text
stringlengths 18
174k
⌀ |
|---|
פורטל הצימרים צימר נט הוכיח ומוסיף להוכיח לאורך השנים כי הוא מסייע לכל גולש למצוא את החופש האידיאלי.
אחרי שקצת תגלשו באתר צימר נט תבינו כי פה תוכלו לקבל מענה רלוונטי ואישי לכל אחד ואחת וכך למצוא את מקום המרגוע הכדאי ביותר עבורכם.
האתר שלנו פועל שעות נוספות ולילות כימים כדי להקדיש לכם את השירות המסור ביותר ואת המידע המדויק והכל כדי שתצאו מאתרינו מרוצים ועם יעד לחופש הקרוב שלכם.
כאן תוכלו לקבל מידע מהימן גם על עם ג'קוזי בחדר וגם על מבחר נרחב של סוגי נופשים בכל רחבי הארץ.
צריכה הפתעה לבן הזוג שלך? רוצה להעניק מתנה שהיא מקורית? נופש בצימר הינו רעיון מומלץ ביותר! ברשת הצימרים צימר נט שהוא אחד מהכוכבים של אתר צימר לנד המוביל, תוכלי לאתר את הנופש הטוב ביותר עבור הפתעה שכזו.
על מנת להשלים את האווירה הרומנטית לה אתם כ"כ זקוקים בנופש שכזה בחרי לכם מקום מבודד מלא שלווה שכולו יהיה שלכם עם בריכה פרטית בה תוכלו להעביר ערב רומנטי לצד ארוחת ערב טעימה ויין משובח.
אם את לא מצליחה להחליט על מקום ייחודי שכזה בין כל הקטגוריות והאופציות שהובאו עבורך באינדקס בכל עת צלצלי אלינו למספר המופיע באתר וקבלי ייעוץ והכוונה בלי כל עלות, כך תהיי בטוחה שצוות המקצוענים שלנו יעניק לך המלצות לגבי אתרי הנופש הנבחרים ביותר ואת אלו שהכי מומלץ לנפוש בהם וודאי כשמדובר בחופש כ"כ מיוחד כמו נופש רומנטי.
צימר נט הינו אתר בו נמצא מצבור עצום של מתחמי נופש וכל אחד תואם למטרה אחרת, לחופשה שונה- רגועה, מרעישה, רומנטית, משפחתית וכולי.
צריכים צימר אליו תוכלו לקחת את העובדים שלכם ליום גיבוש? זקוקים למתחם בו תוכלו לחגוג מאורע יוקרתי? לא משנה לכבוד איזו מטרה אתם יוצאים לחופש, אינדקס האתרים צימר נט ממליץ לכם להיעזר בו כאשר אתם מחפשים צימרים כמו שעכשיו חיפשתם עם ג'קוזי בחדר .
לאחר שהעדפת עם ג'קוזי בחדר זכור שבצימר נט מתחייבים להעניק לך שרות מנצח.
צוות הפורטל מקווים כי החופשה אותה העדפת דרך אתר צימר נט תהווה "חופשת הדגל" שלך אליה תוכל להשוות חופשות אחרות, נשמח אם תשתף אותנו ואת הגולשים שבאתר ותפרסם חוות דעת מנוסה כמי שכבר נפש בצימר הספציפי הזה, כך הגולשים יוכלו לדעת על אופי הנופש שהמתחם מציע עוד טרם שהגיעו אליו!
|
בשיעור זה נלמד על סיכום הגזרות שלמים, מרובעים, חפ"ן וחפי"צ.
הבגרות בלשון קרובה ופתאום הבנתם שסיכום הגזרות שלמים, מרובעים, חפ"ן וחפי"צ לא אומר לכם כלום? אין לכם ממה לחשוש. כאן בוואלה! סקול פיתחנו שיטת למידה חדשה וייחודית ללימוד לשון בקלות ובצורה ברורה, בעזרת המורים המובילים בארץ, חומרי לימוד איכותיים ורלוונטיים, תרגול מלא ופתרונות.
כל זאת מבלי לצאת מהבית, בלי שיקולי מזג אוויר, תחבורה או הפרעות ריכוז. סרטוני וידאו בלשון ברמה הגבוהה ביותר מכל מקום ובכל זמן. אצלנו תוכלו למצוא את כל ההסברים בנושא סיכום הגזרות שלמים, מרובעים, חפ"ן וחפי"צ ובנושאים נוספים של הבנת הנקרא, תחביר ודקדוק. למה אתם מחכים? כנסו אל הסרטונים ותעברו את המבחנים בלשון בהצלחה.
|
חוקרים מאוניברסיטה בנורווגיה מצאו כי פעילות ספורטיבית יכולה להוריד את הגיל הפיסי ב-20 שנה ויותר; בדקו את עצמכם: מה גיל הכושר שלכם?
אם עברתם את גיל 60 ואתם עוסקים בספורט באופן קבוע, אוכלים בריא ולא מעשנים, סביר להניח ש"גיל הכושר" שלכם צעיר ב-20 שנה מהגיל הכרונולוגי שלכם, כך לפי מחקר חדש שנערך לקראת אולימפיאדת הקשישים בארה"ב.
"גיל הכושר" הוא קונספט שפיתחו חוקרים באוניברסיטת המדעים הטכנולוגיה הנורווגית, אשר מצאו בעזרת נתונים אפידמולוגיים כי כושר קרדיווסקולרי גבוה מהממוצע מבטיח חיים ארוכים יותר. כדי להוכיח את הטענה הם בדקו את הכושר והבריאות של יותר מ-5,000 מבוגרים נורווגים והשתמשו בתוצאות כדי ליצור אלגוריתם שבעזרתו ניתן לחשב את היכולת האירובית וגיל הכושר של כל אדם בהתבסס על נתונים כמו מין, גיל, דופק, היקף המותניים ושגרת האימונים. למחשבון הכושר.
ד"ר פמלה פיק מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מרילנד, אשר חברה בדירקטוריון הקרן המנהלת את אולימפיאדת הקשישים בארה"ב ועוסקת באופן קבוע בספורט, מצאה כי בעוד שגילה הכרונולוגי הוא 61, גיל הכושר שלה הוא 36. בשיתוף פעולה עם החוקר אולריק ויסלוף, שהיה חלק מהצוות שפיתח את המחשבון, בדקו השניים את משתתפי אולימפיאדת הקשישים של השנה.
המשתתפים באולימפיאדת הקשישים שנפתחה ביום שישי האחרון במינסוטה – כמעט 10,000 אנשים בגיל 50-100 - אינם ספורטאים מקצועיים, אך רובם מתאמנים באופן קבוע. יותר מ-4,000 איש מילאו את השאלון, והתוצאות היו מדהימות: אף שהגיל הכרונולוגי הממוצע של המשתתפים היה 68, גיל הכושר הממוצע שלהם היה 43 בלבד. בהשפעה היתה זהה עבור גברים ונשים, ציין ויסלוף.
לדברי פיק, אף פעם לא מאוחר להתחיל. "רוב הספורטאים במשחקי הקשישים לא התחילו להתאמן באופן רציני עד לשלב מאוחר בחייהם, כולל אותי. אפשר תמיד להתחיל. אף פעם לא מאוחר".
|
גם בשיא החום, וגם כשיש שפע של פירות קיץ נהדרים, יש רגעים שבהם מתחשק רק עוגה, רכה ומנחמת, אבל שתהיה מהירה וקלה להכנה. מקור המתכון הנהדר הזה הוא הבלוג של ריצ'ה. אחרי שהכנתי את עוגת השיש פעמים אחדות, ניסיתי כמה וריאציות: עם פירות ועם תערובת אגוזים וקינמון, במחווה ל"עוגה לקפה" של רות סירקיס. כולן נהדרות, כולן טעימות, כולן קלות להכנה.
מחממים תנור לחום בינוני (180 מעלות צלסיוס) ומכינים תבנית מלבנית (20 על 10 ס"מ) או תבניות קטנות או אפילו תבניות מאפינס (זמן האפייה יוכתב ע"י גודל התבנית).
מנפים לקערה בינונית קמח, מוסיפים מלח, אבקת אפייה וסודה לשתייה.
מכינים את התערובת. מוסיפים ½ כוס פירות יער טריים או מופשרים או פירות קיץ פרוסים, מערבבים בעדינות. יוצקים לתבנית, אופים.
מכינים את העיסה.
יוצקים שני שליש מעיסת העוגה לתבנית. מפזרים חצי מתערובת האגוזים, מכסים בעיסת עוגה, מערבבים קצת, כדי שהאגוזים יתאחדו עם העיסה. יוצקים את שאר העיסה. מפזרים מעל את שאר תערובת האגוזים. אופים.
מכינים את העיסה עד לשלב ממרח השקדים. מחלקים את העיסה לשליש (שיהיה החלק השוקולדי) + שני-שליש (החלק הלבן).
לחלק הגדול מוסיפים את ממרח השקדים ומערבבים היטב.
יוצקים מחצית מהתערובת הלבנה לתבנית, יוצקים עליה את התערובת השוקולדית, מכסים בשאר התערובת הלבנה. לוקחים מזלג או קיסם ארוך ומערבבים מעט את העיסה בתבנית (כאילו כותבים שוב ושוב את האות ע' בכתיב). כך מתקבל אפקט השיש.
אופים כארבעים דקות.
היי! העסק הזה תופח ונהיה ספוגי?
הי אנונימי, לא ניסיתי. נראה לי שזה יצריך שינוי בכמות הנוזל. אם תנסה/י אשמח לשמוע אם הצליח לך!
היי.מה ממרח השקדים נותן? חוץ מתוספת טעם כמובן..
ברוכים הבאים למטבח הטבעוני שלי: יש כאן מתכונים פשוטים ומהירים, מתכונים קצת יותר מסובכים, מתכונים ליומיום ולאירועים מיוחדים. כולם ללא מוצרים מהחי, רובם לא דורשים חומרים משונים או קשים להשגה וכולם... טעימים. כשעברתי לטבעונות, נעזרתי מאד בבלוגים טבעוניים ברשת. אשמח אם המתכונים שלי יעזרו לעוד אנשים להתנסות באורח חיים טבעוני.
|
אחת הבעיות המרכזיות העומדות כיום בפני בתי החולים בארץ היא בעיית הזיהומים הנרכשים תוך כדי אשפוז. בדוח מבקר המדינה מ-2013 נקבע כי בין 4,000 ל-6,000 חולים מתים מדי שנה בישראל כתוצאה מזיהומים בבתי החולים, וכי כ-1,000 עד 4,500 ממקרי המוות היו יכולים להימנע לו המוסדות הרפואיים היו מקפידים על תנאים וכללי בטיחות הולמים.
"הסיבה העיקרית לבעיה היא חשיפת החולים לחיידקים שלא מגיבים לטיפול אנטיביוטי", אומר פרופ' שלמה מעין, מנהל המערך לזיהומים במרכז הרפואי "ברזילי" אשקלון. לדבריו, הבעיה, שהתפתחה בעשורים האחרונים בעולם המערבי בהדרגה, פרצה אל פני השטח בישראל בשנת 2007, בסדרת זיהומים קשים בבתי חולים שרובם נגרמו על ידי חיידקים שהיו עמידים למספר רב ביותר של סוגי אנטיביוטיקה, אשר עברו בין החולים כתוצאה מהיגיינת ידיים לקויה.
"בעקבות ההתפרצות והמודעות הציבורית הגוברת לבעיית העמידות של החיידקים, התארגנה במשרד הבריאות היחידה למניעת זיהומים, שהחלה לבנות מערך ארצי למניעת זיהומים בפיקוח קפדני וליישם נהלים של אמצעים שגרתיים כגון היגיינת ידיים", מסביר פרופ' מעין. "היה ניתן למנוע חלק ממקרי המוות אם בתי החולים היו שומרים על רמת היגיינה גבוהה יותר".
פרופ' מעין מסביר שרוב מקרי המוות נובעים מזיהומים המועברים על ידי הסגל הרפואי במהלך הטיפול בחולה. "רופא שלא מחטא ידיים או לא משתמש בכפפות בעת הטיפול בחולה בפירוש מסכן אותו. גם מכשור רפואי שלא עובר חיטוי בהתאם לנהלים נחשב לאחד מגורמי הסיכון להעברת זיהומים בין חולה לחולה".
מעבר לכך, הוא מסביר, חיידק עמיד לא מתפתח ללא סיבה, וכדי לפתח עמידות מפני אנטיביוטיקה על החיידק להיות חשוף למינון לא מספק של אותה תרופה. "סביבת בית החולים, מעצם היותה סביבה בה נעשה שימוש רב באנטיביוטיקה, היא סביבה אידיאלית להתפתחות עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה. אם נוסיף לכך את העובדה שלעתים קרובות הטיפול האנטיביוטי ניתן, לפחות בתחילה, באופן אמפירי כשיש חשש לזיהום, הרי הסיכוי לכך שהאנטיביוטיקה הנבחרת לא תקלע למטרה הינו גבוה".
דוגמה אחרת היא מתן אנטיביוטיקה לאבחנה שגויה, למשל כטיפול בזיהום ויראלי. לדברי פרופ' מעין, כאשר החיידקים בגוף התינוק, למשל, נחשפים לאנטיביוטיקה שניתנת שלא לצורך, הם עשויים לפתח כנגדה עמידות, העלולה לפעול כנגדו בשלב מאוחר יותר.
-מה נעשה כיום כדי למנוע את המצב?
"עקב מורכבות בעיית העמידות והעובדה שהיא נפוצה מאוד בבתי חולים בישראל הוקמו בשנים האחרונות יחידות למניעת זיהומים במרבית בתי החולים בישראל", מסביר פרופ' מעין. "תפקידן בראש ובראשונה להטמיע נהלי היגיינת ידיים נכונה. היגיינה שכזאת, בטיפול החולים ובמעבר הסגל המטפל בין חולה לחולה, יכולה למנוע את מרבית העברת החיידקים העמידים בין החולים, גם אם הם קיימים".
לדבריו, היחידות למניעת זיהומים מתמקדות בפיקוח על הפצתם של חמישה חיידקים הנחשבים לעמידים ביותר. הדבר נעשה באמצעות "סיקור אקטיבי" לחיידקים אלה, במהלכו מתחקרים את החולה לגבי מצבו הרפואי ונערכות בדיקות לגילוי חיידקים עמידים. סיקור זב נערך בקרב כל החולים המגיעים ליחידה לטיפול נמרץ ולמחלקות אחרות בבית החולים בסיכון זיהומים גבוה, זאת גם כאשר האדם מתאשפז ללא חשד לזיהום. כתוצאה מהסיקור מתקבל מידע חשוב על נשאיות חיידקים עמידים, המאפשר ליחידה למניעת זיהומים להורות על בידוד החולה בזמן, דבר שמונע התפשטות חיידקים עמידים לחולים אחרים.
צורות נוספות של מאבק בחיידקים העמידים ברמת בית חולים הן פיקוח על מתן בלתי מבוקר של אנטיביוטיקה ועל הפסקתה בזמן וכן הקפדת יתר על נהלי חיטוי מכשירים רפואיים. "ברמת הקהילה, יש להפחית שימוש באנטיביוטיקה במצבים שלא מצריכים טיפול כזה", אומר פרופ' מעין ומציע להפחית גם שימוש באנטיביוטיקה לבעלי חיים המיועדים למאכל כ"זרזי גידול" על מנת להפחית היווצרות חיידקים עמידים ברמת הקהילה.
משרד הבריאות: "ניתן להתגבר על העניין באופן חלקי בלבד"
פרופ' ארנון אפק, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, מסביר שחלק מהבעיה נובע מהעובדה שמדובר בחולים קשים הסובלים ממערכת חיסונית חלשה, אשר תמיד יהיו חשופים יותר לבעיית החיידקים העמידים. בהמשך לדבריו של פרופ' מעין, הוא מציין כי היחידה למניעת זיהומים בהנהלתם של פרופ' יהודה כרמלה ופרופ' מיץ' שוובר, עושה מאמצים רבים כדי לשפר את המצב הנוכחי.
"כיום מתבצעות בדיקות רבות בבתי החולים בארץ, דו"חות מופקים ונעשה מעקב אחר אכיפת הנחיות המשרד", קובע פרופ' אפק. "לשמחתי, כבר בימים אלה אנו עדים להצלחות הודות לאותן פעולות: שעורי הבידוד גדלים וכמות הזיהומים מצטמצמת.
"אך למרות השיפור המתמשך, חשוב לציין שמדובר בתופעה שעליה לא ניתן להתגבר באופן מלא. כל עוד יהיו חולים במצב קשה הסובלים ממערכת חיסונית בעייתית, וכל עוד אנטיביוטיקה היא חלק בלתי נפרד ממערך הטיפולים, אנו חשופים לבעיה של אותם חיידקים עמידים, שעליהם ניתן להתגבר רק באופן חלקי".
פרופ' אפק מוסיף כי בתחום ההיגיינה קל יותר לטפל ולשלוט, ולכן חשוב לטפל בכך בכל האמצעים האפשריים. "נעשה מאמץ להגדלת המודעות לעניין בקרב הצוות הרפואי ולשיפור התנאים בשטח שמאפשרים הקפדה טובה יותר על העניין, כגון הצבת עמדות של אלכוהול לחיטוי ידיים לצד מיטות החולים".
בעניין שקיפות הנתונים לעיני הציבור מוסיף פרופ' אפק כי המשרד עמל בימים אלה על מנגנון מדידת זיהומים אחיד בבתי החולים, שבעקבותיו ניתן יהיה לפרסם בקרוב ממצאים שקופים לציבור, בכל הנוגע לכמות הזיהומים בבתי החולים בארץ. לדבריו, מדובר בצעד מהפכני שעתיד להוות מנוף לשיפור השירות הרפואי בישראל.
פרופ' מעין מסכם וטוען שלמרות מגמת השיפור המסתמנת באופק, המלאכה עדיין רבה. "נושא מניעת זיהומים בבית חולים הפך, ובצדק, למדד איכות טיפול חשוב ביותר", הוא אומר. "שקיפות בדיווחים ממשרד הבריאות לציבור על שיעורי זיהומים בבתי החולים תהיה פועל יוצא של המאמץ הניכר למניעת זיהומים בישראל. חשוב להדגיש כי גם החולה אינו פטור מאחריות וזכותו לבקש מהצוות הרפואי המטפל בו לשמור על תנאי היגיינה ולשטוף ידיים לפני הטיפול בו ולאחריו, למשל".
האם אפשר להחליף לתרופה אחרת?
|
לפעמים אני מתבלבלת בין שלל הקולות והדעות האחרות שתמיד "יודעות" דברים טוב יותר: איך לגדל ילדים, לאיזה רופא ללכת, מתי לצאת לחופשה.. הקולות האלה נמצאים בכל מקום והם משתיקים את הקול שלי והדעה שלי, זו שגיבשתי אחרי ששקלתי דברים עם עצמי.
כשדעות "צועקות" מאיימות להציף אותי. אני מתנתקת ומתכנסת לכמה זמן אל תוך עצמי. מחכה שהקולות יגוועו והשקט הפנימי יחזור . מסתבר שגם לך יש דעה משלך היא החלטית, בוטחת והכי חשוב- היא שלך.
הטיפ הבריא שלי: הקול הפנימי הזה אף פעם לא מאכזב. אל תשכחי להקשיב לו.
|
במשחק נהדר זה אתם בוחרים לעצמכם קבוצה של ארבע דמויות ממגוון עצום של 140 דמויות מעולם הקומיקס של מארוול שאיתם אתם נלחמים במגוון עצום גם כן של נבלים. במשך המשחק תפתחו הרבה דמויות, מתקפות, חליפות ועוד הרבה דברים מגניבים. משחק מומלץ וכיפי מאוד!
2. פתחו תייקיה בשם ISO עם אותיות גדולות!!!
|
מחדל, כך ניתן לתאר את התנהלות צה"ל והמשטרה, לאחר הפיגוע בו נרצחו אשר פלמר ובנו יהונתן הי"ד, לאחר שמחבלים יידו אבנים למכוניתם.
ביום שישי, אחרי הרצח, מיהר דובר צה"ל לפרסם הודעה, שלא היה כל יידוי אבנים, וכי מדובר בתאונת דרכים גרידא. גם אני עצמי קיבלתי שיחת טלפון מנציגות דובר צה"ל בפיקוד המרכז, שביקש ממני לפרסם במפורש שכלל לא היו יידויי אבנים באיזור ומדובר בתאונה. כששאלתי מהיכן בצה"ל בטוחים כלל, נעניתי כי כוחות של הצבא היו באיזור, בדקו את כל האפשרויות, וגם בוחני המשטרה בחנו את הממצאים ואין כל ספק: לא היה יידוי אבנים.
זמן קצר בלבד לאחר שנהרגו השניים הגיעו למקום בוחני תנועה שהעריכו כי מדובר בתאונת דרכים שנגרמה עקב סטייה מנתיב. לכך נוספו גם עדויותיהם של חיילים שהוצבו בקירבת מקום ודיווחו כי לא הבחינו במיידי אבנים עומדים בצד הדרך. גורם צבאי ציין כי החיילים היו עם פניהם לכיוון השטחים הפלשתיניים ולא לכיוון הכביש עצמו, לכן לא ראו את האבן שנזרקה. עם זאת, בשל קירבתם למקום החיילים שמעו את התנגשות המכונית והגיעו כדי להגיש לנפגעים סיוע רפואי מהיר.
חלפו פחות מ-48 שעות, עד להודעה המתוקנת של דובר צה"ל ביום ראשון, לפיה "בהמשך לבדיקה שנעשתה בנוגע להתהפכות הרכב שממנה נהרגו אשר פלמר ובנו התינוק יהונתן ליד קרית ארבע, מעלה אפשרות כי יידוי אבנים מרכב חולף גרם להתהפכות".
הודעת המשטרה המעודכנת הגיעה לאחר שנערכו לגופות בדיקת סי.טי שממנה עלה כי אשר פלמר נפצע בראשו מחפץ קהה בטרם התהפך עם רכבו באזור שבין כרמי צור לקריית ארבע. בנוסף, בתוך הרכב נמצאה אבן שאינה תואמת את סוגי האבנים שהיו באזור שבו התהפך הרכב. בדו"ח חקירת סיבת המוות של המשטרה נכתב במפורש, כי "בוחן תאונות, וחוקר זירה שהגיעו למקום הבחינו כי ישנו חור בחלון קדמי של הרכב, המאפיין חור כניסה של אבן, ובתוך הרכב נמצאה אבן גדולה נקיה, שעליה כתמי דם, ובבדיקה עולה כי מדובר בדם אדם. כמו כן בכיסוי הגה ממול לחור כניסה ישנו קרע ואבק, המעיד כי ככל הנראה האבן פגעה באותו כיסוי, ואף יש ריסוק בפניו של המנוח בחלק של השפה. דבר זה עורר מיד חשש כי ייתכן והתאונה נגרמה כתוצאה מיידוי אבן לעבר הרכב". הדו"ח מציין כי בחודש האחרון היו 18 מקרים של יידוי אבנים מרכב חולף.
גם בדיון בבית המשפט בבקשת המשטרה לערוך ניתוח בגופה, אמר נציג המשטרה כי "נמצאו 3 אבנים בתוך האוטו... לפחות אחת מהן היא לא אבן שנגרפה".
במשטרת מחוז ש"י אמרו בתגובה לטענות לגבי התנהלותם כי "כל אמירה בדבר ניסיון טיוח של המשטרה משוללת מהיסוד חסרת כל שחר. המשטרה מנהלת חקירה מקצועית וכראיה לכך המשטרה דרשה את ביצוע נתיחת הגופה בכדי להגיע לחקר האמת".
מאות בני אדם השתתפו בהלווית האב והבן, שנטמנו בבית העלמין ביישוב היהודי בחברון. גם במהלך מסע ההלוויה יידו מחבלים אבנים מספר פעמים לעבר האבלים. כוחות צה"ל פיזרו אותם באמצעות רימוני הלם וגז.
הסבא, הרב מאיר פרץ, אמר במהלך הלוויה: "הדם של אשר ויונתן אינו הפקר. אסור לשתוק. אנחנו מבקשים נקמה".
הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע וחברון, ציין כי "יש סביבנו פורעים רוצחים. על פי התורה, יש עניין לענישה קולקטיבית ועל צה"ל לעשות זאת מול הפורעים. אין חפים מפשע במלחמה. ההתיישבות היא חזקה ובעלת עוצמות ותמשיך ביישוב הארץ".
דני דיין: "צה"ל לא אמר אמת"
יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין הגיב בביקורת קשה וחריפה על התנהלות מערכת הביטחון. "אין דרך אחרת לומר זאת: צה״ל לא אמר אמת לציבור, לא אמר אמת לתקשורת ולא אמר אמת למשפחה השכולה. דווקא כמי שרגיל להגן תדיר על צה״ל אני חש כעס ואכזבה קשים כלפי צה"ל, מפקדיו ודובריו שטייחו את רצח אשר פלמר ובנו יונתן ביום שישי. ככל שמתבהרת התמונה, ברור יותר ויותר שהודעות הצבא מאז הפיגוע היו מטעות, לא נכונות ובמקרה הטוב כללו חצי אמת שהיא כידוע גרועה משקר. אמרתי הבוקר לאלוף פיקוד המרכז אבי מזרחי שאין דבר גרוע ומתסיס יותר מן ההרגשה שמסתירים את האמת ולא אומרים את האמת או את כל האמת. לצערי צה"ל בחר לנהוג בדרך לא ישרה, לא חכמה ולא הגונה".
מקביל, פנה יו"ר האיחוד הלאומי, ח"כ יעקב כץ, אל יו"ר וועדת הפנים אמנון כהן, בבקשה דחופה לקיים דיון ב" בטיוח הפיגוע הרצחני והאכזרי". בפנייתו כותב ח"כ כ.ץ כי "התנהלות דוברות הצבא והמשטרה מעלה צל כבד על אמינותן. מעדותם של קצין בכיר המעורב בענין ושל חייל המשרת בדוברות סיפרו לנו כי ההסתרה נעשית בזדון כ"מדיניות החלה" של כוחות הבטחון, כדי לא להפריע להתנהלות עצרת האו"ם שהיתה בשיא דיוניה באותה עת וכדי למנוע מצב של "הבערת השטח"...התנהלות זו מחייבת את חברי הכנסת, נבחרי הציבור, לפעול למען המטרה לשמה נשלחו ולוודא שזרועות הביצוע של מדינת ישראל פועלים כתקנם וחלילה אם לא, לדאוג לתיקון המצב".
|
צרו עימנו קשר ואנו נמצא עבורכם קואצ'ר זוגי בגנות.
תפקידו של הקואצ'ר, בשיתוף פעולה מלא עמכם, להוביל לתהליך של מקסום הפוטנציאל האישי הטמון בכם. קואצ'ינג מוצלח יוביל להישגים משמעותיים בכל תחומי חייכם: האישיים, המשפחתיים, החברתיים והמקצועיים. צרו עימנו קשר ונמצא עבורכם קואצ'ר זוגי מומלץ בעיר גנות.
כמו בכל תחום טיפולי גם לקואצ'ינג גישות רבות העושות שימוש בכלים שונים. אם אתם מעוניינים בקואצ'ינג בגנות על פי גישה המוכרת לכם, ציינו זאת. בין השיטות הרבות ישנן המוכרות ביותר: קואצ'ינג בשיטת אדלר של מכון אדלר, קואצ'ינג פסיכולוגי באמצעות דמיון מודרך, קואצ'ינג דרך פסיכולוגיה חיובית, ק'ואצ'ינג על פי הגישה התוצאתית, קואצ'ינג על פי הגישה הרוחנית, קואצ'ינג על פי הגישה היהודית וקואצ'ינג על פי הגישה הטרנספורמטיבית. צרו עימנו קשר ואנו נמצא עבורכם קואצ'ר על פי גישה ושיטה ספציפית בגנות.
|
פירוש/מקור השם: שם לועזי שפירושו העברי "אלמוג".
יסודות הטבע בשם: ק- מים ו- אדמה ר- אוויר ל- אוויר.
גימטרייה קבלית: אות דומיננטית: ק' ערך גימטרי: 100.
מספר נומרולוגי: 3.
קלף טארוט: מס' 18- הירח (The Moon).
משמעות אסטרולוגית: מזל דגים.
צבע מקשר לכוכב: לבן.
קריסטלים המחזקים את תכונות הכוכב: אקוומרין, בלאדסטון, קורל, אופל, טורקיז.
היעדר יסוד האש מהשם מפוצה על ידי המספר הנומרולוגי המזוהה עם מזל קשת הוא בן למשפחת מזלות האש. בהשפעת האות הדומיננטית, מזל דגים ויסוד המים, אדם זה מאופיין ביכולת הזדהות עמוקה עם נפש הזולת, במידה רבה של רחמים ורצון לעזור לאנשים (העזרה יכולה להיות פיסית, נפשית או חומרנית). הוא בעל אינטואיציה מופלאה ויכולת לחלחל לעומקם של דברים, של רגשות. זהו אדם אוהב, רומנטי, הזקוק להרבה מגע וחום, לתמיכה ורוך.
כמים המתאימים עצמם למיכל אליו הם מוחדרים, אדם זה יודע כיצד להתמזג ולהסתגל למצבים ותופעות מורכבות. בשילוב השפעת המספר הנומרולוגי, הוא ניחן בכישורים יצירתיים יוצאי דופן, כישוריו הדרכה והוראה וכושר מילולי מפותח. יש לו יכולת הקשבה נדירה אך כוחו הגדול וגם נשקו היא השתיקה. הוא יתגלה כשומר סוד מופלא וכאחד המבין את מהותם הפנימית של הדברים. אדם זה מסוגל לקלוט ערכים מופשטים ולתרגמם למושגים מעשיים, ניחן באינטליגנציה גבוהה ובחוש המור דק ומושחז. החוג החברתי אליו ישאף יהא מורכב מטיפוסים יצירתיים ואינטלקטואלים אך יחד עם זאת יש בו רגישות מיוחדת לכל הסובב אותו ויכולת להיות קרוב ללבו של הזולת.
הקלף מסמל את תת המודע, מיסטיקה ורוחניות, רגש ונקביות, אינטואיציה ומהות רוחנית רגשית באדם. לאדם זה נטייה רבה יותר לחיי הרוח מאשר לחיי החומר. נוטה הוא לפעול ע"פ האינטואיציה ולא ע"פ שיקול דעת, תוך שהוא פועל לרוב מתת המודע ובעיקר בהתאם לרצונותיו ושאיפותיו. לכן, יכול הוא להתגלות מחד כאגואיסט ומאידך כמסור לאחר. זרעי הרוחניות והמיסטיקה זרועים עמוקים בהוויתו וממתינים לנביטה.
האת ק' מסמלת חיבור ליקום, לנשמה לאלוהות, ולבריות. בעיקר, מסמלת היא את היכולת להגיע לרמה הגבוהה של הבריאה. האות ק' מייצגת מחד, את הקדושה והאלוהות ומאידך, את הקוף תוך שהיא מדגישה את תכלית קיומו של האדם ביקום: מיקומו בין הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר של יצירי הבריאה האלוהית לבין החיה הנקראת 'קוף', מזכירה לאדם שאם ברצונו להגיע לדרגות רוחניות גבוהות ולמצות את היכולות הטמונות בו, עליו להתעלות אך מעבר לגשמיות, שאם לא כן, ימצא בדרגת החיה.
|
העיר דימונה השוכנת בצפון מזרח הנגב, נוסדה בשנת 1955 על ידי 36 משפחות, שהגיעו למדבר הצחיח בחסות העלטה. שמה של העיר דימונה לקוח מספר יהושע, פרק ט"ו: "וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה...." דימונה קשורה בקשר אמיץ לראש הממשלה הראשון ומקימה, דויד בן גוריון. בסוף שנות החמישים הגיעו עולים ממזרח אירופה והשתלבו בעשייה המקומית. בשנות השבעים ובשנות התשעים הגיעו לדימונה גלי עלייה מברית המועצות ומארצות נוספות, ותרמו לגדילתה. דימונה הוכרזה כעיר בשנת 1969 והיתה לאחת הערים הראשונות בנגב שהוכרזו כעיר. בעיר דימונה חיות עדות וקהילות רבות זו לצד זו – קהילת העבריים הגדולה בארץ, קהילת יוצאי הודו הגדולה בארץ, יוצאי טוניס, אלג'יר, רומניה, פולין, רוסיה (כ-25% מתושבי העיר), ארגנטינה ומרוקו. נכון לשנת 2015 מונה אוכלוסיית העיר כ-40,000 תושבים. בשנים האחרונות נמצאת דימונה בתנופה של עשייה והתפתחות. בעיר הוקמו קניון מפואר, מפעלי תעשייה, כפרי סטודנטים, חדר מיון קדמי, מכון לטיהור שפכים הגדול באזור וכן מספר שכונות גדולות וחדשות. העיר מתאפיינת באקלים מדברי נוח במיוחד, אוויר נקי ונוף מדברי מרהיב - עיר המשלבת בין הקדימה והשירותים של עיר גדולה, לבין איכות חיים של כפר.
תושבים המתגוררים ביישוב 12 חודשים ומעלה, זכאים להנחה בתשלום מס הכנסה בשיעור של עד 16% מההכנסה החודשית עד תקרה של 204,000 ש"ח לשנה, אשר מהווה חיסכון של עד אלפי שקלים בחודש ועשרות אלפי שקלים בשנה.
בעיר מספר רב של גני עירייה ביניהם מספר גנים ייחודיים כגון גני תקשורת, אומנות, מדעים, מוסיקה, וכיוב'.
במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי פועלת רשת מתנסי"ם ענפה, מרכז צעירים פעיל ותוכניות העשרה מגוונות לילדים ולנוער.
לתושבי דימונה סל הטבות ייחודי הכולל יום לימודים ארוך הכולל ארוחה חמה, גני טרום חובה מסובסדים (180 ₪ לחודש, כולל צהרון) וסבסוד חוגים.
החינוך הינו ערך עליון בעיר דימונה ומשאבים רבים מושקעים במערכת חינוך ערכית ואיכותית. בעיר מספר רב של בתי ספר אשר חלק מהם זכה בפרסי חינוך יוקרתיים. כמו כן ישנם מספר בתי ספר ייחודיים כגון: טבע וחקלאות, אומנויות ותקשורת.
בעיר ובסביבתה מספר מרכזי תעסוקה שהעיקריים בהם: מפעלי ים המלח וסדום, אזור התעשייה "מישור רותם" וכמו כן רבים מועסקים בעיר באר שבע הנמצאת במרחק של 20 דקות וברמת חובב.
העיר דימונה חיה, נושמת ומאמינה בתרבות, בעיר מגוון רחב ביותר של פעילויות תרבות ופנאי לכל רובדי האוכלוסייה.
בעיר פועלים מספר מוסדות תרבות ופנאי ביניהם: סינמטק חדיש, מרכז צעירים, תיאטרון black box השני בארץ, היכל תרבות, תאטרון קהילתי הפתוח לכל מי שנפשו מחוברת למשחק, קונסרבטוריון עירוני, תאטרון לילדים ומרכז תקשורת המפעיל שידורי רדיו וטלוויזיה קהילתיים וחינוכיים.
במתנ"ס מתקיימים חוגים לילדים, נוער ומבוגרים בתחומי הספורט, הריקוד, הציור, האומנות, וחוגי מוסיקה במסגרת הקונסרבטוריון העירוני.
בדימונה מתקיימים ארבעה פסטיבלים ואירועי תרבות מובילים מידי שנה: פסטיבל דימונה לתקשורת ולקולנוע צעיר, פסטיבל המחול והפולקלור הבינלאומי, כנס דימונה ופסטיבל העדות.
בתחום הספורט, דימונה מציעה מגוון רחב של פעילויות ספורט עממי ומקצועי: קבוצות כדורגל, כדורסל, קריקט, סופט-בול, שחייה, טניס, כדוריד, ופארק ספורט אתגרי הכולל משטח החלקה. בעיר יש מגוון רחב של מגרשי ספורט ביניהם מגרש הספורט המקורה הגדול בארץ וכן מתקני כושר פזורים בגנים השונים ברחבי העיר.
|
כאן תוכלו לשלם עבור הסדנאות כמו גם לרכוש את הספרים שכתבתי ואשר נכתבו דרכי.
* סדנת היפנוזה עצמית - להשתחרר מהעבר, ליצור את העתיד! 250 ₪.
* הספר "לסובב את הגלגל - מסע מפציעה לצמיחה" 75 ₪ כולל משלוח.
* הספר "להתעורר! מדריך רוחני מעשי" 75 ₪ כולל משלוח.
* הספר "לפגוש את אלוהים ברמזור" 95 ₪ כולל משלוח.
* שלושת הספרים 200 ₪ כולל משלוח.
* ספר דיגיטלי 30 ₪.
ואת הכתובת למשלוח הספרים.
|
משימות מוצגות בשלושה מיקומים ב Outlook — שורת המשימות לביצוע, במשימות ובתצוגת את רשימת המשימות היומית בלוח השנה. אם נרשמת כמנוי לרשימת פעילויות SharePoint, כל משימה שהוקצתה לך מרשימה זו יופיעו גם בכל המיקומים שלוש.
בסרגל ניווט, לחץ על משימות.
לחץ על משימה כדי להציג אותה בחלונית קריאה או לחץ עליה פעמיים כדי לפתוח אותה בחלון חדש.
דרך נוספת להציג משימות, כולל פריטים לביצוע שסומנו בדגל, היא בעזרת מבט מהיר על 'משימות'.
הצבע על משימות ב- סרגל ניווט.
מבט מהיר משימות מופיעה. כדי להשאיר את המבט המהיר של משימות בתצוגה, להצמיד אותו על-ידי לחיצה על .
עצה: מיין את רשימת המשימות שלך על-ידי לחיצה על משימות > בית ותרשים אחד בחירת אפשרויות תצוגה נוכחית רבות זמינות.
חלונית הניווט לחץ על פעילויות. לחץ על משימה כדי להציג אותו ב- חלונית קריאה, או לחץ פעמיים כדי לפתוח אותו בחלון חדש.
עצה: באפשרותך לשנות את מראה רשימת המשימות על-ידי לחיצה על סגנון בקבוצה תצוגה נוכחית בכרטיסיה בית.
שורת המשימות לביצוע רשימת משימות נמצאת בחלק התחתון של שורת המשימות לביצוע, מתחת פגישות. באפשרותך לקבל מידע נוסף אודות הפעילויות שלך על-ידי הרחבת שורת המשימות לביצוע, או לחץ פעמיים על הפעילות כדי לפתוח אותה בחלון חדש.
עצה: כדי להציג יותר או פחות פעילויות, לחץ על הגבול העליון של רשימת משימות, כאשר המצביע הופך ולאחר מכן גרור למעלה או למטה.
ברשימת המשימות היומית רשימת המשימות היומית מופיעה רק בתצוגות ' יום ' שבוע בלוח השנה של Outlook. כדי להציג רק את הספירה של הפעילויות הנוכחיות, בלוח השנה, בכרטיסיה תצוגה, בקבוצה ' פריסה ', לחץ על רשימת משימות יומית ולאחר מכן לחץ על ממוזער.
שורת המשימות לביצוע מופיעה בכל התצוגות של Outlook כברירת מחדל. באפשרותך להפעיל או לבטל את שורת המשימות לביצוע. בנוסף, באפשרותך לבחור גירסה ממוזערת של שורת המשימות לביצוע המשתמשת פחות שטח מסך.
בעת הפעלה או ביטול של שורת המשימות לביצוע או הצגתה ממוזערת בתצוגה מסוימת, ההגדרה חלה רק על תצוגה זו. לדוגמה, אם תבטל את שורת המשימות לביצוע ב'דואר ', היא תישאר מבוטלת בכל פעם שאתה נמצא בה דואר, כולל בפעם הבאה שתפעיל מחדש את התוכנית. עם זאת, היא תישאר מופעלת בתצוגות אחרות, כגון לוח שנה, הערות וקבצים משימות.
לחץ על תצוגה, הצבע על שורת משימות לביצוע ולאחר מכן לחץ על רגיל, ממוזער או מבוטל.
בחלונית הניווט, לחץ על פעילויות.
עצה: באפשרותך לשנות את האופן בו מוצגת רשימת המשימות, על-ידי שינוי ההגדרה תצוגה נוכחיתבחלונית הניווט.
רשימת המשימות היומית מופיעה רק בתצוגות ' יום ' שבוע בלוח השנה של Outlook. כדי להחליף את רשימת המשימות היומית או ביטול, בלוח השנה, לחץ על תצוגה, הצבע על רשימת משימות יומית ולאחר מכן לחץ על רגיל או מבוטל.
כדי להציג רק את המספר הנוכחי של משימות, בלוח השנה, לחץ על תצוגה, הצבע על רשימת משימות יומית ולאחר מכן לחץ על ממוזער- או, לחלופין, לחץ על הקצה העליון של רשימת המשימות היומית כאשר המצביע הופך ולאחר מכן גרור למעלה או למטה.
עצה: כדי ליצור פעילויות חדשות ברשימת המשימות היומית, עליך להשתמש בהגדרה של רשימת המשימות היומית רגילה.
|
בהירות גבוהה, יעילות גבוהה LED גבוהה מחליפי אור אור עבור מערכות HID עבור לקוחות המבקשים לשמור על תחזוקה חשבונות החשמל נמוך. הם מספקים אור כיסוי אידיאלי עבור ייצור, מחסן, אחסון, קמעונאות, מכולת, מכוני כושר, מפעל אחרים יישומים תקרה גבוהה. Yahua תאורה LED מפרצים גבוהים הם dimmable וקל להתקנה.
בכל מקום אתה תשתמש מנורת highbay halide מתכת אתה יכול להשתמש שלנו LED גבוהה luminaire המפרץ.
* LED High Bay האורות dimmable.
* LED High Bay האורות להפחית עלויות תחזוקה.
בתוך אלה העולם ידוע גבוהה ביי יצרנים אור וקבלנים בסין, YAHUA היא ספק אמין שיש גדול 5 שנים אחריות 3000-6500k הוביל אור המפרץ גבוהה מתאים להחליף 250w-1000w מתכת halide המנורה פרויקט שווה ערך. עם מוצרים למכירה, אתה יכול הסיטונאי LED High Bay אור של עיצוב טוב במחיר נמוך במחיר נמוך מהמפעל שלנו.
|
ועדת החקירה הפרלמנטרית ללווים הגדולים הייתה אירוע יוצא דופן בכנסת ה-20. הקמתה הייתה אירוע יוצא דופן שכן הייתה זו הוועדה הראשונה שהתמודדה באופן ישיר עם סוגיית ההון שלטון בעידן שאחרי חוק הריכוזיות ועם הפניית הזרקור לכוחם של אנשי העסקים החזקים במשק ("הטייקונים"). הוועדה הוקמה אחרי לחץ ציבורי כבד מארגונים חברתיים וכלי תקשורת, בעקבות 'הקש ששבר את גב הגמל' - הסדר החוב השערורייתי של אליעזר פישמן בו הוצע לאשר לו 92% "תספורת".
דרכה של הוועדה לא הייתה סוגה בשושנים. סמכויותיה בחוק מוגבלות מאוד, החל מחוסר יכולת לכפות זימונים או לדרוש חשיפת חומרים סודיים מבנקים וגופים פרטיים, המשך במציאת מומחים מקצועיים שאינם בניגוד עניינים ומוכנים לעבוד בשכר ציבורי לא גבוה, וכלה בידיעה שהמלצותיה אינן בעלות שיניים אמיתיות, וכי יהיה צריך לעבוד קשה כדי לתת להן תוקף.
למרות כל זאת, ולמרות העובדה שהוועדה החלה את דיוניה באיחור רב - מעל שנה מאז הקמתה - עם נעילת הדיון האחרון היום, חייבים לומר שהיה פה אירוע משמעותי.
מנכ"לי הבנקים, הרגולטורים ומנהלי המוסדיים שהתייצבו היו מאכזבים רובם ככולם, ולא חשפו כמעט שום מידע אמיתי תחת טענת "סודיות בנקאית". הם גם הודו כי איש לא שילם במשרתו על המחדלים במסגרתם הלוואות ענק ניתנו ללא ערבונות ובטחונות.
אבל, וזה אבל גדול, העובדה שנאלצו להתייצב בסיטואציה כה פומבית, לתת דין וחשבון לנבחרי ציבור ששאלו שאלות נוקבות ומקצועיות, בדיונים שסוקרו בחלקים גדולים בעיתונות הכלכלית, שמה אותם לראשונה בסיטואציה מאד לא נוחה, שגרמה להם להזיע, כמי שיש להם משהו להסתיר. הבנקים התכוננו היטב וזמן רב לדיונים. שכרו את מיטב הלוביסטים, פרופסורים בכירים מהאקדמיה וחייבו את פרקליטי הצמרת שלהם על שעות נוספות בהכנות לקראת הדיונים, כולל סימולציות בחדר ועדה סמוך בכנסת לפני הכניסה לדיון עצמו.
העובדה שהח"כים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, שמו את כל המחלוקות בצד ושילבו ידיים בחקירות ענייניות, תוך למידת חומרים מעמיקה והפגנת בקיאות מרשימה, הקשתה מאד הנחקרים לנפנף אותם בטענות לפופוליזם. ופה מגיע שאפו ענק. כי הוועדה הזו הקפידה להתנהל במקצועיות גרידא והצליחה לא ליפול ולו לרגע לבור הפופוליזם שעמד מנגד והיה הכי קל ליפול לתוכו.
הח"כים הקפידו על עבודה מסונכרנת עם היועצים המעולים והמקצועיים, לא חיפשו כותרות קלות, ולא הפגינו פחד בשאילת שאלות קשות. בהובלה מרשימה של יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל (עבודה), הח"כים איילת נחמיאס ורבין (עבודה), בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), דב חנין (הרשימה המשותפת), רועי פולקמן (כולנו), ויואב קיש (ליכוד) הם הקפידו על נוכחות מרשימה ועל שאלות ממוקדות שלא נותנות לצד השני להתחמק בקלות.
מבחינה ציבורית הוועדה הזו הייתה שעתה היפה של הדמוקרטיה ושיקפה את מלוא הפוטנציאל של הפרלמנט הישראלי - מקצועי, ענייני, לא פופוליסטי ומתלהם - משלב ידיים מעל מחלוקות פוליטיות למען מטרה גדולה יותר. העובדה שהאנשים הבכירים ביותר במשק, שבדרך כלל רגילים ליחס מועדף ומיוחד, נאלצו להתמודד עם מתן דין וחשבון בזמן אמת על פעילותם ואחריותם לכספי ציבור, היא אירוע שהם לא ישכחו במהירות ושללא ספק ישפיע על התנהלותם היומיומית ועל הפעם הבאה שבה יאלצו לשקול מתן הלוואה ללא ערבות הולמת.
גם הרגולטורים הפיננסים זכו לשעון מעורר רציני בדמות דיון מעמיק באשר לאחריות והציפיות הציבוריות שיש מהם ולדאגתם לכספי החוסכים והמפקידים. הרגולטורים נתנו תשובות לא מספקות ועם כוונות טובות לא קונים במכולת. ישנה ציפייה אמיתית לפעולות נחרצות הרבה יותר ולשקיפות מתבקשת המותאמת לעידן הנוכחי. הדברים האלה חייבים לבוא לידי ביטוי בהמלצות הוועדה.
אז מה עכשיו? הכנסת התפזרה הרי. היועצים יגבשו את ההמלצות, ולובי99, הלובי הציבורי שהיה גורם שדחף להקמת הוועדה וליווה את כל דיוניה, יהיה גם זה שיהיה שם עוד כמה חודשים בכנסת ה-21 כדי לוודא שההמלצות האלה יתורגמו לחקיקה וצעדים אמיתיים בשטח.
|
חדשות 2: מהנדס בכיר באפל: "נגלה איך ה-FBI פרץ לאייפון של המחבל"
20/03/2013 11:02 | מהנדס בכיר באפל: "נגלה איך ה-FBI פרץ לאייפון של המחבל"
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת הדיון המשפטי אודות הפריצה למכשיר הטלפון של המחבל שביצע את הפיגוע בסן ברנרדינו בקליפורניה הופסק, לאחר שה-FBI הודיע כי הצליח לפרוץ למכשיר ללא הסיוע של ענקית הטכנולוגיה. באפל סרבו לסייע לסוכנות הביון, בטענה כי הדבר יהווה תקדים מסוכן של חדירה לפרטיות.בחברה עדיין חוששים כי השיטה בה השתמשו אנשי ארגון הביון על מנת לחדור למכשירים תהפוך לכלי שרת בידי רשויות החוק בארה"ב ובעולם במקרים של חקירות פליליות. "ללקוחותינו יש יותר מה לחשוש מרשויות החוק שיאספו עליהם מידע מאשר מפושעים שיפרצו למכשיריהם", אמרו באפל.ב-FBI הבטיחו כי ישתפו את אפל בדרך בה פרצו למכשיר על מנת להרגיע את הרוחות הסוערות סביב הפרשה, אך הדבר לא ריצה את אנשי ענקית הטכנולוגיה. "גם בלי העזרה שלהם אנחנו נבין איך הם עשו זאת ונסגור את החור האבטחתי", אמר המהנדס הבכיר. "לפירצות כאלו יש זמן חיים קצר ממילא בכל מקרה".
|
בשיעור זה ברצוננו לעיין במסעו הנבואי של הנביא יחזקאל לירושלים במראות א-להים, ולעבור אחד-אחד על השלבים והתיאורים במסע. המסע נערך כשזקני יהודה הנמצאים בגלות בבל יושבים לפניו בביתו בשנה השישית לגלות יהויכין, שהיא גם השנה השישית לצדקיהו. במסע זה נלקח הנביא במראה הנבואה לראות את התועבות במקדש המביאות לבסוף אל חורבנו של המקדש והעיר, והוא מתואר בפרקים ח'-י"א.
ייתכן כי בגולה התעוררו ציפיות לשובו של יהויכין לירושלים, ואלו הביאו את זקני יהודה לפנות אל הנביא יחזקאל. מכאן שמניין השנים אצל יחזקאל לגלות יהויכין ולא למלכות צדקיהו אינה מקרית ורומזת גם על נטייתו של הנביא אל המלך יהויכין.
"וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית בַּשִּׁשִּׁי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד אֲ-דֹנָי ה': וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה: וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רָאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱ-לֹהִים אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה: וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּבִּקְעָה: וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם שָׂא נָא עֵינֶיךָ דֶּרֶךְ צָפוֹנָה וָאֶשָּׂא עֵינַי דֶּרֶךְ צָפוֹנָה וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה: וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲרֹאֶה אַתָּה מהם מָה הֵם עֹשִׂים תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר בֵּית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים פֹּה לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת: וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח הֶחָצֵר וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה חֹר אֶחָד בַּקִּיר: וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם חֲתָר נָא בַקִּיר וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר וְהִנֵּה פֶּתַח אֶחָד: וַיֹּאמֶר אֵלָי בֹּא וּרְאֵה אֶת הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה: וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב: וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה: וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ כִּי אֹמְרִים אֵין ה' רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֵלָי עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים: וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז: וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה: וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ: וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ פֹה כִּי מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם: וְגַם אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל וְלֹא אֶשְׁמַע אוֹתָם" (יחזקאל ח', א'-י"ח).
ייתכן להציע כי הריכוז הגדול של עבודה זרה המתואר במסע זה אינו רק מה שמתרחש עתה בבית ה', אך הוא מהווה גם מעין סיכום למציאות של העבודה הזרה בבית ה' בירושלים שהביאה בסופו של דבר גם לחורבנו של הבית הראשון.
הנביא מובא אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה. מדובר ככל הנראה מצפון לעזרה המרכזית, מצפון למזבח העולה.
המילה סמל מופיעה בדברים: "פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה" (דברים ד', ט"ז).
"וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית ה' אֲשֶׁר אָמַר ה' בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי: וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית ה'... וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם" (מלכים ב כ"א, ד-ז').
ברור לגמרי כי המלך יאשיהו ביער את כל העבודה הזרה מממלכת יהודה ומבית ה', ואם כן מתברר כי יחזקאל מזכיר את סמל הקנאה המקנה או בהתייחסות למה שהיה בימי מנשה או בתיאור מציאות שחזרה להיות בבית ה' אחרי ימי יאשיהו (בימי יהויקים, יהויכין או בימי צדקיהו).
בסך הכל המילה סמל מופיעה במקרא חמש פעמים, פעם אחת בדברים ד', פעמיים ביחזקאל ח', ופעמיים נוספות בדברי הימים ב ל"ג, ז' וט"ו, תוך תיאור העבודה הזרה שהכניס מנשה למקדש. דברים ד' מתאר את חטאי העבודה הזרה. בפועל אכן עברו על איסורים אלו בבית ה' בסוף ימי הבית הראשון. ההקבלה למנשה מובהקת גם במעשה עצמו בהצבת פסל הסמל בבית הא-להים וכן בהשלכות הקשות של מעשהו על חורבן העיר ובית ה'.
גם במלכים וגם בדברי הימים הכתוב מציין את שימת הסמל: "וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר אָמַר אֱ-לֹהִים אֶל דָּוִיד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעֵילוֹם" (מלכים ב כ"א, ז'; דברי הימים ב ל"ג, ז'). האזכור של שימת הסמל בבית הא-להים ומצד שני של דוד ושלמה ושל הבחירה הא-להית בירושלים בימיהם בא לומר כי בגלל מעשי מנשה נשללה בחירה. על כן מתבשר המלך מנשה בעצמו על חורבן ירושלים: "וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ" (מלכים ב כ"א, י"ג).
למרות התשובה והתיקון הגדול שהיה בימי יאשיהו, לאחר פנייתו אל חולדה הנביאה עם מציאת ספר התורה בבית ה', עונה חולדה: "כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵא-לֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה" (מלכים ב כ"ב, ט"ז-י"ז). חורבן ירושלים עומד בעינו.
על כן, לאחר תיאור כל המהפכה של יאשיהו בביעור העבודה הזרה בכל הארץ ובעקירת הבמות מכל מקום: "אַךְ לֹא שָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר ה' גַּם אֶת יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת יִשְׂרָאֵל וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם" (מלכים ב כ"ג, כ"ו). ואף בימי יהויקים חוזר הכתוב על כך: "אַךְ עַל פִּי ה' הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה: וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי וְלֹא אָבָה ה' לִסְלֹחַ" (מלכים ב כ"ד, ג'-ד').
כך הנביא ירמיהו עצמו אומר: "נְתַתִּים לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם: כִּי מִי יַחְמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלִַם וּמִי יָנוּד לָךְ וּמִי יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ: אַתְּ נָטַשְׁתְּ אֹתִי נְאֻם ה' אָחוֹר תֵּלֵכִי וָאַט אֶת יָדִי עָלַיִךְ וָאַשְׁחִיתֵךְ נִלְאֵיתִי הִנָּחֵם" (ירמיהו ט"ו, ד'-ו').
יוצא מעיון בכל הפסוקים שהבאנו מימי המלך מנשה עצמו, מימי יאשיהו ויהויקים ומפיו של הנביא ירמיהו כי ישנה זיקה מרכזית ביותר בשיפוט הנבואי בין מעשי המלך מנשה לבין חורבן הבית (כל זאת למרות תשובתו של מנשה המתוארת בדברי הימים ב ל"ג, י'-כ').
על כן, לא מקרי הוא כי במסעו הנבואי של יחזקאל הדבר הראשון בין מעשי התועבות השונים שהוא רואה הוא מושב סמל הקנאה המקנה; בין אם מדובר על הסמל של מנשה עצמו ובין אם מדובר על חידושו לאחר ימי יאשיהו, מפני שהזיקה הישירה בין מעשה זה לבין חורבן הבית מובהקת.
"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה: תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם: תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ" (דברים ד', ט"ו-י"ח).
ייתכן כי הפולחן הובא ממצרים או מבבל ואולי ייחסו לבעלי החיים הללו תכונות על-אנושיות. לפני התבניות החקוקות על הקיר עומדים שבעים איש מזקני בית ישראל, איש מקטרתו בידו ועתר ענן הקטרות עולה.
בין שבעים איש מזקני בית ישראל מוזכר יאזניהו בן שפן. לא ידוע לנו באופן מדויק מהו שיוכו המשפחתי, והאם ייתכן כי הוא אחיו של אחיקם בן שפן המוזכר בימי יאשיהו עם שפן הסופר (מלכים ב כ"ב, י"ב); אותו אחיקם מוזכר בירמיהו לאחר תיאור הריגתו של אוריה בן שמעיהו הנביא מקרית יערים על ידי המלך יהויקים כמי שהגן על ירמיהו "אַךְ יַד אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן הָיְתָה אֶת יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת אֹתוֹ בְיַד הָעָם לַהֲמִיתוֹ" (ירמיהו כ"ו, כ"ד). ייתכן שהוא קשור לגמריהו בן שפן הסופר המוזכר בימי המלך יהויקים (ירמיהו ל"ו, י'). מאוד ייתכן שהוא שייך למשפת שפן למרות שאין אזכור מדויק של זיקתו לאחד מבני המשפחה.
משפחת שפן הייתה מן המשפחות החשובות בממלכת יהודה, נאמנה לקב"ה ולעבדיו הנביאים שניסתה במעשיה בסוף ימי הבית הראשון לשקם את העם ולהשיבו בתשובה. משפן עצמו שמונה על ידי המלך יאשיהו לארגן את טיהור הארץ דרך אחיקם שהציל את ירמיהו, וגדליהו נכדו נתמנה על ידי הבבלים לעמוד בראש שארית הפליטה בארץ.
מאזכורו ניתן ללמוד על פי השערה זו שני דברים חשובים. מדובר על משפחה חשובה ומשפיעה בחברה הירושלמית. כמו כן מדובר על משפחה שבמשך כמה דורות ביטאה נאמנות מופתית לקב"ה ולנביאיו. אם ייתכן כי אחד מבני משפחה זאת שותף פעיל בעבודה זרה בבית ה' יחד עם שבעים איש מזקני בית ישראל זה מלמד כי העבודה הזרה לא פסחה על משפחות חשובות של אנשים עובדי ה'. על כן אזכורו בהקשר זה מלמד על היקף ועצמת העבודה הזרה בירושלים ובמקדש בעת הזאת.
משמעות חדרי משכיתו. מחד יש המפרשים את הביטוי מלשון כיסוי. מאידך גיסא הביטוי מזכיר את איסור התורה בויקרא: "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כ"ו, א'), ואם כך הכוונה היא לחדר שקרקעיתו מרוצפת אבנים ומשתחווים עליה, ובכך עוברים על איסור כשדבר זה נעשה מחוץ לעזרה במקדש. אפשרות שלישית היא לומר כי משכית פירושו 'מצויר' מלשון הבטה והסתכלות.
מאוד ייתכן כי הנביא מכוון למה שהוא רואה בבתיהם של זקני ישראל ולא בתוך המקדש עצמו. אם כן הזקנים פועלים בהיחבא ובסתר ייתכן כי לא חשבו לעבוד עבודה מסוג זה בפרהסיה, בציבור, ועשו אותה רק בחדרי חדרים. אך אם זה כך יש בכך זלזול עוד יותר גדול בכבוד השכינה שאדם פוחד מבשר ודם ואינו פוחד מה'.
ביטוי זה מופיע לראשונה כאן בפרקנו, ופעמיים בסך הכל. לכאורה ההנמקה לכך שזקני בית ישראל עושים בחושך איש בחדרי משכיתו היא: "כִּי אֹמְרִים אֵין ה' רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ" (יחזקאל ח', י"ב). ואילו בפרק ט' נאמר: "וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה כִּי אָמְרוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה" (יחזקאל ט', ט'). לכאורה ישנן כאן שתי אמירות – אין ה' רואה כלומר ישנה כאן הכחשה של הידיעה הפרטית. כביכול מה שנעשה על ידי האדם הפרטי בחדרי חדרים אינו נראה על ידי ה'. "עזב ה' את הארץ" כאן מכחישים את העובדה כי ה' משגיח.
"הנה מעת היות עבודת גילולים בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה... מהם מכחישים בידיעתו הפרטית "וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע אֵ-ל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן" (תהלים ע"ג, י"א), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ" (שמות י"ג, ט"ו).
תפיסת עולם בה מכחישים את הידיעה הפרטית ואת השגחת ה' על העולם כולו בעצם אומרת כי אין כאן שכר ועונש. אין כאן מחויבות כלשהי של האדם לעשות דבר אלא הכל מופקר.
ישנה כאן שלילה של דברי הנביא ירמיהו: "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (ירמיהו ל"ב, י"ט), וכן של התערבותו של הקב"ה על הנעשה בעולם בעקבות מעשי האדם, כדוגמת דברי התורה בבראשית: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ" (בראשית ו', ה'). ראייה בעקבותיה ה' מחליט להביא מבול על הארץ ולמחות מעל פני האדמה, מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים. הראייה הא-להית מביאה לפעולה של הקב"ה המתייחס אל מעשי האדם.
התורה מתארת באופן כללי את ההשגחה הא-להית על ארץ ישראל "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ... מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים י"א, י"ב). או בלשון הנביא זכריה ד', י': "עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ" (זכריה ד', י').
ישנה זיקה מיוחדת בין ההשגחה הא-להית למקדש כמבואר בחנוכת בית ה' על ידי שלמה המלך. וכך לשונו "לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (מלכים א ח', כ"ט), ובהמשך: "לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל קָרְאָם אֵלֶיךָ" (מלכים א ח', נ"ב). וכך בהיראות ה' אל שלמה בעקבות חנוכת הבית: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים א ט', ג').
המקדש מבטא יותר מכל את השגחת ה' על ברואיו ואת גילוי נוכחותו בעולם. את כל התועבות שנעשות בבית ה' יחזקאל רואה כבאות להכחיש באופן בוטה את זיקתו של הקב"ה לעמו ולארצו ולמקדשו. על כן הן ביטוי מובהק של השקפת העולם של כי "עזב ה' את הארץ, אין ה' רואה אותנו".
בכל אחת מן התועבות הנביא מובא אל מקום נוסף, לרוב פנימי יותר, וכאן הוא מובא אל פתח שער בית ה' אשר אל הצפונה, כלומר מן החצר החיצונה הנביא מובא אל השער הצפוני של ההיכל. הנשים המצויות שם אבלות על הארץ ומבכות את התמוז.
פולחן זה מוכר לנו מכתובות מהמזרח הקדום. תמוז הוא שם אל הרועים השומרי דומוזו. הוא נחשב אל הצמחייה הממלא תפקיד מרכזי בפולחן הפריון. הוא מתואר כדמות טרגית של אל גווע היורד שאולה, וקם לתחייה מידי שנה בשנה. בעת שהותו בשאול נערכו לכבודו טקסי קינה בעלי אופי מאגי. זהו פולחן דווקא של נשים.
הנביא מובא אל חצר בית ה' הפנימית בין האולם למזבח ורואה עשרים וחמישה אנשים המפנים את גבם ואת החלק האחורי שבהם אל היכל ה' והם פונים מזרחה ומשתחווים אל השמש.
האזהרה על ההשתחוויה לצבא השמים מפורשת בדברים: "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם" (דברים ד', י"ט). וכן בהמשך: "וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי" (דברים י"ז, ג').
הפנייה אל השמש הינה פנייה טבעית. מדי בוקר זריחת השמש הינה הופעה משמעותית ביותר: אור, חום, פוטוסינתזה, חיים. מהר מאוד התרגל העולם האלילי לפנות מידי יום ביומו אל השמש ולהשתחוות לו.
כיוון העבודה במקדש היה תמיד ממזרח לכיוון מערב. על כן קודש הקודשים הינו החדר המקודש ביותר במקדש, בצד המערבי (לפי דעת רבי עקיבא). שני נימוקים לדעה כי שכינה במערב. הראשון כניגוד לעובדי עבודה זרה הפונים מזרחה אל השמש, והשני "וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים" (נחמיה ט', ו'). כביכול גורמי השמים, השמש, הירח והכוכבים מדי יום ביומו משתחווים במהלך זריחתם ממזרח למערב אל השכינה, וכביכול הכהן העובד במקדש הינו מעין שליח ציבור של כל הבריאה כולה. הוא כאילו מייצג את כל גורמי השמים בעצם השתחוויתו לכיוון מערב. ואמנם עיקר העבודה במקדש הינה ממזרח למערב.
"הגיעו לשער היוצא ממזרח הפכו פניהן למערב ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש ואנו ליה עינינו ר' יהודה אומר היו שונין ואומרין אנו ליה וליה עינינו" (סוכה ה, ד).
כלומר, אנחנו לא כמותם פונים לה' למערב ולמקדש עינינו.
סביר להניח כי חמס היא עוולה חברתית אלימה כפי שהוא מוזכרת כבר בהקשר למבול: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" (בראשית ו', י"ג). ייתכן כי אזכרת ביטוי זה רומזת על כך כי מעבר לתועבות של העבודה הזרה במקדש בממלכת יהודה ישנם חטאים מוסריים חברתיים עליהם הם נענשים. אפשרות נוספת היא כי הדבר מצביע על חומרת העניין והעונש הצפוי.
בסופו של דבר, ראינו בשיעור זה ארבע תועבות של בני ישראל, המתרחשות בשטח המקדש. באמצעות מראות א-להים שרואה הנביא ארבעה חטאים סמליים – סמל הקנאה, תבניות על קירות והקטרת קטורת, ביכוי התמוז והשתחוויה לשמש. נראה שכל מראה קשה מקודמו והוא נעשה במקום אחר במקדש. כנראה שכל פעם זה נעשה במקום פנימי יותר במקדש.
ראינו כי הנביא מתאר תועבות שהתורה כבר מזהירה עליהם בדברים ד'.
תיאור תועבות אלו הוא הרקע לתיאור עזיבת כבוד ה' את המקדש המתואר בפרוטרוט בפרקים ט'-י"א ובהם נעסוק בלא נדר בשיעור הבא.
עד היום הנוצרים בונים את כנסיותיהם לכיוון מזרח, כהמשך ישיר לעבודה הזרה המקורית.
|
לא מעט אנשים משלבים פרגודים בעיצוב ביתם. הסיבות לכך נעות משיקולים פרקטיים ועד לשיקולים עיצוביים. היתרון הוא כי לא משנה מה השיקול המוביל, פרגוד בסוף עונה על שני הקטבים.
למה דווקא פרגוד?
למקרה שלא ידעתם, פרגודים נמצאים בשימוש כבר מאות שנים מאז החלו הסינים בשימושם. מדובר על מחיצה ניידת המורכבת ממספר לוחות המחוברים יחד על ידי צירים המאפשרים את פתיחתה וסגירתה בהתאם לצורך. לרוב, הוא מספק מענה לצורך פרקטי בחלוקה של חלל החדר ותחליף אידיאלי לקירות הגבס, אך לא רק. הוא מאפשר יצירה של אזורים אינטימיים בבית ודרך יצירתית לשדרג את עיצוב הבית.
הודות לניידותו של הפרגוד, שום עיצוב אינו חקוק בסלע וניתן לשנותו בהתאם לצורך או סתם לפי המצב רוח. כיוון שפעמים רבות מדובר במחיצה המיועדת לחלוקה זמנית של חלל החדר, היא בדרך כלל תהיה מחיצה מתקפלת. כך אפשר לקפל אותה ולהניח בצד בגמר השימוש, והיא תופסת פחות מקום כאשר היא מקופלת.
ניתן למצוא מגוון מחיצות מתקפלות מוכנות לרכישה בחנות, כמו גם מגוון חומרים מהם עשויים הפרגודים. אך למה לא לעצב בעצמכם פרגוד מחיצה שיתאים בדיוק לצורכיכם ולעיצוב הקיים בביתכם? כיום, ניתן למצוא פרגודים עשויים לוחות קרטון כוורת. תכונותיו הייחודיות של קרטון זה, העשוי מנייר ממוחזר ומתכלה הופכות אותו לאידאלי לשימוש עצמי.
ראשית, מדובר בחומר קל למדי, כך שניתן לנייד אותו בקלות בהתאם לצורך. יתרה מכך, החומר הינו נוח לחיתוך וצביעה ולמעשה הוא מושלם לצורך עיצוב עצמי של הפרגוד. תוכלו בקלות לצייר עליו, לצבוע אותו ולעצב את קווי המתאר שלו. לא בכדי, פרגודים אלו מועדפים על בוני תפאורות ומעצבי תערוכות.
לפניכם מספר דוגמאות לשילוב מחיצה לחדר, כלומר פרגוד, בחדרים השונים בבית. כמובן, שהעיצוב משתנה מאדם לאדם ומבית לבית אך תוכלו לשאוב רעיונות מכאן, עליהם תוכלו להלביש את טעמכם האישי.
חברת ‘אבי פורמייקה’ משווקת פרגודים תוצרת חברת יאמתון, המובילה את תחום קרטוני הכוורות בישראל. בואו להתרשם בעצמכם מן החומר החזק והאיכותי ולהתרשם לא פחות מן המחיר האטרקטיבי. תוכלו למצוא במלאי לוחות בגדלים שונים, מהם נוכל להרכיב עבורכם פרגוד בגודל הנחוץ עבורכם. בין אם אתם מחפשים מחיצות עץ לשימוש בעסק או בחוץ, או מחיצות לבית, אנחנו הכתובת בשבילכם.
|
גם לכם יש חבר שאתם מעדיפים לא לספר לו על בעיות אישיות בגלל שאתם יודעים שהוא יהפוך כל דבר לבדיחה? מכירים מישהו עם חיבה מיוחדת למשחקי מילים? ובכן, התכונות האלו לא סתם מעצבנות, הן גם יכולות במקרים נדירים להעיד על תופעה בשם Witzelsucht - בעיה נוירולוגית הגורמת לכשלים בפעילות המוח ומוגדרת כעליצות וצחקנות מלאכותית.
שם התסמונת מגיע מהשפה הגרמנית ופירושו בתרגום חופשי הוא "התמכרות לבדיחות". בניגוד לתפיסה המתבקשת, מצב זה לא מושפע מגורמים פסיכולוגיים, ומחקרים מראים כי מדובר בפגיעה בפעילות העצבית במוח. מומחים מעריכים כי אחת הסיבות להתפתחות התסמונת היא פגיעה באונה המצחתית הימנית במוח. אזור זה אחראי בין היתר על חוש ההומור, ופגיעה בו גורמת לאנשים לחשוב שהם מצחיקים, בעוד שאר האנשים סביבם לא בדיוק מבינים למה. התסמונת יכולה להיות חלק אחד מהתסמונת האורביטו-פרונטלית הגורמת לחוסר עכבות של החולה.
על פני השטח, התסמונת אמנם נראית תמימה ולא מזיקה, אולם במקרים מסוימים אנשים שמאובחנים איתה סובלים מהשפעות נוספות על היכולות החברתיות. תופעות לוואי נוספות שנקשרו לוויצלזוכט כוללים בין היתר מצב שנקרא "עודף מיניות" (Hypersexuality) המתבטאת בדחף מיני מוגבר, וכן קושי בהבנת מוסכמות חברתיות ובפירוש מצבים חברתיים שונים. אנשים אלו במקרים קיצוניים אף יהיו מבודדים וחסרי חברים בשל הקושי להשתלב כראוי בחברה.
בדיחה היא כמו תעלומה. ברגע הפאנץ' אנחנו אמנם לא מודעים לזה, אבל המוח שלנו מתאמץ לנתח את המידע החדש שקיבל, להבין מה מפתיע או מיוחד בו ולהגיב בהתאם. גם לפעולה זו אחראית האונה הרקתית במוח, שבין מגוון התפקידים החשובים שלה אמונה גם על הפעילות האנליטית של המוח ועל פתרון תעלומות.
ריצ'רד פיינמן, הפיזיקאי היהודי זוכה פרס נובל, הסביר במאמר שכתב כי כשאנחנו שומעים בדיחה עם פאנץ' טוב ומבינים אותה, ממש כפי שקורה כשאנחנו פותרים חידה, המוח שלנו מפריש את הכימיקלים דופמין וסרטונין שמשרים עלינו תחושת הנאה וניכרים גם בקיום יחסי מין או באכילה של מזונות שאנחנו אוהבים במיוחד.
בקרב אנשים שסובלים מסתמונת וויצלזוכט, החלק שכאמור אמור לעשות את ההקשרים הדרושים כדי להבין את הבדיחה, לא עובד כמו שצריך. מחקר שנערך ב-2016 מצא כי אנשים אלו מתקשים להבין בדיחות של אחרים, אולם כשמדובר בבדיחה שלהם הסיפור שונה לגמרי.
"אנשים אלו לא מסוגלים לתפוס את ההקשר בין תוכן הבדיחה לבין שורת המחץ, אז הם בדרך כלל לא יהיו מופתעים ממנה", הסביר מוביל המחקר, ד"ר מריו מנדז, מומחה לנוירופסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה. מנגד, הוא מדגיש, הנזק הנוירולוגי מתבטא במקרים מסוימים בפגיעה במחיצה בין האזור השמאלי לימני באונה המצחית, מה שגורם לשיבוש במרכז ההנאה במוח.
במקרה של פגיעה כזאת, האדם שסובל מהתסמונת אמנם לא יבין בדיחות ומשחקי מילים של אחרים, אך המחשבות המפוזרות ומשחקי המילים האקראיים של עצמו כן יפעילו אצלו את המנגנון ויגרמו להפרשת דופמין וסרטונין. כך הוא יחשוב שהבדיחות שלו קורעות, ויאמין ששאר האנשים בחדר פשוט לא מבינים אותו.
התסמונת הזאת אמנם לא מזיקה ברוב המקרים, אולם במקרים מסוימים עלולה להחמיר ולגרום לנזק רב לאדם הסובל ממנה. במקרה אחד, גבר כבן 56 שסבל מדימום מוחי אושפז בבית החולים עם שיתוק בחצי מפניו ועם קושי בבליעה. לאחר חמישה ימים הוא החל לדבר במשחקי מילים ולספק בדיחות באופן בלתי נשלט, כשעל פניו חיוך גדול ומוגזם. למזלו, צוות הרופאים החליט לטפל בו בנוגד דיכאון בשם ונלפאקסין, שמווסת את הסרטונין והדופומין במוח. זהו כיום הטיפול היחיד שנחשב יעיל לסובלים מהתסמונת המשונה.
|
אם גם אתם הבנתם שאתם יכולים לממש את חלומכם לטוס במסוק בשמי הארץ ומחפשים את הדרך הטובה ביותר לעשות זאת, דעו שהגעתם למקום הנכון! לאור הביקוש ההולך וגדל בטיסה במסוק בשמי הארץ, מרכז עכשיו פורטל “מסוקים” את כל המידע הנכון למחפשים לממש את חלומם לטוס בשמי הארץ.
האם אתם מחפשים טיסה למטרות הנאה משמי הארץ בזוג או בקבוצה? האם רציתם להשכיר מטוס לפי שעה או ליום? האם תרצו להשתמש במסוק לאירוע פרטי כגון חתונה? לאיזו חברה יש את המסוקים החדישים והאיכותיים ביותר? לאיזו חברה יש את צוות הטייסים הטוב ביותר? מהם המחירים הממוצעים לטיסה במסוק בשמי הארץ?
בלי פאניקה! אתרים בנושא השכרת מסוקים ישנם בשפע, פורומים בנושא מתעדכנים תדיר והלוחות מפורטים היטב. מבחר אפשרויות מצביע גם על נגישות גבוהה, ולכן יש לשמוח שיש כל כך הרבה חברות וטיסות לבחור מהן. פורטל “מסוקים” מרכז את כל המידע הנחוץ במקום אחד! תהנו ממגוון הפורומים המעודכנים, הלוחות המפורטים ואתרי החברות לטיסה במסוק בשמי הארץ!
|
שלום, רציתי לשאול שאלה שנראית בתכלס די פשוטה, אבל כבר הרבה זמן אני חושבת עליה ולא בטוחה שיש לי תשובה חותכת. השאלה היא מה המטרה האמיתית של תנועת הנוער בימינו? [ובכלל?] לא ייתכן שהמטרה היחידה היא בריחה מהעולם הוירטואלי וייצור תעסוקה לנוער משועמם. חייב להיות עוד משהו!
פעם תנועות הנוער פעלו למען הקמת המדינה או להבדיל- השתלבו במרד בגטאות. אבל מה עכשיו? אני מרגישה שהרבה פעמים מגיעים לסניף לא מתוך אידיאל כלשהו. אלא מכיוון ''שכולם עושים את זה'' וזאת דרך להעביר את הזמן. קצת קשה לי עם העובדה הזאת שרובינו המדריכים ככה חושבים ולא מעמיקים בנושא.. אשמח אם תוכלו לתת לי תשובה.
את שואלת שאלה חשובה ומהותית שכמו שהעלית באמת כל חניך וקל וחומר מדריך צריך לחשוב עליה ולעבד את הדברים. להלן אציג את השליחות שאני רואה בתנועת נוער דווקא בשונה מפעילויות נוער אחרות.
דבר ראשון אנסה להסביר מה המיוחד בגיל הנוער: באחת השיחות שהועברו בהכשרות התנועה דיבר הרב גדי בן זמרה על המילים המסתתרות במילה נוער: ניעור, ער, אולי גם רע? נוער זה אנשים עם המון המון כוחות והמון אנרגיות,אנרגיות שיכולות להפוך עולמות. הכוחות והעקשנות יש לנער או נערה שמחפשים את דרכם הם כוחות עצומים שאם לא מנצלים אותם הם פשוט מתבלים. אנחנו לא מוכנים לוותר על הכוחות האלה אנחנו רוצים אותם. אנחנו מאמינים שהקב"ה נתן ויצר את הכוחות ואת העקשנות והעזות ה"נערית, כדי לקדם ולהזיז דברים. יש עוד יתרון הנוער שיכול להיראות טכני אבל הוא לא רק טכני. הנוער הוא כבר גדול ועצמאי ומאידך הוא עוד לא מחוייב לעניינים פרטיים כמו עבודה, משפחה וכיו"ב. חוסר המחוייבות גם נותן לנו את היכולת לעשות ולפעול ומאידך נותן לנו את האומץ לחפש לדרוש תשובות ולהשתנות - וואו, איזו עוצמה.
ונחזור לתנועה - בעצם, גם תנועת אריאל הוקמה על ידי נוער. נוער שהחליט לחולל שינוי שהחליט שהוא לא רוצה להיות מחוייב. נוער שניער מוסכמות והחליט לבנות עולמות חדשים שמתמקדים בתחומים מיוחדים ודורשים גובה חדש בעם ישראל. הנוער ראה את הכוחות שיש לו ובחר להקים תנועה כדי להתחיל ליישם את הערכים ואת האידיאלים שלהם. ופה הגענו לעניין. הנוער הוא הכח הכי פעיל והכי חופשי לפעול, להעיז ולבנות מדריגות ותחומים חדשים בעם ישראל ובכלל. המון פעמים הגדולים אומרים לנו: "כשתגדלו זה יעבור". זה בסדר, אבל דבר ראשון מי שבנה ויצר. הדברים האלה לעולם לא ילכו לו. גם יצירה שהיא רק בגיל תיכון היא חשובה משמעותית ומשפיעה מעין כמוה, אסור לנו לוותר עליה. תמיד מצחיקה אותי האמירה החינוכית על "החיים האמיתיים" שיבואו אחרי התיכון / אחרי שרות לאומי / אחרי האוניברסיטה וכו'. להבנתי החיים שלנו מתחילים מיום שנולדנו וכל יום וכל מעשה שלנו הם חלק מהחיים שלנו. הם הם עצם החיים ועצם העשייה.
בתנועה שלנו אנחנו רוצים לגייס כמה שיותר כוחות כדי להפית את רעיון התורה ולפתח את תורת ארץ ישראל אנחנו שואפים שתנועה יגדלו חניכים שכל מקום שאליו הם יפנו בחיים הם יחברו למקום של קדושה ושל תורה ובקשת ה'. כתבת שבכתלס חניכות באות לסניף בגלל החבר'ה. מעולה. אם בסניף יש אווירה נעימה וטובה זה הבסיס הכי חשוב לקבלה ושליח אמיתי וערכי. תנועות נוער הם מקום מאד אמיתי של "מתוך שלא לשמה בא לשמה" ברור, באים בשביל החברים ובשביל העניין והכיף ולאט בונים בסניף הכרה כי הכיף הוא כיף של עשייה, יצירה ובניין ולא כיף סתמי של להעביר את הזמן.
אני מאמינה שמי ששואלת שאלה כזו חוותה את העשייה החיובית ולכן חשוב לה להגיע לזה. חלק מהאיכות של תנועות הנוער היא היכולת להוציא דברים גדולים גם בשפה ובמתודה פשוטה וע"ע חוברת המשחקים בה יש מסרים עמוקים מאד אבל כל פעולה מורכבת למעשה ממשחק. בהצלחה רבה וטוב שהגענו לבירור כזה.
|
למה הילדים מתנהגים כמו חיות?
1. איפה המקום הכי טוב לתפוס נמר?
כשרוצים לחפש את הג'ירפות הולכים לאזור העצים. גם אם יש שם עלה אחד על כל העץ, יש סיכוי שתעמוד לידו ג'ירפה נחושה שתלעס אותו (בכל זאת היא משקיעה 16 שעות ביום רק באכילה...), וכשרוצים למצוא את הנמרים חייבים ללכת לשדה הפתוח, שם הנמר יכול לנצל את המרחב הפתוח לריצה אחרי הארוחה הבאה שלו.
גם לילדים שלנו יש לכל אחד את הסביבה הבטוחה שלו, ויש משהו בטיול ספארי שנקודת המוצא שלו היא שאנחנו נלך לפגוש אותם בסביבה הבטוחה שלהם ולא להיפך –משהו שאפשר לאמץ אותו גם לספארי המשפחתי. לדוגמא: יש ילדים שהסביבה הבטוחה שלהם היא שליטה – הם צריכים להרגיש שהם בשליטה על מה שקורה מסביב וזה לא יעזור "לזרוק" אותם למצבים של חוסר שליטה. יש ילדים שהסביבה הבטוחה שלהם היא חברים – ואז כשאנחנו מענישים אותם דווקא בזה ("אין לך חברים השבוע כי התנהגת לא יפה") אנחנו פוגעים להם בסביבה הכי בטוחה, ולא תמיד משיגים תוצאות טובות לזה. יש ילדים שהסביבה הבטוחה שלהם היא מרחב – ולא נשיג תוצאה טובה אם כל הזמן נפלוש להם לטריטוריה ולא נכבד אותה.
2. למה בעצם האריה שואג?
עמדנו שם בשעת ערב, החושך כבר ירד על הספארי. והאריה פיהק. המדריך עצר מיד ואמר שזה סימן טוב. פיהוק? אני חושבת לעצמי, בדרך כלל זה סימן טוב לעייפות, אבל כבר למדתי שהחוקים של העיר לא עובדים כאן. פתאום, האריה לקח שאיפה עמוקה ומתוך מקום עמוק מאד בבטן, במאמץ רב, הוציא שאגה, ועוד אחת ועוד אחת. חשבתי בהתחלה שאולי העמידה שלנו שם עם הרכב הדומם, מציקה לו אבל זה לא היה זה – לקראת שעת הערב, הוא קורא לאחיו האריות שנמצאים אי שם בסוואנה. הוא קורא להם, והם עונים. קורא להם שוב, והם עונים שוב ואז הוא מעריך את המיקום שלהם ומתחיל לצעוד לכיוונם כי בערב רוצים לישון ביחד.
גם עם הילדים שלנו כל שאגה היא בעצם קריאה לתקשורת, כל התנהגות אלימה היא קריאה לתשומת לב מדויקת יותר. כשילד שואג, לא מקשיב בשיעור, מוריד את המכנסיים בהפסקה לילד אחר בכוונה, מקלל את ההורים שלו – כל שאגה כזאת מכעיסה ומפחידה ככל שתהיה, היא בעצם קריאה לקשר, ויושב מאחוריה צורך אחד – להיות ביחד, להיות חלק מקבוצה.
3. מה הדבר הראשון שעושה אנטילופה כשהיא שומעת רעש לא מוכר?
בורחת? אז זהו שלא. הייתי בטוחה שהחיות יברחו מרחש המנוע של רכב הספארי, אפילו מהמבנה המוזר שלו. הייתי בטוחה שכאשר יהיה מפגש בין חיות בספארי גם תהיה בריחה לכל הכיוונים. אבל לא. אחד הרגעים הקסומים שקרו שם הוא בדיוק הרגע הזה – החיה שומעת רחש לא מוכר, היא מרימה ראש, מביטה עמוקות, ממתינה ואז מחליטה מה לעשות. חשבתי אז שזה די הפוך מאתנו בני האדם – הרבה פעמים כשאנחנו רואים משהו לא מוכר, האינסטינקט הראשוני (וההישרדותי) שלנו הוא לקטלג את זה לדבר הכי דומה שמוכר לנו. אני שמה לב לזה בעיקר בעבודה שלי עם הורים למתבגרים – הילד מעשן וזהו – הוא כבר בטח מתדרדר ויהיה נרקומן, הילד שותה – זהו! מחר הוא כבר יחזור לי שיכור וינשור מהלימודים.
4. איך תופסים בדיוק את הרגע?
אין כזה דבר "רגע", טיול בספארי הוא שיעור בסבלנות. גם הורות היא כזאת... הורים אומרים לי לפעמים: "מתי אני כבר יראה מהילד הזה נחת?!". אפשר בקלות, לשים תווית איתור על כל חיה, ולמצוא אותה בסוואנה בזמן אמת אבל האפשרות הזאת לא קבילה אצל המדריך שלנו, והוא עונה לנו בהבעת מיאוס: "אבל אז זה יהיה כמו בגן חיות, וזה ממש משעמם!" – אפשר להבין אותו...יש משהו קסום בציפייה, בחיפוש ובגילוי.
בספארי, למשל, אפשר לחכות המון זמן עד שהלוויתן מבצבץ מהמים, אבל כשהוא בוחר לעשות את זה, וזה לא לכבודנו – זה מדהים ומרגש יותר מכל מופע להטוטי דולפינים. וגם פה יש כללים (בדיוק כמו אצל ילדים). לכל אחד יש את הרגע שלו שבו הוא "יוצא החוצה".
5. מה הסיבה האמיתית לזה שהזברה לובשת פיז'מה?
כשמטיילים בספארי, ומסביב הכל חום וירוק לא כל כך ברור איך פסים בשחור ולבן הצליחו לשרוד כאן בכלל. אז למה באמת לובשת הזברה פיז'מה? מסתבר, שהלבוש של הזברה הוא הכי הישרדותי שיש פשוט בגלל שהאריה רואה רק בשחור לבן, וכשהזברה במנוסה הפסים מתערבבים לו והוא לא מצליח "להתפקס" עליה, או במילים אחרות – לתפוס אותה. ככה פשוט.
ועם ילדים – הרבה פעמים שאלתי את עצמי בשביל מה כל הקשב והריכוז הזה הופיע פתאום ושטף כל כיתה פנויה? אז זהו, שאם מסתכלים על זה מנקודת המבט של ספארי – זו הדרך השקטה (או הרועשת) של הדור החדש לשנות את שיטת החינוך. כמו שהזברה "מדברת" עם האריה דרך הלבוש שלה, כך הילדים "מדברים" אל מערכת החינוך דרך ההתנהגות שלהם ואומרים לה דבר או שניים על שיטת הלימוד שמתאימה להם.
ולא אני לא מתכוונת לזה שהוא יודע לאן לפנות, ומתי בדיוק. אני מתכוונת לזה שהוא יודע להכיל את הטעויות שלי... כמה פעמים בנסיעה יצא שלקחתי את הפנייה הלא נכונה, שלא הבנתי אותו, או שהוא לא הבין אותי. קורה. קרה. והוא - בלי יותר מדי דרמות – קולט שטעיתי ופשוט "מחשב מסלול מחדש" – בלי להגיד לי – "אני לא מאמין שזה שוב קרה לך?! ולמה את לא מקשיבה לי אף פעם?!" – אלא פשוט מחשב את המסלול מחדש.
וחשבתי על זה שגם עם הילדים שלנו לפעמים כדאי להיות הורה מסוג GPS, וכשיש טעות רק לחשב מחדש את המסלול ולהמשיך הלאה.
|
כפר הנופש הראשון בו התארחנו נמצא על רכס הסליברג (Hasliberg) בלב האלפים הברניים של מרכז שוויץ. אני מודה, 8 שנים אני מטיילת בשוויץ, אבל משום מה הפנינה הזו חמקה לי מהרדאר. כנראה שהייתי צריכה לעשות שני ילדים כדי להיות יותר ממוקדת בחיפוש.
נחתנו ב- 19:30 בשדה התעופה של ציריך וישר שמנו פעמינו לסניף מיגרוס (Migros) הקרוב, כדי להצטייד במצרכים לדירה שלנו בכפר הנופש. נסיעה של כשעה ורבע והגענו כשכולם כבר ישנים לכפר הנופש ליד העיירה מיירינגן (Meiringen). מאיה, מנהלת המקום המקסימה, קיבלה את פנינו בשמחה והבטיחה הסבר מדוייק למחרת בבוקר. נכנסו לדירה וישר הרגשנו בבית. המקום פשוט מקסים – עיצוב שוויצרי (הרבה עץ), מרווח ונעים. בחדר השינה של ההורים חיכה לול עם משטח החתלה. הדירה כולה כאילו נוצרה עבור הילדים – מדהים לראות איך השוויצרים חושבים על כל פרט, כדי להקל ולגרום לכם לשכוח מכל העיניינים הטכנים שצריך לדאוג להם עם ילדים. בדירה יש מטבח עם כל כלי המטבח האפשריים (חוץ ממיקרו – השוויצרים לא מאמינים בחימום במיקרו) ושולחן אוכל, שלידו שולחן לקטנטנים. מיטות ילדים עם מגן, כסא לתינוק, מנשא לתינוק (מקצועי, כזה שאפשר לטייל איתו כל היום) ואפילו עמדת קולבים נמוכה עבור הקטנים. במקום יש עגלות לשימוש חופשי (אפילו לתאומים...).
התעוררנו לבוקר קסום במיוחד. פתחנו את דלת המרפסת ( לכל הדירות יש מרפסות שפונות לחזית הכפר ולגינה המרכזית) וראינו את כל הכפר המקסים. ממש מתחת לדירה שלנו שביל צר, המוביל לפלג נחל מקסים בו שוחים דגים, ממולנו גן שעשועים. יש גם מגרש כדורגל וכדורסל, מגרש מכוניות ואופנועים לקטנטנים, בריכת שחיה מקורה ואגם קטן שניתן לשחות בו, ספא עם מגוון טיפולים מפנקים, בית קפה ועוד. אבל גולת הכותרת היא מועדון ילדים מקסים - 3 קומות של אולמות משחקים לכל הגילאים. התינוק היה בגן עדן והגדול הלך ישר לחדר עם המשאיות והמכוניות – מבחינתו היה נשאר שם כל השבוע.
למחרת יצאנו לטיול על רכס הסליברג, והתחלנו, איך לא... עם מסלול הגמדים (Muggestutz the Hasli Dwarf). רכבל ממש מקצה העיירה, מתחת לכפר הנופש, הוביל אותנו לפסגה מקסימה, ומשם ברגל לרכבל הבא – הליכה קלה ופשוטה. בתי גמדים ותצפיות לנוף המקסים העשירו את החוויה. אפשר בכיף לבלות באזור הקרוב שבוע – כל יום טיול קליל באזור, ואחר הצהריים ההורים עם ספר וכוס קפה במרפסת והילדים משתוללים למטה.
כפר הנופש הסליברג – מה עוד עושים כאן?
בכפר הנופש הסליברג (Feriendorf Hasliberg) יש 5 בתים בסגנון שאלה (Chalet) - בקתה כפרית מעץ, המאופיינת בגג רעפים בסגנון אלפיני, עם 70 דירות המיועדות למשפחות. דירות עם 1-5 חדרי שינה, סלון, פינת ישיבה, מטבח מאובזר, שירותים, מקלחת, ומרפסת עם פינת ישיבה מרווחת. רכס הסליברג, בו ממוקם כפר הנופש, מציע עלייה ברכבלים לשלוש פסגות, מהן ניתן לצאת לטיולים רגליים.
קניון ארה (Aareschlucht) – קניון צר בו צועדים על שבילי עץ תלויים, בעוד המים שוצפים למרגלותיכם.
מפלי רייכנבאך (Reichenbachfall) – המפלים הגבוהים ביותר בשוויץ, בהם נפל אל מותו (הדימיוני) שרלוק הולמס.
מוזאון שרלוק הולמס בעיירה מיירינגן - מחבר ספרי שרלוק הולמס, ארתור קונן דויל, נהג לנפוש בעיירה ולצפות במפלי רייכנבאך, שהעניקו לו את ההשראה להמית את גיבורו דווקא כאן.
המוזיאון הפתוח באלנברג (Freilichtmuseum Ballenberg) - בתים עתיקים המשמרים את אורח החיים בשוויץ, מגוון פעילויות לכל המשפחה ותחנות המציגות מלאכות מסורתיות.
אגם בריינץ (Brienz) - ניתן לשכור סירות פדלים או לשחות במימי האגם (הקרירים).
רכבת בריינץ רותורן (Brienz Rothorn Bahn) עולה אל פסגת רותורן, ממנה אפשר לצאת למסלולי טיול רגליים. מתחנת הביניים Planalp אפשר לטפס רגלית לפסגה או לרדת אליה מהפסגה.
מפלי טרימלבך (Trummelbach Falle) - מפלים ספיראליים הזורמים בעוצמה אדירה בתצורות הסלע שחצבו.
פסגת יוגנפראו (Jungfrau) - הפסגה הגבוהה ביותר במרכז שוויץ, שניתן להגיע קרוב אליה בעזרת שלוש רכבות.
אל כפר הנופש וילדהאוס (Feriendorf Wildhaus), הנמצא במזרח שוויץ, הגענו בפסח ומצאנו מקום קסום בנוף עוצר נשימה, בין שני רכסי הרים מהיפים ביותר של שוויץ. כפר הנופש נמצא במזרח שווייץ, באזור המכונה היידילנד (Heidiland). בהרים האלו ממש "נולדה" היידי בת ההרים במוחה של הסופרת יוהנה ספירי, שהגיעה לכאן לנפוש כל שנה.
וילדהאוס (Wildhaus) היא עיירה קטנה – פחות מוכרת למטייל הישראלי. יותם רגב, מדריך טיולים לשוויץ שעובד איתי כבר הרבה שנים, אמר לי לפני שנים אחדות : "אני חייב להראות לך פנינה שוויצרית אמיתית". אם חייבים נוסעים. עלינו על מטוס, נחתנו ונסענו ישר לאזור. מה אומר? אכן פנינה אמיתית!
וילדהאוס נמצאת בלב אזור טוגנבורג (Toggenburg) – אזור היסטורי השייך לקנטון סנט גאלן, פנינה אמיתית שעוד לא "התקלקלה" מתיירים. יש כאן טבע עוצר נשימה, מפלים, רכבלים והמון מסלולי הליכה ואופניים.
לכפר הנופש ולידהאוס יש קונספט – קרקס. זה אומר שכל יום אחר הצהריים יש חוג לילדים (בגרמנית אמנם, אבל ילדים מבינים הכל כשאומרים להם לקפוץ ולהשתולל) באוהל קרקס ענק. פעם בשבוע יש במקום הופעת קרקס של הצוות.
בגלל הגובה בו נמצא כפר הנופש – למעלה מ- 1,000 מטר - מומלץ לבוא לכאן ביולי- אוגוסט וליהנות ממזג אוויר קריר ונעים. הדירות המאובזרות בנויות על צלע ההר (ראו הוזהרתם, צריך לטפס ברגל) ולכולן נוף עוצר נשימה. דווקא בגלל שהמקום לא בנוי ממש כמתחם, הוא מתאים גם לזוגות שרוצים דירת נופש במחיר סביר או למשפחות עם ילדים גדולים, שהמתקנים במקום פחות מעניינים אותם אבל הם אוהבים לטייל בטבע.
בכפר 7 בתים בסגנון אלפיני, שבהם 54 דירות המתאימות למשפחות. בכל דירה 1-3 חדרי שינה, סלון, פינת ישיבה, מטבח מאובזר, שירותים ומקלחת, ומרפסת עם פינת ישיבה מרווחת. בכפר הנופש יש בריכת שחיה מקורה ובריכה לקטנטנים, מועדון לילדים עם משחקיה ופעילויות שונות.
כפר הנופש וילדהאוס – מה עוד עושים כאן?
פארק המים אלפאמארה (Alpamare) - פארק המים המקורה הגדול ביותר באירופה, עם אטרקציות לכל הגילאים.
אגם קונסטנץ (Konstanz) – סביב האגם מסלולי הליכה, מסלולי אופניים, רכיבה על סוסים, שייט, מיני גולף ועוד.
מפעל השוקולד מייסטרני (Maestrani) - ניתן לצפות בהכנת השוקולד ולזכות בטעימות.
המחלבה של אפנצל (Appenzeller Schaukaserei) - מחלבה מודרנית בה ניתן לצפות בהכנת הגבינה המפורסמת של קנטון אפנצל - גבינת אפנצלר, ולטעום מאכלי גבינות במסעדה הצמודה. את תהליך הכנת הגבינה המסורתי, שהיה נהוג בעבר ועדיין נהוג בחלק מבקתות ההרים, ניתן לראות במוזיאון הפולקלור הסמוך.
כפר הנופש השלישי עליו אני רוצה לספר לכם, נמצא בקנטון טיצ'ינו שבדרום שוויץ, הקנטון דובר האיטלקית שעל גבול איטליה. כפר הנופש אלבונאגו (Feriendorf Albonago) שוכן בפאתי העיר לוגאנו (3 ק"מ מהמרכז), למרגלות מונטה ברה (Monte Brè), במיקום מקסים הצופה על אגם לוגאנו. אזור זה נחשב ל"חם" ביותר בשוויץ, ולכן ניתן לנפוש כאן גם בעונות המעבר.
בכפר 43 בתים, כולם וילות פרטיות עם 2-5 חדרי שינה, מטבח מאובזר, שירותים ומקלחת, ומרפסת עם גינה. מתחם כפר הנופש מציע בריכת שחיה חיצונית, המשקיפה על אגם לוגאנו, מועדון לילדים עם משחקים ופעילויות, מסלולי גולף, אופניים ועוד.
כפר הנופש אלבונאגו - מה עושים כאן?
אגם לוגאנו משותף לשוויץ ואיטליה השכנה, והוא מוקף גבעות מוריקות. מומלץ לצאת לשייט על האגם מחופי העיר לוגאנו ולחלוף על פני עיירות דייגים יפהפיות ושלוות. ניתן להעפיל לפסגת מונטה ברה (Monte Brè), שמפסגתו נוף נפלא של האזור, ולטייל אל הכפר ברֵה (Brè), ששמר על סגנון בנייה מסורתי. באזור יש עוד כמה "מונטה" (הרים) אליהם כדאי להעפיל ברכבלים או רכבות הרים, אבל למשפחות עם ילדים מונטה טאמרו (Monte Tamaro) הוא המוצלח מכולם, עם פארק חבלים ומגלשות הרים.
מדרום לאגם לוגאנו נמצא פארק שוויץ המיניאטורית - סוויס-מיניאטור (Swissminiatur) – שוויץ כולה ממוזערת על פני 14 דונם. הספינות, הרכבות והרכבלים שאינם נחים לרגע, הם חגיגה לילדים ומבוגרים כאחד.
דרכים רבות יש לטייל בשוויץ, מדינה שהיכן שלא תזרוק בה אבן תמצא נופים משכרים ושפע של פעילויות בחיק הטבע. אם רוצים לשלב טיול ונופש יחדיו – כפרי הנופש הם אפשרות אידאלית לשלב בין השניים, במינון המתאים לכם.
אני עם ילדיי הקטנים מטיילת רק כך.
|
אחרי שלא הצליחה להחתים את שובל גוזלן, בהפועל כפר סבא מתאמצים מהבוקר (שלישי) לסגור עם שמעון אבוחצירה. לראשי המועדון ידוע שהפועל רעננה קרובה לסיכום עם חלוץ בית"ר ירושלים, אבל הם מנסים לסגור את העסקה כדי לחזק את החלק הקדמי שמשווע לשחקנים נוספים.
בשעות האחרונות גם הפועל תל אביב מנסה לסגור עם אבוחצירה, אך הוא כאמור צפוי לבחור בין שתי הקבוצות מהשרון שמאוד רוצות אותו. במקביל ממשיכים בכפר סבא לחפש חלוצים זרים.
הבוקר חזר להתאמן הקשר הברזילאי דיוגו קאצ'ובה שנעדר זמן רב בשל פציעה טורדנית. בן כוואז עבר להפועל קטמון, למרות שהמאמן שרון מימר לא רצה לשחררו תחילה. בסופו של דבר מימר נעתר לבקשות השחקן שימשיך את העונה בקבוצה מתחתית הליגה הלאומית.
|
ת'ונד מפיל את הקרדום שלו לרצפה ושולף את אחד מגרזני ההטלה שלו. הוא לא השתמש בהם כבר יותר משנה, אבל הוא עדיין זוכר איך להשתמש בהם. כפי שאהובו הראה לו. הוא זוכר את הלילות בפלוגת הסיור, כשהם היו צריכים לצוד על מנת לאכול. לקושש עצים, לשרוד בטבע. אף פעם לא להרבה זמן, אבל גרזני היד האלה תמיד עזרו לו לשרוד.
טוב, הוא מקווה שהם יעשו את העבודה שלהם גם עכשיו. והפעם, לא רק ההשרדות שלו מונחת על הכף, אלא השרדות גאנור כולה.
להב הגרזן נוצץ באוויר, כאילו הוא מחזיר את אורה של השמש. ומשום מה, נראה שהאור הזה מפזר את הערפל שאופף את מוחו של המינוטאור בעוד הגרזן ננעץ בליץ' המתועב, שורף אותו באור קדוש.
"מארי," ת'ונד מעווה את פניו, מוכן לשלוף גרזן נוסף. "אשמח לקצת עזרה כאן."
מאבד את פרץ הריפוי האחרון שלי.
סופג 9 נזק אש מתמשך ו9 נזק ברק מתמשך בתחילת תורי, על 36 נק"פ.
מחדש 5 נק"פ בגלל שמדמם, על 41 נק"פ. עדיין מדמם.
פעולה רגילה: (באישור של rui) מטיל את הגרזן על אנאראק ומשתמש בbrand of the sun.
39 נגד דרג"ש, בפגיעה, 14 נזק קורן. כהשפעה, מינרון מקבל גלגול הצלה נגד השפעה אחת של הצלה לסיום.
16 נגד הנזק אש מתמשך, הצלחה. ת'ונד סופג 30 נזק אש.
3 נגד נזק הברק הממשך, כשלון.
מקס חוטף את מכות החרב, אפילו שהדם פורץ מהגב שלו, הוא נלחם באמצעות כוח רצונו בלבד, נושך את אנאראק ותולש לו את כף הרגל. אבל התגובה של אנאראק מפילה אותו סופית. גל ההדף מערער את רצון הברזל של חזיר הבר, והברק גורם לו להיכנע לפצעיו. הוא נופל.
ומינרון לא רואה את זה בעין יפה. בשאגה אימתנית ותנועה חלקה, הוא מורח את הלהב שלו בנוזל הכסוף שקיבל מאדראן ות׳ונד לפני הקרב ותוקע את גרזנו בכתפו של הליץ׳, ממשיך דרכה והישר דרך הצלעות והגלימה חסרת העיטורים. ״זמנך נגמר״ הוא אומר בהחלטיות.
מקס יורד ל-0 מההתקפות של השומרים השחורים, ולכן משתמש בחופשית בכדי להתקיף את אנאראק.
התקפה: 20 טבעי!
נזק: 48 נזק.
מקס מרפא 27 נק״פ מההתקפה, אך נופל אחריי זה בתורו של אנאראק(מכיוון שהוא המום אינו יכול להתקיף ולכן נופל).
הצלה של מינרון נגד המום: 12, הצלחה.
פעולה משנית: מורח על הנשק שיקוי נגד אל מתים, מקבל תוסף 5 לנזק.
פעולה רגילה: מרץ הרוצח.
התקפה: 17+32=49 נגד דרג״ש.
נזק: 70 נזק. מינרון מרפא 27 נק״פ.
אדראן מרגיש את הכוחות שמחזיקים אותו בחיים כבר עייפים, חלשים, מאיימים להיכנע. כבר זמן רב שהכאב כבר עבר את המחסום של הכוח הקדוש, והגוף שלו צועק בתחינה להפסקה. אך הרוח שלו עוד נאבקת כאשר אדראן ממשיך לגרור את עצמו קדימה, מניף את חרבופעם נוספת, מרגיש את השריר הנמתח בכמעט זעקה מאחוריה.
חרבו גם היא, כמעט מתנפצת על עצמותיו של אנאראק כאשר הוא מכה בו, והכאב והיאוש מתחילים לחלחל פנימה. אך כאשר אדראן שומע את דבריו של אנאראק, יודע כמה מעט נותר, פעם נוספת הוא מוציא מעצמו עוד כוח. הוא יודע שהוא השתמש ביותר כוח מכפי שבן תמותה אמור להשתמש, יותר כוח קדוש משהוענק לו על ידי אלי הטוב, אך כעת זהו לא זמן לעצור- הוא ממשיך רק בכיוון האחד שנותר להם.
הפצעים נסגרים שנית, אחרי עשרות פעמים שהם נסגרו ונפתחו מחדש, כאשר הכאב רק גדל בכוח פעם. עיני הדבש של אדראן נעוצות באנאראק, והוא חלש מכדי לדבר, אבל הוא ממשיך לעמוד שם, לספוג כול התקפה שלו ולא לתת לליץ׳ להתחמק ממנו, עד שימות.
אדראן זוכה ב-10 נק״פ זמני מת׳ונד.
התקפה: 11+25=36 נגד דרג״ש. פספוס.
אדראן התקיף את אנאראק ומסיים את תורו בסמוך לאנאראק, ולכן הוא מסמן אותו לתור נוסף.
58/157 נק"פ. מדמם.
0/14 פרצי ריפוי.
מסמן את אנאראק בקריאת תיגר קדושה.
הרוחות מסביב פועלות באחת, מנקזות את כוחו של מינרון ממנו, מנסות להמשיך את ההלם שגופו חווה מקסמו של אנאראק, ונעות מיד להכות במארי והילמאר, משתקות את הלוחמת בשעה שהיא מביטה בדממה אל עיניו של אדראן, נוסכת בו רוח אחרונה להילחם. המגיסטר מתנגד, מצליח לשגר פרץ ברקים אל אנאראק, סודק את עצמותיו עוד יותר. הליץ' יורה בת'ונד פרץ מעיף, משתק אותו לגמרי כשהרוח בדמותו של ריקן מתחילה להתפוגג אט-אט. הליץ' שולח להביט במינרון, מצליח להשתלט על מחשבתו של המינוטאור. "ציית ושמע" הוא אומר, "זרוק את נשקך ופסע אחורה". המינוטאור מציית, פרוותו ממשיכה לעלות בלהבות גם כשהוא יוצא מן השריפה. הוא תופס בחרבו של אדראן רגע לפני שהוא מכה אותו, חונק את חצי-האלף בעוצמה, עיניו האדומות זועקות עוצמה קרועה כשהוא מכפיף את אדראן על ברכיו, כורע יחד, עומד לקרוס תחת הקסם. הוא זועק דבר מה, מצליח להשתמש בלשד נשמות מסביבו בכדי לשמור עליו מפני פגע לזמן קצר, כשמגן טמא נפרס מעליו.
"אני רואה זאת בעיניך..." הוא לוחש, בקושי מצליח לדבר. "את ניצוץ התקווה הנאבק על חייו. היכנע, אדראן... שחרר!" הוא מנסה להקפיא את דמו של אביר הקודש, אך אומצו של הדשיר לא סר בפני מרותו של לורד היד הכמושה, מתנגד בעוז למאבק נואש אחרון.
ממוקד מטרה - אנאראק רשאי לוותר על הקמת המתים שלו בתור הזה בכדי לקבל פעולה רגילה נוספת או נקודת פעולה. הוא בוחר בפעולה רגילה נוספת, אותה הוא מקדיש לפרץ זוועות.
מילת השראה - נצל פרץ ריפוי והשב בנוסף לו 21 נק"פ.
לפיתת מוות - 40 נגד דרג"ש, מאמין שפספוס, חצי נזק בפספוס. 25 נזק, ואדראן מאבד פרץ ריפוי. בפעם הבאה שינצל פרץ ריפוי, הוא לא משיב נקודות פגיעה.
פרץ זוועות - 42 נגד תגובה, ת'ונד המום [Stunned] (הצלה לסיום), עיוור (הצלה לסיום), חירש (הצלה לסיום) ונופל שרוע (הצלה כי אתה גמד).
קריאת המוות - כנגד כל יצור שנפגע בתורו מהתקפה של אנאראק; המטרה מאבדת פרץ ריפוי. אם אין לה פרץ ריפוי לאבד, היא סופגת נזק בשווי של פרץ ריפוי שלה.
יד רפה - 35 נגד רצון, אם פגע 16 נזק מוות ומינרון מוחלש (הצלה לסיום).
יד רפה - 41 נגד רצון, 18 נזק מוות ומינרון מוחלש (הצלה לסיום).
אומן המחשבות - 45 נגד רצון. אתה נשלט על ידי אנאראק [Dominated] (הצלה לסיום). הוא גורם למינרון לפסוע לJ17.
גם כשאוזניו מצלצלות וצל שחור אופף את שדה הראייה שלו, גם כשהתחושה חומקת מגופו- איבר אחר איבר- רגליו נותרות עומדות תחתיו. כסלע איתן, כאחד מהרי הגמדים. ואז, כוחו האפל של אנאראק מכה בו בעוצמה- ורק הכאב נותר, הכאב כשהחיים שלו מתנקזים מגופו המאובן.
הו גארדיום, ת'ונד חורק בשיניו, מנסה להתנגד, אך ללא הואיל. הוא מצליח להרגיש את החיים שלו חומקים מתחת לאצבעותיו. נראה שעבודתך עומדת להיות רבה.
רגליו קורסות תחתיו לפתע, כשהוא מתרסק על הרצפה. רוחו של ריקן- רוח הריפוי- נותרת עומדת, אך צבעה נעלם במהירות, ועם כל רגע שעובר בו ת'ונד לא מאכיל אותה באנרגיה, היא מתפוגגת. לא ייקח זמן רב עד שהיא תעלם לגמרי, תותיר את החבורה להלחם בלי שפצעיהם יסגרו.
הצלה משרוע- 17, הצלחה.
כיוון שלת'ונד נגמרו פרצי הריפוי, הוא סופג 31 נזק, מה שמוריד אותו מתחת ל0.
אגלגל הצלה מוות אחרי שעמית ועוג יגיבו, ואז גם רוח הריפוי תעלם. אז אני ממליץ לנצל את הזמן.
מינרון מוקסם על ידי הלחש המהפנט של אנאראק, וההכרה שלו נדחפת אחורה אל תוך נבכי נשמתו.
הוא עומד כילד מול אביו, ראקרוס, מנהיג שבט המינוטאורים האכזרי ביותר, גרזן דם. אבל בשבילו, הוא לא היה יותר מאדם נורא.
אביו הכה אותו שוב, הפעם שבר עליו כיסא. מינוטאורית אחרת יושבת מאחור וצוחקת בעוד מינרון הקטן מושלך אל הקיר, מתנגש בו בקול חבטה.
״אתה לא יותר ממטרד שלא היה צריך להיוולד״ ראקרוס דורך על היד של מינרון עם פרסתו, קול פיצוח מחליא נשמע שהזרוע מתעקמת בצורה לא טבעית. מינרון מייבב, לא יכול יותר מלצרוח. אביו קם ממנו, ״יצור פתטי״ הוא קורא לו בזמן שהוא חוזר להתייחס למינוטאורית המלגלגלת.
מן הפינה רץ אל המינוטאור הקטן חזיר בר קטן עוד יותר, מקס מלקק את הפצעים של מינרון בדאגה ונוחר נחירות עידוד קלות. ראקרוס מסובב את ראשו, ״או! משהו לאכול!״ הוא אומר שהוא שולח את ידו למקס, החזיר קורא בבהלה ורוצה לברוח, אבל לא מוכן להשאיר את מינרון לבד.
ואז, מינרון נעמד בדרך אביו, תופס את היד הנשלחת ולוחץ עליה בעוצמה, עיניו אדומות בזעם מטורף בעוד הוא אוחז, מרגיש איך הוא יכול לשבור הכל בכזו קלות. אביו מסתכל עליו, מופתע לגמרי, וסוטר למינרון בידו השנייה.
המינוטאור הצעיר סופג את המכה ומשחרר את היד. ראקרוס פונה אל האישה בשנית, ״הרסת לי את התאבון, יצור מגעיל״. אבל מינרון, גם אם לרגע, ידע מה הוא ראה בעיניים של אביו, המינוטאור החזק ביותר, העוצמתי והאכזרי. הוא ראה טרור טהור, פחד.
ומאותו הרגע, מינרון ידע שאף אחד לא ישלוט בו.
ההכרה של מינרון חוזרת בעוד באמצעות כל כוח רצונו ונחישותו, הוא אוחז חזרה בגופו לפני שהלחש גרם לו להניד אפילו אצבע. ״סיימתי את התקופה שבה דחפו אותי לפינות מזמן אנאראק״ הוא תופס את גרזנו, מסובב אותו בידו.
״אתה יודע מה בין הדברים הראשונים שאתה לומד במעמקים?״ הוא מסתכל על המצב, מקס ות׳ונד על הרצפה, מארי משותקת לגמרי ואנאראק אוחז באדראן בעוד הוא חוסם את כל התקפותיו של הילמאר.
״לא משנה כמה המצב נראה רע, אסור לוותר לא משנה מה״ מינרון שואג שאגה אימתנית שהוא קופץ ומניף את גרזנו מעל הראש, מנחית אותו בעוצמה על הליץ׳ האפל, כן חזקה שהיא מרעידה את כל ההיכל כאשר כל הכוח של מינרון, הפיזי והנפשי, נכנס לתוך המכה האחת הזאת.
הצלה מלזוז(מכיוון שאנאראק גורם למינרון לזוז לתוואי שטח בעייתי, יש למינרון הצלה מלבצע את הפעולה הזאת): 13, הצלחה. מינרון אינו מבצע את הפעולה שאנאראק הורה עליו.
מינרון לא מבצע אף פעולה בתורו כי הוא נשלט.
הצלה ממוחלש: 16, הצלחה.
הצלה מנשלט: 15, הצלחה.
הצלה מנזק מתמשך אש(כי ההילה של אנאראק חזרה): 10, הצלחה. מינרון חוטף 30 נזק ונופל מתחת ל-0.
מינרון משתמש בחייתיות בכדי לתקוף את אנאראק כהפרעה מיידית!
התקפה: 20, holy momma, טבעי!
הצלה של מקס ממוות: 5+2=7, כישלון.
אנאראק לא הזיז לתוואי שטח קשה, לכן אתה משתחרר בסוף תורך ותוקף כתוצאה מהנפילה מתחת 0 (התקפת טווח).
אדראן ממשיך להכות, בלי לעצור- יודע כי גורל העולם מוני על הכף. הוא צופה בת׳ונד נופל, אך יודע שעליו להמשיך להילחם. למען ת׳ונד, על מנת שת׳ונד ימשיך לחיות. החבר שעבר איתו זמן כה רב, אחרי כול מה שהם עברו, הוא לא ייתן לאנאראק לחסל אותו סופית- הם יחסלו את אנאראק לפני זה, הם ישברו את הליץ׳. מארי ואדראן מאגפים ביחד, בצורת קרב שהם נלחמו בה רבות, בעוד הוא דוקר את אנאראק פעם נוספת, ומרגיש גם בנפילת הכוהן את הכוח של ת׳ונד מרפא אותו, הכוח של הכוהן החזק ביותר שהוא אי פעם הכיר- שהחזיק אותו עד עכשיו. הוא יודע שהקרב הזה יהיה קשה הרבה יותר בלעדיו. הוא רואה גם את מינרון קרוב לנפילה, וגם מארי והילמאר נאבקים להחזיק. הוא יודע שהם חייבים לסיים את זה בקרוב, זה אנאראק או הם.
התקפה: 9+22=31 נגד רצון, מניח שפספוס.
פגיעה: 10+6+10+6=32 נזק קורן.
פגיעה: 6+10+6=22 נזק קורן ואנאראק סובל ממחסר 2- לגלגולי התקפה עד תחילת תורו הבא. אדראן מרפא 27 נק״פ ותוסף המגן של אדראן לתגובה גדל ב-1 עד תחילת תורו הבא.
הצלה מנזק מתמשך: 4, כישלון.
אדראן התקיף את אנאראק ומסיים את תורו בסמוך אליו, אז אנאראק מסומן לתור נוסף.
72/157 נק"פ. מדמם.
9 נק"פ זמני.
המכה האחרונה פוגעת באנאראק קשה מדי, כשכישופיו מתחילים להיפרם האחד אחרי השני. סופת האש חודלת, האל-מתים שוכחים, ונראה שאפילו עיניו האדומות מרצדות באור שקטן מרגע לרגע, גופו השלדי נע באיטיות כשהוא כבר לא מסוגל להחזיק את כל העוצמה שאגר. הוא מביט באדראן ובחרב ששברה את אחת מצלעותיו, שולח את מבטו אל עבר מינרון ומקס, ת'ונד, הילמאר ומארי, ולאחר מכן אל שדה הקרב.
"לשווא... הכל היה לשווא..." הוא לוחש בשקט, מחזיר את מבטו אל אדראן, מרכין ראש כלפי מטה אל עבר גופו השבור, ההרוס. "הכל הושמד, נעלם. הרוע ניצח, העולם איבד את מגנו האחרון. נכשלתי" הוא מביט ברונות על חרבו של אדראן ומרים את ראשו, מבטו עוצר על סמלה הקדוש של מאנורה, התלוי מצווארו של חצי-האלף. "ניסיתי, באמת שניסיתי, עד הרגע האחרון. כמעט הצלחתי להציל את גאנור מציפרוניו של מאלזאראק, מקידוש אלי ההרג. הייתי פסע מלהגן עליהם באופן מוחלט, לתמיד, אבל זה נגמר עכשיו, רגע לפני. ולחשוב... על כל מה שעברתי. על כל מה שעשיתי" הוא מדבר כעת לעצמו. הריצוד בעיניו כובה לשנייה, כאילו סוף כל סוף וויתר, ולרגע ארוך דממה משתררת בחדר, כשגורלה של גאנור מונח בכף המאזניים. כוחם של ת'ונד ומקס חוזר אליהם, והשניים מתעוררים, מטושטשים לגמרי.
"לא" הוא לוחש, קולו מתחזק מרגע לרגע.
"לא השמדתי את כל זה לשווא!" הוא קם בקושי, מסיט את חרבו של אדראן, דוחף אותו ממנו אחורה. כבלי קסם נשלחים לחנוק כל אחד מבני החבורה, מרימים אותם באוויר.
"לא לחמתי בשחיתות ובאופל לשווא!" הוא מחזיק חזק במטהו, האור הכחול המוכר זורח.
"לא עמדתי כנגד האלים לשווא" הוא מביט בהם, מייצב את רגליו כנגד הרצפה, כשהחדר מתחיל להאדים אט-אט, ניצוץ הקסם חי בו שוב.
"לא התחלתי את המלחמה הארורה הזאת לשווא!" הוא צועק ומחזק את החניקה, מאיים לשבור את צווארם בתנועה חדה.
"ויותר מכל... אני..." הוא טוען את האנרגיה המאגית, מוכן לשלח אותה, עיניו כחולות כפי שלא היו בעבר, "אני...", העוצמה ניתזת ממנו אפילו יותר מהטקס בו חזר בזמן, כשוהא מתקשה להגות את המילים בפעם הראשונה, את הודאתו הנוראית מכל. "לא הרגתי את אחי הקטן לשווא!" צורח אנאראק כשהכוח המאגי פורץ בבת אחת, וגל אנרגיה עצום כמעט קורע אותם ממקומם, כשהחדר כולו מטלטל באחת, טבעת האש נפרסת מסביב בשנית, כחולה ומלאה בברקים רצחניים. אנאראק מרים את ידו כשענקים אל-מתים עולים מן הקרקע וצבא של רוחות נאסף מאחוריו, שלדו הופך לכחול טהור, רק עוצמה עוברת בו. הוא עומד להרוג אותם בזעמו כשחום עצום עולה בחדר הכס באחת, והאדמה נקרעת ממתחת, חושפת תהום נוראית. קול של אלף מדורות מלווה בצרחות כאב ויגון עולה מהתהום, יחד עם זעקה נוראית, קורעת אוזניים, של ניצחון מוחלט.
“כן, כן, סוף כל סוף, כן!" השאגה נבראת אל העולם, מטלטלת את אנאראק, מבטלת את קסמו באחת, זורקת אותו מוטח כנגד הקיר. החדר נפער יותר ויותר, כשהטירה עולה מעלה באוויר, טסה במהירות עצומה אל הרקיע. החום עולה יותר ויותר, הסדק נפער בכל רחבי הטירה, כשמאות ואלפי שטנים, שדים ושאר תועבות שאול יוצאים החוצה, מרחפים מטה על כנפי בשר מעוותות, מוכנים לצלול אל עבר הכוחות שנלחמים זה בזה, אל-מתים ובני תמותה כאחד. דוכסי-שאול, באלרוגים, נסיכי אופל ומלאכים מושחתים עושים דרכם מטה, מלווים בצבא עצום של טרור ורוע, תוקפים את הכוחות כמעט מיד. אך הדבר שעולה לאחר מכן מפחיד יותר מכולם, נורא מכל מה שהמחשבה מסוגלת לברוא.
באלרוג עצום, מימדיו אדירים יותר מכל דבר אחר שראו בחייהם, עולה בסערת אש ותמרות עשן. הוא מחזיק בידו האחת פטיש מלא קוצים, מלא בדמם של החפים-מפשע, ובידו השנייה שוט עשוי להבות שאול טהורות, מוכנות לייסר את כל קורבנותיו של היצור. הוא לבוש בשריון אפל המקיף אותו מכף רגלו האדירה ועד ראשו העצום, ועיניו רושפות לבה רותחת אשר ניגרת על הרצפה, שורפת אותה בעודו מדבר, דבריו קורעים את העננים, גופו גדל בכל שנייה שחולפת.
"כעת, לאחר ארבעה עידני כליאה, לאחר תככים אינספור וכישלונם של גדולי משרתיי, חותמו של קמרהאן נשבר!" מאלזאראק שואג, שטנים ושדים מריעים בקולות ניצחון מזעזעים כשהם יוצאים להציף את העולם, לפלוש לגאנור כולה. אנאראק נעמד בקושי, חסר מילים, כשמאלזאראק מפנה את מבטו אליו, עיניים עצומות ופה מלא שיניים חדות חושף חיוך של רוצח חולני.
"אתה, לורד יקר... אתה הוא יציר התמותה הנלעג לו אני צריך להודות. אם אח אחד לא עושה את העבודה, היה סמוך ובטוח שהשני יעשה זאת, הלא כך?" הוא נהנה מסבלו של אנאראק ההמום, אשר מביט מטה חסר אונים אל המתרחש, רואה בפחד את צבא גאנור נאבק לשרוד כנגד הפולשים המפתיעים וחסרי הרחמים.
"כסיל, האם באמת חשבת שתוכל לחסום אותי מלשבור את שאריות החותם כעת, עם כל ההרג הזה? מעולם היית שחצן, בטוח שהינך יודע הכל. הסכת ושמע, בן תמותה. אין זה ההרג ההמוני, הו לא, הוא לא מספיק לבדו" הוא רוקע בעוצמה כשחלקים מן המבצר נופלים וכנפיו נפתחות באחת, הרוח מטיחה את כל בני החבורה אל הקיר, ממש ליד אנאראק.
"זה הזעם" הוא מחייך עתה חיוך סדיסטי כשאנאראק אוחז בראשו, "לא, לא, לא" לוחש המג, אך מאלזאראק צוחק, ולשאגת הצחוק מצטרפים מאות קולות טירוף ושחיתות של צבא הארורים שלו.
"הזעם אודות מה שעשית, שנהרס. הזעם אודות מי שתיעבת, שניצח. הזעם אודות האלים שבגדו בך, שלא עוצרים את מה שאתה מחולל... והזעם שלך על עצמך" הוא מותח את ידיו, כאילו יצא עתה מכלוב ונהנה מחופשו. "על מה שגרמת לחבריך, לאחיינך... ולאחיך" הוא מצביע מטה, נהנה מסבלו של אנאראק. "ראה מה הבאת על גאנור, אנאראק מלת'ריין! אותו חורבן ממנו אתה מחפש להגן קורה עתה, והיה מתרחש גם לולא היית מאבד ריכוז לרגע אחד יקר, רגע אותו חיכיתי לאחוז זה ארבעת אלפים שנה" עיניו נוצצות בגאווה, הלבה מתקשה לכדי אבן אובסידיאן שחורה, חסרת כל טוב או רחמים.
"האם אינך מבין? אתה הוא אדון הפלישה, אתה הוא המוציא להורג, אתה הוא המחלל! אין אלו הם האלים שהביאו אותי הנה, לא... היה זה מעשה ידיך, ומעשה ידיך שלך בלבד. במסעך להגן מהמפלצת, הבאת ליותר חורבן וכאוס מאשר מלחמות הדמים. אתה היא המפלצת, אנאראק. אתה הוא המגן האחרון... אשר כשל" הוא שואף עתה אוויר, מוציא עשן שחור וחשוך מנחיריו, להבות שורפות בקצות ציפורניו. "בכל שנייה שחולפת, שערי השאול הפתוחים מעניקים לי עוד כוח. בעוד דקות אחדות, דמותי תעבור לגמרי לעולם הזה, ואחדול מלהיות השתקפות עלובה של עוצמתי האמיתית. ואז... ואז אשמיד את גאנור, אחת ולתמיד. ואני מאתגר את כל האלים בעצמם לרדת ולעצור אותי, כיוון שאתם אינכם יכולים".
אנאראק מביט בפחד בגאנור המדממת, מבטו עולה מלמטה אל עבר בני החבורה, ואז אל אדון השאול. לאחר מכן משפיל אנאראק את ראשו, מביט בידיו. "מה עוללתי?" לוחש אנאראק כשהוא סוף כל סוף מבין את פעולותיו, חרטה אדירה נשקפת בעיניו, ידיו הרועדות חסרות את הביטחון שאפף אותו בכל רגע מהדרך. מעולם לא נראה אנאראק כאיש חלוש יותר מבזמן זה, מזכיר בדמותו את אותו ילד שאיבד את אביו בגיל שש, חסר אונים לעצור את המתרחש.
וממש כמו אותו ילד, אוחז אנאראק לפתע במטהו השחור, בעל הסדק, כשהוא מרים את עצמו, עיניו האדומות הופכות לכחולות בשנית, כוח מאגי פועם בעצמותיו הסדוקות.
"אני אולי רוצח ארור, מפלצת חסרת תקנה. אולי חסר צדק, ללא היכולת להבחין בין טוב ורע, אשר מסוגל להקריב את היקרים לו ללא רחמים, ולשקר לעצמו לגבי זה במשך שנים על גבי שנים, תוך כדי האשמת כל העולם..." הליץ' לוחש, "וגופי אולי של אל-מת רקוב, תועבה מתועבת, שיקוץ חסר כל בינה ומלא ביוהרה נצחית ועורמה זולה, חסר אפשרות לכפרה אמיתית. אבל אני יכול להבטיח לך דבר אחד..." הוא מחזיק עתה את מטהו חזק משהחזיק מתמיד, מוכן לגמרי.
"אני עדיין יכול לגרש אותך מגאנור, חתיכת ממזר חולני" אנאראק שולח ברק כביר אל עבר שערי השאול שמאלזאראק פתח מתחתיו, מכסה אותם באנרגיה מאגית כחולה, פועמת. פרץ השדים נעצר, לא מסוגל לחצות את השער, ודמותו של מאלזאראק מפסיקה לגדול, אף קטנה לגודלו של יציר תמותה ענק, קולו הרועם הופך לשאגת מדון וחימה, משולהבת באלפי קריאות זעם מעבר למחסומו של הליץ'.
אנאראק מביט בבני החבורה, אמון ניצת מחדש. "לא אוכל למנוע ממנו את האלוהות זמן רב. נועו, חסלו את דמותו כל עוד ניתן לעשות זאת!"
הם מסתערים כאחד, קריאות קרב נשלחות מכל עברו של צידי החדר, ומאלזאראק נוהר אליהם, נהרות לבה נפערים מאגרופו, פטישו הענק מכה בזעם בטירה המעופפת, מנתץ סלעים אל עבר בני החבורה. הילמאר שואג מילות קסם וכנפיים מאגיות פורצות מגביהם של כולם, כשהם עולים מעלה במהירות, הקרב נפרץ אל עבר האוויר. מאלזאראק, גודלו עוד לא מוחלט בשל חסימת הקסם, מנסה לשלוח את שוטו לחסום, אך מארי חוסמת את הדבר העצום עם חרבה, פרץ קדוש מכוחו של הנביא המנוח מגן עליה ועל חבריה. אדראן נוחת ראשון, מוכן להכות כשמאלזאראק שולח את פטישו את הדשיר, אשר נע לחסום עם מגנו. המכה שורפת את אדראן מבפנים וחצי-האלף זועק בכאב אך לא מוותר, הודף את המכה, מספק פתח למינרון להכות עם גרזנו היישר בכתפו של מאלזאראק. האל שואג במרץ רוצח, נוגח במינוטאור, תולה אותו על אחת מקרניו וזורק אותו כנגד הקיר, בדיוק בזמן בכדי שת'ונד ישלח אליו פרץ מציל, כוח לבן עוטף את המינוטאור דקה לפני הפגיעה, מחסן אותו מפני המוות על פני האבנים השבורות. הכוהן נע באחת, נעלם לרגע בזכות קסמו של הילמאר, מופיע היישר מאחורי ראשו של האל, מכה בעוצמה בנשקו כשמאלזאראק מסתובב, סופת להבים בוערים עוטפת אותו, מוכנה לחתוך לחצי את כל אחד מהגיבורים.
הילמאר מגן, מצליח לשגר את בני החבורה כולה שוב ושוב בכדי להחליף מקומות ולהתחמק מהלהבים, משלב את מרקם הקסם עצמו בקסמיו, גורם להם לפסוע בין מישורים. המגיסטר זורח בכחול, יורה ברקים באדון השדים, ומשתגר אחורה בדיוק בזמן כשמאלזאראק מוכן לרסקו לחתיכות. באחת מהפעמים הוא מכה בידו הפתוחה מטה ואדראן מנצל את הפתיחה, תוקע את להבו היישר באחת מהאצבעות המעוותות של מאלזארק. מינרון ומקס מסתערים והלוחם בענקים כורת אותה ממקומה, מקס נוגח עם טפריו בעוצמה בפצע הפתוח. מלך השאול שואג ופרץ אנרגיה מעיף את כולם הרחק ממנו, חרוכים ובוערים. הם קמים שוב, גופם דואב מכל כאב אפשרי, כשאנאראק כורע על ברכיו, בקושי מסוגל להמשיך. חורים זעירים נפתחים במחסומו כשכוחו של מאלזאראק מתחיל לעייף אפילו את המג העוצמתי בגאנור, אשר נאבק לשמור גם על צבא האל-מתים שלו, בכדי להציל כמה שיותר מאנשי גאנור מהפלישה. שטנים עולים השמימה, מכוסים בשלשלאות, דוקרנים, חניתות אשר חוצות את גופן, חלקם עשויים אש וחלקם קרח, אחרים עשן ושונים מהם מחומצה ורעל. מאלזאראק שולח אותם לתקוף באחת, כשת'ונד מברך את כולם בעוצמה טהורה, בעוד אדראן ומארי יוצאים להילחם בהם בעוז, מגנים האחת על השנייה, מושכים את האש כמה שיותר. ת'ונד מנצל את ההזדמנות, עולה מעלה ומנפץ לגמרי שטן קרח במכתו, ממשיך במעופתו כלפי מאלזאראק, אשר מתחיל להתקדם כלפי אנאראק. הגמד עומד מול האל, מתריס בפניו כשהוא שולף את סמלו של גארדיום. זעמו של מאלזאראק כובש אותו, והוא אינו מסוגל להתעלם מהעלבון, בוחר להתמקד בכוהנו הראשי של טיטאן המתים. הוא אוחז בגמד, אשר מכה בידו במכה נוספת, מצליח לשחרר את עצמו בזכות גודלו הקטן בעודו רץ על פני ידו של מאלזאראק, רוטש וכותש ככל שיכול. הענק צורח כשמגופו פורצות להבות באחת ות'ונד מושלך אל הקרקע. מאלזאראק עומד למחוץ אותו ולסיים את המאבק, אך ממש אחרי ששלח את ידו אל עבר ת'ונד השרוע, פרץ כאב נורא מטלטל את החדר, כמעט מרסק את הטירה. האל מחזיק את ידו בכאב כשסמלו הקדוש של ת'ונד הותך אליו, מטמיע במאלזאראק את כאבו הנצחי של גארדיום. האל שולח מערבולת ברקים, פוער את פיו בכדי לנשוף כדרקון, אך מקס דוחף את ת'ונד משם במהירות, מצילו ברגע האחרון.
מינרון, בנתיים, סיים להרוג זוג שטנים עצומים אשר כיתרו את הילמאר. השניים מהנהנים זה לזה, יודעים בדיוק כיצד לעבוד. הילמאר מטמיע במינרון מהירות והמינוטאור נצמד אל הקיר, ולשנייה אחת, בעודו דוחף עצמו מהקיר, הילמאר מקנה לו כוח ענקים. המינוטאור טס ישירות קדימה, מהירותו גדלה מרגע לרגע וגרזנו הופך לחרב בעוד הוא מחזיק אותה מקדימה, והסייר הפראי ננעץ בגופו של מאלזאראק כקליע של רובה קשת, פורצת את שריונו של מאלזאראק. המינוטאור לא מבזבז זמן, מתחבא מתחת לשריון בעודו מטפס בעזרת זוג פגיונות על גופו של מאלזאראק, דוקר וחותך היכן שאפשר, כשלבסוף האל קורע מעצמו את השריון, משליח את שאריותיו על מארי ואדראן, אך הן הופכות לאבק בזכות קרן ירוקה שיורה הילמאר, מתפוררות עם הרוח עתה שאינן שואבות את כוחן מגופו הישיר של האל. מאלזאראק תופס את מינרון ומטיח אותו בפטישו, דוקר את עצמו בנעשה, כשפרץ דם משותף זולג משניהם, דמו של האל הופך לטיפות של עננים רעילים אשר מאכלים גם את האבן הקשה ביותר. מינרון, בקושי מסוגל להבחין במה שעתיד לבוא, רואה מרחוק צורה מוכרת. הוא שולח את ידו ותופס בנחש מוכר, אשר עף על נץ מוכר, בשעה שדוב מוכר לא פחות מסתער על ריבון השטנים, קונה לחברו מהמעמקים זמן לברוח ולהתאושש. מאלזאראק שואג בחימה, סבלנותו תמה מן המשחקים, כשהוא מרים את ידיו וקורא לכוחו בכדי לשבור את מחסומו של אנאראק. יותר ויותר חורים מתחילים להיפער ואנאראק מלתר'יין כורע על ברכיו, נאנק בכאב שפורץ בגופו, נפשו נקרעת לרסיסים כתוצאה מחוזק הקסם.
"אני..." הוא נאנק, "לא..." הוא בקושי מחזיק את מטהו, "יכול..." הוא עומד לקרוס, "לבד..."
אנאראק עומד לוותר, כשלפתע צורה לבנה מתגשמת מאחוריו, נושאת מאחורי גבה זוג חרבות, על ראשה כתר, סמליה של הגריפין המלכותי.
"אולי כשלנו, כל אחד מאיתנו" אומר ריימונד קראנאדאן, מלכה המנוח של דורטר, בשעה שריקן מתגשם לצידו, נשמתו עומדת לצידו של אביו. "נכנענו לפיתויים, לחולשות, לפחדים" אומר המלך המנוח השני, מגן צריחו מוחזק בידו כשאחיו נברא גם הוא לצידו, זוג נשקיו דומה לשל אביו, "לדברים האפלים ביותר בנפשנו".
"אך אורנו לא דועך. קרב ובא הוא, כאורה של החמה" אומר הנביא ברסאיוס, נשמתו הלבנה מוקפת הגלימות פוסעת גם היא קדימה, מלווה ברוחו של גאס, אחד מסגניו הנאמנים ביותר, לבוש בשריונו הכבד. "קרב ובא היה תמיד, ואולי לא ראינו אותו. אולי לא רצינו לראות" את דבריו ממשיך הנטריוס, ראש המגים של הנביא, "אבל הוא יגיע. הוא יעלה". אליהם מצטרפת נפשו לביוס, מחזיק את אלתו. "הוא יעלה, כפי שעלתה תמיד בעבר". ארתור פוסע לצידו, מניח את ידו על כתפו, לבוש בשריונו, מסכתו סוף כל סוף ירדה. "הוא יעלה, כפי שיעלה תמיד בעתיד". רונדון הולך ותופס עמדתו לצד השניים, גוף המכונה שלו אומנם הרוס, אך רוחו עדיין חלק מגאנור. "הוא יעלה, כפי שהוא עולה כעת". אליו מצטרפים דבריו של קאלאדיריון, קיסר האלפים אשר מת, כתרו נראה טהור מתמיד. "אנו יודעים זאת בליבנו, עמוק בפנים" אומרת הלייטנה, הקיסרית פוסעת לצד בעלה האהוב. "אנו יודעים כי הוא יעלה, גם כשלא נצפה לכך" פוסע קריאול ואנדאגריף לצידם של ידידיו הוותיקים, לבוש בשריון הדשירים הישן שלו. "הוא יעלה, גם לאחר הלילה האפל ביותר, להאיר על פנינו, מנחם עד אין קץ" דבריו ממשיכים על ידי אריאן, מנהיג הצבאות המאוחדים, מתגשם בשריונו הקל הידוע. "כיוון שבאחדות, מצאנו כוח. מתוך הקושי, בין השוני, מצאנו את ישועתנו". רוחו של אלפארי קסוול עולה מאחוריהם, מחזיק בפרח אשר עליו סיפר לאדראן, הפרח שהניח על קברו של אשתו האוהבת, "באמת הפנימית שבנו, בנימי נפשנו, ראינו את אורה של תקווה ליום חדש". בנו, ת'רנט, מתקרב עימו, נושא לצידו את הכתר אותו יחבוש יום אחד, כבר לא מפחד מהאחריות בנושא. "תקווה ליום שיתן לנו מזור ומנוחה" אומר מנדלי האלד הענק, מצטרף אליו. "תקווה לעולם חדש, עולם טוב ואוהב. עולם ששווה להילחם למענו". דלדראק סטרויס ממשיך אותו, מחייך הפעם, פניו מלאות בקמטי דאגה שכבר הוסרו. "עולם ששווה לחיות בו בשלום". קליידיוס עומד ליד השניים, עמידתו כשל אביר מכובד. "עולם ללא מלחמה". "עולם שמוכן לקבל שינויים ולהתקדם" אומר סאתיתוס, פוסע לצד חבריו. "עולם שמוכן לשמר את הראוי והטוב בו" אומר טאן, משלב את ידיו. "עולם בו אנו חיים בהרמוניה זה עם זה" אומר פרגלד, מחייך באומץ. "עולם שגם אם נוותר עליו ברגע משבר, נדע תמיד למצוא את הדרך בחזרה" אומרת סאארות', ראש המעגל, כעת עומד אל מול הייאוש שהכניעו בחייו. "עולם בו יש גאולה למי שמחפש אותה" מתגשמת קיאלה, יפה כבימי חייה. "עולם בו ניתן לתקן עוולות ולבנות קשרים חדשים" אומר מאקוגה, שלשלאותיו כבר לא עליו ממזמן. "עולם ששווה להאמין בו" אומר סאר-יאר, עומד לצידו.
"עולם", פוסע קונטרול מבין האור, מסיר ממנו את הצללים שעטפו אותו כל חייו, "שנגן עליו בכל נשימה ונשימה". "עולם", אומר אסאדאר גריאון, רוחו מתגשמת לצד זו של האנשים, הנשר על כתפו, "שנוכל לבנות בו. שנוכל לאהוב בו, שנוכל לחיות בו את חיינו בשלווה. באושר". "עולם כמו עולמנו", אומרת אליאנה גריאון, חובקת את אסאדר כשרוחה מתגשמת. "עולם כמו גאנור" אומר וינסטון, דודו של אסאדאר, בעודו מתייצב לצד אחיינו. "איננו עומדים סתם כך" מחייכת אוליביה, נשמתה פוסעת לצד בני משפחתה.
"אנו עומדים בשביל משהו גדול מאיתנו. בשביל משהו גדול מכולם" מבטיח רנגאר, גופו חסון גם כשרוחו עולה לטירה. "גדול מהאלים, או מהחיים עצמם" מבטיח פרילוס, ראש כוהני גאנור מגיע לעמוד לצד חבריו. "גדול מכל רעיון אחר שנוכל להכיל" מחייך רוגל, שערו פרוע כתמיד, יונה נחה על כתפו, בעוד הוא נושא את הבזוקה שלו. "גדול מכל דבר שנוכל לדמיין" איווניס אומר, על שריונו משתקף דמות העורב האדום שאמו אהבה לצייר.
"אנו עומדים כעת ביחד" מבטיח ניאלדו, נפשו מתגשמת לצד חבריו. "אנו עומדים כנגד הבדידות שאתה מייצג, ההרס חסר המנוח" עונה שורלאוודוס המג, תופס את מקומו לצד חבריו. "כנגד זוועותיך, לנו יש חברות, אחווה" מבטיחה גלוריה, ניצבת ליד ניאלדו. "יש לנו אמת" מחייך בגאווה דנדליון, הפונדקאי השמן עומד לצד הנשמות והרוחות. "יש לנו רצון חופשי" אומר סילוואניק, מנהיג האלפים בפאנדל. "יש לנו משהו שלא נוותר עליו לעולם" מבטיח דאנדריד ריטקט המנוח, עומד לצד כולם.
"האיומים שלך חלולים" אומר דאראגאן, מלך הגמדים פוסע קדימה, מחייך בעוז אל מול מאלזאראק. "כי אתה מלא בשנאה, ורוע. אין לך דבר להילחם עליו" אומר פארבל, משלב את ידיו. "אין לך דבר עליו אתה לא מוכן לוותר" ממשיך נארין, עיניו העמוקות מביטות קדימה.
"אין לך דבר שמסוגל לאחד מאחוריך אחרים" אומר היינדריך, פטיש הנפחים שלו בידו. "שום דבר, מלבד פחד ואלימות, מדון ורוע" אומר טאאנסר, מחזיק במטהו הירוק. "למעשה, הפחד והאלימות זה הדבר היחיד שיש לך, אין בך יותר מכך" אומרת זאדאריה, פוסעת בביטחון לבן וצח, לצידה רב המרגלים שלה, מחייך לראשונה. "אתה קטן, פתטי ועלוב".
"אתה מעורר רחמים" אומר ארסלאן, רסיס מרוחו נותר בתלמידו, משתקף ברבים כעת.
"כי מלחמה ידענו, ומלחמה נדע" אומר ריידוק סטרויס, עומד אל מול אותו איום שחזר לרדוף את גאנור. "לא נפחד ממנה, כל עוד היא תגן על אמונותינו, על החשוב לנו" אומר מאקסוול, נער האורוות שהפך למלך. "נילחם בגאווה, ביודענו כי גם אם ניחלש, אחרים יתפסו את מקומינו" אומר מגיסטר אובלר. "כי איננו אתה, ולעולם לא נידמה לך. ובכך, ננצח" אומר אלפרד בולדווין, הפיראט הנודע ששימש כקברניט הימים.
"לעולם לא ניפול, לא בפניך ולא בפני אף אחד אחר" אומרים זוג גמדים אמיצים, הוריו של ת'ונד. "נילחם ברוע עד הרגע האחרון, לא תוכל לשבור אותנו" מבטיחים הוריה של מארי, עומדים גאים אל מול האויב. "כי גם במאבק נגדך, אנחנו טובים ממך, בכל דרך ודרך" מחייכת ת'רזל, נושאת את רובה הקשת הענק שלה. "זה לא קשה במיוחד, בהתחשב באנשים שיש לנו ובכלום שיש לך" מחזיקה גרטה את חרבה ומגנה, עומדת כתמיד לצד אחותה. "לא ניפול, כיוון שלעולם לא נציית לריבון אפל כמוך" מבטיח רוגאר, מהנהן בכבוד. "לא משנה מה תביא כנגדינו, נעמוד ונישא זאת" מתריס אילת'רין, עומד לצד חברו. "כי בני גאנור אנו" מחייך מארו-טאק, עומד בגאווה. "ואנו יודעים בבטחה עובדה אחת" אומר אלרניר, שריונו נוצץ כשמש. "עובדה שאתה הספקת לשכוח ממזמן" מחייך סיד, קולו נוטף ביטחון.
"אנו תמיד נעמוד יחדיו" מתגשם ליד אנאראק ארכמג מוכר, זקנו שופע, עיניו מחייכות וטובות.
"אח…?" אנאראק נדהם, בקושי מצליח לדבר, קולו מלא בחרטה וכאב.
"ולעולם לא נעמוד לבד" מחייך אליו פארגוס, מבטו מוחל וסולח. הרוחות, הנשמות וההתגשמויות מביטות אל עבר השער, נוסכות באנאראק את כל הכוח שעוד יש בו. אנאראק מרים את מטהו, שואג באמונה כשהוא וצבא גיבורי גאנור מנצל כל שביב אנרגיה וכוח בהם בכדי להחזיק את הקסם, סוגר את הפערים של מאלזאראק, מספק לגיבורים עוד זמן יקר להכניע את אדון השאול הבוער. מאלזאראק שואג בזעם, מבעיר את החדר כולו, אך כוח אמונתם, חוזק חברותם ורסיס תקוותם מגן עליהם, כשהם מגיעים בפניו, עומדים יחדיו, בדרך בה עברו יחדיו את כל המסע. הילמאר מרים את מטהו, מארי מרימה את חרבה, ת'ונד את קרדומו, מינרון את גרזנו ואדראן את חרבו וסמלו הקדוש, וכוחם האדיר משתלב בפני מאלזאראק, מצטרף לכישופו של אנאראק. הליץ' צועק משהו לאחיו ולאחיינו, והמלת'ריינים מבינים, אורגים את הקסם באומנות אשר לא נראתה בגאנור אף פעם, כל אחד מהמשפחה תורם את ידעו וכוחותיו. פארגוס מניח את התשתית לקסם, אנאראק בונה בפנים את המהפך, והילמאר משלב ומבצע - במחסום נפער באחת חור עצום, שחור משחור, אשר שואב את אדון האופל בחזרה למצודתו. מאלזאראק מתנגד, שואג בצורה איומה, שובר ומרסק את יסודות הטירה, אך דבר לא עוזר. כוחם המשולב של גיבורי גאנור, משולהבים האחד בשני, גובר על הרשע. מאלזאראק נשאב פנימה, אך שאגותיו לא מפסיקות, והוא מאיים לצאת בכל רגע. הנשמות, הרוחות וההתגשמויות מתפזרות אט-אט, כוחן נמוג, נחלש, מנוצל עד תומו. אנאראק מביט רגע ארוך בפארגוס, ושני האחים חולקים מבט אחרון, כשפארגוס מהנהן, יודע בדיוק מה אחיו הבכור חושב. מהתופת האפלה נשלח שוט ענק אל עבר הילמאר כשמאלזאראק מנסה לנקום, אך אנאראק יוצר סביבו מגן, שואב את האש אליו, כיוון שכוחה כה גדול עד שהיא לא ניתנת לחסימה מלאה. עצמותיו שבורות, מפוחמות, זקנו שרוף לגמרי, אך הוא עוד עומד, מחייך כפי שלא חייך זמן רב.
"לא את משפחתי. לא, זה נגמר כאן" הוא מביט בהילמאר ארוכות, וגופו האל-מת מתחיל להתפרק לכדי אנרגיה מאגית טהורה, נשלח בכדי להחליף את החותם ההרוס של קמרהאן, יוצר אט-אט חותם חדש, אחד של בני גאנור. עצמותיו הופכות לאנרגיה סגולה, נעלמות האחת אחרי השנייה. מאלזאראק שואג, צבא האל-מתים מלמטה קורס, אך קולו של אנאראק נשמע מעליהם, כשהוא מביט בכל אחד מהגיבורים.
"היה לי לכבוד" הוא אומר.
"השתגעת? סיים זאת עכשיו, נמצא דרך לעצור אותו!" אומר הילמאר, מנסה להתקרב כשאנאראק שולח פרץ רוחות אל המגיסטר, מרחיק אותו בעודו משלים את המעבר. הטירה מתחילה להתפרק ובני החבורה נאלצים לברוח, כשמינרון תופס את הילמאר, מחזיק אותו על כתפו חרף ההתנגדויות שלו. קולו של אנאראק מהדהד במסדרונות, מילותיו האחרונות נשמעות ברחבי הטירה ההרוסה מימי דות'.
"אין דרך אחרת, הילמאר. על החותם להישמר בשנית, אחרת מאלזאראק יפלוש אלינו בהזדמנות אחרת. ניכר שלא מגיעה לי מנוחה תמידית, ואפשרי כי אני נמלט מייסורי תופת, ככל הנראה גם מפספס את האפשרות לראות את אחי בשנית או להביט בך הופך למג החשוב ביותר בהיסטוריה… אבל ההקרבה חסרת המשמעות שלי תיתן לזה לקרות. שלי, ושל עשרות אלפים נוספים. הענקתם לנו ניצחון אדיר היום. חשבתי במשך זמן רב שבכדי להשיג אחדות, עלי לכפות אותה. שעל הפחד להחליף את האמונה באחר, ושאין מקום לרצון חופשי, רק לצייתנות. טעיתי באשר לכך, עתה אני מבין זאת. ההיסטוריה לא נועדה לחזור על עצמה. אולי... אולי בסופו של דבר טעיתי. אולי... אולי ישנה עדיין-" הוא אומר לאחר מכן מילה אחרונה אחרונה אשר בקושי נשמעת מעל קולות ההריסות, ובני החבורה נמלטים אל עבר הגריפינים, מונהגים על ידי נוצת-רוח שבאה לחלצם. המבצר ההרוס מתפרק בעודו בשמיים, והם נוחתים היישר במרכז הצבא. המתים רבים מספור, ורבים הקריבו את חייהם, אך האיום האחרון על גאנור הוסר. הם צועקים בניצחון, יודעים כי הם עומדים בפתחו של עידן חדש.
הבנייה מחדש החלה בכלל גאנור. דרכים הוקמו, הסכמים נחתמו, וסכסוכים ותיקים נעלמו, במידת מה.
המתים היו רבים מספור, הן בקרב מול צבא היד הכמושה והן בקרב מול הפלישה של מאלזאראק. לאחר שעזבו בני החבורה את שדה הקרב בכדי להילחם בטירה, הצליח אריאן לשמר את ההגנות היטב, אך כשצבא השדים והשטנים המשולב פלש, נאחז איתן בדעתו לסמוך על האל-מתים, כנגד עצות כל מפקדיו. האמון הוכח כצעד מכריע בהשרדותה של גאנור, אך הוא נפל במהלך הקרב, מוקף באויבים אינספור. פסלים עצומים נבנו לכבודו ומשפחתו קיבלה תארי אצולה. בכל רחבי הממלכות, אריאן טולסר נזכר כאחד מגיבוריה האמיתיים של המלחמה, אחד שלא זכה לכבוד או למעמד ראוי במשך כל ימי חייו, ובכל זאת נאבק לטובת כל הגזעים, ללא יוצא מן הכלל. פסלים נוספים נבנו לכבוד הנופלים האחרים, וביניהם בלט במיוחד פסלו של רוגל, אשר נאמר כי כוסה בריח דוחה יונים חזק במיוחד. בנוסף לכך, כיבדה המועצה הננסית את גיבורה הנודע ביותר בקריאת המועצה על שמו, ומעתה שולטת בהגינות ובתפוקת עבודה רבה בהרבה כשהיא נקראת 'מועצתו של רוגל'. חזונו של הממציא הנודע בא לידי ביטוי כשמונופולים רבים של המועצה הוסרו מרצונה החופשי ורבים, גם ללא ידע אקדמי, ניסו להמציא את החדש ולשכלל את הקיים. דמויות נוספות שזכו לפסלים גדולים היו דלדראק סטרויס וזוג בניו הבכורים אשר נפלו בקרב ואפילו קונטרול, רב המרגלים הנודע ששירת נאמנה את הכתר במשך שנים רבות מספור. אף על פי שבימי חייהם הראשון היה שנוי במחלוקת ושמו של השני נלחש בסמטאות בחשש ואיבה, כעת התאחדו אנשי דורטר לחלוק את הכבוד הראוי להם. נאמר שמאחורי המאמצים לזכרו של קונטרול עמדה אישה צעירה אשר החלה לפלס דרכה בשלטון על הרחובות, מנקה אותם מכל זכר למלחמות הכנופית שליוו את ילדותו של קונטרול. הכינוי שלה הייתה 'משאלה', ומעטים - בני החבורה ביניהם - ידעו שמדובר על משאלתו של קונטרול להוציא את בתו ממעגל הכוח ההרסני שהכניס עצמו אליו.
התנופה החלה בדורטר, תחת המלך אלפארי קסוול, ריבון המערב והממלכה. הוא שלט ביד ברזל, מנטרל כמעט כל אופוזיציה ומקדם את הצעדים ששאף להגשים עבור משפחתו, ביתו וממלכתו. דורטר שגשגה, מנצלת את מעמדן החלש של הממלכות השכנות בכדי להשתלט על המסחר השברירי ולבנות מונופולים חדשים, מונהגים על ידי בית קסוול. אלפארי נזהר שלא להשמיד את ריבונות הממלכות האחרות, נותן להן לשמר עצמאות חלשה משל דורטר, והקל במידת מה את דרישותיו הקודמות, מוכן להתפשר יותר, אם כי נותר איתן ברצונו להמליך את דורטר על פני גאנור. מתחים נבנו בדורטר החדשה, והאופוזיציה המשמעותית ביותר, אשר הונהגה על ידי אסאדר גריאון וחבריו, עשתה ככל שביכולתה לשמר את עצמאות אנשי הממלכה אל מול קסוול. בלחץ האנשים, הקנה אלפארי לאסאדאר את ריבונות המרכז, והשאיר אותו במעמדו כגנרל הצבאות. יחד עם ראש כוהני דורטר ורב מרגליה החדש, כמו גם מוביל הכפרים המוקירים, הצליחה חבורת מרד הממלכות השבורות להאט את קצב צבירת כוחו של קסוול, גם אם לא לעצור אותו לחלוטין. פאנדל המשיכה לשגשג תחת שלטון בית גריאון, נאמנותה נשארת יציבה למרכז ולמורשת בית קראנאדאן, והיא הפכה במהירות לבירה הכלכלית שהייתה לפני המרד, ולמעוז החירות והחופש שהנהיג אסאדר. אף כי הסכסוך לא גלש מעולם למישור הצבאי, החשש תמיד היה קיים, ולעיתים נדירות הסכימו שני האישים להיפגש האחד עם השני בכדי לפתור סכסוכים גדולים. לת'רנט עצמו נולדה בת והוא אימץ את בנו היתום של מנדלי האלד, שומר ראשו לשעבר וחברו המנוח, וקרא לו פנדראן, על שם אביו של מנדלי אשר נהרג גם הוא בשירותיו לבית קסוול. נאמן לשבועתו, ת'רנט דאג לחנך את פנדראן הקטן, מוציא אותו ממעגל הדמים של משפחתו. ת'רנט זכר את דבריו של אדראן והפנים את העובדה שימלוך בעתיד - הוא עבד עם אביו בכדי להבטיח את יציבות הכתר, והצליח להגיע להסכמה עם אסאדר, אשר לא התנגד למינויו, רואה בו איש של כבוד שכבול לאביו מפאת חוב משפחתי. הדרום, עתה מונהג על ידי בנו של ארצ'יבלד בולדווין, הסכים ללכת אחרי אסאדר, והצפון, בו נשבו רוחות חדשות של חירות תודות לפעולותיו של אדראן, מאס בריינארט אוזארד הפרנואיד והסכסכן, ומרד לא-אלים אשר הנהיג ורנון סירף הדיח אותו ברוב קולות בכדי למנות את אחיו גארט, גיבור מרד הממלכות השבורות אשר נישא על פני הימים בכדי לבצע את האיגוף המפתיע. גארט תמך בשחרור העבדים וירוקי העור עזבו את הצפון ואת דורטר, חופשיים באמת ובתמים לראשונה לאחר מאות שנים, מכנים עצמם כשבט גדול בשם 'מנתצי האבנים', שילוב של החופש בו זכו כעת ושל מנהיגם, מאקוגה, אשר נלחם על חירותם. וורנון, על אף שזכה לחנינה מלכותית, החליט לעזוב עמם, לא מוכן להישאר בממלכה של אלפארי קסוול. הוא עבר לערי הכאוס, ושמר על קשר חם עם חבריו. לא עבר זמן רב עד שהגיעו שמועות כי בעקבות מותו של קליידיוס, נבחר ורנון כמנהיג ממלכת בריניארד השנייה, בעקבות המוניטין הידוע שלו כאיש צדק. הוא ניתק את הקשרים עם קסוול, מכריח אותו לשפר את הכלכלה המקומית - גם של הלורדים האחרים - במקום להסתמך על כלכלת חוץ שנטתה לטובתו בלבד, והמעשה הביא לרווחה נוספת בדורטר. המערב המשיך לשגשג והמזרח נוהל על ידי בנו הצעיר של סטרויס, אשר ירש את כבודו של אביו אך לא את מזגו הנודע, והסכים לתמוך בשלטונו של בית קסוול. ניכר שבעת שיעביר אלפארי את כתרו הדבר ייעשה בהרמוניה, והממלכה תשוב לנשום בחופשיות בתום מאבק הכוחות שלו עם אסאדר.
האומה האלפית החלה להתאושש גם היא, מובלת על ידי הקייסרית הלייטנה. הלייטנה נקטה קו שונה בתכלית מזה של בעלה, אשר נזכר באומה כאיש בעל לב רחב וכוונות טובות, ופתוח יותר אפילו מהמדיניות של לורד קריאול ואנדאגריף, אשר נזכר בעצמו כגיבור אדיר, ודאגה להשיב את היחסים עם שאר האומות לתקנן. במהרה, הפכה הקיסרית למנהיגה הלא רשמית של העמים החופשיים, פותרת כל סכסוך פנימי וחיצוני בדרכי שלום, מגשרת אפילו בין הצדדים העויינים ביותר. אלפים רבים ביקשו ממנה לברך זרע עץ חדש ולנסות להשיב את עץ הקיסר לגדולתו, אך היא סירבה, מאמינה כי מותו של העץ מאפשר לאנשי הממלכה לשים את מבטחם ומאמציהם בעצמם, ולא רק באלים. במהרה היא הפכה למשואת תקווה לאנשיה, ואפשרה להם לעבור את הזמנים הקשים ביותר, זונחת את התואר 'אימפריה' לארצות האלפים, לא מעוניינת להיזכר בכיבושי העבר, והפכה למלכה הראשונה לממלכה החדשה. הדרואידים שנותרו, יחד עם סאתיתוס וטאן, סייעו במשימה לנקות את אזור חזית הבוץ שמץ של כוח טמא. לאחר שפרגלד מת, הדרואידים לקחו לליבם את הקרבתו וסירבו לבחור מנהיג אחד, בוחרים בהנהגה משותפת טאן כנציג השמרנים ושל חצי-האלף סאתיתוס כנציג החדשנים. במבצע משותף עם הממלכה האלפית, המערה של סאארות' נוקתה גם היא מקסם טמא וגופותיהם של ראש המעגל לשעבר ואילת'רין הובאו לקבורה, כמו גם גופתו של פרגלד, אשר נקבר במרכז המעגל, ממש על יד סאארות'. ההנהגה המשותפת סללה שיתוף פעולה באמצע, שומרת שמרה על הסטטוס-קוו, והמעגל לא סגר או פתח את עצמו בפני העולם יותר מאשר המצב שהיה בעבר.
ממלכת ארת'רק בחרה בפארבל למלכה החדש, בתמיכה בלתי מתפשרת מכלל חמשת השבטים ומנארין בעצמו. פארבל נזכר כמלך נבון, משתמש בחוכמה ובתבונה שרכש במסעו הגדול בכדי לדעת שתהילה אמיתית בקרב היא למנוע אותו כשאפשר, ולהעריך כבוד במקום רודנות, עורמה או מעשים שפלים. הוא תיקן את עוולתו של בן דודו בכך שדאג שרוגאר יקבל קבורה הולמת בארת'רק, ביתו שאהב, והסמיך אותו לגיבור הקרב הגדול ביותר בכל הזמנים, מסביר את הסיבה שגורש באמת לא מתפשרת. נארין שימש לו כיועץ וכחבר, הופך לראש כוהני גארדיום בארת'רק, מפיץ את האמונה בשופט העליון בסובלנות דתית ובתשוקה לדרכו החדשה, הדרך בה בחר בעצמו. הוא שיקם את המסדר, מסייע גם למאמצים להשיב את גופות הכוהנים בחזית-אבן ולספק להם קבורה נאותה, כמו גם לסייע בשיקומה הכללי של העיר, עליה דשיר לית'יראן קיבל פיקוד פעם נוספת, הפעם כמנהיג האנשים. בנוסף, המלך ויועצו פתחו את הדרך לסחור עם המעמקים, דבר שלא נעשה מאז הקמת ארת'רק, ושגשוג שב לממלכה הגמדית.
שבטו של מינרון איחד תחתיו את שער השבטים, ואף על פי שלא שינה את שמו, שינה את דרכיו, כשהשם נשאר לסמן את מה שעזבו. המינוטאורים, ממשיכים להעריך קרב, התאמנו בכדי לחסל את חיות המעמקים או בכדי להציג קרבות ראווה, ולא בכדי למות לצורך קרב וטבח כחלק ממעגל לא נגמר. טאאנסר חידש את האמונה ברוחות המלחמה, יחד עם ההבנה שהמלחמה אומנם מקודשת ומלאת כבוד, אך רק כשהדבר נעשה אל מול אויב ראוי, ולצד בני ברית אמיתיים. האלפים האפלים עבדו יחד עם המינוטאורים, זונחים את היריבות הישנה לצורך מאבק משותף במצליפי המוח. זאדאריה וזיס שרדו את הקרב, ויחד עם מינרון וטאאנסר עבדו בכדי להאבק במצליפי המוח על חירותם של בני המעמקים. עם זאת, לא פעם ולא פעמיים שמעו מינרון ואחיו טאאנסר שמועות עיקשות כי המלכה-הכוהנת וראש המבצעים שלה הם נאהבים בסתר, עתה כשחזרו מהקרב, אם כי אין כל דרך להוכיח שמועות שכאלו.
גרטה מתה במהלך הקרב, ממשיכה להילחם עד הרגע האחרון כנגד צבאותיו של מאלזאראק, ואחותה שרדה בכדי למצוא את אשר חיפשו. המפה שקסוול נתן לאחיות הייתה אמיתית, ות'רזל זכתה בעושר רב, בו השתמשה כדי לאחד את שבטי הרי החלמיש לכדי ממלכה אחת שתוכל לשגשג ולעבוד יחדיו במקום להאבק בין שבט לשבט. היא בנתה טוטם ענק ורחב לזכר אחותה והניחה בראשו את חרבה, מאתגרת כל חיה להצליח להרוס את הטוטם ולקחת את החרב, יודעת כי היא תצא לציד גדול אחרי כל חיה שתצליח לעשות כך, ציד שיכבד את זכר אחותה. שכירי החרב של האחיות הפכו לתושבים הראשונים בממלכה, נהנים משגשוג בעקבות סחר מתמשך עם המעמקים והערי הכאוס השכנות.
מארי הפכה לגיבורה לאומית, והדבר אומנם עמד תחילה כנגד המוניטין שיצא לה בקרב חלק מהאנשים ובני האצולה בזמן המרד, אך הספקות שכחו במהרה כשבנו הצעיר של סטרויס מינה אותה לשומרת המזרח. הוא הציע לה את ראשות משמר בירת המזרח בשנית, אך מארי סירבה, מסתפקת בהיותה יועצת קרובה לריבון המזרח החדש ומגנתה של האנשים, מנקה את השחיתות והצער ששנים של מאבקים הנחילו באדמות, משיבה את הצדק שהגנה עליו במשך כל הזמן הזה, יהי הצד של המלחמה בו הייתה. כשסירבה לקבל את התפקיד, נימקה זאת בכך שהיא רוצה להמשיך ולטייל בעולם מדי פעם, כשיזדמן לה. היא לא התחתנה עם אדראן - לפחות לא עכשיו, כששניהם עסוקים בשיקום העולם - אך השניים נפגשים בקביעות ולזמנים ארוכים, לפחות כשהם אינם עם חבריהם.
הילמאר הפך למגיסטר הנודע ביותר בהיסטוריה, משקם את מעמד המגים גם לאחר התדמית שיצאה לאנאראק. הוא סיפר לכולם על ההקרבה האחרונה שלו, והדבר הנחיל פולמוס רחב באשר לאישיות הליץ', אשר מצד אחד היה שנוא על תושבי גאנור, ומצד שני נקרא גם ברבים 'השומר האחרון'. הילמאר השלים את הרפורמות של פארגוס, מוסיף הרבה מידעו וממגעו, ופתח סופית את הצריח המאגי לכולם, מסלק את כל טהורני הקסם למיניהם כגון הרב-מג זלראן, מרחיב את הידע והמסורת שלו לכלל סוגי הקסם, האלכימיה, הטקסים והספרים, ללא יוצא מן הכלל. הוא עמד במילתו למינרון, ולימד אותו מאגיה ככל שהמינוטאור חפץ בה. הילמאר סירב לעמוד כנגד אלפארי, תומך בשלטונו ומגיע עמו להסכמים נוספים בין המלוכה והצריח המאגי. נאמר כי אף לעיתים שימש כיועץ להוד מעלתו, אם כי לא אחד מהיועצים הרבים שהיו בכיסו של מלך דורטר - תחת הילמאר, הצריח המאגי שמר על עצמאותו, ובהסכם הגדול ביותר שנחתם בין הצריח ובין המלוכה, הסכים אלפארי לממן לימודים לכל מג שלא יכול לממן אותם בעצמו. הדבר הוביל לשפע מאגי חדש, ולתיקון סופי של יחסי המגים והאוכלוסייה מאז ימיו של הארמכג הראשון, מרוון. המגים נכנסו סופית לחברה, והרדיפות פסקו באחת, מובילים לתור של זהב בצריח המאגי, מלא בשוויון ואחווה.
לא משנה היכן היו בני החבורה, הם זכרו לעד את צעקתם בשדה הקרב באותו יום גורלי בו גאנור ניצלה, כששמו של העידן החדש נטבע ממילתו האחרונה של אנאראק מלת'ריין, אותה מילה שנשמעה בקושי מבעד לקולות הקסם האדיר שכבל את מאלזאראק בחזרה לשאול. אותה מילה שרק רסיס ממנה נשמע, ובכל זאת, היה זה רסיס שקיים. רסיס שהושב אורו, לאחר מעבר ארוך. אותו רסיס חלק שם עם העידן החדש, עידן מבורך של בני גאנור, בו שגשוג נחל לכל ושלום ואחווה פשטו בארץ. עידן עליו נלחמו בני גאנור, לעיתים עד נשימתם האחרונה, עידן שהיווה מורשת מפוארת של גיבוריהם של סיפורים רבים מספור, כאלו שסופרו וכאלו שלא. עידן שיעמוד בגאווה אל מול היסטוריה אפלה יותר, עידן שיאשר את העובדה שבסוף הדרך, ישנו סוף טוב. עידן התקווה.
זה היה מסע מדהים.
אני מודה לכל השחקנים היקרים שלי - אסיד, מרתוס, גאלאן, נקסטורל, עמית והעוג הברברי. אף על פי שחלקכם מתתם במהלך העלילה, הרוח שהבאתם לגאנור נותרת עמנו.
בנוסף, אני שולח את תודתי לשחקני העבר שלי - טייגר, דינרבלו ודסטריקס. גם הרוח שלכם נותרה בגאנור, ותמיד תיוותר.
אני מודה גם לקוראים הנאמנים שלנו, אלו שהשתתפו בדרכם ונעו איתנו לכל אורכה ורוחבה של העלילה, ושתמיד עודדו אותי.
אני אהבתי את הקמפיין הזה.
היה לי כיף עם כל צד וכמובן שגם ביחד - עם כל שחקן שנשאר עד הסוף, לא וויתר והיה מלא באהבה למשחק, לעולם, ולשאר הקבוצה.
לימדתם אותי כל כך הרבה - על איך להריץ קמפיין, על איך לבנות דמויות מעניינות, על איך לבנות מקומות מופלאים ומרתקים. הרצון שלי היה להשקיע בכם כמה שיותר, כיוון שאתה השקעתם בי כמה שיותר. אני מודה לכם על כך.
כפי שהצהרתי כבר מתחילת המשחק, זהו סוף הסיפור של גאנור, מסע ארוך של ארבע וחצי שנים, שתיים בממלכות שבורות ושתיים וחצי במוות עגום. אני גאה במה שיצרתי יחד איתכם, ואין לי מילים לתאר כמה תרמתם לגאנור עצמה, במעשים, בכתיבה, ברעיונות ובפשוט בהלך המשחק שלכם, שהציג בפניי השראה חדשה בכל פעם לעלילות, דמויות, מקומות וסיפורים נוספים. העולם הזה שלי ממש כפי שהוא שלכם, ואתם תמיד תהיו אורחים יקרים בו.
מינרון נאנח, הוא תוהה מה גרם להתמוטטות הפעם. מנהרה שלישית היום שמתמוטטת תחתיו. הוא מגרד את ראשו מאחורה, לא היו אף סימנים שאמורים שהאבן חלשה והוא אינו הבחין או הריח שום דבר מוזר.
כמובן, חוץ מהעטלפים שעוקבים אחריו, לא סתם עטלפים כמובן, עטלפים שגודלו על ידי גרימרוקים לפי הריח. השיטה שלהם פשוטה אך מורכבת בו זמנית. הם מרסקים מנהרות צדדיות וגורמים לתגובת שרשרת בכדי למוטט את המנהרה שבה מסיג הגבול בשטח שלהם נמצא. המסיג, במקרה הזה, מינרון עצמו, לא מקבל יותר התראה מאשר צליל ההתרסקות כעשר עד חמש עשרה שניות לפני שהכל נופל עליו.
עצם זה שהם מצליחים לעשות זאת בצורה יעילה כל כך זה דבר מרשים. הגללים שהוא מצא מקודם אומרים שהם בטח גם משתמשים בחפרפרות ענק, זה יסביר איך הם שומרים על הדרכים נקיות אפילו עם השיטה ההרסנית.
נראה שיש להם חיבור מעניין עם חיות שאינן רואות, מרתק. בטח משתמשים בקולות ונקישות בכדי להכווין אותם.
ובכל זאת, לא נראה שהם ציפו שמישהו ישרוד שלוש פעמים את הטכניקות חיסול שלהם. על זה הוא יכול להודות לאלגה.
מינרון מניח את ידו בליטוף על העכבישה הענקית שלצידו, אשר נעה בהתרגשות. כל פעם, בזמן הקצר לפני ההתמוטטות, הספיקה לעשות להם פקעת קורים גדולה, שחסם את מרבית המכות, השאר זה החוסן והסיבולת שלהם, וזה יש להם בשפע.
״הבנתי את המבנה של המנהרות ואני יודע איפה המקור שלהם, מוכנה להתחיל לצאת?״ העכבישה נוקשת בתגובה, ״מצוין״ מינרון מעביר את המבט לכתף שלו, שם קרל יושב בנחת, מינרון נוגע בכתפו והנץ עף, מתחיל את המצוד שלהם בעוד מינרון מזנק על אלגה, שמתחילה לנוע במהירות על כלפי קירות האבן והתקרה מלאת המינרלים בעוד המינוטאור רכוב עליה, שומר על האחיזה בכל כוחו.
מינרון פגש את אלגה בערך לפני כמה חודשים, באותה תקופה הייתה היעלמות של כורים גמדיים באחד המכרות בממלכה של נמוכי הקומה המזוקנים. פארבל אירגן משלחת חילוץ, אך מינרון שבדיוק עבר שם התנדב במקום, כמחווה לחברו. לצערו של פארבל זו לא הייתה הצעה ומלך המינוטאורים יצא לדרך ללא היסוס. שם הוא פגש את המעלימה של הגמדים.
עכבישה ענקית ומאיימת, בעלת זרועות אימתניות ורעל אכזרי.
למינרון לא הייתה ברירה אלא לסלק אותה, אך הוא הבחין בפוטנציאל הטמון בה, וגם מקס ממש התעקש, והעניין נחתם. היא הראתה מעט יותר בעייתיות משאר הלהקה, אך התקבלה למרות הקשיים. ועכשיו היא חברה תמידית במשפחה החמה.
מקס הוביל את שאר החיות במנהרה הצרה, ארכימדס השווית ביכולת שלו לעבור בקלות יותר מהשאר, אבל עדיין עזר להם לעבור. התוכנית הייתה שהם יתפצלו. מינרון, אלגה וקרל יילכו ממקום אחד, יסיחו את דעת הגרימרוקים וינטרלו את ההגנות שלהם. קרל אמור בשלב הזה כבר לצוד את העטלפים וככה למנוע מהדמויי אורקים העיוורים מלדעת על מיקום הלהקה ואלגה בטח סוחבת את מינרון לשבט של הגרימרוקים.
המטרה של מקס ומי שאיתו זה למצוא את מה שהם באמת מחפשים. מינרון לא ממש סיפר לו מה זה, אלא פשוט אמר שהוא יידע שהוא ייראה את זה. החבורה ממשיכה קצת, המנהרה הצרה מתרחבת למערה גדולה. טובאיוס מתנער ומתמתח, הוא שונא מקומות צרים. ארכימדס מוציא מהנרתיק הקטן של מקס אבן עם רונה קטנה עליה ומניח על הרצפה, מקס רוקע עליה ושובר אותה. הקסם משתחרר מן האבן וכדור אור מרחף בוקע, חושף את החורבות עתיקות היומין שנמצאות מול חיות הבר. ישנם סימנים מזהים שהחורבות אינן נטושות, אבל כל הגרימרוקים אמורים להיות מוסחי דעת על ידיי מינרון. אם מישהו נשאר הם יצטרכו לטפל בו בעצמם. מקס פוסע קדימה, מתחיל את החיפוש.
לפתע, ג׳ק מזנק על אחד הצללים, קול הבימה והשיגה נשמעים בעוד הזאב הגדול גורר גופה של גרימרוק שהסתתר בין האבנים, דם זולג מצווארו של היצור האפרפר בעוד הלהקה מבינה שמחכים להם כאן, והם לא לבד.
מקס ומינרון פגשו את ג׳ק במזרח דורטר, הזאב הלבן בעל הצלקות הרבות, בניהן זו שהשביתה את עין שמאל שלו, היה מבוקש על ידי האזור. הוא מנע ציד ותקף מקורות מזון מסיבה לא ברורה. סקרנות הובילה את מינרון ומקס אחריו, ומה שהם גילו היה הפוך מהצורה בה אנשי דורטר תיארו אותו. הזאב טיפל בבת זוגתו החולה, כנראה ננטש על ידי שבט הזאבים שלו כתוצאה מכך שלא היה מוכן לעזוב את אהבתו. מינרון החליט לעזור לו, מתעלם מהזאב הנוהם עליו וממשיך להתקרב אליה. הזאב קפץ עליו, נשך אותו בידו, אך מינרון התעלם.
והתחיל לטפל בה, משתמש בצמחים רפואיים ובידע שלו בשביל לעזור. הזאב פשוט הסתכל מהצד, חסר מילים, בעוד מקס הצטרף אליו לצפות במתרחש.
במשך שבועות הם טיפלו בה, מינרון השתמש בכספו בשביל לקנות אוכל בשבילה במקום שהזאב יתקוף, השיג תרופות ועבד בשקידה. מקס דיבר ארוכות עם הזאב, והם נעשו חברים טובים.
אבל החורף קשה, וזמנה הגיעה. יחד הם התפנו לקבור אותה. מינרון ומקס באו ללכת, הם היו צריכים לחזור לשאר הלהקה, אבל הזאב למוד הקרבות, שקיבל את השם ג׳ק באותו היום, החליט להצטרף למסע עליהם. יחדיו הם לקחו ספינה ושטו למעגל דרי הביצה, שאר החיות מחכות להם שם, מסייעות באישוש הסביבה הטמאה.
מינרון נאנח שוב, הוא ציפה ליותר.
הוא ואלגה מוקפים בגרימרוקים, נוהמים ושואגים, מחזיקים בנשקים פשוטים אך עדיין קטלניים. הסביבה כוללת את מקומות השינה שלהם, כלים פרימיטיביים ובריכת מים קטנה, משם הם בטח משיגים מי שתייה. הפרט הבולט ביותר זה הכס מורכב האבן והמעוטר גולגלות שם יושב גרימרוק גדול במיוחד. הציוד שלו בבירור נלקח מהרפתקן חסר מזל והוגדל בצורה מאוד גרועה, אך נראה שטובה מספיק לאלו שאינם יכולים לראות. אלת אבן עצומה נחה לצידו. לפחות המנהיג שלהם לא אמור לאכזב.
ללא אזהרה, מינרון משליך כידון שחודר את הראשים של שלושה וכתף של אחד אחר והקרב מתחיל. מינרון נלחם בפראות ומיומנות שאין לאף לוחם אחר, מחסל על ימין ועל שמאל. אלגה יורקת רעל וקורים, חובטת ונושכת, נלחמת כחיה האימתנית שהיא ואפילו ששם התואר שלה זה ״בולעת הגמדים״, היא עושה עבודה טובה מאוד גם עם הגרימרוקים. אבל למרות יכולת הלחימה של השניים, המספר של הגרימרוקים גובר עליהם בהרבה. גריקים מאולפים מצטרפים לקרב, ועל כל אחד שמינרון ואלגה מחסלים בוקעים עוד שתיים מן המחילות שלהם. שניהם נדחפים לפינה, והגרימרוק המנהיג מחייך חיוך מלא שיניים רקובות.
עדר החיות שועט קדימה, טובאיוס ראשון, קורע לגזרים כל מי שבדרכו, אלו שבאים מהצד ניבטים על ידי מקס או ננשכים על ידי ג׳ק. ארכימדס מזדחל, חונק את אלו שמתחבאים בצללים ומסייע לחבורה לנווט בזמן הריצה. הם מתקרבים יותר ויותר למטרה שלהם, עד שלבסוף הם גם מגיעים אליה. ילדים של דרו, מינוטאורים וגמדים כלואים יחד בכלובים מלוכלכים, כבולים בשלשלאות חלודות. חסרי יכולת הגנה עצמית שנחטפו בשביל עבדות. מקס יודע מיד מה עליו לעשות.
הילדים נסוגים לפינת הכלוב בחשש, לא מבינים את פשר מה שקורה. מקס מתקרב בעדינות בעוד שאר החיות עושות מסביבו מבנה הגנתי, הוא מתקרב לילדים אט אט, הם רועדים באימה, חוששים לרע מכל. ואז בהנפת חת הוא שובר את הכלוב, הנפה נוספת והוא מרסק את השרשרת. הילדים מסתכלים עליו כלא מאמינים. הוא מתחכך באחד בחיבה, ואז מסמן להם עם ראשו לבוא אחריו.
ריח נורא של דם עוטף את המערה, הפינה שמינרון ואלגה דחוקים בה אדומה כארגמן, ושניהם גם עטופים בצבע המחליא. ״אתם לא תשרדו עוד״ אומר מנהיג הגרימרוקים במדוברת שבורה. מינרון נאנח בתגובה. מוריד מגבו את גרזנו העצום והמעוטר, הגיע הזמן להתקפת הנגד.
מן המים בוקע תנין עצום בעל קשקשים כחולים, נושך למישהו בשורה האחורית את הרגל ומשליך אותו לעזאזל. ״עבודה יפה ג׳ייקוב״ אומר מינרון בעוד הוא מתחיל לפלס את דרכו בהנפות רחבות אל עבר הגרימרוק המגודל. אלגה מטפסת אל התקרה, יורה קורים בכדי למנוע מהגרימרוקים הנחותים יותר מלהתקרב אל מינרון בעוד קרל מגיח מפתח המערה, סיים לחסל את העטלפים ומתקיף את הגרימרוקים חסרי האונים מלמעלה, משתמש בדוקרנים שמינרון הביא לו מראש ומשליך אותם על הקרקע בכדי שהאויבים ידרכו עליהם וידקרו. וג׳ייקוב מחסל את השורות האחוריות, מספק איגוף מבלבל נגד הגרימרוקים שלא מבינים מה קורה. איך ארבעה אויבים עושים כנגדם כל כך הרבה כאוס והרס.
מנהיג השבט שלהם מרים את אלתו ומניף כנגד מינרון. לחסום נשק שכזה זה לא חכם ומינרון מתגלגל מתחת להתקפה. אבל בתנועה חדה, כמעט לא אנושית, הגרימרוק מניף בשנית את האלה ופוגע במינרון, מעיף אותו אל הקיר.
אך מינרון נשאר במקום, עמד כנגד דחיפות הרבה יותר עוצמתיות בעבר. הוא משתמש בכוחו הפיזי בכדי לחסום את המכה. זה אולי לא חכם, אבל לפעמים הכרחי. מינרון מתחיל להכות, ובצורה מפתיעה הגרימרוק חוסם. אפשר להרגיש את הנינוח הקל של קסם באוויר מן אלת האבן, יכול להיות שזה יהיה יותר מעניין משהוא חשב.
הגרזן משתנה לפטיש וחובט אל מול האלה כאשר המלך ומנהיג השבט מצליבים נשקים, נוהמים אחד על השני. מינרון נוגח, מעיף את יריבו אחורה ומרסק את הלסת. הגרימרוק בא לקום, אך מאבד את ראשו כאשר מלתעות ענק של תנין ננעלות עליו, הגוף מפרפר לרגע לפני שמת סופית.מינרון מלטף את התנין נוטף הדם בחיבה. מסביב כל הגרימרוקים או מתים או כבר ברחו. מינרון מחזיר את נשקיו למקומם ומרים את אלת האבן הקסומה. הוא ישים אותה באחד המבוכים. הוא מניף אותה כנגד כס הסלע המאולתר, שובר אותו וחושף לוחית אבן על הרצפה, ידע אבוד מהעידן הראשון, מצוין. הטיפ מהאלפים האפלים הוכיח את עצמו.
מינרון לוקח מהמים ומנקה את החיות, מבריש את קרל ושוטף את אלגה. ג׳ייקוב פשוט שוחה במים, מוריד את הדם בעצמו. מינרון קורא לו, מלטף אותו. ״עבודה טובה, הגעת בדיוק בזמן״ הזנב של הזוחל רוקע ברצפה בהתרגשות. ״בואו נזוז״. מינרון קם בעוד הם חוזרים חזרה למנהרות.
את ג׳ייקוב הלהקה פגשה בערי הכאוס, הוא היה תחת אוסף של חיות נדירות. תנין עם קשקשים כחולים זה מיוחד בפני עצמו, אבל אחד בגודל שלו זו בכלל מציאה. לפי השמועות הוא אכל את הכלוב שלוש פעמים עד שהשתמשו בקסם. הבחור שהחזיק בו לא היה מוכן לקבל כסף, הוא רצה חיה ששווה ערך או בעלת ערך גדול יותר, אמר שהוא הבטיח את התנין לאציל כלשהו. מינרון החליט לא להתעסק עם זה יותר מדי, הוא רק ביקש להאכיל את התנין, ואפילו שילם בשביל זה.
מסתבר שלא צריך יותר מפיסת בשר טובה ויחס חם בשביל להתחבר ליצור קר הדם. קשקשיו הכחולים מנעו ממנו חיים קהילתיים כתנין והמטפלים שלו לא דאגו לו בצורה טובה בכלל. אבל מינרון חבש כמה פציעות שנשארו מהמלטטות האחרונה של התנין המגודל, נתן קצת אוכל וישב לשיחה. ארכימדס אפילו שיתף איתו חוויות.
אז כאשר ג׳ייקוב ברח מן החזקת האציל האכזר ובא לחיות עם מינרון והלהקה, מינרון ידע שהשיג בן משפחה חדש.
מקס והחיות יצאו עם העבדים לשעבר למקום שבו מינרון מחכה להם. הוא חיבק כל אחת מהחיות בחיבה ונתן לילדים הנחיות על מה שהולך לקרות. יחדיו הם הלכו למחנה הקטן של מינרון בכדי שכולם יוכלו לישון שינת לילה טובה לפני שתגיע המשלחת הגמדית לאסוף את העבדים ולהחזיר אותם לבתיהם.
הם מגיעים למחנה, צרחה של אחד הילדים גרמה למינרון להפנות את ראשו. טרוגולדיט מת נמצא על הרצפה בין האוהלים שמינרון הכין מראש, יש עוד שלושה שסובבים את המחנה. אימה מתחילה לכסות את פני הילדים, אך מינרון ממהר להרגיע. ״אל תדאגו, זו רק העבודה של מי שמגנה על המחנה פה״ מינרון מצביע על נמרה ארוכת ניבים שישנה במרכז המחנה. גרטל מפהקת כאשר היא קמה בהתמתחות, מינרון מלטף את הראש שלה והיא מזיזה את היד שלו בזעף. ״תודה ששמרת על האוכל״ קדרה מלאת נזיד חם נשארה על האש, ומינרון מתחיל לחלק לילדים מנות. החיות אוכלות בשר משומר, ונראה שמדברות אחת עם השנייה בנעימים כל הארוחה. הזמן עובר וחולף, מינרון העביר את הילדים למשלחת הגמדית והמשיך הלאה, אל הלא נודע.
את גרטל הלהקה פגשה בהרי החלמיש, בדיוק הם טיילו עם ת׳ונד במסע שלהם מסביב לעולם. הם נתקלו בה פצועה על צד הדרך, ומינרון ות׳ונד טיפלו. לאחר הטיפול בה היא פשוט המשיכה לעקוב אחריהם ימים ולילות, עד שמינרון החליט לצרף אותה ללהקה. היא מתנהגת כאילו אינה באמת חלק מהלהקה והיא עוקבת אחריהם סתם מתוך סקרנות, אך ניתן לראות את הניצוץ בעיניה שהיא מסתכלת על המשפחה שלהם.
מינרון וכל חיותיו יושבים על גבעה קטנה בארצות האלפיות, מסתכלים אל עבר הזריחה. ״זה עדיין מרגיש כאילו זה היה אתמול״ מקס מהנהן. שנים עברו מאז המלחמה האחרונה, המלחמה הגדולה ביותר שהעולם ידע, וזה העבודה של מינרון לדאוג שזה יישאר ככה. הוא הקים מבוכים בכל רחבי העולם, מילא אותם בחפצים קסומים ועשרות רמזים נסתרים. כל זה בשביל למנוע את שובו של אדון השטנים. פעם אחרונה הוא נשכח מההיסטוריה, הפעם זה לא ייקרה. כמובן, הוא גם נעזר בחבריו ועשרות בעלי הברית שלו בכדי לוודא שמי שיילך למבוכים הללו באמת יאותגר, יחושל, יחכים, ילמד. ההיסטוריה, לפחות הפעם, לא תחזור על עצמה. המוות יימנע מראש. חיילים לא יצטרכו לקבור את אחיהם, כי זה הוא העידן האחרון של גאנור, ארוך ככל שיהיה.
״לא ביקרנו את החבורה כבר הרבה זמן״ מינרון קם, כל החיות אחריו באיטיות. ״נלך לקבר, משם נתחיל שוב״ מינרון צועד קדימה, היישר אל המצודה בה הכל הסתיים, איפה שמינרון תמיד מתחיל ממנו מסעות מסביב לעולם. היכן שנח הקבר של לא הליץ׳ האכזר, או המג החזק ביותר בגאנור.
אלא של אנאראק, חברו של מינרון, השומר האחרון.
אין לי מילים לתאר כמה נהנתי במשחק הזה(זה ואני לא טוב יותר מדי בדברים האלה).
היה בו הכל, מבחינה עלילתית, מבחינת דמויות ומבחינת קרבות. הוא איתגר אותי מכל בחינה, השאיר אותי ער בלילות עם מחשבות עמוקות ותמיד העלה לי חיוך על הפרצוף.
או במילים אחרות, היה מדהים.
אבל מעבר להכל, אני רוצה להודות למנחה ולשחקנים.
רוי, נקסטורל ועוג. לכבוד היה לי להיות אתכם בקמפיין הזה. למדתי מכם המון, בין אם זה מההנחייה, מהדרך בה אתם משחקים דמות או מהויכוחים הקטנים המשעשעים.
בדיוק כמו שנאמר, זה היה מסע מדהים, ואם הייתי יכול הייתי עושה אותו שוב ושוב.
אני הולך להמשיך לשחק איתכם בכל הזדמנות, ואני רוצה שתדעו שאני באמת ובתמים מעריך אתכם מעומק ליבי.
ברגע בו החותם נשבר, אדראן ביקש יותר מידי ממאנורה בשביל להתחמק מזה. מהכאב, מהתחושת הפציעה של גאנור עצמו, בעוד שמאלזאראק פער את השמיים לרווחה. אדראן הרגיש את הכאב של אנשי גאנור, כיצד בו ברגע אלפי נרות של תקווה התכבו להם יחדיו. הוא הרגיש זאת, יותר מכול רגש אחר.
ואז, ברגע אחד גורלי, אדראן עשה פעולה לה מאנורה לא ציפתה. פעולה שהייתה הורגת כול בן תמותה אחר, אך אדראן ידע שהוא יוכל לשרוד זאת- לפחות מספיק זמן בשביל הקרב עם מאלזאראק, מספיק זמן בשביל להציל את כול חבריו, את העולם הזה ואת כול החיים בו. באותו הרגע, בעוד שלבו מלא הרגש הרגיש כאילו כול תחושה קלה בו תועלה לכוח קדוש, אדראן התמקד במקור כוח אחר. אדראן תיעל את הכאב של מאנורה עצמה לכוח.
בתחילה, הוא מרגיש שהוא לא יכול להשתמש בכוח, שהוא מנסה משימה שהיא גדולה מידי אפילו בעבורו. אך הוא ממשיך לנסות, לא מתייאש, וכנהר המתפצל מן הים הגדול, הוא מתעל את הרגש של מאנורה. הכאב שלה, הצער, היגון, כול זאת ביחד עם האהבה האינסופית שלה, ממנה נובעים כול שאר רגשותיה. הרגש האינסופי והבלתי אפשרי של האלה, גם אם אדראן מתעל אותו לזמן קצר, נותן לו את מה שדרוש על מנת להילחם במאלזאראק. בעודו מרים את מגנו להגן מן הנבל, חומה אדירה וערטילאית של עצים עולה וחוסמת את ההתקפה ביחד איתו, מתנפצים כנגד כוחו של מאלזאראק אך משאירים את אדראן חי. בעוד שאדראן מתקיף, טייפון בוהק של מים נשלח ביחד עם התקפות, מאפשר לו לפגוע באל הגיהינום.
ובעוד אל הגיהינום נכלא פעם נוספת מאחורי העולם, אדראן מרגיש את הכוח שהוא שאב ממאנורה מתפוגג ממנו. הוא מרגיש גם את הנשמה שלו מאיימת לעזוב ביחד עם הכוח הזה. 'מארי... סלחי לי' הוא לוחש בשקט, אך בעוד שנהר המים האדיר, מאנורה החליטה להשאיר באביר שלה טיפה קטנה של כוח. כוח שמהווה את החיים עצמם. אדראן לא ידע זאת בעוד עיניו נעצמו, בטוח שבזאת נגמר מסעו למען העולם הזה.
במידה מסוימת, הוא צדק. מסעו נגמר. אבל כאשר מסע אחד נגמר, מסע אחר מתחיל.
בעודו פוקח את עיניו החומות בהירות, שם, באוהל פצועים אחד מיני אלפים, מחובר לתריסר שקי דם המנסים לשמור את אביר הקודש בחיים. הפעם, אחרי הקרב עם ואנדאגריף והדרקון, אדראן התעורר כבר מהר מבעבר. לאחר שהוא ווידא כי ת׳ונד, מינרון, מארי והילמאר בחיים... הוא הודה למאנורה בלחש.
ביום בו נחגגו חגיגות הנצחון, הנצחון על אנאראק ומאלזאראק שניהם, אדראן ומארי נעלמו מקהל הגיבורים. גם מינרון ידע שאין מה לעקוב אחרי הזוג, כעת, הם צריכים לקבל את הפרטיות שלהם.
העשבים הירוקים והארוכים נעו להם ברוח, עדינים ולא משמיעים אף רעש בתזוזתם, וזוג האוהבים חצו את דרכם בשדה בשקט. הגריפינית צפתה בהם מרחוק, מחייכת לעצמה בראותה את האושר של הרוכב שלה.
אדראן לא היה לבוש בשריון שלו, הוא השאיר את זה על גבה של נוצת רוח. במקום זה, הוא לבש בגדים פשוטים, שהיו מתאימים אפילו לאזרח פשוט מן הממלכה האלפית, אך על אדראן- הם נראו אציליים ומכובדים, כאילו נתפרו במיוחד בעבורה. לצידה של מארי, הוא לא היה זקוק לשריון שלו, או לשום הגנה אחרת.
מארי גם היא לא לבשה עוד את שריון המצביאה שלה. לא עוד היא הייתה מכוסה בדם והזיעה של שדה הקרב, מחסלת שדים או אלמתים בחרב הקדושה שלה. כרגע, היא לבשה את השמלה שהיא קיבלה מאמא שלה, קצרה ובהירה, וכמו אדראן- גם היא לא לבשה בגדים מפוארים ביחס למעמד שהם קיבלו כעת. אך כאשר אדראן הסתכל עליה, בעיניו היא נראתה כמו האישה היפה בעולם.
הם התהלכו בשדה בשלווה. הכפרים המוקירים, כך קראו למקום הזה. בעבר, הוא היה אתר לקרבות בין הגובלינים והאורקים לבין ממלכת דורטר, אתר לאנשים קשי יום שחיים על גבול הממלכה. אך היום הוא היה מקום שקט. במרחק, בבתי האנשים, הילדים והנשים התפללו שהגברים הלוחמים יחזרו בשלום, שכן כולם עקבו אחרי אסאדר גריאון ורנגאר אל שדה הקרב. הדם היה טבוע עמוק באדמה הזו, ולמרות זאת, היא פרחה כעת. מתוך המלחמות והכאב, צמחה תקווה, והמקום הזה הראה את התקווה הזו בצורה הטובה ביותר.
השמיים הכחולים, השמיים שרק לפני יום אחד נקרעו לרווחה, היו מעליהם, ביחד עם שמש נעימה ורוח קלילה. אדראן הסתובב אל מארי, מניח פרח בעל עלי כותרת אדומים בשיערה.
"הקרב הסתיים" הוא אמר באושר, מסתכל אל האופק. אל היערות הירוקים. הוא אחז בידיה של מארי, מחבק אותן באהבה.
"אך העבודה שלנו רק החלה, העולם עדיין צריך להשתקם" ענתה לו המצביאה. היא הסתכלה אל האופק, ואז אל אדראן, שהפנה את מבטו אליה בחזרה.
"אך כעת, גורל העולם כבר לא עומד על הפרק. אנחנו יכולים לעשות בחירה שונה. אנחנו יכולים לבחור בחיים שקטים יותר, חיים בלי איומים. העולם עוד יחזור לעצמו, עשינו את חלקנו" הוא אומר.
"נוכל להקים כאן בית שקט, להיות אחד עם השני לעד..." אומרת מארי, מחייכת "בלי אף דאגה בעולם".
"אני אדאג לכך שאף אחד לא יוכל למצוא אותנו, למעט מינרון, ת'ונד והילמאר. אף מלך, קיסר או לורד יקראו לנו למשימות שלהם. מעט הכוח שנותר בי ממאנורה ידאג שהחיים שלנו לעד יהיו מאושרים. לא יחסר לנו דבר" מבטיח לה אדראן.
"זה נשמע כמעט מושלם" אומרת מארי.
אדראן מחייך קלות, ומחכה לראות את התשובה שלה, אך מארי מנידה בראשה.
"שנינו אוהבים את העולם הזה יותר מידי, הוא יותר מידי חשוב לנו, בשביל לעזוב אותו כעת. אני אוהבת אותך אדראן, אבל אנחנו לא אנשים לחלום שכזה. החובות, הרצון לשנות, המשימה שלנו- זה מה שחיבר אותנו, ואנחנו חייבים להמשיך לעשות זאת. אני יודעת שעמוק בלבך, גם אתה יודע זאת" אומרת מארי.
אדראן חיבק אותה באהבה. "אני אוהב אותך מארי האת', אוהב אותך בכול ליבי" הוא אמר בעודו מסתכל בעיניה ואוחז בה בידיו "האהבה שלנו הצילה אותי יותר מידי פעם, נתנה לי כוח לנצח את מאלזאראק ואנאראק. אני..." הוא אמר, ומארי הניחה בעדינות את היד שלה על השפתיים שלו.
"בוא נבנה מחדש עולם טוב יותר, ביחד" היא אמרה לו.
אדראן נחת בשריונו במרכז שדה הקרב ההרוס. הוא אחז בכדור בדולח שהילמאר נתן לו, שהתאים לכף ידו. על פי המגיסטר החדש, השאריות של נסיכי השדים, הבאלורים ואפילו מאלזאראק עצמו מכילות יותר מידי עוצמה, ובעתיד ייתכן שהמקום יהפוך לאתר עלייה לרגל לאלו שמחפשים כוח אסור. לכן, אדראן הגיע לכאן להשמיד בכוח הקדוש את כול מה שנותר מהיצורים הללו.
הדבר הראשון שעלה באפו של אדראן זוהי צחנת המוות במקום. הוא הרגיש כאב כשהוא נגע באדמה, מתחבר אל הכאב שלה, ואל הכאב של כול מי שמתו כאן. המתים היו רבים מספור, הכאב היה רב. כשהוא הלך כאן, היה אפשר כמעט לשכוח את הניצחון, בראותו כמה כבד היה המחיר, כבד מנשוא. כול גופת אדם היא חיים שנגדעו ולא יחזרו לעד, עולם שלם שנהרס. השמיים כאן היו שחורים, הם לעולם לא יחזרו עוד לצבעם הטבעי.
והכול קשור באדם אחד. אנאראק.
כול חייו, הוא עקב אחרי חזון שווא. ראה תמונה לא שלמה, לא הבין מה הוא עשה. הוא רצח המונים, טימא את העולם והאדמה, ביצע פשעים שלא ניתן לכפר עליהם. ביום שאחרי, אדראן היה בטוח שהוא יהיה האדם השנוא ביותר בכול גאנור. אבל לא, אנאראק בסופו של דבר הצליח... לשנות במעט את הגורל.
אדראן לא יסלח לאנאראק. על הבגידות, על הכאב, על כול הסכינים שהוא נעץ בגבם. על האנשים שהוא הרג. כיצד הוא מסוגל? אחרי כול הכאב, אחרי מה שהוא עשה להם. זה היה יותר מידי. אולי האלים מלאים במספיק רחמים על מנת לסלוח לאנאראק, אך אדראן לא מסוגל לעשות זאת.
הוא הסתכל אל השמיים. כאן, אנאראק הטיל את הלחש האחרון שלו, וכלא פעם נוספת את מאלזאראק מחוץ לעולם הזה. השלום שכעת שורר בגאנור הוא בחלק גדול בזכות אנאראק.
אדראן נזכר בפעם הראשונה שהוא פגש בבולרוט. הוא הסכים לסמוך עליו, אמר שהוא בטוח שהוא לא יתאכזב מהבחירה. הוא היה אז שוטה, עיוור, בטוח מידי בדרך שנסללה לו על ידי אחרים. הוא נזכר כיצד ת'ונד ומינרון דיברו אל אנאראק בהיכל השחור, ניסו לשכנע אותו שיש לו עוד סיכוי לשנות את דרכיו, ואדראן עצמו לא היה מסוגל לסלוח לו, צעק בפניו. הוא שואל את עצמו אם אולי כעת עליו לסלוח לו. בסופו של דבר, אחרי כול הכאב והתלאות, הוא השתנה.
אם אפילו אנאראק הצליח להשתנות בסוף, זה אומר שכול אחד יכול לעשות זאת.
הוא הסתכל על האדמה, על שדה הקרב. אולי אפילו המקום הזה יוכל להשתנות יום אחד. אולי בעתיד יפרחו פה פרחים, והכאב יישכח מן האדמה.
אדראן הסתכל אל גופת הבאלור, וכדור הבדולח הבהב, הוא הרים את חרבו ונעץ אותה בעוצמה, וצפה באור הקדוש הורס ומכלה את כול הכוח האפל שזרם מלבו השחור של הבאלור המושמד. על העץ שיצרה את החרב, עוצבה תמונתו של השומר האחרון כולא את אנאראק, ולמטה היה ניתן לראות את בני החבורה נלחמים ביצירי הגיהינום שנפתח אל גאנור.
אדראן הרים את החרב בסופו של דבר, והמשיך בדרכו. היחיד שיכול היה לשפוט את אנאראק, אחרי כול מה שהם עברו, היה גארדיום, אך בסופו של דבר זה לא קרה. אולי זה סימן שגאנור העניקה לאנאראק חסד אחרון, בכך שנתנה לו לא להגיע להיכלו של גארדיום, אל שהוא כה שנא, במותו.
אחרי המשימה, אדראן עלה אל הקבר של אילת'רין. הדרואידים מראש פינו את המערה אל הגעתו, ואדראן ידע שבימים הקרובים יעלה גם לקברים של אריאן ורוגאר. אילת'רין היה הראשון שהם איבדו, הראשון שנפל. הוא ידע שהוא לא ישכח אותו. אילת'רין היה ההוכחה שלא ניתן להגן על כולם, שתמיד מישהו נופל, ועם מותו גם הכאב הגיע אל אדראן. הוא עד היום זוכר את החומות שעלו והפרידו ביניהם, את הגילוי שעד שחיסלו את סאתיתוס המת וכוחו נפל, אילת'רין כבר לא היה בין החיים.
אדראן נכנס אל המערה בשקט, מכבד את המקום. מהר מאוד הוא זיהה את הקברים. הם כוסו בעשב ירוק על מנת לכבד אותם. אילת'רין היה ילד במותו, ילד שנגרר להרפתקה לא לו. אדראן התכופף, התפלל למען נשמתו לגארדיום.
הוא חשב על כול הגופות, על כול האנשים הטובים שנהרגו. כמה מהם היה ניתן למנוע? וכמה מהם מתו כתוצאה של הגורל? אנשים כמו אריאן טולסר, שנפלו במלחמה, או אלו כמו רוגאר, שנהרגו עוד לפני זה בגלל שהם לא יכלו לראות את האמת. אילת'רין שנפל בגלל החולשה שלהם, או סיד שנפל על מנת להקריב את עצמו.
על הדם שלהם ייבנה העולם החדש. הקורבן שלהם הוא מה שנתן את הניצחון לגאנור.
אדראן התפלל שכול אחד ואחד מהם הגיע לגן עדן. הוא נשבע שהוא לא ייתן לקורבן שלהם ללכת לשווא. כול חיים שנפלו הם אסון, אך בזכותם גאנור תפרח. אדראן לא נפל בקרב, למרות הפעולה הפזיזה שלו, למרות הכול- הוא עדיין בחיים. וזה אומר שעליו להמשיך את דרכם.
אדראן פנה אל משרדו של ת'רנט קסוול, מתהלך בטירה. מכול עבר, אבירים שונים הצדיקו או קדו קידה כאשר הם ראו אותו. הם ראו בו סמל, גיבור, הראשון בדשירים. הם ידעו על השירות שלו למען דורטר, וידעו שהיכן שאדראן הגיע הדברים תמיד השתפרו. אדראן פנה למשרדו של ת'רנט קסוול.
הנסיך ישב שם ובירך את אדראן. לשלום, קם ללחוץ את ידו. אדראן בירך גם אותו, התיישב במקום, חיכה לשמוע.
"אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה אדראן?" שאל אותו ת'רנט, מסתכל בעיני הדבש של הדשיר. אך הדשיר נראה בטוח בדעתו.
"שנינו יודעים שאם תרצה בכך, תוכל לעזוב את המשרה הזו. גם אם אבי בעצמו יצווה, אף חייל לא יסכים להרים כנגדך את הנשק, ושום חוק לא יוכל לכבול אותך למשימות של אבי. הנאמנות שלך שוכנת במקום שהוא מעבר לגזע או ממלכות. מדוע שתצא אל המשימה הזו?"
"המשרה הזו, עם כמה ששנאתי אותה בתחילה, נותנת לי את הסמכות החוקית להרבה דברים שאחרת יכניסו אותי לבעיות. כעת זה לא הזמן שלי לעזוב את המשימה שלי ולהשאיר אותה לכם. מאנורה השאירה אותי בחיים מסיבה, ולכן אני צריך להמשיך לשנות את העולם. ואם זוהי דרך לעשות זאת, אז אני אלך בה."
"מגיע לך בוס טוב יותר מאבא שלי" אומר ת'רנט ונאנח ביאוש.
"יש דברים שאתה פשוט לומד לחיות איתם" ענה לו אדראן בשעשוע.
ת'רנט הסביר לו את המשימה הבאה. במהלך החודשיים הקרובים, קסוול רוצה שאדראן יגיע אל ערי הכאוס. קסוול וורנון אולי שנאו אחד את השני, אבל קסוול גילה על כמה וכמה ניסיונות התנקשות בורנון וכול מנהיג אחר בתקופה זו לערי הכאוס יחזיר אותן למצב המקורי שלהן, ואולי אף גרוע מכך. הוא היה זקוק לאדראן שיעצור את היריב הפוליטי ויגן על החבר שלו. אדראן קיבל את המשימה.
אדראן יצא מהמשרד של קסוול, פנה ללכת. מאחוריו, עבר מי שנראה כמו שומר במהירות הבזק, נעלם לו בהמשך המסדרון, משאיר מכתב בידו של אדראן.
אדראן חייך לעצמו, מכניס את המכתב אל הכפפה שלו. הוא יקרא אותו לאחר מכן. כעת, הוא צריך לפגוש חבר טוב.
הדשיר התהלך מעלה במדרגות של הצריח המאגי, צעדי המתכת שלו מהדהדים לגובהו של המגדל הענק, אל המשרד העצום של המגיסטר. המגיסטר הילמאר, אדראן התקשה לקרוא למג הצעיר, בן מלת'ריין, רב עוצמה, ועם זאת בלבו תמיד אותו הנער שנאבק להתחזק שהוא היה בתחילת המסע. הוא עלה אל המשרד, שבעבר היה משרדו של הארכמג פארגוס.
"אדראן" בירך אותו הילמאר בכניסתו, והתקרב לחבק אותו. "לא ידעתי אם יהיה לך זמן לבוא" הוא אמר לו.
"תמיד יש לי זמן לביקור קצר" אמר לו אביר הקודש בחיוך, "איך העניינים באקדמיה?" הוא שואל אותו.
"יכולים להיות טובים יותר" ענה לו הילמאר בכנות "אנאראק... הדברים שהוא עשה באמצעות קסם משפיעים על כך. השנאה לא גדולה כמו בתקופתו של מרוון, אך היא כרגע חזקה, יותר מידי".
"אנחנו נשנה זאת" אומר לו אדראן "לא משנה כמה זמן זה ייקח".
"שדה הלימוד של הקסם לעולם לא יהיה אותו הדבר. נקרומנסיה, אומנויות הזימון... בעוד שהן תמיד היו צד אפל של קסם, כעת נראה שרק הכוחות האפלים בעולם הולכים לחקור אותם, בעוד שרבים יתרחקו מהם..."
"אנחנו לא יכולים לתקן את הכול, לצערי, אך נתקן מה שניתן. כולנו עדיין כאן, וזה הזמן שלנו" הוא ענה לו באופטימיות.
הילמאר חייך, השפיל קלות את עיניו, אדראן זיהה זאת.
"איך אתה באמת מרגיש, הילמאר, ספר לי" הוא ביקש ממנו.
"אני..." בתחילה המגיסטר גמגם, אך בסופו של דבר הוא אמר זאת "אני לא יכול להפסיק לחשוב עליהם".
"אבי פארגוס, דודי אנאראק, הדם של מלת'ריין. אני לא יכול להפסיק לחשוב אם אני חזק מספיק בעבורם. מה שהם עשו, נלחמו למענו. מה שאנאראק הרס, מה שפארגוס בנה, מה שאנאראק הקריב... זה יותר מידי".
"האם זוהי האחריות, הזיכרון? או שיש יותר מכך?" שואל אותו אדראן בעדינות.
"זה... יותר מכך. אני לא אוכל להשתוות אליהם, לא משנה מה אהיה. הם אדירים מידי בשביל שאגיע למקומם, ולעולם לא אוכל להחליף אותם" הוא אומר.
"אז אל" אומר לו אדראן בפשטות.
"אתה הוא המגיסטר הילמאר, לא הארכמג פארגוס או השומר האחרון. אתה לא צריך להידמות לשום אדם אחר, הילמאר, תהיה מי שאתה" הוא חייך, הניח את ידו על כתפו של הילמאר.
"העבר בונה אותנו, אבל הוא לא מגדיר אותנו. האנשים שאנו מעריכים מעצבים אותנו, אך אנו לא תמונות מראה שלהם. לקח לי בעצמי יותר מידי זמן להבין זאת. תהיה עצמך, הילמאר, וגאנור תברך על המגיסטר החדש שיש לה, שכן זה כול מה שהיא צריכה, לא שום דבר פחות או יותר."
הילמאר חייך "אתה תמיד יודע את המילים הנכונות, אדראן" הוא אמר לו.
אדראן חייך, שואל בקלילות "האם אתה זקוק למשהו מערי הכאוס? נראה שאני הולך לבקר שם בקרוב" הוא שאל את המגיסטר.
להילמאר היו כמה בקשות, אדראן לקח את הרשימה ושינן אותה מעט בשביל לזכור אותה.
"הילמאר" הוא אומר לו לפני שהוא יוצא. המגיסטר מסתובב.
"אני בטוח שהם היו גאים בך, על מי שהפכת להיות. אמא שלך, פארגוס, אפילו אנאראק ברגעיו האחרונים. אל תשכח זאת" הוא אמר לו, ויצא מן הלשכה.
נוצת רוח ואדראן ריחפו להם מעל הקיסרות האלפית, צופים בממלכה המשתקמת. בתים נבנו מחדש, בכוחות משותפים של אלפים וגזעים אחרים שהתנדבו לעזור. הגזע של עץ הקיסר הכרות עדיין עמד שם, לצד הארמון, כחור פעור במרכז הממלכה האלפית, ואדראן הרגיש את לבו נכמר מעט בעודו רואה את הדבר. הוא נחת ביחד עם נוצת רוח באורווה המלכותית, מקום לו נוצת רוח הייתה רגילה כבר יותר מכול מקום אחר, ונכנס אל הארמון. הוא ביקש מבעוד מועד פגישה עם הקיסרית הלייטינה (שלמרות שינוי שם הממלכה האנשים התעקשו להמשיך לקרוא לה בשם זה, ובצדק).
הקיסרית עמדה בחדר הכס, מצפה לאדראן. הוא נכנס בעצמו, כורע ברך בפני הקיסרית שלו, שסימנה לו במהירות לקום על רגליו.
"דשיר אדראן" היא אמרה אליו בחמימות, "מדוע רצית לראות אותי?" היא שאלה אותו.
"הקיסרית" הוא אמר במלוא הכבוד והתרומם על רגליו. "באתי הנה בבקשה קשה, אך שאני חושב שנדרשת" הוא אמר לה.
הלייטינה הקשיבה, הסתכלה בעיניו של אדראן.
"אני מבקש לרדת ממקומי בתור הראשון בדשירים" הוא אמר. אפילו השומרים שמסביב היו המומים מהבקשה.
"אינני יכול להישאר כאן בעיר הבירה, לשקם את הקיסרות ולאמן את הדשירים. הקיסרות פגועה ואעזור לה בכול הזדמנות, אך העולם כולו זקוק לי. אני יכול לשמוע את קריאתה של האדמה, את קולם של החיים. העולם זקוק לעזרה יותר מאי פעם, ולכן לא אוכל לשאת את החובות שלי בתור הראשון בדשירים" הוא אמר בלב כבד. הוא היה כה מאושר כאשר קיבל את ההכרה במעמדו, אך כעת, הוא יודע שזה הדבר הנכון לעשות.
הקיסרות לא שינתה את הבעתה, לא נראתה המומה או כועסת, אך החוותה בידה על החלון. "דשיר אדראן, הסתכל מכאן" היא אמרה לו. אדראן פנה אל החלון והסתכל. מהחלון היה ניתן לראות את הגינה המלכותית, מלאת הצמחים הירוקים והיפים, ובמרכזה, פעם נוספת, גדם עץ הקיסר. אף אחד לא העז להתקרב אליו, מחרדת קודש. הוא הסתכל על הפצע הפעור בלב העולם בכאב.
"עץ הקיסר אבד, אך מסביבו, הגינה עדיין פורחת" אמרה הקיסרית "אתה, הראשון בדשירים, אחד מהאנשים האחרונים שעוד אוחזים בחלק מעץ הקיסר. זה מסמן משהו, משהו מעבר לכול תואר או מעמד" היא אמרה.
אדראן בא לדבר, אך הקיסרית המשיכה.
"אינני זקוקה ללוחמים, אנחנו בתקופה של שלום. אני זקוקה לאנשים שמוכנים לתת מעצמם בשביל לתקן, בשביל לשנות. זה לא משנה לי אם את הממלכה האלפית או כול מקום אחר" היא אמרה. "אם אתה רואה לנכון לתקן מקום אחר בעולם, דורטר, ערי הכאוס, ארת'ראק או אפילו המעמקים, הממלכה האלפית תומכת בבחירה שלך, הראשון בדשירים."
"ולכן, בקשתך נדחית" היא אמרה לו.
אדראן הסתכל בהלם מסוים אל הקיסרית, שחייכה בעדינות. "אתה משוחרר, דשיר אדראן. אני מחכה לשמוע על הצלחותיך מעבר לגבולות" היא אמרה לו, ואדראן קד בכבוד ויצא מחדר הכס, המום הרבה יותר משהוא נכנס.
אדראן התקרב בזהירות אל הגדם שבמרכז הגינה, היחיד כורע ברך בכבוד. הוא הניח את חרבו ומגנו לצידו. אחרי כול הזמן, אחרי כול הקשיים, הוא בא לדבר עם האלה שלו, עם מאנורה.
אחרי הקרב, אחרי שהוא לקח מרגשותיה של האלה עצמה, הוא היה בטוח שהחטא הזה יגרום לכך שכוחו יעזוב אותו. הדבר לא קרה, למרות שאדראן ידע שלא יוכל לחזור על המעשה אי פעם בימי חייו.
"מאנורה" הוא לחש אל העץ בשקט, מתחיל את תפילתו.
"את נתת לי את הכוח כאשר הייתי חסר כול, על סף מוות, הענקת לי הזדמנות. נתת לי ברכה שמחזקת אותי עד היום. אני... עד היום אסיר תודה על כך שאני זכיתי בברכתך."
"העולם ניצל כעת, השחר עלה. מאלזאראק גורש, ואנאראק נוצח סופית. המשימה שנתת לי הושלמה, החיים בגאנור ניצלו".
"אני מתנצל על החטא שביצעתי, על הכוח שלקחתי ממך בסוף הקרב, אך הסליחה שלי צריכה להיות גדולה מכך. אחרי כול הברכות שהענקת לי והכוחות שנתת בלבי, אני עדיין לא מניח את חרבי, עדיין לא עוצר. יש כול כך הרבה להמשיך בעולם, ואני אמשיך להשתמש בכוח שנתת לי על מנת להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר."
"עץ הקיסר נפל, אך אנו נמשיך הלאה, נמשיך להילחם. אני לא אסתפק בניצחון חלקי, לא עוד. אני אגן, אבנה, ואמשיך קדימה, עד היום האחרון שלי. כי כך עליי לעשות, כי זה למה אני עדיין מחזיק בכוח שנתת לי".
"תני לי את ברכת הדרך, בפעם האחרונה, שכן מסעי רק התחיל, העלמה הלבנה" ביקש אדראן בשקט.
הוא נשבע לעץ פעם נוספת את שבועת הדשיר, אחרי כול השנים, והתרומם על רגליו. הולך משם בשקט.
הרחוב הסואן היה מלא באנשים. שעת צהריים, וכול הגברים והנשים מיהרו לסיים את העבודות שלהם לפני שירד הלילה.
בסמטה קטנה בקצה הרחוב, חמישה בריונים מגודלים הקיפו חצי אורקית. "האם החדשות לא הגיעו אליכם, ירוקי עור מסריחים? זו השכונה של שוברי הניבים, ואתם לא מקובלים כאן" אמר אחד מהם.
הם היו חמושים באלות וסכינים, והחזיקו ביד את האלות שלהם, מוכנים להילחם.
מאחוריהם, הלך לו חצי אלף. הוא היה מכוסה בבד פשוט מעל ראשו, על מנת להסתתר מן השמש, וצפה בחצי עין במתרחש.
הוא חשב על הילדות שלו, על המכות והמילים שחטף, על ההעלבות.
זה כה נורא שעד היום המצב כך, שיש כאלו מקומות. הוא נדחף בין זוג סבלים מגודל, גם הם לבושים בסחבות על מנת להגן מהשמש.
זה כה עצוב שאף אחד לא מתערב, כולם מעדיפים להמשיך הלאה. הוא קיווה שאולי במקדש של מאנורה או קמרהאן או אפילו בלדאן הוא יצליח לשכנע את אחד מהכוהנים לנאום על כך.
"זה לא משנה אם קיבלתם את ההודעה או לא, את הולכת להעביר להם את ההודעה, פעם נוספת, והפעם אנחנו נדאג שכולם יראו איזו הודעה הועברה" הוא אמר וסיבב את האלה בידו, בועט בבטנה של חצי האורקית וגורם לה להתקפל בכאב, בעוד שאר הבריונים צחקו.
בין קולות הרחוב הסואן, קולה של ציפור שיר נשמע. לפני שנים, בצפון, הסיפורים סיפרו שהמורדים של הנביא השתמשו בקולות בדיוק כאלו על מנת להעביר ביניהם.
אחד מהסבלים הפיל את החפצים שהוא נשא על עצמו, פונה קדימה. הוא היה אדם ענקי, מעבר לכול קנה מידה, וכאשר הוא הוריד קלות את הבד מפניו, מתקשה לנשום, היה ניתן לראות את העור הירוק שמתחת.
חצי האלף הלך בין הבריונים, "סליחה, האם תיתנו עזרה לנווד שטעה בדרכו?" הוא שאל אותם. האנשים המבולבלים הסתובבו. "אתה לא רואה מה קורה כאן, טיפ..." התחיל אחת מהם, ואז לפתע צעק בכאב, בעוד שחצי האורקית נעצה להב שנשלף מהנעל שלה ברגל שלו, חייכה ושברה את ההצגה.
"תראה, אדוני" אמר אדראן והניח את היד שלו על כתפו של אחד מהבריונים, "אם אתה לא יודע את הדרך למקדש של מאנורה, נוכל לחפש אותה יחדיו, שמעתי שיש שם מרפאים מיומנים" הוא אמר לו.
היד שלו רעדה, כמעט לא מסוגלת כבר להחזיק את הכוח הקדוש, שאיים להתפרץ.
ובאמצע יום בהיר בעל שמיים צלולים, קול רעם מבלבל וחסר הסבר נשמע ממרכז בערי הכאוס.
זה היה מסע מדהים, אין לי בכלל מילים לתאר אותו. אם ממלכות שבורות היה מדהים, כאן עלינו מעל ומעבר. אני לא אשכח את המשחק הזה לעולם, ואני מודה לכולכם על המסע הזה. בלעדיכם, זה לא היה אותו דבר. בין אם זו ההנחיה האכזרית של רוי, הבדיחות המצחיקות עם עידו בקבוצת הסקייפ או דיוני הטקטיקה עם עמית (שהוכיח, אחת ולתמיד, שסייר חיות הוא דווקא לא זבל מוחלט).
אני באמת שלא אשכח את המשחק הזה. זה סיום של תקופה אדירה, משחק שהעסיק אותי במחשבות במשך שעות על גבי שעות, יותר מכול משחק אחר ששיחקתי אי פעם, יותר מכול דבר אחר.
תודה רבה לכם, כול אחד מכם עשה את המסע הזה מדהים בצורה אחרת. גם השחקנים שעזבו, גם אלו שסיימו את המסע. ובאמת, אני מצפה להמשיך לשחק איתכם שוב ושוב, אתם מדהימים בעיניי.
ת'ונד הביט סביבו, מעביר את ידו על אבן השיש האפורה, המוכרת. האם הוא בארת'רק? מבקר את נארין? האם הם השתכרו בלילה, מעלים זכרונות מהעבר?
לא. ת'ונד ניער את ראשו. נארין חזר לאבן לפני שלושים שנה. ת'ונד נשא מילים בהלוויה, ובליבו הוא קילל את חוסר המזל שלו. להמשיך לחיות אחרי שכולם מתו. הוריו, מארטן- האהבה הראשונה שלו, ארסלן, דלדארק, מארי, הילמאר, אדראן, פרילוס, מינרון. ת'ונד המשיך לחיות אחרי כולם, ברכתו של באלאדאן, או כמו שת'ונד קורא לה- קללתו.
הגמד העביר את ידו בזקנו הארוך. פסים לבנים מעטרים את הצמות האפורות. ת'ונד נזכר בחיוך בזמנים בהם הזקן שלו היה שחור ופרוע. מתריס כנגד כל סמכות, ממש כמו ת'ונד בזמנו. האנשים היחידים שהוא לא פקפק בסמכות שלהם היו המפקדים שלו... ובולרוט. ידיו של ת'ונד מתאגרפות כתגובה למחשבה, לשם הזה.
"ת'ונד." שמו של הגמד מהדהד בהיכל. קול מוכר, עמוק, אך שונה. לא אנושי. ת'ונד מצא את עצמו מביט על הרצפה, משחרר את אגרופיו. החתיכה האחרונה בתצרף נפלה למקומה, והאבן הייתה שלמה שוב.
"גארדיום." הכוהן הגדול של שופט המתים הרים את מבטו, פוגש בארובות עיניו הריקות של השלד העצום. רונות מאגיות חרוטות שתי וערב על העצם הלבנה, בקושי משאירות מילימטר חלק. גודלו של גארדיום השתנה בכל צעד שלקח לכיוון כוהנו, עד שנעמד בפניו, לא גבוה בהרבה ממלך המינוטאורים המנוח אשר רוחו הצטרפה אל רוחות העולם עצמו.
"ת'ונד." השלד אמר שנית, נימת קולו לא השתנתה, אבל הגמד יכל להרגיש את העצבנות באוויר. אל מול ת'ונד, משרתו הנאמן, השלד לא ידע מה להגיד. אחרי כל כך הרבה מוות, כל כך אנשים שעברו בהיכלו בדרכם לעולם הבא, כל כך הרבה דינים שחרץ, אפשר לחשוב שהאל יידע מה לעשות כשמשרתו הנאמן יגיע. משום מה, זה הצחיק את ת'ונד.
"זה בגלל שהייתי צריך להגיע לכאן קודם, נכון?" ת'ונד מצא את עצמו שואל, בוחן את ההיכל. הוא תמיד דמיין את היכל השפיטה בצורה שונה. כמו אולם משפט של ממש. עם כס עצם גדול ובו גארדיום יושב, צופה, מקשיב, ולבסוף חורץ דינים.
"לא." השלד הגדול ענה, תשובתו איטית- כאילו הוא חושב טוב מאוד לפני כל מילה. "אתה... שונה. אני... מכיר אותך."
"כן. אני החייל שלך. החייל הראשון, ואני מקווה שגם האחרון... המפקד." ת'ונד הצדיע, מחייך חיוך יבש, בעוד גארדיום המשיך להתקדם. נע בין עמודי האבן הגדולים עד שהוא הגיע אל דלת זהובה. שם, הוא הניח את ידו השלדית על הידית, מסובב ודוחף, פותח את הדלת, ונכנס פנימה, ת'ונד אחריו.
גם אולם המשפט האמיתי לא נראה כמו שת'ונד ציפה שייראה. נכון, עדיין יש כס גדול, צמוד לקיר, אך הוא היה עשוי מאבן ולא מעצם. החדר היה קטן בהרבה משציפה, ובנוסף לדלת הזהב העצומה ממנה נכנסו, שלוש דלתות נוספות הובילו ממנו החוצה. אחת לבנה, אחת אפורה, ואחת שחורה. במרכז החדר, נמצאה בריכה גדולה. מלאה במים אפלים שהזכירו לגמד את הקרב כנגד אוראקל הימים והקראקן שלו. עוויה לא רצונית עוברת בפניו כשהוא נזכר בחלקו של אנאראק בקרב. כיצד הוא שיחק בהם.
"שב." גארדיום אמר, מרים את אצבעו הדקיקה, וכסא נוסף- קטן יותר- עולה מהאדמה לצד הכס הגדול. "אני... חושש שהוא לא יהיה נוח לך. אנחנו נצטרך לטפל בזה."
אנחנו? ת'ונד הרים גבה. "אל תטרח." הוא אמר בעודו ניגש אל הכיסא שלו, דופק על היצירה עם גב כף ידו. "אבן טובה. אף פעם לא הייתי אדם של נוחות. אני אסתדר."
"...כרצונך." גארדיום ענה, חוזר לגודלו העצום בעודו מתיישב על כסאו. "עכשיו, הבט." בנקישת עצמות אצבע לבנות על משענת זרוע אפורה, המים האפלים החלו להתערבל, ותמונות עלו מהמעמקים. זוג גמדים בוכים, מחזיקים ביניהם ערימה של בדים ובתוכה תינוק. ת'ונד.
התמונות נעו בקצב מסחרר, חולפות על ילדותו של ת'ונד בצפון דות'. על טיול המחנאות שלו ושל הוריו שהפך לגיהינום עלי אדמות. השלדים האדומים מדם הוריו, השלג הצהוב במקום בו ת'ונד עמד, והמנהרה. התמונות ממשיכות להתקדם בקו הזמן, מראות את ארסלן מוצא את ת'ונד, מגדל אותו, ודמעה נטפה מעינו של הגמד.
חייו של ת'ונד המשיכו לחלוף מול עיניו, בדממת ההיכל. ארסלן מלמד את הגמד הצעיר פילוסופיה, דת, קריאה וכתיבה. הוא מלמד אותו להלחם, ות'ונד נזכר בימים הללו כאילו היו אתמול. ערפילי הזמן מתפזרים ומתרחקים מזכרונו, נותרים בגאנור, יחד עם גופו בן התמותה.
הו, כמה נאיבי הוא היה אז. ת'ונד מצא את עצמו מחייך. פעם, כשהוא חשב שהעולם מתחלק לטוב ולרע. לאור ולחושך. פעם, לפני שהאפלה תבעה עליו בעלות. המוות של הוריו היה קשה, כמובן. אבל בזכות ארסלן, ובזכות הדת, הוא השלים איתו, כפי שהיה צריך להשלים- ולא השלים- עם המיתות שבאו בעקבותיו.
"קדימה, מרסק העצמות הקטן שלי." קולו של ארסלן נישא בחדר, צלול. בבריכה, זכרונו של ת'ונד מוצג. הם טיפסו אז על גבעה קטנה בדרכם אל תל קבורה עתיק, שלפי אנשי הכפר הסמוך חולל. זה לא היה אמור להיות קרב קשה במיוחד, ועל כן ארסלן הסכים לאפשר לת'ונד הצעיר להלחם. כל העלייה, הגמד הקטן תיאר בלהט כיצד הוא ירסק את השלדים הללו לאבק עם הפטיש החדש שלו, מתנה מנפח העיירה הקודמת בה עברו, אחרי שבזכות ת'ונד הוא לא איבד את זרועו. ארסלן חשב שזה משעשע, ועד שהגיעו לראש הגבעה- הכינוי כבר נדבק.
הזכרון המשיך להתנגן בבריכה, הקרב היה קשה משהם ציפו. באמצע הקרב, שלד של טרול עלה מהגבעה ותקף אותם. בכוחות משותפים, הם הצליחו לנצח. ות'ונד עמד במילתו, וריסק כמה עצמות.
הזכרונות שבבריכה המשיכו להתחלף, נעים יחד עם קו הזמן, עם התבגרותו של ת'ונד. ארסלן כבר עזב, מותיר רק גרזן ופתק באלפית שת'ונד אפילו לא ידע לקרוא. ת'ונד עזב גם הוא, מבולבל, נטוש. בסופו של דבר, הוא מצא את מקומו מחדש כחייל בצבאו של הלורד ואנדאגריף. הערפד- כפי שיתגלה. שם, הוא מצא חברים אמיתיים. בפעם הראשונה בחייו- ארודאל ואגלין האלפים, קאלי הגמדה. וכמובן, הוא מצא את מארטן.
"ת'ונד!" הגמד החיוור הפנה את ראשו לכיוון הקול, רואה שם גמד אחר, בעל שיער חום קצר וזקן אסוף בצמה יחידה. זוג גרזנים היו תלויים על גבו, ושק בידו. "אתה ת'ונד, כן?" הוא חייך, חיוך אמיתי וכנה. הריצה הקצרה שעשה לא גרמה לו אפילו להתנשף. "אני מארטן, הוצבת בפלוגת הסיור שלי. אנחנו הגמדים צריכים לשמור אחד על הגב של השני, הא?"
ת'ונד לחץ את היד המושטת, מבולבל מעט. "המפקד," הוא אמר, "אני מצפה לעבוד איתך."
"אין צורך בכזו רשמיות, בשם ארת'רק, הא?" מארטן גיחך, "בוא, יש לי בקבוק שיכר מהמולדת שרק חיפשתי סיבה לפתוח. ותכיר גם את שאר הפלוגה על הדרך."
מארטן גרר אותו יחד איתו אל החצר שמחוץ למגורי החיילים. שם, על מספר חביות הפוכות, שלושה אנשים חיכו. זוג אלפים בלונדינים, וגמדה חומת שיער אחת שנראה שרק הגיעה לבגרות. "ח'ברה, זה ת'ונד." מארטן אמר בלבביות, "ת'ונד, תכיר את אדוראל ואגלין. הם תאומים."
זוג האלפים הנהנו לעברו בקצרה, לא מכבירים במילים. אחד מהם החזיק בבקבוק של יין אלפי.
"טוב, תשכח מהם. הם עצבניים שהאוזניים המחודדות שלהם הן המיעוט כאן. בכל מקרה, זו קאלי. היא התגייסה לפני שבוע."
"הורים בגילדת הזהב. זה למה אני לא בארת'רק." הגמדה אמרה, עונה על שאלה שת'ונד עוד לא הספיק לשאול. "מארטן, אמרת משהו על שיכר, לא?"
"לרגע פחדתי שדפקתי לך את הראש חזק מדי באימון קודם." מארטן צחק וזרק עליה את השק שסחב. לאחר רגע, קאלי החזיקה בקבוק חרס בידה, בוחנת אותו. "ולפני שתשאל, ת'ונד, אני נשלחתי לכאן לפני שהמצב למטה היה כזה גרוע. כשדאראגאן יכל עוד לוותר על אנשים."
"לא התכוונתי לשאול." ת'ונד אמר תוך כדי שהוא מתיישב על האדמה. הוא לא רצה לבדוק אם חבית תצליח להחזיק את המשקל שלו.
"הא, טוב נו." מארטן גיחך, מתיישב לצידו של ת'ונד. "קאלי, אל תגמרי הכל. תביאי גם לנו קצת!" הוא צעק לעבר הגמדה הצעירה, שהעבירה לו את הבקבוק בתגובה. "מה איתך, למה אתה כאן למעלה?"
"לעזור. גארדיום יודע כמה עזרה הקיסרות צריכה במלחמה הזו."
"גארדיום, הא? זה נדיר. אבל אתה יודע, זה לא מה שהתכוונתי. למה אתה לא בארת'רק?" מארטן ניגב את פיו בשרוולו, מעביר את הבקבוק אל ת'ונד, ות'ונד לקח לגימה בעצמו.
"אף פעם לא הייתי. אני מצפון דות'." ת'ונד אמר לאחר שסיים ללגום, מחזיר את הבקבוק למארטן, שלקח עוד לגימה- למורת רוחה של קאלי.
"הו, זה מסביר את החיוורון. אני אומר לך, לרגע בהתחלה? חששתי שהגיע למבצר הזה ערפד." ת'ונד צחק, ומארטן העביר את הבקבוק לקאלי. הכוהן הנודד כבר שכח איך זה להרגיש שייך.
שלושה חודשים לאחר מכן, מארטן מת. המוות הזה היה יותר קשה, לא משנה כמה פעמים ת'ונד חי אותו מחדש, הוא תמיד הצליח רק בקושי לעצור את הדמעות. אבל עכשיו, כשהזכרונות היו מולו, טריים כל כך, הדמעות זלגו לאיטן. "מה קרה לו?" ת'ונד הצליח לשאול בין יבבה אחת לשנייה, מביט בשלד העצום בעיניים רטובות. אצבעו השלדית של גארדיום הורמה, מצביעה על הדלת הלבנה.
"מורנה נתקלה בגופה שלו." הוא אמר, וזכרון מבזיק במוחו של ת'ונד. מורנה, אחת הכוהנות שאת נשמותיהן הרס. מחק. היא לא הייתה הכוהנת היחידה של השופט, אבל היא הייתה אחת היחידות. אישה קשוחה, דרך החיים של כוהן גארדיום לא משכה אנשים עדינים. "היא... טיפלה בו."
ת'ונד הרכין את ראשו באבל, אבל הזכרונות לא חיכו לו. הם המשיכו לרוץ, עוברים את פגישתו הראשונה עם אדראן, מארי ורוגאר. אפילו אילת'רין. השיחה הראשונה, מני רבות שלו, עם מארי על אלים ואמונה. אחריה, הקרבות נגד סאארות', מותו של אילת'רין, הפגישה הראשונה עם זיס, והקרב נגד הונדו. ת'ונד זכר את האפלה שהוא היה בה בזמן הזה, אחרי שמארטן וחבריו מתו, ואף אחד מהאלפים לא הסכים ללכת להציל אותם- זה היה רחוק מדי בשבילם. ת'ונד זכר כמה הוא כעס אז, כמה קשה היה לו לקום כל בוקר. הוא ניסה להתמקד בעבודה, במקום להתמודד עם האובדן. אבל אז, כשהאור האפרפר של גארדיום אפף את הקרדום הטמא של הונדו, כשסמל הגולגולת המנופצת של ת'ונד נצרב לפתע בנשקו של הדוארגאר, הוא הצליח לדחוק את האפלה לאחור לזמן מה.
ואז, חזית הבוץ. בפעם הראשונה שת'ונד ראה אותה, הוא כמעט חשב שמדובר בצל שמעל ראשו, צל שלקח צורה גשמית. כעת, הוא מבין שהוא טעה. זו לא הייתה החזית, לא. זה היה אנאראק, בולרוט. השיקוץ המתועב, השקרן המסריח הזה.
הזכרונות נעים מהר יותר עכשיו. האחיות, הדרואידים, וקרואוק נאר. בולרוט- אנאראק- מרמה את ת'ונד. גורם לו לשלוח את אחיו, מתי-מעט כוהני גארדיום, אל האבדון.
"למה?" ת'ונד שאל, חורק בשיניו כשהוא רואה את זה. "למה אני צריך לראות את זה? למה אני צריך לעבור את זה שוב?" הוא הרים את מבטו אל גארדיום, אל השופט. זו לא הייתה אשמתו. זה היה אנאראק, שהצליח לחמוק מבעד לחומות של ת'ונד, שהצליח לרמות אותו. ששלח אותם למות. זה לא היה ת'ונד.
"סטאד, גנאש, מייג'סון, את'אק, ואקס, נייגאר, דון, פוג, לוקאס, בראד, מאט, שיריי, וודיק, אייוסל, דק, סול," גארדיום דיקלם, מביט בבריכה, בזמן שהתמונה מתחלפת. המסע בזמן, פארבל ונארין, זאדאריה, ולבסוף- הרס הנשמות. "ת'זקאד, פטריסנת', טייג, אוטוס, דריר, דיוס, גאנט, מיקס, בייפולט, ברוקס, פירדן, מולטר, מורנה, ארסלן."
ת'ונד השתתק, הדמעות זולגות על פניו. הוא הרכין את ראשו באבל, נותן לגארדיום להמשיך לדבר.
"שלושים נשמות שלעולם לא יבואו בשערי. שלושים נשמות נאמנות, אבדו." קולו העמוק והאיטי של גארדיום נמלא בעצב, רגש שת'ונד לא חשב שהאל השלדי מסוגל להרגיש. "אתה מאשים את עצמך. את הבחירה שלך- לבטוח באנאראק מלת'ריין, לעשות כדבריו. ולבסוף, להשמיד את נשמותיהם." גארדיום משתתק לרגע, מביט בת'ונד. אפילו ללא עיניים, ת'ונד יכול להרגיש את הדאגה שקורנת ממבטו של האל.
"כן." ת'ונד אמר בחולשה, וגארדיום הנהן.
"אתה לא אשם, ת'ונד. עשית מה שיכולת. פעלת לפי המידע שהיה לך באותו הזמן. אנאראק מלת'ריין רימה אותך, אבל פעלת על מנת לכפר על טעותך ושחררת את אחיך ואחיותיך משליטתו."
"לא." ת'ונד אמר, "לא." הוא אמר בשנית, מרים את קולו. "עשיתי יותר מזה. ראה, ראה!" הוא צעק, מצביע על הבריכה ועל הזכרונות שמוקרנים בה.
המעמקים, בהם הוא צפה באחיו המתים יוצרים אביר מוות נוסף, הונדו שני, אונסים את השינוי על גופו של הגמד המסכן ומטמאים את נשמתו לעד. כל זאת, כשהוא יכל לעצור אותם, לחסל את האילת'יד שהשגיח עליהם, ולמנוע מהונדו שני לקום.
המעמקים, בהם הוא כלא את נשמות הכוהנים באבן המטה של זאדאריה.
המעמקים, בהם הוא שבר את אבן המטה, ויחד איתה- את הנשמות הכלואות בה.
"שיחררתי אותם משליטתו." הגמד מצא את עצמו אומר, בין יבבות בכי. "אבל למען מה? הם לא יעברו כאן, הם לא יישפטו, ולא יקבלו את גמולם. הם אבדו, לעד. בגללי." הדמעות המשיכו לזלוג על פניו של ת'ונד, ויפחותיו הן הדבר היחיד ששבר את הדממה באולם המשפט.
"...ייתכן." גארדיום אמר לבסוף, מניח את ידו השלדית על כתפו של ת'ונד בהיסוס. "אך זו הייתה משאלתם. ארסלן עצמו אמר לך זאת."
"ועדיין, הייתי יכול לעשות יותר. הייתי יכול לשמור אותם באבן המטה, להציל אותם אחרי שהבסנו את אנאראק!" ת'ונד צעק, "לא הייתי צריך להסכים. לא הייתי צריך לעשות את זה!"
"אין זה משנה." קולו של גארדיום היה תקיף, ות'ונד השתתק. "עשית זאת, פעלת בדרך הטובה ביותר לדעתך, לפי ידיעתך. הבה ונמשיך."
הזכרונות ממשיכים בעוד ת'ונד החניק את יפחותיו ומחה את דמעותיו. חטיפתו של הערפד שהתחזה לואנדאגריף על ידי אנאראק, כתיבת ספר השפיטה, המסע למערתו של אובלר וממנה, הקרב נגד הערפד והבזקים של הקרב כנגד הדרקוליץ' שבא אחריו. עם כל הכאב והמאמץ, ת'ונד לא זכר את הקרב הזה טוב. הוא זכר את ההסתערות קדימה, את הגמדים שעזרו לו. את סטרויס ומאנדלי האלד. והוא זכר את הלייטינה ועץ הקיסר. מואר באש כתומה וקרני כפור כחולות, מוגן על ידי מעטה ירקרק של כוח אלוהי. הוא זכר את הנפילה שלו, כשאנאראק הצליח להתגבר על קסם הגנה שמקורו באלים עצמם. ת'ונד אף פעם לא הסתכל על עץ הקיסר כפי שהסתכלו עליו האלפים, אבל כשהוא נפל- קרס תחת הזעם והשנאה של אנאראק- גם ת'ונד הזיל דמעה.
לאחר מכן, ההכנות לקרב האחרון- סוף המלחמה. ת'ונד זכר את השיחה שלו עם נארין, בחורבות המזבח של גארדיום, וחמימות התפשטה בחזו. נארין היה הראשון, הכוהן הראשון במסדר החדש של גארדיום.
הזכרונות המשיכו לרוץ על מימי הבריכה. שדה הקרב, הקרב האשלייתי כנגד אנאראק- והקרב האמיתי. ת'ונד זכר את הסבל שלו. לא מהכאב, לא מההתקפות שחטף. לא, אלו היו הפרעות משניות. הסחת דעת מבורכת מהדיבורים של אנאראק. לעזאזל, הוא זכר כמה הוא שמח כשאנאראק הטיל עליו לחש ושדד אותו מחוש הראייה והשמיעה שלו. לצערו, זה גם כמעט הרג אותו.
מחיר קטן לשלם בשביל מספר שניות של דממה.
"כן! סוף כל סוף! כן!" ת'ונד התנער מהלחש של אנאראק בדיוק כשמאלזאראק פרץ את הכלא שלו, כשהאדמה נקרעה. הוא הצליח בקושי לזנק מהתהום, תופס את מקס ביד אחת, צופה בשטנים המכונפים נוסקים אל השמיים, אל הקרב, והוא ידע שהקרב האמיתי רק התחיל. הוא היה חלש, חלש מדי, והוא יכל רק להביט אל הרקיע האדום באימה. חסר כוח, חסר יכולת לשנות דבר. הוא הביט במותו בפנים, ולא בפעם הראשונה היום. מי היה מאמין, שהוא בקושי שרד את הקרב נגד אנאראק, רק כדי למות בקרב נגד מאלזאראק עצמו.
ת'ונד חייך ביובש, הוא ידע שזה לא משנה. הייתה לו הרגשה שהוא ימות היום, והוא החליט כבר ממזמן- הוא ימות בעודו נלחם.
"זה הזעם." מאלזאראק אמר מלמעלה, ופרץ רוח פתאומי העיף את ת'ונד אל הקיר, יחד עם שאר החבורה. "הזעם אודות מה שעשית, שנהרס. הזעם אודות מי שתיעבת, שניצח. הזעם אודות האלים שבגדו בך, שלא עוצרים את מה שאתה מחולל... והזעם שלך על עצמך. על מה שגרמת לחבריך, לאחיינך... ולאחיך. ראה מה הבאת על גאנור, אנאראק מלת'ריין!" המילים פגעו קשות באנאראק, אבל לא רק בו. הוא היה צריך לדעת. כל הזעם הזה, כל השנאה. הרגשות היחידים שת'ונד הרשה לעצמו להרגיש, ללבות. הדבר היחיד שנתן לו את המיקוד שהאבל והדכאון איימו לקחת ממנו. הם רק חיזקו את האויב האמיתי. כן, אנאראק היה האשם העיקרי. אבל כאן, גם ת'ונד לקח על עצמו חלק מהאשמה.
הוא חשק שיניים, כועס על עצמו, אבל סילק לאחר רגע את המחשבות הללו מראשו. זה לא היה הזמן. הוא חיזק את אחיזתו בקרדום הקדוש, מוכן להלחם. קרב אחד אחרון. למען גאנור. למען השלווה.
הוא הרגיש את זה אז, את הכוח חוזר אליו. הגלגולת המנופצת שעל הקרדום זהרה, וכך גם סמל המאזניים שעל צדו השני. הוא יכל להרגיש את כוחו הקדוש של גארדיום מחזק אותו, מרפא אותו במהירות, משיב לו את המרץ האבוד שלו. הוא חייך, והסתער.
"לא." ת'ונד מצא את עצמו לופת את משענות הכיסא שלו בעודו מסתכל על הבריכה, על הזכרונות שבה. אנאראק, מקריב את עצמו. נותן לקסם לכלות אותו. חלק אחד בת'ונד שמח על כך, על כך שאנארק יסבול את אותו הגורל שכוהני גארדיום, אחיו ואחיותיו של ת'ונד, חוו. אבל זה חלק קטן. כל חלקיק אחר וכל סיב אחרר בגופו מתנגדים לכך. איך הוא מעז? לחמוק מהיכל השפיטה, מאולם הדין?! איך הוא מעז, אחרי שגרם כל כך הרבה סבל, אחרי שייתם כל כך הרבה ילדים, אילמן כל כך הרבה נשים וגברים, אחרי כל זה, איך הוא מעז פשוט... להפסיק להתקיים?! "למה?!" ת'ונד צעק, וגארדיום רק הביט בדממה. "למה לא עשית כלום?! למה אפשרת את זה?! למה נתת לו לחמוק?!"
"זה... לא היה בשליטתי, ת'ונד. אינני כל יכול." גארדיום אמר, חרטה בקולו. "לאף אחד לא מגיעה מחיקה מוחלטת, חוסר משמעות או קיום. לא למרוון טארנית', ולא לאנאראק מלת'ריין."
"לא." ת'ונד לחש, "לא, הגיע לו יותר מזה. סבל נצחי, לכל הפחות. הוא היה צריך לעמוד לדין על פשעיו. כאן. הוא היה צריך לצפות בסבל שהוא הביא על העולם, בידיעה מלאה שטעה. הוא-"
"מספיק." שטף מילותיו של ת'ונד נקטע על ידי קולו המצווה של גארדיום, והגמד השתתק. "אנאראק מלת'ריין קיבל את העונש שלו. קיום חסר משמעות, כפי שגזרנו על מרוון טארנית', לפני שנים רבות."
"זה לא הוגן." הגמד אמר, בוהה בתמונות מהזכרונות שלו. על הצבאות הקוברים את מתיהם, ונארין מתפלל לעילוי נשמתם כשת'ונד עדיין בהלם מההקרבה. על הצבאות הצועדים, חזרה אל לרנתסל, אל ערי הכאוס ואל דורטר, אל ארת'ארק ואל הרי החלמיש.
"לא, זה לא." האל ציין, ות'ונד הסתובב להביט בו.
"תמיד ידעתי," הוא פתח ואמר, "שהחיים לא הוגנים. אבל המוות, הדין, האמנתי שהם הוגנים. האמנתי בשיפוטך, בכוחך." מספר דקות חלפו עד שגארדיום חזר לדבר, ובמהלכן הבריכה הראתה את נארין ופארבל, שניסו ללא הועיל לשכנע את ת'ונד לחזור איתם לארת'רק.
"...המוות הוא חלק מהחיים." השלד הענק אמר לבסוף, "החלק האחרון בהם, הסוף. החיים אינם הוגנים, וכך גם המוות. רק מה שמגיע אחריהם הוגן."
ת'ונד החזיר את מבטו לבריכה, צופה בה בדממה.
"אני אומר לך, אתה הדבקת אותי! אתה יודע כמה פעמים כבר תפסתי את עצמי כמעט נאנח?" קולו של ת'ונד נשמע מהבריכה, וצחוק התלווה אליו. זה היה אחד הימים הבודדים האלה בהם היה לו מצב רוח טוב. כשהוא לא חשב על אנאראק, או על האחריות החדשה שלו. כשהוא פשוט היה ת'ונד, מרסק העצמות, שטייל בעולם עם ידידו הטוב. היו יותר ימים כאלה בזמן האחרון, ועדיין, כמובן שמצב הרוח הזה לא ייישאר לזמן רב.
הוא ומינרון נכנסו אל הכפר האלפי, ת'ונד לא זכר את שמו, אף על פי שהוא היה בטוח שמדובר בשם מפונפן, כנראה גם ארוך ומתנגן. לאלפים היה קטע עם שמות כאלה. ארסלן ניסה להסביר לת'ונד פעם את היופי בזה, אבל גם אז הוא לא הצליח להבין אותו.
מינרון נעצר לרגע בכניסה לכפר, מלטף את מקס. "אין כאן נפש חיה." הוא אמר, מרחרח את האוויר. ידו של ת'ונד נשלחה לקרדומו. אנאראק אולי הובס, אבל לא כל הצבא שלו נפל יחד איתו. ולא כל אל-מת שהיה תחת שליטתו השתתף בקרב האחרון. "קרל לא רואה אף אחד." מינרון שלף את הסכין שהייתה תחובה בחגורתו, ולאחר רגע הנשק שינה צורה- הפך לגרזן דו ידני.
"הסוחר שעברנו שבוע שעבר אמר שהכפר עומד." ת'ונד הביט סביבו, "הוא לא היה אומר את זה אם כולם מתים. משהו קרה כאן, בשבוע האחרון. לא הייתה לו סיבה לשקר."
הגמד והמינוטאור הביטו אחד לשני בעיניים, והנהנו. כל אחד מהם הלך לכיוון אחר, מחפש את אנשי הכפר, או את המפלצת שגרמה להם להעלם. לאחר כמה דקות, הם נפגשו בכיכר העיר על מנת לחלוק מידע.
"לא נראה שהיה כאן קרב." ת'ונד התחיל, "כמה בתים הרוסים, אבל שום דם. אני מקווה שהאלפים הספיקו לברוח."
"כנראה שכן." מינרון אמר בתגובה, "מקס ואני מצאנו עקבות, שלחתי אותו בכיוון שלהן. יש לך מושג מה גרם להם לברוח?"
"תועבה, ואחת חזקה." הגמד אמר בקצרה, "אני מופתע שהשיקוץ לא קרא לה לצבא שלו."
"אולי הוא לא יצר אותה." מלך המינוטאורים ליטף מתחת לסנטרו של הנחש שהזדחל במעלה זרועו, "אתה יכול להרגיש איפה היא?" ת'ונד הנהן, והם יצאו לדרך.
ברגע שהם עזבו את השטח הפתוח ונכנסו ליער, היה קל בהרבה לעקוב אחר היצור, עם שובל ההרס שהוא השאיר אחריו. לבסוף, שביל העצים השוכבים והאדמה החלקה הוביל אותם למערה גדולה, שמפתחה נדחף ריח חריף חזק.
"המפלצת כנראה נודפת חומצה." מינרון ציין, יותר לעצמו מאשר לת'ונד. "וגדולה. לפי השביל, נראה שהיא זוחלת על גחונה ולא הולכת. ת'ונד, מה דעתך?"
"אין לי מושג." הגמד גיחך, "וזה לא משנה. נגלה בין כה וכה כשנכנס למערה." טובאיוס שואג לצידו, כאילו בהסכמה, וכשת'ונד גורם לקרדומו להאיר את חשיכת המערה, הארבעה נכנסים- קרל נותר לסייר בשמיים, להזהיר אותם מסכנה מתקרבת.
לאחר מספר דקות נוספות של הליכה על רצפה רטובה, בהן ת'ונד בירך את המגפיים העבות שלו, הם ראו את היצור. נחש גדול ושמן, בעל בשר רקוב, ניבים נוטפי ארס, ושבעה ראשים. הידרה, ולא סתם- אלא אחת אל-מתה. מאחוריו, הם יכלו לראות שני נערים מפוחדים, מתחבאים בחלק צר יותר של המערה, כך שההידרה לא תוכל לתפוס אותם. אבל עם החומצה שנטפה מגופה, זה רק עניין של זמן.
"לעזאזל!" ת'ונד שאג והסתער, הוא הכיר את ההרגשה של להתחבא במנהרה צרה, לחכות למוות. אבל המוות לא הגיע אליו אז, ואם זה תלוי בו- הוא לא יגיע אל הנערים האלה עכשיו.
ההידרה הפנתה חמישה ראשים לעברם, נושפת ורושפת. מותירה שני ראשים לצפות בנערים, לוודא שהם לא יברחו. הגמד רץ, קרדומו שלוף. הוא החליק מתחת לאחד הראשים שנורה לעברו. מאחוריו, מינרון וטובאיוס הצטרפו להסתערות. המינוטאור כרת את אחד מראשי ההידרה באבחת גרזן אחד, אבל שניים נוספים צמחו מהגדם, גורמים לת'ונד לקלל שוב. "לעזאזל!" הוא צעק, הוא קיווה שיכולת ההתחדשות המפורסמת של ההידרה תדוכא על ידי הטבע האל-מת שלה, אבל הוא היה צריך לדעת שזה לא עומד להיות כל כך קל.
ראש נוסף נורה אל עבר ת'ונד, והגמד בקושי הצליח להתחמק הפעם. טובאיוס תפס בראש אחר, נאבק בהידרה, מונע ממנה להלחם עם הראש הזה.
"אש!" מינרון שאג, מתכופף כדי לחמוק מנשיכה של ראש נוסף, "לצרוב את הגדם יעצור את ההתחדשות! אתה יכול להבעיר אותה?"
"אני יכול לנסות." ת'ונד אמר, הוא לא עשה את זה הרבה זמן- הפעם האחרונה שהוא זימן נשק בוער של אמונה היה בקרב נגד מלך הערפדים. "תחפה עלי." הוא קרא תוך כדי שהכה בקרדומו, מסיט את אחד מראשי ההידרה הצידה, חומק מנשיכתו הארסית.
ואז, הוא כרע ברך, והתפלל. הוא היה מודע בקושי לארכימדס שנתלה על אחד מראשי ההידרה, נכרך סביב לועה, ולטובאיוס שריסק ראש אחד לרצפה, וכעת התאבק בראש אחר, מונע ממנו להגיע לת'ונד. ולבסוף, אחרי כמה שניות, ת'ונד הצליח. קרדום של אש לבנה הופיע לצידו, נלחם יחד איתו.
הם גילו מאוחר יותר שההידרה חסמה את אחד מקווי האספקה של הצבא האלפי, ולאחר שאנאראק הובס, התועבה פשוט המשיכה קדימה, תוקפת יצורים חיים שהיא רואה בדרכה. ת'ונד ומינרון הכניעו אותה, לשמחת הכפרים שבסביבה. הם המשיכו בדרכם לאחר מכן, מטיילים ברחבי גאנור- מינרון מדריך את השניים בין ההרים והיערות, מלמד את ת'ונד את יופיו של הטבע, והגמד מטיף בכפרים בהם הם עוברים. מלמד את דרכו של גארדיום. הם נפרדו במזרח דורטר, כאשר מינרון החליט לטפל בזאב מצולק ובבת זוגו, מותיר את ת'ונד להמשיך לנדוד לבדו.
בהיכל השפיטה, ת'ונד התכווץ. הוא זכר כמה החודשים הללו היו קשים. לנדוד לבד, ללא אף איש שיחה. לעבור מכפר לכפר, לנאום, ללמד, ואז לעזוב- מבלי להשאיר שום חותם. כשהוא התחיל את המסע, הוא חשב שאנשים יתעניינו. ירצו ללמוד יותר, ירצו להפוך לכוהנים. הוא לא חשב שיהיה כל כך קשה, שיהיה כל כך מעט עניין. עכשיו, לאחר שהמלחמות הסתיימו, האנשים הפשוטים היו עסוקים בלבנות את חייהם חזרה. לא היה להם זמן לדת. ת'ונד ידע את זה, אבל כל מה שהוא הרגיש זה כשלון. הוא לא היה מעניין מספיק, הוא לא הצליח להעביר אליהם את מה שרצה. הנאומים שלו היו יבשים, והאנשים רק רצו לשמוע כיצד הוא הביס את אנאראק, כיצד הוא נלחם במאלזאראק, והגן על העולם. הם לא התעניינו בדת, בערכים.
"...זו לא אשמתך, ת'ונד." גארדיום אמר, מביט בכוהנו. ות'ונד רק הנהן. הוא ידע את זה, עכשיו. אבל אז... ת'ונד הביט בבריכה, לא מסיר את מבטו מהעבר.
מול עיניו, הוא ראה את עצמו. נודד בין הכפרים. ללא אף אחד, הוא חזר לאחור. לכפי שהיה לפני. מלא זעם, מלא שנאה עצמית. הוא ניסה, הוא באמת ניסה. אבל הוא לא הצליח לראות את האור.
"ת'ונד?" הגמד לא הרים את ראשו למשמע הקול. למה לטרוח? זה לא ישנה דבר. הוא עדיין יהיה אותו ת'ונד, שלא מצליח להשתנות. ת'ונד, שלאף אחד לא אכפת ממנו. הוא קרא לעצמו ראש כוהני גארדיום, אבל נארין יעשה עבודה טובה יותר. ת'ונד לא היה צריך לחיות, היה עדיף לכולם אם הוא היה מת בקרב האחרון. לפחות ככה הוא לא היה רואה את ההקרבה של אנאראק.
"ת'ונד? לעזאזל. זה באמת אתה. מה קרה לך?" ת'ונד רק נהם בתגובה, ממשיך להביט במדרכה המטונפת. הוא היה באחת הסמטאות אליהן הבר הקרוב זרק את השיכורים בסופו של היום.
"קדימה ת'ונד, בוא נעשה לך מקלחת חמה וניתן לך איזו ארוחה טובה. מה אתה אומר?" הגמד הרגיש מישהו מרים אותו, משעין אותו על כתפו וגורר אותו. הוא לא התנגד, למה להתנגד?
לבסוף, הם הגיעו לחדר האחורי במקדשה של מאנורה, חדרו של ראש הכוהנים. שם, ת'ונד נזרק אל הספה, ופרילוס הביט בו במבט מודאג.
"תדבר איתי, מה קרה? אני לא יכול לעזור לך אם אני לא אדע." הכוהן שאל, אבל ת'ונד לא היה במצב הרוח המתאים לענות. ולאחר כמה רגעים של דממה, פרילוס נאנח. "אני הולך להביא לנו אוכל, אתה רוצה משהו?" הוא שאל והסתובב לכיוון המטבחים.
"עוד שיכר." ת'ונד נחר בחולשה, ופרילוס רק הביט בו מעבר לכתפו בחמלה.
"תה מטהר אם כך." בן האנוש מלמל לעצמו בשקט בדרכו למטבח.
לאחר כמה לגימות של תה, ת'ונד הרגיש מעט יותר טוב. הוא עדיין היה מדוכא, ללא שום רצון לחיות ושום כוח לעשות דבר בנושא. אבל, הראש שלו היה שקט יותר עכשיו, כשהשפעת האלכוהול פגה.
"עכשיו אתה מוכן לספר לי מה קרה?" פרילוס שאל, ות'ונד הנהן באיטיות.
"זה פשוט... נמאס לי." הוא אמר, "נמאס לי לא לשנות כלום. לעזאזל, נמאס לי לא להצליח לשנות כלום. תסתכל עלי, ראש של מסדר כוהנים, שכולל... כמה? שני כוהנים מחורבנים? לעזאזל."
"אתה טועה ת'ונד." פרילוס לגם מכוס התה שלו בשלווה, "זה לא שאתה לא מצליח לשנות כלום. תראה כמה דברים שינית. המקדשים בלרנתסל שוקמו- והמקדש החדש של גארדיום כמעט הושלם שם. בארת'רק, נארין עסוק בלפקח על בניית מקדש גדול. גארדיום מקבל את ההכרה שמגיעה לו. וכל זה בזכותך."
"כן, יופי. יש מקדשים. אבל מה זה לעזאזל עוזר בלי כוהנים לאייש אותם? זה למה לגארדיום אף פעם לא היו מקדשים. זה לא בגלל שלאנשים לא היה אכפת ממנו, לא באמת. זה היה בגלל שהכוהנים היו עסוקים מדי בשביל להשתקע. בשביל לדאוג למקדשים, לאנשים. זו אף פעם לא הייתה הדרך שלהם." ת'ונד הניח את כוס התה שלו על השולחן, בקושי מצליח לעצור את הדמעות.
"אתה מדבר עליהם בלשון עבר, ת'ונד. על הדרך שלהם. לא שלך. מה הדרך שלך?" פרילוס שאל בחיוך, ות'ונד השתתק.
לאחר כמה דקות של דממה המופרעת רק מרעש הלגימה, ת'ונד דיבר. "אני... לא יודע. אנחנו דיברנו על זה, קצת לפני הקרב. אתה אמרת שהם חוסלו בגלל שהיו לבד, ואני אמרתי שזה למה לקח לשיקוץ כל כך הרבה זמן לעשות את זה." ת'ונד חרק בשיניו, הוא היה שמח לעוד כוס שיכר גמדי עכשיו. אבל הוא ניסה את זה אתמול, ושלשום, וכל יום אחר בשבועיים האחרונים. זה לא עזר. הוא לא יכל לשכוח את התחושה הזו. לגלות שהוא שלח את כולם למותם. זו לא תחושה שהוא אי פעם ישכח, ואולי בגלל שהוא לא רוצה לשכוח אותה. לא באמת. פרילוס הנהן, מראה שהוא זוכר את השיחה. "אחרי זה," ת'ונד המשיך, מתעלם מהריקנות האוכלת אותו מבפנים, דוחק אותה הצידה. "אחרי זה חשבתי על זה. הכוהנים של גארדיום צריכים לנדוד, אבל... הם לא יכולים כל הזמן לנדוד מעיר ראשית אחת לאחרת. הם צריכים לעבור בכפרים, בעיירות שכוחות-האל, בכל מקום. אז חשבתי על להקים מקדשים בערים הגדולות. ושבהם יהיו כוהנים, של גארדיום, שיישארו שם. לא כל הכוהנים צריכים לנדוד."
פרילוס הנהן פעם נוספת, לא מפריע לשטף דיבורו הנדיר של הגמד. "אבל... אין כוהנים. רק אותי ואת נארין, וכמה שוליות שהוא לקח בארת'רק וכנראה לא ייצאו מההרים בשנים הקרובות. עדיין לא מצאתי נער אחד שרצה ללמוד את דרכו של השופט, באף אחד מהכפרים בהם ביקרתי, עם מינרון ולבדי. וביקרתי בהמון. אני מתחיל לחשוב שאני צריך לעשות מה שהמורה שלי עשה, ולמצוא יתום מסכן להציל. אולי ככה הכרת התודה שלו תגרום לו לעקוב אחרי."
פרילוס גיחך, "אני לא חושב שזה מה שגרם לת'ונד הצעיר לעקוב אחרי המאסטר שלו."
"לא." ת'ונד ענה בחיוך, "זו הייתה נקמה. אבל ארסלן ידע איך לטפל בה, והפך אותה לאדיקות."
"תראה ת'ונד, להיות כוהן זו לא עבודה קלה. ולהיות ראש כהונה זו עבודה קשה אפילו יותר. זה קל, להאשים את עצמך בהכל. להגיד לעצמך שאתה לא מספיק, להשוות את עצמך לקודמיך בתפקיד."
"לא היו לי קודמים בתפקיד." ת'ונד מלמל, ופרילוס חייך.
"מי אמר שאני מדבר עליך?" הוא שאל, "הייתה תקופה בה השוויתי את עצמי לבארסאיוס כל הזמן. אבל בשלב מסוים הבנתי שזה לא משנה. אני אני. לא הוא, ואני לא צריך לנסות למלא את הנעליים שלו."
"כן, ומזל. אחרת היית מתחיל לעבוד את מאלזארק, גורר את דורטר למלחמת אזרחים נוספת, וכנראה דופק את העולם אפילו יותר." ת'ונד חייך למראה ההבעה הפגועה של פרילוס. "אוי נו, אני צוחק. בכל מקרה, מה הנקודה שלך?"
"אתה לא צריך להאשים את עצמך שאתה לא טוב מספיק. זה פשוט לוקח זמן, כמו כל דבר. אתה משתפר לאט לאט, וגם אם אתה לא טוב כמו מי שהיה לפניך עכשיו, כשתסיים תהיה אפילו יותר טוב. זה הכל עניין של ניסיון."
"מה יעזור לי ניסיון, כשאף אחד בכלל לא רוצה לסגוד לגארדיום? כשאין אף אחד שיגיע אחרי?" ת'ונד שאל, מתוסכל.
"יהיו. אני בטוח בכך. אנאראק ניסה להשמיד אותכם ונכשל. אתה חושב שזה מה שיסגור את הגולל על כוהניו של השופט?" פרילוס חייך, וקם מהספה. ניגש לאחד המדפים. "קח, ת'ונד." פרילוס לקח חפץ קטן מהמדף וזרק אותו לעבר ת'ונד, שתפס אותו. פטיש יצירה.
"כשנלחמנו יחד, סיפרת לי על האנשים בלרנתסל. על איך שאחרי שהשלד של ארגאליון הרס את רובע המקדשים, הם נרתמו יחד למאמץ וניקו את המקום. בנו מחדש את המקדשים. סיפרת לי איך הלכת אחרי זה כדי לחפש מאזניים, שיעטרו את המזבח של גארדיום. הנפח הראשון ששאלת הציע לך מאזני כסף עם הסמל של מאנורה, אבל החלטת לחפש כאלה ללא עיטורים או סמלים. הנפח השלישי הסכים להשאיל לך מאזניים, אבל כשהסברת לו שאתה לא מחפש להשאיל- הוא הביא לך אותן ללא היסוס, ולבקשתך גם פגם בהן קצת. אחרי הקרב, הלכתי להתפלל בלרנתסל, ועברתי לצד המזבח הקטן של גארדיום. המאזניים שראיתי שם לא היו פגומות. להפך, הן היו מושלמות, באיזון מושלם. והפטיש הזה היה לצידן. אני מאמין שהנפח החליט ללכת לשם אחרי שעזבת, ותיקן אותן."
ת'ונד מצמץ והסתכל על הפטיש. זה אכן היה אותו פטיש אמנים שהנפח השתמש בו כיצד ליצור שקעים במאזניים. "תודה." ת'ונד לחש, ופרילוס חייך, מניח יד על כתפו.
"עכשיו תסיים את התה שלך, הוא מתקרר." הוא אמר בחיוך.
על בניית מקדש לגארדיום בעיר. הוא למד מפרילוס את טקס התקשור של בארסיוס- אותו טקס שאנאראק הטיל על מנת לאגד את כל כוהני גארדיום במקום אחד, ולהרוג אותם- לאחר כמה שבועות הוא עזב, חזר לנדוד. אבל הוא הבטיח לפרילוס שהם ייפגשו שוב, לכוס תה, בשנה הבאה. מאז זה הפך למסורת.
"לפעמים." ת'ונד אמר, מחייך חיוך עצוב, "הייתי רוצה פשוט להרביץ לעצמי מהעבר. לתת לו סטירה, ולהגיד שייצא מהדכאון הזה. אני רק שמח שאני לא ככה כל הזמן." הוא גיחך, וגארדיום הביט בו בחיוך. השנים שאחרי הפגישה עם פרילוס עברו טוב יותר. לאט לאט, ת'ונד השתפר בנאומים ובהטפות שלו. הוא נשאר בכל כפר קצת יותר, לומד להכיר את האנשים. הוא ביקר בבתי יתומים פעמים רבות, מציע ליתומים להפוך לתלמידים שלו- אבל רק אם הם באמת רוצים. עשר שנים עברו ביעף בבריכת הזכרונות, שנים שבהן ת'ונד לקח מתלמד אחר מתלמד, שולח אותם לדרכם אחד אחד. נארין עשה את אותו הדבר בארת'רק. כל חמש שנים, כל המתלמדים נפגשו יחד באחד המקדשים הגדולים- בלרנתסל, ארת'רק או נשימה-ראשונה. לומדים להכיר אחד את השני, מחליפים חוויות ומתפללים יחדיו. אלה היו הימים בהם מתלמדים הפכו לכוהנים של ממש, וקיבלו עותק של ספר השפיטה- עותק שנכתב באופן אישי על ידי המורה שלהם. ת'ונד לא רצה להפוך את דתו של גארדיום לקשיחה, בעלת חוקים ברורים. כל כוהן קיבל יד חופשית לפרש את רצונו של גארדיום בדרכו, וכשייקח לעצמו תלמיד, הוא יעביר את הפירוש הזה הלאה.
"גבירתי שומרת המזרח!" ת'ונד חייך כשהוא הביט במארי. "גידלת את השיער אני רואה."
"ת'ונד!" מארי רצה וחיבקה אותו, שיערה אסוף בצמה. "מה אתה עושה כאן למעלה?"
"הייתי חייב לראות את החברה הכי טובה שלי ברגע שנכנסתי לעיר. אפשר לחשוב שתחליטי לרדת קצת לעם ולפקד על הפלוגה שבשער אם את יודעת שהחברים שלך באים לעיר."
"להגנתי," מארי שרבבה את שפתה, "ציפיתי לכם מחר. "
ת'ונד צחק. "והתכוונת לקחת משמרת ביום החתונה שלך? לא, זה לא עומד לקרות. עכשיו אם תסלחו לי חיילים, למפקדת שלכם יש חתונה להתכונן אליה."
"נו באמת ת'ונד, לא היית צריך להיות כל כך... ישיר." מארי אמרה בזמן שהם ירדו במדרגות החומה.
"ואת לא היית צריכה לעבוד היום. אני בטוח שרודריק סטרויס היה מבין." ת'ונד ענה, מושך בכתפיו.
"לא שאלתי, האנשים צריכים לראות את המפקדת שלהם."
"והם ראו אותה כמעט כל יום בעשרת השנים האחרונות. אפשר לחשוב שעכשיו, כשאת ואדראן סוף סוף החלטתם לקחת את מערכת היחסים שלכם לשלב הבא, הם ייתנו לך קצת חופש. אני מופתע שהם בכלל הרשו לך להיות שם."
"טוב, זה למה בחרתי בפלוגה האחת שלא ידעה על החתונה שלי." מארי צחקה, ות'ונד הצטרף אליה. עברו שנתיים מאז שהם נפגשו לאחרונה, כשת'ונד עבר בשלושת המגדלים בנדודיו.
"אז ת'ונד, מה שלומך?" מארי שאלה בחיוך כשהם הלכו ברחובות העיר בדרכם על הבית שלה. רודריק השיג לה בית עם חצר גדולה, ושם תערך מחר החתונה.
"יותר טוב." הגמד חייך, "נראה שהשנים האחרונות מאירות לי פנים."
"יש לך מתלמד חדש?" מארי הסתכלה על ת'ונד בסקרנות. בפעמים הקודמות בהן הוא ביקר, הוא לא היה עם שולייה.
"כן." הוא הנהן, "איימיר. בחור נחמד, אבל הוא מנסה קצת יותר מדי. אני נשבע, אם הייתי מבקש ממנו לנגב לי את התחת, הוא היה עושה את זה בלי למצמץ."
"ואם מדברים על התחת שלך," ת'ונד הרגיש את אגרופה של מארי על כתפו, "כבר פגשת מישהו?"
"שמוכן להכנס למערכת יחסים עם כוהן נודד? לא. ואני לא חושב שאמצא."
"אוי ת'ונד, אני מצטערת"
"זה בסדר. אף פעם לא חשבתי שאמצא מישהו... לא אחרי מארטן. "
איימיר חיכה להם מחוץ לחומה, והם המשיכו ללכת בדממה עד שהם הגיעו לביתה של מארי. "אדראן כאן? " שאל ת'ונד, ומארי הנידה בראשה לשלילה. "טוב, אז קדימה, אני רוצה לראות את השמלה שלך. "
"שמלה? " מארי הרימה גבה, "חשבתי שאני פשוט אשאר עם השריון שלי. "
למראה ההבעה של ת'ונד, מארי צחקה. "תן לי כמה דקות. בינתיים, תרגיש בבית. "
"אוקי, איימיר. " ת'ונד הביט בבן חסותו. נער גבוה וג'ינג'י, פניו היו ערבוביה של נמשים ופצעונים. "החדרים שלנו למעלה. יש שירותים ומקלחת ממש בדלת ממול. עוד משהו? "
"אני מצטער אדוני, אבל נוח לי יותר לישון מתחת לכוכבים. " איימיר הרכין את ראשו, ות'ונד נאנח.
"אמרתי לך כבר איימיר, תפסיק עם ה'אדוני' הזה. פשוט תקרא לי ת'ונד. אם אתה רוצה, אתה מוזמן לישון בחצר, אני לא חושב שזה יפריע למארי. רק נסה לא להיאכל על ידי גריפונית. " הנער הנהן בחיוך משועשע והעלה את התיקים שלהם למעלה. זה היה אחד היתרונות בשולייה, האפשרות לטרטר אותו ממקום למקום. זה והחברה, ת'ונד ידע כמה בודד אפשר להיות כשאתה מטייל לבד.
בערב של אותו יום, איימיר החליט לישון בפנים בסופו של דבר ות'ונד צחק כשהוא ראה את הבעתו של איימיר דרך הבריכה. הנער חשב שת'ונד התבדח כשהוא הזהיר אותו מהגריפינית. וכשנוצת-רוח נחתה והחליטה שכנראה הביאו לה צעצוע חדש- איימיר נמלט חזרה לבית.
בבוקר, שאר האנשים החלו להגיע. מינרון והלהקה שלו, ת'רנט קסוול עם בתו ועם בנו המאומץ, פארבל פלסן עצמו- שהשאיר את ניהול ארת'רק לאישתו החדשה והמוכשרת, ורנון סירף עם מספר מחיילי הנביא לשעבר ות'רזל הגיעה לבדה מהרי החלמיש. דשיריס רבים הגיעו כדי לחלוק כבוד לראשון שבהם ביום חתונתו ואף על פי שהקיסרית לא יכלה להגיע בעצמה, היא שלחה את ברכותיה. ת'ונד ערך את הטקס, דיבר על המסע שהם עברו. מסע שהתחיל בדרך ללב עץ, עם כנופיית שודדים. מסע שעבר מהמורות רבות- דוארגר מרושע, ערפד חמדן, ליץ' שבור. אבל אדראן ומארי הצליחו לגבור על כל הקשיים. הם סלחו ואהבו, וכל אחד מהם גרם לשני להפוך לאדם טוב יותר. שלם יותר. שני לוחמים שנלחמו בשביל הצדק, בשביל עתיד טוב יותר, מקבלים את השלווה שמגיעה להם.
בשנים לאחר מכן, ת'ונד המשיך לנדוד. נפגש עם פרילוס פעם בשנה לכוס תה ותמיכה נפשית. הוא לקח שוליות רבות, שלח אותן אחת אחרי השנייה לעולם. כל חמש שנים, הוא ארגן את הפגישה הגדולה של המסדר- כל פעם בעיר אחרת. במקדש אחר לגארדיום. הוא המשיך להטיף בכפרים בהם עבר, המשיך להתפלל למען המתים והחיים כאחד, ונאם בלוויות רבות מספור, רבות מדי. הוא ביקר את הילמאר בצריח מספר פעמים, צופה בנער גדל ומזדקן. הוא התלווה למספר ממסעותיו של אדראן, עוזר לאנשים ביחד עם שגריר דורטר. הוא אפילו הרחיק עד להרים הקפואים של דות', ביקר בקבר הוריו ובמוצב הגמדי שמתחתיו. הוא פיקח בעצמו על בניית המקדשים של גארדיום בערי הכאוס ובהרי החלמיש, וסייע למינרון בהקמת מספר מבוכים לאימון דור העתיד. אלו היו שנים טובות, אך עמוסות. ללא זמן לעצמו, בקושי עם זמן לחשוב. וזה מה שת'ונד כל כך אהב בהן. ממקומו לצדו של האל, ת'ונד הרגיש גאווה כשהוא הביט בכל מה שהשיג. והוא ידע, מבלי להסתכל אפילו, שגם השלד שישב לצידו היה גאה.
"זה לקח הרבה זמן, הא?" ת'ונד אמר, "עד שהפכתי למשהו מועיל." גארדיום הטה את ראשו, לא מבין, ות'ונד הסביר. "בשנים הראשונות שלי, הייתי שמח. אבל אז, הגיעה שרשרת של טרגדיות. ההורים שלי, מארטן, ארסלן, ויותר. רוב הזמן, לא יכולתי להתקדם הלאה. הייתי תקוע באותו המקום, וכל פעם שהצלחתי להתקדם הלאה- קרה משהו שהפיל אותי למטה, חזרה לנקודת ההתחלה. בשלב מסוים, כבר כמעט וויתרתי."
"רק כמעט." גארדיום אמר, ות'ונד הנהן.
"רק כמעט, בגלל שתמיד היה מישהו לצידי. מארי, אדראן, פרילוס... איפה הם, עכשיו?"
"מחכים לך." גארדיום הצביע על הדלת הלבנה, לממלכה המבורכת.
ת'ונד הנהן פעם נוספת, וחזר לצפות בבריכה. בזכרונותיו.
"אדוני ראש הכוהנים!" אחד הילדים קרא, "זה נכון שאתה הבסת את מאלזאראק לבד?"
למשמע השאלה התמימה, ת'ונד הכריח את עצמו לחייך. הזכרונות עלו, גוש נתקע בגרונו, אבל הוא לא יכל לתת לעצמו לקפוא. הוא הביט בילדים שישבו סביבו- יתומים, ילדים חסרי בית ומשפחה שנזרקו לרחוב. ילדים איטיים, חלשים או נכים שמשפחתם החליטה לשכוח מקיומם. בני תערובת וממזרים, המראה היה מוכר לת'ונד. אבל הוא עדיין לא עבר בבית יתומים בו כל הילדים היו שמחים ונקיים כל כך. איימיר עשה כאן עבודה טובה.
"אני חושש שלא." הוא חייך אל הילד ששאל אותו את השאלה, "אבל אני הייתי הראשון שהסתער. אחרי, הצטרפו מינרון אגרוף-זעם, אדראן יקיר המלכים, מארי האת' השומרת והילמאר מלת'ריין אמיץ הלב. ואחרינו, גאנור כולה הסתערה. לא, זה לא הייתי רק אני."
"אבל, אתה היחיד שנשאר, כן?" ילדה אחרת שאלה, ושוב ת'ונד היה צריך להכריח את עצמו לחייך. הוא חי שנים רבות. רבות מדי אפילו. מארי הייתה הראשונה שמתה, ואחריה הילמאר, אדראן, ולבסוף מינרון. ת'ונד זכר את הלוויות של כל אחד ואחד מהם. הוא זכר את היום בו מינרון בא לדבר איתו, לפני מותו. לפני שהוא הפך לאחת מרוחות הטבע יחד עם להקתו. ת'ונד התגעגע לכולם.
"גאנור נותרה." הוא אמר לבסוף, "וכל עוד גאנור נותרה, תמיד תהיה תקווה. לא משנה כמה קשה או אפל היום, לא משנה כמה אובדן חוויתם בחייכם, תמיד אפשר לנסות. תמיד אפשר לשפר את העולם. ותמיד אפשר להאחז בתקווה." הוא קם, מותיר אותם מהרהרים במילותיו, והלך לחדר השני. שם, איימיר חיכה. הוא כבר לא היה הנער שת'ונד לימד. שיערו הכתום הפך ללבן כמו הפחם שנותר אחרי שהמדורה כבתה. במקום נמשים, כתמי זקנה עיטרו את עורו. והוא היה נמוך יותר, מכופף מעט.
"עשית עבודה טובה עם המקום." ת'ונד טפח בעדינות על כתפו של תלמידו הזקן. "קשה לי להאמין שכאן נפגשנו לראשונה. האטמוספירה של המקום שונה לגמרי."
"תודה אדוני." איימיר חייך, "אחרי שכבר לא יכולתי להמשיך לנדוד ולהטיף, הייתי צריך לעזור בדרך אחרת. הייתי צריך מקום להשתקע, למות בו. אבל עדיין, יש לי בקשה אחת, אדוני."
ת'ונד הביט בו. אפילו אחרי כל כך הרבה שנים, האדם הזקן שמולו לא השתנה. הוא עדיין התעקש על לקרוא לת'ונד 'אדון', לא משנה כמה פעמים ת'ונד התנגד. זו הייתה הדרך הקטנה של איימיר לשמור על מי שהוא היה פעם. נער בעל מבנה של מקל, שלא אהב לקבל פקודות. "מה העניין איימיר?" הוא שאל, מודאג מעט.
"אני עומד למות עוד מעט אדוני. שנינו יודעים שזה נס שאני עדיין חי, כשרוב בני גילי כבר באדמה עשר שנים לפחות. אבל כשאני אמות, תקברו אותי כאן. בחצר בית היתומים, מתחת לעץ התפוח שנטעתי ביום שעזבתי לראשונה. אני לא רוצה להקבר באחד המקדשים, רחוק מאור השמש."
ת'ונד הנהן. הוא הניח שיהיה מדובר במשהו כזה. "זו הבחירה שלך איימיר. אם זה מה שאתה רוצה, אני לא רואה סיבה שזה לא יקרה."
"תודה, ת'ונד." איימיר חייך, "אם כך, אני מניח שנתראה בממלכה המבורכת."
"אכן." ת'ונד חייך גם הוא, ולחץ את ידו של תלמידו לשעבר. "שמור על עצמך, ועל המקום הזה. אני מתכוון לעבור כאן שוב בעוד כמה חודשים, ואני מצפה לראות את המקום משגשג כמו עכשיו."
בחיוך, הוא עזב את הכפר. הפעם, נערה צעירה בשם לייסט הצטרפה אליו. שוליה חדשה.
כשהם חזרו, איימיר כבר היה קבור באדמה. ת'ונד נשאר שם זמן מה. מוודא שהבעלות על בית היתומים עוברת לאדם טוב, והמשיך הלאה עם לייסט. הם נדדו אל ממלכות הננסים וההוביטים, אל הדרואו והמינוטאורים. הם עברו בארת'רק ובלרנתסל. בדורטר ובבריניארד השנייה. מקומות שת'ונד עבר בהם פעמים רבות מספור, אך כמו תמיד- הם היו שונים, כמעט כאילו מדובר במקומות חדשים לגמרי. אלפארי קסוול מת כבר מזמן, וכך גם בנו ת'רנט. ורנון סירף ויורשו של מינרון מתו גם הם, ות'רזל גם היא הצטרפה לאחותה.
"לפעמים," ת'ונד פתח ואמר, "אני לא מבין למה הגזעים מסתגרים בינם לבין עצמם. אחרי הכל, כולנו אנשים. כולנו מרגישים אותם רגשות, וכולנו מגיעים לאותו מקום אחרי המוות. אבל בפעמים אחרות... אני מבין. בני אדם, מינוטאורים, חצאי אלפים וחצאי אורקים... הם מתים כל כך מהר. אנחנו הגמדים צריכים להתמודד עם הרבה אובדן... אני רק מודה שאני לא אלף."
גארדיום הביט בראש כוהניו לדקות ארוכות לפני שהוא הגיב. "...כל אחד... צריך למצוא את הדרך שלו להתמודד. עם קצרות החיים, עם האורך שלהם, ועם האובדן שבא ביחד איתו. "
"וזו בהחלט לא אחת מהנקודות הטובות שלי." ת'ונד גיחך, מעט עצב נשמע בקולו. "להתמודד? להמשיך הלאה? בהחלט לא משהו שאני חזק בו."
"לכולם יש חולשות, ת'ונד. אף אחד אינו מושלם." ת'ונד שתק למשמע מילותיו של האל. הן היו צודקות, כמובן. אבל זה לא שינה דבר.
"בסופו של דבר, כולנו חוזרים אל האבן." קולו של ת'ונד נשמע מהבריכה. "וכך גם נארין פלסן, כוהן גארדיום, אמן רונות, יועץ למלך וגמד אשר קורץ מהאבן הטובה ביותר." עייפות נשמעה בקולו. עייפות וזקנה- או ניסיון חיים, כמו שרבים העדיפו לכנות אותה. נארין היה צעיר יותר ממנו, ואף על פי כן- ת'ונד המשיך לחיות אחריו.
"כשרק פגשתי את נארין, הוא היה אדם קשוח וקשה. עבד למסורות הגמדיות ארוכות השנים ולמוסד המלוכה. הוא היה... לעזאזל, אחד הדברים הראשונים שהוא אמר לי זה שאני מפוטר." ת'ונד גיחך כשהוא נזכר בפגישה הראשונה שלהם, לפני שנים כה רבות, במוצב גמדי באפלת המעמקים. "אבל הוא הוכיח שעם מספיק כוח רצון, אפילו אבן יכולה להשתנות. הוא ניתק מעליו את השלשלאות שכבלו אותו- ואף על פי שהוא המשיך לכבד את המסורת ואת מוסד המלוכה, הוא לא נתן להם להגדיר מי הוא. הוא לא נתן להם לשלוט בו. ועל כך, הוא קיבל את הכבוד שלי." ראש כוהני גארדיום הרכין את ראשו בכבוד, וכך עשה כל גמד ואדם ברחבת המקדש. יחדיו, הם רקעו ברגליהם, בקושי מרעידים את המערה.
"נארין פלסן היה חבר, אדם אכפתי וטוב לב שדאג גם לאלו שדחפו את עצמם ממנו. ככוהנו של השופט, לנארין היה חוש צדק חזק, והוא נלחם על מנת לתקן כל עוולה שנקריתה בדרכו. ובמקרה הזה, ללא כל ספק, אני יכול להגיד שאני מאמין שהוא יגיע לממלכה המבורכת. ואם יקרה והשופט השלדי יזדקק לעזרה, נארין פלסן יתייצב לשפוט לצידו, כי מבחינתי, אני סמכתי על שיפוטו כפי שאני סומך על שיפוטו של גארדיום." ת'ונד ירד מהבמה הקטנה, ואת מקומו תפס גמד אחר. צעיר מעט ממנו בכמה עשרות שנים. השולייה הראשונה של נארין, שסיפר כיצד נארין היה בתור מנטור, בתור אדון ובתור אדם. ת'ונד, בינתיים, ניגש אל פארבל. המלך המבוגר ישב בצד הרחבה, רחוק ככל שהיה ניתן מהכוהנים המקובצים, יחד עם שאר בני המשפחה.
"הוד מלכותו." ת'ונד קד קידה קלה, ופארבל חייך.
"בבקשה ת'ונד, אתה מכיר אותי מאז שהייתי נער שנלהב להחזיק גרזן. אתה יכול לקרוא לי בשמי." הוא אמר, ות'ונד חייך. "תודה על זה. אני יודע שבדרך כלל אתה לא מאגד את כל הכוהנים באותו מקום בשביל לוויה של אחד מכם."
"בן דודך היה מיוחד." ת'ונד אמר בחיוך, "הטוב מכולנו, יש שאומרים. הוא לקח את גורלו בידיו, כפי שגארדיום ציפה. הוא לא היה סתם כוהן. הוא היה דמות אב לרבים מהכוהנים הצעירים יותר, ומודל לחיקוי לרבים אחרים. אפשר אפילו להגיד שמבחינת רבים, הוא היה האידיאל אליו היה צריך לשאוף. לפעמים, אני עדיין מתחרט על כך שלא נתתי לו את תפקידי."
"אתה יודע טוב מאוד שלא היית צריך לעשות את זה." מלך העם הגמדי אמר בבוטות, "ואתה יודע שנארין לא היה מוכן לזה. הידיים שלו היו מלאות עם לייעץ לי, לפקח על הכוהנים שבארת'רק ולדאוג למקדש. שלא לדבר על כל שאר הדברים שעשה. וחוץ מזה, הוא לא נדד."
"לא כולם צריכים לנדוד." ת'ונד אמר, ופארבל קטע אותו לפני שהספיק להשחיל מילה נוספת.
"אבל האידיאל, מה שאתה רצית, זה להתמקד בנדידה. וחוץ מזה, הוא היה הופך את זה לפוליטי."
ת'ונד הנהן בדממה, זו הייתה הסיבה העיקרית שהוא לא יכל להפוך את נארין לראש המסדר, לא משנה כמה הוא רצה. הוא עדיין זכר את מילותיו של פרילוס מאותו יום, לפני שנים כה רבות, כשהוא בא לבקש עצה. 'בנה את האמונה שלך כמסדר עצמאי שנאמן לגאנור ולעצמו, לא לממלכה מסוימת' הוא אמר אז, ות'ונד הסכים. עם זאת, הוא שמר על קשרים טובים עם כל הממלכות, לא מנתק את המסדר לחלוטין- אלא פשוט נותן לכל הממלכות אחיזה שווה בו. כאשר היו בדורטר, כוהני גארדיום הנודדים צייתו לראש הכוהנים של הממלכה האנושית. בארת'רק, מנהיג הדת היה יועצו של המלך הגמדי ובממלכות האלפים, דשיר פיקח על המקדש הראשי.
"תמיד חשבתי שכשאמות, נארין יהיה שם." פארבל שבר את הדממה, "שהוא זה שינהל את הלוויה, או לכל הפחות יקלל את הפזיזות שלי כשההחלטה שלי לא להקשיב לו הובילה למותי. אבל בסופו של דבר, הוא הראשון שמת. תמיד היה לו הרגל לשבור את הציפיות שלנו. תאמין לי, אף אחד לא יישכח את הפעם הראשונה בה הוא צעק על דאראגאן לסתום את הפה." פארבל צחק בחולשה, ות'ונד הצטרף אליו.
בלילה, הם שתו, מעלים זכרונות. שש שנים לאחר מכן, פארבל מת גם הוא בשנתו. ת'ונד היה בהלוויה, אף על פי שהפעם לא היה זה הוא שניהל אותה. הוא חזר לדורטר לאחר מכן, אל הצפון. הוא הפסיק לנדוד, והחליט להקים מקדש ליד קברי הוריו, בעיירת ילדותו. וחוץ מזה שהוא המשיך להסתובב באיזור, ללכת פעם בשנה עד נשימה-ראשונה להפגש עם ראש כוהני דורטר, ולנהל את הפגישות של המסדר, הוא לא עשה הרבה. בעשרים ושבע השנים האחרונות של חייו, הוא חי חיי פרישות שקטים. כוהנים רבים באו אליו, לבקש את עצתו. הוא הקשיב לכולם, וענה להם, גם אם אלו לא היו התשובות שהן רצו לשמוע.
וביום מושלג אחד, הוא עצם את עיניו בפעם האחרונה.
בהיכל השפיטה, ת'ונד נאנח. אנחה של הקלה, אך בו בזמן גם אנחה של עצב. אנחה מלאת גאווה וחרטה. הוא היה גאה במה שהפך להיות, במי שהפך להיות, גם אם הוא לא היה גאה בכל מה שעשה. הוא התחרט על דברים רבים שעשה, שאמר, אבל הוא היה עושה אותם שוב אם הוא היה צריך. הוא היה עצוב, על האובדן שהרגיש, על הטרגדיות שחווה, אבל הוא הצליח להתעלות מעליהן. וכמו נארין פלסן, גם הוא הצליח לשבור את השלשלאות שכבלו אותו, וליצור לעצמו את גורלו.
במרחק, דלת לבנה נפתחה, ואור חמים זחל מבעד לפתח הצר.
"חבריך מחכים לך בממלכה המבורכת, ת'ונד. לך אליהם." גארדיום אמר, ות'ונד קם מכסא האבן שלו. מביט פעם אחרונה בבריכת הזכרונות, ומחייך למראה חסרונה של טבעת צללי המעמקים על גופתו. הוא הסתובב, מביט בשלד העצום שעל הכס, וקד קידה עמוקה.
"תודה, גארדיום. על הכל." הגמד חייך, חיוך אמיתי וכנה. "אם אתה זקוק למשהו, רק תקרא לי, ואני אבוא. אבל עד אז, יש מישהו שהבטחתי לראות בצד השני."
הוא חייך בעודו הולך אל הדלת, משאיר את הבריכה והשלד הענק מאחור. כאשר הוא צעד קדימה, הוא הרגיש חמימות. בפעם הראשונה זה מאות שנים, הוא היה שלם עם עצמו. והוא צעד קדימה, נכנס אל הממלכה המבורכת.
לצד הבר, מספר אנשים ישבו והביטו בו נכנס. מארי האת' ורוגאר, דלדראק סטרויס ואדראן, נארין ופארבל פלסן, וכמו כן, גם גמד בעל שיער חום, וזקן האסוף בצמה. ת'ונד חייך כשהוא לקח נשימה עמוקה, מריח את אדי התבשילים ואת ריח השיכר. הוא התיישב לצידו של מארטן, גורר אותו לנשיקה עמוקה.
"לא חשבת באמת שאשבור את ההבטחה שלי, הא?" הוא חייך וצחק, מביט בעיניו, ולוקח את כוס השיכר שסטרויס הזמין לו בינתיים, שותה אותה בלגימה אחת ויחידה.
זו הייתה דרך קשה. מלאת קשיים ומהמורות. אבל בסופו של דבר, הדרך היא רק חלק אחד מהמסע. מסע שהתחיל בשבילי עם ילד בן 13 שחושב שאפל=מגניב, והמשיך עם נער בן 15 שהבין כבר שזה לא, אבל עדיין היה מוכן לשחק את הדמות הזו פשוט כי הוא רצה לשחק במשחק הזה.
מסע שהמשיך עם חברים טובים, ועם דמויות טובות. עם עלילה מצוינת וקרבות נהדרים. וגם הדרך הייתה רצופה בקשיים- בכעס, בעצבים, בוויכוחים ובהתבכיינויות, המסע עדיין היה נהדר.
אמרתי כבר שמבחינתי, המשחק הזה הוא תמונת מראה של ממלכות שבורות. בממלכות שבורות, אני לא אהבתי את העלילה במיוחד. הדמות שבניתי נבניתה כ"יואו זה יכול להראות ממש מגניב", היא הייתה one trick pony ויחסית שטוחה. אבל בסופו של דבר, הסוף של המשחק היה נהדר, והיה שווה הכל.
כאן, ת'ונד היה כל דבר חוץ משטוח. הוא הפך מכוהן אימו טראגי לאדם שמתמודד עם מחלה נפשית. שמנסה תמיד, גם אם ברוב המקרים הוא נכשל. הוא הפך לדמות אמיתית, שיצרה את הדרך שלה בעצמה, ולא נתנה ליד השחקן שלה להחליט בשבילה. וזה הדבר הטוב ביותר שאני יכול לקוות מדמות, ההוכחה הטובה ביותר לכך שהיא דמות טובה.
במשחק הזה, אני לא אוהב את הסוף. אבל אני מת על העלילה. על הדב"שים ועל הבוסים. על עלילות המשנה והדיונים בקבוצת הסקייפ. על הבדיחות והדאחקות שהרצנו. על "פינת הקומדיה" שחבל שלא המשכנו לעדכן, ועל הדיונים הארוכים שהשאירו אותנו ערים עד השעות הקטנות של הלילה.
אני אוהב את איך שיצרנו את הOST של עצמנו למשחק, אני אוהב את איך שחיפשנו תמונות והעלינו תיאוריות קונספירציה. אני אוהב את איך שאף על פי שלא ניתן להוכיח זאת, אין ספק שהלייטינה היא בעצם מאנורה, או שגאלאן ניצל את סמכויות הניהול שלו כדי לערוך את קונטרול לתוך הודעות. ולעזאזל, אני עומד להתגעגע לזה.
אז עמית, עוג, גאלאן. היה מדהים לשחק איתכם. השיחות הארוכות עם אדראן, המסע במעמקים עם מינרון, השיטוט ברחבי המחנה עם סיד. כל אלה דברים שאני אזכור ואנצור בלבי לעד.
אסיד, מרתוס. מהמעט שקראתי מהדמויות שלכם, חבל לי שלא יצא לנו לשחק יחד. אלרניר נשמע כמו דמות נהדרת, ומארו-טאק בהחלט היה מתבל את העלילה.
rui, אתה באמת אחד המנחים שאני יותר מעריץ, וכנראה בגלל ששיטות ההנחיה שלנו הן הפכים מוחלטים. בעוד אני יודע רק נקודות מסוימות בעלילה ומאלתר סביבן, אתה בונה את העלילה כולה, ודואג לשתול רמזים עדינים במשחק- העובדה שבולרוט אף פעם לא התנשף, ישן, או אכל. נושאי הכלים שואנדאגריף לקח כמשרתים או חוסר הידיעה שלו על וולדר וסהאס. אתה אומן במה שאתה עושה, ואני שמח שלקחתי חלק ביצירת האומנות שלך.
|
אפלה בצהריים ראה אור לראשונה בשנת 1940 ונעשה לאחד הספרים הקלאסיים ורבי-ההשפעה במאה העשרים. זה הספר הראשון שהמחיש, בדרמה קשה וקודרת, את הזוועה והאבסורד בשלטון האימים של סטלין, אף שזה אינו מוזכר בספר בשמו אף לא פעם אחת, כמו גם ברית המועצות והשנים שהרומן מתרחש בהן. זאת משום שבמוקדו עוסק הספר הזה לא רק במשפטי הראווה ובמוסר המהפכה הרוסית, אלא במוסר הפוליטי בכללו: האם, ובאיזו מידה, מצדיקה המטרה הנעלה את השימוש באמצעים שפלים. עוצמתו של הסיפור טמונה באופן המרתק שהוא מפרש בו את ההיגיון של כל דיקטטורה מהפכנית, ובתיאורים הדקים של הלך הנפש של האסיר הפוליטי, העומד בפני איום של עינויים ומוות ונמשך אל הפיתוי להציל את עורו.
רובשוב, הדמות המרכזית, קומיסר ותיק, נאסר באישון לילה, נלקח לבית הסוהר, נחקר ושב ונחקר, ולבסוף מודה בפשעים דמיוניים ובפעולות שלא עשה כלל. בדיאלוגים מרתקים מתוארות חקירותיו ונוספים להם הדרמה המתחוללת במוח האסיר עצמו והתיאורים המזעזעים של שיטות החקירה של המשטרה הפוליטית. האסיר וחוקריו, ותליינו – כולם אחוזים בצבת אחת ואינם יכולים לפעול אחרת מהדרך שהם פועלים בה. אט-אט מתבררים מעשיו של רובשוב, ומצטיירים הלכי החשיבה האידיאולוגיים והפסיכולוגיים המביאים אותו להודות בפשעים שלא פשע.
למהדורה החדשה נוספו אחרית דבר מאת ארתור קסטלר ומאמר מאיר עיניים מאת גונורווי ריס.
ארתור קסטלר (1983-1905) היה סופר, פילוסוף ופעיל והוגה דעות פוליטי, בן למשפחה יהודית הונגרית דוברת גרמנית. הוא כתב ספרים רבים במגוון נושאים, החל מאכזבתו מן הקומוניזם וכלה במוצאה של יהדות אשכנז; על הקוסמולוגיה של קפלר, על פארפסיכולוגיה, תורת הקוונטים ויונג, על קרפדות ועל אבולוציה למרקיאנית, על ההיסטוריה של ארץ ישראל ועל הציונות.
קסטלר למד מדע ופסיכולויגה באוניברסיטת וינה. לאחר סיום הלימודים החל לעבוד ככותב. בין השנים 1926-1929התגורר בארץ ישראל, שימש כמזכירו האישי של זאב זבוטינסקי וכתב בעיתון הירושלמי "דואר היום", שז'בוטינסקי היה עורכו הראשי. על תקופה זו כתב את ספריו חץ לשמי התכלת וגנבים בלילה, שראה אף הוא אור בהוצאת זמורה-ביתן. בשנת 1931 הצטרף קסטלר אל המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. בעקבות עליית הנאציזם הוא נאלץ לעזוב את המדינה ויצא למסע ארוך בברית המועצות. במהלך סיקור מלחמת האזרחים בספרד, בראשית 1937, נאסר קסטלר ונשפט למוות. ארבעה חודשים נמק בבית הכלא בציפייה ליום הדין, אך לבסוף הצליח להימלט משם לצרפת וממנה לאנגליה. חוויות אלו תועדו בספרו עדות מספרד (דו-שיח עם המוות), והוא השתמש בהן כבסיס לרומן אפלה בצהריים.
|
אתם מתעניינים בפוליש, רק לא בטוחים מהם תהליכי הניקוי, באיזו חברת ניקיון לבחור ומהן העלויות הממוצעות? אוקיי, כנראה שתצטרכו לעשות סקר מקיף. גם אם אין לכם זמן לכך, או המלצות ממי שכבר עשה וזכה לפוליש מקצועי, איכותי ובשירות מצוין, יש צורך להבחין מי היא חברת ניקיון מקצועית וטובה שיודעת שפוליש למרצפות חייב להיות מקצועי, כלומר – הידע והניסיון מנחים כיצד יש לנהוג באותו משטח שמטפלים, לפני שנגרם נזק בלתי הפיך.
סוגי הפוליש המשרתים להברקה הינם פוליש יהלום או פוליש וקס, פוליש קריסטל, פוליש סינטטי ולעתים גם פוליש אקרילי, למרות שהאחרון הינו בעיקר פוליש שתפקידו לשמש כשכבה מבודדת בין הרצפה לחומרים איתם היא באה במגע, החומר ממנו עשוי הפוליש מונע החלקות ועמיד בפני חומרי חיטוי ואלכוהול למיניהם בנוסף נמנעים גם סימני עקבות והחלקות. פוליש מסוג זה לא עושים על משטחי גרניט פורצלן או קרמיקה. פוליש קריסטל גורם לרצפה להיראות מבריקה. סוג הפוליש הזה מתאים לאבן השיש, אולם גם לשיש ישנם סוגים שונים (ישנו אף שיש סינטטי), כך שיש להקפיד מהו הפוליש המתאים לסוג האבן שעליה מורחים את שכבת הפוליש. הפוליש מבוצע על כל מרצפת באופן נפרד ואחיד. ישנן הוראות מיוחדות לתחזוקת האבן אשר שומרות על העבודה העדינה והיסודית שחברת הפוליש עשתה.
בין אם יש לכם פרקט מעץ – אמיתי או למינציה, אבן שיש, קרמיקה, גרניט פורצלן או אבן שום - שום לדוגמה, עליכם להקפיד לקבל הוראות ניקיון מחברת הפוליש שלכם. ברוב המקרים לא מנקים מיד לאחר הפוליש אלא רק כשלושה ימים לאחריו (ניתן לטאטא) כשאין בינתיים מגע של מים עם הרצפה.
|
הדבר החשוב ביותר בתפירה הוא בחירת הבד המתאים לפרוייקט. רוב התיסכולים והתקלות היו יכולים להמנע אם היינו עושים בחירה מתאימה של בד מההתחלה. המיומנות הזו לבחור את הבד המתאים לפרוייקט, נרכשת לאחר הרבה שעות-תפירה, ניסוי וטעייה .אשתדל להקדיש לנושא פוסט נפרד בהמשך .
לצורך תפירת התיק למזרון היוגה, בחרתי בבד לייקרה נמתח, כזה שיכול לשמש לתפירת מכנסי טייץ ליוגה. הסיבה היתה שיהייה קל להכניס ולהוציא את המזרון בקלות (שימושי מאוד למי שמגיעה בדקה ה-90 לשיעור , נכנסת על קצות אצבעות כדי לא להרעיש, פורשת מבויישת בדממה, את המזרון).
אני אוהבת למחזר, ובמשפחה שלי כבר יודעים ,שאפשר להעביר אלי מוצרי טקסטיל כמו: חוטים, כפתורים , בגדים במצב טוב ,צעיפים וכו… ממש לאחרונה קיבלתי צעיף לייקרה עם נקודות וחשבתי שהוא עשוי להתאים כתיק למזרון היוגה שלי.
התיק תפור משלושה חלקים: החלק הגדול ביותר של הגזרה-גוף התיק ושתי רצועות צרות וארוכות -הן המסילות שבתוכן יושחל השרוך.
מעבדים סביב לכל חלקי הגזרה בתפר זיגזג או בתפר אוברלוק.
מעבדים את הרצועות בשני הקצוות שלהן: מקפלים 1 ס"מ בכל קצה ומדביקים עם מעט דבק או תופרים(ציור מספר 2).
מקפלים את הרצועה, שמאל על שמאל(הצד הפחות יפה בבד, נוגע זה בזה)כך שכעת היא ברוחב 5 ס"מ (ולא 10 ס"מ) חוזרים על הפעולה גם עם הרצועה השניה (ציור מספר 3) .
6. גוזרים 3.5 מטר שרוך: רצוי שיהייה שרוך עגול ,יציב ,שאינו נמתך. אבל אני השתמשתי בשרוך טריקו כי זה מה שהיה לי.
7. הופכים את התיק לצד ימין(לצידו החיצוני). נועצים סיכת ביטחון בקצה השרוך (להדגמת השחלה של שרוך באמצעות סיכת בטחון, ראו את הפוסט הזה ) .
לכל מסילה שני קצוות (כפי שמופיע ברישום למעלה) . נכנסים בפתח 1 במסילה הראשונה עם סיכת הביטחון, עוברים לאורך כל המסילה עם השרוך וממשיכים למסילה השניה, בקצה השני של התיק נכנסים לפתח 1. משחילים את השרוך גם בה.
ממשיכים ומשחילים שוב את המסילה הראשונה(הפעם נכנסים בפתח 2 של המסילה . עוברים עם השרוך וסיכת הביטחון לאורך המסילה ושוב עוברים להשחיל את המסילה השניה וגם בה נכנסים הפעם בפתח 2. ההשחלה הכפולה נועדה לחזק את השרוך בזמן סגירת התיק.
8. קושרים את שני קצוות השרוך. ומכניסים אותו לתוך אחת המסילות על מנת להסתיר את מקום הקשירה של השרוכים.
מקוה שהתיק החדש יעודד אתכם להתמיד בתירגולי היוגה. שתהייה שנה טובה ונינוחה.
|
את אלישבע אני מכירה דרך העבודה, כבר כמה שנים, כשאך התחילה לפלס את הדרך בנחישות ובאדיקות כלפי מעלה. אלישבע היא כשרון מוזיקלי מאוד מיוחד, והיא הולכת ומשתכללת, הולכת ומתקדמת בקצב מטאורי מידי חודש בחודשו. כמאמנת מקהלות ותיקה, נתקלתי בהרבה יוצרים ויוצרות ברמות שונות, ועבדתי עם פלייבקים ועיבודים ברמות שונות. אין ספק, גם המקהלות שלי השתדרגו כשהתחלתי להשתמש בפלייבקים של אלישבע. הנשמה, המקצועיות, השליטה והמושלמות, חוברים יחד לתוצרת מושלמת ומלאת חן והוד. אלישבע היא לא סתם יוצרת, היא אמנית בכל רמ"ח ושס"ה. כל שיר זוכה ליחס של יחיד מסוגו, כל תו וצליל מדויק ומחושב, בלי פספוסים, בלי החלקות. האפקטים, הדינמיקות, חוברים ליצירתיות ולמקוריות ונותנים יצירה מושלמת, מרגשת ומקצועית!! כל הופעה ברמה מתחילה עם פלייבק של אלישבע! אז- אל תתפשרו. לכו רק על הטופ.
את היצירות המוזיקליות האומנותיות של אלישבע אבר אני פוגשת בארועים בהם אני עובדת כטכנאית סאונד . קל לזהות את ההפקות בהם המוזיקה היא מבית היוצר של "סמפוניה של קלידים". זה לא רק מוזיקה מקצועית ונעימה לאוזן, אלא גם התאמה מושלמת, הרמוניה, קצב, יצירתיות ומשחק, וביצוע מנצח! ומעבר להכל- מעבדת מוזיקלית מוכשרת ביותר, שמשקיעה את המיטב כדי להפיק לכם את המירב.
בתור מאמנת מסיבות, ובפרט מקהלות, אני נחשפת להמון שירים ממיטב האולפנים בארץ. אבל אחרי ששטעמתי לראשונה את הפלייבקים של אלישבע אני לא מסוגלת לשמוע פלייבקים אחרים, הביצוע המושלם, ההרגשה של הקשבה להופעה חיה בשל הכלים החיים שהיא משלבת, הקולות המהממים בשירה ובכלל הבחירה הכי עדכנית וסוחפת למקהלה. פשוט מילה אחרונה בשוק!! ממליצה בחום!!
אלישבע אבר, המילה האחרונה בפלייבקים. משקיעה את כל נשמתה,והכל עד הסוף, כשנותנים לה עבודה אפשר להיות רגועים שזה יצא הכי מושלם שאפשר. שרות מעולה,יעוץ-והכל מעבר למה שאתם רגילים.
אני עובדת מספר שנים עם אלישבע ונהנית מפלייבקים ברמה מקצועית מאד. ההבנה המוזיקלית של אלישבע הכוללת ירידה לפרטים קטנים ודקויות בשילוב טעם טוב ויצירתיות שלא מתפשרת על פחות ממיוחד יוצרים את ההבדל ומובילים לתוצרים מצוינים ומלאי ענין שנעים, נח וכיף לעבוד איתם.
מאמנת מקהלות ומפיקה מחזות ושירים לבתי הספר.
כשמתקשרים אלי לשמוע אם יש לי פלייבק כל שהוא, דבר ראשון אני יוצרת קשר עם אלישבע המקסימה, כי פלייבק שיש לה אני מיד קונה ממנה, איכות מקצועיות ושירות ללא פשרות!!
שאלישבע היא מספר 1 כולם יודעים!! על המקצועיות שלה ועל המומחיות אין חולקים!! אבל אני מכירה את אליש המון שנים גם בתור חברה...והיא פשוט נשמה שאין כמוה! וכשהיא עושה עבודה עם ככככככלללל הנשמה אז אין ספק שהתוצאה היא המושלמת ביותר!! כי זה לא עוד פלייבק זה מוזיקה עם נשמה!!!! תמשיכי ככה!! המון הצלוחה!!
לצורך הכנת המסיבות וההפקות, אני בוחרת להזמין פלייבקים חדשים או מתוך המבחר המקצועי של אלישבע. אלישבע מבינה את הבמה, ונותנת לכל שיר ביצוע מפתיע ומיוחד! ולא פחות חשוב מכך, השירות שלה הוא משהו שלא פוגשים. ממליצה בחום.
עבודה עם אלישבע, מעבר לאיכות,המקצועיות והתוצר הסופי המושקע, מוסיפה לי הרבה כמפיקה ומשדרגת עם הפלייבקים המותאמים והבנויים להפקה מושלמת.
אולפני "Melody Mine"
לאלישבע פלייבקים ברמה גבוהה הכי קרוב למקור. ידע מקצועי רב ומקיף על כלי הנגינה ותפקידם בפלייבק!!
כיוצרת מוזיקה אני יודעת להעריך מוזיקה טובה, המוזיקה של אלישבע מעולה בעיני(באוזני יותר נכון...) מלאת יצירתיות וענין , מקצועיות ובעצם כל מה שאוזן מוזיקלית אוהבת לשמוע. תמשיכי להצליח אליש! מחזיקה לך אצבעות!!
קלידים הוא המקום היחיד שמבין במה ויוצר במה. בקלידים תקבלו לווי מוזיקלי נכון ומדויק להפקה שלכם, לווי הנשען על רקורד עשיר בתחום. בקלידים מבחר אדיר של פלייבקים חדשניים לשירים ומחזות זמר, המושכרים במחירים שמבינים את הלקוח. בקלידים מחלקת VIP להפקות במה חדשניות: החל משלב הלחן ועד לעיבוד המושלם, עם אפשרות לכלים חיים. בקלידים יחס חם ואנושי, הבנה לצורכי הלקוח ושירות ללא פשרות.
|
זקוקים למומחה להשתלות חניכיים? סיבות רבות לבעיות חניכיים. הידועה ביותר היא נסיגת חניכיים. חשיפת שורשי השן דבר שגורם לכאבים ולאי נוחות בפה בעיקר בעת שתיה קרה וחמה. סיבה נוספת היא צחצוח ואגרסיבי ולא נכון שמירה על הגיינה ועישון. גם עגיל פירסינג שבני הנוער עושים בלשון או בשפה גורם לגירוי לחניכיים.
השתלות דנטליות הם השם המקצועי להשתלת שיניים. עד לפני מספר שנים לא הייתה שיטה זו כל כך מקובלת ובעיקר יקרה. לפני כשלושה עשורים חלה תפנית ויותר ויותר רופאי שיניים למדו והפכו להיות רופא להשתלות דנטליות . אחד המומחים הגדולים בארץ הוא ד"ר קריינר, ואם אתם זקוקים לעבודה של רופא לשתלים דנטליים – הוא האדם עבורכם. שיטות להשתלת חניכיים ישנן מספר שיטות להשתלות דנטליות. כאלה שנעשות ביום אחד, עקירת השן החולה, השתלת שתל, שהוא בעצם בורג המוברג לעצם הלסת, וכיסוי בכתרים. לעיתים זקוק המטופל להשתלת חניכיים, פעולה הידועה בשם ניתוח חניכיים, וכאן נכנס לתמונה רופא להשתלות דנטליות. במקרים רבים נעשים ניתוחי חניכיים. הפעולה נעשית לפני טיפול שיניים מורכב או בעת השתלת שתלים. השתלת חניכיים נעשה על ידי מומחה להשתלת חניכיים ולא על ידי רופא השיניים המטפל. השתלת חניכיים נעשית גם במקרים שהחניכיים נסוגים מהשיניים ויש דימומים ומומחה להשתלת חניכיים יכול לפתור את הבעיה. חניכיים חולים אינם מאפשרים למומחה להשתלות דנטליות להתחיל בעבודת שיקום הפה.
מה מציע לכם ד"ר קריינר? רבים לא יודעים שהם סובלים מנסיגת חניכיים עד אשר מתחילים הכאבים. השן נחשפת ונגרמת לה רגישות והדבר גם גורם לכיעור הפה. לאחר הטיפול בחניכיים אצל ד"ר קריינר, אפשר ללכת הביתה ולנוח, עם הוראות של רופא להשתלות דנטליות והוראות ברורות מה מותר לאכול. לאחר כשבוע ואישור מומחה להשתלות דנטליות, אחד הרופאים במרפאה של ד"ר קריינר, יוכל המטופל להמשיך את יתר הטיפול.
|
מושגים שיש לשלב בפרק : לימפוציטים, פגוציטים, תאי גזע, תאי דם לבנים.
1.3.1 מדוע תאי הדם של הצפרדע גדולים יותר ובעלי גרעין, לעומת תאי אדם שיותר קטנים וללא נוכחות של גרעין?
1.4 היכן נוצרים תאי הדם והיכן מתים?
מהצד : כמו שעועית. עוביו 2 מיקרומטר.
בתאי הדם האדומים יש 90% מוגלובין.
המוגלובין הוא צבע המכיל ברזל הנמצא בכדוריות הדם האדומות ומקנה להן את צבען. בנוסף הוא קולט את החמצן ומעבירו לתאי הגוף.
המוגלובין מורכב מארבע שרשראות חלבוניות (הן אלו היוצרות מבנה מרחבי שיוצר את המבנה של תא דם אדום) ובניהן יש 4 אטומי ברזל שאליהם נקשר החמצן.
לתא האדום אין מטוכונדריה ולחלק מיוצרים החיים אין אף גרעין תא בתא האדום (כמו למשל בן אדם) כדי שגרעין התא יתפוס מקום רב יותר ולכן כמות החמצן תופחת.
אורך חיים : 120 יום.
הרחבה על המוגלובין :לחץ כאן.
תפקידם של תאי הדם האדומים הוא הובלת חמצן מהריאות אל תאי הדם. העברת החמצן מתאי הדם לתאים מתבצעת בנימים, שם תאי הדם עוברים בזה אחר זה ולכן החמצן יכול להשתחרר מתאי הדם האדומים ובאמצעות דיפוזיה עובר לנוזל הבין תאי ומגיע אל התאים.
במקביל מועברת פסולת מהתאים אל הנוזל הבין תאי לנימים. משם הדם ממשיך אל הורידים שמתחברים לוורידים הראשים.
תאי הדם האדומים גמישות מאוד ולכן קל להן לעבור במקומות צעירים וקטנים.
תאי דם של צפרדע גדולים יותר משל תאי דם של אדם כיוון שהצפרדע מקבל כמות רבה יותר של חמצן עקב כך שהוא נושם מהעור והריאות ולכן תאי הדם יכולים להיות גדולים יותר ולהעביר פחות חמצן.
לעומת האדם שבעל פתח נשימה יחדה ולכן כדי שיהיה דם רציף וסדיר לכל הגוף יש צורך בתאים קטנים.
כמות תאי הדם אצל נשים הוא 4.5 מיליון תאי דם אדומים בממ"ק דם.
כמות תאי הדם אצל גברים הוא 5 מיליון תאי דם אדומים בממ"ק דם.
ככל שעולים לגובה (מבחינה טופוגרפית) רמת החמצן באוויר יורדת ולכן, על מנת, לספק כמות חמצן תקינה כמות תאי הדם האדומים גדלה.
תאי הדם האדומים נוצרים במוח העצם מתאי גזע, שם נוצרים גם תאי הדם הלבנים וטסיות הדם.
תאי הדם האדומים נהרסים בתכול ובכבד ע"י תאי דם לבנים בלענים. כאשר התאים נהרסים ההמוגלובין מתפרק וממוחזר ולכן צבען משתנה מאדום לסגול, לכחול, ירוק, צהוב וכדומה (צבעים שמתקבלים לאחר שטף דם).
בבני אדם + דוגמא נוספת, לדוגמה, טרכאות בחרקים.
מחסור הספקת ברזל לגוף באופן תקין שנגרם עקב תזונה לקויה.
הפרעה ביצרת תאי דם אדומים.
הסובלים העיקרים מהמחלה הם תאי המוח אליהם לא מגיע כמות מספקת של חמצן והם רגישים לכך.
סימני האנמיה : חיוורון, חולשה כללית, סחרחורת, קשי נשימה, התעלפויות.
מחלה תורשתית ובה שינוי גנטי מוביל לשינוי בחומצה אמינית אחת באחת משרשרות של ההמוגלובין. בעקבות כך שהחומצה האמינית Glu הופכת ל-Val, נוצרות אינטרקציות הידרופוביות בין שרשראות שונות בהמוגלובין והחלבון שוקע בתא. המחלה בא לידי ביטוי בעיקר בלחצי חמצן נמוכים (כמו למשל במקומות גבוהים).
אמצעי חימום ללא בעירה - הסקה חשמלית, הספקה מרכזית מהבניין, מזגן וכדומה.
אמצעי חימום עם בעירה – תנור חשמלי, תנור נפט, ארו, יונקרס, מפזר חום וכדומה.
גז פחמן חד חמצני נוצר כאשר יש בערה בלתי מלאה, חלקית, כשאין הספקה סדירה של חמצן. בשרפה בלתי מלאה משתחרר גז חד חמצני שלא ניתן להבחין בו כיוון שאין לו ריח וצבע. גז זה רעיל כיוון שהוא נקשר אל כדוריות הדם האדומות במקום החמצן ולכן הספקת החמצן לתא נפגע. כאשר נקשר הגז החד חמצני ל-70% מכדורי הדם האדומים התוצאה היא מוות. בשביל למנוע הרעלה, חשוב בחורף בזמן חימום (עם בעירה) להשאיר חלון פתוח בכדי שחמצן יכנס ולא תהיה שריפה חלקית ושחרור פחמן דו חמצני!
סימני ההרעלה : כאבי ראש, סחרחורת, טשטוש, הרגשת חולי וכדומה.
ישנם 4 קבוצות של דם באוכלוסיה : A, B, AB ו- O.
A ו-B הם סוג של חלבונים. כל כל תא קיימים נוגדנים כנגד החלבון. אם התא עמיד כנגד חלבון זה הוא נקרא בשמו.
אנטיגן - יוצר נוגדנים.
נוגדן - התרכובת כנגד פולש.
כאשר יש מגע עם סוג דם RH+ מתחיל להיווצר אנטיגנים כנגד RH.
מטפטים את הדגימה לתוך כלי עם אנטי A ולכלי עם אנטי B.
במקום בו ייווצר קרישי דם יהיה סוג הדם, למשל, אם יש קרישה בכל אנטי A, סימן, שסוג הדם הוא A.
אוחזר מתוך "https://he.wikibooks.org/w/index.php?title=ביולוגיה/מערכות_הובלה,_נשימה,_הפרשה_והגנה/תאי_דם_אדומים&oldid=79274"
דף זה נערך לאחרונה ב־18:55, 22 ביוני 2010.
|
פרויקט גידול העופות של חברת HACI ALI סבל מתוצאות לא מספקות כשהחליטו להעביר אותו לאגרוטופ לשיפור. התכנון, הפתרונות, והעברת הידע של אגרוטופ הניבו לHACI ALI מאז תוצאות גידוליות ברמה עולמית.
HACI ALI הינה חברת אינטגרציית העופות הגדולה בצפון קפריסין, המגדלת עופות לפטם, רביה ומטילות. אגרוטופ נבחרה לביצוע פרויקט הפטם החדש של החברה לאחר שמספר לולים כבר נבנו ע"י חברה אחרת תוך שימוש בטכנולוגיה יחסית-מיושנת והציגו תוצאות גידוליות לא מספקות.
אגרוטופ תכננה מחדש את לולי הפטם, פרגיות, רביה ומטילות תוך שיפורים ניכרים בתוצאות גידוליות וכלכליות. לדוגמה, בלולי הפרגיות אגרוטופ השתמשה במאביסים המפזרים את האוכל ישירות על הריצפה, וכך מבטלים את התחרות על המזון ויוצרים פרגיות בגודל אחיד. בלולי הרביה היחס בין הטפחות לרפד שונה, בנוסף להתקנת רצפה מתרוממת בקיני ההטלה, אשר הקטינו דרמטית את הדוגרנות וזיהום הביצים.
"חשוב לציין את אגרוטופ לטובה דרך המהנדסים המקצועיים, הדיוק ביצור והיכולת לעבוד תחת לוחות זמנים צפופים מבלי לפגוע במוצר אותו הם מספקים."
|
חגיגה משותפת. המסיבה במקיף עומר | צילום: באדיבות עמותת "יחדיו"
מסיבת פורים חגיגית ומרגשת התקיימה באחרונה בשיתוף פעולה ייחודי ויוצא דופן בין עמותת “יחדיו” למועצת עומר והתיכון המקומי, תנועת “הצופים” ומחלקת הנוער, זאת במסגרת הנושא “נערות למען נערות” וכוח נשי.
ל”שבע” נמסר, שבאירוע שנערך במקיף עומר, השתתפו כ-200 נערות מ”הבתים החמים” של “יחדיו” מכל רחבי הדרום, יחד עם תלמידות משכבות ט’ – י’ במקיף.
המסיבה נועדה ליצור חיבור בלתי אמצעי בין תלמידות מקיף עומר לנערות “הבתים החמים”, במטרה לעודד את כל הנערות להעז, לחלום, להגיע הכי רחוק שאפשר, ולקדם העצמה נשית. האירוע התקיים בתמיכת ארגונים דרומיים רבים, שתרמו להצלחתו, ביניהם “זר מעדנים”, “כיל” ו”קפריס”.
במהלך המסיבה הצבעונית, נהנו הבנות מאוכל מצוין, דיג’יי שהקפיץ את הנערות והופעה של הרקדניות המוכשרות של דן אודיז, שגם העבירו סדנת ריקוד מעצימה לנוכחות. האירוע, שנערך בתמיכת מנכ”ל המועצה דודו זבידה, והנהלת המקיף, יצר חיבור מיוחד בין הנערות, שבעקבותיו הוחלט להמשיך את שיתוף הפעולה המרגש, והמפגש הבא כבר מתוכנן.
אל”מ (מיל’) יאיר באר (מנכ”ל “יחדיו”): “כמיטב המסורת, אנו מציינים את חג הפורים בכלל מסגרות העמותה, ואני שמח על כך שבכל פרויקט ציינו את החג בדרך ייחודית ומהנה. המפגש בין נערות ‘הבתים החמים’ ותלמידות מקיף עומר היה חשוב ומוצלח, ואנחנו מקווים להמשיך ליצור מפגשים משמעותיים כאלה בעתיד. זוהי ההזדמנות לומר תודה לכל האנשים הטובים מכל רחבי הארץ שתרמו לנו משלוחי מנות, ותרמו להצלחת החג, חג שמח”!
|
יחד עם זאת, העיקרון המנחה אותנו הוא תרומה משמעותית, הן ברמת המעורבות הגבוהה של אנשי תדהר – הרבה אנשים למען הרבה אנשים – והן ברמת התמיכה הכספית, בתוספת ערך לכל שקל שנתרם ע"י ניצול יכולות ועוצמת תדהר.
בין היתר, פעמיים בשנה, לקראת ראש השנה וחג הפסח, מבצעת תדהר שיפוצים בבתי משפחות נזקקות הסמוכים לפרויקטים של תדהר. בנוסף תדהר תומכת בפעילותה השוטפת של עמותת "יד למצפור", המפעילה מעון לנערים חוסים בגילאי 13-18 ומחבקת בחום את ילדי עמותת "גדולים מהחיים" במגוון מיזמי התנדבות ותרומה.
קבוצת תדהר מנהלת מאז שנת 2000 את עמותת "יד למצפור", התומכת ב"מצפה ים" שבהרצליה, מעון נעול לנערים בגילאי 13-18 החוסים בו תחת צו בית משפט לנוער. תדהר מעניקה לנערים סיוע משמעותי וסיכויים אמיתיים לשיקום ולהשתלבות בחברה.
מדי שנה, לקראת החג, מבצעים אנשי תדהר שיפוצים נרחבים, בבתי משפחות שצריכות, שמתגוררות בסמוך לאתרי הבניה של הקבוצה. אנו רואים בפעילות זו הזדמנות לקחת חלק בעשיה חברתית חשובה ולתרום לקהילה.
כחלק משאיפתנו לפתח ולטפח את החדשנות והמצוינות בענף, אנו מסייעים בפיתוח דור העתיד של המהנדסים ומארחים קבוצות סטודנטים באתרי הבנייה של הקבוצה לצרכי לימוד והכשרה.
בשנים האחרונות, האנשים של תדהר מחלקים לאנשים שצריכים, מאות מארזי חג הכוללים מצרכים בסיסיים, שנדרשים בכל בית לקראת החג ובמהלכו.
תדהר מחבקת את עמותת "גדולים מהחיים", המטפלת בכל שנה בלמעלה מ-1,500 ילדים החולים במחלקת הסרטן ובני משפחותיהם ותומכת במגוון פעילויות העמותה.
שיתוף פעולה עם "מסדר דורשי טוב"
חלוקת מלגות קבועות לסטודנטים יוצאי סיירת מטכ"ל המתנדבים בפר"ח וחניכה לסטודנטים בפריפריה, במסגרת פרויקט 'להעז'.
התנדבות עובדים ורכישת מארזי משחק במסגרת חוג לגו לילדים במשפחות שבהן הורה או ילד החולה במחלת הסרטןן.
אנשי תדהר פועלים למען אנשים שצריכים, במסגרת הזדמנויות התנדבות שמציע המיזם החברתי.
|
השכונה נקראת על שם בית הקברות של יורדי ים רוסיים שעמד בראש הגבעה. לשכונה צורת טרפז; מצפון Fisherman's Wharf, ממערב דרך מספר 101, מדרום Broadway ובמזרח Columbus Ave.
קודם כל נסע אל Lombard Street. בקטע הרחוב בין Hyde לבין Leavenworthהרחוב יורד בשיפוע תלול ומתפתל בשמונה עיקולים. תתכוננו לחכות בתור – מכל רכב יורד הצלם שמכוון את הנהג, שבעצמו עסוק בהרגעה עצמית. שימו לב – רוכבי אופנים, גולשים והולכי רגל חולפים בין הרכבים . למעשה, Lombard הוא לא הרחוב התלול ביותר בעיר. בשכונת Potrero Hill רחוב Vermont תלול יותר – אבל יש לו רק שבעה פיתולים – פיתול אחד פחות.
Francisco Street – שני בלוקים לצפון. בתים יפים ומיוחדים.
Filbert Street – שני בלוקים דרומה. רחוב תלול מאוד בלי פיתולים.
Coit Tower. נשב בגג בקפה San Francisco Art Institute Cafe ונאגור כח. יש לנו עוד הרבה לטפס.
בדרום השכונה נטייל בגינת Ina Coolbrith Park. נסע בקרונית של Powell-Mason לצומת הרחובות Mason עם Vallej. עכשיו נטפס. ביום ובלילה הנוף מדהים והרוחות נושבות. כשסיימנו נרד לרחוב Taylor בשיפוע תלול עוד יותר. חצינו את הכביש ושוב נטפס במדרגות לרח Jones. נלך צפונה בלוק וחצי ונגיע אל סמטת Macondray Lane . למעשה הגענו לאמצע הסמטה, שכן היא משתרעת בין Leavenworth לבין Taylor. הסמטה הפשוטה והיפה הזו הוכרזה אתר היסטורי. כאשר יורדים במדרגות העץ לרחוב Taylor מתגלה לפנינו נוף מדהים של המפרץ.
בפינה הדרום מערבית של השכונה ב Polk Street ,בין הרחובות Union ו- Broadway, מרוכזות מסעדות, בתי קפה וברים. אפשר לשבת אצל Rouge Nick's Crispy Tacos מסעדה מעוצבת באדום בוהק. לפני הארוחה נבקש להציץ במכון הכושר 'הכנסייה' Crunch Gym ב Polk St 2330 . המכון ניסה שלא לפגוע בעיצוב הכנסייה. מרשים ומיוחד.
|
הבורסה לניירות ערך פרסמה את תוצאותיה הכספיות לשנת 2017 והציגה הכנסות של כ-242 מיליון שקל, כאשר מתוכם רווח נקי של כ-13.1 מיליון שקל. עם זאת, החברה רושמת הפסד של כ-14.3 מיליון שקל בשנת 2017 לאחר שחילקה מניות בהיקף של כ-27.4 מיליון שקל לעובדיה כחלק מיישום החוק לשינוי מבנה הבעלות של החברה.
מחזור המסחר בשוק המניות (בבורסה ומחוצה לה, כולל תעודות סל בשוק המניות) הסתכם בכ-1.4 מיליארד שקל ביום – גבוה בכ-11% מהמחזור הממוצע בשנה הקודמת. לעלייה במחזורי המסחר בשוק המניות תרמה, בעיקר, הרפורמה במדדי הבורסה. בערב הרפורמה (9.2.2017) נשבר שיא של 6.5 שנים במחזורי המסחר בבורסה, ונרשם מחזור ענק בהיקף של כ-12 מיליארד שקל.
נכון לסוף שנת 2017, היו רשומות בבורסה 457 חברות מניות, בעלות שווי שוק כולל של כ-800 מיליארד שקל, 31 אגרות חוב ממשלתיות בשווי כולל של כ-492 מיליארד שקל, 665 אגרות חוב תאגידיות בשווי כולל של כ-372 מיליארד שקל ו-695 תעודות סל.
|
דף הבית>מידע>למה צריך להתאים מאוורר תיקרה לגודל החדר?
רק שמתמודדים עם שאלה זו, יש לעבור לשאלות כמו עיצוב המאוורר, החומרים ועוד. שאלת הגדול היא המהותית והמשפיעה ביותר ביחס לרכישה והתקנת מאורר תקרה.
בשביל להבין מדוע נקודה זו היא חשובה, ניקח שתי דוגמאות שמתייחסות לנושא אך מעט שונות. כשאנחנו רוצים להתקין מזגן בחדר, אנחנו לא נתקין מזגן בעל כוח סוס שאיננו מתאים לתנאי השטח. כלומר לא נתקין מזגן קטן מדי עבור חדר גדול כי אז לא נרגיש אותו, ואנחנו לא נתקין מזגן גדול מדי בשביל חדר קטן, כי אז לא נוכל ליהנות ממנו, הוא יקרר יותר מדי את החדר. הדוגמא השנייה היא, אנחנו מתייחסים לגודל החדר בגלל שאלת העיצוב ואופי ההתקנה. המאוורר אמור לתאים לגודל התקרה, אם הוא לא יתאים אז אין ספק בכלל שאנחנו לא נצליח להתקין אותו (בהנחה והוא גדול מדי) או שהיעילות שבהתקנתו תיעלם (אם הוא קטן מדי).
לכן חשוב כשאנחנו רוכשים מאורר תקרה, לבחון תחילה את גודל החדר, אך לא רק מבחינת גודל ברוטו אלא גם מבחינת השטח נטו שעומד לרשותנו. כלומר, עלינו להחסיר מהשטח שעומד לרשותנו את החלק בו יש ארון, ספריה, או מנורת תקרה (בהנחה ולא מוותרים עליה).ברגע שנחסיר, נדע כמה שטח יש לנו נטו לשם התקנת המאוורר, ואז גם נוכל לבדוק האם יש רציפות של שטח נטו, כלומר, לא מספיק שזה יהיה שטח פנוי אלא שהוא צריך להיות רציף לצורך התקנת המאוורר.
התקנת מאוורר תקרה ושימוש יעיל בו, דורש מאיתנו שנוכל למצוא לו מקום להתקנה במרכז החדר, כך נוכל להשתמש בו בצורה יעילה. הוא יפזר עבורנו את האוויר בכל חלקי החדר. כאן אנחנו צריכים להתייחס לשאלה, באיזה חדר מדובר. אם זה חדר שינה, אז סביר להניח שנרצה להתקין את המאוורר מעל המיטה בשביל שנוכל ליהנות ממנו בזמן השינה. אם זה חדר עבודה אז מעל לשולחן העבודה ואם זה מטבח, נצטרך להחליט האם אנחנו רוצים להתקין אותו מעל משטחי העבודה, מעל פינת האוכל ואולי בין לבין.
|
כיצד אוכל להשלים עם אלוהים?
שאלה: כיצד אוכל להשלים עם אלוהים?
תשובה: על מנת להשלים עם אלוהים, עלינו קודם כל להבין מה "לא בסדר". התשובה הינה חטא. "הכל סר יחדיו נאלחו, אין עושה טוב אין גם אחד" (תהילים 14:3). מרדנו נגד אלוהים ומצוותיו, "כולנו כצאן טעינו" (ישעיהו 53:6).
החדשות הרעות, שמגיע לנו עונש מוות. "הן כל הנפשות לי הנה, כנפש האב וכנפש הבן לי הנה, הנפש החוטאת היא תמות" (יחזקאל 18:4). החדשות הטובות הן שאלוהים הטוב שכנע אותנו על מנת להביא אותנו לדרך הישועה. ישוע הצהיר כי מטרתו הינה "כי בא האדם לבקש ולהושיע את האובד"ׁ(בשורת לוקס 19:10), והוא ממלא את מטרתו כשנצלב במילים אלה, "כלה" (בשורת יוחנן 19:30).
כשיש לנו יחסים עם אלוהים אנו מתחילים להכיר בחטא שלנו. לאחר מכן מגיע תור ההתוודות הצנועה בחטאינו נגד אלוהים (ישעיהו 57:15) וההחלטה הנחושה שלנו לעזוב את דרכי החטא. "כי בלבבו יאמין האדם והייתה לו לצדקה ובפיהו יודה והייתה לו לישועה" (אל הרומיים 10:10). חזרה בתשובה זו חייבת להיות מלווה באמונה. במיוחד, באמונה במותו המכפר ובנס תחייתו של ישוע אשר מכשיר אותו להיות המושיע שלך. "כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלוהים העירו מן המתים, אז תושע" (אל הרומיים 10:9). ישנם פסוקים רבים אחרים אשר מדברים על הצורך באמונה, כמו בבשורת יוחנן 20:27; מעשי השליחים 16:31; אל הגלטיים 2:16; 11,26 :3; ואל האפסיים 2:8.
תמונה נפלאה של חזרה בתשובה ניתן לראות במשל הבן האובד (בשורת לוקס 32-11: 15). הבן הצעיר השתמש בירושתו של האב עבור דברים מבזים (פס' 13). כאשר הוא מכיר בטעותו, הוא מחליט לחזור הביתה (פס' 18). הוא מניח שכעת הוא לא יחשב יותר לבן (פס' 19), אולם הוא טעה. האב אהב את המורד שחזר באותה מידה כבעבר (פס' 20). כל חטאיו נסלחו, ונערכה חגיגה לכבודו (פס' 24).
אלוהם הוא טוב והוא מקיים את הבטחותיו, בכללן ההבטחה לסלוח. "קרוב יהוה לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע" (תהילים 34:19).
אם הנך מעוניין להיות בשלום עם אלוהים, הנה תפילה פשוטה שתוכל להתפלל לאלוהים, זכור, רק לדקלם תפילה זו או כל תפילה אחרת לא יושיע אותך. רק האמונה כי ישוע הוא זה שיכול להושיע אותך מחטאיך תפעל. בהתפללך תפילה זו, אתה מצהיר בפני אלוהים כי אתה בוטח בישועתו. "אלוהים, אני יודע כי חטאתי נגדך וכי אני ראוי לעונש. אולם ישוע המשיח לקח על עצמו את העונש שמגיע לי, כך שדרך אמונתי בו אוכל לקבל סליחה. אני פונה מדרך החטא ושם במקומה את בטחוני בישועתך. תודה עבור חסדך הנפלא וסליחתך – מתנת חיי הנצח! אמן!"
|
זה לא נכון שאין אביב בארץ. הוא פשוט מסתתר מאחורי מסך עשן סמיך.
עונת המעבר המבדילה בין אדמה רטובה לחול ים לוהט, זמן התעוררות הטבע מהחורף, זמן התחדשות, עונת היקסמות האדם מסביבתו, מעצמו, מאחרים ואחרות – לגמרי נוכחת כאן, אלא שקשה להבחין בה. הפרשנות הויזואלית שצימדנו דווקא לאביב, העונה האחראית על הפקת לפחות שניים שלושה זרמים באמנות, נעשתה כל כך מעושנת, שבאמת אפשר לטעות ולטעון שבארץ אין אביב.
את חג האביב אנחנו פותחים במדורות ביעור החמץ, עשן הום-מייד, המרחיק את אליהו הנביא לעוד שנה לפחות ממפתן דלתנו. חג העצמאות נפתח בטקס השאת משואות שבמהלכו עומדים מדי שנה המדליקים מאחורי האש הבוערת, וזוכים לנשום עשן משואות איכותי לתפארת מדורת ישראל כמחווה צנועה על פועלם בתחום המים דווקא (באופן אירוני, לשנה זו). לאחר מכן מגיע תור מטחי הזיקוקין המרהיבים המאירים את שמי הארץ באבק שריפה משובב נפש. רבבות אדם עומדים ומתחממים לאורן של אלפי מדורות שמיימיות. וביום העצמאות עצמו, אנחנו מצווים לחרוך גוויות בעלי חיים לשעבר, לנפנף ולנפנף עד שיצא עשן לבן.
על פי חדשות ערוץ 2, מליון וחצי מטיילים פקדו את שמורות הטבע, הגנים והיערות ביום העצמאות. בקק"ל מעריכים כי 400 טון אשפה נשארו שם. אבל מי סופר? במקום בו שורפים דברים לא סופרים דברים אחרים. ממילא תיכף מגיע ל"ג בעומר, החג לאמ-אמא של האילנות, בו אנחנו אוספים את מה שנשאר מכל זה ומרכזים במגרש שבקצה הרחוב.
פרימוורה? בוטיצ'לי? פולחן האביב? לא אקטואלי. את עונת היציאה אל הטבע מלווה עננת עשן סמיכה ומעוורת שמטשטשת את ריחות הפריחה ומראותיה.
אה, כן, אז התחתונים של הבחורה אז לא רק בגלל שנושא החודש באנטייטלד הוא "אש, אש, מדורה" אלא מפני ששיטוט משמים בפינטרסט, האתר המאגד את כל-הדברים-הכי-יפים-בעולם, הזכיר לי את שירו של יהודה עמיחי, "אותה רקמה, אותה דוגמה", בו הוא משורר על איש חבוש כיפה צבעונית העשויה בדוגמת אחד הבגדים התחתונים של אישה אשר אהב.
פינטרסט הוא תחליף אביב, אביב סינתטי מעורר השראה בעל חיי מדף ארוכים. מקום בו הכל פורח תמיד, התחדשות אינסטנט בלחיצת כפתור, עונת מעבר מתמשכת שמאפשרת לנו עונג ויזואלי בלי קשר לגחמות של כדור הארץ, בליל פריחות ופירות תמיד בשלים, תמיד בוהקים, תמיד בשיאם, מפתים ומוכנים לנגיסה. כזה הוא פינטרסט, סופרמרקט אדיר מימדים של פירות פלסטיק. אותן רקמות, אותן דוגמאות.
וכך לצד הרנסנס הפינטרסטי בחלון שעל גבי מסך המחשב, מבעד לחלון אחר זורח לו סברס מאושר ומקורי, מתחנן להיכנס להיכל התהילה תחת הקטגוריה של עיצוב אריזות, ואנחנו מכבים אותו בלחיצת כפתור ומדליקים את מדורת השבט שמונחת, איך לא, על שידת אר-נובו ומתמוגגים מהאר-נובו הזה כי הטבע הזה, ביננו, זה משהו.
מצויין. כל כך נכון אבל איך מתחילים בכלל לשנות?
מצויין! מסכים עם כל מלה.
אני חושבת שקודם כל כדאי לכבות את האש ולהפסיק לייצר מאפרות (איזו המצאה עצובה היא המאפרה).
השאר זה כבר ממש ניואנסים.
מחשבה לתפארת מדינת ישראל (לא יכולתי להתאפק :) אבל זה לא נאמר בציניות. פנינה ממש. תודה!
יעלי, התגעגענו! איזו כתיבה מדהימה יש לך.
|
זו בקשה שהוגשה בשעה 9.38 לדיון בעתירה היום. הדיון היה קבוע לשעה 9.00. הוא החל בשעה 9.00, שבה לא היו העותר ובאת כוחו נוכחים באולם. אם הבינה ב"כ המבקשת שסברתי שהדיון קבוע ל- 8.30, לא הבינה נכון. בשעה 9.00 ביקשתי מב"כ המשיבה לברר מדוע לא הופיעה ב"כ העותר לדיון. הוא בירר ובסופו של דבר, בשעה 9.04 דיבר עם ב"כ העותר שהודיע שתגיע לדיון תוך 10 דקות. זה מתאים גם להודעה שלה בשעה 8.50 שתגיע בתוך 20 דקות. על כן עיכבתי את תחילת הדיון עד לשעה 9.15, קצת יותר מאותן 10 דקות. עד שעה 9.15 לא הופיעו העותר וב"כ. בשעה זו ביקשתי מב"כ המשיבה להזמין את העותר הנמצא מחוץ לאולם להכנס לאולם, אך הוא סירב. לאחר שעה 9.15 החלטתי לקבוע מועד נוסף לדיון בעתירה, לשעה 15.00, בתקווה שהעותר וב"כ יוכלו להגיע בשעה זו. לאחר שהסתיים הדיון, הגיע ב"כ העותר, וגם העותר הואיל להכנס לאולם.
ב"כ העותר אינה מפרטת את הסיבות לאיחורה. אני מניח, שהיא איחרה מסיבות טובות, ולא משום שאינה יכולה להגיע בזמן לדיון הקבוע לשעה 9.00. לא ירדתי לסופה של הטענה שהעותר זקוק לליווי. הליווי לא מנע ממנו להתייצב לדיון בעניינו באולם בית המשפט, ולא מחוצה לו. הליווי לא ימנע ממנו להגיע לדיון אחר בעניינו, והפעם להתייצב באולם בית המשפט.
הקצבתי לדיון שעתיים וחצי, משום שסברתי שיש צורך בזמן זה לשם דיון ראוי בעתירה. אני מסכים עם ב"כ העותרת, שהעותר זכאי לדיון בעתירתו. לכן קבעתי דיון אחר בעתירקתו, ולא מחקתי את העתירה עקב אי הופעתו. עתה השעה 9.53, ובשעה 11.30 קבוע לי דיון בתיק אחר. על כן, לא אוכל לקיים את הדיון היום. לפיכך, אני דוחה את הבקשה.
|
"בהחלט יש מה לדבר על טוקיו 2020"
לראשונה אחרי ארבע שנים יהיה לישראל ייצוג באליפות העולם לקיאקים וזה יקרה עם נוכחות מסיבית של נציגי הפועל בענף בסוף השבוע הנוכחי בצ'כיה. כזכור, לאחר תום עידן המדליסט האולימפי מיכאל קולגנוב מהפועל עמק הירדן, רועי ילין מהפועל תל אביב, וחותרים נוספים באדום, דעך הענף מבחינת הישגים, אולם התשתית הטובה בצפון הניבה כוחות חדשים ומבטיחים.
סתיו מזרחי מהפועל עמק הירדן, רק בן 19, יחתור באליפות במקצה ל-200 מטר קיאק יחיד ובזוגית לאותו מרחק עם מתי שטרן מזבולון תל אביב בהדרכת המאמנים רועי לב וניקולאי לוקסביץ. המקצה היחיד ל-200 הוא אולימפי, הזוגית לא קיימת במשחקים האולימפיים.
המאמן הלאומי רועי לב מעמק הירדן: "בהחלט יש מה לדבר על טוקיו 2020. להערכתי זה יגיע ממקצה ה-200 מטר. באליפות העולם עד גיל 23 שהתקיימה בחודש שעבר ברומניה הגיע סתיו להישג יפה ומכובד מאוד, מקום 15. פרט לכך הענף חווה התעוררות מחודשת".
|
מה ה-EXIT RATE בקופות ה-Self CheckOut ואיך ה-Bounce Rate במדף החומוסים?
כמה עולה להביא אותם?
איפה הם נהנים ואיפה פחות?
איפה הם מבינים?
לצערי גם היום (כשהאי קומרס הוא כבר עובדה מוגמרת דיי הרבה שנים) עדיין רוב האתרים והעסקים הפועלים במרחב הדיגיטלי לא עושים את זה מספיק טוב (מודדים בצורה לא מקצועית מספיק, לא את ה-KPI’s הנכונים וכו׳) אבל אין ספק שהרוב בכל זאת מיישמים מדידה כלשהי – מכירים את ה-Funnelים שלהם (בגדול), את המדדים המרכזיים וכיוצ״ב.
אבל… בכל זאת רק 5% עד 40% מהעסקאות (תלוי בתחום ובחברה – ברוב תחומי הריטייל זה 10%-15%) מתרחשות במרחב הדיגיטלי בעוד היתרה, שהיא הרוב המוחץ מתרחשת במרחב הפיזי, זה שעד היום לא נמדד כמעט בכלל!
אז נתחיל מהסוף? האם נכון וצריך למדוד את פעילות האופליין ואת המפגשים עם הלקוחות במרחב הפיזי – חנות, מרכז, קניון, סופר מרקט, מסעדה או מכון כושר?
התשובה היא – ברור שכן!
להבנתי השנים הקרובות בריטייל יאופיינו בהטמעה והפנמה של מדידה אופליין, אלו תהיינה שנים בהן יתפתחו כלים (שכבר נמצאים ברמת בשלות לא רעה – עם חלקם יצא לי לעבוד ואחרים מעניינים מאוד פגשתי בחודשים האחרונים), מתודות עבודה ומדידה והכשרות מתאימות כדי להפוך את המרחב הפיזי של המכירה למדיד ומדויק.
אחוז ההמרה של כניסה לחנות? כמה אנשים חלפו מחוץ לחנות / בית קפה / מסעדה שלך וכמה מתוכם נכנסו? מה זה אומר לגבי השילוט החיצוני ולגבי המסרים שהעסק מחצין? מה אחוז ההמרה בעסק עצמו? כמה מאלו שנכנסו באמת רכשו? מה מאפיין את אלו שרוכשים יותר? מה גורם לאלו שלא רוכשים לא לרכוש? איך אנשים מתהלכים ומתנהלים בתוך העסק? מה הנתיבים שלהם והאם זה תואם את הרצונות שלנו כאנשי השיווק והמכירות של העסק? או במילים אחרות מה ה-Flow ומה ה-Funnel? מה התרומה שהפרסום אונליין מביא למכירות אופליין? כמה כסף מהפדיון של העסק הגיע מפרסום בפייסבוק, גוגל ודומותיהן (מה שנקרא Offline attribution)?
לרוב הגדול של הדברים שציינתי (כולל Offline attribution, Funnel בתוך העסק וכו׳) יש כבר היום כלים לא רעים – מכלים שתבססים על המזהים של המכשיר, דרך כלים לניתוח תמונות, וידאו, רשתות WIFI, גלאי נפח, ביקונים ועוד. רובם הגדול עוד בשלבים בוסריים – אבל נראה שהשוק הזה מתחמם מאוד וחודר לשיח. ניכר שהוא בא לידי ביטוי ביותר כתבות, יותר ניסיונות בחנויות גדולות ומובילות בעולם (אפשר ממש לראות את המצלמות והגלאים ואת הניסיון לספק פתרונות ניווט, לראות את השימוש ב-RFID וכו׳), עדות לכך ניתן לראות גם ב-NRF עצמו בו היו עשרות רבות של סטארט אפים שעוסקים ברבדים שונים של הבעיה הזו.
נ.ב – אני יודע שיש הרבה אנשי שיווק ומנהלים בכירים שמפחדים מ״מדידת יתר״, אז חשוב לי לחדד – הכוונה היא לא למדוד הכל ולא למדוד מה שלא יכול לספק לכם ערך – אם לא מעניין אתכם ליד איזה מדף בדיוק בחנות הלקוח עבר בזמן אמת ואין לכם שום יכולת לאסוף, לעבד, להסיק מסקנות וליישם תובנות מזה – אין טעם למדוד את זה כרגע – כשתהיה לכם את האפשרות, תמדדו. השיטה היא למדוד כמה שיותר דברים שאתם יכולים לעשות איתם משהו ישים.
|
ועדת החוקה אישרה הבוקר (רביעי) לקריאות שנייה ושלישית את הצעת החוק שתאפשר ל"כ יעקב ליצמן לחזור ולכהן כסגן שר הבריאות.
התיקון ייכנס לתוקף מיד עם אישורו בכנסת, אלא שזה עלול להתעכב. להצעת החוק הונחו 14 הסתייגויות אך בשל הצטרפות סיעות נוספות להסתייגויות שהוגשו, עומד כעת זמן הנמקת ההסתייגויות במליאה על 24 שעות. לאחר מכן עוד דרוש משאל טלפוני בממשלה לאישור ההצעה וכן הודעה בכנסת ובקואליציה עושים מאמצים לסיים את כל ההליך עד הערב.
הצעת החוק מאפשרת להאציל סמכויות סטטוטוריות הנתונות לשר לידי סגן שר במשרד שראש הממשלה מכהן בו כשר, למעט האצלת סמכויות להתקנת תקנות וצווים הנובעים מהיותו שר.
התיקון לא ישנה את המצב הקיים לפיו סגן שר לא יכול להשתתף בהצבעות ובהחלטות ממשלה או להיות חבר בוועדת שרים. השר יוכל לחזור ולבטל את העברת הסמכויות בכל עת.
יו"ר הוועדה, ח"כ ניסן סלומינסקי אמר במהלך הדיון כי "החוק ישפר את המצב במובן שהוא נותן יותר סמכויות לסגן שר הבריאות במשרד חשוב מאין כמוהו".
עם זאת, היועץ המשפטי של הוועדה ציין כי "התיקון אינו מכשיר את היותו של סגן שר במעמד של שר".
ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) מתחה בדיון ביקורת החוק שיאפשר את מינויו של ח"כ יעקב ליצמן לתפקיד סגן שר הבריאות.
"המטרה של חבר הכנסת ליצמן היא להיות סגן שר כי נוח לו בלי האחריות המיניסטריאלית. בג"ץ הכריע, שינו את ההחלטה ועכשיו לא נוח להם. ככה נראה כנסת שנטרפה דעתה. את השרידות שלכם ואת המאבקים הפנימיים שלכם אתם עושים על חשבון בריאות הציבור ומערכת בריאות שזקוקה לשר", דברי אלהרר.
|
אלי - ל' חס'.
ידברו לו - ידברו עליו ועל עוזריו אילי גבורים מתוך שאול; וסרס המקרא ודרשיהו: ידברו לו את עוזריו - עם עוזריו , כלומר: גם על עוזריו אתו ידברו אילי גיבורים שבשאול; וככה יאמרו עליהם: ירדו שכבו הערלים. כל 'לי' ו'לו' ו'להם' ו'לך' הסמוכים ל'דיבור' , אינו אלא לשון 'על'.
ידברו לו - ידברו ממנו , שכל 'לו' ו'לי' ו'להם' ו'לך' שהם סמוכים ל'דיבור' , כגון זה , אינם (אלא) לשון 'על'; והוא כמו "וישאלו אנשי המקום לאשתו" (בר' כו , ז) - וישאלו אנשי המקום מאשתו , מי היא. כלומר: מדברים ממנו אלי גיבורים שמתוך שאול; וכן אומרים אותם שמתוך שאול: עכשיו אנו רואים שהוא ועוזריו ירדו ושכבו עם ערילים חללי חרב; וזהו ידברו לו.
ידברו לו אילי גבורים - ידברו עליו אילי גבורים מתוך שאול את עוזריו שירדו עמו. הנה ירדו שכבו עם הערלים חללי חרב - כך יאמרו על פרעה ועל עֹזריו , כענין "כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו... הורד שאול גאונך" דנבוכד נצר בישעיה (יד , י - יא). ומי הם אילי גיבורים שכך ידברו לו מתוך שאול? שם אשור... סביבתיו (בנוסחנו: סביבותיו) קברתיו; סביבות אשור - קברות קהלו והמונו. כלם חללים - אשור וקהלו.
ידברו לו אלי גבורים - אמר דרך משל , כי ברדת פרעה שאול , ידברו לו תקיפי הגיבורים שירדו לשאול ולא הועילה להם גבורתם וחזקם. ולא ספר מה ידברו לו , כי סמך על המבין; והדבר כמאמר ישעיהו על מלך בבל "כולם יענו ויאמרו אליך גם אתה חֻלֵּיתָ כמנו" (יש' יד , י). את עזריו - עם עזריו; ידברו עם פרעה ועם עוזריו. ירדו שכבו הערלים - עם עוזריו שירדו ושכבו עם הערלים חללי חרב.
ידברו. אלי - כמו "אילי מואב" (שמ' טו , טו). ומלת לו - בעבורו , וכן רבים. את עוזריו - פירושו: עם עוזריו , והטעם: אומר דרך משל , כי הגדולים שהם בשאול , שמתו כבר , ידברו בעבורו ובעבור עמו; וזה הדבר ידברו: שכבו הערלים מפרעה חללי חרב כמונו! כדרך "גם אתה חולית כמונו אלינו נמשלת" (יש' יד , י).
ידברו - אל פרעה. אילי גבורים מתוך שאול - אלה הם הקדמונים שכבר מתו. את עוזריו - כלומר: עם עוזריו , לכל חיילותיו העוזרים אותו. ומה ידברו להם? ירדו שכבו עם אלה הערילים ונהיו חללי חרב כמונו.
|
אוניברסיטת פבל הילס היא אוניברסיטה בינלאומית הקריירה ממוקד באמת המציעה ראשון באינטרנט, מאסטר ותוכניות דוקטורט בעיקר ללומדים מבוגרים. תוכניות מבוססות כיתה זמינות גם באמצעות הרשת של שותפים שלנו ברחבי עולם.
הילס פבל אונ' הוא צוות ייעודי של אנשי מקצוע, אנשי אקדמיה ואנשי רוח אשר מקפידים בתחומם עבדו בעקשנות לעשות PHU אונ' לאומית באמת.
הילס פבל אוניברסיטת בשילוב התכונות של שניהם מחנה פתוח, וירטואליות אתחול על ידי הקמת שותפויות מוצלחות עם ארגונים חינוכיים מכובד באסיה ואפריקה המתקשות עם תקשורת עם מרכזי המחקר והפיתוח במדינות המפותחות.
חוץ מזה, זה הוא אחת האוניברסיטאות המובילות בעולם להציע תוכניות מאוד שימושי לסטודנטים ואנשי מקצוע. האוניברסיטה מאמינה במתן חינוך איכותי באמצעות הטכנולוגיה העדכנית ביותר עם רמה אקדמית גבוהה. יש לנו חברי צוות מעולים לתמוך תלמידים על מנת לספק את החינוך הטוב ביותר בעולם. בכל רחבי העולם, יש לנו שותפי החינוך ומכתבי ההוקרה שלנו ברחבי העולם מוכיחים כי אנחנו המנהיג בתחום החינוך.
אתה תהיה חווה בדרכים שונות של למידה מרחוק עם פבל הילס אוניברסיטת אשר עונה על צרכיך, למשל: משלוח אסינכרוני, משלוח סינכרוני, אינטראקטיב eLearning טכנולוגיה עם אודיו, אשראי לבחינות אחרים eLearning / למידה מרחוק המוצעים על ידי השותפים האסטרטגיים שלנו.
בפו, אתה תהיה מסוגל לחקור את הזדמנות קבלת תואר סביר, מוכר ומוכר דרך PHU מבוסס על השותפות שלנו עם אוניברסיטות שונות הוסמכו על ידי סוכנויות accrediting שונות.
על מנת להתמודד עם השוק התחרותי, עובדי מבוגרים להוטים ללמוד. אתה חייב לנסות להשריש את הכישורים של בחירה ותחזוקה של מטרה בחיים. בעודו מקדיש את האנרגיות שלכם במרדף של מצוינות אקדמית, צריכים להיעשות מאמצים רבים להתפתחות רוחנית. מאז, בזמנים של מתח, זה יספק לך את הכח הפנימי הנחוץ להמשיך עם המשימה שלך. מצב המחקר הטוב ביותר עבור עובדי מבוגרים יהיה למידה מרחוק, שהוא מעשי להם לאזן בין העבודה, המשפחה והלימודית שלהם.
עסקים גלובליים מתרחבים, ובגלל זה אתה צריך מוסד גלובלי עם השקפה רדיקלית כלפי חינוך. בשל מערכת חינוך המבוססת על ערכים אמיתיים בעולם, הידע שנצבר ניתן לשלב בקלות ועוד כמעט בתחום הרלוונטי.
|
קורס הכנה ללידה בזיקה ללידה טבעית, בניהול מקצועי של גילה רונאל (דיאדה) ופנינה רוזנווסר (לניאדו). הקורס מועבר על ידי צוות מיילדות ומדריכות בכיר של מרכזי דיאדה וחדר הלידה של לניאדו.
תאריך פתיחה: 13/2/18 ימי ג' בשעה 19:00.
קורס ייחודי זה מעניק לכם כלים להתמודדות עם מצבים פיזיים ונפשיים בלידה, עם צירי לידה, עם חששות ועם אושר גדול. הוא מתמקד בתהליך הלידה הפיזיולוגי, בהכרת שלבי הלידה, בהתמודדות עם מצבים שונים בתהליך הלידה בדרכים טבעיות ובאפשרויות הגלומות במרכז הלידה הטבעי כדי לאפשר לידה בטוחה וחוויה טובה לכל המשפחה.
מלבד הגישה הטבעית, יינתן מידע מקצועי ועדכני כהכנה ללידה אפשרית בחדרי הלידה הרגילים.
הקורס יתקיים במרכז הלידה לניאדו-דיאדה, וכחלק ממנו יתקיים סיור בחדרי הלידה.
הכרות, קצת על דיאדה, לניאדו ומרכז הלידה, הקדמה על המיילדות בארץ והשינויים בשנים האחרונות. דגש על הבחירה. מסע התינוק באגן בלידה - מבנה האגן ותפקידו בלידה. חבל טבור, שליה, קרומים, מי שפיר. הורמונים. רצפת אגן.
נשימה והרפיה - הסבר ותרגול.
תופעות של סוף הריון, מבשרי לידה, הכנת הפרינאום. מתי ללכת לחדר לידה, סימנים, שלבי לידה פיזיולוגית, פתיחה, מחיקה, הגעה לחדר לידה, פרוצדורות, הדמויות המשתתפות בלידה. נשימות התחלת תרגול תנוחות בציר.
השראת לידה, זירוז, מה לעשות עם עכוז? משככי כאבים רפואיים, להזכיר תנועתיות, מים, עיסויים, לחיצות. תרגול תנוחות בלידה עם אפידורל.
התערבויות בלידה, תנועתיות, תנוחות, לחיצות שלב שני, נשימות, שימוש בקול.
הנקה. מועבר על ידי טלמור קרן,יועצת הנקה מוסמכת IBCLC.
תוכנית לידה וסיכום. דרך תוכנית הלידה עושים חזרה גם על תנוחות, נשימות ותנועה עם קול (במשולב). יציאת התינוק , פרוצדורות אחרי הלידה. במחלקה: פרוצדורות, אפשרויות, חיסונים. השיבה הביתה או התעוררות למציאות חדשה בבית. ימים ראשונים.
|
אסתי גינזבורג (20) טיפחה עד היום יחסים מאוד טובים עם צאצאי משפחת שטראוס המיוחסת כשהיתה ה-BFF של אלינור קופלר, אחייניתה של עפרה שטראוס (והאקסית של מייקל לואיס, למי שעוקב).
אבל כשפלשה לטריטוריית האקס של עפרה, איש העסקים עדי קייזמן (37), המשפחה עשתה עליה חרם. בעקבות הרומן גינזבורג לא רק הסתכסכה עם קופלר אלא גם נאסר עליה להתקרב לביתם של השטראוסים, ועכשיו היא מחפשת חברים חדשים. לא רק בפייסבוק. אאוץ'.
הסוכן של גינזבורג, שי אביטל, סירב להתייחס לידיעה.
- אלינור קופלר, אולי תסלחי לה?
- עדי קייזמן, ספר פרטים!
- "אני באמצע ישיבה, לא יכול לדבר עכשיו".
|
→ פרשת סילבן שלום – טמטום או רשע?
תושבי יצהר היקרים, תזהרו מפרובוקטורים!
הכל מאורגן מראש. הזמנים משתנים, השחקנים מתחלפים – אך שיטת אנשי הזדון לעולם עובדת: קודם הורסים בית בו גרה משפחה עם ילדים קטנים בלי שום סיבה, או עוקרים כרם כדי להעביר את האדמה לערבים (פעולות בלתי חוקיות בעליל בפני עצמן) – הכל כדי ליצור זעם אצלכם. אז באים הפרובוקטורים, מפריחים סיסמאות קיצוניות וסוחבים אחריהם נוער שמתקשה לשלוט על תגובותיו. המטרה – להכפיש אתכם, וליצור סיבה לרדיפות בכל האמצעים שיש בידם.
הסיבות להתנהגות הזו לא חשובות כרגע, הכי חשוב שלא תאפשרו לגרור את עצמכם למעשים שיתנו לאנשי הזדון נשק ואפשרות לפגוע בכם – את זה הם מחפשים. אל תשכחו שתמיד תהיה להם רוח גבית של התקשורת האנטישמית שתשקר, תזייף, תשמיץ – העיקר לפגוע בכם. הרי הם יודעים שאתם המגן האמיתי של הארץ הזו.
את הפרובוקטורים עצמם לא פשוט לאתר: הם נמצאים בינכם, נראים כאנשים נחמדים, דומים לכם, מעורבים בחיי הקהילה, נמצאים בסביבת הצעירים, אף שהם קצת מבוגרים מהם. אחרי "הפעולה" הם נעצרים ביחד עם האחרים עם הבדל אחד קטן: עבור כל יום בכלא הם מקבלים משכורת עם כל התנאים הסוציאליים וכנראה גם איזה תוספת על "אי נעימות זמנית".
כנראה רוב הנוער שהפרובוקטורים מצליחים להוביל למעשי תגובה הם לא תושבי יצהר בעצמם, לכן הם ניתנים להשפעה ביתר קלות אך לכל אחד יש הורים שלא תמיד יודעים מה הילד עושה. חשוב מאוד שהורים יכירו באיזה סביבה הילד חי, מי הם החברים שלו – שמרו על הקשר עם הילדים כדי שתוכלו להתערב לפני המעשה, עזרו לילדיכם להשתחרר מהשפעתם של הפרובוקטורים כי הם בסכנה ועתידם תלוי במידה רבה בכם.
כל שכתבתי עד כאן לא אומר שעליכם לקבל בהכנעה את המעשים של זרועות השלטון המובלים ע"י "ידידנו מעבר הים" ופוגעים באינטרסים האמיתיים של מדינת ישראל ועמה. אתם יכולים ואפילו חייבים לתבוע את האחראים להריסת הבתים, מעצרים בלתי חוקיים מסירת האדמה המעובדת שנים רבות לערבים. תביעות חייבות להיות אישיות עד שהצדק יצא לאור, יהיו לא מעט משפטנים שיסכימו לעזור לכם. לא יודע עד כמה אפשר לסמוך על בתי המשפט הישראליים היום, אך האיש שתביעה אישית רובצת עליו יתנהג מחר בצורה זהירה יותר.
קצת על הפרובוקציות שכבר נחשפו.
שימוש בפרובוקציות (פעילות בלתי חוקית) כדי לסכל מאבק ציבורי למען ארץ ישראל התעצם מאוד אחרי הסכמי אוסלו. פרובוקטורים מסוגים שונים פעלו בקרב הציבור (הדוגמה הידועה – אבישי רביב) ומשכו אותו לכיוונים המובילים להתנגשות עם החוק. כך גם היה ניתן לגנות אותם בקלות ולעצור אנשים הנאמנים לעם ולמדינה והעיקר – לנצל את מערך שטיפת המוחות התקשורתי לניגוח כל תנועת ההתנגדות נגד כניעה מתמדת של חוגי השלטון במדינתנו למדיניות אנטי ישראלית של ממשלות ארה"ב לדורותיהם שגרמה כבר למלחמה בלתי פוסקת בפתח ביתנו במסווה של "תהליך השלום" עם אלפי קורבנות במשך שני עשורים אחרונים.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואלי, במדינת החלמאים, כללי, צדק, חוק ומשפט, עם התגים Провокаторы, Provocateur, הסכמי אוסלו, הריסת בתים, ישוב יצהר, פרובוקטורים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.
תגובה אחת על תושבי יצהר היקרים, תזהרו מפרובוקטורים!
|
הסינים גילו את סגולותיה הייחודיות של אצת הלמינריה עוד בשנים שלפני הספירה וכללו אותה ברשימת צמחי המרפא וברשימת מצרכי התזונה הבריאה והנכונה. במאה ה-18 הוציא הקיסר צ'זו צאי פקודה מיוחדת, שחייבה את כל נתיניו לצרוך את אצת הלמינריה כמזון דיאטטי ומונע מחלות. הממשל אפילו מימן את אספקתה לחלקיה המרוחקים של המדינה הענקית. מחקרי המעבדה שנערכו בתקופה המודרנית אשררו את הוראתו החכמה של הקיסר הסיני. אצת הלמינריה מכילה יוד ומינרלים המסייעים לספיגת הזרחן, הסידן והברזל, מווסתים את לחץ הדם ומונעים היווצרות של פקקת עורקים באמצעות דילול הדם ומעכבים את התפתחותה של טרשת העורקים באמצעות הורדת רמות הכולסטרול בדם. השפעתה של הלמינריה על הגוף זהה להשפעתה של התרופה "הפארין" רק שהאצה פועלת באופן הרבה יותר עדין. שורה של ניסויים הוכיחה כי תזונה בריאה והחדרת הפוליסכריד הנ"ל לתוך הגידול מעכבים את התפתחותה של הסרקומה.
הרפואה המודרנית ממליצה להשתמש בחומצה האלגינית המונפקת מאצת הלמינריה לטיפול ומניעה של טרשת עורקים, יתר לחץ דם, רעלת בלוטת התריס ורככת, לשיפור חילוף החומרים ותפקוד מערכת השתן, וכן לטיפול בבעיות בלוטת התריס הנגרמות בשל מחסור ביוד.
|
"לחיים ולא לכליה, לאהבה, לעבודה,לחיוב - לתת ברכת שלום בארץ. כך נזכור את הנופלים, אשר אינם עימנו פה היום.."
מחפשת שירות בירושלים?
סיירות אחרונות בהחלט בירושלים והסביבה!!!
קורס אחד, פלוס לחיים..
בתחילת החודש בנות השירות בביטוח לאומי ברחבי הארץ סיימו קורס "חיים בפלוס"!
מחפשת חינוך מיוחד?
לשלב אותם בחברה הרגילה ולהכין אותם לחיים עצמאיים?? בית ספר 'ראשית' בראש צורים זה המקום שלך!!! הצטרפי לסיירת שתערך ביום שני הקרוב 20/4!
|
הפעם אנחנו רוצים לשתף אותכם במכתב מרגש שקיבלנו. מה הקשר בין חברת הגרעין לבילוי משפחתי בחיק הטבע? תקראו ותדעו.
הקיץ כבר כאן, החופש הגדול בעיצומו. כמעט כולם מוצאים את עצמם בחופשה או לקראת חופש משפחתי. השבוע קיבלנו מייל מקסים מעידו זורבי, לקוח וותיק מראשון לציון והחלטנו לשתף גם אותך. מעבר לסיפור המקסים של חוויה משפחתית בטבע ולהמלצות לבילוי סופשבוע, יש כאן גם המלצה חמה של מה כדאי לקחת כשיוצאים לבילויי של קמפינג משפחתי.
"הכול התחיל בכינוס משפחתי שדן בחופשה הבאה שלנו. כולם רצו קמפינג חוץ ממני. "מזג האוויר חם מדי" אמרתי לאשתי. "חם אבל נעים" היא ענתה. "מזמן לא יצאנו לקמפינג..." קיטרתי. "קמפינג זה כמו לרכב על אופניים - אף פעם לא שוכחים". היא ענתה. "וחוץ מזה" הוסיפה החצי השני שלי "היום לצאת לקמפינג זה להנות מהטבע אבל להרגיש כמו בבית". "אז בואי נישאר בבית", צהלתי. "מה הטעם לצאת למקום אחר רק כדי להרגיש כמו בבית?" "נוסעים" היא פסקה וידעתי שהויכוח הסתיים.
היעד נבחר. חורשת טל שבצפון הארץ. חורשת טל היא אחד המקומות הקסומים והיפים בארץ. היא נמצאת בחלקו הצפוני של עמק החולה ומשתרעת על פני כ 700 דונם שכוללים מדשאות רחבות ידיים, אגם הכשר לשחייה ואפילו אפשר לדוג שם דגים ממש איכותיים וטעימים (באתר של קיבוץ דפנה שליד). חורשת האלונים העתיקים והענקיים ששם היא פינת חמד בפני עצמה, אבל המקום בהא הידיעה, המקום, הוא מה שאני קורא גן הפרחים. זהו אזור שאין בו שבילי הליכה והוא מגודר מכל צידיו. האוויר, המראות הריחות - דבר כזה לא חוויתי מזמן.
אלו היו ארבעה ימים שאזכור עוד הרבה זמן. ולמה אני מספר לכם את כל זה בעצם? כי מה שגרם לי נחת רוח מרובה וחסך הרבה מפח נפש היו פריטי הציוד שקנינו לקראת הנופש, והפכו את החופשה למשהו נפלא באמת. לא עוד אלתורים, לא עוד ניסיונות להסתדר איכשהו. אשתי ואני יצאנו לקניות עם רשימה שהכנו יחד וקנינו אל כל הדברים הנדרשים, ציוד שהעלה את ההנאה שלנו מהקמפינג בכמה וכמה דרגות. ואת רוב הציוד אתם מנחשים כבר, קנינו בסניף של הגרעין, בראשון לציון. ממש קרוב לבית.
|
בגידה היא תמיד כואבת, על אחת כמה וכמה כשנמצאים עם מישהו הרבה זמן והוא הבטיח להיות נאמן לכם לנצח. זה הופך אפילו קשה עוד יותר כשמתחתנים וכשיש בתמונה ילדים. אבל בעוד רבים במצב כזה יבקשו לפרק את החבילה, אחרים ינסו להשתמש בשיטות אחרות, קצת פחות מקובלות כדי לטפל בנושא. כך עשתה אישה אחת מבריטניה שגילתה שבעלה מזה 30 שנים בוגד בה עם זונה, והחליטה להישאר אך לנקום בו בדרך מיוחדת.
האישה, "שרה" (שם בדוי), 50, סיפרה לאחרונה שהייתה משוכנעת שהנישואים שלה מושלמים, ונחרדה לגלות שבעלה ניהל רומן במשך חמש שנים עם זונה. לדבריה גילתה על חייו הכפולים של לאחר שמצאה במגירה שלו ויאגרה, וכן התקשרה למספר בסמארטפון שלו והגיעה אל מכון ליווי. "מפחיד אותי שהוא הצליח להיות כל כך דו-פרצופי", סיפרה ל- The Sunday Mercury. "זה נורא לחיות עם מישהו שיש לו כל כך הרבה השפעה עליך".
לאחר הגילוי שרה החליטה להתעמת איתו, וכנקמה אמרה לו שמעכשיו עליו לשלם לה 60 דולרים בכל פעם שהם עושים סקס, אותו המחיר שככל הנראה שילם באופן קבוע לזונה. במהלך העימות הבעל היקר הודה במעשיו והבטיח להשתנות, אבל לדבריה של שרה קשה לה להאמין לו אחרי מה שקרה. "הוא אומר שהוא כבר לא האדם הזה ושהוא מתאהב בי חדש. הוא מבלה איתי יותר זמן", הסבירה והוסיפה שקשה לה להאמין לו, בעיקר עם אותה אחת: "העובדה שזה היה עם אותה אישה, זה ממש מטריד אותי. אם הוא היה עושה סקס עם כל מיני נשים פה ושם הייתי מקבלת את זה טוב יותר. זה עדיין היה מכאיב אבל פחות".
על ההחלטה להישאר עמו, היאא סיפרה: "אני מכירה בערך שלי. אני יודעת שהוא היה יכול לבחור בנשים אחרות על פני, אבל הוא בחר בי. כתוב בתנ"ך שאישה טובה שווה יותר מאבנים יקרות, כיוון שהיא תשמור עצמה רק עבורו. השקעתי כל כך הרבה בנישואים שלו".
מעבר לכאב שגרמה לה הבגידה, לדבריה גם האמון בבעלה כמעט נעלם לחלוטין. "אני לא יכולה לבטוח בו, והוא האדם היחידי בו אני אמורה לבטוח לחלוטין", הסבירה. "אם הוא יוצא מהבית אני מתחילה להילחץ. הוא עשה לי את זה ואני אמורה להיות האדם הכי חשוב בחיים שלו". היא גם לא סולחת לאישה האחרת, למרות שרק עשתה את עבודתה, ולדעתה האשמה היא עליה ומכוני הליווי שמאפשרים לעובדות להיות עם אותו לקוח שוב ושוב.
|
חברי עמותת תסמונת טוראט פנו לחברי הכנסת ולאנשי ציבור נוספים, וביקשו עזרה במאבקם נגד מה שהם מכנים “מניעת הרמיסה הגסה של כבודם וזכויותיהם של בעלי תסמונת טוראט”. בפנייתם הדגישו חברי העמותה כי תוכנית הטלוויזיה הסאטירית “גם להם מגיע” המשודרת בערוץ 10 – מציגה דמות נלעגת של עיתונאי עם תסמונת טוראט, אותה מגלם השחקן והזמר יהורם גאון.
עמותת תסמונת טוראט אף פתחה במאבק ציבורי ברשת האינטרנט בפורומים ובהחתמת עצומה נגד תוכנית הטלוויזיה הפוגענית. בתגובה לפניית העמותה, השיבו גורמים רשמיים בערוץ 10 כי “התוכנית שואפת להעניק במה לכל מי שלעולם לא יזכו להיכנס לתוכניות הטלוויזיה הרגילות… למערכת התוכנית אין ולא היתה כוונה לפגוע בחלשים ובאחרים אלא להראות שהטלוויזיה והמדיה הפכה לנחלת הדוגמנים/מגישים היפים בלבד”.
עוד נאמר בתגובת הערוץ כי “דמותו של הכתב המדיני, היא דמות של אדם עצבני, כועס ובעל התקפי זעם שלא רוצה להיות פוליטקלי קורקט. כאשר ברור שבעולם המציאותי בו אנו חיים, כתב מדיני כזה לא יכול להיות”.
לעומת זאת נציב תלונות הציבור של הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, מר גיורא רוזן, שהתייחס גם לתשובה זו מטעם ערוץ 10 – הגדיר את החיקוי של יהורם גאון כ”התעמרות נמוכה מאוד באנשים הסובלים סבל לא יתואר מנכותם”.
ח”כ מיכאל איתן התייחס אף הוא לסערה שעוררה תוכנית הטלוויזיה המדוברת. בין היתר ציין ח”כ איתן כי במקרה זה כמו במקרים אחרים הוא ”חש תסכול נוכח יוהרה, זלזול, גסות רוח והתנשאות של חלק מאמצעי התקשורת”.
לעצם הבקשה להסיר את התוכנית, ציין ח”כ איתן כי ”צריך להיזהר בכל הקשור לחופש הביטוי. המבחן בסוגיית ההגנה על חופש הביטוי אינו כאשר מישהו אחר נפגע ואנו טוענים לזכות הציבור לדעת או לחופש הביטוי של התקשורת אלא המבחן האמיתי הוא כאשר אנו עצמנו סופגים את הפגיעה וצריכים לשקול האם נחצו קווים אדומים - לא רק מההיבט הסובייקטיבי אלא גם בהיבט האובייקטיבי”.
לרגע חשבתי מהכותרת שמיקי תומך בהורדת התכנית….שמחה להיווכח כי טעיתי.
זכות הציבור לדעת איננה כוללת זלזול, או עלבון כלפי חולים או חלשים.
|
וירטואוז הגיטרה ממוצא אמריקאי לייזר לויד, מגיע לאדלה ביסטרו למופע רוק-בלוז אקוסטי, ביום ה' הקרוב 22.5 בשעה 21:00 הכניסה חופשית. התפריט יכיל ספיישלים ועסקיות של חמישי ערב.
לייזר לויד נחשב בפי רבים כ"מלך הבלוז הישראלי". הוא החל להופיע בברים אפלים בעיר הולדתו, קונטיקט כבר בגיל 15. את זיקתו לישראל ולדת היהודית גילה בפגישה מקרית עם הרב קרליבך ועלה ארצה בשנות ה90. כיום הוא מתגורר בבית שמש ומופיע רבות בישראל וגם מעבר לים .באמתחתו כבר 6 אלבומים.
|
רון כץ, ממלא מקום ראש העיר וראש מינהל החינוך, הודיע השבוע שבעבודת מטה משולבת ואינטנסיבית של כל הכוחות העירוניים, נמצא פתרון כולל ומקיף למחסור בסייעות בגני הילדים בעיר, לאי פתיחת הגנים בזמן או אי פתיחתם בכלל. על פי כץ, הוחלט על צמצום השימוש בסייעות ממלאות מקום ותיקנון הסייעות בתקן עירוני בכדי לשמור על הרצף, אותרו דרכים לתגמול הסייעות בצורה הוגנת והולמת על חשבון העירייה והושקעו משאבים רבים למציאת פתרון כולל לבעיה ובכלל זאת, הגדלת מצבת הסייעות שיקלטו כעובדות על חשבון העירייה, החל מהשבוע הקרוב, במסגרת מקפ"ת.
"עם כניסתי לתפקיד כראש מינהל החינוך לפני כחודש וחצי, בשיתוף עם רמי גרינברג, ראש העיר, החלטנו להתמקד ולטפל בבעיות שלא נמצאו להם פתרונות שנים רבות, בדגש על הגיל הרך. הבאנו את כל הגורמים לשולחן אחד עד שיצא עשן לבן ונמצא פתרון שמהווה מהפכה של ממש להורים ולילדים בגיל הרך. אני שמח שתוך זמן קצר אנו רואים פירות לעבודה האינטנסיבית והמאומצת ולרוח החדשה שמנשבת במסדרונות העירייה. אני גאה על הובלת המהלך המשולב ושיתוף הפעולה של כל הגורמים על מנת לייצר פתרון מעולה וכולל לילדי העיר. אנו בתהליך של מהפכה בתחום החינוך לגיל הרך ובקרוב נבשר על צעדים נוספים שאנו מקדמים לטובת דור העתיד שלנו".
על פי כץ, רק בחודש אוקטובר נייד מינהל החינוך 42 סייעות על מנת למנוע סגירת גנים והוא מוסיף שבעקבות הפתרון בא לסיומו הריטואל החוזר בכל חורף בו ילדים נותרים בבית ללא מסגרת, ילדים והורים ממתינים בקור מחוץ לגני הילדים והורים זועמים על אי מתן פתרון לבעיה של מחסור בסייעות וגננות.
|
חרדים טבעונים זה לא כ"כ מקובל בנוף החרדי. בחודשים האחרונים הקימו קבוצת חרדים חסידיים סטארטאפ שנקרא "ויגן ניישן" ומתיימר לשנות את עולמם של טבעונים ברחבי העולם.
אייזק תומס, המנכ"ל ויוזם הרעיון, עזב עם משפחתו לארצות הברית והפך לחילוני. במהלך טיול בשווייץ החל לחשוב על הקמת מיזם שקשור לעולם הטבעונות ופנה לשפירא ולחברם השלישי יוסי רייבי.
אנשים נכנסים ואומרים: 'וואלה קראתי עליכם, שמעתי עליכם, אבל עזבו את הכול שנייה ספרו לי עליכם – זה מעניין אותי, הצבעים פה לא יושבים לי טוב", מספר שניאור שפירא, חסיד חב"ד מירושלים ואחד ממייסדי החברה בראיון להחדשות. "ראיתי את זה כיזם, ראיתי את זה כפרויקט עם פוטנציאל מאוד גבוה שהולך להפוך את העולם".
שפירא לא האמין שיפסיק לאכול מוצרים מן החי. "אמרתי אני טבעוני לא הולך להיות", שחזר. "אני אוהב בשר ואני חייב את הקפה עם החלב. עם הזמן, פתאום העוף בצלחת אומר לי 'אתה לא מתבייש?', וככה לאט לאט זה התחיל לחלחל פנימה וזה השפיע עליי".
"ויגן ניישן עומד על שלושה דברים עיקריים", מסביר תומס, מנכ"ל החברה. "הראשון הוא כל מה שקשור לאוכל. האתגר הגדול ביותר של טבעונים הוא למצוא אוכל. עם החשיבה הזו אנחנו בונים 'קאוץ' סרפינג' (אירוחים) לאוכל טבעוני. גם במקומות שאין הצדקה לעסק טבעוני עדיין יש מספיק אנשים טבעונים שמבשלים אוכל מדהים ויכולים לארח או לשלוח אוכל". "להיות טבעוני זה הרבה מעבר לאוכל", הוא מסביר. "זה אומר בגדים, נעליים, קוסמטיקה וכל האביזרים. אנחנו רוצים לדעת שהכול נעשה ללא ניצול של בעלי חיים".
השימוש בפלטפורמה שלהם תתנהל באמצעות מטבע וירטואלי שאיתו יעשו שימוש ברחבי תבל. "למטבע יש את האידיאולוגיה שמנחה טבעוני לדעת מאיפה מגיע המוצרים שהוא צורך", מסביר תומס. "הכול יהיה שקוף לחלוטין והצרכנים יוכלו לראות שהוא באמת תומך במה שם מאמינים".
מזוזות יש לו? תפילין הוא מניח? עולה לספר תורה?
אם אתם חרדים אז מי חילוני?
|
אילו שיטות תשלום אפשריות?
אנו מציעים שיטות תשלום דוגמת כרטיס אשראי וכרטיס חיוב מיידי, PayPal ועוד שיטות תשלום מקומיות פר מדינה. למידע נוסף אודות שיטות התשלום אנא בדקו ב שיטות תשלום. אנו ממשיכים להוסיף שיטות תשלום לנוחותיותכם.
אוכל לשלם בטבע השונה מדולר אמריקאי (US$)?
בהחלט! עם אופציה לבחור ב31 סוגי מטבע, אנו בטוחים שתוכלו למצוא את המטבע שלכם וחלק העליון של הדף. שערי המטבע מעודכנים בהתאם לשוק הבינלאומי.
האם בטוח לבצע רכישות ברשת?
במידה ואין לי כרטיס אשראי,כיצד אוכל לשלם?
2) לחצו על "הירשם עכשיו"
3) בדף הבא יש לסמן "חשבון אישי"
4) הזינו את המידע הנדרש ולחצו על "הירשם"
לאחר ההרשמה,תוכלו להפקיד כסף אל payment@floryday.comולאחר מכן לשלוח לנו אסמכתא שהתשלום בוצע, אנו נבצע אימות מול חברת PayPal.
במידה ואין לי חשבון PayPal כיצד אוכל לשלם?
במידה ואין ברשותכם חשבון PayPal, תוכלו להשתמש בכרטיס אשראי/כרטיס חיוב מיידי כדי להשלים את הרכישה. אנו לא שומרים את אמצעי התשלום שלכם או כל מידע אישי כלשהו במעמד התשלום. לעוד שאלות אודות העברת כספים באתר, תוכלו לפנות אל הבנק שלכם להתייעצות.
האם אוכל לקנות בתשלומים?
אנו מצטערים אך בשלב זה לא ניתן לבצע חלוקה לתשלומים באתרינו. יחד עם זאת, יש לנו הטבות גדולות על מוצרינו, לכן זה זמן טוב לרכוש כאשר המחירים תחרותיים! תהנו ממכירת החיסול כל עוד היא נמשכת!
האם אוכל לשלם ע"י שליחת כסף בדואר?
אנו תומכים כרגע בהעברת כסף בדואר במדינות ערב הסעודית,כווית וירדן, אך אנו פועלים להוספת מדינות נוספות בעתיד.
כיצד לשלם בעזרת boleto ?
*אנא וודאו שהשלמתם את כל התהליך בעזרת Boleto. אמצעי התשלום אפשרי לאחר בחירת תשלםו זו והזנת המידע הרלוונטי.
התשלום שלי לא מתקבל!
התשלום באמצעות כרטיס אשראי או כרטיס לחיוב מיידי נכשל?
3. בדקו האם הכרטיס שלכם מורשה לעסקאות מקוונות או האם ישנה מגבלת תשלום נמוכה מידי.
4. נסו לרענן את הדף, או להתנתק מהאתר ולהתחבר מחדש ולנסות בשנית.
5.נסו להקים הזמנה חדשה במקום לשלם על ההזמנה הקודמת.
6.במידה והתשלום עדיין נדחה, יש לפנות אל הבנק שלכם.
כברירת מחדל בכל כרטיסי האשראי הבנקאים, כחלק מהבטיחות שלהם, הם חוסמים העברות בינלאומיות. אלא אם כן בעל הכרטיס ביקש לפתוח חסימה זו.
7.תוכלו להשתמש ב PayPal כאמצעי תשלום כ"אורח" המחייב את כרטיס האשראי שלכם, שיטת תשלום קלה ובטוחה.
9. נסו להשתמש בחשבון ה PayPal שלכם כדי לשלם.
התשלום נכשל באמצעות PayPal?
2. בהתאם להנחיות PayPal, כתובת המגורים וכתובת המשלם חייבים להיות באותה המדינה, אחרת התשלום לא יאושר במערכת.
3. במידה וכל הפתרונות הנ" לא עזרו, אנו ממליצים לנסות כרטיסי אשראי מסוג (Visa, MasterCard, Discover, and American Express), וכרטיס חיוב מיידי.
מדוע רשום בהזמנה שלי "התשלום בביצוע" והתבקשתי "לאמת" את התשלום?
*כיוון שהזמנתכם הושהתה בעקבות בדיקת הונאה על ידי Floryday.
אבל כבר נתתי את אמצעי התשלום - מדוע אתם צריכים עוד מידע?
לפעמים, לצערנו גנבים משיגים מידע אודות כרטיסי אשראי של אנשים או חשבונות PayPal.
הגנבים מנסים לעיתים קרובות לשלם אודות מוצרים ברכישה און ליין. כאשר אתם משלמים באמצעות הכרטיס שלכם, התשלום מתבצע מול הבנק ישירות. לכן אנו לא רואים אף פעולה פיננסית או מידע כלשהו אודות הכרטיס שלכם.
זו הסיבה לכך שאנו מאמתים את אמצעי התשלום ואת בעל החשבון. כדי להגן על כולם נגד הונאות קטנות, אנו חייבים לבצע אימות באמצעות תעודת זהות באופן אקראי.
מה אוכל לעשות הלאה כדי להמשיך את תהליך ההזמנה?
- הוכחה שאתם האדם המשלם.
- או במידה ושולם על ידי מישהו אחר, הוכחה שבעל הכרטיס הינו האדם המורשה לתשלום.
אילו מסמכים אני צריך לספק?
-תמונה של כרטיס האשראי אשר איתו בוצעה ההזמנה.
-עותק של תעודת זהות או רישיון של בעל כרטיס האשראי.
התמונה חייבת להיות ברורה ולהציג את שם בעל הכרטיס וארבע ספרות האחרונות של כרטיס האשראי. כדי להגן על המידע האישי שלכם, תוכלו לכסות את כל המידע האחר הרשום בכרטיס.
כיצד אוכל להגן על הפרטיות שלי?
*למען הסר ספק, לאחר השלמת הבדיקה, כל המידע האישי שלכם יימחק מהמערכת שלנו. אנו לא נחלוק או נמכור כל מידע לגורם צד שלישי. בנוסף, תוכלו להסתיר מידע רגיש דוגמת תאריך לידה. רק השם המלא חשוב.
|
בית הדין הרבני בחיפה התיר לגבר להתחתן עם אישה שנייה על אשתו הראשונה, בגלל שזו אינה משתפת כל פעולה עם מערכות המשפט, בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה. הדיינים הרב יצחק שמואל גמזו, הרב יצחק אושינסקי והרב ישראל דב רוזנטל קבעו כי רובו של ההליך המשפטי מתנהל באמצעות מתן החלטות במעמד צד אחד, אך ציינו כי "האישה כן מצויה בפרטי ההליך המשפטי! האישה התייצבה בתחילת ההליך לדיונים ספורים ולאחר מכן הובאה לדיונים בצווי הבאה על ידי משטרת ישראל ונכחה בדיונים, שמעה את המתרחש, אף שלעתים לא הסכימה להגיב לשאלות בית הדין ואף לא הסכימה להסתכל לכיוון שולחן הדיינים. בחלק מהדיונים האישה לא הסכימה אף לשהות באולם הדיונים, והוחזקה באולם כנגד רצונה על ידי חברי יחידת נחשון של שירות בתי הסוהר".
מדובר בזוג שנשוי מזה 21 שנה, ללא ילדים, והם פרודים כשלוש שנים. בשלב מסוים, חויבה האישה להתגרש, אולם לאחר שהבעל הבין כי כל הסנקציות שניתן להטיל נגדה לפי החוק לא ישפיעו עליה לקבלת הגט, הוא הגיש תביעה למתן היתר נישואין.
הבעל טען בפני הדיינים שאשתו רצה אחריו עם פטיש, רבה איתו וצועקת עליו כל הזמן. האישה הגיבה וטענה מנגד שבעלה לא קיים עמה יחסי אישות תקינים כל ה-18 שנה. "בגללו אין לנו ילדים. אף סכום גבוה לא יכול לפצות אותי על כך שאיני אם ונשללה ממני האימהות. היו לי טיפולים לשם היריון, לא ידעתי שהבעל לא מקיים יחסים. היו לי טיפולי הפרייה בבית חולים". לכן, תבעה האישה מבית הדין לחייב את בעלה בפיצוי בגין כתובתה בסך מיליארד דולר. אלא שהדיינים לא מצאו במסמכים הרפואיים שבגלל הבעל אין להם ילדים, והבהירו לה שיתכן ובשל בעיה רפואית אצלה לא נקלט ההיריון, ויתכן והיא לא זכאית לכתובה ופיצוי בנסיבות מסוימות. בית הדין הבהיר לאישה כי אם היא לא תוכיח שבגלל הבעל אין להם ילדים, יתכן והיא לא תקבל לא פיצוי ולא כתובה.
הדיינים הוסיפו כי במידה ואכן אין לבני הזוג ילדים בגלל יכולותיו המיניות של הבעל, "הרי יתברר כי הבעל מסר כל שנותיו לשם הניסיון להרות עם האישה, אף שאצלו לא הייתה כל בעיית הולדה, והאישה אמורה להוקיר לו טובה על כך ולא לגנות אותו בדרך שעשתה בדיון האחרון".
ברבות השנים בית הדין זימן את הצדדים למסירת הגט מספר פעמים, וכל פעם שהאישה לא הופיעה היא נקנסה בהוצאות משפט בסך של אלף שקל. באחת ההחלטות פירטו הדיינים כיצד תיק הגירושין של הבעל נפתח כבר ביום 2.6.11, ומאז לא ניתן לקדם את הליך הגירושין בעיקר עקב אי שיתוף פעולה מצד האישה. "לאור העובדה כי האישה לא הופיעה בעבר לדיונים, ואף לדיון היום הובאה על ידי משטרת ישראל בצו הבאה ללא שחרור בערבות, בית הדין מוציא פקודת מעצר ומחליט כי האישה תשהה במעצר עד ליום הדיון הנועד ל-2.2.14. על המשטרה להביאה לדיון בבית הדין במועד האמור. ברם, האישה תוכל להשתחרר ממעצרה בהפקדת ערבות מזומן בסך 50 אלף שקל לשם הבטחת הופעתה לדיון".
בשלב מסוים, ניסו הדיינים למנות לאישה ייצוג משפטי, אך עורך הדין שנשכר עבורה לא הצליח לקבל ממנה את הסכמתה לייצוג ולחתימה על ייפוי כוח.
הדיינים תמהו לכל אורך הטיפול בפרשה מדוע האישה משוחחת עם נציבי שירות בתי הסוהר, אך כשהיא מובאת לאולם הדיונים היא אינה מגיבה ואינה מפנה ראשה לדיינים. הדיינים הבהירו לה כי אינם רוצים לפגוע בה, אך באי שיתוף פעולה מצידה ובאי הופעה לדיונים היא פוגעת בעיקר בעצמה. אולם, היא בשלה. "חרף כל ההסברים, האישה אינה מגיבה ואינה מפנה ראשה לבית הדין".
השופט ניצן סילמן, מבית המשפט לענייני משפחה, בדק היטב ומצא כי האישה כשירה לעמוד בדין. בשלב מסוים האישה זייפה את חתימות בעלה, והוא פורע את השיקים שהיא פיזרה בתרמית.
תסקיר של עובדת סוציאלית בשירות בתי הסוהר מציין כי האישה משתפת פעולה עם עו"ס הכלא, דיברה בנועם ומודעת היטב למצבה. עו"ס שירות בתי הסוהר ציינה שאין סימנים המעידים על התנהגות לא נורמטיבית.
לאחר שבהוראת בית המשפט למשפחה האישה אף סירבה לקבל לידה שיק בסך 400 אלף שקל בגין חלקה בדירה המשותפת שחולקה בעזרת שמאי, הורה בית המשפט להפקיד חלק מהכסף בידי אחיותיה של האישה.
בשלב מסוים, לדיינים נמאס מהעקשנות של האישה ואלה התירו לבעל לפתוח תיק להיתר נישואין כבקשתו, סגרו את תיק צווי ההגבלה שהוטלו על האישה ללא מועיל, שחררו אותה ממעצר, וקבעו כי אם האישה לא תופיע לדיון הבא, בית הדין ישקול להוציא היתר נישואין לבעל לאלתר. בנוסף, הדיינים קבעו כי "לאור אי שיתוף פעולה מצד האישה בבית הדין וסירובה להשיב לשאלות בית הדין, תופעה ומחזה שחזרו על עצמם במהלך כל הדיונים האחרונים, וההתראות שקדמו לסירובה להגיב לבית הדין, בית הדין מחליט לחייב את האישה בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל לטובת הבעל. במידה והאישה תקבל את הגט בדיון הבא שייקבע, בית הדין ישקול ביטול החיוב הנ"ל, ולאחר קבלת עמדת הבעל באשר לכך".
לאחר שלוש שנות התדיינות, בית הדין הרבני הגיע למסקנה כי "אם לא נפעל בדרך זו של מתן היתר נישואין לבעל, הבעל לא יוכל לגרש את האישה לעולם. זאת מכוח העובדה כי האישה מוכנה להיעצר ולהיאסר, כפי שנצפה עד היום (בגין אי הופעה ולשם הבטחת הופעה לדיון), והדבר לא מהווה כל לחץ עליה לשם קידום הליך הגירושין. נראה כי דחף הנקמה שלה בבעלה והדחף שלה לצערו, גובר על כל השיקולים האחרים מבחינתה, כגון קבלת חירותה, הסיכוי לקבלת סך כתובתה אם ייפסק לה וכן קבלת תמורת הדירה, אשר עד היום היא מסרבת לקבלו".
מאחר ובני הזוג מבני ספרד, שלא קיבלו על עצמם את חרם דרבנו גרשום שלא לשאת שתי נשים, כך שכל עוד אין סיכוי לשלום בית לדעת הדיינים והמצב קשה, החליטו הדיינים לתת לבעל היתר לשאת אישה חדשה על אשתו.
בית דין הרבני התרשם לאורך כל ההליך כי האישה מבינה את מהות ההליך בו היא מצויה, אלא שחפצה לצער את הבעל ולכן אינה משתפת פעולה עם התנהלות בית הדין והחלטותיו. התרשמות זו נבעה מאותם שני דיונים, בתחילת הדרך, בהם כן שיתפה האישה פעולה בהליך הדיוני. כן נשענת התרשמות זו אף על האמור במסגרת החלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר בחן את כשירותה של האישה, בין השאר על ידי שירותי הרווחה שעקבו אחר התנהלותה היומיומית, וקבע כי האישה כשירה לעמוד בדין בהליך שלפניו לפירוק השיתוף, ואכן הפירוק בוצע והאישה פונתה מהדירה לאחר שהבעל הפקיד בנאמנות את חלקה של האישה בדירה, למרות שעד היום האישה אינה מסכימה לקבל את חלקה.
הדיינים התחשבו בשיקוליהם בעובדה כי הצדדים נשואים מעל 20 שנה, אין להם ילדים, והבעל מבקש להוליד מאשה אחרת. "האישה כיום בגיל 52 כך שנראה כי איתה הוא כבר לא יוכל להוליד, מלבד העובדה כי היא לא רוצה אותו בעליל ומחפשת רעתו", ציינו הדיינים בהחלטתם. מאחר ומדובר בזוג מבני ספרד, אין צורך בחתימות מאה רבנים. אולם, היתר הנישואין שניתן לבעל כפוף באישורו של נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב יצחק יוסף, והחלטת הדיינים הועברה לאישורו. כמו כן, היתר הנישואין כפוף להשלשת גט על ידי הבעל והתחייבות בבית הדין בעבור תשלום סך כתובתה של האישה.
|
חב"ד | התקשרות 528 | "ברכנו אבינו כולנו כאחד"
ח"י אלול, ה'תשמ"ב.
והרי החודש כולו, ובמיוחד שנים-עשר הימים האחרונים של החודש החל מח"י אלול, מהווים ימי השיא של ההכנה לראש-השנה ולשנה החדשה כולה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה.
ודאי עתה הזמן המתאים להתבונן בנקודות היסודיות הקשורות להכנה האמורה, ומובן מאליו, שההתבוננות צריכה להשפיע בכל התחומים של חיי האדם, במחשבה ובדיבור ובמעשה, בהתאם לתכלית בריאתו (שנקבעה כבר בראש-השנה הראשון) וייעוד חייו: עבודת ה' בכל שלושת הקווים - תורה, עבודה וגמילות-חסדים.
כבר הוסבר פעמים מספר שלמרות שראש-השנה הוא החג שבו חוגגים את "יום ההולדת" של העולם ("זה היום תחילת מעשיך"), הרי למעשה יום זה הוא היום שבו הושלם תהליך הבריאה בבריאת האדם ביום השישי למעשה בראשית, שבכך הגיעה הבריאה לשלימותה ("טוב מאוד") - באמצעות האדם באה הבריאה כולה לשלימותה בהתאם לכוונת הבורא. כך היה, אכן, בפועל מיד עם בריאת אדם הראשון, כפי שמספרים חכמינו זכרונם לברכה, שפנה אז אל כל הנבראים בקריאה: "בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו", וכך אמנם היה, ו"ה' מלך גאות לבש".
אחד הפרטים שבהם שונה בריאת האדם באופן בולט מבריאת שאר הנבראים הוא - העובדה שהאדם נברא יחידי: א) "יחידי" בכך שלא נברא כשאר הנבראים, הן בעולם בעלי-החיים והן בעולם הצמחים, באופן של זוג-זוג. ב) "יחידי" - בכך שהוא יחיד בסוגו, סוג ה"מדבר", שלא כסוג החי והצומח שנבראו מלכתחילה באלפי-אלפי מינים.
מובן שהתורה, "תורה אור" המאירה את הכל, מתעכבת על הבדל בולט כזה. חכמינו אומרים במשנה: "לפיכך נברא האדם יחידי - ללמדך כו'". ללמדך: א) כל אדם הוא "עולם מלא". ב) "מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחבירו: אבא גדול מאביך".
נשאלת מיד השאלה: שני הטעמים האמורים הם מנוגדים, לכאורה. לפי הטעם הראשון מודגשת רוממות גדלותו וחוזקו של האדם כ"יחידי", עד שהוא עולם מלא. ברור שאם תורת אמת אומרת ש"אין דיעותיהם שוות" הרי בהכרח שהדבר יביא לריבוי בחילוקי הדעות, ובמלוא התוקף, דווקא משום שכל אחד הוא "עולם מלא", והרי זה, אם כן, היפוכו הגמור והמלא של שלום הבריות.
ברם, כיוון ששני הטעמים באים זה אחר זה ובהמשך אחד, וכל אחד מהם הוא חשוב במידה כזו שהוא השפיע על אופן בריאת האדם מלכתחילה, הכרחי לומר שלא זו בלבד שאינם מנוגדים זה לזה, כי אם, אדרבה, הם באים יחד ומחזקים זה את זה.
נכון, אמנם שהאדם "עולם מלא" ו"אין דיעותיהם שוות", אך אין הדבר מצריך ומתיר לו לשלול, אפילו ברעיונו בלבד, אפשרות של דעה שנייה, ויותר מזה - דעה מנוגדת. יתר על כן: עליו להתייחס לדיעות אלה, כולל המנוגדת, בכבוד, משום שהשני הוא עולם מלא, ולפיכך הוא חייב להתעמק בדעתו של הזולת ברצינות הראויה. או אז, נוסף על כך שגישה כזו מביאה ל"שלום הבריות" אמיתי ושלום של קיימא, הרי כיוון שהדבר מבוסס על כלל המופיע בתורה הנצחית שהיחיד הוא עולם מלא - מביא הדבר גם לידי כך שיתעמק עוד יותר בדעתו שלו, להבין יותר את מעלותיה וחסרונותיה, ועל-ידי כך לבוא ולהגיע אל האמת לאמיתה, להשלים את ה"עולם מלא" שלו.
וכך גם - השני, השלישי וכו', עד שייווצר שלום אמת בין הבריות.
מבחינת המעשה, שהרי "המעשה הוא העיקר", באשר להתנהגות הכללית בחיי יום-יום, מהווים הדברים האמורים אחד היסודות של ההתנהגות הדרושה - קיום ה"כלל גדול בתורה": ואהבת לרעך כמוך, ובהדגשת "כמוך". הרעיון שבדבר הוא: כל אחד נברא על-ידי בורא-עולם אחד, וכל אחד - גם אם הוא "רעך" ולא אתה עצמך - הוא עולם מלא, כמוך עצמך. לפיכך אתה צריך לאהוב את כל אחד כמו את עצמך. ומאחר וציווי זה מופנה מבורא העולם אל כל אדם - ברור שהדבר ניתן להשגה ולביצוע על-ידי כל אדם ובכל אדם.
נוסף על כך, הרי הבורא הוא "מלך שהשלום שלו", והוא מעניק את הכוח, ודורש, שישרור "שלום הבריות", כאמור, והדבר אף מובן בשכל האנושי. דבר זה, איפוא, מקיל את קיום הציווי "ואהבת לרעך כמוך", עד לידי מעשה בפועל ומכל הבחינות.
לכל האמור יש קשר מיוחד אל ההכנה לראש-השנה - הכתרת המלך שהשלום שלו - כולל, ועיקר, שלום ואהבת-ישראל באופן מושלם, שנוצרת אחדות-ישראל - "לאחדים כאחד ממש", וכולם "כאיש אחד בלב אחד" מכתירים את הקב"ה בראש-השנה כ"מלך ישראל", וברצון, ויתירה מזו - בשמחה, והדבר מתבצע באופן כזה שהוא משפיע על הסביבה כולה, והקב"ה מוכר כ"מלך העולם", כפי שזה היה בראש-השנה הראשון על-ידי אדם הראשון, כאמור לעיל.
ותהא לכל אחד ואחת ולכולם יחד - כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.
יום שני פרשת נצבים-וילך: להעיר מהשיעור-חומש דיום זה (נצבים ל,ו): (ומל ה' אלוקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך) - ר"ת אלול (בעה"ט עה"פ. אבודרהם סדר תפלת ר"ה. ב"ח או"ח סתקפ"א ד"ה והעבירו) - תשובה (ומרומז בזה גם עניין התפילה - אגה"ק ס"ד).
פרשת ניצבים-וילך: להעיר, אשר שבת פרשת ניצבים (-וילך) היא "שבת מברכים חודש תשרי" - ראה תורת הבעש"ט בזה - "היום יום" כ"ה אלול (עמ' צ). כש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות סי' לא.
ח"י אלול: יום הולדת את שני המאורות הגדולים: הבעש"ט (בשנת נח"ת) ורבינו הזקן (בשנת קה"ת) - ספר-השיחות תש"ג עמ' 141 ואילך. ולהעיר, שיום הולדת הבעש"ט היה ביום ב' (ספר-השיחות שם), כבקביעות שנה זו. [תשמ"ב].
שבחודש הסגולה: כמובן מהר"ת שלו (ראה מ"מ דלקמן). וראה ל"ת להאריז"ל פרשת תצא סד"ה והיה אם. והוא זמן התגלות י"ג מידות הרחמים (ד"ה אני לדודי בלקו"ת פרשת ראה, סידור, אוה"ת וסה"מ ה'ש"ת). וראה טור או"ח ר"ס תקפא. ובפנים יפות (לבעלי ההפלאה) פ' אחרי ד"ה ביד איש עתי דהם ימי כפרה על כל השנה ונרמז במשנה (כתובות נז,א) נותנין לבתולה (אלול שמזלו בתולה) י"ב חודש.
שבחודש הסגולה... כתיבה וחתימה טובה: ראה מטה-אפרים סתקפ"א ס"ט (מלקוטי מהרי"ל הל' ימים הנוראים): נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת כו' מן ר"ח אלול כו' רומז לו כו' שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים.
אלול: הראשי תיבות בתיבה זו - ראה לקו"ש ח"ט עמ' 297 ואילך. שיחת ח"י אלול תשל"ט בתחילתה. וש"נ.
ובמיוחד שנים-עשר הימים האחרונים של החודש: כידוע, שי"ב ימים האחרונים דחודש אלול, חודש החשבון דשנה העוברת (ראה בהנסמן לעיל בהערה ד"ה שבחודש הסגולה), מתאימים לי"ב חדשי השנה, וח"י אלול - לחשבון חודש תשרי העבר (ספר-השיחות שם עמ' 177. שם עמ' 179).
החל מח"י אלול: ראה לקו"ד כרך ג' עמ' 946. ספר השיחות תש"ה עמ' 122: א) ח"י אלול איז דער טאג וואס האט געבראכט און ברענגט א לעבן אין אלול. ב) ח"י אלול גיט א חיות אין דער עבודה פון אני לדודי ודודי לי (שה"ש ו, ג. - ר"ת אלול (אבודרהם סדר תפילת ר"ה. פע"ח שער ר"ה פ"א. שעה"פ עה"פ. ועוד)) - נתבאר בלקו"ש ח"י אלול תש"מ.
חיי האדם... ובמעשה: ראה תניא פ"ד ועוד. ולהעיר מלקו"ת ר"פ פינחס: כל המצוות צריך האדם לקיים במחשבה דיבור ומעשה.
עבודת ה': כמארז"ל "אני נבראתי לשמש את קוני" - קידושין בסופה.
בכל שלושת הקווים, תורה, עבודה וגמילות-חסדים: שעליהם העולם עומד - אבות פ"א מ"ב. ולהעיר, אשר ג' קווין אלו מרומזים בהר"ת ד"אלול" - ראה בהנסמן לעיל בהערה ד"ה אלול.
כבר הוסבר פעמים מספר: ראה לקו"ש ח"ט ס"ע 410 ואילך. שם עמ' 438 ואילך.
זה היום תחלת מעשיך: תפילת מוסף דר"ה - ר"ה כז,א. וראה ר"ן לר"ה טז,א. חדא"ג מהרש"א שם. בחיי עה"פ בראשית א,ג. פסיקתא דר"כ פיסקא כג (בחודש השביעי). לקו"ת ניצבים מז,ג. המשך תרס"ו עמ' כ. המשך ר"ה תרצ"ה בתחילתו (סה"מ קונטרסים ח"ב שיח, ב). ד"ה זה היום תש"ד. תש"ט. ועוד.
היום שבו הושלם תהליך הבריאה: כי בכ"ה באלול נברא העולם - ויק"ר רפכ"ט. פסיקתא דר"כ שם. יל"ש עה"פ פינחס כט,א (רמז תשפב). וראה פדר"א רפ"ח ובהגהות הרד"ל שם.
שבכך הגיעה הבריאה לשלימותה: ראה חדא"ג מהרש"א לר"ה כז,א: האדם היה תכלית של כל הבריאה וכאילו לא נברא שום דבר קודם בריאת אדם. ב"ר רפי"ד: שהיה גמר חלתו של עולם. ירושלמי שבת פ"ב ה"ו: דמו של עולם, נרו של עולם.
טוב מאוד: בראשית א,לא. וראה רמב"ן עה"פ: ויש מפרשים כי מפני מעלת האדם הוסיף בשבח היצירה בו כי הוא טוב מאוד.
שלימות: ולהעיר מאוה"ת לך-לך ד"ה ומלכי צדק וש"נ. מו"נ בסופו.
מספרים חכמינו זכרונם לברכה: פדר"א פי"א. זח"א רכא,ב. ח"ג ס"פ אמור. וראה גם תקו"ז תנ"ו (צ,ב).
ה' מלך גאות לבש: שם צג,א. אמרו אדם ביום שנברא כשהמליך אותו וכל הבריות אתו (פדר"א שם). ועד שהוא שירו של כל יום ו' בשבוע (ר"ה לא,א. תמיד בסופה).
האדם נברא יחידי: משנה סנהדרין לז, סע"א. גמרא שם לח,א.
יחידי - בכך שלא נברא כשאר הנבראים... באופן של זוג זוג: חדא"ג מהרש"א למשנה שם. - ואף שנברא באופן שלא טוב היות האדם לבדו (בראשית ב,יח).
יחיד בסוגו: או שדוקא הוא נברא להיות מדיני בטבע (מו"נ ח"ב פ"מ. ח"ג פכ"ז).
תורה אור... הכל: משלי ו,כג. וראה זח"ג נג,ב: אקרי תורה בגין דאורי וגלי במאי דהוה סתים. ומשנה-ברורה: הפוך בה דכולא בה ובה תחזי (אבות ספ"ה ובפיה"מ שם. וראה לקו"ש ח"ט עמ' 462 בשוה"ג).
במשנה: סנהדרין שם.
כל אדם הוא "עולם מלא": להעיר מפירוש רבינו הזקן במאמר חז"ל (סנהדרין שם): כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא - "היום יום" עמ' פח.
אין דיעותיהן שוות: ראה ברכות נח, רע"א. סנהדרין בגמרא שם. אדר"נ פ"ד, ו. מסכת דרך ארץ רבה פ"ט. תנחומא פינחס י.
כל מעשיך... דעהו: אבות פ"ב מי"ב. משלי ג,ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.
אין הדבר מצריך... לשלול... עליו להתייחס: ראה ד"ה החלצו, רנ"ט. ד"ה איתא בזח"ג (סה"מ תרנ"ט עמ' נג ואילך. שם עמ' רט ואילך). ולהעיר מאבות רפ"ד: איזהו חכם הלומד מכל אדם. וראה תורת הבעש"ט הה"מ על משנה זו (כש"ט - הוצאת קה"ת סי' צ. או"ת להה"מ הוצאת קה"ת - סתצ"ג).
להתעמק בדעתו של הזולת: להעיר ממדרש שמואל לאבות פ"ה מי"ז: ע"י שב"ש חולקים גורמים להוסיף חכמה בב"ה. וראה בסה"מ תרכ"ו עמ' קעא. - להעיר מרשימות הצ"צ לתהילים קד,כד (תג, סע"א): ועד"ז יובן ג"כ בכל הנבראים שזה צריך לזה ואין שלימות לכל אחד בלתי חבירו.
האמת לאמיתה: ראה אוה"ת יתרו עמ' תתצד ואילך. סה"מ תרכ"ז עמ' רצא ואילך. המשך תרס"ו ס"ע תלא ואילך.
כלל גדול... כמוך: תו"כ (הובא בפרש"י) עה"פ קדושים יט,יח. ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד. ב"ר פכ"ד, ז. וראה קונטרס אהבת-ישראל.
ובהדגשת "כמוך": ראה בארוכה לקו"ש חי"ז עמ' 216 ואילך ובהערות שם.
ברור שהדבר ניתן להשגה: כי אינו מבקש לפי כוחו אלא לפי כוחן - במדב"ר פי"ב, ג.
מלך שהשלום שלו: שהש"ר פ"א, א (בסופו). וראה מסכת דרך ארץ זוטא פ' השלום: שמו של הקב"ה נקרא שלום. שבת י, ריש ע"ב.
הכתרת המלך: ר"ה טז,א. לד,ב. וראה לקו"ת ניצבים נא,ב. ד"ה תקעו, תש"א. ובכ"מ.
ואהבת ישראל כו' אחדות ישראל: ראה תניא (פל"ב) שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה.
לאחדים כאחד ממש: ראה לקו"ת ר"פ נצבים. לקו"ש ח"ד עמ' 1141 ואילך.
כאחד אחד בלב אחד: מכילתא (הובא בפרש"י) עה"פ יתרו יט,ב.
מכתירים... וברצון: ראה ד"ה מן המיצר, תר"ס.
ויתירה מזו - בשמחה: ראה ד"ה יו"ט של ר"ה תש"ג פ"ב: וההכתרה באה בשמחה גדולה כו'.
משפיע על הסביבה כולה: שהרי כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה כו' (שבת נד,ב. ע"ז יח,א. שבועות לט, סע"א וריש ע"ב). ומזה מובן גודל העניין דמי שיש בידו לזכות את הרבים.
משפיע... מוכר כ"מלך העולם": ד"ה חייב אדם לברך, תרל"ח פ"ט. פי"ג. ובכ"מ.
וכפי שמפרש אדמו"ר הזקן: תניא שם.
ומיד: ע"ד מש"כ הרמב"ם בנוגע לתשובה "בסוף גלותן ומיד הן נגאלין" (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה).
דוד מלכא משיחא: סי' האריז"ל כוונות הבדלה בסופן. ובכ"מ.
ויאכילהו... אשביעך: סיום וחותם מזמור פא בתהלים, שירו של יום ר"ה (ר"ה ל,ב). והכל הולך אחר החיתום (ברכות יב,א).
כתיבה וחתימה טובה: כי נחתמין מיד (עם הכתיבה) בספרן של צדיקים גמורים (ר"ה טז,ב) ועמך כולם צדיקים (ישעי' ס,כא). וראה טור או"ח סוסתקפ"א (מירושלמי ר"ה פ"א ה"ג). לקוטי מהרי"ל הובא לעיל במ"מ שבחודש... טובה.
לשנה טובה ומתוקה: ראה לקוטי לוי"צ אגרות עמ' שיא.
|
אם אתם מחפשים רעיון לעיצוב גינה או מרפסת המשלב את המראה ירוק טבעי במינימום צורך בטיפול ותחזוקה שוטפת, דשא סינטטי הוא הפתרון המושלם עבורכם. טוב תודה מציע לכם מבחר אנשי מקצוע מומחים בתחום התקנת דשא סינטטי בנצרת עילית, כנסו לכרטיס העסק באתר וקראו חוות דעת, דירוג והמלצות מלקוחות קודמים, הצעת מחיר רלוונטית ומעודכנת להתקנת דשא סינטטי לפי סוגים שונים הקיימים בשוק ולהשוות מחירים במחירון דשא סינטטי בין הצעות המחיר השונות. אנשי המקצוע באתר נבדקו ונמצאו אמינים, מקצועיים וזמינים לעבודה.
ייעוץ, התקנה וטיפול בכרי דשא סינטטי בנצרת עילית על ידי אנשי מקצוע מהשורה הראשונה תוכלו למצוא בקלות כאן בתחום "דשא סינטטי" באתר ולפנות ישירות לאנשי המקצוע לביצוע העבודה בזמן הנוח ביותר לכם.
בואו ללמוד מהמומחים שלנו על התקנת דשא סינטטי בנצרת עילית, ללמוד על העיצובים האפשריים בעזרת דשא סינטטי למרפסת, כיצד מתקינים דשא קבוע על בטון או על אדמה ועוד. כתבנו עבורכם מדריכים וטיפים שימושיים כדי שתלמדו כל מה שצריך לדעת על סוגים שונים של דשא סינטטי, יתרונותיהם ומתי כדאי להשתמש בכל אחד מהם.
|
ארי דה לוקה – זכאי. בית משפט בטורינו הודיע כי הסופר אשר הואשם ב"הסתה לאלימות", זכאי "מחוסר הוכחות". הנוכחים באולם פרצו בתשואות סוערות, ורבים מחבריו ואוהדיו חיבקו אותו ולחצו את ידיו.
כתב האישום על "הסתה לאלימות" הוגש נגדו לאחר שבחודש ספטמבר של שנת 2013, בראיון למהדורה האיטלקית של "הפינגטון פוסט", הוא התייחס לפרויקט חפירת מנהרה ארוכה לצורך הקמת מסילת הרכבת המהירה (TGV) ליון־טורינו, באומרו: "מעשי חבלה בעבודה על הקו הם דרך פעולה נחוצה על מנת שהם יבינו עד כמה זהו מפעל מזיק ובלתי נחוץ". התביעה ביקשה מבית המשפט לשלוח אותו לשמונה חודשי מאסר בפועל.
דה לוקה בן ה-65, יליד שכונת עוני נאפוליטנית, אשר בשנות ה-70 של המאה שעברה היה חבר בשמאל הרדיקלי האיטלקי, התפרסם ברחבי העולם בזכות ספריו ובהם "אתה, שלי", "הר אדוני", "לא עכשיו, לא כאן", "בשם האם", ואחרים.
גם הבוקר, בבית המשפט בטורינו, חזר דה לוקה על דברים בנושא, ללא חרטה, ואמר: "יש לבלום את פרויקט המסילה המהירה בעמק סוזה – יש לפגוע בו, לחבל בו, מתוך הגנה עצמית לגיטימית על הבריאות, על האדמה, על האוויר, על המים ועל הקהילה המאוימת". הוא חזר והצהיר כי במקרה שיורשע – לא יערער על החלטת בית המשפט: "המלים שלי הם גוף העבירה. שמו אותן במרכאות, והמרכאות האלה הן כמו אזיקים שהושמו על המלים. אני מוכן לכן להיות מורשע".
|
למה כדאי לך ללמוד בקורס NLP?
• כדי לחיות את החיים שמגיעים לך!
למה ללמוד NLP אצלנו?
מטעם ארגון INNLP הבינלאומי, הידוע בדרישות המקצועיות הגבוהות שלו.
את הקורס כולו מנחה תימורה שפירא, בעלת דרגת NLP Certified Master Trainer מטעם ארגון ה INNLP הבינלאומי ומוסמכת ללמד ולהעניק תעודות הסמכה מטעם הארגון.
מנחה ותיקה בעלת ניסיון עשיר בהנחיית קורסי NLP שהכשירה כבר עשרות רבות של תלמידים מרוצים (ראו המלצות ממשתתפי קורסים קודמים בהמשך הדף). בשנים האחרונות תימורה מנחה קורסי NLP Practitioner ו NLP Master Practitioner להכשרת מטפלים ב NLP במסגרת האוניברסיטה הפתוחה.
במקביל להוראת NLP לתימורה קליניקה עצמאית פעילה במודיעין בה היא עובדת באופן יומיומי עם אנשים בעזרת הכלים של ה NLP.
מעבר למסלול הלימודים ה"רגיל" (NLP Practitioner, NLP Master Practitioner ו NLP Trainer) תימורה המשיכה (וממשיכה) ללמוד עוד ועוד NLP אצל טובי המומחים מהארץ ומחו"ל וביניהם- רוברט דילץ, סטיבן גיליגן, שלי רוז שרווה, רב ויל ועוד.
"החוויה הכי מעצימה שעברתי בשנים האחרונות. חוויה משנה חיים. הקורס עזר לי להתמקד בדברים שבאמת חשובים לי בחיים. עברתי וממשיכה לעבור שינויים גדולים וקטנים.
תימורה מנחה מדהימה שהעבירה את הקורס בצורה הכי מקצועית והכי מרגשת ומדויקת! תודה לך תימורה!
"תימורה שפירא היא מרצה ואשת מקצוע יוצאת מן הכלל. השיעורים היו מרתקים, מלאי תוכן מקצועי, חווייתיים וייחודיים. הקורס כולו היה באווירה ובפתיחות שקשה לתאר אותן במילים. הרווחתי כישורי תקשורת, אמונה, בטחון עצמי וסיפוק שלא דמיינתי. לא היה לי מושג לאן אני באמת נכנס, אך כשנכנסתי, החלטתי ללכת על זה עד הסוף, וזה היה פשוט נפלא.
"הגעתי לקורס על מנת להעניק לעצמי כלים חדשים. שמחתי לגלות על עצמי דברים מעניינים, התמודדתי עם פחדים ואזרתי אומץ לעשות מעשים בשביל עצמי. המפגשים היו פעילים ומעניינים, בכל שבוע התפתחנו יותר ויותר. הקבוצה היתה מבוססת על מרקם אנושי מיוחד ומגוון, כל אחד העניק משהו ויחד יצרנו הרגל מקסים בימי ראשון בערב.
"החוויה הייתה מרתקת. למדתי המון וגיליתי שכל דבר אפשרי. באתי עם מטרה אחת ויצאתי עם 10! עברתי שינוי עוצמתי ולמדתי לאהוב את עצמי מאוד. תימורה מעבירה את החומר בצורה מעניינת. תודה ענקית"
"קורס מעניין מאוד, מתחילתו ועד סופו. הועבר על ידי תימורה בצורה ממוקדת, מעניינת, מאתגרת, שאיפשרה בכל שלב לעלות מעלה מעלה, להפנים תובנות משמעותיות בנוגע לאני ולאחר ולהביא לשינויים בחיים, הן מבחינה רגשית, הן מבחינה מחשבתית והן התנהגותית.
נחשפתי לטכניקות פשוטות שעשו שינוי משמעותי. ממליצה בחום להשתלב בקורס שכל מהותו הוא לאפשר הצלחה, אמונה אמיתית וחיובית.
"מאז שהתחלתי ללמוד NLP אני תמיד מספרת שזה קורס שלומדים בו את סודות החיים, קורס חובה לכל אדם, קורס שבו לומדים החל מלתקשר עם עצמך ועם סביבתך- משפחה, חברים, עבודה. בכל הרבדים האלה התקדמתי מאז שסיימתי את הקורס. הביטחון שלי מעל ומעבר.
"תימורה אישיות מאוד מעניינת וכך גם הקורס שלה. מאוד מקצועית, משקיעה המון- וכך גם התוצאות. מאוד מאוד נהניתי מכל שיעור ושיעור. התשוקה והצימאון התחזקו משיעור לשיעור ורמת הלמידה העלתה אותי מאוד.
"עברתי קורס NLP אצל תימורה. במהלך הקורס קיבלתי כלים רבים ועוצמתיים לחיי היום יום, לגישה שלי ולהבנה שלי. בנוסף למדתי הרבה טכניקות שנמצאות עכשיו בארגז הכלים שלי. למדתי שאיך שאני חוויתי שינוי- אני גם יכול לגרום לאנשים אחרים לחוות שינוי עוצמתי כל כך.
"הגעתי לקורס בעקבות המלצה שיווקית. ידעתי שכדי להבין אני אצטרך להיות פתוחה להיות מטופלת, לעבור תהליך. גיליתי מיום ליום מחשבות שעיכבו אותי, ולמדתי לנטרל אותן. התפתחתי ברמה האישית ולמדתי להתגבר על הפחד.
"קיבלתי כלים רבים לחיים, להבנת הזולת, להבנת האישיות שלי.
אהבתי מאוד את דרך ההוראה של תימורה- מצגות בשילוב הנחיה בכיתה. החזרה בתחילת כל שיעור על השיעור הקודם, העזרה בהבנת החומר, והסיוע להבינו עד הסוף.
"נהניתי מאוד במהלך הקורס. תהליך הלמידה היה כייפי. למדתי המון דברים חדשים ומעניינים. מה שלמדתי בקורס עזר לי גם בחיים האישיים שלי, כגון הטכניקות של מיסגור מחדש, מיקוד במטרה, שחרור מרגשות שליליים. ואם בכלל אני מסתכלת על חצי השנה האחרונה- החיים שלי השתנו לטובה בכל התחומים- בזוגיות, בעבודה, במשפחה. כל המחשבה שלי השתנתה ובעקבות כך בא השינוי הטוב. למדתי המון טכניקות שעזרו גם לי וגם למתורגלים שלי להתמודד עם קשיים.
"מומלץ ביותר! הקורס מדהים ומלמד. גיליתי בתוכי יכולות שלא האמנתי שקיימות.
הגעתי לקורס כי כבר שנים שאני סובל מקושי בהבעת רגשות שמתבטא בתסכול, התקפי כעס, העלבויות שאינן תמיד מוצדקות, חוסר שליטה מול הילדים ועוד.
"החוויה מהקורס מעצימה, מהנה, מלמדת ומאתגרת. הלמידה על עצמי ועל אנשים בסביבתי.
הנושאים הועברו בקצב טוב עם מצגת והמחשות כולל סיפורים שעוזרים להבין את הנושא. הדברים המשמעותיים שקיבלתי הם הבנת האחר, יצירת קשר עם אנשים זרים (רפור). השינוי שעברתי על עצמי- בעיקר מעבר מעמדה מס' 2 לעמדה מס' 1. הקורס נתן לי גם אפשרות לחדד דברים ומחשבות על עצמי.
"בקורס ה NLP נחשפתי לנפלאות ותבונת המוח האנושי. יכולת השינוי העצמי באמצעות תיווך הינה משמעותית ביותר. אפשרי וניתן לחולל שינויים בתחומי חיים רבים ומגוונים, גם באלו שלפעמים נדמה שאינם ברי שינוי.
הקורס הועבר במקצועיות רבה, תוך מתן כלים יישומיים וביצוע תרגולים רבים.
"הגעתי לקורס ללא ידיעה מה זה NLP. ואז התחלנו לאט לאט ללמוד ולצלול לתוך העולם הקסום של ה NLP. היה לי מעניין, קשה, מרגש ובסוף אפשר בהחלט להגיד שעברתי חוויה מצוינת שבכל שלב למדתי עוד משהו על עצמי, על הרגשות שלי ועל האחרים.
"אני מאז ומתמיד שמעתי את המושג NLP רק לא ידעתי מה זה בדיוק. ידעתי שזה כלי לשינוי והובלה להצלחה, אבל לא ידעתי איך. לאחר 4 שנים של לימודי נטורופתיה הבנתי שחסר לי משהו, אבל לא ידעתי מה, ויום אחד במקרה שמעתי שפותחים את הקורס וישר נרשמתי מבלי לברר כלום. אמרתי אולי זה הכלי שחסר לי כנטורופתית למטופלים שלי. במהלך הקורס התברר לי שזה הכלי שחסר לא למטופלים אלא לי כדי שבכלל אוכל להצליח לעבוד במקצוע.
|
כל אחד יודע כי למוזיקה יש תפקיד חשוב מאוד בכל חתונות, אירוע או מסיבה. לפניכם מספר טיפים מועילים במיוחד אשר ייסעו לכם לעבור את מהלך בחירת תקליטנים באופן קל, פשוט, ממוקד ונכון.
כאשר אתם הולכים לראות תקליטנים בעבודה על מנת להתרשם מאופן עבודתם, חשוב מאוד לבדוק האם אתם אוהבים את מה שאתם שומעים או לא. במידה ואתם לא חשים כל סימפטיה למוזיקה או כל חשק לרקוד, סביר להניח כי התקליטן לא יתאים לכם, ועל כן, אין לכם למה לבזבז את הזמן.
אם אתם לא מעוניינים ללכת בפועל לראות ולהתרשם מעבודתו של התקליטן, אתם תמיד יכולים לבקש ממנו לראות סרט חתונות בו הוא עבד. מהסרט תוכלו גם כן ללמוד על אופי האירוע ועל סגנון עבודתו של התקליטן.
כמו כל איש מקצוע אחר אשר אתם לוקחים ליום האירוע שלכם, חשוב כי תיווצר כימיה טובה ביניכם. ישנם תקליטנים רבים, ולכל אחד אופי והתנהלות אחרת, לכן, בדקו האם אתם מרגישים בנוח, והאם נראה לכם כי זה האיש המתאים ביותר לנגן באירוע שלכם.
דאגו לסגור חוזה עבודה הכולל את כל הפרטים החשובים ליום העבודה: תאריך, שעת התחלת עבודה, שעת סיום עבודה – תקליטנים לאירועים בדרך כלל מתחייבים לעבוד עד סוף האירוע ועד אחרון האורחים, מחיר, וכמובן, אגרת התשלום לאקו”ם צריכה אף היא להיות כלולה במחיר.
בדקו האם לתקליטן הנבחר יש את כל הציוד המתאים על מנת לעבוד באירוע שלכם. בדרך כלל, תקליטנים מקצועיים מחזיקים את כל המערך הטכני הנדרש על מנת לעבוד באירועים. כמו כן, קחו מאולם האירועים או גן האירועים את המפרט הטכני הקשור לכל נושאי ההגברה והעבירו אותו לתקליטן.
בחרו מבעוד מועד מספר שירים אשר חשובים לכם מאוד כי הם ינוגנו באירוע. שירים כמו שיר כניסה לחופה, שיר יציאה מהחופה ושיר סלואו צריכים להיות קבועים מראש, כמובן שאתם יכולים להעזר בתקליטן שלכם על מנת לבחור את השירים המתאימים.
הדגישו מראש מה הסגנון המוזיקלי המועדף עליכם ואיזה שירים אינכם מוכנים שינוגנו באירוע, כאשר אתם מגדירים מראש, כך אתם יכולים להיות בטוחים ולא מופתעים במהלך האירוע.
מאחר ולעבודתם של תקליטנים תפקיד חשוב מאוד בכל אירוע ובכל חתונות, דאגו לבחור בתקליטן מנוסה ומקצועי, אשר מבין את הסגנון המוזיקלי שלכם ואת האופי של האירוע. דאגו לסגור את כל הפרטים החשובים מבעוד מועד, על מנת שתוכלו להבטיח כי לא יהיו כל הפתעות, בנוסף – אל תשכחו לסמוך על התקליטן שלכם שיבין את האירוע ואת אופי הקהל וידאג לשלהב את האורחים במוזיקה נהדרת.
|
הזמינו מלונות בפליט וחסכו | Hotels.comSee this page in Englishעברית (ישראל)הזמינו באתר או חייגו חינם 1-809-442-791 שיחת חינם עם מענה אנושי באנגלית; 24 שעות ביממה; 7 ימים בשבוע3-7219635 שיחת חינם עם מענה אנושי באנגלית; 24 שעות ביממה; 7 ימים בשבועדף הביתמבצעי מלונותעזרהמשוב לאתרהתחברות וחשבוןהתחברותיצירת חשבוןההזמנות שליכתיבת חוות דעת על מלוןHotels.com™ Rewardsההזמנות שלימלונותבתי מלון ב-בריטניהבתי מלון ב-פליטמלונות בפליטחיפוש מלונות בפליט עיר, ציון דרך, שם מלון, כתובת או מיקודהגעהיום שלישיעזיבהיום רביעי אין לי תאריכים מדוייקיםחדרים123456789+חדר 1:מבוגרים12345678גיל 18+ילדים01230-17גיל בעת ההגעה:ילד 1:-?-<11234567891011121314151617לצפייה במבצעיםקבלו מחירים סודיים על מלונות נבחריםמחירים אלה אינם זמינים לכולם.גלו עכשיוהכי פופולרי כרגע בפליטמלונות בפליט המוזמן ביותר!Days Inn Fleet2 כוכביםטוב 3.5 / 5( 152 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 30 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהThe Lismoyne Hotel4 כוכביםמצויין 4.0 / 5( 4 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 13 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהTinker's Furze3 כוכביםמצויין 4.3 / 5( 61 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 8 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהTravelodge Fleetדירוג כוכבים אינו זמיןאין עדיין חוות דעת אורחים7 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהPremier Inn Fleetדירוג כוכבים אינו זמיןאין עדיין חוות דעת אורחים4 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהמלונות במרחק 5 קילומטרים מפליטFour Seasons Hotel Hampshire5 כוכביםמדהים 4.7 / 5( 40 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 15 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהמלונות במרחק 10 קילומטרים מפליטVillage Hotel Farnborough3.5 כוכביםמצויין 4.0 / 5( 240 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 29 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהHoliday Inn Farnborough3 כוכביםמצויין 4.0 / 5( 86 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 11 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהBel and the Dragon4 כוכביםמדהים 4.7 / 5( 68 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 11 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהThe Casa Hotel3 כוכביםטוב 3.9 / 5( 58 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 11 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהראו מלונות נוספים בפליט, בריטניההוזמנו לאחרונהFarnham House Hotel3 כוכביםהחל מ- ₪318Days Inn Fleet2 כוכביםהחל מ- ₪143Colebrook Guest House3 כוכביםהחל מ- ₪268Village Hotel Farnborough3.5 כוכביםהחל מ- ₪337Mercure Farnham Bush Hotel3 כוכביםהחל מ- ₪337שלמו כעת או מאוחר יותר על מרבית החדריםביטול חינם על מרבית החדריםמתחייבים למחירבתי מלון בפליטHotels.com תעזור לכם למצוא את המלונות הטובים ביותר בפליט. כדי לעזור לכם למצוא את החדר המושלם בעת הזמנת מלון בפליט, בריטניה, הפכנו את תהליך החיפוש והשוואת מלונות לקל ופשוט, כולל רשתות בתי המלון הפופולריות ביותר. כיום, המלון הפופולרי ביותר בפליט הוא Tinker's Furze, שכבר הוזמן 5 פעמים בשעה האחרונה.
|
מצוקת המסעדנים בישראל על רקע סגירת פעילותם בשל הנחיות המדינה נגד התפשטות הקורונה שמה את חברת משלוחי האוכל וולט בחזית.
כעת מתפרץ מחדש וביתר שאת הקושי של המסעדנים לשרוד על רקע הדרישה של הממשלה לסגור את כל עסקי ההסעדה כצעד למניעת התפשטות הקורונה במדינה, כשרק משלוחים יכולים להמשיך להתבצע. כיום ישנן רשתות ומסעדות רבות שהמודל העסקי שלהן אינו מתאים למשלוחים ממגוון רחב של סיבות.
על רקע הזה, היום (ב') פרסמו מסעדנים קריאה לחברת משלוחי האוכל וולט להוריד את גובה העמלה שהיא גובה ממסעדות מ-25% ל-15%, וזאת לצד הקריאה "בלי מסעדות גם וולט לא תשרוד".
עם זאת, זה תנועת "מסעדנים חזקים ביחד", שמובילה את מחאת המסעדנים מול חברות המשלוחים וגורמי הממשל, נפגשה בשבוע שעבר עם נציגי וולט, מה שהביא להודעה משותפת של הצדדים על שורת הקלות עבור המסעדנים.
במסגרת זו וולט הסכימה להקל על תזרים המזומנים של המסעדנים ולעבור לביצוע של שתי העברות תשלום בשבוע, במקום העברה שבועית אחת של הכנסה ממכירות.
ואולם, הקלה נוספת שהעניקה וולט למסעדנים הפכה ללא רלוונטית - ביטול העמלות על איסוף עצמי מהמסעדה (TA) - שכן הנחיות הממשלה הביאו להפסקת הפעילות הזו.
בוולט הגיבו היום לדברים וטענו כי "לצערנו, היות שוולט איננה חברה רווחית, אין ביכולתנו להוריד את עמלות המשלוחים מבלי לפגוע בהכנסות השליחים ובהפעלת השירות. מעבר לכך, העמלה הנגבית זהה לעמלה של כל המתחרים שלנו בשוק, לאור העלויות הגבוהות בהפעלת שירות זה".
עוד מסרו בוולט כי "הורדת העמלה לא תאפשר את המשך פעילותה של חברת וולט, ולא תהווה פתרון מספק למסעדנים. נדרשת התערבות ממשלתית משמעותית על-מנת לסייע להם. לצד זאת, המסעדנים הם השותפים שלנו, ולכן נקטנו מספר צעדים על-מנת להקל עליהם, ביניהם העברת התשלום למסעדות פעמיים בשבוע, ביטול עמלות להזמנות באיסוף עצמי וקידום עסקים מקומיים באפליקציה ובסושיאל. אנחנו ממשיכים להעניק שירות למאות מסעדות אשר עובדות איתנו ולאפשר לאלפי שליחים עבודה גם בימים אלה. אנו מחזקים את המסעדנים ומקווים לחזור לשגרה כמה שיותר מהר".
|
טלפון לא מזוהה של סוני (Sony) שהופיע באתר הבדיקות של אפליקציית הבדיקה AnTuTu השיג ציון שיא של 395,721 נקודות. מדובר במכשיר שנושא את שם הקוד I8134 ומצויד במערכת על שבב החדשה של קוואלקום (Qualcomm), הלו היא Snapdragon 855. ההערכה היא שככל הנראה מדובר ב-Xperia XZ4, מכשיר הדגל החדש שהחברה אמורה להשיק בקרוב.
מדובר כאמור בתוצאה הגבוהה ביותר אי פעם שהושגה נכון להיום במבחן הזה, והיא גבוהה באופן משמעותי יותר ממה שהשיגה ה-A12 Bionic של אפל (Apple) שחצתה את קו ה-350 אלף נקודות.
לא הרבה ידוע על המכשיר החדש של סוני מעבר לכך שהוא יציע מסך נקי ללא מגרעת כלל, עם שלוש מצלמות מאחור, ועם חיישן טביעות אצבע בצד המכשיר. כמו כן נודע שהוא אמור לתמוך בטעינה מהירה בעוצמה של 46.5 וואט.
|
א. העין קולטת הרבה יותר מ-24 תמונות בשנייה, ב. בטלוויזיה 50 הרץ יש 50 תמונות בשנייה וכל שתי תמונות משלימות זו את אז זו ככה שאפשר להגיד שיש 25 תמונות, ובאותו הגיון הטלוויזיה 100 הרץ יש 50 תמונות לשנייה.
הרשימה למטה נמצאת כאן מסיבות טכניות, אני לא רוצה להכניס את זה למאמר כי לא כתוב על זה כלום - אבל הרשימה צריכה להשאר איפשהו כדי שעורכים ידעו מה להוסיף.
7 התמונה אמיתית ב 100%?
8 צריך להחליף את השם.
10 שאלה:למה העין רואה הפוך?
14 טעות ב"עין אנושית-איור"
16 ראיה של תינוקות על לגיל שנה - מיתוס?
* קנים: ישנם כ־120 מיליון קנים ברשתית. אלו תאים ארוכים ודקים הפועלים בעיקר בלילה. הם נמצאים בעיקר בהיקף הרשתית, ופחות במרכזה. בתאים אלה אין המרה שלצבע ושל פרטים קטנים בשדה הראייה. והם פעילים יותר לזיהוי אור שחור/לבן. כמו כן, לוקח להם זמן להתרגל לשינויי אור. * מדוכים: ישנם כ־6 מיליון מדוכים ברשתית. אלו תאים קצרים ושמנים הפעילים ביום, ונמצאים רק במרכז הרשתית (הנקרא גם Fovea). לתאים אלה תפיסה טובה של צבעים. הם רגישים ביותר לפרטים, ואינם רגישים לשינויי תאורה.
לקנים לא לוקח זמן להתסגל לאור ,אלא צמצם כניסת האור לעין מסתגל בהדרגה לעוצמות אור שונות. הקנים הן מולקולות בעלות פוטנציאל פעולה קבוע.
מדוכי הצבע אינה יתר רגישים לפרטים ,אלא רזולוציית הפיזור שלהם ברשתית גבוהה יותר(כפי שמצויין) אין רגישות לפרטים אצל תא יחיד.
בנוסף ,ראיית הצבע זקוקה לאנרגיהי גבוהה יותר בשביל לקבל גירוי התחלתי ,זה למה לא רואים בצבע מלא בלילה. זה לא שהם "אינם רגישים לשינוי בתאורה".
גם הניסוח בערך, וגם הערתך, לא מדויקים.
האישון, שהוא צמצם העין, מגיב יחסית מהר (משהו כמו 20 שניות) לשינויי תאורה. אבל לוקח הרבה יותר זמן להתרגל לשינוי מהיר מאור לחושך (כלומר "לעבור לראיית לילה"). זהו תהליך שכרוך בשינויים פוטוכימיים בקנים, שמתרחשים ברשתית העין בחשיכה, והם לוקחים דקות ארוכות. מה שכתבת פה לגמרי לא נכון.
לגבי הנקודה השנייה שציינת, הניסוח בערך אכן לוקה בחסר. לתאים אין תפיסה של צבעים ואין להם רגישות לפרטים - אלה תפקודים של המוח ולא של הפיזיולוגיה של העין.
יש חלק בעין הנקרא לחמית, שאינו מוזכר כלל בערך. אולי כדאי להזכיר מהו.
איור 'חתך של עין אנושית'. מאחורי הקרנית ובמישור האישון צריכה להיות ה'קשתית'. באיור במקום זאת כתבו 'רשתית'. וזו טעות.
כל המידע טוב ונכון. התמונה "עין אנושית-איור" שגויה. הקשתית מסומנת כרשתית בתמונה, ובכל אין קשתית באיור.
אנופתלמוס הינו מצב בו אין עין, אם מלידה או לאחר שהיה צורך להוציאה. הניתוח להוצאת העין נקרא אנוקלאציה ( Enucleation ) / אויסצרציה ( EVISCERATION ).
מתי יש צורך להוציא עין?
משום שהמידע המובא (ללא מקור) בפסקה 'אופן פעולתה של העין' ביחס לתינוקות מאוד הפליא אותי עשיתי קצת גוגל על העניין ולפי הנראה בתוצאות בגוגל מדובר במיתוסים ותינוקות לא רואים תמונה הפוכה עד קרוב לגיל שנה. לכן מחקתי את השורה הזו משום שאנשים סומכים על כך שהערכים באתר הזה הם נכונים. אם למישהו יש מקור לזה אשמח שיכניס שוב את המשפט בליווי מקור אמין.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שיחה:עין_אנושית&oldid=25658182"
דף זה נערך לאחרונה ב־17:37, 6 ביוני 2019.
|
תאור העבודה: סקירה תיאורטית ומחקר באמצעות שאלונים.
מצב לחץ מוגדר כמצב בו קיים פער בין הדרישות במציאות, לבין היכולת של היחיד לבצע אותן.
שחיקה נובעת מהתשה, כתוצאה מעמידה במצבי לחץ רבים או מתמשכים לאורך זמן. אנשים העובדים בלחץ זמן, עם מטלות רבות הנדרשות מהם, ואינם יכולים להשפיע על סוג העבודה שהם עושים ועל החלטות בעבודה, נוטים לסבול מלחץ בעבודה. ככל שמצב הלחץ מתמשך לאורך זמן, ללא יכולת להפיג אותו - נוצר מצב של שחיקה. מרכיבי השחיקה: תשישות גופנית, רגשית ורוחנית. (פרידמן, גביש ובלה 2003).
הגופנית: עייפות שאינה חולפת, חולשה כללית, כבדות וחוסר מרץ. השחוקים חולים לעיתים קרובות, מועדים לתאונות, בעיות שינה.
הרגשית: תחושת דיכאון, חוסר אונים, חוסר תקווה ומילכוד. במקרים קיצוניים, עלול להגיע למשבר נפשי ולמחשבות אובדניות. אנשים העובדים בשירות אנושי, אשר משקיעים את כל נפשם בעזרה לאחרים, מרגישים לעתים כי לא נותר להם דבר לתת לאחרים.
האדם השחוק חש עצמו רגשית עצבני ומהיר לרגוז. חברים ובני משפחה נעשים מקור נוסף ללחץ רגשי.
הרוחנית: התפתחות עמדות שליליות של הנשחק כלפי עצמו, עבודתו, וחייו. העניין בעבודה הולך ופוחת, ההערכה העצמית יורדת. אנשים במקצועות השירות מאבדים את אהבת הזולת. במקום לראותם כבני אדם בעלי רגשות, הם מתחילים לראות בהם אוסף של בעיות. חוסר סיפוק גורם לשחוקים לאחר לעבודה, להיעדר, להאריך הפסקות בעבודה, לזלזל במטופלים או במקבלי השרות.
עיתוייה, עוצמתה ומישכה של השחיקה הנפשית תלויים בפרט ובסביבה בה הוא חי ועובד. יש עבודות ועיסוקים השוחקים יותר. יש תיאוריה הגורסת כי דווקא האנשים הנלהבים, בעלי היוזמה והמרץ, האידיאליסטים והרוצים לעזור, הם הנשחקים מהר, משום שהם משקיעים הרבה מעצמם. אולם אנשים נשחקים לא רק בגלל עומס גדול בעבודה, אלא גם כאשר אינם יכולים לנצל בעבודתם את כישוריהם והם חשים חסרי ערך, או אינם מוצאים בעבודה אתגר וגיוון. (פרידמן, גביש ובלה 2003).
במקרים רבים, עצם העבודה עם אנשים - מהווה מקור לחץ. על העו"ס להיות תמיד יודעת ומבינה, מכירה ומתחשבת, והיא חשופה לבעיותיהם הנפשיות, החברתיות והגופניות של מטופליה.
לאור הדברים לעייל, מטרתי לבדוק באם קיים קשר בין שנות וותק וגיל העו"ס לבין שחיקתה בעבודה. (פרידמן, בנדס-יעקב, 2003).
האם קיים קשר בין משתני הגיל והותק בעבודה לבין שחיקתה של העובדת הסוציאלית?
1. יימצא כי קיים קשר בין גיל העו"ס לבין שחיקתה בעבודה.
2. יימצא כי קיים קשר בין הוותק בעבודתה של העו"ס לבין שחיקתה בעבודה.
על השחיקה בעבודה בכלל ושחיקת עובדים סוציאליים בפרט (ראה פירוט הנושאים בתוכן).
במחקר זה אשתמש בשאלון סקר למדידת השחיקה בעבודה, לפי שאלון פיינס (1984) שישמש למדידת רמת השחיקה בקרב 19 עו"ס המהווים את אוכלוסיית המחקר. ראה דוגמה לשאלון בנספח לעבודה זו.
אדמי, ח. ושירום, א. (1990). "הערכת השפעתה של הכנה חיסונית להתמודדות עם לחצים בשדה הקליני על תלמידות סיעוד". עיונים בחינוך, חוב' 54/53 , עמ' 165 - 185, אוניברסיטת חיפה.
אדרי, י, (2003), עמדות של עובדים סוציאליים כלפי סירובים לבקשות עזרה של מטופלים. עבודת מ"א, חיפה: אוניברסיטת חיפה, בית-הספר לעבודה סוציאלית.
בכנר, י. (1997), שחיקה נפשית בקרב מטפלים בנפגעי סמים - השוואה בין שתי מסגרות ארגוניות שונות: מסגרת סגורה ומסגרת פתוחה. עבודת מ"א, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, המחלקה לסוציולוגיה.
הררי, י, (2002), להיות יועצת ותיקה. עבודת מ"א, תל-אביב: אוניברסיטת תל-אביב, בית-הספר לחינוך, המגמה לייעוץ חינוכי.
מיוחס, ר. (1985). גורמים אישיותיים וסביבתיים בשחיקת המורה , עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך, החוג לחינוך, אוניברסיטת חיפה.
עציון, ד. (1990), שחיקה בתפקידי ניהול - גורמים והשלכות , בתוך: גלוברזון, א. גלין, א. רוטנשטיין, א. "משאבי אנוש ויחסי עבודה בישראל - אופקים חדשים", הוצ' רמות, אוניברסיטת תל - אביב.
פרידמן, י, בנדס-יעקב, א,(2003), עבודת היישוג בשירות לנוער וצעירים במשרד העבודה והרווחה. ירושלים: מכון הנרייטה סאלד, 2003. 252 ע'. דוח מחקר מס' 267, פרסום מס' 758 .
קרול, א, (2002), התמודדות אחיות טיפול נמרץ עם אובדן המשאבים בעבודה. עבודת מ"א, תל-אביב: אוניברסיטת תל-אביב, החוג לסיעוד.
BARGAL, D, GUTERMAN, N, (1997), CAREER OUTCOMES AMONG MEDICAL VS. FAMILY SERVICE SOCIAL WORKERS IN ISRAEL SOCIAL WORK IN HEALTH CARE, (1-2), 25, 223-241.
Daley, R. (1979). Burnout: Smoldering Problem in Protective Services, Social Work, 6, 375-379.
Freudenberger, J.J. (1974). "Staff burnout syndrom". Journal of Social Issues. 30(1), 159-165.
GILBAR, O, (1998), RELATIONSHIP BETWEEN BURNOUT AND SENSE OF COHERENCE IN HEALTH SOCIAL WORKERS, SOCIAL WORK IN HEALTH CARE, (3)26, 39-48.
GUTERMAN, N, BARGAL, D, (1996), SOCIAL WORKERS' PERCEPTIONS OF THEIR POWER AND SERVICE OUTCOMES. ADMINISTRATION IN SOCIAL WORK, (3), 20, 1-10.
HAJ-YAHIA, M, BARGAL, D, GUTERMAN, (2000), PERCEPTION OF JOB SATISFACTION, SERVICE EFFECTIVENESS AND BURNOUT AMONG ARAB SOCIAL WORKERS IN ISRAEL, INT. JOURNAL OF SOCIAL WELFARE, , 9 (3), 201-210.
Maslach, C. (1978). Burnout- The Cost of Caring. Englewood Cliffs, Prentice Hall.
Pines, A., Aronson, E., Kafry, D. (1981). Burnout: From Tedium to Personal Growth. Mc- Millen Publishing co.New York.
RIBAK, J, (2000), A MULTIFACETED MENTAL HEALTH TRAINING PROGRAM IN REDUCING BURNOUT AMONG OCCUPATIONAL SOCIAL WORKERS, ISRAEL JOURNAL OF PSYCHIATRY RELATED SCIENCES, (1) 37, 12-19.
ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "השפעת הגיל והוותק על שחיקתה בעבודה של העובדת הסוציאלית", סמינריון אודות "השפעת הגיל והוותק על שחיקתה בעבודה של העובדת הסוציאלית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.
|
עם צמצום התפשטותו של נגיף הקורונה החלו המוסד וצה״ל במימושה של תכנית להעברת מקל למשרד הבריאות. כפי שעשה עד כה במגוון רחב של תחומים ובמיצוי רחב של יכולותיו. "צהל ימשיך לסייע ככל שיידרש במאבק במיגור הנגיף וערוך להרחיב את הסיוע בכל עת"
היום (שלישי), נערך טקס לציון סיום הפעילות במרכז השליטה הלאומי למאבק בקורונה, בראשות ראש המטה הכללי רב-אלוף אביב כוכבי, ראש המוסד מר יוסי כהן, מנכ"ל משרד הבריאות מר משה בר סימן-טוב, ראש אגף הטכנולוגיה במוסד מר ח', ראש אגף המבצעים בצה"ל אלוף אהרון חליוה, ראש אגף המודיעין אלוף תמיר הימן וראש המנהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון תא"ל (מיל') ד"ר דני גולד.
אנשי המרכז- נציגי המוסד, צה״ל ומשרדי הביטחון (מנהל הרכש והמנהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית), האוצר והפנים- פעלו תחת הנחייתו המקצועית של משרד הבריאות במתווה של מכלולים בתחומי מקצוע שונים: רכש, ייצור עצמי, בדיקות, הנשמה וחמצן, טכנולוגיה, קשרי חוץ, מרכז המידע והידע הלאומי ועוד. עבודת המכלולים אפשרה לנהל את פעילות המרכז בצורה מסונכרנת ומתואמת על בסיס שותפות ושקיפות בין הארגונים.
בשבועות האחרונים, עם צמצום התפשטותו של נגיף הקורונה במרחב האזרחי, החלו המוסד וצה״ל במימושה של תכנית סדורה ומדורגת להעברת מקל למשרד הבריאות. כפי שעשה עד כה במגוון רחב של תחומים ובמיצוי רחב של יכולותיו, צה״ל ימשיך לסייע ככל שיידרש במאבק במיגור הנגיף וערוך להרחיב את הסיוע בכל עת.
ראש המטה הכללי, רב-אלוף אביב כוכבי, אמר כי "האירוע פה מתרכז למשפט הידוע – 'אם אתה רוצה להגיע ראשון תרוץ לבד, אבל אם רחוק תרוץ ביחד'. חבורה מופלאה שרצה ביחד בשני ממדים, יכולות אישיות וארגוניות ומעמד הרוח והנפש. תראו לאן הגענו- מאוד מרשים בעיניי איך שארגונים מתארגנים כדי לפתור בעיה, ואתם עשיתם את זה. זה לא מובן מאליו שמדינה וקהילה יודעות לקחת סוגיה, לפרק אותה, ולהביא תוצאות כאלו. אנו יוצאים מהאירוע הזה יותר ענווים ויותר פרודוקטיביים".
"אני מעריך מאוד את כל מי שלקח חלק, זה היה מרשים בכל קנה מידה. אני בטוח שאנחנו מפיקים הרבה לקחים באופן שבו שאנו צריכים לתפקד, בנימה צבאית. כשאנחנו מתכוונים שצה"ל הוא צבא העם, לא הייתה שאלה כשהאירוע הזה פרץ. אנחנו מקבלים הרבה מהעם, איכות בלתי רגילה של אנשים. זה בדיוק המקום בו אתה צריך לסייע לעם הזה, וזה נעשה בכל הרמות בהתרוממות רוח. ועכשיו, אנחנו בשבילכם. לא עד חצי המלכות, אלא כל המלכות. זה בעיניי המושג 'צבא העם', ואני מניח שזו הרוח בכל הארגונים כאן. שנדע לזכור את הרוח הזו גם באירועים קשים אחרים שיהיו לנו, ועוד יהיו לנו", דברי הרמטכ"ל.
ראש המוסד, יוסי כהן, אמר כי "הקורונה הייתה ועודנה איום פוטנציאלי ומסתורי. היה צריך לתת כתף, ואנשינו- שזיהו את הצורך- נענו ללא היסוס לאתגר. אין לנו מומחיות רפואית. אנחנו לא אפידמיולוגים. מה שהבאנו אתנו הייתה הרוח של המוסד, ולצדה רוח צה״ל וכלל מערכת הביטחון. הבאנו אתנו את היכולת לזהות בעיות, לפרק אותן לגורמים ולמצוא פתרונות. הבאנו יכולת טכנולוגית, לוגיסטית ומודיעינית. הבאנו את קשרי החוץ שלנו. ובעיקר הבאנו את הרוח של הארגון: אופטימיות, מסירות, יזמות, הסתערות על משימות – רוח קרב. אני גאה בחלקנו הצנוע במערכה נגד המגפה. אני גאה בעובדי המוסד. אני גאה לעמוד לצד אנשי הרפואה ומערכת הבריאות, אנשי מערכת הביטחון והצבא, ויחד כל עם ישראל שכמו תמיד- כשצריך, העם הזה עומד במבחן".
מנכ"ל משרד הבריאות, מר משה בר סימן-טוב, אמר באירוע כי "החוסן של מדינת ישראל מבוסס על חוסן בטחוני וחוסן חברתי, שאבן הראשה שלו היא מערכת בריאות מתפקדת, שיודעת להתמודד עם אתגרים אדירים כמו אלה שהתמודדנו עימם. שילוב הכוחות בין כלל הגופים הוכיח את עצמו בהתמודדות עם הנגיף, וביחד נוכל לו גם בהמשך אם יידרש".
הפעילות של צה"ל במרכז השליטה עסק עיקר באיסוף המידע הרלוונטי לקבלת ההחלטות מכלל צירי העבודה במרכז השליטה וגיבוש תמונת מצב. ניטור המידע, ניתוח, שליטה ובקרה על אזורי הידבקות ברחבי הארץ, אספקת מזון, תרופות ואמצעים טכנולוגיים. שליטה ובקרה על פעולות שטח של הגופים כגון בדיקות, חיטוי ובידוד.
ניהול צירי העבודה במרכז השליטה. תעדוף המשימות בין כלל הגופים המעורבים ומיצוי יכולותיהם. אחסון ציוד רפואי בשמונה מחסנים במרכזי ציוד הלחימה ברחבי הארץ ושינועו. אספקה של כ-900 מכונות הנשמה ממלאי צה״ל. הובלת מכלול מפעל המידע והידע, המרכז מסד נתונים רחב לניהול ולחיזוי צרכים רפואיים.
|
ההחלטה להקדים את המשחק של ברצלונה מול לגאנס היתה קשורה לשוק האסייתי, אך היא סידרה לקטאלונים סופ"ש ארוך לאחר שגברה 1:5 על העולה החדשה.
לאחר ההפסד לאלאבס במחזור הקודם, לואיס אנריקה לא לקח סיכונים עלה עם ההרכב החזק ביותר שלו, וזה השתלם כאשר השלישייה הגדולה שלו סגרה את המשחק כבר במחצית הראשונה. ליאו מסי היה הראשון שמצא את הרשת (15), לאחר בישול נהדר של לואיס סוארס. זאת היתה הקבוצה ה-34 מולה כובש "הפרעוש" בליגה הספרדית, כאשר רק לאס פלמאס טרם הרגישה את נחת זרועו.
גם לאחר השער הראשון, אולי בהשפעת ה-0:7 מול סלטיק בליגת האלופות, שחקני ברצלונה המשיכו ללחוץ על הדוושה. בתמונת מראה של השער הראשון, הפעם מצא מסי את סוארס שגלגל פנימה (31). לקראת השריקה להפסקה גם ניימאר הצרף לחגיגה כשהוסיף את השלישי של קבוצתו (44).
החגיגה המשיכה במחצית השניה, כאשר מסי כבש את השני שלו במשחק מהנקודה הלבנה (55), לאחר שניימאר הוכשל ברחבה. את הטוב ביותר הם שמרו לסוף כאשר ראפנייה הוסיף את השער היפה במשחק, כשכבש בכדור מסובב לחיבורים של סראנטס. לגאנס שהיתה טובה בדקות רבות במשחק, קיבלה שער ניחומים לאחר בעיטה חופשית נפלאה של גבריאל (80).
לואיס אנריקה יכול להיות מרוצה מהיכולת של קבוצות, שהוכיחה שהמחזור הקודם היה רק מכה בכנף, וכעת תתכונן למפגש המסקרן מול אתלטיקו מדריד ביום רביעי. העולה החדשה תחפש נקודות מול קבוצות אחרות.
לגאנס: סראנטס; דייגו ריקו, קארל מג'אני (רובן פרס/ 46), פבלו אינסואה, בוסטינזה, ויקטור דיאס; גבריאל, לואיס ססטרה, אוניי לופס (אלכסנדר סימנובסקי/ 61); דרווין מאצ'יס (עומר ראמוס/ 61), ממדו קונה.
לאחר דקות של לחץ, הזדמנות אמיתית ראשונה ללגאנס. גבריאל הרים כדור לרחבה, ססטרה נגח טוב, אך הכדור חלף מעל המשקוף ויצא לחוץ.
ברצלונה עלתה ליתרון 0:1: הקטאלונים יצאו למתפרצת, סוארס פרץ באגף, חדר לרחבה ומסר כדור רוחב למסי שבנגיעה אחת מצא את הרשת לראשונה מול לגאנס.
כמעט בישול נוסף לסוארס. האורגוואי קיבל כדור ברחבה, הרים כדור גובה לניימאר, אך הברזילאי בעט לא טוב והכדור חלף מעל המשקוף.
ברצלונה עלתה ליתרון 0:2: מסי קיבל כדור 20 מטר מהשער, עבר שני שחקנים והותיר את סוארס לבד מול הרשת החשופה, לאורגוואי נשאר רק לגלגל פנימה.
המארחת לא נכנעת. מאצ'יס פרץ באגף שמאל, עבר את מסצ'ראנו והגיע למצב של אחד על אחד מול טר-שטגן אלה שוער זינק טוב. הוונצואליאני הגיע ראשון לריבאונד, אך הפעם נבלם על ידי אומטיטי לפני שהשוער השתלט על הכדור.
ברצלונה עלתה ליתרון 0:3: בישול נוסף לסוארס. האורגוואי חדר לרחבה, משך את השוער ומצא הפעם את ניימאר שהשלים שלישייה לרשת של לגאנס.
ברצלונה עלתה ליתרון 0:4: ניימאר פרץ באגף שמאל, חדר לרחבה, הוכשל על ידי בוסטינזה והשופרט הורה על הנקודה הלבנה. מסי לקח את הבעיטה ושלח כדור מדויק לרשת של סראנטס.
ברצלונה עלתה ליתרון 0:5: ראפינייה קיבל כדור במרכז המגרש, פרץ קדימה וחתך למרכז לפני ששחרר בעיטה מדהימה לעבר החיבורים של סראנטס ופנימה.
לגאנס צימקה ל-5:1: המארחת קיבלה כדור חופשי, גבריאל ניגש לבעוט ושלח כדור מסובב לחיבורים של טר-שטגן.
הקולצ'נרוס חוזרים לעצמם אחרי פתיחת העונה הפושרת. חניכיו של סימאונה רשמו נצחון שלישי רצוף בכל המסגרות ופשוט התעללו בחיחון המסכנה. כבר בדקה ה-5 אנטואן גרייזמן וקווין גאמיירו קבעו 0:2 מהיר. הצרפתי השלים צמד עוד במחצית הראשונה והוחלף בהמשך על ידי פרננדו טורס, שגם הוא הבקיע פעמיים. 0:5 קליל לאתלטיקו וכבר ביום רביעי מצפה להם משחק העונה הראשון בקאמפ נואו נגד ברצלונה.
|
מהו קיץ ישראלי בלי אבטיח אדום, מתוק-מתוק ועסיסי? חוזרים הביתה מהים, מוציאים אותו מהמקרר, פורסים, נוגסים בפיסה צוננת ו... אופס. טיפה נושרת ישר מהשפתיים שלנו ונספגת בחולצה הבהירה. תוך שניות מתפשט שם כתם ורדרד שמאיים להישאר לצמיתות. ואל תזכירו לנו בכלל את הגלידות והארטיקים, שכל אחד מהם מותיר מזכרת עקשנית על בגדי הילדים (טוב נו, לפעמים גם על שלנו).
האם נגזר עלינו להחליף אחוזים נרחבים ממלתחת הקיץ שלנו בכל שנה מחדש? לא בהכרח. יש כמה צעדי מנע שאפשר לנקוט כדי להתמודד עם כתמי הקיץ הנפוצים בחכמה וביעילות.
הפתרון האידיאלי הוא כמובן למנוע כמה שיותר מהכתמים האלה מלהגיע לבגדים שלנו מלכתחילה. איך עושים את זה? קודם כל, מקפידים לאכול רק ליד השולחן. זה לא רק שומר על הבגדים, אלא גם חוסך מהשטיחים ומהספות שלנו את התענוג המפוקפק של טפטופי המזון. אם אתם יודעים שאתם הולכים להגיש פירות, גלידה או כל דבר אחר עם פוטנציאל הכתמה גבוה ותרו על הרשמיות של מפת בד והסתפקו בפלייסמנטים קלים לניקוי. ואם יש לכם ילדים קטנים, שנוטים להתלכלך, הציעו להם לאכול ארטיק במרפסת או בגינה בלבוש מינימלי, אחרי שיסיימו תנו להם לעשות מלחמת מים. וככה תפסתם שתי ציפורים במכה אחת גם הצלתם את הבגדים שלהם ואת הספות שלכם, וגם נתתם להם תעסוקה קיצית כיפית.
כלל האצבע בנוגע לכתמים הוא שככל שמטפלים בהם מהר יותר, הסיכוי להעלימם עולה. ככל שעובר הזמן לכתם יש יותר זמן להתקבע בסיבי הבד, ונהיה קשה יותר להסירו. אם ההכתמה קורית בבית, הכניסו את הבגד המוכתם מיד לכביסה (אבל לא לפני שתקראו את הסעיף הבא).
אבל מה קורה כשאנחנו בחוץ ומכונת הכביסה אינה זמינה? תוכלו להעניק לבגד טיפול "עזרה ראשונה" באמצעות חומרים בהישג יד. ראשית מומלץ לגרד את השאריות המוצקות באמצעות סכין נקי או לספוג באמצעות מפית את שאריות הנוזלים. לאחר מכן מומלץ על שטיפה במים קרים, פיזור מלח שיספח את הנוזלים המכתימים וימנע מהם להיספג עוד בבד, או אפילו כמה טיפות של מיץ לימון (או חומץ) על כתם כהה של פרי יכולים לעזור לכם בטווח הקצר. אבל חשוב לזכור שהטיפול הראשוני אינו יכול להשתוות ליעילות הניקיון של כביסה, ולכן בהזדמנות הראשונה יש לכבס את הבגד במכונת כביסה ובעזרת חומרי ניקוי ייעודיים.
כתמי פירות ידועים לשמצה ככתמים עקשניים במיוחד. וככאלה הם דורשים גם טיפול מיוחד. אם החולצה האהובה עליכם "התקשטה" פתאום בכתם כהה של עסיס דובדבן או בטיפות אבטיח או שזיף, תתחילו בסיכול ממוקד של הכתם על ידי מזיגת כמות קטנה של ג'ל הכביסה של פרסיל ישירות על הכתם.
פרסיל ג'ל המכיל מיליון מסירי כתמים יכול לפעול גם כמסיר כתמים, ולהתחיל את פעולת הניקיון עוד לפני שאתם מפעילים את המכונה. לאחר מכן, מזגו פרסיל ג'ל ומרכך כביסה בתא המיועד לכך במכונת הכביסה והפעילו אותה להשלמת התהליך בטמפרטורה של עד 30 מעלות. במקרה של כתמי גלידה, שמכילים חלבונים, מומלץ לנקות את הכתם עם חומר שמכיל אנזימי ניקיון. פרסיל ג'ל מכיל פורמולה ייחודית ועוצמתית של אנזימים שיעילות הניקיון שלהם אינה נפגמת גם בחום. מה שהופך אותו לחומר כביסה יעיל בכל בכל תכנית כביסה.
|
איגוד הפסיכיאטריה בהסתדרות הרפואית יקיים ביום ג' הקרוב (13 בדצמבר), כנס תחת הכותרת "ממשבר להזדמנות", שיוקדש לעתיד הפסיכיאטריה בישראל. הכנס יתקיים במלון "ליאונרדו" שרתון סיטי טאוור בתל אביב.
מאות מנהלים בכירים ממערך הפסיכיאטריה בישראל הבטיחו את השתתפותם בכנס, ובין הדוברים בו יהיו מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב; יו"ר ההסתדרות הרפואית, פרופסור לאוניד אידלמן; מנכ"לית ההסתדרות הרפואית, עו"ד לאה ופנר; יו"ר איגוד הפסיכיאטריה, פרופסור חיים בלמקר; ד"ר צבי פישל; נשיא התאחדות הפסיכיאטריה האירופית (EPA), פרופסור וולפגנג גייבל; מנכ"ל המרכז הרפואי לבריאות הנפש "לב השרון", ד"ר שמואל הרשמן; מנכ"לית בית החולים הפסיכיאטרי מזור, פרופסור אילנה קרמר; יו"ר האגודה לזכויות החולה, שמוליק בן יעקב.
אחד הפאנלים בכנס יוקדש לסיקור התקשורתי של הרפואה הפסיכיאטרית בישראל בשנה החולפת, וישתתפו בו ד"ר פישל; עו"ד ויו"ר הועדות הפסיכיאטריות המחוזיות במשרד הבריאות, ד"ר שמואל וולפמן; מומחה למשפט רפואי, עו"ד עדי ניב יגודה וכן נציגת הפורום הארצי למשפחות פגועי נפש, "עוצמה".
לקראת הכנס אמר פרופסור בלמקר: "על פי תחזיות שונות, כ-30% מבני האדם יסבלו ממחלה פסיכיאטרית כלשהי במהלך חייהם ו-26% ממקרי הנכויות בישראל נובעות מתחלואה נפשית. די בכך כדי להבהיר כי אין תחליף לרפואה הפסיכיאטרית בכל חברה חופשית שהיא. הפסיכיאטר מהווה גשר בין עולמם של פגועי הנפש לבין הקהילה. עם זאת, תחום הפסיכיאטריה בישראל מתמודד עתה עם תשתית דלה במשאבים ובכוח אדם מקצועי ועם תנאי עבודה קשים".
לדבריו, "כל אלו הובילו בחודשים האחרונים לביקורת ציבורית נוקבת שניתן לה ביטוי נרחב בתקשורת הכללית. מערכת הרפואה הפסיכיאטרית בישראל תורמת רבות לקהילה המדעית וזוכה להכרה בינלאומית - אך על מקבלי ההחלטות להבין כי אם ישראל לא תשכיל להשוות את תנאי עולם הפסיכיאטריה בארץ לזה שזוכים בו במערב – לא נצליח למלא את חובתנו הרפואית, הפסיכולוגית והמוסרית למטופלים שבאחריותנו".
|
א וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית בַּחֲמִשִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי. ב וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ג בֶּן אָדָם דַּבֵּר אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. ד הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן אָדָם אֶת תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם. ה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ו בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת. ז וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ח וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. ט וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. י וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר. יא וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. יב וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם. יג וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם. יד וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם. טו וְגַם אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת. טז יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקּוֹתַי לֹא הָלְכוּ בָהֶם וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ. יז וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם וְלֹא עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר. יח וָאֹמַר אֶל בְּנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל תִּשְׁמֹרוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל תִּטַּמָּאוּ. יט אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם. כ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כא וַיַּמְרוּ בִי הַבָּנִים בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר. כב וַהֲשִׁבֹתִי אֶת יָדִי וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם. כג גַּם אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְהָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹת אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת. כד יַעַן מִשְׁפָּטַי לֹא עָשׂוּ וְחֻקּוֹתַי מָאָסוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ וְאַחֲרֵי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם הָיוּ עֵינֵיהֶם. כה וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם. כו וָאֲטַמֵּא אוֹתָם בְּמַתְּנוֹתָם בְּהַעֲבִיר כָּל פֶּטֶר רָחַם לְמַעַן אֲשִׁמֵּם לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ אֲשֶׁר אֲנִי יְהוָה. כז לָכֵן דַּבֵּר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל בֶּן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עוֹד זֹאת גִּדְּפוּ אוֹתִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּמַעֲלָם בִּי מָעַל. כח וָאֲבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם וַיִּרְאוּ כָל גִּבְעָה רָמָה וְכָל עֵץ עָבֹת וַיִּזְבְּחוּ שָׁם אֶת זִבְחֵיהֶם וַיִּתְּנוּ שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם וַיָּשִׂימוּ שָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת נִסְכֵּיהֶם. כט וָאֹמַר אֲלֵהֶם מָה הַבָּמָה אֲשֶׁר אַתֶּם הַבָּאִים שָׁם וַיִּקָּרֵא שְׁמָהּ בָּמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ל לָכֵן אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הַבְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵיכֶם אַתֶּם נִטְמְאִים וְאַחֲרֵי שִׁקּוּצֵיהֶם אַתֶּם זֹנִים. לא וּבִשְׂאֵת מַתְּנֹתֵיכֶם בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ אַתֶּם נִטְמְאִים לְכָל גִּלּוּלֵיכֶם עַד הַיּוֹם וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם. לב וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן. לג חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. לד וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה. לה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים. לו כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. לז וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית. לח וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה. לט וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ וְאַחַר אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם. מ כִּי בְהַר קָדְשִׁי בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ שָׁם אֶרְצֵם וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם. מא בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם. מב וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם. מג וּזְכַרְתֶּם שָׁם אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם בְּכָל רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם. מד וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=יחזקאל_כ&oldid=424307"
|
ומאוד התרגשתי להעביר את הידע שלי למדריכות הטריות, מתוך החיבור העמוק שלי לבית הספר שיאים.
כל מה שחווינו בסדנת קטלבלס ואימון תנועתי WOW YOUR BODY עם ג׳ני קפלן.
(צילום ועריכה: אלי חדד).
לפני 15 שנה הצלחתי לרפא את עצמי מהפרעות אכילה.
ניסיתי מגוון שיטות הכושר ותזונה מחו״ל, ראיתי שזה עובד, התאהבתי בתחום.
הרגשתי השליחות להעביר את התשוקה שלי לעוד אנשים.
את המסע המקצועי שלי התחלתי בקורס מדריכי כושר כאן בשיאים.
בהכשרת מאמנים בשיטת TACFIT.
משמאל – עם סקוט סונון, מפתח השיטת טאקפיט, אלוף עולם ב-5 סוגי אמנויות לחימה שונות ואחד מ-5 מאמנים הטובים בעולם לפי מגזין MEN'S HEALTH.
מימין – עם אלברטו גלצי, מנהל מרכז הדרכת טאקפיט באירופה.
נסעתי למוסקווה ולמדתי אצל המאמנים הטובים בעולם את שיטות האימונים האפקטיביים ביותר שנהוגים ביחידות נבחרות בצבא רוסיה, ארה״ב, איטליה וישראל, – בתחומי מוביליטי, אימון מחזורי ליחידות עילית, והנפת קטלבלס.
עבדתי כמאמנת אישית אצל המתאמנים המוכרים בתקשורת.
כדי להפיץ את הבשורה שלי פתחתי בלוג הכושר של ג׳ני וערוץ הכושר Wow Your Body ביוטיוב שהגיעו למיליוני צפיות, והתארחתי בתכניות טלוויזיה.
אבל הדבר הכי מרגש היה לקבל את כל מילות התודה על שיפור הכושר ואיכות החיים מהמתאמנים שלי.
אספתי לארגז הכלים שלי את שיטות שעזרו לי במגוון אתגרים: שיפור אפקטיבי ופרוגרסיבי בכושר, חיטוב, שיקום פציעות, גמישות, חוסר זמן – וכך פיתחתי את השיטה שלי Wow Your Body. השיטה שלי מבוססת על כל מה שלמדתי אצל המורים שלי – המאמנים בעלי שם עולמי ויישמתי על עצמי ועם המתאמנים האישיים והדיגיטלים במשך שנים ביניהם בכירים במגוון תחומים, דוגמניות וסלבס.
מימין – עם פאביו זונין, מומחה בעל שם עולמי בתחום אימון עם קטלבלס ומשקל הגוף מבית הספר STRONG FIRST. בהסמכה מקצועית בארץ.
כך הכנסתי לכושר עשרות אלפי ישראליות בארץ ובכל העולם עם האימונים הדיגיטליים.
לימדתי את השיטה שלי בעשרות סדנאות וקורסים פרטיים למאמנות כושר וריצה ובכירים של יחידות נבחרות משרד הבטחון.
קטלבלס זו היתה אהבה ממבט ראשון – זאת לא עוד משקולת רגילה, אלה חדר כושר אולטימטילבי נייד שמאפשר למצות את האימון למקסימום, במינימום זמן – ובכל מקום!
עם אנטון אנסנקו – אלוף עולם, אירופה ורוסיה. בהסמכה של מאמני קטלבלס מטעם ארגון עולמי IUKL.
התחלתי להתאמן עם מאמן, אלוף ישראל ואירופה, בהמשך למדתי אצל אלופי עולם.
השתתפתי בתחרויות בספורט הנפת קטלבלס והפכתי לאלופת ישראל 5 פעמים.
קבעתי ושברתי שיא ישראלי בתרגיל סנאץ׳ עם 16 ק״ג – 192 הנפות ב-10 דקות.
ג׳ני קפלן זכתה במקום ראשון באליפות ישראל בהנפת קטלבלס. קבעה ושברה שיא ישראלי בתרגיל סנאץ׳ עם 16 ק״ג בקטגוריית נשים (192 הנפות ב-10 דקות).
כחלק מהתפתחות המקצועית, תמיד החזקתי ויז׳ן שאני מלמדת בבית הספר לתנועה כחלק מסגל המורים.
עכשיו גם הדמיון הזה הפך למציאות ואני נרגשת מאוד להעשיר את ארגז הכלים של המדריכות הטריות בכלים מהפכניים ועדכניים וללמד לצד אנשי מקצוע המובילים בתחום התנועה, במרכז ההסמכה המוביל לספורט ולתנועה – קמפוס שיאים!
סגירת מעגל מטורף ומרגש עבורי.
ג׳ני קפלן בסדנת קטלבלס ואימון תנועתי WOW YOUR BODY למדריכות פילאטיס מכשירים בקמפוס שיאים אוניברסיטת תל אביב.
המקור של הקטלבל ברוסיה. מדובר באביזר אימונים מהוותיקים בעולם.
ימאים התאמנו איתה בספינה במסעות שלהם.
היום מתאמנים איתה ספורטאי עילית וביחידות צבא נבחרות כמו מרינס. קטלבל הפך למאוד פופולרי.
האימון עם קטלבלס הוא קצר ואפקטיבי ביותר, בין 10-30 דקות, ועוזר לפתח את כל מרכיבי הכושר – כוח, כוח מתפרץ, סיבולת שריר, סיבולת לב ריאה, גמישות, קואורדינציה, ריכוז ופוקוס מנטלי.
אימון מחטב מאוד, בונה מסת שריר ושורף שומנים.
תרגילי קטלבלס הם תרגילים מורכבים רב מפרקיים, בליסטיים, ועובדים על 3 מישורי תנועה.
כמו שאתן רואות, צורה של קטלבל ביא עגולה, הוא לא יציב ומחפש תמיד את מרכז הכובד שלו, היתרון הוא לא רק בניית שריר אלה גם חיזוק מפרקים ורקמות, ומפעיל שרירים מייצבים בגלל השינוי בטראקטוריית התנועה שלה במהלך התרגיל.
וגם משפר סימטריה בין צידי הגוף בגלל העבודה הא-סימטרית.
ג׳ני קפלן מלמדת את תרגיל הסווינג. בסדנת קטלבל ואימון תנועתי WOW YOUR BODY בקמפוס שיאים אוניברסיטת תל אביב. (צילום: אלי חדד).
מה יש בסדנת קטלבלס ואימון תנועתי?
אני אדגים ואלמד אתכן את התרגילים המרכזים עם קטלבלס כדי שתוכלו לעבוד במקסימום יעילות ועם טכניקה נכונה ובטוחה – גם בעצמכן וגם עם המתאמנים.
כך תוכלו לשלב את התרגילים היחודיים מעולם הקטלבל בתכנית האימונים שלכן.
קטלבלס מאפשר גם עבודה על שיפור הגמישות, טווחי תנועה וכוח.
סדנת קטלבלס ואימון תנועתי WOW YOUR BODYשל ג׳ני קפלן. (צילום: אלי חדד).
חימום מפרקי, שרירי, תנועתי כללי וספציפי לעבודה עם קטלבלס נכון ויעיל.
טכניקת עבודה נכונה ובטוחה עם קטלבלס – כלי מהפכני שמהווה חדר כושר אולטימטיבי נייד!
תרגילים מרכזיים ואפקטיביים ביותר שכל מאמנת או מתאמנת תוכל לשלב בעבודה שלה ולהפיק את המקסימום תועלת ותוצאות למתאמנות שלה.
קומבינציות תרגילים השונים תוך תרגול חווייתי במהלך השיעור, מערכי אימון שונים.
שחרור דינמי, התאוששות נכונה.
הסיפור האישי שלי וכל מה שרציתן לדעת על משקולת הפלא הזו.
בהמשך לשאלות רבות, האם אני מקיימת הכשרות והדרכות פרטניות למאמנות ומתאמנות – אכן כן.
ניתן לשריין ולתאם איתי הדרכה פרטית בהתאם לרמת הכושר והיכרות עם הקטלבלס.
רגע של נחת לפני העלאת הדופק. סדנת קטלבלס ואימון תנועתי WOW YOUR BODY עם ג׳ני קפלן.
(צילום: אלי חדד).
|
עפרה, בת שפיקה ויחזקאל שירזי, נולדה בירושלים בכ"ג באייר תשי"ג (08.05.1953), הבת השנייה במשפחתה ולה שתי אחיות ושני אחים. את ילדותה וגיל ההתבגרות עברה בירושלים, למדה בבית הספר היסודי "שפיצר" ולאחר מכן בתיכון "אוולינה דה רוטשילד".
אחרי הלימודים עבדה עפרה כפקידה בבנק א"י-בריטניה עד שנישאה לאברהם (אייבי) מוזס, אז עברה לגור אתו בפתח תקוה. בעיר זו נולדו שלושת ילדיהם: ניר, עדי וטל. עפרה עבדה בבנק לאומי בפתח תקוה, כמזכירה במסוף המטענים בנמל התעופה בן-גוריון, בבית ספר "עמל" בפתח תקוה ובמרכז תרבות בראש העין.
בשנת 1984 עברה משפחת מוזס לגור באלפי מנשה. עפרה המשיכה לעבוד במתנ"ס בראש העין, שם הייתה אהובה ומקובלת על כולם בזכות עזרתה המתמדת לזולת, ודאגתה היומיומית לרווחת העובדים.
במוצאי שבת י"ג בניסן תשמ"ז (11.04.1987) יצאו כל בני משפחת מוזס, ועמם חבר של הבן ניר, לקניות לקראת חג הפסח המתקרב. כשחלפו במכוניתם בסמוך לכפר חבלה נזרק לתוך הרכב בקבוק תבערה. הרכב הפך מיד למלכודת אש. האב הפצוע הצליח להוציא את שלושת ילדיו ואת הצעיר הנוסף, עם כוויות קשות הם הובהלו לבתי חולים. עפרה, שהייתה במושב הקדמי חגורה בחגורת בטיחות, לא הצליחה לצאת ונשרפה ברכב.
הבן טל מת מפצעיו בבית החולים אחרי שלושה חדשים.
בת 34 הייתה עפרה במותה. הותירה בעל וילדים, אם, אחים ואחיות. הובאה למנוחות בבית העלמין בסגולה, פתח תקוה.
|
"לקנות חבילה של קונדומים/ לצאת לשוטט ברחובות/ לפעמים כל מה שאנחנו רוצים זה/ לצבור ניסיון ולחוות", שרה תמר קפסוטו בשירה "קונדומים". על פניו אין בזה שום דבר קיצוני מדי או פרובוקטיבי. אז מה בכל זאת כל כך עוקץ את המאזין בשיר הזה? מה זה שמתריס בקולה המתקתק שממשיך ושר "לקנות חבילה של קונדומים/ בתור התחלה לקחת אחד בכיס/ לפעמים כל מה שאני רוצה זה לדבר גסויות/ לקחת ביס", על רקע עיבוד ג'זי נינוח?
"אין בשיר הזה שום דבר פרובוקטיבי בעיני", אומרת קפסוטו בת ה-32, בעלת ה"טיקה" ההודית בין העיניים. אולי הוא נשמע כזה משום שעוד לא שמענו אף אחת אחרת שרה בכזו תמימות וביטחון על מין מזדמן. היא מסכימה ואומרת ש"המסר של השיר לעצמי הוא שאם אני רוצה לצאת ולחוות ¬ אז מותר לי. אבל בתפישה הרווחת, שמושפעת מאוד מהדת, אסור לי".
קפסוטו מנגנת בגיטרה ופעילה זה כבר שמונה שנים כזמרת-יוצרת על במות לא גדולות ובעיקר בהופעות ברחובות. ב-14 בחודש היא תופיע במועדון לבונטין 7 בתל אביב.
"קונדומים" מופיע בערך באמצע האלבום "למה לא", שיצא בשנה שעברה ושעליו עבדה בין השאר עם הגיטריסט יוסי מזרחי שהפיק מוסיקלית ואלי לולאי ("רוקפור") שייעץ אמנותית, ואף משתתף בדואט "מעורב רגשות" הכתוב כולו בלשון זכר.
היא מחשיבה את "למה לא" לאלבום הבכורה שלה אף שלפניו הוציאה אלבום אחר שלו קראה בפשטות "לא", ואותו מגדירה כפרולוג. "ישנה איזושהי המשכיות יצירתית ואישית בין 'לא' ל'למה לא'", היא מסבירה את הקשר בין השמות.
"באלבום 'לא' אני מביאה אתי משהו בוסרי יחסית, הקלטה ביתית, שירים מאוד אישיים והכתיבה מפוזרת. המטרה היתה להפיץ את הדיסקים ברחוב. ב'למה לא' כבר הבאתי טקסטים עם אחריות גדולה יותר, כאלו שדרשו גם הפקה מוסיקלית אחראית יותר".
כעת היא עומדת לפני הוצאת אלבומה השני (או השלישי, תלוי איך סופרים), "דע לי למה". מהאזנה לשני האלבומים הראשונים על פי סדר יציאתם הכרונולוגי ולאחר מכן לאלבום החדש, אפשר להבחין בבירור בשינוי שעובר על קפסוטו ככותבת ¬ המעבר מכתיבה, שהיא לגמרי אישית-אינטימית ולעתים קרובות מינית, לכתיבה כלפי חוץ, על הסביבה הקרובה והחברה.
"אם יש לך בעיה מסוימת", היא מסבירה, "עד שלא תפתור אותה בעצמך היא לא תיפתר מבחוץ". לכן היתה מוכרחה, לדבריה, קודם כל לכתוב את עצמה החוצה לפני שיכלה להתחיל לכתוב שירים שלא עוסקים ב"אני", אלא ב"אנחנו".
את השיר הראשון שקפסוטו חושפת בימים אלה מתוך "דע לי למה", היא מקדישה לקורבנות זוועות השחיתות הממשלתית, משה סילמן ומוחמד בועזיזי, הירקן התוניסאי שהצית עצמו לפני כשנתיים והוביל לגל המהפכות בעולם הערבי. עכשיו היא בוחרת לא להיות תמיד כה נוגה וחיננית כשהיתה. וגם המוסיקה רחוקה מלהיות נינוחה. בווידיאו קליפ החדש, למשל, מצולמת קפסוטו באחת מהפגנות המחאה החברתית שהתקיימו בתל אביב, כשהיא לבושה בשמלת ערב שחורה ומעשנת סיגריה ארוכה משל היתה אריסטוקרטית עשירה.
"מגיע לי, מגיע לי", היא מתריסה. אבל היא דוברת אמת. מגיע לה וגם לנו. "הישראלי/ הוא יודע את האמת על הבית/ את הליקויים בשפה/ מאיפה אני באה ולמה אני ככה אומרת/ שמגיע לי".
בשיריה יש רוחניות שבאה לידי ביטוי בסתירות עצמיות, שמתיישבות זו לצד זו באין מפריע. גישה שהיא לא מערבית בעליל. היא מספרת שאחד האירועים המכוננים בחייה קרה לפני כחמש שנים, כאשר חזרה מטיול בהודו ונתקפה בדיכאון.
למרבה השמחה, נדמה שהיא לא רק התגברה על כך, אלא צמחה והתעצמה מתוך החוויה. הדבר ניכר בשיריה; גם כשהיא כותבת על קושי, היא מגישה אותו בחצי חיוך, בהומור. "לצחוק ולשיר אלו הדברים שמרפאים אותי. אם אני אמצא את היכולת לצחוק או לשיר, להביא את עצמי אל הגיטרה בכל סיטואציה, לרבות כשאני עצובה או שאין לי השראה, אז אני פשוט ארגיש טוב יותר אחר כך".
|
החלק הראשון של חבילת ההרחבה עבור Assassin’s Creed Odyssey מגיע.
עבור כל מי ששיחק וסיים את המשחק ועדיין מחפש עוד מ-Assassin’s Creed Odyssey, יישמח לשמוע כי החלק הראשון של חבילת ההרחבה צפוי להגיע בקרוב. יחד עם החלק הראשון של חבילת ההרחבה יגיע גם תיקון למערכת ה-Master Levels על מנת לפתור את הבעיה של היכולות שצצה במשחק.
הפרק הראשון של חבילת ההרחבה (Legacy of the First Blade) ישוחרר ב-4 לדצמבר, והוא יקרא בשם Hunted. לא שוחרר יותר מידי מידע אודות חבילת ההרחבה, אבל ממה שניתן לראות בטריילר (הנמצא למטה), Kassandra/Alexios עדיין יהיו זמינים למשחק. בחבילת ההרחבה הזו אנחנו למעשה נתקלים באדם הראשון אי פעם האוחז בלהב הנסתר שאותו אנחנו מכירים היטב. אותו אדם הוא Darius, שלא ברור נכון לרגע זה אם הוא ידיד או אויב, את זה אנחנו נצטרך לגלות בהמשך. מה בטוח זה שעוד יכולות וציוד יתווספו למשחק.
מלבד חבילת ההרחבה שתדיע בקרוב, אנחנו גם צפויים לקבל עדכון שנועד לתקן את מערכת ה-Master Levels. זאת לאחר ששחקנים רבים הציפו את הבעיה שאחרי ההגעה לרמה 50, אין באמת מה לעשות עם נקודות עבור יכולות חדשות. בשל כך חברת Ubisoft מביאה לנו את העדכון במהלך שבוע הבא שאמור לסדר את הנושא הזה. מעתה כל שחקן שיגיע לרמה 50 יוכל לבזבז את ה-Ability Points שלו כדי להגדיל את הנתונים הסטטיים של כל אחד משלושת עצי המיומניות, הכוללים Hunter, Warrior או Assassin. סטטים כמו בריאות, שיריון אדרנלין, נזק, סיבולת ועוד רבים אחרים יכולים להשתדרג גם כן. מה שנחמד זה שאותם סטטים אותם אנחנו משדרגים יתווספו בנוסף לסטטים הקיימים עבור הדמות, הציוד והנשק שלנו.
כל זה יוביל לכך שיהיו 72 Master Levels. כל רמה יכולה להשתדרג עד 20 פעמים, וכל שידרוג עולה בנקודה אחת של יכולת. זה משאיר לנו מקום רב עבור פיתוח היכולות של הדמות שלנו. החלק הכי טוב בכל העניין זה שניתן לעשות אתחול מחדש עבור כל היכולות בכל עת בה אנחנו רוצים.
מה אתם חושבים על הפרק הראשון בחבילת ההרחבה? האם Darius הוא ידיד? או שאולי הוא יריב? מה אתם חושבים על התיקון למערכת ה-Master Levels? נשמח לשמוע את התגובות שלכם בנושא.
|
"אנחנו צריכים שתחכו בחוץ כמה דקות", אמרה לי נציגת דובר צה"ל רגע לפני שנכנסנו למשרדו של ראש ענף איתור נעדרים (אית"ן) בבסיס השלישות ברמת גן. "למה?" שאלתי.
היא חשבה לרגע לפני שענתה: "יש לו על השולחן כל מיני מסמכי מודיעין שאתם לא יכולים לראות". אחרי אמירה כזאת, לא נותר לנו אלא להמתין בחוץ. כמה דקות אחר כך יוצא מהמשרד סא"ל ניר ישראלי, ראש הענף. "בזכותכם עשיתי ניקיון פסח", הוא אומר בהלצה.
"מה היה על שולחן שלא יכולנו לראות?" אני לא מתאפק ושואל אותו בעודנו מתיישבים סביב השולחן. "מידע על כל מיני מבצעים שמתרחשים כל הזמן", הוא אומר בחיוך ולא מרחיב יותר מדי. בכלל, בכל המפגש שלנו יש אווירה טובה באוויר, תחושה של הצלחה. בכל זאת, פחות משבוע עבר מאז שזכריה באומל הובא לקבר ישראל, 37 שנים אחרי שנפל בקרב סולטן יעקוב.
השאלה הראשונה שלנו מנקרת, כנראה, בראשיהם של ישראלים רבים והיא קשורה לזמן הרב שעבר מאז קרב סולטן יעקוב ועד איתור החללים. 37 שנים הן תקופה ארוכה. "החקירה של סולטן יעקוב לא התחילה לפני שנה. מהרגע שבו הם נפלו אנחנו מחפשים אותם. מדובר באזרחים עובדי צה"ל שקיבלו לידיים שלהם את התיק. הם גבו עדויות מאנשים שהיו בקרב, מהשבויים שהיו בטנקים (חזי שי ואריאל ליברמן - א"מ). לזה מוסיפים את כל המידע שנאסף עד היום: פענוחים, ידיעות מודיעיניות, תצלומי אוויר, ומרכיבים שכבה על שכבה. עם השנים התמונה הולכת ומתבהרת. ברגע שאפשר להגיע לידי מימוש בעזרת מבצע או פעולות בשטח, יוצאים ובודקים האם החלל נמצא במקום שבו חשבנו".
כל העדויות והסימנים השונים היו קיימים כבר 35 שנה. גם שי וגם ליברמן דיברו כל השנים. האם הגיע מידע חדש שאיפשר את החזרתו של באומל?
"תיק סולטן יעקוב נחקר בהרבה מקומות ועל ידי הרבה גופים: השב"כ, המוסד, אית"ן, אמ"ן ועוד. הצוות אסף את כל הנתונים והמידע למקום אחד והרכיב את הפאזל התלת מימדי העצום הזה. היינו צריכים להרכיב את התמונה בצורה נכונה, שלא יהיו טעויות, ובזה התמקדנו. ברגע שהצלחנו בכך, חיכינו להזדמנות הנכונה להחזיר אותו הביתה. וההזדמנות הזאת הגיעה".
ההזדמנות שעליה מדבר ישראלי, היא תמונת המציאות החדשה שנוצרה בסוריה. במשך שנים סוריה הייתה יעד בלתי נגיש, בוודאי למבצעים מהסוג הזה. אלא שכל זה השתנה בעקבות מלחמת האזרחים, שקורעת את המדינה הצפונית מתחילת העשור. בשנת 2015 הפכה רוסיה להיות הגורם המשמעותי ביותר בסוריה המדממת, וכך נוצרו הזדמנויות חדשות.
ראש הממשלה נתניהו ניצל את קשריו עם פוטין כדי לשכנע אותו לחפש את החללים הישראלים, וכבר חודשים ארוכים רוסיה מחפשת אותם על אדמת סוריה. "ועכשיו הכול הבשיל לכדי הזדמנות מיוחדת. נכנסנו לסוג של נוהל קרב בשביל להחזיר את הבנים הביתה. לצערנו המשימה עדיין לא הושלמה, והמאמצים נמשכים כל הזמן. גם עכשיו בעודנו מדברים. אנחנו בודקים מה עשינו נכון ואיפה טעינו, המטרה שניצבת כרגע לנגד עינינו היא להשיב את כולם. אנחנו מקווים שנצליח", אומר ישראלי.
יחד עם גופתו של באומל הובאו ארצה עוד גופות, בתקווה ששתיים מהן שייכות לשני הנעדרים הנוספים מהקרב, צבי פלדמן ויהודה כץ. אך התקווה הזאת התבדתה לאחר הבדיקות הרבות שבוצעו במכון לרפואה משפטית. זאת לא הפעם הראשונה שגופות מובאות לישראל במטרה לבדוק האם מדובר בשלושת הנעדרים. כשהוחזרה גופתו של זהר ליפשיץ, מפקד הטנק של יהודה כץ, בעסקת ג'יבריל, הובאו יחד איתו עוד שלושה ארונות שנטען שהם שייכים לשאר הנעדרים. אלא שלאחר בדיקה התברר שרק אחת הגופות היא של חייל ישראלי, ליפשיץ. בנוסף לכך, כבר לפני שנה הובאו לישראל ארבע גופות במטרה לזהות האם מדובר בנעדרי הקרב, אך התברר שמדובר במתים אחרים.
יש הרגשת החמצה שלא הצלחתם להחזיר את כולם בסבב הזה?
"לא יודע אם לקרוא לזה תחושת החמצה. אל תשכח שמדובר בשני אירועים שונים. כלומר, שני טנקים שונים. הטנק של ליפשיץ וכץ היה במרחק כמה קילומטרים מהטנק של באומל ופלדמן. דווקא הפעילות שהתבצעה והממצאים שהובאו מהמקום שבו באומל נמצא חיזקו אותנו ונתנו לנו את ההרגשה שאנחנו בדרך הנכונה".
מהרגע שנחשף מבצע זמר נוגה, הוטל צו איסור פרסום נרחב על פרטיו. ישראלי, לאורך כל השיחה, מדגיש שוב ושוב עד כמה הוא לא יכול להיכנס לפרטים. לפני שסיימנו את הריאיון הוא אף ביקש להמעיט עד כמה שאפשר בפרטים. בשלב זה אי אפשר לומר אפילו מתי החל המבצע. "אנחנו לא חושפים את הפרטים כי אנחנו לא רוצים לפגוע במאמצים הנוספים שמתבצעים בשטח. לא מדובר במאמצים עתידיים, אלא בדברים שקורים עכשיו. מהרגע שהחזרנו את זכריה, אנחנו כבר מחשבים מסלול נוסף כדי להשלים את הפעולה ולהחזיר גם את היתר. אני כן יכול להגיד לך שמדובר בכמה וכמה חודשים טובים שאנחנו עסוקים במבצע".
אני רוצה לגעת רגע בזווית שלך. איך מנהלים מבצע כזה בשטח אויב?
"זה באמת מורכב מאוד. הרבה מאוד שחקנים לקחו בו חלק. יש את הצוות שלנו שריכז ותיכלל את כל החומר החקירתי ואת כל המידע שנאסף לאורך השנים. לזה הצטרפו גורמי מוסד ושב"כ, וכמו שכבר פורסם, מדינה נוספת (רוסיה, א"מ). ביצענו את הפעילות בשיתוף פעולה של כולם כאשר היה כוח בשטח".
"זה לא היה כוח ישראלי. אנחנו הכוונו אותו מרחוק והוא פעל בשטח".
לא פשוט לישראלי להתראיין, וזה ניכר. בהרבה מאוד מובנים, יחידת אית"ן שהוא עומד בראשה מבצעת פעולות ביון לכל דבר ועניין. לרוב הם נמצאים במחשכים, נסתרים מהעין. כמעט לא שומעים עליהם, בעודם מחפשים את עשרות הנעדרים שטרם נמצאו עוד מימי מלחמת השחרור. הבריחה בתשובות למחוזות המעט טכניים בתהליכי האיתור היא מעין הליכה למקום בטוח ונוח, למקום שאליו הוא רגיל. אבל הפעם זה שונה. האירוע והמעמד מחייב.
"באמת לא פשוט ולא טבעי בשבילי להתראיין", הוא מעיד, "זה לא משהו שאני עושה ביום יום. גם העובדה שאתה לא רוצה לסכן משהו שאולי יחזיר עוד נעדרים בעתיד, נמצא כל הזמן ברקע של השיחה שלנו. אבל היה לנו ברור שזה לא משהו שאנחנו יכולים לשמור עליו בשקט ולעצמנו. אין מצב שזכריה יגיע לארץ והציבור לא יידע. זה היה חשוב למשפחה, וזה חשוב לכל המדינה. צריך שכולם יידעו על המאמצים והמשאבים שהמדינה משקיעה בשביל להחזיר את חייליה הביתה. גם ברור לי שהצמא לדעת מה קרה שם ולגלות עוד פרטים הוא אדיר. אני יכול להבטיח לך שעוד יסופר רבות על מבצע זמר נוגה, אבל זה עוד לא הזמן. עוד לא סיימנו את המלאכה".
לאורך כל השיחה ישראלי בוחר לקרוא לזכריה באומל בשמו הפרטי, כאילו הוא קרוב משפחה, כאילו הוא מכיר אותו באופן אישי. "אני מרגיש שאני באמת מכיר אותם באופן אישי. נכון שמעולם לא פגשתי אותם, אבל אנחנו, אני והצוותים שלי, עוסקים בזה כל שעות היממה. אנחנו בקשר חם וצמוד עם המשפחות כל הזמן. יש לנו קצינה מיוחדת שכל עבודתה היא ללוות את המשפחות באופן צמוד ומכיל כל הזמן".
אני מניח שאחרי שפורסם שזכריה הוחזר הטלפון שלך לא הפסיק לצלצל.
"כמעט כל יום אני מדבר עם המשפחות, ואין ספק שהחזרתו של זכריה הוסיפה לזה. אבל אנחנו כל הזמן שם ובשביל כולם, בשביל משפחות נעדרים ומשפחות של חיילים שמקום קבורתם לא נודע".
כיום נותרו 127 חללים שמקום קבורתם לא נודע. רובם, כ-95, ממלחמת העצמאות, השאר ממלחמת ההתשה, ממלחמת יום כיפור ובין המלחמות. החלל האחרון שהוכרז שמקום קבורתו לא נודע הוא אורון שאול, שנפל במלחמת צוק איתן ונמצא בשבי החמאס. הדר גולדין, שגופתו נמצאת בשבי חמאס גם כן, מוגדר כ"חלל במעמד של שבוי ונעדר".
יש בכלל אפשרות לאתר היום חללים עוד ממלחמת העצמאות? מדובר בשבעים שנה.
"הסיפור הגדול הוא שאפשר. בעשור האחרון הצלחנו לסגור 24 תיקי חללים לאחר שמצאנו אותם, כאשר רק בשנה האחרונה מצאנו את מקום קבורתה של טוראי ליבקה שפר מקיבוץ יד מרדכי, שנפלה בהסתערות המצרית על קיבוץ יד מרדכי במלחמת העצמאות. אחרי כל השנים גילינו שהיא קבורה בקיבוץ ניצנים. בנוסף לכך מצאנו במעמקי הכינרת גם את שרידיו של הטייס יקיר נווה, 56 שנים אחרי שמטוסו הופל במהלך טיסת אימון. גם אחרי הרבה מאוד שנים אנחנו מצליחים לאתר את הנעדרים. צריך לזכור, במיוחד בקשר לחללי מלחמת העצמאות, שצה"ל לא היה מסודר כל כך באותם ימים. הרבה חללים הם חיילים שחיילו אותם בדיעבד. מדובר על אנשים שירדו רגע לפני כן מהאונייה לאדמת הארץ ומיד נשלחו לשדה הקרב. זה יצר הרבה בלבול. למשל, במשך שנים חשבנו שיש לנו חלל מסוים, עד שגילינו שפשוט מעולם לא היה אדם כזה ומדובר בטעות רישום".
כשמדברים על אנשים שנפלו לפני שבעים שנה, יש להניח שלרבים מהם אין היום משפחות.
"נכון. באמת עברו הרבה שנים וזה דור שהולך ונעלם. פרט לכך שלחלקם לא היו צאצאים או שהם לא היו נשואים. לחלקם היו הורים, אחים ואחיות, אבל גם זה לא תמיד. לפעמים יש אחיינים או קרובים אחרים, אבל המרחק שלהם מהחלל גדול מאוד ולא תמיד נשאר הקשר. לליבקה שפר אין היום משפחה. היה לה בעל שנפטר ואחות שנפטרה, שניהם ניצולי שואה שכבר לא איתנו. הקיבוץ הוא המשפחה שלה. הם עשו לה טקס מאוד מרגש עם גילוי מצבה בקיבוץ ניצנים".
ישראלי, בן 42 ואב לחמישה, גר בקריית שמואל שבחיפה. את ילדותו העביר בקריית מוצקין הסמוכה. לאחר שסיים את לימודיו בישיבה התיכונית פרחי אהרון בחיפה, עבר לשנת מכינה בבני דוד בעלי. לאחר מכן התגייס כלוחם בחיל הצנחנים. את מסלול הקצונה עשה דרך חיל השלישות, שם מילא שורה של תפקידים. לתפקיד הנוכחי הוא מגיע לאחר ששימש כקצין נפגעים וכבר שנה וחצי הוא משמש כראש ענף אית"ן.
התפקיד הזה, של איתור נעדרים, מצריך הרבה כוחות ואופטימיות. המשפט הבא של ישראלי מוכיח את זה יותר מכול. "אין אצלנו תיק סגור בלי פיצוח", הוא אומר, "אנחנו לא סוגרים תיק לפני שאנחנו יודעים מה עלה בגורלו של החייל ומביאים אותו לקבורה. מה שכן, יש תיקים עם סיכוי גבוה ויש תיקים עם סיכוי נמוך. הקטלוג של התיקים מתבצע בצורה פשוטה. אם מטוס התרסק בים התיכון, נניח, אז כנראה לא נצליח למצוא את שרידיו של אותו חייל, אבל זה לא אומר שהתייאשנו מלאתר אותו. יש חוקרים שעובדים גם על התיקים האלה ומנסים לאתר רמזים או ממצאים בקשר לחללים בתקווה שנצליח למצוא אותם. לכן אנחנו אף פעם לא סוגרים תיק, וגם לתיקים כאלה יש חוקרים. מדובר באנשי אקדמיה, היסטוריונים, אנשי חקירות, שמשקיעים הרבה מזמנם בתיקים הללו. הם נוברים שעות בארכיונים שונים בארץ ובחו"ל, בין אם מדובר בארכיון צה"ל, בארכיון הצלב האדום בז'נבה, בארכיון המנדט בלונדון או בארכיון האו"ם בניו-יורק. מאחורי כל תיק נמצאות שעות ארוכות של חיפוש מסמכים וידיעות כדי להבין מה קרה באירוע. אנחנו מחפשים את ידיעת הזהב".
זה יכול לקחת שנים.
"זה לוקח שנים עד שפתאום זה מגיע".
החיפוש בארכיונים אחר ידיעת הזהב הוא רק חלק מהפעילות של ענף אית"ן. בשנים האחרונות התקבלה בענף ההבנה שככל שעובר הזמן כך יהיה קשה יותר לאתר את הנעדרים. העדים הולכים ומתבגרים ורמזים הולכים ונעלמים, ובמובן מסוים מדובר בהזדמנות האחרונה להביא את החללים לקבר ישראל. "אנחנו יודעים שאנחנו על זמן שאול, ולכן שינינו תפיסה ומהבית אנחנו יוצאים החוצה, יוצאים למקומות. הפכנו להרבה יותר מבצעיים מאשר בעבר, כי לא בטוח שתהיה לנו עוד הזדמנות".
ישראלי נותן דוגמאות. "אנחנו יוצאים לאזורים שבהם נערכו הקרבות ומנסים לשחזר את הקרב עצמו. לעבור את השלבים שהחיילים עברו, ממה שידוע לנו מהעדויות והממצאים שכבר יש בידינו. אנחנו עושים סריקות בשטח ומנסים למצוא שרידי עצמות, ממצאים פורנזיים כמו קליעי כדורים, מתכות, מימייה ישנה. דברים שאנשים יכולים לטייל לידם במשך שנים, אבל לא לדעת שהם הרמז למציאות החלל. גם הטכנולוגיה שהתקדמה מאוד בשנים האחרונות מסייעת לנו בנושא. הבדיקות הביולוגיות היום הרבה יותר טובות מבעבר, כך שהיכולת שלנו להתאים דנ"א הרבה יותר גבוהה. וכמובן שאפשר לעשות עוד בדיקות שמסייעות לנו בשטח עצמו".
וזה באמת עובד?
"כן. בשיטה הזאת הצלחנו למצוא את המקום שבו נערך קרב כפר אוריה, שליד בית שמש, במלחמת העצמאות, שממנו יש לנו עד היום ארבעה נעדרים. הצלחנו לתחם שטח מוגדר שבו נערך הקרב. מצאנו קליעים ליד מערומים ששם המצרים צלפו על כוחותינו, והתחלנו לחפש אחריהם. מצאנו כמה שרידים. אומנם התברר שהממצאים לא התאימו לחללים, אבל אנחנו לא מוותרים. אנחנו מרגישים שעוד רגע אנחנו שם".
את זה אפשר לעשות בבית שמש. מה עושים עם חללים בסיני, לבנון וסוריה?
"במצרים אנחנו ממשיכים לחפש ולאתר. גם פה אני לא יכול לומר מה בדיוק אנחנו עושים ועם מי אנחנו מדברים, אבל אנחנו פועלים במצרים גם היום. יש לנו תחום תש"ח שאחראי על כל תיקי תש"ח. בסוריה זה אכן בעייתי יותר, אבל יש לנו צוות מיוחד שמתעסק בסולטן יעקוב. פרט לכך, יש לנו חוקר שמתעסק בתיק גיא חבר וכן הלאה. הכול נחקר ואנחנו לא סוגרים שום דבר. כשמישהו מגיע למבוי סתום, אנחנו מחליפים חוקר שיעבור על התיק ואולי יגלה רמזים חדשים".
אחת הפרשיות שצרובות בנפש הישראלית היא פרשת רון ארד. ארד נפל בידי ארגון הטרור אמל בשנת 86'. במשך שנתיים ידעה ישראל בידי מי הוא מוחזק, ואף ניסתה לשחררו באמצעות עסקה, אך המאמצים כשלו. במאי 1988 נעלמו עקבותיו. במשך השנים היו שמועות שונות על גורלו, אך עד היום הוא לא נמצא.
איך מישהו שאנחנו יודעים איפה הוא נמצא, פחות או יותר, הולך לאיבוד?
"בכל אירוע כזה יש הרבה שחקנים. כך גם באירוע של הדר גולדין ואורון שאול, יש בצד השני אויב שמחזיק אותם. אצל רון ארד השחקנים התחלפו והוא עבר כמה ידיים. השרשרת התנתקה. התיק עדיין בחקירה ויש מאמצים לאתר אותו".
התגלו לאחרונה רמזים כלשהם בפרשה, או שכבר תקופה ארוכה אין חדש?
"אין דבר כזה שלא מתגלים רמזים. תמיד יש מידע שמגיע מכל מיני מקומות שאתה יכול לקשור אותו לחקירה עצמה. התיק של רון ארד מטופל בדרגות הכי גבוהות של ארגוני המודיעין השונים. גם בתיקים אחרים זה ככה, אבל אצל רון ארד במיוחד". ישראלי מסביר שזה כך לא רק בגלל הפרופיל הגבוה של התיק, אלא גם בגלל מה שקרה איתו בעבר והידיים שהוא החליף. "אבל צריך לזכור שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, ובכל הקשור לאיתור נעדרים על אחת כמה וכמה".
הרגישות בעיסוק בנעדרים מובנת מאליה. אבל אחד החלקים הקשים ביותר הוא ההתמודדות עם משפחות הנעדרים. במיוחד, כאשר יוצאים כל מיני דיווחים הקשורים לגורל יקיריהם. דיווח אחד כזה יצא שבועות ספורים לפני החזרתו של באומל. על פי הדיווח, צה"ל סגר את תיק סולטן יעקב ולא ימשיך לחפש אחר הנעדרים. תאגיד כאן אף הוציא תחקיר על הקרב במסגרת התכנית 'שטח הפקר'. "אנחנו אמנם ידענו את האמת, אבל כשמשפחה שומעת משהו כזה זה יוצר המון נזק. דיווח כזה שובר אותם. חשוב לדעת שהמשפחות של סולטן יעקב הן משפחות חזקות, ש-37 שנה עושות הכול כדי להחזיר את ילדיהן. הם לא איבדו את התקווה לאורך כל הדרך, וכשהם ראו את הידיעה זה שבר אותם. אנחנו נפגשנו איתם אישית והסברנו להם שזה לא נכון ואנחנו לא מפסיקים לחפש את הנעדרים. פחות מחודש אחרי הם נוכחו לדעת שאנחנו אכן התכוונו לכך ואנחנו לא מפסיקים לרגע".
כשעוסקים שעות רבות כל כך באיתור נעדרים, קשה להפריד את העבודה מהחיים. "זה הופך להיות חלק ממך ומלווה אותך לכל מקום ובכל זמן 24/7. כשאתה ישן, כשאתה אוכל, כשאתה עם המשפחה. אין שבוע וסוף שבוע. החלוקה לחיים פרטיים ועבודה הופכת מהר מאוד ללא רלוונטית. גם אין לך שבועות קלים בתפקיד. כלומר, אתה יכול לקוות שיהיו, אבל לרוב למציאות יש תוכניות אחרות".
העובדה שאי אפשר להפריד בין החיים לעבודה בתחום שכזה, לא משפיעה רק על הזמן של ישראלי, אלא גם חוללה בו שינוי עמוק. "יש משהו מאוד מעצים באיתור נעדרים וליווי משפחות נעדרים. אתה נכנס למשהו שהוא גדול ממך ומנסה לתרום את חלקך על הצד הטוב ביותר. זה פרט לעובדה שעולמך מתרחב, בכל צורה שהיא, רגשית ואינטלקטואלית".
מה הכי קשה בהתמודדות מול המשפחות?
"להביא את הממצא שמראה שמדובר בחלל. זה קשה. כל שכול הוא קשה, אבל למשפחה שכולה יש לפחות קבר לעלות אליו. אנחנו עוסקים עם אלה שאין להם איפה להתייחד ולבכות. למשפחות האלה אין סופיות. אנחנו מנסים להתיר את הספקות. אין שמחה כהתרת הספקות. ואני מעיד על כך שמדינת ישראל עושה הכול כדי להחזיר את כל הבנים".
|
יוחנן מנור (מילר), הסמ"פ, תרם רבות להשתלבותי בפלוגה ג' שאיתה נלחם על גבעת התחמושת בגדוד 66. אני לחמתי בגדוד 71 בשחרור העיר העתיקה, והועברתי לתגבר את פלוגה ג' שרבים מאנשיה נהרגו. היה לנו רקע קיבוצי משותף. אמרו עליו שהיה אדם סגור, אך נדמה שיצרנו מערכת יחסים קרובה יחסית בין פקוד למפקד. ביום כיפור המחלקה שלנו סופחה לגדוד שריון. יוחנן הוביל אותנו בזלדות בעקבות הטנקים שניהלו אש עם טנקים מצריים. ב־10 באוקטובר התקבלה התרעה על מטוס מצרי שעומד לצלול עלינו. כל הכלים ירו מעלה והוא נפגע והתרסק. הטייס נפלט אבל האש לכדה אותו באוויר. יוחנן הלך אליו וחזר עם אקדח, “בהמשך הלחימה אנו עשויים להזדקק לו", אמר.
ב־18 באוקטובר נענו לכיוון התעלה. אני מתבונן ביוחנן. הוא נראה דרוך, חיוורון בפניו, מתח בטרם קרב, והוא משמש מראה לתחושותיי. אנחנו למודי קרב אבל גם כבר נשואים והורים לילדים. הוצאתי את פנקס השבי וכתבתי עליו כמה מילים לאישתי ובתי. “יוחנן" אמרתי בהיסוס, “היום יום הולדתי". הוא שלף מימייה ואמר “לחיים משה. לחייך". "לחיינו", השבתי ועלינו לכלים. צפונית לאגם המר חצינו את התעלה ונענו במהירות לעבר היעד: מתחם אבו סולטאן.
יוחנן ניצב על רגליו בחלקה הקדמי של הזלדה כשגופו העליון חשוף. ירי ארטילרי החל. יוחנן סגר את המדף. בקשר קיבלנו פקודה להתכונן, מתקרבים ליעד. עלינו על היעד ואש עזה נורתה עלינו - רקטות אר־פי־ג'י. התקרבתי לפתח כדי לצאת וחשתי חבטה עזה. מצווארי קלח דם. הבטתי לאחור ויוחנן שכב שם, שלם, ללא תנועה. בפנים בלתי פגועות השיב לי מבט קפוא. השתהיתי. ניסיתי לעכל. יוחנן נהרג. חטפתי רסיס ברגל ואבנר חזן הקשר של יוחנן תמך בי. הוא חבש את צווארי והוביל אותי לזלדה של יוסי חי. רופא שטיפל בי אמר: “הרסיס פגע סנטימטר מהעורק, היה לך מזל". יוסי פרק ממני רימונים בעודי שוכב על רצפת הזלדה, רץ למקום המארב של המצרים במעלה הגבעה והשליך אותם לכיוונם. הוא חזר לזלדה והחל יורה צרורות במקלע הכבד כמו אחוז טירוף עד שכדור פגע במצחו והכריעו מול עיניי.
בדרך לתאג"ד, תמונתם של יוחנן ויוסי לא משה מעיניי. חציתי את התעלה מזרחה בסירת גומי למעוז "לקקן", משם באמבולנס שטווח בארטילריה למנחת הליקופטרים. טיסה לא ארוכה לרפידים ואחר כך בבואינג שהוסב לאמבולנס מעופף לשדה דב בתל אביב ול"איכילוב". את האלונקה עוצר רופא ושואל אותי “מאיזו חזית הגעת?" ואני אומר שאני מצולחי התעלה. הוא רכן מעליי, נישק את מצחי ואמר “כל הכבוד". הפגישה עם נילי אשתי בבית־החולים הייתה מרגשת. היא בישרה לי לראשונה על תינוק שהיא נושאת ברחמה.
|
אושרי אסולין בן ה־26 נפטר היום (ראשון) מסיבוך נדיר של קורונה, לאחר שהבריא, כך נמסר מבית החולים שיבא בו אושפז. הצעיר חלה בנגיף אך בהמשך, תוך כדי שמצבו הרפואי הידרדר, הוא נמצא שלילי לנגיף. לאחר שחובר למכשירי לב ריאה, בסופו של דבר מותו נקבע היום על רקע לבבי.
ראש עיריית כפר סבא כתב בתגובה למותו בפייסבוק: "בשעות אלה התבשרנו בצער רב, בכאב וביגון קודר על פטירתו של אושרי אסולין בן עירנו, שחייו נגדעו והוא רק בן 26 במותו. אני שולח מכאן בשמי ובשם כל תושבות ותושבי העיר חיבוק חם ואת תנחומיי הכנים לכל בני משפחתו היקרה.נחמה משמיים, יהי זכרו ברוך".
בתוך כך, ביממה האחרונה אובחנו 83 חולים בקורונה בישראל. כך עולה מנתונים שפרסם הערב משרד הבריאות. מדובר בירידה של ממש לעומת הממוצע בימים האחרונים, עם זאת בשבת יש פחות בדיקות מביום חול. אתמול נעשו כמעט 7,000 בדיקות, כמחצית ממספרן ביום רגיל. עוד עולה מן הנתונים כי מספר החולים המונשמים ירד בשניים ל־24. אין שינוי במספר המתים: 300.
|
נערכים לשנת הלימודים תשע"ט. הצוותים המקצועיים של העירייה ממשיכים לקדם מהפכת פיתוח ותשתיות במוסדות החינוך בעיר ויצירת אזורי למידה חדשניים ונגישים. העירייה השקיעה בשנים האחרונות כ-100 מיליון שקל בשיפוץ ושדרוג כללי בכל מוסדות החינוך בעיר וגם הקיץ הושקעו מיליוני שקלים נוספים במטרה לשדרג את סביבת הלימודים של התלמידים.
במסגרת פרויקט שיפוצי קיץ הצוותים המקצועיים פועלים בעשרות מתחמים שונים בבתי-הספר ובגני הילדים, שם נערכות עבודות בינוי, הקמה, שיפוץ, אחזקה, נגישות, בטיחות ושדרוג- רחבות היקף, וזאת, על פי העירייה, מתוך ראיית התלמידים כמי שזכאים ללמוד בתנאים הטובים והמרווחים ביותר.
כאמור, העבודות בשטח בעיצומן ובימים אלו משופצות ומשודרגות עשרות כיתות לימוד, כולל שיפוץ חדרי שירותים, הוספת ברזיות, החלפת עשרות דלתות בטיחותיות, התקנת סוככים, עבודות איטום, שדרוג מזגנים בכיתות וגנים.
דגש רב ניתן בשיפוצים ושדרוג המרחב הלימודי בגנים ובבתי הספר ויצירת אזורי למידה נעימים בחלל בית הספר ומחוצה לו וכוללים בין היתר שיפוץ לובי בניין ישן בבית הספר אורנים, שדרוג והשבחת השטחים החיצוניים בבית הספר דורון ובתיכון אלון, בניית גן חדש ברחוב הגפן, איוש גנים חדשים בשכונת נווה-גן ועוד.
עוד במסגרת העבודות שודרגו כיתות לימוד בתקרות אקוסטיות דקורטיביות, נערך שדרוג ארונות כיבוי אש במסדרונות, נבנו ושודרגו מעבדות מחשבים עם ציוד טכנולוגי מתקדם לטובת כיתות "חכמות" ובין היתר משלימים הכשרת WI-FIלרווחת התלמידים.
בנוסף, נערכות עבודות שדרוג גדרות ושערים במוסדות החינוך, שדרוג וצביעת אולמות ומגרשי ספורט לצד הליך הצטיידות מקיף של ציוד חדיש בגני הילדים, כולל ההליך השוטף של החלפת חול בחצרות.
בעירייה מציינים כי, העירייה רואה את נגישות המרחב הלימודי בראש סדרי העדיפויות ולטובת כך מבוצעות עבודות הנגשה נוספות בגנים ובבתי הספר לטובת תלמידים עם מוגבלויות ובמסגרת מגמה זו נבנתה מעלית חדשה בחטיבת קלמן.
מהעירייה נמסר: "השיפוצים במהלך הקיץ מצטרפים להשקעה חסרת תקדים של למעלה מ-100 מיליון שקל שהושקעו בשנים האחרונות במוסדות החינוך מתוך החשיבות הרבה בה אנו רואים את סביבת הלימודים של התלמידים. מדובר במהפכה אמיתית במרחב הלימודי של תלמידי רמת-השרון, שהפך להיות מרווח ונעים יותר בהשוואה לעבר, עם כיתות לימוד חכמות יותר, שמצוידות במיטב הציוד הטכנולוגי. ההשקעה בחינוך תלך ותתרחב גם בהמשך".
|
אם העור שלנו בלתי חדיר…. אז למה אנחנו מורחות בכלל קרם לחות?בנוסף, האם כדאי להשקיע בקרם לחות של חברה יוקרתית?כמה מקדם הגנה כדאי שיהיה בלחות היומית שלי ומאיזה גיל כדאי להתחיל?ולקינוח- ניסוי התפוח שיסביר יותר טוב מדוע כדאי להשתמש בקרם לחות.
העור הוא חלק ממערכת החיסון והוא בנוי בצורה שמזכירה פילטר חד כיווני המסנן ללא הבחנה את כל מה שמנסה לחדור לתוכו. אם כך, קרמים המציעים ויטמינים וקסמים צריכים לעורר את חשדך, הרי ויטמינים לא יועילו מעל העור וקסמים מופלאים שמותחים את העור בין רגע הם ללא ספק כימיים ביותר ובטווח הארוך יגרמו לנזקים בלתי הפכים.
יוצר שכבה חוצצת בין העור שלנו לבין רדיקלים חופשיים אשר הגורמים להתחמצנות המוגברת של העור.
יוצר שכבה השומרת על הלחות הטבעית שאנו מייצרים שלא תתאדה ותברח.
ועכשיו לנושא שנוי במחלוקת, מקדם הגנה SPF, ברוב המקרים נעשה שימוש ברכיב הנקרא טיטניום דיאוקסיד, כימיקל זול ורעיל. במונח- רעיל, כוונתי שבליעתו תגרום להרעלה מסכנת חיים. הטיטניום גורם לנו לאשליה שנעים לנו תחת השמש היוקדת כי העור שלנו המרוח בחומר לא ישלח אותות למח שחם לנו, ששורף וצריך לנוס לצל. הלחות פחות איכותית כאשר מערבים כימיקלים. במידת הצורך לכו על הגרוע פחות- SPF מקסימלי 15.
בחרי מוצר שישמור על הלחות הטבעית ויגן על הרקמות שלך מהתחמצנות מהירה, מוצר עם מעט רכיבים וללא הבטחות מיותרות.
קרם חייב להיות סטרילי, בקבוקון עם משאבה נח מאד לשימוש ושומר על הסטריליות. בצנצנת קרם הוצאת החומר לא תמיד נעשית בצורה סטרילית ולמעשה מספיקה אצבע אחת כדי לגרום לתרבית חיידקים.
עד שמשרד הבריאות יגן עלינו חשוב שתבדקו שהקרם יהיה נקי מטולון וכימיקלים נוספים, אלא אם אתם מתכננים להכין חומרי נפץ או קוקאין- תוכלי למצוא בהמשך את רשימת הכימיקילים.
אל תסתנוורי מאריזת זכוכית מוזהבת- היא רק עולה יותר, הקרם שבפנים יכול להיות מלא ברעלים. אריזה בצבע ירוק או משפט נלהב כמו: “ללא פאראבנים!!” זה יופי, אבל לא אומר שהמוצר באמת טבעי ויעיל.
קרם שנותן ברגע עור קטיפתי כנראה מכיל סיליקון, קרם עם חומר זה הוא רעיל ומסרטן. סיליקון מסומן כסיליקה ברוב המקרים. החלופה הפחות רעילה שלו היא ביסמוט אוקסיכלוריד, אך הוא נחשב למעורר אלרגיה ולכן כדי לבצע בדיקת רגישות. נסי את הקרם למספר ימים, כך תוכלי לגלות האם יש לך רגישות או אלרגיה לאחד הרכיבים.
בעיני אין כל חשיבות להתייחסות לפי סוג עור רק אם ישנה בעיה ממוקדת, למשל עור נוטה לקופרוז- אדמומיות, לא נרצה לגרות אותו ולא לחמם אחרת ניראה כעגבניה בשלה.
בחרתי עבור הניסוי קרם לחות שעונה מבחינתי על כל הדרישות אך למעשה הוא אפילו לא קרם שמיועד לפנים, אלא לגוף, לכפות ולשפתיים, קרם של חברת “און מכבים” הישראלית, חברה שעובדת רק עם קוסמטיקאיות מדופלמות, הוא סטרילי ומכיל רכיבים ידידותיים.
אפשר לראות שהעיגול המרוח התחמצן פחות וכמעט לא איבד לחות. העיגול שאינו מרוח התחמצן, הלחויות התאדו והוא הצטמק.
הניסוי ממחיש שהקרם שמרחנו שומר על הלחות הטבעית של העור ומגן מהתחמצנות.
בדיקה ביתית נוספת שאתם יכולים לנסות על התפוח, שימו מקדם הגנה על התפוח שלכם וצפו, תוך דקות התפוח יהפוך רקוב.האם לנערות יש צורך במריחת לחות? לא. יש להן כמות של חומרים מלחחים בעור ואטימת הנקבוביות תיצור מרק של לכלוכים שיצטברו בפרט אם יש אקנה,הזמן הנכון להתחיל בלחויות הוא אחרי גיל 20 ורק כאשר העור מאוזן.
* “זה כל כך נעים”- זה סיליקה.
דנה אטיאס, קוסמטיקאית.
|
ההורים נפטרו בשיבה טובה והשאירו אתכם, הילדים לרשת את כל רכושם, הרהיטים, כלי הכסף, הויטרינה עם אוסף כלי הפורצלן של אמא, החדר מחסן עם כלי העבודה של אבא, הספות הישנות, הכל הם הורישו לכם ובאהבה רבה.
אך מה לעשות שבדירה יש רק ספה אחת ואתם שלושה? אתם לבטח שואלים את עצמכם כיצד לבצע חלוקת רכוש? איך מתחילים לעבוד, מאיפה ומתי? ומה לעשות עם כל הציוד שנותר בדירה ללא אב ואם. בטקסט למטה אנסה ולו במעט להקל על חייהם של היורשים.
החלטה משותפת או הזמנת שמאי רכוש לדירה ראשית חשוב שתדעו שעומדות בפניכם מספר אפשרויות, האפשרות הראשונה היא להזמין שמאי רכוש לדירה, זה יבדוק את כל תכולת הדירה, וייתן הערכה לשווי הפריטים הנמצאים בדירה. לפי שווי כל פריט הנמצא בדירה תוכלו לדעת ביתר קלות כיצד לחלק ולמי להעביר כל פריט. כך למשל אם האחות קיבלה את הסלון שנושא תו כספי של 1500 שקלים, הרי שהאח יכול לרשת את הטלוויזיה שקיבלה עלות דומה וכן הלאה. הבעיה מתחילה כשלכל פריט יש עלות אך אין מי שחפץ בו. הרי אתם כל אחד מהילדים, הוא בעל דירה וחיים משלו ולמרות ששווי הספה הינו 1500 שקלים והיא נושאת עמה זיכרונות רבים, לא בטוח שאתם כל כך חפצים בה, אחרי הכול מדובר בספה ישנה ומרופטת. כנ"ל לגבי הטלוויזיה הישנה, שהרי היום בעידן המסך השטוח, לא כל אחד חפץ לקחת טלוויזיה 21 אינץ' ברוחב 70 ס"מ.
אפשרות שניה, במקום להזמין שמאי תכולה, היא שאתם הילדים תחליטו יחד מה אתם מעוניינים לעשות עם הדירה. למכור בדרך כלל זו האופציה הטובה יותר, שכן מדובר בדירה אחת ואתם כאמור שלושה ולהתחלק בשכירות זה בדרך כלל לא צעד כ"כ חכם. אזי שלמכור אותה יהיה הכי נכון מבחינתכם, אך הדירה מלאה ברהיטים וחפצים ואתם שוב חוזרים לעניין התכולה וחלוקת הרכוש נשאלת השאלה מה עושים? איך בכל זאת לבצע חלוקת רכוש, להפטר מתכולת הדירהו להותיר אותה ריקה ומוכנה למכירה או השכרה.
דעו כי עומדת בפניכם האופציה להזמין צוות מקצועי שיבצע פינוי תכולת דירה, ללא כל תמורה למעט הפריטים שנמצאים בדירה.
פינוי דירה הוא תהליך הכרחי וחיוני לאנשים במצבכם, להשאיר את הדירה בודדת וריקה מאדם זהו לא צעד חכם, כל יום שעובר אתם מפסידים על הנכס כסף. בנוסף, דירה שעומדת מיותמת וריקה זהו פתח לצרות וריבים במשפחה לכן, חשוב שמהר ככל האפשר תפנו את תכולת הדירה ותבצעו פינוי דירה.
פינוי דירה מקצועי, מהיר ויעיל.
|
יורו 2012 יהיה החגיגה האחרונה לפני פירוק האיחוד האירופי?
| פורסם 07/06/12 09:40 אוהדים יוונים. יצביעו למפלגות המרכז?
בימים כתיקונים, היינו עוסקים עד האחד ביולי בנושאים החשובים באמת סביב יורו 2012: מי תזכה, ספרד או גרמניה, צרפת או הולנד? היינו משתאים לנוכח איכות המתקנים שנבנו בפולין ובאוקראינה המארחות; סופרים את הקוביות בבטן של כריסטיאנו רונאלדו ותוהים איך נבחרת אנגליה תמיט על עצמה חרפה גם הפעם.
זה היה יכול להיות נפלא. אולם הימים האלה אינם ימים כתיקונם, אלא ימי משבר. המשבר החריף ביותר שידע האיחוד האירופי מאז הוקם ב-1958 במתכונת מצומצמת על-ידי שש מדינות בלבד. לכן, חרף היכולת של הכדורגל להשכיח מבני-אדם את טרדות היומיום, נראה שהפעם תחסה החגיגה הגדולה בצלו של אירוע הרבה פחות מעניין - הבחירות החוזרות לפרלמנט ביוון, שיתקיימו ב-17 ביוני. בחירות שעשויות להכריע לאן פני האיחוד האירופי - לשיקום או להתמוטטות.
כמה אירוני שחגיגת הכדורגל הגדולה הזו, מן המעוזים האחרונים של הלאומיות במובנה המסורתי, מתקיימת בימים שבהם הניסיון העל-לאומי החשוב והמצליח ביותר מונח על הכף. זה אירוני כמעט כמו העובדה שהמדינה המזוהה כערש התרבות המערבית היא זו שמאיימת להביא על תרבות זו חורבן. מערכת הבחירות הנוכחית ביוון היא למעשה משאל עם - האם המדינה צריכה להישאר באיחוד או לפרוש? אמנם מרבית היוונים מעוניינים להישאר, אך רק מעטים מהם מסכימים לשאת את מחיר הצנע שבו כרוכה תוכנית החילוץ שמציעות מדינות האיחוד, ובראשן גרמניה, לכלכלה היוונית הקורסת.
זו הסיבה לכך שבסיבוב הראשון שנערך ב-6 במאי המפלגות המרכזיות - התומכות בתוכנית ובצנע אך גם נתפסות כמי שהביאו את יוון אל פי התהום לאחר שנים של ניהול כושל ופזרני – ספגו מהלומה נוראה. זו גם הסיבה לכך שהמפלגות הקיצוניות מימין ומשמאל, הדוחות על הסף את התוכנית ומעוניינות לפרוש מהאיחוד, זכו להישגים מרשימים.
במקרה שגם בסיבוב הנוכחי לא יזכו מפלגות המרכז ברוב משמעותי, נראה שלא תיוותר בידי יוון כל ברירה. היא תודיע רשמית על דחיית חבילת הסיוע, על חוסר יכולת לפרוע את חובותיה האדירים, וחשוב מכך – על יציאה מהאיחוד, מהמטבע האחיד, וחזרה לדרכמה. בהיעדר כל מנגנון פורמאלי המסדיר זאת עלולה להתלקח שריפה של ממש כתגובת שרשרת. ראשונות להיפגע יהיו הכלכלות החלשות, השבריריות – אלו של איטליה, ספרד, אירלנד ופורטוגל. וכאשר אווירת אי הוודאות וחוסר הביטחון השוררת ממילא בקרב המשקיעים תהפוך לפאניקה מוחלטת, עלול האיחוד כולו להתמוטט.
האיחוד האירופי בכללותו, למי ששכח, מהווה את הכלכלה החזקה והגדולה בעולם - קצת יותר מזו של ארצות-הברית, ופי 2.5 יותר מאשר זו של סין. מסיבה זו, ההשלכות של התמוטטותו צפויות להיות הרות אסון בקנה מידה עולמי. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בשנת בחירות בארצות-הברית, וכאשר הכלכלה הסינית מגלה סימני האטה ראשונים לאחר שנים רבות של צמיחה פלאית.
אם מפלגות המרכז היווניות יזכו בסופו של דבר ברוב הדרוש תשמע אנחת רווחה בכל רחבי היבשת, ובעולם כולו, והמשך היורו יהיה לחגיגה אמיתית ומושלמת. ואולם, אלו המספידים את האיחוד האירופי צריכים לזכור שהאיחוד קדם למטבע המשותף, ושהוא מושג רחב יותר מההיבט הכלכלי. האיחוד הזה הוא גם שיתופי פעולה בתחומי המדע והאנרגיה הירוקה, התרבות והאמנות, תוכניות חילופי הסטודנטים ועוד.
ישנם תהליכים שאי אפשר לעצור. זוהי התנועה הגדולה של אירופה מאז מלחמת העולם השנייה – תנועה לקראת פתיחות גדולה יותר, לקראת הסרת גבולות ממשיים ומחסומים מדומיינים של לאומיות; לקראת איחוד, יהיה טבעו אשר יהיה.
הכדורגל הוא אחד התחומים שבהם התוצאות של התנועה הזו משתקפות בבהירות הרבה מכולם. למרות הרגשות הלאומיים שהוא מוסיף לעורר, לפחות בטורנירי נבחרות, מספיק מבט אחד על הסגלים השונים כדי להבין את אופייה החדש, הרב-תרבותי של אירופה. כדי להבין שמה שהיה כבר לא יחזור, גם אם התסריט הגרוע מכל יתרחש ב-17 ביוני-– לא נחזה בקרחות ביציעים, הפאבים המקרינים את המשחק לא יתרוקנו מיושביהם, והבירה תמשיך לזרום כמו מים, ושירת האוהדים תישמע למרחוק. לפחות כך זה יהיה עד הגמר וההתעוררות מחלום היורו, והחזרה לחיים האמיתיים.
|
עשרות בני משפחה, חברים ואוהדים נלהבים הגיעו לאולם ״מבוזה״ על מנת לחזות במופע החמישי של אקדמיית ליגת ההיאבקות הישראלית – האקדמיה שמוכיחה פעם אחר פעם – שהעתיד כבר כאן!
את הערב פתח אלוף ליגת ההיאבקות הישראלית – ריקסון – בברכה למתאבקים הצעירים של האקדמיה, אך הוסיף כי לא משנה מי יעמוד מולו למחרת במופע ה-19 של הליגה – הוא עדיין ישאר האלוף.
הקרב הפותח של הערב היה בין יובל גולדשמיט לעומרי אלוילי. למרות שיובל כבר הספיק לצבור ניסיון בזירה, היה זה עומרי שהצליח לנצח בקרב, לאחר שבמהלך ההצמדה שם את רגליו על החבל בעת שהשופט לא ראה.
לאחר הקרב יצא הנמר הלבן אל הזירה ואמר ליובל שלא משנה מה הוא עושה – הוא תמיד מפסיד. יובל איתגר את הנמר הלבן לקרב, אך הנמר הלבן, שלא היה לבוש לקרב – הודיע לו שמבחינתו – אין לו שום בעיה לענות לאתגר למחרת, במופע ה-19 של הליגה.
הקרב השני של הערב היה בין עומר פיליפ לירין אלקריף האימתני. גם כשלעיתים היה נראה שעומר, שזכה בעידודי הקהל, יצליח להתגבר על כוחו וגודלו של ירין – בסופו של דבר הייתה זו ידו של ירין על העליונה, לאחר שהטיח את עומר על הזירה וניצח בקרב.
הקרב הבא היה בין הדר הורביץ לבין מעיין קנר הצעיר. גם בקרב הזה, היה נראה שניסיונו של הדר הותיק הולך לגרום לקרב להיות חד צדדי, אך טעות אחת של הדר השחצן עלתה לו, כאשר מעיין הצליח לגלגלו להצמדה ולנצח בקרב, לתשואות הקהל.
הקרב הרביעי של הערב היה בין אורי גולד לבין אהרון גינדי. במהלך הקרב, ניסה אורי להשתמש במהירות ובזריזות שלו על מנת להוריד את אהרון הגדול ממנו לקרקע, אך בסופו של דבר הצליח לתפוס אותו אהרון בתרגיל הכנעה, ולאורי לא הייתה כל ברירה אלא להיכנע.
בקרב החמישי של הערב – שהיה קרב זוגות, התמודדו אביב ארד ואדם רבינוביץ׳ מול יונתן גולדשמיט ושלו סלע. במהלך הקרב נראה היה שהשליטה בו היא של יונתן ושלו, אך לאחר הסחת דעת של השופט, הצליח אדם להטיח את שלו בזירה ולנצח ביחד עם אביב בקרב.
אל הקרב השישי של הערב יצא עידן ניסן הבלתי מנוצח. מיד לאחריו יצא טיי קלוד הכריזמטי שהקפיץ את הקהל על הרגליים. עידן שלט ברובו של הקרב כשהוא מנסה להוציא כל טיפת אוויר מטיי, אך לבסוף הצליח טיי לתפוס את עידן ברגע של חולשה והצליח להיות הראשון שמביס אותו.
הקרב המרכזי של הערב עשה היסטוריה – והוא היה הקרב המעורב הראשון אי פעם בהיאבקות בישראל, כאשר ״הפנים של הליגה״ – עמית מגנזי ואורי אברם, ביחד עם חנוש, התמודדו מול דניאל קוצ׳קין, מקס סטריינג׳ר ורימון.
במהלך הקרב ניסו מגנזי, אברם וחנוש להשתמש בתכסיסים מלוכלכים על מנת לנצח, אך לאחר ששתי הבנות נלחמו אחת בשנייה והראו שהן מוכנות ללכת עד הסוף – הצליחו דניאל ורימון לבצע הצמדה כפולה ולנצח ביחד בקרב, לתשואות הקהל.
|
לפי הספרות המקצועית, זוג מוגדר כ"סובל מבעיית פוריות" כאשר לא הצליח להרות לאחר קיום יחסי מין במשך שנה לפחות וללא שימוש באמצעי מניעה. במקרים בהם האישה כבר חצתה את גיל 35 הזוג יוגדר כ"סובל מבעיית פוריות" כבר לאחר כחצי שנה.
באופן כללי ניתן לומר שבשליש מהמקרים בעיית הפוריות היא אצל האישה, שליש נוסף אצל הגבר וביתר המקרים ככל הנראה מדובר על בעיה משולבת. הרעיון בראשית הפיתוח של הליך ההפריה החוץ גופית היה לנסות לפתור בעיות עקרות קשות אצל האישה אך תוך זמן קצר התברר לרופאים ולמדענים שבעיית פריון אצל הגבר היא אחת הסיבות העיקריות לביצוע טיפולי הפריה חוץ גופית כיום.
הבעיה בפריון הגבר מתגלה כאשר אין כמות מספקת של זירעונים בתנועה (מעל 5 מיליון), אזי זרע בודד לא יחדור לביצית ולא יווצר עובר.
חשוב לזכור שבעיית פוריות אינה מוגדרת כמחלה ולכן, ברוב המקרים, בעיית הפוריות הינה פתירה ומרבית הזוגות מצליחים, בסופו של התהליך, להרות ולממש את זכותם להיות הורים. תפקוד תקין של מערכת המין הינו חיוני להשגת הריון. מערכת המין כוללת את בלוטות המין המשניות ואת מערכת צינורות הזרע שתפקידם הוא העברת הזרעים מהאשכים של הגבר אל איבר המין.
וריקוצלה (התרחבות ופיתול של וריד הזרע וכלי דם נוספים, הגורמת לפגיעה בזרימת הדם לאשכים, ובכך לפגיעה ביצור הזרע), מיקום האשכים (האשכים נוצרים בחלל הבטן כבר בשלב העוברי, ובמהלך החיים יורדים מחלל הבטן אל תוך שק האשכים. שיבושים בתהליך זה עלולים לגרום למיקום לא נכון של האשכים ולפגום ביכולת ייצור הזרע בהם), שפיכה רטרוגרדית (מחלות, תרופות שונות ואף פגיעות מבניות עלולות לגרום לפליטה של השפיכה, נוזל הזרע, אל תוך שלפוחית השתן במקום אל איבר המין, זיהומים במערכת הרבייה, חסימה בצינורות המובילים את הזרע אל איבר המין, נוגדני זרע שמיוצרים בטעות ע"י המערכת החיסונית, גידולים במערכת הרבייה או בבלוטות האחראיות על ייצור ההורמונים המעורבים בתהליך יצור הזרע, בעיות גנטיות, בעיות הורמונליות, אימפוטנציה, סיבות סביבתיות (תנאי הסביבה שגורמים לחימום יתר של האשכים ולפגיעה בתהליך ייצור הזרע – מכנסיים/תחתונים הדוקים, שימוש תכוף בג'קוזי או בסאונה, ישיבה ממושכת ואפילו רכיבה על אופניים) עישון, סמים, אלכוהול והשמנה ניכרת.
ברוב המקרים אי הצלחתו של הזוג להרות בפרק זמן של כשנה תהיה התסמין העיקרי בעקבותיו בני הזוג יפנו למרפאתנו. במקרים ספציפיים עלולים להיות תסמינים נוספים הקשורים לבעיית הפוריות העלולים להשפיע על איכות הזרע, כמו גם על אלמנטים פיזיולוגיים נוספים, אך שכיחותם של מקרים אלה נמוכה ביותר.
בני זוג אשר מנסים להרות ונתקלים בקשיים יפנו בדרך כלל לרופא הנשים, אשר יערוך שיחה ובירור ראשוני. בין הבדיקות שמומלץ לבצע: בדיקת זרע, בדיקה גופנית, בדיקות דם, בדיקות הורמונליות, ובדיקת שתן. בחלק מהמקרים יופנה הגבר לסדרת בדיקות המשך שיכללו גם אולטרסאונד של האשכים, בדיקות ספציפיות אחרות ואף ביופסיה של האשכים.
עם קבלת תוצאות הבדיקות ניתן, במרבית המקרים, להתחיל גם טיפול במקור הבעיה. במידה והבעיה היא מבנית - ניתוח פשוט יחסית יכול לפתור אותה ובמידה והבעיה זיהומית – לעיתים טיפול תרופתי יפתור אותה במהירות. בעיות אחריות בתפקוד המיני יכולות להפתר על-ידי טיפולים פסיכולוגיים, סקסולוגיים ולעיתים אף על-ידי שימוש בתרופות. במקרים חריגים הפריה חוץ גופית (IVF) יכולה להיות פתרון קסם עבור אותם זוגות.
IMSI - Intracytoplasmic Morphologically Selected Sperm Injection . בטכניקה זו מתבצע מיון לפי צורת הזרע, המתבססת על הגדלה מיקרוסקופית מאוד גבוהה, של המורפולוגיה של הזרע למטרת הזרקתו לביצית, איתור הזרעים החזקים מעלה את סיכויי ההצלחה.
החדרת זרע בודד לביצית, הנקראת מיקרומניפולציה (ICSI), בזכות שיטה זו ניתן להפרות ביציות (שקודם לכן לא הופרו) בזרע לא תקין, שיש בו מספר נמוך של זירעונים בתנועה. כתוצאה מהליך טיפולי זה, ניתן היום להפוך את מרבית הגברים העקרים לאבות מאושרים.
במקרי וריקוצלה ביצוע ניתוח וסגירת הורידים האלה, בייחוד כשבדיקת הזרע לא תקינה, משפרת את הסיכויים להפרית ביציות ולהריון, ובמיוחד כאשר בת הזוג תקינה לחלוטין.
פרופ' בידר התמחה בכירורגיה כללית בבית החולים וולפסון, ומשם המשיך וסיים התמחות במיילדות, גניקולוגיה ופריון בבית החולים תל-השומר, ובשנת 1989 הוסמך על-ידי משרד הבריאות כמומחה בתחומים אלה.
פרופ' יעקב לברון הינו בוגר בית הספר לרפואה של הטכניון בחיפה, בו סיים את לימודיו בהצטיינות ב-1982. פרופ' לברון התמחה במיילדות, גניקולוגיה ופריון בבית החולים רמב"ם בחיפה והוסמך ע"י משרד הבריאות כמומחה בתחומים אלה בשנת 1990.
|
"מתני'. אלו אם עלו לא ירדו: הלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלו פסולין וזרקו את דמו. רבי יהודה אומר: שנשחט בלילה, ונשפך דמה, ויצא דמה חוץ לקלעים - אם עלתה תרד; רבי שמעון אומר: לא תרד (שהיה פסולו בקדש), שרבי שמעון אומר: כל שפסולו בקדש - הקדש מקבלו, לא היה פסולו בקדש - אין הקדש מקבלו.
ואלו שלא היו פסולין בקדש: הרובע והנרבע, והמוקצה והנעבד, והאתנן והמחיר, והכלאים והטרפה, והיוצא דופן ובעלי מומין, רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין; רבי חנינא סגן הכהנים אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מע"ג המזבח. כשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו לא יעלו, וכולן שעלו חיים לראש המזבח - ירדו. עולה שעלתה חיה לראש המזבח - תרד, שחטה בראש המזבח - יפשיט וינתחה במקומה. "
במשנתנו מובאת דעת תנא קמא ואחר כך מחלוקת תנאים, בין רבי יהודה ורבי שמעון.
בפשטות, המחלוקת בין רבי יהודה ורבי שמעון מתייחסת גם לגבי מקרה שמובא בדברי התנא קמא - "היוצא" - "אם עלו לא ירדו". רבי שמעון מסכים בזה לדעת תנא קמא ורבי יהודה חולק.
וכן בהמת קדשים שנשחטה בלילה או נשפך דמה או שיצאת חוץ לעזרה אם עלתה תרד.
כלומר, הרמב"ם פוסק כרבי יהודה. וכך הוא הכלל בש"ס, שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון.
אבל מצד שני התנא קמא סובר כרבי שמעון, ולכן ההלכה צריכה להיות כתנא קמא, שלפי שיטות מסויימות מוגדר כ"סתם משנה", והכלל הוא שהלכה כסתם משנה.
אלא, שההגדרה המתאימה למשנתנו היא "סתם ואחר כך מחלוקת". ה"סתם" הוא התנא קמא, והמחלוקת היא המחלוקת בין רבי יהודה ורבי שמעון. והכלל הוא "סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם", כלומר, אין הלכה כתנא קמא, וממילא הלכה כרבי יהודה במשנתנו.
ראה על הנ"ל ב"מתיבתא", "אליבא דהלכתא", עמוד ח, בהערה יח.
|
יוסף חגואל לחם בקרב העקוב מדם בגבעת התחמושת. הוא הפצוע מהשיר 'בלדה לחובש' שמתאר את הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. בשיחה עם נכדו הוא מספר על הזיכרונות מהיום ההוא ועל החובש שהציל את חייו.
נכדו של יוסף, בן חגואל, שואל אותו "סבא השיר 'בלדה לחובש' הוא עליך?" ויוסף משיב ברוגע "וודאי. אתה בטח לא זוכר, סיפרתי לך את הסיפור כשהיית קטנצ'יק". ויוסף סיפר פעם נוספת את סיפור הגבורה של החובש שבלעדיו, לא היה בן החיים "נפצעתי החובש שלמה אפשטיין התחיל לטפל בי, הייתי פצוע והוא טיפל בי ותוך כדי המשיכו להשליך לעברנו פצצות, הירדנים שוב הפגיזו את האזור ובשלב מסוים כבר לא היה אפשר להישאר שם, אז כולם הסתלקו ורק אני ושלמה נשארנו בשטח".
"הוא אמר לי 'אל תדאג יהיה בסדר' נשכב עליי והגן עליי ואז פגז הגיע ממש קרוב אלינו". ברגע ההוא, הבין יוסף שהחובש שהציל את חייו, שלמה אפשטיין, נהרג כי הגן עליו בגופו ולא הותירו בשטח.
יוסף נפצע ברגליים ולא יכל לסגת מאש הפגזים. החובש שלמה סירב להשאירו בשטח והגן עליו בגופו, עד שפגז נוסף הטיח בקרקע במרחק זעום מהם. באותו הקרב נהרג שלמה ואיתו עוד 35 לוחמי צנחנים.
במשך שנים יוסף היה עולה לקבר של שלמה ולא היה מגיע איש מלבדו. עד שקרה המפגש הראשון בין יוסף לבני משפחתו של שלמה יומיים אחרי שנולד בנו הראשון. שלמה היה משמעותי מאוד עבור יוסף והוא החליט לקרוא לבנו הבכור על שמו ובברית אביו של שלמה אפשטיין היה הסנדק, כך הוא מספר לנו בהתרגשות גדולה.
כששאלתי את בן, הנכד של יוסף, מהי השורה האהובה עליו בשיר 'הבלדה לחובש', הוא סיפר שהתרגש במיוחד כשסביו אומר לחובש 'עזוב תלך, עזוב אותי' והחובש עונה לו 'אני לא עוזב אותך'. בעיניים נוצצות הוא מוסיף "זה מיוחד מאוד… שהחובש שמר עליו ולא הלך ממנו, אם לא הוא, אני לא הייתי כאן".
51 שנים אחרי, הקרב בגבעת התחמושת נצרב בתודעה של כולו ובעיקר של הלוחמים ששרדו את התופת וכעת מעבירם את סיפור מורשת הקרב לדורות הבאים.
אני נשאר איתך – ענה לו החובש.
אחוז בי טוב – ענה לו החובש.
עזוב, זה לא נורא – ענה לו החובש.
אזכור אותך תמיד – נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול – מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך – נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי – ענה לו החובש.
אחי, אחי שלי! – ייבב אז הפצוע.
|
הפועל חיפה: "כץ פחות נחוש להשאיר את קלינגר מבעבר"
בהפועל חיפה מאמינים שהבעלים הבין שדרוש שינוי אחרי התבוסה בבלומפילד. כץ: "המצב חמור". שחקן: "אנחנו בושה"
הבעלים של הפועל חיפה, יואב כץ, ערך שיחות ארוכות עם חלק מאנשי המועדון אחרי התבוסה 6:2 למכבי תל אביב ולפי שעה עדיין לא קיבל החלטה לגבי עתידו של ניר קלינגר בקבוצה. כץ נשמע עצבני מאוד בעקבות המשחק ואמר: "נראינו גרוע מאוד. אני מאוד לא רגוע. אולי אקדים את הגעתי לארץ. המצב חמור. כרגע אני לא רוצה לדבר על מעמדו של קלינגר".
מטבע הדברים, מעמדו של המאמן ממשיך להיות רעוע ופרדי דוד ועופר טלקר הוזכרו כמועמדים הבכירים להגיע במקומו. גם שמותיהם של יובל נעים ומוטי איוניר הועלו, כשבחיפה יש כאלו שטוענים כי ייתכן שכץ ישוחח עם אחד המועמדים בניסיון לסגור את הדברים ורק לאחר מכן יפטר את קלינגר. "יואב נשמע פחות נחוש מבעבר להשאיר את קלינגר", אמר גורם בחיפה, "בשלב זה הוא לא ממהר לפטר אותו, אבל לא נתפלא אם הוא קודם בודק חלופות ורק אחרי שיסגור עם מישהו הוא יפטר את ניר. מנגד לא נתפלא גם אם ניר ימשיך".
"אנחנו חייבים קודם כל חיזוק", אמר גורם אחר בהנהלה, "לא משנה אם ניר יישאר או לא - יואב חייב להבין שצריך להנחית פה שלושה שחקנים ברמה מעל השחקנים שנמצאים היום".
כ-30 אוהדים הגיעו כשעה לפני פתיחת אימון הבוקר למתחם האימונים בקרית חיים על מנת לדרוש את פיטוריו של קלינגר ולדרוש את פיטוריו. במועדון ידעו מראש על כוונתם של האוהדים והציבו מאבטחים כדי לשמור על הסדר במקום.
בחיפה שוררת אווירה קשה לאחר התבוסה כאשר כל השחקנים זכו לביקורות קשות. "אסור ששחקנים ייראו ככה", אמר גורם בחיפה, "על מה עובדים כל השבוע? איך קבוצה מרשה לעצמה להתפרק ככה? אנחנו במצב גרוע מאוד".
בקבוצה הושמעה ביקורת על כך שקלינגר שוב בחר להוציא את דנילו ניקוליץ' במחצית הראשונה. "דנילו לא פצוע והוא בטח לא היה הבעיה. נראה שקל להפוך אותו לשעיר לעזאזל", אמר שחקן בקבוצה.
"אפשר להפסיד למכבי תל אביב בבלומפילד, אבל לא בצורה כזו", אמר אחד מהשחקנים, "אנחנו פשוט בושה וחרפה. אם לא ישתנה פה משהו ומהר, בשנה הבאה נשחק בלאומית". היום מתכוונים אוהדים של הקבוצה להגיע לאימון הבוקר כדי למחות בחריפות נגד הצוות המקצועי והשחקנים.
|
כשהתעוררה בעיה במדיח הכלים שלי, חיפשתי בעל מקצוע אמין וטוב, חברים שלי שהם לקוחות של יעקוב המליצו עליו. קבעתי עם יעקוב לבוא לראות את הבעיה, הסברתי לו שהמדיח כלים שלי הפסיק לעבוד, והמים לא נכנסים אליו.
יעקוב הבין ישר את הבעיה והסביר לי, שהשתמשתי בחומר לא טוב למייבש שעשה קצף וזה מה שחסם לי את כניסת המים למייבש.
יעקוב טיפל בבעיה, לקח לו שעתיים, כי הוא הפעיל שוב ושוב את המדיח בכדי שהקצף יצא החוצה, אסף את הקצף עם יאה ומגב, והקפיד שהמטבח ישאר נקי. הוא לא עזב, עד שהמדיח תפקד כמו שצריך.
יעקוב הוא סופר מקצועי, מסור מאוד לעבודתו אמין, אפשר לסמוך עליו. מומלץ ביותר!
יעקוב הכי מקצועי שיש, אני תמיד ממליצה עליו לחברות. יש לי רק דברים טובים להגיד עליו!!! הגעתי ליעקוב דרך חברי משפחה שהמליצו עליו בהתלהבות.
הייתה לי תקלה מעצבנת במייבש כביסה, הוא לא הפסיק להוציא רעש איום בכל פעולה, ממש בלתי-נסבל. הרמתי ליעקוב טלפון, הסברתי לו את התקלה, הוא אומנם לא התחייב על מחיר מראש, אבל הוא היה נשמע אמין וצנוע, ולכן סגרתי איתו שיבוא לתקן את התקלה.
יעקוב הגיע יום למחרת בדיוק בשעה שקבענו, הוא ראה את המייבש, ואמר שאין צורך להחליף לי חלק, רק לתקן. לקח לו פחות משעה לאתר ולתקן את הבעיה, והמייבש חזר לפעול כמו חדש, והכי חשוב הרעש המעצבן הזה הפסיק!
המחיר שיעקוב לקח היה טוב. קיבלתי ממנו חשבונית ואחריות על התיקון, יעקוב אמר שאם תחזור התקלה שארים אליו טלפון והוא יבוא לסדר את זה, כמובן במסגרת האחריות ללא לקיחת תשלום נוסף. הייתי מאוד מרוצה מהשירות שלו ובנוסף יש לציין שהוא אדם מאיר פנים, נחמד מאוד ומסביר ללקוח את מהות התיקון ומה הוא עושה.
אם תהיה לי תקלה במכשיר חשמלי אחר, אני בוודאות אזמין את יעקוב שוב!
הגעתי ליעקוב דרך חברים, לאחר שחיפשתי בעל מקצוע שיתקן לי את המייבש כביסה שהפסיק לפעול, המייבש הוציא אוויר קר ולא חם.
יעקוב הגיע אלי הביתה בכדי לראות מה הבעיה, הסביר לי את העובדה שצריך לבצע: החלפת חלק במייבש, ונתן לי הצעת מחיר הוגנת.
הייתי מאוד מרוצה ממנו, עבד נקי ומסודר, נתן לי חשבונית ואמר שיש לי אחריות במקרה ואותה תקלה חוזרת במייבש במשך החודשיים הקרובים, ונתן לי אחריות גם על החלק החדש שהוחלף.
15 שנה, שיעקוב מתקן אצלי מוצרי חשמל שהתקלקלו, ואף פעם לא הייתי מאוכזבת!
כשעברתי דירה לרמת אביב, שמו לי מדבקה על הדלת עם שמות של בעלי מקצוע שונים, כשהתקלקל לי המקרר התקשרתי ליעקוב, שמלכתחילה, עוד בטלפון, נשמע איש נחמד שיודע את עבודתו. יעקוב הגיע אלי לתת הצעת מחיר על העבודה, הצעת המחיר היתה לשביעות רצוני, ויעקוב ישר החל בעבודת התיקון. הוא החליף לי חלק ישן שהתקלקל במקרר, והראה לי את החלק החדש הישר מהקופסא! התקלה נפתרה ולא חזרה על עצמה, מאז ועד היום כל תיקון שיש לי אני קוראת ליעקוב.
יעקוב עומד מאחורי התיקונים שלו, ופעם אחת שתקלה חזרה אצלי במכשיר חשמל אחר, הוא ישר בא ותיקן אותה, ללא תוספת מחיר.
אחד הדברים שהכי מדברים אלי הוא עמידה בזמנים, ויעקוב תמיד הגיע ביום ובזמן שבו קבענו!
בכל מה שרק אפשר לשאול התשובה שלי היא - עשר! שירות מהיר מאוד, מקצועי, מחירים מאוד הוגנים, יושר, הגינות, סופר מקצועי!
הכרתי את ג''קי או יעקב מקור-און דרך משפחה של חברים שהמליצו עליו בחום אחרי שכבר שנים ג''קי זה הכתובת הקבועה שלהם לתיקון מוצרי חשמל, ומאז הספקתי גם אני להכיר אותו וגם אצלי הוא הפך לברירת המחדל המועדפת עליי, בכל פעם שיש תקלה זה רק ג''קי.
בין המוצרים שהוא תיקן אצלי היה מייבש שלא ייבש את הבגדים, מדיח כלים שלא הזרים מים והוציא כלים מלוכלכים ומקפיא שהרעיש. תמיד ג''קי זיהה את מקור התקלה במהירות, עבד במרץ הסביר מה הוא עושה פתר את זה כמו שצריך וגבה מחיר הוגן. כשפעם אחת פניתי אליו בטלפון לגבי מקרר מאוד ישן שלא קירר והיה צריך לעשות לו מילוי גז ג''קי התעקש שעל מקרר ישן כזה לא משקיעים כסף והוא המליץ לי במקום כך לקנות כבר אחד חדש. זאת אומרת לא מדובר פה בחאפר, הוא יכל לעשות את העבודה ולשלשל את הכסף לכיסו אבל כשזה לא מסתדר עם היושר המקצועי שלו הוא לא מוכן לקחת את זה על עצמו. גם זה מבחינתי הוסיף לו המון נקודות זכות.
בקרוב אני עוברת לבית חדש ושמה גם כל המכשירים יהיו חדשים ועם אחריות חברה עליהם, עדיין אני חושבת שאעדיף להמשיך לפנות ליעקב ולקבל ממנו שירות מהיר ויעיל על המקום במקום לחכות עד שיתפנה אליי מישהו מהחברה וכל הכאבי ראש שיכולים להיות עם זה, עם יעקב אני יכולה להיות רגועה ולדעת שכל דבר יתבצע במקום ומיד.
|
כמאה מפגינים השתתפו אמש (שלישי), ביניהם חברי מק"י וחד"ש רבים, באירוע שנערך בגינת לוינסקי שבדרום תל–אביב בדרישה שהממשלה תקבל את מתווה האו"ם לפתרון סוגית הפליטים. המארגנים מסרו ש"יש לומר באופן ברור: יש פתרונות למצוקה, ולהזנחה הפושעת בשכונות: מתווה נציבות האו"ם לפליטים והתוכנית לקליטה וביזור של מבקשי המקלט ברחבי הארץ ושיקום דרום תל אביב שהוגשה לראש הממשלה על ידי בכירי המשק יטיבו עם שכונות הדרום וגם עם מבקשי המקלט. יש תכנית מפורטת. כל מי שמתעלם מכך הוא שותף לפשע ההזנחה".
התכנית, שגובשה ונוסחה על ידי עשרות אנשי כלכלה ואנשי עסקים בכירים, מתבססת על התכנית שהציג ראש הממשלה עצמו, ומציגה שלושה עקרונות מרכזיים: ביזור מבקשי המקלט מחוץ לשכונות דרום תל–אביב, עידוד העסקת פליטים בענפים הסובלים ממחסור מובנה בכוח אדם, והסרת החסמים בפני פליטים המבקשים לשכור דירות בישובים ברחבי הארץ. כמו כן כוללת התכנית דרישה לפינוי מתחם התחנה המרכזית מהאזור, פיתוח פיזי שלו, ומניעת דחיקה של תושבים החוצה עקב תהליכים של ג'נטריפיקציה. התכנית, שהוצגה בפני שרי הממשלה לפני כשבוע, טרם זכתה לתגובה כלשהי מצד חברי ממשלת הימין.
שולה קשת, מנכ"לית ארגון אחותי, ממובילות המחאה, אמרה בהפגנה: "ראש הממשלה ביקר פה ואמר כמה הוא מזדהה עם דרום תל–אביב. אבל עכשיו הוא ביטל את המתווה המצוין עם האו"ם, שהיה נותן פתרון אמיתי. אנחנו קוראות לממשלה ולכנסת ולשרים: תקיימו את מה שהבטחתם".
על רקע התקריות האלימות בין מבקשי המקלט מאריתריאה לכמה מתומכי הדיקטטורה, השתתף בעצרת תומס יוהנס, ממנהיגי הקהילה האריתראית בארץ, שהסביר את הרקע לקטטות.
לדברי יוהנס "אנחנו ברחנו ממדינה דיקטטורית – שאתה לא יכול להסתובב בה חופשי, ללמוד, לראות את המשפחה שלך, לבחור מקצוע או כיוון לחיים. מי שמתנגד באריתריאה, נעלם. אין מקום להתנגד או לדבר על דרך אחרת. הממשלה שלטון צבאי בכל מקום. עזבנו את המדינה שלנו בחיפוש אחר חיים בטוחים. חיפשנו חופש וחירות מהבעיות הקשות בבית. כל כך הרבה מאתנו סבלו גם במולדת שלנו וגם בדרך הקשה לכאן – באלימות, עינויים, וסחיטה. במולדת שלנו נעצרו מעל 10,000 איש ואישה ללא משפט, והוחזקו בבתי כלא מעל ומתחת לאדמה. בין האנשים האלה היו גם שרים, מנהיגים דתיים, זקנים, נשים ופעילים פוליטיים".
"מהדיקטטורה הזו ברחנו. ברחנו משירות צבא לכל החיים. ברחנו כי הממשלה שלנו ניסתה לכלוא ולענות אותנו. אנחנו ברחנו ועברנו את הדרך הכי קשה והגענו לישראל. אנחנו פה כמעט עשר שנים ועד היום ישראל לא בדקה את בקשות המקלט שלנו. יותר מ-15 אלף בקשות הוגשו למשרד הפנים ואין תשובה. אנחנו ביקשנו – תבדקו! תחליטו! מי שפליט – תתנו לו מקלט. מי שאין לו בעיה עם הדיקטטורה של אריתריאה – שיחזור לשם. לצערנו מדינת ישראל לא בודקת את בקשות המקלט שלנו. ממשלת ישראל שומרת על יחסים טובים עם הדיקטטורה באריתריאה והשגרירות שלה פה" הדגיש.
לדבריו ממשלת ישראל יודעת מי הולך לשגרירות – לאירועים או לחידוש דרכון – היא יכולה לבדוק את בקשות המקלט שלהם ולהגיד – אין לכם בעיה עם המשטר, תחזרו אליו. אבל מי שמבקש מקלט כי יש לו בעיה עם המשטר, כי ברח מעבדות או אלימות, כי התנגד או ניסה לשנות – תבדקו גם ותכירו בנו כפליטים. לצערי אנחנו סובלים מהמדיניות של הממשלה שלא בודקת בקשות, ועכשיו גם הרחוב הישראלי סובל. מי שאתם רואים שעושים אלימות ברחוב זה אנשים שהשגרירות האריתראית שולחת. השגרירות אומרת לאנשים שתומכים במשטר להתחיל מריבות, להפיץ אלימות, לייצר בעיות בתוך הקהילה ובסביבה. השלטון שלח אנשים לעשות בלגן בתוך הקהילה, כדי שלא תתייחסו לבקשות שלנו ולמצב שלנו בישראל, כדי שעם ישראל יחשוב שאנחנו מביאים אתנו צרות, ושלא יהיה לנו זמן להתעסק במחשבות על איך לשפר את המדינה שלנו בבית."
בפנייה לתושבי דרום תל אביב הוסיף הפליט: "לא רק שולה קשת שנמצאת פה לידי, אלא גם לאלה שמפגינים נגדנו – כולנו סובלים במצב הזה. כולנו קורבנות של המדיניות הזאת. גם אני לא רוצה לחיות בפחד מאלימות – אני ברחתי מפחד ואלימות. אני עצוב מאוד על האלימות שנכנסת לדרום תל אביב. אנחנו מזמינים אתכם להפגנה עוד שבוע מול השגרירות של אריתריאה ונגיד יחד – לא לאלימות ודיקטטורה – לא פה ולא שם".
6 ביוני 2018 ב-דמוקרטיה.
|
הלילה, בבית המעצר במגרש הרוסים במרכז העיר תקף אחד העצירים את חברו לתא – העציר נפגע באורח קשה ופונה להדסה עין כרם כשהוא מורדם ומונשם. ככל הנראה הרקע לתקיפה הוא סכסוך שפרץ בין השניים. לפי החשד העציר החל לתקוף את חברו לתא באגרופים – שני סוהרים נכנסו לתא של העצירים וניסו לרסן את העציר, אולם זה תקף גם אותם.
העציר המותקף פונה במצב קשה לבית החולים הדסה עין כרם כשהוא מורדם ומונשם. שני הזוהרים פונו לקבלת טיפול רפואי.
משב"ס נמסר הבוקר כי "במהלך הלילה עצור פלילי המוחזק בבית מעצר ירושלים תקף באגרופים עצור פלילי אחר בתא בו שהו. כוח סוהרים פרצו לתא וריסנו את התוקף שתקף גם אותם. העצור המותקף הובהל לטיפול במרפאת בית המעצר ונמצא עם חבלות ראש. אמבולנס נט"ן שהוזמן פינה את העצור כשהוא מורדם ומונשם לבית החולים הדסה עין כרם".
עוד נמסר משב"ס כי "שני הסוהרים שהותקפו על ידי העצור נשלחו לבית החולים לקבלת טיפול רפואי".
משטרת ירושלים פתחה בחקירה ומונתה ועדת חקירה.
|
לאחרונה גיליתי שאבא שלי עושה דברים מאחורי הגב של אמא שלי, אני בטוחה בכך ובטוחה שהיא אינה יודעת. אני בהלם מזה ולא יודעת איך לפעול. אני חושבת שעלי לדבר על זה עם אבא שלי, אני בקשר טוב איתו אך יודעת שבמקים כאלה הוא יסגר ולא בטוח ישתף פעולה.
מצד שני אני לא יכולה לספר לאמא שלי מפחדת להרוס את המשפחה.
בת ערכית דואגת, שחשובה לך המשפחה, וחשוב לך הקשר עם כל אחד מההורים.את ראויה להערכה, על האכפתיות והזהירות.
נקלעת למצב מורכב ורגיש, והשאלה שלך בזמן , לפני התדרדרות.
לפירוק המשפחה והמשמעויות על הקשר בינך לבינו, חווית הגירושין, יש השלכה כלפייך, ושאר הילדים ועל הדברים האלה ראוי שתדברי עם אבא שלך .
ולפני הכל , את צריכה לברר את העובדות, ולאמת את מה שאת חושבת, מול אבא שלך.
רשמי לעצמך איך ומה את אומרת בכל אחד מהאתגרים הנ"ל.
ככל שדמייני את השיחה, איפה היא מתרחשת, מה את אומרת, מדמיינת את אבא שלך משתף איתך פעולה, כך תצליחי בה יותר.
הורה ש"יוצא לאט לאט " מהמחויבות הזוגית שלו, עושה את זה מקושי, תסכול , כאב, חוסר מענה לצרכים שלו, בתוך הזוגיות. אבא שלך במצוקה, קושי, חוסר... כלשהוא.תביני את הקושי - אבל לפתרון שבחר יש השלכות ומשמעויות קשות , ותמיד...אבל תמיד - יש עוד אפשרויות.
ניתן לתקן מערכות יחסים בזוגיות . יש אלפי הצלחות.
ממליץ לך לצאת "למשימה" הזו, בגבורה באומץ בנחישות עם אמפטיה , כי יש לה השלכות כלפייך .
|
חגיגת יומהולדת מקיימים סה"כ ערב בשניים עשר חודשים, ובכל יום הולדת נדמה שחוגגים הפעלה ייחודית. מסיבת יומהולדת, לזה שלא זוכר מימי בית הספר הינה חגיגה ייחודית ומהממת. ההכנות טרם היום המלהיב, הסידורים השמחה עצמה יהפכו את הפעלת יום ההולדת לחגיגה שמתקיימת מלא מעל למספר שעות בודדות. מוכנים לשמוח מעכשיו? יאללה! הכנת יומולדת הינה בעצם חגיגה ממש בדומה לחתונה. היא דורשת תכנון והכנות כאשר חובה לראות לפרטים גדולים וצרים יחד. הדבר הראשוני שאנחנו צריכים לטפל בו הוא אוירה. לזה נאלץ לברור ממאגר של ההפעלות הקיימות באתרנו. כל קטגוריה כוללת סכום נכבד של כוכבי ילדים וכוכבות ילדים. כמו ליצניות, קוסמות, איפור, דוגמניות, סדנאות, ברכות ליום הולדת לילד בן 3 או אוכל.
אחרי שהדגשנו את ההפעלה המבוקשת, לדוגמא ברכות ליום הולדת לילד בן 3, נוכל סופסוף לתכנן את האביזרים למסיבה ואת כלל הנושאים שנותרו. אם לדוגמא בחרנו בקונספט כמו איפור, הלבשה הכוללת מתקנים מתנפחים של טירה מעוטרת או פיות מסוגלת להיות מתאימה. את מה שנבחר כדאי לכוון לקהל המתארחים, נושא המתאימה עבור האירוע ולא לשכוח התאמה למראה הסלון/הגינה. היבטים שונים זולת התפאורה שיש לקחת בחשבון בארגון אלו כמו נגישות, מקומות חניה, כורסאות לכלל המתארחים ובמידת הצורך כמו כן ספות להורי המתארחים.
אין מסיבה בלי, עוגת יום ההולדת, זה דבר ידוע וקבוע, האמת היא שאין הפעלה בלי מאכלים צבעוניים שמתוקתקים לילדים כיד המלך. למזלם של הורי החוגגים בימים אלו אין סיבה לטרוח על השולחן של החגיגה ועיצובו. בסך הכל צריך הינו לבחור בין דוכני המזון המגוונים את הדוכנים שיסתדרו למסיבה שלכם. זה יכול להיות במיוחד לסוג כוכב הילדים או ברכות ליום הולדת לילד בן 3 שהבאתם או אפילו בלי אף זיקה, להביא בר מתוקים שהחוגגים ממש אוהבים. באירוע של סרטונים למשל מגש נאצוס יהיה מתאים, ובחגיגה של כדורגל דוכן פיצה יביא את הילדים למוזה המתאימה. בצורה זו מומלץ לשלב ברים מגוונים דוגמת שולחן נקניקיות צבעוני וסופר טעים עם בר שייקים טעימים שידחפו את החגיגה למסיבה קולינרית במראיה ומעניינת במיוחד. היתרון המיוחד של דוכני מזון טמון בצורה שהם תורמים לזמן הפנוי של הורי החוגגים להתפנות ולהתעסק בדבר המעניין באמת, המסיבה יחד עם החוגג, ילדם.
|
אקרא אחר כך (סימנייה)הספר נשמר! הספר נוסף לתזכורות שלך.המוצר נשמר. הספר נוסף לתזכורות שלך. על היעלמות הפיל מבית הפיל שבעירנו קראתי בעיתון. באותו יום התעוררתי, כמו תמיד, מצלצול השעון המעורר ב־6:13. נכנסתי למטבח, הכנתי קפה וטוסט, הדלקתי את הרדיו, פרשתי את העיתון על שולחן המטבח, והתיישבתי לכרסם ולקרוא. אני מאלה שקוראים את העיתון מן ההתחלה ועד הסוף, לפי הסדר, לכן לקח לי קצת זמן עד שהגעתי לכתבה על הפיל הנעדר. העמוד הראשון היה מלא בסיפורים על פיתוח הגנות נגד טילים ועל חילוקי דעות עם אמריקה בענייני מסחר. בהמשך חרשתי את חדשות הפנים, ואחר כך את חדשות החוץ, מדור הכלכלה, מכתבים למערכת, ביקורות ספרים, פרסומות נדל"ן, ידיעות ספורט, ולבסוף, החדשות המקומיות.
הכתבה על הפיל היתה הסיפור המרכזי במדור החדשות המקומיות. הכותרת הגדולה במיוחד צדה את מבטי: פיל נעדר בפרוור של טוקיו. ומתחת לזה, באותיות דפוס קטנות במעט: גוברת החרדה בקרב האזרחים. קריאות לוועדת חקירה. היתה שם תמונה של שוטרים שבודקים את בית הפיל הריק. המקום בלי הפיל עורר הרגשה לא נוחה. הוא נראה גדול יותר מן הדרוש, שומם וריק, כמו איזו חיה ענקית מיובשת שהוציאו ממנה את הקרביים.
בשמונה־עשרה במאי — כלומר לפני יום — כשנהגי החברה המספקת ארוחות צהריים לבתי ספר הביאו את מטען המזון הרגיל (הפיל אכל בעיקר שאריות מארוחת הצהריים של תלמידי בית הספר היסודי המקומי). על הקרקע היתה מונחת טבעת הפלדה שהיתה מחוברת לרגלו האחורית של הפיל, והיא עדיין נעולה, כאילו שלף את רגלו מתוכה. ולא רק הפיל היה חסר. גם השומר שלו, האיש שטיפל בו והאכיל אותו מן היום הראשון, אף הוא נעלם ואיננו.
לפי הכתבה נראו הפיל ושומרו לאחרונה קצת אחרי השעה חמש יום קודם לכן (שבעה־עשר במאי). ראו אותו כמה תלמידים מבית הספר היסודי שביקרו בבית הפיל ועשו רישומים בעפרונות צבעוניים. התלמידים האלה היו כנראה האחרונים שראו אותו, כך נאמר בעיתון, מאחר שהשומר תמיד סגר את השער של חצר הפיל כשנשמעה הצפירה של השעה שש.
באותו זמן לא נראה שום דבר יוצא דופן לא בפיל ולא בשומר, כך העידו התלמידים פה אחד. הפיל עמד במקומו הרגיל, במרכז החצר, מנדנד מדי פעם את החדק מצד לצד או ממצמץ בעיניו המוקפות קמטים. זה היה פיל זקן עד מאוד, וכל תנועה שלו נראתה כמאמץ עצום — עד כדי כך שאנשים שראו אותו בפעם הראשונה חששו שמא יתמוטט בכל רגע וייפח את נשמתו.
גילו המופלג של הפיל הוא שהביא לידי כך שהעיר שלנו אימצה אותו שנה קודם לכן. כשגן החיות הפרטי הקטן שבפאתי העיר נאלץ לסגור את שעריו בגלל בעיות כספיות, סוחר אחד בחיות בר הלך ומצא מקומות שיכון לכל שאר דיירי הגן בגני חיות בכל רחבי הארץ. אבל לכל המקומות האלה היו כנראה די והותר פילים, ואף אחד מהם לא היה מוכן לקבל את הזקן החלוש הזה שנראה כאילו הוא עומד להתפגר מהתקף לב בכל רגע. וכך, לאחר שכל חבריו הלכו להם, נשאר הפיל לבדו בגן החיות המתפורר כמעט ארבעה חודשים בחוסר מעש — לא שהיה לו הרבה מה לעשות לפני כן.
1. הבעלות על הפיל תעבור לידי העירייה, ללא תשלום.
2. הקבלן, ללא קבלת תמורה, יספק קרקע לשיכון עבור הפיל.
3. בעליו הקודמים של גן החיות יהיה אחראי לשלם את שכרו של השומר.
לי היה עניין אישי בבעיית הפיל מן ההתחלה, וריכזתי במחברת מיוחדת כל מידע שמצאתי עליו. אפילו הלכתי לשמוע את הדיון במועצת העיר בנושא, וזאת הסיבה שאני יכול למסור דיווח מפורט ומדויק כל כך על מהלך האירועים. ואף כי ייתכן שהדיווח שלי ילקה במידת־מה של ארכנות, החלטתי לרשום אותו כאן למקרה שלטיפול בבעיית הפיל יש קשר ישיר להיעלמותו.
1. בעיית הפיל היא עניינם של גורמים פרטיים — גן החיות והקבלן; אין שום סיבה שהעירייה תתערב בה.
2. עלות הטיפול וההזנה תהיה גבוהה מדי.
3. מה מתכוון ראש העיר לעשות בקשר לבעיית הבטיחות?
4. איזו טובה תצמח לעיר מהחזקת פיל משלה?
"לעירייה יש עניינים אינספור לטפל בהם לפני שתיכנס לעסקי החזקת פיל — תיקון מערכת הביוב, רכישת מכונת כיבוי אש חדשה וכו' וכו'," קראו סיעות האופוזיציה, ואף רמזו על אפשרות של קנוניה סודית בין ראש העיר לקבלן, אם כי לא אמרו זאת במפורש.
1. אם תאשר העירייה הקמת בתי מגורים רבי־קומות, תגדל ההכנסה ממסים בצורה כה דרמטית, עד שלעומתה תהיה העלות של החזקת פיל בטלה בשישים; לכן יש היגיון בכך שהעירייה תקבל עליה את הטיפול בפיל.
2. מאחר שהפיל זקן מאוד, הוא איננו אוכל הרבה, וגם אין סיכוי שיהווה סכנה למישהו.
3. עם מותו של הפיל תקבל העירייה בעלות מלאה על הקרקע שתרם הקבלן.
4. הפיל יכול להפוך לסמל העיר.
הדיון הארוך הסתיים בהחלטה שהעירייה אכן תקבל עליה את הטיפול בפיל. עירנו היא פרוור ותיק ומבוסס היטב; תושביה אמידים יחסית, ומצבה הפיננסי איתן. אימוצו של פיל חסר בית הוא מעשה שהאנשים ודאי יראו בעין יפה. בני אדם מעדיפים פילים זקנים על פני מערכות ביוב ומכונות כיבוי אש.
אני עצמי תמכתי בכל לב בהצעה שהעירייה תטפל בפיל. אמת, בתי מגורים רבי־קומות כבר התחילו להימאס עלי, אבל מצא חן בעיני הרעיון שלעיר שלי יהיה פיל.
חלקת חורש פונתה מעצים, ואולם הספורט המיושן של בית הספר היסודי הועבר לשם לשמש בית לפיל. האיש שבמשך שנים רבות היה השומר של הפיל יבוא לגור איתו בבית הזה. שאריות מארוחת הצהריים של התלמידים יהיו מזונו של הפיל. לבסוף הובל הפיל בכבודו ובעצמו ברכב גרר לביתו החדש, שם יחיה את השנים שנותרו לו עלי אדמות.
הצטרפתי לקהל שבא לחנוכת בית הפיל. ראש העיר ניצב לפני הפיל ונשא נאום (על פיתוח העיר ועל העשרת מוסדות התרבות שלה); תלמיד אחד מבית הספר היסודי, בתור נציג התלמידים, קם לקרוא חיבור ("אנו מאחלים לך, מר פיל, שתחיה חיים ארוכים באושר ובבריאות"); התקיימה תחרות רישום (רישום של הפיל הפך אחר כך לחלק בלתי נפרד משיעורי האמנות בבית הספר); ושתי צעירות בשמלות מתנפנפות (שאף אחת מהן לא היתה יפה במיוחד) האכילו כל אחת את הפיל באשכול בננות. הפיל סבל את הטקסים הללו חסרי המשמעות כמעט (שבשבילו היו חסרי משמעות לגמרי) בלי להניד עפעף, ולעס את הבננות בעיניים מזוגגות. כשגמר לאכול את הבננות, מחאו כולם כפיים.
על רגלו האחורית הימנית ענד הפיל טבעת פלדה כבדה, וממנה נמתחה שרשרת עבה שאורכה כעשרה מטרים. השרשרת היתה מחוברת בחוזקה למשטח בטון. כל אחד היה יכול לראות כמה איתן הוא העוגן המחזיק את הפיל במקומו: גם אם ייאבק מאה שנים בכל כוחו, לא יצליח להשתחרר.
לא יכולתי להחליט אם הטבעת מפריעה לפיל. למראית עין, לפחות, הוא נראה כמעט לא מודע לגוש המתכת הענקי המלופף סביב רגלו. מבטו הבוהה המשיך להיות קבוע באיזו נקודה לא מוגדרת בחלל, ואוזניו וכמה שערות לבנות על גופו התנועעו קלות ברוח.
השומר של הפיל היה זקן קטן קומה וגרום. היה קשה לנחש את גילו; אפשר שהיה בשנות השישים המוקדמות שלו ואפשר גם שהיה בן שבעים ויותר. הוא היה מאלה שהמראה שלהם אינו מושפע עוד מגילם אחרי שעברו נקודה מסוימת בחיים. העור שלו היה תמיד אדמדם כהה ונראה שזוף גם בקיץ וגם בחורף, שערו קצר ונוקשה, עיניו קטנות. פניו היו חסרי ייחוד, אבל אוזניו, שהיו כמעט לגמרי עגולות, הזדקרו משני צדי ראשו בהבלטה מטרידה.
הוא לא היה אדם בלתי ידידותי. כשפָּנו אליו הוא היה עונה והיה מתבטא בבהירות. אם רצה, היה יכול להיות כמעט חביב — אם כי תמיד ניכר בו שהוא מרגיש קצת לא נוח. בדרך כלל היה זקן שתקן ומתבודד. נראָה שהוא מחבב את הילדים המבקרים בבית הפיל, והוא עשה מאמצים להיות נחמד אליהם, אבל הילדים אף פעם לא גילו כלפיו ידידות.
שהצביע עליו השומר, מתייצב בעמדתו החדשה וממשיך לבהות בחלל.
בסופי־שבוע נהגתי לבקר בבית הפיל ולהתבונן בעיון בפעולות האלה, אבל אף פעם לא הצלחתי לגלות את העיקרון שבבסיס התקשורת שבין השומר לפיל. ייתכן שהפיל הבין כמה מילים פשוטות (הוא הרי כבר חי מספיק שנים), או אולי קלט את המידע לפי הבדלים בטפיחות על הרגל שלו. או אפשר שהיו לו איזה כוחות מיוחדים הדומים לטלפתיה, והוא ידע לקרוא את המחשבות של השומר. פעם שאלתי את השומר איך הוא מעביר פקודות לפיל, אבל הזקן רק חייך ואמר: "אנחנו ביחד כבר הרבה זמן."
כך עברה לה שנה. ואז, יום אחד התנדף הפיל בלי שום התראה. היה פיל — ואיננו עוד.
מזגתי לעצמי ספל שני של קפה וקראתי שוב את הסיפור מתחילתו ועד סופו. בעצם, הכתבה הזאת היתה מוזרה למדי — משהו שיכול בהחלט לעורר את דמיונו של שרלוק הולמס. "תראה את זה, ווטסון," היה מן הסתם אומר ומקיש במקטרתו. "מעניין מאוד, כתבה מעניינת מאוד."
מה שתרם לכתבה הזאת את מוזרותה זה הבלבול והמבוכה שניכרו היטב אצל הכתב. והבלבול והמבוכה האלה נבעו בבירור מהמצב האבסורדי עצמו. נראה בעליל שהכתב התאמץ למצוא דרכים חכמות לעקוף את האבסורדי כדי להוציא תחת ידיו כתבה "נורמלית". אבל המאמץ לא הועיל אלא להגביר את הבלבול והמבוכה עד לשיא חסר תַקנה.
למשל, הכתבה השתמשה בביטויים כמו "הפיל נמלט", אבל אם קוראים את הסיפור כולו, מתברר שהפיל בשום אופן לא "נמלט". הוא נמוג, התאייד. הכתב חשף את התלבטויותיו כשאמר שכמה "פרטים" נשארו "לא ברורים", אבל אני הרגשתי שזאת איננה תופעה שאפשר לפטור אותה במינוח רגיל כמו "פרטים" ו"לא ברורים".
ראשית, קיימת הבעיה של טבעת הפלדה שריתקה את רגלו של הפיל. אותה מצאו עדיין נעולה. ההסבר ההגיוני ביותר לכך יכול להיות שהשומר פתח את הטבעת, הסיר אותה מרגלו של הפיל, נעל אותה בחזרה וברח עם הפיל — השערה שהעיתון נאחז בה בדבקות נואשת, על אף העובדה שלשומר לא היה מפתח! רק שני מפתחות היו לטבעת, ואלה, לשם ביטחון, היו שמורים בכספות נעולות, אחד בתחנת המשטרה ואחד בתחנת מכבי האש, ושניהם לא בהישג ידו של השומר — ולא של כל אדם אחר שהיה מנסה לגנוב אותם. וגם אילו הצליח מישהו לגנוב מפתח, הרי אין לאדם הזה שום מניע שבעולם לטרוח ולהחזיר את המפתח אחרי שהשתמש בו. ובכל זאת נמצאו שני המפתחות למחרת בבוקר בכספות שלהם בתחנת המשטרה ובתחנת מכבי האש. מה שמביא אותנו למסקנה שהפיל משך את רגלו מתוך טבעת הפלדה המוצקה הזאת בלי להשתמש במפתח — דבר שהוא בלתי אפשרי לחלוטין, אלא אם כן ניסר מישהו את כף הרגל.
הבעיה השנייה היא מסלול הבריחה. בית הפיל והשטח סביבו מוקפים גדר מסיבית שגובהה יותר משלושה מטרים. שאלת הבטיחות הרי היתה נושא לוויכוח חריף במועצת העיר, והעירייה החליטה להקים מערכת שנראתה מופרזת משהו לגבי שמירה על פיל אחד זקן. מוטות ברזל כבדים נקבעו במסד בטון עבה (בעלוּת הגדר נשא הקבלן), ובהם רק שער אחד, שנמצא אחר כך נעול מבפנים. לא היתה לפיל שום דרך להימלט מן החצר המבוצרת הזאת.
הבעיה השלישית היא עקבות של פיל. תכף מאחורי חצר הפיל יש גבעה תלולה שהפיל לא היה מסוגל בשום אופן לטפס עליה. לכן גם אם נניח שהצליח באיזו דרך להוציא את הרגל מתוך טבעת הפלדה ולדלג מעל גדר שגובהה שלושה מטרים, עדיין היה עליו לברוח לאורך השביל המוליך אל הכניסה לחצר, ובשום מקום באדמתו הרכה של השביל הזה לא היה ולוּ סימן אחד שאפשר להגדיר אותו כטביעת רגל של פיל.
הכתבה התמוהה בעיתון, עם כל החורים וההתחמקויות המאולצות שלה, השאירה רק מסקנה אחת אפשרית: הפיל לא ברח. הוא התנדף.
אבל מובן מאליו שלא העיתון, לא המשטרה ולא ראש העיר היו מוכנים להודות — לפחות בפומבי — שהפיל התנדף. המשטרה המשיכה לחקור, הדובר שלהם לא אמר אלא שהפיל "או נלקח או הורשה להימלט במהלך מחוכם ומחושב היטב. בשל הקושי הכרוך בהסתרת פיל, זה רק עניין של זמן עד שנפענח את המקרה". להערכה אופטימית זאת הוסיף שהם מתכננים לסרוק את היערות באזור בעזרתם של מועדוני הציד המקומיים וצלפים ממשמר ההגנה הלאומי.
ראש העיר כינס מסיבת עיתונאים והתנצל על שהאמצעים העומדים לרשות המשטרה העירונית אינם מספיקים. ועם זאת הצהיר: "מערכת השמירה על הפיל שלנו אינה נופלת בשום אופן מאמצעים דומים בכל גן חיות בארץ. יתר על כן, היא חזקה ובטיחותית הרבה יותר מן הכלוב הסטנדרטי." הוא גם הטעים: "זהו מעשה אנטי־חברתי מסוכן וחסר היגיון מהסוג המרושע ביותר, ואל לנו להניח לו לעבור ללא עונש."
אנשי מפלגת האופוזיציה הטיחו האשמות במועצת העיר כמו בשנה שעברה. "בכוונתנו לבדוק את האחריות הפוליטית של ראש העיר; הוא עשה יד אחת עם היוזמה הפרטית כדי לכפות על אזרחי העיר בעורמה את פתרון בעיית הפיל."
אֵם אחת בת שלושים ושבע, "שנראתה מודאגת", רואיינה בעיתון. "עכשיו אני פוחדת לתת לילדים שלי לצאת החוצה לשחק," אמרה.
הסיקור כלל סיכום מפורט של הצעדים שהובילו להחלטת העירייה לאמץ את הפיל, תרשים של בית הפיל והשטח סביבו, והיסטוריה קצרה גם של הפיל וגם של השומר שנעלם איתו יחד. האיש, נובורו וָטָנַבֶּה בן שישים ושלוש, בא מטַטֶיאמה שבמחוז צ'יבָּה. הוא עבד שנים רבות כשומר באגף היונקים של גן החיות, "וזכה באמון מלא מצד הנהלת גן החיות, גם בזכות הידע הנרחב שלו בתחום זה וגם בזכות אישיותו החמה ויושר לבו." הפיל נשלח ממזרח אפריקה לפני עשרים ושתיים שנה, אבל מעט ידוע על גילו המדויק ועל "אישיותו". הדיווח הסתיים בפנייה של המשטרה אל אזרחי העיר: כל מי שיש לו מידע כלשהו הקשור לפיל, מתבקש למסור אותו בתחנת המשטרה.
הירהרתי בבקשה הזאת זמן־מה בשעה ששתיתי את ספל הקפה השני שלי, אבל החלטתי לא להתקשר למשטרה — גם מפני שהעדפתי אם אפשר להימנע מכל מגע איתם, וגם מפני שהרגשתי שהשוטרים לא יאמינו לְמה שיש לי לספר להם. מה זה יועיל לדבר על אנשים כאלה, שאפילו לא מוכנים להעלות על דעתם את האפשרות שהפיל פשוט התנדף?
הורדתי את המחברת שלי מן המדף, גזרתי את הכתבה על הפיל והדבקתי אותה בתוכה. אחר כך שטפתי את הכלים והלכתי למשרד.
ראיתי בטלוויזיה את החיפוש בחדשות של שבע בערב. השתתפו בו ציידים נושאי רובים בעלי קוטר גדול טעונים בחִצים מרדימים, חיילים ממשמר ההגנה הלאומי, שוטרים ומכבי אש, שסרקו כל סנטימטר של היערות והגבעות באזור הקרוב, ומסוקים מרחפים מעליהם. מדובר, כמובן, ב"יערות" ו"גבעות" כאלה שנמצאים בפרוורי טוקיו, כלומר, לא היה עליהם לכסות אזור עצום בגודלו. מספר גדול כל כך של מחפשים — יום אחד היה צריך להספיק בשבילם להשלים את המלאכה. והם לא רדפו אחרי איזה רוצח מטורף קטן: הם חיפשו פיל אפריקני ענקי. יש גבול למספר המקומות שדבר כזה יכול להתחבא בהם. ובכל זאת הם עדיין לא הצליחו למצוא אותו. מפקד המשטרה הופיע על המסך ואמר: "אנחנו מתכוונים להמשיך בחיפושים." וקריין החדשות חתם את הדיווח: "מי שיחרר את הפיל וכיצד? איפה מסתירים אותו? מה המניע לזה? הכול עדיין אפוף מסתורין."
החיפוש נמשך כמה ימים, אבל לא התגלה כל רמז למקום הימצאו של הפיל. אני קראתי בעיון את הדיווחים בעיתון, גזרתי את כולם והדבקתי אותם במחברת שלי — כולל קריקטורות בנושא. עד מהרה התמלאה המחברת ונאלצתי לקנות עוד אחת. למרות הנפח העצום של החומר שגזרתי לא הכילו קטעי העיתונות אף עובדה אחת מהסוג שחיפשתי. הדיווחים היו חסרי טעם או לא לעניין: הפיל עדיין לא נמצא, אווירת נכאים במטה החיפושים, כנופיית פשע אחראית להיעלמות? ואפילו כתבות כאלה נעשו נדירות כעבור שבוע, עד שלא נכתב כמעט כלום. באחדים מהשבועונים הופיעו סיפורים מרעישים — אחד מהם אפילו שכר מדיום — אבל לא היה להם על מה לבסס את הכותרות הצעקניות שלהם. נראָה שהאנשים כבר מתחילים לדחוף את פרשת הפיל לקטגוריה הגדולה של "תעלומות בלתי ניתנות לפענוח". להיעלמותם של פיל זקן אחד ושומר זקן אחד לא תהיה כל השפעה על מהלך חייה של החברה. כדור הארץ ימשיך בסיבוביו החדגוניים, הפוליטיקאים ימשיכו לפרסם הצהרות לא אמינות, אנשים ימשיכו לפהק בדרכם למשרד, נערים ימשיכו ללמוד לבחינות הבגרות. בתוך הגאות והשפל האינסופיים של חיי היומיום לא תוכל ההתעניינות בפיל נעדר להימשך לעולם. וכך עברו כמה חודשים אפורים, כמו צבא יגֵע הצועד מתחת לחלון.
בכל פעם שהיה לי רגע פנאי הייתי מבקר בבית שהפיל כבר לא גר בו. שרשרת עבה נכרכה סביב מוטות שער הברזל של החצר כדי שאנשים לא יוכלו להיכנס. כשהצצתי פנימה ראיתי שגם הדלת של בית הפיל נעולה וסגורה בשרשרת, כאילו ניסתה המשטרה לחפות על הכישלון שלה במציאת הפיל על ידי הגברת סידורי הביטחון בבֵית הפיל הרֵיק עכשיו. האזור היה שומם, להקת יונים שנחה על הגג החליפה את ההמונים שהיו פה קודם. איש לא טיפל עוד בשטח, ועשב קיצי ירוק וגס פרץ החוצה, כאילו חיכה כל הזמן להזדמנות הזאת. השרשרת הצנופה סביב הדלת של בית הפיל הזכירה לי נחש ענקי שהופקד על משמר חורבותיו של ארמון ביער עבות. כמה חודשים קצרים בלי הפיל שיוו למקום אווירה נוגה של עזובה, שרבצה שם כמו ענן גשם ענקי ומעיק.
פגשתי אותה קצת לפני סוף ספטמבר. באותו היום לא נפסק הגשם מן הבוקר עד הלילה — גשם רך כזה, חדגוני, ערפילי, שלעתים קרובות יורד בעונה זו של השנה, ושוטף אט־אט את זיכרונות הקיץ שנצרבו בתוך האדמה. כל הזיכרונות האלה מתנקזים דרך מרזבים וזורמים לתוך הביבים והנהרות, הולכים אל הים העמוק, האפל.
שמנו לב זה לזה לראשונה במסיבה שערכה החֶברה שלי לכבוד פתיחת מסע הפרסום החדש שלה. אני עובד באגף יחסי הציבור של יצרן גדול של מכשירי חשמל ביתיים, ובתקופה ההיא הייתי ממונה על קידומה של מערכת משולבת של ציוד למטבח, שהיתה אמורה לצאת לשוק לקראת עונת החתונות בסתיו וחלוקת השי לעובדים לחג המולד. התפקיד שלי היה לשאת ולתת עם כמה עיתוני נשים בקשר לכתבות מסַקרות — לא עבודה שדורשת הרבה אינטליגנציה, אבל היה עלי לדאוג שמהכתבות האלה לא ינדוף ריח של פרסומת. כשעיתונים מעניקים לנו סיקור, אנחנו גומלים להם ברכישת דפי פרסום. יד רוחצת יד.
היא היתה עורכת של כתב עת לעקרות בית צעירות, ובאה למסיבה לקבל חומר ל"כתבה" כזאת. במקרה הטילו עלי להדריך אותה, להצביע על ייחודם של המכשירים הצבעוניים — מקררים, מכונות קפה, תנורי מיקרוגל ומסחטות — שמעצב איטלקי מפורסם תיכנן עבורנו.
"הנקודה החשובה ביותר היא האחידות," הסברתי. "אפילו הפריט המעוצב בצורה היפה ביותר יגווע אם לא יהיה במצב של איזון עם סביבתו. אחידות בעיצוב, אחידות בצבע, אחידות בתפקוד: זה מה שהקִיצֶ'ן של היום זקוק לו מעל לכול. מחקרים מלמדים אותנו שעקרת בית מבלה את רוב יומה בקִיצֶ'ן. הקִיצֶ'ן הוא מקום העבודה שלה, הסטודיו שלה, הסלון שלה. לכן היא עושה כל מה שביכולתה להפוך את הקִיצֶ'ן למקום שנעים להיות בו. אין לזה שום קשר לגודל. כל קִיצֶ'ן מוצלח, בין שהוא גדול ובין שהוא קטן, מאופיין על ידי עיקרון בסיסי אחד, והעיקרון הזה הוא אחידות. זוהי התפיסה שביסוד העיצוב של הסדרה החדשה שלנו. תסתכלי על הכיריים האלה, למשל…"
היא הינהנה בראשה ושירבטה דברים בפנקס קטן, אבל היה ברור שהחומר לא ממש מעניין אותה, וגם לי לא היה אינטרס אישי בכיריים החדשים שלנו. שנינו רק מילאנו את התפקיד המוטל עלינו.
"אתה יודע הרבה על מטבחים," אמרה כשגמרתי. היא בחרה להשתמש במילה היַפָּנית ולא בצורה קִיצֶ'ן.
"אני מתפרנס מזה," עניתי בחיוך מקצועי. "וחוץ מזה, אני גם אוהב לבשל. לא משהו מתוחכם, אבל אני מבשל לעצמי כל יום."
"בכל זאת, אני תוהה אם אחידות באמת נחוצה כל כך במטבח."
"אנחנו אומרים קִיצֶ'ן," הערתי לה. "זה לא מי יודע מה חשוב, אבל החברה רוצה שנשתמש באנגלית."
"הו. סליחה. אבל בכל זאת אני תוהה. אחידות באמת כל כך חשובה לקִיצֶ'ן? מה אתה חושב?"
"דעתי האישית? היא לא יוצאת לאור לפני שאני מוריד את העניבה," חייכתי אליה. "אבל היום אחרוג ממנהגי. כנראה יש באמת כמה דברים שמטבח צריך יותר מאחידות. אבל את הדברים האחרים האלה אי־אפשר למכור. ובעולם הפרגמטי שלנו, דברים שאי־אפשר למכור לא נחשבים."
"והעולם הוא באמת מקום כל כך פרגמטי?"
הוצאתי סיגריה והדלקתי אותה במצית.
"אני לא יודע — המילה פשוט נפלטה לי," אמרתי. "אבל היא מסבירה הרבה. היא גם מקילה את העבודה. אפשר להשתעשע בה, להרכיב ביטויים שעושים רושם טוב: 'פרגמטי במהותו' או 'פרגמטי בעיקרו'. אם מסתכלים על הדברים ככה, נמנעים מכל מיני בעיות מסובכות."
"איזו השקפה מעניינת!"
"לא ממש. כולם חושבים ככה. ודרך אגב, יש לנו שמפניה די טובה. רוצה?"
בשעה ששתינו שמפניה ופיטפטנו, גילינו שיש לנו כמה מכרים משותפים. מאחר שחֶלקנו בעולם העסקים אינו אגם גדול במיוחד, הרי אם תזרוק פנימה כמה אבנים, אחת או שתיים מוכרחות לפגוע במכר משותף. נוסף על כך, היא ואחותי הצעירה למדו במקרה באותה אוניברסיטה. בעזרת ציוני דרך כאלה קלחה שיחתנו בחופשיות.
היא לא היתה נשואה, וגם אני לא. היא היתה בת עשרים ושש, ואני בן שלושים ואחת. היא הרכיבה עדשות מגע, ואני משקפיים. היא החמיאה לי על העניבה שלי, ואני לה על הז'קט שלה. השווינו שכר דירה והתלוננו על העבודה שלנו ועל המשכורת. במילים אחרות, התחלנו לחבב זה את זה. היא היתה אישה מושכת ונעימה. עמדתי ודיברתי איתה ככה עשרים דקות תמימות, ולא הצלחתי למצוא אפילו סיבה אחת לא לחשוב עליה טובות.
כיוון שהמסיבה התחילה להתפזר, הזמנתי אותה להצטרף אלי לבר של המלון, שם התיישבנו והמשכנו את שיחתנו. בחוץ, מעבר לקיר הזכוכית, המשיך לרדת גשם חרישי, ואורות הכרך שיגרו מסרים עמומים מבעד לערפל. דממה לחה שררה באולם הריק כמעט. היא הזמינה דקירי קפוא ואני ויסקי עם קרח.
גמענו את המשקאות שלנו וניהלנו שיחה מסוג השיחות בין גבר לאישה שזה עתה נפגשו בבר והם מתחילים למצוא חן זה בעיני זה. דיברנו על שנותינו באוניברסיטה, על הטעם שלנו במוזיקה ובספורט, על סדר היום שלנו.
ואז סיפרתי לה על הפיל. איך זה קרה בדיוק, אני לא זוכר. ייתכן שדיברנו על משהו שנוגע לחיות, וככה זה התקשר. או ייתכן שבתת־ההכרה שלי כל הזמן חיפשתי מישהו — אדם שיודע להקשיב — שאוכל להציג בפניו את נקודת המבט הייחודית שלי בדבר היעלמותו של הפיל. או, מאידך, ייתכן שהאלכוהול הוא שהשפיע עלי לדבֵּר.
על כל פנים, ברגע שיצאו המילים מפי, ידעתי שהעליתי את אחד הנושאים הכי פחות מתאימים שיכולתי למצוא בנסיבות האלה. לא, לעולם לא הייתי צריך להזכיר את הפיל. הנושא הזה היה — מה? — שלם מדי, סגור מדי.
ניסיתי לעבור בחופזה לעניין אחר, אבל לרוע המזל היא היתה מעוניינת יותר מרוב האנשים בפרשת הפיל הנעדר, וברגע שסיפרתי לה שראיתי את הפיל הזה הרבה פעמים, התחילה להפגיז אותי בשאלות — איזה מין פיל זה היה, איך לדעתי הוא ברח, מה הוא אוכל, האם הוא לא מהווה סכנה לציבור, וכן הלאה.
לא סיפרתי לה יותר ממה שכולם ידעו מהחדשות, אבל היא כנראה חשה את המבוכה בנימת קולי. אף פעם לא הייתי טוב בלשקר.
היא לגמה מהדקירי השני שלה כאילו לא שמה לב לשום דבר מוזר בהתנהגותי ושאלה: "כשהפיל נעלם, זה לא היה הלם בשבילך? הרי זה לא דבר שאפשר לחזות אותו מראש."
"לא, כנראה שלא," אמרתי. לקחתי אחד מהמקלות המלוחים שגדשו את צלחת הזכוכית שעל השולחן, שברתי אותו לשניים ואכלתי חצי. המלצר החליף את המאפרה שלנו במאפרה ריקה.
היא הסתכלה בי בציפייה. הוצאתי עוד סיגריה והדלקתי אותה. הפסקתי לעשן שלוש שנים קודם לכן, אבל כשהפיל נעלם חזרתי לזה.
"למה 'כנראה שלא'? אתה מתכוון שיכולת לחזות את זה?"
"לא, ברור שלא יכולתי לחזות את זה," אמרתי בחיוך. "שפיל ייעלם ככה פתאום יום אחד — אין לזה תקדים, זה לא צריך לקרות. אין בזה שום היגיון."
"אבל בכל זאת, התשובה שלך היתה מאוד שונה. כשאמרתי 'הרי זה לא דבר שאפשר לחזות אותו מראש,' אתה אמרת, 'לא, כנראה שלא.' רוב האנשים היו אומרים 'את צודקת' או 'כן, זה מוזר' או משהו כזה. אתה מבין למה אני מתכוונת?"
הינהנתי לעברה הנהון סתמי והרמתי יד לקרוא למלצר. מין דממה מהוססת ירדה עלינו בזמן שחיכיתי שיביא לי את הוויסקי הבא שלי.
"קצת קשה לי לתפוס," אמרה חרש. "עד לפני כמה רגעים — לפחות עד שעלה הנושא של הפיל — ניהלת איתי שיחה רגילה לגמרי. ואז קרה דבר משונה. אני לא מבינה אותך יותר. משהו לא בסדר. זה בגלל הפיל? או שמשהו השתבש בשמיעה שלי?"
"השמיעה שלך בסדר גמור," אמרתי.
"אז זה אתה. הבעיה היא אצלך."
הכנסתי אצבע לכוס שלי ובחשתי את הקרח. אני אוהב את קול שקשוק הקרח בכוס ויסקי.
"לא הייתי קורא לזה 'בעיה' בדיוק. זה לא עניין חשוב כל כך. אני לא מסתיר שום דבר. אני פשוט לא בטוח שאני יכול לדבר על זה כמו שצריך, לכן אני משתדל לא להגיד כלום. אבל את צודקת — זה מאוד מוזר."
לא היתה לי ברירה. אצטרך לספר לה את הסיפור. גמעתי מן הוויסקי והתחלתי.
"העניין הוא שכנראה אני הייתי האחרון שראה את הפיל לפני שהוא נעלם. ראיתי אותו אחרי השעה שבע בערב בשבעה־עשר במאי, ובשמונה־עשר במאי אחר הצהריים שמו לב שהוא איננו. אף אחד לא ראה אותו בין השעות האלה, כי נועלים את הבית שלו בשעה שש."
"אני לא מבינה. אם סגרו את הבית בשש, איך אתה ראית אותו אחרי שבע?"
"יש מין צוק מאחורי בית הפיל. גבעה תלולה בשטח פרטי, בלי שום כביש. ועל הגבעה הזאת יש מקום אחד שאפשר לראות ממנו את בית הפיל מבפנים. ואני כנראה היחיד שיודע את זה.
"גיליתי את המקום הזה לגמרי במקרה. ביום ראשון אחד כשטיילתי באזור אחר הצהריים, תעיתי בדרך והגעתי אל ראש הצוק הזה. מצאתי שטח חשוף קטן ושטוח, בדיוק בגודל שאיפשר לי להתרווח בו, וכשהסתכלתי למטה דרך השיחים נגלה לעיני הגג של בית הפיל. מתחת לקצה הגג יש פתח אוורור גדול למדי, ודרכו ראיתי בבירור מה קורה בפנים.
"מאז עשיתי לי מנהג קבוע לבקר במקום מדי פעם ולהתבונן בפיל כשהוא בתוך הבית. אילו שאלו אותי מדוע טרחתי לעשות דבר כזה, לא היתה לי תשובה מתקבלת על הדעת. פשוט נהניתי להסתכל על הפיל בזמנו הפרטי. זה הכול. כשהבית היה חשוך מבפנים לא יכולתי לראות אותו, כמובן, אבל בשעות המוקדמות של הערב היה השומר מדליק את האורות בזמן שטיפל בו, מה שאיפשר לי לבחון את התמונה על כל פרטיה."
מה שהרשים אותי מיד כשראיתי את הפיל והשומר ביחידוּת זה החיבה הגלויה לעין שביניהם — דבר שהם אף פעם לא הפגינו בהיותם חשופים לעיני הקהל. החיבה הזאת ניכרה בכל תנועה. זה נראה כמעט כאילו במשך היום הם עוצרים בתוכם את הרגשות שלהם ונזהרים שאף אחד לא יבחין בהם, ובלילה, כשהם לבדם, הם מגלים אותם. ואני לא מתכוון לזה שביחידוּת בִּפנים הם היו עושים דברים אחרים. הפיל היה עומד לו אדיש כתמיד, והשומר היה עושה את העבודות הרגילות ששומר אמור לעשות: מבריש את הפיל במטאטא קש, מְפַנה את הגללים הענקיים של הפיל, מנקה אחרי שהפיל גומר לאכול. אבל אי־אפשר היה שלא להבחין בחום המיוחד ובאמון ששררו ביניהם. כשהשומר היה מטאטא את הרצפה, היה הפיל מנופף בחדק וטופח על גבו של השומר. אהבתי לראות איך שהפיל עושה את זה.
"תמיד היית חובב פילים?" שאלה. "זאת אומרת, זה לא רק הפיל המסוים הזה?"
"הממ… אם את כבר שואלת, אני באמת אוהב פילים," אמרתי. "יש בהם משהו שמרגש אותי. נדמה לי שתמיד אהבתי אותם. מעניין למה."
"אז גם ביום ההוא, אחרי השקיעה, אני מניחה שהיית שם על הגבעה לבדך והסתכלת על הפיל. באיזה יום במאי זה היה?"
"בשבעה־עשר. בשבעה־עשר במאי בשבע בערב. הימים כבר היו אז ארוכים מאוד, ובשמים היה זוהר אדמדם, אבל בבית הפיל דלקו האורות."
"והיה משהו יוצא דופן בפיל, או בשומר?"
"אה… היה ולא היה. אני לא יכול להגיד בדיוק. הם הרי לא עמדו ממש לידי. אני כנראה לא עֵד הכי אמין."
לגמתי מהוויסקי שלי שכבר היה מֵימי למדי. בחוץ עדיין ירד גשם, לא חזק יותר מקודם ולא חלש יותר, פרט קבוע בנוף שלא ישתנה לעולם.
"שום דבר לא קרה, בעצם. הפיל והשומר עשו מה שהם עושים תמיד — אחד אוכל, אחד מנקה, ושניהם משתעשעים זה עם זה בידידות, כמו תמיד. לא מה שעשו היה שונה, אלא איך שהם נראו. משהו באיזון שביניהם."
"בגודל. בגודל הגוף. של הפיל ושל השומר. האיזון הזה נראה כאילו השתנה במשהו. היתה לי הרגשה שההבדל ביניהם הצטמצם במידה מסוימת."
במשך כמה רגעים היא נעצה את עיניה בכוס הדקירי שלה. ראיתי שהקרח כבר נמס, והמים עושים את דרכם בתוך הקוקטייל כמו זרם ימי זעיר.
"כלומר, הפיל נהיה יותר קטן?"
"או שהשומר נהיה יותר גדול. או גם זה וגם זה."
"ולא סיפרת את זה למשטרה?"
"לא, ודאי שלא," אמרתי. "אני בטוח שלא היו מאמינים לי. ואילו סיפרתי להם על המנהג שלי להסתכל על הפיל מן הצוק בשעה כזאת, הייתי הופך לחשוד מספר אחת שלהם."
"בכל זאת, אתה בטוח שהאיזון ביניהם השתנה?"
"כנראה. אני יכול להגיד רק 'כנראה'. אין לי שום הוכחה, וכפי שאני חוזר ואומר, ראיתי אותם דרך פתח האוורור. אבל אני כבר הסתכלתי עליהם ככה המון פעמים, לכן קשה לי להאמין שאני טועה בעניין כל כך בסיסי כמו היחס בין הגדלים שלהם."
בעצם, גם אז תהיתי אם עיני לא מטעות אותי. ניסיתי לעצום ולפקוח אותן ולנער את ראשי, אבל גודלו של הפיל נשאר כשהיה. זה בפירוש נראה כאילו הוא התכווץ — עד כדי כך, שבהתחלה חשבתי שאולי העירייה השיגה פיל חדש, קטן יותר. אבל לא שמעתי שום דבר על זה, ולא ייתכן שהייתי מחמיץ איזו ידיעה על פילים. ואם זה לא פיל חדש, המסקנה היחידה האפשרית היא שהפיל הקודם, מסיבה זו או אחרת, התכווץ. ככל שהסתכלתי נעשה לי ברור שלפיל הקטן הזה יש אותן תנועות כמו לפיל הקודם. הוא רקע בשמחה על הקרקע ברגלו הימנית בשעה שרחצו אותו, ובחדק, שעכשיו היה קצת יותר דק, טפח לשומר על הגב.
זה היה מחזה מסתורי. בשעה שהסתכלתי דרך פתח האוורור היתה לי הרגשה ששם, בבית הפיל, זורם לו מין זמן מצמרר ושונה — שם, ולא בשום מקום אחר. ונראָה לי גם שהפיל והשומר מתמסרים בשמחה לסדר החדש הזה שמנסה להקיף אותם — או שכבר הצליח חלקית להקיף אותם.
בסך הכול, כנראה, צפיתי במראֶה במשך פחות מחצי שעה. האורות כבו בשבע וחצי — מוקדם בהרבה מהרגיל — ומרגע זה ואילך היה הכול אפוף אפלה. חיכיתי במקומי בתקווה שהאורות יידלקו שוב, אבל זה לא קרה. ויותר לא ראיתי עוד את הפיל.
"אם ככה, אתה מאמין שהפיל המשיך להתכווץ עד שהיה מספיק קטן לברוח מבין הסורגים, או שהוא פשוט התמוסס עד לאֶפֶס. זה מה שאתה רוצה להגיד?"
"אני לא יודע," אמרתי. "כל מה שאני מנסה זה להיזכר במה שראיתי במו עיני, במדויק עד כמה שאפשר. אני בקושי חושב על מה שקרה אחרי זה. התמונה החזותית שיש לי בראש כל כך חזקה, עד שלמען האמת אני כמעט לא מסוגל לראות מעֵבר לה."
זה כל מה שיכולתי לומר על היעלמותו של הפיל. וכפי שחששתי, פרשת הפיל היתה מיוחדת מדי, שלמה מכדי להוות חומר לשיחה בין צעיר לצעירה שנפגשו זה עתה. שתיקה עטפה אותנו לאחר שגמרתי את סיפורי. איזה נושא יכול מי מאיתנו להעלות אחרי סיפור כזה על פיל שהתנדף — סיפור שלא משאיר שום פתח להמשך שיחה? היא העבירה אצבע סביב שפת הכוס שלה, ואני ישבתי וקראתי שוב ושוב את המילים המודפסות על המפית שלי. בשום אופן לא הייתי צריך לספר לה על הפיל. זה לא מסוג הדברים שאפשר לספר באופן חופשי לכל אחד.
"כשהייתי ילדה, החתול שלנו נעלם," היא ניסתה אחרי שתיקה ארוכה. "אבל בכל זאת, כשחתול נעלם וכשפיל נעלם — אלה שני סיפורים שונים."
"כן, נכון. אין מה להשוות. תחשבי על ההבדל בגודל."
כעבור חצי שעה נעמדנו להיפרד מחוץ למלון. היא נזכרה פתאום שהשאירה את המטרייה שלה בבר, ואני עליתי במעלית והבאתי לה אותה. זאת היתה מטרייה בצבע אדום כהה עם ידית גדולה.
"לילה טוב," אמרתי.
זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותה. אחרי זה דיברנו פעם אחת בטלפון בנוגע לכמה פרטים בכתבת הסיקור שלה. בשעה שדיברנו חשבתי ברצינות להזמין אותה לארוחת ערב, אבל בסופו של דבר לא עשיתי את זה. איך שלא יהיה, זה פשוט לא נראה לי חשוב.
הרגשתי ככה הרבה פעמים אחרי החוויה של הפיל הנעלם. הייתי מתחיל לחשוב שאני רוצה לעשות משהו, אבל אז הייתי מאבד את היכולת להבדיל בין התוצאות הצפויות של עשיית הדבר הזה לבין התוצאות של אי־עשייתו. לעתים קרובות יש לי הרגשה שהדברים סביבי איבדו את האיזון הנכון שלהם, אם כי ייתכן שהחושים שלי מתעתעים בי. איזה איזון בתוכי השתבש מאז פרשת הפיל, ואולי זה גורם לכך שתופעות חיצוניות ייראו בעיני מוזרות. זה כנראה משהו בי.
אני ממשיך למכור מקררים ותנורים ומכונות קפה בעולמנו הפרגמטי בהתבסס על שרידי תמונות של זיכרונות השמורים אצלי מן העולם ההוא. ככל שאני מנסה להיות יותר פרגמטי, כך אני מצליח יותר למכור — מסע הפרסום שלנו הצליח מעל ומעבר לציפיותינו האופטימיות ביותר — ויש יותר אנשים שאני מצליח למכור להם את עצמי. זה כנראה מפני שאנשים מחפשים איזו אחידות בקיצ'ן הזה שאנו קוראים לו עולם. אחידות בעיצוב. אחידות בצבע. אחידות בתפקוד.
העיתונים כבר לא מפרסמים כמעט כלום על הפיל. נראה שהאנשים כבר שכחו שלעיר שלהם היה פעם פיל. העשב שהשתלט על חצר הפיל כבר נבל, ובאזור מורגש כבר חורף.
הפיל ושומרו התנדפו כליל. הם לא יחזרו לעולם.
|
מהם צ'ילרים וכיצד הם עובדים?
צ'ילרים הם מערכות חדשות ומתקדמות בתחום הקירור. הם מקררים את החלל באמצעות מים קריםהעוברים דרך רשת של צינורות ומשאבות ומזרימים אוויר מהול במים קרים וכך מורידים את הטמפרטורה ובמקביל גם שומרים על רמת הלחות. הצ'ילרים מהווים פתרון מאד יעיל למבנים גדולים או לבתיםגדולים ומרובי חללים ונחשבים לחסכונים ביותר בחשמל לעומת מזגנים.
הצ'ילרים, על אף שמם הקריר, יודעים גם לחמם. במידה והמים חמים,האוויר שנושב החוצה יהיה חם יותר מהאוויר בחדר, ולכם צ'ילרים הם פתרון מצויין גם לימים קרים.
הצ'ילרים עובדים על גז. בכל חדר או יחידה מותקן מפוח וכך מועברים לכל האיזורים בחלל או בבית אותם אנו רוצים לקרר. הגז, שאינו בא במגע ישיר עם המים גורםלמים לעבור דרך מדחס מיוחד וצינורות לכל האיזורים. המים הצוננים, שבאים במגע עם האוויר מצננים אותו וגורמים לטמפרטורות לצנוח.
למי זה מתאים ולמה הצ'ילרים עדיפים על מזגן?
היום קיימים סוגים רבים של צ'ילרים- ניידים, נייחים, מרכזיים, ביתיים ותעשייתים. התקנת הצ'ילר מתבצעת על ידי מומחה למערכת זו. כהקדמה להתקנה יש לבצע עבודת תכנון אשרלוקחת בחשבון את צרכי הלקוח והאופן להגיע לניצול מקסימאלי של האנרגיה הנצרכת. בכדי להבין איזה צ'ילר יתאים לצרכים שלכם, אופן ההתקנה הספיציפי לכם ועוד, פנו אלינו לארווין מערכות קירור ונשמח להעמיד את צוות המומחים שלנו לרשותכם.
למרות שרובינו דבוקים למזגן המקרר בחודשי הקיץ, ומחממים בעזרתו בחודשי החורף, למזגן ישנם חסרונות רבים. החיסרון הגדול ביותר של המזגן הוא שהוא גורם לאובדן לחות ויוצרת חושת יובש. האוויר היבש שהמזגן מייצר מנטרל את הלחות הטבעית ולעיתים קרובות אנויכולים להרגיש מיובשים לאחר שהייה ממשוכת בחדר ממוזג. הצ'ילר לעומת זאת, שומר על רמת לחות מסויימת באוויר משום שהוא עובד עם מים בכדי לקרר או לחמם.
כמו כן, בוודאי כולכם מודעים לעלויות הגבוהות של החשמל!
חברת ארווין קירור מספקת מגוון שירותים בתחום פתרונות הקירור. צוות הטכנאים של החברהמנוסה, מיומן ובעל נסיון רב ואנו דואגים לספק ללקוחותינו שירות ברמה הגבוהה ביותר. אנו מספקים שירותי קירור שונים: תכנון והקמת מפעלי מזון, מפעלי קרח, מחלבות וחדרי קירור, תכנון והתקנה של מערכות קירור ואוורור מהמתקדמות ביותר, אספקת פתרונות קירור מותאמים אישית לתעשייה, בניית חדרי קירור והקפאה לחנויות, מסעדות ומפעלים, מכירות מכולות קירור,מערכות לבקרת אטמוספירה, מוסיפי לחות ומייבשי אוויר ועוד.
להתאמת המוצר הטוב והמתאים עבורכם – צרו עמנו קשר בטלפון 08-8525317 או דרך האתר ונשמח לעמוד לשירותכם.
|
השיר "מרים בת נסים" שנכתב והולחן בשנת 1947 מתאר באופן הומוריסטי את עלייתה של משפחה מתימן לארץ ישראל. את השיר כתב נתן אלתרמן, הלחין משה וילנסקי ושרה שושנה דמארי ילידת תימן. ההקלטה מופיע באתר "השירים הנפלאים של משה וילנסקי" שבספרייה הלאומית.
השיר מתאר משפחה המונה שתים עשרה נפשות העושה את דרכה ברגל מעדן ומגיעה לארץ ישראל חרף ההגבלות שהטילו האנגלים על עלייה של יהודים לארץ. את המשפחה מלווה החמור הקטן בלעם. בשיר זה ביקש אלתרמן להדגיש כי הניצחון על שונאי ציון יושג בזכות העולים לארץ, הגדולים והקטנים, ואתם גם החמור הנאמן שלהם.
משה וילנסקי (1910-1997) היה מוזיקאי ומלחין לתאטרון, לקולנוע ולמיטב הזמרים בארץ. בשנת 1983 זכה משה וילנסקי בפרס ישראל בתחום הזמר העברי. בספרייה הלאומית נמצא ארכיונו של משה וילנסקי הכולל שירים, תווים, עיבודים, ביקורות והתכתבויות. עם שיריו המפורסמים של וילנסקי נמנים השירים "היו זמנים", "צריך לצלצל פעמיים", "כלניות", "מול הר סיני", "שיר ליל שבת", "הקרב האחרון" ועוד.
הזמרת שושנה דמארי (1923-2006) הייתה זמרת ושחקנית ישראלית ילידת תימן, שזכתה לכינוי "מלכת הזמר העברי". שושנה דמארי התפרסמה עוד לפני קום המדינה, ובעיקר בתקופת מלחמת העצמאות ושנות המדינה הראשונות. שיריה, כגון "כלניות", "צריך לצלצל פעמיים", "אור" ורבים אחרים הפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. דמארי הייתה כלת פרס ישראל לשנת תשמ"ח (1988).
|
העיירה היפה פאלם ספרינגס (Palm Springs) שוכנת כשעה וחצי נסיעה מאנהיים (שם ממוקם דיסנילנד).
פאלם ספרינגס היא עיירת נופש שנתגלתה בשנות ה-20 של המאה הקודמת על ידי שחקני הוליווד אשר אימצו אותה כמקום נופש חורפי מועדף ובנו בה בתי קיט מפוארים. היום היא מונה עשרות אלפי תושבים ומושכת אליה את כל המי ומי של לוס אנג’לס. בעיירה יש רחוב נחמד עם מסעדות, המון מלונות ומגרשי גולף.
בקרבת העיירה יש רכבל (Palm Springs Aerial Tramway) מעפיל לפסגות המקיפות אותה וכן נאות מדבר (Indian Canyons) משופעות במים שלאורכן כמה מסלולי הליכה קצרים. מומלץ ביותר הוא Tahquitz Canyon שכדי לבקר בו יש צורך לצאת לטיול מודרך.
שמורת הטבע הלאומית ג’ושואה טרי (Joshua Tree National Park) שוכנת על הגבול שבין מדבר מוהבי (Mojave) לסונורה (Sonora) בדרום מדינת קליפורניה, כשעתיים נסיעה מאנהיים (ולא רחוק מהעיירה פאלם ספרינגס).
אפשר בהחלט לצאת מאנהיים לטיול יומי אל שמורה זו (אם כי עדיף – אם כבר נוסעים את כל הדרך – ללון בסביבתה לילה אחד – לפני שחוזרים חזרה לאנהיים).
השמורה נקראת על שם עץ היהושע המיתמר לגבהים של יותר מעשרה מ’ ויוצר בשטחי השמורה חורשות קוצניות.
מלבד עצי יהושע ומגוון של קקטוסים יש בשמורה גם תצפיות יפות (אל תוותרו על תצפית קיז, Keys View) וריכוז רב של גושי גרניט אדמדמים שמסודרים זה על זה כמגדל קוביות, יחד עם מצוקים מעוגלים וצריחים מבודדים שמיליוני שנות בלייה עיצבו אותם בקפדנות (ויצרו גן עדן לאוהבי הטיפוס שמגיעים לכאן מכל רחבי העולם).
מבין מסלולי ההליכה הקצרים שמציעה שמורה זו מומלץ במיוחד ה- Hidden Valley המוביל לעמק נחבא, עשיר בבולדרים ענקיים. יש לציין שבקיץ חם מאוד בשמורה זו ובחורף קר. האביב והסתיו הן העונות הטובות ביותר לבקר במקום זה.
|
רבי יצחק יוסף תאומים (ה'תפ"ב, 1722 - ט"ז בחשון תקנ"ד, 22 באוקטובר 1793) היה רבן של הערים סלוצק, קראקא וברסלאו.
יצחק יוסף תאומים נולד בברסלאו לרב חיים יונה תאומים, אב בית דין בעיר ומחבר "קונטרס ר' חיים יונה" על סוגיית והלכות "דינא דגרמי", ולאשתו השנייה רייזל בת הרב נפתלי צבי הירש מירל'ש, אחותו של הרב דוד פרנקל מדסאו מחבר הפירוש "קרבן העדה" על התלמוד הירושלמי.
בשנת ה'תפ"ח (1728), בהיותו בן 6, התייתם מאביו, וגדל בבית סבו הרב יחזקיה יהושע פייבל תאומים, רב העיר ברסלאו. סבו נפטר שלוש שנים אחר כך.
בשנות העשרים לחייו התמנה כרבה של קהילת העיר קראקא, אחת הרבנויות הנחשבות באותה תקופה, וניהל בה ישיבה. אך לאחר שלוש שנות רבנות בקראקא פרצה בעיר מחלוקת בינו ובין משפחת הרב הקודם ר' דוד שמואל שמעלקא, והוא התפטר ועקר לברסלאו מקום רבנותו של אביו המנוח.
כיסא הרבנות המקומי לא היה פנוי באותה עת (ה'תק"ה), ישב עליו הרב ברוך וויזל מחבר ספר השו"ת "מקור ברוך", ור' יצחק יוסף עסק בתורה ובהלכה, ושלח ידו במסחר לפרנסתו. בשנת תקי"ד (1754), עם מות הרב הקודם, התמנה ר' יצחק יוסף כרבה של ברסלאו הגדולה, על כיסאם של אביו הרב חיים יונה תאומים, וזקנו הרב יחזקיה יהושע פייבל תאומים, והחזיק בכהונה זו ארבעים שנה רצופות, עד פטירתו בתחילת חורף תקנ"ד (אוקטובר 1793).
ר' יצחק יוסף תאומים נחשב לסוחר גדול, ובעל נכסים. בית המסחר ליצוא אריגים שבבעלותו, בניהול אחד מנכדיו, שגשג וייצא בגדים גם מחוץ לפולין, לרוסיה ולליטא. אומדן הונו הגיע למאה אלף טאלר.
ר' יצחק יוסף עמד בקשרי מכתבים עם גדולי דורו, וחלק מדבריו נשתמר בספריהם.
בשנת תקכ"ג (1763) עבר רבי מאיר ברבי, רבה של הלברשטאט, לשמש ברבנות פרשבורג, ומשרתו הוצעה לרב יצחק יוסף תאומים, לאחר שנתרצה התחרט ובמקומו מונה הרב צבי הירש ברלין. כפיצוי לכיסוי ההוצאות שנגרם לקהילה עקב הסכמתו וחרטתו, שלח רבי יצחק יוסף סכום של אלף רייכסטאהלר לקהילת הלברשטאט.
בט"ו בסיון שנת תקל"ג (1773) נפטרה אשתו טריינה, והוא נשא לאחר זמן מה את פייגל'ה בתו של עשיר בשם אברהם מברלין, אך היא נפטרה לאחר שבועות ספורים בח' בתשרי תקל"ד.
רבי יצחק יוסף תאומים נפטר בט"ז בחשוון תקנ"ד, בזמנו כבר קיבלו היהודים היתר קבורה בברסלאו, והוא הראשון מבין רבני ברסלאו שנטמן בה.
לאחר מותו, התמנה תחתיו לשמש ברבנות העיר ברסלאו, הרב ישעיה פיק ברלין.
לרב יצחק יוסף תאומים לא היו בנים, ושתי בנותיו נישאו לתלמידי חכמים ידועים: 1. בתו איידל נישאה לבן דודה הרב יואל וולף פרנקל, בנו של הרב דוד פרנקל מדסאו, בעל "קרבן העדה". 2. בתו גיטל נישאה בזיווגה הראשון לרב שאול ברלין (לוין), מחבר "כָּסָא דהרסנא", רבן של קהילות יהודיות בגרמניה, וככל הנראה משכיל נסתר. בזיווגה השני נישאה לרב בנימין וולף איגר רבה של לייפניק, בנו של הרב עקיבא איגר מפרשבורג, ודודו ורבו של רבי עקיבא איגר מפוזנה. היא נפטרה בברלין בג' בחשוון תקע"ה (17 באוקטובר 1814).
רבי יצחק יוסף תאומים יסד ישיבה גדולה בעירו ברסלאו, וניהל אותה בצוותא עם חתנו ר' בנימין וולף איגר. ישיבה זו נחשבה לבעלת רמה לימודית גבוהה, ולמדו בה רבים מחשובי הרבנים לעתיד, כמו רבי עקיבא איגר והרב ישעיה פיק ברלין. רבי עקיבא איגר התחתן בהיותו תלמיד הישיבה, ונערכה בישיבה חגיגה זוטא לכבוד חתונתו מאחר שתלמידי הישיבה לא נסעו לליסא בה התקיימה החתונה. על חגיגה זו סיפר הרב בנימין וולף איגר במכתבו לאחיינו רבי עקיבא איגר, ולאחר שהציג את דברי התורה שאמר לכבוד האירוע, הוא מוסיף: "...והרציתי דברים כהווייתן לפני המסובים, ובתוכם הקרואים בראש, כבוד מר חמי הגאון מ' יצחק יוסף תאומים ומחו' הגאון מ' ישעי' פיק, והסכימו".
מאיר וונדר - אלף מרגליות, ירושלים תשנ"ג. עמ' 737.
צבי יהושע לייטנר, מבוא לסדר משנה, ירושלים תשמ"א. עמ' 23–25.
יצחק דוב פלד, קונטרס חלקי אבנים, ירושלים תשמ"ב. (נספח לשו"ת "נשאל דוד" חלק ג'). עמ' רנג.
↑ לפי ההיסטוריוגרף וחוקר החסידות יצחק אלפסי, לא היה חמיו רב כל עיקר ושמו לא היה "זארוויצער" אלא כונה "דירזוואצע" - החוכר הגדול. הוא ואחיו גדליה היו מכונים יחדיו "הדירזוואצעס" מסלוצק, כי חכרו את כל אחוזותיו של הנסיך לבית רדזיוויל. גדליה, שמואל וטויבעל'ה אשתו היו בעלי ממון מפורסמים, וככאלה - שנואים על חלקים מן הציבור. לטענת אלפסי, בני המשפחה קנו את רבנויות כל הערים בהן שימש ר' יצחק יוסף תאומים, בכסף, עבור חתנם הלמדן. ראו מכתבו בצפונות (כתב עת), גיליון טו, בני ברק, תשנ"ב. "תגובות" עמ' קי. אלפסי מצטט במקום אחר (אלפסי, תולדות משפחת ה"דירזוואצעס", סיני, גיליון קכ"ח. עמ' ר), בהתייחס לטויבעל'ה, שכאשר נודע לה כי הדוכס עומד להחרים את כל רכושם, מיהרה לשלוח את חתנה מן העיר "וברח עם התכשיטין... ונעשה אחר כך אב"ד ברעסלא ומזה נתעשר מאד והיה עושר גדול". הסיפור אודות הבעש"ט וה"דירזוואצעס" מובא גם אצל: יוסף דן, הסיפור החסידי עמ' 110–118. וראו עוד: אוטוביוגרפיה של שלמה מימון, תל אביב, תש"ב. עמ' 54.
↑ אחרי שנת תק"ב, בה הוא חתום עדיין כרבה של סלוצק, בהסכמה על הספר "אמרי צבי", ראו: פלד, חלקי אבנים עמ' רנג.
↑ לתיאור מפורט יותר של המחלוקת בקראקא, ראו: צפונות (כתב עת), גיליון יד, בני ברק, תשנ"ב. עמ' כה.
↑ ראו למשל: רבי יחזקאל לנדא, שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תניינא, אבן העזר, סימן מ"ד. שו"ת זיכרון יוסף סי' ט'.
↑ מרדכי ווייץ, עטרת פז, קאליש תרצ"ח, עמ' 18, כותב כי ידוע לו בוודאות על אשה שלישית שנשא ר' יצחק יוסף תאומים, אך שמה לא נודע לו.
↑ בניגוד לאביו הרב חיים יונה תאומים, שנטמן בקרוטושין, בהיעדר מקום קבורה יהודי מוסדר בעיר רבנותו ברסלאו. ראו בערכו.
↑ חלקי אבנים עמ' רנג; אלף מרגליות עמ' 737. ישנה גרסה אחרת לקורות ילדיו ושמותיהם, לפיה היו לר' יצחק יוסף שלוש בנות: 1. שרה (תק"ד-ג' בחשון תקע"א), היא הייתה אשתו של הרב שאול ברלין-לוין. 2. איידל (תק"ט-תקע"ח), אשתו של יואל וולף פרנקל, כאמור. 3. רבקה (תק"ט-?), אשתו של רבי בנימין וולף איגר מלייפניק. ראו: צפונות (כתב עת), גיליון יד, עמ' כו. גרסה אחרת, מופיעה בספרו של מרדכי ווייץ, "עטרת פז", קאליש תרצ"ח. לדבריו היו לרבי יצחק יוסף תאומים 5 בנות, ראו שם עמ' 18, אולם נראה שהוא מערב בין כמה דורות מבנות המשפחה.
↑ שו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורא קמא), סימן כ"ט.
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_יצחק_יוסף_תאומים&oldid=728373"
|
לפני מספר שנים פנה אלי משרד החוץ בבקשה שאצא למסע הרצאות בארצות הברית. הנושא שבחרתי לחקור דרך עדשת המצלמה, היה הקהילות החרדיות. זהו פרויקט צילומי שמתמשך בשנים האחרונות.
חג פורים הוא הזדמנות מצויינת להיכנס אל עולמם של הישיבות הדתיות, שבדרך כלל צלם ומצלמתו אינם מתקבלים בברכה. הלחיצה על כפתור המצלמה היא רק סוף התהליך. קודמים לה תקשורת ובניית אמון עם המצולמים. מאז שצילמתי את קריאת המגילה בבני ברק לפני שמונה שנים, אני ממשיך לפקוד קהילות חרדיות שונות.
כיום המצלמה הפכה ל"תרוץ" עבורי לפרוץ, מעבר לסטראוטיפים והדעות הקדומות, ולפגוש את האנשים בשכונות החרדיות השונות, ובמיוחד בשכונת "מאה שערים" בירושלים.
1. בעודי נכנס לשכונת "מאה שערים" בירושלים, אני מבחין בילדות המקסימות שהתחפשו ל"דואר ישראל". לא נגעתי, לא ביימתי. כך הן עמדו בקומפוזיציה מושלמת. ליד תיבות הדואר, הכיתוב באדום משלים את האדום בתחפושת ובתיבות הדואר, ויחד עם הפשקווילים משני הצדדים אפשר להבין היכן צולמה התמונה.
2. זוג צעיר בשכונת מאה שערים צועד עם משלוח מנות מושקע וארוז.
3. חגיגת פורים בישיבה נמשכת עד לשעות הקטנות של הלילה. הילד הקטן נרדם על ספסל מזדמן.
4. ישיבת "תולדות אברהם יצחק" שבשכונת מאה שערים. חג פורים הוא טקס פריקת העול היהודי. בזכות משפט המכונן: "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מורדכי", הופך חג פורים לטקס פריקת העול האולטמטיבי בלוח השנה היהודי.
5.תלמידי הישיבות "מנצלים" את הציווי לאבד מצב תודעתי, עד כדי שלא נבחין בין ארור לברוך, בין רע לטוב. בישיבות נערכים טקסי טיש אקסטטיים ומסיבות מפוארות, המביאים להשתוללות ופריקת עול. זהו טקס היפוך ליום אחד. שומרים על הסדר החברתי בזכות האפשרות להפר אותו בצורה מרוכזת ליום אחד.
6. פורים הוא שעתם הטובה של פושטי היד לצדקה, ומגייסי התרומות לישיבות. לבושים בגדים הדורים יוצאות משלחות מהישיבות לאסוף תרומות ומתנות לאביונים מהתושבים.
7. הרב גרוסמן (שני מלמעלה), רבה של מגדל העמק, ומשפחתו יוצאים לביקור אצל אביו הגר בשכונת מאה שערים.
8. מדהים לראות איך הילדים בשכונות חרדיות מתחפשים לשוטרים וחיילים - פי כמה וכמה מאשר בשכונות חילוניות. וזהו בדיוק הרעיון של פורים: ההזדמנות שלנו להגשים את כל הפנטזיות, את הדמויות שלעולם לא נהיה, לחלום הכי רחוק שאפשר... ליום אחד.
9. חסידוּת בעלז בירושלים. תלמידי הישיבה בוחנים את דמי הפורים שקיבלו משולחנו של האדמור המכובד.
10. ותמונה אחרונה, אבל הפעם של חסידוּת צאנז בנתניה. המוני החסידים עומדים על הפארנצס (טריבונות - לוחות עץ על שלד של עמודי ברזל המוקם במיוחד עבור הטיש), וצופים יחד עם אדמור החסידות ב"פורים שפיל" - ההשתובבות לפורים.
משפחה מחופשת ב"מאה שערים"
"הטבח הירושלמי". ילד מחופש ב"מאה שערים"
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.