source
stringlengths 1
97
| text
stringlengths 46
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
מיסוד
|
מיסוד הוא תהליך שבו פעילות חברתית הופכת לפעילות מושרשת בחברה, לרוב בעקבות תהליכים סוציולוגיים שונים, כך שהיא נתפסת כחלק מהמציאות האובייקטיבית. שמות נרדפים למיסוד הם השתגרות ובדומה רוטיניזציה (מלשון רוטינה) פעולה חברתית החוזרת על עצמה שוב ושוב עד שמתקבעת כעומדת בפני עצמה, לעיתים במנותק מהכוונה המקורית של הפעולה. לעיתים, מיסוד מתייחס אל הקמת מוסדות חברתיים והפיכתם לפורמליים.
מאפייני מיסוד בהקשרי פעילויות חברתיות
ביסודו של תהליך המיסוד עומדת הקניית משמעות מעבר להגדרתה התכלתית של פעילות חברתית מסוימת. תאוריות המיסוד מתארות התפתחות שבה פעילות מסוימת של בני אדם התחילה משיקולים רציונליים אך לאורך זמן הפעילות התקבעה והשיקולים הרציונליים התמעטו. לדוגמה, צפייה קבועה במשחק כדורגל שתכליתה הנאת הצופה ועדכון לגבי המתרחש בעולם הספורט, עשויה לסגל לעצמה ערך מוסף הנלווה למטרות אלו (כלומר, הצופה מעוניין בצפייה הקבועה מעבר להנאה לעדכון שהוא מקבל ממנה, ולא יהיה מוכן להחליפה גם בתחליפים המשרתים מטרות אלו בצורה עדיפה). ערך מוסף זה הוא הערך הממסדי של הצפייה והוא שהופך אותה למוסד.
מיסוד אינו תהליך מוחלט ובמציאות לרוב פעילויות וארגונים מכילים מאפיינים מוסדיים בצד מאפיינים שאינם כאלו. למשל, זוג צעיר נהג לאכול אצל הוריו ארוחת שבת כל שבוע כיוון שרצה לחסוך בהוצאות. עם השנים, וגם כאשר הזוג הפך מבוסס כלכלית ובעל ילדים, הנוהג של ארוחת שבת אצל ההורים התמסד כהכרחי ורצוי ללא קשר לסיבה המקורית לארוחה.
מאפייני מיסוד בהקשרי מוסדות חברתיים
אחד המאפיינים של מוסד הוא תובענות. כל המוסדות מנסים לשלוט על היבט אחד או יותר של חיינו. כך, למשל, בית ספר, אוניברסיטה, ביטוח לאומי וכו'. ארווינג גופמן, בחיבורו על המוסדות הכוללניים הציג קטגוריה חדשה למיון מוסדות: מוסדות כוללניים.
למוסדות אלה כמה אלמנטים:
שתלטנות - המוסד כופה את חוקיו על החוסה, מי יותר ומי פחות.
סוציאליזציה - החוסה לומד על מיקומו החברתי החדש, על תפקידיו ועל כללים אחרים.
הפרדת הסגל מהחוסים.
לאלמנט זה כמה מאפיינים:
מחשבות סטריאוטיפיות (הדדיות);
קיום דיסטאנס;
טקסים פורמליים - טקסים שהם חלק מחוקי המוסד;
לסגל קיימות כמה סמכויות:
'סמכות מקבילה' - הזכות של כל מי ומי מהסגל להטיל מרותו על כל חוסה
'סמכות פרטנית' - הזכות של הסגל לרדת לפרטים האינטימיים ביותר של החוסים.
'סמכות מרחיבה' - הזכות של הסגל לעונש לא חייבת להיות קשורה לסוג העבירה.
תוצאות השהייה במוסד:
טשטוש האישיות (סוציאליזציה)
ריכוז מחשבות החוסים בדברים זניחים
סלנג מוסדי (לשני הצדדים, החוסים והסגל)
הפגנת האישיות על ידי כניסה לצרות
הסתגלויות משניות - "קומבינות"
לקריאה נוספת
פיטר ל. ברגר, תומאס לאקמן, "מיסוד", בתוך: דניאל רוט-הלר וניסן נוה (עורכים), היחיד והסדר החברתי, תל אביב: עם עובד, 1999, 408-395.
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:סוציולוגיה פוליטית
| 2024-03-24T11:15:06
|
IPX
|
פרוטוקול IPX (ראשי תיבות של Internetwork Packet eXchange) או העברה בין-רשתות הוא פרוטוקול רשת המתפקד בשכבת הרשת של מודל ה-OSI ומודל ה-TCP/IP, ומהווה חלק מחבילת הפרוטוקולים IPX/SPX. פרוטוקול IPX שימש בעיקר מערכות של חברת נובל, ובמיוחד בשירותי Netware, אך נדחק עם התפוצה ההולכת וגדלה של האינטרנט בשנות השמונים והתשעים שהביא איתו את ה-IP כחלק מחבילת הפרוטוקולים TCP/IP.
כתובת IPX
השימוש בפרוטוקול IPX מחייב מתן כתובת IPX לכל תחנה ברשת. כתובת IPX מורכבת משני חלקים:
כתובת הרשת - 32 סיביות שנקבעות על ידי מנהל הרשת, כתובת הרשת חייבת להיות ייחודית בין כל הרשתות המחוברות.
כתובת התחנה - 48 סיביות המכילות את כתובת ה-MAC של התחנה ברשת.
השימוש בכתובת ה-MAC כחלק מהכתובת הלוגית חוסך את הצורך במנגנון תרגום דוגמת ARP שקיים ברשתות TCP/IP.
מבנה חבילת IPX
חבילת IPX (מאנגלית - IPX Packet) מורכבת מהשדות הבאים:
Checksum (בדיקת תקינות) - 16 סיביות - עד לגרסה 4 של NetWare לא היה בשימוש, החל מגרסה 4 השדה משמש לבדיקת תקינות הנתונים על ידי הפעלת פונקציה ידועה על הנתונים בתחנת המקור ובתחנת היעד והשוואה בין התוצאות.
Packet length (אורך החבילה) - 16 סיביות - מספר המציין את אורך החבילה כולה (פתיח ונתונים) בבתים.
Transport control (בקרת תעבורה) - 8 סיביות - משמש לספירת מספר התחנות שהחבילה עברה בדרך (hop count). אם החבילה עברה יותר מ-16 תחנות ועדיין לא הגיע ליעדה החבילה מושמטת. מנגנון זה נועד למנוע מצב שבו חבילה מסתובבת ברשת במעגלים.
Packet type (סוג חבילה) - 8 סיביות - מציין לאיזה שירות או פרוטוקול משכבה גבוהה יותר שייכים הנתונים בחבילה.
Destination network (רשת היעד) - 32 סיביות - כתובת ה-IPX של רשת היעד של החבילה.
Destination node (קצה היעד) - 48 סיביות - כתובת ה-IPX של הקצה המיועד ברשת היעד, למעשה כתובת ה-MAC שלו.
Destination Socket (מפתח היעד) - 16 סיביות - שקע ברשתות IPX/SPX משמש להבדלה בין התוכנות השונות שמנהלות תקשורת במקביל, ולמעשה מקביל למפתח (Port) ברשתות TCP/IP.
Source network (רשת המקור) - 32 סיביות - כתובת ה-IPX של רשת המקור של החבילה.
Source node (קצה המקור) - 48 סיביות - כתובת ה-IPX של הקצה ממנו נשלחו הנתונים ברשת המקור, למעשה כתובת ה-MAC שלו.
Source Socket (מפתח המקור) - 16 סיביות - שקע ברשתות IPX/SPX משמש להבדלה בין התוכנות השונות שמנהלות תקשורת במקביל, ולמעשה מקביל למפתח (Port) ברשתות TCP/IP.
Data (נתונים) - המידע שעובר בחבילה, בתוספת נתונים שהוסיפו פרוטוקולים בשכבות גבוהות יותר. אורך הנתונים מוגבל בדרך כלל על ידי תקני המדיה שעליה מועברים הנתונים.
ראו גם
מונחים ברשת מחשבים
קישורים חיצוניים
הסבר על IPX באתר חברת Novell.
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים
| 2024-04-24T18:43:22
|
קרן קיימת לישראל
|
שמאל|ממוזער|230px|"הקופסה הכחולה", 2006
שמאל|ממוזער|230px|תעודת הוקרה שניתנה ליחיאל אוני מהעיירה ורבה בפולין, בשנת 1937 לאות הוקרה על פעילותו עבור הקק"ל. התעודה מציגה באופן אומנותי את פעילויות הקק"ל בארץ ישראל.
קרן קיימת לישראל (קק"ל; או בראשי תיבות בלועזית: KKL, באנגלית נודעת גם בשם: Jewish National Fund או בראשי תיבות: JNF) היא חברה לתועלת הציבור המוגדרת כגוף דו מהותי. נוסדה בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית ב־1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. לאחר הקמת מדינת ישראל התאגדה קק"ל כחברה ישראלית ובתזכיר התאגדותה משנת 1954 נוסחו מטרותיה ובהן קניה וחכירת קרקעות ליישוב יהודים. בשנת 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, המעניק לקק"ל ייפוי כוח להיות המוסד הממונה על פיתוח אדמות הארץ וייעורן ועל ההסברה החינוכית-ציונית.
לפני קום המדינה עסקה קק"ל בעיקר ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן. עם זאת, רוב קרקעות קק"ל נמכרו לקק"ל על ידי ממשלת ישראל לאחר קום המדינה ממאגר נכסי נפקדים ממלחמת העצמאות. בתחילת המאה ה-21 מרוכזת פעילות הקרן סביב פיתוח, השבחת והכשרת קרקעות לעיבוד ולהתיישבות, ובתחומים כגון סלילת דרכים וניקוז.
שם
מקור השם "הקרן הקיימת" הוא בדברי המשנה, המפרטת ומונה כמה דברים שהאדם "אוכל פירותיהם בעולם הזה – והקרן קיימת לו לעולם הבא" בחירת שם זה לקרן הלאומית נועדה לרמוז ליהודי העולם, כי התרומות שיתנו לקרן (בעולם הזה) יעמדו לזכותם בעולם הבא. בשנים הראשונות נודע הקרן בכינויו "הפונד הלאומי" או בלועזית: ה"נאציונאל פונד".
היסטוריה
מבנה והנהלה
בקונגרס הציוני הראשון ב־1897 העלה צבי הרמן שפירא את הרעיון להקים קרן לאומית של העם היהודי לרכישת אדמות בארץ ישראל. ארבע שנים לאחר מכן, בקונגרס הציוני החמישי ב-1901, הוכרז על ייסוד "קרן קיימת לישראל" - ארגון שתפקידו לרכוש קרקעות להתיישבות יהודית בארץ ישראל. הקרן הקיימת נוהלה על ידי ההסתדרות הציונית. עוד קודם לכן, נדון עניין הקרן הקיימת באסיפות ציוניות אזוריות והוחלט על גיוס תרומות למענו.
התורם הראשון לקרן הקיימת לישראל היה יונה קרמנצקי, שתרם עשר לירות שטרלינג. אחריו תרם הרצל ובעקבותיו צירים רבים מהקונגרס הציוני. בשנים הראשונות עסק יונה קרמנצקי בצדדים המעשיים של הקמת הקרן, והיה מנהלה הראשון עד 1907.
ממוזער|460px|המוסדות הציוניים עד מלחמת העולם הראשונה|מרכז
בקונגרס השישי של ההסתדרות הציונית (אוגוסט 1903) סוכמו העקרונות הבאים: הקרן תשמש כזרוע ההסתדרות הציונית לרכישת קרקעות ארץ ישראל ולהעברתן לבעלות העם היהודי לצמיתות כקרקע לאומית; אמצעי הקרן ייאספו מכספי תרומות, והקרן לא תורשה למכור את קרקעותיה אלא להחכירן בלבד.
בשנת 1929 הונח אבן פינה לבניין הקרן הקיימת בבית המוסדות הלאומיים.
לאחר הקמת מדינת ישראל התאגדה קק"ל כחברה ישראלית ובתזכיר התאגדותה משנת 1954 נוסחו מטרותיה: ממוזער|230px|ההסכם להעברת קרקעות ממשלת ישראל לקרן הקיימת
בשנת 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, על פיו מינהל מקרקעי ישראל מנהל גם הקרקעות של קק"ל ונקבע כי לקרן הקיימת תהיה נציגות של כ-50% במועצת המנהל. זרח ורהפטיג הציג את המוטיבציה לשילוב הקק"ל במנהל המקרקעין כנובעת מהיכולת של הקרן כגוף פרטי, בניגוד לממשלה, לפעול למען יהודים בלבד . כן ייעדה האמנה לקק"ל תפקיד של פיתוח אדמות ארץ ישראל וייעורן והסברה חינוכית-ציונית.
בעשור השני של המאה ה-21 פעלו בממשלת ישראל לקחת מכספי הקרן הקיימת ולפגוע בעצמאותה. עלו אף קולות לסגור את הקרן הקיימת ולהעביר את נכסיה לידי ממשלת ישראל. בחודש אוגוסט 2014 פורסם כי דירקטוריון קק"ל קיבל החלטה לפיה קק"ל תיערך להיפרדות מן המדינה והפסקת ההתקשרות עם רשות מקרקעי ישראל המנהלת את אדמות קק"ל. בהחלטה נכתב: . לבסוף הושג הסדר בין הקק"ל לממשלה על המשך שיתוף הפעולה.
שמאל|ממוזער|200px|דגל קק"ל הנוכחי, לאחר הוספת הצבע החום לסמל
גיוס כספים
עוד טרם הקמת הקרן, הוצע שבעת איסוף השקל הציוני, דמי החבר בהסתדרות הציונית, יוצע לכל נרשם לתרום כסף לקרן הקיימת. בכנסים ציוניים אספו כספים לקרן הקיימת.
פעילות גיוס תרומות לקרן הקיימת התפרסה על פני כל העולם. בפברואר 1916 גויסו 34,378 מרק, מהם מעל 40% היו מצפון אמריקה, 20.5% מהאימפריה האוסטרית, 15.5% מהאימפריה הרוסית, 8.3% מגרמניה, 6.7% מדרום אפריקה, 5.6% מהולנד וסכומים קטנים מאנגליה, דנמרק, סלוניקי, שווייץ ובלגיה. כספים נאספו גם ברומניה.
במקומות שונים התקיימו יוזמות שונות לגיוס כספים. יוזמה אחת הייתה קיום "יום פרחים" שהייתה שיטה ידועה לגיוס כספים באותה תקופה, שבו הפעילים מכרו פרחים והרווחים הועברו למטרת צדקה. יוזמה נוספת הייתה קיום "שבוע ארץ ישראל" לתעמולה אינטנסיבית וגיוס כספים.
בשנת 1924 חתמה הקרן הקיימת הסכם עם חברת הביטוח פניקס, וינה, על פיה נציגויות הקרן הקיימת באירופה פעלו גם כסוכנויות ביטוח עבור החברה, תמורת עמלה. שיתוף הפעולה של ההסתדרות הציונית עם חברת פניקס התרחבה עם השנים ובקרן הקיימת פרסמו את התקבולים שנתקבלו מהחברה תוך ציון שאלו ניתנו ללא פגיעה במבוטחים. בסוף 1932 הגיע היקף הפוליסות שסודרו דרך הקרן הקיימת למעל 12% מפוליסות החברה. בסוף שנת 1933 הגיע היקף הפוליסות שסודרו דרך הקק"ל לקרוב ל-14%. בשנת 1928 חודש החוזה לשש שנים ובשנת 1933 הוארך החוזה בין החברה והקרן הקיימת ל-10 שנים נוספות. קריסת חברת פניקס בשנת 1936 הביאה את מנהלי הקרן הקיימת במבוכה והועלו נגדה האשמות על קבלת כספים באופן בלתי ראוי מהחברה. הקרן הקיימת הכחישה את הפרסומים וטענה שכל הכספים שקבלה היו במסגרת פעילותה כסוכנת ביטוח על פי ההסכם הגלוי עם החברה.
יוזמה נוספת לגיוס כספים לקרן הקיימת בשנות ה-20 הייתה מועדון לקוחות בשם "המחלקה לראבאט" אשר גייסה חברות שהבטיחו להעניק לרוכשים דרך הקרן הקיימת הנחה שחלקה יועבר כתרומה לקרן הקיימת.
הקופסה הכחולה
במשך כמאה שנים מאז התחדשות היישוב היהודי האשכנזי בארץ ישראל, נתמכו רוב בני היישוב הישן בארבע ערי הקודש על ידי כוללים, שתוקצבו מכספי החלוקה. צורת גיוס התרומות המפורסמת ביותר בהקשר זה הייתה קופת רבי מאיר בעל הנס.
קופה זו הייתה נפוצה בבתי יהודים רבים, לשם נדבה עבור יושבי ארץ ישראל, ובמידה רבה העבירה את עיקר המשקל של התמיכה ביישוב הישן ממגביות חד פעמיות של שדרים, בקרב מספר מצומצם של גבירים עשירים אל נדבות קבועות של המוני היהודים שבתפוצות השונות.
מאוחר יותר, כשהוקמה הקק"ל בתחילת המאה העשרים, לשם גאולת קרקעות בארץ ישראל, להוציא את האדמה מיד נכרים לידי ישראל. נוסד על ידה מנגנון גיוס תרומות הדומה מאוד לזה של קופת רמבעה"ן. הקופסה הכחולה של הקק"ל נועדה אף היא לתלייה בבתי ישראל והוצבה גם בבתי ספר. היא לא הייתה נעולה אלא נסגרה בפקק מתכת. קופסה זו גרמה לעיתים מעין תחרות בין קופת רמבעה"ן לבין קרנות צדקה אחרות למטרות מקומיות בעיקר, אך כשמדובר בקופסה הכחולה הועצמה התחרות בשל העובדה, שגם קופה חדשה זו עסקה במוצהר בתמיכה בענייני ארץ ישראל.
בנושא זה היה דעות חלוקת בין גדולי ישראל באותו דור, היות שבקק"ל היו רבים שלא שמרו תורה ומצוות.
רכישת קרקעות
הרכישות הראשונות לקרן הקיימת נעשו בשנים 1904–1905. לרכישה הראשונה נחשבת קנייתם של כ-4,000 דונם בחיטין מידי הסוחר דוד חיים, במחיר של 20 פרנק לדונם. לאחר מכן, נרכשו כ-2,400 דונם מאדמות הכפר דיר טריף ליד לוד (בית החרושת חדיד, חוות בן שמן ולימים "כפר הנוער בן שמן") וכן 1,600 דונם מאדמת הכפר ח'ולדה, לימים, חוות חולדה, בהם גודלו השתילים ליער הרצל, שהוא היער הראשון שניטע על ידי הקרן הקיימת.
בשנת 1905, רכשה הקרן הקיימת מיק"א את אדמות דלייקה, עליהן הוקמה חוות כנרת, ואת אדמות אום ג'וני, בהן היה אתר ההתיישבות הראשון של דגניה א'.
במהלך מלחמת העולם הראשונה השתמשה הקרן הקיימת בכספיה לעבודות פיתוח שונות, בהם בניית בתים לפועלים על אדמותיה ולייבוש ביצות. לאחר הקמת קרן היסוד בשנת 1920 רוכזו מאמצי הקרן הקיימת ברכישת קרקעות.
שמאל|ממוזער|200px|דגל קק"ל עד שנת 2008
עיקר פעילותה של הקרן הקיימת בתחום רכישת הקרקע החלה לאחר כינוס הוועד הפועל הציוני ב-1920 בלונדון. עד שנת 1920 רכשה קק"ל פחות מ-25,000 דונמים שרובם עברו מבעלותה לרוכשים פרטיים. משנת 1921 חל גידול ניכר בהיקף עסקאות הרכישה שביצעה הקרן הקיימת והקרקע שנרכשה נותרה בבעלותה.
בשנת 1923 מונה מנחם מנדל אוסישקין לעמוד בראש הקרן. בתקופה זו הייתה חברת "הכשרת היישוב" בראשות יהושע חנקין הקונה העיקרית של קרקעות עבור קק"ל. משנות השלושים ואילך, בתקופת כהונתו של יוסף ויץ כמנהל מחלקת הקרקעות והייעור החלה קק"ל לרכוש קרקעות במישרין מבעלי הקרקע הערבים. כדי לייעל את תהליך רכישת הקרקעות, אורגנו חמישה משרדים מחוזיים ומונו אנשים שהיו בעלי ידע בענייני קרקעות ובניהול משא ומתן עם בעלי קרקע ערבים. אז החלה רכישת קרקעות באזורים שעד אז לא הייתה בהם דריסת רגל ליהודים, כמו הרי יהודה, הגליל המערבי, עמק החולה ובדרום הנגב. בשנים 1921–1933 היה משקלה של הקרן כ-60% מכלל העברות הקרקע לבעלות יהודית. בשנים 1934–1935 הצטמצם חלקה של הקרן הקיימת ל-20% בלבד אך עם פרוץ המרד הערבי הגדול בשנת 1936 פחתו העסקאות הפרטיות וגדל חלקה של הקק"ל. לפי מנכ"ל הקרן הקיימת אברהם גרנות מעל למחצית השטח שרכשה הקרן הקיימת עד 1948 היה בבעלות בעלי קרקע גדולים שחיו מחוץ לשטחי המנדט, כרבע מבעלי קרקעות גדולים מקומיים, כ-13% מממשלת המנדט, כנסיות וחברות ורק כ-10% מפלאחים שעיבדו אותה בעצמם.
בעקבות מאורעות 1936–1939 והצמצום באפשרויות רכישת הקרקע מהערבים, החלה קק"ל להיות שותפה ביחד עם הסוכנות היהודית גם במפעל ההתיישבות בארץ.
בשנת 1938 נוסדה חברת הימנותא (נאמנות בארמית), במטרה להוות מכשיר משפטי לקניית וניהול קרקעות שהקרן הקיימת שוקלת למכרם הלאה, דבר הנוגד את עקרונות הקרן. כן נועדה חברת הימנותא להחזיק בנאמנות קרקעות שנמסרו לקרן הקיימת עד למסירתם חזרה לבעליהם. לפני 1938 שימשה חברת הכשרת היישוב בתפקיד דומה לזה של חברת הימנותא.
לאחר הקמת המדינה רכשה הקרן הקיימת מידי ממשלת ישראל בעסקת ענק - עסקת מיליון הדונם, קרקעות נכסי נפקדים שבעליהם גורשו/נטשו אותם במהלך מלחמת העצמאות, כך שרוב הקרקעות שבידי הקרן הקיימת היום נרכשו בעסקה זו. אברהם גרנות הוא שיזם והוציא לפועל את הרכישות על אף התנגדות בקרב שרי ממשלה ובהנהלת הקרן הקיימת. בין המתנגדים היה יוסף ויץ שסבר שרכישת קרקע הנמצאת ממילא בידי המדינה מיותרת ודי באפוטרופסות של הקרן הקיימת לשם פיתוח. בין הנימוקים למסירת שטחים גדולים לידי הקרן הקיימת מידי הממשלה היו מחויבותה של הקרן הקיימת (להבדיל מממשלת ישראל) לפיתוח הקרקע לטובת יהודים בלבד. כך הסבירו הרצפלד וגרנות שהעברת הבעלות על תבטיח שהן ישמשו אך ורק את היהודים ולא את יתר אזרחי המדינה. כמו כן העברת הבעלות על הקרקע לגוף פרטי פטרה את המדינה מלהתעמת עם החוק הבינלאומי בנוגע למעמד הקרקעות. העסקה עם המדינה לא הוכפלה, מאחר שהקרן טענה שאין ברשותה את הכספים לשלם על מיליון דונם נוספים שהיו אמורים לעבור לרשותה.
קרקעות בבעלות קק"ל שנה נרכשו סך הכל (בדונמים) אחוז מכלל רכישות קרקע על ידי יהודים באותה שנה/ הערותעד 191416,36619205,99722,363מרשם המקרקעין לא פעל במהלך מלחמת העולם הראשונה והממשל הצבאי הבריטי192143,02165,384(47.4%)19226,97772,361192318,45990,820(44.7% ב-1922–1923)192440,225131,045(89.9%)192533,090164,135(50%)192613,744177,879(32.7%)192718,779196,658(98.9%)19285,433202,091(25.3%)192959,549261,640(92.3%)193016,987278,627(87.7%)19319,978288,605(53.7%)19328,305296,910(44%)193332,371329,281(87.5%)193412,575341,856(20.2%)193516,524358,380(22.7%)193613,161371,541(72.5%)193713,507385,048(23)193834,223419,271193953,499472,770194043,180515,950194145,460561,410194248,981610,391194367,265677,656194467,357745,013194565,644810,657194652,000862,657ערך מקורב194763,000925,657ערך מקורבעד מאי 1948936,000על פי נתוני ועדת הכלכלה של הכנסת היו סך נכסי קק"ל ערב הקמת המדינה 942,092 דונם194897,0001,022,65719491,101,9422,124,599רכישה של אדמות כפרים נטושים ממנהל הפיתוח19501,271,7343,396,333רכישה של אדמות כפרים נטושים ממנהל הפיתוח, העסקה הושלמה ב-1953
מטרות קק"ל ופעילותה
שמאל|ממוזער|250px|פסל, בעיצובו של אליעזר ויסהוף, המוצב על ידי הקרן הקיימת ביערותיה, לציון כי המקום יוער על ידי הקרן. צולם ביער הסמוך למחלף המוביל.
רכישת אדמות
תפקידיה של קק"ל על פי חוק קק"ל (1953) הוא לרכוש אדמות בארץ ישראל ולקדם התיישבות יהודית. לאחר קום המדינה הוסכם באמצעות אמנה בין קק"ל לבין מדינת ישראל כי מינהל מקרקעי ישראל ידאג לפן הניהול והשיווק של הקרקעות, בעוד קק"ל תמשיך להיות הבעלים הרשמיים כנציגי העם היהודי.
מאז קום המדינה קק"ל מתפקדת, לצד הסוכנות היהודית וארגונים נוספים, כאחראית על התיישבות היהודית במדינת ישראל. בחוק הקרן הקיימת שנחקק בכנסת בשנת 1953 נקבע שמטרות קק"ל הן לרכוש קרקעות וליישבם ביהודים. במשך רוב שנות המדינה נמצאו פתרונות פרקטיים למקרים שבהם לא-יהודים בקשו לרכוש קרקעות שבבעלות קק"ל (באמצעות חילופי קרקעות בין המדינה לקק"ל), אך בשנת 2004, בעקבות התנגדות תושבים מכרמיאל לרכישת דירות בעיר על ידי ערבים, הודיעה קק"ל שהיא תקפיד מכאן ואילך על שיווק קרקעותיה ליהודים בלבד. לבג"ץ הוגשו שורה של עתירות בנושא, על ידי האגודה לזכויות האזרח, עדאלה וארגונים נוספים, ובעקבותיהן בשנת 2005 פסל היועץ המשפטי לממשלה מזוז את עמדת קק"ל וקבע כי קרקעותיה יוכלו להימכר גם לערבים על בסיס עקרון השוויון. קק"ל מתנגדת להחלטה זו, ובהיעדר הסדר בעניין היא איימה לבטל את האמנה עם מדינת ישראל ולהחזיר לידיה את ניהול ושיווק קרקעותיה. העניין תלוי ועומד (2008) בפני בג"ץ.
פקידי היערות של הקרן הקיימת לישראל אחראים על ייעור ועל שימור ושיקום עצים בוגרים בישראל בשותפות עם משרד החקלאות.
ייעור ותשתיות
מאז קום המדינה היא עוסקת במפעלי ייעור, פריצת דרכים, הכשרת קרקע וחינוך. בשנים הראשונות של הקמת המדינה עבדה הקרן הקיימת לישראל על פרויקט ייבוש החולה. במאה ה-21, פועלת קק"ל גם להנגשת החניונים, הפארקים והיערות שלה לאנשים עם מוגבלות.
ראשוני היערנים היו "החבורה", כפי שכינה אותם יוסף ויץ, והם כללו את שרון ויץ (מנהל אגף הייעור הראשון לאחר קום המדינה) וכן את משה קולר, טוביה אשבל, עמרם מקובר, נוח פלד, נפתלי יופה ושמחה סולובייצ'יק. על שמם ניטע יער בכרמל ושמו "יער היערנים".
שמירת שבת
במשך השנים דרשה הקרן הקיימת שלא ייעשה בנכסיה מלאכה בשבת. כל חוכר מידי הקרן הקיימת נדרש לחתום על סעיף 8 שקבע:
"על החוכר וכל הבא מזכותו להימנע מכל עבודות בניין ומלאכה בנכסיה בימי שבת וחגי ישראל".
בשנות ה-60 דרש עוזי ארנן לבטל את הסעיף והשופטת מרים בן-פורת קבעה שהסעיף בטל. בערעור לבית המשפט העליון נתקבלה פשרה שקבעה שפירוש המילה "מלאכה" הוא: "ניהול עסק וכל עבודת כפיים המבוצעת דרך קבע על ידי החוכר בעד תמורה או המבוצעת על ידי הזולת בעד תמורה ופרהסיה".
פעילות חינוכית בתנועת הבריחה באירופה
בשנים שאחר מלחמת העולם השנייה השתתפה קק"ל במערכת בתי ספר במחנות העקורים באירופה שהוקמה על ידי אליהו דובקין, מבכירי הסוכנות היהודית ומועצת המורים בארץ, כשהוסכם כי כל המורים היוצאים ללמד בבתי הספר במחנות יעברו לפני צאתם סמינר הכנה מטעם קק"ל.
סמל קק"ל
340px|ממוזער|שמאל|סמלי קק"ל במהלך השנים
סמל הקרן הקיימת לישראל עבר מספר שינויים לאורך השנים. בתחילה עוצב בשחור לבן עם פסים היורדים מטה באלכסון ומזכירים תלמים בשדה ומסמלים את הקשר בין הקק"ל לקרקע, ולאחר מכן עוצב עם שלושה פסים בלבד שמסמלים גם את האדמה עם הקשר לצורת מפת ארץ ישראל ועץ נטוע שנשאר גם שהתחלף הסמל מספר פעמים.
החל משנת 2008 סמל קק"ל החדש הוא צבעוני (חום, ירוק וכחול) החום מסמל את הקשר לקרקע, הירוק מסמל את אחריותה של הקק"ל לייעור והכחול מסמל את המים, קק"ל לקחה על עצמה אחריות לשיקום נחלים ולאגירת מים כדי לסייע להתיישבות.
פיקוח
כחברה פרטית הקרן הקיימת פועלת מחוץ למערכת השלטון הרשמית ולמדיניות הרשמית של ממשלת ישראל ואינה כפופה לביקורת חיצונית ואינה מחויבת לשקיפות. בשנת 2014 פרסם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט חוות דעת לפיה "למרות ההיבט הציבורי המהותי של פעולתה, כמעט ואין פיקוח חיצוני על התנהלותה של קק״ל ואין גוף מדינתי המפקח על התנהלותה. הציבור אינו חשוף לדוחות הכספיים ואין כל ערובה חיצונית לכך שפעילותה משרתת בצורה מיטבית את האינטרס הציבורי. לכך יש להוסיף את הקשר ההדוק בין קק״ל למערכת הפוליטית כולל בנושא מינויים בקק״ל". לעמדה המצדדת בפיקוח מבקר המדינה על הקרן הקיימת הצטרף גם מבקר המדינה, יוסף שפירא, שנימק את עמדתו ב"טענות חוזרות ונשנות על אי סדרים" ומניעת פגיעה בטוהר המידות. בניגוד לעמדה זו נדחתה במאי 2014 בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעתה של שרת המשפטים, ציפי ליבני להחיל ביקורת של מבקר המדינה על הקרן הקיימת. באוקטובר 2013 הסביר חבר הכנסת דוד רותם בישיבת ועדת חוקה חוק ומשפט את מניעי ההתנגדות להחלת שקיפות על הקרן הקיימת: "אני לא רוצה שקיפות. כשיבואו מחר לשאול את הקרן הקיימת: איפה המכרז שעשית כשהשקעת פה והשקעת שם? או שקנית קרקעות – אני לא רוצה לתת לך על זה שקיפות, אני לא רוצה שזה ייוודע לאף אחד".
מצבה הכספי
החל בשנת 2014 הקרן מגישה דוחות כספיים לרשם ההקדשות, מאחר שמעמדה שונה לחברה לתועלת הציבור.
הכנסות ונכסים
על פי דו"ח זה בשנת 2014 הסתכמו הכנסות קק"ל ב-2.4 מיליארד שקל, רוב הסכום - 2.1 מיליארד שקלים היו ממכירת קרקעות. בשנת 2013 היו הכנסות הקרן ממכירת קרקעות 1.7 מיליארד שקל. ההכנסה מתרומות ב-2014 הייתה כ-134 מיליון שקל מהם 76.6 מיליונים מצפון אמריקה לעומת 126 מיליון שקל בשנת 2013. שווי קרקעות קק"ל בסוף שנת 2014 היה כ-8 מיליארד שקל והיא החזיקה ב-270 מיליון שקל מזומנים בקופתה וניירות ערך בשווי 1.5 מיליארד שקל.
מבחינת דיווח חשבונאי נחלק הנדל"ן של הקרן הקיימת לשתי קבוצות:
כ-2.6 מיליון דונם הם קרקעות הרשומות על שם הקרן ומנוהלות בידי רשות מקרקעי ישראל, הקרן הקיימת מקבלת את דמי החכירה שגובה רשות המקרקעין ומשלמת לרשות המקרקעין את עלויות הפיתוח.
40 אלף דונם מוחזקים בנאמנות על ידי חברת הימנותא שבבעלות מלאה של הקרן הקיימת רוב הנכסים הללו מושכרים לתקופות קצרות.
הוצאות
ההוצאה המרכזית של הקרן הקיימת היא תשלומים לרשות מקרקעי ישראל שהסתכמו ב-1.26 מיליארד שקל:
סעיף הוצאהסכום (מיליוני שקלים)עלויות פיתוח918היטלי השבחה218הוצאות מנהלה111
הוצאות הקרן הקיימת על ייעור היו כ-230 מיליון שקל, ו-37.5 מיליון שקל הוצאו לפיתוח פרויקטים סביבתים.
כוח אדם
בשנת 2014 העסיק הקרן הקיימת 950 עובדים קבועים בעלות שכר ממוצעת של 300,000 שקלים. שכר יושבי הראש אפרים שטנצלר ואלי אפללו היה כמשכורת שר, סגני יושבי הראש משתכרים משכורת ח"כ, ומשכורתו של מנכ"ל הקרן הקיימת מאיר שפיגלר כשל מנכ"ל משרד ממשלתי. עלות הפנסיות ב-2014 הייתה 120 מיליון שקל.
חינוך וקהילה
ההשקעה בחינוך בשנת 2014 עמדה על כ-81 מיליון שקל ו-65.5 מיליון שקלים הוצאו ל"קשרי קהילה וחברה", סעיף בו חל גידול של 10 מיליון שקלים בהשוואה לשנת 2013.
שיתופי פעולה עם ארגונים אחרים
ההוצאה הכוללת על שיתופי פעולה עם ארגונים שונים הייתה 124 מיליוני שקלים.
גוףשיעור התמיכה ב-2014 (מיליוני שקלים)ההסתדרות הציונית57.5המועצה הציונית9עמותת "נפש בנפש"16.5הסוכנות היהודית16תנועת אור6
ביקורת על קק"ל
ביקורת כללית על מהות והתנהלות הארגון
כבר עם קום המדינה היו שראו בקק"ל גוף שעבר זמנו והתנגדו להעברת קרקעות המדינה לרשותה. חבר הכנסת יוחנן בדר דרש לפרק הקרן הקיימת אותה מצא כמוסד ארכאי ולא חיוני. "העם היהודי" בשמו התיימרה הקרן לפעול היה בעיניו כינוי לכמה פקידים היושבים בשכונת רחביה בירושלים. הוא סירב לראות ברכישת קרקעות המדינה (שני מיליוני הדונם) "גאולת קרקע" למען העם. לטענתו, משחלפה סכנת העברת הקרקעות לזרים, היה רעיון קרקע הלאום לאבסורד. בדר התנגד לאמנה שבין הקרן הקיימת לממשלה משום שמרגע מסירת אדמות המדינה לקרן, לא יהיה עליהן עוד פיקוח של הכנסת ושל מבקר המדינה והדבר יהפוך את המדינה לבת ערובה של עקרונות הקרן הקיימת. ד"ר יוסי ביילין, בספרו "אחד העם פינת הרצל", טוען כי לאחר הקמת המדינה ויסוד מינהל מקרקעי ישראל, קיומה של קק"ל מהווה כפילות מיותרת. הוא קבל על כך שניתן לקק"ל להקצות משאבי ציבור (קרקעות) כגוף פרטי ופוליטי ללא פיקוח של המדינה, בעוד שכ-80 אחוז ממקורות המימון שלו מגיעים מהמדינה. לטענתו "זהו גוף שאין לו הצדקת קיום פורמלית ובלתי פורמלית, והוא מתקיים מתוך אינטרסים ארגוניים בלבד...", ובכך מאשים ביילין את קק"ל שקיומה משמש בעיקר במטרה לשמר את כוחה ולחלוקת "ג'ובים" ומינויים פוליטיים.
התנהלות כלכלית
הועברה ביקורת רבה על משכורות הבכירים הגבוהות בארגון, אשר אינן הולמות ארגונים מסוגו, ואף נטען כי הן עשויות לגרום לקריסתו הכלכלית.
כמו כן, הועלו טענות בתקשורת לפיהן הארגון נוהג בפזרנות יתרה עם כספי ציבור, כאשר נחשף כי שולמו חצי מיליון דולר לבקשת נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון לקרן הנושאת את שמו בעבור הרצאתו לכבוד יום הולדתו ה-90 של שמעון פרס.
פרשת נכסי נספי השואה
בראשית המאה ה-21 התברר שהקרן הקיימת לישראל טיפלה ברשלנות בנכסים של פליטי שואה ויורשים לנספי שואה שהותירו אחריהם באירופה- נכסים שהייתה אמורה לאתר ולמכור עבורם. התברר שהקרן הקיימת מכרה נכסים ולא העבירה את הכספים לחלק מהמשפחות. במקרה אחד זכה יורש בפיצוי משמעותי לאחר שתבע את הקרן.
בפברואר 2000 הוקמה "ועדת החקירה לבדיקת נושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה", בראשותה של ח"כ קולט אביטל, בעקבות מחקרים היסטוריים שהראו כי יהודי אירופה החזיקו בארץ ישראל, ערב מלחמת העולם השנייה, אלפי נכסי נדל"ן ונכסים פיננסיים אחרים. היוזמה להקמת הוועדה באה על רקע ביקורת ציבורית גוברת על כך שבישראל, בניגוד לאירופה, לא נעשה כמעט דבר להשבת רכושם של יהודים שנספו בשואה. הוועדה הגישה מסקנותיה בינואר 2005. בין השאר איתרה נכסים וקרקעות, שבשלהי מלחמת העולם השנייה הועברו לקרן הקיימת בנאמנות, נכסים שיהודים הספיקו לרכוש בארץ ישראל בטרם נספו בשואה, כיוון שהיה חשש שרכושם ייגזל או יוחרם על ידי ממשלת המנדט, או גורמים אנטי ציוניים ואחרים. בעקבות כך, נחקק בדצמבר 2005 חוק הנכסים של נספי השואה, שהביא להקמתה של החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה, כדי שתפעל להשבת נכסים אלו ואחרים. רק בשנת 2013 השלימה הקרן להעביר כחצי מיליארד שקל לחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה.
קרקעות קיבוץ גבעת ברנר
בשנת 2011 תבע קיבוץ גבעת ברנר להשיב לו 1,200 דונם, שרשומים היום כרכוש הקרן הקיימת לישראל. לטענת הקיבוץ, הקרקעות נרכשו מכספי מייסדיו, אשר מטעמים ציוניים אידאולוגיים מסרו אותה לידי הקק"ל בנאמנות.
דו"ח מבקר המדינה 2017
בדו"ח מבקר המדינה שהוגש ב-2017 נקבע כי "החלטות התקבלו שלא על פי אמות מידה ידועות וברורות" וכי קיים "ליקוי מהותי בניהול ובבקרה בקק"ל".
בפרק מתוך דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם במרץ 2017, נמתחה ביקורת על הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל מ-1991 שהוגדר חשאי ולא חוקי, במסגרתו העבירה המדינה 51 אלף דונם של קרקעות בגלילי בתמורה לחובות בשווי מיליארדים. משרד מבקר המדינה קובע כי הוא "רואה בחומרה את אופן פעילותן האמור של קק"ל ושל המדינה בנושא" וכי פעילותן הייתה "בניגוד לסדרי מנהל תקינים".
דו"ח משרד המשפטים 2022
ביקורת שערך משרד המשפטים על התנהלות קק"ל בשנים 2014–2017 מצאה פגמים מהותיים בהתנהלות הארגון ובפרט העברות כספים לגופים פוליטיים שמבחינת חומרתם "הם היו עשויים לבסס עילת פירוק של קק"ל". כך הועברו חצי מיליארד שקלים למוסדות הקשורים בהסתדרות הציונית מהלך שקיבל אישור הדירקטוריון רק לאחר חתימת ההסכם כך שלחברי הדירקטוריון לא התאפשר להפעיל שיקול דעת בעניין. על פי הדוח הועסקו בקק"ל במישרין או באמצעות חברות כוח אדם מקורבים של דני עטר ושל נושאי משרה אחרים.
ביקורת מנקודת מבט סביבתית
בשנת 2023, פורסם באתר "שקוף" תחקיר שעל פיו חרף העובדה שקק"ל מציגה עצמה כגוף סביבתי, היא משקיעה חלק מתיק ההשקעות שלה בחברות מזהמות.
תמיכה בהתנחלויות
באוגוסט 2024 הודיעה ממשלת קנדה כי היא מבטלת את מעמדה של קרן קיימת לישראל קנדה כעמותה פטורה ממס, עקב תמיכה בתשתיות צבאיות בישראל ועקב פעילות הארגון לקידום התנחלויות.
יובלות הקרן הקיימת בבולי ישראל
במלאת 50 שנה לקרן הקיימת לישראל הונצח האירוע בסדרה מיוחדת של 3 בולי מזכרת ; ב-24 ביוני 1951, הנפיק דאר ישראל 3 בולי יובל לקק"ל שעל כל אחד מהם ציור סמלי אחר: (א) בול בצבע ירוק שעליו מופיע אילן בעל 50 עלים; (ב) בול בצבע חום אדמדם שעליו טרקטור וישוב עברי; שני הבולים האלה עוצבו על ידי האמן אוטה וליש; (ג) בול בצבע כחול, בסגנון שונה, שעליו מופיעים מחרשה וסוסים על רקע התווית הראשונה שהוצאה על ידי קק"ל. על השובל הופיעה כיתובית " והארץ לא תמכר לצמתת..." (ספר ויקרא כ"ה, פסוק כג). האמן וילי-וולף וינד-סטרוסקי עיצב את הבול. מכירת סדרת בולי היובל נמשכה כשנה אחת.
במלאת 100 שנה לקק"ל הנפיק דאר ישראל שוב בול דאר מיוחד להנצחת האירוע. הבול הופיע ב-3 בספטמבר 2001 ועליו ציור של אדמה, צמחייה, מים. האמנית מירי סופר עיצבה את הבול. דאר ישראל מכר כ־987,000 בולים מבול זה במשך שנתיים ו-7 חודשים עד להפסקת מכירתו.
ראשי קק"ל
מספרתמונהשםשנים בתפקיד1 70px יונה קרמנצקי
מקים קק"ל1902–19072 70px מקס בודנהיימר 1907–19193 70px נחמיה דה לימה 1919–19214 70px מנחם אוסישקין 1923–19415 70px ברל כצנלסון1944–19416 70px מאיר בר-אילן7 70px אברהם גרנות8 70px אברהם גרנות 1945–19609 70px יעקב צור 1960–197610 70px משה ריבלין
מנכ"ל הסוכנות היהודית1977–199811 70px שלמה גרבץ 1998–200012 70px יחיאל לקט 2000–200613 70px אפרים שטנצלר 2006–201514 70px דני עטר2015–202015 70px אברהם דובדבני2020–202216 70px יפעת עובדיה-לוסקי2022–הווה
ראו גם
לקריאה נוספת
יורם בר-גל, סוכנת תעמולה ארץ ישראלית: הקרן הקיימת לישראל 1947-1924, חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשנ"ט-1999
ויקטור הרצברג, ההתיישבות האובדת במשפט, הוצאת פוקוס על, 2001
יוסי כץ, רכוש שנשכח: לגורל רכושם של קורבנות השואה המצוי בישראל, הוצאת יד ושם, ירושלים 2000.
יוסי כץ, והארץ לא תימכר לצמיתות: מורשת קרן קיימת לישראל והחלת עקרונותיה בחקיקה בישראל, הוצאת המכון לחקר תולדות קרן קיימת לישראל, ירושלים, הקתדרה ללימודי תולדות קרן קיימת לישראל ומפעליה, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ב
צבי שילוני, הקרן הקיימת לישראל וההתיישבות הציונית 1914-1903, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1990
צבי שילוני, תמורות ומפנה בהנהלה הציונית והקרן הקיימת לישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה, אוניברסיטת בן-גוריון
איזי מן, ותחדש פני אדמה - קרן קיימת לישראל: מאה שנים של עשייה בחום ירוק וכחול, ירושלים, 2002
איזי מן, מכאן הכול צומח, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 2002
דותן גורן, תרומתה של קרן קיימת לישראל לפיתוח הנגב: עבר, הווה ועתיד, ירושלים 2007
שוש סיטון, חינוך ברוח המולדת - התוכנית החינוכית של מועצת המורים למען הקק"ל (1953-1925), בתוך דור לדור - קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, כרך י"ד, ה'תשנ"ט, 1998, אוניברסיטת תל אביב
מרדכי נאור, הבניין שבו נולדה המדינה, בית המוסדות הלאומיים, ספריית יהודה דקל,2020.
איתם הנקין והרב אברהם וסרמן, להכות שורש - הראי"ה קוק והקרן קיימת לישראל, הוצאת דברי שיר, תשע"ב
מרוה בלוקה ומוטי פרידמן (עורכים), 120 שנה לקרן קיימת לישראל, עת-מול 274 (נובמבר 2021).
קישורים חיצוניים
קרקעות קק"ל - מתוך האתר של המכון לאסטרטגיה ציונית
הארכיוון הציוני המרכזי - הארכיוון הרשמי של מוסדות התנועה הציונית, ביניהן קרן קיימת לישראל
שלמה שבא, הרצל נזעק לקונגרס והקרן הוקמה, עת־מול 99, 1991, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
חלון ירוק - אתר של האגף לחינוך ולנוער של קק"ל המיועד לבני נוער
מפת יובל לקק"ל, 1950 - משאב הוראה מתוך א תר החינוך של הספרייה הלאומית
תערוכת הנוער הציוני בגולה בבית קק"ל, 1938, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
קול האדמה - כינוס של קק"ל בירושלים, יומני כרמל אוקטובר 1949
קול האדמה - כינוס של קק"ל, יומני כרמל ספטמבר 1950
יום קק"ל, מצעד בחדרה. יומני כרמל אפריל 1951 (התחלה 0:46)
כינוס 50 שנה לקק"ל, יומני כרמל אוגוסט 1951 (התחלה 1:55)
הוועידה הארצית הט"ז של קק"ל, יומני כרמל 1952
יורם פריד וגדעון ביגר, הייעור הביטחוני בשנות ה-50, קק"ל גיליון 14, מרץ 2015
קרן קיימת לישראל, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
יוזמה נשכחת להקמת בית לקרן קיימת לישראל, באתר הארכיון הציוני, ספטמבר 2021
(על פרויקט "חברים לעט")
ביקורת
שאול אמסטרדמסקי, הערת שוליים לתחקיר המקור על קק״ל, 2 באפריל 2014
רביב דרוקר, תחקיר המקור: היער הפוליטי הסבוך של קק"ל, באתר נענע10, 28 בינואר 2015
מחקרים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ישראל: חברות לתועלת הציבור
קטגוריה:ארגונים ציוניים
קטגוריה:ההסתדרות הציונית
קטגוריה:זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
קטגוריה:ישראל: מקרקעין
קטגוריה:גאולת אדמות בארץ ישראל
קטגוריה:ישראל: ארגונים להגנת הסביבה
| 2024-10-03T05:23:55
|
שוק העבודה
|
שוק העבודה הוא מושג השייך לתאוריה הקפיטליסטית ובאמצעותו היא מבקשת להגדיר על פי דרכה את היחסים בין עובדים לבין אלה המחזיקים בבעלות על אמצעי הייצור. על פי תפיסה זו הדרך בה עבודתם של בני-אדם נסחרת בתמורה לתשלום בצורת משכורת פועלת על פי מנגנון של שוק וכך בשוק העבודה, העובדים מתחרים ביניהם על המשרות הפנויות, והמעסיקים מתחרים ביניהם על כוח האדם. על פי גישה זו תחרות זו גורמת לכך שיפעלו עליו עקרונות כלכליים כלליים כמו היצע וביקוש, אך יש לו גם מאפיינים מיוחדים בשל המורכבות של סחר בזמנם של בני-אדם.
מגדירים את העבודה השכירה על ידי שלושה תנאים: ראשית, המעסיק, שהוא גורם המעוניין בתוצרי העבודה (לצורך שימוש אישי או לצורך מכירה), ואינו יכול או שאינו מעוניין בביצוע העבודה בפועל, ומוכן לשלם תמורתה. שנית, קיים עובד שכיר, המוותר מזמנו הפנוי לביצוע העבודה, ושיש לו את הכישורים לביצועה, לא לשם קבלת תוצרי העבודה, אלא על מנת לזכות בתגמול עבור ביצועה. שלישית, הביטוי המכריע של תגמול זה הוא הכסף, אותו מקבל העובד.
מאפיין אחד המבדיל של שוק העבודה משווקיהן של רוב הסחורות, הוא היקף המגע הרחב הנדרש בין העובד למעסיקו. המגע המוגבר בין הגורמים הרבים המעורבים בשוק העבודה, מביא להתייחסות נפרדת בכל הנוגע למגע זה, המכונה יחסי עבודה. יחסי העבודה ארוכי הטווח מתבטאים במונח משרה. משרה היא מעין חבילה הכוללת את כל תנאי ההעסקה של עובד לתקופת זמן ממושכת. לרוב מנוהל שוק העבודה כשוק משרות, ולא כשוק של עסקאות בודדות.
הבדל נוסף הוא קיומו של הון אנושי, שהופך את ההתייחסות לתועלת הכלכלית שמביא העובד למעסיקו למורכבת יותר מהתועלת שמביאה סחורה רגילה.
יחסי העבודה קשורים קשר רב לאיגודים מקצועיים, המהווים חלק משמעותי ביותר בכל התייחסות לשוק העבודה.
אדם אשר מסוגל לעבוד אך אינו בעל משרה, מכונה מובטל, מצב של חוסר תעסוקה בשוק העבודה מכונה אבטלה.
מיסוד שוק העבודה
צורה נוספת בה מבדילות המשרות את שוק העבודה משוק טהור הוא בנטייתו של שוק העבודה למיסוד. על אף שגם ההון האנושי תורם למיסוד שוק העבודה (על ידי כך שהוא הופך לעיתים העסקה לטווח ארוך למשתלמת יותר), קיימים גורמים נוספים אשר יוצרים תהליכי מיסוד חזקים. עיקר הפיתוח של המחקר העוסק במיסוד העבודה נעשה בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20.
תהליך מסוים המביא למיסוד העבודה הוא תהליך הבלקניזציה של שוק העבודה, כפי שניסח החוקר קלארק קר. תהליך אחר הוא היווצרותם של קווי שכר ממוסדים, כפי שטען ג'ון דאנלופ.
תהליך המכליל תהליכים אלו ומתווסף אליהם, הוא תהליך יצירתם של מנהגי שכר: מיסוד השכר עקב דפוסי התנהגות של קבוצות עבודה קטנות וממוסדות. קבוצות אלו מתפקדות כתת-חברות מלאות, בהן מתרחשים תהליכים רבים כגון חיברות ויצירת נורמות, תהליכים שלכולם נגיעה להתנהגות בלתי-פורמלית, שאינה נובעת באופן ישיר משיקולים כלכליים. לתהליכים אלו השפעה לא-מבוטלת על ההתנהלות הכלכלית (ערך מוסף לוותק, הגדרת החונכות, קביעת דפוסי התפוקה וכו'), ואופיים המוסדי משפיע גם על מיסוד השכר.
בנוסף לאלו, קיימים תהליכים רבים, הנוגעים ביצירתו של סקטור מתוכנן (ראשוני), כחלק מתהליך פילוח שוק העבודה.
פילוח שוק העבודה
מיסוד שוק העבודה והשפעתה של הטכנולוגיה ושיטות הניהול השונות, הביאו לתהליכי חלוקה של שוק העבודה, המכונה פילוח. הפיתוח העיקרי של תחום חקר זה נעשה בשנות ה-70 של המאה ה-20.
אחד הביטויים לפילוח זה הוא הבלקאניזציה כפי שתוארה על ידי קר. בנוסף לבלקאניזציה, נוצרה במהלך ההיסטוריה הכלכלית הבחנה בין שני סקטורים עיקריים:
בארצות הלא-מפותחות:
סקטור מודרני: תחום ייצור המאורגן באמצעי ייצור מודרניים, המקביל לסקטור הראשוני בארצות המפותחות.
סקטור מסורתי: תחום ייצור מפוצל ותחרותי העושה שימוש בטכנולוגיה נמוכה יחסית וכוח אדם זול ולא מקצועי, ועוסק בייצור מוצרים מקומיים.
בארצות המפותחות:
סקטור ראשוני (המכונה גם מרכזי, מתוכנן או מונופוליסטי): תחום חלקי של שוק העבודה הנשלט בידי מונופולים ואוליגופסונים, בו קיימת בהיסטוריה נטייה למיסוד, בירוקרטיה, תנאי העסקה טובים יותר, ביטחון תעסוקתי, דרגי ניהול רבים וכוח אדם מיומן וקבוע בעל הון אנושי רב יותר, המשויך למעמד חברתי גבוה, בעיקר בזכות יצירתם של שוקי עבודה פנימיים מוגנים.
סקטור זה חולק לשכבה עליונה, בה תפקידים ניהוליים המבטיחים יכולת קידום גבוהה ואוטונומיה, ולשכבה תחתונה, בה מבוצעות עבודות שגרתיות המבטיחות ביטחון תעסוקתי.
סקטור משני (המכונה גם פריפריאלי, שוקי או תחרותי): תחום חלקי של שוק העבודה הנשלט בידי גורמים רבים ומפוצלים ביניהם קיימת תחרות רבה. מבחינה היסטורית, קיימת בסקטור זה נטייה לדינאמיות, תנאי העסקה גרועים ושימוש בכוח אדם זמני, לא מיומן, בעל הון אנושי נמוך ומשויך למעמד חברתי נמוך, וזאת בשל התחרות העזה שלרוב מאפיינת שוק זה, ודמיונו הרב לשוק הסחורות הרגיל.
הבחנה זו בוצעה על ידי חוקרים רבים, שהמפורסמים שבהם פ' דורינגר ומ' פיורי. עוד הבחינו חוקרים אלו, כי קיים מגע הדדי רצוף בין שני הסקטורים, לרוב כאשר הסקטור הראשוני משתמש בסקטור המשני כקבלן משנה על מנת לבצע עבודות שכמותן ואיכותן אינה יציבה.
המחקר בתחום מראה כי קיימים מספר מקורות להבדלים אלו:
כתוצאה מהתחרות הכלכלית, קיימת נטייה של הכוח להיצבר ברשות אוליגופולים ומונופולים (כדוגמת ענף התקשורת הישראלי, הנשלט על ידי מספר קטן של משפחות), וזאת בשל היכולת של הון קיים להגדיל את עצמו. כך מובילה התחרות הכלכלית ליצירה של סקטור ראשוני רחב, האוגר כוח רב בידי מספר מצומצם של בעלי הון. מבחינת העובדים, הצורך בביטחון תעסוקתי מדרבן אותם להצטרף לארגונים חזקים אלו.
תנאים פוליטיים (כגון קביעת מונופול בחוק), מבטאים הכרעות חברתיות בדבר הצורך בארגונים גדולים וממוסדים. הכרעות המבססות את הסקטור הראשוני נובעות לרוב מהצורך בעיצוב ציבורי של המתרחש בחברה, והן יוצרות סקטור ציבורי רחב בבעלות הממשלה או ארגון ציבורי אחר (כדוגמת הסתדרות העובדים הכללית של ישראל). הסקטור הציבורי מהווה לעיתים את עמוד התווך של הסקטור הראשוני, וכן מאלץ התארגנות דומה בענפים הבאים במגע איתו. החלטות פוליטיות שונות (כגון מעבר של הסקטור הציבורי לקבלני משנה, תהליכי הפרטה וכו') עשויות גם להרחיב במכוון את הסקטור המשני, על חשבון הסקטור הראשוני.
פעולתם של איגודים מקצועיים חזקים במשק, ושימוש בהסכמי העסקה קיבוציים, מייקרים את כוח האדם, ובכך מאלצים את הארגונים ליצור נאמנות בקרב העובדים, וממסדים את תהליכי ההעסקה במשק (לדוגמה, על ידי מתן חשיבות רבה לוותק, ועל ידי התנגדות לפיטורים).
טכנולוגיה מתקדמת או תהליכי עבודה מורכבים, מחייבים תכנון כלכלי ארוך טווח (העסקת עובדים שהכשרתם מתמשכת, פיתוח טכנולוגי לאורך זמן, יציבות בתהליך הייצור וכו') ושליטה על תחום רחב הכולל תהליכים רבים באחריות אותו ארגון (שליטה באספקת חומרי הגלם, בארגוני הפיתוח הטכנולוגי, בשיווק וכו'). מנגד, טכנולוגיה פשוטה ותהליכי ייצור פשוטים מביאים להיווצרותו של סקטור משני מפוצל ותחרותי, בשל חוסר היציבות של השוק וקלות החדירה לסקטור.
תהליכי המיסוד השונים, ובעיקר קווי השכר ומנהגי השכר, מביאים במשך הזמן להתבססות הסקטור הראשוני.
החלטות פנימיות הנוגעות לניהול הארגון עשויות להביא למיסודו של סקטור ראשוני, בכך שהארגונים השונים נוטים לחזק את המיסוד על מנת להבטיח את עתידו של הארגון (לעיתים על חשבון רווח קצר-טווח). מיסוד זה משתלם הן מבחינת ניהולם של משאבי אנוש שברשות הארגון, והן בזכות יכולת ההשקעה המוגברת באמצעות הון. מאידך, החלטות פנימיות הפוכות, המשרתות בעלי עסקים המעוניינים ברווח מהיר, יוצרות את הסקטור המשני.
קיימים תנאי שוק שונים (כגון קיומן של ממשלות כצרכני-ענק יציבים), המחייבים יצירה של חברות גדולות ויציבות, ואחרים (כגון משברים בשוק או שוק בלתי יציב), המגדילים את הסקטור המשני.
תנאים תרבותיים שונים (כגון מסורות צריכה ממוסדות והפיכת ארגונים גדולים לחלק בלתי נפרד מהמארג התרבותי) מקבעים את קיומו של הסקטור הראשוני.
הסבר אפשרי נוסף הוא קיומה של מערכת חברתית רחבה, בה קיומו של סקטור משני רחב משמש את מעסיקי הסקטור הראשוני על מנת להשיג יכולת שליטה טובה יותר בעובדיהם, מכיוון שעובדים אלו מושווים לעובדי הסקטור המשני, ועל כן מרוצים מתנאי ההעסקה שלהם מחד (ואינם דורשים את שיפורם, דרישה שתפגע במעסיקים), וחוששים מדרדור במעמדם מאידך (עיקרון המקטין את יכולת המיקוח שלהם מול מעסיקי הסקטור הראשוני).
ההבחנה בין שני הסקטורים אינה מדויקת ומהווה הכללה של המציאות הכלכלית. הקשיים העיקריים בהגדרת שוק העבודה הם קיומם של ציבורים רחבים שאינם עובדים (ילדים ונוער, עקרות בית, סטודנטים, חיילים בשירות סדיר, קשישים, נתמכי סעד וכו'), וכן חריגות רבות מהתבנית הבסיסית של שני הסקטורים הנ"ל (לדוגמה: מרפאות עצמאיות).
מלבד חריגות מהגדרת העבודה, קיימות צורות מיון מפורטות יותר של שוק העבודה, הנובעות מקיומם של שוקי עבודה שאינם עונים במלואם על המאפיינים של חלוקה זו (לדוגמה: בעלי מקצועות חופשיים עצמאיים, מיומנים ויציבים, או העסקת פועלים בלתי מיומנים בתנאי העסקה ירודים במפעלים גדולים).
החוקר א' גינזברג מיין ב-1976 את שוק העבודה לארבעה סקטורים:
הסקטור הציבורי, המכיל בעיקר ארגונים ביורוקרטיים גדולים
ארגונים עסקיים בהם עובדים בעלי מיומנות נמוכה והיקף מצומצם של בעלי תפקידי ניהול.
בעלי מקצוע עצמאיים או שותפויות קטנות של בעלי מקצוע.
מנהלים בכירים ובעלי מקצועות חופשיים עצמאיים או מועסקים בחוזים אישיים
החוקרים ר' אלטהוזר וא' קאלברג חילקו ב-1983 את שוק העבודה לחמישה סקטורים:
שוק משני, בו דומה שוק העבודה לשוק הרגיל
שוק פירמות, בו מתבצעת העסקה במסגרת הפירמה (מקום העבודה)
שוק העיסוקים, בו נעשית העבודה במסגרת המקצוע אליו משתייך העובד (כגון שוק עריכת הדין)
שני השווקים האחרונים עשויים ליצור שוקי עבודה פנימיים בתוכם, ובכך ליצור שני סקטורים נוספים: שוקי פירמות פנימיים ושוקי עיסוקים פנימיים.
התייחסות לתהליכים שפורטו עד כה, מביאה לקיומם של שוקי עבודה פנימיים בארגונים שונים, ובייחוד בסקטור הראשוני, בהם פועלים שיקולי ניהול משאבי אנוש לטווח ארוך.
אסכולות הנוגעות לשוק העבודה
בניתוח שוק העבודה ניתן לקיים זוויות בחינה שונות (לדוגמה: הפער בין התנהלות על-פי הון אנושי לבין התנהלות על-פי מנהגי שכר). במהלך ההיסטוריה נוצרו אסכולות רחבות של חוקרים, המייצגות זוויות שונות לבחינת שוק העבודה:
כלכלה קלאסית ליברלית
כלכלה נאו קלאסית ליברלית: גישה כלכלית המציגה את שוק העבודה כשוק תחרותי בין יחידות קטנות ומתחרות של עובדים ומעסיקים (בדומה למצב בסקטור המשני). גישה זו היא הנהוגה כיום בחקר שוק העבודה, על אף שהיא אינה מביאה בחשבון תהליכי מיסוד ופילוח בשוק.
מרקסיזם: גישה כלכלית הרואה בשוק העבודה המשך מאבק היסטורי בין מעמדות חברתיים.
נאו-מרקסיזם: גישה כלכלית שהתפתחה על בסיס המרקסיזם, אך מתייחסת לתהליכים מאוחרים יותר מבחינה היסטורית.
מונחים
אבטלה: מצב של מחסור בתעסוקה בשוק העבודה.
אבטלה חיכוכית: אבטלה זמנית הנובעת מבחירות רצוניות של שכירים מסוימים.
אבטלה מבנית: אבטלה הנובעת מאופיו של שוק העבודה.
אוליגופסון: מצב של שוק העבודה בו מספר מצומצם של תאגידים השולטים בשוק.
איתות שוקי: (market signal) תכונות מסוימות של עובד פוטנציאלי, המצביעות על סבירות של איכות העובד בעיני המעסיק.
אשכול עיסוקים: (Job Clusters) קבוצה יציבה של עיסוקים קרובים בעלי טכנולוגיה, כוח אדם וצורת העסקה דומה.
ביקוש עבודה: מספר המועסקים המבוקש על ידי מעסיקים (ביחס למספר המועסקים הפוטנציאליים הזמין בשוק). ככל שמספר המועסקים גבוה יותר ביחס למספר המועסקים הזמין, הביקוש לעבודה גבוה יותר.
בלקניזציה: פילוח שוק העבודה לענפים רבים שלכל אחד מהם שוק עבודה פנימי משלו.
גמישות שוק העבודה: מידת השינוי האפשרי בכמות המשרות בשוק בעקבות שינוי בשכר העבודה
הון אנושי: ביטוי למכלול תכונות הקובעות את איכותו של עובד בשוק העבודה.
היצע עבודה: מספר המועסקים הזמין ביחס למספר המשרות המוצעות בשוק. ככל שמספר המועסקים גבוה יותר ביחס למספר המשרות המוצעות, כך גדול יותר היצע העבודה.
הכשרה מקצועית: פעולות בשוק העבודה או מחוצה לו, שמטרתן לשפר את איכותו העתידית של העובד.
הכשרה מקצועית ייחודית: (ספציפית) הכשרה מקצועית המכוונת לשיפור תפקוד העובד במסגרת תעסוקתית מסוימת.
הכשרה מקצועית כללית: הכשרה מקצועית המכוונת לשיפור כללי של תפקוד העובד בלא התייחסות למסגרת תעסוקתית מסוימת.
יחידות קובעות שכר: גורמים בשוק העבודה שאחראים ישירות על השכר הנהוג בו.
מובטל: שכיר פוטנציאלי ללא משרה.
מיסוד שוק העבודה: יצירת תנאי העסקה מוסדיים שאינם מגיבים אך ורק להיצע ולביקוש בשוק העבודה
מעסיק: אדם המשלם סכום כסף או תמורה אחרת לשכיר בתמורה לעבודתו.
ניכור העבודה: מינוח מרקסיסטי המתאר תהליך בו הופכת התפוקה מתומחרת בהתאם למנגנון שוק חופשי והופכת חסרת ערך מבחינתו של הפועל העוסק בייצורה
משרה: הסכם העסקה לטווח ארוך בין עובד למעביד.
סקטור עבודה מסורתי: פלח של שוק העבודה בו שיטות עבודה מסורתיות.
סקטור עבודה מודרני: פלח של שוק העבודה בו שיטות עבודה מודרניות.
סקטור עבודה ראשוני: (מרכזי, מתוכנן, מונופולי) פלח של שוק העבודה המאופיין בשליטה של תאגידים בירוקרטיים).
סקטור עבודה משני: (פריפריאלי, שוקי, תחרותי, SALM, Secondary Labor Market) פלח של שוק העבודה המאופיין בפיצול בים גורמי ייצור רבים ולא יציבים.
סקטור עבודה עסקי: פלח של שוק העבודה בבעלות בעלי הון.
סקטור עבודה ציבורי: פלח של שוק העבודה בבעלות ציבורית.
עבודה: (employment) פעילות אנושית בה אדם מציע את זמנו וכישוריו, בתמורה לתשלום כספי או אחר מאדם אחר. מתייחס בדרך כלל למצב של עבודה שכירה (ר' להלן).
פירמה: ארגון המעסיק שכירים.
פרולטריון: מעמד הפועלים, בעיקר זה העוסק בעבודה תעשייתית, אך יכול להכיל גם חקלאים, בדרגות ההשתכרות הנמוכות יותר.
פרולטריון סחבות: (לומפנפרולטריון) מעמד נמוך באופן קיצוני של שכירים זולים וזמניים.
קווי שכר: (Wage Contours) גבולות נהוגים לשערי השכר.
קשיחות שוק העבודה: מספר ועוצמת המכשולים העומדים בפני שינוי בגובה שכר העבודה או מספר המשרות המוצעות בשוק בהתאם לשינויים בביקוש והיצע.
שוק העבודה: שוק בו מעסיקים ומועסקים סוחרים בעבודה תמורת תשלום.
פילוח שוק העבודה: (סגמנטציה) חלוקת שוק העבודה לשוקי משנה שונים בעלי מאפיינים שונים.
שוק מקצועות: (Occupational Labor Market, OLM) פלח של שוק העבודה בו נעשית העבודה במסגרת המקצוע.
שוק משני של מקצועות: פלח של שוק המקצועות בו אין שוקי עבודה פנימיים.
שוק פנימי של מקצועות: (Occupational Internal Labor Market, OILM) פלח של שוק המקצועות בו קיימים שוקי עבודה פנימיים.
שוק הפירמות: (Firm Labor Market, FLM) פלח של שוק העבודה בו נעשית העבודה במסגרת פירמה.
שוק משני של פירמות: פלח של שוק הפירמות בו אין שוקי עבודה פנימיים.
שוק פנימי של פירמות: (Firm Internal Labor Market, FILM) פלח של שוק הפירמות בו קיימים שוקי עבודה פנימיים.
שוק עבודה פנימי: (Internal Labor Market) שוק עבודה ייחודי לפירמה מסוימת.
שוק עבודה תחרותי משוכלל: מודל טהור של שוק עבודה גמיש בו קיים פיצול בין יחידות בודדות של מעסיקים ועובדים, חתירה רציונלית של גורמים אלו לשיפור הרווח הכלכלי, ניידות מוחלטת וידיעה מוחלטת של מצב השוק לכל גורם
שכר: סכום כסף המשולם לשכיר על ידי המעביד בתמורה לביצוע עבודה.
שכר מינימום: השכר המינימלי המותר לפי חוק לעובד.
שכיר: (עובד) אדם המבצע עבודה תמורת סכום כסף (שכר).
שערי מפתח לשכר: (Key Rates) השכר הנהוג עבור העיסוקים המרכזיים באשכול עיסוקים.
שערים נלווים לשכר: (Associate Rates) השכר הנהוג עבור העיסוקים הצדדיים באשכול עיסוקים.
תוספת יוקר: סכום המשולם לשכיר כפיצוי על האינפלציה.
תפוקה: (פריון) מידת ייצור המופקת כתוצר של עבודה.
תפוקה שולית: תוספת התפוקה הנובעת מהעסקת יחידת ייצור נוספת.
תפוקה ממוצעת: התפוקה הממוצעת עבור כל יחידת ייצור.
ראו גם
אפליה בשוק העבודה
תעסוקתיות
ההיסטוריה של האיגודים המקצועיים בבריטניה
סקר כוח אדם
קישורים חיצוניים
מגמות בשוק העבודה בישראל, פרק בפודקאסט "ערך מוסף", 15/4/2016
מתן סטמרי "'העובד אינו זמין כעת' – על זכותם של עובדים להתנתק מהעבודה" * אתר משפט ועסקים (2018)
אורי וייס, כיצד להתמודד עם פערי כוח בשוק העבודה, דין ודברים, כרך י״ג, תשע״ט.
קטגוריה:נושאים בכלכלה
קטגוריה:סוציולוגיה
*
עבודה
| 2024-09-22T09:49:12
|
אוליגופול
|
ממוזער|מודל ברטראןאוֹלִיגוֹפּוֹל (מיוונית עתיקה: "מועטים - למכור") הוא מבנה שוק שבו ענף מסוים נשלט על ידי מספר קטן של מוכרים (אוליגופוליסטים). כאשר מדובר בשני גופים השולטים בשוק נקרא המצב דואופול. בגלל שישנם רק מתחרים ספורים בשוק, כל אוליגופוליסט מודע לפעולות רעהו, ושווקים אוליגופוליסטים, לפיכך, מאופיינים במידה רבה של הידודיות (אינטראקטיביות) בין השחקנים העיקריים בשוק, כשכל פעולה מצד אחד האוליגופוליסטים זוכה במהרה לתגובה מן האחרים. בעת תכנון האסטרטגיה שלהם, אוליגופוליסטים תמיד לוקחים בחשבון את צעדיהם הסבירים של שאר השחקנים בשוק, היות שקיימים מועטים כאלו והדבר אפשרי. מסיבה זו שווקים ותעשיות אוליגופולים מועדים בסבירות גבוהה להיווצרות קנוניה כלשהי וקרטל בפרט.
בישראל מספר רב של אוליגופולים בשווקים דוגמת תקשורת סלולרית, שיחות חוץ, דלק, טלוויזיה, ועוד.
אוליגופסון ואוליגופול דו צדדי
מונח מקושר, אך הפוך במשמעותו, הוא אוֹלִיגוֹפְּסוֹן – מצב המתרחש כאשר בשוק כלכלי פעיל מספר קטן של קונים, כאשר מספר המוכרים עשוי להיות גדול. מצב כזה מתרחש בדרך כלל בשווקים שבהם הקונים הם הממשלה או גופים עסקיים גדולים מאוד. דוגמה טיפוסית לאוליגופסון הוא השווקים לקניית רכיבים המשמשים לייצור כלי רכב, מטוסים ואניות.
שוק שבו יש מוכרים מועטים וקונים מועטים נקרא אוליגופול דו-צדדי.
הופעת אוליגופולים
ישנם חילוקי דעות רבים ביחס לסיבות המביאות להופעתם של אוליגופולים. לפי אחת התאוריות, לשווקים הפועלים על פי עקרונות קפיטליסטיים יש נטייה טבעית, אחרי שלב של צמיחה מהירה, לקונסולידציה והתרכזות הייצור או המכירה של מוצרים מסוימים בידיים מועטות. תופעה זו מקושרת לעיתים גם לגלובליזציה – מכירת מוצרי חברה אחת במקומות רבים בעולם. הסיבה העיקרית לאותה קונסולידציה והגברת הריכוזיות בשוק חופשי, טוענים התומכים בדעה זו, היא היתרון שיש בייצור בסדרי-גודל רחבים של מוצרי צריכה סטנדרטיים.
תאוריה אחרת, הפוכה, אינה רואה הכרח בהיווצרות אוליגופולים, למרות היתרון שיש לייצור בסדרי-גודל רחבים וטוענת כי אוליגופולים, ובמיוחד מבנה אוליגופולי יציב, הוא כמעט תמיד תוצר של מעורבות ממשלתית, במיוחד באמצעות רישיונות ורגולציה של שוק. על-פי תפישה זו, גם כאשר ישנו יתרון לייצור בסדרי-גודל, הענקת רישיונות או זיכיונות בלעדיים ורגולציה מעלים את חסם הכניסה לשוק ובכך מונעים כניסת יצרנים חדשים לתחום והופכים את האוליגופול ליציב.
העימות בין שתי הדעות הסותרות נוגע במיוחד למצב נפוץ בו אוליגופול הופך לקרטל ומצליח בהעלאת מחירים או הפחתת איכות השירות לצרכנים (או שתיהן) באמצעות השגת הסכמה בין כל היצרנים באוליגופול על תיאום מחירים.
אסטרטגיות באוליגופול
בחירת אסטרטגיית פעולה באוליגופול נעשית תוך התבססות אינטנסיבית על תורת המשחקים, מאחר שזו מאפשרת מידול של התנהגות השחקנים האחרים בשוק:
מודל סטקלברג – מודל בו החברות המתחרות פועלות בזו אחר זו (רלוונטי למשל בשוק בו יש חברה דומיננטית אחת, ושאר החברות ממתינות להחלטתה כדי לגזור משמעויות ורק אז לפעול).
מודל קורנו – מודל בו החברות המתחרות בוחרות בו-זמנית את הכמויות.
מודל ברטראן – מודל בו החברות המתחרות בוחרות בו-זמנית את המחירים.
ראו גם
כלל השלושה
שוק העבודה – מונחים
רשות ההגבלים העסקיים
מונופול
תורת המשחקים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מיקרו-כלכלה
קטגוריה:מבני שוק
קטגוריה:תחרות (כלכלה)
| 2024-07-23T16:46:38
|
27 ביוני
|
27 ביוני הוא היום ה-178 בשנה (179 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 187 ימים
אירועים היסטוריים ביום זה
1358 – הוקמה רפובליקת דוברובניק
1905 – כנס ההקמה של ה-IWW, ארגון פועלים אמריקאי קומוניסטי דומיננטי בארצות הברית, עד דיכויו על ידי הממשל ב"הפחדה האדומה" בין 1917–1924
1941 – טבח ביהודים במרכז העיר קובנה, מעט לאחר כיבוש ליטא על ידי גרמניה. ייחודי בכך שבוצע על ידי צעירי המקום, במרכזה של עיר גדולה, תוך קריאות גילויי שמחה מצד האוכלוסייה המקומית
1954 – תחנת הכוח הגרעינית הראשונה בעולם מופעלת באונינסק ליד מוסקבה
1954 – מבצע PBSUCCESS – הפיכה צבאית ביוזמת הCIA וחברת הפירות המאוחדת מסלקת את הנשיא הנבחר של גואטמלה חקובו ארבנס גוסמן
1957 – סערת ההוריקן "אודרי" הורגת 500 בני אדם בלואיזיאנה וטקסס
1967 – הכספומט הראשון בעולם מותקן באנפילד, לונדון
1976 – נחטף מטוס "אייר פרנס", ששוחרר כעבור ימים אחדים במבצע יונתן
1977 – ג'יבוטי זוכה לעצמאות מצרפת
1986 – בית הדין הבין-לאומי לצדק פוסק נגד ארצות הברית בתיק ניקרגואה נגד ארצות הברית
1981 – משחק הפיינטבול הראשון
1991 – הצבא העממי היוגוסלבי פלש לסלובניה שהכריזה על עצמאות יומיים קודם לכן
1997 – הספר הראשון בסדרת ספרי הארי פוטר, הארי פוטר ואבן החכמים, יצא לאור
נולדו
שמאל|ממוזער|120px|אוגוסטוס דה מורגן
1462 – לואי השנים עשר, מלך צרפת (נפטר ב-1515)
1550 – שארל התשיעי, מלך צרפת (נפטר ב-1574)
1787 – תומאס סיי, אנטומולוג, קונכולוג והרפטולוג אמריקאי (נפטר ב-1834)
1806 – אוגוסטוס דה מורגן, מתמטיקאי ולוגיקן בריטי (נפטר ב-1871)
1869 – אמה גולדמן, מהפכנית אנרכה-פמיניסטית (נפטרה ב-1940)
1880 – הלן קלר, דוברת החרשים והעיוורים (נפטרה ב-1968)
1918 – אדולף קיפר, שחיין אמריקאי (נפטר ב-2017)
1926 – מרדכי הורוביץ, עורך דין, סופר ומשורר ישראלי (נפטר ב-2010)
1927 – יהודה גביש, תא"ל בצה"ל, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים (נפטר ב-2009)
1928 – שלומית דקל, אשת חינוך ישראלית (נפטרה ב-2024)
1930 – רוס פרו, מיליארדר ופוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-2019)
1931 – מרטינוס פלטמן, פיזיקאי הולנדי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2021)
1931 – צ'ארלס ברונפמן, תעשיין
1934 – אפי נצר, מלחין ישראלי ואחד מאבות השירה בציבור בישראל
1936 – לוסיל קליפטון, סופרת ילדים, משוררת ומחנכת אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-2010)
1936 – מאיר להב, פרופסור לכימיה במכון ויצמן למדע, חתן פרס ישראל לחקר הכימיה והפיזיקה
1937 – אלונה פרנקל, סופרת ומאיירת ישראלית
1941 – קשישטוף קישלובסקי, במאי קולנוע (נפטר ב-1996)
1942 – שאול נמרי, צייר ופסל ישראלי (נפטר ב-2023)
1945 – עמי אילון, חבר הכנסת, שר, מפקד חיל הים וראש השב"כ
1949 – ורה ואנג, מעצבת אופנה אמריקאית ממוצא סיני
1952 – מהמט קראיה, סופר, עיתונאי ומחזאי אלבני
1955 – איזבל אג'אני, שחקנית קולנוע וזמרת צרפתייה מועמדת פרס אוסקר
1959 – גנאדי קרנס, פוליטיקאי אוקראיני-יהודי, ששימש כראש העיר של חרקוב (נפטר ב-2020)
1966 – ג'יי ג'יי אברהמס, מפיק, במאי קולנוע וטלוויזיה, שחקן, מלחין ותסריטאי אמריקאי
1968 – נירו לוי, שחקן ישראלי
1969 – יניב פולישוק, שחקן ישראלי
1971 – משה קפטן, במאי תיאטרון
1972 – רמי דמרי, מפיק קולנוע וטלוויזיה
1974 – אנדריי סוחובצקי, גנרל רוסי (נפטר ב-2022)
1974 – מריאנו אידלמן, קומיקאי, שחקן וסטנדאפיסט ישראלי
1975 – טובי מגווייר, שחקן, במאי ומפיק קולנוע
1977 – ראול גונזלס, כדורגלן ספרדי
1984 – קלואי קרדשיאן, ידוענית וכוכבת ריאליטי אמריקאית
1986 – דרייק בל, זמר, שחקן, מלחין, גיטריסט אמריקאי
1987 – אד וסטוויק, שחקן וזמר אנגלי
1986 – סם קלאפלין, שחקן אנגלי
1988 – קייט זיגלר, שחיינית אמריקאית, זוכת מדליות זהב אולימפיות ושיאנית עולם
1989 – מתיו לואיס, שחקן בריטי
1994 – מיטשל הופ, שחקן ודוגמן אוסטרלי
1999 – צ'נדלר ריגס, שחקן אמריקאי
1999 – איתנה, זמרת-יוצרת ספרדייה
נפטרו
ממוזער|250x250 פיקסלים|אמליה בר
שמאל|ממוזער|120px|ככוצה צ'ולוקאשווילי
1831 – סופי ז'רמן, מתמטיקאית, פיזיקאית ופילוסופית צרפתייה (נולדה ב-1776)
1844 – ג'וזף סמית, מייסד הכנסייה המורמונית, נרצח (נולד ב-1805)
1854 – אמליה (מלכה) בר, אשת סלון יהודיה־גרמנית מברלין. אימו של המלחין ג'אקומו מאיירבר (נולדה ב-1767)
1915 – וז'ה פשבלה, משורר גאורגי (נולד ב-1861)
1930 – ככוצה צ'ולוקאשווילי, גיבור לאומי גאורגי (נולד ב-1888)
1944 – ורה מנצ'יק, שחמטאית צ'כית-בריטית, אלופת העולם הראשונה בשחמט לנשים (נולדה ב-1906)
1959 – ג'ובאני פסטרונה, מחלוצי הקולנוע האיטלקי (נולד ב-1883)
1976 – זאב דומניץ, מחנך, סופר ומשורר לילדים ישראלי (נולד ב-1902)
1995 – יוני חן, שחקן, במאי ומדבב ישראלי (נולד ב-1953)
1996 – ג'ורג' עובדיה, במאי קולנוע ישראלי (נולד ב-1925)
2001 – דב לוין, שופט בית המשפט העליון (נולד ב-1925)
2001 – ג'ק למון, שחקן קולנוע (נולד ב-1925)
2001 – טובה ינסון, סופרת פינית, מחברת סדרת המומינים (נולדה ב-1914)
2002 – ג'ון אנטוויסל, בסיסט להקת The Who (נולד ב-1944)
2008 – בצלאל נרקיס, חוקר והיסטוריון אמנות ישראלי (נולד ב-1926)
2009 – עמנואל שחר, מייסד חיל ההנדסה הישראלי וקצין ההנדסה הראשי הראשון בצה"ל (נולד ב-1915)
2015 – כריס סקווייר, מוזיקאי אנגלי (נולד ב-1948)
2016 – אהרן איפלה, שחקן ישראלי (נולד ב-1941)
2017 – מייקל בונד, סופר ומחבר בריטי (נולד ב-1926)
2017 – מיכאל ניקוויסט, שחקן קולנוע וטלוויזיה שוודי (נולד ב-1960)
2018 – יעקב קרייזמן, ראש העיר השני של העיר גבעתיים (נולד ב-1927)
2018 – עמוס הרפז, אסטרופיזיקאי ישראלי (נולד ב-1928)
2019 – אביבה הזז, משוררת ישראלית (נולדה ב-1927)
2019 – פיטר וסטרגור, מלחין ותאורטיקאי מוזיקה אמריקאי (נולד ב-1931)
2019 – דוד גולומב, חבר הכנסת מטעם המערך והתנועה הדמוקרטית לשינוי (נולד ב-1933)
2020 – לינדה קריסטל, שחקנית ארגנטינאית-אמריקאית (נולדה ב-1934)
2020 – ג'וליאן קארי, שחקן אנגלי (נולד ב-1937)
2021 – אהרן אביתר, פרופסור לגיאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב, פעיל שלום וזכויות אדם ויו"ר אמנסטי ישראל (נולד ב-1931)
2022 – יהודה בן-צור, קצין בחיל הים (נולד ב-1925)
2022 – לאונרדו דל וקיו, איש עסקים איטלקי, יושב ראש ומייסד חברת לוקסוטיקה (נולד ב-1935)
2023 – אוולין בויד גרנוויל, האישה האפרו-אמריקאית השנייה שקיבלה דוקטורט במתמטיקה מאוניברסיטה אמריקאית (נולדה ב-1924)
2024 – מרטין מאל, שחקן, צייר וקומיקאי אמריקאי (נולד ב-1943)
2024 – אדם, זמר ושחקן ישראלי (נולד ב-1960)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום סטונוול – יום שבו נערכים מצעדי גאווה בערים רבות בהן ניו יורק, סן פרנסיסקו, טורונטו ומדריד
ארצות הברית – יום בדיקות HIV הלאומי
26 ביוני – 28 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו כז
קטגוריה:יוני
| 2024-08-15T05:10:23
|
11 במרץ
|
11 במרץ הוא היום ה-70 בשנה (71 בשנה מעוברת), בשבוע ה-10 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 295 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1513 – ליאו העשירי נבחר לאפיפיור
1812 – חוק האזרחות בפרוסיה המקנה ליהודים זכויות (וחובות) אזרח
1861 – מלחמת האזרחים בארצות הברית: חוקת קונפדרציית המדינות של אמריקה נחתמת
1917 – מלחמת העולם הראשונה: בגדאד נכבשת על ידי כוחות בריטים
1941 – מלחמת העולם השנייה: ארצות הברית מאשרת את חוק השאל-החכר
1948 – 12 הרוגים בפיצוץ מכונית תופת בבניין הסוכנות היהודית בירושלים
1960 – במסגרת תוכנית פיוניר האמריקאית, שיגור פיוניר 5 למסלול בין כדור הארץ ונוגה
1978 – 35 הרוגים בפיגוע אוטובוס הדמים בכביש החוף
1985 – מיכאיל גורבצ'וב מתמנה לשליט ברית המועצות
1988 – מלחמת איראן–עיראק: מוכרזת הפסקת אש
1990 – ליטא פורשת מברית המועצות
1993 – מטוס האיירבוס A-321 מוטס לראשונה בטיסת ניסוי
1996 – ג'ון הווארד נבחר לראשונה לראש ממשלת אוסטרליה
2003 – בית הדין הפלילי הבין-לאומי מוקם בהאג
2004 – אל-קאעידה מבצע פיגועים בשלוש תחנות רכבת במדריד בירת ספרד. בפיגועים נהרגו 191 אנשים ונפצעו כ-1,400
2006 – מישל בצ'לט נבחרת כנשיאה הראשונה בצ'ילה
2008 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-123 לתחנת החלל הבין-לאומית להביא את המודול היפני קיבו והזרוע הרובוטית Dextre
2011 – רעידת אדמה בעוצמה 9.0 בסולם ריכטר אשר לוותה בגלי צונאמי בגובה של כ-10 מטרים, פגעה בעיר סנדאי שביפן וגרמו למותם של כ-14,000 אנשים ולכ-5,000 נעדרים, וכן לאסון הגרעיני בפוקושימה
2020 – ארגון הבריאות העולמי מכריז על הקורונה כפנדמיה
נולדו
ממוזער|216x216 פיקסלים|אורבן לה-ורייה
ממוזער|197x197 פיקסלים|דאגלס אדמס
1444 – דונטו ברמנטה, ארכיטקט איטלקי (נפטר ב-1514)
1544 – טורקוואטו טאסו, משורר איטלקי (נפטר ב-1595)
1731 – רוברט פיין, משפטן ומדינאי אמריקאי (נפטר ב-1814)
1811 – אורבן לה-ורייה, מתמטיקאי צרפתי הידוע בעיקר בשל גילויו של כוכב הלכת נפטון (נפטר ב-1877)
1785 – ג'ון מקלין, פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי (נפטר ב-1861)
1867 – רפאל פרנק, מורה, כנר, חזן ומעצב גופנים עבריים יהודי גרמני (נפטר ב-1920)
1886 – אדוורד רידז-שמיגלי, איש צבא ומדינאי פולני (נפטר ב-1941)
1894 – אוטו גרוטהוול, ראש הממשלה הראשון של גרמניה המזרחית (נפטר ב-1964)
1901 – לאופולד השלישי, מלך בלגיה (נפטר ב-1983)
1911 – חיים כהן, היועץ המשפטי לממשלה, שר המשפטים ושופט בבית המשפט העליון (נפטר ב-2002)
1916 – הרולד וילסון, ראש ממשלת בריטניה (נפטר ב-1995)
1920 – ניקולס בלומברגן, פיזיקאי הולנדי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2017)
1920 – בנג'מין פרנץ, משפטן אמריקאי-יהודי (נפטר ב-2023)
1921 – אסטור פיאצולה, מלחין טנגו ארגנטינאי (נפטר ב-1992)
1928 – ברל'ה זילברברג, אתלט ישראלי, אלוף ישראל, שיאן ישראל וזוכה מדליית כסף מהמכביה השלישית בקפיצה משולשת (נפטר ב-2007)
1931 – פרחיה בק, חוקרת אמנות קדומה ופרופסור בחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב (נפטרה ב-1998)
1931 – רופרט מרדוק, איל עיתונות
1936 – אנטונין סקאליאה, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית (נפטר ב-2016)
1936 – הרלד צור האוזן, מדען גרמני, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2008 על גילוי הקשר בין וירוס הפפילומה לסרטן צוואר הרחם (נפטר ב-2023)
1937 – אלכסנדרה זאבלינה, סייפת סובייטית (נפטרה ב-2022)
1939 – אבנר כץ, צייר, מאייר וסופר ישראלי (נפטר ב-2020)
1945 – נורית אביב, צלמת קולנוע ובמאית
1947 – ארוין לביא, תת-אלוף בצה"ל, מפקד חטיבת גולני במבצע שלום הגליל (נפטר ב-2024)
1950 – בובי מקפרין, מוזיקאי אמריקאי
1951 – אריה גמליאל, חבר הכנסת מטעם ש"ס (נפטר ב-2021)
1952 – דאגלס אדמס, סופר מדע בדיוני בריטי (נפטר ב-2001)
1953 – רמי וייץ, שדרן ספורט ישראלי
1954 – ירדנה מלר-הורוביץ, מזכירת הכנסת
1957 – קאסם סולימאני, איראני ששימש כמפקד כוח קודס, הכוח האחראי לפעילות משמרות המהפכה האיראניים מחוץ לגבולות איראן (נפטר ב-2020)
1960 – בני אלבז, זמר חסידי
1965 – משה להב, זמר ישראלי
1969 – אורי גוטליב, שחקן וקומיקאי ישראלי
1972 – שירי ארצי, תסריטאית, מדבבת, פזמונאית, מנחת טלוויזיה, סופרת ומבקרת ספרות ישראלית
1977 – ליעד אגמון, יזם, משקיע, נואם ואיש היי-טק ישראלי
1978 – דידיה דרוגבה, כדורגלן מחוף השנהב
1979 – קרן פלס, זמרת ישראלית
1980 – רוני גפני, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת המגן השמאלי
1988 – פאביו קונטראו, כדורגלן פורטוגלי
1989 – אנטון ילצ'ין, שחקן קולנוע אמריקאי-יהודי (נפטר ב-2016)
1989 – דניאלה קרטס, שחקנית ישראלית
1992 – אוסטין סוויפט, שחקן אמריקאי
1993 – אנתוני דייוויס, כדורסלן אמריקאי
1994 – טיש בנוט, רוכב אופני כביש בלגי
1996 – עומרי גלזר, כדורגלן ישראלי
1997 – מרקו אדמוביץ', כדורגלן סרבי
נפטרו
ממוזער|241x241 פיקסלים|אלכסנדר פלמינג
222 – אלאגבאלוס, קיסר רומא (נולד ב-203)
638 – סופרוניוס, הפטריארך של ירושלים (נולד ב-560)
1486 – אלברכט השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (נולד ב-1414)
1907 – ז'אן קזימיר-פרייה, מדינאי צרפתי, נשיאה החמישי של הרפובליקה הצרפתית השלישית (נולד ב-1847)
1908 – אדמונדו דה אמיצ'יס, סופר איטלקי (נולד ב-1846)
1924 – הלגה פון קוך, מתמטיקאי שוודי (נולד ב-1870)
1931 – פרידריך וילהלם מורנאו, במאי קולנוע גרמני (נולד ב-1888)
1948 – אריה לייב יפה, משורר ומנהיג ציוני (נולד ב-1875)
1955 – אלכסנדר פלמינג, מגלה הפניצילין (נולד ב-1881)
1957 – ריצ'רד בירד, חוקר ארצות אמריקאי (נולד ב-1888)
1969 – ג'ון וינדהם, סופר בריטי (נולד ב-1903)
1970 – ארל סטנלי גרדנר, סופר ומשפטן אמריקאי (נולד ב-1889)
1988 – פיטוס פראט, כדורגלן ספרדי שכבש את השער הראשון בתולדות הלה ליגה (נולד ב-1911)
2006 – סלובודן מילושביץ', נשיא יוגוסלביה (נולד ב-1941)
2014 – אדמונד לוי, שופט בית המשפט העליון (נולד ב-1941)
2019 – יונה עטרי, שחקנית וזמרת ישראלית (נולדה ב-1933)
2019 – קואוטיניו, כדורגלן ברזילאי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1943)
2019 – דני בן ישראל, מוזיקאי ועיתונאי ישראלי בוגר להקת פיקוד צפון, מחלוצי הרוק הפסיכדלי בישראל (נולד ב-1944)
2020 – צ'ארלס וואורינן, מלחין אמריקאי, זוכה פרס פוליצר (נולד ב-1938)
2022 – אליעזר גולדברג, שופט בית המשפט העליון ומבקר המדינה (נולד ב-1931)
2022 – יוסף ברמסון, מתלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה הכהן קוק (נולד ב-1935)
2022 – רופיה בנדה, נשיא זמביה הרביעי (נולד ב-1937)
חגים ואירועים החלים ביום זה
10 במרץ – 12 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג יא
קטגוריה:מרץ
| 2024-08-30T21:04:06
|
פיגוע כביש החוף
|
ממוזער|252x252 פיקסלים|חיילי צה"ל ליד האוטובוס הפגוע, 11 במרץ 1978
ממוזער|250px|תא הנהג המפויח
שמאל|ממוזער|250px|האנדרטה לחללי הפיגוע
פיגוע כביש החוף המוכר גם בשם אוטובוס הדמים היה פיגוע טרור שבוצע ב-11 במרץ 1978 על ידי מחבלים מפת"ח, בכביש החוף ובו נרצחו 35 ישראלים, מתוכם 9 ילדים, ונפצעו 71. בארגון הפת"ח פיגוע הטרור נקרא "מבצע כמאל עדואן", על שם בכיר בארגון הפת"ח שנהרג בידי צה"ל בשנת 1973 במבצע אביב נעורים. עד ל זה היה פיגוע הטרור הקטלני ביותר בתולדות ישראל.
מהלך הפיגוע
ביום שבת אחר הצהריים, 11 במרץ 1978, הגיעה לחוף מעגן מיכאל קבוצה של 11 מחבלים מהאש"ף, בסירות גומי. המחבלים יצאו לדרכם מנמל צור בלבנון עם שחר, בספינת שילוח, שלושה ימים קודם לכן. בלב ים, הם עברו מספינת השילוח לשתי סירות גומי. בגלל תקלה בלתי צפויה הם עשו זאת מוקדם מהמתוכנן.
המחבלים הגיעו לחוף שמורת הטבע מעגן מיכאל, לאחר ששהו יומיים בים ואיבדו את דרכם. שני מחבלים נוספים טבעו בדרך בהתהפכות אחת הסירות. בחוף פגשו המחבלים את צלמת הטבע גייל רובין שעסקה בצילומי טבע בקרבת החוף. המחבלים רצחו אותה והמשיכו בצעדה לעבר כביש החוף. סמוך לשעה 16:30 עצרו מונית שחלפה בכביש. שני מחבלים נכנסו למונית וביחד עם הנוסעים שבה החלו להתקדם דרומה לתל אביב. יתר המחבלים עצרו אוטובוס של מטיילים שהיה בדרכו לחיפה. באוטובוס היו חברי "חוג המשוטטים" של "אגד", עובדי החברה ובני משפחותיהם, שהיו בדרכם חזרה הביתה מיום טיול במערת הנטיפים.
המחבלים עצרו את האוטובוס ביריות, התפרצו פנימה ודרשו מהנהג לנסוע לתל אביב. לאחר מכן הם כפתו את ידי הגברים. במהלך הנסיעה ירו המחבלים מחלונות האוטובוס לעבר מכוניות חולפות. מהירי נהרגו ארבעה אנשים.
ליד מחלף אולגה (אז צומת מרומזר) חברו המחבלים למונית בה היו שני המחבלים האחרים. הם העלו את כל נוסעי המונית לאוטובוס והמשיכו לדהור דרומה תוך שהם ממשיכים לירות מחלונות האוטובוס לעבר כלי רכב אחרים. במהלך הנסיעה הבחינו המחבלים באוטובוס "אגד" נוסף שניסה להימלט מהם. היה זה אוטובוס "אגד" בקו 901 מתל אביב לחיפה. נהג האוטובוס, ששמע על התקפת המחבלים, הסתובב והחל נוסע במהירות דרומה. המחבלים רדפו אחרי האוטובוס עד שהצליחו לעצור אותו. נוסעי קו 901 הועלו לאוטובוס חוג המשוטטים, והם המשיכו לעבר תל אביב.
כל ניסיונות המשטרה לעצור את האוטובוס עלו בתוהו עד שלבסוף, מעט צפונית מצומת גלילות בפאתי תל אביב (מול המקום שבו שוכן כיום סינמה סיטי גלילות), ירו השוטרים בגלגלי האוטובוס והוא נעצר. בין המחבלים לבין כוחות משטרה שהיו במקום התפתח קרב יריות ארוך. חלק מהמחבלים פרץ החוצה מהאוטובוס, השאר החלו לירות לעבר הנוסעים, שניסו להימלט. לבסוף פוצצו המחבלים את האוטובוס על כל נוסעיו והוא הפך למלכודת אש גדולה. רוב נוסעי האוטובוס נהרגו, בנוסף לחייל צה"ל () שהיה במקרה במקום והסתער באופן עצמאי על האוטובוס החטוף. אסף חפץ, מפקד הימ"מ, שהגיע למקום לפני הכוחות מיחידתו, ניהל קרב פנים אל פנים כנגד שישה-שבעה מחבלים, במהלכו הרג שני מחבלים ושבה אחד. חפץ נפצע במהלך הקרב ואיבד את השמיעה באוזן אחת. בזכות גילוי אומץ לב בעת הקרב, הוענק לו עיטור האומץ מטעם משטרת ישראל.
בטבח נרצחו 35 איש ונפצעו 71.
אחרי הפיגוע
בישראל
עקב חוסר ודאות באשר לגורל המחבלים שהיו באוטובוס, הוטל עוצר על יישובים באזור גוש דן ודרום השרון, ונערכו סריקות אחר המחבלים (שלא נמצאו, וכנראה נהרגו, מלבד שניים שנותרו בחיים).
בתגובה לפיגוע זה, ולפיגועים אחרים, יצאה מדינת ישראל למבצע ליטני בדרום לבנון.
הרמטכ"ל מוטה גור מינה ועדת חקירה לאירועים בראשות האלוף יונה אפרת ומפכ"ל המשטרה חיים תבורי מינה ועדת בדיקה בראשות ניצב שמואל איתן.
במקום שבו הגיע האוטובוס לסוף דרכו הוקמה ב-1982 אנדרטה לזכר הנספים, שעוצבה על ידי הפסל יצחק שמואלי, ונמצאת מערבית לכביש החוף.
שלדת האוטובוס שנהרס בפיגוע זה, ניצבת כיום במוזיאון הרכב ההיסטורי של "אגד" בחולון.
שני המחבלים שנותרו בחיים, ח'אלד חוסיין (אבו עוסבה) וחוסיין פואד, הועמדו לדין בבית המשפט הצבאי בלוד. ח'אלד אבו עוסבה שוחרר בעסקת ג'יבריל.
ברשות הפלסטינית
הרשות הפלסטינית מנציחה את זכרה של דלאל מוגרבי, ממובילי הכוח המפַגֵע, בשמם של בתי-ספר לבנות בעזה ובחברון. בלבנון קיוו כי גופתה תוחזר במסגרת עסקת חילופי השבויים של אלדד רגב ואודי גולדווסר ב-16 ביולי 2008. אולם, עם סיום בדיקות הדנ"א של שרידי הגופות שהגיעו מישראל בעקבות העסקה, התברר כי היא אינה ביניהן.
קישורים חיצוניים
רמי אנטיאן, חייל למופת בעל כושר ביצוע טוב -סמ"ר יעקב פז ז"ל, 'בין גלים' אפריל 1978 עמ' 3.
.
.
הערות שוליים
*
קטגוריה:1978 בישראל
קטגוריה:אגד
קטגוריה:מעגן מיכאל
כביש החוף
כביש החוף
קטגוריה:פעולות טרור ב-1978
קטגוריה:טרור פלסטיני
קטגוריה:פיגועי אש"ף שיצאו מלבנון
קטגוריה:מבצע ליטני
קטגוריה:פיגועים שבהם נרצחו בני משפחה
קטגוריה:רצח קטינים בישראל על רקע לאומני
קטגוריה:ירי המוני בישראל
קטגוריה:מעשי טבח ביהודים
| 2024-08-14T15:26:27
|
קפריסין
|
ממוזער|הארכיבישוף מקאריוס השלישי, נשיאה הראשון של קפריסין
קפריסין (ביוונית: Κύπρος, בטורקית: Kıbrıs) היא מדינת אי הממוקמת בים התיכון. שמה הרשמי כיום הוא רפובליקת קפריסין (ביוונית: Κυπριακή Δημοκρατία, בטורקית: Kıbrıs Cumhuriyeti). עד שנת 1974 מדינת קפריסין השתרעה על פני כל האי, אך בשנה זו כבשה טורקיה את חלקה הצפוני והקימה בה את צפון קפריסין, המוכרת רק על ידי טורקיה כמדינה. האי שוכן מדרום לטורקיה וממערב לסוריה וללבנון.
מדינת קפריסין ממוקמת על אי באותו שם. האי קפריסין הוא השלישי בגודלו והשלישי באוכלוסייתו בים התיכון. מבחינה גאוגרפית האי קפריסין נחשב כחלק מאסיה, בעוד קפריסין כמדינה נחשבת כחלק מאירופה מבחינות מדיניות, היסטוריות ותרבותיות, והיא חברה באיחוד האירופי מאז 2004, כאשר צפון קפריסין הטורקית אינה חלק מהאיחוד. כמו כן, ישנם דוחות רשמיים בהם קפריסין נחשבת כחלק מהמזרח התיכון, והיא קרובה גאוגרפית לישראל, לבנון וסוריה.
מקור השם
האטימולוגיה של השם קפריסין אינה ודאית. השערה אחת היא שמקור השם מהמילה היוונית לעץ הברוש "κυπάρισσος "Cupressus sempervirens (קיפאריסוס) או מהשם היווני κύπρος ("קיפרוס") לצמח החינה ("Lawsonia alba"). אסכולה אחרת גורסת כי מקור השם מהמילה בשפה ה (כינוי לשפה בה דיברו בקפריסין בתקופת הברזל) לנחושת, מתכת שמרבצים עשירים שלה מצויים באי. דוסן, לדוגמה, העלה השערה כי שורשי השם במילה השומרית לנחושת ("זוּבָּר") או אפילו מהמילה לברונזה ("קוּבָּר"). האי העניק את שמו לשם הלטיני של הנחושת, תוצאה של ייצוא הנחושת מהאי למדינות השכנות: תחילה כביטוי "Aes cyprium" – "המתכת של קפריסין" ואחר־כך כקיצור של הביטוי למילה "Cuprum".
היסטוריה
בני האדם הראשונים הגיעו לקפריסין בשלהי התקופה האפיפלאוליתית, לפני כ-11,500 שנים.
העת העתיקה
תרבות יוון המיקנית הגיעה לאי בסביבות 1600 לפנה"ס. מושבות מתקופה זו עדיין פזורות ברחבי קפריסין. גם הפיניקים השאירו את חותמם באי, בהתיישבויות גדולות ומשמעותיות כמו גם מושבות סחר פזורות רבות באי. בתקופה הזאת נוצרו גם כלי קרמיקה המצוירים על לבן. כלים אלה היו נפוצים עד סוף התקופה הקלאסית.
בעת העתיקה נודעה קפריסין בשם אלשיה, וכך הופיעה בתעודות היסטוריות. בתקופת הברונזה התקיימה באי ממלכה בשם זה.
בתחילת תקופת הברזל התחלקה קפריסין לערי ממלכה יווניות ופיניקיות. בהמשך נכבשה קפריסין על ידי האשורים, המצרים והפרסים. לבסוף היא נכבשה מידי הפרסים על ידי שושלת בית תלמי, יורשת האימפריה של אלכסנדר הגדול במצרים. בשנת 68 לספירה היא הסתפחה לאימפריה הרומית.
בשנים 115–117 מרדו יהודי האי בשלטון הרומי כחלק ממרד התפוצות בהנהגתו של ארטמיון. כתוצאה ממרד זה נחרבה העיר סלמיס ונהרגו כ-240,000 מתושבי האי. לאחר מיגור המרד, מספר קסיוס דיו כי נאסר על היהודים לדרוך על אדמת האי, כאשר כל יהודי העובר על הוראה זו – דינו מוות. האי קפריסין מוזכר בתלמוד הירושלמי מסכת סוכה כ"ג עמוד א' בהקשר למרד ברומאים - כתוב שדם הרוגי אלכסנדריה הגיע "בים עד קיפרוס".
ימי הביניים
ממוזער|מפת היסטורית של קפריסין. גיאקומו פרנקו, המאה ה-16
עם פיצול האימפריה הרומית ב-395 עברה קפריסין לשליטת האימפריה הביזנטית, ועיר הבירה הפכה לסלמיס. עם התפשטות האסלאם מחצי האי ערב תקפו הערבים את האי כמה פעמים. לבסוף, בהנהגת הח'ליף עבד אל-מלכ, הגיעו הערבים והביזנטים להסכם שלטון משותף באי בשנת 688. ההסדר החזיק מעמד כמעט 300 שנה, אז שבו הביזנטים והשתלטו על קפריסין. ב-1191 כבש אותה ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה במסע הצלב השלישי. הוא השתמש בקפריסין, הבטוחה יחסית, כבסיס אספקה למלחמותיו במוסלמים. שנה לאחר מכן מכר אותה ריצ'רד לטמפלרים (אבירי היכל שלמה). שלטונם הנוקשה של הטמפלרים הביא את תושבי האי לידי מרד, המסדר הטמפלרי רצה לחזור בו מהרכישה והיה מוכן להחזיר את האי בתמורה לדמי הקדימה ששולמו למלך האנגלי. גי דה ליזיניאן, מלך ירושלים המובס (שמפלתו בקרב קרני חיטין הייתה אחת הסיבות למסע הצלב השלישי), הסכים לוותר על כתר ירושלים, שילם את דמי הקדימה הללו למסדר הטמפלרים, ובכך קנה את זכותם על האי והתחייב לשלם את שאר המחיר על האי לריצ'רד לב ארי. ליזיניאן ייסד באי שושלת צלבנית (ראו ממלכת קפריסין), ששלטה בו עד 1489 וקבעה את פמגוסטה כעיר הבירה של האי.
העת החדשה
בשנת 1489 השתלטה הרפובליקה של ונציה על האי. ונציה השתמשה באי כנקודת מסחר חשובה. בתקופה זו נבנתה החומה הוונציאנית של ניקוסיה. לאורך תקופה זו נחלקה האוכלוסייה בין עילית שלטת קתולית, ורוב העם שהיה יווני-אורתודוקסי. במשך כל התקופה הוונציאנית הייתה קפריסין נתונה להתקפות בלתי פוסקות מצד האימפריה העות'מאנית הצעירה, עד שלבסוף נכבשה בשנת 1571. 20,000 מתושבי ניקוסיה הוצאו להורג, וכל הכנסיות ומבני הציבור נבזזו. בכך בא הקץ לשליטת הקתולים באי.
ממוזער|"קפריסין תחת מנדט בריטי מ-1878" במפת אסיה הקטנה. א.ק. ג'והנסטון, 1911
קפריסין הבריטית
ב-1878 הועברה קפריסין לידי בריטניה. העות'מאנים, שהובסו במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), ביקשו את תמיכתה של בריטניה בקונגרס ברלין. בתמורה הם חתמו איתה על הסכם סודי, שנודע לאחר מכן כ"חוזה קפריסין", שבו העבירה טורקיה את קפריסין לשליטה אדמיניסטרטיבית בריטית, אף על פי שהריבונות על האי עדיין הייתה בידי האימפריה.
ב-1915, השלטון הבריטי הציע את קפריסין ליוון, בתנאי שיוון תצטרף למלחמת העולם הראשונה ותלחם לצד הבריטים. ההצעה נדחתה. באותה תקופה, לאחר שבריטניה הכריזה מלחמה כנגד האימפריה העות'מאנית, סופח האי חד צדדית בידי בריטניה.
בריטניה השתמשה בקפריסין בתור בסיס אסטרטגי להגנה על תעלת סואץ – הנתיב החשוב ביותר לקולוניה החשובה ביותר שלה, הודו. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה סיפחה בריטניה את האי לחלוטין.
ב-1923, בכפוף להסכם לוזאן, ויתרה טורקיה על דרישותיה לגבי קפריסין. ב-1925, קפריסין הוכרזה כקולוניה בריטית.
החל מאוגוסט 1946 ועד נובמבר 1949 היו בקפריסין מחנות מעצר, שהוקמו על ידי ממשלת בריטניה לצורך כליאת המעפילים המגיעים לארץ ישראל.
קבלת העצמאות
בשנות ה-50 של המאה ה-20 נאבקה קפריסין על עצמאותה. המאבק כלל את פעילותה של המחתרת הצבאית "אאוקה", שביתות והפגנות. מאבק זה הסתיים בשנת 1960, בקבלת העצמאות מבריטניה והקמתה של "רפובליקת קפריסין". בדרום האי שמרה בריטניה על שליטתה בשני שטחי בסיס ריבוניים, אקרוטירי ודקליה.
חוקת הרפובליקה קבעה הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי, הכוללים מערכת מורכבת של איזונים ובלמים, שנועדו להגן על האינטרסים של הקפריסאים הטורקים ולהבטיח להם ייצוג הולם במוסדות המדינה. לרשות המבצעת, למשל, מונה נשיא ממוצא יווני, ולצִדו סגן נשיא ממוצא טורקי, שנבחרו כל אחד על ידי קהילתו. לכל אחד מהם ניתנה זכות וטו לגבי סוגים מסוימים של חקיקה והחלטות נשיאותיות. הנשיא הראשון ששלט עד להפיכה הצבאית ב-1974 היה הארכיבישוף מקאריוס השלישי.
כיבוש צפון קפריסין על ידי טורקיה
ממוזער|חלוקת האי מאז 1974
ב-1974, בעקבות הפיכה שביצעו אנשי צבא בתמיכה יוונית אשר רצו לספח את האי ליוון, פלשה טורקיה לאי והשתלטה על צפונו, בטענה שטורקיה היא אחת משלוש הערֵבות הבינלאומיות לעצמאות קפריסין. מאז מצוי השליש הצפוני של האי תחת כיבוש צבאי של טורקיה.
יוון הייתה מוגבלת בתמיכתה בקפריסין היוונית כי היא חתומה על הסכמים בינלאומיים המגבילים אותה בשאיפותיה האימפריאליסטיות והגשמת רעיון יוון הגדולה.
ב-1983 הכריז המיעוט הטורקי הקפריסאי, בתמיכת טורקיה, על הקמתה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. מדינה זו אינה מוכרת על ידי האו"ם או מדינה כלשהי מלבד טורקיה, ותושביה נחשבים כתושבי קפריסין המאוחדת (בבחירות לאירוויזיון לדוגמה משנת 1988). על פי המשפט הבין-לאומי, "רפובליקת קפריסין" זכאית לריבונות מלאה באי, כפי שהיה עד 1974.
במשך שנים רבות התנהל משא ומתן לאיחוד האי, אולם ללא הצלחה. בעקבות שיחות שהתקיימו בשווייץ יזם האו"ם תוכנית, שפורסמה ב-31 במרץ 2004, ואשר הועמדה למשאלי עם בשני חלקי האי ב-24 באפריל אותה שנה. רוב התושבים בחלק הטורקי של קפריסין הצביעו בעד התוכנית, אולם הקפריסאים היוונים דחו אותה ברוב גדול. כתוצאה מכך, נשמרת חלוקת האי דה פקטו, בעוד שקפריסין היוונית צורפה לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004. חוקי האיחוד האירופי אינם תקפים באזור שנשלט בידי הטורקים.
מדינות האיחוד האירופי והאו"ם הביעו אכזבה מכך שהקפריסאים היוונים דחו את התוכנית לאיחוד האי. האיחוד האירופי הבטיח סיוע ותמיכה בהסרת הסנקציות שהטיל בית המשפט האירופי לזכויות אדם. עם זאת, הגופים הבינלאומיים אינם מוכנים להכיר בריבונותה של צפון קפריסין.
ממשל ופוליטיקה
בחלק היווני - בראש החלק היווני עומד נשיא עם שלל סמכויות. נשיא קפריסין נבחר אחת לחמש שנים בבחירות כלליות. הנשיא הנוכחי, משנת 2023, הוא ניקוס כריסטודולידיס. בבית הנבחרים חברים 56 נציגים הנבחרים בבחירות יחסיות, ושלושה מושבים נוספים שמורים למשקיפים נציגי המיעוטים הארמני, המרוני והקתולי. 24 מושבים שמורים לטורקים, אך הם לא מאוישים מאז 1964. כל מדינות העולם, למעט טורקיה, מכירות בחלק היווני כשלטון החוקי והרשמי בקפריסין. לקפריסין מספר נציגויות דיפלומטיות.
מבחינה אדמיניסטרטיבית, קפריסין מחולקת ל-6 מחוזות ועיר. כל מחוז מחולק למספר נפות.
בחלק הטורקי – בראש החלק הטורקי עומד נשיא בעל שלל סמכויות. בבית הנבחרים של החלק הטורקי ישנם 50 פוליטיקאים. ממשלת החלק הטורקי אינה מוכרת על ידי אף מדינה, פרט לטורקיה, וכמו כן אינה מוכרת על ידי האו"ם.
צבא
ממוזער|דגל המטה הכללי של המשמר הלאומי ובמרכזו גם הסמל
ממוזער|ספינה של משטרת החופים של קפריסין
המשמר הלאומי של קפריסין הוא הצבא הקפריסאי-יווני, הוא כולל כוחות יבשה, אוויר, ים וגם כוחות מיוחדים. הגיוס הוא חובה לגברים המגיעים לגיל 18 למשך כ-14 חודשים, ומשרתים בו כ-20,000 בשירות חובה, לאחר שירות החובה המשרתים ממשיכים בשירות מילואים תדיר במשימות שונות ואימונים לצורך שמירה על כשירות בדומה לצבאות חובה אחרים באירופה, דוגמת צבא שווייץ.
צבא קפריסין מקיים שיתוף פעולה הדוק עם הכוחות המזוינים של יוון וצה"ל. יוון מחזיקה בדרך קבע כוחות על האי.
בחלק הטורקי תקף חוק שירות חובה בצבא למשך שנתיים וחודשיים.
כלכלה
כלכלת קפריסין התבססה בעבר על גידולים חקלאיים כגון שעורה, חיטה, הדרים, גפנים, זיתים, תפוחי אדמה, ירקות ופירות וצאן. החקלאות היא עדיין ענף משמעותי בכלכלת הכפרים, אבל היא סובלת ממחסור במים, מתחרות עולמית מצד מדינות העולם השלישי, ומנטישת הצעירים את הכפר לטובת העיר. מלבד חקלאות ניתן למצוא בכפרים גם תיירות כפרית ותעשייה זעירה.
כיום נסמכת כלכלת קפריסין באופן משמעותי על תיירות מאירופה. מיליוני תיירים זורמים בכל שנה לאי כדי ליהנות מחופי הים שלו בתקופות האביב, הקיץ והסתיו, ומאתרי הסקי בהרי הטרודוס בחורף. באי יש גם שרידים ארכאולוגיים מהתקופה היוונית, ובתי נופש והבראה שנבנו בתקופה שבה היה האי תחת שלטון בריטי. באי יש גם תיירות המקושרת ל"תעשיית חתונות" היות שזוגות רבים הנתקלים בקשיים להתחתן בארצם מתחתנים באי, ביניהם יהודים שאינם מעוניינים או יכולים להנשא ברבנות בישראל מסיבות כלשהן.
הייצוא מהחלק הטורקי כולל בעיקר ירקות ופירות, בעוד שהיצוא מהחלק היווני כולל גם תפוחי אדמה, הדרים, חרובים, יין, פירות וירקות, ביגוד, מוצרי עור ותרופות.
בשנת 2003 התקבלה קפריסין לאיחוד האירופי. ב-1 בינואר 2008 הפכה קפריסין למדינה מן המניין בגוש האירו. שער החליפין הרשמי שנקבע להמרה לאירו הוא 1.71 אירו ללירה קפריסאית אחת.
במרץ 2013 פרץ המשבר הכלכלי בקפריסין, בהשפעת משבר החוב האירופי, ובמסגרתו התמוטט בנק לייקי (Laiki Bank), הבנק השני בגודלו בקפריסין, במה שהוביל משבר בנקים חמור ולאובדן מזומנים רב.
גאוגרפיה
ממוזער|תמונת לוויין של קפריסין
ממוזער|סכר ומאגר Asprokremmos. קפריסין הקימה סכרים קרוב לשפך נחליה לים על מנת להתמודד עם המחסור במים
ממוזער|סכר ומאגר Asprokremmos בצילום מהאוויר
קפריסין ממוקמת באזור הצפון-מזרחי של הים התיכון, בין אירופה, אפריקה ואסיה. האי קפריסין הוא האי השלישי בגודלו בים התיכון אחרי סיציליה וסרדיניה; הוא משתרע על שטח של 9,251 קמ"ר, ושוכן 65 ק"מ דרומית לטורקיה, 96 ק"מ מערבית לסוריה, 385 ק"מ צפונית למצרים וכ-980 ק"מ דרומית-מזרחית לאתונה. מרחק קפריסין מישראל הוא פחות מ-240 ק"מ בנקודות הקרובות, בקרבת האי קיימים איים קטנים לא מאוישים כיום אך היו מאוישים בעבר דוגמת ירוניסוס וקאקוסקאלי.
שטח החלק היווני של האי הוא 5,916 קמ"ר, ושטח החלק הטורקי של האי הוא 3,335 קמ"ר. רוב שטח קפריסין הוא הררי. לחופי האי משתרעת רצועת חוף צרה שמתרחבת לכיוון מזרח האי.
16% משטחי האי מנוצלים לצורכי חקלאות, 1% מהשטחים למרעה ו-14% מהשטחים הם יערות וחורש.
אקלים
האקלים בקפריסין הוא נוח, וכולל קיץ חם ויבש וגשמים קלים בחורף. ישנם כ-300 ימי שמש בשנה. הטמפרטורה מגיעה בחודשים יולי ואוגוסט ל-30 מעלות צלזיוס בחוף ול-38 מעלות בפנים הארץ. עונת הגשמים מתחילה בחודש נובמבר ומסתיימת באפריל. גשמים כבדים יותר יורדים בין דצמבר לפברואר. החודש הקר ביותר הוא ינואר. הטמפרטורה הממוצעת בניקוסיה בינואר היא 15 מעלות צלזיוס. כמות המשקעים בעמק המרכזי של האי היא 250–400 מ"מ, וכמות המשקעים באזורי החוף וההרים מגיעה לכ-600–1000 מ"מ בשנה.
הרים
שני רכסי הרים חוצים את האי מכיוון מזרח למערב: רכס הרי הטרודוס ורכס הרי קירניה. בין רכסי ההרים שוכן מישור מסאוריה, המשמש אזור חקלאות עיקרי. הרי הטרואודוס ממוקמים בדרום-מערב, ובהם הפסגה הגבוהה באי, הר אולימפוס, המגיע בפסגתו ל-1,952 מטר. רכס הרי קירניה משתרע לאורך החוף הצפוני; אחד מהריו ידוע בשם פנטאדקטילוס. בצד צפון-מזרח מזדקר מהאי חצי-האי קרפאז, הידוע בשמו העממי "ידית המחבת". החופים סביב האי בחלקם סלעיים ובחלקם חוליים.
תחבורה
מבחינה תחבורתית, קפריסין נשענת על המורשת הבריטית: הנהיגה היא בצד שמאל של הכביש. כבישים מהירים מחברים את הערים המרכזיות באי (ניקוסיה, איה נאפה, לרנקה, לימסול, פאפוס). הנסיעה בכבישים אינה כרוכה בתשלום.
מערכת התחבורה הציבורית אינה מפותחת. קיימים מספר קווי שירות בין הערים המרכזיות; מלבדם, התחבורה הציבורית נשענת בעיקר על מוניות. לקפריסין אין מערכת רכבות.
ברפובליקה שני נמלי תעופה בינלאומיים. שדה התעופה הראשי, נמל התעופה הבינלאומי בלרנקה נמצא ליד העיר לרנקה, ואליו מגיעות רוב הטיסות לאי. שדה התעופה השני, נמל התעופה הבינלאומי פאפוס נמצא ליד העיר פאפוס, ואליו מגיעות בעיקר טיסות שכר.
תיירות
ממוזער|חוף באיה נאפה. מדי שנה באים לאי מיליוני תיירים כדי ליהנות מחופיו.
חלק נכבד מהתוצר הלאומי בקפריסין נשען על ענף התיירות. מדי שנה מגיעים לאי כ-2.4 מיליון תיירים, התורמים כחמישה מיליארד דולר לתל"ג ותעסוקה לכ-115,000 עובדים. התיירות היא בעיקר תיירות נופש, הנשענת על החופים הארוכים והנקיים של האי. עונת התיירות היא בעיקר העונה החמה (אביב, קיץ ותחילת הסתיו), ובחורף מתרוקן האי ומלונות רבים נסגרים לחלוטין. רוב התיירים הם תיירים בריטיים. אך גם תיירים ממדינות אחרות מרבים להגיע, ובכללם ישראלים רבים.
אזורי הנופש העיקריים הם אזור איה נאפה, המאופיין בעיקר במלונות פשוטים וקהל צעיר, אזור לימסול המאופיין בבתי מלון יוקרתיים ואזור פאפוס אשר מתאים למשפחות ולקהל הנופשים הכללי. באזור לאצ'י ניתן למצוא כפרים שלוים עם מלונות ביתיים, ולצידם את מלון Anassa המפורסם והאהוב על ידוענים בריטיים רבים כגון פול מקרטני, אלטון ג'ון ורבים אחרים.
תיירות סיור וארכאולוגיה מועטה יחסית בקפריסין.
החלק הטורקי מפותח פחות מבחינה תיירותית, אך מכיל בתי הימורים, הנעדרים מהצד היווני, והמהווים אבן שואבת כשלעצמם.
בשנים האחרונות, חלה ירידה במספר התיירים המגיעים לקפריסין, כתוצאה מתחרות ממדינות אחרות באזור. כתוצאה מכך פתח משרד התיירות הקפריסאי בקמפיינים במדינות שונות, לצורך עידוד התיירות. בשנת 2008 הוקצבו לצורך כך כ-20 מיליון אירו. מדינות היעד העיקריות הן בריטניה, גרמניה ורוסיה. מדינות נוספות הנכללות בקמפיין הן מדינות נוספות באירופה, במזרח אירופה, מדינות ערב וכן ישראל.
תרבות
שפה
עם הקמתה של הרפובליקה של קפריסין ב-1960, נקבעו בחוקה השפות הטורקית והיוונית כשפות רשמיות בכל קפריסין. רוב הטורקים הבינו יוונית או דיברו יוונית ברמה בסיסית לפחות, אך מנגד – רוב היוונים בקפריסין לא-דיברו ולא-הבינו טורקית. השפה האנגלית, אף שלא הוגדרה שפה רשמית, שימשה שפת-עבודה ברבות מהרשויות, כדי להתגבר על המחסום הלשוני בין הקהילות וכדי לא לתת עדיפות לשפתה של קהילה מסוימת. כמו כן השפה האנגלית המשיכה לשמש באזורים האקס-טריטוריאליים שנותרו בשליטת צבא בריטניה לפי ההסכם שהביא לעצמאות. עם פיצול האי לקפריסין הטורקית ולקפריסין היוונית, השתנתה המדיניות הלשונית: ברפובליקת קפריסין (החלק היווני) נשמר הסעיף בחוקה שמגדיר שתי שפות רשמיות, אולם השימוש בטורקית פחת וכמעט נעלם. כיום הטורקית משמשת בחלק היווני באופן סמלי, בעיקר כדי לבטא את תביעתה של רפובליקת קפריסין לריבונות גם על החלק הטורקי של האי. ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין הוגדרה רק הלשון הטורקית, כשפה רשמית. בצד הטורקי אין כמעט צעירים המבינים יוונית, כיוון שמאז הפילוג לא היה כמעט מגע בין חלקי האי, וגם לימודי היוונית בבתי הספר נפסקו. השפה האנגלית עדיין נפוצה ומובנת בכל האי, אולם מאז פיצול האי נעשית עבודת הרשויות ביוונית בחלק היווני ובטורקית בחלק הטורקי, בעוד האנגלית משמשת לתקשורת בינלאומית, באזורים הנשלטים על ידי האו"ם או הצבא הבריטי, או במגעים בין שני חלקי האי אם וכאשר הם מתקיימים (מגעים כאלה היו נדירים, אולם הם מתרבים מאז הניסיון לאיחוד האי ב-2003). בצד היווני מותר להשתמש באנגלית לשם ביצוע פעולות משפטיות שונות כגון ניסוח חוזים, והיא משמשת גם בבנקאות, בטלקומוניקציה ועוד.
הן הניב היווני והן הניב הטורקי המדוברים בקפריסין שונים במידה ניכרת מהיוונית והטורקית המדוברות ביוון ובטורקיה. הקהילות הקפריסאיות שומרות על זיקה לארצות-האם, כך שהשפות המשמשות במערכות החינוך ובתקשורת הפורמלית הן השפות בצורתן המקובלת ביוון ובטורקיה, אך בחיי היומיום משמשים הניבים המקומיים. מצב זה דומה למצב של דיגלוסיה. ליוונים ולטורקים הקפריסאים אין בעיה להבין את הניבים המדוברים בארצות-האם, אולם דוברי השפות מארצות-האם מדווחים לעיתים קרובות על קשיים בהבנת הניבים המדוברים בקפריסין. בחלק הטורקי של קפריסין התיישבו כמה עשרות אלפי טורקים מטורקיה, והם דוברים טורקית בניבים הנפוצים בטורקיה עצמה.
מאכלים
המאכל הלאומי בקפריסין היוונית הוא גבינת החלומי. גבינה זו, אשר מופקת מערבוב חלב כבשים ועזים, מוגשת במסעדות קפריסאיות רבות. הגבינה מוגשת קלויה על הגריל, כמנה ראשונה בצמוד לסלט יווני (ירקות חתוכים גס בשמן זית עם תבלינים וגבינת פטה). שאר המטבח הוא יווני בעיקרו, ומורכב מסופלאקי (או סובלאקי), מוסאקה, ותבשילי קדרה. הקינוח המסורתי הוא פירות מסוכרים. כמו כן, מקובל לסיים את הארוחה בשתיית קפה טורקי.
דמוגרפיה
אוכלוסיית קפריסין מונה 1,207,489 תושבים. תושבי קפריסין היוונים מהווים את הקהילה האתנית הגדולה ביותר, המהווה 77% מהאוכלוסייה. עיר הבירה היא לפקוסיה, הידועה בשמה האנגלי ניקוסיה, והיא מונה כ-313,000 תושבים. השפות הרשמיות הן יוונית וטורקית. צפון קפריסין היא רפובליקה עצמאית דה פקטו, שאוכלוסייתה מונה 18% מאוכלוסיית האי, ובה הטורקית היא השפה הרשמית.
חלוקה על בסיס קבוצות אתניים:
קפריסין היוונית: כ-95% יוונים, 2% טורקים.
קפריסין הטורקית: כ-98% טורקים, 2% יוונים.
כלל האי: 77% יוונים, 18% טורקים, 5% אחרים.
חלוקה על בסיס דתות:
קפריסין היוונית: 94% נוצרים-יוונים-אורתודוקסים, 2% מוסלמים.
קפריסין הטורקית: 97% מוסלמים-סונים, 2% נוצרים-יוונים-אורתודוקסים.
כלל האי: 77% נוצרים-יוונים-אורתודוקסים, 18% מוסלמים, 5% אחרים (בעיקר נוצרים-מרונים ונוצרים-ארמנים).
תוחלת החיים היא 81 שנים, וממוצע הילודה הוא 1.3 צאצאים לאישה.
ראו גם
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין – נודעת גם לחלופין בשמותיה המקוצרים קפריסין הטורקית או צפון קפריסין
מדינות שההכרה בהן מוגבלת
הים התיכון
מדינות אגן הים התיכון
החי בים התיכון
עכבר קפריסין
היסטוריה של קפריסין
מלחמת יוון–טורקיה
קפריסין הבריטית
ניקוסיה – עיר הבירה של קפריסין היוונית
הקו הירוק (קפריסין)
יהדות קפריסין
מרד התפוצות
יחסי ישראל–קפריסין
לקריאה נוספת
הזריחה מאת ויקטוריה היסלופ. הוצאת ידיעות אחרונות, 2015: המערכה על האי בין יוון לטורקיה.
קישורים חיצוניים
אודי רן, סקירה כללית על קפריסין, אתר הספרייה של מט"ח
תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל 1961–1967, כרך 1 חלק שני: יחסי ישראל – קפריסין, 1967-1961, באתר ארכיון המדינה
הפלישה הטורקית לקפריסין, באתר ארכיון המדינה
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:איים בים התיכון
קטגוריה:איים מחולקים
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:מדינות החברות במועצת אירופה
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי
קטגוריה:מדינות החברות באיחוד האירופי
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1960
קטגוריה:מדינות אסיה
| 2024-10-19T07:28:38
|
שבת
|
שמאל|ממוזער|260px|נרות שבת, חלות מכוסות וגביע קידוש.
260px|ממוזער|שתי חלות מכוסות
260px|ממוזער|שמאל|שבר מחורבת עוצה של כן לנר שבת שעליו חרותה המילה "שבת" נמצא בשכבה 8, מתוארך לשנים 340–410 לספירה
ביהדות, הַשַּׁבָּת היא יום של קדוּשה, שביתה ממלאכה ומנוחה, והמועד הראשון במועדים הקבועים מהתורה. המועד חל באופן קבוע מדי שבעה ימים, ביום השביעי שבשבוע. תחילת השבת היא בערבו של יום שישי לאחר שקיעת החמה זמן הקרוי "ליל שבת", וסיומה הוא בערב למחרת, עם צאת הכוכבים – זמן הקרוי "מוצאי שבת".
ביהדות נחשבת השבת למועד המקודש ביותר, מעל יום כיפור ואחרים.
שמירת שבת היא אחת המצוות המרכזיות ביהדות; לפי המדרש, השבת הראשונה ניתנה לאדם ביום היבראו, ושמירתה שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. לדברי סדר עולם, פרק ה', השבת הראשונה ששמרו עם ישראל בצאתם ממצרים הייתה ביום כ"א באייר. לדברי ה, השבת הראשונה הייתה בכ"ב באייר.
השבת מסמלת ביהדות את בריאת העולם בידי אלוהים, וקדושתה קבועה מאז בריאת העולם על ידי אלוהים, ובשונה מחגי ישראל, אינה תלויה בקידוש החודש שנעשה בידי בית הדין. טעמי המצוות והמנהגים המיוחדים לשבת מקורם בציווי המקראי לקדש יום זה ולשבות בו ממלאכה, כמעשה האל אחר השלמתו את הבריאה בששת ימי בריאת העולם, וממספר מקורות בתנ"ך. השבת אינה משמשת רק למנוחה ולהימנעות מעשיית מלאכה, וכבר בתקופת התנ"ך נתפסה כיום של קדושה, עונג, התרוממות הנפש, וזמן להאתספות הציבור לצורך דברי קדושה (אולי לימוד תורה). על פי ספר הכוזרי שמירת השבת היא הודאה מעשית בבריאת העולם, מחזקת את האמונה היהודית, ומקרבת את האדם לבורא העולם יותר מפרישות ונזירות גופנית, בעוד אי שמירתה גורמת להיחלשות האמונה.
בחילול השבת רואה התורה חטא חמור שהעונש על עשייתו במזיד בפני עדים שהתרו בו הוא מוות בסקילה, שנחשבת לחמורה מבין ארבע מיתות בית דין. או עונש כרת במקרה שחילל שלא בפני עדים, ואם חילל בשוגג חייב קרבן חטאת.
הרעיון של יום מנוחה קבוע היה נפוץ בעת העתיקה אצל עמים רבים, ואף השפיע על דוקטרינות סוציאליסטיות שונות לפעול לקיצור אורך יום העבודה ושבוע העבודה. בישראל נקבע יום השבת כיום מנוחה רשמי.
מקורות השבת ביהדות
שמאל|ממוזער|260px| בפפירוס נאש, המאה השנייה לספירה
השבת מוזכרת בתורה בתחילת ספר בראשית. לפי המקרא, ביום זה נשלמה בריאת העולם ואלוהים שָבַת מכל מלאכתו, ועל כן התברך והתקדש יום זה:
מצוות שמירת השבת היא מרכיב מרכזי ביהדות, מכמה היבטים: העונש על חילול שבת העונש החמור ביותר שיש במקרא – סקילה, יותר מהעונש על חילול יום כיפור. המחלל את השבת (בפרהסיה) שווה לגוי שעובד עבודה זרה ויינו יין נסך. מצוות השבת מופיעה במקרא שמונה פעמים, כשהאזכור המרכזי מופיע בעשרת הדיברות במצווה הרביעית:
בשבעה עשר מספרי התנ"ך מופיעות לא מעט התייחסויות לשבת, ובהן חזרה על ציווי שמירת השבת וביאורים פרטניים יותר של המצווה הכללית, כאשר ספר שמות וספר ויקרא מביאים את מרבית הדברים. מקור חשוב נוסף נמצא בספר ישעיהו: שממנו לומדים את מצוות עונג שבת ומצוות נוספות. חשיבותה הגדולה של השבת גרמה לעדת היחד להשתמש בלוח שנה מיוחד שבו כל תאריך חל ביום קבוע בשבוע, וכך לא נתקלים בבעיית חגים שחלים בשבת.
השבת נידונה גם במשנה ובגמרא, כאשר מסכת שבת מוקדשת כולה לעיסוק בדיני שבת. מסכתות נוספות, כגון מסכת עירובין, מסכת מנחות ואחרות, מתייחסות אף הן לדינים הקשורים בשבת. עד לכתיבת המשנה נשמרו והועברו הלכות השבת כחלק ממסורת תורה שבעל-פה, שנמסרה לעם ישראל במעמד הר סיני. רק כת קומראן כתבו קובצי הלכות, המופיעים בספר ברית דמשק ובעוד ממגילות מדבר יהודה. עם כתיבת המשנה העלו חז"ל על הכתב הלכות ודיונים העוסקים בשבת.
במסורת ובאגדה מתוארת השבת כיום שבו נח כל היקום, אף החי הצומח והדומם. רעיון זה מופיע בהקשרים שונים: כך מסופר כבר בתורה כי בהיות עם ישראל במדבר, לא ירד המן בשבת וביום שישי קיבל העם 'לחם משנה' ליום השבת, מאכל משובח אף יותר מזה שניתן בימות החול; הגמרא מספרת על פרה של יהודי צדיק שנמכרה לנוכרי, וסירבה לחרוש בשבת כדי להמשיך לשמרה; ב מסופר כי ישנו נהר מופלא, ששמו סמבטיון, אשר שומר את השבת; ושלל דוגמאות נוספות מעין אלו, המתארות בעלי חיים, צמחים, ואף מחוזות, כמו הגיהנום, השובתים בשבת, ואחרים המתעוררים, מתהדרים ומתעלים, כעץ החיים וכלל הנשמות או רוח שכינה ועדנה הנושבת ביום זה מן העולם הבא אל עולמנו.
רעיונות מרכזיים
השבת נתפסת כביטוי לאמונה במעשה בראשית ועל כן אמרו עליה חז"ל: וכן, . בצד היותה המצווה הראשונה שניתנה לאדם ביום היבראו, למצוות זכירת יום השבת והבדלתו מימות החול כמה נימוקים עיקריים, המופיעים ברובם בנוסח הקידוש:
זכר למעשה בראשית: יום השבת מזכירנו את סדר הבריאה האלוהי ואת יום הבריאה השביעי, שבו שבת האל מכל מלאכתו ואשר בו שרתה ביקום שלמות ומנוחה מוחלטת. השבת במקורות מכונה אף בשם 'שבת בראשית'. מצוות זיכרון השבת ושמירתה, על כן, מטמיעה את האמונה בבריאת העולם על ידי האל ובשלמות היקום הבראשיתי, ומקרבת את עם ישראל אל אלוהיו בצוותה אותו לנהוג כדרך הבורא, למצוא את צלם אלוהיו ואת ייעודו.
זכר ליציאת מצרים: הטמעת זכר יציאת מצרים בעם ישראל, למען חיזוק האמונה בישועת השם ולמען חיובו לנהוג חסד וצדק בזולתו. כנאמר ב: . על ידי שמירת קדושת השבת תזכור שה' הוציא אותך ביד חזקה מעבדות מצרים.
אות לברית עם עם ישראל: בהיותה אחת מן המצוות שנקבעו בעשרת הדיברות, במעמד חידוש הברית בהר סיני, שמירת השבת היא חלק מהותי בחידוש החוזר של הברית בין ה' לעם ישראל ותזכורת להיותם העם הנבחר, כנאמר ב: .
יום מנוחה שוויוני: מיסוד יום מנוחה לשומרי התורה ולכל בני חסותם, כמובהר ב: "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ..." השבת נועדה לשפר את מצבו של האדם באשר הוא, וביסודה רעיון חירות האדם ושוויונו. השבת נועדה לאפשר לכל אדם, גם לפועל קשה היום, ולעבד ולאמה בימי קדם, יום מנוחה שבועי שבו יוכלו להתפנות מעמלם ולמצוא שוב את חירותם. בנוסף לשחרור האדם, יום השבת עניינו גם שחרור בעלי החיים והצומח המשרתים את האדם, ולמעשה היקום כולו: "על המנוחה מן העבודה בשבת מתענגים כל העבדים וכל הבהמות שהטבע יעדם לשרת את בני האדם וכל האילנות והנטיעות למיניהם. הכל חופשי ועזוב לנפשו ביום זה."
טעם עולם הבא: לפי תפיסת היהדות, השבת מעניקה תוכן ומשמעות לכל ימות השנה ובה יתר שכינה ונשמה. "מי שיודע לקלוט את קדושתה של השבת ולהתרומם על ידה למנוחה לקדושה ולטהרה, וזוכה לנשום את הנשמה היתירה בשבת. והשבת מרוממת אותו לכל ימי השבוע." ספרות חז"ל, המסורת והאגדה מספרות שביום השבת נושבת מן העולם הבא אל העולם הזה רוח התעוררות ושכינה רבה, ושובת אף הגיהנום וכלל הנפשות השוהות בו משוחררות לצאת אותו עד צאת השבת. השבת לפי תפיסת היהדות היא הזיכרון היחיד שנותר מן המצב שלפני יציאת גן העדן. אמונה זו בכוחה וטעמה הקסום של השבת מוסיפה לשמירתה ממד של גאולה והשבת נפש לכל הבריאה. רעיונות אלו השפיעו רבות על מנהגי השבת של תנועת החסידות והקבלה, והביאו אותן להאריך את השבת ככל הניתן, מעבר לזמנים המקובלים ליציאתה.
מצוות השבת
מצוות השבת נועדו בכללן לייחד את השבת מימות החול בשלושה אופני התקדשות: מעשה, דיבור ומחשבה, ובכך לשחרר את האדם והבריאה כולה מכל מלאכה וצער, ולהשרות תחתם חירות, עונג, הרמוניה ורוממות רוח, ומעל לכל קדושה. בספר הזמנים של משנה תורה מפורטות מצוות השבת:
שמאל|ממוזער|260px|חלה ונרות שבת.
בנוסף מציינת התורה מצוות נוספות הקשורות בשבת, כגון הקרבת קרבן מוסף שבת וכדומה. פרטי מצוות עשה ואל תעשה העוסקות בשבת, ותקנות וגזרות חז"ל, נשמרו והועברו כחלק מן התורה שבעל פה, והיוו חלק משמעותי מן המסורת שנהג עם ישראל.
היהדות האורתודוקסית והקונסרבטיבית של ימינו ממשיכות מסורת זו, בעוד היהדות הרפורמית נוטה להדגיש את מצוות העשה (לקדש, לכבד ולענג) ומציעה לפרט לבחור בפעילויות המייחדות את יום השבת, מקדשות אותו, מעוררות בו את האמונה ותורמות לרוח השבת או לקירובו לעם היהודי.
שביתה
כדי למסד את מצוות התורה על שביתה בשבת, קבעו חכמים איסורים שונים המכונים "שבות", שעניינם עידוד השביתה ממלאכה. וענינו הוא, כי גזירות ותקנות חז"ל על מלאכות דאורייתא בשבת נחלק לד' חלקים האחד הוא עניין גזירה 'שמא' יבוא לידי איסור דאורייתא כדוגמת האיסור לרכב על גבי בהמה בשבת גזירה שמא יבוא לתלוש עץ, על מנת להנהיג את הבהמה.
השני הוא איסור מחמת פעולה ה'דומה' למלאכה דאורייתא אסרו חז"ל כגון איסור רדיית דבש מכוורת, מכיוון שזו פעולה הדומה לתלישה האסורה בגין מלאכת קוצר, שהיא אחת מל"ט מלאכות שבת.
השלישי הוא גזירת דרבנן על פעולות הנראות לאדם זר כאילו עבר על איסור תורה והוא הנקרא 'מראית העין' כגון איסור תליית בגד רטוב על חבל לייבשו משום שנראה לאדם זר כאילו כבסו את הבגד בשבת, ואיסור כובס הוא אחד מל"ט מלאכות שבת.
הרביעי הוא איסור דרבנן מחמת זלזול ב'כבוד שבת' כגון איסורי הכנה משבת לחול, וכן איסור טירחא יתירה בשבת, וכן איסור משום אוושא מילתא, הוא מחמת פעולות המזלזלות בכבוד השבת, משום שפעולות אלו נעשות בעיקר לצורך חול.
כמו כן, כדי לקיים את מצוות התורה לשבות, ציוו חכמים לכבד את השבת ולהתענג בה. מצוות אלו באות לידי ביטוי בלבישת בגדים מיוחדים, עריכת סעודות חגיגיות, והתעסקות בכל פעילות המביאה עונג. יום השבת מוקדש לתפילה בציבור, לשמיעת קריאת התורה והפטרה, ובכלל לחיזוק הרוחניות שנשחקה במהלך ימות החול. כמו כן נקראת השבת בתורה 'מקרא קודש'. אחת מהלכות השבת, היא מצוות הבציעה על לחם משנה שבאה להצביע על העונג המיוחד בשבת ועל הביטחון בה'.
איסור מלאכה
התורה אוסרת עשיית מלאכה בשבת, וכן יציאה חוץ לתחום כמו שכתוב: "אל יצא איש ממקומו". אך מציינת רק חלק מן המלאכות האסורות ומותרות בשבת. המלאכה היחידה שאיסורה מפורש בתורה היא הבערת אש. מלאכה נוספת שאיסורה אינו מפורש בפסוקים, אבל הוא נלמד מהם בתלמוד, היא הוצאה מרשות לרשות. כמו כן, לפי דעת רבי ישמעאל גם איסור חרישה וקצירה מפורש בתורה.
מלבד זאת, מסופר בתורה על אדם שנהרג בשל קישוש עצים בשבת. המקושש מוצג כאדם הראשון אשר נענש ונידן לגזר דין מוות בשל שחטא וקישש עצים בשבת. הוא נתפס בעת המעשה והובא בפני משה להשפט. מכיוון שבהלכה לא הוזכר מה הדין, רק מאוחר יותר על פי צו האלוהים הוחלט כי יוצא להורג בסקילה. נאמר כי ראשית התרו בו וגם משהמשיך לעסוק בפועלו - נשפט, ולכן נכתב "ויקריבו אותו המוצאים אותו" - מה שמלמד שקודם הזהירו אותו. בתלמוד הבבלי מובאת מחלוקת אמוראים מה הייתה המלאכה שהמקושש ביצע ובגללה הוא נסקל: טלטול ברשות הרבים, תלישה, או עימור.
בספרי הנביאים מצוינות מספר מלאכות אסורות נוספות, בהן, נשיאת משא, גם על גב חמור, קניית מרכולות מן הגויים והכנת יין, והקביעה כי שבת נועדה 'לעונג'.
ספר אדם וחוה, אחד מהספרים החיצונים, מציין כי בשבת אין להתאבל, ויש להימנע ככל שניתן מצער ועוגמת נפש.
במשנה צוינו ל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת, בהתבססם על המלאכות שהוצרכו להקמת המשכן, שנאסר לבנותו בשבת. בצד 39 מלאכות האב, קבעו חכמי המשנה כי יש להתאים כל מלאכה אחרת למלאכת האב הקרובה לה ולנהוג בה כתולדה של זו. תולדה ומלאכת אב נחשבות כאסורות באותה המידה.
ספר ברית דמשק אוסר על הקרבת קורבנות בשבת מלבד הקורבנות המיוחדים לשבת. חז"ל התירו להקריב כל קורבן שזמנו קבוע.
חשמל בשבת
עם ההתפתחות הטכנולוגית בעידן המודרני ותפוצת השימוש בחשמל לתאורה, חימום והפעלת מכשירים חשמליים שונים, נדרשה הכרעה בעניין השימוש בחשמל בשבת. השימוש במכשירים שעניינם חולין נחשב לפסול. אך בעניין הכולל של השימוש בחשמל ודרכי השימוש בו, כמו גם בהתייחסות לשימוש במכשירים ספציפיים, נמצאו רבנים חלוקים בדעותיהם ובפסיקותיהם. היו שהגדירו את השימוש בחשמל כחילול שבת, אם כביצוע מלאכת מבעיר, מלאכת מכה בפטיש או (לדעת החזון איש) מלאכת בונה. בהקשר של שימוש בטלפון בשבת עלה חשש ל"מוליד" מתקנות החכמים. לנגד עיני שומרי השבת והפוסקים עמד גם עניין עבודת יהודים בחברות החשמל המספקות אותו והתלות במכשירים החשמליים בבחינת פיקוח נפש.
למרות האפשרות להסתפק בהפעלה מוקדמת של מכשירים חשמליים, קודם לכניסת השבת, ולהותירם פועלים עד צאת השבת, או באמצעים שונים המאפשרים הפעלה אוטומטית, נותרו מחלוקות בעניין וקבוצות שונות נוהגות בהם באופן שונה ומגבילות את השימוש בהם באופן שונה. בין המכשירים הנידונים נמצאים אמצעי תאורה וחימום ביתיים, מחם, פלטת שבת, מעלית שבת, מזגן אוויר ואחרים.
מהלך השבת
שמאל|ממוזער|260px|הדלקת נרות בכל בית מציינת את כניסת השבת.
ממוזער|שמאל|260px|חלה מונחת על צלחת הגשה לשבת שעליה כתוב "זכור את יום השבת לקדשו"
ליום השבת הדתי סדר קבוע מתחילתו ועד סופו. להלן כמה מעיקריו:
הדלקת נרות שבת - השבת הביתית נפתחת בהדלקת נרות שבת ובברכה עליהם, זמן מסוים קודם לשקיעת החמה ביום שישי. הארת הבית בליל שבת נחשבת מצווה ומטרתה, בין היתר, ליצור אווירה נעימה ולהשרות שלום. נהוג שהאישה מדליקה את הנרות ובכך מקבלת את השבת (כלומר החל מהדלקת הנרות, האישה אסורה בעשיית המלאכות האסורות בשבת), אך החובה חלה גם על גברים השובתים לבדם.
קבלת שבת - תפילת השבת נפתחת באמירת 'לכו נרננה' ומזמורים נבחרים אחרים מספר תהילים, טקס מאוחר יחסית שתיקנו מקובלים בצפת, במאה ה-16, ופשט בתפוצות ישראל יחד עם שירת הפיוט 'לכה דודי'. לאחר טקס קבלת השבת מתפללים תפילת ערבית של שבת, השונה מהתפילה של ימות החול ומכילה בחובה את גרעין הקידוש של ליל השבת.
קידוש וסעודת ליל שבת - הקידוש הוא ברכה הנאמרת בליל וביום השבת על כוס יין או על פת (אם חסר יין), יחד עם אזכור פסוקים על השבת מן המקרא. הקידוש מהווה את קיום מצוות זכירת השבת. הקידוש הוא טקס הנערך לפני תחילת סעודת ליל שבת במעמד כל בני הבית. לאחריו מברכים על לחם משנה, שתי כיכרות לחם שלמות, כזכר למן. ויש שנהגו על י"ב לחמים. כיום נוהגים לברך על חלות.
עונג שבת - חלק מהותי מתוכן השבת קשור למצווה להתענג על החומריות ולקדש אותה, ולכן מצווה בשבת לסעוד שלוש סעודות, לנוח ואף לקיים יחסי אישות.
תפילת שחרית של שבת - תפילה הכוללת תפילת שחרית חגיגית, עם הוספת מזמורים מהתהלים, קריאה בתורה בפרשת השבוע (ראו גם להלן), הפטרה, ותפילת מוסף.
קידוש יום השבת - ברכת הגפן על כוס יין, בכוונה לשם קידוש. והמנהג הוא לומר פסוקים מעניין שבת. קידוש היום נקרא קידושא רבא, אף על פי שאינו הקידוש העיקרי בשבת, והוא מלשון סגי נהור.
סעודת יום שבת - סעודה אשר נערכת לאחר סיום תפילת מוסף וכוללת בתחילתה קידוש קצר.
תפילת מנחה של שבת - תפילת מנחה בנוסח מיוחד לשבת יחד עם קריאה קצרה בתורה. מהסדר של שבת הבאה.
סעודה שלישית - ההלכה מחייבת לאכול בשבת שלוש סעודות, אחת בערב ושתיים ביום. צריך להתחיל את סעודה שלישית אחרי זמן מנחה ונהוג להתחיל את הסעודה השלישית זמן מה לפני שקיעת החמה, המבשרת את סיומה של השבת והתחלת ימי החול. בסוף הסעודה נהוג לשיר שירים שקטים המכונים "שירי נשמה".
הבדלה - טקס המסמן את סוף השבת ושתפקידו "להבדיל בין קודש לחול" - בין השבת לימות החול. רק לאחר ההבדלה ניתן להתחיל בעיסוקי השבוע הרגילים האסורים בשבת. ההבדלה נערכת לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת, שהיא תפילת ערבית של ימות חול עם תוספות מעטות.
סעודה רביעית - נקראת גם סעודת מלווה מלכה. או סעודת דוד המלך. ויש הנוהגים לומר בה 'דא סעודתא דדוד מלכא משיחא'.
זמני השבת
ממוזער|שמאל|260px|הבדלה - הברכה על היין, תחריט על עץ מהמאה ה-14.
על-פי ההלכה המעבר בין יום ליום מתרחש סביב שקיעת החמה, ולכן זמני תחילת השבת וסיומה אינם קבועים, אלא משתנים במהלך השנה בהתאם לאורך היום. כיוון שהזמן שבין שקיעת השמש לבין צאת הכוכבים (בין השמשות) נחשב לזמן מסופק, והיות שהשבת היא מצווה מהתורה, שני זמני בין השמשות (שבתחילת השבת ובסיומה) נחשבים לחלק מהשבת, והשבת נמשכת כ־25 שעות - החל משקיעת החמה בסוף יום שישי, וכלה בצאת הכוכבים למחרת.
בדומה לשעת כניסת שבת, גם שעת מוצאי שבת תלויה בשקיעת החמה ('צאת הכוכבים' הוא זמן מסוים לאחר שקיעת החמה), ולכן היא משתנה על פי עונות השנה והמיקום על פני כדור הארץ. ישנן מספר שיטות הלכתיות לחישוב צאת הכוכבים, אך בישראל מקובל שזמן יציאת הכוכבים לגבי יציאת השבת חל כ-35 דקות לאחר שקיעת החמה, בשינוי מועט על פי עונות השנה. בארצות צפוניות יותר משך הזמן בין שקיעת השמש לצאת הכוכבים ארוך יותר וישנו גם שינוי מסוים בין עונות השנה. במקומות הקרובים יחסית לקטבים, שבהם קשה לקבוע את שעת צאת הכוכבים, בפרט בשיא החורף ובשיא הקיץ, נקבעים זמני השבת (כמו גם זמנים הלכתיים אחרים) באופן מלאכותי.
על פי חז"ל ישנה מצווה להוסיף לזמנה של השבת מיום שישי ומערב יום ראשון, מצווה הנקראת תוספת שבת. רוב הפוסקים קבעו להלכה את דין תוספת שבת, וכך נהוג גם כיום.
אורכה של תוספת הזמן לפני שקיעת החמה ביום שישי משתנה מקהילה יהודית אחת לאחרת לפי מסורות מקומיות. בישראל מקובלת כדרך כלל תוספת של 20 דקות, כאשר בחיפה נהוגה תוספת של 30 דקות ובירושלים (ובמקומות נוספים) האשכנזים נהגו תוספת שבת של 40 דקות קודם לשקיעת החמה. אך בני עדות המזרח לא נהגו בזה.
במוצאי שבת נהוג גם כן להמתין דקות אחדות אחר צאת הכוכבים, על מנת להראות שהשבת חביבה על שומריה ולכן הם אינם "מוציאים" אותה (כלומר עורכים הבדלה) מיד כשהדבר ניתן מבחינה הלכתית, אלא מאוחר יותר. בקרב החסידים נהוג להאריך את השבת עד לשעות הלילה המאוחרות.
ישנם המקפידים על יציאת השבת לפי שיטת רבנו תם, החלה 72 דקות לאחר השקיעה. ברוב הקהילות היהודיות בארצות הברית, בבריטניה, בבלגיה, בקנדה ובאוסטרליה, זמני יציאת השבת הרשמיים המופיעים בלוחות השנה היהודיים, נקבעים על פי שיטה זו.
דעה מחמירה נוספת היא שיטת בריסק, על פיה יש להמתין לצאת השבת 90 דקות לאחר השקיעה.
כניסת השבת ויציאתה תלויות במיקום על פני כדור הארץ, ועל כך אמר רבי יוסי: "יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי", ומפרש רש"י: "ממכניסי שבת בטבריא - מפני שהיא עמוקה ומחשכת מבעוד יום וסבורין שחשכה, וממוציאי שבת בצפורי שיושבת בראש ההר ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת".
תפילות השבת
בשבת נאמרות שלוש התפילות הרגילות ליום חול (תפילת ערבית, שחרית ומנחה) אך בנוסח ייחודי לשבת: תפילת ערבית של שבת, תפילת שחרית של שבת ותפילת מנחה של שבת. תפילות השבת כוללות חלקים הנאמרים בכל יום מימות השבוע בצד תוספות שונות כגון, פסוקי דזמרא בנוסח ארוך, ברכת יוצר אור ארוכה ועוד. שלוש תוספות סמליות קיימות בנוסח התפילות לשבת: בערבית של ליל שבת אומרים "אתה קדשת", בשחרית של שבת "ישמח משה" ובמנחה של שבת "אתה אחד". מאמרי תפילה אלו מסמלים את ג' השבתות היסודיות: "תפלת ערבית - כנגד שבת בראשית. תפלת שחרית - כנגד [שבת] מתן תורה... ותפלת מנחה - כנגד יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים בביאת הגואל."
גם נוסח תפילת העמידה של שבת שונה מזה הנהוג בימות חול: לפני תפילת העמידה אומרים "ושמרו בני ישראל את השבת..."; בתפילת העמידה עצמה תחת 19 ברכות נאמרת תפילה בת שבע ברכות בלבד, שהברכה האמצעית בהן היא ברכת קדושת היום - ברכה מיוחדת לשבת, בנוסח פיוטי, שמהווה בין היתר קיצור לתפילות שהושמטו; בסיום תפילת העמידה של ערבית אומרים "ויכולו השמיים והארץ" מכיוון שעל פי המדרש, כל האומר פסוקים אלה בערב שבת נחשב כשותף לקב"ה במעשה בראשית.
לאחר תפילת שחרית של שבת נהוג לקרוא פסוקים מן התורה והפטרה, ולאחר מכן, ברכות מי שברך המיוחדות לציבור ותפילת מוסף של שבת.
לפי פסיקת החכמים, חובה להזכיר את השבת בתפילות העמידה של שבת, ומי שלא הזכירה (שהתפלל, למשל, תפילת עמידה מלאה של חול) לא יוצא ידי חובת תפילה זו. עם זאת, נפסק כי די באזכור מינימלי של השבת על מנת לצאת ידי חובה זו, וגם כי מי שהחליף בין ברכות השבת השונות, יצא ידי חובת תפילה ואינו צריך לחזור על תפילתו, היות שקרא את הקטע העיקרי המשותף ביניהם ('רצה נא במנוחתנו').
נוסחי התפילה הלא-אורתודוקסים שונים במקצת וכוללים התאמות של הנוסח האורתודוקסי לתפיסת העולם של הקהילה המתפללת. בקהילות רפורמיות רבות קיימות גם תוספות מודרניות, כגון קטעי שירה ומחשבה של הוגים מודרניים.
ממוזער|שמאל|260px|צלחת חמין, מאכל נפוץ לשבת בכל עדות ישראל
ממוזער|שמאל|260px|לויתן זיז ושור הבר, ציור קיר, 1238, אולם (גרמניה)
סעודות שבת
בשבת ישנה מצווה על אכילת שלש סעודות בשבת ובהן מעדנים, 'שלא תהא אכילתך בשבת כבחול' (תנחומא בראשית ב). סעודות השבת הן: האחת בליל שבת (סעודת ליל שבת), השנייה בבוקר יום השבת (סעודת יום שבת), וסעודה שלישית, משהגיע זמן מנחה ועד סמוך לצאת השבת. מצווה זו מוטלת על גברים ועל נשים כאחד.
הסיבה למספר זה של סעודות הוא בכך שבעבר היה נהוג לאכול שתי סעודות ביום, אחת ביום ואחת בלילה, והחיוב בסעודה נוספת נבע מן הציווי לענג את השבת ולכבדה יותר מימי החול.
בכל אחת מסעודות השבת מקדשים על שתי כיכרות לחם או חלות, כנגד 'לחם משנה' שצווה בתורה (שמות טז כב), ויש לאכול פת בשיעור של לפחות כביצה.
את סעודת ליל שבת והסעודה השנייה פותחים בקידוש קצר. את סעודות השבת נהוג לכבד גם באכילת בשר ודגים ומטעמים מיוחדים. בסעודה שלישית יש הסוברים (שיטת רבינו תם) שדי בפירות וירקות, אך להלכה נפסק שצריך גם בסעודה זו לאכול פת או לכל הפחות מיני מזונות.
בסעודות השבת נהוג לשיר זמירות שבת. לברכת המזון הנאמרת לאחר סעודות שבת, בסופה של 'ברכת בונה ירושלים', מוסיפים גם קטע מיוחד המאזכר את השבת ומכונה על שם פתיחתו 'רצה'.
בשבת נהוג גם לאכול דגים, ובקהילות מסוימות נהוג לאכול בסעודת שבת מאכלים מיוחדים, המרמזים על עניינים רוחניים כגון בשר שור כנגד שור הבר, או בשר תרנגול המרמז לזיז שיאכלו צדיקים בבוא המשיח, ואחרים. במרבית קהילות ישראל נפוצה אכילת חמין בשבת (בגרסאות שונות בהתאם לעדה). ביהדות מזרח אירופה נתחבבה אכילת גאלע (רגל קרושה), געפילטע פיש, פשטידת קוגל וצימעס. בקרב יהדות תימן אכילת כובאנה. ביהדות פרס ג'פא (קיבת כבש ממולאת אורז), וביהדות אתיופיה נהוג לאכול פיטפיט (לחם "דבו" שמעורבב עם שמנת חמוצה ולעיתים גם סלט קצוץ).
דרשת השבת
על פי המדרש, אחת ממטרותיו המרכזיות של יום השבת היא עיסוק נרחב בלימוד תורה, שאינו מתאפשר במשך ימי השבוע בהם האדם עובד. כחלק מכך ישנה מצווה על רבני הקהילות לדרוש בשבת בפני הציבור בדברי תורה הקשורים להלכה ולרעיונות מחשבתיים העולים ממדרשי האגדה.מדרש ילקוט שמעוני ויקהל רמז ת"ח. שולחן ערוך אורח חיים סימן ר"צ סעיף ב'.
פרשת השבוע
מנהג יהודי עתיק הוא לקרוא בכל שבת בבית הכנסת קטעים אחדים מהתורה. לפני מאות רבות של שנים התקבל "מנהג בבל" לחלק את התורה לחלקים, כמספר שבתות השנה בערך, ובכל שבת לקרוא חלק אחד הקרוי פרשת השבוע. כך, בכל שנה, מסיימים מחזור שלם של קריאת התורה. את סיום קריאת התורה חוגגים בשמחת תורה, ובשבת שלאחר מכן מתחילים מחדש בקריאת הפרשה הראשונה, היא פרשת בראשית. בהתאם לנוהג זה, כל שבת משבתות השנה קרויה על-שם פרשת השבוע. "שבת וארא", למשל, היא השבת שבה קוראים בתורה בפרשת וארא.
פרשת השבוע הנוכחית היא פרשת .
שמירת השבת
שמאל|ממוזער|260px|ציור גרמני מהמאה ה-19 המתאר יהודים נאספים מחוץ לבית-כנסת בשבת.
שמירת השבת דורשת מהאדם לנוח מעשיית ל"ט מלאכות המוגדרות כאסורות בשבת, החל מכניסת השבת ועד צאתה. כיום הרבה מיהודי העולם אינם שומרים את השבת לפי ההלכה, אך ישנם רבים שכן פועלים על פי ההלכה. מבין היהודים שאינם מקפידים על קיום ההלכה ניתן לראות רבים בעלי זהות יהודית המייחסים לשבת אופי מיוחד. ביניהם ישנם המתייחסים לשבת לא כאל יום בו אסורה מלאכה, אלא כיום בו מומלצת מנוחה ורצויה פעילות חברתית. בקהילות יהודיות רבות באירופה ובארצות הברית מקובל להקדיש את יום השבת לבילוי משפחתי או לפעילות חברתית-תרבותית בתוך הקהילה היהודית, בעוד יום ראשון מוקדש לבילויים ולפעילויות חברתית יחד עם הציבור הרחב הכולל גם לא-יהודים.
חשיבותה במחשבת ישראל
אשר גינצברג, אחד העם, ייחס לשבת מעמד ייחודי וכתב עליה: משפט זה שלו זכה לפרשנויות רבות ונפוץ עד כדי כך שרבים טעו לראות בו פתגם יהודי עתיק. למעשה, גינצברג טען במאמרו בעד שמירת השבת כמועד ישראלי (ציוני, בזמנו), אך גם לא סבר שהדרך הדתית היא הדרך לציון בתקופתו.
הרעיון כי השבת שמרה על עם ישראל בגלות אינו חדש, והופיע כבר קודם, כבדברי הכוזרי:
ניתן לומר שגם בימינו השבת, גם אם אינה נשמרת לפי ההלכה, מהווה את אחד המרכיבים בחיי יהודי העולם המבדילים אותם מבני דתות אחרים ומהווים עיקר בשמירת זהותם היהודית. לדבריו של פרופסור וחתן פרס ישראל אליעזר שביד:
תנאים לשמירת השבת במהלך הדורות
בימי קדם רוב בני האדם היו עצמאים או שכירי יום ובחירתם של יהודים שלא לעבוד בשבת לא פגעה בכושר ההשתכרות שלהם בשאר ימות השבוע, אך עדיין היוותה עול כלכלי. באגדה היהודית מסופר רבות על יהודים שמסרו את נפשם על שמירת השבת וסירבו לסחור ביום המנוחה המסורתי, גם כשהדבר גרר הפסד כספי גבוה.
לאחר המהפכה התעשייתית החלו רבים לעבוד כשכירים קבועים ונדרשו לעבוד בשבת כתנאי לקבלת עבודה. בארצות הברית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נדרשו הפועלים ברוב בתי החרושת לעבוד בשבת כתנאי לקבלת עבודה. היו גם בעלי בתי חרושת שניצלו את מצוקת שומרי השבת וסגרו את מפעליהם בשבת אך שילמו לעובדים שלהם 5–10 דולר אמריקני לשבוע עבודה, כאשר השכר בבתי חרושת אחרים היה 20–25 דולר. ברוסיה הקומוניסטית, נאסר על יהודים לשבות בשבת והם חויבו להופיע בבתי החרושת ובבתי הספר גם בשבתות ובחגי ישראל (איסורים דומים חלו גם לגבי שמירת כללי הדת הנוצרית ודתות אחרות, אולם הקושי של היהודים היה גדול יותר הן משום ריבוי המצוות הכרוכות בשמירת השבת כהלכה, והן משום שהחברה גילתה סובלנות רבה יותר לאנשים שניסו לשמור על כללי הנצרות). רבים מבין היהודים ששמרו את המצוות בסתר חיפשו דרכי עורמה שונות כיצד להימנע מחילול שבת הכרוך בעבודה ובהשתתפות בלימודים.
בימינו, ברוב מדינות העולם שבהן מתגוררים יהודים, יום השבת מקובל כיום מנוחה (נוסף על יום ראשון) ומציאת עבודה שאינה מחייבת חילול שבת אינה קשה במיוחד. מעבר לכך, ברוב מדינות המערב נהוגים כיום דינים המאפשרים ליהודים לקיים את השבת ואת מועדי ישראל כחלק מעקרון חופש הדת.
בזרמים השונים
בקרב כלל זרמי היהדות נהוג להקדיש את השבת להתכנסות קהילתית ומשפחתית חגיגית, לתפילה, מנוחה ועונג. כל זרמי היהדות רואים בשבת יום קדוש ומשמעותי בדת היהודית. קיימים הבדלים בנוהגי השבת בין הזרמים השונים:
היהדות האורתודוקסית - דבקה בשמירת מנהגי ומצוות השבת על פי כללי ההלכה האורתודוקסית, כמפורט לעיל.
היהדות הקונסרבטיבית - בבתי הכנסת הקונסרבטיביים הגברים והנשים יושבים, כבימי חול, במעורב ויש שהנשים נוטלות חלק שווה בתפילה בציבור, כחזניות וכרבניות. לא פעם נעשה שימוש בבתי הכנסת בשבת, כבחגים, במערכות להגברת קול ובאביזרים חשמליים אחרים. מי שמגוריו מרוחקים מבית הכנסת, רשאי לבוא לבית הכנסת בנסיעה במכוניתו.
היהדות הרפורמית - עיקר עניין התפילה הציבורית בשבת מבחינת הרפורמים היא ההתכנסות הקהילתית ורוממות הרוח. סידור התפילות הרפורמי כולל תיקונים ברוח תפיסתם המודרנית (ביטול התקווה לחידוש הקורבנות והאמונה במלאכים, שוויון בין נשים וגברים, וכדומה) ושילוב קטעי קריאה מודרנית. ברוח תפיסתם הכללית, הרפורמים מפרשים את השביתה ממלאכה בשבת כהמלצה להקדשת היום השביעי לעשייה לבבית ומרוממת רוח אשר מבדילה יום זה מיום החול.
המסורתיים - המסורתיים מציינים את יום השבת באופן סימבולי באמצעות שמירת כמה ממנהגי השבת המסורתיים. בכניסת השבת המסורתיים נוהגים להדליק נרות שבת ולערוך סעודת ליל שבת משפחתית, הכוללת אמירת קידוש על כוס יין. חלקם שומרים בצורה חלקית את יום השבת, נמנעים מהדלקת אש ובישול, או נסיעה ברכב ומגיעים לתפילות בבית הכנסת.
שכר השבת
ב נאמר ששכרו של אדם ששומר את השבת הוא נחלה ללא מצרים היינו ללא גבולות ובזכות הטרחה והעמל הקשה שעמלים לכבוד ההכנות לשבת נמחקים לאדם עוונותיו.
שבתות מיוחדות
לשבתות אחדות ישנם שמות מיוחדים המציינים מאורע מיוחד המתרחש בהן. בחלק משבתות אלו אומרים פיוטים לפי מנהגי קהילות אשכנז ואיטליה. שבתות אלה (לפי סדר הופעתן בלוח השנה) הן:
שבת שובה: השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבה נאמר בהפטרה: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך" (הושע י"ד, ב'). יש הקוראים לה שבת תשובה, על שם היותה השבת שבתוך עשרת ימי תשובה. נהוג שהרב נושא דרשת התעוררות בשבת זו.
שבת חנוכה: השבת החלה בתוך ימי חנוכה. בחלק מהשנים ישנן שתי שבתות בחנוכה.
שבת שירה: השבת שבה קוראים את פרשת בשלח, בה נאמרת שירת הים. השבת חלה בדרך כלל סמוך לט"ו בשבט.
ארבע פרשיות:
שבת שקלים: השבת שלפני ראש חודש אדר או של ראש חודש אדר עצמו, אם חל בשבת, שבה קוראים בספר תורה שני, בפרשת שקלים. בשנה מעוברת נקראת הפרשה בשבת שלפני ראש חודש אדר ב', או בראש החודש עצמו, אם חל בשבת.
שבת זכור: השבת שלפני פורים, שבה קוראים בתורה: "זכור את אשר עשה לך עמלק".
שבת פרה: השבת הקודמת לשבת שלפני ראש חודש ניסן, שבה קוראים בספר תורה שני את פרשת פרה אדומה.
שבת החודש: השבת שלפני ראש חודש ניסן או בראש חודש ניסן עצמו, שבה קוראים בספר תורה שני: "החודש הזה לכם ראש חודשים". במקרים רבים פרשת החודש נקראת בשבת ויקהל-פקודי, וזו הקריאה הארוכה ביותר לאורך השנה.
השבתות בין ארבע הפרשיות (אחת או שתיים) מכונות "שבת הפסקה".
שבת הגדול: השבת שלפני פסח. למקור השם יש כמה גרסאות:
באותה שבת נעשו ניסים גדולים לבני ישראל במצרים.
ההפטרה בשבת זו (לפי רוב המנהגים) מסתיימת במילים: "לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".
בשבת זו נושא הרב, גדול הציבור, דרשה בהלכות הפסח.
שבת חול המועד: שבת שחלה בחול המועד פסח וסוכות. בשבת זו מתפללים תפילת מוסף של חג (ולא של שבת) וקוראים בתורה מענייני החג (ולא בסדר פרשיות התורה).
שבת תקומה: בתנועות היהדות הליברלית (התנועה הרפורמית, התנועה הקונסרבטיבית) נהוג לציין את השבת שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום העצמאות כשבת תקומה.
שבת כלה: השבת שלפני שבועות, המכונה כך על שם התורה שנמשלה לכלה. בקהילות הספרדיות, ציינו שבת זו בדרשה מיוחדת, שעסקה לרוב במעלת התורה. בחסידות חב"ד נערכות בשבת זו התוועדויות מיוחדות כהכנה לחג השבועות. ללא קשר, בקהילות גרמניה צוינה שבת זו כשבת אבלות על מסעי הצלב וכונתה "שווארצע שבת" - השבת השחורה.
שבת חזון: השבת שלפני תשעה באב, שבה מתחילה ההפטרה במילים: "חזון ישעיהו בן אמוץ" (). זוהי השבת האחרונה בשבתות האבל, תלת דפורענותא, בקהילות יוצאי גרמניה מכונה גם "שווארצע שבת" - השבת השחורה.
שבת נחמו: השבת שאחרי תשעה באב, שבה מתחילה ההפטרה במילים: "נחמו נחמו עמי" (). זוהי השבת הראשונה בשבע דנחמתא - שבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה, העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה לאחרית הימים.
שבת מברכים: השבת החלה לפני ראש חודש, שבה מברכים את ברכת החודש. במקרה בה היא חלה בערב חודש, קוראים הפטרה מיוחדת ("מחר חודש") ולא את ההפטרה הרגילה.
שבת ראש חודש: שבת שחל בה ראש חודש. בשבת זו קורים מפטיר של קרבנות ראש חודש, מפטירים הפטרה מיוחדת במקום ההפטרה הרגילה, ומתפללים תפילת מוסף מיוחדת לשבת ראש חודש.
שבת מחר חודש: בשבת שחל בערב ראש חודש קוראים הפטרה מיוחדת.
בתנועת החסידות ישנן עוד שבתות מיוחדות, כל חצר לפי מנהגה, ביניהן:
שבת פרשת בראשית: הנחשבת בחלק מהחצרות למקבילה לראש השנה.
שבת פרשת יתרו: הנחשבת למקבילה לשבועות עקב קריאת התורה של מתן תורה.
בחצרות אחדות שבתות של פרשיות שובבי"ם הן שבתות מיוחדות שבכוחן לתקן את החטאים.
בנוסף, ישנן שבתות מיוחדות עקב אירועים שונים:
חתונה ביהדות אשכנז: השבת שלפני החתונה נקראת "שבת אופרוף" (בעבר גם "שבת שפינהולץ", וכיום, בהשפעת עדות המזרח, גם "שבת חתן"), בה החתן עולה לתורה ונערכת חגיגה לכבודו. השבת שלאחר החתונה נקראת "שבת שבע ברכות" (וכיום, בהשפעת עדות המזרח, גם "שבת כלה"), בה משפחת הכלה עורכת סעודת שבע ברכות.
חתונה ביהדות המזרח: אין חוגגים את השבת שלפני החתונה. השבת שלאחר החתונה נקראת "שבת חתן", בה משפחת החתן עורכת סעודת שבע ברכות.
בחצרות חסידיות רבות ישנה חשיבות לשבת שחלה לפני ימי ההילולה ("שבת יארצייט") של אדמו"ריה.
בחצרות חסידיות ובישיבות נהוג לערוך מדי תקופה "שבת התאחדות" בה בני הקהילה או הישיבה מתאספים יחד לשבת, בדרך כלל מחוץ לעירם.
תרבות השבת ומעמדה האזרחי בישראל
שמאל|ממוזער|260 פיקסלים|כרזה של עיריית תל אביב נגד "חילול שבת בפרהסיה", 1933
האוכלוסייה הדתית בישראל מקיימת את מצוות השבת כמתואר לעיל, ונוהגת להקדיש את השבת למנוחה ובילוי עם המשפחה וחברים. הנוכחות בתפילות השבת בבתי הכנסת באזורי המגורים גדולה במידה ניכרת מזו שבימי החול. בשכונות דתיות אסורה תנועת כלי רכב, והשבת ניכרת גם בלבושם של העוברים ושבים.
תפיסת השבת בתרבות החילונית מורכבת ואינה אחידה. חשיבותה המסורתית ההיסטורית של השבת, בצירוף העובדה כי זה יום המנוחה הרשמי בישראל, ליהודים, לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, הופכת את השבת ליום מיוחד גם עבור הציבור בישראל שאינו שומר מצוות.
"השבת היא נכס תרבותי כללי, שהיחידים רואים בו זכות לעצמם ואינם מוכנים לוותר עליה," כותב פרופסור אליעזר שביד, במאמר המבקש להציע דרכי חשיבה חדשות שיפתחו ערוצים לפתרון מאבקי השבת. "הניגוד בין דתיים לחילונים איננו רק ניגוד של מסקנות מעשיות, הוא ניגוד של עקרונות ואופני מחשבה, של גישות לעיצובם של אורחות-חיים ברשות היחיד וברשות הרבים".
השבת בחזון הציוני
היחס הדו-ערכי כלפי השבת היה קיים מראשית ימי ההשכלה, וגבר בארץ ישראל עם חידוש היישוב היהודי. אנשי-רוח יהודים חילונים שונים ראו בשבת יום בעל ערך תרבותי וחברתי. ברל כצנלסון, מראשי תנועת העבודה, ראה בשבת את אחד מעמודי התווך של התרבות העברית ושל הסוציאליזם העברי, ודרש מחבריו לתנועה הקיבוצית להימנע מעבודה בשבת.
חיים נחמן ביאליק התבטא וניסה לפעול למען שמירת השבת בארץ ישראל. במכתב לחבר קיבוץ גבע, בעקבות חילול שבת המוני שהיה בקיבוצו, הוא אף מציין כי "ארץ-ישראל בלי שבת לא תיבנה אלא תיחרב". במכתב נוסף הוא כותב :.
המרחב הציבורי בשבת
המחלוקות והמאבקים בנוגע לשמירת השבת בישראל משקפים דילמה יסודית בין חלקי החברה היהודית בישראל. מנגד להסכמה על רעיון מסוים של יום השבת, אשר נוגע לרשות הציבור ומקובל בקרב כלל עמי העולם, מתגלה מחלוקת שמקורה בנקודות מוצא שונות להתייחסות אל השבת. מחלוקת זו עומדת מזה שנים כמאבק בין שני מחנות ניצים אשר מתקיים בעיקר במישור הפוליטי, ובאה לידי ביטוי בוויכוחים סוערים, ולא פעם במחאות והפרעות סדר. מעמדה הציבורי והתרבותי של השבת נקבע, לכאורה, בהחלטת הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה עם קום המדינה, אך זו אינה מספקת מענה ונראה כי היעדר פתרון המחלוקת מאיים להרחיב את הקרע בין המגזרים היהודיים במדינה.
שמאל|ממוזער|260px|רחוב רבי עקיבא בבני ברק בשבת
משהחלו בשנת 1969 שידורי הטלוויזיה הציבוריים בישראל, טענו הדתיים כנגד שידורי טלוויזיה בשבת, בטענה כי מדובר בחידוש ומשום כך בהפרת הסטטוס קוו. מנגד, טען הוועד המנהל של רשות השידור כי דין שידורי הטלוויזיה כדין שידורי הרדיו הפועלים שבעה ימים בשבוע. הניסיון לעכב את השידורים בעתירה לבג"ץ (ראו: בג"ץ מירון נגד שר העבודה) כשל. השופטים קבעו שבשידורי טלוויזיה בשבת אין פגיעה באינטרס כלשהו של הציבור הדתי, שכן איש אינו כופה עליהם להפעיל את המכשיר. בניגוד לשידורי הטלוויזיה, בתי הקולנוע והצגות התיאטרון וכן בתי קפה ומסעדות, פועלים ברשות הרבים. חוק ההסמכה שנדרש לסוגיה העביר את האחריות לכך לרשויות המקומיות. מצב זה גרם להבדלים משמעותיים בין דמותה הציבורית של השבת בירושלים, לדוגמה, לבין דמותה הציבורית בתל אביב.
על פניו נוגעת המחלוקת למידת אכיפת הנורמה ההלכתית על כלל הציבור הישראלי, אך עצם העימות נוגע בשאלה אזרחית או הלכתית שעניינה הסדרים החלים על כמה וכמה ציבורים שונים, שאופיים מגוון. למעשה אין מדובר בהלכה אורתודוקסית למול חילונית, אלא בעניין חברתי משותף, 'כיבוד שבתם של אחרים', דבר שלרוב מתעלמים ממנו שני המחנות. "המגמה הבולטת עתה היא זו של התייחסות חלקית ומצומצמת ליסודות דתיים-הלכתיים מזה, וליסודות לאומיים מזה, ולהצגת היסודות הללו לא כמשלימים זה את זה, כי אם כמנוגדים זה לזה," טוען אליעזר שביד. "כל זמן שמגמה זו שליטה, ילך הקיטוב ויחמיר. בלימת תהליך הקיטוב ומניעת הקרע, העלול לבוא בסופו, אפשריות רק על ידי העשרת יחסם של שני המחנות אל מורשתם ופתיחתם אל השקפת עולמו ואורחות-חייו של המחנה האחר".
שמאל|ממוזער|260px|"שבתרבות" - הלחם בין המילים "שבת" ו-"תרבות" - היא אירוע פתוח לקהל, בו מתקיימות שיחות עם אנשי ציבור בנושאי תרבות ואקטואליה. אירועים אלו הם מהמאפיינים של השבת החילונית. בתמונה: הזמנה בלוח מודעות ציבורי ל"שבתרבות" בבאר שבע, 2013.
שביד מציין שלשתי האוכלוסיות הניצות מידה של שיתוף בהיותן חלק מאותה חברה, כמו גם יכולת לתרום זו לזו, והוא מציע להן לצאת לעניין מתוך השאלה מה אנו יכולים לתרום למען שבתו של האחר 'כדי שיוכל לקיימה עימנו'. מצד האוכלוסייה הדתית טוען שביד כי אין התייחסות הלכתית מעמיקה לשאלת שבתם של אחרים וישנה התעלמות מן התועלת שבחילוניותו של חלק זה בחברה. כדוגמה קיצונית לכך הוא מביא את השימוש באמצעי התקשורת במלחמת יום הכיפורים, שהיה בבחינת הצלה לחלקי החברה האורתודוקסים. מצד האוכלוסייה החילונית טוען שביד, ישנה התעלמות מן העושר שמורשת היהדות מספקת לו, ומכך שהיכרות מעמיקה יותר עימה ועם האוכלוסייה הדתית עשויה לספק מענה למצוקות כגון הניכור החברתי וחוסר המשמעות האופייניות לחברה המערבית הצרכנית והמשעבדת.
שבת באוכלוסייה החילונית
במחקר שנערך על ידי מרכז גוטמן בשנים 1999–2000 בנושא התנהגות דתית-יהודית ותפישת הזהות העצמית של היהודים בישראל, הרוב המכריע של החילונים השיבו כי הם מעדיפים לשוות לשבת שלהם אופי שקט ומשפחתי, ומעדיפים כי לשבת הציבורית יהיה צביון ייחודי, אף כי אין הסכמה על אותו צביון. במגזר החילוני לא ניכרת, לרוב, תכונה מיוחדת לקראת כניסת השבת. גם במקרה שמנקים את הבית ומכינים ארוחה חגיגית מהרגיל, לא קיים הלחץ והבהילות להספיק הכול לפני כניסת השבת. עם זאת, יש משפחות חילוניות הנוהגות להדליק נרות שבת או לערוך קידוש, כטקס סמלי. בקהלים חילוניים שונים נעשים ניסיונות לעצב טקס קבלת שבת חילונית עם תכנים ייחודיים. לעיתים מדובר בשילוב של מרכיבים מסורתיים ומודרניים, כפי שהיה נהוג בקבלת השבת הקיבוצית, ולעיתים מדובר בתכנים עצמאיים.
בצד זאת, צעירים חילונים רבים נוהגים להיפגש בשעות הלילה, במהלך סוף השבוע, במקומות בילוי שונים כמועדני ריקודים, ברים ובתי קפה ושיעור המבקרים בערים המרכזיות גדול ביותר בימים אלו.
ערכה החברתי והמשפחתי של השבת החילונית נראה גם במחקרים. במחקר שעניינו מפגש משפחתי וחברתי בשבתות, לדוגמה, נמצא כי לא רק הציבור הדתי מקיים בימי שישי ושבת ארוחות משפחתיות. גם 73% מהמשפחות החילוניות מקיימות סעודה משפחתית בליל שבת, ו-27% מהמשפחות החילוניות מקיימות סעודה משפחתית אף בשבת בצהריים.
במקומות שונים בישראל נהוג לקיים "שבת תרבות", הכוללת התכנסות במקום ציבורי ואירוח אנשי ציבור או אמנים לשיחה. בהיות השבת החילונית יום מנוחה תרבותי, פתוחים חלק מהמוזיאונים ומשמורות הטבע לקהל הרחב ללא תשלום או בתשלום מופחת.
השבת בחוקי מדינת ישראל
השבת היא אחד הנושאים השנויים במחלוקת עוד מתקופת המנדט. המחלוקת נובעת מחשיבותה הרבה של השבת בתפיסת עולמם של הדתיים בחברה היהודית ומנגד של החילונים. הפלגים הדתיים בחברה רצו לראות את השבת מעוגנת בחוק, כך שבפרהסיה מדינת ישראל תהיה מדינה השומרת שבת על פי ההלכה. פלגים אלו ביקשו לחוקק חוק שיאסור את חילול השבת בפומבי ויחול גם על אנשים פרטיים. החוגים הלא-דתיים התנגדו לכך, אך הסכימו לקבל את השבת כיום מנוחה שבועי, מתוך השקפת עולם סוציאליסטית או הומנית, המעוניינת בכך שכל עובד ואדם יקבלו יום מנוחה שבועי, אף ללא ייחוס חשיבות מיוחדת ליום המסוים בשבוע שיוכרז ככזה.
בעקבות המחלוקות נאלצו המחנות להתפשר והגיעו להסדר הסטטוס קוו בנושא השבת. למרות הסטטוס קוו (המעוגן בחוק ובהסכמים שמחוץ לחוק) נושא השבת נותר במחלוקת וסביבו מתקיימים עד היום מאבקי שבת. שינויים, אם בהתאם לסטטוס קוו או בניגוד לו (שינויי חקיקה או תקנות עירוניות העוקפות אותו), גם הם שבים ומבעירים את הוויכוח העתיק בנוגע לשבת.
מעמדה של השבת כיום מנוחה נקבע בחוקים רבים, כמפורט להלן, ובשנת 2018 עוגן מעמד זה גם בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.
הסטטוס קוו הלכה למעשה
ממוזער|שמאל|260px|שלט בתחנת דלק המדווח שהיא סגורה בשבת
שמאל|ממוזער|260px|הדרך לכותל המערבי חסומה למכוניות בשבת
בשנת 1932 דרשה אספת הנבחרים מהרשויות המקומיות היהודיות לכבד את השבת בתחומי העבודה והמסחר. ב–1935 החליט הקונגרס הציוני כי יש להימנע מחילול שבת בכל המוסדות הלאומיים. במכתב הסטטוס קוו, ששלח בשנת 1947 דוד בן-גוריון, אז ראש הסוכנות היהודית, לאגודת ישראל, נאמר: "ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום השבת". לאחר הכרזת העצמאות הוחלט כי השבת ושאר מועדי ישראל יהוו את ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל.
חלק מההסדרים שנקבעו בתקופת המנדט מהווים את הבסיס ליחסם של חוקי מדינת ישראל לשבת. בחוקים אחדים מופיעים סעיפים הנוגעים לעניין השבת. הסעיפים הוספו במהלך השנים עם התעוררותן של בעיות שונות בנושא השבת. איגוד כל הסעיפים יחדיו מבנה את צביון השבת במדינת ישראל:
חוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951 אוסר להעביד עובד ביום המנוחה השבועי שלו, וקובע שיום המנוחה ליהודי הוא יום השבת. בהודעה מטעם הממשלה, שניתנה בשנת 1954 בהתאם לסמכות שניתנה לה בפקודת סדרי השלטון והמשפט, נאמר כי מועדי ישראל (שני ימי ראש השנה, יום כיפור, ראשון של סוכות, שמיני עצרת, יום ראשון ויום שביעי של פסח, וחג השבועות) הם ימי מנוחה ליהודים, וכי מי שאינו יהודי יוכל לקבל ימי מנוחה אחרים לפי דתו. בתיקון משנת 1969 הורחבה תחולת איסור זה, ונקבע שבימי מנוחה אלה לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשייה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו, ולא יעבוד חבר של אגודה שיתופית בבית מלאכה או במפעל תעשייה של האגודה; בבית מלאכה או מפעל תעשייה של אגודה שיתופית חקלאית לא יעבוד חבר אלא אם העבודה קשורה בשירותים הנחוצים למשק שלה. שר העבודה רשאי להתיר עבודה במנוחה השבועית, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית לכולה או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בביטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים חיוניים לציבור או לחלק ממנו. עובד שמעסיקו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, רשאי להודיע למעסיקו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים. החל משנת 2019 יוכל כל עובד לסרב לעבוד במנוחה השבועית שלו, ללא קשר להקפדתו על מצוות דתו.
בפקודת המטה הכללי מיום י' בתמוז תש"ט (7 ביולי 1949), נקבע איך ינוהלו ענייני השבת בצה"ל.
בחוק יום העצמאות, תש"ט-1949, הכריזה הכנסת על יום ה' באייר כיום העצמאות של מדינת ישראל. בשנת 1950 תוקן החוק, מפני שה' באייר עמד לחול בשבת. התיקון קבע כי במקרה שבו יום ה' באייר חל בשבת, יום העצמאות יחגג ביום ו' באייר, שהוא יום ראשון. בשנת תשי"א שוב התעוררה בעיה, כאשר יום ה' באייר עמד לחול ביום שישי, ערב שבת, ולכן שוב תוקן החוק ונקבע כי במקרה שיום ה' באייר חל ביום שישי, יוקדם יום העצמאות ליום ד' אייר, שהוא יום חמישי.
בחוק יסוד: הכנסת שנתקבל בתשי"ח, קיימת הוראה הקובעת כי כינוס הכנסת לאחר בחירות לא יחול בשבת, בחג או בערב חג.
בחוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תש"ט-1959, נקבע כי אם יפול יום כ"ז בניסן ביום שישי, יוקדם יום הזיכרון לשואה באותה השנה לתאריך כ"ו בניסן, הוא יום חמישי.
פקודת העיריות מסמיכה את העיריות להסדיר בחוק עזר עירוני את פתיחתם וסגירתם של עסקים שונים. חוקי עזר עירוניים טעונים אישור של שר הפנים, אולם בשנת 2017 בג"ץ אישר חוק עזר עירוני של עיריית תל אביב שהתיר פתיחת מרכולים בשבת באזורים מסוימים, אף ללא אישור משרד הפנים, בעקבות שיהוי ארוך בהחלטת המשרד לגביו. בעקבות כך, בינואר 2018 אושר בכנסת תיקון לפקודת העיריות (שנודע בשם "חוק המרכולים"), בו נקבע שחוק עזר עירוני בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה, למעט עסקים להגשת מזון לצריכה במקום, מקומות של עינוג ציבורי וחנויות של תחנות תדלוק, טעון הסכמה של שר הפנים, והשר לא ייתן את הסכמתו אלא אם כן פתיחתם של העסקים בימי מנוחה, כפי שמוצע בחוק העזר, נדרשת כדי לספק צרכים אשר לדעת השר הם צרכים חיוניים. כלל דומה נקבע בפקודת המועצות המקומיות. עד כניסת החוק לתוקף חמש עיריות העבירו בחקיקת בזק חוקי עזר עירוניים להתרת פתיחת עסקים בשבת, אך הם נפסלו על ידי שר הפנים אריה דרעי, שהוסיף ש"האכיפה לגבי עסקים שפועלים בשבת, היא בסמכותה הבלעדית של הרשות המקומית. למשרד הפנים אין סמכות ויכולת לאכוף זאת".
השבת בצה"ל
הוראות הפיקוד העליון, מ-25 במרץ 1982, קובעות כי בעניין שבתות ומועדי ישראל ינהג צה"ל על פי התקנות הכלליות הבאות:
שבתות, מועדים וחגי מדינה רשמיים שייקבעו על ידי הכנסת הם ימי מנוחה מלאה בצה"ל, לכל הדרגות, במתקניו ובמוסדותיו.
שבתות ומועדי ישראל פירושם - משקיעת החמה בערב שבת או החג ועד לצאת הכוכבים במוצאי השבת או במוצאי החג.
בימים הנ"ל יופסקו כל העבודות בצה"ל, פרט לעבודות חיוניות ביותר לביטחון המדינה, הצבא ומיתקניו, והן:
עבודות המהוות מבצע צבאי, חלק ממנו או סיוע ישיר לו.
עבודות הדרושות בדחיפות להגנת המדינה וביטחונה, אשר הפסקתן או אי עשייתן עלולות לסכן את ביטחון המדינה ותפקידיו החיוניים של הצבא ומיתקניו או לגרום נזק למאמץ המלחמתי, לצבא או למיתקנים צבאיים.
בהתאם לכך ימויינו כל העבודות בצבא לשלושה סוגים כלהלן:
עבודה שהיא כה חיונית למאמץ המלחמתי, שאינה סובלת כל דיחוי, תימשך, במידת ההכרח, גם בשבתות ובמועדי ישראל.
עבודות אשר אינן הכרחיות באותה שעה, אבל עלולות להיות דחופות באופן פתאומי. לגבי אלו תישאר תורנות הכרחית ביותר להפעלתן המיידית.
כל יתר העבודות יופסקו בשבת ובמועדי ישראל.
המיון לסוגים ושינויים שיחולו מדי פעם בפעם, וכן אופן הביצוע של העבודות הדחופות, כמפורט לעיל, ייקבעו על ידי הוועדה להסדרת השבת בצבא, הפועלת ליד ראש אכ"א.
יש לתכנן את זמני היציאות לחופשה וכן את שעת סיום השמ"פ בערבי שבתות וחגים, כך שלכל חייל תהיה אפשרות להגיע לביתו שעתיים לפני כניסת השבת או החג, וזאת בהתחשב באמצעי התחבורה העומדים לרשות החיילים. זמני החזרה מחופשה וזמני ההתייצבות לשמ"פ יתוכננו, כך שיאפשרו לכל חייל לשהות בביתו שעה לאחר יציאת השבת או החג.
כל המפקדים, המוסמכים לתת הוראות בענייני תחבורה, חייבים להתאים את פקודותיהם בענייני תחבורה בשבת וחג, לפי רוחה של הוראה זו, בהתאם למפורט לעיל.
מפקדות ומשרדים צבאיים יפסיקו את עבודתם בשבתות ובמועדי ישראל ויקיימו רק תורנות הכרחית, בהתאם להוראות הקיימות, מזמן לזמן, בין כלליות ובין לגבי יחידה מסוימת או סוג יחידות.
פעולות בידור ותרבות בשבתות ובמועדי ישראל ביחידות צה"ל ייערכו כך, שיימנע חילול שבת וחג. לא יתקיימו הופעות של אמנים או של להקות בידור בשבתות ומועדי ישראל ביחידות צה"ל.
הרבנות הצבאית בחנה את האיסורים ההלכתיים הנוגעים לשבת ומועדי ישראל למול הצרכים המבצעיים והשוטפים של צה"ל וגזרה מכך הנחיות הלכתיות על-פי הן מומלץ לשומרי מצוות לנהוג בימי שבת ובימי מועד. בנוסף לכך, אימץ צה"ל גם אי אילו פתרונות טכנולוגיים המסייעים בשמירת השבת למען הקלה על חיילים דתיים ומונתה ועדה שתפקידה להוסיף ולחפש אחר פתרונות נוספים שכאלו. בין המכשירים המדוברים נמצאים 'טלפון שומר שבת', קורא כרטיסים מגנטיים אקראי ואחרים.
רבנים שחקרו את עניין חילול השבת לשם מילוי פקודות שעניינן ביטחוני, הסכימו כי חובה לציית להן ללא תהייה, וכגון זה גם בעניין שעומד ספק כי הוא ביטחוני. פסק הלכה זה נגזר לפי דעת רבנים שונים, בהם הרב שלמה גורן, רבי יואל קלופט, הרב יהושע בן-מאיר ואחרים, מטעם "פיקוח נפש דוחה שבת", מצד "ונשמרתם לנפשותיכם" ובהתאם למאמר הרמב"ם, "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו להזהר בדבר יפה יפה, שנאמר "השמר לך ושמור נפשך". ואם לא הסיר והניח המכשלות המביאות לידי סכנה ביטל מצוות עשה ועבר בלא תשים דמים".
השבת ומקבילותיה בתרבויות העולם
260px|ממוזער|שמאל|מודעה משנת 1911 באונטריו, המפרטת מספר חוקים האוסרים באופן גמור כל עבודה ביום המנוחה.
קדושתה של השבת נתפסה על ידי היהדות כקבועה מאז בריאת העולם, בשונה מקדושת החגים החלה עליהם לפי קביעת בית דין אנושי, המכריז על ראש החודש ממנו נגזרים שאר התאריכים.
חוקרים רבים התלבטו בשאלת היחס בין היום השביעי בתרבויות העולם לשבת היהודית, ובשאלה איזו תרבות הושפעה מהאחרת, ונמצאו חלוקים בדעותיהם. ידוע כי היום השביעי, עוד קודם למתן השבת לעם ישראל, התבלט באסטרולוגיה הבבלית. חוקרים שונים משערים כי השם 'שבת' קשור בכוכב הלכת שבתאי, המולך לפי האסטרולוגיה ביום השביעי, בעוד אחרים קושרים אותו ביום ה-15 שבלוח הבבלי, אשר כוּנה שַבַתֻ או שַפַתֻ ויוחד בתרבות מסופוטמיה לעבודת אל הירח סין-ננר. לדעת רון פלדמן, השבת השבועית נקבעה בבית המקדש השני על ידי נחמיה, בעזרת לוח השנה במגילות קומראן.
משה דוד קאסוטו מציין כי בתרבות האשורית, הימים בעלי כפולות ה-7 (השביעי, ה-14, ה-21, וה-28, בספירה מתחילת החודש הירחי), נחשבו אצל האשורים, בשל שינוי צורת הירח, כבעלי אופי מיוחד: כימים של מזל רע, שאין לעשות בהם פעולות חשובות ושעל המלך, שריו ופקידיו לענות נפשם בהם ולהתנזר מתענוגים כמו אכילת בשר ולחם אפוי או לבישת בגד נקי ועוד. לפי קאסוטו:
ייתכן שהאזכור הראשון לשבת, כפי שהיא מתבטאת ביהדות, מופיע באוסטרקון של המכתב ממצד חשביהו, שנכתב ב לערך. עם זאת, הפרשנות של המכתב כך שהוא מתייחס ליום השבת שנוייה במחלוקת.
אברהם יהושע השל כותב בספרו "השבת", כי המילה 'שבת' היא היחידה מבין עשרת הדיברות שלא יכלו לתרגמה ליוונית בתרגום השבעים. השל הסיק מכאן כי השבת, המבטאת את קדושת הזמן (ולא את קדושת המקום), היא תוספת ייחודית של היהדות לתרבות האנושית. בין אם השבת היהודית היא תולדה של השפעה מסופוטמית כלשהי ובין אם להפך, ההיסטוריה מראה כי עמי העולם אמנם אימצו את החלוקה הבבלית של השבוע לשבעה ימים, אך יום השבת כיום מנוחה בעל תוכן מוסרי-חברתי, כזה המופיע בתורת משה, מקורו במסורת עם ישראל.
במרוצת הדורות אימצו עמים בכל רחבי העולם את הרעיון הבסיסי של השבת הישראלית - קביעת יום מנוחה שבועי מעמל - אך לא כולם קבעוהו ליום השביעי. אימוץ יום השבת כיום מנוחה בקרב הנוכרים ניכר כבר בימי יוון ורומי ומצוין בכתבים שונים מתקופות אלו. על תפוצת השבת בימיו כתב יוספוס פלביוס: "אין עיר יוונית או ברברית ואין עם שלא חדר אליהם מנהג היום השביעי, שבו אנו שובתים". למן הראשית נחלקו הדעות בקרב עמי נכר באשר למנהגי השבת: חלק דיברו בשבחם וחלק גינום וראו בהם מנהג עצלות.
עם זאת, מנהג השביתה ממלאכה ביום השביעי נפוץ בעולם ובצדו לא מעט מהלכות השבת היהודיות. בצבא רומי הותר לחיילים היהודים לשבות מחלק מן המלאכות וידועים מקרים בהם שוחררו אף מכללן.
עם התחזקות הנצרות, אסרו מנהיגי הנצרות את שמירת היום השביעי כמסורת היהדות, וציוו לשמור רק את יום האדון [יום א']. למרות האיסור, גם תקופה ארוכה אחר הוצאתו, המשיכו רבים בשמירת השבת כבמתכונת היהודית, ועד היום קיימות בקרב הנוצרים מחלוקות בעניין זה, וכיתות נוצריות שונות נוהגות בשבת באופן שונה. גם בקרב עמי ערב, עוד קודם לתקופת האסלאם, חדר רעיון יום המנוחה, ולימים נקבע גם באסלאם יום מנוחה וקודש שבועי, הוא יום השישי, המכונה בערבית יום אל-ג'ומעה - 'יום עצרת העם'.
בהשראת השבת היהודית קראו דוקטרינות סוציאליות שונות לקצר את יום העבודה לשמונה שעות ולצמצם את שבוע העבודה. על השראה זו כתב המדינאי והסוציאליסט הצרפתי פרודון:
השבת בספרות היוונית-רומית
הסופר הפגאני הראשון שהזכיר את השבת היה אגאתרכידס (המאה ה-2 לפנה"ס): "אלה הנקראים בשם יהודים...רגילים לנוח ביום השביעי ואינם חוגרים חרב ביום הזה ואינם עובדים את אדמתם ואינם עושים בו כל מלאכה, רק פורשים את ידיהם בבתי מקדשיהם ומתפללים (כל היום) עד בוא הערב. וכאשר בא בשערי העיר הזאת תלמי בן לגוס עם חילו, ויושביה שמרו את חוקי ההבל אשר להם תחת לשמור על עירם נפלה נחלת אבותיהם בידי אדון קשה, וככה נגלתה ערות חוקיהם, כי נמצא בהם מנהג רע. והנה המעשה הזה למד את הכל – מלבד אותם עצמם – לעזוב דברי חלומות כאלה, ואת אמונת ההבל בחוקי מורשה".
גם ההיסטוריון היווני פלוטרכוס מתייחס להימנעות היהודית מהגנה עצמית בשבת ומונה את שמירתה בין המנהגים הברברים ה"רעים" שאומצו על ידי היוונים, שיש בהם מן "האמונה הטפלה". במקום אחר לעומת זאת, הוא טוען שיש קשר בין חגי היהודים לאל דיוניסוס: "היהודים עצמם מעידים על קשר לדיוניסוס כאשר הם שומרים את השבת על ידי הזמנת איש את רעהו ללגום וליהנות מיין".
בספרות היוונית-רומית של העת העתיקה צוין יום השבת כמנהג יהודי שמקורו ביציאת מצרים. על פי אחת המסורות של הגרסה המצרית-יוונית-רומית לסיפור, אבות היהודים יצאו ממצרים ולאחר 6 ימי מסע נחו ביום השביעי.
המדקדק המצרי-יווני אפיון כתב שהיהודים הלכו 6 ימים ולאחר שכולם לקו בדלקת המפשעות, נחו ביום השביעי, כאשר הגיעו לארץ שנקראה אחר כך "יהודה". מסיבה זו קראו היהודים ליום הזה בשם "שבת", כי המצרים קוראים לכאב דלקת המפשעות "סבתוסיס".
יוסף בן מתתיהו לגלג על מומחיותו של אפיון כבלשן כשנשען על אסוציאציה אטימולוגית חסרת יסוד לשוני והדגיש את ההבדל הלשוני בין שתי המילים כדי לחשוף את בורותו של אפיון. הוא כתב שאפיון נתן פירוש "נפלא ונאמן מאד" לַשם "שבת" והראה שלא הייתה בו בושה וגם לא בינה, כי המילים "סבּוֹ" (Sabbo) ו"שבת" (sabbaton) רחוקות מאוד זו מזו, כי "שבת" בלשון היהודים משמעותה מנוחה מכל מלאכה.
ההיסטוריון הרומאי פומפיוס טרוגוס כתב שמשה הגיע להר סיני לאחר 7 ימי צום עם צאן מרעיתו במדבריות ערב ו"הקדיש את היום השביעי, שנקרא לפנים 'שבת' לפי מנהג העם, כיום צום, משום שיום זה שם קץ באחת לרעבונם ושיטוטיהם". טקיטוס, גדול ההיסטוריונים של רומא, כתב: "הגוֹלים במדבר...הלכו ללא הפוגה מהלך שישה ימים וביום השביעי תפסו ארץ, ממנה גירשו את יושביה ובה יסדו עיר והקדישו מקדש...הם בחרו ביום השביעי לשבות בו ממלאכה כיוון שבּוֹ הוּשם קץ לנדודיהם, אולם לאחר מכן "נמשך לבם אחר העצלוּת וגם את השנה השביעית הפרישו לבטלה".
הפילוסוף הרומי סנקה היה הראשון שביקורתו על השבת נתמכה בגינוי הבטלנות. הוא טען לגבי היהודים "שמנהגם אינו מועיל, שכן על ידי הנהגת יום מנוחה אחד כל שבעה ימים, הם מפסידים בבטלנות כמעט שביעית מחייהם" והוסיף כי "על ידי הימנעותם מלפעול בעתות חירום משלמים לא פעם באובדן".
במקום אחר כתב: "יהי אסור להדליק נרות בערבי שבתות מפני שהאלים אינם צריכים לאורה, ולאנשים לא נעים העשן".
המשורר הרומי יובנאליס כתב בסאטירות שלו על תופעת הגרים: "הן האשם הוא האב, שהפך עצל בהגיע כל יום שביעי". כשהתייחס לארץ יהודה, כתב: "שם בְּשבָּת של שנת שבתון בלי מנעל הוא המלך". ייתכן שאזכור השבת בה המלכים יחפים כוונתו למנהג העלייה להר הבית ללא מנעלים, מנהג שגם מלכים היו חייבים בו.
המשורר רוטיליוס נמטיאנוס (תחילת המאה ה-5 לספירה), פקיד רומי בכיר וכנראה הכותב הלטיני הלא־נוצרי האחרון שביטא סלידה מן היהדות, כתב שהאל היהודי שהיה צריך לנוח לאחר שהשלים את הבריאה, הוא עצמו דוגמה לבטלה: "כל יום שביעי נדון לעצלות נקלית, כמו היה בבואה רופסת של האל שעיַף...והלוואי שיהודה מעולם לא הוכנעה...זיהום המגפה הזאת, הגם שנגדעה, עודנו הולך ופושה עוד יותר: ואומה כבושה בכובשיה שלה תרדה".
אחד הסופרים הפגאניים הראשונים שהזכירו את השבת היה המשורר ההלניסטי מלאגרוס מגדרה (100 לפנה"ס לערך), שאפיין את השבת כקרה: "דֶמוֹ לבנת־הלחיים, מישהו שָׂמֵךְ עירומה לצדו ומתענג, אך לבי שלי נאנק בקרבי. אם אהובך הוא איזה שומר־שבת, מה הפלא! האהבה בוערת אפילו בשבתות קרות". ניתן לשער שאיסור הדלקת אש, ומכאן גם האיסור לבשל, הוא שהוליד את תפיסת השבת הקרה. מחבר אנונימי מהמחצית הראשונה של המאה ה-5 לספירה הסביר: "היה זה די ידוע שכוכב סטורן קר, ושלפיכך מאכלי היהודים ביום של סטורן קרים". נמטיאנוס הרחיק לכת בשירו הזדוני והשליך מן הקור של השבת לקור של העם היהודי: "שבתות צוננות הן כלבבם ואולם לבם צונן יותר מדתם".
המחברים האסטרולוגים, ובהם האסטרולוג ההלניסטי וטיוס ואלנס (המאה ה-2 לספירה), נהגו להשוות את השבת עם יום סטורן וחשבו את השבוע היהודי כגרסה של השבוע הפלנטרי שלהם. גם המשורר הרומי טיבולוס, הסופר הרומי פרונטינוס וההיסטוריון הרומי דיו קסיוס השתמשו בכינוי "יום סטורן" (יום שבתאי).
ביצירותיהם של המשוררים הרומיים הורטיוס ואובידיוס השבת הוזכרה ללא שמץ של נימה שלילית או פולמוסית.
חוקר הטבע הרומאי פליניוס הזקן כתב ש"ישנו נחל ביהודה המתייבש כל שבת" (בניגוד ליוספוס, שסיפר על נהר בשם "סבטיקוס", שזורם אך ורק בשבת).
הסאטיריקן הרומאי פרסיוס (62-34 לספירה) הביא תיאור חי למדי, אם כי בנימה בלתי אוהדת, של ציון השבת: "אך בבוא יומו של הורדוס, כאשר המנורות העטורות סיגליות ומסודרות סביב אדני החלונות השמנוניים פלטו את ענני העשן שלהן, כאשר זנבות דגי הטונה המדולדלים מפותלים סביב צלחות החרס האדום, והכדים הלבנים תְפוּחים מיין, אתה מעווה שפתותיך בשקט, ומחוויר לנוכח השבת של הנימולים".
ציון השבת כיום צום
ציון השבת כיום צום הוא מן הטעויות הרווחות ביותר בעולם היווני-רומי על השבת היהודית. ההיסטוריון היווני סטראבון כינה את השבת "יום הצום". הסאטיריקן הרומאי פטרוניוס כתב שמשאת נפשם של המתגיירים היא שיתאפשר להם "לרעוד בצומות השבת". המשורר הרומאי מרטיאליס ציין בין אוסף הריחות הרעים המועדפים עליו את "הבל פיהן של נשים הצמות בשבת". ההיסטוריון הרומאי סויטוניוס ציטט ממכתב של אוגוסטוס קיסר לטיבריוס: "אפילו היהודי, טיבריוס יקירי, אינו שומר על צום־השבת שלו בקפדנות כזו, שאני שמרתיו היום".
ראו גם
זמנים: יום השבת, מוצאי שבת, סוף שבוע, יום טוב, יום חול, יום טוב הסמוך לשבת, פולמוס השבת ביפן
תפילות ומנהגים: שבת מברכים, מעשה שבת, גוי של שבת
השבת בישראל: הסטטוס קוו בנושא השבת, מאבקי השבת בירושלים
מסכת שבת
שמירת שבת
לקריאה נוספת
יעקב בלידשטיין (עורך), שבת - רעיון, היסטוריה, מציאות, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2004.
הרב אברהם יהושע השל, השבת.
הרב יהושע ישעיה נויבירט, שמירת שבת כהלכתה.
הרב משה הררי, מקראי קודש - קדושת השבת.
קישורים חיצוניים
פורטל השבת - הלכות, מאמרים, סיפורים, מתכונים, זמני הדלקת נרות ועוד, אתר בית חב"ד
הלכות שבת וגם פניני הלכה, של הרב אליעזר מלמד
פרטים ומידע על שבת מאוספי הספרייה הלאומית
שאבעס נט, אתר השבת
המשך דיון מונחה בצביון השבת בישראל. שתפו: מרכז יעקב הרצוג, באתר מדרשת
,
אדמיאל קוסמן, המבנה הבסיסי של הלכות שבת על פי רמב'ם וספרי הלכה אחרונים לימודים, גיליון מס' 4 - סיון תשע"ב.
רחל אליאור, "שבת קדושת הזמן וקידוש החירות", בתוך: היום השביעי, יוצרים ישראלים כותבים על השבת שלהם (עורכים מ' גרזי וב' צימרמן), תל אביב: משכל 2001: 189--199
דוד פז, עוז אלמוג, שי רודין,, מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, באתר "אנשים", 9 בדצמבר 2009
ניסן ברגגרין, שבת שלום ומבורך, עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 168–170, באתר האקדמיה ללשון העברית
הכרעת בג"ץ - ״המרכולים בתל אביב יישארו פתוחים גם בשבתות״, באתר TLV.AM, 26 באוקטובר 2017
אמנון דוקוב, "זמן ממשות – משמעות השבת בעולם וירטואלי" 3 בפברואר 2018
שבת: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
שבת באוספי הספרייה הלאומית, סרטון באתר החינוך של הספרייה הלאומית
תכנים על שבת באתר של סיון רהב-מאיר
מאגר פיוטים לשבת - מידע, מילים וביצועים מוקלטים, אתר הפיוט והתפילה
אוסף מקורות על השבת באתר ספריא
הערות שוליים
*
קטגוריה:תרי"ג מצוות
קטגוריה:מצוות עשה
זכור
קטגוריה:מצוות הנוהגות בזמן הזה
קטגוריה:פרשת יתרו
קטגוריה:7 (מספר)
| 2024-09-11T18:24:05
|
11 בפברואר
|
11 בפברואר הוא היום ה-42 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 323 ימים (324 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
660 לפנה"ס – התאריך המסורתי של הקמת יפן על ידי ג'ימו טנו, שליטה הראשון
1720 – שוודיה ופרוסיה חותמות על הסכם שלום
1808 – פחם מובער כדלק בניסוי ראשוני בפנסילבניה
1929 – נחתמים ההסכמים הלטרניים בין איטליה לוותיקן, שמבטיחים את עצמאות הוותיקן
1937 – השביתה של Flint sit-down מסתיימת כאשר ג'נרל מוטורס מכיר באיגוד המקצועי של עובדי הרכב המאוחדים
1944 – היטלר מוציא צו המכפיף את המודיעין הצבאי, האבווהר, ללשכה לביטחון הרייך
1945 – ננעלת ועידת יאלטה
1953 – ברית המועצות מנתקת את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות פיצוץ שאירע בבניין השגרירות בתל אביב על ידי מחתרת צריפין
1970 – שיגור הלווין היפני אוסומי , הלווין הראשון המשוגר מאדמת יפן, באמצעות משגר למדה 4S. בכך הפכה יפן למדינה הרביעית היכולה לשגר לוויינים לחלל, אחרי ארצות הברית, ברית המועצות וצרפת
1978 – סין מסירה את הצנזורה על עבודותיהם של אריסטו, שייקספיר וצ'ארלס דיקנס
1978 – הסרט הישראלי, "אסקימו לימון", הוקרן לראשונה בארץ
1979 – המהפכה האסלאמית באיראן: ח'ומייני תופס את השלטון ומוקמת הרפובליקה האסלאמית של איראן
1984 – נחיתת מעבורת החלל צ'לנג'ר STS-41-B לאחר שהות בחלל של כמעט 8 ימים
1986 – פעיל זכויות האזרח, נתן שרנסקי מגיע לישראל לאחר תקופת מאסר של כ-9 שנים בברית המועצות
1990 – נלסון מנדלה, אסיר פוליטי, משוחרר לחופשי בדרום אפריקה
1990 – שיגור משימת סויוז TM-9 לתחנת החלל מיר למשימה שנמשכה כ-179 יום
1994 – נחיתת משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-60 הראשונה במסגרת תוכנית מיר ומעבורות החלל
1995 – נחיתת משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-63, השנייה במסגרת תוכנית מיר ומעבורות החלל
1997 – שיגור משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-82 למשימת שירות טלסקופ החלל האבל
2000 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-99 למשימת מיפוי טופוגרפי מכ"מי של כדור הארץ
2010 – שיגור טלסקופ החלל Solar Dynamics Observatory לחקר השמש
2011 – חוסני מובארכ, נשיא מצרים, התפטר מתפקידו לאחר כ-30 שנות שלטון
2013 – האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר מודיע על התפטרותו מתפקיד האפיפיור
2015 – משגר פאלקון 9 משגר את Deep Space Climate Observatory, שנועד להיות בנקודת לגראנז' L1
2018 – התרסקות טיסה 703 של סראטוב איירליינס צפונית לעיר מוסקבה, רוסיה
נולדו
ממוזער|218x218 פיקסלים|תומאס אלווה אדיסון
שמאל|ממוזער|252x252px|תמונתו הרשמית של פארוק, מלך מצרים
ממוזער|188x188 פיקסלים|מנואל נורייגה
ממוזער|247x247 פיקסלים|ג'ב בוש
1261 – אוטו השלישי, דוכס בוואריה, פוליטיקאי גרמני (נפטר ב-1312)
1466 – אליזבת מיורק, אשתו של הנרי השביעי (נפטרה ב-1503)
1535 – האפיפיור גרגוריוס הארבעה עשר (נפטר ב-1591)
1657 – ברנאר דה פונטנל, פילוסוף ומדען צרפתי (נפטר ב-1757)
1839 – אלמון סטראוג'ר, ממציא אמריקני אשר המציא את מתגי הטלפוניה האוטומטיים הראשונים (נפטר ב-1902)
1847 – תומאס אלווה אדיסון, מגדולי הממציאים בכל הזמנים (נפטר ב-1931)
1864 – ישראל זנגוויל, סופר יהודי אנגלי ופעיל ציוני (נפטר ב-1926)
1886 – שלמה ברנשטיין, צייר ישראלי (נפטר ב-1968)
1869 – אלזה לסקר-שילר, משוררת יהודייה גרמנייה (נפטרה ב-1945)
1897 – אמיל פוסט, מתמטיקאי אמריקני (נפטר ב-1954)
1900 – הנס גאורג גדמר, פילוסוף גרמני (נפטר ב-2002)
1903 – אירן נמירובסקי, סופרת צרפתייה יהודייה (נספתה ב-1942)
1904 – לוסיל רנדון, האישה המבוגרת ביותר בעולם, מ-2022 ועד מותה (נפטרה ב-2023)
1909 – ג'וזף ל. מנקייביץ', במאי קולנוע אמריקני (נפטר ב-1993)
1909 – גזה טולדי, כדורגלן הונגרי (נפטר ב-1985)
1916 – פרדי הירש, מחנך יהודי בתקופת השואה (נפטר ב-1944)
1917 – סידני שלדון, סופר ותסריטאי יהודי (נפטר ב-2007)
1920 – פארוק, מלך מצרים, ומלך סודאן (נפטר ב-1965)
1925 – וירג'יניה ג'ונסון, סקסולוגית אמריקאית (נפטרה ב-2013)
1926 – זאב רב-נוף, מבקר קולנוע ומוזיקה ובמאי ישראלי (נפטר ב-1979)
1926 – לזלי נילסן, שחקן וקומיקאי קנדי (נפטר ב-2010)
1926 – פול בוקיז, שף צרפתי (נפטר ב-2018)
1929 – אלברט אזריאן, מתעמל סובייטי ממוצא ארמני (נפטר ב-2023)
1929 – בורהאן סרגון, כדורגלן טורקי (נפטר ב-2023)
1934 – מנואל נורייגה, שליט פנמה (נפטר ב-2017)
1935 – בני גאון, איש עסקים ישראלי (נפטר ב-2008)
1935 – עמנואל זיסמן, חבר הכנסת מטעם המערך והדרך השלישית (נפטר ב-2009)
1935 – בן-ציון רבינוביץ, האדמו"ר מביאלא ומחבר סדרת הספרים "מבשר טוב" (נפטר ב-2024)
1936 – ברט ריינולדס, שחקן אמריקני (נפטר ב-2018)
1937 – אליעזר ולדמן, ראש ישיבת ההסדר "ניר קריית ארבע", ממייסדי ההתנחלות בחברון וחבר הכנסת מטעם התחיה (נפטר ב-2021)
1941 – אברהם הירשזון, שר האוצר וחבר הכנסת מטעם קדימה (נפטר ב-2022)
1941 – סרז'יו מנדז, מוזיקאי ברזילאי (נפטר ב-2024)
1943 – סרז' לאמה, זמר צרפתי
1945 – דוד קרקו, כדורגלן ישראלי, משחקני מכבי תל אביב ונבחרת ישראל
1947 – חוזליטו, ילד פלא זמר ושחקן קולנוע ספרדי
1947 – יוקיו הטויאמה, ראש ממשלת יפן
1950 – מקסים לוי, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2002)
1951 – אבשלום וילן, חבר הכנסת מטעם מרצ
1953 – ג'ב בוש, מושל פלורידה
1953 – ויקי פרץ, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי, נודע בעיקר כשחקן מכבי תל אביב ונבחרת ישראל (נפטר ב-2021)
1954 – אלישע שוחט, עיתונאי והיסטוריון של הספורט בישראל (נפטר ב-2014)
1957 – דניאל שושן, אמן ישראלי רב-תחומי
1957 – שלומי אלדר, עיתונאי ישראלי
1958 – אסתר אשל, פרופסור לחקר המקרא וחקר כתובות מתקופת בית המקדש הראשון וספרות מימי בית המקדש השני
1962 – שריל קרואו, זמרת ומוזיקאית אמריקנית
1964 – שרה פיילין, פוליטיקאית אמריקנית, מושלת מדינת אלסקה
1968 – עירית גלוסקינוס, שחיינית ישראלית
1969 – ג'ניפר אניסטון, שחקנית טלוויזיה וקולנוע אמריקנית
1971 – דמיאן לואיס, שחקן בריטי
1972 – קלי סלייטר, אלוף העולם בגלישת גלים, אמריקני
1974 – אייזיאה מוסטפא, שחקן פוטבול ושחקן טלוויזיה וקולנוע אמריקני
1974 – אלכס ג'ונס, איש תקשורת אמריקאי וקונספירטור
1977 – מייק שינודה, חבר להקת לינקין פארק
1981 – קלי רולנד, שחקנית אמריקאית
1982 – נטלי דורמר, שחקנית אנגלייה
1983 – רפאל ואן דר וארט, כדורגלן הולנדי
1985 – איתי זבולון, שחקן ומוזיקאי ישראלי
1986 – אבו עומר א-שישאני, מפקד בכיר בארגון הטרור המדינה האסלאמית וסמל בחיל הרגלים של גאורגיה (נפטר ב-2016)
1987 – אלן ואן דייק, רוכבת אופני כביש הולנדית
1990 – יהונתן בשן, שחקן טלוויזיה ודוגמן ישראלי
1992 – טיילור לאוטנר, שחקן אמריקאי
1997 – צ'לסי קאטלר, זמרת-יוצרת ומפיקה מוזיקלית אמריקאית
1998 – ענבר מארק, שחיינית ישראלית
נפטרו
ממוזער|170x170 פיקסלים|הקיסר הרקליוס
שמאל|ממוזער|194x194px|דיוקן רנה דקארט
ממוזער|253x253 פיקסלים|סרגיי אייזנשטיין
55 – בריטניקוס, אציל רומאי מהשושלת היוליו-קלאודית (נולד ב-41)
244 – גורדיאנוס השלישי, קיסר רומי (נולד ב-225)
641 – הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-575)
731 – ה גרגוריוס השני (נולד ב-669)
824 – ה פסקליס הראשון (נולד ב-775)
1141 – איג מסן-ויקטור, תאולוג (נולד ב-1096)
1503 – אליזבת מיורק, אשתו של הנרי השביעי (נולדה ב-1466)
1650 – רנה דקארט, פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי (נולד ב-1596)
1879 – אונורה דומייה, קריקטוריסט וצייר צרפתי (נולד ב-1808)
1948 – סרגיי אייזנשטיין, במאי סובייטי (נולד ב-1898)
1954 – נתן אלבז, הקריב את חייו כדי להציל את חיי חבריו (נולד ב-1934)
1960 – ויקטור קלמפרר, בלשן ועיתונאי גרמני ממוצא יהודי (נולד ב-1881)
1963 – סילביה פלאת', משוררת וסופרת אמריקאית (נולדה ב-1932)
1976 – לי ג'יי. קוב, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1911)
1978 – ג'יימס בריאנט קונאנט, איש ציבור אמריקאי ונשיא אוניברסיטת הרווארד (נולד ב-1893)
1981 – פרנץ זונדהיימר, כימאי ישראלי-בריטי, חתן פרס ישראל למדעים מדויקים (נולד ב-1926)
1986 – פרנק הרברט, סופר אמריקאי (נולד ב-1920)
1987 – דן חירם, קצין תותחנים ראשי בדרגת אלוף-משנה, מנכ"ל משרד התחבורה וחברת נתיבי איילון (נולד ב-1924)
1988 – יונה זרצקי, במאי ומפיק עצמאי (נולד ב-1928)
2000 – רוז'ה ואדים, במאי קולנוע צרפתי (נולד ב-1928)
2004 – שמואל אברמסקי, היסטוריון וחוקר מקרא ישראלי (נולד ב-1913)
2006 – פיטר בנצ'לי, סופר אמריקאי (נולד ב-1940)
2010 – אלכסנדר מקווין, מעצב אופנה אנגלי (נולד ב-1969)
2012 – ויטני יוסטון, זמרת פופ אמריקאית (נולדה ב-1963)
2012 – אהרן דוידי, תת-אלוף בצה"ל, ממקימי ומפקדי חטיבת הצנחנים, קצין חי"ר וצנחנים ראשי (נולד ב-1927)
2013 – יורם פריד, ספורטאי ישראלי רב תחומי, מאמן כדוריד ויושב ראש ארגון מאמני הכדוריד, עיתונאי ופרשן לענייני ספורט וצבא (נולד ב-1914)
2017 – פאב מלו, כדורסלן ברזילאי (נולד ב-1990)
2018 – עלי אלון, משורר ישראלי (נולד ב-1935)
2018 – עאסמה ג'האנגיר, עורכת דין לזכויות אדם ופעילה חברתית פקיסטנית (נולדה ב-1952)
2020 – נסים זוהר, שחקן תיאטרון וקולנוע, סופר, מחזאי, תסריטאי ומפיק ישראלי (נולד ב-1937)
2021 – איזדור מנואל זינגר, מתמטיקאי יהודי אמריקאי, חתן פרס אבל (נולד ב-1924)
2021 – איתמר יעוז-קסט, משורר ומתרגם ישראלי (נולד ב-1934)
2021 – אבי קורן, פזמונאי ומתרגם ישראלי (נולד ב-1945)
2024 – דוד ורנר, רבה האשכנזי של העיר חדרה (נולד ב-1934)
2024 – נלי שפר, צלם ישראלי (נולד ב-1952)
חגים ואירועים החלים ביום זה
היום הבינלאומי למען החולים
ארצות הברית: יום הממציאים
קמרון: יום הצעירים
10 בפברואר – 12 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב יב
קטגוריה:פברואר
| 2024-09-08T23:16:43
|
יוסף לפיד
|
200px|ממוזער|שמאל|יוסף לפיד במהלך שירותו הצבאי, מרץ 1949
ממוזער|לפיד בחדר העיתונאים בבית העם בירושלים, מדווח ממשפט אייכמן, 18 באפריל 1961
יוסף (טומי) לפיד (נולד בשם: טומיסלאב לַמפֶּל; 27 בדצמבר 1931 – 1 ביוני 2008) היה סופר, עיתונאי, מחזאי ופוליטיקאי ישראלי. כיהן כראש מפלגת שינוי, חבר הכנסת, סגן ראש הממשלה, שר המשפטים וראש האופוזיציה.
ביוגרפיה
לפיד נולד כטומיסלאב לַמפֶּל (בסרבית: Томислав Лампел) בנובי סאד שבסרביה, אז חלק מממלכת יוגוסלביה. בנם של קתרינה (קאתו) עדנה לבית בירמן וד"ר בֶּלָה (מאיר) למפל, עורך דין ועיתונאי, משפחה יהודית-נאולוגית. עד חוזה טריאנון שכן האזור בממלכת הונגריה, וכמו מרבית היהודים הייתה המשפחה ממוצא הונגרי ודוברת הונגרית. האב היה מזכיר ההסתדרות הציונית באזור וויבודינה, ולאחר מכן נשיא לשכת בני ברית בנובי סאד. ב-1941 פלשו מעצמות הציר ליוגוסלביה, והעיר נמסרה שוב להונגריה.
שגרת חיי המשפחה נקטעה כשהיה לפיד כבן שתים-עשרה וחצי, כשנה לפני תום מלחמת העולם השנייה. בבוקר 19 במרץ 1944, ביום בו הצבא הגרמני נכנס להונגריה, נלקח האב על ידי הנאצים, רגע שלימים תיאר לפיד כ"זה הרגע שבשבילי אלוהים מת". תחילה הועבר האב לבית מלון מקומי בו רוכזו היהודים, משם למחנה ריכוז הונגרי בבאצ'קה טופולה ומשם לאושוויץ. לקראת שלהי המלחמה הוצעד האב מאושוויץ למחנה מאוטהאוזן, שם נרצח. לפיד ואמו נלקחו לגטו בודפשט; הם שרדו בעזרתו של ראול ולנברג, אך רבים מבני משפחתם נספו בשואה. בחורף 1945 בבודפשט הובילו הנאצים והפשיסטים ההונגרים את לפיד ואמו, יחד עם יהודים רבים אחרים, אל נהר דנובה, שם היו מעמידים את היהודים כשפניהם אל המים ויורים בהם. האירועים האלה נודעו אחר כך בשם "הירי על הדנובה". בעודם הולכים, הנמיך מטוס סובייטי טוס מעל השיירה, ובמהומה שנוצרה נכנסו לפיד ואמו לבית שימוש ציבורי קטן בצד הדרך והסתתרו שם, וכך שוב ניצלו חייהם. מאוחר יותר שבו לנובי סאד, שם גילו כי ביתם הוחרם. הם חיו בעיר שנשלטה בידי הדיקטטור הקומוניסטי יוסיפ ברוז טיטו במשך שלוש שנים וחצי בטרם הותר להם לעזוב. ב-25 בדצמבר 1948 עלו לישראל על האונייה "קפלוס" (Kefalos).
במאמר שפרסם 50 שנה לאחר מכן הציג את עמדתו על ההישג של קליטת העלייה: "עיצבנו מדינה דמוקרטית, חברה פלורליסטית ועם אחד – במקום שבו לא היה לנו לא את זה ולא את זה ולא את זה. כל חילוקי הדעות בנושא העלייה והקליטה הם עניין של מה בכך, לעומת ההישג האמיתי של כור ההיתוך".
מיד עם עלייתו התגייס לצה"ל ושירת כחשמלאי רכב. עם שחרורו למד לבחינות הבגרות. לאחר מכן למד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, ובשנת 1957 קיבל תואר בוגר במשפטים.
קריירה עיתונאית
ב-1952 החל לעבוד ככתב בעיתון בשפה ההונגרית "אוי קלט", שם הכיר את אפרים קישון ואת ישראל קסטנר. ב-1955, בהמלצתו של קישון, התקבל לעבודה ב"מעריב" כמזכירו האישי של העורך הראשי, עזריאל קרליבך. בעצתו של קרליבך עברת את שם משפחתו ללפיד. עוד באותה שנה החל לפיד לכתוב בעיתון, ומילא ב"מעריב" מגוון תפקידים, ובהם כתב בבאר שבע ובתל אביב ובעל טור ראיונות בשם "מדברים עליהם השבוע". ב-1961 היה מבין העיתונאים היחידים שדיווחו מבית העם בעת משפט אייכמן. בשנים 1963–1966 שהה בלונדון כנציג העיתון שם, ובמהלך שנות השישים שימש מספר פעמים כשליח העיתון בארצות הברית. עם שובו לישראל מונה לכתב "מעריב" בכנסת. בשנת 1967 מונה בידי מעריב לייסד את ירחון הנשים "את" והיה עורכו במשך שנים אחדות. בשנת 1968 הגיש את התוכנית "יש לי אורח" בטלוויזיה הישראלית.
ב-1970 החל לפרסם את מדריך לפיד לאירופה, מחלוצי מדריכי הטיולים בשפה העברית, שזכה לפופולריות רבה והופיע ב-20 מהדורות.
במקביל לעבודתו ב"מעריב" שידר בגלי צה"ל תוכניות לילה, וכן פינה בשם "על אש קטנה" בשעות הצהריים. ב-1974 מונה למזכיר המערכת ב"מעריב".
ב-1979 מונה למנכ"ל רשות השידור, וכיהן בתפקיד זה עד 1984. המינוי נחשב למינוי של איש ימין, לאחר המהפך, שהעלה את הימין לשלטון. במסגרת תפקידו ביצע לפיד מספר פעולות שנויות במחלוקת, בהן אי חידוש חוזהו, שנתפס כהדחתו, של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. כן אכף בשנים אלו איסור על ראיונות עם אנשי אש"ף. עם זאת, לרוב נחשב לפיד למנכ"ל מקצועי, השומר על עקרונות חופש הדיבור. יש הרואים את הישגו הגדול בתקופה זו ביצירת הסדרה של יגאל לוסין "עמוד האש".
עם פרישתו מתפקיד זה חזר ל"מעריב", וכתב בו פובליציסטיקה, ובכלל זה גם את מאמר המערכת.
בשנים 1984–1987 שידר ב"קול ישראל" תוכנית אישית בשם "השבוע שלי". על תוכנית זו הוענק לו בשנת 1998 פרס סוקולוב לעיתונאות. הוא שב לשדר אותה באמצע שנות התשעים.
ב-1989 מונה ליו"ר התאחדות חברות הכבלים, עם תחילתם של שידורי הטלוויזיה בכבלים בישראל. בנובמבר אותה שנה מונה למנהל עסקי התקשורת של איש העסקים רוברט מקסוול בהונגריה, שם רכש שני עיתונים. במסגרת תפקיד זה שהה לסירוגין בלונדון ובהונגריה, ואף נפגש עם ראש ממשלת הונגריה.
ב-1992 החל להשתתף בתוכנית "פופוליטיקה" בערוץ הראשון, שאותה הנחה דן מרגלית. לפיד נודע בסגנונו הפרובוקטיבי. יחד עם עמיתיו לתוכנית, דן מרגלית ואמנון דנקנר, עבר לתוכנית "הכל פוליטי" בערוץ 2.
פעילות פוליטית
לפיד החזיק בדעות ליברליות, ופעל לקידומן. ב-1961 הצטרף לזמן קצר אל המפלגה הליברלית. ב-1985 הקים יחד עם שלמה להט את מפלגת המרכז הליברלי, ושימש כמזכ"ל שלה, אך לאחר זמן מה פרש ממנה וחזר לפעילות באמצעי התקשורת.
לאחר שהועמד על ידי חבר הכנסת אברהם פורז בראש מפלגת "שינוי", ובבחירות 1999. הוביל את המפלגה להצלחה והביא אותה לזכייה בשישה מנדטים. נבחר לכנסת ה-15 במידה רבה צמחה מפלגת "שינוי" ולפיד בראשה על רקע המסר של התנגדות לכפייה דתית. האופן שביטא מסר זה, שנראה למבקריו בוטה, הוביל להאשמתו בשנאה לחרדים ולדתיים. מסרים נוספים שביטאה "שינוי" היו תמיכה בכלכלת שוק חופשי והקלת הנטל על מעמד הביניים. במישור המדיני מיצב עצמו לפיד כדמות מרכז התומכת בניהול זהיר של תהליך שלום, שיכלול ויתור על שטחים.
בבחירות לכנסת ה-16 הזניק לפיד את "שינוי" להצלחה רבתי, ומספר המנדטים גדל ל-15, תוך כדי הפיכת המפלגה לשלישית בגודלה בכנסת. "שינוי" הצטרפה לקואליציה בממשלתו השנייה של אריאל שרון, ולפיד מונה לשר המשפטים וסגן ראש הממשלה. "שינוי" תמכה באופן מלא במדיניות הממשלה, לרבות בתוכנית ההתנתקות והמדיניות הכלכלית של שר האוצר בנימין נתניהו. בפרט תרמה "שינוי" להשוואת גובה קצבת הילדים לכל הילדים, בניגוד לעמדת המפלגות החרדיות.
כשר המשפטים הורה לפיד, מיד עם כניסתו לתפקיד, כי בכל המשרדים השייכים למשרד המשפטים ייתלה שלט ובו הציטוט מ"על השחיטה" של חיים נחמן ביאליק – "וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!". במהלך כהונתו כשר נתן לפיד גיבוי מוחלט לנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, להצעותיו למינויים לבתי המשפט ולסדר היום שהוביל בקשר ליחסים בין רשויות השלטון. הוא תמך בעמדתו הנחרצת של ברק שאין לרשום פרוטוקולים של הוועדה לבחירת שופטים ופעל לבלימת חקיקה בעניין זה בכנסת. כן נמנה עם אלו שהביאו למינוי עדנה ארבל לשופטת בית המשפט העליון, על אף מחאה ציבורית, במיוחד מצד ימין של המפה הפוליטית, שהביע התנגדות למינוי. לפיד כינה את דרכי הפעולה של המתנגדים "טרור נגד שלטון החוק". לפיד נכשל בניסיונותיו להביא לבחירת מועמדים מטעמו לכהונת היועץ המשפטי לממשלה, והממשלה אישרה לבסוף בפברואר 2004 את מינויו של מני מזוז לתפקיד זה.
כן עמד לפיד בראש "ועדת לפיד", שמונתה בשנת 2003 לבחינת יישום לקחי "ועדת אור" שמונתה לבדיקת אירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי. בחודש מאי 2004 הסתיימה עבודת הוועדה, והיא הגישה מסקנותיה לשר לביטחון פנים צחי הנגבי, ולמפכ"ל המשטרה. הממשלה אישרה את מסקנות הוועדה ב-13 ביוני 2004. עיקר המסקנות מחולק לשני נושאים. נושאים הקשורים לשילוב המגזר הערבי בחברה, כגון הקמת רשות ממשלתית לקידום מגזרי המיעוטים (שהוקמה לבסוף בשם הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים) או שילוב בני המגזר הערבי בשירות לאומי אזרחי, תוך קריאה למנהיגי המגזר הערבי להצטרף לצעדים אלו ולהימנע מדברי הסתה, והמלצות הנוגעות למשטרת ישראל ולמשרד לביטחון פנים, ולצעדים עליהם לנקוט על מנת להיות ערוכים לאירועים דומים בעתיד.
בהצבעה שנערכה בכנסת ב-1 בדצמבר 2004 הצביעו שרי "שינוי", ובהם לפיד, נגד הצעת תקציב המדינה לשנת 2005, ובעקבות זאת פוטרו מהממשלה. לפיד נימק את ההצבעה נגד התקציב בהבטחת שרון להעביר 290 מיליון שקלים לחרדים בתמורה להצבעתם. לבסוף תמכה שינוי בתקציב מחוץ לקואליציה, עקב העברת 700 מיליון שקלים למפלגה, לחלוקה כרצונה. עקב תמיכתה בתקציב נמתחה ביקורת חריפה על לפיד שאף הוא מוכר את עקרונותיו למען כספים, ועל כך שהעביר מתוך הכספים, 2 מיליון שקלים לאיגוד הישראלי לשחמט שעמד בראשותו.
עם פרישת מפלגת "שינוי" מהקואליציה מונה לפיד לראש האופוזיציה בכנסת, למרות התנגדות שאר סיעות האופוזיציה למינויו. ניסיונות להדיחו מהתפקיד לא צלחו בעקבות אי הסכמה של סיעות האופוזיציה למועמד מוסכם לתפקיד במקום לפיד. הוא שימש בתפקיד זה במשך שנה עד שסיעת "העבודה-מימד" פרשה אף היא מהקואליציה והפכה לסיעה הגדולה ביותר באופוזיציה. בתקופתו כראש האופוזיציה הקים לפיד ממשלת צללים בראשותו.
לאחר פרישתה מהקואליציה, החלה "שינוי" להידרדר בסקרים. הידרדרות זו החריפה בעקבות הקמת מפלגת קדימה בראשות אריאל שרון. ב-12 בינואר 2006 נערכו פריימריז ב"שינוי", בהן הצליח רון לוינטל לזכות במקום השני על חשבון אברהם פורז. לפיד זעם על התוצאות על אף שהוא עצמו נבחר למקום הראשון ברשימה, ובתקשורת נפוצו שמועות על כוונתו לפצל את המפלגה או לפרוש ממנה. בעקבות אירועים אלה קרסה "שינוי". חברי הכנסת של "שינוי" חיפשו לעצמם מפלגות אחרות, ובסקרים המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. ב-25 בינואר כינס לפיד מסיבת עיתונאים ובה הודיע על התפטרותו מתפקיד היו"ר ופרישתו מ"שינוי".
לאחר פרישתו ממפלגת "שינוי" והנהגתה החליט לפיד לפרוש מהחיים הפוליטיים, ולא עמד בראש מפלגת חץ – מפלגתם של פורשי "שינוי". בראש חץ עמד חברו הטוב, פורז, ולפיד תמך בתנועה באופן פומבי ושימש כ"אב הרוחני" שלה. לפיד הוצב במקום האחרון ברשימה לאות כבוד. עם זאת, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.
לאחר פרישתו מהפוליטיקה
250px|ממוזער|מימין: ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט, יו"ר יד ושם אבנר שלו, נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, לפיד ונשיא מדינת ישראל שמעון פרס בהיכל השמות ביד ושם, 11 בינואר 2008
לאחר פרישתו מהפוליטיקה שב לפיד לעסוק בעיתונות, פרסם מאמרים והופיע בכנסים תקשורתיים כעיתונאי. במקביל כיהן כיושב ראש האיגוד הישראלי לשחמט.
ביולי 2006 נבחר לכהן כיו"ר מועצת יד ושם, והחליף בתפקיד זה את שבח וייס. בנאום שנשא ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ב-2007 הזכיר באופן יוצא דופן מעשי ג'נוסייד שנעשו מאז השואה ושהעולם הגיב אליהם בשתיקה, בין השאר את רצח העם בדארפור. עוד אמר בהתייחסו לאיראן כי "אחמדינז'אד מתכנן שיעמוד לרשותו אמצעי השמדה, שבהשוואה אליו, תאי הגזים באושוויץ הם רק מקדמה".
בימי כהונת אהוד אולמרט כראש ממשלת ישראל שימש לפיד, שהיה ידידו הוותיק של אולמרט, אחד מסניגוריו הציבוריים הנשמעים ביותר, וזאת אל מול ביקורת שהוטחה כלפי אולמרט בעיתונות, מצד אנשים שהיו עמו בעבר בקשרי ידידות, כדן מרגלית.
בנובמבר 2006 שב להגיש ברשת ב' בבוקר שבת את תוכנית הרדיו הוותיקה שלו, "השבוע שלי".
סגנונו
לפיד נהנה מתדמית של חובב תרבות אירופית, מוזיקה קלאסית, שחמט, הומור ואוכל טוב. מאפיין זה שלו בא לידי ביטוי, בין השאר, בתוכנית הרדיו שלו, "השבוע שלי". בספר הבישול "פפריקה" שכתב ביחד עם רות סירקיס, הגדיר עצמו במילים – "בני-אדם אוכלים כדי לחיות. הונגרי, אם הוא בן-אדם, חי כדי לאכול". המוצא ההונגרי היה חלק מתדמיתו, ובשנות ה-60 היה חלק מ"המאפיה ההונגרית" שכללה גם את ידידיו אפרים קישון, זאב וקריאל גרדוש (דוש).
לפיד היה גם ידוע בהתבטאויותיו החריפות, הן בנושאי דת ומדינה, והן בנושאים אחרים, כנשים ומוזיקה מזרחית. בין היתר התבטא בשנת 2005 כלפי חברת הכנסת זהבה גלאון בהתבטאות ממנה ניתן היה להבין כי מקצועה הוא זנות, ולאחר מכן התנצל "כג'נטלמן אירופי". דניאל בן סימון דיווח שלפיד הפטיר לעברו שהוא "מרוקאי אינטליגנטי וזה לא עניין שבשגרה".
לאחר ששמע בתוכנית רדיו בשנת 2002 שיר של עמיר בניון, שאל את המנחה רזי ברקאי "אנחנו כבשנו את טול כרם, או טול כרם כבשה אותנו?". המערכת הפוליטית סערה בעקבות התבטאות זו, ובין היתר ח"כ יגאל ביבי שלח מכתב חריף ללפיד בו קבל על ההשוואה בין "התופעה החיובית של התפשטות התרבות והזמר המזרחי לכיבוש של מחבלים מטולכרם". בתגובה כתב לו לפיד "אני פשוט לא אוהב את ההרמוניות הערביות, משום שאזני לא הורגלה לכך מבעוד מועד...אני גם לא אוהב מוזיקה של כלייזמרים, האם זה מוכיח שאני שונא אשכנזים? יתרה מזו אני אוהב את המוזיקה של בראהמס. האם זה אומר שאני אירופאי מתנשא? זה ועוד, אני לא אוהב אותך והשאלה היא מה זה מוכיח". עם זאת, לאחר הסערה הבהיר לפיד כי הוא עומד מאחורי המילים אך התנצל אם פגע במישהו ואף ניסה להיפגש אישית עם בניון בשביל להתפייס איתו, אך זה החליט להחרים את הפגישה.
מותו והנצחתו
ממוזער|שלט הרחוב על שמו של יוסף לפיד בנתניה
ב-30 במאי 2008 אושפז לפיד במצב קשה בבית החולים איכילוב. ב-1 ביוני 2008 נפטר לפיד ממחלת הסרטן, לאחר שבחר שלא לקבל טיפול מאריך-חיים. לפי בקשתו, הוא נטמן ליד קברה של בתו מיכל בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.
לאחר פטירתו כתב בנו, יאיר לפיד, את הביוגרפיה של אביו בגוף ראשון, "זיכרונות אחרי מותי".
ב-15 במרץ 2011 נקרא על שמו 'רחוב טומי יוסף לפיד' (улица Томија Јосефа Лапида) בעיירה וטרניק, פרוור של עיר הולדתו נובי סאד.
ב־3 בספטמבר 2014 אישרה מועצת עיריית נתניה קריאת רחוב על שמו של יוסף לפיד בשכונת "נוף הטיילת" בעיר. גם בראשון לציון יש רחוב "טומי לפיד", בו נמצאת אחת הכניסות לאצטדיון הברפלד.
טענה לתקיפה מינית
בנובמבר 2017 העידה העיתונאית הוותיקה סילבי קשת בפרסום עצמאי ובראיונות שונים לעיתונות כי בעת שהותה בדירה בלונדון בשנות ה-60, לפיד תקף אותה מינית.
"לפיד ביקש לעלות לדירתי בלונדון בתואנה של צורך שיחת טלפון דחופה, עם כניסתנו לדירה הוא הפיל אותי תוך שראשי נחבט בקרקע. לפיד קרע את שמלתי וניסה לבצע בי מעשה אונס".
חיים אישיים
יוסף לפיד היה נשוי עד לפטירתו לסופרת והמחזאית שולמית לפיד. לזוג נולדו שלושה ילדים: מיכל (שנהרגה בתאונת דרכים בשנת 1984), יאיר (לימים ראש ממשלת ישראל ה-14) ומירב (אימה של נטע רוט). בשנות השישים התגורר בבית מגורי העיתונאים, בניין מגורים בשכונת יד אליהו בתל אביב שבו התגוררו כמה עיתונאים מרכזיים, ובהם יגאל לב ולוי יצחק הירושלמי. לימים עבר להתגורר בצפון העיר.
ספריו
אנשים חשובים מאוד, הוצאת מעריב, 1963, "מאה ראיונות והומור אלף" – לקט ראיונות שהתפרסמו ב"מעריב", בהם "ראיון מספר 101" עם אפרים קישון. איורים – דוש.
מדריך לפיד. מהדורות שונות 1970–2003, הוצאת שקמונה, כתר, כנרת. מחלוצי מדריכי הטיולים בשפה העברית. כולל מדריך לפיד לאירופה, לארצות שונות באירופה, ומדריך לפיד לצעירים.
לקט טורים שפרסם בירחון "את":
קפה למיטה, הוצאת שקמונה, 1971. הומורסקות. איורים – זאב.
אדם בגילי, הוצאת שקמונה, 1974, מחשבות והרהורים על החיים ועל הזוגיות. איורים – זאב.
בעל חי, הוצאת שקמונה, 1978, הומורסקות על חיי הנישואין והחיים, איורים – זאב.
פפריקה (בהשתתפות רות סירקיס), הוצאת רות סירקיס, 1986. ספר בישול.
לקט שיחות מתוכנית הרדיו "השבוע שלי":
השבוע שלי, כתר הוצאה לאור, 1988.
עוד אני מדבר, הוצאת כתר, 1998, איורים – זאב.
משהו השתבש, הוצאת כתר, 2001. איורים – מישל קישקה.
שיעורים בתקשורת, הוצאת צבעונים, 2000. ניתוח אירועים מן ההיבט התקשורתי תוך דיון באתיקה עיתונאית.
אמרתי לכם, הוצאת כתר, 2008.
מחזותיו שהוצגו
הכושי עשה את שלו, במאי שמואל בונים, תפאורה יוסף קארל, המחזה הוצג בתיאטרון הקאמרי, ינואר 1967. זאב רווח שיחק בהפקה המקורית, והעלה אותו שנית כבמאי בסוף שנות ה-90.
תפוס את הגנב, קומדיה שהוצגה בתיאטרון "הבימה" ב-1973.
לקריאה נוספת
יאיר לפיד, זיכרונות אחרי מותי – סיפורו של יוסף (טומי) לפיד, כתר הוצאה לאור, 2010
קישורים חיצוניים
קורות חייו וקטעי וידאו בהשתתפותו בתוך תערוכת "בחרנו בחיים: תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל", באתר יד ושם
יוסף (טומי) לפיד, באתר וואלה
יוסף (טומי) לפיד, באתר nfc
.
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מחברי ספרי עיון ישראלים
קטגוריה:מחברי ספרי בישול ישראלים
קטגוריה:פובליציסטים ישראלים
קטגוריה:אנשי תקשורת ישראלים
קטגוריה:מחזאים ישראלים
קטגוריה:מנכ"לי רשות השידור
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם שינוי
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מפלגת חץ
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל
קטגוריה:סגל מעריב
קטגוריה:דירקטורים ישראלים
קטגוריה:יהודים יוגוסלבים
קטגוריה:ילדים בשואה: יוגוסלביה
קטגוריה:יהודים מוויבודינה
קטגוריה:ניצולי השואה: הונגריה
קטגוריה:ילדים בשואה: הונגריה
קטגוריה:זוכי פרס סוקולוב
קטגוריה:עולים לאחר קום המדינה: 1948–1950
קטגוריה:בוגרי בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה
קטגוריה:אתאיסטים יהודים
קטגוריה:אתאיסטים ישראלים
יוסף
קטגוריה:חברי בני ברית
קטגוריה:ראשי יד ושם
קטגוריה:ראשי האופוזיציה בכנסת
קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה
קטגוריה:סגל אוי קלט
קטגוריה:סגל את
קטגוריה:דיירי בית מגורי העיתונאים
קטגוריה:עסקני שחמט ישראלים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
קטגוריה:סגני ראש ממשלת ישראל
קטגוריה:יושבי ראש ונשיאי עמותות
קטגוריה:ישראלים ילידי יוגוסלביה
קטגוריה:אבות של ראשי ממשלות ישראל
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל השלושים
קטגוריה:ראשי מפלגת שינוי
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1931
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2008
קטגוריה:ישראלים שנפטרו מסרטן
קטגוריה:תל אביב-יפו: חברי הכנסת
קטגוריה:יהודים שהוצלו בשואה על ידי חסידי אומות עולם
קטגוריה:נציגי הממשלה בוועדה לבחירת שופטים
| 2024-09-13T12:24:56
|
שוודיה
|
שוודיה (נקראת רשמית: ממלכת שוודיה; בשוודית: Konungariket Sverige – "קוניניאריקט סווריה" או בקיצור סווריה ) היא מדינה בסקנדינביה אשר בצפון אירופה, הגדולה מבין המדינות הנורדיות והחמישית בגודל שטחה באירופה. היא גובלת בנורווגיה ממערב, בפינלנד מצפון-מזרח ובים הבלטי ובמפרץ הבוטני ממזרח. בדרום-מערב מפריד מצר קטגט את המדינה מדנמרק. בשל צפיפות האוכלוסין הנמוכה במדינה, נשמרו הנופים המייחדים את שוודיה ובהם היערות והשממות ההרריות.
היסטוריה
ממצאים ארכאולוגיים מראים שהאזור שמהווה כעת את שוודיה יושב לראשונה עוד בתקופת האבן, כשהקרח שכיסה את פנים היבשת החל לסגת בעידן הקרח האחרון. המתיישבים הראשונים היו ככל הנראה חברת ציידים-לקטים שהתקיימו בעיקר על אוכל מהים. הסברה כי בתקופת הברונזה היה האזור מיושב בצפיפות, נתמכת על ידי ממצאים ארכאולוגיים המאששים את קיומן של קהילות סחר גדולות.
במאות ה-9 וה-10 שגשגה התרבות הוויקינגית בשוודיה, זאת באמצעות המסחר והכיבושים הוויקינגיים לכיוון מזרח (רוסיה והים השחור). במאה ה-11 החלה הנצרות להשתרש באזור.
ב-1389 אוחדו שוודיה, נורווגיה ודנמרק תחת מלך אחד, איחוד זה נודע בשם: איחוד קאלמאר (Kalmar). איחוד קאלמאר היה איחוד אישי ולא איחוד פוליטי. במהלך המאה ה-15 התנגדה שוודיה לניסיונות לרכז את השלטון תחת שלטונו של מלך דני, התנגדות שהגיעה עד כדי מרד חמוש. שוודיה פרשה בסופו של דבר מהאיחוד ב-1521 כשגוסטב אריקסון ואסה מרד במלך הדני, והכתיר עצמו למלך ב-1523, ובכך הפריד מחדש את בית המלוכה השוודי מבית המלוכה הדני. באותו זמן אף הגיעה הרפורמציה לשוודיה. הביבליה תורגמה לשוודית בתקופה בעקבות תרגומה לגרמנית. תרגום זה, הידוע בתור ה"ביביליה של גוסטב ואזה" הפך את השוודית לשפת הכתיבה המקובלת (קודם לכן הייתה זו לטינית) ויצר שפת כתיבה תקנית.
100px|ממוזער|ימין|
במהלך המאה ה-17 גדלה שוודיה והייתה לאחד הכוחות המשמעותיים ביותר באירופה של התקופה, הודות להשתתפותה במלחמת שלושים השנים, תחת הנהגת המלך גוסטבוס אדולפוס. היא השתלטה על שטחים רבים שקודם לכן היו בשליטת האיחוד הפולני-ליטאי ובשלב מסוים שלטה על כמחצית מהמדינות שהרכיבו את הקיסרות הרומית הקדושה. מעמד זה התערער והתפוגג במהלך המאה ה-18, כשהאימפריה הרוסית הרחיבה את אחיזתה בצפון אירופה במלחמה הצפונית הגדולה. כוחה של שוודיה המשיך להתערער עם כיבוש פינלנד על ידי אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה ב-1809 וצירופה לאימפריה הרוסית כדוכסות גדולה. לחולשה זו נלווה גם מרד אצילים שהתרחש במדינה והוביל לקיצוץ ניכר בסמכויות המלך, כינון חוקה וחלוקת הסמכות לחקיקה בין המלך לבין הפרלמנט, הריקסדאג (Riksdag).
שוודיה היא המדינה הנהנית מתקופת השלום הארוכה בהיסטוריה. המלחמה האחרונה שבה הייתה שוודיה מעורבת היא המערכה נגד דנמרק (חלק מהמלחמות הנפוליאוניות) ב-1814, שבה שוודיה כבשה את נורווגיה מדנמרק. נורווגיה הכריזה עצמאות בשנת 1905, בשקט יחסי, פרט לכמה מחלוקות שוליות. שוודיה נותרה נייטרלית במלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה (במלחמת החורף שוודיה התירה למתנדבים לעזור לפינלנד, אך שמרה על נייטרליות פורמלית). גם במהלך המלחמה הקרה התמידה שוודיה במדיניות זו, ואף כיום היא שייכת למעט בריתות או ארגונים צבאיים בינלאומיים.
ב-19 בנובמבר 1946 הצטרפה שוודיה לאו"ם כחברה ה-54. ב-1995 היא הצטרפה לאיחוד האירופי. שוודיה לא הייתה חברה בנאט"ו, אך ב-2022 החלה בהליך הצטרפות לארגון וזאת לאחר מאות שנים של נייטרליות. החל ממרץ 2024, שוודיה היא חברה רשמית בנאט"ו.
גאוגרפיה
200px|ממוזער|ימין|עמק טארפלה בלפלנד שבשוודיה
שוודיה נהנית ברובה מאקלים ממוזג המאופיין בארבע עונות שנה מובחנות, וזאת על אף מיקומה הצפוני, זאת בעיקר עקב השפעת זרם הגולף. בהרי צפון שוודיה שורר אקלים תת-ארקטי.200px|ממוזער|ימין|נוף בלטי בצפון-מזרח שוודיהבשל מיקומה הצפוני, מספר שעות האור בחורף ובקיץ משתנה באופן משמעותי. בסטוקהולם הבירה, לדוגמה, השמש זורחת ל-6 שעות בלבד בחורף אך בקיץ השמש זורחת ליותר מ-18 שעות (ואין חושך מוחלט אפילו באמצע הלילה).
בצפון הרחוק של המדינה, מצפון לחוג הארקטי, השמש עשויה לא לשקוע כלל במשך תקופה ארוכה בחודשי הקיץ. בחורף השמש עשויה לא לזרוח במשך תקופה ארוכה, אך עדיין ישנן מספר שעות דמדומים מדי יום.
ממזרח לשוודיה נמצאים הים הבלטי והמפרץ הבוטני, שמספקים קו חוף נרחב ומסייעים לרכך את האקלים. בפנים הארץ יש מקורות מים רבים – בשוודיה למעלה מ-100,000 אגמים. ממערב למדינה משתרעת שרשרת הרי סקאנדרנה, "ההרים הסקנדינביים", שמפרידה בין נורווגיה לשוודיה. הפסגה הגבוהה ביותר בשוודיה היא קבנקייסה שבצפון הרחוק, גובהה הוא 2,104 מטר מעל פני הים, והיא מכוסה קרח-עד.
החלק הדרומי של שוודיה הוא האזור החקלאי העיקרי של הארץ. את רובה של הארץ מכסים יערות עצי מחט, ובהם משוטט מספר רב של איילים. צפיפות האוכלוסין בדרום המדינה גדולה בהרבה מבצפונה. עיקר ההתיישבות מתרכז באזור ארסונד (Öresund) שלאורך החוף הדרום-מערבי, בין הערים גטבורג ומאלמה; ובעמק אגם מלארן (Mälaren) שבליבו הבירה סטוקהולם. בלפלנד השוודית חי אחוז אחד מהאוכלוסייה.
בעלי החיים המצויים בטבע בשוודיה הם: אייל קורא (מוס), בונה, זאב, דוב חום, שועל ארקטי, גרגרן, שונר, חזיר בר, לוטרה. את היסוד לחקר אודותיהם הניח חוקר הטבע השוודי המפורסם, קארולוס ליניאוס.
גוטלנד (Gotland) הוא האי הגדול ביותר בשוודיה ובים הבלטי, שטחו 3,166 קמ"ר ובו, יותר מבכל מקום אחר, נשתמרו רבות מהעדויות של מורשת הוויקינגים. האי אֶלנד (Öland) הוא האי השני בשטחו בשוודיה, שטחו 1,342 קמ"ר. איי אולנד (Åland) השתייכו בעבר לממלכת שוודיה, כעת בפינלנד עם אוטונומיה.
משאבי טבע
שוודיה בעלת משאבי טבע כגון: מחצבי ברזל, עצים ומים – המאפשרים לה לייצר אנרגיה הידרו־אלקטרית – ומרבצי זהב.
בתחילת 2023 פורסם על חשיפתו של משאב טבע בצורת מרבץ של למעלה ממיליון טון יסודות נדירים (rare earth elements) בצפון הארקטי.
דמוגרפיה
אוכלוסיית הממלכה מונה מעל 10 מיליון איש (נכון לאוגוסט 2019) וגידולה עומד על 0.02% לשנה. מבין מדינות העולם, שוודיה נמנית עם אלו שבהן תוחלת החיים הגבוהה ביותר (דומה לזו של ישראל). תוחלת החיים עומדת על 82.72. 83 שנים לנשים ו-79 לגברים. שיעור הילודה הוא 1.67 צאצאים בממוצע לאישה.
הרכב אתני
הרוב האתני בשוודיה הם השוודים, עם סקנדינבי, אשר מונים 86.7 אחוז מהאוכלוסייה. המיעוט האתני הגדול ביותר הוא הפיני-שוודי, בני הדור הראשון והשני למהגרים פינים. מספרם הוא כחצי מיליון ורבים מהם חיים ליד הגבול עם פינלנד או באזורים האורבניים הצפופים של דרום-מרכז המדינה. בצפון המדינה מתגוררת קהילה של כ-14,600 סאמים.
המהגרים משולבים ברובם היטב בחברה השוודית. 11 מ-349 חברי הפרלמנט השוודי הם ממוצא לא-אירופאי. מזכ"ל המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בעבר היה ממוצא טורקי. לצד שוודים-פינים, שביניהם גם צאצאים לפליטי מלחמת העולם השנייה, את קבוצות המיעוט הגדולות מרכיבים פליטים ממדינות יוגוסלביה השונות, מאיראן, מלבנון ומכורדיסטן. למעלה מ-100,000 אשורים מתגוררים בשוודיה, קרוב למחציתם במחוז סטוקהולם. נכון ל-2020, כ-19.7% מהאוכלוסייה השוודית ממוצא לא-שוודי, מתוכם כ-6.5% הם ממוצא לא-אירופי.
נכון ל-2022, קבוצות המהגרים הגדולות בשוודיה הן מהמדינות:
סוריה (197,799)
עיראק (146,831)
פינלנד (133,083)
פולין (98,387)
איראן (85,488)
סומליה (69,477)
יוגוסלביה לשעבר (61,554)
בוסניה והרצגובינה (60,265)
אפגניסטן (65,662)
טורקיה (55,954)
דת ושפה
כ-56.4% מתושבי שוודיה חברים בכנסייה השוודית (Svenska Kyrkan), כנסייה נוצרית לותרנית שהופרדה מהמדינה בשנת 2000. כ-1.3% אורתודוקסים ו-1.2% קתולים. כ-8.1% הם מוסלמים. ל-28.4% אין דת.
השוודית הוכרה כשפה הרשמית ב'חוק השפה' שנכנס לתוקפו ביולי 2009, עד אז הייתה השוודית השפה הרשמית דה פקטו, אך ללא מעמד חוקי. בנוסף, עשר שנים קודם לכך הכירה שוודיה בחמש שפות של חמשת המיעוטים הגדולים במדינה כשפות בעלות מעמד רשמי: פינית, סאמי, רומאני (שפת הצוענים), מאנקיאלי (שפתם של הפינים שהתיישבו ברמות הצפוניות) ואף יידיש.
יהדות שוודיה
יהדות שוודיה היא הגדולה מבין ארבע הקהילות היהודיות בסקנדינביה. אין עדויות לישיבתם של יהודים בשוודיה בימי הביניים, אך ישנו סיכוי נמוך שאכן התגוררו בה יהודים מעטים. בשנת 1779, בעקבות רפורמות שאותן ביצע המלך, הורשו היהודים לשבת בסטוקהולם, בגטבורג ובנורשפין.
בשנת 1870 קיבלו יהודי שוודיה זכויות אזרח מלאות, ובאותה שנה נחנך בית הכנסת הראשון בבירה.
לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ולפני תחילת השואה לא גילתה שוודיה אהדה רבה לאלפי הפליטים היהודים שניסו להיכנס אליה, ואף אסרה על רובם לעשות כן, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, במהלכה ולאחריה שינתה את גישתה. מיהדות גרמניה נקלטו בשוודיה כ-3,000 יהודים ועוד כ-1,000 זכו בה למקלט זמני. שוודיה קלטה כ-900 מיהודי נורווגיה וכ-8,000 מיהודי דנמרק. בין הפעילים הידועים להצלת יהודים אשר השתמשו במעמדה הנייטרלי של המדינה היו ראול ולנברג בהונגריה ובמידה מסוימת גם הרוזן פולקה ברנדוט (אם כי פועלו שנוי במחלוקת).
לאחר המלחמה פתחה שוודיה את שעריה במידת-מה וחלק משארית הפליטה מפולין ומגרמניה היגר אליה.
בראשית המאה ה-21 חיו בשוודיה כ-18,000 יהודים, ביניהם חלק שהגיעו מפולין לאחר 1968 ומברית המועצות לאחר פירוקה בסוף המאה ה-20.
היידיש מוכרת כ"שפת מיעוטים היסטורית" בשוודיה, מעמד שמקנה לה זכויות שימור מסוימות. ההערכה היא כי לשפה יש כ-3,000 דוברים מקרב הקהילה האשכנזית הוותיקה. ב"עמותת תרבות היידיש בשוודיה" (Sällskapet för Jiddisch och Jiddischkultur i Sverige)יידיש - Jiddischsällskapet i Stockholm מעל 200 חברים, שלוקחים חלק בפעילויות למען השפה.
ביוזמת ממשלת שוודיה הוקמה באוניברסיטת לונד (Lund) תוכנית ללימודי יידיש. בעיר לונד, נמצאים גם משרדי הוצאת הספרים Olniansky Tekst המוציאה לאור ספרי ילדים בתרגום ליידיש.
בחודש פברואר 2020 יצא לאור תרגום הספר הראשון בסדרה הארי פוטר, ביידיש.
פוליטיקה וממשל
שמאל|ממוזער|250px|בניין הפרלמנט השוודי – הריקסדאג (Riksdag) שבסטוקהולם
שמאל|ממוזער|250px|פנים הפרלמנט
שוודיה הייתה במשך כמעט אלף שנה מונרכיה, כשתחום האוצר נמצא באופן מסורתי תחת שליטת הפרלמנט. ב-1866 יישמה שוודיה שיטה פרלמנטרית המורכבת משני בתים. הבית הראשון קרוי פרשטה קמרן (Första Kammaren) ונציגיו נבחרים על ידי חברי מועצה מקומיים. הבית השני הוא אנדרה קמרן (Andra Kammaren) ונציגיו נבחרים באופן ישיר.
סמכויות ביצועיות נחלקו בין המלך לבין מועצת היועצים שלו עד לשנת 1680, בה הפך שלטון המלך לאבסולוטי. כתגובה למלחמה הצפונית הגדולה, הונהגה החל מ-1719 מערכת פרלמנטרית שהתנהלה בשלושה סגנונות שונים של מלוכה חוקתית (1772, 1789 ו-1809).
הפרלמנטריזם הופעל מחדש ב-1917 כשהמלך גוסטב החמישי, לאחר עשורים של מאבק, אישר את זכות המפלגה בעלת המושבים הרבים ביותר בפרלמנט להקים ממשלה. רפורמה זאת לוותה על ידי חוק ההצבעה הכללית השווה, שהופעל החל מ-1918–1921. הפרלמנטריזם נתמך על ידי יורשו של המלך, גוסטב אדולף השישי, עד שחוקה חדשה בשנת 1975 ביטלה את שארית כוחו הפוליטי של המלך. באופן רשמי נותר המלך על כסאו, אולם תפקידו הפך סמלי וטקסי בעיקרו.
חוקת שוודיה קובעת לגבי סדר הירושה כי את כס המלך יירש המבוגר שבילדיו, בלי קשר למינו. שוודיה הייתה המונרכיה הראשונה שחוקקה זאת ב-1980 ובעקבותיה הלכו רוב המונרכיות של צפון מערב אירופה. כך, נכון ל-2019 יורשת העצר היא הנסיכה ויקטוריה, אף על פי שיש למלך גם בן.
המדיניות הפוליטית-כלכלית-חברתית בשוודיה היא לרוב סוציאל-דמוקרטית, כשהשמאל משחק תפקיד פוליטי דומיננטי החל מ-1917. הסוציאל-דמוקרטיה השפיעה באופן כה נרחב על החברה והשלטון בשוודיה עד כי לרוב מתוארת השפעה זאת כהגמוניה. "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה" שלטה בקבינט, במשך 90 שנים, 2022–1932, כמעט ללא הפסקה. בתוכן היו רק 17 שנות ימין: מספר חודשים ב-1936, בין השנים 1976–1982, בין 1991–1994 ובין 2006–2014. התמיכה המסורתית בסוציאל-דמוקרטים החלה מתערערת לאחר ההאטה הכלכלית במדינה בשנות השבעים, שיצרה לראשונה עימות בין המדיניות החברתית למדיניות הכלכלית, והחריפה עוד יותר עם רצח ראש הממשלה אולוף פלמה ב-1986. ב-2006 וב-2010 הייתה שוב המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לאופוזיציה כשלראשות הממשלה נבחר פרדריק ריינפלדט, מטעם המפלגה השמרנית. ב-2014 חזרה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לשלטון.
ב-1971 הפכה השיטה הפרלמנטרית בשוודיה למורכבת מפרלמנט אחד בלבד, הריקסדאג (Riksdag). לפי החוקה השוודית, הריקסדאג, בן 349 החברים, הוא הסמכות העליונה בשוודיה. בסמכותו אף לשנות את החוקה, וחוקיו אינם כפופים לשום פיקוח. חקיקה יכולה להיות יזומה הן על ידי חברי הקבינט הממשלתי, והן על ידי חברי הפרלמנט. אולם לשם שינוי סעיפים בחוקה דרוש לפרלמנט רוב גדול, וכן הצבעה חוזרת על השינוי לאחר הבחירות הבאות. חברי הריקסדאג נבחרים על פי שיטת בחירה של ייצוג יחסי לכהונה בת 4 שנים.
כיום (נובמבר 2021 – ואילך) הממשלה אינה הרוב בפרלמנט. ישנם רק 100 מושבים לממשלה של הסוציאל-דמוקרטים, בעוד שלאופוזיציה 173 מושבים.
מערכת המשפט השוודית מחולקת לבתי משפט בעלי סמכות משפטית בנושאים פליליים ואזרחיים, ולבתי משפט מיוחדים בעלי סמכות לטיפול בהתדיינות המשפטית שבין הציבור לבין הממשלה, המדינה או הרשות המוניציפלית. מערכת בתי המשפט מחולקת לבתי משפט מקומיים, מחוזיים ובית משפט עליון.
צבא וביטחון
שוודיה ,שמרה על נטרליות למשך 200 שנים. אך לנוכח פלישת רוסיה לאוקראינה, הגישה,יחד עם פינלנד, באפריל 2022, בקשת חברות בנאט"ו. זאת לאחר היסטוריה ארוכה של יחסים עם הארגון. היא נרשמה כחברה בברית, במרץ 2024.
.
כלכלה
כינון מדיניות כלכלית ליברלית החל משנת 1870 ועד 1930 הפך את שוודיה ממדינה חקלאית ענייה לאחת המדינות העשירות באירופה. למרות יחסי הקרבה והתלות עם גרמניה, שמרה שוודיה על נייטרליות בשתי מלחמות העולם, והפגיעה שספגה במהלכן הייתה מצומצמת יחסית. לאחר מלחמת העולם השנייה כוננה שוודיה מדיניות סוציאל-דמוקרטית ומערכת רווחה ענפה במיוחד. שורת משברים כלכליים, החל בשנות השבעים, דרדרו את שוודיה מן המקום השלישי ברשימת המדינות העשירות בעולם למקום ה-23. כתגובה, שונתה המדיניות הכלכלית, במיוחד במאמץ להגמיש את שוק העבודה, לצמצם את מספר ההטבות לעובדים, ולהגביר את התחרותיות בשוק השוודי.
שמאל|ממוזער|200px|מטבע שוודי משנת 1882
הכלכלה השוודית נשענת בעיקר על משאבי הטבע המצויים בשטחה (עץ, כוח הידרואלקטרי ומחצבי ברזל) וכן על הנדסה, היי-טק ותקשורת. הכלכלה השוודית מסתמכת רבות על יצוא. שותפות המסחר המרכזיות שלה הן ארצות הברית ומדינות המרחב הכלכלי האירופי (מדינות האיחוד האירופי ואפט"א) ובעיקר פינלנד, נורווגיה, דנמרק, גרמניה ובריטניה. שוודיה חברה באיחוד האירופי החל מ-1995, וקודם לכן הייתה חברה באפט"א. על אף חברותה באיחוד האירופי בחרה שוודיה שלא להחליף את המטבע שלה (קרונה שוודית) באירו.
מגזר ההנדסה אחראי ל-50 אחוז מהתוצר והיצוא התעשייתי. מקומה של החקלאות בכלכלת המדינה קטן יחסית, ומהווה רק שני אחוזים מהתמ"ג ומהמועסקים במשק. כשליש מהמגזר העסקי בשוודיה הוא בבעלות הממשלה, הביטוח הלאומי השוודי או קרנות הפנסיה הממלכתיות. המונופול הממשלתי על ממכר משקאות חריפים הוא חריג במיוחד בהשוואה למדינות אחרות.
ציבור העובדים בשוודיה הוא בעל עוצמה מיוחדת: 80 אחוז מכוח העבודה מאוגד באיגודים מקצועיים. בכל חברה שבה 25 עובדים או יותר, יש חובה למנות שני נציגי עובדים לדירקטוריון. בכל חברה בערבון מוגבל המעסיקה למעלה ממאה עובדים ישנה חובה למנות לפחות שליש מהדירקטוריון מבין נציגי האיגוד המקצועי.
שיעור האבטלה הרשמי בשוודיה הוא 6.3% אחוז, נכון לאפריל 2018. שיעור האבטלה של צעירים עד גיל 24 הוא 15.6% ובקרב בני 25 ומעלה – 5.1%. בקרב גברים שיעור האבטלה גבוה מעט מזה שבקרב נשים. בצירוף אלו שאינם לומדים בהיקף מלא ואינם מועסקים, מגיע שיעור האבטלה בפועל ל-14 אחוז ולשיא של קרוב ל-20 אחוז בחודשי הקיץ. שוויוניות התחלקות ההכנסות בשוודיה היא מהגבוהות בעולם.
תרבות
שמאל|ממוזער|200px|ריקודי עם מסורתיים של חג אמצע הקיץ
כיתר שכנותיה הנורדיות, ספגה שוודיה את השפעות הנצרות מאוחר יחסית לארצות מערב אירופה, וחלק מכריע בתרבותה, העממית והלאומית כאחת, נשען עד היום על מקורותיה הפגניים, הכוללים מוטיבים של טבע והחיבור האנושי והקהילתי אליו.
השוודים מגלים גישה מסורתית כלפי סגנון חייהם ומגוריהם, ומעדיפים מגורים בבתים הצמודים אל הקרקע וקרובים למקורות המים הרבים, לאגמים ולנהרות. רוב האנשים חיים מאז ראשית המאה ה-20 בערים, אולם מקפידים להחזיק בית-קיץ באזורי הכפר, ליד אחד הנהרות והיערות, על פי רוב אלו הם צריפי עץ אדמדמים – המזוהים בכל העולם כ"בקתה שוודית".
צפיפות האוכלוסייה הנמוכה, והעובדה שהטבע השוודי הוא רחב-ידיים, הביאו להתפתחות של תרבות מחנאות וטיולים המקיפה את כל חלקי הארץ ובמיוחד את הצפון הבתולי ואת ארכיפלג האיים, כאשר בחודשי הקיץ זוהי צורת הבילוי המועדפת. זכות הגישה הציבורית מאפשרת לכל אדם, בכל מקום במדינה, להקים אוהל בכל שטח ובלבד שהשטח אינו פרטי, ולקטוף פרחים ופירות יער באין מפריע.
בחודשי החורף נוהגים השוודים להחליק על האגמים הקפואים או לאורך החוף. כמו כן פופולריים אתרי הסקי ברמות מערב-המרכז, הקרובות לגבול עם נורווגיה.
כדורגל והוקי קרח הם שני ענפי הספורט הנפוצים ביותר, ויותר ויותר בנות משתתפות בהם כיום.
החברה השוודית היא חילונית באופייה, אם כי עד המאה העשרים ואחת לותרניזם הייתה הדת הרשמית. שוודיה ניצבת בראש המדינות השוויוניות ביחסן לנכים, נשים, מיעוטי מגדר ומיעוטים אתניים באירופה ובעולם. החוק השוודי מאפשר השתתפות שווה בנטל המשפחתי בין הגבר והאישה. החינוך ניתן בחינם, והוא חובה למשך 9 שנים.
האוניברסיטאות המובילות והוותיקות הן אוניברסיטת אופסלה ואוניברסיטת לונד. מכון קרולינסקה הוא ממכוני המחקר הרפואי הידועים באירופה. וועדה מטעמו בוחרת את הזוכים בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
השוודים מקיימים מספר נוהגים מסורתיים, בהם חליצת הנעליים כשהם מגיעים לבית של מישהו אחר, והשארתן בכניסה.
גם הפולקלור השוודי עדיין תופס מקום בחיים היומיום בשוודיה. לדוגמה הצבה של מכשפת מטבח במטבחים ודלתות הבית.
כיתר העמים הנורדים רווחת האמונה בקיומם של טרולים, כמביאי מזל טוב או מזל רע, וגם ניתן לראות שוודים העונדים שרשרת, הפטיש מיולניר של תור. אמונה עממית נוספת גורפת כי אין לאכול ממתקים במהלך השבוע, ולכן יום שבת ידוע כיום אכילת הממתקים.
צורת תיאטרון קומי חובבני שנוצרה בשוודיה היא הספקס.
פרס נובל לספרות מוענק מדי שנה, החל משנת 1901. האקדמיה השוודית, שהוקמה ב-1786 בידי המלך גוסטב השלישי בהשראת האקדמיה הצרפתית, היא זו הקובעת את זהות מקבל הפרס שנחשב ליוקרתי בעולם הספרות. שמונה סופרים שוודים קיבלו את הפרס.
בין סופרי הילדים הידועים בעולם נמנים אסטריד לינדגרן שסדרת ספריה על בילבי תורגמה לשפות רבות ועל שמה פרס בינלאומי לספרות ילדים. סלמה לגרלף הייתה סופרת שוודית והאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות שכתבה לילדים ומבוגרים. ספרה הידוע הוא מסע הפלאים של נילס הולגרסון. במאה העשרים ואחת נודעו סופרי המתח הנינג מנקל וסטיג לרסון. יוהאן אוגוסט סטרינדברג נחשב לאחד הסופרים השוודים המרכזיים ואחד מאבות התיאטרון המודרני. עבודותיו משתייכות לשני זרמים עיקריים באומנות: נטורליזם ואקספרסיוניזם.
אמנים שוודים רבים זכו להצלחה חוצת יבשות, בהם הידועים הם הבמאי אינגמר ברגמן, להקת אבבא, שתקליטיה נמכרו בלמעלה מ-300 מיליון עותקים, ולהקת רוקסט. בעשור השני של המאה העשרים ואחת שוודים ידועים בתרבות הפופולרית בעולם היו הדיג'יי אביצ'י ואושיית יוטיוב פיודיפאי.
המטבח השוודי עושה שימוש רב בחומרי הגלם הטבעיים הרבים המצויים בארץ, בחופיה ובמקורות המים שלה, והמנות המסורתיות שלו אהובות מאוד בממלכה. אלה כוללות את דג ההרינג; כדורי בשר ברוטב עם ריבת פירות יער ותפוחי אדמה; נקניקיית פאלון מדלרנה; לחם שיפון וקרקרים – אותם נהוג לאכול עם גבינה קשה, ושימוש רב בשמיר. בצפון מכינים נקניק מיובש מבשר האייל. ב-"Fettisdagen", "יום שלישי השמן", היום שלפני יום רביעי של האפר, נהוג לאכול עוגות מתוקות בשם "סמלה" (Semla). ב־25 במרץ מונהג יום הוופל בשוודיה (בשוודית, våffeldagen) אשר נהוג לאכול ופל. בעבר היה ידוע בשם חג הבשורה. עונת ציד סרטן הנהרות נחגגת בסוף הקיץ במסיבת סרטן הנהרות, בה הוא נאכל מורתח במי מלח ומתובל בשמיר טרי.
גולת הכותרת של הקולינריה השוודית היא הסמרגוסבורד, סעודת מזנון עשירה הכוללת שלל מנות חמות וקרות, גבינות, דגים ובשרים סמרגוסבורד מוגש בעיקר בעונת החורף לאורך תקופת עונת חג המולד.
לצד ארוחת הצהריים מקובל לשתות חלב.
השוודים הם צרכנים נלהבים של משקאות כהילים. משקאות כהילים המכילים יותר מ-3.5% אלכוהול נמכרים בלעדית ברשת מכירת האלכוהול במדינה, סיסטם בולגט (Systembolaget (אנ')) הנמצאת בבעלות הממשלה והצריכה מעוגנת בחוקים נוקשים. סיסטם בולגט מהווה את אחד המונופולים הבודדים שנשארו בשוודיה לאחר תקופת ההפרטה הגדולה שנעשתה בשנות ה-90. משקאות מסורתיים הם מסוג ברנווין (Brännvin, "יין שרוף"), הקרוב לוודקה, ובאירועי חג נוהגים לשתות אותם כשנאפס (כוס קטנה של משקה מחוזק ולעיתים מתובל). אקווביט (Akvavit) הוא ברנווין עם תוספת קימל ושמיר. יין מתובל (Glögg) נפוץ בעיקר סביב חג המולד והשנה החדשה ונהוג להגישו חם.
חגים ואירועים מקומיים
תאריך שם עברי שם מקומי הערות 1 בינואר סילבסטר Ny år מציין את תחילת השנה בזיקוקי דינור וחגיגות ברחובות ובפאבים. בימי שלג כבדים שנופלים בחג נוהגים לערוך את החגיגות בבית 6 בינואר חג ההתגלות Trettondedag משתנה פסחא Påsk ביום חמישי הקדוש ילדים שוודים יוצאים מחופשים לקבצנים ועוברים דלת דלת ומבקשים ממתקים. בחג עצמו נוהגים לצבוע ביצים ולקשט איתם ונוצות את העצים על פי המסורות העממית מכשפת המטבח מחלקת סלסלות ביצים וממתקים לילדים ביום החג. 30 באפריל ליל ולפורגה Valborg חג המדורות השוודי משתנה חג העלייה Kristi himmelsfärdsdag 1 במאי אחד במאי (יום העבודה) Första maj משתנה פנטקוסט Pingst söndagen 6 ביוני יום הדגל Flaggdagen 21 ביוני אמצע הקיץ Midsommar חג תרבותי בשוודיה נוהגים להציב mejsång עמוד מקושט שסביבו רוקדים ריקודי עם. בנוסף, השוודים נוהגים לערוך ארוחה משפחתית בחיק הטבע. אוגוסט מסיבת סרטן הנהרות kräftskiva "חגיגות סרטן הנהרות" היא תקופה לאורך חודש אוגוסט הנחגגת בארצות סקנדינביות בסעודה חגיגית עם קישוטי נייר בצורת ירח ואכילת סרטנים . 1 בנובמבר ליל כל הקדושים Alla helgons dag נחגג ב-31 באוקטובר עד ה-2 בנובמבר, בדרך כלל כיום זיכרון למתים, אך עם זאת משנות ה-90 החלו מנהגי ליל כל הקדושים האמריקאים לחדור לתרבות השוודית, וכיום נחגג החג כמעט בצורה זהה למקבילו באמריקה. 13 בדצמבר יום לו'יצה הקדושה Santa lucia dag בלילה של 13 בדצמבר יוצאים ילדים מחופשים לסנטות ונושאי כוכב יחד עם ילדות הלבושות בכתר נרות ושירים לאורך הרחובות בכפריים ובערים את השיר סנטה לוצ'יה לכבוד הקדושה. 25 בדצמבר חג המולד Juldagen נחגג בהצבת עץ חג המולד מקושט ארוחה משפחתית שנקראת סמרגוסבורד ויולתומטה (סנטה קלאוס) מחלק מתנות. 31 בדצמבר ערב הסילבסטר Nyårsafton
חלוקה מנהלית
שני סוגי חלוקה פנימית מתקיימים בשוודיה במקביל: האחד מסורתי ("ארצות וחבלים") והשני, פוליטי-מנהלי ("מחוזות וקומינר").
מחוזות וקומינר שוודיה
את שוודיה מרכיבים 21 מחוזות מנהליים (בסוגריים – האות המייצגת את המחוז):
מחוז סטוקהולם (AB)
מחוז אופסלה (C)
מחוז סדרמנלנד (D)
מחוז אסטריֶטלנד (E)
מחוז ינשפין (F)
מחוז קרונוברי (G)
מחוז קאלמאר (H)
מחוז גוטלנד (I)
מחוז בלקיניה (K)
מחוז סקונה (M) מחוז הלנד (N)
מחוז יטאלנד המערבית (O)
מחוז ורמלנד (S)
מחוז ארברו (T)
מחוז וסטמנלנד (U)
מחוז דלארנה (W)
מחוז יבלבורג (X)
מחוז וסטרנורלנד (Y)
מחוז ימטלנד (Z)
מחוז וסטרבוטן (AC)
מחוז נורבוטן (BD)
כל מחוז (Län) מחולק למספר רשויות מקומיות, או בשמן קומינר (Kommuner).
ארצות וחבלים
חלוקה אחרת, נטולת משמעות מנהלית, היא החלוקה הגאוגרפית-היסטורית לארבע "ארצות": נורלנד ("ארץ הצפון"), סביאלנד ("ארץ סביאה" – שוודיה ההיסטורית), יטאלנד ("ארץ הגוטים") וסקונהלנד ("ארץ סקונה"). אלו נחלקות ל-25 פרובינציות, או בתרגום מדויק יותר חבלי-ארץ (Landskap). חלוקה זו אינה חופפת למחוזות, כך למשל שטחו של מחוז יבלבורג חצוי בין חבל דלארנה שבסביאלנד והחבלים יסטריקלנד והלסינגלנד שבנורלנד. לחלוקה זו כאמור אין משמעות אדמיניסטרטיבית, כי אם תרבותית, ואף אין הסכמה מלאה על הגבולות בחלוקה זו.
יחסים עם ישראל
בין מדינת ישראל ושוודיה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים. כמו כן, שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה נרחב בנושאים שונים, בין היתר בתחומי תיירות, מסחר ותרבות. לישראל יש שגרירות רשמית בסטוקהולם, ואילו לשוודיה שגרירות רשמית בתל אביב.
ראו גם
המונרכיה השוודית
חוק השמות השוודי
לוח השנה השוודי
האם סוואה
קישורים חיצוניים
שוודיה – מדריך תיירותי מקיף וסקירה תרבותית, גאוגרפית והיסטורית, אתר ynet
ממשלת שוודיה – האתר הרשמי
המסע המופלא של איבן ומגדלנה משוודיה לישראל באתר כנס מדיה
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:סקנדינביה
קטגוריה:מדינות החברות במועצת אירופה
קטגוריה:מקומות שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:מדינות החברות באיחוד האירופי
קטגוריה:חברות המועצה הנורדית
קטגוריה:מדינות החברות בנאט"ו
| 2024-09-10T02:32:57
|
יום האיידס העולמי
|
150px|ממוזער|שמאל|הסרט האדום המסמל את ההזדהות עם המאבק במגפת האיידס
150px|ממוזער|שמאל|
יום האיידס העולמי מצוין ב־1 בדצמבר מדי שנה ומוקדש להעלאת מודעות העולם למגפת האיידס הנגרמת על ידי התפשטות נגיף האיידס. על פי הערכות, 39.5 מיליון איש בעולם הם נשאי HIV, ו־26 מיליון איש בעולם נפלו עד היום קורבן למחלת האיידס, דבר שהופך מחלה זו לאחת המגפות הקשות בהיסטוריה האנושית. אף על פי שהטיפול במחלה ניתן היום ליותר חולים בעולם וביותר אזורים בעולם, ההערכה היא כי בשנת 2005 לבדה מתו במחלה כ־3.1 מיליון איש (ההערכות נעות בין 2.8 ל־3.6 מיליון), מתוכם למעלה מחצי מיליון ילדים.
הרעיון של יום האיידס העולמי נולד בשנת 1988, בפסגה העולמית של שרי בריאות לקידום תוכניות למניעת האיידס. מאז, אימצו את ציון יום האיידס ממשלות, ארגונים בינלאומיים וארגוני צדקה במדינות רבות.
החל משנת 1988 ועד לשנת 2004 ארגן את יום האיידס העולמי הארגון UNAIDS (התוכנית המשותפת של האומות המאוחדות על HIV ואיידס) המסונף לאומות המאוחדות ואשר, לאחר התייעצות עם ארגונים אחרים, בחר מדי שנה נושא לציון יום האיידס העולמי. בשנת 2005 העביר ארגון UNAIDS את האחריות על ארגונו של יום האיידס העולמי לארגון העולמי למאבק באיידס (The World AIDS Campaign), שהוא ארגון עצמאי. הנושא שנבחר לציון יום האיידס העולמי החל משנת 2005 ועד לשנת 2010 הוא: "עצרו את האיידס: שמרו את ההבטחה". נושא זה איננו מצוין רק ביום האיידס העולמי אלא בעבודת הארגון במשך השנה כולה.
במהלך יום האיידס העולמי מעודד הארגון את הציבור לארבע פעילות:
ענידת סרט אדום
שיחה עם אחרים על נושא האיידס
מחויבות לפעילות חברתית בנושא האיידס
תרומות למחלה
בישראל מציינים את יום האיידס העולמי ב"חסות" הוועד למלחמה באיידס, על ידי הפצת מידע ומדבקות ברחובות הערים הגדולות, ואף בחלוקת קונדומים במרכזי בילוי. ב-1.12.1988 ציין הוועד למלחמה באיידס, בפעם הראשונה בישראל, את יום האיידס הבינלאומי; במסגרתו הוקמו דוכני הסברה במרכזי הערים תל אביב וירושלים וחולק חומר הסברה לכלל האוכלוסייה. ב־1998 הכריז הוועד למלחמה באיידס לראשונה על קיום שבוע המודעות לאיידס הייחודי למדינת ישראל, הסובב את יום האיידס העולמי, עקב הבורות הרבה וההתכחשות לאפשרויות ההדבקה בנגיף ה־HIV ששררה בקרב הציבור בארץ.
ראו גם
פרויקט שמיכת הזיכרון
קישורים חיצוניים
הוועד למלחמה באיידס בישראל
אתר ארגון AVERT המציין את יום האיידס
ארגון יום האיידס העולמי בבריטניה
דפנה לוי, ראיון עם ד״ר איציק לוי על עבודתו רבת השנים בהוספיס לחולי איידס, בפודקאסט ״על החיים ועל המוות״, (לרגל יום האיידס) 30 בדצמבר 2022
איידס
איידס
קטגוריה:איידס
איידס
| 2024-09-04T09:26:09
|
26 במרץ
|
26 במרץ הוא היום ה-85 בשנה (86 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 280 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1812 – רעידת אדמה חזקה במיוחד גורמת לנזק רב בעיר קראקס, בירת ונצואלה
1862 – מלחמת האזרחים האמריקנית – מתחיל הקרב במעבר גלורייטה, על כיבוש ניו מקסיקו
1863 – המצביעים בוירג'יניה המערבית מאשרים שחרור מדורג של העבדים
1871 – הקומונה הפריזאית מוכרזת באופן רשמי בפריז
1872 – רעידת אדמה במגניטודה 7.6 בקליפורניה גורמת ל-27 הרוגים
1909 – באקט של תמיכה בהפיכה של מוחמד עלי שאה כנגד הממשלה החוקתית של פרס, כוח צבאי רוסי פולש לצפון פרס כדי להקל על המצור על העיר טבריז
1910 – ארצות הברית אוסרת על הגירה של פושעים, אנרכיסטים, קבצנים וחולים
1917 – מלחמת העולם הראשונה: הקרב הראשון על עזה בין הבריטים לאימפריה העות'מאנית
1920 – בעיר פראג מתכנסת ועידת פראג בין ארגונים ציונים שונים, בה מוקמת ההתאחדות העולמית של 'הפועל הצעיר' ו'צעירי ציון"
1931 – עיראק ועבר הירדן חותמות על חוזה שלום
1942 – השואה – אסירות נשלחות לראשונה למחנה ההשמדה אושוויץ בפולין
1942 – המתקפה הגרמנית בצפון אפריקה בפיקודו של הגנרל ארווין רומל
1945 – הסתיים קרב איוו ג'ימה
1945 – הארמייה השביעית של צבא ארצות הברית חוצה את נהר הריין בוורמס
1950 – עצמותיה של הצנחנית חנה סנש מובאות לקבורה בהר הרצל בירושלים
1953 – יונה סאלק מכריז על פיתוח החיסון כנגד מחלת הפוליו
1966 – הפגנות בקנה מידה גדול בארצות הברית כנגד המלחמה בווייטנאם, כולל ניו יורק וושינגטון די סי ושיקגו
1971 – המחוז המזרחי בפקיסטן מכריז על הפרדות מהמדינה והקמת מדינה חדשה – בנגלדש
1974 – המפלגה הקומוניסטית הרומנית ממנה את מנהיגה, ניקולאה צ'אושסקו, לנשיא המדינה
1975 – נכנסת לתוקפה אמנת הנשק הביולוגי
1979 – הסכם השלום בין ישראל למצרים נחתם על ידי ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר
1980 – הקמת חברת Arianespace הצרפתית, החברה הפרטית הראשונה לספק שיגורים לחלל
1981 – המשטרה ומפגינים אלבנים מתנגשים בקוסובו, יוגוסלביה
1989 – 190 אלף בוחרים משתתפים בבחירות החופשיות הראשונות לנשיאות רוסיה, בהן נבחר בוריס ילצין
1990 – התרגיל המסריח – הרב אלעזר מנחם מן שך נואם את נאום השפנים והחזירים נגד המערך והקיבוצים
1995 – אמנת שנגן נכנסת לתוקף ומגבילה את ההגירה בקרב חלק ממדינות אירופה
1996 – קרן המטבע הבינלאומית מאשרת הלוואה של 10.2 מיליארד דולר לרוסיה
1999 – ד"ר ג'ק קבורקיאן, מורשע ברצח בשל המתת חסד שביצע מול מצלמות הטלוויזיה
1999 – הווירוס "מליסה" תוקף מחשבים ברחבי העולם. התקפה זו הייתה אחת הגדולות ביותר עד לאותה תקופה, פגעה ברשתות מחשבים רבות וחידדה את המודעות לווירוסי מחשב
2000 – ולדימיר פוטין נבחר לנשיא רוסיה
2001 – רצח שלהבת פס – צלף פלסטיני יורה למוות בתינוקת בחברון
2006 – חוק חדש בסקוטלנד נכנס לתוקפו ואוסר עישון במקומות ציבוריים
2010 – ROKS Cheonan ספינה של הצי הדרום קוריאני טבעה ו-46 בני אדם נהרגו, קרוב לוודאי עקב טורפדו צפון קוריאני
2009 – שיגור סויוז TMA-14 עם משלחת 19 לתחנת החלל הבינלאומית ותייר החלל צ'ארלס סימוני בטיסתו השנייה
2015 – תחילת מבצע "סופה נחרצת" בתימן בהנהגת סעודיה
2017 – הפגנות ענ' בצ'ילה כנגד הפרטת מערכת הפנסיה
2023 – ראש הממשלה בנימין נתניהו פיטר את שר הביטחון יואב גלנט, לאחר שזה דרש לעצור את חקיקת הרפורמה המשפטית, הדבר גרר מחאות המוניות ברחבי הארץ
נולדו
ממוזער|222x222 פיקסלים|לנרד נימוי
ממוזער|215x215 פיקסלים|מחמוד עבאס ("אבו מאזן")
ממוזער|212x212 פיקסלים|ננסי פלוסי
ממוזער|251x251 פיקסלים|לארי פייג'
1516 – קונרד גסנר, הומניסט, מורה, רופא, ביבליוגרף וחוקר טבע שווצרי (נפטר ב-1565)
1554 – שארל מלורן, דוכס מיין (נפטר ב-1611)
1874 – רוברט פרוסט, משורר אמריקאי (נפטר ב-1963)
1887 – רוזה ליכטנשטיין, שחקנית תיאטרון ישראלית ילידת גרמניה ממייסדי התיאטרון הקאמרי (נפטרה ב-1955)
1893 – ג'יימס בריאנט קונאנט, איש ציבור אמריקאי ונשיא אוניברסיטת הרווארד (נפטר ב-1978)
1893 – פלמירו טוליאטי, פוליטיקאי איטלקי (נפטר ב-1964)
1902 – חיים משה שפירא, ממנהיגיה של הציונות הדתית (נפטר ב-1970)
1905 – ויקטור פראנקל, מייסד הלוגותרפיה והניתוח האקזיסטנציאליסטי (נפטר ב-1997)
1905 – לארי מורי, פזמונאי, מלחין ותסריטאי אמריקאי (נפטר ב-1971)
1911 – רומאו פליקיארי, כדורגלן ברזילאי (נפטר ב-1971)
1911 – טנסי ויליאמס, מחזאי אמריקאי (נפטר ב-1983)
1913 – פאול ארדש, מתמטיקאי קוסמופוליטי (נפטר ב-1996)
1914 – ויליאם וסטמורלנד, מפקד כוחות הצבא האמריקאי שלחמו במלחמת וייטנאם (נפטר ב-2005)
1922 – משה רבינוביץ', מראשוני הפלי"ם וחיל הים של צה"ל (נפטר ב-1994)
1925 – פייר בולז, מלחין ומנצח צרפתי (נפטר ב-2016)
1925 – פול קדר, מראשוני טייסי חיל האוויר הישראלי (נפטר ב-2021)
1930 – סנדרה דיי או'קונור, עורכת דין ושופטת אמריקאית, האישה הראשונה שהתמנתה כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית (נפטרה ב-2023)
1931 – לנרד נימוי, שחקן אמריקאי הידוע בשל גילום הדמות ספוק (נפטר ב-2015)
1933 – ג'וקי ארקין, שחקן, רקדן ופנטומימאי ישראלי (נפטר ב-1996)
1934 – אלן ארקין, שחקן, במאי וסופר אמריקאי יהודי (נפטר ב-2023)
1936 – גיורא פיידמן, אמן קלרינט בינלאומי
1940 – ננסי פלוסי, פוליטיקאית אמריקאית, האישה הראשונה ועד כה היחידה לשמש כיושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית
1940 – ג'יימס קאן, שחקן קולנוע (נפטר ב-2022)
1940 – חיים אורון, פוליטיקאי ישראלי
1941 – ריצ'רד דוקינס, פרופסור בריטי לאתולוגיה
1943 – בוב וודוורד, עיתונאי, מחושפי פרשת ווטרגייט
1944 – דיאנה רוס, זמרת
1948 – סטיבן טיילר, סולן להקת אירוסמית'
1949 – פרנסיסקו אגילאר, כדורגלן ספרדי (נפטר ב-2020)
1950 – יובל חמצני, תשבצאי, צייר ועורך-דין ישראלי (נפטר ב-2021)
1950 – מיכאל הנדלזלץ, עיתונאי, מבקר תיאטרון, מתרגם ועורך ישראלי
1952 – יעקב פלג, תת-ניצב במשטרת ישראל, כיהן כראש מטה אגף החקירות והמודיעין ומפקד יחידת אתג"ר (נפטר ב-2006)
1952 – דייוויד איימס, פוליטיקאי בריטי מהמפלגה השמרנית (נפטר ב-2021)
1956 – מילן יליץ', נשיא רפובליקה סרפסקה (נפטר ב-2007)
1956 – פארק וון-סון, פוליטיקאי דרום-קוריאני, נדבן ועורך דין שכיהן כראש העיר סיאול (נפטר ב-2020)
1956 – דידי בן יואש, תת-אלוף בצה"ל, מפקד בית הספר לשריון
1962 – ג'ון סטוקטון, כדורסלן אמריקאי
1965 – גיתית שובל, זמרת ישראלית
1968 – ירון אשבל, שדרן רדיו ותקליטן ישראלי
1972 – אסנת פישמן, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית
1972 – לזלי מאן, שחקנית קולנוע אמריקאית
1973 – לארי פייג', איש עסקים אמריקאי, ממייסדי ומפתחי גוגל
1975 – יונתן עוזיאל, שחקן, מורה ובמאי ישראלי
1975 – אסף בייזר, תסריטאי טלוויזיה ישראלי
1979 – הירומי, פסנתרנית ג'אז ומלחינה ממוצא יפני
1985 – קירה נייטלי, שחקנית קולנוע בריטית
1987 – ענבל פיזרו, שחיינית פראלימפית ישראלית
1992 – דנסייה, זמרת, יזמית ומעצבת אופנה מקמרון
1998 – עומר איוסו, שחקן ספרדי
2000 – גפן פרימו, ג'ודוקא ישראלית
נפטרו
ממוזער|204x204 פיקסלים|לודוויג ואן בטהובן
ממוזער|210x210 פיקסלים|וולט ויטמן
ממוזער|220x220 פיקסלים|דייוויד לויד ג'ורג'
304 – עמנואל הקדוש, קדוש ומרטיר נוצרי, נהרג תחת דיוקלטיאנוס
809 – לודגר, מיסיונר פריזי (נולד ב-742)
983 – עצ'ד אל-דולה, האמיר המרכזי של קונפדרצית השושלת הבויהית (נולד ב-936)
1130 – זיגורד הראשון, מלך נורווגיה (נולד ב-1089)
1211 – סנשו הראשון, מלך פורטוגל (נולד ב-1154)
1350 – אלפונסו האחד עשר, מלך קסטיליה (נולד ב-1311)
1517 – היינריך איזאק, מלחין מהאסכולה הפרנקו-פלמית (נולד ב-1450)
1566 – אנטוניו דה קבסון, מלחין ונגן עוגב ספרדי (נולד ב-1510)
1737 – וחטנג השישי, הוואלי של ממלכת כארתלי הגאורגית (נולד ב-1675)
1797 – ג'יימס האטון, גאולוג, רופא, חוקר טבע וכימאי סקוטי (נולד ב-1726)
1827 – לודוויג ואן בטהובן, מלחין גרמני (נולד ב-1770)
1839 – שלמה זלמן ליפשיץ, בעל "חמדת שלמה", הרב הראשי הראשון של ורשה (נולד ב-1765)
1892 – וולט ויטמן, משורר אמריקאי (נולד ב-1819)
1892 – אליעזר אליהו איגל, רב אוסטרי ואורתודוקסי מודרני (נולד ב-1825)
1923 – שרה ברנאר, שחקנית תיאטרון צרפתיה (נולדה ב-1844)
1926 – קונסטנטין פרנבאך, מדינאי גרמני, קנצלר רפובליקת ויימאר בשנים 1920–1921 (נולד ב-1852)
1945 – דייוויד לויד ג'ורג', ראש ממשלה בריטי (נולד ב-1863)
1951 – שמואל זנוויל שפיצר, מעסקני היישוב הישן בירושלים, מייסד שכונת בתי נייטין וממייסדי שכונת שערי חסד בירושלים (נולד ב-1863)
1959 – ריימונד צ'נדלר, סופר בלשי אמריקאי (נולד ב-1888)
1969 – ב. טראוון, סופר גרמני-פולני (נולד ב-1882 או ב-1890)
1977 – הדוויג פורשוץ, חסידת אומות עולם גרמנייה (נולדה: ב-1900)
1979 – זאב רב-נוף, מבקר קולנוע ומוזיקה ובמאי ישראלי (נולד ב-1926)
1980 – רולאן בארת, חוקר ספרות צרפתי (נולד ב-1915)
1983 – אנתוני בלאנט, בוגד בריטי שריגל לטובת ברית המועצות (נולד ב-1907)
1993 – ז'אן דוד, מעצב, צייר ומאייר ישראלי (נולד ב-1908)
1995 – Eazy-E, זמר ראפ אמריקאי, מקים הלהקה המצליחה N.W.A (נולד ב-1963)
2003 – דניאל פטריק מויניהאן, סנטור ושגריר ארצות הברית לאו"ם (נולד ב-1927)
2005 – ג'יימס קלהאן, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1912)
2006 – רודולף ורבה, פרופסור לפרמקולוגיה סלובקי יהודי, ניצול אושוויץ (נולד ב-1924)
2007 – עזמי נסאר, כדורגלן ומאמן כדורגל ערבי־ישראלי נוצרי (נולד ב-1957)
2010 – שמואל כץ, צייר ישראלי (נולד ב-1926)
2011 – פול ברן, מהנדס מחשבים אמריקני (נולד ב-1926)
2011 – ג'רלדין פררו, פוליטיקאית אמריקנית (נולדה ב-1935)
2011 – דיאנה וין ג'ונס, סופרת פנטזיה בריטית (נולדה ב-1934)
2013 – תמר גוטליב-סטימצקי, וירולוגית ישראלית (נולדה ב-1921)
2014 – ג'יימס ר' שלזינגר, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1929)
2015 – תומאס טראנסטרמר, סופר, משורר ומתרגם שוודי (נולד ב-1931)
2018 – סרגיי מברודי, מארגן תרמית הפירמידה הגדולה בהיסטוריה של רוסיה (נולד ב-1955)
2019 – מישל בקוס, קברניט בטיסה 139 של חברת אייר פראנס מתל אביב לפריז (נולד ב-1924)
2019 – יצחק שתיל, עיתונאי וסופר ישראלי (נולד ב-1941)
2020 – אוסקר איצ'אסו, הוגה דעות יליד בוליביה, מייסד בית הספר "Arica School" (נולד ב-1931)
2020 – מישל הידלגו, כדורגלן ומאמן צרפתי (נולד ב-1933)
2022 – אמנון יקימובסקי, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1925)
2023 – ברוך לוי, מומחה בתחום מדיניות חברתית, מפקד פיקוד גדנ"ע ומפקד המשמר האזרחי (נולד ב-1933)
2024 – ריצ'רד סרה, אמן אמריקאי, שנודע בפסליו המינימליסטיים (נולד ב-1938)
חגים ואירועים החלים ביום זה
לפי ההלכה היהודית, ברכת החמה נאמרת אחת ל-28 שנים, תמיד בימי רביעי. ולאחר ייצוב הלוח היוליאני, החל משנת 21 ואילך, הברכה מתקיימת בתאריך קבוע לפי הלוח היוליאני – והוא (במקרה) 26 במרץ. בניגוד ללוח הגרגוריאני, שאיננו במחזוריות של 28 שנים, ובו תאריך ברכת החמה נע ביום אחד קדימה כל 100 שנים, ובמהלך המאה ה-21 תחול הברכה ב-8 באפריל
מאמיני הזורואסטריות חוגגים את יום הולדת הנביא זרתוסטרה
בנגלדש חוגגת את יום עצמאותה
היום הסגול, יום עולמי להגברת המודעות למחלת האפילפסיה
25 במרץ – 27 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
https://www.onthisday.com/events/march/26
ג כו
קטגוריה:מרץ
| 2024-04-24T17:01:32
|
29 באוגוסט
|
29 באוגוסט הוא היום ה-241 בשנה בלוח הגרגוריאני (242 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 124 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
284 תחילת ספירת השנים בלוח השנה הקופטי
1350 – קרב ימי לס אפניולס סו מר – הצי האנגלי מנצח את הצי הקסטילי
1526 – קרב מוהאץ' – הטורקים העות'מאנים מנצחים את ההונגרים, והונגריה מאבדת את עצמאותה
1471 – אפונסו החמישי, מלך פורטוגל כובש את טנג'יר, מרוקו
1484 – אינוקנטיוס השמיני אפיפיור ה-213 לאחר מות סיקסטוס הרביעי
1541 – הטורקים העות'מאנים כובשים את בודה, בירת ממלכת הונגריה
1756 – פרידריך הגדול תוקף את סקסוניה, ובכך נפתחת מלחמת שבע השנים
1885 – גוטליב דיימלר רושם פטנט על האופנוע הראשון בעולם
1897 – נפתח הקונגרס הציוני הראשון בבזל שבשווייץ
1942 – השואה: חיסול המוני במחנה הריכוז יאסנובאץ
1943 – מלחמת העולם השנייה: דנמרק הכבושה בידי הנאצים מטביעה את רוב ספינות הצי שלה
1944 – 60,000 חיילים סלובקיים מורדים בשליטים הנאצים
1949 – ברית המועצות מבצעת ניסוי ראשון בפצצת אטום בסמיפאטילינסק שבקזחסטן
1952 – השמעת בכורה ליצירה של ג'ון קייג' בוודסטוק שבמדינת ניו יורק
1955 – שמונה ישראלים נרצחו בסדרת פיגועים שערכו מחבלים שבאו מרצועת עזה
1966 – המופע האחרון של הביטלס נערך בסן פרנסיסקו שבקליפורניה
1991 – הסובייט העליון משעה את כל פעילויותיה של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית
2005 – סופת ההוריקן "קתרינה" פוגעת במדינת לואיזיאנה בארצות הברית וגורמת לאלפי הרוגים ולנזק שנאמד במיליארדי דולרים
נולדו
ממוזער|206x206 פיקסלים|ג'ון לוק
ממוזער|246x246 פיקסלים|צ'ארלי פארקר
ממוזער|239x239 פיקסלים|מייקל ג'קסון
1632 – ג'ון לוק, פילוסוף אנגלי (נפטר ב-1704)
1780 – ריצ'רד ראש, התובע הכללי ומזכיר האוצר של ארצות הברית (נפטר ב-1859)
1780 – ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר, צייר צרפתי (נפטר ב-1867)
1809 – אוליבר ונדל הולמס האב, משורר ורופא אמריקאי (נפטר ב-1894)
1862 – אנדרו פישר, ראש ממשלת אוסטרליה החמישי (נפטר ב-1928)
1862 – מוריס מטרלינק, משורר ומחזאי בלגי (נפטר ב-1949)
1910 – ז'ורז' לואנז'ה, לוחם מחתרת יהודי-צרפתי במלחמת העולם השנייה (נפטר ב-2018)
1914 – רוברט הרמן, פיזיקאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1997)
1915 – אינגריד ברגמן, שחקנית שוודית (נפטרה ב-1982)
1920 – צ'ארלי פארקר, סקסופוניסט ומלחין ג'אז (נפטר ב-1955)
1921 – אייריס אפפל, אשת עסקים, מעצבת פנים ואייקון אופנה (נפטרה ב-2024)
1923 – ריצ'רד אטנבורו, במאי סרטים (נפטר ב-2014)
1924 – דיינה וושינגטון, זמרת אמריקאית (נפטרה ב-1963)
1926 – הלן ארוויילר, היסטוריונית יוונייה
1928 – חנה בן-ארי, אשת רדיו, תסריטאית ומתרגמת ישראלית (נפטרה ב-1978)
1929 – חנוך אריאל, שופט ישראלי (נפטר ב-2019)
1929 – טוביה בארי, צייר, מורה ואמן הדפס (נפטר ב-2022)
1929 – דן בבלי, רואה חשבון ועיתונאי ישראלי
1929 – יהושע כספי, ניצב במשטרת ישראל
1931 – איקא ישראלי, צייר, איש ספר ורוח (נפטר ב-2009)
1932 – אריה לבנון, מנצח, מלחין, מעבד ומנהל מוזיקלי ישראלי (נפטר ב-2023)
1933 – ג'יהאן סאדאת, פוליטיקאית, חוקרת ופמיניסטית מצרית, הגברת הראשונה של מצרים בשנים 1970–1981 (נפטרה ב-2021)
1934 – דייוויד פריור, פוליטיקאי אמריקאי מארקנסו, איש המפלגה הדמוקרטית (נפטר ב-2024)
1935 – ויליאם פרידקין, במאי קולנוע, מפיק ותסריטאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2023)
1936 – ג'ון מקיין, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-2018)
1938 – אליוט גולד, שחקן קולנוע אמריקאי
1939 – ג'ואל שומאכר, במאי קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2020)
1940 – ג'יימס בריידי, דובר הבית הלבן במהלך כהונתו של רונלד רייגן (נפטר ב-2014)
1942 – סטרלינג מוריסון, גיטריסט אמריקאי וממייסדיה של להקת הוולווט אנדרגראונד (נפטר ב-1995)
1944 – אליעזר קולס, איש ציבור ועורך דין ישראלי
1944 – יורם יאיר, אלוף בצה"ל, ראש אכ"א
1946 – דימיטריס כריסטופיאס, מדינאי קפריסאי, מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית של העם העובד (AKEL), אשר כיהן בשנים 2008–2013 כנשיא קפריסין (נפטר ב-2019)
1946 – בוב בימון, קופץ לרוחק אמריקאי
1947 – ג'יימס האנט, נהג מרוצי מכוניות (נפטר ב-1993)
1948 – איל מגד, סופר ומשורר ישראלי
1951 – שמואל אדלמן, שחקן טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1953 – אהוד בן ש"ך, יזם ואיש עסקים ישראלי
1955 – משה גיאת, זמר ישראלי
1956 – ג'י ג'י אלין, יוצר מוזיקת פאנק (נפטר ב-1993)
1958 – מייקל ג'קסון, זמר פופ ורקדן אמריקאי (נפטר ב-2009)
1958 – אליעזר לחנה, עיתונאי ספורט ושדרן רדיו ישראלי
1959 – יגאל עדיקא, שחקן ישראלי
1959 – רבקה דה מורניי, שחקנית קולנוע אמריקאית
1959 – כריס הדפילד, אסטרונאוט קנדי שהיה הקנדי הראשון שביצע הליכת חלל
1961 – רותי ברודו, מסעדנית ואשת עסקים ישראלית
1959 – רמון דיאס, כדורגלן ומאמן כדורגל ארגנטינאי
1965 – גרהארד רודקס, כדורגלן אוסטרי ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2022)
1973 – עינת ויצמן, שחקנית ישראלית
1976 – יונתן גורפינקל, במאי קולנוע ישראלי
1978 – יעל גולדמן, שחקנית, מנחת טלוויזיה ודוגמנית ישראלית
1978 – נעמה קסרי, מנחת טלוויזיה והמנצחת בעונתה הראשונה של תוכנית המציאות הישראלית "הישרדות"
1979 – אהוד טננבאום, קראקר ישראלי
1980 – ויליאם לוי, שחקן אמריקאי
1982 – דור דניאל, זמר, פזמונאי ומלחין ישראלי
1986 – ליאה מישל, שחקנית וזמרת אמריקאית
1989 – סו בינגטיאן, אצן סיני
1993 – ליאם פיין, זמר בלהקת ואן דיירקשן (נפטר ב-2024)
נפטרו
ממוזער|334x334 פיקסלים|בסיליוס הראשון
ממוזער|232x232 פיקסלים|אטוואלפה
886 – בסיליוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-811)
1046 – גלרט הקדוש, בישוף קתולי הונגרי (נולד ב-977)
1123 – אייסטיין הראשון, מלך נורווגיה (נולד ב-1088)
1135 – אל-מסתרשד, הח'ליף העבאסי העשרים ותשעה שמשל בבגדאד (נולד ב-1092)
1395 – אלברכט השלישי, דוכס אוסטריה (נולד ב-1349)
1523 – אולריך פון הוטן, אביר, משורר והומניסט גרמני (נולד ב-1488)
1526 – לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה (נולד ב-1506)
1533 – אטוואלפה, האחרון בשליטי האינקה בפרו (נולד ב-1502)
1799 – ה פיוס השישי (נולד ב-1717)
1877 – בריגהאם יאנג, המנהיג השני של הכנסייה המורמונית (נולד ב-1801)
1975 – איימון דה ואלירה, מנהיג אירי (נולד ב-1882)
1982 – אינגריד ברגמן, שחקנית (נולדה ב-1915)
1987 – לי מרווין, שחקן (נולד ב-1924)
1992 – מרי נורטון, סופרת ילדים בריטית (נולדה ב-1903)
2006 – בנימין רביץ, פסנתרן ישראלי (נולד ב-1946)
2011 – ג'ונפיי טאקיגוצ'י, מדבב וקריין יפני (נולד ב-1931)
2016 – ג'ין ויילדר, שחקן, במאי ותסריטאי יהודי אמריקאי (נולד ב-1933)
2018 – פול טיילור, רקדן וכוריאוגרף אמריקאי (נולד ב-1930)
2020 – קליף רובינסון, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1966)
2021 – מנחם שרמן, ראש מועצת רמת השרון ומנכ"ל משרד הקליטה (נולד ב-1925)
2021 – יחיאל כהנא, ראש עיריית חדרה הרביעי (נולד ב-1929)
2021 – אדוארד אסנר, שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי-אמריקאי (נולד ב-1929)
2021 – בן-ציון באייער, עורך דין וספורטאי ישראלי (נולד ב-1936)
2021 – ז'אק רוג, עסקן ספורט בלגי, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי השמיני (נולד ב-1942)
2022 – שלמה גולדמן (השני), האדמו"ר השמיני של חסידות זוועהיל בארץ ישראל (נולד ב-1956)
2022 – שארלבי דין, שחקנית ודוגמנית דרום אפריקאית (נולדה ב-1990)
חגים ואירועים החלים ביום זה
28 באוגוסט – 30 באוגוסט
אוגוסט
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ח כט
קטגוריה:אוגוסט
| 2024-10-17T07:13:14
|
22 באפריל
|
22 באפריל הוא היום ה-112 בשנה (113 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 253 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1488 – מהדורה ראשונה של תנ"ך שלם ומנוקד יוצאת לאור בבית הדפוס של משפחת שונצינו בעיר סונצ'ינו, איטליה
1500 – פדרו קברל הפורטוגלי הוא האירופאי הראשון שמגיע לברזיל
1913 – מתחילה הפצת פראבדה, העיתון הרשמי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
1945 – השואה: כוחות הצבא האדום משחררים את מחנה הריכוז זקסנהאוזן
1948 – מלחמת העצמאות: כוחות ההגנה משתלטים על חיפה
1963 – אסון טביעת הנערות בחוף שרתון – תשע נערות נספו בטביעה
1970 – יום כדור הארץ מצוין לראשונה
1971 – במסגרת תוכנית סאליוט הסובייטית, שיגור החללית המאוישת סויוז 10 לתחנת החלל סאליוט 1. החללית לא הצליחה לעגון בתחנה וחזרה לכדור הארץ אחרי פחות מיומיים
1978 – הזמר הישראלי יזהר כהן זוכה בתחרות האירוויזיון בשירו "אבניבי"
1983 – החללית סויוז T-8 נוחתת בחזרה לאחר שלא הצליחה לעגון בתחנת החלל סאליוט 7
1990 – שני מסוקי יסעור של חיל האוויר הישראלי התנגשו במהלך טיסת אימון בבקעת הירדן והתרסקו. בתאונה נספו שבעה אנשי צוות אוויר
1993 – מוזיאון השואה האמריקאי נחנך בוושינגטון
2010 – טיסת החלל הראשונה של מטוס החלל הצבאי האמריקאי בואינג X-37
2020 – שוגר נור-1, לוויין הריגול הצבאי האיראני הראשון
נולדו
שמאל|ממוזער|180px|רוברט אופנהיימר, אבי פצצת האטום
1451 – איזבלה, מלכת קסטיליה, ועם נישואיה לפרננדו השני מאראגון גם מלכת ספרד (נפטרה ב-1504)
1658 – ג'וזפה טורלי, ויולן, כנר ומלחין איטלקי (נפטר ב-1709)
1707 – הנרי פילדינג, סופר ומחזאי בריטי (נפטר ב-1754)
1724 – עמנואל קאנט, פילוסוף גרמני (נפטר ב-1804)
1796 – אדולף כרמיה, מדינאי צרפתי יהודי (נפטר ב-1880)
1840 – אודילון רדון, צייר, רשם, גרפיקאי וסופר צרפתי (נפטר ב-1916)
1870 – ולדימיר איליץ' לנין, מייסד ברית המועצות (נפטר ב-1924)
1899 – ולדימיר נבוקוב, סופר רוסי (נפטר ב-1977)
1904 – רוברט אופנהיימר, פיזיקאי אמריקאי יהודי, אבי פצצת האטום (נפטר ב-1967)
1908 – לואיס ל'אמור, סופר אמריקאי פורה (נפטר ב-1988)
1909 – ריטה לוי-מונטלצ'יני, נוירולוגית איטלקית, כלת פרס נובל (נפטרה ב-2012)
1916 – יהודי מנוחין, כנר ומנצח אמריקאי יהודי (נפטר ב-1999)
1920 – ולרי פטרוב, תסריטאי מחזאי, סופר ילדים, ומשורר בולגרי ממוצא יהודי (נפטר ב-2014)
1922 – צ'ארלס מינגוס, מוזיקאי ג'אז בסיסט אמריקאי (נפטר ב-1979)
1922 – ולרי אנדרה, גנרל בצבא צרפת
1923 – בטי פייג', דוגמנית אמריקאית (נפטרה ב-2008)
1925 – יעקב נחושתן, איש ציבור ומשפטן ישראלי (נפטר ב-2019)
1929 – מייקל עטיה, מתמטיקאי בריטי ממוצא לבנוני וסקוטי (נפטר ב-2019)
1930 – עדה פיינברג-סירני, חברת הכנסת מטעם המערך
1934 – אהרון אספיס, מורה למתמטיקה ישראלי ומחבר ספרי לימוד מתמטיים (נפטר ב-2021)
1934 – ניקו לדניס, שף צרפתי (נפטר ב-2023)
1935 – פול צ'יימברס, נגן קונטרבס אמריקאי (נפטר ב-1969)
1937 – ג'ק ניקולסון, שחקן אמריקאי, 3 פעמים זוכה פרס אוסקר
1938 – איסי מיאקי, מעצב אופנה יפני (נפטר ב-2022)
1939 – אורי אור, אלוף בצה"ל וחבר הכנסת
1940 – מארי-ז'וזה נאט, שחקנית קולנוע וטלוויזיה צרפתייה (נפטרה ב-2019)
1941 – דן לחמן, פעיל חברתי בתחום ההגנה על זכויות הפרט, תסריטאי ומבקר תרבות (נפטר ב-2012)
1941 – אמיר פנואלי, מדען מחשב ישראלי, חתן פרס טיורינג לשנת 1996 (נפטר ב-2009)
1943 – לואיז גליק, משוררת אמריקאית, המשוררת הלאומית בשירות ספריית הקונגרס, זוכת פרס פוליצר (נפטרה ב-2023)
1946 – ג'ון ווטרס, במאי קולנוע אמריקאי
1947 – שמואל רוזנטל, כדורגלן ישראלי
1950 – יורם לוינשטיין, מורה ישראלי למשחק
1954 – זאב שרון, רב, סופר ומחנך
1954 – רומן ברונפמן, איש ציבור, פעיל עלייה, עיתונאי ואיש עסקים ישראלי, כיהן כחבר הכנסת וכיו"ר מפלגת הבחירה הדמוקרטית
1957 – דונלד טוסק, ראש ממשלת פולין
1966 – ג'פרי דין מורגן, שחקן אמריקאי
1969 – אורי לשמן, מוזיקאי רב תחומי, מלחין, מנצח ומעבד, יזם ואיש חינוך ישראלי
1973 – עופר טלקר, כדורגלן ישראלי
1974 – מנסור עבאס, פוליטיקאי ישראלי, יושב ראש מפלגת רע"ם
1976 – ניר צוק, שף ישראלי
1977 – מארק ואן בומל, כדורגלן הולנדי
1978 – חילי טרופר, שר התרבות והספורט מטעם מפלגת כחול לבן
1982 – קאקה, כדורגלן ברזילאי
1986 – אמבר הרד, שחקנית אמריקאית
1987 – דוד לואיז, כדורגלן ברזילאי
1987 – ג'ון אובי מיקל, כדורגלן ניגרי
1990 – משין גאן קלי, ראפר ושחקן קולנוע מקליבלנד שבאוהיו
1992 – ורדאן ארורה, זמר-יוצר ושחקן אמריקאי ממוצא הודי
2002 – גל כהן גרומי, שחיין ישראלי
נפטרו
296 – קאיוס, האפיפיור ה-28 (שנת לידה לא ידועה)
536 – אגאפטוס הראשון, האפיפיור ה-57 (נולד ב-489/490)
1863 – גבריאל ריסר, משפטן, פוליטיקאי גרמני ולוחם למען האמנציפציה של יהודי גרמניה (נולד ב-1806)
1977 – אהרן בראנד, רופא ישראלי (נולד ב-1910)
1984 – אנסל אדמס, צלם אמריקאי (נולד ב-1902)
1989 – אמיליו סגרה, פיזיקאי איטלקי-אמריקני, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1905)
1994 – ריצ'רד ניקסון, הנשיא ה-37 של ארצות הברית (נולד ב-1913)
2013 – ריצ'י הייבנס, מוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1941)
2016 – איזבל דינואר, מושתלת הפנים הראשונה בעולם (נולדה ב-1967)
2017 – דוד ברוך, שחקן ישראלי (נולד ב-1928)
2017 – יוסף נוימן, פרופסור לביולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1930)
2017 – ארין מורן, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1960)
2017 – מיקלה סקרפוני, רוכב אופני כביש איטלקי (נולד ב-1979)
2019 – התר הרפר, זמרת אופרה אירית בקול סופרן (נולדה ב-1930)
2019 – בילי מקניל, כדורגלן ששיחק בעמדת הבלם ומאמן סקוטי (נולד ב-1940)
2019 – ירון זילברברג, פיזיקאי ישראלי, פרופסור במחלקה לפיזיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן למדע וחבר האקדמיה הישראלית למדעים (נולד ב-1951)
2020 – שירלי נייט, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאית (נולדה ב-1936)
2022 – מיכאל דרוקס, אמן ישראלי (נולד ב-1940)
2023 – עמנואל אלנקוה, עיתונאי ואיש תקשורת ישראלי (נולד ב-1935)
2023 – ליאורה חשין, צלמת ועיתונאית ישראלית (נולדה ב-1949)
2024 – ארנסט מסטמקר, חוקר גרמני בתחום מדע המשפט (נולד ב-1926)
חגים ומועדים החלים ביום זה
יום כדור הארץ הבינלאומי
שיאו של מטר המטאורים לירידים
בנצרות מציינים את המרטיר סוטריוס
21 באפריל – 23 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ד כב
קטגוריה:אפריל
| 2024-08-01T00:56:54
|
31 במרץ
|
שמאל|ממוזער|200px|עותק חתום של צו הגירוש של יהודי ספרד
31 במרץ הוא היום ה־90 בשנה (91 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 275 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1492 – פרסום צו על גירוש ספרד על ידי פרננדו השני מלך ארגון ואשתו המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה
1889 – נחנך מגדל אייפל
1912 – מושלמת בניית הספינה טיטניק בבלפסט, צפון אירלנד, בדיוק 3 שנים לאחר תחילת בנייתה
1918 – שעון קיץ מונהג לראשונה בארצות הברית
1920 – בסעיף 160 של חוזה ורסאי הוחלט על הגבלת הצבא הגרמני באופן משמעותי. 100 אלף חיילים גרמנים יכלל הצבא הגרמני בסך הכול
1930 – אומץ קוד הייז שהטיל מגבלות "מוסריות" על הפקת סרטי קולנוע בארצות הברית
1931 – רעידת אדמה הורסת את מנגואה בירת ניקרגואה
1960 – ממשלת צרפת מסכימה להכיר במאלי כמדינה עצמאית
1964 – הפיכה צבאית בברזיל
1966 – במסגרת תוכנית לונה הסובייטית, שיגור הגשושית לונה 10, הגשושית הראשונה שהפכה ללווין המקיף את הירח
1979 – גלי עטרי ולהקת חלב ודבש זוכים באירוויזיון בישראל עם השיר "הללויה"
1996 – נחיתת מעבורת החלל אטלנטיס STS-76, לאחר ביקור בתחנת החלל מיר במסגרת תוכנית מיר ומעבורות החלל
1999 – הסרט "מטריקס" יוצא לאקרנים בארצות הברית
2002 – מחבל מתאבד מתפוצץ במסעדת "מצה" בחיפה והורג 15 אנשים
2003 – אבישי רביב, סוכן שב"כ שפעל בקרב הימין הקיצוני בישראל מזוכה מכל אשמה, לאחר שהואשם בבית המשפט שלא מנע את רצח יצחק רבין
2005 – גילוי כוכב הלכת הננסי מאקה-מאקה על ידי מייקל בראון, צ'אד טרוחיו ודייוויד רבינוביץ
2009 – בנימין נתניהו מציג את ממשלתו השנייה בפני מליאת הכנסת ומתחיל לכהן כראש ממשלת ישראל
2014 – אהוד אולמרט הורשע בלקיחת שוחד בפרשת הולילנד
2014 – משודר בארצות הברית הפרק האחרון של הסדרה המצליחה ״איך פגשתי את אמא״
2015 – הושבעה הכנסת העשרים
נולדו
ממוזער|207x207 פיקסלים|רנה דקארט
ממוזער|209x209 פיקסלים|יוהאן סבסטיאן באך
ממוזער|260x260 פיקסלים|יצחק קלפטר
250 – קונסטנטיוס כלורוס, קיסר רומי ואוגוסטוס החלק המערבי של האימפריה (נפטר ב-306)
1499 – פיוס הרביעי, אפיפיור (נפטר ב-1565)
1519 – אנרי השני, מלך צרפת (נפטר ב-1559)
1596 – רנה דקארט, מתמטיקאי ופילוסוף צרפתי (נפטר ב-1650)
1685 – יוהאן סבסטיאן באך, מלחין גרמני (נפטר ב-1750)
1732 – יוזף היידן, מלחין אוסטרי (נפטר ב-1809)
1811 – רוברט בונזן, כימאי גרמני (נפטר ב-1899)
1868 – פטר ברנס, אדריכל ומעצב תעשייתי (נפטר ב-1940)
1878 – ג'ק ג'ונסון, מתאגרף אמריקאי, האיש השחור הראשון שהיה אלוף העולם באיגרוף (נפטר ב-1946)
1914 – אוקטביו פס, משורר, מסאי ודיפלומט מקסיקני, חתן פרס נובל לספרות (נפטר ב-1998)
1915 – אלברט חוראני, היסטוריון בריטי (נפטר ב-1993)
1923 – שושנה דמארי, זמרת ושחקנית ישראלית, כונתה "מלכת הזמר העברי" (נפטרה ב-2006)
1927 – איסאק סיגל, מדען אוקראיני
1929 – מרדכי שריג, איש צבא והסברה ישראלי (נפטר ב-2023)
1933 – דב שפי, הפרקליט הצבאי הראשי
1934 – קרלו רוביה, דוקטור לפיזיקת חלקיקים, חתן פרס נובל לפיזיקה
1934 – ריצ'רד צ'מברלין, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון וזמר אמריקאי
1934 – שירלי ג'ונס, שחקנית וזמרת אמריקאית
1939 – זוויאד גמסחורדיה, מתנגד שלטון סובייטי ונשיאה הראשון של גאורגיה (נפטר ב-1993)
1939 – קרל-היינץ שנלינגר, כדורגלן גרמני (נפטר ב-2024)
1940 – אלכס פארן, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף בחיל הים הישראלי (נפטר ב-2021)
1948 – אל גור, פוליטיקאי אמריקאי, סגן הנשיא ה-45 של ארצות הברית
1950 – יצחק קלפטר, מוזיקאי, זמר, מלחין וגיטריסט ישראלי (נפטר ב-2022)
1950 – יונה אליאן, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית
1953 – דוד בריקסטון, איש חינוך, פובליציסט, ממנהיגי הציונות הקונסרבטיבית
1953 – אהוד בנאי, זמר ישראלי
1954 – ציפי מור, שחקנית, זמרת, סופרת ומדבבת
1955 – סבטוזר מרוביץ', פוליטיקאי מונטנגרי, נשיאה היחיד של סרביה ומונטנגרו
1955 – אנגוס יאנג, גיטריסט להקת AC/DC
1965 – אסטבן גוטפריד, במאי תיאטרון, תסריטאי, מחזאי ושחקן ישראלי
1967 – עמוס שוב, שחקן ומדבב ישראלי, מנחה בערוץ הילדים (נפטר ב-2015)
1971 – יואן מקגרגור, שחקן קולנוע סקוטי
1972 – עופר לוי, קצין בצה"ל, מפקד חטיבת גבעתי
1973 – יואב צוקר, שחקן ודוגמן ישראלי
1975 – סרגיי בלנצ'וק, כדורגלן אוקראיני (נפטר ב-2022)
1979 – עמרי אפק, כדורגלן עבר ופרשן ישראלי
1979 – אטילה שומפלבי, עיתונאי ישראלי
1982 – טל בן-חיים, כדורגלן ישראלי בעמדת בלם
1994 – תומר זמיר, שחיין ישראלי
נפטרו
ממוזער|238x238 פיקסלים|אייזק ניוטון
ממוזער|236x236 פיקסלים|יליזבטה סקובצובה
ממוזער|233x233 פיקסלים|ג'סי אוונס
32 לפנה"ס – טיטוס פומפוניוס אטיקוס, חבר בולט במעמד הפרשים (נולד ב- 110 לפנה"ס)
1340 – איוואן הראשון, נסיך מוסקבה (נולד ב-1288)
1547 – פרנסואה הראשון, מלך צרפת (נולד ב-1494)
1567 – פיליפ הראשון, רוזן הסן (נולד ב-1504)
1631 – ג'ון דאן, משורר אנגלי (נולד ב-1572)
1727 – אייזק ניוטון, פיזיקאי ומתמטיקאי אנגלי (נולד ב-1643)
1837 – ג'ון קונסטבל, צייר בריטי (נולד ב-1776)
1855 – שרלוט ברונטה, סופרת בריטית (נולדה ב-1816)
1917 – אמיל אדולף פון בהרינג, פיזיולוג גרמני, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1854)
1945 – יליזבטה סקובצובה, שהייתה ידועה גם כ"האם מריה", משוררת, נזירה רוסיה וחסידת אומות העולם (נולדה ב-1891)
1980 – ג'סי אוונס, אתלט אפרו-אמריקאי (נולד ב-1913)
1988 – ויליאם מקמהון, ראש ממשלת אוסטרליה ה-20 (נולד ב-1908)
1988 – מונה זילברשטיין, שחקנית קולנוע ודוגמנית ישראלית (נולדה ב-1948)
1993 – ברנדון לי, שחקן ואמן אמנויות לחימה (נולד ב-1965)
2001 – דייוויד רוקאסל, כדורגלן אנגלי ששיחק לאורך רוב הקריירה שלו בארסנל (נולד ב-1967)
2002 – אביאל רון, אלוף-משנה בצה"ל ומנכ"ל המרכז למיפוי ישראל (נולד ב-1948)
2009 – ראול אלפונסין, מדינאי ארגנטינאי, נשיא ארגנטינה בשנים 1983–1989 (נולד ב-1927)
2011 – יעקב ז'אק אמיר, חבר הכנסת וראש עיריית דימונה (נולד ב-1933)
2016 – זהא חדיד, אדריכלית בריטית-עיראקית שעיצבה מבנים מפורסמים (נולדה ב-1950)
2019 – שמואל ניסנבאום, אמן ישראלי, צייר, פסל, מורה ומחנך (נולד ב-1924)
2020 – עבד אל-חלים ח'דאם, פוליטיקאי סורי ששימש במשך שנים רבות כסגן נשיא סוריה (נולד ב-1932)
2021 – יחזקאל זכאי, חבר הכנסת מטעם המערך ומנכ"ל משרד החקלאות (נולד ב-1932)
2021 – כמאל גנזורי, ראש ממשלת מצרים (נולד ב-1933)
2021 – פול פיינמן, שופט יהודי אמריקאי (נולד ב-1960)
2022 – גאורגי אטנסוב, ראש ממשלת בולגריה (נולד ב-1933)
2023 – סלבה מלצב, במאי, מעצב תפאורה ומורה למשחק בתיאטרון ישראלי (נולד ב-1955)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הנראות הטרנסג'נדרית הבינלאומי
30 במרץ – 1 באפריל
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג לא
קטגוריה:מרץ
| 2024-05-21T09:45:18
|
9 במאי
|
9 במאי הוא היום ה-129 בשנה, (130 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 236 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1429 – ז'אן ד'ארק מביסה את הכוחות האנגלים שצרו על אורליאן
1502 – כריסטופר קולומבוס יוצא מספרד למסעו הרביעי והאחרון לעולם החדש
1865 – מסתיימת מלחמת האזרחים האמריקנית בניצחון הצפון
1873 – בורסת המניות בווינה קורסת, ומתחילה את בהלת השווקים של המשבר הפיננסי של 1873
1877 – רעידת אדמה באזור צ'ילה. חוזקה מוערך בכ-8.5–9.0
1896 – "החברה הבין-לאומית לקרונות שינה וקווי אקספרס אירופיים" מכריזה על הפעלת קו הרכבת נורד אקספרס
1936 – איטליה מספחת את אתיופיה
1941 – מלחמת העולם השנייה: המשחתת הבריטית "בולדוג" לוכדת את הצוללת הגרמנית U-110, כשעל סיפונה מכונת ההצפנה אניגמה
1944 – מלחמת העולם השנייה: הצבא האדום משחרר את סבסטופול
1945 – מלחמת העולם השנייה: יום הניצחון בחבר המדינות (יום לאחר יום הניצחון באירופה)
1946 – ויטוריו אמנואלה השלישי מתפטר ממלכות איטליה לטובת בנו אומברטו השני
1950 – שר החוץ הצרפתי רובר שומאן מזמין את גרמניה לנהל במשותף את משק הפחם והפלדה שלהם
1955 – גרמניה המערבית מצטרפת לנאט"ו
1965 – במסגרת תוכנית לונה הסובייטית, שיגור לונה 5, שהייתה אמורה לנחות על הירח. הנחיתה לא הצליחה והחללית התרסקה
1968 – יצחק רבין מציע להקים יישובים יהודים ברצועת עזה
1972 – לוחמי סיירת מטכ"ל משתלטים על מטוס סבנה שנחטף לנמל התעופה לוד ומשחררים את נוסעיו
1978 – גופתו של אלדו מורו, ראש הממשלה המיועד של איטליה, מתגלית בתא המטען של מכונית ברומא, לאחר שנרצח על ידי חברי ארגון הטרור הבריגדות האדומות
1994 – הפרלמנט הדרום אפריקני החדש בוחר בנלסון מנדלה לנשיא המדינה, ובנשיא היוצא פרדריק וילם דה קלרק לסגנו
1998 – דנה אינטרנשיונל זוכה בתחרות האירוויזיון עם השיר "דיוה"
2002 – מבצע חומת מגן: תם המצור על כנסיית המולד בבית לחם שהחל ב-2 באפריל
2003 – שיגור חללית היאבוסה לאיסוף חומר מכוכב שביט במערכת השמש
2017 – שידור אחרון למהדורת מבט בערוץ הראשון, לאחר 49 שנות שידור
2023 – צה"ל פותח במבצע מגן וחץ ברצועת עזה
נולדו
1439 – פיוס השלישי, אפיפיור (נפטר ב-1503)
1800 – ג'ון בראון, מתנגד לעבדות אמריקאי (נפטר ב-1859)
1860 – ג'יימס מתיו ברי, סופר ומחזאי בריטי (נפטר ב-1937)
1907 – באלדור פון שיראך, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה (נפטר ב-1974)
1914 – קרלו מריה ג'וליני, מנצח איטלקי (נפטר ב-2005)
1918 – מייק וולאס, עיתונאי אמריקאי (נפטר ב-2012)
1920 – ריצ'רד אדמס, סופר אנגלי שנודע בכתיבתו לילדים ונוער (נפטר ב-2016)
1921 – יחיאל מוהר, פזמונאי ומשורר ישראלי (נפטר ב-1969)
1921 – סופי שול, חברה בתנועה האנטי-נאצית "הורד הלבן" (הוצאה להורג ב-1943)
1925 – הלל ברזל, חוקר ספרות ישראלי (נפטר ב-2022)
1927 – מנפרד אייגן, כימאי וביופיזיקאי גרמני, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-2019)
1928 – דידי מנוסי, עיתונאי, פזמונאי וסאטיריקן ישראלי (נפטר ב-2013)
1934 – צבי אלדרוטי, פוליטיקאי ומנהל ישראלי שכיהן כראש המועצה המקומית מגדל העמק (נפטר ב-2018)
1934 – אלן בנט, סופר, מחזאי ושחקן אנגלי
1935 – אסי דגני, משורר ומתרגם ישראלי
1936 – גלנדה ג'קסון, שחקנית ופוליטיקאית בריטית, זוכת פרס אמי ושני פרסי אוסקר (נפטרה ב-2023)
1936 – אלברט פיני, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נפטר ב-2019)
1945 – יופ היינקס, שחקן כדורגל ומאמן גרמני
1946 – זליג שטורך, קלע ישראלי שהתחרה ברובה, באקדח וברובה אוויר, במסגרת נבחרת ישראל והפועל אשקלון
1946 – יואל בן נון, רב ישראלי ממייסדי ישיבת הר עציון
1947 – יוקיה אמאנו, יושב ראש הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (נפטר ב-2019)
1947 – מיכאל לויט, ביופיזיקאי אמריקאי-ישראלי, פרופסור לביולוגיה חישובית ולביולוגיה מבנית. חתן פרס נובל לכימיה
1949 – בילי ג'ואל, מוזיקאי וזמר אמריקאי ממוצא יהודי
1955 – מלס זנאווי, מהפכן ופוליטיקאי אתיופי, נשיא אתיופיה וראש ממשלת אתיופיה (נפטר ב-2012)
1962 – דייב גהאן, סולן הלהקה הבריטית דפש מוד
1964 – חנאר אנדרינואה, כדורגלן ספרדי ששיחק בעמדת הבלם
1970 – לני שחף, שחקנית ובמאית ישראלית
1971 – משה נאור, במאי תיאטרון ישראלי
1982 – מילאן מרדקוביץ', כדורגלן סרבי ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2020)
1994 – תמר עמית יוסף, שחקנית, קריינית ומדבבת ישראלית
נפטרו
1707 – דידריק הנסן בוקסטהודה, מלחין דני גרמני (נולד ב-1637)
1805 – פרידריך שילר, משורר וסופר גרמני (נולד ב-1769)
1931 – אלברט אברהם מייקלסון, פיזיקאי אמריקאי, זוכה פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1852)
1935 – אלחנן חפץ, כורך ספרים ארצישראלי (נולד ב-1877)
1972 – לירוי ווטרמן, ארכאולוג של המזרח התיכון, חוקר התנ"ך ופרופסור לספרות המזרח התיכון ולשפות שמיות (נולד ב-1875)
1976 – פלויד קאונסל, מוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1911)
1981 – אורי צבי גרינברג, משורר וחבר הכנסת ישראלי (נולד ב-1896)
1984 – מרים ילן-שטקליס, סופרת ומשוררת ישראלית, כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים (נולדה ב-1900)
1986 – טנזינג נורגיי, מטפס ההרים, משני הראשונים לדרוך על פסגת האוורסט (נולד ב-1914)
1994 – יחזקאל קמחי, צייר ישראלי, חתן פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (נולד ב-1918)
2000 – דוד חנין, ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח וחד"ש (נולד ב-1923)
2008 – שמואל כץ, חבר הכנסת הראשונה מטעם תנועת החירות (נולד ב-1914)
2009 – צ'אק דיילי, מאמן כדורסל, בין השאר זכה במדליית זהב כמאמן הדרים טים (נולד ב-1930)
2009 – מנדי רודן, מנצח וכנר ישראלי (נולד ב-1929)
2010 – לנה הורן, זמרת ופעילת זכויות אזרח אפרו-אמריקאית (נולדה ב-1917)
2015 – קנן אוורן, איש צבא ומדינאי טורקי (נולד ב-1918)
2018 – טל אלכסנדר, אסטרופיזיקאי ישראלי, פרופסור במכון ויצמן למדע (נולד ב-1963)
2019 – סרגיי דורנקו, עיתונאי טלוויזיה ורדיו רוסי (נולד ב-1959)
2020 – אלי רוזנברג, גאולוג ויזם ויועץ בתחום קידוחי גז מסחריים בישראל, בים התיכון ובעולם (נולד ב-1928)
2020 – ריצ'רד הקטן, זמר ופסנתרן אמריקאי (נולד ב-1932)
2020 – אברהם סוחמי, יזם, ממציא ומדען (נולד ב-1935)
2020 – סולו יורמן, מנהל ויועץ אמנותי, מפיק ומנהל אישי ישראלי (נולד ב-1947)
2020 – ג'נו סילבה, שחקן קולנוע וטלוויזיה מקסיקני (נולד ב-1948)
2021 – מארי אן פוקס, מדענית אמריקאית שכיהנה כפרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (נולדה ב-1947)
2022 – אודרי ברגנר, ציירת ישראלית, מעצבת תפאורה ותלבושות ומאיירת (נולדה ב-1927)
2022 – מידג' דקטר, סופרת, פובליציסטית, עורכת עיתונות ועיתונאית יהודיה אמריקאית נאו קונסרבטיבית, אנטי פמיניסטית (נולדה ב-1927)
2022 – אורה רותם-נלקן, פסנתרנית ישראלית (נולדה ב-1933)
2022 – ג'ון קוטס, מתמטיקאי, חבר החברה המלכותית הבריטית, פרופסור בחוג למתמטיקה עיונית באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה (נולד ב-1945)
2022 – אליהו אבא שאול, ראש ישיבת אור לציון בירושלים (נולד ב-1952)
2022 – ג'ודי לוקוקי, כדורגלן מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (נולד ב-1992)
2023 – אנטוניו קרבחאל, כדורגלן ומאמן מקסיקני (נולד ב-1929)
2024 – רוג'ר קורמן, קולנוען אמריקני (נולד ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הניצחון על גרמניה הנאצית – מצוין בברית המועצות ובחבר המדינות
יום הניצחון על גרמניה הנאצית – מצוין בישראל
יום אירופה – חג שנתי החוגג את השלום והאיחוד ביבשת אירופה
8 במאי – 10 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה ט
קטגוריה:מאי
| 2024-10-17T13:17:15
|
16 ביוני
|
16 ביוני הוא היום ה-167 בשנה (168 בשנה מעוברת), בשבוע ה-24 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 198 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
632 – יזדגרד השלישי, מלכה האחרון של האימפריה הסאסאנית עולה על כס המלוכה
1654 – המלכה כריסטינה משוודיה מוותרת על כס המלוכה
1819 – רעידת אדמה חזקה בהודו – כ-1500 הרוגים
1826 – הסולטאן השלושים של האימפריה העות'מאנית מהמוט השני, מדכא את התקוממות היניצ'רים באיסטנבול, כך למעשה הוכחד מעמד היניצ'רים
1897 – מתחילה בהלת הזהב באלסקה עם גילוי זהב בבוננזה קריק
1903 – משקה הפפסי קולה, שהומצא ב-1898, משווק לראשונה בארצות הברית
1933 – מושב כפר חיים שבעמק חפר עלה על הקרקע
1933 – רצח ארלוזורוב מתרחש בחוף תל אביב
1940 – מלחמת העולם השנייה: המרשל פטן הופך לראש צרפת של וישי
1946 – "ליל הגשרים" – אנשי הפלמ"ח מפוצצים עשרה גשרים ברחבי הארץ. ניסיון פיצוץ הגשר האחד עשר, באכזיב, נכשל
1947 – ועדת אונסקופ, הוועדה המיוחדת של האו"ם לעניין ארץ ישראל, מתחילה את עבודתה בארץ
1954 – מנצחת את בתוצאה 5 – 0 במשחק הפתיחה של מונדיאל 1954
1960 – הכור האטומי הראשון של מדינת ישראל בנחל שורק מתחיל לפעול
1963 – במסגרת תוכנית ווסטוק הסובייטית, שיגור ווסטוק 6 עם ולנטינה טרשקובה, האשה הראשונה בחלל
1963 – דוד בן-גוריון מתפטר מראשות הממשלה
1976 – בסווטו שבדרום אפריקה פורצות מהומות בעקבות ההחלטה להפוך את האפריקאנס לשפת הלימוד בבתי הספר
1974 – ריצ'רד ניקסון היה לנשיא ארצות הברית הראשון המבקר בישראל
1977 – ליאוניד ברז'נייב מתמנה לשליט ברית המועצות
1983 – יורי אנדרופוב מתמנה לשליט ברית המועצות
1999 – תאבו מבקי נבחר לנשיאות דרום אפריקה
2010 – בהוטן הופכת למדינה הראשונה בעולם האוסרת על סחר ושימוש אישי במוצרי טבק
2015 – איש העסקים דונלד טראמפ מכריז על כוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות ארצות הברית, בהן הוא זוכה כשנה וחצי מאוחר יותר
נולדו
1313 – ג'ובאני בוקאצ'ו, סופר איטלקי, נודע בעיקר בזכות יצירתו הגדולה, דקאמרון (נפטר ב-1375)
1775 – יהודה טורא, נדבן ואיש עסקים יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1854)
1829 – ג'רונימו, מנהיג שבט האפאצ'י האינדיאני (נפטר ב-1909)
1890 – סטן לורל, שחקן וקומיקאי מהצמד "לורל והארדי" (נפטר ב-1965)
1892 – אברהם מלניקוב, פסל בתקופת היישוב (נפטר ב-1960)
1902 – ברברה מקלינטוק, חוקרת ציטוגנטיקה אמריקאית, כלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטרה ב-1992)
1907 – ג'ק אלברטסון, שחקן, קומיקאי, זמר ורקדן אמריקאי (נפטר ב-1981)
1916 – יעקב טלמון, היסטוריון ישראלי יליד פולין, אז האימפריה הרוסית (נפטר ב-1980)
1917 – קתרין גרהאם, מו"לית אמריקאית, עמדה בראש עיתון וושינגטון פוסט וזכתה בפרס פוליצר בשל ספר זכרונותיה (נפטרה ב-2001)
1917 – אירווינג פן, צלם אופנה אמריקאי (נפטר ב-2009)
1923 – חיים בסוק, חבר הנהלת המפד"ל ומלוחמי הפרטיזנים וגטו וילנה (נפטר ב-2006)
1926 – אלעזר כוכבא, פרופסור לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומייסד המכללה האקדמית תל אביב-יפו ונשיאהּ הראשון (נפטר ב-2016)
1926 – אפראין ריוס מונט, איש צבא גואטמלי שהנהיג הפיכה צבאית במדינה וכיהן נשיא גואטמלה (נפטר ב-2018)
1927 – יעקב חודורוב, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2006)
1927 – אברי גביש, מאמן שחייה ישראלי (נפטר ב-2007)
1929 – סבאח אל-אחמד אל-ג'אבר א-סבאח (נפטר ב-2020)
1934 – יהודה אלקנה, אינטלקטואל ישראלי, פרופסור להיסטוריה של המדע ופעיל חינוך (נפטר ב-2012)
1934 – איילין אטקינס, שחקנית ותסריטאית אנגלייה
1934 – ויליאם שארפ, כלכלן אמריקאי, פרופסור למימון בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד, חתן פרס נובל לכלכלה
1937 – שמחה לוסטיג, איש עסקים וספורטאי ישראלי (נפטר ב-2009)
1937 – סימאון סקסקובורגותסקי, ראש ממשלת בולגריה ואחרון מלכיה
1938 – אריה גילאי, נוירופיזיולוג קליני, חוקר ישראלי ומומחה לאבחון פגיעות ומחלות בשרירים ובעצבים (נפטר ב-2013)
1938 – ג'ויס קרול אוטס, סופרת אמריקאית
1941 – למונט דוזייר, פזמונאי ומפיק מוזיקלי אמריקאי (נפטר ב-2022)
1944 – אביגדור קהלני, איש צבא ופוליטיקאי ישראלי
1945 – אבי קורן, פזמונאי ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2021)
1947 – אלי אביקזר, מייסד שיטת קרב מגן ישראלי (נפטר ב-2004)
1948 – תיקי דיין, שחקנית, קומיקאית וזמרת ישראלית
1951 – נאוה הראל-שושני, אמנית בינתחומית ואוצרת ישראלית
1952 – חיים בוזגלו, במאי קולנוע, במאי טלוויזיה ותסריטאי ישראלי
1954 – רון מיברג, עיתונאי ישראלי
1957 – אדרי ואן טיחלן, כדורגלן ומאמן כדורגל הולנדי
1957 – לילי באומהקר, קצינת משטרה ישראלית בדרגת תת-ניצב
1958 – וילי סימס, כדורסלן אמריקני-ישראלי (נפטר ב-2022)
1959 – ווריור, מתאבק אמריקאי (נפטר ב-2014)
1961 – אדיסו מאסלה, פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת הראשון ממוצא אתיופי
1962 – תמיר קליסקי, מלחין, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי ישראלי
1967 – יורגן קלופ, כדורגלן עבר ומאמן כדורגל גרמני
1971 – טופאק שאקור, ראפר (נרצח ב-1996)
1972 – רונן ברגמן, עיתונאי ישראלי
1974 – אדיר מילר, שחקן, תסריטאי ובדרן ישראלי
1978 – טל גלבוע, פעילה ישראלית למען זכויות בעלי חיים
1982 – סימריה מנדס, זמרת ברזילאית
1986 – רוברט רות'בארט, כדורסלן אמריקאי-בוסני-סרבי-ישראלי
1990 – אלמה בן זאב, שחקנית ישראלית
1992 – אפרת רוטשטיין, שחיינית ישראלית
1997 – ארטיום דולגופיאט, מתעמל ישראלי
1999 – ירדן שועה, כדורגלן ישראלי
נפטרו
1216 – ה אינוקנטיוס השלישי (נולד ב-1161)
1930 – עזרא פיץ' עורך דין ואיש עסקים אמריקאי מהמייסדים של אברקרומבי אנד פיץ' (נולד ב-1865)
1944 – מרק בלוך, היסטוריון יהודי-צרפתי (נולד ב-1886)
1957 – חיים אריאב, מזכ"ל הסוכנות היהודית וחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים (נולד ב-1895)
1958 – אימרה נגי, פוליטיקאי הונגרי (נולד ב-1895)
1977 – ורנר פון בראון, מדען טילים (נולד ב-1912)
1988 – ציונה תג'ר, מגדולי אמנות הציור בארץ בתקופת היישוב ובישראל (נולדה ב-1900)
1994 – יוחנן בדר, חבר הכנסת מטעם חרות (נולד ב-1901)
2008 – בנימין תלם, מפקד חיל הים הישראלי (נולד ב-1928)
2011 – יהודה קיל, חתן פרס ישראל למדעי היהדות (נולד ב-1916)
2016 – ג'ו קוקס, חברת פרלמנט בריטית (נולדה ב-1974)
2017 – הלמוט קוהל, קנצלר גרמניה (נולד ב-1930)
2019 – פרנסין שפירו, פסיכולוגית יהודייה-אמריקאית שיצרה ופיתחה את שיטת EMDR (נולדה ב-1948)
2020 – תמר בורנשטיין-לזר, סופרת ילדים ישראלית (נולדה ב-1927)
2022 – דב ברזילי, ראש עיריית חדרה (נולד ב-1930)
2022 – חנן חסיד, מזכיר, חבר וגזבר מושב ניר בנים וראש המועצה האזורית באר טוביה (נולד ב-1930)
2023 – בן הלפגוט, מרים משקולות יהודי בריטי, אלוף מספר מכביות (נולד ב-1929)
2023 – דניאל אלסברג, חוקר יהודי במערכת הביטחון של ארצות הברית (נולד ב-1931)
2023 – שמואל שי, ממייסדי להקת הנח"ל ושדרן רדיו ב"קול ישראל" (נולד ב-1932)
2023 – יורם בוקר, פנטומימאי ישראלי (נולד ב-1940)
חגים ואירועים החלים ביום זה
בלומסדיי, לכבוד ספרו של ג'יימס ג'ויס, "יוליסס", המתאר את מסעו של היהודי לאופולד בלום ברחבי דבלין ביום זה בשנת 1904
דרום אפריקה – יום הנוער
15 ביוני – 17 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו יו
קטגוריה:יוני
| 2024-10-02T19:51:14
|
17 במרץ
|
17 במרץ הוא היום ה-76 בשנה (77 בשנה מעוברת), בשבוע ה-11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 289 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
45 לפנה"ס – יוליוס קיסר מביס את אחרוני תומכי פומפיוס בקרב מונדה ומסתיימת מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר
455 – הסנטור הרומי פטרוניוס מקסימוס הופך לשליט
1521 – מגלה הארצות הפורטוגזי פרדיננד מגלן מגיע לפיליפינים
1776 – הצבא הבריטי מתפנה מבוסטון
1824 – בריטניה והולנד חותמות על הסכם סחר
1845 – סטיבן פרי רושם פטנט על המצאת הגומייה
1861 – איטליה מאוחדת ומוקמת כממלכה בראשות ויטוריו אמנואלה השני
1901 – תערוכה בת 71 ציורים של וינסנט ואן-גוך מוצגת בפריז וגורמת לכניסתו לתודעת הציבור, 11 שנים לאחר מותו
1921 – ולדימיר איליץ' לנין מכריז על מדיניות כלכלית חדשה בברית המועצות
1926 – ספרד וברזיל מונעות את צירוף גרמניה לחבר הלאומים
1932 – משטרת גרמניה פושטת על המטה הנאצי של אדולף היטלר
1942 – השואה – תחילת הרציחות ההמוניות בבלז'ץ – מחנה ההשמדה הראשון של הנאצים
1947 – משה ברזני, מחברי מחתרת הלח"י, מועלה למשפט, נמצא אשם ונגזר דינו לעונש מוות בגרדום. הוא מתאבד כחודש לאחר מכן לפני ביצוע העונש
1948 – הקמת השירות הימי – חיל הים הישראלי צה"ל בראשית ימיו, על ידי בכירי הפלמ"ח אברהם זכאי וישראל גלילי
1948 – בנלוקס, צרפת ובריטניה חותמות על "אמנת בריסל", אחד הסימנים הראשונים להקמת ברית נאט"ו
1948 – תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין – גדוד העמק של הפלמ"ח מניח מארב לשיירת משאיות אשר הובילה נשק מביירות עבור ערביי חיפה במלחמת העצמאות
1950 – חוקרים מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה מכריזים על יצירת היסוד הכימי מספר 98, לו הם קוראים קליפורניום
1954 – טבח מעלה עקרבים
1959 – טנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14, בורח מטיבט להודו בעקבות הכיבוש הסיני בארצו וניסיון התנקשות בחייו
1959 – הצוללת האמריקאית סקייט (SSN-578) עולה לפני השטח והופכת להיות כלי השיט הראשון אשר הגיע לקוטב הצפוני
1959 – אוסטרליה וברית המועצות מחדשות את היחסים הדיפלומטיים ביניהן
1969 – גולדה מאיר מתמנה לראש ממשלת ישראל, ומציגה את ממשלת ישראל הארבע עשרה בפני הכנסת
1992 – הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה: 22 הרוגים ו-252 פצועים, בפיצוץ מכונית תופת מול שגרירות ישראל בבואנוס איירס, על ידי ארגון החזבאללה
1992 – הכנסת ה-12 מאשרת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
1999 – אריה דרעי מואשם בבית המשפט בקבלת שוחד
2000 – רצח המוני של חברי התנועה להשבת עשרת הדיברות של אלוהים באוגנדה. נהרגו עד כ-700 חברי התנועה
2006 – מקרה ראשון של התפרצות שפעת העופות התגלה בישראל – בקיבוצים חולית ועין השלושה שבדרום הארץ, ובמושב שדה משה שבחבל לכיש
2007 – המועצה המחוקקת הפלסטינית מאשרת את הקמת ממשלת האחדות הפלסטינית בראשות אסמאעיל הנייה
2011 – התקבלה החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם, לאכוף אזור אסור לטיסה מעל לשמי לוב על מנת שכוחות מועמר קדאפי לא יוכלו להפציץ את מעוזי המורדים מהאוויר
2014 – רפובליקת קרים מוכרזת
2015 – הבחירות לכנסת העשרים בישראל
נולדו
ממוזער|170x170 פיקסלים|טויוטומי הידיושי
766 – הארון א-רשיד, הח'ליפה העבאסי החמישי (נפטר ב-809)
1473 – ג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד (נפטר ב-1513)
1537 – טויוטומי הידיושי, סמוראי יפני ודאימיו מהמאה ה-16 (נפטר ב-1598)
1709 – אלכסיי רזומובסקי, אציל וגנרל רוסי (נפטר ב-1771)
1832 – וולטר גרשם, מדינאי אמריקני בכיר (נפטר ב-1895)
1834 – גוטליב דיימלר, יצרן מנועים ומממציאי האופנוע (נפטר ב-1900)
1865 – גבריאל נרוטוביץ', נשיאה הראשון של הרפובליקה השנייה בפולין (נפטר ב-1922)
1874 – סטיבן שמואל וייז, ממנהיגי יהדות ארצות הברית במחצית הראשונה של המאה העשרים (נפטר ב-1949)
1884 – נחום ניר-רפאלקס, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-1968)
1919 – נט קינג קול, מוזיקאי ומלחין אמריקאי (נפטר ב-1965)
1920 – מוג'יבור רחמן, נשיא בנגלדש (נפטר ב-1975)
1921 – מאיר עמית, מדינאי ישראלי, כיהן כראש המוסד וכשר בממשלת ישראל (נפטר ב-2009)
1924 – אהוד אפרת, קצין בדרגת אלוף-משנה, שמילא תפקידים בכירים באגף המודיעין (נפטר ב-2023)
1935 – אוסקר פנו, שחמטאי ארגנטינאי בדרגת רב אמן
1936 – קן מטינגלי, אסטרונאוט בתוכנית אפולו (נפטר ב-2023)
1938 – רודולף נורייב, רקדן רוסי (נפטר ב-1993)
1939 – ג'ובאני טרפטוני, מאמן כדורגל איטלקי
1942 – ג'ון ויין גייסי, רוצח סדרתי אמריקאי (הוצא להורג ב-1994)
1942 – יוסי קאנץ, שחקן ישראלי
1944 – פטי בויד, דוגמנית אנגליה ואשתו הראשונה של ג'ורג' האריסון
1944 – אלונה טוראל, מלחינה, מעבדת מוזיקלית ומוזיקאית ישראלית (נפטרה ב-2019)
1944 – אבנר רז, יו"ר התעשייה הצבאית, מנכ"ל אלישרא ומנכ"ל לומניס. תת-אלוף, ראש להק ציוד בחיל האוויר
1945 – אליס רז'ינה, זמרת ברזילאית (נפטרה ב-1982)
1948 – מנחם לנדאו, פעיל ציבור ישראלי, יו"ר עמותת גבעת התחמושת וראש אגף בשירות הביטחון הכללי
1949 – מיכה שוורץ, כדורסלן ישראלי
1951 – קורט ראסל, שחקן אמריקאי
1954 – ליאור בוקר, קצין אגף המבצעים של המחוז הצפוני במשטרת ישראל (נפטר ב-2010)
1954 – לזלי אן דאון, דוגמנית, זמרת, ושחקנית קולנוע וטלוויזיה אנגלייה
1962 – קלפנה צ'אולה, מדענית ואסטרונאוטית אמריקאית ילידת הודו (נפטרה ב-2003)
1962 – גיל חובב, מגיש טלוויזיה, עיתונאי, מבקר מסעדות, מחבר ספרי בישול וסופר ישראלי
1963 – אלן אסקנס, סופר מתח אמריקאי רב מכר
1964 – רוב לאו, שחקן אמריקאי
1967 – בילי קורגן, זמר אמריקאי, מלחין, גיטריסט ומשורר
1969 – אלכסנדר מקווין, מעצב אופנה אנגלי (התאבד ב-2010)
1969 – הוגו ספיר, שחקן אנגלי
1975 – פונית רג'קומאר, שחקן קולנוע, זמר פלייבק, מפיק ומנחה טלוויזיה (נפטר ב-2021)
1976 – סטיבן גייטלי, זמר אירי (נפטר ב-2009)
1977 – רנא רסלאן, דוגמנית ערבייה ישראלית ומלכת היופי של ישראל לשנת 1999
1979 – סמואה ג'ו, מתאבק ב-WWE
1981 – ניקי ג'אם, זמר אמריקאי
1983 – ליאור דיין, סופר, עיתונאי, ומנחה טלוויזיה ורדיו ישראלי
1988 – גריימס, מוזיקאית קנדית
1989 – שינג'י קגאווה, כדורגלן יפני שמשחק בבורוסיה דורטמונד
1992 – מילאן טרייקוביץ', אתלט קפריסאי
נפטרו
ממוזער|227x227 פיקסלים|מרקוס אורליוס
ממוזער|250x250 פיקסלים|פטריק הקדוש
45 לפנה"ס – טיטוס לאביינוס, איש צבא רומאי (נולד ב-98 לפנה"ס)
180 – מרקוס אורליוס, קיסר רומי (נולד ב-121)
491 – סנט פטריק, הקדוש המגן של אירלנד
1040 – הרולד הראשון, מלך אנגליה (נולד ב-1016)
1058 – לולאך, מלך סקוטלנד (נולד ב-1030 לערך)
1266 – פייר דה מונטריי, אדריכל צרפתי
1270 – פיליפ ממונפורט, אציל צלבני ממוצא צרפתי
1406 – אבן ח'לדון, היסטוריון והיסטוריוגרף ערבי (נולד ב-1332)
1680 – פרנסואה דה לה רושפוקו, סופר וסאטיריקן צרפתי (נולד ב-1613)
1782 – דניאל ברנולי, מתמטיקאי ופיזיקאי (נולד ב-1700)
1853 – כריסטיאן דופלר, פיזיקאי ומתמטיקאי אוסטרי, מגלה אפקט דופלר (נולד ב-1803)
1912 – אנה פילוסופובה, פילנתרופית ופמיניסטית רוסיה (נולדה ב-1837)
1948 – עמנואל לנדאו, חייל ישראלי, זכה לעיטור הגבורה לאחר מותו (נולד ב-1928)
1956 – אירן ז'וליו-קירי, פיזיקאית צרפתייה, זוכת פרס נובל לכימיה (1935), בתה של מארי קירי (נולדה ב-1897)
1959 – גלקטיון טאבידזה, משורר גאורגי (נולד ב-1891)
1974 – לואי קאהן, אדריכל אמריקאי (נולד ב-1901)
1974 – משה קשתי, היועץ הכספי לרמטכ"ל בדרגת אלוף-משנה, מנכ"ל משרד הביטחון ומנכ"ל צים (נולד ב-1917)
1976 – לוקינו ויסקונטי, במאי קולנוע (נולד ב-1906)
1986 – ג'ון באגוט גלאב, מפקד הלגיון הערבי הירדני (נולד ב-1897)
1990 – מוחמד לטיף, כדורגלן מצרי (נפטר ב-1909)
1993 – הלן הייז, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1900)
2005 – גארי ברתיני, מנצח ומלחין ישראלי זוכה פרס ישראל (נולד ב-1927)
2005 – ג'ורג' קנאן, דיפלומט והיסטוריון אמריקני, זוכה פרס פוליצר (נולד ב-1904)
2012 – ג'ון דמיאניוק, פושע מלחמה ממוצא אוקראיני, נחשד שהוא "איוון האיום" ממחנה ההשמדה טרבלינקה (נולד ב-1920)
2014 – ל'ורן סקוט, מעצבת אופנה ודוגמנית אמריקאית, בת זוגו של סולן להקת הרולינג סטונז מיק ג'אגר (נולדה ב-1964)
2016 – מאיר דגן, אלוף בצה"ל וראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (נולד ב-1945)
2016 – אליעזר רונן, איש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת בכנסת השמינית (נולד ב-1931)
2019 – ברוך חפץ, עורך ספרותי ישראלי, מייסדו ועורכו הראשון של כתב העת הספרותי "עכשיו" (נולד ב-1932)
2019 – יהודה וילק, קצין משטרה ישראלי, מפכ"ל המשטרה בשנים 1998–2001 (נולד ב-1949)
2020 – אדוארד לימונוב, עיתונאי, סופר ומשורר ופעיל פוליטי רוסי (נולד ב-1943)
2020 – בטי ויליאמס, כלת פרס נובל לשלום (נולדה ב-1943)
2021 – ג'ון מגופולי, פוליטיקאי טנזני שכיהן כנשיא טנזניה (נולד ב-1959)
2021 – סבינה שמיץ, נהגת מרוצי מכוניות גרמנית מקצוענית (נולדה ב-1969)
2022 – כריסטופר אלכסנדר, אדריכל (נולד ב-1936)
2022 – פיטר בולס, שחקן אנגלי (נולד ב-1936)
2022 – דוד שמיידלר, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת המדינה של אוהיו ובמרכז הבינתחומי הרצליה (נולד ב-1939)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום פטריק הקדוש – החג הלאומי של אירלנד, נחוג בקרב התפוצות האיריות בעולם
16 במרץ – 18 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
https://www.onthisday.com/events/march/17
ג יז
קטגוריה:מרץ
| 2024-07-07T10:31:53
|
11 בדצמבר
|
11 בדצמבר הוא היום ה־345 בשנה (346 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 20 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1282 – אחרון מלכיה של ויילס, ליוולין האחרון, נהרג
1792 – לואי השישה עשר מלך צרפת מועמד לדין באשמת בגידה
1816 – אינדיאנה מצטרפת לארצות הברית כמדינה ה-19
1886 – זמן קצר לאחר היווסדו עורך מועדון הכדורגל ארסנל (אז דיאל סקוור) את משחקו המתועד הראשון
1917 – טקס הכניעה הרשמי של ירושלים בפני הגנרל אדמונד אלנבי
1936 – המלך אדוארד השמיני מוותר על המלוכה כדי לשאת את ווליס סימפסון, גרושה אמריקאית
1939 – עיתון ידיעות אחרונות יוצא לאור
1941 – גרמניה ואיטליה מכריזות מלחמה על ארצות הברית
1946 – נוסדת יוניסף (UNICEF), סוכנות האו"ם לילדים
1947 – הותקפה שיירת העשרה שנועדה להעביר אספקה לגוש עציון הנצור
1955 – מבצע עלי זית – כוח צה"ל פושט על מוצבים סוריים בחופה המזרחי של הכנרת, בתגובה להתנכלויות סוריות לדייגים בכנרת. 80 חיילים סורים נהרגו ו-30 נשבו. לצה"ל היו 4 הרוגים
1958 – וולטה עילית מכריזה על עצמאותה
1967 – נוסדת החזית העממית לשחרור פלסטין
1972 – אפולו 17, האחרונה בתוכנית אפולו האמריקאית, נוחתת על הירח, ליד הרי הטאורוס
1974 – הפיגוע בקולנוע חן בתל אביב: מחבל זרק פצצות באולם קולנוע חן בתל אביב. 58 צופים נפגעו, ושני צופים נהרגו במקום
1994 – בוריס ילצין מורה לצבא הרוסי לפלוש לרפובליקה הפורשת צ'צ'ניה
1994 – נפתחה שגרירות ישראל בעמאן
1998 – שיגור מקפת האקלים של מאדים, גשושית אמריקאית שהייתה אמורה לחקור את האטמוספירה והאקלים של נאס"א. הגשושית התרסקה עם כניסתה למסלול סביב מאדים עקב טעות בהמרת יחידות
2001 – סין מצטרפת לארגון הסחר העולמי
2007 – אל-קאעידה מבצע שני פיגועים באלג'יר, בירת אלג'יריה האחד ליד בית המשפט העליון והשני ליד משרדי האו"ם. בפיגועים נהרגו כ-70 בני אדם ונפצעו עשרות אנשים
2011 – שיגור לוויין התקשורת עמוס 5 על גבי משגר פרוטון
2016 – בפיגוע משולב של מכונית תופת ומחבל מתאבד באיסטנבול נרצחו 46 אנשים, בהם 36 שוטרים
2016 – בפיגוע התאבדות בקתדרלת מרקוס הקדוש בקהיר נרצחו 25 אנשים
2019 – שיגור משגר PSLV עם הרבה לוויינים ובינם דוכיפת 3 המפותח על ידי מרכז המדעים הרצליה, ולוויין ננובה, עם מטעד שפותח על ידי אלביט מערכות
2022 – במסגרת תוכנית ארטמיס של נאס"א, נחיתת משימת ארטמיס 1 לבדיקת משגר הSLS והחללית אוריון, לאחר 25 יום
נולדו
ממוזער|239x239 פיקסלים|אנני ג'אמפ קאנון
ממוזער|206x206 פיקסלים|ג'ון קרי
1445 – אברהרד הראשון, דוכס וירטמברג (נפטר ב-1496)
1475 – ליאו העשירי, אפיפיור (נפטר ב-1521)
1803 – הקטור ברליוז, מלחין צרפתי (נפטר ב-1869)
1843 – רוברט קוך, רופא גרמני, בקטריולוג, מגלה מקור מחלת השחפת וחתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1905 (נפטר ב-1910)
1856 – גאורגי פלחנוב, מהפכן רוסי ותאורטיקן מרכסיסטי (נפטר ב-1918)
1863 – אנני ג'אמפ קאנון, אסטרונומית אמריקאית (נפטרה ב-1941)
1868 – עקיבא אריה ויס, אדריכל ומתכנן ערים, יוזם הקמתה של אחוזת בית, הגרעין שממנו התפתחה העיר תל אביב (נפטר ב-1947)
1882 – פיורלו לה גוארדיה, ראש עיריית ניו יורק (נפטר ב-1947)
1882 – מקס בורן, מתמטיקאי ופיזיקאי יהודי-גרמני וחתן פרס נובל לפיזיקה בזכות תרומתו למכניקת הקוואנטים (משוואת שרדינגר) (נפטר ב-1970)
1893 – מריה אראסוריס, חסידת אומות העולם מצ'ילה, הצילה יהודים בפריז בתקופת השואה (נפטרה ב-1972)
1901 – ג'ורג'ה מנדל-מנטלו, איש עסקים, בנקאי, נדבן ודיפלומט יהודי-רומני, יליד טרנסילבניה, מאוחר יותר איטלקי (נפטר ב-1992)
1904 – פליקס נוסבאום, צייר יהודי גרמני (נרצח ב-1944)
1908 – אליוט קרטר, מלחין אמריקאי (נפטר ב-2012)
1911 – נגיב מחפוז, סופר מצרי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1981 (נפטר ב-2006)
1918 – אלכסנדר סולז'ניצין, סופר רוסי, חתן פרס נובל לספרות 1970 (נפטר ב-2008)
1921 – ליז סמית', שחקנית אופי אנגלייה (נפטרה ב-2016)
1925 – יצחק שניאור, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי (נפטר ב-2011)
1925 – פול גרינגרד, נוירולוג אמריקאי ממוצא יהודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2019)
1925 – נפתלי קדמון, קרטוגרף, חוקר טופונימיה, חבר ועדת השמות הממשלתית ויושב ראש ועדת המשנה לשמות גאוגרפיים (נפטר ב-2022)
1925 – תקוה וינשטוק, עיתונאית ישראלית (נפטרה ב-2022)
1926 – ביג מאמא ת'ורנטון, זמרת-יוצרת אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-1984)
1928 – אווה רויין, פסיכולוגית וסופרת נורווגית
1930 – ז'אן-לואי טרנטיניאן, שחקן קולנוע ותיאטרון צרפתי (נפטר ב-2022)
1931 – ריטה מורנו, שחקנית, זמרת ורקדנית פורטוריקנית
1931 – אושו, פילוסוף, סופר ומיסטיקן הודי (נפטר ב-1990)
1935 – פרנב מוקהרג'י, נשיא הודו בשנים 2012 עד 2017 (נפטר ב-2020)
1938 – מק'קוי טיינר, פסנתרן ג'אז אמריקאי (נפטר ב-2020)
1938 – אנריקו מסיאס, זמר צרפתי ממוצא יהודי-אלג'יראי
1943 – ג'ון קרי, מזכיר המדינה של ארצות הברית, סנאטור מטעם מדינת מסצ'וסטס ומועמד המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות 2004
1944 – טרי גאר, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקנית
1956 – ריקרדו ג'וסטי, כדורגלן ארגנטינאי
1957 – אורלי זילברשץ-בנאי, שחקנית וזמרת ישראלית
1969 – דוית גביש, שחקנית ישראלית זוכת פרס קלצ'קין
1970 – עינת וילף, חברת הכנסת מטעם סיעת עצמאות שפרשה ממפלגת העבודה
1971 – לירית בלבן, שחקנית טלוויזיה וקומיקאית ישראלית
1972 – ז'אן טלסניקוב, כדורגלן ישראלי ממוצא רוסי
1973 – טל ברמן, שדרן רדיו וטלוויזיה ישראלי
1973 – יוקו אוביוצ'י, פוליטיקאית יפנית, שרה בקבינט היפני
1974 – אוסקר גוטיירז, מתאבק מקסיקני, ידוע בכינויו "ריי מיסטריו"
1977 – הילה זיתון, זמרת ושחקנית ישראלית
1980 – עדי קיסר, משוררת ישראלית, מייסדת תנועת "ערס פואטיקה"
1985 – זדנק שטיבר, רוכב סייקלו – קרוס ואופני כביש צ'כי
1992 – שני אביב, שחקנית ישראלית
1996 – היילי סטיינפלד, שחקנית קולנוע, דוגמנית וזמרת אמריקאית
נפטרו
ממוזער|190x190 פיקסלים|אבן רושד
ממוזער|216x216 פיקסלים|אוגדיי חאן
384 – האפיפיור דמסוס הראשון (נולד ב-305)
969 – ניקפורוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-912)
1098 – אבן רושד, רופא ופילוסוף מוסלמי (נולד ב-1126)
1241 – אוגדיי חאן, החאן השני של האימפריה המונגולית (נולד ב-1186)
1282 – ל'ואלין אפ גריפיד', נסיך הוולשי החוקי האחרון שמלך על נסיכות ויילס (נולד ב-1223)
1474 – אנריקה הרביעי, מלך קסטיליה (נולד ב-1425)
1582 – פרננדו אלווארז דה טולדו, הדוכס השלישי מאלבה (נולד ב-1507)
1967 – ויקטור דה סאבאטה, מנצח איטלקי (נולד ב-1892)
1997 – אדי צ'פמן, בריטי ששימש סוכן כפול במלחמת העולם השנייה (נולד ב-1914)
2008 – בטי פייג', דוגמנית אמריקאית (נולדה ב-1923)
2012 – ראווי שנקר, מוזיקאי הודי (נולד ב-1920)
2012 – גרשון צפור, אדריכל ישראלי (נולד ב-1931)
2012 – מנדל וינבך, ראש ישיבת אור שמח בירושלים (נולד ב-1933)
2013 – ישראל חליבנר, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי (נולד ב-1928)
2015 – משה סלנט, ראש ישיבה וראש כולל אברכים ירושלמי (נולד ב-1928)
2016 – אסמה רדזפובה, זמרת ופעילת זכויות אדם מקדונית צוענייה (נולדה ב-1943)
2016 – מריון פריצ'רד, חסידת אומות העולם הולנדית-אמריקאית (נולדה ב-1920)
2019 – אריה שכטר, רב בני ברקי ופעיל בולט בתנועת התשובה (נולד ב-1937)
2020 – ג'יימס פלין, פילוסוף ופסיכולוג חוקר אינטליגנציה אמריקאי (נולד ב-1934)
2021 – אן רייס, סופרת פנטסיה ואימה אמריקאית (נולדה ב-1941)
2022 – הלל מרקמן, רקדן בלט ישראלי (נולד ב-1930)
2023 – אנדרה בראואר, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1962)
חגים ואירועים החלים ביום זה
בורקינה פאסו – יום הרפובליקה
בואנוס איירס – יום הטנגו
מדינת אינדיאנה שבארצות הברית – יום אינדיאנה
10 בדצמבר – 12 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל יא
קטגוריה:דצמבר
| 2024-04-24T15:50:05
|
9 באוקטובר
|
9 באוקטובר הוא היום ה-282 בשנה (283 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 83 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
768 – קרל הגדול ואחיו קרלומן הוכרזו כמלכי הפרנקים לאחר מות אביהם פפין הגוץ
1523 – שארל השלישי, דוכס בורבון מסרב להצעת הנישואין של לואיזה, נסיכת סבויה, אמו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת (החפץ באדמותיו) והופך תחת זאת לבעל ברית של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
1874 – נחתמת אמנת ברן ונוסד איגוד הדואר העולמי
1888 – אנדרטת וושינגטון נפתחת לציבור
1914 – מלחמת העולם הראשונה – המצור על אנטוורפן מסתיים בנפילת העיר בידי הגרמנים
1948 – צרפת מקימה את רגימנט הזרים המוצנח השני
1962 – אוגנדה מקבלת עצמאות במסגרת חבר העמים הבריטי
1967 – המהפכן הארגנטינאי צ'ה גווארה מוצא להורג בבוליביה
1986 – המחזמר פנטום האופרה מועלה לראשונה על בימת התיאטרון
1986 – רשת הטלוויזיה FOX מתחילה את שידוריה
1999 – אסון אוטובוס הפנויים פנויות (17 הרוגים)
2004 – לראשונה מאז 1973 נערכות בחירות דמוקרטיות באפגניסטן
2006 – חברת גוגל רוכשת את אתר יוטיוב, בעסקת חילופי מניות בסך 1.65 מיליארד דולר
2012 – מלאלה יוספזאי נורית בראשה על ידי הטליבאן, בעקבות פעילותה למען זכויות נשים וילדות בפקיסטן
2021 – סבסטיאן קורץ מכריז על התפטרותו מקנצלרות אוסטריה כתוצאה מחקירת שחיתות שנפתחה נגדו
נולדו
ממוזער|249x249 פיקסלים|דוד וולפסון
ממוזער|223x223 פיקסלים|אלפרד דרייפוס
ממוזער|235x235 פיקסלים|ג'ון לנון
1221 – סאלימבנה די אדם, נזיר, תאולוג וכרוניקן פרנציסקני איטלקי (נפטר ב-1290)
1261 – דיניש, מלך פורטוגל (נפטר ב-1325)
1581 – קלוד באשה, מתמטיקאי וחידונאי צרפתי (נפטר ב-1638)
1585 – היינריך שיץ, מלחין גרמני (נפטר ב-1672)
1586 – לאופולד החמישי, ארכידוכס אוסטריה (נפטר ב-1632)
1757 – שארל העשירי, מלך צרפת (נפטר ב-1836)
1782 – לואיס קאס, מדינאי אמריקני בכיר (נפטר ב-1866)
1823 – מרי אן שד, מתנגדת עבדות, עיתונאית, מו"ל ועורכת דין אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-1893)
1852 – הרמן אמיל פישר, כימאי גרמני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1902 (נפטר ב-1919)
1856 – דוד וולפסון, נשיא ההסתדרות הציונית (נפטר ב-1914)
1859 – אלפרד דרייפוס, קצין צבא יהודי צרפתי, גיבורה של פרשת דרייפוס (נפטר ב-1935)
1879 – מקס פון לאואה, פיזיקאי גרמני, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1914 (נפטר ב-1960)
1888 – ניקולאי בוכארין, מהפכן ומדינאי סובייטי (נפטר ב-1938)
1897 – אברהם סופר, מהדיר ספרות תורנית וחתן פרס ישראל (נפטר ב-1982)
1904 – מיכאל אבן ארי, בוטנאי ישראלי וחתן פרס ישראל (נפטר ב-1989)
1908 – ורנר פון האפטן, קצין בוורמאכט אשר השתתף בקשר העשרים ביולי אשר נועד להפיל את משטרם של אדולף היטלר (נפטר ב-1944)
1911 – ג'ו רוזנטל, הצלם של התמונה המפורסמת של הנפת הדגל באיוו ג'ימה (נפטר ב-2006)
1912 – ישראל בר, קצין בצה"ל שהתגלה כמרגל למען ברית המועצות (נפטר ב-1966)
1915 – בלווה פליין, סופרת רבי מכר אמריקאית (נפטרה ב-2010)
1923 – חיים גורי, משורר, סופר, פזמונאי, עיתונאי ובמאי קולנוע ישראלי (נפטר ב-2018)
1926 – שמעון מוזס, רופא ישראלי, פרופסור לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נפטר ב-2021)
1927 – יוז'ף טורנאי, משורר, מתרגם וסופר הונגרי (נפטר ב-2020)
1928 – בתיה חורגין, פרופסור במחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן
1932 – דבורה עומר, סופרת ילדים ונוער ישראלית (נפטרה ב-2013)
1934 – איזי ליבלר, איש עסקים, פובליציסט ופעיל ציבור יהודי ישראלי-אוסטרלי (נפטר ב-2021)
1935 – אלברט רו, שף ומסעדן יליד צרפת שעבד בבריטניה (נפטר ב-2021)
1936 – אילונה אהרון, אמנית ישראלית (נפטרה ב-2014)
1938 – היינץ פישר, נשיא אוסטריה האחד-עשר
1940 – ג'ון לנון, מוזיקאי בריטי (נרצח ב-1980)
1940 – נורית גרץ, חוקרת ספרות ישראלית
1944 – ג'ון אנטוויסל, בסיסט להקת The Who (נפטר ב-2002)
1947 – פראנס גל, זמרת צרפתייה בעלת קריירה בינלאומית, זוכת אירוויזיון 1965 כנציגת לוקסמבורג (נפטרה ב-2018)
1947 – עודד גרנות, עיתונאי ישראלי
1950 – ג'ודי ויליאמס, מורה ופעילה בארגוני סיוע, זוכת פרס נובל לשלום לשנת 1997
1951 – יואב יעקובי, שחיין ישראלי
1956 – נחום לב, לוחם ומפקד ביחידות מיוחדות בצה"ל (ובהן סיירת מטכ"ל), בעל צל"ש הרמטכ"ל (נפטר ב-2000)
1962 – חורחה בורוצ'גה, כדורגלן ארגנטינאי
1963 – עמירם גבריאל, שחקן ישראלי
1964 – יעל הדיה, סופרת, עיתונאית ותסריטאית טלוויזיה ישראלית
1967 – אדי גררו, מתאבק מקסיקני (נפטר ב-2005)
1968 – סמי הורי, שחקן טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1969 – פי ג'יי הארווי, מוזיקאית וכותבת שירים אנגלייה
1974 – משה בן שושן, במאי, מחזאי ויוצר ישראלי
1974 – דין דין אביב, זמרת ישראלית
1975 – שון לנון, זמר, מלחין ושחקן אמריקאי
1979 – מיקי גבע, קומיקאי, סטנדאפיסט, ושחקן ישראלי
1981 – ליאור רוכמן, קוסם ומנטליסט (אמן טלפתיה) ישראלי, שחקן תיאטרון וטלוויזיה
1982 – נועה פארן, זמרת ראפ ישראלית
1982 – יעל טוקר, שחקנית ישראלית
1986 – ליז רביאן, שחקנית ישראלית
1997 – רונישה מקגרגור, אתלטית ג'מייקנית
נפטרו
ממוזער|179x179 פיקסלים|שרה אהרונסון
ממוזער|218x218 פיקסלים|צ'ה גווארה
ממוזער|260x260 פיקסלים|אוסקר שינדלר
705 – עבד אל-מלכ, הח'ליף החמישי מבית אומיה (נולד ב-646)
892 – אימאם אל-תרמיד'י, חוקר אסלאמי פרסי (נולד ב-824)
1047 – קלמנס השני, אפיפיור (נולד ב-979)
1390 – חואן הראשון, מלך קסטיליה (נולד ב-1358)
1867 – אברהם מאפו, סופר עברי בן תנועת ההשכלה, מחבר הרומן העברי הראשון (נולד ב-1808)
1917 – שרה אהרנסון, מראשי ניל"י (נולדה ב-1890)
1934 – אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה (נולד ב-1888)
1943 – פיטר זימן, פיזיקאי הולנדי (נולד ב-1865)
1954 – ג'ון קמפסטון, עובד ציבור אוסטרלי (נולד ב-1890)
1958 – פיוס השנים עשר, האפיפיור ה-260 במספר (נולד ב-1876)
1967 – צ'ה גווארה, מהפכן מרקסיסט ופוליטיקאי קובני בכיר (נולד ב-1928)
1967 – אנדרה מורואה, שם עט של הסופר היהודי צרפתי אמיל הרצוג (נולד ב-1885)
1973 – סיסטר רוזטה תארפ, מוזיקאית אפרו-אמריקאית (נולדה ב-1915)
1973 – ארלוזור לב, טייס קרב ומפקד בחיל האוויר (נולד ב-1933)
1974 – אוסקר שינדלר, תעשיין, חסיד אומות העולם (נולד ב-1908)
1987 – קלייר בות' לוס, סופרת, פוליטיקאית ודיפלומטית אמריקאית (נולדה ב-1903)
2002 – איילין וורנוס, הרוצחת הסדרתית הראשונה בארצות הברית (נולדה ב-1956)
2016 – אנדז'יי ויידה, במאי קולנוע פולני (נולד ב-1926)
2018 – תומאס סטייץ, פרופסור אמריקאי לביופיזיקה וביוכימיה, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1940)
2019 – לואי-כריסטוף זלסקי-זמנהוף, מהנדס ימי ואזרחי (נולד ב-1925)
2020 – דוד רפאל בן-עמי, זמר, במאי ויוצר ישראלי חוזר בתשובה חסיד ברסלב (נולד ב-1950)
2021 – אבולחסן בני-סדר, נשיאה של איראן (נולד ב-1933)
2021 – יוסי מימן, איש עסקים ומיליארדר ישראלי (נולד ב-1946)
2022 – ברונו לאטור, פילוסוף, סוציולוג ואנתרופולוג צרפתי (נולד ב-1947)
2023 – משה מרון, איש ציבור ישראלי, סגן ראש עיריית רמת גן וחבר הכנסת מטעם הליכוד בכנסת התשיעית (נולד ב-1926)
2024 – לילי אברט, סופרת יהודייה-בריטית ילידת הונגריה (נולדה ב-1923)
2024 – עמוס ריצ'מונד, פיזיולוג צמחים ישראלי ופרופסור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נולד ב-1931)
חגים ואירועים החלים ביום זה
"יום הדואר העולמי" מציין את מועד יסודו של איגוד הדואר העולמי בשנת 1874
יום העצמאות של אוגנדה
יום דיוניסיוס הקדוש (סן דני)
יום לייב אייריקסון בארצות הברית
היום הלאומי לציון השואה ברומניה
8 באוקטובר – 10 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
י ט
קטגוריה:אוקטובר
| 2024-10-10T07:49:29
|
13 בספטמבר
|
13 בספטמבר הוא היום ה-256 בשנה בלוח הגרגוריאני (257 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 109 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
ממוזער|250px|13 בספטמבר 1993 - חתימת הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף
1084 – רידיגר הוצמן, בישוף העיר שפייר מפרסם כתב זכויות נרחב ליהודים שיבואו להתגורר בעיר, ובכך מביא להתבססות יהדות שפיירא
1557 – העיר פירנצה הוצפה כאשר נהר הארנו עלה על גדותיו
1791 – לואי השישה עשר מלך צרפת קיבל את החוקה החדשה של המדינה
1882 – הצבא הבריטי כבש את קהיר כחלק מהמלחמה האנגלו-מצרית
1888 – מוקמת המושבה באר טוביה
1906 – הטיסה הראשונה באירופה
1940 – מלחמת העולם השנייה: איטליה פולשת למצרים
1940 – פצצות גרמניות פוגעות בארמון בקינגהאם בלונדון
1943 – צ'יאנג קאי שק נבחר לנשיא הרפובליקה הסינית
1944 – מסתיים טבח לודוש, בו נרצחו 15 יהודים ו-2 רומנים
1968 – אלבניה פורשת מברית ורשה
1971 – משטרת מדינת ניו יורק ואנשי המשמר הלאומי של ארצות הברית מסתערים על כלא אטיקה כדי לשים קץ למהומות שם. בהתקפה נהרגים 42 בני אדם
1973 – 12 מטוסי קרב סוריים מופלים בקרבות אוויר על ידי חיל האוויר הישראלי שמאבד מטוס אחד
1973 – הוקמה מפלגת הליכוד
1975 – פינק פלויד מוציאים את האלבום Wish You Were Here
1984 – שמעון פרס מציג את הממשלה העשרים ואחת (ממשלת האחדות הלאומית), ומתחיל לכהן כראש ממשלת ישראל
1989 – דזמונד טוטו מוביל את הצעדה הגדולה ביותר שנערכה בדרום אפריקה כנגד משטר האפרטהייד
1993 – בבית הלבן נחתם הסכם אוסלו בין מדינת ישראל לפלסטינים בחסות נורווגיה וסיום האינתיפאדה הראשונה
1999 – פיגוע טרור בבית מגורים בן שמונה קומות במוסקבה, 118 אנשים נהרגו בפיצוץ. היה חלק מגל פיגועים דומים
2016 – הלוויין אופק 11 שוגר מבסיס חיל האוויר בפלמחים על גבי משגר שביט
2016 – שמעון פרס לוקה באירוע מוחי ומאושפז בבית החולים תל השומר
נולדו
ממוזער|275x275 פיקסלים|יוחנן השני קומננוס
ממוזער|227x227 פיקסלים|רואלד דאל
ממוזער|222x222 פיקסלים|קווין קרטר
ממוזער|172x172 פיקסלים|פיונה אפל
1087 – יוחנן השני, קיסר ביזנטי (נפטר ב-1143)
1475 – צ'זארה בורג'ה, פוליטיקאי איטלקי (נפטר ב-1507)
1520 – ויליאם ססיל, מדינאי אנגלי, יועצה הראשי של המלכה אליזבת הראשונה (נפטר ב-1598)
1819 – קלרה שומאן, מלחינה ופסנתרנית גרמניה (נפטרה ב-1896)
1873 – קונסטנטין קרתיאודורי, מתמטיקאי גרמני ממוצא יווני (נפטר ב-1950)
1874 – ארנולד שנברג, מלחין אוסטרי-אמריקאי (נפטר ב-1951)
1883 – ג'ובאני פסטרונה, מחלוצי הקולנוע האיטלקי (נפטר ב-1959)
1898 – מיכאל גור, שחקן תיאטרון ישראלי (נפטר ב-1969)
1899 – קורנליו זליה קודריאנו, פוליטיקאי רומני ומייסד "התנועה הלגיונרית" (נרצח ב-1938)
1903 – קלודט קולבר, שחקנית קולנוע אמריקאית ממוצא צרפתי (נפטרה ב-1996)
1913 – דוד יפית, מקציני בית"ר בלטביה ואסיר ציון במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 (נפטר ב-2000)
1916 – רואלד דאל, סופר בריטי (נפטר ב-1990)
1919 – יצחק פוגץ', צייר ישראלי (נפטר ב-2017)
1919 – מרי מידג'לי, פילוסופית של האתיקה (נפטרה ב-2018)
1924 – ישראל טל, אלוף בצה"ל וסגן הרמטכ"ל, אבי פרויקט טנק המרכבה (נפטר ב-2010)
1924 – מיכאל אשכול, פעיל ציוני ששימש כאיש חינוך, פעיל עלייה ומדריך קליטה (נפטר ב-2022)
1927 – עדה בן-נחום, מחזאית, תסריטאית ומתרגמת ישראלית (נפטרה ב-1990)
1928 – רוברט אינדיאנה, אמן אמריקאי שהיה מזוהה עם תנועת זרם הפופ ארט (נפטר ב-2018)
1928 – לובוש סלוקה, מלחין צ'כי
1929 – יצחק אלפסי, היסטוריון וחוקר חסידות ישראלי
1930 – ג'יימס מקליין, שחיין אמריקאי (נפטר ב-2020)
1931 – מרג'ורי ג'קסון, מושלת דרום אוסטרליה ואתלטית אוסטרלית
1932 – ברוניוס קוטאביצ'יוס, מלחין ליטאי של מוזיקה קלאסית (נפטר ב-2021)
1932 – שפרירה זכאי, במאית הדיבוב העברי הראשונה, אשר הייתה אחראית בין היתר על דיבוב סרטי דיסני ודיבוב תוכניות החינוכית
1933 – רפי הר-לב, טייס קרב בחיל האוויר הישראלי, מנכ"ל אל על (נפטר ב-2010)
1939 – צבי מויססקו, כדורגלן ומאמן ישראלי (נפטר ב-2013)
1939 – ריצ'רד קיל, שחקן אמריקאי (נפטר ב-2014)
1939 – גד גלזר, רופא וחוקר ישראלי
1942 – מולי שפירא, איש רדיו (נפטר ב-2024)
1943 – פנחס צינוביץ, צייר ישראלי (נפטר ב-2007)
1944 – יאיר מיכאלי, שייט ישראלי
1949 – אביגדור יצחקי, יושב ראש מפעל הפיס, ראש מטה הדיור הלאומי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה וחבר הכנסת מטעם מפלגת קדימה
1949 – אבידב ליפסקר, חוקר ספרות ישראלי, פרופסור במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן
1949 – מיקי הרן, כימאית ישראלית
1955 – אירנה כגנובסקי, נבלאית ישראלית (נפטרה ב-2009)
1958 – פיליפה יורק, עיתונאית סקוטית ולשעבר רוכבת אופניים (נולדה כרוברט מילאר)
1960 – קווין קרטר, צלם דרום אפריקאי זוכה פרס פוליצר (נפטר ב-1994)
1961 – דייב מאסטיין, סולן וגיטריסט להקת מגאדת'
1965 – נילי גורן, אוצרת הצילום של מוזיאון תל אביב לאמנות (נפטרה ב-2016)
1969 – דניאל פונסקה, כדורגלן וסוכן שחקנים אורוגוואי
1973 – שירלי בוגנים, דוגמנית ישראלית בעלת קריירה בינלאומית
1974 – עודד לאופולד, שחקן ישראלי
1975 – עידן טל, כדורגלן ישראלי
1977 – פיונה אפל, זמרת וכותבת שירים אמריקאית
1980 – בן סבאג', שחקן אמריקאי
1983 – עופר חיון, שחקן ישראלי
1989 – תומאס מולר, שחקן כדורגל גרמני
1993 – נייל הורן, זמר אירי
1995 – רובי קיי, שחקן בריטי
1996 – לילי ריינהרט, שחקנית אמריקאית
1997 – איליה גלדישב, שחיין ישראלי
נפטרו
ממוזער|206x206 פיקסלים|טיטוס
ממוזער|214x214 פיקסלים|טופאק שאקור
81 – טיטוס, קיסר רומאי (נולד ב-39)
531 – קבאד הראשון, מלך האימפריה הסאסאנית (נולד ב-473)
864 – פייטרו טראדוניקו, הדוכס ה-13 של ונציה
1313 – נוטבורגה, קדושה אוסטרית עממית (נולדה ב-1265)
1506 – אנדראה מנטניה, צייר איטלקי רנסאנסי (נולד ב-1431)
1598 – פליפה השני, מלך ספרד (נולד ב-1527)
1592 – מישל דה מונטן, פילוסוף צרפתי ממוצא יהודי, מחבר ספר 'המסות' (נולד ב-1533)
1709 – כריסטופורו קארסאנה, מלחין, נגן עוגב וזמר איטלקי (נולד ב-1640)
1810 – ויליאם קושינג, שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית ונשיא בית המשפט במשך יומיים (נולד ב-1732)
1813 – חאזקאיס, קיסר אתיופיה
1918 – ויליאם ניקולסון, ברון ניקולסון הראשון, קצין בצבא הבריטי וראש המטה הכללי (נולד ב-1845)
1959 – ישראל רוקח, ראש עיריית תל אביב, חבר הכנסת ושר מטעם הציונים הכלליים (נולד ב-1896)
1970 – עמנואל גולדברג, כימאי וממציא גרמני-ישראלי (נולד ב-1881)
1972 – חגי אבריאל, ממייסדי קיבוץ שדה בוקר, ממייסדי מצפה רמון וראש המועצה האזורית רמת נגב (נולד ב-1922)
1977 – לאופולד סטוקובסקי, מנצח אמריקאי-בריטי (נולד ב-1882)
1996 – טופאק שאקור, מוזיקאי ראפ אמריקאי (נולד ב-1971)
1998 – ג'ורג' וולאס, מושל אלבמה (נולד ב-1919)
1999 – ארמונד לוי, קצין משטרה ישראלי בדרגת תת-ניצב, כיהן כראש היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה וכסגן מפקד מחוז תל אביב (נולד ב-1932)
2006 – אן ריצ'רדס, פוליטיקאית פמיניסטית אמריקאית, המושלת ה-45 של מדינת טקסס (נולדה ב-1933)
2011 – ריצ'רד המילטון, אמן פופ ארט בריטי (נולד ב-1922)
2011 – דליה פן לרנר, שחקנית ועיתונאית ישראלית (נולדה ב-1936)
2015 – מוזס מלון, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1955)
2018 – שלמה אהרונסון, אדריכל נוף ישראלי (נולד ב-1936)
2019 – רודי גוטנדורף, כדורגלן גרמני ומאמן כדורגל (נולד ב-1926)
2021 – אנתוני יואיש, אסטרונום בריטי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1924)
2021 – ברוך נחשון, צייר ישראלי (נולד ב-1939)
2022 – ז'אן-לוק גודאר, במאי קולנוע צרפתי (נולד ב-1930)
2022 – חיים נוריאלי, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1943)
2022 – קנת' סטאר, עורך דין ושופט פדרלי אמריקאי (נולד ב-1946)
2023 – רוג'ר ויטאקר, זמר ומוזיקאי אנגלי (נולד ב-1936)
חגים ואירועים החלים ביום זה
12 בספטמבר – 14 בספטמבר
ספטמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ט יג
קטגוריה:ספטמבר
| 2024-08-31T06:58:40
|
8 במאי
|
8 במאי הוא היום ה־128 בשנה (129 בשנה מעוברת), בשבוע ה-19 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 237 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
549 – נחנכת כנסיית סנט אפולינרה אין קלאסה ברוונה
1541 – ארננדו דה סוטו הופך לאירופאי הראשון שרואה את נהר המיסיסיפי
1886 – משקה הקוקה-קולה משווק לראשונה
1902 – בהתפרצות הר געש במרטיניק נספו יותר מ-30,000 אנשים
1933 – מהטמה גאנדי מתחיל צום של 21 יום במחאה על שלטון הדיכוי הבריטי בהודו
1942 – מלחמת העולם השנייה – מסתיים קרב ים האלמוגים והאיום היפני מוסר מעל אוסטרליה וניו זילנד
1942 – מלחמת העולם השנייה: הוורמאכט פותח במתקפת הקיץ שלו
1943 – השואה: 1942–1943: בונקר המפקדה של ה"הארגון היהודי הלוחם" בגטו ורשה נופל ובכך מסתיים המרד
1945 – כניעת גרמניה הנאצית מעט לפני חצות (לפי זמן מרכז אירופה) מלחמת העולם השנייה: יום הניצחון באירופה – גרמניה הנאצית נכנעת ללא תנאי לבעלות הברית. במוסקבה ובארץ ישראל התאריך היה כבר 9 במאי בו נחגג יום הניצחון
1947 – ספינת המעפילים "התקוה" מפליגה מאיטליה לארץ ישראל ועל סיפונה 1,414 מעפילים
1956 – המחזה הבט אחורה בזעם מועלה לראשונה בלונדון בתיאטרון Royal Court Theatre
1972 – חטיפת מטוס סבנה לנמל התעופה לוד; נוסעיו חולצו למחרת בפעולה של סיירת מטכ"ל
1980 – המרכז לבקרת מחלות ומניעתן מודיע רשמית כי מחלת האבעבועות שחורות עברה מן העולם (שנתיים לאחר מקרה המוות האחרון ממחלה זו)
1989 – נחיתת משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-30 ששמה במסלול מעבר את הגשושית מגלן לחקר נוגה, לאחר שהות בחלל של 4 ימים ו-56 דקות
2018 – נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, הודיע על פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן
נולדו
שמאל|ממוזער|100px|הארי טרומן
1824 – ויליאם ווקר, הרפתקן וכובש אמריקאי (הוצא להורג ב-1860)
1828 – ז'אן אנרי דינן, מייסד "הצלב האדום" (נפטר ב-1910)
1874 – אינסה ארמנד, פעילה למען זכויות נשים ופוליטיקאית בולשביקית (נפטרה ב-1920)
1884 – הארי טרומן, נשיאה ה-33 של ארצות הברית (נפטר ב-1972)
1899 – פרידריך האייק, כלכלן אוסטרי, זוכה פרס נובל לכלכלה (נפטר ב-1992)
1906 – רוברטו רוסליני, במאי קולנוע איטלקי (נפטר ב-1977)
1909 – לאסלו רייק, פוליטיקאי הונגרי (נפטר ב-1949)
1910 – מרי לו ויליאמס, פסנתרנית ומלחינת ג'אז אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-1981)
1911 – רוברט ג'ונסון, מוזיקאי בלוז אמריקאי (נפטר ב-1938)
1914 – רומן גארי, סופר צרפתי יהודי (נפטר ב-1980)
1916 – ז'ואאו האבלנז', עסקן ספורט ברזילאי, נשיאה השביעי של פיפ"א ונשיא התאחדות הכדורגל הברזילאית (נפטר ב-2016)
1919 – אהרן רמז, מפקדו השני של חיל האוויר הישראלי (נפטר ב-1994)
1924 – גרדה וייסמן קליין, סופרת פעילת זכויות אדם יהודייה-אמריקאית (נפטרה ב-2022)
1926 – דון ריקלס, שחקן וקומיקאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2017)
1926 – לאה מג'רו-מינץ, פסלת וציירת ישראלית (נפטרה ב-2022)
1926 – דייוויד אטנבורו, שדרן טלוויזיה, חוקר טבע וחלוץ בתחום סרטי הטבע
1927 – עמנואל מרקס, פרופסור בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל לחקר הסוציולוגיה (נפטר ב-2022)
1930 – התר הרפר, זמרת אופרה אירית בקול סופרן (נפטרה ב-2019)
1931 – יואל בן-פורת, תת-אלוף בצה"ל, מפקד יחידה 848 ודובר צה"ל (נפטר ב-2007)
1934 – יששכר אונא, פיזיקאי ישראלי (נפטר ב-2021)
1935 – ג'ק צ'רלטון, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-2020)
1937 – תומאס פינצ'ון, סופר אמריקאי
1938 – קורינה רוטשייפר, דוגמנית הולנדית (נפטרה ב-2020)
1939 – נורברט ניגבור, כדורגלן גרמני ששיחק בעיקר בשאלקה 04 ובהרטה ברלין בעמדת השוער
1940 – ריקי נלסון, זמר ושחקן אמריקאי (נפטר ב-1985)
1941 – חיים קינן, פזמונאי, מבקר קולנוע ושדרן רדיו וטלוויזיה ישראלי
1942 – טרי ניל, שחקן ומאמן כדורגל צפון אירי (נפטר ב-2022)
1945 – קית' ג'ארט, מוזיקאי ג'אז אמריקאי
1951 – רפי אליהו, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2022)
1952 – אבי בטלהיים, עיתונאי ועורך ישראלי
1953 – עירית אבא, קדרית ואמנית קרמיקה ישראלית
1953 – פיליס גלזר, עיתונאית אוכל ומחברת ספרי בישול
1957 – מארי מרים, זמרת צרפתייה, זוכת אירוויזיון 1977 כנציגת צרפת
1960 – פרנקו בארזי, כדורגלן איטלקי
1961 – אנדריאה פולק, שחיינית מזרח גרמניה (נפטרה ב-2019)
1961 – חגית דסברג, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ומדבבת ישראלית
1962 – חנוך בודין, שחיין פאראלימפי ישראלי
1964 – אילנה דיין, עיתונאית, שדרנית, ותחקירנית ישראלית
1965 – שלום תקווה, כדורגלן נבחרת ישראל
1965 – רזיאל רימר, שחיין ישראלי וד"ר במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
1970 – לואיס אנריקה, כדורגלן ספרדי
1970 – נעמי קליין, עיתונאית, סופרת וחוקרת תרבות ותקשורת קנדית
1970 – רות גונזלס, דוגמנית ושחקנית ישראלית
1972 – דורית משלר, שחיינית ישראלית (נפטרה ב-2000)
1975 – אנריקה איגלסיאס, זמר ספרדי
1975 – יואב קרקובסקי, עיתונאי וכתב רדיו ישראלי
1977 – טלי אורן, קומיקאית ושחקנית ישראלית
1977 – קרין מגריזו, מגישת טלוויזיה ישראלית
1979 – דור דקל, מפיק מוזיקלי, תקליטן, עורך מוזיקה ושדרן רדיו ישראלי
1980 – יפית אסולין, שחקנית וקומיקאית ישראלית
1981 – סטיבן אמל, שחקן קנדי
1984 – רונה פרומצ'נקו, שחקנית וזמרת ישראלית
1985 – תומאסו צ'אמפה, מתאבק ב-WWE
1985 – דני מלניק, שחיין ישראלי
1992 – צ'לסי גריימס, זמרת, פזמונאית, מנחת טלוויזיה וכדורגלנית אנגלייה
1996 – 6ix9ine, ראפר אמריקאי
2001 – ג'ורדין הויטמה, כדורגלנית קנדית
נפטרו
שמאל|ממוזער|100px|רוברט א. היינליין
1794 – אנטואן לבואזיה, כימאי צרפתי, הוצא להורג בגיליוטינה (נולד ב-1743)
1873 – ג'ון סטיוארט מיל, פילוסוף חברתי וכלכלן אנגלי (נולד ב-1806)
1880 – גוסטב פלובר, סופר צרפתי (נולד ב-1821)
1903 – פול גוגן, צייר צרפתי (נולד ב-1848)
1904 – אדוארד מויברידג', צלם בריטי-אמריקאי (נולד ב-1830)
1943 – מרדכי אנילביץ', יהודי פולני, מפקד המרד בגטו ורשה (נולד ב-1919)
1971 – לארי מורי, פזמונאי, מלחין ותסריטאי אמריקאי (נולד ב-1905)
1979 – טלקוט פרסונס, סוציולוג אמריקאי, אבי גישת הפונקציונליזם (נולד ב-1902)
1988 – רוברט היינליין, סופר מדע בדיוני אמריקאי (נולד ב-1907)
1991 – רודולף סרקין, פסנתרן יהודי-אוסטרי (נולד ב-1903)
1998 – שמואל בונים, במאי תיאטרון וצייר ישראלי (נולד ב-1919)
1999 – דיינה פלטו, שחקנית אמריקאית שהתפרסמה בתפקיד קימברלי דראמונד בקומדיית המצבים "על טעם ועל ריח" (נולדה ב-1964)
2008 – אריה דבורצקי, מתמטיקאי ישראלי, נשיא מכון ויצמן למדע והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (נולד ב-1916)
2012 – מוריס סנדק, סופר וצייר יהודי-אמריקני, מחבר הספר "ארץ יצורי הפרא" (נולד ב-1928)
2015 – מנשה קדישמן, צייר ופסל ישראלי (נולד ב-1932)
2019 – אלונה טוראל, מלחינה, מעבדת מוזיקלית ומוזיקאית ישראלית (נולדה ב-1944)
2021 – אהרן אלמוג, משורר עברי, מספר, מחזאי ומורה ישראלי (נולד ב-1931)
2021 – קרטיס פולר, נגן טרומבון ג'אז אמריקאי שניגן בעיקר הארד בופ (נולד ב-1934)
2021 – הלמוט יאן, אדריכל גרמני־אמריקני (נולד ב-1940)
2021 – יהודה גרדוס, גאוגרף ישראלי (נולד ב-1942)
2022 – דניס ווטרמן, שחקן וזמר אנגלי (נולד ב-1948)
2024 – ויקטור חלואני, פסל ישראלי (נולד ב-1930)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הניצחון על גרמניה הנאצית בארצות המערב
מדינת מיזורי שבארצות הברית – יום טרומן
7 במאי – 9 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
ה ח
קטגוריה:מאי
| 2024-07-01T20:46:09
|
5 בספטמבר
|
5 בספטמבר הוא היום ה-248 בשנה בלוח הגריגוריאני (249 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 117 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1774 – הקונגרס היבשתי הראשון של ארצות הברית מתכנס בפילדלפיה שבפנסילבניה
1793 – בצרפת, האספה הלאומית מצביעה על צעדי טרור כדי לכפות את עקרונות המהפכה הצרפתית. בכך התחיל "שלטון הטרור", שנמשך כחצי שנה ובמהלכו נהרגו בין 35 ל-40 אלף בני אדם
1836 – סם יוסטון נבחר כנשיא הראשון של רפובליקת טקסס
1905 – מלחמת רוסיה–יפן מסתיימת: בתיווכו של תאודור רוזוולט, נשיא ארצות הברית, נחתם בניו המפשייר חוזה בין האימפריה היפנית המנצחת והאימפריה הרוסית המובסת. בהסכם זה העבירה רוסיה את האי סחלין ואת זכויות הרכבות והנמלים במנצ'וריה לידי יפן
1939 – מלחמת העולם השנייה: ארצות הברית מכריזה על נייטרליות במלחמה זו
1940 – מיכאי הראשון, מלך רומניה הומלך תחת אביו, קרול השני, מלך רומניה
1944 – מתחיל טבח לודוש, בו נרצחו 15 יהודים ו-2 רומנים
1970 – ג'ימי הנדריקס מופיע בפעם האחרונה לפני מותו, בפסטיבל האוויר הפתוח, השלום והאהבה באי פרמאן על יד גרמניה
1972 – החל אירוע טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן: מחבלים מארגון ספטמבר השחור הורגים שני ספורטאים ישראלים באולימפיאדת מינכן, ונוטלים תשעה נוספים כבני ערובה. תשעת בני הערובה נהרגו למחרת
1975 – בסקרמנטו שבקליפורניה מתבצע ניסיון התנקשות הראשון בחייו של נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד על ידי לינט פרום. סוכן של השירות החשאי מסכל את ההתנקשות
1977 – תוכנית וויאג'ר: החללית וויאג'ר 1 משוגרת לאחר עיכוב קל
1997 – אסון השייטת בו נהרגו 12 לוחמי הקומנדו הימי בלבנון
2000 – טובאלו מצטרפת לאומות המאוחדות
2002 – בקאבול שבאפגניסטן מתפוצצת מכונית תופת. 30 אנשים נהרגים, במה שכנראה היה התנקשות כושלת בנשיא האפגני חאמיד כרזאי
2002 – נפתחת התערוכה "The Country" של סיגלית לנדאו
2009 – אוניית נוסעים טבעה באגם אוחריד, וגרמה למותם של 15 בני אדם
נולדו
ממוזער|278x278 פיקסלים|לואי ה-14
ממוזער|290x290 פיקסלים|פרדי מרקורי
1187 – לואי השמיני, מלך צרפת (נפטר ב-1226)
1319 – פדרו הרביעי, מלך אראגון (נפטר ב-1387)
1568 – תומאזו קמפנלה, פילוסוף, תאולוג, סופר ונזיר דומיניקני (נפטר ב-1639)
1638 – לואי הארבעה עשר, מלך צרפת (נפטר ב-1715)
1735 – יוהאן כריסטיאן באך, מלחין גרמני, בנו של יוהאן סבסטיאן באך (נפטר ב-1782)
1774 – קספר דויד פרידריך, צייר גרמני (נפטר ב-1840ׂ)
1847 – ג'סי ג'יימס, פורע-חוק מהמערב הפרוע של ארצות הברית (נרצח ב-1882)
1857 – קונסטנטין ציולקובסקי, מדען וממציא רוסי (נפטר ב-1935)
1890 – אביגדור המאירי, סופר ומשורר עברי (נפטר ב-1970)
1905 – ארתור קסטלר, סופר הונגרי (נפטר ב-1983)
1906 – שמעון אגרנט, הנשיא השלישי של בית המשפט העליון בישראל, ראש ועדת אגרנט אשר בחנה את מחדלי צה"ל במלחמת יום כיפור (נפטר ב-1992)
1912 – ג'ון קייג', מלחין אמריקאי (נפטר ב-1992)
1912 – פרנק תומאס, אנימטור, תסריטאי ופסנתרן אמריקאי (נפטר ב-2004)
1921 – ג'טה לוקה, שחקנית, בדרנית וזמרת ישראלית (נפטרה ב-2001)
1927 – דב פלג, מזכיר הקיבוץ הארצי בין השנים 1979–1984 (נפטר ב-2009)
1927 – פול וולקר, כלכלן אמריקני (נפטר ב-2019)
1927 – בניטו גארוצו, שחקן ברידג' איטלקי שנחשב לאחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים
1929 – בוב ניוהארט, שחקן וקומיקאי אמריקאי (נפטר ב-2024)
1930 – יעל מדיני, סופרת ישראלית
1931 – משה מזרחי, יוצר ובמאי קולנוע ישראלי זוכה פרס אופיר (נפטר ב-2018)
1931 – אמנון רובינשטיין, משפטן, פובליציסט וסופר ישראלי (נפטר ב-2024)
1931 – טוביה שפירא, אלוף-משנה בצה"ל, ממקימי ומפקדי חטיבת הצנחנים
1931 – יאיר אהרוני, פרופסור לניהול ומומחה עולמי בתחום מדיניות עסקית (נפטר ב-2020)
1934 – מאיר ברנדסדורפר, רב, דיין, פוסק ומוהל; חבר הבד"ץ של העדה החרדית (נפטר ב-2009)
1936 – אלסי הייסטינגס, פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי (נפטר ב-2021)
1939 – קלודט קולווין, אחות ופעילת זכויות אזרח אפרו-אמריקאית
1939 – ג'ורג' לייזנבי, שחקן קולנוע ("ג'יימס בונד" חד-פעמי)
1940 – ראקל ולש, שחקנית קולנוע וסמל מין אמריקאית (נפטרה ב-2023)
1942 – ורנר הרצוג, במאי סרטים גרמני
1945 – אל סטיוארט, מוזיקאי בריטי
1946 – פרדי מרקיורי, מוזיקאי וזמר רוק בריטי, סולן להקת קווין (נפטר ב-1991)
1951 – פול ברייטנר, כדורגלן גרמני
1957 – יאיר נוה, סגן הרמטכ"ל
1961 – ראם עמינח, תת-אלוף, היועץ הכספי לרמטכ"ל
1962 – אורנה ברביבאי, ראש אכ"א והאלופה הראשונה בצה"ל
1964 – גידי דר, במאי, תסריטאי ומפיק ישראלי
1967 – מתיאס זאמר, כדורגלן גרמני ומאמן כדורגל
1968 – אביטל פסטרנק, שחקנית וזמרת ישראלית
1971 – קרן מרגלית, במאית ותסריטאית טלוויזיה ישראלית
1973 – רביב בן מנחם, מלחין, מעבד מוזיקלי וכותב ישראלי
1974 – רומינה ז'אן, שחקנית, תסריטאית, זמרת ורקדנית ארגנטינאית (נפטרה ב-2010)
1975 – מיה דרייפוס, במאית, תסריטאית ויוצרת ישראלית
1976 – אלון גור אריה, עורך תוכן, במאי, תסריטאי ומפיק טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1976 – נמרוד אלדאה, תסריטאי, אושיית רשת, מבקר קולנוע ומשחקי וידאו ומתחן ישראלי
1978 – עדי גילת, שחקנית תיאטרון וטלוויזיה ישראלית
נפטרו
ממוזער|246x246 פיקסלים|קתרין פאר
ממוזער|194x194 פיקסלים|האם תרזה
1165 – ניג'ו, הקיסר ה-78 של יפן (נולד ב-1143)
1235 – הנדריק הראשון, דוכס בראבנט (נולד ב-1165)
1548 – קתרין פאר, רעייתו השישית במספר של המלך הנרי השמיני (נולדה ב-1512)
1803 – פייר שודרלו דה לאקלו, סופר וגנרל צרפתי (נולד ב-1741)
1803 – פרנסואה דוויאן, מלחין צרפתי (נולד ב-1759)
1857 – אוגוסט קונט, סוציולוג ופילוסוף צרפתי (נולד ב-1798)
1877 – קרייזי הורס, מנהיג צבאי של שבט הסו (נולד ב-1849)
1897 – יוסף ריבלין, מראשי היישוב היהודי בירושלים (נולד ב-1836)
1906 – לודוויג בולצמן, פיזיקאי אוסטרי (נולד ב-1844)
1972 – משה ויינברג, מתאבק ישראלי ומאמן נבחרת ההיאבקות של ישראל (נולד ב-1939)
1972 – יוסף רומנו, אלוף ישראל במשקל קל ובינוני בהרמת משקולות וחבר משלחת ישראל באולימפיאדת מינכן (נולד ב-1940)
1982 – יצחק פרסקי, ממתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה (נולד ב-1898)
1992 – פריץ לייבר, סופר מדע בדיוני ופנטסיה (נולד ב-1910)
1994 – שמשון עמיצור, מתמטיקאי ישראלי, חתן פרס ישראל (נולד ב-1921)
1997 – גאורג שולטי, מנצח (נולד ב-1912)
1997 – האם תרזה, נזירה אלבנית-קתולית, כלת פרס נובל לשלום על פעילותה ההומניטרית (נולדה ב-1910)
2009 – משה וולמן, רופא ופתולוג (נולד ב-1914)
2009 – דני ז'ק, ראש עיריית קריית ביאליק (נולד ב-1934)
2012 – עמי דרך, מעצב ישראלי (נולד ב-1963)
2014 – עלי גרוס, מעצבת גרפית, ציירת ופסלת ישראלית (נולדה ב-1921)
2016 – שאר ישוב כהן, הרב האשכנזי של העיר חיפה (נולד ב-1927)
2017 – ניקולס בלומברגן, פיזיקאי הולנדי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1920)
2020 – דורית פלדמן, אמנית ישראלית רב-תחומית (נולדה ב-1956)
2021 – איוואן פצאיקין, חותר רומני (נולד ב-1949)
2023 – אלברט אזריאן, מתעמל סובייטי ממוצא ארמני (נולד ב-1929)
2023 – שבתי שביט, ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים השביעי (נולד ב-1939)
חגים ומועדים החלים ביום זה
4 בספטמבר – 6 בספטמבר
ספטמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ט ה
קטגוריה:ספטמבר
| 2024-08-26T18:44:07
|
30 ביולי
|
30 ביולי הוא היום ה-211 בשנה (212 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 154 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1505 – הסכם קלן מסיים את מלחמת לנדסהוט, מלחמת האזרחים בבוואריה
1733 – לשכת הבונים החופשיים הראשונה נפתחת בשטח שבעתיד יהיה ארצות הברית
1930 – מנצחת את בתוצאה 4–2 במשחק הגמר של המונדיאל הראשון
1932 – נפתחת האולימפיאדה בלוס אנג'לס
1951 – מפא"י בראשות דוד בן-גוריון זוכה ב
1956 – נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר חותם על החלטת הקונגרס לפיה המוטו של ארצות הברית יהיה "In God We Trust"
1970 – בקרב אוויר באזור תעלת סואץ הפילו טייסי חיל האוויר הישראלי חמישה מטוסי קרב שטייסיהם רוסים
1966 – מנצחת את בתוצאה 4–2 במשחק הגמר של מונדיאל 1966
1971 – תוכנית אפולו: החללית אפולו 15 נוחתת על הירח
1971 – מטוס בואינג 727 של חברת All Nippon Airways ומטוס F-86 של חיל האוויר היפני מתנגשים מעל מוריוקה ביפן. 162 נספים
1974 – פרשת ווטרגייט: נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון מוסר את קלטות הבית הלבן כפי שנדרש על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית
1980 – חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל מתקבל ב
1980 – ונואטו זוכה בעצמאות
1992 – יעל ארד זוכה במדליית כסף בג'ודו באולימפיאדת ברצלונה. זוהי המדליה הראשונה של ישראל במשחקים האולימפיים
1997 – פיגוע התאבדות כפול בשוק מחנה יהודה בירושלים, 16 הרוגים
2003 – במקסיקו יוצאת החיפושית ה"ישנה" האחרונה מפס הייצור
2004 – אל-קאעידה מבצע פיגוע ירי נגד שגרירויות ישראל וארצות הברית בטשקנט בירתה של אוזבקיסטן, בפיגוע נהרגו 2 בני אדם
2006 – במהלך מלחמת לבנון השנייה קורס בניין מגורים בכפר קאנא בדרום לבנון ונהרגים עשרות אזרחים
2008 – אהוד אולמרט, ראש הממשלה, מודיע כי לא יתמודד בפריימריז הקרובים של מפלגתו קדימה, וכי יתפטר מתפקידו כראש ממשלה לאחר בחירתו של יושב ראש חדש למפלגה
2024 – ישראל תוקפת ברובע הדאחייה בביירות ומתנקשת בחייו של פואד שוכר המפקד הבכיר ביותר בחזבאללה
נולדו
1511 – ג'ורג'ו וזארי, צייר ואדריכל איטלקי (נפטר ב-1574)
1549 – פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה (נפטר ב-1609)
1751 – מריה אנה מוצרט, מוזיקאית אוסטרית (נפטרה ב-1829)
1784 – ליאופולד שפר, משורר, סופר ומלחין גרמני (נפטר ב-1862)
1818 – אמילי ברונטה, סופרת אנגלייה (נפטרה ב-1848)
1863 – הנרי פורד, תעשיין אמריקאי (נפטר ב-1947)
1898 – הנרי מור, פסל אנגלי (נפטר ב-1986)
1899 – ג'רלד מור, פסנתרן בריטי (נפטר ב-1987)
1910 – הרב שלמה זלמן אוירבך, פוסק הלכה (נפטר ב-1995)
1920 – מארי ת'ארפ, גאולוגית אמריקאית ואוקיינוגרפית (נפטרה ב-2006)
1922 – מאיר נוי, מוזיקאי ישראלי, מלחין, חוקר הזמר העברי ומורה למוזיקה (נפטר ב-1998)
1928 – בנימין תלם, מפקד חיל הים הישראלי (נפטר ב-2008)
1933 – עדה אהרוני, סוציולוגית, סופרת, משוררת, מחזאית, מפיקת סרטים, מתרגמת ופעילת ציבור
1936 – באדי גאי, זמר וגיטריסט בלוז אמריקאי
1938 – מיכאל קורינאלדי, עורך דין ישראלי ופרופסור למשפטים (נפטר ב-2022)
1939 – נסים וידאל, אסטרופיזיקאי ישראלי
1939 – פיטר בוגדנוביץ', במאי קולנוע (נפטר ב-2022)
1941 – פול אנקה, זמר ומלחין
1947 – ארנולד שוורצנגר, שרירן, שחקן קולנוע, המושל ה-38 של מדינת קליפורניה
1948 – ז'אן רנו, שחקן
1949 – אהרון בן-זאב, פרופסור בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה ומומחה לחקר הרגשות
1956 – אניטה היל, עורכת דין ופרופסור למשפטים אמריקאית, ידועה בשל האשמתה את מועמד בית המשפט העליון קלרנס תומאס בהטרדה מינית
1956 – לב לבייב, איש עסקים ישראלי
1958 – קייט בוש, זמרת
1961 – דדי גראוכר, זמר חסידי (נפטר ב-2023)
1963 – בנז'אמן דה רוטשילד, בנקאי שווייצרי-יהודי, יושב ראש קבוצת אדמון דה רוטשילד (נפטר ב-2021)
1963 – ליסה קודרו, שחקנית אמריקאית-יהודייה
1963 – אורי סיון, במאי קולנוע, במאי טלוויזיה, תסריטאי ועורך קולנוע ישראלי
1964 – יורגן קלינסמן, מאמן כדורגל גרמני וכדורגלן
1968 – טרי קרוז, שחקן אמריקאי
1969 – סיימון בייקר, שחקן טלוויזיה וקולנוע אוסטרלי
1970 – כריסטופר נולאן, במאי קולנוע בריטי
1970 – אליזבתה קנצ'סקה-מילבסקה, פוליטיקאית מקדונית
1971 – כריסטין טיילור, שחקנית אמריקאית
1973 – קלמנטה פינקני, איש דת וסנאטור מדינתי אמריקאי מטעם המפלגה הדמוקרטית (נפטר ב-2015)
1974 – הילרי סוונק, שחקנית זוכת שני פרסי אוסקר
1979 – קרלוס ארויו, שחקן כדורסל מפוארטו ריקו
1984 – ג'ינה רודריגז, שחקנית אמריקאית
1985 – מירב פלדמן, שחקנית, מנחה, וזמרת ישראלית
1986 – ארתור פרי, זמר ושחקן ישראלי
1997 – פיניאס או'קונל, זמר-יוצר אמריקאי
1999 – ג'ואי קינג, שחקנית אמריקאית
נפטרו
ממוזער|243x243 פיקסלים|אוטו פון ביסמרק, "קנצלר הברזל"
579 – בנדיקטוס הראשון, אפיפיור (נולד בתאריך לא ידוע)
1286 – בר הבראוס, בישוף ב (נולד ב-1226)
1516 – יוהאן החמישי, רוזן נסאו-דילנבורג (נולד ב-1455)
1683 – מריה תרסה, נסיכת ספרד, רעייתו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת (נולדה ב-1638)
1718 – ויליאם פן, מייסד פנסילבניה (נולד ב-1644)
1859 – ריצ'רד ראש, התובע הכללי ומזכיר האוצר של ארצות הברית (נולד ב-1780)
1875 – ג'ורג' פיקט, קצין אמריקאי, לחם בקרב גטיסברג (נולד ב-1825)
1898 – אוטו פון ביסמרק, מדינאי גרמני אשר איחד את גרמניה (נולד ב-1815)
1918 – הרב חיים סולובייצ'יק, מהגדולות שבדמויות הרבניות ב ואבי שיטת בריסק בלימוד התורני (נולד ב-1853)
1930 – ז'ואן גאמפר מייסד קבוצות כדורגל ומהבולטות מביניהם ברצלונה
1947 – ג'וזף קוק, ראש ממשלת אוסטרליה השישי (נולד ב-1860)
1979 – ליאו פילר, במאי ותסריטאי קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי (נולד ב-1929)
1985 – ג'וליה רובינסון, מתמטיקאית אמריקאית (נולדה ב-1919)
1992 – ג'ו שוסטר, קומיקסאי קנדי-אמריקאי (נולד ב-1914)
1996 – קלודט קולבר, שחקנית צרפתייה-אמריקאית (נולדה ב-1903)
2007 – מיכלאנג'לו אנטוניוני, במאי קולנוע איטלקי (נולד ב-1912)
2007 – אינגמר ברגמן, במאי קולנוע ותיאטרון, תסריטאי ושחקן שוודי (נולד ב-1918)
2011 – משה פורת, עורך דין ישראלי שעסק בפעילויות ציבוריות שונות (נולד ב-1920)
2018 – דוד בן-שאול, צייר, אמן הדפס וקרמיקה ישראלי (נולד ב-1932)
2020 – לי דנגחוויי, פוליטיקאי טאיוואני (נולד ב-1923)
2020 – הרמן קיין, איש עסקים אמריקני (נולד ב-1945)
2022 – יצחק טוביה וייס, גאב"ד העדה החרדית בירושלים וראש ישיבת חכמת התורה בירושלים (נולד ב-1926)
2022 – פאט קרול, שחקנית, קומיקאית וזמרת אמריקאית (נולדה ב-1927)
2022 – נישל ניקולס, שחקנית אמריקאית, זמרת ואמנית קול (נולדה ב-1932)
2022 – ספי קרופסקי, עיתונאי ישראלי (נולד ב-1980)
2023 – מרים יחיל-וקס, חוקרת תיאטרון וספרות, מתרגמת, דרמטורגית, סופרת ומשוררת ישראלית (נולדה ב-1946)
2024 – ג'ני מסטוראקי, משוררת ומתרגמת יווניה (נולדה ב-1949)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ונואטו – יום העצמאות
יום החברות
29 ביולי – 31 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז ל
קטגוריה:יולי
| 2024-08-19T18:09:10
|
2 באפריל
|
2 באפריל הוא היום ה-92 בשנה (93 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 273 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
999 – סילבסטר השני מתמנה לאפיפיור
1453 – מתחיל המצור על קונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו) על ידי העות'מאנים
1745 – אוסטריה ובוואריה חותמות על הסכם שלום
1767 – קרלוס השלישי, מלך ספרד חותם על צו מלכותי לגירוש מסדר הישועים מהאימפריה הספרדית
1801 – המלחמות הנפוליוניות – הצי הבריטי בהנהגת האדמירל נלסון תוקף ומכניע את הצי הדני בקרב קופנהגן, שורף את העיר עד עפר וקוטל כ-2,000 אזרחים
1905 – נחנך קו הרכבת בין קהיר לקייפטאון
1917 – נשיא ארצות הברית וודרו וילסון מבקש מהקונגרס להכריז מלחמה על גרמניה
1921 – אלברט איינשטיין מרצה בניו יורק על "תורת היחסות" שלו
1922 – מונחות אבני פינה לרעננה ולשכונת בורוכוב (לימים גבעתיים)
1930 – היילה סילאסי מוכרז כקיסר אתיופיה
1954 – נחתם הסכם הגנה בין טורקיה ופקיסטן, מההסכמים הראשונים של ברית בגדאד
1964 – הפיכה צבאית בברזיל בהנהגת גנרל קסטלו ברנקו
1968 – התגלות מריה הקדושה מעל הכנסייה הקופטית במצרים
1968 – חנות כלבו מוצתת בעיר פרנקפורט, הפעולה הראשונה של ארגון הטרור הגרמני כנופיית באדר מיינהוף
1972 – צ'ארלי צ'פלין חוזר לארצות הברית לראשונה מאז שהוא נחשד בקומוניזם בתקופת המקארתיזם בשביל לקבל את פרס האוסקר
1974 – הגשת דו"ח ועדת אגרנט (החלקי) לממשלה
1982 – כוחות ארגנטינה פולשים לאיי פוקלנד, מלחמת פוקלנד נפתחת
2002 – מבצע חומת מגן: צה"ל כובש את בית לחם, ומטיל מצור על כנסיית המולד בה מתבצרים לוחמים פלסטינים
נולדו
ממוזער|170x170 פיקסלים|קרל הגדול
שמאל|ממוזער|258x258px|הנס כריסטיאן אנדרסן
ממוזער|170x170 פיקסלים|מרווין גיי
742 – קרל הגדול, מלך הפרנקים, מהחשובים ששליטי אירופה בימי הביניים (נפטר ב-814)
1545 – אליזבת דה ולואה, נסיכת צרפת, בתו של אנרי השני, מלך צרפת ורעייתו השלישית של פליפה השני, מלך ספרד (נפטרה ב-1568)
1565 – קורנליס דה האוטמן, חוקר ארצות הולנדי (נפטר ב-1599)
1586 – פייטרו דלה ואלה, נוסע, סופר ומלחין איטלקי (נפטר ב-1652)
1647 – מריה סיבילה מריאן, בוטנאית, אנטומולוגית ומאיירת טבע גרמנית-הולנדית (נפטרה ב-1717)
1725 – ג'קומו קזנובה, סופר והרפתקן איטלקי (נפטר ב-1798)
1805 – הנס כריסטיאן אנדרסן, סופר ומשורר דני (נפטר ב-1875)
1806 – גבריאל ריסר, משפטן, פוליטיקאי גרמני ולוחם למען האמנציפציה של יהודי גרמניה (נפטר ב-1863)
1827 – ויליאם הולמן האנט, צייר אנגלי (נפטר ב-1910)
1838 – לאון גמבטה, מדינאי צרפתי, מראשיה וממיסדיה של הרפובליקה הצרפתית השלישית (נפטר ב-1882)
1840 – אמיל זולא, סופר צרפתי, כתב את "אני מאשים...!" בעקבות פרשת דרייפוס (נפטר ב-1902)
1862 – ניקולס מארי באטלר, דיפלומט, ומחנך אמריקאי (נפטר ב-1947)
1875 – וולטר קרייזלר, תעשיין אמריקאי (נפטר ב-1940)
1899 – זאב רכטר, אדריכל ישראלי (נפטר ב-1960)
1914 – אלק גינס, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נפטר ב-2000)
1916 – מנחם פרוש, פוליטיקאי ישראלי ממפלגת יהדות התורה (נפטר ב-2010)
1919 – ברוך דינר, במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע ובמאי טלוויזיה ישראלי (נפטר ב-1997)
1926 – אדגר הילסנראט, סופר יהודי-גרמני ניצול השואה (נפטר ב-2018)
1928 – סרז' גינסבורג, זמר ומלחין צרפתי (נפטר ב-1991)
1929 – מרים ירון, דוגמנית, מלכת היופי הראשונה של ישראל לשנת 1950 (נפטרה ב-1997)
1929 – פרנק פאראר, פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי (נפטר ב-2021)
1931 – ז'וזף ז'ופו, סופר, תסריטאי ושחקן צרפתי-יהודי (נפטר ב-2018)
1931 – אלכסנדר תמיר, מוזיקאי, פסנתרן, מלחין ומפיק מוזיקלי ישראלי (נפטר ב-2019)
1933 – טובה אפשטיין, כדורסלנית וטניסאית ישראלית (נפטרה ב-2023)
1934 – פול כהן, מתמטיקאי יהודי אמריקאי (נפטר ב-2007)
1934 – דוד שמידל, יושב ראש ארגון אתרא קדישא
1935 – אוריאל לין, עורך דין, נשיא לשכת המסחר תל אביב והמרכז ונשיא איגוד לשכות המסחר
1935 – שמעון רדליך, היסטוריון ישראלי
1936 – אבשלום רצאבי, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2022)
1936 – שאול לדני, פרופסור להנדסת תעשייה וניהול והלך אולימפי
1936 – אהוד בן עזר, סופר, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף ישראלי
1939 – מרווין גיי, זמר נשמה אמריקאי (נרצח ב-1984)
1941 – אמיל יונג, שף צרפתי (נפטר ב-2020)
1942 – הלית ישורון, מתרגמת ועורכת ישראלית
1945 – ריצ'רד טארוסקין, מוזיקולוג, היסטוריון מוזיקה ומבקר מוזיקה יהודי אמריקאי (נפטר ב-2022)
1945 – לינדה האנט, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאית, זוכת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 1983
1947 – אמילו האריס, זמרת קאנטרי ופזמונאית אמריקאית
1947 – עזרא דגן, שחקן תיאטרון קולנוע טלוויזיה ופנטומימאי
1952 – מרדכי ולגר, מהנדס ישראלי וחתן פרס ביטחון ישראל (נפטר ב-2008)
1962 – קלארק גרג, שחקן, תסריטאי ובמאי
1966 – שרון בר-זיו, במאי ותסריטאי
1972 – אייל ברקוביץ', כדורגלן ישראלי
1972 – אבי ליבוביץ', נגן טרומבון, מלחין, מעבד ומפיק מוזיקלי בתחום הג'אז
1973 – יואל חסון, חבר הכנסת מטעם קדימה
1974 – קוואמי, ראפר וזמר ישראלי
1975 – נייט האפמן, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2015)
1975 – פדרו פסקל, שחקן קולנוע ותיאטרון צ'יליאני
1976 – נעמה איזנברוך, חזאית במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10
1976 – גלעד קלטר, שחקן ומדבב ישראלי
1977 – מייקל פסבנדר, שחקן גרמני-אירי
1979 – איתי ולדמן, עיתונאי ישראלי
1982 – דוד פרר, טניסאי ספרדי
1983 – נועם טור, דוגמן ישראלי
1986 – R3hab, מפיק מוזיקלי, רמיקסר ותקליטן מרוקאי-הולנדי
1991 – קוואבו, ראפר, זמר, פזמונאי ומפיק מוזיקלי אמריקאי
1997 – ביורג למברכט, רוכב אופניים בלגי מקצועי בקבוצת לוטו–סודאל (נפטר ב-2019)
1998 – ברנדון מקנולטי, רוכב אופני כביש אמריקאי
2000 – ביניאם גירמאי, רוכב אופני כביש אריתריאי
2002 – אמה מאיירס, שחקנית אמריקאית
נפטרו
ממוזער|170x170 פיקסלים|חסן בן עלי
ממוזער|173x173 פיקסלים|בלדווין הראשון
שמאל|ממוזער|211x211px|סמואל מורס
669 – חסן בן עלי, אימאם שיעי (נולד ב-625)
1118 – בלדווין הראשון, מלכה הראשון של ממלכת ירושלים הצלבנית (נולד ב-1058 בערך)
1272 – ריצ'רד, רוזן קורנוול, מלך יריב של האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1209)
1412 – רוי גונזלס דה קליבחו, דיפלומט וסופר ספרדי-קסטיליאני
1416 – פרננדו הראשון, מלך אראגון (נולד ב-1380)
1502 – ארתור, נסיך ויילס, בנו של הנרי השביעי מלך אנגליה (נולד ב-1486)
1511 – ברנהרד השביעי, הלורד של ליפה (נולד ב-1428)
1657 – פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1608)
1791 – אונורה מירבו, מדינאי צרפתי (נולד ב-1749)
1872 – סמואל מורס, ממציא קוד מורס (נולד ב-1791)
1879 – קארל גרינג, שחמטאי גרמני (נולד ב-1841)
1914 – פאול הייזה, סופר, משורר, מחזאי, בלשן ומתרגם גרמני ממוצא יהודי (נולד ב-1830)
1922 – הרמן רורשאך, פסיכיאטר שווייצרי (נולד ב-1884)
1930 – זאודיתו, קיסרית אתיופיה, הקיסרית הראשונה של אתיופיה, והאישה הראשונה לעמוד בראש מדינה אפריקאית בעידן המודרני (נולדה ב-1876)
1937 – נתן בירנבוים, הוגה דעות יהודי אוסטרי, נחשב לטובע המונח "ציונות" (נולד ב-1864)
1974 – ז'ורז' פומפידו, נשיא צרפת (נולד ב-1911)
1982 – ידידיה אדמון, מלחין ישראלי, ממניחי היסודות של הזמר העברי בתחילת המאה ה-20 (נולד ב-1894)
1987 – באדי ריץ', מתופף להקות ביג בנד וג'ז אמריקאי, מגדולי המתופפים בכל הזמנים (נולד ב-1917)
1994 – אהרן רמז, מפקדו השני של חיל האוויר הישראלי (נולד ב-1919)
1997 – דוד שחר, סופר ישראלי (נולד ב-1926)
2005 – יוחנן פאולוס השני, אפיפיור פולני (נולד ב-1920)
2005 – מקסים גילן, משורר ופעיל שמאל רדיקלי ישראלי (נולד ב-1931)
2007 – נעמי אונגר, סופרת ישראלית (נולדה ב-1933)
2010 – יעקב אילני, מחלוצי חקר התזונה בישראל (נולד ב-1907)
2010 – מינה זיסלמן, ציירת, מורה לציור, מבקרת אמנות ופסלת סביבתית ישראלית (נולדה ב-1916)
2014 – יעקב הולנדר, מוזיקאי ומלחין ישראלי (נולד ב-1928)
2014 – דוד ורדיגר, חזן, מלחין וזמר חסידי (נולד ב-1919)
2018 – ויני מדיקיזלה-מנדלה, פעילת אנטי-אפרטהייד ופוליטיקאית דרום-אפריקאית (נולדה ב-1936)
2018 – שאול מזרחי, מגדולי שחקניה וסמליה של קבוצת בית"ר ירושלים (נולד ב-1936)
2020 – סרג'ו רוסי, מעצב ובעל בית אופנה-עילית לעיצוב נעלי נשים ותיקים על הקרוי על שמו (נולד ב-1935)
2022 – אסטל האריס, שחקנית וקומיקאית אמריקאית (נולדה ב-1928)
2022 – לאונל סאנצ'ס, כדורגלן צ'יליאני (נולד ב-1936)
2023 – עמיצור אילן, היסטוריון ומחזאי ישראלי, ממייסדי קיבוץ להב (נולד ב-1932)
2024 – ג'ון בארת', סופר אמריקאי (נולד ב-1930)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום המודעות העולמי לאוטיזם
ראו גם
1 באפריל – 3 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד ב
קטגוריה:אפריל
| 2024-08-05T18:58:45
|
30 במרץ
|
30 במרץ הוא היום ה־89 בשנה (90 בשנה מעוברת), בשבוע ה־13 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 275 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1282 – בסיציליה פורצת התקוממות עממית נגד המלך הצרפתי שארל ד'אנז'ו מלך נאפולי, אשר קיבלה את השם ערבית סיציליאנית
1814 – המלחמות הנפוליאוניות – בעלות הברית נכנסות לפריז ומביסות את נפוליאון
1842 – שימוש ראשון באתר כחומר הרדמה הראשון בניתוח
1856 – מסתיימת מלחמת קרים
1867 – ארצות הברית רוכשת את אלסקה תמורת 7,200,000 דולר בזהב מרוסיה
1912 – עבד אל חפיד סולטאן מרוקו חותם עם צרפת על הסכם פס שהופך את מרוקו למדינת חסות צרפתית, ומתפטר מתפקידו
1920 – חייל בריטי חופר שוחה בעמדתו בכפר בסוריה וחושף ציורי קיר מרהיבים. לאחר עבודות חפירה נוספות מתגלה העיר ההלניסטית דורה אירופוס
1936 – שידור הרדיו הראשון בישראל, באחריות מנהלת המנדט תחת השם "תחנת השידור של פלשתינה (א"י)"
1939 – דמות הקומיקס באטמן מופיעה לראשונה בחוברת Detective Comics #27 (על שער החוברת כתוב "מאי 1939")
1945 – מלחמת העולם השנייה – הצבא האדום כובש את דנציג
1948 – מלחמת העצמאות – מבצע השמד של חטיבת גבעתי לתקיפת "צבא ההצלה" הערבי ביבנה
1961 – ישראל בר נעצר בעוון ריגול על מדינת ישראל לטובת ברית המועצות
1973 – השבוי האמריקאי האחרון חוזר מווייטנאם בתום המלחמה
1976 – שישה מפגינים ערבים נהרגים באירועי יום האדמה בגליל
1981 – ניסיון ההתנקשות ברונלד רייגן נשיא ארצות הברית
1981 – נחיתת החללית סויוז 39 המחזירה צוות מתחנת החלל סאליוט 6 ושהות בחלל של 7 ימים ו-20 שעות
1982 – נחיתת מעבורת החלל קולומביה STS-3 בנמל החלל וייט סנדס עקב תנאי מזג אוויר גרועים באתרי הנחיתה המרכזיים. זוהי המשימה היחידה שנחתה שם
1982 – נמצאו חלקי גופתה של הילדה נאוה אלימלך, שמקרה הרצח שלה זיעזע את מדינת ישראל ועד היום נותר בלתי פתור
2006 – שיגור חללית סויוז TMA-8 המביאה את משלחת 13 לתחנת החלל הבינלאומית. בחללית נמצא גם מרקוס פונטס הדרום אמריקאי הראשון בחלל
2020 – נגנב הציור "גן בית הכומר בנונן" מאת וינסנט ואן גוך, שהושאל לתערוכה מאוסף מוזיאון חרונינגן למוזיאון סינגר לארן
נולדו
ממוזער|229x229 פיקסלים|מהמט השני
ממוזער|225x225 פיקסלים|דיוקן עצמי של וינסנט ואן גוך
1326 – איוואן השני, נסיך מוסקבה (נפטר ב-1359)
1432 – מהמט השני, סולטאן האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1481)
1510 – אנטוניו דה קבסון, מלחין ונגן עוגב ספרדי (נפטר ב-1566)
1551 – סלומון שווייגר, איש כנסייה ותאולוג לותרני גרמני (נפטר ב-1622)
1697 – פאוסטינה בורדוני, זמרת אופרה מצו-סופרן איטלקייה (נפטרה ב-1781)
1746 – פרנסיסקו דה גויה, צייר ספרדי (נפטר ב-1828)
1804 – סלומון זולצר, חזן, מנצח ומלחין יהודי אוסטרי (נפטר ב-1890)
1844 – פול ורלן, משורר צרפתי (נפטר ב-1896)
1853 – וינסנט ואן גוך, צייר הולנדי (נפטר ב-1890)
1882 – מלאני קליין, פסיכותרפיסטית הונגרית יהודיה (נפטרה ב-1960)
1884 – אברהם יעקב ברור, גאוגרף והיסטוריון יהודי יליד גליציה (נפטר ב-1975)
1892 – סטפן בנך, מתמטיקאי פולני (נפטר ב-1945)
1892 – ארהרד מילך, גנרל-פלדמרשל בלופטוואפה (נפטר ב-1972)
1895 – קרל לוץ, דיפלומט שווייצרי, חסיד אומות העולם שהציל רבבות מיהודי הונגריה בזמן השואה (נפטר ב-1975)
1909 – ארנסט גומבריך, חוקר תולדות האמנות יהודי (נפטר ב-2001)
1913 – מרק דייוויס, אמן ואנימטור אמריקאי (נפטר ב-2000)
1927 – יואל זילברג, במאי קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2013)
1929 – איליה פיאטצקי-שפירו, חתן פרס ישראל לחקר המתמטיקה (נפטר ב-2009)
1933 – עמנואל מזור, פרופסור לגאולוגיה במכון ויצמן למדע, במחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה (נפטר ב-2020)
1934 – הנס הוליין, אדריכל אוסטרי (נפטר ב-2014)
1937 – וורן בייטי, שחקן ובמאי קולנוע
1945 – אריק קלפטון, מוזיקאי בריטי
1946 – אלחנן הלפמן, כלכלן ישראלי זוכה פרס ישראל לכלכלה
1947 – תלמה ליבל, פסיכולוגית ישראלית, פרופסור מן המניין במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב
1950 – רובי קולטריין, שחקן קולנוע וטלוויזיה סקוטי (נפטר ב-2022)
1950 – אשר טללים, במאי קולנוע ועורך ישראלי (נפטר ב-2022)
1955 – הגר אלמביק הצופה, מעצבת אופנה ישראלית
1957 – שן יימינג, רמטכ"ל צבא טאיוואן (נפטר ב-2020)
1963 – צחיאגיין אלבגדורג', ראש ממשלה מונגולי
1964 – טרייסי צ'פמן, מוזיקאית אמריקאית
1968 – סלין דיון, זמרת קנדית, נחשבת לאחת הזמרות המצליחות ביותר בעולם, זוכת אירוויזיון 1988 כנציגת שווייץ
1968 – נועה ברנר, תסריטאית, מחזאית, תמלילנית ושחקנית ישראלית
1970 – רונן חרזי, כדורגלן ישראלי
1972 – מילי אביטל, שחקנית ישראלית
1977 – רונה בקרמן, שחקנית, זמרת, מדבבת וקריינית ישראלית
1979 – נורה ג'ונס, זמרת ויוצרת אמריקאית
1980 – לירון וייסמן, שחקנית ישראלית
1983 – גל ניר, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער
1986 – סרחיו ראמוס, כדורגלן ספרדי
1988 – ג'ורדן דייוויס, זמר-יוצר קאנטרי פופ אמריקאי
1991 – NF, ראפר, זמר ופזמונאי אמריקאי
1993 – אניטה, זמרת-יוצרת ברזילאית
1993 – ולריו קונטי, רוכב אופני כביש איטלקי
1995 – טאו גייגן הארט, רוכב אופני כביש בריטי
נפטרו
987 – ארנולף השני, רוזן פלנדריה (נולד ב-961)
1180 – אל-מסתדא, ח'ליף עבאסי (נולד ב-1142)
1202 – יואכים מפיורה, תאולוג ומיסטיקן (נולד ב-1135)
1472 – אמדאו התשיעי, דוכס סבויה (נולד ב-1435)
1842 – אליזבט ויז'ה-לה ברן, ציירת צרפתייה (נולדה ב-1755)
1912 – קרל מאי, סופר גרמני (נולד ב-1842)
1925 – רודולף שטיינר, פילוסוף ואדריכל אוסטרי, מייסד האנתרופוסופיה (נולד ב-1861)
1943 – פרנץ אופנהיימר, סוציולוג גרמני (נולד ב-1864)
1944 – ארתור שפנייר, ספרן וחוקר במדעי היהדות, נרצח בשואה (נולד ב-1889)
1945 – מוריס רוז, גנרל יהודי בצבא ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1899)
1984 – גאטאן דוגה, דייל הומוסקסואל קנדי (נולד ב-1953)
1970 – היינריך ברינינג, פוליטיקאי גרמני (נולד ב-1885)
1975 – אליהו סיגד, צייר ישראלי (נולד ב-1901)
1977 – עבד אל-חלים חאפז, זמר ושחקן קולנוע מצרי (נולד ב-1929)
1986 – ג'יימס קאגני, שחקן קולנוע (נולד ב-1899)
1998 – מרדכי אולמרט, חבר הכנסת אביו של אהוד אולמרט (נולד ב-1908)
2002 – אליזבת בווס ליון, המלכה האם של בריטניה (נולדה ב-1900)
2008 – מרדכי ולגר, מהנדס ישראלי וחתן פרס ביטחון ישראל (נולד ב-1952)
2011 – לודמילה גורצ'נקו, שחקנית זמרת ובדרנית מרוסיה (נולדה ב-1935)
2019 – משה יהודה ליב לנדא, רב בעיר בני ברק ואב בית דין בעיר (נולד ב-1935)
2019 – טניה מאלה, דוגמנית אנגליה שהייתה ידועה במיוחד בשל תפקידה כטילי מסטרסון בסרט ג'יימס בונד "גולדפינגר" (נולדה ב-1941)
2020 – ביל וית'רס, זמר-יוצר ומוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1938)
2020 – אריאן קאוילי, שחמטאית אוסטרלית ילידת הפיליפינים בדרגת אמן בינלאומי לנשים (נולדה ב-1986)
2022 – דפנה ערוד, אמנית ומשוררת ישראלית (נולדה ב-1944)
2023 – מאיר ויזלטיר, מהבולטים שבמשוררי ובמתרגמי ישראל (נולד ב-1941)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום האדמה בישראל
29 במרץ – 31 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג ל
קטגוריה:מרץ
| 2024-07-07T01:36:22
|
7 באפריל
|
7 באפריל הוא היום ה-97 בשנה (98 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 268 ימים.
ממוזער|180px|גפרורים
אירועים היסטוריים ביום זה
1141 – מתילדה הקיסרית מתחילה את מלוכתה הקצרה בתור האישה השליטה הראשונה של אנגליה
1348 – הקמת אוניברסיטת קארל בפראג
1444 – הסכם שלום בין הרפובליקה של ג'נובה ואלפונסו החמישי, מלך אראגון
1465 – ז'אן ד'ארק מזוכה מאשמת כפירה 25 שנים לאחר הוצאתה להורג
1585 – הסכם נאמור מסיים את תקופת הסובלנות לפרוטסטנים בצרפת
1795 – צרפת היא הראשונה שאימצה את יחידת המידה האחידה – המטר
1827 – רוקח אמריקאי בשם ג'ון ווקר ממציא את הגפרור
1862 – מסתיים קרב שילה, במלחמת האזרחים האמריקנית, בניצחון הצפון
1906 – הר הגעש וזוב מתפרץ
1921 – נפתחת הראשונה מבין תערוכות מגדל דוד
1927 – שידור הטלוויזיה הראשון לטווח רחוק, בין וושינגטון לניו יורק
1933 – נחקק חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי – החוק האנטי-יהודי הראשון בגרמניה הנאצית – הגבלת שיעור הסטודנטים היהודים במוסדות להשכלה גבוהה (נומרוס קלאוזוס) וסילוק היהודים משירות המדינה
1939 – איטליה הפשיסטית פולשת לאלבניה
1954 – הנשיא דווייט אייזנהאואר מציג לראשונה את תאוריית הדומינו
1963 – יוגוסלביה הופכת לרפובליקה סוציאליסטית (הרפובליקה הסוציאל פדרלית של יוגוסלביה)
1967 – קרבות אוויר מתנהלים מעל רמת הגולן בין חיל האוויר הישראלי לחיל האוויר הסורי
1968 – במסגרת תוכנית לונה הסוביטית, שיגור הגשושית לונה 14 לחקר הירח
1973 – ישראל משתתפת לראשונה בתחרות האירוויזיון בלוקסמבורג עם השיר "אי-שם" בביצוע הזמרת אילנית וזוכה במקום ה-4
1977 – יצחק רבין מודיע על פרישתו מראשות הממשלה וראשות מפלגת העבודה, בעקבות פרשת חשבון הדולרים
1977 – קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב זוכה לראשונה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל
1980 – שני אזרחים ישראלים נרצחים וחייל נהרג בפיגוע במשגב עם שערכה החזית העממית לשחרור פלסטין בקיבוץ משגב עם
1994 – מתחיל רצח העם ברואנדה
2001 – שיגור הגשושית האמריקאית מארס אודיסיי לחקר מאדים
2011 – מערכת כיפת ברזל מבצעת יירוט מבצעי ראשון של רקטת גראד שנורתה מרצועת עזה לכיוון אשקלון
2014 – הרפובליקה העממית של דונצק מתנתקת מאוקראינה ומכריזה על עצמאות ומאז מוכרת כישות מדינית בלתי מוכרת
2017 – בתגובה למתקפה הכימית בח'אן שייח'ון תקף צי ארצות הברית, באמצעות טילי שיוט, את בסיס חיל האוויר הסורי א-שעיראת שליד חומס
2022 – פיגוע הירי ברחוב דיזנגוף
2023 – פיגוע הירי בצומת חמרה
2023 – פיגוע הדריסה בפארק צ'ארלס קלור
נולדו
ממוזער|234x234 פיקסלים|דונלד ויניקוט
ממוזער|188x188 פיקסלים|בילי הולידיי
ממוזער|214x214 פיקסלים|פרנסיס פורד קופולה
ממוזער|213x213 פיקסלים|ג'קי צ'אן
1206 – אוטו השני, דוכס בוואריה (נפטר ב-1253)
1506 – פרנסיסקו חאווייר, מיסיונר "שליח המזרח" וממייסדי מיסדר הישועים (נפטר ב-1552)
1740 – חיים סולומון, יהודי ממוצא ספרדי שהיה המממן העיקרי של הצבא הקונטיננטלי בעת מלחמת העצמאות של ארצות הברית (נפטר ב-1785)
1770 – ויליאם וורדסוורת', משורר אנגלי (נפטר ב-1850)
1786 – ויליאם רופוס קינג, סגן הנשיא ה-13 של ארצות הברית (נפטר ב-1853)
1825 – ג'ון גיר, מושל אינדיאנה ה-11 (נפטר ב-1900)
1870 – גוסטב לנדאוור, אנרכיסט גרמני יהודי (נפטר ב-1919)
1884 – ברוניסלב מלינובסקי, אנתרופולוג פולני (נפטר ב-1942)
1889 – גבריאלה מיסטרל, משוררת צ'יליאנית, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1945 (נפטרה ב-1957)
1896 – דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי אנגלי (נפטר ב-1971)
1915 – בילי הולידיי, זמרת ג'אז (נפטרה ב-1959)
1920 – ראווי שנקר, מוזיקאי הודי (נפטר ב-2012)
1928 – לוסי ארנון, זמרת סופרן ישראלית
1930 – מרגרטה, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה (נפטרה ב-2022)
1931 – דניאל אלסברג, חוקר יהודי במערכת הביטחון של ארצות הברית (נפטר ב-2023)
1935 – חיים זוט, מהאבות המייסדים של ענף קרב המגע (נפטר ב-2020)
1938 – פרדי האברד, חצוצרן ג'אז אמריקאי (נפטר ב-2008)
1939 – פרנסיס פורד קופולה, במאי קולנוע
1939 – דייוויד פרוסט, עיתונאי, סופר, קומיקאי, איש תקשורת ומארח טלוויזיה אנגלי (נפטר ב-2013)
1941 – קורנליה פרנסס, שחקנית אוסטרלית ממוצא בריטי (נפטרה ב-2018)
1944 – גרהרד שרדר, קנצלר גרמניה
1944 – מקוטו קובאיאשי, פיזיקאי יפני, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 2008
1944 – אושיק לוי, שחקן וזמר ישראלי
1945 – ז'ואל רובישון, שף צרפתי (נפטר ב-2018)
1947 – יחיאל ספרא, בדחן, הומוריסטן וסטנדאפיסט ישראלי
1948 – פייטרו אנסטסי, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2020)
1950 – גדי ליבנה, קריין ושדרן רדיו ישראלי
1950 – אלדד שרים, מוזיקאי, מעבד, מפיק מנצח ומלחין ישראלי
1951 – ג'ניס איאן, זמרת, כותבת, ומוזיקאית אמריקאית
1954 – ג'קי צ'אן, אמן לחימה, שחקן קולנוע, תסריטאי, במאי קולנוע, מפיק קולנוע, וזמר סיני
1956 – רונית קרצנר, עורכת סרטים, במאית ומפיקה ישראלית (נפטרה ב-2020)
1957 – קמי ברץ, בעל משרד עורכי דין, שימש כשדרן ספורט ברשת ב' של קול ישראל
1959 – דוד ארליך, סופר ישראלי, מייסד ובעלי בית הקפה הספרותי "תמול שלשום" (נפטר ב-2020)
1960 – יוסי אשדות, מחזאי, תסריטאי, שחקן, במאי ומפיק
1961 – לואיג'י דה אגוסטיני, כדורגלן איטלקי
1964 – ראסל קרואו, שחקן קולנוע
1966 – צביקה הדר, שחקן ומנחה ישראלי
1968 – צליל בירן, מוזיקאי ישראלי, פסנתרן, מעבד, מלחין ומנחה ערבי שירה בציבור
1970 – פפי תורג'מן, כדורסלן ישראלי ששיחק בעמדות הרכז וקלע
1971 – גיום דפארדיה, שחקן קולנוע צרפתי (נפטר ב-2008)
1971 – שי גולדן, סופר, עיתונאי ואיש טלוויזיה ישראלי
1972 – פליקס חלפון, כדורגלן ישראלי
1983 – פרנק ריברי, שחקן כדורגל צרפתי
1991 – אן-מארי, זמרת בריטית
1992 – אלקסיס ג'ורדן, זמרת-יוצרת אמריקאית
1992 – ג'רארד מורנו, כדורגלן ספרדי
נפטרו
ממוזער|317x317 פיקסלים|ישו
ממוזער|215x215 פיקסלים|הנרי פורד
30 – תאריך אפשרי לצליבת ישו (נולד ב-4 לפנה"ס)
1498 – שארל השמיני מלך צרפת (נולד ב-1470)
1614 – אל גרקו, צייר ספרדי (נולד ב-1541)
1719 – ז'אן-בטיסט דה לה סאל, קדוש וכומר צרפתי (נולד ב-1651)
1844 – מורגן לואיס, גנרל אמריקני ומושל ניו יורק (נולד ב-1754)
1891 – פי. טי. ברנום, אמרגן ואיש עסקים אמריקאי (נולד ב-1810)
1920 – אהרן שלוש, ממקימי העיר תל אביב (נולד ב-1840)
1939 – ג'וזף ליונס, ראש ממשלת אוסטרליה העשירי (נולד ב-1879)
1941 – לזר אדליאנו, כימאי רומני, יהודי (נולד ב-1861)
1943 – פרדריק קיש, בריגדיר גנרל בצבא הבריטי ומנהיג ציוני (נולד ב-1988)
1947 – הנרי פורד, יצרן מכוניות (נולד ב-1863)
1955 – תידה בארה, כוכבת סרטים אילמים אמריקאית יהודיה (נולדה ב-1885)
1968 – ג'ים קלארק, נהג מרוצים בריטי, זכה פעמיים באליפות הפורמולה 1 (נולד ב-1936)
1981 – נורמן טאורוג, במאי קולנוע אמריקני (נולד ב-1899)
1996 – שמואל נבון, מחנך, סופר, מלחין ומחזאי ישראלי (נולד ב-1904)
2012 – מייק וואלס, מנחה ומראיין אמריקני, היה ידוע בתור מנחה התוכנית האמריקאית 60 דקות (נולד ב-1918)
2013 – לילי פוליצר, מעצבת אופנה אמריקאית ואשת החברה הגבוהה (נולדה ב-1931)
2019 – סימור קאסל, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1935)
2020 – אלברט אלמוזנינו, אמן ישראלי רב-תחומי (נולד ב-1923)
2023 – בנג'מין פרנץ, משפטן אמריקאי-יהודי (נולד ב-1920)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הבריאות הבין-לאומי (החל משנת 1948)
6 באפריל – 8 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד ז
קטגוריה:אפריל
| 2024-10-09T18:38:24
|
11 באפריל
|
11 באפריל הוא היום ה-101 בשנה (102 בשנה מעוברת), עד לסיום השנה, נשארו עוד 264 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1241 – כוחות מונגולים בראשות באטו חאן מביסים את צבא הונגריה בקרב מוהי
1689 – ויליאם ומרי מוכתרים כשליטי אנגליה, סקוטלנד ואירלנד
1868 – השוגון האחרון של יפן, טוקוגאווה יושינובו, מוסר את טירת אדו לידי הכוחותיו של הקיסר מוצוהיטו, אירוע המסמן את סופה של שוגונות טוקוגאווה ונחשב אירוע מרכזי במהלך רסטורציית מייג'י
1909 – מתקיימת הגרלת המגרשים באחוזת בית, מאורע שנחשב כיום ההולדת של תל אביב
1912 – הונחה אבן היסוד לטכניקום של חיפה, כיום הטכניון
1919 – נוסד ארגון העבודה הבין-לאומי
1921 – ייסוד אמירות עבר הירדן
1945 – צבא ארצות הברית משחרר את מחנה הריכוז בוכנוואלד
1951 – מלחמת קוריאה – נשיא ארצות הברית הארי טרומן מפטר את מפקד כוחות האו"ם בקוריאה, הגנרל דאגלס מקארתור
1961 – משפט אייכמן נפתח בירושלים
1970 – החללית אפולו 13 משוגרת לחלל
1974 – גולדה מאיר מתפטרת מראשות הממשלה
1974 – פיגוע חבלני בקריית שמונה, שתוצאותיו: 18 הרוגים, בהם שמונה ילדים ושני חיילים
1979 – מופל שלטונו של אידי אמין באוגנדה
1987 – חוסיין, מלך ירדן ושר החוץ הישראלי שמעון פרס חותמים על "הסכם לונדון"
1990 – "התרגיל המסריח": שמעון פרס עומד להציג את ממשלתו בפני הכנסת, אבל ברגע האחרון מגלה ששניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל לא מתכוונים לתמוך בה
1996 – נפתח מבצע ענבי זעם בדרום לבנון
2002 – מעל 200,000 מוחים צועדים בקראקס לכיוון הארמון הנשיאותי כדי לדרוש את התפטרותו של הנשיא הוגו צ'אווס; 19 נהרגים
2007 – אל-קאעידה מבצע שני פיגועים באלג'יר בירת אלג'יריה ליד משרדי הממשלה. בפיגועים נהרגו כ-30 בני אדם ונפצעו יותר מ-150 אנשים
2011 – סיום המשבר הפוליטי בחוף השנהב: כוחות מיוחדים של צבא צרפת פרצו לארמון הנשיאותי באביג'אן ועצרו את הנשיא בפועל לוראן גבאגבו, אשר סירב לעזוב את תפקידו לאחר שהפסיד בבחירות
2012 – רעידת אדמה באזור סומטרה. חוזקה מוערך בכ-8.6
2019 – הגשושית הישראלית הראשונה, בראשית, התרסקה על אדמת הירח
נולדו
ממוזער|224x224 פיקסלים|ספטימיוס סוורוס
ממוזער|194x194 פיקסלים|צ'רלי ביטון
145 – ספטימיוס סוורוס, קיסר רומא (נפטר ב-211)
1358 – ז'ואאו הראשון, מלך פורטוגל (נפטר ב-1433)
1370 – פרידריך הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נפטר ב-1428)
1492 – מרגריט מנווארה, מלכת נווארה וסופרת צרפתיה (נפטרה ב-1549)
1769 – ז'אן לאן, איש צבא צרפתי בתקופתו של נפוליאון בונפרטה (נפטר ב-1809)
1825 – פרדיננד לסל, פוליטיקאי ומנהיג סוציאליסט יהודי-גרמני (נפטר ב-1864)
1770 – ג'ורג' קנינג, ראש ממשלת בריטניה (נפטר ב-1827)
1862 – צ'ארלס אוונס יוז, מדינאי אמריקני ונשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית (נפטר ב-1948)
1900 – שאנדור מאראי, סופר הונגרי (נפטר ב-1989)
1908 – פניה ברגשטיין, סופרת ומשוררת ישראלית (נפטרה ב-1950)
1916 – אלברטו חינסטרה, מלחין ארגנטינאי (נפטר ב-1984)
1928 – אתל קנדי, אלמנתו של רוברט "בובי" קנדי (נפטרה ב-2024)
1930 – ניקולס בריידי, פוליטיקאי ודירקטור אמריקאי, שכיהן כמזכיר האוצר של ארצות הברית
1933 – דניס גולדברג, פעיל זכויות אדם דרום אפריקאי (נפטר ב-2020)
1934 – מארק סטרנד, משורר יהודי-אמריקאי, מסאי ומתרגם, חתן פרס פוליצר (נפטר ב-2014)
1939 – אהרן שבתאי, משורר עברי, מרצה, ומתרגם מיוונית עתיקה
1940 – תומאס האריס, סופר אמריקאי
1941 – ז'קלין בואייה, זמרת ושחקנית צרפתייה, זוכת אירוויזיון 1960 כנציגת צרפת
1947 – צ'רלי ביטון, פעיל חברתי ישראלי וחבר הכנסת מטעם חד"ש, ממייסדי הפנתרים השחורים (נפטר ב-2024)
1949 – חיים שריר, מפיק טלוויזיה וקולנוע
1953 – עדי טלמור, עורך וקריין חדשות בגלי צה"ל (נפטר ב-2011)
1953 – אנדרו ויילס, מתמטיקאי, מוכיח המשפט האחרון של פרמה
1956 – פנחס בוכריס, מפקד יחידה 8200 ומנכ"ל משרד הביטחון
1960 – ג'רמי קלארקסון, מגיש טלוויזיה ועיתונאי בריטי
1965 – ויסאם אל-חסן, בריגדיר גנרל לבנוני (נפטר ב-2012)
1967 – אלון נוימן, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ומדבב ישראלי
1967 – הדר רובינשטיין, שחיינית ישראלית
1968 – ערן סלע, פרשן כדורסל ישראלי
1970 – ואדים אלכסייב, שחיין ישראלי-סובייטי
1971 – סנדרה רינגלר, סטייליסטית ומגישת טלוויזיה ישראלית
1977 – די ג'יי פרש, מוזיקאי, תקליטן, רמיקסר ומפיק מוזיקלי בריטי
1978 – אביב פרנקל, יזם הייטק, עיתונאי, במאי סרטים דוקומנטריים ומגיש טלוויזיה
1981 – אלסנדרה אמברוזיו, דוגמנית ברזילאית
1988 – אביב אלקבץ, שחקן ישראלי
1991 – טיאגו אלקנטרה, כדורגלן ספרדי המשחק בעמדת הקשר בקבוצה ליברפול
נפטרו
678 – האפיפיור דונוס (נולד ב-610)
1034 – רומנוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-968)
1079 – סטניסלב הקדוש (משצ'פנוב) (נולד ב-1030)
1240 – ל'ואלין הגדול, נסיך ויילס הראשון (נולד ב-1172)
1554 – תומאס וייאט הצעיר, עמד בראש מרד כנגד מרי הראשונה, מלכת אנגליה (נולד ב-1521)
1890 – ג'וזף מריק, הידוע בכינויו "איש הפיל" (נולד ב-1862)
1950 – ביינברידג' קולבי, מזכיר המדינה של ארצות הברית (נולד ב-1869)
1974 – אברהם רובינזון, מתמטיקאי יהודי (נולד ב-1918)
1975 – יעקב יונילוביץ', מצלמי הקולנוע הראשונים בישראל (נולד ב-1908)
1983 – אברהם יפה, אלוף בצה"ל, חבר הכנסת, ממייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה ומייסד רשות שמורות הטבע (נולד ב-1913)
1987 – פרימו לוי, סופר יהודי-איטלקי (נולד ב-1919)
1987 – נתניה דברת, זמרת סופרן ישראלית ומורה לפיתוח קול באקדמיה למוזיקה בתל אביב (נולדה ב-1930)
2006 – פרוף, ראפר אמריקאי (נרצח בהופעה, נולד ב-1975)
2007 – קורט וונגוט, סופר אמריקאי (נולד ב-1922)
2013 – רם כרמי, אדריכל ישראלי (נולד ב-1931)
2014 – לו הדסון, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1944)
2014 – רון פונדק, ממתכנני הסכמי אוסלו, כיהן כמנכ"ל מרכז פרס לשלום משנת 2001 עד 2012 (נולד ב-1955)
2019 – ישראל יצחקי, זמר ישראלי (נולד ב-1925)
2020 – שמואל חפר, יו"ר מכללת בית רבקה בכפר חב"ד, סגן יו"ר אגודת חסידי חב"ד בישראל ויו"ר הוועד למען שלמות העם (נולד ב-1930)
2020 – ג'ון הורטון קונוויי, מתמטיקאי בריטי (נולד ב-1937)
2021 – רינה לוינסון, טייסת בחיל האוויר הישראלי (נולדה ב-1927)
2023 – חיים ירון, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, כיהן כראש מחלקת הציוד של חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים (נולד ב-1929)
2023 – מאיר שלו, סופר ופובליציסט ישראלי (נולד ב-1948)
חגים ואירועים החלים ביום זה
פסחא
קישורים חיצוניים
10 באפריל – 12 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד יא
קטגוריה:אפריל
| 2024-10-10T15:57:11
|
31 במאי
|
31 במאי הוא היום ה-151 בשנה (152 בשנה מעוברת), בשבוע ה-22 בלוח הגרגוריאני. 214 ימים לפני סיום השנה.
אירועים היסטוריים ביום זה
1740 – פרידריך השני מוכתר כמלך פרוסיה
1860 – ג'וזפה גריבלדי מגיע לעיר פלרמו אחרי שחזר ממאבק שחרור איטליה
1891 – מתחילות העבודות להקמת קו הרכבת הטרנס סיבירית.
1894 – ג'ון הארווי קלוג רושם פטנט על קורנפלקס
1900 – חיילים בריטיים בפיקודו של לורד רוברטס כובשים את יוהנסבורג
1902 – בפרטוריה נחתם הסכם שלום ששם קץ למלחמת הבורים השנייה, ומבטיח את השליטה הבריטית בדרום אפריקה
1910 – המושבה הבריטית בדרום אפריקה מכריזה על עצמאותה ומקימה את "איחוד דרום אפריקה"
1912 – חיילי מארינס אמריקנים נוחתים בקובה
1916 – מלחמת העולם הראשונה: קרב יוטלנד
1924 – סין מכירה בברית המועצות
1935 – 50,000 הרוגים ברעידת אדמה בהודו
1937 – ספינות מלחמה גרמניות מפציצות את העיר אלמריה שבספרד
1941 – המלחמה האנגלו-עיראקית מסתיימת
1946 – נמל התעופה הית'רו שבלונדון נפתח רשמית לתעופה אזרחית
1947 – הקומוניסטים משתלטים על הונגריה
1948 – דוד בן-גוריון מפרסם "פקודת יום להקמת צבא הגנה לישראל"
1951 – הולנד ודרום אפריקה חותמות על הסכם תרבות
1954 – נפתחת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה
1961 – מדיניות האפרטהייד בדרום אפריקה מביאה לפרישתה מחבר העמים הבריטי ולהכרזתה כרפובליקה
1962 – אדולף אייכמן, מהאחראים הראשיים לביצועה בפועל של תוכנית הפתרון הסופי הוצא להורג בתלייה בכלא רמלה ב-31 במאי בשעה 23:58 (מותו נקבע ב-1 ביוני)
1970 – 67,000 הרוגים ברעידת אדמה בפרו
1970 – ו מסיימות בתיקו 0 – 0 במשחק הפתיחה של מונדיאל 1970
1974 – ישראל וסוריה חותמות על הסכם הפרדת כוחות לאחר מלחמת יום הכיפורים
1975 – הקמת סוכנות החלל האירופאית, יום לאחר אישור האמנה על ידי המדינות החברות
1986 – ו מסיימות בתיקו 1 – 1 במשחק הפתיחה של מונדיאל 1986
1987 – בעקבות פרשת עיזאת נאפסו, החליטה ממשלת ישראל על הקמת ועדת לנדוי
1990 – שידור פרק הפיילוט של סדרת הטלוויזיה "סיינפלד"
1990 – שיגור מודול Kristall לתחנת החלל מיר, הרחבת היכולות המדעיות של התחנה
1992 – נחתמה אמנת ירושלים המצהירה על אמוניה של מדינת ישראל לעיר ירושלים
2000 – תוכנית הטלוויזיה האמריקאית הישרדות עולה לאוויר
2002 – מנצחת את אלופת העולם בתוצאה 1 – 0 במשחק הפתיחה של מונדיאל 2002
2005 – מארק פלט מודה כי הוא "גרון עמוק", המודיע מפרשת ווטרגייט
2008 – משימת שיגור מעבורת החלל דיסקברי STS-124 המביאה את מודול מעבדת הניסויים קיבו היפנית, לתחנת החלל הבינלאומית
2010 – לוחמי שייטת 13 משתלטים על המשט שניסה לפרוץ את הסגר על רצועת עזה
נולדו
1469 – עמנואל הראשון מלך פורטוגל, מלך פורטוגל בין 1495 ל-1521 (נפטר ב-1521)
1557 – פיודור הראשון, צאר רוסיה (נפטר ב-1598)
1597 – ז'אן לואי גז דה בלזאק, סופר צרפתי (נפטר ב-1654)
1656 – מרן מארה, מלחין ונגן ויול צרפתי (נפטר ב-1728)
1819 – וולט ויטמן, משורר והומניסט אמריקאי (נפטר ב-1892)
1852 – יוליוס ריכרד פטרי, מיקרוביולוג גרמני (נפטר ב-1921)
1885 – אלתר קציזנה, סופר, משורר ומחזאי יידי, וצלם, מתעד החיים היהודיים במזרח אירופה שלפני מלחמת העולם השנייה (נרצח ב-1941)
1887 – סן-ג'ון פרס, משורר, מתרגם ודיפלומט צרפתי, חתן פרס נובל לספרות (נפטר ב-1975)
1892 – קונסטנטין פאוסטובסקי, סופר, מחזאי ועיתונאי רוסי (נפטר ב-1968)
1908 – דון אמיצ'י, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1993)
1910 – קלמן כהנא, ממנהיגי פועלי אגודת ישראל ומחותמי מגילת העצמאות (נפטר ב-1991)
1915 – כרמן הררה, ציירת קובנית-אמריקאית (נפטרה ב-2022)
1916 – ברנרד לואיס, מזרחן, היסטוריון וסופר יהודי בריטי-אמריקאי (נפטר ב-2018)
1922 – אבא גפן, דיפלומט ישראלי (נפטר ב-2015)
1923 – הנסיך רנייה השלישי ממונקו (נפטר ב-2005)
1928 – שלמה זלינגר, פסל ורשם ישראלי צרפתי
1929 – מנחם גולן, במאי קולנוע ומפיק סרטים ישראלי (נפטר ב-2014)
1929 – ידידיה יצחקי, אדריכל, חוקר, מבקר ספרות ישראלי (נפטר ב-2023)
1930 – קלינט איסטווד, שחקן קולנוע, במאי קולנוע ומפיק קולנוע אמריקאי
1930 – רבקה קרמר, זמרת ישראלית, סולנית להקת הצ'יזבטרון (נפטרה ב-2024)
1931 – רוברט שריפר, פיזיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2019)
1931 – צבי הקר, אדריכל ישראלי (נפטר ב-2023)
1934 – רבקה מגן, סופרת ילדים ונוער ישראלית (נפטרה ב-2018)
1936 – זבולון המר, שר וחבר הכנסת מטעם המפד"ל, שר החינוך במשך שנים רבות (נפטר ב-1998)
1937 – בוב פרי, כדורסלן אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1959–1969 (נפטר ב-2021)
1938 – חיים מאיר ואזנר, ראש ישיבת חכמי לובלין (נפטר ב-2021)
1943 – שרון גלס, שחקנית אמריקאית
1944 – דורית פורת, מתעמלת וכוראוגרפית
1945 – ריינר ורנר פאסבינדר, במאי קולנוע ושחקן קולנוע גרמני (נפטר ב-1982)
1948 – ג'ון בונהם, מתופף ("לד זפלין") (נפטר ב-1980)
1952 – מרינה סולודקין, חברת הכנסת מטעם ישראל בעליה וקדימה (נפטרה ב-2013)
1961 – ליאה תומפסון, שחקנית, במאית ומפיקת קולנוע אמריקאית
1965 – ברוק שילדס, שחקנית קולנוע אמריקאית
1976 – קולין פארל, שחקן אירי
1978 – לירז צ'רכי, שחקנית קולנוע, תיאטרון, טלוויזיה וזמרת ישראלית
1982 – אליענה בקייר, שחקנית ישראלית
1984 – יעל גרובגלס, שחקנית ודוגמנית ישראלית
1986 – רוברט חסינק, רוכב אופני כביש הולנדי
1989 – מרקו רויס, כדורגלן גרמני
1989 – ויקטור מרעי, כדורגלן ערבי ישראלי
1990 – עמית בכר, שחיינית ישראלית
1991 – אזיליה בנקס, ראפרית אמריקאית
1995 – מיכל ליברמן, שחיינית ישראלית
נפטרו
1594 – טינטורטו, צייר איטלקי מתקופת הרנסאנס (נולד ב-1518)
1740 – פרידריך הראשון מלך פרוסיה (נולד ב-1688)
1809 – יוזף היידן, מלחין אוסטרי (נולד ב-1732)
1832 – אווריסט גלואה, מתמטיקאי צרפתי (נולד ב-1811)
1856 – ג'ון מילטון נילס, המנהל הכללי של דואר ארצות הברית ה-12 וסנאטור אמריקאי (נולד ב-1787)
1960 – ולטר פונק, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה (נולד ב-1890)
1962 – אדולף אייכמן, מבכירי המנגנון הנאצי בגרמניה, מהאחראים הראשיים לביצועה בפועל של תוכנית הפתרון הסופי – מוצא להורג בתלייה בכלא רמלה (נולד ב-1906)
1981 – גיולה לורנט, כדורגלן הונגרי (נולד ב-1923)
1996 – טימותי לירי, סופר, משורר ופסיכולוג אמריקאי (נולד ב-1920)
2001 – פייסל חוסייני, פוליטיקאי פלסטיני (נולד ב-1940)
2010 – ריקה שלו, ציירת ישראלית (נולדה ב-1923)
2011 – קלים קמנקו, שחקן ישראלי ממוצא רוסי (נולד ב-1962)
2013 – ג'ין סטייפלטון, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1923)
2014 – מרתה הייר, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1924)
2020 – נחום לאם, רב אורתודוקסי מודרני אמריקאי, מחבר ספרים ומנהיג קהילתי יהודי (נולד ב-1927)
2020 – איתן ברק, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף (נולד ב-1937)
2020 – יונתן פריג', גיטריסט, מלחין ומפיק מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1978)
2021 – זכאי אהרן, משורר, מתרגם ועיתונאי ישראלי (נולד ב-1927)
2021 – מרדכי ליב קצנלנבוגן, עורך ומחבר תורני (נולד ב-1954)
2022 – אליעזר גלעדי, אלקטרוכימאי ישראלי, דקאן הפקולטה למדעים מדויקים ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1932)
2022 – חילברטו רודריגס אורחואלה, איל סמים קולומביאני, אחד ממנהיגי קרטל קאלי, קרטל הסמים מהגדולים בעולם שפעל בעיר קאלי (נולד ב-1939)
2023 – אמיתי עציוני, סוציולוג ישראלי-אמריקאי (נולד ב-1929)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ארגון הבריאות העולמי מציין את היום ללא עישון
30 במאי – 1 ביוני
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
https://www.onthisday.com/events/may/31
ה לא
קטגוריה:מאי
| 2024-09-30T07:42:07
|
21 במאי
|
21 במאי הוא היום ה-141 בשנה (142 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 224 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
526 – רעידת אדמה באזור אנטיוכיה (אז בתחומי האימפריה הביזנטית). חוזקה מוערך בכ-7.0 ומספר הנהרגים מוערך בכ-240 אלף
878 – סירקוזה נכבשת על ידי סולטאן סיציליה המוסלמי
987 – לאחר מות לואי החמישי, מלך צרפת נפסקת השושלת הקרולינגית. הומלך איג קאפה, מלך צרפת, ראשון השושלת הקפטינגית
1420 – הסכם טרואה בין צרפת לבין אנגליה. הצרפתים מכירים בשליטה האנגלית ברוב שטחי צרפת
1502 – מגלה הארצות הפורטוגלי ז'ואו דה נובה מגלה את האי סנט הלנה
1851 – ביטול העבדות בקולומביה
1864 – הכרזת הצאר אלכסנדר ניקולאיביץ' על כיבוש הקווקז וגירוש הצ'רקסים
1881 – קלרה ברטון מייסדת את הצלב האדום האמריקאי
1904 – הקמת פיפ"א
1910 – שמה של אחוזת בית מוחלף לתל אביב
1927 – צ'ארלס לינדברג מסיים טיסת סולו ללא הפסקה מעבר לאוקיינוס האטלנטי
1932 – אמיליה ארהארט היא האשה הראשונה שמשלימה טיסת סולו מעבר לאוקיינוס האטלנטי
1943 – חוסל גטו ברודי. משלוח אחרון למיידנק, נאצים ואוקראינים מציתים את בתי היהודים המסתתרים על יושביהם
1948 – אח"י אילת (א-16), הספינה הראשונה של חיל הים הישראלי, עוזבת לראשונה את נמל חיפה
1963 – זלמן שזר מתמנה לנשיא מדינת ישראל, בעקבות זכייתו בבחירות
1969 – במסגרת תוכנית אפולו האמריקאית, אפולו 10 נכנסת למסלול סביב הירח
1972 – הפסל "פייטה" מאת מיכלאנג'לו מותקף בידי אדם הנושא פטיש
1979 – מהומות ליל וייט פורצות בסן פרנסיסקו, במחאה על גזר דינו של רוצח חבר העירייה הארווי מילק
1985 – נערכת עסקת ג'יבריל
1992 – דורון אראל הוא הישראלי הראשון שמעפיל לפסגת האוורסט
1998 – שליט אינדונזיה, סוהארטו, מתפטר לאחר 32 שנות שלטון
1998 – במיאמי, פלורידה, מתנגד להפלות תוקף שלוש מרפאות המבצעות הפלות באמצעות חומצה בוטירית
2003 – למעלה מ-2000 בני אדם נהרגים ברעידת אדמה במגניטודה 6.8 בצפון אלג'יריה
2005 – האופרה הישראלית מעלה את "מסע אל תום האלף" מאת יוסף ברדנשווילי וא. ב. יהושוע
2006 – במשאל עם שנערך במונטנגרו, כ-55.4% מהמצביעים תומכים בעצמאות מסרביה
2011 – אפר געשי מן ההתפרצות של גרימסווטן, הר געש תת-קרחוני פעיל בדרום מזרח איסלנד, התחיל לשבש את התעבורה האווירית ברחבי צפון ומערב אירופה
2016 – הפועל באר שבע זוכה באליפות המדינה בכדורגל לאחר 40 שנים אחרי ניצחון 1:3 על בני סכנין
2021 – ישראל ועזה חותמות על הפסקת אש במסגרת מבצע שומר החומות
2022 – טיסת ניסוי לא מאוישת (Boe-OFT 2) של הבואינג סטארליינר, עוגנת לראשונה בתחנת החלל הבינלאומית
נולדו
שמאל|ממוזער|120px|דיוקן עצמי של אלברכט דירר
427 לפנה"ס – אפלטון, פילוסוף יווני (נפטר ב-347 לפנה"ס)
1471 – אלברכט דירר, צייר גרמני (נפטר ב-1528)
1527 – פליפה השני, מלך ספרד (נפטר ב-1598)
1688 – אלכסנדר פופ, משורר אנגלי (נפטר ב-1744)
1792 – גספאר גוסטב קוריוליס, מהנדס ומדען צרפתי (נפטר ב-1843)
1799 – מרי אנינג, חוקרת דינוזאורים (נפטרה ב-1847)
1912 – עקיבא פרומן, גאולוג ישראלי, חתן פרס ישראל (נפטר ב-1989)
1912 – אדיס דה פיליפ, מייסדת, מנהלת ובמאית האופרה הישראלית (נפטרה ב-1978)
1914 – יעקב גליל, מחנך וחוקר בשטח הבוטניקה, פרופסור וממייסדי אוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-1993)
1916 – ויולה טורק, רופאה ישראלית (נפטרה ב-2022)
1921 – אנדריי סחרוב, פיזיקאי, לוחם זכויות האדם, חתן פרס נובל לשלום (נפטר ב-1989)
1922 – משה עמאר, חבר הכנסת התשיעית מטעם המערך (נפטר ב-2015)
1924 – משה רוסנק, מפקד הרובע היהודי במלחמת העצמאות (נפטר ב-2006)
1926 – אליהוא כ"ץ, סוציולוג של התקשורת, ממייסדי הטלוויזיה הישראלית, פרופסור מחקר לתקשורת באוניברסיטת פנסילבניה, חתן פרס ישראל למדעי החברה (נפטר ב-2021)
1930 – מלקולם פרייזר, ראש ממשלת אוסטרליה ה-22 (נפטר ב-2015)
1932 – מירה מאיר, סופרת, משוררת ועורכת ישראלית (נפטרה ב-2016)
1932 – שמואל צמח, מפיק, אמרגן ואיש תרבות ישראלי (נפטר ב-2017)
1934 – בנט סמואלסון, ביוכימאי שוודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2024)
1936 – גינתר בלובל, ביולוג גרמני-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2018)
1939 – היינץ הוליגר, מנצח, אבובן ומלחין שווייצרי
1942 – ג'ון קונרדס, שחיין אוסטרלי (נפטר ב-2021)
1944 – מרי רובינסון, נשיאת אירלנד
1952 – מיסטר טי, שחקן אמריקאי
1960 – ג'פרי דאהמר, רוצח סדרתי אמריקאי (נרצח ב-1994)
1962 – שרון אלכסנדר, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי
1967 – כריס בנואה, מתאבק קנדי (נפטר ב-2007)
1969 – דני קרפל, קומיקאי, עורך, תסריטאי ומנהל אמנותי ישראלי
1971 – מרב מילר, שדרנית רדיו וטלוויזיה, עורכת ומגישת חדשות ישראלית
1972 – קארין ארד, סופרת ועיתונאית ישראלית
1972 – הנוטוריוס בי. איי. ג'י., ראפר אמריקאי (נרצח ב-1997)
1978 – טלי שלום עזר, במאית ותסריטאית קולנוע ישראלית
1985 – מרק קוונדיש, רוכב אופני מסלול ואופני כביש בריטי
1990 – בן רביד, שחקן ופעיל חברתי ישראלי
1993 – ראוט 94, מפיק מוזיקלי ורמיקסר אנגלי
נפטרו
987 – לואי החמישי מלך צרפת (נולד ב-967)
1254 – קונרד הרביעי, מלך גרמניה (נולד ב-1228)
1471 – הנרי השישי מלך אנגליה (נולד ב-1421)
1542 – ארננדו דה סוטו, מגלה ארצות ספרדי (נולד ב-1496 או 1497)
1760 – ר' ישראל בעל שם טוב, מייסדה של תנועת החסידות (נולד ב-1698 לערך)
1786 – קרל וילהלם שלה, כימאי שוודי (נולד ב-1742)
1799 – דניאל איציג, מראשי הקהילה היהודית בברלין, בנקאי ויהודי חצר (נולד ב-1723)
1923 – פרדיננד אסטרהאזי, בוגד צרפתי שמכר סודות לגרמניה ושאת מעשה בגידתו טפלו על הקצין היהודי אלפרד דרייפוס (נולד ב-1847)
1935 – ג'יין אדמס, עובדת סוציאלית, סופרת, ומנהיגה בתנועת זכות בחירה לנשים; כלת פרס נובל לשלום (נולדה ב-1860)
1948 – יצחק דובנו ("יואב"), לוחם פלמ"ח בדרגת סגן-אלוף וקצין ההדרכה הראשי של הפלמ"ח, נהרג בהפצצה מצרית על קיבוץ נגבה שבפיקודו (נולד ב-1913)
1949 – קלאוס מאן, סופר גרמני (נולד ב-1906)
1953 – ארנסט צרמלו, מתמטיקאי ופילוסוף גרמני (נולד ב-1871)
1966 – פול ריינו, ראש ממשלת צרפת (נולד ב-1878)
1982 – ג'ובאני מוציו, אדריכל איטלקי (נולד ב-1893)
1983 – אריק הופר, פילוסוף אמריקאי שעסק בכתיבה בתחומים חברתיים (נולד ב-1898)
1988 – דינו גראנדי, מדינאי איטלקי (נולד ב-1895)
1991 – רג'יב גנדי, ראש ממשלת הודו (נולד ב-1944)
2000 – אריך מילקה, מדינאי מזרח גרמני וראש השטאזי (נולד ב-1907)
2000 – ג'ון גילגוד, שחקן בריטי (נולד ב-1904)
2000 – מארק יוז, איש עסקים אמריקני, ייסד את חברת הרבלייף ועמד בראשה (נולד ב-1956)
2002 – ניקי דה סן פאל, פסלת וציירת צרפתיה (נולדה ב-1930)
2004 – משה הרשקוביץ', כדורסלן ישראלי (נולד ב-1962)
2008 – רננה לשם, מיקרוביולוגית ישראלית, ממייסדי המכון למחקר ביולוגי בישראל (נולדה ב-1925)
2010 – מרדכי הורוביץ, עורך דין, סופר ומשורר ישראלי (נולד ב-1926)
2013 – פינצ'י מור, דוגמנית ישראלית (נולדה ב-1950)
2015 – מנחם אמיר, פרופסור לקרימינולוגיה, ממייסדי התחום בישראל ותחום הוויקטימולוגיה בעולם (נולד ב-1930)
2017 – שולמית קישיק-כהן, מרגלת של ישראל בלבנון (נולדה ב-1917)
2020 – אוליבר ויליאמסון, חוקר כלכלה אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה (נולד ב-1932)
2020 – גרהארד שטראק, כדורגלן גרמני (נולד ב-1955)
חגים ואירועים החלים ביום זה
צ'ילה – יום הצי
צ'רקסים – יום הזיכרון הצ'רקסי
אנסטנריו – חג אש ביוון (Αναστενάρια) ובולגריה (Нестинарство)
היום העולמי של מגוון תרבותי לדו-שיח והתפתחות
יום התה הבין-לאומי
20 במאי – 22 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה כא
קטגוריה:מאי
| 2024-07-07T21:41:20
|
24 בפברואר
|
24 בפברואר הוא היום ה-55 בשנה, בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 310 ימים (311 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1525 – פרנסואה הראשון מלך צרפת מובס בקרב פאביה בידי קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
1645 – צבא שוודיה גובר על צבא האימפריה הרומית הקדושה בקרב ינקאו, אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמת שלושים השנים
1711 – האופרה רינלדו של גאורג פרידריך הנדל מוצגת בהופעת בכורה בלונדון
1799 – נפוליאון כובש את עזה
1803 – בית המשפט העליון של ארצות הברית פוסק בפרשת מרבורי נגד מדיסון הקובע את עקרון הביקורת השיפוטית על חוקי הקונגרס
1848 – תחילת הרפובליקה השנייה של צרפת
1918 – אסטוניה מכריזה על עצמאותה, יום אחד לפני פלישת גרמניה
1918 – הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של עבר הקווקז מכריזה על עצמאותה
1920 – אדולף היטלר הכריז על ייסוד המפלגה הנאצית באירוע פומבי ראשון במינכן בהשתתפוץ 2,000 איש
1938 – ייצור ראשון של מברשת שיניים עשויה סיבי ניילון
1942 – אניית המעפילים סטרומה טובעת בים השחור לאחר פגיעת טיל טורפדו רוסי
1943 – מוקם גטו סלוניקי
1946 – חואן פרון, נבחר לנשיא ארגנטינה
1948 – תחילת השלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה
1949 – נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצרים ברודוס בתום מלחמת העצמאות
1955 – עיראק וטורקיה חותמות על ההסכם הראשון בדרך לכינונה של ברית בגדאד
1956 – ניקיטה חרושצ'וב נושא את "הנאום הסודי", שבו גינה את סטלין, בוועידת המפלגה הקומוניסטית הסובייטית
1966 – הפיכה צבאית בגאנה
1980 – השקל מחליף את הלירה הישראלית
2004 – 564 הרוגים ברעידת אדמה בצפון מרוקו. כ-30,000 בני אדם איבדו את בתיהם
2011 – שיגור משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-133, המשימה האחרונה של מעבורת זו. המעבורת מביאה ציוד ואספקה לתחנת החלל הבין-לאומית
2022 – צבא רוסיה פולש לאוקראינה כחלק מהמשבר האוקראיני-רוסי (2021–2022)
נולדו
ממוזער|245x245 פיקסלים|אבן בטוטה
ממוזער|173x173 פיקסלים|קרל החמישי
ממוזער|227x227 פיקסלים|וילהלם גרים
1103 – טובה, קיסר יפן (נפטר ב-1156)
1304 – אבן בטוטה, מגלה ארצות מוסלמי (נפטר ב-1377)
1413 – לודוביקו, דוכס סבויה (נפטר ב-1465)
1463 – ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה, פילוסוף והומניסט איטלקי (נפטר ב-1494)
1500 – קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1558)
1536 – האפיפיור קלמנס השמיני (נפטר ב-1605)
1557 – מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1619)
1744 – בר יצחק בר, מנהיג יהדות לורן, פעיל להשגת אמנציפציה ליהודים בצרפת, ומראשי הסנהדרין של פריז. (נפטר ב-1828)
1786 – וילהלם גרים, אחד מהאחים גרים (נפטר ב-1859)
1842 – אריגו בויטו, משורר ומלחין (נפטר ב-1918)
1874 – משה סמילנסקי, משורר ופובליציסט עברי (נפטר ב-1953)
1878 – פליקס ברנשטיין, מתמטיקאי יהודי גרמני (נפטר ב-1956)
1885 – צ'סטר נימיץ, מפקד הצי האמריקני באוקיינוס השקט בעת מלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1966)
1906 – יוסף סרלין, שר וחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים וגח"ל (נפטר ב-1974)
1922 – פנינה זלצמן, פסנתרנית ישראלית (נפטרה ב-2006)
1922 – ריצ'רד המילטון, אמן פופ ארט בריטי (נפטר ב-2011)
1923 – דייוויד סויר, צ'לן אמריקאי (נפטר ב-2010)
1929 – אורי אורלב, סופר ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2022)
1930 – אביעזר יערי, איש צבא ישראלי
1932 – זל מילר, פוליטיקאי ומחבר אמריקאי (נפטר ב-2018)
1932 – מישל לגראן, מלחין, מעבד, מנצח ופסנתרן צרפתי (נפטר ב-2019)
1938 – רחל הרמתי, עורכת ומפיקה של תוכניות בידור וזמר עברי
1940 – דניס לאו, כדורגלן סקוטי
1942 – ג'ו ליברמן, פוליטיקאי אמריקאי והיהודי הראשון שהיה מועמד לתפקיד סגן הנשיא (נפטר ב-2024)
1946 – רוני שורוק, כדורגלן ישראלי, אשר שיחק בהכח רמת גן, מכבי חיפה והפועל כפר סבא
1947 – שמואל ארד, אלוף בצה"ל, מפקד חטיבת הצנחנים, מפקד עוצבת האש, קצין חי"ר וצנחנים ראשי, ראש חטיבת המבצעים ומפקד פיקוד העורף (נפטר ב-2003)
1948 – דניס ווטרמן, שחקן וזמר אנגלי (נפטר ב-2022)
1949 – רזי ברקאי, איש תקשורת ישראלי, שדרן בגלי צה"ל
1951 – דבורה בקון, שחקנית קולנוע ישראלית (נפטרה ב-1983)
1951 – יעקב גלעד, פזמונאי ומפיק מוזיקלי ישראלי
1953 – מריו זוכוביצקי, כדורגלן ארגנטינאי-ישראלי (נפטר ב-2021)
1953 – מירי שטראוס טללים, אמנית רב-תחומית
1955 – סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל וממקימיה (נפטר ב-2011)
1955 – אדי ג'ונסון, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2020)
1955 – אלן פרוסט, מגדולי נהגי המרוצים בפורמולה 1 ואלוף העולם 4 פעמים
1956 – ג'ודית באטלר, אקדמאית פמיניסטית אמריקאית
1957 – ימין מסיקה, במאי, צלם, עורך ומפיק ישראלי
1958 – אלי גוטמן, מאמן כדורגל ישראלי
1959 – חיים אידיסיס, תסריטאי, מחזאי ובמאי ישראלי
1960 – נורית קורן, חברת הכנסת מטעם הליכוד
1965 – ניצן הורוביץ, עיתונאי ופוליטיקאי ישראלי
1965 – הילה אלפרט, עיתונאית, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1966 – בן מילר, קומיקאי ושחקן אנגלי
1966 – בילי זיין, שחקן אמריקאי
1967 – פרננדו טחרו, שחקן ספרדי
1968 – מיץ' הדברג, סטנדאפיסט אמריקאי (נפטר ב-2005)
1971 – דיון תומאס, כדורסלן אמריקאי-ישראלי
1974 – גילה גמליאל, חברת הכנסת מטעם הליכוד
1977 – פלויד מייוות'ר, מתאגרף אמריקאי
1980 – שינסקה נקאמורה, מתאבק ב-WWE
1981 – לייטון יואיט, טניסאי אוסטרלי
1984 – עידו רוזנברג, שחקן תיאטרון וטלוויזיה, מדבב ובמאי ישראלי
1986 – קרולינה פיהלגס, משוררת ומתרגמת אסטונית
1989 – טרייס סיירוס, זמר אמריקאי
1991 – דר זוזובסקי, דוגמנית ושחקנית טלוויזיה ישראלית
1995 – יואב רוטמן, שחקן טלוויזיה, תיאטרון וקולנוע ישראלי
נפטרו
1496 – אברהרד הראשון, דוכס וירטמברג (נולד ב-1445)
1530 – פרופרציה דה רוסי, פסלת איטלקייה (נולדה ב-1490)
1563 – פרנסואה, דוכס גיז (נולד ב-1519)
1704 – מארק אנטואן שרפנטייה, מלחין צרפתי (נולד ב-1643)
1810 – הנרי קוונדיש, כימאי בריטי (נולד ב-1731)
1828 – ג'ייקוב בראון, הגנרל המפקד של צבא ארצות הברית (נולד ב-1775)
1852 – אית'ן אלן בראון, מושל אוהיו השביעי (נולד ב-1776)
1856 – ניקולאי איוונוביץ' לובצ'בסקי, מתמטיקאי רוסי (נולד ב-1792)
1953 – גרד פון רונדשטט, גנרל נאצי בכיר (נולד ב-1875)
1967 – פרנץ וקסמן, מנצח ומלחין פסקולים יהודי-אמריקאי (נולד ב-1906)
1971 – מאיר אילן, אלוף בצה"ל, ממייסדי חיל התותחנים (נולד ב-1918)
1974 – בנימין זאב פון וייזל, ממייסדי התנועה הרוויזיוניסטית (נולד ב-1896)
1993 – חיים לייב פקריס, מחלוצי המחשוב בישראל (נולד ב-1908)
1993 – בובי מור, כדורגלן אנגלי (נולד ב-1941)
1994 – דינה שור, זמרת ושחקנית אמריקאית (נולדה ב-1916)
2001 – קלוד שאנון, אבי תורת האינפורמציה (נולד ב-1916)
2007 – מרדכי ברויאר, רב ישראלי, זוכה פרס ישראל (נולד ב-1921)
2007 – אברי גביש, מאמן שחייה ישראלי (נולד ב-1927)
2008 – מיכאל בן-נפתלי, ספורטאי ספורט נכים ישראלי (נולד ב-1921)
2009 – יהודה רצהבי, חוקר לשון וספרות עברית (נפטר ב-1916)
2018 – שמואל אוירבך, ראש ישיבה ומנהיג בציבור הליטאי (נולד ב-1931)
2019 – אנטואן גיזנגה, פוליטיקאי קונגולזי (נולד ב-1925)
2020 – קתרין ג'ונסון, מתמטיקאית אפרו-אמריקאית, שתרמה תרומה מכרעת להצלחתן של הטיסות המאוישות של נאס"א (נולדה ב-1918)
2020 – קלייב קאסלר, סופר אמריקאי, שעסק גם בארכאולוגיה ימית ובחשיפת כלי שיט טבועים (נולד ב-1931)
2021 – מנפרד גרסטנפלד, סופר, פובליציסט, היסטוריון, חוקר השואה והאנטישמיות, כלכלן ואקולוג ישראלי (נולד ב-1937)
2021 – רונלד פיקאפ, שחקן אנגלי (נולד ב-1940)
2022 – ג'ון לאנדי, אצן ופוליטיקאי אוסטרלי (נולד ב-1930)
2022 – סאלי קלרמן, שחקנית קולנוע וזמרת אמריקאית (נולדה ב-1937)
2022 – קאתלין נורד, שחיינית ממזרח גרמניה (נולדה ב-1965)
2022 – ויטלי סקקון, מהנדס קרבי ימי אוקראיני (נולד ב-1996)
2024 – עוזי פלד, איש תקשורת ישראלי (נולד ב-1937)
2024 – צ'רלי ביטון, פעיל חברתי ישראלי וחבר הכנסת מטעם חד"ש, ממייסדי הפנתרים השחורים (נולד ב-1947)
חגים ואירועים החלים ביום זה
אסטוניה – יום העצמאות
מקסיקו – יום הדגל
רומניה – דראגובטה (חג האהבה)
23 בפברואר – 25 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב כד
קטגוריה:פברואר
| 2024-09-01T11:27:28
|
27 במרץ
|
27 במרץ הוא היום ה-86 בשנה (87 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 279 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1625 – ג'יימס הראשון מלך אנגליה נפטר, ובנו צ'ארלס הראשון עולה למלוכה
1871 – משחק הרוגבי הבינלאומי הראשון מתקיים בין נבחרות אנגליה וסקוטלנד
1918 – רומניה מספחת לשטחה את בסרביה
1930 – התפטרות ממשלת גרמניה בראשות הסוציאל-דמוקרט הרמן מילר בעקבות המשבר הכלכלי
1941 – מלחמת העולם השנייה – הפיכה צבאית ביוגוסלביה לאחר שהממשלה הצטרפה למדינות הציר
1944 – השואה: תחילתה של אקציית הילדים בגטו קובנה
1945 – מלחמת העולם השנייה – חיל האוויר האמריקאי מתחיל להטיל מוקשים מסביב לנמלי יפן במטרה למנוע הגעת אספקה לשטחיה
1948 – שיירת יחיעם הותקפה באזור כברי. 47 לוחמים נהרגו בקרב
1948 – שיירת נבי דניאל הותקפה בדרכה חזרה מגוש עציון לירושלים. בקרב נהרגו 14 לוחמים
1952 – פצצה מתפוצצת במטה המשטרה במינכן. הפצצה כוונה להרוג את קנצלר גרמניה בזמנו קונראד אדנאואר, אך זה לא נפגע
1964 – באלסקה פוגעת רעידת האדמה של "יום שישי הטוב" במגניטודה 9.2. 125 נספים, רובם מגלי הצונאמי
1969 – במסגרת תוכנית מארינר האמריקאית, שיגור מארינר 7 לחקר חצי הכדור הצפוני של מאדים
1972 – במסגרת תוכנית ונרה הסובייטית, שיגור ונרה 8 לחקור ולנחות על כוכב הלכת נוגה
1977 – האסון האווירי השני בגודלו בהיסטוריה: אסון המטוסים בטנריף
1990 – ארצות הברית מתחילה לשדר שידורי תעמולה טלוויזיוניים אל עבר קובה
1993 – ז'יאנג זמין מתמנה לנשיא סין
2002 – הפיגוע במלון פארק: 30 איש נרצחים בפיגוע התאבדות במלון פארק בנתניה בליל הסדר, למחרת מוכרז מבצע חומת מגן
2008 – נחיתת משימת מעבורת החלל אנדוור STS-123 לאחר ביקור בתחנת החלל הבינלאומית ושהות בחלל של 15 יום ו-18 שעות
2009 – ספינת דיג ועליה כ-250 מהגרים מאפריקה טבעה בים התיכון בדרכה מלוב לאיטליה. רק 21 מנוסעיה ניצלו
2015 – שיגור סויוז TMA-16M לתחנת החלל הבינלאומית, בין אנשי הצוות סקוט קלי ומייקאל קורניינקו למשימת שהות שנה בחלל
2019 – הודו מבצעת ניסוי נשק נגד לוויינים, בו השמידה לווין קטן בגובה 280 ק"מ והפכה למדינה הרביעית בעולם אשר הוכיחה יכולת זו
2023 – בפיגוע ירי שהתרחש בבית ספר פרטי פרסביטריאני בנאשוויל שבטנסי נרצחו כ-3 תלמידים ו-3 אנשי סגל
נולדו
ממוזער|240x240 פיקסלים|וילהלם רנטגן
ממוזער|229x229 פיקסלים|קוונטין טרנטינו
1220 – האפיפיור מרטינוס הרביעי (נפטר ב-1285)
1401 – אלברכט השלישי, דוכס בוואריה (נפטר ב-1460)
1784 – ג'ונתן ג'נינגס, מושל אינדיאנה הראשון (נפטר ב-1834)
1785 – לואי ה-17, בנם של לואי ה-16 ומארי אנטואנט (נפטר ב-1795)
1809 – ה ז'ורז'-אז'ן אוסמן (נפטר ב-1891)
1845 – וילהלם רנטגן, פיזיקאי גרמני (נפטר ב-1923)
1847 – אוטו וולך, כימאי גרמני יהודי (נפטר ב-1931)
1883 – מארי אונדר, משוררת אסטונית (נפטרה ב-1980)
1886 – סרגיי קירוב, פוליטיקאי סובייטי (נרצח ב-1934)
1886 – לודוויג מיס ון דר רוהה, אדריכל, מאבות הסגנון המודרניסטי באדריכלות (נפטר ב-1969)
1893 – קרל מאנהיים, סוציולוג (נפטר ב-1947)
1896 – ד"ר בנימין זאב פון וייזל, מומחה לאסלאם, סופר, עיתונאי, רופא וממייסדי התנועה הרוויזיוניסטית (נפטר ב-1974)
1899 – גלוריה סוונסון, שחקנית זמרת ומפיקה אמריקאית (נפטרה ב-1983)
1912 – ג'יימס קלהאן, ראש ממשלת בריטניה (נפטר ב-2005)
1917 – ג'ון קונלי, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-1993)
1917 – סיירוס ואנס, מזכיר המדינה של ארצות הברית (נפטר ב-2002)
1921 – הלן בר, נערה יהודיה שנספתה בשואה, כתבה יומן שבו תיארה את שנות חייה האחרונות, נחשבת ל"אנה פרנק הצרפתייה" (נפטרה ב-1945)
1924 – שרה ווהן, זמרת ג'אז אמריקאית (נפטרה ב-1990)
1927 – מסטיסלב רוסטרופוביץ', צ'לן ומנצח אמריקאי ממוצא רוסי (נפטר ב-2007)
1929 – ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת עטרת ישראל במודיעין עילית, זקן חברי מועצת גדולי התורה של דגל התורה וחבר נשיאות ועד הישיבות ומפעל הש"ס (נפטר ב-2023)
1935 – ג'וליאן גלובר, שחקן אנגלי
1941 – איוון גאשפארוביץ', נשיא סלובקיה
1942 – ג'ון סלסטון, ביולוג בריטי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2018)
1942 – מייקל יורק, שחקן אנגלי
1946 – רעיה רדליך, פסלת ואמנית קרמיקה ישראלית (נפטרה ב-2002)
1951 – בסאם זועמוט, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ערבי ישראלי (נפטר ב-2004)
1952 – מריה שניידר, שחקנית צרפתייה (נפטרה ב-2011)
1952 – אילן בשור, צלם מסחרי ואמנותי ישראלי
1952 – לינדה מרטין, זמרת ומגישת טלוויזיה מצפון אירלנד, זוכת אירוויזיון 1992 כנציגת אירלנד
1954 – חי אדיב, ראש עיריית הוד השרון
1955 – חנא סוויד, פוליטיקאי ישראלי
1955 – ישראל אייכלר, פוליטיקאי ישראלי
1958 – נעם מאירי, יוצר תיאטרון, שחקן, במאי ומורה למשחק
1959 – נטע מורן, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית
1959 – יואב גינאי, פזמונאי, שדרן רדיו וטלוויזיה, ומתרגם ישראלי
1963 – קוונטין טרנטינו, במאי קולנוע אמריקאי
1965 – לייזי גורדון, כדורסלן עבר ישראלי-אמריקאי
1969 – מריה קארי, זמרת אמריקאית
1972 – לי את גליק, שחקנית ישראלית
1975 – פרגי, שחקנית אמריקאית
1978 – רז קינסטליך, ראש עיריית ראשון לציון
1986 – מנואל נוייר, כדורגלן בבאיירן מינכן ובנבחרת גרמניה
1988 – ג'סיקה אלן קורניש (ג'סי ג'יי), זמרת בריטית
2000 – סופי נליס, שחקנית קולנוע קנדית
נפטרו
ממוזער|241x241 פיקסלים|יורי גגארין
710 – רופרט איש זלצבורג, קדוש נוצרי (נולד ב-660)
965 – ארנולף הראשון, רוזן פלנדריה (נולד בין 893 ל-899)
1184 – גיאורגי השלישי, מלך גאורגיה
1237 – ז'אן דה בריין, מלך ירושלים (נולד ב-1170 או 1148)
1378 – גרגוריוס האחד עשר, אפיפיור (נולד ב-1336)
1462 – וסילי השני, נסיך מוסקבה (נולד ב-1415)
1482 – מארי, דוכסית בורגונדיה (נולדה ב-1457)
1910 – מרדכי הורוויץ, רב הונגרי-גרמני (נולד ב-1844)
1934 – מוסא כאט'ם אל-חוסייני, פוליטיקאי פליסטנאי, מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית (נולד ב-1853)
1938 – שלמה ישראל שיריזלי, מו"ל, מתרגם, סופר ועיתונאי ביישוב, דמות מרכזית בתרבות הלאדינו בירושלים (נולד 1878)
1948 – זרובבל הורביץ, לוחם ישראלי בפלמ"ח, זכה בעיטור הגבורה (נולד ב-1924)
1949 – אלישבע, משוררת עברית (נולדה ב־1888)
1961 – משה נובומייסקי, מייסד מפעלי ים המלח (נולד ב-1873)
1968 – יורי גגארין, קוסמונאוט רוסי, האדם הראשון בחלל (נולד ב-1934)
1972 – מאוריץ קורנליס אשר, צייר וגרפיקאי הולנדי (נולד ב-1898)
1973 – טימו ק. מוקה, סופר פיני (נולד ב-1944)
1981 – אנדה עמיר-פינקרפלד, משוררת וסופרת ילדים ישראלית (נולדה ב-1902)
1987 – גורית קדמן, רקדנית ישראלית זוכת פרס ישראל למחול (נולדה ב-1897)
1990 – מוטי בהרב, משורר, שחקן, מחזאי, במאי, מבקר ספרות ומורה לדרמה ישראלי (נולד ב-1941)
1999 – נחום סטלמך, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1936)
2002 – בילי ויילדר, במאי קולנוע אמריקאי (נולד ב-1906)
2006 – סטניסלב לם, סופר מדע בדיוני פולני (נולד ב-1921)
2010 – וסילי סמיסלוב, אלוף העולם בשחמט (נולד ב-1921)
2012 – אדריאן ריץ', משוררת, תאורטיקנית פמיניסטית ומנהיגה לסבית (נולדה ב-1929)
2014 – אברהם יסקי, אדריכל ישראלי, חתן פרס ישראל לאדריכלות לשנת 1982 (נולד ב-1927)
2018 – סטפאן אודראן, שחקנית קולנוע וטלוויזיה צרפתייה (נולדה ב-1932)
2019 – ואלרי ביקובסקי, קוסמונאוט סובייטי שטס לחלל בשלוש משימות במסגרת תוכנית סויוז (נולד ב-1934)
2019 – עידית דורון, בלשנית ישראלית, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים, כלת פרס ישראל בתחום חקר הבלשנות העברית והכללית (נולדה ב-1951)
2020 – קרל פרידמן, סופרת יהודייה הולנדית (נולדה ב-1952)
2021 – פטר קלנר, איש עסקים ומיליארדר צ'כי (נולד ב-1964)
2022 – מרטין פופ, פרופסור יהודי-אמריקאי לכימיה פיזיקלית באוניברסיטת ניו יורק (נולד ב-1918)
2022 – אלכסנדרה זאבלינה, סייפת סובייטית (נולדה ב-1937)
2023 – אמהוי צגה-מרים גברו, פסנתרנית, מלחינה ונזירה (נולדה ב-1923)
2024 – דניאל כהנמן, פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי־אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה (נולד ב-1934)
2024 – שרה יפת, חוקרת מקרא ישראלית, פרופסור בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים וכלת פרס ישראל לחקר המקרא (נולדה ב-1934)
2024 – אברהם גרוסמן, פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וזוכה פרס ישראל לחקר ההיסטוריה היהודית (נולד ב-1936)
2024 – ג'ו ליברמן, פוליטיקאי אמריקאי והיהודי הראשון שהיה מועמד לתפקיד סגן הנשיא (נולד ב-1942)
26 במרץ – 28 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג כז
קטגוריה:מרץ
| 2024-08-01T00:57:14
|
18 באוקטובר
|
18 באוקטובר הוא היום ה-291 בשנה (292 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 74 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1009 – כנסיית הקבר הקדוש נהרסת עד היסוד על פי הוראתו של אל-חאכם באמר אללה
1035 – מותו של סנצ'ו השלישי מלך נווארה גורם לפיצול הממלכה ועלייתה של אראגון; רמירו הראשון הופך למלכה הראשון של אראגון; פרננדו הראשון הופך למלך קסטיליה
1164 – שליט דמשק, נור א-דין, כובש את מבצר נמרוד
1356 – רעידת אדמה בבזל, שווייץ
1685 – לואי הארבעה עשר, מלך צרפת חותם על האדיקט של פונטנבלו, המבטל את האדיקט של נאנט ומוציא את הפרוטסטנטיות מחוץ לחוק
1860 – ועידת פקין מביאה לסיומה של מלחמת האופיום השנייה
1867 – ארצות הברית מקבלת את השליטה באלסקה מידי רוסיה
1890 – נוסדת וינדהוק
1929 – ועדת המשפטים הקנדית הופכת את החלטת בית המשפט העליון במקרה אדוארדס נגד המושל הכללי של קנדה, וקובעת כי נשים נכללות בחוק כ"בני אדם"
1938 – בפקודת היטלר מתבצע גירוש זבונשין
1938 – נוסד בית הספר הימי בחיפה, חלוץ בתי הספר הימיים בארץ ישראל
1941 – כיבוש קלינין בידי גרמניה הנאצית
1963 – בפתיחת תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו, מרסל דושאן מנהל משחק שחמט עם דוגמנית עירומה על רקע יצירתו "הזכוכית הגדולה"
1968 – הוועד האולימפי האמריקאי משעה את טומי סמית' וג'ון קרלוס לאחר שהצדיעו בהצדעת "הכוח השחור" בטקס הענקת מדליות באולימפיאדת מקסיקו סיטי
1973 – מלחמת יום הכיפורים – מסתיים קרב החווה הסינית
1989 – אריך הונקר מתפטר מתפקידו כמנהיג גרמניה המזרחית
1989 – משוגרת הגשושית גלילאו
1990 – נלכד "האופנובנק" רוני ליבוביץ'
1991 – חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לברית המועצות שנותקו ב-1967
2007 – בנזיר בהוטו חוזרת לפקיסטן לאחר 8 שנות גלות, ובערב שובה, מחבלים מתאבדים מפוצצים מטען נפץ בקרבת רכבה; יותר מ-100 הרוגים, בהוטו לא נפגעת
2011 – לאחר חמש שנים החייל החטוף גלעד שליט חוזר לישראל מרצועת עזה לאחר עסקת שבויים שבמסגרתה שוחרר משבי החמאס
2015 – בפיגוע ירי בתחנה המרכזית בבאר שבע נרצח חייל גולני ונפצעו עשרה אנשים. מבקש מקלט מאריתריאה נורה למוות בטעות לאחר שנחשד כמחבל, והמחבל, בדואי מחורה, נורה למוות
נולדו
1127 – גו-שירקאווה, הקיסר ה-77 של יפן (נפטר ב-1192)
1130 – ג'ו שי, פילוסוף קונפוציאני סיני (נפטר ב-1200)
1405 – ה פיוס השני (נפטר ב-1464)
1547 – יוסטוס ליפסיוס, פילולוג והומניסט פלמי (נולד ב-1606)
1553 – לוקה מארנציו, מלחין איטלקי (נפטר ב-1599)
1706 – בלדאסארה גאלופי, מלחין איטלקי (נפטר ב-1785)
1741 – פייר שודרלו דה לאקלו, סופר וגנרל צרפתי (נפטר ב-1803)
1777 – היינריך פון קלייסט, סופר, מחזאי ומשורר פרוסי (נפטר ב-1811)
1859 – אנרי ברגסון, פילוסוף צרפתי (נפטר ב-1941)
1894 – יורי טיניאנוב היה סופר, תסריטאי, מבקר ספרות וחוקר קולנוע יהודי-סובייטי (נפטר ב־1943)
1898 – לוטה לניה, זמרת גרמניה (נפטרה ב-1981)
1902 – פסקואל יורדן, פיזיקאי עיוני גרמני (נפטר ב-1980)
1904 – חיים שירמן, חוקר שירת ימי הביניים של יהדות ספרד (נפטר ב-1981)
1907 – קלמן כצנלסון, עיתונאי, סופר, מתרגם ופעיל רוויזיוניסטי (נפטר ב-2000)
1925 – שמואל חדש, שחיין ישראלי (נפטר ב-2011)
1926 – קלאוס קינסקי, שחקן קולנוע ותיאטרון גרמני (נפטר ב-1991)
1926 – צ'אק ברי, מוזיקאי (נפטר ב-2017)
1926 – עמליה כהנא-כרמון, סופרת ישראלית (נפטרה ב-2019)
1928 – מוריס אל מדיוני, פסנתרן, זמר ומלחין יהודי ממוצא אלג'יראי (נפטר ב-2024)
1929 – ויולטה צ'מורו, פוליטיקאית ומו"לית ניקרגואית
1930 – מרדכי בן-חורין, אדריכל ישראלי (נפטר ב-2020)
1934 – מריאן רבינוביץ', רופא גריאטר ושיקומי, גרונטולוג, סופר, מסאי וכותב זיכרונות, משורר ופסל ישראלי (נפטר ב-2010)
1935 – פיטר בויל, שחקן אמריקני (נפטר ב-2006)
1938 – יעקב גרטי, בוטנאי ישראלי
1939 – לי הארווי אוסוואלד, רוצחו של ג'ון קנדי (נפטר ב-1963)
1939 – תנחום כהן-מינץ, כדורסלן ישראלי (נפטר ב-2014)
1940 – עוזי אבן, פרופסור בבית הספר לכימיה באוניברסיטת תל אביב וחבר הכנסת מטעם מרצ בשלהי הכנסת ה-15
1952 – צ'אק לורי, יוצר, מפיק, במאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי
1958 – חוליו אולרטיקואצ'אה, כדורגלן ומאמן כדורגל ארגנטינאי
1958 – מוטי שגב, פרופסור מחקר בטכניון, בפקולטה לפיזיקה
1959 – סרגיי דורנקו, עיתונאי טלוויזיה ורדיו רוסי (נפטר ב-2019)
1960 – ארין מורן, שחקנית אמריקאית (נפטרה ב-2017)
1960 – ז'אן-קלוד ואן דאם, שחקן קולנוע בלגי
1960 – בן כספית, עיתונאי ופובליציסט ישראלי
1961 – עירית לינור, עיתונאית, סופרת, מתרגמת, תסריטאית ושדרנית רדיו ישראלית
1965 – רן יבנאי, קריין ושדרן רדיו ישראלי
1970 – עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן
1977 – נגה ניר נאמן, עיתונאית, כתבת לענייני צרכנות בחדשות 10
1979 – דפנה לוסטיג, עיתונאית, שדרנית רדיו ומנחת טלוויזיה ישראלית
1982 – בני בן זקן, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת הקשר האחורי ומאמן כדורגל
1982 – נדב נייטס, שחקן ישראלי
1984 – אספרנסה ספולדינג, מוזיקאית וזמרת ג'אז אפרו-אמריקאית
1984 – פרידה פינטו, שחקנית קולנוע ודוגמנית הודית
1986 – עידן יניב, זמר ישראלי
1987 – זאק אפרון, שחקן וזמר אמריקאי
1991 – טיילר פוסי, שחקן וזמר אמריקאי
2000 – תומר פרנקל, שחיין ישראלי
נפטרו
ממוזער|172x172 פיקסלים|איג דה ורמנדואה
ממוזער|218x218 פיקסלים|תומאס אדיסון
31 – סיאנוס, פוליטיקאי רומאי ומפקד המשמר הפרטוריאני בימי הקיסר טיבריוס (נולד ב-20 לפנה"ס)
33 – אגריפינה הזקנה, אצילה מן השושלת היוליו-קלאודית (נולדה ב-14 לפנה"ס)
707 – יוחנן השביעי, (נולד ב-650)
1101 – איג דה ורמנדואה, ממנהיגי מסע הצלב הראשון (נולד ב-1053)
1141 – לאופולד, דוכס בוואריה (נולד ב-1108)
1417 – גרגוריוס השנים עשר, (נולד ב-1326)
1442 – ז'ואאו, מושל פורטוגל (נולד ב-1400)
1503 – ה פיוס השלישי (נולד ב-1439)
1511 – פיליפ דה קומין, היסטוריון ודיפלומט צרפתי (נולד ב-1447)
1541 – מרגרט טיודור, בתו הראשונה של הנרי השביעי, מלך אנגליה (נולדה ב-1489)
1545 – ג'ון טאוורנר, מלחין ונגן עוגב אנגלי (נולד ב-1490 בקירוב)
1889 – אנטוניו מאוצ'י, ממציא איטלקי (נולד ב-1808)
1893 – שארל גונו, מלחין ומחבר אופרות צרפתי (נולד ב-1818)
1931 – תומאס אלווה אדיסון, ממציא ואיש עסקים אמריקאי (נולד ב-1847)
1966 – אליזבת ארדן, יזמית ואשת עסקים קנדית-אמריקאית (נולדה ב-1878)
1974 – יצחק וידרקר, ראש העיר השני של חדרה (נולד ב-1909)
1982 – פייר מנדס פראנס, ראש ממשלת צרפת (נולד ב-1907)
2010 – שמואל ורסס, חוקר ספרות ישראלי, פרופסור לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לשנת תשמ"ט (נולד ב-1915)
2015 – עזרא אוריון, פסל ומשורר ישראלי (נולד ב-1934)
2017 – דניאל דארייה, שחקנית קולנוע צרפתייה (נולדה ב-1917)
2019 – מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בשנים 1983–1995 (נולד ב-1925)
2020 – אלן בויד, עורך דין אמריקאי ומנכ"ל מספר תאגידים גדולים בתחום התחבורה (נולד ב-1922)
2020 – דוד קושניר, אתלט ומאמן אתלטיקה ישראלי (נולד ב-1931)
2020 – רנה פלבר, נשיא שווייץ (נולד ב-1933)
2020 – אילנה רובינא, זמרת ישראלית (נולדה ב-1934)
2021 – יאנוש קורנאי, כלכלן הונגרי-יהודי (נולד ב-1928)
2021 – קולין פאוול, יושב ראש המטות המשולבים של ארצות הברית בזמן מלחמת המפרץ, ומזכיר המדינה (נולד ב-1937)
2022 – צ'ארלס דאנקן, יזם, מנהל ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמזכיר האנרגיה של ארצות הברית (נולד ב-1926)
2022 – ג'ון פ. מאייר, חוקר מקרא אמריקאי וכומר קתולי (נולד ב-1942)
2022 – רונן אקרמן, צלם תיאטרון ואופנה ישראלי (נולד ב-1963)
2023 – עודד ברזילי, איש ציבור ישראלי, כיהן כראש המועצה האזורית רמת הנגב (נולד ב-1930)
2024 – יהודה באואר, היסטוריון וחוקר שואה, חתן פרס ישראל (נולד ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הסטטיסטיקה, הנחגג מדי שנה ביפן, החל משנת 1973
יום אלסקה, במדינת אלסקה שבארצות הברית
17 באוקטובר – 19 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
ראו גם
18 באוקטובר 1977
17 באוקטובר – 19 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
י יח
קטגוריה:אוקטובר
| 2024-10-18T21:00:13
|
3 ביוני
|
3 ביוני הוא היום ה-154 בשנה (155 בשנה מעוברת), בשבוע ה-23 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 211 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
713 – קיסר האימפריה הביזנטית פיליפיקוס ורדאניס מודח בהפיכה צבאית, למחרת ממונה במקומו מזכירו ארטימיוס אנסטסיוס
1098 – מסע הצלב הראשון: הצלבנים כובשים את אנטיוכיה
1162 – תומאס בקט מוקדש לתפקיד הארכיבישוף מקנטרברי
1326 – הסכם נובגורוד בין נורווגיה לבין נובגורוד על הגבול
1784 – הקונגרס הקונטיננטלי מקים את צבא ארצות הברית
1805 – הסכם שלום בין הביי של טריפולי לארצות הברית מסיים את המלחמה הברברית הראשונה
1937 – אדוארד השמיני נישא לווליס סימפסון
1944 – שארל דה-גול הופך לראש ממשלת צרפת
1948 – מלחמת העצמאות: מבצע יצחק – כוח של חטיבות גולני וכרמלי כובש את ג'נין, אך נסוגות לאחר מתקפת נגד של הצבא העיראקי
1948 – הפצצת ראשון לציון במלחמת העצמאות בידי חיל האוויר המצרי גורמת ל-25 הרוגים
1964 – ישראל זוכה בגביע אסיה בכדורגל
1965 – מרכז מפא"י מעדיף את לוי אשכול על פני דוד בן-גוריון כמועמד המפלגה לראשות המפלגה, מה שמביא לפרישתו של בן-גוריון עם אישים נוספים ולהקמת רפ"י
1965 – במסגרת תוכנית ג'מיני האמריקאית, שיגור משימת ג'מיני 4. האסטרונאוט אד וייט הופך לאמריקאי הראשון המבצע הליכת חלל
1966 – במסגרת תוכנית ג'מיני האמריקאית, שיגור משימת ג'מיני 9A המאוישת לבחינת נושא התקרבות ומפגש בחלל של שתי חלליות
1973 – 14 הרוגים בהתרסקות מטוס טופולב Tu-144 מתרסק בצרפת. זו ההתרסקות הראשונה של מטוס נוסעים על קולי
1974 – יצחק רבין מושבע כראש ממשלת ישראל, ומציג את הממשלה השבע עשרה בפני הכנסת
1979 – פיצוץ בבאר הנפט Ixtoc I בדרום מפרץ מקסיקו גורם לזרימת כ-600,000 טון נפט לתוך הים. זוהי תאונת הנפט הגדולה ביותר עד דליפת הנפט במפרץ מקסיקו (2010)
1980 – נחיתת סויוז 35 אשר החזירה צוות משהות ממושכת בתחנת החלל סאליוט 6
1982 – שגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב, נורה על ידי מחבלים פלסטינים מארגונו של אבו נידאל. ניסיון ההתנקשות מוביל למבצע שלום הגליל
1989 – ממשלת הרפובליקה העממית של סין שולחת חיילים כדי לפנות את המשתתפים במחאות בכיכר טיין-אן-מן בבייג'ינג לאחר שבעה שבועות של הפגנות
2006 – מונטנגרו מכריזה על עצמאותה ונפרדת מסרביה
2017 – מתקפת פיגועים בלונדון בהם נרצחו 6 בני אדם, ועוד עשרות נפצעו
2023 – פיגוע הירי בגבול ישראל–מצרים
2023 – במסגרת תוכנית שנג'ואו הסינית, נחיתה המשימה שנג'ואו 15 לאחר שהות ממושכת בתחנת החלל טיאנגונג
נולדו
1770 – מנואל בלגראנו, מצביא ארגנטינאי, ממובילי המאבק לעצמאות (נפטר ב-1820)
1808 – ג'פרסון דייוויס, מזכיר המלחמה של ארצות הברית ומנהיג הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקנית (נפטר ב-1889)
1844 – גארט הוברט, סגן הנשיא ה-24 של ארצות הברית (נפטר ב-1899)
1853 – פלינדרס פיטרי, ארכאולוג אנגלי (נפטר ב-1942)
1865 – ג'ורג' החמישי, מלך בריטניה (נפטר ב-1936)
1873 – אוטו לוי, פרמקולוג גרמני-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-1961)
1879 – לאופולד גוטליב, צייר יהודי-פולני (נפטר ב-1934)
1906 – ג'וזפין בייקר, רקדנית, זמרת ושחקנית (נפטרה ב-1975)
1912 – בטי דובינר, מייסדת ונשיאת איל"ן (נפטרה ב-2008)
1913 – יצחק ברמן, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2013)
1924 – טורסטן ויזל, ביולוג אמריקני ממוצא שוודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1925 – טוני קרטיס, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2010)
1925 – יעקב שדה, פרופסור למחלות אף אוזן גרון בפקולטה לרפואה שבאוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-2020)
1926 – אלן גינסברג, משורר יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1997)
1926 – זרם פריאר, רופא ילדים, מייסד ומנהל מחלקת הילדים ב
1928 – ראומה אלדר, קריינית בכירה, שדרנית ועורכת בקול ישראל (נפטרה ב-2019)
1928 – דב יפה, רב, מן הבולטים בקרב אישי תנועת המוסר במאה ה-21 (נפטר ב-2017)
1928 – עמוס לוצאטו, רופא יהודי איטלקי, סופר ומחבר מאמרים וחוקר עולמי בנושא התרבות היהודית (נפטר ב-2020)
1929 – ורנר ארבר, מיקרוביולוג וגנטיקאי שווייצרי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1930 – מריון זימר בראדלי, סופרת מדע בדיוני ופנטזיה אמריקאית (נפטרה ב-1999)
1931 – ראול קסטרו, נשיא קובה
1936 – לארי מק'מרטרי, סופר ותסריטאי קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2021)
1937 – מאיר זרחי, סופר, במאי קולנוע ותסריטאי ישראלי-אמריקאי
1940 – עמוס גרודז'ינובסקי, אתלט ומאמן ישראלי
1941 – יאנוש מוניאק, סקסופוניסט, חלילן ומלחין ג'אז פולני (נפטר ב-2016)
1946 – פנלופי וילטון, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה אנגלייה
1947 – יצחק דרוקר, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת הבלם
1947 – נפתלי אלטר, מוזיקאי, מפיק, תסריטאי ובמאי קולנוע ישראלי
1947 – שוקי לוי, מלחין יהודי ישראלי-אמריקאי
1949 – איאן גלדר, שחקן אנגלי (נפטר ב-2024)
1950 – מליסה מתיסון, תסריטאית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית ופעילה למען שחרור טיבט (נפטרה ב-2015)
1955 – יולנטה קוושנייבסקה, עורכת דין פולניה, הגברת הראשונה של פולין בשנים 1995–2005
1961 – לורנס לסיג, פרופסור למשפטים ופעיל מרכזי בקהילת חופש המידע
1970 – אורי כבירי, מפיק מוזיקלי, שחקן ומדבב ישראלי
1979 – בוני ארונס, שחקנית קולנוע וסופרת אמריקאית
1980 – קובי מימון, שחקן ובדרן ישראלי
1982 – ילנה איסינבייבה, אתלטית רוסיה, שיאנית העולם בקפיצה במוט
1986 – רפאל נדאל, טניסאי ספרדי
1986 – סיון טלמור, מוזיקאית יוצרת וזמרת ישראלית
1988 – סיוון מסט, שחקנית, מנחת טלוויזיה ודוגמנית ישראלית
1992 – מריו גצה, כדורגלן גרמני
1997 – מעיין אלוני, שחקן ישראלי
2000 – ביבדובי, זמרת-יוצרת פיליפינית
נפטרו
1395 – איוון שישמן, קיסר בולגריה, מהאימפריה הבולגרית השנייה (נולד ב-1350)
1875 – ז'ורז' ביזה, מלחין צרפתי (נולד ב-1838)
1899 – יוהאן שטראוס הבן, מלחין אוסטרי (נולד ב-1825)
1924 – פרנץ קפקא, סופר צ'כי, מגדולי הסופרים של המאה העשרים (נולד ב-1883)
1949 – טושיו שירטורי, פושע מלחמה יפני המזוהה עם הנאצים (נולד ב-1887)
1963 – ה יוחנן ה-23 (נולד ב-1881)
1964 – פראנס אמיל סילנפא, סופר פיני חתן פרס נובל לספרות (נולד ב-1888)
1970 – היילמאר שאכט, שר הכלכלה בגרמניה בתקופת שלטון המפלגה הנאצית (נולד ב-1877)
1977 – רוברטו רוסליני, במאי קולנוע איטלקי (נולד ב-1906)
1987 – אנדרס סגוביה, גיטריסט קלאסי ספרדי (נולד ב-1893)
1989 – האייתולה חומייני, מנהיג דת שיעי איראני (נולד ב-1900)
1992 – רוברט מורלי, שחקן קולנוע אנגלי (נולד ב-1908)
1995 – ג'ון פרספר אקרט, חלוץ בתחום מדעי המחשב (נולד ב-1919)
2001 – אנתוני קווין, שחקן קולנוע אמריקאי, יליד מקסיקו (נולד ב-1915)
2003 – פליקס דה ולדון, פסל אוסטרי-אמריקאי (נולד ב-1907)
2010 – רו מקלנהן, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1934)
2011 – סמי עופר, איש עסקים ונדבן ישראלי (נולד ב־1922)
2011 – ג'ק קבורקיאן, רופא ואמן אמריקאי שסייע לכ-130 חולים סופניים להתאבד (נולד ב-1928)
2012 – אברהם בוצר, מפקד חיל הים בין השנים 1968–1972 (נולד ב-1929)
2016 – אשר ידלין, עסקן פוליטי, מבכירי תנועת העבודה (נולד ב-1923)
2016 – מוחמד עלי, מתאגרף אמריקאי (נולד ב-1942)
2017 – נילס הלוויי פיטרסן, שר החוץ ושר הכלכלה של דנמרק (נולד ב-1939)
2020 – אורסולה מלבין, פסלת ישראלית (נולדה ב-1917)
2020 – מרצ'לו אבאדו, מלחין, מנצח ופסנתרן איטלקי (נולד ב-1926)
2020 – יחזקאל אדירם, עיתונאי ישראלי (נולד ב-1936)
2021 – אנירוד ג'וגנת, ראש ממשלת מאוריציוס (נולד ב-1930)
2022 – רענן לוי, צייר ישראלי (נולד ב-1954)
2023 – אסתר גרינברג, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית (נולדה ב-1931)
2024 – יירגן מולטמן, תאולוג קלוויניסטי גרמני (נולד ב-1926)
2024 – וגיף גוסיינוב, איש ק.ג.ב בדרגת מייג'ור גנרל (נולד ב-1942)
חגים ואירועים החלים ביום זה
האימפריה הרומית – פסטיבל האלה בלונה
יום הפיש אנד צ'יפס הבינלאומי
2 ביוני – 4 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו ג
קטגוריה:יוני
| 2024-07-29T16:21:39
|
5 במאי
|
5 במאי הוא היום ה-125 בשנה (126 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 240 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1494 – כריסטופר קולומבוס מגלה את ג'מייקה במסעו השני לאמריקה
1789 – אספת המעמדות הצרפתית מתכנסת לראשונה מאז 1614
1818 – קרב מאיפו מסיים את מלחמת העצמאות הצ'יליאנית
1835 – קו הרכבת הראשון באירופה היבשתית נפתח בבלגיה, בין בריסל למכלן
1891 – נחנך אולם ה"קרנגי הול" בניו יורק
1912 – נפתחת אולימפיאדת סטוקהולם
1936 – כוחות איטליה כובשים את אדיס אבבה בירת אתיופיה
1941 – הקיסר היילה סילאסי חוזר לאתיופיה
1945 – מלחמת העולם השנייה: כוחות גרמניה בהולנד ובדנמרק נכנעים
1949 – מועצת אירופה נוסדת
1955 – גרמניה המערבית זוכה בריבונות מלאה
1961 – במסגרת תוכנית מרקורי האמריקאית, האסטרונאוט האמריקאי הראשון, אלן שפרד, משוגר בטיסה תת-מסלולית במשימת מרקורי-רדסטון 3, עם החללית פרידום 7
1983 – חיים הרצוג מושבע לנשיאה השישי של מדינת ישראל, בעקבות זכייתו בבחירות
2002 – ז'אק שיראק נבחר כנשיא צרפת בסיבוב הבחירות השני
2002 – נחיתת החללית סויוז TM-33 עם צוות מתחנת החלל הבינלאומית ותייר החלל השני מרק שאטלוורת'
2005 – טוני בלייר נבחר בפעם השלישית לראש ממשלת בריטניה
2017 – ממשלת קוריאה הצפונית מודיעה על ניסיון התנקשות של הCIA בקים ג'ונג און
2017 – טיסת הבכורה של מטוס הנוסעים הסיני קומק C-919
2018 – משגר אטלס 5 משגר את הנחתת InSight של נאס"א לחקר מאדים וחלליות הקיובסאט MarCO-A וMarCO-B שנועדו לנטר את הנחיתה
2019 – התרסקות טיסה 1492 של אירופלוט
נולדו
ממוזער|שמאל|100px|נלי בליי
1813 – סרן קירקגור, פילוסוף דני, אבי האקזיסטנציאליזם (נפטר ב-1855)
1818 – קרל מרקס, סוציולוג ופילוסוף גרמני, אבי הקומוניזם (נפטר ב-1883)
1862 – ניקו פירוסמני, גדול ציירי גאורגיה (נפטר ב-1918)
1864 – נלי בליי, עיתונאית אמריקאית (נפטרה ב-1922)
1889 – רנה גאטו, מתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-1914)
1901 – גרטרוד קראוס, מחלוצות המחול המודרני בארץ ישראל (נפטרה ב-1977)
1906 – נ. סטרויה, שחקן וקומיקאי רומני-ישראלי (נפטר ב-1990)
1911 – ברונו הוסאר, נזיר דומיניקני ממוצא יהודי, המייסד של הכפר השיתופי היהודי-ערבי נוה שלום (נפטר ב-1996)
1912 – מישאל שחם, ממקימי צה"ל ומפקדיו הראשונים בדרגת אלוף-משנה, מפקד החטיבה הירושלמית, יוזם הקמת יחידה 101, חבר משלחת ישראל באו"ם (נפטר ב-1992)
1917 – מנשה הראל, גאוגרף וחוקר ארץ ישראל (נפטר ב-2014)
1920 – חיים קאזיס, עורך דין פלילי (נפטר ב-2017)
1922 – דומיטרו חנקו, פובליציסט, מסאי, היסטוריון ומתרגם יהודי-רומני
1927 – פאט קרול, שחקנית, קומיקאית וזמרת אמריקאית (נפטרה ב-2022)
1927 – אריקה (רבקה) באומינגר, פיזיקאית ניסויית ישראלית (נפטרה ב-2024)
1929 – איילין וודס, שחקנית, זמרת ומדבבת אמריקאית (נפטרה ב-2010)
1931 – עירית עמיאל, סופרת, משוררת ומתרגמת ישראלית (נפטרה ב-2021)
1931 – אברהם קפלן, מנצח מקהלות ומלחין ישראלי-אמריקאי (נפטר ב-2023)
1934 – גדעון הוד, שדרן ומגיש רדיו ב"קול ישראל" (נפטר ב-2024)
1935 – אברהם מור, שחקן ומדבב ישראלי (נפטר ב-2012)
1937 – עודד קוטלר, שחקן ובמאי ישראלי
1942 – תמי ויינט, זמרת אמריקאית (נפטרה ב-1998)
1944 – בו לארסון, כדורגלן שוודי (נפטר ב-2023)
1946 – דוד פרימו, כדורגלן ישראלי
1946 – שלום חגי, אלוף בצה"ל ואיש עסקים ישראלי, ראש אגף האספקה בעלי קבוצת הארגז ובעל השליטה בטיב טעם
1946 – נסים דיין, במאי קולנוע ישראלי
1948 – נעמי בן גור, סופרת, מרצה, חוקרת, מתרגמת ועורכת של ספרות ילדים
1949 – אופירה גלוסקא, זמרת ישראלית
1949 – טוני פארקס, כדורגלן ומאמן כדורגל אנגלי
1950 – עמוס נחום, צלם טבע ישראלי-אמריקאי
1952 – משה גפני, חבר הכנסת וסגן שר לשעבר
1955 – דייוויד פקוסקה, פקיד ממשל אמריקאי שהיה תת אדמירל במשמר החופים של ארצות הברית
1957 – ריצ'רד אי. גרנט, שחקן קולנוע בריטי
1958 – רון ארד, חייל ישראלי, נפל בשבי בלבנון
1963 – ג'יימס לאברי, מוזיקאי קנדי, סולן להקת דרים ת'יאטר
1964 – חגי פלג, מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים ומפקד הימ"מ
1964 – אפרת מישורי, משוררת, מסאית, אמנית מיצג וקולנוענית ישראלית
1968 – אייל בוחבוט, מוזיקאי, איש תיאטרון ופעיל בתחום מדיניות החינוך והתרבות בישראל
1970 – יעקב אביטן, שר הדתות מטעם מפלגת ש"ס
1972 – נמרוד רשף, שחקן, ראפר, יוצר קומיקס, מפיק ומנחה טלוויזיה ישראלי
1974 – מולי שולמן, שחקן, במאי, מתרגם ומדובב ישראלי
1979 – אימאני, זמרת-יוצרת צרפתית-קומוריאנית
1979 – הינד, זמרת בחריינית פופולרית במדינות המפרץ הפרסי
1979 – פיט ונץ, בסיסט של הלהקה פול אאוט בוי
1980 – יוסי בניון, כדורגלן ישראלי
1983 – הנרי קאביל, שחקן קולנוע בריטי
1988 – אדל, זמרת בריטית
1989 – כריס בראון, זמר ושחקן אמריקאי
2005 – צ'אבי, זמר-יוצר אמריקאי ממוצא מקסיקני
נפטרו
1785 – שאול הלוי רב קהילת אמדן והאג (נולד ב-1711)
1821 – נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת (נולד ב-1769)
1859 – יוהאן פטר גוסטב לז'ן דיריכלה, מתמטיקאי גרמני (נולד ב-1805)
1892 – אוגוסט וילהלם פון הופמן, כימאי גרמני (נולד ב-1818)
1981 – בובי סנדס, חבר "הצבא האירי הרפובליקני הזמני" (נולד ב-1954)
1992 – ז'אן-קלוד פסקל, זמר צרפתי, זוכה אירוויזיון 1961 כנציג לוקסמבורג (נולד ב-1927)
1995 – מיכאל בוטביניק, שחמטאי רוסי יהודי, מספר פעמים אלוף העולם בשחמט (נולד ב-1911)
1995 – יעקב לוינגר, הוגה דעות ישראלי, ראש החוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1928)
2008 – נחמיה קין, אלוף בצה"ל, ראש אגף האפסנאות (נולד ב-1925)
2010 – עומארו יאר אדואה, נשיא ניגריה (נולד ב-1951)
2010 – מקס פלבסקי, איש עסקים ופילנתרופ אמריקאי (נולד ב-1924)
2011 – דנה ווינטר, שחקנית קולנוע וטלוויזיה בריטית-אמריקאית (נולדה ב-1931)
2015 – שלמה שבא, סופר ועיתונאי (נולד ב-1929)
2017 – אדולף קיפר, שחיין אמריקאי (נולד ב-1918)
2017 – בנימין אלון, מנהיג ציבור ציוני דתי (נולד ב-1954)
2019 – ראומה אלדר, קריינית בכירה, שדרנית ועורכת בקול ישראל (נולדה ב-1928)
2021 – ג'ורג' יאנג, דמות מרכזית בייבוא קוקאין לארצות הברית בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 (נולד ב-1942)
2021 – דן תופיק, פרופסור לביוכימיה במחלקה למדעים ביומולקולריים של מכון ויצמן למדע וסגן יו"ר המועצה המדעית של המכון (נולד ב-1955)
2022 – שלום פישר, איש עסקים חרדי ישראלי, בעל השליטה ברשת איקאה בישראל, מבעלי שופרסל והיו"ר שלה (נולד ב-1957)
2024 – ססאר לואיס מנוטי, מאמן כדורגל ארגנטינאי (נולד ב-1938)
2024 – ברנרד היל, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נולד ב-1944)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ממוזער|יום לעידוד רחצת ידיים של ארגון הבריאות העולמי
דנמרק – יום השחרור (1945)
הולנד – יום השחרור (1945)
אתיופיה – יום השחרור (1941), שנקבע בתאריך חזרתו של היילה סלאסי לאדיס אבבה
ארצות הברית ומקסיקו – סינקו דה מאיו
שיאו של מטר המטאורים אטא-אקווארידים
בנצרות הקתולית מצוין יום חגו של הקדוש הילריוס מארל
יום לעידוד המודעות לרחצת ידיים בארגון הבריאות העולמי
ראו גם
4 במאי – 6 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה ה
קטגוריה:מאי
| 2024-09-08T23:21:15
|
31 באוגוסט
|
31 באוגוסט הוא היום ה־243 בשנה בלוח הגריגוריאני (244 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 122 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
257 – סיקסטוס השני מתמנה לאפיפיור
1056 – קיסרית ביזנטיון תאודורה מתה ושמה קץ לשושלת המקדונית
1422 – הנרי השישי מלך אנגליה הוכתר כמלך (בגיל 9 חודשים)
1864 – מלחמת האזרחים האמריקנית: כוחותיו של ויליאם שרמן תוקפים את אטלנטה
1876 – הסולטאן מורט החמישי שליט האימפריה העות'מאנית מודח ובמקומו ממונה אחיו, עבדול חמיד השני
1886 – כמאה איש נהרגים ברעידת אדמה בצ'ארלסטון שבקרוליינה הדרומית, ארצות הברית
1888 – היצאנית מרי אן ניקולס נרצחת – מקובל להניח שהיא הייתה הקורבן הראשון של ג'ק המרטש
1897 – תומאס אלווה אדיסון רושם פטנט על הקינטוסקופ, מקרן הקולנוע הראשון
1900 – חיילים בריטיים חוצים את העיר יוהנסבורג
1907 – בריטניה ורוסיה חותמות על ברית עם אפגניסטן, פרס וטיבט
1917 – בסין סון יאט סן ותומכיו מבטלים את הפרלמנט ומקימים ממשלה צבאית אשר בוחרת בו כמפקד העליון
1919 – ג'ון ריד מייסד בשיקגו את מפלגת העובדים הקומוניסטית
1920 – בלגיה מתחילה לשלם קצבאות זקנה
1920 – תוכנית הרדיו הראשונה בעולם משודרת בדטרויט שבמישיגן, ארצות הברית
1923 – חבר הלאומים מעניק לבלגיה מנדט על רואנדה אורונדי (במקום המנדט הגרמני)
1923 – חיילים איטלקיים כובשים את האי קורפו
1935 – נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט חותם על חוק האוסר יצוא נשק למדינות הנמצאות במלחמה
1939 – צבא הפלישה היפני נהדף אל מחוץ למונגוליה
1940 – האונייה הר ציון מוטבעת על ידי צוללת גרמנית באוקיינוס האטלנטי עם 36 אנשי צוות, מהם 17 ארץ-ישראלים
1943 – הכובשים היפניים כולאים את הקהילה היהודית של סורבאיה
1944 – הממשלה הזמנית של צרפת עוברת מאלג'יר לפריז
1944 – כוחות צבא סובייטיים ורומניים צועדים אל תוך בוקרשט
1947 – הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל מפרסמת את תוכנית החלוקה
1947 – המפלגה הקומוניסטית ההונגרית מנצחת בבחירות
1957 – מלזיה זוכה בעצמאות מהממלכה המאוחדת
1962 – טרינידד וטובגו זוכות בעצמאות מהממלכה המאוחדת
1977 – ספירוס קיפריאנו מתמנה לנשיא קפריסין
1978 – סרי לנקה מאמצת חוקה
1980 – ארגון העובדים "סולידריות" נוסד בפולין
1986 – אוניית הנוסעים "אדמירל נחימוב" טובעת בים השחור
1990 – מזרח גרמניה ומערב גרמניה חותמות על חוזה לאיחוד המערכות החוקתיות והפוליטיות שלהן
1991 – קירגיזסטן מצהירה על עצמאותה מברית המועצות
1994 – ה-IRA מצהיר על הפסקת אש
1994 – אחרוני החיילים הרוסיים עוזבים את אסטוניה ולטביה
1997 – בתאונת-דרכים בפריז נהרגים הנסיכה דיאנה ובן-זוגה דודי פאייד
1997 – בית משפט צבאי בקהיר דן את עזאם עזאם ל-15 שנות מאסר עם עבודות פרך בעוון ריגול למען מדינת ישראל
2004 – פיגוע התאבדות משולב בשני אוטובוסים בבאר שבע – 16 הרוגים
2005 – מאות מתפללים שיעים נהרגו כשנמלטו ממסגד בבגדאד עקב חשש ממחבל מתאבד
2024 – גילוי גופות ששת החטופים: הרש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת, במנהרה ברפיח
נולדו
ממוזער|261x261 פיקסלים|קליגולה
ממוזער|220x220 פיקסלים|קומודוס
ממוזער|296x296 פיקסלים|יושיהיטו
12 – גאיוס קליגולה, קיסר רומא (נפטר ב-41)
161 – גאיוס קומודוס, קיסר רומא (נפטר ב-192)
1786 – מישל שוורל, כימאי צרפתי (נפטר ב-1889)
1821 – הרמן פון הלמהולץ, פיזיקאי גרמני (נפטר ב-1894)
1834 – אמילקארה פונקיילי, מלחין איטלקי (נפטר ב-1886)
1842 – ג'וזפין סנט פייר ראפין, עיתונאית, מוציאה לאור וסופרג'יסטית אפריקאית-אמריקאית (נפטרה ב-1924)
1870 – מריה מונטסורי, מחנכת (נפטרה ב-1952)
1879 – אלמה מאהלר, מלחינה אוסטרית (נפטרה ב-1969)
1879 – יושיהיטו, קיסר יפן (נפטר ב-1926)
1880 – וילהלמינה, מלכת הולנד (נפטרה ב-1962)
1881 – עמנואל גולדברג, כימאי וממציא גרמני-ישראלי (נפטר ב-1970)
1897 – אנג'ליקה שץ, ציירת ומבקרת אמנות ישראלית (נפטרה ב-1975)
1908 – ויליאם סארויאן, סופר ומחזאי אמריקאי ממוצא ארמני (נפטר ב-1981)
1909 – מנחם דורמן, הוגה דעות, מסאי, סופר עברי, פובליציסט, עורך ומתרגם (נפטר ב-1994)
1919 – אמריטה פריטם, סופרת, משוררת ומסאית הודית (נפטרה ב-2005)
1923 – רות תקוע, יו"ר ויצו בישראל (נפטרה ב-2013)
1928 – ג'יימס קובורן, שחקן קולנוע (נפטר ב-2002)
1931 – יעקב זוסמן, חוקר תלמוד ישראלי, פרופסור בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, חתן פרס ישראל לחקר התלמוד
1934 – לאה שמגר-הנדלמן, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית (נפטרה ב-1995)
1935 – עמוס קופפר-תובל, כדורסלן ומאמן ישראלי (נפטר ב-2019)
1940 – אלן קלמט, פוליטיקאי ומחליק אמנותי על קרח צרפתי-יהודי
1940 – רוחליה קרוס, מלכת יופי גואטמלית ופעילה פוליטית שמאלנית (נרצחה ב-1968)
1944 – רוג'ר דין, אמן, מעצב, ארכיטקט ומוציא לאור בריטי
1945 – ואן מוריסון, מוזיקאי אירי
1945 – יצחק פרלמן, כנר ישראלי
1945 – קמיל פוקס, סטטיסטיקאי ישראלי (נפטר ב-2024)
1947 – פרדי גרובר, עיתונאי ישראלי
1948 – משה שלונסקי, איש תקשורת ישראלי
1949 – ריצ'רד גיר, שחקן קולנוע אמריקאי
1952 – אלי גורנשטיין, שחקן, זמר, במאי ומדבב ישראלי
1955 – אדווין מוזס, ספורטאי ואלוף אולימפי אמריקאי
1960 – חסן נסראללה, מזכ"ל ומנהיג חזבאללה (נפטר ב-2024)
1968 – יוסף סידר, במאי קולנוע ישראלי
1969 – ירון אילן, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי
1970 – דבי גיבסון, זמרת-יוצרת, מפיקת תקליטים ושחקנית אמריקאית
1971 – ודים רפין, כנר רוסי
1971 – כריס טאקר, שחקן קולנוע אמריקאי
1976 – הדר שחף, שחקנית, מדבבת, במאית דיבוב וזמרת ישראלית
1977 – ג'ף הארדי, מתאבק מקצועי
1980 – קובי פרג', שחקן ישראלי
1980 – אריאל מרגלית, עיתונאי ישראלי
1980 – אסף זמיר, שר התיירות וסגן ראש עיריית תל אביב-יפו לשעבר
1982 – חוסה מנואל ריינה, שוער נבחרת ספרד וליברפול
1987 – אור גרוסמן, דוגמנית ושחקנית ישראלית
1996 – פאביו יאקובסן, רוכב אופני כביש הולנדי
2001 – יעל שלביה, דוגמנית ושחקנית ישראלית
נפטרו
ממוזער|244x244 פיקסלים|תאודורה, קיסרית האימפריה הביזנטית
ממוזער|אנרי השני, מלך קפריסין|207x207 פיקסלים
ממוזער|222x222 פיקסלים|הנרי החמישי
ממוזער|236x236 פיקסלים|שארל בודלר
1054 – תאודורה, קיסרית האימפריה הביזנטית (נולדה ב-972)
1158 – סנצ'ו השלישי, מלך קסטיליה (נולד ב-1134)
1324 – אנרי השני, מלך קפריסין, המלך האחרון של ממלכת ירושלים (נולד ב-1271)
1422 – הנרי החמישי מלך אנגליה (נולד ב-1387)
1528 – מתיאס גרינוואלד, צייר גרמני (נולד ב-1470)
1795 – פרנסואה אנדרה פילידור, שחמטאי (נולד ב-1726)
1864 – פרדיננד לסל, פוליטיקאי ומנהיג סוציאליסט יהודי-גרמני (נולד ב-1825)
1867 – שארל בודלר, משורר צרפתי (נולד ב-1821)
1920 – וילהלם וונדט, אבי הפסיכולוגיה המודרנית (נולד ב-1832)
1941 – מרינה צבטייבה, משוררת וסופרת רוסית (נולדה ב-1892)
1948 – אנדריי ז'דאנוב, פוליטיקאי סובייטי בברית המועצות תחת שלטון סטלין (נולד ב-1896)
1963 – ז'ורז' בראק, צייר צרפתי (נולד ב-1882)
1965 – אדוארד אלמר סמית', מהנדס מזון וסופר מדע בדיוני (נולד ב-1890)
1967 – איליה ארנבורג, סופר יהודי-רוסי (נולד ב-1891)
1969 – רוקי מרציאנו, מתאגרף אמריקאי ממוצא איטלקי (נולד ב-1923)
1973 – ג'ון פורד, במאי סרטים אמריקאי (נולד ב-1894)
1984 – משה צ'רניאק, מגדולי השחמטאים הישראלים (נולד ב-1910)
1986 – אורהו קקונן, ראש ממשלת פינלנד בשתי תקופות כהונה ונשיאהּ השמיני (נולד ב-1900)
1986 – הנרי מור, פסל בריטי (נולד ב-1898)
1993 – טובה סנהדראי, פוליטיקאית ישראלית (נולדה ב-1906)
1997 – דיאנה, הנסיכה מוויילס (נולדה ב-1961)
2002 – ליונל המפטון, מוזיקאי ג'אז, חלוץ נגני הוויברפון בג'אז (נולד ב-1908)
2005 – יוסף רוטבלט, פיזיקאי יהודי פולני בריטי (נולד ב-1908)
2008 – מאיר אביזוהר, חבר הכנסת ופרופסור (נולד ב-1923)
2009 – צבי ענבר, היועץ המשפטי לכנסת והפרקליט הצבאי הראשי (נולד ב-1935)
2012 – סרגיי סוקולוב, מרשל ברית המועצות, שר ההגנה בשנים 1984–1987 (נולד ב-1911)
2013 – דייוויד פרוסט, עיתונאי, סופר, קומיקאי, איש תקשורת ומארח טלוויזיה אנגלי (נולד ב-1939)
2014 – עקיבא ברקין, במאי קולנוע ומורה לקולנוע ישראלי, מייסד סינמטק תל אביב (נולד ב-1934)
2016 – בועז קופמן, כדורגלן (נולד ב-1935)
2016 – מוזי ורטהיים, איש עסקים (נולד ב-1930)
2016 – חוני המעגל, אמן דאדא ישראלי רב-תחומי (נולד ב-1950)
2019 – עמנואל ולרשטיין, סוציולוג נאו-מרקסיסטי יהודי-אמריקאי (נולד ב-1930)
2019 – אנטואן הובר, נהג מרוצים צרפתי. נהרג במהלך מרוץ פורמולה 2 בבלגיה (נולד ב-1996)
2020 – איבון קוקריין, פילנתרופית, אספנית אמנות, בעלת אזרחות לבנונית, בריטית ואירית (נולדה ב-1922)
2020 – פרנב מוקהרג'י, נשיא הודו בשנים 2012 עד 2017 (נולד ב-1935)
2021 – פרנצ'סקו מוריני, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת הבלם (נולד ב-1944)
חגים ואירועים החלים ביום זה
מלזיה: יום חג לאומי
טרינידד וטובגו: יום העצמאות
יום הנחמדות הבינלאומי
יום הבלוג הבינלאומי
רומניה: יום הלשון הרומנית
30 באוגוסט – 1 בספטמבר
אוגוסט
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
https://www.onthisday.com/events/august/31
ח לא
קטגוריה:אוגוסט
| 2024-09-28T08:07:13
|
2 באוקטובר
|
2 באוקטובר הוא היום ה-275 בשנה (276 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 90 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1187 – ירושלים הצלבנית נכנעת לצלאח א-דין אחרי 13 ימי מצור
1608 – האנס ליפרסהיי מציג את הטלסקופ הראשון בפני הפרלמנט ההולנדי
1835 – פורצת המהפכה הטקסנית, מרידתם של התושבים הצפון אמריקאים בממשלת מקסיקו
1836 – צ'ארלס דרווין חזר ממסעו באפריקה לחקר מיני בעלי חיים. מסע זה ארך חמש שנים
1938 – הטבח בטבריה טבח של 19 תושבים יהודים בטבריה על ידי פורעים ערבים בשכונות היהודיות
1941 – מלחמת העולם השנייה – תחילת הקרב על מוסקבה
1942 – המטוס הסילוני הראשון בארצות הברית, ה-XP-59A איירקומט, ממריא בפעם הראשונה
1944 – מרד ורשה מסתיים בכניעת הכוחות הפולניים
1996 – מטוס בואינג 757 של חברת התעופה של פרו מתרסק באוקיינוס השקט זמן קצר לאחר שהמריא מלימה, בירת פרו. בתאונה נהרגו 70 בני אדם
2020 – דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, ורעייתו מלאניה טראמפ הודיעו כי נדבקו בנגיף הקורונה
נולדו
ממוזער|239x239 פיקסלים|ריצ'רד השלישי
ממוזער|222x222 פיקסלים|פאול פון הינדרבורג
ממוזער|212x212 פיקסלים|גנדי
1452 – ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה (נפטר ב-1485)
1470 – איזבלה מאראגון, מלכת פורטוגל (נפטרה ב-1498)
1538 – קארלו בורומאו, קרדינל וארכיבישוף מילאנו (נפטר ב-1584)
1781 – ויליאם ואייט ביב, מושל אלבמה הראשון (נפטר ב-1820)
1832 – אדוארד טיילור, אנתרופולוג בריטי, ממניחי היסוד למדע האנתרופולוגיה (נפטר ב-1917)
1847 – פאול פון הינדנבורג, איש צבא ומדינאי גרמני (נפטר ב-1934)
1852 – ויליאם רמזי, כימאי בריטי (נפטר ב-1916)
1854 – פטריק גדס, ביולוג ואדריכל סקוטי שתכנן את רחובות העיר תל אביב בראשית דרכה (נפטר ב-1932)
1869 – מהטמה גאנדי, מנהיג הודי (נפטר ב-1948)
1871 – קורדל הול, מדינאי אמריקאי (נפטר ב-1955)
1888 – נח גד וינטרוב, רב, משורר ומחבר ספרים ממקימי מגדל עדר (נפטר ב-1954)
1890 – גראוצ'ו מרקס, קומיקאי יהודי-אמריקאי, אחד מהאחים מרקס (נפטר ב-1977)
1898 – יצחק כדורי, רב ומקובל אשר כונה בחייו "זקן המקובלים" (נפטר ב-2006)
1901 – שלמה אנגל, עיתונאי "דבר", סופר, היסטוריון, וחבר מועצת העיר כפר סבא בשנים 1937–1951 (נפטר ב-2002)
1904 – לאל בהדור שסטרי, ראש ממשלת הודו השני (נפטר ב-1966)
1904 – גרהם גרין, סופר אנגלי (נפטר ב-1991)
1911 – מיכאל הנגבי, ממייסדי קיבוץ נגבה והמוכתר שלו, מזכיר ועד יישובי הנגב (גוש עזה) וקצין צה"ל שכיהן כמושל הצבאי של באר שבע (נפטר ב-2001)
1913 – חיים יוסף צדוק, משפטן, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל (נפטר ב-2002)
1913 – אלפרד קניג, אתלט אוסטרי-יהודי (נפטר ב-1987)
1923 – יהודית המנדינגר, סופרת, עובדת סוציאלית, אחראית על שרותי הרווחה במכס, בעלת אות לגיון הכבוד (נפטרה ב-2024)
1924 – חנה זמר, עורכת, עיתונאית ופובליציסטית ישראלית בכירה, העורכת הראשית של העיתון "דבר" (נפטרה ב-2003)
1927 – שולמית איתן, מחנכת, סופרת ומשוררת ילדים ומבוגרים ישראלית (נפטרה ב-2014)
1933 – ג'ון גרדון, ביולוג בריטי, חתן פרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה
1935 – פאול גומה, סופר רומני, ממתנגדי המשטר הקומוניסטי ברומניה וממצדיקי שואת יהודי רומניה (נפטר ב-2020)
1943 – פול ון הימסט, כדורגלן ומאמן כדורגל בלגי
1945 – דון מקליין, זמר אמריקאי
1945 – דני גולן, זמר ישראלי, חבר בצמד דרום (נפטר ב-2024)
1946 – לאה צבעוני, בלשנית, עורכת, סופרת ומו"לית ישראלית (נפטרה ב-2022)
1946 – שלמה מעוז, מרצה ופרשן בתחום הכלכלה והפיננסים
1947 – יוסף ארגמן, סופר, עורך והיסטוריון צבאי ישראלי
1949 – אנני ליבוביץ', צלמת אמריקאית-יהודייה
1950 – יאיר מזור, חוקר ישראלי-אמריקאי בתחום הספרות העברית החדשה
1951 – סטינג, זמר בריטי
1953 – עמר בר-לב, אלוף-משנה במילואים, מפקד סיירת מטכ"ל וחבר הכנסת
1954 – ערן ריקליס, במאי קולנוע ישראלי
1955 – גיל קלעי, פרופסור למתמטיקה ולמדעי המחשב
1955 – פיליפ אוקי, מוזיקאי בריטי
1955 – עידן עופר, איש עסקים ישראלי
1962 – דו וויי, שגריר סין בישראל (נפטר ב-2020)
1963 – יפה שיר-רז, עיתונאית ישראלית
1965 – דוד ד'אור, זמר ישראלי
1966 – יוקוזונה, מתאבק אמריקאי (נפטר ב-2000)
1968 – יאנה נובוטנה, שחקנית טניס מקצועית צ'כית (נפטרה ב-2017)
1969 – אלעד קופרמן, מפיק ויוצר טלוויזיה ישראלי
1970 – לילך דקל-אבנרי, במאית תיאטרון, דרמטורגית, ומנהלת אמנותית של קבוצת פאתוס-מאתוס
1971 – אדי בטלר, זמר אמריקאי-ישראלי
1984 – ידידיה ויטל, שחקן ישראלי
1985 – יהודה נהרי, שחקן ישראלי
1989 – שי-לי עטרי, זמרת ושחקנית ישראלית
1990 – אושרת אינגדשט, זמרת ושחקנית טלוויזיה ותיאטרון ישראלית
1991 – גיא סלניק, שחקן טלוויזיה ישראלי
נפטרו
ממוזער|214x214 פיקסלים|מיכאל השני
ממוזער|250x250 פיקסלים|מרסל דושאן
679 – לאודגר, בישוף אוטן (נולד בסביבות 615)
829 – מיכאל השני, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-770)
1264 – ה אורבנוס הרביעי (נולד ב-1195)
1780 – ג'ון אנדרה, קצין בריטי שהוצא להורג בידי הצבא הקונטיננטלי, בשל היותו מרגל למען בריטניה (נולד ב-1750)
1782 – צ'ארלס לי, מייג'ור גנרל בצבא הקונטיננטלי (נולד ב-1731)
1803 – סמואל אדמס, ממנהיגי המהפכה האמריקנית, ומחותמי הכרזת העצמאות של ארצות הברית (נולד ב-1722)
1892 – ארנסט רנן, פילוסוף, היסטוריון ופילולוג צרפתי (נולד ב-1823)
1921 – וילהלם השני, מלך וירטמברג (נולד ב-1848)
1927 – סוונטה אוגוסט ארהניוס, כימאי שוודי (נולד ב-1859)
1941 – מנחם אוסישקין, ממנהיגי הציונות וראש הקק"ל (נולד ב-1863)
1968 – מרסל דושאן, אמן צרפתי (נולד ב-1887)
1973 – פאבו נורמי, רץ פיני למרחקים בינוניים וארוכים (נולד ב-1897)
1985 – מרגרט מאהלר, פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית הונגרייה (נולדה ב-1897)
1985 – רוק הדסון, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1925)
1987 – משה חובב, מבכירי קרייני החדשות של קול ישראל (נולד ב-1930)
1993 – אמין טריף, ראש העדה הדרוזית בישראל ונשיא בית המשפט הדרוזי לערעורים (נולד ב-1898)
2003 – ג'ון דאנלופ, כלכלן אמריקאי (נולד ב-1914)
2004 – שאול עמור, ראש עיריית מגדל העמק, חבר הכנסת, שר ושגריר ישראל בבלגיה (נולד ב-1940)
2005 – שרה לוי-תנאי, כוריאוגרפית ומלחינה ישראלית, מייסדת ומנהלת להקת המחול "ענבל" (נולדה ב-1910)
2009 – מרק אדלמן, מאחרוני לוחמי מרד גטו ורשה (נולד ב-1922)
2010 – חרות צמח, אלוף-משנה בחיל הים הישראלי (נולד ב-1928)
2012 – יעקב עשהאל, נגד משמעת בצה"ל, נודע בכינויו "הסוס הלבן" (נולד ב-1924)
2015 – בריאן פריל, מחזאי, סופר ובמאי תיאטרון אירי (נולד ב-1929)
2016 – נוויל מרינר, מנצח וכנר בריטי (נולד ב-1924)
2018 – נפתלי בזם, צייר, מאייר ופסל ישראלי (נולד ב-1924)
2018 – ג'ף אמריק, טכנאי קול שעבד עם הביטלס בשנותיהם האחרונות (נולד ב-1945)
2019 – גיה קנצ'לי, מלחין גאורגי (נולד ב-1935)
2020 – קלוד ויז'ה, משורר, מתרגם ומסאי ישראלי-צרפתי (נולד ב-1921)
2022 – אליעזר קוגל, ראש ישיבת שבות עמי, מראשי התנועה להפצת תורה, עסק בין היתר בלימוד תורה לעולים מחבר המדינות (נולד ב-1924)
2023 – אליס שלוי, אשת חינוך ישראלית, פעילה חברתית ומחלוצות הפמיניזם בישראל (נולדה ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
היום הבין-לאומי לאי-אלימות
1 באוקטובר – 3 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
י ב
קטגוריה:אוקטובר
| 2024-08-11T21:03:11
|
9 בדצמבר
|
9 בדצמבר הוא היום ה־343 בשנה (344 בשנה מעוברת), בשבוע ה־50 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 22 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
480 – אודואקר מביס את כוחות המצביא הרומי אובידה
536 – הביזנטים כובשים את רומא
1897 – מרגריט דוראן מייסדת את העיתון הפמיניסטסי היומי, "La Fronde" (הקלע), בפריז
1905 – בצרפת מתקבל חוק להפרדת הדת מהמדינה
1917 – ירושלים נכנעה בפני הצבא הבריטי
1941 – סין, קוריאה, חבר העמים הפיליפיני, גואטמלה וקובה מכריזות מלחמה על גרמניה ויפן במסגרת מלחמת העולם השנייה
1947 – שבעה הרוגים בבית קפה ביאזור מפיצוץ מטען שהשליכו אנשי אצ"ל ממכונית נוסעת
1949 – מתקבלת החלטה 303 של העצרת הכללית של האו"ם על בינאום ירושלים
1961 – טנגניקה מקבלת עצמאות מבריטניה
1978 – ארבעת הגשושיות של פיוניר־ונוס מולטיפרוב האמריקאית חודרות לאטמוספירה של נוגה
1987 – פורצת האינתיפאדה הראשונה ברצועת עזה ובגדה המערבית
2005 – אוטובוס הרוטמסטר, אחד מסמליה של לונדון, מסיים את פעילותו
2007 – הושק מטבע 2 שקלים חדשים לתושבי ישראל ולבנקים
נולדו
ממוזער|214x214 פיקסלים|ג'ון מילטון
1482 – פרידריך השני, הנסיך הבוחר מפפאלץ (נפטר ב-1556)
1579 – מרטין דה פורס, קדוש נוצרי (נפטר ב-1639)
1594 – גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה (נפטר ב-1632)
1608 – ג'ון מילטון, משורר אנגלי (נפטר ב-1674)
1725 – נפתלי הרץ וייזל, בלשן ומשורר עברי, מאבות תנועת ההשכלה היהודית (נפטר ב-1805)
1742 – קרל וילהלם שלה, כימאי ורוקח שוודי (נפטר ב-1786)
1831 – מוריס הירש, נדבן יהודי (נפטר ב-1896)
1843 – דויד פופר, צ'לן יהודי-בוהמי (נפטר ב-1913)
1868 – פריץ הבר, כימאי יהודי-גרמני, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-1934)
1868 – איוואן רגן, ביולוג שהיה ידוע בשל מחקריו בתחום הביואקוסטיקה (נפטר ב-1947)
1906 – גרייס הופר, מתכנתת, מחלוצי המחשוב (נפטרה ב-1992)
1915 – שמעון גיטר, רופא (נפטר ב-2009)
1916 – קירק דאגלס, שחקן קולנוע (נפטר ב-2020)
1918 – יוסף טלקי, מאמן ופרשן שחייה ישראלי (נפטר ב-2003)
1920 – קרלו אזליו צ'אמפי, נשיא איטליה (נפטר ב-2016)
1922 – גרשון אפפל, קריקטוריסט וגרפיקאי ישראלי יליד הונגריה (נפטר ב-1999)
1927 – ראובן אשכנזי, ראש ענף המודיעין של חיל הים במלחמת ששת הימים (נפטר ב-2021)
1929 – בוב הוק, ראש ממשלת אוסטרליה ה-23 (נפטר ב-2019)
1930 – באק הנרי, במאי, תסריטאי ושחקן קולנוע אמריקאי-יהודי (נפטר ב-2020)
1931 – יוסף שוב, אגרונום שתיאר לראשונה את המבנה המורפולוגי של צמח הגרברה, וממציא השם סוסיתא למכונית הישראלית הראשונה
1931 – קליף הייגן, כדורסלן אמריקאי
1932 – אריאנה הרן הכהן, משוררת ישראלית (נפטרה ב-2003)
1934 – ג'ודי דנץ', שחקנית בריטית
1936 – אלעזר דודמן, אלוף ישראל בטניס שבע פעמים (נפטר ב-2007)
1936 – אברהם ב. יהושע, סופר, מסאי ומחזאי ישראלי (נפטר ב-2022)
1936 – חיה שנהב, סופרת ומשוררת ישראלית
1937 – דני כהן, חבר האקדמיה הלאומית להנדסה האמריקאית ו"חבר כבוד" של IEEE (נפטר ב-2019)
1941 – בו ברידג'ס, שחקן אמריקאי
1942 – אלכס גלעדי, איש תקשורת ישראלי (נפטר ב-2022)
1946 – סוניה גנדי, פוליטיקאית הודית ילידת איטליה
1947 – מארי אן פוקס, מדענית אמריקאית שכיהנה כפרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (נפטרה ב-2021)
1950 – מיכאל כורש, שחקן טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון ישראלי
1951 – אפרים שמיר, זמר ישראלי
1953 – ג'ון מלקוביץ', שחקן קולנוע
1953 – אבי שגיא, פילוסוף ישראלי
1959 – מנחם ברוד, דובר חסידות חב"ד בישראל, עורך שיחת השבוע ומחבר ספרים
1960 – ג'ף "סוומפי" מארש, שחקן, במאי ומפיק אמריקאי
1962 – פליסיטי האפמן, שחקנית אמריקאית
1963 – רמי ורד, בדרן, שחקן, קומיקאי, תסריטאי ומנחה טלוויזיה ישראלי
1964 – הלנה ירלובה, שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית
1966 – גדעון סער, חבר הכנסת מטעם הליכוד ושר החינוך
1968 – קורט אנגל, מתאבק עבר אמריקאי
1969 – מיקי שמו, שף קונדיטור ישראלי ומבעלי רשת "שמו הקונדיטוריה"
1972 – טרה קול, מתופף להקת הפאנק רוק גרין דיי
1973 – סטייסי אברמס, פוליטיקאית ופעילה חברתית אמריקאית
1976 – אלי בן דוד, שחקן, קומיקאי ותסריטאי ישראלי
1980 – שפרה קורנפלד, מנחת טלוויזיה, שדרנית רדיו, בעלת טור, תסריטאית וסופרת ישראלית
1980 – ריידר הייסדל, לשעבר רוכב אופני כביש קנדי
1986 – נדב גדליה, עיתונאי, קולנוען, מרצה, הוגה דעות, שחקן ומוזיקאי ישראלי
1987 – היקארו נקמורה, רב אמן בשחמט
1990 – דניאל גד, שחקן טלוויזיה, תיאטרון וקולנוע ישראלי
1991 – יצחק חורש, גולש רוח, גולש גלים וגולש SUP ישראלי
1991 – נטע פורת, שחקנית קולנוע וטלוויזיה ישראלית
נפטרו
ממוזער|245x245 פיקסלים|זיגיסמונד
480 – אובידה, מצביא רומאי
638 – סרגיוס הראשון מקונסטנטינופול, הפטריארך של קונסטנטינופול
993 – אגברט, הארכיבישוף מטריר (נולד ב-950)
1165 – מלקולם הרביעי, מלך סקוטלנד (נולד ב-1141)
1437 – זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1368)
1565 – פיוס הרביעי, אפיפיור (נולד ב-1499)
1641 – אנתוני ואן דייק, צייר פלמי (נולד ב-1599)
1878 – בייארד טיילור, סופר, מבקר ספרות, מתרגם ודיפלומט אמריקאי (נולד ב-1825)
1916 – תאודול ריבו, פסיכולוג צרפתי (נולד ב-1839)
1970 – ארטיום מיקויאן, מהנדס מטוסים רוסי (נולד ב-1905)
1971 – ראלף באנץ', דיפלומט אמריקאי (נולד ב-1904)
1991 – ברניס אבוט, צלמת אמריקאית (נולדה ב-1898)
2003 – רפי בוקאי, במאי ומפיק קולנוע ישראלי (נולד ב-1957)
2011 – דוידה קרול, שחקנית ישראלית (נולדה ב-1917)
2011 – שמואל חדש, שחיין ישראלי (נולד ב-1925)
2012 – יעקב אלפרין, שחקן תיאטרון יידיש וחבר בתיאטרון יידישפיל (נולד ב-1921)
2012 – ענת גוב, מחזאית ותסריטאית ישראלית (נולדה ב-1953)
2016 – אליעזר יבלון, מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים (נולד ב-1951)
2018 – ריקרדו ג'אקוני, פיזיקאי איטלקי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1931)
2018 – יגאל בשן, זמר, מלחין ושחקן ישראלי (נולד ב-1950)
2019 – אימרה ורגה, פסל, צייר ומעצב גרפי הונגרי (נולד ב-1923)
2019 – זאב מרגלית, ניצב במשטרת ישראל (נולד ב-1924)
2019 – מארי פרדריקסון, סולנית להקת רוקסט (נולדה ב-1958)
2020 – גדליה דוב שוורץ, פוסק הלכה אורתודוקסי אמריקאי (נולד ב-1925)
2020 – מארק מנו, שף צרפתי (נולד ב-1943)
2020 – חיים געש, ראש מועצת פרדס חנה-כרכור ואלוף-משנה בחיל הים (נולד ב-1950)
2020 – ארמונד סוסנה, מוזיקאי ופייטן ישראלי, מחלוצי המוזיקה המזרחית-חסידית (נולד ב-1954)
2020 – יוסי בכר, רואה חשבון ומנהל ישראלי (נולד ב-1955)
2020 – פאולו רוסי, כדורגלן איטלקי (נולד ב-1956)
2021 – קארה ויליאמס, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1925)
2021 – לינה ורטמילר, תסריטאית ובמאית קולנוע איטלקייה ממוצא שווייצרי (נולדה ב-1928)
2021 – אותר פצציה, ראש ממשלת גאורגיה בין השנים 1995-1993 (נולד ב-1929)
2022 – דני שפירא, מראשוני טייסי חיל האוויר הישראלי (נולד ב-1925)
2022 – ג'וזף קיטינג'ר, טייס בחיל האוויר האמריקני, האדם הראשון שהגיע לגבול החלל (נולד ב-1928)
חגים ואירועים החלים ביום זה
היום הבינלאומי למאבק בשחיתות
8 בדצמבר – 10 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל ט
קטגוריה:דצמבר
| 2024-06-03T10:19:04
|
28 במרץ
|
28 במרץ הוא היום ה-87 בשנה (88 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 278 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
845 – העיר פריז נבזזת על ידי הוויקינגים
1776 – יסוד המיסיון של סן פרנסיסקו מאסיזי שהתפתח לעיר סן פרנסיסקו
1802 – היינריך וילהלם אולברס מגלה את האסטרואיד פאלאס, האסטרואיד השני הידוע לאדם
1854 – מלחמת קרים: בריטניה וצרפת מכריזות מלחמה על האימפריה הרוסית
1915 – אחסאן תורג'מאן מתחיל בכתיבת יומן
1917 – ג'מאל פאשה, מושלה הצבאי של ארץ ישראל מטעם האימפריה העות'מאנית, מוציא צו לגירוש תושבי יפו ותל אביב
1930 – הערים קוסטנטינופול ואנגורה בטורקיה משנות שמן, בהתאמה, לאיסטנבול ואנקרה
1932 – נפתחה המכביה הראשונה
1935 – סרט התעמולה הנאצי ניצחון הרצון מוקרן לראשונה בברלין
1939 – מלחמת האזרחים הספרדית: כוחותיו של הגנרליסימו פרנקו כובשים את מדריד ומנצחים במלחמה
1964 – תחנת הרדיו הפיראטית הראשונה, "רדיו קרוליין", מתחילה לשדר מספינה העוגנת ליד חופי אירופה
1988 – המרגל הישראלי מרדכי ואנונו מורשע ונגזרות עליו 18 שנות מאסר בפועל
1999 – שיגור מוצלח ראשון של Sea Launch, שיגור ראשון של לוויינים מאסדת שיגור ימית "אודיסאה" על קו המשווה
2001 – בפיגוע טרור נרצחים שני אנשים בפיגוע התאבדות בתחנת דלק "השלום" בכפר סבא
2002 – בפיגוע טרור נרצחים ארבעה מבני משפחת גביש בביתם ביישוב אלון מורה
2004 – אל-קאעידה משתלטת על מתקני חברת נפט בעיר חובאר בסעודיה. באירוע זה נהרגו 22 בני אדם
2004 – אל-קאעידה מבצע שני פיגועי התאבדות בטשקנט בירת אוזבקיסטן נגד חיילים, שוטרים, ומשקיפים אוזבקיסטנים. בפיגוע נהרגו 47 בני אדם
2005 – רעידת אדמה במגניטודה 8.7 סמוך לאינדונזיה גורמת ל-2,000 הרוגים
2006 – הבחירות לכנסת השבע עשרה בישראל
נולדו
1472 – פרא ברתולומאו, צייר איטלקי (נפטר ב-1517)
1515 – תרסה מאווילה, נזירה וקדושה קתולית ספרדייה (נפטרה ב-1582)
1592 – יוחנן עמוס קומניוס, פילוסוף צ'כי, פדגוג ותאולוג (נפטר ב-1670)
1840 – אמין פאשא, רופא, חוקר טבע ומושל אקווטוריה (נפטר ב-1892)
1862 – אריסטיד בריאן, מדינאי צרפתי, חתן פרס נובל לשלום (נפטר ב-1932)
1868 – מקסים גורקי, סופר רוסי (נפטר ב-1936)
1893 – וילהלם אדם, גנרל בנאציונלה פולקסארמה ופוליטיקאי מזרח גרמני (נפטר ב-1978)
1895 – כריסטיאן הרטר, מדינאי אמריקני (נפטר ב-1966)
1900 – מרדכי בנטוב, מראשי השומר הצעיר ומפ"ם (נפטר ב-1985)
1903 – רודולף סרקין, פסנתרן יהודי-אוסטרי (נפטר ב-1991)
1921 – קונסטנטין אנטול, שחקן ובמאי תיאטרון, מתרגם וכן שחקן קולנוע וטלוויזיה רומני וישראלי (נפטר ב-2019)
1924 – מישא אשרוב, שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי (נפטר ב-2003)
1928 – זביגנייב בז'ז'ינסקי, היועץ לביטחון לאומי בממשל קרטר (נפטר ב-2017)
1928 – אלכסנדר גרותנדיק, מתמטיקאי יליד גרמניה (נפטר ב-2014)
1930 – ג'רום פרידמן, פיזיקאי אמריקאי ממוצא יהודי, חתן פרס נובל לפיזיקה
1931 – יעקב בודו, שחקן וקומיקאי ישראלי
1936 – יוחנן פרידמן, פרופסור בחוג לשפה וספרות ערבית ובחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים
1936 – מריו ורגס יוסה, סופר ופוליטיקאי פרואני
1939 – דב פרוהמן, מהנדס ואיש עסקים ישראלי, מפתח ה-EPROM ומייסד אינטל ישראל
1942 – ג'רי סלואן, כדורסלן ומאמן כדורסל (נפטר ב-2020)
1942 – דניאל דנט, פילוסוף אמריקאי (נפטר ב-2024)
1943 – קונצ'טה פרל, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית (נפטרה ב-2020)
1944 – דן ורד, יהודי ישראלי שהורשע בריגול למען סוריה
1945 – רות גביזון, פרופסורית ישראלית למשפטים וכלת פרס ישראל בתחום המשפטים (נפטרה ב-2020)
1951 – סוהיל חדאד, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי ממוצא ערבי
1953 – מלכיור נדאדיה, נשיאה הראשון של בורונדי שנבחר באופן דמוקרטי (נפטר ב-1993)
1953 – סטיב קין, פרופסור חבר לכלכלה באוניברסיטת מערב סידני
1954 – דורון נשר, שחקן, סופר, תסריטאי, במאי, בדרן, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי
1958 – אליזבת אנדריאסן, זמרת נורווגית, זוכת אירוויזיון 1985 כחלק מהצמד בוביסוקס (יחד עם האנה קרוג) כנציגת נורווגיה
1960 – אודי טופלברג, מלחין, כותב, גיטריסט וזמר ישראלי (נפטר ב-2007)
1960 – אורי אורבך, חבר הכנסת ועיתונאי ישראלי (נפטר ב-2015)
1960 – דניאל זיידמן, רופא ישראלי המתמחה ברפואת נשים ופריון
1960 – שלי יחימוביץ', חברת כנסת ועיתונאית ישראלית
1963 – נינו אנניאשווילי, בלרינה גאורגית
1963 – סיגל גונן, אתלטית ישראלית
1965 – יוסף פיצ'חדזה, במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע ישראלי
1968 – טובי גד, מפיק מוזיקלי ופזמונאי גרמני
1968 – דורה הלר, אתלטית ישראלית
1969 – גאיה קורן, עיתונאית ישראלית
1970 – קרן נויבך, עיתונאית ישראלית
1970 – ענת גת, סופרת, עיתונאית ותסריטאית ישראלית
1974 – אורי גרוס, תסריטאי ויוצר טלוויזיה
1977 – אוהד חיטמן, זמר ישראלי
1980 – מיקי זוהר, שר התרבות והספורט, חבר הכנסת ופוליטיקאי ישראלי מטעם מפלגת הליכוד
1981 – ג'וליה סטיילס, שחקנית אמריקאית
1982 – ברוך דגו, כדורגלן ישראלי
1985 – סטאן ואוורינקה, טניסאי שווייצרי
1986 – ליידי גאגא, זמרת פופ אמריקאית
1992 – סרג'י גומס, כדורגלן ספרדי-קטלאני
1996 – בנז'מן פבאר, כדורגלן צרפתי
2000 – אליינה טילקי, זמרת פופ טורקית
2000 – יונתן רוסין, שחיין ישראלי
2001 – רון פולונסקי, שחיין ישראלי
נפטרו
ממוזער|161x161 פיקסלים|איוואן הרביעי
ממוזער|161x161 פיקסלים|דווייט אייזנהאואר
ממוזער|172x172 פיקסלים|נתן אלתרמן
ממוזער|156x156 פיקסלים|מארק שאגאל
193 – פרטינקס, קיסר רומא (נולד ב-126)
592 – גונתרם, מלך בורגונדיה (נולד ב-532)
1241 – ולדמר השני, מלך דנמרק (נולד ב-1170)
1285 – האפיפיור מרטינוס הרביעי (נולד ב-1220)
1563 – היינריך גלאריאן, תאורטיקאי מוזיקה, משורר והומניסט שווייצרי (נולד ב-1488)
1584 – איוואן הרביעי (האיום), הצאר הרוסי הראשון (נולד ב-1530)
1881 – מודסט מוסורגסקי, מלחין רוסי (נולד ב-1839)
1898 – אנטון זיידל, מנצח הונגרי (נולד ב-1850)
1941 – וירג'יניה וולף, סופרת בריטית (נולדה ב-1882)
1943 – סרגיי רחמנינוב, מלחין ופסנתרן רוסי (נולד ב-1873)
1953 – ג'ים ת'ורפ, אתלט אמריקאי ממוצא אינדיאני, מגדולי הספורטאים במאה ה-20 (נולד ב-1888)
1969 – דווייט אייזנהאואר, הנשיא ה-34 של ארצות הברית (נולד ב-1890)
1970 – נתן אלתרמן, משורר, מחזאי ומתרגם, חתן פרס ישראל (נולד ב-1910)
1985 – מארק שאגאל, צייר יהודי (נולד ב-1887)
1987 – מריה פון טראפ, ממשפחת הזמרים פון טראפ, וההשראה לדמות מריה במחזמר צלילי המוסיקה (נולדה ב-1905)
1994 – אז'ן יונסקו, מחזאי רומני-צרפתי (נולד ב-1909)
2004 – פיטר יוסטינוב, שחקן קולנוע (נולד ב-1921)
2006 – קספר ויינברגר, שר-ההגנה של ארצות הברית (נולד ב-1917)
2007 – יואל בן-פורת, תת-אלוף בצה"ל, מפקד יחידה 848 ודובר צה"ל (נולד ב-1931)
2008 – גבריאל דגן, במאי, שחקן, סופר, מחזאי, תסריטאי ופסיכולוג ישראלי (נולד ב-1922)
2013 – ריצ'רד גריפית'ס, שחקן קולנוע (נולד ב-1947)
2013 – טובה פרדו, שחקנית תיאטרון ישראלית (נולדה ב-1926)
2015 – שמואל רוזן, חידונאי, פזמונאי ואיש רדיו ישראלי (נולד ב-1925)
2015 – שלמה יעקב גלבמן, ביוגרף והיסטוריון, בדחן ודרשן, חסיד סאטמר (נולד ב-1952)
2018 – מנחם תלמי, סופר עברי, עיתונאי ועורך (נולד ב-1926)
2018 – פיטר מונק, איש עסקים ופילנתרופ יהודי-קנדי ממוצא הונגרי (נולד ב-1927)
2021 – רונן נויבירט, ממייסדי ארגון "בית הלל" והמנכ"ל הראשון של הארגון (נולד ב-1970)
2022 – יהודה גלר, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, פיקד על גדוד 410 במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז (נולד ב-1938)
חגים ואירועים החלים ביום זה
27 במרץ – 29 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג כח
קטגוריה:מרץ
| 2024-09-10T07:17:47
|
20 במאי
|
20 במאי הוא היום ה-140 בשנה (141 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 225 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
325 – מתכנסת ועידת ניקיאה, הוועידה האקומנית הראשונה, שבה נקבעו עקרונות הכנסייה הנוצרית
526 – מאות אלפי בני אדם נהרגים ברעידת אדמה באנטיוכיה
760 – תיעוד של מעבר שביט האלי בפריהליון
1498 – ואסקו דה גאמה נוחת בקוז'יקוד, הודו. מציאת דרך להודו
1570 – האטלס המודרני הראשון יוצא לאור
1736 – המלחמה העות'מאנית-רוסית (1735–1739): צבא דנייפר מתחיל בפלישתו לשטח הטורקי
1799 – לאחר 54 ימים של מצור על עכו, נפוליאון בונפרטה נסוג מעכו מבלי לכבוש אותה
1856 – נשיא ארצות הברית פרנקלין פירס מכיר בשלטונו של שכיר החרב ויליאם ווקר שהשתלט על ניקרגואה
1873 – לוי שטראוס וג'ייקוב דייוויס רושמים פטנט על הג'ינס
1882 – איטליה מצטרפת למעצמות המרכז
1927 – צ'ארלס לינדברג ממריא לטיסת היחיד הישירה הראשונה מעבר לאוקיינוס האטלנטי
1932 – אמיליה ארהארט חוצה את האוקיינוס האטלנטי
1941 – מלחמת העולם השנייה: מתחילה התקפת הצנחנים הגרמניים על כרתים במסגרת הקרב על כרתים
1945 – מלחמת העולם השנייה: מסתיימת ההתקוממות הגרוזינית בטסל
1948 – מלחמת העצמאות: השריון הסורי מובס בדגניה
1948 – מלחמת העצמאות: נפתח מבצע בלק להבאת תחמושת מצ'כוסלובקיה
1949 – ישראל מספחת את יישובי ואדי עארה, בהתאם להסכם שביתת הנשק עם ירדן
1962 – הצייר הפולני-צרפתי זיגמונד לנדאו נפטר בישראל
1978 – משגר אטלס-קנטאור משגר את הגשושית פיוניר־ונוס 1 לחקר נוגה
1984 – ועדת זורע, שחקרה את פרשת קו 300, מגישה את מסקנותיה
1990 – עמי פופר רוצח שבעה פועלים פלסטינים
1990 – בחירות חופשיות ראשונות נערכות ברומניה
1995 – שיגור מודול Spektr של תחנת החלל מיר, מרחב עבודה ומגורים לאסטרונאוטים אמריקאים
2002 – מזרח טימור זוכה בעצמאות מאינדונזיה
2006 – מסתיימת בנייתו של הסכר ההידרואלקטרי הגדול בעולם, סכר שלושת הנקיקים על נהר היאנגצה בסין
2006 – פושע מורשע דוקר את פאק גון-הייה, יושבת ראש המפלגה הלאומית הגדולה הקוריאנית ולימים נשיאת קוריאה הדרומית
2010 – חמישה ציורים בשווי 100 מיליון אירו, בהם ציורים של פבלו פיקאסו ואנרי מאטיס, נגנבו ממוזיאון פריז לאומנות מודרנית
2010 – מדענים בארצות הברית מצליחים ליצור תא חי באופן מלאכותי במעבדה
2010 – שיגור הגשושית היפנית אקצוקי לחקר נוגה, יחד עם הגשושית איקרוס, בה נעשה לראשונה שימוש במפרשית שמש
2013 – הרצח בסניף בנק הפועלים בבאר שבע
2019 – הוגדרה מחדש מערכת היחידות הבין-לאומית (SI) ללא שימוש באבטיפוס של קילוגרם
2021 – 21 פעילים לזכויות להט"ב בגאנה נעצרו במהלך אספה שקיימו בבית מלון בהו
נולדו
1768 – אנדריאס מיאוליס, אדמירל ומדינאי יווני (נפטר ב-1835)
1768 – דולי מדיסון, הגברת הראשונה של ארצות הברית, אשתו של ג'יימס מדיסון (נפטרה ב-1849)
1799 – אונורה דה בלזק, סופר צרפתי (נפטר ב-1850)
1806 – ג'ון סטיוארט מיל, פילוסוף חברתי וכלכלן בריטי (נפטר ב-1873)
1851 – אמיל ברלינר, ממציא אמריקאי ממוצא יהודי-גרמני (נפטר ב-1929)
1860 – אדוארד בוכנר, כימאי גרמני, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-1917)
1881 – ולדיסלב שיקורסקי, מנהיג פולני (נהרג ב-1943)
1882 – סיגריד אונדסט, סופרת נורווגית, כלת פרס נובל לספרות (נפטרה ב-1949)
1885 – רפאל סברדלוב, המזכיר הראשון של הפועל הצעיר, מייסד העיר רמת גן (נפטר ב-1965)
1889 – קלונימוס קלמיש שפירא, רב והוגה דעות פולני, האדמו"ר מפיאסצ'נה (נספה בשואה ב-1943)
1901 – מקס אויבה, אלוף עולם בשחמט ממוצא הולנדי (נפטר ב-1981)
1904 – מאיר טוביאנסקי, ישראלי שהואשם בריגול על לא עוול בכפו (הוצא להורג ב-1948)
1912 – מוזס פינלי (נולד בשם משה ישראל פינקלשטיין), היסטוריון אמריקאי-בריטי (נפטר ב-1986)
1913 – תאודורו פרננדס, כדורגלן פרואני (נפטר ב-1997)
1913 – ויליאם היולט, ממקימי היולט פקארד (HP) (נפטר ב-2001)
1915 – משה דיין, איש צבא ופוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-1981)
1917 – טוני קליף, פוליטיקאי ישראלי-בריטי (נפטר ב-2000)
1918 – אדוארד ב. לואיס, גנטיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה (נפטר ב-2004)
1922 – שרה דורון, שרה וחברת הכנסת מטעם הליכוד (נפטרה ב-2010)
1923 – ישראל גוטמן, היסטוריון ישראלי, חוקר השואה ופעל להנצחתה (נפטר ב-2013)
1929 – עמנואל שרון, כלכלן ומנהל ישראלי (נפטר ב-2021)
1931 – ישראל קיסר, מזכ"ל ההסתדרות, שר וחבר הכנסת מטעם המערך (נפטר ב-2019)
1934 – משה שחל, שר וחבר הכנסת מטעם המערך
1934 – עזרא ברהום, מלחין ונגן עוד ישראלי
1936 – רענן כץ, איש עסקים, שחקן כדורסל ועסקן כדורסל ישראלי
1937 – מלאכי בית-אריה, משורר עברי, חוקר קדמוניות הספר, מומחה לפלאוגרפיה עברית וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (נפטר ב-2023)
1939 – משה אדד, קרימינולוג ישראלי, חתן פרס ישראל לקרימינולוגיה (נפטר ב-2019)
1944 – דיטריך מאטשיץ, איש עסקים אוסטרי, אחד ממייסדי חברת רד בול (נפטר ב-2022)
1944 – מתן וילנאי, איש צבא ופוליטיקאי ישראלי
1944 – ג'ו קוקר, זמר בריטי (נפטר ב-2014)
1946 – שר, זמרת ושחקנית אמריקאית
1946 – ציפי פליישר, מלחינה, מוזיקולוגית חוקרת הזמר העברי ומרצה למוזיקה ישראלית
1947 – מרים שלזינגר, מתרגמת, מתורגמנית סימולטנית וחוקרת תרגום ישראלית (נפטרה ב-2012)
1952 – רוז'ה מילה, כדורגלן קמרוני
1955 – מיכאל אורן, היסטוריון, דיפלומט ואיש ציבור ישראלי
1956 – בוריס אקונין, סופר רוסי
1956 – צדוק יחזקאלי, עיתונאי ישראלי
1957 – יעקב בוזגלו, כדורגלן עבר ישראלי
1960 – איצ'ו אביטל, שחקן ישראלי
1964 – פטר קלנר, איש עסקים ומיליארדר צ'כי (נפטר ב-2021)
1974 – אמירם טובים, סטנדאפיסט ישראלי
1978 – יסמין דאימונד, שחקנית ישראלית
1981 – איקר קסיאס, שוער כדורגל ספרדי בקבוצת כדורגל פורטו
1981 – עדי רגב, כדורסלן ישראלי
1982 – פטר צ'ך, שוער כדורגל צ'כי בקבוצת הכדורגל ארסנל
1985 – כריסטופר פרום, רוכב אופני כביש בריטי מקצועי
נפטרו
1444 – ברנרדינו מסיינה, מיסיונר (נולד ב-1380)
1506 – כריסטופר קולומבוס, מגלה ארצות ממוצא איטלקי (נולד ב-1451)
1834 – המרקיז דה לה פאייט, איש צבא ופוליטיקאי צרפתי (נולד ב-1757)
1836 – הלן דה מונטג'רו פסנתרנית ומלחינה צרפתייה (נולדה ב-1764)
1885 – פרדריק פרלינגהויסן, מזכיר המדינה של ארצות הברית (נולד ב-1817)
1896 – קלרה שומאן, פסנתרנית ומלחינה גרמניה (נולדה ב-1819)
1917 – פיליפ פון פרארי, אספן צרפתי (נולד ב-1850)
1941 – דוד רזיאל, מפקד האצ"ל וממייסדיו, נהרג בעת פעולת קומנדו בעיראק בשירות הצבא הבריטי (נולד ב-1910)
1948 – ג'ורג' ברלינג, טייס קרב קנדי בזמן מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1921)
1981 – בנימין ארדיטי, פעיל ציוני וחבר הכנסת מטעם חרות וגח"ל (נולד ב-1897)
1982 – שמואל מיקוניס, חבר הכנסת מטעם מק"י (נולד ב-1903)
1984 – אלפרד ויתקון, שופט בית המשפט העליון, מומחה לדיני מיסים (נולד ב-1910)
1994 – מנחם דורמן, הוגה דעות, מסאי, סופר עברי, פובליציסט, עורך ומתרגם (נולד ב-1909)
1996 – נורה פרנקל, ציירת, רשמת ואמנית טקסטיל בישראל (נולדה ב-1931)
1998 – יעקב כ"ץ, היסטוריון ישראלי, חתן פרס ישראל (נולד ב-1904)
2000 – ז'אן-פייר רמפל, חלילן צרפתי (נולד ב-1922)
2002 – סטיבן ג'יי גולד, מדען אמריקאי ממוצא יהודי (נולד ב-1941)
2002 – ג'יהאד אחמד ג'יבריל, טרוריסט פלסטיני, מנהיג הזרוע הצבאית של החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית (נולד ב-1961)
2003 – אהרן חטר-ישי, הקים את המערכת המשפטית של צה"ל, שימש כראש השירות המשפטי הצבאי והפצ"ר הראשון (נולד ב-1905)
2008 – יחזקאל שושני, חוקר פילים ישראלי (נולד ב-1943)
2012 – רובין גיב, זמר בלהקת הבי ג'יז (נולד ב-1949)
2013 – ריי מנזרק, קלידן ומייסד להקת הדלתות (נולד ב-1939)
2019 – סיד קיוויט, אתלט יהודי-אמריקאי (נולד ב-1928)
2019 – מירה זכאי, זמרת אלט ישראלית שזכתה לקריירה עולמית (נולדה ב-1942)
2019 – ניקי לאודה, נהג מרוצים וטייס אוסטרי (נולד ב-1949)
2023 – יואל שר, דיפלומט, חוקר, כותב מאמרים, מתרגם ומרצה ישראלי (נולד ב-1933)
2024 – קרל-היינץ שנלינגר, כדורגלן גרמני (נולד ב-1939)
חגים ואירועים החלים ביום זה
מזרח טימור – היום הלאומי
קמרון – היום הלאומי
יום הדבורה העולמי – בעצרת הכללית של האו"ם ב-24 בדצמבר 2017, הוחלט פה אחד לאשר הצעת החלטה שיזמה סלובניה, לפיה 20 במאי יוכר כיום הדבורה העולמי. התאריך הנבחר הוא יום הולדתו של אחד מחלוצי ענף גידול הדבורים
19 במאי – 21 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה כ
קטגוריה:מאי
| 2024-09-26T08:57:06
|
30 באוקטובר
|
30 באוקטובר הוא היום ה-303 בשנה (304 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 62 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1918 – הפסקת האש של מודרוס: האימפריה העות'מאנית חותמת על הסכם שביתת נשק עם מדינות ההסכמה ובכך מסיימת את מלחמת העולם הראשונה במזרח התיכון
1938 – אורסון ולס משדר את תסכית הרדיו "מלחמת העולמות" על פלישה של חוצנים ממאדים לכדור הארץ, וגורם להיסטריה המונית
1946 – פיצוץ תחנת הרכבת בירושלים
1956 – מלחמת סיני – לכידת המשחתת אבראהים אל-אוול
1957 – השלמת מפעל ייבוש החולה על ידי קק"ל
1961 – ברית המועצות מבצעת ניסוי גרעיני ראשון לאחר הפסקה בת 3 שנים ומפוצצת את פצצת הצאר, הפצצה הגרעינית החזקה ביותר שאי פעם נוצרה
1991 – נפתחת ועידת מדריד
2011 – בסמואה החליטו לבטל את היום הזה על מנת להתקרב בשעון לניו זילנד ואוסטרליה. כך נוצר מרחק של 24 שעות ביניהם לבין שכנתם, סמואה האמריקנית
2023 – מבצע ראשית האור שבו חולצה חיילת מרצועת עזה
נולדו
ממוזער|262x262 פיקסלים|יוליה אוגוסטי פיליאה
ממוזער|217x217 פיקסלים|כריסטופר רן
ממוזער|170x170 פיקסלים|ג'ון אדמס
ממוזער|267x267 פיקסלים|מראדונה
39 לפנה״ס – יוליה אוגוסטי פיליאה, אצילה מן השושלת היוליו-קלאודית ובתו של הקיסר אוגוסטוס (נפטרה ב-14 לספירה)
1513 – ז'אק אמיו, מתרגם צרפתי (נפטר ב-1593)
1632 – כריסטופר רן, מגדולי האדריכלים האנגלים (נפטר ב-1723)
1735 – ג'ון אדמס, נשיאה השני של ארצות הברית (נפטר ב-1826)
1748 – מרתה ויילס סקלטון ג'פרסון, רעייתו של תומאס ג'פרסון (נפטרה ב-1782)
1762 – אנדרה שנייה, משורר צרפתי (נפטר ב-1794)
1776 – ג'ורג' ביב, מזכיר האוצר של ארצות הברית וסנאטור מטעם קנטקי (נפטר ב-1859)
1839 – אלפרד סיסלי, צייר צרפתי (נפטר ב-1899)
1871 – פול ואלרי, משורר צרפתי (נפטר ב-1945)
1877 – שלמה זלמן שוקן, בעלי "הארץ" ומקים הוצאת שוקן (נפטר ב-1959)
1882 – ויליאם הלסי, אדמירל צי בצי האמריקאי (נפטר ב-1959)
1892 – מכס מרכוס, פרופסור לכירורגיה, מאבות הרפואה הכירורגית בישראל (נפטר ב-1983)
1896 – רות גורדון, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ותסריטאית אמריקאית (נפטרה ב-1985)
1900 – שמואל סמבורסקי, פיזיקאי ישראלי חתן פרס ישראל (נפטר ב-1990)
1921 – יוסף הגין, פרופסור ביחידה להנדסת הסביבה, מים וחקלאות שבפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון (נפטר ב-2020)
1923 – יעקב חפץ, תת-אלוף, ממייסדי אגף המודיעין, שירת כמפקד פיקוד ההדרכה והיועץ הכספי לרמטכ"ל (נפטר ב-2007)
1923 – שלמה סימונסון, היסטוריון ישראלי (נפטר ב-2019)
1930 – רפי נלסון, בוהמיין ובעלים של כפר נופש בטאבה (נפטר ב-1988)
1931 – רות קליגר, ניצולת השואה ילידת וינה, פרופסורית ללימודי גרמניה באוניברסיטת קליפורניה באירוויין (נפטרה ב-2020)
1931 – אורי לוי, שחקן, מדבב ומנהל תיאטרון ישראלי
1935 – אברהם יצחק שטרן, חבר הכנסת ה-14 מטעם המפד"ל ומזכ"ל תנועת בני עקיבא (נפטר ב-1997)
1935 – דניאל רוגוב, מבקר מסעדות ויין, עיתונאי וסופר (נפטר ב-2011)
1936 – יונתן גרסל, פרופסור במחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן למדע, חתן פרס ישראל בחקר החקלאות ומייסד חברת TransAlgae
1937 – קלוד ללוש, במאי ותסריטאי צרפתי יהודי
1938 – מרינה ראטנר, מתמטיקאית יהודייה אמריקאית (נפטרה ב-2017)
1939 – גרייס סליק, סולנית להקת הרוק הפסיכדלי ג'פרסון איירפליין
1942 – שמואל עינב, פרופסור להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת תל אביב, חוקר של מערכת הלב וכלי הדם (נפטר ב-2022)
1951 – גדעון דמתי, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי
1955 – היידי הייטקאמפ, פוליטיקאית אמריקאית חברת המפלגה הדמוקרטית
1956 – ג'ולייט סטיבנסון, שחקנית קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אנגלייה
1957 – שלמה מינץ, כנר וירטואוז, ויולן ומנצח ישראלי
1957 – אוהד שחר, שחקן תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה, קריין ומדבב ישראלי
1959 – שז, סופרת ומשוררת ישראלית
1960 – דייגו מראדונה, כדורגלן ארגנטינאי (נפטר ב-2020)
1965 – אבי ביטר, זמר מזרחי
1965 – נבו קמחי, שחקן ישראלי
1966 – שמעון מימרן, שחקן תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1967 – אייל נחמיאס, קומיקאי, שחקן, כותב, במאי ומורה למשחק ישראלי
1973 – אדג', מתאבק אמריקאי
1978 – מת'יו מוריסון, שחקן וזמר אמריקאי
1980 – יואב איתמר, סופר, מחזאי, עורך, משורר, מסאי, מבקר, מתרגם ומו"ל ישראלי
1981 – איוונקה טראמפ, אשת עסקים אמריקאית
1981 – דני לשמן, שחקן ומדבב ישראלי
1982 – אודי פרסי, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי
1984 – מאור מליקסון, כדורגלן ישראלי
1986 – אור בן מלך, שחקן ישראלי
1988 – ג'אנל פאריש, שחקנית אמריקאית
1989 – טיפה צ'ן, זמרת סינית
1991 – ניר ביטון, שחקן כדורגל ישראלי
1991 – חורחה לופז, שחקן צ'יליאני
1996 – דווין בוקר, כדורסלן אמריקאי
1998 – לייטי סנה, שחקן וזמר ספרדי
נפטרו
ממוזער|238x238 פיקסלים|ז'אן אנרי דינן
שמאל|ממוזער|210x210px|סמואל פולר
1466 – יוהאן פוסט, מדפיס גרמני (נולד ב-1400)
1626 – וילברורד סנל, מתמטיקאי, אסטרונום ופיזיקאי הולנדי, מגלה חוק סנל (נולד ב-1580)
1757 – עות'מאן השלישי, סולטאן האימפריה העות'מאנית (נולד ב-1699)
1910 – ז'אן אנרי דינן, מייסד "הצלב האדום" (נולד ב-1828)
1928 – רוברט לאנסינג, מזכיר המדינה של ארצות הברית בתקופת מלחמת העולם הראשונה (נולד ב-1864)
1937 – נסים קורקידי, חזן ואיש ציבור, ממייסדי תל אביב (נולד ב-1872)
1997 – סמואל פולר, במאי, תסריטאי ומפיק אמריקאי (נולד ב-1912)
2006 – קליפורד גירץ, אנתרופולוג אמריקאי (נולד ב-1926)
2007 – ישראל פוליאקוב, שחקן ובדרן ישראלי, חתן פרס ישראל (נולד ב-1941)
2008 – רם עברון, עיתונאי ישראלי (נולד ב-1935)
2009 – קלוד לוי-שטראוס, אנתרופולוג יהודי צרפתי (נולד ב-1908)
2018 – אליהו סחרוב, תעשיין ישראלי ואיש מערכת הביטחון (נולד ב-1914)
2018 – דוד אזולאי, השר לשירותי דת בממשלת ישראל ה-34, חבר הכנסת מטעם סיעת ש"ס כ-22 שנה (נולד ב-1954)
2018 – ניקול סמסוניוק, שחיינית ישראלית (נולדה ב-1994)
2020 – נובי סטיילס, כדורגלן ומאמן אנגלי (נולד ב-1942)
2020 – מסוט ילמאז, ראש ממשלת טורקיה (נולד ב-1947)
2022 – מאיר זפרן, מגיבורי "מבצע סוזנה" שנודע בשם "העסק הביש" (נולד ב-1928)
חגים ואירועים החלים ביום זה
29 באוקטובר – 31 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
יום ההליכה העולמי
קישורים חיצוניים
י ל
קטגוריה:אוקטובר
| 2024-10-09T10:50:13
|
9 במרץ
|
9 במרץ הוא היום ה-68 בשנה (69 בשנה מעוברת), בשבוע ה-10 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 297 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1309 – האפיפיור קלמנס החמישי מתיישב באביניון
1410 – הארכיבישוף של פראג מוציא צו להחרמת יאן הוס וחסידיו
1499 – חיסול הקהילה היהודית בנירנברג, עם גירוש היהודים האחרונים מן העיר
1500 – פדרו קברל מפליג מליסבון למסע בו יגלה את ברזיל
1841 – החלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית, בעניין ספינת העבדים לה אמיסטאד
1908 – נוסד מועדון הכדורגל אינטר מילאנו
1916 – המהפכן המקסיקני פנצ'ו וייה תוקף עם 1,500 לוחמים כפר בניו מקסיקו שבארצות הברית, שורף אותו והורג 17 מתושביו
1924 – איטליה הפשיסטית מספחת את העיר פיומה (כיום רייקה)
1924 – נפתחת תערוכת יחיד לראובן רובין במגדל דוד, במסגרת אגודת אמנים עברית
1932 – איימון דה ואלירה נבחר לראש ממשלת מדינת אירלנד החופשית, בעקבות ניצחון מפלגתו, פיאנה פול, בבחירות לדאיל
1943 – הוצאו צווי גירוש למחנות ההשמדה ל-48,000 יהודי בולגריה והחלו אקציות בערי השדה. הצווים בוטלו למחרת היום
1944 – במוזיאון תל אביב נערכת "מסיבת זיכרון" לרגל יום הולדתו ה-83 של מאיר דיזנגוף וכן נפתחת תערוכה לזכרו של הרמן שטרוק
1956 – טבח טביליסי ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה
1957 – רעידת אדמה באזור אלאסקה. חוזקה מוערך בכ-8.6
1959 – בובת ה"ברבי" מוצגת לראשונה ביריד בניו יורק
1961 – במסגרת תוכנית ווסטוק, החללית ספוטניק 4 משוגרת עם בובה, כלב, עכברים ושרקן, להקפה סביב כדור הארץ
1975 – האקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט מקבלת נשים לשורותיה
1986 – במסגרת תוכנית וגה הסובייטית, הגשושית וגה 2 מבצעת יעף ליד שביט האלי
1992 – סיעות רצ, מפ"ם ושינוי מקימות את מרצ
1996 – נחיתת מעבורת החלל קולומביה STS-75 לאחר משימה של 15 יום ו-17 שעות
2002 – 11 ישראלים נרצחים בפיגוע התאבדות בבית הקפה "מומנט" בירושלים
2005 – הגשושית קאסיני מבצעת יעף ליד הירחים אנקלדוס וטתיס של שבתאי
2008 – שיגור חללית המטען הרובוטית ז'ול ורן ATV של סוכנות החלל האירופאית למשימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית
2011 – נחיתת משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-133, המשימה האחרונה של מעבורת זו, לאחר שהות של 12 יום ו-19 שעות
2012 – צה"ל הרג מהאוויר את זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית, אירוע שהוביל להסלמה בין ישראל לרצועת עזה, שנמשכה כשבוע
נולדו
ממוזער|232x232 פיקסלים|אמריגו וספוצ'י
ממוזער|228x228 פיקסלים|ארנסט בווין
ממוזער|241x241 פיקסלים|יורי גגארין
1454 – אמריגו וספוצ'י, מגלה ארצות איטלקי (נפטר ב-1512)
1568 – אלויסיוס גונזגה, בן אצולה איטלקי ישועי (נפטר ב-1591)
1749 – אונורה מירבו, מדינאי צרפתי (נפטר ב-1791)
1753 – ז'אן-בטיסט קלבר, גנרל בצבא נפוליאון (נרצח ב-1800)
1824 – לילנד סטנפורד, מייסד אוניברסיטת סטנפורד (נפטר ב-1893)
1859 – פטר אלטנברג, סופר ומשורר אוסטרי (נפטר ב-1919)
1881 – ארנסט בווין, מדינאי בריטי (נפטר ב-1951)
1890 – ויאצ'סלב מולוטוב, מדינאי רוסי (נפטר ב-1986)
1897 – ז'וזף דארנן, מראשי המשטר בצרפת של וישי (הוצא להורג ב-1945)
1911 – ג'ון לונסברי, אנימטור ובמאי הנפשה אמריקאי שעבד באולפני ההנפשה של וולט דיסני (נפטר ב-1976)
1918 – מיקי ספיליין, סופר מתח אמריקאי (נפטר ב-2006)
1927 – אריק לביא, זמר ישראלי (נפטר ב-2004)
1928 – לורי סגל, סופרת, מתרגמת, מורה, סופרת ילדים וסיפורים קצרים יהודייה-אמריקאית (נפטרה ב-2024)
1930 – אורנט קולמן, אמן ג'אז חופשי אמריקאי (נפטר ב-2015)
1930 – טיינה אלג, שחקנית ורקדנית אמריקאית ממוצא פיני
1934 – יורי גגארין, קוסמונאוט, האדם הראשון בחלל (נהרג ב-1968)
1935 – עדי צמח, פילוסוף, מבקר וחוקר ספרות ישראלי (נפטר ב-2021)
1936 – דינה מרחב, אמנית ישראלית שהתמחתה בהצבת פסלי חוצות מברזל (נפטרה ב-2022)
1936 – גלנדה ג'קסון, שחקנית ופוליטיקאית בריטית, זוכת פרס אוסקר
1940 – ראול ג'וליה, שחקן (נפטר ב-1994)
1942 – ג'ון קייל, מוזיקאי ("מחתרת הקטיפה")
1943 – בובי פישר, אלוף העולם בשחמט (נפטר ב-2008)
1952 – נדיר צור, איש רדיו ישראלי (נפטר ב-2014)
1952 – עמיר פרץ, מזכ"ל ההסתדרות, ויו"ר מפלגת העבודה לשעבר
1952 – רחל דולב, סניגורית הצבאית הראשית בצה"ל וצנזורית הצבאית הראשית
1954 – בובי סנדס, חבר "הצבא האירי הרפובליקני הזמני" (נפטר ב-1981)
1954 – יוסי דהאן, פרופסור למשפטים וראש החטיבה לזכויות אדם במרכז האקדמי למשפט ולעסקים
1956 – אלחנדרו ג'יאמטיי, נשיא גואטמלה
1964 – ז'ולייט בינוש, שחקנית צרפתיה
1965 – אנטוניו סאקה, נשיא אל סלוודור
1965 – מירב גרובר, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלית
1966 – אביגיל אריאלי, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1968 – שגיא שטיגמן, שחיין ישראלי
1969 – אילן פלד, שחקן תיאטרון וטלוויזיה, מדבב וקומיקאי ישראלי
1970 – ירדן בר-כוכבא, שחקנית ישראלית
1975 – חואן סבסטיאן ורון, כדורגלן ארגנטינאי
1979 – אוסקר אייזק, שחקן אמריקאי יליד-גואטמלה
1980 – מתיו גריי גובלר, שחקן ודוגמן אמריקאי
1982 – רוני אלטר, זמרת ישראלית
1983 – מאיטה פרוני, זמרת, פזמונאית, שחקנית ודוגמנית מקסיקנית
1986 – בריטני סנואו, שחקנית אמריקאית
1992 – אאוחניה סוארס, זמרת ודוגמנית ארגנטינאית
1993 – שוגה, ראפר בלהקת BTS
1993 – איליה איוואניוק, אתלט רוסי
נפטרו
ממוזער|219x219 פיקסלים|מרי אנינג
ממוזער|226x226 פיקסלים|מנחם בגין
1202 – סבר, מלך נורווגיה (נולד ב-1145)
1444 – לאונרדו ברוני, הומניסט, היסטוריון ומדינאי איטלקי (נולד ב-1370)
1463 – קתרינה מבולוניה, נזירה ואמנית, קדושה של הכנסייה הקתולית (נולדה ב-1413)
1566 – דייוויד ריציו, איש סודה של מרי מלכת הסקוטים (נולד ב-1533)
1661 – הקרדינל מזראן, מדינאי צרפתי (נולד ב-1602)
1847 – מרי אנינג, פליאונטולוגית בריטית (נולדה ב-1799)
1888 – וילהלם הראשון, מלך פרוסיה וקיסר האימפריה הגרמנית (נולד ב-1797)
1895 – לאופולד פון זאכר-מאזוך, סופר ועיתונאי אוסטרי, על שמו קרויה תופעת המזוכיזם (נולד ב-1836)
1920 – רפאל פרנק, מורה, כנר, חזן ומעצב גופנים עבריים יהודי גרמני (נולד ב-1867)
1926 – מיקאו אוסואי, מפתח שיטת הרייקי (נולד ב-1865)
1945 – מרגוט פרנק, אחותה של אנה פרנק, נרצחה בברגן-בלזן (נולדה ב-1926)
1982 – צבי יהודה הכהן קוק, רב, ראש ישיבה וממנהיגי הציונות הדתית (נולד ב-1891)
1988 – קורט גאורג קיזינגר, קנצלר גרמניה המערבית (נולד ב-1904)
1988 – דוד גינצבורג, כימאי ישראלי (נולד ב-1920)
1989 – רוברט מייפלת'ורפ, צלם (נולד ב-1946)
1991 – גרד רוטשילד, צייר, אמן וגרפיקאי ישראלי (נולד ב-1919)
1992 – מנחם בגין, ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל (נולד ב-1913)
1993 – מקס צורן, מתמטיקאי גרמני-אמריקאי (נולד ב-1906)
1994 – צ'ארלס בוקובסקי, משורר אמריקאי (נולד ב-1920)
1995 – ישראל גלילי (בלשניקוב), מפתח כלי נשק ישראלי, שהמפורסם בפיתוחיו הוא רובה הגליל (נולד ב-1923)
1996 – ג'ורג' ברנס, שחקן וקומיקאי יהודי-אמריקאי (נולד ב-1896)
1997 – הנוטוריוס בי. איי. ג'י., ראפר אמריקאי (נולד ב-1972)
2012 – זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ההתנגדות העממית (נולד ב-1963)
2013 – אריה גילאי, נוירופיזיולוג קליני, חוקר ישראלי ומומחה לאבחון פגיעות ומחלות בשרירים ובעצבים (נולד ב-1938)
2014 – דוד הרדן, מורה, פעיל תרבות, סופר, מתרגם וצייר ישראלי (נולד ב-1926)
2015 – קמיל מופה, שחיינית צרפתייה (נולדה ב-1989)
2018 – זכריה עופרי, כדורסלן ישראלי (נולד ב-1932)
2018 – ג'ון סלסטון, ביולוג בריטי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1942)
2021 – ג'יימס לוין, מנצח יהודי-אמריקאי (נולד ב-1943)
2022 – אינגה דויטשקרון, עיתונאית וסופרת גרמנייה-ישראלית (נולדה ב-1922)
2022 – מתי גולן, סופר, עיתונאי, עורך, בעל טור, פובליציסט ואיש תקשורת ישראלי (נולד ב-1936)
2022 – יוסף זבדיה, מחנך, פעיל עלייה ואסיר ציון (נולד ב-1946)
2023 – רפאל משולם, כימאי ישראלי (נולד ב-1930)
2023 – חיים טופול, שחקן וזמר ישראלי (נולד ב-1935)
2024 – יעקב רוזן, נדבן, ניצול שואה וקבלן ישראלי (נולד ב-1928)
2024 – יונתן זק, פסנתרן ומורה ישראלי, חבר בשלישיית יובל ופרופסור בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה שבאוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1932)
חגים ואירועים החלים ביום זה
בליז – יום הברון בליס
8 במרץ – 10 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג ט
קטגוריה:מרץ
| 2024-10-07T21:36:58
|
13 במאי
|
13 במאי הוא היום ה-133 בשנה (134 בשנה מעוברת), בשבוע ה-20 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 232 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1497 – האפיפיור אלכסנדר השישי מנדה את הנזיר הקנאי ג'ירולמו סבונרולה
1647 – רעידת אדמה באזור סנטיאגו דה צ'ילה. חוזקה מוערך בכ-8.5
1888 – חוק הזהב בברזיל – השלב הסופי והאחרון בתהליך ארוך של ביטול העבדות במדינה
1909 – מרוץ האופניים ג'ירו ד'איטליה נערך לראשונה
1912 – מוקם חיל האוויר המלכותי – חיל האוויר של בריטניה
1913 – איגור סיקורסקי הופך לאדם הראשון המטיס מטוס בעל ארבעה מנועים
1939 – ספינת הפליטים "סנט לואיס" יוצאת מהמבורג לכיוון קובה
1940 – מלחמת העולם השנייה: וינסטון צ'רצ'יל נושא את נאומו המפורסם "דם, עמל, דמעות ויזע" בבית הנבחרים הבריטי
1940 – וילהלמינה מלכת הולנד בורחת מפחד הכיבוש הנאצי לבריטניה; הנסיכה יוליאנה מבריחה את ילדיה לקנדה
1943 – מלחמת העולם השנייה – קורפוס אפריקה הגרמני והכוחות האיטלקיים בצפון אפריקה, נכנעים לבעלות הברית
1944 – מלחמת העולם השנייה – הצבא האדום משחרר את חצי האי קרים
1948 – מלחמת העצמאות: יישובי גוש עציון נכנעים לצבא הירדני
1948 – מלחמת העצמאות: עם עזיבת אחרוני הבריטים מהרובע היהודי מתקיים ברובע מבצע שפיפון, בו תופסים הלוחמים היהודים את העמדות שהשאירו אחריהם הבריטים
1948 – לאחר שרוב מוחלט של תושבי יפו נמלטו ממנה בעקבות התקפת האצ"ל על יפו, חתמו מנהיגי העיר שנותרו על הסכם כניעה
1968 – השביתה הכללית של מאי 1968: הפגנה של תנועות השמאל מכנסת כ-800,000 איש בפריז, ומולם ניצבים 171,000 שוטרים
1976 – פול פוט מתמנה לראש ממשלת קמבודיה ומתחיל בשלטון דמים שנמשך שנתיים נוספות
1981 – מהמט אלי אג'ה, תמהוני טורקי, מנסה להתנקש בחייו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בכיכר סנט פטרוס ברומא
1982 – שיגור החללית סויוז T-5 עם צוות קוסמונאוטים לתחנת החלל סאליוט 7
1995 – אליסון הרגריבס היא האישה הראשונה לכבוש את הר אוורסט בטיפוס סולו, ללא עזרת חמצן או צוות שרפות
1998 – הודו מבצעת בהצלחה שני ניסויים בנשק גרעיני
2011 – בפיגוע טרור בפקיסטן כנקמה על חיסולו של אוסאמה בן לאדן, נרצחו לפחות 88 בני אדם
2014 – אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל ה-12 של מדינת ישראל, נידון ל-6 שנים בכלא
2017 – הערוץ הראשון מפסיק את שידוריו. התוכנית האחרונה שמשודרת היא שידור תחרות "אירוויזיון 2017"
2023 – ישראל והג'יהאד האיסלאמי מסכימים על הפסקת אש, וכך מסתיים מבצע מגן וחץ
נולדו
ממוזער|שמאל|150px|סטיבי וונדר
1699 – סבשטיאאו דה מלו, ראש ממשלת פורטוגל (נפטר ב-1782)
1717 – מריה תרזה, קיסרית האימפריה הרומית הקדושה ומלכת בוהמיה והונגריה (נפטרה ב-1780)
1753 – לזאר קרנו, פוליטיקאי צרפתי (נפטר ב-1823)
1792 – ה פיוס התשיעי (נפטר ב-1878)
1840 – אלפונס דודה, סופר צרפתי (נפטר ב-1897)
1882 – ז'ורז' בראק, צייר צרפתי (נפטר ב-1963)
1888 – אינגה להמן, סייסמולוגית וגאופיזיקאית דנית (נפטרה ב-1993)
1907 – דפנה דה מוריאה, סופרת ומחזאית בריטית (נפטרה ב-1989)
1914 – ג'ו לואיס, מתאגרף אמריקאי (נפטר ב-1981)
1922 – בי ארתור, שחקנית וזמרת אמריקאית, זוכת פרסי אמי וטוני (נפטרה ב-2009)
1924 – עזריה רפופורט, שחקן, עיתונאי, כתב וקריין בקול ישראל (נפטר ב-1997)
1924 – עמנואל גוטמן, חוקר בתחום מדע המדינה ופרופסור במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית (נפטר ב-2022)
1925 – יוסף כלב, קצין בצה"ל בדרגת אלוף-משנה, דובר צה"ל (נפטר ב-2015)
1928 – אבשלום כהן, פזמונאי, מלחין וזמר (נפטר ב-2017)
1928 – אנריקה בולאניוס, נשיא ניקרגואה (נפטר ב-2021)
1930 – מייק גראוול, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-2021)
1932 – הרולד רובין, אדריכל, צייר, נגן ומוזיקאי ישראלי (נפטר ב-2020)
1934 – אהוד נצר, ארכאולוג ופרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2010)
1935 – יצחק סדאי, מלחין ישראלי, פרופסור באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס א.מ.ת למוזיקה לשנת 2008 (נפטר ב-2019)
1935 – יאן סאודק, צלם צ'כי
1937 – רוג'ר זילאזני, סופר מדע בדיוני ופנטסיה אמריקאי (נפטר ב-1995)
1947 – מולי אבישר, כדורסלן ישראלי
1949 – עפו אגבאריה, פוליטיקאי ישראלי
1950 – סטיבי וונדר, זמר, פסנתרן, בסיסט, ומתופף אמריקאי, 21 פעמים זוכה פרס גראמי
1950 – עדנה לב, זמרת ישראלית
1951 – איציק ויינגרטן, שחקן, במאי, סופר, פזמונאי, תסריטאי ומחזאי תיאטרון ישראלי
1954 – ג'וני לוגן, זמר אירי, זוכה אירוויזיון 1980 ואירוויזיון 1987 כנציג אירלנד, מכונה בפי מעריצי האירוויזיון כ"מר אירוויזיון"
1959 – צרויה שלו, סופרת ועורכת ספרים ישראלית
1961 – דניס רודמן, כדורסלן NBA ושחקן קולנוע אמריקאי
1964 – רוני קולמן, מפתח גוף אמריקאי
1966 – שריל דאניה, תסריטאית ובמאית אפרו-אמריקאית
1967 – צ'אק שולדינר, מוזיקאי מטאל יהודי אמריקאי (נפטר ב-2001)
1969 – באקטהד, מוזיקאי אמריקאי
1972 – ערן דורון, שחיין ישראלי (נפטר ב-2016)
1973 – אליעזר שפירא, במאי ותסריטאי ישראלי
1974 – בריאן גראתי, שחקן
1977 – סמנתה מורטון, שחקנית בריטית
1979 – קרל פיליפ, נסיך שוודיה
1979 – מייקל מאדן, מוזיקאי
1981 – איתן גפני, במאי סרטי אימה וזומבים ישראלי, תסריטאי ומפיק
1983 – יאיא טורה, כדורגלן מחוף השנהב
1984 – איתי זבולון, ראפר ישראלי המופיע תחת שם הבמה "טונה"
1986 – רוברט פטינסון, שחקן קולנוע אנגלי
1986 – אלכסנדר ריבאק, זמר נורווגי, זוכה אירוויזיון 2009 כנציג נורווגיה
1986 – לינה דנהאם, שחקנית, במאית, מפיקה, תסריטאית ועורכת אמריקאית, יהודיה
1986 – נינו שורטר, רוכב אופני הרים שווייצרי
1993 – רומלו לוקאקו, כדורגלן בלגי
1993 – דבי ראיין, שחקנית אמריקאית
1996 – הרב יצחק יהושע העשיל פרידמן, האדמו"ר מסדיגורה
1999 – לינוי אשרם, מתעמלת אמנותית ישראלית
נפטרו
1832 – ז'ורז' קיווייה, מדען, פלאונטולוג וזואולוג צרפתי (נולד ב-1769)
1835 – ג'ון נאש, אדריכל בריטי (נולד ב-1752)
1878 – ג'וזף הנרי, פיזיקאי אמריקאי (נולד ב-1797)
1916 – שלום עליכם, סופר אוקראיני יהודי, כתב בשפת יידיש (נולד ב-1859)
1942 – אביגדור גרין, אביו של ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון (נולד ב-1856)
1955 – פועה רקובסקי, מחנכת ציונית (נולדה ב-1865)
1957 – מיכאל פקטה, מתמטיקאי ישראלי (נולד ב-1886)
1961 – גרי קופר, שחקן קולנוע אנגלי אמריקאי, 3 פעמים זוכה פרס אוסקר (נולד ב-1901)
1988 – צ'ט בייקר, מוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1929)
1993 – שמואל גוגול, מוזיקאי, מייסד תזמורת מפוחיות הפה של רמת גן (נולד ב-1924)
2002 – נפתלי רוסמן, ספורטאי ספורט נכים ישראלי וחבר נבחרת הכדורסל ב הראשונים (נולד ב-1929)
2008 – רוברט ראושנברג, אמן אמריקאי (נולד ב-1925)
2011 – אנלי הרפז, שחקנית ישראלית (נולדה ב-1973)
2011 – יהושע אפרון, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, חוקר תקופת בית שני בעידן החשמונאים (נולד ב-1919)
2019 – דוריס דיי, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1922)
2019 – סטנטון פרידמן, פיזיקאי גרעין אמריקני יהודי, סופר ומרצה (נולד ב-1934)
2019 – כוכבי שמש, עורך דין, פעיל חברתי, ממנהיגיה הבולטים של תנועת הפנתרים השחורים (נולד ב-1944)
2020 – רולף הוכהוט, מחזאי גרמני (נולד ב-1931)
2020 – ריאד איסמט, איש ציבור סורי, מפיק תיאטרון ומחזאי (נולד ב-1947)
2021 – גדליה אוריה, מחנך, פעיל עלייה ואסיר ציון (נולד ב-1940)
2022 – בן מוטלסון, פיזיקאי אמריקאי-דני יהודי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1926)
2022 – תרזה ברגנצה, זמרת אופרה ספרדייה (נולדה ב-1933)
2022 – ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן, נשיא איחוד האמירויות הערביות והאמיר של אבו דאבי (נולד ב-1948)
2022 – נעם רז, לוחם ימ"מ ישראלי ששירת כלוחם פריצה, צלף ופרמדיק (נולד ב-1975)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום החומוס הבינלאומי
12 במאי – 14 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה יג
קטגוריה:מאי
| 2024-04-24T15:59:25
|
25 בפברואר
|
25 בפברואר הוא היום ה-56 בשנה, בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 309 ימים (310 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1308 – אדוארד השני, מלך אנגליה הוכתר כמלך אנגליה
1776 – בית האופרה לה סקאלה במילאנו נשרף
1916 – מלחמת העולם הראשונה: קרב ורדן − מצודת דואומון נכבשת על ידי כוחות גרמניים
1921 – הצבא האדום כובש את טביליסי ומביא בכך לסופה של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה ולהקמתה של הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז
1928 – דרבי תל אביבי ראשון בכדורגל, בו מנצחת מכבי תל אביב את הפועל תל אביב בתוצאה 3–0
1941 – שביתת פברואר בהולנד, שביתה כללית במחאה על צעדי הנאצים נגד היהודים
1946 – התקפת שדות התעופה הבריטיים: אנשי אצ"ל ולח"י מפוצצים עשרות מטוסים של הצבא הבריטי בשדות התעופה בלוד, קסטינה (חצור) וסירקין
1947 – בעלות הברית מכריזות על סופה של פרוסיה. חלקה סופח לפולין ולברית המועצות וחלקה הפך למחוזות שונים בגרמניה המזרחית
1954 – גמאל עבד אל נאצר מדיח את הגנרל מוחמד נגיב והופך לשליט בפועל במצרים
1964 – מוחמד עלי זוכה בפעם הראשונה באליפות העולם באיגרוף במשקל כבד בקרב נגד סוני ליסטון
1969 – במסגרת תוכנית מארינר האמריקאית, שיגור הגשושית מארינר 6 לבצע יעף ליד מאדים
1972 – במסגרת תוכנית לונה הסובייטית, הגשושית לונה 20, מחזירה לכדור הארץ חלק עם דגימות מקרקע הירח, במסה של 30 גרם
1977 – נחיתת החללית הסובייטית סויוז 24 לאחר ביקור בתחנת החלל סאליוט 5
1979 – שיגור החללית הסובייטית סויוז 32 אשר הביאה צוות קוסמונאוטים כמשלחת השלישית לתחנת החלל סאליוט 6
1986 – נשיא הפיליפינים, פרדיננד מרקוס, נמלט לגלות בהוואי אחרי 20 שנות שלטון. את מקומו תופסת הנשיאה הראשונה בפיליפינים, קורסון אקינו
1990 – הגשושית פיוניר 11 עוברת את מסלול כוכבי הלכת והופכת לגשושית הרביעית שיצאה ממערכת השמש
1994 – ברוך גולדשטיין רוצח 29 מתפללים מוסלמים בטבח במערת המכפלה
1996 – 26 נרצחים בפיגוע התאבדות בקו 18 בירושלים ונרצחת אחת בפיגוע התאבדות בטראמפיאדה באשקלון
2005 – 5 נרצחים בפיגוע התאבדות במועדון ה-Stage בתל אביב
2007 – הגשושית רוזטה מבצעת תמרון מקלעת כבידתית ליד מאדים וחולפת בגובה 250 ק"מ ממנו
2013 – פאק גון-הייה מושבעת לנשיאה ה-18 של קוריאה הדרומית, ובכך הופכת לראש המדינה האישה הראשונה של קוריאה הדרומית ולראש המדינה האישה הראשונה בצפון-מזרח אסיה
נולדו
שמאל|ממוזער|120px|דיוקן עצמי של רנואר
ממוזער|221x221 פיקסלים|ג'ורג' האריסון
1643 – אהמט השני, סולטאן העשרים-ואחד של האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1695)
1644 – תומאס ניוקומן, ממציא אנגלי, "אבי המהפכה התעשייתית" (נפטר ב-1729)
1709 – קרלו גולדוני, מחזאי איטלקי (נפטר ב-1793)
1746 – צ'ארלס קוטוורת' פינקני, פוליטיקאי ומועמד לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הפדרליסטית (נפטר ב-1825)
1778 – חוסה דה סן מרטין, מצביא ארגנטינאי, ממשחררי דרום אמריקה מהשלטון הספרדי (נפטר ב-1850)
1841 – פייר-אוגוסט רנואר, צייר צרפתי (נפטר ב-1919)
1842 – קרל מאי, סופר גרמני (נפטר ב-1912)
1845 – ג'ורג' רייד, ראש ממשלת אוסטרליה הרביעי (נפטר ב-1918)
1861 – מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב (נפטר ב-1936)
1871 – לסיה אוקראינקה, מהמשוררות והסופרות החשובות ביותר בספרות האוקראינית (נפטרה ב-1913)
1873 – אנריקו קארוזו, זמר וטנור איטלקי (נפטר ב-1921)
1882 – אברהם אריה עקביא, סופר ומתרגם עברי, כרונולוג, חוקר הלוח העברי ותוכן (נפטר ב-1964)
1899 – שלמה רביקוביץ', חוקר מדעי כדור הארץ, חתן פרס ישראל (נפטר ב-2000)
1901 – זפו מרקס, קומיקאי יהודי-אמריקאי, מהאחים מרקס (נפטר ב-1979)
1917 – אנתוני ברג'ס, מחבר הספר תפוז מכני (נפטר ב-1993)
1923 – נייתן גלייזר, סוציולוג יהודי אמריקאי, מראשי הנאו-קונסרבטיבים ו"האינטלקטואלים של ניו יורק" (נפטר ב-2019)
1924 – שרגא פרידמן, יוצר מגוון בעולם התיאטרון, הקולנוע, והרדיו הישראלי (נפטר ב-1970)
1925 – ג'ורג' קנדי, שחקן אמריקאי זוכה פרס אוסקר (נפטר ב-2016)
1928 – שלמה קאלו, מורה רוחני, סופר והוגה דעות ישראלי (נפטר ב-2014)
1929 – עיסא בולאטה, פרופסור לספרות ולשפה הערבית באוניברסיטת מקגיל בקנדה (נפטר ב-2019)
1931 – נח מילגרם, דקאן בית הספר ללימודים מתקדמים במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון ופרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-2012)
1932 – טוני ברוקס, נהג מרוצים בריטי (נפטר ב-2022)
1934 – אמנון אשכול, תת-אלוף בצה"ל, מפקד פיקוד הנח"ל (נפטר ב-2022)
1936 – פיטר היל-ווד, איש עסקים בריטי ששימש כיושב-ראש מועדון הכדורגל ארסנל (נפטר ב-2018)
1937 – טום קורטני, שחקן אנגלי
1940 – ת'ו כריסטיאנסן, מורה, אמן ופוליטיקאי גרינלנדי (נפטר ב-2022)
1941 – יונה טפר, סופרת ישראלית
1943 – ג'ורג' האריסון, זמר, הגיטריסט של הביטלס (נפטר ב-2001)
1947 – לי אוונס, אתלט אמריקאי (נפטר ב-2021)
1949 – רפי גינת, עיתונאי ישראלי, לשעבר עורך ידיעות אחרונות
1949 – ריק פלייר, מתאבק עבר אמריקאי
1950 – נסטור קירשנר, נשיא ארגנטינה (נפטר ב-2010)
1950 – אורי רם, פרופסור לסוציולוגיה, ואחד המייסדים וההוגים הבולטים של האסכולה הביקורתית במדעי החברה ובסוציולוגיה בישראל
1953 – חוסה מריה אסנאר, ראש ממשלת ספרד
1953 – רוני אורן, אנימטור ישראלי
1954 – גבי אשכנזי, הרמטכ"ל ה-19 של צה"ל
1957 – מריו לוי, סופר יהודי-טורקי, מחבר רומנים וסיפורים ופובליציסט בשפה הטורקית, איש רדיו וקופירייטר (נפטר ב-2024)
1965 – אברהם ישעיהו הבר, רב ישראלי, מייסד עמותת מתנת חיים (נפטר ב-2020)
1966 – טיאה ליאוני, שחקנית אמריקאית
1971 – שון אסטין, שחקן קולנוע, במאי ומפיק אמריקאי
1976 – ראשידה ג'ונס, שחקנית, דוגמנית ומוזיקאית יהודיה אמריקאית
1978 – נועה רבן, שחקנית ובמאית ישראלית
1981 – פארק ג'י-סונג, כדורגלן דרום קוריאני
1982 – ברט מקרקן, סולן להקת הרוק האמריקאית דה יוזד
1982 – פלאביה פנטה, שחקנית טניס איטלקייה
1983 – אדוארדו דה סילבה, כדורגלן קרואטי-ברזילאי
1985 – ג'ואקים נואה, כדורסלן אמריקאי ממוצא צרפתי-שוודי-קמרוני
1986 – אוליבר וג'יימס פלפס, שחקנים תאומים
1988 – ענבר דנון, שחקנית ישראלית
1990 – פייו בילבאו, רוכב אופני כביש ספרדי-בסקי
1995 – מריו הזוניה, כדורסלן קרואטי
1997 – איזבל פורמן, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
2004 – בקי פוזדנר, שחיינית ישראלית
נפטרו
1713 – פרידריך הראשון, מלך פרוסיה (נולד ב-1657)
1723 – כריסטופר רן, מגדולי האדריכלים האנגלים (נולד ב-1632)
1841 – פיליפ ברבור, פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי שכיהן כיושב ראש בית הנבחרים וכשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית (נולד ב-1783)
1914 – ג'ון טניאל, מאייר אנגלי (נולד ב-1820)
1959 – יהודה ארזי, ממפקדי ההגנה (נולד ב-1907)
1965 – אליה שמואל הרטום, חוקר המקרא (נולד ב-1887)
1971 – תאודור סוודברג, כימאי שוודי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1926 (נולד ב-1884)
1973 – דימיטר פשב, חסיד אומות העולם, על חלקו בהצלת יהודי בולגריה (נולד ב-1894)
1983 – טנסי ויליאמס, מחזאי וסופר אמריקאי (נולד ב-1911)
1985 – יעקב אליאב, איש אצ"ל וממייסדי הלח"י (נולד ב-1917)
1994 – ברוך גולדשטיין, מחבל יהודי (נולד ב-1959)
1999 – גלן תיאודור סיבורג, כימאי אמריקאי (נולד ב-1912)
2002 – אייל כפכפי, חוקרת וביוגרפית, היסטוריונית, מרצה ומורה ישראלית (נולדה ב-1941)
2009 – עליזה עזיקרי, זמרת, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית (נולדה ב-1941)
2014 – פאקו דה לוסיה, יוצר וגיטריסט ספרדי (נולד ב-1947)
2017 – ביל פקסטון, שחקן ובמאי אמריקאי (נולד ב-1955)
2018 – אפי מלצר, סופר, עורך ומו"ל ישראלי (נולד ב-1955)
2019 – ג'נט אסימוב, סופרת מדע בדיוני אמריקאית, פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית (נולדה ב-1926)
2020 – דמיטרי יאזוב, איש צבא ופוליטיקאי סובייטי (נולד ב-1924)
2020 – חוסני מובארכ, נשיא מצרים בין 1981 ל-2011 (נולד ב-1928)
2020 – חיים קסטן, כדורסלן ומאמן כדורסל ישראלי (נולד ב-1935)
2020 – אלי מויאל, ראש עיריית שדרות מטעם מפלגת הליכוד בין השנים 1998–2008 (נולד ב-1953)
2021 – רפי לוי, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1938)
חגים ואירועים החלים ביום זה
כווית – היום הלאומי
24 בפברואר – 26 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב כה
קטגוריה:פברואר
| 2024-09-06T14:03:36
|
25 ביולי
|
25 ביולי הוא היום ה-206 בשנה (207 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 159 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
306 – קונסטנטינוס הגדול מוכרז קיסר האימפריה הרומית על ידי חייליו
710 – שושלת טאנג בסין – הקיסרית וויי נהרגת מפגיעת חיצים כחלק ממאבקי השלטון. הנסיכה טאיפינג מארגנת את עלייתו לשלטון של רוי דזונג
1139 – אפונסו אנריקש מביס בקרב אוריקה את המורים המוסלמים בחזית הדרומית בפורטוגל ומוכתר למלכה הראשון של פורטוגל, בשם אפונסו הראשון
1261 – קונסטנטינופול נכבשת על ידי כוחות האימפריה הניקאית תחת פיקודו של מיכאל השמיני פלאאולוגוס, מה שמאפשר את יצירתה-מחדש של האימפריה הביזנטית
1593 – אנרי הרביעי מצרפת ממיר את דתו באופן פומבי מפרוטסטנטיות לקתוליות
1799 – באבו קיר במצרים מנצחים כוחותיו של נפוליאון 10,000 חיילים עות'מאנים תחת פיקודו של מוסטפא פאשה
1861 – מלחמת האזרחים האמריקנית: הקונגרס האמריקאי מעביר את החלטת קריטנדן-ג'ונסון לפיה המלחמה היא כדי לשמור את הברית ולא לבטל את העבדות
1866 – הקונגרס האמריקאי מחוקק חוק המעניק ליוליסס גרנט דרגת General of the Army (מכונה היום "גנרל 5 כוכבים"), גרנט היה הראשון שקיבל דרגה זו
1897 – הסופר ג'ק לונדון מפליג כדי להצטרף לבהלת הזהב של קלונדייק, שם יכתוב את ספריו הראשונים
1898 – מתחילה פלישת ארצות הברית לפוארטו ריקו כשחיילים אמריקאים נוחתים במפרץ גואניקה
1909 – לואי בלריו טס לראשונה מעל תעלת למאנש בכלי טיס כבד מהאוויר, מקאלה לדובר תוך 37 דקות
1916 – החלטה על תוכנית בניין עיר של שנת 1916 בניו יורק
1920 – תקשורת: שידור הרדיו הדו-כיווני הטרנס-אטלנטי הראשון
1934 – הנאצים מתנקשים בחייו של קנצלר אוסטריה אנגלברט דולפוס כחלק מניסיון הפיכה כושל
1943 – בניטו מוסוליני מודח מהנהגת איטליה ומושם במאסר, ממנו הוא משוחרר עד מהרה על ידי הצבא הגרמני
1946 – דין מרטין וג'רי לואיס מעלים את מופע הקומדיה הראשון שלהם ב-Club 500 באטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי
1946 – פיצוץ המתקן הגרעיני "בייקר" במסגרת מבצע פרשת דרכים
1951 – היאחזות הנח"ל הראשונה, "נחלאים א'", (לימים נחל עוז) עולה על הקרקע
1952 – פוארטו ריקו הופכת לקהילה עם ממשל עצמי כחלק מארצות הברית
1956 – 45 מייל מדרום לאי ננטקט טובעת האונייה האיטלקית "אנדריאה דוריה (אונייה)", לאחר שהתנגשה בספינה "סטוקהולם" בשל הערפל הכבד
1969 – מלחמת וייטנאם: נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון מכריז על "דוקטרינת ניקסון" לפיה ארצות הברית מצפה מבנות בריתה האסייתיות לדאוג להגנתן. זו הייתה תחילת שלב ה"וייטנאמיזציה" של המלחמה
1973 – החללית הרוסית מרס 5 משוגרת
1978 – תינוקת המבחנה הראשונה, לואיז בראון נולדה
1984 – הקוסמונאוטית הסובייטית סבטלנה סביטסקייה בחללית סליוט 7 הופכת לאישה הראשונה שביצעה פעילות חוץ רכבית
1992 – נפתחה אולימפיאדת ברצלונה
1993 – צה"ל פותח במבצע דין וחשבון כנגד החזבאללה
1994 – המלך חוסיין ויצחק רבין נפגשים לראשונה בפומבי בבית הלבן וחותמים עם ביל קלינטון על הצהרת וושינגטון
1995 – פיצוץ במטרו של פריז, 5 הרוגים ו-85 פצועים
2000 – מטוס קונקורד של חברת אייר פראנס מתרסק מיד לאחר שהמריא מפריז, 109 נוסעי המטוס נהרגים ו-5 אנשים נהרגים על הקרקע
2007 – פרטיבה פטיל מושבעת כנשיאה הראשונה של הודו
2007 – נהרס אולם הכדורסל אוסישקין שבו שיחקה קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב
2010 – אתר ההדלפות ויקיליקס פרסם כ-91 אלף מסמכים אמריקנים סודיים על המלחמה באפגניסטן
2010 – נחנך מוזיאון ישראל המחודש
2016 – פיגוע ירי במועדון לילה בפלורידה
2022 – מיאנמר תולה 4 פעילים דמוקרטים, ההוצאה להורג הראשונה מאז 1988
נולדו
ממוזער|288x288 פיקסלים|אפונסו הראשון
ממוזער|234x234 פיקסלים|ארתור ג'יימס בלפור
ממוזער|220x220 פיקסלים|רוזלינד פרנקלין
975 – תיטמר ממרסבורג, בישוף והיסטוריון גרמני (נפטר ב-1018)
1016 – קז'ימייז' הראשון, מלך פולין (נפטר ב-1058)
1109 – אפונסו הראשון, מלך פורטוגל הראשון (נפטר ב-1185)
1336 – אלברכט הראשון, דוכס בוואריה (נפטר ב-1404)
1394 – ג'יימס הראשון, מלך סקוטלנד (נפטר ב-1437)
1486 – אלברכט השביעי, דוכס מקלנבורג (נפטר ב-1547)
1848 – ארתור ג'יימס בלפור, ראש ממשלת בריטניה (ידוע בישראל יותר בזכות הצהרת בלפור שנתן בעת שהיה שר החוץ הבריטי) (נפטר ב-1930)
1894 – גברילו פרינציפ, רוצחו הסרבי של פרנץ פרדיננד, ברצח זה הצית את מלחמת העולם הראשונה (נפטר ב-1918)
1898 – אריק הופר, פילוסוף אמריקאי שעסק בכתיבה בתחומים חברתיים (נפטר ב-1983)
1905 – אליאס קנטי, סופר, חתן פרס נובל לספרות 1981 (נפטר ב-1994)
1914 – מרים ברטוב, סופרת ילדים, ציירת ומאיירת ישראלית (נפטרה ב-2012)
1920 – רוזלינד פרנקלין, ביופיזיקאית יהודייה-בריטית שתגליותיה סיפקו את הבסיס להבנת מבנה ה-DNA (נפטרה ב-1958)
1922 – ג'ון גודאינף, פיזיקאי אמריקאי בתחום פיזיקה של מצב מוצק, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-2023)
1923 – מריה גרייפ, סופרת ילדים ומדע בדיוני שוודית (נפטרה ב-2007)
1923 – אסטל גטי, שחקנית אמריקאית, ידועה בשל תפקיד סופיה פטרילו בבנות הזהב (נפטרה ב-2008)
1927 – מידג' דקטר, סופרת, פובליציסטית, עורכת עיתונות ועיתונאית יהודייה אמריקאית נאו קונסרבטיבית, אנטי פמיניסטית (נפטרה ב-2022)
1929 – ג'ו אלון, טייס, ממקימי חיל האוויר הישראלי (נרצח ב-1973)
1929 – אברהם בוצר, מפקד חיל הים בין השנים 1968–1972 (נפטר ב-2012)
1929 – יצחק טישלר, עיתונאי, שדרן ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2020)
1931 – ברוך ארבל, קצין המשטרה הצבאית הראשי (נפטר ב-2019)
1931 – סרג'יו שפירא, מלחין, מחנך ומוזיקולוג ישראלי
1932 – אסתר שטרייט-וורצל, סופרת ישראלית (נפטרה ב-2013)
1933 – גאורגי אטנסוב, ראש ממשלת בולגריה (נפטר ב-2022)
1935 – ברברה האריס, שחקנית קולנוע ותיאטרון אמריקאית זוכת פרס טוני (נפטרה ב-2018)
1937 – קולין רנפרו, ארכאולוג בריטי מטעם אוניברסיטת קיימברידג'
1945 – רחל שפירא, פזמונאית ומשוררת ישראלית
1949 – עמוס רולידר, איש חינוך ישראלי
1950 – ליאורה ויניק, נגנית חלילית
1952 – אפי איתם, תת-אלוף בצה"ל, בעל עיטור המופת, יושב ראש המפד"ל, חבר הכנסת ושר
1954 – דניאלה להבי, מעצבת אופנה (נפטרה ב-2013)
1955 – מוחמד ברכה, פוליטיקאי ישראלי
1956 – גוּני הרניק, מפקד סיירת גולני, נפל בקרב על הבופור (נהרג ב-1981)
1958 – יונתן פיין, היסטוריון, מומחה לטרור בין-לאומי וסופר ישראלי (נפטר ב-2015)
1959 – יוסי אלפנט, מוזיקאי רוק ישראלי (נפטר ב-1991)
1962 – מיטשל גולדהאר, מיליארדר יהודי-קנדי
1965 – אושרת קוטלר, עיתונאית
1966 – גיא פינס, מגיש טלוויזיה
1966 – דניאלה לונדון דקל, סופרת, קריקטוריסטית, מאיירת, מחברת ספרי קומיקס ויוצרת הסדרה "יום האם"
1967 – מאט לה-בלאנק, שחקן
1967 – הרב יעקב ידיד, רב ישראלי
1973 – דני פילת', זמר מטאל בריטי, סולנה של להקת קריידל אוף פילת'
1977 – זוהר זימרו, אתלט ישראלי
1978 – לואיז בראון, תינוקת המבחנה הראשונה
1981 – פין באלור, מתאבק ב-WWE
1982 – רוני הדר, שחקנית ישראלית
1985 – ג'יימס לאפרטי, שחקן אמריקאי
1986 – נעמי לבוב, שחקנית טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון ישראלית
1987 – אַיֶּלֶת כהנא, עיתונאית ישראלית
1987 – ערן זהבי, כדורגלן ישראלי
1987 – ג'קס ג'ונס, מפיק מוזיקלי בריטי
1990 – נאסר בוהאני, רוכב אופני כביש צרפתי
1997 – אייל שיקרצי, שחקן ישראלי
נפטרו
ממוזער|224x224 פיקסלים|קונסטנטיוס כלורוס
306 – קונסטנטיוס כלורוס, קיסר רומי ואוגוסטוס (נולד ב-250 לערך)
1190 – סיבילה, מלכת ירושלים (נולדה ב-1160)
1195 – הראד מלנדסברג, נזירה מאלזס, נודעה כמחברת האנציקלופדיה המאויירת "גן התענוגות" (נולדה ב-1130)
1492 – אינוקנטיוס השמיני, אפיפיור (נולד ב-1432)
1564 – פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1503)
1572 – האר"י, היה גדול מקובלי צפת במאה ה־16, והוגה שיטה חדשה בקבלה (נולד ב-1534)
1721 – אהרן בן בנימין וולף, רב קהילת יהודי ברלין (נולד בסביבות 1670)
1834 – סמואל טיילור קולרידג', משורר אנגלי (נולד ב-1772)
1934 – אנגלברט דולפוס, פוליטיקאי אוסטרי (נולד ב-1892)
1934 – נסטור מאכנו, אנרכיסט אוקראיני (נולד ב-1888)
1980 – ולדימיר ויסוצקי, זמר, משורר ושחקן רוסי (נולד ב-1938)
1984 – ביג מאמא ת'ורנטון, זמרת-יוצרת אפרו-אמריקאית (נולדה ב-1926)
1986 – וינסנט מינלי, במאי קולנוע ותיאטרון אמריקני (נולד ב-1903)
1992 – אריס סאן, זמר ממוצא יווני שהשתקע בישראל ובארצות הברית (נולד ב-1940)
2003 – ג'ון שלזינגר, במאי (נולד ב-1926)
2008 – הארייט ברנס, אמנית ומעצבת אמריקאית (נולדה ב-1928)
2017 – גרטל ברגמן, אתלטית גרמניה-יהודייה (נולדה ב-1914)
2019 – אל-באג'י א-סבסי, פוליטיקאי תוניסאי (נולד ב-1926)
2019 – מניה הלוי, סופרת, שחקנית ומחזאית (נולדה ב-1932)
2019 – אנר ביילסמה, צ'לן הולנדי (נולד ב-1934)
2022 – אורי אורלב, סופר ומתרגם ישראלי (נולד ב-1929)
2022 – אירינה יונסקו, צלמת צרפתייה (נולדה ב-1930)
2022 – ג'ניפר ברטלט, אמנית אמריקאית (נולדה ב-1941)
2022 – דייוויד טרימבל, פוליטיקאי מצפון אירלנד, מנהיג המפלגה היוניוניסטית של אלסטר (UUP) והשר הראשון של צפון אירלנד (נולד ב-1944)
2022 – יוקו שימאדה, שחקנית יפנית (נולדה ב-1953)
2024 – צבי שיפרין, פרופסור ללימודי מזרח אסיה ולסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ואבי לימודי מזרח אסיה בישראל, חתן פרס ישראל למדעי המזרח הרחוק (נולד ב-1922)
2024 – מרטין אינדיק, איש אקדמיה ודיפלומט אמריקאי-יהודי (נולד ב-1951)
חגים ואירועים החלים ביום זה
חג ג'יימס הקדוש, הפטרון של ספרד
חג המולד ביולי
קובה – ערב יום המהפכה
פוארטו ריקו – יום החוקה (1952)
תוניסיה – יום הרפובליקה (1957)
אימפריית האינקה – חג לכבוד אילייפה
24 ביולי – 26 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז כה
קטגוריה:יולי
| 2024-08-22T20:25:50
|
5 ביולי
|
5 ביולי הוא היום ה-186 בשנה (187 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 179 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1687 – יוצא לאור ספרו של אייזק ניוטון "היסודות המתמטיים של פילוסופית הטבע"
1811 – ונצואלה היא המדינה הראשונה בדרום אמריקה שמכריזה על עצמאותה מספרד
1830 – צרפת פולשת לאלג'יריה
1865 – צבא הישע מוקם
1865 – לראשונה בעולם נחקק באנגליה חוק להגבלת מהירות הנסיעה
1884 – גרמניה כובשת את קמרון
1941 – מלחמת העולם השנייה: חיילים גרמנים מגיעים לגדות הדנייפר
1946 – הביקיני יוצא לעולם
1949 – מטוס ראשון של TWA, חברת תעופה אמריקנית, נוחת לראשונה בשדה התעופה לוד לאחר מלחמת העצמאות
1950 – מלחמת קוריאה: כוח המשימה סמית – הקרב הראשון בין כוחות ארצות הברית לכוחות קוריאה הצפונית
1950 – חוק השבות מתקבל בכנסת
1961 – ישראל משגרת את שביט 2, רקטה דו שלבית למחקר מטאורולוגי, שהגיעה לגובה 80 ק"מ
1962 – אלג'יריה זוכה בעצמאות מצרפת
1975 – כף ורדה זוכה בעצמאות מפורטוגל
1976 – בטבח שכא טובחים לוחמים פלסטינים בנוצרים מרונים תושבי הכפר שכא בצפון לבנון
1989 – משודר הפרק הראשון בסדרה "סיינפלד"
1996 – 5 ביולי – נוצרה הכבשה דולי, היונק המשובט הראשון בעולם
2003 – אונסק"ו מכריז על "העיר הלבנה" של תל אביב-יפו כעל אתר מורשת עולמית
2023 – משגר אריאן 5 מבצע את שיגורו האחרון, ומשגר בהצלחה 2 לוויני תקשורת
נולדו
1761 – לואי-לאופולד בואיי, צייר צרפתי (נפטר ב-1845)
1820 – ויליאם ג'ון מקורן רנקין, מדען, ממציא ומהנדס סקוטי, חוקר מכונות הקיטור (נפטר ב-1872)
1853 – ססיל רודס, פוליטיקאי דרום אפריקאי (נפטר ב-1902)
1857 – קלרה צטקין, תאורטיקנית מרקסיסטית ופעילה למען זכויות נשים גרמנייה (נפטרה ב-1933)
1860 – רוברט בייקון, דיפלומט אמריקני ומזכיר המדינה של ארצות הברית (נפטר ב-1919)
1879 – ונדה לנדובסקה, צ'מבליסטית פולנייה יהודייה (נפטרה ב-1959)
1888 – הרברט ספנסר גסר, פיזיולוג וחתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה 1944 (נפטר ב-1963)
1889 – ז'אן קוקטו, סופר ומשורר צרפתי (נפטר ב-1963)
1897 – פאול בן-חיים, מלחין ישראלי (נפטר ב-1984)
1910 – רוברט ק. מרטון, סוציולוג (נפטר ב-2003)
1911 – ז'ורז' פומפידו, נשיא צרפת (נפטר ב-1974)
1929 – קתרין הלמונד, שחקנית אמריקאית זוכת 2 פרסי גלובוס הזהב (נפטרה ב-2019)
1929 – יאיר רחלי, איש שירותי הביטחון, בעל אות גיבור ישראל וסופר ישראלי
1935 – פרגוס מילאר, פרופסור שהיה מופקד על קתדרת קאמדן להיסטוריה עתיקה באוניברסיטת אוקספורד (נפטר ב-2019)
1935 – אמנון ברזל, אוצֵר ישראלי
1935 – שבח וייס, יושב ראש הכנסת בכנסת ה-13 (נפטר ב-2023)
1936 – שירלי נייט, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאית (נפטרה ב-2020)
1937 – שייקה פייקוב, מלחין ופזמונאי ישראלי
1938 – אלכס צוקרמן, כלכלן ישראלי, פרופסור באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה וחבר הוועדה המוניטרית בבנק ישראל (נפטר ב-2023)
1945 – יוסף שפירא, שופט ומבקר המדינה
1947 – בוריס מפציר, מפיק ובמאי קולנוע ישראלי
1948 – יעקב רחמינוביץ', כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת הבלם
1956 – יולי כהן, מפיקה ובמאית תיעודית ישראלית
1957 – מיכאל פייגה, מרצה בכיר לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נפטר ב-2016)
1958 – אביגדור ליברמן, שר הביטחון בממשלת ישראל ויושב ראש ומייסד מפלגת ישראל ביתנו
1960 – מאיר בנאי, זמר-יוצר ושחקן ישראלי (נפטר ב-2017)
1968 – אלכס צילה, לשעבר רוכב אופני כביש שווייצרי
1975 – הרנן קרספו, כדורגלן ארגנטינאי
1982 – בנו אודריך, כדורסלן סלובני
1982 – אסף קורמן, במאי קולנוע, עורך סרטים, מדבב ומוזיקאי ישראלי
1987 – אלכסנדר קריסטוף, רוכב אופני כביש נורווגי
1989 – אדם קול, מתאבק ב-WWE
1995 – דולב חזיזה, כדורגלן ישראלי
2000 – פאוזיה, זמרת מרוקאית–קנדית
נפטרו
1833 – ניספור נייפס, ממציא צרפתי, מחלוצי הצילום (נולד ב-1765)
1945 – ג'ון קרטין, ראש ממשלת אוסטרליה ה-14 (נולד ב-1885)
1953 – טיטה רופו, זמר בריטון איטלקי, (נולד ב-1877)
1961 – מאיר זוהר, הפרקליט הצבאי הראשי (נולד ב-1910)
1969 – ולטר גרופיוס, אדריכל גרמני, מייסד זרם הבאוהאוס באדריכלות (נולד ב-1883)
1969 – לאו מקארי, במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק אמריקאי (נולד ב-1898)
1976 – בנימין עומר (חתולי), מלחין, מעבד, מנצח מקהלות ותזמורות ומורה למוזיקה ישראלי (נולד ב-1902)
1991 – הווארד נמרוב, משורר יהודי-אמריקאי (נולד ב-1920)
2002 – טד ויליאמס, שחקן בייסבול אמריקאי אגדי (נולד ב-1918)
2005 – ג'יימס סטוקדייל, איש צבא אמריקני, סופר ומועמד לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית (נולד ב-1923)
2011 – סיי טוומבלי, צייר ופסל אמריקני (נולד ב-1928)
2015 – אפרים ברכה, קצין משטרה ישראלי (נולד ב-1960)
2018 – קלוד לנצמן, במאי יהודי צרפתי של סרטי קולנוע תיעודיים (נולד ב-1925)
2020 – ניק קורדרו, שחקן קנדי (נולד ב-1978)
2020 – נעמה צאל, סופרת, עורכת וחוקרת ספרות ישראלית (נולדה ב-1981)
2021 – רם גופנא, ארכאולוג ישראלי ופרופסור בחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1928)
2021 – ריצ'רד דונר, במאי קולנוע יהודי-אמריקני (נולד ב-1930)
2021 – מיה שביט, מנצחת ומעבדת מוזיקלית ישראלית (נולדה ב-1935)
2021 – ולדימיר מנשוב, שחקן, במאי, תסריטאי ומפיק סובייטי ורוסי (נולד ב-1939)
2021 – רפאלה קרה, שחקנית, רקדנית וזמרת איטלקייה (נולדה ב-1943)
2022 – אורי דה בר, אמן רב תחומי ואדריכל ישראלי (נולד ב-1937)
2023 – לטיף דורי, עיתונאי ופעיל פוליטי ישראלי (נולד ב-1934)
2024 – ויק סיישס, טניסאי יהודי-אמריקאי (נולד ב-1923)
חגים ואירועים החלים ביום זה
האי מאן – יום הפרלמנט (1266)
ונצואלה – יום העצמאות (1811)
אלג'יריה – יום העצמאות (1962)
כף ורדה – יום העצמאות (1975)
ארמניה – יום החוקה
צ'כיה וסלובקיה – יום קירילוס ומתודיוס
4 ביולי – 6 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז ה
קטגוריה:יולי
| 2024-07-08T09:26:41
|
31 באוקטובר
|
31 באוקטובר הוא היום ה-304 בשנה, (305 בשנה מעוברת) בשבוע ה-44 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 61 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|170px|95 התזות של מרטין לותר
475 – פלביוס אורסטס מכתיר את בנו רומולוס אוגוסטולוס לקיסר. שנה אחרי כן מודח רומולוס על ידי אודואקר והופך לקיסר האחרון של האימפריה הרומית
802 – הקיסרית אירנה האתונאית מודחת מן השלטון ומוגלית לאי לסבוס; הקושרים מכתירים במקומה את שר האוצר ניקפורוס
1503 – יוליוס השני אפיפיור ה-216 לאחר מות פיוס השלישי
1517 – מרטין לותר, מייסד הנצרות הפרוטסטנטית, מפרסם את "95 התזות"
1756 – ג'קומו קזנובה נמלט מהכלא בוונציה
1864 – נבדה מצורפת כמדינה ה-36 בארצות הברית
1893 – ננעלת התערוכה העולמית של שיקגו (נפתחה ב-1 במאי)
1898 – מסע וילהלם השני לארץ ישראל: חנוכת כנסיית הגואל
1905 – ההפגנה המהפכנית הראשונה בסנקט פטרבורג
1914 – בריטניה וצרפת מכריזות מלחמה על טורקיה
1917 – קרב באר שבע – פרשים אוסטרלים וניו זילנדים מהכוחות הבריטיים כובשים את באר שבע מידי הצבא העות'מאני במסגרת מלחמת העולם הראשונה
1920 – רומניה מספחת את בסרביה
1922 – בניטו מוסוליני הופך לראש הממשלה הצעיר ביותר בהיסטוריה האיטלקית
1937 – ממשלת ספרד עוברת מולנסיה לברצלונה
1940 – מסתיים "הקרב על בריטניה" בין חיל האוויר המלכותי ללופטוואפה
1948 – מסתיים מבצע חירם שבסופו משיגה ישראל שליטה בגליל
1954 – תנועת "חזית השחרור הלאומי האלג'יראי" מתחילה במרד נגד השלטון הצרפתי
1956 – מלחמת סיני – בריטניה וצרפת מתחילות בהפצצת מצרים, במטרה לכפות עליה את פתיחת תעלת סואץ; במקביל, נפתח קרב המתלה
1959 – לי הארווי אוסוואלד מכריז במוסקבה שהוא לעולם לא יחזור לארצות הברית
1959 – ברית המועצות ומצרים חותמות על חוזה להקמת סכר אסואן
1961 – בברית המועצות, גופתו של יוסיף סטלין מסולקת מהמאוזוליאום של לנין
1967 – נגוין וון טיו מושבע לנשיאה הראשון של דרום וייטנאם
1968 – נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון מורה על הפסקת כל ההפצצות על צפון וייטנאם
1968 – מבצע הלם – פשיטה של צה"ל על שלושה יעדים בעומק מצרים
1975 – קווין מוציאים את הסינגל "רפסודיה בוהמית"
1980 – ממשלת הרפובליקה העממית של פולין מכירה בארגון העובדים "סולידריות"
1984 – ראש ממשלת הודו אינדירה גנדי נרצחת על ידי שני שומרי הראש הסיקים שלה. בנה רג'יב גנדי מושבע כמחליפה. בעקבות הרצח, פרצו בניו דלהי מהומות, בהן נהרגו כ־2,000 סיקים
1986 – דליקה פורצת במחסני קונצרן הכימיקלים סנדוז בבזל, שווייץ, גורמת לשפיכת כ-30 טונות חומרים רעילים לנהר הריין ויוצרת זיהום חסר תקדים לכל אורך הנהר
1989 – טורגוט אזאל נבחר לתפקיד נשיא טורקיה
1992 – הוותיקן מבטל רשמית את פסק דינו של גלילאו גליליי ומודה שכדור הארץ אינו סטציונרי
2014 – מטוס החלל ספייסשיפ 2 של חברת וירג'ין גלקטיק מתרסק. בהתרסקות נהרג אחד הטייסים
2015 – טיסה 9268 של מטרוג'ט מתרסקת בשמי חצי האי סיני, עקב פצצה שהוטמנה במטוס. באסון נספו 224 אנשים
2017 – פיגוע דריסה במנהטן, ניו יורק 8 הרוגים
2017 – לאחר 24 שנות שידור, נסגר ערוץ 2 ומוקמים במקומו שני ערוצים חדשים: קשת 12 ו-רשת 13
2017 – האסון באתר הניסויים הגרעיניים פונגיירי, כ-200 הרוגים
2019 – שרפה ברכבת בפקיסטן עקב התפוצצות מיכל גז ונהרגו בה 71 אנשים ונפגעו כ-40 אנשים
2020 – נחנך נמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג
2021 – נפתחה ועידת האומות המאוחדות לשינוי אקלים
נולדו
ממוזער|205x205 פיקסלים|כריסטופר קולומבוס
שמאל|ממוזער|200x200px|ג'ון קיטס
ממוזער|235x235 פיקסלים|צ'יאנג קאי שק
ממוזער|212x212 פיקסלים|מייקל קולינס
1345 – פרננדו הראשון, מלך פורטוגל (נפטר ב-1383)
1391 – דוארטה, מלך פורטוגל (נפטר ב-1438)
1424 – ולדיסלב מורנה, מלך פולין והונגריה (נהרג ב-1444)
1451 – כריסטופר קולומבוס נחשב לאחד מגדולי מגלי הארצות בכל הדורות (נפטר ב־1506)
1795 – ג'ון קיטס, משורר בריטי (נפטר ב-1821)
1815 – קארל ויירשטראס, מתמטיקאי גרמני (נפטר ב-1897)
1817 – צבי גרץ, מן ההיסטוריונים היהודים הבולטים במאה ה-19 (נפטר ב-1891)
1825 – קתרין הלן ספנס, עיתונאית וסופרג'יסטית אוסטרלית (נפטרה ב-1910)
1835 – אדולף פון באייר, כימאי גרמני חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1905, היהודי הראשון שזכה בפרס נובל (נפטר ב-1917)
1838 – לואיש הראשון, מלך פורטוגל (נפטר ב-1889)
1876 – נטאלי קליפורד בארני, סופרת ומשוררת אמריקאית (נפטרה ב-1972)
1887 – צ'יאנג קאי שק, מצביא ומדינאי סיני, מנהיג סין הלאומנית (נפטר ב-1975)
1892 – אלכסנדר אלכין, שחמטאי רוסי, אלוף העולם (נפטר ב-1946)
1905 – הארי הארלו, פסיכולוג אמריקני (נפטר ב-1981)
1912 – אולי ג'ונסטון, אנימטור תמונות אמריקאי שנחשב כאחד מתשעת הזקנים של דיסני (נפטר ב-2008)
1919 – שלמה סוריאנו, במאי וצלם ישראלי (נפטר ב-2019)
1920 – פריץ ואלטר, כדורגלן גרמני, אשר שיחק בעמדת החלוץ במדי קבוצת פ.צ. קייזרסלאוטרן וכקפטן נבחרת גרמניה אשר זכתה במונדיאל 1954 (נפטר ב-2002)
1924 – יהודה עמיטל, רב, ראש ישיבת הר עציון ושר בממשלת ישראל (נפטר ב-2010)
1925 – יעקב בזק, שופט ישראלי (נפטר ב-2019)
1927 – לי גרנט, שחקנית קולנוע ובמאית יהודייה-אמריקאית
1928 – רפי בן משה, מלחין בזמר העברי, מעבד מוזיקלי, מפיק ומנהל מוזיקלי ישראלי (נפטר ב-2020)
1928 – אנדרו סאריס, מבקר קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2012)
1930 – מייקל קולינס, אסטרונאוט אמריקאי (נפטר ב-2021)
1932 – רות רזניק, פעילת שמאל פמיניסטית ישראלית, סופרת, מתרגמת וכלת פרס ישראל על מפעל חיים עבור תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
1935 – מוחמד חוסיין טנטאווי, מֻשִיר בצבא מצרים, שר ההגנה ויושב ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (נפטר ב-2021)
1941 – לוציוס ג'קסון, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2022)
1941 – יורם שניידר, שחיין ישראלי
1948 – מנחם בן, מבקר ספרות, משורר ופובליציסט ישראלי (נפטר ב-2020)
1948 – אלון ליאל, חוקר יחסים בינלאומיים ודיפלומט ישראלי
1948 – נירה גל, זמרת ושחקנית ישראלית
1949 – דבורה מורג, אמנית רב תחומית היוצרת בתחומי המיצב, הפיסול והציור
1955 – בדרי פטרקצשווילי, איש עסקים יהודי-גאורגי-רוסי (נפטר ב-2008)
1955 – גילת אנקורי, מדבבת ושחקנית קולנוע וטלוויזיה ישראלית
1957 – רפאל שוץ, דיפלומט ישראלי
1959 – אבנר עורקבי, פעיל חברתי לקידום זכויות הנכים בישראל (נפטר ב-2021)
1961 – פיטר ג'קסון, במאי קולנוע ניו זילנדי
1963 – דונגה, כדורגלן ומאמן כדורגל ברזילאי
1963 – הדר גולדמן, מוזיקאי, פרסומאי ואיש נדל"ן
1964 – מרקו ואן באסטן, כדורגלן הולנדי
1969 – שגיא חמץ, עיתונאי, ממקימי העיתון TheMarker והמנכ"ל והבעלים של חברת השיווק במדיה חברתית בלינק
1970 – איציק זוהר, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת הקשר ההתקפי
1971 – אלפונסו פורד, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2004)
1974 – סטפני הנון, ה-CTO של הקמפיין הנשיאותי של הילרי קלינטון
1975 – איילת רובינסון, שחקנית, זמרת-יוצרת, תסריטאית וקריינית ישראלית
1976 – חוזה מריה גוטיירז הרננדז (גוטי), כדורגלן ספרדי
1976 – פייפר פראבו, שחקנית אמריקאית
1976 – אורי זך, מוזיקאי, מלחין, מעבד ומפיק מוזיקלי ישראלי
1981 – פרנק איירו, גיטריסט להקת My Chemical Romance, ניו ג'רזי
1987 – איוואן סוסה, רוכב אופני כביש קולומביאני
1990 – אמיליאנו סאלה, כדורגלן ארגנטינאי (נפטר ב-2019)
1995 – פרדראג ראיקוביץ', כדורגלן סרבי שמשחק בעמדת השוער
1997 – איצן אסקמייה, שחקן ספרדי
2000 – וילו סמית', זמרת אמריקאית
2005 – לאונור, בתו הבכורה של פליפה, מלך ספרד, יורשת העצר הנוכחית של הכתר הספרדי
נפטרו
ממוזער|251x251 פיקסלים|הודיני
שמאל|ממוזער|244x244px|אינדירה גנדי
932 – אל-מקתדר, הח'ליף העבאסי שמשל בבגדאד (נולד ב-895)
994 – וולפגנג מרגנסבורג, קדוש נוצרי (נולד ב-924)
1214 – אלינור מאנגליה, מלכת קסטיליה (נולדה ב-1162)
1448 – יוחנן השמיני, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-1392)
1517 – פרא ברתולומאו, צייר איטלקי (נולד ב-1472)
1926 – הארי הודיני, קוסם ופעלולן יהודי (נולד ב-1874)
1984 – אינדירה גנדי, ראש ממשלת הודו (נולדה ב-1917)
1993 – פדריקו פליני, במאי קולנוע איטלקי (נולד ב-1920)
1993 – ריבר פיניקס, שחקן קולנוע יהודי-אמריקאי (נולד ב-1970)
2005 – אמריטה פריטם, סופרת, משוררת ומסאית הודית (נולדה ב-1919)
2006 – פיטר וילם בותה, נשיא וראש ממשלת דרום אפריקה (נולד ב-1916)
2008 – מרטין מוסקוביץ', מלחין, מעבד מוזיקלי, מנצח ומנהל מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1938)
2011 – עלי סייבאו, הנשיא השלישי של ניז'ר (נולד ב-1940)
2018 – ישראל לרמן, סופר ילדים ישראלי (נולד ב-1923)
2018 – אשר קלדרון, מעצב גרפי, מאייר, צייר ומורה לעיצוב הגרפי ישראלי (נולד ב-1929)
2019 – יאניס ספנוס, מלחין יווני (נולד ב-1934)
2019 – יוסי חכם, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1949)
2020 – שון קונרי, שחקן קולנוע בריטי ממוצא סקוטי (נולד ב-1930)
2020 – נורית שילה כהן, חוקרת ואוצרת אמנות רב-תחומית (נולדה ב-1949)
2020 – יהונתן בריק, כנר, ויולן ומורה לכינור וויולה ישראלי (נולד ב-1968)
2020 – אם אף דום, ראפר אמריקאי (נולד ב-1971)
2021 – פרנק פאראר, פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי (נולד ב-1929)
2021 – יעקב יהושע רוס, פילוסוף ישראלי וחוקר המחשבה הדתית והיהודית (נולד ב-1929)
2021 – אוסקר סירקוביץ'-סער, מהנדס בניין וחוקר ישראלי (נולד ב-1931)
2021 – קתרין טיזרד, פוליטיקאית ניו זילנדית שכיהנה בתפקיד ראש עיריית אוקלנד ובתפקיד המושלת הכללית של ניו זילנד (נולדה ב-1931)
2021 – אאורל ויינר, פרופסור לכלכלה, חבר הפרלמנט של רומניה מטעם פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה ונשיא הקהילה היהודית ברומניה (נולד ב-1932)
2023 – אריה לבנון, מנצח, מלחין, מעבד ומנהל מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1932)
2023 – קן מטינגלי, אסטרונאוט בתוכנית אפולו (נולד ב-1936)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ליל כל הקדושים (הלוויין)
יום החיסכון הבינלאומי
– ראש השנה הקלטי ובמספר דתות נאו-פאגאניות
יום הרפורמציה - חג פרוטסטנטי שמציין את תחילת הרפורמציה הפרוטסטנטית וראשית הפילוג בנצרות
30 באוקטובר – 1 בנובמבר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
https://www.onthisday.com/events/october/31
י לא
קטגוריה:אוקטובר
| 2024-07-06T08:35:11
|
4 באוגוסט
|
4 באוגוסט הוא היום ה-216 בשנה (217 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 149 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1060 – לאחר מות אנרי הראשון, מלך צרפת, מולך בנו בן ה-7 פיליפ. אמו אנה מקייב מהווה עוצרת לידו
1578 – מרוקו מביסה את פורטוגל בקרב גדול ובולמת את התפשטות האימפריה הפורטוגזית
1789 – ליל ה-4 באוגוסט 1789: האספה המכוננת הלאומית בצרפת, מבטלת רשמית את מושג הקורפורציות (המעמדות החברתיים) כחלק מהמהפכה הצרפתית, וקובעת את עקרון השוויון בפני החוק
1914 – מלחמת העולם הראשונה: גרמניה פולשת לבלגיה, בתגובה בריטניה מכריזה מלחמה על גרמניה. ארצות הברית מצהירה על נייטרליות
1921 – שידור רדיו ראשון של משחק טניס. שודר משחק במסגרת גביע דייוויס בפיטסבורג שבארצות הברית
1944 – אנה פרנק ובני משפחתה נתפסים בידי הגסטאפו באמסטרדם
1958 – נערך חידון התנ"ך העולמי הראשון
1964 – סוכני FBI מוצאים את גופותיהם של שלושה פעילי זכויות אדם שנרצחו על ידי הקו קלוקס קלאן
1970 – שרי גח"ל פורשים מ"ממשלת הליכוד הלאומי" עקב התנגדותם לתנאי הפסקת האש במלחמת ההתשה
1984 – מדינת וולטה עילית שבאפריקה משנה את שמה לבורקינה פאסו
1990 – נחטפו ונרצחו שני הנערים ליאור טובול ורונן לוי קרמני בשכונת רמות בירושלים
2002 – תשעה ישראלים נרצחים בפיגוע בקו 361 בצומת מירון
2005 – עדן נתן-זדה פתח ביריות על אוטובוס מלא בנוסעים ערבים בעיר שפרעם ורצח 4 נוסעים. בהמשך הרגו תושבים זועמים את נתן-זדה בלינץ' שבוצע בו
2020 – הפיצוץ בנמל ביירות
נולדו
ממוזער|214x214 פיקסלים|פרסי ביש שלי
ממוזער|לואי ארמסטרונג
1290 – לאופולד הראשון, דוכס אוסטריה (נפטר ב-1326)
1521 – אורבנוס השביעי, אפיפיור (נפטר ב-1590)
1561 – ג'ון הרינגטון, סופר ומשורר אנגלי, ממציא שיטת הדחת המים בשירותים (נפטר ב-1612)
1792 – פרסי ביש שלי, משורר אנגלי (נפטר ב-1822)
1805 – ויליאם רואן המילטון, מתמטיקאי ואסטרונום בריטי (נפטר ב-1865)
1817 – פרדריק פרלינגהויסן, מזכיר המדינה של ארצות הברית (נפטר ב-1885)
1859 – קנוט המסון, סופר נורווגי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1920 (נפטר ב-1952)
1888 – יצחק שמי, סופר עברי (נפטר ב-1949)
1900 – אליזבת, המלכה האם (נפטרה ב-2002)
1900 – נאבי טאג'ימה, אחרונת ילידי המאה ה-19 (נפטרה ב-2018)
1901 – לואי ארמסטרונג, מוזיקאי ג'אז (נפטר ב-1971)
ממוזער|241x241 פיקסלים|ראול ולנברג
ממוזער|218x218 פיקסלים|ברק אובמה
1912 – ראול ולנברג, מחסידי אומות העולם (נפטר ב-1947)
1918 – מלבה לנדה, דיסידנטית סובייטיית (נפטרה ב-2019)
1920 – הלן תומאס, עיתונאית, בעלת טור ברשת הרסט, האישה הראשונה שעמדה בראש אגודת עיתונאי הבית הלבן (נפטרה ב-2011)
1921 – שלמה דרורי, זמר ומלחין שפעל בשנות ה-40 (נפטר ב-2010)
1924 – יצחק גרציאני, מנצח ומעבד מוזיקלי ישראלי (נפטר ב-2003)
1925 – דוד מיכאל שר, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר ומחלוצי המחקר הגינקולוגי בישראל (נפטר ב-2001)
1925 – נלו בילדרמן, מאמן שחייה, כדורמים ושחייה צורנית ישראלי (נפטר ב-2019)
1926 – ע. הלל, משורר ואדריכל נוף ישראלי (נפטר ב-1990)
1927 – נעמי פולני, זמרת, רקדנית, שחקנית, מפיקה מוזיקלית, כוריאוגרפית ובמאית ישראלית (נפטרה ב-2024)
1928 – מנחם כהן, חוקר המסורה, שימש כדיקן הפקולטה למדעי היהדות ועמד בראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן
1931 – בן עמי פיינגולד, סופר, חוקר ספרות ומבקר תיאטרון (נפטר ב-2020)
1932 – מורדילו, קריקטוריסט ארגנטינאי (נפטר ב-2019)
1932 – פרנסס אלן, מדענית מחשב, האישה הראשונה שזכתה בפרס טיורינג (נפטרה ב-2020)
1934 – אברהם פררה, זמר בס ישראלי ירושלמי (נפטר ב-1984)
1934 – צורי שגיא, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף
1941 – פול מוני, קומיקאי ותסריטאי אפרו-אמריקני (נפטר ב-2021)
1947 – מופידה טלאטלי, במאית קולנוע תוניסאית (נפטרה ב-2021)
1947 – סלים ג'ובראן, שופט בית המשפט העליון (נפטר ב-2024)
1950 – גידי גוב, זמר, שחקן ובדרן ישראלי
1955 – אלדד אילני, סופר ואיש הייטק ישראלי
1955 – בילי בוב תורנטון, שחקן קולנוע אמריקאי
1957 – רן שחור, תת-אלוף במילואים בצה"ל, מפקד סיירת מטכ"ל ומפקד היחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין
1958 – סילבן שלום, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל
1960 – חוסה לואיס רודריגס ספאטרו, ראש ממשלת ספרד
1961 – ברק אובמה, נשיאה ה-44 של ארצות הברית
1962 – ג'ים הגדורן, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-2022)
1964 – אריק שחר, מוזיקאי ישראלי
1965 – ג'יימס טאפר, שחקן קנדי
1976 – קובי אפללו, זמר-יוצר ישראלי
1981 – אביגיל ספנסר, שחקנית אמריקאית
1981 – מייגן, דוכסית סאסקס, רעייתו של הנסיך הארי, דוכס סאסקס
1983 – גרטה גרוויג, שחקנית, תסריטאית ובמאית קולנוע אמריקאית
1983 – נת'ניאל בוזוליץ', שחקן אוסטרלי
1984 – מיכל פיטובסקי, סופרת ישראלית
1985 – ערן לוי, כדורגלן ישראלי
1992 – דילן וקול ספראוס, שחקנים אמריקאיים
נפטרו
ממוזער|256x256 פיקסלים|הנס כריסטיאן אנדרסן
1060 – אנרי הראשון, מלך צרפת (נולד ב-1008)
1265 – סימון החמישי דה מונפור, הרוזן השישי של לסטר (נולד ב-1208)
1378 – גלאצו ויסקונטי השני, שליט פאביה ומערב לומברדיה מבית ויסקונטי (נולד ב-1320)
1526 – חואן סבסטיאן אלקנו, מגלה ארצות ספרדי, שהשתייך לצוותו של פרדיננד מגלן. היה מהראשונים שהשלימו ברציפות את הקפת כדור הארץ. (נולד ב-1486)
1578 – סבשטיאו, מלך פורטוגל (נולד ב-1554)
1598 – ויליאם ססיל, מדינאי אנגלי, יועצה הראשי של המלכה אליזבת הראשונה (נולד ב-1520)
1875 – הנס כריסטיאן אנדרסן, סופר ומשורר דני (נולד ב-1805)
1892 – ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז, אתאיסטית, פמיניסטית, ומתנגדת עבדות אמריקאית (נולדה ב-1810)
1927 – אז'ן אטז'ה, צלם צרפתי שהתמחה בתצלומי פריז הישנה (נולד ב-1857)
1981 – יעקב שבתאי, סופר עברי, מחזאי, פזמונאי ומתרגם (נולד ב-1934)
1995 – לאה שמגר-הנדלמן, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית (נולדה ב-1934)
1997 – ז'אן לואיז קלמן, נפטרה בגיל 122, הגיל הגבוה ביותר המתועד (נולדה ב-1875)
2007 – ראול הילברג, היסטוריון אמריקאי ממוצא יהודי-אוסטרי (נולד ב-1926)
2009 – עמוס קינן, סופר, סאטיריקן, פובליציסט, מחזאי, מתרגם, צייר ופסל ישראלי (נולד ב-1927)
2013 – יצחק ברמן, פוליטיקאי ומשפטן ישראלי, כיהן כשר האנרגיה והתשתית וכיושב ראש הכנסת (נולד ב-1913)
2014 – ג'יימס בריידי, דובר הבית הלבן במהלך כהונתו של רונלד רייגן (נולד ב-1940)
2014 – רחל שור, שחקנית ומורה למשחק וכן משוררת וסופרת ישראלית (נולדה ב-1945)
2015 – סאם אודקה, שר החוץ של אוגנדה ושר הפיתוח והתכנון הכלכלי (נולד ב-1929)
2020 – פרנסס אלן, מדענית מחשב, האישה הראשונה שזכתה בפרס טיורינג (נולדה ב-1932)
2022 – מרגוט אסקנס, זמרת גרמנייה (נולדה ב-1939)
2023 – זבולון מושיאשווילי, שחקן, מפיק וקומיקאי ישראלי (נולד ב-1971)
2023 – דליה פדילה, אשת חינוך ערבייה-ישראלית (נולדה ב-1973)
2024 – צונג-דאו לי, פיזיקאי אמריקאי יליד סין, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
3 באוגוסט – 5 באוגוסט
אוגוסט
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ח ד
קטגוריה:אוגוסט
| 2024-08-05T10:22:51
|
22 ביוני
|
22 ביוני הוא היום ה-173 בשנה (174 בשנה מעוברת), בשבוע ה-25 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 192 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
217 לפנה"ס – תלמי הרביעי מלך מצרים מביס את אנטיוכוס השלישי מלך הממלכה הסלאוקית בקרב רפיח
431 – ועידת אפסוס, הוועידה האקומנית השלישית, מתכנסת באפסוס שבאסיה הקטנה בהוראת הקיסר המזרחי תאודוסיוס השני. הוועידה עוסקת במינות הנסטוריאנית והפלאגיאנית
1633 – גלילאו גליליי אולץ על ידי האפיפיור לסגת מדעותיו לגבי כדור הארץ שמקיף את השמש
1815 – נפוליאון בונפרטה מוותר בשנית על תוארו כקיסר צרפת. תחילת הרסטורציה במדינה
1853 – הברון אוסמן מתמנה למושל מחוז הסן על ידי נפוליאון השלישי ומתחיל את התכנון והבנייה מחדש של פריז
1870 – הסנט האמריקאי מקים את משרד המשפטים
1911 – ג'ורג' החמישי מוכתר כמלך הממלכה המאוחדת
1922 – פילדמרשל סר הנרי יוז וילסון נרצח בלונדון על ידי ה-IRA, הרצח הפוליטי הראשון בבריטניה מאז 1812
1936 – סטודנט לשעבר באוניברסיטת וינה ירה למוות במוריץ שליק, פילוסוף גרמני והאב המייסד של הפוזיטיביזם הלוגי והחוג הווינאי מתוך מחשבה כי שליק יהודי, דבר שנתגלה כחסר כל שחר
1940 – מלחמת העולם השנייה: צרפת נכנעת לגרמניה לאחר שישה שבועות של לחימה
1941 – מלחמת העולם השנייה: מבצע ברברוסה (פלישת גרמניה לברית המועצות) מתחיל
1942 – בטירת צבי שבארץ ישראל נרשמת הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה אי פעם ביבשת אסיה (54.3 מעלות צלזיוס)
1942 – הקמת הבריגדה היהודית בצבא הבריטי
1948 – הספינה אלטלנה מופגזת ומוטבעת מול חופי תל אביב
1955 – פסק הדין במשפט קסטנר מוצא אותו אשם בשיתוף פעולה עם הנאצים
1978 – התגלה כארון, שהוגדר תחילה כירח של פלוטו אך מאוחר יותר שונה מעמדו לכוכב לכת ננסי
1986 – הכדורגלן הארגנטינאי דייגו מראדונה כובש את שער "יד האלוהים" מול אנגליה ברבע גמר גביע העולם במקסיקו
1995 – האונייה מינרל דמפייר טובעת בים סין הדרומי לאחר התנגשות עם אוניית צובר קוריאנית. 29 אנשי צוותה, בהם 8 ישראלים, נהרגים בתאונה
2010 – לוויין הביון הישראלי אופק 9, משוגר מבסיס חיל האוויר בפלמחים, ישראל
2021 – נהרס בניין הטלוויזיה הישראלית בירושלים, ששימש את רשות השידור והערוץ הראשון
נולדו
1805 – ג'וזפה מציני, מנהיג בתנועה לאיחוד איטליה (נפטר ב-1872)
1837 – פול מורפי, נחשב כאמן השחמט הטוב ביותר בתקופתו (נפטר ב-1884)
1856 – הנרי ריידר הגרד, סופר בריטי (נפטר ב-1925)
1864 – הרמן מינקובסקי, מתמטיקאי ופיזיקאי גרמני ממוצא יהודי (נפטר ב-1909)
1898 – אריך פאול רמרק (שם העט שלו: אריך מריה רמרק), סופר גרמני (נפטר ב-1970)
1903 – ג'ון דילינג'ר, גנגסטר (נהרג ב-1934)
1905 – עדה סרני, ממקימי גבעת ברנר, מראשי המוסד לעלייה ב' באיטליה וכלת פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה (נפטרה ב-1997)
1906 – בילי ויילדר, תסריטאי ובמאי קולנוע (נפטר ב-2002)
1910 – קונראד צוזה, מהנדס גרמני וחלוץ בתחום המחשבים (נפטר ב-1995)
1915 – שמואל שור, פרופסור לרדיולוגיה אבחנתית, מבנאי הרפואה המודרנית בישראל (נפטר ב-2007)
1915 – שמואל ורסס, חוקר ספרות ישראלי, פרופסור לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לשנת תשמ"ט (נפטר ב-2010)
1925 – חגי פינסקר, מוותיקי הרדיו בישראל והמנהל הראשון של הטלוויזיה הישראלית (נפטר ב-2007)
1926 – שרגא גפני, סופר ישראלי פורה ומתרגם לעברית (נפטר ב-2012)
1926 – אליקים העצני, עורך דין ופובליציסט ישראלי, חבר במועצת יש"ע וחבר הכנסת ה-12 מטעם מפלגת "התחיה" (נפטר ב-2022)
1931 – טרויוקי אוקאזקי, מאמן קראטה יפני (נפטר ב-2020)
1932 – משה נתיב, אלוף בצה"ל (נפטר ב-2008)
1932 – פרונלה סקיילס, שחקנית אנגלייה
1933 – ליבור פשק, מנצח צ'כי (נפטר ב-2022)
1933 – אבריסטו דה מסדו, כדורגלן ומאמן כדורגל ברזילאי
1933 – דיאן פיינסטיין, פוליטיקאית אמריקאית, ראש העיר סן פרנסיסקו, סנטורית שייצגה את מדינת קליפורניה (נפטרה ב-2023)
1936 – קריס קריסטופרסון, זמר קאנטרי, פזמונאי ושחקן (נפטר ב-2024)
1938 – שאול קנז, אמן, קריקטוריסט וצייר ישראלי (נפטר ב-2022)
1939 – עדה יונת, ביוכימאית ישראלית, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009
1944 – עדנה ארבל, שופטת בית המשפט העליון
1945 – אלכסנדר פיינס, כימאי יהודי אמריקאי ישראלי
1947 – דוד לנדאו, עיתונאי, ועורך העיתון הארץ (נפטר ב-2015)
1947 – ג'רי ג'ון רולינגס, ראש ממשלת ונשיא גאנה (נפטר ב-2020)
1947 – ברונו לאטור, פילוסוף, סוציולוג ואנתרופולוג צרפתי (נפטר ב-2022)
1949 – לינדזי וגנר, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
1949 – אליזבת וורן, פוליטיקאית ואקדמאית אמריקאית
1949 – מריל סטריפ, שחקנית קולנוע אמריקאית
1951 – גיל רגב, אלוף בצה"ל
1952 – אוהד נהרין, רקדן וכוריאוגרף ישראלי
1953 – סינדי לאופר, זמרת פופ-רוק אמריקאית
1954 – ז'וזה ברונר, פרופסור בפקולטה למשפטים ובמכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב
1956 – יורם ראב"ד, עורך דין ישראלי
1957 – דוד פתאל, מלונאי ואיש עסקים ישראלי
1958 – ברוס קמפבל, שחקן קולנוע
1962 – קלייד דרקסלר, כדורסלן אמריקאי
1964 – דן בראון, סופר אמריקאי
1965 – לובומיר מוראבצ'יק, כדורגלן ומאמן סלובקי
1966 – עמנואל סנייה, שחקנית קולנוע צרפתיה
1969 – יריב לוין, שר המשפטים, יושב ראש הכנסת וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד
1970 – דני מנקין, במאי קולנוע, טלוויזיה, תסריטאי קולנוע וטלוויזיה ומפיק ישראלי
1969 – חגי לפיד, תסריטאי, במאי ועורך תוכניות טלוויזיה
1974 – ג'ו קוקס, חברת פרלמנט בריטית (נפטרה ב-2016)
1974 – דונלד פייז'ון, שחקן טלוויזיה וקולנוע אמריקאי
1974 – מרינה שויף, שחקנית ישראלית
1975 – אודי גוטשלק, שחקן, בדרן ואמן סטנד-אפ ישראלי
1975 – אוריה שביט, חוקר חברות איסלאמיות, סופר ועיתונאי ישראלי
1976 – יוסף סוויד, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ורקדן ערבי-ישראלי
1980 – אמיר וולף, במאי ושחקן ישראלי
1983 – מרחב מוהר, מתאגרף ישראלי
1985 – סופוקליס שחורציאניטיס, כדורסלן יווני
1985 – יאקוב פוגלסן, רוכב אופני כביש דני
1988 – עומרי כספי, הכדורסלן הישראלי הראשון בליגת ה-NBA
נפטרו
1874 – הווארד סטאונטון, אמן שחמט ומלומד אנגלי (נולד ב-1810)
1885 – מוחמד אחמד, מנהיג מוסלמי סוני (נולד ב-1844)
1925 – פליקס קליין, מתמטיקאי גרמני (נולד ב-1849)
1936 – מוריץ שליק, פילוסוף גרמני והאב המייסד של הפוזיטיביזם הלוגי והחוג הווינאי (נולד ב-1882)
1965 – דייוויד או. סלזניק, מפיק סרטים (נולד ב-1902)
1967 – שלמה אלטון, אלוף-משנה בצה"ל, כיהן כמפקד חטיבת גולני ומפקד בית הספר לקצינים (נולד ב-1927)
1969 – ג'ודי גרלנד, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1922)
1974 – דריוס מיו, מלחין ומורה יהודי-צרפתי (נולד ב-1892)
1987 – פרד אסטר, רקדן, כוריאוגרף, זמר ושחקן אמריקאי (נולד ב-1899)
1989 – מנחם שטרן, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל, מגדולי חוקרי תקופת הבית השני (נולד ב-1925)
1993 – פט ניקסון, אשת נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון (נולדה ב-1912)
2007 – ברוך בר-לב, קצין בדרגת אלוף-משנה בצה"ל, פיקד על חטיבה 14, ראש מטה פיקוד המרכז במלחמת ששת הימים ונספח צה"ל ומשרד הביטחון באוגנדה (נולד ב-1924)
2008 – ג'ורג' קרלין, סטנדאפיסט ושחקן אמריקאי (נולד ב-1937)
2013 – גארי דייוויד גולדברג, סופר ומפיק אמריקאי (נולד ב-1944)
2015 – ג'יימס הורנר, מלחין אמריקאי (נולד ב-1953)
2020 – ג'ואל שומאכר, במאי קולנוע אמריקאי (נולד ב-1939)
2021 – צבי טל, שופט בבית המשפט העליון בישראל (נולד ב-1927)
2022 – משה בן דרור, מפקד מחלקת סיור ומפקד פלוגה בפלמ"ח והמפקד האחרון של הגדוד החמישי של חטיבת הראל (נולד ב-1922)
2022 – יורי טרמאק, אתלט סובייטי ממוצא אסטוני (נולד ב-1946)
2023 – הארי מרקוביץ, כלכלן יהודי (נולד ב-1927)
2024 – משה וולפסון, משפיע חסידי אמריקאי וראש קהילות "אמונת ישראל" (נולד ב-1925)
2024 – אריה איסר, מבכירי הגאולוגים בישראל ובעל שם בחקר ההידרולוגיה (נולד ב-1928)
2024 – רפאל אדרי, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל (נולד ב-1937)
חגים ואירועים החלים ביום זה
הכנסייה האנגליקנית – חגיגת יום אלבן הקדוש
קרואטיה – יום המאבק נגד פשיזם
21 ביוני – 23 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו כב
קטגוריה:יוני
| 2024-09-30T06:46:35
|
29 ביוני
|
29 ביוני הוא היום ה-180 בשנה, (181 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 185 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1033 – ליקוי חמה מלא מעל אירופה
1444 – קרב טורביול בין העות'מאנים לבין כוחותיו המורדים של סקנדרבג
1946 – "השבת השחורה", במהלכה נאסרו רבים ממנהיגי היישוב והתנועה הציונית
1955 – משה שרת מציג את ממשלתו השנייה (השישית במנין הממשלות) בפני הכנסת
1958 – מנצחת את בתוצאה 5 – 2 במשחק הגמר של מונדיאל 1958, שנערך בשוודיה
1974 – איסבל פרון מושבעת כנשיאה הראשונה של ארגנטינה
1976 – סיישל זוכה בעצמאות מבריטניה
1986 – מנצחת את בתוצאה 3 – 2 במשחק הגמר של מונדיאל 1986
1992 – הסרט הישראלי "החיים על פי אגפא" יוצא לאקרנים
1995 – משימה STS-71 במסגרת משימות מעבורות חלל : מעבורת אטלנטיס מתחברת לתחנת החלל הרוסית מיר ויוצרת את החללית הגדולה ביותר
2007 – התחלת המכירות של ה-אייפון הראשון של חברת אפל
2008 – נבחרת ספרד זוכה באליפות אירופה
2008 – רוברט מוגאבה נבחר בפעם הששית כנשיא זימבבואה, אחרי בחירות, שבהן הוא היה המועמד היחיד
2017 – הבונדסטאג אישר ברוב גדול נישואים חד-מיניים בגרמניה
2020 – בעקבות מחאות ג'ורג' פלויד, מדינת מיסיסיפי הצביעה על שינוי דגלה, בו הופיע סמל דגל הקונפדרציה
נולדו
1326 – מוראט הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1389)
1844 – פטר הראשון, מלך סרביה (נפטר ב-1921)
1880 – גנרל אוברסט לודוויג בק, ראש המטה של הוורמאכט בזמן המשטר הנאצי, מראשי קשר העשרים ביולי (הוצא להורג ב-1944)
1900 – אנטואן דה סנט-אכזופרי, סופר וטייס צרפתי (נהרג ב-1944)
1924 – דוד רובינגר, צלם ישראלי (נפטר ב-2017)
1925 – ג'ורג'ו נפוליטנו, מדינאי איטלקי, נשיא איטליה ה-11 (נפטר ב-2023)
1925 – קארה ויליאמס, שחקנית אמריקאית (נפטרה ב-2021)
1926 – גדעון זינגר, שחקן וזמר ישראלי (נפטר ב-2015)
1928 – אוריון גלין גלר, רופא ישראלי ושיאן ישראל בזריקת דיסקוס (נפטר ב-2021)
1929 – שמואל עצמון, שחקן תיאטרון ובמאי ישראלי
1930 – סלאבומיר מרוז'ק, מחזאי, סופר וקריקטוריסט פולני (נפטר ב-2013)
1931 – רלף קליין, מאמן כדורסל ישראלי, חתן פרס ישראל (נפטר ב-2008)
1936 – נפתלי יבין, שחקן, במאי תיאטרון, מחזאי וסופר ישראלי (נפטר ב-1972)
1937 – איתן ששינסקי, פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית
1937 – חנוך בן אליהו, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף בחיל הים הישראלי
1937 – יאיר נוסובסקי, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער
1941 – מרגיטה גומל, אתלטית מזרח גרמניה (נפטרה ב-2021)
1946 – אורי קליין, מבקר קולנוע ישראלי, זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות (נפטר ב-2022)
1947 – ריצ'רד לואיס, סטנדאפיסט ושחקן טלוויזיה וקולנוע אמריקאי יהודי (נפטר ב-2024)
1949 – אריק סיני, זמר ישראלי
1952 – מירון שר, שחמטאי סובייטי-אמריקאי ממוצא יהודי בדרגת רב-אמן (נפטר ב-2020)
1954 – ז'וניור, כדורגלן ברזילאי
1960 – חנה אזולאי-הספרי, שחקנית, תסריטאית, מחזאית ובמאית קולנוע ישראלית
1966 – גפי אמיר, סופרת ופובליציסטית ישראלית
1972 – סמנתה סמית', התפרסמה כשכתבה מכתב לשליט ברית המועצות יורי אנדרופוב בתקופת המלחמה הקרה (נפטרה ב-1985)
1978 – ניקול שרזינגר, זמרת אמריקאית
1979 – יהודה לוי, שחקן ודוגמן ישראלי
1987 – גל נבו, שחיין ישראלי
1994 – אלינה בורן, זמרת אסטונית
1994 – קמילה מנדס, שחקנית אמריקאית
1995 – אלדור שומורודוב, כדורגלן אוזבקי
נפטרו
1315 – רמון לול, סופר, מדען, מיסטיקן, פילוסוף ומיסיונר נוצרי (נולד ב-1232)
1861 – אליזבת בארט בראונינג, משוררת ומתרגמת אנגלייה (נולדה ב-1906)
1967 – ג'יין מנספילד, שחקנית אמריקאית מתקופת הזוהר ההוליוודית (נולדה ב-1933)
1975 – טים באקלי, זמר וגיטריסט אמריקאי (נולד ב-1947)
1976 – יוסף דרור, איש צבא ישראלי, בין מייסדי שייטת 13 ומפקדה הראשון של שייטת הצוללות (נולד ב-1925)
1986 – דן פגיס, משורר ומתרגם עברי וחוקר של שירת ימי הביניים היהודית (נולד ב-1930)
1987 – שמואל תמיר, שר המשפטים בישראל ולוחם אצ"ל (נולד ב-1923)
1995 – לנה טרנר, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית (נולדה ב-1921)
2000 – שמעון מזא"ה, אלוף בצה"ל, אגרונום ואיש עסקים ישראלי (נולד ב-1907)
2001 – נתן גולדבלום, בקטריולוג ישראלי (נולד ב-1920)
2002 – רוזמרי קלוני, זמרת ושחקנית אמריקאית (נולדה ב-1928)
2003 – קתרין הפבורן, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1907)
2003 – מאיר דודזון, מפקד בהגנה ובפלמ"ח, תת-ניצב במשטרת ישראל ממקימי המשמר האזרחי (נולד ב-1916)
2003 – מרדכי הוד, המפקד השביעי של חיל האוויר (נולד ב-1926)
2004 – אריק לביא, זמר ושחקן ישראלי (נולד ב-1927)
2007 – שושנה ריבנר, שחיינית, אלופת ישראל ושיאנית ישראל בשחייה שהשתתפה באולימפיאדת מלבורן במדי נבחרת ישראל (נולדה ב-1938)
2012 – יעקב מידד, קצין בצה"ל וסוכן המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (נולד ב-1919)
2015 – יוזף מסופוסט, כדורגלן צ'כוסלובקי (נולד ב-1931)
2018 – ארוויד קרלסון, מדען שוודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1923)
2018 – אירנה שווינסקה, אצנית פולניה ממוצא יהודי (נולדה ב-1946)
2019 – מורדילו, קריקטוריסט ארגנטינאי (נולד ב-1932)
2019 – גרשון דקל, שחקן כדורסל ישראלי (נולד ב-1943)
2019 – פלוריאנה איסמעילי, כדורגלנית שווייצרית ממוצא אלבני (נולדה ב-1995)
2020 – קרל ריינר, שחקן, קומיקאי, במאי, תסריטאי וסופר יהודי-אמריקאי (נולד ב-1922)
2021 – אליזבת מרטינז, פמיניסטית צ'יקנה, מארגנת קהילתית, פעילה חברתית, סופרת ומחנכת אמריקאית (נולדה ב-1925)
2021 – דונלד רמספלד, איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי רפובליקני (נולד ב-1932)
2021 – ג'יין, ליידי רוברטס, האוצרת של חדר הדפוס בטירת וינדזור והספרנית המלכותית של הממלכה המאוחדת (נולדה ב-1949)
2021 – ויקי פרץ, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי, נודע בעיקר כשחקן מכבי תל אביב ונבחרת ישראל (נולד ב-1953)
2022 – דוד הלבני, חוקר תלמוד ישראלי-אמריקאי (נולד ב-1927)
2022 – יהודה משי זהב, עסקן חרדי ופעיל חברתי ישראלי, מייסד ויו"ר ארגון זק"א (נולד ב-1959)
2023 – אנג'ל ואגנשטיין, במאי קולנוע, תסריטאי וסופר בולגרי ממוצא יהודי (נולד ב-1922)
2023 – אלן ארקין, שחקן, במאי וסופר אמריקאי יהודי (נולד ב-1934)
2023 – גבי ברלין, זמר ומנחה ערבי שירה (נולד ב-1942)
2023 – מייסון אסדי, סופרת ערבית־פלסטינית אזרחית ישראל (נולדה ב-1963)
חגים ואירועים החלים ביום זה
28 ביוני – 30 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו כט
קטגוריה:יוני
| 2024-04-24T17:03:18
|
6 באוקטובר
|
6 באוקטובר הוא היום ה-279 בשנה (280 בשנה מעוברת), בשבוע ה-40 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 86 ימים.
לאחר מלחמת יום הכיפורים שהחלה ביום זה בשנת 1973, הפך הביטוי "6 באוקטובר" בישראל לכינוי נפוץ למלחמה זו וכינוי כללי לכשל המודיעיני ערב המלחמה.
לאחר מתקפת הפתע על ישראל שהחלה למחרת יום זה בשנת 2023, הפך הביטוי "6 באוקטובר" בישראל לכינוי נפוץ לכל מה שקדם למתקפת הפתע ולמלחמת חרבות ברזל, וכינוי למחדל הישראלי.
אירועים היסטוריים ביום זה
105 לפנה"ס – הקימברים מנחילים מפלה קשה לצבא הרומי בקרב ליד נהר הרון
876 – תחילת כהונה של לואי המגמגם כשליט פרנקיה המערבית
1908 – האימפריה האוסטרו הונגרית מספחת את בוסניה והרצגובינה
1927 – מתחילה הקרנתו של "זמר הג'אז", סרט הקולנוע המדבר הראשון
1939 – מלחמת העולם השנייה: מסתיים כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית וברית המועצות
1946 – 11 יישובים חדשים עולים על הקרקע בנגב, במבצע שמכונה "11 הנקודות בנגב"
1948 – רעידת אדמה באזור אשגבאט. חוזקה מוערך בכ-7.3 ומספר ההרוגים מוערך בכ-110 אלף
1959 – הכרמלית, הרכבת התחתית של חיפה, מתחילה לפעול
1973 – מלחמת יום הכיפורים פורצת כאשר מצרים וסוריה תוקפות את ישראל בצהרי יום הכיפורים
1975 – הקמת "האגודה" ("האגודה לשמירת זכויות הפרט"), ארגון הלהט"ב הראשון בישראל
1976 – שלטונות סין עוצרים את "כנופיית הארבעה"
1981 – נשיא מצרים אנואר סאדאת נרצח
1983 – פורץ משבר מניות הבנקים
2002 – אל-קאעידה מפוצץ מכלית צרפתית על ידי ספינת תופת סמוך לחופי תימן. בפיגוע נהרג אדם אחד
2018 – משחקי הקיץ האולימפיים לנוער ה-3 נפתחים בבואנוס איירס שבארגנטינה
נולדו
ממוזער|234x234 פיקסלים|מטאו ריצ'י
ממוזער|249x249 פיקסלים|חפאז אל אסד
1552 – מטאו ריצ'י, מיסיונר ישועי ממוצא איטלקי (נפטר ב-1610)
1565 – מארי דה גורנה, סופרת צרפתית (נפטרה ב-1645)
1769 – אייזק ברוק, תת-אלוף בצבא הבריטי (נפטר ב-1812)
1773 – לואי פיליפ, מלך צרפת (נפטר ב-1850)
1820 – ג'ני לינד, זמרת סופרן שוודית (נפטרה ב-1887)
1831 – ריכרד דדקינד, מתמטיקאי גרמני (נפטר ב-1916)
1846 – ג'ורג' וסטינגהאוז, מהנדס אמריקאי (נפטר ב-1914)
1887 – לה קורבוזיה, אדריכל שווייצרי (נפטר ב-1965)
1897 – פלורנס סייברט, ביוכימאית אמריקאית (נפטרה ב-1991)
1908 – קרול לומברד, שחקנית אמריקאית (נפטרה ב-1942)
1914 – תור היירדאל, ביולוג ימי נורווגי, מוביל מסע "קון טיקי" (נפטר ב-2002)
1917 – פאני לו היימר, פעילת זכויות אזרח אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-1977)
1918 – אברהם רובינזון, מתמטיקאי יהודי (נפטר ב-1974)
1922 – אסף שמחוני, אלוף פיקוד הדרום ומפקד מבצע קדש (נהרג ב-1956)
1927 – פאול בדורה-סקודה, פסנתרן אוסטרי (נפטר ב-2019)
1928 – איירה קפלן, אתלט יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2017)
1930 – חאפז אל-אסד, נשיא סוריה (נפטר ב-2000)
1930 – אברהם טברסקי, פסיכיאטר ורב יהודי-אמריקאי שהתמחה בהתמכרות לסמים (נפטר ב-2021)
1930 – שאול דגן, חקלאי, מורה ומחנך ישראלי, ארכיונאי ומחברם של ספרים רבים על תולדות היישוב
1931 – טדי פרויס, סופר, מתרגם ועיתונאי ישראלי (נפטר ב-2001)
1931 – ריקרדו ג'אקוני, פיזיקאי איטלקי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2018)
1931 – מייקל הרדי בויס, עורך דין, שופט ומשפטן ניו זילנדי (נפטר ב-2023)
1936 – נירה הראל, סופרת ועורכת ישראלית
1939 – שילה גרייבך, מדענית מחשב אמריקאית
1942 – בריט אקלנד, שחקנית וזמרת שוודית
1943 – אודו צימרמן, מלחין, מנצח ומנהל מוזיקלי גרמני (נפטר ב-2021)
1944 – איתן ליפשיץ, עיתונאי ישראלי (נפטר ב-2019)
1946 – מנחם זילברמן, שחקן, קומיקאי, ופזמונאי ישראלי (נפטר ב-2014)
1954 – נתן שניידר, סוציולוג ישראלי
1954 – עוזי פוגלמן, שופט בבית המשפט העליון
1955 – ריצ'רד ברקוביץ, הומוסקסואל אמריקאי, מראשוני הפעילים למען מין בטוח בקרב הקהילה ההומוסקסואלית בארצות הברית
1959 – דרור פולק, טניסאי שולחן, שבע פעמים אלוף ישראל (נפטר ב-2024)
1961 – משה ליאון, ראש העיר ירושלים
1964 – ורה באבון, האישה הראשונה שכיהנה כראש עיריית בית לחם
1968 – שרה פון שוורצה, שחקנית, מחזאית ובמאית ישראלית
1970 – דקלה ברקאי, מפיקת קולנוע וטלוויזיה ישראלית
1973 – אופירה אסייג, עיתונאית וכתבת ספורט
1975 – לי עברון, סופרת, משוררת ומתרגמת ישראלית
1977 – שמעון גרשון, כדורגלן ישראלי
1977 – נועה לזר קינן, שחקנית, יוצרת ותסריטאית
1978 – ליו יאנג, טייסת קרב וטייקונאוטית סינית
1979 – דויד די תומאסו, כדורגלן צרפתי ששיחק בעמדת הבלם בקבוצות מונקו, סדאן ואוטרכט (נפטר ב-2005)
1980 – ליאור אסולין, כדורגלן ישראלי (נרצח ב-2023)
1981 – מירב שירום, שחקנית, רקדנית וזמרת ישראלית
1983 – תום חגי, שחקן תיאטרון וטלוויזיה ישראלי
1985 – ענת אסתר חיטמן, מוזיקאית, זמרת ויוצרת ישראלית
1993 – אדם ג'מילי, אצן בריטי
1996 – רוני בווה, שחיינית ישראלית
1998 – מתן רודיטי, שחיין ישראלי
נפטרו
ממוזער|207x207 פיקסלים|קרל הקירח
ממוזער|250x250 פיקסלים|אנואר סאדאת
23 – ואנג מאנג, קיסר סין (נולד ב-45 לפנה״ס)
404 – אליה אודוקסיה, המלכה רעיה של ארקדיוס, קיסר האימפריה הביזנטית (נולדה ב-404)
775 – אל-מנסור, הח'ליפה השני של בית עבאס (נולד ב-714)
877 – קרל הקירח, מלך פרנקיה המערבית (נולד ב-823)
1014 – סמואיל הראשון, קיסר בולגריה
1413 – דווית הראשון, קיסר אתיופיה (נולד ב-1382)
1536 – ויליאם טינדייל, מלומד אנגלי, ממובילי הפרוטסטנטים בארצו (נולד ב-1494)
1559 – וילהלם הראשון, רוזן נסאו-דילנבורג (נולד ב-1487)
1837 – ז'אן פרנסואה לסואר, מלחין צרפתי (נולד ב-1760)
1892 – אלפרד טניסון, משורר אנגלי (נולד ב-1809)
1951 – אוטו מאירהוף, רופא וביוכימאי יהודי, יליד גרמניה, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1922 (נולד ב-1884)
1953 – משה סמילנסקי, משורר ופובליציסט עברי (נולד ב-1874)
1962 – טוד בראונינג, במאי קולנוע אמריקאי (נולד ב-1880)
1980 – ארי קוטאי, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1900)
1981 – אנואר סאדאת, נשיא מצרים (נולד ב-1918)
1989 – בטי דייוויס, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1908)
1997 – יבגני חאלדיי, צלם סובייטי (נולד ב-1917)
2001 – שלמה דראגון, ממשתתפי מרד הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו (נולד ב-1922)
2014 – מרדכי שלו, מסאי ומבקר ספרות ישראלי, מורה לספרות ואיש ספרות ומקרא (נולד ב-1926)
2015 – ארפד גונץ, פוליטיקאי הונגרי (נולד ב-1922)
2017 – מנחם אריאב, ראש עיריית נצרת עילית במשך 31 שנים (נולד ב-1929)
2018 – מונסראט קאבאייה, זמרת סופרן אופראית ספרדייה (נולדה ב-1933)
2018 – סקוט וילסון, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1942)
2019 – דוד פתל, פוליטיקאי ישראלי (נולד ב-1921)
2019 – ג'ינג'ר בייקר, מתופף רוק וג'אז ונגן כלי הקשה בריטי (נולד ב-1939)
2020 – רות קליגר, ניצולת השואה ילידת וינה, פרופסורית ללימודי גרמניה באוניברסיטת קליפורניה באירוויין (נולדה ב-1931)
2020 – אדי ואן היילן, מגדולי הגיטריסטים בכל הזמנים (נולד ב-1955)
2021 – זמרה ארנת, זמרת ישראלית (נולדה ב-1929)
2024 – יוהאן ניסקנס, כדורגלן ומאמן כדורגל הולנדי (נולד ב-1951)
חגים ואירועים החלים ביום זה
5 באוקטובר – 7 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
י ו
קטגוריה:אוקטובר
| 2024-10-17T15:01:42
|
12 ביוני
|
12 ביוני הוא היום ה-163 בשנה (164 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 202 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1381 – מרד האיכרים מגיע לדרום לונדון
1667 – ד"ר ז'אן-בטיסטה מצליח להעביר דם מכבש לנער בן 15, במה שנחשב לעירוי הדם הראשון לבן-אדם
1830 – צרפת מתחילה את השתלטותה על אלג'יריה
1849 – ל. פ. הסלט רושם פטנט על מסכת גז
1897 – קרל אלסנר רושם פטנט על העט-אולר שלו, שנודע ברבות השנים כאולר שווייצרי
1898 – הפיליפינים מכריזה על עצמאותה מספרד
1901 – קובה מאשרת את תיקון פלאט, שבו נאלצה להסכים להפוך לשטח חסות אמריקאי
1926 – ברזיל פורשת מחבר הלאומים במחאה על התוכנית לצרף אליו את גרמניה
1935 – סיום מלחמת הצ'אקו בין בוליביה ופרגוואי לאחר שלוש שנים של לחימה
1940 – מלחמת העולם השנייה: הבריטים והצרפתים נכנעים לגנרלפלדמרשל ארווין רומל בסנט ואלרי אן-קוקס
1944 – המנהיג הקומוניסטי הסיני מאו דזה-דונג מכריז שיתמוך במנהיג הקואומינטנג צ'יאנג קאי שק במלחמה נגד האימפריה היפנית
1946 – ממשלת בריטניה מחליטה לחזור בה מהחלטה לאמץ את מסקנות הוועדה האנגלו-אמריקאית שהמליצה להתיר את העלאתם של 100,000 יהודים לארץ ישראל
1967 – בית המשפט העליון של ארצות הברית קובע כי חוקי המדינות שאוסרים על נישואים בין-גזעיים אינם חוקתיים
1967 – החללית הרוסית ונרה 4 (Venera 4) משוגרת. זו החללית הראשונה שתחדור לאטמוספירה של כוכב לכת אחר (נוגה) ותשדר משם בהצלחה נתונים לכדור הארץ
1967 – כוחות צה"ל כובשים ללא מלחמה את אחת הפסגות בחרמון – ובכך נשלם המבצע הצבאי של מלחמת ששת הימים
1985 – בית הנבחרים האמריקאי מאשר סיוע בסך 27 מיליון דולר לקונטראס בניקרגואה
1987 – קיסר הרפובליקה המרכז-אפריקאית לשעבר, ז'אן-בדל בוקאסה, נידון למוות על פשעים שביצע בעת 13 שנות שלטונו
1991 – בוריס ילצין נבחר לנשיא רוסיה
1991 – תושבי לנינגרד מחליטים על החזרת שמה לסנקט פטרבורג
1994 – טיסת הבכורה של הבואינג 777
1999 – כוחות KFor לשמירת שלום של האו"ם בראשות נאט"ו נכנסים לקוסובו
2009 – כל שידורי הטלוויזיה בארצות הברית עוברים לשיטת שידור דיגיטלית, וזונחים את השיטה האנלוגית
2011 – אביב העמים הערבי: אלפי סורים בורחים לטורקיה לאחר שהצבא הסורי תקף והשתלט על העיר ג'סר א-שורור שבצפון מערב סוריה
2014 – שלושה נערים בחורי ישיבה (נפתלי פרנקל, גיל-עד שעאר ואייל יפרח) נחטפים ונרצחים באזור חברון
2014 – נערך משחק הפתיחה של המונדיאל בברזיל בין ברזיל לבין קרואטיה
2016 – פיגוע ירי במועדון של הקהילה הגאה באורלנדו
2018 – פסגת ארצות הברית – קוריאה הצפונית בסינגפור, מפגש תקדימי בין נשיא ארצות הברית לבין מנהיג קוריאה הצפונית, שהתחייב לפירוק מלא של חצי האי הקוריאני מנשק גרעיני
נולדו
1519 – קוזימו דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה (נפטר ב-1574)
1827 – יוהנה ספירי, סופרת שווייצרית, מחברת הספר היידי בת ההרים (נפטרה ב-1901)
1890 – אגון שילה, צייר (נפטר ב-1918)
1890 – פרץ ברנשטיין, שר וחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים וגח"ל (נפטר ב-1971)
1897 – אנתוני אידן, ראש ממשלת בריטניה (נפטר ב-1977)
1899 – פריץ אלברט ליפמן, ביוכימאי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-1986)
1915 – דייוויד רוקפלר, בנקאי ונדבן אמריקאי, יו"ר ומנכ"ל בנק צ'ייס (נפטר ב-2017)
1918 – ורנר בראון, צלם עיתונות, צלם תת-מימי וצלם-אמן (נפטר ב-2018)
1924 – ג'ורג' הרברט ווקר בוש, הנשיא ה-41 של ארצות הברית (נפטר ב-2018)
1926 – אמדאו קאריסו, כדורגלן ארגנטינאי, אחד מגדולי השוערים במאה העשרים (נפטר ב-2020)
1929 – אנה פרנק, נערה יהודיה שנספתה בשואה, כתבה יומן שבו תיארה את שנות חייה האחרונות (נפטרה ב-1945)
1933 – יחזקאל רביד, לוחם ומפקד בצה"ל מפקד חטיבת כרמלי (נפטר ב-1998)
1941 – צ'יק קוריאה, מוזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2021)
1941 – רוי הרפר, זמר פולק-רוק אנגלי
1946 – מרים יחיל-וקס, חוקרת תיאטרון וספרות, מתרגמת, דרמטורגית, סופרת ומשוררת ישראלית (נפטרה ב-2023)
1947 – מיכאל דק, עיתונאי, מבקר, סופר ילדים ומתרגם ישראלי
1948 – יהודה אברהמוב, חבר האספה הלאומית של אזרבייג'ן וסגן יו"ר הוועדה הפרלמנטרית בנושא זכויות אדם (נפטר ב-2019)
1948 – יוסי ביילין, פוליטיקאי ישראלי
1952 – אוליבר נאסן, מלחין ומנצח בריטי (נפטר ב-2018)
1958 – שאול מזרחי, שחקן קולנוע וטלוויזיה ישראלי
1960 – אתי עטייה, חברת כנסת מטעם הליכוד
1961 – אלבר אלבז, מעצב אופנה ישראלי שהתגורר ועבד בפריז (נפטר ב-2021)
1971 – מארק הנרי, מתאבק עבר אמריקאי ומרים משקולות אולימפי
1973 – אורן ברזילי, זמר ומוזיקאי ישראלי
1974 – ג'ייסון מיוז, שחקן טלוויזיה וקולנוע אמריקאי
1976 – אנטואן ג'יימיסון, כדורסלן אמריקאי
1977 – קני ויין שפרד, גיטריסט וזמר אמריקני
1977 – ניקולס ואסקס, שחקן ארגנטינאי.
1978 – קאיס נאשף, שחקן ערבי ישראלי
1978 – נטעלי בראון, משוררת וקולנוענית ישראלית
1979 – דייגו מיליטו, כדורגלן ארגנטינאי
1981 – אדריאנה לימה, דוגמנית על ברזילאית
1982 – אביב אלוש, שחקן, מוזיקאי, דוגמן ומנחה טלוויזיה ישראלי
1984 – שי לבנת, שחיין ישראלי
1985 – דייב פרנקו, שחקן יהודי-אמריקאי, אחיו הצעיר של השחקן ג'יימס פרנקו
1986 – סרחיו רודריגס, כדורסלן ספרדי
1987 – קובי מויאל, כדורגלן ישראלי
1988 – ארן דרדיוק, כדורגלן שווייצרי
1988 – מרווה חרפק, שחיינית ישראלית
1990 – ארתור סובייך, כדורגלן פולני
1992 – פיליפה קוטיניו, כדורגלן ברזילאי
2005 – ירין פרי, שחקנית, מדובבת ומנחת טלוויזיה ישראלית
נפטרו
1675 – קרלו אמנואלה השני, דוכס סבויה (נולד ב-1634)
1849 – דולי מדיסון, הגברת הראשונה של ארצות הברית, אשתו של ג'יימס מדיסון (נולדה ב-1768)
1918 – מיכאיל השני, צאר רוסיה במשך יום אחד (נולד ב-1878)
1937 – מיכאיל טוכאצ'בסקי, מפקד הצבא האדום (נולד ב-1893)
1963 – מדגר אוורס, פעיל זכויות האדם אמריקאי (נולד ב-1925)
1963 – אנדרו קנינגהם, מפקד הצי המלכותי הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1883)
1969 – ערי ז'בוטינסקי, ממנהיגי התנועה הרוויזיוניסטית (נולד ב-1910)
1970 – ישראל ברזילי, שר וחבר הכנסת מטעם מפ"ם (נולד ב-1913)
1971 – נתן אקרמן, פסיכיאטר אמריקני, מחלוצי הטיפול המשפחתי (נולד ב-1908)
1982 – קרל פון פריש, זואולוג אוסטרי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1886)
1983 – נורמה שירר, שחקנית קנדית (נולדה ב-1902)
1994 – מנחם מנדל שניאורסון, "הרבי מליובאוויטש" (נולד ב-1902)
1995 – ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי, פסנתרן איטלקי (נולד ב-1920)
2003 – גרגורי פק, שחקן אמריקאי (נולד ב-1916)
2005 – יעקב ורמן, ביולוג ישראלי ופרופסור לביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים (נולד ב-1924)
2005 – שרונה אהרון, זמרת ישראלית (נולדה ב-1927)
2006 – ג'רג' ליגטי, מלחין יהודי הונגרי-אוסטרי (נולד ב-1923)
2008 – דרק טפסקוט, כדורגלן ולשי (נולד ב-1932)
2012 – אלינור אוסטרום, כלכלנית אמריקאית, כלת פרס נובל לכלכלה לשנת 2009, האישה הראשונה שזכתה בפרס זה (נולדה ב-1933)
2013 – ג'ירואמון קימורה, הגבר הזקן בעולם והאחרון שנולד במאה ה-19 (נולד ב-1897)
2015 – שושנה ארבלי-אלמוזלינו, שרת הבריאות וחברת הכנסת מטעם המערך (נולדה ב-1926)
2019 – סילביה מיילס, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1924)
2019 – זאב רייס, ספורטאי ישראלי (נולד ב-1936)
2020 – יעקב שויקה, חוקר ישראלי במדעי המחשב (נולד ב-1936)
2022 – פיליפ בייקר הול, שחקן אמריקאי (נולד ב-1931)
2023 – סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה (נולד ב-1936)
2023 – טריט ויליאמס, זמר, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאי (נולד ב-1951)
2024 – ג'רי וסט, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1938)
2024 – ויאצ'סלב זודוב, קוסמונאוט סובייטי (נולד ב-1942)
חגים ואירועים החלים ביום זה
האימפריה הרומית – היום השישי של הוסטליה (penus vestae) לכבוד וסטה, אלת הבית והמשפחה
הפיליפינים – Araw ng Kalayaan (יום העצמאות) 1898
רוסיה – יום רוסיה (יום העצמאות) 1990
היום העולמי נגד עבודת ילדים
11 ביוני – 13 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו יב
קטגוריה:יוני
| 2024-06-24T12:24:10
|
11 ביולי
|
11 ביולי הוא היום ה-192 בשנה (193 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 173 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
472 – לאחר מאבק כוחות ברומא, הקיסר אנתמיוס נרצח על ידי הגנרל ריקימר
1302 – קרב דורבנות הזהב. ניצחון של פלנדריה על צרפת
1533 – המלך הנרי השמיני מנודה על ידי האפיפיור. באותם הימים לנידוי משמעות דיפלומטית ראשונה במעלה
1740 – היהודים מגורשים מאוקראינה
1798 – מוקם חיל הנחתים האמריקאי
1811 – המדען האיטלקי אמדאו אבוגדרו מפרסם את כתביו על התוכן המולקולרי של גזים
1864 – מלחמת האזרחים האמריקנית: כוחות מדינות הקונפדרציה מנסים לפלוש לוושינגטון די. סי.
1920 – מוקם "ויצו", ארגון נשים יהודיות בישראל ובעולם
1921 – שביתת נשק מוכרזת במלחמת העצמאות האירית
1921 – נשיא ארצות הברית לשעבר ויליאם הווארד טאפט מושבע כנשיא העשירי של בית המשפט העליון של ארצות הברית. הוא האדם היחיד עד כה שהיה גם נשיא וגם נשיא בית המשפט העליון
1921 – מונגוליה מקבלת עצמאות מהרפובליקה הסינית
1927 – מתרחשת רעידת אדמה שמרכזה באזור יריחו במגניטודה 6.2. 300 הרוגים
1943 – מלחמת העולם השנייה: הגרמנים פותחים בהתקפת-נגד בסיציליה
1947 – ספינת המעפילים אקסודוס יוצאת לדרכה
1953 – במשאל עם ממונה אדיב שישקלי לנשיא סוריה
1962 – שידור הטלוויזיה הלוויני הטרנס-אטלנטי הראשון
1962 – הקוסמונאוט הרוסי מיכולייב מבלה ארבעה ימים בחלל, שיא באותה תקופה
1966 – ו מסיימות בתיקו 0:0 במשחק הפתיחה של מונדיאל 1966
1967 – המשחתת אח"י אילת וזוג טרפדות של חיל הים מטביעות שתי טרפדות מצריות בקרב רומני
1973 – מטוס בואינג 707 מברזיל מתרסק ליד פריז בדרך לנחיתה בנמל התעופה אורלי. 122 איש נהרגים
1975 – ארכאולוגים סינים מגלים אתר קבורה שבו 6,000 פסלים של לוחמים המכונים "צבא הטרקוטה"
1982 – מנצחת את בתוצאה 3 – 1 במשחק הגמר של מונדיאל 1982
1987 – לפי נתוני האו"ם, אוכלוסיית העולם חצתה את קו 5 המיליארד
1991 – מטוס DC-8 ניגרי מתרסק במהלך נחיתה בג'דה, ערב הסעודית, 261 איש נהרגו
1991 – ליקוי חמה מלא נצפה בהוואי
1995 – נקשרים קשרים דיפלומטיים בין ארצות הברית ווייטנאם
1995 – הסרבים כובשים את העיר המוסלמית סברניצה, רבים מהתושבים נרצחים על ידי הפולשים
1995 – מטוס אנטונוב 24 קובני מתרסק לתוך הים הקריבי דרומית-מזרחית לקובה, 44 הרוגים
2000 – מתחילה פסגת קמפ דייוויד, בחסות נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון ובהשתתפות אהוד ברק ויאסר ערפאת. הפסגה מסתיימת ב-25 ביולי ללא תוצאות
2010 – ניצחה את בתוצאה 1:0 בגמר מונדיאל 2010, וזכתה במונדיאל בפעם הראשונה בתולדותיה
2011 – הפיצוץ בבסיס הימי אוונגלוס פלורקיס בקפריסין גרם ל-13 הרוגים ולנזק כלכלי חמור
2021 – בג"ץ פסק כי תיקון חוק הפונדקאות שנחקק ב-2018, שמפלה זוגות חד-מיניים וגברים יחדניים המעוניינים בהליך פונדקאות, יתוקן בהוראת בג"ץ, וייכנס לתוקפו תוך חצי שנה
נולדו
ממוזער|272x272 פיקסלים|רוברט דה ברוס
ממוזער|225x225 פיקסלים|ג'ון קווינסי אדמס
1274 – רוברט דה ברוס, מלך סקוטלנד (נפטר ב-1329)
1767 – ג'ון קווינסי אדמס, הנשיא השישי של ארצות הברית (נפטר ב-1848)
1913 – פול לינברגר, שנודע בשם העט קורדוויינר סמית, סופר מדע בדיוני אמריקאי (נפטר ב-1966)
1916 – גוף ויטלם, ראש ממשלת אוסטרליה ה-21 (נפטר ב-2014)
1919 – בנימין תמוז, מחבר ואמן ישראלי (נפטר ב-1989)
1920 – יול ברינר, שחקן (נפטר ב-1985)
1923 – ריצ'רד פייפס, היסטוריון וסופר יהודי אמריקאי (נפטר ב-2018)
1926 – זאב ייבין, ארכאולוג ישראלי, מבכירי רשות העתיקות (נפטר ב-2015)
1927 – הרברט בלומסטדט, מנצח תזמורת שוודי יליד ארצות הברית
1928 – סיני אדלר, רבה הראשי של אשדוד, ומרבני כולל מר"ץ במבשרת ציון (נפטר ב-2020)
1930 – הרולד בלום, מבקר ספרות וסופר יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2019)
1931 – דרור דורי, מתרגם ישראלי (נפטר ב-2012)
1934 – אביבה ברושי, מתרגמת, עורכת וסופרת ישראלית
1934 – ג'ורג'ו ארמני, מעצב אופנה
1937 – חיים אלבלדס, ניצב במשטרת ישראל (נפטר ב-2005)
1937 – עדין אבן ישראל, חסיד חב"ד ומחבר פורה של ספרי הגות יהודית וביאורים, בפרט לתלמוד ולחסידות (נפטר ב-2020)
1938 – לורל תאצ'ר אולריך, חוקרת והיסטוריונית פמיניסטית אמריקאית
1944 – לו הדסון, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2014)
1944 – אילן גולדהירש, סופר ופזמונאי ישראלי (נפטר ב-2018)
1944 – הלל שמיד, חוקר ארגונים ישראלי
1944 – עמירם הלוי, יושב ראש איגוד הכדורסל בישראל וחקלאי
1947 – ריאד איסמט, איש ציבור סורי, מפיק תיאטרון ומחזאי (נפטר ב-2020)
1950 – שלמה בראבא, שחקן ישראלי
1951 – יחיאל אקשטיין, סופר ופעיל ציבור אמריקאי-ישראלי, מקים ונשיא הקרן לידידות (נפטר ב-2019)
1951 – מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה
1953 – לאון ספינקס, מתאגרף אמריקאי (נפטר ב-2021)
1955 – מיכל אביעד, במאית, תסריטאית ומפיקה
1956 – סילה וורד, שחקנית אמריקאית
1958 – הוגו סנצ'ז, כדורגלן מקסיקני
1959 – סוזן וגה, זמרת אמריקאית
1959 – ריצ'י סמבורה, זמר וגיטריסט (בון ג'ובי)
1961 – גידי אביבי, מפיק סרטים ואיש תקשורת ישראלי
1962 – אלברט בן יצחק יעקב, משורר ומבקר עברי
1964 – סמי תורג'מן, אלוף בצה"ל
1965 – ערן צור, זמר ויוצר ישראלי
1970 – אמיר שלח, כדורגלן ישראלי
1975 – ליל קים, ראפרית ומפיקה אמריקאית
1989 – דייוויד הנרי, שחקן קולנוע אמריקאי
1989 – ליאל קולט, זמרת ישראלית
1990 – קרוליין ווזניאקי, טניסאית דנית
1994 – קיילב יואן, אופני כביש אוסטרלי
1997 – פאוול סיבאקוב, רוכב אופני כביש רוסי
נפטרו
ממוזער|181x181 פיקסלים|אנתמיוס
ממוזער|197x197 פיקסלים|אולגה, נסיכת קייב
שמאל|ממוזער|150px|יצחק דנציגר
472 – אנתמיוס, קיסר האימפריה הרומית המערבית (נולד ב-420)
969 – אולגה, נסיכת קייב (נולדה ב--900)
1174 – אמלריך הראשון, מלך ממלכת ירושלים הצלבנית (נולד ב-1136)
1593 – ג'וזפה ארצ'ימבולדו, צייר איטלקי (נולד ב-1527)
1937 – ג'ורג' גרשווין, מלחין (נולד ב-1898)
1966 – דלמור שוורץ, משורר אמריקני (נולד ב-1913)
1974 – פר לגרקוויסט, סופר, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1951 (נולד ב-1891)
1977 – יצחק דנציגר, פסל ישראלי, ממייסדי הסגנון הכנעני וחבר בקבוצת "אופקים חדשים" (נולד ב-1916)
1978 – צביה לובטקין, ממנהיגי אי"ל (נולדה ב-1914)
1987 – אבי רן, שוער כדורגל ישראלי (נולד ב-1963)
1988 – שמשון בר-נוי, זמר ישראלי שנחשב לאחד מכוכבי הזמר הראשונים בישראל (נולד ב-1922)
1989 – לורנס אוליבייה, שחקן (נולד ב-1907)
2014 – צ'ארלי היידן, מוזיקאי ג'אז אמריקאי (נולד ב-1937)
2014 – טומי ראמון, מוזיקאי אמריקאי-הונגרי (נולד ב-1949)
2015 – פטרישה קרון, היסטוריונית בריטית (נולדה ב-1945)
2015 – סאטורו איווטה, מפתח משחקי וידאו (נולד ב-1959)
2018 – לאה מיכלסון, פסלת, ציירת ומשוררת ישראלית (נולדה ב-1921)
2020 – סיני אדלר, רבה הראשי של אשדוד, ומרבני כולל מר"ץ במבשרת ציון (נולד ב-1928)
2021 – אולג צלקוב, אמן נון-קונפורמיסטי רוסי (נולד ב-1934)
2022 – מונטי נורמן, זמר ומלחין מוזיקה לסרטים יהודי בריטי (נולד ב-1928)
2023 – מילן קונדרה, סופר צ'כי (נולד ב-1929)
2024 – גבריאל בן-שמחון, סופר ומחזאי ישראלי ופרופסור בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1938)
2024 – שלי דובאל, שחקנית, במאית ומפיקה אמריקאית (נולדה ב-1949)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום האוכלוסייה הבינלאומי
בלגיה – היום הפלמי (1302)
בנין – יום העצמאות (1960)
בורקינה פאסו – יום העצמאות (1960)
אירלנד – יום הזיכרון, נערך ביום ראשון הקרוב ביותר לתאריך זה
מונגוליה – פסטיבל הנאדאם (Naadam)
ניז'ר – יום העצמאות (1960)
חגיגת אולגה, נסיכת קייב, הקדושה הרוסייה הראשונה
חגיגת בנדיקטוס הקדוש, מייסד המסדר הבנדיקטיני
10 ביולי – 12 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז יא
קטגוריה:יולי
| 2024-07-31T09:39:46
|
23 באוגוסט
|
23 באוגוסט הוא היום ה-235 בשנה בלוח הגרגוריאני (236 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 130 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
ממוזער|23 באוגוסט 1939 – חתימת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב בין גרמניה הנאצית לבין ברית המועצות
1155 – גו-שירקאווה מוכתר לקיסר יפן
1305 – ויליאם ואלאס הוצא להורג
1328 – פיליפ השישי מלך צרפת מומלך בארצו
1387 – לאחר מותו של אולף הרביעי, מלך נורווגיה, עולה במקומו לשלטון, אימו, מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק
1572 – "ליל ברתלומאוס הקדוש" – טבח שערכו צרפתים קתולים בהוגנוטים קלוויניסטים בפריז במסגרת מלחמות הדת
1617 – הרחוב החד-סטרי הראשון בעולם נקבע בלונדון
1833 – העבדות מבוטלת במושבות הבריטיות
1839 – בריטניה משתלטת על הונג קונג
1889 – נקלט השדר הרדיו הראשון בעולם מאניה אל החוף
1914 – מלחמת העולם הראשונה: האימפריה היפנית מכריזה מלחמה על גרמניה ומפציצה את קינדאו שבסין
1927 – סאקו וונצטי, אנרכיסטים ממוצא איטלקי, מוצאים להורג בארצות הברית
1929 – החלו פרעות תרפ"ט
1939 – נחתם חלק ב' הסכם ריבנטרופ–מולוטוב בין גרמניה הנאצית לבין ברית המועצות
1940 – הגרמנים מתחילים להפציץ את לונדון
1942 – מלחמת העולם השנייה – גרמניה הנאצית מפציצה לראשונה את סטלינגרד מהאוויר; 40,000 אזרחים סובייטים נספים
1944 – הפיכת 23 באוגוסט 1944 בבוקרשט מיוזמת המלך מיכאי, מפקדים בצבא ואנשי אופוזיציה, מביאה להדחת הדיקטטורה הפרו-נאצית של המרשל יון אנטונסקו ולהפסקת הלחימה נגד ברית המועצות ובעלות הברית
1975 – הפיכה צבאית קומוניסטית מצליחה בלאוס
1979 – הרקדן הסובייטי אלכסנדר גודונוב עורק לארצות הברית
1982 – בשיר ג'ומאייל נבחר לנשיא לבנון
2005 – נוצר הוריקן קטרינה הקטלני אשר גורם ליותר מ-1,500 הרוגים
2006 – נטשה קמפוש נמלטת מהשבי בו הוחזקה 8 שנים לאחר שחטף אותה וולפגנג פריקופיל כשהייתה בת 10
2023 – הגשושית צ'אנדריאן 3 של הודו נוחתת בהצלחה על הקוטב הדרומי של הירח
2023 – כחודשיים לאחר ניסיון המרד של קבוצת וגנר האוליגרך הרוסי ומייסד כוח וגנר יבגני פריגוז'ין נהרג בהתרסקות מטוס מסתורית ברוסיה יחד עם בכירים אחרים בכוח וגנר
נולדו
ממוזער|226x226 פיקסלים|קרל מרטל
ממוזער|252x252px|לואי השישה עשר
ממוזער|242x242px|אפרים קישון
688 – קרל מרטל, מנהיג פוליטי וצבאי פרנקי (נפטר ב-741)
1741 – ז'אן-פרנסואה לה פרוז, מגלה ארצות צרפתי (נפטר ב-1788)
1754 – לואי השישה עשר, מלך צרפת (נפטר ב-1793)
1781 – ג'ון מקפרסון ברין, פוליטיקאי אמריקאי וסנאטור מטעם ג'ורג'יה (נפטר ב-1856)
1864 – אלפתריוס וניזלוס, ראש ממשלת יוון (נפטר ב-1936)
1910 – ג'וזפה מאצה, כדורגלן איטלקי (נפטר ב-1979)
1912 – ג'ין קלי, שחקן ורקדן (נפטר ב-1996)
1919 – יורגן קילר, רופא דני שהיה מראשי המחתרת הדנית במלחמת העולם השנייה (נפטר ב-2017)
1920 – יצחק מיכאל שילה, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי (נפטר ב-2007)
1920 – עמוס בן-גוריון, איש משטרה ומנכ"ל אתא, בנו של דוד בן-גוריון (נפטר ב-2008)
1921 – קנת' ארו, כלכלן, זוכה פרס נובל לכלכלה 1972 (נפטר ב-2017)
1922 – רולאן דומא, עורך דין ופוליטיקאי סוציאליסט צרפתי (נפטר ב-2024)
1922 – אינגה דויטשקרון, עיתונאית וסופרת גרמנייה-ישראלית (נפטרה ב-2022)
1924 – אפרים קישון, סופר, סאטיריקן, מחזאי וקולנוען ישראלי (נפטר ב-2005)
1924 – רוברט סולו, כלכלן אמריקאי יהודי זוכה פרס נובל לכלכלה (נפטר ב-2023)
1928 – שאול אפק, אלוף-משנה בצה"ל ולוחם פלמ"ח (נפטר ב-2020)
1929 – זולטן צ'יבור, כדורגלן הונגרי (נפטר ב-1997)
1929 – ורה מיילס, שחקנית אמריקאית
1930 – יאיר צבן, פוליטיקאי ישראלי
1931 – המילטון או. סמית', מדען אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1933 – רוברט קורל, כימאי אמריקאי, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-2022)
1935 – יצחק נחמיאס, כדורגלן (נפטר ב-2017)
1940 – תומאס סטייץ, פרופסור אמריקאי לביופיזיקה וביוכימיה, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-2018)
1946 – קית' מון, זמר ומתופף (להקת "The Who") (נפטר ב-1978)
1949 – שלי לונג, שחקנית קולנוע אמריקאית
1949 – ויקי לאנדרוס, זמרת יוונייה בעלת קריירה בין-לאומית ארוכה, זוכת אירוויזיון 1972 כנציגת לוקסמבורג
1951 – המלכה נור מירדן
1951 – ג'ימי ג'יימיסון, מוזיקאי אמריקאי
1954 – עודד שחר, עיתונאי ישראלי
1959 – איתן כבל, פוליטיקאי ישראלי
1961 – ארז אדלשטיין, מאמן כדורסל ישראלי
1970 – ריבר פניקס, שחקן קולנוע (נפטר ב-1993)
1970 – מאיה הפנר, תסריטאית טלוויזיה ישראלית
1970 – אלכסנדר סנדרוביץ', שחקן ישראלי
1971 – עופר שריקי, מוזיקאי, זמר, פזמונאי, מלחין ומעבד מוזיקלי ישראלי
1976 – סקוט קאן, שחקן אמריקאי
1977 – שירלי ברקוביץ', במאית, צלמת סרטים תיעודיים
1978 – קובי בראיינט, שחקן כדורסל ב-NBA (נפטר ב-2020)
1979 – דני רוזנברג, במאי ותסריטאי ישראלי
1982 – נטלי קוגלין, שחיינית אמריקאית
1982 – שרון פאוסטר, שחקנית ישראלית
1988 – אלון מנדל, שחיין ישראלי
1989 – טריקסי מאטל, מלכת דראג זמר-יוצר, וקומיקאי אמריקאי
1991 – עומרי חיון, עיתונאי ובלוגר ישראלי
1995 – ססילי אוטרופ לודוויג, רוכבת אופני כביש דנית
נפטרו
ממוזער|204x204 פיקסלים|קיסריון
30 לפנה"ס – קיסריון, בנם של קלאופטרה ויוליוס קיסר וביחד עם אימו פרעה מצרים האחרון (נולד ב-47 לפנה"ס)
1305 – ויליאם וולאס, אביר סקוטי (הוצא להורג) (נולד ב-1270)
1498 – איזבלה מאראגון, מלכת פורטוגל (נולד ב-1470)
1507 – ז'אן מולינה, כרוניקן, משורר ומלחין (נולד ב-1435)
1540 – גיום בידה, מלומד צרפתי (נולד ב-1467)
1574 – אבוסוד אפנדי, שייח' אל-אסלאם באימפריה העות'מאנית, פוסק הלכה, פרשן הקוראן, ומשפטן חנפי (נולד ב-1490)
1806 – שארל אוגוסטין דה קולון, פיזיקאי צרפתי (נולד ב-1736)
1849 – אדוארד היקס, צייר אמריקאי (נולד ב-1780)
1926 – רודולף ולנטינו, שחקן קולנוע (נולד ב-1895)
1960 – אוסקר המרשטיין, פזמונאי (שותפו של המלחין ריצ'רד רוג'רס) (נולד ב-1895)
1982 – סטנפורד מור, ביוכימאי אמריקאי זוכה פרס נובל לכימיה (נולד ב-1913)
1991 – פלורנס סייברט, ביוכימאית אמריקאית (נולדה ב-1897)
2000 – נחום לב, לוחם ומפקד ביחידות מיוחדות בצה"ל (ובהן סיירת מטכ"ל), בעל צל"ש הרמטכ"ל (נולד ב-1956)
2006 – אד וורן, חוקר על-טבעי (נולד ב-1926)
2006 – מארי ת'ארפ, גאולוגית אמריקאית ואוקיינוגרפית (נולדה ב-1920)
2012 – נח מילגרם, דקאן בית הספר ללימודים מתקדמים במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון ופרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1931)
2012 – ג'רי נלסון, בובנאי מפורסם שהפעיל בין היתר בובות ברחוב סומסום (נולד ב-1934)
2014 – פיליפין דה רוטשילד, הבעלים של היקב הצרפתי שאטו מוטון רוטשילד (נולדה ב-1933)
2015 – יוסי פיאמנטה, גיטריסט ישראלי (נולד ב-1951)
2016 – ברי חמיש, עיתונאי ישראלי (נולד ב-1952)
2019 – בני נגרי, מלחין ומעבד ישראלי (נולד ב-1950)
2021 – ז'אן-לוק ננסי, פילוסוף צרפתי (נולד ב-1940)
2021 – משה פישר, ארכאולוג ישראלי (נולד ב-1945)
2023 – יפה ויגודסקי, יו״ר שדולת הנשים בישראל (נולדה ב-1946)
2023 – יבגני פריגוז'ין, איש עסקים רוסי ומייסד ומנהיג קבוצת וגנר (נולד ב-1961)
חגים ואירועים החלים ביום זה
רומניה: יום השחרור 1944
יום הזיכרון הבינלאומי לסחר בעבדים ולביטולו
22 באוגוסט – 24 באוגוסט
אוגוסט
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ח כג
קטגוריה:אוגוסט
| 2024-09-05T04:40:45
|
26 באוגוסט
|
26 באוגוסט הוא היום ה-238 בשנה בלוח הגרגוריאני (239 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 127 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
55 לפנה"ס – יוליוס קיסר פולש לבריטניה
1071 – הטורקים הסלג'וקים מביסים את האימפריה הביזנטית בקרב מנזיקרט
1346 – קרב קרסי, אחד הקרבות החשובים במלחמת מאה השנים. ניצחון מוחץ של האנגלים
1444 – הקרב ב"סט. יאקוב על פירס" בשווייץ. שארל השביעי שולח כוחות צרפתיים בראשות בנו, לואי לתמוך בקיסר פרידריך השלישי במלחמתו בציריך. אף על פי שלהלכה הושמדו, הסבו הכוחות השווייצרים אבדות לצרפתים אשר גרמו לנסיגתם
1789 – האספה המכוננת הלאומית של צרפת מפרסמת את הצהרת זכויות האדם והאזרח
1839 – ספינת העבדים "לה אמיסטאד" נלכדת מול חופי לונג איילנד בארצות הברית
1858 – החדשות הראשונות נשלחות בטלגרף
1895 – תחנת הכוח הראשונה שפועלת בקנה מידה גדול, מופעלת באמצעות טורבינות מים במפלי הניאגרה
1914 – מלחמת העולם הראשונה: מתחיל קרב טננברג בין כוחות רוסיה וגרמניה
1944 – מלחמת העולם השנייה: שארל דה גול שב לפריז
1955 – מבצע חירום להעלאת יהודי מרוקו לישראל, לאחר מהומות שפורצות במדינה כחלק מהמאבק לעצמאות
1970 – NOW, ארגון נשים לאומי החדש, בהובלתה של בטי פרידן, מקיימת שביתה לאומית למען שוויון לנשים
1970 – פסטיבל האי וייט – פסטיבל הרוק הגדול ביותר שנערך מאז ומעולם, ושנודע בכינוי וודסטוק הבריטי (כ-600,000 איש נכחו במקום) יוצא לדרך באי וייט הסמוך לחופי בריטניה
1972 – המשחקים האולימפיים ה-20 נפתחים במינכן שבגרמניה
1978 – יוחנן פאולוס הראשון נבחר לאפיפיור
1988 – אסירת המצפון וכלת פרס נובל לשלום אונג סן סו צ'י נושאת נאום מכונן בפני קהל של כמיליון איש והופכת למנהיגת האופוזיציה ולדמות הבולטת במאבק נגד החונטה הצבאית ובעד דמוקרטיה במיאנמר
2014 – הפסקת אש במבצע צוק איתן
2018 – אירוע הירי בג'קסונוויל, בו נהרגו 3 אנשים, בהם התוקף
2021 – לפחות 182 אנשים נהרגים, כולל 13 חיילים אמריקנים, בפיגוע התאבדות בשדה התעופה בקבול
נולדו
ממוזער|217x217 פיקסלים|רוברט וולפול
ממוזער|250x250px|אנטואן לבואזיה
ממוזער|177x177px|האם תרזה
1469 – פרדיננדו השני, מלך נאפולי (נפטר ב-1496)
1596 – פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ (נפטר ב-1632)
1676 – רוברט וולפול, ראש ממשלת בריטניה הראשון (נפטר ב-1745)
1740 – ז'וזף-מישל מונגולפייה, ממציא, פיתח את הכדור הפורח הראשון (נפטר ב-1810)
1743 – אנטואן לבואזיה, כימאי (נפטר ב-1794)
1819 – הנסיך אלברט סאקסה-קובורג-גותה, בעלה של ויקטוריה מלכת בריטניה (נפטר ב-1861)
1878 – לינה שטרן, ביוכימאית, נוירופיזיולוגית והומניסטית סובייטית (נפטרה ב-1968)
1880 – גיום אפולינר, משורר צרפתי (נפטר ב-1918)
1896 – פיל בייקר, קומיקאי, מוזיקאי ובדרן אמריקאי (נפטר ב־1963)
1898 – פגי גוגנהיים, אספנית אמנות אמריקאית (נפטרה ב-1979)
1903 – יצחק ברנבלום, ביוכימאי ישראלי (נפטר ב-2000)
1906 – אלברט סייבין, רופא אמריקאי, מפתח חיסון לפוליו (נפטר ב-1993)
1910 – האם תרזה, נזירה אלבנית-קתולית, כלת פרס נובל לשלום על פעילותה ההומניטרית (נפטרה ב-1997)
1912 – האנזי ברנד, פעילה בוועדת העזרה וההצלה בבודפשט בתקופת השואה ופעלה להצלת יהודים שנמלטו להונגריה (נפטרה ב-2000)
1918 – קתרין ג'ונסון, מתמטיקאית אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-2020)
1921 – שמשון עמיצור, מתמטיקאי ישראלי (נפטר ב-1994)
1926 – יצחק טוביה וייס, גאב"ד העדה החרדית בירושלים וראש ישיבת חכמת התורה בירושלים (נפטר ב-2022)
1928 – נעים קטן, סופר, מחזאי ומבקר ספרות יהודי-עיראקי קנדי (נפטר ב-2021)
1930 – מיכה בר-עם, צלם ישראלי, מקים המחלקה לצילום במוזיאון תל אביב לאמנות, חבר סוכנות מגנום וחתן פרס ישראל לצילום
1934 – טום היינסון, כדורסלן אמריקאי ששיחק בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר (נפטר ב-2020)
1935 – ג'רלדין פררו, עורכת דין ופוליטיקאית אמריקאית (נפטרה ב-2011)
1936 – גדעון תלפז, סופר עברי ומרצה לספרות וכתיבה יוצרת (נפטר ב-2017)
1939 – פנחס גולדשטיין, חבר הכנסת וסגן שר (נפטר ב-2007)
1940 – דון לה פונטיין, קריין ומדבב אמריקאי (נפטר ב-2008)
1941 – ברברה ארנרייך, סופרת אמריקאית (נפטרה ב-2022)
1944 – מורין טאקר, מוזיקאית אמריקאית, מתופפת של להקת הוולווט אנדרגראונד
1944 – רון חולדאי, טייס חיל האוויר הישראלי וראש עיריית תל אביב-יפו
1949 – איריס יוטבת, יועצת לענייני זוגיות, מיניות, לידה ואמהות
1951 – אדוארד ויטן, פיזיקאי-מתמטיקאי אמריקאי, זוכה מדליית פילדס
1952 – גדי סוקניק, עיתונאי, קריין ומנחה טלוויזיה ישראלי
1954 – שמואל הספרי, מחזאי, תסריטאי, מנהל אמנותי ובמאי ישראלי
1955 – יוסי ארנהיים, חלילן ישראלי
1955 – איריס בר און, סקסולוגית, מרצה ומטפלת בתחומי מיניות וזוגיות ושדרנית רדיו ישראלית
1958 – איבון מיקלוש, שחקנית וצלמת ישראלית
1958 – לאוניד קאופמן, מאמן שחייה ישראלי
1960 – אבי קושניר, בדרן ושחקן ישראלי
1966 – שירלי מנסון, זמרת-יוצרת ושחקנית סקוטית
1967 – מייקל גוב, פוליטיקאי בריטי
1968 – רן יגיל, משורר, סופר ומבקר ספרות ישראלי
1970 – מליסה מקארתי, שחקנית, קומיקאית, מפיקה ותסריטאית אמריקאית
1971 – שרית וינו-אלעד, שחקנית, זמרת ומדבבת ישראלית
1971 – טליה, זמרת, פזמונאית ושחקנית מקסיקנית
1975 – איתי רזיאל, צלם ישראלי
1980 – אלחנן אבן חן, שחקן ישראלי
1980 – מקולי קאלקין, שחקן קולנוע
1980 – כריס פיין, שחקן אמריקאי ממוצא יהודי
1983 – שרון ענבר, שחקנית ישראלית
1983 – מירב כהן, השרה לשוויון חברתי מטעם מפלגת כחול לבן
1988 – דניאל סברה, שחקנית אמריקאית
1991 – אלוק, מוזיקאי, תקליטן ומפיק מוזיקלי ברזילאי
1991 – דילן או'בריאן, שחקן אמריקאי, שיחק בזאב צעיר
1991 – ארנו דמאר, רוכב אופני כביש צרפתי
2002 – ליל טקה, ראפר, זמר ופזמונאי אמריקאי
נפטרו
ממוזער|220x220 פיקסלים|אנטוני ואן לוונהוק
ממוזער|247x247 פיקסלים|צ'ארלס לינדברג
1346 – לואי הראשון, רוזן פלנדריה (נולד ב-1304)
1346 – יוהאן, מלך בוהמיה (נולד ב-1296)
1349 – תומאס ברדוורדין, מדען, מתמטיקאי, פילוסוף, לוגיקן ותאולוג בריטי (נולד ב-1300)
1486 – ארנסט, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נולד ב-1441)
1500 – פיליפ הראשון, רוזן הנאו-מינצברג (נולד ב-1449)
1572 – פטרוס רמוס, פילוסוף, לוגיקן ומורה צרפתי (נולד ב-1515)
1595 – אנטוניו, מלך פורטוגל (נולד ב-1531)
1666 – פרנס הלס, צייר הולנדי (נולד בסביבות 1580)
1723 – אנטוני ואן לוונהוק, מראשוני המיקרו-ביולוגים (נולד ב-1632)
1846 – אסתר אברהמס, נידונה לונדונית שהוגלתה לאוסטרליה (נולדה ב-1767 או 1771)
1850 – לואי פיליפ, מלך צרפת (נולד ב-1773)
1945 – פרנץ ורפל, סופר יהודי אוסטרי ("ארבעים הימים של מוסה דאג") (נולד ב-1890)
1974 – צ'ארלס לינדברג, מחלוצי התעופה, הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת סולו ישירה (נולד ב-1902)
1990 – מריו פינטו דה אנדרדה, משורר ופוליטיקאי אנגולי (נולד ב-1928)
1998 – פרדריק ריינס, פיזיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל (נולד ב-1918)
2004 – לורה ברניגן, זמרת, פזמונאית ושחקנית אמריקאית (נולדה ב-1952)
2006 – יוסף הדר, מלחין ישראלי (נולד ב-1926)
2014 – יחזקאל בראון, מלחין ישראלי (נולד ב-1922)
2016 – אברהם פלטה, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1926)
2018 – ניל סיימון, מחזאי יהודי אמריקני (נולד ב-1927)
2019 – פאל בנקו, שחמטאי הונגרי ואמריקאי (נולד ב-1928)
2021 – ג'ורג' לבנטון, רופא, מומחה למחלות אף אוזן גרון וכירורגיה של ראש וצוואר (נולד ב-1923)
2022 – שמואל זעפרני, ראש ישיבת המאירי בירושלים וסגן ראש מכללת ליפשיץ בירושלים (נולד ב-1954)
2023 – בוב ברקר, מנחה טלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1923)
2024 – סוון-יראן אריקסון, מאמן כדורגלן שוודי (נולד ב-1948)
חגים ואירועים החלים ביום זה
נמיביה – יום נמיביה
יומו של הקדוש זפירינוס
יום השוויון לנשים – נחגג בארצות הברית כדי להנציח את האימוץ של התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית ב-1920, אשר אוסר על המדינות בארצות הברית וגם על הממשל הפדרלי עצמו מלמנוע את זכות ההצבעה לאזרחים של ארצות הברית על בסיס מינם
יום הכלב הבינלאומי
25 באוגוסט – 27 באוגוסט
אוגוסט
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ח כו
קטגוריה:אוגוסט
| 2024-09-08T22:56:27
|
27 באוגוסט
|
27 באוגוסט הוא היום ה-239 בשנה בלוח הגרגוריאני (240 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 126 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1813 – נפוליאון מביס את כוחות אוסטריה, האימפריה הרוסית ופרוסיה בקרב דרזדן
1828 – אורוגוואי זוכה לעצמאות במהלך שיחות השלום בין ברזיל לארגנטינה
1859 – בטיטוסוויל אשר בפנסילבניה נקדחה באר הנפט הראשונה בעולם
1883 – התפרצות הר הגעש קרקטואה מביאה למותם של 36,000 בני אדם
1896 – זנזיבר מתמרדת כנגד השלטון הקולוניאלי האנגלי ומובסת בתוך זמן קצר
1916 – רומניה מכריזה מלחמה על אוסטרו-הונגריה
1928 – שישים מדינות חותמות על הסכם קלוג-בריאן, המכריז כי מלחמה אינה חוקית
1939 – טיסה ראשונה של מטוס סילון
1939 – גרמניה הנאצית דורשת את דנציג והמסדרון הפולני
1945 – חיילי ארצות הברית נוחתים ביפן לאחר כניעתה
1962 – שיגור החללית מארינר 2
1963 – נחנך הפסל "ביג צ'יף" מאת יגאל תומרקין
1972 – ארצות הברית מפציצה את הייפונג בצפון וייטנאם
1991 – מולדובה מכריזה על עצמאותה מברית המועצות
2003 – בתאריך זה הגיע מאדים לקרבה הגדולה ביותר לכדור הארץ מזה 60,000 שנה. המרחק בין שני כוכבי-הלכת הצטמצם ל-34,646,416 ק"מ בלבד
נולדו
ממוזער|229x229 פיקסלים|הגל
ממוזער|287x287 פיקסלים|לינדון ג'ונסון
865 – אל-ראזי, רופא ופילוסוף פרסי (נפטר ב-925)
1471 – גאורג, דוכס סקסוניה (נפטר ב-1539)
1545 – אלסנדרו פארנזה, דוכס פארמה (נפטר ב-1592)
1669 – אן מארי ד'אורליאן, דוכסית ומלכה צרפתית (נפטרה ב-1728)
1770 – גאורג וילהלם פרידריך הגל, פילוסוף גרמני (נפטר ב-1831)
1845 – אדן לכנר, אדריכל הונגרי (נפטר ב-1914)
1856 – איוואן פרנקו, סופר ומשורר אוקראיני (נפטר ב-1916)
1858 – ג'וזפה פאנו, מתמטיקאי איטלקי (נפטר ב-1932)
1865 – ג'יימס הנרי ברסטד, ארכאולוג, אגיפטולוג והיסטוריון אמריקני (נפטר ב-1935)
1865 – צ'ארלס דוז, סגן נשיא ארצות הברית (נפטר ב-1951)
1871 – תאודור דרייזר, סופר אמריקני (נפטר ב-1945)
1874 – קארל בוש, כימאי גרמני (נפטר ב-1940)
1878 – פיוטר וראנגל, ברון וגנרל רוסי (נפטר ב-1928)
1888 – יוסף בודקו, אמן הדפס עברי (נפטר ב-1940)
1890 – מאן ריי, צלם ואמן (נפטר ב-1976)
1896 – פאינה רנייבסקיה, שחקנית תיאטרון וקולנוע סובייטית (נפטרה ב-1984)
1904 – ג'ון היי ויטני, איל הון אמריקאי (נפטר ב-1982)
1906 – אד גיין, רוצח סדרתי אמריקאי (נפטר ב-1984)
1908 – לינדון ג'ונסון, נשיא ארצות הברית (נפטר ב-1973)
1908 – דונלד בראדמן, שחקן קריקט אוסטרלי (נפטר ב-2001)
1909 – לסטר יאנג, נגן ג'אז ומנגני הסקסופון החשובים במאה העשרים (נפטר ב-1959)
1923 – יצחק (אייק) אהרונוביץ', רב חובל ישראלי, רב החובל של אונית המעפילים "אקסודוס" ו"קיבוץ גלויות" (נפטר ב-2009)
1925 – דוד אלעזר, הרמטכ"ל התשיעי של צה"ל (נפטר ב-1976)
1928 – אוסאמו שיממורה, מדען יפני, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-2018)
1928 – ריוזו ינגימאצ'י, אמבריולוג יפני (נפטר ב-2023)
1929 – איירה לוין, מחזאי וסופר אמריקאי (נפטר ב-2007)
1932 – אנטוניה פרייזר, סופרת והיסטוריונית בריטית
1933 – גבריאל מוקד, מבקר, סופר, עורך כתב העת "עכשיו" ופרופסור מן המניין באוניברסיטאות בישראל
1935 – אמנון זקוב, מחזאי, הומוריסטן ואיש לימודי המתמטיקה (נפטר ב-2014)
1941 – סזריה אבורה, זמרת מכף ורדה, מלכת ה"מוֹרֶנָה" (נפטרה ב-2011)
1943 – טיוזדיי ולד, שחקנית אמריקאית
1947 – ברברה באך, שחקנית ודוגמנית אמריקאית
1947 – גידי קורן, מלחין, פזמונאי, סופר ורופא ישראלי-קנדי
1947 – חליל ברקטאי, היסטוריון טורקי
1947 – ספי בן-יוסף, סייר, סופר ועיתונאי
1952 – מיכה לבינסון, שחקן ובמאי תיאטרון וקולנוע ישראלי (נפטר ב-2017)
1952 – יעל דן, עיתונאית ואשת תקשורת ישראלית
1953 – אלכס לייפסן, מוזיקאי קנדי
1953 – פיטר סטורמר, שחקן שוודי
1955 – דיאנה סקרוויד, שחקנית אמריקאית
1956 – גלן מטלוק, מוזיקאי בריטי
1958 – סרגיי קריקאליוב, קוסמונאוט ומהנדס רוסי
1959 – ג'נט וינטרסון, סופרת ושדרנית בריטית
1961 – טום פורד, מעצב אופנה ובמאי אמריקאי
1966 – רנה היגיטה, כדורגלן קולומביאני ששיחק בעמדת השוער
1967 – איגור דוברובולסקי, כדורגלן רוסי
1967 – אריק זילברמן, קומיקאי, תסריטאי ושחקן ישראלי
1968 – דפנה קולר, מהנדסת ומדענית ישראלית
1969 – סיזר מילאן, איש טלוויזיה אמריקאי
1969 – צ'נדרה וילסון, שחקנית, זמרת ובמאית אמריקאית
1972 – דניס לואיס, אתלטית בריטית
1976 – שרה צ'וק, שחקנית קנדית
1976 – מארק ובר, נהג מרוצים אוסטרלי
1977 – דקו, כדורגלן פורטוגלי
1978 – ניזאר בנאת, פעיל פוליטי וזכויות האדם פלסטיני (נפטר ב-2021)
1978 – סוראן ג'ונס, שחקנית ומפיקה אנגלייה
1979 – אהרון פול, שחקן אמריקאי
1981 – מקסוול, כדורגלן ברזילאי
1981 – אלסנדרו גאמבריני, כדורגלן איטלקי
1982 – ברגוזאר קורל, שחקנית טורקייה
1983 – ג'מאלה, זמרת אוקראינית
1984 – סאלי אלי-מונטארי, כדורגלן גאנאי
1984 – ורד בורוכובסקי, שחיינית ישראלית
1984 – טל ברקוביץ', שחקנית ודוגמנית ישראלית בעלת קריירה בינלאומית
1984 – דייוויד בנטלי, כדורגלן אנגלי
1985 – ניקיצה יילאביץ', כדורגלן קרואטי
1986 – סבסטיאן קורץ, פוליטיקאי אוסטרי
1991 – לי סונג-יאול, זמר ושחקן דרום קוריאני
1992 – קים פטרס, זמרת-יוצרת גרמנייה
נפטרו
827 – אאוגניוס השני, אפיפיור
1156 – אריק השלישי, מלך דנמרק (נולד ב-1120)
1521 – ז'וסקן דה פרה, מלחין (נולד ב-1455)
1576 – טיציאן, צייר איטלקי (נולד ב-1477)
1590 – סיקסטוס החמישי, אפיפיור (נולד ב-1520)
1635 – לופה דה וגה, מחזאי ספרדי (נולד ב-1562)
1830 – לואי פיליפ, רוזן סגור, דיפלומט והיסטוריון צרפתי (נולד ב-1753)
1879 – רולנד היל, ממציא בול הדואר (נולד ב-1795)
1914 – אויגן פון בהם-באוורק, כלכלן אוסטרי (נולד ב-1851)
1948 – צ'ארלס אוונס יוז, מדינאי אמריקני ונשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית (נולד ב-1862)
1956 – יהודית חולודנקו, מחנכת בשפה העברית ופעילה חברתית-ציונית (נולדה ב-1900)
1958 – ארנסט לורנס, פיזיקאי, ממציא הציקלוטרון וחתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1939 (נולד ב-1901)
1960 – אברהם מלניקוב, פסל בתקופת היישוב (נולד ב-1892)
1964 – גרייסי אלן, שחקנית וקומיקאית אמריקאית (נולדה ב-1895)
1965 – לה קורבוזייה, אדריכל שווייצרי (נולד ב-1887)
1967 – בריאן אפשטיין, מנהלה של להקת הביטלס (נולד ב-1934)
1969 – אריקה מאן, שחקנית, עיתונאית וסופרת גרמנייה (נולדה ב-1905)
1971 – מרגרט ברק-וייט, צלמת, עיתונאית וכתבת מלחמה אמריקאית (נולדה ב-1906)
1975 – היילה סלאסי, קיסר אתיופיה (נולד ב-1892)
1979 – לואי מאונטבאטן, אדמירל ומדינאי בריטי, בן משפחת המלוכה, נהרג עם עוד שלושה אנשים מפצצה שהטמין ה-IRA ביאכטה שלו (נולד ב-1900)
1990 – סטיבי ריי ווהן, גיטריסט בלוז אמריקאי (נולד ב-1954)
1996 – יאיר רוזנבלום, מלחין ישראלי (נולד ב-1944)
2000 – ליה דוליצקיה, שחקנית וזמרת ישראלית (נולדה ב-1919)
2001 – אבו עלי מוסטפא, מזכ"ל החזית העממית לשחרור פלסטין אשר עמד מאחורי עשרות פיגועים ונהרג על ידי ישראל בסיכול ממוקד (נולד ב-1938)
2007 – גד יעקבי, שר ושגריר ישראל באו"ם (נולד ב-1935)
2008 – אייבי נתן, פעיל שלום ופעיל הומניטרי ישראלי (נולד ב-1927)
2012 – דוד שחם, סופר, מתרגם, פובליציסט, עורך כתבי עת ואנציקלופדיות ועסקן פוליטי (נולד ב-1923)
2013 – זאב ליבנה, אלוף בצה"ל, ראש מפקדת חילות השדה, מפקדו הראשון של פיקוד העורף, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה ונספח צה"ל בארצות הברית (נולד ב-1945)
2014 – ולרי פטרוב, תסריטאי מחזאי, סופר ילדים ומשורר בולגרי ממוצא יהודי (נולד ב-1920)
2017 – יצחק פונדק, מפקד בחזית הדרום במלחמת העצמאות (נולד ב-1913)
2019 – דאוודה ג'ווארה, מנהיג פוליטי בולט בגמביה (נולד ב-1924)
2019 – יגאל כהן-אורגד, פוליטיקאי ישראלי, שר וחבר הכנסת (נולד ב-1937)
2021 – אדמונד פישר, ביוכימאי יהודי שווייצרי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1920)
2021 – יעל מן, לוחמת של "המוסד" שהשתתפה במבצעים שונים בארצות ערב (נולדה ב-1936)
2021 – אקיס צוחאדזופולוס, פוליטיקאי יווני (נולד ב-1939)
2022 – מיכאל שרפשטיין, מפיק קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נולד ב-1947)
חגים ואירועים החלים ביום זה
מולדובה: יום העצמאות
26 באוגוסט – 28 באוגוסט
אוגוסט
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
https://www.onthisday.com/today/events.php
ח כז
קטגוריה:אוגוסט
| 2024-10-06T11:27:22
|
28 באוגוסט
|
28 באוגוסט הוא היום ה-240 בשנה בלוח הגרגוריאני (241 בשנה מעוברת) עד לסיום השנה נשארו עוד 125 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
489 – תיאודריך הגדול, מלך האוסטרוגותים, הביס את אודואקר בקרב איסונזו ופלש לאיטליה
1521 – הטורקים העות'מאנים כבשו את בלגרד
1565 – העיירה סיינט אוגוסטין נוסדת בפלורידה, זוהי ההתיישבות האירופאית העתיקה ביותר אשר שרדה עד היום בארצות הברית
1609 – הנרי הדסון מגלה את מפרץ דלאוור
1833 – העבדות נאסרת בכל רחבי האימפריה הבריטית
1845 – גיליון הבכורה של הירחון סיינטיפיק אמריקן יוצא לאור
1849 – לאחר חודש של מצור, נכנעת ונציה לאוסטריה, לאחר שהיא הכריזה על עצמאות ממנה
1867 – רב החובל ויליאם ריינולדס מצי ארצות הברית, השתלט על אטול מידוויי במסגרת חוק איי הגואנו
1913 – וילהלמינה, מלכת הולנד, חונכת את ארמון השלום בהאג שבהולנד
1914 – מלחמת העולם הראשונה: מתחיל קרב מפרץ הלגולנד
1916 – מלחמת העולם הראשונה: גרמניה מכריזה מלחמה על רומניה, ובתגובה לכך איטליה מכריזה מלחמה על גרמניה
1944 – מלחמת העולם השנייה: שחרור מרסיי וטולון
1963 – מרטין לותר קינג נואם את נאומו ההיסטורי "יש לי חלום", מול כ-200,000 איש במצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות מעל מדרגות אנדרטת לינקולן בוושינגטון
1971 – התקיימה We Demand Rally, העצרת הגדולה הראשונה למען זכויות להט"ב בקנדה
1981 – המרכז לבקרת מחלות ומניעתן מכריז על שכיחות גבוהה של מקרי דלקת ריאות וגידולים אצל גברים הומוסקסואליים, ובמהרה מתברר שאלו סימפטומים לפגיעה במערכת החיסונית, שתכונה איידס
1983 – מנחם בגין מודיע כי בכוונתו להתפטר מתפקיד ראש ממשלת ישראל, אך הוא מתמהמה בהגשת ההתפטרות לנשיא מדינת ישראל, חיים הרצוג, ולאחר לחץ פרלמנטרי, מגיש בגין את התפטרותו ב-15 בספטמבר
1984 – מועמר קדאפי מניח את אבן הפינה למיזם הנהר המלאכותי העצום בסריר, לוב
1988 – אסון התצוגה האווירית ברמשטיין: שלושה מטוסי אווירובטיקה של הצוות האווירובטי האיטלקי מתנגשים מעל הקהל בתצוגה אווירית ברמשטיין שבגרמניה המערבית, 69 איש נספים
2022 – השיטפונות בפקיסטן: פקיסטן מכריזה על "קטסטרופה אקלימית" ומבקשת סיוע בינלאומי, כאשר מניין ההרוגים משיטפונות במדינה עולה על 1,000 בני אדם, השיטפון הקטלני ביותר בעולם מאז שנת 2017
נולדו
1582 – טאיצ'אנג, קיסר סין (נרצח ב-1620)
1592 – ג'ורג' וילרס, הדוכס הראשון מבקינגהם (נפטר ב-1628)
1749 – יוהאן וולפגנג פון גתה, סופר, משורר, פילוסוף ומדען גרמני (נפטר ב-1832)
1774 – אליזבת אן סיטון, נזירה ומחנכת אמריקאית, האמריקאית הראשונה לעבור קנוניזציה בכנסייה הקתולית (נפטרה ב-1821)
1894 – קרל בהם, מנצח אוסטרי (נפטר ב-1981)
1903 – ברונו בטלהיים, סופר ופסיכולוג יהודי (התאבד ב-1990)
1909 – לאופולד סוחה, חסיד אומות העולם פולני (נהרג ב-1946)
1924 – ג'נט פריים, סופרת ומשוררת, מגדולות הספרות הניו זילנדית (נפטרה ב-2004)
1924 – יוחנן זריז, ממפקדי הפלמ"ח, יו"ר מועצה אזורית רמת הנגב (נפטר ב-2018)
1925 – דונלד אוקונור, שחקן ורקדן אמריקאי (נפטר ב-2003)
1925 – אברהם דר, איש הפלמ"ח והפלי"ם, קצין בחיל המודיעין ותעשיין (נפטר ב-2019)
1925 – רינה הברון, סופרת ילדים, ארכאולוגית ומחנכת ישראלית (נפטרה ב-2021)
1929 – אישטוון קרטס, מנצח הונגרי-יהודי (נפטר ב-1973)
1932 – יקיר אהרונוב, פיזיקאי ישראלי
1940 – ויליאם כהן, שר ההגנה של ארצות הברית
1941 – אלישיב שמשי, איש צבא ישראלי
1941 – גדליהו אקסלרוד, אב בית דין בחיפה, רב קהילת חב"ד בעיר ומחבר ספרי הלכה
1942 – ז'וזה אדוארדו דוש סנטוש, נשיא אנגולה והמפקד העליון של צבאה מ-1979 עד 2017 (נפטר ב-2022)
1946 – חנה הרציג, חוקרת ספרות, מבקרת ספרות ומתרגמת
1946 – מנשה רז, עיתונאי, במאי טלוויזיה, עורך, קריין, מגיש ומנחה טלוויזיה ורדיו
1949 – יו קורנוול, סולן להקת הסטרנגלרס לשעבר
1950 – אריה עמית, מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל
1950 – חנן קמינסקי, אנימטור, מאייר ובמאי אנימציה ישראלי
1955 – דליה מבורך, במאית טלוויזיה וקולנוע ישראלית
1956 – לואיס גוזמן, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי ממוצאו פורטוריקני
1960 – רומריטו, כדורגלן מפרגוואי
1961 – ג'ניפר קולידג', שחקנית, קומיקאית ומדבבת אמריקאית
1962 – דייוויד פינצ'ר, במאי סרטים אמרקאי
1965 – שאניה טוויין, זמרת קנדית
1969 – שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק
1969 – ג'ייסון פריסטלי, שחקן אמריקאי
1969 – ג'ק בלאק, שחקן קולנוע ומוזיקאי אמריקאי
1980 – עדי קוזלובסקי, שחקנית ומדבבת ישראלית
1982 – ליאן ריימס, זמרת-יוצרת אמריקאית
1986 – ג'ף גרין, כדורסלן אמריקאי
1986 – גלעד שליט, חייל ישראלי אשר הוחזק בשבי חמאס מ-2006 עד 2011
1988 – יערה פלציג, שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע ישראלית
1990 – בויאן קרקיץ', כדורגלן ספרדי
1993 – שירה נאור, מדבבת, זמרת ושחקנית ישראלית
1994 – פליקס ין, די ג'יי ומפיק גרמני
1994 – ג'וניור מלאנדה, כדורגלן בלגי (נפטר ב-2015)
1997 – באזי, זמר-יוצר ומפיק מוזיקלי אמריקאי ממוצא לבנוני
נפטרו
ממוזער|272x272 פיקסלים|אוגוסטינוס
ממוזער|182x182 פיקסלים|פאטמה
430 – אוגוסטינוס, תאולוג (נולד ב-354)
632 – פאטמה, בתו של מוחמד ואשתו של עלי (נולדה ב-605 או 615)
876 – לודוויג הגרמני, מלך פרנקיה המזרחית (נולד ב-800)
1481 – אפונסו החמישי, מלך פורטוגל (נולד ב-1432)
1645 – הוגו גרוטיוס, משפטן הולנדי (נולד ב-1583)
1665 – אליזבטה סיראני, ציירת איטלקייה מתקופת הבארוק (נולדה ב-1638)
1842 – פטר פנדי, צייר, חרט וליתוגרף אוסטרי (נולד ב-1796)
1861 – פרנק המשורר, נידון ומשורר אוסטרלי-אירי (נולד ב-1810)
1943 – בוריס השלישי, מלך בולגריה (נולד ב-1894)
1962 – הרצל ברגר, חבר הכנסת ועיתונאי (נולד ב-1904)
1965 – יואל רקח, פיזיקאי ישראלי (נולד ב-1909)
1981 – בלה גוטמן, כדורגלן ומאמן כדורגל יהודי-הונגרי (נולד ב-1899)
1985 – רות גורדון, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ותסריטאית אמריקאית (נולדה ב-1896)
1987 – ג'ון יוסטון, במאי קולנוע (נולד ב-1906)
1995 – מיכאל אנדה, סופר ("הסיפור שאינו נגמר") (נולד ב-1929)
1996 – חינה רוזובסקה, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית (נולדה ב-1908)
2004 – גדעון לוין, מחנך ותאורטיקן ישראלי (נולד ב-1921)
2007 – אנטוניו פוארטה, כדורגלן בסביליה ובנבחרת ספרד (נולד ב-1984)
2012 – שולמית פיירסטון, פעילה והוגה פמיניסטית אמריקאית מהגל השני של הפמיניזם (נולדה ב-1945)
2014 – ג'ון אנתוני ווקר, איש שירות הקשר של הצי האמריקאי שמכר את סודות הצי לסובייטים (נולד ב-1937)
2016 – בנימין (פואד) בן אליעזר, איש צבא ופוליטיקאי ישראלי (נולד ב-1936)
2017 – מנחם (מנדי) מרון, איש צבא ומנכ"ל משרד הביטחון (נולד ב-1928)
2018 – בנימין בלומברג, איש קהילת המודיעין הישראלית (נולד ב-1923)
2020 – צ'דוויק בוזמן, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1977)
2021 – שמעון מוזס, רופא ישראלי, פרופסור לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נולד ב-1926)
2021 – שילה גל, פוליטיקאי ישראלי, ראש המועצה האזורית גוש עציון בשנים 1979–1999 (נולד ב-1948)
2021 – שגיא בשן, יחצ"ן ישראלי וכתב בערוץ 2 (נולד ב-1964)
2024 – אנדריאס דיקשטיין, שחמטאי הונגרי-אוסטרי ממוצא יהודי (נולד ב-1927)
חגים ואירועים החלים ביום זה
27 באוגוסט – 29 באוגוסט
אוגוסט
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ח כח
קטגוריה:אוגוסט
| 2024-09-08T23:11:12
|
2 בספטמבר
|
2 בספטמבר הוא היום ה-245 בשנה בלוח הגריגוריאני (246 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 120 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
44 לפנה"ס – קלאופטרה מכריזה על בנה קיסריון כשותף לשלטון, בשם תלמי ה-15
31 לפנה"ס – קרב אקטיום – כוחותיו של אוקטביאנוס הביסו את צבאם של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה מול החוף המערבי של יוון
1192 – נחתם חוזה יפו בין צלאח אל דין והמוסלמים לבין ריצ'רד לב הארי והצלבנים
1666 – השרפה הגדולה של לונדון: אש פרצה בלונדון בביתו של האופה של צ'ארלס השני מלך אנגליה, בסימטת פודינג ליד גשר לונדון. האש התפשטה בעיר ובערה משך 3 ימים. כ-10,000 בתים נשרפו, בהם קתדרלת סנט פול, אך רק 16 איש נספו, ככל הידוע
1752 – הממלכה המאוחדת מאמצת את הלוח הגרגוריאני, כמעט שתי מאות לאחר שיתר ארצות אירופה המערבית עשו זאת
1859 – התפרצות מגנטית חריגה על השמש, פגעה בכל שירותי הטלגרפיה וגרמה למחרת לתופעת זוהר הקוטב
1885 – ברוק ספרינגס שבוויומינג, בארצות הברית, תקפו 150 כורים ממוצא אירופי את עמיתיהם הסינים. 28 כורים סינים נהרגו, 15 נפצעו, ומאות ברחו מן העיירה
1901 – ביריד הלאומי במינסוטה משמיע סגן נשיא ארצות הברית דאז, תאודור רוזוולט, את המילים המפורסמות "דבר בנועם ושא מקל גדול"
1939 – מלחמת העולם השנייה: לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה, מאוחדת מובלעת דנציג, בראשות המנהיג הנאצי פורסטר עם גרמניה
1944 – השואה: אנה פרנק ומשפחתה מועלים על רכבת-המשלוח האחרונה מווסטרבורק לאושוויץ, ומגיעים למחנה ההשמדה כעבור 3 ימים
1945 – תום מלחמת העולם השנייה באופן רשמי: הגנרל דאגלס מקארתור והאדמירל צ'סטר נימיץ מקבלים את כניעתה הרשמית של האימפריה היפנית מידי ממורו שיגמיצו על סיפון אוניית המערכה "מיזורי" במפרץ טוקיו
1945 – מבצע סערת אוגוסט מסתיים בניצחון סובייטי
1945 – וייטנאם מכריזה על עצמאות ומשתחררת מצרפת
1947 – מדינות אמריקה חותמות בריו דה ז'ניירו על הסכם הגנה הדדית
1967 – נסיכות סילנד מכריזה על עצמאותה באופן חד-צדדי
1987 – תחילת משפטו של הטייס הגרמני מתיאס רוסט, שהנחית את מטוסו בלב הכיכר האדומה במוסקבה
1990 – טרנסניסטריה מכריזה על עצמאותה, אך לא זוכה להכרה בינלאומית
1998 – 229 הרוגים בהתרסקות מטוס סוויסאייר בנובה סקוטיה
1998 – בית הדין הבינלאומי המיוחד ברואנדה הרשיע את ז'אן פול אקייסו ברצח עם
2010 – החלו שיחות ישירות בין ישראל לפלסטינים בוושינגטון
2022 – נכשל ניסיון התנקשות בסגנית נשיא ארגנטינה כריסטינה פרננדס דה קירשנר
נולדו
1661 – גאורג בהם, נגן עוגב ומלחין גרמני (נפטר ב־1733)
1811 – יאקוב כריסטיאן יאקובסן, תעשיין ונדבן דני, מקים מבשלת הבירה "קרלסברג" (נפטר ב-1887)
1838 – ליליואוקלאני, מלכת הוואי האחרונה (נפטרה ב-1917)
1853 – וילהלם אוסטוולד – כימאי גרמני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1909 (נפטר ב-1962)
1878 – רנה מוריס פרשה – מתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-1973)
1911 – פלויד קאונסל, מוזיקאי בלוז אמריקאי (נפטר ב-1976)
1913 – ביל שאנקלי, מאמן כדורגל מצליח ומוערך בבריטניה (נפטר ב-1981)
1922 – ארתור אשקין, פיזיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2020)
1924 – שמואל ניסנבאום, אמן ישראלי, צייר, פסל, מורה ומחנך (נפטר ב-2019)
1924 – דניאל אראפ מוי, נשיאה השני של קניה (נפטר ב-2020)
1925 – שמיל רוכמן, מדען מחשב ומהנדס ישראלי
1927 – צבי אבני, מלחין ישראלי, זוכה פרס ישראל לשנת 2001
1932 – מירון מדזיני, פרופסור ללימודי יפן באוניברסיטה העברית בירושלים, דובר לשכת ראש הממשלה של לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין וראש לשכת העיתונות הממשלתית
1934 – אלן קאר, יועץ וסופר אשר עסק בהפסקת עישון והימלטות מהתמכרות לניקוטין (נפטר ב-2006)
1935 – ולנטין גאפט, שחקן תיאטרון וקולנוע רוסי-יהודי (נפטר ב-2020)
1936 – אנדי גרוב, מנכ"ל ויו"ר אינטל ואחד ממייסדי החברה (נפטר ב-2016)
1936 – ליאור ייני, זמר ושחקן ישראלי (נפטר ב-2021)
1936 – אהוד לוז, פרופסור בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה ובסמינר אורנים (נפטר ב-2023)
1937 – שאול זיו, קצין בדרגת סגן-אלוף בצה"ל, מפקד שייטת 13 (נפטר ב-1999)
1938 – ג'וליאנו ג'מה, שחקן קולנוע איטלקי שהתפרסם ככוכב מערבונים (נהרג ב-2013)
1938 – בנימין זאב קדר, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית, זוכה פרס ישראל לחקר ההיסטוריה הכללית
1939 – הנרי מינצברג, חוקר ארגונים ומשאבי אנוש
1942 – יוסי ורדי, איש עסקים, יזם טכנולוגיה עילית ומשקיע ישראלי
1942 – עידית צור, שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית
1944 – רשף טנא, כימאי ישראלי
1948 – יעקב ליצמן, חבר הכנסת, יו"ר סיעת יהדות התורה
1948 – כריסטה מקאוליף, מורה ואסטרונאוטית אמריקאית (נהרגה ב-1987)
1948 – נייט ארצ'יבלד, כדורסלן אמריקאי
1949 – יפתח רייכר-עתיר, איש צבא, מפקד מערך המבצעים המיוחדים באגף המודיעין וסגן-מפקד סיירת מטכ"ל במבצע אנטבה
1952 – ג'ימי קונורס, שחקן טניס אמריקאי
1952 – מיקי בהגן, במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע וטלוויזיה, כותב ומוזיקאי ישראלי
1961 – גיא מרוז, עיתונאי, מגיש טלוויזיה, תסריטאי, זמר, מוזיקאי וסאטיריקן ישראלי
1961 – קרלוס ולדרמה, כדורגלן קולומביאני
1964 – לימור נחמיאס, סופרת, תסריטאית ופובליציסטית ישראלית
1964 – קיאנו ריבס, שחקן קולנוע אמריקאי
1965 – איריס ז'ורלט, עיתונאית ובעלת טור ישראלית (נפטרה ב-2020)
1965 – לנוקס לואיס, מתאגרף בריטי-קנדי
1966 – סלמה הייק, שחקנית, במאית ומפיקת קולנוע מקסיקנית-אמריקאית
1969 – סיגלית תמיר, שחקנית ומורה למשחק ישראלית
1977 – אמנדה מרקוט, בלוגרית, מחברת ספרים ופעילה פמיניסטית אמריקאית
1978 – אורי שוחט, מפיק מוזיקלי ישראלי
1980 – קרן ברגר, שחקנית ישראלית
1982 – עדי נוימן, דוגמנית ישראלית
1986 – נסרין קדרי, זמרת ערבייה-ישראלית
1988 – אוריאל יקותיאל, רקדן ושחקן ישראלי
1988 – חאבי מרטינס, שחקן כדורגל ספרדי
1989 – עמית עברי, שחיינית ישראלית
1992 – אמיליאנו מרטינס, כדורגלן ארגנטינאי
נפטרו
421 – קונסטנטיוס השלישי, קיסר האימפריה הרומית המערבית
1397 – פרנצ'סקו לאנדיני, מלחין, נגן עוגב, זמר, משורר ובונה כלי נגינה איטלקי (נולד ב-1325)
1540 – דווית השני, קיסר אתיופיה (נולד ב-1496)
1813 – ז'אן ויקטור מארי מורו, גנרל צרפתי נודע (נולד ב-1763)
1865 – ויליאם רואן המילטון, מתמטיקאי ואסטרונום בריטי (נולד ב-1805)
1933 – אברהם צפרוני, פילולוג וחוקר יהדות וספרות עתיקה (נולד ב-1882)
1937 – פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים המודרניים (נולד ב-1863)
1944 – בלה רוזנפלד, סופרת רוסייה-אמריקאית, רעייתו של מארק שאגאל (נולדה ב-1895)
1970 – מרשל מארי-פייר קניג, איש צבא ושר ההגנה הצרפתי (נולד ב-1898)
1973 – ג'ון רונלד רעואל טולקין, סופר בריטי (נולד ב-1892)
1985 – אבה לנסטרה, כדורגלן הולנדי (נולד ב-1920)
1990 – ג'ון בולבי, פסיכולוג התפתחותי בריטי, אבי תאוריית ההתקשרות (נולד ב-1907)
1992 – ברברה מקלינטוק, חוקרת ציטוגנטיקה אמריקאית, כלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולדה ב-1902)
1997 – ויקטור פראנקל, פסיכיאטר אוסטרי ממוצא יהודי, ניצול שואה (נולד ב-1905)
2001 – כריסטיאן בארנרד, מנתח לב דרום אפריקאי, חלוץ השתלות הלב (נולד ב-1922)
2010 – שמואל נח אייזנשטדט, סוציולוג ישראלי (נולד ב-1923)
2012 – יונה פרנקל, פרופסור לספרות האגדה והמדרש (נולד ב-1928)
2013 – פרדריק פול, סופר מדע בדיוני (נולד ב-1919)
2014 – הלנה רקוצקי, מתעמלת פולנייה, אלופת עולם ובעלת מדליית ארד אולימפית (נולדה ב-1921)
2016 – אסלאם קרימוב, נשיא אוזבקיסטן הראשון (נולד ב-1938)
2020 – אבנר כץ, צייר, מאייר וסופר ישראלי (נולד ב-1939)
2021 – מיקיס תאודוראקיס, מוזיקאי יווני (נולד ב-1925)
2021 – שאול סווירי, עסקן ספורט ישראלי (נולד ב-1943)
2022 – פרנק דרייק, אסטרונום אמריקאי, ממציא נוסחת דרייק (נולד ב-1930)
חגים ומועדים החלים ביום זה
היום הלאומי של וייטנאם
1 בספטמבר – 3 בספטמבר
ספטמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ט ב
קטגוריה:ספטמבר
| 2024-08-26T18:20:22
|
3 בספטמבר
|
3 בספטמבר הוא היום ה-246 בשנה בלוח הגריגוריאני (247 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 119 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|150px|סמליל יום ה-H
301 – מוקמת מדינת סן מרינו
1189 – ריצ'רד הראשון מלך אנגליה מוכתר בכנסיית וסטמינסטר, ובמקביל פורצות בלונדון פרעות כנגד היהודים
1260 – הממלוכים מביסים את המונגולים בקרב עין ג'אלוּת (עין חרוד)
1651 – מלחמת האזרחים האנגלית: המלך צ'ארלס השני מובס בקרב ווסטר, הקרב העיקרי האחרון במלחמה
1783 – מלחמת העצמאות של ארצות הברית מסתיימת: נחתם חוזה פריז בין בריטניה לארצות הברית
1843 – הפיכת ה-3 בספטמבר ביוון: חיילים ואזרחים מתכנסים בכיכר הסמוכה לארמון ודורשים מהמלך אותון להעניק חוקה ליוון
1897 – תיאודור הרצל כותב ביומנו: "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים"
1939 – מלחמת העולם השנייה: צרפת, אוסטרליה והממלכה המאוחדת מכריזות מלחמה על גרמניה
1939 – מלחמת העולם השנייה – המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945): המערכה נפתחת בהטבעת אוניית הנוסעים הבריטית "אתניה" על ידי הצוללת U-30, שעות ספורות אחרי הכרזת המלחמה. נספו 112 אנשים, מתוך 1,103 נוסעים ואנשי צוות
1941 – השמדה ראשונה בגז באושוויץ
1943 – כוחות בעלות הברית פולשים לאיטליה היבשתית בפעם הראשונה במלחמה (מבצע בייטאון)
1967 – "דאגן H" ("יום H") בשוודיה: התנועה עוברת לנהיגה בצד ימין במקום בצד שמאל
1968 – היאחזות הנח"ל צופר עולה לקרקע
1971 – קטר זוכה בעצמאות מידי הממלכה המאוחדת
1976 – תוכנית ויקינג: רכב-החלל ויקינג 2 נוחת במישור אוטופיה על מאדים ומצלם לראשונה את פני כוכב-הלכת מקרוב בצבע
1994 – רוסיה והרפובליקה העממית של סין מגיעות להסכם לפיו יפסיקו לכוון את כלי הנשק הגרעיניים שלהן זו כלפי זו
2004 – מאות הרוגים, רבים מהם ילדים, בעקבות השתלטות של טרוריסטים על בית ספר בבסלאן שבצפון אוסטיה (רוסיה)
2011 – נערכה בישראל ההפגנה הכי גדולה בתולדות המדינה – כ-450 אלף מפגינים במסגרת מחאת האוהלים
נולדו
שמאל|ממוזער|253x253px|ג'יימס ג'וזף סילבסטר
1499 – דיאן דה פואטייה, מאהבתו של אנרי השני מלך צרפת (נפטרה ב-1566)
1568 – אדריאנו בנקיירי, מלחין, תאורטיקאי מוזיקה, נגן עוגב ומשורר איטלקי (נפטר ב-1634)
1710 – אברהם טרמבלה, ביולוג שווייצרי (נפטר ב-1784)
1814 – ג'יימס ג'וזף סילבסטר, מתמטיקאי בריטי ממוצא יהודי (נפטר ב-1897)
1859 – ז'אן ז'ורס, מנהיג סוציאליסטי צרפתי, מראשוני הסוציאל-דמוקרטים (נפטר ב-1914)
1875 – פרדיננד פורשה, מהנדס כלי רכב גרמני (נפטר ב-1951)
1900 – אורהו קקונן, ראש ממשלת פינלנד בשתי תקופות כהונה ונשיאהּ השמיני (נפטר ב-1986)
1905 – נחמה ליבוביץ, פרשנית ופרופסור למקרא (נפטרה ב-1997)
1907 – שמעון מזא"ה, אלוף בצה"ל, אגרונום ואיש עסקים ישראלי (נפטר ב-2000)
1911 – ביל שטיינר, אתלט אמריקאי-יהודי (נפטר ב-2000)
1920 – זאב אלון, מחנך ומנהל בית הספר התיכון בהדסים, ציר בהקונגרס היהודי העולמי (נפטר ב-2004)
1922 – ישראל נבות, פרופסור להנדסת חשמל בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון (נפטר ב-2010)
1923 – ישראל לרמן, סופר ילדים ישראלי (נפטר ב-2018)
1930 – שלמה אלכסנדר, פיזיקאי ישראלי, חתן פרס ישראל (נפטר ב-1998)
1930 – אירינה יונסקו, צלמת צרפתייה (נפטרה ב-2022)
1931 – דיק מוטה, מאמן כדורסל אמריקאי
1932 – עדה פגיס, סופרת ומתרגמת ישראלית (נפטרה ב-2024)
1933 – נח רזניק, כדורגלן ישראלי
1936 – זין אל-עאבדין בן עלי, נשיא תוניסיה (נפטר ב-2019)
1938 – קריל צ'רצ'יל, מחזאית בריטית
1940 – פולין קולינס, שחקנית אנגלייה זוכת פרסי באפט"א וטוני, מועמדת לאוסקר
1943 – ולרי פרין, שחקנית ודוגמנית אמריקאית
1944 – ראובן מירן, סופר עברי, מתרגם, עיתונאי, עורך ומו"ל הוצאת נהר ספרים
1947 – ז'ראר הוייה, מאמן כדורגל (נפטר ב-2020)
1948 – לוי מוואנוואסה, נשיא זמביה השלישי (נפטר ב-2008)
1955 – ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים
1958 – אורי אדלמן, סופר ישראלי (נפטר ב-2004)
1961 – ירמי קפלן, זמר רוק ומתופף ישראלי
1965 – צ'ארלי שין, שחקן קולנוע אמריקאי
1968 – רמה מסינגר, שחקנית וזמרת ישראלית (נפטרה ב-2015)
1968 – גולן אזולאי, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון וזמר ישראלי
1971 – יובל סגל, שחקן ודוגמן ישראלי
1977 – יונתן רוזן, שחקן, זמר ויוצר ישראלי
1983 – דורון בן-עמי, מוזיקאי, יוצר, מדבב ומורה למוזיקה והיסטוריה
1989 – מאור שוויצר, שחקן ישראלי
1990 – אורטל עמר, מנחת טלוויזיה וכתבת ישראלית
1990 – אלינה לוי, שחקנית, דוגמנית ומנחה ישראלית
1990 – ריטה וולק, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אוזבקית-אמריקאית
נפטרו
ממוזער|226x226 פיקסלים|אוליבר קרומוול
ממוזער|251x251 פיקסלים|הו צ'י מין
1120 – גרארדוס, כומר ירושלמי (נולד ב-1040)
1189 – יעקב מאורליינש, מבעלי התוספות, ומחכמי יהדות אנגליה, נהרג בפרעות בעת הכתרת ריצ'רד לב הארי
1402 – ג'אן גלאצו ויסקונטי, דוכס מילאנו הראשון (נולד ב-1351)
1420 – רוברט סטיוארט, דוכס אולבני (נולד ב-1340)
1467 – לאונור מפורטוגל, קיסרית האימפריה הרומית הקדושה (נולדה ב-1434)
1651 – קסם סולטאן, אשת הסולטן העות'מאני אהמט הראשון, שימשה במהלך שתי תקופות כמולכת האימפריה (נולדה ב-1589)
1658 – אוליבר קרומוול, הלורד פרוטקטור שעמד בראש הרפובליקה הבריטית (נולד ב-1599)
1836 – דניאל מנדוזה, מתאגרף יהודי אנגלי (נולד ב-1764)
1900 – רבי צדוק הכהן מלובלין, רב והוגה חסידי (נולד ב-1823)
1948 – אדווארד בנש, נשיא צ'כוסלובקיה (נולד ב-1884)
1962 – א. א. קאמינגס, משורר אמריקאי (נולד ב-1894)
1969 – הו צ'י מין, נשיא צפון וייטנאם (נולד ב-1890)
1970 – אלן וילסון, מוזיקאי אמריקאי, מייסד קנד היט (נולד ב-1943)
1976 – יוסף יפת, לוחם פלמ"ח, איש צבא ומושל העיר עזה (נולד ב-1922)
1988 – פרנץ סאס, כדורגלן יהודי-הונגרי (נולד ב-1915)
1991 – פרנק קפרה, במאי סרטים אמריקאי (נולד ב-1897)
2005 – ויליאם רנקוויסט, נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית (נולד ב-1924)
2012 – מייקל קלארק דאנקן, שחקן קולנוע (נולד ב-1957)
2014 – מני פאר, שחקן תיאטרון וקולנוע ומנחה תוכניות רדיו וטלוויזיה ישראלי (נולד ב-1946)
2015 – סוהייל בושרוי, מבקר ספרות, מתרגם, משורר, מרצה ופעיל שלום בהאי, יליד ארץ ישראל המנדטורית, בעל אזרחות לבנונית-אמריקאית (נולד ב-1929)
2017 – אליהו סלע, לוחם ומפקד בפלמ"ח (נולד ב-1926)
2019 – פטר לינדברג, צלם אופנה גרמני (נולד ב-1944)
2019 – דוד דגן, שופט כדורסל בין-לאומי (נולד ב-1947)
2021 – חסן פירוזאבאדי, ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים של הרפובליקה האסלאמית של איראן בשנים 1989–2016 (נולד ב-1951)
2022 – שאבז הארט, אתלט מאיי בהאמה, סגן אלוף העולם באולם בריצת שליחים 4x400 מטר (נולד ב-1992)
חגים ואירועים החלים ביום זה
2 בספטמבר – 4 בספטמבר
ספטמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ט ג
קטגוריה:ספטמבר
| 2024-10-09T19:03:05
|
תאילנד
|
ממלכת תאילנד (בתאית: ประเทศไทย, תעתיק: פּרַאתֶט תַאִי, תרגום: מדינת החופשיים; ) היא מדינה בדרום-מזרח אסיה. ידועה גם בשמה הקודם, סיאם (สยาม - היה זה שמה הרשמי עד 23 ביוני 1939 וגם מ-1945 עד 11 במאי 1949). תושבי תאילנד נקראים "תאים" (בשפה יומיומית מקובל גם "תאילנדים"). תאילנד גובלת בלאוס מצפון-מזרח, בקמבודיה מדרום-מזרח, במלזיה מדרום, ובמיאנמר (בורמה) מצפון-מערב.
היסטוריה
ההיסטוריה של תאילנד מתחילה עם ההגירה של התאים אל האזור הקרוי היום תאילנד במהלך האלף הראשון. לפני תקופה זו, תרבויות ברזל וברונזה היו קיימות לכמה אלפי שנים, ומאוחר יותר ממלכות של הקבוצות האתניות מון, מאלאי וחמֶר. התאים ייסדו את הממלכות שלהם, שהבולטת ביניהם הייתה ממלכת סוקותאי, ובאופן מאריך ימים יותר – ממלכת איוטהאיה. ממלכות אלה היו תחת איומים קבועים מבורמה ומווייטנאם, וכן מיריבים תאים ומלאוס. במהלך המאה ה-8 התקיימה Nanchao, ממלכה תאילנדית בחלק מסין הדרומית. במאה ה-12 פליטים מאזורי סין והודו מקימים באזור את ממלכת סוקותאי. ב-1350 הוקמה ממלכת איוטהאיה, אשר בהמשך שולטת גם על סוקותאי. בשנת 1767, לאחר מלחמה ארוכה, נכבשה איוטהאיה ונהרסה בידי הצבא הבורמזי. המלך טקסין ייסד בירה בשם טונבורי על גדות נהר הצ'או-פראיה. בשנת 1782 מעביר המלך ראמה הראשון את הבירה לעבר השני של הנהר וקורא לה "קְרוּנְג טֶפּ" (עיר המלאכים) המכונה על ידי זרים בנגקוק.
הכוחות הקולוניאליים האירופיים איימו במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, אך תאילנד שרדה כמדינה היחידה בדרום-מזרח אסיה שהצליחה להימנע משלטון קולוניאלי. ב-24 ביוני 1932 התרחשה הפיכה צבאית "שקטה", שהובילה לסיום המלוכה התאית האבסולוטית ולשינוי המשטר למונרכיה חוקתית, תחת שלטון צבאי כמעט קבוע במשך שישים שנה.
במהלך מלחמת העולם השנייה פלשה יפן לתאילנד, וזאת אפשרה לחיילים היפנים לעבור בשטחה במטרה להגיע לבורמה ולמלזיה. ב-23 ביוני 1939 הוחלף שם המדינה מסיאם לתאילנד, אך הוחזר לשם סיאם עם סיום המלחמה ב-1945. ב-16 בדצמבר 1946 הצטרפה סיאם לאו"ם כחברה ה-55. ב-11 במאי 1949 שם המדינה שונה פעם נוספת לתאילנד.
מאז 1973 תאילנד מאופיינת במעברים קשים ולעיתים אלימים משלטון צבאי לאזרחי ולהפך. לתאילנד היסטוריה של הפיכות, האחרונה שבהן התרחשה ב-20 במאי 2014.
פוליטיקה
באופן רשמי צורת השלטון בתאילנד היא מונרכיה חוקתית.
מאז אוקטובר 2016 מלך תאילנד הוא ראמה העשירי, שמונה לאחר מותו של ראמה התשיעי שמלך למעלה מ-60 שנה.
ראש הממשלה ה-29 היה הגנרל פריות צ'אן-אוצ'ה, שעלה לשלטון בהפיכה צבאית בשנת 2014, ולאחר שעיגן מראש את ניצחון מפלגתו בחוקה, נבחר רשמית בבחירות בשנת 2019.
ראש הממשלה הנוכחי הוא סרטה טויסין (Srettha Thavisin) אשר נבחר ב-22 באוגוסט 2023. טויסין הוא ראש הממשלה ה-30 של המדינה.
ההפיכה של שנת 2014 גרמה לדחייה חוזרת ונשנית של הבחירות העתידיות, ואלו התקיימו לבסוף בשנת 2019. במתכונתן החדשה של הבחירות בתאילנד, המצביעים בוחרים 500 חברים בפרלמנט והצבא שאוחז בשלטון מאז ההפיכה ממנה את 250 המושבים בסנאט. מפלגת השלטון זקוקה לכל הפחות ל-126 מושבים בפרלמנט כדי להבטיח את השלטון. הישג זה הובטח מעשית מראש בחוקה שהתקבלה במשאל עם מעורר מחלוקת, ומגבילה את מספר המושבים המקסימלי בו יכולה כל מפלגה להחזיק, בלי קשר למספר הקולות שקיבלה בפועל.
החוקה מחייבת כל ממשלה עתידית לפעול בהתאם לתוכנית שגיבש הצבא ובה תכנון מדיני עד לסוף שנות ה-30 של המאה ה-21.
תחת השלטון הצבאי צומצמו משמעותית חופש העיתונות וחופש הביטוי במדינה.
עם זאת, לא תמיד היה כך המצב. לפי חוקת 1997 הדמוקרטית, כל חברי הסנאט, שמספרם היה 200, נבחרו ישירות במחוזות המנהליים, כשלכל מחוז יש ייצוג של סנאטור אחד, לכל הפחות, ולפי חוקת 2007 הדמוקרטית למחצה, 76 מתוך 150 חברי הסנאט נבחרו בבחירה ישירה ב-76 מתוך 77 המחוזות המנהליים. בעוד שה-74 הנותרים מונו על ידי המלך.
צבא וביטחון
האחריות להגנתה של תאילנד מוטלת על הכוחות המזוינים המלכותיים של תאילנד, גוף תלת-זרועי צבאי הכפוף למשרד ההגנה בממשלת תאילנד. נכון להיום משרתים בכוחות המזוינים 305,860 אנשים בשירות קבע ו-245,000 אנשי מילואים. זרועות הכוחות המזוינים הם:
הצבא המלכותי של תאילנד
הצי המלכותי התאילנדי
חיל האוויר המלכותי התאילנדי
ההיסטוריה הצבאית של תאילנד מתחילה במאה ה-14, עם קריסתה של האימפריה הקמרית והקמתן של הממלכות הסיאמיות הראשונות, ממלכת סוקוטהאי וממלכת איוטהאיה. בהמשך התמודדו צבאותיהם של הממלכות הסיאמיות עם שכנותיהן באזורים שבהם שכנו במאה ה-21 וייטנאם, קמבודיה, לאוס, בורמה ומלזיה. במאה ה-19, במסגרת התמודדותה של הממלכה עם הקולוניאליזם האירופאי, הפך הצבא למודרני, בעיקר בימי מלכותם של מונגקוט ושל בנו צ'וּלָאלוֹנגקוֹן. הכוחות המזוינים לחמו בכמה מלחמות קולוניאליות כנגד צרפת ובריטניה, במלחמות העולם, במלחמת קוריאה ובמלחמת וייטנאם. בשנות ה-60 עד שנות ה-80 של המאה ה-20 הם ניהלו מאבקים ממושכים בכוחות קומוניסטים שנתמכו על ידי המדינות השכנות והחל משנות התשעים הם מתמודדים עם מורדים מוסלמים בדרום המדינה. כמו כן לוקחים הכוחות המזוינים חלק במלחמה העולמית בטרור באפגניסטן ובעיראק וכן במלחמה בשוד הימי לחופי סומליה ובשוד הימי במצר מלאקה. תאילנד חברה בברית איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN) ומשתפת פעולה עם צבאותיהן של שכנותיה, יריבותיה לשעבר וכן עם הכוחות המזוינים של ארצות הברית.
כלכלה
ממוזער|220px|גשר מיתרים בבנגקוק שבתאילנד
רוב אזרחי תאילנד חיים בכפרים. כ-49% מכוח העבודה מועסקים בענף החקלאות; לעומת שנות ה-80 שם עמד נתון זה על כ-70%.
האורז מהווה המרכיב העיקרי בתוצר החקלאי. בנוסף ענף זה מעבד ומייצא גומי, קשיו, קוקוס, אננס, תירס ודגים. בתחילת המאה ה-21, בעיקר עקב כוח עבודה זול, מתפתחים מאוד ענפי הייצור השונים כגון – אלקטרוניקה, ביגוד, הנעלה ותוצרי פלסטיק וענפים מסורתיים כמו תוצרי עץ ואבני חן. לאחר המשבר הכלכלי הקשה שעבר על המדינה, כחלק מהמשבר הכלכלי באסיה בשנים 1997–1999, בשנות ה-2000 חזרה תאילנד, יחד עם כל אסיה, לצמיחה משמעותית, שהושגה בעיקר בעזרת גידול מרשים בייצוא (בעיקר לארצות הברית ויפן) ובתיירות הנכנסת. התיירות מהווה גם היא חלק משמעותי מכלכלת המדינה. נכון לשנת 2019 ביקרו בתאילנד כ-40 מיליון תיירים זרים. ותאילנד המדינה השמינית הכי מתוירת בעולם. ממשלת תאילנד שואפת שהתיירות תהווה כ-30% מהתוצר המקומי גולמי של המדינה עד שנת 2030.
מעמד האישה בתאילנד משפיע גם הוא על הנוף התעסוקתי שבה. אף על פי שהנשים בתאילנד השיגו את זכות ההצבעה בשנת 1932, רק בשנת 1949 הפכה לראשונה אישה לחברה בבית הנבחרים של האספה הלאומית של ממלכת תאילנד. הנשים בתאילנד חוות אפליה ואי שוויון מגדרי ביחס לשכר, ומועסקות לרוב בעבודות בשכר נמוך.
המטבע המקומי הוא הבאט, המחולק ל-100 יחידות בשם סאטאנג.
יחסים מול ישראל
על פי נתוני מכון היצוא, גדל הסחר בין תאילנד לישראל בהתמדה. בשנת 2010 צמח היקף הסחר בין המדינות בשיעור של 40% והסתכם בכמיליארד דולר. יבוא הסחורות של תאילנד מישראל גדל ב-46% והסתכם בכ-491 מיליון דולר, כשיצוא הסחורות לישראל גדל ב-35% והסתכם בכ-545 מיליון דולר. תאילנד מייבאת מישראל בעיקר יהלומים וכימיקלים ומייצאת לישראל בעיקר מכונות וציוד אלקטרוני.
תאילנד של תחילת המאה ה-21 היא אחד היעדים המועדפים על התייר הישראלי. בעבר תאילנד הייתה יעד לתרמילאים בלבד, אך הפכה ליעד למשפחות וזוגות. על פי לשכת התיירות התאילנדית, בשנת 2019 ביקרו בממלכה 197,000 ישראלים, עלייה של כ-6% ביחס לשנת 2018. היעדים המועדפים על הישראלים בתאילנד הם קוסמוי, פוקט, קופנגן, בנגקוק וקאו לאק.
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|260px|חוף פארה-נאנג בתאילנד
תאילנד מחולקת ל-6 מרחבים (צפון, דרום, מרכז, מערב, מזרח וצפון-מזרח שנקרא איסאן) ובהם 76 מחוזות, כל מחוז מחולק לנפות (877 נפות ועוד 50 בבנגקוק), הנפות מחולקות לתת-נפות. כל מחוז נקרא על שם בירת המחוז.
אזור הצפון הוא הררי, והנקודה הגבוהה ביותר היא דוי אינתנון (2,565 מ'), הערים המרכזיות הן צ'יאנג מאי וצ'יאנג ראי.
בצפון מזרח נמצאת רמת קוראט, ובגבולה המזרחי - נהר המקונג.
אזור המרכז מאופיין בעמק נהר צ'או-פראיה שחוצה את הבירה בנגקוק וזורם למפרץ תאילנד.
באזור הדרום נמצא המיצר היבשתי קְרָא, המתרחב לתוך חצי האי המלאי. מצדו המזרחי נמצא מפרץ תאילנד ומצדו המערבי ים אנדמן, שניהם משופעים באיים: בים אנדמן נמצאים האיים פוקט (אשר מחובר בגשר אל היבשת) פי-פי ורבים אחרים. במפרץ תאילנד נמצאים האיים טאו, סמוּי, פא-נגאן וצ'אנג.
אקלים
האקלים הוא טרופי ומאופיין במונסונים. בתקופה שבין אמצע מאי לבין סוף ספטמבר נמצאת תאילנד בהשפעת מונסון דרום-מערבי, גשום, חם ולח. בתקופה שבין נובמבר לבין אמצע מרס מושפעת תאילנד ממונסון צפון-מזרחי, יבש וצונן. המצר היבשתי קְרָא שבדרום תמיד חם ולח.
פארקים לאומיים
נכון ל-2016 הוגדרו בתאילנד 127 פארקים לאומיים, כולל 22 פארקים ימיים. הפארקים מנוהלים משנת 2002 על ידי מחלקת שימור הצמחייה, חיות הבר והפארקים הלאומיים במשרד המשאבים הטבעיים והסביבה (MONRE). הפארק הלאומי הראשון היה קאו יאי ב-1961, כאשר הועבר חוק הפארקים הלאומיים. הפארק הלאומי הגדול ביותר הוא הפארק הלאומי קאנג קרצ'ן ובו מגוון ביולוגי גדול של צמחייה ובעלי חיים.
דמוגרפיה
ממוזער|250px|טקס בודהיסטי בתאילנד
אוכלוסיית תאילנד מונה כ-69 מיליון בני אדם. תוחלת החיים עומדת על כ-77.6 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על ילד אחד בממוצע לאישה.
הרכב אתני
מקובל היה להעריך כי 75% מהאוכלוסייה הם תאים, 11% הם סינים, 3.5% הם מלאים ו-10.5% אחרים. אולם, רוב האוכלוסייה היא למעשה מעורבת, כך שלא ניתן להגדיר אחוזים מדויקים. בנוסף, קיימות קבוצות שונות בתוך הרוב התאי, ולעיתים תושבי איסאן הילידיים נחשבים מיעוט גדול ולא חלק מקבוצת הרוב.
שפה
השפה הרשמית של המדינה והשפה המדוברת ביותר בה היא השפה התאית, שפה ממשפחת הקרא-דאי, וקרובה מאוד לשפה הלאית. היא נכתבת בכתב התאי, שהוא סוג של אבוגידה שהתפתחה מכתב חמרי עתיק.
מדוברות בתאילנד כ-61 שפות או ניבים נוספים פרט לתאית. המרכזיים ביניהם הם תאית דרומית, תאית צפונית (המכונה לעיתים ניב צ'יאנג מאי), ושפת איסאן הנחשבת לעיתים ניב של לאית.
התאית, כמו שפות מזרח אסיתיות נוספות היא שפה טונאלית, כלומר על מנת להעביר משמעות השפה עושה שימוש לא רק בעיצורים ותנועות, אלא גם במספר טונים. בשפה התאית קיימות תשע תנועות יסוד והשפה כוללת מספר עיצורים שאינם קיימים כמעט בשפות המערב.
דת
שמאל|ממוזער|250px|מקדש פּהוֹ, בנגקוק (Wat Pho)
בתאילנד נהוגות מספר רב של דתות ואין חוקתית דת רשמית למדינה, אך הדת הגדולה ביותר בפער גדול היא בודהיזם מזרם הטהרוואדה, כשמעל 93% מאזרחי המדינה מזדהים עם הטהרוואדה, נכון ל־2010. כ-4% מוסלמים, כ-0.7% נוצרים, כ-0.1% הינדים וכ-0.2% דתות אחרות. כמו במדינות בודהיסטיות אחרות, הנזירים והמנזרים מסתמכים על תרומות מכיוון שאסורה עליהם אחזקת רכוש. בניגוד למדינות בודהיסטיות אחרות, בתאילנד נהוגה הסמכה זמנית לנזירות, וגברים רבים, לרוב לאחר סיום התיכון או בחופשות הקיץ באוניברסיטאות, נוהגים לבלות את קיץ במנזר בודהיסטי, ומנהג זה נראה בעין יפה בחברה התאית.
בנוסף קיימת בתאילנד דת עממית לא ממוסדת המכילה פנתאון רחב של רוחות וישויות ומגוון רחב של טקסים ומנחות המוגשות להן. דת זו מזכירה במידת מה את ההדת הסינית העממית, אך נחקרה משמעותית פחות ממנה, ולכן קיים מידע מועט על הבדלי המנהגים ברחבי המדינה ועל תהליך התפתחותה. דת זו אינה סותרת את הבודהיזם, ולמעשה רוב מאמיניה מגדירים את עצמם בודהיסטים.
מאז תחילת המאה ה-20 התפתחה בתאילנד מסורת של נזירות בודהיסטית הנקראת "מסורת נזירי היער של תאילנד" המנסה לשחזר את צורת החיים של נזירים בתקופת חיו של גאוטמה הבודהה. מסורת זו בהתחלה נחשבה שוליים ואף כגורם מערער על הסטטוס קוו במדינה, אך עם גדילתה קיבלה מקום כבוד הן במדינה והן בעולם.
תרבות
שמאל|ממוזער|250px|שרידי ממלכת איוטהאיה
ממוזער|ימין|250px|ראש של פסל של בודהה בתאילנד המציץ מבעד לשורשי עץ שמכסים אותו
התרבות התאית עתיקת יומין והיא מורכבת מערכים כמו כבוד לזולת ולמבוגרים, היררכיה, צייתנות ושקט נפשי ("לב רגוע") הבאים לידי ביטוי באופן שכיח בחברה התאית, אם כי בהדרגה השפעת המערב וגם השפעת שכנותיה, המשתנות בעצמן, בעיקר סינגפור וסין, גורמות לשינויים בתרבות זו.
מילת מפתח בתאית היא "סאנוק", מילה המבטאת הומור ובדיחות דעת, הגדרת אדם כ"לא-סאנוק" ('מאי-סאנוק') היא עלבון במידת מה.
כבוד למבוגרים הוא דבר חשוב ביותר בתרבות התאית. המעמד ההיררכי נקבע לפי גיל, מין ומעמד כלכלי (בסדר זה). בשל כך צעיר תמיד יפנה אל מבוגר בתחילית 'פִּי' המביעה את הכבוד הנרכש אליו. בפנייה אל אדם צעיר מהדובר ייעשה שימוש בתחילית 'נוֹנְג'. בראש פירמידת הכבוד בתאילנד נמצא בית המלוכה כאשר התאים מצפים כי גם הזרים ('פאראנג') ישמרו על כבוד בית המלוכה. כל הערה בדבר בית המלוכה עלולה להתפרש כעלבון ועל כן רצוי להימנע מדיונים רגישים בהקשר זה עם התאים.
מטבח
המטבח התאילנדי מושפע מתבשילים מוקפצים אשר מקורם במטבח הסיני, ומתבשילי הקארי של המטבח ההודי, אך עם מסורת עשירה של בישול המבדילה אותו ממקורות ההשפעה. כמו המטבח הווייטנאמי, המטבח התאילנדי ידוע בשימושו בעשבי תיבול ותבלינים טריים, וברוטב דגים.
בגלל צורתה של תאילנד, באזורים שונים במדינה זמינים חומרי גלם שונים, כך שבאזור החופים נהוגים מגוון של מוקפצים המכילים מאכלי ים, ובאזור איסאן הקרוב ללאוס נהוגים מאכלים חריפים ומגוון רחב יותר של פירות, לדוגמה. חלב קוקוס לדוגמה הוא מרכיב מרכזי במטבח התאילנדי, אך לא נעשה בו שימוש באזורים בהם לא גדלים עצי קוקוס.
ספורט
האיגרוף התאילנדי ("מוּאַי תאי") היא אמנות לחימה וספורט לחימה שמקורו בתאילנד שזכה לפופולריות רבה בעולם, בעיקר בזירת האמנויות לחימה המשולבות. בנוסף פופולרי בתאילנד ספורט מקומי נוסף הנקרא ספאק טקראו, הדומה לפוצ'יוולי אך משוחק עם כדור קש ונבדל ממנו במידת מה בחוקים.
תאילנד זכתה עד היום ב־35 מדליות במשחקים האולימפיים, מהן 10 מדליות זהב.
ראו גם
איידס בתאילנד
יהדות תאילנד
קישורים חיצוניים
סקירה על כלכלת תאילנד ויחסי הסחר עם ישראל באתר מכון היצוא
מדריך למטייל בתיאלנד, באתר של למטייל
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות אסיה
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות המחזיקות בנושאת מטוסים
קטגוריה:מדינות החברות באיגוד מדינות דרום-מזרח אסיה
| 2024-09-30T04:15:51
|
7 בספטמבר
|
7 בספטמבר הוא היום ה-250 בשנה בלוח הגריגוריאני (251 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 115 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1101 – מסע הצלב הראשון: קרב רמלה הראשון הסתיים בתבוסת הצבא הממלוכי
1191 – מסע הצלב השלישי: ריצ'רד הראשון מביס את צלאח א-דין בקרב ארסוף
1664 – ההולנדים נכנעים לצי המלכותי הבריטי בניו אמסטרדם ושם המושבה הופך לניו יורק
1812 – מלחמות נפוליון: הצבא הצרפתי מביס את הצבא הרוסי בקרב בורודינו
1813 – הכינוי "Uncle Sam" (כינוי לארצות הברית) נולד בעיתון הניו יורקי Troy
1822 – ברזיל מכריזה על עצמאותה מפורטוגל באירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה
1901 – מרד הבוקסרים בסין מסתיים באופן רשמי עם החתימה על פרוטוקול פקינג
1936 – זאב טסמני אחרון מת בגן החיות והמין נכחד מן העולם
1936 – סכר הובר מופעל לראשונה
1953 – ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב הופך למזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, ובכך לשליט המדינה
1978 – סוכן של הק.ג.ב. מתנקש בחייו של גאורגי מרקוב, מתנגד משטר בולגרי שחי בלונדון, באמצעות מטרייה מורעלת. מרקוב מת כעבור ארבעה ימים
1986 – דזמונד טוטו הופך לשחור הראשון העומד בראש הכנסייה האנגליקנית בדרום אפריקה
1997 – טיסת המבחן הראשונה של מטוס הקרב F-22
2010 – מדינת ישראל מצטרפת לארגון המדינות המפותחות OECD
2017 – רעידת אדמה בעוצמה 8.4 פגעה בדרום מקסיקו
2019 – אגדת הכדורגל האפריקאי סמואל אטו פורש ממשחק פעיל
נולדו
ממוזער|270x270 פיקסלים|אליזבת הראשונה
ממוזער|300x300 פיקסלים|הרב קוק
ממוזער|181x181 פיקסלים|באדי הולי
1317 – סימאון, נסיך מוסקבה (נפטר ב-1353)
1438 – לודוויג השני, רוזן הסן התחתית (נפטר ב-1471)
1524 – תומאס ארסטוס, רופא ותאולוג פרוטסטנטי (נפטר ב-1583)
1533 – אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה (נפטרה ב-1603)
1701 – ז'ורז'-לואי לקלרק דה בופון, חוקר טבע צרפתי (נפטר ב-1788)
1829 – פרידריך אוגוסט קקולה, כימאי גרמני (נפטר ב-1896)
1865 – הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל ואבי הציונות הדתית (נפטר ב-1935)
1878 – המטרופוליט סטפן, חסיד אומות העולם, על חלקו בהצלת יהודי בולגריה (נפטר ב-1957)
1897 – הילדה גולדשמידט, ציירת יהודייה ילידת גרמניה (נפטרה בשנת 1980)
1900 – טיילור קולדוול, סופרת אנגלייה-אמריקאית (נפטרה ב-1985)
1909 – איליה קאזאן, במאי קולנוע אמריקאי ממוצא יווני (נפטר ב-2003)
1913 – אנתוני קווייל, שחקן בריטי (נפטר ב-1989)
1923 – עמוס הדר, חבר הכנסת ומזכ"ל תנועת המושבים (נפטר ב-2014)
1924 – דניאל אינווי, סנאטור אמריקאי, הנשיא הזמני של הסנאט, בעל עיטור מדליית הכבוד (נפטר ב-2012)
1925 – לורה אשלי, מעצבת אופנה ולשית (נפטרה ב-1985)
1926 – אד וורן, חוקר על-טבעי (נפטר ב-2006)
1929 – אליעזר שביד, פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית (נפטר ב-2022)
1929 – רחל הלר, אמנית ישראלית
1930 – בודואן הראשון מלך בלגיה (נפטר ב-1993)
1930 – יואן לונגפינג, אגרונום סיני (נפטר ב-2021)
1930 – אהוד אביבי, פרופסור למטלורגיה, מחלוצי מדעני הגרעין בישראל וממייסדי הקריה למחקר גרעיני – נגב (נפטר ב-2023)
1930 – סאני רולינס, נגן ג'אז אמריקאי
1931 – חנוך חסון, מנהל ועורך בתחום התרבות והבידור, ממייסדי פסטיבל הזמר והפזמון, מיוזמי תוכניות המוזיקה של קול ישראל ותוכניות הבידור של הערוץ הראשון
1933 – אלה בהאט, מארגנת קואופרטיב בהודו ופעילה חברתית שייסדה את ארגון סיווה ב-1972 (נפטרה ב-2022)
1934 – שמואל אומני, שחקן ומפיק ישראלי (נפטר ב-2022)
1936 – באדי הולי, זמר אמריקאי (נהרג ב-1959)
1940 – עבד א-רחמן וחיד, פוליטיקאי ואיש דת מוסלמי אינדונזי, תאולוג ומחנך, נשיא אינדונזיה בין השנים 1999–2001 (נפטר ב-2009)
1940 – אופליה שטראל, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית (נפטרה ב-2022)
1943 – יורם גלובוס, מפיק קולנוע בישראל ובארצות הברית
1944 – אמיר אוריין, שחקן, במאי, מחזאי, מורה ומבקר תיאטרון
1944 – בורה מילוטינוביץ', כדורגלן ומאמן כדורגל סרבי
1947 – אילן פיבקו, אדריכל ישראלי
1948 – ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן, נשיא איחוד האמירויות הערביות והאמיר של אבו דאבי (נפטר ב-2022)
1949 – גלוריה גיינור, זמרת אמריקאית
1950 – ג'ולי קאוונר, שחקנית אמריקאית (קולה של מארג' סימפסון)
1951 – כריסי היינד, מוזיקאית אמריקאית
1952 – הילה קנובלר, רופאה אנדוקרינולוגית, ומשוררת ישראלית
1954 – מייקל אמרסון, שחקן
1955 – יפים זלמנוב, מתמטיקאי יהודי, יליד רוסיה
1955 – מירה פורלן, שחקנית וזמרת קרואטית ממוצא יהודי (נפטרה ב-2021)
1955 – נתן נתנזון, שחקן ישראלי
1962 – יפה תוסיה כהן, שחקנית, זמרת ומורה לשירה ערבית
1963 – Eazy-E, ראפר בז'אנר גנגסטא ראפ (נפטר ב-1995)
1965 – ספיר קופמן-פפושדו, דוגמנית צמרת ישראלית, מלכת היופי של ישראל לשנת 1984 (נפטרה ב-2017)
1965 – אנדראס תום, כדורגלן גרמני ששיחק בעמדת החלוץ
1965 – תומאש סקורהבי, כדורגלן צ'כי ששיחק בעמדת החלוץ
1971 – שביט אלימלך, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער
1973 – גיל שוחט, מלחין, מנצח, פסנתרן ומרצה ישראלי למוזיקולוגיה
1980 – שני כהן, שחקנית וקומיקאית ישראלית
1980 – אמרה בלוזוגלו, כדורגלן טורקי
1982 – צחי קומה, עיתונאי ומנחה טלוויזיה ישראלי
1984 – ורה זבונרבה, טניסאית רוסיה
1987 – אוון רייצ'ל ווד, שחקנית וזמרת אמריקאית
1988 – קווין לאב, כדורסלן אמריקאי
1988 – קטלין רייטר, זמרת וזוכת העונה הראשונה של The Voice ישראל
1992 – אלכסיי לוצנקו, רוכב אופני כביש קזחי
נפטרו
ממוזער|373x373 פיקסלים|סה מה יי
ממוזער|285x285 פיקסלים|מבוטו
251 – סה מה יי, גנרל, פוליטיקאי, ויורש העצר של ממלכת צָאו-ווֶי בתקופת שלוש הממלכות של סין (נולד ב-179)
1134 – אלפונסו הראשון, מלך אראגון (נולד ב-1073)
1151 – ז'ופרואה החמישי, רוזן אנז'ו (נולד ב-1113)
1312 – פרננדו הרביעי, מלך קסטיליה (נולד ב-1285)
1354 – אנדראה דאנדולו, דוכס ונציה (נולד ב-1306)
1362 – ג'ואן מהמצודה, המלכה הרעיה של מלך סקוטלנד דייוויד השני (נולדה ב-1321)
1464 – פרידריך השני, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נולד ב-1412)
1496 – פרדיננדו השני, מלך נאפולי (נולד ב-1469)
1573 – חואנה מאוסטריה, נסיכת פורטוגל (נולדה ב-1535)
1891 – צבי גרץ, מן ההיסטוריונים היהודים הבולטים ביותר במאה ה-19 (נולד ב-1817)
1893 – המילטון פיש, מושל, סנאטור ומזכיר המדינה של ארצות הברית (נולד ב-1808)
1907 – סילי פרידום, משורר צרפתי, הזוכה הראשון בפרס נובל לספרות (נולד ב-1839)
1910 – ויליאם הולמן האנט, צייר אנגלי (נולד ב-1827)
1959 – יאיר פלד, מפקד סיירת צנחנים (נולד ב-1932)
1962 – איזק דינסן (קארן בליקסן), סופרת דנית (נולדה ב-1885)
1970 – מוריס כהן, הרפתקן בריטי ממוצא יהודי שבמסעותיו הגיע לתפקידים בכירים בסין (נולד ב-1887)
1977 – תרצה אתר, משוררת, סופרת ומתרגמת ישראלית (נולדה ב-1941)
1978 – קית' מון, מתופף אנגלי (להקת "The Who") (נולד ב-1946)
1994 – ג'יימס קלאוול, סופר אוסטרלי-אמריקאי (נולד ב-1924)
1997 – מובוטו ססה סקו, שליט זאיר (היום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו) (נולד ב-1930)
2002 – עוזי גל, מפתח התת מקלע "עוזי" (נולד ב-1923)
2002 – קתרין קרטלידג', שחקנית קולנוע בריטית ממוצא יהודי (נולדה ב-1961)
2007 – שמואל שור, פרופסור לרדיולוגיה אבחנתית, מבנאי הרפואה המודרנית בישראל (נולד ב-1915)
2011 – דניאל רוגוב, מבקר מסעדות ויין, עיתונאי וסופר (נולד ב-1935)
2018 – גרשון קניספל, צייר ופסל ישראלי (נולד ב-1932)
2018 – זאב ענר, שדרן רדיו ומחבר ספרי עיון ישראלי (נולד ב-1933)
2018 – סמואל בודמן, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1938)
2018 – מק מילר, ראפר ומפיק מוזיקלי אמריקאי (נולד ב-1992)
2019 – אמנון בקר, סופר, מלחין, צייר, מחזאי, מפיק תיאטרון, משורר ופזמונאי (נולד ב-1932)
2022 – מנשה יצחקי, ראש המועצה המקומית אור יהודה וחבר מרכז מפ"ם (נולד ב-1940)
2023 – עודד ערן, דיפלומט ישראלי וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (נולד ב-1941)
2024 – גדעון הוד, שדרן ומגיש רדיו ב"קול ישראל" (נולד ב-1934)
חגים ומועדים החלים ביום זה
ברזיל: יום העצמאות
6 בספטמבר – 8 בספטמבר
ספטמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ט ז
קטגוריה:ספטמבר
| 2024-09-08T23:21:48
|
ז'אן-פול סארטר
|
ז'אן-פול סארְטְר (בצרפתית: Jean-Paul Sartre; 21 ביוני 1905 – 15 באפריל 1980) היה פילוסוף, סופר, מחזאי, תסריטאי, אקטיביסט, כותב ביוגרפיות, מבקר ספרות ומשורר צרפתי.
סארטר היה אחד מדמויות המפתח בפילוסופיה של האקזיסטנציאליזם והפנומנולוגיה, ואחד הדמויות המובילות בפילוסופיה הצרפתית של המאה ה-20 ובמרקסיזם. עבודתו השפיעה גם על הסוציולוגיה, התיאוריה הביקורתית, התיאוריה הפוסט-קולוניאלית ועל ביקורת הספרות, וממשיכה להשפיע על תחומים אלה גם כיום.
סארטר התפרסם גם בזכות היחסים הפתוחים (open relationship) שהיו לו עם סימון דה בובואר, הפילוסופית והסופרת הפמיניסטית והאקזיסטנציאליסטית. יחד, סארטר ודה בובואר, ערערו על ההנחות והציפיות התרבותיות והחברתיות שלאורם חונכו, הנחות וציפיות שהם ראו כבורגניות, גם באורחות החיים שלהם וגם במחשבה הפילוסופית שלהם. הקונפליקט בין קונפורמיות מדכאת והרסנית מבחינה רוחנית (חוסר תום לב) ודרך "אותנטית" להוויה - הפך לנושא הדומיננטי ביצירתו המוקדמת של סארטר, נושא המגולם בעבודתו הפילוסופית המרכזית שהתפרסמה ב-1943 "Being and Nothingness". המבוא של סארטר לפילוסופיה שלו מובע ביצירתו האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם (L'existentialisme est un humanisme, 1946), שהוצג במקור כהרצאה.
בשנת 1964 הוענק לסארטר פרס נובל לספרות אף על פי שניסה לסרב לכך.
ביוגרפיה
ילדותו
ז'אן-פול סארטר נולד בפריז ב-21 ביוני 1905, כילדם היחיד של ז'אן בפטיסט סארטר, קצין חיל הים הצרפתי, ואן מארי (שווייצר). אמו הייתה ממוצא אלזסי ובת דודתו הראשונה של חתן פרס נובל אלברט שווייצר, שאביו לואי תאופיל (Théophile) היה אחיו הצעיר של אביה של אן-מארי. כאשר סארטר היה בן שנתיים, אביו נפטר ממחלה, שככל הנראה נדבק בה בהודו-סין הצרפתית. אן-מארי חזרה לבית הוריה במיודון (Meudon), שם גידלה את סארטר בעזרת אביה צ'ארלס שווייצר, מורה לגרמנית, שלימד את סארטר מתמטיקה והכיר לו את הספרות הקלאסית בגיל צעיר מאוד. הסב, שדיכא את בניו שלו, אהב ופינק את ז'אן-פול, ונתן לו לעשות כרצונו בספרייתו הגדולה. מחווה זו, ככל הנראה גרמה לסארטר לקנות לעצמו את המנהג, עליו שמר במשך שנים רבות, לקרוא שלוש מאות ספרים בשנה. כשהיה בן ארבע נפגעה קשות עינו הימנית ממחלה, דבר שגרם לפזילה קשה ולעיוורון בעין זו, שהותירה את פניו מוזרות למראה. כשהגיע לבית הספר גילה שאמו שיקרה לו בדבר יופיו. פניו היו כעורים ועינו החולה שיוותה לו מראה גרוטסקי. הוא ספג מכות מביריונים, והשיב להם בבוז, לעג והלצות. לימים ירדוף נשים, לדבריו, "כדי להיפטר ממשא כיעורי". כשהיה בן שתים-עשרה (1917), אמו של סארטר התחתנה בשנית עם בעל מספנות.
נעוריו
בשנת 1920 חזר לפריז. בשנת 1924 החל ללמוד ב"אקול נורמל סופרייר", שם פגש (בשנת 1929) את חברתו לחיים, סימון דה בובואר. בשנים 1933–1934 למד בברלין, ועסק בכתביהם של הפילוסופים אדמונד הוסרל ומרטין היידגר. בתקופת לימודיו חבר אל סטודנטים אחרים שהיו עתידים להיות אנשי רוח בעלי השפעה, דוגמת פול ניזן ורמון ארון.
לאחר תום לימודיו התקבל לעבודה במסגרת מערכת החינוך הצרפתית כמורה בבית ספר תיכון. כמורה צעיר בתיכון לה-הבר בשנת 1938, פרסם סארטר את הרומן "הבחילה" (La nausée), שמשמש מבחינות מסוימות כמניפסט של האקזיסטנציאליזם, והוא עדיין אחד מספריו המפורסמים ביותר.
מלחמת העולם השנייה
בשנת 1939 גויס סארטר לצבא הצרפתי, ושירת כעוקב רוחות ומזג אוויר במסגרת סוללת תותחים בקו מאז'ינו. חיילים גרמנים שבו אותו בשנת 1940 בפדוקס, והוא בילה תשעה חודשים בכלא, תחילה בנאנסי ומאוחר יותר בטריר, עד ששוחרר באפריל 1941 בשל בריאותו הרופפת (הוא טען כי ראייתו החלשה השפיעה על שיווי המשקל שלו). ניתן לו מעמד אזרחי, והוא ברח לפריז שם גילה סימפתיה כלפי תנועת ההתנגדות הצרפתית, והשתתף בייסוד קבוצת ההתנגדות הסוציאליסטית, "סוציאליזם וחירות". לאחר התפוררות הקבוצה הוא התמסר לכתיבה ולהוראה, ובין השאר פרסם את מחזהו "הזבובים" אשר בו הגניב מחאה סמויה כלפי השלטון הנאצי. בזמן שהיה פעיל בהתנגדות, החל לגלות נטייה לכיוון קומוניסטי, בין השאר עקב ההערכה שחש כלפי המחתרת הקומוניסטית בצרפת.
לאחר המלחמה
לאחר תום מלחמת העולם השנייה פרץ סארטר לתודעה הציבורית הצרפתית בעקבות פרסום ספרו "האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם".
סארטר פגש בתקופה זאת את אלבר קאמי, פילוסוף וסופר שאחז בדעות דומות. הם נותרו חברים קרובים עד אשר סארטר התקרב אל כמה מרעיונות הקומוניזם בעוד קאמי התאכזב מהקומוניזם. מחלוקת זו הפרידה ביניהם בסופו של דבר בשנת 1951, והגיעה לשיאה כאשר פרסם קאמי את "האדם המורד". כשהמלחמה הסתיימה ייסד, יחד עם דה בובואר, את כתב העת הפילוסופי-ספרותי "זמנים מודרניים" (Les Temps Modernes). גיליון אפריל 1966 של כתב עת זה הוקדש לסכסוך הישראלי-ערבי והוצגו בו דעותיהם של יהודים וערבים. הוא החל לכתוב במשרה מלאה וגם המשיך בפעילותו הפוליטית. חוויות המלחמה שלו סיפקו חומרים לטרילוגיה הגדולה שלו, "דרכי החירות" (1945–1949).
בשנות הארבעים והחמישים היו אוהדים רבים לרעיונותיו של סארטר, והאקזיסטנציאליזם היה לפילוסופיה אופנתית. התפיסה הפופולרית נטתה לדמות שוני וניגוד בין הדעות בהן החזיק סארטר לדעותיו של אלבר קאמי. בשנת 1948 הכליל הוותיקן את כתביו ברשימת הספרים האסורים, יחד עם כמה מגדולי הפילוסופים של העת החדשה, כמו ניקולא מלבראנש ואנטואן ארנו.
סארטר קיים מספר מערכות-יחסים בו-זמניות, זאת לצד הקשר העקבי והרציף עם שותפתו סימון דה בובואר, קשר זה בא לידי ביטוי בספריה: "המנדרינים" (Les Mandarins) ו"היא באה על מנת להישאר" (Elle est venue pour rester). למרות היחס החיובי מצד הציבור והתקשורת בו זכתה הזוגיות הבלתי שגרתית של בובואר וסארטר, לאחר שנחשפו עובדות רבות אודות היחסים ביניהם, ולמרות ההסכם ביניהם על "שקיפות" במערכות היחסים שלהם, הסתיר סארטר מבובואר את האמת על יחסיו הרציניים עם דולורס ואנטי ארנרייך האמריקנית; את השנים האחרונות של חייו בילה בקרבה אינטלקטואלית משמעותית יותר עם חברו הטוב בני לוי; ואת ירושתו הספרותית השאיר לאישה צעירה שאותה אימץ לבת, ארלט אלקיים.
סארטר והקומוניזם
התקופה הראשונה של הקריירה של סארטר, שהתאפיינה ביצירתו "הישות והאין" (L'être et le néant) משנת 1943, הסתיימה, וסארטר הפך לאקטיביסט פוליטי. הוא תמך בקומוניזם, אף שמעולם לא הצטרף רשמית למפלגה הקומוניסטית, והיה לו תפקיד משמעותי במאבק נגד הקולוניאליזם הצרפתי באלג'יריה. הוא נעשה לאחד התומכים החשובים ביותר של האלג'יראים במלחמתם לעצמאות. הייתה לו מאהבת יהודייה אלג'יראית, ארלט אלקיים, שהוא אימץ לבת בשנת 1965.
כקומוניסט אדוק, הגן סארטר על עמדותיה של ברית–המועצות, ודבק בתמיכה בסטלין ובפעולותיה של ברית המועצות. בשנת 1954 ביקר סארטר בברית המועצות, ובשובו הצהיר כי מצא שם "חופש מוחלט לביקורת", בעוד שארצות הברית שוקעת לתוך "פרה-פאשיזם"עמ' 28 במאמרו של פרנסואה בונדי , "Jean-Paul Sartre and Politics", שהתפרסם בכתב העת The Journal of Contemporary History באפריל 1967. לאחר שדלף למערב הנאום הסודי של חרושצ'וב, נאום שחשף את משטר הטרור והטיהורים של סטלין, תקף סארטר את הנאום, וטען שההמונים אינם בשלים עדיין לקבל את האמת על מעשיו של סטליןבמאמר לעיתון לה נובל אובזרווטר ב-19 בנובמבר 1964 כתב סארטר בין השאר: "החשיפה המפורטת של הפשעים של דמות מקודשת שייצגה את השלטון לזמן כה רב [הכוונה לסטלין] היא טירוף, כיוון שכנות זו אינה אפשרית לפני עלייה משמעותית ברמת החיים...התוצאה היא חשיפת האמת בפני המונים שאינם בשלים לכך".
יצירתו העיקרית מתקופה זו היא "ביקורת התבונה הדיאלקטית", שפורסמה בשנת 1960, ומארמזת ל"ביקורת התבונה הטהורה" של קאנט. הדגש של סארטר על ההומניזם של מרקס המוקדם ב"כתבי השחרות" שלו, הובילה לוויכוח מפורסם עם האינטלקטואל הקומוניסט המוביל בצרפת בשנות השישים, לואי אלתוסר. אלתוסר חילק את הגותו של מרקס לתקופה מוקדמת, פרה-מרקסיסטית, שיש בה הכללות אקזיסטנציאליסטיות על האנושות, ולתקופה מאוחרת, בוגרת, מדעית ומרקסיסטית, המתחילה ב"הקפיטל".
שנות ה-60 וה-70
ממוזער|142 פיקסלים|סארטר, 1967
באוקטובר 1964 נודע לסארטר כי יש אפשרות שהוא יזכה בפרס נובל לספרות. לאחר בירור קצר בין ידידיו, ששללו כולם את הרעיון, כתב סארטר מכתב לוועדת הפרס בו ביקש שלא יעניקו לו את הפרס. אולם המכתב לא הגיע ליעד הנכון וב-22 באוקטובר 1964 הודיעה הוועדה על הענקת הפרס לסארטר. סארטר סירב לקבל את הפרס. במאמר לעיתון שוודי הסביר סארטר כי ככותב הוא מבקש להיות חופשי מהכרה חיצונית העלולה להשפיע על כתיבתו ולכן סירב לקבל את אות לגיון הכבוד ולהיות חבר בקולז' דה פראנס. סארטר הוסיף כי על אף שאין בפרס בעיה כשלעצמו, הוא ניתן בתוך מסגרת בורגנית המזוהה עם ערכי המערב. סארטר ציטט טענה בלה פיגארו, שהפרס הוענק לו לאחר שהתברר מהאוטוביוגרפיה שלו שעברו הפוליטי כבר אינו מעצור משמעותי. מאוחר יותר גילה סארטר נאמנות פחותה לאידאולוגיה שלו.
שמאל|ממוזער|250px|ז'אן-פול סארטר (אוחז בדף) בביקורו בישראל ב-1967 יחד עם סימון דה בובואר (אוחזת בזר). ראשונה מימין לאה גולדברג, במרכז אברהם שלונסקי.
במרץ 1967 ביקר בישראל, סייר גם ביישובים בצפון הארץ והתעניין במיוחד באופי החיים בקיבוץ, וקרא ליהודים ולערבים לפעול במשותף למען השלום. סארטר המשיך להיות פעיל למען מטרות שונות בשארית חייו, כגון במרד הסטודנטים בפריז במאי-יוני 1968, במהפכת האביב של פראג, ובליברליזציה הפוליטית בצ'כוסלובקיה ב-1968.
בשנת 1975, כאשר נשאל כיצד הוא רוצה שיזכרו אותו, ענה סארטר: "הייתי רוצה שאנשים יזכרו את 'הבחילה', ואת מחזותי 'בדלתיים סגורות' ו'השטן והאל הטוב', וכן את שתי יצירותיי הפילוסופיות, ובעיקר השנייה – 'ביקורת התבונה הדיאלקטית', ואת המאמר שלי על ז'אן ז'נה. אם יזכרו את יצירותיי אלה, זאת תהיה הצלחה מרשימה, ואני לא מבקש יותר. כאדם, אם יזכרו את ז'אן-פול סארטר, אני רוצה שאנשים יזכרו את הסיטואציה ההיסטורית שבה חייתי... כיצד חייתי אותה, מבחינת השאיפות שניסיתי לעצב בתוך עצמי".
ב-1977 חתם סארטר על עצומה שניסח מישל פוקו בנוגע לדה-קרימינליזציה של יחסי מין בהסכמה עם קטינים (מתחת לגיל 15 - גיל ההסכמה בצרפת).
עם הזמן, חלה הידרדרות במצבו הבריאותי של סארטר. עם זאת המשיך לעבוד בקצב על יצירותיו האחרונות, "הביקורת", וביוגרפיה אנליטית רחבת היקף של הסופר גוסטב פלובר ("האידיוט של המשפחה"), שאותן לא סיים. הוא נפטר ב-15 באפריל 1980 מבצקת בריאות ונקבר בבית הקברות מונפרנאס בפריז. בלווייתו השתתפו כ-50,000 איש.
סארטר כסופר
סיפוריו הקצרים, שהתפרסמו בסביבות תחילת שנות ה-40 וחלקם נכללו אחר כך בקובץ הסיפורים "אינטימיות", זכו להצלחה מסחררת, אך עוררו עליו את ביקורת הכנסייה ושמרנים אחרים, כסופר המנסה לעורר מכירות באמצעות הפרובוקציה, אפילו גורמים מתונים יותר גרסו שהוא נטפל למכוער. כל אלה רק תרמו לפופולריות של ספריו. בעקבות סיפורים קצרים אלה, נסחף מבקר ספרותי מאלג'יר בזרם והפך להוגה אקזיסטנציאליסטי מוכר בעצמו - אלבר קאמי, שסירב להגדיר עצמו אקזיסטנציאליסט.
הוא האמין כי רעיונות תמיד מיוסדים על מצבי חיים אמיתיים, וכי לרומנים ולמחזות יש ערך לא פחות מלמאמרים מסובכים בביטוים של רעיונות פילוסופיים. הרומן, שמושפע מיצירתו של קפקא, עוסק בחוקר מדוכא בעיירה הדומה ללה-הבר, שבטוח כי חפצים דוממים ומצבים מאיימים על יכולתו להגדיר את עצמו, ואת החרות הרוחנית והאינטלקטואלית שלו. הדגשה זו על הכוח של דברים לא מודעים על פני דברים מודעים וחיים מזכירה את הביקורת של קרל מרקס כלפי הכוח של מוצרים על בני אדם ("פטישיזם מסחרי"), מה שרומז לכיוון שאליו פסע סארטר, לכיוון מהפכני ודיאלקטי-מרקסיסטי. הסיפורים ב"החומה" מדגישים את ההיבטים המקריים של המצבים שאנשים מוצאים עצמם בהם, ואת האבסורדיות של מאמציהם להתמודד עימם בצורה רציונלית. אסכולה שלמה של ספרות אבסורד צמחה ממצע זה.
רבים ממחזותיו הם סימבוליים מאוד, ומשמשים כלי להמחשת הפילוסופיה שלו. המחזה הידוע ביותר, "בדלתיים סגורות", כולל את השורה המפורסמת: "הגיהנום, הוא הזולת" (L'enfer, c'est les autres).
מלבד ההשפעה הברורה של "הבחילה", התרומה העיקרית של סארטר לספרות הייתה הטרילוגיה "דרכי החרות", שמציגות כיצד מלחמת העולם השנייה השפיעה על מחשבתו. בטרילוגיה "דרכי החירות" ("גיל התבונה", "אורכה" ו"מוות בלב") הוא מעמיד את דמויותיו בבעיות מוסריות הקשורות לעולמן הפרטי ולעולם בכלל, בעיות המתמקדות במחויבות, אהבה, בחירה, שנאה ובנושא המעסיק אותו ביותר - החירות. את הספר הרביעי לא השלים משום שלא מצא טעם ועניין להשלימו, לפי דבריו שלו.
בשנת 1964 ביקר סארטר את הספרות בתיאור חריף וציני של שש שנות חייו הראשונות, "המילים". ספר זה הוא ניגוד אירוני לסופר מרסל פרוסט, שהמוניטין שלו עקף בצורה מפתיעה את זה של הסופר אנדרה ז'יד, שהיה דגם החיקוי לספרות ה"מעורבת" של דורו של סארטר. לדעתו של סארטר ספרות יכולה לשמש כתחליף הבורגני להתמודדות אמיתית עם העולם.
הגותו
הגותו נטועה עמוק בתוך הרציונליזם, אך לא זה של המאה השבע עשרה שאפיין את כתבי הפילוסופים דקארט ולייבניץ. יש בו סלידה עמוקה מהגזמה, שבאה לידי ביטוי למשל בדברים אלה שכתב: "גאוניותו של פרוסט היא סך הכול עבודותיו, גאוניותו של ראסין הן סדרת הטרגדיות שכתב. חוץ מזה אין ולא כלום. למה לייחס לראסין את היכולת לכתוב טרגדיה נוספת בזמן שלא כתב אותה?".
סארטר התייחס לשאלות של צדקנות, דטרמיניזם וגורל. הוא התייחס גם לשאלות של דת ואמונה באלוהים, ובניגוד להוגים אחרים אשר גרסו שאלוהים לא קיים אך חלק מחוקי המוסר שלה כוחם יפה גם כעת (לשאת את שם אלוהיך לשווא, פסלים ואלילים לעומת לא תגנוב, וכו'), סארטר מטיל ספק בכולם מאחר שאי קיומו של אלוהים הוא אולי בבחינת שאלה ללא תשובה, אך אם אלוהים לא קיים בוודאות, לא קיימים חוקים אלוהיים, ולכן אין טוב מוחלט. הוא מטיל ספק בכול אשר קיים חוץ משני דברים: האדם קיים, האדם הוא חופשי. הוא דוחק באדם להיות חופשי ולבחור את דרך חייו מתוך עולמו הפנימי, וכמו כן להבין שתוצאות מעשיו הן תוצאות מעשיו בלבד ולא של "יישות עליונה".
סארטר נבחר לשבת בבית דין אשר ישפוט את האמריקאים בפשעי מלחמה לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא גם שלל את תקפותם של משפטי נירנברג באומרו שההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים והמנצחים צריכים להצדיק את ניצחונם ("אם הנאצים היו מנצחים על דוכן הנאשמים היו יושבים צ'רצ'יל וטרומן" - מתוך תיעוד טלוויזיוני: סארטר ובובואר). בנוסף שלל נחרצות את האנטישמיות. בעצרת למען יהודי ברית המועצות, שנערכה בשנת 1971, נשא נאום חריף נגד האנטישמיות בברית המועצות.
בערוב ימיו שימש את סארטר מזכירו בני לוי (כונה אז פייר ויקטור). בעזרת הלימוד המשותף שלהם בכתבי הקלאסיקה ההגותית המערבית ובכתבי עמנואל לוינס, בחנו השניים את שאלת הישרדותם של היהודים לאורך זמן כה רב בהיסטוריה האנושית. הם הגיעו למסקנה שישנו מקום נכבד לתקווה לעתיד טוב יותר לאנושות כולה, מה שהביא את שניהם להבין את רעיון הגאולה היהודית שפניו אל העתיד. סארטר, סיפר לוי בערוב ימיו, "התרשם והתלהב מאוד מהתוכן העצום שמצא ברעיון הגאולה היהודית, תובנה המביאה אותו, בין השאר, לשינוי נקודת המבט על עצם היהדות".
בין ספריו
כתבים פילוסופיים:
הטרנסצנדנטציה של האגו [1936]
מתווה לתאוריה של רגשות [1939]
הדמיוני [1940]
הישות והאין [1943].
המבט [מתוך "הישות והאין"], בתרגום אבנר להב, עריכה מדעית: ד"ר עירן דורפמן, סדרת ליבידו לתרגום, רסלינג, 2007.
האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם, [1946], תרגם, ערך וכתב אחרית דבר יעקב גולומב, הוצאת כרמל, ירושלים, תש"ן 1990.
תרגום חדש ואחרית דבר: ד"ר עירן דורפמן, הוצאת כרמל, 2014.
ארבעה מאמרים, בתרגום תהילה ואיתי דור-סנד, ספרית פועלים, תל אביב, תשמ"ד 1984.
ארכה, תרגמה וכתבה אחרית דבר יונת סנד, ספרית פועלים, תל אביב, תשמ"ו 1986.
הרהורים בשאלה היהודית [1946], תרגם, האיר וכתב אחרית דבר מנחם ברינקר, ספרית פועלים, תל אביב, תשל"ח 1978.
מחשבות על השאלה היהודית, בתרגום מולי מלצר, אחרית דבר - יהודה מלצר, ידיעות ספרים וספרי עליית הגג, 2019.
ביקורת התבונה הדיאלקטית [1960].
לשאלת המתודה, בתרגום דרור ינון ורוני קליין, הוצאת כרמל, 2019.
תקווה עכשיו - השיחות של 1980 בין סארטר ובני לוי, בתרגום דניאלה יואל, אלעד לפידות ואלי שיינפלד; עריכה מדעית ואחרית דבר: אלי שיינפלד, כרמל, ירושלים 2009.
כתבים ספרותיים:
הבחילה [1938], בתרגום הדרה לזר, תל אביב תשל"ח 1978.
גיל התבונה, בתרגום יונת סנד, תל אביב תשל"ח 1978.
החומה [1939].
הטרילוגיה דרכי החירות (גיל התבונה, אורכה ומוות בלב) (1949-1945)
אינטימיות [1954], בתרגום יהושע קנז ואחרים, הדר, 1982.
המילים [1964], בתרגום משה מרון ודורית פרידמן, ספרית פועלים, 2004.
שני סיפורים: יום בבית הסוהר; בחדר, עברית - מירי דור, מרחביה 1945.
מחזות:
הזבובים [1943], מבוסס על הסיפור המיתולוגי אלקטרה, נדפס בעברית בשנת 1968.
בדלתיים סגורות [1944], תרגום - אלי ביז'אווי, הביאה לדפוס רחל עזרא, רמת גן: בית צבי - בית הספר לאמנויות הבמה, 2004.
בדלתיים סגורות מצרפתית-חיה ומיכאל אדם, אור עם, תל אביב, תשמ"ב 1982.
ידיים מזוהמות מצרפתית יהושע סובול, אור עם, תל אביב, תשמ"ג 1983.
מתים ללא קבורה [1946], על לוחמי מחתרת ומשתפי פעולה.
הזונה המכובדת [1946], על אפליית השחורים בארצות הברית, מצרפתית - עדה בן-נחום, רמת גן : המרכז הישראלי לדרמה ליד "בית צבי", תשמ"ז 1987.
נידוני אלטונה [1959], עובד לסרט ב-1962.
השטן ואלוהים הטוב [1951].
כתבים בתחום תורת הספרות:
ז'נה הקדוש, שחקן ומעונה.
בודלר, בתרגום אבי וימר, כתר, ירושלים, 1986.
הספרות מה היא? בתרגום אליה גילדין, עריכה והערות מנחם ברינקר. הדר, 1979.
לקריאה נוספת
שרה בייקוול, בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי: חירות, ישות וקוקטייל משמש, הוצאת עם עובד, 2019.
מנחם ברינקר, ז’ן פול סרטר: דרכי החירות - ספרות, פילוסופיה ופוליטיקה ביצירת סרטר, האוניברסיטה המשודרת, תשנ"ב 1992.
אני כהן-סולל, סארטר, תרגם מיכה פרנקל, הוצאת דביר, 1996.
פול סטראת'רן, שעה קלה עם סארטר, תרגמה עפרה אביגד, הוצאת מודן, 2000.
הייזל רולי, בארבע עיניים, ז'אן-פול סארטר וסימון דה בובואר - חייהם, אהבתם ואהבותיהם, תרגמו עפרה אביגד וטל ארצי, כתר ספרים והוצאת עברית, 2007.
רונלד ארונסון, קאמי וסארטר, סיפורה של ידידות והריב אשר שם לה קץ, תרגם רפי קינן, ספרי עליית הגג, 2008.
יפה וולפמן, התיאטרון של סארטר, הוצאת רסלינג, 2009.
רועי קלי, סארטר: אקזיסטנציאליזם ורומנטיקה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2013.
מאמרים על יצירתו:
ישראל מרגלית, "השאלה היהודית במשנתו של ז’אן פול סארטר", בתפוצות הגולה ח'(4), תשכ"ז 1967.
תיאודור דרייפוס, "בחינות בזיקת "האני-הזולת" לפי מ"מ בובר וז’אן פאול סארטר", שנתון בר-אילן י"ב, תשל"ד 1973.
מנחם ברינקר, "המפגש בין האנטישמי ליהודי על פי סרטר", בתפוצות הגולה י"ט, 1978.
יהודית אוריין, "היהדות כאימפריאליזם של התבונה", מעריב, דצמבר 1978.
זאב לוי, "הרהוריו של סארטר בשאלה היהודית", מבפנים מ"א(2), תשל"ט 1979.
צבי מגן, "סארטר והשאלה היהודית", כיוונים 2, תשל"ט 1979.
דניאל בן נחום, "האמנם סארטר אביו הרוחני של הטרור הבינלאומי?", על המשמר, פברואר 1981.
ישראל אלדד, "כמה הערות על הפילוסופיה של סרטר והבעיה היהודית", כיוונים 32, תשמ"ו 1986.
רוני קליין, "המילים של סארטר: ניצחונה האולטימטיבי של הילדות", דפים למחקר בספרות, 20, 2017. עמ' 64–82.
קישורים חיצוניים
נפתלי אילתי, סארטר על אנטשימיות, יהדות, ציונות וישראל
- פרק מתוך "הרהורים בשאלה היהודית" בתרגום מנחם ברינקר
הערות שוליים
*
קטגוריה:פילוסופים צרפתים
קטגוריה:סופרים צרפתים
קטגוריה:מחזאים צרפתים
קטגוריה:משוררים צרפתים
קטגוריה:פילוסופים של המאה ה-20
קטגוריה:זוכי פרס נובל לספרות
קטגוריה:אקזיסטנציאליסטים צרפתים
קטגוריה:פנומנולוגיה
קטגוריה:זוכי פרס נובל צרפתים
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות מונפרנאס
קטגוריה:בוגרי אקול נורמל סופרייר
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:אתאיסטים צרפתים
קטגוריה:פילוסופים אתאיסטים
קטגוריה:צרפתים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
קטגוריה:צרפתים ממוצא גרמני
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1905
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1980
| 2024-05-30T05:42:28
|
כלכלה נאו-קלאסית
|
כלכלה נאו-קלאסית הוא שם שניתן לקבוצה של אסכולות בתחום הכלכלה, שהבדלים רבים ביניהן, אך משותפת להן ראיית הכלכלה כשדה בו פועלים שחקנים רציונליים אך ורק או בעיקר להשגת תועלת ורווח מרביים, בתנאים הנשלטים על ידי ביקוש והיצע והניתנים לניתוח מדעי אמפירי מדויק. הכלכלנים הנאו-קלאסיים מדגישים את חשיבות שיווי-המשקל בשוק, כשמצב של שיווי-משקל מושלם נחשב ל'פתרון' של רוב בעיות מקסום הרווח בפניהן ניצבים השחקנים בשוק. את המונח "כלכלה נאו-קלאסית" טבע לראשונה הכלכלן האמריקני תורסטן ובלן. על אף שהתאוריה הנאו-קלאסית מנוסחת בתנאים של שוק מושלם ותחרות משוכללת, נוסחה התאוריה הנאו-קלאסית מבחינה היסטורית בהתאם לשיטה המוניטרית ולהתפתחות המדינות המודרניות שאינם שוק מושלם עקב חסמים ביורוקרטיים.
החשיבה הכלכלית הקלאסית המקובלת, כפי שהתפתחה עד אמצע המאה התשע עשרה, ראתה במחירים (או ערך החליפין) של מוצרים פועל יוצא של העלויות המעורבות בייצורם (דבר הבאה לידי ניסוח בתאוריית הערך של העבודה). מנקודת מבטם של הוגים במסורת זו, כמו תומאס מלתוס, אדם סמית, דייוויד ריקרדו, ג'ון סטיוארט מיל או קרל מרקס, העלויות של הגורמים השונים העוסקים בייצור: ממעבדי חומר הגלם וכלה בפועל המייצר אותם, היו אמורות להתגלם בערך החליפין (כלומר, המחיר) של המוצר.
גישה זו, הרואה בעלויות הייצור את חזות הכול, הייתה כרוכה לפי עיני הכלכלנים הנאו-קלאסיים בבעיות. הראשונה שבהן הייתה העובדה שהמחירים בשוק לא שיקפו בהכרח את ה"ערך" המבוסס על עלות. אנשים היו מוכנים לשלם יותר עבור מוצרים שבעיניהם היו "שווים יותר". היה ברור כי חסר דבר מה מהותי, שיוכל להסביר כיצד נקבע ערכו של דבר בלי להניח שערכו נובע באופן בלעדי מערך שהוטמע בו, בחומרים ובעבודה.
המהפכה השולית
"מהפכת התועלת השולית" או המהפכה הנאו-קלאסית סיפקה פתרון ראשוני לבעיה. חיבוריהם של ויליאם סטנלי ג'בונס ב"תאוריה של כלכלה פוליטית" (1871), לאון ואלרה ב"אלמנטים של כלכלה טהורה" (1874) וקרל מנגר ב"עקרונות הכלכלה" (1871) הציעו מנגנון חדש להתייחסות לאופן שבו נוצרים מחירים והאופן שבו אנשים מתקשרים זה עם זה בשוק: על בסיס התועלת (או אי התועלת) השולית.
לטענתם, אנשים עורכים החלטות בשוק על פי התועלת או סיפוק הצורך שהם מקווים להשיג באמצעות רכישה או מכירה של מוצרים. מחירו של מוצר, נקבע על פי התועלת השולית ביותר אותה ניתן או שעליה יש לוותר במסגרת האמצעים העומדים לרשותו של הצרכן. לדוגמה, אם לאיכר חמישה שקי גרעינים, בהם הוא מבקש לספק צרכים כמו מזונו הוא, מזון סוסו, וכן הלאה עד לשק החמישי, שבו הוא מתכוון להאכיל את להקת התוכיים שלו, ערך כל השקים כערך המיוחס על ידי האיכר להאכלת התוכיים.
מהפכת התועלת השולית העמידה את הכלכלה על ראשה. על פי התפישה הקלאסית, עלויות הייצור עומדות במוקד תשומת הלב, כאשר הביקוש מוקש בעקיפין על פי ההיצע. על פי התורה החדשה, ההיצע או הייצור הוא זה הנובע ומוקש בעקיפין מהביקוש.
בין השלושה היו חילוקי דעות עקרוניים, שהתבטאו אחר כך בהתפצלות של האסכולה השולית למספר אסכולות משנה של כלכלה נאו-קלאסית, וליצירת האסכולה האוסטרית, שגישתה שונה במידה משמעותית מזו של האסכולה הנאו-קלאסית. הוויכוח נסב בעיקר סביב שלוש נקודות:
מידת ההדגשה של התועלת או השוליות: האם יש להדגיש את החשיבות שיש לייחס להכרעות סובייקטיביות של יצרנים וספקים על השוליים, או שיש להדגיש את מוטיבציית התועלת של היצרן והצרכן?
האם השינוי הוא מהפכני או אבולוציוני: האם המהפכה השולית מבטלת למעשה את עיקר קביעותיהם של הכלכלנים הקלאסיים כמו אדם סמית ודייוויד ריקרדו או שהיא תוספת המרחיבה את קביעותיהם, בלי לבטל את הישגיהם.
האם החתירה של הכלכלה צריכה להיות לפתרונות מדעיים-מדויקים, או להמשיך במסלול המוכר של חשיבה והגות תוך שימוש בכלי הגיון, היקש והיסק בלבד, כפי שנעשה עד כה.
מבין השלושה, היה ולרה מעוניין בהידוד (אינטראקציה) בשווקים יותר מאשר בהסברת פעולות הפרט באמצעות עקרונות פסיכולוגים הדוניסטיים (כמו עקרונות סיפוק צרכים). ג'בונס, לעומתו, ראה בכלכלה המשך של הרעיונות התועלתניים של ג'רמי בנת'ם ולא פיתח מעולם תורה של שיווי-משקל כללי. מנגר הדגיש את הפרתו המתמדת של שיווי-המשקל ואת ההחלטות הסובייקטיביות של הצרכן, תוך התנגדות לשימוש במתמטיקה בכלכלה.
מהפכת הנגד של מרשל
נקודת מפתח בהתפתחות הכלכלה הנאו-קלאסית הייתה "עקרונות הכלכלה" של אלפרד מרשל משנת 1890. זה היה ספר היסוד הכלכלי הבולט בבריטניה למשך דור שלם, והשפעתו הייתה רחבה גם במדינות נוספות, כמו ארצות הברית או איטליה, אף כי במדינות הדוברות גרמנית בלטה בתקופה זו בעיקר השפעת האסכולות ההיסטוריציסטיות ושל האסכולה האוסטרית. מרשל סבר כי הכלכלה הקלאסית ובמיוחד דייוויד ריקרדו הדגישו יתר על המידה את חשיבות עלות הייצור על חשבון התייחסות לביקוש הצרכני בקביעת ערכו של מוצר. בעיני מרשל, לשאלה האם לביקוש או להיצע חשיבות רבה יותר לקביעת ערך הייתה חסרת משמעות:
"נוכל להתווכח אם הלהב העליון או התחתון בזוג מספריים הוא החותך פיסת נייר, כמו שנוכל להתווכח האם ערך נקבע באופן כללי על ידי תועלת או עלות הייצור..."
והוא ממשיך וקובע הבחנה בין הטווח הקצר והארוך ביחס לערך:
"ככלל, ככל שטווח הזמן הנבחן קצר יותר, כך עלינו להקדיש תשומת לב רבה יותר להשפעת הביקוש על הערך; ככל שהתקופה ארוכה יותר, עלינו להדגיש את חשיבות עלות הייצור על הערך... ערך השוק... מושפע לעיתים קרובות מאירועים חולפים ומסיבות שפעולתן ספורדית וקצרת טווח, מאשר מגורמים עקביים. [אבל בטווח הארוך] סיבות קבועות שולטות באופן בלעדי בערך. אפילו הסיבות העיקשות ביותר עשויות להשתנות, עם זאת. משום שמבנה הייצור כולו משתנה, והעלות היחסית של הייצור של דברים שונים משתנה באופן קבוע, מדור אחד למשנהו". (ספר 5, פרק 3)
הבחנה זו של מרשל בין טווחי זמן קצרים וארוכים הייתה בעלת חשיבות מכרעת להתפתחותה של האסכולה הנאו-קלאסית. גילוי הערך השולי היה התפתחות חשובה בתולדות הכלכלה, אך בה-במידה היה הגילוי גם חסם להמשך התפתחות החקר הכלכלי לאורך מסלול מדעי ומתמטי על פי המתווה הראשוני שהעניקו סמית וריקרדו לחקר הכלכלי.
הדגש של תורת התועלת השולית על הכרעות סובייקטיביות של היצרן והצרכן והתלות של ערך החליפין של מוצרים בהכרעות אלו גרם לקושי ניכר, גם משום שערער במידה רבה את תקפותם של הכללים שקבעו סמית וריקרדו לפעולה רציונלית המכוונת למקסום רווחים, וגם משום שמשתנים סובייקטיביים המשתנים באופן לא אחיד ולא צפוי אינם ניתנים לפישוט והאחדה לצורך הצבה בנוסחה מתמטית.
הפתרון של מרשל לבעיה היה במובנים רבים ביטול של המהפכה השולית. מרשל הפריד בין טווח קצר, שבו אכן מושלות הכרעות סובייקטיביות וערך שולי, וטווח ארוך שבו ניתן להתעלם מהן כמעט לחלוטין. הכרעות סובייקטיביות ושינויים בביקוש גורמים לתנודות במחירי השוק, כמו עליות וירידות יומיומיות בבורסה; אך בטווח הארוך הן פשוט מוצאות מן המשוואה. במישור אחר, ההפרדה ניתנת ליישום גם להבחנה בין המישור המיקרו-כלכלי, בו גורמים סובייקטיביים, פסיכולוגיים ואחרים; והמישור המקרו-כלכלי שבו לגורמים אלו מיוחסת חשיבות מועטה יחסית, וניתן לשוב לחישובים המבוססים באופן כמעט בלעדי על עלויות יצור. הסדר הכלכלי הישן הושב על כנו.
התורה הנאו-קלאסית
התאוריה הנאו-קלאסית, כפי שהתעצבה בדורות שאחרי מרשל, התגבשה סביב מספר עיקרים בסיסיים. השוק נתפש בתאוריה זו כמקום שבו ה"שחקנים" השונים מקיימים מגעים המבוססים על אות אחד ויחיד – מחירי מוצרים, כשמחירי מוצרים אלו הם תוצר של מנגנון הביקוש וההיצע הפועל בשוק.
השוק על פי התפישה הנאו-קלאסית הוא זירה שבה כל שחקן שואף למקסם את רווחיו באמצעות השגת מוצרים, והוא ימשיך לרכוש מוצרים עד לנקודה שבה עליו לוותר על דבר (לרוב, כסף) שערכו בעיניו רב יותר מזה שהוא יכול להשיג. לדוגמה, אדם ימשיך לרכוש כיכרות לחם עד לנקודה בה ערכה של כיכר לחם בעיניו יהיה פחות מסכום הכסף שיידרש להוציא לצורך רכישתה. בדומה לכך, פרטים יהיו מוכנים לעבוד עבור חברה המעוניינת להעסיקם באמצעות בחינת התועלת או הרווח שהם מסוגלים להשיג באמצעות העבודה, אל מול אובדן התועלת (אובדן פנאי) ואפשרויות תעסוקה אחרות.
מן העבר השני, יצרנים ינסו לייצר יחידות של מוצר כל עוד עלות ייצורם או העלות השולית מאוזנת על ידי ההכנסות המופקות מהמכירה. גם מטרתם היא למקסם את רווחיהם. חברות ישכרו מועסקים עד לנקודה שבה העלות של שכירת שירותיו של עובד נוסף לא תאוזן עוד על ידי תוספת תפוקה מצד אותו עובד.
התאוריה הנאו-קלאסית היא מטא-תאוריה – כלומר, היא קובעת ערכת כללים או תובנות המהוות הנחות יסוד נכונות-תמיד לבניית תאוריות כלכליות המתבססות עליה. ישנן כמה הנחות יסוד עליהן מתבססת כל תאוריה נאו-קלאסית:
אנשים יכולים להבחין בין מטרות רצויות להם למטרות לא רצויות להם.
אנשים פועלים כדי להשיג מטרות רצויות להם.
המטרה היחידה הרצויה לכל האנשים היא רווח כספי מרבי.
אנשים פועלים בשוק באופן עצמאי, על בסיס ידע מלא ורלוונטי.
ראו גם הנרי פיול.
ביקורת על התורה הנאו-קלאסית
לתאוריה הנאו-קלאסית קמו מבקרים רבים לאורך השנים.
ביקורת חריפה הוטחה בתאוריה מצד הפוסט-קיינסיאנים והנאו-קיינסיאנים. הכלכלנית הבריטית ג'ואן רובינסון ועמיתיה באוניברסיטת קיימברידג' התעמתו בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים עם פול סמואלסון ורוברט סולו, נציגי החשיבה הנאו-קלאסית בארצות–הברית. במה שכונה מאוחר יותר "מחלוקת ההון של קיימברידג'" התעמתו שני הצדדים בשאלה הנוגעת למדידה מצרפית, או האפשרות לה, של הון.
מאחרי הקלעים, עם זאת, נסב הוויכוח סביב הגישה הנאו-קלאסית שהדגישה בעיקר את המחירים ואת עלויות היצור כגורמים הקובעים העיקריים, לעומת התפישה של רובינסון שהדגישה את החשיבות של פערי הכוח שבין עובדים וקפיטליסטים כהסבר הטוב ביותר לחלוקת ההכנסות. ביקורת ברוח דומה, בווריאציות כאלו ואחרות, הוטחה בתאוריה גם מצד הנאו-מרקסיסטים ואנשי האסכולה המוסדית.
הוויכוח, אף כי היה סוער ונרגש, נסב למעשה לא סביב התנגדויות עקרוניות להגיונה הבסיסי של התאוריה, אלא על הסביבה שבתוכה פועלים השחקנים ומטרותיהם. על פי התורה הנאו-קיינסיאנית, המוסדית והמרקסיסטית, אנשים יכולים להבחין בין מטרות רצויות לבלתי-רצויות ולפעול כדי להשיג מטרות רצויות, אך בפועל נסיבות סביבתיות מונעות מהם להבחין מהן המטרות הרצויות או לפעול להשגתן ונוסף על כך, פעולתם בשוק אינה עצמאית ואינה מבוססת על ידע מלא ורלוונטי.
תורות אלו הדגישו כי במבנה הכוח, המעמד או התודעה הקיימים, אנשים אינם יכולים להגיע לתובנה הנכונה לגבי המטרות הרצויות להם, והם סובלים מ"תודעה כוזבת" באופן זה או אחר: הם סבורים כי המציאות היא דבר אחד, בשעה שבפועל היא דבר אחר לגמרי. מכאן נובע כי למעשה לא ניתן לדבר על פעולה וולונטרית ומונעת מרצון לספק צרכים מצד אנשים אלא מפעולה לא-וולונטרית וכפויה, המבוצעת במצב שבו ישנם 'כבלים תודעתיים' המונעים הבנה והכרה מלאה מצד השחקן הפועל בשוק.
תאוריות אלו גם טענו, בדרך כלל, כי כאשר יוסרו הכבלים התודעתיים, יתברר כי המטרות הרצויות לאנשים אינן השגת רווח כספי מרבי. בניגוד לתאוריה הנאו-קלאסית, הטוענת כי פעולה מכוונת רווח (כלומר, על בסיס עקרון הדוניסטי) של השחקנים בשוק תביא להגברת הרווחה הכללית (עקרון היד הנעלמה), טענו תאוריות אלו כי רווח כספי הוא מטרה פסולה מבחינה מוסרית ונוגדת את אופיו 'האמיתי' של האדם. אמנם זהו אכן העיקרון המדריך את פעולתם של בני אדם במצב העכשווי, אך צריך לעשות מאמץ כדי להתנער מנטל מוסרי זה. בהתאם, במקום שחרור המחסומים עליהם המליצה התאוריה הנאו-קלאסית, על פי התפישה שפעולה חופשית תוביל לתוצאות מיטביות, המליצו התאוריות הללו על כינון משטר שיסיר את המחסומים המעמדיים, הכוחניים והתודעתיים הגורמים לפעולה לא-וולונטרית וכפויה. מחסומים כאלו ניתן להסיר, המשיכה הטענה, רק באמצעות כינון משטר לא-וולונטרי שיכפה על בני האדם לגלות את אופיים האמיתי.
אם מסירים את המלצת המדיניות של תאוריות אלו, עם זאת, השוני בינן לבין התאוריה הנאו-קלאסית מתמזער, ולמעשה מתמצה בדרישה להחליף את המשתנים בנוסחה באופן כלשהו, תוך קבלה של העיקרון הבסיסי: צריכה להיות נוסחה, והנוסחה יכולה לעבוד.
ביקורת מכיוון אחר לגמרי הועלתה על ידי האסכולה האוסטרית. זו, נאמנה למסורת שכונן קרל מנגר, הסכימה כי אנשים יכולים להבחין בין מטרות רצויות להם ומטרות שאינן רצויות להם ופועלים באופן מכוון מטרה, אך המטרה הרצויה להם אינה רווח מרבי אלא סיפוק צרכים ורצונות, שבסיסם יכול להיות כספי, אך אינו בהכרח כזה. להבחנה זו הייתה חשיבות, שכן על פי התפישה האוסטרית לא ניתן להניח כי המטרה של כל פעולה בשוק היא רווח כספי ומכאן שלא ניתן לקבל את תמונת השוק כפי שהציגה אותה הכלכלה הנאו-קלאסית: כזירה סינתטית שבה פועלים שחקנים על פי מטרה מוכתבת מראש, אחידה ומדידה. על פי התפישה האוסטרית, ראייה כזו של פעולות השחקן בשוק שקולה להתעלמות מהממד הסובייקטיבי המשפיע על הביקוש וההיצע.
הסתייגות חשובה אפילו יותר של האוסטרים הייתה מהרעיון שאנשים פועלים בשוק באופן עצמאי ועל בסיס ידע מלא שכולו רלוונטי. לתפישת האוסטרים, זו אינה תמונה מציאותית של פעולה בשוק, כיוון שבפועל גם היצרנים וגם הצרכנים פועלים באופן תלוי ועל בסיס ידע חלקי שאינו בהכרח רלוונטי. התאוריה הנאו-קלאסית מכירה כמובן בכך שפעולה עצמאית וידע מלא ורלוונטי אינם מאפיינים בהכרח כל פעולה בשוק, אך לטענת האוסטרים מדובר בהכרה 'נומינלית'. כמו מרשל שהכיר בסובייקטיביות שבפעולה בשוק, אך למעשה התעלם ממנה לצורך בחינה מהותית וכוללת שלו, כך גם הנאו-קלאסיים מכירים בכך שהידע עשוי להיות חלקי או לא רלוונטי, אך ממשיכים להציב את השוק בתוך מבנים מתמטיים כאילו הכללים השגויים הם הפשטה המייצגת את השוק נאמנה.
הסתייגות שלישית של האוסטרים היא מן הטיעון הנלווה של התאוריה הנאו-קלאסית, כאילו השוק נמצא בתהליך מתמיד של אופטימיזציה המתמרכזת כלפי נקודת שיווי המשקל. תהליך כזה, לטענת האוסטרים, אינו הכרחי ולרוב אף אינו מתרחש. השוק אינו 'משתפר' עם הזמן ומגיע לקירוב רב יותר לנקודת שיווי המשקל. למעשה, ההתרחשות השוקית קרובה יותר באופיה לסדרה של הפרות של שיווי המשקל, בלי שלשחקנים תהיה שאיפת-על כלשהי לביצועים מיטביים או שלשוק עצמו תהיה מגמה כזו.
הסיבות לעלייתה של התאוריה הנאו-קלאסית
התאוריה הנאו-קלאסית עלתה למעמד של אורתודוקסיה בתחום הכלכלה כבר בתחילת המאה העשרים, והיא ממשיכה להיות התקן השגור והמקובל להגדרת כלכלה או מנגנונים כלכליים באופן כללי. לימודי הכלכלה בכל רחבי העולם מבוססים באופן בלעדי או כמעט בלעדי על תאוריה זו ועל וריאציות שלה, כשהווריאציות הפופולריות ביותר הן הקיינסיאנית והמוניטריסטית. כל התורות האחרות נדחקו לשוליים, אם הן מוזכרות כלל. כפי שטוען רוי ויינטראוב מאוניברסיטת דיוק: "מעמדן של תאוריות שאינן נאו-קלאסיות במחלקות לכלכלה באוניברסיטאות דוברות אנגלית דומה למעמדם של התומכים בטענה שהארץ שטוחה במחלקות לגאוגרפיה: עדיף להביע דעות כאלו רק אחרי קבלת הקביעות, אם בכלל".
הסיבה לדומיננטיות של התאוריה קשורה ככל הנראה ל"מדעיזציה" או "מתמטיזציה" של הכלכלה במהלך המאה העשרים. כלכלנים כמו ג'בונס, ואלרה, מרשל ומאוחר יותר אירווינג פישר חתרו להשיג לגיטימציה עבור הכלכלה כתחום חקר באמצעות הפיכתה ל'מדעית' יותר ואם אפשר, כמו שטען מילטון פרידמן בנאום קבלת פרס נובל שלו, למדע "כמו פיזיקה".
בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, שררה התפישה כי האנושות קרובה למצב בו תחזיק בידע מספיק כדי להסביר את מסתרי הכלכלה ואף לשלוט בה. ניהול מדעי, תכנון מדעי, וסוציאליזם מדעי היו מילים שנבעו בקלות מעטם של מלומדים וחוקרים, ובמקרים מסוימים אף שימשו בסיס למדיניות מתוכננת להנדסת החברה. הכלכלנים אימצו את התאוריה שנראתה להם המקורבת ביותר לפיזיקה המכנית: כזו העוסקת במשתנים ברורים ועקביים, נשלטים וניתנים למניפולציה.
הכלכלן רוג'ר בקהאוס תיאר כיצד בתוך תקופה לא ארוכה, בערך מאמצע שנות השלושים ועד אמצע שנות החמישים של המאה העשרים, נדחקו כלכלנים שלא נקטו בגישה מתמטית או 'מדעית' אל מחוץ לזירת הלגיטימיות בתחום הכלכלי. הוגים כמו פרידריך האייק או לודוויג פון מיזס, שעמדו בלב הדיון הכלכלי והיו ממוביליו בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, הפכו בתחילת שנות החמישים ל"עופות מוזרים" שאין להתייחס אליהם כלל. במקביל, גאה השימוש במונחים מדעיים וכמו-מדעיים: בקהאוס מנה את מספר האזכורים למילה "דגם" (במשמעות, דגם מתמטי) בכתבי-עת כלכליים מובילים והראה כיצד מספר האזכורים זינק מכמעט אפס בסוף שנות השלושים, למאות אזכורים עשרים שנה אחרי כן.
האצטלה המדעית או הכמו-מדעית לא הייתה כמובן נחלת הכלכלה הנאו-קלאסית בלבד. למעשה, במובן זה היא זרמה במקביל ולעיתים בעקבות אסכולות אחרות במדעי החברה, כמו הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה ותחומי חקר אחרים, הכלכלה ובראשה הנאו-קלאסיקה, ביקשה להפוך לזרם מדעי לגיטימי, המשתמש בכלים מדעיים.
ראו גם
שוק העבודה בכלכלה נאו-קלאסית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תאוריות כלכליות
קטגוריה:קפיטליזם
| 2024-02-13T00:25:53
|
פורטוגל
|
פורטוגל (נקראת רשמית: הרפובליקה הפורטוגלית; בפורטוגזית: República Portuguesa) היא מדינה בדרום-מערב אירופה, הגובלת בספרד, ושוכנת בחלקו המערבי של חצי האי האיברי. תחת ריבונותה מספר איים באוקיינוס האטלנטי (חבלי פורטוגל האוטונומיים), בהם האיים האזוריים ואיי מדיירה. בני פורטוגל מכונים פורטוגזים, כשם שפתם – פורטוגזית.
בעברה הייתה פורטוגל מעצמה קולוניאלית ימית (ראו האימפריה הפורטוגלית), חלוצת עידן התגליות האירופי, ושלטה בחלקים גדולים באפריקה ובדרום אמריקה וכן בנתיבי המסחר בין אירופה למזרח הרחוק ולהודו. פורטוגזית, השפה המדוברת בפורטוגל, מדוברת גם במושבותיה לשעבר, כגון ברזיל שבאמריקה הדרומית, אנגולה ומוזמביק שבאפריקה, ומקאו שבמזרח אסיה.
מקור השם
השם פורטוגל נגזר מהשם הלטיני-רומאי "פורטוס-קאלה" (Portus Cale). "קאלה" היה שמו של יישוב פרימיטיבי, מקום בו העיר וילה נובה דה גאיה נמצאת כיום, השוכן בשפך נהר דורו, שנשפך לאוקיינוס האטלנטי בצפון פורטוגל. במהלך המלחמה הפונית השנייה (בסוף המאה השלישית לפנה"ס), פלשו הרומאים לחצי האי האיברי, כדי להתעמת עם צבא קרתגו, וכבשו את אזור קאלה (נמל שהוקם על ידי יורדי ים יווניים, באתר בו נמצאת העיר אופורטו המודרנית). מעתה, כינו הרומאים את היישוב בשם "פורטוס-קאלה" (Portus – "נמל", בלטינית). במהלך ימי הביניים החלו הוויזיגותים לכנות את הסביבה של קאלה בשם פורטוקלה. בין המאה השביעית למאה השמינית נגזר שם חדש – פורטוגלה. המינוח שימש להתייחסות לאזור התחום בין הנהר דורו לנהר מיניו, שהפך לגבול בין פורטוגל לספרד.
יש הגורסים כי המילה "קאלה" נגזרת מהמילה היוונית קאלס שפירושה "יפה", בהתייחס ליופיו של עמק הדורו, שבו החליטו היוונים להקים מושבות בעבר הרחוק. בעקבות היוונים באו הפיניקים, ואלה ביטאו את המילה כקאלה, וכך גם, מאוחר יותר, הרומאים. אחרים גורסים כי קאלה נגזרת משפתם של העמים הגלאיקים, ששכנו גם כן באזור.
פירוש המילה פורטו (Portu) – נמל. שמה של העיר המודרנית אופורטו (Oporto), שנמצאת באותו האזור, לחופי האוקיינוס האטלנטי, נגזר ממילה זו.
היסטוריה
בימי הביניים
בשנת 1249 כבש המלך אפונסו השלישי את פארו בדרום, ובכך הייתה פורטוגל לממלכה הנוצרית הראשונה בחצי האי האיברי אשר נשלם בה תהליך הרקונקיסטה, גבולות פורטוגל של המאה ה-13 נותרו עד ימינו.
המאה ה-15 עד המאה ה-19
במהלך עידן התגליות, בין המאה ה-15 למאה ה-16, הרחיבה פורטוגל את אחיזתה מעבר לים, וכפועל יוצא הפכה לאימפריה עולמית רחבת ידיים. היא הפכה למעצמה בעקבות יורדי ים שיצאו בשליחותה ואשר גילו את הנתיב הימי בין אירופה להודו. ב-1494 הסדיר חוזה טורדסיאס את חלוקת העולם החדש בינה ובין ספרד.
רעידת האדמה והצונאמי של 1755, אשר הרגו יותר משליש מאוכלוסייתה של הבירה ליסבון והחריבו את רובה של העיר העתיקה, היו בעלי השפעה על הפוליטיקה הפנימית.
ב-1808 נכבשה פורטוגל על ידי צרפת במסגרת המלחמות הנפוליוניות. בית המלוכה הפורטוגלי ברח לברזיל. זמן קצר לאחר מכן, הכריזה ברזיל על עצמאותה תחת שלטונו של פדרו הראשון, יורש העצר הפורטוגלי, שהכתיר עצמו כקיסר ברזיל.
המאה ה-19 אופיינה בליברליזם. המחלוקת בין קיסר ברזיל פדרו הראשון הליברל לבין אחיו מלך פורטוגל מיגל השמרן שהדיח את מריה הראשונה, בתו של קיסר ברזיל מכס המלוכה של פורטוגל, הובילה למלחמת אזרחים בין השנים 1832–1834 ולחוקה חדשה ב-1836.
בפוליטיקה ובחברה בפורטוגל של המאה ה-19 שרר חוסר יציבות.
המאה ה-20
ב-1910 הוכרזה פורטוגל כרפובליקה, והמלך יצא לגלות בממלכה המאוחדת.
בשנים 1932 עד 1968 התקיימה בפורטוגל דיקטטורה תחת אנטוניו דה אוליביירה סלזאר. במהלך מלחמת העולם השנייה הוביל סלזאר את פורטוגל בדרך האמצע בין בעלות הברית ומדינות הציר. ברית הנייטרליות האיברית נחתמה בין שני העריצים, הספרדי פרנקו והפורטוגלי סלזאר, בשנת 1939. סלזאר סיפק עזרה לבעלות הברית והרשה להן להשתמש באיים האזוריים כבסיס. הוא הניח כי אם יצטרף למלחמה לצד גרמניה, יוביל המאבק עם בריטניה לאובדן המושבות הפורטוגליות באפריקה ובאסיה.
ב-1945 שלטה פורטוגל באיים האזוריים, במדיירה, באיי כף ורדה, בסאו טומה ופרינסיפה, באנגולה, בגינאה ביסאו, בקבינדה, במוזמביק, ובמושבות גואה, דאמאן ודיו שבהודו, מקאו שבסין, ומזרח טימור שבדרום-מזרח אסיה. סלזאר לא ראה צורך להרחיב את המושבות, אך ראה צורך להבטיח את המשך השליטה בהן. המושבות היו הבסיס לגאוותה הלאומית של פורטוגל, שראתה עצמה ככוח הקולוניאלי השלישי בחשיבותו בעולם. גם לאחר שהחל תהליך הדה קולוניזציה באסיה ובאפריקה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, סירבה פורטוגל בכל תוקף להעניק עצמאות למושבותיה. סלזאר התעלם מגינוי מדיניותו באו"ם ודיכא את התנועות הלאומיות במושבות בשפיכות דמים רבה, שהגיעה לשיאה במרד באנגולה ב-1961 שבו נהרגו כ-50,000 אנגולים וכ-2,000 חיילים פורטוגליים.
פורטוגל הצטרפה לברית נאט"ו בשנת 1949, והדגישה את מעמדה כבסיס נגד הקומוניזם, אך נותרה מדינה מסתגרת וחשדנית, שלא אפשרה השפעה חיצונית. ב-14 בדצמבר 1955 הצטרפה פורטוגל לאו"ם. ב-1968 לקה סלזאר במוחו, דבר שהכריח את הנשיא אמריקו טומאש לפטר אותו מתפקידו. ממשיכו בתפקיד היה מרסלו קייטנו, שהמשיך בקו של דיקטטורה שמרנית שבו נקט סלזאר.
ממוזער|350px|מפת האימפריה הפורטוגלית במאה ה-16
1974 והלאה
בשנת 1974 הובילו קציני צבא צעירים שקצו בשלטון הארכישמרני, במלחמות הקולוניאליות, ובסגירותה של פורטוגל לעולם, מהפכה ללא שפיכות דמים שכונתה מהפכת הציפורנים (שכן החיילים שביצעו את המהפכה הכניסו פרחי ציפורן לקני רוביהם על מנת להדגיש כי מדובר במהפכה שקטה). המהפכה הובילה להדחתו של קייטנו ולרפורמות דמוקרטיות נרחבות, שהביאו את הדיקטטורה הסלזארית לסיומה, והובילו לשחרור המושבות אנגולה ומוזמביק.
בבחירות הדמוקרטיות שנערכו באפריל 1976 זכתה המפלגה הסוציאליסטית במספר מושבים מספיק בפרלמנט על מנת להקים ממשלת מיעוט בראשותו של מריו סוארש. לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל והשמרנים מימין, וסוארש נאלץ להתפטר מתפקידו בשנת 1978. האווירה השמאלית שהביאה עמה המהפכה התפוגגה, וממשלות השמאל פינו את מקומן לסדרת ממשלות שמרניות עד 1983, עת שוב זכה סוארש בבחירות, ושוב כיהן כראש ממשלה עד 1985. הישגו העיקרי בתקופה זו היה כניסת פורטוגל לאיחוד האירופי ב-1986. ב-1999 העבירה פורטוגל לסין את מקאו, השריד האחרון לאימפריה הפורטוגלית.
פוליטיקה
פורטוגל היא רפובליקה דמוקרטית, המתנהלת על פי חוקת 1976. ליסבון היא בירתה. כמו מרבית מדינות אירופה, לפורטוגל אין דת רשמית. הנשיא נבחר אחת לחמש שנים, ותפקידו הוא בעיקר סמלי ולא ביצועי. הנשיא הנוכחי הוא מרסלו רבלו דה סוזה. למדינה פרלמנט יחיד (אוניקמרלי) המונה 230 חברים, הנבחרים אחת ל-4 שנים. בפרלמנט הפורטוגלי שתי מפלגות עיקריות, המפלגה הסוציאליסטית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית (שלמרות שמה היא מפלגת ימין-מרכז). ראש הממשלה הנוכחי הוא לואיש מונטנגרו מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
כלכלה
פורטוגל היא אחת המדינות הפחות עשירות במערב אירופה. בין ענפי הכלכלה בה בולטת החקלאות, בין השאר בגידול ירקות, פירות (בעיקר גפנים ליין ולצימוקים), זיתים ואלוני שעם, וכן דיג. ענפי התעשייה העיקריים הם עיבוד תוצרת חקלאית, יצור סרדינים, צימוקים, יין ושמן זית. משנות ה-60 חלה התפתחות ניכרת גם בענפי תעשייה שאינם מבוססים על חקלאות.
אוצרות הטבע של פורטוגל הם: פחם, ברזל, נחושת, טונגסטן ובדיל ששימשו יסוד להקמת תעשייה כבדה. בערים פורטו ובראירו פותחה תעשיית ברזל ופלדה. כן הוקמו בתי-זקוק לנפט ותעשייה פטרו-כימית. ענף כלכלי חשוב בפורטוגל הוא הצי הסוחר.
בשנת 1986 הצטרפה פורטוגל לאיחוד האירופי והחל משנת 1999 אימצה את מטבע האירו.
במשבר החוב האירופי בשנת 2009 נמנתה פורטוגל על מדינות PIIGS שנקלעו לחובות חיצוניים גבוהים ונקלעו לקשיים להחזרת חובותיהן, ובשנת 2013 עמד שיעור האבטלה בקרב הצעירים על כ-40%.
גאוגרפיה ואקלים
פורטוגל שוכנת בחצי האי האיברי ממערב לספרד, ותחומה מדרום וממערב על ידי האוקיינוס האטלנטי. ממערב ומדרום-מערב לה, במרחק רב, שוכנים האיים האזוריים ומדיירה, שהם חלק מהמדינה (חבלי פורטוגל האוטונומיים). אורכה מצפון לדרום 560 ק"מ, ורוחבה ממזרח למערב 220 ק"מ. רכס ההרים הגבוה ביותר בה הוא סרה דה אשטרלה , וההר הגבוה בו הוא הר טור (1,993 מטר) . שנת 1945 הייתה השנה הקרה ביותר בתולדות פורטוגל מאז החלו המדידות, ובעיר הבירה ליסבון אף ירד שלג.
האקלים בפורטוגל, לפי שיטת קפן, הוא אקלים ים-תיכוני ומשתנה במידה ניכרת מאזור אחד למשנהו ומושפע מקו הרוחב והקרבה לים.
באזור פנים הארץ, קרוב יותר לספרד, החורפים קרים יותר, אם כי הטמפרטורות עדיין מתונות בהשוואה לשאר אירופה.
הקיץ חם ויבש, במיוחד באזורים הפנימיים והטמפרטורות מעט נמוכות באזורי החוף, בגלל השפעת הים.
הטמפרטורות השנתיות הממוצעות נעות בין 8–12 מעלות צלזיוס. בחלק הפנימי, ההררי של הצפון, הטמפרטורות תלויות יותר בגובה מאשר בקו הרוחב, יגיעו הטמפרטורות השנתיות הממוצעות עד כ־20 מעלות צלזיוס.
חלוקה מנהלית של פורטוגל
דמוגרפיה
ממוזער|250px|אנשים ברחוב בפורטוגל.
האוכלוסייה בפורטוגל, אשר מונה כ-10.2 מיליון תושבים (2018), נחשבת אחידה למדי מבחינה אתנית, דתית ולשונית. העם הפורטוגלי נוצר מתערובת של עמים איברים (בפרט לוסיטנים) וקלטים, עם השפעות מסוימות של הרומאים, הגרמאנים, המורים, האנוסים וכן קבוצות נוספות. קיימים הבדלים תרבותיים מסוימים בין תושבי הערים הגדולות ובין העיירות והאזורים החקלאיים, אך ההבדלים בין אזורים שונים במדינה קטנים ביחס למדינות אירופיות אחרות.
פרט לתושבים שמוצאם פורטוגלי, ישנה בפורטוגל אוכלוסיית מהגרים, המונה נכון ל-2017 כ-4 אחוז מכלל האוכלוסייה. ארצות המוצא עיקריות של מהגרים אלו הן המושבות הפורטוגליות לשעבר באסיה ובאפריקה, (בעיקר כף ורדה וגינאה ביסאו), ארצות מזרח אירופה, ברזיל, ובמידה פחותה סין, בריטניה (בעיקר פנסיונרים) וספרד. נוסף למהגרים, קיים גם מיעוט קטן של צוענים, המונה כ-40,000 נפש.
הדת השלטת היא נצרות קתולית, אליה השתייכו ב-2011 כ-81 אחוזים מן האוכלוסייה. 6.8% מגדירים עצמם חסרי דת.
השפה הפורטוגלית מדוברת בכל המדינה, מלבד מספר כפרים באזור מירנדה דו דורו שבצפון מזרח המדינה, הדוברים מירנדזית.
יהדות פורטוגל
הידיעות הראשונות על ישיבת יהודים בפורטוגל הן מהמאה ה-12 וכבר אז היו קיימים רבעים יהודיים בליסבון, בז'ה וסנטרן. ב-1492, בעת גירוש היהודים מספרד, כ-150,000 יהודים מספרד הורשו להתיישב בפורטוגל לאחר ששילמו כופר גדול לשלטון.
בלחצם של מלכי ספרד, פרננדו ואיזבלה, ושל שרים בממלכתו הוציא לבסוף המלך מנואל צו גירוש בדצמבר 1496, אך באמצעות שורה של פעולות הפך את הקערה על פיה, אסר על יהודי פורטוגל לצאת מהמדינה, וכן לעבור הטבלה קולקטיבית בניגוד גמור לרצונם בכיכרות העיר ליסבון – הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות (1497).
יהודים אנוסים רבים (מראנוס\קריפטוס), היו בתפקידים בכירים בחצר המלוכה כשרי אוצר, יועצים כלכלים ומשפטיים, וכן היוו גרעין וציר מרכזי בגילוי העולם החדש (יבשת אמריקה וגילוי ברזיל), מערב אפריקה, הודו (גואה וקוצ'ין) והמזרח הרחוק (גואה, פיליפינים, איי התבלינים). יהודים רבים היו מדענים, רופאים, מתמטיקאים, אסטרונומים, סוחרים, כלכלנים, סופרים ונווטים ימיים.
בשנת 1521 החלה לפעול בפורטוגל האינקוויזיציה הפורטוגזית והועלו באש ראשוני "הנוצרים החדשים". באופן פורמלי לא נותרו יהודים בפורטוגל, אולם רבים מהיהודים חיו כאנוסים ושמרו בסתר על זהותם היהודית. רבים מהאנוסים בפורטוגל היגרו למרוקו, תוניסיה, לוב, סלוניקי, עיראק, אמסטרדם, אנגליה, ברזיל והאימפריה העות'מאנית, וחזרו בגלוי ליהדותם.
קהילות של יהודים ספרדים-פורטוגליים התפתחו בעקבות האינקוויזיציה, בברזיל (רסיפה, בלם), באיים הקאריביים (ג'מייקה, פורט רויאל), ניו אמסטרדאם (לימים ניו יורק), אמסטרדאם (היו הברוקרים המרכזיים בחברת הודו המזרחית ההולנדית), מדינות צפון אפריקה, איטליה (ליבורנו) מדינות הבלקן, המבורג, לונדון וארץ ישראל העות'ומנית (ירושלים, צפת, חברון וטבריה).
בין השנים 1996–2006 כיהן בפורטוגל נשיא ממוצא יהודי – ז'ורז'ה סמפאיו. נכון לעשור הראשון של המאה ה-21 יש בפורטוגל כ-3,500 יהודים, רובם חיים בליסבון ופורטו.
חינוך ותרבות
פורטוגל היא חלק מארגון המדינות האיברו-אמריקניות, בו משתפות מדינות איברו-אמריקאיות פעולה בנושאי חינוך, מדע ותרבות.
ראו גם
יחסי ישראל–פורטוגל
קישורים חיצוניים
פורטל ממשלת פורטוגל - הפורטל המרכזי של הממשלה
נשיא הרפובליקה - אתר נשיא המדינה
אספת הרפובליקה - אתר הפרלמנט
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:מדינות החברות במועצת אירופה
קטגוריה:מדינות המוקפות במדינה אחרת
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות פורטוגזית
קטגוריה:חצי האי האיברי
קטגוריה:מדינות החברות בקהילת המדינות הדוברות פורטוגזית
קטגוריה:מדינות החברות באיחוד האירופי
קטגוריה:מדינות החברות בנאט"ו
| 2024-09-20T12:41:51
|
עמנואל קאנט
|
200px|שמאל|ממוזער|פרוטומה של עמנואל קאנט מאת עמנואל ברדו במוזיאון בודה
עמנואל קאנט (בגרמנית: Immanuel Kant; 22 באפריל 1724 – 12 בפברואר 1804) היה פילוסוף גרמני, מגדולי הפילוסופים בעת החדשה ומהוגי הדעות החשובים בכל הזמנים. משפט מפורסם שלו הוא: "העז לדעת, אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך".
קאנט טען שהתודעה האנושית יוצרת את מבנה החוויה האנושית; שהתבונה היא מקור המוסר; שהחוויה האסתטית היא נטולת אינטרס; שהזמן והחלל הם צורות הסתכלות אנושיות ושאין אפשרות לדעת אם הם קיימים "כשלעצמם"; ושהעולם "כפי שהוא לעצמו" אינו כפוף למושגים הקטגוריים האנושיים.
קאנט נתפס כמי שחולל "מהפכה הקופרניקאית" בפילוסופיה, בדומה למהפכה המדעית שחולל קופרניקוס. להגות הפילוסופית של קאנט הייתה השפעה עצומה, הנמשכת עד היום, במיוחד בתחומי המטאפיזיקה, האפיסטמולוגיה, האתיקה, התאוריה הפוליטית והאסתטיקה.
ביוגרפיה
עמנואל קאנט נולד בקניגסברג שבפרוסיה המזרחית (כיום קלינינגרד שברוסיה) למשפחה נוצרית-לותרנית, רביעי למשפחה בת 11 ילדים. אביו היה מתקין אוכפים במקצועו.
בשנת 1740 החל ללמוד תאולוגיה באוניברסיטה של קניגסברג, אך עד מהרה נמשך לפיזיקה ולמתמטיקה ואף כתב ספר שנועד ליישב את המחלוקת בין ניוטון – שראה בחוק שימור התנע (momentum) את חוק השימור היסודי – לבין לייבניץ – שטען כי סכום מכפלות המסה בריבוע המהירות עבור כל הגופים במערכת נתונה הוא גודל שחל עליו חוק שימור (אנרגיה קינטית). הוא ניסה לשלב את הראיה המקיפה של הפילוסופיה עם הרציונליות החמורה של המדעים המדויקים.
אביו נפטר בשנת 1746. בשנת 1748 סיים קאנט את לימודיו באוניברסיטה של קניגסברג, ובמשך שנים אחדות שימש כמורה פרטי אצל משפחות אצולה.
בשנת 1749 התפרסם ספרו הראשון "מחשבות על ההערכה האמיתית של הכוחות החיים" (בגרמנית: Gedanken von der wahren Schätzung der lebendigen Kräfte).
בשנת 1755 קיבל את הדרגה האקדמית "Magister" מהאוניברסיטה של קניגסברג, וכאקדמאים מתחילים רבים שימש באוניברסיטה זו כמרצה ללא שכר המקבל תשלום ישירות מהתלמידים שנכחו בהרצאותיו.
בשנת 1770 התמנה לראש הקתדרה ללוגיקה ולפיזיקה, ולאחר מכן שימש גם כרקטור האוניברסיטה.
במכתב משנת 1772 לתלמידו וחברו מרקוס הרץ, שנחשב היום לתעודה ההיסטורית החשובה ביותר להתחקות אחר היווצרות שיטתו הפילוסופית, הביע קאנט תקווה שיסיים את ספרו הבא במשך שלושה חודשים. בסופו של דבר הסתיימה כתיבת הספר רק לאחר תשע שנים (ב-1781). ספר זה, "ביקורת התבונה הטהורה", הנחשב לספר היסוד בשיטתו של קאנט, הוא קשה ביותר להבנה הן בשל התורה החדשה המוצעת בו, הן בשל הכתיבה המורכבת, והן בשל ניסיונו של קאנט להציג את כל השקפת עולמו בספר אחד. אותה השקפת עולם הוצגה גם בספריו האחרים.
בשנותיו האחרונות התעמת קאנט לא אחת עם השלטונות, שניסו למנוע ממנו לפרסם את דעותיו בענייני דת, משום שראו בהן זלזול ופגיעה בכתבי הקודש. בתחילה נכנע קאנט לדרישה זו, אך לאחר זמן מה שב לעסוק בנושא ביתר שאת, בעיקר בספרו הפולמוסי "ריב הפקולטות" שפורסם ב-1798.
קאנט אפשר למספר צעירים יהודים להשתתף בסמינרים הפילוסופיים שלו בקניגסברג, כסטודנטים שלא מן המניין, אף שהאוניברסיטאות בגרמניה לא קיבלו באותה עת תלמידים יהודים כסטודנטים.
בשנת 1796 פרש קאנט מן ההוראה. הוא נפטר ב-12 בפברואר 1804. את ספרו האחרון לא הספיק לסיים. מילותיו האחרונות היו "טוב הדבר". הוא הובא לקבורה ב-28 בפברואר.
קברו לא ניזוק כמעט במהלך מלחמת העולם השנייה אף על פי שכוחות ברית המועצות הרסו את רוב העיר.
קיימות ראיות לכך שהאגדה האורבנית לפיה קאנט מעולם לא עזב את סביבת עיר הולדתו אינה נכונה, אם כי אפשר שעשה כן פעמים ספורות בלבד.
על אורח חייו ואופיו של קאנט כתב היינריך היינה בחיבורו דת ופילוסופיה באשכנז:
בניגוד לדבריו של היינה, תלמידיו של קאנט באוניברסיטה סיפרו על דמות רעננה, והעידו על מידת ההומור שניחן בה בעת שנשא בפניהם את הרצאותיו. קאנט הרצה אף על נושאים שונים שאינם בתחום התמחותו. הרצאות אלו משכו קהל שומעים רב שנהנה מסיפורים על ארצות אקזוטיות ומקומות רחוקים. קאנט עצמו היה ידוע בקומתו הנמוכה ובראשו גדול המידות. לקאנט היו מספר מנהגים מיוחדים, דוגמת קשירת גרביו אל חגורת מכנסיו. בנוסף, הוא נהג לפנות מפעם לפעם לתחנת המשטרה המקומית על מנת לברר אם פרצה מגפה באזור, מחשש לבריאותו.
הגותו הפילוסופית
בספרו "ביקורת התבונה הטהורה" טוען קאנט:
לטענתו, אלו הן שלוש השאלות הבסיסיות שאותן מנסה התבונה האנושית לפתור.
השאלה הראשונה היא מתחום תורת ההכרה ותכליתה היא לגלות את גבולו הלגיטימי של הידע האנושי. קאנט עוסק בשאלה זו בספרו "ביקורת התבונה הטהורה", ומבחין הבחנה יסודית בין עולם התופעות (phenomenon) – שהכרתנו פועלת בתחומו בלבד – ובין הדבר כשלעצמו או הנואומנון (noumenon) שאליו יש לשכל האנושי גישה להכל. הכרתנו, כלומר הידע שברשותנו והידע שבאפשרותנו להשיג, מאורגנת על ידי עקרונות אפריוריים שהם בסיס תפישת השכל האנושי. עקרונות אלה הם שתי צורות ההסתכלות: חלל וזמן, ו-12 הקטגוריות (הנחלקות לארבע קבוצות שהן: כמות, איכות, יחס, אופן).
השאלה השנייה שייכת לתחום הפילוסופיה של המוסר, וכדי לענות עליה מחפש קאנט ציווי מוסרי המורה כיצד ראוי שאדם ינהג. בשאלה הזו דן קאנט בספריו "הנחות יסוד למטפיזיקה של המידות" ובביקורת השנייה: "ביקורת התבונה המעשית", אף שאת תחילת הדיון ניתן כבר לראות ב"ביקורת התבונה הטהורה".
ספרו "ביקורת כוח השיפוט" מתווך בין הביקורות, ומציע שאנו רשאים לקוות באופן רציונלי לאחדות הרמונית של התחומים התאורטיים והמעשיים שטופלו בשתי הביקורות הראשונות, על בסיס חוויית היופי והרגש הטבעיים שלנו (בשיפוט "אסתטי"), ועל דרך התייחסות לעולם הטבע לפי תכליתו (בשיפוט "טלאולוגי"). בספרו "הדת בגבולות התבונה בלבד" קאנט משלים את תשובתו לשאלה השלישית.
אפיסטמולוגיה
משפטים מרכיבים-אפריורי
קאנט בחן את המשפטים שאותם אנשים רגילים לומר או לחשוב, וסיווג אותם לפי שתי חלוקות אלה:
משפטים מנתחים ומשפטים מרכיבים.
משפטים אפריוריים ומשפטים אפוסטריוריים.
כל המשפטים בנויים מהצורה: "X הוא Y", כאשר X הוא הנושא של המשפט, או המושג שעליו מדברים ו-Y הוא הנשוא של המשפט, כלומר מה שיש לנו לומר על X.
משפט מנתח (אנליטי) הוא משפט שאומר על המושג דבר שכלול בו ממילא מעצם הגדרתו. לדוגמה: "כלב הוא בעל-חיים". תפקידם של המשפטים המנתחים הוא להדגיש דברים שעד כה לא שמנו לב אליהם. למשפט מנתח ניתן לקרוא גם משפט מסביר.
משפט מרכיב (סינתטי) הוא משפט שאומר על המושג דבר שלא היה כלול בו מעצם הגדרתו. לדוגמה: "הבית הוא ירוק" – המרכיבים הכלולים במושג "בית" אינם כוללים בתוכם את המושא "צבע ירוק", ומשפט זה הוא שיצר את ההרכבה בין המושג בית ותכונת הצבע הירוק. למשפט מרכיב ניתן לקרוא גם משפט מרחיב.
משפט אפוסטריורי הוא משפט הנובע מתוך ניסיון החושים, ואילו משפט אפריורי אינו נובע מניסיון החושים.
כל המשפטים המנתחים הם אפריוריים, שהרי משפטים אלו הם הכרחיים מתוך הגדרת המושג שעליו הם מדברים, ואין צורך בניסיון החושים כדי לאמת או לשלול אותם.
קאנט התעניין בעיקר במשפטים המרכיבים, מפני שהם אומרים על המושג דברים חדשים שלא ידענו אותם קודם. כאשר אנו מנסחים עובדות שנחשפנו אליהן באמצעות ניסיון החושים, אנו יוצרים משפטים מרכיבים. אך הטענה המרכזית של קאנט היא, שלפעמים אנו יוצרים משפטים מרכיבים מבלי להיעזר בניסיון החושים, כלומר אנו יוצרים משפטים מרכיבים-אפריורי.
ניתן להדגים משפטים כאלו באקסיומות של הגאומטריה. נתבונן במשפטים: "הקו הישר העובר בין שתי נקודות הוא הקו הקצר ביותר המחבר ביניהן"; "לחלל ישנם שלושה ממדים". משפטים אלו מרחיבים את הנושא מעבר לתחום הגדרתו, ולמרות זאת אנו אומרים אותם מתוך ודאות מוחלטת ומבלי לערוך ניסיונות מקדימים. קאנט טען שמשפטים מרכיבים אפריורי קיימים גם בתחומים נוספים. לדוגמה, המשפט "לכל מאורע יש סיבה", שהוא הבסיס לכל תאוריה פיזיקלית (לפחות בפיזיקה הקלאסית – זאת שהייתה ידועה לקאנט), גם הוא לדעת קאנט משפט מרכיב אפריורי.
קיומם של משפטים מרכיבים-אפריורי מהווה הוכחה לכך שההכרה שלנו אינה מורכבת רק ממה שמתגלה לנו באמצעות החושים. כי כיצד אנו יכולים להצהיר על משפטים מרכיבים מבלי לערוך ניסוי מקדים? ועוד יותר מכך – מניין לנו וודאותם המוחלטת של משפטים אלו? המסקנה של קאנט היא שלהכרה האנושית יש תבניות מולדות שרק דרכן היא יכולה להכיר את העולם שמחוצה לה.
המהפכה הקופרניקאית
עמדתו המהפכנית של קאנט הציבה את מבנה המחשבה האנושי כגורם מרכזי בידע על העולם. גם הרציונליסטים וגם האמפיריציסטים, טען קאנט, טעו כשדנו במבנה הידיעה. לדקארט, ששאף להוכיח את קיומם של העצמים מחוץ לו על בסיס העובדה שהוא קיים ושישנו אלוהים מחוץ לו אשר אינו מרמה אותו, אומר קאנט שהידע על עצמים שמחוץ ל'אני' אינו יכול להתבסס על דבר חיצוני. עצם הטענה שישנו 'אני' כוללת בתוכה את הטענה שישנם עצמים שהאני נפרד מהם, ואפשר לומר שהיא שקולה לה לוגית. במילים אחרות, קאנט טוען שדקארט הוכיח באופן לוגי את מה שהניח מראש. מסקנתו של קאנט לגבי הרציונליסטים היא, שהם הצליחו לדון במבנה האידאות כפי שהן קיימות בתבונתנו לבדה, אך לא לדון באמיתות המטאפיזיות של העולם, שתבונתנו היא חלק ממנו. על מנת לעשות זאת, טוען קאנט, יש להבין יותר טוב את היחס בין התבונה לבין העולם.
קאנט הציג תשובה דומה גם לאמפריציסטים. הוא טען שכשדנים בניסיון כבסיס הידע האנושי, לא ניתן להתעלם מהעובדה שאותו ידע מעוצב באופן התואם את תבונת המתבונן. חקירת העולם בחוץ, אומר קאנט, היא גם חקירה של התבונה עצמה. הרצון ללמוד מניסיון תלוי, מעצם מהותו, בהנחה כי אנו נתקלים באובייקטים ברורים, בעלי זהות ובעלי התנהגות הניתנת לניבוי. הנחה זו, כפי שמראה יום כאשר הוא מדבר על בעיית האינדוקציה, מתבססת על מספר מוגבל של מקרים והיא אינה בסיס ודאי לידיעה.
קאנט בעצמו השווה – במבוא למהדורה השנייה של ביקורת התבונה הטהורה – בין עמדתו המהפכנית לבין המהפכה הקופרניקאית. בתקופה שלפני קופרניקוס מרבית בני האדם חשבו שהשמש ושאר הכוכבים נעים סביב כדור הארץ. הטענה המהפכנית של קופרניקוס הייתה שמרכז היקום אינו כדור הארץ אלא השמש, וכדור הארץ מסתובב סביב צירו וסביב השמש. המהפך של קאנט דומה: עד אליו נטו הכול לחשוב שההכרה מכוננת את מושגיה לפי המושאים החיצוניים. קאנט הפך את ההנחה הזאת, וטען שהמושאים החיצוניים נתפסים רק באמצעות מבני ההכרה ועקרונות התבונה, שאינם נובעים מן הניסיון. בכך הוא ממשיך את הרציונליסטים, הטוענים כי הכרה ודאית חייבת להיות קודמת לניסיון, היינו, אפריורית. אולם הכרה אינה יכולה לנבוע מאידיאות 'טבועות מלידה' בלבד, משום שהן אנליטיות (טאוטולוגיות) ואינן מספקות הכרות מרחיבות (סינתטיות). כמו האמפירציסטים, הוא טוען שמרבית ידיעתנו מקורה בניסיון, אך הוא מסייג בכך שעצם השימוש בניסיון מותנה במבנה הידיעה שלנו ובדרך בה אנו מסוגלים לתפוס דברים. ניתן להמשיל את מבנה הידיעה על פי קאנט למשקפיים בצבע מסוים, אשר לא ניתן להורידם. מצד אחד הידע מגיע מחוץ לנו, באמצעות הקלט של החושים. אך מצד שני הוא 'צבוע' ולא ניתן לתאר את העולם אלא בהתאם לגבולות הצבע של משקפינו.
לדעת קאנט ישנן צורות תפיסה המובְנות בנוּ, ושרק דרכן אנו מודעים לסביבתנו. צורות אלו הן מושגי החלל והזמן; החלל והזמן אינם תכונות של הגופים החיצוניים לנו, אלא הם מושגים המצויים בתוכנו, ללא קשר לניסיון כלשהו. בנוסף, ישנן קטגוריות ידיעה ברורות שההבנה האנושית משתמשת בהן באופן קבוע בשיפוט העולם. הקטגוריות קשורות לכמות אובייקט (כמו אחדות וריבוי), לאיכותו (כמו ממשות או שלילה), למודאליות שלו (שהיא שיקוף של יכולת, של הכרח ואפשרות) וליחסים בינו לבין אובייקטים אחרים (כמו עצמיות, חומריות, תלות וסיבתיות). אלו, לדעת קאנט, הם המושגים שמשמשים אותנו כשאנו מנתחים תופעות בעולם, ולא ניתן לתאר את העולם אלא באמצעות קטגוריות אלה.
הדבר-כשהוא-לעצמו ועולם התופעות
קאנט הציג, בעיקר במהדורה השנייה של ביקורת התבונה הטהורה, הבחנה בין חלקים שונים של העולם כדי להסביר מהם גבולות התבונה האנושית.
טענה מרכזית בהקשר זה היא, שישנו פער גדול בין העולם כפי שהוא נתפס בתבונתנו ("עולם התופעות") לבין הדבר כשהוא לעצמו. בעוד שעולם התופעות הוא העולם אותו אנו חווים באמצעות חושינו, אל הדבר כשהוא לעצמו אין לנו גישה ישירה ואין דרך לחקור אותו באופן ישיר. עם זאת, קאנט מדגיש שעולם התופעות אינו מנותק מהדבר כשהוא לעצמו ויש ביניהם קשר מסוים. חוקרי תורת קאנט נחלקו לגבי מהותו של קשר זה. את הדבר כשהוא לעצמו אין אנו יכולים לתפוס בשכלנו (כפי שהציעו אפלטון, שפינוזה ולייבניץ), אך אנו יודעים שהוא קיים ומהווה את המקור לעולם התופעות. קאנט טען כי שדה המחקר שלנו הוא עולם התופעות בלבד. אנו יכולים, באמצעות המתודה המדעית, לחקור את המסגרת שבה פועל עולם התופעות, כפי שהחל המדע לעשות כבר בתקופת קאנט. אנו יכולים גם לדון בקטגוריות שתבונתנו מניחה מראש על עולם התופעות, כפי שעשה קאנט. אך אין אנו יכולים, חוזר ומדגיש קאנט, לחקור באופן מהותי את הדבר כשהוא לעצמו.
חלק זה במשנתו של קאנט הוא מהשנויים ביותר במחלוקת, והוא זכה לפירושים שונים, שכל אחד מהם הבליט פן אחר בתורתו של קאנט.
מוסר
עבודתו של קאנט בתורת המידות אותה פרס בהרחבה בספרו "ביקורת התבונה המעשית", נחשבת למשפיעה ומקיפה לפחות כמו עבודתו בתורת ההכרה. רבים מהפילוסופים הגדולים שלאחר קאנט הציגו את רעיונותיהם כפרשנות מורחבת לשיטתו, ואין היום הסכמה על הפרשנות הנכונה לשיטתו.
הצו הקטגורי
האתיקה הקאנטיאנית מבוססת על רעיון החובה ועל מושג הצו הקטגורי ("הציווי המוחלט", ובלעז: "האימפרטיב הקטגורי"). הצו הקטגורי דורש שהעיקרון שביסוד פעולה כלשהי של האדם יוכל להיות עיקרון מנחה לכל "יש רציונלי", כלומר לכל אדם היכול לנהוג בתבונה. הצו דורש מהאדם ליצור אוניברסליזציה של פעולותיו:
יש לשים לב במיוחד למשמעות הצירוף "תוכל לרצות". אין הכוונה כאן ל"האם היית רוצה שפעולה זו תיהפך לחוק כללי?" אלא ל"האם ניתן בכלל לרצות שפעולה זו תהא חוק כללי בד בבד עם רצוני לבצע את הפעולה?". כלומר, יש כאן דרישה פורמלית שלא תהיה סתירה בין רציית הפעולה לבין הפיכתה לחוק כללי.
דוגמה: קאנט שאל את עצמו האם ניתן מוסרית להפר הבטחות. הצו הקטגורי קובע שכדי שפעולה (הפרת הבטחה) תוכל להיות מותרת מוסרית עליה לחפוף לוגית את הפיכתה לחוק כללי. החוק הכללי במקרה זה יהיה: "ניתן להפר הבטחות". ואולם, טוען קאנט, לפני הפיכת הפעולה לחוק כללי ההגדרה להבטחה הייתה "אמירה שמחויבים לקיים". דרך הגדרה זו מקבל המושג "הפרת הבטחה" תוכן כלשהו. לעומת זאת, כאשר הכרת בחוק "ניתן להפר הבטחות" כחוק כללי שינית למעשה את הגדרת ההבטחה ל"אמירה שניתן לקיים וניתן גם לא לקיים". בצורה זו המושג "הפרת הבטחה" מאבד את משמעותו והופך ריק (כיצד ניתן "להפר" הבטחה בעלת הגדרה שכזאת?). כך מתקבלת סתירה בין הפעולה "הפרת הבטחה" לבין החוק הכללי הנגזר ממנה. דרישה זו היא על כן בהכרח לא מוסרית, כי אינה עומדת בתנאי ה"כלליות", ומכאן נובע שחובה לקיים הבטחות.
(למקבילה מודרנית של הצו הקטגורי ראו את רעיון "מסך הבערות" של ג'ון רולס, ובייחוד ראו את רעיון "המצב המקורי" – Original Position – בכתביהם של רולס ורוסו).
נוסח זה של הצו הקטגורי (שכונה "החוק הכללי") הוא רק אחד מחמישה נוסחים שהציע קאנט. הנוסחים הנוספים שטבע קאנט לצו הקטגורי כונו "חוק הטבע", "האוטונומיה", "האדם כתכלית" ו"ממלכת התכליות".
מהו מעשה מוסרי?
ראוי לשים לב גם לדברים שקאנט אינו דורש מהאדם כדי שפעולתו תהיה פעולה מוסרית. הצו הקטגורי אינו דורש שהאדם יצליח ליצור מציאות טובה יותר או יתרום לאושרם של בני האדם בפועל, וכן אינו דורש מהאדם להיענות לרצון אלוהים. קאנט טוען שהמוסר תלוי רק בכוונה, ולא בתוצאות המעשה בפועל. לכן, קאנט טוען שהחוק המוסרי האובייקטיבי דורש מאיתנו כבוד לחוק התבונה שאותו הוא מנסה להגשים. אותו 'כבוד לחוק התבונה' קרוי גם בשם רצון טוב. קאנט טוען שהרצון הטוב הוא הדבר היחיד המקנה לפעולה ערך מוסרי.
לכן, לפי קאנט למעשה טוב יהיה ערך מוסרי רק אם הוא נעשה מתוך חובה לעקרון, ולא רק בהתאם לו. מעשה שלא נעשה מתוך תחושת החובה המוסרית אלא מתוך הנטיות יוכל אולי לתרום לאושר הכללי, אבל יהיה נטול ערך מוסרי. קאנט פותח את דבריו ב"הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות" בטענה הזו בדיוק: 'לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להיחשב לטוב בלא הגבלה, אלא הרצון הטוב והוא בלבד'.
האוטונומיה והחירות
קאנט סבר שהפילוסופיה היא תפיסה ביקורתית של המציאות, המאפשרת לאדם לגלות את מהותו התבונית. האדם הרגיל נתון להשפעות וזוכה להדרכה בכל צעד בחייו. הוא אינו מבין מדוע עליו להתנהג בדרך זו או אחרת - הוא פשוט מצווה כך על ידי המוסדות החברתיים והדתיים. ואולם קאנט טוען שהאדם אוטונומי באמצעות תבונתו. תבונתו היא הסמכות העליונה, והיא גוברת על כל ציווי שניתן על ידי אדם אחר. פרשנים מסוימים, שניטשה הוא הבולט בהם, טענו שבכך האדם הופך להיות ל"אלוהים" של עצמו. הוא נשלט על ידי תבונתו בלבד, ובאמצעותה הוא הופך לאוטונומי. חירות האדם, לפי פרשנות זו, מתקיימת רק כאשר האדם הוא המקור החלטותיו. אדם יכול להיות חופשי מבחינה חוקית לפעול ועם זאת חסר חירות, שכן החירות האמיתית תושג רק כאשר לתבונתו תהיה אוטונומיה על החלטותיו. ככל שתגבר הפצת בשורת התבונה והחירות בעולם, כן ייטב לבני האדם. מבחינה זו, קאנט הוא מייצג מובהק של רעיון הנאורות. משפט מפורסם שלו בהקשר זה, הוא: "אמץ בך את האומץ להשתמש בשכלך שלך עצמך".
דטרמיניזם
דיונו של קאנט בצו הקטגורי, וכן באוטונומיה ובחירות, נתקל בבעיה מסוימת. הצו הקטגורי מניח שבני האדם חופשיים לבחור בין פעולות שונות, והדבר אינו מתיישב עם מושג הסיבתיות שהיה בין הקטגוריות שמציג קאנט כבסיס לבחינת העולם. אם לכל סיבה יש תוצאה, וכל פעולה מוסברת על ידי הסיבה אשר גרמה אותה, קשה לדבר על רצון חופשי הקובע את פעולותינו, שכן כל פעולותינו נשלטות על ידי המארג הסיבתי שתיארנו זה עתה. לא רק שלא ניתן לדבר על רצון חופשי (שהצו הקטגורי תלוי בו), אלא גם לא ניתן לדבר על אחריות מוסרית. אם פעולותינו תלויות במארג הסיבתי הכללי ולא בהחלטותינו, קשה לדרוש מאיתנו אחריות להן. תמצית טענות אלו, שמקורן בתורת הדטרמיניזם, מציבה מכשול מסוים בפני התפיסה של קאנט.
תשובתו של קאנט לדטרמיניזם נמצאת בתורת ההכרה ובמטאפיזיקה שלו. קאנט, כזכור, טוען שהסיבתיות היא אחת מהקטגוריות שבאמצעותן אנו תופסים את העולם. יש לשים לב – קאנט לא טוען שהסיבתיות היא בהכרח חוק בעולם, אלא שלנו אין דרך לרכוש ידע על העולם ללא להנחה שהעולם ממלא אחר עקרון הסיבתיות. אפשר אפוא לדבר על האדם כ"דייר בשני עולמות": העולם כפי שהוא נתפס בתבונתנו (כלומר "עולם התופעות") והעולם כשהוא לעצמו. הידע שאנו רוכשים על העולם באמצעות הניסיון שייך לעולם הראשון, אך טענותינו בנוגע לידיעה אפריורית שייכת לעולם השני. תיאור זה של העולם כונה גם "שניות טראנסצנדנטלית", שכן הוא מניח דברים שנמצאים מעל להכרתנו הרגילה. בסופו של דבר, מסכם קאנט, התבונה עצמה היא זו שמודעת לחופש פעולותיה. חופש הבחירה שייך לעולם כשהוא לעצמו, והידע עליו לא תלוי בהתנסותנו. הסיבתיות היא עקרון של "עולם התופעות", אך העולם כשהוא לעצמו מראה לנו, באופן אפריורי, כי אנו חופשיים. חופש הבחירה, או הרצון החופשי, אינו חלק מעולם התופעות, ולכן אין דרך לדבר עליו במדעי הטבע. ומעבר לכך, מדובר במשפט אפריורי שלדעת קאנט אין דרך להוכיחו באמצעות הניסיון:
'הרי דבר שצריך לגזור מן הניסיון את ההוכחה לקיומו הוא בהכרח דבר שהנימוקים לאפשרותו תלויים בעקרונות אמפיריים. אולם תבונה טהורה שהיא גם מעשית, אי אפשר, לפי עצם מושגה, שתהיה תלויה באופן כזה בניסיון'.
התבונה כיוצרת קידמה
חלק נוסף בהגותו של קאנט הוא השקפתו לגבי התבונה כיוצרת קידמה. קאנט טען כי התבונה היא מהות האדם ומונעת דעות קדומות. עיצוב הפוליטיקה והמשפט על דרך התבונה יביא, לפי קאנט, לפתרון בעיות האנושות. בהמשך הגותו מציג קאנט רעיון שורשי יותר - לדעתו ישנו דפוס תבוני החבוי באנושות וצפוי להובילה אל עבר הקידמה. רעיון זה השפיע על רבים. שני פילוסופים גדולים לאחר תקופתו של קאנט, הגל ומרקס, השתמשו כל אחד בדרכו ברעיון זה (התבונה כיוצרת קידמה) במסגרת הפילוסופיה שלהם. השקפה זו ספגה במאה ה-20 ביקורת נוקבת מעטו של קרל פופר, בספרו החברה הפתוחה ואויביה. פופר, שראה לאן הובילו הניסיונות להגשים את האידאולוגיה המרקסיסטית, ראה ברעיון זה סכנה לאנושות.
פילוסופיה פוליטית
350px|שמאל|ממוזער|עמנואל קאנט מרצה בפני קצינים רוסיים.
בספרו "לשלום הנצחי" קאנט מונה מספר תנאים לסיום המלחמות וליצירת שלום בר קיימא. אחד התנאים הוא יצירת עולם שמורכב מרפובליקות חוקתיות. קאנט האמין כי ההיסטוריה מובילה לעולם של מדינות רפובליקניות החיות בשלום, אך התאוריה שלו אינה פרגמטית. התהליך המתואר בספרו הוא יותר נטורליסטי מאשר רציונלסטי:"הערובה לשלום מתמיד היא לא פחות מאשר האמן הגדול, הטבע. במנגנון הטבע אנו רואים כי מטרתה היא ליצור הרמוניה בין גברים, בניגוד לרצונם, ובאמת באמצעות מחלוקתם. מפני שאנו צריכים לעבוד על פי חוקים שאנחנו לא יודעים, אנחנו קוראים לזה 'גורל'. אבל, לאור עיצוביו ותכנוניו של הטבע בהיסטוריה האוניברסלית, אנו קוראים לזה 'השגחה', שכן אנו מבחינים בחוכמה עמוקה של סיבה גבוהה יותר, הקובעת מראש את מהלך הטבע ומכוונת אותו אל המטרה הסופית האובייקטיבית של המין האנושי".אפשר לסכם את מחשבתו הפוליטית של קאנט כממשלה רפובליקנית וכארגון בינלאומי:"במובן הקאנטיאני יותר, זוהי דוקטרינת מדינה המבוססת על החוק (בגרמנית: Rechtsstaat) ועל שלום נצחי. למעשה, בכל אחד מהניסוחים הללו, שני המונחים מבטאים אותו רעיון: חוקה לגלית, או שלום באמצעות חוק. הפילוסופיה הפוליטית של קאנט, שהיא בעצם דוקטרינה משפטית, שוללת מעצם הגדרתה את ההתנגדות בין חינוך מוסרי לבין עולם התשוקות כיסודות אלטרנטיביים לחיים חברתיים, והמדינה מוגדרת כאיחוד של גברים על פי החוק. מדינה זו נובעת מחוקים א-פריוריים משום שהם נובעים מעצם מושג החוק. משטר אינו יכול להישפט על פי קריטריונים אחרים ולא לסייג לעצמו תפקידים אחרים, מאשר אלה הנקבעו לסדר כדין".הוא התנגד לדמוקרטיה, שבזמנו פירושה היה דמוקרטיה ישירה, מתוך אמונה כי שלטון הרוב הוא איום על חירות הפרט. הוא הדגיש: "... הדמוקרטיה היא, כביכול, בהכרח עריצות, משום שהיא קובעת כוח ביצועי שבו "כולם" מחליטים בעד או נגד מי שאינו מסכים איתם, כלומר "כולם", שאינם לגמרי "כולם" – מסכימים על צעד מסוים, והרי זהו סתירה של רצון הכללי עם עצמו ועם עקרון החירות". בדומה לרוב ההוגים בני זמנו, הוא הבחין בין שלוש צורות של ממשל: דמוקרטיה, אריסטוקרטיה ומונרכיה (עם "ממשלה מעורבת", המשלבת אלמנטים דמוקרטיים, אריסטוקרטיים ומונרכיים) כצורה האידיאלית ביותר של ממשלה.
קאנט סבר שלמדינה אין סמכות לבצע פעולת תגמול, מאחר שהיא אינה אובייקטיבית. לתפיסתו רק סמכות שיפוטית-ריבונית על-מדינתית ואובייקטיבית יכולה להצדיק פעולת ענישה לוחמתית.
אסתטיקה
ממוזער|שמאל|250px|דיוקן של קאנט משנת 1791
אחד החלקים בספרו של קאנט "ביקורת התבונה הטהורה" מכונה "האסתטיקה הטרנסצנדנטלית". השימוש במילה "אסתטיקה" בהקשר זה אינו קשור לאסתטיקה במובן המודרני של המילה (הוא אינו עוסק בשיפוטים הקשורים ליופי), אלא בתרומתה של החישה להכרה. חלק זה של הספר משלים את חלקו האחר, "הלוגיקה הטרנסצנדנטלית", העוסק בתרומתה של התבונה להכרה.
חיבורו המפורסם ביותר של עמנואל קאנט בנושא האסתטיקה במובן המודרני של המילה, כלומר העוסק בשיפוטים הקושרים ליופי, הוא החלק הראשון בספרו "ביקורת כוח השיפוט", הנקרא: "ביקורת כוח השיפוט האסתטי". קאנט מציג בו גישה אסתטית המכילה מתח בין סובייקטיביזם אסתטי לבין אובייקטיביזם אסתטי.
קאנט מדבר על היפה במושגים של "חוויה אסתטית". פירוש הדבר שהיפה הוא סובייקטיבי, כלומר חוויה שנחווית על ידי סובייקט. היופי אינו נמצא באובייקט עליו מתבוננים אלא במתבוננים עצמם, הוא צורת הסתכלות.
עם זאת, ההסתכלות האסתטית היא צורת הסתכלות "אובייקטיבית" בעלת קריטריונים חיצוניים. בהתבוננות אסתטית על אובייקט כלשהו צריך הסובייקט "להתעלם" מן הסובייקטיביות שלו ולהסתכל על האובייקט "כפי שהוא", מבלי להוסיף לו אסוציאציות אישיות או אינטרסים הפוגמים בהסתכלות הטהורה.
קאנט מסביר בעזרת ארבעה היגדים כיצד מתאפשרת החוויה האסתטית, כיצד ניתן להסתכל על אובייקט ולשופטו כיפה. ההערות לאחר ההיגדים הם רק פרשנות אחת שלהם:
יפה הוא שמעורר הפקת נחת ללא חפץ עניין. כלומר, כאשר הסובייקט מביט באובייקט היפה הוא חש תחושה של הנאה מסוימת. עם זאת, הנאה זו אינה הנאה של סיפוק אינטרסים אישיים. למשל, אדם אשר מסתכל על מכשיר חדש שהוא זקוק לו נהנה הנאה פונקציונלית מן ההסתכלות, הוא נהנה מהתועלת הפוטנציאלית של האובייקט. אלא שאינטרסים הם דברים סובייקטיביים, לכל אדם אינטרסים אחרים, ולכן לא ניתן להעריך יופי באופן אובייקטיבי עם שיפוט סובייקטיבי. הדבר תקף גם באובייקט אשר מרמז למשהו שמוכר לסובייקט – למשל תמונה של בנו. יש בהנאה שבהתבוננות בתמונה של קרוב משפחה משום סיפוק פרטי, שאינו קשור לשיפוט אובייקטיבי של יופי.על האובייקט, אם כן, להיות יפה רק משום שהוא יפה, ולא משום סיבה אחרת.
יפה הוא שמוצא חן ללא מושג. כלומר, יפה הוא מה שלא ניתן להסביר מדוע הוא יפה. לא ניתן למצוא קריטריונים אפריוריים לאובייקט היפה. למשל, לא ניתן לומר מראש כי כל מה שסימטרי וצבעוני הוא יפה, וכאשר נתקלים במשהו יפה לא ניתן לומר כי זה מפני שהוא מתאים לקריטריונים מסוימים.
יפה הוא מה שיש לו צורה של תכליתיות, עד כמה שהיא נתפשת בו ללא דימוי של תכלית. כלומר, האובייקט נתפש כאילו עיצובו נעשה לאחר חישוב וסידור, כאילו "הכול נמצא במקום", אך אין הסובייקט יכול להסביר מדוע. למשל, בהתבוננות בעץ ניתן להרגיש כי מיקום העלים הוא הרמוני, כל עלה נמצא במקומו, אך איננו יכולים להגיד מדוע כל עלה נמצא במקום בו הוא נמצא, ומדוע דווקא סידור זה הוא יפה. (קאנט בתורתו האסתטית התייחס בעיקר לטבע כאובייקט המהווה חוויה אסתטית, ולא לאמנות).
יפה הוא מה שמוכר ללא מושג, כמושא של הפקת נחת הכרחית. היפה הוא יפה מבלי שנוכל להסביר מדוע, הוא אינו מתאים לקריטריונים מסוימים. עם זאת, כאשר אנו מביטים באובייקט יפה אנו מרגישים כי הוא יפה באופן הכרחי, כלומר כאילו הוא יפה באופן בלתי נמנע ושזו תכונה בלתי נפרדת ממנו, וכל מי שיסתכל באובייקט יראה בהכרח את יופיו. עם זאת, כיוון שלא ניתן להכניס את היופי לקריטריונים, לא נוכל להסביר לסובייקט אחר מדוע אותו אובייקט הוא יפה. אם הוא לא יסכים איתנו, נוכל אמנם להתווכח אתו, אך ויכוח זה יהיה במידה רבה עקר, שכן לא נוכל לטעון בו טיעונים של ממש.
השפעה וביקורת
השפעתו של קאנט על המחשבה המערבית הייתה עמוקה. לצד השפעתו על הוגים מסוימים, קאנט שינה את המסגרת שבה נעשית חקירה פילוסופית, כלומר השלים שינוי פרדיגמה בפילוסופיה. מעט מאוד מהחקירה הפילוסופית מתבטאת היום בסגנון הפילוסופיה הקדם-קאנטית. השינוי שחולל קאנט מורכב מחידושים שהפכו לאקסיומטיים בפילוסופיה ובמדעי החברה והרוח:
"המהפכה הקופרניקאית" שלו הציבה את תפקידו של הסובייקט האנושי או את ידיעתנו במרכז החקירה והניתוח על הידע שלנו, כך שכמעט אי אפשר להתפלסף על דברים כפי שהם במנותק מאיתנו או מהאופן שבו הם נתפסים על ידינו.
המצאתה של הפילוסופיה הביקורתית, כלומר הרעיון שניתן לגלות ולחקור באופן שיטתי את גבולות יכולתנו לדעת (הכרה) באמצעות חשיבה פילוסופית.
יצירתו של המושג "תנאי אפשרות", כמו ברעיון "תנאי הניסיון האפשרי". כלומר הרעיון שדברים, ידע וצורות תודעה נשענים על תנאים מוקדמים המאפשרים אותם. כדי להבין או להכיר אותם עלינו להבין תחילה את התנאים האלה.
הרעיון כי ניסיון אובייקטיבי הוא פעיל או נבנה על ידי התפקוד של המוח האנושי.
תפיסת האוטונומיה המוסרית כמרכזית לאנושות.
קביעתו של קאנט שיש להתייחס לבני אדם כאל תכליות ולא רק כאמצעים.
ספרו "לשלום הנצחי" השפיע על הטענה המודרנית במדע המדינה וביחסים בינלאומיים, לפיה מדינות דמוקרטיות המכבדות זכויות אדם אינן נלחמות זו בזו.
נאו-קאנטיאניזם
המונח "נאו-קאנטיאניזם" מתייחס לשיבה מאוחרת לאופני החשיבה של קאנט, ונחשב לזרם הדומיננטי בפילוסופיה הגרמנית משנות ה-70 של המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה. נהוג לחלק את הנאו-קאנטיאניזם לשלוש אסכולות עיקריות: אסכולת מרבורג, בה היו חברים הרמן כהן, פול נטורפ וארנסט קסירר; אסכולת הדרום-מערב, באדן או היידלברג, שנציגיה העיקריים היו וילהלם וינדלבנד , היינריך ריקרט ואמיל לאסק ; והאסכולה הנאו-פריסיאנית בגטינגן, שהושפעה מיאקוב פרידריך פריס, בהנהגתו של לאונרד נלסון .
ביבליוגרפיה
תורגמו לעברית
ספרים
ביקורת התבונה הטהורה, תרגום: שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך, מוסד ביאליק, תשי"ד 1954
תרגום: ירמיהו יובל, הקיבוץ המאוחד, 2013
ביקורת התבונה המעשית, תרגום: שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך, מוסד ביאליק, תשל"ג
ביקורת כוח השיפוט, תרגום: שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ט 1969
הדת בגבולות התבונה בלבד, תרגום: נתן רוטנשטרייך, מוסד ביאליק, 1985
הנחת יסוד למטפיזיקה של המדות, תרגום: מ. שפי, הוצאת מאגנס, תשמ"ד 1984
תרגום: חנן אלשטיין, עליית הגג וידיעות ספרים, 2011
הקדמות: לכל מיטאפיזיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע, תרגום: אברהם יערי, הוצאת מאגנס, תשנ"ח 1998
לשלום הנצחי: שרטוט פילוסופי, תרגום: שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך, הוצאת מאגנס, תשל"ו 1976
ריב הפקולטות, תרגום: יפתח הלרמן-כרמל, רסלינג, תשס"ז 2007
מאמרים
״ההתחלה המשוערת של ההיסטוריה האנושית״, תרגום: גדי גולדברג, תכלת, גיליון 32, 2008
מהי נאורות? כתבים פוליטיים, תרגום: יפתח הלרמן-כרמל, רסלינג, 2009
"על כישלונם של כל הניסיונות הפילוסופיים לתיאודיציה", תרגום: גדי גולדברג, בתוך: אסף שגיב (עורך), חקירות ודרישות: מאמרי מופת על חברה, אמונה ומצב האדם, כנרת זמורה-ביתן דביר ומרכז שלם, 2011
"על רעיון האלוהים" (תרגום: יפתח הלרמן-כרמל), מתוך הרצאות על פילוסופיה תאולוגית, 1817, דחק - כתב עת לספרות טובה ד', 2014
"על הוראת פילוסופיה" (תרגום: טל מאיר גלעדי), דחק – כתב עת לספרות טובה, כרך ז', 2016
"על הזכות-לכאורה לשקר מתוך אהבת אדם" (תרגום: ידי אורן), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ז', 2016
מתוך בקורת התבונה הזכה – מורה נבוכי החקירה (מגרמנית: יוסף הרצברג; ההדיר מכתב־יד: אלי שטרן), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך יב', 2020
בגרמנית
ראו גם
אידיאליזם טרנסצנדנטלי
אפרצפיה טרנסצנדנטלית
קטגוריה (פילוסופיה)
הצו הקטגורי
העז לדעת
לקריאה נוספת
שמואל הוגו ברגמן, הפילוסופיה של עמנואל קאנט, הוצאת מאגנס
ירמיהו יובל, קאנט וחידוש המטאפיזיקה, מוסד ביאליק
ירמיהו יובל, קאנט והפילוסופיה של ההיסטוריה, הוצאת מאגנס
יובל שטייניץ, לעולם תהא המטפיזיקה, הוצאת דביר
זאב בכלר, שלוש מהפכות קופרניקניות, הוצאת זמורה-ביתן
אלן ווד, עמנואל קאנט, הוצאת רסלינג, 2006
זאב לוי, קאנט והאתיקה היהודית המודרנית, נדפס בדעת, 23, תשמ"ט 1989
יעקב כ"ץ, קאנט והיהדות: הקשר ההיסטורי, נדפס בתרביץ, מ'א, תשל"ב 1972 עמ' 219–237
אהרון שאר-ישוב, קאנט והפילוסופיה היהודית, על השפעתו של קאנט על פילוסופים יהודים, נדפס בהגות, 1995
רבקה שכטר, קאנט, חופש מכל, הרייך השלישי , כולל דיון על יחסו של קאנט ליהדות, נדפס במאזנים, נ"א/5, תשמ"א-1980
חנה ארנדט, הרצאות על הפילוסופיה הפוליטית של קאנט (תרגום: גיא אלגת), תל אביב: הוצאת רסלינג, 2010
בן עמי שרפשטיין, פילוסופים כבני אדם, תרגם גבי דאור, זמורה ביתן, תל אביב תשמ"ד.
עמית קרביץ, אלוהי הדברים הרעים, עמנואל קאנט על רוע ותאודיצאה, הוצאת מאגנס, 2019
אלעזר וינריב, עיון ב"הקדמות" של קאנט, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1996 (קורס הכולל 4 יחידות לימוד)
קישורים חיצוניים
ציטוטים מחיבורו של קאנט: "תשובה לשאלה: מהי נאורות?", באתר ויקיציטוט
רשימת מונחים בתורת ההכרה של קאנט .
קאנט וקללת האפריורי, זאב בכלר. (- מאמר ביקורתי)
אוהד לוי זלוסצר, "ההיסטוריה של העתיד": מלחמה ושלום בהגותו של עמנואל קאנט
אוהד לוי זלוסצר, עמנואל קאנט: "לשלום הנצחי" תרגום, אפריל 2007
עמנואל קאנט והשפעתו על מכניקת הקוואנטים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדענים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:פילוסופים של תורת ההכרה
קטגוריה:פילוסופים גרמנים
קטגוריה:פילוסופים של עידן הנאורות
קטגוריה:פילוסופים של המוסר
קטגוריה:פילוסופים של הדת
קטגוריה:אסתטיקנים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת קניגסברג
קטגוריה:ליברליזם: הוגים
קטגוריה:ממלכת פרוסיה
קטגוריה:אגנוסטים
קטגוריה:ילידי 1724
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1804
| 2024-08-01T00:57:24
|
מבנה ארגוני - מונחים
|
משאבי אנוש בארגון: צורת ההתייחסות לכוח האדם בארגון וניהולו
סמכות: יחסים חברתיים בהם לממונה בארגון יכולת לקבוע את מעשי הכפופים לו
אימפרסונליות: קיום הפרדה בין מהותו האנושית של אדם הפועל במערכת לבין דרישות המעמד ותפקוד שלו מצד המערכת
כלליות: (אוניברסליות) יצירת דפוסי פעולה פורמליים השואפים לניסוח מכליל של ההתרחשות האנושית והזנחה של הייחודיות של הגורמים השונים בה
הצרנה: (פורמליזציה) שימוש מערכתי בחוקים אימפרסונליים, כלליים, רשמיים, ברורים ומוחלטים
פעילות מווסת: הפעילויות המרכיבות את תפקודו הפורמלי של הארגון
עבודה מבצעית: העבודה שמטרתה לייצר באופן ישיר את התפוקות השונות של הארגון
ניהול: פעילויות פיקוח וקבלת החלטות המבוצעות על ידי המנהלים ומהוות מניע ישיר לכל המתרחש בארגון.
פעילויות מטה: פעילויות התומכות בהתנהלותו הסדירה של הארגון
האצלת סמכויות: (Delegation) מתן סמכות חלקית ממנהל למנהל משנה לקבוע חלק מהתנהלות המערכת ולתווך את הוראות המנהל לכפופיו, מתוקף תפקידו
ריכוז סמכויות: (concentration of authority) שיטת ניהול בה רוב ההחלטות מבוצעות בדרגים עליונים בהיררכיה
פיקוח ישיר: תיאום העבודה ישירות על ידי ממונה על העבודה, בעזרת מגע ישיר עם עובדיו, הנגזר מהבדלי המעמדות שביניהם
היררכיה: מדרגיות מעמדית של סמכות פורמלית במקום העבודה
היררכיה גבוהה: היררכיה בעלת מספר רב של שלבים
היררכיה שטוחה: היררכיה בעלת מספר מועט של שלבים
ניהול מטריציוני
חלוקת עבודה: (דיפרנציאציה) התפלגות של העוסקים בארגון מסוים לתחומי עיסוק שונים
דיפרנציאציה אופקית: חלוקת עבודה בתוך שלב היררכי מסוים
דיפרנציאציה אנכית: חלוקת עבודה בין ממונים וכפופים
התמקצעות (או התמחות): (ספציאליזציה) התאמת מיומנויות ואופני חשיבה של עובדים לתפקידם
הבנייה: (Structuring) יצירת סדר רב על ידי שימוש בתפקידים ובנוהלי עבודה רבים
בירוקרטיה: תיאום רציונלי במערכות, המבוסס על הצרנה והבנייה
ביורוקרטיות: ארגונים גדולים בהם קיימת מידה גבוהה של בירוקרטיה
ביורוקרטים: (פקידים) בעלי תפקידים הפועלים באופן ביורוקרטי
תיוג (קטגוריזציה) - מיון המשימות השונות העומדות בפני הארגון והתגובות הניתנות להן למספר מצומצם של מודלים קבועים בלא התייחסות לייחודה של כל משימה
הרגלה: (רוטיניזציה) הפיכת פעילות ארגונית לחוזרת על עצמה
סטנדרטיזציה: תיאום העבודה על ידי קביעת כללי עבודה פורמליים ומוחלטים, אותן צריכים העובדים למלא
סטנדרטיזציה של התפוקה: קביעת מכסות התפוקה הנדרשת מכל עובד
סטנדרטיזציה של הכישורים: קביעת הכשרה מתאימה לתפקיד מסוים במסגרתה לומד העובד את כל הכללים הנקבעים כנחוצים לביצוע העבודה
סטנדרטיזציה של העבודה: קביעת נוהלי עבודה מוחלטים בהם צריכים העובדים לעמוד
תקשורת מנותבת: מערכת כללים פורמלית להעברת מידע והוראות בין חלקי המערכת, על בסיס חלוקת העבודה והאחריות בה
מבנה מכני: מבנה ארגון קשיח בו מידה רבה של הצרנה והבנייה
מבנה אורגאני: מבנה ארגון גמיש בו ההבנייה וההצרנה מצומצמות
פיגור: פער הזמן שבין השתנות המציאות לבין הזמן הנדרש ליצירת דפוס פעולה פורמלי כתגובה למציאות זו
יחס המנהל: (Administrative ratio) היחס בין העובדים העוסקים בפעילויות פנים-ארגוניות לבין העובדים העוסקים ישירות בייצור התפוקות של הארגון.
מוטת שליטה: (Span of control) מספר האנשים הכפופים ישירות לממונה אחד
מוטת שליטה ארוכה: מוטת שליטה בה מספר רב של כפופים לאותו ממונה
מוטת שליטה קצרה: מוטת שליטה בה מספר מועט של כפופים לאותו ממונה
שרשרת פיקוד אחידה: (שרשרת פיקוד סקלרית) שרשרת פיקוד בה לכל עובד יש רק ממונה אחד בלבד, וכל ממונה אחראי באופן בלעדי על תחום אחריותו
תרשים ארגוני: (Organigram) תרשים המתאר את יחסי הכפיפות וחלוקת העבודה בארגון
צמרת האסטרטגית: (Strategic Apex) ההנהלה הראשית של הארגון
ליבה מבצעית: (Operation Core) העובדים העוסקים ישירות בייצור תפוקות הארגון
הקו התיכון: (Middle Line) האחראים השונים שתפקידם לגרום לליבה המבצעית לבצע את החלטות הצמרת האסטרטגית ולהעביר משוב מהליבה המבצעית אליה
סגל טכני: (Technostructure) העובדים האחראי על הפעולות המאפשרות את עבודת הליבה המבצעית
סגל מנהלתי: (Support Staff) הסגל האחראי על ביצוע פעולות הנחוצות באופן עקיף על-מנת לאפשר את הייצור
החלטות אד-הוק: קשרים פורמליים הנובעים מהצורך להחליט החלטות מסוימות על ידי מספר בעלי תפקידים שונים
החלטות אד-הוק תפעוליות: (operating decisions) החלטות הנוגעות לענייני הייצור באופן ישיר
החלטות אד-הוק מנהלתיות: (administrative decisions) החלטות המארגנות את העבודה ברמת היומיומית
החלטות אד-הוק אסטרטגיות: (strategic decision) החלטות ארוכות טווח ובעלות משמעות רבה לעתיד הארגון
פעילות ישירה: (פעילות בלתי-פורמלית) תקשורת ודפוסי פעולה בארגון, שאינם נגזרים מהיחסים הפורמליים
היראות: (visibility) מידת המודעות ליחסי הסמכות בארגון
מצבי העבודה: קבוצות חברתיות ישירות ובלתי פורמליות הנוצרות כתוצר לוואי של יחסי העבודה הפורמליים
תיאום הדדי: תיאום עבודה בין מספר מצומצם של עובדים, בעזרת שימוש בתקשורת ישירה ביניהם ובאופן שאינו מוכתב על ידי כללים פורמליים
דיספונקציות תופעות לא צפויות, לא מכוונות ולא רצויות של מערכות ביורוקרטיות
הון חברתי: (SOCIAL CAPITAL) באופן כללי ניתן לומר שההון מכיל את הממד של משאבי האנוש שבארגון, לא מדברים רק על האנשים אלא גם על הקשרים ביניהם או היחסים ביניהם או האינטראקציות וכדומה. פעולות קולקטיביות, תיאום, אמון ותקשורת מבוססים על ההון החברתי ותלויים במידת פיתוחו. ייחודיותו של ההון החברתי הוא בשייכותו לכולם, הדבר מביא לידי כך שאין בעלות על מה שעובר ביחסים, וההזדמנויות שעוברות ברשת נגישות לכולם וממילא ניתן למצות ביתר יעילות את המשאבים והפעילויות האחרות בארגון. נקודת ההתייחסות היא כלפי רשת ותאוריות של רשת. בכך עובר המוקד מהאדם הפרטי החי ועובד בארגון אל היחסים, אשר נתפסים כמשאב (resource) חשוב לצורך הפעולה החברתית.
ההגדרה המלאה של הון חברתי היא:
סכום היחסים והקשרים הפוטנציאלים או הקיימים שעוברים דרך רשת היחסים, וגם יוצאים ממנה, בקבוצה או ביחידים.
מונחים נוספים
שוק העבודה - מונחים
קטגוריה:מונחונים
קטגוריה:מדיניות ציבורית
קטגוריה:מבנה ארגוני
| 2024-04-26T08:15:44
|
הפוטש במרתף הבירה
|
הפּוּטש במרתף הבירה (בגרמנית: Hitler-Ludendorff-Putsch או Bürgerbräu-Putsch) הוא כינויו של ניסיון הפיכה (בגרמנית: Putsch) כושל נגד השלטון המרכזי בגרמניה בשנת 1923, שבו ניסה אדולף היטלר, יחד עם אריך לודנדורף וגורמים לאומניים נוספים, להשתלט על מינכן, מדינת בוואריה ולאחר מכן על גרמניה כולה. הפוטש אומנם נכשל, אך העלה את היטלר למעמד של דמות מרכזית בפוליטיקה הגרמנית.
רקע היסטורי
לאחר מלחמת העולם הראשונה הגישו בעלות הברית, ובעיקר צרפת ואנגליה, לממשלת גרמניה, במסגרת חוזה ורסאי, תביעה לתשלום פיצויים בסך 33 מיליארד דולר עבור נזקי המלחמה (שהם כ-470 מיליארד דולר במונחי 2020). בסתיו 1922 ביקשה ממשלת גרמניה דחייה בתשלומי הפיצויים, אך הצרפתים דחו את הבקשה. לאחר שממשלת גרמניה לא עמדה בתשלומים, השתלט הצבא הצרפתי על חבל הרוהר בגרמניה בינואר 1923. רוב האזרחים בגרמניה עמדו לצד הממשלה בהתנגדותה לשלם לצרפתים.
במקביל, סבלה גרמניה מהיפר אינפלציה, שהפכה למאפיין בולט של רפובליקת ויימאר: ערך המרק צלל מ-75 מרק לדולר ב-1921 ל-18,000 מרק לדולר בינואר 1923 וביולי 1923 הוא עמד על 160,000 מרק לדולר, ועד נובמבר 1923 עמד שער ההמרה על 4,000,000 מרק לדולר אחד. אזרחים גרמנים איבדו את כל חסכונותיהם, למשכורות ששולמו לא היה ערך בשל ערכו של המרק, מוצרי מכולת עלו מיליארדי מרקים, והתפרעויות בגלל חוסר במזון החלו ברחובות.
הנאצים, וגם קבוצות קיצוניות אחרות, הרגישו כי זה הזמן לפעול. גרמניה הייתה כמרקחה פוליטית, והמפלגה הנאצית, שמנתה כ-55,000 חברים, דרשה פעולה. אדולף היטלר הבין שהוא חייב לפעול או להסתכן באובדן המנהיגות על מפלגתו.
בראשית המאה ה-20 היו ברוב הערים הגדולות בבוואריה מרתפי בירה. מרתפי בירה היו מקומות התגודדות למאות עד אלפי אנשים. בלילות היו נוהגים הבאים לשתות בירה ולשקוע בוויכוחים פוליטיים וחברתיים. במקומות אלו אף נהגו לערוך עצרות פוליטיות (מסורת שקיימת עד היום). הפוטש בוצע במרתף הבירה הגדול ביותר במינכן – הבּירגֶרבְּרוֹיְקֶלֶר (Bürgerbräukeller).
ההכנות לפוטש
בספטמבר 1923 הודיע הקאנצלר גוסטאב שטרזמאן על חידוש תשלום פיצויי המלחמה על פי חוזה ורסאי, ועל הפסקת פעולות ההתנגדות בחבל הרוהר. הודעה זו גרמה לזעם רב בחוגים לאומניים, שהיו חזקים במיוחד בבוואריה. הקבינט של בוואריה מינה את הלאומן גוסטב פון קאהר כראש המדינה הבווארית בעל סמכויות דיקטטוריות. היה חשש כי בוואריה תפרוש מן המדינה, או גרוע מכך, תתחיל מרידה קיצונית ימנית שתתפשט ותגיע בסופו של דבר עד ברלין. בשלטון בבוואריה, שביצע פעולות התגרות נגד הממשל המרכזי, עמד טריומווירט: פון קאהר (von Kahr), לצידו מפקד הרייכסווהר בבוואריה, הגנרל אוטו פון לוסוב (von Lossow), ועמם פון זייסר (von Seißer), מפקד משטרת המדינה הבווארית. אלו שמרו על איזון עדין בין פעולות מתגרות נגד השלטון המרכזי, ובין שמירת הסדר בבוואריה ושמירת האיחוד הגרמני.
תוכניתו של היטלר, אז עדיין מנהיג פלג קיצוני קטן ובלתי מוכר מחוץ לבוואריה, הייתה להעמיד את שלושת אלו במצב שבו ייאלצו לפעול נגד השלטון המרכזי. להכריח אותם להכריז על מרידה מזוינת, להשתלט על הכוחות שתחת פיקודם, ויחד עמם לצעוד לברלין, כפי שעשה שנה לפני כן בניטו מוסוליני באיטליה ב"מצעד על רומא". לצידו של היטלר בתוכנית זו עמד הגנרל אריך לודנדורף, גיבור מלחמת העולם הראשונה, ולמעשה שַליטה של גרמניה בין 1916 ל-1918 אשר חש סימפתיה להיטלר, והתייחס אליו ואל תוכניותיו באהדה.
מששמע היטלר כי קאהר קבע נאום פומבי ל-8 בנובמבר בשעות הערב, חשש כי קאהר, לוסוב וזייסר, הולכים לפעול בלעדיו. קאהר ניתק מהיטלר מגע וסירב להיפגש עמו, דבר שרק הגביר את חששותיו של האחרון. אותו ערב החליט היטלר להלום; הוא – ועמו לודנדורף ופלוגות הסער (SA) – יכריחו את קאהר, לוסוב וזייסר להכריז על מרידה ולעלות על ברלין.
ביצוע הפוטש
שמאל|ממוזער|250px|לוחית זיכרון לזכר חללי הפוטש מכוחות המשטרה
שמאל|ממוזער|250px|מארינפלאץ, הכיכר המרכזית במינכן, במהלך הפוטש
שמאל|ממוזער|250px|ה"פלדהרנהלה" (Feldherrnhalle) שבמינכן – תחנתו האחרונה של הפוטש
ב-8 בנובמבר 1923 צעד היטלר יחד עם פלוגת חיילי סער אל אולם הכינוס, אשר התקיים בבית בירה בשם בירגרברויקלר ("Bürgerbräukeller" בכתובת Rosenheimerstrasse 15 במינכן, ומכאן כינויו של האירוע), תוך שהוא גורם לפאניקה כללית באולם. הוא ירה ירייה לתקרה ואז צעק "שקט". היטלר עלה על הבמה וצעק:
שום דבר מזה אמנם לא היה נכון, אך באולם איש לא יכול היה לדעת זאת.
פון קאהר, לוסוב וזייסר לא השתכנעו בתחילה להצטרף אל הפוטש. כל איומיו של היטלר, לרבות נפנוף באקדחו, לא הועילו. עם זאת, בשעה מאוחרת בלילה הגיע למקום הגנרל לודנדורף, ואז הביעו השלושה תמיכה רפה בפוטש. אולם אז הגיעה הודעה אל היטלר, כי פלוגות הנאצים אשר נשלחו להשתלט על מחנות הצבא לא הצליחו במשימתם, והוא החליט להגיע לשם בעצמו. עם עזיבתו של היטלר את המקום, הצליחו שלושת המנהיגים לשכנע את לודנדורף בדברי חלקלקות שהם ישמרו אמונים להיטלר, ועזבו את המקום. באותו זמן ניסה היטלר לשכנע את החיילים להיכנע, אך ללא הצלחה. לאחר כישלונו חזר היטלר לאולם, וגילה להפתעתו שקאהר, לוסוב וזייסר נעלמו, וכי חיל המצב של מינכן מגלה התנגדות עזה לפוטש.
למחרת בבוקר הפרו שלושת המנהיגים את הבטחתם ללודנדורף באומרם שזו הוצאה מהם באיומי אקדח. הם הורו על פירוק המפלגה הנאצית ועל פירוק פלוגות הסער שלה. היטלר החליט שאם יצעד עם לודנדורף, בראש פלוגות הסער, אל מרכזה של מינכן, יצליח להתגבר על ההתנגדות ללא שפיכות דמים. היטלר לא בחל ברצח כשזה שירת את מטרותיו, אך לודנדורף נרתע מהרג של שוטרים וחיילים בווארים, אשר בסופו של דבר שירתו אף הם את המטרה הלאומית. סמוך לצהרי היום שלמחרת ההשתלטות על בית הבירה, יצאו היטלר ולודנדורף, בראשות שלושת אלפים מפלוגות הסער, במצעד, כשהם מניפים את דגל צלב הקרס, וקוראים למרד נגד הממשלה המרכזית.
פלוגת שוטרים חסמה את דרכם ברחוב צר, ולאחר חילופי דברים קצרים פתחו השוטרים באש. 13 נאצים ושלושה שוטרים נהרגו בחילופי האש ורבים מהנאצים נפצעו, וביניהם הרמן גרינג והיטלר שנפצעו באופן קל (גרינג נפצע מכדור בירכו והיטלר נקע את כתפו בעת הנפילה). היטלר הצליח להימלט אך נעצר כעבור יומיים. שאר מנהיגי המרד נאסרו במקום, למעט גרינג ורודולף הס שהצליחו להימלט לאוסטריה.
כישלון הפוטש ומשפט הקושרים
ממוזער|250px|
הנאשמים בפוטש. אריך לודנדורף והיטלר עומדים במיקום חמישי ושישי משמאל. ארנסט רוהם ניצב לפני היטלר מימין. רק שניים מהנאשמים, היטלר ווילהלם פריק, היו לבושים בבגדים אזרחיים. הדמויות האחרות בתמונה (משמאל לימין): פרנט, ד"ר ובר, קיבל. השלישי מימין ברוקנר ובקצה הימני וגנר
היטלר נאסר, ועם כישלון ההתקוממות, נראה היה שזהו גם קיצה של המפלגה הנאצית. משפטו של אדולף היטלר, בעוון בגידה, לא גרם לסיום הקריירה הפוליטית שלו כפי שאפשר היה לצפות. במידה רבה סימן משפטו את הפיכתו לדמות בעלת משקל לאומי, וחשיבות הפורצת את גבולות הפוליטיקה הבווארית.
בן לילה הפך אדולף היטלר לאישיות פוליטית ידועה הן בגרמניה והן בשאר מדינות העולם בעקבות כיסוי עיתונאי מקיף של המאורעות. השופטים במשפט סנסציוני זה, נבחרו על ידי אוהד נאצי בממשל הבווארי והרשו להיטלר להשתמש באולם בית המשפט כבמה להצגת רעיונותיו הפוליטיים. במקום לכפור בהאשמות שהובאו בפניו, הודה היטלר ברצונו להחליף את הממשלה והתווה את רעיונותיו, תוך שהוא מצייר את עצמו כפטריוט ואת הממשלה הדמוקרטית ואת מייסדיה כבוגדים. "אני לבדי נושא באשמה. אבל אינני פושע בגלל זה. אם ניצב אני לפניכם היום כמהפכן, הרי זו מהפכה כנגד המהפכה. אין דבר כזה בגידה בבוגדים של 1918". העיתונים צטטו רבות מדבריו של היטלר, וכך ניתנה לאנשים רבים ההזדמנות להכיר את האיש ואת רעיונותיו, אשר צברו כך את התנופה שהייתה דרושה להיטלר.
היטלר הורשע בדין וקיבל עונש של חמש שנות מאסר, אך עם זכות לשחרור מוקדם על התנהגות טובה כבר לאחר שישה חודשים. האמת הייתה שהשופטים כלל לא רצו למצוא את אדולף היטלר אשם, והרשיעו אותו רק לאחר שהובטח להם שהוא יקבל שחרור מוקדם. גם מנהיגים נאצים אחרים שהועמדו לדין נידונו לעונשים קלים. גנרל לודנדורף נמצא אשם אך זוכה בזכות פעולותיו במלחמת העולם הראשונה ומעמדו הרם. ד"ר וילהלם פריק הורשע בסיוע בבגידה ונידון ל-15 חודשי מאסר, אולם שוחרר בערבות לאחר כחמישה חודשים. ארנסט רהם נמצא אשם ונידון לחמישה חודשי מאסר.
ב-1 באפריל 1924 נלקח היטלר לכלא לנדסברג, שם קיבל תא מרווח. הותר לו לקבל מתנות, מבקרים מתי שרצה, והותר לו להכניס את מזכירו הפרטי רודולף הס. בתאו שבבית הסוהר היה פוסע הלוך ושוב ומכתיב למזכירו רודולף הס את רעיונותיו. התוצאה של הכתבה זו הייתה הכרך הראשון של ספרו מיין קמפף.
מרתף הבירה לאחר ההתנקשות
מדי שנה, ב-8 בנובמבר, נהג היטלר להגיע למרתף הבירה ולנאום באירוע לציון יום השנה לפוטש הכושל. בשנת 1939 ניצל גאורג אלזר אירוע זה כדי לנסות להתנקש בחיי היטלר. הוא הטמין פצצה בעמוד ליד דוכן הנואמים במרתף. אולם, באותה שנה יצא היטלר מהמרתף מוקדם מהצפוי והוא לא נפגע בפיצוץ. בשנה שלאחר מכן הפציצו הבריטים את מינכן ב-8 בנובמבר ופצצה אחת פגעה במרתף.
בשנת 1958 נפתח מרתף הבירה מחדש.
תוצאות היסטוריות של הפוטש
הפוטש סימן את נקודת המפנה בקריירה הפוליטית של היטלר. מנואם בווארי אלמוני וחסר שם הפך היטלר למנהיג לאומי, ועמד כשווה בשורה אחת עם אישיות לאומית כגנרל לודנדורף. המשפט נתן להיטלר במה, והוא ניצל אותה באופן מיטבי.
אך מעבר לכך, הסיק היטלר שתי מסקנות חשובות:
האחת, כי את השלטון לא יכבוש בכוח. היטלר היה צופה חריף בהתרחשויות היסטוריות והיה מהיר להסיק מסקנות. הפוטש חשף את רפובליקת ויימר בנקודות החזקות שלה, אך גם בחולשותיה. ברור היה כי השמרנים הלאומיים, אשר היו אמורים להיות הכוח המניע מאחורי ההתנגדות לרפובליקת ויימר, לא ימהרו לתת את השלטון בידי תועמלן נודד ממפלגה בווארית ננסית, גם אם זה יאיים עליהם באקדח. את הברית עם השמרנים, ההכרחית לכיבוש השלטון, יש לכרות, אם כן, באמצעים חוקתיים, שלא לומר דמוקרטים. לאחר שיוותרו מרצונם על עמדות הכוח שלהם, ניתן יהיה לזכות בשלטון במקומם.
השנייה, הייתה מסקנה אישית. עד הפוטש סבר היטלר כי תפקידו בהתקוממות הלאומית יהיה זה של "המתופף", "האגיטטור" שסאי ההמונים. הוא סבר שכדי לקבל לגיטימציה מהציבור הוא יזדקק לדמויות לאומיות ולגיטימיות לצידו, כלודנדורף או פון קאהר, וכי הוא יהיה בבחינת "מבשר" או "נושא הכלים" למנהיג האמיתי של המרד הלאומי. עתה גברה בהיטלר ההרגשה כי הוא עצמו המנהיג, וכי זהו תפקידו וייעודו. הוא ראה את לודנדורף בחוסר אונים שלו וברפיסות שהפגין, כאשר שחרר את פון קאהר, לוסוב וזייסר, וסירב לנקוט פעולה נחרצת ואלימה. היטלר ראה כיצד הקהל נענה לנחישות שהפגין הן במהלך הפוטש והן לאחריו, בבית המשפט. עתה גמלה בו ההבנה כי הוא המנהיג האמיתי, "הפיהרר", שהאומה מצפה לבואו. תחושה זו לא עזבה אותו עד ליום מותו.
ראו גם
הפיכה
פוטש יולי
דגל הדם
לקריאה נוספת
ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, 1976.
יואכים פסט, היטלר, דיוקנו של לא איש, בית הוצאה כתר, 1986.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:רפובליקת ויימאר
קטגוריה:גרמניה הנאצית: היסטוריה
קטגוריה:1923 בגרמניה
קטגוריה:מינכן: היסטוריה
קטגוריה:ויקיפדיה - ערכים מומלצים לשעבר
קטגוריה:בעקבות מלחמת העולם הראשונה
קטגוריה:הפיכות צבאיות
| 2024-10-07T13:46:26
|
גאוגרפיה של שווייץ
|
שמאל|ממוזער|300px|מפת שווייץ
שמאל|ממוזער|250px|תמונת לווין של שווייץ מספטמבר 2002. הרי האלפים בלבן, רצועת הקרקע הנמצאת מעליהם בתמונה ומכילה אגמים היא ארץ הביניים והרצועה שמעליה היא הרי יורה
ממוזער|שמאל|הר המטרהורן שבאלפים השווייצריים
שווייץ היא מן הקטנות שבמדינות אירופה, שכנותיה הן גרמניה בצפון, איטליה בדרום, צרפת במערב, ובמזרח - אוסטריה ונסיכות ליכטנשטיין. שווייץ משתרעת במרכז הרי האלפים וחולשת על המעברים העיקריים החוצים אותם ומקשרים בין מרכז אירופה לדרומה, ובין צרפת לדרום מזרח אירופה.
גבולותיה של הארץ נקבעו בקונגרס וינה בשנת 1815 אורכם מסתכם ב-1,880 ק"מ בקירוב. שווייץ משתרעת בין 46 ו-48 מעלות רוחב צפוני ובין 6 ו-11 מעלות אורך מזרחי.
לשווייץ אין מוצא לים. הארץ דלה באוצרות טבע טבעיים וחייבת לייבא את אוצרות הטבע ממדינות אחרות. על מנת לאפשר מעבר חופשי של סחורות אל שווייץ ומשווייץ לארצות אחרות, היא חייבת לשמור על יחסים תקינים עם שכנותיה.
נופיה מלאי הגבעות המיוערות והאגמים של שווייץ יצרו את המונח "שווייץ הקטנה". מונח אסתטי רומנטי זה אינו קטגוריה גאוגרפית, אך נעשה בו שימוש נרחב במאה ה-19 כדי לתאר תוואי נוף טבעיים דרמטיים שיעניינו את התיירים, ולשייך לנוף מסוים תכונות שעשויות להזכיר למבקר את שווייץ.
מבנה פיזי
ההרים והרמות
שווייץ היא ארץ הבנויה הרים וגבעות.
יותר ממחצית שטחה גבוה מ-1,000 מ'. אפשר להבחין בארבעה אזורים הנמשכים
מדרום-מערב לצפון-מזרח: הרי היורה, השפלה השווייצרית, הרי ה"פרה-אלפ" (האלפים הנמוכים) השווייצריים והאלפים.
הרי היורה
הרי היורה נמשכים לאורך של 200 ק"מ בצפון-מערב המדינה במקביל לקו הגבול עם
צרפת ומעבר לו בתחום צרפת עצמה. רוחב שרשרת ההרים בשווייץ הוא בממוצע 20 ק"מ והם
מורכבים מרכסי קימוט מקבילים בגובה ממוצע של 1,000 מ', כששיא גובהם 1,400 עד 1,600 מ'. אזור היורה התופס כ-10% משטח שווייץ, מאוכלס כמעט כולו בדוברי צרפתית, ודרגת ההתפתחותו הכלכלית נמוכה.
השפלה השווייצרית
השפלה השווייצרית, המכונה גם ארץ הביניים, היא האזור המיושב ביותר ומרכז התרבות והכלכלה של שווייץ. היא מהווה אזור מעבר בין היורה ובין האלפים, המשתרע לאורך של כ-300 ק"מ ורוחבו בין 30 ל-70 ק"מ. מבחינת המבנה הגאולוגי זהו שקע בין אזורי הקימוט - היורה והאלפים, ועיקרו רמות בגובה של 400 עד 700 מ', בעלות טופוגרפיה גבעית, ומעליהן מתנשאים רכסים או הרים בודדים לגובה של
1,000 עד 1,200 מ'.
ארץ הביניים משופעת בימות, במיוחד באזורי המגע שלמרגלות רכסי היורה והאלפים. שתי הימות הגדולות נמצאות בתחומיה של ארץ הביניים: ימת קונסטנץ שבצפון (בה עובר גבול שווייץ עם גרמניה ואוסטריה), וימת ז'נבה שבדרום (שבה עובר הגבול עם צרפת).
ככלל, אזור זה גבעתי ברובו ולא מישור מוחלט. המישורים היחידים בשווייץ נמצאים באזור זה, לחופי הימות ולאורך הנהרות הראשיים, יובלי הריין. בשל התנאים הטופוגרפיים הנוחים, אפשרויות התחבורה ותנאי האקלים, זהו האזור המפותח והמשגשג ביותר בשווייץ, ובו מרוכזים מפעלי התעשייה ורוב הערים הגדולות.
ערים חשובות בשפלה השווייצרית מדרום לצפון הן ז'נבה, לוזאן, פריבור, ברן, נשאטל, לוצרן, בזל וציריך.
הרי האלפים
הרי האלפים המרכזיים, שבדרום שווייץ ובמזרחה, תופסים כ-60% מכלל שטחה. הגבוה שבהרי האלפים שבתחום שווייץ הוא פסגת דיפור, 4,634 מ', ברכס מונטה רוזה, באלפים הוואליזיים, על גבול איטליה בדרום.
ההרים מבותרים ביותר על ידי עמקים קרחוניים, אשר קרקעיותיהם חתורות בהרים לעומק מאות מטרים. לאורך העמקים עוברות דרכי התחבורה. הקשר בין עמק לעמק נעשה במעברים הרריים טבעיים או במנהרות. החשוב והנודע שבדרכי התחבורה הוא זה העובר לאורך עמקי הנהרות רון וריין והחיבור ביניהם - מעבר סנקט גוטהרד. נתיב זה מפריד גם בין אזור האלפים הדרומי, הרחב, שבו מתנשאות הפסגות הגבוהות ביותר, לבין האזור הצפוני הצר, ששיאו בפסגת ה-יונגפראו, 4,166 מ'.
ימות
שמאל|ממוזער|250px|ימת ז'נבה
שווייץ היא אחת ממדינות אירופה העשירות ביותר בימות: יש בה קרוב ל-1550 ימות קטנות וגדולות, כמעט כולן מפורסמות בגלל היופי המיוחד של נופן. הגדולות והמפורסמות ביותר הן:
אגם ז'נבה - שטחו 581 קמ"ר, מהם 344 בתוך גבולות שווייץ
ימת קונסטנץ - שטחה 540 קמ"ר
אגם נשאטל - שטחו 218 קמ"ר
ימת ארבעת הקנטונים (אגם לוצרן) - שטחה 115 קמ"ר
אגם ציריך - שטחו 90 קמ"ר
אגם לוגאנו - שטחו 50 קמ"ר
הנהרות
בין אפיקי המים הרבים הזורמים בשווייץ רק שלושה יכולים להיחשב כנהרות גדולים - הארה, הריין והרון. מוצאם של שלושת הנהרות הגדולים הוא ברמת סנט-גוטהרד. נהרות חשובים אחרים שרק בחלקם זורמים בשווייץ הם הטיצ'ינו (לאורך 90 ק"מ) והאין (לאורך 105 ק"מ).
הארה, בהיותו אפיק המים הגדול היחיד הזורם לאורך כל דרכו (296 ק"מ) באדמה שווייצרית, נחשב ל"נהר הלאומי" של המדינה. הארה עובר לאורך הרמה המרכזית, חוצה את העיר ברן ונשפך לריין ליד העיר קובלנץ שעל הגבול הגרמני.
הריין זורם לאורך 375 ק"מ בשטח שווייצרי ולאחר מכן הוא נכנס לשטח גרמניה. בדרכו הוא חוצה את נסיכות ליכטנשטיין, נכנס לימת קונסטנץ וליד העיר שפהאוזן הוא יוצר את מפלי הריין המפורסמים
הרון זורם לאורך 265 ק"מ בשטח שווייצרי וליד העיר ז'נבה הוא נכנס לצרפת אחרי שעבר דרך ימת ז'נבה
צמחייה
מרבית בתי הגידול של הצומח, ותצורותיו, מותנים כאן בגובה, המגיע בהרי האלפים עד 4 ק"מ. בשל המגוון הטופוגרפי והאקלימי יש בשווייץ צמחייה עשירה מאוד. מרבית המינים הם אירו-סיביריים, אך מצויים גם אלמנטים ארקטיים מצד אחד וים תיכוניים מצד שני. במרבית שטחה של שווייץ שולטים יערות של עצי שלכת, או של עצי מחט, והעיקריים שבהם מובאים להלן:
יערות אלונים מעורבים - אלון הסלע והאלון הבריטי תופסים את המקומות החמים ביותר, וגם את המדרגות הנמוכות ביותר בהרים. כמו כן, נלווים אליהם גם עצים אחרים. לפי ההרכב והשלטון של העצים, ולפי הצמחייה עשבונית המלווה את היער, הובחן כאן מספר ניכר של חברות צמחים שמנחה אותן האלון.
יערות אשורים מעורבים - המרכיב הטיפוסי ליערות אלה הוא אשור היערות. האשור מצריך תנאים נוחים יותר - הן מבחינת האקלים והן מבחינת הקרקע - ומוגבל בעיקר למדרגה הבינונית של ההרים. הוא מופיע כשולט יחיד, או בחברת עצים אחרים, משירי עלים או גם מחטניים. גם כאן מבחינים בחברות צמחים, לפי המלווים ולפי ההרכב העשבוני. בין המלווים של יערות מעורבים עשויים להיות אלונים, אשוחים ואשוחיות.
יערות מעורבים של מילה - יערות אלה קשורים למקומות מיוחדים, לקרקעות לחות או לבתי גידול מוצלים. גם באלה מבחינים בחברות אחדות.
יערות הגדות - יערות הקשורים לאפיקי מים, לנהרות ויובליהם, וכן לאדמות מוצפות. הצמחים המנחים הם מינים של צפצפה, אלמון וערבה.
יערות השדרים - יערות שלא דורשים תנאים מיוחדים, והם מופיעים באדמות חמוצות ודלות מינרלים. השדר יכול להופיע כשליט יחיד, או במעורב עם עצים אחרים, או גם בחברת מלווים עשבוניים שונים.
יערות אשוחים - האשוח היחיד המצוי בשווייץ הוא האשוח הלבן. זהו עץ הדורש לחות, ובדרישותיו האקולוגיות הוא דומה במקצת לאשור. משום כך הוא מסוגל לגדול יחד עם האשור וליצור טיפוס של יער מעורב, למרות בדרך כלל הוא יוצר לעצמו יערות.
יערות האשוחית - הזן היחיד של הסוג הזה המצוי בשווייץ הוא האשוחית הקיפחת. עץ זה עמיד בפני קרה וכפור, ועולה בהרים עד למדרגה הסוב-אלפינית. מסיבה זו נפוצה האשוחית במקומות שבהם האלונים והאשורים לא כולים להתחרות בה עוד. היא יוצרת יערות ענקיים וגם יערות מעורבים. שכבת תת-היער עשויה ברוב המקרים בתות אברשיים, או גם כבוליות.
יערות של הארזית והאורן המחומש - יערות העולים למדרגות הקרות ביותר של ההרים בשווייץ, וגם הם יוצרים חברות שונות של צמחים. לרוב הם מצויים בתחום העליון של היערות, ואף קרוב לקרחונים הגולשים מההרים.
יערות של אורן היערות - אורן היערות הוא עץ היוצר יערות רבים וגדולים בכל מיני בתי גידול, לרוב במחשופים ובמקומות שיערות אחרים נהרסו. הוא אינו דורש קרקעות מיוחדות או טמפרטורות נוחות. הוא מצוי בכל דרגות ההר, אך לעולם לא יכול לחדור לחברות צמחים חסומות מפני האור. הוא יוצר חברות לעצמו, או במעורב עם שיחים ועצים שונים. היערות השונים בשווייץ הם קווים בולטים בנוף הארץ, אבל שווייץ עשירה גם בתצורות לא "עציות", הגדלות במקומות שהיערות נהרסו, או במקומות שמפני גורמים אקלימיים אין עצים יכולים להתפתח בהם.
כמה דוגמאות לתצורות אלו:
בתות אברשיים - נוצרות במישורים ובבקעות, על פני אדמה יבשה, חמוצה וחסרת מינרלים כמעט לחלוטין. שם זה ניתן לה מפני שרוב השיחים המאפיינים את בתי הגידול האלה נמנים עם משפחת האברשיים.
בתות אברשיים אלפיניות - התחום העליון של היער מסתמן לרוב במציאותו של האורן הננסי או ערער השיח, אבל לצידם (או מעליהם), מתפתחות באלפים בתות נרחבות של שיחי רודודנדרום. הבתות האלה מצויות גם באדמות חמוצות ובאותה מידה גם באדמות גירניות.
האחווים האלפיניים - ארץ עשירת מים כשווייץ משופעת באחווים ובצומח ביצות חמוצות ומתוקות כאחד. את אזור האלפים מציינים במיוחד האחווים האלפיניים שופעי הירק, המכסים את כל המדרגות האלפיניות של ההרים מעל לתחום היערות. האחווים הם אוצר כלכלי חשוב ביותר, בהיותם משאבים חשובים לגידול צאן.
אקלים
הריה של שווייץ מהווים נקודת התכנסות ומזיגה של סוגי האקלים המגוונים
והשונים של אירופה. מערך כזה יוצר אקלים בעל אופי משל עצמו. במערב הוא
מושפע מהאקלים האטלנטי הנתון לחילופי זרם הגולף. במזרח - מהאקלים פנים
היבשת האירופאית. בדרום - מהאקלים הסובטרופי גשום, ובצפון - מהאקלים הציקלוני
של מרכז אירופה.
מאחר שהגשמים מתגברים ביחס ישר לגובה פני הקרקע, דומה מפת המשקעים בין
אזורים שמרחק קטן בלבד מפריד ביניהן. לדוגמה:
הממוצע השנתי של המשקעים בסנקט גלן (בגובה 730 מ') מגיע ל-1,318 מ"מ,
ואילו בגובה 2,730 מ' מגיע ממוצע המשקעים השנתי ל-2,904 מ"מ.
ביותר מ-3/4 משטחה של שווייץ עולה הממוצע השנתי של המשקעים על 1,000
מ"מ, שבחלקם יורדים בצורת שלג. בעיר הדרומית לוגאנו, שבה אקלים סובטרופי גשום, רק 5% מהמשקעים הם שלגים. בציריך - 11% שלגים. בגבהים שמעל כ-
3,580 מ' כל המשקעים הם שלגיים, והאזורים המצויים בגבהים אלה שזורים שדות
שלג וקרחוני עד. קו השלג נע בין 3,070 מ' בהרי אלפים הצפוניים ל-3,600 מ'
באלפים הדרומיים.
בהרים שבפנים הארץ מצויים כיסים יבשים יחסית ממשקעים. המפורסם שבהם הוא
עמק הרון המוקף קבוצות הרים בעלי פסגות גבוהות. כמות המשקעים היא נמוכה גם
במדרונות עצמם, אבל אף על פי כן מתפתחת הצמחייה כתוצאה מקרבת האזור לשדות
שלג וקרחונים המתפשטים עמוק לתוך העמק. אוויר בעל לחות נמוכה כגון זה המצוי
מעל ערים גבוהות כדווס וארוזה, מאפשר מעבר קרינת השמש בתחום אורכי גל רחב.
(משום כך ידועות ערים אלו כמקומות מרפא).
ערים מרכזיות בשווייץ
+ 12 הערים הגדולות בשווייץ העיר קנטון אוכלוסייה (2019)1 ציריך ציריך 420,2172 ז'נבה ז'נבה 203,9513 בזל בזל-שטאדט 178,7224 לוזאן וו (קנטון) 139,4085 ברן (עיר הבירה) ברן 134,5916 וינטרטור ציריך 113,1737 לוצרן לוצרן 82,2578 סנט גאלן סנט גאלן 76,0909 לוגאנו טיצ'ינו 62,61510 ביל/ביין ברן 55,60211 תון ברן 43,63212 בלינצונה טיצ'ינו 43,279
קישורים חיצוניים
*
שווייץ, גאוגרפיה של
| 2024-03-07T00:26:11
|
גמלא (שמורת טבע)
|
שמאל|ממוזער|250px|כלוב האיקלום של הנשרים על שפת המצוק
ממוזער|250x250 פיקסלים|תצפית על תהום בגמלא. גודל האנשים מדגיש את העומק של התהום.
שמאל|ממוזער|250px|מבט מתוך מצפור הנשרים
שְׁמוּרַת גַּמְלָא היא שמורת טבע ואתר ארכאולוגי במרכז רמת הגולן, כ-20 קילומטרים דרומית לקצרין. השמורה הוכרזה ב-9 בינואר 2003. שטחה הוא 8,380 דונם. השמורה נגישה לכיסאות גלגלים ולמתניידים בעלי צרכים מיוחדים.
השמורה
שמאל|ממוזער|250px
בשמורת הטבע שני נחלים: נחל דליות ונחל גמלא, שלאורכו שוכן המפל האיתן הגבוה ביותר בארץ ישראל, מפל גמלא (51 מטרים גובהו). עוד נמצאים בשמורה שדה דולמנים שבו כ-700 דולמנים, מושבת הקינון הגדולה ביותר בישראל של נשרים. החל משנת 1994 מתקיים במקום סקר על האוכלוסייה, כולל תצפיות קבועות על הקינון. המטרה היא למנוע את הכחדת האוכלוסייה על ידי איתור בזמן של בעיות באוכלוסייה.
בנוסף קיים במקום מגוון של בעלי חיים כגון צבי ארץ ישראלי, יעל נובי, תנים, דרבנים, חולדים, שועלים, זאבים, קרקלים ועוד. במקום מקננים עופות דורסים נוספים הכוללים רחם, חיוויאי, עקב עיטי ועיט ניצי. הצמחייה כוללת עצי אלון התבור, אלה אטלנטית עוזרר קוצני, שיזף מצוי, כליל החורש ועוד.
בשמורה שרידיה המשוחזרים בחלקם של העיר העתיקה גמלא, שחרבה בזמן המרד הגדול של יהודי ארץ ישראל נגד שלטון האימפריה הרומית בסוף ימי הבית השני. בשמורה נמצא גם אתר הנצחה למתיישבי רמת הגולן שנפלו במערכות ישראל ובפעולות איבה. כמו כן, נמצאים בשמורה שרידי הכפר העתיק דיר קרוח, שתחילתו בהתקופה הביזנטית.
על שפת המצוק המשקיף על נחל גמלא נמצא מבנה "מצפור הנשרים" המאפשר תצפית נוחה על אוכלוסיית הנשרים והעופות הדורסים. על תקרת המבנה דגמים של עופות דורסים כפי שהם נראים ממבט מלמטה; מטרת הדגמים היא להקל על זיהוי העופות הדורסים. המבנה שוקם לזכרה של ארנה אשד, שהייתה חוקרת נשרים ואקולוגית השמורה.
ב-27 במאי 2010 בלילה פרצה בשמורה שרפה גדולה, שפגעה קשות בצומח ובחי בשמורה. אנשי רשות שמורות הטבע והגנים הספיקו לחלץ חלק גדול מהנשרים לפני התפשטות השרפה, ובכך מנעו פגיעה קשה באוכלוסיית הנשרים במקום. השרפה פרצה מנפילת פגז בשטח אש בסמוך לשמורה, בזמן אימון של צה"ל. השרפה כילתה כ-20 אלף דונמים של חורש.
פעילות לשיקום אוכלוסיית הנשרים
ביוני 2007 הורעלה אוכלוסיית הנשרים המקננת במצוק. בעקבות כך הועברו שבעה גוזלים לגידול בחי בר בכרמל. לאחר שהגוזלים התאוששו, הם הוחזרו לכלוב אקלום במקום.
בשנת 2008 הופעלה במקום תוכנית שמטרתה לשקם את אוכלוסיית הנשרים. ביצי הנשרים מוצאות מהקן ומועברות לגן החיות התנ"כי בירושלים להמשך דגירה, לאחר מכן מוחזרים הגוזלים לכלוב האקלום השוכן על שפת המצוק, ומאפשר את קרבת הגוזלים לאוכלוסיית הנשרים במקום. כשהגוזלים מגיעים לבגרות הם משוחררים לטבע.
לקריאה נוספת
עפר בהט, ליאורה בהט, גמלא טבע ונוף, הוצאת משרד הביטחון, 1991
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:רמת הגולן: שמורות טבע
קטגוריה:גמליים בתרבות
| 2024-05-01T07:04:19
|
דולמן
|
ממוזער|דולמן בנחל גמלאדּוֹלְמֶן הוא מבנה מגליתי, כלומר בנוי מאבנים גדולות, שמקורו לרוב בתקופות הטרום־היסטוריות המאוחרות וההיסטוריות הקדומות. הדולמנים מקושרים לרוב לקבורה.
תיאור
הדולמנים עשויים ממספר אבנים גדולות (מגליתיות) הערוכות במבנה, (לעיתים מבנה פשוט של שתי אבנים מאונכות שעליהן אבן ראשה מאוזנת, ולעיתים מבנים מורכבים בהרבה) יש שסוברים שהם במקור היו מכוסים באבנים נוספות או באדמה, אשר שימשו כתא קבורה. אלה התפזרו עם השנים, ונותר רק המבנה המגליתי.
מקור השם
פירוש השם דולמן הוא "שולחן אבן" (בברטונית: "דול" – שולחן, "מן" – אבן). מילים בשפות אירופיות אחרות, כגון "Hünenbetten" בגרמנית ו-"Hunebed" בהולנדית מרמזות כי אלה נחשבו למיטותיהם של ענקים. דולמנים רבים אופייניים לתקופה הנאוליתית באירופה, והיו בשימוש עד לתקופת הברונזה.
תפוצה
ממוזער|דולמן בצורת T מהולנד.
בעולם מצויים אלפי דולמנים, ובמיוחד בארצות צפון אירופה כגרמניה, הולנד ואירלנד. הממצא הדל מסביב לדולמנים מקשה על תארוכם וזיהוי מקימיהם, וכן זיהוי מניעי המקימים. שרידים אנושיים, מלווים לעיתים בחפצים, נמצאו בדולמנים או בסמוך אליהם, שניתן לתארך מדעית באמצעות תיארוך פחמן. עם זאת, לא ניתן היה להוכיח כי שרידים אלה הם מהתקופה בה הוצבו האבנים במקור. בדרך כלל כולם נחשבים לקברים או לתאי קבורה, למרות היעדר ראיות ברורות לכך. ייתכן שהדולמנים שימשו לקבורה ראשונית בלבד, מתוך אמונה בהבדל בין גופה עם בשרה לעצמות בלבד, ולאחר כילוי הבשר עברו העצמות לקבורה משנית.
בישראל
ממוזער|דולמן בשמורת גמלא
ממוזער|דולמן בכניסה לקיבוץ שמירבארץ ישראל מספר רב של דולמנים, ובמיוחד מצויים מאות דולמנים ברמת הגולן. שדה שבו כ־700 דולמנים נמצא ליד העיר העתיקה גמלא ודולמנים רבים מצויים ליד ובתוך קיבוץ שמיר. על תקרת אחד מהם התגלו בשנת 2017 עיטורים.
הדולמנים בגולן פרוסים על שטח של 1,050 קמ"ר. גבולות השטח הם נחל סער בצפון, הנחלים רוקד ועלן במזרח, הירמוך בדרום ובקעת הירדן במערב. הדולמנים מופיעים לפעמים בקבוצות, כאשר רוב הדולמנים הם חלק ממכלול מורכב יותר בו הם מקושרים זה לזה. לעיתים קרובות, ממוקמים הדולמנים במורדות הגולן, סמוך לנחלים. קיימת השערה כי השיפוע של המדרון איפשרה לגלגל את האבנים הגדולות או למקם אותן במקומות גבוהים הבולטים לעין. בין השאר, התגלו בדולמנים שבגולן כלי חרס וכלי מתכת מתקופת הברונזה הביניימית. ההשערה היא שהדולמנים בגולן, וגם בגליל, הוקמו בתקופת הברונזה הקדומה, ככל הנראה בשלבים ב'–ג'. נראה שבאותה תקופה, רוב האוכלוסייה שישבה בגולן חיה בישובי קבע כמו ערים וכפרים. יחד עם זאת, הייתה גם אוכלוסייה אגרו־פסטורלית שחיה בסימביוזה עם תושבי הקבע, משוער שחברה זאת היא זאת שבנתה את הדולמנים.
אחד הדולמנים המוכרים ביותר בישראל הוא זה שנמצא במרכז גלגל רפאים שברמת הגולן.
התיאור המקראי של הגלעד כחבל ארץ של גלי־אבנים או גלי־עד () מתייחס, ככל הנראה, לדולמנים הרבים בו, שהיוו גלי אבנים לעדות ולהנצחת שם האבות לעד.
קיימת השערה, לפיה הדולמנים הקדומים שבישראל והסביבה הם תחילת התפשטות הדולמנים באגן הים התיכון ובאירופה. תפוצת הדולמנים, במסגרת יחסים ימיים בין הלבנט לאגם הים התיכון והחוף המערבי האירופאי, מקבלת חיזוק מדמיונם של הדולמנים הראשונים במערב לאלה שבלבנט (כמו הפתח העגול באבני הסתימה). התפוצה הגיעה לנהר האברוס ולאיבריה הקווקזית, לדרום קפריסין, רודוס וכרתים, מזרח אוויה, סיציליה, מלטה, סרדיניה, דרום קורסיקה, האיים הבלאריים, הרי האטלס, דרום ומערב איבריה, הריביירה הצרפתית, חופי מפרץ ביסקאיה ודרום אנגליה והיברניה.
במזרח הרחוק
בקוריאה קיימים דולמנים יפים ומרשימים אשר נבנו במהלך האלף הראשון לפנה"ס. כ־40% מכלל הדולמנים בעולם נמצאים בקוריאה, רובם באתרי הדולמן בגוצ'אנג, בהוואסון ובגאנגהווה.
ראו גם
מנהיר
לקריאה נוספת
יהודה זיו, "הד קדומים בנחל גמלא", ארץ הגולן 14 (1979) 14–17
קישורים חיצוניים
מסרים מסתוריים על דולמנים, אתר סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה וידיעת הארץ
נחשף דולמן נדיר עתיק ומסתורי בן למעלה מ־4,000 שנה באתר YouTube – קישור לצפייה
מהו בדיוק דולמן?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מבני קבורה
קטגוריה:אמנות פרהיסטורית
קטגוריה:ארכאולוגיה
קטגוריה:הגלעד
sv:Dös#Dolmen
| 2024-09-18T11:31:34
|
כלכלת שווייץ
|
כלכלת שווייץ היא אחת הכלכלות החופשיות והיציבות בעולם. המדיניות המוניטרית ארוכת הטווח שלה והסודיות הבנקאית בה היא מתגאה הפכו אותה למדינה מועדפת למשקיעים, ויצרו כלכלה שנשענת במידה רבה על זרם קבוע של השקעות זרות.
משום גודלה הפיזי הקטן וכח העבודה בעל ההתמחות הגבוהה העומד לרשותה, תעשייה וסחר הם המפתח לכלכלת שווייץ. שווייץ השיגה את אחת מההכנסות הגבוהות ביותר לנפש בעולם, במקביל לשיעורי אבטלה נמוכים ועם גירעון תקציבי נמוך.
בשנת 2008 כלכלת שווייץ היא הרביעית בגודלה בין ארצות מערב אירופה בעלות אוכלוסייה של מעל מיליון נפש במונחי תוצר לאומי גולמי לנפש (אחרי אירלנד, דנמרק ונורווגיה) ועשירית במונחי כח קנייה לנפש.
על פי דוח של אוניברסיטת קורנל, הארגון העולמי לקניין רוחני ו-INSEAD מ-2014, שווייץ היא המדינה החדשנית בעולם.
שתי ערים שווייצריות, ציריך וז'נבה, נמצאות בעשיריה הראשונה בדירוג הערים שהכי טוב לחיות בהן על פי הסקר השנתי של אקונומיסט וחברת EIU, שפורסם ביוני 2024. ציריך מדורגת שלישית, וז'נבה מדרגת חמישית. הסקר מדרג 173 ערים ברחבי העולם ובוחן חמש קטגוריות: יציבות, מערכת הבריאות, תרבות וסביבה, חינוך ותשתיות.
היסטוריה
כתוצאה מהמהפכה התעשייתית בתחילת המאה ה-19 הסקטור האגררי בשווייץ הצטמצם בגודלו והסקטור התעשייתי החל לגדול החל ממחצית המאה ה-19.
בתחילת המאה ה-20 הסקטור התעשייתי הפך לדומיננטי ושווייץ הייתה למדינה העשירה באירופה בפער ניכר על פני המדינות האחרות. במהלך מלחמת העולם הראשונה היה משבר כלכלי בשווייץ. מאפיין בולט היה נסיגה בצריכת האנרגיה (שמרביתה הייתה פחם, עד שנות ה-40' של המאה ה-20). בתקופה זו הושת מס מלחמה. מכיוון שהיה קושי ביבוא מוצרים נעשה ניסיון לחזק את כלכלת שווייץ הן בכיוון של שדרוג רשת הרכבות בשווייץ שהפכה להיות הראשונה שמונעת על ידי חשמל במקום על ידי שריפת פחם בקטרים מונעי קיטור. בשנות ה-20' ניכר הגידול באנרגיה ששוב התמתן בשנות ה-30'.
בשנות ה-40', ובמיוחד במהלך מלחמת העולם השנייה נשכרה כלכלת שווייץ מהיצוא המוגבר ומאספקת נשק לגרמניה הנאצית. עם זאת שוב ניכרה ירידה בצריכת האנרגיה בשווייץ. התנהלות הבנקים ששיתפו פעולה עם הנאצים והיחסים המסחריים עם הרייך השלישי במהלך המלחמה זכו לביקורת חריפה עד כדי כך שתקופה קצרה לאחר המלחמה שווייץ הייתה מבודדת במישור הבינלאומי. לאחר סיום המלחמה התפתחה שוב כלכלת שווייץ במהירות, במידה רבה משום שכלל לא נפגעה במהלך המלחמה.
בשנות ה-50' התל"ג גדל בממוצע שנתי של 5% וצריכת האנרגיה הכפילה את עצמה. השימוש בפחם פחת משמעותית וגדל השימוש בתזקיקי נפט וגז. בעשור הזה גם בלט מעבר מכלכלה תעשייתית לכלכלת שירותים – תחום שגדל במהירות רבה יותר מהחקלאות והתעשייה.
בשנות ה-60' התל"ג גדל בממוצע שנתי של 4% וצריכת האנרגיה הכפילה שוב את עצמה. בסיום העשור מקור האנרגיה המרכזי של שווייץ היה הנפט.
בשנות ה-70' ניכרו שינויים בתל"ג משיא עלייה של 6.5% בשנת 1970 ועד ירידה של 7.5% בשנים 1975 ו-1976. שווייץ הפכה לתלויה מנפט שיובא מקרטל OPEC. משבר הנפט של 1973 גרם לצריכת האנרגיה בשווייץ להצטמצם בין השנים 1973 ועד 1977. בשנת 1974 נקטה שווייץ בצעדים חריפים כגון איסור שימוש ברכב פרטי בימי א' כתוצאה מההלם של משבר אספקת הנפט. משנת 1977 ואילך התל"ג שב לגדול אם כי משבר האנרגיה של שנת 1979 שוב הקטין זמנית את צריכת האנרגיה בשווייץ.
בשנות ה-80' שווייץ הושפעה מהעלייה במחירי הנפט שתוצאתה הייתה נסיגה בצריכת האנרגיה בשווייץ עד שנת 1982 והצטמקות הכלכלה ב-1.3%. משנת 1983 ואילך הן התל"ג והן צריכת האנרגיה בשווייץ עלו.
בשנת ה-90' כלכלת שווייץ אופיינה בגידול איטי – הקטן ביותר בכלכלות מערב אירופה. הכלכלה הושפעה ממיתון שנמשך שלוש שנים, משנת 1991 ועד 1993 כאשר הכלכלה הצטמקה ב-2%, ירדה צריכת האנרגיה והושפע היצוא. התל"ג גדל בשנים אלו ב-0.6% בלבד. לאחר שעור אבטלה נמוך מ-1% לפני 1990 גדל שעור האבטלה לשיא של כל הזמנים בשנת 1997 – 5.3%. השכר הריאלי קטן עקב האינפלציה. החל משנת 1997 השינויים בזרימת סכומי כספים ברחבי העולם התניעו מחדש את כלכלת שווייץ ובשנת 2000 התל"ג גדל ב-3.6% במונחים ריאליים.
שנת 2000 ואילך
כלכלת שווייץ הושפעה מהנסיגה של תחילת שנות ה-2000, עקב היותה כרוכה בכלכלות של ארצות מערב אירופה וכלכלת ארצות הברית. לאחר התמוטטות שוק המניות כתוצאה מפיגוע 9/11 ירד קצב הגידול בכלכלת שווייץ מ-1.2% ל-0.4% בשנת 2002 ובשנת 2003 הצטמק התל"ג ב-0.2%. להחלשות הכלכלה הייתה השפעה ניכרת על שוק העבודה. חברות רבות הכריזו על פיטורים המוניים ושעור האבטלה עלה מ-1.9% בחודש יוני 2000 לשיא של 3.9% באוקטובר 2004 (הגם ששיעור זה היה נמוך משמעותית מממוצע האבטלה בשוק האירופאי 8.9%). היצוא של סחורות ושירותים לשוק האירופאי ולארצות הברית קטן כתוצאה מהתיסוף הניכר בשוויו של הפרנק השווייצרי שגרם לעליית מחירי הסחורות המיוצאות ולשירותים. גם תנועת התיירים לשווייץ קטנה.
בחודש נובמבר 2002 העיתון הכלכלי CASH פרסם חמישה צעדים שעל הממשלה ועל הגורמים המרכזיים בכלכלה לנקוט כדי להאיץ את הכלכלה השווייצרית:
יש לעודד את הצריכה הפרטית על ידי העלאת משכורות משמעותית, ומתן הנחה למשפחות עם ילדים על בטוח הבריאות.
על הבנק המרכזי להחיות את ההשקעות על ידי הורדת שערי הריבית. על הגופים המוניטריים להעלות את מסגרות האשראי ללווים וכן להקצות קרקעות זולות לצורכי בנייה.
על הבנק המרכזי לפחת את המטבע, ובמיוחד לשנות את היחס בין הפרנק השווייצרי לאירו.
על הממשלה לסייע לתוכנית על ידי תקציב גרעוני. הוצאות הממשלה צריכות לגדול בתחום התשתיות ובתחום החינוך. יש להפחית מיסים כדי לעודד את הצריכה הפרטית.
יש להגמיש את שוק העבודה ובמקרה של ביקושים נמוכים לעבודה להימנע מפטורים.
צעדים אלו יושמו בהצלחה במקביל למדיניות הממשלה שכונתה "הקסגון הפלא" שכלל תעסוקה מלאה, שוויון סוציאלי, צמיחת הכלכלה, איכות סביבה גבוהה, מאזן חיובי בסחר הבינלאומי ויציבות מחירים. החל ממחצית 2003 שיעור הגידול השנתי עמד על ממוצע של 3% (בשנים 2004–2005 צמיחה של 2.5%, בשנים 2006–2007 צמיחה של 3.4% ו-3.3% בהתאמה).
הטבלה נקובה במיליוני פרנקים שווייצרים (נתוני קרן המטבע הבינלאומית)
שנהתוצר לאומי גולמישער חליפין של הדולר1980184,0811.671985244,4212.431990330,9251.381995373,5991.182000422,0631.682005463,1391.242006487,0411.252007512,1421.2
נכון ל-2024, ארבע מערי שווייץ נמצאות בעשיריה הראשונה בדירוג הערים היקרות בעולם של חברת הייעוץ האמריקאית מרסר: ציריך (שלישית), ז'נבה (רביעית), בזל (חמישית) וברן (שישית).
תעשייה
שווייץ, למרות היותה מדינה דלה באוצרות טבע, הצליחה להשתלב בצורה טובה מאוד בתחום התעשייה והכלכלה בזכות שלושה יתרונות. יתרונות אלה הקנו לשווייץ את מעמדה התעשייתי הנראה לעינינו כיום, ואלה הם:
כוח מים ללא הגבלה.
פועלים בעלי מקצוע.
שליטה על מעברי ההרים – שהיו חשובים לחלק גדול מסחרה של אירופה.
חסרונה הגדול של שווייץ הוא היעדר דלק ופחם, אך חיסרון זה הפך ליתרון, שכן בלעדי דלק לתעשייה הכבדה נחסכו משווייץ כל "בתי החרושת השטניים" של גליל מידלנדס העשן של אנגליה או של פיטסבורג שבאמריקה, שהיו מקללותיה העיקריות של המהפכה התעשייתית.
תחת זאת התמחו השווייצרים במוצרי-מותרות המצריכים מזער של דלק או חומרים ומירב של כישורים, כגון שעונים ותכשיטים, מכונות מדויקות, משי ותחרה, תרופות ומזונות מעודנים. 95% מן העלות של השעון השווייצרי המפורסם, לדוגמה, הם עבודה מקצועית, ורק 5% מספיקים לחומרים.
האתגר של שווייץ לענקי התעשייה כמו ארצות הברית, יפן וגרמניה, הוא גורם האיכות. שמות כמו רולקס, אומגה, פיאג'ט וארליקון ידועים בעולם כולו.
יצירת המופת השווייצרית הגדולה ביותר היא המשק עצמו, הרגיש באיזונו והמדייק בתפקודו כמו שעון שווייצרי משובח. החקלאות נדחקת לקרן זווית, עד שכיום, בניגוד לכרזות התיירות שעודן מבטיחות פרות יפות תואר וחולבות חינניות, פחות מ-12% מאוכלוסיית שווייץ יושבת על הקרקע, ובצד בלגיה ואנגליה, שווייץ היא אחת הארצות המתועשות ביותר באירופה.
שווייץ, הארץ הדלה באוצרות טבע, הכפילה את אוכלוסייתה במאה השנים האחרונות מבלי להרחיב כלל את שטחה, וסיפקה לתושביה את אחת מרמות החיים הגבוהות ביותר ואת אחד המטבעות היציבים ביותר בעולם.
התעשייה הגדולה הראשונה של שווייץ, הייתה הטקסטיל. בימי הביניים הייתה ציריך מרכז של ייצור משי. סט. גלן נודעה בתחרה, ואפנצל (Appenzell) במעשי ריקמה. בשנת 1895 היו כמעט 43% מכלל פועלי התעשייה של שווייץ מייצרים טקסטילים. במאה העשרים ירד הענף לשליש ממה שהיה במאות הקודמות. צרכיה של תעשיית הטקסטיל בעת ההסגר שהטיל נפוליאון על אנגליה, שהייתה היצרנית הראשית של מכונות טקסטיל, הם שדרבנו את התעשייה ההנדסית של שווייץ.
כיום, 35% מן הייצוא של שווייץ הם מכונות וציוד חשמלי. מנועי דיזל שווייצריים מניעים אוניות החותרות באוקיינוסים ואת הקטרים במסילות הברזל באנגליה, צרפת, ספרד ויפן. משאיות שווייצריות מעפילות בנתיבי האנדים התלולים, וגנרטורים שווייצרים מייצרים כוח חשמלי בהודו וביוגוסלביה.
בתי החרושת השווייצריים מייצרים גם כלי נשק. נוסף לכך שסיפקו נשק לצבא שלהם, ייצרו השווייצרים תותחים, תחמושת וציוד לצוללות לכמה מהצדדים הלוחמים הראשיים במלחמת העולם השנייה. כיום יצרנים שווייצריים מוכרים מוקשים, טילים ושאר פריטי ציוד צבאי לארצות נאט"ו, בעיקר באמצעות חברות אחיות בהולנד ואנגליה.
ההנדסה שינתה את תעשיית השעונים, מתעשייה ביתית כפי שהייתה בעבר, לעסק גדול, מפותח ומתוחכם פי כמה. כיום תעשיית השעונים היא ענף הייצוא השלישי בגודלו, והמפורסם ביותר בשווייץ. 2700 בתי חרושת פזורים על פני הרי היורה מז'נבה ועד שאפהאוזן (Schaffhausen), ולמעלה מ-75% מהם עסוקים בייצור חלקים כמו מחוגים, קפיצים וקופסאות, ו-500 בייצור שעונים שלמים. הודות לתפוקה שנתית בת קרוב ל-45,000,000 שעונים, שווייץ היא יצרנית השעונים הגדולה שבעולם. 97% מן השעונים האלה מיוצאים, רובם לארצות הברית, גרמניה ולהונג קונג.
תעשיות המזון והשוקולד של שווייץ קשורות לכימיה. מפעל כימי שווייצרי, ואנדר (Wander AG), מפיץ את האובאלטין (Ovaltine) שלו ברחבי העולם כולו. תעשיית השוקולד הותאמה על ידי השווייצרים לייצור במכונה, וכיום יש בשווייץ 36 מפעלי שוקולד. השוקולד השווייצרי התפרסם בעולם כולו בזכות איכותו הגבוהה.
ממשלת שווייץ חולשת על קווי התחבורה, מפעילה בנק לאומי, ומסדירה את יצור הנשק, אבק השרפה והמשקאות החריפים. אולם פרט לכך, נמצא כמעט הכול בבעלות פרטית. שווייץ היא מדינה קפיטליסטית.
כל אחת מ-30 הערים העיקריות היא תעשייתית. ישנם 55 מפעלים המעבידים למעלה מ-1,000 איש כל אחד, אך רוב בתי החרושת קטנים
ומעסיקים פחות מ-50 פועלים.
למרות שהצצה בסיכומי היבוא-יצוא מעידה על כך שהמשק בשווייץ שרוי בצרה קשה (מאז 1953 המאזן המסחרי של שווייץ שלילי תמיד. בשנת 1968, למשל, הסתכם היבוא של שווייץ ב-3,500 מיליון ליש"ט והיצוא הגיע ל-3,125 מיליון ליש"ט בלבד) – מספרי היבוא והיצוא כשלעצמם לא ממצים את התמונה כולה. המשק השווייצרי מתאזן פחות או יותר על ידי "יצוא סתמי" – מקורות הכנסה שאי אפשר ליחסם לתנועת הסחורות, אלא באים, בדרך שווייצרית אופיינית – משירותים. בראש ענפי היצוא הסמוי עומד ענף התיירות, המעסיק כמעט 4% מכלל האוכלוסייה הפעילה בארץ. מקורות הכנסה נוספים הם הבנקאות, הביטוח וההובלה.
בנקאות
עם גידול התעשייה והמסחר בשווייץ, בשלהי המאה ה-19 פרחה גם מערכת הבנקאות בארץ.
כיום, בשווייץ למעלה מ-500 בנקים ולהם בסך הכול כ-4,000 משרדים ופחות או יותר – סניף אחד לכל 1,400 נפש. בנקים אלה כוללים את הבנק הלאומי השווייצרי, חמישה בנקים מסחריים גדולים, 28 בנקים קאנטונאליים בבעלות ממלכתית, וכ-57 בנקים פרטיים בבעלות משפחתית. מספר חשבונות החיסכון לבדו עולה על מספר תושביה של שווייץ. העובדה שאלה הם הבנקים הבטוחים ביותר העולם הודגמה באורח דרמטי בשנת 1962 כאשר הסדירו הבנק הלאומי השווייצרי והבנק לסילוקים בינלאומיים המרת פרנקים בסך 200 מיליון דולר עם הבנק הפדרלי של ניו יורק לחיזוק הדולר האמריקני. במשך אותה השנה ניתנו מיליוני פרנקים בהלוואה לממשלת דנמרק ולבנקים וחברות בארצות הברית, אנגליה וגרמניה.
קסמם וסוד הצלחתם של הבנקים בשווייץ היה ביטחונו וסודיותו של המפקיד. אדם המפקיד בבנק שווייצרי יכול להתנות תנאי שיהיה החשבון שלו לפי מספר ושהמספר יהיה ידוע רק לו ולקומץ פקידי בנק בכירים. בגלל סודיות הבנקים בשווייץ אין איש יודע בדיוק את שווים של הדיבידנדים והריבית שמכניסים הבנקים השווייצרים מחו"ל לשווייץ בכל שנה, אבל הסכום מגיע למיליוני ליש"ט. חשוב פחות מן הבנקאות בין סעיפי הייצוא הסמוי, ואף על פי כן מכניס רווחים ביותר, הוא התחום המקורב של הביטוח, המכניס מדי שנה
למעלה מ-260,000,000 בפרמיות חוץ ומניב רווחים נטו, לאחר כיסויי ההפסדים, בסך קרוב ל-.9,000,000
הביטוח הוא מומחיות שווייצרית גרמנית. על הביטוח השווייצרי, המבוסס על חישוב פרגמטי של הסתברויות, אפשר לומר שנולד מן המתמטיקה השווייצרית. הואיל והשווייצרים מרבים לחשוב על ביטוח, אין השווייצרי מסתפק בפוליסה אחת של ביטוח חיים, והוא משלם בממוצע כחמישים פרמיות שנתיות של ביטוח חיים.
חקלאות
שווייץ מגינה בצורה חזקה על החקלאות, וזאת באמצעות מכסים גבוהים וסובסידיות גבוהות לתוצר המקומי, אשר מספק כ-65% מהמזון שנצרך במדינה. על פי נתוני ה-OECD שווייץ מסבסדת יותר מ-70% מהתוצרת החקלאית ביחס לסבסוד של כ-35% ביתר מדינות השוק האירופי. בשנת 2007 גובה הסובסידיות בשווייץ היה למעלה מ-14 מיליארד פר"ש.
מטרת הסובסידיות היא לעודד את התוצר המקומי, אך לא להקטין את עלות הייצור, ואין ערובה שהייצור המוגבר אכן נצרך בשווייץ; חלקו מיוצא ואת הרווחים גורפים החקלאים. קרוב ל-100% מתפוחי האדמה, בשר חזיר, עגלים ובקר ומרבית מוצרי החלב מיוצרים בשווייץ. מחירי המוצרים לא מופחתים משום שהמכסים מעלים את מחירי המזון המיובא ועל היצרנים המקומיים להיות יותר זולים מהמחירים המוגבהים הללו, התושבים משלמים יותר מאשר בארצות הסמוכות וידועה התופעה של שווייצרים שגרים באזורי הגבול עם צרפת, איטליה או גרמניה אשר נוסעים לחנויות בארצות אלו לצורך הצטיידות במזון זול יותר.
מדיניות הגנה זו על החקלאות מביאה גם לעליית מחירי הדירות ושכירות הדירות, משום ששטח רב שהיה עשוי להיות מנוצל לצורכי בנייה נשאר בידי החוות אשר ממשיכות בייצור החקלאי.
חלקן של החקלאות ושל היערנות בכלל ההכנסה הלאומית של שווייץ, הוא 6% בקירוב. 28% בלבד מכלל שטחה של שווייץ טובים לניצול חקלאי ויערני אינטנסיבי.
משק המרעה שבאלפים הולך ומתמחה בגידול מקנה צעיר. משזה גדל, מוכרים
אותו אל הארץ התיכונה ואל מרחב הדום האלפים לצורך ייצור החלב. את השילוב
של גידול מקנה עם הפלחה מוצאים בעיקר בארץ התיכונה. המיתון שחל בעיבוד
הפלחה תוך העדפת משק העשבים הפשוט יותר, הואט למן שנות ה-60. ענבים ופירות
מגדלים בעיקר בנופי העמקים הדרומיים, ואילו ירקות – באזורי מבואות הערים.
מ-4,500 הקמ"ר של שטח חקלאי מפיקים בשווייץ חיטה, שיפון, שעורה, שיבולת
שועל ותפוחי אדמה, אולם היבול אינו מספיק לצורכי הארץ. חלק גדול של שטחי
העיבוד הוקצה לגידול חציר ומספוא להזנת בהמות הבית. 1,650,000 ראשי בקר,
מהם 900,000 פרות חולבות, מהווים אחת מאבני הפינה של כלכלת שווייץ. גידול
הבקר נועד בארץ זו בעיקר לייצור חלב. את החלב מעבדים בתהליכי תעשייה שונים,
ולמוצרי החלב של שווייץ יצאו מוניטין בכל העולם.
יערותיה של שווייץ מספקים רק במקצת את תצרוכת העצים שלה. שכן השלטונות מקפידים שלא יכרתו יותר עצים ממספר העצים השבים וצומחים.
תחבורה
קו הרכבת המהיר בין ציריך למילאנו ומנהרת סן-גוטרד החדשה
קישורים חיצוניים
הבורסה השווייצרית – האתר הרשמי
הערות שוליים
*
שווייץ, כלכלת
שווייץ
| 2024-09-10T16:05:46
|
ברן
|
ברן (בגרמנית: Bern, , צרפתית: Berne; באיטלקית וברומאנש: Berna; בניב המקומי Bärn) היא העיר הפדרלית (Bundesstadt) של שווייץ ומשמשת בפועל כעיר בירתה. ברן שוכנת בקנטון ברן הנושא את שמה ומשמשת גם כבירתו. העיר ממוקמת בגובה של 542 מטר משני צידי הנהר ארה (Aare), בשפלה השווייצרית (Mittelland). במאי 2013 התגוררו בעיר 137,919 תושבים והיא הייתה העיר החמישית בגודלה במדינה. באזור האורבני של העיר מתגוררים כ-356,000 איש.
העיר נוסדה בשנת 1191 והוכרה כעיר קיסרית חופשית (Freie Reichsstadt) במאה ה-13. ב-1353 צורפה לקונפדרציה הישנה של שווייץ והייתה לאחת הערים החזקות בה. ברן נהרסה כמעט עד היסוד בשריפה שאירעה בה ב-1405, ולאחר מכן הוקמה מחדש בסגנון הרנסאנס. מרכזה העתיק של העיר מתקופה זו הוכרז בשנת 1983 כאתר מורשת עולמית. תקופת זוהרה של העיר הייתה במאה ה-16 ובמאה ה-17, ובשנת 1848 הייתה למקום מושבם של מוסדות השלטון של שווייץ המודרנית.
בברן שוכנים מספר ארגונים בין-לאומיים שהחשוב שבהם הוא איגוד הדואר העולמי שנוסד בעיר בשנת 1874. בעבר שכנה בעיר גם הנהלת איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי אך זו הועתקה לז'נבה. ברן נמנתה על שמונה הערים בשווייץ ובאוסטריה אשר אירחו את משחקי אליפות אירופה בכדורגל בשנת 2008.
אטימולוגיה: הדובים של ברן
שמאל|ממוזער|200px|ציור המתאר את האגדה אודות ייסוד ברן
לפי האגדה העממית אודות מקור שמה של ברן, החליט ברטולד החמישי, דוכס צרינגן שייסד את העיר בשנת 1191, כי זו תיקרא על שם בעל החיים הראשון שיצליח לצוד. היה זה דוב והעיר נקראה על שמו (Bär, היינו "בֶּר", הוא דוב בגרמנית). אולם זוהי אגדה בלבד, וסביר שהעיר נקראה כפי שנקראה על שמה הגרמני באותה עת של העיר ורונה באיטליה, ובהקשרו של הגיבור המיתולוגי הגרמני דיטריך מוורונה (Dietrich von Bern), בן דמותו של תאודוריק הגדול. הועלתה השערה כי שמה של העיר בא לה מזה של היישוב הקלטי הקדום שמצפון לה ואשר ייתכן וכונה "ברנודור" (Brenodor). לפי השערה זו השתמר שם זה גם בשמו של יישוב רומי מאוחר יותר בשם "ברנודורום" (Brenodurum), אך אין לסברות אלה ראיות של ממש.
דבר זה לא הפריע לעיר ולקנטון לאמץ את הדוב כסמלם, ובברן שוכנת "מאורת הדובים" (Bärengraben), כלוב של דובים חומים, הנחשב לאחד מאתרי העניין בעיר ולמקום פופולרי בקרב תושביה (ראו 9). הדובים של ברן נזכרו כבר ב-1513 והכלוב הנוכחי הוא הרביעי במספר. הוא נחנך ב-27 במאי 1857 על הגדה הימנית של הנהר מול העיר העתיקה, בנובמבר 2009 נחנך שטח גדול של כעשרה דונמים, הנקרא "פארק הדובים" (Bärenpark), והוא מחליף את שני בורות הדובים האחרונים במטרה לאפשר לדובים חופש תנועה. הפארק נמצא בצמוד לבורות הדובים הישנים, על גדות נהר הארה.
גאוגרפיה ואקלים
ברן שוכנת באזור גבעי, בצומת בו נפגשת הדרך המובילה מהרי האלפים דרומית-מזרחית לעיר אל הרי היורה צפונית-מערבית לה, עם הדרכים שלאורך השפלה השווייצרית, המהווה את עורק התחבורה החשוב במדינה.
העיר העתיקה של ברן שוכנת בעיקול חד של נהר הארה המקיף אותה מדרום, ממזרח ומצפון. ממערב היא נתחמה בעבר על ידי חומה ועל חלק מהתוואי ההיסטורי של חומה זו ממוקמת כיום תחנת הרכבת המרכזית ומסילת הרכבת המוליכה מהעיר צפונה. אורכה של העיר העתיקה הוא כקילומטר וחצי ממזרח למערב ורוחבה מצפון לדרום הוא כחצי קילומטר.
העיר המודרנית התפתחה סביב העיר העתיקה בכל הכיוונים וכיום היא מכסה שטח של 51.6 קמ"ר. מתוך שטח זה, 45.1% הם שטחים בנויים או לתשתיות, 19% הם שטחים חקלאיים, 33.6% הם יערות ו-2.4% שטח לא מנוצל.
האקלים בברן ממוזג ויבשתי, ומתאפיין במשרע טמפרטורות של עד C° 20 בין הקיץ לחורף. משקעים יורדים בעיר משך כל השנה, בין בצורת גשם ובין בצורת שלג, וכמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 1,028 מ"מ. הטמפרטורות המקסימליות נעות מ-C° 2.2 בחודש ינואר ל-C° 23.5 ביולי. להלן הנתונים הממוצעים השנתיים של טמפרטורות המקסימום והמינימום ושל כמות המשקעים:
היסטוריה
העת העתיקה וימי הביניים המוקדמים
ממוזער|200px|תפוצה תרבותית של תרבויות האלשטאט ולה טן בתקופת הברזל
בשטחה של העיר ברן עצמה לא נמצאו עדויות ליישוב פרהיסטורי, אם כי עמק הארה היה מיושב כבר בתקופת האבן ובתקופת הברונזה. העדויות המוקדמות ביותר ליישוב באזור ברן עצמה הם מתקופת תרבות האלשטאט (Hallstattzeit) הקלטית, אשר שגשגה במישורים שמצפון להרי האלפים בתקופת הברזל המוקדמת (בין 800 ל-450 לפנה"ס). ממצאים אלה מועטים וכוללים תל קבורה וקבר נוסף בעיר. תרבות האלשטאט פינתה את מקומה לתרבות לה טן (La-Tène-Zeit) שהתקיימה בתקופת הברזל המאוחרת, משנת 450 לפנה"ס ועד לכיבוש הרומי. מספר שרידים מתרבות זו נמצאו ברחבי העיר גופא והם מתוארכים בעיקר למאה ה-3 לפנה"ס ולמאה ה-2 לפנה"ס. אולם הממצאים הקלטיים החשובים ביותר באזור ברן התגלו בחצי האי אנגה (Engehalbinsel) שנתחם על ידי פיתוליו של הארה כ-4 ק"מ צפונית לעיר. במקום התגלו בשנת 1849 ממצאים רבים, ובעיקר כלי נשק, כמו חרבות וראשי חיצים, תכשיטים, כלים שונים וחרסים. ככל הנראה במחצית השנייה של המאה ה-2 לפנה"ס, הוקף חלק מהיישוב באנגה בביצורים, וסכר הוקם בנקודה הצרה ביותר בנהר. שרידים של מספר כלי נשק שנשברו במכוון בצורה אופיינית, רומזים לכך שהמקום שימש גם לפולחן. במקום נמצאה לוחית אבץ שעליה מופיעה המילה "ברנודור" (Brenodor), וזהו, לפי סברה לא מבוססת בראיות, האזכור הראשון לשמה של העיר.
לאחר הכיבוש הרומי המשיך חצי האי אנגה והיה נושב. ייתכן שהיישוב היה אחד מ-12 ערי ההלווטים שנזכרו על ידי יוליוס קיסר. במקום שייתכן ונקרא "ברנודורום" (Brenodurum), התגלו בית קברות ובו כ-160 קברים, אמפיתיאטרון קטן, שרידיהם של שלושה מקדשים, בית מרחץ ציבורי, בתי מרחץ פרטיים ובתי מלאכה. המקום ננטש בין שנת 165 לשנת 211.
במהלך ימי הביניים המוקדמים המשיך והתקיים יישוב כלשהו באזור ברן, וברובע בימפליץ (Bümpliz) במערב העיר שכנה כנסיית שהוקדשה למאוריציוס הקדוש (Mauritiuskirche) והייתה בשימוש מהמאה ה-7 ועד למאה ה-9. עוד התגלו בסביבה מספר בתי קברות המתוארכים לתקופה שבין המאה ה-6 למאה ה-7, אך טרם נמצאו שרידיהם של מקומות היישוב שסביר ששכנו בסמוך להם. בנוסף התגלו שרידיו של יישוב מבוצר מהמאות ה-9 וה-10.
מייסוד העיר ועד סוף ימי הביניים
שמאל|ממוזער|200px|כתב הזכויות המוזהב של ברן
מועד ייסודה של העיר מתוארך לפי הכרוניקה של ברן (Cronica de Berno) שנכתבה במחצית הראשונה של המאה ה-14, לשנת 1191 ומיוחס לברטולד החמישי, דוכס צרינגן:
ימין|ממוזער|200px|שווייץ ב-1200. דוכסות צרינגן בירוק
קביעה זו זכתה לאישוש בממצאים ארכאולוגיים, וברן הייתה לחלק מהדוכסות. עם זאת, עם מותו של ברטולד החמישי ב-1218 באה הדוכסות אל סופה ושטחה נמסר לבסוף לשליטת בית הבסבורג. לכאורה, במועד זה הוענק לעיר כתב זכויות בידי פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ומסמך זה, הנושא את התאריך 1218, ידוע בשם "כתב הזכויות המוזהב של ברן" (Goldene Handfeste von Bern) בשל הבולה המוזהבת שבתחתיתו. כתב הזכויות הכיר בברן כעיר מלכותית חופשית (Freie Reichsstadt) והפך אותה למעשה לעיר עצמאית. במסמך 54 סעיפים המבטיחים, בין היתר, את בחירתו החופשית של ראש העיר (Schultheiß), את הזכות לחוקק חוקים ואת הזכות לטבוע מטבעות מקומיים. כיום מאמינים רוב החוקרים כי המסמך זוייף וכי למעשה נכתב באמצע המאה ה-13 על ידי פרנסי העיר, במטרה לגבות באופן רשמי את הזכויות מהן נהנתה העיר מאז סופה של הדוכסות. בכל אופן, ב-16 בינואר 1274 אשרר רודולף הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את כל הזכויות המופיעות במסמך, ומבחינת כוחה החוקתי הפכה סוגיית מקוריותו של כתב הזכויות לחסרת משמעות.
בתחילת המאה ה-13 כבר שכנו בעיר שתי טירות, וגבולותיה נתחמו על ידי הארה משלושת צדדיה, ובמערבה היא הגיעה עד למגדל שעון הזמן. שלושה רחובות אורך מקבילים חצו את ברן ממזרח למערב, ושטחה חולק לחלקות באורך של 100 רגל וברוחב של 60 רגל. בהמשך המאה ה-13 התפשטה העיר מערבה ושערה המערבי הועתק ב-1256 למגדל הכלא. עוד הוקם בתקופה זו גשר עץ ראשון על הארה, סמוך לגשר נידג של ימינו, וזה הוחלף בגשר אבן שנבנה בין 1461 ל-1487. העיר המשיכה להתרחב מערבה באמצע המאה ה-14, ובין 1344 ל-1346 הועתק גבולה המערבי לאזור תחנת הרכבת של ימינו, ונותר במקום זה עד תחילת המאה ה-19. ב-6 במרץ 1353 הצטרפה ברן לקונפדרציה השווייצרית הישנה והחלה בתהליך של התפשטות טריטוריאלית עד שהשתרעה על כשליש משטחה של הקונפדרציה במאה ה-16. רחובות ברן רוצפו באבן החל בשנת 1395 ולאחר השריפה הגדולה של 1405 שכילתה את בתי העיר, החלו בתיה נבנים מאבן במקום מעץ.
אוכלוסיית העיר גדלה מכ-400 עד 600 תושבים בתחילת המאה ה-13, לכ-3,000 איש מאה שנה לאחר מכן, והמשיכה והתפתחה למרות המוות השחור, כך שבסביבות 1450 התגוררו במקום כ-5,000 עד 5,500 תושבים. העיר לא קמה על דרך מסחר חשובה ובשנותיה הראשונות עסקו תושביה בעיקר בחקלאות. אופים, קצבים, נפחים ובורסקאים שפעלו בעיר סיפקו בעיקר את התצרוכת המקומית ובסוף ימי הביניים הייתה הבורסקאות לענף הייצור החשוב בברן. רק במחצית השנייה של המאה ה-14, החלה ברן לצבור מעמד גם כמרכז מסחרי, וב-1373 הוקם בה מחסן סחורות ששירת סוחרים זרים. עם זאת בתחילת המאה ה-15, פנו רבים מתושבי העיר לעסוק בסחר במקרקעין ובשירות צבאי וציבורי, וענפי הסחר והתעשייה המסורתית נקלעו לשפל. במקביל החלו להתפתח ענפים אחרים של צביעת עץ וזכוכית, אמנות ששגשגה בעיר עד המאה ה-17.
הרפורמציה והרנסאנס
שמאל|ממוזער|200px|מפת ברן ב-1638 ולאחר השלמת השאנצן, הביצורים שהוקמו במערב העיר
לאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית במחצית הראשונה של המאה ה-16 רכשה ברן שליטה בשטחים חדשים וחוזקה הפוליטי והכלכלי התעצמו. יחד עם ציריך ניצבה העיר בראשה של שווייץ הפרוטסטנטית והיא ידעה תקופת זוהר שנמשכה גם במאה ה-17. מעמד חדש של אצולה החל נוצר בברן וזה תפס את מקומה של האצולה הקיימת, ומעמדם של אנשי הממשל והחינוך התעצם גם הוא. במהלך המאה ה-17 וה-18 התחלקה האוכלוסייה לארבע קבוצות – תושבים נעדרי זכויות פוליטיות וכלכליות (ewigen Habitanten), תושבים בעלי זכויות כלכליות בלבד (Ansässen), האצולה שבאופן תאורטי הייתה גם בעלת כוח פוליטי (regimentsfähigen), והמשפחות השולטות בעיר הלכה למעשה (regierende). האחרונות מנו 139 משפחות בשנת 1651 ומספרן הלך והצטמצם עד 1751 עת עמד על 77 משפחות. בפועל גם בקרב משפחות אלה היו חמש משפחות שהיוו את הגרעין השליט בעיר. הרפורמציה הביאה גם לארגון מחדש של המשטר הכנסייתי בעיר, וברן כולה הייתה רובע כנסייתי בודד עד לאחר שנת 1721, עת הוקמו רבעים כנסייתיים גם בסמוך לכנסיית רוח הקודש במערב העיר ובכנסיית נידג במזרחה.
במערבה של העיר הוקמו ביצורים רחבי היקף בין 1622 ל-1634 ואלה נודעו בכינוי "שאנצן" (Schanzen – "הסוללות"), והתחלקו ל"שאנצה הגדול" (Große Schanze) מצפון ול"שאנצה הקטן" (Kleine Schanze) מדרום. עם עצמאותה של שווייץ ב-1648 וביסוסו של המשטר הישן, נודע לעיר מעמד מרכזי במדינה, אך היא נקלעה לסכסוך פנימי בין ינואר ליוני 1653 כאשר מרד איכרים פרץ בה ובמספר ערים נוספות בשווייץ. פליטים הוגנוטים התיישבו בעיר והקימו תעשיית טקסטיל ועיבוד כותנה ומשי. בנק מלקרידה-גרונר (Malacrida-Gruner) ובנק מורל (Morel) שלטו על הפיננסים ועל קשריה הכלכליים עם ערי אירופה האחרות.
העת החדשה
שמאל|ממוזער|200px|ציור מים של ברן בסביבות 1820
ב-5 במרץ 1798 נכבשה ברן יחד עם שווייץ כולה על ידי הצרפתים, והמשטר הישן התמוטט. ב-12 באפריל 1798 הוכרזה הרפובליקה ההלווטית, והקנטונים וספיחיהם הפיאודליים בוטלו. אולם הרפובליקה ההלווטית לא האריכה ימים וב-1803 היא בוטלה ותחתיה קמה מדינה פדרלית שחולקה שוב לקנטונים עצמאיים. ב-1831 בוטלה שליטתה של העיר בקנטון ברן, אך היא שמרה על חשיבותה הכלכלית ומבחינה דמוגרפית הלך חלקה של אוכלוסיית העיר בכלל אוכלוסיית הקנטון וגדל בהתמדה. ב-1834 נוסדה בעיר אוניברסיטת ברן, והחל תהליך פירוקם של ה"שאנצן", ביצורי העיר שהוקמו ממערב לחומתה. התהליך שהוסדר בחוק ב-1832 הסתיים ברובו ב-1846, והושלם באופן סופי בתחילת המאה ה-20. הקמת גשר נידג שנחנך במזרח העיר ב-1844, הביא לתחילת התפשטותה של ברן אל הגדה הימנית של הארה. חוסר יציבות ומאבקים בין הקנטונים הביאו לבסוף לקבלת חוקה חדשה ב-22 בנובמבר 1848, וזו ביטלה את עצמאות הקנטונים והפכה את ברן לעיר הפדרלית של שווייץ. ארבע שנים לאחר מכן, ב-1852, החלה בנייתו של הארמון הפדרלי. מסילת הרכבת הראשונה הגיעה אל בסמוך לברן ב-1857 והסתיימה מצפון לעיר העתיקה ולארה. ב-1860 נחנכה תחנת הרכבת המרכזית במקום בו ניצב השאנצה הגדול, וקו הרכבת חצה את העיר והמשיך דרומה לכיוון פריבור. בשנים שלאחר מכן נסללו קווי רכבת שהובילו מהעיר גם לתון במזרח ולביל/ביין במערב, וברן החלה מבססת את מעמדה כצומת מסילות ברזל. בעיר החלו קמים מפעלים לתעשייה קלה ולתעשייה מטלורגית, ואלה נסמכו על רשת החשמל שהחלה נפרסת ברחבי ברן החל ב-1891. בתקופה זו הוקמו המבנים המונומנטליים החשובים ברחבי העיר, וביניהם אגפיו האחרים של הארמון הפדרלי, המוזיאון לאומנות, המוזיאון ההיסטורי של ברן, הבניין המרכזי של אוניברסיטת ברן, התיאטרון העירוני והקולטור-קזינו.
ממוזער|200px|כלוב הדובים והעיר ברן בציור משנת 1880
כתוצאה מהגירה אל ברן, המשיכה אוכלוסייתה וגדלה, אף על פי שרק ב-1870 עבר שיעור הילודה את שיעור התמותה בעיר. דווקא לאחר מכן הואט קצב צמיחתה של ברן בשל המשבר הכלכלי העולמי והמיתון שבא בעקבותיו. במקביל החל תהליך התמעטותה של אוכלוסיית העיר העתיקה, שעזבה את הדירות הצפופות לטובת המבנים החדשים שנבנו ללא הרף בשכונות ההיקפיות והשאירה את מרכז העיר למשרדים ולמסחר. תהליך זה נמשך עד המחצית השנייה של המאה ה-20. בעוד שבשנת 1850 התגוררו בעיר העתיקה 20,300 תושבים, ירד זה ל-10,869 מאה שנה לאחר מכן, ובשנת 2010 עמד על 3,903 איש בלבד. בסופה של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הייתה העיר למוקד של חוסר שקט על רקע חברתי ומעמדי. מהומות אלימות פרצו סמוך למגדל הכלא ב-1893 ובין 1880 ל-1910 ידעה העיר לא פחות מ-136 שביתות, ששיאן בשביתה הכללית של 1918. התפשטות העיר וסיפוחו של רובע בימפליץ (Bümpliz) במערבה חייבו את הקמתה של תחבורה ציבורית, והחשמליות הראשונות הופיעו בברן ב-1890.
המיתון הכלכלי בזמן מלחמת העולם השנייה התחלף בתקופת צמיחה ופיתוח שהחלה ב-1950. הופעת המכונית האיצה את תהליכי הפרבור ואת ההתדלדלות במספר תושבי מרכז העיר. הפרוורים החדשים הוקמו תוך שימת לב לעקרונות תכנון עירוניים מודרניים, וחייבו הקמת רשת כבישים יעילה שתחצה את העיר ותחבר אותה אל רשת הכבישים המהירים המתפתחת ברחבי המדינה. בעוד שבשנת 1950 התגוררו 70,000 מהמועסקים בברן בגבולות העיר ו-13,700 אחרים הגיעו אליה מהפרוורים, בשנת 1990 נותר הנתון הראשון ללא שינוי כמעט, אך השני עבר אותו ועמד על 77,100 איש (58% מהמועסקים בעיר). כמו בעולם כולו הובילו נתונים אלה לתהליך של שיפור התחבורה הציבורית במטרה להפחית כניסת כלי רכב פרטיים אל מרכז העיר. אוכלוסיית העיר הגיעה לשיאה בשנות השישים, וב-1973 הגיעה תקופת הצמיחה המואצת לסופה עם פרוץ משבר האנרגיה העולמי. ברבע הרביעי של המאה ה-20 הקפידה העיר על שימור מרכזה ההיסטורי, שזכה בשנת 1983 למעמד של אתר מורשת עולמית, ובעזרתו מנסה ברן למתג את עצמה כיעד תיירותי מועדף בשווייץ.
אוכלוסייה, שפה ודת
ימין|ממוזער|200px|קתדרלת ברן ומינסטרפלאטפורם – "(כיכר) מרפסת הקתדרלה"
+התפתחות האוכלוסייה בברן: שנה אוכלוסייה מהם זרים משקי בית 1850 29,670 - 6,071 1860 31,150 - 6,512 1870 37,548 - 7,530 1880 45,743 - 9,467 1888 48,605 - 10,435 1900 67,550 5,662 14,579 1910 90,937 9,602 19,982 1920 104,626 8,924 23,957 1930 111,783 6,919 29,328 1941 130,331 4,538 38,208 1950 146,499 7,132 45,501 1960 163,172 14,381 54,704 1970 162,405 22,532 62,522 1980 145,254 18,342 69,836 1990 136,338 23,739 69,862 2000 128,634 28,070 68,933 2010 131,702 29,074 -
אוכלוסיית ברן מנתה 128,848 נפש בסוף שנת 2013, מתוכם 15.6% עד גיל 19, 66.5% בני 20–64, ו-17.9% בני 65 ומעלה.
בשנת 2013 היו 24.5% מתושבי העיר אזרחים זרים. נתון זה אינו יוצא דופן בשווייץ, גם אם הוא גבוה מהממוצע הארצי. היותה של ברן עיר בירה והעובדה שהיא משמשת גם כמרכזם של מספר ארגונים בין-לאומיים תורמים גם הם לנתון זה ולקוסמופוליטיות של העיר. מבחינה זו דומה ברן לז'נבה, בה שוכנים מטה האו"ם וארגונים בין-לאומיים נוספים, וגם בה נמצא אחוז גבוה של תושבים זרים.
אוכלוסיית העיר גדלה פי 4.3 מאז 1850 והגיעה לשיאה בשנות השישים של המאה ה-20, עת התגוררו בברן למעלה מ-160,000 איש. מאז נמצא מספר תושבי העיר במגמת ירידה אגב גידול חלקם של הזרים באוכלוסייה. אלה מגיעים בעיקר מגרמניה, איטליה, ספרד וממדינות יוגוסלביה לשעבר. נתון נוסף הוא גידול במספר משקי הבית בעיר, דבר המוסבר בירידה במספר הנפשות בכל משק בית.
שפת המינהל והתרבות הכתובה בברן היא הגרמנית, אך שפת היום-יום היא ברנדויישט (גרמנית Berndeutsch; אלמאנית Bärndütsch), ניב מקומי של גרמנית שווייצרית, שבעבר היה בעל מאפיינים מעמדיים.
מכלל תושבי העיר בשנת 2000 השתייכו 63,105 נפש מתושבי העיר לכנסייה הפרוטסטנטית. 31,510 הצהירו על עצמם כקתולים והעיר משמשת כמקום מושבו של הבישוף הקתולי של שווייץ. 16,333 נפש היו חסרי השתייכות דתית ואמונתם הדתית של 7,855 לא הייתה ידועה. יתר התושבים הצהירו על עצמם כמוסלמים (4,907 איש), נוצרים אורתודוקסים (1,874), הינדים (1,430), בודהיסטים (629 איש), יהודים (324) ובני דתות אחרות כולל כנסיות נוצריות אחרות.
חינוך, תרבות וספורט
מוסדות חינוך
אוניברסיטת ברן (Universität Bern) היא המוסד האקדמי החשוב בעיר. היא נוסדה ב-1834 ובשנת הלימודים 2006–2007 למדו בה 12,854 תלמידים בשמונה פקולטות – תאולוגיה, משפטים, רפואה, וטרינריה, כלכלה ומדעי החברה, מדעי הרוח, מדעים מדויקים ובפקולטה העוסקת בחינוך, חינוך גופני ובפסיכולוגיה. בית החולים אינזלשפיטאל (Inselspital) בברן מסונף לאוניברסיטה. אוניברסיטה נוספת בעיר היא "ברנר פאכהוכשולה" (Berner Fachhochschule) שנוסדה ב-1 באוקטובר 1997 ולומדים בה כ-5,500 תלמידים. בעיר מוסדות חינוך נוספים בתחומים ספציפיים, כמו מינהל, מוזיקה, כלכלה, מלונאות ועוד.
תרבות
ממוזער|200px|הקולטור-קזינו, משכנה של התזמורת הסימפונית של ברן
בכיכר קורנהאוס (Kornhausplatz) בעיר העתיקה ניצבים "בית קורנהאוס" (Kornhaus) והתיאטרון העירוני (Stadttheater Bern). בית קורנהאוס הוא מרכז תרבותי שבו אולם מופעים וספרייה, ונערכים בו אירועי תרבות ותערוכות שונות. המבנה הוקם בין 1711 ל-1718 ובמרתפו הוצבו חביות לאחסון יין עשויות מעץ אלון. בקומה הראשונה של המבנה שכן שוק הדגנים (Kornmarkt) שהעניק למבנה את שמו, וב-1895 הוא נבנה מחדש והוסב לייעודו הנוכחי. בתיאטרון העירוני של ברן נערכים בעיקר מופעי תיאטרון, בלט ואופרה, והוא שוכן במבנה נאו-קלאסי שנחנך ב-1903.
בעיר פועלת מאז 1877 התזמורת הסימפונית של ברן (Berner Symphonie-Orchester) שמשכנה ב"קולטור-קזינו" (Kultur-Casino Bern), שאין דבר בינו ובין קזינו (ראו 14). המבנה הוקם בין 1907 ל-1909 בקצהו הצפוני של גשר קירשנפלדבריקה, במקום בו ניצב לפני כן משכנה הקודם של אוניברסיטת ברן, ולפניה מנזר פרנציסקני. המבנה העניק את שמו לכיכר הקזינו שמצפון לו.
בעיר מתקיימים מספר פסטיבלים, שהידוע שבהם הוא "פסטיבל גורטן" (Gurtenfestival) למוזיקת רוק ופופ הנערך מאז שנת 1977. פסטיבל BeJazz הוא פסטיבל ג'אז הנערך פעמיים בשנה, בחורף ובקיץ, ופסטיבל שניט לסרטים קצרים (Shnit Kurzfilmfestival) שהוא השני בגודלו במדינה ונערך בעיר מאז 2003.
הפסטיבלים העממיים כוללים את פסטיבל הפולקלור "ציבלמריט" (Zibelemärit – "שוק הבצל"), פסטיבל "ארלויכטן" (Aareleuchten "אורות הארה") הנערך ב-1 באוגוסט ובמהלכו שטות סירות מוארות בנהר, פסטיבל "זיכלטה" (Sichlete) הקולינרי, וקרנבל ברן (Berner Fasnacht) ששורשיו במאה ה-15 ונחשב כיום לשלישי בגודלו בשווייץ.
מוזיאונים
שמאל|ממוזער|200px|מרכז פול קלי
שמאל|ממוזער|200px|הכניסה למוזיאון ההיסטורי של ברן בכיכר הלווטיה
תחילתו של המוזיאון לאמנות (Kunstmuseum Bern) השוכן בצפון-מערבה של העיר העתיקה, היא בייסודו של אוסף האמנות הלאומי ב-1809. מבנה המוזיאון נפתח לקהל ב-9 באוגוסט 1879 והמוזיאון הוא מוזיאון האמנות העתיק במדינה המציג תצוגה קבועה. במוזיאון יצירות אמנות מ-800 השנים האחרונות, הכוללות כ-3,000 תמונות ופסלים וכ-48,000 רישומים, הדפסים, תמונות ופרטי מדיה נוספים.
מרכז פול קלי (Zentrum Paul Klee) הוא מוזיאון חדש שנחנך ב-20 ביוני 2005 במזרחה של העיר, ומוקדש לחייו וליצירתו של הצייר השווייצרי פול קלי (1879–1940), שהתגורר משך חלק ניכר מחייו בעיר. המבנה תוכנן על ידי האדריכל האיטלקי רנצו פיאנו והוא בנוי משלושה מבני פלדה וזכוכית בצורת גלים, או גבעות, המשתלבים בנוף. כ-4,000 מכל 10,000 יצירותיו של קלי שוכנות במוזיאון, והוא נחשב לאוסף הגדול ביותר המוקדש לאמן בודד בעל שם.
בכיכר הלווטיה שמדרום לעיר העתיקה (ראו F) שוכן המוזיאון האלפיני השווייצרי (Schweizerisches Alpines Museum) המתמקד בהרי האלפים השווייצרים ובתרבותם. המוזיאון נוסד ב-1905 וב-1934 עבר למשכנו הנוכחי בפינה הצפון-מערבית של הכיכר (ראו תמונה בפרק "גשרי ברן" להלן).
בצידה האחר של כיכר הלווטיה ניצב המבנה הנאו-גותי של המוזיאון ההיסטורי של ברן (Historisches Museum Bern). המבנה הוקם ב-1894 בהשראתן של טירות מהמאה ה-15 ומהמאה ה-16, ויועד לשמש כמוזיאון הלאומי של שווייץ (Landesmuseum), אך זה הוקם לבסוף בציריך. המוזיאון מציג 250,000 פריטים על אודות ההיסטוריה, האתנוגרפיה והתרבות של שווייץ ושל אזור ברן, והאוסף שלו נחשב לשני בגודלו מסוגו במדינה.
לא רחוק מהמוזיאון ההיסטורי שוכן מוזיאון התקשורת (Museum für Kommunikation), שעוסק בתקשורת במובנה הרחב ובוחן את כל צורות התקשורת בין בני אדם, החל בשפת גוף וכלה ברשתות החברתיות. האוסף שלו כולל בין השאר יותר מ-500,000 בולים.
מוזיאון העיר ברן לתולדות הטבע (Naturhistorisches Museum der Burgergemeinde Bern – ראו 11) שוכן מדרום למוזיאון ההיסטורי וידוע בכ-220 דגמים תלת-ממדיים המוצגים בו והמתמקדים בבעלי חיים מאפריקה ומאסיה. במוזיאון מוצגים גם אוסף פלאונטולוגי ואוסף המתמקד במינרלים.
ספורט
שמאל|ממוזער|200px|אצטדיון "סטאד דה סוויס ונקדורף-ברן" כשהוא משמש כזירה למשחק הוקי קרח
קבוצת הכדורגל המקומית יאנג בויז ברן משחקת כיום בליגת העל השווייצרית, בעוד שמועדון הכדורגל של "אף צה ברן" (FC Bern) משחק בליגה השנייה. ברן היא אחת משמונה הערים ברחבי אוסטריה ושווייץ שאירחו את משחקי אליפות אירופה בכדורגל יורו 2008. המשחקים בעיר נערכו באצטדיון הבית של קבוצת יאנג בויז ברן, סטאד דה סוויס, ונקדורף-ברן (Stade de Suisse Wankdorf-Bern) בצפון העיר. האצטדיון נבנה על חורבותיו של האצטדיון הקודם והוא נחנך ב-30 ביולי 2005. הוא יכול להכיל עד 31,783 צופים, ובזירה שלו ניתן לקיים גם משחקי הוקי קרח ואירועים נוספים. האצטדיון הוא חלק מ"מרכז ונקדורף" (Wankdorf Center) הכולל גם מרכז קניות תת-קרקעי שהוקם מתחת לאצטדיון.
ענף ההוקי קרח פופולרי מאוד בברן, והקבוצה העירונית "אס צה ברן" (SC Bern) משחקת בליגה הלאומית העליונה. אצטדיון ההוקי קרח "פוסט-פינאנצה ארנה" (PostFinance Arena) שבעיר נבחר כזירה העיקרית שתארח את משחקי אליפות העולם בהוקי קרח לגברים בשנת 2009. האצטדיון מסוגל להכיל 17,000 צופים, מהם 10,300 בעמידה, והוא עובר שיפוצים מקיפים לקראת משחקי האליפות. גם ענף הקרלינג זוכה לפופולריות בעיר, ומשחקים ותחרויות נערכים באולם הקרלינג "ברן-אלמנט" (Curling halle Bern-Allmend).
תחבורה
יחסית לערים אחרות ולמרות הפרוורים הגדולים של העיר, אחוז גבוה מהתנועה בברן מתבצע בתחבורה ציבורית וברגל ולא במכונית פרטית, זאת בשל איכות התחבורה הציבורית ובשל מרכז העיר החסום ברובו לכלי רכב פרטיים. נכון לשנת 2008, 33% מהנסיעות בעיר התבצעו במכונית, 43% בתחבורה ציבורית ו-21% ברגל או באופניים.
תחבורה אווירית
ממוזער|200px|נמל התעופה ברן-בלפ
נמל התעופה ברן-בלפ (Flughafen Bern-Belp) שוכן ממזרח לעיר, ומשרת מספר קווים סדירים לכמה ערים אירופיות כמו גם טיסות שכר ליעדי נופש באזור הים התיכון הפועלות במהלך הקיץ. בשדה מסלול אספלט בודד באורך של 1,730 מטר (14/32) לאחר שהוארך לקראת משחקי יורו 2008. בשנת 2007 עשו 106,614 נוסעים שימוש בשדה התעופה, נתון המהווה ירידה דרסטית לעומת 240,174 נוסעים בשנת 2000. בשדה שני מסלולי דשא נוספים ופועלים בו גם מנחת מסוקים, טיסות לתיירים בשמי האזור ושירות מוניות אוויריות.
רכבות
ברן השוכנת בליבה של השפלה השווייצרית, היא צומת חשוב של תחבורת הרכבות במדינה. כמעט כל הרכבות עוברות דרך תחנת הרכבת המרכזית בעיר (Bern Hauptbahnhof) הנחשבת לתחנה השנייה בגודלה בשווייץ לאחר זו של ציריך (ראו 12). התחנה ממוקמת ממערב לעיר העתיקה, סמוך לאוניברסיטת ברן, והיא נחנכה ב-1 במאי 1860. נוסף על התעבורה הבינעירונית, יוצאות מהתחנה רכבות בין-לאומיות לגרמניה, איטליה, צרפת ולספרד, ומאז שנפתחה מנהרת לטשברג (Lötschberg-Basistunnel) מדרום לעיר, התייעלה תחבורת הרכבות בין ברן לדרומה של שווייץ ולאיטליה. עוד משמשת התחנה כמרכז לרשת הרכבת הפרוורית של ברן (S-Bahn Bern) המפעילה כ-1,000 רכבות ומסיעה כ-120,000 נוסעים מדי יום, ונחשבת לשנייה בגודלה במדינה. בקומה הראשית בתחנה 12 רציפים המשרתים את כל הרכבות העוברות דרכה, למעט הרכבות האזוריות ברן-זולותורן (Regionalverkehr Bern-Solothurn) העושות שימוש בארבעה רציפים בקומה התחתונה של המבנה. בקומה העליונה של התחנה פועל מסוף אוטובוסי הדואר הבינעירוניים. בנהופפלאץ (Bahnhofplatz – "כיכר התחנה" – ראו 8) מדרום למבנה הוא מרכזה של רשת האוטובוסים, הטרוליבוסים והחשמליות של העיר, והוא עבר מתיחת פנים מקיפה לקראת משחקי יורו 2008, שעיקרה הקמת גג זכוכית גדול מעליו וחידוש הרציפים.
פוניקולר ומעלית
המרציליבאן (Marzilibahn) או בשמו המלא "פניקולר מרצילי-העיר ברן" (Drahtseilbahn Marzili-Stadt Bern) הוא פוניקולר המוביל מרובע מרצילי שעל גדת נהר הארה אל הארמון הפדרלי. הפוניקולר נחנך ב-18 ביולי 1885 והונע הידראולית עד שנת 1973, אך מאז הוא מונע באמצעות חשמל. אורך המסילה הוא 105 מטר והבדל הגבהים אותו היא מגשרת הוא של 32 מטר. הנסיעה בפניקולר שנחשב לאמצעי התחבורה המסילתי הציבורי הקצר באירופה אורכת כדקה, והקרון מסוגל להכיל עד 30 איש.
פוניקולר נוסף הפועל בעיר הוא הגרוטנבאן (Gurtenbahn) המטפס מגובה של 572.6 מטר אל הר גרוטן בדרום העיר שגובהו 845.5 מטר ואשר ממנו נשקף נוף פנורמי. אורך הקו הוא 1,559 מטר והקרון מסוגל להסיע עד 150 נוסעים. הפוניקולר נחנך לראשונה ב-12 בספטמבר 1899 אך הוא שופץ פעמים רבות ונבנה לחלוטין מחדש ב-1999.
המאטנליפט (Mattenlift – "מעלית מאטן") המכונה גם זנקלטראם (Senkeltram – "חשמלית זנקל") היא מעלית בפינה הדרום-מזרחית של העיר העתיקה (ראו 13). היא מקשרת בין "מינסטרפלאטפורם" (Münsterplattform – "(כיכר) מרפסת הקתדרלה") ורובע מאטן השוכן על גדת הנהר מתחתיה. גובה המעלית הוא 31.5 מטר, והיא חוסכת את הצורך לעלות ברגל לאורכו של גרם ובו 183 מדרגות עץ מהמאה ה-14 המכונה "מאטנטרפה" (Mattentreppe – "מדרגות מאטן"). המעלית פועלת מאז 1897.
רשת הכבישים
שמאל|ממוזער|200px|רשת הכבישים המהירים סביב ברן
שלושה כבישים מהירים נפגשים בברן, והם משמשים לה ככביש טבעת המקיף אותה ממזרח, מצפון וממערב. כביש מהיר 25px עובר מצפון וממערב לעיר ומקשר אותה אל ציריך בצידו האחד ואל ז'נבה בצידו האחר. ממנו מתפצלים כביש מהיר 25px המוליך דרומה ללוזאן וכביש מהיר 25px המוביל לכיוון דרום-מזרח, אל העיר תון. בצידו האחר מוביל כביש זה לכיוון צפון-מערב לעבר העיר ביל/ביין.
התחבורה העירונית
התחבורה העירונית הציבורית בברן מופקדת בעיקר בידיה של "ברנמוביל" (Bernmobil) אשר אימצה את שמה בשנת 2000 (במקום השם הקודם "שירותי תחבורה עירוניים" – Städtische Verkehrsbetriebe Bern או SVB). ברנמוביל מפעילה שלושה קווי חשמלית באורך כולל של 17.4 ק"מ (קו רביעי מופעל על ידי חברת הרכבות האזוריות ברן-זולותורן) ומספר קווי אוטובוס ואוטובוס חשמלי. ברשות החברה 45 חשמליות ו-160 אוטובוסים מסוגים שונים, והיא פועלת מאז שנת 2004 במסגרת איחוד תעריפים עם מובילים עירוניים ופרווריים אחרים. מאז חודש אפריל 2008 נערכות עבודות להארכת רשת מסילות החשמלית אל מערבה של העיר. הפרויקט המכונה "טראם ברן ווסט" (Tram Bern west) אמור היה להסתיים בשנת 2010.
כלכלה
אף על פי שציריך היא מרכז הכלכלה והפיננסים של שווייץ, משמשת ברן כמרכזו של האזור הכלכלי "אספאס-מיטלנד" (Espace Mittelland – "מרחב ארץ הביניים", שהוא שמה של השפלה השווייצרית). באזור זה במערב שווייץ ששטחו 10,062 קמ"ר התגוררו 1,679,417 איש בשנת 2000. בשנת 2012 היה מספר המועסקים בעיר 185,132, בעוד מספר התושבים היה קצת מעל 120,000, מה שמראה על תופעה רחבה של יוממות לעיר מהסביבה. אחוז האבטלה בעיר נמוך, ועמד בשנת 2010 על 3.3%.
בברן תעשייה רפואית ופרמקולוגית, ושוכנים בה מרכזיהם של מספר חברות בעלות חשיבות לאומית.
בתחום האנרגיה – בעיר יושב מטה חברת ברנישה קראפטוורקה (Bernische Kraftwerke או BKW FMB Energie) העוסקת באספקת חשמל באמצעות שבעה מפעלים הידרואלקטריים וכור אטומי.
בתחום הפיננסים – בין החברות בעיר נמנות שווייצרישר מוביליאר (Schweizerische Mobiliar) העוסקת בביטוח ובנק קנטון ברן (Berner Kantonalbank).
בתחומי השירותים והתחבורה – ברן היא מקום מושבו של הדואר השווייצרי (Die Schweizerische Post, La Poste Suisse, La Posta Svizzera, La Posta Svizra) והנהלת חברת התחבורה הציבורית שלו (Postauto), וכן נמצאים בה משרדי הרכבת הפדרלית השווייצרית (SBB, CFF, FFS), שתיהן חברות גדולות בעלות חשיבות לאומית משמעותית.
בצפונה של העיר, סמוך לאצטדיון ונקדורף, שוכנים גני התערוכה (BEA Bern Expo), שבהם נערכות 14 תערוכות מקומיות ו-18 תערוכות אורחות נוספות מדי שנה. במקום שוכן גם מרכז קונגרסים בו נערכים כמאה אירועים בשנה.
העירייה מפעילה משרד עירוני לקידום עסקים, שמסייע בפתיחת עסק, ביצירת קשרים עסקיים ובמתן אשראי לעסקים ולחברות בעיר.
נכון ל-2024, ברן נמצאת במקום השישי בדירוג הערים היקרות בעולם של חברת הייעוץ האמריקאית מרסר. ברן מדורגת אחרי ציריך (שלישית), ז'נבה (רביעית) ובזל (חמישית).
תקשורת
בברן יוצאים 5 יומונים, רובם בגרמנית. השניים הגדולים – "דר בונד" ו"ברנר צייטונג", שייכים לאותה חברה אך בעלי מערכות נפרדות. בנוסף לעיתונים פועלות בעיר שלוש תחנות רדיו קטנות וערוץ טלוויזיה אחד. מלבד אמצעי התקשורת המקומיים שוכנים בברן משרדים של מספר חברות תקשורת גדולות:
תקשורת המונים – בברן יושב מטה סוכנות ATS – "הסוכנות הטלגרפית השווייצרית", סוכנות הידיעות הגדולה בשווייץ.
תקשורת סלולרית – בברן נמצאים משרדי סוויסקום (Swisscom), הגדולה בחברות התקשורת בשווייץ. התאגיד שרובו בבעלות הממשלה חולש על כ-60% מהמנויים הניידים בשווייץ, בעל מונופול על הטלפונים הביתיים, ומחזור העסקים שלו עמד בשנת 2015 על כ-12 מיליארד פרנק שווייצרי. מלבד סוויסקום נמצאים בברן גם משרדי חברת אסקום (Ascom), שעוסקת בעיקר בתקשורת בין-לאומית וסכום מחזור העסקים שלה הוא מעל חצי מיליארד פרנק שווייצרי בשנה (2010).
שלטון מקומי
החלוקה המנהלית של ברן כוללת שישה חלקים (Stadtteile) המתחלקים בתורם ל-32 רבעים (Quartiere):ממוזער|250x250px|ברן – חלוקה מנהלית
ממוזער|250x250px|חלוקה לרבעים
חלקי העיר שטח בקמ"ר אוכלוסייה (2006) 1העיר הפנימית Innere Stadt0.853,780 2לנגאסה-פלזנאו Länggasse-Felsenau11.3118,123 3 מאטנהוף-וייסנביל Mattenhof-Weissenbühl6.9827,091 4 קירכנפלד-שוסהאלדה Kirchenfeld-Schosshalde8.4723,445 5 ברייטנריין-לורן Breitenrain-Lorraine3.8224,090 6בימפליץ-אוברבוטיגן Bümpliz-Oberbottigen21.8031,343
רשימת ראשי העיר
שניםראש העירמפלגה1832–1848קארל זירלדרKarl Zeerlederהמפלגה הדמוקרטית הנוצרית1849–1863פרידריך לודוויג אפינגרFriedrich Ludwig Effingerהמפלגה הדמוקרטית הנוצרית1864כריסטופר אלברט קורץChristoph Albert Kurzהמפלגה הדמוקרטית הנוצרית1864–1888רודולף אוטו פון בורןRudolf Otto von Bürenהמפלגה הדמוקרטית הנוצרית1888–1895אדוארד מילרEduard Müllerהמפלגה הרדיקלית-דמוקרטית1895–1899פרנץ לינדטFranz Lindtהמפלגה הרדיקלית-דמוקרטית1900–1918אדולף פון שטייגרAdolf von Steigerהמפלגה הרדיקלית-דמוקרטית1918–1920גוסטב מילרGustav Müllerהמפלגה הסוציאליסטית השווייצרית1920–1937הרמן לינדטHermann Lindtהאיחוד הדמוקרטי של המרכז1937–1951ארנסט ברטצ'יErnst Bärtschiהמפלגה הרדיקלית-דמוקרטית1952–1958אוטו שטייגרOtto Steigerהאיחוד הדמוקרטי של המרכז1958–1966אדוארד פריימילרEduard Freimüllerהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית1966–1979ריינולד טצ'אפאטReynold Tschäppätהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית1979–1992ורנר בירשרWerner Bircherהמפלגה הרדיקלית-דמוקרטית1993–2004קלאוס בומגרטנרKlaus Baumgartnerהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית2005–אלכסנדר טצ'אפאטAlexander Tschäppätהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית
אתרי העיר
מרכז|ממוזער|728px|מראה העיר העתיקה בברן מכיוון צפון-מזרח:
גשרים: 1. קירשנפלדבריקה; 2. נידגבריקה; 3. אונטרטורבריקה; 4. קורנהאוסבריקה;
מיבנים: 5. הקתדרלה; 6. הארמון הפדרלי; 7. בית העירייה וכנסיית פאולוס ופטרוס הקדושים; 8. כנסיית רוח הקודש וכיכר התחנה; 9. מאורת הדובים;10. מגדל השעון; 11. מוזיאון העיר ברן לתולדות הטבע; 12. תחנת הרכבת; 13. מעלית מאטן; 14. קולטור-קזינו; 15. כנסיית נידגקירשה;
רחובות וכיכרות: A. שפיטאלגאסה; B. מארקטגאסה; C. קראמגאסה; D. גריכטיגקייטגאסה; E. נידגאסה; F. כיכר הלווטיה
רחובות העיר העתיקה
לאחר השריפה שכילתה את בתי העיר בשנת 1405, הוקמה העיר העתיקה מחדש לפי תוכנית ובתיה נבנו מאבן חול בגווני ירוק וצהוב. העיר העתיקה מחולקת לחמישה רבעים – האדום, הצהוב, הירוק, הלבן והשחור. הציר המרכזי החוצה את העיר העתיקה לאורכה, מוליך מכיכר התחנה (ראו 8) במערב ועד לגשר נידגבריקה (ראו 2) במזרח. לאורכו של ציר זה מתגלים עקרונות התכנון האדריכלי של ברן, מספר מבנים היסטוריים חשובים וחלק מ-11 מזרקותיה אשר שימרו את עיטוריהן.
שפיטאלגאסה
כנסיית רוח הקודש (Heiliggeistkirche) הנמצאת בכיכר התחנה מול תחנת הרכבת (ראו 12) היא כנסייה רפורמיסטית שהוקמה בין 1726 ל-1729. היא הוקמה בסגנון הבארוק במקום בו שכנה קודם לכן קפלת בית החולים של מסדר רוח הקודש (Orden zum Heiligen Geist). חלל הכנסייה נתמך על ידי 14 עמודי אבן חול. בכנסייה יכולים להתכנס עד 2,000 איש והיא הכנסייה הרפורמיסטית הגדולה במדינה.
מהכנסייה מוביל רחוב שפיטאלגאסה (Spitalgasse) מזרחה (ראו A). הרחוב קיבל את שמו מבית החולים ששכן בו בעבר, והוא ידוע במזרקת פייפרברונן (Pfeiferbrunnen – "מזרקת החלילן") הניצבת בסימטה היוצאת ממנו. במרכזה של המזרקה עמוד שעליו דמותו של חלילן בן דמותם של נגנים נודדים בני התקופה המנגן בחמת חלילים. הפסל פוסל בשנים 1545–1546 והועבר אל שפיטאלגאסה ב-1638.
כיכר ברן (Bärenplatz) היא אחת הכיכרות הראשיות בעיר והיא למעשה מדרחוב מוארך המוביל מהארמון הפדרלי בדרום אל צידה הצפוני של העיר העתיקה. הכיכר ניצבת במקום בו שכן החפיר של חומת העיר המערבית השלישית במספר, ובחלקה הצפוני שכן כלוב הדובים הראשון של העיר החל ב-1513. ב-1579 נסתם החפיר בחלקה הדרומי של הכיכר והמקום נודע בשם "הולצמארקט" (Holzmarkt – "שוק העץ"). כלוב הדובים הועבר למקום אחר לאחר שנת 1763 והמקום זכה לשמו הנוכחי במאה ה-19. ב-1864 רוצפה הכיכר וכיום היא משמשת כמקום מפגש פופולרי לתושבי העיר ונערכים בה משחקי שחמט רחוב.
בצידה המערבי של הכיכר ניצב הקפיגטורם (Käfigturm – "מגדל הכלא"), שריד לחומה השלישת של העיר. המגדל הנוכחי הוקם ב-1644 במקום בו שכן מגדל קודם מ-1256. זה איבד את חשיבותו האסטרטגית עם הרחבת העיר מערבה ב-1345. עד שנת 1897 שימש המגדל כבית כלא, ומכאן שמו, ולאחר מכן ועד 1977 שימש כארכיון. המגדל נישא לגובה של 49 מטר ומאז סוף המאה ה-17 קבוע בו שעון. כיום שייך המגדל לפורום הפוליטי שליד משרד קאנצלר שווייץ וזה עורך בו תערוכות וכנסים.
מארקטגאסה
מתחת למגדל הכלא ומצפון לו עובר רחוב מארקטגאסה (Marktgasse – "רחוב השוק" – ראו B) היוצא מכיכר ברן ומוביל מזרחה. בתחילה רוצף הרחוב בחומר מעורב באבן, אך הדבר גרם להיווצרות שלוליות בעת גשמים והיקשה את המעבר בו. לכן רוצף הרחוב באבן ב-1399. עד המאה ה-18 כונה הרחוב בשם וייברמריט" (Wybermärit – "שוק הנשים") על שמן של הנשים שמכרו בו את מרכולתן, ושם זה שונה באופן רשמי בשנת 1789 ל"רחוב השוק", או מארקטגאסה בגרמנית ורי דה מרשה (Rue du Marché) בצרפתית. ברחוב ניצבות שלוש מזרקות. הראשונה היא מזרקת אנה זידלר (Anna-Seiler-Brunnen) הנושאת את דמותה של אנה זיילר שהקימה את בית החולים הראשון בעיר ב-1354. הדמות נראית כשהיא מוזגת מים מכד לקערה. המזרקה השנייה היא מזרקת שיצנברונן (Schützenbrunnen – "מזרקת הצלף") מ-1527, ובה נראית דמותו של גבר האוחז בדגל ולרגליו דוב חובש שריון היורה ברובה. המזרקה השלישית היא מזרקת קינדליפרסרברונן (Kindlifresserbrunnen – "מזרקת טורף הילדים") והיא ניצבת במקום מפגשו של הרחוב עם כיכר קורנהאוס (Kornhaus). במזרקה נראה ענק טורף ילד, ובידו השמאלית הוא אוחז בשלושה ילדים נוספים.
קראמגאסה
קראמגאסה (Kramgasse – ראו C) הוא המשכו של מארקטגאסה ובין השניים חוצץ צייטגלוגטורם (Zytgloggeturm – "מגדל פעמון הזמן" – ראו 10) שהיה לסימלה של העיר. במקום זה ניצב שערה המערבי הראשון של העיר מ-1191 ועד שהועבר מערבה למגדל הכלא ב-1256. המגדל הוקם בתחילת המאה ה-13, ככל הנראה בין השנים 1218–1220, ונישא תחילה לגובה של 16 מטר בלבד. הוא הוגבה לראשונה לאחר שכבר ניצב במרכזה של העיר ובמאה ה-14 היה לבית כלא לנשים. המגדל חרב עד היסוד בשריפה הגדולה ב-1405, ולאחר שהוקם מחדש בתחילת המאה ה-15 נקבעו בו שעון אסטרונומי ופעמון אשר העניקו לו את שמו. המגדל והשעון האסטרונומי הורחבו ושופצו פעמים מספר, ונוספו להם עיטורים שונים, ובמאה ה-18 זכה למראה הבארוק הנוכחי. גובהו של המגדל הוא 54.5 מטר ורוחב קירותיו המערביים מגיע ל-2.6 מטר בשל כך שהיו פעם חלק מחומת העיר. הפעמון במגדל הוא הפעמון המקורי שהותקן בו ב-1405 ומשקלו 1.4 טון. בשתי חזיתותיו העיקריות של המגדל, הפונות מזרחה ומערבה, קבועים שעונים, ובחזית המזרחית קבוע גם השעון האסטרונמי מ-1530 המראה נוסף על השעה, גם את היום בשבוע ואת התאריך, את מופע הירח ואת גלגל המזלות ונתונים נוספים.
לאורכו של קראמגאסה שלוש מזרקות ששתי החשובות שבהן הן צרינגרברונן (Zähringerbrunnen – "מזרקת צרינגן") וסימסונברונן (Simsonbrunnen – "מזרקת שמשון"). מזרקת צרינגרברונן הוקמה ב-1535 לכבודו של מייסד העיר. על עמוד המזרקה ניצב דוב לובש שריון וקסדה האוחז בידיו נס ומגן שעליהם סמלו של בית צרינגן. לרגליו של הדוב נראה דוב קטן יותר כשהוא אוכל ענבים. מזרקת שמשון הוקמה ב-1527 ומעליה ניצבת דמותו של שמשון בלבוש רומי אופייני; רגלו מונחת על אריה מוזהב והוא אוחז בלסתותיו בשתי ידיו. בבית מספר 49 ברחוב שוכן בית אלברט איינשטיין (Einsteinhaus) בו התגורר איינשטיין בין 1903 ו-1905. הבית שוחזר לאחרונה בשנת 2005, אך הוא שומר על עיצובו עת התגורר בו איינשטיין.
קראמגאסה ממשיך מזרחה תוך שהוא משנה את שמו לגריכטיגקייטגאסה (ראו D) ולנידגאסה (ראו E), חולף על פני כנסיית נידגקירשה (Nydeggkirche ראו 15), ומסתיים בשני גשרים – נידגבריקה (ראו 2) ואונטרטורבריקה (ראו 3). שני אלה ניצבים בגבולה המזרחי של העיר העתיקה.
קתדרלת ברן
קתדרלת ברן (Berner Münster) היא קתדרלה גותית בעיר העתיקה (ראו 5). היא הוקמה במקום בו שכנה ככל הנראה קודם לכן קפלה קטנה שנבנתה בעת ייסוד העיר ב-1191. במהלך המאה ה-13 נבנתה במקום כנסייה גדולה יותר ובנייתה של הקתדרלה החלה ב-1421. היא הושלמה רק ב-1893 עם סיום הקמתו של מגדל הפעמונים המערבי שבראשו צריח מחודד. המגדל נישא לגובה של 100 מטר, והוא הגבוה בשווייץ. במהלך המאות בהן נבנתה הקתדרלה, הפכה העיר והקתדרלה עימה לפרוטסנטית.
בית העירייה וכנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים
ימין|ממוזער|200px|עיריית ברן וכנסיית פטרוס ופאולוס
הקתולית משמאל
בית העירייה של ברן (Berner Rathaus) הוא משכנה ההיסטורי של מועצת העיר, וישיבות מועצת העיר עדיין נערכות בו. עוד משמש הבניין כמשכנה של ממשלת הקנטון וחלק מישיבות אספת הקנטון נערכות בו. המבנה (ראו 7) הוקם בין 1406 ל-1415 וניצב בראטהאוספלאץ (Rathausplaz – "כיכר בית העירייה"), כשעורפו פונה אל הנהר. הוא עוצב מחדש בסגנון נאו-גותי בין 1865 ל-1868, אך בשיפוץ נוסף בין 1940 ל-1942 הושב לסגנונו המקורי. בבנין שלוש קומות וגרם מדרגות כפול מוליך אל הכניסה הראשית בקומתו השנייה. הכניסה מעוצבת כלוג'יה כפולה שלה שתי קשתות בכל קומה, וגגה נתמך בשלושה עמודים.
סמוך ממערב לבית העירייה ניצבת כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים (Kirche Sankt Peter und Paul) הקתולית. היא הוקמה במסגרת תחרות בין 1858 ל-1864 והייתה הכנסייה הקתולית הראשונה בעיר. הכנסייה משמשת כקתדרלת הבישוף הקתולי של שווייץ.
הארמון הפדרלי
הארמון הפדרלי (גרמנית Bundeshaus – "בית הפדרציה"; צרפתית Palais fédéral; איטלקית Palazzo federale – ראו 6)) בדרומה של העיר העתיקה הוא בית הפרלמנט של שווייץ, ובו מתכנסים שני הבתים הפדרליים – המועצה הלאומית ומועצת המדינות (הקנטונים). המבנה מורכב משלושה חלקים אשר הוקמו במועדים שונים – האגף המערבי בין השנים 1852–1857; האגף המזרחי בשנים 1888–1892, ואילו האגף המרכזי המכונה "בניין הפרלמנט" (Parlamentsgebäude) נחנך ב-1 באפריל 1902. באגף זה נמצאים אולמות המליאה של שני הבתים ואולם קבלות הפנים הרשמי. לראשונה בתולדותיו שופץ הבניין באופן מקיף בין השנים 2006–2008.
עד לשנת 1899 בבניין היה מקום גם הארכיון הפדרלי השווייצרי.
גגו של האגף המרכזי מורכב משלוש כיפות נחושת שהוריקה כתוצאה מתהליכי חימצון. הכיפה המרכזית נישאת מבחוץ לגובה של 64 מטר וגובה תקרת האולם שמתחתיה הוא 33 מטר. בתקרת הכיפה קבוע פסיפס שבמרכזו נראה סמל שווייץ בו אוחזות שתי נשים לבושות בלבן, ומעליו ומתחתיו מופיע הכיתוב הלטיני "Unus pro omnibus, omnes pro uno" ("אחד למען כולם, כולם למען אחד"). סביב הפסיפס נראים ויטראז'ים של סמלי 22 הקנטונים שהיו חברים בפדרציה ב-1902. חזית המבנה פונה אל ה"בונדספלאץ" (Bundesplaz – "כיכר הפדרציה") ועליה מופיע הכיתוב הלטיני "Curia Confoederationis Helveticae" ("מועצת הפדרציה ההלווטית").
גשרי העיר
ארבעה גשרים מחברים את העיר העתיקה של ברן אל הגדה הימנית של הארה, אם כי גשרים נוספים חוצים אותו מצפון ומדרום לה. קירשנפלדבריקה (Kirchenfeldbrücke – "גשר קירשנפלד" – ראו 1) מדרום לעיר העתיקה מחבר בין הלווטיאפלאץ (Helvetiaplatz – "כיכר הלווטיה" ראו F) ברובע קירשנפלד לקזינופלאץ (Casinoplatz – "כיכר הקזינו") שממזרח לארמון הפדרלי. הגשר העשוי משלד ברזל נחנך ב-1883. אורכו הכולל הוא 229 מטר ויש בו שתי קשתות שאורך כל אחת מהן הוא 87 מטר. הגשר נישא לגובה של 37 מטר מעל לנהר.
נידגבריקה (Nydeggbrücke – "גשר נידג" – ראו 2) שוכן בצידה המזרחי של העיר העתיקה ואורכו 190 מטר. הוא נבנה בין 1840 ל-1843 בסמוך לגשר אונטרטורבריקה, שעד אז היה הגשר היחיד בעיר, ונחנך ב-1844. על הגשר הוקמו עמדות מכס אך ב-1853 הוסרו המכסים והעמדות יצאו משימוש.
אונטרטורבריקה (Untertorbrücke – "גשר השער התחתון" – ראו 3) הוא הגשר העתיק ביותר ששרד בברן. ייתכן שגשר עץ זמני הוקם במקום כבר בתקופה הרומית, אך הגשר הראשון ששכן במקום בוודאות הוקם ב-1256. ב-1460 סחפו מי שיטפונות את הגשר, ושנה לאחר מכן החלה הקמת הגשר הנוכחי. ב-1844 נחנך גשר נידגבריקה הסמוך והקל את עומס התנועה בגשר.
קורנהאוסבריקה (Kornhausbrücke – "גשר קורנהאוס" – ראו 4) מחבר מאז 1898 את צידה הצפוני של העיר העתיקה אל הגדה הימנית של הארה. אורכו 382 מטר, ובו קשת מרכזית באורך של 115 מטר וחמש קשתות קטנות יותר באורך של 34 מטר כל אחת. סמוך מתחת לגשר הוקם גשר מודרני קטן להולכי רגל המחבר את שתי גדותיו של הנהר בגובה הרציפים.
היהודים בברן
שמאל|ממוזער|200px|בית הכנסת של ברן
יהודים בברן נזכרו כבר במחצית המאה ה-13, והם עסקו במתן הלוואות בריבית לאצילי העיר ולכנסייה. ב-1294 הותקפו היהודים על ידי ההמון לאחר עלילת הדם שנטוותה סביב מותו של הנער "רודולף מברן" (Rudolf von Bern) אשר זכה למעמד של מרטיר, והם גורשו מן העיר.
ב-1348, בעקבות מגפת המוות השחור, הועלו יהודים בעיר על המוקד באשמת הרעלת הבארות, והשאר גורשו מן העיר. הללו הורשו לחזור לעיר תמורת תשלום של 1,500 מארק לנפש, וכן מחילת כל החובות שחבו להם הגויים.
בשנת 1380 שוב חזרו היהודים לברן אך כבר ב-1392 גורשו שוב.
בשנת 1798 קמה הרפובליקה ההלווטית והיהודים שוב יכלו לחוש בטוחים ולהחזיק בזכויות אזרחיות, והחלו להגיע שוב לעיר. ב-1812 שוב הוקם בית כנסת בעיר ובשנת 1848 הוכרזה רשמית קהילה יהודית בברן הפועלת בה עד היום. בית הקברות היהודי נחנך ב-1871 (Jüdischen Friedhof Bern) וב-1988 הוקמה בו אנדרטה לזכר השואה בדמות קיר אבנים לא מסותתות שעליו תבליט של מגן דוד. בית הכנסת הנוכחי של העיר הוקם בשנת 1905 בסגנון מורי ונחנך ב-10 בספטמבר 1906. ב-1996 היו 340 חברים בקהילה מכל רחבי קנטון ברן, ולפי נתוני עיריית ברן התגוררו בעיר 324 יהודים בשנת 2000. בברן אין מקווה אך בבית הקהילה הצמוד לבית הכנסת שוכנת ספרייה ומתקיימות בו פעילויות שונות, ובכלל זה שיעורים ביהדות לתלמידי כיתות א' עד ט'. מאז תשע"ט רבה של קהילה הוא הרב מיכאל קון.
ערים תאומות
לקריאה נוספת
Bernhard Furrer: Schweizerische Kunstführer GSK, Band 553–555: Die Stadt Bern, Bern 1994,
Emil Dreifuss: Juden in Bern. Ein Gang durch die Jahrhunderte. Bern 1983
Eugen Messinger: Ein Rückblick auf die Geschichte der Juden in der Stadt Bern seit dem Jahre 1191. Bern 1948.
קישורים חיצוניים
שמאל|ממוזער|200px|גגות העיר
שמאל|ממוזער|200px|פסטיבל שוק הבצל בכיכר הארמון הפדרלי
שמאל|ממוזער|200px|בניין משרדים מודרני בעיר
אתרים רשמיים
לשכת התיירות של ברן
אתר אספאס-מיטלנד
גני התערוכה של ברן
אתר הבישוף הקתולי של שווייץ בברן
אתר הקהילה היהודית של ברן
חינוך, תרבות וספורט
אתר אוניברסיטת ברן
אתר ברנר פאכהוכשולה
אתר המוזיאון לאומנות בברן
אתר מרכז פול קלי
אתר המוזיאון האלפיני השווייצרי
המוזיאון ההיסטורי של ברן
אתר מוזיאון העיר ברן לתולדות הטבע
אתר המרכז התרבותי קורנהאוס
אתר התיאטרון העירוני
אתר התזמורת הסימפונית של ברן
אתר הקולטור-קזינו ברן
אתר פסטיבל גורטן
אתר פסטיבל BeJazz
פסטיבל שניט לסרטים קצרים
אתר קרנבל ברן
אתר יורו-2008-ברן
אתר מועדון הכדורגל יאנג בויז ברן
אתר מרכז ונקדורף (אצטדיון ומרכז קניות)
אתר אצטדיון הקרח פוסט-פינאנץ
אתר אולם הקרלינג "ברן-אלמנט"
תחבורה
שדת התעופה ברן-בלפ
תחנת הרכבת של ברן באתר הרכבת הפדרלית השווייצרית
אתר הרכבת האזורית ברן-זולותורן
הרכבת הפרוורית של ברן
הגרוטנבאן
ברנמוביל
אתר טראם ברן ווסט
אתר Bahnhofplatz 2008
אתרי עניין
פארק הדובים של ברן
קתדרלת ברן
אתר כנסיית רוח הקודש
אתר מגדל הכלא
אתר מגדל פעמון הזמן
אתר בית אלברט איינשטיין
אודות בניין הארמון הפדרלי באתר הפרלמנט
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערים פדרליות
קטגוריה:אירופה: ערי בירה
קטגוריה:שווייץ: אתרי מורשת עולמית
קטגוריה:ברן (קנטון): ערים
קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו
קטגוריה:שווייץ: ערים
קטגוריה:הקנטונים של שווייץ: ערי בירה
קטגוריה:ערי בירה דה פקטו
קטגוריה:יישובים שהוקמו במאה ה-12
קטגוריה:ערים זוכות פרס ואקר
| 2024-09-07T03:19:36
|
ציריך
|
ציריך (בגרמנית: Zürich, ; בצרפתית: Zurich; באיטלקית: Zurigo) היא העיר הגדולה ביותר בשווייץ והבירה של קנטון ציריך. העיר שוכנת בצפון-מרכז שווייץ בקצה הצפון-מערבי של אגם ציריך. נכון לשנת 2018 בעיר היו 415,215 תושבים, בציריך רבתי חיים כ-1.35 מיליון איש ובמטרופולין כולו כ-1.83 מיליון.
העיר שוכנת על חוף אגם ציריך הנקרא על שמה. מיקומה הגאוגרפי של העיר הוא אחד הגורמים לפיתוחה העצום מבחינה מסחרית ותעשייתית – היא נמצאת בצמתי דרכים חשובים המובילים לאיטליה, לצרפת ולגרמניה. בשל כך היא מהווה מרכז תחבורתי של רכבות, כבישים ומטוסים. הן תחנת הרכבת והן נמל התעופה של ציריך הם הגדולים ביותר בשווייץ.
גרמנית היא השפה הרשמית בציריך, כאשר השפה המדוברת היא בעיקר גרמנית שווייצרית.
בסקר איכות החיים של מגזין מונוקול בשנת 2012 ציריך דורגה במקום הראשון בין 25 ערים בעולם כ"מקום להתגורר בו". ולפי מספר סקרים בין השנים 2006 ו-2008, ציריך צוינה כעיר עם איכות החיים הגבוהה ביותר בעולם וגם העיר העשירה ביותר באירופה. יחידת המחקר של עיתון האקונומיסט מדרג את ציריך בין עשר הערים התוססות ביותר בעולם.
ניתן למצוא בעיר מספר רב של גלריות ומוזיאונים, ביניהם המוזיאון הלאומי השווייצרי והקונסתאוס. השאופילאוס של ציריך הוא בין התיאטראות דוברי הגרמנית החשובים בעולם.
היסטוריה
ההיסטוריה המוקדמת
יישוב האזור החל בתקופה הנאוליתית ובתקופת הברונזה, כאשר עדויות מהתקופות האלו נמצאו סביב אגם ציריך. שרידים מהתקופה הקלטית, שקדמה לרומאים, מגלים התיישבות עם תרבות לה-טן (La Tene) בגבעת לינדנהוף. בתקופת הקיסרות הרומית, טוריקום (Turicum) הייתה נקודת גביה בין הפרובינציות הרומיות גאליה בלגיקה ורייטיה, כאשר עיקר ההכנסה הייתה מיסוי של סחורות שעברו על נהר הלימאט; העדות הכתובה הקדומה ביותר לעיר היא מהמאה השנייה לספירה, היא מצבה שהתגלתה בלינדנהוף שעליה כתוב: . לאחר הרפורמה של קונסטנטינוס בשנת 318, הגבול בין המחוזות גאליה ואיטליה עבר מזרחית לטוריקום ליד נהר לינת בין אגם ציריך לאגם ואלן, בגבול הוקמה מצודה והוצב חיל משמר על מנת לשמור על העיר.
במאה החמישית התיישבו בשפלה השווייצרית השבטים האלמאנים. על מקומה של המצודה הרומית, הוקמה במאה ה-9 מצודה של השושלת הקרולינגית על ידי לואי הגרמני. בשנת 853 הקים לואי לכבודה של בתו, את כנסיית פראומונסטר (Fraumünster abbey) הניצבת בלב העיר עד היום. באותה העת אוחדה ציריך יחד עם מספר אזורים נוספים לכדי רשות אחת בהנהגתו של לואי הגרמני. לואי העניק למנזר הבנדיקטים את אדמות ציריך, קנטון אורי, ויער אלביס ופרש את חסותו על המנזר. בשנת 1045 העניק היינריך השלישי למנזר את הרשות לנהל שווקים, לגבות מיסים ולטבוע מטבעות ובכך הפכה את אם המנזר לשליט של העיר, הלכה למעשה. בשנת 1218 הפכה לרשות פיאודלית בהנהגת משפחת טסרינגן, ששלטה בערים נוספות בשווייץ ובגרמניה. בשנת 1230 הוחל בהקמת חומה מסביב לעיר. באותן שנים הטירה הקרולינגית החלה לשמש כמחצבה ולהשחק אט אט.
פרידריך השני העלה את אם המנזר של פראומונסטר לדרגת דוכסית בשנת 1234. אם המנזר מינתה את ראש העיר והאצילה את סמכויות טביעת המטבעות לאזרחים שונים בעיר. הכוח הפוליטי של המנזר דעך במהלך המאה ה-14, עם ייסודן של גילדות בשנת 1336 על ידי רודולף ברון, שגם היה ראש העיר הראשון שלא מונה על ידי אם המנזר.
אירוע חשוב שהתרחש בתחילת המאה ה-14 היה סיומו של קודקס מאנסה, אבן יסוד בשירה הגרמנית בימי הביניים. כתב היד, שתואר כ"כתב היד הגרמני הנאור והיפה ביותר מזה מאות שנים" אשר מומן על ידי משפחת מאנסה מציריך, כלל רישומים של העיר בין השנים 1304 ו-1340. יצירה גדולה שכזו שכללה יצירות של ציירים מיומנים הייתה יקרה מאוד והעידה על עושרה של העיר באותה התקופה.
הקונפדרציה השווייצרית הישנה
באחד במאי 1351 הצטרפה ציריך לקונפדרציה השווייצרית, ובכך הייתה לחברה החמישית בקונפדרציה, שהייתה באותן שנים רופפת מאוד וחמש חברותיה היו בעצם חמש מדינות עצמאיות. בית הנבחרים של הפדרציה שכן בציריך בין השנים 1468 ו-1519. בין השנים 1440–1450 הושעתה ציריך מהקונפדרציה, וזאת בעקבות יציאתה למלחמה נגד הקנטונים האחרים על השליטה במחוז טוגנבורג, מלחמה הידועה בכינויה "מלחמת ציריך הישנה". אף צד לא ניצח במלחמה, שהסתיימה בשנת 1446.
אולריך צווינגלי החל ברפורמציה השווייצרית בעת שהיה המטיף הראשי בכנסיית גרוסמונסטר שנות ה-20 של המאה ה-16. התנ"ך של ציריך, המבוסס על משנתו של צווינגלי, יצא לאור בשנת 1531 וסימן עת פרוץ הרפורמציה. הרפורמציה הייתה אבן דרך בהיסטוריה של המדינות ובסדר היום האזרחי בציריך ובקנטונים סמוכים. קנטונים מסוימים נשארו קתולים ואילו קנטונים אחרים אימצו את הרפורמציה, סכסוך שהוביל לפריצץ מלחמות הקאפל.
במאות ה-16 וה-17 אימצה מועצת העיר את המדיניות הבדלנית והמתגוננת שהובילה לטבעת חומות ומבצרים שנייה שנבנתה בשנת 1624. מלחמת שלושים השנים שהשתוללה באירופה באותה תקופה זרזה את הרחבת החומות. בניית המבצרים דרשה משאבים רבים, משאבים שנלקחו מאזורים שהיו תחת שליטת ציריך ללא הסכמה, מה שגרר עימותים אלימים בין האזורים שהיו בשליטת העיר לבין כוחות העיר. בשנת 1648, ציריך הכריזה על עצמה כרפובליקה וביטלה את מעמדה כרשות פיאודלית של ״האימפריה הרומית הקדושה״, ובציריך התפתח שלטון אוליגרכי שבו המשפחות העשירות הן אלו שנתנו את הטון.
הרפובליקה ההלווטית שהוקמה בשנת 1798 החליפה את השלטון האוליגרכי. העיר איבדה את מעמדה כריבונית על הקנטון כולו והפכה לישות נפרדת מהקנטון בין השנים 1803 ו-1805. בשנת 1839 פשטו כפריים על העיר ופרצו בקלות את חומות העיר שהוקמו במאה ה-17, מה שאילץ את קברניטי העיר להסכים לדרישותיהם של הכפריים ליתר עצמאות.
ההיסטוריה המודרנית
ציריך הייתה הבירה של הפדרציה בין השנים 1839 ו-1840, וכתוצאה מכך, ניצחון המפלגה השמרנית בבחירות של 1839 גרר מהומה רבה. אולם כאשר המהפכנים זכו בבחירות בשנת 1845 (ששוב הייתה בירת הפדרציה באותן שנים) ציריך תפסה עמדת הובלה של הקנטונים המתנגדים במלחמת זונדרבנד. בעקבות מלחמת זונדרבנד והשינויים במבנה הפדרציה, ציריך הצביעה בעד שינויי החוקה של 1848 ו-1874. ההגירה ההמונית מהאזורים הכפריים אל העיר שהחלו בשנת 1830, יצרו מעמד של פועלים תעשייתיים שלמרות שישב בעיר לא נהנה מזכויות אזרחיות. בשנת 1860, נפתחו בתי הספר בעיר למהגרים במחירים שהיו נהוגים לאזרחים, ב-1875, הוחלט כי מהגר יחשב לאזרח לאחר עשר שנות שהייה בעיר, וב-1893 סופחו אחד עשר האזורים שמקיפים את העיר באופן סופי ותושביהם קיבלו אזרחות.
תנופת בנייה ופיתוח אפיינה את ציריך במאה ה-19. בשנת 1847 הונחה מסילת הרכבת הראשונה בשווייץ שחיברה בין ציריך לבין העיר באדן. בכך, הפכה ציריך למרכז מערכת מסילות הרכבת בשווייץ כולה. בשנת 1871, נבנתה התחנה המרכזית שעומדת על תילה עד ימינו. הבורסה השווייצרית נפתחה בעיר בשנת 1877. התיעוש הוביל להגירה אל העיר, ובעיקר אל הפרברים. רציפי האגם הם אבן הדרך המשמעותית בפיתוח ציריך המודרנית, והם שהפכו את ציריך מעיר ימי-ביניים השוכנת על נהר הלימאט לעיר מודרנית ומשגשגת על חופיו של אגם ציריך.
בשנת 1893 סופחו לעיר 12 פרברים שכנים, וביניהם גם רובע הפועלים. ובשנת 1934, צורפו עוד שמונה רבעים בצפונה של העיר.
כלכלה
ציריך היא עיר גלובלית ומרכז פיננסי מוביל. ציריך רבתי הוא המרכז הכלכלי של שווייץ, ומקום משכנן של חברות בינלאומיות רבות. סקטור השירותים הוא הסקטור הדומיננטי ביותר בכלכלת ציריך ומעסיק כ-45% מהעובדים במטרופולין. תעשיות בולטות אחרות הן התעשייה הקלה, מכונות, טקסטיל ותיירות. המטות של רוב הבנקים השווייצרים הם בציריך ויש מספר רב של בנקים בינלאומיים בציריך רבתי. ניתן למצוא בציריך גם את הבורסה השווייצרית שנוסדה ב-1877 והיא אחת מארבע הבורסות המובילות בעולם. בנוסף ציריך היא מרכז המסחר העולמי של זהב. עשר מתוך חמישים החברות המובילות בשווייץ נמצאות בציריך, בהן ABB, קרדיט סוויס, סוויס רה ו-Swiss Financial Services.
איכות החיים הגבוהה בציריך שלובה בשגשוגה הכלכלי של העיר. חברת הייעוץ האסטרטגי מרסר דירגה את ציריך כעיר עם איכות החיים הטובה ביותר בעולם במשך שנים רבות, ציריך קיבלה ציונים גבוהים בעיקר בתחומים של עבודה, דיור, תרבות הפנאי, חינוך וביטחון. הרשויות המקומיות דואגות להפריד בין אזורי מגורים לבין אזורי בילוי וישנן הרבה שמורות טבע בעיר. נכון ל-2024, ציריך נמצאת במקום השלישי בדירוג הערים היקרות בעולם של חברת הייעוץ האמריקאית מרסר, אחרי הונג קונג (ראשונה בדירוג) וסינגפור (שנייה בדירוג). ציריך דורגה שלישית (אחרי קופנהגן ולפני מלבורן) בדירוג הערים שהכי טוב לחיות בהן על פי הסקר השנתי של אקונומיסט וחברת EIU, שפורסם ביוני 2024. הסקר מדרג 173 ערים ברחבי העולם ובוחן חמש קטגוריות: יציבות, מערכת הבריאות, תרבות וסביבה, חינוך ותשתיות.
כנהוג בשווייץ, ציריך נהנית מהשקעה גבוהה בחינוך וכתוצאה מכך יש בעיר כוח עבודה מקומי מיומן בכל הרמות. בעיר יש שתי אוניברסיטאות חשובות (אוניברסיטת ציריך והמכון הטכנולוגי של ציריך) שמאפשרות הקמה של מרכזי מחקר, כמו גם אוניברסיטת ציריך לאמנויות (ZHdK). הכשרות מקצועיות שמשלבות ידע מעשי ומחקר אקדמי מתמקדות גם בחינוך שפתי ובכך משלימות את מארג החינוך לשיפור כוח העבודה בעיר ועוזרות לחברות בינלאומיות לפתוח סניפים רב לשוניים בעיר. תכונות אלו עוזרות להעלות את פריון העבודה בעיר ומושכות אליהן חברות בינלאומיות.
בעיר קיימים מפעלים של תעשיית הטקסטיל, התעשייה המכנית, התעשייה הכימית ותעשיית שימורי המזון.
אתרים מרכזיים
הרחוב הראשי בציריך נקרא באהנהופשטראסה (Bahnhofstrasse) (מילולית: רחוב תחנת הרכבת), המתחיל בתחנת הרכבת המרכזית ומסתיים באגם ציריך. הרחוב יוקרתי ובו מתרכזות חנויות מותגי היוקרה, בנקים בולטים וסניפי רשתות האופנה והקניות המובילות.
מעל קו הרקיע של ציריך מתנוססים מגדלי שלוש כנסיות:
Grossmünster הקתדרלה הגדולה של ציריך, נבנתה החל משנת 1100, ועד 1480. ב-1763 פרצה שרפה ומגדלי העץ נשרפו, והוחלפו בכיפות מתכת. על שער הכניסה נמצאות תמונות מחיי צווינגלי.
St. Peter, שבה נמצא שעון משנת 1534, הגדול ביותר באירופה, קוטרו 8.7 מטר.
Fraumünster, קתדרלת הנשים (Frau), עד הרפורמציה נוהלה בידי נשים, עברה שיפוץ בתחילת המאה ה-18, נמצאים בה אולם תווך בסגנון גותי מהמאה ה-14, וכן החלונות המצוירים של מארק שאגאל מ-1970.
נמל התעופה ציריך קלוטן משרת את תחומי העסקים, התיירות, התעופה הפנימית בשווייץ והתעופה הבינלאומית למספר רב של מדינות.
דת
מאז הרפורמה שהונהגה על ידי אולריך צווינגלי, הפכה העיר למרכז חזק של הנצרות הפרוטסטנטית בשווייץ. הדבר נותר כך עד לשלהי המאה ה-20, כשמספר המאמינים הקתולים הפך לרוב בעיר העומד על 33.3%. במקביל, חלה עלייה בתושבים הרואים עצמם חסרי דת, ומספרם עומד נכון לשנת 2000 על 16.8%.
ישיבת יהודים בציריך ובשווייץ בכלל נאסרה מאז המגפה השחורה. במאה ה-14, ועד 1862, מועד ביטול הגבלת ההתיישבות היהודית, חיו בעיר עשר משפחות יהודיות. כיום, הקהילה היהודית בעיר היא הגדולה בשווייץ. הקהילה הגדולה היא Israelitische Cultusgemeinde Zürich (ICZ) ובה כ-2500 חברים. הקהילה מפעילה בית כנסת, ספריה, מרכז קהילתי ובית עלמין. בשנים 1980–1992 מרדכי פירון היה רב הקהילה. שנים רבות מרסל לאנג היה חזן של בית הכנסת בעיר. בנוסף לכך, מספר דומה של יהודים משתייכים לקהילות חרדיות נפרדות, כשרובם מתחלקים בין הקהילה החסידית המאוחדת "אגודת אחים", ובין הקהילה היקית "עדת ישורון" (IRGZ), לצד מספר קהילות חסידיות קטנות יותר.
סמל ודגל העיר
דגל העיר ותיק יותר מאשר הסמל שלה. הסמל הכחול-לבן מוכר כבר מהמאה ה-15. הסמל משמש את הקנטון וגם את העיר. סמל העיר המלא כולל שני אריות וכתר מעל הסמל הכחול-לבן.
ערים תאומות
.
.
ראו גם
המכון הטכנולוגי של ציריך
אוניברסיטת ציריך
תזמורת טונהאלה, ציריך
התזמורת הסימפונית של ציריך
קישורים חיצוניים
אתר לשכת התיירות העירונית
מדריך תיירים בעיר בויקימסע האנגלי
האתר הרשמי של רחוב המסחר הראשי בעיר, הבאנהוף שטראסה
אוסף תצלומים של העיר
עוד על ציריך
הערות שוליים
*
קטגוריה:שווייץ: ערים
קטגוריה:הקנטונים של שווייץ: ערי בירה
קטגוריה:הערים המאוכלסות ביותר במדינתן
קטגוריה:יישובים שהוקמו במאה ה-2
| 2024-10-11T12:26:23
|
בזל
|
בזל (בגרמנית: Basel; בצרפתית: Bâle; באיטלקית: Basilea) היא עיר בקנטון בזל-שטאדט שבצפון שווייץ. בזל היא העיר השלישית בגודלה בשווייץ, עם 174,793 תושבים (2014) בעיר עצמה, מתוכם כ-2,500 יהודים, ו-731 אלף תושבים במטרופולין שלה (2004).
העיר נוסדה על ידי הרומאים בשנת 43 לפני הספירה, ובוצרה על ידי הקיסר ואלנטינוס בשנת 374 לספירה. אוניברסיטת בזל, שנוסדה בשנת 1460, היא האוניברסיטה העתיקה ביותר בשווייץ.
בשנת 1897 התכנס בעיר הקונגרס הציוני העולמי הראשון.
בזל ידועה כבירת התרבות של שווייץ. עם כמעט ארבעים מוזיאונים ברחבי הקנטון ומגוון רחב של פעילויות תרבות, בזל מפורסמת בזכות מוסדות האמנות והתרבות ברמה העולמית, מה שהופך את העיר לאחד ממרכזי התרבות הגדולים באירופה ביחס לגודלה ולאוכלוסייתה. המוזיאון העירוני לאמנות מציג את מה שנחשב באופן נרחב כאוסף האמנות הציבורי החשוב ביותר בשווייץ. האוסף נחשב למוזיאון האמנותי הציבורי העתיק ביותר בעולם.
השפה המדוברת בבזל היא גרמנית שווייצרית, אך לצד הגרמנית הרשמית משמש בה ניב אלמאני מקומי הקרוי גרמנית בזלית.
בשנת 2019, בזל נכללה בעשר הערים עם איכות החיים הגבוהה ביותר בעולם על פי דירוג מרסר (Mercer), יחד עם שתי ערים שווייצריות נוספות – ציריך וז'נבה.
היסטוריה
בתקופת האימפריה הרומית הוקם יישוב בשם אוגוסטה רוריקה כ-10 עד 20 ק"מ מהמיקום הנוכחי של בזל, ומצודה הוקמה על הגבעה שבה ניצבת כיום הקתדרלה של בזל. התגלתה גם התיישבות קלטית שקדמה להתיישבות הרומאית. העיר נקראה בלטינית באזיליאה (Basilea או Basilia), ושם זה תועד לראשונה בשנת 374.
המדיארים החריבו את העיר בשנת 917. פלישותיהם פסקו רק לאחר שהובסו בשנת 955 על ידי אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
בשנת 999 רודולף השלישי מבורגונדי העניק לבישוף של בזל את מנזר מוטיה-גרנדוול (Kloster Moutier-Grandval) ושטח של 540 מיילים רבועים סביבו. מאז ועד לרפורמציה נשלטה בזל בידי נסיך-בישוף.
בשנת 1019 החל היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בהקמתה של הקתדרלה של בזל. בשנים 1225–1226 הוקם גשר מעל נהר הריין, ובזל הקטנה (Kleinbasel) הוקמה כדי להגן עליו. הקמת הגשר מומנה במידה רבה על ידי הקהילה היהודית, שנוסדה בעיר כמאה שנה קודם לכן. במשך מאות שנים היה זה הגשר הקבוע היחיד מעל הנהר, בין ימת קונסטנץ לים.
במהלך המאה ה-13 נוסדו בעיר 15 גילדות, שתרמו למוניטין של העיר, להשפעתה ולהכנסותיה ממסים על סחורות בשוק המתפתח של העיר.
מגפת "המוות השחור" החלה באירופה בשנת 1347, אך הגיעה לבזל רק ביוני 1349. הגילדות האשימו במגפה את היהודים, ודרשו להוציאם להורג, וכך נעשה בינואר 1349. רק יהודים מעטים הצליחו להימלט לאלזס.
בשנת 1356 החריבה רעידת אדמה חלק ניכר מהעיר ומצודות בסביבתה. בשנת 1412 (או קודם לכן) נוסד בית ההארחה הנודע Zum Goldenen Sternen. במהלך המאה ה-15 הפכה בזל למרכז של הנצרות המערבית, ובין השאר נבחר בה האנטי-אפיפיור פליקס החמישי. בתקופה זו הוקמה אוניברסיטת בזל, וטכנולוגיית הדפוס הובאה לעיר על ידי חניכיו של גוטנברג. בשנת 1500 הושלמה הקמתה של הקתדרלה של בזל.
אוניברסיטת בזל היא האוניברסיטה הוותיקה ביותר בשווייץ, משנת 1460. פעלו בה ארסמוס, פאראצלסוס, דניאל ברנולי, לאונרד אוילר, יעקב בורקהרדט, פרידריך ניטשה, טדאוש רייכשטיין, קרל יאספרס, קרל גוסטב יונג וקרל בארת.
בשנת 1521 הסתיימה שליטתו של הבישוף בעיר, לאחר שהגילדות הכריזו על נאמנות רק לקונפדרציה השווייצרית.221x221px|ממוזער|שמאל|מפת בזל בשנת 1642
ממוזער|הקונגרס העולמי הציוני הראשון בבזל, 1897 (סטאדקזינו בזל)
העיר שמרה על נייטרליות במהלך המלחמה השוואבית בשנת 1499, אף שנשדדה בידי שני הצדדים הלוחמים. בסוף המלחמה הופרדה, למעשה, שווייץ מהאימפריה הרומית הקדושה. ב-9 ביוני 1501 הצטרפה בזל לקונפדרציה השווייצרית, כקנטון ה-11 שלה, קנטון בזל. באמנת ההצטרפות נקבע שבמקרה של סכסוך בין קנטונים אחרים תישאר בזל נייטרלית, ותציע שירותי גישור ליריבים.
בשנת 1529 הפכה העיר לפרוטסטנטית. המהדורה הראשונה של יצירתו של ז'אן קלווין, Christianae religionis institutio, המציגה את הקלוויניזם, יצאה לאור בבזל במרץ 1536. בשנת 1543 יצא לאור בבזל ספרו של אנדריאס וסאליוס, De humani corporis fabrica, ספר האנטומיה האנושית הראשון. בשנת 1662 נוסד בבזל מוזיאון לאמנות.
ב-3 ביולי 1874, גן החיות הראשון של שווייץ, גן החיות בזל, פתח את שעריו בדרום העיר לעבר בינגן.
בשנת 1897 התקיים הקונגרס הציוני הראשון בבזל בהנחיית תיאודור הרצל. בעיר השווייצרית, שנבחרה גם בגלל הנייטרליות הפוליטית שלה, הועברה מה שמכונה 'תוכנית בזל', שמטרתה להקים מדינת לאום יהודית.
בשנת 1912 נשא ז'אן ז'ורס נאום בקתדרלת בזל לרגל קונגרס האינטרנציונל הסוציאליסטי אשר יצא למנוע את פרוץ המלחמה הכללית. בשנים 1918–1919 שביתת עובדים כללית שיבשה את המדינה בין התאריכים 11 עד 14 בנובמבר 1918 והתחדשה בבזל בין התאריכים 31 ביולי עד 9 באוגוסט 1919.
מבחינה פוליטית, מתחוללים שינויים. כך, בשנת 1958, הבורגנות בבזל והקומונה ריאהן היו הראשונות, בשווייץ דוברת הגרמנית, שהכירו בזכות ההצבעה לנשים.
בשנת 1967 הצביעו תושבי בזל בעד קניית שלוש יצירות אמנות של הצייר פבלו פיקאסו שהיו בסכנה להימכר והוצאתן מהמוזיאון המקומי לאמנות, בגלל משבר כלכלי מצד משפחת הבעלים. בכך הפכה בזל לעיר הראשונה בעולם שבה אוכלוסיית קהילה פוליטית החליטה באופן דמוקרטי לרכוש יצירות אמנות למוסד ציבורי. פיקאסו התרגש כל כך מהמחווה שהוא העניק לעיר שלושה ציורים נוספים.
אוכלוסייה
השינוי בגודל האוכלוסייה של בזל במהלך השנים מוצג בתרשים הבא:
כלכלה
ממוזער|המטה של חברת התרופות הופמן לה רוש: הבניינים הגבוהים ביותר בשווייץ (2022/2015)
בזל היא מרכז תעשייתי לתעשיית הכימיה והתרופות, פועלות משם בין היתר החברות: נוברטיס, Syngenta, Clariant, Ciba Specialty Chemicals. היא אחד ממרכזי המסחר החשובים ביותר בשווייץ. נמלה על הריין חשוב ביותר. בזל מפורסמת מאוד בגלל הירידים המתקיימים בה מדי שנה כמו ארט בזל, יריד האומנות הגדול בעולם, ושוק התכשיטים (בזלוורלד) המתקיים באביב.
נכון ל-2024, בזל נמצאת במקום החמישי בדירוג הערים היקרות בעולם של חברת הייעוץ האמריקאית מרסר. בזל מדורגת אחרי ז'נבה (רביעית) ולפני ברן (שישית).
בעיר ממוקם מטה של חברות "קופ" ו"מנור".
פריי שטראסה הוא רחוב קניות עתיק במרכז העיר.
מתאר עירוני
בבזל קיימות מזרקות רבות אשר על כל אחת ואחת מהן ניתן לראות דרקון או בסיליסק מאבן.
תחבורה
ממוזער|התחנה המרכזית של בזל (1907)
חשמליות
בבזל יש מערכת חשמליות מסועפת הפועלת ברחבי העיר ביעילות רבה.
נמל
בבזל פועל נמל הסחורות היחיד של שווייץ, על גדות הריין, המאפשר הובלת מטענים מבזל לנמל רוטרדם, וממנו לרחבי תבל.
נמל תעופה
נמל התעופה המשרת את בזל הוא EuroAirport Basel-Mulhouse-Freiburg, השוכן בצרפת בעיירה סן-לואי, 6 ק"מ מצפון מערב לבזל. נמל התעופה משרת גם את מילוז שבצרפת ופרייבורג שבגרמניה. בית הנתיבות מחולק לשני חלקים, האחד משרת את צרפת והאחר – את שווייץ.
רכבת
בבזל יש שלוש תחנות רכבת בינלאומיות, המשרתות את רשתות הרכבות של שווייץ, גרמניה וצרפת. אחת מהן היא בחלקה טריטוריה גרמנית.
הקרנבל של בזל
בבזל מתקיים אחד האירועים הגדולים ביותר בשווייץ, קרנבל הפאסנאכט. זהו קרנבל מסורתי בן מאות שנים, שתפקידו היה לגרש את החושך של החורף ולזרז את בוא האביב. תהלוכת הלפידים הוחלפה בתהלוכת פנסי נייר, והחוגגים עוטים תחפושות מושקעות, שתפקידן בין היתר לגרש את החושך, והם צועדים בתהלוכות מלוות במוזיקה אופיינית של תופי מצעד וחלילי פיקולו. הקרנבל מתחיל ביום שני, אחרי יום רביעי של האפר, בין אמצע פברואר לתחילת מרץ, ונמשך 3 ימים.
ארט בזל
בבזל מתקיים מדי שנה, מאז 1970, יריד אמנות בינלאומי. במקביל מתקיים יריד זה בשלושה מוקדים נוספים: מיאמי ביץ', הונג קונג, ופריז. ביריד מציגות גלריות רבות ואלפי אמנים מרחבי העולם, מתחום הפיסול, מיצב, וידאו ארט וציור. זוהי למעשה פלטפורמה עולמית המחברת בין אספנים, גלריות, אמנים וקהל רב. עבודות רבות מוצגות בקנה מידה גדול מאוד.
יהודים
ממוזער|255x255 פיקסלים|בית הכנסת של בזל (1869)
הקהילה היהודית בבזל נוסדה במאה ה-12. בינואר 1349 (גזרות ק"ט) נרצחו מרבית בני הקהילה, כ-600 נפש, לאחר שהואשמו בגרימתה של מגפת "המוות השחור". היהודים המבוגרים נאספו למגדל עץ שהוקם לצורך זה, ושם נשרפו חיים, ו-140 ילדים הוטבלו לנצרות. רק יהודים מעטים הצליחו להימלט לאלזס. ב-1362 ניתנה רשות ליהודי מאלזאס להשתקע בבזל, ואחריו הגיעו יהודים נוספים. ב-1397 שוב הואשמו היהודים בהרעלת בארות, ונאלצו להימלט מהעיר.
במשך כ-400 שנה לא התקיימה בבזל קהילה יהודית, ועל יהודים נאסרה הלינה בעיר (בזמן ועידת הכנסייה בשנים 1431–1449 שכנו בעיר יהודים אחדים באופן זמני). בסוף המאה ה-16 הפכה בזל למרכז לדפוס עברי (על ידי מדפיסים נוצרים, שהסתייעו במגיהים יהודים), ונדפס בה התלמוד הבבלי לראשונה באופן מצונזר על ידי הכנסייה הנוצרית. ב-1603 נאספו בפרנקפורט נציגי קהילות באשכנז ואסרו להדפיס ספר בבזל או בשאר אשכנז ללא נטילת רשות. תקנה זו נבעה מהחשדות שהיו כלפי ספרים שהודפסו בעיר בזל באותה עת.
ב-1789 נמלטו כאלף יהודים מאלזאס לבזל, וקיבלו בה מקלט זמני. יהודים שנכנסו לבזל נדרשו לשלם מס, שבוטל ב-1798. באמצע המאה ה-19 שוב גורשו היהודים מבזל. בשנת 1866 ניתן שוויון זכויות ליהודי שווייץ, ובמסגרתו בוטלו ההגבלות על שהייתם בבזל.
בבזל נערך הקונגרס הציוני הראשון, בעידודו של רב העיר הרב ד"ר אשר מיכאל (ארתור) כהן, וכמה מהקונגרסים המאוחרים יותר של התנועה הציונית. הקונגרס התקיים באולם הקונצרטים העירוני, המשמש לכך גם כיום (Stadt-Casino) ובו מוצב שלט בעברית ובגרמנית לזכר האירוע. בסופו של הקונגרס הראשון הועלתה "תוכנית בזל". בבזל נמצא גם "מלון שלושת המלכים", שעל מרפסתו צולמה תמונתו המפורסמת של תאודור הרצל.
בעת מלחמת העולם השנייה מצאו פליטים יהודים רבים מקלט זמני בבזל. כיום הקהילה מאוגדת בIsraelitische Gemeinde Basel.
במוזיאון היהודי בבזל (Jüdisches Museum der Schweiz, Musée juif de Suisse, Museo Ebraico della Svizzera) מוצגים מסמכים מהקונגרס הציוני הראשון, מכתבים של הרצל ומוצגים נוספים הקשורים למורשת הקהילה היהודית בבזל.
כיום, ישנה בבזל קהילה חרדית (IRG), וקהילה אורתודוקסית-כללית (IGB), בראשה עומד הרב משה באומל. קיים גם מניין בנוסח ספרד. בנוסף, מצוי בבזל בית חב"ד בניהולו של הרב זלמן וישצקי.
כמו כן בעיר קהילה רפורמית (קהילת מגוון) בהנהגת הרב עקיבא וינגרטן, המונה כמה עשרות משפחות. קהילה זו מתייחדת גם בכך שהיא קהילה דוברת אנגלית.
גלריה
קישורים חיצוניים
[ https://igb.ch/de/ אתר הקהילה היהודית בבזל (IGB)]
אתר בית חב"ד בזל
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
*
קטגוריה:אירופה: ערי נמל
קטגוריה:שווייץ: ערים
קטגוריה:בזל-שטאדט
קטגוריה:הקנטונים של שווייץ: ערי בירה
קטגוריה:יישובים שהוקמו באלף ה-1 לפנה"ס
קטגוריה:ערים זוכות פרס ואקר
| 2024-07-11T18:22:32
|
ז'נבה
|
ממוזער|ז'נבה בשנת 1858
ממוזער|מראה העיר בצילום מהאוויר (השטח הבנוי במרכז התמונה, בסמוך לאגם ז'נבה)
זֵ'נֵבָה ((על פי כללי התעתיק של האקדמיה ללשון יש לכתוב: זֵ'נֵוָה); בצרפתית: Genève, בגרמנית: Genf, באיטלקית: Ginevra, ברומאנש: Genevra) היא עיר הבירה של קנטון ז'נבה בדרום־מערב שווייץ. העיר שוכנת בקצה המערבי של אגם ז'נבה (Lac Léman), במקום מוצאו של נהר הרוֹן, על גבול צרפת. ז'נבה היא מרכז תיירותי, כלכלי ודיפלומטי חשוב, והיא השנייה באוכלוסייתה בשווייץ (אחרי ציריך), והעיר הגדולה באזור רומנדי, האזור דובר הצרפתית בשווייץ.
ז'נבה היא מקום מושבו השני של ארגון האומות המאוחדות, ומושבם של מספר סוכנויות נוספות של האו"ם. מלבד אלו שוכנים בה ארגונים ומוסדות בינלאומיים רבים, ביניהם הנציבות לענייני הפליטים, ארגון הבריאות העולמי, ארגון הסחר העולמי, המרכז האירופאי למחקר גרעיני – CERN וארגון הצלב האדום הבינלאומי.
ז'נבה מופיעה דרך קבע בצמרת רשימות המדרגות ערים על פי רמת איכות החיים מחד ורמת יוקר המחיה מאידך. העיר היא היעד המתויר ביותר בשווייץ, וידועה בתעשיות השעונים, התכשיטים וההייטק שלה. כמו כן מהווה העיר מרכז פיננסי חשוב, בעיקר בתחומי הבנקאות והסחר הבינלאומי.
ז'נבה דורגה חמישית לצד קלגרי (אחרי מלבורן ולפני סידני) בדירוג הערים שהכי טוב לחיות בהן על פי הסקר השנתי של אקונומיסט וחברת EIU, שפורסם ביוני 2024. הדירוג מציב את ז'נבה במקום השני בשווייץ אחרי ציריך (שדורגה שלישית בעולם). הסקר מדרג 173 ערים ברחבי העולם ובוחן חמש קטגוריות: יציבות, מערכת הבריאות, תרבות וסביבה, חינוך ותשתיות.
נכון ל-2024, ז'נבה נמצאת במקום הרביעי בדירוג הערים היקרות בעולם של חברת הייעוץ האמריקאית מרסר. ז'נבה מדורגת אחרי ציריך (שלישית) ולפני בזל (חמישית).
נכון לסוף 2018 מתגוררים בעיר ז'נבה כ־200 אלף תושבים. במטרופולין שלה מתגוררים כ־946,000 תושבים, רובם בשטח שווייץ ומיעוטם בצרפת הסמוכה.
גאוגרפיה ואקלים
ז'נבה שוכנת סביב קצהו הדרום־מערבי של אגם ז'נבה, על שתי גדותיו של נהר הרוֹן, שיוצא מהאגם בשטח העיר. היא נמצאת בלב בקעה רחבה מוקפת הרים, שנמצאים מחוץ לגבול קנטון ז'נבה בצרפת – סלב, וארון וּוואש המהווים חלק מהרי האלפים מדרום, והרי היורה מצפונה.
העיר משתרעת על שטח של 15.86 קמ"ר ושוכנת בגובה של 373.6 מטר מעל פני הים.
חלקו של האגם הגובל בז'נבה משתרע על שטח של 38 ק"מ ומכונה "האגם הקטן" (Petit lac). הנהר המרכזי השני של ז'נבה הוא נהר ארוו, שמקורו בקרחון במוֹן בְּלָאן והוא נשפך לנהר הרון מערבה ממרכז העיר.
היסטוריה
העת העתיקה
ההתיישבות במקום החלה בשנים 123–105 לפני הספירה, אז נבנה ליד שפך האגם נמל קטן, והתושבים חיו בבתים פזורים עשויים עץ. העיר נזכרת בכתבים עתיקים כמקום בו התמקם יוליוס קיסר בשנת 58 לפני הספירה בדרכו לכבוש את גאליה. בשלב זה הפכה ז'נבה לעיר רומית קטנה של ממש, למרות שמעמדה עדיין היה קטן מזה של הערים ניון ואוונטיקום הסמוכות. העיר נבנתה מחדש, והפעם מאבן, אחרי אסון טבע באמצע המאה הראשונה לספירה, אך חרבה שוב בהתקפות גרמאניות לקראת סוף המאה השלישית לספירה. בגדה הימנית של האגם נמצאו שרידים של וילה רומית גדולה.
הנוצרים הראשונים הגיעו לעיר במהלך המאה הרביעית. במאות הבאות העיר התפתחה כמרכז העירוני והדתי של הסביבה, אך לקראת תחילת ימי הביניים שילוב של הגירה טבעית ואסונות טבע הוביל להתרכזות של העיר על גבעה מבוצרת סמוכה לשפך האגם, ולפגיעה בהתפתחותה ובחשיבותה האזורית.
ימי הביניים
במהלך המאות השמינית עד השלוש עשרה לספירה השליטה הפוליטית והדתית בעיר התאפיינה בסכסוכים והחלפות ידיים בלתי פוסקות בין אצילים, מלכים וכמרים מדרגות שונות, כמו ברוב החלק הזה של אירופה. בתחילת המאה ה-14 בחרו התושבים אנשים שייצגו את העיר וישלטו בה. במהלך השנים הקרובות ניסתה העיר, שהפכה בהמשך לרפובליקה, לשמור על עצמאותה מפני הדוכס של סבויה. הסכסוך ביניהם הגיע לשיאו בניסיון כושל של דוכס סבויה לכבוש את העיר בשנת 1602, קרב שנודע לאחר מכן כ"הטיפוס" – ל'אסקלד, והשפיע עמוקות על אופי העיר. עד היום נחגג בעיר פסטיבל האסקלד לזכר הניצחון הגדול, פסטיבל של סופשבוע שלם במהלכו מתמלאת העיר העתיקה באנשים מחופשים ללוחמים מהתקופה, מצעד של מאות אנשים מחופשים חוצה את העיר העתיקה ונגמר במדורת ענק בחצות מול הקתדרלה הגדולה ובשירת שיר ניצחון והודיה בצרפתית עתיקה. הקרב הוביל לחתימה של הדוכס מסבויה על הסכם המכיר בעצמאותה של העיר.
הרפורמציה
החל משנת 1526, נחשפה העיר להשפעה עמוקה של הדוגלים ברפורמציה הפרוטסטנטית, השפעה שהובילה בשנת 1535 לאיסור על קיום מיסות קתוליות בעיר. בשנת 1536 העיר אימצה באופן רשמי את הנצרות הפרוטסטנטית, ולעיר הגיע ז'אן קלווין – אחד מגדולי ומראשוני הכמרים וההוגים הפרוטסטנטים. העיר הפכה למרכז פרוטסטנטי-קלוויניסטי חשוב.
העת החדשה
במאה השמונה עשרה עברה העיר פריחה כלכלית ותרבותית מרשימה. התעשייה המרכזית בה – 32% מהכלכלה העירונית – הייתה תעשיית השעונים. במישור הפוליטי העיר סערה – המעמד הנמוך, חסר הזכויות הפוליטיות, התקומם כנגד המיעוט הבורגני השולט. האריסטוקרטים קראו לעזרתם את מלך צרפת לואי השישה עשר והמהפכנים נוצחו, וחלקם הוגלה לפריז, שם השתתף במהפכה הצרפתית. לאחר המהפכה גברו המהפכנים על האריסטוקרטים, והעיר הפכה לרפובליקה דמוקרטית.
בשנת 1798 סופחה העיר יחד עם סביבתה לרפובליקה הצרפתית בשליטתו של נפוליאון. צירוף זה, שפגע למורת רוחם של התושבים בעצמאותה המדינית של ז'נבה, החזיק מעמד כ-15 שנים בלבד, ובסופם עזבו חילותיו של נפוליאון את העיר. מתוך הבנה שהעיר לא תשרוד בתור מדינה עצמאית, הפכה הרפובליקה של ז'נבה בשנת 1815 לקנטון בקונפדרציה ההלווטית – שווייץ.
המחצית הראשונה של המאה ה-19 מאופיינת במאבקי כוח בין הבורגנים והסוחרים לבין מעמד הפועלים ובעלי המלאכה. המאבק הגיע לשיאו בהפיכה של 1847, בה עבר השלטון לידי הפועלים, מעבר שהחליש גם את האופי הפרוטסטנטי של העיר. לקראת אמצע המאה נפתחה בעיר הבורסה הראשונה בשווייץ, והאזור כולו נכנס לתוך המהפכה התעשייתית. העיר קלטה הגירה ממדינות שונות והפכה לעיר קוסמופוליטית.
בין מלחמות העולם חוותה שוב העיר פיתוח מואץ. הוקמה בה מערכת טראם, והעיר אוחדה מוניציפלית עם עוד ארבע ערים צמודות אליה לכדי עיר אחת גדולה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בה נותרה שווייץ נייטרלית, הוקם בז'נבה חבר הלאומים ובה התקיימה פעילותו. לאחר מלחמת העולם השנייה הפך חבר הלאומים לארגון האומות המאוחדות, והוא קבע את מושבו במבנה שהיה מטה חבר הלאומים, וזאת למרות ששווייץ בעצמה לא התקבלה לאו"ם (התנאי להצטרפות לאו"ם עם הקמתו היה הכרזת מלחמה על גרמניה הנאצית ושווייץ, כאמור, הייתה נייטרלית). יחד עם התמקמות האו"ם בשנותיו הראשונות בעיר, הפכה ז'נבה למרכזם של עוד עשרות ארגונים בינלאומיים גם לאחר שמטה עבר לניו יורק.
דמוגרפיה
בגלל אופייה הבינלאומי והסובלני למהגרים, אחוז הזרים בעיר הוא מהגבוהים בעולם – 45.6%, מתוכם 63% אירופאים, 16% אפריקאים, 11% מהאמריקות ו-9% מאסיה.
המטרופולין של ז'נבה, הנקראת agglomération franco-valdo-genevoise, נפרשת גם על פני קנטון ווֹ השווייצרי ובמחוזות אֵן וסבואה עילית הצרפתיים. במטרופולין מתגוררים כ-946,000 תושבים, שני שלישים מהם בשטח שווייץ ושליש בערי הלווין שבשטח צרפת.
גרף המציג את התפתחות האוכלוסייה בעיר מאז 1850:
ממוזער|התיאטרון הגדול של ז'נבה
חינוך ותרבות
ממוזער|נהר הרון ומוזיאון השענות במרכז העיר
ז'נבה היא העיר שמקדישה את האחוז הגדול ביותר מתקציבה לתרבות בכל אירופה – מעל 20%. המוסדות המרכזיים בה הם התיאטרון העירוני הגדול, הקונסרבטוריון, אולם הקונצרטים, וכן שורה של מוזיאונים חשובים: המכלול הגדול ביותר בשווייץ של מוזיאונים להיסטוריה ואמנות עם מעל למליון פריטים, מוזיאון היסטוריה של הטבע, מוזיאון אתנולוגי, מוזיאון השענות, מוזיאון הרפורמציה וגן בוטני. מלבד מוסדות אלה תומכת העירייה בשורת מוסדות אמנות ומוזיקה אלטרנטיביים ובמרכזים שכונתיים רבים. מדי שנה מתקיימים בעיר עשרות פסטיבלים ואירועים תרבותיים, הכוללים בין השאר פסטיבל מוזיקה גדול ופסטיבל יום העצמאות של שווייץ בחודשים יולי–אוגוסט.
אוניברסיטת ז'נבה הוקמה ב-1559 על ידי ז'אן קלווין, ומדורגת באופן קבוע בין 150 האוניברסיטאות הטובות בעולם. מלבד תחומי הלימוד הנפוצים, היא כוללת כמה בתי ספר יוקרתיים המתמחים ביחסי חוץ וביחסים בינלאומיים. בעיר שוכנים כמה בתי ספר בינלאומיים דוברי אנגלית המשמשים את ילדי הדיפלומטים הרבים בעיר.
תחבורה ותשתיות
ממוזער|טראם במרכז העיר
נמל התעופה הבינלאומי של ז'נבה מרוחק כשמונה קילומטרים ממרכז העיר, והוא מהווה בסיס למספר רב של חברות תעופה בינלאומיות. הגישה ממנו אל העיר מתבצעת באוטובוס או ברכבת. תחנת הרכבת קורנבין היא התחנה המרכזית בעיר, וממנה יוצאות רכבות לכל שווייץ. קו הרכבת הצרפתית המהירה (TGV) מגיע לעיר וממשיך עד לוזאן. בתוך העיר מתבצעת התנועה בטראם, סירות, טרוליבוסים, אוטובוסים, אופניים – לרוב על גבי תשתית ייעודית – ורכב פרטי.
ממוזער|מצעד ה"אסקלד" ("הטיפוס") השנתי, לזכר הניצחון על בית סבויה ב-1602
בתחום העיר סכר הידרואלקטרי, ובסביבתה עוד שניים, והם מייצרים יחד כעשרים אחוזים מצריכת החשמל בעיר.
חגים ומסורות מקומיות
כחלק מהאופי העצמאי והמתבדל של העיר, קיימים בה חגים מקומיים, מסורות ועולם ביטויים שונה משל עצמה.
ב-12 בדצמבר חוגגת העיר את האסקלד, חג לזכר הניצחון על ניסיון הפלישה של הדוכס מסבויה לעיר, ניצחון שאירע בשנת 1602. החג מאורגן על ידי העירייה ו"עמותת 1602". החגיגות מתקיימות לאורך סוף שבוע שלם, וכוללות תצוגות נשק מהתקופה כולל ירי בתותח, מצעד מאורגן של כ-800 איש בבגדי התקופה בליווי סוסים ושירת תפילת הודיה משותפת ברחבת הקתדרלה. המאכל המסורתי של החג הוא קלחת עשויה שוקולד, לזכר אישה שעל פי הסיפור הצילה את העיר בכך ששפכה קלחת שמן על ראש הפורצים.
מלבד זאת מציינים בעיר בתחילת ספטמבר את הצום הז'נבי, ככל הנראה לציון טבח ליל ברתולומאוס הקדוש. כמו כן, 31 בדצמבר מצוין כיום חג לזכר הרסטורציה של השלטון העצמי של העיר לאחר השחרור מעול נפוליאון. פריחת עץ ערמון מסוים ברחוב לה טריי מציינת רשמית את בוא האביב לעיר.
היהודים בז'נבה
ממוזער|בית הכנסת בית יעקב במרכז ז'נבה, נבנה 1859
הקהילה היהודית בז'נבה נוסדה לראשונה בשנת 1283. בשנת 1490 גורשו יהודי העיר.
משנת 1428 ואילך נאלצו יהודי ז'נבה לגור ברובע נפרד, שהותקף בשנת 1460.
היהודים הראשונים בעת החדשה הגיעו לעיר בשנת 1779. עד מהרה התבססה קהילה יהודית קטנה בעיר קארוז' הסמוכה לז'נבה. בסביבות מחצית המאה התשע עשרה התרחבה הקהילה, היא הוכרה על ידי השלטונות, וב-1859 הוקם בית הכנסת בית יעקב, בית הכנסת הראשון בעיר. במשך השנים המשיכו יהודים להגיע לעיר, לרוב ממקומות מהם גורשו או בהם שררה אווירה אנטישמית: אלזס, פולין, רוסיה ולבסוף גרמניה הנאצית. החל מאמצע המאה העשרים חלה תנופה רצינית בפיתוח הקהילה: הוקמו בתי כנסת, בית אבות יהודי ומרכז קהילתי, ולאחר מכן בית ספר יהודי.
כיום גרים כ-5,000 יהודים בז'נבה, אך לחלקם קשר רופף לזהותם היהודית. מסיבות שונות מחולקים יהודי העיר בין כמה קהילות: הקהילה הרשמית, קהילת "היכל הנס", קהילה חרדית, בית חב"ד, וקהילה רפורמית. פירוד זה מקשה על ארגון יוזמות גדולות. שני בתי ספר מגילאי גן ועד חטיבה, אחד של הקהילה ואחד של חב"ד, פועלים בעיר.
גלריה
קישורים חיצוניים
אתר הקהילה היהודית בז'נבה
הערות שוליים
*
קטגוריה:שווייץ: ערים
קטגוריה:יישובים לחוף אגם ז'נבה
קטגוריה:ז'נבה (קנטון): ערים
קטגוריה:הקנטונים של שווייץ: ערי בירה
קטגוריה:ערים זוכות פרס ואקר
קטגוריה:יישובים שהוקמו באלף ה-1 לפנה"ס
| 2024-09-10T16:04:37
|
לוזאן
|
שמאל|ממוזער|250px|העיר מהאוויר
לוזאן (בצרפתית: Lausanne; באיטלקית: Losanna; בעבר בגרמנית: Losanen) היא עיר הבירה של קנטון ווֹ (Vaud) דובר הצרפתית שבדרום-מערב שווייץ, והעיר הרביעית בגודלה במדינה.
גאוגרפיה
לוזאן שוכנת על הגדה הצפונית של אגם ז'נבה (Lac Léman), מול אביאן-לה-בן (Évian-les-Bains) הצרפתית, ובמרחק 60 קילומטר על שפת האגם מהעיר ז'נבה. לוזאן היא העיר החמישית בגודלה בשווייץ, אחרי בזל, ציריך, ברן וז'נבה, והשנייה בגודלה בין ערי שווייץ דוברות הצרפתית, אחרי ז'נבה. אוכלוסייתה (נכון לדצמבר 2003) מונה 126,766 תושבים. לוזאן מצויה בלב אזור דובר צרפתית.
תושבי לוזאן, כמו תושבי שווייץ ככלל, אינם דתיים במיוחד וכמו מרבית דוברי הצרפתית בשווייץ, הם ברובם נוצרים פרוטסטנטים. לוזאן, ובפרט הפרוור שלה הקרוי "רנאן" (Renens), מחזיקים בשיא השווייצרי בקליטת מהגרים מקנטונים אחרים ומארצות אחרות. לוזאן מוקפת בפרוורים קטנים ורבים כגון שמונת הפרוורים הלוזאנאים המערביים.
בתקופת הקרח היה אזור לוזאן של היום מכוסה בקרחון ענק שלא אפשר חיים במקום. מרכז העיר לוזאן של ימינו, בנוי על שטח מוקף צוקים שנחצבו בידי קרחונים נעים בסוף תקופת הקרח. לוזאן אומנם נמצאת באזור הרמה השווייצרית, המכונה על ידי השווייצרים "המישור השווייצרי", אולם היא הררית למדי, ובמרכז העיר שלה יש גשרים רבים שמגשרים מעל תהומות. במרכז לוזאן בניינים בני קומות אחדות, שכניסה אחת שלהם היא בקומה התחתונה - ברחוב המצוי בתהום, והכניסה השנייה שלהם היא בקומה העליונה - ברחוב שעל ראש הצוק. על הגשר הארוך ביותר, המכונה "הגשר הגדול", יש רחוב ובניינים הבנויים עליו עצמו. הרמה השווייצרית מישורית בהשוואה להרי האלפים ולהרי היורה, אך היא אינה מישורית כשלעצמה. לוזאן הררית ביחס לרוב שטחי רמה זו.
היסטוריה
הפרהיסטוריה של לוזאן מתחילה עם סוף עידן הקרח ונגמרת בחתימת הסכם השלום בין יוליוס קיסר לבין השבט ההלווטי שגר אז במקום. מהתקופה שלפני קיסר יש ממצאים ארכאולוגים אך לא עדויות כתובות. בתקופה הרומית היה היישוב במקום, על שפת האגם, באזור שקרוי היום רובע "אוּשִי". עם חורבן רומא, היישוב במקום עבר אל בין הצוקים - אזור המשמש היום כמרכז העיר.
קתדרלת לוזאן היא המבנה הגותי המפורסם ביותר שבשווייץ. בנייתה החלה ב-1275 וארכה יותר ממאה שנה (קשה לקבוע מתי הושלמה ויש הטוענים שהיא מעולם לא הושלמה). בעקבות בניית הקתדרלה העתיק אחד מהבישופים החשובים באירופה את מושבו אל העיר. ענייני העיר נוהלו תחילה מהקתדרלה, אך בעקבות התערבות הבישוף בהם, בנו תושבי לוזאן בית עירייה. בית עירייה זה היה אחד מבתי העירייה הראשונים בעולם. בפרוור של לוזאן הקרוי סן-סולפיס שוכנת אחת הכנסיות העתיקות בשווייץ (Eglise de Saint-Sulpice), שנבנתה במאה ה-12. בשנות התשעים נשרף חלק מכנסייה זו בידי אנשי כת השטן.
שיא שווייצרי שלוזאן מחזיקה בו הוא שיא באורך תקופת השלום שבה. בלוזאן לא הייתה מלחמה מזה 500 שנה (מאז כיבושה בידי אנשי ברן ב-1536). זאת בניגוד לחלק מערים אחרות דוברות הצרפתית שבשווייץ, שאליהן פלש נפוליאון בונפרטה ובניגוד לערים דוברות הגרמנית שבהן התחוללה מלחמת האזרחים השווייצרית. ב-2003 הופרע השקט של לוזאן בהפגנות אלימות וונדליסטיות של אנרכיסטים מכל רחבי אירופה שנאספו למחות על פגישת הG8 – שמונה מנהיגי המדינות המתועשות, שנערכה באוויאן שבצרפת, מעבר לאגם. אף על פי שתושבי לוזאן התכוננו להפגנות, אטמו את חלונות הראווה בלוחות עץ והסתגרו בבתיהם כשבוע, המפגינים הצליחו לזרוע הרס רב.
לוזאן כיום
לוזאן היא העיר דוברת הצרפתית השנייה בגודלה בשווייץ, אחרי ז'נבה, ובניגוד לז'נבה, היא מצויה במרכזו של האזור דובר הצרפתית במדינה. בעיר זו קבעו את מושבם הוועד האולימפי הבינלאומי ובית המשפט העליון של שווייץ.
לוזאן היא מרכז תרבות. קיימות בה מספר אוניברסיטאות, הבולטות בהן UNIL ו-EPFL, ספריות רבות שבגדולה שבהן נאספו כ-500,000 כרכים, ומוזיאונים. מוזיאונים ייחודיים בלוזאן הם אלה העוסקים בהיסטוריה של הקנטון, המוזיאון האולימפי, ואוסף האמנות המנודה והגולמית (Collection de l'Art brut), המכיל את יצירותיהם של אמנים שהתעלמו מכל מסורת אמנותית, רובם של אמנים אלה הם חסרי הכשרה פורמלית, אסירים או כאלה שהיו מאושפזים במוסדות לחולי נפש. חלק מהמוזיאונים של לוזאן מאוגדים בצברים - ארמון רומין מכיל מוזיאונים אחדים, צבר נוסף נמצא בתוך המוסד האקדמי EPFL ובפרוור מורז' מצויה טירת מורז', שבה מוזיאונים אחדים בעלי אוריינטציה צבאית.
העיר מוקפת במסלולי טיול רגליים מסומנים בחיק הטבע, והיא עשירה בגנים ציבוריים. יש בה תחבורה ציבורית מפותחת אפילו בהשוואה לתחבורה הציבורית המפותחת של שווייץ. יש בה רכבת בין-עירונית, ארבעה קווי רכבת קלה, אוטובוסים חשמליים, אוטובוסים מונעי סולר, מוניות, ומעבורות הצולחות את האגם. עד שנת 2006, קו הרכבת הקלה, שקישר את שכונת אוּשי, שעל חוף האגם (374 מטר מעל פני הים) אל תחתית הצוק שבמרכז העיר (495 מטר מעל לים) נקרא "La Ficelle" (סולם חבלים). במסילת ה"פיסל" מצוי, בין שני הפסים הרגילים, פס עם שיניים שגלגל שיניים המצוי בקטר החשמלי נעזר בו כדי לטפס במעלה ההר; משנת 2008, המשכו של קו M2 של הרכבת הקלה עושה גם מסלול זה. האוטובוסים והרכבות בלוזאן נגישים למשתמשי כיסאות גלגלים וללקויי ראייה.
בין האטרקציות של העיר ניתן לציין גן חיות שבתוכו משולב הוויוואריום של לוזאן.
מרבית העסקים נסגרים בשעה שבע בערב באמצע השבוע ולקראת שש ביום שבת. בימי ראשון רוב החנויות ומקומות הבילוי סגורים. עם זאת, התחבורה הציבורית ממשיכה לעבוד כרגיל. במרכז העיר באזור Flon, Ripphon ואזור הטיילת (Ouchy) ניתן למצוא פאבים, מסעדות ומקומות בילוי שפתוחים גם בימי ראשון.
העיר מארחת פסטיבלים בזה אחר זה, במיוחד בתקופת הקיץ, שבמהלכה כמעט בכל שבוע יש אירוע אחר המתקיים בעיר, החל מריצת מרתון וטריאתלון, דרך פסטיבל העיר, וכלה בהופעות ומופעים שפתוחים כולם לקהל הרחב.
בעקבות רפורמה מוניציפלית של שנת 2006 חלק מפרברי הערי דוגמת בלמון-סור-לוזאן הועברו לתת-נפה מנהלית אחרת מהעיר עצמו.
ערים תאומות
ראו גם
ועידת לוזאן
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:וו (קנטון): ערים
קטגוריה:יישובים לחוף אגם ז'נבה
קטגוריה:הקנטונים של שווייץ: ערי בירה
| 2024-07-11T18:22:54
|
לוצרן
|
ממוזער|הכנסייה שנתנה את שמה לגשר הקפלה (Kapellbrucke)
לוצרן (בגרמנית: Luzern, ; בצרפתית: Lucerne; באיטלקית: Lucerna) היא עיר הבירה של קנטון לוצרן במרכז שווייץ. העיר, שהייתה בעבר כפר דייגים קטן, שוכנת לחופיו הצפון-מערביים של אגם לוצרן, הנקרא גם ימת ארבעת הקנטונים, מאחר שהוא גובל בארבעה קנטונים שונים. לוצרן היא אחד ממרכזי התיירות הפופולריים ביותר בשווייץ, בשל מיקומה המרכזי, האטרקציות התיירותיות שהיא מציעה ואפשרויות הטיול המגוונות באזורים הסמוכים לה. בסוף שנת 2016, התגוררו בה 81,592 תושבים.
היסטוריה
היישוב הראשון במקום נוסד בתקופה הרומית. באמצע המאה ה-8 הוקם באזור מנזר בנדיקטיני וישוב קטן בשם לוצ'יאריה. נראה שזה המקור של השם לוצרן. בשנת 1178, היישוב יצא משליטת המנזר והעיר לוצרן נוסדה רשמית. בשנים 1230–1240 הומצאה השיטה לבנית גשרי עץ מעוגנים בקירות סלע תלולים. בטכניקה זו נבנה גשר השטן מעל קניון שלנן, ומעבר סנקט גוטהארד הפך עביר לבהמות משא. כך נפתח נתיב מסחר בין אירופה הצפונית לאיטליה, אשר שילב את אגם לוצרן. מהלך זה הביא פריחה כלכלית ללוצרן, אשר בסוף המאה ה-13 הגיעה לאוכלוסייה של למעלה מ-3000 איש. בעיר שלטו שליטים מבית הבסבורג, ועוררו התנגדות בקרב התושבים המקומיים, כפי שמתואר גם באגדת וילהלם טל. בשנת 1332 העיר השיגה סופית את שחרורה. בתקופה זו הוקמו ביצורי העיר, כולל חומה אשר כללה מעל 40 מגדלים ושערים. גם הגשר הנקרא קפלבריקה הוקם בתקופה זו ושימש כחלק מביצורי העיר, לכיוון האגם. העסקתם של עד 13000 מצעירי האזור כשכירי חרב במדינות זרות, הזרימה כספים רבים לעיר ותרמו להתפתחותה. אולם, באמצע המאה ה-14, כתוצאה ממלחמות דת ומגפת דבר, האוכלוסייה התדלדלה והגיעה לפחות מ-2000 איש. בתקופת הרפורמציה, רוב מחוזות שווייץ קיבלו את הנצרות הפרוטסטנטית, בעוד לוצרן נותרה נאמנה לנצרות הקתולית, ובשל כך מעמדה נפגע. רק ב-1860, בעקבות חיבורה של לוצרן לערים בזל ואולטן במערכת רכבות, עבר אזור לוצרן תיעוש נרחב, והעיר חזרה לשגשג. ב-50 השנים הבאות, היקף האוכלוסייה הוכפל פעמיים. המצב הכלכלי השתפר ואיפשר שיפור תשתיות והקמת מבנים נאים. בשנת 1878 לוצרן כבר הייתה יעד תיירותי מוערך, ונכללה גם במדריכים לתיירים אמריקאים עשירים
אתרים בעיר
לוצרן היא אתר תיירות פופולרי, בשל מיקומה במרכז שווייץ, לצד אגם לוצרן והרי האלפים, ובשל העובדה שהעיר העתיקה, שממנה צמחה, השתמרה במלואה, לצד העיר המודרנית. אזור הבילויים המרכזי של העיר, לחוף האגם, הוא קטן יחסית וניתן לטייל בו ברגל. העיר העתיקה מהווה מדרחוב ובו מסעדות וחנויות רבות, בעיקר לשעונים ותכשיטים. נהר הרויס (Reuss) חוצה את העיר ומפריד בין העיר העתיקה לזו החדשה.
קפלבריקה-גשר הקפלה
ממוזער|קטע מגשר קפלבריקה
ממוזער|גשר הקפלה המכונה גם "גשר העץ", ומגדל המים המתומן.
האתר הידוע ביותר של העיר הוא קאפלבריקה (גשר הקפלה)- גשר עץ מקורה באורך 204 מטרים שנבנה על נהר הרויס ב-1333. מקור השם הוא בקפלת סנט פטר הסמוכה אליו. את חלקו הפנימי של הגשר מעטרים ציורים המתארים אירועים מההיסטוריה של שווייץ. רוב חלקי הגשר המקורי, כולל הציורים, הוחלפו ושוחזרו לאחר שרפה שאירעה ב-1993. הגשר עובר ליד מגדל מים עתיק בצורת אוקטגון. הוא הוקם 100 שנה לפני הגשר עצמו, אך שולב במערכת הביצורים של העיר, יחד עם הגשר. במשך השנים שימש כבית כלא, חדר עינויים וגם מקום מושבו של משמר האוצר. היום חלקו מוזיאון וחלקו משמש את מועדון התותחנים.
גשר שפרוייר-גשר הטחנה
גשר מפורסם אחר הוא , אשר בעבר נקרא גם גשר הטחנה. השם הנוכחי פירושו גשר המוץ, משום שממנו נהגו עובדי הטחנות להשליך לנהר את הפסולת, שכללה מוץ ועלים. זהו גשר עץ עתיק, מקורה, המיועד להולכי רגל. הגרסה הראשונה של הגשר, אשר הוקמה במאה ה-13, חיברה בין כיכר הטחנה שבעיר העתיקה לבין הטחנות שפעלו על אי, באמצע נהר הרויס. החלק הזה של הגשר קדם לקפלבריקה, ולכן הוא גשר העץ העתיק ביותר באירופה. בשנת 1408 נבנה החלק השני שלו, אשר השלים את הגשר עד לגדה הנגדית.הגשר עצמו מעוטר בסדרת ציורים מהשנים 1616–1637, אשר צויורו על ידי הצייר השווייצרי . הסדרה כללה במקור 67 ציורים, מהם נשמרו 45, והם יוצרים את סדרת מחול המוות, ומתארת את שליטת המוות בכל אדם, ללא קשר למעמדו. באשר לטחנות הקמח, האחרונה בהן פורקה ב-1890.
Reusswehr - סכר המחטים
ממוזער|סכר המחטים בלוצרן
ליד גשר שפרוייר נמצא סכר הסטורי הנקרא "סכר המחטים"- Reusswehr. הסכר מווסת את גובה המים באגם לוצרן ואת זרימת נהר הרויס, למניעת הצפות. ברוב המקומות בהם היו סכרים ממין זה, שונתה השיטה למערכות אוטומטיות, אך בלוצרן נשמר המנגנון הידני של ויסות הזרימה על ידי שליפת המוטות ("מחטים"). במקרה של עליה בגובה המים באגם לוצרן, דרושה עבודה ידנית, מפרכת ומסוכנת, של 4–5 אנשים, השולפים חלק מהמוטות, שאורך כל אחד הוא 3.5 מטר. הסכר נבנה בשנים 1859–1861 ונוצל להפקת חשמל כבר בשנת 1888, שודרג בשנת 1926 ושודרג שוב ב-1996. ההצפות נמשכו ועבודות חידוש בוצעו ב 2009 וב 2011. עבודות אלו הגדילו בשליש את יכולת מעבר המים מאגם לוצרן אל נהר הרויס, בעת הצורך.
פנורמת בורבקי
אתר נוסף בעיר הוא מוזיאון ובו תמונת פנורמה, הנקראת פנורמת בורבקי (Bourbaki Panorama). זהו ציור עצום ממדים מאת הצייר קאסטרס, המתאר את נסיגת צבא צרפת מפני צבאו של ביסמרק במלחמת צרפת–פרוסיה, בשנת 1871. מקום ההתרחשות הוא הצד השווייצרי של הרי היורה, ונראים בו התושבים המקומיים מטפלים בפצועים הצרפתים. בדי הציור מודבקים זה לצד זה במעגל באולם גדול ולבדי הציור מחוברים חפצים אמיתיים, המשתלבים בתוכן הציורים. כתוצאה מטכניקה זו, הצופה ניצב במרכז האולם מקבל רושם של צפייה בהתרחשות אמיתית.
ממוזער|קטע מפנורמת בורבקי, לוצרן
האריה הגוסס
ממוזער|250px|אנדרטת האריה הגוסס
בסמוך לפנורמת בורבקי ניצבת אנדרטת "האריה הגוסס". זו יד זיכרון לאנשי המשמר השווייצרי של לואי ה-16, מלך צרפת, שנפלו על משמרתם בהגנה על ארמון טווילרי בצרפת, בשנת 1792, במהלךהמהפכה הצרפתית. כ-650 מחיילי המשמר נהרגו בפשיטת ההמון אל ארמון הטוילרי ו-200 נוספים נתלו, אחרי משפטים בפני אנשי המהפכה. יוזם האנדרטה היה אחד מחיילי המשמר, אשר היה בחופשת מולדת בעת הטבח, וכך ניצל. לזכר חבריו, הוא גייס כספים ואת הפסל הדני להקמת אנדרטה. האנדרטה נחצבה בקיר הסלע המקורי, במקום ששימש קודם מחצבה, ומתארת אריה פצוע, אשר חנית נעוצה בגבו, והוא שומר על מגן המעוטר בסמלי מלכי צרפת.
גן הקרחון
אתר נוסף, הסמוך לאנדרטת "האריה הגוסס", הוא גן הקרחון - מוזיאון המציג את התהוות הקרחונים והשינויים המתרחשים בהם במורדות ההרים. כן מוצגים ממצאים לגבי התקופה הפרה-היסטורית של אזור לוצרן, לפני כ-20 מיליון שנים. בגן של המוזיאון מוצגות עדויות לקרחונים שכיסו פעם את האזור. המוזיאון כולל גם מבוך מראות רחב.
תחנת הרכבת
תחנת הרכבת הנוכחית היא השלישית בסדרה של מבנים אשר שימשו בתפקיד זה. התחנה הראשונה נבנתה מעץ ונחנכה בשנת 1856. היא שרתה קווים שהגיעו מצרפת ומגרמניה ללוצרן. התחנה עמדה על שפת האגם, בסמוך לרציפי הספינות. המהדורה השנייה של התחנה נבנתה ב 1896 והמבנה שלה קורה בכיפת זכוכית מרשימה. מבנה זה עמד בזווית של 90 מעלות לעומת המבנה הקודם, כך שפסי הרכבת כבר לא חצו כבישים בתוך העיר. אולם, ב-5 בפברואר 1971 התלקחה אש בתחנה, והכיפה התמוטטה. מספר גופים שווייצריים התאחדו לשם הקמת תחנה מחודשת ובחרו בסנטיאגו קלטרווה לתכנונה. היא נחנכה ב-1991. השער ההסטורי של התחנה הראשונה הוצב בכיכר התחנה ופניו שוב אל האגם. מעל השער הועמד פסל, יצירתו של גדול הפסלים המודרניים של שווייץ.
מוזיאון רוזנגרט לאומנות
במרכז לוצרן, ליד תחנת הרכבת, מצוי מוזיאון קטן, אך מעניין. מוצגות בו עבודות של פיקאסו, אשר היה ידיד אישי של משפחת רוזנגרט וראשה, , אשר היה סוחר אומנות. במוזיאון מוצגות עבודות של אומנים אימפרסיוניסטים ומודרניסטים נוספים, ביניהם פול קלה ומקס ליברמן. האוסף התחיל את דרכו כאוסף פרטי של סיגפריד רוזנטל ובתו, אנגלה. בשנת 1985 אנגלה רוזנגרט רכשה מבנה של סניף הבנק הלאומי של שווייץ. הבניין, בסגנון ניאוקלאסי, מארח את האוסף ונפתח לקהל במרץ 2002. כהוקרה לפעילות המשפחה, בשנת 2002 כיכר קטנה ליד הקפלבריקה קיבלה את השם " כיכר רוזנגרט".
מרכז התרבות והקונגרסים-KKL
ממוזער|מרכז התרבות KKL
ראשי תיבות של המרכז -KKL, מקורן בשמו של המרכז בשפה הגרמנית Kultur- und Kongresszentrum Luzern. הוא נבנה על פי תוכניותיו של האדריכל הצרפתי ז'אן נובל, בין השנים 1995 ו 2000. שתי תעלות מים מחברות בין אגם לוצרן הסמוך לבין המבנה ומחלקות את המבנה לשלושה חלקים נפרדים. החלקים הללו מאוחדים על ידי גג נחושת ענק, משופע ובולט 20 מטר מהחזית הראשית. את הפן האקוסטי של המתחם תכנן מהנדס אקוסטיקה אמריקאי מפורסם, בשם ראסל ג'ונסון, בעוד האפקטים המיוחדים של התאורה הם יצירה של אינגו מאורר .
באולם הקונצרטים הראשי יש קרוב ל 2000 מקומות ישיבה, אורכו 46 מטר, רוחבו וגובהו 22 מטר. מעל הבמה ניצב עוגב בעל 4387 קנים. אולם זה נחנך כבר בשנת 1998, בטרם השלמת המבנה, בהופעה של התזמורת הסימפונית של ברלין, בניצוחו של קלאודיו אבדו. תודות לאקוסטיקה המיוחדת שלו, אשר עברה גם שדרוג בשנים האחרונות, האולם מוכר כאחד הטובים באירופה.
באגפים האחרים של המרכז מתקיימים כנסים, וועידות ותערוכות.
אירועים
פסטיבל המוזיקה
ממוזער|תהלוכת תחפושות ב"פאסנכט" ברחובות לוצרן
לוצרן ידועה בפסטיבל המוזיקה שלה, המתקיים מדי שנה, החל מאמצע חודש אוגוסט, במשך למעלה מחודש. הוא נקרא "קיץ של מוזיקה קלאסית". תחילת דרכו בשנת 1938 וידוע כאחד הפסטיבלים האיכותיים באירופה. המנצח הידוע קלאודיו אבאדו יסד בשנת 2003 את תזמורת הפסטיבל של לוצרן והיה המנהל המוזיקלי של האירוע השנתי עד מותו, בשנת 2014. רוב הקונצרטים של הפסטיבל מתקיימים במרכז התרבות והקונגרסים של לוצרן, ה-KKL.
הקרנבל של לוצרן
מדי שנה, בחודשים פברואר- מרץ, מתקיים בעיר הקרנבל הידוע בשם "פאסנכט" (Fasnacht), בו נהוגים מסיבת תחפושות, מוזיקה רועשת ותהלוכות המוניות ברחובות העיר העתיקה. מקור החגיגות בתקופה הפגאנית ונועדו לגרש את שדי החורף ולזרז את בוא האביב. בנצרות, ובעיקר בזו הקתולית, הקרנבל קיבל פן של חגיגות פרועות לפני צום הלנט, המהווה תקופה של איפוק וחשבון נפש. בלוצרן החגיגות סובבות סביב דמותו האגדית של פריצ'י, אך אין תמימות דעים לגבי מקור הדמות.
בסביבה
ממוזער|250x250 פיקסלים|הר פילאטוס
- המוזיאון השוכן על גדות האגם הוא מוזיאון התחבורה הגדול ביותר באירופה. במקום יש מקבץ מגוון של למעלה מ-3,000 כלי תחבורה עתיקים וחדשים: מכוניות עתיקות, קטרים, חשמליות, ספינות ומטוסים, וכן תצוגות על התפתחות התחבורה בעולם.
לא הרחק מלוצרן מתנשא הר פילאטוס, שהוא אחד מאתרי הסקי והטיול המפורסמים ביותר של שווייץ. הגישה אל ראש ההר היא באמצעות רכבל או רכבת הרים על גלגלי שיניים ( cogwheel railway), ששיפועה הוא הגדול בעולם.
עיריית לוצרן
במועצת העיר, שהיא הרשות המבצעת, חברים 5 חברי מועצה. בפרלמנט של העיר, שהוא הגוף המחוקק שלה, 48 מושבים.
יהדות לוצרן
ממוזער|בית הכנסת של הקהילה היהודית בעיר לוצרן
ממוזער|חוגגים חנוכה במרכז העיר
הקהילה היהודית בלוצרן נוסדה בשנת 1867, אך מנתה כעשרים משפחות בלבד ולא קיימה שירותי קהילה מסודרים. לאחר מספר שנים הגיע למקום אברהם ארלנגר שארגן את יהודי המקום לכדי קהילה ממוסדת, בנה מקווה (בין היחידים בשווייץ כולה בתקופה זו), בנה סוכה בחג הסוכות ובשנת 1912 יזם את הקמת בית הכנסת של העיר (הפעיל עד היום). ארלנגר גם שימש כנשיא החברה קדישא בלוצרן. לאחר פטירתו נכתב עליו כי היה המייסד והמנהיג של הקהילה. בשיאה מנתה הקהילה כ-150 משפחות, אך כיום חיות בה משפחות יהודיות בודדות. הקהילה היהודית מפעילה ישיבה בבית הכנסת הישן ברחוב Bruchstrasse 51, מקווה לנשים ולגברים, וכן מספקת מזון כשר. נוסף לקהילה המקומית קיים בלוצרן מאז 2003 בית חב"ד הנמצא ברחוב Pilatusstrasse 20.
בעבר התקיימה בעיר ישיבה ותיקה מיסודו של הרב משה סולובייצ'יק (בהתחלה מקום מושבה היה בלוגאנו), שהתפרסמה בעיקר בזכותו של מחליפו בתפקיד, הרב יצחק דוב קופלמן, שנפטר בשנת 2011. הישיבה נסגרה בסוף שנת הלימודים תשע"ה (2015), עקב חובות. באייר תשע"ו נפתחה ישיבה קטנה בבית הכנסת של הקהילה היהודית אשר מטפלת בכל ענייני הדת, מארגנת תפילות בחגים ושבתות ותפילות בכל יום עם מניינים ושיעורים. במשך תקופה מסוימת עמדה הישיבה תחת הנהגתו של הרב אברהם אשי בוללאג בוגר ישיבת לוצרן הישנה ותלמידו של הרב יצחק דוב קופלמן. בחשוון תשפ"ב נפתחה הישיבה שוב לצעירים תחת הנהגתו של רה"י ר' יעקב יוסף יודקאווסקי (רב ק"ק אמנדינגן בגרמניה).
בלוצרן התקיימה ועידת הקונגרס הציוני העולמי ה-19 בשנת 1935. ואף קודם לכן התקיימו בו ועידות ציוניות שונות.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
אתר התיירות של העיר
אתר הקהילה היהודית בלוצרן
The man responsible for the gable paintings, באתר העיר לוצרן- שחזור ציורי הגשרים
Kira Kofoed,Dying Lion, אתר מוזיאון תורדוולסן- פרוט תולדות האנדרטה
Rafael Habegger & Ueli Habegger ,History makes History, אתר המלון Wilden-Mann- ההיסטוריה של לוצרן דרך ההיסטוריה של המלון
הערות שוליים
*
קטגוריה:הקנטונים של שווייץ: ערי בירה
קטגוריה:שווייץ: ערים
| 2024-07-11T18:23:15
|
לוגאנו
|
לוגאנו (באיטלקית: Lugano) היא עיר בקנטון טיצ'ינו בדרום שווייץ, השוכנת לחופיו הצפוניים של אגם לוגאנו. בעיר מתגוררים 63,500 תושבים והיא העיר הגדולה ביותר בקנטון והתשיעית בגודלה בשווייץ. העיר היא מרכז הבנקאות השלישי בגודלו בשווייץ (אחרי ציריך וז'נבה) ויעד מוביל בתיירות פנים וחוץ. אוכלוסיית העיר ברובה דוברת איטלקית.
בלוגאנו נערך האירוויזיון הראשון ב-1956.
גאוגרפיה
העיר שוכנת למרגלות הרי האלפים ולחופו של אגם לוגאנו, בשפך נהר קסרטה, בין הר סאן סלבטורה (925 מטרים) להר ברה (912 מטרים). האקלים בלוגאנו הוא אקלים סובטרופי גשום, חם וממוזג יותר מהאקלים בחלקיה האחרים של שווייץ.
תחבורה
שדה התעופה של לוגאנו משמש בעיקר לטיסות פנים אך גם לטיסות בינלאומיות. טיסות מישראל מגיעות לשדה התעופה מלפנסה שבמילאנו, כ-100 ק"מ מהעיר, אך לא מגיעות לשדה התעופה של לוגאנו.
רכבת המגיעה ממילאנו עוברת דרך לוגאנו בדרכה אל ציריך. בתוך העיר אין מטרו אך יש אוטובוסים וחשמליות.
יהדות
בעיר הייתה קהילה יהודית אורתודוקסית גדולה, בעלת גוון חסידי אך היא הצטמצמה עם השנים. עד תחילת שנות ה-2000 פעל בלוגאנו מלון יהודי כשר אשר נסגר עקב הירידה בתיירות הדתית והחרדית לעיר. עד שנות ה-90 פעל בלוגאנו בית ספר חרדי פרטי אך הוא נסגר מכיוון שמרבית המשפחות החרדיות שנותרו מבוגרות. בעיר ישנו בית חב"ד.
בין רבני העיר: הרב שלמה זלמן פרידמן (בנו של הרב ישראל חיים פרידמן מראחוב), הרב משה אליעזר וייס (כיום רב קהילת "מחזיקי הדת" בווינה), ורבי בן ציון רבינוביץ, האדמו"ר מביאלה.
ממוזער|500px|פנורמה של לוגאנו
קישורים חיצוניים
שדה התעופה לוגאנו
העיר לוגאנו ואתרי תיירות סביב אגם לוגאנו כתבה באתר GoTravel (עברית)
הערות שוליים
*
קטגוריה:שווייץ: ערים
קטגוריה:טיצ'ינו (קנטון)
| 2024-04-28T16:29:01
|
פוליטיקה של שווייץ
|
שיטת הממשל בשווייץ היא ייחודית ושונה מכל מדינה אחרת. זו המדינה היחידה בעולם שבה:ראו How does politics work in Switzerland?, סרטון יוטיוב בערוץ VisualPolitik.
האזרחים משתתפים באופן ישיר בתהליך החקיקה, על ידי משאלי-עם קבועים מספר פעמים בשנה.
האזרחים יכולים בחתימת-ידם לדרוש משאל-עם לביטול חוק, או להציע חוק חדש.
המדינה מונהגת במשותף על-ידי שבעה שרים ממפלגות שונות, שלכולם מעמד שווה.
המערכת הפוליטית היא רב-מפלגתית. סמכות החקיקה נתונה בידי הפרלמנט - אספת הברית. כוח הביצוע במדינה מופקד בידי מועצת הברית, ממשלת שווייץ - מועצה בת שבעה חברים, אשר בראשה עומד נשיא שווייץ. הרשות השופטת היא גוף עצמאי.
יחידות פוליטיות
עקרון יסוד של המשטר בשווייץ הוא ביזור סמכויות. המדינה מחולקת ליחידות פוליטיות קטנות, הנהנות מעצמאות רבה מבחינה פוליטית כלכלית וניהולית. הגישה העקרונית היא, לתת ליחידות הקטנות כמה שיותר סמכויות. רק סמכויות שאי-אפשר לתת ליחידות הקטנות, עוברות ליחידות הגדולות יותר. ראו Political system, in "Discover Switzerland" website
היחידות הקטנות ביותר הן הקהילות,ראו :en:Municipalities_of_Switzerland המייצגות ערים או כפרים. הקהילות מנהלות באופן עצמאי את החינוך היסודי, שירותי הניקיון, ואבטחה מקומית. כיום ישנן מעל 2000 קהילות.
ברמה גבוהה יותר נמצאים 26 הקנטונים (cantons), המקבילים במידת-מה למדינות ארצות-הברית, אך נהנים מעצמאות רבה יותר. הקנטונים מנהלים באופן עצמאי את החינוך העל-יסודי, שירותי הבריאות, התרבות, התשתית, והמשטרה. הקנטונים יכולים להחליט באופן עצמאי כמה מיסים לגבות, איך לגבות אותם, ואיך להשתמש בכסף.
ברמה העליונה נמצאת המדינה עצמה, המנהלת רק את מדיניות-החוץ, הצבא, והתשתית בעלת קיבולת גבוהה, כגון כבישים העוברים לאורך המדינה כולה.
שיטת הממשל וחלוקת הסמכויות בין שלוש הרמות מוגדרת בחוקת שווייץ, שנקבעה לראשונה בשנת 1848, עם ייסוד שווייץ המודרנית.
בחירות דמוקרטיות מתקיימות בכל אחת משלוש הרמות הללו: יש בחירות בקהילה, בקנטון, וכן בחירות לאספת הברית של המדינה. בזכות העצמאות הרבה של הקהילות והקנטונים, אחוזי-ההצבעה בבחירות המקומיות לעיתים גבוהים יותר מאשר בבחירות הארציות.
משאלי עם
עקרון-יסוד נוסף של המשטר בשווייץ הוא דמוקרטיה ישירה. האזרחים בשווייץ מצביעים 3-4 פעמים בכל שנה על כ-15 נושאים שונים בכל שלוש הרמות הפוליטיות.ראו קטגוריית "משאלי עם בשווייץ" בוויקיפדיה האנגלית. אפשר להצביע בקלפי או בדואר.ראו Direct democracy, in "Discover Switzerland" website משאל-עם יכול להיווצר בכמה דרכים:
משאל-עם הכרחי.ראו :en:Mandatory referendum. כל יוזמה של הממשלה או הפרלמנט לשינוי החוקה, וכן הצטרפות של המדינה לארגון בינלאומי, מחייבת הצבעה במשאל-עם. כדי שההצעה תתקבל, היא צריכה לקבל רוב בשתי רמות: ברמת המדינה (רוב אזרחי המדינה צריכים לתמוך בשינוי), וברמת הקנטונים (ברוב הקנטונים, רוב אזרחי הקנטון צריכים לתמוך בשינוי).
יוזמה אזרחית. ראו :en:Popular initiative (Switzerland). 100,000 אזרחים יכולים להעלות הצעה משלהם לשינוי או תוספת לחוקה, על ידי חתימה על ההצעה תוך 18 חודשים. לפני ההצבעה הכללית, ההצעה עולה לדיון בממשלה ובפרלמנט, והם יכולים להביע את דעתם על היזמה. החוק מאפשר לפרלמנט ארבע שנים כדי לבדוק את היזמה - טווח זמן גדול, שלעיתים הפרלמנט מנצל אותו כדי להוריד את הנושא המדובר מהשיח הציבורי. הפרלמנט יכול להמליץ לאזרחים להצביע בעד או נגד, אך אינו יכול למנוע מהיוזמה מלהגיע להצבעה כללית. אם הפרלמנט ממליץ להצביע נגד היזמה, יש לו שנה נוספת לנסח הצעה נגדית. אם הפרלמנט בוחר לנסח הצעה נגדית, היזמה המקורית וההצעה הנגדית מגיעות ביחד להצבעה הכללית. כיוון שהיוזמה האזרחית מוגדרת בשווייץ רק לחוקה, חוקת שווייץ היא מסמך ארוך מאוד, הכולל בתוכו סעיפים רבים שלא קשורים למבנה השלטון, והם למעשה חוקים רגילים. משנת 1848 ועד יוני 2005, הובאו בשווייץ 159 יוזמות אזרחיות להצבעה.
ביטול חוק. לאחר שעבר חוק בפרלמנט, אם תוך מאה ימים מיום קבלתו נאספו 50,000 חתימות של אזרחים הדורשים זאת, יתקיים משאל עם על ביטול החוק.
כל אזרח בן 18 שנה רשאי להשתתף בכל הבחירות ומשאלי-העם בקהילה שלו, בקנטון שלו ובמדינה כולה. האפשרויות המרובות להשתתף בחקיקה יצרו תרבות פוליטית, שבה ארגונים חברתיים בעלי מטרות וערכים מגוונים מתמחים באיסוף-חתימות לצורך יצירת משאל-עם. שווייץ נמצאת ב"מסע-בחירות תמידי", ורחובותיה מלאים תמיד בשלטים הקוראים לאזרחים להצביע בעד או נגד הנושא שעל הפרק.
מוסדות השלטון ברמת המדינה
שמאל|ממוזער|250px|בניין מושבה של אספת הברית - הפרלמנט השווייצרי ומועצת הברית - ממשלת שווייץ
הרשות המחוקקת - אספת הברית
הרשות המחוקקת (הפרלמנט) של שווייץ נקראת אספת הברית. היא מורכבת משני בתים:
המועצה הלאומית: מועצה ובה 200 חברים (המכונים צירים) הנבחרים אחת לארבע שנים, על-פי 26 אזורי הבחירה במדינה - הם הקנטונים שלה. לכל אזור בחירה ישנם מספר נציגים במועצה, באופן יחסי לגודל האוכלוסייה שבו. לכל קנטון וחצי קנטון יש חבר אחד לפחות.
מועצת הקנטונים: מועצה ובה 46 חברים, 2 חברים לכל קנטון (סה"כ 40), ואחד לכל חצי-קנטון (סה"כ 6) הם נבחרים אחת לארבע שנים. מספר הנציגים של כל קנטון במועצה זו הוא קבוע ואינו תלוי בגודל האוכלוסייה בקנטון.
סמכויות החקיקה של אספת הברית הן: אישור חוקים, אישור שינויים בחוקה (בכפוף למשאל עם), ואישור הסכמים בינלאומיים (בכפוף למשאל עם), כל חוק צריך לעבור בשני הבתים. בנוסף, אספת הברית מוסמכת למנות את התובע הכללי, את הממשלה ואת הנשיא.
המערכת הפוליטית היא רב-מפלגתית. כיום מיוצגות בפרלמנט לאף מפלגה אין רוב בפרלמנט: כיום ישנן 3-4 מפלגות בינוניות, ועוד 7-8 מפלגות קטנות.
הרשות המבצעת - מועצת הברית
הרשות המבצעת (הממשלה) של שווייץ נקראת מועצת הברית.
במועצה משתתפים שבעה חברים, הנבחרים אחת לארבע שנים על-ידי אספת הברית. כל אזרח בשווייץ יכול להיבחר למועצה. לכל חברי המועצה ישנן זכויות שוות, והם מנהלים את המדינה במשותף.
למועצה אמנם יש נשיא, אבל תפקידו של הנשיא הוא רשמי בלבד: הוא אחראי לנהל את הישיבות, וכן לייצג את המדינה כלפי חוץ. אין לו סמכויות רבות יותר מלשאר חברי המועצה. הנשיא נבחר אחת לשנה על ידי אספת הברית.
ממשלת שווייץ מתנהלת בדמוקרטיה הסדרית, המתבטאת בכמה דרכים:
חלוקה הוגנת של שרים בין המפלגות: מאז 1951 ועד 2007, מרכיבות את הממשלה ארבע מפלגות קבועות, לפי מפתח של 2, 2, 2, 1: לשלוש המפלגות הגדולות יש שני שרים, ולמפלגה הקטנה יותר יש שר אחד.
חלוקה הוגנת של שרים בין העדות והשפות השונות המרכיבות את המדינה, לפי מפתח של 4, 2, 1: ארבעה שרים דוברי גרמנית, שני שרים דוברי צרפתית, ואחד דובר איטלקית.
הגבלת כהונה: הנשיא נבחר לשנה אחת בלבד, ואינו יכול להיבחר לשנה נוספת. כמעט תמיד, הנשיא החדש נבחר ממפלגה שונה מזו של הנשיא הקודם.
ההחלטות בממשלה נעשות בקונצנזוס. שבעת חברי-הממשלה מייצגים ביחד את החלטות הממשלה, גם אם היו בדעת-מיעוט שהתנגדה להחלטה.
הרשות השופטת
הרשות השופטת של שווייץ מורכבת משלושה בתי משפט פדרליים:
בבית המשפט הפדרלי שבלוזאן, ישנם 38 שופטים פדרליים במשרה מלאה ועוד 15 במשרה חלקית. תפקידו הוא לפקח חוקיותם של פסקי הדין בתחום המשפט האזרחי והפלילי וכמו גם בהחלטות משפטיות ברמת הקנטון.
בבית הדין הפלילי הפדרלי ישנם 13 עד 35 שופטים. תפקידו לדון באירועים פליליים חמורים ונרחבים (כגון פיגועי טרור, פשע מאורגן וכו').
בית המשפט המנהלי הפדרלי בסנט גאלן מכריע בענייני פטנטים וקניין רוחני.
בחירת התובע הכללי, וכן בחירת השופטים, נעשית על ידי אספת הברית.
מוסדות השלטון ברמת הקנטון
לכל קנטון יש רשות מחוקקת (פרלמנט) משלו. גודלם של הפרלמנטים נע בין חמישים ושמונה למאתיים מושבים. בחירות כלליות לפרלמנטים מתקיימים ברוב המקרים אחת לארבע שנים (ובמיעוטם אחת לחמש שנים - בקנטון וו ופריבור).
הפרלמנט של כל קנטון בוחר, ברוב המקרים אחת לארבע שנים (ובמיעוטם אחת לחמש שנים - בקנטון וו ופריבור), את ממשלת הקנטון (אשר כוללת חמישה עד שבעה חברים) ואת העומד בראשה - מושל הקנטון.
בשני קנטונים - אפנצל אינר-רודן וגלרוס - ההצבעות ברמת הקנטון מתבצעות באופן מסורתי על ידי התאספות רבים מאזרחי הקנטון בכיכר עיר הבירה, והרמת ידיים. שיטה זו ידועה כ"אספת העם".ראו :en:Landsgemeinde.
חסרונות
המבנה הדו-בתי מאפשר למעשה לקנטונים להטיל וטו על החלטות. תאורטית, ייתכן ש-13 הקנטונים הקטנים יותר - הכוללים רק 11% מהאוכלוסייה - יחסמו הצעות הנתמכות על ידי 89% האחרים. חוסר-האיזון באוכלוסייה גדל עם הזמן, כך שהבעיה מחמירה.
בשנים האחרונות, שווייץ קלטה מהגרים רבים, וכעת מעל 20% מהאוכלוסייה מורכבת מנתינים זרים. לנתינים אלה אין זכות להצביע בבחירות ובמשאלי-העם הארציים, ורק מיעוט מבין הקנטונים נותנים זכות לזרים להצביע בבחירות הקנטוניות.
לקריאה נוספת
The Referendum: Direct Democracy in Switzerland / Kris W. Kobach, Dartmouth Publishing Company, 1999
קישורים חיצוניים
ראו גם
שבעת טובי העיר - מנגנון שלטוני בעיירות יהודיות, שבו שבעה אנשים מנהיגים את העיר במשותף, בדומה לשבעת השרים המנהיגים את שווייץ.
הערות שוליים
*
שווייץ, פוליטיקה של
קטגוריה:דמוקרטיה ישירה
| 2023-03-18T14:51:18
|
ציונות סוציאליסטית
|
ממוזער|מצעד אחד במאי של הנוער העובד והלומד, 2011 בסימן 90 שנה להסתדרות העובדים הכללית.
ציונות סוציאליסטית הוא זרם בתנועה הציונית שביקש לשלב את הציונות עם ערכי הסוציאליזם ולהקים בארץ ישראל חברה יהודית לאומית המבוססת על עקרונות הצדק והשוויון החברתיים. מפלגות ותנועות ציוניות-סוציאליסטיות היו דומיננטיות בתהליכים שקדמו להקמת מדינת ישראל ובעיצוב דפוסי הממשל והחברה בשנותיה הראשונות של המדינה.
עד מלחמת העולם הראשונה
ממוזער|עמוד השער של עלון המפלגה הסוציאליסטית הפולנית, 1905
ראשיתה של הציונות-הסוציאליסטית בתהליכים ובתמורות העיקריות שחלו במחצית השנייה של המאה ה-19. הקפיטליזם, גידול הפרולטריון וההגירה לערים הגדולות, המודרניזציה, החילון והתחזקותן של תנועות לאומיות וסוציאליסטיות. בעקבות התגברות האנטישמיות באירופה והחמרת המצוקה הכלכלית של היהודים במזרח אירופה, התחזקה בקרב יהודים משכילים ההכרה שיש הכרח להביא לשינוי מהותי במצבם של היהודים. על רקע זה החלו גם ההתארגנויות הציוניות הראשונות וגם נהירה של צעירים יהודים לתנועות ולמפלגות סוציאליסטיות, מתוך אמונה שכאשר תקום חברה שישלטו בה שיויון וצדק ימצאו בה גם היהודים את מקומם.
על פניה התפיסה הלאומית סותרת את עקרונות הסוציאליזם באופן שכמעט ואינו ניתן לגישור. הלאומיות מניחה שהחלוקה שהמין האנושי נחלק על פי קבוצות אתניות-לאומיות ואילו הסוציאליזם שם דגש על ההשתייכות המעמדית כגורם הראשוני בחברה. קרל מרקס, שראה במלחמת המעמדות גורם מרכזי בהיסטוריה, הטיף לסולידריות של מעמד הפועלים העולמי כתנאי למהפכה החברתית שתביא לניצחונם של המעמדות המנוצלים והמדוכאים.
הראשון שקרא לשילוב בין ציונות לסוציאליזם היה משה הס, מחלוצי הסוציאליזם באירופה, שהיה גם ממבשרי הציונות. ב-1862 בספרו "רומי וירושלים קרא ליהודים להתיישב ב"ארץ אבותינו", לחזור לחיי עבודה ולהקים בארצם חברה שבה אמצעי היצור ואוצרות הטבע יהיו שייכים לכלל ויתקיים בה שיויון כלכלי וחברתי ברוח נביאי ישראל. במפנה המאה ה-20 הופיעו תנועות שקראו לשילוב בין הסוציאליזם ללאומיות יהודית. ב-1897 נוסדה ברוסיה מפלגת הבונד כמפלגה סוציאליסטית שדגלה במתן זכויות פוליטיות ליהודים כפרטים וכמיעוט לאומי דובר-יידיש כחלק מאוטונומיה תרבותית לאומית של כל העמים באימפריה הרוסית. מפלגת הבונד התנגדה לפתרון טריטוריאלי-לאומי נוסח הציונות בטענה שאינו מציאותי ואינו עונה על בעיית ההמונים היהודים במזרח אירופה. ב-1898 פרסם נחמן סירקין את חיבורו "השאלה היהודית ומדינת היהודים הסוציאליסטית" בו טען כי אם יתגשם היעד הציוני - מדינה יהודית - יעשה הדבר בכוחה של תנועת הפועלים על ידי אנשים חסרי קניין השואפים לתמורה חברתית כוללת.מנחם ברינקר : נחמן סירקין בזמן יהודי חדש כרך ראשון עמ' 90–92 הוצאת כתר 2007
בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-19 נוסדו בערים ובעיירות בתחום המושב באימפריה הרוסית התארגנויות של צעירים ציונים בעלי זיקה לסוציאליזם שהתאגדו בתנועת צעירי ציון.
ממוזער|קבוצה של חברי "פועלי ציון" בוורשה, 1905
קבוצות אחרות התארגנו תחת השם היידי "ארביַיטער ציוניסטן" ב-1906 התקיימה ועידת היסוד של מפלגת פועלי ציון ושנה אחר כך התקיימה בהאג ועידת היסוד של "ברית הפועלים הסוציאליסטית העולמית של פועלי ציון", שאיחדה את סניפי המפלגה ברחבי העולם על מנת לייצג אותה בקונגרס הציוני.
מנהיג המפלגה והאידאולוג שלה, דב בר בורוכוב, ניסה להתאים את התיאוריה המרקסיסטית למציאות הספציפית של העם היהודי ושל ארץ ישראל. לדבריו העם היהודי מתקיים תוך אנומליה חברתית: היהודים בגולה עוסקים ברובם במקצועות בלתי יצרניים וחלקם במקצועות היצרניים קטן ביותר, מה שמעודד את השנאה כלפיהם."לשאלת ציון וטריטוריה", יוני־אוקטובר 1905, בר בורוכוב, כתבים, כרך א', תל אביב: הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים, תשט"ו־1955, עמודים 41–42 תיקונו של מצב זה, שאותו כינה "הפירמידה ההפוכה", אפשרי רק כשיתקבצו היהודים בארץ ישראל, שבה עדיין אין כלכלה קפיטליסטית ואין מעמד פועלים מקומי. התנועה הציונית תפתח בארץ כלכלה קפיטליסטית באמצעות הכספים שתשקיע הבורגנות היהודית ובעבודתם של הפועלים היהודים. מלחמת המעמדות תהיה בין הפועל העברי לבין הבורגנות העברית, שתבוא בעקבותיה וכך ייווצר מצב בריא. בעזרת ההון הבורגני יונחו יסודות המשק העברי, והפועל העברי, שיתפוס עמדות יצרניות רבות, יוכל להילחם בבורגנים ולבסוף לנצחם. דוד בן-גוריון, ישראל שוחט, יעקב זרובבל ויצחק בן-צבי, שהיו מן המנהיגים הבולטים של פועלי ציון במזרח אירופה, עלו לארץ ישראל בעלייה השנייה ועמדו בראש סניף המפלגה שנוסד בארץ.
ממוזער|מבקרי בית התבשיל של "הפועל הצעיר", בירושלים, 1907-8?
קבוצה של עולים שהיו חברי תנועת "צעירי ציון" ייסדה ב-1905 את מפלגת הפועל הצעיר כתנועת פועלים לאומית. הם לא קיבלו את תאוריית מלחמת המעמדות של קרל מרקס והושפעו מהאידיאליזציה שעשתה התנועה הנארודניקית ברוסיה לחיי הקהילה הכפרית. המורה הרוחני של המפלגה היה א"ד גורדון שהטיף לגאולת היחיד היהודי והאומה כולה באמצעות עבודת כפיים בארץ ישראל
שתי המפלגות, שמנו רק כמה מאות אנשים, התחרו על ליבם של הצעירים שהגיעו לארץ ישראל בעליה השנייה באמצעות הביטאונים שייסדו: "הפועל הצעיר" בעריכתו של יוסף אהרונוביץ' ו"האחדות" שבעריכתו השתתפו בן-גוריון, בן צבי ויוסף חיים ברנר. על אף חילוקי הדעות העקרוניים ביניהן, היו שתי המפלגות שותפות בשלילת הגלות ובמטרה ליצור בארץ ישראל עם עובד, דובר עברית, במדינה יהודית סוציאליסטית. הצורך הדחוף למצוא מקומות עבודה לצעירים שעלו לארץ במטרה להיות פועלים חקלאיים חבר לשאיפה לבסס את הגשמת הציונות על עבודה עברית, מה שחייב תחרות עם הפועל הערבי. המאבק על מקומות עבודה שהם קראו לו כיבוש העבודה, שהיה משותף לשתי המפלגות, היה מנוגד לאידיאל הסוציאליסטי של סולידריות מעמדית. התירוץ של "פועלי ציון" היה שהפועל הערבי הפשוט הוא חבר-למעמד, והאויב האמיתי – הן המעמדי והן הלאומי – הוא ה"אפנדי", בעל האדמות הערבי העשיר. הסבר זה היה תאורטי בלבד, מאחר שבמציאות לא נוצר שיתוף פעולה עם הפועל הערבי. הכישלון במאבק לכיבוש העבודה דחף לגיבוש ניסיונות ראשונים להתיישבות קואופרטיבית של פועלים יהודים בעזרת המוסדות הציוניים. כך הוקמה קבוצת דגניה ב-1910 באום ג'וני בחסות המשרד הארצישראלי והוקם ב-1911 היישוב השיתופי הקואופרציה במרחביה בעמק יזרעאל. במקביל הוקמו ארגונים לעזרה הדדית לפועלים, שירותי סיוע במציאת עבודה, שירותי סיוע רפואי וערבות הדדית במקרה של אבטלה או חוסר יכולת של פועל לעבוד. כך הוקמו הסתדרות פועלי יהודה, הסתדרות פועלי השומרון, הסתדרות פועלי הגליל, וקואופרטיב "המשביר" שהוקם ב-1916 כמוסד שירכוש מצרכים בסיטונאות וימכור אותם למתיישבים ולפועלים במחיר עלות וללא רווח.
עד הקמת מדינת ישראל
במהלך שנות ה-20 עד ה-40 עברו המפלגות הציוניות-סוציאליסטיות באירופה ובארץ ישראל תמורות רבות, איחודים ופילוגים. למהפכה הבולשביקית ולהקמת המשטר הקומוניסטי בברית המועצות הייתה השפעה גדולה על התנועות הסוציאליסטיות בעולם ועל התנועות הציוניות-סוציאליסטיות. נוצרה מחלוקת עמוקה בין המרקסיסטים התומכים במהפכה עולמית, הרואים בברית המועצות דוגמה ומופת למימוש החזון הסוציאליסטי, לבין תומכי הזרם הרפורמיסטי, הדוגלים בסוציאל-דמוקרטיה, שהאמינו, בעקבות תורתו של אדוארד ברנשטיין שרק מהלכים מדורגים שיתבצעו בצורה דמוקרטית יביאו להישגים כלכליים ופוליטיים למעמד הפועלים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה התרחבה והתעצמה פעילותן של מפלגות ותנועות נוער ציוניות-סוציאליסטיות בפולין, ליטא, לטביה,צ'כוסלובקיה, רומניה והונגריה, תוך שהן מקיימות קשרים הדוקים עם המפלגות האחיות בארץ ישראל, ומנהלות מאבק חריף כנגד מפלגת הבונד והמפלגה הקומוניסטית שקסמו אז לצעירים יהודים רבים.
ממוזער|דוד בן-גוריון, מזכיר ההסתדרות, נושא דברים בטקס הנחת אבן הפינה לבנין ההסתדרות בירושלים, 1924
ב-1919 בארץ ישראל התאחדו מפלגת פועלי ציון וקבוצת ה"בלתי מפלגתיים" בהנהגת ברל כצנלסון והוקמה מפלגת אחדות העבודה. ב-1930 התאחדה אחדות העבודה עם מפלגת הפועל הצעיר. המפלגה המאוחדת - מפא"י - הפכה במהלך שנות השלושים למפלגה הגדולה והמשפיעה ביותר בארץ ישראל ובתנועה הציונית. מפא"י דגלה בסוציאליזם הרפורמיסטי, שברל כצנלסון קרא לו ציונות קונסטרוקטיבית או קונסטרוקטביזם מהפכני.זמן יהודי חדש - תרבות יהודית בעידן חילוני, כרך שני, עמ' 79, עמ' 143 מקבילה לה בפולין הייתה "מפלגת העבודה הציונית - התאחדות." ב-1920 הקימו המפלגות הציוניות-סוציאליסטיות את ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל כדי לאגד את העובדים היהודים. שכירים למקצועותיהם ועובדים עצמאיים "החיים על יגיעם".
האיחוד של מפלגות הפועלים והתרחקותם מהאידאולוגיה המרקסיסטית הביאה לפרישות תומכי המרקסיזם ולפילוגים נוספים במהלך השנים הבאות. ב-1920 הקימה קבוצה בהנהגתו של יעקב זרובבל את מפלגת פועלי ציון שמאל. המפלגה התנגדה לשיתוף פעולה עם הציונות שאינה סוציאליסטית וסברה שהבית הלאומי היהודי יהיה רק שלב לקראת המהפכה הסוציאליסטית העולמית. פועלי ציון שמאל דגלו בסולידאריות של הפועלים היהודים והערבים במאבקם נגד הבורגנות של שני העמים והאימפריאליזם הבריטי. הם האמינו שעל הפרולטריון העברי מוטל תפקיד היסטורי לקדם את הפועל הערבי ולארגנו וכי הארגון חייב להיות במסגרת משותפת של הסתדרות אחת.
בעוד שבארץ ישראל היו תומכי פועלי ציון שמאל מיעוט קטן, הייתה זו מפלגה גדולה יחסית ומשפיעה בפולין, שקיימה שיתוף פעולה עם הבונד בהקמת בתי ספר ביידיש ובטיפוח תרבות היידיש החילונית. בשלב מסוים פרשה המפלגה מההסתדרות הציונית והתכוונה להצטרף לקומינטרן כמפלגה יהודית שלא במסגרת המפלגה הקומוניסטית אך נדחתה. ב-1937 חזרה הברית העולמית של פועלי ציון שמאל והצטרפה לקונגרס הציוני, אך בכוח מועט.
אמנם פועלי ציון ה"ימניים" יותר התרחבו והמשיכו בפעילות בסניפים באנגליה, בצרפת, בארצות הברית ובארגנטינה במסגרת "ברית הפועלים העברית הסוציאליסטית פועלי ציון - צ"ס". אך שנות ה-20 וה-30 עמדו בסימן מאבק חריף על נפש הנוער היהודי במזרח ובמרכז אירופה. הדרך של "עוד עז ועוד דונם" שדגלה בה התנועה הציונית בהנהגת חיים ויצמן ושבוצעה בפועל על ידי הציונות הסוציאליסטית, התקשתה להתחרות בתנועות שהציעו פתרונות רדיקליים ומוחלטים לכל בעיות העם היהודי, שרק הלכו והחמירו. מצד אחד הייתה זו תנועת בית"ר בהנהגת זאב ז'בוטינסקי, שדרשה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל לאלתר, ומהצד השני הקומוניסטים שהוקסמו מברית המועצות המחוללת מהפכה חברתית טוטאלית.
ממוזער|כרזה לרגל ועידת האיחוד של מפ"ם בתל אביב, 1948
המאבק עם תומכי האידאולוגיה המרקסיסטית ועם הקומוניסטים התנהל במלוא עוזו גם בתוך הציונות-הסוציאליסטית, כאשר תנועת הנוער השומר הצעיר, שהייתה אחר כך גם מפלגה פוליטית, אימצה את האידאולוגיה המרקסיסטית ואת התמיכה במשטר הקומוניסטי בברית המועצות. עם זאת התנועה ראתה תמיד את הגשמת הציונות כקודמת למהפכה הסוציאליסטית, כפי שכינה זאת מנהיגה, מאיר יערי: "הפרימאט הציוני". הסיסמה שעיטרה את הכותרת של עיתון התנועה על המשמר: " לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים" הדגימה את הקדימות של המטרה הלאומית. הקריאה ל"אחוות עמים" התבטאה בעיקר בהבעת סולידריות עם מאבקים של מעמד הפועלים ברחבי העולם, בניסיון להגיע לשיתוף פעולה עם הפועל הערבי ובתמיכה בהקמת מדינה דו-לאומית בשטחי ארץ ישראל המנדטורית.אביבה חלמיש מאיר יערי, זמן יהודי חדש - תרבות יהודית בעידן חילוני, כרך שני עמ' 139-141 הפרימאט הציוני בא לידי ביטוי בהפניית בוגרי התנועה להתיישבות חקלאית ברחבי ארץ ישראל ובקשר בין השומר הצעיר ותנועת ההתיישבות הקיבוץ הארצי. בשנות ה-1930 התלוותה אליהן הליגה הסוציאליסטית - מפלגת פועלים סוציאליסטית מרקסיסטית ציונית, שאיגדה פועלים עירוניים.
בשנות ה-1940, בהשפעת המאבק ההירואי של ברית המועצות בגרמניה הנאצית, התעורר גל של אהדה והזדהות עם ברית המועצות. על רקע זה נוסדה התנועה לאחדות העבודה שפרשה ממפא"י, בין השאר בגלל הדרישה לעמדה אוהדת כלפי המשטר הסובייטי. איחוד של פועלי ציון שמאל ומפלגת השומר הצעיר יצר את מפלגת הפועלים המאוחדת - מפ"ם שדגלה באידאולוגיה המרקסיסטית של מלחמת מעמדות, ובזיקה חזקה לברית המועצות. המחלוקת בין תומכי ברית המועצות למפא"י החריפה על רקע התעמולה האנטי-ציונית והאנטישמית ורדיפות היהודים בשנות חיים האחרונות של סטלין.
"ארץ ישראל העובדת"
ממוזער|הפגנה למען הפועל היהודי במרכז המושבה כפר סבא 1927
מפלגות הפועלים ייסדו ב-1920 את ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל כארגון של עובדים מכל המגזרים והמקצועות. מראשית ימיה ההסתדרות לא הייתה רק איגוד עובדים שנאבק נגד ניצול עובדים בשכר ובתנאי עבודה, אלא התאגדות שלקחה על עצמה להבטיח את רווחת הפועלים בכל תחומי החיים: בריאות, באמצעות קופת חולים הכללית, עזרה הדדית באמצעות משען וקרנות פנסיה כמו מבטחים, דיור באמצעות חברת שיכון, תעסוקה באמצעות לשכות עבודה במועצות הפועלים שהוקמו בערים ובמושבות, חינוך באמצעות בתי הספר של זרם העובדים ותרבות באמצעות העיתון דבר, הוצאת הספרים עם עובד, תיאטרון אוהל, וספורט באמצעות איגוד הפועל. במסגרת ההסתדרות פעלה גם חברת העובדים שכללה גופים כלכליים כמו בנק הפועלים וסולל בונה, וגופים קואופרטיביים של צרכנים ושל יצרנים כמו המשביר לצרכן, המשביר המרכזי ותנובה.
תנועות הנוער הציוניות-סוציאליסטיות: גורדוניה, השומר הצעיר ופרייהייט - החלוץ-הצעיר - דרור, כיוונו את חבריהן לעליה ולהתיישבות בקיבוצים והכינו אותם בחוות הכשרה לעבודה החקלאית בארץ ישראל. תנועת החלוץ, שבאמצעותה עלו צעירים רבים לארץ ישראל, לא הוגדרה אמנם כתנועה פוליטית-סוציאליסטית, אך הכשירה את חבריה בקיבוצי הכשרה שפעלו כקומונה, שכיוונו אותם להצטרף להתיישבות הקואופרטיבית בארץ. בשנות ה-1920 - 1940 הוקמו עשרות יישובים קואופרטיביים על ידי עולים שהגיעו באמצעות תנועת החלוץ ותנועות הנוער הציוניות-סוציאליסטיות: הקיבוצים, מושבי העובדים והמושבים השיתופיים. הם היו שותפים בארגונים ארציים: הקיבוץ המאוחד, איחוד הקבוצות והקיבוצים הקיבוץ הארצי, הקיבוץ הדתי ותנועת המושבים וכונו בשם ההתיישבות העובדת - להבדיל מההתיישבות הפרטית של איכרים במושבות. ארגונים אלה וגם תנועות הנוער הסוציאליסטיות ששהוקמו בארץ: הנוער העובד, והמחנות העולים, היו קשורים בצורות שונות להסתדרות.
ההסתדרות, על שלל מוסדותיה וכל הגופים ההתיישבותיים והתנועות החוברים אליה, היוו מוקד כח בעל השפעה עצומה על חיי הכלכלה, החברה והתרבות בישוב היהודי שלפני קום מדינת ישראל וכונו "ארץ ישראל העובדת". הסתדרות העובדים שיתפה פעולה עם ההסתדרות הציונית וראתה את עצמה שותפה בכל דרך במפעל הציוני. בהקמת ארגון ההגנה ובהשתתפותה הפעילה בהרחבת ההתיישבות החקלאית ברחבי ארץ ישראל על-ידי היישובים הקואופרטיביים, פעלה ההסתדרות בעצם כגוף מבצע של מטרות התנועה הציונית.
מייסדי ההסתדרות ומנהיגיה ראו בארץ ישראל העובדת מעין "קהיליית עובדים", המגשימה את הציונות הקונסטרוקטיבית ברוחו של ברל כצנלסון ומהווה מדינה סוציאליסטית בהתהוות.
במדינת ישראל
בשנותיה הראשונות של המדינה הייתה מפא"י מפלגת השלטון העיקרית, והציר המרכזי לקבלת ההחלטות. הודות לזהות בין חברי הממשלה ממפא"י לבין ראשי ההסתדרות הייתה ההסתדרות בתקופה זו מעין זרוע מבצעת של הממשלה לקידום יעדים לאומיים: קליטת העלייה ההמונית, פיתוח המשק, פיזור האוכלוסין ופיתוח אזורי הספר והפריפריה. עם זאת, בן-גוריון ביסס את ריבונותה של המדינה החדשה על עיקרון הממלכתיות ופעל להעברת פונקציות שלטוניות מרכזיות מגופים מפלגתיים וסקטוריאליים לגופים ממשלתיים. כך בוטל זרם העובדים לטובת החינוך הממלכתי ושירות התעסוקה הפך לממלכתי. קופת חולים לא הפכה לשירות ממלכתי ונותרה עוגן כוח מרכזי של ההסתדרות. גם חברת העובדים נרתמה למשימות הממלכתיות, כך כשמונים אחוז מכלל פעילות הבינוי לקליטת העלייה בוצעו על ידי סולל בונההנתונים מתוך הסתדרות הכללית בעשור הראשון למדינה, באתר תנועת העבודה הישראלית שהודות לכך ריכזה בידיה עוצמה רבה. לצורך פיתוח המשק וליצירת מקורות תעסוקה חדשים שיתפה ממשלת מפא"י פעולה עם משקיעים פרטיים וכך צמח משק המבוסס על עקרונות קפיטליסטיים בצד המשק ההסתדרותי החזק. הריכוזיות הרבה של המשק והפיקוח על המחירים, בעיקר בתקופת משטר הצנע, נועדו להגביל את הקיטוב החברתי ולהבטיח אמצעי מחייה בסיסיים לכלל האוכלוסייה.
ממוזער|הפגנה של הדוורים כנגד צווי ריתוק שהוצאו להם, יולי 1969
בדומה למפלגות הסוציאל-דמוקרטיות באירופה ראתה מפא"י בדמוקרטיה הפרלמנטרית את הדרך ליישום הסוציאליזם באמצעות חקיקה המבטיחה את זכויות העובדים השכירים ובאמצעות מדיניות רווחה. כך נחקקו בעשור הראשון חוקים המסדירים זכויות עובדים כחוק שעות עבודה ומנוחה, חוק חופשה שנתית, חוק עבודת הנוער, וחוק הגנת השכר. ביזמת ההסתדרות נחקקו חוק הסכמים קיבוציים, וחוק יישוב סכסוכי עבודה, המגדירים את היחסים בין ארגון עובדים למעסיק, מסדירים את זכות השביתה ומבטיחים את המסגרות ליישוב סכסוכים. מאידך, בן-גוריון התייחס אל ההסתדרות כזרוע שלטונית יותר מאשר ארגון עובדים ופעל, לעיתים בכוח הזרוע (הפעלת משטרה וקבוצות פועלים מאורגנות - "פלוגות הפועל"), כדי לשבור שביתות "פראיות", כמו שביתת הימאים ב-1951.
למפלגות הציוניות-סוציאליסטיות היה רוב במוסדות הנבחרים. בבחירות לאספה המכוננת שנערכו ב-1949 זכתה מפא"י ב 46 צירים ומפ"ם ב 19 צירים, רוב זה נשמר במשך עוד מספר שנים, אך הממשלות הראשונות שהנהיגה מפא"י קיימו קואליציה עם מפלגות שאינן סוציאליסטיות: המפלגות הדתיות ומפלגת הציונים הכללים הבורגנית. רק ב-1955 הצטרפה מפ"ם לקואליציה.
היחס לברית המועצות עמד בשנות ה-1950 במרכז מחלוקת חריפה בין המפלגות הציוניות-סוציאליסטיות. מפ"ם דבקה באידאולוגיה המרקסיסטית וראתה במשטר הקומוניסטי בברית המועצות ובארצות הגוש המזרחי מודל של מהפכה חברתית חיובית. היא תמכה בזיקה לברית המועצות וראתה בה את מנהיגת עולם הקידמה במאבק העולמי כנגד כוחות האימפריאליזם והקפיטליזם בהנהגת ארצות הברית.
ממוזער|סמל הסתדרות העובדים הכללית ובתוכו ייצוגים של הישגי תנועת העבודה וההתיישבות. ציור קיר במרכז הסמינרים של הנוער העובד והלומד בקיבוץ רביד.2020
מאז שנות ה-1960 היו המפלגות שהגדירו את עצמן כציוניות-סוציאליסטיות - מפא"י, מפ"ם, אחדות העבודה-פועלי ציון, המערך, מרצ, מפלגת העבודה - חלוקות ביניהן בעיקר סביב שאלות מדיניות וביטחוניות: האפשרויות להסכמי שלום עם המדינות הערביות, עתיד השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים ומעמד הערבים אזרחי מדינת ישראל. בנושאי חברה וכלכלה, ראו מפלגות אלה בדמוקרטיה הפרלמנטרית תנאי הכרחי ליישום הסוציאליזם באמצעות מדיניות רווחה מודרנית ובעלות מסוימת של המדינה על משאבי הטבע ובקרה על כוחות השוק.
בשנות ה-1960 וה-1970 נמשכה ההעדפה של מפעלי חברת העובדים, עם זאת, פנחס ספיר, שהיה שר האוצר ושר המסחר והתעשייה מטעם מפא"י, דגל בפתיחה של השוק הישראלי לתחרות מסוימת וליוזמה חופשית ועודד משקיעים פרטיים מהארץ ומחוץ לארץ באמצעות הלוואות מדינה נוחות. משקיעים אלו "נגסו" בשטחי פעילות שהיו באופן מסורתי בידי חברת העובדים ויצרו תחרות קשה למשק ההסתדרותי.
התמורות הגדולות שחלו בכלכלה ובדמוגרפיה של ישראל לא תאמו יותר את החזון הסוציאליסטי, שלפיו ההסתדרות מייצגת את כלל מעמד העובדים בישראל. העובדים הרבים בתחומי המסחר והשירותים, שלא היו חברים במועצות פועלים ולא באיגודים מקצועיים ולא היו מאוגדים בוועדי עובדים, אוכלוסיות חלשות שעבדו בתעשייה הזעירה, ובהם רבים מעולי ארצות המזרח - כל אלה הוזנחו. שכרם נותר נמוך מאוד והם לא נהנו ממוסדות הרווחה ההסתדרותיים, ועל כן ראו בהסתדרות מימסד נצלני ומנוכר. הזהות בין מפלגת השלטון ומנהיגי ההסתדרות הביאה לכך שבמקרים רבים ההסתדרות עמדה מנגד ואף התנגדה לדרישות העובדים המאורגנים בה מתוך אחריות של שותפים לשלטון, ולא פעלה כלל לטובת אלה שלא היו חברי הסתדרות.
ההסתדרות התנגדה למדיניות רווחה כללית, בנימוק שמדובר ב"פילנתרופיה" ולא בטיפול אמיתי ושורשי בבעיות, שיכול להפוך את העובד לפרולטר מודע ופרודוקטיבי. ההסתדרות התנגדה באופן עקבי לעיגון נושאים מסוימים בחקיקה ודגלה בגישה שכל ענייני השכר צריכים להתנהל במשא ומתן בין ההסתדרות, הממשלה והמעסיקים ללא התערבות חקיקתית ועל כן התנגדה למשל לחוק שכר מינימום. כן התנגדה לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי משום שהיה מוציא משליטתה את קופת חולים הכללית ולחקיקת חוק פנסיה ממלכתית שהיה מוציא מההסתדרות את קופות הפנסיה שבהן התרכזו כמעט כל חסכונות הפנסיה של השכירים שנתנו לה עוגן פיננסי משמעותי.
הפער שנתגלה בעשורים האחרונים של המאה העשרים בין הסיסמאות הסוציאליסטיות לבין המציאות החברתית בישראל, פירוק חברת העובדים, המהפך הפוליטי ב-1977, וחוק הבריאות הממלכתי שחיסל את הקשר בין ההסתדרות ובין קופת חולים הכללית, הביאו לשקיעת כוחה של ההסתדרות שנשארה בעיקר איגוד עובדים ללא עמדת כח משמעותית וללא יומרות אידאולוגיות.
ממוזער|חברי תנועת השומר הצעיר בעצרת אחד במאי בכיכר ציון בירושלים, 2009
כיום ניתן למצוא את המשך הציונות הסוציאליסטית בתנועת העבודה המודרנית, שנמנות עליה מפלגת העבודה
ומפלגת מרצ, בתנועות הנוער הכחולות, המחנות העולים, הנוער העובד והלומד והשומר הצעיר, ובתנועות הבוגרים של תנועות אלה. תנועת העבודה כיום, דוגלת בסוציאל-דמוקרטיה ובמדינת רווחה, ותומכת בקידום שיויון מלא לכל אזרחי מדינת ישראל בדגש על שיויון ערבים, נשים, ולהט"בים.
בין שני דגלים
האופוזיציה העיקרית לציונות הסוציאליסטית הייתה מצד התנועה הרוויזיוניסטית. הרוויזיוניסטים טענו שהתנועה הציונית צריכה לרכז את כל מאמציה במאבק לשחרור לאומי וכל פעילות אחרת פוגעת במאמץ הזה. מנהיג התנועה, זאב ז'בוטינסקי טבע את המושג "חד-נס" - שהוא תרגומו של המוניזם כאחד העקרונות החשובים של הרוויזיוניזם. ז'בוטינסקי ראה בדבקות ברעיון האחד והיחיד של הקמת מדינה ליהודים לא רק תוכנית פוליטית, אלא גם אמצעי להבראת הרוח היהודית אחרי אלפיים שנות גלות. סיסמת החד-נס הפכה לכלי נשק של הרוויזיוניסטים במאבקם כנגד המפלגות הציוניות-סוציאליסטיות. הניסיון לזווג בין המטרה הלאומית הציונית לבין החזון החברתי סוציאליסטי נתפס בעיניהם כלא לגיטימי וכהפניית הגב לבכורתו של הרעיון הציוני.
ממוזער|משמרת מחאה למען הפועל היהודי ליד פרדס בכפר סבא, 1927
המאבק בין הרוויזיוניסטים ובין המפלגות הציוניות-סוציאליסטיות החריף מאוד בשנות ה-1930 על רקע העימות באירופה בין הפאשיסטים לבין קומוניסטים וסוציאליסטים. הרוויזיוניסטים האשימו את הסוציאליסטים בבולשביזם, ואילו הסוציאליסטים האשימו את הרוויזיוניסטים בפאשיזם. ז'בוטינסקי שראה בקומוניזם אך ורק מתכון למשטר עריצות, לא ראה הבדל בין הסוציאליזם, אפילו הסוציאליזם הרפורמי ובין הקומוניזם. לדידו כל סוציאליזם משמעו השתלטות של מעמד אחד על המעמדות האחרים ולכן הוא מנוגד בתכלית לרעיון הלאומי שמשמעו אחדות העם. המחלוקת האידאולוגית בין הרוויזיוניסטים לבין הסוציאליסטים הפכה לעימות רווי באיבה והגיעה גם להתנגשויות אלימות, על רקע שאלת מעמדה של הסתדרות העובדים בארץ ישראל. הרוויזיוניסטים מחו כנגד המעמד שקיבלה ההסתדרות כמייצגת בלעדית של כלל הפועלים היהודים. הם ניסו לפגוע בניסיונות של ההסתדרות להציב משמרות מחאה כנגד בעלי עסקים ופרדסנים יהודים, בדרישה להעסיק רק פועלים יהודים. בהשראת מאמרו של ז'בוטינסקי כן, לשבור הם ניסו לשבור שביתות פועלים שארגנה ההסתדרות בטענה שהשביתות פוגעות במאמץ הלאומי.
המתח שבין המטרות הלאומיות של הציונות ובין החזון הסוציאליסטי היה תמיד במוקד של דיונים ומאבקים רבים בין המפלגות הציוניות-סוציאליסטיות ובתוכן. אחד הנושאים המרכזיים היה הניגוד שבין המאבק לכיבוש העבודה, שנתפס כמטרה לאומית-ציונית מרכזית, ובין האידיאל הסוציאליסטי הדוגל בסולידאריות של מעמד הפועלים הבינלאומי, שממנו נובע צורך בשיתוף פעולה עם הפועל הערבי. אין ספור דיונים והצעות כלשהן שהועלו בוועידות של המפלגות ובוועידות ההסתדרות לא הצליחו לעגל את הריבוע: כיבוש העבודה - כדרך להקים בארץ ישראל משק יהודי, שהעובדים בו הם פועלים יהודים, יוצר מאבק בלתי נמנע עם הפועלים הערבים על מקומות העבודה. לכיבוש העבודה הייתה גם הצדקה סוציאליסטית: חברה שבה המעסיקים יהיו היהודים והפועלים יהיו ערבים תהיה במהותה חברה קולוניאלית, המנוגדת לסוציאליזם.
זאב שטרנהל טוען כי הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי בנוסח תנועת העבודה היה מראשיתו בעצם סוציאליזם לאומי, שבדומה לסוציאליזם הלאומי באירופה קיבל את העיקרון של פרימאט הלאום והעמדתם של ערכי הסוציאליזם לשירות הלאום. הסוציאליזם הלאומי, לדבריו, מנוגד לסוציאליזם הדמוקרטי המבוסס על העיקרון המרקסיסטי של מלחמת המעמדות, שבדומה לליברליזם, נשען על יסודות אוניברסליים שבמרכזם עומד הפרט.שטרנהל מגדיר את הציונות כ"לאומיות אורגנית", שבדומה לתנועות הלאומיות שהתפתחו במאה ה 19 במרכז ובמזרח אירופה הייתה לאומיות של "דם ואדמה, לאומיות תרבותית, היסטורית, ובסופו של דבר גם ביולוגית", שהיא שונה במהותה מהלאומיות הליברלית המעוגנת בעקרונות הנאורות והמהפכה הצרפתית". לדעתו "אי אפשר היה להימלט מהסתירה המהותית הקיימת בין ערכים אוניברסליים לבין תביעותיו הפרטיקולריות של מפעל בניין המדינה בידי אומה הנמצאת במאבק קיומי עם אומה אחרת, על אותה פיסת קרקע.
לטענת שטרנהל, אחדות העבודה ואחריה מפא"י לא חתרו באמת להקמת חברה אלטרנטיבית המבוססת על שיויון חברתי. מכיוון שמטרתן העיקרית הייתה בניין הכוח הלאומי, הקפיטליזם והרכוש הפרטי לא היו פסולים כל עוד שירתו את המטרה הלאומית. לטענתו גם ההסתדרות על כל המוסדות הקשורים אליה נרתמה קודם לכל למשימה הלאומית. לטענתו המפלגות הסוציאליסטיות קידמו את האידיאל של החלוץ עובד האדמה ואת ההתיישבות העובדת והזניחו את ההגנה על הפועל העירוני שהיה הפרולטר האמיתי. לדעתו כבר בשנות ה-1930 הפך המנגנון ההסתדרותי לגורם רב כח שקידם בעיקר את העוצמה הפוליטית של המפלגות שקראו לעצמן מפלגות פועלים ואת התנאים המועדפים שלו עצמו. לדבריו הפערים החברתיים היו כבר גדולים בשנות ה-1930, גם בתוך ההסתדרות עצמה, בין עובדי המנגנון הבכירים לבין הפועלים החקלאים. לדעתו של שטרנהל בארץ-ישראל הסוציאליזם היה סיסמה מגייסת לצורך בניין האומה, ולא תוכנית לפעולה ממשית. כאן הסיבה לעובדה שגם עם העצמאות המדיניות החברה בישראל המשיכה להתפתח במסלול של חברה בורגנית רגילה.
אניטה שפירא תוקפת בחריפות את ביקורתו של שטרנהל. לטענתה גם התנועות הסוציאליסטיות באירופה התפתחו במסגרות לאומיות וכל תנועה סוציאליסטית התאימה את אופייה ואת כליה למסורת הלאומית ולצרכים הלאומיים ש ל עמה. ביקורתו של שטרנהל נשענת, לדעתה, על גישות תאורטיות המתעלמות מהתנאים ההיסטוריים הספציפיים שבהן פעלה הציונות-הסוציאליסטית בארץ ישראל. היא תוהה על כך ששטרנהל מאשים את הציונות-הסוציאליסטית בזניחת התזות המרקסיסטיות, על אף שהניסיונות לממש אותן הגיעו לעיוות מוחלט ויצרו משטרים אוטוריטריים שגם פגעו באופן מוחלט בחופש הפרט וגם לא יצרו חברה שוויונית אלטרנטיבית. הניסיונות שהצליחו במידה, כמו הקיבוצים, התקיימו רק בקנה מידה קטן ולזמן מוגבל.
הוגי הדעות המרכזיים
נחמן סירקין
נחמן סירקין (1867-1927) טען שהאנטישמיות נובעת מתוך מאבקים פנימיים בתוך החברה הקפיטליסטית בורגנית: הפרולטריון מזהה את היהודים עם המעמד הבורגני, המנצל, ושנאתו תגבר עם גידול פער המעמדות. לעומת זאת הבורגנות תשתמש באנטישמיות כדי לעצור את המהפכה ואת התחזקות הפועלים. סירקין ראה את הפתרון בהקמת מדינה יהודית שתהיה בה חברה סוציאליסטית בארץ ישראל מהסיבות הבאות:
הסוציאליזם לא יכול להתממש בעם היהודי שחי בגולה ולכן יש להקים מדינה יהודית שתפתור את בעיית האנטישמיות ותבטיח את קיומו של העם היהודי. חברה זו תקום בארץ ישראל.
בארץ ישראל תקום חברה סוציאליסטית שיויונית, שתהיה מבוססת על שיתופיות, חירות ושיויון, חברה ללא ניגודים בין עשיר לעני.
הציונות ומדינת היהודים לא ייבנו בלי הפועלים היהודים, הוא האמין שעתיד החברה החדשה תלוי בכוחו של הפועל היהודי ולא בבורגנות. רק כך תוכל להיבנות חברה חדשה על יסודות שיתופיים אשר תהווה כוח משיכה ליהודי הגולה ובעקבותיה תעלה גם הבורגנות.
מאחר שבעלי הקרקעות יעדיפו את הפועל הערבי הזול יחסית לפועל היהודי וכך לא תתממש עבודת הכפיים הסוציאליסטית שבה הוא רואה כהכרח. לשם כך הבעלות על הקרקעות צריכה להיות לאומית ולא פרטית.
בארץ ישראל ייווצר הקשר בין הזיקה המוסרית של ערכי תורת נביאי ישראל לערכי הציונות הסוציאליסטית.
דב בר בורוכוב
שמאל|ממוזער|250px|המצבה המקורית של דב בר בורוכוב בסמינר אפעל. על המצבה כתוב ביידיש: סוציאליזם מדעי, תרבות סוציאליסטית יהודית, חברה סוציאליסטית יהודית בפלשתינה, זהו בורוכוביזם
דב בר בורוכוב (1881-1917) השתמש במרקסיזם ככלי לניתוח הכלכלה. הוא ראה את מלחמת המעמדות כאבן פינה במאבקו של העם היהודי. לדעתו הצלחת היהודים מעוררת קנאה בקרב הנוצרים, מגבירה את האנטישמיות ומהווה עידוד להגירה.
בעיית היהודים לפי בורוכוב:
ניתוח החברה היהודית בגולה מעלה תמונה הפוכה לדגם החברתי היעיל, המדומה לפירמידה, המצב בקרב היהודים הוא פירמידה הפוכה, כלומר רוב העם מחזיק במקצועות לא יצרניים ובורגניים לעומת מיעוט העם הנמצא במעמד הפרולטריון. במצב זה של פירמידה הפוכה הפועל היהודי לא יכול ללקיים מלחמת מעמדות מאחר שאין לו מדינה וקרקע משלו ולכן אין לו בסיס בטוח להיאבק ממנו.
הפרולטריון היהודי חלש וקטן ולכן רוב הפרולטריון היגר לארצות הברית.
הגירה לארצות הברית אינה פתרון - בארצות הברית רוב העמדות היצרניות כבר תפוסות על ידי פועלי ארצות הברית וכך שוב נאלץ היהודי להיות לא יצרני ולהפוך לבורגני.
פתרון בעיית היהודים על פי בורוכוב:
לכוון את ההגירה לארץ ישראל - רק בארץ ישראל יהפכו היהודים לעם עובד. שם יוכלו לתפוס את כל המשרות היצרניות. ולחיות חיים נורמליים על בסיס עבודה יצרנית. שם באמצעות הסוציאליזם ישוב העם אל הטבע, הקרקע והעבודות הנורמאליות. רק שם, באדמה משלו - תתהפך הפירמידה.
הציונות היא הפתרון היחיד - ההגירה לארץ ישראל לא תתרחש בגלל סיבה דתית-היסטורית אלא מכיוון שבארץ ישראל תוכל להתגשם מלחמת המעמדות ללא דחיקת היהודים מעמדותיהם הכלכליות. מלחמת המעמדות תהיה בין הפועל העברי לבין הבורגנות העברית, שתבוא בעקבותיה וכך ייווצר מצב בריא. בעזרת ההון הבורגני יונחו יסודות המשק העברי, והפועל העברי שיתפוס עמדות יצרניות רבות יוכל להילחם בבורגנים ולבסוף לנצחם.
בורוכוב היה משוכנע כי המאבק המעמדי יעודד את הגירת היהודים לארץ ישראל. הוא ראה בכך תהליך סטיכי (זרימה ללא הפרעה) ובכך יתגשם חלום הציונות: ריכוזו הטריטוריאלי של העם היהודי בארץ ישראל.
ברל כצנלסון
ברל כצנלסון (1887-1944), הושפע מהתנועה הנארודניקית ומנחמן סירקין שבו ראה את מורו בציונות הסוציאליסטית. הוא לא האמין בתהליכים היסטוריים הכרחיים, וחשב שחברה אל-מעמדית תלויה ברמתם של החלוצים-המהפכנים ובנכונותם של ההמונים ללכת בעקבותיהם. לכן חינוך הדרגתי של העם צריך לבוא לפני כל פעולה פוליטית או כלכלית.זאב צחור ברל כצנלסון זמן יהודי חדש - תרבות יהודית בעידן חילוני כרך שני עמ'142 הוא הוביל את מפלגות הפועלים להקמת ההסתדרות והגופים השונים הקשורים בה כמכשיר למימוש של "הציונות הקונסטרוקטיבית" או "הקונסטרוקטוביזם המהפכני", שמשמעו בפועל היה הקמת קהיליית פועלים בארץ ישראל, המקיפה את כל תחומי החיים. המהפכה תתרחש לדעתו במעברם של היהודים לעבודה יצרנית ובעיקר בהתיישבות העובדת, בהחייאת השפה העברית ובחתירה לריבונות יהודית בארץ ישראל.זאב צחור ברל כצנלסון זמן יהודי חדש כרך שני עמ' 143
הקשר בין הגשמת הציונות והגשמת הסוציאליזם, על פי כצנלסון נבע מהעובדה שמגשימי הציונות בפועל הם הפועלים, הבונים את הארץ. מכיוון שהם לא מוכנים להיות מעמד מדוכא הם גם מגשימי הסוציאליזם. לכן הציונות לא תתגשם אלא אם תהא סוציאליסטית. מאחר שהפועלים הם המעמד המגשים את הציונות, הם חייבים להיות גם ההגמוניה הפוליטית של היישוב.
על אף גישתו האנטי-קלריקלית סבר כצנלסון שמעמד הפועלים הוא היורש הלגיטימי האמיתי של כל הערכים החיוביים שבמורשת העם היהודי. הוא דגל בטיפוח הערכים המוסריים והסוציאליים שביהדות, וקרא לחנך את הנוער להכיר ולכבד את התרבות היהודית.
ראו גם
תנועת העבודה
זאב שטרנהל
לקריאה נוספת
מקורות
דב בר בורוכוב, מומנטים מעמדיים של השאלה הלאומית, תיאוריה וביקורת 6, 1995, עמ' 61–77.
ברל כצנלסון, ציונות סוציאליסטית, הוצאת עיינות, תל אביב, תשכ"ו.
נחמן סירקין, שאלת היהודים ומדינת היהודים הסוציאליסטית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1986.
מחקרים
אניטה שפירא המאבק הנכזב - עבודה עברית 1929 - 1939 הוצאת הקיבוץ המאוחד 1977
זאב שטרנהל בנין אומה או תיקון חברה ? הוצאת עם עובד 1995
ברוך כנרי, משק מתוכנן ציוני ומשק מתוכנן ציוני סוציאליסטי, הוצאת יד טבנקין, רמת אפעל, 1993.
משה שמיר, חוט השני: הציונות הסוציאליסטית מראשיתה ועד-עתה, הוצאת דביר, תל אביב, 1987.
מאמרים
יוסף אלחי, הקונספציה הטריטוריאליסטית הסוציאליסטית של סירקין בשנים 1898–1908, מאסף י, 1978, עמ' 5–12.
יגאל דרורי, המשבר בתנועה הציונית והקמת תנועת העבודה הציונית-סוציאליסטית, בתוך: המשנה החברתית של אבות תנועת העבודה (עיונים 1980, ב), ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, המרכז לתרבות ולחינוך, תל אביב, 1980, עמ' 47–58.
עזריאל הילדסהימר, הסוציאליסט אדוארד ברנשטיין והציונות, מחברות למחשבה סוציאליסטית 14, 1990, עמ' 82–91.
יגאל וגנר, ציונות סוציאליסטית כמושא למידה, אורנים א, 1981, עמ' 101–118.
יצחק טבנקין, בראשית הציונות הסוציאליסטית, שורשים ג, תשמ"ב, עמ' 7–35.
לובה לויטה, מחתרת ציונית-סוציאליסטית-חלוצית בברית-המועצות, שורשים ה, תשמ"ו, 1986, עמ' 45–79.
ישראל קולת, חברה ותרבות סוציאליסטית בארץ ישראל, בתוך: בינוי אומה, תש"ס, 2009, עמ' 33–53.
אברהם שריד, ברנארד לאזאר – ממבשרי הציונות הסוציאליסטית (מתוך חיבור על "האנטישמיות בראיית הרצל וב. לאזאר"), מאסף טו, 1985, עמ' 24–34.
אליעזר שביד, מה תרם ברל כצנלסון למחשבה הציונית-סוציאליסטית?, מבפנים מ"ט, 3-4, תשמח 1988, עמ' 291–296.
קישורים חיצוניים
אלי אברהמי (עורך), ציונות סוציאליסטית, לקסיקון הקיבוץ, הוצאת יד טבנקין, רמת אפעל, 1998.
ציונות סוציאליסטית, באתר הסוכנות היהודית
קובי דנה, יצחק טבנקין: עיונים בכתביו, מגזין אימגו, מאי 2013.
יוסף גורני המהות ההיסטורית של הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי
אניטה שפירא קובלנתו של שטרנהל
הערות שוליים
*
קטגוריה:זרמים בציונות
קטגוריה:זרמים בראשית הציונות
קטגוריה:תנועת העבודה
קטגוריה:ישראל: גישות שונות לאופי המדינה
| 2024-10-02T20:21:27
|
ציונות מעשית
|
שמאל|ממוזער|250px|מבנה משוחזר של חומה ומגדל בקיבוץ נגבה
הציונות המעשית היא גישה בציונות התומכת במגוון פעילויות המתמקדות בעלייה לארץ ישראל, בקניית אדמות בארץ ישראל ובהקמת יישובים ומפעלים. התומכים בגישה זו גרסו כי יש לעודד עליית יהודים לארץ ישראל ולסייע ליישובם בארץ בכל דרך אפשרית, וזאת מבלי להַתנות את ההתיישבות באישור האומות (כלומר ללא קבלת צ'ארטר חוקי תחילה). רבים מתומכי גישה זו היו אנשי תנועת העבודה וההתיישבות העובדת אשר האמינו כי רק פעולות עלייה, התיישבות וכיבוש הקרקע הם שיכריעו את המאבק לפתרון בעיית היהודים. היטיב לבטא עמדה זו יוסף טרומפלדור אשר טבע את הסיסמה: "במקום שבו עוברת המחרשה, שם יהיה הגבול".
רקע
התנועה הציונית, כתנועה לאומית יהודית, קמה בשליש האחרון של המאה ה-19, בעיקר במרכז ומזרח אירופה.
רוב ההיסטוריונים תמימי דעים בדבר הנסיבות שהצמיחו את התנועה הלאומית היהודית אשר ארץ ישראל מגמתה. תנועה זו צמחה בעיקר באימפריה הרוסית בעקבות הזעזוע מהפרעות אשר זכו לכינוי "סופות בנגב". פרעות אלו היו בבחינת משבר דרמטי ששחרר כוחות רבים, בהם הכוח הלאומי היהודי וזירז את הקמתה של התנועה היהודית לאומית. פרעות אלו עוררו דחף ספונטני להגירה.
בין זרמי הציונות קם זרם "חובבי ציון" שראה כמטרתו עליית יהודים לארץ ישראל.
המחלוקת בדבר שאלת ההגירה לארץ ישראל
באוגוסט 1881 פרץ ויכוח ציבורי נרחב סביב שאלת ההגירה, והוא התבטא בעיתונות היהודית-רוסית דאז. הפולמוס בדבר שאלת ההגירה ניצת בין כל שלושת סוגי ההנהגה של יהודי רוסיה: הרבנים, האמידים והמשכילים. על שתי שאלות עיקריות נסבה המחלוקת: האם להניח למהגרים לזרום אל "העולם החדש" של אמריקה או האם להנחותם במידת האפשר לעלות לארץ ישראל? והאם לא ראוי לכוון את ההגירה לערוצים לאומיים ולא פרטיים על ידי יצירת מפעלי התיישבות קיבוציים?.
הרבנים חששו שההגירה תגרום להתפרקות החברה המסורתית והנהגתה בעולם החדש והמתירני יותר. גם נכבדים אמידים, כגון הברון גינצבורג התנגדו לעידוד ההגירה ולארגונה בפועל מתוך נאמנות לאידיאל האמנציפציה ברוסיה ומתוך חשש שנאמנותם לרוסיה תוטל בספק. מנגד עמדו משכילים, כמו משה ליב ליליינבלום, אשר מאורעות 1881 ניפצו את אמונם בשוויון זכויות אזרחי והובילו אותם לתובנה כי שנאת היהודים היא תופעה חוזרת ומתפרצת משום שהיהודי מוסיף להיות זר בכל מקום. יהודה ליב פינסקר היטיב לאבחן את בעיית היהודים באומרו: "כיוון שבשום מקום אין היהודי כבתוך ביתו, בשום מקום אינו נחשב כבן הארץ, לכן נשאר הוא זר בכל מקום. העובדה שהוא עצמו וגם אבותיו נולדו בארץ מסוימת אינה משנה במצב הדברים אף כמלוא הנימה. ברוב המקרים נוהגים בו כמו בבן חורג, יליד אשפתות, במקרה הטוב ביותר מעמדו כשל ילד מאומץ אשר זכויותיו ניתנות לערעור, אך לעולם אינו נחשב כבן חוקי של המולדת". פינסקר הוסיף וקבע כי לא האמנציפציה עצמה ולא המאמצים הנלהבים ביותר להשתלב אין בהם לבער את ה"יודופוביה" (שנאת היהודים) אשר אין לה תקנה. לאחר שאבחן את הבעיה והגדיר את הפגם העיקרי במצב היהודים - חוסר ארץ הוא הסיק את המסקנה החשובה לפיה "אין להיתפס לאשליה שאהבת הבריות וההשכלה יביאו בזמן מן הזמנים רפואה שלמה למחלה של עמנו".
אוטואמנציפציה כפתרון לשאלת היהודים
הפתרון אשר הציע פינסקר היה יצירת לאומיות יהודית של עם היושב על אדמתו, השתחררות עצמית של היהודים וקביעת מעמדם כאומה בין האומות על ידי השגת מולדת משלהם. במילים אחרות אוטואמנציפציה (עזרה עצמית) היא האמצעי היסודי לשיקום לאומי, לדברי פינסקר, אשר נשען על אמרתו של הלל: "אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשיו - אימתי?". לפיכך רבים ראו בשיבה לארץ ישראל את הפתרון לשאלת היהודים.
הלם ההתפכחות ניפץ את האמונה בהתקדמות הליברליזם ברוסיה ושם לאל את התקווה כי יהודי רוסיה ככול יהודי אירופה מתקדמים לקראת שוויון זכויות אזרחי ועתידים להשתלב בחברה הרוסית. הוא חיזק באופן דרמטי את ידיה של קבוצת המשכילים שדגלו במגמה לאומית-יהודית. ברוסיה של שנות השמונים של המאה ה-19 הוכיחו הפוגרומים את צדקת המשכילים, אנשי הספר, כמו פרץ סמולנסקין, אשר מחה נגד כל צורה של התבוללות וחייב את העצמאות היהודית. קודם לכן היה מצעו של סמולנסקין מבוסס על לאומיות תרבותית לשונית שנחשבה בת קיימא במסגרת המדינה הרוסית, ואילו לאחר הפרעות הוא פונה אל אפשרות ההגירה ומעדיף במפורש את ארץ ישראל כיעד להגירה. השינוי הכפול בעמדת המשכילים, אשר קודם לכן דגלו בהשתלבות, התמזג עם רעיונות ומאמצים מסורתיים אשר התקשרו להתיישבות יהודית בארץ-ישראל, כתוצאה מכך התפוגגו במקצת רגשות האיבה אשר שררו בין המסורתיים לבין המשכילים. במילים אחרות נוצר בסיס למאמץ משותף אשר עתיד היה להשפיע השפעה מרחיקת לכת על צמיחתה של תנועה לאומית אשר ארץ ישראל מגמתה.
תוכנית אוגנדה כפתרון לשאלת היהודים
בקיץ 1903 התקיים בקרב האגודות הציוניות ברחבי העולם ויכוח נוקב סביב "תוכנית אוגנדה" - תוכניתו הטריטוריאלית של הרצל לפתרון בעיית היהודים. למרות הלחצים אשר הפעיל הרצל, תמכו אגודות רבות בעמדתו הנגדית של אוסישקין לפיה רק בארץ ישראל ניתן לפתור את בעיית היהודים. באפריל 1904 התקיים בווינה כינוס של הוועד הציוני הגדול. הכינוס כונה "וועידת ההתפייסות", והנושא המרכזי שנדון בו הייתה פרשת אוגנדה. הכינוס הסתיים בהבטחת הרצל להמשיך לדבוק בארץ ישראל, יחד עם זאת הוחלט להוציא משלחת שתבדוק אם השטחים אשר במערב אפריקה ראויים ליישוב יהודים. מכאן שהמאבק בין הרצל לבין יריביו בראשות אוסישקין וראשי התנועה הציונית ברוסיה עדיין לא הוכרע.
התנועה הציונית הייתה במשבר קשה סביב השאלה לאיזו פעילות יש לחתור. לאחר כישלון המגעים המדיניים של הרצל עם ראשי האימפריה העותמאנית התלבטו ראשי הציונות בדבר המשך פעולתם. האם להמשיך במשא ומתן עם טורקיה למרות הכישלון? האם לשבת ללא מעש ולחכות להזדמנות בה ייאלצו ראשי האימפריה לשאת ולדון עם הציונים? האם לנקוט בטקטיקה "המעשית" הישנה של חובבי ציון ולפעול להרחבת היישוב היהודי בארץ ישראל גם ללא קבלת רשות כדי שהעובדות שייווצרו בשטח יהוו בבוא הזמן קלף מיקוח שלא ניתן להתעלם ממנו?
לאחר מותו הפתאומי של הרצל ביולי 1904 גברה המבוכה סביב המחלוקת, והמאבק בין הזרם המעשי לבין הזרם המדיני החריף. בקונגרס הציוני השביעי אשר התכנס בקיץ 1905 בבזל נקבע כי רק בארץ ישראל ובטריטוריות הסמוכות לה ניתן להגשים את הרעיון הציוני וכי העבודה המעשית בארץ ישראל תעמוד במרכז פעולתה של התנועה הציונית. התומכים בהתיישבות בארץ ישראל ניצחו בעוד שהתומכים בתוכנית אוגנדה ספגו מפלה ניצחת, הודיעו על פרישתם מההסתדרות הציונית והודיעו על הקמת הסתדרות ציונית טריטוריאלית.
ההחלטות בקונגרסים הציוניים
לאחר מותו של הרצל נבחר דוד וולפסון לנשיא ההסתדרות הציונית. הציונים מרוסיה קיוו כי הוא יסטה מדרכו "המדינית" של הרצל, אך הם התבדו. הוא נקט במדיניות דומה לזאת שבה נקט הרצל בשעתו. הוא ביקש הכרה דיפלומטית בציונות והתנגד לפעילות "מעשית" בארץ ישראל. יעדו המדיני היה השגת הכרה מדינית של האימפריה העותמאנית ביעדי הציונות. וולפסון נשען על תמיכה פוליטית מצד הציונים במערב אירופה ובמרכזה. הציונים ממזרח אירופה הציבו אופוזיציה לו ולמדיניותו. לנוכח זאת בקונגרס הציוני השמיני שהתקיים ב-1907 בהאג הציע חיים ויצמן את מיזוג שני הזרמים לזרם מאוחד ואיתן: הציונות הסינתטית, כמו כן הוכרז על הכוונה לפתוח בארץ ישראל סניף של ההסתדרות הציונית. שנה אחר כך מונה ארתור רופין לראש "המשרד הארצישראלי" אשר פעל נמרצות למען העלייה וההתיישבות היהודית. בקונגרס הציוני התשיעי אשר נערך בדצמבר 1909 בהאמבורג דרשו "המעשיים" להחליף את וולפסון באישיות אשר תפעיל מלוא כוחה ועצמתה הפוליטיים לטובת הפעילות "המעשית" בארץ ישראל. וולפסון נשאר יושב ראש התנועה, אולם המדיניות הפכה ל"מעשית" לחלוטין וכספי התנועה הוזרמו לפעילות בארץ ישראל. בקונגרס העשירי גרמו "המעשיים" להתפטרותו של וולפסון ובמקומו מונה ועד פועל בן חמישה חברים, ארבעה מרוסיה ורק אחד, אוטו וארבורג, "מדיני". וארבורג מונה ליושב ראש ההסתדרות הציונית. הוא גילה עניין רב בהתיישבות ותמך ביוזמותיו של ארתור רופין. בקונגרס הציוני ה-11 אשר התקיים בבזל בקיץ 1913 חגגו "המעשיים" את ניצחונם. היה ברור כי העלייה, מפעלי ההתיישבות הכפריים והעירוניים ורכישת קרקעות הם הבסיס להמשך המפעל הציוני.
העלייה הראשונה והישגיה (1904-1881)
היישוב הישן, לפני "העלייה הראשונה", מנה כ-26,000 יהודים אשר חיו בעיקר בארבע ערי הקודש (ירושלים, חברון, טבריה וצפת). בעלייה הראשונה עלו לארץ כ-30,000 איש במשך 13 שנה. העולים לא השתייכו למוסדות לאומיים מאורגנים, אלא התארגנו באגודות פרטיות אשר בהן השקיעו את מעט כספם כדי לקנות אדמה בארץ ישראל, להתפרנס בכבוד ולהימלט מהאנטישמיות. לעולים הייתה גם מטרה לאומית - ייסוד מושבות חקלאיות אשר יהוו בסיס לשיבת עם ישראל למולדתו ההיסטורית. הם רצו לחיות חיים יצרניים ולהתפרנס מעבודת האדמה, כמו כן רובם היו דתיים אשר ביקשו להמשיך את חייהם הדתיים בארץ, אך גם ביקשו לפתח בה תרבות עברית לאומית.
בעלייה הראשונה בלטה קבוצה מאורגנת בשם ביל"ו ("בית יעקב לכו ונלכה"). קבוצה זו כללה סטודנטים צעירים, חילוניים, בעלי השקפה סוציאליסטית אשר החליטו להיות חלוצים לפני העם. הם הגיעו לתובנה כי הקדמה הנאורה של המאה ה-19 לא הביאה ליהודים מאומה מלבד בוז והשפלה, לכן פנו אל הנוער היהודי מעל דפי "המליץ" בקוראם: "זרים אנחנו פה וזרים נהיה גם שמה. לנו לבחור דרך אחרת...הדרך היא ציונה! ציונה! ציונה! לארץ אבותינו, ארץ ישראל". הם הצהירו על נכונותם להקדיש כל מרץ נעוריהם למשימה הגדולה של שיקום העם בציון. במצעם האידאולוגי נאמר כי מטרתה של קבוצת ביל"ו "להושיע ולהתאמץ להשיב את ישראל אל ארץ נחלת אבותיהם ... לשאת את דגל הלאומיות ולמצוא לו מסילה בלבב כל איש אשר בשם עברי יכונה... להפיץ בקרב היהודים בארץ ישראל חרושת... את כל אשר יעשה האדם, יעבוד בזעת אפו ויגיע כפיו... מבלי דרוש עזרת אחרים". בהיותם רווקים הם היו פנויים יותר לפעילות לאומית, לכן הם לקחו חלק בייסוד מושבות אשר בהן הקימו משקים חקלאיים. המושבה הראשונה אשר נוסדה בשפלת החוף ב-1882 על ידי עולים מרוסיה הייתה ראשון לציון, אחר כך נוסדו מושבות נוספות במרכז הארץ, בשומרון ובגליל. הם רצו לשפר את המצב החומרי והמוסרי של יהודי ארץ-ישראל, לעודד יהודים לעלות ארצה, ולהתיישב בה. יתר על כן הם ביקשו להיות דוגמה ומודל לאחיהם היהודים והיו מוכנים לעזור ככל יכולתם למייסדי המושבות החדשות. האידיאליזם הנועז שלהם הפך לסמל העלייה הראשונה. למרות כל האמור לעיל מספר הביל"ויים אשר באו לארץ ישראל בזמנים שונים היה כ-60 בסך הכול; רבים מהם עזבו את הארץ, ורק 15 מהם התיישבו ישיבת קבע במושבות הארץ: שישה בראשון לציון ושבעה בגדרה. גדרה אשר נוסדה ב -1884 הייתה היישוב היחידי שבהקמתו השתתפו ביל"ויים, והיישוב השמיני שהוקם בארץ מאז 1882. בנוסף היו עולים בעלייה הראשונה אשר התיישבו ביפו ובחיפה, חיזקו אותן מספרית וכלכלית, הכניסו בהן חיים מודרניים בעלי תרבות אירופאית, אולם גם הם חוו קשיים רבים וחלקם הניכר ירדו מהארץ.
תמיכת הברון ג'יימס אדמונד דה-רוטשילד
המתיישבים נתקלו בקשיים רבים הואיל ולא היו רגילים לעבודת אדמה, בנוסף תנאי האקלים הקשים והמחלות לא אפשרו להם להתפרנס מעבודתם. השלטונות הטורקיים לא נתנו אישורי עלייה, ועבור כל אישור בנייה או/ו קניית אדמה דרשו בקשיש (שוחד). המתיישבים הערביים לא אהדו את המתיישבים, הם פשטו על המושבות ושדדו את רכושן. כתוצאה המושבות הגיעו למשבר כלכלי ונזקקו לתמיכת הברון אדמונד דה-רוטשילד אשר הסכים לתמוך במושבות מבחינה כלכלית.
הברון לא רק תמך במושבות קיימות, אלא גם קנה אדמות והקים עליהן מושבות חדשות בהן ביסס את תעשיית היין אשר הפך לענף ייצוא מצליח. הברון אשר רצה כי המושבות תהיינה רווחיות הביא פקידים מצרפת כדי שינהלו את כל ענייני המושבה. הפקידים חילקו תמיכה כספית למשפחות, הכניסו פועלים ערביים למושבות בשל ניסיונם בעבודה חקלאית ובשל היותם כוח עבודה זול. הם גם הכניסו שומרים ערביים למושבות. כתוצאה איבדה המושבה את האופי הלאומי-חלוצי שלה והפכה למפעל פילנתרופי (מפעל נתמך). הפקידים גירשו מהמושבות כל מי שהתנגד למדיניותם. בנוסף מבחינה לאומית עצרה מדיניות הברון את התפתחות היישוב משום שבמקום לפתח חיים עצמאיים נוצרה תלות לא רק בכספי הברון ובפקידיו, אלא גם בעבודה ערבית ובשמירה ערבית. אף על פי כן, הברון הציל את המושבות ממשבר, הגדיל את מספר המושבות והביא להתפתחות חקלאות חדשה בארץ. ב-1899 מסר הברון את ניהול המושבות לחברת יק"א אשר החזירה את הניהול העצמי למושבות, וזו הביאה להתעוררות חדשה במושבות.
תרומת המושבות להתפתחות התיישבות לאומית בארץ ישראל הייתה רבה. ב-1904 היו בארץ 55,000 יהודים, 25 יישובים חקלאיים חדשים ובתי ספר עבריים רבים. יהודים יצרו תרבות עירונית מחוץ לערי הקודש. קיום המושבות היה הוכחה שחיבת ציון אינה רק תנועה אידאולוגית, אלא גוף המקיים הלכה למעשה את יעדיו. בנוסף שימשו המושבות מעבדה ניסיונית לחקלאות אשר מכישלונם למדו הבאים אחריהם. הישגים אלו אפשרו את המשך המפעל הציוני. אף על פי כן דימויה של עלייה זו בעיני אנשיה היה שלילי. דימוי זה התחזק לנוכח הצלחת ההתיישבות היהודית בארגנטינה אשר יזם הברון הירש ב-1891 ולנוכח הצלחתם הרבה של המהגרים לאמריקה.
העלייה השנייה והישגיה (1914-1904)
העלייה אשר החלה ב-1904 ופסקה ב-1914 בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה מכונה "העלייה השנייה". בתקופה זו גדל היישוב ב-33,000 איש והגיע ב-1914 ל-80,000 נפש. בין העולים היו גם יהודים מתימן. רק 10% מהעולים בעלייה זו היו צעירים חלוצים, אך השפעתם ותרומתם ליישוב היו כה גדולות עד שהם הפכו סמל לעלייה שנייה בדומה לבי"לויים בעלייה הראשונה.
הגורמים לעלייה
לאחר פרעות קישיניב הבינו צעירים יהודים רבים כי אין להם עתיד ברוסיה. רבים מהם היו סוציאליסטיים שהאמינו כי המהפכה תשנה לטובה את מצב היהודים ברוסיה, אך כישלון מהפכת 1905 הסב להם אכזבה מרה, לכן רבים מהם נענו לקריאתו של יוסף ויתקין לעלות ארצה במטרה לבנות כאן חברה עצמאית ושוויונית. הם האמינו כי על ידי חזרה לעבודת האדמה וחיים של שיתוף יגדל בארץ אדם חדש החי על עבודתו וקשור לאדמתו. "... העבודה העברית היא אחד העיקרים של תחיית עמנו בארצנו. כשם שאי אפשר לעם לחיות בלי שפה לאומית ובלי קרקע תחת רגליו, כך אי אפשר לו לעם שלא יהיה בו המון עובד, פועלים משלו".
"כיבוש העבודה" ו"כיבוש השמירה"
החלוצים, בני העלייה השנייה, עלו ארצה במטרה לעבוד במושבות, אולם האיכרים סירבו לקבלם לעבודה משום שלא היו רגילים לעבוד בעבודה חקלאית ומשום שלא הקפידו על שמירת השבת והיו בעלי דעות מהפכניות. אי לכך המטרות הראשונות של החלוצים היו "כיבוש העבודה" ו"כיבוש השמירה" מידי הערבים בארץ. הם הקימו התיישבות שיתופית בחווה חקלאית - כנרת. ב-1909 הקימו את "אם הקבוצות והקיבוצים - דגניה. החלוצים חיו חיי שוויון בחדרים משותפים תוך קיום מטבח משותף, ואף הבגדים היו במחסן משותף. הם קיימו שוויון מלא בין החברים והחברות בזכויות, בחובות, בעבודה ובבית. הם התבססו על מספר ענפים חקלאיים, לא השתמשו בעבודה שכירה ואת כל ענייניהם ניהלו לפי החלטות הרוב. למעשה הם יצרו צורת התיישבות חדשה, ועל כך כתב יוסף ברץ ממייסדי דגניה: "'הקבוצה' כפי שקמה בחיי ארץ ישראל היא יצירה מקורית, ארץ-ישראלית. מקורה ושורשיה - הרעיון הלאומי והמוסרי שהביא את כל התנועה החלוצית העובדת לארץ המולדת".
בני העלייה השנייה אף פיתחו את ההתיישבות העירונית. ב-1909 הוקמה בסמיכות ליפו שכונה בשם "אחוזת בית", אשר מתוכה צמחה העיר העברית הראשונה, תל אביב. בה הוקמו המוסדות הלאומיים, הוקמה הגימנסיה העברית הראשונה - "הרצליה" בה הייתה ההוראה בשפה העברית.
מטרה חשובה נוספת הייתה "כיבוש השמירה" הואיל והגנה עצמית היא חלק מיצירת חברה חדשה בארץ. בעיות הביטחון היו קשות, מעשי שוד על ידי ערבים היו אירועים יומיומיים, לפיכך המושבות שכרו שומרים ערביים כדי שישמרו על המושבות בלילות. החלוצים התנגדו למצב זה. יוזם הקמת "ארגון שמירה יהודי" היה ישראל שוחט, שאמר: "היישוב היהודי צריך שיהיה לו ארגון מגויס של צעירים המוכנים לצאת לכל מקום ולכל תפקיד שיקראו". לאור זאת הקימו החלוצים את ארגון "השומר", התאמנו בנשק, למדו הרבה מהערבים, התלבשו כמוהם וגם זכו מהם להערכה.
ארגון "השומר" ביקש ליצור טיפוס חדש של יהודי אשר יגלה אומץ לב ומוכנות לצאת לקרב. חבריי הארגון ביקשו להוכיח כי יהודים יכולים להגן על עצמם. אם הם יתארגנו, הם יכלו להבטיח את ביטחון המתיישבים. בדרך זו הם קישרו בין הביטחון לבין ההתיישבות.
גורם מרכזי נוסף שהטביע חותמו על המפעל הציוני בארץ בתקופה זו היה המשרד הארצישראלי שנוהל על ידי ארתור רופין. מרצו של רופין ויזמותיו בשילוב עבודתם המאומצת של עוזריו הנאמנים סייעו להגשים חלק ניכר מהחלטות ההסתדרות הציונית שעניינן היה העבודה המעשית בארץ. שני הישגים חשובים נוספים היו הקמת המפלגות הראשונות ביישוב היהודי: "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון" והמאבק להפיכת העברית לשפת הדיבור וההוראה אשר שיאו הוא "מלחמת השפות" בעקבותיה הונהגה העברית כשפת לימוד במוסדות חינוך רבים ונסללה הדרך להנהגת העברית כשפה לאומית.
העלייה השלישית והישגיה (1923-1919)
כקודמיהם הושפעו גם אנשי העלייה השלישית מהסוציאליזם וביקשו לבנות בארץ ישראל חברת מופת שוויונית. יתר על כן הם האמינו כי הפועל העברי הוא שיקבע את דמותו של הבית הלאומי ויבנה בארץ ישראל חברת מופת. דוד בן-גוריון כתב: "ציבור העובדים הצומח והגדל בארץ מתוך העלייה רואה את עצמו לא רק כהתחלה של מעמד עובד בריא ונורמלי, אשר לא ניתן כמוהו לעם היהודי בגולה, אלא גם כגרעין וכדיוקן העתיד של עם עברי חדש".
בשעה שאנשי העלייה השנייה באו ללא הכשרה מוקדמת ועל פי רוב ללא ארגון מוקדם הוקמו בימי העלייה השלישית מסגרות ארגוניות עוד בגולה במסגרתן קיבלו העולים הכשרה לחיי עבודה טרם עלותם ארצה, דוגמה להתארגנות שכזו היא תנועת "החלוץ". להסתדרות העולמית של "החלוץ" היו סניפים כמעט בכל הארצות שבהן היו יהודים. היא עסקה בתפקידי הכשרה ובארגון עלייה בהיקף הולך וגדל עד מלחמת העולם השנייה.
גם תנועת "החלוץ" הרבתה לחנך ולהטיף לחיי שיתוף כמו אנשי העלייה השנייה אשר ניסו להגשימה ביצרת ה"קולקטיב" ובהקמת דגניה, אך אנשי "גדוד העבודה וההגנה" על שם יוסף טרומפלדור הם שנתנו בימי העלייה השלישית את הביטוי המובהק לשאיפה לחיי שיתוף. מייסדי "גדוד העבודה" (רק מטעמי סודיות נהגו להשמיט את המילה "הגנה" משמו של הגדוד) ראו בחיי השיתוף את צורת החיים הצודקת ביותר מבחינה חברתית, נוסף על היותה אמצעי להשתחררות ממרותם של משגיחים כדוגמת פקידי הברון וגורם המסייע לפרט הבודד בחיי היומיום. יתר על כן חברה שוויונית בה אין מנצל ומנוצל הייתה בעיניהם חלק בלתי נפרד מהגשמת המפעל הציוני השואף להקים בארץ חברת מופת לעם היהודי. לדעתם, המפעל הציוני נזקק לצבא עבודה, לחלוצים שיכשירו את הקרקע לעלייה ההמונית הצפויה לאחר הצהרת בלפור. הקמת "פלוגות העבודה" של הגדוד היו אמורות לענות על צורך זה. הן קבלו על עצמן ביצוע עבודות ציבוריות שונות ובנוסף הוסיפו את תפקיד ההגנה על היישוב. בסוף 1921, עם צמצום האפשרויות בעבודות חצץ ובסלילת כבישים, פנו אנשי "גדוד העבודה" להתיישבות חקלאית. כך ניסו להגשים את "כיבוש העבודה" אשר הייתה מטרתם העיקרית בעקבות האידאולוגיה של אנשי העלייה השנייה. גורם מדרבן לכך ניתן לאור ההתפתחות המהירה של ההתיישבות החקלאית באותה עת בעקבות רכישת אדמות עמק יזרעאל על ידי יהושע חנקין בשנת 1923.
כאמור, החיפוש אחר מסגרות לחיי שיתוף השתלב אצל אנשי העלייה השלישית במגמה ליצור חברת מופת אשר מתבססת על גאולת הקרקע ועל עבודת האדמה. שאיפות אלו הולידו צורות חדשות של התיישבות חקלאית בארץ ישראל: הקיבוץ ומושב העובדים.
ייחודה של העלייה השלישית מתבטא בשאיפתו של "גדוד העבודה" להקים קומונה כללית כל-ארצית של פועלי ארץ ישראל, בהדגשת הערך החלוצי של מפעליו ובטיפוח ההכרה בדבר השליחות ההיסטורית של מעמד הפועלים בארץ.
עליות אלו היוו את הביטוי ל"ציונות המעשית" והן אלו שהניחו את התשתית לכיבוש הקרקע, לכיבוש העבודה ולכיבוש ההגנה.
ראו גם
חובבי ציון
ציונות מדינית
ציונות סינתטית
דוד בן-גוריון
יהודה לייב פינסקר
העלייה הראשונה
העלייה השנייה
העלייה השלישית
כיבוש העבודה
לקריאה נוספת
מחקרים
אמנון רובינשטיין, מהרצל עד רבין והלאה : מאה שנות ציונות, 1997
גדעון שמעוני, האידאולוגיה הציונית, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2001
יואל רפל, אין זו אגדה : ציונות, הסיפור והמעשה, 2004
מקורות
אסתר גל-און, מתפוצה למדינה - פרקים בהיסטוריה של עם ישראל ומדינת ישראל 1951-1881, ירושלים: הוצאת מעלות, תשנ"ב.
אברהם הרצפלד, כבוש הקרקע בארץ ישראל, ירושלים: קרן היסוד, 1937.
גדעון שמעוני, האידאולוגיה הציונית, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2001
ח' מרחביה (עורך), הציונות, אוצר התעודות הפוליטיות, הקדמה מאת דוד בן-גוריון, ירושלים: הוצאת אחיאסף, 1943.
נעימה ברזל, מקימים מדינה - דיון במהלכים וברעיונות שהיוו את תשתית המדינה שבדרך, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997.
שפרה קולת, הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל, ירושלים: הוצאת מעלות, תשמ"ה.
קישורים חיצוניים
זאב גלילי, גאולת קרקע בארץ ישראל, באתר "היגיון בשיגעון"
הערות שוליים
מעשית
| 2023-03-02T10:22:16
|
ציונות סינתטית
|
הציונות הסינתטית (סינתטי פירושו משולב, כלומר, במקרה זה שילוב בין הציונות המדינית לציונות המעשית) היא זרם בציונות, שהתגבש בעקבות ביטול תוכנית אוגנדה והתגברות חילוקי הדעות בין תומכי הציונות המעשית לבין תומכי הציונות המדינית. הגישה החדשה לציונות ביקשה לאחד את הפעולה המדינית עם עבודה מעשית בארץ ישראל. בייסוד הזרם מונח הרעיון שאין להפריד בין הפעילות המעשית לפעילות המדינית. יש ליצור עובדות בשטח, להגשים את עקרונות הציונות המעשית לעלות לארץ ישראל וליישבה ולעבדה. עם זאת יש להמשיך בפעילות הדיפלומטית. שתי הפעולות קשורות זו בזו ותלויות זו בזו. העובדות הנוצרות בארץ ישראל יגדילו את הסיכוי להשגת הישגים דיפלומטיים ואילו ההישגים הדיפלומטיים יקלו על פיתוח פעולות התיישבות.
שמאל|ממוזער|170px|חיים ויצמן מראשיה של הציונות הסינתטית
המושג ציונות סינתטית קיבל ביטוי לראשונה בוועידה השלישית של ציוני רוסיה ב-1899. מטרתה של הוועידה הייתה להתוות דרכים חדשות לתנועה הציונית בהתאם לנסיבות הזמן - בפעילותה בארץ ישראל ובגולה. בוועידה דובר על כך שתורת הצ'רטר שבה דגל הרצל, שהתוותה את השגת המטרה הסופית של הציונות על ידי מבצע דיפלומטי בלבד – אינה עולה בקנה אחד עם הרצוי והדגישו את חשיבותו המכרעת של תכנון ההתיישבות בארץ ישראל שמטרתה היא להכשיר את הקרקע לקליטת עלייה המונית. בוויכוחים בוועידה הדגישו שאין הם רוצים לשנות את תוכנית בזל מיסודה, אך בהסכמת המעצמות הם רואים לא את התחלת הדרך אלא את סופה.
בהחלטותיה קבעה הוועידה שפיתוח מלא של עמדות התנועה הציונית בארץ ישראל וכן הכשרה שיטתית של הארץ (עלייה, רכישת קרקעות וכדומה) מהווים בהתאם לסעיף א' של תוכנית בזל יסוד בתפיסה הציונות המדינית ושצפייה באפס מעשה בשטח זה עלולה להשפיע לרעה על יציבותה ויעילותה של התנועה הציונית ואשר ללא השגת תוצאות ממשיות יהיה המאבק הדיפלומטי לחינם.
צירוף המלים "ציונות סינתטית" נשמע בוועידת הלסינגפורס בדצמבר 1906, אולם חיים ויצמן טען כי טבע את הביטוי בנאומו בקונגרס הציוני השמיני, שנערך באוגוסט 1907 בהאג. הוא טען שבאמצעות הביטוי הזה גייס אל המחנה שלו את "המעשיים" ובסופו של דבר אילץ את דוד וולפסון להתפטר מתפקידו כנשיא ההסתדרות הציונית. ויצמן השמיע בקונגרס את התביעה להעביר את מרכז הכובד של פעולת ההסתדרות הציונית לארץ ישראל. הוא טען שאומנם יש לשאוף להשגת הצ'רטר אבל שאיפה זו תצליח אך ורק בשילוב המאמצים בארץ - גם אם הממשלות יתנו את הצ'רטר המבוקש, לא יהיה אלא רק פיסת נייר בלא עבודה מעשית בארץ ישראל. באותו קונגרס פירש ויצמן את המונח ציונות סינתטית כמזיגה של הציונות המעשית והמדינית. ויצמן היה כימאי שעסק בסינתיזה באופן מדעי, וכי השימוש במטאפורות אלה היה טבעי לדידו. כתוצאה מהחלטות אלו הוקם ב-1908 המשרד הארצישראלי כזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית העולמית שתפקידו היה לפתח את ההתיישבות בארץ ישראל על ידי רכישת קרקעות ויישובן.
אנשי הציונות הסינתטית, ויצמן ומרטין בובר, יצאו גם מקרב הפרקציה הדמוקרטית, אלו התנגדו לחיזוק השפעתם של הדתיים וראו בחילוניות את מהות התנועה. בנוסף זעמו על מנהיגותו המוחלטת של הרצל בתנועה, כמו כן התנגדו לפנייתו לעשירי עולם ותמכו דווקא בהדגשת פעילות חינוך ותרבות, שילוב ערכי התיישבות עם ערכי תרבות ובעד חיזוק הדמוקרטיה בתנועה ופנייה של המפלגה להמונים.
הערות שוליים
סינתטית
| 2022-03-30T12:37:49
|
ציונות דתית
|
ממוזער|308x308 פיקסלים|ריקוד דגלים שבו צועדים בין היתר בני ובנות הציונות הדתית עם דגלי ישראל בירושלים
הציונות הדתית היא זרם אידאולוגי בתנועה הציונית המבסס את התמיכה בלאומיות היהודית ובהקמת מדינה ליהודים כמשתלבת עם תורת ישראל ושם דגש על הפן היהודי-דתי בציונות. בניגוד להשקפה של רבים מהחרדים, שגאולת העם והארץ יתקיימו רק עם ביאת המשיח, תומכת הציונות הדתית במעשה אנושי להשגת ריבונות יהודית ורבים בה רואים בהקמת מדינת ישראל אתחלתא דגאולה. הציונות הדתית רואה את שורשיה ההיסטוריים במקורותיו של עם ישראל החל מתקופת המקרא ואילך. רבים בציונות הדתית מדברים על שילוב שלושת הערכים של עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.
חברי הציבור הדוגל באידאולוגיית הציונית-הדתית מאז קום מדינת ישראל נקראים לעיתים דתיים לאומיים.
אבות הציונות הדתית
הרעיון של שיבת היהודים לארץ ישראל והתעוררות לאומית דתית הופיעו עוד לפני התנועה הציונית, באמצע המאה ה-19, בכתביהם של הרבנים יהודה בן שלמה חי אלקלעי, אליהו גוטמכר וצבי הירש קלישר. בניגוד לגישה של רוב הרבנים החרדים בגולה, הם הדגישו כי אין לצפות לגאולה פסיבית של העם היהודי, אלא יש לזרזה בעזרת פעולות אנושיות של עלייה, שיבה לארץ ישראל, עבודת אדמה ושימוש בעברית כשפה יומיומית. הם טענו שמעשים אלו יובילו בסופו של דבר להגשמת חזון הנביאים ובעתיד לבוא אף יביאו לביאת המשיח. הם ראו בשיפור שחל במעמדם של יהודי מערב אירופה בעקבות האמנציפציה, צעד ראשון לגאולה העתידית.
אגודות חובבי ציון התארגנו על רקע רעיונות אלו ברחבי האימפריה הרוסית, ורבים מהרבנים ראו בעין יפה את התנועה ליישוב הארץ. עם זאת, היו רבנים רבים, גם כאלה שזוהו כמודרניים יחסית, דוגמת הרב שמשון רפאל הירש, אשר התנגדו לתנועת חובבי ציון וראו בה בריחה מההתמודדות האמיתית עם שמירת מצוות התורה וייעוד היהודים בזמן הגלות אשר צריך להתקיים בכל ארצות הפזורה של היהודים. אחת הטענות המרכזיות שהופנתה נגד תומכי הציונות הייתה כי הם מביאים ל"דחיקת הקץ" ועוברים על שלוש השבועות.
הצטרפות לתנועה הציונית והקמת "המזרחי"
ממוזער|199x199 פיקסלים|הרב יצחק יעקב ריינס מנהיגה הראשון של תנועת המזרחי
עם ארגון הקונגרס הציוני הראשון על ידי תיאודור הרצל, הצטרפו דתיים רבים לתנועה הציונית. הרבנים בתנועה הציונית נטו לרוב אחרי הציונות המדינית, שבה ראו יכולת שיתוף פעולה בין דתיים לחילונים ודרך למנוע משבר סביב פעולות חינוך (קולטורה). בוועידת ציוני רוסיה בשנת 1898 דווח על 14 רבנים מתוך 140 צירים.
לפי ארכיון המדינה בנושא ציונות דתית, בשנת 1902 (תרס"ב) התאחדו הדתיים בתנועה הציונית בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס לסיעת המזרחי (ראשי תיבות של "המרכז הרוחני"). השם שימר תנועה קודמת שהקים הרב שמואל מוהליבר. הצורך להקים סיעה דתית התעורר עקב דרישת "הסיעה הדמוקרטית" בהסתדרות הציונית להנהיג חינוך חילוני בלבד, דבר שעמד בסתירה לאידאולוגיה של חיים וחינוך דתיים בארץ ישראל. הרב ריינס הנהיג את התנועה עד מותו בשנת 1915. עם מנהיגיה של התנועה נמנו הרבנים חיים הירשנזון, יצחק ניסנבוים, מאיר בר-אילן, זאב יעבץ, יהודה לייב פישמן מימון. נשיא ההסתדרות הציונית בנימין זאב הרצל תמך ב"המזרחי" ובה בעת "המזרחי" תמכה בצעדיו השונים של הרצל.
ב-1922 פרשו מהמזרחי ב"מרד הקדוש" קבוצה של ציונים-דתיים שדגלו גם בחלוציות ועבודת-אדמה, מעבר לציונות פשוטה, שנקראו "הפועל המזרחי".
תנועת המזרחי הדגישה את הקשר החזק בין ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, וחלקים בתנועת המזרחי ראו בהתעוררות הלאומית סימן דתי מובהק. רעיון זה פותח במיוחד על ידי הרב קוק אשר לא היה חבר בתנועה.
הראי"ה קוק
ממוזער|327x327px|הרב קוק, 1924
אחד מהאישים שלהגותם נודעה השפעה מכרעת על הציונות הדתית הוא הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שכיהן כרב העיר יפו והמושבות ולאחר מכן כרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל. תלמידיו ותלמידי תלמידיו הפכו לכוח מרכזי בציונות הדתית והובילו אותה לאקטביזם ולמעורבות בחברה הישראלית.
הרב קוק פיתח טיעון תאולוגי שראה את החיובי מבחינה דתית בציונות, וטען שההתיישבות היהודית בארץ ישראל היא "אתחלתא דגאולה" – תחילתה של הגאולה. עלייה לארץ ישראל הייתה בעיניו בגדר חובה דתית לכל יהודי. לב הטיעון שלו היה שהציונות היא למעשה חלק מ"תוכנית אלוהית" המכוונת מלמעלה, ולכן אינה מהווה כפירה, על אף שהיא מונהגת בידי חילונים.
הרב קוק הוצרך להשיב על הטענה שהועלתה בקרב החרדים המתנגדים לציונות, שאי אפשר לייחס לציונות כל משמעות דתית מפני שהיא מונהגת בידי חילונים, שמניעיהם מבוססים על לאומיות ועל רצון להקים חברה סוציאליסטית חלוצית – ולא על רגשות דתיים ואמונה באלוהים. כתגובה לכך טען הרב קוק כי אף שהציונים החילונים מכחישים כל זיקה דתית במעשיהם, הם מהווים למעשה כלי בידיו של אלוהים וממלאים את רצונו – חידוש היישוב בארץ ישראל, אף שאינם מודעים לכך. בכך הם גורמים לקירוב הגאולה ולביאת המשיח. ואכן עתידים החילונים, לדברי הרב קוק, לגלות ביום מן הימים שמעשיהם הונחו על ידי אלוהים ולחזור בתשובה.
פרופ' שלמה אבינרי בספרו "הרעיון הציוני לגווניו", סיכם את הטיעון של הרב קוק בנוגע לציונות החילונית: "וסופם של חלוצים אלה, המגששים בעוורון החילוניות, אך האור הגנוז שבהם מוליכם אל דרך הגאולה - סופם שמ'לא-לשמו' יגיעו 'לשמו'". ד"ר אבינועם רוזנק בספרו "הרב קוק" טען אף יותר מכך. לטענתו, יש פן במשנת הרב קוק, שראה בחילוניות ממד של קדושה הגבוה יותר מהקודש הנגלה (שמצוי ומבוטא לכאורה, בציבור הדתי). נמצא אפוא, שמצד תורת הסוד, החול נמצא ברמת קדושה גבוהה יותר מהקודש המצוי. בד בבד, הרב קוק האמין שניתן וצריך להביא חול זה להזדהות עמוקה עם תורה ומצוות שצריכים להכיל את הכול.
בנוסף לדבריו בנוגע להתיישבות בארץ וליחס לחילונים, התווה הרב קוק בתחומים רבים את השקפתה של הציונות הדתית. הוא הדגיש את הצורך לשלב את התורה בחיי המעשה וסבר כי הציונות הדתית אינה צריכה להסתגר בד' אמותיה אלא חובתה להיות חלק אינטגרלי מהחברה הכללית. הוא ראה בחיוב שילוב של לימודי חול בחינוך הדתי.
לאחר פטירתו, בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק היה לראש ישיבת מרכז הרב, וגם הוא היה מנהיג רוחני בולט של הציונות הדתית ומורם של רבנים רבים. תלמידיו ייסדו את גוש אמונים.
עם מנהיגי הציונות הדתית בתקופות מאוחרות יותר נמנה הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (1903–1993), שהיה הבולט מבין רבני האורתודקסיה המודרנית בארצות הברית.
אידאולוגיה
ההגות הציונית-דתית משלבת בין ההשקפה היהודית הדתית ובין זו המדינית, כפי שביטאו זאת הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל והרב יהודה לייב מימון:
לפי תפיסה זו, הציונות היא תנועה דתית במהותה, גם אם חלק גדול מחבריה אינם דתיים. רעיון זה הצריך את הציונות הדתית להתמודד עם שתי שאלות עקרוניות:
בהיבט הרעיוני, מהי ההצדקה הדתית לפעולה אנושית בתחום הגאולה הלאומית, אל מול תפיסות אורתודוקסיות שראו בגאולה מהלך אלוהי? וכיצד יש להסביר את העובדה שהמהלך מונהג על ידי מי שאינם שומרי תורה ומצוות?
בהיבט המעשי, מהי ההצדקה הדתית לשיתוף פעולה עם ציבור חילוני, וכיצד ליישב את הסתירות בין ההלכה ובין הדרישות הלאומיות שהללו ביטאו?
גישה אחת, שהייתה נפוצה אצל מבשרי הציונות הדתיים (הרבנים צבי קלישר ויהודה אלקלעי) ראתה בהתעוררות הלאומית בעם ישראל – חלק מתהליך הגאולה, ושלב אנושי שאמור להקדים את השלב הגאולי האלוהי. גישה זו הייתה מרכיב מרכזי בהגותו של הראי"ה קוק. גם הרב יוסף דב סולוביצ'יק ראה בציונות החילונית שלוחתו של אלוהים.
גישה אחרת, מעט יותר פרגמטית, ננקטה על ידי הרב יצחק יעקב ריינס. על פי גישתו יש להפקיע את המימד האידאולוגי מן הציונות המודרנית, ולראות בתנועה כמיועדת לטפל בצדדים החומריים של האומה.
עם הזמן נטתה הציונות הדתית לכיוון הגישה הראשונה, הרוחנית יותר, הן בהשפעת חוגי מרכז הרב, ממשיכי דרכו של הרב קוק, והן בעקבות הוגים אחרים.
יחס למדינת ישראל
ההוגה המרכזי ומאבותיה של הציונות הדתית, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ראה את המדינה (בשעת כתיבת הדברים: המתעתדת לקום) כ"יסוד כיסא ה' בעולם", וקבע כי תפקידה הוא דרישת וגילוי מלכות האל, "שכל חפצה הוא שיהא ה' אחד ושמו אחד":
הפעילות המדינית של הציונות הדתית
בשנות השלושים התנועה התנגדה למדיניות "הספר הלבן" של המנדט הבריטי שהגבילה את עליית היהודים לארץ ישראל, והתנגדה גם להמלצה של ועדת פיל לחלק את הארץ. ב-1944 התנועה תמכה בהקמת מדינה יהודית בניגוד לעמדת חיים ויצמן באותה עת. בה' באייר תש"ח 1948 הציונות הדתית הייתה שותפה להכרזת המדינה והרב יהודה לייב פישמן מימון חתם על מגילת העצמאות ובירך על כך שהחיינו. מוסדות הציונות הדתית חוגגים לרוב את יום העצמאות בדגלי ישראל ובתפילות חגיגיות. כמו כן בבתי הכנסת לרוב מתפללים את התפילה לשלום המדינה ואת התפילה לשלום חיילי צה"ל בכל שבת וחג.
פעילות הציונות הדתית לפני קום המדינה ובראשיתה
פעילות חינוכית
ממוזער|גן ילדים של הציונות הדתית 1940
בראשית המאה העשרים, הרב יעקב ריינס, מייסד המזרחי, העלה את הרעיון להקים זרם חינוכי דתי-לאומי בארץ ישראל, והרב יהודה לייב מימון ביקר בארץ (1908) ואחר כך עלה לארץ (1913) כדי ליישם את הרעיון. המוסדות הראשונים היו תלמוד תורה "אחווה" שהפך ל"תחכמוני" ולרשת בתי ספר "תחכמוני", שניתן לראות בהם את ראשית החינוך הציוני-דתי.
רק ב-1921 קם בארץ "זרם המזרחי" כחלק ממערכת החינוך של "הוועד הלאומי". הוקמו ישיבות שהראשונה בהן היא ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה שהוקמה ב-1939 על ידי הרב משה צבי נריה.
ב-1948, 22.5% מהיהודים בארץ למדו בזרם המזרחי, שהיה השלישי בגודלו מבין הזרמים. זרם המזרחי חינך חינוך דתי אורתודוקסי בשילוב ציונות ומודרניזם. מטרתו הייתה הקניית חינוך לאומי-דתי ולימדו בו מקצועות חול – מדעים, מקצועות הומניים ושפות. בזרם המזרחי למדו רוב הדתיים ורבים מבני עדות המזרח.
ממוזער|תעודת חברות בתנועת הנוער הדתית ציונית בני עקיבא 1945
ממוזער|רוקדים בקיבוץ הדתי טירת צבי 1943
בסוף 1953 הפך זרם זה לחינוך הממלכתי-דתי (ממ"ד) במערכת החינוך של מדינת ישראלהממ"ד כלל גם את התלמידים שלמדו בהפשט הדתי של העובד הדתי. . התנועה גיבשה את חזון החינוך הדתי ודרך הפעלתו. הם גייסו תקציבים, הקימו מוסד להכשרת מורים – מכללת ליפשיץ, גני ילדים, בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים, והגדירו את הקווים המנחים להוראה של מקצועות החול, כולל מדעים ומקצועות הקודש. לצורך היישום הם פעלו מול ההנהלה הציונית, הסוכנות היהודית, "הוועד הלאומי", ואחרי הקמת המדינה – עם הממשלה והכנסת. התנועה סבלה מקיפוח על ידי הגורמים השונים. השפעה חשובה על הציונות הדתית הייתה פיתוח החינוך הבלתי פורמלי בהקמתה של תנועת הנוער הדתית "בני עקיבא", אשר נוסדה כבר בשנת 1929, אך תפסה תאוצה בעיקר לאחר קום המדינה. התנועה חרתה על דגלה שילוב תורה ועבודה מתוך אידיאל והשתלבות במערכות המדינה.
חינוך דתי לעולים שבאו מרקע דתי
החינוך לילדי העולים כמו העולים מתימן, מסוריה וילדי טהראן היה נושא למחלוקת חריפה.
הבעיה הייתה עם כלל העולים כולל יוצאי אשכנז (שארית הפליטה) ולא רק כלפי עדות המזרח.
עד-1950 היה עיקרון של "חינוך אחיד" חילוני לכל העולים. הדבר עורר התנגדות רבה, והציונות הדתית נאבקה כדי שיוכלו לקבל חינוך דתי, שהולם את מסורת משפחתם. ב-1951 התפטר הרב מימון מתפקידו כשר בממשלת ישראל, והביא לפירוק הממשלה ולבחירות לכנסת השנייה על רקע זה. בנושא זה גם קמה ועדת חקירה ממלכתית, ועדת פרומקין. בארכיון המדינה כתוב ש"צייד נפשות לזרמים השונים התקיים באמצעות מאבקים, פיתויים ואיומים" – מי שרצה לשלוח לזרם המזרחי אוים שלא יקבל עבודה ושיכון. מאבקי הכוח בין הזרמים הפכו למלחמה של ממש – המלחמה על הבית, כפי שניסחו זאת בתנועת העבודה. זאת מתוך ידיעה שהחינוך יקבע את דמותה של המדינה בעתיד.
מוסדות רווחה
מוסדות דתיים של עליית הנוער לשארית הפליטה מאירופה.
הפעילות הציונות הדתית בשואה
בהונגריה
הציונות הדתית בהונגריה הצילה אלפי יהודים בשואה. ב-1944, עם השתלטות הגרמנים על הונגריה, החליטו התנועות הציוניות בהונגריה להתמקד בהצלת יהודים ולא בהתקוממות נגד הנאצים. תנועות הנוער הציוניות, והגדולה שבהן בני עקיבא, עשו מאמצים אדירים להשיג ניירות מזויפים ליהודים ולשכן אותם בבתים מוגנים כדוגמת בית הזכוכית בבודפשט. עיקר פעולתם הייתה בבודפשט. בראש פעולות ההצלה עמד משה קראוס, חבר המזרחי שהיה ראש המשרד הארץ ישראלי בבודפשט. הוא יצר קשר עם קרל לוץ, סגן הקונסול השווייצרי, שייצג את האינטרסים של בריטניה בהונגריה. לוץ הנפיק שוץ פס (תעודה המכריזה על נושאה שהוא אזרח בחסות שוויצרית) ליהודים שהיה להם סרטיפיקט (אישור) לעלייה לארץ לישראל אך עקב המלחמה לא מימשו אותו. בהשתדלותו של משה קראוס, כל סרטיפיקט אישי הפך לסרטיפיקט משפחתי, וכך מספר בני החסות גדל מאוד. בהמשך הונפקו אישורים מזויפים לאלפי יהודים וכך ניצלו חייהם. הם התנגדו לישראל קסטנר שניסה להציל יהודים תוך שיתוף פעולה עם הנאצים. אנשי תנועות הנוער הציוניות כולל בני עקיבא פעלו במחתרת. הנפיקו תעודות מזויפות, שמרו על הבתים המוגנים והבטיחו את אספקת המזון אליהם. הם התחפשו לאנשי צלב החץ וכך הצילו יהודים שנתפסו על ידי הנאצים. פעילות זו מונצחת במוזאון בית העדות בניר גלים.
הפעילות של הציונות הדתית בגולה
הציונות הדתית הקימה את רשת בתי הספר הדתיים "יבנה". בחינוך הבלתי פורמלי, שייכות לציונות הדתית תנועות הנוער השומר הדתי, בני עקיבא, ברוריה, ברית חלוצים דתית בגרמניה (בח"ד). כמו כן ארגנה הציונות הדתית הכשרות לקראת עלייה לארץ לשם הקמת יישובים והשתלבות ביישוב בארץ.
הקמת יישובים בארץ
ממוזער|חלוצים בקיבוץ הדתי בארות יצחק 1946|ימיןממוזער|
כוורות דבורים 1939 במושב הדתי כפר הרא"ה
|ימיןממוזער|חלוצים במושב הדתי שדה יעקב 1939 |מרכז
הציונות הדתית הקימה בארץ יישובים, כגון אמונים, בארות יצחק, כפר עציון, כפר הרא"ה, מצפה הגליל, משמר הגליל, רמת השומרון, נחלים, טירת צבי, שדה יעקב, קבוצת יבנה, מושב הזורעים, שלוחות וכפר אברהם.
הפעילות הביטחונית
ממוזער|270x270 פיקסלים|עשהאל לובוצקי, מפקד בחטיבת גולני בזמן מלחמת לבנון השנייה, מתפלל ומניח תפילין. בעשורים האחרונים עולה מספרם של הדתיים הלאומיים ביחידות הקרביות ובקצונה של צה"ל.|שמאל
הציונות הדתית הייתה שותפה במחתרת ההגנה, בפלמ"ח, בפלוגות הדתיות במלחמת העצמאות, בחי"ש, בגדנ"ע ומשמר העם.
הפעילות הכלכלית
הקמת בנק המזרחי ודאגה לעבודה לעובד הדתי הדתי בלשכות העבודה.
הציונות הדתית אחרי קום המדינה
גם בשנים שאחרי קום המדינה הציונות הדתית המשיכה להיות שותפה פעילה בתקומת עם ישראל בארצו. שמאל|ממוזער|250px|כיפות סרוגות, אחד מסממני הלבוש המרכזיים של הציונות הדתית לאחר קום המדינה.עם קום המדינה הייתה מפלגת המזרחי שותפה ל'חזית הדתית המאוחדת' ויוצגה בממשלה. ב-1955 התאחדה עם "הפועל המזרחי" למפלגה חדשה בשם מפד"ל – מפלגה דתית לאומית. מפלגה זו הייתה נוכחת מאז בכל מושבי הכנסת, ועד שנות ה-70 של המאה ה-20 קיבלה את הקו המדיני של מפא"י, תוך התייחסות לצביונה הדתי של המדינה. ראשיה הבולטים בשנותיה הראשונות היו משה שפירא ד"ר יוסף בורג וזרח ורהפטיג.
לאחר מלחמת ששת הימים נקבע יום ירושלים כיום חג ממלכתי, והציונות הדתית נוהגת לציין יום זה במנהגים הכוללים גם תפילות חגיגיות.
בהשפעת הרב צבי יהודה הכהן קוק, ישיבת מרכז הרב ותנועת גוש אמונים – חלקים נרחבים בציונות הדתית שינוי כיוון ופעלו להיאחזות ברמת הגולן ולהקמת התנחלויות באזורי יהודה ושומרון וחבל עזה. מגורם שהיווה מעין מפלגת לוויין של מפלגת העבודה, הפכה הציונות הדתית לגורם מוביל, שגרר אחריו ראשי ממשלות מכל המפלגות ליישום הרעיון של התיישבות בארץ ישראל השלמה.
תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק הפכו לגורם מוביל בחינוך ובהובלת הציבור הציוני-דתי. הם הצטרפו כרבנים וכמורים במוסדות החינוך של הציונות הדתית, הקימו ישיבות ואף תפסו את מקומם כרבני ערים, לעיתים קרובות על חשבונם של בוגרי המוסדות החרדים. הקמת ישיבות תיכוניות ואולפנות, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות השפיעה מאוד על התנועה וחיזקה את רמתה הדתית.
לאחר מלחמת ששת הימים הוקמה ישיבת הר עציון, בראשות הרב יהודה עמיטל והרב אהרן ליכטנשטיין. הם הובילו קו מתון יותר מבחינה מדינית ופתיחות רבה יותר בנושאים כמו אקדמיה ומעמד האישה. גם בוגרי ישיבה זו והמוסדות שהוקמו ברוחה נטלו מקום מרכזי בציונות הדתית.
בעשורים האחרונים, רבים מהמגזר הציוני-דתי מתגייסים ליחידות הקרביות של צה"ל, מעבר לשיעורם באוכלוסייה, ומתקרבים לתנועה הקיבוצית שאוחזת בשיא מאז קום המדינה. ביוני 2017, 40% ממסיימי קורס קציני יבשה, המשתלבים בכל היחידות הקרביות בצה"ל, הגדירו את עצמם דתיים.
המכינה הקדם-צבאית בני דוד, שנמצאת ביישוב עלי בהרי בנימין, נחשבת לסמל למכינות הקדם-צבאיות ולציונות הדתית. 26 מבוגרי המכינה נהרגו בשירותם בצה"ל ובפעולות איבה, בהם רועי קליין בעל עיטור העוז, עמנואל מורנו – סא"ל מסיירת מטכ"ל, אלירז פרץ והדר גולדין.
ראו גם
דתיים לאומיים
אורתודוקסיה מודרנית
בני עקיבא העולמית
בני עקיבא בישראל
קטגוריה:ציונות דתית: תנועות
קטגוריה:רבני הציונות הדתית
:קטגוריה:ציונות דתית: אנשי חינוך
קטגוריה:ציונות דתית: מייסדי ארגונים
:קטגוריה:ציונות דתית: אישים
:קטגוריה:ציונות דתית: אנשי ציבור
:קטגוריה:ציונות דתית: עיתונים
:קטגוריה:ציונות דתית: חברי כנסת
:קטגוריה:ציונות דתית: חברות כנסת
הקיבוץ הדתי
:קטגוריה:ציונות דתית
פעילי תנועת המזרחי והפועל המזרחי
לקריאה נוספת
יוסף תירוש, נחמן כהנא (עורכים), הציונות הדתית - קובץ מאמרים, הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה, תשל"ד/ 1974.
יהודה לייב מימון, ישראל, תורה, ציון, הוצאת מוסד הרב קוק, תשמ"ט-1989.
שמעון פדרבוש (עורך), חזון תורה וציון, מאמרים לתולדות הציונות הדתית, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים ו"מוריה" ניו-יורק, תש"ך.
נעם חדד, הציונות הדתית - דת, לאומיות ופוליטיקה, הוצאת כרמל, 2020.
שלמה אבינרי, הרעיון הציוני לגוניו, פרק 17: הרב קוק - הדיאלקטיקה של הגאולה, תל אביב: הוצאת עם עובד, עמ' 183–226.
אשר כהן וישראל הראל (עורכים), הציונות הדתית - עידן התמורות, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 2004.
יעקב צור, בין אורתודוקסיה לציונות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2001.
שמחה רז (עורך), קובץ הציונות הדתית, הוצאת הסתדרות המזרחי-הפועל המזרחי העולמי, תשנ"ט.
אבי שגיא, על המשבר של הציונות הדתית, בתוך: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010.
דב שוורץ, הציונות הדתית ורעיון האדם החדש, ישראל (כתב עת) 16, 2009, עמודים 143–164.
אבי שגיא ודב שוורץ (עורכים), מאה שנות ציונות דתית, א-ג, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ג-2004.
דב שוורץ, הציונות הדתית בין היגיון למשיחויות, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשנ"ט-1999.
דב שוורץ, אמונה על פרשת דרכים: בין רעיון למעשה בציונות הדתית, תל אביב, הוצאת עם עובד, 1996.
דב שוורץ, הציונות הדתית על פרשת דרכים: מהרחבת אופקים לפינוי יישובים, בתוך: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010.
גדעון שמעוני, האידאולוגיה הציונית, פרק 4: הציונות הדתית-לאומית, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס וההסתדרות הציונית, תשס"א, עמ' 118–154.
יוסף תירוש, אברהם תירוש (עורכים), הציונות הדתית והמדינה - קובץ מאמרים, ירושלים: הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה, תשל"ח-1978.
שלמה פישר, הציונות הדתית על סף האלף השלישי, אקדמות, כ"ב ניסן תשס"ט
יצחק גייגר, היציאה מהשטעטל, הוצאת תבונות - מכללת הרצוג, 2016 - יחסם של רבני הציונות הדתית למדינת ישראל בעשורים הראשונים לקיומה.
עמנואל אטקס, משיחיות, פוליטיקה והלכה — הציונות הדתית ו"השטחים", 1982-1967, הוצאת כרמל, 2023.
טלי פרידמן, שמואל ליימן-ווילציג, חופש הביטוי של רבני הציונות הדתית: בין הלכה, משפט ותקשורת בדמוקרטיה הישראלית, ניב, 2024.
יאיר שלג, החוט המשולש - קיצור תולדות הציונות הדתית, כנרת, זמורה, דביר, 2024.
קישורים חיצוניים
סדרת חוברות "עצ"ה לדרך" (ערכי הציונות הדתית), באתר נאמני תורה ועבודה.
המכון לחקר הציונות הדתית באונ' בר-אילן
מאמרים בנושא ציונות דתית מתוך כתב העת אקדמות באתר בית מורשה
יעקב אריאל, הציונות הדתית בת מאה, באתר "דעת", מתוך: שנה בשנה, תשס"ב
הציונות הדתית והמדינה - אוסף מאמרים, באתר "דעת"
אבינועם רוזנק, ציונות דתית בין הרב קוק לתלמידיו: מהצהרת בלפור ועד להתנתקות, באתר הקיבוצים
משה מאיר מדגל לטלית -- ציונות ולאומיות בעת קהילתית ואינדיבידואלית דעות 41, יולי 2009 באתר נאמני תורה ועבודה
ההשקפה הדתית-לאומית ומדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו, אשכול בפורום "חרדים ברשת"
הרב חגי לונדין, מושגים ביהדות - שיבת ציון, אתר "ערוץ מאיר"
בנימין בראון, 'להשכיל את רצון ה' מן המציאות': הוויכוח על מקומה של ההיסטוריה בקביעת דרכה של היהדות
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
*
קטגוריה:זרמים בציונות
קטגוריה:הראי"ה קוק
קטגוריה:ציונות: היסטוריה
קטגוריה:ציונות
קטגוריה:הקיבוץ
קטגוריה:המושב
קטגוריה:ארגונים יהודיים
קטגוריה:ארגונים יהודיים לפי מדינה
קטגוריה:חינוך ביישוב
קטגוריה:מוסדות יהודיים
| 2024-10-18T02:25:53
|
24 במרץ
|
24 במרץ הוא היום ה-83 בשנה (84 בשנה מעוברת), בשבוע ה-12 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 282 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1553 – לואיש דה קמואש, המשורר הלאומי של פורטוגל, עולה על אונייה של ארמדה המפליגה להודו – תחילתן של שנים פוריות במיוחד בעולם יצירתו של המשורר
1603 – ג'יימס השישי מלך סקוטלנד הופך לג'יימס הראשון מלך אנגליה, ובכך מכין את הקרקע לאיחוד סקוטלנד, אנגליה וויילס לממלכת בריטניה הגדולה
1720 – אולריקה אלאונורה, מלכת שוודיה מוותרת על כס מלכותה, ובעלה, הרוזן פרדריק מהסן-קאסל נבחר כמלך, והיא ממשיכה כמלכה רעיה של שוודיה
1860 – נחתם חוזה טורינו (Treaty of Turin) המספח את חבל סבוי ואת מחוז ניס לצרפת
1882 – רוברט קוך מכריז על גילוי חיידק השחפת
1883 – נחנך קו הטלפון הראשון בין ניו יורק לשיקגו
1941 – 34,149 היהודים שחיו בעיר לובלין באותה עת הורו לעבור לגטו שהוקם בעיר
1944 – הטבח בפוסה ארדיאטינה, רצח של 335 אזרחים איטלקים על ידי הנאצים ברומא
1958 – הזמר אלביס פרסלי מתגייס לצבא ארצות הברית
1965 – במסגרת תוכנית ריינג'ר האמריקאית, ריינג'ר 9 מתרסקת בהצלחה על הירח ומשדרת תמונות
1966 – תחילת השידורים של הטלוויזיה החינוכית
1972 – ממשלת בריטניה מבטלת את השלטון העצמי בצפון אירלנד
1976 – הפיכה בראשותו של חורחה וידאלה מדיחה את איסבל פרון מנשיאות ארגנטינה ומתחילה את 7 שנות הדיקטטורה הצבאית
1989 – מכלית הנפט אקסון ולדז עולה על שרטון מול חופי אלסקה וגורמת לאסון אקולוגי מהגדולים בהיסטוריה
1992 – שיגור משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-45 לביצוע ניסויים מדעיים במיקרו-כבידה
1993 – עזר ויצמן נבחר לנשיאה השביעי של מדינת ישראל
1999 – מלחמת קוסובו: כוחות נאט"ו פותחים במתקפה על יוגוסלביה
2002 – השחקנית האלי ברי הופכת לאישה השחורה הראשונה שזוכה בפרס האוסקר כשחקנית ראשית בסרט Monster's Ball
2002 – פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר מוענק לנפלאות התבונה
2004 – מהפכת הצבעונים בקירגיסטן: הנשיא אסקר אקייב בורח מהמדינה מחשש לחייו בעקבות המהומות נגדו, ובכך מסתיימת למעשה תקופת שלטונו
2008 – בחירות דמוקרטיות נערכות לראשונה בממלכת בהוטן
2015 – בדרום צרפת רוסק במכוון מטוס איירבוס שיצא מברצלונה שבספרד, והיה אמור לנחות בדיסלדורף שבגרמניה, ועליו 150 נוסעים ואנשי צוות
2016 – פרשת אלאור אזריה – סמל אלאור אזריה מחסל את עבד אל-פתאח א-שריף, מחבל מנוטרל, זמן מה לאחר שהמחבל דקר חייל צבא הגנה לישראל בחברון ונוטרל, הירי והמשפט הצבאי של אזריה מעוררים פולמוס במדינת ישראל
2022 – הכרזה על הפסקת אש במלחמת תיגראי
נולדו
ממוזער|413x413 פיקסלים|הארי הודיני
1441 – ארנסט, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נהרג ב-1486)
1494 – גאורגיוס אגריקולה, רופא מחוזי באחד מאזורי המכרות החשובים בגרמניה (נפטר ב-1555)
1693 – ג'ון הריסון, בונה שעונים אנגלי וממציא הכרונומטר הימי (נפטר ב-1776)
1874 – הארי הודיני, קוסם (נפטר ב-1926)
1897 – וילהלם רייך, פסיכיאטר וסופר אוסטרי (נפטר ב-1957)
1902 – תומאס דיואי, מועמד לנשיאות ארצות הברית בשנים 1944 ו־1948 בה העיתונים הודיעו על ניצחונו על הארי טרומן (נפטר ב-1971)
1921 – וסילי סמיסלוב, אלוף העולם בשחמט (נפטר ב-2010)
1925 – מילא אהל, סופר, אנתרופולוג, וארכאולוג ישראלי שהתמחה בחקר הפרהיסטוריה (נפטר ב-2005)
1926 – דאריו פו, מחזאי איטלקי וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1997 (נפטר ב-2016)
1926 – נחום גרוס, פרופסור במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2018)
1930 – סטיב מקווין, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1980)
1930 – ערמון לרדו, ראש המועצה המקומית השני של דימונה וראש עיריית דימונה
1931 – מקסים גילן, משורר ופעיל שמאל ישראלי (נפטר ב-2005)
1935 – יעקב טירקל, שופט בית המשפט העליון (נפטר ב-2023)
1937 – אלעזר בניועץ, משורר, מתרגם ועורך עברי
1938 – דייוויד אירווינג, היסטוריון בריטי, הואשם והורשע בהכחשת שואה
1944 – ווייסלב קושטוניצה, ראש ממשלת סרביה
1951 – ארל ויליאמס, כדורסלן אמריקאי-ישראלי
1956 – בנימין שבילי, משורר, סופר ועורך ישראלי
1961 – דב אלפון, עיתונאי, מנחה טלוויזיה ועורך ישראלי
1962 – ריטה, זמרת ישראלית
1963 – ואדים טישנקו, כדורגלן ומאמן כדורגל סובייטי-אוקראיני ששיחק בעמדת הקשר בקבוצות דניפרו דנפרופטרובסק והפועל חיפה (נפטר ב-2015)
1965 – הקברן, מתאבק אמריקאי
1973 – ג'ים פרסונס, שחקן אמריקאי
1976 – פייטון מאנינג, שחקן פוטבול אמריקאי
1976 – ינון מילס, כתב ומגיש חדשות בערוץ 10
1976 – גידי שפרוט, עיתונאי ושדרן רדיו ישראלי
1977 – ג'סיקה צ'סטיין, שחקנית אמריקאית
1980 – יובל ינאי, מדבב ושחקן טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1984 − שרה הדסון, זמרת-יוצרת אמריקאית
נפטרו
ממוזער|249x249 פיקסלים|אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה
ממוזער|237x237 פיקסלים|ז'ול ורן
ממוזער|174x174 פיקסלים|ברנרד לו מונטגומרי
809 – הארון א-רשיד, הח'ליפה העבאסי החמישי (נולד ב-766)
1284 – הוגו השלישי, מלך קפריסין ומלך ממלכת ירושלים (נולד ב-1235)
1455 – האפיפיור ניקולאוס החמישי (נולד ב-1397)
1575 – יוסף קארו, מגדולי הרבנים ופוסקי ישראל בכל הדורות, מחבר השולחן ערוך (נולד ב-1488)
1603 – אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה (נולדה ב-1533)
1776 – ג'ון הריסון, שען אנגלי (נולד ב-1693)
1810 – דייוויד קולינס, קצין נחתים בריטי ופרקליט ניו סאות' ויילס (נולד ב-1756)
1869 – אנטואן-אנרי ז'ומיני, גנרל בצבא הצרפתי והיסטוריון (נולד ב-1779)
1905 – ז'ול ורן, סופר מדע בדיוני צרפתי (נולד ב-1828)
1944 – אורד וינגייט, איש צבא בריטי וידיד התנועה הציונית (נולד ב-1903)
1946 – ברכה פולד, לוחמת פלמ"ח (נולדה ב-1927)
1946 – אלכסנדר אלכין, אלוף העולם בשחמט (נולד ב-1892)
1953 – מרי, מלכת הממלכה המאוחדת (נולדה ב-1867)
1969 – אבא חושי, פוליטיקאי ישראלי (נולד ב-1898)
1976 – המרשל ברנרד מונטגומרי, מפקד כוחות בעלות הברית בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה (נולד ב-1887)
1976 – ארנסט שפארד, צייר ומאייר בריטי (נולד ב-1879)
1981 – חיים דומי, קצין חימוש ראשי (נולד ב-1928)
1986 – משה פיינשטיין, מגדולי פוסקי ההלכה החרדים לאחר השואה, יושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית וראש מתיבתא תפארת ירושלים בניו יורק (נולד ב-1895)
2003 – אריאנה הרן הכהן, משוררת ישראלית (נולדה ב-1932)
2004 – נתן שוואלב, פעיל ציוני שפעל בשווייץ בתקופת השואה, נציג המרכז העולמי של תנועת החלוץ בז'נבה (נולד ב-1908)
2014 – אנוש גבעתי, ניצב במשטרת ישראל (נולד ב-1933)
2015 – יהודה אבנר, דיפלומט ישראלי (נולד ב-1928)
2016 – יוהאן קרויף, כדורגלן אייאקס אמסטרדם ונבחרת הולנד (נולד ב-1947)
2017 – אברהם שריר, חבר הכנסת ושר משפטים והתיירות בממשלות יצחק שמיר (נולד ב-1932)
2018 – ליס אסיה, זמרת פופ שווייצרית יהודיה, זוכת אירוויזיון 1956 (האירוויזיון הראשון) כנציגת שווייץ (נולדה ב-1924)
2018 – חוסה אנטוניו אבראו, פסנתרן, נגן צ'מבלו, מנצח, מלחין, מחנך וכלכלן ונצואלי (נולד ב-1939)
2019 – אמי רובינגר, סופר ילדים, מאייר, צייר וקריקטוריסט ישראלי (נולד ב-1953)
2020 – אלבר אודרזו, צייר וכותב קומיקס צרפתי ממוצא איטלקי (נולד ב-1927)
2020 – ג'ון דייוויס, שחיין אוסטרלי, אלוף אולימפי ושיאן עולם (נולד ב-1929)
2021 – אנה קוז'מינסקה, גיבורה פולנייה בתקופת מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי פולין, הוכרה כחסידת אומות העולם (נולדה ב-1919)
2021 – ג'סיקה וולטר, שחקנית קולנוע וטלוויזיה יהודייה-אמריקאית (נולדה ב-1941)
2021 – טושיהיקו קוגה, ג'ודוקא יפני (נולד ב-1967)
2023 – גורדון מור, מייסד אינטל (נולד ב-1929)
2024 – יהודית המנדינגר, סופרת, עובדת סוציאלית, אחראית על שרותי הרווחה במכס, בעלת אות לגיון הכבוד (נולדה ב-1923)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום המודעות הבינלאומי לשחפת
23 במרץ – 25 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג כד
קטגוריה:מרץ
| 2024-08-26T09:08:59
|
5 בנובמבר
|
5 בנובמבר הוא היום ה-309 בשנה (310 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 56 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1605 – מזימת אבק השרפה מתרחשת באנגליה
1688 – באנגליה מתחילה המהפכה המהוללת
1872 – המאבק למען זכות בחירה לנשים: סוזן ב. אנתוני מצביעה לראשונה (מאוחר יותר הוטל עליה קנס סך 100 דולר בשל כך, אותו סירבה לשלם)
1911 – איטליה מספחת את טריפוליטניה וקירנאיקה
1914 – בריטניה מספחת את קפריסין, ויחד עם צרפת מכריזה מלחמה על האימפריה העות'מאנית
1916 – הכרזה על ממלכת פולין
1918 – מתחילה האלימות נגד היהודים בצ'כוסלובקיה
1935 – המשחק מונופול יוצא לשוק
1945 – בטריפולי פרצו פרעות נגד יהודי לוב. 200 איש נהרגו ובהם – 36 ילדים
1948 – שחרור קיבוץ יד מרדכי מידי המצרים על ידי חטיבת גבעתי במהלך מלחמת העצמאות
1968 – שירלי צ'יזהולם נהיית לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה להיבחר לקונגרס ארצות הברית
1990 – אל סייד נוסייר מארגון הטרור אל-קאעידה מתנקש בחייו של הרב מאיר כהנא, במלון מריוט בניו יורק שבארצות הברית
1992 – אסון צאלים ב' – חמישה מלוחמי סיירת מטכ"ל נהרגים בעת אימון
1996 – עזאם עזאם נעצר במצרים בחשד לריגול למען ישראל
2006 – בית הדין המיוחד בעיראק גוזר על סדאם חוסיין עונש מוות בתלייה
2007 – מדליית החירות הנשיאותית מוענקת לסופרת הרפר לי בשל יצירתה אל תיגע בזמיר
2007 – בהוליווד פורצת שביתה של איגוד התסריטאים האמריקאי בת שלושה חודשים
2017 – הטבח בכנסיית סאת'רלנד ספרינגס
2021 – 115 אנשים נהרגו ומעל 100 נפצעו בהתנגשות בין מכלית דלק למשאית בפריטאון
נולדו
ממוזער|255x255 פיקסלים|ארט גרפונקל
ממוזער|170x170 פיקסלים|יאיר לפיד
1494 – הנס זקס, סנדלר, משורר ומחזאי גרמני בן המאה ה-16 מן העיר נירנברג. מגדולי אומני השירה הלירית הגרמנית (Meistersinger) (נפטר ב-1576)
1854 – פול סבטייה, כימאי צרפתי, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-1941)
1860 – שלום דובער שניאורסון, אדמו"ר הרש"ב, האדמו"ר החמישי של חב"ד (נפטר ב-1920)
1879 – ויל הייז, איש מינהל אמריקאי, נשיא איגוד מפיקי ומפיצי הקולנוע, ומי שעל שמו נקרא קוד הייז (נפטר ב-1954)
1913 – ויוויאן לי, שחקנית קולנוע (נפטרה ב-1967)
1914 – אלכסנדר ארגוב, מלחין ישראלי, חתן פרס ישראל (נפטר ב-1995)
1919 – משה עמית, פרופסור בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2017)
1920 – דאגלס נורת', כלכלן אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה (נפטר ב-2015)
1922 – ניסן נתיב, במאי, מורה למשחק ולדרמה, מנהל אמנותי ושחקן ישראלי (נפטר ב-2008)
1922 – יצחק שיינר, ראש ישיבת קמניץ בירושלים וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה (נפטר ב-2021)
1929 – מרסל ניניו, מגיבורי "העסק הביש" (נפטרה ב-2019)
1930 – רפאל משולם, כימאי ישראלי (נפטר ב-2023)
1931 – צ'ארלס טיילור, פילוסוף קנדי
1931 – תומאס פיקרינג, דיפלומט אמריקאי
1935 – נורית גוברין, חוקרת ספרות עברית
1936 – אווה זלר, כדורגלן גרמני ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2022)
1936 – עמוס יודן, איש עסקים ישראלי
1938 – ססאר לואיס מנוטי, מאמן כדורגל ארגנטינאי (נפטר ב-2024)
1940 – אלקה זומר, שחקנית גרמנייה
1941 – ארט גרפונקל ("סיימון וגרפונקל"), מוזיקאי אמריקאי-יהודי
1944 – יצחק לבנון, דיפלומט ישראלי (נפטר ב-2023)
1948 – ויליאם פיליפס, מדען ופיזיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה
1952 – אולג בלוחין, כדורגלן סובייטי
1952 – ביל וולטון, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2024)
1954 – אלחנדרו סאבלה, כדורגלן ומאמן כדורגל ארגנטינאי (נפטר ב-2020)
1955 – מגי פיורי, סופרת פנטזיה בריטית (נפטרה ב-2016)
1955 – ציון אמיר, עורך דין ישראלי
1958 – שרה נתניהו, אשת ראש הממשלה בנימין נתניהו
1959 – בריאן אדמס, מוזיקאי קנדי
1961 – דור פלס, שחקן תיאטרון ישראלי, מנהל אמנותי, במאי תיאטרון ומורה למשחק
1962 – ניגמטילה יולדאשב, נשיא אוזבקיסטן לשעבר
1963 – טייטום אוניל, שחקנית אמריקאית
1963 – יאיר לפיד, ראש הממשלה ה-14 של מדינת ישראל, עיתונאי, שחקן וסופר
1971 – ג'וני גרינווד, הגיטריסט המוביל של להקת רדיוהד
1971 – אניטה אנג'לובסקה-בזוסקה, כלכלנית מקדונית
1973 – גדי ברומר, כדורגלן ישראלי
1973 – אלון ברומר, כדורגלן ישראלי
1974 – ריאן אדמס, מוזיקאי רוק אמריקאי
1974 – דן מור, שחקן טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1975 – יוני אילת, זמר יידיש ושחקן יידיש ותיאטרון ביידישפיל
1976 – לנה אטינגר, שחקנית ומתרגמת ישראלית
1978 – עדנה בליליוס, שחקנית ישראלית
1980 – דניאל זמיר, מוזיקאי ג'אז, נגן סקסופון וזמר ישראלי
1987 – מונה מירון, שחיינית ישראלית
1987 – קווין ג'ונאס, גיטריסט ראשי בלהקת האחים ג'ונאס
1988 – מירב אברהמי, שחקנית קולנוע
1993 – שיי מרטין, זמרת ופזמונאית שוודית
נפטרו
ממוזער|212x212 פיקסלים|קז'ימייז' הגדול
ממוזער|170x170 פיקסלים|יאן אורט
935 – אימאם א-טחאווי, חכם דת אסלאמי מהאסכולה החנפית (נולד ב-853)
1370 – קז'ימייז' הגדול, מלך פולין (נולד ב-1310)
1526 – שיפיונה דל פרו, מתמטיקאי איטלקי (נולד ב-1465)
1828 – סופיה דורותיאה, נסיכת וירטמברג, רעייתו של פאבל הראשון, קיסר רוסיה (נולדה ב-1759)
1828 – בר יצחק בר, מנהיג יהדות לורן, פעיל להשגת אמנציפציה ליהודים בצרפת, ומראשי הסנהדרין של פריז. (נולד ב-1744)
1879 – ג'יימס קלרק מקסוול, פיזיקאי (נולד ב-1831)
1955 – מוריס אוטריו, צייר צרפתי (נולד ב-1883)
1964 – אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', מלחין ישראלי (נולד ב-1907)
1979 – זאכי הררי, כדורסלן יהודי-מצרי (נולד ב-1926)
1990 – משה חורגל, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1901)
1990 – מאיר כהנא, מנהיג כך, נרצח על ידי מתנקש (נולד ב-1932)
1992 – יאן אורט, אסטרונום הולנדי, מחלוצי הרדיו-אסטרונומיה (נולד ב-1900)
1995 – ארנסט גלנר, פילוסוף וסוציולוג יהודי (נולד ב-1925)
1997 – ישעיה ברלין, היסטוריון והוגה דעות (נולד ב-1909)
1997 – פנחס קופל, המפקח הכללי של משטרת ישראל ומפקדו הראשון של משמר הגבול (נולד ב-1918)
2004 – נילי נאתכו, כדורסלנית ישראלית-צ'רקסית (נולדה ב-1982)
2006 – בולנט אג'וויט, ראש ממשלת טורקיה (נולד ב-1925)
2010 – ג'יל קלייבורג, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1944)
2015 – אהוד חבצלת, סופר יהודי-אמריקאי (נולד ב-1955)
2019 – ישראל פרדקין, איש שב"כ וראש המועצה האזורית עמק יזרעאל (נולד ב-1933)
2019 – ג'ורג' גוטלמן, ניצול שואה, מהנדס ואיש עסקים יהודי בלגי (נולד ב-1938)
2020 – אוסי רונה, חצוצרן, מנצח, מוביל הרכבים, מלחין ומפיק מוזיקלי פיני (נולד ב-1927)
2020 – גזה סץ', משורר הונגרי (נולד ב-1953)
2021 – מריליה מנדונסה, זמרת-יוצרת ברזילאית (נולדה ב-1995)
2022 – קארמנו מיפסוד בוניצ'י, פוליטיקאי מלטזי (נולד ב-1933)
2022 – ישראל נבון, ראש עיריית דימונה בשנים 1969–1971 (נולד ב-1938)
2022 – ארון קרטר, זמר פופ ושחקן אמריקאי (נולד ב-1987)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ליל גאי פוקס
ראו גם
4 בנובמבר – 6 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ ה
קטגוריה:נובמבר
| 2024-07-01T14:19:50
|
19 בספטמבר
|
19 בספטמבר הוא היום ה-262 בשנה (263 בשנה מעוברת), בשבוע ה-38 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 103 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1356 – ז'אן השני, מלך צרפת מובס בקרב פואטייה ונופל בשבי האנגלי
1893 – ניו זילנד מאמצת חוק המכיר בזכות הבחירה של נשים, לראשונה במדינה מודרנית, בעקבות מאבק בהנהגת קייט שפרד
1915 – מלחמת העולם הראשונה: מעצמות המרכז משלימות את כיבוש וילנה, אחר שהרוסים נסוגים מזרחה
1926 – משחק ראשון באצטדיון סן סירו שבמילאנו
1955 – הוקמה בנגב עיירת הפיתוח דימונה
1972 – מעטפת נפץ נשלחת לשגרירות ישראל בלונדון והורגת דיפלומט
1983 – סנט קיטס ונוויס זוכה בעצמאות מבריטניה
1985 – רעידת אדמה במגניטודה 8.0 במקסיקו סיטי בה נהרגו בין 5,000 ל-20,000 נפשות
1988 – הלוויין הישראלי הראשון, אופק 1, משוגר לחלל באמצעות טיל שביט
1990 – ארמון הרפובליקה בברלין נסגר עקב זיהום אזבסט
2002 – פיגוע התאבדות באוטובוס בתל אביב 6 הרוגים
2004 – טקס האמי ה-56 נערך בלוס אנג'לס
2005 – שידור הפרק הראשון של הסדרה איך פגשתי את אמא
2006 – הפיכה צבאית בתאילנד
2012 – פאק גון-הייה נבחרת להיות נשיאת קוריאה הדרומית, האישה הראשונה לכהן בתפקיד זה, וכן האישה הראשונה לכהן בתור ראש מדינה בקוריאה הדרומית
2022 – המלכה אליזבת השנייה מובאת למנוחות באחת ההלוויות הגדולות בהיסטוריה
2024 – פתיחת מבצע חיצי הצפון של חיל האוויר הישראלי במסגרת החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל
נולדו
ממוזער|269x269 פיקסלים|אנטונינוס פיוס
ממוזער|179x179 פיקסלים|לאון השישי
ממוזער|233x233 פיקסלים|לאיוש קושוט
ממוזער|265x265 פיקסלים|בריאן אפשטיין
86 – אנטונינוס פיוס, קיסר רומא (נפטר ב-161)
866 – לאון השישי, קיסר האימפריה הביזנטית (נפטר ב-912)
1377 – אלברכט הרביעי, דוכס אוסטריה (נפטר ב-1404)
1551 – אנרי השלישי, מלך צרפת (נפטר ב-1589)
1560 – תומאס קוונדיש, מגלה ארצות ופריבטיר ממוצא אנגלי (נפטר ב-1592)
1754 – פאבל ציציאנוב, הנציב העליון של מלכות המשנה של הקווקז (נפטר ב-1806)
1802 – לאיוש קושוט, מדינאי הונגרי, "אבי האומה" ההונגרית (נפטר ב-1894)
1883 – יצחק ברויאר, משפטן, סופר, והוגה דעות, איש אגודת ישראל (נפטר ב-1946)
1904 – אבות ישורון, משורר עברי ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ב (נפטר ב-1992)
1907 – לואיס פאוול, שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית (נפטר ב-1998)
1908 – מיקה ולטרי, סופר פיני (נפטר ב-1979)
1911 – ויליאם גולדינג, סופר (נפטר ב-1993)
1912 – קורט זנדרלינג, מנצח גרמני (נפטר ב-2011)
1921 – פאולו פריירה, מחנך ברזילאי (נפטר ב-1997)
1921 – מורט מנדל, יזם, פילנתרופ ומיליארדר אמריקאי-יהודי (נפטר ב-2019)
1922 – אמיל זטופק, רץ, "הקטר הצ'כי" (נפטר ב-2000)
1922 – דנה זטופקובה, אתלטית מצ'כוסלובקיה (נפטרה ב-2020)
1925 – בנימין גרוס, הוגה יהודי (נפטר ב-2015)
1926 – מסטושי קושיבה, פיזיקאי יפני זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 2002 (נפטר ב-2020)
1926 – מנחם תלמי, סופר עברי, עיתונאי ועורך (נפטר ב-2018)
1926 – ג'יימס ליפטון, סופר, משורר, מלחין ושחקן אמריקאי יהודי (נפטר ב-2020)
1927 – סוזי נאדור-האלטר, שחיינית יהודיה-בריטית ילידת הונגריה (נפטרה ב-2015)
1927 – רוזמרי האריס, שחקנית קולנוע אנגלייה
1927 – ויליאם היקי, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1997)
1934 – בריאן אפשטיין, אמרגנם של הביטלס (נפטר ב-1967)
1936 – אל ארטר, אתלט אמריקאי (נפטר ב-2007)
1939 – משה ויינברג, מתאבק ישראלי ומאמן נבחרת ההיאבקות של ישראל (נרצח ב-1972)
1940 – זאב אלעזר וולף, מחנך ומורה למקצועות קודש ומנהל סמינר הרב וולף בבני ברק (נפטר ב-2023)
1944 – אפרים סנה, חבר הכנסת
1948 – ג'רמי איירונס, שחקן
1949 – טוויגי, דוגמנית אנגלייה
1955 – עמיקם לוי, שחקן ובדרן ישראלי
1960 – אמיר קמינר, עיתונאי, מבקר מוזיקה, קולנוע ומסעדות ישראלי
1960 – יולנדה סלדיבר, אחות מוסמכת לשעבר ונשיאת מועדון מעריצים שהורשעה ברצח זמרת הטחאנו סלינה
1961 – דורית פלד הרפז, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ומטפלת בשיטת PHD
1963 – דייוויד סימן, שוער כדורגל אנגלי
1965 – סוניטה ויליאמס, אסטרונאוטית אמריקאית
1967 – אלכסנדר קרלין, נחשב לגדול המתאבקים אי פעם
1974 – ג'ימי פאלון, קומיקאי, שחקן ומנחה טלוויזיה אמריקאי
1975 – שרה ב"ק, זמרת, כתבת חדשות, שדרנית רדיו ומגישת טלוויזיה ישראלית
1976 – ראג'ה בל, כדורסלן
1977 – ליאור ליובין, כדורסלן ומאמן כדורסל ישראלי (נפטר ב-2024)
1977 – אמיל סוטובסקי, רב אמן שחמט ישראלי
1978 – אמיל, ראפרית
1979 – נעמי לנואה, דוגמנית ושחקנית צרפתייה
1979 – גיא לרר, עיתונאי ומנחה טלוויזיה ישראלי
1981 – דמיאנו קונגו, לשעבר רוכב אופני כביש איטלקי
1983 – משה אשכנזי, שחקן וקומיקאי ישראלי
1985 – נעה בירון, שחקנית ישראלית
1989 – טייריק אוונס, כדורסלן אמריקאי
1993 – שירז, זמרת לבנונית
1997 – ענבל ביבי, זמרת ושחקנית ישראלית
נפטרו
ממוזער|262x262 פיקסלים|ג'ין טאי-דזו
ממוזער|248x248 פיקסלים|קונסטנטין ציולקובסקי
ממוזער|226x226 פיקסלים|ג'יימס גרפילד
1123 – ג'ין טאי-דזו, מצביא ממוצא ג'ורצ'ן והקיסר הראשון של שושלת ג'ין (נולד ב-1068)
1356 – פייר הראשון, דוכס בורבון (נולד ב-1311)
1589 – ז'אן-אנטואן דה באיף, משורר צרפתי, מתרגם, נגן לאוטה ומלחין (נולד ב-1532)
1710 – אולה רמר, אסטרונום דני, מדד לראשונה את מהירות האור (נולד ב-1644)
1812 – מאיר אנשל רוטשילד, מייסד שושלת רוטשילד (נולד ב-1744)
1843 – גספאר גוסטב קוריוליס, מתמטיקאי ופיזיקאי צרפתי (נולד ב-1792)
1881 – ג'יימס גרפילד, נשיא ארצות הברית (התנקשות) (נולד ב-1831)
1935 – קונסטנטין ציולקובסקי, מדען רוסי (נולד ב-1857)
1944 – גאי גיבסון, טייס בריטי (נולד ב-1918)
1959 – סולומון בנדרנאיקה, ראש ממשלת ציילון (נרצח) (נולד ב-1899)
1960 – זכריה גלוסקא, ח"כ מטעם התאחדות התימנים בישראל (נולד ב-1894)
1967 – זינאידה סרבריאקובה, ציירת רוסיה (נולדה ב-1884)
1968 – צ'סטר קרלסון, ממציא אמריקאי, ממפתח תהליך הצילום החשמלי וממציא מכונת הצילום (נולד ב-1906)
1972 – רובר קאסאדסי, פסנתרן ומלחין צרפתי (נולד ב-1899)
1985 – איטלו קאלווינו, סופר איטלקי (נולד ב-1923)
1998 – זאב פלק, פרופסור בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים (נולד ב-1923)
2004 – אדי אדמס, צלם אמריקאי (נולד ב-1933)
2011 – אלווין ברנשטיין, סופר, פובליציסט, מבקר ספרות ותיאטרון, עורך כתבי עת ספרותיים ומזכיר ספרותי של תיאטראות יהודי רומני (נולד ב-1927)
2013 – אלעזר גרנות, חבר הכנסת ומשורר (נולד ב-1927)
2014 – אברהם הפנר, במאי, תסריטאי, פרופסור בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב וסופר ישראלי (נולד ב-1935)
2015 – מישאל חשין, שופט בית המשפט העליון (נולד ב-1936)
2015 – ג'קי קולינס, סופרת, תסריטאית ושחקנית בריטית (נולדה ב-1937)
2017 – ג'יק למוטה, מתאגרף (נולד ב-1922)
2018 – רוברט ונטורי, אדריכל אמריקאי, ממייסדי הסגנון הפוסט-מודרני (נולד ב-1925)
2019 – מרקו פיינגולד, ניצול שואה אוסטרי, ששרד ארבעה מחנות ריכוז והשמדה (נולד ב-1913)
2019 – ברט הלינגר, פסיכותרפיסט גרמני (נולד ב-1925)
2019 – זין אל-עאבדין בן עלי, נשיא תוניסיה (נולד ב-1936)
2020 – טובה בן-צבי, זמרת ישראלית (נולדה ב-1928)
2021 – ג'ימי גריבס, כדורגלן אנגלי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1940)
2021 – ג'ון צ'אליס, שחקן אנגלי (נולד ב-1942)
2021 – אנדראש ליגטי, כנר ומנצח הונגרי (נולד ב-1953)
2021 – צ'ארלס ורדיס, כדורגלן גנאי ששיחק בעמדת הקשר האחורי (נולד ב-1985)
2022 – ולרי פוליאקוב, קוסמונאוט רוסי (נולד ב-1942)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום דבר כמו פיראט – רשמי רק במישיגן וקליפורניה, אינו רשמי בישראל
18 בספטמבר – 20 בספטמבר
ספטמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ט יט
קטגוריה:ספטמבר
| 2024-10-03T05:52:50
|
ציונות רוחנית
|
ציונות רוחנית היא זרם בתנועה הציונית, שגרס את התגשמות התחייה הלאומית של עם ישראל על ידי יצירת מרכז רוחני בארץ ישראל, שיהיה מרכז מחנך לתפוצות העם וישמש חוצץ מול סכנת ההתבוללות המאיימת על קיום העם היהודי. לדעת אחד העם (אשר גינצברג), אין ארץ ישראל באה לפתור את השאלה הקיומית או הכלכלית של היהודים, ואינה אמורה להיות מקלט פיזי מפני צרות הגלות, אלא מטרתה לפתור את בעייתו הרוחנית והתרבותית של העם.
בזרם הציוני, הדעה הנגדית העיקרית היא ציונות מדינית שייסד הרצל.
רקע
שמאל|ממוזער|150px|אחד העם
אחד העם - כינויו הספרותי של הסופר אשר גינצברג, היה מייסד הזרם והוגה הרעיונות העיקרי שלו. הכינוי אחד העם פירושו - אדם ממוצע, כל האדם. הוא נולד באוקראינה למשפחה חסידית והושפע בנעוריו ממחשבת הרמב"ם ומספרות תנועת ההשכלה, נטש את אורח החיים הדתי והפך לאחד מדובריה של תנועת חיבת ציון. אחד העם הוא החשוב במפתחי הזהות החילונית – לאומית.
בשנת 1889 פרסם את מאמרו "לא זה הדרך" שקרא לשינוי מהפכני בגישת תנועת חובבי ציון. הטיעונים העיקריים במאמר היו:
ארץ ישראל איננה מסוגלת לקלוט עלייה המונית. גם אם תקום בה מדינה יהודית, רוב העם לא יוכל להתיישב בה. לכן, בעיית היהודים לא תיפתר עם הקמת המדינה.
חובבי ציון אינם מכינים את אנשיהם לקשיים הצפויים להם, וכתוצאה מכך המתיישבים החדשים מתמוטטים עם הקושי הראשון ועוזבים את א"י. לכן יש להשקיע בהכנה ולא למהר להעלות לארץ-ישראל אנשים שלא הוכשרו לתנאים השוררים בה. בנוסף, מציין אחד העם כי אין היהודים מוכשרים לעבודת אדמה.
בהקשר זה השתמש אחד העם בביטוי "הכשרת הלבבות", שהפך במשך הזמן למושג ידוע. לדבריו, "הכשרת הלבבות" (קרי, חינוך) היא הפעולה העיקרית והראשונית שצריכה להיעשות על ידי חובבי ציון. הכשרה לפני עלייה, כתב אחד העם, אחרת אין תקווה להתיישבות החדשה בארץ-ישראל והיא תמשיך להיכשל עד להפסקתה המוחלטת.
אחד העם טען עוד, כי מזה דורות עם ישראל הפנה עורף לאינטרס הלאומי בהעדיפו את הטובה הפרטית. עתה, מכיוון שחובבי ציון רוצים לעודד את העשייה והעלייה, הם הבטיחו טובות הנאה והצלחה אישיות, בעוד שהיה עליהם להדגיש את האינטרס הלאומי הכללי.
בשנת 1891, לאחר ביקורו בארץ ישראל, פרסם אחד העם את מאמרו "אמת מארץ ישראל", בו נתן תיאור מרתיע על ההתרחשות בקשר לרכישת הקרקע הבלתי מאורגנת, ובנוסף ביקר את חובבי ציון לגבי התעלמותם מהבעיה הערבית. אחד העם זיהה את הבעיה ואת יכולת התנגדותם העתידית של הערבים לעלייה היהודית. ביקורתו זו על חובבי ציון הביאה רבים למחנהו. ביטוי לכך היה הקמת אגודה חדשה בשם בני משה.
הבעיה היהודית ודרכי פתרונה על פי אחד העם: אחד העם מבחין בין צרת היהודים – כיחידים לבין צרת היהדות - צרת היהודים כאומה.
צרת היהודים - היא צרתם של היהודים כיחידים, כפרטים. צרה זו משתנה מזמן לזמן ומארץ לארץ. ברוסיה באה צרה זו לביטוי באנטישמיות אלימה ופוגרומים ובגזרות כלכליות. במערב אירופה צרה זו באה לידי ביטוי באנטישמיות המודרנית ובכישלון האמנציפאציה - היהודים נחשבים כגורם זר.
צרת היהדות - צרתם של היהודים כאומה - כתוצאה מן האמנציפציה והתבוללות קיימת סכנה להכחדת העם. לאמונה הדתית אין כוח מאחד ומלכד כמקודם, ובנוסף גם האמונה בייעוד ההיסטורי - גאולה ושיבת ציון - אבד. ולכן, עלולה האומה היהודית להיטמע ולהיעלם - דווקא בגלל ההשכלה והתבוללות. ארץ ישראל במצבה הנוכחי - בגלל התנגדות הטורקים, ובגלל יכולת הקליטה הדלה מאוד, אינה יכולה לקלוט אלא רק כמה אלפי יהודים - ולכן ארץ ישראל אינה מסוגלת לפתור את הבעיה של צרת היהודים. לכן, לדעתו של אחד העם, הציונות צריכה לשים דגש על צרת היהדות ולא על צרת היהודים.
הפתרון לפי אחד העם הוא הקמת מרכז לאומי רוחני בארץ ישראל, לפי שני העקרונות הבאים:
המטרה העיקרית של מדינת היהודים היא תחיית העם. הוא קודם לארץ, ולכן יש להתחיל בחינוך ההמונים ובהכשרת הלבבות, על מנת שהפרט היהודי יראה תמיד את טובת הכלל לפני טובתו הפרטית.
ארץ ישראל לא תוכל לפתור את בעיית היהודים, ולכן יש להבדיל בין צרת היהודים וצרת היהדות - סכנת היהודים פחותה מסכנת היהדות. היהודים יוכלו לפתור את שאלת קיומם החומרי גם בגולה אבל לצרת היהדות יש פתרון רק בארץ ישראל.
יש להקים בארץ ישראל מרכז לאומי רוחני לעם כולו, אשר יוכל לתת זכות קיום לאומית לכל הגולה היהודית. המרכז הלאומי רוחני יהיה מקלט בטוח לא ליהודים אלא ליהדות, ייצור רגש אחדות לאומית ויסייע בידי היהודים לגבש את זהותם הלאומית יהודית. המרכז ישמש מרכז חיקוי לכל הקיבוצים היהודים בעולם, בכוחו יתאחדו כלל היהודים לאומה אחת, ולא יתפוררו עוד לחלקים נפרדים.
המרכז בארץ חשוב, לא מבחינת גודלו, אלא מבחינת איכותו; הראשונים שצריכים לעלות לארץ וליישבה הם הכוהנים - היהודים בעלי תודעה לאומית ציונית חזקה - האנשים הטובים ביותר. זאת משום שא"י כרגע אינה יכולה לקלוט אלפי עולים, ותפקידה הנוכחי הוא רק להוות מרכז הזדהות שיבצע את הכשרת הלבבות של האומה היהודית.
אחד העם האמין שהקמת מרכז לאומי רוחני הוא הצעד הראשון לקראת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הקמת המדינה לא תיעשה במהירות אלא בדרך איטית ומסודרת ולאחר חינוך יסודי מעמיק.
הקמת אגודת בני משה
אחד העם רצה בחבורת אנשים מסורים בליבם ובנפשם למטרה, ולכן הקים אגודה בשם בני משה - אגודת סתרים של אנשים בעלי תכונות של מסירות נפש, הנהגה, סובלנות וכו' (השם "בני משה" הוא סמלי. לכאורה הנ"ל הם ממשיכי משה רבנו אבי הנבואה שהוביל את העם לא"י). חבורה זו של נבחרים (כוהנים בלשונו) היא שתכשיר את הלבבות ותחולל את המהפכה הפנימית בקרב עם ישראל לקראת גאולת האומה. בכך הייתה ביקורת כלפי דרכם של חובבי ציון.
האגודה התקיימה שנים אחדות והתפרקה. למרות זאת, הצליחה להשיג מספר יעדים:
בקונגרס השני בשנת 1898 התקבלה ביוזמתה ההחלטה העקרונית על עבודת התרבות (הקולקטרא) ברוח אחד העם. נקבע כי הפעילות התרבותית, חינוך העם ברוח לאומית - הם אחד היסודות המובהקים והמהותיים של תוכנית בזל. קמה סיעה אופוזיציונית להרצל מקרב תומכים צעירים של אחד העם, ושמה הפרקציה הדמוקרטית.
האגודה ביקשה לתקן את החינוך היהודי ברוסיה ובארץ ישראל, והניחה יסודות לחדרים המתוקנים ובתי ספר עבריים.
ייסדה בתי ספר עבריים, לדוגמה ביפו - שם ייסדו בית ספר ובו הנהיגו את העברית בכל מקצועות הלימוד. כן נוסדו בתי ספר עבריים במושבות.
בני משה ייסדה את העיר רחובות כסמל למושבה עברית עצמאית שאינה מקבלת תמיכה.
להפצת השפה העברית, נוסדה הוצאת הספרים אחיאסף וירחון השילוח.
ראו גם
תרבות יהודית חילונית
תחיית הלשון העברית
בני משה (אגודה ציונית)
אריה (לאון) סימון
לקריאה נוספת
מחקרים
אמנון רובינשטיין, מהרצל עד רבין והלאה: מאה שנות ציונות, 1997
אלפרד יחיאל גוטשלק, אחד העם: ציונות רוחנית-תרבותית וקיום יהודי בתפוצות הגולה, גשר, 117, תשמ"ח 1988, עמ' 82-88
יואל רפל, אין זו אגדה: ציונות, הסיפור והמעשה, 1997
גדעון שמעוני, האידאולוגיה הציונית, 2001
יוסף לנג, "לאימות אדמתית" ו"ציונות רוחנית" והעברית שביניהן: על יחסי אחד-העם ובן-יהודה, הציונות, כ"ג, תשס"ב 2001, עמ' 195-280
קובי דנה, אחד העם: עיונים בכתביו - לא זה הדרך, מגזין אימגו, 2013
מקורות
מוקי צור, ציונות: מבחר כותבים, 2008.
ח' מרחביה (עורך), הציונות, אוצר התעודות הפוליטיות, הקדמה מאת דוד בן-גוריון, ירושלים: הוצאת אחיאסף, 1943.
ח' מרחביה (עורך), קולות קוראים לציון, ירושלים: הוצאת מרכז שזר, תשמ"א.
הערות שוליים
רוחנית
קטגוריה:אגודת בני משה
קטגוריה:תרבות יהודית
| 2024-10-06T05:49:11
|
21 באפריל
|
21 באפריל הוא היום ה-111 בשנה (112 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 254 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
753 לפנה"ס – רומא נוסדת על ידי רמוס ורומולוס, לפי המסורת הרומית
1836 – מסתיימת מלחמת המהפכה הטקסנית בניצחון רפובליקת טקסס
1938 – מתפרסם לראשונה השיר "על הדרך עץ עומד" מאת איציק מאנגר
1944 – צרפת מעניקה לנשים את הזכות להצביע
1960 – נחנכת ברזיליה, בירת ברזיל
1961 – פורץ מרד הגנרלים באלג'יריה, ניסיון להדחת ממשל הרפובליקה הצרפתית החמישית. המרד דוכא כעבור חמישה ימים
1966 – הקיסר האתיופי היילה סלאסי מבקר בג'מייקה, מרכז אמונת הראסטפארי הסוגדת לו
1972 – במסגרת תוכנית אפולו האמריקאית, אפולו 16 נוחתת על הירח. ג'ון יאנג וצ'ארלס דיוק במודול הנחיתה בעוד שתומאס מטינגלי נשאר בתא הפיקוד ומקיף את הירח
1982 – ממשלת ישראל מכריזה על סיום פינוי ימית
1988 – הוצאה להורג האחרונה בפולין באמצעות תלייה
1997 – משגר פגאסוס מבצע שיגור הכולל את קבורת חלל הראשונה, קפסולה עם אפר של 24 איש ובינם ג'ין רודנברי וטימותי לירי
1999 – משגר הדנפר הרוסי מבצע שיגור בכורה מוצלח
2002 – מתקיים הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות צרפת, שמוביל לסיבוב שני בין ז'אק שיראק לז'אן-מארי לה פן
2004 – שוחרר מרדכי ואנונו מהכלא לאחר שהיה כלוא 18 שנה בגין מסירת מידע סודי
2013 – משגר האטנרס האמריקאי מבצע שיגור בכורה מוצלח
2019 – הפיגועים בסרי לנקה, בהם נהרגו כ-300 אנשים ונפצעו כ-500
נולדו
1488 – אולריך פון הוטן, אביר, משורר והומניסט גרמני (נפטר ב-1523)
1652 – מישל רול, מתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-1719)
1729 – יקטרינה הגדולה, צארית האימפריה הרוסית (נפטרה ב-1796)
1816 – שרלוט ברונטה, סופרת אנגליה (נפטרה ב-1855)
1864 – מקס ובר, סוציולוג ופילוסוף גרמני (נפטר ב-1920)
1882 – פרסי ברידגמן, פיזיקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1946 (נפטר ב-1961)
1900 – הנס פריטשה, מאנשי התעמולה הנאצית בגרמניה שנמצא זכאי במשפטי נירנברג (נפטר ב-1953)
1906 – זאב שרף, שר, חבר הכנסת, מראשי תנועת העבודה ומזכיר הממשלה (נפטר ב-1984)
1925 – שלמה פרל, ישראלי ניצול שואה, פעל למען הנצחת תודעת השואה (נפטר ב-2023)
1926 – אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת (נפטרה ב-2022)
1932 – אליהו בן זמרה, נשיא בית משפט השלום ושופט בית המשפט המחוזי בירושלים (נפטר ב-2024)
1934 – מירון בנבנשתי, איש ציבור ישראלי, פובליציסט והיסטוריון (נפטר ב-2020)
1935 – צ'ארלס גרודין, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, קומיקאי, מחזאי, תסריטאי, במאי, מפיק וסופר יהודי אמריקאי (נפטר ב-2021)
1938 – יהואש הירשברג, מלחין ישראלי
1940 – מוטי דריאל, פרופסור לכימיה, צייר, פסל ופעיל חברתי ישראלי
1943 – נדב לויתן, סופר, פזמונאי, תסריטאי ובמאי ישראלי (נפטר ב-2010)
1944 – קנת דוברשטיין, ראש סגל הבית הלבן (נפטר ב-2022)
1947 – איגי פופ, מוזיקאי וזמר פאנק אמריקאי
1949 – פטי לופון, שחקנית וזמרת אמריקאית
1960 – הדר נמיר, מחלוצות המאבק לשוויון זכויות ללהט"ב בישראל
1961 – צ'אד האייס, מפיק קולנוע ותסריטאי אמריקאי
1961 – קרי האייס, מפיק קולנוע ותסריטאי אמריקאי
1964 – שחר סגל, במאי פרסומות וקולנוע
1967 – בליינש זבדיה, דיפלומטית ישראלית
1968 – יאיר רוה, מבקר קולנוע, יוצר ותסריטאי ישראלי
1971 – בריאן נייטון, מתאבק אמריקאי (נפטר ב-2016)
1972 – מיקה קרני, זמרת ישראלית
1979 – אנדה אולדום, פוליטיקאי גרינלנדי
1982 – קותימן, מוזיקאי ומפיק ישראלי
1988 – ג'נקרלוס קנלה, זמר ושחקן אפרו-אמריקאי
1992 – איסקו, כדורגלן ספרדי
1995 – תומאס דוהרטי, שחקן סקוטי
1995 − מדיסון לאב, זמרת-יוצרת אמריקאית
נפטרו
שמאל|ממוזער|100px|מארק טוויין
1109 – אנסלם מקנטרברי, פילוסוף ותאולוג צרפתי (נולד בסביבות 1034)
1142 – פייר אבלר, פילוסוף צרפתי (נולד ב-1079)
1509 – הנרי השביעי מלך אנגליה (נולד ב-1457)
1699 – ז'אן רסין, מחזאי צרפתי (נולד ב-1639)
1731 – דניאל דפו, סופר אנגלי (נולד ב-1660)
1896 – מוריס הירש, אציל גרמני ונדבן יהודי (נולד ב-1831)
1910 – מארק טוויין, סופר אמריקאי (נולד ב-1835)
1918 – מנפרד פון ריכטהופן, "הברון האדום", טייס קרב גרמני ואלוף הפלות (נולד ב-1892)
1946 – ג'ון מיינרד קיינס, כלכלן (נולד ב-1883)
1947 – משה ברזני, לוחם באצ"ל, התאבד זמן קצר לפני עלייתו לגרדום (נולד ב-1926)
1947 – מאיר פיינשטיין, לוחם באצ"ל, התאבד זמן קצר לפני עלייתו לגרדום (נולד ב-1927)
1954 – אמיל פוסט, מתמטיקאי אמריקני (נולד ב-1897)
1969 – מיכאל גור, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1898)
1973 – ארתור פאדן, ראש ממשלת אוסטרליה ה-13 (נולד ב-1894)
1984 – מרסל ינקו, צייר ואדריכל ישראלי (נולד ב-1895)
1992 – ואינו לינה, סופר פיני (נולד ב-1920)
2001 – מרגלית עקביא, אתלטית, מחנכת, מורה לחינוך גופני, ממציאת ומלקטת משחקים ישראלית (נולדה ב-1918)
2003 – נינה סימון, זמרת-יוצרת אמריקנית (נולדה בֹ-1933)
2007 – יוסף בן שלמה, חוקר קבלה ופילוסופיה ישראלי (נולד ב-1930)
2010 – זיוה ארמוני, אדריכלית ישראלית (נולדה ב-1926)
2016 – פרינס, מוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1958)
2017 – נחמה ליפשיץ, זמרת ליטאית-ישראלית (נולדה ב-1927)
2018 – נאבי טאג'ימה, אחרונת ילידי המאה ה-19 (נולדה ב-1900)
2019 – קן קרצ'בל, שחקן טלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1935)
2020 – טרויוקי אוקאזקי, מאמן קראטה יפני (נולד ב-1931)
2020 – עבד א-רחים אל-כיב, פוליטיקאי לובי, פרופסור להנדסת חשמל, ויזם (נולד ב-1950)
2021 – וחידודין ח'אן, פילוסוף מוסלמי ופעיל למען השלום (נולד ב-1925)
2022 – מוואי קיבאקי, פוליטיקאי קנייתי, כיהן כנשיא קניה (נולד ב-1931)
2023 – אהוד אביבי, פרופסור למטלורגיה, מחלוצי מדעני הגרעין בישראל וממייסדי הקריה למחקר גרעיני – נגב (נולד ב-1930)
2024 – חיים לוין, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער (נולד ב-1937)
חגים ואירועים החלים ביום זה
מתחיל מטר אטא-אקוורידים
20 באפריל – 22 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד כא
קטגוריה:אפריל
| 2024-04-24T16:57:59
|
16 בספטמבר
|
16 בספטמבר הוא היום ה-259 בשנה, (260 בשנה מעוברת) בשבוע ה-38 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 106 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1410 – במסגרת הרקונקיסטה כובשים כוחותיו של פרננדו הראשון, מלך אראגון את העיר אנטקרה שבאנדלוסיה מידי המורים
1615 – רעידת אדמה חזקה בצ'ילה. חוזקה מוערך בכ-8.8
1620 – הספינה מייפלאור (Mayflower) מפליגה מאנגליה מנמל פלימות' לכיוון יבשת אמריקה עם 102 צליינים
1810 – מתחילה מלחמת העצמאות (מרד) של מקסיקו נגד השלטון הספרדי
1824 – צרפת: שארל העשירי מחליף את לואי השמונה עשר
1949 – ישראל מצטרפת לאונסק"ו – ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם
1982 – מתחיל טבח סברה ושתילה במערב ביירות בלבנון
1987 – נחתם פרוטוקול מונטריאול למניעת הפגיעה בשכבת האוזון
2007 – התרסקות מטוס נוסעים באי פוקט בתאילנד שגבתה חייהם של 90 אנשים, בהם שמונה ישראלים
2021 – Inspiration4 שהושקה על ידי חברת SpaceX הופכת הטיסה הראשונה לחלל שנושאת צוות ארבעה אזרחים על מסלול שלושה ימים מעל כדור הארץ
נולדו
ממוזער|225x225 פיקסלים|הנרי החמישי
ממוזער|219x219 פיקסלים|קרל דניץ
ממוזער|273x273 פיקסלים|איימי פולר
16 – דרוסילה, אצילה רומאית מן השושלת היוליו-קלאודית (נפטרה ב-38)
1386 – הנרי החמישי, מלך אנגליה (נפטר ב-1422)
1507 – ג'יאג'ינג, קיסר סין (נפטר ב-1567)
1777 – נתן מאיר רוטשילד, בנקאי אנגלי ובן למשפחת רוטשילד (נפטר ב-1836)
1886 – ז'אן ארפ, צייר, פסל ומשורר שווייצרי (נפטר ב-1966)
1887 – נדיה בולאנז'ה, מלחינה, מנצחת ופרופסור למוזיקה צרפתיה (נפטרה ב-1979)
1891 – קרל דניץ, מפקד צי הצוללות הגרמני במלחמת העולם השנייה ויורשו של אדולף היטלר בתפקיד נשיא גרמניה לתקופה קצרה בשנת 1945 (נפטר ב-1980)
1906 – ג'ק צ'רצ'יל, גיבור מלחמה בריטי במלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1996)
1921 – אורסולה פרנקלין, סופרת מטלורגית, פיזיקאית, ומחנכת גרמנייה-קנדית (נפטרה ב-2016)
1922 – אברהם טמיר, אלוף בצה"ל, ראש אגף התכנון (נפטר ב-2010)
1923 – לי קואן יו, מנהיגה הראשון של סינגפור ואבי האומה (נפטר ב-2015)
1924 – לורן באקול, שחקנית קולנוע אמריקאית (נפטרה ב-2014)
1925 – צ'ארלס הוהי, ראש ממשלת אירלנד (נפטר ב-2006)
1925 – בי בי קינג, גיטריסט וזמר אמריקאי (נפטר ב-2015)
1927 – פיטר פאלק, שחקן אמריקאי (נפטר ב-2011)
1930 – סילבי קשת, עיתונאית ובעלת טור ישראלית
1934 – אלג'ין ביילור, שחקן כדורסל אמריקאי (נפטר ב-2021)
1934 – ג'ורג' צ'קיריס, שחקן קולנוע יווני-אמריקאי
1936 – אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון של ישראל
1939 – יעקב נאמן, שר המשפטים ושר האוצר בישראל (נפטר ב-2017)
1949 – אד בגלי הבן, שחקן אמריקאי
1949 – אילן מנוליס, אסטרונום ישראלי
1952 – מיקי רורק, שחקן קולנוע ומתאגרף אמריקאי
1954 – רפעת טורק, כדורגלן ערבי ישראלי וחבר מועצת העיר תל אביב -יפו
1971 – איימי פולר, שחקנית אמריקאית
1975 – גל פרידמן, גולש, הישראלי הראשון שזכה במדליית זהב באולימפיאדה
1976 – יעל רונן, במאית תיאטרון ומחזאית ישראלית
1978 – יוני סמאש, עיתונאי, תסריטאי ומבקר תרבות ישראלי
1981 – אלקסיס בלדל, שחקנית ודוגמנית אמריקאית
1982 – רותי אסרסאי, שחקנית ישראלית
1986 – איאן הרדינג, שחקן, ידוע כעזרא פיץ בסדרה "שקרניות קטנות"
1986 – אמיר ויינטרוב, טניסאי ישראלי
1990 – אוליבר נייסן, רוכב אופני כביש בלגי
1992 – ניק ג'ונאס, זמר וגיטריסט מלהקת האחים ג'ונאס
1992 – ניב סולטן, שחקנית ישראלית
1994 – סטפנו דה גרגוריו, שחקן ודוגמן ארגנטינאי
1996 – אלבארו הודג', רוכב אופני כביש קולומביאני
נפטרו
ממוזער|238x238 פיקסלים|שארל החמישי
ממוזער|276x276 פיקסלים|תומאס דה טורקמדה
307 – פלביוס ולריוס סוורוס, שליט הקיסרות הרומית המערבית בטטררכיה השנייה
655 – מרטינוס הראשון, אפיפיור (נולד ב-598)
1087 – ויקטור השלישי, אפיפיור (נולד ב-1026)
1380 – שארל החמישי, מלך צרפת (נולד ב-1338)
1394 – האנטי-אפיפיור קלמנס השביעי (נולד ב-1342)
1498 – תומאס דה טורקמדה, נזיר דומיניקני שכיהן כאינקוויזיטור הראשי של האינקוויזיציה הספרדית (נולד ב-1420)
1701 – ג'יימס השני מלך אנגליה (נולד ב-1633)
1736 – דניאל פרנהייט, פיזיקאי ומהנדס פולני-גרמני-הולנדי (נולד ב-1686)
1824 – לואי השמונה עשר, מלך צרפת (נולד ב-1755)
1977 – מריה קאלאס, זמרת סופרן אמריקאית (נולדה ב-1923)
1977 – מארק בולאן, סולן להקת טי רקס (נולד ב-1947)
1978 – חנה בן-ארי, אשת רדיו, תסריטאית ומתרגמת ישראלית (נולדה ב-1928)
1980 – ז'אן פיאז'ה, פסיכולוג שווייצרי (נולד ב-1896)
2001 – גדעון לב-ארי, איש רדיו ישראלי ומנהל קול ישראל (נולד ב-1935)
2013 – דוד אברהם ספקטור, רב ומחבר ספרים תורניים ישראלי (נולד ב-1955)
2016 – קרלו אזליו צ'אמפי, נשיא וראש ממשלת איטליה (נולד ב-1920)
2016 – אדוארד אלבי, מחזאי אמריקני (נולד ב-1928)
2021 – ג'יין פאוול, שחקנית, זמרת ורקדנית אמריקאית (נולדה ב-1929)
2021 – דושאן איבקוביץ', כדורסלן ומאמן כדורסל (נולד ב-1943)
2023 – ויקטור פוקס, פרופסור באוניברסיטת סטנפורד, שנחשב לאחד מגדולי כלכלני הבריאות בעולם (נולד ב-1924)
2024 – פיטר גרין, היסטוריון, סופר, משורר, מבקר ומתרגם בריטי (נולד ב-1924)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום העצמאות של מקסיקו
היום הבין-לאומי להגנה על שכבת האוזון
יום הגואקמולה
יום המשפחה החורגת
15 בספטמבר – 17 בספטמבר
ספטמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ט יו
קטגוריה:ספטמבר
| 2024-09-27T13:14:44
|
16 באפריל
|
16 באפריל הוא היום ה-106 בשנה (107 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 259 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1346 – הכרזת אימפריה סרבית בסקופיה. היא מאגדת את רוב השטחים בצפון-מזרח אירופה
1444 – הסכם הפסקת אש נחתם בעיר טור שבצרפת ומביא לחמש שנות שקט בין אנגליה לצרפת
1746 – קרב קלודן בבריטניה מסתיים בניצחון הכוחות הנאמנים למלך ומסיים את הטענות לכתר הבריטי
1782 – הנרי גרטן מכריז על עצמאותו של הפרלמנט של אירלנד וכי מעתה ישררו במדינה רק חוקיה שלה, לאחר מאות שנים בהן שלט החוק הבריטי
1799 – מסע נפוליון בארץ ישראל: "הקרב מול הר תבור" מסתיים בניצחונו נפוליאון על העות'מאנים
1917 – ולדימיר איליץ' לנין חוזר מגלותו בשווייץ לפטרוגרד ברוסיה ומוביל את המהפכה הבולשביקית
1922 – נחתם הסכם רפאלו בין גרמניה לרוסיה הסובייטית, שתי מדינות שנותרו מבודדות עם תום מלחמת העולם הראשונה
1925 – הפיגוע בכנסיית סווטה נדליה בסופיה בירת בולגריה
1943 – ד"ר אלברט הופמן מגלה את ההשפעות הפסיכוטיות של סם ה-LSD
1945 – מלחמת העולם השנייה – עת הגיעם לעיר מתחילים כוחות הצבא האדום בקרב על ברלין
1947 – מוצאים להורג על ידי שלטונות המנדט הבריטי ארבעת עולי הגרדום: דב גרונר שנעצר בעת ההתקפה על משטרת רמת גן ומרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר ואליעזר קשאני שנעצרו בדרכם למבצע ליל ההלקאות, שבו הלקו קצינים בריטיים, כתגמול על עונש מלקות שבוצע על ידי הבריטים על גופו של איש האצ"ל, בנימין קמחי.
1947 – אונייה טעונת אמוניום חנקתי התפוצצה בנמל העיר טקסס סיטי בארצות הברית וגרמה למותם של 581 איש
1959 – בעקבות פרשת "ליל הברווזים" מחליט דוד בן-גוריון להדיח את ראש אג"מ, האלוף מאיר זורע, וראש אמ"ן, האלוף יהושפט הרכבי
1972 – במסגרת תוכנית אפולו האמריקאית, משגר סטורן 5 משגר את החללית אפולו 16, המשימה החמישית להנחתת אדם על הירח
1983 – בפריצה למוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים נגנבים 100 שעונים עתיקים
1986 – ועדת בייסקי, שחקרה את הסיבות למשבר מניות הבנקים, מגישה את מסקנותיה, שחשפו 4 עבירות פליליות שבוצעו לכאורה על ידי ראשי 5 בנקים וגרמו להדחתם
1989 – רצועת הקומיקס הראשונה של "דילברט" יוצאת לאור
2001 – הירי המתועד הראשון של רקטת קסאם לעבר מטרות ישראליות
2007 – הטבח בווירג'יניה טק, שבו 32 סטודנטים ואנשי סגל באוניברסיטת וירג'יניה טק נורו למוות בידי סטודנט
2014 – טביעת המעבורת MV Sewol בקוריאה הדרומית ועליה מאות תלמידי תיכון
2016 – ברעידת האדמה באקוודור נספו 646 בני אדם
2022 – נחיתת משימת שנג'ואו 13, משימה מאוישת סינית לאחר שהות בתחנת החלל טיינגונג, ושהות מצטברת בחלל של 182 יום, שיא סיני חדש
נולדו
שמאל|ממוזער|150px|בנדיקטוס השישה עשר
778 – לואי החסיד, מלך הפרנקים (נפטר ב-840)
1319 – ז'אן השני מלך צרפת (נפטר ב-1364)
1755 – אליזבט ויז'ה-לה ברן, ציירת צרפתייה (נפטרה ב-1842)
1844 – אנטול פראנס, סופר צרפתי (נפטר ב-1924)
1867 – וילבור רייט, אחד מממציאי המטוס (נפטר ב-1912)
1889 – צ'ארלי צ'פלין, שחקן קולנוע ובמאי קולנוע אנגלי (נפטר ב-1977)
1896 – טריסטן צארה, משורר רומני יהודי (נפטר ב-1963)
1897 – ג'ון באגוט גלאב, איש צבא בריטי, מפקד הלגיון הערבי (נפטר ב-1986)
1911 – גאי ברג'ס, קצין מודיעין וסוכן כפול בריטי שעבד עבור ברית המועצות (נפטר ב-1963)
1921 – פיטר יוסטינוב, שחקן קולנוע בריטי (נפטר ב-2004)
1927 – פיטר מארק ריצ'מן, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון יהודי אמריקאי, תסריטאי, מפיק סרטי קולנוע וטלוויזיה, מחזאי וסופר (נפטר ב-2021)
1927 – בנדיקטוס השישה עשר, האפיפיור ה-265, ממוצא גרמני (נפטר ב-2022)
1928 – אפרים גוטמן, רב ישראלי, יליד רומניה, שנודע כרבם של יהודי רומניה בישראל (נפטר ב-2019)
1932 – דניאל איבין, סופר, פוליטיקאי ופעיל זכויות אדם יוגוסלבי-קרואטי ממוצא יהודי (נפטר ב-2021)
1933 – אוטו דב קולקה, היסטוריון ישראלי (נפטר ב-2021)
1933 – ורה קרפקינה, אתלטית סובייטית-יהודייה (נפטרה ב-2023)
1935 – בובי וינטון, מוזיקאי אמריקאי ממוצא פולני
1939 – דאסטי ספרינגפילד, זמרת, ומפיקת מוזיקה אנגלייה (נפטרה ב-1999)
1940 – מערבי פרץ, חוקר מקרא, פרופסור בחוג לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן (נפטר ב-2020)
1942 – פרנק ויליאמס, איש עסקים בריטי, המייסד והבעלים של קבוצת המרוצים ויליאמס (נפטר ב-2021)
1944 – תלמה אליגון-רוז, סופרת, משוררת, פזמונאית, מלחינה ומפיקה מוזיקלית ישראלית
1946 – מרדכי גלדמן, משורר, פסיכולוג, צייר, פסל ומבקר ספרות ואמנות ישראלי (נפטר ב-2021)
1947 – כרים עבדול-ג'באר, כדורסלן אמריקני, מגדולי השחקנים ב-NBA
1951 – מרדכי בן-דוד, מגדולי הזמרים החסידיים ומפורצי הדרך למוזיקה החסידית החדשה
1952 – אסתר רוט-שחמורוב, אתלטית, מהבולטות ביותר שידעה מדינת ישראל, כלת פרס ישראל לספורט ותרבות הגוף ה'תשנ"ט
1952 – ביל בליצ'יק, מאמן פוטבול אמריקני
1952 – יוחנן אפק, שחמטאי ופרובלמאי ישראלי
1953 – אלה גרינפלד, שחמטאית סובייטית-אמריקאית ממוצא יהודי
1956 – דייוויד בראון, קפטן בצי האמריקני ואסטרונאוט של נאס"א (נפטר באסון מעבורת החלל קולומביה ב-2003)
1960 – פייר ליטבארסקי, כדורגלן גרמני
1960 – רפא בניטז, מאמן כדורגל ספרדי
1964 – רונה רמון, פעילה ציבורית ישראלית, אלמנתו של אילן רמון (נפטרה ב-2018)
1964 – עופר ניסים, תקליטן ומפיק מוזיקלי ישראלי
1965 – לורנס מועלם, קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף, כיהן כקצין תותחנים ראשי וראש חטיבת התכנון באגף התכנון
1965 – מרטין לורנס, שחקן אמריקאי
1965 – ג'ון קראייר, שחקן אמריקאי
1971 – סלינה, זמרת, שחקנית ומעצבת אופנה מקסיקנית-אמריקאית, מכונה "מלכת מוזיקת טחאנו" (נפטרה ב-1995)
1971 – רון דרמר, שגריר ישראל בארצות הברית, ושר לנושאים אסטרטגיים
1973 – אייקון, זמר אמריקאי
1976 – אהרון קשלס, במאי ותסריטאי ישראלי
1979 – אסף גולדשטיין, שחקן ישראלי
1981 – מאיה דוניץ, פסנתרנית, מלחינה, זמרת, מנצחת מקהלות ואמנית סאונד ישראלית
1982 – ג'ינה קראנו, שחקנית אמריקאית
1985 – בנחמין רוחאס, זמר ושחקן בטלנובלות ארגנטינאיות
1985 – שי שדה, כדורגלנית ישראלית
1987 – חביב חביבו, כדורגלן מהרפובליקה המרכז-אפריקאית
1991 – עידו מימון, מפיק מוזיקלי, מלחין, מעבד, סקסופוניסט, ונגן טוקבוקס
1993 – צ'אנס הראפר, מוזיקאי אמריקאי
נפטרו
69 – אותו, קיסר האימפריה הרומית (נולד ב-32)
1113 – סוויאטופולק השני, נסיך קייב (נולד ב-1050)
1828 – פרנסיסקו דה גויה, צייר ספרדי (נולד ב-1746)
1850 – מארי טוסו, פסלת, צרפתייה-אנגלייה, יסדה את מוזיאון השעווה מאדאם טוסו (נולדה ב-1761)
1859 – אלכסיס דה-טוקויל, הוגה דעות והיסטוריון צרפתי (נולד ב-1805)
1931 – רחל המשוררת, משוררת ישראלית (נולדה ב-1890)
1935 – פנאיט איסטרטי, סופר רומני (נולד ב-1884)
1947 – אליעזר קשאני, חבר באצ"ל, מעולי הגרדום (נולד ב-1923)
1947 – דב גרונר, חבר באצ"ל, מעולי הגרדום (נולד ב-1912)
1947 – יחיאל דרזנר, חבר באצ"ל, מעולי הגרדום (נולד ב-1922)
1947 – מרדכי אלקחי, חבר באצ"ל, מעולי הגרדום (נולד ב-1925)
1947 – רודולף פרנץ הס, פושע מלחמה נאצי, שימש כמפקד מחנה ההשמדה אושוויץ (נולד ב-1900)
1958 – רוזלינד פרנקלין, ביופיזיקאית יהודית-בריטית שתגליותיה סיפקו את הבסיס להבנת מבנה ה-DNA (נולדה ב-1920)
1972 – יאסונרי קאוובטה, סופר יפני, זוכה פרס נובל לספרות (נולד ב-1899)
1973 – אישטוון קרטס, מנצח הונגרי יהודי (נולד ב-1929)
1987 – שמוליק צ'יזיק, פזמונאי ישראלי (נולד ב-1945)
1988 – אבו ג'יהאד, טרוריסט פלסטיני, נהרג על ידי סיירת מטכ"ל (נולד ב-1935)
2000 – משה פלד, אלוף בצה"ל, מפקד גייסות השריון (נולד ב-1926)
2001 – יהודית שוויצר, כוריאוגרפית ישראלית (נולדה ב-1946)
2006 – דוד זית, היסטוריון ואיש חינוך ישראלי (נולד ב-1922)
2008 – אדוארד לורנץ, מטאורולוג ומתמטיקאי אמריקאי, מחלוצי תורת הכאוס (נולד ב-1917)
2009 – גרשון רנרט, צייר ישראלי (נולד ב-1929)
2009 – אלון אסף, מנהיג מאבק חולי סרטן המעי הגס (נולד ב-1947)
2016 – דניאלה שמי, סופרת ועיתונאית ישראלית (נולדה ב-1943)
2017 – טום מור, חבר בית הנבחרים של טקסס מטעם המפלגה הדמוקרטית בין השנים 1967–1973 (נולד ב-1918)
2017 – יורם יעקבסון, חוקר קבלה וחסידות ישראלי (נולד ב-1944)
2019 – ירג דמוס, פסנתרן אוסטרי (נולד ב-1928)
2020 – ג'יין הול, פוליטיקאית אמריקאית, שהייתה מושלת מדינת אריזונה מ-1997 עד 2003 (נולדה ב-1935)
2020 – כריסטוף, זמר צרפתי (נולד ב-1945)
2021 – הלן מקרורי, שחקנית קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אנגלייה (נולדה ב-1968)
2022 – אהרן ליש, פרופסור במכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים (נולד ב-1933)
2022 – יואכים שטרייך, כדורגלן גרמני (נולד ב-1951)
2024 – דן מלר, מנתח פלסטי, פסל ופעיל חברתי לקידום חילוניות ואתאיזם (נולד ב-1933)
2024 – ג'קי אלקיים, זמר ומוזיקאי, יוצר ומלחין ישראלי (נולד ב-1953)
חגים ואירועים החלים ביום זה
מתחיל מטר לירידים
יום ג'ים ת'ורפ באוקלהומה
15 באפריל – 17 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד יו
קטגוריה:אפריל
| 2024-08-19T10:51:10
|
21 במרץ
|
21 במרץ הוא היום ה־80 בשנה (81 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 285 ימים. כמו כן הוא מהווה יום שוויון בשני חצאי כדור הארץ בין הלילה והיום.
אירועים היסטוריים ביום זה
1349 – טבח ארפורט: כ-3,000 מיהודי ארפורט נטבחו, חלקם הציתו על עצמם את בתיהם, והנותרים גורשו
1413 – הנרי החמישי מוכתר כמלך אנגליה
1475 – עלילת הדם בטרנטו
1684 – ג'ובאני קאסיני מגלה את דיוני
1800 – בעוד הנהגת הכנסייה הקתולית גלתה בוונציה עקב סכסוך צבאי ברומא מוכרז פיוס השביעי כאפיפיור ומוכתר בכובע עשוי מעיסת נייר
1804 – קוד נפוליון מתקבל כחוק האזרחי בצרפת
1857 – רעידת אדמה בטוקיו הורגת מעל 100,000 בני אדם
1871 – העיתונאי הנרי מורטון סטנלי יוצא למסעו בחיפוש אחר דייוויד ליווינגסטון
1918 – מלחמת העולם הראשונה: גרמניה פוצחת במבצע מיכאל, מתקפה חזקה כנגד כוחות בריטניה ובעלות בריתה
1919 – הונגריה מוכרזת כרפובליקה סובייטית, המדינה הראשונה באירופה שעושה כן לאחר ברית המועצות. בלה קון משוחרר מכלאו והופך לשליט המדינה בפועל
1935 – פרס משנה את שמה לאיראן
1938 – עליה לקרקע של חניתה, כישוב חומה ומגדל
1960 – טבח שארפוויל – כוחות משטרת דרום אפריקה הורגים 69 אזרחים שחורים שהפגינו נגד האפרטהייד
1963 – כלא אלקטרז בסן פרנסיסקו נסגר
1965 – מרטין לותר קינג מוביל 3,200 אנשים בצעדה השלישית למען זכויות הפרט
1968 – כוח צה"ל מבצע את פעולת כראמה בירדן
1980 – ג'ימי קרטר מכריז על חרם נגד אולימפיאדת מוסקבה, בשל הפלישה הסובייטית לאפגניסטן
1990 – נמיביה מקבלת עצמאות אחרי 75 שנות שלטון דרום אפריקה
1999 – ברטרנד פיקרד ובריאן ג'ונס הופכים לראשונים בעולם שהקיפו את כדור הארץ בעזרת כדור פורח
2000 – האפיפיור יוחנן פאולוס השני נוחת לביקור בישראל, ביקור שני של אפיפיור בארץ
2016 – הועלו במבצע חשאי 17 מיהודי תימן לישראל
נולדו
(או ב-20 במרץ) 43 לפנה"ס – אובידיוס, משורר רומאי (נפטר ב-17 לספירה)
927 – טאי-ג'ו, קיסר סין (נפטר ב-976)
1521 – מוריץ, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נפטר ב-1553)
1768 – ז'אן-בטיסט ז'וזף פורייה, מתמטיקאי (נפטר ב-1830)
1806 – בניטו חוארס, נשיא מקסיקו וגיבור לאומי (נפטר ב-1872)
1839 – מודסט מוסורגסקי, מלחין רוסי (נפטר ב-1881)
1887 – אריך מנדלסון, אדריכל יהודי (נפטר ב-1953)
1897 – ג'ון רידלי סטרופ, פסיכולוג (נפטר ב-1973)
1908 – ראובן טרוסטלר, אדריכל ישראלי (נפטר ב-1999)
1912 – גאזי, מלך עיראק (נפטר ב-1939)
1925 – פיטר ברוק, במאי תיאטרון, במאי קולנוע, תאורטיקן של תיאטרון ומפיק בריטי-יהודי (נפטר ב-2022)
1928 – רות אנדרסון, מלחינה, מתזמרת וחלילנית אמריקאית (נפטרה ב-2019)
1932 – וולטר גילברט, פיזיקאי, ביוכימאי וביולוג אמריקאי ממוצא יהודי, חתן פרס נובל לכימיה
1932 – ישראל הר, משורר ועורך ישראלי (נפטר ב-2019)
1934 – חוה עציוני-הלוי, פרופסור במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וסופרת
1937 – עוזי רוזן, שחיין ישראלי (נפטר ב-2002)
1939 – אלי לנדאו, עיתונאי ישראלי ואיש ציבור, כיהן כראש עיריית הרצליה וכיו"ר חברת החשמל (נפטר ב-2019)
1939 – יוסף רז, פילוסוף יהודי ששימש כפרופסור מן המניין בפקולטות למשפטים באוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת קולומביה (נפטר ב-2022)
1941 – אליה ליבוביץ, אסטרופיזיקאי ישראלי
1942 – עלי עבדאללה סאלח, נשיא תימן (נפטר ב-2017)
1946 – טימותי דלטון, שחקן קולנוע אנגלי
1949 – סלבוי ז'יז'ק, פילוסוף וסוציולוג סלובני
1951 – נורית גלרון, זמרת ישראלית
1953 – עטרה אופק, מתרגמת, עורכת, לשונאית, סופרת ואשת תקשורת ישראלית
1955 – צפריר רונן, פעיל פוליטי ואיש תקשורת ישראלי, איש ארץ ישראל השלמה (נפטר ב-2008)
1958 – גארי אולדמן, שחקן בריטי
1959 – שמואל אבואב, מנכ״ל משרד החינוך
1960 – איירטון סנה, מגדולי נהגי פורמולה 1 (נפטר ב-1994)
1960 – חיים כהן, שף ומנחה טלוויזיה ישראלי
1961 – לותר מתאוס, כדורגלן ומאמן כדורגל גרמני
1962 – מתיו ברודריק, שחקן יהודי אמריקאי
1962 – שלומי ברכה, גיטריסט ישראלי, חבר להקת משינה
1962 – אהרון פררה, זמר, שחקן, מנחה טלוויזיה ושדרן רדיו ישראלי
1962 – רוזי אודונל, אמנית סטנד-אפ, שחקנית, זמרת, סופרת וידוענית-מדיה אמריקאית
1963 – רונאלד קומאן, כדורגלן עבר ומאמן הולנדי
1966 – ג'וש שגיא, שחקן, מורה למשחק ובמאי ישראלי
1968 – ג'יי דוידסון, שחקן קולנוע בריטי
1972 – רסאן עליאן, קצין צה"ל, הדרוזי הראשון שפיקד על חטיבת גולני
1973 – גיא זו-ארץ, שחקן ישראלי
1976 – ירון ברלד, שחקן ישראלי
1976 – נמרוד עציון-קורן, תסריטאי ובמאי ישראלי
1976 – חנן סביון, שחקן, תסריטאי, בדרן, קומיקאי ומנחה טלוויזיה ישראלי
1980 – רונאלדיניו, כדורגלן ברזילאי
1985 – שיר לוי, זמר ישראלי
1987 – אירם דריג'י, זמרת טורקית
1989 – ז'ורדי אלבה, כדורגלן ספרדי
1989 – יונה לייבזון, עיתונאית ישראלית
1991 – אנטואן גריזמן, כדורגלן צרפתי
1997 – מרטינה סטואסל, שחקנית, זמרת ודוגמנית ארגנטינאית
2000 – ג'ייס נורמן, שחקן אמריקאי
נפטרו
ממוזער|255x255 פיקסלים|בנדיקטוס מנורסיה
ממוזער|170x170 פיקסלים|קנדי דרלינג על ערש דווי
547 – בנדיקטוס מנורסיה, נזיר שייסד את מסדר הבנדיקטינים (נולד ב-480)
867 – אלה השני, מלך נורת'מבריה
1076 – רובר הראשון, דוכס בורגונדיה (נולד ב-1011)
1372 – רודולף השישי, מרקיז באדן
1556 – תומאס קרנמר, כומר אנגלי שכיהן בתפקיד הארכיבישוף מקנטרברי וממייסדי הכנסייה האנגליקנית (נולד ב-1489)
1617 – פוקהונטס, אינדיאנית שדמותה היוותה השראה למספר יצירות (נולדה ב-1595 בקירוב)
1729 – ג'ון לו, כלכלן סקוטי (נולד ב-1671)
1762 – ניקולא לואי דה לאקאי, אסטרונום צרפתי (נולד ב-1713)
1910 – פליקס טורנשון, הוא נדאר, צלם, קריקטוריסט ועיתונאי צרפתי (נולד ב-1820)
1915 – פרדריק וינסלאו טיילור, אבי הטיילוריזם (נולד ב-1856)
1920 – שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד (נולד ב-1860)
1945 – ארתור נבה, נאצי איש ה-SS (נולד ב-1894)
1961 – שמשון יוניצ'מן, ממנהיגי בית"ר וחבר הכנסת מטעם חרות (נולד ב-1907)
1971 – פרץ ברנשטיין, שר וחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים וגח"ל (נולד ב-1890)
1974 – קנדי דרלינג, שחקנית אמריקאית, אישה טרנסג'נדרית ואחת מה"סופרסטארז" של אנדי וורהול (נולדה ב-1944)
1978 – יצחק הירשברג, מורה ומתרגם ישראלי (נולד ב-1907)
1979 – בומבה צור, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי (נולד ב-1928)
1985 – מייקל רדגרייב, שחקן אנגלי (נולד ב-1908)
1995 – שמעון שרון, צייר (נולד ב-1915)
1999 – נתן וולפוביץ', שחקן תיאטרון וקולנוע פולני-ישראלי (נולד ב-1907)
2008 – ג'ון ליסט, רוצח אמריקאי (נולד ב-1925)
2011 – ניקולאי אנדריאנוב, מתעמל סובייטי (נולד ב-1952)
2015 – יורגן אניגמן, זמר דני, זוכה אירוויזיון 1963 יחד עם גרטה אניגמן כנציג דנמרק (נולד ב-1925)
2020 – דב בן-מאיר, איש ציבור ישראלי (נולד ב-1927)
2020 – יצחק ימין, צייר ופסל ישראלי (נולד ב-1938)
2021 – נוואל א-סעדאווי, פסיכיאטרית, סופרת ומרצה פמיניסטית מצרית (נולדה ב-1931)
2022 – אווה אינגבורג שולץ, שחקנית גרמנייה (נולדה ב-1928)
2023 – יחזקאל חזום, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1946)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ראש השנה (נורוז) בלוח השנה של הבהאים, הזורואסטרים והפרסים
פסטיבל מינרווה ברומא העתיקה
בחצי הכדור הדרומי נגמר הקיץ ומתחיל הסתיו
בחצי הכדור הצפוני נגמר החורף ומתחיל האביב
תחילת מזל טלה
יום הצבע הבין-לאומי
היום הבין-לאומי לביעור האפליה הגזעית
יום היערות הבין-לאומי
יום השירה הבין-לאומי
היום הבין-לאומי לכלכלת המשפחה
20 במרץ – 22 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג כא
קטגוריה:מרץ
| 2024-08-28T14:21:11
|
תקופת בית שני
|
תקופת בית שני היא תקופה בתולדות עם ישראל. היא החלה בראשית שיבת ציון בשנת 538 לפנה"ס, והסתיימה בשנת 136 עם תום מרד בר כוכבא, שהסתיים בתבוסה והרס נרחב ליישוב היהודי בארץ ישראל. התקופה נקראת על שם בית המקדש השני, והתיקוף מקובל על היסטוריונים, אף שבית המקדש השני נבנה 22 שנה לאחר תחילת שיבת ציון, וחרב 65 שנה לפני תום מרד בר כוכבא.
ממוזער|שמאל|250px|דגם משוחזר של בית המקדש השני; מוזיאון ישראל
במהלך התקופה הייתה התפתחות תאולוגית ורוחנית שכללה יצירה תרבותית ודתית ענפה, ועלו ונפלו זרמים דתיים, כוהנים ומנהיגים. בסוף ימי בית שני, במאה הראשונה לספירה, הגיעה האוכלוסייה היהודית לשיא היסטורי מבחינת חלקה היחסי באוכלוסיית העולם. ההערכות השמרניות נוקבות בכ-2,000,000 יהודים (אומדנים מקסימליים מגיעים אף ל-8,500,000) מפרס במזרח ועד קרתגו במערב, כשאוכלוסיית האימפריה הרומית כולה מנתה על פי האומדן כ-60,000,000 נפש.
היסטוריה
בתקופה זו נכתבו חלק מספרי התנ"ך (למשל מגילת אסתר וספר דניאל), וחלקים נוספים נערכו ונחתמו. בין השאר נכתבו גם הספרים החיצוניים והמגילות הגנוזות. במשך הזמן החל תהליך ארוך של יצירת קובצי הדינים וההלכות הכלולים בתורה שבעל פה, שהפכו לימים למשנה ואחר כך לתלמוד. סדרי התפילה החלו להתגבש, והזהויות והגישות באוכלוסייה היהודית שינו צורה.
במהלך רוב תקופה זו היה בית המקדש בירושלים למרכזו הרוחני והדתי של עם ישראל, הגם שבמהלך חלק מתקופה זו היו קיימים בתי מקדש נוספים בגולה, אשר אף בהם היו מקריבים קורבנות, ונהוגה הייתה שם עבודת הכוהנים כפי שהייתה נהוגה בבית המקדש בירושלים. בימי זרובבל נבנה בית המקדש השני ברובו מחדש, הוא נהפך להיכל מרהיב בידי הורדוס ונהרס לבסוף בידי טיטוס. לאחר חורבן בית המקדש השני לא הוקם בית המקדש מחדש.
במשך התקופה היה עם ישראל עצמאי בארצו אך לתקופה קצרה – תקופת החשמונאים. רוב התקופה היה העם משועבד למעצמות אזוריות שונות – האימפריה הפרסית, מצרים התלמיית, הממלכה הסלאוקית, והאימפריה הרומית. דבקות העם באמונתו ורצונם של רבים בעצמאות מדינית, יצרו חיכוך מתמיד עם האימפריות השליטות, וכן עם תושבי הארץ שאינם יהודים.
ארבעת העימותים הגדולים בין היהודים לבין השלטון הזר בארץ ישראל היו: מרד החשמונאים, המרד הגדול, פולמוס קיטוס, ומרד בר כוכבא; שלושת האחרונים נוהלו מול האימפריה הרומית, וסופם היה חורבן בית המקדש, חיסול היישוב היהודי בירושלים, גירוש המוני של יהודים מן הארץ ואובדן העצמאות המדינית.
לאורך תקופה זו התחוללו גם עימותים פנימיים בין פלגים שונים בחברה היהודית, כמו מאבקי הכוח בין בית חשמונאי לצדוקים ולפרושים בימים בהם הגבירו החשמונאים את אחיזתם בשלטון, וכן המאבקים העזים על השלטון בממלכה, בטרם הגעת הרומאים לאזור.
החברה היהודית
מאפייני החברה היהודית בארץ ישראל בתקופת בית שני היו כלכלה הנשענת ברובה על חקלאות, ולצדה פעילות מסחרית ענפה.
הושם דגש על חיי הדת והתרבות. נוצרה יצירה ספרותית, שכללה את עריכת התנ"ך, המשנה, מגילות מדבר יהודה וכתבים נוספים שרובם אבדו; תפיסת ירושלים ובית המקדש הפעיל שבה כמרכז חיי האומה. חינוך הילדים קיבל מעמד עצמאי, ונערכו רפורמות מהותיות באופיו. וזאת במקביל לקיומן המשגשג של קהילות יהודיות בתפוצות.
תקופות משנה עיקריות
תקופות עיקריות בתקופת בית שני:
שיבת ציון ושלטון האימפריה הפרסית, ב-538 לפנה"ס, עד לכיבוש הארץ בידי אלכסנדר הגדול ב-332 לפנה"ס.
שלטון ההלניסטים – אלכסנדר הגדול ויורשיו – בית תלמי, בית סלאוקוס – בין 332 לפנה"ס ל-167 לפנה"ס.
שלטון בית חשמונאי – ממרד החשמונאים ב-167 לפנה"ס, עד לעלייתו של הורדוס לשלטון ב-40 לפנה"ס.
שלטון בית הורדוס – מ-40 לפנה"ס, עד שנת 6 לספירה.
שלטון הנציבים הרומים – תקופת הנציבות הראשונה, מ-6 עד 41 לספירה, תקופת ביניים של שלטון אגריפס הראשון ולאחריה תקופת הנציבות השנייה, בין 44–66 לספירה.
המרד הגדול – בין 66–73.
התקופה שבין המרידות עד מרד בר כוכבא – מ-73 עד 135 לספירה.
ראו גם
ירושלים בתקופת בית שני
העברית בתקופת בית שני
כרונולוגיה של המקרא
לקריאה נוספת
זאב ספראי, איל רגב, ארץ ישראל בתקופת בית שני המשנה והתלמוד, ירושלים: הוצאת כרטא, 2001.
מיכאל אבי-יונה, אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.
יוסף קלוזנר, בימי בית שני: מחקרים בהיסטוריה של הבית השני, הוצאת מסדה, 1954.
דניאל שוורץ (ליקט), מחקרים בתולדות ישראל בתקופת הבית השני, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, תשנ"ו.
מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, (עורכים: ישעיהו גפני, משה דוד הר, משה עמית), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"א–1991.
אלברט באומגרטן, הכיתתיות בימי הבית השני – מסה היסטורית-חברתית-דתית, תל אביב: משרד הביטחון, 2001.
Jack Pastor, Land and Economy in Ancient Palestine, New York, London, Routledge, 1997, 220 pp.
Lester L. Grabbe, A history of the Jews and Judaism in the Second Temple Period, Continuum International Publishing Group, 2008, Volume 1, (471 pp.) ; Volume 2, The early hellenistic period, 335–175 BCE, (434 pp.) .
Tal Ilan, Integrating Women into Second Temple History (Texts and Studies in Ancient Judaism 76), Tübingen: J.S.B. Mohr, 1999.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:תולדות עם ישראל בעת העתיקה
בית שני
| 2024-09-15T14:59:54
|
Real-time Transport Protocol
|
Real-time Transport Protocol (בראשי תיבות: RTP) הוא פרוטוקול תקשורת להעברת אותות קול ווידאו בזמן אמת ברשתות תקשורת. פרוטוקול זה מאפשר יישומים אינטרנטיים כגון טלפון מבוסס אינטרנט וועידת וידאו; מדובר באחד הפרוטוקולים המקובלים והנפוצים לצרכים אלו.
הפרוטוקול שייך לשכבת היישום של מודל ה-OSI; ברמת שכבת התעבורה, הפרוטוקול פועל לרוב מעל UDP. הפרוטוקול פועל יחד עם פרוטוקול RTCP (RTP Control Protocol), המשמש לבקרה בסיסית על התוכן המועבר ב-RTP, ומרכז נתונים סטטיסטיים כמו גם נתוני איכות שירות (QoS). לפרוטוקול קיימת גם גרסה מוצפנת, SRTP; לעיתים נעשה שימוש בפרוטוקול ZRTP לצורך אותנטיקציה והצפנה.
בפרוטוקולי Voice over IP, ישנו שימוש ב-RTP לצורך העברת השמע בשיחות; העברת השמע בעזרת RTP מתאפשרת לאחר קבלת מידע בסיסי על אודות הצדדים המשתתפים בשיחה, המועבר מעל פרוטוקולי איתותים שונים, כדוגמת SIP ,H.323 ,MGCP MEGACO.
הפרוטוקול פותח על ידי IETF בשנת 1996, במסגרת קבוצה שעבדה על קביעת סטנדרטים להעברת תוכני מולטימדיה ברשתות תקשורת. התקן פורסם תחילה כ-, ולאחר מכן בגרסה נוספת ב-.
תיאור כללי
פרוטוקול RTP מאפשר העברת נתוני מולטימדיה (שמע ווידאו) בזמן אמת, בין שני משתמשים או יותר. בעזרת הפרוטוקול אפשר מחד להעביר מולטימדיה באופן יעיל ומהיר, ומאידך לשמור על סדר ולטפל באיבוד נתונים. הפרוטוקול בנוי בצורה אבסטרקטית, המאפשרת הוספת פורמטים נוספים ללא שינוי המבנה הליבתי. מדובר באחד הפרוטוקולים בהם נעשה שימוש נרחב ביישומי שמע ווידאו ברשתות תקשורת מודרניות.
הפרוטוקול נתמך בשימוש מעל TCP בשכבה הרביעית, אך בפועל מתאר זה אינו מיושם לרוב - זאת בעקבות latency גבוה שיוצר TCP בשכבה הרביעית, הנגרם כתוצאה מהעברת חבילות רבות אודות וידוא ה-session. על כן, לרוב ישנו שימוש בפרוטוקול UDP בשכבת התעבורה; על מנת לפצות על כך ש-UDP לא מבצע סנכרון ובקרה, מומשו מספר שדות בחבילת RTP אשר ממלאים תפקיד זה.
הפרוטוקול RTP מחולק למעשה לשני חלקים:
העברת המידע אשר מתבצעת תוך שימוש בחבילות RTP.
סנכרון, איכות שירות (Qos) וסטטיסטיקות אודות הפרוטוקול, תוך שימוש ב-RTCP.
כמות חבילות ה-RTCP הוא יחסית נמוך, ועומד על כ-5% מתוך כלל המידע שעובר.
בפרוטוקול, כל העברת מולטימדיה בין מספר גורמים מכונה RTP session, הבנוי מכתובות ה-IP של צדדי השיחה, והפורטים בהם ניתן השירות. מקובל לבחור פורטים עוקבים עבור חבילות ה-RTP וה-RTCP באותו ה-session.
מתוך כלל תהליך שיחה/וידאו ברשתות תקשורת, RTP אחראי על העברת המולטימדיה עצמה. על מנת ליצור session-ים בין רכיבי רשת שונים, נעשה שימוש בפרוטוקולי איתותי תקשורת, כדוגמת SIP ,H.323 ,MGCP ,MEGACO.
מבנה חבילת RTP
להלן מבנה החבילה בפרוטוקול (RTP בלבד, ללא השכבות שמתחת).
+RTP packet header Bit offset 0–1 2 3 4–7 8 9–15 16–31 0VersionPXCCMPTSequence number32Timestamp 64SSRC identifier 96CSRC identifiers... 96+32×CCProfile-specific extension header IDExtension header length 128+32×CCExtension header...
בראשית החבילה, כמקובל בפרוטוקולי מודל השכבות, מופיעים שדות מידע כלליים אשר מגדירים את מבנה חבילת המידע בהמשך (כדוגמת אורכי שדות, כמות מזהים וכיוצא בזה). פירושי השדות הייעודיים הם:
Version - גרסת הפרוטוקול.
(P (Padding - דגל המסמל האם נעשה padding (ריפוד) בסוף המידע, על מנת להשלימו כך שאורך המידע יהיה מוגדר תמיד.
(X (Extension - דגל המציין האם יופיע בהמשך החבילה header נוסף, המכונה Extension Header (הסבר בהמשך).
(CC (CSRC count - מספר ה-CSRC-ים שיופיע בהמשך החבילה (הסבר בהמשך).
(M (Marker - דגל המסמן חשיבות של המידע המועבר; אם הוא דלוק, פירוש הדבר שלמידע זה עדיפות מיוחדת ברמת האפליקציה.
(PT (Paylod Type - שדה הקובע את פורמט השמע שיועבר בהמשך.
Sequence Number - מספר המייצג את סדר החבילה ב-session נתון. המספר עולה בכל חבילה שנשלחת, ומאפשר סידור החבילות בצד השני כמו גם בדיקת הגעת כלל המידע. ה-Sequence Number של החבילה הראשונה נקבע באקראי.
Timestamp - שדה זמן המוצמד לכל בלוק של שמע/וידאו, ומאפשר למשתמש לאגור מידע זה ע"פ סדר כרונולוגי ובמידת הצורך לנגנו לאחור. אופן קביעת הזמן משתנה בין אפליקציות.
(SSRC (Synchronization source - מזהה ייחודי לכל session של RTP באורך 32bit, בעזרתו יודעים רכיבי הקצה להבדיל בין session-ים שונים.
(CSRC (Contributing source - במקרה בו נדרש שילוב של מספר מקורות שמע (למשל בשיחת ועידה), שדה זה יכול את רשימת מזהי ה-SSRC של כל המקורות (כמותם בהתאם לשדה CC לעיל), וכך יאפשר את שילוב השמע בצורה מסונכרנת.
Header Extension - בפרוטוקול מאופשרות הרחבות ייעודיות שונות. כאשר הדגל X לעיל דולק, פירוש הדבר שנעשה שימוש בהרחבה כלשהי, ובשדה זה מפורטים פרטי ההרחבה. רכיבי קצה שלא מכירים הרחבה מסוימת יתעלמו ממנה.
ראו גם
SRTP
RTSP
RDT
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים
קטגוריה:טכנולוגיית זמן אמת
| 2024-06-19T11:19:24
|
הקוראן
|
ממוזער|322x322 פיקסלים|כתב צנעא, כתב היד הקדום ביותר של הקוראן שנמצא ומתוארך לאמצע המאה ה-7
הקֻרְאַן (בערבית: القـُرْآن או القـُرْآن الكَريم, בתעתיק: "אלקֻראַאן אלכַּרים" – "הקוראן הנכבד"), נקרא גם "הקוראן הגדול" (בערבית : القُرْآن العَظيمْ), הוא ספר הקודש העיקרי של דת האסלאם.
הקוראן מכיל 114 פרקים (סוּרות; ביחיד: סוּרָה) המסודרים לפי אורכם: הפרקים הארוכים מופיעים בתחילתו (מלבד הפרק הראשון, המכיל 7 פסוקים בלבד), ולאחריהם באים הפרקים הקצרים.
לפי האסלאם, הקוראן הוא ספר מושלם שירד לידי מוחמד מהשמים, בשפה ערבית טהורה. לכן, לא ניתן לחקותו ואין זה ראוי לקרוא או לתרגם אותו לשפה אחרת שאינה שפת המקור, בצורה שבה בחר האל להעביר את המסר, משום שהערבית מכילה ביטויים מיוחדים, וניסיון תרגום יוביל לעמעום או שינוי המסר שרצה האל להעביר.
העורך הראשי של הקוראן היה זיד אבן ת'אבת, איש מדינה שהצטרף לקהילתו של מוחמד ושימש כמזכירו. הרמב"ם, באיגרת תימן, קורא לקוראן בכינוי "כתבי זיד". אבן אסחאק טוען כי אבן ת'אבת היה מהיהודים שהתנגדו למוחמד, וכי ייתכן שכתב את הקוראן או חלקים ממנו בכפייה.
רקע
לפי חי בר זאב, לאחר שמורה יהודי לימד את מוחמד קצת על הדת וההיסטוריה היהודית נישא מוחמד לסוחרת. לאחר מותה ירש את רוב הונה והחל במסעות גיוס תומכים. תחילה כיוון את כיוון התפילה של הדת החדשה לירושלים, אך לאחר שהדבר לא יצר שום הבדל בין תומכיו לבין היהודים, שינה את כיוון התפילה למכה. בתקופת עות'מאן אוגדו כלל הכתבים אודות נאומיו של מוחמד ומסקנותיו ממה שלמד ממורו. לאור זאת, בסיוע כמה מלומדים ויודעי כתב ולשון אוגד הקוראן כ-20 שנה לאחר מות מוחמד, וכונה "מצחף עות'מאן". המסורת מספרת שעות'מאן מחק, שרף וגנז את כל יתר הכתבים שלא היו לרוחו. לכן ייתכן כי הקוראן והכתבים הכתובים בו אינם שלמים ואינם כפי שהתכוון מוחמד בדבריו. מוחמד גם התייחס לתורה שבעל פה וחשיבותה "נתנו למשה ואהרון את הפרקאן (הכוונה לפרקים או פרקי אבות התלמודי), ואור נגוהות ודברי תוכחה ליראים"; "ואכן נתנו לך שבעה מן 'אל מתני' (7 מצוות בני נח) ואת הקוראן הנעלה... כאשר הורדנו על המחלקים, אשר עשו את הקוראן חלקים חלקים (צדוקים שזלזלו במסורת התורה שבעל פה)." (ב,נ; כא, מט; טו, פז-צא).
אטימולוגיה
ככל הנראה קשורה המילה "קוראן" לשורש השמי ק.ר.א, הנקשר עם קריאה. דומיננטית היא הקרבה בין מילה זו למילה העברית "מקרא", אשר אף היא מכוונת לקאנון דתי עליון – היהודי, הוא התנ"ך. כתוצאה מכך, באחד התרגומים של הקוראן הוא אף נקרא "המקרא". יש טענה שלפיה השם "קוראן" איננו ערבי במקורו, אלא שאול מן הארמית הסורית.
מאפייני הקוראן
ממוזער|קראן, איראן, ראשית המאה ה-16, פתיחת הקוראן, עיטורים בזהב ובלפיס לזולי
על פי המסורת המוסלמית, הקוראן הוא ההתגלות האחרונה של דברי אללה לבני האדם. הוא הורד אל מוחמד, נביא האסלאם, פסוקים-פסוקים (אַיַא֫ת) במהלך תקופה של 22 שנה, בידי המלאך ג'יבריל (جبريل – המזוהה בדרך-כלל עם המלאך גבריאל במסורת היהודית-נוצרית).
מעמדו של הקוראן באסלאם הוא דברי אלוהים בעצמם, ולא עלילה שנכתבה בידי אדם. כמו דברי הנביא בשם אלוהים, גם הקוראן הוא מחשבה, אמירה וציווי אלוהי ואין עליהם עוררין. במהותו הקוראן הוא אסופת האמירות של אלוהים אל האנושות באמצעות הנביא והערבים. בתחילת הציטוט מן הקוראן נהוג לומר: "אמר אללה הנעלה", או "אמר לשליח" (=לנביא מוחמד).
הקוראן נישא בצורת נאומים מפי מוחמד למאמיניו, והועלה על הכתב בנוסחו הסופי רק בשנת 650 לספירת הנוצרים (תאריך משוער), בימי הח'ליף השלישי עות'מאן בן עפאן (عـُثْمان بْن عَفَّان). מוחמד עצמו נפטר בשנת 632 לספירה. עד לימי עות'מאן הועבר הקוראן בעל-פה לפי כמה מסורות שזכרו כמה מתלמידיו של מוחמד. עות'מאן חשש כי מעבירי הקוראן לא יספיקו להעבירו לדור הבא לפני מותם, וכמו כן התעורר חשש כי ריבוי המסורות יעורר מחלוקות. לפיכך, בזמנו של הח'ליף עות'מאן קובץ נוסח אחיד ויצאה פקודה להשמיד את כל הנוסחים האחרים. במקורות המוסלמים, בעיקר בפרשנות, נשמרו קריאות שונות של מילים ופסוקים בקוראן, שהופיעו כביכול בנוסחים הלא-עות'מאניים. הנוסח העות'מאני של הקוראן הוא הנוסח המקובל.
הקוראן כתוב בעיקרו בפרוזה, אולם חלקים גדולים ממנו כתובים בסגנון המכונה בערבית "סג'ע" (سجع). ניתן לתאר את הסגנון הזה כ"פרוזה מחורזת", כלומר פסוקים הכתובים בלא משקל, אבל מתחרזים זה בזה. משערים שזה היה סגנון הנאום המקובל באותה תקופה. יש גם כמה סורות הכתובות כפיוטים. יש בקוראן תופעות דקדוקיות שאינן קיימות בערבית הספרותית המקובלת היום, ומקורן כנראה בניב הערבי של העיר מכה באותה תקופה.
מבנה
הקוראן מורכב מ-114 פרקים, כל פרק נקרא סורה (سُورَة). פרקים אלו מחולקים ל-30 חלקים, כל חלק כזה נקרא ג'וז (אנ'). כל ג'וז מחולק לשני חלקים, שכל אחד מהם נקרא חִזב (ער'). 114 פרקי הקוראן מכילים סך הכל 6,346 פסוקים, המורכבים מסך של 77,430 מילים.
לכל סורה ניתן שם, שבדרך-כלל אינו מעיד על תוכנה. סידור הסורות המקובל הוא טכני – מהסורה הארוכה ביותר עד הסורה הקצרה ביותר, אם כי יש חריגות משיטה זו. במסורת המוסלמית נהוג גם סידור חלופי, על פי המועד שבו הורדה כל סורה אל מוחמד, מועד שנקבע על-פי פרשנות חכמי האסלאם בדורות שונים. נהוג לחלק את הסורות בקוראן לשתי תקופות מבחינת זמן הופעתן: סורות של מכה (مكـّيـّة) וסורות של אל-מדינה (مدينـّة). הראשונות נכתבו בעת שמוחמד התגורר במכה, ואילו האחרונות לאחר שהיגר לאל-מדינה (אם כי חלק מהאחרונות נישאו כנאומים במכה לאחר כיבושה בידי מוחמד ומאמיניו, ראו בערך מוחמד). הסורות של מכה, שהן המוקדמות יותר מבחינה כרונולוגית, נמצאות בדרך-כלל בסוף הקוראן, כיוון שהן קצרות יותר ונושאות אופי פיוטי ("לשון סג'ע"). הסורות של מדינה, שהן ארוכות בדרך-כלל, נושאות אופי יותר משפטי, וכוללות חוקים, דינים, פולמוסים גלויים עם דתות אחרות, וגם אזכורים לסיפורי התנ"ך והברית החדשה (ראו להלן).
לפני כל הסורות, למעט הסורה התשיעית, מופיעה ה"בסמלה", ביטוי שפירושו "בשם אללה הרחמן והרחום" (بسم الله الرحمن الرحيم). ביטוי זה אינו נמנה כפסוק, למעט בסורה הראשונה, שבה הוא נחשב לפסוק הראשון. מוסלמי שמצטט מן הקוראן מקדים את הביטוי הזה לציטוט (אף כשאינו מצטט סורה שלֵמה), בדרך כלל בתוספת "אללה יציל מהשטן הארור" ("أعوذُ بالله منَ ٱلشيطان ٱلرّجيم") ומסיים את הציטוט במילים: "דברי אללה העצום הם אמת" (صدّق الله العظيم). יש מוסלמים הנוהגים להקדים גם לדברים של חול (נאומים חשובים וכו'...) את ה"בסמלה" או אפילו את כל הסורה הראשונה, "סורת אל-פאתחה".
כל פסוק בקוראן מכונה אַ֫יַה (آية), מילה שפירושה בערבית "נס" או "מופת". ישנן כמה חלוקות לפסוקים, לכן מספר הפסוקים בקוראן אינו מוחלט. בגרסה הפופולרית ביותר של הקוראן, גרסת כופה, ישנם 6236 פסוקים.
הסורה הראשונה, המכונה "סורת אל-פאתחה" (سورة الفاتحة, קרי: סורת הפתיחה), נמצאת בראש הקוראן מפאת חשיבותה, אף על פי שהיא קצרה יחסית ושייכת לסורות של מכה. סורה זו משמשת כבסיס לתפילה המוסלמית (צלאת). בסורה זו שבעה פסוקים, ועניינה דבקות באללה וביום הדין.
הסורה השנייה בקוראן, שהיא הארוכה ביותר, מכונה "סורת אל-בקרה" (سورة البقرة, קרי: סורת הפרה). זוהי סורה מהסורות של אל-מדינה, ובה 286 פסוקים. הסורה הזאת כוללת את הדינים העיקריים של הדת המוסלמית.
היות שהקוראן אינו מסודר על פי סדר ההתגלות, אלא לפי סדר טכני, נוהגים המפרשים (مفسرون, "מוּפַסירוּן") לומר כי הפסוק המאוחר מבטל (תעתיק: נאסח') את המוקדם, המבוטל (מנסוח'), וכך גם יש בידם כלי נוח לפתרון סתירות בין פסוקים (אַיַא֫ת) ופרקים (סֻוַר) בקוראן.
לטענתו של חנא זכריאס, הקוראן מורכב משני חלקים נפרדים: הראשון, חיבור המכיל לקט של סיפורי תורה בערבית שנכתב ותורגם על ידי המורה של מוחמד. לגביו אמר מוחמד: "הקוראן שלוח אליך מעם חכם ויודע", לפי המוסלמים ה"חכם ויודע" שהוריד ברוח הקודש את הקוראן היה המלאך גבריאל או אללה עצמו. השני יומן המכיל כתבים על מוחמד. מוחמד עצמו מעולם לא ראה את החלק השני על חייו, שחובר רק מאוחר יותר. מאחר שבתקופה המדוברת היו רק מעטים שידעו והכירו את "הקוראן", ישנן שתי השערות לגבי זהותו של מורו של מוחמד: או שהיה רב יהודי או שהיה כומר נוצרי; או שהיו למוחמד שני מורים כשאחד מהם בעיר מכה היה יהודי, והאחר בעיר מדינה היה נוצרי או יהודי מומר.
מקטעאת
350px|ממוזער|שמאל|תרשים עץ המסדר את המוקטעאת לפי מבנה ושכיחות
בראש עשרים ותשע סורות מופיעים צירופי אותיות חסרי-פשר (למשל: الم, يس, طه, كهيعص, ص ועוד), הנקראים מֻקַטַּעָאת (مقطعات) או פַוָאתִח (فواتح). חלק מן הסורות נקראות על שם הצירוף הפותח אותן. כמה מצירופים אלה משמשים כשמות מוסלמים, למשל טה חוסיין (צירוף האותיות طه) ואחמד יאסין (יא+סין).
המסורת המוסלמית רואה בהן "אותיות מסתוריות", ויש מוסלמים הטוענים כי הן מרמזות על מועד "יום הדין". חוקרי האסלאם משערים כי מדובר בסימני עריכה שנעשו בשעת העלאת הקוראן על הכתב, או שאלה ראשי התיבות של שמות המוסרים או העורכים, אולם אין הוכחה חד-משמעית להשערות אלה. לאור הטענה כי עורך הקוראן אבן ת'אבת היה יהודי, ישנם המפרשים כי אותיות אלה מהוות סימני רמז המיועדים לקוראים היהודים, כשחלקם מסמנים לא להתייחס לכתוב בפסוקים המדוברים, חלקם מסמנים כי חלקים אלו נכונים וכו'.
בשנת 1974 טען ביוכימאי מצרי בשם רשאד ח'ליפה כי גילה את צופן הקוראן, צופן מתמטי המבוסס על המספר 19 שחבוי בקוראן, ומתבסס בין היתר על המקטעאת. ח'ליפה הסתמך על סורה 74, איה 30, כדי להוכיח את משמעות המספר: "תשעה עשר שומרים שמנו עליו".
הורדת הקוראן
על פי התפיסה האסלאמית, הקוראן הורד פעמיים:
ההורדה הראשונה: הורדת הקוראן בבת אחת בלילת "אל-קדר" (ליל הגורל), מהלוח השמור ברקיע השביעי אל הרקיע התחתון. אללה אמר בפסוק אחד בסורת אל-קדר, ליל הגורל, פרק 97 "אנו הורדנוהו בליל הגורל".
ההורדה השנייה: הורדת הקוראן טיפין טיפין, פרקים פרקים, על מוחמד, מהרקיע התחתון במשך 23 שנים, בהתאם לצורכי האסלאם ולהתפתחויות.
החוכמה שבהורדת הקוראן פרקים פרקים, על פי התאולוגיה האסלאמית:
1. חיזוק לב הנביא: ההשראה נמשכת ובה פתרונות לבעיות הצצות, הודעות לנביא ולמוסלמים שאללה שומר על נביאם ועל דתם.
2. הקלה בהבנת הקוראן, שינונו בעל פה ויישומו.
3. לצעוד צעד צעד בהלכות האסלאם וחוקיו.
4. הקוראן הורד בהתאם לשינויים ולתנאים הנמצאים.
5. התשובה לשאלות השואלים.
6. בקוראן גם ההודעות על הצבועים והחנפנים שלא היו בתקופה הראשונה באסלאם במכה.
הפסוקים שהורדו במכה והפסוקים שהורדו באלמדינה
במכה: הפסוקים מהקוראן, שלפי התפיסה האסלאמית הורדו על מוחמד לפני ההגירה לאלמדינה, בין אם הפסוקים הורדו עליו במכה או בכל מקום אחר.
באלמדינה: הפסוקים מהקוראן, שלפי התפיסה האסלאמית הורדו על מוחמד מאללה באמצעות המלאך גבריאל לאחר הגירתו לאלמדינה, בין אם ההורדה הייתה באלמדינה או במקום אחר.
מאפייני פסוקי הקוראן שהורדו במכה:
פסוקים קצרים
בדרך כלל מתחילים בפנייה לאנשים ("הוי האנשים")
עוסקים בקריאה ליסודות האמונה.
כל סורה שעוקבת אחרי הנביאים עליהם השלום ועמיהם, היא סורה שהורדה במכה, חוץ מסורת אלבקרה (פרק 2: הפרה)
כל סורה שיש בה "השתחוות" (סג'דה) הורדה במכה.
כל סורה שיש בה מילת "כָּלַא" (לא) הורדה במכה.
כל סורה המתחילה באותיות מפוזרות כמו חא. מים. או אליף. לאם. מים הורדו במכה, חוץ מסורת אלבקרה (פרק 2: הפרה) ואל עמראן (פרק 3: בית עמרם).
בסורות ממכה יש דוגמאות מופלאות היצירה לעולם.
בסורות ממכה יש הרבה שבועות באללה, ברואיו, וביום הדין.
מאפייני פסוקי הקוראן שהורדו באלמדינה:
פסוקיו ארוכים.
אם מתחילים בקריאה מתחילים ב"הוי המאמינים".
כל סורה שיש בה מצווה (תפילה או צום או עליה או רגל) או עונש (עונשו של הגנב וכו')
פסוקי הקוראן המדנים דיברו על הצבועים ועל הצביעות.
כל סורה שיש בה זכר של ויכוח עם "עם הספר".
התועלת שבהכרת ההבדלים בין מקומות הורדת הפסוקים על פי האסלאם
להיעזר בידיעה להסבר הקוראן והבנתו.
להיעזר בידיעה להבנת שיטות הקריאה לדרך אללה (הקריאה לאסלאם).
להיעזר בידיעה להבנת השתלשלות חיי מוחמד ושלביה.
מעמדו התאולוגי של הקוראן
שמאל|ממוזער|250px|ספר קוראן פתוח
ממוזער|שמאל|250px|דף קוראן מאל-אנדלוס (ספרד המוסלמית) מהמאה ה-12
על-פי האמונה המוסלמית, הקוראן הוא דבר אלוהים. על כן התנהל באסלאם ויכוח תאולוגי בשאלה האם הקוראן "קדמון" (בא מן הנצח, או בערבית: أزلي "אזלי") או שהוא נברא. במילים אחרות, האם הקוראן נברא בידי אללה כמו כל ישות אחרת בעולם, או שמא הוא היה קיים מאז ומעולם כמו אללה עצמו. הרציונליסטים שבין חכמי האסלאם בימי הביניים, בעיקר אנשי זרם המעתזלה (المعتزلة) טענו כי מההנחה שהקוראן קדמון עולה כי הקוראן הוא מעין אל בפני עצמו, ולפיכך אללה אינו האל היחיד, דבר שהוא בגדר כפירה (شـِرْك "שִרְכ" – שיתוף, במובן של שיתוף אלים אחרים בפולחן, כפי שהיה מקובל בטרם האסלאם). לפיכך הם טענו שהקוראן הוא נברא. כנגדם טענו חכמי אסלאם אחרים, כי הקוראן הוא תואר של אללה וחלק ממנו, כלומר ביטוי של האל, ולפיכך הוא נצחי כמו האל עצמו, מבלי שתהיה בכך כפירה באחדותו של אללה. הדעה האחרונה היא זו המקובלת היום על רוב המוסלמים, ולפיכך רוב המוסלמים מאמינים כי הקוראן לא נכתב במועד כלשהו אלא היה קיים מאז ומעולם, והורד אל מוחמד בלשון בני אדם במועד שבחר אללה.
בקוראן עצמו כתוב כי מקורו הוא ב"לוח הגנוז" (اللوْح المحفوظ, אללוח אלמחפוט'), השמור אצל אללה, ואשר הורד בלשון בני-אדם אל נביאים שונים במהלך ההיסטוריה האנושית. בין הנביאים האלה נכללים רוב נביאי ישראל, דמויות מקראיות כגון אדם הראשון, נח, דוד המלך ושלמה המלך, ישו, וכן נביאים שלא נזכרים במקום אחר מלבד הקוראן (למשל: הנביא הוד). (עוד בנושא, ראו בערך "נביאי האסלאם").
בתאולוגיה המוסלמית מקובלת ההנחה כי התנ"ך והברית החדשה היו בראשיתם ביטוי של "הלוח הגנוז" בדומה לקוראן, אולם הם שובשו וסולפו בידי היהודים והנוצרים, שסטו מדרך הישר, ועל כן נוצר צורך בהתגלות נוספת שבה הורד הקוראן אל מוחמד. לפיכך, לפי המסורת המוסלמית, הקוראן הוא המקור האמין היחיד לדברי האל.
הקוראן לעומת כתבי הקודש היהודיים והנוצריים
הקוראן מאזכר דמויות ואירועים אשר מסופרים גם בספרי הקודש היהודיים והנוצריים – התנ"ך, הספרים החיצוניים והמדרש – אם כי הוא שונה בפרטים רבים. מהתנ"ך מוזכרים אדם, חנוך, נח, אברהם, לוט, ישמעאל, יצחק, יעקב, יוסף, אהרון, משה, יתרו, דוד, שלמה, אליהו, אלישע, יונה, זכריה ואיוב. מהברית החדשה מוזכרים יוחנן המטביל וישו. ישו מוזכר בקוראן יותר פעמים מאשר מוחמד. בנוסף, מרים, אם ישו, מוזכרת בקוראן יותר פעמים מאשר בברית החדשה.
כל הדמויות שמוזכרות, מוכרות באסלאם כנביאים שתיקשרו עם אלוהים ונשאו את דברו לאנושות, יחד עם מספר גדול (עשרות, ולפי מסורות מסוימות מאות ואלפים) של נביאים. אולם 26 נביאים נזכרו בקוראן ומוחמד הוא חותם הנביאים, ולא צפוי לבוא נביא אחריו. השיעה טוענת כי בין הדורות מאז אדם הראשון ישנו ניצוץ אלוהי ביכולת לפרש את אלוהים באופן מיוחד, ואפילו שאין נביא אחרי מוחמד, היכולת המשיכה לאימאמים ולאייתולות.
על-פי הקוראן, הן הקוראן עצמו והן כתבי הקודש היהודיים והנוצריים הועתקו ממקור שמימי שמכונה "הלוח הגנוז" (اللَّوْح المحفوظ). הצורך בקוראן נבע, לדעת המסורת המוסלמית, משתי סיבות: תיקון שיבושים וסטיות שיצרו היהודים והנוצרים בטקסט המקודש, וכן הבאת הבשורה לשבטים הערביים שהיו עד אז עובדי אלילים. היות שהיהודים, וכן גם הנוצרים, קיבלו את הדברים הכתובים ב"לוח הגנוז" והעלו אותם על הכתב, הם נקראים "אהל אל-כתאב" (עם הספר, בייחוד יהודים) ואינם נחשבים כופרים גם אם הם ממאנים להתאסלם, ובלבד שיקבלו עליהם את השלטון המוסלמי, ואז הם הופכים ל"בני חסות" ("ד'ימה") של המוסלמים. בתור שכאלה, הם פסולים לעדות וצריך להתייחס אליהם במידה כלשהי של השפלה, אך מלבד זאת היחס כלפיהם במסורת ובחיי המעשה היה לרוב מתון. בניגוד לתפיסה הרווחת, הגדרת "אהל אל-כתאב" מבוססת על עצם קבלת הבשורה האלוהית והעלאתה על הכתב, יותר משהיא תלויה במונותאיזם.
חוקרי אסלאם רואים בדמיון הרב שבין הקוראן לתנ"ך ולברית החדשה, כמו גם למדרשי אגדה יהודיים, השפעה של היהדות והנצרות על מוחמד. ידוע כי מוחמד בא במגע עם יהודים ועם נוצרים שישבו בימיו בחצי האי ערב, ואכן אפשר למצוא הדים למסורות יהודיות מהתלמוד, וגם מסורות שהיו בידי אבות הנצרות. הסיפורים על הדמויות המקראיות המפוזרים בקוראן מפוזרים ואינם אחידים, ולכן נהוג לחשוב כי כותבם של סיפורים אלה הניח כי לקוראים תהא עמם היכרות מוקדמת ממקורות אחרים.
ההתייחסות לדמויות המקראיות בקוראן אינה תואמת במקרים רבים את הטקסט המקראי, ודוגמה בולטת היא ההתייחסות אל מרים, אמו של ישו, כאחותו של אהרון הכהן (ככל הנראה כתוצאה מבלבול בין מרים הקדושה לבין מרים הנביאה). דוגמה נוספת לעיוות של סיפור מקראי הבא בקוראן הוא זה של המן האגגי: בעוד בתנ"ך המן הוא יד ימינו של אחשוורוש, בקוראן המן הוא משרתו של פרעה, ומייעץ לו "לשׂרוף לִבְנֵי חֵמָר ולבנות מגדל", בהשפעת סיפור מגדל בבל. הקוראן אף מעשיר את קורות חייהם של הדמויות המקראיות בהוסיפו סיפורים על אודותיהם, שאינם מופיעים בתנ"ך. דוגמה לסיפור כזה הוא מעשה אברהם והצלמים: אברהם שרף את הצלמים של אביו עקב התנגדותו לפוליתאיזם. אביו העניש אותו בהשליכו את בנו לכבשן האש, אך עקב דבקותו של אברהם באללה הלה ניצל. הסיפור מופיע באופן דומה גם במדרש בראשית רבה. התאולוגיה המוסלמית מסבירה את השוני בכך שהקוראן בא לתקן עיוותים שהכניסו היהודים והנוצרים בכתבי הקודש. בקוראן מובאים גם סיפורים על עמים ודמויות שאינם מופיעים במקרא (עם עאד, בערבית "קדמון") אשר הוציא מתוכו את הנביא הוד, ועם ת'מוד (המזוהה עם תדמור המקראית) אשר הוציא מתוכו את הנביא צלאח), ואף על דמויות אלו ועמים אלו מספר הקוראן בדרך של משל ותוכחה.
יחס הקוראן ליהדות
היהודים נחשבים "עם הספר" ("אהל אל-כתאב") ולכן אינם מוגדרים ככופרים. משה נחשב אחד מהנביאים.
בתור ה"בשורה האלוהית", הקוראן מרבה להתייחס ליהודים, ומשה, לדוגמה, נזכר בקוראן 145 פעמים. יחסו של מוחמד ליהודים לא היה חד-משמעי. בתחילה חשב שהם יצטרפו אליו, לכן קרא לא לפגוע בהם ובפולחנם. אולם כאשר היהודים התנגדו לדרכו, הוא נלחם בהם וקרא לקחתם כבני חסות מושפלים. זו הסיבה שבקוראן קיימים פסוקים שחלקם מדברים בגנות היהודים וחלקם משבחים אותם.
בסורות ש"נתגלו" למוחמד במכה, ניכר יחס של אהדה ליהודים ואף הכרה בדתם כ"דת של ספר" הקרובה לאסלאם. אולם בסורות שיצר במדינה, לאחר שהתאכזב מהדבקות העקשנית שלהם בדתם, יש ביטוי לשינוי יחסו אליהם ומרובים בהן הפסוקים המגלים שנאה עזה כלפיהם.
עם זאת, יש להדגיש כי בקוראן, אלוהים החשיב את עם ישראל כעם הנבחר (לפני שאיבדו את מעמדם) מכל אומות העולם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסוקים הבאים:
"הוי בני ישראל, זכרו הטוב אשר עשיתי אתכם ואשר העדפתי אתכם על-פני כל האדם" (סורה 2, 122).
"ולפנים, נתנו לבני ישראל את הספר והחכמה והנבואה ונכלכלם מן המטעמים ונפלה אותם מכל האדם" (סורה 45, 16).
להלן ציטוטים נבחרים המדברים בשבחם ובגנותם של היהודים בעיני הקוראן.
"הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באלוהים... ואינם מחזיקים בדת האמת – אלה בהם אשר ניתן להם הספר – עד אשר ישלמו את מס הגולגולת בעודם מושפלים." (סורה 9, 29)
"לא היה אברהם לא יהודי ולא נוצרי ואולם היה 'חניף', תמים עם אלוהים ולא היה מן המשתפים" (סורה 2, 135, משמעות המילה "חניף" אינה ברורה, אולם מקובל להבין אותה כ"מונותאיסט". "משתפים" הוא כינוי מקובל לעובדי אלילים).
"[הם] הרגו את הנביאים בלא צדק. נאמר להם: טעמו את עונש השריפה" (סורה 3, 181)
"לאלה אשר שלחו יד ביום השבת (הכוונה ליהודים) אמרנו שיהיו קופים מאוסים. זאת עשינו כעונש וכלקח לבני דורם ולבאים אחריהם" (סורה 2, 65)
"אלה אשר הוטלה עליהם התורה ולא עמדו בה נמשלו לחמור נושא ספרים. מה רעים הם אנשים כמותם, אשר מתכחשים לאותות האל. האל לא ינחה את קהל בני העוולה" (סורה 62, 5)
"הוי בני ישראל, זכרו הטוב אשר עשיתי אתכם והקימו בריתי למען אקים בריתכם ואותי תיראו והאמינו באשר הורדתי לקיים את אשר בידכם ולא תהיו ראשונים לכחש בה" (סורה 2, 40).
"אם יש לך ספק כלשהו בדבר מה (מן הקוראן) שהורד אליך שאל את (בני ישראל) שקיבלו ולמדו את הספר לפניך." (סורה 10 פסוק 94).
"ובאמור ישו בן מרים: הוי בני ישראל, הנה אנוכי שליח אלוהים אליכם לקיים את אשר לפני מן התורה לבשר בוא שליח אחרי, אחמד שמו. וכאשר בא אליהם במופתים אמרו: אלה כשפים גלויים" (סורה 61, 6).
"הוי בני ישראל, זכרו הטוב אשר עשיתי אתכם ואשר העדפתי אתכם על-פני כל האדם" (סורה 2, 122).
"ולפנים, נתנו לבני ישראל את הספר והחכמה והנבואה ונכלכלם מן המטעמים ונפלה אותם מכל האדם" (סורה 45, 16).
המילה ירושלים אינה מוזכרת בקוראן ולו פעם אחת. לפי טענה, ה"מסגד המרוחק" הכוונה למסגד בירושלים, אך זהו פירוש בלבד.
יחס הקוראן לקשר בין ארץ ישראל והיהדות
הקוראן מצטט את משה בכניסה לארץ ישראל: "משה אמר לבני עמו, בני עמי, זכרו את החסד שנטה לכם אלוהים, בהקימו בכם נביאים ובעשותו אתכם למלכים, ובנותנו לכם את אשר לא נתן לאיש משוכני העולמים. בני עמי, הכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוהים, ואל תיסוגו אחור פן תלכו לאבדון" (סורה 5, 20–21). עם זאת, לפי חלק מפירושי החדית' לילה אחד טס מוחמד על גבי אל-בוראק ממכה להר הבית שבירושלים, שם נמסרה לידיו הדת החדשה – האסלאם – שביטלה את היהדות והנצרות. כך, על פי חלק מהמוסלמים, איבדו היהודים שלא הכירו במוחמד ובאסלאם כדת השמימית את זכותם על ארץ ישראל.
היחס לנצרות
הנוצרים נחשבים כ"עם הספר" ("אהל אל-כתאב") ולא מוגדרים ככופרים. ישו, או בשמו הערבי עיסא, מוכר כאחד הנביאים.
הקוראן לא מקבל את התאולוגיה של השילוש הקדוש. הקוראן גורס כי ישו לא היה בן האלוהים, אלא נביא בשר ודם, אשר ירד מן השמים באחרית הימים ויבשר על יום הדין, ובמסורת המאוחרת יותר, על בואו של ה"מהדי": המשיח. יש זרמים אסלאמים הרואים בישו לא רק את מבשר בואו של ה"מהדי" אלא את ה"מהדי" עצמו.
"האומרים כי אלוהים הוא המשיח בן מרים, כופרים הם" (סורה 5, 17).
"כופרים הם אלה אשר אמרו כי אלוהים הוא משיח בן מרים" (סורה 5, 72)
"אכן כפרו אלה אשר אמרו: אלוהים הוא המשיח בן מרים. אכן כפרו אלה אשר אמרו: אלוהים שלישי הוא בשלושה. אין כל אלוה מבלעדי אלוה אחד ואם לא יחדלו מדבריהם, יבוא על הכופרים עונש דאבה. אין המשיח בן מרים בלתי אם שליח. וכבר עברו חלפו לפניו השליחים ואמו צדקת" (סורה 5, פס' 72–75).
"ואשר יאמר מהם לאמור: אנוכי אלוה זולתו – הנה זה גיהנום גמולו. כזאת נגמול את הפושעים" (סורה 21, 29).
"ואכן לא הרגוהו ולא צלבוהו, ורק כדמותו היה לפניהם" (סורה 4, 157).
"לפניו ניתן ספר למשה כהדרכה וחסד וספר זה מאשר אותו בשפה הערבית" (סורה 46,11).
"אללה הוא ריבוננו וריבונכם, אך לנו סדרינו לעבודתו ולכם סדרי עבודה שלכם" (סורה 42 פסוק 14).
"אל תתווכחו עם בני עם הספר אלא בצורה מהוגנת ואמרו להם: אנו מאמינים במה שהורד אליכם כי ריבוננו וריבונכם אחד הם ולו אנו מסורים" (סורה 29 פסוק 46).
"המאמינים, אל תיקחו לכם את השומרונים ואת הנוצרים לבעלי ברית, בעלי ברית הם זה לזה" (סורה 5, 51).
"אכן תמצא כי העזים בכל האדם בשנאתם למאמינים הם היהודים והמשתפים. והקרובים לידידות את המאמינים הם אלה אשר אמרו: נוצרים אנחנו. זאת באשר יש בקרבם כמרים ונזירים ובאשר לא גבה לבם, ובשמעם את אשר הורד אל השליח, תראה את עיניהם שטופות דמעה" (סורה 5, 82).
חקר הקוראן
שמאל|ממוזער|250px|עמוד קוראן מהמאה השמינית או המאה התשיעית
חקר הנסיבות ההיסטוריות שבהן נכתב הקוראן מתבסס בעיקר על מחקר פילולוגי של הקוראן עצמו ושל מסורות מוסלמיות. הממצאים הארכאולוגיים הקשורים בהיסטוריה הערבית והמוסלמית אינם מספיקים כדי לקבוע איך נכתב הקוראן, ואפילו אינם מספיקים כדי לקבוע בוודאות שאמנם היה אדם ששמו מוחמד בן עבדאללה ממכה. גם מקורות היסטוריים זרים על-אודות ראשית האסלאם דלים מדי, ולפיכך מתרכזים ההיסטוריונים בחקר המסורות המוסלמיות, ומנסים באמצעות מחקר פילולוגי לברור מתוכן את העובדות ההיסטוריות.
המחקר הפילולוגי מאשר שלשונו של הקוראן ואופן הניסוח שלו מתאימים לשפה הערבית שהייתה מדוברת במכה במאה ה-7 לספירה. המסורת המוסלמית מספרת שהקוראן הובא כנאומים שנשא מוחמד בעל-פה, וכי הוא נשמר ברובו בעל-פה בזיכרונם של תלמידי מוחמד ששיננו אותו. היוזמה להאחדת הקוראן והעלאתו על הכתב מיוחסת לח'ליפה השלישי, עות'מאן בן עפאן. הערכת החוקרים, הנשענת על המסורות המוסלמיות, מתארכת את מפעל האיסוף, ההאחדה וההעלאה על הכתב לשנים 650–656 לספירה, ומייחסת אותו לוועדה שאספה עדויות וחומר כתוב וגיבשה נוסח כתוב וקאנוני של הקוראן.
פרשנות הקוראן
אחד מפרשני הקוראן הבולטים הוא האימאם אבו עבדאללה מוחמד בן אחמד אלאנסרי אלקורטובי, שמת בשנת 671 לספירה. הוא כתב ספר מקיף ובו פרשנות מפורטת לכל הקוראן בעיקר החוקים שבו.
איסוף הקוראן והעלאתו על כתב
הקוראן עבר שלושה שלבים בעת עלייתו על הכתב:
1. השלב הראשון – תקופת הנביא מוחמד: שמירת הקוראן בשלב זה הייתה בשתי דרכים:
א. שינונו בעל פה – רוב חברי הנביא שיננו את הקוראן בעל פה.
ב. שמירתו בכתב – הנביא אסף קבוצה מחבריו שידעו קרוא וכתוב, והיה מכתיב להם מיד מה שהורד לו מהקוראן והיה מדריך אותם איך לסדר את הפסוקים ואת הסורות, ואלה נקראים "כותבי ההשראה האלוהית", ומהם זיד אבן ת'אבת, אובי אבן כעב, עלי בן אבי טאלב, אנס בן מאלכּ, והם היו כותבים את הפסוקים, את הסורות, על עורות, עצמות, ואבנים רכות.
2. השלב השני – תקופת אבו בכר: לאחר מותו של הנביא מוחמד, קיבל את תפקיד הח'ליף, חברו אבו בכר. בתקופה זו, היו הרבה מלחמות הנקראות "מלחמות הרדה" ("מלחמות הרדה" – קרבות עם אלה שעזבו את האסלאם), ונהרגו רבים מחברי הנביא, אשר שיננו את הקוראן בעל פה. למשל בקרב אל-יממא, נהרגו יותר משבעים ממשנני הקוראן בעל פה, לכן ייעץ עומר בן אל-ח'טאב לאבו בכר לאסוף את הקוראן בספר אחד, כדי שהקוראן לא יאבד. אבו בכר דחה את הרעיון, אך במהרה חזר בו והשתכנע ברעיון, והטיל על זיד בן תאבת לאסוף את כל סורות הקוראן בספר אחד. המשימה הייתה קשה מאוד, וזיד בן תאבת אמר "נשבע באללה, לו ביקשו ממני להעביר הר ממקומו, היה זה קל ממשימת איסוף הקוראן". זיד היה מכותבי ההשראה האלוהית, ומשנני הקוראן בעל פה. בנוסף לזה הוא נכח בעת התגלות הקוראן לנביא מוחמד, והיה דורש ממי שרוצה לצטט לפניו את פסוקי הקוראן, שיהיה ממשנני הקוראן בעל פה, והפסוקים כתובים אצלו, ושיהיו לו שני עדים שיאשרו שכל פסוק שהוא בעצמו כתב את הפסוק שיקרא בפני הנביא, וכך נכתב הקוראן בספר אחד אשר נשאר אצל אבו בכר הח'ליף, אחר כך אצל הח'ליף עומר אבן אלח'טאב, אחר כך אצל חפסה, בת עומר אבן אלח'טאב.
3. השלב השלישי – בזמן הח'ליף עות'מאן אבן עפאן: בתקופה זו, היו מחלוקות בין המוסלמים, איך לקרוא את הקוראן, מפני שהממלכה האסלאמית התרחבה מאוד, והלהגים שבה התרבו. לכן הח'ליף השלישי ציווה על שלושה מחברי הנביא, את כתיבת ספר הקוראן במספר עותקים וחלוקתם בארצות האסלאם. כמו כן הוא ציווה על שריפת כל עותק אחר של הקוראן, וכך התאחדו המוסלמים סביב ספר קוראן אחד, אחיד ויחיד, וכך הסתיימה גם המחלוקת. זה נקרא "אלמצחף אלאמאם" (הספר המנהיג).
תהליך נקדנות הקוראן וניקודו
מזמן הנביא, עד זמן הח'ליף עות'מאן בן עפאן, נשאר הקוראן בלי ניקוד, וללא נקודות. המוסלמים התרגלו לקרוא את הקוראן בלי נקודות ובלי ניקוד, וכשהאסלאם נפוץ בארצות רבות, בהתערבבות הערבים המוסלמים עם העמים האחרים וכניסת עמים לא ערבים לאסלאם, היה צורך בשימת נקודות והוספת ניקוד.
אפשר לסכם את שלבי ניקוד הקוראן ושימת נקודות עליו, בפרוגרמה הבאה:
שלבי הניקוד והנקודותשלב א': נקודות הניקודשלב ב': ניקוד האותיות הדומותשלב ג': שיטה חדשה לניקודההתפתחויות בכתיבת ספר הקוראן בתקופה זוהנקודות נוספו על המילים, במקום "פתחה", היה נקודה מעל לאות, ובמקום "כסרה", נקודה מתחת לאות, ובמקום "דמא" נקודה בתוך האות. נקודות אלה היו באדום.האותיות הדומות, כמו ג'ים (ج), ח' (خ), ו-ח (ح), הושמה על האות השנייה נקודה באותו צבע.שמו א' (أ) קטנה על האות, על מנת להצביע שזה פתחה, או א' קטנה מתחת לאות, שזה כסרה. ושמו "וו" (و) קטנה מעל האות, להצביע שזה צ'מא.סיבת ההתפתחותכניסת הלא ערבים לאסלאםהקושי בהבנת ההבדלים בין האותיות הדומותבגלל הקושי בשימוש בצבעים בכתיבה.האיש שביצע את ההתפתחותאבו אל-אסווד אל-דוולייחיא בן יועמר, נאצר בן עאסםאל-ח'ליל אבן אחמד אלפרהידיבזמן הח'ליפה
באיזה מאה לאסלאםזייד בן עבדאללה, מושל עיראק, בזמן השלטון האמייהח'ליף עבד אלמאלכ בן מרואןהמאה ה-2 להג'רה.
תרגום הקוראן
דיני האסלאם אוסרים על תרגום הקוראן. הקוראן נחשב כיצירה מושלמת ומקודשת שבלתי אפשרי לחקות אותה, ואסור לנסות לכתוב יצירה הדומה לה (תפיסה המכונה בערבית: איעג'אז אל-קוראן إعجاز القرآن, "פלאיותו של הקוראן"). כיוון שתרגום הוא כעין ניסיון לחקות את הקוראן, נחשב הדבר אסור באופן עקרוני. עם זאת, רוב המוסלמים בעולם, החל מסוף ימי הביניים וגם בראשית המאה ה-21, אינם ערבים ואינם דוברי ערבית. לפיכך, תרגום הקוראן חיוני לשם העברת הטקסט לרוב המאמינים. הפשרה המקובלת באסלאם בסוגיה זו, היא ראיית התרגום כפרשנות לקוראן ולא כתרגום ממש. רוב המתרגמים המוסלמים של הקוראן נותנים לתרגומם את הכותרת "משמעות הקוראן" כדי להדגיש שהם מביאים מעין פירוש, ולא מנסים לחקות את הקוראן עצמו. בכל מקרה, בשעת התפילה חובה לצטט מן הקוראן בערבית, על פי הנוסח המקורי, ואסור להסתפק בתרגום לשפה המקומית. מרכזים מוסלמיים דתיים, כדוגמת אוניברסיטת אל אזהר במצרים, מקבלים תרגומים של הקוראן לשפות שונות ומאשרים אותם לאחר הכנסת תיקונים, כל זאת בכפוף לכך שהם יוצגו כפירושים ולא כטקסט הקוראני עצמו.
כיוון שכך, יש לשפה הערבית מעמד מיוחד בדת המוסלמית. לשפת הקוראן, השפה הערבית הספרותית הקלאסית, מיוחסת מידה של קדושה באסלאם. אסור לעטר את הקוראן באיורים, כיוון שהם מזכירים עבודת אלילים. לפיכך הקוראן מעוטר באמצעות כתיבה קליגרפית של חלק מהפסוקים, ועיטורי ערבסקות בשולי העמודים.
תרגומים חילוניים או מדעיים של הקוראן נעשו כבר בימי הביניים. מימי הביניים ידועים תרגומים של הקוראן ללטינית, לאיטלקית ולהולנדית, שנעשו בידי נוצרים, כנראה לצורכי פולמוס בין-דתי. בימינו תורגם הקוראן בידי חוקרי אסלאם לפי קריטריונים פילולוגיים מדעיים למספר שפות מודרניות.
תרגום לעברית
רוב התרגומים לעברית של הקוראן נעשו בידי יהודים חוקרי אסלאם, ואין נוסח מוסמך של הקוראן בעברית (ראו להלן). קטעים מן הקוראן תורגמו לעברית בידי אנשי העדה האחמדית (מרכזה של העדה בישראל הוא כבאביר שבחיפה), שרואים כמטרה את הפצת בשורת האסלאם בשפות שונות, אולם רוב המוסלמים אינם רואים בעדה זו חלק מן האסלאם.
לקוראן נעשו מספר תרגומים לעברית.
במאות ה-17 וה-18 נכתבו באירופה הנוצרית תרגומים עבריים לקוראן בידי יהודים, אולם הם לא נעשו מהנוסח הערבי, אלא מתרגומים לאיטלקית ולהולנדית.
ב-1857 תרגם צבי חיים הרמן רקנדורף את הקוראן לעברית מהנוסח הערבי. זהו כנראה התרגום המלא הראשון של הקוראן מערבית לעברית. הוא השתמש בשפה מקראית כמקובל בתקופתו, ויש המוצאים את התרגום קשה לקריאה. רקנדורף ליווה את תרגומו בביאורים, חלקם ענייניים, אך חלקם מכילים דברי לעג וביקורת על הדת המוסלמית.
התרגום הראשון שיצא לאור במהדורה מדעית הוא זה של יוסף יואל ריבלין, "אלקראן", תל אביב 1936. ריבלין נצמד בתרגומו לטקסט הערבי ולכן תרגומו מליצי וקשה לקריאה שוטפת, אולם הוא מעיד על עצמו שהוא נאמן לכתוב כמעט ללא סטייה.
תרגום נוסף הוא זה של ד"ר אהרון בן-שמש, "הקראן: ספר הספרים של האסלאם", הוצאת "קרני", תל אביב 1978 (מהדורה ראשונה הוצאת מסדה 1971). תרגומו של בן-שמש יצא במהדורה מדעית, הכוללת פרט לתרגום גם הערות שוליים המפרשות את הטקסט, ומוסיפות מראי מקומות למקורות יהודיים מקבילים בתנ"ך ובתלמוד. המהדורה היא בלשון עברית חופשית ושוטפת, ואינה צמודה למספור הפסוקים המקובל, אלא לחטיבות של חמישה פסוקים, זאת כדי ליצור תרגום בשפה קולחת. המהדורה כוללת מבוא העוסק בדת האסלאם.
ב-2005 יצא לאור על ידי ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב "הקוראן", תרגומו של אורי רובין, ובו גם הערות, נספחים ומפתח. תרגום זה נחשב שוטף ונהיר יותר לקריאה, בהשוואה לתרגומו הארכאי של ריבלין.
ב-2015 יצא לאור "הקוראן בלשון אחר" – תרגום לעברית בידי סובחי עלי עדוי, מלווה בהבהרות ופירושים, בהוצאת מרכז בַּיִנאת.
ב-2016 יצאה לאור מהדורה חדשה, מעודכנת ומורחבת של תרגום הקוראן מאת אורי רובין, בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב.
ב-2017 יצא לאור "תרגום משמעויות הקוראן המבורך", שהוא תרגום לעברית של הקוראן שתורגם על ידי צוות של מומחים המתמחים בשפה הערבית, בשפה העברית ובשריעה. תרגום זה יצא לאור על ידי דאר א-סלאם, המרכז להכרת האסלאם שבכפר קרע. בשנת 2019, הוצאת Goodword books הבינלאומית הוציאה לאור מהדורה מיוחדת של התרגום הזה.
הקוראן באינטרנט
ב-25 באוקטובר 2009 הושק מנוע החיפוש הראשון בעולם לאתרי אינטרנט בנושאי קוראן. המנוע, שהקימה איראן, מאפשר לגולשים לחפש בקלות מידע העוסק בהלכות אסלאמיות. המנוע נועד לטפח את התרבות האסלאמית באמצעות מתן גישה נוחה לאתרי אינטרנט העוסקים במדעי הקוראן, למעלה מ-360 אתרי אינטרנט שונים.
ראו גם
חדית'
שריעה
עולום אל-תפסיר
תרגומי הקוראן לעברית
השחתת הקוראן
לקריאה נוספת
חי בר זאב, מאחורי הקוראן, הוצאת אוריון, 2010
אורי רובין, הקוראן, תרגום לעברית, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2005; מהדורה חדשה, מעודכנת ומורחבת, 2016
יוסף יואל ריבלין, אלקראן, הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ו–1936
אהרון בן שמש, הקראן: ספר הספרים של האסלאם, הוצאת "קרני", תל אביב, 1978
ניצה בינדר, מבחר מתוך הקוראן, רקע ופרשנות, הוצאת ש. זק, ירושלים, 2010
נסים דנה, "מסע הליל של נביא האסלאם השמיימה וה'סימנים' שהותיר ביקורו בהר הבית: עיון מחודש בקראאן ובמקורות אסלאמיים", בתוך: חידושים בחקר ירושלים, י"ד, תשס"ט, עמ' 249–262
מאירה פוליאק, ובת שבע גרסיאל, "מקרא, מדרש וקוראן; עיון אינטרטקסטואלי בחומרי סיפור משותפים", בתוך: בית מקרא, נ"ג, א, תשס"ח, עמ' 170–178
מייקל קוק, הקוראן – מבוא קצר מאוד (תרגום: מאיר מ' בר-אשר ונורית צפריר), הוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, תל אביב, 2005
הקוראן (בתרגום עוז 'אבו בכר' יונה, ח'אלד מוחמד סעאבנה, ד"ר איימן א-ריאן, ד"ר זיאד אבו מוך, אברהאים ח'טיב, שייח' אוס מדלג', מוחמד צעיף), בהוצאת Goodword Books, שנת 2020
קישורים חיצוניים
القـُرْآن الكَريم, הקוראן בערבית
הקוראן – תרגום מלא לעברית של צבי חיים הרמן רקנדורף, 1857 (פרויקט בן-יהודה)
הקוראן – תרגום מלא לעברית של יוסף יואל ריבלין, 1936 (פרויקט בן-יהודה)
תרגום לאנגלית של הקוראן, באתר אוניברסיטת דרום קליפורניה
דמויות מקראיות בקוראן | פרופ' מאיר בר אשר, באתר יוטיוב, ערוץ בית אבי חי
הערות שוליים
*
קוראן
קוראן
קטגוריה:ספרי המאה ה-7
קטגוריה:ספרים שהוחרמו על ידי ממשלים
| 2024-09-10T15:30:00
|
חומרה
|
חומרה (חָמְרָה, באנגלית: Hardware) היא אוסף כל הרכיבים הפיזיים במחשב או בהתקן אלקטרוני אחר, כמו טלפון סלולרי או ציוד תקשורת, כלומר כל אובייקט הנתפס בחוש המישוש (כל דבר שניתן לגעת בו – "חומר"). זאת להבדיל מהמידע שהמחשב או ההתקן מכיל (ונשמר בזיכרון) או מעבד (בעזרת המעבד), ומהתוכנה – אוסף הפקודות המספקות הוראות לחומרה. הבחנה זו בין חומרה לתוכנה מצטמצמת כאשר התוכנה צרובה ברכיב חומרה מסוים ואינה ניתנת לשינוי (לדוגמה Read only memory – ROM) – תוכנה מסוג זה קרויה קושחה (Firmware) (מהיותה 'קשיחה' כלומר לא ניתנת לשינוי בצורה פשוטה). זיכרון קשיח זה הוא זיכרון ROM.
שמאל|ממוזער|250px|מיני-מחשב PDP1
בפיתוח, בתכנון ובשיכלול רכיבי חומרה עוסק מהנדס חומרה.
חומרת המחשב האישי
מחשב אישי מורכב ממספר רכיבי חומרה הארוזים במארז:
לוח אם, שעליו מורכבים המעבד, הזיכרון הראשי, ורכיבים נוספים בתוך חריצי הרחבה.
ספק כוח, שמטרתו לספק לרכיבים השונים את המתח הדרוש להם.
כרטיס גרפי, שאחראי על עיבוד התמונה ושליחתה לצג (מסך).
כרטיסי מולטימדיה, הכוללים כרטיס טלוויזיה, כרטיס עריכת וידאו, כרטיס קול.
יציאות שונות (מקבילי, טורי, FireWire, USB) לציוד הקפי, כמו סורק ומדפסת.
אמצעי אחסון, כמו דיסק קשיח, כונן DVD, צורב וכדומה.
רכיבי תקשורת: כרטיס רשת, ראוטר.
רכיבים בסיסיים נוספים, שהם מסך, מקלדת, ועכבר. במחשב נייד רכיבים אלה הם חלק מהמארז הבסיסי אך במחשב שולחני הם נמצאים מחוץ למארז.
בנוסף, ובדרך כלל שלא כחלק מהמארז, המחשב האישי יכול לכלול גם מדפסת, סורק, מצלמת רשת, ולעיתים גם מערכת שמע עם רמקולים ואוזניות.
חלוקת החומרה
חומרה ניתן לחלק לפנימית ולחיצונית.
חומרה פנימית אחראית על עבודת מערכת המחשב (חלוקת זרם חשמלי, אחסון נתונים, עיבוד נתונים וכדומה) וחומרה חיצונית כגון מסך, רמקולים, מקלדת (לא וירטואלית), עכבר (לא וירטואלי) וכדומה אחראים על שליטה על המחשב דרך ממשק משתמש (הזנת קלט וקבלת פלט).
ייתכנו גם רכיבי חומרה חיצוניים נשלפים המהווים חלק אינטגרלי מהמערכת (כמו כאשר מאחסנים את מערכת ההפעלה של מחשב על כונן מידע נשלף).
שליטה בחומרה
החומרה נשלטת על ידי פקודות בשפת מחשב, הנקראת שפת סף (Assembly). על המחשבים בימינו, כדי לגשת לכל רכיב, אפילו במערכות הפעלה מתקדמות, יש לרשום את אוסף הפקודות שפונות לרכיב. קבצים אלה נשמרים עם סיומת VxD לדוגמה.
קבצים ישנים שעסקו בחומרה מתקופת ה-DOS היו עם הסיומת COM – לדוגמה: MOUSE.COM להפעלת העכבר, MSCDEX.COM להפעלת כונן תקליטורים. כמו כן, גם כקובצי הרצה (EXE) כתוכנית לכל דבר.
החומרה מופעלת באמצעות פסיקות (Interrupt), הפסיקה קלה בפעולת המעבד וגישה לחומרה.
ראו גם
מונחים בחומרה
קישורים חיצוניים
על חשיבות הקפאת תצורה בחומרה תעשייתית
מילון למונחי חומרה (1997), באתר האקדמיה ללשון העברית
*
קטגוריה:מחשבים
| 2024-04-25T09:19:51
|
רכבת
|
250px|ממוזער|שמאל|רכבת
ממוזער|קולות הנשמעים בעת נסיעה ברכבת
שמאל|ממוזער|250px|רכבת נוסעים מודרנית
שמאל|ממוזער|250px|רכבת נוסעים בישראל עוברת סימנור
ממוזער|250px|קבוצת ילדים בנסיעה ברכבת לטיול ב־1950.
שמאל|ממוזער|250px|קטר קיטור צרפתי מתחילת המאה ה־20
שמאל|ממוזער|250px|רכבת משא
רכבת היא כלי תחבורה יבשתי, המשמש להובלת נוסעים ומטען על גבי מסילה. הרכבת בנויה ממספר קרונות, הנמשכים או נדחפים לרוב על ידי קטר. המסילה בנויה בדרך כלל משניים, שלושה או ארבעה פסי פלדה, אך קיימות בשימוש גם מסילות בעלות פס יחיד (מונורייל ופס ריחוף מגנטי). בחלק מהרכבות יש לקרונות יכולת הנעה עצמית, ללא קטר, והם נקראים קרונועים.
קיימים שלושה סוגי הנעה עיקריים לרכבות:
קיטור – השיטה הוותיקה להנעת קטרים באמצעות חימום מים שהופכים לקיטור ומייצרים תנועה.
דיזל ובנזין – שימוש במנוע בעירה פנימית (בדומה למכונית).
חשמל – שימוש במנוע חשמלי. בדרך כלל הרכבת מקבלת את אספקת החשמל מכבלים שעוברים מעל המסילה. במהלך בלימה רגנרטיבית הם יכולים להחזיר אנרגיה לרשת
נהג הרכבת הוא המפעיל של קרון הקטר. בקטר קיימות מערכות שליטה ובקרה על תפקוד ההנעה ומערכות מסייעות כגון בקרת אקלים ותאורה. קיימים סוגים רבים של מערכות הנעה, כאשר כל סוג מתמודד עם אתגרים שונים. ניתן להגדיר סוגי רכבות שונים על פי אורך המסלול שלהן: רכבת בין-לאומית, בינעירונית אזורית, פרברית ועירונית (קלה). ההבדל במרחקי הנסיעה יוצר גם הבדלים אחרים כגון תדירות שונה, מרחק מומלץ בין תחנות שהוא שונה ועדיפות לשימוש בטכנולוגיות שונות. במדינות רבות הרכבת היא אמצעי התחבורה העיקרי להסעת נוסעים, והיא משלבת בין מספר סוגי רכבות:
רכבות מהירות לנסיעות ארוכות טווח בין מדינות ואזורים.
רכבות כבדות המשמשות להובלת נוסעים בין ערים ופרברים.
רכבת תחתית, רכבת קלה ומונורייל לתנועה בתוך הערים.
רכבת פרוורית המשמשת לקישור בין שולי המטרופולין למרכזו.
סוג מיוחד ונכחד של כלי רכב מסילתיים הן הטרזינה והקרונית הידנית, שהן כלי תחבורה קטנים ופשוטים הנעים על מסילת ברזל בכוח האדם הנוהג בהם או מנוע עזר.
השם העברי
בעקבות חנוכת קו הרכבת בין יפו לירושלים ב־1892 עלה הצורך למצוא שם עברי מתאים.
לפי ראובן סיוון יצר אליעזר בן־יהודה את המונח "רכבת" בהקבלה ל"חמרת" (שיירה של חמורים) ו"גמלת" (שיירה של גמלים), כלומר "שיירה של רכבים".
היסטוריה
מנוע הקיטור הראשון שזכה לתפוצה נרחבת נבנה על ידי ג'יימס ואט בשנת 1774. המצאה זו סללה את הדרך למהפכה התעשייתית. אחד היישומים הראשונים של מנוע זה הייתה הנעת כלי רכב מנועי. ב־21 בפברואר 1804 הודגם לראשונה קטר הקיטור של ריצ'רד טרווית'יק שהוביל פחם למפעל מתכת בדרום ויילס שבבריטניה, לאורך מסילה של כ־15 ק"מ ובמהירות של כ־8 קמ"ש. התפתחות קטרי הרכבת המשיכה בהתמדה, אבל ההמצאה נעשתה מעשית רק עם בניית ה"רוקט" ("Rocket") של ג'ורג' ורוברט סטיבנסון ב־1829.
במהלך השנים שלאחר מכן התפתחה רשת הרכבות בכל רחבי העולם. הרכבות היו גורם חשוב בתהליכים היסטוריים ובשליטה של מדינות על אזורי הספר שלהן. לדוגמה, במלחמת האזרחים האמריקנית באמצע המאה ה־19 איפשרה הרכבת לצבא הצפון להניע כוחות בין החזיתות השונות בממדים ובמהירות חסרי תקדים בהיסטוריה של המלחמות. הרכבת הטרנס סיבירית שנבנתה בסוף המאה ה־19 איפשרה לאימפריה הרוסית לחזק את שליטתה בחופי האוקיינוס השקט וליישב את סיביר; קו הרכבת הטרנס־יבשתי הראשון בצפון אמריקה איפשר לפתח את החוף המערבי של ארצות הברית.
במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה היו רכבות ומסילות ברזל כלי אסטרטגי־צבאי חשוב ושימשו להובלת גייסות ואספקה אל החזית ופינוי פצועים וחללים ממנה. גם כלי נשק כגון טנקים הוסעו למרחקים ארוכים על ידי רכבות. כמו כן שימשו רכבות כנושאות ארטילריה קרבית וזאת באמצעות תותחי רכבת שהותקנו באופן מבצעי על קרונות רכבת (ולא רק לצורך תובלה). תפקידן של הרכבות במלחמת העולם השנייה זכור גם כיוון ששימשו להובלת מיליוני יהודים ובני לאומים אחרים אל מחנות ריכוז והשמדה.
במחצית השנייה של המאה ה־20 עומעם זוהרה של הרכבת לטובת כלי התחבורה החדשים: המכונית הפרטית והמטוס. למשל, בארצות הברית נזנחה כמעט לחלוטין תשתית המסילות עד כדי כך שהייתה סכנה להמשך קיומה. מנגד, בכמה ארצות ניתן מענה למגמה זו בדמות רכבות נושאות־רכב שאפשרו לנוסעים לנסוע ברכבת, בעוד מכוניתם מאוחסנת בקרון ייעודי.
התפתחות הטכנולוגיה והמעבר ממנועי הקיטור להנעה שמבוססת על חשמל או דיזל איפשרו לפתח מערכות רכבות יעילות שהיו מסוגלות להתחרות ברכב הפרטי. הופעת רכבות מהירות בסוף המאה ה־20 איפשרה לרכבת להתחרות גם במטוסים בטווחים קצרים ובינוניים (עד 650 ק"מ). לדוגמה, חברת התעופה הלאומית הגרמנית, לופטהנזה, הצהירה כי היא מעוניינת לעודד שימוש ברכבות במקום טיסות בתוך גרמניה.
גם מטרופולינים רבים בארצות הברית, כדוגמת לוס אנג'לס, שדגלו ברכב פרטי כאמצעי התחבורה העיקרי, נאלצו להוסיף תשתית מסילתית לאחר שתשתית הכבישים נסתמה.
העתיד
ממוזער|עומס ברכבת התחתית בשנחאי
כיום מתבצעים מיזמים רבים של רכבות מהירות, בעיקר באירופה. הצפי הוא כי בשנים הקרובות תושלם רשת של רכבות מהירות בכל מערב אירופה. רשת כזו תשנה את דרכי התחבורה ושוק העבודה. היא צפויה להקטין משמעותית את השימוש במטוסים לטיסות קצרות, לעודד אירופאיים לעבוד גם בארצות שכנות ולחזק את הקשרים בין מדינות אירופה.
אחד מכיווני ההתפתחות העתידיים לרכבות בעתיד היא טכנולוגיית הרחיפה המגנטית. לרכבות אלו אין גלגלים אלא אלקטרומגנטים שמחזיקים אותן בגובה של כסנטימטר מעל משטח מיוחד, שמשמש להן כמסילה. הן מונעות קדימה באמצעות שינוי השדות המגנטים. רכבות אלו מהירות, יעילות ומאפשרות נסיעות חלקות במיוחד, מכיוון שאין חיכוך בין הרכבת למסילה. רכבות אלו נוסעות במהירות מקסימלית של 588 קמ"ש. חסרונן העיקרי הוא עלות הקמת המסילות המיוחדות. חיסרון נוסף הוא הרעש הנוצר מפעולתה של הרכבת; בשונה מרכבות רגילות, הרעש שמשמיעות רכבות אלו דומה לרעש של מטוס סילון.
כיום פעילים בעולם שני קווי רכבת רחיפה בשירות רגיל: בסין בין שאנגחאי לשדה התעופה שלה, וביפן, העובר דרך טוקיו.
הרכבת בישראל
שמאל|ממוזער|250px|הרכבת לירושלים בנחל רפאים
ממוזער|250px|רכבת למטרות שעשועים
קו הרכבות הראשון בארץ הושק ב־1892 עם הפעלת מסילת הרכבת יפו–ירושלים בימי השלטון העות'מאני. בין 1903 ל־1905 הונחה מסילה מחיפה דרך עמק יזרעאל לסוריה (שם התחברה למסילת הרכבת החיג'אזית), שנודעה לימים כרכבת העמק. בימי מלחמת העולם הראשונה נסללה בשפלת החוף מסילה אורכית מתחנת הרכבת עפולה לכיוון סיני ותעלת סואץ.
בימי המנדט הבריטי חוברה רשת המסילות בארץ למצרים וללבנון. קטע המסילה בין טולכרם לבין עפולה נזנח, וממערב לו הונחה מסילה שחיברה את מסילת השפלה ישירות לחיפה (תוואי המסילה שבין חדרה לבין חיפה משמש עד היום כחלק מהקו הראשי של רכבת ישראל).
באפריל 1948, מעט לפני קום המדינה, הקימו המוסדות הלאומיים את חברת רכבת ישראל שתרכז את התחבורה המסילתית במדינת ישראל לכשתוקם. במשך עשרות שנים לאחר מכן סבלה רכבת ישראל מהזנחה מתמשכת והיעדר תוכניות פיתוח, עקב העדפה של תחבורה ציבורית פחות פגיעה להתקפות טרור ויותר גמישה (אוטובוסים ומוניות). בסוף שנות התשעים חל שינוי בסדרי העדיפויות והרכבת נהנית כיום מתקציב פיתוח הגדול יותר מתקציב הכבישים לפי הצעת התקציב לשנת 2004. כתוצאה מהשיפור בהשקעות, גדלה תנועת הנוסעים פי חמישה, מ־6 מיליון נוסעים ב־1998 לכ־30 מיליון נוסעים בשנת 2006.
רכבות עירוניות
בחלק מהמטרופולינים בישראל ישנם פרויקטים להפעלת רכבות עירוניות:
בחיפה פועל מזה שנים רבות קו פוניקולר תת־קרקעי בודד הנקרא כרמלית.
הרכבת הקלה בירושלים.
רכבת קלה במסגרת מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב.
ראו גם
קישורים חיצוניים
צור שיזף, מסע בעקבות הפסים, סרט על ההיסטוריה של הרכבות בארץ ישראל שנעשה עבור ערוץ הנשיונאל ג'יאוגרפיק
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תחבורה ציבורית
קטגוריה:תחבורה בת קיימא
קטגוריה:שינוע
קטגוריה:המצאות במאה ה-19
| 2024-06-27T10:49:51
|
מטוס
|
שמאל|ממוזער|250px|אנטונוב An-225 מריאה המטוס הגדול ביותר שנבנה אי פעם
מָטוֹס או אֲוִירוֹן הוא כלי טיס ממונע, כבד מהאוויר, אשר שוהה באוויר בזכות כוח העילוי הפועל על כנפיו. בעגה המקצועית מטוס מוגדר ככלי טיס כנף קבועה, שבו אין תזוזה אקטיבית של הכנף כדי להשיג את העילוי (מטוס בעל גאומטריה משתנה נכלל בקטגוריה זו), בניגוד לכלי טיס בעל כנף סובבת דוגמת מסוק או רחפן.
מטוסים נעים ממקום למקום במהירות רבה, ללא צורך בדרכים ותוך תלות מועטה במזג האוויר, ולכן משמשים אמצעי תחבורה נפוץ מאוד. תכונות אלה הופכות את המטוסים לשימושיים גם למטרות צבאיות ומדעיות.
את המטוס הראשון שטס בהצלחה בכוח מנועו בנו האחים רייט. מקובל כי טיסתם שנערכה ב־17 בדצמבר 1903, ונמשכה כ־12 שניות ולמרחק 35 וחצי מטרים, הייתה הטיסה הממונעת הראשונה בכלי טיס כבד מן האוויר. קדמו להם כמה ניסיונות חשובים של אלברטו סנטוס דימון הברזילאי, לואי בלריו הצרפתי וגלן קרטיס האמריקני. מאז התפתחו רבות הטכנולוגיה והידע בנושאי התעופה והאווירודינמיקה, אך עקרון הפעולה של המטוסים נותר דומה.
אטימולוגיה
ממוזער|250px|פלייר רייט, נבנה ב-1903, המטוס הממונע הראשון
בשנת 1907 פרסם אליעזר בן-יהודה בעיתונו "השקפה" ידיעה על הקמת צי מטוסים צרפתי ראשון. בידיעה זו חידש את הצירוף "ספינת אוויר" של נחום סוקולוב וקבע את המונח "ספינת האוויר המתיישרת" כתרגום השם הצרפתי באותו הזמן aéroplane. השם הצרפתי שונה עד מהרה ל־avion בעקבות המילה הלטינית לציפור avis, ובעקבות כך חידש איתמר בן־אב"י, בנו של בן יהודה, את המילה העברית "אווירון" – אף שגם השורש א־ב־ר מופיע במקרא וקשור לתעופה, ולכן סבר נפתלי הרץ טור־סיני שהיה ראוי לכנות את המכונה בשם "אבירון". מטעמים שונים התנגד חיים נחמן ביאליק למילה, וב־1928 הציע בוועד הלשון העברית את המילה "מטוס", את השם "טייס" למפעיל (במקום "מעופף"), את שם הפעולה "טיסה" (במקום "מעוף") ועוד, לפי המילה היחידאית (). שתי המילים מקובלות בעברית, אם כי לפעמים מבדילים בין אווירון – כלי טיס קטן, על שום הסיומת המקטינה -וֹן – ובין מטוס – כלי טיס גדול. בנטייה הופך הקמץ לשווא: מְטוסים, מְטוס-קְרב (לעומת: מַסּוֹק–מַסּוקים).
שימושים
שמאל|ממוזער|250px|איירבוס A380, מטוס הנוסעים הגדול ביותר בעולם
מטוסים משמשים להעברת מטען ממקום למקום, במיוחד כאשר מדובר בחציית תוואי שטח בעייתי או במרחק גדול. נוסף לכך מטוסים משמשים לצילום מן האוויר, לחיזוי מזג האוויר, לכיבוי אש (בעיקר בשרפות יער), לחקלאות (בעיקר ריסוס כנגד מזיקים), ואף כתחביב ספורט.
במסגרת הצבאית המטוסים משמשים להפצצה, לתקיפה, ליירוט מטוסי אויב, לתובלת מטענים וכוחות, לאיסוף מודיעין ואף ללוחמה אלקטרונית.
יש כמה סוגי המטוסים: מטוס נוסעים, מטוס מטען, מטוס ריסוס, מטוס אמפיבי, מטוס קרב ומפציץ. קיים סוג נוסף בשם אקרנופלן, שאינו נחשב כמטוס לכל עניין, לאור שהייתו בקרבת הקרקע, אך אם מחשיבים אותו כמטוס, פרט אחד שלו הוא המטוס הגדול ביותר בעולם.
מבנה המטוס
מבנה המטוס (מונח שאינו נוגע למערכת ההנעה) ניתן באופן כללי לחלוקה לכמה מערכות:
גוף המטוס – המכיל את אנשי הצוות, המטען, הדלק, הנוסעים והמערכת האוויונית של המטוס.
כנפיים – המספקות את עיקר העילוי. יש מטוסים שבהם מכלי הדלק נמצאים בגחון ובאחרים הם בכנפיים. לרוב המנועים נישאים על הכנפיים, ובמטוסי קרב נישא תחתן גם רוב החימוש.
מערכת היגוי – הכוללת לרוב הגה גובה, השולט על התנועה בזווית העלרוד; הגה כיוון, השולט על התנועה בזווית הסבסוב; ומאזנות, השולטות על התנועה בזווית הגלגול.
כני נסע – אלו המערכות הנושאות את המטוס על הקרקע. מכילים את הגלגלים ומשמשים לבלימת זעזועים בנחיתה.
מנוע – מספק את הדחף להנעת המטוס ולעיתים גם ליצירת עילוי. במטוסים קלים נפוץ השימוש במנועי בוכנה; מטוסים כבדים יותר או מטוסים צבאיים משתמשים לרוב במנועי סילון.
עקרונות הטיסה
שמאל|ממוזער|300px|הכוחות הפועלים על חתך של כנף מטוס
ממוזער|250px|מטוסים בתרגילי אוויר
על המטוס פועלים ארבעה כוחות:
גרר – התנגדות האוויר למעבר גוף כלי הטיס דרכו, בכיוון המנוגד לכיוון תנועת הכלי.
דחף – תגובת האוויר לפעולת מנוע המטוס. פעולת המנוע גורמת לדחיפת האוויר לאחור (באמצעות להבי מדחף או יניקה באמצעות מניפה במטוס סילון), ובתגובה כלי הטיס נדחף קדימה.
כוח הכבידה – משיכת כדור הארץ את כלי הטיס כלפי מטה, בכיוון מרכזו.
עילוי – כוח המתפתח בעיקר על כנפיו של כלי הטיס. הבדל בין זרימת האוויר במשטחים התחתונים של הכנפיים לבין משטחיהן העליונים גורם להפרש לחצים, וכתוצאה פועל כוח כלפי מעלה.
היסטוריית המטוס
קישורים חיצוניים
How Fuel Efficient Is An Airplane? - סרטון הסבר על ניצול הדלק של מטוסים
Why Are Airplane Engines So Big? - סרטון הסבר על הגודל האופטימלי של מנועי מטוסים
מטוסים איך הם טסים? סוגי מטוסים? ומי המציא אותם? - סרטון הסבר ביוטיוב
הערות שוליים
*
קטגוריה:תעופה
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות
| 2024-10-02T11:53:28
|