוק ממנו ומכל דבר שהוא עשה, אבל על הסט אתה מתבלבל, ואז אתה חוזר הביתה ואתה מוצא את עצמך עדיין איתו, ופתאום נלחם למען הדמות שלו על הסט. מצאתי את עצמי מתווכח ושואל למה הוציאו משפטים שלו, ופתאום אתה קולט שאתה מרגיש מחויב. הייתי צריך לשים את עצמי בצד כי מאוד חשוב להראות אותו כדמות אנושית, ולא רק כמפלצת, אחרת מה עשינו בזה?". יוגב יפת כיגאל עמיר. לוחץ על ההדק ב"רבין, היום האחרון" יפת מדגיש שגם בני אדם נורמטיביים מסוגלים בנסיבות מסוימות לעשות מעשים איומים, ולכן חשוב לשמר את הזיכרון של הרצח ואווירת ההסתה שהזינה אותו. "היום בני נוער לא יודעים איך יגאל עמיר נראה", הוא קובע, "אם הזיכרון שלו לא קיים הזיכרון של הרצח לא קיים, והזיכרון של ההסתה ושל עד כמה למילים יש כוח, כמה לאדם ששורף ייצוג של רבין במדי אס.אס יש כוח, וכמה היום כשאתה כותב פוסט מלא שנאה בפייסבוק ובלי שום תקווה - כמה כוח יש לו". ואכן, יפת מזהיר משימוש לא אחראי ומלבה שנאה בכוח של המילים וההסתה: "אנחנו חייבים לשנות את הצורה שבה אנחנו מתנסחים כי ככה לא נצליח לבנות פה כלום. זה כואב כי אני באמת לא חושב שיש לנו ארץ אחרת, ובסך הכול אני אופטימי. אני אוהב היסטוריה, אני קורא עלינו, ואנחנו קיימים הרבה שנים, וחייבים להמשיך הלאה אז בואו נעשה את זה יחד". איך לדעתך חווה את הסרט מי שזוכר את הרצח, לעומת מי שלא נולדו עדיין כשרבין נרצח? "הסרט מראה את רבין כמנהיג שקול ומלא חזון, ועד כמה אנחנו חברה שחיה על סיר לחץ תמידי. אם תמיד אומרים שנהיה פה מטורף בשנים האחרונות, אז לא - אמרו עלינו כבר בתנ"ך שאנחנו עם קשה עורף. זה לא השתנה, ההיסטוריה חוזרת. מקווה שמי שיראה את הסרט יעשה היכרות חשובה עם רבין, ויבין את הכוח והמשמעות שיש למילים ולפוליטיקאים ולכל אחד מאיתנו על השיח. איך אפשר לתרום לשיח יותר בונה ולא מסית ואלים". יפת גדל בפתח תקווה כילד דתי להורים מסורתיים. יש לו שני אחים ואחות, "אחד מהם חרדי ואחד מהם מתנחל" - כך הוא מספר. הוא עצמו חזר בשאלה בהדרגה מגיל 17. "זה היה נוח להוריד את הכיפה ולעשות מה שבא לך, ולא להניח תפילין כל יום. זה פשוט היה מרד נעורים", הוא אומר. איך המשפחה קיבלה את החזרה שלך בשאלה? "לקח זמן, אבל אנחנו משפחה של אינדיווידואלים, כל אחד דתי בדרך שלו, והיה לנו יחסית הרבה חופש. היה ברור מגיל קטן שאני הולך להיות שחקן, ומבחינת ההורים שלי העיקר הוא שתהיה מי שאתה ותגשים את החלום שלך ושתעשה את זה טוב. יש לי אח חרדי שמעולם לא ראה אותי משחק לא על מסך ולא בתיאטרון, והוא גם לא יראה כנראה. אולי מתישהו זה כן יקרה". יוגב יפת כיגאל עמיר ב"רבין, היום האחרון" "רבין, היום האחרון" עוסק לא מעט ברבנים שקראו להתנגדות אלימה לממשלה ואף הוציאו דין רודף כנגד רבין, אך יפת סבור כי אין מדובר בעניין דתי: "אצלי במשפחה אין מישהו שלא סולד מיגאל עמיר ומהמעשה שלו. אני לא חושב שהוא מייצג ציבור גדול או מייצג את הדת. אין דת בדברים האלו, הוא עבר על אחד האיסורים הכי גדולים. אני לא חושב שהרבנים שהתירו את זה מייצגים דת. כל אדם שבוחר לעשות דברים נוראיים ימצא את הצידוקים שלו". הופעתו ב"רבין: היום האחרון" הביאה אותו בקיץ עד לפסטיבל ונציה היוקרתי, שם הוקרן הסרט בבכורה. "לראות את עצמך על מסך גדול מול אלפיים איש בוונציה - זה מרגש וגורם לך לתהות מה מכל זה יגיע אליהם, אבל להפתעתי אנשים ניגשו אלי בתום ההקרנה, הדמות מאוד טלטלה אותם. מתוך השאלות במסיבת העיתונאים הבנתי שהם מכירים את הפוליטיקה שלנו בצורה מאוד שטחית. זה גרם לי להבין כמה חשוב לייצא סרטים על התרבות שלך לחו"ל, זה השגריר הכי טוב". ולעומת זאת איך היה לצפות בפרמיירה בארץ? "הקהל הישראלי הוא הדבר הכי חשוב עבורי. אם בוונציה התרגשתי, כאן היה לחץ. רוב הסרט לא הסתכלתי על המסך אלא על האנשים, לראות איך אנחנו נגיב לזה. באו אלי אחר כך ואמרו לי: 'ניסינו לשנוא אותך, אבל זה היה קשה מאוד'. קיבלתי את זה כמחמאה". זו לא הפעם הראשונה שיפת עוסק בנושאים נפיצים דרך משחק. מזה חמש שנים הוא מעלה את הצגת היחיד "סמיר ויהונתן" שכתבה דניאלה כרמי וביימה סיון הנדלסמן, וזיכתה אותו בפרס השחקן המצטיין בתיאטרונטו 2011. היא מספרת על סמיר, ילד ערבי שמטופל בבית חולים בו רוב החולים האחרים יהודים. "זו הצגה קומית עם מסר אופטימי על איך כולנו באותו סיר, ואנחנו חייבים לנסות לבנות פה משהו חדש" הוא אומר. ההצגה הביאה אותו גם לבמות באירופה ושם קיבל לדבריו הדגמה לכוחה של האמנות. "הופעתי בברלין, ואחרי ההצגה התיישבו איתי כמה פליטים מסוריה וסודאן. בהצגה אני מדבר אנגלית במבטא ערבי, ואחד הפליטים היה בטוח שאני ערבי. אמרתי לו שאני יהודי מישראל, והוא הסתכל עלי כאילו שהוא ראה שד, לא ידע איך לאכול את זה. אמרתי לו: 'אתה רואה, אנחנו יכולים לדבר'. זו היתה הפעם הראשונה שהוא ראה יהודי, ושאלתי מה לימדו אותו עלינו. הוא ענה 'שאתם שטן'. הייתי נציג מול פליט סורי שבחיים לא פגש יהודים, והנה אני משפיע עליו, באמצעות האמנות". אבל פוליטיקה רצינית בצד, יפת רואה את עצמו קודם כל כיוצר קומי. הוא עומד לקחת חלק בסדרת מערכונים בניקולודיאון, ובסדרת טלוויזיה חדשה. שני הפרקים של סדרת הרשת "שיחות יוצאות" (אותה יצר ביחד עם ניר ברגר) כבר זכו למאות אלפי צפיות."זו מהפכה שמתרחשת. זה קורה ברשת אבל לוקחים את ההפקה ברצינות, משקיעים בהתחלה כסף בעצמנו והרבה זמן פנוי. הדגש הוא לעשות תכנים נגישים שמושקעים עד הפרט הקטן ביותר ולא להתפשר. יותר כיף לי להעביר ביקורת בצורה מחויכת, גם אם המצב חרא שלפחות נצחק".
עיני: "אם נתניהו ייתן מעט מדי - נמשיך עם סכסוך העבודה" יו"ר ההסתדרות בתוכנית הרדיו של חגי גולן ורינה מצליח: "יש מחאה לגיטימית - הציבור בכל הארץ אומר 'הגזמתם, עד כאן'" ■ "הממשלה משרתת את העם ולא להיפך" ■ "בואו נשמע את רה"מ היום ואח"כ נחליט" אחרי שכינס אתמול יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מסיבת עיתונאים בה פרס את דרישותיו מהממשלה, צפויים להודיע היום (ה') בצהריים בהסתדרות על פריצתו של סכסוך עבודה במשק, בדרך להשבתה כללית בעוד שבועיים. מסיבת העיתונאים של ההסתדרות תועבר בשידור חי באתר "גלובס". מי שתוכל למנוע את סכסוך העבודה היא הממשלה, במידה ותיענה לדרישותיו של עיני: העלאה מיידית של שכר המינימום, שינוי בחשבון המים של אזרחי ישראל והפחתה משמעותית במחירי הדלק והלחם. המחאה הראשונה תצא לדרך כבר ביום שישי, כשחניכי תנועות הנוער יתפזרו ב-70 צמתים ויחלקו עלונים. בהמשך גם צפויה הפגנת ענק בכיכר רבין בת"א. יו"ר ההסתדרות עיני התארח היום בתוכנית הרדיו "משאל חם" של חגי גולן ורינה מצליח ברדיו 103FM ונשאל מה הטעם לסכסוך העבודה שהכריזו בהתחשב במסיבת העיתונאים שייכנס היום נתניהו. לדבריו, "יש מחאה והמחאה היא לגיטימית - הציבור בכל הארץ אומר 'הגזמתם, עד כאן'. המחאה היא מחאה אותנטית ואנחנו לא לבד במאבק הזה". עיני אמר כי "אתה רואה התעוררות בכל מקום של כל הגורמים ואני מקווה שרה"מ באמת יקשיב לרחשי הלב של הציבור ויקבל החלטות ראויות, אבל בוא נראה מה הוא אומר. יכול להיות שזה יהיה מספיק, יכול להיות שזה יהיה מעט מדי. אם זה יהיה מעט מדי, נמשיך את המחאה למעלה". * חגי: עם יד על הלב, גם אתה יודע שחלק ניכר מההתייקרויות בכלל לא תלויות בממשלה, אם זה העלייה של מוצרי המזון - בכל העולם יש קפיצה של המחירים וזה משהו שלא תלוי בממשלה. מחירי הנפט בלי קשר לנושא של המס על הדלק, עולים גם הם. מחירי המים אנחנו יודעים את מצב משק המים. אז כמה באמת אחריות יש לממשלה על מה שקורה פה? - עיני: "א. הממשלה תמיד אחראית ואם ניקח את מחירי המים שהזכרת, המים לא עלו באף מקום בעולם באחוזים כאלה. העלייה במחירי המים מייצרת לממשלה הכנסה של מעל מיליארד שקל, זה לא בגלל חוסר מים. ניתן היה לוותר על זה ולהוריד את מחירי המים. בנוסף, לא עשו הבחנה בין מי צורך את המים - יש הבדל בין מי שמרוויח 4,000 שקל שאתה מוסיף לו 300-400 שקל תוספת למחיר המים, לבין מי שמרוויח 100,000 שקל. אין שום הבחנה כזו". * חגי: נגיד שבנושא של המים אתה צודק, אבל מה לגבי שאר הדברים? אתה יודע שחלק גדול מהעניין זה עלויות שלא קשורות לממשלה. - עיני: "בסדר, חלק כן. קח את המים, בתעשייה שילשו את מחיר המים. יש הרבה תחומים בתעשייה שהמים בהם הוא חומר גלם. אז נכון שחלק מעליית המחירים היא עלייה עולמית, אבל פשוט לקחו את העלייה העולמית והוסיפו מיסים עליה". * רינה: גם בדלק הוסיפו מיסים וגם במים, אבל היה שולחן עגול, הכל פותרים סביב השולחן. מה השתנה? השתנה שמפלגת העבודה יצאה מהקואליציה ואז אתה מרשה לעצמך להיות יותר אגרסיבי מול נתניהו? - עיני: "ציפיתי לשאלה הזאת, א. שולחן עגול לצערי לא התכנס כבר הרבה זמן. כל ההחלטות האלה שהתקבלו לא התקבלו בתוך השולחן העגול. הם הגיעו בניגוד לסיכום. אבל האווירה בציבור, לאותו אדם שהולך למלא דלק בטנק של 500-600 שקל, מרגיש שקשה לו. מחירי הדיור שעלו ברמה מטורפת, ולא מאפשרים לזוגות צעירים לרכוש דירה. אנשים שרוצים להשכיר דירה, משלמים מחירים מאוד גבוהים. זה רצף של דברים שקרו שהציבור מרגיש שהוא לא יכול לשאת, וכשהוא לא יכול לשאת אותם הוא מביע מחאה. אנחנו התחלנו את המחאה הזאת ואני רואה שבכל מקום מקבלים אלפי מכתבים של אזרחים שאומרים 'אל תרפו, די, נמאס לנו. לא יכולים יותר'. דרך אגב, קחי את מחירי הדיור. יש ואפשר לפחות להוריד מחירים לזוגות הצעירים". "עם כל הכבוד למפלגת העבודה, היא מרכיב מאוד קטן בתוך המשחק הזה". * חגי: עם כל מה שעשו, אתה יודע שבסופו של דבר, נגיד שיבטלו חלק מהגזרות, וביבי היום יודיע שהוא מוריד את המס על הדלק. אז זה יחזור ממקום אחר. אז יעשו קיצוץ רוחבי וגם ממנו יפגעו בסופו של דבר בעיקר השכבות החלשות, אז מה הואילו חכמים? - עיני: "אין מצב שיעשו קיצוץ רוחבי. קיצוץ רוחבי משמעו שמצד אחד אני מוריד מחירים במקום אחד, מצד שני אני מוריד מהבריאות, מהרווחה, מהחינוך. זה לא יקרה. הממשלה גבתה 12 מיליארד שקל עודף גבייה, את זה כולנו יודעים, זה נתון שהממשלה יודעת. יכלו לקחת חלק מהכסף הזה ולצרף אותו לתקציב". * חגי: אבל אתה יודע מה עשו עם הכסף. על הטיעון הזה אני שומע כל הזמן. אולי אנשים לא כל כך יודעים, אבל עשו משהו עם הכסף הזה. למדינה יש מה שנקרא חוב לאומי והחליטו להפחית את החוב הלאומי שזה גם מטרה חשובה. - עיני: "אני חייב להגיד לך וזה נתונים מהאוצר. החוב הלאומי הוא אולי הכי קטן שהיה אי פעם". * חגי: עדיין הוא 80%. * רינה: חגי. כל הזמן אתה מצדיק את הממשלה. * חגי: אני לא מצדיק את האוצר, אני רק חושב שיש פה הרבה פופוליזם בעניין הזה. - עיני: "זה לא עניין של פופוליזם. לך תגיד את זה לציבור. הציבור מרגיש שנמאס לו. חובתה של הממשלה לייצר פתרונות לציבור, היא נבחרה בשביל זה. הממשלה משרתת את העם ולא להיפך. ראש הממשלה שלקח על עצמו להיות ראש הממשלה, שיחפש ויחלץ פתרונות, עם כל המצב. למזלו יש לו גבייה עודפת של מיסים והוא יכול היה לוותר על מס החברות למשל שמטיב עם החברות הגדולות". * רינה: לסיום אני רוצה לשאול אותך עופר, אם רה"מ במסיבת העיתונאים היום ייתן תשובות מספקות, אתם תבטלו את סכסוך העבודה במשק? - עיני: "נבואה נתנה לשוטים, אבל אם רה"מ לא יודיע שהוא מעלה את שכר המינימום למיליון עובדים שמרוויחים 3,850 שקל בחודש, אנחנו ממשיכים את המחאה. אם הוא לא יודיע שהוא מוריד את מחירי המים, אנחנו ממשיכים את המחאה והרשימה עוד ארוכה. בואו נשמע את רה"מ ואח"כ נחליט".
שאול טשרניחובסקי נולד בכפר מיכאילובקה בשנת 1875. כיום נמצא הכפר, שהיה בינתיים לעיירה, בתחומי של מדינת אוקראינה. במאה ה-19 האזור היה חלק מרוסיה הצארית, מן האזור הדרום-מערבי שלה, ונכלל ב"תחום המושב" שהצאר הגדיר החל בסוף המאה ה-18 ושרק בו הותר ליהודים להתיישב. היהודים חיו בתחום המושב בכפרים ובעיירות, וטשרניחובסקי מרבה לתת לכך מקום ביצירתו. אצל טשרניחובסקי, הקיום היהודי בתחום המושב מוצג באופנים אחדים. זיכרונות ילדות ונעורים מצוירים יחד עם תמונות של אורחות החיים היהודיים וגם חייהם של בני עמים אחרים שישבו באותו אזור. טבע, חיים, פולקלור ומנהגים ממלאים מקום מרכזי ביצירות הנוגעות לחיים בתחום המושב. אלא שבנוסף לכך, טשרניחובסקי מרחיב את מבטו אל העבר ומעמיד תמונות פואטיות עשירות הנוגעות לפרקי עבר גדולים וגם טרגיים בחיי היהודים באזור רוסיה-אוקראינה-פולין וגם מעבר לכך לתחומי גרמניה, החל בימי הביניים ועד לעת החדשה. ונושק את אדמת הסתיו: שאו שלום מאת שר של חורף!" אותה אידיליה נפתחת בשורות המציגות את הארץ שבה מתרחשים הדברים, כשהנוף והיהודים ומחזור השנה ופעולות הבית, כולם חלק אורגני ממציאות חיים. וראשון בחדשי האביב, הנאוה על שדמות אוקרינה..." 'הנני אליכם הז'ידקים!' ומרים את שוטו כמצליף." קשקוש עליז וחי, כי באו עד קצה ביליבירקה. ממלאים חלל האוויר בנביעות עליזות וקול ששון". מתוך כל חרסית נקובה. יהודים קטנים, נאים" ביחס עם דלעות זהבהבות, שתבנית הנבל להנה" אך תאבל נפש הבנים" מן הדיביזיות שלקו במימי אגמי-מזורים. בני מליטופול העיר וגם מחברי 'ההתסדרות'. בשבע מצוות בני-נח, וקפחו צרורות פקעותי". ארגמן הקודש לא שוא ירטיב ארץ! ונקמה בארץ עוד ישנה!" שני אבירי-היחש עם שנים שלישים. ובת הרב איה היא? בתו אי היפה? על יד הרב מטלת בתו זו היפה" במדרגות התגלגלו שלש גופות. כרע האב, מתעלף בדמיו" מתחום המושב ועד אשכנז, היהודים ידעו רדיפות, פרקים של זוועה והרג, שהותירו חותם בזיכרון הדורות. הגורל היהודי ראה בחזרתם של פרקים טראומתיים, ואין להתפלא על כך שהמשורר מגיב לידיעות הראשונות על השואה המתחוללת באירופה בשירים שמתייחסים לפוגרומים ורדיפות בימי הביניים וראשית העת החדשה. ביצירה הענפה של טשרניחובסקי שזורות התייחסויות לצדדים הטראומתיים של חיי היהודים באירופה גם ללא קשר לרגע היסטורי מסוים. הדרמה של ברוך ממגנצא, אולי הדמות המפורסמת ביותר בקטלוג היהודים הנרדפים של טשרניחובסקי, מייצגת יהודים מדורות רבים: מימי מסעות הצלב ועד לשואה, שלא הסתיימה אלא שנתיים לאחר מות המשורר. כסהו, מעלה אד חם! בצלות יהודים על האש"
זה מתחיל כעקצוץ נעים, אך אז הולך ומתגבר עד שאתם מרגישים כאילו כל הפה עולה באש. אתם מזיעים, אתם דומעים, והאף נוזל. אתם מתחננים למים, אבל שום דבר לא מכבה את המדורה. ובכל זאת, ברגע שהכאב שוכך אתם מבינים שבפעם הבאה תרצו מנה חריפה אף יותר. כל מי שאוהב קארי מכיר את התחושה, ושפים משתמשים כבר מאות שנים בפלפלים למיניהם כדי לתבל את ניסוייהם הקולינריים. אבל רק בעשור האחרון התחילו מדענים להבין כיצד אנו חווים מאכלים חריפים. וכעת הם גילו את המנגנון שמסביר לא רק את החום שמייצרים פלפל הצ'ילי והוואסאבי, אלא גם את תחושת הצינון של טעמים כגון מנתול. השלכותיה של התגלית הזו אינן רלוונטיות רק למטבח. אותם מנגנונים מייצרים את המדחום הפנימי של הגוף, וחיות מסוימות אף משתמשות בהם כדי לראות בחשיכה. אם נגלה את סודותיו, הצ'ילי העניו יפתח בפנינו נתיבי מחקר חדשים במגוון של בעיות, כגון כאב כרוני, השמנת יתר ואף סרטן. הסיפור התחיל ב-1997, עם דייוויד ג'וליוס מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. אף על פי שכבר עלו לפני כן השערות שונות לגבי מקור חריפותו של פלפל הצ'ילי, צוותו היה הראשון שגילה כיצד המרכיב המרכזי בו, קפסאיצין, מעלה את הפה שלנו באש. רוב התפיסה החושית שלנו מבוססת על תעלות מסוימות הנמצאות על פניהם של תאים מסוימים; כל אחת מהן מגיבה לגירוי מסוג מסוים, וכשהיא מגיבה הנקבוביות שלה נפתחות ומאפשרות למטען חשמלי של יונים לזרום פנימה. בתעלות יונים הנמצאות על תאי עצב, שטף היונים הזה מעורר דחף חשמלי המפעיל את האותות העצביים. החוקרים לא היו בטוחים איזו תעלה היא זו שמגיבה לקפסאיצין, אבל בעזרת מעט תחכום גנטי הצליח ג'וליוס לאתר אותה. היא נקראת TRPV1. לאחר מכן הוא הראה שהתעלה הזו מגיבה גם לטמפרטורות חמות מאוד – 43 מעלות צלזיוס ומעלה – שמזיקות לרקמות. זה מסביר מדוע הפלפלים מייצרים תחושת בערה בפה. בעבר הוכח כי תעלות TRP (יש להגות "טריפ") אחרות מעורבות בסוגים שונים של תפיסה חושית, אבל זו הפעם הראשונה שהתגלתה תעלה המשפיעה על המדחום הפנימי שלנו. תוך זמן קצר התגלו תעלות חלבון נוספות שמסבירות את רגישותנו לטמפרטורות ורכיבי מזון שונים. ב-2002, למשל, גילה ג'וליוס את תעלת TRPM8, המופעלת על-ידי טמפרטורות קרות יחסית, בין 10 ל-30 מעלות צלזיוס בערך. התעלה הזו מגיבה גם למנתול, ומעניקה לו את התחושה הצוננת המוכרת. לאחר שג'וליוס ועמיתיו זיהו את "טריפ" M8, הם יצרו זן של עכברים מהונדסים גנטית בעלי שני עותקים פגומים של הגן שמקודד לחלבון שלה. ואז, כדי לבחון את רגישותם של העכברים לקור, הם שמו אותם בקופסה הכוללת שני תאים, כל אחד עם טמפרטורה שונה, והשוו את התנהגותם לזו של עכברים נורמליים. העכברים הנורמליים העדיפו את התא שבו טמפרטורה של 30 מעלות צלזיוס, אבל העכברים המהונדסים גנטית נשארו בשמחה בתא הקר במשך זמן רב יותר; הם העדיפו את התא החם רק כשהטמפרטורה צנחה מתחת ל-15 מעלות. בנוסף, היה להם קשה יותר להבחין בין משטחים קרים וחמים. החוקרים מנסים לצמצם כעת את פערי ההבנה שלנו לגבי ויסות החום בגוף. התברר להם, לדוגמה, כי אצל חיות מסוימות המנגנונים האלה התפתחו בדרכים מפתיעות. למשל, אצל צפעים מסוג pit viper ועטלפים ממשפחת הערפדיים, ישנה גרסה רגישה ביותר של תעלת TRPA1, המגיבה לטמפרטורות בסביבות 10 מעלות ומסייעת גם בדימות תרמי תת-אדום. אך התגליות האלה היו רק חצי מהשמחה, כי במהרה התברר שהתעלות אחראיות למגוון רחב של משימות, וייתכן שאף להפרעות שונות. מעניינת במיוחד העובדה שהן נמצאות על תאי עצב שמגיבים לגירוי כאב, ושהן יכולות לתפקד כמעין מתג שמגביר או מפחית את רגישותם של עצבים. כשהמנגנון כושל בגלל מוטציות מסוימות, גם השינויים הקלים ביותר בטמפרטורה מסוגלים לייצר כאב עז; עם זאת, ייתכן שנוכל לייצר משככי כאבים מסוג חדש, שישתמשו בתעלות אלה כפתח אל הגוף. בתחילה התמקד רוב המחקר בתעלה הראשונה שג'וליוס גילה (TRPV1). לרוע המזל, היה קשה מאוד לשנות בעזרתה את תפיסות הכאב כי לתרופות האפשריות שנבדקו היו תופעות לוואי מיותרות ואף מסוכנות. מכיוון שהתעלה מעורבת בתהליך זיהוי הטמפרטורות החמות, כל דבר שמשבש את תפקודה הפחית את רגישותם של אנשים לכאב הנובע מחום, והם נעשו פגיעים יותר; למשל, הם נכוו ממים חמים במקלחת. ומפני שהתעלה מעורבות בוויסות טמפרטורת הגוף, התרופות שחוסמות אותה עלולות לגרום לחום גבוה. כל חברות התרופות הידועות הצטרפו למסיבה, אומר ג'ון ווד, חוקר כאב מיוניברסיטי קולג' בלונדון, וכ-60 מיליארד דולר הושקעו בניסיון לייצר תרופות המבוססות על TRPV1. מאות תרופות יוצרו ונבדקו בקפידה, אך אף אחת מהן לא צלחה. הקשיים האלה ריפו את ידיהם של חוקרים רבים, אך ייתכן שנצליח להתגבר עליהם אם נבין בצורה טובה יותר איך התעלות מגיבות לסביבתן המיידית. ב-2013 גילה צוותו של פיטר מקנוטון (McNaughton), שעבד אז באוניברסיטת קיימברידג', חלבון שמווסת את פעולתה במהלך דלקת. החלבון, שמכונה AKAP79, משנה ככל הנראה את תצורת המולקולות בתא. "הוא מזיז חלק מרכיביהם של התעלות האלה לאזורים הנכונים בתא, כך שהם מוכנים לפעולה ברגע שהתעלה מגיבה," אומר ג'ון בְּטֶש (Btesh) מקיימברידג', שהוביל את המחקר. לכן, כאשר החלבון הזה נמצא בשפע, לתעלת TRPV1 יש סף תגובה נמוך יותר לייצור דחפים עצביים, וכך טמפרטורות ממוצעות מעוררות לפתע כאב – בעיה רצינית לאנשים הסובלים מכאב כרוני, כמו במקרים של פיברומיאלגיה (דאבת), מיגרנות ופציעות מסוימות. למרבה המזל, ייתכן שיש דרך להפוך את התופעה. הצוות של מקנוטון ובטש גילה כימיקל שמונע את היקשרותו של AKAP79 לתעלת החלבון TRPV1, וכך מפחית את הכאב המתלווה לדלקת. והוא אפילו לא מפחית את הרגישות לחום. "אנחנו חוסמים את האינטראקציה בין שני החלבונים; ככה אנחנו מפחיתים את כמות התעלות שמגיבות לגירוי, ומונעים שינויים בתעלות שכבר נמצאות בקרום התא," אומר בטש. בינתיים, ניסויים שנערכו בעכברים הניבו תוצאות חיוביות. חוקרים אחרים מחפשים דרכים להשתמש בתרופות האלה ככלי להרדמה מקומית. נכון לעכשיו, הרדמה מקומית של רופא שיניים משביתה את תאי העצב שלנו, כולל אלה שמעורבים בהנעת השרירים; לכן הפנים שלנו נעשות משותקות זמנית. אחד הפתרונות הוא להשתמש בקפסאיצין שבפלפל הצ'ילי, או במולקולות אחרות הקשורות אליו, כמין מפתח המאפשר לנו לפתוח עצבים השולטים בכאב: פתיחה זמנית של תעלת החום מאפשרת לחומר ההרדמה לחדור לתא. מכיוון שהקולטן שמאפשר את החדירה הזו לא נמצא בעצבים המעורבים בהנעת השרירים, הם לא יושפעו, והמטופל לא ירייר על עצמו. מכיוון שישנן תעלות תרמיות רבות על תאי עצב, יש עוד מגוון של אפשרויות לחקור. למשל, ידוע שקירור מייצר אפקט של הרדמה אצל אנשים הסובלים מכל מיני כאבים, כמו אלה הנגרמים על-ידי דלקת מפרקים ניוונית; ידוע גם שלקור יש אפקט מרגיע על דלקות. התופעה הזו קשורה ל-TRPM8, אך נראה שתעלות TRP אחרות קשורות אליה גם כן, דבר שעלול לסבך את המחקר; מכיוון שפעילות רבה מדי בתעלות האלה עלולה לעורר רגישות יתר בלתי נעימה לקור, לא קל למצוא תרופה מתאימה. יש גם חוקרים הבוחנים את האפשרות להשתמש בתעלות האלה כדי להילחם בשומן. אחד הרעיונות הוא להשתמש בהן כדי לווסת את התרמוסטט של הגוף, וכך לשלוט בניצול האנרגיה ולשרוף את הקילוגרמים העודפים. מובן שזה דבר שיש לעשות בזהירות רבה – מעבר לסכנות שהתגלו במחקרי שיכוך הכאב, התועלות במקרה זה עלולות להיות בלתי צפויות. לדוגמה, אפשר לחשוב שהשבתת מנגנון חישת החום תייצר תגובה הדומה לתגובתנו לקור, ותפעיל מנגנונים ששורפים שומן רב כפיצוי. אך מחקרים בחיות הניבו תוצאות סותרות: בחלקם, עכברים ללא הקולטן TRPV1 ירדו במשקל, אך באחרים הם העלו במשקל. באחסון אנרגיה כשומן. מחקרים אחרים הראו שגירוי התעלה מעודד את הגוף לשרוף שומן שהוא כבר אגר. ומכיוון שהתעלה הזו מעורבת גם בתהליכים הקשורים לייצור טעם, ייתכן שהיא תעזור לנו לייצר תחושת שובע אחרי ארוחה, ותמנע אכילת יתר. אף על פי שסיבת התגובה הזו עדיין אינה ברורה, ניסויים שנערכו בבני אדם הניבו תוצאות מבטיחות. אצל נבדקים שהתבקשו ליטול מינון קבוע של קפסאיצין מדי יום, התגלתה עלייה בשיעור שריפת הקלוריות, והם ירדו במשקל לאורך כמה חודשים. ייתכן שהתגלית המפתיעה ביותר בנוגע לתעלות האלה היא מעורבותן האפשרית בצמיחת גידולים. לדוגמה, תעלת TRPM8, אותה אחת שמאפשרת לנו לחוש את טעם המנתה, מתגלה בשפע בסרטן הערמונית. ככל שהסרטן חמור יותר, כך רמות החלבון בתאים הסרטניים גבוהות יותר. לפי מחקרים שנערכו בחיות, ייתכן שהתעלה מעורבת בתהליך האיתות שמוביל לחלוקת התאים. מכיוון שהתעלות האלה נמצאות גם בתאי האפיתל שמרפדים את כלי הדם, ייתכן שהן תורמות להתפשטות סרטן בכך שהן מעודדות שינויים בתצורת תאי הדם שמזינים את הגידולים. אי לזאת, אפשר שתרופות שיפעלו על ה-TRPM8 יעזור למנוע התפשטות של סרטן. בניסוי מסוים התגלה שכימיקלים שמרסנים את פעילותה של TRPM8, בולמים את התרבות תאי סרטן הערמונית בצלחת פטרי. ניסויים כגון זה יעזרו לנו לפתח תרופות שימנעו את התפשטות המחלה. למעשה, ניסוי קליני ראשון כבר יצא לדרך. כל התכנונים האלה רחוקים מאוד מעבודתו הראשונית של ג'וליוס על המסתורין הלוהט של פלפל הצ'ילי. מחקר שלא היה אמור לעניין אף אחד מלבד כמה חובבי קארי, מתעתד להשתלב בתחום הבריאות. לעת עתה אפשר לומר רק דבר אחד בוודאות: מדובר באחד מתחומי המחקר הרפואי החמים ביותר. ד״ר מו קוסטנדי היא מחברת הספר 50 Human Brain Ideas You Really Need to Know (Qercus, 2013). מאמר זה התפרסם באלכסון ב יום ראשון 9 במרץ 2014 על־ידי מו קוסטנדי, New Scientist . הספר נקרא Quercus ומו קוסטנדי הוא מחבר ולא מחברת.
נר ראשון של חנוכה: ההסתדרות נכנסת לשנת המאה להיווסדה. לאורך השנים גדלה ההסתדרות מ-4,400 חברים למעל 800 אלף \| בשנה הקרובה יתקיימו שורת אירועים לציון שנת המאה \| יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד: "שנת המאה היא לא רק ציון דרך היסטורי, אלא הזדמנות להישיר מבט אל העתיד" לפני 99 שנים בדיוק, בכ"ג בכסלו תרפ"א, נר ראשון לחנוכה, התכנסו בבניין הטכניון בשכונת הדר בחיפה 87 צירים שנבחרו ע"י 4,433 פועלים ופועלות, וביחד הקימו את הסתדרות העובדים הכללית. כעת נכנסת ההסתדרות עם 800 אלף חברות וחברים לשנתה המאה, אותה תציין בשורת אירועים על פני השנה הקרובה. "לאור נרות החנוכה של דצמבר 1920, נוסד בוועידה זו הארגון שצפוי למלא תפקיד מוביל בהקמת המדינה", נמסר מהסתדרות. "סיפורה של ההסתדרות הוא במידה רבה סיפורם של מנהיגי ומנהיגות עובדים אמיצים, של ערבות הדדית ושל מאבקים חלוציים שסללו את הדרך לעוצמתה ולאחדותה של החברה הישראלית". יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, אמר הבוקר (ראשון) כי "הכניסה לשנת המאה היא לא רק ציון דרך היסטורי, אלא הזדמנות להישיר מבט אל העתיד ולבחון את החזון שלאורו צועד הארגון. ההסתדרות שדאגה לחובת ההפרשה לפנסיה ולהגדלת שיעור ההפרשות, לשכר המינימום ולעדכונו, ולהבטחת זכויות אלמנטריות רבות נוספות, תמשיך לגרש את החושך ולהאיר את פני העתיד". בר-דוד הוסיף כי "העובדות והעובדים יכולים למתוח את החזה בגאווה על כך, שגם היום, ההסתדרות ממשיכה להיות גוף רלוונטי ומשפיע במשק, באופן שמסמן אותה כאחד מארגוני העובדים הבולטים בעולם. על אף המתנגדים לעבודה המאורגנת ולמורת רוחם של אלו שרוצים להחליש את העובדים, למאה השנים הבאות – ההסתדרות תיכנס כגוף חזק ואחראי יותר מאי פעם". "בתור הבית של כלל העובדים בישראל, נמשיך להגן על הערכים שבדמותם נבנתה המדינה ונוכיח בעשייה את חשיבות ההסתדרות לשוק העבודה העתידי. ההסתדרות תהיה שותפה מובילה למהלכים משמעותיים במשק אשר משפרים את השירות לאזרח ומועילים לכלכלה המקומית. נמשיך לנפץ את תקרות הזכוכית ולהיות רשת הביטחון של העובדים".
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך כולל רק רשימה ארוכה מאד של סרטים/סרטונים שניב דבבה/ביימה/הפיקה. הסבר בדף השיחה. ענת ניב היא במאית, עורכת, מפיקה ומדבבת ישראלית. ניב ביצעה מספר שירי פתיחה של מספר תוכניות מצוירות. בהן, "משפחת קדמוני", "משפחת סימפסון - הסרט", "החבורה של פיני וויני", "המחשובבים", "שרקי וג'ורג'", "הנסיכה ותלתלי הקסם", "סופר בן" ו"סקרנל", בשנת 1993 ביצעה יחד עם מרית יפה את שיר הפתיחה לסדרה "טובטוב הגמד" כאשר עברה הסדרה מהחינוכית לערוץ הילדים, ודובבה עם שחקנים חדשים, וכך גם השיר ששונה במעט מהמקור שביצע אריה מוסקונה בגירסתה הראשונה של הסדרה משנת 1986 . ניב שימשה כבמאית קולות בתוכניות "חידני" ו"סלבס", שאף תרמה את קולה לתוכנית זו. כמו כן, הייתה ניב עורכת התוכניות "תעלומות מתחת לאף" ו"מתחת לאף" שהוקרנו בערוץ לוגי. לאורך השנים שימשה ניב כבמאית, מפיקה ומדבבת של סרטים ותוכניות טלוויזיה רבות. בהן, "כנפי הרעם", "פאו וואו" ו"מייטי מקס". בשנת 1991 ביימה ודיבבה בתוכנית המצוירת "סקרנל" ששודרה בערוץ הילדים. במהלך אותה שנה, שימשה ניב כבמאית ומדבבת התוכנית "סופר בן" שהוקרנה אף היא בערוץ הילדים ו"כנפי הרעם" שעלתה לשידור בערוץ 2. בשנת 1993 ביימה ניב את התוכנית המצוירת "יאמיזאור" ששודרה בערוץ הילדים וערוץ הופ!, במהלך השנים 1993- 1994 הפיקה וביימה את התוכנית המצוירת "הנסיכה ותלתלי הקסם". במהלך אותה שנה, שימשה ניב כמפיקה ובמאית התוכנית "שרקי וג'ורג'". בשנת 1994 דיבבה וביימה את סרט האנימציה "גן עדן לכלבים". באותה שנה תרמה ניב את קולה בסרטי האנימציה "רובר מלך החווה" ו"הטוסטר הקטן והאמיץ". בין השנים 1996- 1999 ביימה, הפיקה ודיבבה בתוכנית המצוירת "אוטובוס הקסמים" ששודרה בערוץ הילדים. בשנת 1996 שימשה ניב כמדבבת, מפיקה ובמאית התוכנית "עולמו של בובי". ב-1997 הייתה ניב במאית, מפיקה ומדבבת בסרט האנימציה "ספייס ג'אם". במהלך אותה שנה, דיבבה ניב בסרטי האנימציה "האיש במסכת הברזל", "השבוי מזנדה", "גן עדן לכלבים 2" ו"טום סוייר". בשנת 1997 שימשה ניב כבמאית ומדבבת בסרט האנימציה "רוב רוי" ו"לשחרר את ווילי 2 - המסע הביתה". בשנים 1997- 1998 ביימה ניב בתוכנית "המחשובבים" ששודרה בערוץ הילדים. בין השנים 1997- 1999 ביימה ודיבבה בתוכנית המצוירת "סופרמן" ששודרה בערוץ הילדים. בשנת 1997 דיבבה וביימה ניב בסרט האנימציה "דון קישוט". בשנת 2003 תרמה ניב את קולה בתוכנית המצוירת "פוקימון". במהלך אותה שנה היא דבבה בתוכנית המצוירת "ליגת הצדק" ששודרה בערוץ הילדים. בשנת 2004 דיבבה ניב את אמא של "רד" בתוכנית המצוירת "רובוטריקים ארמדה" שעלתה לשידור בערוץ ג'טיקס. במהלך אותה שנה, דיבבה ניב בסרטים ובתוכניות המצוירות "היה היה - הממציאים" ששודרה בערוץ לוגי, "עולמה הסודי של סברינה" שהוקרנה בערוץ הילדים, "גארפילד" ו"שרלוק הולמס במאה ה-22". החל משנת 2005 דיבבה את המנהלת פרגונדה מ"מועדון ווינX" ששודרה בערוץ הילדים. באותה שנה היא דיבבה בסרט האנימציה "סיפורי כתם שמש - של מי הביצה הזאת?". בשנת 2006 דיבבה ניב בתוכנית המצוירת "ליגת הצדק - ללא גבולות" שעלתה לשידור בערוץ הילדים. בשנת 2007 דיבבה ניב בסרטים ובתוכניות המצוירות "משפחת סימפסון - הסרט" (את מארג' סימפסון), "מועדון ווינX: סוד הממלכה האבודה", "הדג שלי שטן" ו"ג'ים על הירח". בשנת 2009 דיבבה ניב בסרטי האנימציה "עידן הקרח 3: עלייתם של הדינוזאורים", "למעלה", "הנסיכה והעדשה", "מדברים אנגלית עם נאדי" "הרפתקאות נאדי באי", ו"מוסטי". בשנת 2010 תרמה ניב את קולה לסרטים ולתוכניות המצוירות "משפחת קדמוני", "לו!", "ג'רונימו סטילטון", "אליס בארץ הפלאות", "לילי המכשפה - הדרקון וספר הקסמים", "מסובבים", "אי-שרדות", "אי-שרדות אקשן", "אי-שרדות מסביב לעולם ו"אי-שרדות אקשן - איחוד מחדש". בשנת 2011 דיבבה ניב בסרטים ובתוכניות "שומר גן החיות", "המפלצות שלי", "צעצוע של סיפור - באז הקטן" ו"מועדון ווינX - הסרטים" (שוב את פרגונדה). בשנת 2012 תרמה ניב את קולה לסרטים ולתוכניות המצוירות "טרה דאנקן", "עידן הקרח 4: יבשת בתנועה", "הלוני טונס", "הנטיק" ו"בייבי לוני טונס". ניב היא אלמנתו של ירון ניסימוב. לפני מותו שינה ירון את שם משפחתו לניב. היא אם לרועי ויהלי שכמו אמם, עוסקים בדיבוב. אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ענת_ניב&oldid=26990679"
הקשר שלא חתום באף קבוצה עשוי להצטרף. בוקסנבוים: "המטרה היא להישאר. מרגע שמנגה הגיע, אמרתי שהוא מיוחד" הקלישאה 'משנה מאמן, משנה מזל' עבדה בצורה מושלמת עבור הפועל רמת גן, שהחליפה מאמנים בסוף השבוע שעבר והביסה אמש (שבת) 0:3 את הפועל עכו, אחרי שבעה משחקים ללא ניצחון. המאמן החדש-ישן אלי כהן, שהחליף את פרדי דוד, רשם לעצמו נקמה קטנה ומתוקה על הקבוצה בה אימן בשנתיים האחרונות וממנה נפרד בטונים צורמים. למרות הניצחון, ברמת גן כבר נערכים לקראת חלון ההעברות בחודש ינואר ולוואלה! ספורט נודע כי מי שעשוי להצטרף הוא הקשר סטיבן כהן, ששיחק בשנה שעברה בבית"ר ירושלים, אבל נכון לעכשיו הוא לא חתום באף קבוצה. כהן, שהתאמן עם בית"ר כדי לשמור על כושר, חוזר בין השאר על ידי הפועל עכו, והרמת גנים מגבירים כעת את הקצב להחתימו. "חשוב מאוד שתהיה עכשיו המשכיות", אמרו במועדון אחרי הניצחון בעכו. "יש לפחות חמש או שש קבוצות ברמה שלנו, או אפילו פחות טובות מאיתנו. הבעיה היא שעד עכשיו לא לקחנו מולן נקודות. עוד לא עשינו כלום ואסור לנו להסתנוור מהינצחון הזה, כבר ביום שלישי יש לנו משחק סופר חשוב בבאר שבע ואנחנו צריכים לצבור עוד ועוד נקודות". מי שלהט אמש במיוחד על כר הדשא הוא החלוץ הצרפתי דויד מנגה, שכבש שלושער והיה מן הסתם הבולט במגרש. מנגה שחזר לפני שבוע מפציעה כבש כבר העונה שבעה שערים ובקצב הזה, זו שאלה של זמן עד שאחת הקבוצות הגדולות תניח עליו את ידה. הקשר עומר בוקסנבוים כתב אמש בחשבון הפייסבוק שלו: "ללייקרס יש את קובי בראיינט, לבארסה את מסי, למיאמי את לברון, לריאל את רונאלדו. לנו יש את דויד מנגה". והיטיב לבטא את תחושות אנשי הקבוצה שהרעיפו מחמאות על החלוץ הצעיר. "מהיום הראשון שמנגה הגיע לקבוצה אמרתי שהוא משהו מיוחד", אמר בוקסנבוים לוואלה! ספורט, בהתייחסו לחלוץ הצרפתי. "עכשיו כולם רואים מה הוא שווה ורק חשוב שנמשיך ככה. כל ניצחון הוא חשוב, במיוחד להפועל רמת גן שנלחמת כעת על חייה. זה נכון שהיו משחקים ששיחקנו טוב, אבל לא השכלנו לקחת נקודות, והגיע הזמן שנעשה את זה. כמה פעמים המזל יכול להיות לרעתנו? אני חושב שהמזל התהפך קצת והדברים עבדו לטובתנו". לרמת גן מצפים כעת שני משחקי תחתית רצופים, נגד הפועל באר שבע והפועל חיפה, ובוקסנבוים יודע: "אנחנו מסתכלים קודם על המשחק הקרוב. בוא נעבור קודם את באר שבע. משחק קשה מאוד מול קבוצה מצויינת, זה מועדון גדול שעשה רכש גדול העונה, אבל אנחנו משחקים טוב ולא נפלנו משום קבוצה עד עכשיו, מקווה שגם בבאר שבע נמשיך לעשות את אותם דברים. העונה ממש לא אבודה. יש לנו עוד עבודה רבה לפנינו ואנחנו בהחלט מודעים למקום שלנו. אנחנו גם יודעים שאנחנו קבוצה טובה ומודעים למה שאנחנו מסוגלים. יש לנו מטרה להישאר בליגה". דויד מנגה חוגג שלושער: "הרגשה נפלאה"
סיריוס הוא הככוב הבהיר ביותר בשמי הלילה, אך אינו הכוכב בעל הבהירות העצמית הגדולה ביותר. אף שה[[גודל הנראה]] של סיריוס הוא שלילי. 1.42-, [[הגודל המוחלט]] של סיריוס הוא רק 1.42 (המרכיב הבהיר A) ולמרכיב החיוור B גודל מוחלט של 11.18. פירוש הדבר הוא שהמרכיב הבהיר פולט כ-25 פעם יותר אנרגיה ליחידת זמן מהשמש שלנו. סיריוס נראה כה בהיר רק בגלל שעכשיו הוא קרוב אלינו יחית, רק כ-8.6 שנות-אור (2.64 [[פרסק]] ראה גם [[יחידות מרחק באסטרונומיה]]). היכולת למדוד מיקום מדויק של שני המרכיבים יחד עם מדידת המהירות הרדיאלית של המררכיב הבהיר מאפשרת חישוב מדויק של המסה של כל אחד מהמרכיבים. לסיריוס A מסה גדולה פי 2.02 ממסת השמש בעוד שהמסה של סיריוס B גדולה רק במקצת מזו של השמש. אוחזר מתוך "http://astro-club.tau.ac.il/astropedia/index.php?title=סיריוס&oldid=7544"
...בואו לנווט ביערות הערפדים של טרנסילווניה, מולדתו של ולאד צפש השלישי הידוע גם בכינויים "המשפד" ו"דרקולה". זו בערך הייתה הפרסומת שהובילה אותי להרפתקת ניווט משפחתית ברומניה - מדינה מדהימה של ניגודים עם מעט נווטים אבל המון טבע משובח לניווט. Transylvania O-Tour - או בשמם המקוצר TOT .יצאו בהצעה מפתה: אימונים, טיולים וכמובן השתתפות באליפות טרנסילווניה הפתוחה במחיר סביר. אשתי שהייתה בדיוק באמצע קריאת "ההסטוריונית" (ספר העוסק בדרקולה) קפצה על המציאה וביחד עם שתי ה"קטנות" עזבנו את הקיץ הישראלי לשבוע ב לא נודע , כשאנחנו לוקחים איתנו בגדי ניווט ושתי שיני שום למקרה שניתקל בערפד. בשדה התעופה דאגתי להצטייד במפת דרכים קנ"מ 1:750K ולהתעדכן דרך האינטרנט על רומניה, במטוס הוספתי בטעות את שיני השום לכריך הגבינה המשעמם שהוגש לנו וכך חשופים בפני הרוע של יערות הקרפטים בנסיכות וולכיה שמנו את מבטחנו באל ובהבל פי. ברכב השכור דאגתי לעדכן את שותפותיי למסע בנתונים שדליתי מזכרוני ומאחד מאתרי הטיולים באינטרנט: כי ברומניה מעל 8000 דובים ורבים מהם נמצאים ביערות טרנסילבניה בעיקר באזור "קלוז' נפוקה" שם גם תתקיים תחרות ניווט בת שלושה ימים. מהר מאוד הבנתי שעשיתי טעות כי ה"קטנה" לא היתה מוכנה בשום פנים לצאת מהרכב גם אם זה רק לעשות פיפי אחרי נסיעה של 6 שעות, ניסיתי להרגיע אותה באמצעות מסירת עוד כמה עובדות סטטיסטיות כגון: אין מה לדאוג, הרי מספר האנשים שנהרגים ביום אחד בתאונות דרכים הוא כמספר הרומנים שנטרפים בשנה ע"י דובים. מסתבר שנתון זה לא רק שלא הרגיע אותה אלא עכשיו גם הייתי צריך לקחת ממנה בכח את מפתחות הרכב בכדי שנוכל להמשיך לייעדנו אל מעבר רכס הקרפטים הדרומי בואך לעולם שכאילו קפא בזמן זה מאות שנים. דרכי עפר וכבישים צרים מתפתלים בין כפרים ציוריים וכרכרות עץ עמוסות לעייפה בחציר רתומות לשוורים או לסוסים החזירו את בעליהן לאחר יום עבודה מעייף בשדות השלחין של רומניה האקזוטית. צללים ארוכים ושמש שנעלמה אט אט באופק בישרו על בואו של הערב לאזור "ויקטוריה" - לשם שמנו פעמינו מקווים ש...אולי עוד נספיק לעשות אימון קטן לפני השינה. שבת. מתעוררת עם הציפורים, עוד חושך בחוץ. נוסעת בכביש המהיר דרומה עם עוד כמה משכימי קום. רכבים עם אופניים תלויות מאחור עוקפים אותי, בוהה במיתרים שחורים מתנופפים לכל עבר. מגיעה ליער השקט, אזעקת "צבע אדום" נשמעת מרחוק, סופרת בלב כמו מתוך הרגל 1, 2, 3 בום ! אז ככה נשמע גראד נופל ? וואו ! איזה מפחיד. מביטה אל שמי האופק לכיוון דרום מערב – אולי אפשר לראות משהו ? מתחילה לסמן תחנות שנבדקו בביקור הקודם – איזו שטות זו הייתה לא לסמן אותן אז ? נו מילא, כמו חיילים-טירונים הנענשים על חוצפתם – את הלקח לומדים ברגליים. אוושת הרוח לוטפת חרישית את האורנים, מפיצה ריח טוב באוויר, צ'יפ שלי מתרוצץ לו אנה ואנה, תוחב את אפו הלח בעפר היבש בינות למחטים – גם הוא שיכור מאושר, כמה עוד לבד יש בעולם ? איזה כיף פה ! אחרי שעה ישראל מגיע, חוברים זה לזו וצועדים בשקט. ב"זוגיות" בינינו אני הפה והוא האוזן. צועד לפניי ומגניב מבטים לאחור מדי פעם – תוהה על שתיקתי הלא אופיינית. סורקים את החלק הדרומי במפה ממזרח למערב ובחזרה, נודדים בין יער אורנים צפוף ועצי איקליפטוסים גבוהי צמרת, לשטחי יער-פארק של חרובים ואלות. שטחים מגוונים ביער; מישמש שלם של אזורים צפופים מחד ואחרים הנוחים למעבר וריצה מאידך, יערות נטועים לצד שדות חרושים. ארץ ישראל הישנה והטובה. ביער שני סינגלים ברורים שסומנו ע"י קק"ל בסימון שבילים; האחד ירוק והשני שחור. פה ושם סינגלים פיראטיים או סימני בקר הרועה תדיר את השטח. רוכבים מנומסים מברכים אותנו לשלום. סימני התיישבות קדומה ניכרים בחלק מהמקומות; תילים וגדרות אבנים הרוסות. באחד האזורים הפחות ממופים, אנו מבחינים בבורות רבים, חלקם סומנו בסס"לים. מחפשים במה להיאחז, איזה מקום ברור להניח בו תחנה, בוחנים את כל השטח. לבסוף, מוותרים עקב מיפוי חסר וסכנת בטיחות גבוהה (בור שפתחו כ- 4 מטרים ועומקו כ- 5 מ' מוקף שיחים נמוכים, בשטח שניתן לרוץ בו - הפחיד אותי). שלושה חמורים שקטים עומדים בשול צומת דרכים, תרים אחר מזון בשיחים. פרים רועים ללא מפרע תוקעים בנו מבט מצמית, לא ברור ממי הם חוששים יותר מאיתנו או מצ'יפ (כלב רועים או לא ?). מסיימים לסמן 25 תחנות. שמש דועכת לאיטה במערב, הדי הנפילות שטרם שככו, מטרידות את שלוותי. חשים מהר לחניית רכבים. תם אך טרם נשלם. הקדמה: אי שם באליפות ישראל של 2009 התארחו בארץ מספר חברי מועדון מכבי הונגריה ולקחו חלק באליפות. התגובות מצידם היו חיוביות מאוד והם אמרו שהם נהנו. נעבור חזרה לשנת 2011, החודש הוא אפריל והאיגוד מקבל הזמנה ממועדון מכבי לארח 8 חברי איגוד על חשבון המארגנים (מלבד הטיסה וקצת אוכל). נמשיך עוד קצת בזמן ונגיע לאמצע אוגוסט, השעה 4 בבוקר. 7 בני נוער נווטים, ו-1 טל עופר - נווט מבוגר, טסים להונגריה. נחתנו בבודפשט ושם קיבלו את פנינו אדם ואגי, נציגי מכבי הונגריה. אוכלים ארוחת צהריים ומקבלים חדרי אכסניה בבודפשט, יצאנו לטייל בעיר העתיקה הגבוהה והמדהימה שממוקמת מעבר לדנובה, בחלק של בודה. (כולל נסיעה בפוניקלור ומבט על פשט מלמעלה) חזרנו לארוחת ערב, והלכנו לישון. למחרת בבוקר טיילנו בפשט וביקרנו בכיכר הגיבורים ובמרחצאות המפורסמות בפארק שמאחורי הכיכר. 2 בצהרי היום, מגיע ואן עם 8 מקומות שלוקח אותנו היישר אל העיירה מוראהלום הקרובה לעיר הגדולה של סגד. אנו מגיעים לאכסניה ומקבלים חדר של 8 אנשים. כל המשלחת, ביחד, באותו חדר. מקבלים הוראות, מבינים שאנו נכנסים חינם לספא המקומי ושאת ארוחת הערב והבוקר אנחנו אוכלים במלון הכי יוקרתי באזור, מתארגנים על הדברים ויוצאים לשוטט בעיירה. בערב יש טקס פתיחה שכולל להקות מקומיות (רקדנים ונגנים). לאחר מכן מסיבה, אך לא נשארנו עד מאוחר, כיוון שיש תחרות למחרת. אחד הדברים שלמדתי מהתחרות הקודמת שהייתי בה (האורינגן), זה שבדרך כלל, היום הראשון הוא יום תיירות. אתה מתוודע אל המפה, לומד את כל הסימנים המיוחדים וקצת טועה. עוד יותר תיירות אם בתחרות לוקחים את 4 התוצאות הטובות ביותר מתוך 5. לכן כשטעיתי כבר בתחנה הראשונה לא נלחצתי ומשם הניווט התקדם די בקלות. הפתעה ראשונה: החול בהונגריה עמוק בערך כמו בארץ (בשטחים הפתוחים). אין בעיה לרוץ, אבל אתה יוצא מארגזי החול האלה עם 20 ס"מ חול בנעליים. השטח עצמו מהיר מאוד לריצה, השטחים הירוקים בקושי עבירים והדברים ברורים. לבסוף יבגני מנצח עם תוצאה יפה מאוד. אחרי ארוחת צהריים הולכים לבדוק את הספא. הפתעה שנייה: כמות הבריכות שנכנסות בשטח קטן הוא הרבה יותר גדול ממה שחושבים, עם תכנון נכון. אנחנו נכנסים ולא מפסיקים לספור בריכות ומגלשות. כמובן שבתור ישראלים טובים לא פספסנו אף בריכה והבטחנו שנחזור לעוד סיבוב. לאחר ארוחת הערב במלון היוקרתי יש טקס חלוקת פרסים למנצחים היומיים. המנצח של כל יום מקבל חולצה צהובה ועליה כתוב: מנצח היום ה-X (ממש כמו בטור דה פראנס). עוד הופעות מקומיות ועוד מסיבה, הפעם נשארנו עד הסוף. במסיבה הזאת הכרנו 3 קופצות בחבל. מלומד מטעויות היום הראשון אני מתייצב לזינוק של היום השני. הניווט עובר כמעט חלק עם שתי טעויות של בחירות ציר לא נכונות ולבסוף אני ראשון מהישראלים, אך שני בכללי בהפרש של 6 דקות. היום השני היה לא קל מבחינה ניווטית ופיזית כאשר חלק מהתחנות היו בשטחים הפתוחים הטובעניים. לאחר ארוחת צהריים יצאנו אל העיר הגדולה "סגד" ובה ביקרנו במגדל המים ובבית הכנסת הישן. ממגדל המים היה נוף מדהים של כל העיר, והסיפור של בית הכנסת היה מעניין מאוד (שם ריכזו את כל היהודים לפני המשלוח). בערב הייתה הופעה של רקדניות בטן ושל להטוטנים עם אש. מתעוררים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר ומכאן יוצאות שתי קבוצות. חלק חוזרים לישון (הזינוקים התחילו ב2), וחלק יוצאים לראות את אליפות העולם בקיאקים שהתקיימה ב"סגד" (פרט מעניין: נבחרת הונגריה התגוררה במלון בו אכלנו) . לאחר שינה טובה מתארגנים וזזים לתחרות. אני מזנק בין הראשונים ויוצא למסלול בכלל לא קשה, שדורש 99% ריצה עם בחירת ציר אחת די ברורה. הריצה הייתה רציפה והמרחק לא היה גדול. לבסוף עוז מנצח. לאחר הניווט ביקור נוסף בספא, הפעם עוברים גם בסאונות ובחמאם הטורקי ולאחר ארוחת הערב עוז מקבל את החולצה שלו ומופע של קופצות בחבל. נחזור יומיים אחורה: במסיבה פגשנו 3 מקומיות אשר קופצות בחבל והן חלק מנבחרת הונגריה בקפיצה בחבל (כן, יש בזה תחרות). בכל מקרה, ביום שישי צפינו בקבוצה של העיירה ואין מה לומר, זה היה מדהים. דברים שבחיים לא חשבתי שאפשר לעשות עם חבל אחד או שניים. לאחר הטקס התארגנו מהר ויצאנו לניווט לילה מפחיד (night of ghosts) הרעיון הוא כזה: ניווט לילה רגיל, כאשר בתחנות מתחבאות כל מיני הפתעות בצורה של: רוח רפאים משפריצה מים, שלד שגנב תחנה, מישהי שמצליפה לך על היד ומונעת ממך לנקב את התחנה, משוגע שרודף אחרייך עם "מסור" (הורידו את המסור, נשאר רק המנוע) וצרחה מבהילה בסיום. היה כיף מאוד ומשעשע לראות את הדברים. לאחר הניווט חזרנו לאכסניה. הפעם יוצאים מאוחר כי היער קרוב למגורים. מגיעים לשטח הכינוס ומתארגנים לתזוזה כי הזינוק רחוק (כמעט 2 ק"מ). היער הזה מציג אתגר קשה יותר עם יותר שטחים ירוקים ויותר פריטים שעוזרים לך להתבלבל. החלק הראשון של המסלול הולך חלק נטול טעויות, ואז התרסקתי עם טעות של 5 דק' בתחנה הכי קלה במסלול. מבאס לדעת שהמסלול היה בכיס שלך והרסת את זה עם פאשלה אחת. עוז שוב מנצח. ארוחת ערב, עוד הופעות, עוז מקבל חולצה, שוב מסיבה. אני נכנס ליום האחרון במקום 4, עם הפרש של 3 נק' מהמקום ה-3, בחור עם כושר גבוה משלי. יום לפני כן עוז אמר לי שאני צריך לקחת סיכון ולנווט הכי תוקפני שאני יכול, כלומר: לרוץ כמה שפחות על שבילים ויותר בשטח (לפי ריצת השטח שלי בימים האחרונים). בזינוק אני קולט שהמסלול הוא מסלול ריצה (כל התחנות על שבילים) ואומר לעצמי, שטח שטח שטח. בסיום הפסדתי למקום השלישי בכמה דקות, לכן אני מסיים את התחרות במקום הרביעי. לניווטי ספרינט מפה ייעודית עם סימנים מיוחדים שכדאי להכיר את הדקויות שלהם. אבל אם לא בא לכם להעמיק אז ארגנו לכם את כל המידע בצורה קצרה וברורה, היכן מותר ואפשר לרוץ והיכן לא - זו כל התורה על רגל אחת. קצת מחקר דרך גוגל, התבוננות בסרטונים ביוטיוב וחיפוש ברחבי הרשת... נראה שבכדי להצליח להשלים ריצת ניווט בלילה אפל בשטח טבעי שהסיכונים בו לבריאותו של הספורטאי עולים על הסיכונים במהלך היום, עלינו לנקוט במספר פעולות שיצמצמו ככל האפשר את רמת הסכנה הגופנית שנובעת איך לא: מפגיעה בחוש הראיה שלנו. חוש המשמש אותנו לזהות מכשולי קרקע ושתרומתו למערכת שיווי המשקל רבה מאוד. ללא חוש הראיה כמובן לא נוכל לקבל את ההחלטות הנכונות בנוגע ליכולת הגופנית שלנו כגון: קפיצה ממדרגות סלע, ריצה באזור עם ענפים יבשים, עצים צפופים, גדרות תיל ושאר פרטי נוף מלאכותיים שארצנו משופעת בהם. לרכוש פנס ראש, לא סתם פנס שעולה כמה עשרות שקלים, יש להשקיע בפנס ראש איכותי שיאפשר לנו להפוך את הלילה ליום, פנס שיאפשר לנו לראות עשרות מטרים קדימה, פנס אמין שיכול לתת עבודה לאורך כל זמן הניווט, פנס קל משקל בעל מקור כח חיצוני שנמצא על גב הספורטאי ומעניק את העצמה הרצויה לנורות שעל ראש הספורטאי. פנס איכותי ברמה מעולה שישמור על בריאות הספורטאי. מחירו ההתחלתי של פנס מעין זה יכול לעלות כ 500 שח והשמים הם הגבול. עפ"י חוקי הפדרציה העולמית, ניווט לילה מוגדר כניווט שנעשה בחושך. זהו ! שלא כמו בניווטי ספרינט, ניווט באופני הרים וכו' שבהם אפיינו מפות והגדירו סוגי שטחים, כאן אין שום הגדרות המייחדות את ניווט הלילה מניווט היום, קל וחומר אין גם אליפות עולם בניווט לילה ואין הגדרות ספציפיות לאליפות מסוג זה. למה בTIOMILA או בJUKOLA הנשים רצות באור יום? האם הסכנה האורבת לנשים בלילה גדולה יותר? האם הנשים נוטות לפחד יותר מהלילה (והגברים רק בוכים בלילה)? מה לגבי נערים צעירים? האם גם הם יוכלו להשתתף בניווטי לילה? האם צריך לחייב ריצה בזוגות? מה לגבי שטחי ההערכות? משרוקיות? טלפון סלולרי? ציידים שפעילים בלילה? שומרים עם אצבע קלה על ההדק? אמצעי חילוץ? אין ספק שיש לבדוק הרבה מאוד מיקרים ותגובות במצבי חושך, מצבים ששונים לחלוטין מהמצב באור יום ודורשים מהמארגנים ומהמתחרים גישה שונה לחלוטין מאלה שהם מורגלים בהם. ימים (או שאולי לילות) יגידו.
פרופ' אנדריי קרן מרח' החלוץ 56, ירושלים, מתמנה בזה לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוו"ד רפואית בשאלות המפורטות להלן בהחלטה זו והמתייחסות לתובע, וזאת תוך 30 ימים ממתן החלטה זו. א.תיק רפואי מקופ"ח כללית: כללי (משפחה – ידני וממוחשב). ב.תיק רפואי מביה"ח לגליל המערבי נהריה. ג.תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (מוצג נ/2). ג.סיכום אישפוז מיום 12.5.08 (מוצג נ/5). ד.אסופת מסמכים רפואיים (מוצג נ/6). התובע הינו עצמאי, מנהל ובעלים של חברת "אדגן שיווק חומרי חשמל" (להלן - החברה).
דוחק, צפיפות ותורים ארוכים - זה מה שמתארים מבקרים ב"תערוכת הפרח" בחיפה שנפתחה אתמול (שבת). כאשר כרטיס לתערוכה עולה כ-80 שקל באופן רגיל וכ-45-55 שקל אחרי הנחה, אין פלא שרבים יצאו בתחושת כעס ואכזבה, לאחר שעמדו במשך שעה-שעתיים מחוץ לכל ביתן בשמש הקופחת, רק כדי להידחס בתוך הביתנים. נראה כי עיריית חיפה והנהלת התערוכה לא נערכו כראוי - לא לעשרות אלפי המבקרים ולא למתן מענה לעומס החום הגדול. גם כאשר כבר היה ברור שהתורים במקום ארוכים, לא הופסקה הכנסתם של מבקרים חדשים, וגם לא נאמר להם בכניסה כי זה מה שצפוי להם בתוך המתחם עצמו. "זה היה מבזה ומתיש", מספרת א', שהגיעה עם משפחתה במיוחד מראשון-לציון. "הגענו מיד עם הפתיחה ב-10 בבוקר, וכבר היו המון אנשים. כבר אז חיכינו בתור. מחוץ לכל ביתן השתרך תור ארוך של שעה וחצי לפחות. בתוך הביתן נדחסנו כמו סרדינים ובקושי הצלחנו לראות את הפרחים". א' מספרת כי בשטח התערוכה חסר היה מקום שבו יוכלו לנוח או להמתין בצל. יתרה מכך, לדבריה, בכל הזמן שבו שהתה בתערוכה נכנסו עוד מבקרים. "כשקנינו מראש את הכרטיסים, הם היו מיועדים ליום שבחרנו מראש. לפי מה שראינו, הכניסו את כל מי שהגיע גם עם כרטיסים שיועדו ליום אחר. מבקרים רבים הגיעו להתלונן, והפיצוי שהציעו לנו היה להגיע שוב לבקר בתערוכה ביום אחר", היא מספרת. מבקרים דיווחו כי הפרחים אכן יפים, אך לא מספיק מיוחדים, "שכן סחלבים וצבעונים אפשר לראות גם במקומות אחרים". עיריית חיפה: "היה לחץ נקודתי" מעיריית חיפה נמסר: "31,000 איש הגיעו אתמול לתערוכה. במהלך היום היו שעתיים של לחץ, שבהן רגעי ההמתנה התארכו. שילוב של מזג-אוויר חם ואטרקטיביות התערוכה הובילו לריבוי המבקרים וללחץ בשעות השיא. בשל מזג-האוויר החם שצפוי גם היום (א'), נערכנו עם מקומות מוצלים בשטח הפארק, ואנחנו מעריכים כי ממחר (ב'), עם ההקלה בחום, יהיה נעים יותר. 200 המבקרים שהשאירו את פרטיהם יקבלו את הטיפול המלא".
מאז שהייתי קטנה תמיד אהבתי בע"ח ובמיוחד - כלבים. תמיד היו לנו תוכים בבית כמעט מכל סוג שהוא (אבי גידל אותם) אבל לא ייחסתי לזה כל כך חשיבות, כי למעשה לא ידעתי עד כמה זה כיף לגדל אותם. וכך עברו השנים עד שלפני כשלו שנים אבי הפסיק לגדל תוכים, לא בגלל שמאס בתחביב, אלא משום שגילינו שאמי אלרגית. לאחר הפסקה של מספר שנים שבהן לא גידלנו תוכים, חברה של אחי, שמשפחתה נסעה לחופשה, הביאה אלינו הביתה את הקוקטייל האפור שלי - "שוקי". היא שאלה אותי אם אני רוצה לשמור עליו ל-2 לילות, בשמחה, נענתי לבקשתה. ביומיים אלה, התאהבתי בו והחלטתי שאני קונה לי תוכון מכספי, והפעם לא אבי יגדל אותו אלא רק אני, ובכוחות עצמי. בתחילה, אבי היסס ולבסוף הסכים. כעבור כשבועיים שגידלתי את התוכון והרגלתי אותו, מאיזושהי סיבה הוא הצליח לעוף (כנראה לא גזרו לו טוב את אברות התעופה). התאכזבתי מאוד, אבל לא וויתרתי וקניתי קוקטייל ממין נקבה. קוקטיילית צהובה מקסימה, "אייס". כמובן לא לפני שעשיתי שיעורי בית, ועל הדרך גם הגעתי לפורום המקסים והתומך Parrots, שעזר לי בכל אשר נזקקתי. אחרי אייס דודי הביא לי במתנה דררה תכלת "אפי" ותוכון יפיוף "לולו". אך כעבור כשבוע/שבוע וחצי נאלצנו להחזיר אותם כי כפי שציינתי למעלה, אמי אלרגית. על "אייס" לא הייתי מוכנה לוותר. היא אצלי עד עצם היום הזה, קוקטייל נהדרת, בת כחצי שנה ואני פשוט מתה עליה!
כאשר אני חושבת על האופן שבו ילדים לומדים ללכת, אני נזכרת באופן שבו הבורא מלמד אותנו לנוע קדימה בחיינו. כולנו ראינו זאת כבר, הורה אוהב מחזיק בידיהם של הפעוט או הפעוטה ומעודד אותם לעשות צעד אחד. ואז עוד אחד, ועוד אחד. כל הזמן הזה, ההורה הולך אט אט אחורה. עם כל צעד שהילד צועד קדימה, ההורה צועד עוד צעד אחורה. זו לא הונאה, אלא אהבה אמיתית. אהבה עוזרת לאדם השני לגדול ולהיות חזק יותר בזכות עצמו. כך גם אנו יכולים לשנות ולשפר את חיינו כמבוגרים. ככל שזה יכול להיות מפחיד, אם ננסה, נגלה שאכן יש לנו האומץ, הכוח והיכולת להמשיך לנוע קדימה. הסופר יוסף קמפבל כתב פעם: "גיליתי שאתם צריכים לעשות רק צעד אחד לקראת האלים ואז הם יצעדו עשרה צעדים לקראתכם. הצעד הזה, הצעד ההירואי הראשון של המסע, הוא מחוץ, או מעבר לגבולותיכם, ולעתים קרובות יש לנקוט בו לפני שאתם יודעים שתקבלו עזרה." השבוע, הבורא מושיט אלינו את זרועותיו האוהבות, מעודד אותנו לצעוד לקראתו. אנו נקראים לעשות עכשיו את קפיצת האמונה הזו. פרשת השבוע הזה היא פרשת "בשלח". היא קרוב לוודאי אחת הפרשות המפורסמות, אם לא המפורסמת ביותר, של השנה כולה. בני ישראל נרדפים על ידי פרעה וצבאותיו, לאחר שנסו מהעבדות במצרים. המרדף מגיע לקיצו הדרמטי בים סוף, שבו מוצאים את עצמם בני ישראל בין הפטיש והסדן. לפניהם הים הסוער ומאחוריהם צבא זועם הקם עליהם לכלותם. בנקודה זו, הם מבקשים ממשה להחזיר אותם לעבדות במצרים, אבל לבורא יש תכנית. הבורא אומר לבני ישראל פשוט לנוע קדימה, להמשיך ללכת. והם עושים בדיוק את זה. ראשם כבר בתוך הים, ועוד הם צועדים ונס מתרחש – ים סוף נחצה לשניים! שני קירות של מים נוצרים מזה ומזה, והם יכולים לחצות את הים ביבשה, נסים על נפשם מפני פרעה וצבאותיו. מה משמעות הדבר לגבינו, היום, בחיינו אנו? הכוח לעשות נסים הוא שלנו השבוע הזה. בני ישראל היו באמת מפוחדים, אבל הם עשו את הצעד הבא במסע שלהם. למרות שזה נראה בלתי אפשרי, הם היו מסוגלים ליצור את הנס הנחוץ ולעבור לרמה הבאה של דרכם הרוחנית. גם לנו יש אותו כוח עכשיו. למרות שאולי רגלינו כושלות ואולי אנו מרגישים לא מוכנים, הכוח נמצא שם עבורנו כדי לעשות את הצעד הבא אל חיי חלומותינו. רק אנו יכולים לעשות את הצעד הזה. אף אחד לא יכול לעשות זאת בשבילנו. הגענו לעולם הזה כדי לבנות את חיינו וללכת בדרכים שלנו. חיוני מאוד להמשיך לעשות את הצעדים הבאים בחיינו, במיוחד כאשר הצעד הבא נראה ממש בלתי אפשרי. מכיוון שהצעדים האלה הם שיולדים את הברכות שמעל ומעבר לכל דמיון. אתם יכולים להתגבר על כל 'ים סוף' שתעמדו בפניו, ונסים גדולים נמצאים בהישג ידיכם. איזו דרך נמצאת מולכם השבוע הזה? באיזה צעד חדש אתם יכולים לנקוט השבוע? השבוע, במדיטציות שלכם, ראו את עצמכם עומדים איתן. הרגישו את העוצמה שברגליכם ואת הקרקע המוצקה שמתחת לרגליכם. שאפו פנימה את הודאות בבורא והזכירו לעצמכם שאתם לא לבד. אין כלל בדידות. כל האבות והאימהות שלנו עומדים יחד אתנו. כל המלאכים השומרים שלנו הולכים אתנו. הבורא אתנו. משה אתנו. ראו את עצמכם צועדים לאט, צעד אחר צעד. לכו באומץ ובעוצמה בתוך האור, לקראת זרועותיו של הבורא הפתוחות לקראתכם. הרגישו בתוככם את השמחה וההתרגשות של הילדים הלומדים ללכת. השבוע תרגישו עידוד ותמיכה להמשיך לנוע קדימה. אולי תוכלו להרגיש את האומץ באוויר, מעורר בכם השראה לעשות פעולה לקראת החיים שנועדתם לחיות. אם תהיו פתוחים לכך, עשו השבוע מעשה שפחדתם לעשות בעבר. כי השבוע, צעד אחד שווה באמת לאלף צעדים. אם תהיה לכם האמונה ותעשו את הצעדים האלה, יש לי הרגשה שנס גדול מחכה לכם – במרחק קטן מאוד מכם – ממש בהישג ידכם.
(0) על התכנית משמעת בכיתה המתבססת על שימוש בתיאוריות ובעקרונות מתחום הפסיכולוגיה לצורך העמקת ההבנה של בעיות בתחום המשמעת בבית-הספר ולצורך מציאת דרכים לפתרונן. דנה למיכל: "מיכל, אני לא יודעת מה לעשות. הכיתה שלי ממש לא ממושמעת! אני צועקת, מענישה ושום דבר לא עוזר. דן וחן כל הזמן מתנדנדים על הכיסאות שלהם, רונה ומיקה מפטפטות כל השיעור, והיום יוחאי הכה את אריאל מול העיניים שלי..." 1. מה דנה יכולה לעשות? 2. אילו הייתם במקום מיכל, מה הייתם עונים לדנה? התכנית משמעת בכיתה מיועדת לסטודנטים להוראה. היא מתבססת על שימוש בתיאוריות ובעקרונות מתחום הפסיכולוגיה לצורך העמקת ההבנה של בעיות בתחום המשמעת בבית-הספר ולצורך מציאת דרכים לפתרונן. התכנית נוצרה מתוך תפיסה הוליסטית-אינטגרטיבית, שלפיה כל שיקול-דעת בתהליך ההוראה משלב ניסיון מעשי וידע תיאורטי מתחומים שונים. המושג משמעת בבית הספר מכוון לאותן מערכות דינמיות של עקרונות, של כללים, של חוקים ושל נורמות - מערכות היוצרות אקלים כיתה וחיי בית-ספר תקינים. מערכות אלה מאפשרות למידה משמעותית, והן תוצר של יחסי הגומלין הקיימים בבית-הספר, במסגרת ארגונית, בין המורה לכיתה כקבוצה ולתלמידים כפרטים ולמשפחותיהם. תהליך הוראה, הבנוי על שימוש נבון ומושכל באסטרטגיות הוראה מגוונות והמבוסס על הכרת המורים את עצמם ואת תלמידיו, עשוי למנוע בעיות משמעת. 1. להעשיר את רפרטואר האפשרויות של המורים בפנייתם לתלמידים, תוך הבנת היתרונות והחסרונות של כל דרך פנייה. ולהשתמש בה, שכן לרוב היא מתסכלת את שני הצדדים, ועדיף לעבור לדרך אחרת, שהיא עשויה להצליח יותר. צריך להיות מנוסח בצורה ברורה, המגדירה את ההתנהגות המבוקשת מן התלמיד/ה. דוגמאות למסרים כאלה: "שב/י בשקט!", "הפסק/הפסיקי להתנדנד על הכיסא!". בניסוח אין מקום לספק, ואין בו שום תוספות לוואי של תחינה ("באמת, בבקשה, תפסיק להתנדנד") או העלבה ("מה קרה לך, בלעת מטוטלת...") וכיו"ב. ככל שהטון של המסר יהיה מאוזן וברור יותר, כך יבינו התלמידים את הבקשה כפי שהיא, וברוב המקרים אף יבצעו אותה. 2. שכנועהוא מסר מילולי, המביא בפני התלמידים את היתרונות שבביצוע ההתנהגות המוצעת, או מציג אותה בהשוואה לחסרונות בהתנהגות, שהמורים מעוניינים להפסיקה. דוגמה: "אם תקשיב/י, תבין/י היטב את החומר לבחינה". ברוב המקרים, השכנוע מעורר שיקול דעת רציונלי אצל התלמידים. אם הטיעון של המורה נתפס כהגיוני בעיני התלמידים ומצביע על יתרון שיפיקו בעקבות השינוי בהתנהגותם, הם ישנו אותה. 3. תגמולהפנייה מציינת מה יהיה התגמול על שינוי ההתנהגות. היא יכולה לחזק התנהגות טובה של התלמיד/ה במטרה להעלות את שכיחותה: "את/ה מקשיב/ה יפה ובריכוז, ואני גאה בך". יש להימנע משימוש-יתר במילות עידוד ומהכללה, שאינה מוסרת מידע לתלמידים עבור מה בהתנהגותם זכו לתגמול (הכללה, כגון: "אתה ילד טוב היום"). כדאי להימנע גם משימוש בשוחד: "אם תהיה ילד טוב, תקבל סוכרייה", או מסחיטה אמוציונלית: "אני אוהבת אותך, כשאתה מתנהג יפה". 4. עונשהפנייה מתארת עונש, שניתן על התנהגות בלתי רצויה במטרה להכחידה. רצוי לצרף הבהרה על מה ניתן העונש: "אתה ממשיך להכות את עופר למרות אזהרותיי, קום וצא מן הכיתה" (אם עונש מסוג זה אפשרי בבית הספר). רצוי להימנע מאיומים, בעיקר אם הם איומי סרק: "אם תמשיך/י לפטפט, אכתוב מכתב להורים שלך". 5. פקודההיא תביעה ברורה, תקיפה ועקבית מצד המורה, ובדרך כלל ללא כל הסבר. פנייה זאת מושתתת על הכרה בסיסית בסמכות של המורה. סירוב לפקודה עלול להסלים את המצב. 6. פנייה הומוריסטיתפנייה כזאת מצביעה על האבסורד או על הפרדוקסליות שבמצב. למשל, פנייה אל התלמיד שמתנדנד בחוזקה על כיסאו בשיעור פיזיקה: "אתה מדגים יופי את עיקרון המטוטלת, אבל זכור שאתה לא מחובר לציר...". יש להיזהר שהפנייה לא תיתפס כהעלבה וכהשפלה, בעיקר בגיל ההתבגרות. הומור נועד להקל על המצב ולא לעורר תחושה של ציניות. עדיף להפנות את ההומור כלפי הכיתה כולה ופחות ליחידים. רק לאחר שיבצעו את התהליכים הקוגניטיביים האלה ישקלו התלמידים, לרוב באופן בלתי מודע וללא בקרות אינטלקטואליות, אם לבצע את ההתנהגות של המודל לחיקוי. על המורים להיות ערים לתהליכים אלה, וכך יוכלו, לעתים, ליצור שינוי התנהגותי אצל תלמידים על-ידי תפעולם של תלמידים אחרים ועל-ידי דוגמה אישית. מובן, שככל שהמודל לחיקוי מושך יותר ומעורר יותר הזדהות, כן רב הסיכוי שיחקוהו. דוגמה: סידור הכיתה בשורות מול המורה, תנועת יד של המורה (אצבע על הפה) המסמלת שקט, דיבור שקט וברור של המורה, סגירת הדלת וכדומה - תנאים אלה יוצרים מערכת של תנאים סביבתיים, המבהירה לתלמידים שבשיעור זה יידרש שיתוף פעולה מלא או דממה. 2. עבודה דינמית על מוטיבציות פנימיותהעבודה הדינמית על מוטיבציות פנימיות היא שינוי עמדות בכוונה לגרום לשינוי התנהגות הבא מבפנים, כלומר - עבודה על הרובד הערכי במישור הרגש ועל ההניעה (מוטיבציה). ניתן לעשות זאת בכמה דרכים: שימוש בביבליותרפיה, ניתוח דילמות מוסריות תוך גרימת הזדהות, השלכת רגשות ופיתוח אחריות לזולת וכדומה. האפשריות, הצפויות לתלמידים (למשל: חיזוק/ענישה), אם יבצעו את ההתנהגות שביצע המודל לחיקוי.
שתי סרבניות המצפון, תמר אלון ותמר זאבי, נשפטו היום בפעם השניה ונשלחו לעשרה ימי מאסר בעקבות סירובן לשרת בצבא ולקחת חלק בכיבוש. לפני כשבועיים הגיעו השתיים ללשכת הגיוס בתל השומר בפעם הראשנה והצהירו על סירובן לקחת חלק בדיכוי העם הפלסטיני. הן נשלחו אז לשבעה ימי מחבוש. בתום תקופת מעצרן, לאחר 17 ימי מחבוש במצטבר ישוחררו השתיים לביתן, ואז יקראו שוב לבקו"ם, יעמדו על סירובן, ישלחו שוב למאסר, וחוזר חלילה עד שהצבא יחליט שהוא מוכן להפסיק עם משחקי הכוח. אלון וזאבי מבקשות לעשות שירות אזרחי במקום שירות צבאי. בהצהרת הסירוב שלה כתבה זאבי, תושבת ירושלים: "מתוך אהבה לארץ ולבני האדם שחיים על אדמתה, אני רוצה להאמין, ומאמינה שאפשר אחרת וניתן לשנות. תמר אלון, תושבת תל אביב, כתבה בהצהרה שלה כי היא "לא מוכנה לקבל את הטענה שדיכוי של עם אחר, שלילת זכויות אדם בסיסיות, גזענות ושנאה הם הכרח לקיומה של מדינת ישראל". החוק מאפשר פטור מטעמי מצפון לסרבניות וסרבנים אם הם מכריזים על עצמם כפציפיסטים, שמתנגדים לכל סוג של אלימות באשר היא. מי שמסרבות בגלל מדיניות הממשלה והצבא בשטחים לא זכאיות לפטור. בשנה האחרונה ישבו בכלא שבע סרבניות מצפון מוצהרות המתנגודת לכיבוש: תאיר קמינר, איידן קטרי, עמרי ברנס, טניה גולן, לינדה שווזר, עדי גיתאי וקאי חן. בנוסף לאחרונה פורסמה יוזמת סירוב מילואים של סרבנים אתיופים, המתנגדים לאלימות משטרתית ולאפליה ממוסדת נגדם. סרבניות וסרבנים אחרים נמנעו מגיוס בדרכים אחרות, ויש שהלכו לכלא ממגוון סיבות חברתיות או אחרות, אך לא באופן מוצהר.
הקורס מבוסס על הפילוסופיה של המשפט והשוואת אסכולות שונות בה. שאלות לדוגמה: האם יש חובה לציית לחוק, או מהם הגבולות הלגיטימיים של המשפט, למרות שהגדרתית יש בו פגיעה בחירות האדם. למשל, אם פעולתו של היחיד מזיקה לאחרים, יכול להיות קריטריון להצדקת החוק. אולם האם יהיה זה לגיטימי לאסור על דברים לא מוסריים בלבד. בהקשר המשפטי – to posit לשים, להניח – אנשים מניחים, מייצרים אותו. קיום החוק, עניין אחד, אך האם החוק ראוי, הוא עניין אחר. יש להבחין אם ישנו חוק, האם הוא אכן חוק, למשל, האם אסורים יחסים הומוסכסואליים. נניח שיש חוק כזה, תישאל השאלה, אם החוק צודק, שכן הוא פוגע בזכות הפרט לחיות על פי נטיותיו, פוגע בשיוויון בין האנשים ומאחר שהוא אולי לא צודק, הרי שאיננו חוק כלל. פוזיטיביסט יאמר – "אם יש חוק, הוא תקף והשאלה אם הוא צודק או לא, הינה שאלה שונה". פוזיטיביסט מפריד בין המשפט לבין המוסר והיותו של חוק בלתי מוסרי, אינו משליך על תקפותו. מוכרח להיות קשר בין המשפט לבין סטנדרטים של צדק ומוסר. צ"ל קשר בין המצוי לראוי. לדוגמה – אשה גרמניה בתקופת הנאצים, כשחזר בעלה לחופשה מהצבא, אמר דברים בגנות היטלר. אשתו, שרצתה להיפטר ממנו, התלוננה במשטרה, בתקופה בה החוק אסר על הצהרות בגנות השילטון. במשפט נגזר עליו גזר דין מוות. לבסוף נשלח לחזית. לאחר המלחמה, הובאה האשה לדין ע"י האמריקאים. התגוננותה אמרה, כי החוק אסר גינוי היטלר וכיוון שבעלה עבר על החוק, הרי שהיתה חייבת להלשין. בי"ד קבע, כי החוק הנאצי, שאסר גינוי צמרת שילטונית והעניש עבירה זו בגזר דין מוות, היה חוק בלתי מוסרי וצודק בעליל, כך שברור שלא היה תקף ולכן אסור היה לפעול לפיו. גישת בי"ד – גישת טבע – אם החוק באופן בולט אינו ראוי, הרי שהוא מתבטל. בעיה אחת בגישה הפוזיטיביסטית היא שהיא טוענת, שתקפותו של החוק אינה מושפעת מחוסר מוסריותו. על פיה, לאשה הגרמניה, טענה טובה, דבר מקומם כשלעצמו. נניח שעירייה מתקינה תקנה האוסרת הכנסת כלי רכב לגינה הציבורית. מכונית – בסדר. אך מה עם אופניים ? צעצוע ? סקטים ? לעיתים, כשאין הגדרות מדוייקות. תפקיד השופט לפרש את המונח "רכב". במקרים כגון דא, ינסה השופט לבדוק מה היתה מטרת המחוקק ? למשל – המטרה היתה למנוע סיכון מהולכי רגל, מניעת רעש וכו. לפיכך – יתכן – אופניים – לא, צעצוע – כן. על השופט לשאול עצמו "מה צריך להיות החוק"? מה ראוי שיהיה. בעיות כאלו הינן לחם חוקם של בתי המשפט – מהו ההסדר הראוי בתחום בו אנו דנים. ז"א המשפט אינו מפריד בין המצוי לראוי. תיקון 1 לחוקה האמריקנית אומר שאסור להגביל חופש ביטוי וחופש עיתונות. על מנת ליישמו, צריך לבדוק כיצד? האם הסתה לרצח מותרת? האם מותר להוציא דיבה? האם פירסום מידע פנימי מהבורסה מהווה עבירה? יש צורך בתיאוריות רבות ע"מ ליישם כיאות את התיקון הנ"ל. כשופט, עליך לצאת מתיאוריה בה אתה מאמין ולבדוק מה מקורו ומה משמעותו. מדוע יש חופש ביטוי? על מנת שיהיה חופש מידע – בחירות וכו. אם כך, יש התבטאויות שאינן תורמות לסדר הציבורי, כגון שקרים. גישה שפותחה בגרמניה – הכל מוגדר, באמצעות מקרים קודמים והיקשים מהם. מעשית, הגישה לא הצליחה. מאמרו של סטנלי פיש Is there a text in this class? כל דבר ניתן לאינטרפרטציה ואין פירוש אחד אובייקטיבי. כל משפט פתוח למספר פירושים אפשריים, בהתאם לאומרו, להקשר בו הוא נאמר וכו. אין אפשרות להגדיר במדוייק. מקובל בעת העתיקה, כשהמשותף לגירסאותיו הינה ההנחה, שישנה בטבע האדם הגיון וסדר רציונלי כלשהו, שעל פיו ניתן להגיע למסקנות נורמטיביות – ערכיות. כללים משפטיים ומוסריים הינם נורמטיבייים – אומרים מה כן ומה לא לעשות. ישנה הנחה, שישנה התנהגות אנושית טבעית וכזו שאינה טבעית ולכן – פסולה ועליה להיאסר והשניה – ראויה. כך, כשנדרש פאולוס ה – 6 לנמק איסור שימוש באמצעי מניעה טען שהשימוש "מנוגד לדרך הטבע". – גישה טבעית. דוקטרינות המשפט הטבעי, המיוצגות ע"י פילוסופים, סטואיקנים (Stoa)) טענו שכל דבר כולל האדם יש לו מהות, תכלית, המגדירה את טבעו. אריסטו יטען מאוחר יותר, שהאדם מטבעו חיה חברתית ואפלטון מוסיף, שטבעו של האדם להיות רציונלי. מכאן, ניתן לגזור נורמות. חיים לא חברתיים, התבודדות לפיכך – אינה ראויה. א. חוק נצחי - חוקי היקום, חוקי הטבע החלים על אדם, חי, צומח ודומם. ב. מובן מאליו לכל אדם. ג. יש לשאוף ליצור טוב (משותף של החברה כולה) ולמנוע רע. לא ניתן מהנחיה כללית זו לגזור כללי התנהגות קונקרטיים. ע"מ להיות ממוקד יותר, יש להיעזר בהנחות מסויימות לגבי טבע העולם והאדם. א. נטיה לשימור עצמי. מכאן שאסור לרצוח. כל אמצעי לקידום מטרה זו, צריך שייחשב כחוק טבעי. ב. יצר מיני ודאגה לצאצאים - מכאן שמוסד הנישואין ראוי וצריך להיתמך ע"י החוק. ג. נטיה לחיות בחברה - מכאן שאין לפגוע באחר ושיש צורך במערכת כללים המסדירה חיים בחברה ושנדרש ציות לה. לפיכך,על פי משפט הטבע, כל מה שעושה האדם מתוך בחירה, הוא מעשה טוב ומוסרי, שכן הוא מממש נטיה מסוימת אצלו. זו תוצאה בעייתית. האם אין רע מוסרי בעיני אקווינס ? יש רע – הטוב אצלו – אובייקטיבי ולא סובייקטיבי ומכאן שמה שאינו עונה להגדרות, או לקריטריונים הנכונים – רע. בסיסיים – ניתנים להבנה ע"י כל אדם, ללא לימוד. כללי התנהגות, שניתן אמנם להראות שהם אסורים ע"י גזירה מתוך הכללים הראשוניים, אך הרבה אנשים לא יבינו זאת לפני הלימוד. אם למשל, איסור על רצח, הינו כלל ראשוני, הרי שעזרה לפצוע תאונה, הינה חובה המהווה כלל משני הנובע מהראשוני. טעות נובעת מכך שכללי טוב – הינם אובייקטיביים ולא סובייקטיביים. משפטן הטבע אינו לוקח For granted שכל פעולה נכונה, כיוון שבאה למלא אחר נטיה טבעית, אלא הוא בודק אותה על פי הכללים האובייקטיביים, הנקבעים על פי הכללים הראשוניים והמשניים. ב. לעיתים יצרי האדם פוגעים ביכולתו לחשוב רציונלית. מכיל חלקים שהם חוק טבעי (איסור על רצח), Derivation – גזירה מתוך החוק הטבעי. אך יש בו יותר מאשר החוק הטבעי. יש סוגיות שאין לחוק הטבעי עמדה בן. כך למשל שיקולי חומרת עונש או הקלה בו, שיעור מע"מ וכו., אינם מעניינו של החוק הטבעי. זהו חלק ה Determination – קביעה נוספת על החוק הטבעי. "לחוק אנושי יש אופי של חוק, בהתאם למידה בה הוא נובע מחוק הטבע. אם הוא סותר את חוק הטבע בנקודה כלשהי, הרי שאינו יותר חוק, אלא עיוות". האם טוען אקווינס שבמקרה זה החוק האנושי אינו תקף ? לא בהכרח ! החוק האנושי יכול להיות צודק, או בלתי צודק. צודק – אם מטרתו לקדם את הטוב המשותף. הוא צריך להטיל חובות באופן שיוויוני. לא צודק - חוקים שאינם צודקים, הם אקטים של אלימות. Lex injusta non est lex אם אין צדק – אין חוק. אין הכוונה לתקפותו, או שאין חובה לציית לו. זו אינה דעתו של אקווינס. הוא טוען שחוקים לא צודקים אינם מחייבים מוסרית ומצפונית בלבד, אך ע"מ למנוע פגיעה בסדר החברתי, יש לציית להם. מכאן שהכלל Lex injusta non est lex אינו הופך חוק כלשהו לבלתי תקף. רעיון ה"זכויות הטבעיות", של המתיישבים האמריקאיים למשל, התבטא בטענתם שאנגליה פגעה בזכותם לחירות ולאושר, דבר שהוא self evidently מהווה פגיעה ב"זכויות הטבעיות" של כל אדם. דיבר על המצב הטבעי, שהוא קודם למצב המדיני. במצב הטבעי, הטרום מדינתי, יש מלחמת כל בכל, כיוון שבני אדם בבסיסם שווים ביכולותיהם, למרות שסובייקטיבית, הם חושבים אחרת. ההוכחה – כולם חושבים שהם טובים מהאחרים ומכאן, שבעצם כולם שווים. יכולות דומות אלה, גורמות לפחד של האחד מהשני מפני פגיעה. כיוון שכולם חשים מאויימים, הרי שהם עסוקים במלחמות של הכל בכל והחיים הופכים דלים, מאוסים, בהמיים וכו. יש להבחין בין גישות דתיות (אקווינס), המתבססות על התבוננות בטבע. חוק נצחי – חוק טבעי – חלק מהנצחי אך גישת המשפט הטבעי אינה דתית בהכרח, כמו למשל, טענות, שדברים מסויימים מתחייבים מהתבונה. כך למשל, אבות המשפט הבינלאומי. זהו מצב חריג. בד"כ קיימת מדינה והריבון בה, יש בכוחו להעניש את המפר חוקיו. בזירה הבינלאומית ישנן מדינות המרכיבות את הזירה, אך חסר בזירה זו ריבון על העשוי לכפות התנהגות על המדינות. Grotius ו – Puffendorf מאבות המשפט הבינלאומי, (המאות ה – 16 וה – 17 בהתאמה), נצרכו לבעייה זו של אי קיום ריבון המסוגל לכפות רצונו על המדינות. המשפט הבינלאומי הציבורי, החל על היחסים שבין המדינות והפרטי הדן בעניינים שבין אזרחי מדינות שונות. באין ריבון הטיעון נשען על החוק הטבעי והצדק הטבעי. מלומדים אלה, לא הסתמכו על החוק הדתי, אלא הסתמכו על רציונליות גרידא. אקווינס, אריסטו, קיקרו – מניחות קיומו של טבע אנושי ונטיות מסויימות ומכאן נגזרים האיסורים והחובות. אריסטו – האדם חברתי מטבעו ומכאן שיש לקדם הטוב הקהילתי המשותף. הובס, לוק - המושג היסודי אינו החובה מוסרית, אלא דווקא הזכות המוסרית. הובס, למשל, מתחיל בהנחה שהאדם אגואיסט שאינו רוצה למות ומכאן שיש לו זכות לעשות הכל ע"מ לשמר עצמו. האנשים חותמים אח"כ על אמנה חברתית, המותירה אותם ללא זכויות. אדם בעצם הכניס עצמו למדינה וויתר על זכויותיו, ע"מ לשמר את חייו. הריבון מבטיח את הענשתו של אותו הפרט שהפר את חובתו שלא לפגוע באחר. האדם מוותר, ע"מ לשמר עצמו. כשהמדינה רוצה לקחת את חיי האזרח, הרי שחובתו לברוח משם ולצאת מהאמנה. אצל לוק, לא רק שקיימת הזכות לפעול לשימור עצמי, אלא שהאנשים כולם נבראו שווים מטבעם. מכאן, שאין לפגוע באדם אחר. יש זכות טבעית לכל אדם, שהאחר לא יפגע בו. אם בכל אופן מישהו פגע באחר, הרי שישנה זכות טבעית לנפגע ולכל אחד אחר להעניש את הפוגע. אך כיצד הדבר ניתן ליישום ? לא ניתן להשאיר האכיפה לפרט ומכאן שיש ליצור מדינה, המושתת על אמנה חברתית, המקבלת את זכות הענישה. אך אם אין המדינה מתייחסת לאנשים באופן שווה, היא יוצרת עילה לקרוא תיגר עליה. דוגמה - פעולת המתיישבים האמריקאיים, שמאסו בפעילות ממשלת אנגליה ועל פי תיאוריית לוק, הם ראו כזכותם הטבעית, להיות שווים לכל האחרים. מרגע שחדלה המדינה להתייחס בשיוויון לאזרחיה האמריקאיים, בדרך של הטלת מיסים וכו., הרי שנוצרה אצלם זכות טבעית להשתחרר מכבליה. אצל לוק, ישנה אפשרות של מהפכנות – מתן לגיטימציה לשבירת הכלים, בעוד שאצל הובס, בכל מקרה תיקבע הגישה השמרנית, המטיפה לשמירת החוק, גם אם אינו צודק, ע"מ לשמר את הסדר החברתי. האם יש קשר הכרחי בין משפט למוסר- המשפט הטבעי המודרני מנסה להראות שיש קשר כזה (דבורקין). ההיסטוריה מראה, שמתן תוקף לנורמות מוסריות ע"י הסבר שהן טבעיות, לא צלח, כיוון שהתגלו פירושים שונים למושגים אלה. האם כל דאלים גבר, הוא חוק טבע ?, או שהאנשים כולם שווים ? אריסטו מגיע למסקנות אחרות – יש הצדקה למעמדות - עבדים הם עבדים מטיבעם וכו. דהיינו מסקנות שונות מאותו טבע עצמו. מכאן, שהחוק הטבעי אינו יותר מתובנה פרטית, או אינטואיטיבית לגבי הנכון, לעומת השגוי, אינטואיציה המובילה למסקנה שזה אכן טבעי. David Hume - טיעון שההנחות בו תיאוריות והמסקנות נורמטיביות, שיפוטיות, ערכיות – אינו תקף. למשל - ישנם אנשים חזקים וישנם חלשים. האם ניתן לגזור מטענה תיאורית זו, מסקנה נורמטיבית לגבי מה רצוי, כגון שהחזק צריך לנצל כוחו ולנצל החלש ? Hume טוען שלא. הוא טוען שלא ניתן לקחת את ה"יש" ולקדשו כ"רצוי". בחוק הטבעי, גזרנו נורמות ממצבים תיאוריים קיימים. על פי Hume זהו כשל נטורליסטי לוגי. ביקורת נוספת - כשנדרש משפטן להעריך פ"ד, הרי שהוא מבחין בין החשיבה המשפטית לבין הערכתו כראוי וצודק. היא מתייחסת לפרקטיקה הלינגוויסטית - כיצד אנו מדברים. "פסה"ד", יאמר המשפטן, "צודק, אך משפטית הוא שגוי", או להיפך. אנו מבדילים בין דבר שהוא במסגרת החוק, או שהוא צודק, בניגוד למשפט הטבעי המנסה לקשור את החוק עם הצדק והמוסר. אם המשפט הטבעי קושר בין צדק וקיומו של המשפט, הרי שדרך הדיבור אינה כזו ובלשון המדוברת, ישנה הבחנה בין השניים. האם המשפט הטבעי צודק לפחות מבחינה מינימלית ? (ראה Hart – פוזיטיביסט מובהק). נורמות מתיאור מצב. ב. אנשים שווים ביכולותיהם. מכאן שכדאי להם לשתף פעולה זה עם זה. ג. האלטרואיזם האנושי הינו מוגבל – מכאן שצריכים האנשים לוותר ויש צורך בסנקציות להבטחת ויתורים אלה. ד. המשאבים מוגבלים - הם גם אינם זמינים ישירות. יש צורך בעיבוד ועבודה, על מנת לנצל גם את המשאבים הקיימים (למשל, יצור מזון). מכאן יש צורך בזכויות קנייניות מובטחות משפטית – חוזים. ה. יש צורך במערכת סנקציות להבטחת קיומה של המערכת. הארט מדגיש כי יש בו רק גרעין של אמת במשפט הטבע וניתן להסיק ממנו רק את הנגזר מחמש הנקודות הנ"ל. מערכות משפטיות, מכילות הרבה יותר ולא ניתן לגזור את כולן מצרכים טבעיים בלבד. דהיינו, יש גרעין של אמת במשפט הטבע, אך לא ניתן לגזור מהן מערכות משפטיות שלמות. לדבריו:" נניח שהיו באים אנשים ממאדים והיינו צריכים להסביר להם מהי מערכת המשפט שלנו ומהו הגיונה, הרי שהיינו אומרים להם, שאצלם, כולם נולדו עם שריון מגן, כולם אלטרואיסטיים, אין לכם צורך בעבודה ועיבוד מזון, כך שלא קיימת בעיית משאבים. אצלנו – הכל שונה ולכן, להסדרת כל הנ"ל באמצעות חוקים וסנקציות". אין קשר הכרחי בין החוק למוסר. לעיתים, יש התאמה שכזו, אך כאמור, הקשר אינו הכרחי. התשובה לשאלה "מהו חוק" צריכה להיות תיאורית ולא צריכה לנקוב ב"מה רצוי שיהיה". טענות בעניינים ערכיים – מוסריים, אין להם מעמד קוגניטיבי, אליבא דחלק מהפוזיטיביסטים. המשמעות - אין להגדיר שאלות מוסריות במונחי "נכון" ו"לא נכון", "אמת" ו"שקר". חוק שאינו מוסרי, אינו חדל לפתע מלהיות חוק. חלק מהפוזיטיביסטים מונעים מהנון קוגניטיביזם Noncognitivism Value שלהם, דהיינו בעניינים ערכיים, אין "נכון" ו"לא נכון". כך Kelsen למשל. הפלות יכולות להיות מוסריות, או לא מוסריות. האמירה מביעה רגש ולא דעה לגבי משהו שהוא "אמת", או "שקר". הפילוסוף הישראלי – אמריקאי רז, ב"תיזה של מקורות המשפט" טוען, שייחוד הפוזיטיביזם המשפטי, הינו בתיזה החברתית שלו הגורסת, כי הקביעה אם משהו הינו חלק של המשפט אם לאו, נקבע על פי עובדות חברתיות, דהיינו, מקור המושג פוזיטיביזם – הנחה – השמה – החוק הינו משהו הנוצר – מושם ע"י אנשים והקריטריון אם משהו מהווה חוק או לא, הינה רק אם יש עובדה חברתית קיימת, משהו הניתן לצפייה ואין כל עניין מוסרי בכך. רז גורס, שחקיקה של פרלמנט, למשל, מהווה מקור של חוק. הלכת בימ"ש, הינו מקור חוק נוסף. היתרון - יש וודאות לגבי מה מחייב החוק ומה לא. "כל חוק פוזיטיבסטי, דהיינו חוק במובנה המצומצם של המילה, הינו פקודה ישירה או עקיפה של ריבון". הוא אינו מתכוון לחוק הטבע, כמו "צדק קוסמי" וכו. ולא לזה התכוונה הגדרתו. הוא מדבר על החוק האנושי וזו הכוונה ב"מובן הצר של המילה". מקור החוק הינו לפיכך על פי אוסטין "פקודת הריבון" פקודה - רצון או משאלה, אליה מתלווה איום בסנקציה. כל חוק, הינו פקודה ומכאן, שכל חוק חייב לכלול אלמנט של סנקציה. במציאות, ישנן חברות שבהן מנהג, מהווה גם הוא מקור לחוק. בחוק המקרקעין למשל נקבע, שעיסקה במקרקעין, טעונה מסמך בכתב. בחוק הירושה נכתב, שצוואה דורשת שני עדים, אך לא נקבע מהי הסנקציה במקרה של אי מילויה. כך גם סמכותם של בתי המשפט. הטענה נגד אוסטין - גישתו תואמת את החוק הפלילי, דיני הנזיקין, אך יש חלקים, שאין בהם סנקציות אינהרנטיות. תשובתו של אוסטין – הסנקציה קיימת, כיוון שאי ציות לו, עלול לבטל את מושא החוק. בטלות הנושא היא היא הסנקציה (צוואה בעד אחד מבטלת תקפותה). ריבון - אדם, או קבוצה הזוכים לציות סדיר מהרוב המכריע של חברי הקבוצה הפוליטית השייכים לו כאשר הריבון עצמו אינו נוהג לציית לאף אחד. מכאן, שקיימת חובה משפטית, במידה והמפר את החוק, צפוי לסנקציה מצד הריבון. הטענה – חובת ביצוע, אינה תמיד "חובה משפטית", שכן מושג זה טומן בחובו לגיטימציה מסויימת לדרישת החוק. טוענים נגד המודל, כיוון שהצגת החוק, אינה טובה יותר מדימויו של החוק כשל בעל זרוע המטיל חיתתו. החוק אליבא דאוסטין, הינו כוח בלבד, בבחינת Right is Might ובזה חסרונו של המודל. בנוסף לכך, לא ברור אם החוק, הנוצר ע"י הריבון, חל גם עליו. ההבדל – החוק אינו חל על אדם ספציפי, אלא יש בו כלליות, בניגוד לבעל זרוע, הפונה לאדם, או קבוצה מסויימת מצומצמת. בנוסף – עליונותו של בעל הזרוע – זמנית ועליונות החוק – רציפה. כללית, אין המודל תואם אינטואיציות מסויימות ואינו תואם גם בהגדרת הפקודה (אי קיום סנקציות) וכו. בהגדרת ה"ריבון" של אוסטין יש בעיה. כשמלך מת ויורש אותו בנו, האם המלך השני הינו הריבון? כיוון שרק עתה "נוצר" הריבון, הרי שאין עדיין "נוהג" לציית לו ומכאן, שאינו תואם הגדרת הריבון. נוצר פער זמנים אחרי מות הריבון, עד ל"היווצרותו" של הריבון הבא ומכאן שכשאין ריבון, אין רציפות למערכת המשפטית, אליבא דאוסטין. בעייתו של אוסטין – ראייתו האמפירית את החוק – על פי העובדות בשטח. ולהיפך – אם ריבון שנפטר הוציא פקודות בזמנו, האם הן תקפות גם לאחר שנות דור ? לשיטתנו, חוק קיים, עד שמוחלף ע"י חוק אחר. מודל אוסטין, אינו מתמודד עם השאלה, כיוון שבהגדרת הריבון, אין תשובה לבעיה. Case-Law ו - Judge-made Law. בשיטה השניה למשל, כשהחוק נשען על פסיקה, הרי שאין השופטים מהווים ריבון. אוסטין עונה לביקורת בכך שהשופטים, קיבלו כוחם מהריבון. אם מה שקובעים השופטים נראה לריבון, הרי שיקבל זאת והדבר יהפוך לחוק ואם לא – הוא יבוטל בתוקף צוו של הריבון. אוסטין - במקרה של מות הריבון והחלפתו בחדש, הרי ששתיקת הריבון החדש, כמוה כהסכמה למה שנקבע ע"י הריבון הקודם. הובס – המחוקק האמיתי אינו זה שיצר את החוקים במקור, אלא זה שמכוח סמכותו, הופכם למחייבים כעת. זוהי כעין הנחת רציפות שלטונית, החסרה במקור במודל של אוסטין. בחוקת ארה"ב למשל, אסור לקונגרס לחוקק חוקים הפוגעים בחופש הביטוי. אם יקרה כדבר הזה, ביהמ"ש העליון יפסוק, שהחוק בטל. מכאן, ששם הריבון אינו הקונגרס, למרות שעל פי אוסטין הריבון הוא "מי שאינו מציית לאף אחד אחר". גם אליבא דאוסטין, במדינות דמוקרטיות הריבון הוא הציבור. כך גם לקונגרס, רק הואצלו סמכויות ע"י הריבון האמיתי, דהיינו ע"י הציבור. באנגליה, חסרת החוקה, הריבון אינו הפרלמנט, אלא ציבור הבוחרים, שבניגוד לארה"ב, האצלת הסמכויות שם, הינה מוחלטת לפרלמנט בעוד שבארה"ב, הסמכות מוגבלת לחוקים העומדים בתנאי החוקה. מודל אוסטין מתאים למדינות טוטאליטריות יותר מאשר לדמוקרטיות. אם הגדרת החוק צריכה להכיל סנקציה, הרי שלא כך הדבר לגבי חוק הירושה, הקובע, כי צוואות, צריכות להיעשות בנוכחות שני עדים, חוק בו אין כל סנקציה. תשובתו של אוסטין הינה, כי ללא שני עדים, בטלה הצוואה ובטלות זו, היא בעצם סנקציה. מודל אוסטין, אינו מגוון דיו. "פקודת הריבון" תואמת משטרים טוטאליטאריים יותר. המשפט נותן כוח – סמכות – אך זו פונקציה שונה ממה שמתאר אוסטין, המתאר יותר את הטלת החובות ופחות את הענקת הזכויות. כוח משפטי הוא היכולת לשנות מצב משפטי. בחוק הירושה, לעניין צוואות הדבר בא לידי ביטוי, שללא צוואה, ישנה קביעה מדוייקת מי היורשים במקרה פטירה. החוק אבל, מאפשר לפרט לשנות חלוקה זו, באמצעות צוואה, החייבת להיערך בשני עדים. ישנו הבדל בין "מתן כוח" זה, לבין סתם סנקציה, המוטלת על גנב, למשל. ישנם גם "כוחות" במישור הציבורי. אם בחוקה נקבע מי המחוקק, מי השופט ומי האוכף, הרי שסעיפים אלה מעניקים כוחות במישור ציבורי זה. ישנו דמיון בינו לבין Kelsen. התייחסותם, לאותן הבעיות, הנמצאות אצל אוסטין ופיתרונם דומה. אוסטין מגדיר חובה, באופן שאדם צפוי לסנקציה, אם לא יפעל בהתאם לנדרש ממנו. הארט גורס, שכישלונו הבסיסי של אוסטין, נובע מהדגש על הסנקציה, שההסתברות להתרחשותה – נמוך. אין להסביר חובה משפטית ע"י ההסתברות להתרחשותה של סנקציה. המשפט אינו מערכת סדירויות התנהגותיות, אלא מערכת של כללים חברתיים. ב. ב. מקובלת חבישת כיפה בכניסה לבית כנסת. אדם שאינו הולך לקולנוע, אינו יוצר בעיה. אך זה שאינו חובש כיפה בכניסה לבית הכנסת, יוצר בעיה. לגבי חבישת כיפה בבית כנסת - , יש עמדה כזו. א. אספקט חיצוני - יש סדירות מסויימת. ב. אספקט פנימי - אנשים בחברה חושבים שכך ראוי וצריך לנהוג. זו הנורמטיביות של הכלל. מישהו חיצוני שיבחן חברה זו יראה את שתי התופעות – א' וגם ב . הוא יראה את הפן החיצוני. על מנת שיזהה מהו הכלל החברתי, עליו לשאול שאלה, שתגדיר מהו הכלל הנורמטיבי, שיהפוך את הסדירות ההתנהגותית ("ההרגל"), לכלל חברתי. עפ"י אוסטין - החובה קיימת, רק אם הפרט צפוי לסנקציה. אם הפרט אינו חושש (סובייקטיבית) מהסנקציה, האם אין אז חובה ?(עבירת תנועה ב - 0300 בבוקר). הסתירה מתיישבת, ע"י אי קישור החובה לאמונתו של האדם להיותו צפוי לסנקציה. שיפור הגדרתו של אוסטין, באופן שנחליף את אמונתו הסובייקטיבית של האדם באפשרות הפעלת הסנקציה נגדו, בבדיקה הסתברותית אובייקטיבית, של הפעלת סנקציה כזו נגדו. זו גישה ריאלית יותר. גם טענה זו בעייתית, כיוון שהחובה קיימת, גם אם היא אינה נאכפת. יש להבחין בין קיום החובה, לאכיפתה. עפ"י אוסטין, היקף החובה המשפטית, נובע מהסיכוי לאכיפתה, באמצעות סנקציה ובזאת בעייתה. מניין נובעת התקפות ? ל – Kelsen ולהארט פתרונות דומים. הארט טוען שהמושג "חובה", משמעותי רק על רקע מערכת כללים, שביחס אליהם, מושג ה"תקפות" וה"חובה" נהירים. עפ"י הארט – "המשפט הינו איחוד כללים מסדר ראשון ומסדר שני". אצל אוסטין – לכל הכללים משקל סגולי זהה. מתייחסים לעולם ולהתנהגויות של בני אדם (איסור גניבה) הכללים מאפשרים עשייתן של פעולות, או אמירות כלשהן, היוצרים כללים ראשוניים חדשים, או מסוגלים לשנות, או לבטל כללים ראשוניים קיימים. כללים הקובעים כיצד ישונו הכללים מסדר ראשון, כמו הכללים המעניקים כוחות, או מי הגוף המחוקק. הם מחוייבי המציאות. א. אין ודאות מהם הכללים המחייבים (נפתר ע"י כלל מסדר שני הקובע כיצד נקבעים כללים מסדר ראשון – כלל הזיהוי - Rule of Recognition) המרכיב אינו בהכרח כתוב. הדבר הקובע הוא - האם אנשים מקבלים זאת. ייתכן שזהו כלל הקובע בחוקה למשל, מי הגוף המחוקק או כלל הקובע קיומן של הלכות מחייבות. ב. סטטיות - אין דרך לשנות כלל קיים, כיוון שלא קיימים כללי שינוי, הקובעים כיצד ישונו כללים מסדר ראשון. ג. אי יעילות - גם קיומו של כלל מוסכם, אינו פותר מחלוקות הנוגעות להחלטות לגבי הפרתו. אם יש מחלוקת אם כלל הופר או לא, הרי שרק כללים מהסדר השני, הקובעים כיצד תפעל מערכת השפיטה (מערכת ההכרעה, עפ"י הארט), יפתרו זאת. מאפשר הבנת מושגי "חובה משפטית" ו"תקפות משפטית". חוק שאינו נאכף, האם המשמעות הינה שהוא אינו תקף ? על פי אוסטין - אין חובה, כיוון שאין סיכוי לסנקציה במקרה כזה. הארט וקלזן גורסים, שמושגים אלה, אינם תלויים באופן כה הדוק במידת האפקטיביות של האכיפה. ניתן לומר שכלל מסויים מקיים חובה משפטית ("החוק תקף"), אם הוא עומד בקריטריונים לזיהוי הכללים הראשוניים, המפורטים בכלל הזיהוי (שהוא כלל מסדר שני) של המערכת המשפטית בה מדובר. ז"א האם הכלל נקבע בהתאם לכלל הזיהוי, דהיינו, אם נעשה בדרך "כשרה", הרי שהוא תקף. האם המושג "תקפות משפטית" תופש לגבי כלל הזיהוי עצמו ? לא ! הוא מתקבל כמות שהוא, בדומה לאכסיומה. אם רוב האזרחים בחברה ומערכת המשפט מקבלים את כלל הזיהוי, הרי שהוא אפקטיבי, אך הוא אינו "תקף" במובן זה, שהמונח "תקף" אינו ישים לכלל הזיהוי. אם מערכת השפיטה מקבלת את עובדת תקפותם של חוקי הכנסת למשל, הרי שזו קבלה כלל הזיהוי. ב. ב. האדם מקבל את המערכת כולה כלגיטימית. הרי שהחוק לגיטימי. תשובתו של הארט חסרה, כיוון שאם הביקורת על אוסטין נסבה עקב הפירוש הצר (עקב כוח), הרי שגם הארט משאיר שאלה פתוחה: מדוע יש לקבל את המערכת ? Dvorkin לוקח את ניתוחו של הארט ומנסה לחשוף בעיותיה של הגישה. אומר דבורקין, כי המשפט עפ"י הארט הוא מערכת כללים מסדר ראשון ומסדר שני וכלל הזיהוי מאפשר קבלת החלטות אופרטיביות. ניתן לזהות הכללים עפ"י קריטריונים המפורטים בכלל הזיהוי. הקריטריונים, מתייחסים להיסטוריה. כשמקרה, אינו מכוסה ע"י מערכת הכללים הקיימת, הרי עפ"י הארט, יפעילו השופטים שיקול דעת ויכריעו על פי הבנתם. השופט יוצר בעצם חוק חדש וזוהי החקיקה השיפוטית. תמצית מתקפתו של דבורקין על הפוזיטיביסטים בכלל והארט בפרט, מתמקדת בכך שהמשפט – החוק, אינו מכיל כללים בלבד. הפוזיטיביזם מספק הסבר מצומצם מידי לחוק. יש בחוק גם עקרונות, Principles - מעבר לכללים. ביסוס טיעונו נובע גם מראיית הדרך בה נפסקים פס"ד בבתי המשפט. כך נשמעים עקרונות ולא רק כללים בבתי המשפט. כך למשל בפ"ד Riggs v Palmer , בו רשם סב בצוואתו את נכדו כיורש. הנכד, רצח את סבו וביקש לממש הצוואה. אין כלל – חוק – תקדים התואם את המקרה, אך בכל זאת פסק, כנגדו, כיוון שישנם עקרונות כגון העוול, לא יהנה מפרי עוולתו. פ"ד Bloomfield Motors שבחוזי מכירת הרכב שלה הוכנס סעיף האומר, כי אם חלק פגום ברכב גרם לנזק, תהיה החברה אחראית רק בגין החלק הפגום עצמו ולא הנזקים שנגרמו בעטיו. בביהמ"ש הסתבר שלא היה כל חוק או תקדים למקרה כזה ונפסק, כי קיים עיקרון שבתי הדין לא יאפשרו שימוש בם כמכשיר לגרימת אי צדק. יתרה מזאת – הם לא יסכימו לאכוף עיסקה, בה מנצל צד אחד את נחיתותו הכלכלית של הצד השני. נפסק כי יצרני רכב, חייבים בזהירות מיוחדת – עיקרון כללי ולא כלל ספציפי. למעשה, ישנם שני עקרונות שונים. חופש החוזים מחד, אל מול חובת הזהירות הנ"ל מאידך. הכלל עובד בשיטת "הכל או כלום", דהיינו, או שהנסיבות הן כאלה שהכלל חל, או שהן כאלה, שהוא אינו חל. העיקרון – הוא עניין מידתי. אין הוא מגדיר נסיבות בהן הוא יחול, אלא מצביע על כיוון מסויים, נותן לו משקל, אך אין חיוב אוטומטי לפסוק בכיוון זה באופן אוטומטי. הסיבה – קיומם של עקרונות שונים, המושכים לכיוונים שונים. בשיטות משפט מסויימות, הסגת גבול, שאינה מלווה במחאת בעל הקרקע במשך זמן מסויים, מקנה זכויות מסויימות במקרקעין, כגון זכות מעבר בם. מחד, עקב עוול, משיג העוול זכות. מדוע, משום שישנם שיקולים נוספים, כגון יצירת הסתמכות וציפיות ושיקולי יציבות, דווקא אצל העוול, דבר העשוי ליצור נזקים גדולים יותר אצלו. כשמדובר בכללים – אין רציפות. עקרונות, מקיימים רציפות מסויימת. בתיקון הראשון לחוקה האמריקאית נאמר, כי אין הקונגרס רשאי לחוקק חוק הפוגע בחופש הביטוי ובחופש העיתונות. מאידך, קיים איסור על הוצאת דיבה, הסתה לרצח, הפצת מידע פנים מהבורסה וכו. הסתירה נפתרת באמצעות הגדרת האיסור כעיקרון – כדרך לביטוי חשיבות הנושא וברור שבמקרים חיוניים, מותר להטיל הגבלות. הפרשנות שניה מתייחסת אליו כאל עיקרון. מכאן שיהיה עיקרון אחר, כמו שמירה על שלום הציבור, שיאפשר חקיקת חוקים המגבילים את חופש הביטוי. א. הארט - צריך השופט לבצע חקיקה שיפוטית, על פי מה שנראה צודק בעיניו ולפנות לסטנדרטיים חוץ משפטיים, על מנת לפסוק. ב. דבורקין – השופט צריך להסתמך על עקרונות ולא משהו חוץ – משפטי. לגישתו, אין מצב, שלא ניתן למצוא בעבורו עקרונות משפטיים. דבורקין: שיקול דעת, יש לו מובן "חלש" ומובן "חזק". כך ניתן לתת לשופט קריטריון ברור כיצד לבחור, עפ"י סטנדרט מסויים וקשיח, לעומת מתן אפשרות לשופט, לבחור על הסטנדרט, שהוא קובע לעצמו ("בחירת חמישה חיילים טובים, לעומת בחירת חמשת הקלעים הטובים ביותר". הפוזיטיביסטים, כמו הארט טוענים, שכשאין שום כלל, צריך השופט להחליט על פי הבנתו. דבורקין טוען שצריך לשפוט על פי עקרונות. דהיינו – על פי הארט – שיקול דעת "חזק" ועל פי דבורקין – "חלש". כלל הזיהוי - אליבא דדבורקין לא קיים, כיוון שגם אם העיקרון קיים, הרי שאינו בשיטת "הכל או לא כלום". על פי כלל הזיהוי, לא ניתן להגיע לפיתרון חד משמעי, כמו במקרה Bloomfield Motors . טענות הפוזיטיביסטים, הנוגעות לאפשרות מציאת פיתרון בעזרת כללי זיהוי, אינם תופסים במקרים אמפיריים, כפי שהודגמו. דבורקין מבחין בין עקרונות לבין סטנדרטים של מדיניות, בכך שטיעוני מדיניות, מנסים להצדיק קוו פעולה, באמצעות הטיעון שהם מקדמים מטרה חברתית, המשותפת לכלל החברה. לשם כך, ניתן להקריב אינטרסים של פרטים מסויימים, או קבוצות מסויימות בחברה, לטובת החברה כולה. כך, למשל, החלטה לסיבסוד מים לחקלאות, מקורה בשיקול של מדיניות, האומר כי הדבר ייטיב עם החברה כולה. טיעוני עקרונות לעומתם, מנסים להצדיק החלטה בכך שהיא מגינה על זכות מסויימת של אדם, או קבוצה מוגדרת בתוך חברה. במקרים כאלה שיקול "טובת הכלל" אינו תופס, כיוון שלא ניתן לפגוע בזכויות מסויימות של הפרט לשם כך. חופש ביטוי למשל, אינו ניתן להגבלה סתם עקב טיעון של טובת הכלל. מכאן, שבסוגיה זו, אין תוקף לשיקולי מדיניות ולדוגמה – חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לכל זכות יש משקל מסויים ומשמעותו – כמה שיקולי מדניות נוכל לקבל, ע"מ לפגוע בזכות זו. ככל שהמשקל גדול יותר, כן נקבל פחות שיקולי מדיניות, שמטרתם להגבילה. דבורקין טען ל"תיזת הזכויות של דבורקין" ששיקולי מדיניות טובים למחוקק, אך כשהמדובר הוא בשופטים, חייבים הם להיות מונחים ע"י שיקולי עיקרון ולא שיקולי מדיניות. בביקורתו על הארט טוען שיש עקרונות ולא רק כללים במשפט. ההבדל שהכלל – הכל או כלום. עיקרון – משקל – יש שיקולים בכיוון מסויים. מכאן שהתיזה הפוזיטיביסטית לגבי כלל הזיהוי אינה נכונה, כיוון שישנם גם עקרונות במשפט ולא רק כללים. דבורקין טוען שבימ"ש משנה כלל קיים במקרים מסויימים. הוא עושה זאת על סמך עיקרון. הדבר קורה כשבית המשפט מפרש חוק בדרך הנוגדת את כוונת המחוקק בעליל, או בעת שהוא משנה הלכה פסוקה קודמת. שופטים עושים זאת מתוקפם של סטנדרטים, הקיימים בשיטה והמפרטים מתי מותר לשופטים לשנות את הכללים הקיימים, בעת שהשופט חושב שהכלל החדש אינו עולה בקנה אחד עם עקרון הקיים בשיטה הקיימת. הצדק מחייב להתייחס למקרים דומים באופן דומה (אריסטו) ומכאן נולד עקרון התקדים. עיקרון נוסף – עליונות המחוקק על השופט. דהיינו, אל לשופט להפעיל שיקול דעת חזק, אלא במסגרת עקרונות השיטה, כל שעליו להפעיל, הוא שיקול דעת חלש. הפוזיטיביסט עשוי לטעון כנגד – כיצד מצדיקים עיקרון? הדבר נעשה בדרך של איזכור פ"ד קודמים, או איזכור חוקים, מהם ניתן ללמוד על קיומו של עיקרון וזו טענתו כנגד טענת דבורקין בדבר אי חלות כלל הזיהוי, מפאת קיומם של עקרונות. תשובתו של דבורקין לנ"ל - הקשר בין עיקרון מסויים לאקט של המחוקק, אינו קשר פשוט וישיר, הניתן לניסוח בקריטריונים ברורים. לגבי חוקים, או תקדימים, ניתן לומר שהם תקפים, משום שנוצרו ע"י כללים המפורטים בכלל הזיהוי, הרי שאם נרצה לומר שעיקרון תקף, הרי לא מסתכלים על הדרך בה נוצר, אלא רק על עובדת קבלתו במערכת המשפטית. טענה, שהשפיטה צריכה להתבצע תוך התייחסות לזכויות. העקרונות, הם המצביעים על הזכויות. השפיטה אינה צריכה להתנהל על פי שיקולי מדיניות (כמו טובת הכלל). זכויות, הינן דרך עצירה של שיקולי מדיניות. גם לזכויות יש משקל והן מוגבלות בהיקפן (חופש הביטוי). על השופטים להכריע על פי עקרונות והזכויות הנגזרות מהם ולא על פי שיקולי מדיניות של טובת הכלל. א. א. השופטים אינם נבחרים ומכאן שאין הם אמורים להיות אמונים על ידיעת טובת הכלל. לכלל שנוצר לאחר שבוצעה ההתנהגות ושהפרט לא היה מודע לכלל עובר להתנהגותו. שיפוט בהתאם למדיניות, מוביל למידה רבה של רטרואקטיביות. כך בפ"ד McLaughlin - המשפט מכיר בפיצוי אדם שנפגע בתאונה וכן בפיצוי קרוביו שנפגעו נפשית. מה קורה כשקרובו של הנפגע מגיע לבית החולים ושם נפגע. האם יש לפצותו? שיקולי השופט, על בסיס מדיניות, יכללו שאלות בדבר הרחבת האחריות והשלכותיה (מחירי ביטוח, הפחתה במספר התאונות). לאדם קשה לחזות מראש, מה יחליט השופט במקרה כזה. לעומת זאת, שיקול של זכויות – שיקולים של: "איזה זכויות יש לאדם כזה"? אם מדובר על מה שיש – אין פה סיכון של רטרואקטיביות. שיקולי טובת הכלל – עלולים ליצור רטרואקטיביות. ניתן לבקר את תיזת הזכויות של דבורקין – דווקא בעת שימוש בשיקולי מדיניות במשפט, לעיתים ראוי. כמו בהרתעת עבריינים, או בנזיקין – בבחינת תועלת הכלל מההיבט הכלכלי. או למשל, אם צריך שופט לשקול אם כלל שהוא קובע אכן ישים, בבחינת עלותו לכלל החברה וכו. השופטים כאמור צריכים להחליט על פי עקרונות ועל פי הזכויות המשפטיות הנגזרות מהן. זכויות מוסדיות – זכויות המתקשרות לקיומו של מוסד מסויים. כך למשל, משחק השחמט הוא מוסד אוטונומי. בניצחון – הזכות לקבל נקודה. ישנה הבנה כי מגיעה זכות מסויימת ולא ניתן להתבסס על נימוקים חוץ מוסדיים – שחמטיים. אך המוסד השחמטאי, אינו אוטונומי מוחלט – שיקולי הגינות וצדק, חודרים אליו גם כן. שופט, שדעותיו והשקפת עולמו מסויימת, עלול לשפוט בהתאם לכללים המנוגדים לכללים המוסדיים, אך העולים בקנה אחד עם השקפת עולמו. הכרת העולם המוסדי, הינה תנאי להכרה בקיומם ותקפותם של הכללים המוסדיים. אם הכלל אינו מפורש במדוייק, אז שיקול הדעת החזק – בהתאם להשקפת עולמו הכללית. אם שיקול הדעת חלש – על פי לימוד והכרת הכללים המוסדיים והכרה באמצעותם של אופיו של המוסד והשיפוט הנגזר ממנו. הוא נעזר בחשיבה עקרונית, הנובעת מאופיו של המוסד. דבורקין טוען שאופייה של המערכת המשפטית, הדרך בה מדברים משפטנים, הוא מנסה ללמוד על אופיה של השיטה ולהחילה על המקרה הפרטי. ב. מה יעשה את הבחירה לטובה יותר. כיצד ניתן להבין את המקרים, בהם אין כלל וקיים ספק מה אומר החוק. דבורקין טוען שהויכוחים קונספטואליים – כיצד יש לפרש את המושג חוק. ניתן היה לחשוב שעו"ד ושופטים בוודאי מסכימים להגדרות, אם הם משתמשים במונח "חוק" עצמו. הדבר נכון לגבי מושגים מסויימים, אך לא לגבי כולם. כך למשל המושג "צדק". האם יש לפרש חוק רק על פי מילותיו, או שיש משמעות גם לגבי כוונת המחוקק. פרשנות – בפרשנות "שיחתית", העיקרון צ"ל כזה שיגלה את כוונתו של הדובר. האם התמקדות זו נכונה גם לפרשנות אומנותית למשל? כנראה שלא! דבורקין מדמיין שיחה בין סטנלי קאבל (חוקר ספרות), לבין הבמאי פליני שבסרטו "הדרך" La Strada קיימת דמות מתוך אגדת עם סקנדינבית, המאירה את הדמות באור שונה מהמקור. פליני, טוען שכלל לא ידע על האגדה הזו, אך עצם ההכרה של אותה אגדה, מעשירה את הבנת הדמות. מה אם כן צ"ל הפרשנות האמיתית? אם נניח כי יש להתייחס רק למה שעבר בראשו של היוצר, הרי שאין לאגדה הסקנדינבית מקום. אם נקבל את הגישה, ההולכת לא רק ליוצר, אלא גם לקורא – למתבונן, הרי שהדבר מרחיב את גבולות הפרשנות של היצירה האומנותית. המיקוד, עובר מהיוצר – הדובר, אל הפרשן. דעותיו של האחרון, הופכות חשובות יותר. דבורקין אומר, כי אם נרחיב את הפרשנות לכיוונו של הקורא – הפרשן ולא רק של הדובר, הרי שנקבל פרספקטיבה נכונה יותר. ג. ג. שלב פוסט אינטרפרטיבי - שינוי הכללים, עקב שינוי תנאים וכו. המשפט – הפעלת כוח כנגד אינדיבידואלים, הנובעות מזכויות שמקורן בהחלטות קודמות. זהו פוזיטיביזם בסגנון הארט. זכויות וחובות של אנשים קיימות, רק כשהן עולות בקנה אחד עם חוקים קיימים ופסיקות קיימות. כל אלו הם "קונבנציות". מתאים לגישת דבורקין. כשיש לאקונה, אזי מציע הארט, שיפעיל השופט את שיקול דעתו ויש לו חופש פעולה גדול ובמקרה לאקונה, הוא מבצע בעצם חקיקה שיפוטית. הזכויות במקור זה לא נובעות מהקונבנציות, אלא מפעיל סטנדרטים אקס משפטיים. דבורקין מבקר גישת הקונבנציאליזם, כיוון שאין התיאור תואם את הנעשה בפועל בבתי המשפט. במקרה Riggs v Palmer (נכד שרצח סבו), יש לבדוק בשתי רמות. ראשית – יש לבדוק מה אומר החוק. האם יש לפרש חוקים על פי משמעותם המילולית? אם כן, יכול הרוצח לקבל הירושה, או לשאול מה כוונת המחוקק ואז נגיע למסקנה, שאין האדם יכול לרשת. מעשית, אין הסכמה גם בין שופטים, אין "קונבנציה". במקרה כזה, אין קונבנציות ואז ניגשים לשיקול הדעת החזק. בשלב זה, על השופט לומר, כי נראה לו ש"החוק צ"ל..." במציאות, אין זה קורה, כיוון שנוסח השפיטה: "החוק אומר ש"... כך בפ"ד McLaughlin (זכות לפיצוי לקרוב שקיבל טראומה רק בבית החולים) מתווכחים השופטים לגבי פירוש התקדימים המובאים ע"י הצדדים. בויכוחים – קונספטואליים – מהי חקיקה, מהי פסיקה וכו. יש להבחין בין הסכמה מלאכותית (כמו כללי משחק) והסכמות המבוססות על שיכנוע ואמונה בהצדקה המוסרית שלהן (ולכן ניתן לומר על תופעות מסויימות, שאינן ראויות). הארט טוען ששיפוט על פי חוקים והלכות, מגן על ציפיותיו של הפרט, לפני שנוקט בפעולה. אך אם חיפש השופט קונבנציות ולא מצאן ואז הוא פועל על פי שיקול דעתו הבלעדי, הרי שבשיטה זו של הארט, ישנה פגיעה בציפיותיו של הפרט. דרך אחרת יכולה היתה להיות, שבמקרה שאין כלל, אין אפשרות להרשיע, או להוציא מנתבע, כדוגמת הקורה במשפט הפלילי. הקונבנציאליזם לא מצביע מדוע "הפתעות" במקרים קלים מותרות ובקשים – אסורות. יש גם אינטרס של גמישות – חשוב ששופט לא יהא כבול בהחלטותיו, עקב תקדימים שגויים. צ"ל סמכות לשופט לדחות תקדימים במקרים מיוחדים ואולי אפילו לדחות את חקיקה, כאשר היא אבסורדית. לסיכום, דבורקין אומר, שככל שיש קונבנציות – השופט כבול ואין גמישות. מצד שני, כשאין קונבנציות – יש לשופט את כל הגמישות (ונפגעת אפשרות הצפיה של הפרט). מכאן, שאין בקונבנציאליזם שיטתיות. דבורקין מתכוון לזרם משפטי הנקרא ריאליזם משפטי (בשנות ה – 20 בארה"ב). החוק הינו מה שיקבע בית המשפט בדונו בסוגיה מסויימת. החוק הינו מה שנראה ראוי בעיני השופט, דבר המושפע מחינוכו, ממעמדו הסוציו- אקונומי, מדעותיו הקדומות וכו. עמדה זו מנוגדת לגישה הקודמת וטוענת שהדבר רצוי, כיוון שאינטרס הגמישות הוא החשוב , בוודאי יותר מאינטרס הצפיה. "לדעתי צ"ל כך וכך"... בפועל, דברי השופטים מדברים על יישום חוקים ותקדימים. קשה להניח שהשופטים חוטאים באמירה מסוג א', אך מתכוונים לב'. השופט הפרגמטיסט, צריך להאמין בגמישות, אך עשוי לחשוב גם, יש ערך לצפיה ואם התקדימים והחוקים אינם כה גרועים, הרי שיוותר מעט על הגמישות, לטובת הצפיה. נניח שהתיאוריה תואמת את המציאות. האם היא ראויה? עפ"י דבורקין – לא! הפירוש שהפרגמטיזם נותן למשפט אינו טוב, כיוון שאינו מייחס עקביות להחלטת השופט ולתקדימים האחרים. דרישה לעקביות (כהיפך מאופורטוניזם) מוסיף "עקרונות" לשיקול דעתו של השופט וכיוון שהם ידועים לציבור, הרי שלא נפגעת האפשרות לצפות. דבורקין לוקח את המושג Integrity למישור הציבורי ודורש עקביות במישור המשפטי – אנשים שונים יישפטו על פי כללים זהים ולכן חשובים התקדימים והחוקים מהעבר. מהמחוקק נדרש, להתייחס לחוקים האחרים הקיימים ועליו לחוקק כך שישולבו בחוקים הקיימים. ישנה דרישת עקביות גם מהשופטים – יתייחסו אל מערכת החוקים כקוהרנטית – שיש מאחוריה תפיסה עקרונית מאחדת כלשהי ושיש קשר בין מרכיביה השונים. מוצא תימוכין לגישתו בתיקון ה – 14 לחוקה האמריקאית. תורת הפרשנות Hermeneutics צמחה במאה ה – 19 אצל חוקרים נוצרים של כתבי הקודש, שתהו על פי אלו עקרונות יש לפרש את כתבי הקודש. Law as Integrity – דבורקין טוען שמערכת משפטית צריכה לגלות עקביות ושיטתיות, דרישה ל Integrity - שיטתיות גם למע' החקיקה וגם למע' השפיטה. המחוקק הנוכחי צריך לחוקק חוקים שיהיו הרמוניים עם החוקים הקודמים, כך שהחקיקה תהיה קוהרנטית. אחידות מתקשרת להגשמת האידיאל שמקרים דומים, יש לשפוט באופן דומה (אריסטו). בדין האנגלי הוטלה חובה לפצות בגין אחריות מקצועית, למעט עו"ד – דוגמה להיעדר Integrity. מצב לא תקין על פי דבורקין. דוגמה – מחלוקת ציבורית בשאלת ההפלות, מעלה בעיה – האם החוק שיוחק צ"ל עפ"י דעת הרוב ? ייתכן שהפיתרון – חוק אבסורדי – נשים שנולדו בשנים זוגיות כן ואחרות לא. ייתכן שצורה זו של חוק עדיפה, כיוון מספר המקרים שבהן ניתן לעשות הפלות, יהיה טוב מחוק רגיל הנקבע על פי רוב. אם 51% מצדדים בהפלות, הרי ש49% מהדעות לא מיוצגות בחוק, אך החוק האבסורדי, מאפשר פשרה טובה יותר. הבעיה – לקיחת מקרים דומים ושפיטה שונה לגביהם כשהקריטריון בעצם לא רלוונטי – זו האינטואיציה של ה – Integrity. זו דוגמתו של דבורקין להוכחת האידאל, המתקבל גם אינטואיטיבית. א. א. עקב נסיבות גיאוגרפיות וכלכליות, חוברים אנשים. אך אין דבר נוסף מעבר לכללים, כגון תחושת עקרונות משותפים, שהאנשים בחברה מאמינים בם. הכללים נוצרים ע"יע פרוצדורות ומבטאים מאבק אינטרסים ומבטאים פשרה בין רצונות מנוגדים. ג. ג. מחוייבות משותפת לעקרונות מסויימים, שהיא מעבר לכללים עצמם ועקרונות אלה הינם עקרונות מנחים, (צדק, הגינות) ולכן ניתן לסטות מהכללים, אם הם נוגדים את העקרונות. מושג בעל קונוטציה חיובית, כשהוא מקושר למדינה. אך מדוע ? מהזוית הפוזיטיביסטית, אם אין קשר בין החוק למוסר, הרי שאם לא מתקיים שלטון החוק, האם בהכרח קורה משהו שאינו מוסרי ? ייתכן שחוקים תקפים, אך אינם מוסריים, כך ששופט, אם לא פעל על פי החוק, ייתכן שארע דווקא ארוע מוסרי. בריה"מ גרמניה הנאצית – נתבעו ונשפטו אנשים על פי חוקיהן – עיקרון החוקיות נשמר, אך ברור, שתוכנם של החוקים, לא היה מוסרי. מכאן, שאין כל ערך מוסרי לקיומו של שלטון החוק. "המוסריות החיצונית של המשפט", שהיא מהותית (סובסטנטיבית) – תוכנם של החוקים, האם הם מוסריים, אם לאו. א. א. אם אין כללים, לא ניתן להכפיף התנהגותם של אנשים אליהם, שכן הם אינם קיימים. דוגמה – ניהול, שלא בעזרת כללים, אלא בעזרת הוראות ספציפיות. ב. ב. אם קיימים כללים, אך הם אינם מפורסמים. מכאן שצריכה להיות דרישה כללית לפחות, לפירסום הכללים. ביקרות על נקודה זו – רוב האוכלוסיה לא מכיר אמפירית את החוקים. וכן ישנם חוקים שהם obvious גם אם לא יפורסמו. במקרים רבים קיים חיקוי של אנשים, הנחשבים ל"מכירי חוק" וכן חלק ניכר מהחוקים, אינם רלוונטיים לחלק ניכר מהאוכלוסיה. ג. ג. אם הכללים רטרואקטיביים, הם אינם יכולים להכווין התנהגות. ד. ד. אם הכלל אינו בהיר דיו. (זהירות, תום לב, סביר). הסיכון: slippery slope. פרשנות מרחיבה ע"י מע' המשפט, שתאסור על דברים, שמע' החקיקה כלל לא התכוונה לאוסרם. לדוגמה – הגבלות חופש הביטוי - לעיתים חושב המחוקק שיש לאסור ביטויים מסויימים, אך החשש, שמע' השיפוט תפרש את החוק כך שיחול גם על ביטויים, שהחוק אינו מתכוון לאסור עליהם. ה. ה. אסור לכללים המשפטיים לסתור זה את זה. ו. ו. אסור לחוק לדרוש מאנשים דברים, שאין הם מסוגלים לעשותו. ישנם חוקים הקשורים לאחריות מוחלטת, הסותרים כלל זה. כך גם עבירות הרשלנות למיניהן. התשובה לכך – יש בעיות הוכחת אשם והפיתרון, מודיע מראש על ההתנהגות הרצויה ומעניש על החריגה, כשהמטרה לעודד אנשים להתנהג כיאות. ז. ז. אם השינויים בכללים תכופים מידי – קשה להכפיף התנהגות אליהם. ח. ח. יש פער בין הכללים לבין פעולתה של הרשות. מטרתן של זכויות פרוצדורליות מסויימות, כמו זכות ייצוג ע"י עורך דין, הינה לתקן פגם זה. אם נכשלת המע' המשפטית באחת מדרישות אלה, הרי שהמע' בעצם אינה קיימת. כך לדעתו, בגרמניה הנאצית, לא היתה מע' משפט, כיוון שחלק מהכלללים דלעיל, לא מולאו. מאידך, ברור לו שכל מע' נכשלת במשהו ואינה מצליחה למלא אחרי כל 8 הדרישות במלואן. אם יש כישלון טוטאלי – אין חובה מוסרית לציית לחוק. הסיבה – אין קורלציה בין דרישת הרשות לציות, לבין מילוי חלקה בעיסקה, באמצעות מילוי הכללים. זוהי המוסריות הפנימית של המשפט. עי" הארט ואח' – ישנו בילבול בין מוסריות לבין יעילות - אפקטיביות. אם המע' המשפטית אינה מכבדת את הדרישות, הרי שהמשפט לא יהיה יעיל בהשגת המטרה של הכפפת ההתנהגות לחוקים, אך אין זה אומר שהדרישות מייצגות גישה מוסרית כלשהי. גם במע' שבה מתמלאות הדרישות כולן, אין כל ערובה שהיא מוסרית, רק עקב מילוי הכללים. תשובתו של Fuller - משטרים מדכאים, אינם מסוגלים למלא מטרותיהם ולעמוד בדרישות הכללים. המשטרים חייבים להפר את הכללים – כך בגרמניה הנאצית, לא פורסמו חלק מהחוקים, היו חוקים רטרואקטיביים וכו. ולכן יש קשר בין הדרישות לבין המוסר. Fuller מנסה להדגיש נקודה נוספת – הבילבול בין "משפט", שהוא אינטראקטיבי, לבין "ניהול", שהוא חד כיווני. המשפט צריך להיתפס כפעילות משותפת למחוקק ולאזרחים. חלק מהדרישות, לפיכך, אינן ישימות לניהול – כך למשל, אין המנהל חייב לפעול על פי כללים, אלא יכול להסתפק בהוראות ספציפיות. לב ליבו של עקרון שלטון החוק - אסור שיהיה פער בין החוק, לבין מעשי הרשות. טיעונה של Judith Shklar בסיפרה Legalism, שהתיאוריה האומרת שרצויים כללים משפטיים מרובים, שינחו את החיים, לא ברור כלל, כי שיטה זו היא טובה. בחברות אחרות, היה הפתרון העדיף – פשרה (כמו ביפן העתיקה). כיום, גישור ופישור התחזקו יותר. דוגמה נוספת ל - Legalism - טיפל רפואי מייצר עילות תביעה בגין רשלנות, דבר היוצר הוצאות בגין ביטוח ובכך, ייקור שירותי הרפואה לאזרח. מכאן, שרעיון שלטון החוק, הנתפס כמשהו חיובי, עלול בסיטואציות מסויימות, להיות לרועץ לאזרח. למערכת משפטית יש מוסריות פנימית. ביקורתו של הארט מדברת על יעילות המשפט ולא על מוסריותו. אם לא יתקיימו שמונת התנאים, לא תהיה מערכת המשפט יעילה, אך אין לכך קשר למוסריות. פולר בתשובתו טוען, כי השמירה על שלטון החוק ומילוי דרישות אלה, מבטיחה גם מוסריות מהותית. דוגמתו – חוקי אפלייה על רקע גזעי, אינם מקיימים את דרישות שלטון החוק, כיוון שהאבחנה בין גזעים, אינן בהירות. טיעון הנגד – חוקי ארה"ב לגבי אפלייה מתקנת, מתייחסים גם הם לאפלייה על רקע גזעי ודווקא שם, תכני החוקים – מוסריים. ג'והן סטיוארט מיל – The Harm Principle עיקרון הנזק - המטרה היחידה המצדיקה התערבות בפעולות האדם, הינה למנוע ממנו להזיק לאחרים. זהו עיקרון ליברלי. The Offence Principle - פגיעה - יש לאסור התנהגויות "אופנסיביות" Offence תוגדר כפגיעה שהיא מוחשית פחות מנזק, אך יש בה פגיעה בזולת. כך התבטאות הפוגעת ברגשות למשל, אינה עולה כדי נזק, אך הפגיעה קיימת. גישה זו מצדיקה התערבות המשפט במקרים כאלה. ההבחנה בין פגיעה אמיתית, או כזו שאינה מצדיקה את התערבות המשפט, קשה ולכן חלק מהתיאורטיקנים התנגדו לגישה זו. עמדה הגורסת שתפקידו של המשפט לאכוף מוסריות. יש התנהגויות שאינן מוסריות ולמרות שאינן מזיקות לזולת, לגיטימי שהמשפט יאסור עליהן. כך למשל הגישה התומכת באיסור יחסים חד מיניים. גישה אבהית - פעולות המזיקות למבצע הפעולה עצמו, על המשפט לאסרה. כך למשל איסור על הימורים, סמים, עישון וכו. הטיעןן – בהמשך, מזיק המעשה גם לאחרים ואז נכנס לגדר גישת ה – Harm Principle. אם יש לחיי האדם ערך, הרי שהמדינה לא תאפשר סיכון חיי אדם, שכן היא תשמור על ערך שכזה, גם אם אין האדם כפרט מעוניין בכך. לחיים – ערך אובייקטיבי. גישה ליברלית, נוטה לגישה סובייקטיבית והיא תיתן לחיי האדם ערך, על פי התייחסותו של הפרט לחייו ולא על פי קביעה אובייקטיבית כלשהי, שכן בכך ישנו ביטול רצונו של הפרט. א. א. פגיעה באינטרס של הזולת – מרכיב עובדתי בעיקרו. ב. ב. כשנפגעת זכותו של הזולת- מרכיב נורמטיבי במהותו. לא כל פגיעה באינטרס תיחשב כנזק. האם כולל עיקרון ה"נזק" לא רק פעולות של A המזיקות ל B, אלא גם שהיעדר פעולה של A גורם לנזק ל B. מחדל, או פאסיביות, נדונה במסגרת "חוקי השומרוני הטוב" – הסיפור – כשנשאר מוטל על הדרך פצוע לאחר שוד, הרי שרק השומרוני הטוב עזר לו ולא כל יתר האנשים שעברו במקום קודם. חוקי השומרוני הטוב הינם אותם חוקים המחייבים הגשת עזרה לזולת הנמצא במצוקה. האם לגיטימי שתחוקק המדינה חוקים בסגנון כזה ? א. א. מחייב גילוי טוב לב כלפי זרים, דרישה שהיא מוגזמת. ב. ב. מוסרית, קיים הבדל בין הוראה האוסרת גרימת נזק לאחר לבין כזו המחייבת פעולה למען האחר, שכן הנזק נגרם סיבתית, רק לאחר פעולתו של הראשון ולא עקב אי פעולתו – קרי – הגשת העזרה של השני לנפגע. ג. ג. חוק כזה מתערב בחירותו של הפרט יותר מאשר חוק האוסר פגיעה באחר. דוגמה – אי הגשת עזרה לטובע – היעדר הפעולה גורר תוצאה חמורה לטובע, אין סיכון עצמי בהגשת העזרה ואין אפילו השקעה של משאבים רבים בהגשתה. מקרים כאלה, שוללים את שלושת הטיעונים שנזכרו לעיל. מקרים אחרים, עשויים ליפול בגדר טיעונים אלה. ברוב המדינות, היכן שקיים חוק "השומרוני הטוב", הרי שאם קיימת סכנה לחיי מגיש העזרה, הרי שהחוק אינו דורש הגשתה. ב. ב. אינו נוקף אצבע לכאן או לכאן. בשני המקרים, יש לכאורה לשני אינטרס לפגוע בחולה( אם החולה מת). ב. ב. לחילופין, הוא מבקש מזולתו, שאינו נעתר לו, לתרום לו כליה. במקרים מסויימים, בהם יש הבדל בין פעולה לבין אי פעולה (א-סימטריה) ומקרים אחרים, בהם יש סימטריה בין השתיים. המבדיל (לרוב) - המחיר הנדרש לשם מניעת הנזק. אצל חולה הלב – פסול. במקרה הכליה – אין להאשים במקרה באם לא רוצה לתרום. חוקי "שומרוני טוב" טיעון מס' 3 - חוק המחייב פעולה למען האחר, הוא התערבות בוטה יותר בחירות, מאשר חוק המחייב אי היזק לזולת. חוקים הדורשים פעולה, עלולים להגביל החירות באופן מיוחד, כגון הגשת עזרה בתאונה, לה היה האדם עד בלבד. מכאן, שיש צורך בסיבה להצדקת חוקים כאלה. ההצדקה – אם מהות העזרה אינה תובענית מידי והנזק לניצול באי ביצוע החובה רב, יש בכך הצדקה. כאשר אין פעולות הפרט מוסריות, ניתן להגבילן, עפ"י גישה זו. כך למשל, עלולה זנות להיחשב כפעולה שאינה מוסרית. מיל בספרו מתנגד לכך, בטיעון שאין רשות להכריח אדם לעשות מעשה, או לחדול ממנו, רק משום שלדעת אחרים, מן החוכמה לעשות זאת. החל מהמאה ה – 18, מתפתחת גישת הסובלנות להשקפות שונות, The right to do wrong, המוגבלת רק במקום בו הפעולה מזיקה לזולת. בתקופות קודמות, היתה הגישה הפוכה. אצל אריסטו, למשל, אחת ממטרותיה של קהיליה פוליטית, היא להפוך את חבריה לטובים ומוסריים יותר, גישה הקשורה לדעתו בדבר חוסר יכולתם של אנשים להפוך מוסריים מכוחן של מילים בלבד. הפיתרון נעוץ בחינוך ובמערכת חקיקתית, הכוללת אכיפה. בשלב הראשון – הכוונה בעזרת חינוך ואכיפת חוק ורק אחר כך, תהיה פעילותו מוסרית, עקב הפנמת המוסר. שתי גישות: אדם רשאי לאסור התנהגות עקב היותה בלתי מוסרית והגישה השניה – אם בחברה המדוברת מקובל שהתנהגות מסויימת אינה מוסרית, יש טעם, שהחוק יכוף מוסר מקובל זה, שכאם לא כן, יהרס הסדר החברתי, הנשמר ע"י מוסר מקובל זה. הטענה הראשונה – Legal Moralism טהור והשניה – לא טהור. בשנת 1957, הוקמה ועדה לשאלת ההומוסכסואליות, שהמלצותיה כללו הוצאה מהתחום הפלילי פעילות כזו הנעשית בין בוגרים ובהסכמה, כמו גם את עבירת הזנות, שכן אין מטרתו של החוק לעסוק בשאלות מוסר, שאינן כוללות אינטרס ציבורי. הויכוח בין הארט הפוזיטיביסט (הליברלי) לבין השופט דוולין (השמרן), כשהארט מייצג דעה מקבילה למיל ואילו דוולין טוען שאמנם אין זה לגיטימי בחברה חילונית לחוקק חוקים בענייני מוסר, בנימוק של "מוסר אמיתי", על פיו יש להתיישר, אך יש לחברה הצדקה לנסות ולאכוף מוסר המקובל בחברה, באמצעות חקיקה, עקב טיעון ה"שימור העצמי" ומניעת התפוררותה של החברה. הנחתו – לכידותה של החברה, תלויה בקיום מערכת אמונות מוסריות משותפות, המשמשת כדבק לחברי הקהיליה. מכאן שפגיעה בנורמות המקובלות, מחלישה דבק זה. מכאן שאקט הומוסכסואלי אינו מהווה עניין פרטי בלבד ויש לו השלכה על אינטרסים ציבוריים. הוא עורך אנאלוגיה בין הצורך בלכידות, לבין הצורך בסדר חברתי, המצדיק סמכות ממשלתית, כך שכפי שחתירה תחת סמכות ממשלה מעניינת ציבורית, כך צריכה לעניין גם חתירה תחת אושיות הלכידות החברתית, גם אם היא מבוצעת באמצעות אקט פרטי. דוולין מקבל בעצם את "עקרון הנזק", אך מגדירו באופן כוללני יותר ממיל, המגדירו במצומצם, כנזק ישיר בטווח הקצר. גישתו חילונית – הוא מגדיר מוסר, כקשור לחברה בה הוא קיים, מבלי לשפוט אותו ערכית. הדומה, בה הוא משתמש – נישואין פוליגמיים עשויים להיות מוסריים או לא, בהתאם לחברה, בה הם נהוגים. אריסטו לעומתו, היה מתמודד עם השאלה באופן אבסולוטי – האם התופעה מוסרית, או לא, בכל חברה שהיא, כיוון שהוא Legal Moralist טהור. זוהי הגישה הרווחת במאה העשרים. ג'והן רולס, John Rawles - ריבוי השקפות נוגדות בחברה, מחייב גרעין הסכמה, לגבי הרמה הפוליטית וזהו הליברליזם, האומר כי על הכל להסכים כי לא ניתן לכפות על אדם השקפות, שאין הוא שותף להן. ההסכמה על כך שאין להסכים, מונחת ביסודה של גישה זו. הבסיס צ"ל Live and let live. אנאלוגיה אחרת מדברת על כך שרגולציה של שריפות וזיהום סביבה. באותה המידה, ייתכן שעל המחוקק להסדיר את "זיהום הסביבה" במובן המוסרי. כך למשל, צריכת פורנו. גם אם נעשית באופן פרטי משפיעה על האקלים הציבורי. האפשרות הראשונה, ייתכן שכוונתו של דוולין בויכוח, הינה אמפירית – אם תורשה חריגה מהמוסר המקובל, תתפרק החברה. לכך אין הוכחות. האפשרות השניה, להבינה כמנסחת אמת הכרחית, דהיינו, מזהה את החברה עם המוסר המקובל בה וממילא, חריגה ממנו, הינה בהכרח פגיעה בקיומה של החברה. אם זו התיזה, אומר הארט היא אבסורדית, כיוון שאם המוסר בחברה מסויימת משתנה, הרי שאין מדובר יותר באותה חברה, אלא בחברה אחרת, שקמה תחתיה. ומכאן, שאין סיבה לחשוש מהרס החברה, שכן קמה כאמור אחרת תחתיה. כיום, החברה הינה חילונית יותר בעולם כולו ואכן, אף אחת מהחברות לא התפרקה במובנו של התפרקות הסדר החברתי בן. ויכוח בין הארט לדוולין – בשעור הקודם. לכאורה , טועה דוולין, עקב אי התפרקות החברות המודרניות, בגין שינויים במוסריות המקובלת אצלן. דוולין, היה מגיב, בטיעון שהמוסדות החדשים (כגון נישואין), חלשים יותר מצורתם הקודמת. דוולין היה טוען, שחברות מערביות דהיום, מצטיינות באינדיבידואליזם חזק יותר והלכידות החברתית קטנה, עקב הקטנת משקלה של המוסריות המקובלת, דבר המוליך לניכור יתר, גידול במס' ההתאבדויות, עליית מפלס הפשע וכו. Rawls שואל, מדוע דמוקרטיות מערביות יציבות, למרות חוסר ההסכמה הקיים אינהרנטית בן. תשובתו – קיים גרעין קטן של הסכמה, בעיקר "הסכמה שלא להסכים". אם המוסר המקובל הוא דבק חברתי, הרי שדומה המונח לדברי אריסטו – חברה בה אין חבריה חולקים סט של השקפות מוסריות, אינה חברה כלל, אלא צֶבֶר של אינדיבידואלים בלבד. מכאן שהמוסר אינו רק ערך אינסטרומנטלי, אלא טומן בחובו ערך פנימי טוב כשלעצמו. לפיכך, הרי שהלכידות החברתית, יש בה ערך אינהרנטי כזה, ערך המובטח ע"י המוסר, דבר שמשקלו הסגולי עולה על ערכו של המוסר כערך אינסטרומנטלי גרידא. קהילה אינה אוסף של אינדיבידואלים, אלא יש בה גורם מאחד. מאחר שהאדם חיה חברתי, הרי שחלק מהתורם לאושרם של בני האדם, הינו הרגשת השייכות לקהיליה. מכאן, שערך הקהילה, אינהרנטי ולא אינסטרומנטלי גרידא. סביב מה מתאחדת קהילה ? סביב כור היתוך (ארה"ב, ישראל, מדינות הגירה), האמור לזכך תרבויות שונות, לתוך תרבות מקומית (אנגלית בארה"ב, אירופית בארץ). חברות רבות כיום, הינן רב תרבותיות, כך שיישום גישה קהילתנית – בעייתית, כיוון שלא קיים סט ערכים אחיד לכל התרבויות. הצדק מחייב כיבוד כל התרבויות, לאו דווקא זו של הרוב. נוצרים קונפליקטים – קנדה ובעיית קוויבק, למשל, עקב דרישת המיעוט לחייב לימוד בבי"ס צרפתי, לצורך שיור התרבות הפרנקופונית. ה – Inuit למשל, מנוע ממכירת אדמתו ללבן, אלא רק לאיש שבטו, מתוך מגמה לשמר את תרבות ה – Inuit. האם ראוי למדינה לאסור קרבות גלדיאטורים אנושיים? ניתן לומר,תיאורטית, שליברל, אינו אמור לאסור פעילות כזו, שכן אין היא נכנסת בגדר פעילות המזיקה לאחרים. כך גם יחסי סאדו – מאזוכיזם – שהטיעון לאוסרם, נוגד את העיקרון הליברלי. טיעון הנגד – קיים נזק בדוגמאות אלה ומכאן שראוי לאוסרם. הנזק יכול שיתבטא בכך, שתתרחש פגיעה באנושיותם של המעורבים, השפלה, פגיעה בכבוד האנושי וכו. זאת בנוסף לחיקוי האוכלוסייה את המשתתפים. Kant גורס, שאין לעשות שימוש באדם אחר או בעצמך כאמצעי בלבד, ללא התייחסות אליהם כתכלית per se. בפרקטיקות משפטיות מסויימות, נקשרת הענישה, עם מידת האשם המוסרי של הנאשם. כך למשל, המחשבה הפלילית של רצח בכוונה פלילית, הינה הכוונה. ניתן להסיק זאת מהתנהגות פזיזה, שהתלווה אליה פגם כלשהו של הרוצח כמו hardness of heart, wickedness, cruelty. בארה"ב, פגיעה בשחור, תגרור ענישה שונה, אם הפגיעה על רקע גזעני, או על רקע של בצע כסף. גם כאן – אכיפת תפיסה מוסרית כלשהי. תפקיד העונש – מניעת נזקים, באמצעות הרתעת פושעים פוטנציאליים ולא הענשתם בגין הרוע הפנימי הצפון בם. רוע זה, עשוי לנבא את הסכנה הצפוייה הימנו, כך שהמאמין בעיקרון הנזק, יטה להתחשב ברוע זה, בבואו לגרום להרשעה, או לגזור עונש. אין סיבה להגביל חירות האדם, רק כיוון שהדבר לטובתו של אותו האדם, אלא עפ"י מיל, רק אם מזיק לזולת. עפ"י העמדה הליברלית, פטרנליזם, אינו ראוי, כשהמדובר בבגירים. קסדה לאופנוען, חגירת חגורה, איסור הומוסכסואליות, איסור רחצה ללא מציל, איסור שימוש בסמים קלים, חוקים המחייבים הפרשה ביטוח לאומי, איסור הימורים, הגבלת תקרת ריבית, אי מכירת אדם לעבדות צמיתה, אי קבלת טיעון הסכמת הקורבן, במשפט פלילי, איסור על סירוב לקבל ערויי דם – חוקים המייצגים גישה זו. פטרנליזם טהור - מי שנשללת חירותו, הוא האדם שמנסים לקדם טובתו. פטרנליזם לא טהור - הגנה על אינטרסים של א', ע"י הגבלת חירותו של אדם ב'. כך חוקים האוסרים על עיסוק במקצועות מסויימים ללא רשיון. בעצם, לכאורה, זהו שימוש בעיקרון הנזק. מעשית, ישנם מקרים בהם חל עיקרון הנזק – הניזוק אינו יכול לעשות דבר למניעת הנזק. טיעונו של מיל Mill , המתנגד נחרצות לפטרנליזם טוען, כי לא ניתן לקדם טובתו של אדם באמצעות כפייה, שכן הנזק הנוצר, גדול מהתועלת המתקבלת. א. א. בהיות האדם קרוב אצל עצמו, הרי שהוא היחידי היודע מה טוב עבורו. ב. ב. אינטרסיהם של אחרים בטובתו של הפרט, אינם זהים לאלו של האדם עצמו וייתכן שבעצם אינם דואגים לו אלא לעצמם. מבקריו – האם באמת האדם יודע מה טוב עבורו ? הארט מסכים עם מיל, רק לגבי אנשים מיושבים, בעלי נסיון, אך לא כן הדבר לגבי צעירים וחסרי הנסיון. האם לא ייתכן, שדווקא טובתו של הפרט דורשת למנוע ממנו גרימת נזק לעצמו (מניעת שימוש בסמים, למשל). דווקא חקיקה פטרנליסטית עשוייה להועיל כאן. במאמרו טוען, כי טיעונו של מיל (כל אדם יודע מה טוב עבורו וכו). אינו תקף, עקב הביקורות הנ"ל, אך ניתן למצוא אצל מיל טיעון נוסף, המתקשר לתפיסת מהותו של האדם. ב"על החירות", אומר מיל, שבחברת ילדים ובחברות פרימיטיביות, ישנה הצדקה לחוקים פטרנליסטיים, אך לא כן בחברות מפותחות ומתוקנות. אדם, בעל שכל ישר ומנוסה גם באופן בינוני, הרי שתוכנית החיים, כפי שהוא קובע אותה לעצמו, היא הטובה ביותר עבורו, בהיותה תוכניתו שלו, לא דווקא עקב היותה הטובה ביותר אובייקטיבית. רוצה לומר – עצם בחירתו של האדם, הופכת את הבחירה לטובה עבור האדם ולא המבחן האובייקטיבי של "טובת" התוכנית. זכות הבחירה, הבאה עם הבגרות, הינה פריווילגיה, שאין לקחתה, כולל החופש לטעות, שכן לולא זאת, אין ההתייחסות אליו כאל יצור אוטונומי – אדם. האנתרופולוגים האירופים, כשנתקלו בתרבויות מפותחות פחות, התייחסו אליהן כאל תרבויות בעלות דרגת חשיבה של ילדים. תפיסתו של מיל, (חשיבות החלטתו העצמית של האדם עבור עצמו), מתיישבת עם החריג, אותו הוא מציין – לגיטימי לאסור על אדם למכור עצמו לעבדות. פטרנליזם מותר במקרה כזה, אליבא דמיל, כיוון שפעולה כזו, מונעת מהאדם כל חופש מעתה והלאה, דהיינו, אותה החירות שבשמה דורש מיל לאפשר לאדם אפילו למכור עצמו, אותה חירות מתחסלת ע"י מכירת עצמו לעבדות. "לו היית רציונלי לחלוטין, היית מסכים שראוי לנהוג בדרך בה אנו נוהגים". ישנה הסכמה היפוטטית, לו היו מתקיימים תנאים מסויימים. מכאן – מה שה"אני האמיתי – הרציונלי" רוצה, הינו ההיפך ממה שהינך טוען כי הינך רוצה. המסקנה הפכה מהיפוטטית, לממשית. כך למשל, טענה השיטה הסובייטית בזמנו כנגד מתנגדיה. הגישה כמובן מסוכנת. הטיעון חשוב למנסחיו, כיוון שכשהשיטה מחילה חוקים וכופה, היא טוענת שזהו בעצם יישומו של רצונו האמיתי של האדם ולא כפייה פטרנליסטית עליו. ג'רלד דבורקין מסכים, שישנם מקרים כאלה. סוגיית ההסכמה היא הקריטית בנושא הפטררנליזם – האם קיימת הסכמה אמיתית . ישנם מצבים, בהם אכן ישנה הסכמה. כך למשל באודיסיאה, לפני אי הסירנות, אודיסיאוס מורה לאנשיו לסתום אוזניהם, הוא שומע ומבקש מאנשיו לקשרו לתורן ולהתעלם מהוראותיו לשחררו, עם ההתקרבות לאי הסירנות. הדוגמה – פגיעה בחירות, אך למעשה הפטרנליזם תואם את שאיפת האני האמיתי שלו. האם שיטת ממשל, בה רשאים נציגי הציבור הנבחרים לחוקק חוקים שמטרתם הגנה על אנשים, מפני הנזק שעלולים הם לגרום לעצמם, לגיטימית ? חוזה בשיכרות, או אודיסיאוס – אלו דוגמאות בהסכמה. לגבי יתר הדוגמאות, ניתן לייחס הסכמה כללית, שתאפשר זאת. תשובה – אינה חיובית תמיד. על פי דבורקין, אדם סביר ער לכך שנטיותיו לעתים לא רציונליות ולא תמיד ישנו בידו כל המידע הדרוש לקבלת החלטה. כך גם אין אדם כזה מושלם אמוציונלית. לכן יהיה זה אך רציונלי מצידנו להסכים לחקיקה פטרנליסטית מסויימת – כעין ביטוח מפני חסרונותינו אנו. לכלל האוכלוסייה. אך גם לגבי נושאים אלה, ישנן קהילות, המתנגדות לקונצנזוס כזה, כמו כת עדי יהווה למשל, המסרבים להתערבות רפואית, הכוללת ערויי דם במקרי מחלה וכו. מכללא לחגור, למשל. מקרה זה קל יותר לקבלה מאשר המקרה הראשון, בו שם רציונל המדינה את עצמו לפני הרציונל של קבוצת המיעוט. ג. ג. הצעד בו עומד האדם לנקוט הוא בלתי הפיך (מכירה עצמית לעבדות), כמו גם איסור נטילת סמים ממכרים. המחייב תקופת צינון בין הצעת משכנתא ע"י הבנק, לבין קבלתה והחתימה על המסמכים המתחייבים. האם הזעזוע שחש ציבור מהתנהגות היחיד, האם סיבה זו מספקת להגבלת חירותו של הפרט הגורם לכך. האיסור ייחשב כלגיטימי, אם הפעולה נעשית בנסיבות מסויימות – אם אינה מכבדת את ההבנות התרבותיות, שהציבור כולו חשוף להם למרות רצונו. ייחוד התופעה – מתווכת לערכי הקורבן ולאמונותיו. כך למשל, רגשות ציבור דתי מאכילת חזיר ע"י חילוני טהור טוב ונחמד הרבה יותר מכל דתי מצוי. דוגמה – פגיעה ברגשות – זו תת קטגוריה במקרי Offense כשהפגיעה מתווכת ע"י מערכת הערכים של הקורבן, לעומת Offense אחר, כהוצאת ארוחה מסריחה באוטובוס, שהפגיעה הינה ישירה יותר ואינה מתווכת ע"י מערכת ערכיו של הקורבן. החל ממיל הליברל, ניכרת התנגדות להגבלות על חירות הפעולה של האדם, הגבלות המובילות לעריצות הרוב. הרוב יוכל לטעון שהתנהגות המיעוט פוגעת ברגשותיו ובכך למעשה תיווצר עריצות של הרוב כלפי המיעוט. זהו טיעון שהוא אנטי ליברלי ולדעת מיל, אם נטיל מגבלות כאלה, ייסתם הגולל על חירות האדם. דוגמה נוספת – רגשות פגועים של עניים למראה רכושם של עשירים, אסור שיביא לאיסור רכישת מותרות. כיום, הדיון בפגיעה ברגשות, אינו על פי מיל ("מתכון לעריצות הרוב"). כך דרישת מיעוט דתי שלא להציג חמץ בפסח. אצל הארט, Hart טענה דומה למיל: אם נתח הנלווה לאמונה שאחרים נוהגים שלא שב ברגשות הטבועים ובכאב שנלווה לאמונה, שאחרים נוהגים שלא כהלכה, הרי שכאב זה, אם נראהו כנזק שיש להתחשב בו, הרי שהמסקנה – כל אימת שעושה מישהו דבר שאינו לטעמי, עלי להגבילו, שכן הכאב שלי הופך נזק ומכאן – הגבלת חירות בלתי סבירה ובלתי נחוצה. הטיעון אינו חזק דיו – שכן הוא מסביר את הפיתרון בעזרת הבעייה. לפי זה, ייתכן שהחירות אינה ראוייה, שכן אם היא אכן פוגעת ברגשות, יש להגבילה. ע"מ להראות שפגיעה ברגשות הינה כזו שאין להתחשב בה ע"י הגבלת החירות, הרי שיש לומר שפגיעה ברגשות היא שונה מפגיעות אחרות כמו בפגיעה בקניין, או בגוף. מה ההבדל בין נזק מוחשי לפגיעה ברגשות? אין הרגש, בו מתייחס אדם לדעתו הוא, לבין רגשותיהם של אחרים, המוצאים עצמם נעלבים, כיוון שהראשון אוחז בדעה זו, כשם שאין שיוויון בין רגשותיו של בעל צרור כסף, לרגשותיו של הבא לגנבו. אנלוגיה למקרה גניבה – השוואה בין רצון הגנב לרצון בעל הרכוש להשאירו ברשותו ומכאן שיהא זה אבסורדי להאשים את בעל הרכוש בפגיעה ברגשות הגנב. טעמו של אדם – עניינו הפרטי, כמו אל רכושו ואין סימטריה בין הרגשותיו של הקנאי הדתי, הנפגע מהידיעה שמתקיים ע"י אחרים פולחן שהקנאי מתנגד לו, לפגיעה המתרחשת בעת שהמאמין בפולחן, מוגבל בעשייתו, עקב פגיעתו באחר. פגיעה מכוונת ברגשות, , לכאורה אין לעשותה, למרות שבמקרים מסויימים, הדבר מוצדק, כשערכיו של הזולת שליליים, או בלתי מוסריים. כשהפגיעות מכוונות, הן בד"כ אינן רצויות. האם ראוי שיאסור החוק על פגיעות מכוונות ברגשות? משפטית – זו תהא פגיעה בחופש הביטוי. יוביל להצפת בתי משפט בתביעות ומכאן שרצוי לייחדן למקרים של פגיעה חמורה ברגשות, המונעת ע"י כוונה מפורשת לפגוע, פגיעה שהנפגע, חסר אונים לגביה. כך ההבדל בין הצגת סרט פוגע בקולנוע לבין הצגת פורנו בפרהסיה. אם חילוני אוכל בשכונה חרדית – פגיעה מכוונת. אם אוכל בביתו – פגיעה שאינה מכוונת. אם במהלך כל השנה עובר דרך שכונה חרדית וכמו בכל ימות השנה, אוכל חמץ בשכונה החרדית החשוכה והנבערת הנ"ל הרי שהפגיעה אגבית. זוג שחור / לבנה, למשל, העוברים לדרום ארה"ב ובטיילם ברחוב, הדבר מפריע לאוכלוסייה המקומית – זו פגיעה אגבית. ההבדל בין הזוג המעורב וחמץ בפסח – באחד המקרים הפגיעה קשורה לרגשות שאינם מוסריים (שחור / לבנה) ובמקרה שני עמדת הדתי חסרת שחר, אך אינה בלתי מוסרית. מכאן הלגיטימיות לבקשת החרדי שלא לאכול חמץ בפרהסיה בשכונתו. כך הדבר לגבי צמחוני המבקש להימנע מאכילת בשר בסביבתו. אם נניח שלאנשים שליטה ברגשותיהם, הרי שניתן לראותם כאחראיים להתפתחות רגשות שליליים אצלם. הפילוסופים הסטואיקנים הגדירו את אידיאל האישיות, כאדם טוב, השולט ברגשותיו. על פי האידיאל הסטואי, אין לדון כלל בפגיעה ברגשות. תופעת ה"קהל השבוי" יש להגביל (אולי) פעולות הפוגעות בקהל השבוי שאין לו שליטה על המתרחש, לעומת ביקור בקולנוע. חובה קיימת עקב סנקציה. האם מעבר באור אדום בלילה אין חובה כי אין סנקציה אמפירית. אקדוחן חובה משפטית אינה מעניקה לגיטימציה brute force. ובמשפט יש משהו שלא קיים אצל האקדוחן. א. המצדד במורליזם משפטי טהור. ב. המצדד במורליזם משפטי בלתי טהור. הטהור – ראוי שהתנהגויות בלתי מוסריות תיאסרנה, כיוון שאינן מוסריות. (אריסטו) הלא טהור – יש לאסור על פעולות המנוגדות למוסר המקובל בחברה.(דוולין). מה משמעות "חוק שאינו צודק אינו חוק" פשיטא – אינו תקף (משפטני טבע) ניתן להבינו חוק כזה אינו חוק במובן המלא של חוק, אך אין להבינו כך שאינו מחייב. האם לפי הארט קיים קשר בין מוסר למשפט ומדוע? הארט פוזיטיבסט –הקשר אינו הכרחי. מאידך יש גרעין אמת בטענות משפט הטבע, בדבר קיומו של קשר כזה ודוגמתו – שאלתם של מאדימניקים, המצויידים בשריון מקבלים הסבר כי יש צורך בהגנה על גוף, אנחנו לא אוכלים בוץ אדום ולכן צריכים חוקי קניין וכו. הגבלת חירות נגטיבי. פוזיטיבי – כשהאדם הוא מקור פעולותיו נגטיבי – אין האחר מגביל אותי, אין זה אומר שיש פוזיטיבית. מקור ההחלטה קובע אם פוזיטיבי או נגטיבי. האם יש חובה לציית לחוק? הכוונה אינה לחובה משפטית, אלא חובה מוסרית לציית לו. פרשת כפר קאסם – ישנן פקודות שאין לציית להן, כי מתנוסס עליהן דגל אדום ואין לציית להן. לעיתים מתייחסים החוקים לנושאים מוסריים, כגון איסור רצח וגניבה ואז ישנה חפיפה בין ההוראה החוקית להוראה המוסרית וקיימת כמובן חובת ציות. חובת הציות אינה עקב קיומו של החוק, אלא עקב החובה המוסרית, הזהה לחוק הקיימת. לעיתים ישנם איסורים שאינם קשורים למוסר, אלא לחוק בלבד. זוהי ההבחנה בין Mala Prohibita לבין Mala in Se. בחוקי Mala in Se אין זה משנה אם קיימת חובה חוקית לגביהם, כיוון שישנה חובה מוסרית מקבילה. השאלה מעניינת רק בחוקי Mala Prohibita. יש להבחין בין מובן חזק - טענה אבסולוטית – יש תמיד חובה לציית לחוק, לבין מובן חלש לציית לחוק. אצל עדי צמח למשל, במדינה דמוקרטית, ישנה חובה אבסולוטית לציית לחוק תמיד, ללא חריגים. מובן חלש – החובה הינה חובה לכאורה – עצם העובדה שהחוק מביע חובה מסויימת, יוצרת טעם לציית (בניגוד לאקדוחן, הדורש חובת ציות), אך יש לשקול האם יש טעמים מוסריים נוגדים, בעטיים אין זה ראוי לציית. ישנה התנגשות בין דרישת החוק, כשהיא כשלעצמה יוצרת טעם מוסרי, לבין התוכן, העלול ליצור דרישה שאינה מוסרית. על פי משקלם היחסי של הטיעונים, תיקבע מידת הציות לחוק. אוסטין, לוק, Hume, גישתם מזהה בין הנסיבות בהן לגיטימי שלא לציית לחוק לבין נסיבות בהן לגיטימי לבצע מהפיכה. מחד – בנסיבות רגילות, יש חובת ציות אבסולוטית. בנסיבות לא רגילות, בהן אין המשטר צודק לחלוטין, מותר שלא לציית לחוק ומותר לנקוט באמצעים אלימים כנגד המשטר הקיים. הגישה מתעלמת ממצבי הביניים. סוקרטס, אינו מקבל זאת – במשטר דמוקרטי לדבריו כולם צריכים לציית לכל החוקים. אם הרוב שודדים מותרת מהפיכה. הגישה המתירה הפיכה, הפכה "לגיטימית" רק בעת החדשה יותר, שכן עד אז, הגישה שטופחה ע"י האליטה השלטת היתה שהפיכה תמיד אסורה. ג'והן לוק, היה הראשון שהכיר ב"לגיטימיות" ההפיכה, בתנאים מסויימים. לפי סוקרטס, ככל שמדובר במשטר דמוקרטי, יש לציית תמיד לחוק ובהקשר זה, לגבי דידו, במשטר עריצות, אין האזרח נשאל כלל לגבי אילו חוקים יש לחוקק ומכאן ההצדקה לא לקבל חוקים הנכפים עליו, אם כי גם במדינת עריצות, יש סיבות טובות לקיים חוקים, ע"מ לשמר את הסדר החברתי, סיבה שהיא מוסרית במהותה. מיעוט, על פי סוקרטס, עדיין חייב להיחשב כמי שהשתתף ביצירת החוק ולכן חלה עליו חובת ציות. בדיאלוג עם קריטון, כשהרוב מורכב מנבלים , כפי שטוען קריטון, הרי שאז, עפ"י סוקרטס, הוא מוכן לתמוך באי ציות לחוקיה, שכן אין לה זכות קיום. טיעון נוסף שלו – יש לציית שכן אי ציות לחוק נותן דוגמה רעה לאחרים. חירות שלילית וחיובית עפ"י ברלין – בדמוקרטיה, תיאורטית, יוצרים הפרטים חוקים היוצרים הגבלות עליהם, במובנה השלילי של החירות. מאידך, כיוון שאני כאזרח אחראי על יצירת החוק וההגבלות על חירות, הרי שמימשתי את חירותי החיובית, לעומת הגבלות שהטלתי, במובן שלילת החירות השלילית. מר Wolff הנכבד באדם, איש אשכולות וענבים היה ובבחרותו כתב ספרון צבעוני וחמוד. אז מה כתוב בו? כאנרכיסט יאמר Wolff שאין למשפט זכות לדרוש ציות, שכן זכות זו אינה עולה בקנה אחד עם אידיאל האוטונומיה של בני האדם. זוהי סתירה פנימית. איזה באסה – יש סתירה – מה עושים? מהי אותה אוטונומיה? ההנחה הבסיסית שאנשים אחראים לפעולותיהם. מכאן שהוא מעניש על אי ציות, שכן יכלו אנשים לעשות אחרת, דהיינו הם חופשיים לבחור. אך עצם הבחירה , לא די בה לאידיאל האוטונומיות, שכן אידיאל זה הינו רק לאחר מאמץ, לאסוף מידע, לנבא וכו. ורק אז להגיע לבחירה. אידיאל האוטונומיות דורש צירוף חופש בחירה + יכולת לחשוב. לפיכך, אין לתת לאחרים להחליט עבורי, כיוון שבדרך זו מתבטלת האוטונומיות. אדם חייב להחליט עבור עצמו ולהעביר כל דבר תחת שבט ביקורתו האישית. מכאן שיש קונפליקט בין סמכות המדינה לאוטונומיות של האזרחים. המדינה אומרת שיש לה זכות לצוות, אך האידיאל האוטונומי, מטיל על כל אזרח חובה לבחון כל דרישה על פי שיקול דעתו שלו ולא לקבל דרישות אלה באופן אוטומטי. לכן, אם ממלא אדם חובתו להיות אוטונומי, הוא יכחיש שיש לו חובה לציית לחוק רק כיוון שהוא חוק. התשובה ל- Wolff – ישנם נימוקים לחובת הציות לכאורה, למרות קיומה של האוטונומיות המוסרית. הסיבה נעוצה בטעמים מסויימים הקיימים בחוק, היוצרים טעם מוסרי לציות לו, אם כי ייתכן שלאחר בחינת תוכנו של החוק, ייווכח הפרט שנימוקי סירוב מוסריים, חזקים יותר מנימוקי ציות. עצם הדרישה הנובעת מהחוק, ולא מדרישה סתמית, יוצר טעם מוסרי ראשוני. סמכות המשפט לכפות: 1) עקב אמונתם של האנשים בזכות זו. 2) למשפט יש לגיטימציה לכפות ציות. א. אסירות תודה - ראה קריטון – בעבודה – טמבלים – שוב אתם רושמים את כל שרשמתם בסימסטר הקודם ושסיכמתם בעבודה? הביקורת: האם מוטיבציית המחוקק הינה להיטיב עם האזרחים? לא תמיד התשובה חיובית. בנוסף, גם אם ישנה חובת אסירות תודה, האם זכותו לבקש כל מה שירצה ממני? (ההשלכה – יחסי מדינה אזרח). ב. הנימוק מהסכמה – חובת הציות נובעת מהסכמה משתמעת, כגון שתיקה, או הישארותו במדינתו. Hume מתווכח עם הטיעון, כיוון שלא לכל אזרח אפשרות טכנית לעזוב מדינתו מסיבות כלכליות, תרבותיות וחברתיות. זו אינה אפשרות בחירה אמיתית ומכאן – חוסר בחירה = חוסר הוכחת הסכמה. החובה לכאורה לציית לחוק – Wolff – אנארכיסט – אדם צריך לבחון כל דרישה, אם תואמת היא את עמדתו המוסרית. אך האם ניתן להצביע על טעמים שעצם דרישת החוק יוצרת טעם מוסרי, שכל אדם יבחן אם החוק דורש דרישות שאינן מוסריות. הרעיון – עצם הדרישה שמקורה בחוק ולא במקור כוח כלשהו, יוצרת כשלעצמה טעם מוסרי. 1. אסירות תודה. 2. בסיס הסכמה לחוקים – בין מפורשת ובין אפריורי עקב החיים במדינה. ייתכן – הסכמה משתמעת, ע"י התנהגויות המשתמעות כהסכמה. בעייתי (יום) לא כל אזרח יכול פיסית להגר והישארותו מחוסר ברירה. 3. הסכמה היפוטטית - רולס אומר, כי אילו שמנו אנשים מאחורי מסך בערות היו כולם מסכימים על הסדרים מסויימים, אולי. אין זו הסכמה ואין היא משתמעת, אלא הסכמה היפוטטית – לו היו נשאלים היו מסכימים. הובס – לו היו אנשים במצבם הטבעי, היו אנשים מסכימים לוותר על חירותיהם, להצטרף לאמנה, תחת שרביטו של ריבון – גם זו הסכמה היפוטטית. 4. משחק הוגן - הוצע ע"י הארט ורולס. אומר הארט, כי יש למי שכפף עצמו למגבלות, יש לו זכות שגם יתר הנהנים, יכופו עצמם לאותם הכללים. החובה המוסרית, קיימת עקב שיתוף הפעולה. החובה לציית לחוק לפיכך, אינו כלפי הריבון, אלא בין אדם ליתר האזרחים. זהו דיון על צדק חלוקתי והתנגדות לתופעת ה – Free Rider. – צדק בחלוקת המשאבים. קיומם של טובין, המגיע בעקבות קיומה של מערכת חוק, הרי שטיעון ההגינות אומר, שחלה חובת ציות, מעצם העובדה ששאר האזרחים מצייתים לחוק ומייצרים עקב כך את הטובין הנ"ל. גם זה טיעון של Fair Play. שאל אם תרצה לשדר, אם לאו. לפיכך – חוזר נימוק ההסכמה. לא היתה הסכמה מראש. לבחור שלא לצרוך אותם. חוקים שתן להם טובין ושוב חזרנו להסכמה ההיפוטטית. טוען כנגד טיעון זה: אם עלולות לנבוע תוצאות רעות ממעשים שהם הפרות חוק, הרי יותר יהיה להיזקק לעובדה שמדובר בהפרות חוק, ע"מ לבסס את העבודה שלא לגרום לתוצאות רעות אלה. תוצאות רעות נוספות מעבר לליכלוך הנהר. יוצרת שחיקה בתיפקוד זה של החוק. כך בתקיפה – פגיעה בקורבן + פגיעה בתחושת הביטחון של שאר האנשים. ישנם חוקים שאינם מצביעים על רע מוסרי, אך רע אחר. חוקי מס לא מוצלחים, בניה וכו. רעות פרטיקולאריות וכלליות ואי הציות יפגע בכלליות. אם החוק מכשיר להכוונת התנהגות והפרתו פוגעת ביעילותו כמכשיר, הרי שמסתתרת בטיעון זה ההנחה, שהמטרה שלשמה משתמשים בחוק, היא מטרה ראויה. האם המטרות שבאמצעותן עושים שימוש בחוק, הן מטרות טובות. מה ההשלכות לכך שהערכים במערכת מדינית מסויימת אינם ראויים. ומה אם המערכת המדינית אינה דמוקרטית. ככל שהמשטר פחות דמוקרטי, קשה יותר לבסס את חובת הציות לחוק. רולס גורס, שאין חובה לציית למוסדות בלתי צודקים וצורות משטר לא דמוקרטיות, אינן צודקות, שכן הן צורה של סחטנות וגם אם ניתנה הסכמה לציית, אין היא צריכה להיחשב כהסכמה אמיתית, אלא ככזו שניתנה כתוצאה מסחטנות. אין להסיק מכך, שראוי לא לציית לחוקים בכל צורת משטר שאינה דמוקרטית, שכן גם במשטרים שכאלה, עשויים להיות חוקים, שדרישותיהם טובות (חוקי רצח, שוד, תקיפה וכו.) וכן, יש לזכור, כי אי ציות נרחב עלול לגרום להתמוטטות המשטר ותוצאה כזו, יכולה לגרום נזק רב. זהו האספקט השלילי – היעדרה של דמוקרטיה. לגבי האספקט החיובי – קיומה של דמוקרטיה מקיים חופש מסויים והאזרח כביכול יוצר את חוקיו בעצמו (לפחות בפן התיאורטי שבה) ומכאן הלגיטימיות הגדולה יותר לחובת הציות לחוק. אך מה לגבי חוק הפוגע בשוויון בין אנשים, שהרי הוא סותר את ההגיון של דמוקרטיה. יש להבחין בין פרספקטיבת האזרח, השואל עצמו אם לציית לחוק ספציפי, לבין פרספקטיבת המדינה, השואלת עצמה, כיצד עליה להתייחס לאזרחים, שאינם מצייתים לחוק. לעיתים, אין אדם מבין מדוע מגיבה המדינה בחומרה על הפרת החוק של האזרח, שכן יש הבדלים בין שתי נקודות המבט הללו. כיצד ייתכן שתהא מוצדקת מנקודת ראות האזרח, מדוע לא תהא מוצדקת מנקודת המבט של המדינה. אם אין הרשות יודעת על הפרת החוק של האזרח, הרי הבעיה קטנה יותר, מאשר כשהכל יודעים על הפרת החוק והרשות אינה עושה דבר בהקשר זה, שכן השחיקה גדולה בהרבה. גבולות החובה לציית לחוק, אינם ברורים. חוק שיאמר שצריך להחזיר שטחים, האם זו תוצאה רעה אם מישהו לא מציית לחוק? (דהיינו שחיקה בחוק כמערכת להכוונת התנהגות). כידוע ישנן שתי תפיסות הנוגעות למוסר פוליטי. כיצד חייב להתנהג אזרח המאמין בכך שאין להחזיר שטחים? אם התוצאה – שחיקה בחוק כמכשיר הכוונת ההתנהגות, הרי שבמקרה זה אין להפרת החוק תוצאה שלילית. חוקים אחרים, הינם א-מוסריים שלגביהם השיקול של תוצאות רעות לחוק רלוונטי. דהיינו תוצאה רעה, השוחקת את יעילותו של החוק כמכשיר להכוונת התנהגות, רצויה לעיתים למפר. הפרת חוק קורית גם עקב אינטרס אישי ולא דווקא מטעמי מצפון. יש הפרות הרוצות לגרום להפיכה. במרי וסירוב, אין מטרה להחליף את השלטון. סירוב מצפוני הוא הפרת חוק, שאינו עולה בקנה אחד עם המוסר של המפר. ב. ב. מרי אזרחי עקיף – האדם מפר חוקים שונים מאותו חוק, אותו רוצה המפר לשנות. 1) מרי שמטרתו לשכנע. – רצוי שהחוק המופר לא יהיה החוק אותו רוצים לשנות, דהיינו, שיהא מרי עקיף. מרי אזרחי הוא סוג של הפגנה ויש לו מחוייבות למערכת, ככל שמדובר במרי לצורכי שכנוע. האם ההגינות מחייבת, כי מי שמצדד בסירוב לפנות שטחים, חייב לצדד במסרבים לשרת בשטחים. רז טוען שלא – מי שמפר חוק המפר את המוסר המדיני שלו, הרי שהוא מתחייב בהפרתו רק בסובלנות כלפי מי שיפר חוק רק בשם אותם ערכים. אין ההגינות דורשת שיתיר לאחרים להפר חוקים, אם החוקים נוגדים את הערכים שהם מאמינים בהם ושהוא אינו מאמין בם. עפ"י רז, כיוון שהצידוק להפרה קשור לערכים עצמם ולא לעובדת החזקת האדם בם. המשפט מגדיר התנהגויות מסויימות כאסורות ונוקט בפעולות מסויימות כנגד מי שבכ"ז ביצע אותן. המשפט מניח שנקיטת האמצעים מוצדקת מתוך כך שהאדם אחראי למעשיו. האם באמת אחראים האנשים למעשיהם? האם יש תנאים בהם ראוי לראותם כבלתי אחראיים ולהעניק פטור מאחריות. אריסטו מבחין בין מעשים שנעשו מרצון לבין כאלה שנעשו שלא מתוך רצון, שלגבי האחרונים, אין להטיל אחריות, כמו כפייה מבחוץ, או דוגמת הלחץ מבחוץ – דרישת השודד מפקיד הבנק – "כסף או חיים" – האם מתן הכסף מרצון או לא. אריסטו מניח שזו פעולה מרצון, אמנם של אדם מאויים, שניתן לסלוח על מעשהו לאור הנסיבות. דוגמה שלישית – אי ידיעה – מעשה שנעשה מתוך אי ידיעת הפרטים, אין פעולה זו נחשבת לפעולה מרצון. יש להבחין בין אי ידיעת פרט פרטים מסויימים, (לקיחת חפץ שלא שייך ללוקח, מתוך שלא ידע שהחפץ אינו שייך לו), או אי ידיעה כללית, כמו אי ידיעתו של נבל, כי מעשיו שליליים. לגבי הראשון – הפעולה נעשתה שלא מרצון, אך אי ידיעה כללית, אינה מקובלת על אריסטו – היווני הצדקן, שרק האל הטוב יודע מה גרם לו להעביר לנו את כל הנ"ל באמצעות הפטיש הידוע מתורת המשפט. ישנם מעשים, לדעת אריסטו, שע"מ להימנע מביצועם, עדיף למות (עדיף למות על פני רצח הורים). מקרים נוספים – פעילות מתוך תשוקה גדולה, או כעס גדול ובלתי נשלט, דהיינו הפעילות אינה רצונית לכאורה. אריסטו אינו מקבל קביעה זו וטוען שניתן לשלוט בכעס ובתשוקות שכן נמנע בעבר הרחוק יותר מפעילות שהיתה יכולה למנוע את הכעס או התשוקה הנ"ל. אם כך – למעט במקרים הנ"ל, האם ביתר המקרים, נעשים מעשי האדם מתוך בחירה, דהיינו, האדם יכול היה לבחור בין עשייתם, לבין הימנעות מכך. דטרמיניזם – כל דבר קורה עקב סיבות שקדמו לו. זהו מבנה הטבע. הדבר נכון גם לגבי בני אדם – כל פעילותם נובעת מסיבות. LaPlace טען, שאילו היו בידו נתונים מסויימים על היקום, יכול היה לנבא את שיקרה, על סמך ההנחה, שלכל דבר סיבה. תורת הקוונטים, אינה מניחה זאת ומניחה מקריות בהתנהגות החלקיקים. אחת הטענות כנגד הדטרמיניזם האנושי הינה התחושה הקיימת אצל אנשים, שהם חופשיים ואינם מונעים מסיבות חיצוניות לרצונם. שפינוזה טען, כי לו האבן היתה חושבת, היתה נופלת, כיוון שזה מה שהיתה רוצה, אך אנו יודעים שנפילתה נובעת מחוקי הפיסיקה. אדם המבין את משמעות הדברים באורח כזה, עשוי להשתחרר מכעסיו ופחדיו,, עקב ההבנה שפעילותו בלתי נמנעת וכך אמור הוא לפעול. הפילוסוף האנגלי Strawson מדבר על תגובות רגשיות לפעילות אנושית, כיוון שאנו מאמינים שיש לאנשים חופש. כשמסתבר שהפעילות נעשתה שלא בכוונה, מתחלף היחס לאחר – הכעס מתחלף ביחס שונה, הנובע מחוסר מודעותו – כוונתו של הפועל. אני נרדם – לכן אני כותב – מכאן שאני חושב ולכן אני קיים. קשה – חופש = רצון חופשי, דהיינו הוא אינו תוצר של סיבות קודמות, אך מאחר ואין מושג כזה, הרח שבעצם לא קיים כלל רצון חופשי. רך – מעשי האדם חופשיים, אם נעשו מרצונו ואינם חופשיים, אם נעשו בניגוד לרצונו (בדומה לגישתו של אריסטו, מיודענו איש הסירטאקי). חופש הפעולה, די בו להטלת אחריות, שכן חופש זה, הוא החשוב לדטרמיניזם הרך. האבחנה בין מעשים שנעשו עקב כפייה לבין אלו שלא נעשו בכפייה והסיבה לסוג האחרון, אינה מעלה ואינה מורידה. הביקורת על כך (מצד הדטרמיניזם הקשה), תגרוס, כי אם גם הרצון ה"חופשי" נקבע ע"י סיבות חיצוניות, הרי שאין להטיל אחריות גם במקרה שהפעילות נעשית שלא מתוך כפייה. St Augustinus טוען שהחופש, הינו היכולת לפעול על פי בחירה וללא כפייה ע"י אחרים, אך האל יודע מראש כיצד יפעל האדם. החירות השלילית (ברלין) – האם יש בה אכן חופש, אם לפי הדטרמיניזם הרך אפילו, ישנן סיבות שלא בשליטת האדם, הגורמות לו לפעול כפי שהוא פועל. בנוסף – מה קורה כשהכפייה פנימית? (פרויד) –פעילות המונעת מדחפים פנימיים בלתי מודעים, דהיינו הדטרמיניזם הרך מתעלם מכפייה פנימית. גירסה מסויימת של הדטרמיניזם הרך, מעניקה כוח רב יותר לאדם – יש לאדם כוח להתגבר על הסיבות המניעות אותנו, בשל התבוניות הטבועה באדם, המאפשרת לאדם שלא להוות מכונה אוטומטית מגיבה בלבד, אלא מאפשרת השקפה חיצונית ויכולת בחירה בין פעילות "אוטומטית", שכזו, לבין פעילות שונה. גם אריסטו מניח כי חובתו של האדם לפתח הרגלים נכונים יותר, מאלו המוקנים לו מלידה, מתרבות, מחינוך וכו. אינדטרמיניזם – עפ"י גישה זו קיים חופש, ואנשים מחליטים שלא בהתאם לסיבות וגורמים "דטרמיניסטיים". מכאן שפעולות היחיד, אינן נגרמות עקב סיבות קודמות, (אך לא בהכרח, נכון הדבר לחברה כולה). Eessence Existance precedes – אנשים מגדירים עצמם ודברים נוספים במונחים ערכיים. דהיינו עצמים אינם רק קיימים, אלא הם בעלי משמעות, אותה בוחרים האנשים ומכאן שיש להם אחריות על בחירתם זו חופש זה, הינו חופש, אליו אנו "נידונים" ואיננו בוחרים בו. אדם חופשי לבחור איזה "סוג" אדם הוא יהיה. התנהגותו הינה פרי חשיבתו. לא האופי והאישיות הם הגורמים להתנהגות (שהרי אמירה זו כשלעצמה מבטאת כי ביסודם של האופי והאישיות מונחות סיבות אחרות), אלא בחירתו החופשית של האדם. החלטות קובעות את מהות האדם ולא מהות האדם קובעת את טיב החלטותיו. Ellis טוען שע"י חשיבה, ניתן להתגבר על אמונות ותחושות לא רציונליות. לכן יש לעצב את האמונות כך שתהיינה רציונליות, המבוססות על עובדות ושיפוט רציונליות. זהו כיוון מנוגד ל Hume הטוען שרגשות, הן המניעות את העולם. Ellis טוען שחשיבה תשנה את האמונות, בכיוון רציונלי. מזל הנובע מהימצאות במיקום מסויים, בעת הפעולה, או מזל המתבטא בתוצאת הפעולה – דריסת אדם בשיכרות, למול נהיגה בשיכרות ללא דריסה. המזל אינו אמור לשחק תפקיד בשיפוט המוסרי של אדם, שרק עקב מזל נמצא במקום, או הגיע לתוצאה, שבעקבותיה, השיפוט והעונש, היו שונים. "מזל" נוסף, קשור לאופיו של האדם – ייתכן שלא היה לאדם "מזל" להיוולד עם האופי הנכון. דריסה עקב נהיגה בעת שיכרות ואי דריסה עקב נהיגה כזו, תסתיימנה בענישה שונה. כך גם מזל של נסיבות – הגירה מגרמניה לפני מלחה"ע השניה, לעומת אחד שלא היגר ונמנע מלעזור ליהודים במקום, הרי שרק המזל הנסיבתי, הוא שאיפשר להם שלא להישפט. גם אופיו של האדם, נובע ממזלו הענשה בגין אופי רע, הגורם לפעילות עבריינית, בעייתית. אם התועלת החברתית הכללית תגדל, יש הצדקה לענישה – המבט – לעתיד. מה יכולות להיות התוצאות הטובות? ראשית – הרתעה – הן בהרתעת הפושע מלחזור ולפשוע וכן הרתעת האחרים – העבריינים הפוטנציאליים. בנוסף – יש בהענשה שיקום ותיקון העבריין. בעבר הודגש מרכיב השיקום, שהדאיג אנשים עקב Social Engineering – עיצוב אמונות ודעות, שטיפת מוח וכו. שיקולים פרקטיים שכאלה, ניתנים לבדיקה אמפירית והמסקנה – שהדבר אינו יעיל, בוודאי לא השיקום (“Nothing Works”). המטרה – הפחתת רמת הפשיעה, ברמת החברה – ברמה הקיבוצית. אין בגישה זו שיקולי גמול. אין קשר בין הענישה לבין הגמול על פי גישה זו. ענישת "למען יראו וייראו", למשל, עלולה להביא לענישה לא פרופורציונית. Two Wrongs, don’t make one Right עמדתו של קאנט, הגמוליסט האולטימטיבי, מריחה מאכזריות, לדברי ניטשה, שהרי גם בדוגמת החברה המתפרקת, כשאין הורגים רוצח, לא מילאו האזרחים את חובתם המוסרית. הגמול על פי קאנט הינו חובה מוסרית. המבקרים – הדבר מבטא יצר נקמנות ואכזריות המין האנושי. אין אפשרות לתת עונש לא פרופורציוני, למשל למען השגת מטרה חברתית של "למען יראו וייראו". א. גמול חלש - הגמול Desert הינו תנאי הכרחי, אך לא מספיק לעונש. אין להעניש מי שלא עשה רע ואין להעניש עונש שאינו פרופורציוני למידת האשמה המוסרית שבעבירה, אך ניתן להעניש רק אם העונש מביא לתוצאות טובות. 2) הDesert מחייב ענישה (קאנט). אם נניח שיש בעיר מסויימת מתיחות בין גיזעית. עבירה שביצע בן אחד הגזעים, ייתכן שתביא לחשיבה, כי לא כדאית הענשתו, משיקולי מדיניות – מניעת התפרעויות בני גזעו. השיקול ה"מתיר", או "מחייב" ענישה, מושפע משיקולים שכאלה. באותה עיר, אם נניח שנאנסת אשה מגזע א'. חשדם של בני גזע א' נופל על אנשי גזע ב'. טוב, מה יעשה השריף הגיבור, שלא הצליח למצוא את האנס האמיתי? He frames a Victim. על פי הגישה התועלתנית, הנבלה מצליח בזממו ואין מהומות. אך מבחינה גמולית הבנאדם טועה ובגדול. הכל משום שלא למד אצל המר – הפטיש הידוע ולא אצל בנו הוירטואלי, הֶהָמֵרון Junior – ערן ליבן. רולס מבחין בין הצדקת כלל החוק, לבין התייחסות לפעולות המכוסות ע"י כלל מסויים. המחוקק עוסק בניסוח כללים. השופט, בודק אם פעולה מסויימת עומדת בכללים שנוסחו ע"י המחוקק. לדעת רולס, כשמנסח המחוקק חוק ואמור לקבוע כלל אם מותר להעניש חפים מפשע, הוא עלול להגיע למסקנה תועלתנית דווקא, כי לא כדאי להתיר הענשה כזו, שכן יש חשש שהיא תנוצל לרעה, ע"י בעלי הסמכות לממשה וכן, ההפללה עלולה לדלוף ואז ידיעת הציבור שהענשת חפים מפשע אפשרית, תגרום לחרדה של כולם ומכאן – פגיעה באיכות חיים הכוללת ובתועלת החברתית המצרפית. רולס מנסה להציל את התועלתנות במאמר מוקדם זה שלו. שיקולי התועלת, נשקלים דרך ה כלל Rule או לגבי פעולה בודדת. חלוקת נטלים וחלוקת "טובים" צ"ל מחולקים עפי קריטריון Desert. מכאן, שגישת הענישה הגמולית, מהווה רק פן אחד של הצדק החלוקתי. מאידך, יש שיחשבו, כי החלוקה צריכה להיות על פי קריטריון שונה, לא Desert דווקא ואז קיימת בעייה. אם א' ו – ב' ביצעו פשעים זהים. תיאורטית, גמולם העונשי צ"ל זהה. אך אם לא' חיים טובים יותר עקב מזל, ניתן לפיכך לשאול, אם יש למצבם עובר לעבירה שעברו קשר והשפעה על מידת העונש המגיע לכל איש מהם. א. עבירות של אחריות קפידה ועבירות רשלנות. העונש ניתן למרות היעדרה של אשמה מוסרית. ב. במספר תורות משפטיות, נסיון שנכשל, העונש בגינו קטן מאשר אם הנסיון הצליח. גישת הגמול גורסת שזהו הגמול ההולם על רצח. המחמירים – מבקשים לעשות זאת בדרך בה בוצע הרצח המקורי. בגישה התועלתנית – יהיה מוצדק רק אם ישיג תוצאות טובות יותר מעונשים אחרים, למשל, אם ירתיע יותר. הבדיקה: ע"י השוואת שיעורי הרצח במדינות שבהן נוהג עונש מוות, לעומת מדינות, בהן אין הוא נוהג. כיוון שאין למחקרים תוצאה חד משמעית, ישנה גישה המעדיפה את ערך חיי הקורבנות, על ערך חיי הרוצחים ולכן יש להחיל את עונש המוות, שכן אם יתברר בעתיד, שאכן יש הרתעה לעונש המוות ולא נהרוג כרגע את הרוצחים, קיפדנו חייהם של קורבנות עתידיים, שהיו חיים, לו היו רוצחיהם נמנעים מרצח, עקב הרתעת הרוצחים שקדמו להם (אותם הותרנו בחיים). גם אם יתברר, שאין עונש המוות מרתיע, לא קרה משהו נורא, שכן הוצאנו להורג רוצחים. נגד עונש המוות - 1) יש טעויות. 2) בארה"ב – רוב המוצאים להורג – שחורים. זכות במובן הצר – Claim Right הוא מוגן משפטית מהתערבותו המשפטית של מישהו אחר בנוגע לפעולה מסויימת, או מצב דברים מסויים. קיום הזכות – האחר לא רשאי להפריע לבעל הזכות בנושא מושא הזכות. עבירת הרצח, מטילה חובה שלא לרצוח ומכאן שלאנשים יש זכות לחיים. זכותו של א' מייצרת חובה אצל ב'. אם יש למישהו חירות לגבי סוג מסויים של פעולות, הרי שהוא משוחרר מחובתו שלא לבצע פעולה כזאת. אם למשל, יש למישהו חירות לספר בדיחות, הרי שאין מוטלת עליו חובה שלא לספר בדיחות. מקביל אליה היעדר זכות של מישהו אחר, שהפעולה של לספר בדיחות לא תתרחש. אם החוק לא אסר על סיפור בדיחות יש לחירות לספרן ואין חובה שלא לספרן ואין זכות לאחר לדרוש שלא יספר בדיחות. חוק המחייב לעשות, או אוסר לעשות, הרי שהוא מחסל את החירות לעשות (או להימנע). חובה לשלם מיסים, מחסל את החירות שלא לשלם מיסים. החיצים האלכסוניים, מדברים על אותו האדם בעוד שהאנכיים, קורלטיביים בין אדם א' לאדם ב'. חובה מקבילה להיעדר חירות. לעומת זאת, כנגד החירות של א', ישנו היעדר זכות אצל ב'. אם יש לראובן חירות להתבטא, הרי שאין לו חובה שלא להתבטא ולאחרים אין זכות לדרוש שלא יתבטא. אם שמעון מפריע לראובן להתבטא, הרי שפעולותיו אינן חוקיות ואם כך הדבר, יש לראובן זכות להתבטא. חופש של אדם לאכול אוכלו – חירותו של ראובן לאכול אוכלו, אינה מטילה על שמעון חובה שלא להפריע לו. אין לאחרים זכות לדרוש שלא יאכל אוכלו. אבל, אם נניח שלראובן זכות שלא להיות מותקף גופנית ושלא יכנסו לביתו. ניתן להגן על חירות בעזרת חוק היוצר זכות, או להגן עליה בעזרת זכויות חוקיות אחרות, המגינות על זכות זו. חירות הביטוי למשל, אומרת שלאחר אין זכות להפריע – אך אם כלי התקשורת נשלטים ע"י מספר מצומצם של גורמים, הרי שייתכן שאם ירצה מגזר מסויים להביע השקפותיו, הוא עלול להיתקל בסירוב מטעם גורמי השליטה הללו. הדבר מקביל לרעש שעושה שמעון, ברצותו להפריע לראובן מלהתבטא. זכות מוגדרת ע"י פעולות האחרים, (זכות לחיים תוגדר כאיסור לרצוח). שיש להם פעולה מקבילה. חירות תוגדר כפעולותיו של בעל החירות. חירותו של ראובן, אינה אומרת דבר וחצי דבר מה אמור שמעון לעשות. אין נביעה לוגית ומקיומה של הזכות לא נובעת חירות. חברה המתחילה לפעול ומזהמת מים, הגורמים לדייגים לתובעה בגין הזיהום. ביהמ"ש עלול להטיל עליה פיצויים בגין הפרת החובה שלא לזהם. הדייגים סותמים הצינורות וגורמים ע"י כך להפסקת עבודת החברה. החברה תובעת את הדייגים על כך שפגעו בזכותה לעבוד. ביהמ"ש יפסוק פיצויים לחברה בכך שהפרו חובתם לא לעבוד. דהיינו אין חירות לזהם את האגם, שכן החוק מטיל חובה שלא לזהם, אך יש לה זכות שלא יפריעו הדייגים לעשות זאת. חופש הביטוי בדמוקרטיה יתבטא בזכות וייתכן שבטוטאליטאריות, קיימת רק החירות. הכוח לשנות חוזה, אינה זכות אלא כוח. הוא שונה מהזכות, משום שלא קיימת חובה אצל הצד השני. כך גם הכוח לכתוב צוואה. ממולה נמצאת הפגיעות, דהיינו מישהו אחר פגיע לכוח שיש לי, דהיינו זכויותיו עשויות להשתנות, אם אפעיל את כוחי לכתוב צוואה. המזיק לאחר, הופך אותו במצב פגיע, שכן האחר יכול להפעיל כוחו לתבוע פיצויים למשל. לפגיעות אין קונוטציה חלשה, או שלילית. היא מסמלת את עובדת היות הפגיע מושפע ע"י בעל הכוח. הינה פטור מהכוח (של מישהו אחר). דיפלומט חסין בפני תביעה בגין עבירות תנועה למשל. במקביל – אי היכולת דהיינו היעדר כוח. דוגמה להיעדר יכולת – מכירת בית שאינו שייך למוכר. הכוח נתון לבעל הנכס בלבד. היעדר יכולת משמע אין כוח. החיצים הדיאגונליים מסמלים קשר שלילי התקף לאותו האדם, בשתי הטבלאות. קיימת אבחנה במשפט בין זכות חפצית לבין זכות אישית Jus in rem לעומת Jus in personam. זכויות חוזיות למשל, הינן אישיות. בעלות על חפץ, הינה זכות כלפי כולי עלמא ומכאן שהיא זכות חפצית. Hohfeld רואה את היחסים כבי - לטרליים והזכות החפצית היא ריבוי של זכויות אישיות בלבד. כלי אנליטי זה, יסביר , מהי בעלות חלקית במקרקעין למשל, כך שישנן זכויות מסויימות ביחס לחלק מהאנשים וזכויות אחרות, ביחס לאנשים אחרים. לעתים יש לאנשים זכויות קנייניות, גם בדברים שאינם מוחשיים, כמו שמו הטוב של האדם, למשל. מכאן, הוצאת דיבה תזכה בפיצוי את הנפגע. כך גם קניין רוחני. עפ"י גישת הוהפלד, אם יש זכות שלא להיות מושמץ, הרי שיש חובה למולה. מהותה של הזכות מוסברת ע"י תיאוריית הבחירה ותיאוריית האינטרס. לפי הארט, לבעל הזכות יש בחירה אם לדרוש מבעל החובה המקבילה אם למלא את חובתו. לבעל הקרקע זכות לתבוע אי כניסת אחרים לחצריו (מסיגי גבול). הארט אומר שמטרתה אינה להגן על האינטרס של בעל הזכות. כך למשל, חוזה בין א' לב', בה מתחייב ב' לדאוג לאמו הזקנה של א'. הזכות – של א'. האינטרס שבעל החובה צריך לפעול, הוא אינטרס של ג' בכלל ולא של א'. גישתו של הארט, שמשמעות הזכות היא הבחירה הניתנת לבעליה, נסתרת לעיתים. כך למשל, יש חובה שלא להרוג אחרים, אך אין זה אומר שהסכמת הקורבן, תפתור את הרוצח מאחריות, דהיינו חובת אי הרצח, אינה מעניקה לקורבן זכות לאפשר, או לא לאפשר לרוצח להמיתו. הוראות המשפט הפלילי, אינן מתירות לאדם לוותר לבעל החובה. המצדד בתיאוריה של הארט טוען, שמול החובה שמטיל החוק הפלילי על ראובן שלא לפגוע בשמעון, לא עומדת לשמעון כל זכות, למעט משהו מצומצם יותר מזכות תביעה. מכאן שלגישתו, אין הוראות החוק הפלילי מעניקות זכויות, אלא רק מטילות חובות. מאידך, יוצא איפוא, שאין כל זכות לאדם על קניינו ורכושו וכמובן על חייו. נקודה נוספת – אם מהותה של הזכות היא אפשרות הבחירה של בעליה, הרי שלא ניתן לדבר על זכויות ילדים, תינוקות, אנשים המוגבלים מנטאלית, חיות וכו. הארט אינו רואה בכך בעיה, שכן העובדה שאין לכל אלה זכויות, אינו אומר שלא צריך להתייחס אליהם באופן לא מוסרי. במילים אחרות, יכולות להתקיים חובות משפטיות, שאינן מקנות במקביל זכויות למושא החובות. רז מסביר, כי מהות הזכות הינה ההגנה על אינטרס מסויים של בעל הזכות, שמולה עומדת חובתו של האחר לפעול למען מימוש זכותו של האחד. הארט מתמקד בבעל הזכות, כאדם הבוחר ורז, מתרכז בקורבן ובאפשרות שאינטרסיו יפגעו. רונלד דבורקין מבחין בין righ based לבין duty based לבין goal based – כיצד מצדיקים דרישה מאנשים. הדרישה משוטר להימנע מעינויים, ניתן להצדיקה ע"מ להגן על הקורבן מפני הסבל הנגרם לקורבן וזו דרישה המבוססת על זכות right based. לעומת זאת, הבסיס עשוי להיות שהפעולה הופכת את המענה לבלתי אנושי ומכאן שהבסיס אינה של הקורבן, אלא חובתו המוסרית של המענה, שלא להתנהג באופן לא אנושי. Duty based. קאנט – החובות הינן כולן duty based. על פיו אסור למשל להרוג, גם למען הגת 10 אנשים אחרים, כיוון שהצדקת פעולות הפרט הינה על מנת לשמור על ערכיו של העושה. כשהאינטרס הוא של החברה כולה, הרי שאז הבסיס הינו goal based. כך למשל במדינה פשיסטית, שמטרתה האדרתה של המדינה. גישה תועלתנית, גם היא goal based. כך גם הדרישה שלא לענות, תוכל להסביר דרישה זו שמשהו המסביר את האינטרסים החברתיים – ייתכן שכדאי לענות על מנת למנוע פשיעה וכו. אצל מיל התועלתן ניתן למצוא נסיון לגזור זכויות וחובות – לאנשים צריכה להיות זכות לחירות, שכן שיקולי תועלת מובילים למסקנה זו, כיוון שאושר מכסימלי בחברה, מותנה בכך. זוהי גזירת זכויות מתוך goal. ניתן לגזור חובות מזכויות וזכויות מחובות, כפי שנצפה במודל של הוהפלד. ישנם הטוענים, כי רצוי להתחיל מזכויות, שכן הן ברורות יותר, יש להן מטרה (הגנה על אינטרס כלשהו) לעומת החובות, שלהן אין מטרה זולת ההגנה על זכויות האחרים. החובה כדבר העומד בפני עצמו, הינה חסרת היגיון. תפיסה דתית תגרוס את ההיפך – דהיינו יש חובות שאינן נגזרות מהרצון להעניק זכויות הגינות על אינטרסים של אחרים. רז מרחיב זאת, מעבר לתחום הדתי – כך למשל אם בבעלותי ציור של ואן גוך – האם מותר לי להשמידו? על פי רז – לא ! מאידך, אין זה אומר שיש למישהו זכות, שלא אשמיד ציור זה. דוגמה נוספת שלו – אדם גורם נזק לחברו בטעות. אם האדם זר, הרי שאין צורך בפיצוי, כיוון שאין אשמה. אם הנזק לחבר – יש צורך בפיצוי. זכות, (בהתייחסות לרוברט נוזיק ודבורקין). נוזיק, המבקר תועלתנות טוען שבמקומה צ"ל זכויות. התועלתנות מתעלמת מהעובדה שאנשים הם נפרדים ולכן מאפשרת פגיעה באחד, ע"מ למכסם התועלת הכללית. כל אדם - מטרה ואינו אמצעי לקידום אושרו של הכלל. יהא זה רציונלי לטפל כיום בשן, למרות הכאב, ע"מ למנוע נזק גדול יותר בעתיד. חשבון התועלת של היחיד – מוצדק – אך הדבר אינו נכון לגבי הכלל. ע"מ למנוע חשיבה כזו, יש לדבר על זכויותיהם של אנשים, המצדד במספר מצומצם של זכויות: לא להיהרג, לא להיות מותקף, להיות חופשי מכל הגבלה – חיים, שלמות הגוף וחירות. ישנה גם זכות מסדר שני, להעניש את המפר זכויותי ולקבל פיצוי בגין הפרת הזכויות וכן להגן על עצמו מפני אחרים. נוזיק מזכיר את לוק. המדינה קיימת רק על מנת להעניש את אלו הנוטלים זכויות. דהיינו תפקידה ראק שומר לילה כנגד המפרים זכויות. מכאן שאסור לה לקחת מס, אלא רק לתפקידי השיטור הנ"ל. אסור לה להשתמש במס לעזרה לעני, למשל, שכן אז היא מתעלמת מהזכות לקניין, הזכות לחירות וכו. הדבר שקול לכפייה לעבוד. דבורקין מתייחס לדברי נוזיק ושואל אם יש זכות לחירות בכלל. יש החושבים שיש זכות לחירות וגם אם אינם חושבים שהיא כה חזקה עד שלא ניתן לקחת מהעשיר ולתת לעני, הרי שעדיין הם מעניקים בהתנגשות שבין חירות לשיוויון. דבורקין טוען שזהו תיאור לא נכון, כיוון שלדבריו אין זכות לחירות. דבורקין אינו מסתפק בהגדרת הזכות כאינטרס בדבר מסויים, כיוון שייתכן שטובת הכלל דורשתלפגוע בה. זכות תוגדר, כש המדינה אינה יכולה לשלול את X, שהוא זכותו של האדם בהצדקה שהצעד משרת את טובת הכלל. איסור על נסיעה בכיוון מסויים, מוצדק, כשהוא משרת את הכלל וזהו שיקול תועלתני לגיטימי. הדבר סותר את הגדרתו של דבורקין, כי אם יש לי זכות ל - X הרי שהמדינה לא רשאית לשלול ממני את X. דהיינו על פי דבורקין שיקולי טובת הכלל אינם יכולים לשלול "זכות" מדוע שלא יהא זה לגיטימי להגביל אנשים מלהתבטא באופן המעצבן אחרים. המשמעות – הגבלת הביטוי, תגדיל את התועלת הכללית. מדוע אין זה נראה חיובי בדוגמה זו ונראה חיובי בעת הגבלת כיוון הנסיעה. ההבדל בין תחום ההתבטאות לבין איסור נסיעה, יתכן שהגבלת החירות גדולה יותר או קטנה יותר בדוגמה האחרת או האחרת. א. א. לכל אדם זכות לקבל יחס שווה – לקבל את אותם טובים והזדמנויות שמקבלים האחרים. כך למשל, כשמדובר בכוח ההצבעה. ב. ב. לכל אדם זכות לקבל התייחסות שווה. הכוונה – זכות שבעת קבלת החלטות כיצד יחולקו טובים והזדמנויות, יילקחו האינטרסים של כל אדם בחשבון. כך למשל, מדיניות כלכלית שמשמעותה גידול באבטלה, יש להביא בחשבון שיהיו מובטלים. אולי בכל אופן תינקט המדיניות, כיוון שבסך הכל הדבר מועיל, אך יש להביא זאת בחשבון. דבורקין אומר שפירוש זה, הוא הפירוש הבסיסי ואילו הפירוש הראשון, הוא פירוש הראוי רק למקרים מיוחדים. הריאליזם התפתח בשנות ה – 20 וה - 30. טענתו של זרם זה – השופטים מכריעים שלא בהתאם לכללים משפטיים מחייבים. הכרעותיהם משקפות את עובדות המקרה, כפי שהשופט מתרשם מהם סובייקטיבית וכוללות את דיעותיו, השקפת עולמו וכו. ריאליסטים מתוארים כבעלי תיאוריה ניבויית - נורמה מסויימת הינה נורמה משפטית, אם היא מהווה ניבוי מדוייק של מה שיעשה בית המשפט. כך נדרש עו"ד לנבא עבור לקוחו, את שיעשה ביהמ"ש ולא את שכתוב בספר. אם הגדרת החוק היא מה שיעשה בית המשפט, הרי שלא תיתכן טעות שיפוטית לכאורה. לכן אין הגדרתם כפשוטה – המשפט הוא מה שעושה השופט. זו לא כוונתם, אך מפרספקטיבת העו"ד, או העבריין, יש פער בין הכתוב לבין המתבצע בפועל. חסרה במשפט חד משמעיות מאספקט תיאורטי ומאספקט פרקטי. האספקט התיאורטי – הסיבות המשפטיות, אינן מצדיקות תוצאה אחת בלבד. (מילות החוק, תקדימים וכו). התקדים אינו יוצר תוצאה אחת. כך למשל, תקדים על פי Llewelyn, משתמשים בתי משפט בתקדימים באיסטרטגיה מצמצמת ומתמקדים בשאלה, אם עובדות שני המקרים – התקדימי והנוכחי - זהות. אם אינן זהות, לא חל התקדים, על פי שיטה זו. לעיתים, נוקט שופט באיסטרטגיה מרחיבה ומחיל את הכלל שנוסח בתקדים, גם על המקרה שלפניו – די שראה אנאלוגיה בין שני המקרים. לוולין אומר שבעייה זו קיימת גם בחוקים, הניתנים לפירושים שונים – פרשנות מילולית, (כבגישת הדין הפלילי – כלל הפרשנות המצמצמת), או פרשנות מרחיבה יותר, על פי תכלית החוק, רוחו, עקרונות השיטה וכו. בכל מקרה – אין הבטחת תוצאה אחת. הדרך בה מסווג השופט את עובדות המקרה, משפיעות על "המגירה" אליה הוא מכניס אותו ולכן, עלולות להתקבל מספר תוצאות. האספקט הפרקטי – השופטים עושים את שנראה להם כראוי, כדברי השופט האמריקאי Holmes שאמר, כי לכל תוצאה משפטית הסבר לוגי. תמיד ניתן לומר שיש בחוזה תנאי מכללא, אך השאלה, מדוע טוען השופט שיש תנאי כזה. השופט, רוצה בעצם תוצאה מסויימת ומחפש את הדרך להצדיקה, באמצעות טכניקה משפטית. הבסיס, על פי הולמס – הקרב הלא לגמרי מודע על שאלת המדיניות החקיקתית הרצויה. חשיבה שמרנית – תפקיד השופט – יישומי – פרשנות החוק. הריאליסטים, טוענים שהשופט בעצם מייצר את החוק, שכן הם בוחרים את מה שתואם את דעתם לגבי המדיניות החקיקתית הרצויה. ניתוח משפטים שנוהלו על סוגיית תקפותן של התחייבויות חוזיות שלא להתחרות מראה, כי הפסיקות נראו סותרות – בחלק מהמקרים, נותן ביהמ"ש תוקף להתחייבות זו ובחלקן, לא נתן תוקף והכללים, אינם מספקים הסבר להבדלים. התשובה להבדלים לדעתם – בשני סוגי מצבים: א. מכירת עסק והתחייבות שלא להתחרות בקונה. ב. עובד המתחייב שלא להתחייב במעבידו. בפועל רק במקרי מכירת עסק, חייב ביהמ"ש לקים ההתחייבות, ולהיפך במקרי עובד ומעביד. אך בית המשפט מתפתל ברצותו להראות כיצד מתיישבות התוצאות עם דיני החוזים, אך בפועל, נלקחה האבחנה מהנורמות המסחריות, שהיו נהוגות באותה התקופה. שופט אחר הודה שניסה "לחוש" מה דורש הצדק. לאחר מכן, הוא מחפש תימוכין לכך בספרות המשפטית וכמעט תמיד הוא מצליח למצוא תימוכין למה שהורה לו חוש הצדק. התקפת הריאליסטים מופנית כנגד הפורמליזם המשפטי, שיטה שהיתה נפוצה במאה ה – 19 בגרמניה ובארה"ב. המשפט צריך להיות מאורגן כמערכת נורמות, בעלת הגיון פנימי. הגיון זה הוא אופקי – אחיד ומשותף לתחומי משפט שונים, כגון נזיקין וחוזים ואנכי – ישנם עקרונות יסודיים, שמהם נגזרים כללים משפטיים ספציפיים יותר. בגרמניה, נעשה נסיון לארגן את מערכת המשפט באופן פסבדו מדעי – קטגוריות, הירארכיות, דבר שבא לידי ביטוי ב – B.G.B.. יש לנתק את המשפט מכל מימד ערכי – במשפט עובדות וכללים משפטיים בלבד. הריאליסטים, כמובן מתנגדים לקיומו של מאפיין כזה. תהליך השפיטה אינו יצירתי – עליו להתבסס על נורמות קיימות. ריאליסטים מתנגדים (תקדימים, פרשנות וכו – דוגמאות ליצירתיות דווקא). הריאליזם טוען שפורמליזם משפטי, אינו אלא יומרה ! לכן, אומר למשל הולמס, כי רצוי שאם הכשירו משפטנים לקחת בצורה ברורה יותר את העקרונות החברתיים, על פיהם יש להצדיק את הכללים שהם קובעים, הם יהססו עוד יותר ויבינו שהם נוקטים עמדה בנושאים שיכולה להיות מחלוקת לגביהם. במקום להעלים את הפער בין מה שלומדים משפטנים לבין מעשיהם בפועל, יש להפוך את המציאות למודעת ולומר שהשופטים מקדמים את המדיניות, שכן הם יבינו שהם אכן קובעים מדיניות בסוגיות עקרוניות ומשכך, יהססו יותר ו"יעבדו קשה יותר" על מנת לבסס את טיעוניהם, בבואם להצדיק את המדיניות, עליה הם מצביעים ושלהגנתה הם נחלצים. מה שקובע א המשפט, הוא רוח התקופה, תיאוריות מוסריות ופוליטיות הרווחות בתקופה זו וכו – כל זה תורם למשפט יותר מאשר הסילוגיזם. פ"ד לוכנר Lochner v N.Y. פ"ד משנת 1905, שאסר על העסקת עובדי מאפיות יותר מ – 60 שעות בשבוע,ך. גם בהסכמת העובד. מטרת החוק – סוציאלית. בביהמ"ש העליון נקבע, כי החוק פוגע בחופש החוזים ושלילה זו מנוגדת לתיקון ה – 14 לחוקה האמריקאית. השופט הולמס, בדעת מיעוט קבע את ההיפך. בפ"ד נקבע: אין להתערב במצב הקיים, ביחסי הכוחות בין עובדים למעבידים, כך גם בחלוקת העושר הקיים, הנתפס כטבעי. אך דווקא אי ההתערבות, צריך אולי להיחשב כהתערבות, שכן יש אז אפים שאינם רוצים באמת לעבוד, אלא שהדבר נכפה עליהם. חופש החוזים בעצם אינו אמיתי, אלא רק חופש של החזקים ומכאן, שדווקא אי התערות יכולה להיתפס כהתערבות לטובת החזקים. להחלטה – משמעות פוליטית – (התקופה laisez faire). פ"ד בעייתי, בהיותו נסמך על רעיון זה. כאילו שחלוקת העושר הקיימת הינה טבעית. אך גם זה נוצר ע"י המשפט ויש לו אופי פוליטי מסויים וההחלטה שאין להתערב, יש לה תוצאות פוליטיות, כמו החלטה כן להתערב. דהיינו ההחלטה אינה ניטרלית, כפי שהוא טוען. הצבת תקרת הוצאות למסע בחירות. הסבר החוק נבע מטיעון השוואת סיכויי עשירים ועניים להתבטא פוליטית. ביהמ"ש פסל את החוק באומרו, שהמדינה צריכה לקבל את הבדלים בין עשיר ועני, על כל המשתמע מכך, כמשהו טבעי. לא די שיש למישהו אינטרס מסויים, או שהוא רוצה משהו, שכן ייתכן שטובת הכלל מחייבת שלא לתת לו זאת ולכן, לומר שיש למישהו זכות, הינה בעצם, שלא ניתן לשלול ממנו דבר זה. גם המדינה אינה רשאית לשלול בנימוק של טובת הכלל. קביעת רחוב כחד סטרי למשל, נעשה כתוצאה מטובת הכלל ומכאן, שאין לאדם זכות לחופש מוחלט של תנועה בדרכים. אדם, השייך למיעוט, רוצה להתבטא והתבטאויותיו מעצבנות. התועלת הכללית מחייבת את השתקתו, דהיינו שלילת חופש הביטוי שלו. אך אם נאמר שיש לו זכות לחופש ביטוי, הרי שטיעון טובת הכלל, אינו תופס במקרה זה. א. יש הבדל מהותי בין הגבלת חופש ביטוי להגבלת תנועה חד סטרית, עקב מהותה החמורה של הגבלה אחת, לעומת השניה. הטיעןן חלש, שכן סובייקטיבית, עלול משקלה של הגבלה מסויימת להיות שונה אצל אנשים שונים. לדבורקין - הסבר שונה להבדל הנ"ל. דבורקין מראה שהערך הבסיסי הוא רעיון השיוויון והוא גוזר זכויות מערך זה. המדינה צריכה להעניק לאזרחיה equal concern & respect. משמעות המושג - אנשים יכולים לסבול. בעיטה באבן, לא עושה רע לאבן. בעיטה באדם, אכן מרעה עימו. דברים שעושה המדינה יכולים להרע לאזרחיה. דאגה שיוויונית, על פי המרקסיזם - לדאוג לכולם את אותו הדבר. כך למשל, נחלק הכוח הפוליטי בצורה שווה בין האזרחים. אך לא הכל נחלק כך. ניתן לפרש את המונח האנגלי כך, שכולם זכאים לקבל התייחסות שווה, דהיינו בעת קבלת החלטות, כיצד יחולקו הטובים, יילקחו האינטרסים של כל אחד בחשבון, באופן שאינו מקפח. אם למשל, נשקלת מדיניות כלכלית, המגדילה את האבטלה, הרי שהמדינה תפעל נכון, ע פי הפירוש השני, אם תיקח המדינה בחשבון את האינטרסים של המובטלים. אנשים - רציונלים - רוצים לנהל חייהם בעצמם. הכרה בעובדה זו, משמעותה שחובת ה respect הינה, איפשור לאדם לחיות על פי השקפתו. חשיבה תועלתנית, המחפשת את טובת הכלל, מחייבת בעצם שיוויון על פי דבורקין, שכן יש לפעול למיכסום התועלת החברתית, שהיא אגרגציה של תועלות הפרטים, משמע לקחת בחשבון את האינטרסים שלהם ובעצם - equal concern. אין זה אומר שכולם יקבלו את מה שרצונם בו, אך אינטרסיהם יילקחו בחשבון. א. העדפות אישיות - מה שרוצה האדם עבור עצמו. ב. העדפות חיצוניות - מה שרוצה אדם א' עבור אדם ב'. התועלתן, אינו מודד רק העדפה, אלא מידת האינטנסיביות - העוצמה של ההעדפה. אם נכניס לתועלת הכללית את שני הסוגים, תהיה בכך פגיעה בשיוויון, שכן כל דם כזה, ייספר פעמיים. כך כוללות העדפות חיצוניות גזענות, פורנוגרפיה, הומוסכסואליות, דעות פוליטיות חריגות וכו. התחשבות בהעדפות אלה, משמעה פגיעה בשיוויון, עקב העיוות ה"מתמטי" הנוצר בספירה הכפולה של העדפות פנימיות וחיצוניות. האם ניתן לבדוק מתי ההעדפות פנימיות ולגיטימיות ומתי הן חיצוניות ולא לגיטימיות, במובן שלא נתחשב בהן? אין אפשרות לעשות זאת, שכן הצבעתו שלל אדם בשאלה מסויימת, אינה מצביעה על מניעיו (העדפה פנימית או חיצונית). זהו המקום ממנו נובעות זכויות, על פי דבורקין, המאפשרות אימוץ גישה תועלתנית, ביחד עם ההכרה בבעיית ההעדפות החיצוניות. הזכויות מגינות על האנשים ומאפשרות להם לקבל התייחסות שווה, שכן עיגון הזכויות מאפשר מניעת מגבלות שניתן לחשוד בהן, שנוצרו כתוצאה מהעדפות חיצוניות. זכויות קיימים במקום שקיים חשד, שרצונות האנשים נובעים מהעדפות חיצוניות, בעיקר על רקע היסטורי. לכן לא תוכל "טובת הכלל", להוות שיקול לגיטימי לשלילתן. זכות שלילית - זכותו של אדם, שלא יעשו לו דברים מסויימים (לא יתקפוהו, לא יפריעו לו להתבטא וכו). זכות שלילית קיימת, כל זמן שאין קיימת חובה לעשות משהו. זכות חיובית - זכותו של אדם שחרים יעשו עבורו דברים, כגון שיצילוהו, יספקו לו חינוך ודיו. בעבר, גרסה הגישה הליבטריאנית במתן זכויות שישחררו את האדם מכבלים ולמעשה דובר על חירות שלילית. בשנים האחרונות, התפתחה מודעות לזכויות החיוביות - זכות לחינוך, דיור מינימלי וכו. אם אומרת חוקה מסויימת, שלכל אדם זכות לחינוך, הרי שאם נפרשה במובן השלילי, הרי שהמשמעות הינה, שאין המדינה רשאית למנוע מילדיהם לשלוח הילדים לבתי ספר כאוות נפשם. אך למרו זאת, ייתכן שהורים אלה לא ישלחו את ילדיהם כלל מחוסר אמצעים. מימון החינוך ע"י המדינה, משמעו - זכות חיובית. בפרשת ג'קסון, דובר על מכונית שהתהפכה בעיר באילינוי ונשרפה. השוטר שהגיע למקום, לא בדק אם לכודים אנשים ברכב והחל להכווין תנועה. הלכודים - נשרפו למוות. קרוביהם תבעו את העירייה, בטענ של פגיעה בזכות הנובעת מהתיקון ה - 14 - איסור שלילת חיים, חירות ורכוש, בלא הליך נאות. מטענה זו נובע - כי הזכות הינה חיובית. השופט פוזנר קבע אבל, כי החוקה מעניקה זכויות שליליות ולא חיוביות. מי שכתב את החוקה, לא חשב שהמדינה תעשה מעט מידי עבור אזרחיה אלא חשש מפעולות יתר שלה ומהתערבות בחייהם. אם חושבים שהזכויות חיוביות - משמע שעל המדינה להגן על אזרחיה מפני רצח, גניבה וכו. זכותו השלילית של האזרח כלפי המדינה, אינה משליכה על זכותו השלילית כלפי אזרח אחר. על מנת שתגן עליו מפני אזרח אחר, צריכה הזכות להיות חיובית. בגרמניה פורש הסעיף בחוקה, האוסר על פגיעה בחיים, כחובת המדינה לשמור על האזרח מפגיעת אנשים אחרים. לכן הוא מחייב את המדינה לחוקק חוק האוסר על הפלות ! מקובל לחשוב שאף זכות אינה מוחלטת. על פי דבורקין ראינו שזכות דוחה למעשה שיקולי תועלת. אך גם זכות זו, כמו חופש הביטוי, אינה אבסולוטית. כך למשל, בהוצאת דיבה. לכל זכות משקל - ישנן כאלה עם משקל כבד - מסםפר המקרים בהם תגבר טובת הכלל על הזכות - קטן. אם משקלה של הזכות קטן - יהיו מקרים רבים כאלה. אין זכויות שמשקלן "אינסופי" ושלעולם אינן נדחות. כך הזכות לחיים, נדחית למשל, מפני הזכות למנוע מאדם להרוג אחר, שליחת חיילים לקרב וכו. א. דוקטרינת התוצאה הכפולה (double effect) - המסרב צופה את מות האחרים, אך אינו מנסה להביא תוצאה זו. בסוגיית ההפלות, אוסרת הכנסייה הקתולית שאין לעשות זאת, אפילו אם הדבר נדרש להצלת חיי האם, למעשה באותו הנימוק: המסרב לבצע הפלה, צופה את מות האם, אך אינו מביא למותה. המשפט, אינו מקבל את חוסר הכוונה לתוצאה, כנימוק מקל, במקרה שהעושה יודע על כך. הדוקטרינה - בעייתית. ב. יש להבחין בין הריגה, לבין מצב בו אדם מניח לשני למות. הימנעות מהריגת החף מפשע, אינה הורגת את האחרים, אלא רק מניחה להם למות. זהו ההבדל בין פעולה לבין אי עשייה, כמו בחוקי השומרוני הטוב. יצרן מזון, אומנם צופה שהחומרים שהכניס למזון מסרטנים, אך לא בהתכוון שיחלו לקוחותיו בסרטן. משפטית - יועמד לדין, שכן אין המשפט מכיר בטענה שאינו מתכוון לתוצאה, אך צפה אותה. ההבחנה בין עשייה לאי מניעה, אינה מקובלת גם היא, כיוון. כך בדוגמת הקולונל המורה לי להרוג אינדיאני אחר, שאם לא כן, יהרוג הוא - הקולונל - תשעה אינדיאנים אחרים. אנשים אמרו בזמנו למרטין לותר קינג, כי הוא מארגן הפגנות, שבמהלכן יש התנגשויות עם המשטרה ויש שפיכות דמים והאשימוהו במות האנשים. על פי גישה זו, לא ייחשב קינג אחראי למות האנשים, שכן ישנה התערבות המשטרה, או גורם אחר שהרגה אותם. יש הבדל בין דוגמת המערה (אין להרוג מדען אחד, הסותם את פתח המערה), על מנת להציל את יתר המדענים, התקועים במערה. אך בדוגמה זו, חסרה התערבות נוספת של גורם נוסף. הדאונטולוג הקאנטיאני יאמר שהזכות אבסולוטית ואין להרוג אדם חף מפשע. בעצם, דבר אינו מחייב לפרש את התיקון ה - 14 כמצדד בעיקרון חופש החוזים, שהוא רק ביטוי להשקפה כלכלית מסויימת, עליה ניתן לחלוק, שהיא השקפת laissez faire. התיקון מדבר רק על חירות האנשים ואין כלל חופש חוזים, כשהוא מייצג רק זאת. החופש , החוזים, הוא במקרים רבים חופש מדומה. כך למשל מצדד השופט הרלן, בדעה הגורסת, שזכות המוכר כח עבודתו, מקבילה לזכות הקונה אותה. אך האם הדבר נכון? מידת החופש, קשורה גם לתנאי השוק. במציאות, שבה יש שוק של מעסיקים, יכול להיות מצב הפוך. אחת מטענות המרכסיסטים היתה, שגאוות הליברלים בשיוויון הינה פורמלית ללא משמעות מהותית, כיוון שבמקביל פרנק אומר שאכן לא התערבו ברוב המקרים, אך במקרים אחרים, כן היתה התערבות, כמו למשל כשנקבעו בחוזה פיצויים גבוהים מהנזק האמיתי. ב. במצב הזכויות וחלוקת העושר הקיימים, כשהמצב הקיים נתפס כטבעי ונקבע ע"י המשפט המקובל. לוכנר קובע שחלוקה מחדש של העושר, היא התערבות לא לגיטימית של המדינה. פסק הדין בעייתי לדבריו, שכן הוא מתבסס על הרעיון שאסור לשלול ממישהו דבר מה השייך לו, אך ההחלטה להעביר מא' לב' אינה כזו, אם מלכתחילה, לא היה הקניין שייך לו. פ"ד Buckley v Valeo, קבעה המדינה תקרת הוצאות מוכרות להוצאות בחירות. ביהמ"ש פסל את החוק בנמקו זאת, שהמדינה חייבת להביא בחשבון את הבדלי העושר והנובע מהם, כגורם טבעי, שאין זה מתפקידה לתקנו. בעקבות ביקורת זו, החלה חשיבה אחרת, שקבעה, שאם אין המשפט מתערב בין הפרטים, הרי שהוא בעצם מתערב בחיי הפרטים. כך בפ"ד west coast hotel דובר בחוק שקבע שכר מינימום לעובדות. אומר שם ביהמ"ש, שתפקידה הלגיטימי של המדינה להתערב ולהגן על קבוצה, הנמצאת בנחיתות במו"מ מול המעסיקים. דווקא רצונן ביהמ"ש להיות נויטרלים, דורש התערבות לטובת העובדות, שכן אי התערבות, שקולה לסובסידיה למעסיקים. פ"ד זה משקף תובנה, שבכל מקרה, עושה המדינה בחירה מסויימת, שיש לה אפקט מסויים - בין שתתערב ובין שלא. אי התערבות, משמעה הכשר משפטי לקבוצה מסויימת (המעסיקים). מטע תפוחים ובו גם עצי אשוח, שחלו במחלה. בעלי האשוח ביקשו פיצוי על כריתת העצים. ביהמ"ש אמר, שעל המדינה להחליט: האם יתחסלו האשוחים ע"י כריתתם או התפוחים ע"י אי התערבות. אין להתעלם מכך, שאי התערבות, כמוה כהתערבות לטובת בעלי עצי האשוח. זוהי דילמה אם להציל את רכושו של א', או רכושו של ב'. חשיבה שגוייה תהיה כזו, שיש הבדל בין התערבות, לאי התערבות, שכן בכל מקרה, יש מהותית התערבות לטובת צד כלשהו. עד כאן - הכל ע"מ להדגים את האמור בריאליזם המשפטי - המשפט המתיימר כביכול להיות נטול ערכים, הוא מלא האידיאולוגיות וערכים, שיש לשופטים, הגם שלעיתים, אין הם מודעים לכך כלל. כך הולמס - אם יבינו המתחנכים למקצועם, יבינו מה הן השלכות החלטותיהם, יהיה דבר חשוב לעתיד. במאה ה - 19, לא רצו בתי המשפט להתערב. כיום, ישנה נכונות רבה הרבה יותר להתערב בתוכנם של חוזים, שכן ישנה הכרה בכך שאי התערבות, עובדת לטובת החזקים. השופט פרנק דיבר על ספקנות ביחס לעובדות - היעדר חד משמעיות. תקדימים ומילות החוק, לא יובילו לתוצאה אחת בלבד. פרנק אומר, שלא בטוח, שביהמ"ש יקבע מהן העובדות במקרה הנדון,ב בדרך התואמת את שקרה באמת, שכן אין ביהמ"ש נמצא במקום הארוע והשופט ניזון מהעדויות בלבד. עדים, עלולים לשקר, אך גם כשאין הם מנסים לשקר, הם מעבירים את שקלטו דרך מסננת אישית של תודעתם, דבר הגורם לפירושים לא נכונים למה שראו, או שלחלוף הזמן, יש משמעות בכל הנוגע לכושר הזיכרון והשיחזור המדוייק. כך גם הטיה הנגרמת מדעה קדומה של העדים במשפט. סימפטיה, או אדוורסיה לצד זה, עלולים לגרום לעד לשכוח, או לזכור אירועים שלא קרו. נדיר למצוא עדים המעידים כנגד הצד שהזמינם להעיד. כל הנ"ל מוכפל, שכן גם השופט עלול לסבול מאותן הבעיות, מהן סובל העד. הזרם הופיע לראשונה בארה"ב במחצית השניה של שנות ה - 70 וממשיך את תובנות הריאליסטים האמריקאים. ניתן לאפיין זרם זה השואף להפוך את התיאוריה המשפטית לראדיקאלית - שמאלית יותר. שאפו לחבר עם המרקסיזם. ביקשו שההסתכלות על המשפט לא תסתכל עליו כמבודד, אלא המשפט מתקיים בקונטכסט חברתי במשק קפיטליסטי ויש לכך השפעה על פסקי דין ודוקטרינות משפטיו. יצאו נגד פוזיטיביסטים כהארט, הטוען שהמשפט שכלתני - קוהרנטי, עקבי, אינו מכיל סתירות פנימיות, מכיל עקרונות (דבורקין) וכו. טענתם - ניתן למצוא סתירות רבות והמשפט מבטא בחירה ערכית של השופט ולא דווקא תהליך רציונלי. בחירת השופט יותר ערכית ממה שהעין רואה. כך למשל אומר קלמן Kelman שכשהרגה אשה את בעלה כיוון שתקף אותה, היא תטען טענת קינטור. האם ההגנה מתקיימת? המחשבה הראשונה העולה במוחו של הקורא הינה שאכן, ראוי להקל עם אדם שאיבד עשתונותיו כתוצאה מקינטור. אך השאלה, עד היכן מותר למתוח זאת - מה יקרה אם הקינטור היה שנים לפני כן ולא סמוך להריגה. א. האנשים רציונלייים, אך לרגע מאבדים את הרציונליות שלהם ולכן אם הקינטור היה סמוך להריגה, תסביר ההנחה זאת. ב. אנשים דטרמיניסטיים - אנשיחם מושפעים מהנסיבות מסביבם ויכול השליטה במעשיהם מוגבלת ולכן, יש מקום להקלה, גם אם היה הקינטור שנים לפני ההריגה. המסקנה - הרחבת הגנת הקינטור מעלה שאלה עד כמה אנשים הם חופשיים ועד כמה הנסיבות משפיעות עליהם. מלומד אחר - קלר Klare בוחן את הדרך בה מתייחס ביהמ"ש העליון של ארה"ב לחוק משנת 1935 הדן בדיני עבודה. קיינס יעץ להתערב ורוזבלט יזם את ה New Deal. למרות שניסה החוק ליישםאת החוק, אך הפסיקות הפחיתו מהראדיקאליות שלו והיוו מחסום בפני השינוי. השופטים לא התייחסו לחוק כאל הזדמנות להקטין את אי השיוויון הקיים בשוק החופשי. השופטים לא עשו זאת במודע עפ"י Klare אלא להיפך - השופטים תופסים עצמם כמגינים על העובדים, אך בפועל, פועלים להיפך. ההגמוניה Hegemony ההוגה האיטלקי Gramsci דיבר על הגמוניה - מערכת הרעיונות הדומיננטית בחברה מסויימת בזמן מסויים. זהו רעיון ניאו מרקסיסטי, הממשיך את רעיונו של מרקס, הטוען שהרעיונות הדומיננטיים בחברה הם אלה התואמים את השכבה הכלכלית הדומיננטית. גרמסי טוען שניתן לכפות רעיונות באמצעי כפייה, אך ניתן גם לגרום לאנשים להאמין במערכת רעיונות, המשרתת את האינטרסים של אליטה מסויימת בחברה. ייתכן אפילו שהרעיונות פוגעים באינטרסים של המאמינים בהם, אך הם אינם מבינים זאת. כך דוגמת חופש החוזים, בה דוגל האיש ברחוב, כשבעצם הוא פוגע בו, וביהמ"ש הוא הסוכן. דוגמת הפירסומת המודרנית - מעבירה מערכת מסרים ורעיונות של צרכנות, אושר טמון בצריכה מוגברת וכו. האליטה - בעלי הון ויצרנים, המעוניינים שהצריכה תגדל. אך ייתכן, שאין זה משרת את האינטרסים של אותם האנשים. תגובת השופטים על החוק האמור היתה שמרנית. השופטים משתייכים לאליטה והם מזדהים עם האינטרסים של הקבוצה אליה הם משתייכים, למעשה באופן בלתי מודע. רהיפיקציה - החפצה Reification לקיחת משהו והפיכתו לחפץ. המרססיסטים טוענים שיש לנו נטייה להתייחס לדברים כאילו היו חפצים ובעצם הם לא. CLS ניקים טוענים, שההירארכיות בין מעמדות מסויימים, מקבלים לגיטימציה, שכן ההחלטות המשפטיות גורמות לכך. כך למשל, כשמדבר ליבוביץ' על גוף ונפש, השימוש במושג נפש, למרות שאיש לא ראה אותה מעולם. עצם העובדה שנולד אדם לתוך עולם בו קיים המושג "נפש" גורם לו להאמין שבהכרח קיים "דבר" כה. מכאן שקטגוריות משפטיות עלולות לתת תחושה שההירארכיות, המיוצרותצ ע"י בני אדם, הינן לכאורה טבעיות. א. דיני החוזים במאה ה - 18 - אינם מכירים בהתחייבויות לביצוע בעתיד. הם מחייבים פציינט לשלם לרופא עבור שירותיו, למרות שלא התחייב במפורש לשלם לרופא. כשעשו חוזה מכר והסכום שננקב היה גבוה - רשאי חבר המושבעים להחליט, שהסכום מוגזם וניתן להחליפו, דהיינו, הגינות החוזה ניתנת לבחינה ע"י ביהמ"ש. דיני חוזים כאלה, תואמים מציאות שבה אין מעניקים חשיבות מיוחדת לפעילות מסחרית. לא יכול אדם להסתמך על הכתוב בחוזהו. ב. בעשורים האחרונים של המאה ה - 18 ותחילת המאה ה - 19 - שינויים במציאות הכלכלית פוליטית - מתפתח קפיטליזם של שוק חופשי, חלוקה מעמדית של בעלי הון וחסרי הון. בעלי מפעלים מתחרים זה בזה באופן אינטנסיבי ואחת הדרכים - הפחתת שכר. נעובדים נאלצו לעבוד ארוכות בשכר רעב. כיצד היו אנשים לקבל את מצבם,ת כשהשתנה מצבם עד כדי כך. ההגמוניה אומרת, שאחת הדרכים הינ הע"י המשפט. דיני החוזים יצרו דוקטרינות משפטיות ורעיונות ודימויים המעניקים לגיטימציה לסדר החדש, תוך הסתרת המציאות האמיתית, למרות הרעה מוחשית במצבם של הרוב. דיני חוזים ניסו ליצור רושם שהמציאות מבטאת את החופש שלהם לבחור במצבם. אין המדובר במשהו מכוון, אלא שלאליטה המשפטית היתה נטיה להזדהות כיוון שהוא שירת את האינטרסים שלה, דבר שבא לידיד ביטוי בפעילות המקצועית של השפיטה,ת שנטתה להצדיק את הסדר הקיים, למרות שאינו צודק. כך מוצגים מושגים כמו "חופש החוזים", הנותן לגיטימציה לקפיטליזם, נותן לגיטימציה כביכול לבחירות שעושים אנשים, תוך התעלמות מפערי כוחות, הגורמים לבחירה לאיזה חוזים להיכנס, אינה חופשית יותר. דוקטרינת חופש החוזים גרמה לאנשים לייחס את העוני לעצלותם של העניים, או לחוסר מזלם של העניים. בשוק חופשי, תפקיד המדינה להיות פאסיבית ולאפשר מימוש רצונות הצדדים, כפי שהם באים לידי ביטוי בחופש החוזים. למשל - הבן ואשתו עבדו אצל האב בחווה במשך 25 שנה בחווה, ללא תשלום מתוך ציפייה לרשת את החווה. האב מת ללא צוואה והחווה חולקה בין היורשים. האם יכול הבן מכוח דיני החוזים לקבל שכרו, או את שווי שכרו? לא אמרו דיני החוזים בתקופה זו, שכן לא ניתן להצביע על רצון מפורש של הצדדים. מצד שני - כשהיו חוזים - ראו עצמם בתי משפט כבולים לתניות שבו. קבלן למשל בנה בי"ס ולאחר שבנה אותו חלקית, התמוטט בפעם הראשונה עקב סופה ואח"כ עקב תנאי קרקע שאינם מאפשרים כלל בניה. בימ"ש חיבו לבנות, למרות שכלל לא ניתן לעשות זאת, רק עקב קיומו של חוזה המחייב זאת. בנוסף היתה קיימת דוקטירינת התמורה: רק הבטחות שניתנה כנגדן תמורה, הן הבטחות מחייבות. לכן אי נתינת מתנה שהובטחה, אינה שפיטה. כשהיתה תמורה , לא רצו בתי המשפט לבדוק אם התמורה הוגנת, מתוך שיקולי אי התערבות בחוזים. ג. דיני החוזים במאה ה - 20 - ההחלטות היום היו שונות. במקרי הבן והכלה והחווה - היו משלמים את שכר העבודה. הקבלן הבונה דירות נופלות, היה פטור מאחריות והצעה למכור בית היתה מחייבת את המוכר, אם הניצע היה נותן תשובה בפרק הזמן שנקבע, למרות שלא היתה תמורה. בתי משפט היום יתקנו עיסקה שאינה הוגנת באופן משווע. ההתייחסות השונה, עלפי אנשי ה - CLS אינה עקב חוכמתם של השופטים, אלא כללי המשפט החוזים של המאה ה - 19 נעלמו במאה העשרים, בדיוק מהסיבה בגינה הם נוצרו, דהיינו יצירתם ושינויים הם פונקציה של החיים הכלכליים, הגורמים לשינויים במערכת הדימויים האידיאולוגיים של החברה בה הם נוצרים. נוצרת הגמוניה - מערכת רעיונות שלטת והמשפט הוא אחד מכלי יצור מערכת הרעיונות העיקריים. מה השינויים בין המאה - 19 למאה ה - 20? התשובה: ישנם תאגידים גדולים יותר ויותר היום. העובדים התארגנו האיגודים כנגדם וקראו תיגר על המיתוס שלכולם שווים ולכולם יש חופש. יעילות תהליכי יצור ועבודת העולם השלישי, איפשרו לשלם שכר גבוה יותר ואיפשרו תשלומי רווחה (ביטוח לאומי), אך תביעות ראדיקאליות יותר של עובדים, נדחות על הסף. נוצרת אינטגרציה וקואורדינציה רבות יותר בכלכלה - התרחקות מתחרות פרועה שאפיינה את המאה ה - 19, ע"י הקטנת מספר הגורמים המתחרים ויותר התערבות של המדינה, המנסה להבטיח יציבות והרמוניה. בדיני החוזים נוצרה בעיה - הפיתרון - משפט החוזים הופך לקוד אחיד לביצוע עיסקאות כשהעיקרון המנחה אינו קדושת רצון הצדדים המעורבים בעסקה והעיקרון המנחה - תחרות המוסדרת ע"י הנוהג המסחרי הרווח. כך פ"ד Hoffman v Red Owl Stones - אופים שלא קיבלו זיכיון - לא היה חוזה פורמלי. אך בשנת 1965, דחה ביהמ"ש תפיסה צרה זו של החוזה וטען שזכאים לקבל פיצוי עקב הסתמכותם על הבטחת הנציג היתה סבירה בהתייחס לנוהג המסחרי הנוהג. במשפט החוזים המודרני, הבטחה למכור בית אם יתן הקונה תשובה עד תאריך מסויים - תיאכף, גם אם לא ניתנה תמורה. יהיו מקרים אם התמורה סבירה, או התנאים הוגנים. ההנחה - האנשים שותפים בקהילה מוסרית, כשאיזון בין אינטרסים של אנשים שונים הוא מטרה שמתפקיד המשפט להבטיח. אך גם כיום הקפיטליזם קיים אך ההתערבות בגים אי הגינות לא מספקת על פי ה - CLS ומאפשר לתאגידים הגדולים לנצל אותנו. דנקן קנדי כתב מאמר הנוגע לדברי סטודנטים למשפטים בארה"ב. בתי הספר למשפטים משתדלים להיות מקום המלמד מקצוע ונמנעים מהתיימרות להציג משנה חברתית סדורה. לכן כביכול אינם מקום פוליטי. קנדי טוען שהם מעבירים אימון פוליטי שמטרתו לגרום להם להשתלב במדינת הרווחה התאגידית - זו ראייתו את ארה"ב. בשנה הראשונה בבתי הספר במשפטים, רואים הסטודנטים את עתידם לא רק כאנשים שיעסקו במקצוע מכובד, אלא גם אפשרות לשירות החברה, עקב דרישות לידע והתמקצעות ואפשרות לתקן את החברה ואולי את העולם. במקור טוען ה CLS שלמרות הצגת עולם המשפט כצדק בהתגלמותו, הרי שמעשית, אין זה כך. לכן מחשבתם זו של הסטודנטים בשנה א', נראית לו נאיבית משהו. לעיתים, הסטודנט החדש הוא מתוחכם ומבין שהדבר קשור באינטרסים של כוח והירארכיות, אך אין הוא מבין עד כמה הדבר נכון ובתחילה הוא עדיין מאמין שיוכל "לתקן את העולם". די מהר הוא מבין שאין מקום ל"חשיבה שמאלית" במשפט (האמריקאי). ניתוח הכללים והפסיקה מראות על קונסרבטיביות, שמרנות ליברליזם מתון- אולי שיוויון (רולס), אך לא שמאל. הדבר בא לידי ביטוי במקרים חמים. המקרים הקרים - מהווים אתגר ליכולת להישאר ער, שכן אין הם מעוררים רגשות אצל השומע, פשוט יש ללמדם. המקרים החמים, מעוררים רגשות. כך למשל, משכירים איכרים שטח בהרים לחברה הכורה פחם והחברה מבטיחה שבסוף תשקם מחדש את האזור ובפועל אין היא עושה זאת. ביהמ"ש קובע שהחקלאים יפוצו בכמה מאות דולרים. מטרת הדיון בכתה להראות, שהתגובה הראשונית, שהיא תגובת זעם, היא שגוייה ונאיבית, שכן המרצה יראה שמאחורי ההחלטה עומדות סיבות טובות, בתנאי שנאמץ גישות של פרספקטיבה רחבה - משפטית. כך ידבר המרצה על שיקולי מדיניות, שהסטודנט החדש טרם הגיע לחשוב עליה. בבתי הספר נלמדות מיומנויות - זכירת כמות כללים גדולה באמצעות אירגונם בקבוצות. בנוסף, לומדים לאתר מצבים ובעיות, בהם אין הכללים מכסים את המקרים באופן חד משמעי או בכלל, או שקיימת סתירה בין הכללים למקרה. בנוסף - נלמד ניתוח מקרים - החלת תקדימים. בנוסף - נלמדת רשימה סגורה של טענות מדיניות, בהם משתמשים עו"ד, כשהם טוענים מדוע להחיל / לא להחיל קוו מסויים, למרות שאינו חל חד משמעית על נסיבות המקרה. כך הצורך בוודאות, צורך בגמישות, צורך בעידוד היצור, עידוד תחרות וכו. קנדי אינו מבטל את המיומנויות הללו כחסרות ערך, שכן יש להן ערך מוסף מסויים, ביחס לאחרים שלא למדו משפטים. הטירונים מתמודדים בין אינטואיציות החורגות מכל חשיבה פוזיטיביסטיו, לבין פורמליזם - פוזיטיביזם גמור. הבעייה מבחינתו, שבתי הספר מלמדים מיומנות מתוך מיסטיפיקציה מסויימת, בדרך של דיונים במקרים, כשהמסר העולה - המשפט צומח מהפעלת פרוצדורה אנליטית הנקראת "חשיבה משפטית". לפיכך - הדיוט - על פי גישה זו - אינו יכול להבין. אך אם ילמד בבית הספר למשפטים, רק אז ירכוש את מיומנות החשיבה המשפטית ויצליח להבין וזו המיסטיפיקציה. קנדי טוען שהכל פוליטי והשופטים, אפילו שלא במודע עושים הכרעות ערכיות כל הזמן. הגרעין האינטלקטואלי של האידיאולוגיה, המועברת מהמרצים לסטודנטים, לדעת קנדי, הוא האבחנה בין משפט לבין מדיניות. המרצים משכנעים שיש חשיבה משפטית ויש חשיבה על מדיניות והדברים נפרדים. זו הפרדה בין משפט וערכים ולעיתים, נוגעים בסוגיות לא רק בכלי משפט, אלא גם בכלים ערכיים, כמו שיקולי מדיניות, אך הדבר רק בשוליים. כיצד? ע"י ניתוח מקרים והעלאת טיעונים המוצגים כטיעונים משפטיים, למרות שבהרבה מקרים הם טיעונים מעגליים, המניחים את המבוקש, מעורפלים, לא קוהרנטיים והם טיעוני מדיניות, כשכולם מוצגים כטיעונים משפטיים - משהו שכל אחד מקבל אותו. ב. אנומליים - לא ברור כיצד נפסקו פסקי הדין בהיותם נוגדים את הכללים. ג. גבוליים - פתרונם מצריך שיקולי מדיניות וחשיבה ערכית. בשני הסוגים הראשונים - המרצה החלטי בקביעותיו והחשיבה המשפטית מכתיבה לכאורה במדוייק את ההתייחסות. בשלישי, לא מספיקה חשיבה משפטית ולכן יש מקום לשיקולי מדיניות ושיקולים ערכיים. ה - CLS ניקים רואים את החלוקה כשטותית, שכן הכל פוליטי ולא מנותק מערכים והכל נובע משיכנוע המרצים את הסטודנטים בקיומו של שיח שכלתני מנותק מערכים. גם המקרים משני הסוגים הראשונים, מבחינתם, ניתן לטעון כך שמקרים אלה כן יראו בעייתיים והמקרים הא - נורמליים, יחשבו כפסיקות ראויות, הכל תלוי בנקודת המוצא הערכית. פילוסופיה של המשפט - הסתכלות על מערכת המשפט כתופעה וכמושג. הדיון נסב על המערכת ולא על מה שבתוכה. ב. מהי העמדה הערכית ביחס אליו. התורות השונות מנסות לתאר את המשפט, בכלים שאינם בהכרח סוציולוגיים, או תיאולוגיים ויש בתיאור זה נקיטת עמדה ערכית מסויימת. כך למשל, פוזיטיביזם ומשפט הטבע, מתארות את המשפט מנקודות מבט שונות. נקודת מבט פילוסופית שונה מזו הסוציולוגית, או התיאולוגית. אין בגישות אלה מרכיב ערכי, בניגוד לנקודת ההשקפה הפילוסופית. השאלה הבסיסית: מהו המשפט (Law). מנסים לאפיין המשפט באמצעות גורמים אוניברסליים מחד וייחודיים מאידך. אוניברסליים - פרמטר נכון לכל מע' משפט באשר היא. ייחודיים - רק מה שנקרא משפט, ייכנס לתחום זה. תיאולוגית - בימי הביניים,בין המאה החמישית לחמש עשרה. פילוסופית – משפטית – נקודת המבט הנוכחית. המטרה – ליצור הגדרה, המאפיינת את המשפט בלבד (ייחודי). המטרה, שכל שנחשוב שהוא מתאים משפט, יהיה בתוכה, אך כל מה שאינו משפט, לא יהיה בה. על מנת שההגדרה תתפוס כל צורת משפט, אך נושאים משפטיים בלבד. קשה להגדיר משפט. עצם הנסיון להגדיר, תורמת. ניתן להשוותו לתחומי ידע אחרים ובצורה זו ננסה להגדירו. אריסטו מדבר על הגדרה המתבססת על תכליתו של הדבר המוגדר. צורנית, שהוגדרה ע"י השופט רוסקו פאונד: הכפפת התנהגות אנושית למערכת כללים שהיא יציר אדם. השוני בין סוגי ההגדרות בזה שהצורנית, אנליטית, נקיה ויפה יותר מהתכליתית. אין בה תכלית ואין בה ערכים ובזה חסרונה. רוב ההגדרות מערבות בין שני הסוגים. פוזיטיביסטים מגדירים משפט בצורה צורנית, לפיה: המשפט הינו מערכת פורמלית מסויימת. הגדרה מהותית ערכית יותר - מערכת תכנים מסויימת, הנובעת ממערכת ערכים מסויימת. דרך שניה, כאמור עוסקת בהשוואה למערכות אחרות, כמו מוסר, דת וכו. ניתן להשוות למדע, כמו לפיסיקה. בשניהם – יש חוקים. יש בשניהם סדירות. השוני בכך שחוק הפיסיקלי מתאר ומכליל תופעות. החוק המשפטי, הינו פרוספקטיבי – מנחה ומדריך התנהגות ונותן טעם נורמטיבי לפעולה. בהנחה שלאנשים חירות מסויימת, הרי שאובייקט המטופל ניתן לשינוי, בעוד שבמדעי הטבע עוסקים בדברים קבועים. חוק הטבע מתאר סדירות בטבע והחוק המשפטי יוצר את הסדירות ובמובן מסויים מסדיר את ההתנהגויות. יש גישות למשפט שיש בהן משהו משותף למדע, כמו גישת משפט הטבע – יש בה מרכיבים קבועים. אך שתי מערכות אלו מתייחסות לאמיתות מוחלטות. כך בגישה זו מדברים על המוסר המוחלט. שתי המערכות – מוסר ומשפט - שתיהן מע' נורמות האמורות להכווין את ההתנהגות האנושית בחברה. הדרך בה נוקטת כל מערכת – שונה. מכאן נבחן הקשר. בנוסף, העניין בשאלה מהו משפט, מונחה משאלת הלגיטימיות של התופעה. השאלה מה הלגיטימיות של תופעת המשפט – האם המשפט מחייב ציות, ציות לכל חלקיו, האם יש בו פן חיובי וכו. דווקא משום שהפוזיטיביזם אינו מדבר על מוסר, הדבר מעורר תמיהה. אינטואיטיבית, חשוב לנו הקשר בין המשפט למוסר ולצדק. קיימת אמת מוסרית אחת נכונה. ניתן לחלצה מהטבע. ע"י התבוננות וגילויו בטבע ע"י התבונה. מכאן שהוא אחיד, בכל מקום ובכל זמן ולכל דבר תשובה אחת נכונה בלבד. לא ברור שיש אמת אחת וגם אם יש כזו, מי כף לידך יתקע שאתה יודע אותה. ייתכן שגם אם האמת בידי, אינ י מודע לכך תמיד. המסקנה – אנחנו לא יודעים את האמת.המוסר הנוהג במקום מסויים, הוא הרלוונטי. בדיקת חוקים מתייחסת לבדיקת תוכנם = משפטן הטבע. אסור לתוכן להתנגש עם מוסר. אומר פרופ' Soper, שניתן לקשור בין חוק למוסר ולהכחיש שמדובר דווקא במוסר טבעי. הצדק נקבע בהתאם למוסר הנקבע במקום שלי. יצרנו קישור – מלאכותי משהו לטעמי – בין משפטן טבעי לבין מוסר רלטיבי. משפטן טבע מחוייב לתפיסה שהמשפט מצוי בעולם – נגזר של הטבע במובן כלשהו ונראה לא הגיוני, שהמשפט הוא כזה והמוסר לא. המשותף לתפיסות משפט הטבע, הוא הקשר העמוק בין משפט למוסר, עד כדי ביטול נורמות משפטיות קיצוניות, הסותרות את המוסר. בטבע האדם קיים סדר רציונאלי המאפשר לומר דברים ערכיים, שהן אוניברסאליות ונצחיות. אמירות אלה, הן נורמות המספקות מדד אובייקטיבי, על פיו ניתן להעריך ולבקר מבנים פוליטיים, חברתיים, משפטיים בחברה מסויימת. הקשר בין משפט טבע למוסר טבעי – הוא הקשר המתבקש. דוקטרינת המשפט הטבע מנסה לענות על השאלה מהו צדק. התשובה לכך הוא ההנחה שניתן להבדיל בין התנהגות טבעית לבין כזו המנוגדת לטבע. טבע – טבע אנושי, או טבע של החברה (אריסטו – האדם חיה חברתית). מכאן ניתן להגיע למסקנות בדבר החוקים על פיהם יש לנהוג. המחוקק האמיתי לפיכך, הוא הטבע. מחוקק בכל מקום ובכל זמן. מכאן שכל חוק המנוגד לכך – בטל. מאליו. אין צורך להצדיקו בעזרת משהו אחר. זהו קוגניטיביזם – מתבסס על התבונה. תפיסת משפט הטבע היא תפיסה קוגניטיביסטית. הרעיון שהתבוננות בטבע תגלה מה צודק ומה לא מחייב הגיון וסדר בטבע וזהו בדיוק הרעיון הדתי. Cicero עמ' 25 במקראה – חוק אמיתי תואם הטבע ויישומו אוניברסלי ובלתי משתנה. כשיוצר לעצמו חוק אנושי, חייב הוא לכוון עצמו כך, שלא יסתור את הסדר האלוהי הטבעי. אם כן יעשה כן, הרי שיש בכך טעם של עיוות (אקווינוס). החוק הטבעי אינו חל על כל ההתנהגות האנושית ולא בכל דבר יש לחוק הטבעי עמדה. מכאן שבתחום זה יכול אדם לנהל חייו כרצונו. דוקטרינות נוצריות (אוגוסטינוס) וכן דוקטרינות יווניות כגון אריסטו וזרם הסטואה. 2. החוק האלוהי - מתגלה בכתבי הקודש ומכוון בעיקרו לישועה בעולם הבא. בתבונתו. תהיה בו אבחנה בין טוב ורע (מוסר), ע"מ שאדם יוכל להבינו, שכן אם נדרש אדם לנהוג בדרך מוסרית, הרי שהוא חייב להיכלל בחלק המובן לאדם. א. גזירה לוגית: כשהחוק האנושי נגזר מהחוק הטבעי בדרך של גזירה לוגית, כגון, מעבר מהכלל אל הפרט. לקיחת עקרונות (אי פגיעה בפרט) וגוזר מהן חוקים פרטיקולאריים (דין הרוצח...). החוק האנושי אינו מוסיף דבר, אלא רק מקבל מהטבעי את התוקף והתוכן. ב. דטרמינציה determinatio. גם היא קונקרטיזצייה של החוק הטבעי. הוא כבר אינו נגזרת של החוק הטבעי והוא נקבע ע"י האדם. התוקף מהחוק הטבעי אך התוכן לא. אקווינס מקבל את תוקפו המוסרי – מצפוני המחייב מהחוק הטבעי. מכאן שכל חוק המשרת את הכלל הוא טוב. כל חוק העומד בניגוד לחוק הטבעי או האלוהי, הוא אינו תקף. טענתו בדבר גזירת החוק האנושי מהטבעי היא המעניקה לו תוקף, הינה טענה מהפכנית, אך שנויה במחלוקת, כיוון שאם חוק שאינו מוסרי אינו תקף, הרי שתפיסה זו, עלולה למוטט משטרים, כך שניתן לצאת כנגד כל חוק אנושי. אך הוא ערך הבחנה בין תוקפו של החוק, לבין חובת הציות לו והביא נימוקים מוסריים, מדוע יש לציית לחוקים, גם אם אינם חוקי טבע, ע"מ לשמר סדר חברתי והאדם הינו יצור חברתי (אריסטו). אם אי הציות גרוע מהציות, הרי שצריך לציית לחוק. עקרונות המשפט הטבעי, אינם ניתנים לשינוי, אך החוק האנושי, נגזר בצורות שונות ע"י שליטים שונים בזמנים שונים. בסה"כ - הגישה שמרנית, שכן מעשית, מעניקה גישתו כמעט לכל חוק לגיטימיות מוסרית. מה עושה נורמה אחת לתקפה ואחרת ללא תקפה. אקווינס – תוקף משפטי ניתן לנסיך המתכוון לחוקק חוק, בתנאי שציווי זה מתיישב עם משפט הטבע. הפילוסוף John Finnis, בהסבירו את עמדתם של משפטני הטבע טוען שהבנת משפט הטבע כ" חוק שאינו צודק אינו חוק ", אינו מבין את כוונתם של משפטני הטבע. לטענתו, יש מובן מרכזי ושולי (פריפריאלי), כשההבדל הוא בין האידיאל למציאות. כך צריך המשפט להיות. זה אינו קריטריון לתקפות. משפט הטבע – על פיו – במובנו המרכזי מתאר רק מודל אידיאלי. הביקורת על מודל אקווינס אומרת, שהמעבר בין חוק נצחי – לטבעי – לאנושי, אינו חלק, כיוון שזהו כבר חוק אחר. אין כאן מעבר של חוקים בעלי משקל סגולי שווה. החוק הנצחי עוסק בסדירות ההתנהגות בטבע – הדסקרפטיבי במהותו. חוק הטבע והאנושי עוסק לא בתיאור המציאות אלא בדרך בה צריכים אנשים לנהוג. ישנו מעבר מחוק דסקריפטיבי לחוק נורמטיבי. הפרשנות הקלאסית שלו טוענת שאקווינס טעה בעניין זה. כמעט כל אידיאולוגיה, ניתן להצדיק בכך שהוא טבעי. האם טבעית אחוות בני אדם ? האם השוויון הוא טבעי ? הציג את הכשל הנטורליסטי, האומר, כי לא ניתן לגזור מטענות עובדתיות מסקנות נורמטיביות. מה אומר משפט הטבע ? הבט בטבע ותדע מהו חחוק הטבע. זוהי הסקה מעובדות (is) של מסקנות (ought). טיעון הוא אוסף טענות הבנויות מהנחות ומסקנה. טענה יכולה להיות שקרית או לא. טיעון יכול להיות תקף או לא. פס"ד – הוא נכון מבחינה משפטית, למרות שהוא אינו צודק. המשפט בפועל אינו מתנהג כפי שמשפטן הטבע מתאר אותו. הקריטריון לתקפות אינו ברור על פי משפט הטבע. אקווינס למשל, לא ברור מתורתו ומהמודל שלו, איזה חוק תקף ואיזה לא, דבר שיביא לאנארכיה. בסוף המאה ה – 18 מתחיל לערער על תפיסת משפט הטבע, גם בעקבות Hume והציג עירעור פילוסופי רציני ראשון על עמדת משפט הטבע. מסקנתו, שהאתוס של משפט הטבע הוא מיתוס שנועד לכסות על אי צדק ואי רציונאליות במשפט. הוא ניסה לנתץ מיתוס זה. אין תורה מסודרת שלו בעניין, אך אוסטין תלמידו נתן סידרת הרצאות מהי תורת משפט, סידרה שהועלתה על הכתב. זו היתה התורה הפוזיטיביסטית הסדורה הראשונה, שהפכה לתורה השלטת עד המאה העשרים. במחצית המאה העשרים, חוזר המשפט הטבעי המודרני, שנטען לגביו שצמח לאחר מלחה"ע השניה והשואה, מאורע שהעמיד בבעיה קשה את הפוזיטיביזם: נאציזם שקם באופן חוקי, חוקק חוקים וכו. ההוגים המאוחרים טענו שהמערכת המשפטית כולה צריכה לענות על סף מוסריות מסויים מינימלי – מעליו תקפה. מתחת – אינה תקפה. Finnis מרחיב הרשימה ל – 12 קריטריונים, רד ברוך וAkexy שאם המערכת אינה מוסרית באופן בלתי נסבל, הרי שאינה תקפה. מכאן – בעוד שמשפט הטבע הקלאסי ביקש להכתיב את סדר היום החברתי והמדיני בכל תחום כמעט, הרי שעל פי משפט הטבע המודרני, התחום שנשאר פתוח הוא גדול בהרבה והמטרה לשמור רק על רמה מסויימת של מוסריות במערכת המשפטית. מבקר את אוסטין וכרונולוגית הוא בין אוסטין להארט. 1891-1973. עסק במשפט בינלאומי. תורתו השתנתה לאורך השנים, בהתאם לשינויים ההיסטוריים שחלו בתקופת חייו. המפורסם מבין הפילוסופים של תורת המשפט. פירמידת הנורמות, פותחה על ידו. שייך לחוג הוינאי (פוזיטיביזם לוגי). יצר תיאוריה משפטית בשם Pure Theory of the Law התיאוריה הטהורה של המשפט. משמעות המונח "טהורה" משום שאין להבין את מדע המשפט במונחים סוציולוגיים וכו. הוא אינו דן בנכונות מדע המשפט. המחקר המשפטי צריך להיות נקי מערכים ומחינוך ולעמוד בפני עצמו, כעין מערכת לוגית סגורה ומכאן המושג "טהור". הסדר המשפטי הוא מערכת של נורמות. אין זו אסופה, אלא מערכת סדורה. א. שתיווצר הירארכיה של נורמות. מכאן נוצרה פירמידת הנורמות של קלזן. מערכת שבה תוקפן של הנורמות נובע בד"כ מפעולה אינטלקטואלית (אופרציה לוגית) כמו גזירה מהכלל אל הפרט. גוזרים נורמה אחת מנורמה אחרת הנמצאת מעליה בהירארכיה לדוגמה – מערכת מוסר - אם אסור להזיק לזולת, מכאן שאסור לרצוח, כשהנורמה הבסיסית תהיה הצורך לנהוג בדרך שלא תפגע בהרמוניה של היקום. במערכת סטטית, תוכנה של הנורמה מעיד על תקפותה, כיוון שתקפותה מצוייה בנורמה שמעליה. סטטית, כיוון שלא נוסף דבר, אם ידועה הנורמה הבסיסית. גזירת נורמה אחת מאחרת, מחייבת מעשה – אקט של יצירת נורמה. מה שמקנה תוקף לנורמה החדשה, היא הסמכות שיצרה אותה. הסמכה – כשיש נורמה הקובעת, ש X מוסמך ליצור נורמות חדשות. לכשיצור אותן, הן נובעות באופן דינמי מהנורמה שמעליה. בפירמידה של נורמות, תופענה רק נורמות, ללא עובדות (טענות מסוג ought ולא מסוג is). כל נורמה נגזרת מנורמה אחרת ולעולם לא מתוך עובדות. קלזן טוען שהמשפט כולו הוא מערכת דינמית של נורמות. מה נותן תוקף משפטי לנורמה? הנורמה נוצרה בהליך שנעשה מתוך סמכות, כתוצאה מנורמה אחרת. מכאן, שהמערכת – פוזיטיביסטית, כיוון שלא ניתן לערער על נורמה עקב תוכנה של הנורמה, אלא רק על תהליך היווצרותה (אם א נעשה בסמכות). ז"א ההתקדמות הינה מנורמה לנורמה, בתהליך של הסמכות, עד שנגיע לנורמה הבסיסית. מכאן – מה מקור סמכותה של הנורמה הבסיסית, אלא שעל כך אין תשובה. זוהי קדם הנחה pre preposition. קלזן מתאר מערכת ושיח משפטי, המנח תקפות, קובע סדר הירארכי, שכולם מתנקזים להנחה בסיסית אחת – הנורמה הבסיסית, שהיא מקור התוקף והסמכות של המערכת כולה. מערכת המשפט בעיקרון הינה מערכת הסמכות, שבקודקודה נורמה בסיסית אחת. נוסחה הכללי על פי קלזן הוא עשה רק מה שהוכר ע"י X כדרך ליצירת נורמות. ההנחה שיש משהו שיש לו תוקף משפי מחייב. הנורמה הבסיסית במדינה עם חוקה - יש להישמע להוראות אבות החוקה. מה הנורמה במדינה ללא חוקה - יש לעשות מה שחברי הכנסת מורים לעשות בחוקיהם. כלומר יש לציית לחוקי הכנסת. מה מקנה תוקף משפטי לנורמה, על פי אוסטין פקודה של הריבון המלווה בסנקציה. אצל אוסטין, חוק תקף, כשישנה סנקציה בצידו. אצל אוסטין אין הבדל בין תקפות משפטית להוראת שודד, שכן התקפות נובעת מהסנקציה. הארט הציג תפיסה המבחינה בין הוראת השודד והוראת המשפט. הוא מציע את כלל הזיהוי שהוא נורמה חברתית – קונבנציה המזהה תקפות הכלל המשפטי. פונקציית כלל הזיהוי והנורמה הבסיסית של קלזן – דומות. כל מה שנובע משרשרת ההסמכות – תקף. אצל הארט – כלל הזיהוי הוא קונבנציה חברתית ואצל קלזן הנורמה הבסיסית, המקבילה כאמור לכלל הזיהוי של הארט, היא יעילות הנורמה. מה הקשר בין ההנחה למציאות – יעילות נורמה הינה יעילה אם נוהגים הנתינים שלה על פיה. נורמה אינה מנוסחת כ"אין לעשות" אלא: "העושה X דינו Y”. הנורמה מכוונות לרשות ולא לאזרח. מי שאמור לפעול על פיה, הינה הרשות. אצלאוסטין היה נמר, כי יש ניבוי של עונש. הסנקציה אצל קלזן הינה נורמטיבית – הרוצח חייב לקבל עונש. אצל אוסטין – אם אין איום אפקטיבי בעונש, הנורמה אינה תקפה. במערכות מוסר ככלל, אין קשר בין יעילות לתקפות. אצל קלזן, אין קשר בין יעילות הנורמה לתקפותה. כך למשל, כשנחקק חוק חדש, הרי שבתחילה איש לא נוהג על פיו, אך עדיין לא יאמר איש שהחוק אינו תקף. רק לגבי הנורמה הבסיסית, יש קשר, אין נורמה בסיסית שאינה יעילה שכן ברגע שאינה יעילה, היא חדלה להיות בסיסית. אומר, שנורמות נשארות תקפות, כל עוד לא בוטל תוקפן, בדרך אותה קבע הסדר המשפטי עצמו. חילופי שלטון, על פי קלזן, אינם מבטאים שינוי בנורמה הבסיסית, או בנורמה אחרת. אילו בשנת 1977, היתה מתרחשת הפיכה צבאית, הרי שהיתה מהפיכה – החלפת הסדר המשפטי הנוכחי באחר, בדרך שאינה לגיטימית. (אינה מוסדרת על פי הסדר המשפטי הקיים). החוקים הישנים לא נשארים בתוקף, כמו בהקמת המדינה,אלא תוקפם מגיע מכוחה של מועצת המדינה הזמנית ולא כמו קודם, מהסמכות שבאנגליה. אם מצליחה המהפיכה, מצייתים האנשים לסדר החדש ומכאן שיש נורמה בסיסית חדשה ועל פיה, הפעילות המהפכנית לגיטימית. הנורמה הבסיסית הישנה אינה יעילה, כיוון שהאנשים אינם מצייתים לה וכל הנורמות מתחתיה, מאבדות את תוקפן. זאת כיוון שתוקפן של כל הנורמות במערכת, תלוי בתוקפה של הנורמה הבסיסית וכשזו איבדה תוקפה, כך גם הן. מהפיכה, יכולה להיות שקטה, כמו בעליית המפלגה הנאצית. כשנכשלת המהפיכה, הרי שהפעילות המהפכנית נחשבת בגידה. שאלת הלגיטימיות, של פעילות מסויימת, הוא הצלחתה של המהפיכה וזה תלוי במידת הכוח של המהפכנים. מכאן שמבחן הלגיטימיות המשפטית הופך למבחן הכוח. נורמה אינה תקפה, אם הסדר המשפטי כולו אינו יעיל, דהיינו אם הנורמה הבסיסית אינה תקפה יותר. בעקרון זה, קלע קלזן למאפיין בסיסי של נורמות משפטיות – הן תקפות רק אם הן משתייכות למערכת נורמטיבית, שהיא גם יעילה. מנהג מבטל הלכה – אם המערכת המשפטית מכירה בעיקרון של מנהג כמבטל הלכות, הרי שלאור המנהג שלא לאכוף את החוק, או לא לציית לו, מפסיקה הנורמה להיות תקפה. אם המנהג אינו לציית לחוק, הרי שהנורמה חדלה מלהיות תקפה. על המערכת המשפטית להכיר ב desuetudo. למרות קיום החוק, המנהג קיים פרק זמן ארוך. הדרך הנקבעת בסדר המשפטי אליו היא משתייכת. כיוון שהסדר המשפטי כולו, איבד את יעילותו ומכאן שכל הנורמות מתחתיה איבדו את תוקפן. כל שתי נורמות, השייכות לאותה שרשרת הסמכה, שייכות בהכרח לאותה מערכת משפטית. כך תקנו, שהותקנו ע"י שר, שהוסמך בחוק, הרי ששתיהן שייכות לאותה מערכת משפטית. אך קיימות גם דוגמאות אחרות. מערכת המשפט באלג'יר, מגיעה עד המשפט הצרפתי, אך אלו הן שתי מערכות שונות., למרות שההסמכה ניתנה בזמנו ע"י דה גול. כך גם מע' המשפט הישראלית בשטחים (שלטון צבאי המגיע מישראל) והמשפט הבינלאומי החל על אותו השטח. כל הנורמות במערכת נתונה, שואבות תוקפן מאותה הנורמה הבסיסית. הביקורת (Harris) טוענת, שקלזן לוקה ב"מעגליות שוטה". בין אינדיבידואציה (האחדה) של מערכת המשפט והנורמה הבסיסית. לדעתו יש ללכת ההפוך – כדי לדעת אם מדובר בנורמה בסיסית אחת, יש לדעת אם מדובר במערכת משפטית אחת. כך בארה"ב – אולי יש שתי מערכות משפט, או שיש נורמה בסיסית אחת המאגדת את ה common law ואת החוקה. מודל קלזן אינו מושלם – קשה למצוא מודל טוב יותר. הבעייתיות מוכיחה רק, כי המושג עצמו אינו פשוט. מדוע נוהגים אנשים על פי הנורמה הבסיסית ? השאלה חשובה, כיוון שאם התשובה הינה רק עקב הסנקציה, הרי שאין למעשה הבדל בינו לבין אוסטין. ביקרותו של הארט על אוסטין אמרה, שניתן לבדוק פנימית – הפנמת הנורמות וחיצונית. אוסטין לדבריו היא נקודת המבט הפנימית. קלזן מצביע על נקודת מבט נוספת, שהארט "פיספס" – ניתן לראות נקודת מבט נורמטיבית, שהיא פנימית יותר לחיצונית, אך לא ממש פנימית. כך למשל, אנארכיסט, שהוא פרופסור למשפטים, או כומר הבקי בהלכה היהודית, עד כדי כך, שהוא נשאל לדעתו. אין הוא מפנים את ידיעותיו אלא רק יודע. הפונקציה של הנורמה הבסיסית הינה ליצור נקודת מבט משפטית. ההנחה בדבר קיומה של נורמה משפטית, הינה הנחה בדבר קיומה של נקודת מבט נוספת, הנותנת פשר לשיח המשפטי ולמושגי התקפות בכלל. ניתן להניח נקודה זו, אך לא חובה לקבלה. קלזן – גורס שהראוי המוסרי והמשפטי דומים, אך נקודת המבט שונה. הכוונה לחירות מדינית – פוליטית. חירות וחופש – Liberty – Freedom. אין הבדל מהותי בין המונחים. חירות שלילית וחירות חיובית. אם אני מנוע לעשות משהו שאילמלא המניעה יכולתי לעשותו, הריני משועבד, כמידת המניעה. תוצאות ההתערבות, בין מוכוונת ובין שלא – הפגיעה בחופש – זהה. לכן פגיעה בחירות אינה חייבת להיות מכוונת. יכולת, או חוסר יכולת כשלעצמו, אינו שיעבוד (אי חופש). יש להבחין בין חירות לבין תנאי חירות. (קיימת חירות, אולי ללא יכולת, לרכוש מותרות. עוני לפיכך, כשלעצמו אינו שיעבוד, אלא אם נוצר כתוצאה מכפייה. מספר אפשרויות הבחירה, קובע את מידת החופש. קשה להציע נוסחה למדידת חירות שלילית. החירות אינה היעדר מכשולים ממילוי רצונות של אדם כיוון שגם דיכוי רצונו של אדם, גם היא מגבירה את החופש. נגטיבית – כיוון שההתערבות גרועה. כמו כן – היעדר (שלילי) מחסומים. אין אפשרות לחירות של האחד, שכן היא תפגע בהכרח בחירותו של האחר. מכאן, שיש צורך להגבילה, באמצעות חוקים, אך מחייבים תחום בו אין לגעת. אצל מיל למשל, עיקרון הנזק. נוזיק מדבר על המדינה כשומר הלילה. הובס מדבר על קוו רחוק – לריבון מותר לחוקק הכל למעט פגיעה פיסית באזרח. חירות שלילית – הדוגמה – הובס. הליברלים – מינימום התערבות בחיי הפרט. חלוקה צ"ל שיוויונית. אצל הובס –אין חלוקה שיוויונית בין הריבון לנתינו. החופש-רק במקום שהריבון לא אמר את דברו. החירות צ"ל מוגבלת על מנת להשיג מטרות אחרות. הובס עמ' 120 עמ' 204 205 חופש והכרח עולים בקנה אחד. מאפשרת להצדיק דיכוי חלש ע"י החזק. חופש שווה לעשיר ולעני הפערים יגדלו. נוזיק (ליברטריאן) סבר שהמדינה תהיה מינימלית ותעסוק במינימום דברים. בנוסף תפיסת חירות שלילית אינה מחייבת דמוקרטיה. חירות שלילית – היעדר מחסומים והתערבות של הזולת (או של המדינה) בהתנהגותו של הפרט. היכן שלא נאמר לנו מה לעשות, אנו חופשיים. חירות שלילית היא חירות מ-התערבות מ-הפרעה. חירות במובנה החיובי – השאלה אינה חירות ממשהו, אלא חירות ל-משהו. השאלה מי הוא זה השולט בנו. ברלין עמ' 173: : 184 מובן פוזיטיבי –נובע ממשאלתו של הפרט להיות ישות חושבת פעילה. "אני" תבוני" - אני דומיננטי, מזוהה אצלו עם תבונה, טבע עליון, עם אני המכוון למה שיספק בטווח הרחוק, אני אידיאלי, אוטונומי.זהו ה"אני" האמיתי. אני זה מנוגד לדחף הלא רציונלי, לתשוקות הבלתי נשלטות, לטבע הנמוך,לרדיפה אחר הנאות מיידיות, שהוא "אני" אחר, נמוך יותר. יכול אדם להיות עבד לעצמו. החירות החיובית עוסקת במכשולים שבפנימיותו של האדם. אין מכשולים חיצוניים, אך יש מגבלות של דחפים ומכשולים פנימיים. האם מחסומים חיצוניים מגבילים חירות חיובית? כן, אם עובדים על האני התבוני. לא – אם עובדים על האני התחתון ואז אפילו מגדילים את החירות החיובית. לפי זה – חירות חיובית – שינהגו אנשים באופן תבוני – רציונלי. מכאן – חירות חיובית – לעשות מה שבאמת אני רוצה והוא מה שהאני התבוני רוצה. תבוני = חופשי ואז גם יהיו שומרי חוק, שכן זהו חוק שהטילו על עצמם, מתוך האני העליון. הקמת משטר שיעניק לאדם חופש שכל יצור תבוני זכאי לו. מה שבאמת רוצים ניתן רק במסגרת חברתית מסויימת, דהיינו אם המבנה החברתי יהיה קנוני – מסויים. בתפיסה זו החזיק למשל רוסו ואצל מארקס. אצל מארקס, החברה תהיה שונה (ממלכת החירות) ושם יהיו האנשים שיוויוניים. (לא מיל והובס – אצלם אתה משועבד הם החזיקו בתפיסת חירות שלילית). על פי טיילור, המעבר למשטר מסויים אינו הכרחי. הטענה כאן לפי החירות החויבית אני יודע מה אתה היית באמת רוצה. כי לא ניתן לא לרצות מה שאינו רציונלי. זהו יותר טוב מפטרנליזם. על האמנה החברתית עמ 31. ...דבר זה ...אין פירושו אלא שיכריחוהו להיות חופשי... המשפט שגוי בהתאם לחירות שלילית ונכון בחיובית. רוסו מבדיל גם הוא בין היעדר איסורים – לחירות. הסתירה מוסברת אצל רוסו – "מהותו לחיות לפי צוו התבונה" = הרצון הכללי (שאינו מצרף הרצונות, אלא הרצון התבוני של כל אחד מאיתנו והוא זהה אצל כולם. אם יש מנגנון היודע לזהות מנגנון זה (החוק), הרי שגם מי שהצביע נגד החוקים, בעצם בחרם, שכן הם=רצון כללי=רצונו של אותו הפרט. חירות חיובית – מוגדרת כקיום פוזיטיבי של תבונה, רציונליות, דיון, כשהם פורחים עם הסרת המחסומים החיצוניים. הסכנה מחירות חיובית – הצדקה למשטר טוטליטרי בשם הרצון האמיתי שלהם. ברלין טוען שכל תפיסת חירות חיובית מדרדרת לטוטליטריות. לא ברור שזה כך הגדרתית, אך כנראה שכוונתו שזו תוצאה היסטורית. אם יש רק טוב אחד כללי, הרי שזו תפיסה אנטי פלורליסטית (אם יש אמת אחת) . אם ניתן להצדיק כפייה בשם ערך אחר גבוה יותר, הרי נשאל אם יש ערך נעלה יותר מהפרט. האם יש ערך נעלה מהפרט, או שהפרט הינו חלק מהמדינה. או ליברליזם, או פשיזם. חירות חיובית – ברלין – מצב בו אדם עושה את שבאמת הוא רוצה. עמדתו האישית של ברלין – חירות שלילית, שכן חירות שלילית תביא חירות חיובית. החשש ביסודו מפני הידרדרות למשטר טוטליטרי. אצל ברלין – תפיסת חירות חיובית תדרדר המדינה למשטר טוטליטרי. אנשים משתנים ונראה לו חשוב לאפשר שינוי כזה, יותר מאשר איפה לאידיאל רחוק. מקבל את שתי הגישות החיובית והשלילית. מי שמחזיק בתפיסה הקיצונית של חירות שלילית הינה הובס – אתה חופשי כשאין מעצורים לתנועה. – לעשות מה שרוצים מכאן יש לעבור לרעיון שמבחין בין מוטיבציות שונות וקובע את החירות כעשיית מה שבאמת רוצים. אנו מכוונים את חיינו Self Realisation. דהיינו לשלב א – לעבור מלעשות מה שרוצים למה שבאמת רוצים. שלב ב' –איננו יכולים לעשות מה שאנחנו באמת רוצים מחוץ לחברה קנונית – צורה מסויימת. רוסו, מארכס מחזיקים בדעה כזו. טיילור אומר שאין צורך במטאפיסיקה להסבר החירות החיובית. השאלה הינה אם באמת ניתן לעבור משלב 2 לשלב 3, אך לא ניתן לכפור בטיעון רק מסיבות שלא ניתן להשתמש במטאפיסקה. בהמשך, מצדיק טיילור את השלב ה 2 ואח"כ יבדוק אם ניתן לעבור לשלב ה – 3. לעבור לרעיון של הבחנה בין מניעים, שכן זה יהא אחד ההבדלים בין מה שרוצים לבין מה שרוצים באמת. לונדון, נחשבת לאחד המקומות החופשיים בעולם. אך דווקא שם המוני רמזורים. דהיינו בעיר החופשית ביותר, מוגבלת חירותו של הנהג לעומת טיראנה הדיקטטורית שבה אין בכלל רמזור. מדידת כמות החירות נותנת תוצאה אחרת, אך איכות החירות שונה. אך ישנה הבנה מקדמית, שפעולות מסויימות משמעותיות יותר מאחרות. דהיינו – יש אבחנה איכותית. החירות הנגטיבית תאפשר מדרג של ערכים – היא תאפשר לא דווקא רצון של האני האמיתי, אלא רצון אוטנטי – הסובייקט הוא הקובע את רצונו האוטנטי, אך מגדירה מחדש חירות באופן שהיא – היעדר מכשולים חיצוניים, או פנימיים, כך שהרצון האוטנטי שלי גובר. עמדת בינים כזו, אינה מתקבלת על פי טיילור, שכן, אם פוסלים התערבות חיצונית, אנו פוסלים את האפשרות שאדם טועה בנוגע לרצון האמיתי. אם אף אחד לא יכול להתערב ורק אני יודע מהו רצוני האמיתי, הרי שאני נפוסל את האפשרות שאני טועה ביחס לרצון האמיתי שלי. אומר טיילור, שישנם רגשות, כמו בושה, פחד שניתן לטעות בהם, שכן אינם רציונליים, בהם אנו חשים שאינם שלנו, במובן שעדיף לנו מבלעדיהם. כך למשל פחד בלתי רציונלי מחרקים וכו. מכאן שתשוקות מסויימות משמשות כמגבלות, כיוון שאינן שלנו, שכן הן כוללות הערכה שגוייה של המצב ושל מה שחשוב לנו. הדרך היחידה לפסול התערבות חיצונית, היה לומר שאין נכון/לא נכון ביחס להערכת הסובייקט. אך אם מודים שרגשותינו עלולים להיות שגויים, כמו בושה, למשל, ואנו גם מודעים לכך, הרי שלא ניתן לפסול את האפשרות, שרגשות אחרים שלנו, שגויים אף הם, בלי שנהיה מודעים לכך. לפיכך – מאפיני החירות הגיוניים על רקע תחושת מטרות חשובות, יותר או פחות ובמידת ההצלחה להגשים מטרות אלה. המשמעותיות שבהן – מה שבאמת אני רוצה – עלולה להיכשל עקב תשוקותינו ולעיתים אומרים שחלקם לא שלנו והם נחשבים כאזיקים. מכאן שהחירות יכולה מוגבלת גם ע"י מכשולים פנימיים ולא רק חיצוניים. לא את כולם הוא יכול לזהות בעצמו, שכן אדם עלול לטעות ולכן לדברי טיילור, לא ניתן לפסול אפשרות לחוו"ד חיצונית בעניין הרצונות האמיתיים של האדם. עמדת ברלין לגבי חירות חיובית – מתייחסת לאיכות מסויימת של קבלת החלטות, שאינה מתקיימת, לאחר שהסרנו מכשולים חיצוניים וקיבלנו את הנגטיבית. משכך, הרי שישנן תיאוריות רבות לגבי קבלת החלטות חופשית. קבלת החלטות חופשית נדרשת אוטונומיה – יכולת להתגבר על תשוקות, מידע. הדיון צריך שיהיה שלא תחת לחץ ועוד. זוהי תפיסתו של ברלין. למולו, תפיסה אחרת, כוללת חירות חיובית אמצעים כלכליים, המאפשרת זאת Sen טוען – אתה חופשי כשיש לך אמצעים לממש את האופציות הניתנות ע"י החירות השלילית. יש מהמשותף בין השתיים – עוני יכול לעמוד בדרכו של אדם אל החופש. אצל Sen ברור למה. לפי גישת פסיכולוגית קבלת ההחלטות, אין לו מנטלית אפשרות לקבל החלטות. שתי הגישות עומדות על כך שחירות אינה רק ממשל המגביל עצמו ואינו מציב מכשולים חיצוניים, אלא הוא חייב לבצע פעולות מסויימות כך שיאפשר להם להיות בעלי אמצעים, על מנת לאפשר בחירה או דיון. החוק מקור משפטי לגיטימי. האם התקדים מקור משפטי לגיטימי ? א. אי הסכמה לקיומו של חוק (מחלוקת בין פוזיטיביסט למשפטן טבע). ב. מחלוקת בין מטרת החוק כמכווין התנהגות, או כמיישב סיכסוכים. ד. שק"ד – גם סיבה למחלוקות. מקורות המשפט ומחלוקות במשפט – זהו מקומו של התקדים. תקדים מחייב – מחייב את בתי המשפט דלמטה ומכתיב את תוצאת המשפט. תקדים מנחה – מבחינה קלאסית – Salmond מתייחס אליו כמקור משפטי נוסף. ההלכה בדין הישראלי, שונה. על פיה, התקדים המנחה מחייב התייחסות ומחייב שק"ד ומחייב הליכה על פיו, אלא אם כן יש סיבה מיוחדת שלא לעשות כן. הקביעה אם פ"ד הוא מנחה או מחייב –נקבעת ע"י הערכאה שנתנה אותו ובאיזה בית משפט נמצאת הבעיה. בפועל גם במערכות משפטיות בהן לא קיימת הכרה בתקדים מחייב, הוא קיים בפועל, כיוון שהוא רציונל אירגוני סוציולוגי כלשהו. מרגע שהמערכת הינה הירארכית, הרי עצם ההירארכיה גורם לדחף להישמע לדרג שמעל. במערכת המשפטית, ישנו כלי ההופך נטיה זו משמעותית יותר והוא העירעור. הוא מקבע את ההירארכיה ומכפיפה את השופט דלמטה לדרגים שמעליו. הסיבות – יעילות, נימוקים אישיים של שופטים, שאינם מרוצים מעירעורים ההופכים את החלטותיהם. כעיקרון, תתנהג המערכת כאילו יש בה מעין תקדים מחייב. רציו – הטעם וההגיון שבהחלטה, יש בו עובדות רלוונטיות לתוצאה הסופית בצרוף הכלל שנקבע כהלכה תקדימית. כל מה שאינו נכנס לרציו. אימרות אגב, שאלות תיאורטיות, מהלך חשיבה משפטי. מבחינה תורתית, רווחה הדעה שהכלל התקדימי צ"ל צר והוא נגזר מהמקרה הספציפי שעמד בפני ביהמ"ש. בשנים האחרונות, האבחנה בין רציו לאוביטר הפכה פחות ברורה, בכך שמעמד האוביטר, התחזק (פ"ד מזרחי) וגם היקפו גדל, עד שכתיבת האוביטר הפכה לטכניקה שיפוטית, באופן שהערות שוליים משמשות את השופט במשפטים אחרים. דרך זו סותרת את הילכת התקדים הקלאסית. הכנה תקדימית כזו בעייתית, שהאוביטר לא נכתב בהקשר מקרה קונקרטי, או בהקשר תיאורטי – ביהמ"ש אינו מחוייב לצדק במקרה ספציפי וקל יותר לקבוע דעה באופן כזה. בנוסף – התקדים מחייב, שכן רוב שופטי בימ"ש הגיעו להכרעה מסויימת. באוביטר – אין רוב. האוביטר יכול להשתנות משופט לשופט. אם אוביטר כזה הופך מחייב – הוא בעייתי. ניתן להיעזר בו לשיכנוע, אך אין להיעזר בו כמקור מחייב. הרציו הוא מה שאפשר לערער עליו. בעייתי - קשה לדעת על מה ניתן לערער ועל מה לא. הרציו, פ"ד מאוחרים יותר השתמשו בו. ביקורת –אם טרם השתמשו בו. בנוסף – גם באיזכור, לא מצטטים את כל הרציו. התקדים מוגבל לעובדות החיוניות שלהן ייחס השופט חשיבות ולא לכל עובדות המקרה. יתרון – התעלמות מהארגומנטציה. אך זהו גם החיסרון, שכן אין תיאור נכון של הפרספקטיבה השיפוטית. רז טוען, שפסק הדין אינו אוסף של טענות, אלא הן יוצרות מבנה מסויים ומאחורי מבנה זה יש הגיון ורציונל מסויים, שהם חלק בלתי נפרד מהרציו וההלכה. היפוך כל העובדות המשפטיות, האם התוצאה משתנה? אם כן, הרי שהעובדות הנ"ל הן חלק מהרציו. יש בכך הגדלה של צפיות התוצאה המשפטית ובכך את היציבות הכלכלית והחברתית ועימה גדלה היעילות. מחיר היציבות – סטטיות גם אם היציבות באה ע"ח האמת. גם גישת דבורקין ומשפט הטבע ישנה העדפה לאמת. צדק שווה למקרים דומים. מכאן עולה עקרון שיוויון הכל בפני החוק ומכאן נובע האמון של האזרחים במערכת המשפט. ההתבוננות השיפוטית מביאה לתוצאות אמפיריוות נכונות וצודקות יותר מאשר נסיונות לשינויים, מרעיונות אקדמיים. דמוקרטיה – דווקא המשפט שומר על זכויות הפרט ואין זה כ"כ רע כשהוא מחוקק, למרות שלא נבחר. אומר רז – הביקורת מתבססת על סיכול ציפיות מוצדקות. במקרים רבים אין זה המצב – אין ציפיות מוצדקות, במקרים לא מוסדרים – לקונות, או כשיש סוגיות שנויות במחלוקת. בהיותם מודעים לכך שהשופטים משמשים כמחוקקים והדבר משפיע על פסק הדין. ברק הציע, שתקדימים יחולו רק על מקרים עתידים, כשהמדובר בצורך בהיפוך ההלכה. אילו היתה ההצעה מתקבלת, לא היתה סיבה להגיש עירעורים לעליון. הצעתו לא התקבלה. אי אפשר להוציא רציו ולכן אין תקדים. תיאורטית, אין זה אמור לקרות. אין זה קורה תדיר. במקרה שחסרה הנמקה בכלל, או כשההנמקה חסרה. כך למשל, כשמתנהלים שני משפטים בבתי משפט מחוזיים שונים, יכולים להיפסק שני פסקי דין שונים. אין הלכה מחייבת. לרוב כתוצאה מרשלנות של מי מהצדדים, או של השופט. מקרים אלה קבועים בהלכות ישראליות, שנקבעו אגב גילוי בעיות כאלה במציאות. פ"ד Donohue v Stevenson – דוגמה (מעוותת) לצרכי שיעור זה. אשה קנתה בקבוק שתיה ממוכר, שהוא גם היצרן, בבקבוק היה חילזון, תבעה את היצרן וזכתה בתביעתה. ראשית, בוררים השופטים את העובדות הרלוונטיות וקובעים הלכה. יצרן + לקוח + פגם + נזק = חבות בנזיקין . זהו בעצם הרציו וזוהי ההלכה. נניח שמגיע מקרה לבית משפט. בודקים ראשית אם מדובר במקרה דומה. ע"מ לקבוע את מידת הדמיון ומכאן האם מונחה בית המשפט ע"י התקדים, נעזרים בתורת האיבחון, שהיא תורה המשלימה את תורת התקדים בעניין הסיוע בקביעת מידת הדמיון. מחד, נעזרים בשק"ד הרחב של השופט ומאידך – קשיחות התקדים ותורה זו מיישבת את הסתירה בין השניים. רק לחלק מבתי המשפט יש את הכוח לבטל או להפוך החלטה – קל וחומר – הלכה. הכוח לאבחן, נתון לכל ערכאה ! (הגישה המרסנת לאיבחון) - ביהמ"ש קובע שהתקדים אינו רלוונטי למקרה הספציפי, כיוון שעובדות מהותיות מהתקדים, או נוספות, או חסרות, או שונות במקרה הנוכחי. אם עובדה שונה מהותית. כאשר במקרה התקדימי היתה עובדה שלא נכללה ברציו של אותו מקרה ולכן היא אינה חלק מהתקדים, ביהמ"ש הדן במקרה הנוכחי, יכול להוסיף כעת את העובדה הזו לרציו התקדימי ובכך לשנות לכאורה את התקדים. התפיסה הינה, שהתקדים היה קיים כבר אז, רק הוא לא היה ברור. מתי יודעים מהו התקדים המחייב? כשנזקקים לו, משכתבים אותו ולמעשה, מאבחנים אותו. רק אז מתגלה לכאורה תוכנו "האמיתי" של התקדים. א. התקדים המתוקן, חייב להכיל את התנאים שהיו קיימים בתקדים המקורי, בתוספת תנאי, או תנאים, המבוססים על עובדות שהיו במקרה המקורי. מכאן נובע, שההלכה תשתנה בדרך של צימצומה. ככל שנוסיף יותר תנאים, פחות ופחות תנאים יענו עליה. ככל שיש יותר החלטות ביניים, השאלה המשפטית בהירה יותר, כיוון שההלכה המשפטית הופכת להיות יותר נקודתית. זוהי הצרה ולכן כל ערכאה יכולה לעשות זאת. ב. התקדים המתוקן, חייב להצדיק גם את המקרה שבו נוצר התקדים המקורי. תנאי זה מבטיח, ששינוי הרציו לא ייעשה רק על מנת לפתור מקרה ספציפי. תנאים אלה נדרשים, ע"מ להבטיח שלא לכל בית משפט יהיה את הכוח לשנות, או להפוך החלטה. לכן כל בית משפט, רשאי לאבחן, שאם לא כן כל בית משפט היה מבצע חקיקה שיפוטית. אם תפקיד האיבחון הוא להימנע מלהחיל כלל, מבלי לסתור אותו, הרי שהוא חייב להצר אותו. האיבחון היצירתי נחוץ לפי רז, כיוון שבתי המשפט לא מקפידים תמיד על ניסוח הכללים. יש לראות את הרציו בהקשר המקרה, שלשמו הוא נוצר במקור. בסופו של דבר, אין זה הליך חקיקה רגיל, עם כל ההליכים המאפיינים אותו. יחד עם זאת, צריך בית המשפט לתקן את הכלל, רק אם הכלל המתוקן טוב, נכון וצודק יותר ואם קיימות כמה אופציות, עלו לבחור את הטובה מכולן. שינוי הכלל, אסור שייבחן רק בהקשר המקרה הספציפי, אלא בהקשר רחב יותר. לכן, האיבחון היצירתי צ"ל מוגבל בכך שהכלל המתוקן יהיה ניתן להצדקה באותו תהליך מחשבתי, שליווה את התקדים המקורי. האיבחון, הוא מודיפיקציה של תקדים, ע"י יצירת כלל חדש באופן מצמצם ובאופן שיצדיק את ההחלטה המקורית. ביהמ"ש מסתמך על היקש, כשיש נקודות דמיון בין המקרה הנוכחי למקרים דומים, כשאין תקדים מחייב. השימוש בכלי זה, נתון לשק"ד השופטים. נלקח מקרה עם עובדות דומות והוא מצדיק על פיו את שיפוטו. השופט, אינו בודק רק את הדמיון בעובדות, אלא גם את מדיניות השפיטה, שיקולי מוסר וצדק. רק אז ניתן לעשות אנאלוגיה כזו. אם הסיבות והמטרות של הכלל הישן, מצדיקות את הכלל החדש, הרי שהדמיון מספיק. טיעון על דרך ההיקש הוא טיעון שעל פיו אותו טעם המצדיק את ההלכה הקודמת יצדיק גם את ההלכה הנוכחית. מחד הכלי חזק, אך מאידך, אין הוא מחייב. זהו כלי השומר על הרמוניה במשפט, למרות שלא קיים תקדים מחייב. לעיתים קונפליקט פרגמטי הוא טוב וכלי זה משמש ליישובו. ההיקש הינו אחד משיקולי בית המשפט והחלטתו אם להשתמש בכלי אם לאו, תלוי במוסריותה של החלטתו. ההבדל המהותי בין היקש לאיבחון – איבחון, נעשה לגבי תקדים כשרוצה ביהמ"ש לחמוק מפסיקה ע"ס תקדים. היקש נעשה כשאין תקדים והוא דווקא כן רוצה להתבסס על כללים קיימים. ניתן להרחיב כלל ע"י ההיקש, אך לא ניתן להצר כלל – להיפך מאיבחון. טענתו – אם נבחן המשפט כמערכת תרבותית נפרדת, נבין טוב יותר את התופעה הנקראת משפט. יתירה מזאת – נבין איך יוצר המשפט משמעות בחיי אדם. שתי התפיסות – כללים ותרבות – כוללות את רוב התפיסות המשפטיות המודרניות. מערכת המשפט כתרבות – דבורקין, גורמים בריאליזם המשפטי, ה – CLS ושאת כולן ניתן לאגד תחת כותרת תפיסת המשפט תרבות. מבחינים בין שחקנים פנימיים (מחוקקים, שופטים, מלומדים, עו"ד) וחיצוניים (כל מי שאינו מחוקק, משפטן). גם הרבה משחקני הפנים רואים את המשפט כמערכת כללים. מייצגה החשוב הוא הארט , אך כמוהו שאר הפוזיטיביסטים – קלזן, אוסטין כו. כלל – הוא סוג של נורמה – נורמה הינה הוראה המכוונת התנהגות של בני אדם. המאפיין את הכלל, בניגוד לסוגים אחרים של נורמות הוא, שתוכנו של הכלל, נמסר בצורה מדוייקת (בניגוד לעיקרון למשל). מכאן, נוצרת משמעות מסויימת של החיים. ההנחה היא שכל המשתמשים במשפט, מבינים את הכללים באותו האופן. זהו הבסיס ממאפייניה של מערכת משפטית. הנחה נוספת הינה חלוקת עבודה בין היצרנים של הכללים לבין מיישמיהם. יצרן הכללים – המחוקק לרוב – בוחן מערכות שונות של עובדות ומציג ערך – מחיר – נורמטיבי לכל סט של עובדות. בית המשפט בוחן את מערכת היחסים המובאת לפניו (העובדות) ומשייך אותה לכלל הנכון, שאליו מוצמד כבר מחיר נורמטיבי. ההנחה – יכול יצרן הכללים לצפות סידרת התנהגויות ולתת לה מחירים מתאימים. לגבי המיישמים – ההנחה שהוא יכול ליישם את הנורמות מבלי שיידרש לפרשם, שכן ההנחה היסודית היתה שכל המשתתפים מכירים ויודעים את הכללים. אופקית – שני כללים אינם יכולים לסתור האחד את משנהו, שכן לכל התנהגות כלל משלה החל עליה. אנכית – קיימת הירארכיה – זיקת הסמכה. הכללים מאורגנים כמערכת. הכללים – חוקים, (תקנות צווים וכו.), פסיקה, אלא שמפסיקה, קשה לחלץ כללים. הארט טוען שבמרבית המקרים קל לחלץ הכלל מהתקדים. אך יש מקום לספקנות כללים על פי הארט, אך אלו הם שולי הדברים. התפיסה צמחה על רקע תפיסת התבונה של ההשכלה, שהחלה במאה ה – 17 (דה' קארט). והשפיעה על התרבות המערבית כולה. המאפיין דגם זה של תבונה, הוא חוסר אמון בתרבות כמקור לדעת ולידע, שכן התרבות משתנה ותפיסת הידע נתפסה כמשהו אחד יחיד אמיתי ואוניברסלי, שאינו משתנה עם השנים והתקופות, דבר שהוא וודאי ואינו תלוי זמן ומקום. התרבות – תלויית זמן ומקום ועובדת קיומן של מספר תרבויות מוכיחה זאת. ע"מ להגיע לאמת האחת, יש צורך במתודה – דרך אחת. המתודה שנבחרה הינה המתודה של מדעי הטבע. למדע הטבע יש שיטה המביאה אל האמת. גם מדעי החברה, אימצו שיטות של של מדעי הטבע. אבחנה בין החוקר לבין מושא המחקר ויש ניתוק מוחלט ביניהם. החוקר אינו מעורב במושא המחקר. עבודת החוקר מאפשרת לו לקלוט את אובייקט המחקר כמות שהוא ואז נקלטת האמת. המתודה מנטרלת תרומה אישית של החוקר. אין השפעה של אינטואיציית החוקר על התוצאות המתקבלות. המדע חותר לניסוח כללים אודות קשרים סיבתיים. גם המדען מתייחס לתופעות אותן הוא חוקר, כחלק ממערכת וכקשורות האחת אל השניה ולא יכולה להיות סתירה בין עקרונות שונים של אותה המערכת. כך גם מי שרוצה לדעת את תוכן המשפט, יכול לקלוט את התכנים – הכללים – והוא יכול להבטיח ידע נכון של העולם המשפטי ותרומת המסתכל, אינה אמורה להשפיע על מערכת המשפט והוא מופעל תמיד בדרך זהה. השיטה לגילוי הכללים – המתודה לגילוי האמת – כלל הזיהוי של הארט - מקביל למתודה של מדעי הטבע. ה"אמת" של מדעי הטבע מקבילה ל"תוקף" של כלל הזיהוי ושל כל נורמה שיכולה להיות תקפה או לא. תרבות על פי מאוטנר - הינה מערכת של משמעות. ישנם תכנים, שבאמצעותם, יכול האדם להבין עצמו ואת האחרים. התרבות הינה אוסף תכנים המקנים משמעות לנו, לחיינו, למה שאנו עושים, כיצד מתייחסים אלינו וכו. התרבות נוצרת ע"י האדם, שהוא עצמו יציר תרבותו. התרבות משתנה ממקום למקום ובהתאמה, משתנים בני אדם ממקום למקום ומזמן לזמן. התרבות גם מעצבת את היחסים בין בני האדם. כך למשל, היא מגדירה מערכות יחסים לגיטימיות וכאלה שאינן לגיטימיות. א. יצירת התרבות - בתרבות הכללית, קשה להצביע על מישהו מסויים, היוצר תרבות, בדרך כלל. המשפט נוצר ע"י גורמים מוגדרים - מוסדות - מחוקקים, בתי משפט וכו. ב. היכן נמצאת התרבות - התרבות המשפטית נמצאת בעיקרה בטכסטים, שמהם ניתן לחלץ משמעויות., בהיותן נגישים לכל. שמירת הטכסטים - קפדנית. בתרבות הכללית - השמירה מקרית ואינה שיטתית. ג. הבקיאות בתרבות - נחלת הכל בתרבות הכללית ונחלת קבוצות מסויימות בלבד בתרבות המשפטית. זו "תרבות של מומחים - מקצוענים. המשפט מחפש את השונות מהתרבות הכללית. הוא מנסה בכוונה, להקנות לאותן מערכות יחסים יומיומיות, משמעויות משלו. הכרעה בסיכסוכים. תפיסת המשפט כמערכת תרבותית אינה פוסלת את תפיסת המשפט כמערכת כללים. היא אינה מבטלת את מקום הכללים, אך אינה מוכנה להעמיד את המשפט כולו על כללים גרידא, אלא מוסיפה להם עקרונות, דוקטרינות משפטיות, נורמות, טיעונים משכנעים, ויכוחים, ציטוטים מספרות וכו. בגישת הכללים, צריך השופט לקשר את הכלל עם העובדות. בגישה זו, פסק הדין הוא טכסט, שבמסגרת העבודה עליו עושים השופטים פעולות נוספות, כמו שקילת השלכות צפויות, כמו קביעת המשמעות הנורמטיבית של ההתנהגות. כאן - בניגוד לשיטת הכללים, בה עוסק המחוקק בכך, משתתף גם השופט בתהליך. השופט גם בוחר - הוא יכול ללכת בכמה כיוונים נורמטיביים, (בהסתייגות אחת) וכל אחד מהם לגיטימי. שופט יכול לכוון פסיקתו, על פי בחירתו את הכיוון שנראה לו, תוך פסילת הכיוונים האחרים. במילים אחרות, למרות קיומן של מספר מערכות תכנים, שכולן רלוונטיות למקרה המסויים, יכול וצריך ביהמ"ש להכריע, באילו תכנים משפטים הוא עושה שימוש ואילו הוא דוחה. חילוקי דעות בין שני שופטים, לגיטימיים ואפשריים בתפיסה זו, לעומת תפיסת הכללים, בה הגדרתית, לא ייתכן מצב כזה. יש מספר פתרונות אפשריים וביהמ"ש אינו יכול להבטיח תוצאה מסויימת, אלא שיהיה הליך (מסויים) הוגן, בניגוד לתפיסת המשפט ככללים. החלטת השופט - "מתערבת בעולם", כדברי מאוטנר, בדיוק במקום בו רוצה ביהמ"ש לעשות שינוי כזה, בהיותו מודע ליכולתו ולפעולתו. השופט בגישת הכללים, חייב להיות בעל יכול הגעה לחקר האמת העובדתית וכן בעל ידע, שיאפשר לו לחבר את הכללים עם העובדות. בתפיסות המשפט כתרבות, חייב השופט בנוסף לכך, להיות בעל כושר שיפוטי, דהיינו היכולת לאתר את השיקולים המתאימים למקרה המסויים ולתת לשיקול "הנכון", את המשקל "הנכון". עליו להיות יצירתי, בעל דמיון ולהיות מסוגל לתפור פתרונות טובים למצבים משתנים, לחזות את השלכות החלטתו וכ. מכאן, שלא רק הכשרה, אלא גם חינוך, צ"ל חלק מהכשרת השופט. על פי תפיסה זו, לא כל אדם יכול להיות שופט. לשופט, חלק חשוב ביצירת המשפט, על פי תפיסה זו. גם זהותו של השופט חשובה ועשוייה לשנות. זהו השדה בו מכוון המשפט את, התנהגות כלל האוכלוסייה, בהקנותו להתנהגות היומיומית, משמעויות מסויימות. ההסתכלות, אינה רק על יצירת המשמעות על שני הצדדים המתדיינים, אלא על חיי המדינה והחברה כולה. הדגש מושם על עובדת היותו של המשפט לא רק נגזר מתהליכים חברתיים, אלא גם מחולל אותם וקובע אותם. במילים אחרות, אין המשפט רק משקף תרבות חיצונית, אלא משפיע גם על האופן, בו תופסים אנשים את עצמם ואת זולתם. חשיבות המשפט והמדד להצלחתו, אינו ביכולת הכפייה של המשמעות שהוא מציע על האזרחים, אלא ביכולתו לשכנע את הציבור, שהמשמעותיות שנותן העולם המשפטי, הוא הטוב ביותר האפשרי. אין לתפוס את האנשים, כעומדים מחוץ למשפט, שכן חייהם ובחירותיהם, רוויים בתכנים שמקורם מעולם המשפט ולא נובעים רק מאישיותם. כבר בשלב הבחירה, שלב ההתנהלות בחיים, נעשות הבחירות בהשפעת תכנים משפטיים. כשיוצר המשפט למשל קטגוריה פלילית בהכאת נשים, הרי שהוא מתערב בחיי הנישואין של האנשים. מאידך, הוא נותן לנשים כוח, לקבל סעד משפטי, כוח שלא היה להם קודם לכן. המשמעות הזו, עשוייה להיות מנוגדת למשמעות היומיומית - כמו תרבות הרואה בגבר מחנך ואז הכאתה, תתפרש כדרך הגבר לחנך אשתו. זהו פירוש שונה לאותה ההתנהגות. המשפט, מכניס משמעות אחרת לאותה ההתנהגות. במקרה כזה, מתחרה המע' המשפטית, במע' היומיומית. התוצאה יכולה להיות: 1) או שתצליח להחדיר משמעות זו ואז נראה את השינוי במע' הכללית. 2) אי הצלחת המער המשפטית לשכנע. ייתכנו מצבים, בו תפעלנה שתי המערכות במקביל. ייתכן גם שיהיו חלקים, בהם לא תיגע מע' המשפט כלל (כמו חלקים מסויימים בחיי הנישואין). תיתכן אז השלמה בין המערכות. הספר נכתב לפני המאמר בספר מדובר על תופעה קונקרטית במשפט הישראלי משנות ה - 50 - עד 80, לאור האבחנות שבוצעו בתרגיל הקודם. הספר מדבר על שינוי במשפט הישראלי - פרק ד' עוסק בסיבות לשינוי. מאוטנר מתאר מעבר מגישה פורמליסטית לגישה ערכית של המשפט. גישה פורמליסטית מכונה "תפיסת המשפט ככללים", כמן פוזיטיביזם. הפרשנות - מילולית (אם יש צורך בפרשנות). היצירתיות - מוגבלת. המערכת סגורה - מדעית. למערכת הגיון פנימי משלה והמשפט מנותק מהמימד הערכי שלו. השופטים עוסקים בכלל ובנורמה ולא בערכים המסתתרים מאחוריה. הוודאות והיכולת לתכנן, הם יעדים חשובים במשפט ולכן השיטה בנויה בדרך זו. בשנות החמישים, ביהמ"ש נקט דרך הנמקה פורמליסטית. יתרונות דרך ההנמקה הפורמליסטית הינם מתן תחושת אובייקטיביות וניטרליות, קל להביא תוצאות שנויות במחלוקת, שכן השפיטה מכפיפה עצמה לחוק ומציגה את פתרונה כפתרון מחוייב מתוקף חוק. קל יותר לבקר את השלטון - לא עקב ערכים טובים יותר, אלא שההנמקה היא עקב קיום החוק. מאוטנר טוען, שביהמ"ש עשה כך, בעת שביקר את השלטון, גם כשהגיע לתוצאות שנויות במחלוקת. פ"ד קול העם - ההנמקה - פורמליסטית. פ"ד בז'רנו - מטפל בחופש העיסוק, דהיינו מתן פתרונות המבוססים על ערכים, תוך הנמקתם בדרך פורמלית. בשנות החמישים, עומד ביהמ"ש מחוץ לחברה הישראלית, שתפיסותיה סולידריות, קולקטיביזם, הגשמה, סוציאליזם - המדינה במרכז ואם הישות במרכז, הרי שהדבר בא במחיר נכונות להקריב את חירויות הפרט למען מטרות הנתפסות כמשותפות לכולם. ביהמ"ש לעומת זאת, רואה צורך להניח תשתית מוצקה של חירויות פרט במשפט הישראלי. מכאן פ"ד כמו קול העם וכו., שאינן קלות לבליעה. הדרך לעשות זאת, עוברת דרך רטוריקה, המציגה את התוצאה כמחוייבת מהשיטה. בשנות ה - 80, עובר ביהמ"ש לדרך הנמקה שונה - ערכית מהותית. מאפייניה: הכרה בהשפעה ההדדית של המשפט והחברה, המשפט ככלי מחנך ומשפיע על החברה ומאידך, המשפט מושפע מזרמי מדע אחרים, מערכים שבחברה. בנוסף - רעיון האיזון בין ערכים מתנגשים, דבר הדומה מעט לחקיקה. ישנו מעבר מלשון החוק, לתכלית החקיקה. מדברים על שכנוע, להבדיל מהוכחה - שכנוע ולא גזירה. פסק הדין אינו מופנה רק למומחים, אלא מופנה לחברה כולה. יש דימויים רבים בפסקי הדין, שפה לא מקצועית, מטאפורות מספרות כללית. ביהמ"ש מדגיש את המהות ע"ח הפרוצדורה. ס' 8 לחוק החוזים - דרישת הכתב. עקרון תום הלב תופס משקל רב יותר. במשפט הפלילי עוברים בדיני ראיות משאלות של קבילות, לשאלות של משקל הראיות. ההנמקות ערכיות יותר ופחות פורמליסטיות. הסיבה - לדעת מאוטנר - החברה כבר אינה הומוגנית. ביהמ"ש חש, שיש לעמדותיו תמיכה חזקה בחלק של הציבור (האליטות הליברליות דמוקרטיות) ועל מנת למנוע הידרדרות לחברה לא דמוקרטית ליברלית, הוא חייב לנקוט עמדה. ביהמ"ש כבר לא מזהה עצמו מחוץ לחברה, אלא בתוך החברה, (חלק) ממנה, אך הוא מזהה מאבק על עיצוב פני החברה והוא כביכול "יורד לזירה" ותורם חלקו לעיצוב זה, מתוך בטחון, שהגיעה השעה לכך והוא חש עצמו בטוח דיו. שנות ה - 50 - קולקטיביזם ציוני, מדינה מעל לכל. ביהמ"ש - ליברליזם, המדינה אמצעי שנועד לשרת הפרט ויש הגנה על חרויותיו הבסיסיות של הפרט. אם נהנית החברה מלכידות חברתית, מוצא עצמו בית המשפט מחוץ ללכידות זו ובוחר להשתמש ברטוריקה פורמליסטית, המתייחסת בקשיחות לכללים. אם פני החברה מזרחה - לכיוון מזרח אירופה, פני ביהמ"ש לכיוון מערב אירופה וארה"ב. בתקופה זו - יש אמון בהנהגה. שנות ה - 80 - מתחזקים הכוחות הליברליים, יש פניה למערב וביהמ"ש ממקם עצמו במרכז הכוחות המעצבים את הליברליזם בחברה, כשהוא נתמך ע"י חוגים רחבים מאד בציבוריות הישראלית. הוא מוצא עצמו בפנים. אם בחברה כרגע יש כלכלת שוק, שמשמעותה אינדיבידואליזם, תחרות, בימ"ש מנסה לבלום את הידרדרות הערכים, ע"י הרחבת האחריות המשפטית (תום הלב, אלטרואיזם) והוא מושך לכיוון הליברליזם הסולידרי. החברה הפכה ליברלית יותר. ביהמ"ש נשאר ליברלי, אך הוא שומר משהו מהסולידריות. החברה בימים אלה - מפולגת וחלק מהדעות, שייכות לגורמים לא מעטים, המוכנים לוותר על הדמוקרטיה, פרוצדורלית ומהותית. שיח "נורמלי" ושיח "לא נורמלי" השיח בחברה זו - הוא "בלתי נורמלי", כהגדרתו של ריצ'רד רוהרטי, כששיח זה מאופיין בכך שאין הסכמה על כללי המשחק. (המחתרת היהודית). ביהמ"ש משתתף בשיח ונוקט ברטוריקה משכנעת של ערכים. בחברה - איומים רבים על שלטון החוק. יש פיחות במעמדה של המנהיגות הפוליטית, המתקשה לתפקד, יש התגברות של אינטרסים פרטיים בפוליטיקה ותגובת ביהמ"ש מתבטאת בהגברת ביקורתו על השלטון באמצעות הגברת השפיטות והמעמד בפני ביהמ"ש. קל יותר להגיע לבג"צ. הוא מדבר על סבירות ולא רק על סמכות השלטון. הוא מדבר על נורמות ציבוריות, שפיטות של הסכמים פוליטיים. הוא מכריע ועוסק בדברים שהשלטון היה אמור לעסוק בהם, כמו גיוס בחורי ישיבה. טענתו המרכזית של מאוטנר בפרק זה: אופן ההנמקה של ביהמ"ש העליון מושפע מאופייה של החברה, בה הוא פועל. מטרתו בתחילה - להגביר את הלגיטימיות של פסיקתו. בשנות ה - 80, בעת שהחברה נמצאת במאבק על זהותה, חלק גדול מהחברה מחזיק בדעות ביהמ"ש ואז עובר ביהמ"ש להנמקה ערכית ומתחיל לתפוס את עצמו כגורם חשוב בעיצוב פניה של החברה. דווקא על פי מאוטנר נראה שנקיטת הנמקה פורמליסטית נעשית דווקא מסיבות לא פורמליסטיות. א. קביעותיו של מאוטנר לגבי החברה הישראלית, כמעט שאינן מעוגנים בבסיס עובדתי, או בבסיס מחקרי כלשהו. כך למשל שבשנות החמישים החברה היתה סולידרית. האם באמת אפיין הקולקטיביזם את החברה הישראלית. אמון בשלטון היה גדול - לא בכל החלקים. ב. בחלק המשפטי, הדוגמאות ברובן שייכות לפסקי הדין של ברק. ג. האם באמת השופטים הם באמת ליברליים, או שהיו באמת פורמליסטיים. פרופ' שחר בעבודתו בנה מאגר ממוחשב של פסקי דין וערך בדיקות שונות לגביהם. בעקבות בדיקת הנתונים, נבנו תיאוריות. שם למשל נראה, כי אורך פסקי הדין גדל, (אולי עקב הנטיה לשכנע). אין מחלוקות בין השופטים. איזכורי חקיקה - כמותם יורדת עם השנים - תומך במאוטנר מחד והפורמליזם יורד, אך מאידך - כמות האיזכורים הכללית, נשארת זהה, דהיינו איזכורי פסיקה תופסים את מקום איזכורי החקיקה.
חייב לשתף אתכם למרות שזה יראה כפרסום אך זאת לא הכוונה!!! היום קבלתי את ספר שביל ישראל החדש מאת יעקב סער ויגיל הנקין. עולה במספר מונים על ספרו של צבי גילת, בעצם הוא ספר אחר לגמרי מבחינת ההתיחסות למסע כולל הכנה לפני המסע, בעיצומו של המסע וכלה בעצות שימושיות ביותר. בפעם הראשונה יש מדריך שמתייחס לשני הכיוונים (סיפור דרך מצפון לדרום ומדרום לצפון), תיאור דרך ענייני וקולע וגם המפות מאוד ברורות, הספר מקצועי ביותר ונראה על פניו שהושקעה בו המון חשיבה ועבודה רבה. כמו שציינתי בתחילת דבריי, אין מטרת דבריי בפרסום הספר, אין לי מניות ברווחיו (לצערי הרב , כמו שהספר נראה הוא יהיה להיט...) אלא כל רצוני הוא אך ורק להביא לידיעת חברי הפורום והאורחים על הספר החדש. אם הוא זמין שם לכולם אז למה לא כאן? לאיתי- מחקתי את הפרסום לספר כולו ולא את הפתיח עליו מדבר יגיל. לגבי פרסום הספר- יש דרכים לפרסם באינרטנט ולהציף את הפורום שלנו בהודעות גולשים זו לא אחת מהן. אם מישהו רוצה להביע דיעה שיעשה זאת על הגבול הדק שבין פרסום גלוי לאיזכור ותו לא. אני משתדל שכל מה שמוצג בפורום למכירה יהיה מאנשים פרטיים ולא חנויות. כאשר יש כמה חנויות וכולן מוזכרות באתר הרי זו תחרות ולא פרסום בלעדי של חנות זו או אחרת. הספר הוזכר כאן מספיק פעמים וכל מי שרוצה גם יראה אותו בחנויות. לחזור שוב ושוב עליו מהווה פרסום לכל דבר, לא משנה מי שם את ההודעה. לגבי האשמות לכאורה לגבי סיבות שבגללה הפרסומת כאן למדריך אסורה, או איזכורים לגבי מספר גולשים באתר זה או אחר, אם ליענקלה יש משהו לטעון כנגד הפורום או מנהליו שיעשה זאת ישירות ולא ברמיזות עבות וללא גיבוי. הפורום לא יהיה מקום להאשים איש, לא בשביל זה הוא קיים. יש תקנון ומי שלא יעמוד בו הודעותיו תימחקנה או תיערכנה. אם אתה גולש כאן- כבד את המקום הזה. מסיבות משקל - למה צריך את שני הכיוונים בספר אחד? אי אפשר להוציא בשני ספרים נפרדים? תוציא? הספר מתפרק? כגולש וככותב בשני הפורומים, אני חושב שרצוי שכל אחד יכבד את המקום בו הוא נמצא. כתבתי רבות בעבר נגד פרסומות כאלה ואחרות. אני אמביוולנטי לגבי דחיפת הקישורים. טוב שהקורא המחפש חומר מקצועי יוכל להרחיב אופקים לפורומים אחרים או מקבילים. אבל יש להיזהר מהפיכת הקישורים לכלי שיווקי. פרסום כן ושיווק לא. סביר בעיניי לכתוב ביקורת על הספרים, בעיניים מקצועיות, של בעלי ניסיון ושבעיניים פחות מקצועיות של בעלי ניסיון ראשוני או חסרי ניסיון. לוותיקים ידועה דעתי על הספר של גילת. כשאניח ידי על הספר החדש אשמח להשוות ולכתוב על כך, בעיניים מקצועיות. בכל מקרה לא בראייה של קידום מכירות. אני מעריך את שני הפורומים כמקצועיים וכנותני חוויית גלישה ולמידה, גם אם שונים זה מזה. כך יש להשאיר זאת. מתוך 600 גרם משקל הספר התוספת בגין תאור הדרך בשני הכיוונים היא כ 100 גרם, השאר זהה לשני הכיוונים (תמונות, מפות). ושני ספרים עולים יקר יותר. אם כבר נכנסנו לדיון על משקל אז הוא שוקל 600 גרם וזה כמו הספר של גילת או 4 מפות סמ"ש. ולכן בעיית "המשקל" אינה קיימת. בכל אופן, אני הדפסתי את ספר הדרך, 8 עמודים על דף A4 (דו צדדי), לא יודע כמה משקל זה היה אבל בכל יום שנגמר דף השתמשתי בו להדליק מדורה, יחד עם המפות שאמטרק העלה.. אני מבין שספר הדרך כבר לא נמצא על הרשת, נכון? נכון, ספר הדרך אינו נמצא יותר ברשת. תוציא מהספר את מה שלא לכיוון שלך, ובסוף כל יום תשרוף את מה שהלכת. כולם קלטו את המסר. מי שרוצה שיגש ויבדוק. מספיק עם הפרסומות. יענקלה,חזרת לכתוב בפורום? יש לי את הספר של צבי גילת וגם רכשתי את הספר החדש. אני רואה שלא אוהבים כאן שכותבים על המדריך. מי שרוצה לדעת את דעתי על המדריך שישלח אלי הודעה פרטית. כמו שכתבתי לעיל - אני משוכנע שהארות או הערות ענייניות יתקבלו בברכה. אני חושב שזה מקום רלבנטי להתייחס גם למקורות ידע כתובים. כל עוד זה לא שיווקי וענייני. זמי, תקן אותי אם אני טועה. נשאלת השאלה - מה זה שיווקי. כל עוד הכותב אינו מרוויח דבר מהארותיו / הערותיו, אני חושב שזה לגיטימי. לא הייתי רוצה שסער והנקין יכתבו על ספרם. אבל הייתי מאוד שמח להתייחסות מכל כותב אחר שאין לו מניות בספר. אנחנו ממליצים (או לא) כאן על נעליים, אוהלים ועוד. אין סיבה שלא נמליץ (או לא) על מדריכים. הפכת להיות חברה בע"מ במקום טיילן בע"מ? אני יודע שטיילנות זה לא משהו שחולף אז בוא נדבר על עוד דברים חוץ מהספר או מפרסומות. אני אוהב יותר כשאתה ואחרים מדברים על טיולים ולא על דברים כמו כל הדיונים בזמן האחרון. אוירת הפיכס נמאסה. וזו אחריות של כולם ולא של מישהו ספציפי. אני לא אוהב את כל מה שנהיה בפורום כאן ובפורום השני. תשאירו את הטיולים מחוץ לויכוחים המסחריים והפרסומיים המעצבנים האלה. יש דברים שראויים לשיפור בפורום כאן ובפורום של יענקלה. במקום לפצל כוחות ולהתכסח אז תשלבו ידיים ותתחילו באמת להזיז עניינים. ואם למישהו אין מניעים טהורים של שיתוף ואהבה לטיולים אז מקומו לא בקהילה הזו. אה כן, וראיתי צבוע, שני שועלים, חזיר בר וצבי! הבוקר בכרמל. אז רבותיי, יש דברים יותר נחמדים לדון בהם. ממש לא נעים לי להגיד את זה, בהתחשב בעובדה שזמי ויענקלה מבוגרים ממני בערך ב80 שנה במצטבר, אבל כל האירועים האחרונים מזכירים לי מאוד את גן חובה.
הגבהת הווליום בניגון המוזיקה הגאורגית ופתיחת הידיים בריקוד אנחנו לא מספיקים לחשוב, לראות ולהעריך את עשייתנו מבחוץ. במידה ולוקחים פסק זמן ומחליטים לנסות להבין את הסוגיה האתנו-התרבותי הנושא הופך לטריוויאלי ואף פשוט. ברשותכם אנסה להמחיש, לחדד ואף להקצין במספר דוגמאות. 1. אני מעדיף באופן טבעי "יהודי אחד מגאורגיה" מאשר אנגלי, אמריקאי, צרפתי וגם גאורגי. 2. אני אוהב חלק מהתרבות ושירה גאורגית (ולא כדרך חיים) ולעתים מעדיף אותה על תרבויות רבות בעולם, לא מתוך נוסטלגיה ולא מתוך היותי יליד גאורגיה ולא בשל עבודתי בגאורגיה, אלא מתוך בחירה חופשית ומתוך ההשוואה לאלטרנטיבות של תרבויות אחרות. במידה ונקודות הומצא מובנות, אוכל בתצורה חופשית לחדד את ראייתי. כידוע, לקריאה בכתובה, "תחת הכותרת של חתונה יהודית", מזמינים רב בגלל התוכן ולא מזמינים כומר מהכנסיה וגם לא מולה מהמסגד. אם עד כאן אנחנו מסכימים ההמשך לוגי יותר. שעושים אירוע תחת הכותרת של "קליטה" ומציינים "45 שנה לעליה", מן הראוי להציג את הישגנו במולדת, עד כמה הפכנו לישראלים ועד כמה נקלטנו והגענו להצלחות בתחומי החינוך, התרבות והמדע. על כן, להציג בערב "יהדות גאורגיה" של "העליה", אלמנטים נוצריים, תרבות זרה גאורגית לא יהודית וזמרים גאורגים (לא ישראלים) שפותחים את האירועים בשפה הגאורגית והמציגים בשל בקשת המארגנים את התרבות הגאורגית הכי ירודה ונמוכה, ולזה מתווסף הצגת שירה גאורגית כפרית ע"י זמרים ישראלים עולים מגאורגיה. לבסוף לא מקבלים, לא נושא יהודי, לא הצגת הישגי הקליטה ואפילו לא תרבות או שירה איכותית. בהמשך לפתיח, אציין שאני כן מקיים אירוע תחת הכותרת של "מפגשים בין מדינות ומטפל בביקורי משלחות בשני הכוונים", אני דואג להציג בביקור של הישראלים בגאורגיה שירה גאורגית בביצוע ע"י גאורגים מוכשרים המציגים תרבות איכותית (מה שלצערי טרם ידוע בישראל) או כמחווה של קבלת פנים והזדאות, שירה בעברית שמושמעת ע"י נוצרים ומאידך למשלחות גאורגיות המגיעות לישראל אני מציג (אך ורק) תרבות ישראלית איכותית ובעברית ולא מתחנפן ומציג חיקוי לא מוצלח בכך שאני גאורגי או נוצרי טוב מהם. יתרה מזאת, יש עניין לעודד קשרים תרבותיים בין גאורגיה לישראל כי הסיבה העיקרית לשינוי תדמיתנו בישראל לאחרונה נעשה בעיקר בשל החשיפה של ישראל לגאורגיה ולתרבות גאורגית איכותית המתבצעת ע"י גאורגית נוצרים. לסיכום, לפנינו בלבול מוחלט בין נושא "יהודי" ו"נוצרי", בין תרבות "יהודית גאורגית" לתרבות "גאורגית". כך למשל אתן דוגמה נוספת: באירוע דתי ומסורתי, למשל בר מצווה, המהווה לסמל וקולמינציה של התרבות היהודית, מתוך חוסר ידע ובלבול אנחנו פותחים את החגיגה בריקוד עם סממנים נוצריים גאורגים ולרוב כהשלמה דואגים להזמין אמנים נוצרים שהמציגים את השירה הכי ירודה והכי נמוכה ושלעיתים כלל לא מוכרת בגאורגיה. אינני יודע מה עוד צריך להסביר? אחרי 45 שנה לעליה לפנינו בעיית קליטה רצינית, כשלון באופן סטטיסטי (אשמח שמישהו יציג מספרים אחרים) שסיבתה בעיקר באתנוס-תרבותי וסגירתנו בגטו תרבותי, בלבול בין תרבות "יהודית גאורגית" לתרבות "גאורגית" ובעקבותיה בעיה בזהות יהודית ובעיה בזהות ישראלית. לסיכום, כל בלבול בין תרבות "גאורגית" ו"יהודית-גאורגית", אינה מביאה לתרומה וכבוד לאף אחד מהצדדים.
נפגשנו לראיון קצר עם יריב שפוצ'ניק (42), מאסטר לקונג פו וין צ'ון. במבט ראשון יריב נראה כאדם פשוט וצנוע, הוא אינו בריון או גדול ממדים, אינו מוחצן או בולט כלוחמי זירה מסגנונות שונים כפי שלמדנו להכיר מהטלוויזיה בשנים האחרונות. אבל במבט שני אפשר לומר שהוא פשוט אינו מסגיר את יכולותיו יוצאות הדופן, מספיק לעמוד בקרבתו בכדי להרגיש באופן מוחשי את העוצמה הרבה שאצורה בגופו. לא יודעים מה אתכם, אבל אנחנו לא ששנו לבחון אותו במגע מלא. ליריב רקע עשיר באמנויות לחימה כאגרוף וקראטה כבר למעלה משלושים שנים, אבל הוא החליט להתמסר דווקא לקונג פו וין צ'ון, סגנון שפחות נפוץ בישראל ועוד פחות בגרסה שהוא מתרגל מאז שנת 2001 ומלמד בעשור האחרון. במהלך הראיון התחלנו להבין כמה נדירים הפוטנציאל שטמון בסגנון אותו הוא מלמד והכישרון האישי שלו. בשנת 2010 כשהשתתף בפסטיבל בין-לאומי לאמנויות לחימה שנערך בהאנוי, בירת ווייטנאם לציון חגיגות המילניום לעיר, יריב זכה במדליה עבור הופעתו, אחד משישים לוחמים מתוך 600 שהציגו יכולות שונות מעולם אמנויות הלחימה המסורתיות של המזרח הרחוק, הישג שבהחלט מכבד את מדינת ישראל. אך כשנשיא הוועד האולימפי של ווייטנאם וסגן נשיא הוועד האולימפי של אסיה דאז – פרופ' חואנג וין זיאנג הודיע קבל עם ועדה שהופעתו של יריב הייתה האיכותית והמרשימה ביותר באירוע (!) זה כבר סיפור אחר לגמרי, זו עדות לרמה יוצאת דופן אפילו בסטנדרטים הגבוהים של מקורות הקונג פו. ש: למרות הניסיון והידע הקודם שלך באמנויות לחימה – מדוע בחרת להתמקד דווקא בקונג פו וין צ'ון? ומה מיוחד בגרסה שאתה מלמד ביחס לגרסאות שונות של הסגנון? ת: מאז שהייתי ילד הערצתי את דמותו של ברוס לי, תמיד רציתי להיות כמוהו. כידוע, ברוס לי התאמן בוין צ'ון לכן החלטתי להתנסות בשיטה גם כן ומיד התאהבתי. השוני בין הגרסאות בוין צ'ון מתבטא במספר רבדים, ניתן לומר שהגרסה הווייטנאמית, אותה אני מלמד, מתאפיינת בעבודה פנימית של הגוף גם לביצוע התנועות וגם לגיוס העוצמה. בגרסה זו על המתאמן להקשיב לכל חלק בגופו בזמן התרגול ולבחון את עצמו באופן תמידי על מנת ליעל את ביצועיו, כך שתרגול נכון בסופו של דבר יאפשר לתלמיד למצות את מירב הפוטנציאל הגופני והנפשי שלו. ש: מה מייחד את שיטת האימון בסגנון בו אתה עוסק לעומת אמנויות לחימה אחרות? ת: שיטת האימון בוין צ'ון בנויה כך שהיא מאפשרת ללמוד כיצד להפעיל את הגוף בצורה טבעית ונקיה ממאמצים מיותרים השיטה מלמדת כיצד להגיע לעוצמת מגע מקסימאלית תוך חיסכון באנרגיה. מה שהופך את הוין צ'ון לסגנון מצוין בניהול קרב מהיר וחזק. ש: ממה אתה הכי נהנה כמורה לקונג פו? ת: כמורה לקונג פו אני נהנה לראות את התלמידים שלי מתקדמים. החיוך על פניהם כשהם מבינים משמעות של תנועה מסוימת לאחר אין ספור ניסיונות, מסב לי לסיפוק רב ומחזק אצלי את התחושה שללמד קונג פו זה עניין בעל חשיבות רבה. ש: במה אתה רואה את תרומת האימונים לחיי התלמידים שלך? ת: מניסיוני, תרומת הוין צ'ון לחיי המתאמנים היא אדירה. כבר מהאימונים הראשונים הם מרגישים משוחררים ושלווים יותר. עם הזמן והניסיון, המתרגל הופך להיות שלם יותר עם עצמו, רוכש ביטחון עצמי ורוכש כלים יעילים להתמודדות במצבי לחץ. אך הדבר הראשון שאני משתדל להנחיל לתלמידים חדשים זה חיוך.. אני מאוד מסכים עם המשפט שאומר "חייך אל החיים והם יחייכו אליך בחזרה". ש: מהן הטעויות הנפוצות ביותר לדעתך ביחס של הציבור לאמנויות לחימה מסורתיות או לקונג פו בפרט? ת: הרבה אנשים שמגיעים לעולם אמנויות הלחימה עושים זאת בהשפעת סרטי אקשן למיניהם, הם מאמינים שתוך זמן קצר יהפכו למעין "גיבורי על", אך בפועל, המציאות שונה לגמרי. התקדמות באמנויות לחימה בכלל ומסורתיות בפרט כרוכה בהרבה עבודה, תרגול ולעתים אף כאב. אלו שלא נשברים בשלב הראשוני של הלמידה עשויים לגלות עולם נפלא של יכולות בלתי מוגבלות הטמונות בגופנו ומעבר לכך את היופי שקיים במערכת היחסים בין האדם לקיום עצמו. ליצירת קשר עם יריב, טלפון: 0544-896960 או בעמוד הפייסבוק "the healing power of chi gong" I am Yariv's student for 6 years now. He teaches me Chi Kung, Nei kung and Vinh Xuan. I enjoy my classes with Yariv very much for his enormous wealth of our art's knowledge and his mastery of patience and smooth delivery. I enjoy sitting to meditations, doing breathing exercises, chi kung movements, martial art drills or just chatting with Yariv to check out his wise views on the worlds affairs. I practice daily outside classes and so, with Yariv's guidlines, I have better and transformed my core muscles, stability, flexibility, breathing qualities and most importantly – my emotional state. I highly recommend taking on Yariv's classes – He is a teacher for life!! I have known Yariv for 12 years, from the times I wirked with him during practice ,and I thought (this is a mistake in itself in Wing Chun) that my situation is fine in my practice with him, I have discovered time and time again that he is full of surprises and that his quiet and easy going appearance is very misleading. And you get served" when he is always smiling and relaxed .Yariv is very patient ,and full of knowledge in this specific martial art and more. When i first met Yariv i was suprised how someone could be in the same time very calm and powerful. He is inspiration for me and many others in Israel who practice kong fu wing chun.
יחסי עובד ומעביד הינם יחסים היוצרים מעמד המזכה במגוון זכויות שמקורן בחוק. יחסים אלה אף טומנים בחובם חובות ומגבלות רבות על המעסיק. מעבר לעלויות הכספיות הגבוהות הכרוכות בהעסקת עובד ישנן הוראות רבות המטילות על המעביד חובות כלפי עובדיו – חוק עבודת נשים מגביל ואוסר פיטורי עובדת הרה, חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה מטיל מגבלות רבות על הפלית עובדים בעלי שונות וכהנה איסורים ומגבלות. מעמד זה של עובד לא נוצר בעיקרו בהסכמה בין הצדדים אלא הוא נלמד ממסכת היחסים כפי שקוימו בפועל ועל פי מבחנים אובייקטיביים שפותחו בבתי הדין לעבודה. התמורות בשוק העבודה, ההעסקה ההולכת ומתרחבת בתבניות בלתי שגרתיות ויצירת מודלים חדשים של עבודה, הגדילו את מעגל מבצעי העבודה ואת מספר נותני שירותים שאינם עונים על המבחנים הקלאסיים לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעסיק. להבדיל מעובד שכיר אשר בינו לבין מעבידו נקשרים יחסי עבודה וקיימת לו הזכויות וההגנות העומדות לעובד מכוח משפט העבודה , הרי שמשתתף חופשי הינו נותן שירותים שאינו שכיר ואינו עצמאי אשר על פי רוב אינו זכאי לזכויות של עובד. ניתן למצוא הבדלים מהותיים בדפוס ההעסקה של "משתתף חופשי" - להבדיל מעובד שכיר אשר האפשרות לסיים העסקתו הינה לעיתים מוגבלת ולעובד מוקנות הגנות שונות (לדוגמא- האיסור על פיטורי עבודת הרה, פיטורי עובד אשר נקרא לשירות מילואים וכיו"ב) הרי שההתקשרות עם משתתף חופשי הינה גמישה וניתן להפסיק לקבל שירותים ממנו בכל עת. כמו כן, להבדיל מעובד שכיר אשר אינו יכול לקבוע עם מעסיקו סיכום המנוגד לחוקי המגן – ואף אם נתן הסכמה כזו, היא הינה חסרת כל תוקף, הרי שפרילנסר רשאי לסכם עם מקבל השירותים כל סיכום שהוא ולהסכמות האמורות יהא תוקף מחייב לשני הצדדים. בנוסף לכך, הרי בניגוד לעובד אשר מעבידו אינו רשאי לפגוע בהיקף עבודתו ובשכרו, ופגיעה כאמור עלולה להביא לחיוב כספי של המעביד כלפי עובדו - מקבל שירותים יכול לקבוע עם הספק את היקף העבודה הדרוש אד-הוק ובהתאם לצרכיו. להתקשרות זו אף מספר יתרונות כספיים: (א) התשלום הינו עבור ביצוע עבודה. במקרים בהם אין עבודה מקבל השירותים אינו חייב בתשלום. (ב) תנאי ההתקשרות ברורים ומוגדרים ואין "הפתעות" למקבל השירותים. (ג) כמו כן, מדובר במערכת יחסים אשר לכאורה הינה פשוטה וברורה. (ד) ישנה גמישות רבה ואפשרות לניהול התמחרות בגין כל עבודה. (ה) בעל העסק הוא אשר קובע את סדר היום ואת אופן התנהלות העסק ודרך ניהולו. (ו) בדרך כלל התשלום גבוה יותר מהתשלום לשכיר. (ז) ניתן לרשום כהוצאה מוכרת חלק לא מבוטל מההוצאות השוטפות. חשוב לציין התואר שבו מכנים אדם בחוזה שבין שניים, אין בו כדי לקבוע את "מעמדו" של אדם ואף קביעה חד משמעית שהיחסים בין שניים אינם יחסי עובד ומעביד אין בה כדי לקבוע את מהותם של היחסים המצביעים על ההפך. בהתאם, נוהגים בתי הדין לעבודה לבחון את יחסי ההתקשרות על פי מהות היחסים ולא רק בהתאם לאופן בו הוגדרו על ידי הצדדים. המבחן הרווח בבתי הדין לעבודה לענין קביעת מעמדו של מבצע העבודה, הוא המבחן המעורב. מבחן זה מכיל בקרבו את מבחן ההשתלבות ומבחני משנה נוספים כגון: כפיפות ואופן הפיקוח על ביצוע העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. הפסיקה קבעה, כי מבחן ההשתלבות הוא המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה וכי יש ליתן לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב. מבחן ההשתלבות מצידו מורכב משני פנים, פן חיובי ופן שלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה האם מבצע העבודה משתלב בעסקו של נותן העבודה. ככל שהתשובה לשאלה ראשונה זו הינה חיובית, נבחן הפן השלילי. במסגרת שלב זה נבחנת השאלה האם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו, היינו האם מבצע העבודה השתלב במפעל או שסיפק את שירותיו במסגרת עצמאית.
הגשם מאחרינו והימים החמים כבר כאן - וזה בדיוק הזמן להעביר את הזמן בשעות הערב במרפסת או בגינה, בפינת הישיבה הנעימה והנוחה. אז מה יצריך מכם הכי פחות תחזוקה, איך תתאימו את הרהיט לסגנון העיצוב של הבית ומה לא מתאים לאקלים הישראלי. כך או אחרת, לא משנה איזה ריהוט תרכשו, קחו בחשבון שעדיף שהוא יהיה באזור מקורה, במיוחד אם אתם רוצים שהוא יחזיק מעמד שנים ארוכות ויצדיק את ההשקעה בו. לא משנה באיזה חומר תבחרו (למעט הפלסטיק הרגיל והזול) מרבית מערכות הישיבה יעלו לכם בין כמה מאות לכמה אלפי שקלים, ויחזיקו מעמד עונה אחת במקרה הרע ושנים ספורות במקרה הטוב. מראה והתאמה לסגנון עיצוב: פלסטיק נחשב לפחות יפה משאר סוגי החומרים. היתרון שלו הוא שהוא קל ונוח להזיז אותו ממקום למקום. כדי להפוך את המראה ליוקרתי יותר ניתן לבחור בריהוט שמשלב אלמנטים של זכוכית ועץ עם הפלסטיק, וחוץ מזה תמיד אפשר לשדרג אותו עם כריות מעוצבות. תחזוקה ועמידות: היתרון של פלסטיק הוא שהוא לא מצריך תחזוקה למעט ניקוי מדי פעם, הוא רחיץ ועמיד בשמש ובגשם ויכול להחזיק כמה שנים ארוכות. האם משתלם? יחסית למחירו הנמוך הוא יכול להחזיק מעמד זמן רב, ויכול לתת תמורה הולמת לשימוש בו. מה שכן, אם הוא דוהה ומאבד את צבעו, לא ישתלם להשקיע בצביעה בו, אלא תידרשו להחליף את פינת הישיבה. הוא מתאים בעיקר לריהוט גן כמו כסאות ושולחנות, ולא יתאים כרהיט שצריך לשאת משקל רב כמו נדנדה, או בסיס לערסל תלוי. מראה והתאמה לסגנון עיצוב: ריהוט גן מאלומיניום הוא בעל מראה קליל. הוא יתאים לבית בעיצוב מודרני, וישתלב במיוחד בקרבת חלונות עם פרופיל אלומיניום. הוא מגיע כמסגרת לרהיטי זכוכית ובשילוב עם PVC. תחזוקה ועמידות: היתרון הגדול של אלומיניום הוא העובדה שאינו מחליד. הוא עמיד בפני תנאי מזג-אוויר קשים ולא מצריך תחזוקה. האם משתלם? אם אתם רוצים שקט תעשייתי, להימנע מלרוץ ולכסות את הריהוט בכל פעם לאחר השימוש והבית שלכם מעוצב בסגנון מודרני, זו הבחירה המומלצת ביותר עבורכם, שנותנת תמורה למחיר. גם אם הוא גבוה יחסית, הוא לפחות יחזיק מעמד תקופה ארוכה יותר. מראה והתאמה לסגנון עיצוב: ריהוט גן מעץ משדר מראה הכי הרמוני בקרבת עצים וצמחים. הוא מתאים מאוד לריהוט גינה, ובייחוד אם הבית מעוצב בסגנון טבעי וכפרי. תחזוקה ועמידות: מבין כל הסוגים העץ יצריך מכם הכי הרבה תחזוקה והתעסקות. הוא יכול להיפגע, להתרחב ולהתכווץ, כתוצאה מהפרשי טמפרטורה, לשנות את הגוון ותידרשו לצבוע אותו ולחזק בו את הברגים מדי שנה. "העץ העמיד יותר הוא עץ הטיק, אבל הוא יכול להיות יקר מדי עבור ריהוט גן", אומר ניצן גרא מניצן פרויקטים. "לכן, העץ הפופולארי ביותר הוא עץ אורן, הוא זול יחסית ויכול לשאת משקל של נדנדה. בכל מקרה, אם בוחרים בעץ אורן חשוב מאוד שהוא יעבור הליך אימפרגנציה (איטום), שתפקידו להגן על העץ מפני מזיקים. סוגי עץ נוספים שיכולים להתאים לריהוט גם הם ספלי, סידר וארז, אך מחירם גבוה יותר". ומה לגבי במבוק? גרא: "זהו חומר גלם מאוד בעייתי שמחזיק מעמד לתקופה מאוד קצרה ומרבית הנגרים לא ישקיעו בו. הוא לא מחזיק יותר מעונה או שתיים במקרה הטוב, באקלים הישראלי". האם משתלם? אם אתם לא מפחדים מחידוש וצביעה מדי פעם, ולא מתכוונים להשקיע יותר מדי בעץ יוקרתי, זהו פתרון משתלם ועמיד לפחות לכמה שנים. בייחוד אם פינת הישיבה מיועדת להיות באזור מקורה, זהו חומר משתלם. גרא מוסיף: "אם החלטתם להזמין מנגר, כדאי שתוודאו שהוא משתמש בברגים איכותיים שעוברים מצד לצד על מנת לשמור על יציבות הרהיט. כמו כן חשוב להקפיד למרות את הריהוט בלכה שעמידה בפני קרני UV או לכל הפחות לשים על העץ שמן לעץ ללא עופרת". מראה והתאמה לסגנון עיצוב: המראה הקלוע המאפיין את הראטן משתלב מעולה עם שטחים ירוקים וצמחים ולכן מאוד מתאים לגינות, לגגות ולמרפסות. תחזוקה ועמידות: ישנם שני סוגי ראטן: טבעי וסיתנטי. הטבעי יקר במיוחד ולא עמיד בפני תנאי מזג-אוויר קשים והפרשי טמפרטורות גבוהים. לעומתו, הסינתטי (שהוא סיבה פלסטי למעשה) מאוד מתאים לאקלים הארץ-ישראלי. כמו אלומיניום גם ראטן סינתטי לא יצריך מכם תחזוקה, יעניק לכם שקט נפשי והוא מאוד אופנתי. הסוג הטבעי, לעומת זאת ייפרם כעבור תקופה קצרה, יישבר בקצוות ויהיה פחות נעים ובטיחותי לישיבה. ועדיין, קחו בחשבון שהצבע שלו עתיד לדהות בשמש, כך שאם הוא מיועד להיות לאורך זמן תחת משטח שאינו מקורה, הוא ישנה את צבעו. האם משתלם? מחירו נע בין כמה מאות לכמה אלפי שקלים. אם אתם מתכוונים להקפיד לכסות אותו בימים החמים מפני לחות, ולאחסן אותו במקום יבש בעונה הקרה - הוא יכול לשרת אתכם לכמה שנים ספורות. קחו בחשבון שתצטרכו להחליף את הכריות עם התבלותן, ולא בטוח שתימצאו את המידות המתאימות.
פתרוסים וכסלוחים אשר יצאו משם פלשתים - משניהם יצאו , שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפים משכב נשותיהם אילו לאילו , ויצאו פלשתים מביניהם (ראה ב"ר לז , ה). ומצרים ילד את לודים - על דעתי , שאלה שמות מדינות , בכל מדינה - משפחה , על כן הם כולם על לשון רבים; גם פתרוסים לעֵד. והראיה הגמורה: אשר יצאו משם , ושם - רמז למקום. גם כפתורים - ילדם מצרים. ובעבור שהבן מאון האב ומכוחו בצלמו בדמותו , יאמר לו ילד. יש אומרים כי לודים - שם אדם , וככה חביריו , וכמוהו "כתים" (לעיל , ד). ויש טענה עליהם , בעבור שאמר אשר יצאו משם - ו'שם' לעולם יורה על מקום. ויש להשיב: "ומשם לא תאכל" (מ"ב ז , ב)!? ויוכל הראשון להשיב , כי מאותו המקום לא תאכל כלום. ויש אומרים , כי יש 'שָם' - רמז לזמן , כמו "שם יצעקו" (איוב לה , יב); "משם רועה אבן ישראל" (בר' מט , כד). ואחרים אמרו , כי הם משפחות ומדינות נקראו על שם הבונה , כמו מצרים. והנה פלשתים גם הם מחם , על כן הזכירם הכתוב. ומצרים ילד - הזכיר למצרים תולדותיו ולא הזכיר מושבם כמו שהזכיר באחרים , כי בבני יפת הזכיר איים (ראה לעיל , ה) , ובבני כוש ארץ שנער ואשור (ראה לעיל , י - יא) , ובבני כנען הזכיר תחומי ארצם (ראה להלן , יט) , וכן בבני שם (ראה להלן , ל); והיה זה , כי מצרים ארץ מושבו ידועה , שהיא נקראת על שמו , והיו כל בניו יושבים כאחד סביבות מצרים , ושם ארצם גם כן כשמם , כי כן מצינו לפתרוסים 'ארץ פתרוס' , והיא מכלל ארץ מצרים , כמו שכתוב "ונתתי יראה בארץ מצרים". "והשמותי את פתרוס ונתתי אש בצען" (יח' ל , יג - יד) , וכתוב במצרים "והשיבותי אותם ארץ פתרוס על ארץ מכורתם" (יח' כט , יד) , וכן "לוד וכל הערב" (יח' ל , ה) , סביבות מצרים , ושמם ושם ארצם שוה , וכן פלשתים , ארצם - פלשת , וכן כתוב "יושבי פלשת" (שמ' טו , יד). ואמר רבי אברהם , כי אלה שמות המדינות ובכל מדינה משפחה אחת , ועל כן הם כולם לשון רבים , והראיה הגמורה - אשר יצאו משם , כי זה רמז למקום. וטעם אשר יצאו על דעת המפרשים - שהולידום , כלשון "מחלציך יצאו" (בר' לה , יא); וכתב רבנו שלמה: משניהם יצאו , שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפין נשותיהן זה לזה , ויצאו פלשתים מביניהם; מבראשית רבא (ב"ר לז , ה). ועל דעתי בדרך הפשט: היו כסלוחים יושבי עיר ששמה כן , והיתה מכלל ארץ כפתור אשר שם כפתורים אחיהם , ויצאו משם - מן הכפתורים אשר הם מזרע כסלוחים והלכו לתור להם מנוחה (ע"פ במ' י , לג) , והניחו הארץ לאחיהם וכבשו להם ארץ ששמה 'פלשת' , ונקראו אחרי כן פלשתים על שם הארץ; והוא מה שכתוב "כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם" (דב' ב , כג) , והם מבני כסלוחים יושבי ארץ כפתור. אשר יצאו משם פלשתים - מכסלוחים , או משניהם , מפתרוסים ומכסלוחים , שהתחתנו יחד. ומצאנו מלת שם נופלת על האדם , כמו "משם רועה אבן ישראל" (בר' מט , כד). כפתרים - תרגם רב סעדיה (רס"ג תורה) 'דמיאטיין' , ו"כפתר" (דב' ב , כג) - 'דמיאטיא'. וזכר זה , שאע"פ שפלשתים מזרע מצרים , ארץ מצרים היתה 'ארץ לא להם' לישראל (ע"פ בר' טו , יג) , וארץ פלשתים היתה ראויה להם , כי היא לארץ כנען. לודים , ענמים , ושאר השמות הנמשכים להם , הם כולם שמות משפחות נקראות בשם המקומות אשר ישבו בהן. הלא תראה שהכפתורים נקראים על שם 'כפתור' , שהיה מקומם (ראה דב' ב , כג) , וכן 'פלשתים' נקראים על שם 'פלשת'. וזכר שמהכסלוחים נשתלשלו שתי משפחות אחרות זולתם , והם פלשתים וכפתורים.
משחק קלפים חדש הנקרא בתרגום חופשי "חדי קרן לא יציבים" (Unstable Unicorns) השלים בסוף השבוע האחרון קמפיין קיקסטארטר מהאגדות. המטרה הראשונית של היזם האמריקני ראמי באדי הייתה לגייס 10,000 דולר בתוך חודש כדי לממן את הפקת המשחק, אבל הוא הגיע ליעד תוך 71 דקות בלבד - ובתום הפרויקט כבר אסף יותר מ-1.8 מיליון דולר בעזרת 30 אלף תומכים מכל העולם. השחקנים במשחק הזה מתבקשים לבנות "צבא חדי קרן". בחפיסה יש שלושה סוגים של חדי קרן – בייבי, בייסיק ו"קסום" - והראשון שמצליח לאסוף שבעה חדי קרן ("אורווה", בלשון המשחק) הוא המנצח. "היזהרו!", נכתב בעמוד הקיקסטארטר של הפרויקט. "אם תתקדמו מהר מדי, אתם תהפכו למטרה של כולם". אך ישנם כמה מכשולים בדרך לניצחון; קלפי "צהלה" (Neigh) למשל יכולים לבטל צעדים אסטרטגיים של שחקנים אחרים וקלפי "פנדמוניום" הופכים את כל חדי הקרן שלך לפנדות. לפי אתר מימון ההמונים, המשחק מתאים לשניים עד שמונה שחקנים בגילאי 14 ומעלה. המשחק צפוי להגיע לתומכים עד פברואר הקרוב. "אם המחשבה על חדי קרן אגרסיביים, אלימים ולעתים פתיינים מדברת אליכם, אנחנו נשמח לתמיכתכם בפרויקט", מסביר היזם באדי בסרטון של הקמפיין. בעמוד הקיקסטארטר אף צוין כי "'חדי קרן לא יציבים' הוא משחק קלפים אסטרטגי שמשלב את שני הדברים האהובים על כולם: הרס וחדי קרן". בראיון לאתר Fortune הוסיף באדי, תושב סנט לואיס בשנות ה-20 לחייו: "תמיד הייתה לי אובססיה משונה לחדי קרן. בעיניי, חדי קרן תמיד היו יצורים מיתיים שקשורים לפאר ולשלמות, אבל אני אוהב להפוך את זה לגמרי". עם זאת, הוא לא נותן להצלחה האדירה לסחרר אותו וכבר חושב קדימה על משחק המשך. כל התגובות לכתבה "פי 180 מהמבוקש: הגיוס של משחק חדי הקרן"
חדרי שינה הם מקום מרכזי בחיים שלנו. אנחנו מבלים בו הרבה מהשעות ביממה. זה אחד המקומות הכי פרטיים שעומדים לרשותנו, ומהווים עבור חלק מקום מפלט משאר הבית- מקום שבו יוכלו לשבת ולהירגע כדי להמשיך ולתפקד בצורה צלולה בהמשך. חדרי שינה הם צורך שמשתנה מאדם לאדם, וכפי שכל אדם הוא שונה כך כל אחד מחדרי שינה צריך להיות שונה. צבעים וריהוט שמתאים לבנאדם מסוים יהיו גרועים עבור בנאדם אחר- לכל אחד יש את הסגנון המועדף עליו והצורה שלו לבטא את זה דרך החדר. יש כמה דברים שכן כדאי לשים עליהם דגש, לעומת זאת- עדיף שהחדר לא יהיה צפוף מדי בדברים- החדר צריך להיות מספיק מרווח כדי לשהות בו בנינוחות ולהתהלך בו בנוחות ועם זאת להכניס בתוכו את כל הדברים החיוניים שצריכים להיות בתוך חדרי שינה. החדר צריך להשרות אווירה נעימה ונינוחה- בין אם זה ע"י צבעים, תאורה, ריהוט, יצירת תחושה של מרחב, צמחיה או כל צורה אחרת שתגרום למקום להיות מספיק נעים כדי לקהל בו שנת לילה טובה. אחרי הכל- השינה שלנו בלילה משפיעה על ההתנהלות שלנו במשך שאר היום. חדרי שינה צריכים לספק את כל הצרכים שלנו מהחדר- בגדול יש כמה דברים שצריכים להיות בחדר שינה- מיטה למקום לאחסון בגדים. מעבר לזה יכולים להתווסף כל מיני דברים בהתאם לצרכים של כל אחד- חדרי שינה עם שידה לספרים ונורות לילה, חדרי שינה עם טלויזיה לבידור, חדרי שינה עם מקום מסוים לילדים או לחיית מחמד וכו'. לסיכום- כשבאים לבחור חדר שינה חשוב לדעת מה הצורך שלנו מהחדר, ואילו דברים אנחנו צריכים כדי לספק את הצורך הזה. חדרי שינה הם לא תורה מסיני, ואחרי שמבינים מה צריך בתוך חדרי שינה קל מאוד לא להתפזר ולהכניס לשם דברים שלא אמורים להיות שם.
מה זה אומר? משלוח מנות בקופסת פח רב פעמית מעוטרת, ובתוכה מגוון של ממתקים ושוקולדים, בהתאם לגודל האריזה. ציורים ושירים שכתבו אנשי העמותה, אנשים בעלי מוגבלויות שונות, מעטרים את הקופסאות. התכולה משתנה, ממוצרים של מקס ברנר במארז אחד, דרך מוצרים ביתיים נטולי שם בשני, מותג וכלה בתערובת של מוצאי עלית וכרמית באחרון. מה אנחנו אומרים? הקופסאות החמודות למראה ישמשו בקלות גם לאחר שהחג עובר, והתכולה המושקעת תשמח כל חובב מתוקים בחג הזה. התרומה החברתית ברכישת המוצר מגבירה בעיניו את הערך שלו – וגם את הציון. המחיר: 54-125 שקל. להשיג בטלפון 03-9011735. מה זה אומר? המיזם של עמותת צ'יימס ישראל מציע מגוון של שבעה משלוחי מנות, החל ממשלוח המגיע בכובע ליצן פשוט וכלה באלו המגיעים עם מאג לשתיה חמה וכפית תואמת, המכילים כולם ממתקים שונים. מה אנחנו אומרים? עובדי המיזם, נפגעי נפש, אנשים עם פיגור שכלי, לקויי ראיה, אוטיסטים ואנשים עם מוגבלויות שונות הנמצאים בתהליך שיקום, יוצרים את חבילות השי הללו. המארזים עצמם אמנם קטנים ואינם יקרים אך מצליחים לספק משלוח מנות ייחודי שיכול במקרים מסיימים להתאים גם למבוגרים. הממתקים השונים מגיעים במרבית המקרים מיצרניות הממתקים הגדולות והערך החברתי שיש לרכישה של מוצרים אלו מעלה בעינינו את ערכם. מה זה אומר? הרשת המתמחה בהרכבה של חבילות שי על בסיס שוקולד בלבד, מציעה שתי חבילות מוכנות מראש. אחת מהן מתבססת על כוס צבעונית עם דמות של ליצן מחוברת אליה, ובתוכה 200 גרם פרלינים ו-2 גביעי שוקולד בצורה של גלידה. מה אנחנו אומרים? השילוב של כלי הקרמיקה מעלה את הערך של המוצר, מאחר שהוא ימשיך ללוות אותנו עוד זמן רב. השוקולדים כאן איכותיים יותר מאלו של מרבית החברות התעשייתיות, כך שהכל ביחד הופ את המוצרים למתאימים יותר למבוגרים, או לילדים עם חינוך קולינרי משופר. מה זה אומר? החברה השיקה שלושה מארזים שונים, המבוססים על דמות המותג שקיבלה את השם לני, ובתוכם ממתקים שונים של החברה. שלושתם, חשוב לציין, מיועדים לילדים. המארז הראשון הוא שקית פשוטה ובתוכה מטבעות שוקולד בסיסיים בטעמי לבן, חלב או מריר, לבחירה. השני הוא מארז קרטון צבעוני בצורת אוזן המן ובפנים רעשן, סוכריה על מקל, סוכריות טופי, חבילת מרשמלו קטנה וחטיף ופל מצופה. הגדול והאחרון הוא בצורת ליצן ובו תמצאו פפיון צבעוני לגזירה, סוכריות על מקל, מארז סוכריות טופי, מארז מרשמלו, חטיף ופל מצופה וכמובן, רעשן. מה אנחנו אומרים? המארזים הפשוטים יחסית מיועדים לילדים, דבר הבא לידי ביטוי באיכות האריזה כמו גם בתכולה. מיועדים למי שאינו רוצה להשקיע כסף רב במשלוח מנות ועדיין לשמח את הילדים. המחיר: 5-11 שקל. להשיג ברשתות השיווק ובחנויות פרטיות. מה זה אומר? החברה השיקה שבעה מארזים שונים המיועדים לשמש כמשלוח מנות בפורים המתקרב, כולם לילדים. מארז קרקס, לדוגמה, מכיל מיני פסק זמן, מיני כיף כף, מיני מקופלת, מיני פרה ביסקויט, שקית קטנה של סוכריות גומיפלצת, שקית קטנה של טופי, שקית קטנה של מרשמלו ורעשן. מה אנחנו אומרים? גם במקרה זה, ברור כי מדובר במוצרים לילדים, והם יתאימו יותר לילדים המכירים כבר את הממתקים המפורסמים של החברה. ייאמר לזכותה כי המבחר הגדול מספק אפשרות בחירה גדולה להורים. המחירים גבוהים יותר מאל ושל המתחרה אך עדיין סבירים. המחיר: 9-20 שקל. להשיג ברשתות השיווק ובחנויות פרטיות. פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, ג, כלכלה, כתבות אוכל, צרכנות, עם התגים אוכל, מזון, משלוח מנות, פורים, צרכנות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.
חברת ססנה הוותיקה היא אחת מחברות המטוסים הוותיקות, הנודעות והטובות ביותר בעולם שעובדת ללא לאות להנדס מטוסים חדשים ולשפר דגמים קיימים. אחד הדגמים האלו הוא מטוס הססנה טורבו 207 שהורכב לראשונה בשנת 1969 ומאז עבר מקצה שיפורים שהביא אותו לצורתו המתקדמת ביום. בניגוד לאבות אבותיו, מטוסי הססנה 205 ו-207, הססנה 207 טורבו ארוך יותר – מה שמאפשר להכניס לתוכו 7 נוסעים, לא כולל הטייס. מטוסי ססנה טורבו 207 יכולים להגיע לגובה מרבי של 26,000 רגל, שהם כ-8 קילומטרים באוויר והמנוע החזק ומיכל הדלק הגדול מאפשרים לו לשהות באוויר במשך 6 שעות רציפות. מלבד המפרט המרשים שלו וגודלו המוגדל, מטוס הססנה טורבו 207 מתוכנן כך שתאי הנוסעים יהיה מרוחק יותר מתא הטייס, מה שמאפשר לטוס בצורה שקטה ובלי להיות מוטרדים מרעש המנוע. במטוסי ססנה טורבו 207 ישנם 4 דלתות שמקלות על כניסה ויציאה מהמטוס, והמטוסים הללו הם אידאלים לטיסות בשמי הארץ ואפילו מחוצה לה. מטוסים מסוג זה משמשים למגוון רחב של פעילויות הודות למבנה הייחודי ורחב הידיים שלהם. מטוסים מדגם ססנה טורבו 207 הם מעולים לתובלה של ציוד ממקום למקום הודות לתא הנוסעים הנרחב שלהם, והם נישאים באוויר בצורה יציבה בזכות מנוע הטורבו החזק שלהם. מלבד זאת, מטוסים מהדגם הזה משמשים אנשים רבים לנסיעות של עסקים, צילומי נופים וגם טיסות פרטיות וגיחות רומנטיות במקומות שונים. מושבי העור היוקרתיים המצויים במטוסים הללו ניתנים לכיוון לפי הרצון והנוחות של כל אחד ואחד, ולכן יש להם שימוש נרחב במגוון תחומים. המטוס מושלם גם לטיסה פרטית לאילת ולשימושים רבים נוספים. השיפורים בעולם האווירונאוטיקה מביאים לייצור של מטוסים קטנים שהם חזקים, עמידים ומאפשרים מגוון שימושים. הססנה טורבו 207 בהחלט עומד בחוד החנית של התחום שלו, ותוכלו ליהנות ממנו במגוון דרכים, בין אם מדובר בנסיעות עסקיות או כאלו שנועדו עבור נופש והירגעות.
לפעמים גורסים כי שמן קוקוס הינו הכי איכותי עבור עשיית שימוש לשם המעטה באובדן של חלבון ונתינת חזות של מראה מיטבי לשיער שלכם. לצד הטרנדיות העכשווית של שמן קוקוס, זה עשוי להיות פשוט לסכל אמירה זאת כפופולרית, במקביל לכל, גרסה זו מעודדת באמצעות כמה הוכחות. שמן קוקוס בריא לשיער? על פי מחקר אשר בוצע בתחום ובדק את ההשלכה של שימת שמן קוקוס, שמן מינרלי או חמניות על גבי שיער, בטרם ולאחר חפיפה, כדי לבחון איזה שמן הגן על מיטביות השיער באופן הכי יעיל, החוקרים אמדו את מידת החלבון שאיבד שיער אחרי כל אחד מהטיפולים הללו. הינם הגיעו למסקנה, כי שמן קוקוס מנע אובדן של חלבון באופן הכי מיטבי, לעומת שמן מינרלי או לחלופין שמן חמניות, כאשר הושם בטרם או לאחר חפיפת השיער. בעצם, שמן קוקוס עומד מעל המאגר בכל מחקר ונראה כי הוא המעיט באובדן של חלבון בשיער אשר לא הוסב לו נזק, שיער אשר הינו חומצן, שיער שעבר טיפול כימי והשיער אשר הינו חשוף לקרני יו וי. מאידך, אף שמן חמניות ואף השמן המינרלי לא הראו השלכה זהה והובחן כי לא עשויים להיות אפקטיביים בהמעטה של אובדן חלבון מהשיער שלכם. נגרס כי המבנה הכימי שלו אחראי לאפשרות המיטבית לשמור על השיער שלכם. הינו עשוי בפרט מחומצת שומן מורכבת משרשרת של מידיום אשר נקראת חומצה לאורית. החומצה הנ"ל נותנת לו מבנה ישר ומתמשך, אשר נספג בשיער שלכם באופן הכי איכותי. שמן של חמנית מורכב במיוחד מחומצה לינולית, שהיא עשויה ממבנה גס מאוד, בשל כך הינה לא נספגת בשיער שלכם באותה הפשטות. הווה אומר – שמן כמו שמן חמנייה או שמן מינרלי עשויים לצפות את השיער שלכם, אבל הם לא ייספגו בשערה באותה הכמות. באפשרותכם להניח אותו על השיער שלכם בכמה אופנים, כדי לעזור לו לשמור על השיער שלכם. הנחת שמן זה על השיער שלכם טרם החפיפה שלו יכולה לעזר בהמעטה של מידת הסבת נזק שעלולה לקרות לו בזמן החפיפה ובזמן שהינו לח. השיער יותר פגיע עבור נזק כאשר הוא לח, מכיוון שיש שינוי מבני רך החל כאשר השיער סופג רטיבות.
עונת מזל סרטן נפתחת בתרועה רמה ב-20-21 ביוני, עם ליקוי החמה העוצמתי שמתרחש בציר הגלובלי, במעלה אפס במזל סרטן. בעת שהשמש חוצה את הציר הגלובלי, אנו חווים גם את יום ההיפוך (היום הארוך/הקצר ביותר). יום ההיפוך הוא עצמו זמן מקודש שבו הצעיף שבין הממדים מצטמצם, אך התרחשות של ליקוי חמה ביום זה ממש מדגישה את האנרגיה ופותחת שער (פורטל) לעולם חדש. כדור הארץ מתכונן לצעוד בנתיב חדש, וכיוון שהפלנטה היא ביתנו, גם אנו נצא למסע אל עולם חדש ולא ידוע. זהו נושא עוצמתי בעודנו מתחילים את עונת מזל סרטן 2020 המלאה בליקויים ובנסיגות. אך כאשר אנו מגיעים לסוף עונת מזל סרטן, ב-22 ביולי, הדברים יתחילו להירגע ואנו נרגיש מעט יותר בנוח עם כל האנרגיות הטרנספורמטיביות הללו של הליקויים והנסיגות. מזל סרטן ידוע בשל טבעו החם, המזין והרגיש, ואלה הם דברים שאל כולם אנו יכולים להתכוונן בעונת סרטן זו. אף על פי שמזל סרטן ידוע באנרגיה החביבה, הרחומה והאימהית שלו, אין זה כל הסיפור. במיתולוגיה היוונית, הסרטן היה שומר האוקיינוסים ומגן כל יצורי הים. כאשר הרקולס החליט להרוג את הידרה, מפלצת המים בעלת תשעה ראשים, הסרטן ניסה לעצור אותו על ידי כך שנשך את רגלו. הרקולס מחץ את הסרטן, והוא זעק ויצר גלים בכל רחבי האוקיינוס. זעקות אלה לא היו רק זעקות כאב, אלא גם הזהירו את שאר יצורי הים שעומד להתחולל קרב. מי יודע כמה יצורי ים ניצלו באותו יום הודות לזעקות הכאב של הסרטן. האלה הֶרָה צפתה בפעולות הסרטן והתרשמה מאומץ לבו ומחביבותו והיא נטלה את חלקיו השבורים והשליכה אותם אל השמים, יצרה את קבוצת הכוכבים סרטן. האנרגיה של מזל סרטן אינה רק מזינה, היא גם נאמנה ומגינה בחירוף נפש. היא תמיד תומכת בכם, היא תמיד דואגת לכם, ובעונת הסרטן, גם אנו עשויים להרגיש שמגנים וששומרים עלינו. לנוכח אנרגיה קוסמית רבה כל כך הסובבת את עונת מזל סרטן הזו, חשוב לזכור לעמוד על דעתנו ולתמוך באחרים, ולעשות את מה שמרגיש לנו נכון ואמיתי בלבבות שלנו. הסרטן הפך אלמותי בדיוק מסיבה זו. הוא קיים כדי להזכיר לנו שאהבה, חמלה וחביבות הם גבורה אמיתית. ליקוי חמה עוצמתי זה יביא התחלה חדשה לא רק ברמה האישית, אלא ברמה הגלובלית. אף על פי שהמהות של ליקוי זה היא להביא את החדש, משהו יהיה חייב להישרף כדי שעולם חדש זה יוכל ללבוש צורה. נסיגה זו תעניק לנו סך של שש פלנטות נסוגות. נפטון נסוג כל שנה, ואף על פי שהאנרגיה שלו מעודנת, הוא יכול לעורר שאלות בנושא מה אמת ומה לא. אנו עשויים לגלות שאנו מסירים את המשקפיים הוורודות שלנו ורואים דברים כפי שהם. נפטון יסוג עד ה-9 בנובמבר, 2020. נגה תחזור לתנועה קדימה במזל תאומים, לאחר שנסוגה מאז ה-12 במאי. נגה לא תחזור לכוחה הקודם עד סוף יולי, אך עם כל יום שחולף, אנו נרכוש בהירות רבה יותר בכל הקשור למערכות היחסים שלנו ולענייני הלב. זהו המיקוד העיקרי למחצית השניה של השנה, בעת שמאדים יסוג במזל טלה מספטמבר ועד נובמבר. עם מאדים הנסוג במזל טלה, הוא יבלה תקופת זמן ארוכה באופן בלתי רגיל במזל זה, ימשוך מיקוד לאנרגיה זו. מאדים במזל טלה הוא יוקד, עקשן, לוחם ועלול לציין מתחים גוברים במחצית השניה של השנה. בתאריך זה חלה הצמידות השניה מתוך שלוש בין צדק לפלוטו, שהן נושא עיקרי בשנת 2020. לאור היערכות זו, יכול להיות דגש על הכלכלה או אנו עשויים להתחיל לבחון את המצב הכלכלי שלנו בקפידה רבה יותר. הליקוי האחרון של העונה הגיע והוא גם הליקוי האחרון במחזור סרטן–גדי. ליקוי זה חותם את המחזור עליו עבדנו כולנו מאז יולי 2018. זוהי אנרגיית שחרור עוצמתית, ואנו עשויים להרגיש כאילו משא כבד הוסר מעל כתפינו. בעת שהמתח מבעבע, אנו גם נתחיל להרגיש שקיבלנו סגירת מעגל בנוגע לדבר מה. חשבו והיזכרו מה שהתרחש בחייכם בסביבות ינואר 2019 לקבלת רמזים. כירון, אסטרואיד הריפוי, מתחיל בנסיגה, מוסיף עוד אנרגיה לקלחת. זה יהיה זמן להיזכר בעבר ולהרהר במסע הריפוי שלנו. אנו עשויים אפילו לקבל תובנות חדשות שיעזרו לנו לנקות כאבים או טראומות מן העבר. כירון ייסוג עד ה-15 בדצמבר. מרקורי יתחיל לנוע קדימה לאחר שהיה בנסיגה מאז ה-17 ביוני. יידרש למרקורי קצת זמן עד אשר ישוב לכוחו הקודם, אבל אנו עשויים להרגיש בהירות מנטלית חדשה, בייחוד בנוגע לדברים שהתעוררו בחיינו לקראת סוף יוני 2020. עונת מזל סרטן מסתיימת עם מולד ירח רגיש. אנו עשויים לקבל תובנות רבות יותר ביחס לליקוי החמה שהתרחש מוקדם יותר בעונה. אם ישנן שאלות שלא נענו, או בלבול בנוגע לשינויים שעלינו לחולל, מולד ירח חדש זה יביא את התשובות. זהו זמן רגיש מאוד, אבל גם אינטואיטיבי. עונת מזל סרטן 2020 היא ללא ספק עונה מלאה בפעילות, אך אנו נזכה באנרגיות עדינות וקלילות יותר כאשר תגיע עונת מזל אריה.
ראש חדש לשירות הביטחון הכללי: יורם כהן. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודיע הערב (יום ב') על מינויו של כהן, שהיה סגנו של ראש השב"כ המכהן יובל דיסקין. נתניהו בחר לעשות זאת לראשונה בנאום בשידור חי, בכנס קק"ל. לדברי נתניהו, "יורם הצטרף לשב"כ לפני כ-30 שנה, הוא עשה מגוון רחב מאוד של תפקידי פיקוד מטה. הוא הגיע לתפקיד סגן ראש השב"כ, כיהן בו שלוש שנים. יורם היה בחוד החנית של העשיה של השב"כ במשך השנים הללו, בייחוד בשנים האחרונות". לדברי ראש השב"כ לשעבר, הראש הבא "בעל דעות מאוד מתונות, איש רציני ומאוד מקצוען". דיכטר: "זה יום קשה למחבלים ולארגוני הטרור. יש לו הרבה חריצים על הקת". גדעון עזרא: "גם אמא של טירקל לא תמצא עליו כלום" את המנהיגות ואת הניסיון כדי לענות על האתגרים הללו. אני בטוח שבזה כולכם מצטרפים אליי כשאנחנו מאחלים ליורם הצלחה בתפקידו החדש כי הצלחתו – הצלחתנו. ברכות ליורם כהן". גם דיסקין בירך את כהן, ואיחל לו הצלחה רבה בתפקידו. בהודעה שפרסמה לשכתו ציין כי נסיונו העשיר, בשילוב יכולותיו האישיות והמקצועיות, יאפשרו לכהן להוביל את השירות בהצלחה אל מול אתגרי ההווה והעתיד. "מינויו של יורם, מועמד שצמח בשורות הארגון, יאפשר לשב"כ לממש את ייעודו - ביטחון מדינת ישראל על הצד הטוב ביותר", מסר דיסקין. כהן יהיה ראש השירות הראשון שחובש כיפה. הוא בן 51, נשוי ואב לחמישה, ומתגורר בירושלים. אחרי שלמד בישיבה התיכונית "מדרשיית נעם" בפרדס חנה, את שירותו הצבאי עשה בסיירת גולני. לשב"כ התגייס ב-1982 ושימש כמאבטח. לאחר מכן היה רכז שטח בנפת בנימין ורמאללה, ובהמשך מונה לראש "חטיבת הסיכול" ביהודה. עם השנים התקדם בסולם התפקידים ומונה לראש האגף לסיכול טרור ערבי-איראני. ב-2003 מונה כהן לראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון. שנתיים לאחר מכן מונה לסגן ראש הארגון, תפקיד אותו מילא במשך כשלוש שנים. ב-2008 נסע לוושינגטון לשמש עמית מחקר במכון וושינגטון למדיניות ארה"ב במזרח הקרוב. בשנתיים האחרונות הוא עמד בראש צוותים שעסקו בגיבוש תפיסת ניהול השב"כ ובנושאים טכנולוגים לעשור הקרוב. לכהן תואר ראשון ושני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. דיסקין, שכיהן בתפקיד הביטחוני הרגיש בשש השנים האחרונות, יפרוש במאי. ההערכה היא כי לפני שקיבל את ההחלטה על מחליפו, האזין ראש הממשלה ברוב קשב להמלצתו של דיסקין. בצמרת הארגון היו לפחות שלושה מועמדים "טבעיים" וטובים שדיסקין יכול היה להמליץ עליהם - ומי שנחשב על-ידי רבים למועמד המוביל היה הסגן המכהן י'. כהן, ראש השב"כ ה-12, ייכנס לתפקידו בתקופה רגישה, לאחר שורה של שינויים וטלטלות במזרח התיכון בכלל, ובזירה הפלסטינית בפרט. דיסקין התייחס לכך לאחרונה ואמר כי ישראל צריכה לשמור על עירנות נוכח ההתפתחויות האחרונות בעולם הערבי. "האירועים שהתרחשו באזור מהווים תמרור אזהרה, ומצביעים כי השקט הוא שברירי. אנו מודעים לעניין, מבינים את המשמעויות ונערכים לכל מה שיקרה". נתניהו, הערב. "מכיר את האתגרים"
''נודע לי עכשיו שהבלוגרית שכינתה את עצמה רפונזל התאבדה היום בצהריים''. כך, בצורה טלגרפית וישירה, דיווח הבלוגר חנן כהן לקוראיו ב''רשימות'' על מותה של אחת הכותבות השנויות ביותר במחלוקת בבלוגוספירה הישראלית. הדיווח הקצר הזה נתן את האות לתחילתה של חרושת שמועות, ניחושים, ויכוחים והתפרצויות שכולם כולם עסקו בשאלות חייה ומותה של הבלוגרית הזו. לא היכרתי את רפונזל. מדי פעם נכנסתי לאתר שלה וקראתי קצת, אבל לא התמכרתי לחיים הסוערים שניהלה מעל דפי הרשת ולא השתתפתי בחילופי המהלומות המילוליות שלה עם בלוגרים כאלה ואחרים. אישית, לפחות, הסגנון הזה אינו מושך אותי ואני מעדיף – מה לעשות – את הענייניות המאפירה ואת העיסוק בנושאים שאינם גולשים אל מתחת לתחתוניו של הכותב. אבל זו הייתה בחירתה של רפונזל. איש איש וטעמו. כינויי הרשת שאנשים בוחרים מעידים, לעתים קרובות, על אישיותם, על הווייתם, על עולם האסוציאציות שלהם. רפונזל, למי שאינו מכיר את אגדות האחים גרים, היה שמה של ילדה מתוקה שנולדה לזוג הורים עקרים שמכשפה עשתה איתם עיסקה נוסח פאוסט: היא תסדר להם תינוקת חמודה והם, בתמורה, יתחייבו להעניק לה אותה במתנה מייד לאחר שתיוולד. וכך היה. לא עזרו להורים בכיים ותחנוניהם: המכשפה הופיעה ונטלה את הפעוטה עימה. כשהייתה רפונזל בת שתים עשרה כלאה אותה אימה בראש מגדל גבוה, מגדל שאף מדרגה או דלת לא הובילו אל פסגתו. הנסיך שהתאהב בה כשראה אותה מציצה בחלון נאלץ לטפס מעלה בעזרת צמתה הארוכה. יום אחד תפסה המכשפה את הנסיך, עיוורה את עיניו ואת רפונזל שילחה את המדבר השומם והיבש. רק שנים ארוכות לאחר מכן נפגשו שני האוהבים ודמעותיה של הנערה האומללה ריפאו את עיוורונו של בחיר ליבה. והם חיו, כמובן, באושר ובעושר עד סוף ימיהם. רפונזל המודרנית חשה, כנראה, כמי שגורלה תאם לזה של רפונזל האגדית. היא חשה כלואה בתוך מערת השדים שלה, הסוגרת עליה מכל עבר. בצר לה, השיבה מלחמה שערה. ההרבה פעמים הגיעה למסקנה שטוב מותה מחייה; שעדיף לה לסיים את אומללותה מאשר להמתין לעיוור כלשהו, אריסטוקראטי ככל שיהיה, שיגאל אותה מנדודיה במדבר ומהכשפים הנוראים המומטרים עליה מכל עבר. היא רצתה, כל כך רצתה, להיות מאושרת – אבל לא ידעה איך עושים את זה. המלחמה התמידית בה הייתה שרויה הביאה עליה לבסוף את קיצה. קראו לה מירב קנר, במקור מירב בן-רובי. נערה תל אביבית שגדלה במשפחה רגילה, לכאורה, מהמעמד הבינוני, אולי הבינוני-גבוה. הבעיות, לדבריה, החלו כבר בשלב מוקדם של ילדותה. היא סיפרה על בית שבו שררה אווירה אלימה. בית שבו מחלוקות בין הבת לבין הוריה הסתיימו בספיגת מכות, בהטחת הראש בקיר, בהתעללויות פיסיות שהקיבה מתקשה לעכל. היא סיפרה על בית ספר חסר כל אכפתיות שביקש מהנערה המוכה להתחשב באביה, שמטופל באישה נכה, והתעלם מסיפוריה על התעללות האב בה עצמה. ''בהחלט יש דברים נכונים בקטע הזה: שמות שהוזכרו, נסיונות אובדניים. אבל המהות שקרית לחלוטין'', הגיב אז האב לפרסומים, ''הפנטזיות עולות ומתרבות. זה מאוד חבל שהיא מעצימה את הטרגדיה שלה. היא לא מתייחסת לכל העזרה שקיבלה כל השנים. היא פוגעת בהורים שלה. אנחנו לא מגלים שוויון נפש. אבל היא גם פוגעת בנכדינו, בילדיה, בעצמה - בצורה קשה מאוד''. היא הגיבה בניסיונות התאבדות חוזרים ונשנים. לפי טקסט שפורסם ב''פיפ'' ושמקורו מיוחס למירב עצמה (ככל הנראה פרסמה אותו לראשונה במודעות שתלתה ברחבי תל אביב), ביצעה את הניסיון הראשון בגיל 16. היא ניצלה. בהיותה בת 18 חזרה 11 פעם על ניסיונות התאבדות. בעקבות כל אלה אושפזה בכפייה. בשנים האות היא נכנסה ויצאה ממוסדות פסיכיאטריים, עברה טיפולים קשים, נתקלה – לדבריה – בפרשנות אטומה שלפיה היא דווקא נהנתה מהמכות שספגה משום שאלה היוו אות וסימן להצלחתה לנצח את אימה במאבק על תשומת ליבו של האב. כשטיפל בה פסיכולוג נודע, היא טענה כי הלה סיפר לה על כיבושיו הרבים והטריד אותה מינית, כולל באמצעות מגע בגופה. היא סיפרה כי הגישה תלונה במשטרה נגד אותו פסיכולוג, אך זכתה ליחס ספקני ומזלזל. על עיתונאי ידוע שעימו קיימה קשר רומנטי סיפרה שהסתיים בכך ש''עזבתי אותו מושפלת ומרוסקת''. לעיתונאי זה ייחסה עוצמה רבה, עד כדי יכולת להשפיע על מנהל ''ישראבלוג'', יריב חבוט, למחוק לה את הבלוג באורח חד-צדדי. ואז היא גילתה את האינטרנט. היכולת לפתוח בלוג חינם אין כסף ולכתוב בו ככל העולה על רוחה קסמה לה. הבלוג שימש לה כערוץ קשר עם הסביבה האנונימית ומרובת המשתתפים שאותה רצתה ליידע בכל חוויותיה. העניין שגילו בה היה מיידי. אישה בוגרת, שסיימה שני תארים אקדמאיים, הקימה משפחה ויודעת לספר בשפה שוטפת ובהירה על תלאותיה במוסדות לרפואת הנפש – זה אינו חזון נפרץ בשום רשת בעולם.מירב החליטה לנקום בהוריה, כמו גם בעוד כמה בני משפחה (שלטענתה היו חלק ממסע הייסורים שעברה), באמצעות הרשת. היא פתחה בלוג שבו סיפרה מה עבר עליה. היא לא היססה להשתמש בלשון בוטה מאוד כדי להבהיר מה היא חושבת על כל מי שלטענתה התעלם מזעקות המצוקה שלה. היא נקבה בשמות אלה שהיו אחראים, לדעתה, להחרפה במצבה. היא ירדה לפרטי הפרטים של ההטרדות, הקטנות והגדולות, שלדבריה ספגה מהם. הציטוטים שלה היו מפורשים, רחוקים מאוד מלשון ההמעטה הזהירה המאפיינת מי שאינו רוצה לשבור את הכלים עם סביבתו. מירב שברה את כל הכלים. היא הרגישה שאין לה מה להפסיד. שממילא כל חייה גרועים ומחורבנים כל כך שעדיף כבר שאי-הצדק יתחלק שווה בשווה עם אלה שגרמו להיווצרותו מלכתחילה. מעין ''תמות נפשי עם פלישתים'' בגירסה אינטרנטית. ההתכתשויות שניהלה עם בלוגרים אחרים לא ידעו גבולות. בעולם המשפט ובתורת העונשים קיים מושג המידתיות. זוהי המילה המגדירה בחירת אמצעי ממגוון אמצעים אפשריים שמידת הפגיעה שלו בזכות המוגנת היא הפחותה ביותר, המועטה ביותר ועדין תשיג את המטרה. על המידתיות קיימת לעתים קרובות הסכמה רחבה גם מבלי שתוגדר פורמאלית (ארצות הברית, למשל, לא תפעיל נשק גרעיני נגד אפגניסטן גם אם בהשראת גורמים בכירים במדינה זו בוצעו פיגועי ה-‏11 בספטמבר 2001). גם ברשת קיימת רמה כזו או אחרת של מידתיות, לפחות ברמה החברתית המקובלת. מירב לא שמעה על המושג הזה. מבחינתה כל אמירה הייתה בה כדי להרתיח, להזעים ולגרום לה לשגר טילים מילוליים פוגעניים, על סף האלימות, אל מבקריה. מירב הניחה זכוכית מגדלת ענקית על העלבונות שלה, על הפגיעות שספגה, על חוסר הנכונות של כל אחד לשתף פעולה עם מה שראתה כתביעה הבסיסית שלה לצדק. היא לא העלתה כלל על דעתה לסלוח, קל וחומר לשכוח. יתכן שכמאובחנת תסמונת הטורדנות הכפייתית צורת החשיבה שלה או התנהגות האימפולסים שלה היו שונים מאלה המוכרים לנו. שהם היו על סקאלה אחרת של התנהגות. שהם הובערו ותודלקו על ידי חומרים שונים מאלה שאנו באים עימם במגע יומיומי. יש מי שיצא להגנתה בגלוי. ''פגשתי את רפונזל, שוחחתי איתה, חולה היא כן, שקרנית היא לא הייתה, לפי כל הגיון סביר היא דיברה אמת'', כתב בלוגר אחד. ''לא כל מה שהיא אמרה היה שקרים אבל אף אחד לא האמין לה, ועשו לה לינץ’ פשוטו כמשמעו!'', כתבה בלוגרית אחרת. התגובות הללו, ניתן להבין מייד, היו חלק מהשבר הדיאלקטי הפוקד את הבלוגוספירה ביממה או שתיים שלאחר מותה של מירב. בין גירסת ה''היינו יכולים לעשות יותר'', המייחסת חלק מהחלטתה להתאבד לעלבונות ולהתקפות שספגה מפעילים ברשת; לבין ה''היא ממילא הייתה חולת נפש בעלת נטיות אובדניות'', גירסה התולה באישיותה של מירב את הווייתה המסוכסכת ואת סופה המחריד. המודעה שנתלתה ברחבי תל אביב. האב הכחיש את ההאשמות (קרדיט תמונה). הצד האחר גם הוא חי ובועט. ''יצא לי להיות בקרבתה כמה פעמים'', אומר אדם שהכיר היטב את פעילותה ברשת, ''היא שידרה אלימות מילולית נונסטופ. זו לא הייתה התפרעות פיסית ממש, אבל המלים שבהן השתמשה, צורת הדיבור שלה, החריפות הבלתי-רגילה – כל אלה שידרו אלימות בלתי-מוסווית''. אדם אחר שצרך את הטקסט הבלוגרי שלה מסביר את הנטייה הזו בתרופות שנטלה. ''היא סיפרה שהיא לוקחת קלונקס'', הוא מדווח, ''אני יודע שקלונקס הוא כדור הרגעה שאחת מהשפעותיו היא הפחתת חרדות, ובדרך כלל זו גם הסיבה שרופאים רושמים אותה לחוליהם. את הקולנקס נוטלים לתקופות קצרות בלבד. הסימפטומים של גמילה מהכדור הזה כוללים, בין השאר, התקפי זעם ואלימות קיצוניים. רפונזל סיפרה שהיא לקחה את הכמות המכסימלית ושהתרופה אזלה מביתה. במלים אחרות, התקפי הזעם הללו נבעו, לפחות בחלק מהזמן, ממחסור בתרופה הזו''. ''היא ניסתה להרוס אנשים באמצעות הכפשתם ברשת'', אומרת מישהי שעקבה בעניין רב אחר המתרחש, ''אף אחד הרי לא יודע באמת מה קרה בינה לבין הפסיכולוג או בינה לבין העיתונאי. אלה דברים שקרו בסיטואציה הברורה של אחד-על-אחד וגירסתה אינה בהכרח אמינה יותר מגירסתם. אבל לא כל אחד שיוצא נפגע מסיטואציה כזו רץ מייד לרשת ומנסה לחסל את הקריירות של הפוגעים. יש הרבה אמצע בדרך, הרבה שטח אפור בין הקיצונויות, ומירב לא הכירה את זה ובמידה שהכירה – לא הייתה לה סבלנות. מבחינתי, היא עשתה דברים שלא ייעשו. המיניות שלה הייתה בוטה מאוד, חריפה, כמו סגנון הדיבור שלה. הסיפורים שלה היו חזקים ומזעזעים. אבל כך בדיוק גם הייתה ההתייחסות שלה לאלה שניהלו איתה רומן, לפחות לפי דבריה. לספר על פגם או חולשה של גבר שהייתה איתו בסיטואציה אינטימית זה משהו שאני לא מסוגלת לחשוב שהייתי עושה. אתה יודע איזו השפלה הייתי עוברת לו סיפר פרטנר שלי ליחסים על פגמים במיניות שלי?''. ובלוגר אחר סינן: ''טוב שהמפלצת החולה הזאת התאבדה, וטוב שהיא עשתה זאת לבד, בלי לקחת מישהו נוסף איתה. נקי וחלק, בלי להשאיר עקבות, חוץ מהצלקות של כל אלה שהיא פגעה בהם''. אחד הפוסטים האחרונים שלה התמקד במה שראתה כנקמה הסופית. היא עשתה אאוטינג לכולם: לעיתונאי ששנאה, לבלוגרית מוכרת שניהלה איתו רומן, לפסיכולוג שתיעבה, לבלוגרית ידועה הפועלת - לפי שעה - תחת כסות אנונימית. זו הייתה השורה האחרונה של חייה. כפי שאמרתי, היא לא ידעה לשכוח או לסלוח. האש שבערה בה תדלקה אותה במלאי אינסופי של שנאה ובוז לכל מי שלא הזדהה עם שיגיונותיה והראה כלפיה אהדה מיידית. האאוטינג הסופי נועד, אולי, להביא לכך שדעת הקהל תסגור חשבון עם אלה שנכללו בו, כאשר ברקע עומדת תחושת האשמה הקולקטיבית שתרבוץ כעננה על הבלוגוספירה לאחר מותה. קצת מזכיר את התיזה של מייקל אפטד ב''אגאת'ה'', אותו סרט ישן שניסה לברר מה עלה בגורלה של אגאת'ה כריסטי באחד עשר הימים הנעלמים ההם שבהם חיפשה אחריה כל בריטניה. פרשת חייה הסוערת של מירב קנר היא מיוחדת מכמה סיבות. היא הבלוגרית בעלת הפרופיל הגבוה ביותר שטרפה עד כה את נפשה בכפה. היא לא הסתירה ולו לשנייה אחת את בעיותיה הנפשיות. היא הותירה שאלות פתוחות בהקשרים של אתיקה רפואית; של יחסי מטופלים עם כאלה שאינם מטופלים; של הזכות והחובה לשמור על פרטיותם של בני אדם ברשת, גם כאשר מייחסים להם ביצוע עבירות; של חופש הביטוי בכלל, ובבלוגים בפרט; של השימוש בבלוג כבאמצעי לניהול מלחמה על דעת הקהל, כולל באמצעות רטוריקה קיצונית; ושל עוד תריסר סוגיות שלא ניכנס אל כולן כאן ועכשיו. מלבד הבקשה, הכמעט בנאלית כשלעצה, שרפונזל תמצא סוף סוף מנוחה לנפשה הסוערת, הרי שמותה מטיל עלינו לדון ברצינות בכל הנושאים הללו. מי ייתן ודיון כזה אכן יתקיים. (כנראה שאני לא ממש מחובר לבלוגוספירה) חוץ מקריאת אי אלו פוסטים שלה, דווקא בזמן האחרון, ולכן לא יכולה להיות לי דעה באשר לכל ההאשמות והטענות, מי כן צדק, מי עשה מה וכו', אני יודע רק ממה שכתבו ועוד לא צינזרו. אבל יש כמה דברים כל כך נכונים בצעקה שלה. הקלות שבה עושים מכל מה שבן אדם אומר שקרים, כמו שתרזימאכוס כתב, הלגלוג שהיא חשה מהסביבה אלה דברים שמוכרים לי היטב. לא יכול לקבוע לגביה, אבל יש דברים כאלה: לינץ' על האמינות של בן אדם, הצגתו כשקרן טוטלית וחסר זכות להישמע. וגם מה שהיא אמרה על יחס החברה לחולי/פגועי נפש מדוייק וראוי להבלטה, ואת זה אני אומר בתור מי שאינו נמנה עמם אבל מכיר את הנושא מקרוב וגם מכיר אישית את ההרגשה של להיות מתוייג כאחד מהם ע''י אנשים מסויימים. יש דמוניזציה מצד אחד (עוד מהילדות, הטבעת המושג ''חולה נפש'' במוחי נעשתה כשילדה מהכתה נאנסה ונרצחה, ואמרו שזה ''חולה נפש'' למרות שהתברר שזה סתם סוטה מין, אבל ההטבעה נשארה ומן הסתם לא רק במוח שלי) ורומנטיזציית יתר מצד שני, כאילו כולם ואן גוך (בסך הכל גם הוא איש שמאד סבל). כל מה שהאנשים האלה רוצים זה שיתנו להם לחיות בכבוד אדם, והיא כנראה לא קיבלה אותו מילדותה (אם היתה חולה כבר אז או רק לאחר מכן, אי אפשר לדעת), והכניסה את עצמה לפסיכולוגיה של לא לצפות לו, ולא להאמין באף אחד. אולי על הדבר הזה היו צריכים לעבוד בטיפול בה, ואם לא עבדו על זה אז המטפלים שלה באמת היו גרועים. הכרתי את מירב וירטואלית בלבד, אולם החלפנו מיילים ועזרנו זו לזו ברמה של פעילות חברתית. חשוב לי להזכיר עד כמה היא ניסתה לשפר את עצמה - להיות אדם טוב יותר בעיני עצמה, אם זה ע''י פעילות חברתית ואם זה ע''י הפנייה לצמחונות. למרות שלדבריה, גם אני הפכתי בימיה האחרונים לבוגדת ומאכזבת, זה בכלל לא משנה לי. היא לא הייתה רעה ולא הייתה מפלצת. היא הייתה חולה והיא סבלה והיא הרגישה בודדה ברמות שאף אחד מאיתנו (אני מקווה) אף פעם לא יוכל להבין.. כואב לי עחיה ועל ילדיה הקטנים. מאד. אני אתגעגע. אני התוודעתי אל הבלוג של רפונזל רק 3 ימים לפני שהיא התאבדה, ובתור מתבוננת מבחוץ שלא היה לה זמן רב להסתגל, חטפתי שוק. בדיוק כמו שמישהו שהיה נזרק לתקופת השואה ישר לפיתרון הסופי בלי ההסתגלות האיטית לאנטישמיות שהלכה וגברה היה חוטף את שוק חייו. מה שראיתי היה בחורה אומללה וחולה שכל העולם קם עליה להחניק אותה ולשבור את רוחה. כל כך הרבה שינאה ושיטנה נשפכה עליה בטוקבקים, אני הייתי המומה. אני עצמי פרשתי מפורום מסוים בגלל הערות הרבה פחות בוטות, וזה מה שהיא היתה צריכה לעשות, אבל היא לא יכלה, היא יכלה רק לסגור את הבלוג שלה לתגובות אבל לא לצאת לגמרי מהמשחק. היא כל כך שיוועה להבנה וסימפטיה וכל כך קיבלה את ההיפך הגמור שפשוט כואב הלב. רק אחר כך הבנתי שהיא התקיפה בחריפות אנשים ולכן פנו נגדה. אני חושבת שהרבה מאוד בורות סביב העניין של מחלות נפש הביא לכל זה, אנשים אמרו שהיא היתה מרושעת משום שהתקיפה אותם בנקודות הכואבות. צריך להבין שחולי נפש אינם מרושעים הם פשוט חסרי סינון. כן, בדיוק ככה היה נראה העולם שלנו אם היינו מסירים את כל המחסומים החברתיים הצביעות והטקט. הרבה אנשים חושבים עליכם דברים הרבה יותר גרועים אבל הם לא אומרים לכם את זה בפרצוף. הרבה אנשים יודעים על נקודות התורפה שלכם אבל יהיה להם מספיק טקט ללכת מסביב להן. דבר שני: ראיתי שחלק מהאנשים פיקפקו שהיא בכלל עברה התעללות בילדותה, שוב תוצאה של בורות. חולי נפש לא נולדים ככה, אתה אף פעם לא תראה תינוק חולה נפש. קרוב לודאי שאדם נולד עם זרע הפורענות אבל הוא יכול לא לגלות את זה כל חייו אם הם יתנהלו על מי מנוחות. כל חולה נפש יכול להגיד מתי ולמה התפרצה אצלו המחלה ותמיד מדובר באירוע קיצוני בכל קנה מידה אובייקטיבי. אני מכירה בחורה שהמחלה התפרצה אצלה בצבא משום שהיתה עדה לאירוע קשה בשטחים, ואישה אחרת שהמחלה התפרצה אצלה אחרי החתונה משום שבעלה היכה אותה. אם כבר מישהו מפגין בורות... אני מציעה לך לקרוא ספר כלשהו בנושא פסיכולוגיה אבנורמלית. חולי נפש רבים בהחלט נולדים ככה. סכיזופרניה, למשל, זו מחלה תורשתית, וזה כבר ידוע - גם הסוג האורגני (חדרי מוח מוגדלים) וגם הסוג הביו-כימי (''השערת הדופאמין''). מועד ההתפרצות שלה שונה בקרב אנשים, אבל הבסיס שלה - מולד. גם למחלות נפש אחרות יש בסיס ביו-כימי פיזיולוגי. בעצם, המחלה היחידה שהצליחו לקשור בשיעור גבוה מאוד להתעללות בילדות היתה מחלה מאוד שנויה במחלוקת ומאוד נדירה - פיצול אישיות (multiple personality disorder). מירב טענה שהיא סובלת משתי מחלות מוגדרות - הפרעה אובססיבית קומפולסיבית ודיכאון קליני (מז'ורי). לשתי המחלות האלו יש בסיס פיזיולוגי ויש תרופות (וטיפולים נוספים - כמו טיפול קוגניטיבי וביהוויוריסטי) שמטפלות בהן בצורה די מוצלחת. אגב, שתי המחלות האלו לא יכולות להוות תירוץ להתנהגותה. שתיהן מקשות מאוד על החיים, אבל לא משבשות את בוחן המציאות או את האבחנה בין טוב לרע, התנאים ל''אי שפיות''. ומאחר ויש דברים שאמרה על אנשים שאני ואחרים יודעים בוודאות שאין להם שום קשר לאמת, אני לא רואה שום סיבה הגיונית למה לא לפקפק בסיפורי ילדותה. מה שהיא עשתה לאנשים אחרים, היא עשתה מתוך רוע צרוף, שאינו קשור בשום צורה למחלות הנפש שלה. ויש לזכור, שבצד השני של הרשת עמדו אנשים שנפגעו ממנה קשות, שסבלו ממנה עמוקות, או בקיצור - גם כן, בני אדם. לא רק שקראתי ספר אחד בפסיכולוגיה, יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה ועבדתי שנה שלמה עם חולי נפש במסגרת עמותת אנו''ש, וכל מה שכתבתי, כתבתי על סמך ניסיוני בתחום. בקיצור, מה שאת אומרת זה שנכשלת כישלון טוטלי במבחנים, ובאנו''ש שמחו מאוד להיפטר ממך (את זה ניתן להבין מהדברים השטותיים שכתבת למעלה, שכל מי שיפתח DSM או ספר פסיכולוגיה יבין מיד את מופרכותם). למדתי עם אנשים כמוך, שמייצגים את הגישה הכי מתנשאת ביקום, וגורמים לסבל בקרב המסכנים שאתרע מזלם לקבל אותם כמתנדבים. לרוע המזל, לחוגים לפסיכולוגיה והגישה ה''מדעית'' שלהם אין דרך טובה לסנן את הדברים האלו. זה פשוט קשה להאמין. את טוענת בעצמך שהכרת את הדברים שכתבה הבחורה - לא את הבחורה אפילו, 3 ימים לפני שהתאבדה, אבל זה לא מפריע לך לספק ניתוחים מלומדים של העניין שלה, בלי להתייחס לצד השני של הנפגעים ממנה, ועוד גיבוב של שטויות על חולי נפש. את למעשה מזכירה לי אנשים בשנה ראשונה של תואר ראשון בפסיכולוגיה, שמסתובב להם הראש מכל הבורים ששואלים אותם ''נו, אתה יכול לתת לי ניתוח אישיות''. בגלל אנשים כמוך אנשים טובים באמת חוטפים את הבחילה ולא ממשיכים בתחום. ואת מדגימה יופי בדיוק את סוג הטוקבקים שדיברתי עליהם, המתנפלים, המרושעים, המשמיצים, המניחים הנחות ובונים עליהם מגדלים. הנה כבר הנחת שאני לא קראתי אף ספר פסיכולוגיה, ולאחר שהבנת שזה לא נכון את מניחה שזרקו אותי מאנו''ש (למעשה שוחררתי עם המלצה חמה), אבל זה לא מפריע לך להשמיץ אותי ואת מכירה אותי פחות מ-‏3 ימים, את ''מכירה'' אותי יום אחד! לכך בדיוק התכוונתי, וזה בדיוק היחס שקיבלה רפונזל, את לא מסכימה לדעתי וזה הופך אותי לאויבת המרה ביותר שלך אחרי שתי דקות? לא איכפת לך להשתלח בי ולקלל אותי, כי את לא צריכה לשאת באחריות למעשייך, אנחנו לא ניפגש פנים אל פנים ואת לא תצטרכי לעבור למדרכה השנייה כשתראי אותי, כמה נוח. קצת דרך ארץ! אני הסתכלתי על הבלוג של רפונזל יותר משלושה ימים. היא היתה אשה מפחידה מאד ואלימה מאד ואני לא צריך תואר בפסיכולוגיה כדי להבין למה כ''כ הרבה אנשים פחדו ממנה. מציעה להפסיק להתפלפל בענייני מדע, אקדמיה ופיסכולוגיה. מה עם ''סתם הומניות, אינטואיציה נשית, רגשות אנושיים, אנושיות בכלל? האם באמת צריך תעודות אקדמאיות כדי להחזיק בדיעה וכדי להיחשב ''אנשים טובים באמת''? צר לי מאוד עלייך. זכרי שהשכלה אינה בהכרח חכמה ובטח שלא מוסר. קצת אמפתיה בחברה שלנו לא תזיק, זה הכל. כולנו היום חזקים, אבל בקלות יכולים למצוא עצמינו בצד השני יום אחד. רוית, הוצאת לי את המילים מהפה. המקרה של רפונזל מטריד את מנוחתי לא בגלל או בזכות שסיימתי תואר כזה או אחר, אלא כ''סתם'' סיפור של אישה חולה מאוד שנפלה בין הכיסאות, ככל הנראה נוצלה עקב מחלתה (שהרי כ''כ קל לפטור את כל העניין ב''היא בעצמה אומרת שהיא חולה, מה היא ממציאה דברים על הפסיכולוג'') ובמקום למצוא מילות ניחומים ברשת, מצאה גידופים ונאצות, שעכשיו מופנות כלפי אלו המגינים אלה, כגון canna. קצת צניעות וחמלה לא תזיק לך, ''אחת''. כל פסיכולוג ופסיכיאטר ותיק נופל מדי פעם קורבן להצקות מצד חולי נפש שהחליטו שיש להם חשבון אישי איתו. דודה שלי מאוימת שנים ע''י משוגע כזה והיא לא עשתה לו כלום. כמו רפונזל גם לזה יש רשימה של אנשים שהוא מאיים עליהם כבר שנים. לא עושה להם כלום אבל זה מפחיד. תגובות כמו שלך, גברת ''אחת'', מאששות את טענותיהם של כל אלה שאת עונה להם. ''כשלון טוטלי'' ''שמחו להיפטר ממך''. אין לך דרך פחות כוחנית ורעה להביע את אי הסכמתך, וכנראה שפגעת כבר בחייך בלא מעט אנשים, ובחירתך לבחור בטענה הגנטית להסביר כל דבר, בשבילך היא אינה אלא דרך נוחה לנקות את מצפונך, מפני שכך ''את אינך אשמה שהם ככה''. את בחורה דוחה, מגעילה, מתנשאת, יהירה ורשעית. ענית למישהי שאת לא מכירה, שכתבה פה את דעתה (בין אם היא מגובה בקרדיטים מקצועיים ובין אם לאו). מבלי לדעת שום דבר עליה, החלטת שהיא נכשלה במבחנים וששמחו להפטר ממנה, האשמת אותה בהאשמות מגוחכות, הכפשת אותה אישית ומקצועית, הבעת מידה עצומה של לעג וזילזול - ולא ניסית אף לא לרגע קט לזכור שמולך נמצא בנאדם אמיתי ולא ''ישות וירטואלית''. את ללא ספק מוכיחה את טענתה המקורית, שבאינטרנט אנשים אומרים דברים שבמציאות לא היו מעלים על הדעת לומר. אז הנה, גם אני הצטרפתי לעדר וחיוויתי עליך את דעתי המנומקת במילים ברורות ובאצבעות זריזות ומוכות רשף. איך זה? כיף?? אני מודה ומתוודה שאין לי כל הכשרה פורמאלית בפסיכולוגיה, אבל הרושם שלי כצופה מהצד היה שאם מירב מודעת לבעייתה ואם התנהגותה מעידה על כך שהבעייה עדיין קיימת, היא זקוקה לטיפול. לגבי התוכן של דבריה: כמו בהרבה מקרים אחרים, אני מניח שהאמת נמצאת היכן שהוא באמצע הדרך שבין סיפוריה לבין תחושותיה. כלומר, שבחלק מהסיפורים קיים גרעין עובדתי אבל בחלקם האחר נבעו התחושות שלה - שתורגמו בדיעבד להאשמות - מפרשנות מוקצנת של דברים שנאמרו לה או של חוויות שעברה. להערכתי, לפחות, השיח האינטרנטי סיפק לה מטרה טובה לקום עבורה בבוקר. זהה נשמע קצת מוזר כשזה בא לתאר את מצבה של אם לשניים, אבל עובדתית גם כאשר היא ספגה אש וגופרית מפי הטוקבקיסטים למיניהם, תהיה זהותם אשר תהיה, היא לא נרתעה מהמשך ההתכתשות. היא לא יכלה בלי זה, אבל הבידוד ההולך וגובר הביא אותה, לדעתי, לתחושה שכלו כל הקיצין. טענתי היא שיש משהו מאוד מסוכן בצורה הזאת של תקשורת. משום שאם מירב היתה מבקשת תמיכה ואהדה בקבוצת תמיכה של למשל נפגעי נפש (מאילו שתמיד בקומדיות רואים שכאשר האדם מסיים לספר את סיפורו כולם מוחאים לו כפיים) סביר להניח שהיתה מקבלת הרבה חום ואהבה. הבעיה שהיא חיפשה את התמיכה הזאת ברשת, והיא לא היחידה, ומה שקורה זה שבמוקדם או במאוחר כל אחד הופך לשק איגרוף של מישהו שנכנס בו ומדרבן אחרים לעשות כמוהו, עד שזה יכול להגיע ללינץ' ממש. למה אנשים מתנהגים שונה כל כך בטוקבקים ודומיהם מאשר הם מתנהגים ביום יום? למה הם מרשים לעצמם לפגוע, לקלל למעוך בנאדם בלי שום גבולות, דבר שלא היו מעיזים לעשות פנים אל פנים? בגלל היכולת להיות אנונימי (כמו ''האחת'' הזאת שלא הזדהתה), בגלל שאתה יכול להמציא דברים שאחרים מתייחסים אליהם אחר כך כעובדות, בגלל שאתה לא רואה את הפרצוף של מי שעומד בצד השני, וההורים שלך לא מכירים את ההורים שלו. ''כשקראתי את הבלוג שלך קיבלתי את הרושם שאת אדם שנמצא במלחמה 24 שעות ביממה. יכולתי לתאר אותך שוכבת לילות במיטה, בוכה דמעות של זעם אל תוך הכרית ומקללת את כל האנשים שפגעו בך באותו יום. הרושם האלים שמתקבל מהטוקבקים ברשת הוא מטעה, בגלל ההתקבצות של קולות דומים למקומות תוכן דומים. בעולם האמיתי, בתור לבנק את לא רואה שלושים גזענים תוקפים ארבעים שמאלנים, וגם לא מאה שוביניסטים מול מאה פמיניסטיות, שכל אחד מהם צועק במלוא גרונו. ברשת כן, מפני שכולם נכנסו לכתבה בנושא הרלוונטי. בחיים האמיתיים את תשמעי את החבר'ה האלה מדברים בדיוק אותו הדבר, רק שזה יבוא בטפטוף, כל אחד לחוד, והוא ימתן את דבריו כי אשתו מקשיבה והיא נגד X או Y, או כי מקום העבודה שלו תלוי בזה. אבל זה לא אומר שברשת מתגלה אופי שונה של האדם. זה אותו זבל :-) הכתיבה האנונימית פשוט מקצינה קווי אופי קיימים, שבעולם האמיתי ודאי היו מתגלים - אבל כעבור זמן, יותר במתינות וכולי. במשך כשנה נכנסתי לבלוג שלה מדי פעם. בהתחלה הוא היה די מעניין וכמעט ''נורמלי''. בנוסף לעניינים האישיים היא כתבה בו גם רשימות אינטלקטואליות מוצלחות למדי שנושאן היה אנטי-פסיכולוגיה. דומני שהיא אפילו לא התלהבה אז להגדיר את עצמה כחולה. במישור האישי היא הרבתה אז להאשים את הכת הנקראת פסיכיאטריה במה שקרה איתה (''הכת הנקראת פסיכיאטריה'' זה ניסוח שלי, שמסגיר את השקפתי). מצד שני אפשר היה להבין שהיא כל הזמן בחיפוש ''טיפולים''-''תרופות''-''שיחות'', ותולה בזה את רוב אם לא את כל תקוותיה. כלומר גם בעניין זה היא היתה חסרת יכולת לגבש השקפה כלשהי, למרות התמצאותה הרבה. במהומת האשמת הבלוגים מטאטאים את חלקה של הכת הזאת, שלאורך רוב חייה הבחורה הזאת היתה בחסותה, שלא לומר בשליטתה. אין לי מושג מי את, אבל התגובות שלך כתובות יפה, למרות שבקושי מצאתי בהן נקודות להסכים איתך. הסכמתי לחלוטין עם הפיסקה שמתחילה במילים ''למה אנשים מתנהגים שונה - - ''. אתר שיאסור על שימוש בשם בדוי (ואין בעיה טכנית בכך) יחול בו שיפור רב – ה''תרבות'' הזאת כולה עשר שנים – זה טיפשי להתייחס אליה כאל מקובעת. וההיתר להשתמש בשם בדוי הרי נובע במידה רבה מבצע מסחרי. כתבתי פעם באיזשהו מקום שביום שייכחדו יערות הגשם אז Ynet יתחיל להתנהג בדיוק כמו שהיום ''ידיעות אחרונות'', לגבי טוקבקים ובכלל. יחסו של כל חולה לתרופות הפסיכיאטריות האלה הוא אמביוולנטי. אם היית יודע מה התרופות האלה עושות לגוף היו סומרות שערותיך. זה כמו להיות בין הפטיש לסדן, אם היית שואל אותי מה אני מעדיפה, התקפי פרנויה/זעם/דיכאון או תרופה שתגרום לי להשמנה מטורפת, לבעיות חניכיים והתרופפות שיניים, להצמחה של שערות על החזה, והיווצרות של חלב כמו אישה מניקה (בגלל שהרבה מהתרופות הן הורמונליות) שלא לדבר על הרס האיברים הפנימיים, גם אני הייתי מתקשה לגבש השקפה כלשהי. אחת הסיבות שמדרבנות ומסעירות אנשים להיות רעים בד''כ קשורה לתופעת העדר, זה מלבה יצרים ונותן תחושת עוצמה מפחידה לאו דוקא האנונימיות. דוגמה טובה לכך היא התנהגות ישראלים בטיסת אל על - לא יאמן! עומדים ליד המטבחון כמו במסיבת קוקטייל (גם 5 שעות רצופות) ושותים כל הדרך, ברמה שהדיילת לא יכולה לעזוב את הבר כדי להגיש שתייה לנוסעים ''רגילים'' כי אז היא אומרת ישחיתו ולא ישאירו דבר בארונות. היא לא לקחה לעצמה שום קרדיט. הפוסט שלה מתחיל במילים ''סיפור על בלוגרית שקראתי והחלטתי לשתף אתכם'', ואחר-כך מופיע ציטוט במרכאות. היא מעולם לא אמרה שכתבה את הדברים בעצמה. ביקשתי להוסיף אצלה תגובה עם הפנייה לכאן, אך היא אמרה שהיא מעדיפה לא לחשוף את שמה של מירב על-מנת שלא להמשיך ולפגוע במשפחתה. הלוואי וכולם היו מגיבים כך. הרם את הכפפה שהשלכת בפני הבלוגספירה, שעדיין עסוקה ברובה באבל, או ברחמים עצמיים נוטפי מעט צדקנות. אני מקווה שאכן יתפתח דיון כזה בכל ענן דיון רפונזל שמתרומם עכשיו למעלה, וזה נראה לי מקום טוב להתחיל. בקיצור, אורי, עם כל ההבנה לזה שאתה עובד קשה ויש לך חיים, אני מבקש ממך שתמשיך. אני מנסה להבין כמה דברים אם מותר לי.. מעלי כותב איזשהו איש שמקבל את גישת הכותב שאני דוחה בשתי ידי, אולי בגלל שהוא ערס פואטי . מתחיל הכותב בבחילה לא מוסתרת מסגנונה של רפונזל ונראה בעליל שהוא דווקא כן מכיר את אלה שפגעו בה , אחד מהם אפילו פואטי מספיק להמשיך פה ברמיזות שהקו המתנשא והפטרוני של הכותב הוא הקו הראוי , היא אשמה אף אחד לא אשם מלבדה היא הביאה על עצמה את כל מה שקרה לה , נו ומה נותר בעצם מלבד מילמולי צדקנות . אחד מחובר לשני מקושרים ועוד איך מקושרים בבליל עדרי מוכר וישראלי , הרי הכותב לא טורח אפילו להסתיר את הקשרים שלו לחלק מהאנשים שפגעו בה , אולי הוא מאמין בכנות שהיא גוזמאית , אולי .. והרי היא חולת נפש והטענה הכי מזעזעת שלה שבגלל שהיא חולת נפש הפקירו אותה והנה בכתבה הכותב ממשיך בקו המתנשא שלו אבל הוא יודע גם שהיא לא יכולה להילחם על הצדק שלה- נו היא מתה , מילכוד כזה , ואפילו דרך ארץ אין מספיק לכותב המהוגן שלנו שיודע בשפתו ''המאופקת'' להיות נבזה כדבעי . ההתחלה של הכותב כבר חורצת את דינה , הוא מר קציר לא אוהב את סגנונה ..נו באמת נו ...כאילו הוא נדרש לביקורת ספרותית על הכותבת המבריקה הזו , זה לא כוס התה שלו בהמשך בא לעודד אותו אותו ערס שגם יודע לכתוב בשפה בוטה כשלעצמו והוא בטוח לא מיותר והוא גבר אז לו כן מותר להיות בוטה האופק התרבותי של מר קציר הרי מתיר רק לגברים ''בוטות'' הנה הפואטי הרי ידוע כסמל ה''איפוק המעודן'' , משום מה נראה שהם מכירים , שיש להם היכרות , וזו לא כתבה אובייקטיבית והסקירה היא די כיסוי תחת לכמה מהחברים של הכותב. מר קציר האישה מתה , אתה שמכריז על האיפוק המהוגן והמלומד שלך לא מצליח שלא להתנבז על גופתה וזה לא יכול להיות שאתה לא מודע להפקרות של הכתיבה המאופקת שלך, היא לא פה להגן על עצמה! אתה וכל איש רשאי לאהוב ולא לאהוב אותה זה פייר ככה זה , אין ספק שהיא פגעה בהרבה אנשים אבל אתה כאיש המעיד על עצמו שהוא הגון נכשל כאן כשלון גדול , היא הרי לא יכולה להגן על עצמה , המוות שלה הוא מוות מקוון , ויכול להיות שזו בעיה בפני עצמה , מדוע אינך מסוגל להפגין איפוק ב- מותה אלוהי האיפוק הכניעו אותך דווקא כשהיא לא פה להגן על עצמה ? דווקא כשהיא אילמת בעל כורחה אתה מצטרף לחגיגה בסלידה התרבותית שלך? מדוע אתה מנסה נסיון שקוף ליצג פה מי שכנראה יש להם אולי במידה בלתי ידועה יד כלשהי במותה , או לפחות היו אוייבה המרים במידה ידועה כזו או אחרת , הדברים די מקוונים ומתועדים. אתה בטוח שכל מה שסיפרו לך נכון?..אתה הרי לא איזה תמים שלא הכיר את הנפשות הפועלות זה לא שאתה מהאו''ם או משהו כזה. ומי יודע מה האינטרסים שמניעים את הכתיבה הזו שלך שהיא סוג מעודן של שובניזם עם פטינה שכלתנית כביכול וניחוח של השכלה נאורה שהיא בעיקרה מעשה נכלולי על קברה של מי שאתה סולד ממנה . עכשיו מסתבר אפשר להבין איך אנשים נורמטיבים עם מדי חיל אויר אנסו ילדה בת 12 , אפשר להבין גם למה זה הפך נורמטיבי. והטענה של רפונזל כי בגלל היותה חולת נפש השאירו אותה ללא הגנה בזו לה במקום לעזור לה היא צודקת הו כמה שהיא צודקת , זעקתה צודקת כי עובדה שגם במותה ממשיכה הבחישה והטלת אשמה בה . אולי נעצור פה ...ונחשוב מה להבא מוטל עלינו כאנשים ''מאופקים'' לעשות ולא להתבצר בצדקנות המאוסה שאתה מר קציר מתבצר בה . אגב , אין לי שום קשר ל רפונזל , מלבד היכרות עם כתיבתה , נתקלתי בה בישראבלוג והכתיבה שלה בעיני היא כתיבה מבריקה ומיוחדת . אני עדיין מנסה להבין מהי ''הפקרות של כתיבה מאופקת'' או כל השמצה אחרת שכללת בטקסט שלך. לגופו של עניין, איש מבין אלה שעליהם כתבה רפונזל אינו חבר שלי או משהו מעין זה. אם ברצונך לתקוף אותי יהיה עליך להוכיח את דבריך. אחרת, אינני מבין מה הטעם במריחת השמצות פרועות מעין אלה. אם ''הדברים הם די מקוונים מתועדים'' את מוזמנת להביא לכאן את אותם הדברים המעידים על כך שאני מגינם של אויביה. אם אין לך הוכחות מעין אלה, אנא אל תטרחי לשהאיר האשמות נאלחות כאלה. הן תימחקנה לאלתר. תודה על המחמאה, גדי. בהקשר של ההתלהמות בטוקבקים אני יכול להביא עדות ממקור ראשון. ניהלתי פעם בלוג שההתנהלות שלו הייתה בעלת מאפיינים מעניינים כלשעצמם: לתחקירים שעשיתי בתחומים החביבים אלי (היסטוריה, ספרות, אני מניח שמי שקורא אותי מכיר את ההעדפות שלי) הגיבו מעט מאוד גולשים. לפוסטים שהעליתי בנושאים אקטואליים - בעיקר כאלה שהיו קשורים ליחסים בין המינים - היו תגובות רבות יותר, שחלקן הגדול התבטא בגידופים ובהשמצות. הואשמתי בדברים מטורפים, כאלה שמעולם לא ידעתי על קיומם - והכל, כמובן, בעילום שם. יכולתי, כמובן, לסגור את התגובות ולהיאטם, אבל אז הייתי מאבד את המימד האינטראקטיבי, שהוא חלק מהקסם המושך כל כך ברשת, בעיקר בעולם הבלוגים. מצד שני, התגובות הללו הכאיבו לי וכשניסיתי להתמודד עימן עניינית התברר לי שאני מבזבז יותר ויותר זמן על השטויות הללו במקום לעסוק בתחקירים שלי. כשמחקתי תגובות עוינות ומשתלחות הושמצתי עוד יותר. במלים אחרות, סביבת הבלוגים הספציפית ההיא לא כל כך רצתה לראות בלוג עם אינפורמציה מעניינת כמו שנהנתה לראות בלוגר מושמץ. זו הסיבה העיקרית שהעדפתי לצאת מאותה סביבה ולעבור לבלוג עצמאי, כזה שאינו מחוייב לשום פלטפורמה המונית. פרדוכסלית, זה בדיוק מה שניסתה מירב לעשות. ההבדל בינינו הוא שלי אין אובססיה להעלות באתר שלי את כל בעיותי האישיות ולנסות למצוא בהן אשמים מקרב הסביבה האינטרנטית שלי. אין לי בעייה לפרסם פוסטים שיזכו לתגובות מעטות בלבד, ואני משתדל מאוד שלא להפר את פרטיותם של אנשים כאלה ואחרים - ועד עתה, דומני שעמדתי במשימה הזו (כולל מה שנוגע למאמר הספציפי הזה). נדמה לי שהבלוגוספירה זקוקה לסוג של משמעת עצמית מוסכמת, קונסנזואלית, בנוגע לכללי הבסיס שלפיהם היא אמורה להתנהל. דהיינו, ללא השמצות חסרות בסיס, ללא פרסום פרטים מזהים מבלי שננקטו קודם לכן הליכים פורמאליים נגד המושמץ וכן הלאה. אין דרך אפקטיבית להבטיח את קיומם למעט קבלתם על ידי הבלוגרים והקאה של מי שיעדיף לפעול בדרך פוגענית ותוך חשיפת פרטים אינטימיים במיוחד על יריבו. אל תדאג, עודד. ההיסטוריה תשוב ותתפוס כאן את מקומה הראוי. אבל אינני יכול פשוט להתעלם מאירועים כאלה רק כדי לקדש את תחום העניין המרכזי שלי. מי המחליט מהיא דרך פוגענית ? אני חייב להודות שזו פעם ראשונה שקראתי את הבלוג הזה ולצערי בנושא כה טרגי. אין לי כל קשר לאישה הזו ואני לא אתיימר להיות פסיכיאטר או פסיכולוג אבל הסיפור נגע ללבי. יש הרבה אנשים בקרבנו שנושאים צלקות וקשה להם להתמודד עם חיי היום יום. אנו יכולים רק להבין עד כמה החיים יפים ולהיות שמחים בחלקנו ובאושר שיש לכל אחד מאתנו. הריצה לעושר והמרדף האינסופי משכיח לאנשים כמוני שלפעמים כדאי קצת לעצור ולהנות מהדרך. בכל מקרה אורי קציר כל הכבוד באמת אתר מדהים ואני שמח שנחשפתי אליו. תודה, BS. הסמקתי. דדוקא בשל ההכרות הוירטואלית שיש לי עם אתרך זה מכבר, והידיעה שאתה אדם הגון, אני יכול לאמר לך ישירות שאתה טועה. אתה מביע סלידה, אתה מביע עמדה, וזה לגיטימי וזה זכותך. כמו שאתה טועה, גם אני עשוי לטעות. מדהים אותי איך שני אנשים קוראים ועוקבים אחרי אותה פרשה, ומגיעים למסקנות הפוכות. אולי כי אחד נתפס לאינטואיציות ולסגנון דיבור, ואחר לדברים אחרים. אין לדעת. בכל מקרה ההכרות שלי עם המקרה יותר עמוקה אפילו משלך. לא אנסה לשכנע אותך, עייפתי מהפרשה ואני עדיין כואב אותה. המקרה מצביע על שינוי כללי המשחק: כל אחד הוא עיתונאי, כל אחד הוא עורך, מוציא לאור, עורך אחראי. אין דין ואין דיין. עד שלא יהיה פתרון טכנולוגי המדיה ככלל היא המערב הפרוע החדש. כל כך אני בעד מה שהיא אומרת שם בקישור. אולי אני טועה. אני לא מוציא את זה מכלל חשבון. אבל הרי אתה יודע, תראזימאכוס, שהמציאות מתפרשת באופן שונה אצל כל אחד ואחד. אם זה מאזן אצלך את התמונה, אני יכול לומר לך שגם סגנונם של חלק מתוקפיה של מירב מעורר אצלי סלידה וגועל, ואני לא מסתיר את זה. אני מודה שמלבד קריאה של המתחולל ברשת אין, ולא הייתה לי, היכרות עמוקה עם המתרחש. כפי שאמרתי, אין לי שום קשרים חבריים עם השמות שהיא הזכירה או עם מי מחבריהם (אגב, אינני שופט אנשים לפי רשימת חבריהם, כל עוד הם מכבדים את כללי ההתנהגות ואת תרבות השיח אצלי. הערס הפואטי איננו חריג בעניין זה). בטקסט שלי השתדלתי לתת ביטוי לשתי העמדות - גם זו שמצדדת במעשיה של מירב (או לפחות מפרטת חלק מהרקע העובדתי לכך) וגם זו שמבקרת אותה. אני מודה שאני לא סובל אלימות מילולית ברשת, ולא משנה מאיפה זה בא ומה ההצדקה לכך. הייתי מת לראות ישראלים שמשתמשים קצת יותר באנדרסטייטמנט הבריטי במקום בהטחת גידופים וניבולי פה. אני יודע, תראזימאכוס, שאחד מכללי המשחק שלי הוא להימנע מלהוציא פרטים אינטימיים על אנשים שאני מכיר, בעיקר דרך הרשת. הפצת שמועות ברשת היא עניין פשוט למדי, ודווקא בשל רגישותו ראוי להיזהר בו. מירב עברה על כל כללי המשחק הזה, וגם אם הדבר בא מתוך יאוש עמוק ותחושה של אובדן דרך הוא אינו מוצדק כשלעצמו בשום צורה ואופן. יש אלף ואחת צורות להתמודד מול בעייה של פסיכולוג שאישה סבורה שהוא הטריד אותה מינית, החל מתלונה במשטרה וכלה במוקד לנפגעות תקיפה מינית. יש אלף ואחת צורות להתמודד מול גבר שאישה אינה רוצה עוד בקשר עימו. אפשר גם לעזוב ולהמשיך הלאה. מירב קידשה את הנקמה. והגם שהיא ספגה לא מעט בעצמה, קצת קשה להתעלם מזה. אני לא חושב שהיא האשמה הבלעדית במה שקרה כאן. פיהם של חלק מהבלוגרים (ובמידה רבה, אם יסולח לי, הבלוגריות) הפיק לא מעט ארס ביחס אליה ואני מאמין שהם פגעו בה בכוונה. אביבה עמדה כאן על הדינמיקה של מתקפה קבוצתית שצוברת תאוצה בשל העוצמה הטמונה בתגובה רשתית ובמנגנון השרשרת של תגובות נגד. אני מסכים לכל מילה. אני חושב שנקטו מולה סגנון מכוער ודוחה. אבל זה לא הופך את האאוטינג שהיא עשתה לשונאיה לכשר יותר. אני מבין שסגנון של מישהו דוחה, אבל לפעמים אדם יכול להיות וולגרי אבל איש אמת, או רהוט, מנומס, אבל חלאת אדם פתלתלתה. זה הטבע האנושי לשפוט גם על פי סגנון, אבל זה טעות לדעתי, עדיף לנסות להביט אל מעבר, למהות. מירב נהגה בחוסר אונים והשתמשה באווטינג כמוצא אחרון. היא היתה במשטרה והתלוננה על הפסיכולוג, אבל הבינה שאין לאל ידה לעשות כלום, שלא יקבלו תלונה של חולת נפש. לא היתה לה ברירה והיא חשפה את שמו רק בלית ברירה, כדי להציל מותקפות אחרות של הפסיכולוג. מונח לפני מכתב של מותקפת אחרת של אותו פסיכולוג, עודדתי אותה לפנות למשטרה. מה לעשות, הן מעדיפות שלא להתלונן. ומה עם כל האנשים שלא עשו לה כלום שנחשפו קבל עם ועדה? אני לא רוצה לנקוב בשמותיהם שוב, אבל היו לא מעט כאלה. יש כאן משהו שלא מסתדר לי כל כך. באחד הדיווחים שלה היא מספרת על כך שבעקבות תלונה שהגישה הגיעו שוטרים לביתה, אבל גורשו משם על ידי בן זוגה. כלומר, היא עצמה מעידה על כך שהמשטרה התייחסה לתלונתה ברצינות רבה יותר מכפי שהצהירה לאחר מכן. אני לא בטוח שיש לנו את הכלים לקבוע מי צדק ומי לא. אל תשכח שרוב עימותים שניהלה מחוץ לרשת היו בסיטואציה של אחד-על-אחד. במצב כזה קצת קשה לקבוע מי צודק. יותר קל לקבוע למי קל יותר להאמין. בנוגע לפסיכולוג, הרי שאם רצתה לפעול נגדו היו פתוחות בפניה לא מעט דרכים אחרות. היא יכלה לקחת עורך דין ולבדוק את האפשרויות העומדות לרשותה, החל מקובלנה לאיגוד המקצועי שבו הוא חבר וכלה בהגשת תביעה אזרחית נגדו. אבל מירב בחרה באופציה של חיסול חשבונות ולא של עשיית צדק. חשוב על זה רגע: אחד הקרבות המרים שניהלה מירב הייתה בניסיון להוריד את הבלוג של אותו פסיכולוג מהאוויר. במקרה הספציפי הזה אותו בלוג ישב על פלטפורמה שלבלוגר לא הייתה שליטה מוחלטת על ניהולה. באותה מידה יכול היה אותו בלוגר לבנות בלוג בפלטפורמה אחרת, אולי אפילו כזו שאינה מצויה בישראל ושהיא קצת יותר עמידה ללחצים של דעת הקהל האינטרנטית בארץ הקודש. עם כל האהדה למצוקותיה של מירב, אאוטינג אינו פתרון לגיטימי בשום צורה. המונח הזה יכול להיות בקלות מפלטו של כל נוכל. פלוני יכול בקלות להפיץ שמועות שאלמוני הוא רמאי, גנב, רוצח או פסיכופט - והרשת תאמין. מי לידך יתקע שמדובר בדיווח אמת? אינני מכיר את סיפורה של אותה בחורה שעליה אתה מדבר, אבל אם יש לה טענות כלפי אותו פסיכולוג קיימות דרכים להביאן לטיפול גם ללא יציאה למסע צלב ברשת. כדאי לה לבחור בדרכים אחרות. היא תגלה שהן לא בהכרח פחות אפקטיביות. יום-יומיים לפני ההתאבדות שלחו בלוגרים משטרה לביתה. זה לא אותה המשטרה שטיפלה בתלונה שהגישה כמה חודשים קודם לכן, על אונס. עקבתי מקרוב אחרי הבלוג שלה, מתחילת הדרך. אני מכיר את הסיפור היטב. מעט עייפתי מלחזור על עצמי, אם תגשש בבלוגים אולי תמצא תשובות לחלק מהשאלות שאתה מעלה. אולי אכתוב פוסט סיכום משלי. אבל אני אומר לך שאתה טועה ובגדול, עד כמה שאתה סומך על המהימנות שלי. מה שאני קורא אצלך, וגם אצל אחרים, ממחיש לי את הפער שנוצר ככל שאתה מתרחק מהבלוג, כמו שמועה שפורשת כנפיים ותופסת חיים משלה, ואמת משלה, עד שלא נותר זכר עם האמת המקורית. לכן זה מקומם אותי, איך שרבים תופסים את מה שהיה לעומת איך שאני ראיתי את הדינמיקה מקרוב, מתפתחת בזמן אמת. הכל נעשה בתום לב כמובן. היא לא הגישה תלונה על אונס אלא על הטרדה, אם היא בכלל הגישה תלונה. וזה לא היה לפני כמה חודשים אלא במהלך החודש האחרון. אני רוצה לציין בתחילה שאני זרה לסביבה זו ולא מכירה את הנפשות הפועלות. לאחר שנחשפתי אל המקרה קראתי קישורים שונים אל הדברים שכתבה רפונזל וכתבו אליה ועליה. אני מניחה שנחסכו ממני הדברים הקשים שכתבה מירב כיוון שכמה אנשים התבטאו לגביה כרעה ומפלצתית, עם זאת, את רוח הדברים נראה לי שתפסתי. אני כותבת כדי למחות ולהתריע על הקלות שבה אנו משמיצים ומתירים את דמו של אדם שלא נוהג לפי הכללים המקובלים עלינו. כל הדיון הענף שהתפתח כאן לגבי טיב מחלות הנפש שלה- היו או לא היו, השפיעו או לא, מצדיקות או לא.. כל זה חושף את האטימות שלנו כחברה. איש מבין הכותבים לא חווה אירוע נפשי כזה או אחר- לפחות על פי מה שהוצהר כאן. ובכל זאת אנשים ממהרים לשפוט בחומרה אשה שסבלה עוולות ובמקום לשתוק ואולי להושיט את הלחי השנייה, בחרה- שומו שמיים- להשתמש בכשרון הכתיבה שלה כדי לנקום במי שעשה לה עוול. איני יודעת מהו טיב היחסים שלה עם הוריה ובני משפחתה, אני יודעת להגיד שמקרבה שלי למקרים שונים של התעללות הדברים שלה לא נשמעו מופרכים, להיפך.כך גם לגבי המטפל, נקודה שחוזקה ע''י הקישור שתרם כאן תרזימאכוס. אני מפנה את הקישור הזה אליך, כיוון שיש לי הרושם שבעיני עצמך אתה ''בסדר'', לכאורה, הבאת את שני הצדדים וייצגת מספר עמדות בנושא, ובכן, לדעתי, זה לא כך. דרך ההצגה של הדברים שלך רחוקה מלהיות אובייקטיבית, גם אם לא לכך כוונת. אתה עושה שיפוט מחמיר של מירב ויש לי הרושם שהגורמים האחרים שהיו מעורבים בפרשה יכלו להגן על עצמם טוב ממנה. מאוד חשובה ההקפדה שלך על האתיקה הבלוגית ועל אי פרסום פרטיהם של אנשים, אבל, נסה לשאול את עצמך כיצד היית נוהג אילו היית נמצא בחברה שבה הכוח היחסי שלך הוא נמוך וזעקתך עוברת ללא התייחסות. אם כל מה שהיה לך לעשות נגד מי שחטא כלפיך ועשוי להתעלל באנשים נוספים הוא לעבור על חוקי האתיקה ולפרסם את שמו, האם הלאו שלך הוא עדיין מוחלט כל כך? אנשים, גלו סבלנות וסובלנות, זה נשמע כמו עצות ניו אייג' בשקל, אבל החברה שלנו צריכה את זה כל כך! זה באמת נשמע כמו מישהו שלא מכיר את הסביבה ואת מה שמתרחש בה. אחד אחד בבקשה. ''אובייקטיביות'' הפכה להיות מטבע לשון שהוא שם נרדף לאי-הבעת דיעה. ובכן, אני מביע את דעתי. השאלה אם את מחפשת ''אובייקטיביות'' אם לאו אינה מטרידה אותי כהוא זה. לא כל דבר ראוי שיתייחסו אליו באהדה, כולל סגנון הביטוי של מירב ושל יריביה ברשת. הלאה. זעקתה של מירב זכתה לכל התייחסות אפשרית. אני מזמין אותך לעיין בבלוג שפתח בעלה ושבו הוא מביא את רשימת הטיפולים שהיא עברה ואת סוללת המומחים שראתה. היא מרשימה, ללא כל ספק. הייתה לה גם משפחה (שהיא הקימה) תומכת, עם בעל אוהב ומבין ועם שני פעוטים שהיא אהבה בכל ליבה. היא ניהלה כמה וכמה בלוגים ובהם סיפרה בחופשיות גמורה על בעיותיה הנפשיות. הנקמות שלה לא היו רק באלה שטענה כי הרעו עימה אלא גם כלפי בלוגרים שפקפקו בדבריה וכלפי בלוגרים שהעיזו לקיים קשרים עם בלוגרים שפקפקו בדבריה. אם את סבורה שזעקה לגיטימית כוללת את הצורך לשטום את מי שמעז להיכלל ברשימת הקישורים של שנוא נפשך, אני מפקפק בשאלה אם יש לך בכלל שיפוט סביר של הסיטואציה הזו. למען האמת, ''מסתכלת'' ניסחה את הדברים בצורה נהדרת. לא נכון יהיה להיתלות על האגריסיביות של מירב כתירוץ להתעלם מהזעקות שלה, שהיו צודקות - אולי בחלקן אולי כולן. ''הנקמות'' שלה אינן נקמות אלא דיס-אינפורמציה שמפיצה שרשרת המקורבים של האנשים שפגעו בה. מי שרצה להתרחק ממנה, התרחק, לכל היותר ספג מילת ביקורת, ביטוי אכזבה פומבי לגיטימי, זה לא ''נקמה'', זה לא ''משטמה''. למעשה אין נקמות, יש לקיחת החוק בידיים (קרי פרסום שמות תוקפיה- לטענתה) במקרים הבודדים שבהם היא חשה חסרת מוצא. זה בדיוק מה שניסיתי להגיד. ולאורי רציתי להוסיף:נכון, אין צורך לחוש אהדה כלפי אלימות בצורותיה השונות, מה שמוזר בעיני, הוא שדווקא את הבחורה בעלת ''הנסיבות המקלות'' בקרת בחריפות ואת הבקורת שהיתה לך על הגורמים האחרים שהתכתשו איתה עדנת והבלעת. גם זה מעיד על סוג של בעיה בשיפוט. לא דובים ולא עידון. אני לא יכול לומר שרק משום שאדם טרף את נפשו בכפו סגנונו ראוי לגינוי מופחת. זה לא עובד ככה. הסגנון הוא האדם. אמרתי, ואני שב ואומר, שאלה שהתקיפו אותה היו גרועים לא פחות. העליתי בפוסט את השאלה האם יש להם אחריות כלשהי, ולו מוסרית בלבד, לצעד שבו נקטה. אם זו הבלעה בינייך, אז כנראה שבאמת אין בינינו הבנה הדדית. ועוד משהו: הדיון על מירב מתקיים כאן בראש ובראשונה בגלל התאבדותה. אנשים מותקפים בארסיות ברשת מדי יום ביומו, אבל לא כל אחד מהם מגיע לביצוע צעד כזה. התעלמותך מהעובדה שזה היה הטריגר למאמר היא בעייתי כשלעצמה. אנחנו היהודים אמורים להאמין שכל אדם בא לעולם בשביל למלא איזשהו ''תפקיד'', וכשהוא מסיים למלא את ''תפקידו'' הוא יוצא, בדרך זו או אחרת. החיים שלה כפי שהם היו, מן הסתם הם היו שלב הכרחי בַ''תיקון'' של משפחתה, וכנראה שלפחות חלק מה''תפקיד'' שלה היה להביא ילדים, שוודאי ימשיכו ב''תיקון'' המשפחה האומללה הזאת. אני סבור שברגע של הארה היא קלטה באופן שאינו משתמע ליותר מפן אחד שמעכשיו והלאה מוטב לילדיה שהיא תפסיק להתקיים בעולם הזה. מקריאה בבלוג שלה אי אפשר היה לדוג איזושהי תזה – מצד אחד היא טענה שהגיהינום שלה הוא תוצאה של ילדוּת הרסנית, עם התעללויות נפשיות וגופניות, ומצד שני היא דיברה על פגם-מחלה מוחית, כימית. מצד אחד היא סיפרה על משפחה נוראה ומצד שני היא טענה שיש לה מחלה בשם ''osd'' , משהו כזה. ניכר היה שאין לה שום מושג מה היא-עצמה חושבת, סתירות במידות כאלה שהיה ברור לכל בר מינימום של דעת שכל זמן שאין לה שום השקפה בעניינים האלה מוטב לה שתשתוק. אני כמובן לא חולק על זכותכם הדמוקרטית לכתוב ולפרסם מה שאתם רוצים, אבל בשבילכם-עצמכם – אולי מה שאתם עושים בבלוגים שלכם רק מקבע לכם את הבילבול? רק מדרדר אתכם? ...מפטפטים את עצמכם לדעת. אני חולק עליך, שפי. העובדה שכמעט כל קהילת הבלוגרים מוצאת את עצמה עוסקת, באופן כזה או אחר, בהתאבדותה של מירב, היא אות וסימן לכך שלכתיבתה יש השפעה. הרי חלק בלתי נפרד מהדיון הזה מתמקד בבעיותיה הנפשיות של אותה בחורה וביכולתם של אלה הקולטים את צפירות האזעקה שלה להתמודד עם הסיטואציה ואף להגיש לה עזרה. לא שאני מקווה שנגיע לסיטואציה כזו פעם נוספת, אבל אני מקווה שאם וכאשר יתרחש משבר דומה, נוכל ללמוד מהניסיון ולמתן את הדינמיקה הוורבאלית שלנו. צר לי להנחית את הבלון הרוחני שלך, אבל במישור הרגשי, היומיומי לגמרי, לאף ילד לא ''מוטב'' שהוריו יפסיקו להתקיים בעולם הזה. גם מי שהוריו חולים, פגועים, אכזרים, הרסנים לו ולעצמם, לעולם יישא את הצלקות שכרוכות בעזיבתם אותו בגיל רך. ככה הנפש האנושית בנויה. בהחלט יש מקרים חריגים של ילדים שלטובתם הפיזית ייאלצו לחוות הפרדה כלשהי מהוריהם (למשל, אם אלה התעללו בהם קשות). ההפרדה הזו תגבה מחיר לא קטן מנפשות הילדים, ולאורך זמן. לא אמרתי שהיא צדקה. יש כל מיני רמות של אמת וצדק. קטונתי, קטונּוּ. הדעתנות ה''מעשית'' הזאת שלך היא מגוחכת בהקשר של מה שכתבתי. לא ממש קראת אותי, ובעצם מספיק היה שהיית קוראת את הכותרת בשביל להבין את הטקסט שלי. מעשית-ריגשית-מוסרית אני תמיד נגד התאבדויות, גם של חולים סופניים, וגם נגד ''רצח מתוך רחמים''. תמיד. נתקלתי לא פעם במצבים כאלה והיה לי לגמרי קל לנקוט עמדה שמחייבת את החיים עד הסוף, יהיו איזה שיהיו. וקרה לי שחרפתי נפשי בשביל להציל מתאבדים. וכמובן שגם את הבחורה הזאת הייתי מנסה להציל. (לא מזמן כתבתי ב''רשימות'' תגובה בכיוון זה שהיתה קיצונית במידה מוגזמת - שללתי בה את ערך חייו-מעשיו של כל מי שבסוף התאבד. למחרת התנצלתי). זה לא קשור למה שכתבתי. לא שפטתי את ההתאבדות שלה. התייחסתי למשפט זה מתוך דבריך: ''אני סבור שברגע של הארה היא קלטה באופן שאינו משתמע ליותר מפן אחד שמעכשיו והלאה מוטב לילדיה שהיא תפסיק להתקיים בעולם הזה''. אולי לא התכוונת לומר בדיוק את זה. בעיניי הניסוח שבחרת מקומם, ובפרט הבחירה במילה ''מוטב'' בהקשר זה. בהחלט לא לעניין להיפגע ממני. ''ככה הנפש האנושית בנויה'' - למה זו אקסיומה? לכל כלל יש יוצאים מן הכלל. שמוכיח שהיא צדקה, לפחות בענין זה. אני משתתף בצערה של הבלוגרית. עמוס נראה לי אתה גזען ששונא את כל העולם. תתבייש לך להגיב ככה. האחים גרים רק אספו ספורי ואגדות עם ולא, כתבו משל עצמם. את הבלוגרית לא הכרתי.
הפחד מגניבת זהויות והונאות כספיות מהווה את הדאגות המובילות של צרכנים ברחבי העולם. כך עולה מתוצאות אינדקס האבטחה של חברת המיחשוב יוניסיס. גניבת זהויות היא פחד האבטחה הראשי בקרב משיבים ב-9 מתוך 14 המדינות שהשתתפו בסקר, בעוד שימוש שלא כהלכה במידע כרטיסי אשראי דורג כפחד הבולט השני בהיקפו ב-12 מתוך 14 המדינות המשתתפות. אינדקס האבטחה של יוניסיס מציג אינדיקטור חברתי המודד דאגות צרכנים ביחס לארבעה תחומי אבטחה: לאומית, פיננסית, אינטרנט, וביטחון אישי. יוניסיס ביצעה את המחקר הגלובלי הראשון באוגוסט 2007, כחלק של מחקר שנועד לבדוק תחושות צרכנים סביב בעיות אבטחה ב-14 מדינות. במחקר הנוכחי השתתפו 13,296 אנשים, והוא נערך בחודשים מרץ-אפריל 2008. מנחם בוסטין, מנכ"ל יוניסיס ישראל, אומר כי בהשוואה לשנה שעברה ירד אינדקס האבטחה של יוניסיס ב-3 נקודות ל-134, מה שמייצג רמה מתונה של דאגות כוללות מנושאי אבטחה ברחבי העולם (אינדקס האבטחה של יוניסיס מודד תחושת צרכנים על סקאלה של בין 0 עד 300, כאשר 300 מייצג את הבמה הגבוהה ביותר של חרדה נתפסת). פחדים מגניבת זהויות, הונאות כספיות היו גם הדאגות העיקריות באוגוסט 2007. בתוך ארבעת התחומים הספציפיים שנחקרו מראות התוצאות העדכניות כי דאגה כללית מאבטחה פיננסית מדורגת בשיעור הגבוה ביותר (143 מתוך 300), ובעקבותיה אבטחה אישית ואבטחה לאומית (138 מתוך 300), ואבטחת האינטרנט (118). • בהשוואה לממצאים הגלובליים מ-2007 מראה אינדקס האבטחה הגלובלי של יוניסיס שוב כי דאגת הצרכנים הנה גבוהה ביותר באסיה, במיוחד בהונג קונג (189), סינגפור (176) ומלזיה (164), כמו גם בכלכלה הצומחת של ברזיל (169). • תושבי הונג קונג מציינים פחדי אבטחה ברמה הגבוהה יותר של דאגה או קרוב אליה בכל ארבעת התחומים (הציון הכולל של המדינה הנו 189), במיוחד פחד מהפיכה לקרבנות של הונאת כרטיסים בנקאיים (243), עמידה בדרישות פיננסיות בסיסיות (188), והידבקות במגפה (214). • פרט לגרמניה, שהנה המדינה האירופאית היחידה בה נרשמה דאגה רבה מנושאי אבטחה, האירופאים בדרך כלל פוחדים פחות מאשר אנשים בשאר העולם, עם תנודות בין דירוג נמוך עד מתון בהתאם למדינה. • צרכנים צרפתים הם הפחות מודאגים בעולם – עם פחדים נמוכים ביותר או קרובים אליהם בכל ארבעה התחומים. הציון הכולל של צרפת הנו 76. והונג קונג (10 נקודות). הירידה הגדולה ביותר בפחד בנושאי אבטחה חלה באוסטרליה (ירידה של 21 נקודות), בריטניה (21 נקודות) וברזיל (19 נקודות). • שבע מדינות מביעות פחד משמעותי (מעל דירוג של 150 באינדקס האבטחה של יוניסיס) בנושאי אבטחה לאומית ומגפות, כולל ברזיל (200), מלזיה (192), סינגפור (188) הונג קונג (184), ארה"ב (167), ספרד (166) וגרמניה (163). • בהשוואה לאוגוסט 2007, מגזרים של האוכלוסייה בארה"ב והונג קונג מביעים יותר לחץ מעמידה במחויבויות כספיות בסיסיות כמו תשלום חשבונות כרטיסי אשראי ותשלומי משכנתאות. "הבדלים דרסטיים כאלה בין ארצות ויבשות מוכיחים כי אבטחה הנה נושא מקומי, למרות האיומים הרבים המתפשטים ברחבי גבולות גיאוגרפיים בלי הפליה", אומר מנחם בוסטין, מנכ"ל יוניסיס ישראל. "תפיסות אנשים, דאגותיהם וצרכיהם מושפעים ישירות ע"י נורמות תרבותיות, והאופן בו אבטחה מנוהלת או לא מנוהלת ע"י ממשלות, עסקים, וגורמי השפעה מקומיים מרכזיים אחרים". בנוסף לחששות המשותפים בעולם ביחס לגניבת זהויות והונאות פיננסיות, אחד הנושאים הבולטים ברחבי כל האזורים הוא אי-דאגה משימוש באינטרנט לקניות, בנקאות ודואר אלקטרוני. הנתונים מצביעים על כך שדאגה מאבטחת אינטרנט ירדה בהשוואה לתחומים אחרים שנבדקו, כמו הבעיה הקשורה ליציבות פיננסית והגנה מפני הונאות כרטיסי אשראי. עם גרמניה כיוצאת מן הכלל – שם משיבים הביעו רמת דאגה גבוהה מוירוסי מחשב, ספאם והאבטחה של קניות מקוונות – כל מדינה אחרת מציגה רק רמה נמוכה עד מתונה של חששות בנושא אבטחת אינטרנט. מעניין לציין כי בעוד צרכנים ברחבי העולם מביעים בדרך כלל פחות חששות מקניות מקוונות בהשוואה לנושאי אבטחה אחרים, הרי מחקר נלווה של יוניסיס מצביע על שיעור שימוש נמוך בטכנולוגיות כמו טלפון סלולרי עבור ביצוע פעולות כספיות.
ב-5.7.19 פרסם העיתונאי הסעודי מוחמד אאל אל-שיח' בטורו ביומון הסעודי אל-ג'זירה מאמר בו התייחס להיחלשותו של נשיא תורכיה, ארדואן, בזירה הפנים תורכית ואשר באה לידי ביטוי בהפסד של נציג מפלגתו של ארדואן בבחירות לראשות עיריית איסטנבול ובהסתייגותם הגוברת של הצעירים במדינה משלטונו. אאל-שיח' העריך כי היחלשות זו של ארדואן עשויה להוביל להפלת שלטונו וקרא למדינות ערב לנצל מצב זה ולהציב את הפלתו של ארדואן בראש סדר היום שלהן. לדבריו, קריסת שלטונו של ארדואן תשים קץ למלחמות ולסכסוכים באזור ותותיר את קטר ידידתו של ארדואן, בודדה במערכה וחלשה, מה שעשוי לאלצה להפסיק לזרוע כאוס ומהומות במזרח התיכון ולהיכנע לדרישות שהציבו בפניה המדינות המחרימות אותה - סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות ובחרין הכוללות בין היתר הפסקת מימון הטרור. ממשלת ארדואן נמחצת בין הצבתות של "המשברים החיצוניים" ו"המשברים הפנימיים" "לא אחדש אם אומר שהגז הקטרי הוא אסון שהתפשט בקרב הערבים, שכן הוא זה שהצית את פתיל מלחמות האחים והמהומות בכל רחבי העולם הערבי. אלא שכישלון מה שכונה 'האביב הערבי' הפך למציאות בשטח. הערבים הבינו כי המהפכות הללו, שאותן מימן הגז הזה, היו הסיבה לכל מלחמות האזרחים שכמה מהן עדיין ניטשות, בין אם בסוריה, לוב, או תימן. אלא שישנה נקודה מרכזית וחשובה ביותר והיא התפקיד המרכזי של תורכיה של ארדואן, שתמכה בתוקף במדינונת קטר. לכן, בטוחני כי נפילתו הצפויה של ארדואן תחליש את מהלכיה המטורפים של קטר בניסיונה הנואש להציל את מה שניתן להציל ממהפכות האביב הערבי שעליו הוציאה מיליוני דולרים, אם לא מיליארדים, אך שבה ממנו בידיים ריקות. מסיבה זו, המאבק בארדואן והפלתו מכיסאו בתורכיה חייבים להיות בראש סדר העדיפויות של הערבים, משום שהפלתו משמעה סיום והכרעת מלחמות האחים, מלחמות האזרחים והמהומות הביטחוניות [בעולם הערבי]. באשר למדינונת קטר ולמשאביה – ללא ארדואן היא תמצא עצמה כעלה נידף ברוח ותהיה בלתי רגועה. חרף המכות הרצופות הללו, ארדואן ממשיך בהרפתקאותיו, שהאחרונות בהן הן הכנסת תורכיה להתנצחות עם קפריסין בנוגע לקידוח לגילוי גז, דבר שעורר נגדו את האיחוד האירופי, וכן התערבותו במלחמת האזרחים בלוב, למרות שאין לתורכיה שום אינטרס בכך. כך, למצב הכלכלי המתפורר בתורכיה מתווסף נטל נוסף, והסיבה לכל זה היא האידיאולוגיה שלו [של ארדואן] המחייבת סיוע לתנועת האחים המוסלמים שם. משמעות נפילתו של ארדואן בתורכיה, שהיא כעת קרובה מאוד, היא שהמלחמות והמשברים בעולם הערבי שאותם מזינה קטר ייבלמו והסכסוכים שהיא מעוררת ייחלשו מאוד. כתוצאה מכך ניתן יהיה לכתר את קטר בגדר שתאלצה או להיכנע לתבונה ולשלושה-עשר התנאים שהציבו לה מדינות החרם, או להישאר מחוץ לכל החשבונות האזוריים. בנוסף לכך, תנועת האח"ס תגיע בהכרח למקום שאליו הגיעה אליו קבוצת הח'וארג' בהיסטוריה האסלאמית". הכוונה ל-13 תנאים שמדינות הקוורטט הערבי המחרימות את קטר מאז יוני 2017 - סעודיה, איחוד האמירויות, בחרין ומצרים, הציבו לה בתמורה להסרת החרם נגדה, ובכללם ניתוק קשריה עם האחים המוסלמים ועם איראן, סגירת ערוץ אל-ג'זירה, עצירת מימון הטרור ועוד. אל-אהראם (מצרים), 24.6.2017. ככל הנראה הכותב מתייחס למה שכונה בעבר 'מלחמת צינורת הגז' ולתיאורית קונספירציה שנפוצה בעבר לפיה קטר וארה"ב הציתו את אירועי האביב הערבי ב-2011 ובפרט את המחאות בסוריה נגד משטר אסד בניסיון להפיל את משטרו לאחר שזעמו על כך שבשנת 2009 הוא נסוג מתכנית להנחת צינור גז שאמור היה לצאת מקטר לעבור דרך סוריה לתורכיה ומשם לשוק האירופי. מדובר בפרויקט ענק שאמור היה להתחרות באספקת הגז של רוסיה לאירופה ולהכניס רווחים עצומים לארה"ב, תורכיה וקטר. ואולם, סוריה נסוגה ממנו וחתמה בינתיים על הסכם עם איראן להובלת גז איראני דרך עיראק וסוריה אל הים התיכון. עוד נטען כי אסד דחה את התכנית להנחת הצינור הקטרי ב -2009, לבקשת מוסקבה, כדי להבטיח שההסתמכות האירופית על הגז הרוסי לא תתערער. ראו למשל: https://www.middleeasteye.net/, 10.5.2017. קבוצה שהתפצלה ממחנהו של עלי בקרב ציפין בשנת 657 ונחשבה לקבוצת האופוזיציה המוסלמית הראשונה באסלאם. כיום כינוי זה משמש לתיאור גורמים קיצוניים.
→ יוצאים לחו"ל בפסח – על כמה להצהיר בנתב"ג? הן חוזרות, החברות הכי טובות, אם כי בהרכב אחר. 14 שנה לאחר שיצאה לדרך בתיאטרון הקאמרי הצגת הלהיט של ענת גוב, "חברות הכי טובות", יעלה המסך בסוף השבוע על גרסה חדשה, בהפקה משותפת של הקאמרי ותיאטרון בית לסין. שובן של "החברות" לבמה תוכנן זה מכבר וגוב הייתה שותפה בליהוק השחקניות. נראה שעם הסתלקותה בטרם עת של המחזאית המוכשרת קיבל הדבר משמעות מיוחדת, אולי אפילו מעבר למשקלו הסגולי של המחזה, שהוצג לראשונה ב-99' ורץ כ-700 פעם בכיכובן של שרה פון-שוורצה, קרן מור וענת וקסמן. הפעם עומדת לרשות הבמאי גלעד קמחי, שתפס את מקומה של במאית ההפקה המקורית, עדנה מזי"א, נבחרת לא פחות מוכשרת, בראשותן של יעל לבנטל, שרית וינו-אלעד ומיה דגן. בתפקידי החברות בצעירותן מופיעות כנרת לימוני, שמרית לוסטיג ודינה סנדרסון. ההצגה, שתועלה בבית ציוני אמריקה בתל-אביב, מביאה את סיפור חברותן רבת השנים של שלוש חברות, המתנפצת בעקבות "ריב-בנות", ובכורח הנסיבות מתחדשת לערב אחד, שבו צצים משקעים וזכרונות מהעבר. מעבר לכל ניכר חסרונה של ענת גוב, שכולם קיוו כי תזכה להיות נוכחת בגרסת שנות האלפיים של המחזה שלה. למרבה הצער מהתקווה נותר געגוע. פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, הצגות, תרבות, תרבות קצר, עם התגים יעל לבנטל, מיה דגן, עדנה מי"א, ענת גוב, ענת וקסמן, קרן מור, שרה פון שוורצה, שרית וינו אלעד, תיאטרון בית לסין, תיאטרון הקאמרי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.
רצח מתחת לאף? עובדת סוציאלית מטעם משרד הרווחה ביקרה בבית משפחת אלוני, בו נרצחו היום (רביעי) על פי החשד הילדות נטלי ורוני בידי אמן מיכל, רק ביום ראשון האחרון, כך עולה מבדיקה שעשה משרד הרווחה. מיכל שיתפה פעולה, והביקור התקיים כחלק מטיפול שגרתי וגם לאור דיווחים על אי הגעה סדירה של הבנות למסגרות החינוך. עוד עולה מהבדיקה, כי בני הזוג אלוני היו מוכרים למחלקת הרווחה ברעננה על רקע בעיות כלכליות ובעיות תפקוד של האם. עורכת הדין אורית חיון המייצגת את אלוני מטעם הסניגוריה הציבורית טוענת כי כאשר נפגשה עם מיכל הבחינה בסימני חניקה על צווארה. גופותיהן של נטלי אלוני בת השש ואחותה רוני בת הארבע נמצאו בצהרים (רביעי) בדירת סבתן ברחוב המעלות ברעננה. על גופן של השתיים נמצאו סימני אלימות והן ככל הנראה נחנקו למוות. אמן של הילדות, מיכל אלוני, בשנות ה-40 לחייה נעצרה, ולטענת המשטרה הודתה כי רצחה אותן. אחיה של האם, בשנות ה-20 לחייו, נעצר כיוון שנכח בדירה בזמן שהאב מצא את בנותיו. בחקירתה אמרה האם כי ניסתה להתאבד לאחר שעל פי החשד חנקה את בנותיה.
גראמפי קאט, שהפרצוף החמוץ שלה שעשע מיליונים באינטרנט והוליד מאות ממים, פרסומות טלוויזיה ואפילו סרט, מתה השבוע בגיל שבע. טביתה בנדסן, בעליה של החתולה המפורסמת, כתבה בחשבון שלה באינסטגרם כי החתולה מתה בעקבות סיבוכים שנבעו מזיהום בדרכי השתן. "היא מתה בשלווה בביתה בבוקר יום שלישי, ה-14 במאי, כשהיא חבוקה בידיה של אמה טביתה", נכתב. "Grumpy Cat עזרה למיליוני בני אדם מסביב העולם לחייך - אפילו כשלפעמים המצב היה קשה". כתבו. שמה האמיתי של החתולה היה Tardar Sauce (רוטב טרטר), ובאתר הרשמי של החתולה נכתב כי המראה העגום שלה נגרם ככל הנראה בשל גמדות. למרות הפרצוף החמוץ שלה היא היתה חתולה חמודה שאהבה חיבוקים וליטופים. גראמפי קאט הפכה לתופעה כשתמונותיה התגלגלו לרדיט ב-2012. אחרי שהועלו טענות שהטילו ספק באמינות התמונות, בנדסן פרסמה כמה סרטונים כדי להוכיח שמדובר בדבר האמיתי. מאז גראמפי קאט הופיעה ב"בוקר טוב אמריקה", CBS, "אמריקן איידול" ו"הרווקה". ב-2014 הפיקה חברת לייפטיים סרט בשם “Grumpy Cat’s Worst Christmas Ever" (חג המולד הגרוע ביותר של גראמפי קאט). גראמפי צברה יותר מ-8 מיליון עוקבים בפייסבוק, 2.5 מיליון באינסטגרם ויותר מ-1.5 מיליון בטוויטר. בנדסן הקימה חברה בשם Grumpy Cat בע"מ ופתחה אתר שבו מכרה מאות מוצרים שונים עם דמותה של החתולה. היא מעולם לא חשפה את הערכת השווי של החתולה, אבל ב-2013 היא אמרה כי מדובר במספר בן שש ספרות.
את רב הדברים החשובים באמת ההורים לומדים תוך ניסוי וטעייה, בנימין דבידוביצ'י, מנכ"ל רשת מותגי התינוקות 4MyBaby, מציע טיפים להורה המתחיל כדי להקל על ההתאקלמות. הרשת מציעה שירות מקצועי ואדיב ומחירים אטרקטיבים הטובים בארץ. אמא חדשה, רוצה קצת עזרה? ערסל - כיצד הוא תורם לשחרור ולהפגת מתחים? במחקרים שנעשו על השפעת השכיבה בערסל על תינוקות נמצא כי המגע ותנועות הנדנוד מרגיעים את התינוקות ותורמים לחיבור בין שני צדדי המוח ולפיתוח האינטליגנציה והמוטוריקה. המגע בחומרים טבעיים והחיבור לקצב הפנימי, מתחברים עם זיכרון חווית הרחם ומעניקים לתינוקות בטחון רגשי ויציבות. מהו דיכאון בנשים לאחר לידה? דיכאון לאחר לידה מתאפיין בתחושות גופניות ונפשיות. ישנן דרגות של חומרה במצב זה כאשר המצב השכיח ביותר הוא ה" בייבי בלוז"- ביטויי עצבות, אירטביליות (חוסר שקט), בכי לא ברור, מצב רוח משתנה, לרוב המצב חולף לבד. המצב החמור יותר הוא דיכאון – במקרה זה התופעות מופיעות מספר ימים לאחר הלידה, סימני עצבות, ייאוש, חוסר חשק, או כוח, חוסר תיאבון, חרדות וכו'. כאשר מצב זה בד"כ מטופל ע"י תרופות או הורמונים.
מרלין מונרו, השחקנית, הדוגמנית והזמרת, אמנם הלכה לעולמה לפני 57 שנה, אבל האגדה הבלונדינית לעולם תישמר בזיכרון הקולקטיבי כאותה יפהפיה, ששברה מוסכמות ולבבות והייתה המאהבת של נשיא ארה"ב לשעבר - ג'ון קנדי ז"ל. מונרו, סמל מין ואייקון פופ, כיכבה גם בסרט: "גברים מעדיפים בלונדיניות", שיצא לאקרנים ב־1953. לפני מונרו וגם אחריה, שגורה החשיבה, שבלונדיניות הן יפות ומבוקשות, אבל בלשון עדינה, לא ממש חכמות, מה שמהווה בסיס לכל מיני בדיחות על בלונדיניות ולמשפטים כדוגמת: "גברים אוהבים בלונדיניות – אבל מתחתנים עם שחורות". מחקרים לא מעטים נעשו בנושא, ונמצאו תוצאות מעניינות. למשל, במחקר שבוצע באוניברסיטת אוגסבורג שבמינסוטה נמצא, שגברים באמת מעדיפים בלונדיניות, ושופטים אותן כצעירות יותר מגילן באופן משמעותי. הם גם חושבים שבלונדיניות "קלות יותר להשגה", לטוב או לרע, מה שמגדיל את הפוטנציאל שלהן להשיג דייטים. מסתבר, שיש אפילו יום שמוקדש לנושא: בכל 31 במאי מציינים בעולם את היום הבינלאומי של הבלונדיניות. אלא שכנבדק נושא רמת המשכל, ה־IQ, בקרב נשים בלונדיניות מול נשים בעלות צבע שיער אחר, הוכיחו חלק מהמחקרים את ההיפך הגמור. החוקר ג’יי זגורסקי, מחבר אחד המחקרים בנושא, סיכם: “אני לא חושב שאפשר לומר בוודאות כי בלונדיניות הן חכמות יותר מאחרים, אבל בהחלט ניתן לומר בוודאות שהן לא יותר מטומטמות”. במדד S&P 500 הן בלונדיניות, שיש שיעור גבוה במיוחד של מנכ"ליות וסנאטוריות בארה"ב בעלות שיער בהיר, ושיש סבירות גבוהה יותר שנשיאות של אוניברסיטאות יהיו בלונדיניות. עם זאת, באותה נשימה הוסיפה ברדהאל, כי דווקא סטיגמת "הבלונדינית הטיפשה" עשויה להסביר את ייצוג היתר של הבלונדיניות בחדרי הישיבות. "לפי הנתונים שלנו, נשים בלונדיניות נתפסות צעירות יותר וכבעלות חשיבה פחות עצמאית ונטייה מופחתת להביע דעה נחרצת, לעומת נשים עם צבע שיער אחר ולעומת גברים", הסבירה והוסיפה: "ברבי יכולה להיות מנכ"לית כל עוד היא צעירה או צייתנית". הנה כמה דוגמאות מהארץ והעולם, שמוכיחים שבלונד וחוכמה, ניהול טוב והצלחה בעסקים הולכים יחד. לפני כשלוש שנים פורסמו נתוני מנת המשכל (IQ) של כמה מכוכבות הוליווד, שהם לגמרי מעל הממוצע, שנע סביב 115. לסינדי קרופורד, למשל, יש איי קיו 154. לזמרת הקולומביאנית שאקירה יש איי קיו של 140. לשחקנית שרון סטון יש איי קיו 154, לליסה קודרו - לנצח פיבי, הבלונדינית, לכאורה קלת הדעת, מהסדרה "חברים", יש גם איי קיו של 154, וממדונה, שאולי נתפסה בישראל בזיוף, אף אחד לא יקח את מנת המשכל: 140. ג'יני רומטי (62) יו"ר, נשיאה ומנכ"לית של חברת IBM, היא האישה הראשונה העומדת בראש IBM, ובמשך 9 שנים רצופות נכללה ברשימת "50 הנשים החזקות ביותר בעולם העסקים" של המגזין Fortune. מג ויטמן (63) היא אחת המנהלות המוערכות ביותר בעולם העסקים האמריקני, נשיאה ומנכ"לית של חברות הייטק. מריסה מאייר הבלונדינית היא מנהלת הייטק אמריקאית, לשעבר מנכ"לית! Yahoo וסגנית נשיא בחברת גוגל. ובישראל: עדי סופר-תאני היא מנכ"לית פייסבוק ישראל, לילך אשר-טופליסקי היא מנכ"לית בנק דיסקונט שהודיעה השבוע על סיום תפקידה, ופנינה רוזנבלום (64), הבלונדינית הלוהטת, שמאכלסת גם היום טורי רכילות, היא אשת עסקים מצליחה במוצרי קוסמטיקה ומזון בריא, והייתה ח"כית בכנסת ה־16, גם אם זה היה למשך ארבעה חודשים בלבד. מכל אלו - לא מפליאה העובדה, ששיעור בהירי השיער באוכלוסיה הולך וגדל כתוצאה מרצונן של נשים להיות בלונדיניות ולא מלידה, רצון שבא לידי ביטוי בכל גיל, כולל בגילאי 50 ומעלה. "אם נשים בוחרות לצבוע את השיער שלהן לבלונדיני, זו כנראה בחירה אסטרטגית", אמרה ברדהאל במחקר. מעצב השיער אבי פדידה ל"לוריאל פרופסיונל" מספר, שיצא לו לעשות כמה מהפכים לנשים בגילאים אלו, שביקשו להפוך לבלונדיניות. "הצביעה לבלונד מתרחשת בגילאים אלו גם בגלל שיער השיבה, שדורש טשטוש, וגם כי יש נשים שמרגישות שזה בדיוק המראה הנכון והמתאים להן". פדידה הדגיש, כי מאוד חשוב בבלונד להתאים את גוון השיער לגוון עור הפנים ולסגנון האישי של כל אישה, וחשוב גם לשמר אותו נכון: "נשות הבלונד הן בדרך כלל מטופחות ומוקפדות, לכן חשוב לטפח את הבלונד בחומרים נכונים כדי לשמור על בלונד זוהר ומלא ברק". מעצב השיער רואי דניאל לקרסטס מסכים גם הוא, ש"בלונד מתאים לכל גיל. נשים מעל גיל 50 הרבה פעמים מחפשות לעשות שינוי במראה החיצוני ורוצות להאיר ולרכך את מראה הפנים, ופה בא לידי ביטוי צבע הבלונד שמעניק את השינוי ללוק הכללי". מעצב השיער רפאל אברמוב מדגיש כי הבלונד "מאיר את הפנים", מה שחשוב לנשים בגילאי 50 ומעלה, ומדגיש שיש אפשרויות רבות להשיג את הבלונד. גם אברמוב וגם מעצבי השיער האחרים מספרים על עלייה בביקוש לבלונד בעשור האחרון, ומסבירים זאת, בין היתר, בעובדה שהבלונד מצטלם טוב יותר ברשתות החברתיות, מכיוון שהאינסטגרם הוא המשפיע מספר אחת כיום על עולם האופנה. מעצבי השיער מדגישים את העובדה כי הבלונד הוא עולם שלם שקשור לטיפוח כללי, ועוד מוסיפים, שבמקביל לעלייה בביקוש לבלונד, שנובעת, כאמור, מהרצון לטשטש שיער שיבה ולהאיר ולהצעיר את הפנים, נוסף גם הרצון ללכת בעקבות כוכבות הוליוודיות, שצבעו לבלונד, ונתנו השראה, כמו הזמרת שר. ואם לסכם את כמות הפוסטים באינסטגרם בנושא: 12 מיליון פוסטים #blondhair למול 4.5 מיליון #brownhair, אז מי אמר שבלונד זה רק יפה ולא חכם???
הרופאה תשאל על אורח חייכם , בעיות פוריות קודמות, מצב בריאותכם הכללי והגניקולוגי, הריונות קודמים, הפלות, ניתוחים וכו´. כן תשאלו על הרקע הרפואי של בני-הזוג, לכ-25% מהזוגות יש יותר מגורם אחד המשפיע על הפוריות. בביקור הראשון אפשר גם לבטא את התחושות והחששות אשר מלוות כמעט את כל המטופלים במצב זה. אנו במרפאה מודעות לכך וחשוב להרגיש חופשיים לבטא זאת. התהליך הטבעי של התפתחות הריון. כדי להבין את טיפולי הפוריות והבדיקות הנדרשות, רצוי להכיר את התהליך הטבעי של התפתחות הריון. כתנאי ראשון, השחלה חייבת לייצר ביצית בשלה אשר תיקלט ותעבור דרך פתח החצוצרות. זרע חייב להיכנס דרך הנרתיק, לעבור את צוואר הרחם ולהיכנס אל הרחם והחצוצרה. ההפריה בדרך כלל נעשית בתוך החצוצרה, לאחר שהביצית מופרית, מתחילה חלוקת התאים אשר בונים את העובר. האחרון יתגלגל ויגיע מהחצוצרה אל הרחם כעבור כ-6 ימים, שם הוא משתרש בחלל הרחם וממשיך להתפתח. אי-פוריות הוא מצב בו יש תקלה באחד משלבי ההתפתחות כפי שתיארנו באופן כללי. הגרומים המשתתפים בתהליך הפוריות והשפעתם. ידוע שכ- 25% ממצבי אי-פוריות נגרמים בגלל בעיות הקשורות בביוץ. הביוץ מוגדר כשחרור ביצית בשלה מאחת השחלות. אחרי ביוץ השחלה מייצרת הורמון Progesterone אשר במשך 12-16 הימים שלפני הווסת, משנה את רירית הרחם ומתאים אותה לקליטת העובר. לאשה עם מחזורים סדירים, כנראה שיש ביוץ. הדבר נכון בעיקר במחזורים של בין 24-34 ימים . אם הווסת מופיע רק כל חודשיים שלושה או לא מופיע כלל, כנראה שאינך מבייצת, או שאת מבייצת לעיתים רחוקות. אחת הדרכים ה”טבעיות” לברר אם היה ביוץ במחזור מסוים , היא מעקב אחר חום הגוף. יש למדוד חום כל בוקר עם היקיצה ולהכין עקומת חום. ביום הביוץ, הפרשת ה Progesterone מתוך התאים שהקיפו את הזקיק שבייץ, מביא לעליה של חצי מעלה בחום. אבל, לעיתים נשים שמבייצות, אין להן עליה בחום. כמו כן גורמים שאינם קשורים בפעילות השחלה יכולים להשפיע על עליה בחום, כמו למשל, הצטננות. במקרה הטוב עקומת חום יכולה להעיד על ביוץ, ומתי זה היה, אבל רק אחרי שהיה ביוץ. כדי לנבא מתי יהיה ביוץ על-מנת לתכנן יחסי מין, ניתן להשתמש בערכת בדיקה להורמון הביוץ- LH , אותה ניתן לרכוש בבית מרקחת ללא מרשם, ה- LH מזנק לערכים גבוהים יום או יום וחצי לפני הביוץ , ניתן להדגים זאת ע”י בדיקה פשוטה בשתן ועלייתו יכולה לנבא את הזמן המתאים לקיום יחסים על מנת להרות. נשים רבות לא ממש מסתדרות עם השיטה הזו . ערכה זו מתאימה לכ 60% מהנשים הואיל וזמן העליה של ה LH הוא קצר ויכול להופיע בבדיקת השתן בבקר , רק בכ 60% מהמקרים ובכ- 40% מהמקרים בשעות אחרות לאורך היממה. במחזור טבעי, רמות הפרוגסטרון מגיעות לשיא כ 8 ימים אחרי הביוץ. בהתאם ליום הביוץ של כל אישה ניתן לבדוק בדם כמות פרוגסטרון בימים 19-23 של המחזור. זאת כדי לאשר שאמנם היה ביוץ, ולאשר את הפעילות ההורמונלית התקינה של השחלות. במרפאה תבוצע בדיקת אולטרה-סאונד ואגינלי, כדי לראות את השחלות מייצרות זקיקים. זקיק הוא שקית של מים בתוכם מתפתחת ביצית. לא ניתן לראות את הביצית באולטרה-סאונד בגלל זעירותה. ככל שגדל קוטר הזקיק אנו משערים שהביצית מתקרבת לבשלותה. בדיקת האולטרה-סאונד גם תאשר את חריגת הביצית, כלומר, את הביוץ. זאת כאשר רואים את השארית של הזקיק אחרי שחרור הביצית לחצוצרה בדמות הגופיף הצהוב. אם אינך מבייצת, יומלץ לך על טיפול תרופתי לעידוד הביוץ. טיפול זה ניתן בכדורים דרך הפה או בזריקות במינונים שונים בהצלחה גבוהה בדרך כלל. הגורם החצוצרתי או, הגורם המכני. כדי להרות, יש צורך בחצוצרות תקינות ופתוחות, המאפשרות מעבר קל ומפגש של הביצית החורגת מהשחלה לאחר הביוץ והזרע. כ 35% מכלל בעיות הפריון, הם תוצאה של חסימות או תקלות אחרות הקשורות בתנועת החצוצרות. במרבית המקרים לא ניתן לראות את החצוצרות בבדיקת אולטרה סאונד. כדי לעמוד על מצב החצוצרות, ניתן לבצע צילום רחם,HYSTEROSALPINGOGRAM , בשפת הרופאים. במהלך הבדיקה , מוזרם נוזל דרך צוואר הרחם. הנוזל, אשר נראה בצילום רנטגן באמצעות שיקוף, ממלא את חלל הרחם, עובר דרך החצוצרות ומתפזר בחלל הבטן. מעבר הנוזל ופיזורו בחלל הבטן, מעיד על כך שהחצוצרה לא סתומה ויש אפשרות למפגש בין הזרע לביצית בתוך החצוצרה, שם תיעשה ההפרייה. הצילום לא מאפשר לקבל מידע על תנועת החצוצרות התקינה אך פותח אפשרויות טיפול מגוונות במטרה להעלות את הסיכוי להריון. אם בצילום רחם יש חסימה של החצוצרות , כלומר אין מעבר ופיזור, הרופא ימליץ על על טיפול באמצעות הפריה חוץ-גופית, בהם הסיכוי להרות גבוה יותר. במקרה שהחצוצרות חסומות בקצוותיהן ומלאות בנוזל, ייתכן שהדבר מעיד על דלקת ישנה שגורמת להצטברות נוזלים ולניקוז לא תקין בחצוצרה. במקרים כאלה נוטים הרופאים להמליץ על כריתת החצוצרות לפני הטיפול בהפריה חוץ-גופית. הגורם הזכרי אי-פוריות הקשורה בזרע. ב 40%-45% מהזוגות הסובלים מבעיה בפוריות, קיים הגורם הזכרי, אם כגורם בלעדי לאי-פוריות או אם כגורם נוסף, על-כן יש חשיבות בבדיקת הזרע. אכן, בדיקה זו היא בין הבדיקות הראשוניות שנעשות לפני תחילת הטיפול. כהכנה לבדיקת זרע, יש להימנע מקיום יחסים 3 ימים לפני הבדיקה. ביום הבדיקה, ייתן הגבר זרע בכוסית, ע”י אוננות. אפשר לתת זרע ע”י קיום יחסים, כאשר משתמשים בקונדום מיוחד למטרה זו, שאין בו קוטל זרע. בבדיקת מעבדה, ניבדקת הזרע, הריכוז , התנועתיות ותקינות הצורה של הזרע. בדרך-כלל, רצוי לבצע 2 בדיקות זרע, משום שיש שינויים במצב הזרע אצל גברים באופן טבעי. הגבר יישאל באשר לרקע הרפואי שלו, ובנוסף במקרים מסוימים, תבוצע בדיקת דם ובדיקת אולטרה-סאונד אשכים. הטיפול יתבצע כמובן לפי האבחנה. הטיפול בגבר יכלול לעיתים שימוש באנטיביוטיקה, כאשר יש זיהום בנוזל הזרע. טיפול כירורגי כאשר יש Varicocelle, והדגמה בבדיקת הרופא של כלי דם מורחבים באשך, או חסימה בצינורות האשך. טיפול הורמונלי יינתן במקרים מסוימים ,כדי לשפר את היצור של הזרעים באשך. “השבחת” הזרע והזרקתו לתוך הרחם IUI יכולה לתרום במקרים מסוימים להצלחת הפריה ולהריון. כאשר נתוני הזרע לא מתאמים לטיפולי פוריות, יומלץ לעבור לטיפולי הפריה חוץ-גופית או מיקרומניפולציה. (הזרקה של הזרע לתוך הביצית). כאשר לא נימצא זרע בנוזל הזרע, יומלץ לבצע ניתוח TSESE ,לקיחת ביופסיה מהאשך על-מנת לברר אם יש יצור של זרע באשך. אם אין יצור של זרע באשך, תומלץ האפשרות של שימוש בזרע תורם. הגורם של גיל האישה. הנטייה לדחות את הקמת המשפחה ולהרות בגיל מאוחר אופיינית לחברה המודרנית של ימינו. אין באוכלוסייה מספיק מודעות לעובדה הביולוגית הפשוטה, שמגיל 35 מתחילה ירידה בפוריות האישה, אשר מקבלת תאוצה בסביבות סוף שנות השלושים ותחילת שנות הארבעים. מספר הביציות לא עולה עם הגיל והן מתכלות כל חודש עד לגיל בו אין יותר ביציות. זאת הסיבה לכך שניתן להעריך את מצב הרזרבה השחלתית, ע”י בדיקת-דם ביום 3-5 לווסת. רמה גבוהה של הורמון ה FSH, מראה על פוריות נמוכה, אין זה אומר שאי אפשר להרות כלל, אלא, שהסיכוי להריון נמוך יותר. נשים מבוגרות מגיבות פחות לטיפול הורמונלי, וכן אחוז ההפלות אצל נשים מבוגרות גבוה יותר. גם הסיכוי לבעיות גוטיות בעובר עולה אצל הנשים בגיל מבוגר. לכן אצל זוגות מבוגרים, מומלץ להתחיל טיפול מוקדם יותר, והטיפול יהיה אינטנסיבי יותר מאשר אצל זוגות צעירים. בטיפול בזוגות מבוגרים, מתקדמים מהר יותר בטיפולים ומקדימים את השימוש בתרופות הורמונליות, לעיתים במינונים גבוהים יותר ובהזרעה תוך רחמית. גם המעבר ל- IVF הוא מהיר יותר. כאשר התגובה נמוכה, או, נמוכה מאד והרזרבה של השחלה נמוכה, יומלץ שימוש בתרומת ביצית. בטיפול בתרומת ביצית, אחוזי ההצלחה גבוהים יותר, כאשר רירית הרחם טובה לקליטת העובר. כאשר האפשרות הזו לא קיימת, יש להמליץ על אימוץ. גורמים הקשורים בצוואר הרחם או ברחם. מצב צוואר הרחם, החלק התחתון של הרחם, יכול להיות גורם לאי-פוריות אבל נדיר שזה יהיה הגורם הבלעדי. יש חשיבות לבירור של שלמות צוואר הרחם, לברר אם עברת טיפולים או ניתוחים באזור זה. יש לבצע בדיקת PAP לפני התחלת הטיפולים. כדי לברר אם יש בעיה בצוואר הרחם. לפעמים מומלץ לבצע בדיקת ריר צווארי כ6-8 שעות אחרי קיום יחסי מין, להערכת מצב הריר הצווארי, הזרע והאינטראקציה ביניהם. גורמים בצוואר הרחם או ברחם עצמו אשר עלולים להפריע בהשתרשות העובר, כמו מחיצות ברחם, הדבקויות, גידולים, או רחם בעל צורה לא טבעית, יתגלו בצילום רחם וחלקם ניתנים לתיקון ע”י ניתוח Hysteroscopy , מכשיר המוחדר לחלל הרחם. גורמים הקשורים בחלל הבטן. הכוונה לצלקות בחלל הבטן כתוצאה מדלקות קודמות באגן או ניתוחים קודמים , הדבקויות בחלל הבטן יכולות לפגוע בתנועתיות החצוצרות או להוות “חייץ” המפריע למפגש בין הביצית והזרע. אנדומטריומה הינה רקמה שנמצאת בדרך כלל בתוך הרחם, ובמקרים חריגים גדלה ומתפתחת מחוץ לרחם ו/או בכל מקום באזור השחלות או בחלל הבטן . ברוב המקרים האשה אינה חשה באדומטריזיס , לעיתים מתבטא ע”י כאבים בזמן מחזור אך במקרים אחרים אנדומטריוזיס יכול לגרום לתופעות לוואי קלות עד קשות בעיקר כאבים עזים לפני ובזמן המחזור. הטיפול במצב זה יכול להיות תרופתי או ניתוחי,כאשר המטרה לטפל בתופעה אך גם לשמור על הפריון. אי-פוריות מסיבה לא ידועה. ב-5-10% מהמטופלים הסובלים מאי-פוריות, כל הבדיקות שבוצעו עד כאן לא העלו תשובות מספקות, לכן אי-הפוריות אצלם מוגדרת כלא ידועה. מניחים שהבעיה אצל זוגות עם אי-פוריות מסיבה לא ידועה, נעוצה באיכות הביציות או בתפקוד החצוצרות או, בעיה בזרע אשר קשה לאבחון או לטיפול. במקרים כאלה יש להציע תוכנית טיפול אמפירית לפי תרשים זרימה מקובל לבצע טיפולי פוריות עם הורמונים והזרעה. אם לאחר כשלושה טיפולים כאלה אין הריון, מומלץ לעבור לטיפולי הפריה חוץ- גופית. אי-פוריות וההשפעה על המצב הנפשי. אי-פוריות היא בעיה רפואית בעלת השפעה ניכרת על המצב הנפשי. תחושות של חרדה, דיכאון, עצבות, רגשי אשם, כעס, הן תגובות ידועות, שיש להן השפעה על הדימוי העצמי וההערכה העצמית. לחלק מהזוגות יש קושי בשיתוף המשפחה או החברים ברגשות אלו, מה שעלול להביא להסתגרות וניתוק מהסביבה הטבעית התומכת. חשוב לדעת שרגשות אלו הם טבעיים במצב של אי-פוריות, ונחלתם של מטופלים רבים. יתוארו בפניכם אפשרויות טיפול שונות לבעיית אי הפוריות. בטיפול בודד של חודש אחד, אחוזי ההצלחה לא מאד גבוהים לכן לעיתים קרובות יש לחזור על הטיפולים למשך מספר חודשים. מצב זה עלול לגרום אף הוא לתחושת כישלון ולחץ. חשוב לזכור שהרוב הגדול של המטופלים יזכו בסופו של דבר להביא ילד לעולם. יחד עם זאת אתם צריכים להחליט עד כמה רחוק אתם מוכנים ללכת כדי להשיג הריון. יש להגיע להסכמה על מטרות הטיפולים, סוג הטיפול, כמות הטיפולים, המרווחים בין הטיפולים, וכן – מתי רצוי להפסיק את הטיפול. לפעמים הסיבה לאי-פוריות הינה קלה לזיהוי ולטיפול, אולם לפעמים קשה לזהות בדיוק את הסיבה לקושי להרות ואז הטיפול מתבצע באופן הדרגתי, בשיטתיות, מהקל אל הכבד. לאחר הערכה ואיבחון של מצב הפריון שלכם נוכל לדון בטיפול המתאים והסיכוי להצלחה וכן באפשרויות נוספות לטיפול הקיימות, במקרה שלא יהיה הריון. ההחלטה באיזה טיפול לבחור, הינה אישית לחלוטין, יש לקחת בחשבון גורמים רבים כמו, תופעות לוואי, מחיר, סיכוי לעומת סיכון, הריון מרובה עוברים. כאשר מחליטים על טיפול, רצוי בהתחלת טיפולי הפוריות, להכין תכנית לטווח רחוק של התקדמות בטיפולים בהתאם לתגובה, כך, שיהיה לכם מושג מתי עוברים לטיפול אחר ומתי מפסיקים טיפול. כמובן שנסייע לכם בהכנת תוכנית זו. לפעמים יש צורך להפסיק טיפול לתקופה מסוימת כדי לצבור כוח נפשי להתמודד עם טיפול נוסף. הודות להתקדמות המדעית העצומה בנושא הפריון ולמגוון המחקרים בנושא, כיום יש סיכוי טוב שרוב הזוגות עם בעיה בפוריות יוכלו להרות וליהנות מהעונג של גידול ילדים. תגיות הביקור הראשון, טיפולי פוריות. הוסף עמוד למועדפים.
סלאר דה אויוני - SALAR DE UYUNI. איוני זה עיירה של כלום. כמה רחובות סביב כלום אחד גדול. לא. בעצם כלום אחד עצום בגודלו. באמת שיש להם מזל שיש להם את הסאלר, אחרת הם היו משעממים את עצמם למוות, ואין ספק שהיו עוברים את שוויץ בממוצע ההתאבדויות עקב שעמום נפשי כרוני. לאחר השלמת כמה שעות שינה, עשינו סיור סוכניות טיולים, וסגרנו על דיל לתור לסלאר. 3 ימים טראק עם גי’פים, ובצהרי היום השלישי חיתוך לצי’לה. נשמע אחלה. העניין הוא שלא סגרנו מועד מדוייק לסיור, היות והמתנו ל - 3 חברים של ניר (עמרי, ניר ודניאל). אני רק ידעתי, שממש, אבל ממש לא בא לי לבזבז עוד יום בעיירה שכוחת האל איוני. מה שכן, אפילו בחור הזה נוכחותנו הישראלית הכובשת נראית לעין. המון שלטים בעברית, המלצות של ישראלים על סוכנויות, מסעדות ושאר מרעין בישין. אפילו מסעדה עם מוזיקה בגוון יווני איכותי מההופעה של יהודה פוליקר בקיסריה ושל שלמה ארצי הכמעט הכי ישראלי שיש. גם אנחנו תרמנו את חלקנו, בכך שהראינו לגויים ולגרים את אופיו של חג החנוכה. אביגיל ואנוכי בנינו חנוכיה וחגגנו את נר שני של חנוכה במסעדה. ברכות, מעוז צור ושאר סביבונים. המון תשומת לב משכנו. אנחנו והמנהגים הפגאנים שלנו. טוב שלא גרמנו למהומות על רקע דתי בעיירה המנומנמת. בכלל, מאוד משעשע איך כולם מתייהדים כאשר נמצאים בחו"ל. כל הכופרים, האפיקורסים וחבריהם מפגינים פתאום שליטה מרשימה ברזי החגים. בברכות. בשירים. פתאום בכל מוצ’ילר טיפוסי מסתתר לו חזן פנימי שרק משתוקק לפרוץ לו החוצה. בבוקרו של יום שלישי דפיקות חזקות וצעקות על הדלת. נו, אופייני לישראלים. רעש וצלצולים. החברים באו. מהר מהר, בחטף, התעוררנו בהתחלנו בבלאגן של הבוקר. אריזה, מקלחת, שירותים, כביסה, חתימות במשרד ההגירה הבוליביאני וכמובן - משלוח השטויות שקנינו בלה פז, לאו דווקא בסדר חשיבות הזה. אז לאחר 3 שעות מטורפות של ריצות, בעיות ובלאגן סיימנו והיינו מוכנים להתחיל את הטראק לסלאר. ג’יפ של 7 ישראלים ועוד ג’יפ של תיירים. אבל כמובן, שגם החלק הזה בטיול הדרום אמריקאי מתחלק לשני חלקים. טוב ורע. הסלאר (SAL בספרדית זה מלח) הינו מדבר המלח הגדול בעולם, 12 אלף קמ"ר, 120 מטרים עומקו, גובהו כ- 3650 מטר מעל פני הים וכולו מלח בישול. שטחים עצומים עצומים, מאופק אחד עד לאופק השני והכל - מישור מלח אחד ענקי. מדובר בסיפור הרגיל והידוע. הסלאר היה פעם ימה רדודה של מים, אשר התאדה ונותרו משקעי מלח. העניין הוא שמדבר המלח שלהם שמור די יופי. להם אין את מפעלי ים הסלאר אשר כורים את המלח אט אט והורסים אותו מהר מהר. מקסימום יש כמה חאפרים בוליביאנים אשר חופרים עם מעדר את המלח וגונבים קצת על מנת לעשות לביתם. שיהיה. הסלאר - מדהים. חבל על הזמן. קחו את התמונות המצועצעות, הרגילות שכולם תמיד עושים ("וואי...איזה קטע...אני מחזיק את חבר שלי בידיים....איזה מגניב...") ותשלשו את זה. המקום מדהים. מאינוספיות אחת של מלח עד לאינסופיות שנייה. לבד, אפשר לאבד שם בקלות את הדרך ואת הדעת. הנהג שלנו ניווט באמצעות הרים שבאופק ובאמצעות אלוהים שעזר לו כנראה, כי לי באמת אין מושג איך הוא מצא את דרכנו שם. העניין הוא שאנחנו זכינו בייחוד כלשהו. מה הכוונה ? נסענו בתקופה בעייתית. סוף סוף העונה. כבר אחרי סוף העונה. בכלל, בבוליביה כבר אין ישראלים. בקושי 20 ישראלים כולל אותנו. נראה כאילו שגרירות ישראל הבריחה את כולם מבוליביה לפני הבחירות. העונה כעת היא תחילת העונה הגשומה. ומה קורה בעונה הזאת ? יורד גשם, והרבה. מצד שני, חם ונעים. בדרך כלל בסלאר קור אימים, אבל אנחנו זכינו לשמש נצחית בסלאר צלול. אז החלו לרדת גשמים. גם ביום היחיד שהיינו באיוני ירד גשם. ומה שקורה בעקבותיו זה הצפת הסלאר. מישור המלח הגדול בעולם מתחיל להיות מוצף מים, והופך פניו לראי ענק ועצום. בימים הראשונים מדובר בסנטימטרים בודדים של מים. בהמשך העונה גובה פני המים יגיע עד כדי מטר. מזל שהסלאר לא באמת מישורי, וככה אצלנו היו חלקים יבשים ללא מים וחלקים עם מים בגובה של 40 סינטימטר. ראי ענק, מאיים ומלא עוצמה. בסוף היום יצאנו מהסלאר והגענו למלון שלנו. מלון, שעשוי כולו ממלח. כסאות, שולחנות, מאפרות, תחתיות המיטות, הריצפה. הקירות. הכל. תאמת - מגניב מאוד. העניין הוא שבגלל זה, למרות ניקוי מצעים מסיבי, המיטה מתמלאת מלח מהקירות המתפוררים ברמות שאפשר היה לעשות סלאר קטן מהכרית שלי. את כל זה עשינו ביום הראשון. בשאר הימים עברנו באיזור הררי מדברי ויבש יבש, דרך לגונות צבעוניות מקסימות laguna colorada ו laguna verde, לגונות פחות צבעוניות אבל יותר מגעילות ומסריחות, שדה גייזרים, מעיינות חמים וראינו המוני פלמינגו. חביב, אבל לחלוטין לא משתווה ליום הראשון. החלק השני. המעצבן, אבל בדיעבד - משעשע מאוד. אבל שוב - רק בדיעבד. שילמנו לא מעט כסף בכלל עבור הטראק הזה, טראק שבחלקו היה בהחלט דראק. הובטח לנו הרים וגבעות וקיבלנו מישור. שום פנקייקים לארוחת בוקר, יציאה באיחור רב, פספוס של מוזיאון לרכבות, אוכל מספק בחלקו הקטן, ג’יפים בתחזוקה שמזכירה את תחזוקת טילי הקסאם של הרשות, והשיא היה מדריך "דובר אנגלית" חסר האופי הגדול ביותר שראיתי בחיי. עניין בשגרה. נו, כמו כל נסיעה כלשהיא שאנחנו עוברים....והשיא היה, שנשבר לו הציר של הגלגל האחורי. המזל שלנו היה שהנהג שלנו היה בן דודו מדרגה שנייה של מקגיוור. אחרי שעתיים של דפיקות, תנועות, שפצורים, תוך כדי דחיפת מכוש ומפתח שבדי בין בולמי הזעזועים של הגי’פ, וקשירתם באמצעות פנימית נושנה של צמיג גזורה, יכולנו להמשיך בנסיעה. המדריך שלנו שמו הפרטי חואן. שם משפחה - הבכיין. טמבל חסר תקנה, כשהמושג "אופי" זר לו בערך כמו המושג "כריזמה ועמוד שדרה יציב". כל תלונה שלנו, וברוך השם כאשר ישראלים נמצאים בקבוצה יש להם ומספיק כאלו, רק התבכיין לנו והאשים את הבחורה מהסוכנות. כל שאלה ששאלנו, טענה ומענה הלך לשאול את בן דודו של מקגיוור וחזר עם תשובה. טמבל חסר תקנה. יום התרמה של אקים בהחלט היה מועיל לו. אבל חוצמזה, היה ממש מצויין. מצחיק ופשוט יפיפה.
בשנת 2004 הציגה טל אמיתי את התערוכה "אושר אמיתי" שנהגתה בהשראת אסון ורסאי, שבו הפכה שמחה משפחתית לאסון רב נפגעים, עם התמוטטות רצפתו של אולם חתונות. אמיתי, שעמדה אז על סף גירושין, ראתה באירוע צומת שבו נפגשים אסון פרטי באסון קולקטיבי, פנטזיה וההתפכחות ממנה, חיים ומוות. היא בנתה מיצב המדמה אולם שמחות בעל תפאורה פתיינית ונוצצת, המכיל דימויים של חתונה לצד רמזים לאסון: שלד של מכונית חתן־כלה המקושטת בסרטים אדומים, מגדל כוסות יין מט לנפול, תבליט שביר של דמויות חתן וכלה חבוקות ההופכות לקישוט קיר, שרשרת מוזהבת של טבעות נישואין היוצרות על הקיר את המילה "אושר" באנגלית, ושטיח אדום מהודר שבו נארג דגם המורכב מציטוטי משפטים מהאסון המתייחסים להתרסקות ולאובדן ("חצי משפחה נמחקה לי", "ואז הכל קרס" ועוד) לצד איחולי חתונה צפויים. זהו מיצב מורכב, אך האלמנטים בו נראים מרוקנים מתוכן, כקליפות ריקות התלויות על בלימה. האיום בקריסת ההבטחה הרומנטית והמשפחתית מגולם בסכנת קריסת האלמנטים במיצב, המרכיבים זירת אסון בתחפושת. בעבודת הווידיאו "החתונה" פיסלה עפרה צימבליסטה בשעווה 12 זוגות של בובות חתן וכלה, המזכירות בובות קישוט לעוגת חתונה. בתחילת הסרט נראה ריקוד בחשכה – הבובות הדולקות מסודרות במעגל הסובב על צירו. ברקע נשמעת מוסיקה ללא מילים, המתפתחת לקינה ומעידה כי הריקוד שאנו עדים לו אינו מבטא שמחה. אט אט ממיסה האש הבוערת את הדמויות. הלהבה שבתחילת הסרט מתנוססת על ראשיהן ככתר חודרת אל גופן, הופכת אותן לשקופות ולחסרות פנים, וצורתן מתעוותת ואובדת. מחול החתונה הטקסי והנרות המאירים בחגיגיות את החשכה מומרים במוות ובהתכלות, ובהדרגה מתגלה כי הרוקדת היחידה היא המצלמה המקיפה את הדמויות ועוקבת אחר תהליך התכלותן עד הפיכתן לעיסת שעווה והיעלמות הלהבה. כברבות מעבודותיה של צימבליסטה, גם כאן הדמויות מגלמות מצבים אנושיים קיומיים מופשטים. גם בעבודה זו היא מרוקנת מתוכן מושגים שהם בבחינת "פרות קדושות" ויוצקת לתוכם ספק, חרדה ואף ייאוש. "כלה" הוא פורטרט וידיאו של כלה צעירה בדקות שלפני טקס כלולותיה, המתעד את הבעות פניה המשתנות ואת הטרנספורמציה הרגשית שהיא עוברת. מנעד הבעות פניה של הכלה הצעירה רחב, והן נעות הין מה שנראה כחרדה גדולה, בעתה ואף אימה להסתגרות, התכנסות ותפילה ואף לעליצות מתפרצת על גבול הפאניקה. העבודה צולמה בחתונה חרדית בירושלים, והיא חלק מפרויקט וידיאו רחב יותר של האמנית שבו בחנה אופני צילום של דיוקנאות תוך התמקדות בקשר האישי עם מצולמיה, בטרנספורמציות המתרחשות לאורך זמן ובטבעו של הזיכרון. הטווח המפתיע של הבעות פניה של הכלה מכמיר לב ומעיד על הסערה הרגשית הגדולה שבה היא נתונה, ועל משמעותו הלא פשוטה של טקס הנישואין בחברה החרדית עבור נשים צעירות, שעוזבות בעקבותיו את ביתן ואת משפחתן אל בית זר, ומתמודדות עם שינוי קיצוני של חייהן בין לילה. האמנית היפנית Sawada Tomoko חוקרת בתצלומיה דימויים וייצוגים חיצוניים, ואת הפערים ביניהם לבין צדדים שונים של המציאות. היא שואלת קומפוזיציות והצבות מסוגים שונים של צילום מסורתי – צילום פורטרטים, צילום חתונה וצילום אופנה – ומביימת אותם מחדש באופן סאטירי המאתגר את הנחות הבסיס והסטריאוטיפים המקושרים עמם. כך היא בוחנת את דיוקנה של החברה היפנית בימינו. בסדרת עבודות מוקדמת בחנה סאוודה את מנהג נישואי השידוך ביפן, והתייחסה לערעורה ולדיכויה של הזהות האישית המלווה את התהליך לטובת טיפוח דימוי של "האישה האידיאלית". בסדרת ההמשך "כלה" יצרה צמדי דיוקנאות של כלות יפניות בנישואי שידוך מסוג זה. בכל צמד מופיעה אותה כלה בתצלום אחד בתלבושת החתונה היפנית המסורתית, ובתצלום השני בבגדי כלה מערביים. תלבושת החתונה המסורתית זהה לחלוטין בכל צמדי התמונות, ועין מערבית תתקשה להבחין בין הכלות השונות, ואילו שמלות הכלה והתסרוקות המערביות מגוונות ויוצרות בידול ביניהן. כך מעמתת האמנית את מסורת השינטו היפנית עם השפעות מערביות מודרניות, ומצביעה על כוחות שונים המשפיעים על תהליך הבניית הזהות בחברה היפנית כיום. מתוך הסדרה "אביב מאוחר" בסדרת הציורים "אביב מאוחר" שהוצגה בתערוכת היחיד של נורית דוד בגלריה גבעון ב־2012 מתארת האמנית את העיר תל אביב כזירת כלולות סוערת. בנייני הבאוהאוס התל אביביים זורמים כסרטי קישוט אדומים ולבנים לחתונות; מרפסות האנייה הרחבות של בתי העיר הלבנה מתעגלות בתנופה כשובל של שמלות כלה; קרבי הבניינים נפערים ובין קירותיהם מתגלה חגיגת ריקודים צבעונית. העיר הלבנה זורמת כמפל של אריגים בהירים, בוהקת בצחותה כשמלת כלולות צחורה. דוד, שמעולם לא נישאה, רכשה באותה עת דירה בתל אביב בכספי ירושה, והיא מעידה על תחושת השייכות לעיר שנולדה בה עם הרכישה, שאולי מחליפה את תחושת השייכות והמחויבות הזוגית שבברית הנישואין. "נורית כותבת ומציירת בצער ובהומור על העובדה שלעולם לא תהיה כלה", כותב האמן יאיר גרבוז על התערוכה. "היא מספרת על ההתמסרות המלאה לאמנות, שמחליפה את חלום הכלולות, ומוכיחה שטוטליות היא סוג של אהבה…". ואכן, בסיפור אשר ליווה את התערוכה, היא כותבת: "תל אביב היא בראש ובראשונה הזירה שבה לא התחתנתי. בכל פינה ופינה בתל אביב לא התחתנתי, בכל יום ויום בה לא התחתנתי… כפרח ניחומים חגיגי אכין לעצמי חתונה מצוירת… ". הסטודיו של האמנית רעות פרסטר נמצא בתוך חנות ישנה לאביזרי אופנה בתל אביב שסבה פתח ב־1956 ואביה ממשיך להפעיל עד היום. אבזמים, כפתורים, סיכות, תכשיטים ושלל אביזרי האופנה המקיפים אותה מחלחלים אל יצירתה, ואת עבודותיה הראשונות יצרה מחומרים שמצאה בחנות. בעבודה "החתונה השנייה שלי", מופיעה קערת פח שבתוכה תצלום של האמנית בשמלה ובהינומה נוצצות, העשויות כפתורי מתכת שננעצו בקערת הפח. פניה של הכלה מוטרדים ומפוחדים, והיא כוססת את ציפורני ידיה בחשש. "העבודה, שנעשתה לאחר נישואיה, משקפת את רגשותיה המעורבים ביחס לנישואים ולחיים שאחריהם, ושם העבודה מעיד על אחריתם", כותבת רז סמירה, אוצרת התערוכה "בטבעת זו" שבה הוצגה העבודה. נראה כי גם בחירותיה החומריות של פרסטר בעבודה זו משקפים חששות אלה, ומבטאים את עמדותיה ביחס לחיי הנישואין. הכלה כלואה בתוך קערת פח ישנה המזוהה עם המרחב הביתי ועם מלאכת כפיים, ופניה מכותרות בכפתורים שננעצו בה בפעולה ידנית, עמלנית ואלימה, הפוצעת את המשטח הקשיח. כך היא כורכת יחד חיי נישואין, עבודת כפיים ופוטנציאל מרוסן לאלימות, ולו מטפורית. המיצב "טפו טפו טפו" נוצר במיוחד עבור גלריית "החנות", המציגה תערוכות מתחלפות בוויטרינה של חנות ישנה בדרום תל אביב. אמנדה מל, שנישאה באותה תקופה, הפכה את ויטרינת החנות לצמד חלונות ראווה של סטודיו פיקטיבי המתמחה בצילומי כלות ומכונה "פורטרטים נשמה" את ההשראה שאבה מאסתטיקה קיטשית ואורנמנטלית המאפיינת חלונות ראווה של חנויות דומות. מל וחתן ששכרה מככבים בסדרת תצלומי "חתונה" מבוימים וקלישאתיים על רקע נופי יפו העתיקה. התצלומים ממוסגרים במסגרות ססגוניות ומוצגים בין שלל אובייקטים נוצצים, תכשיטי פלסטיק זולים, קמעות ואייקונים עממיים כמו חמסות ופסלי פורצלן. "המיצבים של מל מבקשים לבחון בשפה סאטירית הייחודית לה את היחסים שבין דת, קיטש, מעמדות ותרבות הצריכה", כותבת אוצרת התערוכה עלינא דקל. "התערוכה משקפת פנטזיות רומנטיות אוריינטליסטיות שבהן החתונה המערבית 'הלבנה' פוגשת מסורות מהמזרח התיכון, וסמלים דתיים שונים המחלחלים אל החיים החילוניים והקפיטליסטיים של ימינו". טקס החתונה מוצג באירוניה כמופע ראוותני המשקף מעמד כלכלי, וכפנטזיה רומנטית עכשווית הסוגדת לקיטש. זהר פריימן היא ציירת ישראלית החיה ופועלת בברלין. היא נולדה וגדלה במשפחה חרדית בירושלים, וההשפעה של החינוך הדתי האורתודוקסי שקיבלה ניכרת היטב בציוריה. בסדרת הציורים "הדיבוק" היא שואבת השראה מן המעשייה היהודית "הדיבוק", שבו נתקלת כלה יהודיה בשד ערב כלולותיה ורוחו נכנסת בה כדיבוק. פריימן מעידה כי כאישה שגדלה במשפחה חרדית המעודדת נישואין ושידוכים, לעתים גם בגיל צעיר מאוד, דמות הכלה שבסיפור מייצגת עבורה אישה שאינה בשלה פיזית או רגשית להתחתן. בציוריה בחרה להתייחס למערכת היחסים הסבוכה בין הכלה לבין רוחו של השד המשתלטת עליה. היא תוהה: האם הדיבוק הוא אכן שד החודר לגופה או שהכלה בוחרת להיאחז בו כמקום מפלט וכדרך לשנות את גורלה? האם זהו כוח פנימי המסייע לה להיחלץ מן החברה שגדלה בה ולברוח מן המציאות שנקלעה אליה? כך מעלה פריימן שאלות על מעמד האישה בנישואים יהודיים בכלל, ודתיים בפרט, ועל יכולתה של אישה להשתנות ולשנות את גורלה. בציורי הכלות של שמעון פינטו מתמודד האמן עם מקומות רעיון הסף ועם טקסי מעבר, רגע לפני הכניסה אל עולם שחוקי ההתנהגות והמוסכמות בו קבועים בו מראש. הכלות בציוריו הטעונים סמלית מייצגות את האמנות ואת מעשה הציור, ואילו האמן הוא החתן. טקס הכלולות מסמל את מערכת היחסים המורכבת בין השניים ושאלות הכרוכות בהתמסרות לתהליך היצירה האמנותית. כך למשל, בציור אחד מופנה מבטה של הכלה לאחור, אל עבר מוכר ובטוח, שעה שהיא צועדת ונעה קדימה אל עבר עתיד לא ידוע. ציור של עוגת חתונה מרובת שכבות מייצג הישענות על שכבות של ידע ושל למידה של חוקי הציור, ואילו ציור של כיסוי הינומה מייצג הסתרה וגילוי בתהליך הציור. הציור "טבילה", שבו נראה אחד מציורי הכלות של פינטו צף במימי מקווה טהרה, מבטא שאיפה להיטהרות ולהתקדשות באמצעות הדיאלוג הציורי. העובדה שלא כלה היא הטובלת במימי המקווה, אלא ציור של כלה, כזה שאכן צויר בעבר על ידי האמן, מציעה התייחסות למקורות ההשראה של האמן ולהדים מעולמות אחרים ומתהליך העבודה המחלחלים אל יצירתו. בעבודותיה גדולות הממדים של הילה קרבלניקוב, שגדלה בבית דתי, מתייחסת האמנית לאלמנטים בביוגרפיה שלה. בעבודה "חסד נעורים" מתואר מעמד החופה בחתונת אחיה בטכניקה הייחודית לאמנית: הדבקת אינספור פיסות מסקינגטייפ וטפטים צבעוניים המשמשות אותה כמשיכות מכחול לכל דבר ביצירת "הציור". זוהי עבודת יד אטית וממושכת, המעלה על הדעת בעמלנותה מלאכות נשיות מסורתיות, והיא מנוגדת לעניינה של קרבלניקוב בהנצחת הרגע החולף. בעבודה זו היא מנציחה את רגע השיא של הטקס, וההתרגשות והמתח שהדמויות נתונות בו ניכרים בפניהן. "זהו ציור בעל רקע רגשי חזק", כותבת רז סמירה, אוצרת התערוכה "בטבעת זו" שבה הוצגה העבודה, "שכן זמן קצר לאחר הטקס מת החתן באופן פתאומי". נראה כי הכותרת, שניתנה לעבודה בדיעבד, מקבלת משנה תוקף על רקע האירוע הטרגי.
האם הגיע הרגע המיוחל מבחינת ירושלים? ממשל טראמפ החל להודיע לשגרירויות האמריקניות ברחבי העולם כי הוא שוקל לאמץ תוכנית להכרה בירושלים כבירתה "המאוחדת" של ישראל. כך דיווח הערב (ה') עיתון ה"וול סטריט ג'ורנל". גורם בכיר בממשל טראמפ אמר כי נשקלת תוכנית להכיר רשמית בירושלים כבירת ישראל ובעתיד גם להעביר לשם את השגרירות האמריקנית כפי שהבטיח הנשיא כבר פעמים רבות. לפי הדיווח, הממשל החל להודיע על התוכנית לשגרירויות האמריקניות ברחבי העולם, כדי שיוכלו לדווח על כך למדינות המארחות שלהם. כמו כן הוסיפו הגורמים כי לא מדובר בתוכנית סופית. הסיבה להודעה היא העובדה שהנשיא האמריקני צריך להחליט מחר מהי עמדתו בנושא העברת השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים. מחר יפוג תוקפו של הצו הנשיאותי, עליו חתם לפני חצי שנה, המעכב את העברת השגרירות כמו שהוחלט בקונגרס זה מכבר. בכל חצי שנה היה הנשיא מאריך את הצו להותיר את השגרירות בתל אביב וכעת לאחר שהחליט לפני חצי שנה לא לבצע את המהלך טראמפ שוקל בחיוב לקיים את הבטחתו. סגן נשיא ארצות הברית, מייק פנס, הצהיר בתחילת השבוע כי טראמפ שוקל ברצינות מתי ואיך להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים. בטקס באו"ם לציון 70 שנה להצבעה על חלוקת ארץ ישראל בכ"ט בנובמבר 1947, אמר פנס לנוכחים: "הקונגרס והממשל הביעו את רצונם להעביר את השגרירות. בזמן שאנו מדברים הנשיא בוחן איך ומתי להעביר את שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים".
איזה מותק!! את יודעת שאני לקחתי לעצמי מהדפים האלה ולפני שהלכתי לשלם החזרתי אותם היות והגעתי למסקנה שהם מדהימיםםםם אבל אני לא אעשה מהם כלום כי הם מתוקים מדי והנה את הצלחת לעשות מטעמים! הדף הראשון מדהים! הייתי בטוחה שזה עיצוב דיגיטלי!הכל כל כך רך ונעים לעין...משגע! קידום מכירות מהמם!תשלחי קישור ליצרן של הדפים!!!! הכל מהמם ומקסים! איזה כיף שיש לך תמונות כאלה מיוחדות לעבוד איתן! איזה יופי של רוך ועדינות בתוצרים שלך,זה כל כך נפלא! יה... את עושה קסמים בדפים!!! נהנתי לראות את העבודות המשגעות. נהדר. איזה חלום להתעסק בזה. הכל כל כך יפה. המשיכי להינות וליצור. האלבומים המיני... אהבתי הכל. תודה רבה רבה לכולכן יקרות, על התגובות המפרגנות והכ"כ מחממות. אוהבת את כולכן!!!שבת שלום ומבורכת שתהיה לכולנו, אמן!!!! איזה רוך, עדינות ואהבה יש בדפים שלך.אהבתי את תמונת הילדה עם הביצה על הראש , אחלה רעיון. אין כמו לחכות למוזה המתאימה לכל תמונה.כל הכבוד. נתנאלה הוסגרת. לא הצלחת להישאר אנונימית.תודה, תודה, תודה יקירתי!!!!ויטרינה וזהבית תודה גם לכן מקסימות על התגובה החמה, ולך פיית מרציפן יקרה, העונג כולו שלי!!!תודה לכולכן!!! רותי- איזה אנחת עונג יצאה לי מהפה כשראיתי את העמוד שהכנת לאליה הנסיכה! פשוט נפלא.כל העבודות מקסימות והתמונה המשותפת ניראת ממש כאילו לקוחה מהתמונות של יחסי הציבור של היצרנים. רייצ'ל ומימס המדהימות שלי.אתן כבר יודעות כמה אני אוהבת אתכן, נכון?!המון תודה!!! רותי האלופה,כמו שציפית, התעלפתי לגמרי למראה הדף הזה. הוא מ ש ג ע. אחד היפים שראיתי. נכנסת לאווירת הוינטאג' הכפרית באופן מושלם. ואליה שלך- איזה דבר! אי אפשר להשאר אדישים כלפיה. אין מה לעשות, את פשוט מדהימה! רותי, אני מעולפת מהעיצובים האלה שלך! פשוט מדהים!!! עינת, מיה, יערה, אהובה, לולי בו ועירי, חגית וריקי המון המון תודה!!!! התגובות שלכן ריגשו אותי מאוד!!! איזו משקיענית את!כל העבודות יפייפיות! אליה ידעה לאיזו אמא להיוולד! תודה קשת מקסימה, הרסת אותי!!!!
כאשר מדברים על מלונות בוטיק בחיפה והכרמל כדאי לבקר במלון בוטיק טמפלרס השוכן במושבה הגרמנית הציורית בבניין משוחזר שנבנה ב- 1872 ומשלב בין חדש וישן. המלון מעוצב ברוח מודרנית צעירה ולכל חדר יש מרפסת עם נוף. המלון מציע חדרים מרווחים המעוצבים באופן שונה, חלקם עם ג'קוזי בחדר, ובכולם יש טלוויזיה ומערכת, מטבחון מאובזר, אינטרנט, מיטה רחבה ואמבטיה מפנקת. המלון טובל בצמחיה ירוקה ואווירת הרחוב המשלבת בין מזרח ומערב מקנה אווירה ייחודית. המושבה הגרמנית בחיפה נוסדה על ידי הטמפלרים בשנת 1868 ועברה תמורות רבות. בשנות ה-90 עברה המושבה שיפוץ נרחב וכיום היא מהווה אטרקציה תיירותית בה ניתן למצוא בניינים משוחזרים מדהימים ביופיים, מסעדות רבות, בתי קפה ופאבים. סיורים מודרכים יוצאים מידי יום במושבה וכך ניתן לסייר בחצרות בתים ולקבל הסבר מרתק על המושבה ובתיה. חיי הלילה מושכים קהל רב למקום וניתן להבחין בדו הקיום הפורה המתרחש בעיר בין יהודים, נוצרים ומוסלמים. מלון גלרי ממוקם בשכונת הדר עליון ושוכן בבניין באוהאוס מקורי אשר עבר שחזור. מלון הבוטיק מעוצב מאוד ומקנה תחושה של שהות בגלריה לאמנות. שטחי המלון וחדריו המרווחים כוללים פריטי אמנות שונה הכוללים תמונות, רהיטים, פסלים, עתיקות ועוד. יש במלון ספא וחדר כושר לשירות האורחים ואנשי עסקים יוכלו ליהנות משירותי משרד וחדרי ישיבות מעוצבים ומוקפדים. לא רחוק מהמלון ובמרחק הליכה כדאי לבקר במוזיאון חיפה לאמנות הנחשב לאחד מהגדולים בישראל. המוזיאון מתמקד באמנות מודרנית ועכשווית וכולל אולמות תצוגה קבועים ומתחלפים. מלון קולוני הוא מלון בוטיק הממוקם בלב המושבה הגרמנית. המלון שוכן במבנה משנת 1905 אשר נבנה על ידי הטמפלרים, ובסמוך לו נמצאת הכניסה לגן הבהאים ולמסעדות ובתי קפה רבים. המלון כולל שני סוגי חדרים בעיצוב קלאסי אותנטי ויש בו מגוון אטרקציות לאורחים כמו ספא, חדר טיפולים, מרפסת גדולה עם נוף לכיוון כיפת הזהב, בר עשיר, בית קפה ושירותים עסקיים לאנשי עסקים. לצד המלון גינה טובלת בירוק בה ניתן לערוך אירועים.
איי גלאפגוס, בעיניי, הם המקום הכי מיוחד על פני כדור הארץ. חוויית הטבע שמעל פני המים מתמזגת עם חוויית הצלילה והעולם התת-ימי, והן משלימות זו את זו לטיול של טבע מטורף, צבעוני, מגוון וייחודי. מרבית המבקרים באיי גלאפגוס, מטבע הדברים, אינם צוללים. שנירקול באיים הוא חוויה בפני עצמה, אבל שום דבר לא משתווה לצלילה באיים הנידחים והמרוחקים ביותר של גלאפגוס, בצפון. שם מתקיימת, לטעמי, "ההצגה הגדולה בתבל", ועל כך ארחיב בכתבה. למזלנו אנחנו כן צוללים, או לפחות משנרקלים, ומי שביקר באיי גלאפגוס יודע שההצצה לעולם המטורף שמתחת לפני המים היא האטרקציה האמיתית בביקור באיים. אבל מעטים יודעים, שעבור הצוללים יש שיא נוסף, מטורף אף יותר: אי מרוחק בלב האוקיינוס כ- 200 ק"מ משאר איי גלאפגוס, שבו הטבע מאבד פרופורציות וחורג מגבולות הסביר. האי הנידח והמיוחד הזה נקרא, באופן אירוני, האי דרווין. שם, מתחת למונומנט טבעי מרשים הנקרא "קשת דרווין", נמצא אתר צלילה המכונה "תיאטרון דרווין", ובתיאטרון השקוע הזה מתרחשת ההצגה הגדולה בתבל []. "ההצגה הגדולה בתבל" – שם ספרו של ריצ'רד דוקינס המציג עדויות תומכות לתורת האבולוציה. מרבית המטיילים באיי גלאפגוס בוחרים לצאת להפלגות טבע (Naturalist cruises) של מספר ימים, במהלכן מבקרים בחלק מהאיים שבארכיפלג, הסמוכים זה לזה. ההפלגות הללו מרתקות, ומזמנות למטיילים חובבי הטבע מפגשים עם בעלי חיים נדירים, שבמשך מיליונים אחדים של שנות בידוד, התפתחו בנפרד ובשונה ממינים קרובים אליהם ביבשת דרום אמריקה. כך למשל יפגשו המטיילים באיגואנות יבשתיות צהובות, לבנות או ורודות השונות בתכלית מקרובות משפחתן הדרום אמריקניות, הנוטות להיות ירוקות ברובן, איגואנות ימיות, צבי ענק ועוד. גם בעלי הכנף מיוחדים מאוד: שלושה מינים של סולה – עוף ימי וירטואוז שצד דגים במרדף תת-ימי מרהיב, אלבטרוס גלאפגוס – המין היחידי מסוגו שחי באזורים טרופיים ולא בקווי רוחב גבוהים, הפריגטה המרהיבה ועוד שלל דוגמאות. יחד עם הנופים המיוחדים שמשלבים צמחייה, לבה, מפרצים מבודדים למרגלות פסגות הרי הגעש ומי הטורקיז שנושקים לחוף השחור, נוצרת תמונת נוף מהפנטת. אבל הקסם האמיתי של גלאפגוס, נמצא מתחת למים. בקבוצת האיים המרכזית של הארכיפלג, הצלילות מזמנות מפגשים עם כרישים, אריות ים, עושר דגה, צבי ים, וגם שלל מחבטנים – עטלפי ים, חתולי ים ועוד. מי שייבחר לישון באחד האיים המיושבים ולצאת לצלילות יומיות ממנו, ייהנה מכל אלו, אך רק בהפלגת צלילות ייעודית של שבעה לילות, באחת מקומץ ספינות הצלילה שפועלות באיים, אפשר להגיע אל ההצגה הגדולה, באיים הצפוניים - וולף (Wolf) ודרווין. לפני שהספינה נפרדת מהאיים המרכזיים ומפליגה במסעה צפונה, אנחנו זוכים לחוויה כיפית במיוחד, בצלילה ראשונה שמטרתה התרגלות והיכרות עם תנאי הצלילה. על פניו, מיקום הצלילה בפינת הנמל, במפרץ הסמוך לעיירה פוארטו בקריסו מורנו (Puerto Baquerizo Moreno), בירת איי גלאפגוס, שבאי סן קריסטובל, לא מעורר צפיות. האתר אינו מרשים או מעניין מכל בחינה, אבל יש לו קסם משלו, יחיד ומיוחד: משפחה חביבה של אריות ים חברותיים, מגיעים לבקר כמעט בכל צלילה. המפגש הראשון עמם הוא חוויה שאי אפשר לשכוח. היונק הימי השובב הזה לא מפסיק להפתיע: פעם משתעשע בבועות שלנו, פעם מביא לנו כוכב ים במתנה ופעם פשוט "מתגנב" מאחורי צולל שלא מודע לנוכחותו, לקול צהלותיהם של יתר הצוללים בקבוצה. לאחר הצלילה, ביציאה מהמפרץ, אפשר להבחין באי חריג למראה בשם "האריה הרדום" (Leo Dormido) המתמזג בצבעי השקיעה – מחזה מרהיב שמלווה את ההתרגשות שביציאה להפלגה חלומית. לאחר שנפרדים מהאי סימור מתחילים בחציית האוקיינוס, וכשאחרוני האיים המרכזיים נעלמים בדופן ימין, הגיע הזמן לבשר לחבריי ההפלגה ש... הם הפכו עכשיו באופן רשמי ל"בניו של נפטון" בכבודו ובעצמו! או במילים אחרות – שהם עברו את קו המשווה בהפלגה, לראשונה בחייהם. על פי מיטב מסורת ציי העולם, כגון הבריטי או ההולנדי, חציית קו המשווה הראשונה היא אירוע מכובד, שבו טובלים את ה"ירוקים" בחבית מי ים מעורבבים עם אלכוהול, או קושרים אותם לחבל ומעבירים אותם מתחת לספינה, מדופן אחת לדופן שנייה. טקס חציית קו המשווה שלנו, יש להודות, הוא סולידי ביחס לנהוג בציים המכובדים הללו, וכולל בעיקר קוקטייל בסיפון העליון מול השמש השוקעת. בבוקר היום השלישי לטיול, מתעוררים למחזה נדיר: הצוקים הדרמטיים של האי דרווין ברקע, ועל מעקה הספינה חבורת סולות אדומות רגל, ששום דבר לא יזיז אותן משם או ירתיע אותן מלרפד את הסיפון שלנו ביציאותיהן – הלשלשת והצנפה – ללא בושה. דרווין תיאר את מידת האדישות של בעלי הכנף באיים, בכך שציין שיכול היה "לדחוף אותם מן הענף שעליו ישבו בעזרת קצה הרובה", מבלי שיברחו מפניו. לנו, פשוט, אין רובה. בדרך לצלילה הראשונה חולפים למרגלות קשת דרווין – "שער הניצחון" של האוקיינוס, במרכז ה-"שאנס אליזה" של הכרישים. יורדים למים, לעומק 26 מ', ויושבים על מדף הסלע, בשורה הקדמית בתיאטרון של דרווין. כמו בכל מחזה, לוקח זמן עד שמגיעים לנקודת השיא. המתח נבנה. עטלפי ים גדולים מגיחים מהכחול, נעים בקלילות נגד הזרם ומתבוננים בצוללים. ואז פטישן. ועוד אחד, ועוד. עדר שלם. נכון, בעקרון צריך להשתמש במונח "להקה", אבל לי הם נדמים יותר לעדר. בסיכומו של עניין, כשאני סופר את מספר הפטישנים בצילום טיפוסי, אני מצליח לראות כ- 60-70 פרטים שנקלטו בעדשה, בנקודת זמן אחת. אם ניקח בחשבון שזה ממשיך כך לאורך צלילה שלמה, אפשר בקלות להעריך שחזינו ב"עדר" של מאות רבות של כרישים, אם לא אלפים. עקב בידודם של איי גלאפגוס התפתחו בהם מינים אנדמיים, שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם. כך למשל האיגואנה הימית, שהתפתחה כנראה מהאיגואנה הירוקה שנפוצה בדרום אמריקה, אולם בשונה ממנה ומכל איגואנה אחרת, האיגואנה הימית היא... ובכן – ימית! נהוג לומר שזו הלטאה הימית היחידה בעולם. ישנן לטאות נוספות המיטיבות לשחות, כגון דרקון קומודו שבאינדונזיה – הלטאה הגדולה ביותר בעולם. אולם ה"דרקון" אינו צד במים, אינו צולל לפרקי זמן ממושכים, ומשתמש ביכולת השחייה רק כדי לשנע עצמו מאי לאי. לעומתו, חייה של האיגואנה הימית כרוכים בים. היא ניזונה מאצות ירוקות הנמצאות על הסלעים באזור הכרית ועד לעומק של כ- 20 מ'. בגיחותיה התת-ימיות לליקוט מזון היא מסוגלת לעצור את הנשימה לפרקי זמן של כשעה והיא מצוידת בהתאמות אבולוציוניות ייחודית לחיים בים – למשל בלוטות אף לפינוי מלחים, זנב ארוך דמוי משוט ועוד. הצלילה עם האיגואנות והצפייה בהתנהגותן מתחת למים היא חוויה מרתקת של פעם בחיים. בעודי בוהה בהן אני נזכר בדבריו של דרווין: "הן שחורות כמו הסלעים הנקבוביים עליהם הן זוחלות ותרות אחר טרפן מהים. אני קורא להן 'שדוני החשיכה'. הן בלי ספק הולמות את אזור המחייה שלהן". אז אולי דרווין קצת חטא בתיאורו האפל לבעל החיים המופלא, אבל אין ספק שהצבע השחור והמראה דמוי הדרקון של הלטאות הללו, משווה להן מראה מעורר יראה. איי גלאפגוס ובייחוד האיים הצפוניים שבהם, ידועים בכמויות בלתי סבירות של כרישים (עליהם נמנה גם את כרישי הלווייתן), להקות דגים ומינים נוספים. למרות מיקומם, ממש על קו המשווה, הנוף התת-ימי איננו טיפוסי בעליל. במקום שוניות אלמוגים צבעוניות הרווחות בימים הטרופיים, המקום זוכה למסות אדירות של חומרי הזנה - דבר שאינו תורם לצלילות המים, אך מושך אליו בתורו מסות אדירות של בעלי חיים מגוונים. בעוד שעושר במינים הוא מאפיין כללי בולט של שוניות האלמוגים, הרי שעושר בחומרי הזנה ולהקות גדולות של בעלי החיים שהוא מושך – הוא מאפיין של מים קרים, ממוזגים ואף קוטביים. התשובה לחידה טמונה במשטר הזרמים ששולט באזור. באיי גלאפגוס מתלכדים מספר זרמים מרכזיים, אבל לשם ההפשטה ניתן לומר שכנגד המים החמימים והצלולים שמביא עמו הזרם המשווני, מעפיל עליו מדרום זרם הומבולדט הקר, שעולה את כל הדרך מאנטארקטיקה, לאורך חופי דרום אמריקה ובמקביל להם, ובסביבות איי גלאפגוס מגיח מן העומק לפני השטח. כמות הפלנקטון שהזרם הדרומי מביא עמו מהווה ארוחת "בופה" מפתה ואינסופית עבור כל ענקי האוקיינוסים שמגיעים לסעוד את לבם, לעינינו המשתאות. לאחר ארבעה ימים של טירוף בצפון, בצלילות סביב איים שרגל אדם (כמעט) לא דרכה עליהם, הספינה מתחילה לעשות את דרכה חזרה לאיים המרכזיים. בכל הפלגה דואגים לשלב גם ביקור באיים הפופולריים יותר, ומפגש עם סמלי גלאפגוס – צבי הענק, שגם העניקו לאיים את שמם ("גלאפגוס" נגזר מהמילה "גלפגו" – "אוכף", על שום צורת שריונם ה"אוכפית" של הצבים). יצורים עתיקים ומרשימים אלה חיים בחלקו ההררי של האי סנטה קרוז, בחוות מקומיות. מסלול ההליכה בוצי למדי, כמו שצבים אוהבים (מזל שמצטיידים בכניסה במגפי גומי גבוהות), ומאפשר מפגש קרוב עם הצבים וצפייה במגוון התנהגויות. דרווין גילה בביקורו כי הצבים שונים בצורתם מאי לאי, ומתאימים לתנאים השונים השוררים בכל אי. בדומה לצבים, כך גם הפרושים – ציפורי שיר קטנות – עוררו את סקרנותו. הוא חקר אותן וגילה ש- 13 המינים השונים מתקיימים באיים שונים ומותאמים לתנאים ייחודיים לאיים הללו. כך, הצטברו העדויות ואיתן "נפלו האסימונים". בדיעבד כתב דרווין כי ייתכן ש"ציפורים מעניינות אלו" סיפקו קצה חוט ל"תעלומת כל התעלומות – הופעתם הראשונה של יצורים חדשים על פני האדמה", כלשונו. כשמסיימים את ההפלגה, אפשר בהחלט להתפתות ולמנות את מגוון החוויות שעברנו כ"מסכם וממצה" את מה שיש לאיים להציע. הרי ההפלגה כוללת גם ביקורים באיים עם עופות ימיים, זוחלים, היסטוריה ועוד. אבל האמת היא שאי אפשר לכסות את איי גלאפגוס בשבוע, גם לא בשבועיים או בחודש. ההמלצה שלי היא תמיד להקדיש יומיים נוספים לביקור באיים. גם עכשיו לא קל יהיה לבחור מבין היצע האפשרויות. אהוב עליי במיוחד האי פלאזה הדרומי (South Plaza). זהו הדרומי מבין שני איים, שביניהם עוברת תעלה של מי תכלת. בחודשים יוני עד נובמבר, בעונה הקרה והיבשה, עליהם של שיחי הססוביום הרגלני שמרפדים את כל רחבי האי הופכים לכתומים-אדומים ומשווים לאי מראה מרהיב-עין. בירידה לחוף יש קבלת פנים: אריות ים שובבים מחכים על סלעי הלבה שהתקשתה, רובצים או משחקים. מסלול ההליכה עובר בין יער של קקטוסים גבוהי קומה מהסוג אופונטיה (צבר גלאפגוס), למרגלותיהם רובצות איגואנות יבשתיות צהובות למדי, שמחכות לפרי בשל שייפול לידיהן. במלחמה אבולוציונית ארוכת שנים, מתמודדים הקקטוסים והאיגואנות זה מול זו: הקקטוס צומח לגובה, האיגואנה מיטיבה לטפס, הקקטוס מצמיח קוצים ארוכים הפונים מטה בתחתית הגזע כדי למנוע טיפוס, האיגואנות מפתחות טלפיים, וכך זה נמשך. נוכחות האיגואנות מורגשת גם בין שיחי הססוביום, והוד-צהובותן בולטות במיוחד על הרקע האדום של העלים הבשרניים. פשוט יפהפה. אי אחר מיוחד ושונה מיתר האיים, הוא האי הקטן ברטולומה (Bartolomé), שבו האטרקציה, לשם שינוי, אינה ריבוי בעלי חיים. מה שמרשים באי זה, הוא הנוף, הטופוגרפיה והגיאולוגיה. מטפסים לאורך מדרון תלול, על סוגים שונים של לבה, ומעפילים אל פסגת הר הגעש הרדום. זוהי נקודת תצפית הנוף היפה והמפורסמת ביותר באיים. ממול נפרש מפרץ סוליבאן שבאי המקסים סנטיאגו, ובולט במיוחד הסלע המזדקר Pinnacle rock, האייקוני כל כך לאיים. את איי גלאפגוס אי אפשר "לכסות" בשבוע, וגם לא בשבועיים. גם חודש לא יספיק. דרווין בילה באיים כ- 35 יום, ולאחר שעזב לא חזר לכאן מעולם. אני, לעומתו, קשה קליטה כנראה, ואיי גלאפגוס לעולם לא יספיקו לי – זה המקום האהוב עליי בכדור הארץ, ואמשיך לחזור אליו, אל הטבע, המורשת, הרי הגעש, האיים... ואל ההצגה הגדולה בתבל.
סקיילקס, הנשלטת באופן לא רשמי בידי איש העסקים יעקב לוקסנבורג, פירסמה אתמול (ב') עקרונות להסדר חוב חדש שגיבשה מול הנאמנים של מחזיקי האג"ח של החברה. ההסדר מציע תספורת של כ–50% למחזיקים הלא מובטחים של החברה. מרבית החוב הלא מובטח יומר למניות, ובמקום כלל הסדרות הנסחרות כיום החברה תנפיק סדרה חדשה בשווי כולל של 220 מיליון שקל. המשמעות עבור בעלי המניות של סקיילקס היא שהחברה נלקחת מהם ומניותיהם אינן שוות דבר. לאחר ההסדר יהפוך לוקסנבורג לבעל השליטה הרשמי בחברה בשל אחזקה של אג"ח בידי חברת לפידות. האופציות שקיבל בתמורה להעמדת הערבות לפעילותה השוטפת של החברה יאפשרו לו ליהנות מנתח נוסף של 32% ממניות החברה לאחר ההסדר, אם יבצע המרה למניות. לסקיילקס יש חוב כולל של 923 מיליון שקל לבעלי האג"ח. מתוך חוב זה, סדרות אג"ח ד' ו־ו' מחזיקות בחוב מובטח במניות פרטנר (לפי שווי של 27.34 שקל מניה) של 166 מיליון שקל, וכן בחוב לא מובטח של 42 מיליון שקל. מחזיקי האג"ח מסדרות ז'־ט' ו–1 מחזיקות בחוב לא מובטח של 415 מיליון שקל, וכן חוב מובטח במניות פרטנר (לפי שווי של 27.34 שקל למניה) של 158 מיליון שקל. הסדרה החדשה, שתונפק במקום שבע הסדרות הקיימות כיום, תהיה צמודה למדד המחירים לצרכן ותישא ריבית של 2%. פירעון הקרן יחל ב–2016. בשנתיים הראשונות יבוצע פירעון קרן בסכום שנתי של 10 מיליון שקל, בשלוש השנים לאחר יבוצע פירעון קרן שנתי של 15 מיליון שקל, וב–2022 תיפרע יתרת הקרן. לטובת הסדרה החדשה ישועבדו נכס בפתח תקוה (כנראה בניין), אחזקות החברה במניות סקיילקס ויז'ן ו–30% מכל התקבולים נטו שתקבל החברה מהתביעות, כגון התביעה הנגזרת על סך 100 מיליון שקל שהוגשה נגד בעלי המשרה בחברה בגין חלוקת דיווידנד שלא מרווחים. בנוסף על כך, ישועבד הדיווידנד שאותו אמורה להעביר קבוצת סבן בסכום של 33.4 מיליון שקל. בשטר הנאמנות של הסדרה החדשה נקבעו כמה תנאים מגבילים שעל החברה לעמוד בהם, ובהם שסקיילקס לא תחלק דיווידנד עד לפירעון של 75% מהסדרה, אלא אם מחזיקי האג"ח אישרו לה ברוב מיוחד; לא ישלמו דמי ניהול לאיש מבעלי המניות שמונו לבעלי משרה בחברה; והחברה תתחייב לא לבצע עסקות בעלי עניין, למעט עסקות זניחות שעמדו בתנאים מגבילים. עוד התחייבה סקיילקס, כי לא יחול שינוי בפעילותה, והפעילות העיקרית של מכירת מוצרי סמסונג בישראל לא תימכר ללא אישור מחזיקי האג"ח. נוסף על כך, ללא אישור של מחזיקי האג"ח אסור יהיה לסקיילקס לבצע רכישות עצמיות של אג"ח, או לחלופין להרחיב את הסדרה או לגייס חוב באמצעות הנפקת סדרה חדשה, למעט אם זה גיוס שנדרש לה לפעילותה השוטפת; שליש מחברי הדירקטוריון יהיו חיצוניים או בלתי תלויים; והחברה תתחייב כי לא תבוצע השקעה הונית בסכום של יותר מ–8 מיליון שקל ללא הסכמת המחזיקים. לאחר ההסדר סקיילקס אמורה להיוותר עם NAV חיובי של 10 מיליון שקל לפחות. החברה הבהירה כי ההסדר נוגע רק למחזיקי האג"ח של החברה, כשהוא לא יחול על שאר הנושים, ובהם הבנקים, שלהם ישולם החוב במלואו. כעת תבקש החברה מבית המשפט אישור לכנס אסיפות מחזיקים ותחל לנהל מו"מ על תנאי ההסדר המפורט.
דרמה נוגעת ללב, זוכת שני פרסים בפסטיבל ונציה. אישה מבוגרת נותרת לבדה לאחר כניסת בעלה לכלא. היא מנסה בכל כוחה להמשיך כרגיל, אולם השפעות המעשה הנורא של בעלה אינן מרפות. שחקנים: שרלוט רמפלינג, אנדרה וילמס, סטפני ואן-ויוה. במאי: אנדרה פלאורו. איטליה, 2017. דרמה קומית. גבר בשנות ה-40 לחייו יוצא למסע חיפוש אחר אביו הביולוגי, אותו מעולם לא פגש. בדרכו הוא נשבה בקסמיה של בחורה יפה, אך אז מתברר כי יש ביניהם קשר מוקדם. שחקנים: פרנסואה דמיין, ססיל דה פראנס. במאית: קארין טארדיו. צרפת, 2017. דרמה היסטורית על פי ספרה של הסופרת הבריטית פנלופה פיצג'רלד. באנגליה של 1959, פלורנס גרין היא אישה חופשיה ברוחה, המתעקשת לפתוח חנות ספרים בעיירתה השמרנית. על אף ההתעוררות התרבותית שספריה מייצרים היא נתקלת בהתנגדות מנומסת אך חסרת רחמים של אישה מקומית מרירה ונקמנית. פלורנס יוצאת למאבק על קיומה של החנות שלה וכן על רוחה הפועם של העיירה. שחקנים: אמילי מורטימר, פטרישה קלארקסון, ביל ניי. במאי: איזבל קויצ'ט. אנגליה, 2017. סרט אימה פיליפיני. בעקבות טביעתה של ספינה, בעלת פונדק ואחותה יוצאות למשות את גופותיהם של הטובעים – עד שהמתים באים לחפש מקלט בעצמם. שחקנים: אן קרטיס, מרסדס קברל, פיבי וילאמור. במאי: ים לראנאס. 110 דקות, הפיליפינים, 2018.
שבב רוסי - תצוגה גרפית של אמנות עממית, שהתעוררה בעידן פיטר הגדול. סדינים עם תמונות מצחיקות בהיר הודפסו על ידי מאות אלפי היו זולים מאוד. הם מעולם לא תיארו צער או עצב, מגרשים מצחיקים או אינפורמטיביים עם תמונות ברורות פשוטות מלווה בכתובות לקוניות והיו קומיקס מקורי של המאה XVII - XIX מאות. בכל צריף על הקירות היו תמונות דומות, הם היו בעלי ערך רב, ואנני, מפיצי הדפסים פופולריים, חיכו בכל מקום בחוסר סבלנות. בסוף המאה ה -17, הדפסים של קרשים מעץ נקראו סדינים גרמניים גרמניים או פרייאשקים באנאלוגיה עם הדפסים, שהציוד שלהם הגיע לרוסיה מאדמות המערב. Fryagami כבר מזמן נקראו נציגי דרום אירופה ברוסיה, רובם איטלקים, כל האירופים האחרים נקראו גרמנים. מאוחר יותר, הדפסים עם תוכן רציני יותר ודימויים מציאותיים נקראו יריעות פריגאדה, והדפוס הפופולרי הרוסי המסורתי היה אמנות הגרפיקה העממית עם גרפיקה פשוטה, צבעונית בהירה ותמונות נרחבות. ישנן שתי הנחות מדוע הסדינים הידידותיים נקראו הדפסים פופולריים. אולי לוחות הראשון הדפסים נעשו מן bast - השכבה התחתונה של קליפת עץ, לרוב lindens. תיבות עשויות מאותו חומר - מכולות למוצרים בתפזורת או לפריטים ביתיים. הם צוירו לעתים קרובות בדפוסים ציוריים עם דימויים פרימיטיביים של אנשים ובעלי חיים. לובום עם הזמן התחיל להתקשר לוחות, שנועד לעבוד עליהם כמו חותך. בכל שלב של העבודה על הדפסים פופולריים הרוסית היה שם משלה, בוצע על ידי אדונים שונים. בהתחלה, ציור המתאר נוצר על נייר, ועל סמלי הדגל שלו היו מונחים על הלוח מוכן עם העיפרון שלו. תהליך זה נקרא השלט. ואז החלו החניכים לעבוד. בעזרת כלים חדים הם עשו חריצים, משאירים קירות דקים לאורך קו הציור. עבודה קשה ועדינה זו דרשה מיומנויות מיוחדות. מוכן הדפסים לוחות בסיס נמכרו המגדל. חריטות העץ הראשונות, ולאחר מכן נחושת, התגוררו באיזמילובו, כפר ליד מוסקבה. הלוח היה מרוח בצבע כהה, ובגיליון נייר אפור זול מונח עליו. הקירות הדקים מהלוח השאירו מתווה שחור, ומקומות הגומחות המנותקות השאירו את הנייר ללא צבע. סדינים אלה נקראו פרוסטובקה. ציורים עם הדפסים קוויים הובאו לציירים צבעוניים - ארטלים כפריים שעסקו בצביעת ציורים פשוטים. עבודה זו נעשתה על ידי נשים, לעתים קרובות ילדים. כל אחד מהם צייר עד אלף גיליונות בשבוע. ציירים artelschiki לעשות את זה בעצמך. הצבע הארגמני התקבל מעץ אלמוג מבושל עם תוספת של אלום, הצבע הכחול נתנה לאפיס לזולי, הוצאו גוונים שקופים שונים מן הצמחים המטופלים וקליפת העץ. במאה ה -18, עם הופעתה של ליתוגרפיה, מקצוע של tsilers כמעט נעלם. בגלל ללבוש, מועתקים לוחות לעתים קרובות, זה נקרא תרגום. בתחילה, הלוח היה לחתוך סיד, ואז הם החלו להשתמש אגס מייפל. בית הדפוס הראשון נקרא "מחנה פרייאג" והותקן בבית הדפוס (בית העלמין) בסוף המאה ה -17. ואז באה הטיפוגרפיה השנייה. לוחות להדפסה נחצבו. קיימת הנחה כי lubok הרוסי הראשון התחיל לייצר מדפסות מקצועיות, התקנת מכונות הפשוטה בבתיהם. בעלי מלאכה טיפוגרפיים התגוררו באזורם של רחובות סטרטנקה ולוביאנקה המודרניים, וכאן, על קירות הכנסייה, הם מכרו סדינים צרפתיים משעשעים, שהתחילו מיד בביקושים. זה היה בתחום זה כי בתחילת המאה ה -18, הדפסים פופולריים זולים רכשו את הסגנון הייחודי שלהם. עד מהרה הופיעו מקומות אחרים של תפוצתם, כמו שורת הירקות, ואחר כך גשר ספסקי. המבקשים לרצות את הריבון, שרטוטים של גיליונות משעשע המציא מגרשים מצחיקים. לדוגמה, הקרב על אלכסנדר הגדול עם המלך פורום ההודי, שבו ניתנה למפקד היווני הקדום דמיון ברור לפטר א 'או עלילת הדפוס בשחור-לבן על איליה מורומץ וזמיר, השודד, שם הגיבור הרוסי והופעתו ובגדיו תואמים את דמותו של הריבון, השודד במדי הצבא השוודי הציג את צ'ארלס ה -12. חלק ממגרשי לובוק הרוסיים אולי הוזמנו על ידי פיטר הגדול עצמו, כמו סדין המשקף את פקודות הרפורמה של הריבון משנת 1705: סוחר רוסי לבוש בבגדים אירופיים מתכונן לגלח את זקנו. מדפיסים קיבלו הוראות ממתנגדי הרפורמות של פיטר הגדול, למרות שתוכן ההדפסים הפופולאריים הממריצים נבלע בתמונות אלגוריות. לאחר מותו של המלך, עלה מוכר היטב עם סצנת קבורה עם עכברים של חתול, אשר הכילה רמזים רבים כי החתול היה הריבון המנוח, ואת העכברים מרוצים היו אדמות שנכבשו על ידי פיטר. החל משנת 1727, לאחר מותה של הקיסרית א 'הקיסרית הראשונה, הופחתה המהדורה המודפסת ברוסיה. רוב בתי הדפוס, כולל סנט פטרבורג, נסגרו. ו מדפסות שהיו מחוץ לעבודה, reoriented לייצור הדפסים פופולריים זולים, באמצעות לוחות נחושת טיפוגרפיות, במגוון שמאלה לאחר סגירת מפעלים. מאז החלה פריחה של הדפסים פופולריים פופולריים ברוסית. באמצע המאה, הופיעו מכונות ליתוגרפיות ברוסיה, שאפשרה להכפיל את מספר העותקים פעמים רבות, לקבל הדפסת צבע, תמונה טובה ומפורטת יותר. המפעל הראשון עם 20 מכונות שייך הסוחרים מוסקבה אחמטב. התחרות הגוברת בין lubochnikov, מגרשים הפכו מגוונים יותר. התמונות נוצרו עבור הצרכנים העיקריים - האזרחים, משום שהם הציגו את החיים העירוניים ואת החיים. נושאים איכרים הופיעו רק במאה הבאה. מאז אמצע המאה ה -19 פעלו במוסקבה 13 בתי דפוס ליטוגרפיים גדולים, לצד המוצרים העיקריים שהפיקו הדפסים פופולאריים. בסוף המאה העשרים, המפעל של א 'סיטין, שהוציא כשני מיליון לוחות שנה, כמיליון וחצי סדינים עם נושאים תנ"כיים, 900 אלף תמונות בחילונים, נחשב לאחד הבולטים בתחום הייצור וההפצה של מוצרים אלה. ליתוגרפיה של Morozov מדי שנה הפיק כ -1.4 מיליון לובוק, מפעל Golyshev - כמעט 300, 000, התפוצה של תעשיות אחרות היה קטן יותר. הסדינים הפשוטים הזולים נמכרו תמורת חצי אגורה, התמונות היקרות ביותר עלו 25 קופיקות. כרוניקה, אגדות בעל פה וכתב יד, אפוסים שימש הדפסים פופולריים של המאה ה -17. באמצע המאה ה - 18, הרוסי הפופולרי הרוסי עם תמונות של בופונים, jesters, אצילים, אופנה בית המשפט הפך פופולרי. היו שם הרבה סדינים סאטיריים. בשנות ה -30 וה -40, התוכן הפופולרי ביותר של הדפסים פופולריים היה תיאור של פסטיבלים עממיים עירוניים, פסטיבלים, בידור, fisticuffs, ירידים. כמה סדינים הכילו מספר תמונות נושאיות, למשל, "הפגישה וראה את Shrovetide" הקיף 27 ציורים המתארים את הכיף של מוסקוביטים מחלקים שונים של העיר. מאז המחצית השנייה של המאה, התפשטה הציור מחדש מהלוחות הגרמניים והצרפתים, האלמנכים. מתחילת המאה ה -19 הופיעו הדמויות הספרותיות של יצירותיהם של גתה, שאטובריאן, פרנסואה רנה וסופרים אחרים באותה תקופה. מאז 1820, בסגנון הרוסי נכנס אופנה, אשר באה לידי ביטוי בנושאים כפריים בדפוס. בשל האיכרים, גדל הביקוש הדפסים פופולריים גם. נושאים של תוכן רוחני, דתי, צבאי-פטריוטי, דיוקנאות של משפחת המלוכה, איורים עם ציטוטים אגדות, שירים, אגדות, אמירות נותרו פופולריים. בעיצוב גרפי של כרוזים, כרזות, איורים בעיתונים, סימנים של תחילת המאה הקודמת, סגנון הדפוס הפופולרי שימש לעתים קרובות. זה מוסבר על ידי העובדה כי התמונות נותרו הסוג הנפוץ ביותר של מוצרי מידע עבור האוכלוסייה הכפריים והעירונית אנאלפביתים. הז'אנר התאפיין מאוחר יותר בהיסטוריונים של האמנות כאלמנט של המודרניזם הרוסי. לובוק השפיע על היווצרות כרזה פוליטית ותעמולתית של הרבע הראשון של המאה העשרים. בסוף קיץ 1914 אורגנה חברת "הליובוק" של היום, שמטרתה היתה לייצר כרזות סאטיריות וגלויות. ולדימיר מיאקובסקי, שעבד על דימויים עם האמנים קזימיר מלביץ ', לאריונוב, צ'כריגין, לנטולוב, ברליוקוב וגורסקי, כתב טקסטים קצרים. עד 1930, הדפסים פופולריים היו נוכחים לעתים קרובות כרזות פרסום ועיצובים. במשך מאות שנים, הסגנון שימש בקריקטורה הסובייטית, איורים לילדים וקריקטורה סאטירית. זה בלתי אפשרי לקרוא רוסית הדפסים פופולריים סוג מודרני של אמנות חזותית כי הוא פופולרי. גרפיקה כזו משמשים לעתים נדירות עבור כרזות אירוניות, ירידי עיצוב או תערוכות נושאיות. כמה מאיירים וקריקטוריסטים עובדים בכיוון זה, אבל באינטרנט שלהם שנון בהיר עובד על הנושא של היום למשוך את תשומת הלב של משתמשי הרשת. "ציור בסגנון של הדפוס הפופולרי הרוסי" בשנת 2016, ספרה של נינה וליצ'קו יצא לאור תחת הכותרת של הוצאת ההוביטקה, הממוענת לכל מי שמעוניין באמנות ויזואלית. היצירה מכילה מאמרים בעלי אופי מבדר וחינוכי. על פי עבודותיהם של המאסטרים הוותיקים, המחבר מלמד את התכונות של ההדפסים הנפוצים, מסביר כיצד לצייר תמונה המופיעה במסגרת בשלבים, כדי לתאר אנשים, עצים, פרחים, בתים, אותיות מעוצבות ומרכיבים אחרים. הודות לחומר מרתק, הטכניקה ואת המאפיינים של גרפיקה להדפסה זול הם בכלל לא קשה לשלוט על מנת ליצור תמונות מבדרות חי על שלך. במוסקבה על Sretenka יש מוזיאון של הדפוס הפופולרי הרוסי נאיבי האמנות. התערוכה מבוססת על אוסף עשיר של מנהל מוסד זה, ויקטור פנזין. התצוגה של הדפסים פופולריים, החל מהמאה ה -18 ומסתיימת בימינו, מעוררת עניין רב בקרב המבקרים. אין זה מקרה שהמוזיאון ממוקם באזור פצ'אטניקובה ליין ולוביאנקה, שם חיו לפני יותר משלוש מאות שנה העובדים הטיפוגרפיים מאוד, שהיו מקורם של ההיסטוריה הלובקית הרוסית. כאן נולד הסגנון של התמונות הפוגאיות, והסדינים למכירה היו תלויים על גדר הכנסייה המקומית. זה אפשרי כי תערוכות, ספרים הפגנה של תמונות באינטרנט יהיה להחיות עניין הדפסים פופולריים הרוסית, וזה יהיה שוב להיות אופנתי, כפי שקרה יותר מפעם אחת עם סוגים אחרים של אמנות עממית. https://mainstreetartisans.com: פולק רוסי ספין: היסטוריה, תיאור, טכניקה ותמונות © ALL RIGHTS RESERVED.
"אַת רוצה להגיד לי שֶׁקטרים כמוךְ לא נחים לרגע?" קייטלין (באנגלית: Caitlin) היא קטר אווירודינמי נקבי מהיבשת. קייטלין בנוייה למהירויות גבוהות, ולה קרונות נוסעים משל עצמה הצבועים בצביעה דומה לשלה. קייטלין אוהבת לאתגר את שאר הקטרים למירוצים, ובעלת נטייה להתרגש קצת יתר על המידה. ביחד עם קונור היא מסיעה נוסעים בקביעות בין היבשת וטירת אולפסטד. יחד עם קונור, תומס, פרסי וג'יימס, היא עזרה בחיפוש אחר סטיבן לפני פתיחתה של טירת אולפסטד. פעם נאלצה קייטלין לבלות לילה בסודור ונהייתה נרגשת מדי בכדי להקשיב להוראותיו של סר טופְּהם הַאט. במהלך הלילה שבילתה בסודור הובילה את רכבת הדואר ואת "הדג המעושן המעופף". עם זאת, היא לא התחשבה באחרים, והעירה אנשים ובעלי חיים רבים. אנני וקלרבל, שהיו במגרש העיתוק והמתינו לתומס, הוצמדו לקייטלין בטעות והיא לקחה אותן אל היבשת, אבל הירו עצר אותה והשיב את הקרונות לתומס. קייטלין היא קטר אווירודינמי הבנוי למהירויות גבוהות. יחד עם חברה, קונור, קייטלין היא טיפוס גָרִי ואנרגטי, ואוהבת להיות עסוקה ולהשתתף במירוצים. קייטלין וקונור הם ידידותיים, ולהוטים לגרום לקטרים אחרים להצטרף אליהם ולכייף איתם. במידה ולקייטלין אין מה לעשות, היא חסרת סבלנות וחסרת מנוחה במיוחד. היא הייתה מעדיפה להתחרות מאשר לעמוד דום בתחנה. קייטלין וקונור הגיעו לאי על מנת להביא נוסעים מהיבשת. הם דוהרים ברחבי האי ומחוץ אליו באופן קבוע דרך גשר ויקרסטאון. קייטלין מבוססת על קטר אווירודינמי מסדרת "פרזידנט" של רכבת בולטימור-אוהיו. קייטלין צבועה פוקסיה עם פסים אפורים ותכולים בהירים. על צידי הדוּד שלה מותקנות לוחיות שם זהובות. במציאות הייתה קייטלין גדולה מדי לשימוש על מסילות בריטיות. עם זאת, היא ככל הנראה הוקטנה למניעת שגיאות הנפשה. ציוד השסתום ומוטות החיבור שלה לא מונפשים כיאות. במציאות, התנועה שבה הם זזים הייתה גורמת להם להיתקע. קייטלין הותאמה לשימוש על מסילות בריטיות בכך שנוספו לה מצמד וו-שרשרת ובלמי רתיעה בירכתיה. קטרים מסדרתה של קייטלין צולמו לצד דאצ'ס אוף המילטון, כשהשני שהה בארצות הברית בין 1938 ו-1939.
הנושא בפורום 'פורום כדורגל עולמי' פורסם ע"י heavy, ‏13/9/06. כשקשה לנו, כשרע לנו, כאשר שום דבר לא מסתדר, יש לנו מקום מיוחד ללכת אליו. אנחנו ברי מזל, יש לנו פיסת גן עדן משלנו, אולפן ליגת האלופות של ערוץ הספורט. פתאום שקט נפשי, דעה צלולה, הכל מתחבר והופך למובן ופשוט. אין בפי די מילים לתאר את ההשפעות החיוביות של ה'מוסד' הזה על הגברים בארצנו. כן, כך גם אני הרגשתי במשך שנים, הציפייה מורטת העצבים לשריקת הפתיחה, ההתרגשות הגוברת והאורגזמה המגיע בדיוק בשעה 21:00 איפשהוא שם בתחילת ספטמבר כאשר אתה שומע את המנגינה הנצחית הזאת של ליגת האלופות. תתארו לעצמכם את האכזבה והעצב של גבר פשוט, כאשר פתאום הוא מבין, שכל זה נלקח ממנו, נשדד בצורה הכי שפלה שיכולה להיות. הגבר הזה הוא אני, סוף סוף פתחתי את עיניי, פתחתי את עיניי למשהו שהדחקתי עונה אחרי עונה עם יותר ויותר קושי עד שלא יכולתי יותר. אולפן ליגת האלופות הפך למאין כתב העת, כתב עת הכותב את תנ"ך הכדורגל ולאף אחד אין זכות ערעור. האולפן ביצע השתלטות מוחלטת על דעת הקהל בארץ והפך למאין תוכנית קדושה בשביל אותם חסידי דת הכדורגל. כאשר אתה מקשיב לדעותיהם המכובדות של פרשני ושדרי האולפן, פתאום, אתה מרגיש שהמשחק הומצא על ידיהם, שזה, זה הוא, המקום היחידי בעולם שבו אוהבים, מבינים ומפרשים כדורגל. אתה מרגיש ששוללים אותך מזכותך להביע דעה ומחליטים בשבילך מה זה טוב ומה זה רע. השליטה האבסולוטית של אנשי האולפן על דעת הקהל הישראלית הופכת ליותר ויותר חצופה ושתלטנית משנה לשנה, הרי אם אמרו באולפן שהמונדיאל האחרון היה גרוע, אז כן, בטח היה גרוע, מי אנחנו שנתווכח? ואני שואל, מאיפה, לעזעזל, החוצפה להגיד בשידור שהמונדיאל האחרון היה גרוע, במילים כאלה או אחרות??? הרי מלר, אם אנגליה בסופו של דבר הייתה זוכה אזי היית מדבר אחרת. נדב יעקובי היה מזמר שיר אחר לגמרי עם ליאו מסי היה פתאום עובר שתי שחקנים בין הרגליים וארגנטינה הייתה זוכה בסוף בגביע (או ספרד). הנה לכם מבזק חברה, אתם לא היחידים שאוהבים את המשחק בעולם הזה, אין לכם שום זכות להחליט מה זה טוב ומה זה רע (לגבי המשחק עצמו) לאלפי ילדים הצמאים לכל מילה שלכם. בזמן שרבים גדלו וגודלים על שחקנים התקפים כמו בקהאם ורונאלדו, רונאלדיניו וראול, אני גדלתי על שחקנים כמו מונטרו, קונטה , פסוטו, חאבייר זאנטי, אלה היו הגיבורים שלי, רונאלדיניו בשבילי לא יותר מסתם שחקן. אני לא חושב שמגיע יותר כבוד למישהו שעושה גלים מאשר למישהו שמנסה למנוע גולים. ההקרבה של ההגנה האיטלקית, זה הכדורגל האמיתי, שחקנים כמו גאטוסו וקאנאבארו שהשאירו את הנשמות שלהם על הדשא בגרמניה, כמו כל שאר הנבחרת ומה שיש לכם להגיד זה שהמונדיאל לא התעלה לרמה גבוהה??? מי אתם בכלל??? למה? למה מספר השערים במשחק נחשב למדד של טוב ורע? אין לזה שום הסבר חוץ מהאינפנטיליות של אותם האנשים שאומרים את זה. ואני אומר שאין טוב ורע בכדורגל, יש אוהב ולא אוהב! ואתם יודעים מה אומרים, אל טעם ועל ריח אין מה להתווכח! זכורה לי במיוחד גלישה של קאנאבארו בחצי מול גרמניה, גלישה מהחצי איזה 6,7 מטר כדי לעצור מתפרצת, לא התרגשתי כך מאז הופעת ההגנה האיטלקית בחצי גמר ביורו 2000, מבחינתי, המהלך הזה הוא כמו השער השני של מאראדונה נגד אנגליה. מה תגידו לאותם ילדים קטנים שבמשך 120 דקות ראו את המשחק (גרמ-איט) עם פה פעור ולא יכלו להירדם בלילה בסופו. אז, זהו, כבר אמרתם, "ככה לא משחקים כדורגל", "לא רמה", "הגנתי", "חסר השרעה" וכו.....הקיצר, "תלמדו מרונאלדיניו ומסי". אני צודק מודי? אין עוד מקום בעולם שיוצה בהצהרות של טוב ורע לגבי המשחק, רק באימפריה הישראלית יש אנשים שטיפסו על עץ גבוה מדי. פה יש חוסר דיוק בעייתי בהגדרות. הכדורגל הגרמני מסודר, אך לא הגנתי. נבחרת גרמניה אלופת העולם בשנת 90 כבשה יותר שערים מברזיל של 94, ואני יכול לתת לך המון דוגמאות לכך שנבחרת גרמניה תמיד הייתה נבחרת התקפית ומסודרת. זו סטיגמה שנוצרה דווקא בישראל, והיא כנראה בגלל המזל שיש לגרמנים בפנדלים, וזה המקום לומר שכאב להם שהאנגלים עושים פיפי במכנסיים כשהם עצמם מנסים לבעוט כאלו. קודם כל יופי של טור ! דבר שני, אני מציע לך לא להתרגש מאנשי הספורט בישראל. רבים מהם היו צריכים ממזמן לקפל את המזוודות. לצערי היום אובייקטיביות זה מצרך נדיר. אל תיתן לזה לקלקל לך את ההנאה מזכיית איטליה במונדיאל. אני אומנם גם התאכזבתי כמעה מהמונדיאל אבל בסה"כ אפשר להגיד שהמונדיאל היה הרבה יותר מוצלח מהרבה אחרים. כנראה ההודעה שאני הכי מתחבר אליה מאז שאני רשום בפורום, כאילו אני רשמתי אותה. אין לי הרבה מה להרחיב אחרי זה, אז אני אסיים ב ואגיד תודה שאני לא לבד. ולמרות הכל, הם צודקים. המונדיאל האחרון היה רע. לא בגלל היותו הגנתי, אלא פשוט בגלל ההגדרה של 'רע' - העדר איכות. פרט למשחקים ספורים (מעל כולם גרמניה נגד איטליה), לא היו משחקים טובים (שוב, לפי ההגדרה - איכותיים) באליפות העולם. אוהב או לא אוהב אתה יכול לאמר על הגנה, התקפה, כדורים, שוערים שמשחקים רחוק מקו השער, שופטים ששורקים הרבה. איכות ירודה היא עובדה. המונדיאל, היה רע לדעתך, שוב אני זוכר לדוגמא את מונדיאל 1994 שנרדמתי..ועוד בעמידה, זה היה ממש גרוע. לגבי פרשני הספורט למינהם, זדכותם להביע את דיעתם, אבל הסובייקטיביות שלהם עוברת את גבול הטעם הטוב, לי אישית היתה הרגשה שעוד שניה הם יתחילו להיכנס לסטיגמות לא הוגנות כמו " הכודרגל האיטלקי משעמם" , " הכדורגל הגרמני הגנתי". הם נבחרו לייצג את ערוץ הספורט ולא את עצמם, את זה הם יכולים לעשות בבית קפה על קפה וסיגריה, אבל לא באולפן רציני. תסביר לי בבקשה מה הוביל אותך לחשוב שלא הייתה איכות ומה זה בדיוק כן מונדיאל איכותי? סבבה לגמרי, יש לי את הצד שלי ולך את הצד שלך. אבל 'לשדר' רק דעה אחד כל הזמן ולהשכיח, פשוט להתאלם, מכל השאר ובכך לגרום לאותה שליטה שאני מדבר אליה, לעניות דעתי, פשוט לא צודק ולא נכון לעשות לתוכנית שמכבדת את עצמה. תגיד לי, נראה לך שאותם האנשים לא עוקצים, לא נותנים ליחסי האהדה האישיים שלהם לפרוץ להשתלט ובכך להשפיל אסכולות שלמות? ואיך אותם 'שאר האוהדים' מרגישים, על זה חשבת? ש'ישדרו' גם את הצד השני של המטבע. גם אני מסכימה איתך. אני בטוחה שאם ברזיל הייתה זוכה, או ארגנטינה, המונדיאל הזה היה "נפלא" מבחינת הרוב. אבל איטליה האפורה וההגנתית זכתה..אז איזה מן מונדיאל זה? והתרגשתי כ"כ בסיומו. המונדיאל, גם שם הסובייקטיביות בלטה באופן ניכר וחבל. פשוט מאוד. רמת הכדורגל שהוצגה הייתה ירודה, מרבית השחקנים הטובים בעולם (הגנה והתקפה כאחד) לא התעלו לשיאם, פרט לחצי הגמר האלופה לא שיחקה טוב והותירה את ההרגשה שאין זוכה ראוייה, ומעט מאוד משחקים היו מעל לממוצע בליגות האירופאיות השונות. ומה שגיא כהן עושה? ומצד שני בוריס היקר יש כאלה שאומרים שהמונדיאל הזה היה אחד הגדולים מבחינה טקטית. אם שמתם לב או לא השיטה שרצה במונדיאל ( שני מספרי 6) זה הטרנד החדש בכדורגל העולמי. במילים אחרות אם את המונדיאל לא אהבתם, אז לא תאהבו גם את הכדורל בליגות שלכם בקרוב. אבל זה כמובן מתנגש שוב עם הסובייקטיביות והאהדה שלכם לקבוצותכם. אם על ידי שני מספרי 6 אתה מתכוון לזוג קשרי אמצע דומיננטיים, אז צ'לסי ובארסה רצות עם זה כבר שנתיים. ולא, הוא לא היה גדול טקטית. בסך הכל, ברוב המקרים רק חיכינו שתבוא כבר נבחרת נורמלית ותלמד את השחקנים שאנחנו רואים לשחק כדורגל. אתמול מודי אמר שלדעתו כדורגל המועדונים חזק מכדורגל הנבחרות. זו בדיוק המחשבה בה אני השתעשתי במהלך המונדיאל - מה יקרה אם לשים את בארסה מול נבחרת X. פרט לאיטליה/גרמניה של משחק חצי הגמר, צרפת של המשחק מול ברזיל וארגנטינה נגד סרביה אני לא רואה אף אחת שהייתה יכולה אפילו להוות תחרות. אהלן, אני חדש פה. הבעיה בפאנל של ספורט 5 היא שאין נציג לכדורגל האיטלקי, אבי מלר כמובן אנגלי בדם, נדב יעקבי הולך על ספרד וברזיל, ושגיא כהן עושה את עצמו איטלקי (למרות שהוא אוהד של לידס). אם אבי רצון היה שם לאזן את הכוחות המצב היה נראה אחרת. אבל צריך לזכור, חלק מהשמחה של אוהדי איטליה היא לראות את כל הפרצופים הבוכים של אוהדי ברזיל, הולנד וכל שאר אוהדי הכדורגל ה"אטרקטיבי". הרי לא סתם אחד מהסמלים של אוהד איטלקי הוא תנועת האצבע המשולשת להראות לכולם שאפשר לנצח בכדורגל גם בדרך אחרת ושכולם יאכלו את הלב שלהם! תחשוב על זה ככה, אני מכיר אישית אוהד של מכבי פ"ת (ואין הרבה כאלה), תחשוב איזה פרץ של התרגשות היה לו אם הם היו זוכים באליפות, ואז כולם היו אומרים, "אין להם בכלל אוהדים" וכל שאר ההשמצות, זה בדיוק מה שגורם לאותו אוהד להיות כל כך מאושר. ככה היתה ההרגשה שלי כאשר איטליה זכתה, ברור שלשמוע את אותם תלונות על כדורגל סגור וכל השטויות האלה זה מאוד מקומם, אבל ככה אנחנו משחקים תמיד, וזה הסגנון שאנחנו אוהבים ומעריכים, הרבה יותר מעוד קבוצה או שחקן שמלהטטים להם על הדשא במפגן של שחצנות. מבחינת אולפן ליגת האלופות, הם רק מביעים את דעתם, בדיוק כמו שכבר אמרו כאן. יכול מאוד להיות שזה לא היה המונדיאל הגרוע בכל הזמנים, אבל לדעתי ולדעת רבים ומבוגרים שלהם יצא לראות הרבה מונדיאלים בעבר, זה היה מונדיאל שנמנה עם הפחות יפים. יכול מאוד להיות מה שגרם למונדיאל הזה להראות די רע היה הרף הגבוה שהציבה ליגת האלופות. אני, בכל אופן, ציפיתי שהמונדיאל יהיה המשך ישיר של היכולת שהשחקנים הציגו בליגת האלופות, אבל זה לא מה שקרה. כל הקטע הזה הוא סוג של המחשה למה שאמרתי. אגב, יכול מאוד להיות שהמונדיאל ירד בפופלריות שלו בשנים הבאות, בדיוק מכיוון שכדורגל מועדונים נחשב לטוב יותר משל הנבחרות ואז נגלה שהמונדיאל הזה לא היה רע בצורה מקרית, אלא שזו התחלה של מגמה. העניין הוא שהם יוצרים סטריאוטיפים מטומטמים ומשפיעים על יותר מדי אנשים. אין לי בעייה עם דעתם האישית, זכותו של נדב יעקובי להתלהב מעוד דריבל של מסי כמו שזכותי להתרגש מגליץ' מושלם של קנבארו. אבל אני חושב שבמעמדם הם צריכים להיות הרבה פחות סובייקטיבים ולא להבליט באופן כל כך מוגזם את הסלידה/הערכה שלהם לקבוצות וסגנונות שונים. מנסה, לא יותר.
לפני שאתם מתחילים לטפח חלקת אדמהו לשתול כל הצמחים, יש צורך לקבוע את המאפיינים של הקרקע. זה יכול להיעשות בצורה מעבדה. עבור גנן פשוט, מבחן לקמוס מתאים, אשר תספק הזדמנות לדעת את רמת החומציות של כדור הארץ. לפי תוצאות הניתוח ניתן יהיה להסיק מסקנה על הצורך לבצע באתר שלך של תהליך כזה, כמו הגבלה של אדמה. ההשקעות המהותיות הנוספות שלך תלויות בניתוח במונחים של רכישת דשן, שתילים, שתילים, זרעים, זריעה ושתילה של צמחים מתאימים לקרקע, ולפיכך השגת יבולים. - חומצי חזק (רמה Ph 3-4). הגבלת של קרקעות חומצי חייב להתבצעכדי לחסל את השפעתם המזיקה על התפתחותם של צמחים, להגדיל את אספקת חומרי הזנה כגון סידן, מגנזיום, זרחן ומקרו אחרים microelements במהלך הצמיחה שלהם; חיטוי האזור שנזרע ממחלות שונות. בין היתר, במהלך הקדמה של דשנים מסוימים לתוך הרכב של כדור הארץ (הגבלת הקרקע) תוכלו לשפר באופן משמעותי את המבנה שלה. סנדי לעשות יותר קשור, חימר רופף. ישנן שלוש קבוצות של צמחים מקובליםבהתאם לעיתוי של יישום דשן. בשנה הראשונה, גידולים אלה להגיב בחום על החומציות נזרעים, ואחריו צמחים עם תגובה חלשה ומתונה. דשנים נשטפים על ידי משקעים אטמוספריים, בנוסף, הם נלקחים ממינים הקרקע של יבולים מן השנה הקודמת של ירידה. לפיכך, היחס באחוזים של מדד חומציות הקרקע משתנה. הקבוצה הראשונה כוללת: סלק, בצל, סלרי, שום, כרוב, תרד, דומדמניות. כדי השני - שעועית, כרובית, קולורבי, מלפפון, תפוח, דובדבן, שזיף. לשלישי - תפוח אדמה, עגבניה, לפת, צנון, קישואים, חמוץ, פטל, תות. מומלץ לשתול את היבול לסירוגין באזור שבו מתבצעת הגבלת הקרקע, בהתאם לתגובת הצמחים לחומציות. אם אתם מתכננים לשפר את המבנההקרקע לנפילה, אז זה חייב להתבצע ברחבי העולם, על האתר כולו. במקרה זה, המאמצים שלך יניבו תוצאות בתוך 5-8 שנים. אם אין לך הזדמנות לנהל כזה אירוע בקנה מידה גדול, ואתה מתכנן להחיל דשנים במינונים קטנים, ולאחר מכן לבצע את הגבלת האדמה באביב. דשנים מוחלים שלושה שבועות לפני השתילה. ללא קשר לעונת העבודה, דשנים לא צריך להיות על פני הקרקע, בזהירות לשחרר אותם ולערבב עם הקרקע. הגבלת הקרקע ניתן לעשות עם סידמרופט, גיר, אפר עץ, קליפת ביצים, קמח גרגרי. הם חייבים להיות הקרקע למצב מאובק. חתיכות גדולות או חתיכות לא ייתן לך כל תוצאה. כמות אופטימלית של דשנים בקרקע עבור גידולי הירקות הוא 400-800 גרם למ"ר. עבור צמחים פירות יער, להשתמש בכמות המתאימה היחס שלהם לחומציות. שזיפים, דובדבנים דורשים נפח יותר, ודומדמניות הם מינימליים. יחס מוכשר ורציונלי לאינדיקטורים האיכותיים של הקרקע יאפשר לכם לגדל יבול מצוין. מה שינה את הכלי לחריש, שבא להחליף את המעדר?
כשהייתה אבישג בצבא היא שירתה במשטרה הצבאית, ויחד איתה שירת קצין בשם שקד נדב. מלבד היכרות שטחית לא היה אז שום קשר בין השניים. אבישג, כיום בת 24, החליטה באותה תקופה להתגייר ולהתקרב לדרך התורה. "אבי ז"ל היה יהודי, וכבר בצעירותי הרגשתי חיבור ליהדות וניסיתי לשמור שבת. כשהגעתי לצבא, עברתי תהליך גיור מסודר, ועם לימודי היהדות, החלטתי שזה הדבר הנכון עבורי, והתחלתי לשמור מצוות". כשנה לאחר הגיור, היא נרשמה לאתר שבע ברכות, ואז במשך כמה שנים נמחקה ונרשמה בכל פעם מחדש. "לא מצאתי את הזיווג שלי, ולכן אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאמצא מישהו בדרך הזו, ויצאתי מהאתר. אחר כך החלטתי שאולי יש עוד סיכוי ונרשמתי שוב. זה חזר על עצמו מספר פעמים". נרשמת גם לאתרי הכרויות אחרים? "נרשמתי לעוד אתר, אבל היו שם קצת תקלות, וגם היה צריך לרכוש מנוי כדי לדבר עם אנשים אחרים. לעומת זאת, בשבע ברכות מצאתי אתר פתוח, עם מגוון של אנשים איכותיים. הרגשתי שאני יכולה לבחור לעצמי את מי שאני רוצה ושזו לא עבודה בעיניים". במשך השנים בהן לא מצאה את זיווגה, התרחקה שוב אבישג מדרך התורה, אך אז גמלה בליבה ההחלטה לחזור חזרה. "החלטתי שאני חוזרת לשמור את כל המצוות מחדש. הבנתי שאין מצב למשהו אחר, ושזו הדרך שאני רוצה ללכת בה", היא מספרת. עם ההתחזקות, היא התחברה שוב לשבע ברכות, ולהפתעתה מצאה שם את הכרטיס של שקד. "הייתי בשוק, כי הכרתי אותו כחילוני, ופתאום אני רואה באתר תמונה שלו, הבנתי שהוא מתחזק", היא מתארת. שקד (27) החל בתהליך של תשובה כמה חודשים לפניה, וחשב לקחת את הזמן כדי להתחזק, בלי לחשוב על חתונה בינתיים. "אבל אז הוא הגיע לאיזו חתונה, והחליט שגם הוא רוצה", צוחקת אבישג. "הוא נרשם לאתר שבע ברכות ויומיים אחר כך כבר הכרנו". בני הזוג החלו בשיחות טלפוניות, ומעט אחר כך החליטו להיפגש. "אם לא 'שבע ברכות', לא היה סיכוי שנגיע אחד לשני. שקד הוא מתל אביב ואני מהקריות, לא היה שום סיכוי שניצור קשר", אומרת אבישג. חודש אחרי שנפגשו הם כבר סגרו אולם, ולפני כחודשיים זכו לבוא בברית הנישואין. "היה בינינו חיבור מדהים, שנינו באנו בידיעה שאנחנו רוצים להתחתן, ולא סתם למשוך מערכת יחסים", היא מסבירה. "בנוסף, אם לא היינו חוזרים בתשובה, בטוח לא היינו מסתדרים זה עם זה, כי שנינו היינו עם אופי שתלטן, כאלה שלא מוותרים, והחזרה בתשובה מיתנה אותנו". לסיום אומרת אבישג: "סיפרתי לשקד שעשיתי את הסגולה של קריאת שיר השירים ארבעים יום, וגילינו שכמה ימים אחרי שהתחלתי איתה, הוא התחיל לשמור שבת. מאז, זכינו להעיף את הטלוויזיה ולקנות במקומה ארון ספרי קודש. זוהי הרגשה מדהימה". מה יש לך לומר לאלה שעדיין בדרך? "שאין שום ייאוש בעולם כלל. גם אני אחרי שלוש שנים של חיפושים הייתי מותשת ועל סף ייאוש, אבל רגע לפני שרוצים לוותר - הישועה מגיעה".
טיפולים למחלת הנשיקה? מחלת הנשיקה נקראת כך כי זוהי אחת הדרכים להידבק בנגיף. המחלה נגרמת באמצעות נגיף המתפשט דרך רוק. התסמינים כוללים חום, כאב גרון ובלוטות נפוחות. ניתן אף להפיץ את המחלה באמצעות שיתוף כלי אוכל או משקפיים. ההידבקות מתרחשת מספר ימים לפני הופעת התסמינים, ובמשך תקופת זמן לאחר מכן. מספר מחקרים מדווחים כי מתח והרפייה משפיעים על מערכת החיסון. מתח עלול להפוך את הגוף לפגיע יותר לזיהום, ולכן הפחתת המתח מסייעת במניעת הידבקות בווירוסים כגון וירוס של מחלת הנשיקה. אמנם לא קיימים צמחי מרפא או תוספי מזון ספציפיים לטיפול במחלה זו, אך חלקם מפחיתים את ההשפעות ארוכות הטווח של הזיהום, ומונעים סיבוכים. יש ליידע תמיד את הרופא בנוגע לכל הטיפולים האלטרנטיביים בהם אדם משתמש או שוקל להשתמש. מזונות עשירים בנוגדי חימצון – כגון ירקות עלים ירוקים ופלפלים, עגבניות, אוכמניות ודובדבנים. הימנעות ממזונות מזוקקים – כגון לחמים לבנים וסוכר לבן. פחות בשר אדום – מומלץ לאכול יותר בשר רזה, דגי מים קרים, טופו, סויה, או שעועית לשם הגברת החלבון בגוף. שמני בישול בריאים – כגון שמן זית. צמצום או מניעת חומצות שומן טרנס – הנמצאות במוצרים מסחריים אפויים כגון עוגיות, קרקרים, עוגות, צ’יפס, טבעות בצל, סופגניות, מזון מעובד ומרגרינה. בנוסף, יש להימנע מקפאין, אלכוהול וטבק, ולשתות כמות גדולה של מים מידי יום. גרגור עם מי מלח חמים מרגיעים את כאב הגרון. אומגה 3, חומצות שומן – כגון שמן דגים, על מנת לסייע בהפחתת הדלקת ושיפור החסינות. דגי מים קרים, כגון סלמון או הליבוט, הם מקורות טובים לאומגה 3. פרוביוטיקה – מוצר יעיל לבריאות מערכת העיכול ומערכת החיסון. צריכת פרוביוטיקה או חיידקים “ידידותיים” משיבה את האיזון הנכון לגוף. אם אדם נוטל תרופות לדיכוי המערכת החיסונית, או שהוא סובל ממערכת חיסונית מוחלשת, עליו להתייעץ עם הרופא לפני נטילת פרוביוטיקה. תה ירוק – מכיל נוגד חמצון, אנטי דלקתי, ובעל השפעות חיסוניות. יש לצרוך תה נטול קפאין, או לרקוח לבד תה מהעלים של צמח זה. אכיניצאה – לחיזוק המערכת החיסונית. אין לתת לילד אכיניצאה מבלי להתייעץ תחילה עם הרופא. הטיפול אינו מתאים לאנשים עם מחלות אוטואימוניות, כגון דלקת מפרקים שגרונית. חמוציות – נלחמות בוירוסים, וזמינות בגלולות או כמיץ, אך הן עלולות להגביר את הסיכון לדימום, במיוחד בעת נטילת מדללי דם. הומיאופת מקצועי ימליץ על אחד או יותר מהטיפולים הבאים למחלת הנשיקה, בהתבסס על ידע וניסיון קליני. לפני רישום התרופה, ההומיאופת לוקח בחשבון את המצב הבריאותי של המטופל, מבחינה פיסית, רגשית ורוחנית. הוא מעריך את כל הגורמים האלו בעת קביעת התרופה המתאימה ביותר. בלה דונה – למחלת הנשיקה המאופיינת בהתפרצות פתאומית של חום בשלבים המוקדמים של המחלה. פוספוריקום – לשלבים המוקדמים של המחלה, המאופיינים בחום גבוה, שיעול וכאבי חזה. קאלי – משמש בדרך כלל למצב של שקדים נפוחים מאוד, אך שימושי אף לטיפול במחלת הנשיקה, בשילוב עם פוספוריקום. מחקרים מצביעים על העובדה לפיה שילוב של הומיאופתיה ורפואה סינית מסורתית (TCM), משפר באופן יעיל את תסמיני המחלה. התרופות ההומיאופתיות הנפוצות ביותר בשימוש ברפואה הסינית כוללות זרחן, גופרית, אגוז חום כהה, מגנוליה, סיילר, דנדרוביום, סליקאה, וליקופודיום. הדיקור מסייע בהפחתת תסמיני מחלת הנשיקה, משפר את תפקוד מערכת החיסון ומקל על הגודש הנובע מחסימת צ’י או זרימת אנרגיה בכבד, בטחול ובלימפה.
הכול התחיל כשההורים שלי החליטו לקנות בית בחלק הלא נכון של העיר. בבני ברק של שנות ה-80, ימים שבהם עוד היה ייצוג מרשים לכיפות סרוגות בעיר החרדית, היית צריך לגור "בצד הנכון". בני ברק של ימי ילדותי התחלקה, לפחות בתודעתי הצעירה, בקו רוחב ברור. הקו המדומיין נמתח לכל אורכו של רחוב הרצל (כיום רחוב הרב ש"ך). מה שהשתרע מערבה מהרצל, בואכה רמת גן, נחשב "מתקדם", "יוקרתי", "נכון" ובעיקר מגניב. מהרצל ומזרחה, בואכה פתח תקווה, שכנה בני ברק החרדית. זו שהיה הרבה פחות מגניב לגור בה. הבניין שלנו היה סוג של ערב רב. משפחות ליטאיות, חסידיות ומזרוחניקים באותו בניין. השכן מימין חובש שטריימל. השכנים הליטאיים בדירה ממול מקפידים שלא להשתמש בחשמל בשבתות וימים טובים מחשש חילול שבת בחברת החשמל. והיינו אנחנו, עם אנטנה על הגג, טלוויזיה צבעונית בסלון ואבא שיורד במכנסיים קצרים לזרוק את הזבל. מאחורי הבניין שלנו עמד רחוב יואל. רחוב קטן, צר ומתפתל שבקצהו הרחוק שרידים אחרונים של בתי מלאכה ומפעלים: בית חרושת לצבעים, שתי נגריות, מסגרייה, מוסך ומפעל ליצור כבלי חשמל ושקעים. ליד כל אחד מהמקומות האלה עמדו אוצרות: משטחים, קרשים וערמות נסורת. את איסוף השלל עשינו, אני ואחותי, עם ילדי השכנים החרדים. קואליציות הוקמו, הסכמים נחתמו בעל פה ובתקיעת כף בנוגע לחלקו של כל אחד באוצר. היו אפילו "הסכמי עודפים" למקרה שמישהו יישבר (או שהוריו ישברו לו את המילה) ויפרוש הביתה לפני שכילה לשרוף את כל העצים שנפלו בחלקו. מזיעים ופצועים ממסמרים ומחלקי עץ חדים גררנו באופניים את חומרי הבערה ל"מחבואים". המקלט שתחת הבניין, יציאות החירום ממנו, גינות אחוריות שכוחות, מעברים סודיים וקיצורי דרך, כל אלה ועוד שינו את ייעודם לחודש כדי להסתיר את כל הטוב שיועד לעלות באש. כמה שעות לפני שנדלקו המדורות, כשכל אחד החל לגרור את שללו למקום המדורה המיועדת, הסתיים האיחוד הזמני עם ילדי השכנים. שוב אנחנו בתווך. לא עם השכנים החרדים וגם לא עם חברינו שמעברה האחר של הגבעה. בעוד ילדי השכנים הלכו לעשות "הדלקה" במגרש, אבא, אחותי ואני ירדנו מהדירה למטה. אבא, מתוקף תפקידו כמבוגר האחראי, היה גורר בלי הרבה חשק חבית ריקה מהחצר האחורית של בית החורשת לצבעים ומאיץ בנו למלא אותה בעצים שאספנו. בשטח ההפקר שליד הבית, על האספלט, היינו מעמידים בכל שנה מדורה בתוך חבית. האירוע המשונה הזה זכור לי כמרגש ומביך כאחד. יותר משתחמה החבית את פיזור העצים היא הגבילה את האירוע למסגרת זמן ברורה. העצים נדלקו. כמה תפוחי אדמה עטופים בנייר כסף הושלכו פנימה. וכך, עומדים סביב חבית בוערת, ממש כמו חודש לפני כן בשרפת חמץ, חיכינו בסוג של חוסר תוחלת שמשהו יקרה. והוא מעולם לא קרה. ראשים חייכנים הופיעו במרפסות והביטו במדורה המשונה "של מור", ואני נתקפתי בושה. ואז, חצי שעה אחרי שהכול החל, הוא כבר היה נגמר. אבא היה מברך על מזלו הטוב שכך עלתה לו והנה הערב כולו עודו לפניו. אנחנו היינו רצים למקלט וממלאים שני דליי מים. אבא היה מכבה את החבית הבוערת. לפעמים עוד נותרנו לחטט ברמץ הרטוב כדי לדלות ממנו תפוח אדמה שאינו חרוך כולו. הסכמי העודפים נכנסו לתוקף. "בר יוחאי נמשכת אשריך", הדהדה השירה מכל הכיוונים עוד שעה ארוכה, ואנו עלינו אט-אט במדרגות הביתה "למקלחת ולישון". יומיים לאחר מכן, כשהייתי נפגש אחרי חופשת ל"ג בעומר עם החברים מהצד השני של העיר, גיליתי בכל פעם משהו חדש. למשל שברחוב הרב קוק אין מדורות אלא "קומזיצים". בזמן שבמגרש החול הגדול אצלנו שרו "בר יוחאי", החברים שלי "המגניבים" הצמיחו גיטרות והתנסו באקורדים ראשונים מחוברות של אבי ברק. שירוני אלף זמר ועוד זמר, זוהר ארגוב, שלמה ארצי ואדם. בסיפורים שלהם מעולם לא היו מעורבים הורים שהשגיחו, שהדליקו או כיבו מדורות. הם היו עצמאיים, משוחררים והכי יותר ממני בעולם. כשהם הלכו לישון אני התעוררתי לבוקר של חופש. הילד שהייתי היה לנער ולאחר מכן לגבר. הוא עזב את בני ברק והקים בית ביישוב בגולן. לא עוד חבית אלא חצר. סניף בני עקיבא במרחק הליכה. בקומה השנייה יש גיטרה, והבוקר כשישבתי במטבח שמעתי את שלמה ארצי מתנגן בחדרה של בתי הגדולה. ועם כל זה בכל שנה כשמגיע ל"ג בעומר אני מוצא עצמי בעמדה נפשית דומה לזו של אבא. הילדים כבר להוטים להגיע לחורשת המדורות. קבוצות הוואטסאפ רוטטות עם רשימות הורים מתנדבים שמוכנים להשגיח. במדורה היישובית יש פלאפל, שיפודי מרשמלו ובינגו מגניב. ממש כמו זה שהיה לחברים שלי אז בקומזיצים שלהם. ואז, כשכבר חצי שעה לאחר חצות, מוקף חבורת ילדים צורחים ומפויחים אני שואל את עצמי: איפה החבית? איך אני מצליח להתחמק הביתה מכל הבלגן הזה? איך עושים את זה באלגנטיות כמו אבא? ההחלטה שגמלה בליבנו הייתה "השנה עושים מדורה לבד". הנוהל בשוטף היה שיש מדורה של השבט, כראוי וכנהוג בכל קהילות ישראל המעורבות בנים ובנות יחדיו (אז לא היה שו"ת סמס לשאול אם זה מותר או שאנו יורשי גיהינום). אלא שאני וחברי עמיחי הרגשנו שיש משהו מאוד מגניב, "קול" ופופולרי במדורה הזו השבטית, כל מיני אפיונים שלא תאמו את הדמויות שלנו כלל וכלל. הבחירה הייתה בין שתי אפשרויות: להיות זנב למגניבים או ראש למסורקי השיער. בליבי חשבתי שדווקא במדורה השבטית יש לי סיכוי להעלות את דירוג הפופולריות שלי ממקום 17 למקום 15 (יוחאי פינטו ומלכי רוזנבלום, מקומות 15 ו-16 בהתאמה, נצפו יחד בחוג מדעים, מה שהוריד את הדירוג שלהם באופן אוטומטי), אבל עמיחי היה איתן בדעתו להוביל מהלך דרמטי (חוץ מזה שהוא דורג במקום ה-60, אז לא היה לו יותר מדי מה להרוויח). בקיצור, התארגנו באופן סודי, הסתובבנו בין אתרי בנייה ליערות עד כדי לקטוף קרשים וכמובן עשינו קנייה מרוכזת בחנות הדגל של הבשרים והסלטים של בני ברק דאז, "פיקנטי". רק מי שהסתובב במסדרונות הנקניקים של החנות אי-אז בשנות ה-90 המוקדמות זוכר את הניחוח הבלעדי. או שמא זה היה ממפעל "עוף בני ברק" הסמוך? מילא. בערב התקדש הל"ג הוצאנו אחר כבוד ופאר את שלל הקרשים והעצים שלנו מהמחבוא הסודי שלנו, ובנינו לנו מדורה ממש ממש בינונית עשרה מטרים ממדורת השבט הגרנדיוזית, שלהערכתי הזהירה הגיעה לגובה של שש אמות וחצי באמות איש. התחושות היו מעורבות. מצד אחד הרגשנו כישראל בין האומות – קטנים, נמוכים ולא מאוד מקובלים. מצד שני, כשההורים של עמיחי באו לאסוף אותו (22:30) ניגשתי חיש מהר למדורה השבטית וצעקתי לכולם: "חבר'ה! הבאתי פול נקניקיות מפיקנטי!" מקום 12 כבוד. בכל שנה הייתה הכיתה שלנו אוספת עצים ונפגשת בקצה השכונה במגרשים הצופים למפרץ. הרבה לפני שהתרחבה השכונה במעלה ההר ובמורדו. ההורים היו מסיעים את ערמות העצים שהיו מוחבאים בכמה מחסנים. תוכנית אני לא ממש זוכר שהייתה. היו משחקי חברה, צ'יזבט, הרבה אש ותחרות עם המדורות שלידנו. גם האוכל היה מאורגן מראש: פיתות, פלאפל, חמוצים והרבה מרשמלו. כולם יחד שמחים ומתלהבים ומלאי אנרגייה. עד אותה שנה שבה הוציאו שלושה חברה מנגל קטן והכינו רק לעצמם נקניקיות. שבירת האחווה הייתה צורבת, לא ברורה ולא מובנת. זה היה מעשה של ״אנחנו כבר לא קטנים״, אבל מכוער ואגואיסטי. זה היה אירוע כל כך לא שייך, שלא נשאר ממנו כלום. לא פיצול ולא מלחמה ולא מחלוקת. אפשר היה ללמוד ממנו ״אלה החיים – והם לא שווים״. אבל אני למדתי ממנו שאנחנו לא נוהגים ככה. שיש לנו אחריות ליצור בדל"ת האמות שלנו אחווה ושוויון. כיתה י', ואנחנו, כל החבר'ה שעברו את בחינת המקובלים השנתית וזכו לתו תקן רשמי של תותחים, יושבים מסביב למדורה אחרי שחצי שעה עסקנו בהדלקת העצים. אנחת רווחה עברה בין כולנו. אוריה פתח ואמר שכבר לפני חודשיים הפסיק ללכת עם אבא שלו לתפילה בבית הכנסת של היישוב, כי הוא לא מרגיש כלום ונמאס לו מפסטיבל המלמולים הזה. שאלתי אותו איך הוא מתכוון להמשיך ולהיות מדריך אם הוא מדבר עם החניכים שלו על דברים שהוא לא באמת מאמין בהם. אוריה אמר שהוא כבר דיבר עם טליה הקומונרית, ואם אני רוצה, משבוע הבא בני עקיבא מחפשים מדריך, כי הוא כבר פחות בעניין. ואז התחיל אחד מהדיונים היותר בוגרים וראשוניים שהשתתפתי בהם כשישיסט. הכול השתנה כאשר אחד מהחבר'ה שלנו הוציא סיגריה וינסטון לייט, לקח שכטה אחת ארוכה, נשף ארוכות לאוויר ושאל ספונטנית: "מישהו רוצה?" הכול השתנה כאשר אחד מהחבר'ה שלנו הוציא סיגריה וינסטון לייט, לקח שכטה אחת ארוכה, נשף ארוכות לאוויר ושאל ספונטנית: "מישהו רוצה?"מבטים מהירים הוחלפו. שתיקה. ואז משה, הדוס שבינינו, אמר: "יאללה, תביא קצת. ננסה" מבטים מהירים הוחלפו. שתיקה. ואז משה, הדוס שבינינו, אמר: "יאללה, תביא קצת. ננסה". כולנו הסתכלנו עליו בהפתעה. דווקא הוא מכולנו? ומשה, כמו דוס אמיתי, בקושי ידע מאיזה צד אוחזים בסיגריה, החל להשתעל ולהתנשף ולא ידע בכלל איך לוקחים לריאות. הסיגריה החלה לעבור מיד ליד שהגיעה אליי. הרגשתי שהלחץ החברתי תופס לי בצוואר וקול פנימי אומר לי: עזוב אותך. מה יש לך עכשיו מהגועל נפש הזה? תשחרר. אל תהיה סמרטוט. ואני מחזיק את הסיגריה ביד ומרגיש שהחום שלה בוער לי בין האצבעות וכל העיניים עליי. "יאללה, נו, קח כבר אחת ותעביר הלאה". וברגע הבא אני מוצא את עצמי באמצע מלחמת עולם פנימית, ושוב הלחץ הזה: "נו, יאללה, בן אדם, תשחרר, קח ותעביר!" ואני לוקח את השכטה הראשונה בחיים, ואז מגיעה תחושת מחנק ושיעול. העברתי אותה הלאה, אבל מאז כבר לא באמת הייתי במדורה בגלל תחושת החמיצות, האכזבה שלי מעצמי וההפסד, שליוותה אותי כל הלילה. כשהגעתי הביתה לקראת הבוקר נרדמתי לא לפני שהבטחתי לעצמי שבפעם הבאה שאעמוד בפני מבחן כזה יתהפך העולם, אני לא מתכוון לצאת סמרטוט. אבל הריח של הסיגריה שהתערבב לי עם האכזבה עוד המשיך ללוות אותי אחר כך ימים רבים. מדורת ל"ג בעומר של שבט נבטים. הגיע שלב הנקניקיות. הלל ואני במריבה איומה על הנקניקייה האחרונה. עומדים זה מול זה במבטים רושפים ורוויי אלימות. מתח נורא. שנינו מוכנים לעשות הכול למען אותה נקניקייה. היא כבר די מעוכה ומלוכלכת כתוצאה מהמאבק, אבל אין מצב שמישהו מאיתנו מתכוון לוותר. אני זוכר את שנינו עומדים זה מול זה אחרי מרדף עיקש. שנינו מתנשפים ורותחים. כבר אז, למרות שהייתי בכיתה ד', אני זוכר בבהירות שעם הנחרצות הברורה שאני חייב את הנקניקייה הזו, ומאיזושהי סיבה עלומה היה לי ברור שהיא גם מגיעה לי על פי צדק, לא פחות מזה גם כעסתי על עצמי. הרגשתי טיפש ומושפל שעל זה אני נאבק ושהנקניקייה הזו מסעירה אותי כל כך. גם הדמעות המביכות התחילו להצטבר לי בעיניים. כמובן, את כל הכעס על עצמי והמבוכה המרתי בעוד כעס על הלל ועל עוד אנרגיות במאבק המטופש ההוא. ואז הגיע גדעון. למרות שהיינו במרחק מה מהמדורה גדעון המדריך הבחין בנעשה והגיע אל שנינו. אני זוכר בדיוק איפה עמדנו. אני לא זוכר מה הוא אמר, אבל אני זוכר נוכחות מרשימה ומרגיעה. האירוע הסתיים בתוך רגעים מספר כשכל אחד מאיתנו אוחז בחצי נקניקייה. הצדק ירד לעולם. יש מדריכים בירושלים. היופי הוא שלמרות שיכולנו לצאת מושפלים ולהרגיש מפגרים גדעון הצליח לגרום לשנינו לצאת בתחושת ניצחון. הוא לא זלזל במאבק הנורא שלנו והתייחס אליו ברצינות. כל אחד מאיתנו גם קיבל חצי נקניקייה וגם קיבל חזרה את הכבוד שלו, אחרי תצוגת הטמטום שהצגנו מול כל השבט. כולנו גדלנו. אני מניח (ומקווה) שגם הלל וגם גדעון שכחו מהאירוע הטיפשי הזה, אבל אצלי הוא נותר חקוק. עד היום אני פוגש מדי פעם את גדעון. ולמרות שאיכשהו פער הדורות קצת הצטמצם בינינו, תמיד אני מסתכל עליו מלמטה למעלה. מולו אני תמיד החניך ההוא שצריך שמישהו יאסוף אותו ויסדר אותו. וגם היום לא פעם בא לי שבכל מיני סיטואציות בחיים יגיע מדריך כזה, ובחמלה, תשומת לב ונחת יחזיר אותי למקומי ויסדר את העניינים. כך מתאר רבי אבא באדרא זוטא שבספר הזוהר (בתרגום מארמית) את מעשה הסתלקותו של רבו הגדול ר' שמעון בר יוחאי. "לאחר שפסקה האש, ראינו לרבנו הקדוש, קודש הקודשים, שהסתלק מן העולם – עטוי בלבושו, שוכב על ימינו, ופניו מחייכות... קמו רבי אלעזר ורבי אבא והוציאו את מיטתו. החלה המיטה פורחת באויר, ואש מלהטת לפניה. והכל שמעו בת קול האומרת: 'עלו ובואו והתקבצו להילולא דרבי שמעון, יבוא שלום ינוחו על משכבותם'". הקריאה הזו נשמעת בעולם בכל שנה מחדש ומציתה גם בלב האשכנזי שלי אש של אהבת צדיקים. האש של רבי שמעון נושאת את רגליי למירון כבר שבע שנים, לא משנה הדוחק ולא משנה השתייכותי המגדרית, המגזרית או העדתית. אני יודעת שיש לא מעט קוראים כאן שמעדיפים תפוח אדמה עטוף נייר כסף ושירי ארץ ישראל על פני הדוחק העצום שנרשם באותו לילה במירון. אבל ברשות מארגני המדורות וסוחבי הקרשים, אנסה לתת כאן טעימה מתלהבת ממה שאני רוצה לכנות הבלגן הקדוש של השנה. קשה לתאר במילים את התחושה שמרעידה את הנשמה כשעולה המקהלה ומתחילה לנגן בקול ערב את ניגון ארבע בבות של אדמו"ר הזקן, ומייד אחריו את פיוט י-ה אכסוף רגע לפני כל הדלקה ואחרי כל כך הרבה רגעים של ספירת העומר החרישית. אלו דקות ארוכות ומזוקקות של דבקות בתפילה, של דמעות מטהרות שמזככות את הנפש ושל התקשרות עם נשמתו של הצדיק שטמון בהר היפהפה הזה המשקיף על החרמון ועל הכינרת. אהבת ה', אהבת התורה ואהבת הארץ משמשות בערבוביה ומפעמות בלב חיים חדשים שלא היו בי מעולם. הר מירון, שטח בן כמה דונמים, הפך בעשורים האחרונים למוקד העלייה לרגל השני בגודלו אחרי הכותל המערבי, והוא מקבץ אליו קרוב למיליון איש באותו יום, מאות אלפים בכל רגע נתון על ילדיהם, על הקיגל שבידם מהכנסת האורחים בדרך העולה אל הציון ועל הח"י רוטל טרופית שמתקבלת בברכה כשיורדים מהאוטובוסים אחרי נסיעה ארוכה. העלייה הראשונה שלי כמובן הייתה המרגשת ביותר. השנייה כבר הביאה עימה סוג של רגילות בדבר. הבאות אחריהן גרמו דכדוך לנשמה כשבין מאות האלפים את מרגישה היחידה שלא הצליחה להשחיל תפילה או בגלל שרמסה אותך קבוצה של חסידים שמיהרה להדלקה של האדמו"ר. שנה אחת גם מצאתי את עצמי מתחבאת שעות ארוכות מתחת לפרנצ'עס של אחת החסידויות משום שהתחילו להנהיג כניסת נשים רק באמצעות כרטיס מיוחד שקיבלו מוועד החסידות. אבל חוסר בכרטיסים מעולם לא עצר אותי. גם לא איבוד של אחת הנעליים באותה רמיסה שממנה ניצלתי. החוויות האלו הן כלום לעומת המטען הרוחני והנפשי שאיתם יורדים מההר אור לל"ד בעומר. אולי זה מפני שמשנה לשנה אנו מגיעים לפה שבורים יותר. ואם כך, בכל שנה אני מוצאת עצמי בין מאות אלפים שהלב שלהם מנופץ לרסיסים, ורבי שמעון ותלמידיו אוספים בעבורנו את הרסיסים שהתפזרו ומפסלים לנו לב חדש. לא רק חסידים ממלאים את ההר. הכיפות הסרוגות והחולצות הלבנות בולטות בין לובשי השחורים ומנשקי הקמעות הספרדים, ולצד עשרות ההדלקות נערכת בבניין ישיבת בני עקיבא הסמוכה התוועדות מסורתית לתוך הלילה של חסידי ארץ ישראל בהנהגת הרב שמואל אליהו והרב דודי דודקביץ'. במערות הסמוכות אפשר למצוא גם פינה של שקט עד שבוקע אורה של איילת השחר במורדות נחל מירון, שוטף עוד קצת את הנשמה בואכה חגיגות החלאקה וההדלקה המרגשת ביותר, זו של חסידות תולדות אברהם יצחק, שנועלת את היום הזה בשעת בין ערביים. בסוף אותו מאמר בזוהר מתואר כיצד רבו ביניהם אנשי ציפורי ואנשי מירון באשר להיכן ייקבר רבי שמעון. אלו אמרו אצלי ייקבר, אלו אמרו אצלי. וכדי להשקיט את המריבה עשה הקב"ה נס ועלתה המיטה באוויר ונשאוה מלאכים, ומיטת רבי שמעון נכנסה מעצמה למערה בכפר מירון. "כאשר נכנס למערה, שמעו קול במערה: 'זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות. כמה גזרות הומתקו ביום זה בגללך! אתה הוא רבי שמעון בר יוחאי, שבוראו מתפאר בו בכל יום! אשרי חלקך, כמה עולמות עליונים נשמרו בשבילך. עליך נאמר: 'ואתה לך לקץ ותנוח, ותעמוד לגורלך לקץ הימין!" (אדרא זוטא, הזוהר הקדוש). גם אם הדחק בנפש או בגוף גדול הוא, כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. בעיני ילדותי התמות התקרב מעמדו של ל"ג בעומר בשנות ה-90 למעמדו של ליל הסדר. ערב אחד בשנה מוכרחים להיות איפשהו, ובלילה הזה יוגדר מעמדך החברתי ויתקבע בתודעה הבית ספרית. אימת הילדים המופנמים שכמותי, אלו שמצאו את קומץ חבריהם במהלך השנה על בסיס תחומי עניין חנוניים למדי, כמו קריאת ספרים עבי כרס. בכיתה התכונה רבה זה שבועות. השיחות המרכזיות נסבות על איסוף קרשים וגביית דמי השתתפות לקניית מאכלים שהולכים יד ביד עם עשן שרפות, ובתווך אנו. קבוצת המופנמים. לא מדברים על מדורת השבט, כי אין לנו אחת כזו ולא תהיה. לכל היותר ניפול על עוד ספר מוצלח מהספרייה ונשקע בלילה לבן של קריאה. היה מתבקש שניזום משהו בכוחות עצמנו כנגד כל הכרישים, אך לא ידענו יוזמת הפקה מהי. אנחנו צריכים כרטיס ספרייה ולא יותר כדי לעבור את החיים האלה, חשבנו. אבל אני רציתי יותר. התחשקה לי מדורה בכל שנה, וידעתי שזה לא יקרה בגלגול הזה מכורח הנסיבות. ואז הגיע נס ל"ג בעומר מפתיע מכיוון לא צפוי. ילד מהכיתה הנמוכה בבית הספר, המתגורר בשכונה הסמוכה, ניגש אליי וסיפר לי בהפסקה שחלם בלילה שאנחנו עושים יחד ל"ג בעומר. פשוט כך. מובן שהסכמתי. החיים החברתיים מתחילים עכשיו. חברים חדשים בקנה, מדורה בצריח. בליל התקדש החג צעדתי מעדנות לשכונה הסמוכה כדי לשקם את מעמדי, לפחות בעיני רוחי. הפיצה הוזמנה, חסכונותיי נשקו למינוס, אך שיערתי כי כך בונים חברות. דקות אחדות עברו מאז הגעת השליח וטריפת הפיצה. מה עושים עכשיו? תהיתי. אט אט הגיע אליי בלאט אויבו המושבע של כל ילד: השעמום. חשתי שחרף אדי המדורה והפיצה הלוהטת איני שייך לכאן. הביתה, חשבתי תוך כדי הקשבה לילד המדובר ולחברי כיתתו העוסקים בנחישות בתוכנית היוקרתית 'להישאר ערים כל הלילה'. לא, לא. רק לא זה, לחשתי לעצמי. זרועות הזרות עטפוני ככל שהתקדם הזמן אל הלילה האפל. שיוועתי לל"ג בעומר עם מדורה ופיצה חמה, וקיבלתי שיעור מופלא על מקומה הקיומי של הספרות בחיי. נשברתי. טענתי שאימא מחכה בבית. מקום המפלט הבטוח. בכל ל"ג בעומר אני מנסה להיזכר, למען השם, לפחות בשמו של אותו ילד, ולא מצליח. גם לא שם משפחה.
תקלה במהלך ברית המילה: תינוק מאשדוד הובהל לבית החולים קפלן, לאחר שהמשיך לדמם בשעות שלאחר ברית המילה. בבית החולים תפרו את מקום הברית. מצבו של התינוק מוגדר טוב והוא שוחרר לביתו. להערכת האורולוג שטיפל בתינוק, במהלך הברית נחתך ככל הנראה וריד שסיפק דם לאיבר המין. בדימום בלתי פוסק. שמתי שמן ועטפתי בצמר גפן וחיכיתי עשר דקות, והצמר גפן היה ספוג בדם. התקשרתי למוהל והוא אמר לי לנסות ולעצור את הדימום עד שיגיע". האם מספרת כי ניסתה לעצור את הדימום ולא הצליחה: "החלטתי בכל זאת לחדר המיון", היא מתארת. "האורולוגים בדקו את הילד ותפרו לו את המקום במטרה לעצור את הדימום. התינוק נרגע ואז גם אני נרגעתי. היום, בדיעבד, אני מבינה ששיקול הדעת שלי להגיע ישירות לחדר המיון ולא להמתין עוד למוהל היה נכון". ד"ר אלכסיי קובלונוק, אורולוג, סיפר כי התינוק הגיע לחדר המיון עם דימום משמעותי מאזור העורלה: "במהלך הבדיקה נתגלתה תחבושת ספוגה בדם. לשמחתנו, מצבו הכללי של התינוק היה יציב. קיבלנו החלטה לבצע תפירה באופן מיידי. חשוב להבין כי כמות הדם הכללית של תינוק בן שבעה ימים היא כרבע ליטר בלבד. כל איבוד דם, אפילו אם מדובר בטיפות בודדות, הוא משמעותי ביותר ועלול לגרום לנזק בלתי הפיך ואפילו למוות. לכן הוחלט לא לבזבז זמן ולבצע תפירה במקום". לחלוטין ולאחר שנשאר להמשך השגחה הוא שוחרר לביתו במצב כללי טוב. התינוק ישוב בימים הקרובים לביקורת במחלקה האורולוגית". בית החולים העביר דיווח על המקרה למשרד הבריאות. ד"ר קובלנוב פונה בבקשה להורים שזה עתה עברו תהליך של ברית מילה לגלות ערנות: "חייבים לפתוח את החיתול ולבדוק שאזור החיתוך לא מדמם. בכל מקרה של דימום חובה להגיע לחדר המיון ולא להתמהמה או לנסות לפתור את העניין בטלפון. המצב הכללי עלול להתדרדר במהירות ולהחמיר את מצבו של התינוק. רופא מוסמך חייב לבדוק את כמות הדם בגוף ותפקודי הקרישה".
סוגיית השיווק מעסיקה את בעלי העסקים ונותני השירות ימים ושעות. כיצד מגדילים מכירות? איך קולעים למטרה ומגיעים לקהל היעד? באיזו צורה אפשר למכור במחיר מכובד ובכמות גדולה? ככל שהתחרות בתחום העיסוק גדולה יותר כך התחרות גדולה יותר. אפיקי הפרסום והשיווק רבים ובהחלט מאפשרים לכל בעל עסק למצוא את נתיב הפרסום המתאים וההולם עבורו, כך שתקציבי הפרסום שלו יצדיקו את עצמם ויביאו כמות מספקת של הזמנות ורכישות. במאמר הבא תקראו על מספר שיטות מקובלות של שיווק אינטרנטי. חברת גוגל העולמית מציעה שירותים מתקדמים מאוד למספר עצום של גולשים בכל העולם. הקשר היומיומי והרציף שלהם עם מספר כה גדול של גולשים מאפשר להם להציע לבעלי העסקים פרסום אפקטיבי שקולע לנקודה ומאפשר להם להגדיל מכירות בצורה משמעותית. וזאת בגלל הפילוח המדויק של קהל היעד על פי מילות החיפוש שלהם. גוגל פרסום הוא כלי יעיל שעשוי להועיל במקרים רבים ולאפשר להגדיל את כמות המכירות בצורה משמעותית. יש לתת את הדעת לכך שגם פעולות עבור גוגל פרסום צריך לבצע במקצועיות רבה ומתוך היכרות מעמיקה עם הכלים של גוגל, כדי להצליח להשיג מטרות ולהצדיק את עלויות הפרסום. הרשתות החברתיות מהוות כלי נפלא לשיווק. ההתעניינות של הציבור, המעקב שלהם אחר בעלי העסקים וההמלצות שרצות מכאן לשם הופכות את הכלי של שיווק ברשתות חברתיות ליעיל מאוד. כמובן שכדי להצליח לבצע שיווק ברשתות חברתיות חשוב כי אנשי מקצוע בעלי הבנה בשיווק וכן ניהול קמפיינים ינהלו את התהליך, ויפעלו במקצועיות כדי להצליח לבצע שיווק ברשתות חברתיות. אחד השירותים המבוקשים והנדרשים ביותר הוא שירות של קידום אתרים. מדובר על שירות שמתבצע על ידי מקדמים מקצועיים שמטייבים את האתר והופכים אותו לנכון ומוצלח בעיני גוגל. כך שגולש שיזין מילות חיפוש רלוונטיות לאתר המקום יוצג האתר בדף תוצאות החיפוש במיקום ראשוני מה שיגדיל את הסיכוי שהלקוח ייכנס לאתר ויקרא על השירות. קמפיינים פרסומיים מתנהלים ברשת המקוונת. קמפיינים אלו נועדו להציג בפני הציבור הצעות חדשות או מוצרים אטרקטיביים. להכיר בפניהם עסקים חדשים או שירותים מתקדמים לצורך שקיים אצלם. קמפיין שמתנהל ביד מקצועית מצליח למקסם את התוצאות, להגיע לקהל היעד המדויק ולהפיק את המקסימום מסכומי הכסף שמושקעים בקמפיין. בצורה כזו מגדילים את מספר הרכישות ואת מעגל הלקוחות ומחזקים את מעמד העסק בצורה דרמטית.
באמצעות הניסיון הרב נצליח לייצר עבורכם ודאות, ביטחון ומערכת הגנה בלתי מתפשרת, הכוללת גיבוש אסטרטגיה ופתרון ממשי לכל משבר ובעיה משפטית בתחום הדין הפלילי. לצד זאת, אנו נספק לכם משענת של תמיכה וזמינות בכל עת ולאורך כל הדרך. משרדנו מתמחה בייצוג ומתן הגנה על נאשמים וחשודים בעבירות בתחום הסמים ובתחום המין. כמו כן, משרדנו מתמחה בליווי וייעוץ חשודים בהליכי חקירה ומעצר. בנוסף, אנו מתמחים בייצוג בהליכי שימוע פלילי ברשויות התביעה במטרה למנוע הגשת כתבי אישום ולהביא לסגירת התיק. ברוכים הבאים למשרד עורכי הדין הפלילי– ניסים לביא. השאירו אצלנו את הבעיות ותקבלו טיפול הולם ומקצועי. עורך הדין ניסים לביא סיים בהצטיינות את לימודי המשפטים ועם סיומם התקבל לשירותיה של פרקליטות המדינה שם עשה את התמחותו ושימש כתובע. במהלך תקופתו בשירות הפרקליטות, עו"ד ניסים לביא צבר ידע בהבנת המנגנון של מערכת התביעה וכן צבר ניסיון רב בניהול הליכים פליליים. לאחר מכן, במשך מספר שנים, שימש כסנגור באחד המשרדים הפליליים המובילים בארץ. במסגרת זו, עסק בייצוג והגנה על חשודים ונאשמים בהליכי חקירה, מעצר והליכים פליליים מורכבים בכל הערכאות ובכל סוגי העבירות. משרד עורכי הדין ניסים לביא חרט על דגלו הגנה בלתי מתפשרת, יסודיות ומתן יחס אישי, אדיב וזמין לכל לקוח בכל זמן.
1.ביום 27/12/15 ניתן פסק דין חלקי על ידי מותב בראשות כב' השופטת ורבנר שלפיו התקבלה תביעת התובעות שבכותרת באופן חלקי ונקבע כי התובעות זכאיות שתוספת בריאות הציבור בלבד, תילקח בחשבון בעת חישוב שכרן עבור התורנויות שביצעו בבית החולים בנהריה, וכי הן זכאיות להפרש בהתייחס לתקופה שטרם התיישנה במועד הגשת תביעותיהן לבית הדין. 2.לאור האמור לעיל נקבע בפסק הדין החלקי כי על הצדדים להגיש תחשיב מפורט, בהתייחס לתוספת הנ"ל בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין החלקי, עם העתק במישרין שיועבר בין הצדדים. עוד נקבע כי ככל שהצדדים יגיעו ביניהם להסכמה בנוגע לסכום ההפרשים המגיע לתובעות, יינתן פסק דין משלים על יסוד הסכמתם (כפוף כמובן, לשמירת זכותו של כל צד להגיש ערעור בנוגע להכרעה העקרונית). למקרה שלא תהיה הסכמה על הסכומים, ונוכח פרישתה של השופטת ורבנר מבית הדין לעבודה, נקבע כי התיק יועבר למותב אחר לצורך השלמת פסק הדין, באשר לסכומים המגיעים לתובעות, ובמידת הצורך, לצורך מינוי חשב שכר. עוד נקבע כי סכום ההוצאות יפסק במסגרת פסק הדין המשלים. 3.בהמשך לכך, הועבר התיק להמשך הליכים בפני מותב בראשות הח"מ וכמתחייב מפסק הדין החלקי, הוגש תחשיב שנערך על ידי התובעות באשר להפרשים המגיעים להן, וזאת בערכים נומינאליים ועל פי מיטב הבנתן של התובעות. בתגובה לתחשיב התובעות הוגשה הודעת הנתבעת בצירוף תלושי סימולציה ולפיה, נכון ליום 31/12/15 זכאית התובעת 1 – ד"ר יאנה צ'רניקוזינסקי להפרשים בסכום כולל של 176,635 ₪ ברוטו, ואילו התובעת 2 – ד"ר אירנה אהרונוב זכאית להפרשים בסכום כולל של 157,303 ₪ ברוטו. בתגובה לכך הודיעו התובעות כי נוכח אמצעי החישוב היעילים והמדוייקים יותר המצויים בידי הנתבעת, התובעות מקבלות את חישוב הנתבעת ומבקשות לפסוק להן את הסכומים כאמור. 4.בהחלטת אב"ד המותב מיום 3/2/16 נקבע כי משאין חולק לגבי סכום ההפרשים, יינתן פסק דין בהתאם לסכומים כמבואר לעיל. כמו כן הופנו הצדדים לכך שעל פי פסק הדין החלקי נקבע כי סכום ההוצאות יפסק במסגרת פסק הדין המשלים, ועל כן ניתנה ארכה לשני הצדדים באופן הדדי להגיש תמצית טענותיהם בכתב בסוגית הוצאות ההליך, וזאת בהיקף שלא יעלה על עמוד וחצי. 5.וכך לטענת התובעות בקצירת האומר, עוד קודם להגשת התובענה וגם לאחריה נעשו ניסיונות להגיע להסדר פשרה עם הנתבעת על מנת למצות המחלוקת מחוץ לכותלי בית הדין אך אלו נדחו כולן; כי בלית ברירה נאלצו התובעות לנהל הליך משפטי מורכב, שכלל שתי ישיבות דיון מוקדם, ושתי ישיבות הוכחות, הגשת תצהירי עדות ראשית, וכן הלאה הליכים שהיו כרוכים בשעות עבודה רבות ומאמצים רבים. אי לכך עתרו התובעות לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור הולם שיבטא את המאמצים והעבודה הרבה שהושקעו בניהול ההליך, וכן את משכו של ההליך ומורכבותו. 6.הנתבעת מנגד, הבהירה כי היא שוקלת הגשת ערעור לנוכח פסיקות סותרות של בתי דין אזוריים בסוגיה זו; כי מבוקש להתחשב בכך שמדובר בסוגיה עקרונית הן לגבי מעמדן של הוראות ביצוע ביחס להסכם קיבוצי והן באשר להתנהלות הצדדים להסכמים קיבוציים במשך שנים רבות; וכי נוכח השלכות הרוחב של המחלוקת בתיק זה לא היה מנוס אלא לנהל את ההליך לטובת האינטרס הציבורי. אי לכך עתרה הנתבעת שלא להשית עליה הוצאות בתיק זה.
"מילה טובה" בע"מ היא חברה ותיקה. מאז 1993 אנחנו מספקים שירותי תרגום למגוון רחב של לקוחות בארץ, בצפון אמריקה ובאירופה. בראש החברה עומדת טובה ישי. בנוסף לצוות קבוע, "מילה טובה" מנהלת רשת נרחבת של מתרגמים ועורכים מקצועיים. המוטו שלנו: תרגום מדויק ומבוקר מונע אי הבנות, פותח שערים ומשיג את המטרה. מאחר והבריאות היא נכס יקר ערך עבור כל אחד מאיתנו, יש צורך בשיתוף פעולה בין-לאומי גם בפיתוח דרכי טיפול חדשות וגם בהפצת דרכי הטיפול הקיימות. ועדיין, "בין-לאומי" משמעו: בין מדינות, דבר המרמז על כך שיש להתגבר על גבולות השפה. לכן מסמכים רפואיים מחייבים בעת "חציית הגבולות" תרגום מדויק ובדיקה בשבע עיניים ע"י מתרגמים רפואיים. תרגום רפואי מבוצע היטב כאשר הוא נעשה ע"י רופא מוסמך, או ע"י אנשים בעלי השכלה רפואית נרחבת. טעות בתרגום רפואי עלולה לגרום להשלכות דרמטיות, ולכן תמיד כדאי שלפחות שני מתרגמים רפואיים יעבדו על אותו התרגום - האחד מתרגם והשני עורך את התרגום ומוודא את דיוקו. הבריאות שלנו הינה יקרה מדי מכדי להפקידה במתרגם אוטומטי. כאשר מתרגם אנושי מבצע תרגומים רפואיים, ללא שימוש במכונת תרגום, הוא מוריד באופן משמעותי את הסיכון לפספוס ניואנסים היכולים להציל חיים. לנושא זה משמעות גדולה בעיקר, כאשר מדובר בתרגום משפה לטינית לשפה לא-לטינית, כמו עברית. ההבדלים הניכרים בין שתי השפות, בלוגיקה ובמבנה השפה, כמו שהצגנו בעבר במאמר "אל תלך לאיבוד 'בין המלים'", מגבירים את הסיכון באופן משמעותי בשימוש במכונת תרגום לתרגום רפואי. תרגומים רפואיים חשובים במיוחד עבור מסמכים המגיעים אל מספר אנשים גדול, כמו תוויות לתרופות(medications notices) וכו', הליכי תרגום מחדש והשוואות בין תרגומים מסייעים בבדיקת דיוקו של הטקסט המתורגם מול הטקסט המקורי.רק תרגום רפואי מקצועי יכול להבטיח שבריאותך לא תסוכן ע"י משהו תמים לכאורה כמו בחירה מוטעית של מלים.
בכירים במודיעין המצרי השתתפו בעצרת חמאס למען מחבלי החמאס שנהרגו בתקרית בין יחידה מיוחדת של צה"ל לבינם. הבכירים המצריים, שזכו לקבלת פנים חמה באירוע, אף הביעו את תנחומיהם למשפחות הההרוגים הפלסטינים בתקרית, כולל המפקד הבכיר נור ברכה. בתקרית הירי בין היחידה המיוחדת של צה"ל לבין מחבלי החמאס נהרג כזכור סא"ל מ', שזהותו נאסרה לפרסום, ונפצע באורח בינוני קצין נוסף. הביקור המצרי, הראשון מסוגו, מהווה צעד חסר תקדים של המצרים ונתפש כמחווה של רצון טוב מצדם כלפי החמאס. המשלחת, בראשותה עמד הגרנל אחמד עבד אל-חאלק, ראש "התיק הפלסטיני" בשירותי המודיעין של מצרים, יצאה הערב (שבת) מרצועת עזה לאחר שיחות עם ראשי החמאס ופלגים פלסטינים נוספים. העצרת שהתקיימה בחאן יונס אורגנה על ידי הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז אדין אל קסאם, ואל-חאלק אף צולם עם רעולי פנים של ארגון הטרור. הוא נראה גם מביע תנחומים למשפחות המחבלים ומנשק את ידיהם של חלק מילדיהם. בעצרת, כזכור, נאם מנהיג החמאס ברצועת עזה, יחיא סינוואר, והקריא מסר ממוחמד דף, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, שטען כי "כל עימות עם 'הכיבוש' - מקרב אותנו אל קצו". סינוואר הוסיף כי "זה שחשב שנמיר את הדם שלנו בדולר ובסולר - התאכזב". לבסוף פנה מנהיג ארגון הטרור לישראל ואיים כי "השתיקה שלנו נועדה להתכוננות, ואם נדבר - רק בשפת הנשק. המסר שלי לנתניהו ולשר המלחמה הבא שלו - שעזה היא מלכודת מוות".
בעיקרון, כל המשקאות בתפריט שלנו מכילים ערכים תזונתיים הבריאים לגוף. אבל אם אתם בעניין של משהו עם ערך מוסף – משקאות הסופר פוד שלנו הם לגמרי הפתרון שלכם. ואם אתם ממש רוצים הכוונה למשקה ספציפי, superberries הוא אחד האהובים עלינו. משקה סופר פוד עם גוג'י ברי – תותי יער מיובשים עשירים בברזל, ויטמין C ונוגדי חמצון, המסייעים בשמירה על המערכת החיסונית. יחד איתו תמצאו במשקה רימון, תות, בזיליקום, אגס ואננס; מה שאומר שהגוף שלכם ייהנה גם מתוספת אשלגן, החיוני לתפקוד הלב. לכל אחד יש את הטעם שלו במתוק, אבל אין מתוק כמו שוקולד 🙂 לכן אנחנו ממליצים על rejoy – אחד המשקאות הכי מפנקים בתפריט שלנו. ועל אף היותו כזה, הוא יפנק את הגוף שלכם במגנזיום וסידן ויעשה עבודה טובה גם בתור משהו משביע.
הבוקר מתחיל. קמתם בזמן? כבר קיבלתם שתי נקודות. אם זכרתם לצחצח שיניים, זה עוד שתי נקודות. ואם צחצחתם בקולגייט זה כבר ארבע נקודות. יוצאים לעבודה. נסעתם היום בתחבורה ציבורית ולא באוטו? קבלו עשרים נקודות ותג איכות סביבה. אם בשעות הערב סיימתם לקרוא את הרומן השלישי ברצף של סטיבן קינג, זכיתם בשדרוג לאוואטר שלכם וגם ב־100 נקודות בונוס. התרחיש הזה אינו דמיוני. משחקים מסוג חדש, כאלה שאורגים את עצמם אל חיי היומיום, מסתמנים כאחת המגמות המעניינות בעולם הגיימינג, האינטרנט והחיים בכלל. לדברי מומחים, הם יכולים גם לשנות את האופן שבו אנו מתנהגים. "באמצעות משחק אפשר לתגמל ולעודד ביצוע פעולות משעממות אך חשובות לתפקוד היומיומי", אומר ד"ר יאיר עמיחי־המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי בהרצליה. "ויש גם יכולת להשפיע על המגרש הגדול באמת - למשל משחקים שיעודדו ילדים ומבוגרים לשנות את התנהגותם היומיומית לטובת הסביבה". שילוב של שיטות ניקוד בחיי היומיום שלנו אינו דבר חדש. חברות כרטיסי האשראי, למשל, מתגמלות את הלקוחות בנקודות על כל קנייה. אבל ההתפתחות הטכנולוגית הביאה עמה גידול באלמנטים של משחקיות בחיי היומיום. מה שהתחיל בגיאוקשינג (משחקים מבוססי GPS שבהם המשתתפים צריכים למצוא מטמון שהוחבא בשטח) התקדם למשחקים מבוססי מיקום דוגמת Foursquare או Gowalla, המתגמלים משתתפים בתגים, נקודות ודירוגים על ביצוע צ'ק־אין - הודעה על הגעה למקום מסוים. בימים אלה מנסה סלקום לחדור בעצמה לתחום זה בישראל, באמצעות אפליקציית "מטרופולין". מדובר בשירות מבוסס מיקום הדומה לפורסקוור, אך כולל אלמנטים נרחבים יותר של משחקיות וחברתיות (למשל, תחרות על רכישת נכסים בכסף וירטואלי ושדרוגם). לדברי סמנכ"ל השיווק של סלקום, עדי כהן, אלמנטים של תחרותיות יהוו אבן יסוד בהצלחת משחקים מסוג זה: "הרצון לשחק ולנצח הוא חלק מהאופי שלנו. אנחנו רואים את זה אצל בני הנוער, שמנסים להגיע לשלב המתקדם ביותר בפיפ"א ואצל המבוגרים שמשחקים ברידג'. חייבת להיות התייחסות לתחרותיות כדי שמשחק יצליח, אבל לא רק. במטרופולין יש שילוב של חברתיות, של סביבה וירטואלית שמשתלבת עם הסביבה הפיזית". אפליקציה ישראלית בולטת אחרת שמשלבת משחקיות בפעולות יומיומיות היא יישום הניווט Waze. "אנחנו מתמקדים בתחום של הנהיגה היומיומית, ואחת המטרות שלנו היא להפוך את הדבר המשעמם הזה למעניין", מספרת יעל אליש, סמנכ"לית שיווק מוצר ב־Waze. במשחק ב־Waze, הנקודות נצברות על ידי ביצוע פעולות כמו עצם השימוש באפליקציה והעברת עדכוני תנועה, או פעולות מתקדמות יותר כמו סימון כבישים חדשים. "באמצעות המשחקיות אנחנו לא רק הופכים את החוויה למעניינת יותר, אלא גם גורמים לאנשים לדווח יותר, משפרים את החוויה לטובת הכלל", אומרת אליש. לדברי אליש, המשתמשים מייחסים חשיבות רבה לנקודות שצברו לעומת משתמשים אחרים: "אנשים הם חיות חברתיות, וברגע שיש קבוצת התייחסות מסוימת זה יוצר אצלם עניין. המשתמשים הכבדים נוסעים המון שעות ומשקיעים זמן בצבירת נקודות. כולם שמים לב לניקוד, ואם יש איזו בעיה קטנה, אנחנו מיד שומעים על זה". אבל זו רק הסנונית הראשונה של משחקים המשתלבים בחיי היומיום שלנו. יישום האייפון הבריטי Epic Win, שיושק בהמשך החודש, מקצין את התפיסה הזו כמעט לכל היבט בחיים. מדובר במשחק תפקידים (RPG) בזמן אמת, שבו השחקנים מזינים מטלות שונות שעליהם לבצע: כתיבת דו"ח בעבודה, ניקוי הבית, שטיפת המכונית, הורדת זבל ועוד. עם השלמתן הם מקבלים בתמורה נקודות ניסיון, שדרוגים ויכולות חדשות לדמות האווטאר. "יש כבר יישומים שמוסיפים שכבה של משחקיות לחיים האמיתיים, אבל Epic Win הוא צעד ראשון בדרך להפוך את החיים האמיתיים לסיפור", אומר ל"כלכליסט" טאק פונג, אחד משני יוצרי המשחק. "מבחינת המשתמש, המשחק מושך בכמה רמות. אפשר לאסוף שלל, שאותו ניתן להראות לחברים באמצעות רשתות חברתיות שונות. האווטאר של השחקן מתקדם ומתפתח לאורך המשחק, וזו דרך מוחשית מאוד לראות איך אתה משתפר. בחיים האמיתיים אין תמיד תיעוד להצלחה שלנו, אבל אם עשית כביסה במשחק, כלומר מטלה מבוססת סיבולת, אז הסיבולת של הדמות שלך עולה. בהמשך נרחיב את היישום למשחק מרובה־משתתפים, שבו חברים יוכלו להתחרות זה בזה ולראות מי משלים משימות טוב יותר". "אנשים רבים משחקים משחקי מחשב, זוכים להישגים ומבצעים מטלות שונות במשחק — אבל לא תמיד מצליחים לנקות את הבית", מוסיף רקס קרול, שפיתח את Epic Win יחד עם פונג. "זה קצת מוזר, כי לפעמים פעולות שעושים במשחק הן יומיומיות: אתה לוקח דברים, נושא אותם ממקום למקום. Epic Win הוא דרך לאחד את שני הדברים, ולעודד אנשים לבצע מטלות אמיתיות באמצעות ההפתעות, הפרסים והסיפור שיש במשחק". לדברי ד"ר עמיחי־המבורגר, משחקי החיים עתידים לזכות להצלחה בזכות העובדה שהם מנצלים רצון בסיסי הקיים במרבית האנשים: להיות ווינרים. "אנשים יכולים להפוך יכולות שאינן מתוגמלות בסביבה הפיזית המיידית לנכס במגרש האינטרנטי", הוא אומר. "אנשים שבמגרש הפיזי היו אולי בתחתית הסולם החברתי, פתאום יכולים להיות שחקנים מובילים במגרשי משחק וירטואליים. המגרשים האלה יכולים להפוך לפקטורים משפיעים ביותר על הדימוי העצמי. מכיוון שחיזוקים חלקיים קשה להכחיד, וסביר שעל הדרך השחקן יחווה פה ושם הצלחה קטנה, בינונית או גדולה — הוא יישאב פנימה עד לרמה של התמכרות אמיתית". והמרוויחות העיקריות מההתמכרות הזו עתידות להיות חברות מסחריות, שיוכלו לקיים פעילות שיווקית ברמה שלא הכרנו עד היום. "משחקים מסוג זה מאפשרים לבנות מערכת תגמול שתעצים את יכולת ההשפעה של מסרים פרסומיים, כך שגם מגרש המשחקים יתועל באמצעות חברות־העל לטובתן", אומר עמיחי־המבורגר. "אנחנו גם זקוקים לאהבה, לטפיחה על השכם והאגו, אנחנו רוצים להרגיש שייכים. מי שייצור מעטפת המתגמלת ומחזקת את האדם על התנהגות רצויה עבורו עסקית יעשה קופה". איך בדיוק יכולה לעבוד מערכת כזו? "הטכנולוגיה נעשית זולה יותר ויותר", הסביר ג'סי של, מחבר הספר "The Art of Game Design" בהרצאה בכנס Dice 2010. "בקרוב בכל פחית קולה או קופסת דגנים נוכל לשלב מעבד, מסך, מצלמה וחיבור WiFi. במידע שייאסף ניתן יהיה להשתמש לצורך שילוב אלמנטים של משחקיות בחיי היומיום. למשל, אתה קם בבוקר לצחצח שיניים, והמברשת מזהה אותך מצחצח וקיבלת עשר נקודות. אם צחצחת בכל יום השבוע, קיבלת בונוס. למי זה אכפת? ליצרניות משחות השיניים - ככל שמצחצחים יותר כך משתמשים ביותר משחה". אבל לא צריך לחכות לחיישנים כדי לבנות מאגרים עם מידע מסוג זה. כבר היום, משתמשי פורסקוור מספקים מרצונם מידע על המקומות שהם מבקרים בהם, הנוסעים ב־Waze על מסלולי הנסיעה שלהם, והמשחקים ב־Epic Win (כך מקווים היוצרים), יספקו מידע נרחב על הפעולות הבסיסיות ביותר שלהם. "מאגרי מידע מסוג זה מאפשרים לעשות שיווק ממוקד יותר", אומר פונג. "אם אתה הולך למקום מסוים ומשלים משימות מסוימות הקשורות למותג כלשהו, תוכל לקבל שובר למבצעים; אם יודעים שאתה קונה אבקת כביסה מסוג מסוים, אפשר ליצור פרסומות ממוקדות יותר. המידע נמצא בבעלות החברות שמפעילות את השירותים, ובכפוף לתנאי השימוש ניתן למכור אותו הלאה למפרסמים". פונג מדגיש, אגב, שבשלב זה לא צפוי Epic Win לכלול שיתופי פעולה מסחריים. Waze. "משפרים את החוויה לטובת הכלל" אמצעים שיווקיים יעילים יהיו כאלה שמשתלבים באופן טבעי עם חוויית השימוש באפליקציה. "הסביבה של Waze יכולה להיות אטרקטיבית מאוד למפרסמים", אומרת אליש. "הם רוצים לראות את המותג שלהם על המפה ורוצים שמשתמשים ירדפו אחריהם". אבל עדי כהן מבהיר שאם מהלכי השיווק השונים יהיו דורסניים מדי, הם עלולים לאבד את היעילות שלהם. "הבאלאנס נורא חשוב. אם אתה לא יודע לשמור על המקום של המסחריות עד גבול מסוים, היא מאבדת את הערך ואת האטרקטיביות". "אנחנו הופכים לחברה מציצנית שמתעדת הכל, והמשחקים יכולים לשמור מידע שלא תמיד ידוע לנו מה עושים בו", אומר עו"ד יהונתן קלינגר, העוסק בדיני מידע. "האם הסכמנו שישתמשו במידע לפרסום ולשיווק? זה לא אדם אחד או שניים אלא מאות אלפים, מה שמאפשר לעשות הרבה דברים במידע". שימוש אפשרי אחד, אומר קלינגר, הוא למכור למשתמש מוצרים שאינו מעוניין בהם. "בתיאורה, קוקה־קולה יכולה לקבל מידע על קנייה שלך בסופר. כשתעבור באזור המשקאות היא תוכל לשלוח לך SMS: 'אולי תקנה אחת?'". קלינגר אף מזהיר שההשפעות לא מוגבלות לתחום המסחרי: "אם מזהים למשל שאתה נוסע באוטובוס בתל אביב אפשר להעביר לך מסר: 'רון חולדאי רוצה להרוס את התחבורה הציבורית, תצביע לדב חנין'". ואולם, עמיחי־המבורגר טוען כי לא כל ההשלכות של משחקי חיים הן שליליות בהכרח ושאפשר גם לרתום אותם לטובת הכלל. "משימות לטובת הקהילה וכדור הארץ יתורגמו לנקודות, למשל בנושא המיחזור. משחקים משמעותיים יוכלו לחנך ילדים ומבוגרים לשנות את התנהגותם היומיומית לטובת הסביבה". מי בא לנקות לי בית תמורת 10 נקודות?
קודם שמענו מדרור, האבא, שהבר מצוה נקרא חתן, ושאל מי הכלה. הוא ענה שהכלה היא התורה – עמה הוא מתחתן. נכון שהבר מצוה הוא חתן, וביום הבר-מצוה הוא מקבל דעת. ילד, עד בר מצוה, גם כשהוא חכם ונכון – אין לו דעת. בתחלת מעשה בראשית כתוב "והאדם ידע את חוה אשתו", ומכאן לומדים שדעת היא הכח בנפש להתחבר. בכח הדעת אפשר להתקשר לכל נשמה עד לקשר כל כך עצמי של נישואין. היו גדולי ישראל שהתחתנו ממש בגיל בר-מצוה. חז"ל מאד משבחים את התופעה הזאת. אבל גם מי שלא מתחתן ממש בגיל בר מצוה – שרוצה להספיק עוד כמה שנים טובות ללמוד תורה, להתחתן עם התורה – צריך להבין שבבר מצוה הוא באמת בבחינת חתן. צריך להבין מה היא הדעת ששייכת במיוחד לבר מצוה, שעד היום היה ילד וכעת הוא כבר איש, גדול. שוב, דעת היא היכולת לחבר בין שנים, והשנים שונים אחד מהשני, ואפילו – במבט ראשון – הפכיים אחד מהשני. הדעת מגלה שבעצם יש לנו שרש משותף, אנחנו בשרש אחד, וגם למטה – כשאנחנו נראים שנים רחוקים – אנו גם אחד. אחד הפירושים בחסידות לדעת שמקבלים בבר מצוה הוא שהיא היכולת לחבר בין הנשמה לגוף. בזהר כתוב שהזוג היהודי הראשון, שני היהודים הראשון, אברהם אבינו ושרה אמנו, הם משל לנשמה ולגוף. הקשר ביניהם, כלומר הדעת ביניהם, הוא הכח שמאחד ומגלה שבשרש הראשון הכל אחד (באור-אין-סוף יש שרש לאורות ושרש לכלים, אך בעצמות הכל אחד). בעולם הזה הגוף ניזון-מקבל מהנשמה ובעולם הבא בדיוק ההפך. בעולם הבא הגוף הוא בבחינת "אשת חיל עטרת בעלה", עוד יותר מהנשמה (והשרש המשותף בעצמות מתגלה דרכה). בכל אופן, מי שיש לו דעת יש לו את הכח לחבר בין הנשמה שלו לבין הגוף שלו – הנשמה היהודית והגוף היהודי, שכל אחד הוא משהו יחודי לגמרי. כמו שאמרנו, עד כדי כך, שיש מעלה מסוימת בגוף היהודי אפילו יותר מהנשמה היהודית, והדעת מגלה זאת. שם הבר מצוה שלנו היום הוא לוי-יצחק, על שם האבא של הרבי, בהיות שהוא נולד ביום ההולדת שלו, חי ניסן. כלומר, יש לו זיקה וקשר נשמתי וגם גופני מאד-מאד חזק עם האבא של הרבי. אפילו בשם הזה, לוי-יצחק, יש יחוד של איש ואשה. שני השמות של זכר, כמובן, אבל כתוב בקבלה שיסודו של יצחק הוא ב"עלמא דנוקבא" – הוא צחוק ושמחה, "אם הבנים שמחה", כמו שהתבטאה שרה, בהתפעלות רבה, בלידתו "צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי". ואילו כאשר נולד לוי, הבן השלישי ליעקב אבינו, אמרה לאה אמו "הפעם ילוה אישי אלי" – הוא נקרא על שם כך שהאיש מלוה את אשתו. לפעמים האשה מלוה את האיש, אבל לוי נקרא על שם כך שהאיש מלוה את האשה. לוי, לשון יחוד וחיבור, הוא באופן מיוחד בחינת דעת, כמו "והאדם ידע את חוה אשתו". אם כן, אפשר לראות גם בשם הזה קשר בין נשמה וגוף, בין איש ואשה, עוד לפני שעוד כמה שנים הוא יזכה להתחתן (רמז: בהכאת אותיות, יצחק עולה לוית , צורת הנקבה של לוי [שעולה 1800, כלומר שיצחק עולה ת פעמים לוי], סוד "תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך" – "אשת חיל עטרת בעלה"). ב. חלק הזהר: "וינגע הוי׳ את פרעה נגעים גדלים" כל מה שאמרנו קשור לקטע בזהר של פרשת השבוע, פרשת תזריע, עם ביאור של רבי לוי'ק, רבי לוי-יצחק, האבא של הרבי, על שמו נקרא הבר מצוה. הזהר הוא הסודות העמוקים של התורה, ורוב רובו הוא גילוי סודות התורה דרך סיפורים. כאן הסיפור הוא שרבי אלעזר, בנו של רשב"י, הולך בדרך כדי לראות את אביו – הולך לאבא שלו, רשב"י. מתלוה אליו בדרך חבר טוב, אולי החבר הכי טוב שלו – רבי אבא. רבי אבא אומר לרבי אלעזר, אנחנו הולכים בדרך, אבל לא נבזבז את הזמן – ננצל את הזמן, נאמר דברי תורה. אז רבי אלעזר פותח – רבי אבא מזמין את דברי התורה, אבל רבי אלעזר הוא שפותח – בפסוק שאברם אומר לשרי (עוד לפני שקבלו את השמות אברהם ושרה). הרי ה' אמר לאברהם "לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך" ואז אברהם מגיע עם שרה לארץ, אין להם ילדים, ובהשגחה פרטית ה' עושה צרה – יש רעב בארץ, ובעל כרחם הם חייבים לרדת למצרים. צריכים לצאת מארץ ישראל, הארץ המובטחת, שזה עתה הגיעו אליה בצווי ה', ונאלצים לרדת. אז הם מתקרבים למצרים, שהם שטופי זימה ולא רגילים באשה יפה, ואברהם מתחיל לחשוש מה יהיה כאשר יראו את שרה האשה היפה. אז הוא אומר לה – "אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך". אברהם ושרה משחקים אח ואחות, והמצרים רואים את יפיה של שרה ושהיא ראויה למלך, "ותֻקח האשה בית פרעה". אחר כך כתוב "וינגע הוי' את פרעה נגעים גדֹלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם". בפסוק הזה מופיע פעמיים שרש נגע, וזו ההופעה הראשונה שלו בתורה (במשמעות של נגע-מכה). לפי הרד"ק יש בשרש נגע שני ענינים שונים – כמובן, חייב להיות ביניהם קשר, כי שניהם מאותו שרש, אבל לפי פשט התנ"ך (לפי הרד"ק) הם שני דברים שונים – נגיעה ונגע, כמו נגע צרעת (אך יש לומר שנגע היינו נגיעה חזקה למדי, מכה, נגיעה שיש בה פגיעה, לא נגיעה קלה שיכולה להיות גם נעימה). לכן הזהר מספר סיפור זה בפרשת נגעים. לפי הכלל ש"הכל הולך אחר הפתיחה", כל הנגעים בעולם יוצאים מהפסוק הזה בספור של אברהם ושרה ומה ש"וינגע הוי' את פרעה נגעים גדֹלים ואת ביתו על דבר שרי אברם". מה הכוונה "על דבר שרי"? שהיא אומרת למלאך 'הך', והוא עושה בדיוק מה שהיא מצוה אותו, על פי דבורה, הכל "על דבר שרי אשת אברם". הזהר מוסיף כאן, לא פחות ולא יותר, שהיא אמרה למלאך עשר פעמים להכות, וממילא פרעה קבל עשרה נגעים, וזה לסימן – כלומר הכנה שלה – לכל עשר המכות שהיו אחר כך לפרעה ומצרים. עוד יותר מזה, גם מה שנאמר לעתיד לבא "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – גם יהיו מכות, ואפילו כפלים מכות, מכות באין ערוך – וגם לכך שרה היא שהכינה את השטח, אומר הזהר. היא אמרה עשר פעמים "הך" (כאשר ך פשוטה עולה 500, אזי הך עולה שרה [עשר פעמים הך-שרה עולה 5050, 100 במשולש, שלמות של 10 פעמים 10]) וכך הוא הכה. הדבר רמוז בכך שבבטוי "וינגע הוי' את פרעה נגעים גדֹלים" יש ה אותיות במלה "נגעים" ו-ה במלה "גדלים", עשר אותיות כנגד עשרת הנגעים, עשר מכות. הרד"ק כותב שנגעים ונגיעות הם ענינים שונים, אך כותב גם שרוב הנגיעות בתנ"ך הן לרעה (כגון "כאשר לא נגענוך", "לבלתי נגעך", "הנגע באיש הזה") – קשר בין נגעים לנגיעות. יש רק כמה פעמים בתנ"ך שיש נגיעות טובות. בקבלה וחסידות כולם מכירים את הביטוי "נוגע ואינו נוגע" – "מטי ולא מטי" בלשון הזהר והאריז"ל, משהו גבוה, כנגד החיה שבנפש. קשור עם האמונה בבריאה, חוית חידוש הבריאה בכל רגע בדרך של "נוגע ואינו נוגע". לכאורה נגיעה היא משהו טוב. למה רוב הנגיעות הן היפך הטוב? כשאומרים שמשהו נוגע לי – אכפת לי מאותו דבר – יכול להיות טוב מאד, מצוין. אדרבא, מי שהוא אפאתי, שלא נוגע לו שום דבר – הוא במצב נפשי גרוע ביותר. מצד שני, גם היום כשאומרים שיש לאדם נגיעה במשהו, הכוונה היא בדרך כלל למה שנקרא בלועזית אינטרס. אינטרס יכול להיות טוב, אבל בדרך כלל אינטרס, נגיעה – כמו שאומרים בחסידות שיש לי 'נגיעה' במשהו, כמו שאומרים שיש לי 'פניה' במשהו – הם לא דבר טוב. נגיעה חיובית – "אשר נגע אלהים בלבם" רואים שהשרש נגיעה הוא משהו מאד היולי – יכול להיות מאד לא טוב, אבל גם יכול להיות מאד-מאד טוב. באיזה פסוק הכי חשוב בתנ"ך יש נגיעה לטובה? כששמואל הנביא מושח את שאול להיות המלך הראשון של עם ישראל, כתוב "וידבר שמואל אל העם את משפט המלֻכה" ("משפט המלכה" עולה תענוג, חיה [חדוה] ברבוע, סוד "נוגע ואינו נוגע" הנ"ל. צריך להיות תענוג גדול מאד במשפט המלוכה, ואזי העם שמח מאד מאד בקיום מצות העמדת מלך) – הוא מסר את משפט המלוכה, אחרי שהוא משח את שאול ואמר להעם הוא שהמלך – ואז "וישלח שמואל את כל העם איש לביתו. וגם שאול הלך לביתו גבעתה" ואז כתוב "וילכו עמו החיל אשר נגע אלהים בלבם". זו הפעם היחידה, העיקרית, בתנ"ך שיש נגיעה כמו שאנחנו רוצים – שהדבר כל כך נוגע עד שהולכים למסור את הנפש למשהו או למישהו בגלל ש"נגע אלהים בלבם". מה ההמשך? שהיו שם בני בליעל, ש'לא שמו' (כמו שאומרים היום) לא על שמואל ולא על שאול, ואמרו "מה יושענו זה", מה האברך הזה יכול לעזור לנו. יש מפרשים מסבירים שצפו לממשלה חילונית, ככל הגוים, והן ראו שהוא הולך להיות ת"פ של שמואל, שהוא דוס. כך אומרים המפרשים, שראו שכנראה הולכת להיות כאן ממשלה דתית, ובכך אין לנו ענין כלל – לא זה מה שבקשנו, לא זה מה שרצינו. לכן אמרו "מה יושיענו זה, ויבזהו, ולא הביאו לא מנחה" – לא הביאו מתנה ל'קופת הרב' כנהוג וראוי. כל מי שהיה צריך להתקשר למלך היה צריך גם להביא לו מנחה, כתוב. איך הגיב שאול, המלך הטרי? "ויהי כמחריש", הוא שתק, מחל על כבודו (כבר לא הנהגה מלכותית, שהרי "מלך שמחל על כבודו אין כבוד מחול", שכבודו אינו שלו אלא שהוא כבוד שמים וכבוד עם ישראל כולו). אחר כך היה הסיפור של אנשי יבש גלעד, הוא הציל את בני ישראל, ואז כולם נהרו אחריו והכתירו אותו למלך. מכאן המפרשים מסבירים שבשביל ה"עמך" לא מספיקה הכתרה מן השמים – צריכה איזו הצלחה מורגשת בארץ – ואז כולם מקבלים את המלך. בכל אופן, מי לא זקוק לאות ומופת בארץ, רק שומע משמואל שזה המלך בו ה' בחר ודי לו בכך? אנשי חיל אשר נגע אלקים בלבם. אם כל מה שה' אומר נוגע בלב שלי, גם איני זקוק לאות ומופת בגשמיות, בעולם הזה, שהוא גבור שלוחם ומנצח מלחמות. מספיק לי מה ששמואל אמר בשם ה', ואם נגע אלקים בלבי אני הולך אחרי שאול – אני נדבק בו, אני מתמסר אליו, מוכן למסירות נפש ממש בשביל המלך. כך צריכים להיות חסידים. כאן סיפור מאד יפה מה בין חסידים ללא-חסידים. חסידים הם מי ש"נגע אלהים בלבו", וממילא הוא הולך במסירת נפש אחרי המלך בלי שום מופת, מי ששמואל אמר שהוא הרבי, הוא המלך. בכל אופן, הכל היה מאמר מוסגר למושג נגיעה, והנושא של פרשת שבוע הוא נגעים. היינו באמצע הספור של הזהר, שרבי אלעזר פותח בדברי תורה בפסוק "אמרי נא אחתי את" עד שמגיע לפסוק "וינגע הוי' את פרעה נגעים גדלים על דבר שרי אשת אברם". אחר כך, בסוף הסיפור, רבי אבא – שעורר את כל דברי התורה – גם מוסיף, שכמו שרבי אלעזר אומר שעשר המכות ששרה נתנה לפרעה הן הקדמה והכנה לעשר המכות של יציאת מצרים, כך גם יהיה וביתר שאת כאשר יקוים היעוד של "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". כל זה מתאים לכך שעל פי קבלה היחס בין שני חברים אלה הוא חכמה ובינה, איש ואשה, שהם נשמה וגוף. רמז זה הוא מיסודי היסודות של חכמת הנסתר. עיקר החידוש הוא שהייתי חושב שהגוף הוא משהו מאד למטה והנשמה מאד למעלה, אך כאן יוצא שהנשמה והגוף סמוכים זה לזה, ושניהם במוחין – הגוף הוא לא במדות אלא בשכל – הנשמה היא מוחין דאבא והגוף מוחין דאמא. הגוף הוא כמו "גופא דאורייתא", מוחין דאמא, על דרך תלמוד בבלי. הנשמה היא מוחין דאבא, על דרך תלמוד ירושלמי. זה שכל וזה שכל, זה נשמה וזה גוף, מוחין דאבא ומוחין דאמא. "אין קורין אבות אלא לשלשה", והאבא הראשון הוא אברהם אבינו והאמא היא שרה אמנו, הם נשמה וגוף. מי המציאותית? שרה כמובן. גוף הוא שכל מציאותי, ונשמה היא שכל מופשט. שכל מציאותי נקרא גוף. מי מחבר בין אבא ואמא? הדעת. לכן בר-המצוה, כשהוא מקבל דעת, יש לו את היכולת לחבר בין הנשמה והגוף. החתונה שלו בבר מצוה היא מה שהוא מחתן ומחבר את החכמה והבינה. שני אלה, הבן של רשב"י והתלמיד המובהק שלו – רבי אבא הוא הסופר שכתב את ספר הזהר – הם החכמה והבינה בין תלמידי רשב"י. הבן הוא החכמה והסופר הוא הבינה, והם הולכים יחד – "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין". כך מסביר רבי לוי'ק, האבא של הרבי, את הסיפור. רבי אבא עורר את דברי התורה, אתערותא דלתתא. רבי אלעזר פתח, ורבי אבא שוב המשיך. למה רבי אלעזר פתח בפסוק "אמרי נא אחתי את" (ואחר "וינגע הוי' את פרעה וגו'")? מסביר רבי לוי'ק שפתח בפסוק זה כי הוא מדבר עלינו בעצמנו. אנחנו הולכים לרשב"י, שהוא הדעת, כמוסבר בקבלה. רבי אלעזר הוא החכמה, רבי אבא הבינה, והולכים לקראת הדעת – לקראת יחוד אבא ואמא, הנשמה והגוף (היחוד שהבר מצוה מסוגל כעת ליחד). מה הדבר הראשון שלומדים מכאן, ושייך לכל אחד ואחד? דעת בעניני תורה – לפי הפירוש ששמענו קודם, שצריך להתחתן עם התורה – "דעת תורה" היא שדברי התורה שאתה הוגה ואומר מתאימים לגמרי את הסיפור, את המציאות, בה אתה חי. אנחנו יודעים את הכלל מאדמו"ר הזקן שיש ענין גדול "לחיות עם הזמן", להרגיש שכל מה שקורה אתי קשור לפרשת השבוע או למה שאני לומד בקביעות. לראות את החיים שלי בפרשה. יש ענין גדול לראות איך השיעור הקבוע שלי קשור למה שקורה לי בחיים. אבל יש יותר מזה, שאני הולך לדבר איתך – צריך להבין מי אני ומי אתה, לאן אנחנו הולכים ומה אנחנו עושים, ולבחור פסוק מהתנ"ך או משנה בתורה שבעל פה שמתאים למה שקורה. מי שעשה זאת הכי הרבה הוא רבי לוי'ק עצמו, שכל מה שקרה לו קשר לתורה. בן גילו הוא הרוגאטשובר, שעשה אותו דבר בנגלה – כל מה שקרה לו בחיים קשר לתורה. כל הזהר הוא כך, אבל בקטע הזה – לפי פירוש רבי לוי'ק – מאד בולט שמדברים דברי תורה שהם בקשר למציאות. זה נקרא שאתה תלמיד חכם אמתי – לא רק שאתה בקי, יודע הלכה, אלא שאתה יכול לומר את הווארט שבדיוק תואם את המציאות של מה שקורה, ויותר מכך, תואם את הקשר ביני ובינך. למה אומרים זאת? כי כל הענין של המשפחה הברוכה שלנו, שלוי-יצחק הוא הבכור, הראשון בין הילדים, הם משפחה של שלוחים. בשליחות פוגשים נשמות וצריך ללמד תורה. כל דבר הוא מענין אם מלמדים אותו נכון, אבל מי שבאמת חכם וחונן בדעת – "אתה חונן לאדם דעת" – מדבר על מה ששייך למציאות העכשוית. לא צריך כל כך לחשוב, זה נופל אוטומטית. לא צריך כל כך להבין, שאני חכמה ואתה בינה – כפי שכאן רבי אלעזר הבין שאני אברהם ואתה, רבי אבא, שרה, אני לוי ואתה יצחק כנ"ל – ולכן צריך לפתוח בפסוק "אמרי נא אחתי את". יש כאן עוד מסר מאד חשוב לגבי שליחות, שבכל שליחות – כך הרבי מסביר על דברי אביו – כאשר יורדים למצרים, ערות הארץ, מקום שליחות קשה, קודם כל, אם יש זוג שיורד, כמו זוג של שלוחים שנוסעים להודו, או לכל מקום לעשות שליחות ולקרב יהודים, תנאי להצלחת הזוג בשליחות הוא קודם כל להרגיש שאנחנו אח ואחות. עוד לפני שאנו איש ואשה – לחזור למקום בו אנו אח ואחות. שוב, זוג שלא בקטע של שליחות, שיהיו איש ואשה עם כל המשמעות. אבל זוג שכעת יורדים למצרים צריכים להיות אח ואחות. הם יורדים להוציא רכוש – כך כתוב במפרשים שהקב"ה אמר לאברהם אבינו "לך לך... ואברכך" היינו "'ואברכך' בממון", ועל דרך מה שכתוב יותר מאוחר בברית בין הבתרים "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". אפשר להבין לפי הפשט של "לך לך... ואברכך" שיתעשר רק מקיום ההליכה לארץ ישראל, אבל אומרים המפרשים שברגע שהיה רעב, אחד הנסיונות – אברהם חשב שיתכן שצריך לצאת למצרים כדי לקיים "'ואברכך' בממון", אולי מצרים הוא מקום טוב להשיג רכוש ולכן אני צריך לרדת לזמן מה מהארץ המובטחת (ובסוד "חוּת דרגא ונסיב איתתא", לשאת את שרה מחדש, לעלות עמה ברכוש גדול המושפע בזכותה דוקא). בכלל, כך יהודי צריך לחשוב – אם הוא נאלץ לזוז, זורקים (מרחיקים) אותו מאיזה מקום, יש ודאי לה' הרבה חישובים ותכניות טובות, ואחד מהם שתגיע למקום אחר ושם יהיה לך הרבה רווח. פסוק מפורש במגלת אסתר – "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (בגימטריא השגחה פרטית כנודע). קודם מישהו בקש ברכה לפרנסה, חשבתי להגיד לו "רוח... יעמוד ליהודים ממקום אחר", אולי תלוי במקום (או מקום פיזי או מקום פנימי יותר – "ממקום אחר" יכול להתפרש כהוראה להסב מקצוע, לקבל את ברכת הפרנסה ממקום-מקור אחר). על כל פנים, אצל אברהם כך באמת היה, הוא עלה ממצרים כבד ברכוש. הזהר אומר שכל הרכוש וההצלחה בחיים תלויים באשה משכלת – "בית והון נחלת אבות ומהוי' אשה משכלת". הזהר קושר את זה לפסוק "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר". כל המפרשים שואלים איך אברהם הכניס את שרה למקום סכנה ואיך הוא יכול לומר לה "אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגלל", מה יותר אינטרס ונגיעה יותר מזה?! כך מתאים לאברהם אבינו?! איך הזהר מפרש? שכאשר ירדו למצרים הוא ראה שהולך איתה מלאך ושומר אותה, אז הוא ידע שלא יקרה לה שום דבר, ולא יגעו בה לרעה – לא תהיה שום נגיעה רעה. מה הוא פחד? לעצמו, כי לא ראה שיש לו מלאך, אלא רק שיש מלאך לשרה. לכן אמר "אמרי נא אחתי את", שאצל איש ואשה – שבכל אופן הם שנים – לא בטוח שהמלאך שלה שייך גם לו, אבל אח ואחות הם לשון אחוי. אמנם אהבת אח ואחות אינה בוערת כמו אהבת איש ואשה, אלא אהבה שקטה, אהבה כמים, אך היות שאנו אח ואחות יש יותר סיכוי שהמלאך שלך ישמור גם עלי. שוב, ראשית ההצלחה בשליחות היא להיות אח ואחות, ואחר כך חוזר להיות גם איש ואשה. גם כן, הבר מצוה הוא חתן – כח לחבר בין החכמה והבינה, הנשמה והגוף בשרש, בין אברהם אבינו ושרה אמנו אצלו, גם בין הלוי שלו ליצחק שלו. בכל אופן, כך כתוב בזהר, שהוא רואה שהמלאך הולך איתה ושומר אותה, ופוחד על עצמו כי אין לו מלאך, ורוצה להתקשר אל אותו מלאך. לכן מוצדק שיאמר "למען ייטב לי", בלשון יחיד, ולא "ייטיבו לי" (כי הרי מדובר קודם על המצרים, לשון רבים), כי מדובר על המלאך. הזהר גם אומר ש"למען ייטב לי בעבורך" בעולם הזה "וחיתה נפשי בגללך" בעולם הבא. הכל מן האשה, גם כל התורה שיש בעולם הזה, גם העולם הבא. שוב, לגבי הבר מצוה אמרנו שזה תיקון הגוף, שכל מציאותי, שגם מקבל השראה מהשכל התיאורטי יותר. זה יחוד של איש ואשה, כעין אח ואחות. שרש הנגעים בפסוק "וינגע הוי' וגו'" נתבונן קצת בפסוק "וינגע...". לא כתוב בזהר איך קוראים למלאך. יש הרבה מלאכים עם שמות בזהר, וודאי מאד מענין לנו לדעת מי המלאך ששרה אומרת לו "הך" והוא מכה. הוא מלאך של שרה, לא של אברהם, ו"על דבר שרי אשת אברם [בהדגשה שהיא פועלת בהשראת אברם בעלה, השכל המציאותי בהשראת השכל המופשט – אברם, "השכל הנעלם מכל רעיון". 'שרי אשת אברם' אותיות בראשית מאשר שעולה בראשית ישראל, ראש וסוף התורה, סוד היחוד של חכמה ובינה, נשמה וגוף]" נותנים לפרעה עשר מכות, וכן יהיה לנו, שעל דברינו יוכו כל אויבנו, אז חשוב לדעת מה שם המלאך הזה ומה ענינו. כל הפסוק הוא פסוק של תיקון נגעים – שייך לפרשת שבוע, כפי שעוד נסביר יותר. הפרשה מתחילה "אשה כי תזריע וילדה זכר" ואז מגיע ל"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת". שוב, זה הפסוק המקורי של נגע – "וינגע הוי' [חשוב שהפועל כאן הוא שם הוי', ולא שם אלקים] את פרעה נגעים גדֹלים ואת ביתו". נשים לב לאיזה דיוק, לכאורה היה נכון יותר לומר "וינגע הוי' את פרעה ואת ביתו נגעים גדֹלים", ולמה מפסיק באמצע, "את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו"? לכאורה לא הגיוני לומר כך. צריך לומר שרוצה להדגיש שעיקר הנגעים הגדולים הם על פרעה, ו"את ביתו" באופן שולי. אם היה כתוב "וינגע הוי' את פרעה ואת ביתו נגעים גדולים" היה משמע שהנגעים הגדולים הם על שניהם, ורוצה לומר שהוא העיקר, וביתו נתנגע באופן טפל. פעם אמרנו שכאשר יבוא מלך המשיח הוא יגלה עשר גימטריאות הכי מופלאות שבתורה, ואז אמרנו שיש לנו כמה מועמדים – ומשיח יחליט אם יזכו או לא, אנחנו לא יכולים לדעת בבירור. גם בפסוק הזה יש מועמד, וצריך לשאול את מלך המשיח אם כל כך טוב שראוי להיות אחד מעשר הגימטריאות. כל הפסוק הוא על המלה נגע (שמופיע פעמיים כנ"ל), ההופעה הראשונה של השרש נגע במשמעות של נגע-מכה כנ"ל. כל הפסוק – "וינגע הוי' את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם" עולה 3766. והנה, פלא, אם כותבים רק את המלה נגע ועושים חשבון של משולש פרטי – נ (כל המספרים מ-1 עד 50, כמו שנאמר בספירת העומר "תספרו חמשים יום", ימים מצטרפים כנודע) = 1275, ג = 6, ע = 2485 – סה"כ 3766. גימטריא פלאית – מועמד. שאלנו אם יש רמז איך קוראים למלאך הפלאי, שאנחנו רוצים אותו – גם רק ניחוש, רק מועמד. כתוב שבכל עולם יש מלאך שלו – ביצירה מטטרו"ן, בבריאה מיטטרו"ן ובעשיה סנדלפו"ן (שבזה גם גימטריא פלאית: בריאה יצירה עשיה עולה בדיוק מיטטרון מטטרון סנדלפון שעולה אשה אשה אשה – האצילות סוד האיש, הנשמה, ואילו העולמות התחתונים בי"ע, המציאות, סוד האשה, הגוף). הניחוש שלנו הוא שמדובר במלאך סנד"ל, ושהוא נתן לפרעה את המכות עם הנעל שלו. איך אני יודע? אחד הדברים שבודקים בפסוק הוא שלוקחים כל מלה שיש בה אות באמצע – מלה עם מספר לא זוגי של אותיות: "וינגע הוי' את פרעה נגעים גדלים [עד כאן, עיקר הנגעים, יש נעל] ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם" – נעל בראש (היינו לקחת את ה-א של "ואת" ולהכניס אותו בתוך אותיות ברש של "על דבר שרי אשת אברם" [לפי הסדר]. והיינו לרמז שעל ידי הנעל בראש המלאך הכניס לפרעה את האות א לתוך הראש שלו, היינו הכרת שם אלהים, אלופו של עולם, אלהים בגימטריא הטבע, וכמו שאמר פרעה לאחר מכן "לא ידעתי את הוי'", אבל אלהים הוא כבר ידע מימי שרה אמנו, וכעת, על ידי עשר המכות של משה רבינו, הוא יזכה לדעת אף הוי' ב"ה). נמשיך קצת את הדברים לכבוד לוי-יצחק שלנו. דברנו על שרש נגע – נגעים, פרשת שבוע. כמו תמיד, ראוי להתבונן בכל השרשים שקשורים לאותו שער. בשרש נגע השער הוא גע. נגע וענג הם צירוף, אך לא מאותו שער (ה'שער' של ענג הוא עג, כמו עוגה טעימה, ענג שבת, אך גם קשור לעוג מלך הבשן), אכן כתוב בספר יצירה "אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע", אך כעת מדברים על השער לפי דקדוק (גע-עג הם פנים ואחור של אותו שער, אך כאשר אנו לומדים 'שער' של שתי אותיות שונות הכוונה היא או לפנים או לאחור של אחד מ-רלא השערים). בין השרשים, הכי קשור לגעגועים – לא לשון תנ"ך – הוא געה. בלשון חז"ל, גם אדם גועה-מתגעגע. בתנ"ך אין לנו הרבה פסוקים לדעת את השימוש המקורי, אך שם רק השור גועה. בפרק שירה, השיר של השור הוא "אשירה [לשון שור] להוי' כי גאה גאה", אחד המקורות לכך ש-א היא הפנימיות של ה-ע בכל מקום. מכך באים געגועים – אדם גועה מתוך געגוע. יש אצלנו את היסוד של געגועים-נענועים-שעשֻעים, הכנעה-הבדלה-המתקה של הבעל שם טוב. געגוע הכי קשור בפשט לגעיה, אבל מקשרים גם ליגיעה – "יגעת ומצאת תאמין". חלק חשוב מהיגיעה הוא געגועים – אם אין לך געגועים אמתיים, עצומים, אתה לא מוכן להתייגע כדבעי. להתעיף או להתיגע? נתחיל מההתחלה, בתוך היגיעה – עיקר היגיעה של יהודי צריכה להיות יגיעה בתורה (לכן אנו רוצים שלוי-יצחק ישמע זאת, או יקרא וילמד את זה אחר כך). גם ביחס לפרשת שבוע, כתוב בקבלה שנגע הוא אור אמא בלי אור אבא, כלומר נגע בלי יגע. ממילא, התיקון והרפואה של כל הנגעים הוא יגע – יגיעה בתורה, "אורייתא מחכמה נפקת". צריך לחנך ילד לאהוב יגיעה. בתנ"ך יש יגיעה גם במובן של "יגיע כפיך", שאדם מתייגע במשהו, אבל עיקר המשמעות של יגיעה בתנ"ך הוא עיפות. לכן תמיד התרגום הוא "לאוּתא", עיפות. כלומר, להתייגע פירושו להתעיף, כאשר הביטוי העיקרי לכך הוא מה שנאמר אצל עמלק – "עיף ויגע ולא ירא אלהים". שם יש רמז מאד יפה של שלם וחצי, ש"עיף ויגע" שוה יגע-יגע-יגע (עיף ו = ב"פ יגע, יחס של שלם וחצי, גם העיף נכלל בתוך היגע). מי שהוא עיף ויגע הוא באמת לא ירא אלהים (כמאן דאמר ש"ולא ירא אלהים" קאי על ישראל, עליהם נאמר "עיף ויגע"), ולכן הוא גם לא אוהב להתיגע. גם ילדים, וגם גדולים לא אוהבים להתעיף. הבר מצוה היה עד כה ילד וכעת נעשה גדול, יש לו דעת, והדעת היא לאהוב יגיעה. אף אחד לא אוהב להתעיף, ויתר על כן, אין בעיף ויגע יראת אלקים – מי שרוצה יראת אלקים צריך לא להתעיף, אבל צריך יגיעה. כמו שבנגע יש חיובי ושלילי, כך גם ביגיעה – אם היא סתם להתעייף, לא טוב, אבל "יגעת ומצאת" הוא דבר גדול (אחד מ-יב הפסוקים של הרבי). שוב, בתנ"ך עיקר היגיעה היא עיפות, אם כי יש פסוקים של יגיעה, ובמיוחד "יגיע כפיך". בחז"ל יש קצת שינוי פאזה, שעיקר היגיעה היא לעבוד קשה, והעיפות היא בדרך ממילא, טפל, נכלל. להיפך, העיפות היא חלק מהכיף של היגיעה. יגיעה היא הארווניע, המלה הכי מבוקשת בישיבות. כתוב שאדמו"ר הזקן היה שבור והצטער מכך שלא היתה לו מספיק יגיעה בלימוד התורה – בא לו מדי קל, הבין בקלות וזכר הכל והכל היה בהיר אצלו. כיף שאדם עובד קשה. שוב, הוא לא צריך להרגיש "עיף ויגע" – זה השפעת עמלק, הרגשה של יהודי שהוא מחוץ למחנה. בכל אופן, כתוב "יגעתי ומצאתי" – גם סימן מובהק שיגיעה היא חכמה. "מצאתי" היינו "והחכמה מאין תמצא" – למצוא את החכמה מתוך האין, מה שפתאום בא בהיסח הדעת, כמו משיח. "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו" – "שמן קדשי" הוא פנימיות החכמה. מה שבלי יגיעה אי אפשר למצוא – זו דעת של בר מצוה. אם לא אתייגע בתורה לא אמצא שום דבר – "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". זה סימן שיגיעה היא מוחין דאבא, וגם הכיף של היגיעה הוא מוחין דאבא. נסביר עוד יותר: יש פסוק, בין פסוקי יגיעה במובן של עבודה, יש לשון בקהלת – ההופעה האחרונה של שרש יגע לפי סדר התנ"ך, "הכל הולך אחר החיתום" – "יגִעת בשר". בתניא מוסיף שכל העבודה של חסידות חב"ד עומדת על שני עמודים שהם שתי יגיעות – "יגיעת בשר" יחד עם "יגיעת נפש". צריך יגיעה של הנפש וגם יגיעה של הבשר – זוג, "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין". יגיעת בשר נקראת זיצ-פלייש – שיש לאדם יכולת לשבת הרבה זמן, קצת (או הרבה) נגד טבע הגוף שלו. הוא יכול להשתיק את התנועה הטבעית של הגוף כדי לשבת הרבה זמן, ללמוד תורה ולהתבונן. לכך קוראים "יגיעת בשר". מה היא "יגיעת נפש" בתניא? עצם המאמץ של התבוננות לעומק, מה שנקרא "עיון". כמו שאדמו"ר האמצעי כותב בתחלת "שער היחוד", שהתבוננות לעומק, עבודת ההתבוננות – גם מאד חשוב לשליחות בהודו, ובכל מקום, גם בארץ כמובן, לדעת מה היא מדיטציה יהודית, התבוננות – היא עיון, וזו תלויה ב"יגיעת נפש" (ביטוי שלא מופיע בתנ"ך). ההתבוננות היא מאמץ נפשי, כמו שרבי הלל אמר שיותר קשה להתבונן שעה אחת מללמוד את כל הש"ס (עם הבנה, כמובן). לכך קוראים "יגיעת נפש". היות שביטוי "יגִעת בשר" כתוב בתנ"ך אנחנו יודעים שחסר כתיב. היחס בין "יגיעת נפש" ל"יגיעת בשר" הוא כמו שדברנו קודם על נשמה וגוף – הכלי, הגוף, הוא "יגיעת בשר", ואז אפשר להכניס את הנפש, "יגיעת נפש". אם נכתוב שניהם חסר, כמו בתנ"ך, יגעת נפש יגעת בשר יעלה הוי' פעמים חכמה – הכל חכמה – בסוד הפסוק "הוי' בחכמה יסד ארץ", שם הוי' שייך במיוחד לחכמה (אם נכתוב מלא, כמו בתניא – יגיעת נפש יגיעת בשר עולה יד פעמים 137, קבלה וכו'. על ידי שתי היגיעות גם יחד, "יגיעת בשר" ו"יגיעת נפש", מגיעה יד שכלו של אדם להשיג את חכמת הקבלה, להפנים-לקבל אותה באמת). זו ברכה חשובה, ליגיעה – מנגע עוברים ליגיעה, שהוא השרש והתיקון שלו. יגיעה עד כדי מציאת חידוש – שלוי-יצחק יחדש הרבה חידושי תורה, אבל חידוש אמת הוא בזכות היגיעה. לאו דוקא היגיעה של הרגע הזה – יתכן שיגעת לפני שנה ובזכותה בא לך חידוש הרגע. יגיעה היא השקעה לטווח ארוך. כעת לומדים ש-נגע הוא בינה, בדיוק כמו שכתוב. הרד"ק אומר שיש שני פירושים – נגיעה ונגע. פשיטא שהנגע-המחלה הוא שייך למה שנאמר על חיצוניות הבינה "מינה דינין מתערין", ואילו בנגיעה גם יש חסדים וגבורות. יש נגיעה טובה, שמשהו טוב נוגע לי מאד, כפי שצריך להיות. ידוע הווארט המפורסם בחסידות על אותו יהודי פשוט שלא ידע לקרוא שקבל מברק שאביו נפטר. הוא לא ידע לקרוא והלך לרב העיר שקרא לו – הוא התעלף כששמע ולרב לא קרה כלום. לרב הרי יש יותר שכל מאשר ליהודי הפשוט, אבל האבא הוא של היהודי הפשוט – זה נוגע לו. זה הווארט מה נקרא נוגע. לפי זה, אין משהו יותר חשוב מנוגע. כמו שאמרנו קודם, "החיל אשר נגע אלהים בלבם". צריך שהאלקים יגע בלב, ושם קשור למלך – הולכים אחרי המלך, בלי מופת. לכן יש נגיעה מאד מאד פנימית, אפשר לומר שהנגיעה הטובה היא פנימיות אמא ששרשה בפנימיות עתיק אפילו יותר גבוה משרש פנימיות אבא. יש נגיעה רעה – גבורות, רוב הנגיעות בתנ"ך. לגמרי "מינה דינין מתערין" היינו נגעים. לכאורה גוע הוא שלילי, ולמה הוא ב-ו של שם הוי'? ה-ו מתחיל מהדעת, "מפתחא דכליל שית", ושם מתחיל מקרה המלכים – "וימת... וימלך". צריך לומר ש-גוע הוא מיתת מלכי עולם התהו, שבירה וגויעה לגמרי. יש מפרשים ש-גוע, לא כמו מיתה – שהגוף נופל, כלשון הזהר – מתייחס להסתלקות הנשמה מן הגוף. המשמעות של לגווע היא כמו התפשטות הגשמיות. התפשטות הגשמיות יכולה להיות היפך החיים כפשוטו, אך גם יכולה להיות מדרגה הכי גבוהה של שצדיק שזוכה להתפשטות הגשמיות. זה המשמעות הפנימית של גויעה, שהנשמה עולה מהגוף. אם כן תתכן גויעה, ועדיין "אם רץ לבך שוב לאחד" – לא למות לגמרי, אלא רק לחוות התפשטות הגשמיות – זהו דבר חיובי מאד. בכל אופן, הפשט – המות, היפך החיים, שבא אחרי הנגע (לפי ההשתלשלות כאן) – קשור ל-ו של שם הוי' כי בו הספור של מיתת המלכים. גם שם, האור היה גבוה מדי, שבר את הכלים, אבל האור עצמו הסתלק – גוע – עלה למעלה. אחרון אחרון חביב, ה-געה של השור – שוב, בחז"ל גם אדם גועה – הוא כנראה מה שקורה אחרי שמתים, מתחילים לגעות, ובזכות זה זוכים לתחית המתים, בזכות הגעגועים. אז, לאחר חווית הגויעה, מתחילים הגעגועים האמתיים, אחרי שאדם נשבר. מה היא "שבירת הכלים" היום? דברנו הרבה פעמים, אחד מהיסודות של בית ספר לתורת הנפש – "שבירת הכלים" היא מה שקוראים היום "התמוטטות עצבים", בחינת מות. לחשוב שאדם עובר התמוטטות עצבים רצינית וחוזר לחיים טובים יציבים ומאושרים נדמה כמעט מן הנמנע. גם האדם מרגיש שהוא כבר נגמר, גמרנו איתו, הוא מת. העובדה שיש שיקום אמתי, שאפשר לשקם גם אדם שעבר התמוטטות, עד כדי כך ש"ירידה זו צורך עליה" – היא מפלאי תמים דעים, רק מכח ה"הלֹך וגעו" (בביטוי "הלך וגעו" יש 7 אותיות והוא עולה קם, הפירמידה של 7 [סכום כל הרבועים מ-1 ברבוע עד 7 ברבוע] – השיקום הוא לבנות מחדש את הפירמידה של 7, בסוד "שבע יפול צדיק וקם", לשקם את שבע המדות שבלב שכנגד שבעה מלכין קדמאין דמיתו, וד"ל). אם השור – הגוף, הנפש הבהמית – עדיין הולך וגועה, מתגעגע, אז הגם ש"יתן בעפר פיהו" (= בראשית, סוד "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית את עצמו עליה" – "הרוצה לחיות ימות", "אדם כי ימות באהל [באהלה של תורה, ביגיעה רבה ועצומה, לקיים 'כך היא דרכה של תורה כו'']") – "אולי יש תקוה" (ס"ת = ז פעמים אדם-מה, תיקון ז מלכין קדמאין דמיתו, כמבואר בכתבי האריז"ל, וראשי ואמצעי התבות מחיה מתים = ז פעמים דעה, וד"ל; כל הפסוק, "יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה" עולה יג פעמים 137, קבלה כו' [גם בדילוג תבות וגם בדילוג אותיות הוא מתחלק לשתי כפולות של יג]). גם לאחר המשבר הכי קשה נפשית, אפשר להתגעגע, תמיד אפשר להתגעגע, ובזכות הגעגועים אפשר להתחיות מחדש. זה תיקון המלכות. אלה ארבעת השרשים של גע. יש באמת ביטוי – מוסבר ב"סוד ה' ליראיו" – "עד מקום שיד שכלו מגעת", רמז שהגעה היא כמו השגה, שייך לשכל של הבינה. ד"פ גע, בתוספת יונה (לא לפי הסדר, בחילוף הבינה והו"ק). כל זה קשור עם תיקון הנגעים של פרשתנו, ועיקר המסר לבר מצוה הוא מה שדברנו על יגיעה. אפשר להרחיב עוד יותר, אבל הנקודה שצריך לקבל חוש – כיף – ביגיעה בתורה. זה "יגעתי ומצאתי תאמין". ממילא תהיה גם "יגיעת נפש" וגם "יגיעת בשר", שני עמודי התווך של חסידות חב"ד. ממילא גם מנצחים את עמלק בנפש, שלא יהיה מצב של "עיף ויגע ולא ירא אלהים". כמה נגיעות יש בתורה, בכל המובנים (לנגוע ולהגיע ונגע)? סה"כ בכל התורה יש 121 פעמים. אפשר אולי להצטער, שאם היו עוד פעמיים היה בגימטריא נגע. אבל לא צריך להצטער על שום דבר, מה שה' עושה הוא תכלית הכוונה. בפרשת שבוע, פרשת נגעים – תזריע-מצורע – כמה נגעים יש (במובן של נגע צרעת)? מאד מענין, אחד הסודות, שבסוף פרשת מצורע, אחרי שמסיימים את נגעי בתים (נגעי אדם ונגעי בגדים בפרשת תזריע, טהרת המצורע בתחלת מצורע, ובאמצעה יש נגעי בתים שמסיימים את כל הנגעים) מתחיל סיפור של זב, זבה ונדה – שם יש הרבה נגיעות (בלשון "הנוגע ב...", כגון "הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא"). כאן רואים ממש ששרש זה הוא השרש העיקרי של שתי הפרשות. הסברנו הרבה פעמים ש-צרע הוא כמו זרע, ז-צ מתחלפות באותיות השינים, וממילא שייך לפרשת תזריע. בכל אופן, המלה העיקרית היא ודאי 'נגע' – מפרשת תזריע עד סוף פרשת מצורע – וברגע שגומר עם נגעי בתים מפסיק המובן של נגעים ולפתע יש מספר נגיעות. רואים כמה שרש זה מקשר בין כל הנושאים של שתי הפרשות האלו. השאלה היא, כמה נגעים יש רק בפרשת נגעים (במובן של נגע)? הרוב (בצמצום) של כל השרש בכל התורה – 61 פעמים, הנקודה האמצעית של 121. בחכמת המספר, 121 הוא 11 ברבוע, והנקודה האמצעית שלו היא מספר השראה (לפי הכלל), 6 ברבוע ועוד 5 ברבוע. יחס מאד יפהפה. מה אומר לגבי הנגעים כאן שיש 61? צריך לומר מה הפגם ומה הרפואה – 61 בכל מקום הוא או אני או אין. בטהרת המצורע צריך להביא עץ ארז ואזוב – אם התגאה כארז צריך להשפיל עצמו כאזוב. כל הנגעים באים בגלל ניפוח האני, הכל בסבת אגו מוגזם, וכל התיקון הוא להגיע (משרש נגע) לאין. אם אתה אין אתה זוכה לחכמה. אמרנו שלפי הקבלה הנגע הוא בינה בלי חכמה, "החכמה תחיה" והנגע מתחיל להיות היפך החיים (מה שמנגע משתלשל גוע כנ"ל). כל התיקון כאן של הנגע הוא אין מול אני. זה רמז חשוב. בשביל הסיום, דברנו בשבת, בהמשך לסעודת משיח, שיש שלש דרגות של המתקת דינים. הכי גבוה בסוד הרנה, "וירא העם וירֹנו", הוא שעצם הדין יהפוך להיות טוב מאד. לא אמרנו את הווארט הזה, אבל על דרך מה שרבי מאיר אומר ש"טוב" הוא מלאך חיים ו"טוב מאד" מלאך ההפך, אבל הוא טוב מאד. זו המתקת הדין בשרש הדין עצמו, לא על ידי רבוי חסד (המדה הנגדית למדת הדין) אלא מיניה וביה. לא אמרנו, אבל זה על דרך מה שתמיד מצטטים מהרבי רש"ב לגבי תיקון הברית, שאינו תשובה אלא תיקון מיניה וביה. תשובה היא המשכת אור אחר – על דרך המתקת דין על ידי חסד דאריך או חסד דעתיק – אבל המתקת הדין הכי גבוה היא מיניה וביה, בלי להביא 'אנרגיה' ממקור אחר. כך אומר הרבי רש"ב בתורת שלום לגבי פגם הברית, שכל תשובה היא הבאת 'אנרגיה' ממקום אחר, אבל פגם הברית הוא העלם השלמות העצמית של האדם ותיקון הברית הוא קריאה שלה לצאת מחדש, הזמנה שלה. הכל מיניה וביה, לכן לא נקרא תשובה (במובן הרגיל). תיקון שהוא מיניה וביה לגמרי אינו תשובה אלא משהו אחר. זה בדיוק הווארט של המדרגה השלישית שהוא מסביר בהמתקת הדינים. התיקון של האין הוא שהנגע עצמו יהיה ה"נגע אלהים בלבם". הנגע, המחלה, בעצמו יהפוך להיות נגיעה – האינטרס הכי טוב בעולם, האינטרס במשיח, האינטרס הטהור שאין בו שום אינטרסיות. זה האדם שמגיע לאין. נראה משהו משיחי מאד: נקח את המלה נגע והמלה אין ונעשה הכאה פרטית (בחבור פשוט אין הבדל בין חבור נגע לאני או לאין, שני החיבורים יוצאים פקד, אבל בהכאה פרטית סדר האותיות קובע) – נ פעמים א, ג פעמים י, ע פעמים ן – עולה י"פ משיח (היום עשרה ימים לעמר, העשירי יהיה קדש להוי'), גילוי של המשיח בכל עשרת כחות הנפש, נוגע לכל מקום. הנגע צריך להיות הדבר שהכי נוגע. זה מה שהרבי וכל הצדיקים אומרים, שאם הדבר היה באמת נוגע לי – הוא היה. זה שמשיח לא בא, כי לא מספיק נוגע לאף אחד. זו פרשת תזריע-מצורע, שתיקון הנגעים שיהיה נוגע, שיהיה בבחינת "החיל אשר נגע אלהים בלבם". משיח מגיע אם זה נוגע. משיח עצמו הוא נגוע, "נגוע מֻכה אלהים ומעֻנה. והוא מחֹלל מפשעינו מדֻכא מעונתינו", כי הכי נוגע לו שיבוא משיח. מחכה שם בשערי רומי מתי יקראו לו. משיח הוא מי שהכי נוגע לו משיח, ולכן בינתיים הוא נגוע – מלא פצעים, כל הזמן פותח, מתיר וחובש את הפצעים. זה תיקון הנגעים. שה' יעזור, שמה שצריך להיות נוגע יהיה מאד נוגע, וממילא נגיע לפנימיות אמא שאפילו יותר גבוה מפנימיות אבא, אבל גם לשם כך צריך לעבוד קשה – צריך יגיעה כדי שהדבר האמתי יהיה נוגע לי. בשביל זה יש ישיבה מיוחדת, ששם יש יגיעת בשר ויגיעת נפש – הרבה-הרבה יגיעה שמה שצריך להיות נוגע יגע (והכל עם חוש פנימי של כיף). מזל טוב לכולם. . ראה לעיל שיעור ג' שבט. . ח"ג נב, א. . מובא ומבואר בסוד ה' ליראיו שער "התגלות הכבוד ועבודת התשובה". . ראה זאת, באופן מופלא ביותר, בהקדמתו להערותיו על ספר הזהר. . בשער "הוי' נסי", פ"ה. . ראה לעיל שיעור כ"ב ניסן, פ"ב.
קיימות שתי גישות לטיפול בשגיאות. לפי הגישה הראשונה, הנתונים הנשלחים מקודדים בקוד לגילוי שגיאות (error detecting code). כלומר מוסיפים מידע לנתונים בכל מסגרת, שמאפשר לתחנת היעד לזהות מסגרת משובשת. כשתחנת היעד מזהה מסגרת משובשת, היא מתעלמת ממנה ומבקשת מתחנת המקור שתשוב ותשדר את המסגרת. לפי הגישה השנייה הנתונים מקודדים בקוד לתיקון שגיאות (error correcting code). כלומר מוסיפים מידע לנתונים בכל מסגרת שמאפשר לתחנת היעד גם לאתר את הסיביות המשובשות ולתקנן ללא צורך בשידור חוזר. כדי להבין כיצד ניתן לגלות שגיאות ולתקנן, נבחן תחילה את טיבן של שגיאות שידור. מסגרת המשודרת בערוץ מכילה בדרך כלל m סיביות נתונים ו r סיביות ביקורת (checkbits). נסמן ב n את מספר הסיביות במסגרת (n=m+r). n הסיביות מכונות לעיתים מילת קוד (codeword). בהינתן שתי מילות קוד ניתן לקבוע בכמה סיביות הן שונות זו מזו. לדוגמה, שתי מילות הקוד 10001001 ו- 10110001 שונות בשלוש סיביות. מספר הסיביות השונות בין שתי מילות קוד מכונה מרחק המינג (Hamming distance), או בקיצור המרחק בין שתי המילים. את מרחק המינג בין שתי מילים אפשר למצוא ע"י ע"י ביצוע פעולת XOR על שתי המילים, וספירת מספר הסיביות בתוצאה שערכן "1". המשמעות של מרחק המינג בין שתי מילים היא שאם המרחק בין שתי מילות קוד הוא d, הרי שאם שודרה אחת המילים ואירעו d שגיאות שידור, ייתכן שנקבל את המילה השנייה. ברוב היישומים משמשים 2m הצירופים של m סיביות לייצור נתונים, אך לא כל 2n הצירופים של n סיביות משמשים לייצור מילות קוד. הבדל זה נובע מהאופן שבו מחשבים את הערך של r סיביות הביקורת. בהינתן האלגוריתם, שלפיו מחשבים את הערך של r סיביות הביקורת, ניתן לקבוע את רשימת מילות הקוד החוקיות. מתוך רשימת מילות הקוד החוקיות אפשר למצוא את שתי מילות הקוד הקרובות ביותר זו לזו (שהמרחק ביניהן הוא מזערי). מרחק זה הוא מרחק המינג של הקוד. כמות השגיאות, שאפשר לתקן או לגלות באמצעות קוד המינג נתון, תלויה במרחק המינג של הקוד. כדי לגלות d שגיאות (כלומר לדעת שמילת קוד היא שגויה כאשר שובשו בה d סיביות לכל היותר), מרחק הקוד חייב להיות לפחות d+1. מרחק כזה מבטיח שאם אירעו d שגיאות במילת קוד חוקית תתקבל מילה שאינה חוקית, שכן לא קיימת אף מילה חוקית אחת שמרחקה מהמילה ששודרה הוא d. כדי לתקן d שגיאות (כלומר לדעת לשחזר מילת קוד שנשלחה, כאשר שובשו בה d סיביות לכל היותר) חייב מרחק הקוד להיות לפחות 2d+1. באמצעות מרחק כזה נבטיח שמילת קוד חוקית ש d מסיביותיה שובשו תהיה קרובה לערכה המקורי יותר מאשר לכל מילת קוד חוקית אחרת. כדוגמה לקוד פשוט לגילוי שגיאות, נתבונן בקוד סיבית הזוגיות (parity bit code), שבו מוסיפים לכל מסגרת נתונים סיבית זוגית אחת. הערך של סיבית הזוגיות נקבע כך שמספר הסיביות שערכן 1 במילת הקוד יהיה זוגי (או לחילופין אי זוגי). כך לדוגמה, אם מילת הנתונים מכילה חמש סיביות שערכן 1, יהא ערך סיבית הזוגיות 1. המרחק של קוד סיבית זוגיות הוא 2, שכן שגיאה אחת תיצור מילת קוד לא חוקית, שבה מספר אי זוגי של סיביות שערכן 1, ואילו שתי שגיאות ייצרו מילת קוד אחרת, אבל חוקית. קוד סיבית זוגיות מאפשר, אם כן, לגלות קיום שגיאות שגיאת שידור אחת במילת קוד. כדוגמה לקוד תיקון שגיאות, נתבונן בקוד, שבו אבע מילות קוד חוקיות: 1111111111, 1111100000, 0000011111, 0000000000. המרחק של קוד זה הוא 5, ומכאן שניתן לתקן בעזרתו שתי שגיאות. אם נקלטה לדוגמה מילת הקוד 0000000111, היא תתוקן למילת הקוד 0000011111. אם אכן אירעו שתי שגיאות לכל היותר יהא התיקון נכון. אם אירעו שלוש שגיאות, והמילה שנשלחה היתה למעשה המילה 0000000000, יהא התיקון שגוי. נניח כי מעוניינים לתכנן קוד עם m סיביות נתונים, שיאפשר תיקון של שגיאה אחת. נשאלת השאלה מה הוא המספר המזערי של סיביות ביקורת r שידרשו לשם כך. באמצעות m סיביות נתונים אפשר להגדיר 2m הודעות שונות. כל אחת מ 2m ההודעות מיוצגת באמצעות מילת קוד בת n סיביות. לכל מילת קוד יש n מילים באורך n שמרחקן ממנה הוא 1 (שונות ממנה באחת מ n הסיביות ושוות לה בכל שאר הסיביות), שאותן רוצים לזהות עם מילת קוד זאת. כלומר, לכל מילת קוד חוקית יש n מילים, שאינן חוקיות, המזוהות איתה. מכיוון 2n מילים אפשריות באורך n, חייב להתקיים (n+1)*2m <= 2n. נציב n=m+r, ונקבל את הדרישה (m+r+1) <= 2r. בהינתן m ניתן, אם כן, לחשב את המספר המזערי של סיביות ביקורת, הדרוש לגילוי שגיאה אחת (חישוב הערך של r). קוד המינג (Hamming code) מאפשר תיקון של שגיאה אחת, תוך שימוש במספר מזערי של סיביות ביקורת. לפי קוד המינג, ממוספרות n הסיביות של מילת הקוד משמאל לימין, כאשר המספר של הסיבית השמאלית ביותר הוא 1, של זו שמימין לה 2, וכן הלאה. כל הסיביות שמספרן הסידורי הוא חזקה שלמה של 2 (סיבית מספר 8,4,2,1, וכן הלאה) הן סיביות ביקורת, ואילו שאר הסיביות (3,5,6,7 וכן הלאה) הן סיביות נתונים. סיביות מילת קוד בקוד המינג מחולקות לקבוצות של סיביות, שאינן בהכרח זרות זו לזו. כל אחת מ r סיביות הביקורת משמשת כסיבית זוגיות של אחת הקבוצות. כדי לקבוע לאילו קבוצות שייכת סיבית נתונים שמספרה k, יש לרשום את המספר k שסכום של חזקות של 2. לדוגמה, 1+2+8=11, ולכן סיבית 11 תהא בקבוצות של סיביות הביקורת 1, 2 ו 8. לעומת זאת 1+4+8+16=29, ולכן סיבית מספר 29 תהא בקבוצות של סיביות הביקורת 1, 4, 8 ו 16. כאשר שכבת הערוץ בתחנת היעד מקבלת מילת קוד, היא מאתחלת מונה ל 0, ובודקת את סיביות הביקורת. לכל סיבית ביקורת שאינה נכונה (כלומר ערך סיבית הביקורת אינו מתאים למספר הסיביות שערכן 1 בקבוצתה), היא מוסיפה למונה את המספר הסידורי של סיבית הביקורת. אם ערכו שך המונה בתום הבדיקה הוא 0, הרי המילה שהתקבלה היא מילת קוד חוקית. כנגד זה, אם ערכו של המונה שונה מ 0, הרי ערכו מצביע על המספר הסידורי של הסיבית המשובשת. (בהנחה שאירעה רק שגיאת שידור אחת!) לדוגמה, אם סיביות הביקורת 1, 2, ו 8 אינן מתאימות לזוגיות מספר הסיביות שערכן 1 בקבוצתן, ואם אכן אירעה שגיאה אחת בלבד, חייבת השגיאה להיות בסיבית מספר 11, שהיא היחידה שמשפיעה על שלוש סיביות ביקורת אלה. באיור למטה, מודגם קידוד תווי ASCII, בני 7 סיביות (m=7), למילות קוד בנות 11 סיביות לפי קוד המינג. קל לראות כי עבור m=7, הערך המזערי של r שמקיים את הדרישה (m+r+1) <= 2r הוא r=4. ואמנם מוספות בקוד המינג שבדוגמה ארבע סיביות ביקורת. בעזרת קוד המינג ניתן אמנם לתקן שגיאה אחת בלבד, אולם באמצעות שינוי פשוט ניתן לתקן גם שגיאות שנגרמות מרעש פרצים. נתבונן ב k מילות קוד שמיועדות לשידור, המסודרות זו מעל זו במבנה של מערך דו מימדי. בדרך כלל משודרות מילות הקוד בזו אחר זו, לפי שורות המערך הדו מימדי. כדי לתקן שגיאות הנגרמות מרעש פרצים, יש לשדר את המערך הדו מימדי לפי העמודות. תחילה ישודרו k סיביות העמודה השמאלית, לאחר מכן k סיביות של העמודה מימין לה, וכן הלאה. כשכל k מילות הקוד מתקבלות בשלמותן בתחנת היעד, משוחזר המערך הדו מימדי, עמודה אחר עמודה. אם האורך של רעש פרצים אינו עולה על k, תשובש סיבית אחת לכל היותר בכל אחת ממילות הקוד. כלומר, אפשר לשחזר את כל מילות הקוד באמצעות קוד המינג. באיור המצורף מודגם סדר שליחת הסיביות עבור 11 מילות קוד.
הנבחרת הביסה את צרפת 3:13 (0:4, 1:4, 0:4, 2:1) במשחק הנעילה של הטורניר. מרים בוגצ'נקו הצטיינה עם ארבעה שערים. המאמן דימיטיריס מברוטאס: "הישג גדול, אנחנו בדרך הנכונה" נבחרת הנשים בכדורמים עד גיל 19 סיימה אמש את אליפות אירופה במקום השביעי המכובד אחרי ניצחון מוחץ 3:13 על צרפת במשחק הנעילה על המיקום. מרים בוגצ'נקו הובילה היום את רשימת המבקיעות עם 4 שערים, אביגיל פליקס 3, ניבי ורדי ונופר הוכברג 2, ענבר פינצ'ובסקי והילה פוטוריאן 1. שנה לאחר שרוב שחקניות הסגל סיימו במקום העשירי את אליפות אירופה עד גיל 17, הן משדרגות מיקום ביבשת היום במדיירה, פורטוגל. שבע מהשחקניות היו שותפות אף להישג ההיסטורי של נבחרת הבוגרות בברצלונה הקיץ, מקום עשירי באליפות אירופה נשים. הנבחרות בכל הגילאים משתייכות לפרויקט אולימפיאדת פריז 2024 של איגוד הכדורמים, משרד הספורט והוועד האולימפי, ואשר עליו מופקדים המאמן היווני דימיטריס מברוטאס ועוזרו הסרבי מילוש ברדיץ. יו"ר האיגוד וחברת הנהלת הוועד האולימפי רויטל גלוסקא כהן: "הישג גדול מאוד לישראל ולספורט הישראלי. כבוד עצום מגיע לשחקניות ולצוות המקצועי. נמשיך להציב יעדים ולכוון גבוה. יש לנו מטרה ונעשה הכל כדי להשיגה. שנה טובה וגמר חתימה טובה לעם בישראל".
פרופ' דיוויד ניומן קיבל ממלכת בריטניה את התואר "קצין מסדר האימפריה הבריטית" פרופ' דיוויד ניומן, שכיהן כדיקן הפקולטה למדעי החברה והרוח של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, העוסק בחקר הגאוגרפיה הפוליטית והגאופוליטיקה בדגש על חקר גבולות, קיבל ממלכת בריטניה את התואר "קצין מסדר האימפריה הבריטית" (OBE), כפי שפורסם בכתבה באתר NRG. ניומן קיבל את התואר בטקס נוצץ שנערך בטירת ווינדסור, בעקבות תרומתו להשכלה הגבוהה, למדעי הרוח ולקידום קשרים אקדמיים בין אנגליה לבין מדינת ישראל. פרופ' דיוויד ניומן, שגדל והתחנך בבריטניה, ולמד באוניברסיטאות לונדון ודורהאם, ציין כי "מדובר בכבוד גדול עבורי. יש חשיבות עליונה לקידום שותפויות מדעיות בין ישראל לבין בריטניה. מדובר על שיתוף פעולה מדעי המשרת את האנושות כולה ולא מבדיל בין אנשים בגלל רקע אתני, לאומי או דתי". "מדובר גם באמירה חד משמעית של ממשלת בריטניה נגד כל ניסיון להחרים אוניברסיטאות ישראליות, ללא קשר לעמדות הפוליטיות של שתי המדינות בכל הנוגע למדיניות ישראל בנושא הפלסטינים", הוסיף דיוויד ניומן. "המדע חוצה גבולות פוליטיים וזה בא לידי ביטוי ביצירת קשרי מדע ושיתופי פעולה חזקים עוד יותר בין שתי המדינות".
היום, אין עסק שאין לו אתר אינטנרט בין אם מדובר על אתר רגיל, דף פייסבוק, כרטיס ביקור מקוון, בלוג או זירה דיגיטלית אחרת. לאתר אינטנרט יש חשיבות משמעותית מאד ואתר אינטרנט איכותי יכול לעשות שינוי קיצוני לטובה בעסק. רעיון – השלב הראשוני הוא הרעיון של בעל העסק, היזם, המשקיע וכדומה. בשלב זה רק הוגים את הרעיון, חושבים עליו ומטפחים אותו. על מנת ששלב זה יהיה אפקטיבי מאד חשוב לשרטט את האתר במחברת, לנסות לצייר את ההיררכיה שלו, לכתוב את הקטגוריות שיפיעו בו, לתת נושאים לכתיבת תכנים וכדומה. בשלב זה אין צורך להשתמש בשירות של אנשי מקצוע. אפיון – החל משלב האפיון הנדרש להיעזר באנשי מקצוע בכל שלב ושלב. בשלב האפריון, בעצם לוקחים את הרעיון ומעבירים אותו למסמך מקצועי וכתוב. באפיון יחליטו על מבנה האתר, על ההיררכיה וניתן לומר כי בשלב זה יש כבר נראות לאתר ואפשר לראות אך הוא יראה מבלי העיצוב. פיתוח ועיצוב – שלב הפיתוח והעיצוב הוא בעצם השלב שבו האתר מקבל נראות סופית, המתכנת מפתח את כל הפיצ'רים והאזורים הטכנולוגים. בשלב זה בעל העסק אינו צריך לעשות דבר ולתת לספקים שלו לעבוד. עלייה לאוויר – לאחר סיום כל השלבים וביצוע בדיקות מקיפות המראות שאין תקלות באתר והכל עובד כראוי האתר יעלה לאוויר ויתחיל לעבוד. מדוע צריך אתר אינטרנט? כאמור, הקמת אתר אינטרנט הוא תהליך המצריך ליווי מאנשי מקצוע וכן מצריך מחשבה ותכנון. אז מדוע צריך אתר אינטרנט? התשובה היא פשוטה – כדי שהעסק שלנו יחשף לכמות קהל גדולה ככל שניתן. כל עסק המעוניין להגדיל את ההכנסות והרווחים שלו יכול לעשות זאת בעזרת אתר אינטנרט. הקמת אתר אינטרנט מאפשרת להציע מוצרים שונים ומבצעים בכל זמן שנרצה בנוסף, אתר אינטרנט מאפשר לפרסם מוצרים עם עיצוב מרשים, דבר העוזר להגברת המכירות דרך האתר. תהליך הקמת אתר אינטרנט הוא תהליך שחשוב שיעשה על הצד הטוב ביותר ולכן נדרש לקבל ליווי של אנשי מקצוע מתאימים. אתר אינטרנט יאפשר לנו לקבל חשיפה לעסק בכל זמן נתון ומכל מקום שניתן. אתר אינטרנט הוא עסק לכל דבר הניתן לקנות ממנו מוצרים ולקבל מידע אך חשוב לזכור כי אתר אינטרנט מחייב תחזוק קבוע – דבר שנצטרך לקחת בחשבון הן מבחינת עלויות והן מבחינת כוח אדם ומערכות.
Испытание прототипа системы «Black fox» около Ашкелона — джип оснащен специальным покрытием, «читающим» температуру местности и принимающим ее «на себя» — для того, чтобы запутать системы ночного видения. // שר הביטחון, אהוד ברק, פעל נכון כשהכריז על בחירתו של יואב גלנט כדי לייצב את צה»ל. פרשת המסמך שטרם הסתיימה חייבה פעולה מהירה כדי לעצור את הסחף וכדי למנוע פתיחת תיבות פנדורה נוספות. ברק היה חייב לכבות שריפה שהוא עצמו הצית לפני מספר חודשים כשהודיע לפתע, מבלי שהיה בכך צורך כלשהו, כי אין בכוונתו להעניק לאשכנזי שנה חמישית כרמטכ»ל, וכי מינוי מחליפו ייעשה כבר הקיץ. הכרזה זו היא שהכניסה את המערכת לתזזית שהגיעה לשיאה בפרשת «מסמך גלנט«. המאפיין הבולט ביותר של אלוף יואב גלנט כאיש צבא הוא נטייתו להעדיף את ההתקפה על פני צורות הקרב האחרות. זה היה נכון במישור הטקטי, כשגלנט היה מפקד שייטת 13 וזה בא לידי ביטוי בגישתו האסטרטגית לפתרון הבעיות הנובעות משלטון חמאס ברצועת עזה. אם זה היה תלוי בו מבצע «עופרת יצוקה» היה יוצא לדרך שנה עד שנה וחצי לפני שבוצע בפועל בסוף 2009. גלנט גם ניסה לשכנע את שר הביטחון, את הרמטכ»ל אשכנזי ואת עמיתיו למטה הכללי לבצע תוכנית מבצעית הרבה יותר שאפתנית ורחבה בעזה מאשר זו שבוצעה ב»עופרת יצוקה». תוכניתו של גלנט אמורה הייתה לשים קץ לא רק לקסאמים ולגראדים שהומטרו על הנגב המערבי, אלא גם לשלטון חמאס ברצועה. הצעותיו אז נדחו בין השאר גם על-ידי שר הביטחון, והתוכנית שבוצעה הייתה רזה ומוגבלת בהיקפה. דווקא בגלל הגישה ההתקפית שם ברק עין על גלנט. החלטתו של ברק להמליץ לממשלה למנות את האלוף השקט והמופנם לרמטכ»ל ה-20 של צה»ל משגרת מסר חד וברור: מדינת ישראל אינה מתכוונת לשבת ולהמתין שיתקפו אותה ברקטות ובטילים ואולי אף בנשק לא קונבנציונאלי. אם אחד האיומים האסטרטגיים האלה יתממש, או יהיה קרוב למימוש, יופעל צה»ל בצורה התקפית ונחרצת ובהיקף מלא לסיכול האיום או למיזעורו. המסר הזה מיועד לא רק לצה»ל ולאזרחי מדינת ישראל אלא גם למדינות כמו סוריה איראן וחיזבאללה, וגם לממשל האמריקני ולמדינות אירופה. גישה זו מקובלת היום גם על המטה הכללי הנוכחי בראשות הרמטכ»ל גבי אשכנזי. ההבדל בין אשכנזי לגלנט הוא בתהליך קבלת ההחלטות ובעיקר בנכונות ליטול סיכונים. בגלל ההבדלים האלה שהגיעו לכדי ויכוחים מרים בין השניים נעשו אשכנזי וגלנט צהובים זה לזה. גלנט הוא כמעט האנטי-תזה של הגישה הזהירה המאפיינת את אשכנזי, זו שעושה את הרמטכ»ל הנוכחי כל כך פופולרי לא רק בציבור הישראלי אלא גם בוושינגטון. ברק, המרבה לחזור על המנטרה «כל האופציות על השולחן» בהקשר לגרעין האיראני אכל מרורים כשראה את קובעי המדיניות האמריקנים עולים לרגל לאשכנזי בתקווה למצוא אצלו אוזן קשבת להפצרותיהם שלא להיחפז בעניין מתקפה על איראן. די סביר שתופעה זו לא תחזור על עצמה עם גלנט. אשר לכישוריו של גלנט כאיש צבא נראה שאין איש חולק על כך שהוא מתאים וכשיר לשמש כרמטכ»ל. הוא אמנם מילא רק תפקיד אלוף פיקוד אחד ולא היה סגן רמטכ»ל, אבל לזכותו נזקפים עשרות מבצעים שעליהם פיקד בהצלחה ברמות הפיקוד השונות, כולל ניהול מוצלח של המערכה בעזה כאלוף. כאדם, גלנט הוא איש קר רוח, מאופק אך עקשן. מנהיגותו היא טבעית מהסוג השקט. גם גילו הבוגר, 52, מוסיף לו סמכות. לעתים רחוקות תשמע אותו מרים קול או מתגלגל מצחוק. עם זאת, בין אלה שאינם מחבבים אותו אפשר למצוא רבים הטוענים כי הוא משתמש בסמכותו כדי להטיל אימה על מי שמעז להתנגד לדעתו, כי הוא יהיר, וכי יש לו דרכים יצירתיות משלו לטפל ביריביו ומתנגדיו או לנטרל אותם. בקיצור, גלנט, כמו אשכנזי, יהיה רמטכ»ל שאפילו אלופי המטה הכללי יהססו לחלוק על דעתו, שלא לדבר על להמרות את פיו. גלנט הוא בוגר בית הספר הגבוה לטיפול ביריבים בהנהלת אריאל שרון ובהשתתפות פורום החווה. הוא שימש מזכירו הצבאי של שרון כשזה היה ראש ממשלה. מפוני גוש קטיף אינם שוכחים זאת לגלנט וייתכן שצפויה התנגדות מצדם למינוי. אבל אין חולק על כך שגלנט למד בתקופת שרון לנוע ולתמרן היטב בתפר שבין הדרג הצבאי לדרג המדיני. בעתיד הקרוב סביר להניח שגלנט לא ירצה לחבל בסיכויי מינויו ולכן יעשה מאמצים ניכרים לעבוד בשיתוף פעולה עם אשכנזי ולהימנע מחיכוכים עמו. גלנט מכיר היטב את האופן שבו שיקם אשכנזי את צה»ל אחרי מלחמת לבנון השנייה, וגם מעריך חלק ניכר מההחלטות המבצעיות שקיבל הרמטכ»ל הנוכחי. חוץ מזה, גלנט, וכמוהו ברק ונתניהו יודעים שאשכנזי הוא אחד הרמטכ»לים היותר פופולריים ומקובלים על הציבור שהיו לצה»ל. לכן, קשה לראות את גלנט מבטל את המינויים הצפויים של תתי-אלופים שעליהם הכריז כבר אשכנזי. גלנט רוצה צבא שקט ויציב שיתעסק במבצעים ולא בעניינים אישיים שבסוף — איך לא — זולגים לתקשורת. עדיין לא ברור מה יעלה בגורלם של האלופים האחרים שהתמודדו לתפקיד. בפני אלוף פיקוד הצפון, גדי אייזנקוט, יש שתי אפשרויות: לפרוש או להמשיך לשרת בצה»ל בתפקיד מטכ»לי בכיר בתקווה להתמנות לתפקיד הרמטכ»ל אחרי גלנט. האלופים אבי מזרחי וגדי שמני יבחרו ככל הנראה להישאר בצבא. אשר לסגן הרמטכ»ל, בני גנץ, קשה עדיין לדעת. מצד אחד חבל יהיה לאבד קצין מוכשר ורב נסיון כמוהו, אך מצד שני — השעון הביולוגי מתקתק. כמעט כל האלופים שהתמודדו על התפקיד הם בתחילת שנות החמישים לחייהם — הגיל שבו אדם נורמלי נעשה מבוגר אחראי, גם אם לא היה כזה בצעירותו. Maj.-Gen. (ret.) Giora Eiland, Director General of the Institute for National Security Studies and a former National Security Advisor. Лекция в ешиве «Меири» в Иерусалиме, прочитанная в начале 2009 года. Тема: О Газе, операции «Литой свинец» и Конфликте вообще.
אתר אינטרנט זה נמצא בבעלות דן אס ומופעל על ידי חברה זו. אנו בחברת דן אס מודעים לחשש המובע על ידי מבקרים רבים באתר שלנו, בנוגע למידע שהם מספקים ובשימוש שאנו עושים במידע זה. לפיכך, אני מסבירים את מדיניות הפרטיות שלנו. החברה רשאית לעדכן מדיניות זו מעת לעת, לכן, אתם מתבקשים לבדוק את האתר מדי פעם. באתר דן דיל, אין אנו אוספים מידע מזהה ופרטים אישיים מאנשים, אלא אם מידע זה מסופק לנו מרצונם החופשי ותוך ידיעה ברורה. רוב התכונות של האתר שלנו מחייבות אותך להסכים במפורש לספק לנו את המידע המזהה, דוגמת בקשה להיכלל ברשימת מועדון הלקוחות שלנו ואנו עשויים ליצור עמך קשר מעת לעת. באם גילך נמוך משתים עשרה (12) שנה, עליך קבל את הסכמת הוריך לכניסה לאתר דיל לפני שתמציא לנו את שמך, כתובתך או כתובת הדואר האלקטרוני שלך. בדומה לחברות רבות אחרות, אנו מפעילים לעתים את טכנולוגיית ה"עוגיות"/ קוקיס באתר האינטרנט שלנו. עוגיות אלה מאוחסנות במחשב שלך על ידי הדפדפן שלך. העוגיה אינה אוספת מידע אישי עליך ואינה מספקת לנו דרך להתקשר אליך. העוגיה גם אינה מוציאה מידע כלשהו מהמחשב שלך. באם ברצונך לשאול שאלות על מדיניות הפרטיות שלנו, נודה לך באם תתקשר לצוות שירות הלקוחות שלנו.
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הגשת תביעה נגזרת נגד רשם החברות וכן ערעור שכנגד על החלטת ביהמ"ש שלא לחייב את החברות לשאת באגרת ביהמ"ש בגין התביעה הנגזרת. כמו כן ערעור על החלטת ביהמ"ש ליתן פס"ד הצהרתי כי החלטות מיוחדות של החברות באסיפות כלליות בטלות מחמת אי ניהול פרוטוקול, ועל ההחלטה להוציא צו מניעה מלקיים אסיפה כללית שמטרתה קבלת החלטה מיוחדת לפיה יתאפשר לחברה לנהל אסיפות ללא פרוטוקול. הגשת תביעה נגזרת נגד רשם החברות וכן ערעור שכנגד על החלטת ביהמ"ש שלא לחייב את החברות לשאת באגרת ביהמ"ש בגין התביעה הנגזרת. כמו כן ערעור על החלטת ביהמ"ש ליתן פס"ד הצהרתי כי החלטות מיוחדות של החברות באסיפות כלליות בטלות מחמת אי ניהול פרוטוקול, ועל ההחלטה להוציא צו מניעה מלקיים אסיפה כללית שמטרתה קבלת החלטה מיוחדת לפיה יתאפשר לחברה לנהל אסיפות ללא פרוטוקול. זה )בע"א 37/85*( בהקשר לניהולן של החברות. באגרת בית המשפט בגין התביעה הנגזרת שתוגש. חוקיות, בהיותן נוגדות את פקודת החברות ]נוסח חדש[, תשמ"ג-1983.
אם יש תואר אחד שדנמרק מחזיקה בו, ללא כל ספק זאת - אליפות באפייה. מי לא מכיר את ה"דיינישים" או את עוגיות החמאה בטעם ווניל שהולכות כל כך טוב עם הקפה? וזהו רק קצה המזלג. אין ספק, בתחום המאפים, עוגות ולחמים, הדנים הם אלופים. גם אתם יכולים להתפנק על דברי המאפה הכל כך מיוחדים (ולא תאמינו אבל... גם כל כך קלים להכנה), ועל הלחמים המיוחדים והטעימים שלומדים אצלי להכין. שמי רינה שביט - ילידת דנמרק ואני מזמינה אתכם לשני קורסים לאפייה מושקעים ומיוחדים או למבחר סדנאות אפייה מרתקות. דנמרק. ממלכה קטנה (בגודל של ישראל פחות או יותר), נוגעת בגרמניה נושקת לשבדיה. שם נולדתי. מהיום שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה בוחנת כל תנועת לישה של אמא שלי, מתענגת על הניחוח שממלא את המטבח ברגע שדלת התנור נפתחת. חלפו שנים, עליתי לארץ ויחד איתי כישורי האפייה הדניים. בהמשך הלכתי ללמוד קונדיטוריה בבית ספר בישולים שבתל אביב ולאחר מכן השתלמתי בסדנאות אומן בארץ ובחו"ל ע"י שפים ידועים המומחים בתחום אפיית לחמים. השתלמתי אצל ראלף נייבורג מהולנד, קלאוס מאייר מדנמרק ואנומראל עוגן מישראל ונחשפתי לידע וטכניקות אפייה שלא כתובים בשום ספר אפייה. וגם לי יש את הממלכה הקטנה והמשגעת שלי בה אני אופה כל הזמן ויוצרת לחמים מטריפים וטעימים. את העסק שלי פתחתי בשנת אלפיים ומזה 10 שנים אני ממתמקדת בהעברת סדנאות אפייה וקורסים לאפייה למתחילים חסרי ניסיון באפייה וגם לבעלי ניסיון הרוצים לשדרג את הידע שלהם. בסדנאות ובקורסים שלי השתתפו מעל 3,000 תלמידים ותלמידות שממשיכים לאפות בביתם בכיף גדול. חלקם גם שולחים לי תמונות מהמאפים שאפו וזה בשבילי כיף גדול לראות את ההתקדמות שלהם. אני אעזור לכם להפוך את הפחד מהשמרים להנאה. הכל עניין של ידע (דנמרק... זוכרים?). אני אראה לכם עד כמה זה פשוט לאפות, ואיזה תוצאות מדהימות מתקבלות. כל אחד לפי האהבות שלו. תקבלו גם מתכונים מודפסים, המון טיפים ותצאו הביתה עם כל המאפים שהכנתם בסדנה או בקורס. והכי חשוב, מחכה לכם חוויה מקסימה וידע רב שלא תמצאו בשום ספר אפייה. ידע שתוכלו בעזרתו להתמודד עם כל מתכון של אפיית לחמים שתמצאו באינטרנט, ואפילו תדעו להמציא מתכונים משלכם! אשמח מאוד לראות אותך בקורס או בסדנת אפיית לחמים שלי.
האופן שבו התקשורת האמריקנית מסקרת את משבר תקרת החוב בארה"ב מייצר אצלי תחושה קשה, כאילו פסענו מבעד למראה אל תוך עולם הפוך, שבו טוב זה רע ושחור זה לבן. הביטו בקטע הווידאו הקצר הזה שבו כריס הייז מ-MSNBC מבאר לצופיו את הסוגיה. לטענתו מדובר בנושא "מורכב ואבסטרקטי", אשר "מזמן הזדמנות לרפובליקנים להטעות את הציבור". הייז הוא פרשן פוליטי בעל תוכנית שנקראת All In, וכמו רבים כל כך מן הכוכבים העולים של עולם העיתונות האמריקאי הוא אינו מסתיר את נטייתו הפוליטית שמאלה. הייז טוען כאן שתקרת החוב הלאומי אינה דומה לתקרת האשראי הפרטית של כל אזרח מן השורה, משום שממשלת ארה"ב היא המנפיקה הבלעדית של דולרים, ולפיכך יש באפשרותה תמיד להדפיס עוד דולרים ולשלם באמצעותם את חובותיה, לו רק הרפובליקנים המרושעים הללו יאפשרו לה (הוא לא באמת אומר "מרושעים", אבל אפשר לשמוע בקולו שהוא מתכוון לכך). בהמשך התוכנית (שאינני יכול להביא כאן, אולם זמינה לצפייה בכתובת זו) מתקיים דיון של הייז עם אורחיו המכובדים, ג'ו וויזנטל מביזנס אינסיידר, סטפני קלטון מאוניברסיטת מיזורי קנזס סיטי וסקוט לילי מהמכון האמריקאי הפרוגרסיבי, שכולם שותפים לעמדותיו הפוליטיות של הייז. כאשר הם נשאלים לגבי תקרת החוב, כולם מסכימים שאין שום בעיה בהעלתה פעם אחר פעם. הם מסבירים שאגרות חוב של ממשלת ארה"ב נחשבות לנכס הבטוח ביותר עלי אדמות, כי חוסכים בכל העולם מסתמכים עליהן ונסים אליהן בעיתות משבר, וכי תיאורטית אין לארה"ב שום יכולת אי פעם לפשוט את הרגל, משום שהיא תמיד יכולה להדפיס עוד כמה אגרות כאלו. הבעיה היחידה לדבריהם היא הרפובליקנים המעצבנים הללו, אשר מפריעים לנשיא האהוב אובמה להמשיך במלאכת הקודש של ההדפסה. כל העובדות הללו נכונות לכשעצמן, אולם הדוברים משמיטים פרט מכריע אשר משנה את התמונה מקצה לקצה. הסיבה היחידה בגללה אגרות החוב של ארה"ב נחשבות לנכס בטוח היא בגלל שהמלווים מאמינים שממשלת ארה"ב מתכוונת להחזיר את הכסף ביום מן הימים. אם המלווים יאבדו את האמון בכוונתה של ארה"ב להחזיר את חובותיה, כל הפרדיגמות שהמומחים משמיעים יתהפכו בן לילה ואגרות החוב שלה יאבדו כל ערך. על פי הגדרה, כל דבר שיש לו ערך חייב להיות קיים בכמות מוגבלת בלבד. אם ממשלת ארה"ב תנפיק אגרות חוב ללא הגבלה, השוק יוצף ואיש לא ירצה אותן יותר. הגורם היחיד אשר מונע כרגע מממשלת ארה"ב להדפיס כמות אינסופית של אגרות חוב הוא תקרת החוב של הקונגרס. זהו המחסום האחרון אשר מפריד בין כלכלת ארה"ב ובין מצב של היפר-אינפלציה. בכל זאת כל מה שאנו שומעים מן התקשורת האמריקנית זה רק השמצות כלפי המפלגה הרפובליקנית, אשר משתמשת בשארית כוחה הפוליטי על מנת לעצור את העלאת תקרת החוב פעם נוספת. בניגוד למה שאומרים לנו, ממשלת ארה"ב דווקא אינה שונה בהרבה מאזרח ממוצע שהגיע לתקרת האשראי שלו. למדינות יש יותר כוח ויכולת תמרון מאשר תאגידים או אנשים פרטיים, אולם בסופו של דבר גם הן לא יכולות לקרוא תיגר על חוקי הכלכלה. כאשר הן נכנסות לגרעון ממושך, הן שוחקות את אמון הציבור ומעמידות את עצמן בסכנה של פשיטת רגל. כל פרשן שטוען אחרת מטעה את הציבור, ודוחף את ארצו אל פי תהום. על מנת לסבר את האוזן, נזכיר כי החוב הלאומי של ממשלת ארה"ב תפח מאז תחילת ממשל אובמה בקרוב ל-60% אחוז, מ- 10.6 טריליון ביום השבעתו ועד ל-16.7 כיום. הפדרל ריזרב קונה אגרות חוב של ממשלת ארה"ב בקצב של 85 טריליון דולר לחודש, וצפוי עד השנה הבאה להחזיק ב-45% מכלל האגרות אשר נמצאות במחזור. המשמעות היא שללא ההתערבות המלאכותית של הפד מחירן היה צונח, והריבית האפקטיבית עליהן הייתה מרקיעה שחקים. ברמות הריבית החדשות ממשלת ארה"ב לא הייתה מסוגלת להרשות לעצמה לשלם את הריבית על החוב, ובוודאי שלא להחזיר את הקרן. לבקש להגדיל את החוב במצב כזה גובל בטירוף הדעת. נשאלת השאלה מדוע פרשנים כמו כריס הייז ממשיכים להשמיע את התעמולה השקרית שלהם. האם הם באמת כה טפשים עד כי הם אינם מבינים את ההשלכות, או שמה הם פועלים במודע מתוך רצון למוטט את הכלכלה? התשובה על כך מורכבת. אני אינני חובב של תיאוריות קונספירציה, ואני בוחר להאמין שהם אינם פועלים מתוך רשעות. אני סבור שהאידיאולוגיה הפוליטית שלהם מערפלת את יכולתם להבין את המציאות. על פי ראיית העולם של השמאל בעלי ההון הם מרושעים וראויים לעונש, והעניים הם טובי לב וראויים לפרס (ללא שום קשר לשאלה כיצד העשירים התעשרו, או כיצד העניים ירדו מנכסיהם). ממשל אובמה מוציא הון עתק על מתן מגוון של הטבות סוציאליות למעמד הנמוך. לפי השקפת השמאל זוהי מטרה נעלה, ולפיכך היא מצדיקה כל אמצעי, כולל דרדור הכלכלה כולה לתהום. הם סבורים שהיחידים שיכולים להפסיד מכך הם העשירים, ולכן זה בסדר. הם כמובן טועים, משום שההיסטוריה מוכיחה שמי שסובלים במיוחד בזמן משבר כלכלי הם בני המעמד הנמוך. לעשירים יש די ידע כלכלי ומשאבים על מנת לדאוג לעצמם בעת צרה, ומי שתמיד נופל בין הכסאות הם העניים. אולם כריס הייז וידידיו לא יניחו לעובדות לבלבל אותם. הם נמצאים במסע צלב היסטורי, וכל היתר יכול להישרף. בארה"ב קיימת לכאורה עיתונות חופשית, אשר מתגאה בעצמאותה. אולם מעשית, הרוב המוחץ של הכתבים ברשתות כגון CNN ו-MSNBC הם בעלי דעה פוליטית אחידה. במקום לייצג מגוון של דעות, התקשורת מתפקדת כתיבת תהודה המגבירה ומעצימה רק קול אחד. אם מישהו מן המחנה האחר מצליח להסתנן לשידור, הרי שהמנחה דואג תמיד להגחיך אותו ולהציג אותו בתור תמהוני. על מנת לשמוע פרשנים כלכליים מן האסכולה השמרנית יש הכרח לגשת לאמצעי המדיה האלטרנטיבית כגון הבלוגספירה ו- Youtube. אלו הם אמצעים טובים על מנת לתקשר עם הציבור הרחב, אולם המידע המופיע בהם אינו עושה את דרכו אל מקבלי ההחלטות. באופן זה אין איש שיקרא תיגר על החלטות הבית הלבן והפדרל ריזרב. החובות הממשלתיים ממשיכים לתפוח, והקריסה הבאה נראית בלתי נמנעת. ההתייחסות לאגרות החוב שנרכשו על ידי הבנק המרכזי כחלק מן החוב הלאומי הכרחית על מנת לשמר את התדמית של המדינה כיציבה כלכלית. לו חלק זה של החוב היה נמחק מן הספרים היה בכך משום הודאה באשמה שארה"ב מדפיסה כסף יש מאין על מנת לממן את הוצאותיה, וכתוצאה מכך ערך המטבע היה מתמוטט. אולם ברור לכל מי שעיניים בראשו שלא ניתן יהיה לפרוע את החובות הללו, או אפילו לגלגלם הלאה במשך זמן רב, משום שהצמיחה כה חלשה ובשלב מסויים תשלומי הריבית יחלו להעיק על התקציב הפדרלי. כאשר די אנשים יבינו את המציאות העגומה הזאת העמדת הפנים תסתיים, הביקוש לאג"ח של ממשלת ארה"ב יעלם (או אף יהפוך לשלילי, בשעה שהמשקיעים ינסו להיפטר מאגרות החוב שבידיהם), והפד יהפוך לקונה היחיד. או אז רגע האמת יגיע. ראשית יש לציין שהפד מחזיק כרגע באג"ח של ממשלת ארה"ב בשווי של 2.5 טריליון דולר בלבד, ולא 10 טריליון כפי שהערכת. כך שהחוב של ממשלת ארה"ב לציבור המשקיעים בארה"ב ומחוצה לה הוא כ-17 טריליון. לפי מיטב ידיעתי, כרגע הפד משתמש בתשלומי הריבית שהוא מקבל מממשלת ארה"ב על מנת לרכוש אג"ח נוספים, ובאופן זה מחזיר את הכסף לממשלת ארה"ב, וזאת מבלי להדפיס כסף חדש נוסף. אולם מדובר בסכום זניח למדי (כ-50 מיליארד דולר בשנה "בלבד"). כאשר הפד החל בתכנית ההקלה הכמותית בשנת 2008, הוא טען שהוא מתכוון להחזיק באג"ח עד לרגע הפרעון, ולהשתמש בכסף שיקבל תמורתן על מנת להקטין את המאזן שלו. מעשית המשמעות היא של "ספיגת" כסף מן הכלכלה (דפלציה). אך ברור לכל בר דעת שזה בלתי אפשרי, משום שזה יאלץ את הממשל הפדרלי להפריש חלק ניכר מתקציבו לתשלום חובות (וכאן מדובר על הקרן, ולא רק תשלומי הריבית!), וזאת כאשר הוצאותיו רק תופחות משנה לשנה, והוא לא הצליח לייצר עודף תקציבי מזה שנים רבות. אולם לדעתי זוהי בעיה משנית בחשיבותה. הבעיה המרכזית היא תשלומי הריבית על החוב שהממשל חייב לציבור הרחב (ובכללן ממשלות רבות בכל רחבי העולם). כפי שהסברתי פעמים רבות, היות ומרבית החוב הזה נמצא באג"ח קצר מועד והיות והממשל נדרש כל העת למחזר את החוב הזה על ידי הנפקת אג"ח חדשות, אם שיעורי הריבית במשק יטפסו בשלב מסויים הדבר עלול להביא את הממשל לידי חדלות פרעון.
לבית משפט המחוזי במחוז המרכז הוגשה לפני מספר ימים תביעה ובקשה לאשרה כייצוגית נגד רשתות השיווק תנובה, שופרסל, AM:PM, מגה - ונגד חברות המשווקות ביצים, ביניהן תנובה, בטענה להונאה של הצרכנים על ידי מכירת ביצים המכונות "סופר טריות". התובע, אלי אוסטרון, טוען באמצעות עו"ד סער עמית, כי פעמים רבות כאשר ביקש לרכוש בחנויות של רשתות השיווק ביצים רגילות - הוא לא מצא אותן בחנויות, ומצא רק ביצים הנקראות "סופר טריות", שמחירן גבוה בכ-70% ממחיר ביצים רגילות שבפיקוח. ביצים אלו, לטענתו, אינן שונות מהביצים הרגילות, למעט מאריזתן והמחיר המופקע. לטענת התובע, גם אם היתה הצדקה למכירת ביצים "סופר טריות" (ואין), אין כל הצדקה לאפשר למשווקי הביצים למכור ביצים אלה בעלות הגבוהה בכ-60% או 70% (בממוצע) מעלות הביצים הרגילות. "הרשתות עשו רווח עצום שלא כדין" על פי התביעה, משווקי הביצים טוענים כי הביצים ה"סופר טריות" מורדות מהמדפים 8 ימים מיום ההטלה - ואולם טענה זו מופרכת, שכן הם אינם יודעים מהו יום ההטלה. בנוסף, לטענת התובע, הוא ראה על המדפים במקרים שונים ביצים "סופר טריות" גם לאחר שמונת ימי ההטלה לכאורה. לפיכך טוען התובע כי רשתות השיווק "עשו יד אחת לכפות על צרכני ישראל לרכוש ביצים במחיר מופקע, ולצורך כך גרמו להעלמת הביצים הרגילות ממדפי החנויות ברחבי ישראל ומכרו את אותן ביצים תחת שם חדש: "ביצים סופר טריות". לאחר מכן, נקטו בשיטות מגוונות ופסולות על מנת לכפות על הצרכנים לרכוש את אותן ביצים יקרות". לטענת התובע, רשתות השיווק מוכרות את אותן ביצים במחיר הגבוה בכ-70% ממחירן שבפיקוח, תוך עשיית רווח עצום, שלא כדין, על חשבון כלל צרכני ישראל. התוספת הכוללת לרווחיהם של משווקי הביצים ושל רשתות השיווק בגין המכירה הפיקטיווית של ביצים "סופר טריות" בשנים 2007-2004 הינה, לטענתו, בסכום כולל של כ-1.1 מיליארד שקל.

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.