title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
ריזוטו | ממוזער|שמאל|250px|ריזוטו פטריות
ריזוטו (באיטלקית: Risotto) היא מנה איטלקית מסורתית המכילה אורז המבושל בציר עד למרקם קרמי ודביק. ריזוטו באיטליה מוגש בדרך כלל כמנה ראשונה.
המקור לריזוטו הוא צפון-מערב איטליה, ממזרח פיימונטה ומערב לומברדיה, שם נמצאים שדות האורז העשירים. מנת הריזוטו היא מנת הדגל של טורינו ומילאנו והיא דרך שכיחה לבישול אורז באיטליה.
המתכון הראשון המזוהה כמתכון ריזוטו מתוארך בשנת 1809, והכיל אורז מטוגן בחמאה, נקניקיות, מח עצם, בצל וציר חם עם זעפרן. עם זאת, יוצרו של הריזוטו אינו ידוע.
ישנם שלושה זנים של אורז המשמשים לבישול ריזוטו, אורז ארבוריו, אורז קארנרולי ואורז ויאלונה נאנו. שלושת הזנים משתייכים לקבוצת ג'פוניקה, המאופיינת בכך שהיא מסמיכה את נוזלי הבישול בהם היא מבושלת. שלושת הזנים האלו מאופיינים בכך שהם דורשים בישול ארוך יותר מזנים אחרים של אורז, ויש להם טעם ייחודי המזוהה עם המטבח האיטלקי.
זני האורז מסווגים באיטליה לפי רמות איכות. הדירוג מתחיל ברמה הנמוכה ביותר: riso commune (אורז פשוט), ממשיך ל-riso semifino (משובח למחצה), ממנו ל-riso fino (משובח/עדין, על סוג זה נמנה הוויאלונה נאנו) ומטפס ל- riso superfino (סופר משובח), תואר שבו מתהדרים הארבוריו והקרנרולי. הדירוג מתייחס לגודל ולצורה של האורז ולא לאיכות.
הכנה
ישנם מתכונים רבים לריזוטו עם מרכיבים שונים, אך כולם מבוססים על אורז עגול, מבושל בציר בתהליך מסוים תוך נתינת תשומת לב והשגחה קרובה. את האורז לא שוטפים לפני הבישול כדי לשמור את העמילן שיוצא בשטיפה למנה עצמה, שכן העמילן תורם למרקם הקרמי של המנה.
ראשית מטגנים את האורז בחמאה ובצל או שמן זית כדי לצפות כל גרגר בשכבה של שומן, ולפעמים אף מוסיפים יין לבן. לאחר שהיין נספג מעלים את הלהבה לבינונית-גבוהה, ומתחילים להוסיף ציר חם בהדרגה בכמויות קטנות תוך כדי ערבוב תמידי. לאחר שהציר נספג ניתן להמשיך ולהוסיף את הנוזל בהדרגה לסיר. הערבוב מסייע לשחרור העמילן מגרגירי האורז לתוך הנוזל ותורם למרקם הקרמי של הריזוטו. ממשיכים לערבב עד שהאורז במרקם חצי רך ולאחר מכן מוסיפים שמנת או את שארית הציר. לאחר מכן מורידים את הסיר מהאש. ניתן להוסיף חמאה ופרמז'ן כדי לתרום לקרמיות של המנה אך מרקמו של ריזוטו שבושל כראוי קרמי גם ללא הוספה של שמנת בשל העמילן שבגרגרים.
סוגי ריזוטו
ריזי-א-ביזי – ריזוטו עם אפונה.
ריזוטו אה לה ברולו – עם יין אדום, נקניקיות ושעועית בורלוטי.
ריזוטו אה לה מילנזיה – עם יין לבן, ציר בשר בקר, מח עצם, שומן חזיר, גבינה וזעפרן.
ריזוטו אל נרו דה ספיה – ריזוטו עם דיונונים מבושלים עם שקי הדיו שלהם, מה שהופך את הריזוטו לשחור.
ריזוטו אה לה זוקה – ריזוטו עם דלעת, אגוז מוסקט וגבינה מגורדת.
ריזוטו אה לה פילוטה – ריזוטו עם נקניקיות, בשר חזיר ופרמז'ן.
ריזוטו אה לה פונגי – ריזוטו עם פטריות.
ראו גם
סופלי
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מאכלי אורז
קטגוריה:המטבח האיטלקי
קטגוריה:מאכלים לאומיים | 2024-07-28T20:34:33 |
פילאף | פילאף, פילאו, פולאו, פולאה, פלוב, פוף, אושפלוב או אושפלאו הוא תבשיל אורז אופייני למטבחים במרכז אסיה, איראן ואצל העמים הטורקיים, כמרק מתובל, לעיתים קרובות מרק בשרי. הפילאף נחשב למאכל הלאומי של אוזבקיסטן.
הפילאף מורכב בדרך כלל מחמישה מרכיבים עיקריים: דגן, בשר, ירקות, פירות יבשים ותבלינים. הדגן הוא אורז עגול בדרך כלל, אך גם חיטה, חומוס, ותירס, ובגרסה ההודית אורז בסמטי. הפילאף מוגש בסיר, קערה או מגש המונחים במרכז השולחן. כל אחד מהסועדים נוטל מנה לצלחתו או ישירות לפיו, באמצעות היד.
מקור המילה "פילאף" בסנסקריט - "פולאקה" ("כדור אורז"), משם עברה המילה ל"פולאב" בהינדי, משם ל"פולאו" בפרסית, שהפכה בטורקית ל"פילאב", ומשם ביוונית ל"פילאפי".
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
מתכון של פלוב של רות אוליבר
פילאף בוכרי, באתר השולחן
הערות שוליים
קטגוריה:מאכלי אורז
קטגוריה:המטבח האוזבקי
קטגוריה:המטבח ההודי
קטגוריה:המטבח הפרסי
קטגוריה:המטבח הטורקי
קטגוריה:המטבח האסייתי
קטגוריה:המטבח הסובייטי
קטגוריה:המטבח המרכז-אסייתי
קטגוריה:אוכל רחוב | 2024-10-01T06:03:49 |
גאנה | רפובליקת גאנה (באנגלית: Republic of Ghana) היא מדינה במערב אפריקה, המשתרעת לחופי מפרץ גינאה והאוקיינוס האטלנטי מדרום, וחולקת גבולות עם חוף השנהב במערב, בורקינה פאסו בצפון וטוגו במזרחJackson, John G. (2001) Introduction to African Civilizations, Citadel Press, p. 201, . שטחה של גאנה הוא 238,535 קמ"ר (83 בעולם), וכולל מגוון אקלימים ומאפיינים גאוגרפיים, בין אם אלה הסוואנות בצפון או יערות הגשם בדרום לאורך החוף. עם למעלה מ-31 מיליון תושבים, גאנה היא המדינה השנייה בגודלה במערב אפריקה, אחרי ניגריה. הבירה והעיר הגדולה ביותר היא אקרה; ערים מרכזיות אחרות הן קומאסי, טמאלה וסקונדי-טקורדי.
לפני המאה ה-11 לא קיימות עדויות לישויות מדיניות קבועות באזור גאנה. המדינה הראשונה שקמה בעלת שלטון מרכזי בולט באזור הייתה ממלכת בונו במאה ה-16Meyerowitz, Eva L. R. (1975). The Early History of the Akan States of Ghana. Red Candle Press. ISBN 9780608390352.. לאחריה קמו ונפלו ממלכות ואימפריות רבות במהלך מאות השנים, הבולטות שבהן היו בצפוןDanver, Steven L (10 March 2015). Native Peoples of the World: An Encyclopedia of Groups, Cultures and Contemporary Issues. Routledge. p. 25. ISBN 978-1-317-46400-6. ו בדרום. החל מהמאה ה-15, האימפריה הפורטוגזית, ואחריה מעצמות אירופיות רבות אחרות, נאבקו זו בזו על זכויות המסחר באזור גאנה עד שהבריטים בסופו של דבר הצליחו ליישב ולהקים את הקולוניה של גאנה במאה ה-19. אולם, מרידות ומאבקים של הילידים כנגד הכובש הבריטי מנעו את קביעת הגבולות של הקולוניה במשך כ-100 שנה, ורק לאחר שהצליחו הבריטים לדכא את המרד התגבשו הגבולות הנוכחיים של גאנה. מה שהפכה לגאנה הקולוניאליסטית השתחררה מידיה של בריטניה כעבור זמן לא ארוך עקב הדה-קולוניזציה של אפריקה, וב-1957 זכתה בריבונות. ב-6 במרץ 1957 התקבלה גאנה לחבר העמים הבריטי והייתה למדינה הראשונה שהשיגה ריבונות באפריקה שמדרום לסהרה. גאנה הפכה לאחר מכן לבעלת השפעה רבה במאמצי הדה-קולוניזציה ובתנועה הפאן-אפריקאית.
גאנה היא מדינה רב-לאומית, ביתם של מגוון קבוצות אתניות, שפות ודתות; הקבוצה האתנית הגדולה בגאנה היא האקאן. נכון למפקד אוכלוסין מ-2021, כמחצית מאוכלוסייתה היא נוצרית (56.3%) כתוצאה של פעולות מיסיונרים בריטים בתקופה הקולוניאליסטית - וכשליש מאוכלוסייתה הם מוסלמים (34.7%), כשהשאר הם בעלי אמונות שבטיות אפריקאיות, חסרי-דת ואחרים.
גאנה היא דמוקרטיה נשיאותית בעלת חוקה. בניגוד למרבית מדינות אפריקה, גאנה הצליחה לשמור כמעט באופן רציף על שלטון דמוקרטי ללא מהפכות צבאיות או תמורות פוליטיות, מה שתרם לצמיחתה היחסית בתנאי החיים, הבריאות והכלכלה. לאור זאת, גאנה נהנית מהשפעה משמעותית במערב אפריקה, ומעורבת בנושאים בינלאומיים רבים, בהיותה חברה בארגוני המדינות הבלתי-מזדהות, האיחוד האפריקאי, הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה וחבר העמים.
גאנה, שנקראה בעברה "חוף הזהב", אימצה את שמה מאימפריית גאנה, זאת אף על פי ששטחי האימפריה מעולם לא כללו את גאנה המודרנית.
אטימולוגיה
השם "גאנה" נבחר למדינה עם קבלת עצמאותה מהבריטים, כאזכור לאימפריה של גאנה שהתקיימה מצפון במאות המוקדמות. שם זה הוא בעיקר סמלי, כיוון שאימפריית גאנה הישנה שכנה מאות קילומטרים צפונה מגאנה של היום. השם אומץ כהתייחסות לצאצאי האימפריה של גאנה אשר נדדו דרומה ומזרחה וכיום מאכלסים את שטחי גאנה. בחירת השם היה גם צעד פאן-אפריקאי שהנציח את ההיסטוריה האפריקאית של האזור ולא המערבית.
היסטוריה
ממוזער|301x301 פיקסלים|פסל טרקוטה מן המאה ה-16 המתאר את פניו של אקאני
התקופה הפרה-קולוניאלית
עד תקופת ימי הביניים בערך לא נמצאה אף עדות לשלטון מדיני או פוליטי במה שהיא כיום גאנה. היא נשלטה במשך אלפי שנים על ידי שבטים קטנים ומקומיים, שלא יצרו קשר זה עם זה. יערות הגשם שכיסו ועדיין מכסים את האזור היוו אתגר על הילידים ומנעו התפתחות של ציוויליזציה גדולה עד שלב מאוחר יחסית. עדויות לממלכות ראשונות מתוארכות למאה ה-11.
הממלכה הקדומה ביותר שצמחה בגאנה הייתה של בני שבט המול-דגבאני. בני השבט הגיעו ככל הנראה ברכיבה על סוסים מבורקינה פאסו של ימינו אל גאנה, בהנהגתו של . עם כלי נשק מתקדמים יותר משל השבטים המקומיים הם פלשו וכבשו בקלות את אדמותיהם של הכפריים. רוב האדמות הוחזקו על ידי מה שנקראו הטנדמבה ("כוהני אל האדמה"), שהיו מעין שמאנים. המול-דגבאני ביססו את שלטונם בגאנה והפכו את העיר לבירתם. מותו של נאה גבווה הוביל למלחמה בין בניו, שהתפרקו והקימו כל אחד מדינה נפרדת.
האקאן, הקבוצה האתנית המרכזית כיום בגאנה, החלו להתיישב באזור רק לקראת סוף המאה ה-13"Pre-European Mining at Ashanti, Ghana" (PDF) (PDF). Pdmhs.com. October 1996. Archived from the original (PDF) on 22 November 2014. Retrieved 24 January 2015.. בתחילת המאה ה-16, האקאנים ייסדו את הישות המדינית המרכזית הראשונה בגאנה - ממלכת בונו. הממלכה החזיקה זמן רב אך התפרקה לכמה ממלכות בשלהי המאה ה-17.
עד המאה ה-19, שטחו של החלק הדרומי של גאנה נכלל בממלכת אשנטי, שהייתה מהממלכות הבולטות באפריקה שמדרום לסהרה בתקופה הטרום קולוניאלית. אשנטי, כמו גם המדינות הצפוניות לה, התבססו בעיקר על סחר בזהב שהיה נפוץ באזור.
שלטון האימפריה האשנטית היה בתחילה מפוזר ולא מתקדם, אך בתוך כמה עשורים כבר הייתה לממלכה ריכוזית בעלת בירוקרטיה מפותחת ותקשורת פנים ארצית שמרכזה בעיר קומאסי. לפני המגע הראשון של האקאנים עם האירופאים, אנשי האקאן יצרו כלכלה מתקדמת המתקיימת על בסיס מטילי זהב ואף סחרו עם מדינות שונות מהמגרב וממערב אפריקה.
מגעים עם האירופאים
המגע הראשון של בני האקאן עם האדם הלבן היה במאה ה-15, במהלכו פגשו בהם שליחי מלך פורטוגל ש"גילו" את המקום. הפורטוגזים גילו עניין רב בזהב שהיה מצוי באזור. על כן, החל סחר בין הילידים לפורטוגזים. אלה בנו מבצר בהוראת ז'ואאו השני, ששימש למסחר עם הממלכה, ובתוך שלוש שנים כבר נכנס לפעולה. המבצר נמצא היה ביישוב בשם אלמינה שאת שמו שינו מאוחר יותר לסאו ז'ורז'ה דה מינה.
עד 1598, ההולנדים הצטרפו לפורטוגזים בסחר בזהב, ויחד יצרו את מה שכונה "חוף הזהב"Levy, Patricia; Wong, Winnie (2010). Ghana. Marshall Cavendish. p. 24. ISBN 978-0-7614-4847-1.. סוחרים פורטוגזים, שהתרשמו ממשאבי הזהב הרבים באזור, הם שנתנו לאזור את כינויו. החל משנת 1617, החלו ההולנדים לכבוש נתחים רבים יותר ויותר מאזורי הסחר של הפורטוגזים, ובכך גם כבשו הלכה למעשה אזורים ילידיים.
סוחרים אירופאים אחרים הצטרפו למסחר בזהב עד אמצע המאה ה-17, ובעיקר השוודים, שהקימו את חוף הזהב השוודי, ודנמרק-נורווגיה, שהקימו את חוף הזהב הדני. עד מהרה החל האזור, עקב שלטונה המתפורר של ממלכת אשנטי, לשמש מאחז בין לאומי לסחר העבדים האטלנטיEmmer, Pieter C. (2018). The Dutch in the Atlantic Economy, 1580–1880: Trade, Slavery, and Emancipation (Variorum Collected Studies). Variorum Collected Studies (Book 614) (1st ed.). Abingdon-on-Thames: Routledge. p. 17. ISBN 978-0-86078-697-9..
יותר משלושים מבצרים וטירות נבנו על ידי הסוחרים הפורטוגזים, השוודים, הדנו-נורווגים, ההולנדים והגרמנים. ב-1874 בריטניה החלה להשתלט על אזורים רבים לאורך קו החוף והתבססה יותר ויותר מבחינה צבאית ומדינית בגאנה. אולם, כיבוש האזור לא היה קל כלל וכלל. ממלכת אשאנטי עדיין הייתה איתנה באזורים המרכזיים של גאנה, והפיתוח הטכנולוגי שלה אפשר לה להיאבק בבריטים לאורך זמן רב ואף לנצח במספר קרבות. ארכו למעלה מ-100 שנה, אך בסופו של דבר נאלצה הממלכה להיכנע לאחר התבוסה במלחמת כס הזהבPuri, Jyoti (2008). Encountering Nationalism. Wiley. pp. 76–. ISBN 978-0-470-77672-8. Archived from the original on 15 September 2015. Retrieved 27 June 2015.Chronology of world history: a calendar of principal events from 3000 BC to AD 1973, Part 1973, Rowman & Littlefield, 1975, .
ממוזער|200x200 פיקסלים|טירת אלמינה. המבנה האירופאי הראשון שנבנה בגאנה, על ידי הפורטוגזים.
עידן הקולוניאליזם
החל משנת 1850, החלו צבאות ממלכת אשנטי להידחק עוד ועוד אל פנים גאנה ונחלו הפסדים מול הצבא הבריטי שוב ושוב. באזורים שנכבשו הוקם שלטון של "המועצה המבצעת", שהייתה אחראית על ניהול האזורים בכפוף להוראות המושל, והורכבה בראשית בעיקר מבעלי אינטרסים מסחריים. בשנת 1900, כשנכבשה גאנה כולה על ידי בריטניה, נוספו למועצה שלושה אנשי ביטחון ושלושה אנשים ממוצא אפריקאי, אולם שילוב של בני האקאן במועצה התרחש הרבה יותר מאוחר.
הופעתו ההדרגתית של ממשל קולוניאלי הביאה לשליטה דה פקטו של המועצות המקומיות ברוב ההיבטים. מבנה השלטון המקומי היה מבוסס במידה רבה על שיטת השלטון האשנטית. מועצות של זקני הכפר היו אחראיות לצרכים המידיים של יישובים בודדים, סיפקו את שירותי הדת, הבריאות והרווחהBaldwin, Kate (2016), "Chiefs and Government Responsiveness across Africa", The Paradox of Traditional Chiefs in Democratic Africa, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 159–177, doi:10.1017/cbo9781316422335.009, . מועצות אלה שלטו בהסכמה ולא בזכות: אף על פי שנבחרו על ידי המפקחים, הצ'יפים ששלטו הלכה למעשה במועצות יכלו ליפול אם ימאן הציבור לקבלם"Politics. Seleukid rule and the Hellenistic ruling class". doi:10.1163/1874-6772_seg_a60_1990.McLaughlin & Owusu-Ansah (1994), "Colonial Administration"..
בתקופה מאוחרת זו בהיסטוריה, עקב התפתחות הדה-קולוניזציה, אימצו הבריטים מערכת של שלטון עקיף לממשל הקולוניאלי, שבו צ'יפים מסורתיים שמרו על השלטון בכפוף להוראות מהמפקחים האירופיים שלהם. שלטון עקיף היה חסכוני בכך שלא היה צורך במפקחים אירופאים רבים, צמצם את ההתנגדות המקומית לשלטון האירופי, והבטיח חוק וסדר יציב"From Indirect to Direct Rule", The Invention of a European Development Aid Bureaucracy, Palgrave Macmillan, 2014, doi:10.1057/9781137318275.0013, . אולם עד מהרה צורת השלטון הזו התבררה כבעלת פגמים: צ'יפים רבים, שזכו לכבוד, עיטורים ותוארי אבירות מהנציבים הבריטיים, החלו לראות בעצמם אצולה; השלטון המסורתי המקומי, שנותר כשהיה מאז 1850, כבר לא התאים למספר ההולך וגובר של צעירים משכילים בגאנה; שיתוף הפעולה בין המועצות המקומיות לשלטון המרכזי לא היה תמיד איתן, ובמועצות רבות בחרו להתעלם מהוראותיהם של הבריטים"Because We Were Different", Too Soon to Tell, Hoboken, NJ, USA: John Wiley & Sons, Inc., pp. 135–139, 2009, doi:10.1002/9780470422403.ch28, .
בשנת 1935 שילבה פקודת רשויות הילידים את השלטון הקולוניאלי המרכזי ואת הרשויות המקומיות למערכת שלטונית אחת"Central and local authorities". Tubercle. 17 (1): 43–44. October 1935. doi:10.1016/s0041-3879(35)80807-6. ISSN 0041-3879.. רשויות מקומיות חדשות, שמונו על ידי המושל, קיבלו סמכויות רחבות של שלטון מקומי בפיקוחם של נציבי המחוז של השלטון המרכזי, אשר דאגו שמדיניותם תהיה של השלטון המרכזי"12. The Means of Control by the Central Government over the Local Authorities", English Local Government, Columbia University Press, pp. 287–322, December 31, 1934, doi:10.7312/fine91018-012, . גינאים רבים האמינו שהרפורמות באו כדי להימנע מהשתתפות ילידית בממשלת הקולוניה, בכך שיגדילו את כוחם של הצ'יפים.
ממוזער|200x200 פיקסלים|איור המתאר את המלחמה האנגלו-אשנטית השנייה. המאבקים בין ממלכת אשנטי לבריטים נמשכו למעלה מ-100 שנה.
ממוזער|300x300 פיקסלים|קוואמה נקרומה, הנשיא וראש הממשלה הראשון של גאנה
המאבק לעבר העצמאות
בשנת 1947, ועידת חוף הזהב המאוחדת (UGCC) שהוקמה על ידי ששת הגדולים של גאנה - פעילי זכויות אדם ולימים בכירים בממשל הגינאי – יצאה בהכרזה כי יש להביא למימוש "ממשל עצמי בזמן הקצר ביותר האפשרי" בגאנה, עקב המיאוס בשלטון הבריטיGocking, Roger (2005). The History of Ghana. Greenwood Publishing Group. pp. 92–. ISBN 978-0-313-31894-8. Retrieved 27 June 2015.. קוואמה נקרומה, פעיל לאומי ומ-1957 עד ל-1966 גם ראש הממשלה והנשיא הראשון של המדינה, הקים את מפלגת העם (CPP) ב-1949, שנודעה במוטו שלה, "ממשל עצמי עכשיו". המפלגה יזמה הפגנות לא אלימות, שביתות ואי שיתוף פעולה עם הרשויות הבריטיות. בעקבות ההתנגדות שהביע לממשל הבריטי, נקרומה נעצר ונכלא למשך כשנה. בפברואר 1951 התקיימו בחוף הזהב בחירות כלליות לבחירת פרלמנט, הכפוף לממשל הבריטי הקולוניאלי, ונקרומה נבחר לתפקיד ראש הממשלה. החל משנת 1952 פעל נקרומה רבות לפיתוח גאנה, ושיפר את התשתיות ומערכות המדינה.
ב-6 במרץ 1957 בשעה 12 בלילה בדיוק, הועבר החוק המאחד את חוף הזהב, אשנטי, הטריטוריות הצפוניות וטוגולנד הבריטית לשלטון עצמאי אחד שנכלל בחבר העמים הבריטי תחת השם גאנה. החוק נקרא באופן רשמי "חוק העצמאות של גאנה 1957". במסגרת החוק גם עוצבו סמלים רשמיים למדינה, בהם דגל גאנה המוכר כיום. הדגל עוצב על ידי טאודוסיאה אוקו; הצבע האדום מייצג את הדם שנשפך לקראת העצמאות, הזהב מייצג את עושר המינרלים של גאנה, הירוק מסמל את שטחי העשב העשירים, והכוכב השחור הוא סמל העם הגנאי והשחרור האפריקאי.
ב-1 ביולי 1960, לאחר משאל עם שנערך במדינה, הוכרזה המדינה כרפובליקה, כשנקרומה הוא ראש הממשלה והנשיא. 6 במרץ נחגג כיום העצמאות של המדינה ו-1 ביולי נחגג כיום הרפובליקה.
בהכרזת העצמאות נאם נקרומה, ואמר: "המטרה הראשונה שלי היא לסלק מגאנה את העוני, הבורות והחולי. אנו נמדוד את ההתקדמות שלנו לפי השיפור בבריאות האנשים שלנו; לפי מספר הילדים בבית הספר, לפי איכות החינוך שלהם; על ידי הזמינות של מים וחשמל בעיירות ובכפרים שלנו; ועל ידי האושר של בני עמנו על כך שהם מסוגלים לנהל את חייהם בעצמם. רווחת עמנו היא הגאווה העיקרית שלנו, על כך תישפט ממשלתי""Ghana: Problems and Progress" (PDF). Archived (PDF) from the original on 28 April 2018. Retrieved 27 April 2018.נקרומה היה ראש המדינה האפריקאי הראשון שקידם את מושג הפאן-אפריקניזם, אליו נחשף דווקא בעת לימודיו באוניברסיטת לינקולן, פנסילבניה בארצות הברית, בתקופה שבה מרקוס גארבי התפרסם עם תנועת ה"חזרה לאפריקה". בעקרונות אותם קידם נקרומה הוא מיזג הלכה למעשה את תורתם של גארבי, מרטין לותר קינג והחוקר הגנאי וו. א. ב. דו בואיס.
עצמאות ואי יציבות שלטונית
ממוזער|199x199 פיקסלים|סרטון משנת 1957 המתעד את טקס העצמאות של גאנה
ממשלתו של נקרומה לא החזיקה זמן רב. בשנת 1966, בעת ששהה בבייג'ינג בפגישה עם ג'ואו אנלאי ומנהיגים נוספים בוועידה לסיום מלחמת וייטנאם, התבצעה בגאנה מהפכה לא-אלימה שכונתה "הקולד צ'ופ". ההפיכה התרחשה ב-24 בפברואר 1966, במהלכה השתלט הצבא בהפיכה צבאית על השלטון בראשות אל"ם עמנואל קווסי קוטוקה. הוקמה המועצה לשחרור לאומי (NLC), ולשלטון הועלה גנרל ג'וזף א. אנקרה"The political and social thought of Kwame Nkrumah" (PDF). Libyadiary. 2011. Archived (PDF) from the original on 29 April 2014. Retrieved 28 April 2014..
מ-1966 עד 1981 חוותה גאנה תקופה של אי יציבות שלטונית מתמדת, שלוותה במשברים כלכליים הולכים ונערמים. סדרה של ממשלות צבאיות ודמוקרטיות מתחלפות אחזה בגאנה תקופה ממושכת, והסתיימה עם עלייתו לשלטון של ג'רי ג'ון רולינגס. רולינגס היה חלק מתנועת אפריקה החופשית, תנועה מחתרתית של קציני צבא אפריקאים שרצו לאחד את אפריקה באמצעות סדרה של הפיכות. ב-15 במאי 1979, חמישה שבועות לפני שהיו אמורות להתקיים בחירות אזרחיות, ערכו רולינגס ושישה חיילים נוספים הפיכה נגד ממשלתו של הגנרל פרד אקפו, אך נכשלו ונעצרו על ידי הצבא. רולינגס נידון בפומבי למוות בבית משפט צבאי ונכלא, אם כי הצהרותיו על העוולות החברתיות שהניעו את מעשיו זיכו אותו באהדה ציבורית רבה. בעת שהמתין להוצאה להורג, רולינגס הוברח מן המעצר ב-4 ביוני 1979 על ידי קבוצת חיילים. זמן קצר לאחר מכן, רולינגס הקים והפך ליושב ראש מועצת המהפכה של הכוחות המזוינים (AFRC) בת 15 חברים, המורכבת בעיקר מקצינים זוטרים"The Legacy of J.J. Rawlings in Ghanaian Politics 1979–2000"Morrison, Minion K. C. (2004). "Political Parties in Ghana through Four Republics: A Path to Democratic Consolidation". Comparative Politics. 36 (4): 421–442. doi:10.2307/4150169. JSTOR 4150169.. הארגון בראשותו ביצע הפיכה צבאית מחודשת ומהלכה ביצעו טיהורים בכל בכירי הממשל הקודם, כולל גנרלים שונים ושלושה ראשי מדינה לשעברNugent, Paul (2009). "Nkrumah and Rawlings: Political Lives in Parallel?". Transactions of the Historical Society of Ghana (12): 35–56. JSTOR 41406753..
ממוזער|281x281 פיקסלים|רולינגס בשנת 2011
עידן רולינגס
לאחר ההפיכה הראשונית, ביצע רולינגס הפיכה שלישית במספר, שביססה את שלטונו במדינה. מתוך אמונה שהמשטר הישן אינו מסוגל לפתור את התלות הכלכלית הנאו-קולוניאלית של גאנה, ב-31 בדצמבר 1981 עלה רולינגס לשלטון וכלא או הרג כמעט את כל מנהיגי המשטר הקודםAbdulai, David (1992). "Rawlings "Wins" Ghana's Presidential Elections: Establishing a New Constitutional Order". Africa Today. 39 (4): 66–71. JSTOR 4186868.. במקום המפלגה הלאומית העממית ששלטה בגאנה עד אותו זמן, רולינגס הקים את החונטה הצבאית "מועצת ההגנה הלאומית הזמנית" (PNDC) כממשלה הרשמית.
רולינגס אירח מספר רב של מנהיגים מהפכנים שונים מרחבי העולם כדי ללמוד מהם על דרכי ההתנתקות מהתלות במערב, כולל דסי באוטרסה (סורינאם), דניאל אורטגה (ניקרגואה) וסם נוג'ומה (נמיביה)Novicki, Margaret A. (1986). "Flt.-Lt. Jerry Rawlings: Chairman, Provisional National Defence Council, Ghana" (PDF). Africa Report. African-American Institute. 31 (6): 4–8. ISSN 0001-9836.. בנוסף, הוא ביטל את החרם על לוב של קדאפי, ואיפשר לנבחרת גאנה בכדורגל להתחרות בגביע אפריקה לאומות 1982.
על אף שמפלגתו, ה-PNDC, טען שהוא מייצג את העם, הוא היה חסר ניסיון ביצירה ויישום של מדיניות כלכלית ברורהNugent, Paul (2009). "Nkrumah and Rawlings: Political Lives in Parallel?". Transactions of the Historical Society of Ghana (12): 35–56. JSTOR 41406753.. רולינגס, כמו רבים מקודמיו, ייחס את הבעיות הכלכליות והחברתיות בגאנה ל"רשלנות במסחר ופעילויות אנטי-חברתיות אחרות". בדצמבר 1982, ה-PNDC הכריז על תוכניתו הכלכלית בת ארבע השנים להקמת מונופול ממלכתי על סחר יצוא-יבוא במטרה לחסל את השחיתות סביב רישיונות היבוא ולהרחיק את הסחר מהתלות בשווקים המערביים. פיקוח מחירים לא ריאליסטי הוטל על השוק, ונאכף בעיקר נגד אנשי עסקים.
ממוזער|200x200 פיקסלים|רובע העסקים באקרה. התהמורות השלטוניות שחלו בגאנה היו לרוב תוצאה של עליות ומורדות כלכליים.
ה-PNDC הקים ועדות להגנת עובדים כדי לגייס את האוכלוסייה לתמוך בשינויים הקיצוניים בכלכלה. פיקוח על מחירים של מזון הועילה לתושבי הערים, אך גרם למצוקה כלכלית קשה בקרב כ-70% מהאוכלוסייה הכפרית, שהכנסתה הייתה תלויה במידה רבה במחירי התוצרת החקלאית. המדיניות הכלכלית של רולינגס הובילה למשבר כלכלי ב-1983, מה שגרם לזעם ציבורי גדול ואיום בהפיכה כנגדו. כדי להציל את עצמו מהפיכה, שהייתה עלולה להסתיים במותו, הוא נאלץ להיכנע ולהכריז על סיום החונטה הצבאית וקיום בחירות אזרחיות חופשיות. אלו נערכו בינואר 1992, ולאחריהן נוסחה חוקה מחדש, בה קיימת דמוקרטיה רב מפלגתית וחופש דיבור ועיתונות. רולינגס ניצח בבחירות הללו, וכיהן כשתי קדנציות נוספות, אז פרש מפאת הגבלת הכהונה הקבועה בחוקה.
המאה ה-21
עם זכייתו בבחירות של שנת 2000, ג'ון קופואר מהמפלגה הפטריוטית החדשה (NPP) הושבע לתפקידו כנשיא גאנה ב-7 בינואר 2001, ונבחר בשנית לנשיאות בבחירות 2004. לאחר מכן הוא נאלץ לפרוש בעקבות מגבלת הכהונה החוקתית. קופואר היה הנשיא הראשון בגאנה שנבחר באופן דמוקרטי והוחלף באופן דמוקרטי.
ננה אקופו-אדו, שהיה מועמד מפלגת השלטון, הובס בבחירות צמודות מאוד על ידי ג'ון אטא מילס ממפלגת הקונגרס הדמוקרטי הלאומיEmmanuel Gyimah-Boadi, "The 2008 Freedom House Survey: Another Step Forward for Ghana." Journal of Democracy 20.2 (2009): 138–152 excerpt.. מילס מת מנסיבות טבעיות והוחלף על ידי סגן הנשיא ג'ון דרמאני מהאמה ב-24 ביולי 2012. לאחר הבחירות לנשיאות 2012, הפך מהאמה לנשיא באופן רשמי ונחנך ב-7 בינואר 2013. כתוצאה מהבחירות לנשיאות גאנה 2016, ננה אקופו-אדו הפך לנשיא והושבע ב-7 בינואר 2017. בדצמבר 2020, הוא נבחר בשנית, והוא כיום הנשיא הנוכחי של גאנה.
ב-11 ביוני 2021, חנכה גאנה את יום גאנה הירוקה במטרה לשמר את יערות הגשם במדינה במלחמה בבירוא יערות. במהלך המועד נשתלו במדינה כ-5 מיליון עצים.
פוליטיקה
שמאל|ממוזער|200x200px|מתחם הנשיאות החדש מעוצב כשרפרף שהוא כס ראשי שבט אשנטי
ממוזער|200x200 פיקסלים|נשיא גאנה הראשון (משמאל), וארבעת הנשיאים הראשונים של גאנה בגלגולה החדש - מאז 1992
גאנה היא דמוקרטיה נשיאותית בעלת חוקה הפועלת עם מערכת רב-מפלגתית פרלמנטרית שנשלטת על ידי שתי מפלגות עיקריות - הקונגרס הלאומי הדמוקרטי (NDC) והמפלגה הפטריוטית החדשה (NPP). השלטון בגאנה מאז עצמאותה התחלף מספר פעמים בין ממשלות אזרחיות וצבאיות, משני צידי המפה הפוליטית, עד ינואר 1993, מאז שוררת בגאנה דמוקרטיה יציבה. מבחינה זו, גאנה משמשת דוגמה לדמוקרטיה מלאה ויציבה במערב אפריקה. חוקת גאנה משנת 1992 קובעת הפרדת רשויות בין מערכת המשפט, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. ממשלת גאנה נבחרת בבחירות כלליות כל ארבע שנים.
ננה אקופו-אדו זכה בנשיאות בבחירות הכלליות בגאנה שנערכו ב-7 בדצמבר 2016, בניצחונו את ג'ון דרמאני מהאמה. הוא הושבע ב-7 בינואר 2017. לאחר מכן ניצח בשנית בבחירות 2020 ולאחר מכן הושבע ב-7 בינואר 2021, והוא הנשיא המכהן כיום. נשיא גאנה מוגבל לשתי קדנציות בלבד, ארבע שנים כל אחת. מעולם לא נבחרה אישה לתפקיד זה.
לשנת 2012 הצביע על כך שגאנה מדורגת במקום ה-67 בדירוג המדינות הכי יציבות שלטונית בעולם והמדינה ה-5 הכי יציבה באפריקה אחרי מאוריציוס, איי סיישל, בוטסואנה ודרום אפריקה. גאנה דורגה גם במקום ה-64 בדירוג המדינות הכי פחות מושחתות בעולם מתוך מתוך 174 המדינות שנמדדו וכמדינה ה-5 הכי פחות מושחתת באפריקה מתוך 53 המדינות במדד תפיסת השחיתות לשנת 2012Agyeman-Duah, Baffour. "Curbing Corruption and Improving Economic Governance: The Case of Ghana" (PDF). Ghana Center for Democratic Development. p. 5. Archived from the original (PDF) on 10 May 2008. Retrieved 1 June 2013.. גאנה דורגה במקום השביעי באפריקה מתוך 53 מדינות במדד איברהים לממשל אפריקאי בשנת 2012. מדד איברהים הוא מדד מקיף המייצג את יעילות השלטון לאזרחים במדינות אפריקה.
יחסי חוץ
ממוזער|200x200 פיקסלים|קופי אנאן, דיפלומט גאנאי
מאז עצמאותה, גאנה מתאפיינת בתפיסה פאן-אפריקאית ומתנגדת לקשרים חזקים עם מעצמות ותלות בקשרי חוץ. היא מהמדינות המייסדות של המדינות הבלתי-מזדהות ומעודדת קודם כל יחסים דיפלומטיים ומסחריים עם מדינות אפריקה אחרות, ורק לאחר מכן יחסים עם מדינות המערב. גאנה חברה פעילה באו"ם ובאיחוד האפריקאי.
גאנה מקיימת קשר חזק עם ארצות הברית. שלושה נשיאי ארצות הברית - ביל קלינטון, ג'ורג' ווקר בוש וברק אובמה - ערכו נסיעות דיפלומטיות לגאנה. דיפלומטים ופוליטיקאים גאנאים רבים ממלאים תפקידים בארגונים בינלאומיים, כולל הדיפלומט הגאנאי ומזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן, שופט בית הדין הפלילי הבינלאומי אקואה קוניהיה, והנשיאים לשעבר ג'רי ג'ון רולינגס וג'ון אגיקום קופואר, שהיו שניהם נציגים באומות המאוחדות.
בספטמבר 2010, נשיא גאנה לשעבר, ג'ון אטא מילס, ביקר ברפובליקה העממית של סין בביקור רשמי. מילס ונשיא סין לשעבר, חו ג'ינטאו, ציינו את יום השנה ה-50 לקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, בטקס שנערך ב-20 בספטמבר 2010. גם סגן יו"ר וועדת החוץ של הקונגרס הלאומי העממי, ג'ואו טיינונג, ביקר בגאנה ונפגש עם הנשיא ג'ון דרמאני מהאמה.
הרפובליקה האסלאמית של איראן מקיימת יחסים קרובים עם גאנה. הנשיא ה-6 של הרפובליקה, מחמוד אחמדינז'אד, נפגש עם הנשיא ה-12 של גאנה, ג'ון דרמאני מהאמה ב-16 באפריל 2013 בדיון על חיזוק תנועת המדינות הבלתי-מזדהות. הפגישה נערכה בארמון הנשיאות של גאנה, וסוקרה רבות בתקשורת.
ממוזער|200x200 פיקסלים|הפוליטיקאי הגאנאי קרובו אדוסיי נפגש עם ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון, 1959
יחסים עם ישראל
בין מדינת ישראל וגאנה קיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים נכון לשנת 2023, וכן שיתוף פעולה בנושאים שונים, בעיקר בתחומי המסחר והחקלאות.
גאנה מחזיקה כוח צבאי קבוע בדרום לבנון במסגרת יוניפי"ל כדי לפקח על הפסקת האש בין ישראל לחזבאללה.
מחוזות גאנה
ממוזער|200x200 פיקסלים|יו"ר בית הנבחרים של ארצות הברית, ננסי פלוסי, צועדת לצד בכירים גאנאים, במשלחת של קונגרס ארצות הברית לציון 400 שנה להגעת האפריקאים המשועבדים הראשונים לג'יימסטאון, וירג'יניה.
גאנה מחולקת ל-16 אזורים מנהליים, ומחולקת ל-275 מחוזות משנה:
מס'שםבירהשם בשפת המקוראוכלוסייה נכון לשנת 2010שטח בקמ"רמרכז|לא ממוסגר1מחוז אשנטיקומזיAshanti4,780,38024,8892מחוז ברונג-אחפוסונייניBrong-Ahafo2,310,98339,5573מחוז המרכזקייפ קוסטCentral2,201,8639,8264מחוז המזרחקופורידואEastern2,633,15419,3235מחוז אקרה רבתיאקרהGreater Accra4,010,0543,2456מחוז הצפוןטמלהNorthern2,479,46170,3847מחוז המזרח העליוןבולגטנגהUpper East1,046,5458,8428מחוז המערב העליוןוואUpper West702,11018,4769מחוז וולטהחוVolta2,118,25220,57010מחוז המערבסקונדי-טקורדיWestern2,376,02123,941
זכויות אדם
יחסית למדינות אחרות באפריקה, מצב זכויות האדם בגאנה נחשב לטוב, הודות לדמוקרטיה היציבה ורמת ההשכלה הגבוהה של התושבים. גאנה חתומה על אמנת הפליטים הבין-לאומית וחל בה איסור על עינוי אסירים כעונש. חוקת גאנה מבטיחה שוויון בין נשים וגברים, הגנה משפטית לקטינים וזכויות אדם נגישות לכל.
הומוסקסואליות אסורה על פי חוק בגאנה. על פי סקר משנת 2013 של מרכז המחקר פיו, 96% מהגאנאים מאמינים כי הומוסקסואליות לא צריכה להתקבל על ידי החברה. בשנת 2023 הוחמרה החקיקה נגד זכויות להט"ב במדינה. לעיתים מדווח על נשים מבוגרות בגאנה המואשמות בכישוף, כמעט תמיד באזורים הכפריים והמנותקים שפועלים באופן מסורתי. בחלקים מסוימים של צפון גאנה, קיימים דיווחים על מה שנקרא מחנות מכשפות, בהם מוחזקים למעלה מ-1,000 בני אדם בתנאי שבי באשמת "מכשפות". כוחות הביטחון בגאנה פועלים כדי לעצור את הנעשה, אולם אזורים אלה, המנותקים מהציוויליזציה לרוב, קשים לאיתור.
בעוד שנשים בגאנה זוכות לשוויון זכויות על פי חוקת גאנה, קיימים פערים בחינוך, בשכר ובשירותי הבריאות.
ביטחון והגנה
צבא
החל מהקמת גאנה בשנת 1957, הכוחות המזוינים של גאנה (GAF) היו משמעותיים ביותר בשינויים הפוליטיים במדינה, יותר מאשר בביטחון פנים או חוץ. הצבא כלל מפקדות, שירותי תמיכה, שלושה גדודי חי"ר, כלי רכב משוריינים ואף מטוסיםKilford, Christopher R. (2010), The Other Cold War: Canada's Military Assistance to the Developing World 1945–75 Archived 20 October 2013 at the Wayback Machine, Kingston, Ontario: Canadian Defence Academy Press, p. 138, .. ראש ממשלת גאנה והנשיא הראשון קוואמה נקרומה החזיק בדעה יציבה להרחיב את הצבא עד לגודל מקסימלי שיאפשר הגנה מרבית של גאנה ואם יש צורך גם למנוע התערבות אירופאיות באזורים קרובים באפריקה. כחברה קרובה של ארצות הברית, גאנה חומשה ביעילות וב-1961 הוקמו גדודים נוספים, כולל צנחנים. באופן אירוני, הצבא הוא זה שלבסוף הביא לנפילתו של נקרומה, ולמהפכות צבאיות רבות אחרות במהלך ההיסטוריה של המדינה.
ממוזער|200x200 פיקסלים|חיילים גאנאים בתרגיל משותף עם יחידות מארינס.
כיום, גאנה היא מעצמה אזורית מבחינה צבאית. בספרו Shake Hands with the Devil , מפקד צבא קנדה רומיאו דאלר דירג את צבא גאנה במקום גבוה מאוד ברשימת הצבאות החזקים בעולם.
סמכויותיו ותחום פעולתו של ה-GAF מעוגנים בחוקת גאנה. הצבא כפוף גם להחלטות הועידה הבינלאומית לשמירת השלום ע"ש קופי אנאן . הצבא פועל בשיתוף עם משרד הביטחון ומשרד ההגנה של גאנה.
אף על פי שגאנה שלווה יחסית ולעיתים קרובות נחשבת לאחת המדינות הכי פחות אלימות באפריקה, בעבר היא סבלה מאלימות פוליטית מצד משטרים צבאיים שונים ומ-2017 חלה עלייה בדיווחים על מקרי אלימות של רשויות החוק כלפי מפגינים"Real-time Analysis of African Political Violence" (PDF). Armed Conflict Location & Event Data Project. May 2017. Archived (PDF) from the original on 13 June 2018. Retrieved 13 June 2018..
בשנת 2017 חתמה גאנה על האמנה נגד נשק גרעיני של האומות המאוחדות.
שלטון החוק ומשטרה
ממוזער|200x200 פיקסלים|שוטרים גאנאים על אופנועים
ממוזער|200x200 פיקסלים|מטה משטרת גאנה באקרה
משטרת גאנה (GPS) ומחלקת החקירות הפליליות (CID) הן רשויות אכיפת החוק העיקריות של גאנה, ואחראיות למיגור הפשע, שמירה על החוק והסדר ושמירה על שלום וביטחון פנים. לשירות המשטרה של גאנה יש אחת עשרה יחידות משטרה מיוחדות, כולל כוח פריסה מהיר של המשטרה (RDF) ומשמר חופים (MPU). שירות המשטרה של גאנה פועל ב-12 אוגדות: עשר מהן מכסות את עשרת המחוזות של גאנה, אחת הפועלת בים לאורך החוף, ואחת שאחראית לתנועה, לכבישים ולרכבות. החטיבה הימית של המשטרה אחראית גם לכל הקשור במרבצי הנפט והגז הטבעיים.
שירות בתי הסוהר של גאנה והחטיבה לעבריינים צעירים הם האחראים על בתי הכלא השונים בגאנה. בגאנה קיים עונש מוות בצורה נפוצה מברוב המדינות, והוא יכול להינתן על בגידה, שחיתות, שוד, פיראטיות, סחר בסמים, אונס ורצח. 27 מורשעים (כולם גברים) נידונו למוות בגאנה בשנת 2012 ועל פי שירות בתי הסוהר של גאנה של המספר הכולל של מורשעים שנידונו למוות בגאנה נכון לדצמבר 2012 היה 162 גברים ו-4 נשים. בסך הכל נאסרו בגאנה 13,983 נכון ל-22 ביולי 2013.
מלחמת הסמים בגאנה
גאנה, יחד עם מדינות נוספות בסביבתה, משמשת נתיב פופולרי לסוחרי סמים בדרך לאירופה, בעיקר מדרום אמריקה אך גם מאפריקה. ב-2013, ראש המשרד לסמים ופשע של האו"ם (UNODC) הצהיר כי "במערב אפריקה ביקורת הגבולות היא לוקה בחסר לחלוטין, וקרטלי הסמים הגדולים מקולומביה ואמריקה הלטינית בחרו בה כדרך להגיע לאירופה".
אין אינדיקציה או ידע ממשי על פעילות של קרטלי וסוחרי סמים בתוך גאנה עצמה. היעדר פיקוח גבולות, שטחים גדולים שאינם מיושבים, חוף למפרץ גינאה והיותה של גאנה נקודת אמצע בין אמריקה הדרומית ליבשת אירופה הפכו אותה ליעד אטראקטיבי עבור סוחרי הסמים.
מועצת הפיקוח על הסמים (NACOB) הגאנאית ביצעה מספר מעצרים של ספינות מכולות שעגנו לחופי גאנה, בהן נמצאו אלפי קילוגרמים של קוקאין, בעלי ערך של מיליוני דולרים. עם זאת, ב-2011 דווח כי יעילות המועצה הלכה ופחתה, ופחות ופחות סוחרים נתפסים מדי שנה.
כלכלה
ממוזער|200x200 פיקסלים|חלוקת תחומי הייצוא של גאנה בצורה גרפית, באחוזים
ממוזער|200x200 פיקסלים|השוואה בין תחומי הייצוא של גאנה לפי שנים וכמויות
כלכלת גאנה מבוססת בעיקר על משאבים טבעיים כגון גז טבעי, מינרלים ונפט, לצד ייצור וייצוא של מוצרים טכנולוגיים דיגיטליים, כמו כלי רכב ואוניות. בזכות הכלכלה המתועשת שלה, גאנה נהנית מאחד התמ"גים הגבוהים באפריקה. בשנת 2011, חוותה גאנה את שיעור הצמיחה הכלכלית הגדול בעולם.
הכלכלה המקומית בגאנה ב-2012 נסבה סביב שירותים שונים, שהיוו 50% מהתמ"ג והעסיקו 28% מכוח העבודה. מלבד התיעוש הקשור במינרלים ונפט, הפיתוח התעשייתי בגאנה נותר בסיסי, והתעשייה עוסקת בעיקר סביב ייצור של מוצרי מתכת ופלסטיק. 53.6% מכוח העבודה של גאנה הועסקו בחקלאות ב-2013Food and Agriculture Policy Decision Analysis (FAPDA). "Country Fact sheet on food and agriculture policy trends" (PDF). Food and Agricultural Organisation of the United Nations. FAO. Retrieved 13 May 2016..
בתחילת המאה ה-21, כחלק מתוכנית הממשלה לקדם את גאנה כלכלית, החל תהליך של החלפת המטבע הקיים, הסדי (₵) למטבע החדש, סדי גאנאי (GH₵). שער ההעברה הוא סדי גאנאי אחד לכל 10,000 סדי ישן.
גאנה היא יצרנית הזהב הגדולה ביותר באפריקה, לאחר שעקפה את דרום אפריקה ב-2019 ויצרנית הקקאו השנייה בגודלה (אחרי חוף השנהב). מירב החוב החיצוני שלה בוטל ב-2005, אך מאוחר יותר יחד עם צניחה במחירי הנפט, משבר כלכלי אילץ את הממשלה לנהל משא ומתן על קבלת הלוואה של 920 מיליון דולר מקרן המטבע הבינלאומית (IMF) באפריל 2015.
מגזרי מפתח
ממוזער|200x200 פיקסלים|אסדת בגז ג'אבלי היא מהגדולות שבאסדות הגז בגאנה ובמערב אפריקה כולה
ממוזער|200x200 פיקסלים|חקלאי גאנאי יושב על ערימת ייבול קקאו
גאנה זכתה לשבת על שטח נרחב של מרבצי נפט, גז טבעי, יהלומים, זהב ופחמימנים. בזכות כך, והודות למאמצים כלכליים של הממשלה האזרחית מאז 1992, כלכלתה צומחת בקצב גדול יותר מכל מדינת אפריקה אחרת. בשנת 2020 פרסמה הממשלה תוכנית כלכלית ארוכת טווח בשם "חזון גאנה 2020". במסגרת התכנית צפויה גאנה להפוך למדינה המפותחת הראשונה באפריקה בין השנים 2020 ל-2029 ולמדינה המתועשת השנייה באפריקה, אחרי דרום אפריקה, בין 2030 ל-2039. בשנת 2013, עקב משא ומתן עם סין, החל להפיץ הבנק המרכזי של גאנה את הרנמינבי כמטבע לאומי שני, אחרי הסדי. בין 2012 ל-2013, 37.9% מהכפריים בגאנה הוגדרו כעניים, בעוד שרק 10.6% מתושבי הערים היו, מספרים נמוכים מאוד בהשוואה לשכנותיה האחרות של גאנה. 94% ממי שהוגדרו עניים באוכלוסייה הכפרית עובדים בחקלאותDiao, Xinshen. Economic Importance of Agriculture for Sustainable Development and Poverty Reduction: Findings from a Case Study of Ghana (PDF). Global Forum on Agriculture 29–30 November 2010 – Policies for Agricultural Development, Poverty Reduction and Food Security. Paris. Archived (PDF) from the original on 18 June 2018. Retrieved 13 June 2018..
רשות נהר וולטה בבעלות המדינה ותאגיד הנפט הלאומי של גאנה הם שני ספקי החשמל הגדולים במדינה"Ghana – Gross Domestic Product" (PDF). statsghana.gov.gh. Archived from the original (PDF) on 17 April 2012. Retrieved 13 June 2012.. סכר אקסומבו , שנבנה על הוולטה בשנת 1965, יחד עם סכר בואי, סכר קפונג וסכרים הידרואלקטרים נוספים מספקים אנרגיית מים שהיא קריטית בגאנה. בנוסף, ממשלת גאנה הגישה תכנון לבניית תחנת הכוח הגרעינית השנייה באפריקה.
הבורסה הגאנאית היא ה-5 בגודלה ביבשת אפריקה וה-3 בגודלה באפריקה שמדרום לסהרה עם שווי שוק של 57.2 מיליארד סדי גאנאי ב-2012. החברה החזקה בבורסה היא South Africa JSE Limited"Ghana Market Update" (PDF). Intercontinental Bank. Archived from the original (PDF) on 4 July 2012. Retrieved 26 March 2012.. ב-2013 הייתה הבורסה הגאנאית השנייה ביציבותה באפריקה שמדרום לסהרה.
גאנה היא גם יצרנית קקאו גדולה. היא מייצרת את כמות הקקאו השנייה בגודלה בעולם, וצפויה להפוך ליצרנית הקקאו הגדולה בעולם.
גאנה מסווגת כמדינה בעלת הכנסה בינוניתForrest, Paul (September 2011). Ghana Market Update (PDF). icbuk.com. Intercontinental Bank. p. 13. Archived from the original (PDF) on 4 July 2012. Retrieved 26 March 2012.. בשנת 2021 הודיעה ממשלת גאנה על תוכניות להנפיק איגרות חוב, מה שיהפוך אותה למדינה האפריקאית הראשונה שעושה זאת. המדינה, שמתכננת ללוות עד 5 מיליארד דולר בשווקים הבינלאומיים, תשתמש ברווח האג"חים על מנת להשקיע בחינוך ובבריאות, לצד השלמת חובות חיצוניים ישנים. המדינה תשתמש בהכנסות גם כדי להתקדם עם יוזמת בית ספר תיכון חינם שהחלה ב-2017, על אף ששיעור ההכנסות מאיגרות החוב אינו מספיק זאת.
נפט, מינרלים וגז טבעי
גאנה מייצרת ומייצאת שפע של פחמימנים כגון נפט גולמי וגז טבעי. חברת תחנות התדלוק הממשלתית של גאנה, חברת נפט גאנה (GOIL), היא האחראית הממשלתית על תעשיית האנרגיה. גאנה שואפת להגדיל עוד יותר את תפוקת הנפט ל-2.2 מיליון חביות ביום ואת הגז ל-34,000,000 מ"ק ביום.
ממוזער|200x200 פיקסלים|מכולות בנמל טמה, הגדול ביותר באפריקה
שדה הנפט ג'אבלי הגאנאי המכיל עד 3 מיליארד חביות של נפט גולמי התגלה בשנת 2007, בין שלל שדות הנפט הימיים שלחופי המדינה, בתחומי המים הכלכליים שלה. ההערכה היא כי לחברת נפט גאנה יש בין 5 מיליארד חביות ל-7 מיליארד חביות של נפט באחסון, מה שהופך אותה לבעלת כמות הנפט ה-21 עד ה-25 בעולם. כמות הגז הטבעי שקיים באחסון בגאנה הוא השישי בגודלו באפריקה ובמקום ה-49 בעולם בכמות עתודות הגז הטבעי המוכחות. חיפושי נפט וגז מול החוף המזרחי של גאנה במפרץ גינאה נמשכים, וכמות הנפט הגולמי והגז הטבעי ממשיכה לגדול. ממשלת גאנה ערכה תוכניות להלאים את כל מאגרי הנפט והגז הטבעי של גאנה כדי להגדיל את הכנסות הממשלה.
מסחר וייצוא
ביולי 2013, International Enterprise Singapore פתחה את המשרד הגלובלי ה-38 שלה באקרה, כדי לפתח סחר והשקעות במגזרי לוגיסטיקה, פחמימנים, תעופה, תחבורה וצרכנות. סינגפור וגאנה חתמו גם על ארבעה הסכמים לקידום שיתוף פעולה במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי, שכן גאנה שואפת להעביר בעיקר את שותפות הסחר הכלכלית שלה למזרח אסיה ולדרום מזרח אסיה. כוח העבודה בגאנה ב-2008 הסתכם ב-11.5 מיליון אזרחים, שהם פחות ממחצית האזרחים"Annex 1: Political and Administrative System" (PDF). World Bank. Archived from the original (PDF) on 1 May 2012. Retrieved 29 December 2011."Republic of Ghana Country Strategy Paper 2012–2016" (PDF). afdb.org. Archived (PDF) from the original on 28 February 2013. Retrieved 31 May 2013. נמל טמה הוא הנמל המלאכותי הגדול ביותר באפריקה, והוא נמל הייצוא והייבוא העיקרי בגאנה, יחד עם נמל טאקארודי. שני הנמלים מופעלים על ידי רשות הנמלים של גאנה.
ממוזער|200x200 פיקסלים|גולשים בחוף בגאנה
תיירות
ממוזער|200x200 פיקסלים|חוף הים באקרה
בשנת 2011 ביקרו בגאנה 1,087,000 תיירים, שהם שווי ערך לבערך 3% מאוכלוסיית גאנה כולה. תיירים מגיעים לגאנה מכל קצות הגלובוס, ובעיקר מאירופה, מזרח אסיה ואמריקה. גאנה ניחנת באטראקציות תיירותיות רבות, כמו אקלים חם וטרופי כל ימות השנה, חיות בר מגוונות, מפלים ונהרות, חופים חוליים רחבי ידיים, מערות, הרים ואגמים גדולים, בהם אגם וולטה שהוא האגם המלאכותי הגדול ביותר בעולם. מלבד זאת, בגאנה קיימים עשרות מבצרים וטירות, אתרי מורשת עולמית, שמורות טבע ופארקים לאומיים. ההיסטוריה של גאנה מתחלקת בין היסטוריה אפריקאית של ממלכות מתקדמות לבין תקופה קולוניאליסטית מוקדמת, ולכן גאנה מרוצפת מבנים ארכאולוגים, טירות, מבצרים, מבנים עתיקים ועוד. כמה מהטירות הבולטות הן טירת קייפ קוסט וטירת אלמינה. תיירים רבים מגיעים גם מארצות הברית בעקבות שארית העדויות לתעשיית הסחר בעבדים שהתרחשה בגאנה. עברן המצער של הטירות האירופאיות בגאנה, שרבות מהן שימשו לחטיפת תושבים ומכירתם כעבדים, הוביל את אונסק"ו להכריז עליהן כאנדרטאות מורשת עולמית.
הנתונים הסטטיסטיים של הפורום הכלכלי העולמי בשנת 2010 הראו שמתוך יעדי התיירות המועדפים בעולם, גאנה דורגה במקום ה-108 מתוך 139 מדינות. המדינה עלתה שני מקומות מעלה מהדירוג של 2009. בשנת 2011, מגזין "פורבס", פרסם כי גאנה דורגה במקום האחת-עשרה כמדינה הידידותית בעולם. הקביעה התבססה על סקר ב-2010 של מטיילים ברחבי העולם. מכל מדינות אפריקה שנכללו בסקר, גאנה דורגה במקום הגבוה ביותר. התיירות בגאנה, על כן, היא הגורם הרביעי בגודלו בתמ"ג. בשנת 2017, דורגה גאנה כמדינה ה-43 הכי שלווה בעולם"About the Global Peace Index" (PDF). Vision of Humanity. 2015. Archived from the original (PDF) on 6 October 2015..
אטרקציה תיירותית הולכת וגדלה בגאנה היא גלישה. חופי גאנה והים של מפרץ גינאה עשה שם כמקום אידיאלי לגלישה, ומטיילים רבים מגיעים אליו מדי שנה. גם מי הים בגאנה, עקב הקרבה לקו המשווה ולזרמים החמים, נחשבים לחמימים וטרופיים.
ממוזער|סמליל סוכנות החלל של גאנה
טכנולוגיה ומדע
גאנה הייתה המדינה הראשונה באפריקה שמדרום לסהרה שהשיקה רשת סלולרית (1992). היא הייתה אחת המדינות הראשונות באפריקה שחוברה לאינטרנט והעניקה לאזרחים שירותי פס רחב. גאנה דורגה במקום ה-108 במדד החדשנות העולמי ב-2020, ירידה מהמקום ה-106 ב-2019.
חקר החלל ושיגור לוויינים
ממוזער|200x200 פיקסלים|כיתת מחשבים בגאנה לומדים כיצד לערוך בוויקיפדיה
מרכז המדע והטכנולוגיה של החלל בגאנה (GSSTC) וסוכנות החלל של גאנה (GhsA) הם הגופים הרציניים ביותר העוסקים בהווה בחקר החלל בגאנה. שתי החברות שיגרו יחד לוויין גאנאי ראשון ב-2015. הצעד המעשי הראשון בחקר החלל בגאנה היה פרויקט CanSat שהושק ב-15 במאי 2013, תוכנית חלל בראשות אוניברסיטת כל האומות (ANUC) בקופורידואה. ה-CanSat הועף לגובה של 200 מטר וחקר את הריכוזי החמצן ולחץ האוויר, וכמו כן גם צילם תמונות. השלב הבא היה תכנון ובנייה של תחנת חלל קרקעית חובבנית על אדמת האוניברסיטה, שמסוגלת ליצור קשר עם תחנות חלל שנמצאות מחוץ לאטמוספירה. לאחר שתקשרה בהצלחה עם לוויני תצפית חובבניים, החלה ליצור קשר גם עם תחנת החלל הבינלאומית, ואף קיבלה שדר של צילומים וסרטונים מהתחנה. לוויין התצפית הראשון של האוניברסיטה שוגר ב-2017.
ההוצאה השנתית של גאנה לחקר החלל היא 1% מהתמ"ג, שנועד לתמוך במחקר במדע ובטכנולוגיה כחלק מתפיסת הממשלה הגאנאית לקידום ההשכלה הגבוהה במדינה. בשנת 2012, גאנה נבחרה ליו"ר הוועדה למדע וטכנולוגיה ולפיתוח בר קיימא בדרום ; סוכנות החלל של גאנה גם משתפת פעולה עם סוכנות החלל של דרום אפריקה.
קיברנטיקה ולוחמת סייבר
השימוש בטכנולוגיה להוראה ולמידה החל לקבל את תשומת הלב של ממשלת גאנה מסוף שנות ה-90K. D. MEREKU, I. Yidana, W. H. K. HORDZI, I. Tete-Mensah; Williams, J. B. (2009). Pedagogical Integration of ICT: Ghana Report. Archived 8 August 2014 at the Wayback Machine. מדיניות המידע והתקשורת בחינוך של גאנה מחייבת שימוש בטכנולוגיית מידע ותקשורת להוראה ולמידה בכל רמות מערכת החינוך הגאנאית. משרד החינוך של גאנה (MOE) הוא אחד הגופים הממשלתיים המתוקצבים ביותר בגאנה, ותומך בבתי חינוך המשתמשים במחשבים וטכנולוגית למידה. לרוב בתי הספר התיכוניים, ולחלק מבתי הספר היסודיים בגאנה, יש מעבדות מחשבים.
ממוזער|200x200 פיקסלים|אורסולה אווסו-אקופול, שרת התקשורת של גאנה
כוונתה של גאנה להפוך למרכז טכנולוגיית המידע של מערב אפריקה הובילה את ממשלת גאנה לחוקק מספר חוקים הנוגעים לפשעי סייבר ולשיפור נוהלי אבטחת הסייבר"The Cyber Index – International Security Trends and Realities" (PDF). unidir.org. 2013. pp. 63–64. Archived (PDF) from the original on 10 June 2014. Retrieved 22 July 2014.. מתוך מטרה זו, בשנת 2008 העביר הפרלמנט של גאנה את חוק התקשורת האלקטרונית ואת חוק העסקאות האלקטרוניות, אשר קבעו את המסגרת המשפטית לניהול טכנולוגיית מידע. גאנה הייתה מהמדינות הראשונות באפריקה להתייחס לתחום זה. בנובמבר 2011 הכריז סגן שר התקשורת והטכנולוגיה על פיתוח אסטרטגיית אבטחת סייבר לאומית, שמטרתה להילחם בפשעי סייבר ואבטחת תשתיות קריטיות.
ביוני 2012, הסוכנות הלאומית לטכנולוגיית מידע (NITA) הכריזה על "אסטרטגיה" לאומית של צוות חירום שנועד לתאם את תגובת הממשלה כלפי התקפות סייבר, הן פנימיות והן חיצוניות. הסוכנות אף הקימה צוותי תגובת חירום ממוחשבים עבור כל מועצה עירונית, מטרופולינית ומחוזית כדי לשפר את התיאום ושיתוף המידע על איומי המרחב הקיברנטי. גאנה מדורגת במקום השני באפריקה ובמקום השביעי בעולם ביעילות לוחמת הסייבר שלה ומיגונה מסכנות כגון טרור סייבר ופשע מקוון.
בשנת 2018 נוסד המרכז הלאומי לאבטחת סייבר (NCSC). זוהי הסוכנות הלאומית האחראית על אבטחת סייבר. בנובמבר 2020, הפרלמנט העביר את חוק אבטחת הסייבר 2020. שרת התקשורת, אורסולה אווסו-אקופול, ציינה כי "כלכלה מצליחה תלויה באקוסיסטם דיגיטלי לאומי מאובטח, בטוח וגמיש. אבטחת סייבר היא, לפיכך, קריטית מאוד לפיתוח הכלכלי של המדינה וחיונית להגנה על זכויותיהם של אינדיבידואלים בתוך המערכת האקולוגית הלאומית הדיגיטלית".
חינוך
ממוזער|200x200 פיקסלים|סרטוט המתאר את מבנה הלימודים בגאנה
ממוזער|200x200 פיקסלים|המכללה להוראה ווינבה, גאנה
מערכת החינוך בגאנה מחולקת לשלושה חלקים: בית ספר בסיסי, בית ספר על-יסודי ובית ספר תיכון. "חינוך בסיסי" נמשך 11 שנים (גילאי 4-15). הוא מחולק לגן ילדים (שנתיים) ובית ספר יסודי (שני מחזורים של 3 שנים). לאחר מכן מגיע בית הספר העל-יסודי, שהוא למעשה חטיבת ביניים שאורכת כ-3 שנים. בית הספר העל-יסודי מסתיימת בבחינת תעודת החינוך הבסיסי (BECE). לאחר השגת תעודה זו, התלמיד יכול לבחור אם להמשיך לבית הספר התיכון. לפיכך, לתלמיד יש בחירה בין השכלה כללית (המוצעת על ידי התיכון) לבין השכלה מקצועית (המוצעת על ידי בתי ספר טכניים או מקצועיים). תיכון נמשך כשלוש שנים ובסופו ניתנת תעודת סיום תיכון מערב אפריקאית (WASSCE), הקיימת בכל מדינה במערב אפריקה, ומהווה תנאי מוקדם להרשמה לתוכנית לימודי תואר ראשון באוניברסיטהNUFFIC 2013, p. 7..
תואר ראשון דורש בדרך כלל קורס של ארבע שנות לימוד. לאחריו ניתן להיכנס לתוכנית לתואר שני בת שנה או שנתיים, ולאחריה תוכנית דוקטורט של שלוש שנים לפחותNUFFIC 2013, p. 9.. בגאנה אוניברסיטאות ומכללות רבות. מערכת החינוך הגאנאית מגיל גן ועד לרמת תואר ראשון נמשכת בדרך כלל 20 שנה. השנה האקדמית נעה בדרך כלל מחודש אוגוסט עד מאי כוללNUFFIC 2013, p. 4-5..
כאשר כ-95% מילדי גאנה נמצאים במסגרות ובבתי הספר, היא רושמת את אחד משיעורי האוריינות הגבוהים באפריקה"UNICEF – Basic Education and Gender Equality" (PDF). unicef.org. Archived (PDF) from the original on 3 August 2012. Retrieved 1 April 2012.. היחס בין נשים לגברים בכל מערכת החינוך היה 98 בנות ל-100 בנים בשנת 2014. בגאנה לומדים מלבד סטודנטים גאנאים גם מספר גבוה של סטודנטים זרים מכל מדינות אפריקהNyarota, Geoffrey; Against the Grain; pp. 101–102..
ממוזער|200x200 פיקסלים|חזית האוניברסיטה של גאנה. מאז 2018, לימודי השכלה גבוהה מסובסדים על ידי המדינה
הממשלה מממנת במידה רבה את החינוך הבסיסי הכולל בתי ספר יסודיים ציבוריים וחטיבות ביניים ציבוריות. בתי ספר תיכוניים היו מסובסדים על ידי הממשלה עד שנת הלימודים האקדמית ספטמבר 2017/2018, בה הופסקו הסבסודים לטובת לימודים אקדמיים חינם. ברמת ההשכלה הגבוהה, הממשלה מממנת יותר מ-80% מהמשאבים הניתנים לאוניברסיטאות ציבוריות, לפוליטכניות ולמכללות להכשרת מורים. בצורה זו, עלות הלימודים האקדמיים היא סמלית בלבד.
כחלק מהחינוך הבסיסי האוניברסלי החינמי, Fcube, הממשלה מספקת לכל בתי הספר לחינוך בסיסי את כל ספרי הלימוד שלהם וציוד חינוכי אחר כמו ספרי תרגילים. בתי ספר תיכוניים מסופקים גם כן בכל צורכיהם. בתי ספר פרטיים רוכשים את ספרי הלימוד מספקים פרטייםKoinzer, Thomas; Nikolai, Rita; Waldow, Florian (2017). Private Schools and School Choice in Compulsory Education: Global Change and National Challenge. Springer. p. 143. ISBN 978-3-658-17104-9..
סטטיסטיקה
שיעור האוריינות של נשים וגברים בגילאי 15–24 בגאנה היה 81% בשנת 2010, כאשר הוא עומד על 82% לבנים ועל 80% לבנות. הגיל הממוצע בו מתחילים ללמוד בגאנה הוא לרוב 6.
בשנת 2005, היו בגאנה 12,130 בתי ספר יסודיים, 5,450 חטיבות ביניים, 503 בתי ספר תיכוניים, 21 מכללות להכשרה ציבורית, 18 מוסדות טכניים ו-6 אוניברסיטאות.
ממוזער|200x200 פיקסלים|כיתה באקרה
בשנת 2010, היו יחסית יותר נשים (53.0%) מגברים (40.5%) בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, אולם לאחר מכן מתמעט אחוז הנשים שממשיכות לבית הספר התיכון ולהכלה גבוהה.
בית הספר הבסיסי והתיכון
משרד החינוך הגנאי ומועצת ההסמכה הלאומית של גאנה מעניקים חינוך חינם ברמת בית הספר הבסיסי, הכולל גן ילדים, בית ספר יסודי וחטיבה, ולרוב הגאנאים יש גישה קלה יחסית לחינוך תיכון. ההוצאות של גאנה על חינוך השתנו מ-28% ל-40% מהתקציב השנתי שלה בעשור האחרון. כל ההוראה נעשית באנגלית.
הקורסים הנלמדים ברמת בית הספר היסודי או הבסיסי כוללים אנגלית, שפה ותרבות גאנה, מתמטיקה, סביבה, חברה, שפה זרה (מנדרינית או צרפתית)"Le français, enjeu du XXI siècle (French)" (PDF). francophonie.org. Archived from the original (PDF) on 10 January 2011. Retrieved 17 December 2010., מדעים, מיומנויות טרום-מקצועיות, לימודי דת ומוסר, מוזיקה וריקודים גאנאים וחינוך גופני.
בתוכנית הלימודים בבתי הספר התיכוניים נלמדים מקצועות ליבה ומקצועות בחירה. על התלמידים ללמוד את מקצועות אנגלית, מתמטיקה, מדעים (כימיה, פיזיקה או ביולוגיה) ולימודי חברה (כלכלה, גאוגרפיה, היסטוריה או אזרחות).
ממוזער|200x200 פיקסלים|חזית אוניברסיטת Webster בגאנה
השכלה גבוהה
האוניברסיטה הוותיקה ביותר בגאנה, אוניברסיטת גאנה, נוסדה בשנת 1948. בשנת 2008 למדו בה 29,754 סטודנטים. בין המקצועות הנלמדים בה נכללים אמנויות, מדעי הרוח. אוניברסיטאות רבות בעולם - כולל אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת קורנל ואוניברסיטת אוקספורד - מקיימות תוכניות מיוחדות ללימודים משותפים עם בתי ספר בגאנה. לאוניברסיטת ניו יורק יש קמפוס שליח באקרה בו לומדים תלמידים גאנאים.
באופן מסורתי, סטודנטים רבים שעשו תואר ראשון באוניברסיטת גאנה עוברים לתואר שני באוניברסיטת קוואמה נקרומה למדע וטכנולוגיה. מאז עצמאותה של גאנה, היא רושמת את אחוזי האזרחים בעלי תואר ראשון מהגבוהים באפריקה שמדרום לסהרה. מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן הוא קנצלר אוניברסיטת גאנה מאז 2008.
גאוגרפיה
ממוזער|290x290 פיקסלים|תמונת לווין של גאנה בגבולותיה הנוכחיים
גאנה ממוקמת לחופי מפרץ גינאה, רק מעלות בודדות צפונית לקו המשווה, ולכן היא שוררת אקלים חם מרבית השנה. גאנה משתרעת על פני שטח של 238,535 קמ"ר, גודל דומה לשטחה של בריטניה, ויש לה קו חוף לאוקיינוס האטלנטי המשתרע על פני 560 ק"מ. המרידיאן הראשי עובר דרך גאנה, וכמעט חוצה במדויק את עיירת הנמל התעשייתית טמה. היא גובלת בחוף השנהב במערב, בבורקינה פאסו בצפון ובטוגו במזרח. צורתה הכללית היא כעין טרפז שאורכו (מצפון לדרום) כ-670 ק"מ, ורוחבו המרבי כ-560 ק"מ.
מרבית גאנה מאופיינת בערבות עשב רחבות ידיים ובעלות עצים מועטים, כאשר בחלקה הדרום-מערבי משתרעים יערות רבים, בהם יערות גשם. חלקיה הדרומיים והמרכזיים של גאנה הם עתירי מינרלים ונפט. כוללת בשטחה חלקים מתוך חמישה אזורים אקולוגיים ביבשת אפריקה: יערות מזרח גינאה , יער-סוואנה גינאי , סוואנה מערב סודנית , מנגרוב מרכז אפריקאי ומנגרוב גינאי .
בגאנה מאפיינים גאוגרפים מרשימים רבים, בהם מישורים, מפלים, הרים, ונהרות. בגאנה נמצא גם אגם וולטה, שהוא האגם המלאכותי הגדול בעולם וניתן לראותו מהחלל. אפאדג'אטו הוא ההר הגבוה ביותר בגאנה. ההר ממוקם ברכס אגומסטה, שבמחוז וולטה, ליד הכפרים ליאטי ווט וג'יביאלדי, ומתנשא לגובה של 885 מטר (2,904 רגל).
אקלים
האקלים של גאנה הוא טרופי, וישנן שתי עונות עיקריות: 'העונה הרטובה' ו'העונה היבשה'.
שינויי האקלים בגאנה הם בעלי השפעה משמעותית על חיי אזרחיה, שכן היא ניצבת בצומת בין שלוש מערכות הידרו-אקלמיות. שינויים מעין אלו, כמו בכמות הגשמים או במפלס הים, עלולים להשפיע על מליחות מי הים. שינוי כזה הוא קטלני לכלכלה החקלאית בגאנה, בין אם בחקלאות או בדיג. הכלכלה הלאומית עלולה לסבול מהשפעות שינויי האקלים עקב התלות שלה במגזרים רגישים לאקלים כמו חקלאות, משאבים טבעיים וייעור. יתרה מכך, הגישה למים מתוקים צפויה להפוך לקשה יותר עם שינויי האקלים, ואספקת מים מופחתת תשפיע לרעה על אנרגיית המים, המספקת 54% מחשמל המדינה. בנוסף, סביר להניח שגאנה תראה יותר מקרים של מלריה וכולרה, מכיוון ששניהם מושפעים משינויים בתנאי המים.
דמוגרפיה
אוכלוסיית גאנה
(מקור:""Overall total population" – World Population Prospects: The 2019 Revision" (xslx). population.un.org (custom data acquired via website). United Nations Department of Economic and Social Affairs, Population Division. Retrieved 9 November 2019.)שנהאוכלוסייהאחוז גידול19505,036,000 -19606,635,000 +31.8%19708,735,000 +31.7%198011,056,000 +26.6%199014,773,000 +33.6%200019,279,000 +30.5%201024,780,000 +28.5%201930,418,000 +22.8%
גאנה היא מדינה רב-אתנית"Ghana – 2010 Population and Housing Census" (PDF). Government of Ghana. 2010. Archived from the original (PDF) on 25 September 2013. Retrieved 1 June 2013.. הקבוצה האתנית הגדולה ביותר היא אנשי האשנטי, שהם תולדה של האקאן וכיום יורשים את שמה של ממלכת אשנטי ששלטה בגאנה עד כיבושה על ידי הבריטים במאה ה-19. השטח הטריטוריאלי של גאנה מתוך מערב אפריקה היה לא מיושב על ידי בני אדם עד המאה ה-10 לפני הספירה בערךDickson, Kwamina B. (1969). A Historical Geography of Ghana. CUP Archive. pp. 23–. ISBN 978-0-521-07102-4. Archived from the original on 15 September 2015. Retrieved 27 June 2015.. השבט הראשון שיישב את האזור באופן של שלטון אחיד ומדיני היו המול-דגבאני. האקאן החלו להתיישב בגאנה בסביבות המאה ה-13 והקימו את ממלכת הבונו. כיום האקאן הם מיעוט ביחס לקבוצה האתנית אשנטי, שהתפתחה מתוך האקאן אך בעלת מאפיינים אחרים.
מבחינה דתית, כ-71.3% מתושבי גאנה הם נוצרים (24.3% פנטקוסטלים, 18.4% פרוטסטנטים, 13.1% קתולים ו-11.4% אחרים). כ-19.9% מאוכלוסיית גאנה הם מוסלמים (51% סונים, 16% אחמדיה ו-8% שיעים)"The World's Muslims: Unity and Diversity" (PDF). Pew Forum on Religious & Public life. 9 August 2012. Archived from the original (PDF) on 24 October 2012. Retrieved 2 June 2014.. האסלאם הגיע לגאנה מצפון אפריקה, המסגד הוותיק במדינה הוא מסגד לרבנגה שנבנה ב-1421. קצת יותר מ-10,000 גאנאים מאמינים בהינדואיזם, רובם ילידים שהמירו את דתם. ההינדואיזם בגאנה הופץ בעיקר על ידי סוואמי גאנה נדי ג'י, שפעל להעביר מקומיים אל הדת ואף הקים מספר מקדשים. בגאנה גם למעלה מ-100 קהילות של בהאים.
במפקד האוכלוסין הפוסט-קולוניאלי הראשון שלה בשנת 1960, מנתה אוכלוסיית גאנה 6.7 מיליון תושבים. מאז חוותה גאנה גידול משמעותי, וכיום היא מונה 31 מיליון תושבים. גודל משק הבית הממוצע הוא 3.6 נפשות, נמוך מאוד ביחס למדינות אפריקה אחרות. שפתה הרשמית של גאנה היא אנגלית והיא מדוברת על ידי 67.1% מאוכלוסיית גאנה. שאר האוכלוסייה דוברי שפות מקומיות.
אוכלוסייה והגירה
ממוזער|200x200 פיקסלים|טקס מסורתי במחוז וולטה
במפקד האוכלוסין שנעשה ביוני 2019, בגאנה התגוררו כ-30,083,000 תושבים. כ-29 אחוזים מהאוכלוסייה היו מתחת לגיל 15, בעוד שבני 15–64 מהווים 57.8 אחוז מהאוכלוסייה. התפלגות האוכלוסייה כוללת כ-4.7 מיליון תושבים במחוז אשנטי, 2.3 מיליון במחוז ברונג-אחפו, 2.2 מיליון במחוז המרכז, 2.6 מיליון במחוז המזרח, 2.3 מיליון במחוז המערב, ו-4 מיליון באקרה רבתי. כיום אוכלוסיית גאנה מוערכת בכ-31,072,940 תושבים.
בשל ההגירה החוקית של עובדים זרים לגאנה, יש אוכלוסייה קטנה של אזרחים סינים, מלזים, הודים, ערבים ואירופאים. בשנת 2010, שירות ההגירה של גאנה דיווח על מספר רב של מהגרי עבודה לגאנה, לרוב ממדינות האזור: כ-14.6% (או 3.1 מיליון) מאוכלוסיית גאנה בשנת 2010 היו מהגרי עבודה, בעיקר ניגרים, בורקינים, טוגואים ומאלים. בשנת 1969, בהוראת ראש ממשלת גאנה קופי אברפה בוסיה, גורשו מגאנה כ-3,000,000 אזרחים זרים ומהגרים בלתי חוקיים בתוך שלושה חודשים, שהיו 20% מהאוכלוסייה באותה תקופה. בשנת 2013, התבצע גירוש המוני של עובדים בלתי חוקיים במכרות המינרליים, יותר מ-4,000 מהם אזרחים סינים.
שפה
ממוזער|200x200 פיקסלים|אחות גאנאית מודדת לחץ דם
אנגלית היא שפתה הרשמית של גאנהBernd Kortmann Walter de Gruyter, 2004 (2004). A handbook of varieties of English. 1. Phonology, Volume 2. Oxford University Press. ISBN 978-3-11-017532-5. Retrieved 11 November 2013.. בנוסף, 11 שפות נוספות מוגדרות כשפות שניות. מכיוון שגאנה מוקפת במדינות דוברות צרפתית, השפה נלמדת באופן נרחב בבתי ספר ומדוברת על ידי נתח גדול מהאוכלוסייה. מאז 2006, גאנה נהפכה חברה שותפה ב, ארגון עולמי המאגד מדינות דוברות צרפתית. בשנת 2005, יותר מ-350,000 ילדים גאנה למדו צרפתית בבתי ספר. מאז, מעמדה עודכן בהדרגה לשפת חובה בכל חטיבת ביניים והיא בתהליך של הפיכה לשפה רשמית.
באזורים הדרומיים של גאנה בכלל ובאקרה בפרט מדובר ניב מקומי של האנגלית המכונה קרו-אנגליתMagnus Huber, Ghanaian Pidgin English in its West African Context (1999), page 139. ניתן לחלק את הדיאלקט בגסות לשני סוגים עיקריים, המכונים "לא משכיל" ו"ממוסד". הראשון נפוץ יותר ברחוב הגאנאי ומדובר על ידי חסרי השכלה או אנאלפביתים והאחרון נפוץ יותר במקומות משכילים ורשמיים, כמו אוניברסיטאות ובתי ספרHuber (1999), pp. 138–153.
ממוזער|200x200 פיקסלים|הגברת הראשונה של ארצות הברית פט ניקסון מבקרת ילד בבית חולים בגאנה
בריאות ורפואה
לגאנה מערכת בריאות ציבורית המיועדת אך ורק לאזרחי המדינה, המכונה "תוכנית ביטוח בריאות לאומית" (NHIS). בשנת 2012 למעלה מ-12 מיליון אזרחים גאנה היו מכוסים על ידי ביטוח הבריאות הציבורי. יש יותר מ-200 בתי חולים בגאנה, חלקם ברמה בינלאומית ומהווים יעד לתיירות מרפא. אף על פי כן, ברוב האזורים הכפריים בגאנה, בהם מתגוררים רוב האוכלוסייה, אין נגישות מפותחת לרפואה מתקדמת. בשנת 2010, היו 0.1 רופאים לכל 1,000 איש בגאנה ונכון לשנת 2011, היו 0.9 מיטות אשפוז לכל 1,000 איש.
תוחלת החיים במדינה היא 69.37 (גברים 67.7 שנים ונשים 71.09 שנים), שיעור הפריון הוא 3.66 צאצאים לאישה ותמותת תינוקות היא ל-32.59 לכל 1,000 לידות, ירידה של אחוזים רבים בעשורים האחרונים.
על פי הערכה מ-2010, היו בגאנה בערך 15 רופאים ו-93 אחיות על כל 100,000 תושבים"Afro.who.int" (PDF). Afro.who.int. Archived from the original (PDF) on 11 January 2010. Retrieved 4 May 2014.. באותה שנה, נתח הבריאות מסך התמ"ג היווה 5.2%. במאי 2020, ארגון הבריאות העולמי הכריז שגאנה היא המדינה השנייה באפריקה שמגיעה ל"רמה 3", מתוך 4 רמות של מערכות הרגולציה הלאומיות לתרופות.
נכון לשנת 2012, שכיחות נגיף ה-HIV בגאנה נאמדה ב-1.40% בקרב מבוגרים בגילאי 15-49.
תרבות
תרבות גאנה היא תערובת מגוונת של מסורות עתיקות וחדשות, המושפעות מהגיוון האתני הרחב והתקופה הקולוניאליסטית.
המטבח הגאנאי
המטבח הגאנאי מגוון מאוד וכולל מבחר רחב של מרקים ותבשילים המכילים מאכלי ים כמו גם ירקות, בשר ועוף. דגים הם מרכיב חשוב במרבית האוכל המסורתי הגאנאי, ובעיקר אמנון וסרטנים שונים, המוגשים בצורת עישון, טיגון או אפייה.
הבנקו הוא מאכל פופולרי בגאנה, העשוי מתירס טחון ומלווה לרוב בדג מטוגן או מרק. הבנקו נעשה לרוב בידייםEdwards, E.; Gosden, C.; Phillips, R. (2006). Sensible Objects: Colonialism, Museums and Material Culture. Wenner-Gren International Symposium Series. Bloomsbury Publishing. p. 50. ISBN 978-1-84788-315-5. ובו התירס הטחון מעורב עם קורנפלור ומותסס במים חמים עד שהוא הופך לעיסה לבנהHaard, N.F. (1999). Fermented Cereals: A Global Perspective. FAO agricultural services bulletin. Food and Agriculture Organization of the United Nations. p. 37. ISBN 978-92-5-104296-0.Briggs, P.; Rushton, K. (2007). Ghana: The Bradt Travel Guide. Bradt Guides. Bradt Travel Guides. p. 73. ISBN 978-1-84162-205-7.. הפופו הוא המאכל הגאנאי הנפוץ ביותר מחוץ לגאנה, ונחשב למעדן פופולרי בכל מערב אפריקה.
מנהגים מסורתיים
במהלך המאה ה-13, טרם הגיעו האירופאים הראשונים לאזור, התפתחה בממלכת אשנטי מלאכה ייחודית בשם "סמלי האדינקרה". האדינקרה היא אוסף של סמלים הנגזרים מפתגמים, אירועים היסטוריים, אידאולוגיה, אתולוגיה ובעלי חיים. סמלי האדינקרה הודפסו על בגדים ביד ונרקמו ביד, ושימשו רק לטקסים של בני המלוכה והאצולה. ניתן לסווג את משמעויות הסמלים השונים לאסתטיקה, אתיקה, יחסי אנוש ופתגמים. בנוסף לבד האדינקרה, עליו מטביעים את הסמלים, הלבוש המסורתי בגאנה מורכב מסוגי בדים נוספים, בעלי משמעות תרבותית.
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי של ממשלת גאנה
פרטי עיתונות היסטוריים על גאנה באתר עיתונות יהודית היסטורית
Ghana’s Economy at Half Century, כלכלת גאנה מאז עצמאותה ועד 2005, מחקר מאת ארנסט ארייטיי וראווי קנבור,
גאנה הופכת לרפובליקה עצמאית, 1960, ארכיון הסרטונים של AP
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אפריקה
קטגוריה:מערב אפריקה
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1957 | 2024-10-01T05:06:16 |
פאייה | שמאל|ממוזער|250px|פאייה ולנסיאנית
ממוזער|שמאל|250px|פאייה פירות ים
פָּאֶ֫יָה היא מנת אורז, במקור מחבל ולנסיה שבספרד, שאוכלים במיוחד בימי ראשון ובחגיגת הפאלס. ישנן גרסאות רבות למנה זו, עם מרכיבים שונים. מקור השם "פאייה" הוא בוולנסית, שם משמעו "מחבת". אולם המנה הפכה כה פופולרית עד שבספרדית המלה "פאייה" הפכה שם נרדף למחבת.
לפאייה בדרך כלל מוסיפים ירקות, בשר ופירות ים. שלושת המרכיבים העיקריים של המנה הם אורז, זעפרן ושמן זית.
במסעדות ספרדיות, אף כי הפאייה רשומה בתפריט, לפעמים ניתן לקבלה רק ביום ראשון, או שדרושה לפחות שעה להכנתה.
קישורים חיצוניים
פאייה עוף וצ'וריסו, באתר אסם
קטגוריה:מאכלי אורז
קטגוריה:המטבח הספרדי
קטגוריה:מאכלים לאומיים | 2023-08-05T19:31:48 |
חלב אורז | חלב אורז הוא משקה דמוי חלב המיוצר מאורז. בדרך כלל מכינים אותו מאורז חום. המתיקות שבו מתקבלת מפירוק פחמימות לגלוקוז ולעיתים מוספים למשקה במהלך ייצורו סירופ מקנה סוכר לקבלת מתיקות גבוהה יותר. חלב אורז הוא חלופת חלב צמחית העשויה מאורז שבור טחון או קמח אורז עם מים והומוגניות. בהשוואה לחלב פרה, הוא מכיל יותר פחמימות אך אין בו כולסטרול או לקטוז. חלב אורז תעשייתי מועשר לרוב בוויטמינים ומינרלים, בהם סידן, ויטמין B12, ויטמין B3 (ניאצין) וברזל. לנפח של משקה חלב אורז יש השפעה משביעה גדולה יותר מהצמיגות. חלב אורז הוא אלטרנטיבה חלבית מהצומח, עשירה בפחמימות ודלה בשומן, מה שהופך אותו לאופציה תזונתית עבור צרכנים המעדיפים תחליפי חלב.
האורז השבור הוא תוצר הלוואי עיקרי של תעשיית האורז ויכול לשמש להכנת חלב אורז ואף להוסיף לו תרבית פרוביוטית. ניתן להכין חלב אורז לטווח גדלים של 5–20 מיקרומטר באמצעות המגון. בתהליך זה מופעל חימום, בעיקר כדי להבטיח בטיחות מזון ולהאריך את חיי המדף של המוצר.
אחסון חלב האורז בעת הייצור מתבצע ידי מילוי חלב האורז הפרוביוטי בבקבוקי זכוכית, HDPE ו-LDPE בתנאי סביבה. אחסון חלב אורז בבקבוקי זכוכית מציג תוצאות טובות יותר מבקבוקי HDPE ו-LDPE מפני שכל חומרי האריזה שומרים כך על ספיגת תאים קיימא במהלך אחסון בקירור עד 21 יום.
חלב אורז משווק בטעם רגיל, וניל או שוקולד, ויכול לשמש תחליף לחלב פרה במתכונים רבים. חלב אורז מכיל פחות חלבונים מחלב אם ומחלב פרה, ולכן אם נאלצים לתת אותו לפעוט (להבדיל מתינוק), יש הנוהגים לערבב בו אבקת ביצים.
משרד הבריאות בבריטניה ממליץ שלא לתת חלב אורז לילדים בני פחות מ-5 בגלל חשש מרמות גבוהות של ארסן. האיגוד האירופי לרפואת ילדים ממליץ להימנע מחלב אורז לילדים בכל גיל, אלא אם רמת הארסן מצוינת במוצר. לפי דו"ח של הארגון, חלב אורז עלול לחשוף תינוקות וילדים לארסן ברמה הגבוהה פי שניים או שלושה מבמבוגרים.
ראו גם
חלב שקדים
חלב סויה
קישורים חיצוניים
רינת זיו, תמי אדיב, תחליפי חלב: מי הכי בריא וממי להתרחק?, באתר שירותי בריאות כללית, 18 במאי 2018
הערות שוליים
קטגוריה:משקאות
קטגוריה:מאכלי אורז
קטגוריה:תחליף חלב | 2024-04-06T14:24:55 |
סאקי | קטגוריה:שמות משפחה | 2024-08-31T05:22:04 |
דגל גאנה | דגל גאנה אומץ בשנת 1957. הוא הוחלף בגרסה שכללה פס לבן במרכז בין השנים 1964 - 1966.
הדגל עוצב על ידי תאודוסיה אוקו כדי להחליף את דגל בריטניה לאחר קבלת העצמאות בשנת 1957. הוא מורכב מהצבעים הכלל-אפריקאיים של אתיופיה, כלומר אדום, צהוב וירוק, בפסים אופקיים עם כוכב שחור בעל חמישה קודקודים במרכז הפס הזהוב. דגל גאנה היה הראשון באפריקה שכלל צבעים אלו.
האדום מסמל את דמם של אלו שנפלו במאבק לעצמאות, הזהב מסמל את עושר המחצבים של המדינה, והירוק את היערות והטבע העשיר שהמדינה התברכה בהם, בעוד הכוכב השחור מסמל את העיקרון המנחה של החופש האפריקני.
ראו גם
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גאנה: סמלים לאומיים
גאנה
גאנה
גאנה
גאנה | 2023-03-25T09:55:47 |
ולדימיר קפן | ולדימיר פטר קֶפֶּן (בגרמנית: Wladimir Peter Köppen; 25 בספטמבר 1846 – 22 ביוני 1940) היה מטאורולוג, קלימטולוג ובוטנאי גרמני. פיתח את שיטת קפן לסיווג אקלימים, שבה משתמשים (עם שינויים ותוספות) גם בימינו.
חייו
קפן נולד בסנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית, במשפחה גרמנית שהתיישבה ברוסיה במאה ה-18 להזמנת הקיסרית יקטרינה השנייה. הוא למד בבית הספר בחצי האי קרים. כבר בהיותו בבית הספר נמשך קפן להתבוננות ביחסי הגומלין בטבע שבין האקלים לסוג הצמחייה שגדלה בו. מאוחר יותר למד קפן באוניברסיטאות של היידלברג ולייפציג בגרמניה אותן סיים ב-1870. עבודת הגמר שלו דנה בהשפעת הטמפרטורה על קצב הגידול של הצמחים.
בין 1872 ל-1873 הועסק קפן בשירות המטאורולוגי הרוסי. אחר כך שב לגרמניה כדי לנהל את חטיבת המטאורולוגיה הימית שהוקמה כחלק ממצפה הכוכבים של חיל הים הגרמני (Deutsche Seewarte) שבסיסה בהמבורג. בחטיבה היה קפן אחראי על שירות תחזית מזג האוויר בחלק הצפון מערבי של גרמניה והאזורים הימיים הסמוכים. אחרי ארבע שנות שירות יכול היה קפן לעבור לתחום העניין העיקרי שלו – מחקר, והוא עזב את השירות המטאורולוגי.
בעקבות מחקריו המוקדמים של אלכסנדר זופאן (1879) החל קפן במחקר השיטתי של האקלים, ואף ערך בעצמו ניסיונות עם בלוני מחקר על מנת להשיג מידע מהחלקים הגבוהים של האטמוספירה. ב-1884, הוא פרסם את הגרסה הראשונה של מפת אזורי האקלים שלו שבה שורטטו תחומי הטמפרטורה העונתיים. עבודה זו הובילה לפיתוח שיטת קפן בשנת 1900 לערך, שהוא המשיך ושיפר במשך שארית חייו. הגרסה המלאה של השיטה הופיעה לראשונה ב-1918 ואחרי כמה שיפורים, פורסמה הגרסה האחרונה ב-1936.
מלבד תיאור סוגי האקלים השונים, הוא התוודע לפאלוקלימטולוגיה. ב-1924 הוא וחתנו אלפרד וגנר (Alfred Wegener) פרסמו מאמר בשם "האקלימים של העבר הגאולוגי" (Die Klimate der Geologischen Vorzeit) ובו סיפקו תמיכה מכרעת לתיאורית מילנקוביץ (Milutin Milanković) בנושא תקופות הקרח.
בסוף ימיו, שיתף קפן פעולה עם הקלימטולוג הגרמני רודולף גייגר (Rudolf Geiger) בכתיבת הספר בן חמשת הכרכים "המדריך לקלימטולוגיה" (Handbuch der Klimatologie). עבודה זו לא הושלמה מעולם, אך כמה חלקים, ששלושה מהם נכתבו בידי קפן, הודפסו. אחרי מותו של קפן ב-1940 בגראץ, אוסטריה, המשיך גייגר לעבוד על שינויים בשיטת סיווג האקלימים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מדענים גרמנים
קטגוריה:מטאורולוגים
קטגוריה:גאוגרפים גרמנים
קטגוריה:אספרנטיסטים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת סנקט פטרבורג
קטגוריה:מהגרים מרוסיה לגרמניה
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1846
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1940 | 2024-03-09T19:47:01 |
דאהר אל-עומר | דאהר אל-עומר (בערבית: ظاهر العمر; תעתיק מדויק: "ט'אהר אלעֹמר"; שמו המלא הוא ظاهر بن عمر الزيداني, "ט'אהר בן עמר אלזידאני"; 1689–1775) היה שליט אוטונומי של הגליל במאה השמונה עשרה. אל-עומר הוא מקימה של חיפה החדשה, ביצר ערים רבות ובהן עכו והזמין את היהודים לחדש את היישוב היהודי בטבריה.
ממוזער|דאהר אל עומר
רקע היסטורי
שמאל|ממוזער|250px|"מבצר שפרעם שבנה עות'מאן בנו של דאהר בשנת 1768" צויר על ידי זיאד דאהר זידאני
בשנת 1516 כבש הסולטאן העות'מאני סלים הראשון את סוריה וארץ ישראל, וסיפח אותן לאימפריה העות'מאנית. בימי סולטאן זה, כמו בימי יורשו סולימאן המפואר, היה השלטון המרכזי שמרכזו היה בקונסטנטינופול, בעל כוח של ממש גם במחוזות הרחוקים של האימפריה, שהשתרעה על פני שטח נרחב באסיה, בצפון אפריקה, בבלקן ובאירופה.
כל עוד היה השלטון העות'מאני המרכזי חזק, היו תושבי ארץ ישראל בטוחים בגופם וברכושם, ונתונים למָרוּת שאכפה את החוק. אך ימים אלו לא ארכו. כתוצאה מהיחלשות השלטון המרכזי, נוצר מעמד של מושלים מקומיים, שהקשר שלהם אל השלטון המרכזי היה רופף, והם שלטו בכוח הזרוע (לעיתים בכוחם של חיילים זרים שהובאו מכל קצות האימפריה). השלטון המרכזי הרשמי בצפון ארץ ישראל היה ממוקם בדמשק, כאשר מושל דמשק היה האחראי בפני כס הסולטאן בקונסטנטינופול. עם זאת, סכסוכים בין אפנדים מקומיים היו מעלים מדי פעם אמיר מקומי, ששלט תוך כפיפות מסוימת לשלטון המרכזי, עד שהיה נופל בידי שליט חזק ממנו. כזה היה לדוגמה השליט הדרוזי פחר א-דין השני, שהקים בתחילת המאה השבע-עשרה ממלכה שהשתרעה מצידון בואכה הגליל, עד שהופל בידי העות'מאנים.
במאה ה-18 הייתה ארץ ישראל מחולקת לשני אזורים, שכל אחד מהם השתייך למחוז (איילט) אחר של האימפריה העות'מאנית. הגליל ועמק יזרעאל השתייכו לאיילט צידון ושאר הארץ הייתה כפופה לאיילט סוריה המכונה גם איילט דמשק. בראש כל מחוז עמד מושל (מערבית: ואלי) שתוארו פאשא שמוּנה על ידי השלטון המרכזי מדי שנה. עיקר תפקידו היה לאסוף את מיסי התושבים ולהעבירם לסולטאן בקונסטנטינופול. יתרת הכספים שנאספו נשארה ברשותו. מאחר שנבחר לשנה בלבד ולא ידע אם ייבחר לשנה נוספת, דאג בעיקר לגבות מיסים רבים ככל האפשר, על מנת להגדיל את רווחיו האישיים. רווחת התושבים ושיפור חייהם ואף שמירה על הקיים נראו בעיני נושאי משרה זו כבזבוז זמן, מרץ והשקעות. שלטונם של הפחוות היה בעיקרו בערים ובסביבתן, ובאזורים המרוחקים יותר שלטו ראשי שבטים בדואים גדולים, שרכשו את מעמדם הרשמי מהפחוות. אחד מאותם ראשי השבטים היה דאהר אל-עומר ממשפחת זידאני.
משפחת זידאני
המשפחה התבססה באזור טבריה במחצית השנייה של המאה ה-17. לקראת סופה, ראש השבט באותן שנים היה עומר א-זידאני, שעזר לבשיר א-שהאבי, מושל הלבנון, לדכא את מרד המתואלים שישבו באזור צפת וצפון הגליל. לאחר דיכוי המרד קיבל בשיר את תפקיד מושל צפת וארץ הגליל, וכאות תודה מינה את עומר א-זיאדני למושל צפת.
גרסה אחרת מתארכת את בואו של שבט זידאן לאזור טבריה בשנת 1701, אז חכר עומר, ראש המשפחה, את הזכות לגביית מיסים בטבריה וסביבותיה. עומר נשא לאישה את אחת מבנות שבט א-סרדיה וממנה נולדו לו חמישה בנים ובת: עלי, סעד, יוסף, צאלח, דאהר והבת שׂמַה.
חייו
עלייתו של דאהר אל-עומר
דאהר אל-עומר (דאהר בנו של עומר), צעיר בניו של עומר, נולד כנראה בשנת 1689 בכפר עראבה שבגליל. בגיל 12 נשלח לדמשק ללמוד קרוא וכתוב ופרקי קוראן. בשנת 1702 מת האב, אך עלי, בכור הבנים, היה אדם חולני ולא יכול היה לרשת את תפקיד אביו, לכן מונה לראש המשפחה הבן השני סעד. בשנת 1710 לערך עברה המשפחה מאזור טבריה לבקעת בית נטופה מצפון לציפורי, והתיישבה על חורבות כפר בשם מסלאחית בקרבת שבט בדואי בשם צקר.
כבר בגיל צעיר שאף דאהר להיות ראש המשפחה, והחל להרחיק את אחיו הבוגרים מעמדת השפעה במשפחה. הוא החל לקשור יחסי ידידות עם בני הכפרים הסמוכים, לעזור להם במאבקם עם שכניהם הבדואים ולהגן על הסביבה בפני הפקידים הטורקים. המטרה שראה לעיניו הייתה לחכור את גביית המיסים מידי הפחווה של צידון בעבורו.
אגדה הנפוצה בכפרים הערביים במערב הגליל מספרת כי שייח' מוסלמי שמקום מושבו היה בכפר סלאמה חשק באחת מבנות עראבה. תושבי עראבה הצהירו שדתם מונעת נישואים כאלו, אך השייח' לא ויתר. התושבים פנו לבני זידאן בבקשת עזרה. בני זידאן נעתרו וסופו של המאבק היה בהרס סלאמה עד היסוד. על פי סיפור נוסף הגיע באחד הימים לעראבה פקיד מושחת בשמו של פחת צידון, ודרש שבנוסף למיסים שהכפר נדרש לשלם לפחוות צידון, ישלמו לו גם "הוצאות הדרך". כאשר סירבו בני עראבה ציווה הפקיד על השוטרים העות'מאניים שליוו אותו לחמוס את כל שנמצא בגורן הכפר. הפלאחים הזועמים תפסו את הפקיד ומלוויו ועמדו להורגם. סעד ודאהר ששמעו על המקרה מיהרו לשחרר את הפקיד נתנו לו את "הוצאות הדרך" ולבני הכפר החזירו את תבואתם הנגזלת. למחרת רכבו לצידון, סיפרו לפחה את אשר אירע, ביקשו את רחמיו על הכפריים ועבורם את הזכות לשמש כגובי הכספים של העמק. הפחה נעתר ברצון לשתי הבקשות.
לאחר שנשא דאהר לאישה ראשונה את בתו של אחד מעשירי דמשק, זכה לקבל הון רב ממשפחתה, וזאת כאשר זמן קצר לאחר החתונה נפטר אבי הכלה. הונו הרב איפשר לדאהר להקדים ולשלם את מיסי החכירה מראש, דבר שהקנה לו אמינות רבה אצל הפחה. דאהר עבר להתגורר בטבריה ואת אחיו סעד השאיר כשליט בבקעת בית-נטופה כאשר מושבו בדיר חנא. את מגורי אשתו הדמשקאית, שסירבה להתגורר כאחת הנשים הבדואיות, קבע בנצרת. דאהר בנה לה ארמון שלימים הפך לבית הסראייה (בית המושל) ששרד עד ימינו, ועד שנות התשעים שימש כבניין העירייה של נצרת. במסגרת אחד מביקוריו בנצרת הכיר נערה מבנות נצרת ונשא אותה לאישה, דבר שהביא אותו להיות מעורב בחיי העיר.
בדרך של פוליטיקה זעירה, ערמומית ומחושבת, הצליח דאהר בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-18 להשתלט באופן הדרגתי על כל אזורי הגליל העליון והתחתון ולהיות חוכר המיסים הראשי מטעם הפחה. אומנותו הייתה לשלוח מתנות לאיש המתאים ובזמן המתאים. כך השתלט על טבריה, נצרת וצפת.
השבטים שישבו בעמק סאנור ליד שכם, שהשתייכו לפחוות דמשק, שלטו בעמק יזרעאל. שבטים אלו הציקו לתושבי נצרת. דאהר יצא בראש צבאו, הביס את השבטים, רדף אחריהם עד סנור והעביר את עמק יזרעאל לשליטתו.
דאהר והיהודים
שמאל|ממוזער|250px|קברו של רבי חיים אבולעפיה השני בטבריה
שמאל|ממוזער|250px|שרידי המצודה של דאהר אל-עומר בטבריה - צילום משנת 1893
שמאל|ממוזער|250px|"דאהר אל עומר בבורג' אלסולטאן שבחומות עכו בשנת 1775" צויר על ידי זיאד דאהר זידאני, מצאצאיו של דאהר המתגורר בנצרת
שמאל|ממוזער|250px|מגדל במצודת יחיעם, נבנתה על ידי דאהר מחדש על יסודות המבצר הצלבני
שמאל|ממוזער|250px|אילן היוחסין של המשפחה מדאהר אל -עומר עד ימינו, צויר על ידי זיאד דאהר זידאני - השמות בגזע המרכזי מלמטה למעלה - השייח' עומר אל זידאני מחג'אז --> סאלח אבו זידאן, התגורר בטבריה באמצע המאה ה-17 --> עומר שייח של מחוז צפת --> דאהר אל-עומר --> השייח' עבאס בנו של דאהר, שליט נצרת --> השייח' אסעד --> עבאס, היה קצין בצבא הטורקי --> אבו א-סעוד, גובה מיסים בנו של עבאס; אסעד בנו של עבאס, --> בניו של אבו א-סעוד: אחמד, עדנאן, ריאד וזיאד אשר צייר את התמונה --> ילדיו של זיאד: טארק בנו, מאי ומנאר בנותיו
שמאל|ממוזער|250px|הדפס אבן צבעוני של דייוויד רוברטס, חיפה מבט לעבר הכרמל, צויר ב-24 באפריל 1839. על ההר מצודת בורג' א-סלאם, מתחת חיפה החדשה
היהודים בגליל באותה תקופה היו מעטים ובלתי מאורגנים. את מצבם החמיר מצבן של הקהילות היהודיות בגולה שאך החלו במסע ההתאוששות מהחורבן שהמיטו עליהן פרעות ת"ח ת"ט ומשבר השבתאות, והם התקשו להשיב לקדמותה את קרן כספי החלוקה שעליה נסמך היישוב היהודי בארץ ישראל.
דאהר החליט לקרב אליו את הקהילה היהודית ולעודד עליית יהודים לארץ ישראל. בשנת 1738 נודע לדאהר כי הרב חיים אבולעפיה רוצה לעלות ארצה מאיזמיר, והוא הזמין אותו לחדש את היישוב היהודי בטבריה. טבריה הייתה בעבר בירת הגליל ומושבה האחרון של הסנהדרין. בימי הביניים עמדה שוממה, אך בשנת 1565 נבנתה מחדש על ידי דון יוסף נשיא ודונה גרציה. כמאה שנה היה בה יישוב יהודי תוסס, אך במלחמות התקופתיות נהרסה שוב בשנת 1670. רבה האחרון של טבריה לפני חורבנה היה ר' יעקב אבולעפיה, סבו של ר' חיים אבולעפיה.
בשנת 1740, כשהגיע הרב אבולעפיה מאיזמיר בראש משלחת של עשרות אנשים, קיבל אותו דאהר אל-עומר בכבוד, "הלבישו לבוש יקר הערך כלבוש מלכות. וכל אשר שאל ממנו הרב לא חסר דבר". בעיר נבנה בית כנסת "נאה ומפואר מאין כמוהו בכל ארץ ישראל" על חורבות בית הכנסת העתיק שבו התפלל האר"י. בית הכנסת נקרא בשם "עץ החיים", וכן כונה בשם "בי כנישתא רבא דטבריא". ר' חיים אבולעפיה ותלמידיו חידשו אף את בית הכנסת העתיק בשפרעם.
הרב אבולעפיה בנה בטבריה גם בית מרחץ, חנויות ליום השוק ובית בד לשמן שומשמין. כדברי חתנו, רבי יעקב בירב: "כל אנשי טבריה דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד".
חידוש היישוב העברי בטבריה עשה רושם רב בגולה, ורבים ראו בכך סימן לגאולה קרובה. גם הרב אבולעפיה עצמו האמין שחידוש היישוב היהודי בגליל הוא פתח לימות המשיח ולגאולת העם היהודי כולו. ככל הנראה הייתה זו אחת הסיבות להתגברות העלייה לארץ ישראל בתקופתו.
המצור על טבריה
בשנת 1742 החליט סולימאן אל-עדאם, פחוות דמשק (סולימאן פאשא), להיענות לבקשת שייח'ים משכם וסביבתה לצאת כנגד דאהר ולהטיל מצור על בירתו טבריה. דאהר הוזהר מפני כוונתו זו של הפאשא. חיים פרחי והחכם יוסף לושאטי שישבו בדמשק שלחו לר' חיים אבולעפיה שישב בטבריה מכתב שבו כתב: "יודע לאדוני, איך יצא דבר מלך נחוץ ונשמע פתגם המלך בדמשק שיקום המשנה הנ"ל סולימאן פאשא ויעלה אל טבריא בכח גדול וביד חזקה להפיל את חומותיה עד לארץ וייקח את ראש שייח' דאהיר המושל בארץ...". הרב אבולעפיה הזדרז להביא את המכתב לידיעת דאהר. דאהר לא שוכנע באמיתות המכתב. הוא טען בפני אבולעפיה כי הגליל אינו תחת סמכות הפאשא היושב בדמשק, אלא תחת הפאשא היושב בצידון, וכי אם אכן היה הסולטאן בקונסטנטינופול תומך במהלך, הרי שהיה שומע על כך גם מיהודי קונסטנטינופול. מכיוון שכך התמהמה בהכנת העיר למצור. הערכה זו לא עמדה במבחן המציאות, ובספטמבר 1742, יצאו כוחות הצבא מדמשק בדרכם לצור על טבריה. דאהר הזדרז לבצר את חומות העיר, ובו בזמן פנה אל אחיו סעד שישב בדיר חנא וביקשו שבעת המצור על טבריה ישלח חיילים לתקוף את צבאו של הפאשא מאחור. המצור נמשך 83 יום, וטבריה המבוצרת עמדה בפני כלי המצור שהביא עמו סולימאן. סולימאן, כפחוות דמשק, היה גם אחראי מטעם הסולטאן על ליווי שיירת החג' למכה בחודש הרמדאן. מחשש שאם יזניח תפקידו זה יאבד את מעמדו, הסיר סולימאן ב-1 בדצמבר 1742 את המצור על טבריה ויצא אל החג'.
ביולי 1743, עם שובו חזרה מליווי שיירת החג', החליט סולימאן לנסות שוב ולצור על טבריה. בהגיעו לכפר לוביה, תקפה אותו מחלת מעיים קשה (יש אומרים שהורעל על ידי דאהר) ומת. צבאו התפזר וטבריה ודאהר אל-עומר ניצלו פעם נוספת.
אירועים אלו נתפסו בעיני בני התקופה כנס, והיהודים, שתמכו בדאהר בימי המלחמה, קבעו להם ביום מותו של סולימאן, יום ז' אלול, "פורים שני" -
המשך התפשטות תחום סמכותו של דאהר
ממוזער|מפת שטחי האוטונומיה של דאהר אל-עומר ב-1774
דאהר הגדיל בהדרגה את שטחו לכיוון הרי הגליל העליון ואף התקרב לים התיכון על ידי כיבוש מצודת יחיעם הצלבנית והקמתה מחדש בשם קלעת ג'דין (قلعة جدين). כאשר נשא לאישה את בתו של מושל אזור סוחמאתא (כפר ששכן ממזרח לתרשיחא), הצליח לספח את אזור צפת לתחום שלטונו ללא קרב.
לאחר מותו של סולימאן התיישב על כס הוואלי בדמשק אסעד אל-עדאם. שלטונו של אסעד נמשך כ-13 שנה, והיה מאופיין בשלום ובשלווה. היחסים הטובים ששררו בינו לבין דאהר אפשרו לדאהר לספח את עכו, לפי אחת הסברות ב-1743 או ב-1744. עכו הייתה באותה תקופה הנמל שריכז את יצוא ויבוא הסחורות בצפון הארץ. כעת מצא דאהר אל-עומר גם את הזמן המתאים לנקום באחיו סעד שלא בא לעזרתו בעת המצור על טבריה. בנו של דאהר, עות'מאן, קיבל הבטחה שאם יהרוג את דודו סעד, תעבור שפרעם לשלטונו.
באותה תקופה הלך והתעצם הקשר המסחרי בין צפון ארץ ישראל לאירופה, והיה מרוכז רובו ככולו דרך הים מנמל עכו. הקרבה היתרה של טבריה לגבולה של איילט דמשק ורצונו של דאהר להגביר את שליטתו על הסחר, הניעו את דאהר להעתיק את בירתו מטבריה לעכו. בחורף 1751 ביצר ושיפץ את חומות עכו ובנה בה ארמון לעצמו וח'אן תבואות (חאן א-שונה) לסוחרים. הוא העמיד את עצמו בראש הסחר עם האירופאים ובדרך זו הגדיל את הכנסותיו. מנמלה של עכו ייצאו בעיקר כותנה, שגודלה בגליל המערבי והייתה ידועה בטיבה, וכן עפרות אשלגן (קלי). נמל עכו, שלא טופל במשך מאות שנים, איפשר עגינת ספינות קטנות בלבד, וספינות גדולות נדרשו לעגון במעגנה של חיפה שהתאים להן יותר וגם סיפק להן הגנה טובה יותר בעת סופות, דבר שגרם לדאהר להשתלט בסופו של דבר על חיפה אל-עתיקה, ובהמשך גם על מעגן טנטורה.
בשנות החמישים של המאה ה-18 הייתה "חיפה העתיקה" (שבשטח בת גלים של ימינו) כפר דייגים קטן, שהחושות של תושביו היו פזורות במישור (מדרום מזרח לבית החולים רמב"ם של היום), מקום שקשה היה להגן עליו.
כך, לאט, בעזרת ידידיו בקרב חוגי השלטון בקונסטנטינופול אותם רכש בדרך של חנופה והענקת מתנות, הגדיל דאהר את קשריו אצל השלטונות. כיבוש חיפה היה המהלך הגדול האחרון של דאהר אל-עומר עד המרד הגדול.
בשנת 1730 כבש את צפת, שהייתה בתקופה זו כפר קטן ועני, בנה את הסראייה, בית המושל ומינה את בנו למושל העיר. בתקופת שלטונו חזר הביטחון לעיר ובאותן שנים גדלה מאוד הקהילה היהודית בעיר.
משפחתו ויחסיו עם ילדיו
דאהר אל-עומר נשא שש נשים. אשתו הראשונה, נפיסה, בתו של השייח' הדמשקאי, הייתה עקרה ולא ילדה לו ילדים. אשתו השנייה (שמה אינו ידוע), ילידת נצרת, ילדה את בנו בכורו סליבי. אשתו השלישית דקהאנה, שהייתה אף היא מדמשק, ילדה את עות'מאן, את עלי ואת סעיד. משתי נשים נוספות (שמן אינו ידוע), שהיו ילידות הגליל, נולדו אחמד, סעד א-דין ועבאס. את עאישה, אשתו השישית שהייתה ממוצא גאורגי, נשא בגיל מבוגר. סך הכול הוליד דאהר שמונה בנים ושתי בנות. את יחסיו של דאהר אל-עומר עם חלק מבניו ניתן להגדיר כמורכבים והפכפכים.
בנו בכורו, סליבי, היה איש נעים הליכות שמשל כשלושים שנה בטבריה ולא היה מעורב במזימות אחיו. אחמד, בנו החמישי קיבל את דיר חנא, אולם לאחר מספר שנים השתלט על אירביד ועג'לון שבעבר הירדן המזרחי ושם נשאר. שלושת בניו מאשתו השלישית, דקהאנה, מרדו באביהם בתקופות שונות. עות'מאן שההבטחה שניתנה לו לקבל את שפרעם לא מומשה ובמקומה קיבל את דיר חנא, היה ראש המורדים. ביחד עם בני שבט קצר יצא למלחמה, ניגף בפני צבאו של אביו וברח להר הדרוזים. מאוחר יותר שופרו היחסים והוא קיבל את נצרת תחת שלטונו. עלי שהיה איש מלחמה דרש מאביו לתת לו את דיר חנא ואת דיר אל-קאסי (מצפון-מערב לחורפיש). כאשר יצא בראש צבאו להילחם בצבא אביו, שבראשו עמד אחיו עות'מאן, ניגף, ביקש את סליחת אביו וקיבל את דיר אל-קאסי תחת שליטתו.
מקרה דומה היה עם סעיד שבקש את טורעאן ואת חיטין. דאהר סירב, סעיד ועלי ניגפו על ידי צבאו של דאהר שבראשו עמד אז עות'מאן, שבאותה תקופה היה ביחסים טובים עם אביו. כניעת הבנים ובקשת הסליחה הקנו לסעיד את השליטה בשני הכפרים.
הבן הרביעי עלי, שראה כי לאחר שנכנעו לאבי המשפחה קיבלו שלושת המורדים את בקשותיהם, מרד אף הוא ודרש לקבל לידיו את דיר חנא. דאהר יצא בראש פרשיו כנגד עלי, שברח מהכפר והשאיר את נשותיו וילדיו. רחמיו של דאהר גברו בו והוא ויתר, ועלי קיבל את הכפר לשליטתו.
בניו של דאהר אל-עומר לא דמו לאביהם – הם ראו בתפקיד השליט אך ורק את טובתם, והדאגה להגדלת עושרם האישי דחפה אותם כל פעם להגדיל את שליטתם בחלקי ארץ נוספים.
פרופ' אוריאל הד (הייט), בספרו "דאהר אלעמר שליט הגליל במאה הי"ח פרשת חייו ופעולותיו", מעלה שלוש סברות ליחסו זה של דאהר אל בניו – התנגדות לדרישותיהם, יציאתם למלחמה כנגד האב, הכנעתם בקרב ומילוי דרישותיהם:
דאהר אל-עומר נהג כלפי ילדיו בשיטת הפרד ומשול, או בשיטת המקל והגזר.
את מלחמותיו עם בניו ראה כדרך לתרגל את חייליו כנגד אויבים חיצוניים.
הוא ראה במלחמות אלו מעין ספורט או הדגמה מי יכופף ידו של מי. הוא סמך מאוד על רגש הסולידריות המשפחתית ("עצביה") שהיה מפותח מאוד אצל שבטי הבדואים דאז. ואכן צדק.
התייר קונסטאנטן פרנסואה וולני (Volney), שביקר באזור בשנים 1783–1785, סיפר סיפור המצביע על מערכת יחסיו של דאהר עם בניו, באחד הקרבות שבהם צר דאהר על דיר חנא שבמצודתה התבצרו עלי ועות'מאן. ממכתב ששלח לדאהר אחד ממרגליו שהיה בקונסטנטינופול, נודע לו כי פחה דמשק החליט לנסות לקום ולהורגו. דאהר פנה אל שני בניו וביקשם להכין ארוחת ערב ולהזמינו למפגש איתם. הבנים נענו לבקשה ופתחו לפניו את שערי המבצר, ולאחר שסעדו את ארוחת הערב, הקריא להם את המכתב. מיד התארגנו הבנים ויצאו כנגד הפחה, וכך הסתיים "המרד".
מרידות אלו פרצו בעיקר בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-18. בקרב האחרון של דאהר, לא היו בניו לידו, משום שלא רצו לעזור לאביהם. היה זה סופו וסופם.
אחרי מותו, המשיכו בניו לשלוט על חלקים מהגליל
עות'מאן נשאר מושל נאחיית שפרעם והעביר מס לאחמד פאשה אל-ג'זאר.
אחמד נשאר מושל נאחיית טבריה
עלי שהיה מושל נאחיית צפת ביקש מהשער הנשגב למנותו מושל על הגליל ושלט על יישובים עשירים ובהם בקעת בית הכרם, אבו סנאן, ירכא, יאנוח ג'ת, ג'וליס, ראמה, סאג'ור, בית ג'אן. אחרי שניסה לכבוש את עכו, יצא אחמד אל ג'זאר למסע צבאי. כבש את כל מצודותיו של עלי, הרג אותו ושלח את ראשו של עלי לקונסטנטינופול.
קשריו עם הסוחרים האירופאים
במקביל לפועלו בהגדלת השטח שהיה תחת חסותו, דאג דאהר אל-עומר לחזק את קשריו עם הסוחרים האירופאים תוך שהוא מתחרה בהם.
בתקופתו היו עמקי הגליל מרכז גידול כותנה. הסוחרים הצרפתים היו נוהגים לקנות את היבול שנה מראש (דמאן) תוך שהיו משלמים לחקלאים סכומים נמוכים. הכותנה השיגה בנמלי צרפת מחירים טובים ואת ההפרש היו הסוחרים משלשלים לכיסם. דאהר אל-עומר הציע לחקלאים סכום גבוה במקצת ובנוסף - סידור ענייני המס בהם היו חייבים החקלאים והצליח לרכוש את רוב יבול הכותנה בעצמו. את הכותנה מכר לאותם סוחרים ברווח והם שינעו אותה לצרפת.
שודדי הים המלטזיים ששלטו בים התיכון במאה ה-18, נהגו גם לפשוט על ערי החוף. השלטון העות'מאני היה חסר אונים. בשנת 1756 שדדו הפיראטים חמש אוניות מסחר ליד יפו. סוחרי העיר הערביים פשטו על הסוחרים האירופאים ועל המנזר הפרנציסקני ואיימו להוציאם להורג. בקושי רב הצליח סגן הקונסול הצרפתי להצילם. הסולטאן פנה מספר פעמים לממשלת צרפת, וראש המסדר המלטזי הבטיח אף הוא לטפל בבעיה, אבל השוד נמשך. השודדים ביקשו למכור את שללם בעכו. דאהר שהבין את האפשרות לפתח בדרכים אלו את קשריו עם אירופה ונענה ברצון לבקשות. כאשר נודע הדבר לשלטון בקונסטנטינופול נקרא דאהר לסדר. הוא מיהר לרחוץ בניקיון כפיו, צייד שתי ספינות בכלי מלחמה ודרש מהן לגרש מחופי עכו את כל הספינות הפיראטיות, אך לאמיתו של דבר רכש את השלל בלב-ים והביאו בספינותיו הוא לנמל.
ערעור מעמדו של דאהר
בשנת 1757 פוטר הוואלי של דמשק מתפקידו ומעמדו של דאהר אל עומר בקרב השלטון העות'מאני נתערער. המושל החדש, חוסיין אבן מכי, שם לעצמו כמטרה להחזיר את כל השטחים שסיפח לעצמו דאהר אל-עומר מאיילט דמשק. עם שובו מליווי מסע עולי הרגל לחג', נשדד אבן מכי על ידי שודדים. השודדים לא יכלו למכור את שללם במדבריות ערב, ולכן הציעו את השלל למכירה לדאהר, שלא עמד בפיתוי, ורכש את השלל. הידיעות על שדידת עולי הרגל וקניית השלל על ידי דאהר פשטו בכל רחבי האימפריה העות'מאנית. הסולטאן הורה להוציא את ואלי דמשק להורג, וחשד כבד הוטל על דאהר אל-עומר שהיה מיודד עם הבדואים. מאז כיבוש חיפה בשנים 1750–1751 לערך ראה השלטון באיסטנבול את כוחו של דאהר שהלך וגדל בחשש רב. קשריו עם שודדי הים ושודדי המדבר היו גלויים. בשנת 1760 מונה עות'מאן אל-ח'ארג'י כמושל איילט דמשק. אל-ח'ארג'י היה ידוע כאדם תקיף, והמשימה העיקרית שהוטלה עליו הייתה הטלת מרות על דאהר אל-עומר. מיד עם כניסתו לתפקידו החל אל-ח'ארג'י להתגרות בדאהר על ידי העלאת דמי החכירה והפיכת המתנות למס שנתי קבוע. בחודש מאי 1761 קיבל אל-ח'ארג'י אישור לחזור ולספח את חיפה לתחום שלטונו. קבוצת חיילים נשלחה באונייה לתקוף את חיפה. דאהר, שקיבל מידע על כך מנאמניו הרבים, המתין לכוח ופגע בו, והכוח נמלט. בעקבות התקפה זו הרס דאהר את כל חיפה אל-עתיקה, ובשנת 1761 בנה אותה שוב במרחק של כשלושה קילומטר מזרחה משם, (בין כיכר פריז וקריית הממשלה של היום), תוך שהוא מבצר אותה בחומות. לשם הגנה על העיר בנה מעליה מצודה שנקראה "בורג' א-סלאם" (במקום בו נמצא היום גן הזיכרון).
כשלוש שנים מאוחר יותר ניסה אל-ח'ארג'י את מזלו מחדש ושלח כוח גדול לתפוס את דאהר. דאהר שהיה אז בסכסוך עם בניו בדיר-חנא, השלים עם בניו ושלח את בנו עלי בראשות 500 חיילים כנגד הכוח של אל-ח'ארג'י. מהכוח הצליחו בודדים לברוח והשאר נהרגו. ניסיונות נוספים, לא צבאיים, לא צלחו ודאהר אל-עומר נשאר מושל הגליל.
המלחמה הגדולה וסופו של דאהר
בשנת 1760 מונה ידידו של דאהר, עלי ביי אל כאביר, לשליט מצרים. ביי הסתכסך עד מהרה עם השלטון העות'מאני המרכזי ועם הוואלי בדמשק. ב-1769 דרש הסולטאן מעלי ביי לאסוף חיל של 12,000 איש על מנת לסייע במלחמה העות'מאנית-רוסית. עלי ביי ציית לפקודה, אך משנאסף החיל, החליט הסולטאן כי חיל כה רב יכול לשמש את עלי למטרות שונות ולמרידות כנגד השלטון המרכזי (המכונה "השער"). השער שלח שליחים למצרים עם פקודה סודית לרצוח את עלי ביי. משאלו נתגלו על ידי עלי ביי, הכריז זה על עצמאות מצרים. דאהר סייע לביי בכך שעצר את הכוחות שנשלחו מדמשק לדכא את כוחו של עלי ביי.
שמאל|ממוזער|250px|קבר בלתי מסומן בבית הקברות המוסלמי העתיק של הכפר מנשייה (כיום ברח' אחד העם בעכו), עליו מצביעים תושבי המקום כקברו של דאהר אל עומר
בשנת 1771 שלח עלי ביי כוח של 30,000 חייל לכבוש את דמשק. בסיועו של דאהר, עבר המפקד המצרי עבד א-דאהב דרך ארץ ישראל אל דמשק וכבש אותה. בסוריה שינה א-דאהב את טעמו והחליט לכרות ברית עם "השער". א-דאהב חזר עם חייליו למצרים, ועלי ביי נמלט לעכו, שם קיבל אותו דאהר.
בעכו פעלה הברית בין דאהר, עלי ביי והאימפריה הרוסית. ספינה רוסית שעגנה בעכו סיפקה לדאהר ולעלי ביי אספקה, וכן תגבורת של 3,000 חיילים מאלבניה. הכוח המשולב כבש עתה את חלקה הגדול של ארץ ישראל, כולל יפו ועזה, וב-11 ביוני 1772 הביס כוח ימי טורקי, בקרב ליד צידון בו נעזרו בספינות רוסיות.
בפברואר 1773 חזר עלי ביי למצרים, אך הובס על ידי כוחותיו של א-דאהב ומת שם. כוח של כ-60,000 חיילים בראשותו של א-דאהב עלה ממצרים, צר על יפו וכבש אותה, כבש את חיפה והגיע לעכו, אך מותו הפתאומי של א-דאהב הביא לחזרתם של חיילים אלו למצרים. בינתיים, ב-21 ביולי 1774 נחתם הסכם קוצ'וק קאינרג'ה שסיים את המלחמה בין רוסיה לאימפריה העות'מאנית, השער הנשגב היה יכול להפנות את כוחותיו לטיפול בבעיות פנים בעוד דאהר אל-עומר נותר ללא תומכים. הייתה זו ההזדמנות של הממשל המרכזי להיפטר ממנו.
שנות השבעים הראשונות של המאה ה-18 היו שנים של מלחמות בלתי פוסקות בין דאהר והצבא העות'מאני, כאשר פעם התומכים בדאהר הם המצרים ופעם אחרת הרוסים, וכאשר המטרה היא לגרום למפלת העות'מאניים. ביניהם הקרב בזחלה אשר לאחריו הפכה כל ארץ ישראל להיות תחת שליטת דאהר אל-עומר. בחודש אוגוסט 1775 הגיע כוח ימי עות'מאני למפרץ חיפה. מפקד הכוח הודיע לדאהר שבא לתבוע את המיסים שדאהר היה חייב לשלטונות, ולדרוש ממנו שיפנה את העיר עכו. שבועיים ימים נמשך המשא ומתן בין הקפודאן (מילולית "קפטן הים", מעשית האדמירל של הצי העות'מאני) "חסן פאשא אל-ג'זאירלי" ודאהר. בו בזמן עלו כוחות יבשתיים בפיקודו של אחמד אל-ג'זאר לכיוון עכו על מנת להדק את המצור גם מצד היבשה. הצי העות'מאני פתח בהרעשה במטרה להכניע את העיר. חלק מחייליו של דאהר התמרדו וסירבו לירות כנגד הצי. כאשר נודע לדאהר שחייליו מרדו בו, הבין את מצבו, אסף את מעט הנאמנים לו, לקח את נשותיו ויצא מהעיר. כאשר הבחין שפילגשו עאישה חסרה, האטה השיירה את דרכה. קבוצת חיילים שהבחינה בו ירתה בו למוות, כרתה את ראשו והביאה את הראש הכרות לדניזלי, שהיה שר צבאו ואשר בגד בו ברגע האחרון. היה זה ב-29 באוגוסט 1775. ראשו הכרות נתלה בחזית ארמון הסולטאן בקונסטנטינופול למען יראו וייראו. מקום קברו אינו ידוע בוודאות. סברה אחת היא שמקום קבורתו באתר ליד חוף הים מצפון לחומת עכו וסברה נוספת היא שהוא קבור בקבר בלתי מסומן בבית קברות מוסלמי עתיק ברחוב אחד העם בעכו, היכן שהיה הכפר מנשיה, בסמוך למקום יש מבנה מקאם המכונה "מקאם אבו עתבי" (אבו עתבי, לוחם מוסלמי מזמן הצלבנים, שנהרג בזמן המצור על עכו).
את דאהר החליף אחמד פאשא אל-ג'זאר שמונה כמושל עכו ב-1775.
מורשתו והנצחתו של דאהר
שמאל|ממוזער|250px|שלט המכריז "רח' ט'אהר אל-עומר" על גבי חנות בעראבה המצויה בסמוך לביתו של עומר אל זיידאני, העומד עדיין במרכז הכפר
שנות שלטונו של דאהר השאירו חותם על הגליל. דאהר העביר את מרכזי השלטון בנפות המקומיות למקומות חדשים, דבר שחיזק את שלטונו באותם מקומות. אחד הסמנים החשובים ביותר של תקופתו הייתה הביטחון והסדר שהקנה לארץ. הוא הצליח להכפיף את השליטים המקומיים וראשי השבטים הבדואים למרותו ודרש מהם לשמור על ביטחון הדרכים והגנת כבוד הנשים. ר' יעקב בירב בספרו 'זימרת הארץ' כותב: "ובזמן השיך ההוא נחה שקטה הארץ וכל שרי העיירות המליכוהו עליהם... ועתה באותם הדרכם הולכים ובאים (עוברי אורח) וכספם בידם ואין מכלים דבר ועל זה כולם משתחווים לו, כי הטיל אימה יתירה על אורבי הדרכים". הנהנים ביותר בתקופת שלטונו היו הפלאחים הכפריים אשר פחד הבדואים הוסר מהם. המיסים שנגבו היו המיסים הסדירים, ובשנים של בצורת אף זכו לקבל הלוואות כספים למען יוכלו לרכוש זרעים. מתוך היכרותו עם בני הארץ, ידע לקרב בני עמים אחרים, יהודים כנוצרים, אשר האמין כי בידע שלהם יוכלו להוסיף לנתיניו. אי לכך, הרשה לחדש את היישוב היהודי בטבריה ובכפר יאסיף. לנוצרים אישר לשפץ את הכנסיות ההרוסות. הפסקת השוד בדרכים, גביית מיסים מוסדרת וסיוע לסוחרים בגביית חובות, כל אלה הביאו להעברת מרכז הכובד של הסחר מאירופה לעכו במקום לצידון. עכו הפכה לבירת המסחר של האגן המזרחי של הים התיכון. כל אלה קיבעו את מקומו ומעמדו של דאהר אל-עומר כאחד מגדולי השליטים בתקופה העות'מאנית בארץ-ישראל.
מפעלו של דאהר אל עומר נתפס כיום באופנים שונים, במיוחד לאור הסכסוך הישראלי-פלסטיני. רבים מתייחסים אליו כאחד ממבשרי הלאומיות הפלסטינית. תפיסה זו אינה נפוצה רק בקרב הערבים, ואישים כיצחק בן-צבי כתבו כי דאהר עשה ניסיון בן 35 שנה להקים מדינה ערבית בארץ ישראל.
על שמו של דאהר רחובות בערי ישראל, כבחיפה, בעכו, ובעראבה בסמוך לבית אביו העומד עדיין במרכזו העתיק של הכפר.
אתרים הקשורים בדאהר ובניו
מבנה יישוב שנת הקמה הערותתמונה המצודה שפרעם 1768/9 נבנתה על ידי עות'מאן, בנו של דאהר100px אל בורג' (המבצר) שפרעם 1768/9 נבנה על ידי עות'מאן, בנו של דאהר, על בסיס מבנה צלבני קודם100px מסגד וביצורים אעבלין 1768/9 100px שיפוץ והרחבת מבצר ג'דין יחיעם 100px שיפוץ המצודה ספוריה 100px ח'אן א-שונה עכו מחסן התבואה חאן א-שוורדה עכו 1749 חאן הסוחרים 100px מסגד אל-מועלק עכו 100px השוק הלבן עכו 100px החומה הפנימית עכו 100px בורג' אל-חזינה עכו האוצר 100px קברו של דאהר - מקאם אבו עתבי, מנשייה עכו 100px החמאם הקטן עכו מבצר אל-חרבג' על תל רגב בכניסה לכפר חסידים בורג' א-סלאם חיפה 1762 המצודה שכנה בקצה הצפוני של "גן הזיכרון". בעת הכשרת הגן בשנות ה-50 נעלמו שרידי המצודה 100px תוספת למבצר ראש מיה חיפה רושמיה 100px מסגד א-זע'יר חיפה המסגד הקטן 100px| מסגד א-זידאני טבריה 100px מצודת צולייבי טבריה 100px חומות טבריה טבריה 100px שיפוץ מסגד הים טבריה חאג' יוסף 100px בית הסראייה טבריה 100px הארמון והמסגד דיר חנא סעד 100px ברכת עלי דאהר טבחה ליד המנזר הפרנציסקני הכנסייה הגרמנית טבחה חמשת הלחמים הבית של עומר זידאני עראבה מול המסגד הישן 100px בית הסראייה נצרת 1730 הבית בו התגוררה אשתו הראשונה 100px חנות קירה על יד יקנעם עילית 100px מבצר חניפס שריד מבצר ג'בתא גבת הסראייה צפת 1740 בית המושל, היום מתנ"ס ע"ש וולפסון 100pxמבצר היםיפואחד משני מבצרי ים שהקים - השני בעכו
לקריאה נוספת
ר' יעקב (בן חיים) בירב, "הרפתקאות מחדשי היישוב בטבריה", בתוך: זכרונות ארץ ישראל מאת אברהם יערי, הוצאת ספרים מסדה, רמת גן, 1974, 1983, כרך א', פרק ב', עמודים 74–100
ר' יעקב (בן חיים) בירב, זמרת הארץ : פרשת המלחמות בין פחת דמשק ומושל טבריה בשנות תק"ב-תק"ג (מבוא והערות: מאיר בניהו), סדרת "מקורות – ארץ-ישראל" א', הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ו
נתן שור, "הכרך השני של ספרו של ג'יובני מריטי על מלחמות דאהר אל-עמר בשנים 1772–1774", קתדרה 78, דצמ' 1995, עמ' 43–48
אוריאל הד (הייט), דאהר אל-עומר שליט הגליל במאה הי"ח: פרשת חייו ופעולותיו, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1942, 1969
Ahmad Hasan Joudah, Revolt in Palestine in the Eighteenth Century: the era of Shaykh Zahir al-Umar, Princeton, N.J.: Kingston Press, 1987
קישורים חיצוניים
יואב קרני, לפעמים הוא מנחש שלום, לפעמים הוא מנחש מלחמה. מסע וירטואלי אל מוחו של יאסר ערפאת יואב קרני בוושינגטון, 3 בינואר 2001
מאמר העוסק בפיראטים המלטזיים ובקשריהם אל דאהר אל-עומר
(טיול בגליל בעקבות דאהר אל-עומר)
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:התקופה העות'מאנית בארץ ישראל
קטגוריה:חיפה: אישים
קטגוריה:הגליל: אישים
קטגוריה:ילידי 1689
קטגוריה:נפטרים ב-1775 | 2024-09-30T10:40:31 |
נשיאי מדינת ישראל | הפניה נשיא מדינת ישראל#נשיאי מדינת ישראל | 2020-05-06T08:26:37 |
סליחות | שמאל|ממוזער|250px|אמירת סליחות בכותל המערבי
שמאל|ממוזער|250px|רחבת הכותל המערבי מלאה במעמד אמירת סליחות בערב יום הכיפורים תשע"א 2010
סליחות הן קטעי פסוקים, תפילות ופיוטים, שנאמרים ביום הכיפורים ולקראתו (בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה), ובתעניות ציבור. במרכז אמירת הסליחות עומדת הזכרת י"ג מידות הרחמים, ותוכנן העיקרי הוא הבעת חרטה ובקשה לסליחה ולמחילה על העוונות. בנוסף לכך, חלק מפיוטי הסליחות הם קינות על החורבן ועל הגלות, ותפילה לשיבה לארץ ישראל ולגאולה. בדרך כלל, נושאות הסליחות הספרדיות אופי אישי ותוכנן הוא אפסות האדם מול בוראו ובקשת מחילה פרטית. לסליחות האשכנזיות, לעומתן, אופי לאומי יותר והן עוסקות לא מעט בזיקה שבין כפרתו הכללית של עם ישראל לגאולה.
השימוש במילה "סליחות" ללא פרוט, מכוון לקטעים הנאמרים בחודש אלול, ובעשרת ימי תשובה. ראו פירוט על סליחות נוספות תחת הכותרת סליחות במועדים אחרים.
התפתחות מנהג הסליחות
דרך היווצרות הסליחות אינה ידועה. ייתכן שמעמדים מיוחדים של בקשת רחמים התקיימו כבר בתקופת בית שני ובתקופת התלמוד, אך אין עדויות מתקופות אלה על מעמדי סליחות בצורה המוכרת כיום. גם מפייטני ארץ ישראל הקלאסיים (יניי, אלעזר בירבי קליר) לא ידועות כל עדויות על אמירת סליחות או כתיבת פיוטי סליחות. כתיבת סליחות מתועדת לראשונה אצל פייטני איטליה במאה התשיעית (שפטיה בן אמיתי, סילנו, אמיתי בן שפטיה) ואצל חכמי בבל במאה העשירית, כרב סעדיה גאון. אולם בתקופה זאת כבר מופיעות הסליחות כדבר מובן מאליו, ובסדר רב עמרם גאון וסידור רב סעדיה גאון סליחות הן חלק מרכזי בתפילות יום הכיפורים ושאר התעניות, ואף מוגדרות על ידם כ"חובת היום".
אמנם, בתקופת הגאונים היו שני מעמדי תפילה שונים ונפרדים, ועקב התערבותם במנהג המאוחר, לעיתים מכנים את שניהם בטעות "סליחות". האחד, המכונה "סליחות" היה מבוסס על אמירת י"ג מידות הרחמים שוב ושוב (תמיד עם הקדמה מתאימה), כאשר נאמרו פיוטי סליחות מיוחדים בין אמירה אחת למשנה. בסוף המעמד נאמר וידוי. מעמד זה נערך רק ביום הכיפורים ובתעניות ציבור, והוא נאמר בתוך חזרת הש"ץ (ביום הכיפורים בברכת קדושת היום, ובתעניות בברכת סלח לנו). בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה נערכו מעמדי תפילה אחרים באשמורת הבוקר, שכונו "רחמין" או "אשמורות". מעמדים אלה, בניגוד לסליחות, אינם משולבים בתפילת החובה. במעמדים אלה לא נאמרו י"ג מידות שוב ושוב, ועיקרם היה אמירת פסוקים ותחינות פשוטות, ולעיתים גם פיוטים בתבניות בסיסיות (בעיקר ליטניות), אך ללא פיוטים מורכבים.
ברבות השנים התערבו שני המעמדים. אל הסליחות נוספו קטעים מהרחמין, ומאידך החלו באמירת י"ג מידות ופיוטי סליחות גם במעמדי התפילה באשמורת הבוקר בימי אלול ובעשרת ימי תשובה. גם לאחר תערובת זו, עדין ניתן היה להפריד בין החלקים כל עוד נאמרו הסליחות בחזרת הש"ץ, שכן את קטעי התחנונים והרחמין לא שלבו בחזרת הש"ץ אלא אמרו אותן במסגרת תחנון שלאחר תפילת העמידה. אולם, לאחר שבמרבית הקהילות העבירו גם את הסליחות לאחר תפילת העמידה, הלך והטשטש ההבדל בין שני החלקים. במנהגי הספרדים לחודש אלול, משולבים קטעי רחמין וקטעי סליחות עד לבלי היכר, אך במנהגי האשכנזים (וכן בסליחות הספרדיות לתעניות ציבור) ניתן עדין להבחין בין שני החלקים: בתחילה נאמרות סליחות, ולאחר הווידוי עוברים לקטעי הרחמין. בהזדמנויות שונות נוהגים האשכנזים לומר רק את חלק הסליחות ולהשמיט את חלק הרחמין, כך לפי דעות שונות משמיטים את הרחמין אם יש ברית מילה.
זמני אמירת הסליחות באלול ותשרי
שמאל|ממוזער|250px|סדרי תפילות ליום הכיפורים ה'תרס"ט בבית הכנסת אוהל יעקב הישן במינכן, עם רשימת הסליחות שנבחרה לאותה השנה
הימים בהם מתחילים לומר סליחות
בימי הגאונים נהגו לומר רחמין רק בעשרת ימי תשובה, וכך נהגו במרכזים הרוחניים בבבל; לעומתם, היו מקומות מעטים בהם נהגו לומר רחמין מתחילת חודש אלול. מנהג הגאונים היה לומר רחמין גם בימי ראש השנה ובשבת שובה.
בתקופת הראשונים היו מנהגים שונים: חלק התחילו לומר מראש חודש אלול, חלק מיום ט"ו באלול, שהוא מחציתו של החודש, או מכ"ה באלול יום שבו על פי המסורת נברא העולם.
בסוף תקופת הראשונים נתקבל המנהג בקהילות הספרדים וביהדות תימן לומר סליחות מתחילת חודש אלול וכן בעשרת ימי תשובה. בראש חודש אלול עצמו לא אומרים סליחות. ככל שמתקרבים לראש השנה, כך רבים יותר נזהרים לקום לסליחות, ויש המקפידים במיוחד בעשרת ימי תשובה.
מנהג האשכנזים, להתחיל לומר סליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה, ובתנאי שיספיקו לומר סליחות ארבעה ימים לפני ראש השנה. כלומר, אם ראש השנה חל ביום חמישי או בשבת, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת הסמוך לראש השנה. אבל אם ראש השנה חל ביום שני או שלישי, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת שלפני כן.
המנהג לומר סליחות בראש השנה ובשבת שובה נתבטל כמעט לגמרי.
מנהג יהודי איטליה להתחיל סליחות תמיד ביום ב' או ה' לפני ראש השנה. אם חל ראש השנה ביום שני בשבת, מתחילים בשני שלפניו. חל ר"ה בג' בשבת, מתחילים ביום ב' שבוע וחצי לפניו. חל ר"ה בה' בשבת, מתחילים בחמישי שלפניו. חל ר"ה בשבת, מתחילים ביום שני.
ליל סליחות
ליל הסליחות (ביידיש סליחות נאכט, מבוטא: סלִיחֶס נַאכט) הוא שמו של המועד וכינוס התפילה במוצאי שבת שלפני ראש השנה, כמנהג יהדות אשכנז כולל החסידים, אף שנוסח הפיוטים שונה במקצת בין הקהילות. לעומת מנהגי הספרדים ויהדות תימן, האשכנזים נוהגים להתחיל לומר את הסליחות תמיד במוצאי שבת, ובלבד שיהיו לפחות ארבעה ימי אמירת סליחות לפני ראש השנה. על כן, אם ראש השנה חל בחציו השני של השבוע (ביום ה' או בשבת), מתחילים לומר את הסליחות בתחילת השבוע שחל בו ראש השנה, ואם ראש השנה חל בחציו הראשון של השבוע (ביום ב' או ג'), בתחילת השבוע הקודם. בהרבה קהילות, ליל הסליחות שאומרים בו את הפיוט "במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה", הוא מהימים הבולטים שבסליחות אלו.
נהגו להתכנס בהם במניין יחיד והמוני, והחזנים אשר נבחרו לנהל את תפילת הימים הנוראים היו מוצגים בפני ציבור המתפללים. ימי סליחות בולטים נוספים בסדר האשכנזי, הם ערב ראש השנה בו אומרים סליחות ופיוטים רבים, המכונה "זכור ברית" על שם הפיוט המרכזי, והסליחות האחרונות שלפני ערב יום הכיפורים המכונות "י"ג מידות" (בחלק ממנהגי האשכנזים, פיוט זה נאמר ביום אחר), בהם אומרים את פיוט אזכרה אלהים ואהמיה. בקהילות בהם היה חזן מקצועי ומקהלה נהגו לשיר את הסליחות בלחנים שהולחנו במיוחד לשם כך. בימינו בארץ, ליל סליחות נערך בבתי כנסת המרכזיים ("בית הכנסת הגדול") של ערים שונות בניהול חזנים מפורסמים ומקהלות, והם משודרים בתקשורת הציבורית.
במוצאי שבת אור לכ"ט באלול תש"ז (13 בספטמבר 1947) כחודשיים לפני ההצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה והקמת מדינת ישראל שנערכה ב-29 בנובמבר 1947, ערכו מעפילי האונייה אקסודוס תפילה המונית של ליל הסליחות, לאור נרות ועם סידור יחיד, על סיפון האוניה אושן ויגור מול נמל המבורג לקראת הורדתם הכפויה שם. בתפילה השתתפו כ-200 מעפילים. המעמד תרם לתחושת אחדות בקרב המעפילים ונחישותם למאבק על הזכות לארץ, שהדיווחים התקשורתיים עליה היו בין המרכיבים המרכזיים בהשפעה על דעת קהל חיובית בעולם ובכך סייעו בסופו של דבר לתוצאת ההצבעה החיובית באו"ם.
הזמן ביום בו אומרים סליחות
מתוך פיוטי סליחות שונים, ניכר שבעת חיבורם נהגו לומר את הסליחות בשעת חצות, או בשעת בוקר מוקדמת מאוד, טרם עלות השחר. מטעם זה, ביהדות תימן קוראים לסליחות "אשמורות". כיום, יש שממשיכים במנהגים אלו, ועל פי רוב הסליחות נאמרות בבוקר לפני תפילת שחרית, גם כאשר היא מאוחרת יותר. יש המתקשים לקום מוקדם מהרגלם לאמירת הסליחות, ולכן אומרים אותן בסמוך לתפילת מנחה (לפניה או לאחריה). בקהילות הספרדיות של מערב אירופה נהוג לומר סליחות מקוצרות כחלק מתפילת ערבית.
ישנם פוסקים האוסרים לומר סליחות מתחילת הלילה עד חצות הלילה, היות שעל פי הקבלה, החצי הראשון של הלילה הוא זמן דין, ואין לבקש בו רחמים. אולם ישנם שכתבו שמותר לומר סליחות מתחילת האשמורת התיכונה של הלילה, כלומר משעתיים לפני חצות, וכך נהוג במספר קהילות אשכנזיות. דעת הרב משה פיינשטיין שכאשר יש חשש שיתבטלו הסליחות יש לאומרם בכל זמן.
בסליחות הראשונות של האשכנזים, הנאמרות במוצאי שבת, רווח המנהג לאומרן דווקא בלילה, ולא לפני תחילת שחרית, ולכן קהילות נוספות נוהגות לאומרן לפני חצות הלילה.
זמן סיום אמירת הסליחות
לפי רוב המנהגים, אמירת הסליחות שמחוץ לתפילה נמשכת עד ט' בתשרי, ערב יום הכיפורים, וביום הכפורים עצמו משולבים קטעי סליחות בתוך התפילות וביניהן. מנהג חסידות חב"ד שונה, ולפיו אומרים סליחות רק עד צום גדליה, כאשר הסליחות עד ערב ראש השנה נאמרות בנפרד מסדר התפילה, ואילו הסליחות ביום צום גדליה נאמרות כחלק מן התפילה, כמו בשאר הצומות. ההסבר בחב"ד הוא שהתוספת בעבודת ה' שבדיבור מסתיימת בראש השנה, וממנו ואילך מוסיפים במעשה ובמחשבה.
סדר הסליחות ונוסחן
ממוזער|סליחות כמנהג פולין, לבוב, ה'תקצ"ח
ממוזער|סליחות כמנהג פולין, בוהמיה, מוראביה, דנמרק, הונגריה ואנגליה נדפס בהנובר, ה'ת"ר
הסליחות מורכבות מפסוקים, תפילות וקטעי פיוט הנעים בין תפילות 'י"ג מידות', 'וידוי', ו'נפילת אפים'.
קטעי הפיוט נכתבו על פי רוב בתקופת הגאונים ובימי הביניים, ויש כמה קטעים המוזכרים בגמרא. בין כותביהם נמצאים רבנים מפורסמים כרבי שלמה הבבלי, רבנו גרשום, רבי שמעון בן יצחק, רבי שלמה אבן גבירול, רש"י, רבי אלעזר מוורמייזא ועוד.
ברוב נוסחי הסליחות, פותחים באמירת מזמור אשרי יושבי ביתך ובחצי קדיש, וחותמים בקדיש תתקבל.
עד לסוף תקופת הראשונים בחירת הפיוטים הייתה נתונה לבחירתו האישית של החזן או השמש. במהלך השנים, התקבעו סדרי פיוטים קבועים בקהילות, בהם נקבע מראש אילו פיוטים יאמרו באיזה יום ובאיזה סדר. באשכנז, הקהילה האחרונה בה נקבע סדר סליחות קבוע היא וורמייזא, לאחר חידוש הקהילה בשנת ה'תנ"ט. המנהג המקורי השתמר בקהילות איטליה עד לא מכבר, ברם בתקופה האחרונה נתקבע מעין נוסח אחיד של פיוטים בקהילות שעדיין שומרות על מנהג זה.
הנוסח האשכנזי משמר תבנית קבועה המורכבת משלוש עשרה מידות, וידוי ופסוקים עם פיוטים מתחלפים מדי יום, בעוד הנוסח ברוב קהילות הספרדים אינו משתנה מיום ליום. במספר קהילות בצפון אפריקה קיימים סדרי סליחות הכוללים פיוטים מתחלפים לימים שונים, כגון שפתי רננות של יהודי לוב וג'רבא שמכיל מעמדי סליחות לימי שני, חמישי ושבת (בשאר הימים נאמרות הסליחות הספרדיות הרגילות) וסליחות כפי מנהג גרדאיא באלג'יריה. בקרב חלק מקהילות גאורגיה, נהוג להוסיף אחרי פיוט "אדון הסליחות", פיוט על סדר הא' ב' הפותח במילים "יה אדיר אדיר אתה", ובסיום הסליחות את הפיוט "בת אהובת אל קמה בשחר".
ככלל, במנהגי הסליחות השתמר פיצול רב יותר בין הקהילות מאשר בנוסחי התפילה הקבועה ומנהגי החגים. דרך משל, אף על פי שבין האשכנזים התקיימו בכל השנה שני ענפי-נוסח בלבד – נוסח אשכנז המזרחי (נוסח פולין) ונוסח אשכנז המערבי – בסדר הסליחות ענפים אלו מפוצלים למנהגים קטנים יותר, לעיתים של קהילה בודדת. למעשה, שלשה עשר סדרי סליחות שונים זכו לשרוד באשכנז עד לדפוס: אשכנז הכללי (פפד"מ), ב) עלזאס, ג) פיורדא-נירנברג, ד) וורמייזא, ה) פלאס , ו) שוואבן-שווייץ, ז) קוילן, ח) האשכנזים שבאיטליה, ט) ליטא, י) פולין, יא) בהמן-אונגארן, יב) פוזנא-הורודנא, יג) בית הכנסת הישן בפראג. נוסחאות א-ח שייכים לענף אשכנז המערבי, ואילו נוסחאות ט-יג שייכים לענף אשכנז המזרחי. לרוב, לכל ענף היה מבנה כללי קבוע, והנוסחים השונים התפלגו בסדר הספציפי של הסליחות. מבין נוסחים אלה, הנפוצים ביותר בקהילות בישראל ובארצות הברית כיום הם פולין (י) וליטא (ט), ואילו נוסח בהמן (יא) הוא הנפוץ בקהילות אנגליה.
בקשות שנכתבו בארמית
בסליחות ישנן בקשות שנכתבו בארמית, כגון מחי ומסי ועוד. על בקשות אלה יש מחלוקת האם ניתן לומר אותן בתפילת יחיד, והדעה המקובלת היא שאין לאומרם ללא מניין. על פי התלמוד,חלק מן הפוסקים כתבו שאסור ליחיד לומר בקשות בלשון ארמי אלא רק כאשר הם נאמרים בתפילת הציבור,, וכך נפסק בשולחן ערוך. על פי פסיקה זו, קבע רבי אליה שפירא שיחיד האומר סליחות ידלג הבקשות שנכתבו בארמית, ודבריו הובאו בפוסקים האחרונים, כגון משנה ברורה וילקוט יוסף. מנגד, ישנם פוסקים הסבורים שממקורות אחרים עולה שמותר לומר בקשות בלשון ארמי, ושכך היה המנהג בעדות שונות (עיראק, תוניס, תימן ומרוקו), ולכן מתירים אמירת הסליחות שבארמית גם ביחידות.
פיוטים בולטים
שמאל|ממוזער|200px|שער שערי תשובה, סידור סליחות. נדפס בליבורנו ה'תרמ"ח 1888
הנשמה לך אדון הסליחות מכניסי רחמים"הנשמה לך
והגוף פעלך (יצירתך)
חוסה על ישראל עמך
הנשמה לך והגוף שלך
ה' עשה למען שמך
אתאנו (באנו) על שמך ה'
עשה למען שמך
בעבור כבוד שמך
כי אל חנון ורחום שמך""אדון הסליחות, בוחן לבבות,
גולה עמוקות, דובר צדקות,
חטאנו לפניך – רחם עלינו.
הדור בנפלאות, ותיק בנחמות,
זוכר ברית אבות, חוקר כליות,
חטאנו לפניך – רחם עלינו.""מכניסי רחמים,
הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים
משמיעי תפילה,
השמיעו תפילתנו לפני שומע תפילה"
ממוזער|אדון הסליחות נוסח ספרדים - מקאם נהוונד. שרים מתפללי בית הכנסת עדס (חלבים) בירושלים הוקלט בעת תפילת הסליחות, 1982. מקליטה: חנה אנגלרד.
הפיוט אדון הסליחות הוא הפיוט המפורסם ביותר בתרבות הישראלית, ומסמל עבור רבים את אווירת הסליחות ויום הכפורים. הפיוט מקובל בכל קהילות הספרדים, מיהדות מרוקו שבמערב ועד יהדות הודו שבמזרח. בנוסף, הפיוט מושר בנוסח איטליה.
הפיוט מכניסי רחמים עורר פולמוס סוער, שכן הוא כתפילה אל המלאכים, דבר המנוגד לדברי רבי יודן בתלמוד הירושלמי: , וכן לעיקר האמונה החמישי לפי הרמב"ם. לעומת המתנגדים, התומכים מסתייעים בכך שהתפילה מופיעה כבר בסדר רב עמרם גאון, וכן במאמרי חז"ל דוגמת , וכן . התומכים באמירתו, מחלקים בין בקשה מהמתים או המלאכים עצמם, שאסורה, לבין הבקשה שיבקשו מהבורא רחמים, ובפיוט, שיכניסו את תפילותינו. אחרים טענו שבתפילה זו הכוונה לבקשה מהבורא עצמו, בדרך מכובדת: .
הפולמוס לא הוכרע, וגם בימינו, יש האומרים אותו ויש הנמנעים מאמירתו.
סליחות במועדים אחרים
נוהגים לומר סליחות גם בתענית ציבור, בין בתעניות הקבועות (שבעה עשר בתמוז, תענית אסתר ועשרה בטבת) ובין בתעניות ציבור אחרות, כתענית בה"ב הנהוגה בקרב האשכנזים. יש הנוהגים להתענות ולומר סליחות גם בערב ראש חודש, המכונה יום כיפור קטן, ובימי השובבי"ם. בנוסף על כך, בקהילות רבות היו נהוגות תעניות ציבור מקומיות לרגל מאורעות שאירעו באותה קהילה, ואף בהן נאמרו סליחות, לעיתים סליחות שנכתבו במיוחד עבור יום זה ולעיתים סליחות רגילות. למשל, ביהדות פולין נהגו לומר סליחות בכ' בסיוון על פי תקנת הש"ך וועד ארבע ארצות, לזכר גזירות ת"ח-ת"ט. כיום השתמר מנהג אמירת הסליחות רק במספר חצרות חסידיות. יום זה נקבע כיום תענית כבר בזמן הראשונים עקב עלילת הדם בבלואה בצרפת בשנת ד'תתקל"א 1171, ואף אז נקבעו סליחות ביום זה.
המנהג המקורי הוא לומר סליחות בתענית ציבור בתוך חזרת הש"ץ, בברכת סלח לנו (ומכאן השם 'סליחות'), אולם במרבית הקהילות עברו לומר אותן לאחר חזרת הש"ץ, בחלק התחנון, בעקבות פסק השולחן ערוך.
בתשעה באב נהגו בבבל בימי הגאונים לומר סליחות כבכל תענית ציבור (כמופיע למשל בסדר רב עמרם גאון ובסידור רב סעדיה גאון), וכך נהגו גם בנוסח ספרד העתיק. אולם, בתקופה מסוימת חדלו הספרדים מכך, וכיום אין מנהג האומר סליחות בתשעה באב, אלא קינות לתשעה באב.
בצום גדליה, למנהג האשכנזים (למעט חב"ד) אין אומרים סליחות בתפילת שחרית ככל תענית ציבור, כיוון שכבר אמרו סליחות באשמורת הבוקר ככל ימי עשי"ת (אולם משלבים בסליחות באשמורת פיוטי סליחות שעוסקים בצום גדליה). בנוסח הספרדים ובנוסח איטליה אומרים סליחות פעמים, הן באשמורת ככל עשי"ת והן בתפילת שחרית כתענית ציבור.
נוסף לסליחות בתענית ציבור, היו קהילות אשכנזיות שנהגו לומר סליחות בליל הושענא רבה. כמו כן, היו חברות שומרים לבקר שנהגו לומר סליחות בכל יום שאומרים בו תחנון, ואמרו תחינות ופיוטים אחרים בימים שאין בהם תחנון.
ראו גם
וועקער
אל ארך אפים
לקריאה נוספת
, וכן תקציר המאמר.
.
.
אלעד פורטל, אילת השחר - דיואן לימי הסליחות, פיוטי הסליחות שחוברו בצפון אפריקה בין השנים 1391–2001, הדסים, תשע"ג.
לקט פיוטי סליחות, מאת פיטני אשכנז וצרפת, אסף מכתבי יד דניאל גולדשמידט, הגיה עיבד ובאר אברהם פרנקל, ירושלים תשנ"ג. 2 כרכים.
קישורים חיצוניים
סדר הסליחות עדות המזרח מנוקד באתר פרשת יהדות
חודש אלול חודש הסליחות - באתר מט"ח
הרב אליהו רחמים זייני, "סליחות, תשובה, רחמים", מאמר מתוך אתר ישיבת אור וישועה.
פיוטים לסליחות מאתר הזמנה לפיוט.
פיוטים לסליחות באתר הספרייה הלאומית
הרב ברוך שלום הלוי אשלג, "סליחות", מאמר מתוך שלבי הסולם-מועדים.
סליחות בנוסח עדות המזרח עם החזן משה חבושה באתר יוטיוב אלול תשע"ז
נוסח הסליחות השלם לעדות המזרח ויהודי ספרד באתר אשובה
מפתח משולב לסדר פיוטי הסליחות שבנוסחי ליטא ופולין
הערות שוליים
*
קטגוריה:תפילות ביהדות
קטגוריה:סוגי פיוט
קטגוריה:מחילה
קטגוריה:ימים נוראים
קטגוריה:אירועים בחודש אלול
קטגוריה:אירועים בחודש תשרי
קטגוריה:תשובה
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה | 2024-10-20T03:28:29 |
מרחב מכפלה | בטופולוגיה, מרחב מכפלה הוא מרחב טופולוגי שהתקבל ממרחבים קיימים על ידי מכפלה קרטזית שלהם, עם טופולוגיה המכונה "טופולוגיית המכפלה", המוגדרת כך שההטלות על הרכיבים הן פונקציות רציפות.
הגדרה פורמלית
תהיה משפחה של מרחבים. מכפלתם היא המכפלה הקרטזית שלהם
.
עבור כל קואורדינטה קיימת פונקציית ההטלה שלכל נקודה במרחב המכפלה מחזירה את ערך הקואורדינטה שלה. טופולוגיית המכפלה על המרחב הזה תוגדר בתור הטופולוגיה החלשה ביותר (כלומר, בעלת המספר הקטן ביותר של קבוצות פתוחות) שעבורה כל ההטלות הן פונקציות רציפות.
ניתן לאפיין בקלות יחסית תת-בסיס של טופולוגיה זו: התת-בסיס מורכב ממכפלה קרטזית של קבוצה פתוחה בשאר המרחבים. כלומר, . קבוצה מהצורה הזאת נקראת "קבוצה גלילית". הבסיס מתקבל על ידי לקיחת כל החיתוכים הסופיים של קבוצות גליליות. כלומר, אם קבוצה היא פתוחה במרחב המכפלה אז ההטלה שלה לכל קוארדינטה היא פתוחה, וההטלה שלה לכמעט כל המרחבים היא המרחב כולו. כאשר המכפלה היא סופית, הגדרה זו מתלכדת עם ההגדרה ה"נאיבית" של טופולוגיית המכפלה, שבה תת-הבסיס הוא קבוצות גליליות, ואם קבוצה היא פתוחה אז ההטלה שלה לכל מרחב היא פתוחה. כדאי לשים לב כי גרירה זו נכונה רק בכיוון אחד - גם אם כל ההטלות של קבוצה לכל המרחבים היא פתוחה, אין זה אומר שהקבוצה היא פתוחה.
ההטלות הן תמיד העתקות פתוחות. כלומר, הטלה של כל קבוצה פתוחה לכל תת-מרחב היא פתוחה. ההעתקות, לא חייבות להיות סגורות - אם הן היו סגורות אז קבוצות במרחב המכפלה היו פתוחות אם ורק אם ההטלה שלהן לכל רכיב הייתה פתוחה, וזה לא מתקיים. ניתן לקחת כדוגמה נגדית פשוטה את ההטלות של גרף פונקציה ההפכית: . הגרף סגור ב- (קל לראות כי המשלים שלו פתוח) אך ההטלה של גרף זה לכל אחד מהצירים הוא הישר כולו פרט לאפס, וזו כמובן אינה קבוצה סגורה.
התכונה האוניברסלית של מרחבי מכפלה
ניתן לאפיין מרחבי מכפלה גם בצורה הבאה:
מרכז
אם הוא מרחב טופולוגי, ולכל ההטלה היא רציפה, אז קיימת העתקה רציפה יחידה, כך שלכל מתקיים כי .
תכונות נשמרות
אומרים על תכונה שהיא נשמרת תחת מכפלה אם מתקיים שלכל אוסף של מרחבים המקיימים את התכונה, גם מרחב המכפלה מקיים את התכונה.
אקסיומות ההפרדה
תכונות נשמרות:
(האוסדורף)
(טיכונוף)
רגולריות
לעומת זאת, נורמליות לא בהכרח נשמרת תחת מכפלה.
קומפקטיות
משפט טיכונוף מראה כי מכפלה כלשהי של מרחבים קומפקטיים היא קומפקטית. לעומת זאת, מכפלה של מרחבים קומפטיים מקומית אינה בהכרח קומפקטית מקומית (עובדה זו מוליכה להגדרת חוג האדלים של שדה גלובלי, שהוא כן קומפקטי מקומית).
קשירות
קשירות וגם קשירות מסילתית- שתיהן תכונות הנשמרות תחת מכפלה כל שהיא.
טופולוגיית התיבות
ניתן גם להגדיר טופולוגיה שונה על מרחב מכפלה, שבסיסה הוא אוסף כל המכפלות של קבוצות פתוחות ב- בכל אורך. זוהי טופולוגיה עדינה יותר מטופולוגיית המכפלה והיא פחות נפוצה. כאשר מדובר בטופולוגיית התיבות, חלק מן הטענות האמורות בערך זה, כגון משפט טיכונוף או שימור של אקסיומות הפרדה, אינן תקפות.
קישורים חיצוניים
מכפלה | 2024-08-16T07:03:11 |
נוסחת ההיפוך של מביוס | בקומבינטוריקה, נוסחת ההיפוך של מביוס משמשת, בהינתן פונקציה הניתנת לתיאור בתור סכום מסוים על ערכי פונקציה אחרת , לתאר בצורה ישירה את הפונקציה באמצעות סכום של .
הגרסה הקלאסית
בהינתן שתי פונקציות אריתמטיות , אם מתקיים לכל , אזי ניתן להפוך את הנוסחה ולקבל , כאשר היא פונקציית מביוס.
אם מסמנים ב- את הפונקציה הקבועה שמקיימת לכל , ומשתמשים בסימון של קונבולוציית דיריכלה, נוסחת מביוס אומרת כי בהינתן , אז . כלומר הם איברים הופכיים ביחס לקונבולוציית דיריכלה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:משפטים בקומבינטוריקה
קטגוריה:משפטים בתורת המספרים | 2024-08-01T03:56:30 |
אש | שמאל|ממוזער|250px|להבות אש
ממוזער|250px|הלפיד האולימפי – שימוש באש במסגרת טקסים
אש היא תהליך חמצון מהיר של חומר דלק, תוך שחרור חום ואור, המאופיינים בדרך-כלל על ידי להבות. האש מתחילה כשחומר הדלק נחשף למקור אנרגיה אחר, כגון גפרור או מצית, והיא מתמשכת בעזרת שחרור נוסף של אנרגיית חום.
ממוזער
בעברית, המילה 'אש' היא שם עצם ממין נקבה, אך ניתן לבטאו גם כזכר.
הלהבה
ממוזער|משמאל: להבה על פני כדור הארץ. מימין: להבה בתחנת החלל הבינלאומית
להבה היא תערובת של גזים ומוצקים הנמצאים בתהליך של תגובה כימית הפולטת קרינת אור נראה וקרינת תת-אדום. התדר של גלי הקרינה – מה שמשפיע על הצבע הנראה, תלוי בהרכב הכימי של חומרי הבערה ותוצרי ביניים של התהליך. כמו כן צבע הלהבה משתנה לפי הטמפרטורה.
חום
האש היא תהליך אשר משחרר אנרגיה.
כאמור, האש מחממת כתוצאה מהיווצרות של חום בתהליך הבעירה.
הטמפרטורה של האש נעה על פני טווח רחב, החל מעשרות מעלות ועד אלפי מעלות.
היסטוריה
האש והאנושות
השליטה באש הייתה אחד מההישגים הגדולים הראשונים של האנושות. והיוותה את המרכיב החשוב ביותר בהתפתחות התרבות האנושית.
באמצעות האש האדם יכול להגן על עצמו, לחמם את סביבתו, להרחיב את שעות הפעילות שלו ללילה, לצוד ולהלחם באויבים, ולהרחיק טורפים ליליים.
גילוי האש איפשר את ההגירה לאזורים קרים יותר, שללא האש היו נותרים מחוץ לתחום ההתיישבות האנושית. בשלב הבא האדם למד לבשל את מזונותיו, וכך לגוון את מקורות התזונה שלו, להפחית מחלות על ידי הריגת אורגניזמים במזון ולצמצם את זמן האכילה, וכתוצאה מכך לעסוק בארגון חברתי ובפיתוח של התרבות האנושית, דבר שלפי תיאוריות אנתרופולוגיות רווחות הביא לגדילת מוחו מ-400 גרם ל-1.4 ק"ג.
ממצאים ארכאולוגיים מאתר גשר בנות יעקב מרמזים כי מינים אנושיים קדומים, כגון ההומוארקטוס, שלטו באש והשתמשו בה עוד לפני כ-790,000 שנה. באתר "ערש המין האנושי", מצפון ליוהנסבורג שבדרום אפריקה, נמצאו עדויות לאש מבוקרת מלפני כמיליון שנה.
גם המשך ההתקדמות הטכנולוגית של המין האנושי הייתה תלויה באש. באמצעות האש יכול היה האדם להתיך עפרות ברזל ונחושת וליצור חומרים וכלים חדשים כמו חרבות, מגינים, קנקנים, גלגלים ומרכבות, לנוע במהירות במרחב וליצור תהליכי צביעה. האדם גם השתמש באש כאמצעי תקשורת לאותת ולהעביר מסרים למרחוק.
בהמשך האש שימשה מרכיב מרכזי במהפכות התעשייתיות של קיטור, חשמל, מחשוב וחלל. האש הביאה לניידות גדולה של האדם ושינוע סחורות באמצעות מנועי קיטור, בעירה פנימית וסילון שהותקנו ברכבות, אניות, רכבים ומטוסים. הצבא המודרני מבוסס על כוח אש של אבקת שרפה, חומרי נפץ וטילים. אפשר אף לכלול באש את האנרגיה האטומית, שבו בתהליך של ביקוע גרעיני או היתוך גרעיני מופק אש. ולמעשה האש היא זו שמניעה את גלגלי הציוויליזציה המודרנית.
מהותה של האש
לאורך שלבי ההיסטוריה ניסתה האנושות להבין את מהותה של האש, בשל היותה חלק מרכזי בחייו של האדם. תרבויות עתיקות רבות כללו במיתולוגיה שלהם אל שמייצג את האש. ההסבר הפילוסופי שניתן לאש ביוון העתיקה, כבר במאה החמישית לפנה"ס על ידי אמפדוקלס, היה במסגרת תורת ארבעת היסודות, לפיה אש היא יסוד אחד מתוך ארבעה, שצירופים שונים שלהם מרכיבים את עולם הטבע כולו. אריסטו אימץ את התאוריה הזאת, וכמו ביתר תחומי המדע, שיטתו של אריסטו הייתה הדעה המדעית השלטת במשך כאלפיים שנה, עד המהפכה המדעית.
גם לאחר סתירת תאוריית ארבעת היסודות, לא נמצא הסבר ברור למהותה של האש. במהלך ההתפתחות של מדעי הפיזיקה והכימיה, הוצעו מספר תאוריות אפשריות למהות האש, אך הם נשללו בזו אחר זו. התאוריה הבולטת שבהן היא תאוריית הפלוגיסטון שהוצעה במאה ה-17, שלפיה אש היא חומר מסוים שמצוי בחומרי בעירה, שבתהליך הבעירה נפלט לאוויר. הסתירה לתאוריה זו הייתה חוק שימור המסה, שכן בתהליכי בעירה מסוימים נמדדה דווקא עלייה במסה של החומר הבוער.
ההסבר המודרני פותח על ידי אנטואן לבואזיה, אבי הכימיה המודרנית, לפיו האש היא תוצר של תהליך חמצון, אינטראקציה של חומר הבעירה עם יסוד החמצן, שמשנה את צורתם בתהליך של בעירה. בהסבר זה הוא התחיל את המהפכה הכימית.
האש בדת ובפולחן
אש ושרפה שימשו רבות בפולחני הקרבת קורבנות בדתות שונות, אולי משום שעשן השרפה עולה השמימה. אש נחשבה לאחת מארבעת היסודות הקלאסיים, כמו גם אחד מחמשת היסודות הסיניים. בנצרות האש מופיעה לעיתים קרובות כחלק מתיאורי הגיהנום. אחת האלות שנקראות אלות האש היא וסטה-במיתולוגיה הרומית, או הסטיה-במיתולוגיה היונית.
במקרא האל מדומה לאש. אחת מארבע הדרכים במקרא להוצאה להורג היא שריפה באמצעות אש, אך לפי חז"ל השריפה לא נעשית באמצעות אש אלא באמצעות עופרת רותחת. בתלמוד, האש היא אחת מארבעה אבות נזיקין. עוד ביהדות ישנו איסור על הדלקת אש וכיבויה בשבת וקיימת מצוות הדלקת נרות שבת ויום טוב והדלקת נרות חנוכה, ומנהג הדלקת נרות נשמה. בהבדלה מברכים את ברכת בורא מאורי האש. בבית המקדש ישנם מצוות נוספות באש: מצוות הקרבת קורבנות על אש המערכה של מזבח העולה, הדלקת אש תמיד ומצוות הדלקת נרות המנורה.
האש בשימוש האדם
ממוזער|250px|האש בשימוש האדם – נרות בוערים
מקור אור
האש יכולה לשמש את האדם כמקור אור.
הלפיד אפשר לנייד את האש מהמדורה, כך שיוכל לשמש כאמצעי תאורה נייד. מאוחר יותר התפתחו מנורת שמן והנר.
השימוש באש לצורכי תאורה היה נפוץ במיוחד לפני השימוש בנורה חשמלית. עם זאת ממשיכים לעשות בה שימוש בחברה המודרנית, בעיקר משיקולי אסתטיקה או לצורך יצירת אווירה. למשל – עששית נייר.
חימום ובישול
ממוזער|250px|שימוש באש לצורכי בישול, ציור משנת 1886.
ניתן להשתמש באש לצורך חימום ובישול המזון.
לצורך כך המדורה יכולה לשמש לחימום ולתאורה.
ניתן לעשות שימוש בלהבה ובחום גם כדי לעבד חומרים שונים.
חומרי בערה
ממוזער|שימוש בפחמים כחומרי בערה
בימי קדם שימשו העצים כמקור עיקרי לאנרגיה שצרכו בני-האדם. בעבר, התכת מתכת ויצירת פחם עץ צרכו כמויות גדולות של עצים לשרפה. בתקופה המודרנית רק חלק זעיר מהאנרגיה בה משתמשת האנושות מופק משריפת עצים; במקום זאת נעשה שימוש בדלק, בפחם אבן, באנרגיה גרעינית ובמקורות אנרגיה חלופית אחרים. עם זאת, במדינות רבות עדיין משמשת שריפת עץ כצורת חימום.
סכנות הקשורות לאש
250px|שמאל|ממוזער|שלט אזהרה על חומר דליק
ממוזער|סכנות הקשורות לאש – ספינה עולה בלהבות, ציור משנת 1897.
השימוש באש גורר אחריו את סכנת השרפות.
אש בלתי מבוקרת יכולה להוות סכנה גדולה לבני אדם ולבעלי חיים.
החום המופק מהאש מפרק את התרכובות הכימיות שמהן מורכב הגוף, ולכן הוא ניזוק כאשר הוא בא במגע עם אש.
חשיפה לאש עשויה לגרום לכוויות, לשאיפת עשן, ואף למוות.
האש יכולה לפגוע גם בצמחים ובמבנים.
סכנת השרפה גדלה כשנבנו ערים גדולות וצפופות. זאת במיוחד עבור בתים העשויים מעץ, אשר האש הייתה עלולה להתפשט בהם במהירות ולגרום נזקים כבדים ברכוש ובנפש.
מקרים מפורסמים בהיסטוריה הם: השרפה הגדולה של רומא, השרפה הגדולה של לונדון, והשרפה הגדולה של שיקגו.
כיבוי אש
על פי רוב התזת מים על האש היא דרך יעילה לכבות אותה. זאת משום שהמים נוטלים כמויות גדולות של חום וכך מפריעים לתהליך הבערה. כמו כן, הם יוצרים מסך של אדים המונע חמצן מהאש.
אולם לעיתים השימוש במים עלול להזיק. כאשר הלהבות אוחזות ברשת חשמל המים עלולים לגרום לקצר ולהתחשמלות.
במקרים שבהם השימוש במים יחמיר את המצב ניתן להתיז על האש פחמן דו-חמצני על ידי אבקות שמשחררות גז זה, או חומרים יוצרי קצף. עבור שריפות קטנות בהן אפשר להתקרב אל מוקד האש, אמצעי כיבוי יעיל הוא שפיכת חול.
שירותי כבאות והצלה נועדו לעסוק בכיבוי של שרפות.
מכבי אש ממהרים למקום בו פרצה שרפה כדי לנסות לכבותה ולחלץ את בני האדם הנתונים בסכנה.
בבניינים רבים מותקנת מערכת גילוי וכיבוי אש.
קישורים חיצוניים
בטיחות באש - מתוך אתר שרותי כבאות והצלה
מהי אש? באתר "Straight Dope"
עדויות על שימוש באש לפני 790,000 שנה, דיווח של ה-BBC
ינס זנטגן, פרידה מהאש, באתר הזמן הזה, מאי 2023
הערות שוליים
*
קטגוריה:תגובות כימיות | 2024-10-07T09:14:04 |
קשר רדיו | שמאל|ממוזער|250px|מגדל תקשורת בניו סאות' ויילס
שמאל|ממוזער|250px|אנטנת "צלחת"
שמאל|ממוזער|250px|רדיו טרנזיסטור
קשר רדיו הוא מכלול הדרכים להעברה של מסרים בין נקודות מרוחקות באמצעות אפנון של גלי רדיו.
קשר רדיו הוא הטכניקה העיקרית לתקשורת אלחוטית, ולכן יש המשתמשים במושג "תקשורת אלחוטית" כשכוונתם היא לקשר רדיו.
שימושים
לקשר רדיו מספר שימושים, הנפוצים שבהם:
שמע
שידורי רדיו – מהשימושים הנפוצים לגלי רדיו. אחדות מהטכנולוגיות המשמשות להעברת גלי קול באמצעות גלי רדיו הן
AM
FM
Digital Audio Broadcasting
טלפוניה – טלפונים סלולריים המתחברים לרשת הטלפונים ללא צורך בכבלים
מכשירי קשר
שידורי טלוויזיה המעבירים קול ותמונה
תקשורת נתונים
רשתות מחשבים אלחוטיות כגון Wi-Fi, WiMax
רשת אישית ותקשורת עם אביזרים היקפיים שונים באמצעות טכנולוגיית בלוטות', ZigBee, IrDA, תקשורת טווח אפס, RFID
טלגרף אלחוטי
ניווט
באמצעות מערכות ניווט לווייניות כגון GPS, GLONASS, גלילאו, ביידו
באמצעות מערכות מיושנות יותר (דוגמת מערכת לורן או VOR).
שליטה על אמצעים מרוחקים באמצעות שלט רחוק
דרכים שונות לביצוע תקשורת אלחוטית
תקשורת לוויינית
תקשורת תאית
ממסור
שידור וקליטה ישירים בין שתי אנטנות או יותר
היסטוריה
הבסיס התאורטי לקשר רדיו הונח כבר ב-1873 על ידי ג'יימס קלרק מקסוול. הראשון שיישם את הטכנולוגיה היה דייוויד יוז (David E. Hughes) שב-1878 ביצע שידור ראשון של צלילים לאחר שגילה כי גלים אלקטרומגנטיים הופכים לצלילים באמצעות מכשיר טלפון ביתי, אך ההוכחה האמיתית הראשונה של התאוריה שהציג מקסוול הוצגה רק במהלך השנים 1886–1888 עת אישר היינריך רודולף הרץ את התאוריה באמצעות ניסוי.
הרדיו כמכשיר תקשורת המונים הוא פרי המצאתו של גוליילמו מרקוני, אשר מימש את התאוריה של הרץ, על התפשטות גלים אלקטרומגנטיים. הוא נכנס להיסטוריה, כראשון אשר יצר קשר אלחוטי (במורס) בין צרפת לאנגליה, וזכה לתהילת עולם כאשר, שידר ב-12 בדצמבר 1901 מסר אלחוטי ראשון, שחצה את האוקיינוס האטלנטי – ובכך פורץ דרך לשידור הרדיו הטרנס-אטלנטי הראשון, בהוכיחו כי קימור כדור הארץ לא משפיע על גלים אלו. אט אט הפכה ההמצאה החדשה להיות מכשיר בידור ומידע בו מעבירים סוגי שידור שונים (בעיקר חדשות ומוזיקה) למאזינים בביתם.
לקריאה נוספת
יוסף פנחסי, "היסודות הפיזיקליים של התקשורת האלקטרונית", המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, 2008 ()
יוסף פנחסי, "תקשורת ספרתית ומודמים", המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, 2008 ()
קטגוריה:טכנולוגיה תקשורתית
קטגוריה:שיטות טלקומוניקציה
* | 2024-06-15T07:10:09 |
אלישבע (משוררת) | 250px|ממוזער|שמאל|אלישבע עם בתה, מרים, בחוף הים בתל אביב, 1926
שמאל|ממוזער|200px|עטיפת ספר שירים רוסי של אלישבע מ-1919, תחת שם העט "א. לישבע"
יֶליזָבֶטָה איוואנובנה ז'ירקובה-ביחוֹבסקי (ברוסית: Елизавета Ивановна Жиркова; 19 בספטמבר 1888 – 26 במרץ 1949), שנודעה בשם העט אלישבע, הייתה משוררת ברוסיה ובארץ ישראל. בת למשפחה נוצרית, נישאה למו"ל והעיתונאי שמעון ביחובסקי ועלתה עמו לארץ ישראל ב-1925.
חייה
על מוצא משפחתה העידה:
אלישבע נולדה בספאסק-ריאזאנסקי (Спасск-Рязанский) , עיירת לוויין של העיר ריאזאן שברוסיה, בת לאיוואן ז'ירקוב, נוצרי פרבוסלבי שהיה תחילה מורה בבית ספר עממי כפרי, ולאחר מכן סוחר ומוציא לאור, ולאם ממוצא אירי-קתולי. אמהּ נפטרה כשהייתה בת שלוש, והיא התחנכה אצל דודתה (אחותה הבכורה של אמה) במוסקבה. היא למדה בגימנסיה לנערות במוסקבה, ואחר כך השתלמה בקורסים לפדגוגיה מטעם התאחדות המורות והמחנכות, וסיימה את לימודיה ב-1910.
בשנת 1908, בהיותה בת עשרים, החלה להתעניין בלשונות העברית והיידיש, בהשפעת ידידיה היהודים. למדה יידיש ועברית, תרגמה מעברית לרוסית, וכעבור זמן מה החלה לכתוב שירים עבריים מקוריים. עניינה ביהדות הביא אותה במגע עם הסופר שמעון ביחובסקי, עמו התיידדה ואחר כך פיתחה קשר רומנטי, והשניים נישאו. היא לא התגיירה ונותרה נוצרייה בדתה (אף שכינוה "רות על גדות הוולגה").
בשנת 1925 עלו בני הזוג לארץ ישראל. ב-26 במרץ יצאו לדרכם באוניה "אילאיץ". ב-1 באפריל חגגו כל הנוסעים היהודים באוניה את חג פתיחת האוניברסיטה העברית וכאשר עגנה האוניה בסאלוניקי קראה אלישבע מספר שירים לכבוד החג. ברשימת העולים שהגיעו ליפו ב-6 באפריל רשומים בני המשפחה הבאים: אלישבע ביחובסקי בת 36. שמעון ביחובסקי בן 42, וביחובסקי מרים בת 11 חודשים (הרישום בתיק העלייה שבארכיון המדינה s104/558 עמוד 175) באותה השנה נערכו בערי הארץ נשפיים ספרותיים לכבודה ובהשתתפותה.למשל: היא גם תרגמה לרוסית יצירות של סופרים עבריים כמו גרשון שופמן, יוסף חיים ברנר ואחרים.
על-פי האנציקלופדיה העברית, "בסיפוריה בולטת השאיפה לספר על היסוד הנאצל שבחיים ולתאר את הטוב והמעולה שבאדם".
פרסומה הביא לכך שאורגנו סביבה נשפים ספרותיים בישראל ומחוצה לה, אך לדבריה, הם העיקו עליה ושעממו אותה. בעת ביקורה בקובנה בשנת 1928, פגשה אותה הנערה לאה גולדברג, שכתבה את התרשמותה מאלישבע ביומנה: "היום הייתי בביתה. היא עושה עלי רושם מצוין. פשוטה, צנועה, אותה סנסציה שמקיפה אותה לא נגעה בה. היא יהודייה, עברייה, כאילו הייתה יהודייה תמיד - כל חייה."
טרגדיה הכתה בה בשנת 1932 כשמת בעלה בפתאומיות. היא נותרה עם ילדה בת 8, מרים, והתקשתה להתפרנס. אפילו לא הצליחה להתקבל לעבודה כספרנית ב"שער ציון" (לימים בית אריאלה). היא שקעה בעוני והתגוררה בצריף הדולף בימי החורף, בשכונת מונטיפיורי בתל אביב. בזכות חיים נחמן ביאליק, שפנה להנהלת "קרן ישראל מץ" בניו יורק, זכתה לקצבה חודשית של 15 דולר, שהיו למקור קיומה היחיד.
בעת מלחמת העולם השנייה התגייסה בתהּ לחיל העזר לנשים. היא שירתה במצרים, שם הכירה חייל בריטי, דני ליטל, ונישאה לו ב-1946. לשניים נולדו שלוש בנות. כך נותרה אלישבע בודדה לחלוטין. אלישבע רצתה לצאת לבריטניה לבקר את בתה ונכדותיה, אולם מצבה הכלכלי ובריאותה הרופפת מנעו זאת.
אלישבע נפטרה בשנת 1949 בטבריה, שאליה עברה כדי לרפא דלקת מפרקים שלקתה בה. בת 60 במותה. לאחר שאנשי חברה קדישא הערימו קשיים על קבורתה בטבריה כיוון שלא הייתה יהודיה, היא נקברה בבית הקברות כנרת. אברהם ברוידס, מזכיר אגודת הסופרים, תיאר כיצד נתקיימו בה מילות שירה שלה:
מקצת משיריה הולחנו בידי יוצרים כדניאל סמבורסקי, שייקה פייקוב וחוה אלברשטיין, ובוצעו על ידי זמרים כמו אלכסנדרה וחוה אלברשטיין.
הנצחה
רחוב (ושכונת) "חרוזים" ברמת גן נקרא ע"ש אחד מספרי שירתה הראשונים.
בהרצליה נקראה כיכר במפגש הרחובות הנדיב ורש"י, על שם המשוררת אלישבע.
מספריה של אלישבע
שמאל|ממוזער|250px|קברה של אלישבע בבית הקברות כנרת
עם אור בֹּקר בקול רנה, תל אביב: [חמו"ל], תרפ"ו.
כוס קטנה: שירים, תל אביב: תומר, תרפ"ו. (מהדורה ב: תרפ"ו; מהדורה ג: תרפ"ז.)
ספורים, תל אביב: תומר, תרפ"ח.
חרוזים: שירים, תל אביב: תומר, תרפ"ח.
סמטאות: רומן, תל אביב: תומר, תרפ"ט.
משורר ואדם: על שירתו של אלכסנדר בלוק, תל אביב: תומר, תרפ"ט. (מאמריה שנדפסו ב"התקופה" כא–כב ובמוסף "דבר" אלול תרפ"ו)
מקרה טפל: ספור, תל אביב: תומר, תרפ"ט.
שירים, תל אביב: עדי, תש"ו 1945.
מלכת העברים: סיפורים, תל אביב: ידיעות אחרונות, [תש"ח?]. (ספרון)
ספורי משלים; לִקטה אלישבע; הציורים: ס. מדוי, תל אביב: עמוס ('ספרית פז') [תשכ"-?]. (לילדים)
חומי וכרמלה; ציר פיר פרובסט; סִפּרה אלישבע, תל אביב: עמוס ('ספרית ורד'), [תשכ"-]. (לילדים)
קבצים ומהדורות שראו אור לאחר מותה:
ילקוט שירים; ליקט, ערך והוסיף מבוא והסברים: חיים תורן, תל אביב: יחדיו ('מבחר ספרותנו לעם') תש"ל.
מקרה טפל: ועוד 5 סיפורים, תל אביב: קצין חינוך ראשי - ענף השכלה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור ('ספרית תרמיל'), תשל"ז 1976.
סמטאות: רומאן; מסת-הסבר, הערות ועריכה? הלל ברזל, תל אביב: הדר, 1977.
מלכה לעברים: וסיפורים אחרים, תל אביב: בבל, תשס"ב 2002.
סמטאות: רומאן; עורך הספר: מנחם פרי, בני ברק: הקיבוץ המאוחד (הספריה החדשה למנויים), 2008.
תרגום
יוהרלל ניהרו, מכתבים מבית הכלא; תורגמו מאנגלית בידי אלישבע, עין חרוד: הקיבוץ המאוחד, תש"ג.
ריצ'רד א' בירד, בדד; תרגמה מאנגלית אלישבע ; הציורים: גיטה ריטלר, תל אביב: עם עובד ('ספרית שחרות'), תש"ג. (מהדורה חדשה: תשי"ג) (יומן מן הקוטב הדרומי)
ר"ל סטיבנסון, גן הקסמים; הציורים: רות ווד; עֻבד לעברית על ידי אלישבע, תל אביב: עמוס, תש"ל. (לילדים)
מלים; מילים, ציורים: ג. אליוט; עברית: אלישבע, תל אביב: עמוס ('ספרית פז') [תש"ל?].
לקריאה נוספת
אלישבע: קובץ מאמרים אודות המשוררת אלישבע, תל אביב: תומר, תרפ"ז. (הופיע במהדורות נוספות)
'ביחובסקי, אלישבע', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 76.
אורנה רב-הון, 'המסתורין של אלישבע: זיקת הפואטיקה של אלישבע לסימבוליזם ולאקמאיזם', מאזנים סז, 10 (תשנ"ג), 7–10.
חיים באר, "אלישבע", בספרו: מזיכרונותיה של תולעת ספרים: מסעות בעקבות סופרים וספרים; עורך: גדעון טיקוצקי, תל אביב: עם עובד, תשע"א 2011, עמ' 367–370.
רבקה אלינב, "כי מרה מאד הדעת": עת הגיבורה האינטלקטואלית-יוצרת בסיפורת של אלישבע (ביחובסקי) ולאה גולדברג; עריכה ראשית: יהודית שטיימן, תל אביב: מכון מופ"ת ('כליל – סדרת ספרים בנושאי חנוך'), תשע"ב 2012.
הילה שלומית קינל-לימוני, תלושות ומורדות: סיפורת נשים בספרות התחייה העברית: חוה שפירא, דבורה בארון ואלישבע ז'ירקובה - ביחובסקי, תל אביב: רסלינג, 2016.
אילת נגב, אלישבע: לא היה זה אושר, אף לא חיים, בתוך שיחות אינטימיות תל אביב: משכל, 1995. גרסה דיגיטלית מפרויקט בן־יהודה
ארנסט ד'ארביי, מתוך קורות הילד הקדמון (עברית: אלישבע | תרגום מעיזבון המשוררת), דחק, כרך טו', 2022.
קישורים חיצוניים
תדהר (עורך), "המשוררת אלישבע ייליסאבטה מיכאילובנה (איוואנובנה) ז'ירקובה", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז, עמ' 2831
יפה ברלוביץ',
אילת נגב, לא היה זה אושר, אף לא חיים..., באתר הספריה החדשה
(עם מותה)
,
משה בסוק, פרחים שהכלימה: אלישבע, בפרויקט בן-יהודה
מקור סרוק ב"דבר":
מכּתביה:
, (רשימה אוטוביוגרפית; מתוך "כתובים", גיליון ו)
שירים:
(שיר)
סיפורת:
על כתביה:
, על ספרה "מלכה לעברים וסיפורים אחרים"
אריק גלסנר, על "סמטאות" של אלישבע, מעריב, 23 באוגוסט 2008
, על "סמטאות"
הערות שוליים
קטגוריה:משוררות ישראליות
קטגוריה:משוררים ישראלים
קטגוריה:משוררות כותבות עברית
קטגוריה:משוררים כותבי עברית
קטגוריה:מתרגמות ישראליות
קטגוריה:מתרגמים ישראלים
קטגוריה:משוררות רוסיות
קטגוריה:מתרגמות סובייטיות
קטגוריה:ישראליות ילידות האימפריה הרוסית
קטגוריה:ישראלים ילידי האימפריה הרוסית
קטגוריה:עולים לא-יהודים
קטגוריה:סופרות ישראליות הידועות בשם עט
קטגוריה:סופרים ישראלים הידועים בשם עט
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות כנרת
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1888
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1888
קטגוריה:ישראליות שנפטרו ב-1949
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1949 | 2024-08-07T23:06:41 |
קשר אלחוטי | REDIRECT תקשורת אלחוטית | 2004-09-01T19:15:44 |
דייוויד ריציו | דייוויד ריציו (David Rizzio; 1533–1566) היה איש סודה של מרי מלכת הסקוטים, ממוצא איטלקי. נרצח בידי בעלה.
דייוויד ריציו נולד בשנת 1533. הגיע לסקוטלנד בשנת 1561 כמוזיקאי שנלווה לשגריר ממלכת סבויה. התוודע למרי מלכת הסקוטים ונתמנה כמזכיר שלה לענייני צרפת. הפך להיות לאיש אמונה וסודה של המלכה ועורר קנאה ואיבה בקרב בני האצולה, שגברו גם בשל היותו זר וקתולי. יריביו אלה שכנעו את בעלה של המלכה, הנרי סטיוארט, לורד דרנלי, כי ריציו הוא המאהב של המלכה.
ב-9 במרץ 1566 פרצו הבעל ותומכיו לחדרי המלכה בארמון תפסו את ריציו ולעיני המלכה דקרו אותו 56 פעמים וגרמו למותו.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:איטלקים
קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות באירופה
קטגוריה:ילידי 1533
קטגוריה:נפטרים ב-1566 | 2021-08-01T12:19:32 |
להבה | ממוזער|250px|להבה של שני נרות
להבה היא תערובת של גזים ומוצקים הנמצאים בתהליך של תגובה כימית הפולטת קרינת אור נראית וקרינת תת-אדום. התדר של גלי הקרינה, מה שמשפיע על הצבע הנראה, תלוי בהרכב הכימי של חומרי הבערה ותוצרי ביניים של התהליך. כמו כן צבע הלהבה משתנה לפי הטמפרטורה.
במקרים רבים, למשל בבעירה של חומרים אורגניים מן הצומח, וכן בבעירה לא מושלמת של גז, חלקיקים מוצקים הנקראים פיח מגיעים לליבון ופולטים אור בגווני אדום-כתום. בעירה מושלמת של גז יוצרת אור בצבע כחול בהיר באורך גל אחיד בעקבות מעברי אלקטרונים במולקולות מעוררות בלהבה.
בעצם אלו הם שני סוגי הקרינה של האש- קרינת ליבון חלקיקים הנקראת קרינת גוף שחור ופליטת פוטונים בחומר מעורר.
צבע קרינת גוף שחור משתנה לפי הטמפרטורה של החומר ולכן גם צבע הלהבה הוא תלוי טמפרטורה. לשם המחשה ניתן לראות בתמונות של שרפה שבבסיס הלהבות, שבו הטמפרטורה היא הגבוהה ביותר, הלהבות בצבעי צהוב בהיר עד לבן, למעלה מזה צהוב עד כתום ובפסגת הלהבות צבען אדום. מעל האזור האדום הטמפרטורה אינה גבוהה דיה לשם בעירה וחלקיקי הפחמן שנותרו יוצאים כעשן שחור.
הלהבות אינן "אנרגיה טהורה" או כל דבר מסוג זה: הלהבות הן גזים מלובנים ולוהטים המשתחררים בתהליך הבעירה. בפרט, הלהבות מושפעות, למשל, מכוח הכבידה: בסביבה נטולת כוח כבידה, נראית האש ככדור.
חומן של הלהבות (דהיינו, חומו של הגז המשתחרר כתוצאה מהתהליך), מאפשר את המשך תהליך הבעירה.
השפעת כוח הכבידה
שמאל|ממוזער|250px|להבת נר בתנאי חוסר כבידה
בתנאים רגילים על כדור הארץ הגזים החמים (והצפופים פחות) מהלהבה עולים מעלה ואוויר קר יותר ועשיר יותר בחמצן זורם מלמטה לאזור הלחץ הנמוך שנוצר בבסיס הלהבה. זרימה זו היא שנותנת ללהבה את צורתה המוארכת האופיינית. על פי מחקר של נאס"א צורת הלהבות בחלל, בכבידה נמוכה מאוד, שונה מצורתן בכדור הארץ שכן אין כיוון זרימה מועדף לגזים החמים הנוצרים בבעירה. צורת הלהבה של נר בחלל היא, בהתאם, כדורית בקירוב, (פיזור גזים וחלקיקים באופן שווה לכל הכיוונים) וצבעה נוטה לכחול.
מחקרים של נאס"א מוכיחים כי בלהבות דיפוזיה (להבות בהן החמצן המשמש לבעירה נמצא מחוץ למקום הלהבה- ולא מעורב בחומר הבעירה לפני הבעירה) בחלל, חומר הבעירה מנוצל יותר וכמות החומר שלא עובר בעירה- קטנה. הדבר נובע ממספר הבדלים בצורת התנועה של חומרים כאשר משתנה כוח הכבידה. לגילוי זה יכולה להיות השפעה על המדעים המעשיים ועל התעשייה, במיוחד בהקשר של נצילות דלק.
טמפרטורות אופייניות של להבות
להבת חמצן-מימן – 2,000 מעלות (°C) ומעלה.
להבת מבער בונזן – 1,300–1,600 מעלות.
להבת נר – 1,000 מעלות.
סיגריה: בלא שאיפה – 400 מעלות בקצה האזור הבוער ו-585 במרכזו. בעת שאיפה – 700 מעלות במרכז.
חום הלהבה על פי צבעה
חום הלהבות ניתן להערכה על פי צבע הלהבה, בלהבות בהן חלקיקי פחמן הם פולטי האור בלהבה.
אדום:
רק נראה – 525 מעלות.
עמום – 700 מעלות.
גוון דובדבן עמום – 800 מעלות.
גוון מלא – 900 מעלות.
גוון ברור – 1,000 מעלות.
כתום:
עמוק – 1,100 מעלות.
ברור – 1,200 מעלות.
כחול:
לבנבן – 1,300 מעלות.
צהוב – 1,400 מעלות.
מסנוור – 1,500 מעלות.
הלהבה הכחולה היא הלהבה המגיעה לטמפרטורה הגבוהה ביותר.
את האש הכחולה ניתן לראות במקומות מוכרים לעין, למשל גז בישול, ריתוך אצטילן ולהביורים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אש
קטגוריה:תגובות כימיות | 2023-08-31T12:43:27 |
קרב עין ג'אלוד | REDIRECT קרב עין ג'אלות | 2004-09-01T20:10:23 |
יוסף קארו | שמאל|ממוזער|250px|קברו בצפת
רבי יוסף קארו (מכונה גם השולחן ערוך, הבית יוסף, מרן והמחבר; 1488, ה'רמ"ח – 24 במרץ 1575, י"ג בניסן ה'של"ה), מגדולי הפוסקים, מחבר השולחן ערוך, כסף משנה והבית יוסף. עסק גם בקבלה. מקובל לסמנו כפותח תקופת האחרונים.
ביוגרפיה
נולד ב-1488 בעיר טולדו בספרד לבואינה (בעברית פירושו; טובה) ולרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים. בעודו ילד קטן נאלץ לנדוד עם הוריו בעקבות גירוש ספרד, והמשפחה הגיעה לליסבון שבפורטוגל ומשם הגיעה לקושטא. אחר שאביו נפטר הוא גדל בבית דודו שחי בקושטא, רבי יצחק קארו. בבגרותו התבסס באדריאנופול שבטורקיה. בעיר זו התחתן בזיווג ראשון עם בתו של הרב משה אבן אלבלג מניקופול, ובה זכה למעמד רבני חשוב, ובהיותו כבן 34 החל בכתיבת חיבורו על הטור – הבית יוסף.
אשתו השנייה הייתה בתו של יצחק סבע (מחשובי אנשי אדריאנופול, ואביו של שמואל סבע) שנפטרה במגפה בסלוניקי יחד עם שלושה מילדיהם; יצחק, יהודה, והבת בואינה שנקברו בסלוניקי ומצבותיהם עדיין שם כיום. בין 1523 ל-1536 התגורר בעיר ניקופול בבולגריה ובה הקים את בית הכנסת וישיבת "בית יוסף" ולאחר מכן עלה לארץ ישראל, וקבע את מקומו בצפת. בעיר הגלילית נעשה תלמידו של רבי יעקב בירב, והיה הראשון שהוסמך על ידו כרב עם חידוש הסמיכה. אחר כך נסמכו לרבנות רק עוד שלושה תלמידים נוספים של ר' יעקב בירב: רבי משה מטראני, רבי משה קורדובירו ורבי יוסף סאגיס (רבו של ר' אלעזר אזכרי, מחבר ספר חרדים וחברו של ר' יוסף קארו). בצפת, לימד תלמידים בבית מדרשו, הנודע כיום כבית הכנסת רבי יוסף קארו, ושם שקד על כתיבת ספריו.
שלושים ושתיים שנה ארך חיבור ה"בית יוסף" שנכתב על הארבעה טורים לרבי יעקב בן הרא"ש ובו ערך ר' יוסף קארו דיונים הלכתיים מעמיקים, בסופם קבע את עמדתו המסכמת. עשר שנים נוספות חלפו עד להוצאת החיבור לאור. שיטת הפסיקה שלו הייתה: הכרעה על פי רוב הדעות בין הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש. לקיצור שסיכם את הלכות ה"בית יוסף" קרא: שולחן ערוך, וקיצור זה עתיד היה להיעשות במהלך ההיסטוריה לעיקר.
בחלק מתקופת הכתיבה פרצה בצפת מגפת דבר והרב עבר לביריה.
בזקנתו, בהיותו קרוב ל-80, נישא בשלישית לבתו של הרב זכריה זכשיל אשכנזי, ובגיל מופלג זה נולד לו בן בשם יהודה.
מרן נפטר בצפת קרוב לגיל 87, והאבל על פטירתו הכה גלים בכל רחבי העולם היהודי .
התפשטות ספריו ופסקיו
כאמור, הספר מבוסס פסקי הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ועל כן הוא מותאם לפסיקה בקרב קהילות תושבי צפון אפריקה ומגורשי ספרד. עוד בחיי רבי יוסף קארו הופצו חלקי ה"שולחן ערוך" עם "מפת השולחן", דהיינו הערות והתאמות של הספר למנהגי ופסיקות יהדות אשכנז שנכתבו בידי הרמ"א – רבי משה איסרליש. על הספר נכתבו פירושים רבים, בהם הש"ך, הט"ז, מגן אברהם, חלקת מחוקק, בית שמואל, חיי אדם, משנה ברורה ועוד. גם בתימן, התקבל הספר שולחן ערוך בידי חלק מהקהילות, לאחר שהופץ עם הערות והתאמות למנהגיהם בידי רבי דוד משרקי מצנעא בחיבור הנקרא שתילי זיתים. בייחוד התקבלה פסיקתו בקהילות שבהן הייתה מקובלת דרך הקבלה בעקבות השפעתו של רבי זכריה אלצ'אהרי וספרו "צידה לדרך".
בחלק "אורח חיים" נידונים דיני ומנהגי התפילה, ואלו, לעומת שאר הפסקים, הושפעו מאוד מקבלת האר"י שהופצה בעיקר בידי הרב חיים ויטאל, ואומצו בידי רוב קהילות היהודים בארצות האסלאם ("עדות המזרח" – כלומר יהודי צפון אפריקה ומזרח אסיה) וכן בידי תנועת החסידות.
חיבור חשוב אחר של רבי יוסף קארו הוא "כסף משנה" על "משנה תורה" של הרמב"ם שברובו נכתב לאחר חיבור הבית יוסף, אולם חלקים ממנו נכתבו קודם.
הוא עסק גם בשאלות ותשובות שנשלחו אליו מחכמים שחיו בדורו, ואלו נדפסו בספר השו"ת "אבקת רוכל". בין השואלים היו רבי משה אלשיך ורבי שלמה אלקבץ. מודפסת בספר גם שאלה המיוחסת לאר"י, אם כי קמו עוררין אם אכן הוא כתבה.
לדעת הרב עובדיה יוסף, הרב קארו מוגדר כ"מרא דארעא" ("רב הארץ"), וכל תושבי ארץ ישראל, ובפרט בני עדות המזרח, חייבים לקבל את הוראותיו, אולם אף הרב עובדיה הורה הנהגות שונות כנגד שיטת השולחן ערוך (משום שהסיבה העיקרית לקבלת הוראות מרן היא שכך נהגו בארץ ישראל ולכן במקום שמנהג ארץ ישראל היה שונה או שונה על ידי גדולי הרבנים בארץ לא עושים כמו הרב יוסף קארו).
הקבלה בהגותו וספרו מגיד מישרים
ממוזער|שמאל|250px|דף השער של המהדורה הראשונה של "מגיד מישרים", לובלין-ונציה ה'ת"ו-ה'ת"ט
כרב בצפת לא נמנע רבי יוסף קארו מלשלוח ידו בקבלה, אף על פי שאין היא מרבה להופיע בכתביו ההלכתיים. רבי משה קורדובירו מצטט חידושי קבלה שלו. רבי שלמה אלקבץ תיאר באיגרת שאותה מצטט רבי ישעיה הלוי הורוביץ, אירוע של התגלות שאותה חווה יחד עם ר' יוסף קארו בליל שבועות בשנת 1533, וסיפר:האירוע התרחש בהיותם בעיר ניקופול ובעקבותיו החליטו השניים לעלות לארץ ישראל.
כמו כן נדפס לראשונה בלובלין בשנת ת"ו ספרו "מגיד מישרים". ספר זה הוא יומן של התגלויות "מגיד", הכולל תאריכים מדויקים של ההתגלויות, העיסוק בו עסק רבי יוסף קארו לפני ההתגלות – לרוב לימוד פרקי משניות, ותוכן ההתגלויות עצמו. דברי המגיד של ר' יוסף קארו נמסרו בשפה הארמית.
התגלותו של "מגיד" בנפשו של פוסק הלכות רציונלי הפתיעה רבים, והיו שתהו אם למעשה אין מדובר בזיוף ובאגדה שיוחסה בטעות לרבי יוסף קארו. בראש המערערים עמד שי"ר, לעומת זאת צבי ורבלובסקי, שחקר את תופעת המגידות בהרחבה בספרו "רבי יוסף קארו", הגיע למסקנה שאין כל ראיה לכך שמדובר בזיוף. בנוסף, בשיחה בעל פה, טען ורבלובסקי שייתכן כי רבי יוסף קארו נקט בפעולות מאגיות שונות כדי לזכות במגיד, כפי שנהגו מקובלים אחרים בדורו, ואף שאין בספר "מגיד מישרים" אזכורים לכך, ייתכן שהדבר נובע מהעריכה המאוחרת לספר, ולמעשה אף בו נעשה שימוש באמצעים מאגיים. ייתכן שהשמיטו את הדברים כדי "להכשיר" את הבית יוסף, או בשל האופי הדרשני של הספר בעריכתו הסופית שלא נתן מקום לתיאור הפרקטיקות שהביאו לגילוי הסודות (מפי משה אידל, "ספונות" יז).
תלמידו של הרב קארו, הרמ"ק, מצטט מן הספר ומתארו: "והוא קבלת מורי ורבי החסיד כמהר"ר יוסף קארו נר"ו וזה לשונו:".
המגיד הבטיח לרבי יוסף קארו בין השאר שימות על קידוש השם:
ספריו
כסף משנה – מקורות לספר משנה תורה לרמב"ם ותירוץ קושיות הראב"ד.
בית יוסף – בירור הלכות ופסיקת הלכה על סדר הטור.
בדק הבית – תוספות מהדורה שנייה על הבית יוסף.
שולחן ערוך – סיכום הבית יוסף והכרעה מעשית של השיטות.
מגיד מישרים – מאמרים בקבלה ערוך כיומן על סדר פרשיות השבוע אותם קיבל רבי יוסף מפי "המגיד", הספר באתר ויקיטקסט.
כללי (הגמרא) התלמוד – דיון ביסודות הלשוניים וההלכתיים של הגמרא, נתחבר כפירוש על הליכות עולם לרבינו ישועה הלוי פרוונצאל. (באתר היברובוקס).
אבקת רוכל – שאלות ותשובות בנושאים הלכתיים שונים.
שו"ת בית יוסף – שאלות ותשובות בנושאים הכלולים בחלק אבן העזר, באתר היברובוקס.
דרשות בית יוסף – על פרשיות התורה. על פי חוקר ההיסטוריה מאיר בניהו, מחברו האמיתי הוא הרב ישראל די קוריאל.
מתלמידיו
רבי משה קורדובירו, הרמ"ק
רבי משה אלשיך
רבי משה גאלנטי
הרב יום-טוב צהלון
הרב אליעזר אשכנזי
הנצחתו
על שמו ועל שם ספרו נקראו רחובות ברבות מערי ישראל, מספר בתי כנסת, בית ספר בבאר שבע, ובד"ץ הכשרות בד"ץ בית יוסף.
לקריאה נוספת
יצחק טברסקי, כרמי הורוביץ (ע), כמעיין המתגבר: הלכה ורוח ביצירת חכמי ימי הביניים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2000, פרק 19, הרב ר' יוסף קארו בעל ה"השולחן ערוך", עמ' 439-460.
יצחק רפאל (עורך), רבי יוסף קארו - עיונים ומחקרים במשנת מרן ה"שולחן ערוך", מוסד הרב קוק, תשכ"ט.
מאיר בניהו, יוסף בחירי – מרן ר' יוסף קארו, הוצאת יד הרב נסים, תשנ"ב.
צבי ורבלובסקי, ר' יוסף קארו, בעל הלכה ומקובל, ירושלים תשנ"ו, (תרגם מאנגלית יאיר צורן) מקור אנגלי: 1960
מור אלטשולר, "תורת הנבואה וחוויית הנבואה של ר' יוסף קארו", בספר: בנימין איש שלום (עורך), בדרכי שלום – עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג, הוצאת בית מורשה בירושלים, 2007.
מור אלטשולר, חיי מרן יוסף קארו, תל אביב: ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, תשע"ו 2016
ירון בן-נאה, חגי פלאי ומשה אידל, ר' יוסף קארו: היסטוריה, הלכה וקבלה, בהוצאת מרכז זלמן שזר, 2021.
קישורים חיצוניים
הרב ד"ר שלמה טולידאנו, קורס מקוון מקיף, על רבי יוסף קארו, באתר מכון מופ"ת
בית הכנסת ע"ש ר' יוסף קארו בצפת העתיקה
הרב שמואל אליהו, על רבי יוסף קארו והופעת המגיד, מורשת
ד"ר מור אלטשולר, מבחר מאמרים על מרן יוסף קארו
רחל אליאור, "ר' יוסף קארו ור' ישראל בעל שם טוב: מטמורפוזה מיסטית, השראה קבלית, והפנמה רוחנית", תרביץ סה, ד (תשנ"ו), עמ' 671–708
שבח קנביל, תולדות גדולי ההוראה תולדות הבית יוסף, עמ' 52, ניו יורק תשט"ו, (באתר היברובוקס).
הערות שוליים
*
קטגוריה:אנשי עליות קדומות לארץ ישראל
קטגוריה:מגורשי ספרד ופורטוגל
קטגוריה:נושאי כלים של רמב"ם
קטגוריה:צפת: רבנים
קטגוריה:ראשוני האחרונים
קטגוריה:מקובלים
קטגוריה:רבנים ארץ-ישראלים
קטגוריה:רבנים ספרדיים
קטגוריה:האימפריה העות'מאנית: רבנים
קטגוריה:יהודים הקבורים בבית הקברות בצפת
קטגוריה:מחברי ספרי הלכה: ראשוני האחרונים
קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת: ראשוני האחרונים
קטגוריה:יהודים ספרדים
קטגוריה:אדירנה: רבנים
קטגוריה:פרשני הטור
קטגוריה:מפרשי פירוש רש"י לתורה
קטגוריה:מפרשי פירוש הרמב"ן לתורה
קטגוריה:רבנים טורקים
קטגוריה:איסטנבול: רבנים
קטגוריה:עולים לארץ ישראל במאה ה-16
קטגוריה:ילידי 1488
קטגוריה:נפטרים ב-1575 | 2024-08-18T14:43:30 |
תור הזהב | תור הזהב הוא כינוי לתקופת פריחה בולטת של עם, מדינה או תחום פעילות. | 2023-04-29T15:08:53 |
מבחני אישיות | מבחני אישיות הם מבחנים בפסיכולוגיה קלינית המיועדים להעריך את האישיות ולמדוד אותה.
גישות למבחני אישיות
ישנן מספר גישות למבחני אישיות:
מבחני השלכה
שמאל|ממוזער|150px|אחד הכרטיסים המוצגים לנבדק במבחן רורשאך
מבחני השלכה הם מבחנים בהם מוצג לאדם גירוי מעורפל ועליו להגיב על הגירוי. המבחנים מבוססים על הפסיכולוגיה הפסיכואנליטית. המבחן המוכר ביותר בגישת מבחנים זו הוא מבחן רורשאך, בו מוצגים לאדם כרטיסים עם כתמי דיו ועליו לומר מה הוא רואה בהם. מבחנים חשובים נוספים הם מבחן TAT, מבחן CAT לילדים או מבחן רוברטס, בהם מוצגות תמונות, וכן מבחן HTP, בו האדם מצייר ציורים.
מבחני דיווח עצמי
מבחנים מסוג זה מבוססים על ההנחה, כי האדם עצמו הוא מקור המידע הטוב ביותר והמהימן ביותר על אישיותו. שאלוני דיווח עצמי מבוססים על אחת או יותר מבין ארבע גישות:
תיקוף תוכן: בוחנים את ההתנהגות שרוצים להעריך ומנסחים פריטים למבחן שיתייחסו ישירות להתנהגות זו. (לדוגמה מבחן האושר)
קריטריון אמפירי: נקבע אילו פריטים ינופו מהשאלון על פי בדיקה אמפירית של הקשר בין הפריט והקריטריון (לדוגמה מבחן MMPI).
ניתוח גורמים: שיטה סטטיסטית לפישוט נתונים על ידי הקבצתם (לדוגמה מבחן PF16).
תאוריות אישיות: שאלון שמפותח ישירות מתוך תאוריה (לדוגמה מבחן EPPS).
מבחני דיווח עצמי להערכת תכונות ספציפיות
הדיפרנציאל הסמנטי היא טכניקה המאפשרת להעריך את האופן שבו הנבדק תופס את עצמו, בני אדם משמעותיים לו ולמעשה כל אובייקט/מושג. הוא בודק קונוטציות שמושג מסוים מעורר.
בעוד הפסקה הקודמת מתארת מבחני דיווח עצמי להערכה כוללת של האישיות, הפסקה הנוכחית עוסקת במבחני דיווח עצמי להערכת תכונות ספציפיות.
עיוותים בדיווח עצמי: בעיות ופתרונות
בצד היתרון שבקבלת מידע ישירות מהנבחן, לדיווח העצמי יש חסרונות הקשורים בעמדות הנבחן כלפי הבחינה ובסגנונות תגובה האופייניים לו.
נבחן יכול להטות את תשובותיו בהתאם למה שנחשב רצוי מבחינה חברתית או אישית, ("רצייה חברתית") כמו גם לבחור תשובות על פי התגובות האופייניות לו: להסכים למה שנאמר, לחלוק על מה שנאמר או לבחור בתגובות חריגות ללא קשר לתוכן.
רצייה חברתית - במבחנים ננקטות שיטות שונות במאמץ לפתור את הבעיה של העמדת פנים, זיוף או תגובה מוטה:
ניסוח פריטים נייטרליים מבחינת רצייתם החברתית.
לתת לנבחן הוראות וליצור בו אמון כדי להגביר את כנותו.
בניית סולמות מיוחדים לזיהוי רצייה חברתית.
פריטים בשיטת הבחירה הכפויה – כל פריט מורכב מזוג טענות הזהות מבחינת הרצייה החברתית.
סגנונות התגובה אינם רק גורם מפריע, הם יכולים לספק גם מידע חשוב כשלעצמו על אישיותו של הנבחן.
ראו גם
האניאגרם של האישיות
פסיכולוגיה של האישיות
תורת המבחנים
פסיכולוגיית התכונות
חמש התכונות הגדולות
קישורים חיצוניים
רות בייט-מרום וגילי לויתן, מבחנים פסיכולוגיים: תאוריה ומעשה (קישור לספר באתר Google Books), הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2010
שאלון אישיות - באתר פרויקט המדגם - גרסה עברית לאבחון עצמי של שאלון ה- NEO-IPIP ושאלוני אישיות נוספים (נדרשת הרשמה מוקדמת ומענה על שאלונים שונים כתנאי לביצוע השאלונים הרצויים)
יואב בן ישי, שאלון חרדה חברתית, מים שקטים - קבוצת חרדה חברתית
קטגוריה:פסיכולוגיה של האישיות
* | 2024-04-27T16:31:12 |
ארבה | שמאל|ממוזער|250px|ארבה מלחך עץ בסודאן.
שמאל|ממוזער|250px|חגב סודני מדברי. למעלה במופע כחרק בודד, למטה במופע כחלק מנחיל
ארבה היא צורת התקהלות של חגבים נודדים, הנעים בקבוצות ענקיות, הנחשבות למזיקות לחקלאות. מתוך כ-8,000 מיני חגבאים ידועים רק כ-12 מינים המתאגדים ללהקות ארבה.
מאפייני הארבה
הארבה יכול להתרבות במהירות רבה בהיווצר תנאים מתאימים ולנדוד בלהקות.
הם נעים בנחילים , זו קבוצה שאין בין הפרטים בה קשר ארגוני, במקום זה הם נעים כמקשה אחת כל פרט במחשבה על עצמו. פושטים על שדות ובמהירות רבה מכלים יבולים. הם מסוגלים לאכול כמעט כל סוג של מזון (אף כי בדרך כלל הם לא ניזונים מזיתים ותמרים).
מיני ארבה עיקריים:
Locusta migratoria - חגב נודד.
Nomadracis septemfasciata - חגב אדום.
Chortoicetes terminifera - חגב אוסטרלי.
Melanoplus spretus - מין של חגב שהיה נפוץ באזור מערב ארצות הברית וקנדה, ונכחד בסוף המאה ה-19. היה ידוע ביכולת ההשרצה יוצאת הדופן שלו.
Schistocerca gregaria - חגב סודני מדברי. מין הארבה המפורסם ביותר. נפוץ במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובהודו.
החגב המדברי יכול לעבור מהמורות ומכשולים רבים. לעיתים, כאשר גופותיהם של הפרטים הראשונים בנחיל מהווים מצע לחבריהם. יש לו גם יכולת מסוימת לצלוח מים. החגב המדברי רגיש לקור, אך גם חום גבוה מדי, מעל 50 מעלות לערך, יכול לגרום למותו. בשל ההזדקקות שלו לחום אין הצאצאים שלו מגיעים לבגרות מינית במזרח התיכון, ולכן בין פשיטה לפשיטה מארץ מוצאו, סודאן, יש תקופות רגיעה.
הזחל מגיח מהביצה כעבור 15–40 יום להטלה, ואחר כך עובר כמה שבועות של תהליך התבגרות.
עד היום מהווה הארבה איום חמור על החקלאות, במיוחד במדינות המתפתחות, בהיעדר ידע בהדברה וציוד מתאים.
המעבר מחגב לארבה
התהליכים הגורמים למעבר החגבים ממופע בודד למופע להקתי (נחיל ארבה), הם נושא למחקר מדעי במספר מקומות בעולם. הסבר אפשרי הוא גשמי חורף חריגים בסביבה מדברית היוצרים צמחייה עשירה, אשר גורמת לנקבות הארבה להטיל כ-150 ביצים בשנה במקום כ-40 ביצים בשנה רגילה. לחגבים שבוקעים בעת תופעת הארבה צבע שחור עם כתמים צהובים לעומת החגב המתבודד שצבעו נע בין ירוק לחום כתלות בגילו ובתנאי הסביבה. חגבי הארבה הם יצורים חברתיים הפעילים ביום, בניגוד לחגב המתבודד הפעיל בלילה. כאשר מספר רב של חגבים שוכן באזור אחד רגליהם נוטות להתחכך בשל הצפיפות, וגרוי זה מעלה את רמת הסרוטונין בגוף וכתוצאה מכך גורם להתנהגות חברתית. תופעת הארבה מתרבה במהירות ומשנה את התנהגותם של חגבים בודדים רבים. צאצאיהם של חגבים אלה כבר יבקעו מהביצים כארבה לכל דבר. החוקרים הראו שכאשר מעבירים ביצים של נקבת החגב לקצף של נקבת הארבה, החגבים הבוקעים הם מסוג ארבה. התופעה עובדת גם בכיוון ההפוך - כאשר מעבירים ביצים של נקבת הארבה לקצף של נקבת החגב, יבקעו זחלים שיהיו לחגבים בודדים.
הארבה בתרבות
ארבה ביוון העתיקה
לפי כתבי אפלטון, סוקרטס השמיע את הרעיון המיתולוגי לפיו הארבה מוצאו מבני אנוש. כאשר המוזות הביאו לראשונה את השיר לעולם, היו כאלה שכל כך התפעמו מיופיו שחדלו מלאכול ולשתות ומתו. המוזות הפכו אותם לארבה, המזמזם שיר כל חייו.
ארבה בתנ"ך ובמסורת היהודית
מכת הארבה היא השמינית מעשר המכות בהן הוכו המצרים. במקומות שונים מוזכרות תפילה ותענית להתגוננות מארבה. בספר דברים מוזכר הארבה כעונש על חטאים. בספר יואל מתוארת באופן ציורי מכת ארבה שגרמה לנזקים עצומים בחקלאות, ומתואר אבל גדול ותפילות מחמת המחסור.
במקרא מזוהים עשרה מיני ארבה שונים: ארבה, גובי, גזם, חגב, חנמל, חסיל, חרגל, ילק, סלעם, צלצל.
דרך עתיקה לגירוש הארבה, המוזכרת כבר בתנ"ך היא ביצירת רעש והכאה על פחים, אך כיום היא נחשבת למטרד, בהיותה מפריעה לסימון שיטתי של שטחי הרביצה של הארבה לשם הכחדתו.
הארבה יוצא דופן בין השרצים בהיותו כשר לאכילה על פי ספר ויקרא. הסוגים הכשרים הם "כל אשר לו כרעים מעל לרגליו לנתר בהם על הארץ" (ויקרא יא, כא)
עם זאת, מסורת על סוגי ארבה כשרים שאפשרה את אכילתם לא רווחה ביהדות אשכנז. בצפון אפריקה ובעיקר בתימן, היו שאכלו ארבה. כפי שמתאר החוקר פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן:
הארבה היה נקנה מהערבים כשהוא חי בשקים, והותקן לאכילה בצורות שונות: טיגון, צלייה ובישול. חלק מהאנשים היו מייבשים אותו ומשתמשים בו לאכילה במשך כל השנה. רבים מהגברים נהגו לאכלם ולהתענג בהם עם משקה משכר כמו ה'מאחיה'.
וכפי שמתאר זאת "אוצר הדינים והמנהגים":
"בכל ארצות המזרח נוהגים לאכול את החגבים צלי ומבושל, בבוא הארבה בגבולם מציתים אש ועושים מדורות להעלות העשן והארבה ייחנק על ידי העשן וייפול לארץ וילקטו ממנו חמרים חמרים. גם מייבשים את החגבים בחום השמש וטוחנים מהם קמח ומערבים בצוף דבש לטעום לחיך."
פולמוס התחולל כאשר הרב חיים בן עטר, ה"אור החיים", פסק במאה ה-18 לאסור את אכילתם.
הארבה אינו בשרי ופטור משחיטה - בדומה לדגים.
היסטוריה
התקפות ארבה בתולדות ארץ ישראל
שמאל|ממוזער|250px|להקת ארבה בשדות רחובות, 1915
שמאל|ממוזער|250px|להקת ארבה בקיבוץ סעד, 1955
שמאל|ממוזער|250px|להקת ארבה המדבר אשר חדרה ארצה במהלך חודש נובמבר 2004.
שמאל|ממוזער|250px|ריסוס של חגבי ארבה ליד צאלים ב-2013.
250px|שמאל|ממוזער|Anacridium aegyptium שנחת בתל אביב ב-2013.
ב-1827 תואר רעב בארץ ישראל עקב ארבה: "הכביד חרפת רעב, שאשתקד עלה הארבה ויכס את עין הארץ... וכל העם מקצה נודדים ללחם".
חוקר הארץ אדוארד רובינסון סיפר כיצד נעשו ניסיונות נואשים לשרוף שדות כדי להשמיד את הארבה בעת הגעתו ב-1838, אך אף על פי כן הוא כיסה את פני הארץ.
ב-1845 חלף נחיל ארבה מעל ירושלים במשך 45 דקות אך לא ידוע על נזק שנגרם.
בשנת 1865 יש דיווח על ארבה "אשר כמוהו לא היה ולא יהיה. כל אחד גדול כציפורי שמים", והתוצאה הייתה כי "נכרת אוכל מפינו, כי אנו אין לנו לפה לא שומן ולא חמאה". בשנת 1866 שוב תקף הארבה, והשלטון הורה שכל אחד מהתושבים חייב לצאת לשדה ולהביא עמו משקל נתון של ארבה. התקפות נוספות של ארבה בארץ התרחשו בשנים: 1876 (ירושלים), 1892 (ביריחו), 1899 (בגליל, וכן בסביבות ירושלים וחברון) וב-1904 (בגליל ובנגב).
אחת מהשנים הקשות ביותר הייתה 1915, שבה צרות מלחמת העולם הראשונה התחברו להן עם האסון החקלאי של מכת הארבה.
כתב משה סמילנסקי:
"מרחוק, מן המושבה ומן הכרמים, עולים ונשמעים קולות הדפיקות בפחים... הכורמים יצאו למלחמתם... צחוק מר עולה על השפתיים. מה הן מאות הידיים של בני המושבה מול רבבות, רבבות המיליארדים הללו... הללו כחול הים הם... אשר לא יספרו"...
כפי שמתאר יואל רפל, היעלמותו של נחיל ארבה לא הביאה עמה הקלה, שכן:
"החקלאים היו מודעים היטב לעובדה כי שדותיהם, כרמיהם ופרדסיהם רוויים בביצי ארבה העתידים להיבקע בתוך זמן קצר. הידיעה המוקדמת כי צפויה מכה נוספת, והפעם מתוך השדות עצמם, חייבה היערכות וביצוע צעדים שיקדימו תרופה למכה"
אהרון אהרונסון מונה אז על ידי המושל הצבאי למפקח הכללי למלחמה בארבה, אולם התפטר בסופו של דבר. אחרי שהשלטונות מצאו דרך להפיק כסף מהארבה, הם הטילו חובה על כל אדם שגילו עבר את 15 ללקט 20 ק"ג של ארבה או לשלם קנס בגובה לירה טורקית אחת.
מכה נוספת התרחשה ב-1928.
במאי 1945 פשט ארבה על שדות עמק הירדן בשער הגולן, מסדה והסביבה.
בנובמבר 1955 פשט הארבה על שדות הירק והמטעים של יישובי מערב הנגב והגיע צפונה עד קו חלץ-בית גוברין. ב-13 בנובמבר דווח על שלושה ריכוזים עיקריים: בית הגדי-סעד, גבים, דורות, ניר עם ובית גוברין. אנשי המחלקה להגנת הצומח פעלו לזהות את ריכוזי הארבה והפעילו לראשונה מטוסי ריסוס לחיסול להקות הארבה שזוהו. בהמשך התקדם הארבה והגיע לתל אביב. הוא נבלם עם בוא הימים הקרים של החורף.
ב-1988 נחיל ארבה נע מאפריקה לאזור אך נעצר בירדן.
בנובמבר 2004 נחילי הארבה הגיעו מגבולה הדרומי של ישראל, פשטו על אילת ואזור הערבה והגיעו עד לחופי ים המלח. פרטים נצפו גם באזור רמת הגולן.
במהלך מרץ 2013 הגיעו מספר נחילי ארבה גדולים מאזור הדלתא של הנילוס בצפון מצרים וחדרו לתחומי ישראל דרך צפון סיני לעבר הנגב המערבי והערבה. קבוצות קטנות יחסית התפשטו צפונה עד הגליל העליון. משרד החקלאות הקים מוקד מעקב אחר הארבה ודאג לריסוס אווירי וקרקעי של הנחילים לאחר שהתמקמו על הקרקע לחניית לילה.
בתחילת יוני נחילי הארבה המשיכו להגיע מכיוון סיני ופשטו על אילת וירוחם.
נחיל הארבה בקרן אפריקה
ב-2020 פשט נחיל ארבה על סומליה, וגרם נזק לחקלאות המקומית. משם הנחיל המשיך לקניה ואתיופיה. מעריכים כי הנחיל, הכולל עד 150 מיליון חגבים לקמ"ר, צפוי להצפין ואם לא יטופלו, הם צפויים להתרבות פי 500 עד יוני. פגיעת הארבה בחקלאות עשויה לגרום לנדידת אוכלוסייה.
נטען כי הנחיל הגדול הגיע מעומאן, שם שגשג בזכות ריבוי המשקעים. התרבות הציקלונים באוקיינוס ההודי מיוחסת לעלייה בטמפרטורת המים ולמשבר האקלים.
חגבים כמזון
החגבים (ובהם הארבה) מהווים מקור עם אחוז חלבוני גבוה מאוד, סיבים תזונתיים, ויכולים לשמש כמשפרי טעם.
ראו גם
בעלי חיים בתנ"ך
מכת הארבה בארץ ישראל (1915)
לקריאה נוספת
משה סמילנסקי, הארבה בארץ ישראל - 1915 . (בתוך) אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל כרך ב' - פרק צ"ו
זהר עמר, הארבה במסורת ישראל, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2004
אלישבע דיין, החי במקרא: חסרי חוליות, ירושלים תשע"ט.
הרב חיים קניבסקי, קרני חגבים, בני ברק תשל"ז
קישורים חיצוניים
מלחמה בארבה המדבר, מתוך אתר השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות
אכילת הארבה ביהדות צפון אפריקה
מכת ארבה אתר הידען.
Locust Watch, מעקב עדכני אחרי הארבה המדברי, באתר ארגון המזון והחקלאות
וידאו מיוחד! כשרות הארבה על פי התורה| נצח ישראל
מבצע ילק-התמודדות צה"ל עם הארבה בשנות ה-50
מכת ארבה בקיבוץ מסדה, 1945, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
ארבה פוגע ביבולים בישראל, יומני כרמל יוני 1953 (התחלה 8:11)
מכת ארבה בנגב, נובמבר 1955, ארכיון הסרטונים של AP
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים בתנ"ך
קטגוריה:חגביים
קטגוריה:שמות עממיים של חרקים | 2024-09-24T09:49:35 |
מבחן MMPI | מבחן MMPI (Minnesota Multiphasic Personality Inventory) או שאלון האישיות הרב שלבי של מינסוטה הוא מבחן אישיות למבוגרים בפסיכולוגיה קלינית.
המבחן פותח בשנות ה-40 של המאה ה-20, על פי קריטריון אמפירי על ידי החוקרים האת'וויי (S. R. Hathaway) ומקינלי (J. C. McKinley) מאוניברסיטת מינסוטה. השאלון נועד לגלות פסיכופתולוגיות או הפרעות בולטות בהתנהגות, ומיועד לבוגרים מעל גיל 18. בהמשך פותח השאלון ונוצרו מספר גרסאות שלו. בשנת 1984 בוצע מחקר השוואתי עם מבחן הצבעים של לישר שהצביע על חוסר התאמה בין התוצאות. ב-1989 נערך עדכון במבחן, שנקרא MMPI 2, וב-2008 נערך עדכון נוסף, שנקרא MMPI 2 RF.
העברה
המבחן לא מיועד ככלי יחיד לאבחון והערכה פסיכולוגית, ויכול לשמש רק במשולב עם כלים פסיכולוגים נוספים.
במקור המבחן מועבר כשאלון מודפס בו מסמן הנבדק את תשובותיו בעיפרון/עט, אך כיום ניתן לעשות אותו גם במחשב. זמן העברת המבחן הוא בין שעה לשעה וחצי; לא חייבים לסיים את ההעברה באותו יום, אך במידה והוא פוצל יש להעביר אותו תוך ארבעה ימים. יש להעביר את המבחן במקום שקט ונוח. ניתן להעבירו באופן יחידני או קבוצתי, נמצא כי אין לצורת ההעברה השפעה על התוצאות.
המבחן נוצר בהתאם לנורמה המקובלת בחברה המערבית, ולכן הוא לא מומלץ לשימוש כאשר המוצא התרבותי של הנבדק שונה מהותית מכך. גורמים נוספים העלולים להשפיע על הביצוע הם קשיי למידה, שימוש בסמים, בעיות ראייה וכדומה; הבוחן מבקש מהנבדק לציין בפניו לפני ההעברה אם קיימים קשיים כאלו.
פריטי המבחן
פריטי המבחן מחולקים לעשר קטגוריות, שפותחו על פי קריטריון אמפירי, כך שנוצרים סולמות קליניים. כמו כן המבחן כולל סולמות תוקף, המסייעים לעמוד על יחסו של הנבדק למבחן (למשל, האם הוא נוטה לשקר בתשובותיו).
סולמות קליניים
Hs - היפוכונדריה, עיסוק יתר בתפקוד הגוף, חשש ממחלות (בעל 32 פריטים).
D - דיכאון, הערכת תסמינים דיכאוניים, מצב רוח ירוד, חוסר תקווה (בעל 57 פריטים).
Hy - היסטריה, במצבי דחק יש התנהגות לא תקינה שמלווה בין השאר בתסמינים גופניים (בעל 60 פריטים).
Pd - חוסר מוסר, אישיות הסוטה מבחינה חברתית או בלתי מוסרית; הסולם הוא הטרוגני ואף סותר את עצמו (בעל 50 פריטים).
Mf - גבריות נשית - התנהגות נשית אצל גברים (בעל 56 פריטים).
Pa - פרנויה, בעלי תסמינים חשדניים, מחשבות רדיפה (בעל 40 פריטים).
Pt - פסיכאסטניה - חוסר יכולת של האדם להתנגד להתנהגויות או מחשבות שמזיקות לו (בעל 48 פריטים).
Sc - סכיזופרניה, תסמינים פסיכוטיים ברורים, ניכור חברתי, חשיבה ביזארית (בעל 78 פריטים).
Ma - היפומאניה, מצב רוח מרומם, דיבור ופעולות מואצים, עצבנות ותקופות קצרות של דיכאון (בעל 46 פריטים).
Si - בעיות בקשרים חברתיים; סולם שפותח מאוחר יותר ונועד כדי להעריך את נטייתו של האדם לסגת מקשרים והתחייבויות חברתיות (בעל 69 פריטים).
סולמות תוקף
בנוסף לסולמות הקליניים כולל המבחן גם סולמות תקפות. מטרתם היא להעריך את האופן שבו ענה הנבדק על השאלון על פי פרמטרים של כנות, הצגת עצמו באופן חיובי/שלילי או הימנעות ממענה על שאלות.
Cns - סולם אשר בודק את כמות התשובות שניתנו ולאילו שאלות.
L - סולם אשר בודק את המידה בה הציג הנשאל את עצמו באור חיובי.
F - סולם אשר בודק את המידה בה הציג הנשאל את עצמו באור שלילי.
K - סולם אשר מזהה אנשים בעלי סגנון תגובה הגנתי.
לאורך השנים התפתח המבחן ונוספו סולמות אשר בודקים את מידת התוקף של הסולמות הקלינים. למשל, סולם TRIN שמטרתו לבדוק אנשים אשר עונים על הכל נכון או על הכל בצורה לא כנה; וסולם Fb אשר הוכנס בגרסה השנייה של המבחן ונועד לבדוק את הצגת ה"עצמי" באופן שלילי בצורה מדויקת יותר - על ידי חלוקה של סולם F המקורי לתחילת המבחן והסולם החדש לסופו.
גורמים לפסילת המבחן
כאשר חסרים מעל ל-30 פריטים, הבוחן בודק עד כמה פריטים אלו היו משמעותיים; אם הם חשובים, השאלון לא תקף.
כאשר זמן מילוי השאלון הוא קצר מאוד, הדבר עשוי להעיד על אפשרות שהנבדק לא קרא בעיון את המבחן.
בכל מקרה בו יש חשש שהקורא לא מבין את השאלות (מתקשה בקריאה).
קישורים חיצוניים
משה אלמגור וליהיא גוטר, שימוש ב– 2–MMPI לצרכים משפטיים
[Kendra cherry, [History and Use of the MMPI-2 http://psychology.about.com/od/psychologicaltesting/a/mmpi.htm
MMPI®-2 Overview
Online MMPI-2 Questions
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מבחני אישיות | 2023-09-25T14:27:39 |
שאלון האישיות הרב שלבי של מינסוטה | REDIRECT מבחן MMPI | 2004-09-22T18:21:52 |
שאלון 16 גורמי האישיות של קטל | שאלון 16 גורמי האישיות של קטל, או מבחן PF16, הוא מבחן אישיות בפסיכולוגיה קלינית.
המבחן פותח בשנות ה-70 של המאה ה-20, על ידי הפסיכולוג ריימונד קטל, ומשתמש בשיטה סטטיסטית לניתוח גורמים. בשאלון 174 שאלות, כל שאלה מתייחסת לאחת משש עשרה קטגוריות שהוגדרו על ידי קטל. כל תכונה מוצגת כרצף הנע בין שני קצוות של התכונה. המבחן מעניק ציון ב-16 תכונות אישיות בסיסיות.
קטל מנסה להגיע לתאוריה שאין לה כלל הנחות יסוד והנשענת אך ורק על נתונים אמפיריים. על ידי ניתוחים סטטיסטיים קטל מסיק כי קיימות 16 תכונות בסיסיות להסבר וניבוי מכלול ההתנהגות האנושית.
קטגוריה:מבחני אישיות | 2023-09-25T15:42:01 |
מבחן EPPS | מבחן EPPS או רשימת העדפות האישיות של אדוארדס הוא מבחן אישיות בפסיכולוגיה קלינית.
המבחן פותח בשנות ה-50 של המאה ה-20, על סמך תאוריית הצרכים של מארי הכוללת 10 צרכים בסיסיים בהתנהגות האדם, ונועדה לעמוד על הצרכים הבסיסיים המניעים את האדם.
לפי תאוריה זו צורך הוא מבנה במוח ואחראי לארגון התפיסה, החשיבה והפעולה. הצרכים מתעוררים בעת לחץ מסוים בסביבה. חלק מהצרכים הם מולדים וחלקם נלמדים והם נובעים ממקורות גופניים, נפשיים וחברתיים.
המבחן מורכב מ-210 זוגות משפטים, ובכל זוג מתבקש הנבחן לבחור את המשפט המתאים לו ביותר. המבחן מכיל 15 סולמות הבודקים את עצמתו היחסית של כל צורך לעומת צרכים אחרים. בנוסף, המבחן מכיל 15 זוגות משפטים שנועדו לבדוק את עקביות הנבחן.
קטגוריה:מבחני אישיות | 2023-09-25T14:31:21 |
מנגנון הגנה | REDIRECTמנגנוני הגנה | 2004-10-04T22:55:37 |
מנגנוני הגנה | בפסיכואנליזה, מנגנוני הגנה הם קבוצת תהליכים נפשיים, דוגמת הדחקה, השלכה או הכחשה, שתפקידם להגן על הפרט ממודעות לרגשות שליליים ובייחוד מחרדה. ישנם מנגנוני הגנה יעילים המחזקים את הפרט ולעומתם אחרים המחלישים את יכולותיו. לחלק ממנגנוני ההגנה תפקיד חשוב בחייהם הבריאים של בני אדם: כשם שחרדה היא תחושה חיונית לכל אורגניזם מסתגל ובריא בהיותה אות אזהרה מפני סכנה, כך גם מנגנוני ההגנה הבוגרים הכרחיים לאדם. על פי הפסיכואנליזה, מצבים פסיכוטיים נתפסים לפעמים כעדות להיעדרם של מנגנוני הגנה מספקים.
מנגנוני הגנה מהווים מרכיב מרכזי בתיאוריה הפסיכואנליטית. למרות שהתאוריה מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית, ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע. קיימת גם ביקורת על האפקטיביות הנמוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.
תולדות המושג
ממוזער|175 פיקסלים|זיגמונד פרויד ראה בעידון את מנגנון ההגנה המוצלח מכולם
את המונח טבע זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, בעקבות אבחנותיו על ההיסטריה שממנה סבלו רבות ממטופלותיו הראשונות. הוא טען שההיסטריה אינה אלא מנגנון הגנה ששימש אותן להתמודדות עם כאב רגשי שהן לא יכלו לשאת, והסביר כיצד השימוש במנגנוני הגנה לא בוגרים, גוזל מהפרט אנרגיות נפשיות ומפריע לפיכך לאורח החיים השוטף. לפי פרויד מנגנוני ההגנה פועלים ברמה הלא-מודעת, מקנים פירוש אחר למציאות ופעילותם צורכת אנרגיה מתוך מאגר האנרגיה הפסיכית הזמין לאישיות. פרויד ראה בפסיכואנליזה אמצעי המכוון בראש ובראשונה לשדרוג מנגנוני הגנה בסיסיים למנגנוני הגנה מפותחים יותר המאפשרים לאדם להפחית מסבלו ולתפקד טוב יותר בחברה.
תאורטיקנים של פסיכולוגיית האגו, ובראשם אנה פרויד, הרחיבו על תפקידם של מנגנוני ההגנה בהתמודדות עם אובדן, ואילו תאורטיקנים של פסיכולוגיית העצמי טענו שמנגנוני ההגנה פועלים גם לשימור תחושה של עצמי חזק, אחוד ובעל ערך חיובי.
סיווג מנגנוני ההגנה
נהוג להבחין בין מנגנוני הגנה ראשוניים ("פרימיטיביים"), המגנים על הגבולות שבין העצמי לבין העולם החיצוני, לבין מנגנוני הגנה משניים ("בוגרים" או "גבוהים") המגנים על גבולות פנימיים, כגון למשל בין האגו לסופר אגו ובין האגו לאיד. מנגנוני ההגנה הפרימיטיביים פועלים באופן גלובלי ובלתי ממוקד והם משפיעים על אספקטים קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים של האדם. לעומתם, מנגנוני ההגנה הבוגרים פועלים באופן ספציפי על מחשבה, רגש, תחושה, התנהגות, או על שילוב של כמה מאלה. הגנות פרימיטיביות אינן מתחשבות בעקרון המציאות ואף לא בנפרדותם של אורגניזמים מחוץ לעצמי. כך, למשל, מנגנון ההדחקה נחשב "גבוה" או "בוגר" יותר ממנגנון ההכחשה: על מנת להדחיק עובדה או רגש, עלינו ראשית להכיר בהם ברמה כלשהי של המודעות ואז להגלותם אל התת-מודע; כשאנו מכחישים, לעומת זאת, אנו מבצעים תהליך מיידי, לא רציונלי. האמירה "זה לא קורה" נחשבת לפיכך כבוגרת פחות מן האמירה "זה קורה, אבל אני אשכח את זה כי הידיעה מכאיבה מדי". בכולנו נמצאים שרידים של מנגנוני הגנה ראשוניים וכי קיומם נחשב לפתולוגי רק בהיעדרן של אסטרטגיות נוספות, בוגרות יותר, להתמודדות עם המציאות או כאשר ההגנות הפרימיטיביות נכנסות לשימוש באופן אוטומטי ובלעדי.
מנגנוני הגנה ראשוניים ("פרימיטיביים")
אידיאליזציה (האדרה) פרימיטיבית והמעטת ערך פרימיטיבית – את האימה שמרגיש, מן הסתם, הפעוט הניצב אל מול פגעיו של העולם החיצון (כאב, חולי, בדידות, מוות או מפלצות בארון) ממתנת האמונה המרגיעה שהאנשים המבוגרים בחייו הם חזקים ובעלי עצמה, כל-יכולים בעצם, וכי בכוחם להגן עליו מפני כל אלה; הצורך להאמין כי בסופו של דבר העולם מנוהל על ידי דמויות אידיאליות, חכמות ומוכשרות באופן על-אנושי מאפיין גם את החוויה הבוגרת של מרבית בני האדם. באידיאליזציה אנו מייחסים כוחות מיוחדים לאנשים שבהם אנו תלויים מבחינה רגשית; ביטויים בוגרים של הצורך הזה ניתן לראות בתופעות נורמליות כמו אהבה רומנטית. מופעים בוגרים פחות של אידיאליזציה ניתן לראות אצל מי שמשתמשים במנגנון זה על מנת לדחוק הצידה תחושה פנימית של פגיעות, בושה וחרדה באמצעות האמונה בכוחו הבלתי מוגבל של אחר הנחווה כחזק, מגן ומושיע ומיזוג רגשי עם דמות מיטיבה זו. אנשים המופעלים על ידי חיפוש אחר שלמות בעצמם ובקרובים אליהם, ובדירוגם של אלה כראויים יותר או ראויים פחות, מאובחנים לעיתים כנרקיסיסטים. הצורך הנרקיסיסטי המוכר בקבלת חיזוקים בנוגע לתבונתו של אדם, יופיו, פרסומו וחשיבותו נובע אף הוא מן השימוש במנגנון האידיאליזציה, וניתן לזהות בו את האמונה כי האדרה היא תנאי מקדים לאהבה. המעטת ערך היא הצד השני של מטבע ההאדרה, וככל שאובייקט נהנה מלכתחילה מאידיאליזציה הרי שברגע שבו ייחשף ב"מערומיו" הריאליים כך ייתפש כנחות וחסר ערך.
הכחשה – ההכחשה מאפשרת לתוכן המאיים לעלות למודע, אך מלווה אותו בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון. נהוג לחשוב על מקורו של מנגנון ההכחשה בתקופת הינקות והילדות המוקדמת, כאשר הילד האגוצנטרי מאמין שכל עוד הוא אינו מכיר בקיומה של מציאות כלשהי, הרי שזו אינה מתרחשת באמת. שרידים של מנגנון זה נשמרים אצל כולנו, ובאים לידי ביטוי למשל בנטייה להגיב בביטויים כמו "לא נכון!" (או "הו, לא!") לנוכח אירוע מצער או מצב קשה. מרבית בני האדם משתמשים במנגון ההכחשה באופן שגרתי, מתוך ניסיון למסך את החלקים הקשים יותר של מציאות היומיום - פנימית או חיצונית: ילד דחוי הטוען שלמעשה הוא נהנה יותר לשחק לבד משתמש בהכחשה כדי להגן על עצמו מפני רגשות מכאיבים של בדידות והשפלה. מפעם לפעם אנו שומעים על מי שפעל להצלת חייהם של הקרובים לו (או של זרים גמורים) מתוך הכחשה של הסכנה הנשקפת לו תוך כדי כך. בצד הפתולוגי של הסקאלה, הכחשה עשויה להביא לתוצאות הפוכות. כך למשל אדם הנמנע מביצוע בדיקה מוקדמת לגילוי סרטן מתוך תחושה שבכך הוא מונע באופן כלשהו את התפתחות המחלה בגופו; או אחר המתעקש שאינו מכור להימורים. ההפרעה הנפשית הידועה כמאניה מערבת בתוכה אלמנט חזק של הכחשה, כאשר הפרט אינו מכיר במגבלות שמציבה בפניו המציאות כמו הצורך בשינה, היעדר אמצעים כלכליים ואפילו היותו בן-תמותה.
הפנמה – תהליך שבמסגרתו נחווים רגשותיו של אחר כאילו הם נובעים מן העצמי; פעוטה בת שנתיים המסתובבת ברחבי הבית כשהיא נושאת את התיק של אימה מפנימה, למעשה, דמות אהובה ומוערצת; ואמנם, הפנמה מתרחשת בכל מערכת יחסים משמעותית שבה האחר הופך במידת מה לחלק מן העצמי ("אני אבא של תמר, בת הזוג של יואל"); אובדן של דמות מופנמת, בין אם במקרה של מוות, דחייה או פרידה, נחווה לפיכך כאובדן של חלק מן העצמי והופך את תחושת האבל לדיכאון. גם התופעה שאותה כינתה אנה פרויד "הזדהות עם התוקפן" (ר' למשל תסמונת סטוקהולם) נתפסת היום למעשה כתהליך הפנמתי שבמסגרתו אדם משייך לעצמו את תכונותיה של דמות שלילית ורבת עוצמה במטרה להתגבר על תחושות של כאב ופחד.
השלכה – האדם המשליך חווה תחושות פנימיות כאילו הן שייכות לאחר. בצורתו הבריאה, מאפשר מנגנון זה לחוש אמפתיה כלפי אדם אחר; בצורתו הפתולוגית, הרגשות המושלכים הם חלקים שליליים במיוחד של העצמי היוצרים תפישה מעוותת של האובייקט עליו הושלכו. במקרים קיצוניים הוא מוביל להתפתחותה של הפרעת אישיות פרנואידית.
נסיגה – בניגוד למנגנוני הגנה ראשוניים אחרים, הנסיגה מציעה בריחה מן המציאות ללא צורך בעיוות תפישתי. בתהליך זה נסוג האדם הבוגר ממצבים חברתיים או בינאישיים ומחליף את מתחיו של העולם החיצוני בעולם של פנטזיה פנימית. אנשים המשתמשים במנגנון ההגנה הזה באופן רצוני ומבלי להפגין שיטות נוספות להתמודדות עם חרדה מוגדרים לעיתים כסכיזואידים. התמכרות לסמים או לאלכוהול במטרה לשנות את מצב התודעה מהווה אף היא סוג של נסיגה פרימיטיבית. דוגמה קיצונית אחרת היא מצב של סכיזופרניה קטטונית, המובנת לעיתים כניסיון של האני הבוגר למצוא הגנה בנסיגה להתנהגויות התואמות תינוק חסר ישע.
פיצול של האגו – פעוטות שטרם השיגו את היכולת לקביעות אובייקט תופסים את העולם סביבם כמתחלק ל"טוב מושלם" ול"רע מושלם" ואינם מסוגלים עדיין להכיר בקיומו של אובייקט שהוא בחלקו טוב ובחלקו רע. מבוגרים משתמשים במנגנון הגנה שבמסגרתו הם מייחסים לאחר תכונות מלאכיות/שטניות באופן בלעדי ומוחלט כאמצעי להפחית חרדה וחוסר ודאות ולהגביר את תחושת הערך העצמי שלהם. כך למשל עשוי אדם להתייחס למטפל שלו כאל התגלמות הטוב (חכם, רגיש, מבין, מקבל) תוך התעלמות גורפת מכל גילוי של חולשה מצידו אשר היה עשוי לתרום לחוויה שלמה ואמביוולנטית יותר. מנגנון הפיצול נחשב אופייני לפסיכוטים ולבעלי מבנה אישיות גבולי.
שליטה אומניפוטנטית – ראשיתו של מנגנון הגנה זה הוא בתקופת הינקות, כאשר התינוק אינו מודע עדיין לנפרדות שבינו לבין אובייקטים אחרים שבסביבתו. מכיוון שכך, הוא מבין את כל אירועי המציאות כאילו הגורם להם הוא מקור פנימי כלשהו בו-עצמו; כך לדוגמה, כאשר לתינוק קר והוריו מבחינים בכך ומספקים לו חום, הוא מבין זאת כאילו הוא עצמו ייצר את החום הזה באופן מאגי כלשהו. במהלך ההתפתחות הנורמלית, תחושת האומניפוטנטיות המאפיינת את הינקות מתחלפת בהאדרתם של אובייקטים חיצוניים (לרוב, ההורים הנתפשים על ידי הפעוט ככל-יכולים) ומפנה לבסוף את מקומה לטובת ההבנה כי אין אדם שכוחותיו בלתי-מוגבלים. נראה שאצל כל בני האדם נותרים שיירים של פנטזיית הכל-יכולות, אולם כשהצורך לשלוט באחרים ולהכפיף את הסביבה לרצונותיו של הפרט גובר על שיקולים אתיים ופרקטיים נהוג לאבחן הפרעת אישיות אנטיסוציאלית (הקרויה גם פסיכופתיה או סוציופתיה). ביטויים בריאים של מנגנון הגנה זה עשויים להוביל את הפרט לתחומי עיסוק המעניקים סיפוק לגיטימי לצורך בחוויה האומניפוטנטית, בתפקידי ניהול והנהגה, בפוליטיקה, בעסקים, בזרועות הביטחון, בקרב ראשיהן של קבוצות דתיות, בתעשיית הבידור ועוד.
מנגנוני הגנה משניים ("בוגרים")
הדחקה – סילוק של דחפים או מחשבות מן המודע אל הלא-מודע בשל איומם על האני. מנגנון חזק ויעיל מאוד, המאפשר לשלוט בדחפים חזקים שמנגנוני הגנה אחרים אינם מצליחים לשלוט בהם. הדחקה נעשית באופן חד פעמי, אך בהמשך ישנה השקעה מתמדת של אנרגיה נפשית הנדרשת לשמירת התכנים במצבם המודחק, כיוון שהם ממשיכים לפעול בלא-מודע. הדחקה היא מנגנון יעיל אך מסוכן ביותר, שכן הניתוק מן האני של חלקים שלמים מחיי הנפש, הרגש והיצר עלול לפגוע באישיות ולהוות בסיס ליצירת מחלות נפש. השקעה של אנרגיה כה רבה בשמירת ההדחקה מגבילה את כמות האנרגיה הזמינה להתנהגויות יצירתיות ובונות. אופיינית במיוחד השכחה של מאורעות, בני אדם ומקומות. לצד ההדחקה (repression), שהיא מנגנון הגנה לא-מודע ופחות "בוגר", קיימת הדחקת מחשבות (thought supression) שהיא מודעת ו"בוגרת", ובה האדם מנסה לסלק במכוון מחשבות מטרידות ממודעותו, כדי שיוכל לתפקד ביעילות ביומיום מבלי שמחשבות אלו יציקו לו.
שכלון (רציונליזציה) – האדם מספק לעצמו הסבר הגיוני וסביר להתנהגותו, הנובעת מדחפים יצריים שאינם מקובלים על האני. לדוגמה, הורה המכה את ילדו באופן אכזרי ופורק בכך למעשה את רגשי התוקפנות שלו, יתרץ את התנהגותו בצורך הרציונלי לחנך את הילד וללמדו משמעת; מעשן כבד המסרב להיגמל על אף שהוא יודע שהעישון מזיק לבריאותו ומקצר את חייו, יתרץ את התנהגותו בטענה שהוא מוותר על הבריאות ואורך החיים שלו לטובת עונג ואיכות חיים.
אינטלקטואליזציה – האדם מטפל בבעיה או במצב רגשי מסוים על ידי הפיכתם לשאלה אינטלקטואלית, שבה הוא מתעמק תוך כדי התעלמות מן הצדדים הרגשיים והאישיים הכרוכים בעניין.
התקה – העברה של רגשות ודחפים המכוונים כלפי אובייקט מסוים אל אובייקט אחר, בשל האיום שיש ברגשות אלה והחרדה המתעוררת באני עקב כך. האובייקט החלופי אינו מעורר חרדה, וכלפיו ניתן לבטא את הרגשות האסורים.
ביטול – פעולה המבטלת או השוללת פעולה או מחשבה קודמת באופן סמלי ובלתי מודע. דוגמה: במחזה מקבת', ליידי מקבת ביקשה לבטל את רצח המלך בתנועות כפייתיות של רחיצת הידיים שוב ושוב.
עידון (סובלימציה) – מנגנון הגנה חיובי, המעיד על התמודדות בריאה, יצרנית ויצירתית. האני מחליף את המטרה היצרית של דחפיו במטרות מועילות ומקובלות מבחינה חברתית ומתעל את האנרגיה שלו לקידום מטרות אלה. יתרונו של העידון בכך שאין הוא מצריך השקעה מתמדת של אנרגיה כדי למנוע את ביטוי הדחף. לדוגמה, אדם הבוחר לעסוק במקצוע של חוקר או מדען - ייתכן כי מקור הסקרנות המדעית שלו הוא יצר המציצנות. אדם בעל יצר לרצח, הבוחר לעסוק בתור סופר מעשיות רצח או בתור שוחט.
תגובת היפוך – האני מסתיר את הדחפים והמשאלות האמיתיות על ידי התנהגות הפוכה מן הדרישות של הדחפים. שני שלבים: הדחקת הדחף הלא מקובל (שלב לא מודע) וביטוי ההתנהגות המקובלת (שלב מודע). דבקות נוקשה ומוגזמת בהתנהגות שהחברה רואה בעין יפה, מעידה תכופות על פעולת מנגנון הגנה זה (למשל התנהגות של אלטרואיזם מוגזם).
מנגנוני הגנה לעומת מנגנוני הסתגלות
על פי רוני סולן מנגנוני הגנה נבדלים ממנגנוני הסתגלות, ועיקר פעילותם הוא באחת משלוש המערכות הרגשיות:
המערכת החיסונית הנרקיסיסטית (narcissistic immune system) - תפקודי הנרקיסיזם: חיסון תחושת המוכרות בעצמי מפני פלישה של תחושת זרות. פועלת בין שתי המגמות המנוגדות: משיכה אל המוכר ודחייה של הזר.
מערכת הבקרה, הוויסות והניתוב הרגשי (self-regulation) - תפקודי האגו: וויסות דחפים ורגשות. פועלת בין שני קטבים מנוגדים: התפרצות רגשית ובלימה רגשית.
מערכת ההתקשרות (attachment) - התנהלות יחסי אובייקט: לצורך היקשרות, התקשרות ותקשורת בין־אישית. פועלת בין שני מצבים מנוגדים: ייחודיות ו'יחד'.
סולן מציעה היבטים חדשים, לרבות שלושה קריטריונים (המטרה, אופן הפעולה וההישגים-תועלת), לבידול מנגנוני ההסתגלות ממנגנוני ההגנה, על פי דרכי פעולתם הרווחית־כלכלית ותרומתם להתפתחות הרגשית:
המטרה בהפעלת מנגנוני ההסתגלות היא היכרות עם הסביבה, הסתגלות למציאות והתמודדות עם אתגרים, באמצעות יצירתיות ותקשורת עם הזולת. לעומת זאת, המטרה בהפעלת מנגנוני ההגנה היא הגנה על העצמי מפני הצפה בחרדות (חרדת הזרות-כיליון וחרדת אובדן האובייקט), באמצעות הדיפת גירויים מעוררי חרדה.
אופן הפעולה של מנגנוני ההסתגלות הוא בהשקעת אנרגיה רגשית בדרך כלכלית־חסכונית: מִקסוּם הרווחים במינימום היפגעות. אופן הפעולה של מנגנוני ההסתגלות משתכלל במהלך החיים ובאמצעותו מתפתחות האינטליגנציה הקוגניטיבית והרגשית. לעומת זאת, אופן הפעולה של מנגנוני ההגנה הוא הדיפת גירויים ותחזוק הדריכות, הוא אינו משתכלל במהלך החיים והמנגנונים מופעלים גם בבגרות על פי אפיוניהם האוראליים והאנאליים.
ההישגים והתועלת מהפעלת מנגנוני ההסתגלות משתקפים בהפקת חוויות הנאה, עונג ושותפות במינימום היפגעות, תסכול וזרות. לעומת זאת, ההישגים (התועלת) מהפעלת מנגנוני ההגנה משתקפים בהורדת מפלס החרדה (רווח ראשוני) והשגת תשומת לב ודאגה של הזולת (רווח משני).
ההבדל המשמעותי בין שני סוגי המנגנונים הוא שלפעילות מנגנוני ההסתגלות נלווית תחושת הנאה בעוד שהיא חסרה בצד פעילות מנגנוני ההגנה.
דוגמאות למנגנוני הסתגלות
(1) מנגנוני הסתגלות במערכת הוויסות הרגשי
מנגנונים אלה מופעלים בעיקר כשהמטרה ניצול פוטנציאל האינטליגנציה הפסיכומוטורית, הקוגניטיבית והרגשית.
מנגנוני הישרדות - להורדת מתחים כמו שנת נירוונה
קישור (association) ואינטגרציה (integration) - להדגשת הדומה שבמרכיבים נפרדים,
בידול (differentiation) והפרדה (separation) - להדגשת הייחודי והשונה בין מרכיבים מקושרים.
עקרון העונג (pleasure & unpleasure principle) - לחזרתיות על חוויות עונג בסיפוק מוחלט, לרבות פירוק מתח צבור באופן מרבי ומיידי תוך דחיית אי נעימות.
התאפקות, דחיית סיפוקים - כשהמטרה שליטה עצמית בדחפים, ברגשות, בנכסים האישיים וב"יש" כערך כוחני של הייחודיות.
הסמלה (symbolization) – כשהמטרה ביטוי רגשות, משאלות או דחפים באמצעות ייצוגים חלופיים לאובייקטים. הפעוט יכול לחוות מגוון רגשות חיוביים ושליליים בעצימות משתנה עם ייצוג ההורה, כתחליף לאובייקט עצמו.
עידון (sublimation) כשהמטרה סובלימציה של ביטוי רגשות ודחפים וניתובם לאפיק יצירתי מעודן ותרבותי (כמו שפה, משחק, אומנות וכדומה).
מחשבות מאגיות (magic ideas) האנשה (personification) - האצלה עצמית בכוחות מאגיים על אנושיים, והאצלת חיים על חסרי-חיים (צעצועים), כשהמטרה שליטה במצבי חוסר האונים.
(2) מנגנוני הסתגלות במערכת ההתקשרות
מנגנונים אלה מופעלים בעיקר כשהמטרה שליטה בתקשורת עם הזולת ובזרות, בלא־ידוע ובאי–ודאות. באמצעות מנגנוני הסתגלות אלה הפרט מפענח את רזי סביבתו, משכלל ומפתח גישור על הנפרדות ביחסיו עם האחרוּת.
תופעות מתווכות: תופעה חושית מתווכת (transitional phenomena), אובייקט מתווך (transitional object), מרחב משותף, 'מדיה' תקשורתית חושית. התופעות המתווכות מתגבשות כתוצאה משותפות רגשית בין שניים נפרדים. מנגנון זה מופעל כשהמטרה תיווך וגישור על הנפרדות בין השותפים להתקשרות ולתקשורת עם הזולת.
האדרה (idealisation) - מופעלת כשהמטרה שמירה על האובייקט כשלמות אהובה ועל העצמי כאהוב, באמצעות האצלה של אפיוני שלמות על האובייקט .
תזמון להתקשרות יחד בין נפרדים (jointness) אמפתיה ואינטואיציה - מופעלים במרחב משותף כשהמטרה התאמת מידת ההתקרבות־התרחקות, בהתקשרות עם הזולת. יחסי 'יחד' מתאפיינים, כבר מתחילת החיים, ביחסי אובייקט משולשים (טריאדה) - תינוק, הורה ומרחב משותף.
עקרון המציאות (reality principal) - כשהמטרה הסתגלות לחוקי הסמכות ההורית, לכללי המשפחה והסביבה ולקבלת אחריות אישית על ההתנהלות בחברה.
הפנמה (internalization), הזדהות (identification) ואסרטיביות כביטוי לאוטונומיה ולייחודיות (individuation) - כשהמטרה שמירה על היחסים עם האובייקטים.
שפה, חשיבה, תפישות ומושגים - כשהמטרה התמצאות, התקשרות ותקשורת, באמצעות התפתחות האינטליגנציה הקוגניטיבית והרגשית.
(3) מנגנוני הסתגלות במערכת החיסונית נרקיסיסטית
מנגנונים אלה מופעלים בעיקר כשהמטרה חיסון המוכרות בעצמי, שמירה על הנכסים הרגשיים ושליטה בזרות, בלא־ידוע ובאי-ודאות. באמצעות מנגנונים אלה הפרט שומר על האינטגריטי וערך העצמי, מרחיב את תחומי הרווחה וההישגים האישיים ואת המידע על סביבתו.
עקרון המוכרות - כשהמטרה השגת תחושת ביתיות באמצעות משיכה אל המוכר ודחייה מהזר.
תפישת הקְביעוּת (constancy) - לצורך שמירה על קביעות מוכרות העצמי, האובייקט, היחסים עמו והמרחבים המשותפים, חרף היעדרויותיו האקראיות.
אינטרויקציה (introjection) - כשהמטרה הטבעה מהחוץ פנימה של אפיוניהם החושיים של ההורים כדי להכירם. התינוק משמש נשא של אפיוני הוריו באמצעות אינטרויקציה, חיקוי, הפנמה והזדהות.
רצון, סקרנות ומוטיבציה - לצורך שליטה בזרות והתמודדות עימה תוך מימוש משאלות והישגים לשמירה על ערך העצמי.
רכושנות, שמירת סוד ופרטיות - לצורך שליטה ב"יש" של נכסים רגשיים, שמירה על הגוף, המקום במשפחה והרכוש.
העברה (transference) - לצורך חוויית התקשרויות בהווה כמוכרות וכנשלטות. היחסים עם הזולת נחווים כמוכרים על בסיס יחסי אובייקט מהעבר.
דוגמאות למנגנוני הגנה
שתי חרדות מרכזיות מלוות אותנו מינקות ועד שיבה: חרדת הזרות או הכיליון (annihilation) וחרדת אובדן האובייקט (object loss). במהלך החיים חרדות אלה פושטות ולובשות צורה. כך, למשל, חרדת הכיליון נחווית גם כחרדת חוסר אונים וכחרדת סירוס. חרדת אובדן האובייקט נחווית גם כחרדת נטישה, כחרדת אובדן שליטה על האובייקט וכחרדת אובדן האהבה. במטרה לשמור על העצמי מפני הצפתו בחרדה מופעלים מנגנוני ההגנה.
(1) מנגנוני הגנה במערכת הוויסות רגשי
הדחקה — מופעלת כהגנה נגד דחפים ורגשות מעוררי חרדה.
היפוך תגובה (reaction formation) חזרתיות כפייתית (obsession) ובידוד (isolation) — מופעלים כהגנה נגד התפרצות רגשות. היפוך תגובה, מופעל כהגנה נגד התפרצות חרדה בעקבות רגשות מנוגדים, כמו משיכה ודחייה, אהבה וכעס. חזרתיות כפייתית על דפוסי התנהגות קבועים בלתי רצוניים מופעלת לחיזוק היפוך התגובה. למשל, דחף לתוקפנות וללכלוך מתחלף ברחיצת ידיים כפייתית. הבידוד מופעל כדי להפריד ולבודד רגשות מהאירוע המסעיר, כשהמטרה שליטה בתגובה הרגשית.
קיבעון (fixation) ותסוגה (regression) — מופעלים כשהמטרה התמודדות עם החרדה בכלים רגשיים משלבי התפתחות קודמים כדי לרכוש מחדש תחושת שליטה באמצעים מוכרים ובטוחים.
(2) מנגנוני הגנה במערכת ההתקשרות
השלכה (projection), פיצול (split), התקה (displacement), הערצה (admiration) חשדנות ושנאת הזר — מופעלים כהגנה נגד תחושות רעות ומעיקות, כמו זרות ותוקפנות, הפוגעים בשלמות האובייקט או ביחסים עמו. תחושות פנימיות אלה (א) מושלכות על האובייקט הנחווה כמאיים; (ב) מפצלות את האובייקט לטוב ולרע; (ג) מוסטות אל זרים; (ד) גורמות להערצה של האובייקט הנחווה כעריץ (ה) מעוררות חשדנות כלפיו עד כדי שנאת הזר ודמוניזציה שלו. מנגנונים קיצוניים אלה מאפשרים מחד שמירה על דמות טובה ונערצת ומאידך הרחקה של דמות זרה, עוינת ומאיימת.
סימביוזה וניכור — מופעלים כהגנה בפני אובדן האובייקט, דחייה או בפני חרדת הנטישה. הפרט נצמד לאובייקט המאיים בנטישה או מתנכר לו.
התנגדות (resistance), וביטול העשייה (undoing) — מופעלים כהגנה נגד השתלטות האחר על הפרט ונגד האשמה, כעס ועונש על מעשה שנעשה. מגוון אמצעי הגנה כמו: "לא, לא", "לא רוצה", "לא עשיתי", שתיקה, סירוב, תוקפנות פסיבית, עצירות פיזית או רגשית. כאשר אנו פועלים מתוך רעיון או דחף ולאחר מכן מתחרטים אנו עשויים לנקוט במנגנון הגנה של ניסיון "לבטל" את המעשה במטרה להגן על האגו מרגשות אשמה או בושה, בדרך כלל נעשה זאת על ידי התנצלויות חוזרות או הגשת עזרה.
הזדהות עם התוקפן או הימשכות למצבי אלימות ולמצבי סיכון — מופעלים כהגנה נגד אובדן התדמית הנערצת של ההורה והיחסים עמו. את מקום הזעם וחוסר האונים נוכח הורה אלים תופסת משיכה לאלימות או משיכה להיות קורבן לאלימות.
(3) מנגנוני הגנה במערכת החיסונית נרקיסיסטית
הכחשה, זיוף העצמי (false self), פֶטִיש, קמע וניצני פרברציה (fetishism & perversion) — מופעלים כהגנה נגד פגיעה בתחושת שלמות העצמי, שלמות האובייקט ושלמות היחסים עמו.
התעלמות (ignoring) והימנעות (avoidance) — מופעלות כהגנה נגד תחושות של איום והיפגעות. פעולת מנגנונים אלה היא, בדרך כלל, תגובתית לסכנה מוחשית.
רציונליזציה (rationalization) ואינטלקטואליזציה — מופעלות כהגנה נגד אובדן שליטה במצבים של לא־מוכר, לא־ידוע ובלתי מובן במסווה של אידאולוגיה והגנה על עקרונות מוכרים.
תהליכים אוטואימוניים רגשיים — מופעלים כהגנה מפני חרדה מחוסר אונים וחרדה מאובדן שליטה על התוקפנות (של עצמו או של הזולת). במקום שמירה על העצמי מופיעים תסמינים פיזיים או רגשיים הפוגעים בפרט עצמו. אלה תסמינים לא מודעים של הרסנות עצמית, הכוללים פגיעה בערך העצמי, עונשים עצמיים, מחשבות טורדניות, הכשלה, השפלה עצמית והתנהגות כפייתית, וגם תסמינים גופניים, כמו טיקים, עצירות כרונית, מריטת שיער כסיסת ציפורניים, ומחלות פסיכוסומטיות. הופעת התסמינים מקנה רווח רגשי משני, כמו פטור ממטלות מעוררות חרדה או תחושת שליטה באובייקט המודאג.
תמיכה מחקרית
למרות הפופולריות של מנגנוני ההגנה בקרב פסיכואנליטיקאיים ובקרב הציבור הרחב, התמיכה המחקרית שלהם אינה תמיד מבוססת. לדוגמה, קיים ויכוח מחקרי בנוגע להדחקה ולזכרונות מודחקים, כאשר רוב החוקרים טוענים שאין להם תמיכה מחקרית.
לקריאה נוספת
אנה פרויד, האני ומנגנוני ההגנה, הוצאת זמורה-ביתן, 1987 (וראו תצוגה של חלקים נבחרים מהספר ב-Google Books)
רוני סולן (2007), חידת הילדות, מודן הוצאה לאור
Solan, Ronnie (2015). The Enigma of Childhood – The Profound Impact of the First Years of Life on Adults as Couples and Parents. Karnac books
,Nancy McWilliams, 1994 Psychoanalytic Diagnosis:Understanding Personality Structure in Clinical Process, The Guilford Press
Paulhus, D. L., Fridhandler, B., & Hayes, S. (1997). Psychological defense: Contemporary theory and research. In J. Johnson, R. Hogan & S. R. Briggs (Eds.), Handbook of Personality Psychology. New York: Academic Press
קישורים חיצוניים
מנגנוני הגנה, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
אורית כהן ודנה פרידמן, תיאור של מנגנוני ההגנה הפרוידיאניים בהקשר של הפחתת חרדה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים
*
קטגוריה:פסיכואנליזה | 2024-08-27T11:34:34 |
חשיבה | ממוזער|280px|חשיבה
חשיבה היא פעילות העוסקת במידע הנקלט מהסביבה על ידי החושים או הנשלף מהזיכרון, ובעיבודו או ארגונו מחדש במוח. כמו כן, החשיבה עוסקת גם בתהליכים שונים ליצירת מידע חדש, כמו למשל: הסקת מסקנות.
בהתאם לכך, החשיבה היא אחת הדרכים להתגבר על מכשולים.
היכולת ליצור ולשמר חוט מחשבה פנימי ללא תלות במציאות החיצונית, משחררת את האדם מהמגבלות של תגובה לאירועים סביבתיים מידיים בלבד.
בחברה של עידן המידע, יכולת החשיבה חיונית לתפקוד של האדם בכל ההיבטים של חייו.
בנוסף, לעיתים קרובות החשיבה יכולה לחסוך לאדם זמן ומאמץ.
מאפיינים
על פי ז'אן פיאז'ה החשיבה היא פעולה של צירוף או תיאום בין סכמות.
החשיבה נעשית באמצעות רעיונות, סמלים וייצוגים מנטליים, ותוצריה הם עמדות, רגשות, דעות ואמונות.
זוהי פעילות מורכבת ורבת-פנים, אשר בלעדיה לא יכולה להתרחש למידה משמעותית.
ב. פ. סקינר, הדמות הנודעת ביותר בגישה הביהביוריסטית, הגדיר את החשיבה כהתנהגות סמוייה או נסתרת, אשר נשלטת ומעוצבת על ידי אותם מנגנוניים סביבתיים כשאר סוגי הפעולות של האדם. על פיו, לעיתים קרובות, החשיבה נחשבת כ"התנהגות חלשה", כשהחולשה נובעת משליטה פגומה של גירוי. למשל, אדם שמסתכל על חפץ שאינו מטיב להכירו, אפשר שיאמר: "אני חושב שזה שזה מין מפתח ברגים". הביטוי "אני חושב" עומד בניגוד מובהק ל"אני יודע". כמעט תמיד ההתנהגות הסמוייה נקנית על ידי האדם ראשית בתור התנהגות גלויה.
התבססות על הקשב וזיכרון העבודה
ממוזער|250px|חשיבה מצריכה רמה מסוימת של ריכוז
הזיכרון לטווח קצר יכול להכיל פחות או יותר שבע יחידות מידע בו זמנית למשך זמן קצר בלבד. מכאן נוצר הקושי האנושי לעסוק בבעיות המורכבות ממספר גדול של משתנים.
אחד הגורמים המשפיעים ביותר על קיבולת זיכרון העבודה הוא הקשב. בהתאם לכך, יש הרואים בקשב לא רק גורם לשפעול מערכת הקליטה של החושים, אלא גם יכולת מנטלית של ריכוז או מאמץ המאפשרת להתמקד במטלה קוגניטיבת מסוימת.
לצורך עיבוד של פרטי מידע מרובים בו זמנית המערכת הקוגניטיבית צריכה להתגבר על מגבלת הקיבולת של הזיכרון לטווח קצר.
אחת הדרכים להתגבר על מגבלת הקיבולת היא קיבוץ מספר בלתי מוגבל של פריטים ליחידת משמעות בודדת המכונה "גוש" (chunk).
היכולת להגדיל את כמות הפריטים שניתן לחשוב עליהם בו זמנית על ידי ארגונם כגושי מידע, זיכתה את הזיכרון לטווח קצר בכינוי זיכרון עבודה.
דרך נוספת להתגברות על מגבלת זיכרון העבודה היא שימוש במיומנויות חשיבה מתאימות.
למשל, ניתן לפתרון בעיות מורכבות על ידי פירוקן לבעיות משנה, לטפל בכל אחת מהן בנפרד ולאחר מכן לצרף אותן לצורך יצירת הפתרון השלם.
התפתחות החשיבה
התפתחות קוגניטיבית היא העלייה ביכולתו של האדם לחשוב, לשקול, להבין ולפתור בעיות עם העלייה בגיל.
ההתפתחות הקוגניטיבית כוללת התפתחות של מיומנויות חשיבה. אלו הן טכניקות או יכולות מנטליות המיועדות להנחות את תהליך החשיבה שבעזרתם האדם חושב על דבר מה, מארגן ומנסח את מחשבותיו ומקיים יחסי גומלין עם הסביבה.
חשיבה ותקשורת
ממוזער|250px|חשיבה ותקשורת - לא ניתן ליצור תקשורת ישירה בין מחשבות של אנשים שונים ולכן יש צורך בתיווך של משמעותית ומילים
מבחינה פיזית ופסיכולוגית לא ניתן ליצור תקשורת ישירה בין מחשבות של אנשים שונים. כתוצאה מכך תקשורת של מחשבות מתאפשרת רק באמצעות תיווך של משמעויות ומילים. משמעויות המילים בשפה מתפתחות למושגים, אשר מתמלאים שוב במשמעויות חדשות בעקבות השימוש בהם.
עם זאת, בניגוד למילים המרכיבות את הדיבור, המחשבה אינה מורכבת מיחידות נפרדות. במוחו של האדם המחשבה כולה מוצגת בבת אחת, אך בדיבור יש לפתחה לפי הסדר המילולי המתאים. המחשבה אינה מועתקת למילים באופן ישיר מכוח עצמה, אלא מתורגמת למילים באמצעות משמעויותיהן. בעקבות זאת מתעורר פעמים רבות הקושי לתרגם מחשבות מסוימות למילים.
חשיבה בתרבות
ממוזער|250px|חשיבה בתרבות ובאמנות
ממוזער|250px|חשיבה באמנות
החשיבה מקבלת ביטוי בתרבות בדרכים שונות.
חידות הן בעיות המוצגת לשם שעשוע וכאתגר חשיבה.
כמו כן, ישנם משחקים רבים המצריכים חשיבה, לדוגמה: משחק חשיבה ומשחק אסטרטגיה.
החשיבה באה לידי ביטוי באמנות ביצירות כמו האדם החושב.
סוגי חשיבה
ממוזער|250px|ישנם סוגים שונים של חשיבה
קיימים מספר סוגים של חשיבה, אשר ניתן למיין אותם בממדים שונים.
חזותי מול מילולי
חשיבה מילולית - ביצוע פעולת חשיבה באמצעות מילים. משמעות המילה היא היחידה הבסיסית של החשיבה המילולית. לעיתים מלווה חשיבה זו במלמול. כאשר חשיבה זו דוממת, מכונה גם דיבור פנימי.
חשיבה חזותית - ביצוע פעולת חשיבה באמצעות דימויים חזותיים כמו רצף תמונות או תמונה של האדם שחושבים עליו.
מחקרים העוסקים בקשר שבין תבניות חשיבה לפעילות המוח ומבנהו, מזהים שתי קבוצות אוכלוסייה המובחנות זו מזו על-פי נטייתן להפעיל את אחד משני חלקי המוח. האוכלוסייה הנוטה להפעלת הצד השמאלי של המוח מאופיינת בחשיבה מילולית, הנוקטת בגישה סדרתית של צעד-אחר-צעד לפתרון בעיות. האוכלוסייה הנוטה להפעלת הצד הימני של המוח מאופיינת בגישה חזותית המאפשרת הגדרת בעיות ופתרונן ללא כל שלבי-ביניים בין ההגדרה לפתרון.
סגנון ואופן חשיבה
חשיבה אסוציאטיבית - ביצוע פעולת חשיבה מתמשכת בה במהלך מחשבה על נושא מסוים מופיעים דימויים של נושאים קשורים.
חשיבה סלקטיבית - הטיה קוגניטיבית שבה אדם בוחר לזכור ממצאים מועדפים ולהתמקד בהם, תוך זניחה או התעלמות מממצאים שאינם תומכים באמונתו.
חשיבה בשחור לבן - כשל לוגי של כשלי אי-רלוונטיות השייך למשפחת הכשלים טווח ביניים, שבו נטען כי עמדה מסוימת היא האמת משום שהעמדה המנוגדת אינה אמת, תוך התעלמות מסיוגים, טווח ביניים, פשרות או עמדות חלופיות.
רמות חשיבה גבוהות
חשיבה מופשטת - ביצוע פעולת חשיבה המתרגמת מילה או מושג לתבנית מוכרת.
מטא-קוגניציה - חשיבה של האדם אודות תהליכי החשיבה של עצמו.
רגשות וחשיבה
בדומה לקשר בין רגשות וזיכרון קיים גם קשר בין רגשות לחשיבה.
קשר זה הוא בעל אופי דו כיווני, כך שהרגשות יכולים להשפיע על החשיבה באותה המידה בה החשיבה יכולה להשפיע על הרגש.
שני היבטים אלו של החוויה האנושית יכולים לפעול באופן מאוחד או מנוגד אחד לשני.
תגובות רגשיות יכולות להצביע על נזק או תועלת אפשריים לרווחתו של האדם ובכך משמשות לתעדוף של פעולות ותהליכים קוגניטיביים מסוימים.
הרגש יכול לשמש כרמז היוריסטי שממנו ניתן לפרש את התגובה לגירוי, אדם או אירוע מסוימים.
משום שהתחושה של הרגש יכולה להיות מעורפלת ישנה נטייה לפרש את משמעותו על פי ההקשר. באופן זה עוררות רגשית בתגובה לנהג שנדחף למסלול יכולה להתפרש ככעס בעוד שעוררות רגשית בתגובה למפגש עם אדם מושך יכולה להתפרש כאהבה.
השפעה נוספת של החשיבה על הרגש יכולה לבוא לידי ביטוי בהפעלה של סכמה בעלת אופי רגשי. כגון סטריאוטיפ שיכול להוביל לדעה קדומה.
הטיות ועיוותי חשיבה
עיוותי חשיבה הם הטיות חשיבתיות הגורמות לאדם לפרש את המציאות בצורה שגויה.
הטיה קוגניטיבית היא נטייה שיטתית (לא אקראית) של בני אדם לטעויות בתפיסה, בזיכרון, בחשיבה או בשיפוט.
הפרעות חשיבה
הפרעות במהלך החשיבה
את ההפרעות במהלך החשיבה אפשר לחלק לשני סוגים עיקריים: הפרעות בקצב החשיבה והפרעות ברצף החשיבה.
הפרעות בקצב החשיבה
החשיבה יכולה להגיע אל יעדה בצורה מהירה יותר ובכך לאפשר עושר של מחשבות. עם זאת כאשר הקצב של המחשבות מהיר מידי או איטי מידי, הדבר יכול להפריע למהלך החשיבה.
בהתאם לכך, ישנם שני סוגים של הפרעות בקצב החשיבה:
קצב חשיבה איטי – במצב זה החשיבה מתקדמת לעבר יעדה לאט עד כדי כך, שלעיתים נדמה שאין לה יעד מוגדר. על פי רוב, קצב חשיבה איטי מלווה בדלות תוכן, ולו רק עקב הקושי להגיע למטרה. קצב חשיבה איטי יוכל לאפיין מצבים כמו דמנציה או דיכאון.
קצב חשיבה מהיר – למצב זה יש מספר רמות אפשריות:
כאשר מהירות החשיבה גוברת מהמהירות המאפשרת עושר מחשבתי, מופיעה לעיתים תחושה של לחץ מחשבות. לחץ זה יכול ליצור מצב של לחץ של דיבור , שבו הדיבור הופך למהיר יותר בניסיון לבטא את המחשבות המתרוצצות.
כאשר שטף המחשבות גובר מעבר לכך, יכולים להגיע למצב הנקרא מרוץ מחשבות Flight of Ideas. במצב זה יכולים להיות למחשבות יעדים שונים בו זמנית. בנוסף, הקשרים בין תוכני החשיבה השונים במצב מרוץ המחשבות נוטים להיות אסוציאטיביים.
במצב קיצוני של מהירות חשיבה, אין השומע מסוגל לעקוב ולהבין את תוכן החשיבה.
הפרעות ברצף החשיבה
ישנם מספר סוגים של הפרעות ברצף החשיבה:
בלוקינג או חסימה - במצב זה יש הפרעה ביכולתו של החושב להגיע ליעד של המחשבה. בעקבות זאת החשיבה נתקעת באמצעה, והחושב לא מסוגל לחזור אליה. לעיתים נשארת במצב זה הרגשה של ריקנות המלווה בחרדה.
חשיבה עקיפנית – במצב זה, תהליך החשיבה מתקדם ליעדו תוך הפרעה קשה, בעקבות עיסוק בלתי פוסק בפרטים קטנים ולא חשובים. כתוצאה מכך החשיבה מתקדמת במעין מעגלים, עד שהיא מגיעה ליעדה.
פרסרברציה – במצב זה יש המשכיות של מחשבה או חלק ממנה, כאשר יעד החשיבה הופך לבלתי חשוב או למשני. בעקבות זאת מתרחשת חזרה על מילים או על חלקי משפט.
הפרעות בצורת החשיבה
ישנן מספר סוגים של הפרעות בצורת החשיבה
הפרעה באסוציאציות – במצב זה מתקיים קושי רב להגיע ליעד החשיבה, משום שחלקי החשיבה מעוררים אסוציאציות לא מקובלות ולא ענייניות. בעקבות זאת נוצרת סטייה מתמדת מיעד החשיבה ואי יכולת להגיע אליו.
חשיבת משיק – בחשיבה מסוג זה אין יכולת לדייק ביעד. החשיבה מתנהלת ליד הנושא העיקרי, ואינה מצליחה לגעת בעיקר.
חשיבה אוטיסטית או חשיבה ראשונית – זהו מצב שבו החושב עסוק בתוכני חשיבה פנימיים, אשר אינם מובנים על פי כללי ההיגיון המקובלים. במצב זה החושב מתעלם מהעולם החיצון ואין לו יכולת לחשוב בצורה אחרת.
הפרעות בחשיבה המופשטת
בהפרעות בחשיבה המופשטת עולה חומר סטריאוטיפי, והחושב חוזר לעולם על אותו התוכן בצורה קבועה. במצבים אלו בולטת בחשיבה במוחשית, ללא יכולת שימוש בהפשטה.
הכללת יתר inclusion - Over – בצורת חשיבה זו מקבל פרט אחד חשיבות יתר, באופן לא רציונלי. דבר המוביל את החושב למסקנות לא נכונות ולא מציאותיות.
הפרעה בחשיבה בסמלים – במצב זה הסמל יכול להפוך ממהות ייצוגית לדבר קונקרטי וממשי, כך שהדברים נתפסים כלשונם באופן מילולי. בצורה קיצונית יותר של הפרעה בחשיבה וסמלים, כל גירוי נתפס כמסמל דבר מה. צורת חשיבה סימבולית מסיבית כזו מביאה לעיתים למצב של תפיסה דלוזיונלית, שבו העולם נתפס כולו כמאיים או מוסר מסר כלשהו, אין עקביות בחשיבה, וכל גירוי חדש מקבל פירוש חדש. במשך הזמן יכולה חשיבה מוקצנת בסמלים להתגבש למחשבות שווא.
חשיבה אידיוסינקרטית – החשיבה מהסוג הזה מיועדת לא רק לחושב, אלא גם לאחרים. לשם כך נדרש שטח רחב של הסכמה בנוגע לצורת החשיבה. דבר זה בא לידי ביטוי בכך שהמילים חייבות להיות משותפות, וגם השימוש במבנה המשפט והדקדוק חייבים לגלות חפיפה רבה. בעקבות זאת, בצורת חשיבה אידיוסינקרטית מופיעה לעיתים הפרעה קשה ביכולת של החשוב להעביר את החשיבה לזולת.
מילים פרטיות Neologism – במצב זה נעשה שימוש במילים שיש להן משמעות פרטית, או במילים שאינן מוכרות בשפה.
סלט מילים – מצב שבו נעשה שימוש במילים שונות מתוך חוסר התייחסות למבנה השפה המקובל, לתחביר ולדקדוק.
שפה פרטית – על פי רוב שפה מרכזת אוצר מילים משותף לחברה אנושית מסוימת. לעומת זאת, במצב זה נעשה שימוש במילים פרטיות שמובנות לאדם עצמו בלבל ואינן חלק מאוצר המילים המשותף בחברה שאליה הוא שייך. לפעמים מתרבה מספר המילים הפרטיות, עד שהחולה משתמש בשפה פרטית המובנת רק לו עצמו. שפה זו יכולה להיות מורכבת מסימנים, מאותיות או ממילים.
חשיבה כפייתית – מחשבה כפייתית היא מחשבה חוזרת, אשר מופיעה ללא רצון החושב. החושב אינו יכול לסלק את תוכנה מתודעתו, אף על פי שהוא יודע שהיא אינה נכונה או טיפשית. המחשבות הכפייתיות מלוות לעיתים קרובות בתחושת חרדה או ברגשות אשם. מחשבות כפייתיות אלו הן לעיתים קרובות מחשבות מיניות, אנטי דתיות או תוקפניות. מחשבות כפייתיות מלוות לעיתים מעשים כפייתיים (טקסים) שהם פעולות קבועות שעל הסובל לבצע, אף שהוא יודע שהן חסרות משמעות, משום שאי ביצוע הפעולה מביא לתחושות חרדה. חשיבה מסוג זה מאפיינת הפרעה טורדנית-כפייתית.
חשיבה רומינטיבית – זוהי צורת חשיבה אגוסינטונית אשר נדבקת לנושא אחד ואינה מסוגלת להשתחרר ממנו.
חשיבה פובית – חשיבה המבטאת פחד הממוקד בחפץ או במצב מסוים.
מונחים
הסקת מסקנות: פעולת יצירתו של מידע חדש מתוך החלת חוקים כלליים על מקרה פרטי.
למידה: אירוע הפנמה של מידע בצורה המאפשרת הכללה והסקת מסקנות או שינוי בלתי אמצעי בדרכי התנהגות.
הטמעה: מצב שבו המציאות מוטמעת לתוך הסכמות הקיימות.
התאמה: מצב שבו הסכימה עוברת שינוי ומותאמת למציאות כדי לכלול תופעות לא מוכרות.
אינטליגנציה: מכלול הכשרים שבאמצעותם אדם פותר בעיות הכרתיות מורכבות בצורה יעילה.
מנת משכל: (IQ) מדד מקובל לאינטליגנציה.
גורם g: גורם אינטליגנציה כללי.
גורם s: גורם אינטליגנציה ספציפי.
אינטליגנציות מרובות: תאוריה פסיכולוגית לפיה האינטליגנציה האנושית מכילה סדרות רבות של כשרים שכליים:
אינטליגנציה מילולית: – היכולת להבין מילים ומשפטים, רגישות לדקויות של משמעות, מודעות לשימושים אפשריים בלשון, כושר שכנוע, כושר הסבר, יכולת כתיבה, חשיבה הגיונית – מילולית.
אינטליגנציה לוגית–מתמטית: היכולת להבין מערכות פורמליות ומופשטות, היכולת להבין סמלים, להציבם בשרשראות ולהפעיל עליהם פעולות חשיבה שונות, היכולת לזהות תבניות כמותיות, היכולת לטפל במספרים, משתנים, פונקציות.
אינטליגנציה מרחבית: היכולת לתפוס את העולם החזותי בצורה מדויקת, היכולת לבצע עיבודים, שינויים והתאמות בתפיסה החזותית, היכולת לשחזר, לדמיין ולתפעל חלקים מהעולם החזותי גם בלי לראותם בפועל, היכולת להבין מפות ורישומים גאומטריים, והיכולת להעריך אסתטיקה חזותית.
אינטליגנציה מוזיקלית: היכולת לזהות רכיבי יסוד במוזיקה, היכולת להבין מסרים שמועברים באמצעות הרכיבים האלה והיכולת לחבר מסרים שמועברים באמצעותם.
אינטליגנציה גופנית: היכולת לשלוט בתנועות הגוף בצורה מיומנת, מובחנת ומבוקרת, על מנת להביע מסרים שונים ועל מנת לבצע פעולות שונות, היכולת לטפל בעצמים במיומנות וביעילות.
אינטליגנציה אישית:
רכיב תוך אישי: היכולת לזהות ולאבחן רגשות של העצמי ולהבין את הסיבות והמניעים להתנהגות העצמי.
רכיב בין אישי: הוא היכולת לאמוד אנשים אחרים ולעמוד על מצב רוחם, מזגם, רגשותיהם, מניעיהם וכוונותיהם.
בחירה: אימוץ דפוס מחשבתי או התנהגותי מסוים על פני אחר.
ניכור: הפיכת גורם מסוים במציאות לחסר ערך בזכות עצמו עבור אדם.
תחומי מחקר
כל תחום בפסיכולוגיה עוסק בתוצרים אלו בצורה זו או אחרת. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מתמקדת בחקר האופן בו מתבצעת החשיבה, למשל בשאלות "מה הן יחידות החשיבה הבסיסיות ביותר?" או "אילו גורמים משפיעים על החשיבה?".
המכניזם של החשיבה נחקר גם באמצעות מחקר נוירופסיכולוגי, שבו נבחנת הפעילות החשמלית של המוח וזרימת הדם במוח.
המחשב משמש כאנלוגיה של המוח לצורכי חקר החשיבה. הוא משמש כמקור למודלים תאורטיים שונים המנסים להסביר את האופן שבו פעילויות הכרתיות מורכבות צומחות ממרכיבי עיבוד פשוטים.
ראו גם
משחק חשיבה
דיבור פנימי
מפת חשיבה
דפוס חשיבה
צוות חשיבה
חשיבה סביבתית
חוט מחשבה
מחשבה חופשית
לקריאה נוספת
דניאל כהנמן, לחשוב מהר, לחשוב לאט, תרגום: יעל סלע-שפירו ועידית נבו, עורכת: מיה בר-הלל, הוצאת מטר בשיתוף הוצאת כנרת, 2013.
קישורים חיצוניים
מילון מונחים בנושא חינוך וחשיבה, באתר מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה
על תאוריות מדעיות וחשיבה מדעית – הרצאה מאתר 12 דקות
דפני בבלייה: המוח שלכם על משחקי וידאו – הרצאה באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית
הערות שוליים
קטגוריה:פסיכולוגיה קוגניטיבית
קטגוריה:קוגניציה
קטגוריה:למידה | 2024-07-13T15:28:20 |
תור צוחק | ממוזער|ביצת תור צוחק
תור צוחק (שם מדעי: Streptopelia roseogrisea) הוא מין במשפחת היוניים השייך לסוג בו כלולה גם הצוצלת. התור הצוחק הוא יונה קטנה הנפוצה באזורים הצחיחים באפריקה הנמצאים דרומית למדבר הסהרה. תפוצתה רוחבית ביבשת אפריקה, והיא מגיעה אף למערב חצי האי ערב. אף על פי שהיא חיה באזורים צחיחים, ניתן למצוא אותה מסביב למקורות מים.
אורכו הממוצע של התור הצוחק הוא 26 סנטימטרים. חלקו העליון של גופו, מכתפיו ועד לזנבו, הוא בצבע חום-אפור בהיר, על אף שקצות הכנפיים הם בעלי גוון כחול. נוצות התעופה הן כהות יותר, וצבען כמעט שחור. ראשו, צווארו וחזהו של התור הצוחק הם ורדרדים, וסנטרו ובטנו לבנים יותר. ההבדל בין הזוויגים קטן למדי.
התור הצוחק בוית בידי האדם והוא אביו של התור הברברי .
קישורים חיצוניים
התור הצוחק באתר ה-IUCN
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קרל יקוב סונדול
קטגוריה:יוניים
קטגוריה:ארץ ישראל: יוניים
קטגוריה:בנין: עופות
קטגוריה:ניגריה: עופות
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1857
קטגוריה:עופות הסוואנה האפריקנית | 2023-09-24T06:14:03 |
קלטים | 250px|ממוזער|שמאל|התפשטות הקלטים לאורך הזמן: בצהוב – תרבות האלשטאט עד שנת 500 לפנה"ס. בירוק – שיא ההתפשטות הקלטית עד שנת 275 לפנה"ס
שמאל|ממוזער|250px|פסל המציג לוחם קלטי
קֶלטים (ביוונית: Κελτοί; בלטינית: Celtae) הוא שם קיבוצי למספר עמים שישבו במערב אירופה מתקופת הברזל ועד תקופת האימפריה הרומית ולאחריה. עמים אלה חלקו שפות, תרבויות ודתות דומות. השרידים של התרבויות והשפות הללו מצויים כיום באזורים הנקראים האומות הקלטיות. מוצאם האתני או התקופה שבה הופיעו עמים אלה לראשונה אינם ידועים בוודאות, וישנם היסטוריונים הטוענים כי הם היו קיימים עוד בתקופה הפרהיסטורית. ישנן עדויות לקיומם החל מהמאה ה-12 לפנה"ס, ולהתיישבותם בבריטניה החל מהמאה ה-8 לפנה"ס.
השימוש בשם "קלטים" בהתייחסות לעמים האלה, צץ לראשונה במקור היסטורי משמעותי מהמאה ה-6 לפנה"ס – מפה גאוגרפית שצייר ההיסטוריון היווני הקטאיוס ממילטוס. כינוי זה שימש את היוונים להתייחסות לקבוצת העמים המדוברים, ולאחר מכן אימצו הרומאים את הכינוי עבור שכניהם בצפון, אך לא ידוע אם הקלטיים כקבוצה קראו לעצמם בשם זה.
מבנה חברתי
ככל הנראה לא התקיימה בין העמים הקלטיים הגדרה פוליטית משותפת אחת, והתפקוד הפוליטי של העמים השונים היה עצמאי כמעט לגמרי. לרוב חיו הקלטים בקבוצות שבטיות ששימשו כיחידות פוליטיות בלתי תלויות, שאוכלוסייתן נעה בין מאות למאות אלפי נפשות.
החברה הקלטית הייתה חברה היררכית מעמדית שנשלטה על ידי מלכים. המלך היה בעל המעמד הרם ביותר, אחריו בהיררכיה היה "המעמד השליט" המורכב מכוהני הדת – דרואידים, נביאים, רופאים, בעלי מלאכה ועוד, ובתחתית היו העבדים – המעמד הנחות ביותר. בין שני מעמדות אלה – השליט והעבדים נמצא החלק העיקרי של כלל האוכלוסייה – פשוטי העם. מעמד מיוחד נוסף היה מעמד המשוררים.
שפה
קיימת מחלוקת לגבי עובדת מוצאם המשותף של העמים הקלטים השונים, וישנם חוקרים הטוענים כי המשותף בין העמים הקלטים הוא המקורות הלשוניים בלבד. העמים הקלטים דיברו דיאלקטים שונים של שפות קלטיות שמקור כולן בשפת אב קדומה אחת.
דת דרואדיזם
הדת הקלטית היא דת פגאנית פוליתאיסטית שדגלה באמונה כי לכל חלקת טבע או פיסת אדמה בעולם אלוהות משלה. על כן, מערכות הדת בעמים הקלטיים היו מגוונת והשתנו מעט בין אזור לאזור. על אף השוני בין אזור לאזור, למערכות הדת הקלטיות השונות היו גם קווים משותפים. לדוגמה, התפיסה כי "העל טבעי" הוא חלק נוכח, ובלתי נפרד מהמציאות, אשר ביכולתו להשפיע על עולם הטבע שבו חיו הייתה משותפת לכל העמים הקלטיים באשר הם. עיקר מטרתה של מערכת הדת היה להשפיע על "אלוהיות" אלו שיגרמו טוב לבני האדם על ידי טקסי פולחן שונים, הקרבת קורבנות, שימוש בקסמים ואמצעי פיוס נוספים. את טקסי הדת והפולחן הובילה שכבת הכוהנים שנקראו דרואידים.
משאבים ותעשייה בחברות הקלטיות
החל מהמאה השמינית לפני הספירה (לערך) החלו הקלטים להשתמש בברזל כחומר העיקרי לבניית כלי עבודה ונשק. הברזל היה קיים באזורים שהיו מיושבים על ידי הקלטיים בשפע ובתקופה זו הם החלו לפתח שיטות פשוטות לכרייתו
. למרות העלייה בשימוש בברזל, השימוש בנחושת המשיך במקביל לייצור תכשיטים, אומנות ועוד. התעשייה הקלטית הייתה מפותחת למדי והתחלקה לארבעה ענפים עיקריים: כלי עבודה, כלי נשק, כלי אחסון וחפצי נוי ואומנות.
סחר
הקלטים נתקלו לראשונה במטבעות בעת שירותם בצבאות מזרח תיכוניים יווניים ומקדוניים אשר שילמו להם עבור שירותם במטבעות. ישנן עדויות למטבעות שטובעו באזורים קלטיים החל מסוף המאה הרביעית לפנה"ס והלאה. ממצאים ארכאולוגיים של מטבעות שיוצרו באזורים אחרים רחוקים מהם, מעידים כי המטבעות מילאו תפקיד מרכזי במסחר הקלטי. הקלטים ניהלו מערכות סחר חליפין מפותחות הן של סחר פנימי בין העמים הקלטים השונים, והן של סחר חיצוני בין האזורים הקלטיים לתרבויות שכנות. בין הסיבות להתפתחות מערכת סחר מורכבת שכזו ניתן להצביע על הצורך בהשגת חומרים גולמיים שלא היו בנמצא והרצון להשיג חפצים נדירים ואקזוטיים ששימשו סמל לסטטוס ומעמד. מערכות סחר מפותחות התקיימו בין האזורים הקלטיים לאזור הבלטי ולאזורים שכנים נוספים במזרח התיכון.
שקיעתה של התרבות
הפלישה הרומית שהחלה בחצי השני של המאה השנייה לפני הספירה הסתיימה בשנת 51 לפני הספירה עם כיבושו של גאיוס יוליוס קיסר את המבצר שבו התכנסה ההתקוממות השבטית האחרונה. פלישה זו היא שהובילה בסופו של דבר לשקיעתה של התרבות הקלטית. השפעתה של התרבות הרומית על זו הקלטית הייתה גדולה ביותר עד כי התרבות הקלטית התמזגה בה כמעט כליל.
ראו גם
קלטים בריטונים
גאלים
עידן הברזל באירופה
שבטים גרמאניים
קישורים חיצוניים
הקלטים הובסו אבל החזיקו מעמד, באתר הידען.
אמנות קלטית
הדת הקלטית
הערות שוליים
* | 2024-06-30T11:56:41 |
אצטרולב | ממוזער|אצטרולב נושא אותיות עבריות, מתוארך לאמצע המאה ה-14, מקורו ככל הנראה בספרד
ממוזער|אצטרולב מהמאה ה-16
ממוזער|אצטרולב פרסי מהמאה ה-18
ממוזער|אמריגו וספוצ'י מביט בצלב הדרומי ונעזר באצטרולב.תחריט של יאן קולאר השני במוזיאון פלנטן מורטוס
אַצְטְרוֹלָב (ביוונית עתיקה: ἀστρολάβος, בערבית: ٱلأَسْطُرلاب - "אל-אסטורלב") הוא מכשיר מכני, המשמש לקביעת זוויות גרמי השמים ביחס לאופק, והיה מכלי הניווט העיקריים עד למאה ה-18, בה נתפס מקומו על ידי הסקסטנט ועל ידי השעון המדויק שאיפשר לקבוע את מיקומו של קו האורך.
מבנה
אצטרולב מורכב מלוח עגול, המכויל במעלות (בדומה למד זווית), ומזרוע מסתובבת המחוברת למרכזו. כאשר סימון ה-0° מיושר עם האופק, וכוכב כלשהו (או כל גוף שמימי אחר, שמיקומו ידוע) "נראה" בקצה הזרוע, נמדדת הזווית (במעלות) אל הכוכב (מכאן השם "אסטרו" - כוכב + "לב" - לקחת).
על המעגל חרוטים קווי הקואורדינטות שמייצגים הטלה סטריאוגרפית של הספירה השמימית, כפי שהם במקום ידוע כלשהו על פני כדור הארץ. מעל מערכת הגריד הזו מסתובבת ה"רטה", שהיא מסגרת עם סימונים שנקודותיה מסמלות כוכבי שבת. לאחר שהמכשיר מכויל לשעה הנוכחית, ניתן לקרוא את מיקום הכוכב מהגריד. ניתן לבצע גם את ההפך ולהתאים את האצטרולב למיקום הידוע, ולדעת, לפי החישוב, מה השעה.
היסטוריה
האצטרולב הומצא ככל הנראה על ידי היפרכוס (המאה ה-2 לפנה"ס). תלמי היה הראשון שתיאר הטלה סטריאוגרפית (במאה ה-2). האצטרולב הגיע לעולם המוסלמי במאה ה-8 או ה-9 ועל כן מקור שמו הוא בערבית.
האצטרולב חזר מחדש לאירופה דרך ספרד המוסלמית במאה ה-11 (המגלים הנוצריים המוקדמים של האסטרונומיה הערבית היו גרברט מאורילק והרמנוס קונטרקטוס).
הרקע המתמטי בוסס על ידי אל-באטאני בחיבורו "כיתאב אז-זיג'" (920 בקירוב), שתורגם ללטינית על ידי אפלטון טיבורטינוס (De Motu Stellarum).
הסופר האנגלי ג'פרי צ'וסר (סביבות 1343–1400) כתב חיבור על האצטרולב עבור בנו.
במאה ה-15, בונה המכשירים הצרפתי ז'ן פוסוריס (סביבות 1365–1436) התחיל למכור אצטרולבים בחנותו בפריז, כמו גם שעוני-שמש ידניים והמצאות מדעיות נוספות של התקופה.
האצטרולב המתכתי הראשון הידוע במערב אירופה תוכנן ונבנה על ידי האסטרונום היהודי רבי אברהם זכות (1452–1514) בליסבון שבפורטוגל. האצטרולבים המתכתיים היו מדויקים בהרבה מאלה העשויים עץ.
ב-2014 התגלה אצטרולב בספינה שטבעה מול חופי עומאן, אשר נוצר בין 1496 ל-1501 ונחשב לעתיק ביותר בעולם עד לגילויים חדשים ב-2024.
"האצטרולב של סודרה (Sodré)", נמצא בקרבת האי אל-חאלניה בהריסות הספינה אסמרלדה ששימשה במסעו השני של הצי של מגלה הארצות וסקו דה גאמה להודו, בשנת 1502.
בשנת 2024 פורסמו בכתב העת Nuncius תגליות אודות איצטרולב עתיק שנמצא במוזיאון בעיר ורונה שבאיטליה. ד"ר פדריקה ג'יגנטה, מהפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת קיימברידג', מצאה שהאיצטרולב הוא מהמאה ה-11, ושהיה בשימושם של איסלאמים לפי שורות מתוך תפילות מוסלמיות ושמות של חלק מהן החרוטים במכשיר, יהודים לפי כיתוב העברית שבו, ונוצרים אירופאים לפי המספרים המופיעים בכל צדדיו. בנוסף, היא זיהתה את הכלי ככלי שנוצר באל-אנדלוס, אזור בחצי האי האיברי שהיה תחת שליטה מוסלמית בין השנים 711 -1492.
ראו גם
הספירה הארמילרית
מנגנון אנטיקיטרה
שעון אסטרונומי
פלנטריום
אל-בירוני
קישורים חיצוניים
המוזיאון הווירטואלי של אוניברסיטת תל אביב - אצטרולב
An instrument with a past and a future - The Astrolabe
הרצאה על המכשיר, כולל הדגמת הפעלתו, באתר TED
דב בן-שי, אצטרולב - מצגת באתר סלידס, ינואר 2020
הערות שוליים
קטגוריה:ניווט | 2024-09-01T01:42:39 |
בהאיים | הפניה הדת הבהאית | 2007-01-16T15:52:59 |
עם ישראל | הפניה יהודים | 2024-10-11T11:03:17 |
צוצלת | צוֹצֶלֶת (שם מדעי: Spilopelia senegalensis, שם קודם: תּוֹר הָעִיר) היא מין עוף ממשפחת היוניים, החי באזורים הטרופיים באפריקה מדרום לסהרה, במזרח התיכון ובדרום אסיה מדרום להודו. הצוצלת נפוצה באזורים ירוקים וגם באזורים יבשים.
בישראל נפוצה בכל הארץ, ורבים מתבלבלים בינה לבין יונת הבית, הנפוצה גם היא.
הצוצלת מקננת על עצים, בחצרות בתים וגם על אדני חלונות. היא מטילה שתי ביציםלבנות.
מעופה מהיר, בתנועת כנפיים קצובה ומשק מהיר מזדמן. אופן תעופה זה מאפיין את כלל היוניים.
נכון לשנת 2022, הצוצלת הייתה העוף השני בתפוצתו בישראל. מספירה שנערכה בינואר 2024 עולה שהצוצלת היא הציפור הרביעית הנפוצה בישראל, אחרי העורב האפור, המיינה המצויה, ויונת הבית. זאת לאחר שהופיעה ב-51.5% מהדיווחים במסגרת ספירת הציפורים השנתית.
מקור השם
שמה העברי הראשון "תור העיר", ניתן לה על ידי הזואולוג יהושע מרגולין, בשל שכיחותה בערים ובסמוך למשכנות האדם. מאוחר יותר שינה הזואולוג ישראל אהרוני את שמה לצוצלת משום שהמייתה נשמעה לו כצלצול. בערבית שמה הוא דבסייה (חמאמה) ד'אחכה, שמשמעותו "תור התמרים הצוחק". באנגלית היא נקראת Laughing dove, כלומר "התור הצוחק". בעברית השם המקומי תור צוחק שמור למין אחר.
תיאור
לצוצלת זנב ארוך, היא צנומה, ואורכה כ-25–30 ס"מ. גבה, כנפיה וזנבה בעלי צבע חום -אדמדם וכנפיה אפורות-כחלחלות. ראשה וחלקיה התחתונים ורדרדים ונוטים ללבן בבטן התחתונה. הצוואר מעוטר בנקודות שחורות והוא בגוון חום-אדמדם. הרגליים אדומות. הזכרים והנקבות בעלי מראה זהה. הצעירים אפרפרים ובעלי פחות נקודות בצוואר.
הצוצלות אוכלות גרעינים, זרעים, צמחים אחרים וחרקים זעירים. הן נוטות לשהות זמן רב על הקרקע וניתן למוצאן בערבות ושטחים מעובדים. בדומה ליונים אחרות ממשפחת היוניים, הצוצלות אינן מרבות לחיות בלהקות ולרוב הן בודדות או חיות בזוגות. זמן קצר לפני הקינון, מבצע הזכר מעופים כלפי מעלה ודאייה ספירלית כלפי מטה במטרה לחזר אחר הנקבה. הצוצלת מקננת בין 3–5 פעמים בשנה, בכל מקום כמעט כל עוד הוא מוגן מרוחות, גשמים ישירים, טורפים וסכנות אחרות. הקן נבנה על ידי שני בני הזוג מזרדים וענפים דקים יותר במרכז. בניית הקן נמשכת מספר ימים ומייד לאחר השלמתו, יושבת הנקבה בקן לצורך הטלת הביצים. הנקבה מטילה שתי ביצים לבנות בהפרש של יום אחת מהשנייה. הדגירה מתבצעת על ידי שני בני הזוג והיא נמשכת 14 ימים, אך לרוב דוגרת הנקבה יותר מהזכר והוא מחליף אותה על מנת שתאכל למשך מספר שעות, בדרך כלל בשעות הצהריים.
הגוזלים הבוקעים מן הביצים עוטים פלומת נוצות צהובה ועיניהם עצומות. בגיל 6 ימים הם פוקחים את עיניהם ואוכלים מזון מתוך הזפק של הוריהם. בששת הימים הראשונים לחייהם, מאכילים אותם הוריהם בחלב יונים שהוריהם מחדירים להם לתוך הלוע במקורם. בגיל 16 ימים עוזבים הגוזלים את הקן, אך יכולת התעופה שלהם מגיעה לשיאה בגיל 20 ימים. במשך מספר ימים נוספים שוהים הגוזלים בקרבת הוריהם, עד שנפרדים מהם. לבגרות מגיעה הצוצלת בגיל חודשיים בערך.
מקובל כי מקור הצוצלות בארץ ישראל הוא בפרטים שהובאו על ידי המוסלמים למסגדיהם מאפריקה, לקישוט ולהנאה מקול המייתה, ולמעשה נחשבת כמין פולש – העוף הפולש הראשון בארץ ישראל.
גלריה
ראו גם
תור צוחק
קישורים חיצוניים
הצוצלת באתר IUCN
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:יוניים
קטגוריה:ארץ ישראל: יוניים
קטגוריה:מיני בעלי חיים פולשים בישראל
קטגוריה:טורקיה: עופות
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1766
קטגוריה:חיות בר שחיות בערים בישראל | 2024-08-19T19:18:29 |
זברת גרבי | זברת גְּרֶבִי (שם מדעי: Equus grevyi) היא מין בסוג סוס. זברת גרבי היא הזברה הגדולה ביותר. היא חיה חיי בר בקניה ובאתיופיה. בהשוואה למיני זברה אחרים, היא גבוהה, אוזניה גדולות והפסים המכסים אותה צרים יותר. היא קרויה על שמו של ז'יל גרווי, נשיא צרפת שקיבל בשנות השמונים של המאה ה-19 זברה ממין זה מהאימפריה האתיופית. זברת גרבי שונה מיתר הזברות בכך שהיא בעלת מאפיינים פרימיטיביים והתנהגות ייחודית. היא דומה יותר לחמור, בעוד שיתר מיני הזברה דומים יותר לסוס. בישראל אפשר לראות פרט אחד בספארי ברמת גן.
מאפיינים פיזיים
אורכה של זברת גרבי מראשה עד לזנבה 2.5–3 מטרים, מתוכם 38–75 ס"מ מוקדשים לזנב. גובהה בכתף 1.25–1.6 מ'. משקלם של הזכרים נע בין 380 ל-450 ק"ג, ושל הנקבות נע בין 350 ל-400 ק"ג. הפסים המכסים את גופה צרים וצפופים. הם נמשכים גם על צווארה ועד לפרסות. פסים אלו מסייעים בבריחה מטורפים המאיימים עליה. בטנה של זברת גרבי, כמו גם בסיס הזנב, צבועים בלבן ללא פסים. אוזניה גדולות ומעוגלות. ראשה גדול, ארוך וצר, בדומה לזה של הפרד. רעמת הזברה גבוהה וסמורה. רעמתם של הפרטים הצעירים משתרעת לאורך כל הגב.
התנהגות ותזונה
זברת גרבי דומה לחמור מכמה בחינות. מבחינה התנהגותית, למשל, המבנה החברתי של זברות גרבי מאופיין בהתארגנות בקבוצות קטנות של פרטים בוגרים המקובצים למשכי זמן קצרים של כמה חודשים. הזכרים הבוגרים מבלים את מרבית זמנם בגפם בטריטוריות שגודלן 2.7–10.2 קמ"ר, שהן מהטריטוריות הגדולות ביותר של בעלי חיים צמחוניים. עם זאת, נצפו גם עדרים של זכרים "רווקים".
הטריטוריות מסומנות באמצעות ערימות גללים. בשונה ממינים אחרים, זכרי זברת גרבי לא מגלים התנהגות טריטוריאלית כלפי זכרים אחרים הנמצאים בטריטוריה שלהם, אולם נקבות הנמצאות בתוך טריטוריה מסוימת יזדווגו אך ורק עם הזכר החי בטריטוריה זו, בעוד שזכרים הנמצאים בטריטוריה לא להם לא יפריעו להליך. זכרי זברת גרבי נלחמים בינם לבין עצמם על טריטוריה ועל נקבות. במהלך הקרבות הזכרים נוערים, בדומה לסוסים.
זברת גרבי ניזונה בעיקר מעשבים, אולם היא תאכל גם פירות, שיחים וקליפות עץ. היא עשויה לבלות כ-60 אחוזים מיומה באכילה.
רבייה ומצב שימור
זברות גרבי מגיעות לבגרות מינית בגיל ארבע. תקופת הייחום של הנקבות נמשכת בין יומיים לתשעה ימים, כאשר בין מחזור ייחום למשנהו מפרידים 19–33 ימים. תקופת ההריון של זברת גרבי נמשכת 350–400 ימים, שבסופם (אוגוסט–ספטמבר באופן טיפוסי, אולם לידה תיתכן בכל שלב בשנה) ממליטה הנקבה עַיִר יחיד. העיר יעמוד על רגליו לאחר 6–14 דק' מרגע לידתו. כעבור חצי שעה יצליח ללכת, וזמן קצר אחר כך הוא יוכל לרוץ למרחקים קצרים. העיר ייגמל מיניקה לאחר 275 ימים לערך. לאחר הלידה, העיר עלול להתבלבל בזיהוי אימו, ולכן האימהות מגלות אגרסיביות רבה כלפי נקבות אחרות הנמצאות באזור בזמנים הקריטיים המדוברים.
תוחלת חייה של זברת גרבי בבר עשויה להגיע ל-18 שנים, בעוד שבשִׁבְיָה הגיעו זברות גרבי לגיל 30.
זברת גרבי נחשבת למין בסכנת הכחדה, במידת מה בשל ציד הנועד לניצול עורה של הזברה. בנוסף, הזברה סובלת מהרס של בתי גידול בהם היא חיה, הפרעות של האדם (במקווי מים למשל), ואף נאלצת לעמוד בתחרות עם חיות מרעה מבויתות. מספרן של זברות גרבי החיות בבר נאמד בכ-6,000 פרטים, ובצד זאת – זברות גרבי נפוצות גם בשִׁבְיָה ובגני חיות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ממוזער|מרכז|400px|זברות גרבי רועות בסוואנה
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אמיל אוסטל
קטגוריה:יונקים בסוואנה האפריקנית
קטגוריה:בעלי חיים הקרויים על שם מפורסמים
קטגוריה:אתיופיה: יונקים
קטגוריה:קניה: יונקים
קטגוריה:מגה-פאונה של אפריקה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1882
קטגוריה:זברות | 2024-03-19T05:58:41 |
החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון | החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (בערבית: الجبهة الديمقراطية للسلام والمساواة, תעתיק מדויק: אלג'בהה אלדימקראטיה ללסלאם ואלמסאואה), הידועה בעברית בתור חָדָ"שׁ (ראשי תיבות חזית דמוקרטית לשלום) ובערבית כאל-גָ'בְּהַה (الجبهة, "החזית" - המילה הראשונה בשם המלא), היא תנועה של ארגוני שמאל רדיקלי בישראל, המהווה רשימה וסיעה סוציאליסטית בישראל, ומתמודדת כרשימה לכנסת מאז הבחירות לכנסת התשיעית. חד"ש מגדירה את עצמה כרשימה יהודית-ערבית.
חד"ש דוגלת בפינוי כל ההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו ב-1967, הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל ושוויון זכויות לאזרחי ישראל הערבים. חד"ש תומכת במשא ומתן לשלום ולא בנסיגות חד-צדדיות. התנועה דוגלת בצדק חברתי, בסוציאליזם ובשוויון מגדרי. בכך, התנועה גם מאמינה בצדק סביבתי כהגדרתה, ודוגלת בקשר שבין סביבה ירוקה-בריאה וחברה שוויונית. חד"ש מורכבת מתנועות ומזרמים שונים והמרכזי בהם הזרם המרקסיסטי-לניניסטי.
הרכב החזית
המרכיב המרכזי ברשימה הוא המפלגה הקומוניסטית הישראלית, המרכיבים האחרים - ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י), ועד היוזמה הדרוזי והפורום העיראקי. בעבר לקחו חלק בחזית גם תנועות אחרות, ביניהן פלג מהפנתרים השחורים. על פי תקנון חד"ש, כל ארגון אשר מסכים למצע החזית, מוזמן להגיש בקשת הצטרפות לחזית. בקשה כזו יכולה להיות מאושרת על ידי מועצת חד"ש, המורכבת מכ-800 צירים.
מלבד חברות בתנועה אשר לוקחת חלק בחזית, לא קיים תהליך רשמי אשר מאפשר להתפקד כחבר בחד"ש (מלבד בסניפים מסוימים אשר בחרו מיוזמתם לקיים מפקד סניף). עם זאת, כל אדם אשר תומך במצעה של חד"ש מוזמן להיות פעיל בה, להיות ציר בוועידה ובמועצה שלה מטעם הסניף המקומי ולקחת בה כל תפקיד רשמי.
מצע חד"ש
שמאל|ממוזער|240px|"יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" - שלט וסטיקר של חד"ש מהפגנות ומקמפיין הבחירות לכנסת ה-19
מצע החזית הושתת בעבר על 9 סעיפים מרכזיים. אשר נקראו בין פעילי חד"ש "תשע הנקודות של החזית". לקראת הבחירות לכנסת ה-20, המצע פורט ל-12 סעיפים עיקריים.
שלום צודק ויציב המבוסס על נסיגה מכל השטחים הכבושים והקמת מדינה פלסטינית בצידה של ישראל ובירתה ירושלים המזרחית : היענות מיידית ליוזמת השלום הערבית, הנתמכת בידי רוב מדינות העולם; ביצוע החלטות האו"ם בעניין הסכסוך הישראלי–פלסטיני.
עסקת המאה, אותה רוקמים ממשל טראמפ וממשלת הימין הקיצוני והמתנחלים בישראל, יחד עם המשטרים הריאקציוניים הערביים באזור המפרץ הפרסי, לא מקדמת את השלום. העסקה מפרה את החלטות האו"ם ואת החוק הבינלאומי ומרחיקה את הפתרון המדיני. העברת השגרירות האמריקאית לירושלים; ההתכחשות לזכויותיו של העם הפלסטיני במזרח ירושלים שנכבשה במלחמת יוני 1967 ולזכותו לקיים בה את בירתה של המדינה הפלסטינית; ההכרה האמריקאית בריבונות על רמת הגולן; וההתאכזרות הנוספת והידוק מצור ההרעבה כלפי העם הפלסטיני בעזה – כל אלה מרחיקים את השלום המיוחל.
קביעת שכר מינימום בגובה של 60% מהשכר הממוצע במשק
הכרה באוכלוסייה הערבית-פלסטינית בישראל כמיעוט לאומי, לו שמורה הזכות לשוויון זכויות לאומי ואזרחי-פוליטי, חברתי ותרבותי.
הגדלת קצבאות הילדים ב-40%, ובכך החזרתן לרמתן הריאלית ב-2003. השוואה של קצבאות הנכות וקצבאות הזקנה לשכר המינימום.
ביטול מלא של חוק הלאום המפלה והגזעני שמבסס תפיסות של אפרטהייד.
ביטול של כל ההפרטות שנעשו עד כה של חברות ממשלתיות, משאבי טבע (כולל גז ונפט, פוספטים וים המלח), בנקים ושירותים ציבוריים ועירוניים ושל כל התוכניות להפרטה של חברות ממשלתיות ושירותים ציבוריים, לרבות בתחומי רווחה וחינוך.
תוכנית דיור חברתי, שתיתן מענה הולם לצורכי הדיור של השכבות השונות, ותכלול מגוון של פתרונות דיור.
הגנה על מערכת הבריאות הציבורית כמערכת שוויונית ונגישה, וביטול התוכניות להפרטת בתי-החולים.
הבטחת חינוך חינם, הלכה למעשה, בכל המסגרות החינוכיות-לימודיות ממעונות היום ועד לאוניברסיטה; וחקיקת חוק זכויות הילד.
אישור חוקה דמוקרטית, שתגן על זכויות האדם והאזרח היסודיות, על הזכויות החברתיות ותבטיח את אופייה החילוני של המדינה ואת שוויון אזרחיה; ביעור הגזענות ומאבק נגד כל ביטויי האפליה והאלימות; חקיקה ואכיפה של חוקים האוסרים אפליה, הסתה לטרנספר, הסתה גזענית, והסתה על רקע עדתי, אתני, מגדרי או בשל נטייה מינית.
חקיקת חוק יסוד: שוויון בין המינים, אשר יתבסס על האמנה הבינלאומית בדבר ביטול כל צורות האפליה נגד נשים, לרבות סחר בנשים.
היסטוריה
חד"ש הוקמה על ידי רק"ח (כיום – מק"י) בשנת 1977 לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, לאחר שהחליטה להתמודד ברשימה משותפת יחדיו עם הפנתרים השחורים, שמאל סוציאליסטי ישראלי וחוגי שמאל לא-קומוניסטים נוספים. הקמת חד"ש באה לאחר שני אירועים חשובים בישראל. האחד, יום האדמה והשני, הקמת חזית נצרת הדמוקרטית וזכייתו של תאופיק זיאד בתפקיד ראש עיריית נצרת. מטרת הקמת הרשימה הייתה להרחיב את בסיס התמיכה של רק"ח בקהלים שלא היו מעוניינים להצטרף למפלגה, כמו כן בהקמתה רק"ח נטשה את ההתנגדות המסורתית שלה לפוליטיקה מבוססת על השתייכות חמולתית וחד"ש כללה בין חבריה נכבדי חמולות שתמכו ברשימה.
חד"ש, בחודשים הראשונים להקמתה, התנגדה להסכמי קמפ דייוויד ולהסכם השלום בין ישראל למצרים מתוך ראייה שהסכמים אלו משרתים את ה"אימפריאליזם האמריקאי" ופוגעים בזכויות הפלסטינים, מסיבה זו סיעת חד"ש הצטרפה לימין הרדיקלי והצביעה נגד הסכמים אלו כשהם הובאו לאישור הכנסת.
בבחירות לכנסת השלוש עשרה (1992) זכתה חד"ש בשלושה מנדטים, ותמכה בממשלה בראשות יצחק רבין. ואחרי חתימת הסכמי אוסלו, כאשר פרשה ש"ס מהממשלה, הרימו חברי הכנסת של חד"ש את ידם בעד הממשלה בכל הצעות האי-אמון שבהן יכלה ליפול.
בבחירות לכנסת הארבע עשרה (1996) התמודדה ברשימה משותפת עם בל"ד שזכתה להצלחה יחסית כשגרפה חמישה מנדטים, מהם שלושה לחד"ש. האיחוד לא החזיק זמן רב, ובבחירות לכנסת החמש עשרה חזרה חד"ש להתמודד לבדה.
בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) התמודדה ברשימה משותפת של חד"ש ותע"ל בראשות מוחמד ברכה. בבחירות אלו זכתה הרשימה המשותפת ב-3 מנדטים. המועמד היהודי המרכזי של חד"ש דב חנין נדחק בעקבות שיתוף הפעולה עם תע"ל למקום הרביעי ולא נכנס לכנסת, דבר שיחד עם פרישתה של תמר גוז'נסקי מהכנסת גרם לכך שלראשונה מאז הקמת המדינה - לא היו חברים יהודים בסיעת חד"ש (על גלגוליה השונים).
ממוזער|שמאל|250px|ועידת חד"ש ה-8, מאי 2010, בבית הידידות בנצרת
ממוזער|250px|הפגנה בנוכחות מנהיגי חד"ש. עם המגאפון: ח"כ דב חנין. מימינו: יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה. משמאלו: מזכיר חד"ש איימן עודה
בבחירות לכנסת השש עשרה שנערכו בשנת 2003, חד"ש זכתה ב-93,819 קולות, מתוכם (לפי ההערכות) כ-8,000 קולות של אזרחים יהודים. מועצת מק"י (גוף ייצוגי הכולל כ-250 צירים) קבעה בסוף שנת 2005 שבשלושת המקומות הראשונים ברשימת חד"ש חייבים להיות יהודים וערבים ושחד"ש תשמור על משקלה המנדטורי. אחרי כן, בתחילת שנת 2006, קיבלה מועצת חד"ש (גוף ייצוגי הכולל כ-500 נציגים) באופן מעשי את ההחלטה כשהחליטה שחד"ש תרוץ לבדה לבחירות לכנסת ה-17 וכשהעמידה את דב חנין במקום השלישי. ב-14 בינואר 2006 נבחרה רשימת חד"ש. במקום הראשון נבחר חבר הכנסת מוחמד ברכה, במקום השני נבחר במאבק צמוד חנא סוויד על פני ח"כ עיסאם מח'ול, במאבק על המקום השלישי ניצח ברוב גדול דב חנין ובמקום הרביעי זכה עפו אגבריה. הרשימה שנבחרה על ידי מועצת חד"ש, על פי פעילים מחד"ש, היא רשימה ירוקה מאוד, הווה אומר: המקומות הראשונים בה הם אנשי סביבה. מוחמד ברכה, הוא מהמובילים בכנסת בתחום, חנא סוויד הוא פעיל איכות סביבה בצפון ומראשי "המרכז לתכנון אלטרנטיבי" ודב חנין הוא יו"ר ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים. כמו כן, החלה חד"ש לארגן פעילויות בשם "אדום-ירוק" המדברות על הקשר בין צדק חברתי לצדק סביבתי.
בשנים האחרונות קיים קונפליקט בתוך חד"ש בין מספר זרמים בשמאל. הזרם המרקסיסטי-לניניסטי הוא הבולט במיוחד, אך גם בין היהודים וגם בין הערבים קיימים גורמים אשר אינם מזדהים עם קומוניזם ומאמינים בתפיסות עולם שמאלניות אחרות כגון אנרכיזם, וסינדקליזם, וחלקם איננם אפילו פעילי שמאל כלכלי ומאמינים רק בפוליטיקה של זהויות או מאבק לאומי פלסטיני בלתי אלים.
לקראת בחירות 2006, בא לידי ביטוי קונפליקט בין חלק מהזרמים בחזית. זאת כאשר לקראת בחירות אלו, נבחר למקום השני ברשימה לכנסת חנא סוויד, שאינו חבר במק"י והחליף את עיסאם מח'ול ממק"י. שינוי זה הביא לידי ביטוי תפיסה של חד"ש כמפלגה אשר שמה את ענייני הציבור הערבי על סדר היום יותר מאשר את תפיסת העולם הלניניסטית הרחבה. בין הזרמים קימות מספר מחלוקות כגון: ריצה משותפת עם בל"ד ברשימה לכנסת, התנגדות לכל אחיזה אמריקאית במזרח התיכון בכל מחיר וכדומה. גורמים בודדים בחד"ש מעניקים לגיטימציה רעיונית בלבד להתנגדות לארצות הברית מצד ארגונים פונדמנטליסטים כגון חמאס וחזבאללה. עם זאת בכל הזרמים בחד"ש בולט הרבה יותר של התנגדות ברורה לקו המלחמתי של כל הצדדים הפועלים באלימות, בהם חמאס וחזבאללה.
כיוון משמעותי אחר של חד"ש בשנים האחרונות, בדחיפת דב חנין והסניפים היהודיים בחד"ש, הוא לקדם את חד"ש ואת הרעיונות שבהם היא מאמינה לציבור היהודי. לקראת הבחירות לכנסת ה-18, פעילי בל"ד הוציאו קמפיין המשמיץ את זיקתה הציונית לכאורה של חד"ש, וזאת באמצעות תקיפתן של סיסמאות כגון "בעזה ובשדרות ילדים רוצים לחיות" אשר נקראת על ידי פעילי חד"ש, עקב ההתייחסות השוויונית של חד"ש לציונות וללאומיות הפלסטינית ועקב שירותו הסדיר בצה"ל של ח"כ דב חנין.
ממוזער|300px|שמאל|מתוך תעמולת הבחירות של חד"ש לכנסת ה-18
בבחירות לכנסת ה-18 הרשימה קיבלה כ-112,000 קולות, שהקנו 4 מנדטים. בקרב הציבור היהודי, לאחר קמפיין משמעותי בתל אביב, חיפה וירושלים המערבית, קיבלה המפלגה כ-11,000 קולות, אשר שווים בין שליש לחצי מנדט ומהווים בערך פי 2 מבחירות 2006.
ב-2014 הפסיד ראמז ג'ראיסי שעמד בראש רשימת חזית נצרת הדמוקרטית מטעם חד"ש בהתמודדות על עיריית נצרת לעלי סלאם, הייתה זאת הפעם הראשונה מאז 1975 שחד"ש (ולפניה רק"ח) הפסידה את השליטה בנצרת, העיר הערבית הגדולה ביותר בישראל.
ב-17 בינואר 2015 הודיע יו"ר המפלגה מוחמד ברכה על פרישה מהמועמדות לכנסת, ובמקומו נבחר לראשות הרשימה איימן עודה.
בבחירות לכנסת ה-20 חד"ש רצה במשותף עם המפלגות הערביות, בל"ד, תע"ל ורע"ם, במסגרת הרשימה המשותפת, כשעודה עומד בראשה. רשימה זו השיגה 13 מושבים ולראשונה מאז הכנסת האחת עשרה, חד"ש השיגה 5 מושבים.
ב-7 במרץ 2016 גינו מפלגות חד"ש ובל"ד את הכרזת מדינות המפרץ על חזבאללה כארגון טרור.
בדצמבר 2016 פרסמה המפלגה הודעת תמיכה בהשתלטותו מחדש של צבא סוריה על חלב. ההודעה ספגה ביקורת רבה ועוררה מחלוקת גם בקרב חד"ש עצמה. בעקבות כך, ולאחר שחלקים מהמפלגה ובעיקר ממק"י הביעו את תמיכתם בשלטון בשאר אל-אסד, הבהיר יו"ר הרשימה המשותפת את עמדות המפלגה לגבי מלחמת האזרחים בסוריה. בתחילת אפריל 2017, בעקבות המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון, הטילה חד"ש וטו על גינוי אסד והתקיפה הכימית בידי הרשימה המשותפת, ומאוחר יותר גינתה את התקיפה האמריקאית שבאה בתגובה למתקפה הכימית.
בינואר 2019 הודיע חבר הכנסת מטעם המפלגה, דב חנין כי הוא לא יתמודד בבחירות לכנסת ה-21.
בבחירות לכנסת ה-21 התמודדה המפלגה יחד עם מפלגת תע"ל ברשימה אחת - חד"ש-תע"ל, אותה מנהיגים בהנהגה משותפת יו"ר חד"ש איימן עודה ויו"ר תע"ל אחמד טיבי. בבחירות אלו קיבלה הרשימה 6 מנדטים מתוכם נכנסו לכנסת העשרים ואחת 4 נציגים של חד"ש.
נציגי הרשימה בכנסת
הכנסת חברי הכנסת הערות הכנסת השמינית (1973)4 מנדטים: מאיר וילנר, תופיק טובי, תאופיק זיאד, אברהם לבנבראון הסיעה הוקמה על ידי רק"ח ב-15 במרץ 1977, לאחר ההחלטה לרוץ ברשימה משותפת לכנסת התשיעית עם הפנתרים השחורים וחוגי שמאל לא קומוניסטיים נוספים. הכנסת התשיעית (1977) 5 מנדטים: מאיר וילנר, תופיק טובי, צ'רלי ביטון, תאופיק זיאד, חנא מוויס, אברהם לבנבראון ב-13 בפברואר 1981 נפטר חנא מוויס. החליף אותו אברהם לבנבראון. הכנסת העשירית (1981) 4 מנדטים: מאיר וילנר, תופיק טובי, צ'רלי ביטון, תאופיק זיאד הכנסת ה-11 (1984) 4 מנדטים: מאיר וילנר, תופיק טובי, צ'רלי ביטון, תאופיק זיאד, מוחמד ותד ותד הצטרף ממפ"ם ב-12 ביולי 1988. הכנסת ה-12 (1988) 4 מנדטים: מאיר וילנר, תופיק טובי, צ'רלי ביטון, תאופיק זיאד, האשם מחאמיד, מוחמד נפאע, תמר גוז'נסקי ב-10 בינואר 1990 פרש מהכנסת מאיר וילנר. החליף אותו האשם מחאמיד.
ב-14 בפברואר 1990 פרש מהכנסת תאופיק זיאד. החליף אותו מוחמד נפאע.
ב-4 ביולי 1990 פרש מהכנסת תופיק טובי. החליפה אותו תמר גוז'נסקי.
צ'רלי ביטון פרש מחד"ש ב-25 בדצמבר 1990 והקים סיעת יחיד. ב-1 בינואר 1991 ניתן לה השם "פנתרים שחורים". הכנסת ה-13 (1992) 3 מנדטים: תאופיק זיאד, האשם מחאמיד, תמר גוז'נסקי, סאלח סלים ב-5 ביולי 1994 נפטר תאופיק זיאד. החליף אותו סאלח סלים. הכנסת ה-14 (1996) במסגרת חד"ש-בל"ד 4 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): האשם מחאמיד, סאלח סלים, תמר גוז'נסקי, אחמד סעדמועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן פפה.
ב-8 במרץ 1999 התפלגה הסיעה המשותפת, כאשר נציג בל"ד עזמי בשארה פרש ביחד עם האשם מחאמיד מחד"ש. השניים הקימו את סיעת בל"ד בכנסת. הכנסת ה-15 (1999) 3 מנדטים: מוחמד ברכה, תמר גוז'נסקי, עסאם מח'ול מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן פפה (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן). הכנסת ה-16 (2003) במסגרת חד"ש-תע"ל 2 מנדטים (מתוך 3 לרשימה כולה): מוחמד ברכה, עסאם מח'ול מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: דב חנין (רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי תע"ל, ראו כאן).
ב-7 בפברואר 2006 התפלגה הסיעה המשותפת. הכנסת ה-17 (2006) 3 מנדטים: מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין רשימת מועמדים מלאה ראו כאן. הכנסת ה-18 (2009) 4 מנדטים: מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה רשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת ה-19 (2013) 4 מנדטים: מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה רשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת ה-20 (2015) במסגרת הרשימה המשותפת 5 מנדטים (מתוך 13 לרשימה כולה): איימן עודה, עאידה תומא-סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף ב-9 באוגוסט 2017 פרש מהכנסת עבדאללה אבו מערוף, במסגרת הסכם רוטציה, במקומו נכנס סעיד אלחרומי מרע"ם.הכנסת ה-21 (2019) במסגרת חד"ש-תע"ל4 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): איימן עודה, עאידה תומא-סלימאן, עופר כסיף, יוסף ג'באריןהכנסת ה-22 (2019) במסגרת הרשימה המשותפת5 מנדטים (מתוך 13 לרשימה כולה): איימן עודה, עאידה תומא-סלימאן, עופר כסיף, יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלההכנסת ה-23 (2020) במסגרת הרשימה המשותפת5 מנדטים (מתוך 15 לרשימה כולה): איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלההכנסת ה-24 (2021) במסגרת הרשימה המשותפת3 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיףהכנסת ה-25 (2022) במסגרת חד״ש-תע״ל4 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף עטאונה
ימין|ממוזער|245px|סטיקר אותו חילקו פעילי הרשימה בבחירות לכנסת ה-17
ראו גם
המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ)
ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י)
קישורים חיצוניים
חזית דמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש), באתר הכנסת
הערות שוליים
חד"ש
חד"ש
קטגוריה:ישראל: מפלגות
קטגוריה:שותפות יהודית-ערבית בישראל
קטגוריה:מפלגות ערביות בישראל
קטגוריה:מפלגות קומוניסטיות בישראל וביישוב
קטגוריה:מפלגות פמיניסטיות
קטגוריה:מפלגות ירוקות
קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1977 | 2024-10-19T09:53:31 |
הרשימה הערבית המאוחדת | הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ; בערבית: القائمة العربية الموحدة, אל-קַאאִמַה אל-עַרַבִּיַּה אל-מֻוַחַּדַה) היא מפלגה אסלאמיסטית ערבית-ישראלית. רע"מ הוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-14 בשנת 1996, והיא נחשבת לזרוע הפוליטית-מדינית של הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית.
היסטוריה
לקראת הבחירות לכנסת ה-15 (מאי 1999) התמזגה מד"ע בתוך רע"מ, ולאחריהן הפכה רע"מ לסיעה הערבית הגדולה בכנסת עם 5 מנדטים. במהלך הקדנציה חל פילוג ברע"מ ופרשו ממנה 3 ח"כים. בבחירות לכנסת ה-16 (ינואר 2003) זכתה רע"מ ב-2 מנדטים בלבד.
לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה (מרץ 2006) התאחדה עם תע"ל ברשימה משותפת בהנהגת השייח אברהים צרצור. צרצור החליף את עבד אל-מאלכ דהאמשה שהיה יו"ר המפלגה מאז הקמתה ועד לכנסת ה-16. הוא אמר ש"אנו מאמינים באסלאם, אנו מאמינים במשטר הח'ליפות ואיננו תומכים בהפרדת הדת מהפוליטיקה" תוך ששלל את הציונות. בעקבות דברים אלה עתרו בליכוד ובאיחוד הלאומי-מפד"ל לפסול את הרשימה מאחר שהיא שוללת את אופייה יהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. למחרת הדיווח התראיין צרצור לתוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ ישראל 10, הכחיש את ההאשמות וטען כי הדברים לא נאמרו. ב-28 בפברואר דחתה ועדת הבחירות המרכזית את הדרישה לפסלם, ברוב שהסתמך על חברי מפלגת קדימה, שינוי, העבודה, מרצ והמפלגות הערביות. בבחירות זכתה רע"מ ל-3 מנדטים, מתוך 4 לרשימה המשותפת.
רשימת המפלגה לכנסת נבחרת על ידי מועצת השורא של הפלג הדרומי בתנועה האסלאמית.
המפלגה זוכה לאהדה רבה בקרב הציבור הבדואי. ניתוח שערכה אוניברסיטת בן-גוריון העלה כי רוב קולות הבדואים בבחירות לכנסת ה-16 ניתנו לרשימה (41.3% ביישובים המוכרים ו-46.8% ביישובים הלא-מוכרים), וקולות אלה מהווים 15.9% מסך הקולות שקיבלה המפלגה (הבדואים בנגב מהווים כ-10% מערביי ישראל).
לקראת הבחירות לכנסת העשרים (מרץ 2015) ועקב העלאת אחוז החסימה, רצה רע"מ עם שאר המפלגות הערביות בכנסת: (חד"ש, בל"ד ותע"ל, אך ללא מד"ע), במסגרת אחת - הרשימה המשותפת. הרשימה המשותפת השיגה בבחירות 13 מושבים וכוחה של רע"מ נשמר - 3 מושבים.
ממוזער|לוגו הרשימה הערבית המאוחדת בבחירות 2019
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת (אפריל 2019) התפצלה הרשימה המשותפת, כשחד"ש ותע"ל רצו ברשימה נפרדת ורע"מ רצה ברשימה אחת יחד עם בל"ד, שם הרשימה היה: רע"מ-בל"ד. יו"ר המפלגה מסעוד גנאים פרש מהפוליטיקה והוחלף במנסור עבאס.
ועדת הבחירות פסלה את הרשימה אך בית המשפט העליון הפך את ההחלטה ואישר לרשימת רע"מ - בל"ד להתמודד בבחירות לכנסת. בבחירות אלו קיבלה הרשימה כולה 4 מנדטים ביניהם שני נציגים של רע"מ שנכנסו לכנסת העשרים ואחת.
במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים וארבע (מרץ 2021) החליט היו"ר מנסור עבאס להוביל את המפלגה לפרוש מהרשימה המשותפת.
120px|שמאל|ממוזער|פתקה של המפלגה
בתקופה שלפני בחירות 2021 התקיימו מגעים בין רע"מ לליכוד שהובילו לכך שרע"מ סייעה לליכוד בכמה הצבעות, למשל בבחירתו של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. מנהיג רע"מ, מנסור עבאס, הקפיד שלא לפסול בפומבי אפשרות של שותפות עם בנימין נתניהו, מנהיג הליכוד, והקואליציה שלו. בראיון לעמית סגל בסוף 2020 אף אמר בפירוש: "אם אני מקבל תקציבים וחקיקה - לא אכפת לי לתת לנתניהו מה שצריך", ופירט על נכונות לעזור לנתניהו בחקיקת חוק המונע משפט נגד ראש ממשלה (חוק צרפתי): "יש באסלאם איסורים של 'חראם' (מעין יהרג ולא יעבור). חוק צרפתי זה חראם? לא, אז תודה רבה. התקבע פה נוהג: הח"כים הערבים רוצים להפיל כל ממשלה. ישבנו השבוע, אמרתי להם 'עצור. למה בעצם? מה מחכה לכם? ממשלת נתניהו-בנט? בואו נחשוב'".
לאחר היוודע תוצאות הבחירות לכנסת העשרים וארבע החל עבאס לנהל מגעים עם מפלגת הליכוד במטרה להקמת ממשלה יחד עם מפלגת רע"מ, אך המגעים נכשלו מאחר שבצלאל סמוטריץ' סירב לשותפות קואליציונית עם רע"מ. לאחר שיאיר לפיד קיבל את המנדט להרכבת הממשלה, ניהלה המפלגה משא ומתן קואליציוני גם איתו. בשל מבצע שומר החומות, הופסק המשא ומתן. לאחר המבצע, חודשו המגעים הקואליציוניים בין רע"מ ויאיר לפיד. המגעים הסתיימו בהסכם קואליציוני בין רע"מ ליש עתיד ותמיכת רע"מ בהקמת ממשלת ישראל השלושים ושש.
בנימין נתניהו ותומכיו הוקיעו את השותפות בין הממשלה לרע"מ, וניסו להתנער מהטענות שהליכוד עצמו ניהל משא ומתן קואליציוני עם רע"מ. בין היתר אמר נתניהו על הממשלה: "הם עשו ברית, תאמיני או לא, עם האחים המוסלמים, שהם מחוץ לחוק ברחבי המזרח התיכון פרט אולי לטורקיה ולקטאר, ומאמינים ביסודו של דבר בפירוק המדינה היהודית. כדי להשיג כוח, הם נתנו כוח למפלגה שרוצה לראות בסוף המדינה היהודית כפי שאנו מכירים אותה, שתומכת במחבלים בגלוי. זה לא ייאמן...".
בזמן מלחמת חרבות ברזל חשף העיתונאי קלמן ליבסקינד קשרים ארוכי טווח בין ארגונים הקשורים במפלגת רע"מ לבין ארגונים הקשורים לחמאס. חודש לאחר מכן, ראש המפלגה מנסור עבאס קרא בפומבי ברשת CNN לחמאס ולכל הארגונים הפלסטינים "להניח את נשקם" והצהיר שאלימות תמיד כשלה. הוא קרא להנהגה הפלסטינית לקבל אחריות מוסרית ולשאוף לשלום עם ישראל. בחודש מאי 2024 פרסמה המפלגה הצהרה פומבית שמעשי ישראל בעזה הם "פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות".
מצע המפלגה
אמנת התנועה האסלאמית שאושרה בוועידה הכללית של התנועה האסלאמית, מגדירה את חזון התנועה, מטרותיה, מפרטת את ההיסטוריה של הקמת התנועה האסלאמית ואת היעדים אליהם היא שואפת:
האמנה מגדירה את ישראל כ"פרויקט קולוניאליסטי של גזל ועוול".
האמנה דורשת הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים וזכות השיבה לפליטים.
האמנה מסבירה את הסיבה שבגינה רע"מ נמצאת בפוליטיקה: "השותפות הפוליטית שלנו בכל הרמות שלה – במועצות המקומיות, ברשות המחוקקת בפרלמנט ובמוסדות האזרחיים הרשמיים – אינה אלא כדי להגן על הזכויות והאינטרסים של החברה הערבית הפלסטינית שלנו בַּפּנים [ישראל], וכדי לתמוך בסוגיה הפלסטינית ולהתעמת עם התזות, המדיניות ותוכניות הפרויקט הציוני בלב מוסדות המדינה".
אסטרטגיית ה"מואטנה" (אזרחות) - באמצעות הדרישות האזרחיות ותביעת אזרחות שווה יהיה ניתן לממש את כל היעדים הלאומיים שפורטו.
חברי כנסת ותוצאות בחירות
כנסת חברי כנסת הערותהכנסת ה-14 (1996) במסגרת מד"ע-רע"מ2 מנדטים (מתוך 4 לרשימה כולה):
התנועה האסלאמית (2): עבד אל-מאלכ דהאמשה, תאופיק חטיב ב-16 ביולי 1996 שינתה הסיעה המאוחדת את שמה מ"המפלגה הדמוקרטית הערבית - הרשימה הערבית המאוחדת לשינוי" ל"מד"ע-רע"מ - המפלגה הדמוקרטית הערבית - הרשימה הערבית המאוחדת".הכנסת ה-15 (1999)5 מנדטים:
מד"ע (2): טלב א-סאנע, מוחמד כנעאן
התנועה האסלאמית (2): עבד אל-מאלכ דהאמשה, תאופיק חטיב
עצמאי: האשם מחאמידרשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
חטיב וכנעאן פרשו מהסיעה ב-19 בפברואר 2001 והקימו את המפלגה הלאומית הערבית.
מחאמיד פרש מהסיעה ב-10 בדצמבר 2002 והקים את סיעת היחיד "האחדות הלאומית – הברית הלאומית המתקדמת".הכנסת ה-16 (2003) 2 מנדטים:
מד"ע: טלב א-סאנע,
התנועה האסלאמית: עבד אל-מאלכ דהאמשה רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.הכנסת ה-17 (2006) במסגרת רע"מ-תע"ל 3 מנדטים (מתוך 4 לרשימה כולה):
מד"ע (1): טלב א-סאנע,
התנועה האסלאמית (2): עבאס זכור, אברהים צרצור רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי תע"ל, ראו כאן.הכנסת ה-18 (2009) במסגרת רע"מ-תע"ל 3 מנדטים (מתוך 4 לרשימה כולה):
מד"ע (1): טלב א-סאנע,
התנועה האסלאמית (2): מסעוד גנאים, אברהים צרצור רשימת מועמדים מלאה הכוללת גם את מועמדי תע"ל, ראו כאןהכנסת ה-19 (2013) במסגרת רע"מ-תע"ל-מד"ע 3 מנדטים (מתוך 4 לרשימה כולה):
התנועה האסלאמית (3): טלב אבו עראר, מסעוד גנאים, אברהים צרצור רשימת מועמדים מלאה הכוללת גם את מועמדי תע"ל ומד"ע, ראו כאןהכנסת ה-20 (2015) במסגרת הרשימה המשותפת3 מנדטים (מתוך 13 לרשימה כולה): מסעוד גנאים, טלב אבו עראר, עבד אל-חכים חאג' יחיא, סעיד אלחרומיב-11 באוגוסט 2017 פרש מהכנסת עבדאללה אבו מערוף נציג חד"ש במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו סעיד אלחרומיהכנסת ה-21 (2019) במסגרת רע"מ-בל"ד2 מנדטים (מתוך 4 לרשימה כולה): מנסור עבאס, עבד אל-חכים חאג' יחיאהכנסת ה-22 (2019) במסגרת הרשימה המשותפת3 מנדטים (מתוך 13 לרשימה כולה): מנסור עבאס, ווליד טאהא, סעיד אלחרומיהכנסת ה-23 (2020) במסגרת הרשימה המשותפת4 מנדטים (מתוך 15 לרשימה כולה): מנסור עבאס, ווליד טאהא, סעיד אלחרומי, אימאן ח'טיב-יאסיןהכנסת ה-24 (2021)4 מנדטים: מנסור עבאס, מאזן גנאים, ווליד טאהא, סעיד אלחרומי, אימאן ח'טיב-יאסיןב-25 באוגוסט 2021 נפטר סעיד אלחרומי. החליפה אותו אימאן ח'טיב-יאסין.הכנסת ה-25 (2022)5 מנדטים: מנסור עבאס, ווליד טאהא, וליד אל-הואשלה, אימאן ח'טיב-יאסין, יאסר חוג'יראת
לקריאה נוספת
פודקאסט: עושים פוליטיקה עם דפנה ליאל - רע"מ ביום בהיר - מי אתה מנסור עבאס?
קישורים חיצוניים
, בארכיון האינטרנט
הערות שוליים
קטגוריה:ישראל: מפלגות
קטגוריה:מפלגות ערביות בישראל
קטגוריה:מפלגות אסלאמיות
קטגוריה:מפלגות שמרניות
קטגוריה:התנועה האסלאמית
קטגוריה:סיעות בכנסת
קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1996 | 2024-10-19T09:55:53 |
בל"ד | REDIRECT ברית לאומית דמוקרטית | 2011-06-17T05:01:19 |
רע"מ | לראשי התיבות רע"מ או רע"ם מספר משמעויות אפשריות.
קטגוריה:פירושון ראשי תיבות | 2024-06-02T12:29:42 |
חד"ש | REDIRECTהחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון | 2005-09-09T13:00:13 |
זגוגית השן | שמאל|ממוזער
זגוגית השן (באנגלית: Dental enamel) היא שכבת הציפוי החלקה והחזקה שמצפה את כותרת השן. הזגוגית מגנה על שכבת חומר השן, שינן, מפני פגיעות ובלאי.
הזגוגית, הבנויה הידרוקסילאפטיט (החומר המרכיב גם את העצמות והדנטין, אם כי בדחיסות גבוהה יותר), היא הרקמה הדחוסה ביותר בגוף (ובעצם הרקמה הקשה (hardness) ביותר בגוף), אך יכולה להיפגע עקב חשיפה ממושכת לחומצות המיוצרות בפה בעת האכילה.
כיום הפתרונות המוצעים לתיקון שברים בזגוגית השן הם סתימות והשלמות ('שחזורים' בעגה המקצועית).
במהלך שנת 2009 גילו חוקרים מאוניברסיטת המדינה של אורגון גן האחראי לצמיחת זגוגית השן. בעקבות גילוי זה התפתח מחקר המחפש אפשרות של הצמחת הזגוגית מחדש באופן טבעי מה שצפוי לשנות את פני רפואת השיניים לחלוטין.
מחלת העששת, הגורמת לריקבון זגוגית השן, היא המחלה השנייה הנפוצה ביותר בעולם.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שיניים: אנטומיה
קטגוריה:היסטולוגיה | 2024-06-16T19:46:12 |
שלום אש | שלום אש (1 בנובמבר 1880 – 10 ביולי 1957) היה סופר יידיש יליד פולין, שחי ופעל בעיקר בה ובארצות הברית. בסוף ימיו השתקע בישראל. אש היה אחד הסופרים היהודים המפורסמים והשנויים ביותר במחלוקת במאה ה-20, וספריו הציגו תיאורים קודרים וריאליסטיים של פשע, עוני וניוון בקרב יהודי מזרח אירופה. קהל הקוראים היידי נטש אותו לאחר שפרסם טרילוגיה שהתייחסה באופן אוהד לנצרות.
ביוגרפיה
250px|שמאל|ממוזער|שלום אש בצעירותו
אש נולד בעיירה קוטנו שבפולין, למשפחה חסידית שהיה הצעיר מבין עשרת ילדיה. הוא קיבל חינוך מסורתי בחדר וישיבה. אחר כך החל לרכוש השכלה כללית; הוא לימד עצמו גרמנית בעזרת הביאור למנדלסון. המתח ביניהם הביא לכך שעזב את בית הוריו.
בגיל עשרים התיישב בוורשה והתחיל לכתוב סיפורים ומחזות בעברית ויידיש. הוא פרסם סיפורים בעברית ב"הדור", "הצופה", "הצפירה" ו"השילוח", ובשנת 1902 הוציא קובץ סיפורים ראשון. לאחר זמן לא רב עבר לכתוב ביידיש בלבד ומחזותיו התפרסמו והוצגו בארצות שונות באירופה ובארצות הברית.
בשנת 1907 הוא ביקר בארץ-ישראל יחד עם אחד העם ולאחר מכן בשנת 1908 השתתף בוועידת צ'רנוביץ, בה נחשב בין המתונים, והציע לתרגם ליידיש מאוצרות התרבות היהודית מתקופות שונות.
אש היה גם פעיל ציבורית וחבר במועצת הסוכנות היהודית. בזמן מלחמת העולם הראשונה שהה בארצות הברית, ולאחר מכן שב לפולין ואחר כך לצרפת. ב-1938 היגר לארצות הברית ובשנת 1955 עלה לישראל והתיישב בבת ים.
ב-10 ביולי 1957, במהלך ביקור אצל בתו בלונדון, הוא נפטר באופן פתאומי ונקבר שם. מותו קטע את תוכניתו לכתוב רומן על חיי הנוער בישראל. בנו של אש, נתן, היה גם הוא סופר.
לאחר פטירתו שימרה עיריית בת ים את ביתו. העירייה יצרה קשר של ערים תאומות עם העיר קוטנו בפולין, שבה נולד.
יצירתו
ב-1904 החל לפרסם את סיפורו "העיירה", בתחילה פרק אחר פרק ובסופו של דבר כספר. העיירה חזרה להופיע ביצירתו "רבי שלמה נגיד" (1913). בספרים אלו ניכרת התייחסות רומנטית ולא ביקורתית אל חיי היהודים בעיירה ואל תנועת החסידות. רבי שלמה נגיד הוא דמות אידיאלית של יהודי ירא שמים המעורה בחיים הארציים ושומר על טהרתו. אחריו יצר אש את "בעל התהילים", ר' יחיאל, מלא אהבת ה' ואהבת הבריות ומטיף לאמונה חסידית צרופה: "אהבו אפילו יצור קטן שבקטנים, אפילו אילן קטן או עשב, שהם יצורי כפיו של האלוהים. הוו יודעים, שכל דבר ביצירה יש לו נשימה שלו".
מחזה ידוע של שלום אש הוא "מאטקע גנב" (1917) על חיי העולם התחתון היהודי - גנבים, רוצחים וזונות. מוטק'ה הוא נוכל קטן וחסר תעודות ברוסיה הצארית, המוצא מחסה בתיאטרון יהודי נודד. מוטק'ה רוצח נוכל אחר בשם קנאריק, והוא מקבל לשם כך סיוע מפילגשו של קנאריק, נערה יהודיה מופקרת, אותה נהג קנאריק להכות. מוטק'ה לוקח את תעודותיו של קנאריק, וחי עם הנערה תחת שמו של קנאריק.
המחזה תורגם לעברית בשנת 1930 והוצג בבית העם בתל אביב.
בנוסף התייחס אש ביצירותיו להיסטוריה של העם היהודי. ספריו "קידוש השם" ו"המכשפה מקשטיליה" עוסקים בנושאים של קידוש השם. כן כתב על שבתי צבי ועל האנוסים.
בספרו "לפני המבול - שלוש ערים" כתב על החיים בתקופה שקדמה למהפכה הרוסית ובמהלכה (תרגמה מיידיש בלהה רובינשטיין, הוצאת כרמל, 2021).
הוא גם חיבר ספר על חיי החלוצים בארץ, "שירת העמק", שהושפע מהביקורים שערך בארץ ישראל.
הפילנתרופ פטר שוויצר הוציא לאור בארצות הברית את ספריו ב-12 כרכים.
פולמוסים סביבו
כתביו על הנצרות
כבר בשנת תרע"ב (1912) היה היחס אצל החרדים לשלום אש שלילי, משום שהציג את מצוות ברית מילה כאכזריות. אולם לאחר פרסום ספרו "האיש מנצרת" (1939), הרוקם סיפור על רקע מקורות הנצרות, התעוררה סביב אש שערורייה שהעיבה גם על היחס ליצירות אחרות שלו שנכתבו אחר כך. כתב העת "פארווערטס", בו פרסם קודם לכן רבות מיצירותיו, סירב לפרסם את "האיש מנצרת" בטענו שיחסו לישו אוהד מדי ותקף את אש בחריפות כמי שמטיף לנצרות. אצל החרדים התייחסו אל אש כאל משומד, מסית ומדיח, והביאו אותו כדוגמה לאדם שאף על פי שאהב את עם ישראל, ארץ ישראל ואת השפה העברית, היה משומד. העיתונאי חיים ליברמן אף כתב ספר שלם נגד אש וספריו. לאחר מותו סירב הרב ישראל ברודי, הרב הראשי של בריטניה, להביאו לקבר ישראל והוא נקבר בהלוויה מעוטת משתתפים בהנהלת רב רפורמי. מנגד יצאו להגנתו אישים רבים, בהם חיים גרינברג, מנהל מחלקת התרבות של הסוכנות היהודית. לאחר מותו התנגדו הדתיים לקריאת רחובות על שמו.
אל נקמות
מחוץ לתחומי העולם היהודי, העלאת המחזה "אל נקמות" (1923), שעלילתו מתרחשת בבית בושת ומתארת מערכת יחסים על במת ברודוויי, עוררה שערורייה בארצות הברית, וכל השחקנים שהופיעו הועמדו לדין על "תועבה" לפי החוקים שהיו נהוגים אז בארצות הברית. המחזה נכתב ב-1907, והועלה בהצלחה באירופה פעמים רבות ותורגם לגרמנית, רוסית, פולנית, עברית, איטלקית, צ'כית, הונגרית (על ידי זולטאן לייטנר), ונורווגית.
יחסו לעולי המזרח
בשנת 1952 עורר אש שערורייה בישראל כאשר דיבר בעד עלייה סלקטיבית וטען שהעלייה המזרחית ללא הגבלה מחזירה את ישראל 25 שנה לאחור.
מיצירותיו בעברית
ילד של סתיו, סיפורים, תרגמה והוסיפה מבוא לאה אילון, איורים - ריטה זלובינסקי. מערכת, קיבוץ דליה, 2007.
האחות הבכירה, דרמה במערכה אחת, הוצאת אחיאסף תרס"ד.
האיש מנצרת, תרגם דוד סיון, תשי"ג וד"ר בלהה רובינשטיין, פרדס הוצאה לאור, 2023.
אל נקמות, מחזה, תרגמו משה סחר ואסתר איזביצקי, 1994.
אמריקה, סיפורים, תרגם אהרון צייטלין, תרפ"ח.
בהרי הטטרה, ורשה, תרס"ז.
בעל התהילים, רומן, תרגם י"ל ברוך, 1952.
ורשה, ורשה, תרגם י"ל ברוך, 1934.
יתומים, סיפור, הוצאת אמנות, תר"ץ.
מוסקבה, רומן, תרגם י"ל ברוך, 1935.
המכשפה מקשטיליה, רומן היסטורי, תרגם ה. ייבין, 1953.
מן המיצר, תרגם אהרון אמיר, 1955.
משה, תרגם אהרון אמיר, 1953.
על פי התהום, רומן, תרגם י"ל ברוך, 1938.
קידוש השם, תרגם י"ה ייבין, 1956.
הצדיק הכפרי, סיפור.
הנביא, תרגם דוד סיון, 1956.
שירת העמק, סיפורים, תרגם דוד סיון, 1957. * ארץ ישראל ערצהלונגען, ניו יורק, 1918
ממחזותיו שהוצגו
האחות הבכירה, במאי יבגני וכטנגוב, הוצג בנשף הבימה, אוקטובר 1918.
מוטקה גנב, הוצג בבית העם בתל אביב, נובמבר 1930. וגם על ידי בית לסין עם השם "מלך הכלבים" בשנים 2017/19
אל נקמות, המחזה הועלה בישראל מספר פעמים: בבימויה של מרים ברנשטיין-כהן בשנת 1922 ב"תיאטרון עברי בא"י"; בבימויה של אסתר איזביצקי בשנת 1982 בתיאטרון באר שבע; ביידיש בבימויו של מוטי אברבוך בשנת 2002 בתיאטרון יידישפיל; בבימויה של לילך סגל בשנת 2007 בסל"ה - הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין; בבימויו של גיל ויינברג בשנת 2009 בבית צבי; בבימויו של איתי טיראן בשנת 2018 בתיאטרון הקאמרי.
מלך הכלבים, עיבוד חדש של יואב שוטן-גושן ועירד רובינשטיין למחזה "מאטקע (מוטקה) גנב", הועלה ב-2017 בתיאטרון בית לסין בבימויו של עירד רובינשטיין.
לקריאה נוספת
לאה איילון, דיון במעשה האמנות של שלום אש, סיפור ומבנה, באמצעות עיון מדגם ברומאן דער מאן פון נצרת (האיש מנצרת), חיפה, 2005.
ברל רוזן, "מקסים גורקי ושלום אש הצעיר", בתוך: הנ"ל, דמויות ומוטיבים יהודיים בספרות הרוסית, קיבוץ שמיר תשס"ג, עמ' 65–72.
גרשון בקון, "כפייה דתית, חופש ביטוי וזהות יהודית מודרנית בפולין : י"ל פרץ, שלום אש ו'שערוריית המילה' בוורשה, 1908", בתוך: דוד אסף ואחרים (עורכים), מווילנה לירושלים; מחקרים בתולדותיהם ובתרבותם של יהודי מזרח אירופה מוגשים לפרופסור שמואל ורסס, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ב, .
עזריאל נקס, "שלום אש", חשבון 96 (תשמ"א), עמ' 10–13.
יצחק פאנער ."שלום אַש אין זײַן לעצטער היים " תל אביב : י.ל. פרץ ביבליאטעק, 1958.
קישורים חיצוניים
על בית שלום אש בבת-ים, באתר של עיריית בת-ים
קארל צ'אפק, על שלום אש (1936), מקרה מקרופולוס
גיטה אבינור, "אפולוגיה ליהודה איש קריות" (על "האיש מנצרת" לשלום אש), בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975.
- על מחזהו של אש, "אל נקמות", בביצוע חדש
שלום גולדמן, Sholem Asch’s Jewish Gospels, טאבלט (מגזין), 24 בדצמבר 2018.
הערות שוליים
קטגוריה:סופרים יהודים אמריקאים
קטגוריה:סופרים כותבי יידיש
קטגוריה:עולים בשנות ה-1950
קטגוריה:סופרים יהודים פולנים
קטגוריה:מהגרים מפולין לארצות הברית
קטגוריה:אמריקאים ישראלים
קטגוריה:סופרים אסורים (הונגריה 1944)
קטגוריה:ישראלים ילידי פולין
קטגוריה:ציונים ילידי המאה ה-19
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1880
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1880
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1957
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1957 | 2024-09-30T07:54:45 |
אמייל (טכניקה) | 250px|ממוזער|כלי מטבח מודרניים מצופים אמייל
שמאל|ממוזער|250px|כלי רחצה ונקיון מצופי אמייל בסרדיניה
250px|ממוזער|כלי נוי ואמנות מצופים אמייל בחנות באספהאן, איראןאמייל (מצרפתית: émail) הוא חומר צבעוני הנוצר מהתכת אבקת זכוכית על שכבת מצע (כגון מתכת, זכוכית, קרמיקה, או אבן) על ידי אפייה (לרוב בטמפרטורה של 750 עד 850 מעלות צלזיוס).
ציפוי באמייל היא טכניקה שהייתה בשימוש כבר בימי המצרים הקדמונים, אצלם מוצאים כלי חרס ואבן בציפוי אמייל. גם ביוון העתיקה, בסין, יפן, רוסיה והקלטים, השתמשו בטכניקה זו.
ניתן להתיך אמייל על רוב סוגי המתכות. אבקת הזכוכית ניתכת, ולאחר שהיא מתקשה היא הופכת לחומר זגוגי, חלק ונוקשה, העמיד בפני אש וכימיקלים. האמייל עלול להיסדק או להישבר אם שכבת הבסיס עליו נוצר נמצאת תחת לחץ או מתעקמת. האמייל יכול להיות אטום או שקוף, וניתן ליצור אותו בשלל צבעים.
ישנם צבעים הנקראים צבעי אמייל, אף על פי שהם עשויים על בסיס שמן או לטקס, משום שאחרי הייבוש הם מקבלים תכונות הדומות לתכונות האמייל, ונותנים גימור חלק, מבריק ואטום למשטח הצבוע בהם.
שימושים
בגלל עמידותו של האמייל, הוא אידיאלי כציפוי לחפצים שאמורים להיות עמידים בפני חום או רטיבות. לכן נעשה בו שימוש רב בציפוי החלק הפנימי או החיצוני של כלים ומכשירים כגון תנורים, ארגזי לחם, סירים וקומקומים, ציפוי אמבטיות, בשילוט חוצות ועוד. כיום ניתן למצוא בחנויות-פנאי אמייל קר אשר קל לשימוש ומשמש לעבודות אמנות.
בגלל צבעו המבריק של האמייל, נעשה בו שימוש רב גם לחפצי נוי ותכשיטים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תרכובות
קטגוריה:אמנות
קטגוריה:טכניקות אמנותיות | 2022-08-28T00:35:32 |
ואדי סאליב | ואדי סאליב (בערבית: وادي الصليب, תעתיק: ואדי אלצליב) היא שכונה בעיר התחתית של חיפה. גבולותיה הם השכונות הדר ונחלה בדרום, הדר ממערב, ארד אל-יהוד מדרום-מזרח, מסילת הרכבת וקריית הממשלה מצפון, ורחוב חטיבת גולני ושדרות פלי"ם מצפון-מזרח. השכונה, בחלקה הגדול, אינה מאוכלסת, אולם בתיה וההיסטוריה שביניהם מעסיקים לאורך השנים חוקרים, אמנים ואדריכלים.
היסטוריה
התקופה העות'מאנית
שמאל|ממוזער|250px|מדרגות עג'לון המובילות מרחוב שיבת ציון למעלה השחרור
ראשיתה של השכונה בסוף המאה ה-19. בתיה נבנו על ערוץ אכזב המטפס משפלת העיר התחתית אל המדף שהיום הוא שכונת הדר, והיא נקראה בשם "ואדי א-צליב" - צליב הוא צלב בערבית - על שם צלב גדול שהיה חקוק על סלע באחת המערות במעלה הוואדי; מאוחר יותר נבנה בניין על סלע זה והצלב נעלם. השכונה אוכלסה על ידי ערבים מוסלמים. במקביל ובאותה העת, התיישבו יהודים שיצאו מחומות העיר העתיקה והקימו שכונה באזור הרחובות יהודה הלוי ואבן גבירול, דרומית לרחוב עיראק (קיבוץ גלויות של ימינו). שכונתם נקראה ארד אל-יהוד ("אדמת היהודים"), ובפי הערבים אף "שכונת הפחונים".
בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 הוזמן המהנדס היהודי-הונגרי ארפד גוט לתכנן את טחנת הקמח של חיפה. מבנה הטחנות הגדולות הועמד על תילו בשנת 1922 על הדרך הראשית בקִדמת השכונה, באדיבותם של הברון רוטשילד ויק"א, ועד היום נטחנים בו גרגרי החיטה שמגיעים מממגורות דגון.
בתקופת המנדט
במשך השנים ננטשה אט אט ארד אל-יהוד על ידי האוכלוסייה היהודית, ואוכלסה גם היא על ידי ערבים, וּואדי סאליב הוסיפה לצמוח. מבחינת תשתיותיה היא נחשבה כאחת מהגרועות שבשכונות העיר. הלורד מלצ'ט רכש כִברת-קרקע ברחוב נצרת (חטיבת גולני/בר-יהודה של היום), ופרנסי היישוב בחיפה העלו בשנות ה-30 את ההצעה כי שטח זה יצורף לאזור היהודי המצומצם בעיר העתיקה שמערבה משם, כחלק ממאמץ אחרון להבטיח רצף יהודי ואת שלומה של הקהילה הרעועה של העיר התחתית.
לאחר הקמת המדינה
במלחמת העצמאות השתלטו הכוחות העבריים על חיפה התחתית, כשבין השאר ניטשו קרבות ברחוב סטנטון (שיבת ציון של היום), ובעקבותיהם עזבו התושבים הערבים את ואדי סאליב. לאחר המלחמה יוּעדו הבתים הנטושים לשכן חיילים משוחררים, ובשנים הבאות הם אוכלסו בעיקר על ידי עולים מבאי העלייה ההמונית, ובמידה פחותה גם מרומניה, בתנאים של מצוקה. בשנת 1959 התפרץ המתח העדתי בסדרת מהומות אלימות של הדיירים יוצאי צפון-אפריקה נגד הממסד, התפרצות שלימים נודעה כאירועי ואדי סאליב. ב-1962 החל פינוי של התושבים לדיור חלופי משופר ברבעים אחרים בעיר, ומאז שנות ה-70 החל במקום תהליך התפוררות. בתי האבן, רבים מהם עם קשתות, עיטורים ומרפסות גדולות, נאטמו בלבני בניין כדי למנוע פלישות, ונכון לראשית המאה ה-21 השכונה, שחלק גדול מהרכוש בה נותר בידי מינהל המקרקעים וחברת עמידר, הרוסה ברובה ומיועדת לשיקום.
בתחילת שנות ה-60 נחנך בשכונה השוק הסיטונאי של חיפה. החל משנות ה-90 רואים בו גורמים רבים מטרד בלב העיר התחתית, ותוכניות לפינויו באות והולכות. מבנים לא מעטים לאורך רחוב חטיבת גולני הם נכסים שעדיין נמצאים בבעלות הכנסייה הקתולית, והם מושכרים לבעלי מלאכה שונים ולמחסנים. תופעה זו, לצד היעדר השקעות ציבוריות בשכונה במרוצת העשורים מאז התרוקנה בשנית מתושבים, הייתה בין הסיבות לכך שגם בראשית שנות ה-2000 לא נראו סימנים להתחדשות אוכלוסייה, עסקים ותשתיות ברחובות האזור, וואדי סאליב נותרה סמל לבליה עירונית.
שיקום, שימור ופיתוח
מאז סוף שנות ה-80 של המאה ה-20 מקדמים מינהל מקרקעי ישראל ועיריית חיפה, תוכנית לשיקום ולהחייאת ואדי סאליב, בין השאר הקמת "רובע אמנים" בשכונה. בשנת 1998, פרסם המנהל מכרז להחכרת 20 מתחמים לבנייה למגורים, למשרדים, למסחר ולשימור מבנים. אולם רק למחצית מהמגרשים הוגשו הצעות. בין השאר רכש איש העסקים החיפאי גד זאבי מספר מגרשים, וביקש להקים במקום קריית מוזיאונים כתרומה לעיר. ב-1999 הודיע ראש העירייה עמרם מצנע כי מתנהל משא ומתן עם זאבי לגבי השתתפות במימון הפרויקט. אך הפרויקט לא יצא לפועל וזאבי ביקש אחר כך להקים במקום פרויקט מגורים, ולבסוף מכר את הקרקע.
פעולות השיקום והחייאת ואדי סאליב התקדמו באיטיות, תוכנית "רובע אמנים" לא קודמה, כמחצית מהמבנים בוואדי סאליב נמכרו ליזמים, ומחצית נותרה בידי הגופים הציבוריים, אך הבנייה במקום התקדמה בעצלתיים. ובסוף שנת 2010 פרסמה חברת הדיור הממשלתית "עמידר" מכרז למכירת תשעה בתים המיועדים לשימור ושני מגרשים, עם פוטנציאל לבניית 90 דירות או מתחם מסחרי, בו ניתן להקים גלריות, בתי קפה וחנויות. בקיץ 2011 הוצא מכרז פומבי מוגבל על קבוצת בתים בשטח כולל של 9,000 מ"ר עם חובת שימור, והחלה להתהוות קבוצת רכישה. במקביל קרו תהליכי שיפוץ פרטיים מעת-לעת לאורך השנה החולפת, לצורך מגורים או השקעה.
ביוני 2016 נפתח ברחוב הרב מרכוס מתחם "הפירמידה", מרכז סדנאות אמנים וגלריות. המבנה משלב שימור של מבנה ציבורי משנות ה-60 עם בניית תוספת חדשה. "הפירמידה" שוכנת במבנה בית ספר אחיעזר, שנסגר בשנות ה-60, עמד נטוש במשך שנים ומשך אליו פעילות עבריינית. בשנת 1992 הגיעה למקום קבוצת אמנים חיפאיים וביניהם אברהם אילת, יהודה יציב ויעקב דורצ'ין, שהתאגדו בעמותה וכינו את עצמם "הפירמידה". חברי הקבוצה קיבלו את ברכתו של ראש העיר אריה גוראל והתחילו בשיפוץ המקום ובהכשרתו לסדנאות אמנים. בשלב מסוים דרשה עיריית חיפה מהאמנים תשלום על השימוש במקום, ואז, יחד עם מחלקת התרבות של העירייה, עלה הרעיון של שיקום המבנה ויצירת מרכז תרבות עירוני במקום, הכולל סדנאות לאמנים, חללי תצוגה, ספרייה ובית קפה. אולם מימוש הפרויקט נמשך שנים רבות עקב מחסור בתקציב לשיקום המבנה. בית הספר ששכן במקור היה מורכב משני מבנים, בני שלוש קומות, שהונחו על צלע ההר, בניצב לטופוגרפיה, ביניים הוקם מבנה החדש בו מוקמה גלריה מרכזית בשטח של 375 מ"ר, עם חלל כפול, ומעליה מרפסת גדולה, שהפך את שני המבנים הבודדים לקומפלקס מדורג בצורת האות ח', שמשקיף מצד אחד אל הר הכרמל, ומצד שני על עץ אקליפטוס ותיק ונוף מפרץ חיפה. ב-2017 נחנך בסמוך פארק מדורג על מורדות ההר, עם מגרש משחקים ורחבת מופעים, תוך שימור מספר מבנים סביבו.
אתרים
שמאל|ממוזער|250px|כיכר פייסל
בתחומי השכונה, לא הרחק מהשוק הסיטונאי, נמצאת הרבנות הראשית של חיפה, ומולה (אם כי לא בתחום ואדי סאליב) תחנת הרכבת ההיסטורית חיפה מזרח. בפאתי השכונה נבנו מבני בית המשפט החדשים. עוד בשכונה:
מתחם אל-פאשה - צביר מבני-אבן ששימשו כבית מרחץ ציבורי ומגורים, שבנתה משפחת אל-ח'ליל (אל-פאשא), משפחה מוסלמית עשירה בתקופה העות'מאנית. אבי המשפחה מוסטפא פאשה אל-ח'ליל היה ראש עיריית חיפה בין השנים 1885–1903, והמתחם נקרא על שמו. בנו אברהים אל-ח'ליל היה ראש העירייה בין השנים 1911–1913. במבנה המערבי פעלה בין היתר "במה 2" של התיאטרון העירוני.
כיכר פייסל (או פייצל) - ליבה של ואדי סאליב, נקראה על שם פייסל הראשון מלך עיראק, וממנה יוצאים שדרות הפל"ים והרחובות העצמאות, חטיבת גולני (לפנים רחוב פייסל) וקיבוץ גלויות. השער המזרחי בחומה שהקיפה את "חיפה החדשה" של המאה ה-18 עמד בסמוך. בכיכר רחבה מרוצפת ובמרכזה ניצבת אנדרטה שצורתה עמוד קטוע. האנדרטה הוצבה לציון אירוע העברת גופת המלך משווייץ לעיראק דרך נמל חיפה בשנות ה-30. חלק מהרחובות היוצאים מהכיכר משמשים היום סוחרי עתיקות.
מסגד איסתיקלאל ("מסגד העצמאות") - נמצא בפינתה הצפון-מערבית של כיכר פייסל. המסגד נבנה בשנות ה-20 והחליף את מסגד אל-ג'רינה כבית התפילה הראשי של המוסלמים בחיפה. כאן פעל עז א-דין אל-קסאם, שמונה לתפקיד האימאם של המסגד, ובו החל בפעילות הטפה אסלאמית אנטי-ציונית ואנטי-בריטית. ליד המסגד נמצאים מבנה בית הדין השרעי ובית הקברות המוסלמי איסתיקלאל.
"פירמידה" - בקרבת אל-פאשה: מרכז האמנות העכשווית של עמותת פירמידה שנוסדה ב-1994.
ממצאים ארכאולוגיים
בעת חפירת תעלה בשנת 1999 התגלו ברחוב ואדי סאליב שתי מערות קבורה. במקום נערכה חפירת הצלה מטעם רשות העתיקות. באתר התגלו שתי מערות שנחצבו בסלע גיר. במערה הראשונה נמצאו שלוש מדרגות שירדו אל פיר שהוביל לאולם קבורה. בחדר נמצאו שלושה מקמרים בגודל 1X2 מטר כל אחד. במערה התגלו עצמות של לפחות שלושה עשר מבוגרים, מתוכם שתי נשים, ועצמות של ילד. חלק מהקבורות הופרעו והעצמות היו מפוזרות במערה. במערה השנייה נמצאו שני מקמרים בגודל 0.9X0.6 מטר. נמצאו עצמות של לפחות עשרים ושלושה פרטים, מתוכם עצמות אישה אחת. רוב הנקברים היו גברים שגילם אינו עולה על חמישים. הממצא הקטן במערה זו כלל שברי כלי חרס מהתקופה הביזנטית, מימי הביניים ומזמננו, וכמו כן נמצאו מטבע, כפתורים וטבעת. ממצא דומה נמצא גם בפתחה של המערה הראשונה.
ראו גם
אירועי ואדי סאליב
לקריאה נוספת
יפעת וייס, ואדי סאליב: הנוכח והנפקד, ירושלים: מכון ון ליר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ז 2007 (קישור לקריאת המבוא לספר)
רינה פרנק מיטרני, כל בית צריך מרפסת, הוצאת ידיעות ספרים, 2005
אלי נחמיאס, רון שפיגל, ואדי סאליב - המיתוס ושברו, מאורעות ואדי סאליב במבט מחקרי חדש, הוצאת לחמן, חיפה, 2009
יהודית הנדל, רחוב המדרגות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
אלי עמיר, מה שנשאר, הוצאת עם עובד, 2010
גבריאל בן-שמחון, נערה בחולצה כחולה, הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2013
איתי נגרי, המחאה המזרחית בוואדי סאליב, הוצאת רסלינג, 2018
קישורים חיצוניים
תמונות מאוסף משפחת מאסטרסי - ואדי סאליב (1984) מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
הערות שוליים
קטגוריה:חיפה: שכונות
קטגוריה:העיר התחתית
קטגוריה:אתרי מורשת במחוז חיפה | 2024-09-10T16:56:32 |
בוריס ויאן | בוריס ויַאן (בצרפתית: Boris Vian; 10 במרץ 1920 – 23 ביוני 1959) היה סופר, משורר, מחזאי, חצוצרן ומבקר ג'אז צרפתי. כתב יותר מ-400 שירים.
ויאן למד פילוסופיה והנדסה אזרחית.
ניתן לכנות את יצירותיו כפנטזיות אבסורדיות. היה מידידיו הקרובים של ז'אן-פול סארטר, ואף רעייתו של ויאן, מישל, הפכה לאחת ממאהבותיו העיקריות של הפילוסוף. סארטר עצמו מופיע, בצורה קומית, בשם ז'אן סול פארטר, בכמה מיצירותיו של ויאן. שני ספריו המפורסמים ביותר הם "עוד אירק על קבריכן" (1946) ו"צל הימים" (1947). את הרומן "עוד אירק על קבריכן", וכן מספר רומנים נוספים, כתב ויאן תחת הפסאודונים ורנון סוליבן (Vernon Sullivan, צר'), לכאורה סופר אמריקני. ספר זה כתוב כרומן פשע אמריקני ועוסק ביחסי לבנים-שחורים בדרום ארצות הברית של אותה התקופה. הספר הכה גלים וזכה להצלחה, אך גם הביא למהומה רבה בצרפת ואף נאסר לפרסום לזמן מה. ויאן השתמש במספר פסאודונימים נוספים, חלקם היו אנגרמות על שמו כגון Bison Ravi (בצרפתית: ביזון מרוצה).
ויאן מת בגיל 39 מהתקף לב ב-23 ביוני 1959 במהלך הקרנת הבכורה של סרט שנעשה על פי ספרו "עוד אירק על קבריכן".
לאחר מותו נעשה ויאן מגיבורי מרד הסטודנטים של שנות ה־60, בעיקר בצרפת.
ספריו של בוריס ויאן בעברית
חרש הלבבות (L'arrache-cœur), תרגם אביטל ענבר, ספרית פועלים, תל אביב, 1979.
עוד אירק על קבריכן (J'irai cracher sur vos tombes), תרגם אביטל ענבר, תל אביב, ספרית פועלים, 1979.
העשב האדום (L’herbe rouge), תרגם אביטל ענבר, תל אביב, 1981.
צל הימים (L’écume des jours), תרגמה אליה גילדין, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, תל אביב, 1987, 2007.
לקריאה נוספת
"העריק" בתרגום לעברית של דן דאור, מעין, גיליון 1.
קישורים חיצוניים
שיר "העריק" (1954) בתרגומים שונים, באתר של יוסי קאופמן
שיר "העריק" בביצועו של ויאן.
העריק ועוד שירים, תרגם דן דאור, "מעיין", 1 במרץ 2008
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:נגני ג'אז: חצוצרנים
קטגוריה:מחזאים צרפתים
קטגוריה:משוררים צרפתים
קטגוריה:סופרים צרפתים
קטגוריה:מבקרי ג'אז
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1920
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1959 | 2024-08-01T03:56:50 |
רש"ר הירש | הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש, בגרמנית: Samson Raphael Hirsch; כ"ד בסיוון ה'תקס"ח, 20 ביוני 1808 – כ"ז בטבת ה'תרמ"ט, 31 בדצמבר 1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו־אורתודוקסיה במאה ה־19 וממנהיגי יהדות גרמניה בתקופה זו. במקביל לעמידתו בראשות המאבק ברפורמים ובפוזיטיבים־היסטוריים ולקריאתו ליהודים יראי ה' לפרוש מהקהילה הרפורמית, דגל בעצמו בהתמודדות בריאה בחיים המודרניים ובתרבות הקיימת, לא על ידי הסתגרות ומגננה אלא לקבל את הטוב והנכון שבתרבות ובקדמה אך ורק על פי אמת המידה של תורת ה', בהתאם לשיטתו "תורה עם דרך ארץ".
קורות חיים
נעוריו ותחילת דרכו
נולד בהמבורג לרפאל-אריה הירש וגלה (אימו) לבית הרץ, אותם תיאר כמשפחה "נאורה ודתית" (erleuchtet religiös). סבו, הרב מנחם מנדל פרנקפורטר (1742-1823), היה ראב"ד אלטונה ומתלמידי הרב יהונתן אייבשיץ והתפרנס כסוחר. במכתביו הזהיר את ילדיו מספרי המשכילים, למעט נפתלי הרץ וייזל שאת שיטתו החינוכית אימץ בבית-הספר המודרני שהקים בעיר ב-1812. רפאל (ששינה את שם משפחתו להירש) היה מאוד דתי אך גם נאור; בין היתר היה מגולח למשעי, דבר שהיה עוד חריג אז. דודו של הילד היה משה מנדלסון-פרנקפורטר, מאחרוני משכילי גרמניה, שקרא לעצמו על שם משה מנדלסון. בילדותו למד הירש מפי סבו ואביו, וכן בישיבה שפתח סבו, אצל רבי נתן נטע עלינגען. אך הוריו שלחוהו לגימנסיה נוצרית בהנהלת יוהאן גוטפריד גורליט , בה רכש שליטה בלטינית ובלימודים כלליים. בשל כך, נעדר בסיס מוצק בתלמוד אבל חש אהבה עמוקה לתנ"ך. רק לאחר בר המצווה החל ללמוד גמרא באופן משמעותי.
מורו לתלמוד, ואחת הדמויות שהשפיעו עליו מאוד לצד סבו, היה חכם יצחק ברנייס. הוא הגיע לכהן כרבה של המבורג ב-1821, לאחר ריב ההיכל נגד הרפורמים המקומיים, אחריו עקב הירש בעניין כילד. חכם ברנייס היה בוגר אוניברסיטה אבל שמרן ואדוק. בשנות נעוריו שילב הירש בין לימודיו בגימנסיה, אליה נכנס ב-1826 ושהה בה שנתיים, לבין לימודי מקצועות הקודש אצל הרב ברנייס. במקביל שימש עוזר בבית מסחר. ב-1828 נסע אל רבי יעקב אטלינגר במנהיים, מגדולי התורה של אותה תקופה, ולמד ב'קלויז למלה' שבעיר עם צעירים אחרים שהוכשרו לרבנות. חשיפתו הקצרה לחינוך הישיבתי, להערכת יעקב כ"ץ, הביאה אותו כבר אז להכרה שמוסדות כאלה לא יוכלו לשרת את מטרותיו. לאחר כשנה בישיבה הזו קיבל ממנו היתר הוראה.
ב-1829 פנה לרכוש השכלה כללית באוניברסיטת בון, שם למד תאולוגיה. אחד מידידיו באוניברסיטה היה אברהם גייגר, לימים מחשובי מנהיגיה של היהדות הרפורמית ואויבו הגדול. הם למדו בחברותא במשך קיץ 1830, ונותרו מיודדים עד שגייגר פרסם ביקורת נוקבת על "אגרות צפון" ב-1836. שהותו שם הייתה קצרה למדי, והוא אף לא סיים את חובותיו האקדמיות, ועל כן לא קיבל תואר אקדמי.
אולדנבורג ואמדן
שמאל|ממוזער|233x233px|דיוקן רשמי של הירש באולדנבורג.
ב-1830, עם פרישת רבה של דוכסות אולדנבורג, נתמנה הרש"ר הירש בהמלצתו למחליפו והוא רק בן 22. הוא היה מופקד על שבע קהילות שהתגוררו בהן בסך הכל כאלף יהודים. ב-5 באוקטובר 1831 התחתן עם הנה (יוהאנה) יידל, בתו של בנקאי שהייתה מבוגרת ממנו בשלוש שנים.
ביום הכיפורים ת"ר (18 בספטמבר 1839) הורה להשמיט את כל נדרי מ"טעמים שבהלכה"; שנה לאחר מכן הורה להשיבה, ונימק בפני הקהל כי אף ששינוי כזה מותר, עדיף שלא יעשה בידי רב בודד.
במהלך שהותו בעיר התפלמס בחריפות עם מנהיגים רפורמים, וכן עם שונאי תנ"ך נוכריים. מאבקו שם לא צלח; כשעזב ב-1841 מונה ברנרד וכסלר, רפורמי רדיקלי מתומכי שמואל הולדהיים, למחליפו. במהלך שהותו בעיר חיבר את ספרו "חורב" על הסברת טעמי המצוות ומיונן לסוגיהן. הוא התקשה להוציאו לאור ועל כן הקדים ליצירה הגדולה המיועדת פרסום של חוברת בשם "איגרות צפון". שתי היצירות נכתבו בגרמנית. את איגרות צפון פרסם תחת שם העט "בן עוזיאל".
ב-1841 מונה לרבם של שני המחוזות המערביים של ממלכת הנובר, ו, ועבר להתגורר באמדן. הוא פיקח על 11 קהילות ובהן כ-2,000 נפש. שם המשיך בפעילותו הפולמוסית נגד הרפורמים תחת הסיסמה "האמת מתקיימת, השקר לא מתקיים", וכן הרבה לעסוק בחינוך ובגמילות חסדים.
ניקלשבורג
שמאל|ממוזער|293x293px|דיוקן רשמי של הירש מ-1847 לרגל כניסתו למשרה במוראביה.
בדצמבר 1843 עלה לראשונה שמו של הירש כמועמד למשרת הרב הראשי למוראביה – רשמית, "רב ואב"ד ניקאלסבורג ומדינות מאהרען ושלעזיען" – משרה שלא הייתה לה מקבילה באירופה בהיקף הסמכויות. ממקום מושבו בניקלשבורג היה נושאה אחראי על חמישים ושתיים קהילות שמנו כ־40,000 יהודים. יהדות מוראביה הייתה מפולגת ומסוכסכת בריבים בין אדוקים לליברלים עוד בימי הרב הראשי הקודם נחום טרייביטש, אם כי החבל היה עדיין מסורתי יחסית. הראשונים לרצות ברש"ר היו פרנסיה של ניקלשבורג, הירש קוליש ואהרן קרפלס, שאחזו בעמדות פרוגרסיביות והצליחו לשכנע את הממשל לערב הדיוטות בהליך. הם ותומכיהם בוועד הקהילה סירבו לשקול את הרבנים המסורתיים במחוז אך גם אלו הליברלים לא היו לרוחם. הרש"ר, שהתפרסם באירופה כולה עקב ספריו הפופולריים והנגישים בנושאי אמונה, שנודע ככריזמטי ושהתגורר בגרמניה המודרנית, נראה כמועמד אידיאלי, גם משום שכזר היה מחוץ למחלוקות הפנימיות. באוקטובר 1844 נבחר על ידי הפרנסים לאב"ד ניקלשבורג, אך למינוי לרב החבל נדרשה כבר הסכמה מרבני הקהילות. מועמדותו עוררה מיד התנגדות עזה: הרב שלמה קוועטש מלייפניק, מגדולי המחנה האדוק, סירב לקבל שמי שהגדיר כעם הארץ – כינוי הגנאי השגור כלפיו, בפי מבקריו, היה "למדן של סידור" – ייבחר. יחד עם רבנים מסורתיים אחרים זלזל בידיעותיו בתורה. מן הצד המתקדם, הרב צבי הירש פאסל, שהיה יריב ותיק של הירש, מחה והציע את עצמו. לבסוף, חוסר היכולת לאתר מועמד מקומי מוסכם ולחץ הפרנסים הותיר את הרש"ר כאפשרות הריאלית היחידה. ב־30 בדצמבר 1846 נבחר פה אחד על ידי ועדת רבנים בת שישה חברים שהכילה את כל קצוות הקשת במוראביה, מהרב אברהם נוידא הליברל ועד לקוועטש עצמו.
הרש"ר עבר את הגבול ב־22 ביוני 1847. לאחר סדרת אירועים בת שבוע, הוא נכנס לתפקיד ב־30 בחודש, ט"ז בתמוז, בטקס חגיגי שניצחו עליו יצחק נח מנהיימר ושלמה זולצר ושפרנסים ורבנים מכל החבל נכחו בו. כהונתו הייתה רצופה פולמוסים עם שני המחנות. השמרנים, שזכרו את מנהג קודמיו ללבוש קאפטן וכובע פרווה, ראו בעין רעה את סגנון הופעתו ואת התעקשותו על שימוש בגרמנית טהורה. כשהתיר לערוך חופה בבית כנסת ולא מתחת לשמים, דבר שנחשב בעיני רבים לחוקות הגויים, עורר את כעס החרדים. כך גם נטען כלפיו שביכר את לימוד התנ"ך על התלמוד; לצד הערכה שזכה לה מפוסקים במחוז ובמדינות סמוכות, ספג גם תמיהה וזלזול. הוא אמנם עמד על השארת סדר התפילה כפי שהוא, אך הדבר כמעט ולא היה נושא לדיון בסביבה המסורתית יחסית של מוראביה ולכן הקנה לו נקודות מעטות בקרב יריביו השמרנים. במקביל לעימותיו עמם, הותקף מהאגף הליברלי בעיקר על ידי פאסל, ששטם אותו עוד מאז פרסום "איגרות צפון" אם כי תמך ביוזמות כמו הסמינר הרבני.
את ההתנגדות העזה ביותר עוררה תוכניתו להקים בניקולשבורג סמינר מודרני להכשרת רבנים על פי הדגם של ה"קולג'יו רביניקו" בפדובה. המוסד המתוכנן נתפש כאיום חמור בידי החוגים המסורתיים, שחששו עוד קודם מהביקורת של הירש על מוסד הישיבה (הגם שזו הייתה ממילא בצניחה מהירה אפילו בחבל האדוק) ומקריאותיו לרפורמה עמוקה בסדרי החינוך המקובלים. הם הכשילו את היוזמה, שקריסתה הייתה מהגורמים העיקריים שגרמו לו להבין כי חזונו בלתי ישים במוראביה ושעליו לעזוב.
במהלך אביב העמים, היה הרש״ר מראשי המאבק למען האמנציפציה ליהודים, שניתנה קצרות ב־1849 אך נשללה והוענקה לבסוף רק ב־1867. במאי 1848 אף נבחר כציר מטעם ניקלשבורג ללנדטאג המוראבי . הוא ארגן פעילות שתדלנות ענפה ופנה לציבור הנוצרי הרחב להעניק ליהודים שוויון זכויות. הירש סירב לארגן כל משלחת יהודית נפרדת ואף לתייג כל פעילות פוליטית משלו כיהודית, אלא התעקש תמיד להכליל את העניין היהודי בתוך המאבק הרחב יותר למען חוקה ליברלית. כשביקשו כמה קהילות לשגר משלחת יהודית לקיסר, שלל זאת הירש נחרצות וכתב למציעים כי: "אנו רוצים להיטמע אל תוך כלל האזרחים החברים במדינה, וככאלו אין לנו צורך בייצוג נפרד. רק בתחומים שהקונפסיות האחרות במולדתנו נוהגות כקבוצות דתיות מובחנות, נוכל גם אנו להיראות כך."
פרנקפורט
ממוזער|שמאל|איור של הרב הירש. בכיתוב שבתחתית הציור (במקור), הוא מופיע כדוקטור
באותה שעה התרחשו אירועים הרי גורל בפרנקפורט דמיין. לאחר עשור בו הלכה וגברה יד הרפורמים בקהילה, גברה נחישות היסודות השמרניים להתנגד. הם היוו מיעוט מבוסס ובלתי-מבוטל – אפילו בעת מפלתם הכבדה בבחירות 1839, קיבלו הצירים האורתודוקסים שליש מן הקולות – שנהנה גם מתמיכת משפחת רוטשילד העשירה. החיכוך הפנימי, על רקע תהפוכות אביב העמים, הניע את הפרנסים ב-1849 לנסח חוקה חדשה לעדה. קבוצה של מסורתיים שאפה להקים מוסדות משלה ולמסד את מנייני התפילה הפרטיים שלהם (תופעה שהייתה נפוצה בגרמניה בקרב הרפורמים והאורתודוקסים גם יחד בקהילות שנשלטו על ידי הזרם הנגדי) לכדי בית-כנסת נפרד.
ב-28 בינואר 1850 הוגשה בקשה לסנאט של פרנקפורט כשהיא חתומה על ידי אחד-עשר חברים המבקשים רישיון להתארגנות "קהל עדת ישורון". לפי ההיסטוריון מספר זה של אחד-עשר חברים הפך ל"מיתוס מכונן" של הנאו-אורתודוקסיה בגרמניה, והונצח על ידי תועמלנים והיסטוריונים מטעמה.
ב-18 ביוני 1850 הסכים הסנאט להכיר ב"קהל עדת ישורון" כישות משפטית, אך חבריה היו עדיין חברים בקהילה היהודית הכללית. החברים הציעו את משרת הרב למיכאל זקש מברלין, והלה קיבל אותה ב-9 בנובמבר אך שינה לבסוף את דעתו. אנשי עדת ישורון פנו בבהילות למצוא מחליף ולבסוף עלה שמו של רש"ר, שמונה על ידם לאחר משא ומתן מזורז ותפס את מקומו בעיר באוגוסט 1851. באותו הזמן היה מאוכזב מכישלונו לבסס בית מדרש לרבנים במורביה ומהמכשולים שהערימו על תוכניותיו ראשי הקהילה, והפתיע כשבחר לנטוש רבנות חשובה לטובת קהילה קטנה וחדשה.
שהותו בפרנקפורט, כפי שציין מורגנשטרן, הייתה לפרק המכונן של פעילותו. המאורעות מהגעתו ועד לפולמוס הפרישה ב-1876 הפכו למה שההיסטוריון כינה "נרטיב פרנקפורט"; גרסתם כפי שהוצגה על ידי ממשיכי דרכו הייתה ליסוד חשוב של הנאו-אורתודוקסיה הגרמנית כולה. הרש"ר תואר כמי שהציל את אחרוני שומרי המצוות בעיר באמצעות סינתזה מוצלחת בין ערכי ההשכלה והתרבות הגרמנית ליהדות המסורתית, וגיבש קהילה משגשגת.
בפרנקפורט הוסיף חידושים עדכניים לדרכים הישנות. בית הכנסת נבנה בהדר רב, זימרה בו מקהלת גברים. בשחיטה הקפידו על היגיינה, ובעיקר, בבית הספר התיכון שולבו לימודי חול ולימודי קודש. בבית ספר זה, שאותו ניהל הוא בעצמו, אמור היה לגדול אותו יהודי אידיאלי המשלב 'תורה עם דרך ארץ'. קהילתו גדלה והצלחתה סייעה לביסוס קהילות דומות בערים גרמניות נוספות, ביניהן קהילת "עדת ישראל" בברלין שרבה היה רבי עזריאל הילדסהיימר. בפרנקפורט הוא כתב את פרשנותו לחומש ואת תרגומו לגרמנית. כן כתב פירושים לסידור התפילה ולתהילים.
מאידך, עורר מחאה דווקא מהיסודות המסורתיים ביותר. הוא סירב לנהוג כפי מנהגיה הישנים של פרנקפורט ואף הפר כמה מהם באופן בולט: בין היתר, התקין תפילה לשלום המלכות (שלא נאמרה מעולם בעיר החופשית, מחשש להעליב את הקיסר או את הרשויות) והקפות בשמחת תורה כמנהג פולין. כמה מניינים אורתודוקסיים עצמאיים, שהתקיימו בעיר כבר קודם, מעולם לא הצטרפו ל"עדת ישורון". הרב שלמה זלמן גייגר (אחיו הבכור של אברהם גייגר), מהאישים הבולטים במחנה האדוק בפרנקפורט, סנט בהירש על מנהגו לערוך הקפות בשמחת תורה במילים: .
ב-1854, כשפתח זכריה פרנקל, אבי הקונסרבטיביות, את בית המדרש לרבנים בברסלאו שנראה בעיני רבים מהאורתודוקסים כמענה לצורכי השעה, דרש רשר"ה שיבהיר באיזו מתודה הוא עומד ללמד במקום. במהלך השנים הבאות גינה את המחקר של פרנקל בכתובים; ב-1859, כשפרסם את ספרו "דרכי המשנה" בו קבע כי הלכה למשה מסיני משמעותה מנהגים עתיקים שהתקבלו ככאלה, יצא נגדו הירש למערכה ציבורית ממושכת שהחלה מפרסום מאמר מאת הרב ההונגרי גוטליב פישר בכתב-העת "ישורון". הירש תבע מפרנקל להצהיר אם הוא מאמין בכך שהתורה מן השמים במלואה, גם בעל-פה, וכשהלה פרסם הודעה עמומה בתשובה הוא תקף אותו בפומבי והכריז עליו ככופר גמור. כשהרמן כהן הצעיר שיגר אליו מכתב בו תיאר את שמירת המצוות הקפדנית של מנהל מכון ברסלאו וכיצד היה, בעת שיעוריו, מעיר לגבי סוגיות מסוימות כי "ירא השמים חייב להחמיר בכך!", ניצל הרשר"ה את ההזדמנות להדגיש את עמדתו. הוא פרסם את האיגרת ב"ישורון" וקבע כי כל אלה חסרי חשיבות אם אין בצדם אמונה נכונה.
פולמוס הפרדת הקהילות
בפרנקפורט עמד הרב הירש בראש המערכה להפרדת הקהילה האורתודוקסית מהקהילה הכללית, שנטתה לרפורמיות. לבד מניסיונות ההתערבות של הוועד בעצמאותה של "עדת ישורון", הוא ראה בעצם השיתוף עניין אידאולוגי ומהותי של מתן לגיטימציה לכופרים. בחוק הגרמני נשמרה ההתייחסות לקהילות היהודיות ברוח העבר, כגופים שכל היהודים היושבים בשטחן משתייכים להן מעצם לידתם, אלא אם כן המירו דת. ב-1876 הצליח הירש, בעזרת חבר הפרלמנט היהודי יצחק אדוארד לסקר, לשכנע את הממשלה להרחיב את תחולת החוקים שאפשרו לנוצרים לפרוש מכנסייתם, ללא צורך לעבור לדת אחרת, גם על היהודים (בשינוי זה הייתה הרחבה נוספת של היחס לקהילה היהודית בעידן האמנציפציה, לא עוד גוף קורפורטיבי פוליטי, אלא עדה דתית שיש לדון בכלים של חופש דת).
משקמה האפשרות המעשית, קרא לכל האורתודוקסים לפרוש מקהילת פרנקפורט דמיין הוותיקה שנשלטה על ידי הרפורמים ולהצטרף לקהילה האורתודוקסית החדשה. רוב חברי קהילתו, בראשות הלמדן הקשיש ר' משה מיינץ, סירבו להתפלג מהקהילה הישנה, וטענו כי יש להשתמש בחוק לכל היותר כדי לכפות על הוועד לספק את כל צורכיהם הדתיים. מתנגדי הפרישה גייסו לעזרתם לבסוף את אחד מחשובי רבני גרמניה, הרב זליגמן בר (יצחק דב) במברגר מווירצבורג. במברגר הכריע כדעת סיעת מיינץ, כי כל עוד מסופקים צורכי הדת אין סיבה לפרוש ויש אולי אף חיוב להישאר. בין הירש לבמברגר פרץ פולמוס הלכתי ואישי שהיה מלווה השמצות קשות: במברגר, שהיה שמרן בשאלת הפתיחות לתרבות הגרמנית, סירב לראות ביריבו המודרני-מדי לטעמו סמכות הלכתית, והתקשה להבין מדוע אין הוא נכנע בפני מיינץ; הירש ראה בבמברגר סמל לקהילה הישנה, על החינוך הישיבתי והמעמד הרבני האליטיסטי שהשתרר על ההמון, שאבד עליה הכלח לשיטתו ושאותה ביקש להחליף במודל דמוקרטי ושוויוני יותר. לבסוף, הרוב הגדול של חברי "עדת ישורון", כשהם מצוידים גם בלגיטימציה ההלכתית מצד הרב מווירצבורג, סירבו לפרוש: לכל היותר 80 משפחות מתוך בין 300 ל-350 הלכו בעקבות הירש. לקריאתו להתפלג הייתה השפעה מועטה אף ביתר גרמניה, וברחבי המדינה הוקמו רק מעט קהילות נפרדות. עד למלחמת העולם השנייה, התנהל בתוך הציבור האורתודוקסי – שמנה בין 15% ל-20% מיהודי גרמניה – ויכוח בין המיעוט הקטן שבחר בדרך הירש (Austrittorthodoxie, "אורתודוקסיה מתפלגת") לרוב שנותר בתוך הקהילות המאוחדות (Gemeindeorthodoxie, "אורתודוקסיה קהילתית").
שנותיו האחרונות
250px|שמאל|ממוזער|מצבת קברו של הרב הירש ואשתו, בבית הקברות היהודי בפרנקפורט
ב-1880 בערך, התנגד הירש לפרסום הספר "דבר אזהרה לישראל" מאת הרב הילה וכסלר. הילה, מקובל פרנקוני, חלם חלומות אותם פירש כנבואה אודות חורבן גמור הצפוי להתחולל ליהודי אירופה, וקרא להם לעלות לארץ ישראל. התנגדותו של הירש נבעה בעיקר מיחסו השלילי הכללי לדברי אגדה ומיסטיקה; במכתב שהוצא ככל הנראה על ידו, קבע המחבר כי מי שטוען לחלומות נבואיים בימים אלו חייב להיות רמאי או מטורף.
בעקבות הפרעות והגזרות ברוסיה פנה הרב יצחק אלחנן ספקטור אל הרש"ר הירש ואישים נוספים בבקשה שיסייעו ליהדות רוסיה, על ידי הפעלת לחץ בדעת הקהל העולמית, וכן על ידי שימוש בקשרים דיפלומטיים. הרש"ר הירש נענה למשימה. ופנה לגורמים שונים, בהם קיסר גרמניה וילהלם הראשון, שהיה דודו של הצאר אלכסנדר השלישי, בבקשה להתערבות. כמו כן, פרסם מאמרים בעיתונות הגרמנית על המתרחש ברוסיה, מאמרים שתורגמו והועתקו לעיתונים נוספים, וגייס כספים לסיוע לפליטים היהודים שברחו מרוסיה. בנוסף, פנה לרבני הקהילות בגרמניה, וביקש מהם לקבוע ימי צום ותפילה בקהילותיהם.
הרב הירש נפטר בגיל שמונים והותיר אחריו עשרה ילדים. בנו בכורו היה הרב מנדל הירש אשר ניהל את מוסדות החינוך של קהל עדת ישורון. אחת מבנותיו היא ציפורה סופי שהתחתנה עם הרב שלמה זלמן ברויאר, שמילא את מקומו של הרב הירש ברבנות בפרנקפורט. בת אחרת היא הסופרת שרה גוגנהיימר.
הגותו
טעמי המצוות במשנתו
רש"ר הירש סיווג את המצוות בשישה חלקים המבוססים על שלושה עקרונות יסוד: אמת, צדק ואהבה:
תורות – עקרונות האמת והטוב כפי שנתגלו מפי הגבורה, שעלינו לקלוט אותם ברוח ובנפש למען יולידו את הכרת האמת והרצון לעשיית טוב.
עדות – מעשים ודיבורים סמליים המייצגים את האמיתות היסודיות של עם ישראל (תורות) למען יהוו בסיס לחיי ישראל.
משפטים – מעשי צדק המכוננים את היחסים בין בני אדם.
חוקים – מעשי צדק המכוננים את היחסים בין האדם וכל מה שכפוף לו: בעלי חיים, צמחים והאדמה; ואפילו גופו, רוחו, מחשבתו ודבריו.
מצוות – מעשים בהם מתגשמות המטרות האלוהיות: חסד, צדקה, משפט, אהבה ורחמים; צדק כלפי הבורא.
עבודה – טיהור וקידוש כוחותינו הפנימיים על ידי מעשה או דיבור סמלי, כדי שנכיר את ייעודינו ביתר בירור ונהיה מזומנים יותר לעשותו.
רעיון זה הוצג לראשונה בספרו איגרות צפון, והורחב בספר חורב אותו סידר רש"ר הירש לפי שישה חלקים אלו.
רבים נוטים לראות את עיקר חידושו בפרשנותו הסמלית למצוות; כפי שהוצג לעיל נראה שזאת אמת חלקית. בחלקי ה"עדות" וה"עבודה" המעשים והדיבורים סמליים לגמרי, וה"משפטים", ה"חוקים" וה"מצוות" הם מעשיים על פי רוב, אם כי לפעמים משולב בהם האלמנט הסמלי.
פרשנותו למצוות סתרה את הגישה הרציונלית של הרמב"ם, שעליה לא היסס רש"ר הירש למתוח ביקורת.
יחסו לתרבות הכללית
שנות ה־40 של המאה ה־19 עמדו בסימן בירור והצטללות עמדות ביהדות גרמניה לאחר דור של בוקה ומבולקה שהתלוותה למודרניזציה המואצת; בעוד שמורי ההלכה הקשישים המעטים שנותרו ראו בהיכחדות החברה הישנה אסון וחורבן, הירש, שמעולם לא היה רב מסורתי, ראה בכך התפתחות חיובית והזדמנות להשיב את היהדות לתפארתה מקדם ומעבר לעיוותים שדבקו בה – בין היתר בתחום החינוך, שהירש שאף להנחיל בו את העקרונות ההומניסטיים והרציונליים ברוח הנאורות. רק עלייתם של כוחות רדיקליים יותר משמאל, בעיקר עם הצטללותה של התנועה הרפורמית, מיקמה אותו בקוטב השמרני־ריאקציונרי, וגם זה רק באופן יחסי ובגרמניה בלבד.
הירש תמך ברעיונות ההשכלה המתונה. הוא אף אימץ שינויים חיצוניים רבים בסדרי בית־הכנסת, כמו מקהלה וכובד ראש בתפילות. במקביל היה קיצוני לגבי כל סטייה מעיקרי הדת, ועל בסיס זה תקף את הרפורמים והקונסרבטיבים, שמייסדיהם בגרמניה נטו לזהירות והמעיטו בשינויים מעשיים. ממניע זהה פסל כל עיסוק במדעי היהדות, שפגעו לדעתו במעמד הבלתי־מעורער של כתבי הקודש והמסורת.
פרופ' כתב:
יחסו ללאומיות גרמנית ויהודית
הרש"ר הירש הורה על הזדהות של כל יהודי עם הלאומיות והתרבות של המדינה בה התגורר, ולהשתלב עד כמה שאפשר בחיי המדינה, כל עוד זה לא הביא לסתירה כלשהי להלכה היהודיתובנוסף, כמובן, גם שלל "רווחה לאומית, שעה שהיחיד מתנוון בחוסר כל" (רש"ר הירש ויקרא כ״ג, מ) ובכך כל כפייה של משטר סוציאליסטי או נאציונלי על הפרט לוותר על עצם קיומו לטובת הכלל.. התפיסה הזאת לא נבעה מניתוק בין הלאומיות לדת, אלא נבעה מהחיוב ההלכתי להיות נאמנים לעם המארח, באשר יהיה. על פי זה יש להבין את הערצתו לפרידריך שילר והסיבה שנשא דרשה חגיגית לילדי בית הספר שלו לרגל יום הולדתו המאה של המשורר ב־1859. את השירים והתרבות של שילר הכירו תלמידיו בבית ספר, אשר גדלו בתרבות הגרמנית, ולכן ראה לנכון להתייחס ובאהדה לדברים הטובים בתרבות זו ולקרב אותה ליהדותאמנם יש לציין שזו הייתה תופעה יחידנית, לפחות ממה שתועד.. אך בשום אופן לא ראה את היהודים כבעלי לאומיות הארץ שמארחת אותם ובני דת משה, אלא "אף על פי שתהיו מתי מספר, תהיו גוי בין גויים, חטיבה לאומית מיוחדת בין האומות"רש"ר הירש דברים ד, כז.. "בבשרו 'ולקחתי אתכם לי לעם'שמות ו׳, ז., הכריז ה' על התכלית החיובית של גאולת מצרים. לא 'קהילה כנסייתית', שתתפלל אליו - אם לדבר במושגים ובלשון של זמננו - ביקש ה' לכונן, כי אם 'עם', 'אומה', ציבור בעל צביון חברתי', 'מדינה', חייבת לצמוח מגאולה זו, מדינה אשר כל הווייתה "החברתית" תהיה נעוצה בה', בנויה על ידו, מיוסדת עליו, מעוצבת על ידו ומוקדשת לו"רש"ר הירש שמות י״ב, ג–ו. וכתב ד"ר יצחק היימן במבוא שלו לאיגרות צפון (הוצאת מוסד הרב קוק תשל"ו, עמ' 17): "היהדות הייתה בעיניו לא קונפסיה, דוגמת הנצרות, ובמדה ידועה גם לא דת, אלא – תורה, על כל יסודותיה הלאומיים למעשה, והחזקה בלשוננו ובתקוותינו בכלל"..
אמנם, הרש"ר הירש לא ראה בחיוב של ישיבה בין האומות בנאמנות בתור התכלית והשאיפה של היהדות, אלא רק התנהלות זמנית המותאמת לחיי הגלותוראו רש"ר הירש תהילים פ״ט, לא–לח; ק״ב, טו.. כאשר מטרת השהות הזאת, בין היתר, היא למען ייקחו הגוים דוגמה מהעם היהודי ועמידתם האיתנה בחוקי המוסר האלוהיים, וכך יתחנכו לאותן שאיפות נעלות של התורה לתיקון עולם והתנהלות מוסרית בינאישית וכלל אנושית. אך אחרי השלב הבסיסי הזה, יש את השלב השני, והוא "נועד להתגשם בארץ ישראל. שם ישכון ישראל בדד מן האומות. הוא לא רק יהיה מבורך, אלא ממנו תצא הברכה, והוא יהיה מקור הברכה – וישכן ישראל בטח בדד עין יעקבדברים לג, כח."רש"ר הירש בראשית י״ב, ב–ג.. ומדבריו אלה, נראה שהרש"ר הירש לא רק ראה שהברכה העיקרית שישראל ישפיעו על האומות תהיה דווקא כשיהיו אומה לכודה בתוך עצמה בארצה, אלא שרק ככה באמת תיתכן ברכה שלמה על שאר העמים. ומשמעות הישיבה "בדד" הזאת מגדיר הרש"ר הירשרש"ר הירש במדבר כ״ג, ט; וראו גם בפירושו על הפסוק בדברים ל״ג, כח.: "הוא יחיה בארצו הגדורה בגבולותיה ולא ירבה קשרים עם עמים אחרים. הוא יקיים את תפקידו הפנימי הלאומי כעם בעל חברה לאומית, והוא לא יבקש את גדולתו כגוי בין גוים, כגוף לאומי המרשים בכוחו ובגבורתו"וזה לא מפני שאין לעם ישראל צד לאומי אלא בגלל שאין צורך בהתעסקות הזאת כשאר העמים, כמו שהוא כותב (דברים כ״ח, ז): "גם ביחסי החוץ עם עמים אחרים אין אתה זקוק לעיצוב מדיניות לאומית ודייך אם תשמע בקול ה'. ה' הוא שהעניק לך את אושר בתיך ועריך, את פריחת שדותיך וברכת עדריך, והוא המבטיח אותך גם מפני כל התקפה הבאה מן החוץ"..
הרש"ר הירש לא ראה צורך להדגיש כל כך את הלאומיות המובדלת של עם ישראל, אלא דווקא את המקום בו מתחברים העמים כולם עם ישראל. בזה הוא ראה את התפקיד של עם ישראל להשפיע על כל האומות, ולא רק להקים לעצמו לאומיות ומדינה מתבדלת מנותקת מכל העמים. הלאומיות היהודית, לשיטתו, לא הייתה כהבדלה שיש בה מן הבדלנות מהגוים, אלא כדי להוות דרך לאנושות כולהוראו רש"ר הירש דברים ד׳, ו., וממילא גם החיים בהבדלה ובדידות מהעמים נועדו בסופו של דבר לחזור להשפיע על כל הגוים ללכת בעקבותם. "בישראל ייפתח רחם האנושות, בישראל ייפתח המצעד, אליו חייבים להצטרף כל העמים כבניי"רש"ר הירש שמות ד׳, כב–כג.. ואכן בשביל ייעוד זה של ישראל, "ניתנה לו הווייה לאומית"רש"ר הירש ויקרא כו, כג-כד. והוויה לאומית זו היא מה שמכונה כנסת ישראל: "אידיאל רוחני של איחוד לאומי יהודי" (רש"ר הירש תהילים מב, ה), שמתגשמת באחדות הלאומית הארצית של היהודים הפרטיים..
יש להבין את ההמתנה שלו לקראת הגאולה, ואת ראיית פעילות תנועת חיבת ציון כ"עברה לא מעט", כהבנה שהגאולה לא תבוא כל עוד עם ישראל לא ימלא את תפקידו הלאומי של קיום התורהמעבר לכך שמבחינתו איסור שלוש השבועות (כתובות קי"א ע"א) עדיין תקף (חורב פרק צ״ו).. ואדרבה! כל תחייה לאומית אמורה לגרור אחריה דווקא קיום רצון ה' במסגרת הלאומית, ולכן גם קיום רצונו אמור להוות תנאי לתחייה לאומית זו. "קמתם לתחייה לאומית מן המוות הלאומי, בניגוד לכל הסדר הטבעי של הדברים. ועתה שומה עליכם להתהלך כעם תחת הנהגתו הישירה של ה', המעידה על ה' לבדו, וכך תהיו לעם נחלה לה' – הנחלה הראשונה שחזרה אליו מן ההתנכרות והאלהת הטבע. נועדתם להיות כוכב שביט הדורך בשמי העמים, על מנת להחזיר את העמים אט אט"רש"ר הירש דברים ד׳, כ; ראו גם תהילים ל״ג, י.. ולגבי היחס לארץ ישראל מהצד הלאומי, הוא כותב: "כל זרת וזרת בארץ ישראל קדושה הייתה לה׳ ולתורתו. בחוגים אחרים משמשים הארץ והעצמאות הלאומית מטרה, והחוקים – אמצעים למטרה זו. בישראל — התורה היא המטרה, ורק כאמצעי למטרה זו קבל ישראל את שתיהן: ארץ ועצמאות"רש"ר הירש תהילים ע״ח, נד–נח..
את ברית המילה ראה הרש"ר הירש כמצווה לאומיתרש"ר הירש בראשית י״ז, י., ואת קרבן פסח כ"קרבן הלאומי"רש"ר הירש במדבר ט׳, יג; ובדומה לכך מתייחס לקרבן תמיד – שם כ״ח, ב.. ומתוך כך, המאפיינים של קרבן הפסח גם היוו מאפיינים ליסוד האומה הישראלית. לכן החיוב לאכול את קרבן הפסח בבית אחד הבין כך "לא יחידים ולא המון עם, אלא בתים, אנשים שהתאחדו בקבוצות משפחה – הם הם היסוד שעליו בונה ה' את עמו"רש"ר הירש שמות י״ב, מו; ונכדו הרב יצחק ברויאר חיבר ספר שלם (אליהו) בנושא הזה שהוא משים את המשפחה במרכז מדינת התורה ולא את היחיד אשר הוא מכנה "בדותא" בתחילת ספרו מוריה., וכך ברית המילה מהווה תכונה אישית של הבא להצטרף לבית ששם ה' נקרא עליו. ויתר על כן כתברש"ר הירש שמות יב, מו.: "כשם שחפץ ה' לראות את הציבור רק כהשתקפו בבתים, כן ביקש ה' לראות את הבית רק במסגרת הכלל. אל יהיה הבית יחידה בודדת השייכת רק לעצמה, אלא כל בית הוא מקום – מטע, בו רוחו הלאומית ותפקידו הלאומי של הכלל יטופחו ויגיעו לידי השלמתם". ממילא, מתוך השקפה זו, מובנת מאד ההווא אמינא של התורה שדווקא הבכורים ישמשו ככהנים, שכן המייצג של כל משפחה הוא הבכור שלו, וכנציגי המשפחות של האומה היהודית היה לבכורים להתלכד יחד לחבר את כל "קבוצות משפחתיות אלה לציבוריות לאומית אחת"רש"ר הירש שמות י״ב, נא..
הרב הירש ראה בתכונות אופי השונות בכל שבט מישראל כמכוון לכך ש"כל שבט ייצג סגולה לאומית מיוחדת"רש"ר הירש בראשית ל״ה, יא–יב., שאז עם ישראל בכללותו "יגלה לאומות את כוחו של האל המתגבר ומשתלט על כל דבר ארצי ואנושי ומעצב אותו כרצונו, לפיכך – אל תהא דמותו חד צדדית, כעם למופת ייצג סגולות לאומיות שונות זו מזו"רש"ר הירש בראשית ל״ה, א–ב; וראו שמות ז׳, ד., ובעצם עם ישראל אמורים להוות בבואה של כל האנושות כולה, וכל אדם בעולם ימצא בתוך עם ישראל סגולה לאומית המותאמת לאופיו וכך גם הוא יוכל לעבוד את ה' לפי הדרך שהשבט ההוא בעם ישראל מייצג.
ההשקפה הלאומית של הרש"ר הירש נותנת הסבר נוסף לשאלת שורש האנטישמיות. ובאמת, אי אפשר לא לראות שדווקא הרפורמים, אלה שהרש"ר הירש נלחם בהם במלחמת קודש, השילו מעל עצמם הסממן הלאומי בו הרש"ר הירש רואה כסיבה לשנאתם של האומות: "עצם הופעת ישראל כגוי, כעם בין העמים, כשהוא חסר את כל מה שיתר העמים מבססים עליו את קיומם הלאומי, מערער את כל השיטה החברתית והמדינית של שאר אומות העולם, עד שאין לך דבר שהוא מבקש יותר מלמחות את ישראל מבין העמים"רש"ר הירש תהילים פ״ג, ג–ה.. אמנם כאמור, מצד שני, דווקא הלאומיות היהודית הזאת עוד תביא לישועת העמים ותיקון העולם כאשר כל גויי הארץ יכוונו את דרכם ומוסרם על פי תורת ישראל.
בדרשתו בט' באב תרט"ו (1855) תקף רב רפורמי שטען כי המשך האבלות ביום הצום מהווה בגידה במולדת. הרש"ר אמר כי לו היו היהודים מייחלים לחידוש לאומי בלבד – היה הלה צודק לחלוטין, אך הדבר היחיד שמתאבלים עליו הוא ריבונות התורה. באוקטובר 1850, במכתב תשובה ששלח לשי"ר מפראג בנוגע לילד שלא נימול ושהוריו תבעו לרשמו כחבר הקהילה, הביע רש"ר הירש את עמדתו כי ראשית כל, אסור לבקש את הרשויות להתערב. הפתרון לסחף ההמון מהדת לא היה בניסיון לכפותה עליו כמימים ימימה אלא בהיפרדות: .
יחסו לפרשנות אגדות חז"ל
הרש"ר הירש כתב, שאגדות חז"ל מבטאות את רוח היהדות, אך לא באופן מפורש, כי אם ברמזים. זאת על מנת שעיקר התורה תישאר בעל פה והכתובים ישמשו רק כמזכירים.
ביחס לסמכות דברי חז"ל בחלקי האגדה שבתלמוד ובמדרש, נקט הרש"ר הירש גישה מבדלת בין דברי חז"ל ההלכתיים לאלו העוסקים בענייני אגדה:
יחסו לארץ ישראל ולגלות ולשיבה לארץ ישראל
הרש"ר הירש רואה בארץ ישראל את "ארץ התורה", המקום הייעודי – גם מבחינה גשמית גרידא – לקיום התורה,רש"ר הירש שמות כג, כ; ויקרא יד, נב-נג; יח, כד-כח; יט, יט; במעגלי שנה כרך ב עמ' צג; חורב הוצאת פלדהיים פרק לג עמ' 148 וה' רוצה שהיא תתקיים דווקא שם,רש"ר הירש ויקרא כו, לד והיא איננה רק כאמצעי בר תחליף בכל ארץ אחרת.אולי, אפשר להטעים, שאמנם ארץ ישראל איננה מטרה כשלעצמה – כדלהלן – אבל היא גם לא סתם אמצעי, אלא היא אמצעי מוכרח וממילא מהווה מטרה עצמית כל עוד היא מכוונת למען הגשמת המטרה העליונה על ידה. הגדרה כזו תסביר את מה שהרש"ר הירש שם בפיו של משה רבנו (דברים ג, כה) : "ארץ ישראל עולה בחשיבותה על כל הגודל וחוזק היד שהראית לי עד כה, שהרי היא תכלית כל ההנהגה שנודעה לי עד כה, וממנה עתיד אתה להפעיל את גדלך ואת ידך החזקה, לחנך את האנושות ולהתגבר עליה, למען תיכון מלכותך עלי אדמות". ארץ ישראל היא אמנם "תכלית" אבל תכלית שהיא אמצעי מוכרח למען הגשמת הייעוד הגדול של "תיקון עולם במלכות שדי" הרש"ר הירש מכנה את הארץ: "גן עדן לעם התורה האלוהית",רש"ר הירש בראשית ב, ח וזה מפני שהיא אחד משלושת העדים הנצחיים על גילוי כבוד ה' בעולם,רש"ר הירש דברים כט, כא בכך שהיא מגיבה בשפת שכר ועונש בהתאם לקיום או אי קיום התורה,רש"ר הירש בראשית ג, יט; דברים ח, י; וראו גם דבר שלא קיים בשום ארץ אחרת. לכן גם ממילא, הצעד הראשון בגאולת ישראל - וגאולת העולם בכלל - הוא בכניסה לארץ ישראל,רש"ר הירש דברים כז, כח ודווקא משם יהיו אור לגוים.רש"ר הירש בראשית יד, א
אמנם, מצד שני, אין ארץ ישראל סיבת התאחדות של שבטי ישראל, ולא מתוך הארץ נולדה האומה הישראלית, אלא דווקא במדבר. דווקא שם הרחק מגבול הארץ נהיו ישראל לעם וקיבלו את החוקה שלהם התורה,איגרות צפון איגרת ח וגם ניתן לקיים אותה – אמנם באופן מוגבל – בכל תפוצות תבל.רש"ר הירש ויקרא כו, לט-מא רק אחרי שקיבלו את החובה המוטלת עליהם – עלו לארץ התורה ששם יקימו את מצוותיה,רש"ר הירש דברים כה, יז ורק בקיומה של התורה תלוי כל השגשוג של עם ישראל בארצו.רש"ר הירש ויקרא כ, כב-כד; כג, כ
מפורסם מכתב שהרש"ר הירש כתב בתגובה לאיגרת ששלח אליו הרב קלישר מראשוני חובבי ציון.שו"ת שמש מרפא, הוצאת ארטסקרול, איגרות ומכתבים יב עמ' ריא-ריב. שם רואים בבירור שהרש"ר הירש התנגד לרעיון לאומי מצד עצמו, ללא ריח התורה, וחשש מפני הפיכת הרעיון הלאומי של ארץ ישראל למטרה בפני עצמה, שיכול להביא לשכחת העיקר – קיום התורה.אך עצם הרעיון שיש לאומיות יהודית – ראו רש"ר הירש שמות א, א; ד, כב; ויקרא כד, א; במדבר א, ב; טו, טז; דברים כו, ה; לב, ל-לא; ועוד. ממילא, גם לא איבדו עם ישראל תפקיד וייעוד בגלות, וגם שם עליהם לקיים את הייעוד של גילוי מלכות ה' בעולם, שגם יגיע לפסגה שלו כאשר ישוב ה' ויקבץ אותנו חזרה לארץ ישראל שוב להקים את "מדינת התורה".איגרות צפון, איגרת טז. לא יוכלו ישראל לקיים את תפקידם בין אומות העולם בצורה מושלמת, אלא דווקא בארץ ישראל כשהם "בטח בדד עין יעקב". פרודים מן האומות.רש"ר הירש בראשית יב, ב-ג; ראו .
מתוך כך מובן, אם כן, מה שכותב הרש"ר הירש – על פי דברי ירמיהו הנביא. – שבארצות הגולה, יחד עם האבל על חורבן ארצנו והתקווה לגאולה, עלינו מצד אחד לדעת להשתלב בנאמנות למדינה המארחת ולדעת שכאשר תגיע העת ה' ידאג לגאול אותנו מהגלות, דבר שרק יתקיים כאשר נמלא את חובותינו על פי התורה.חורב, הוצאת פלדהיים, פרק צו, עמ' 436-438. הרי התורה יכולה להתקיים בחוץ לארץ מחד, וגם לא נוכל לשוב ללאומיותנו השלמה בארץ בלי קיום התורה כהלכה.
בנוסף, מדבריו בחורבפרק צו, עמ' 438-438. ומהמכתב שלו לרב קלישר משתמע שהייתה לו עוד סיבה להתנגדות לפעולה אקטיבית לקידום הגאולה, וזהו איסור שלושת השבועות שבחז"ל,. אך הוא לא שלל עקרונית פעולות התיישבות של יחידים בארץ ישראל, והיה שותף בפעילות ארגון הפקוא"מ, שסייע ליישוב הישן בארץ, ואף פרסם מכתב קריאה לסיוע למושבה פתח תקווה.
ספריו
"איגרות צפון"
בשנת ה'תקצ"ו 1836 הוציא רש"ר הירש את ספרו הראשון, איגרות צפון, בשם העט "בן עוזיאל". הספר נכתב בשפה הגרמנית כחליפת מכתבים בין בנימין, הצעיר היהודי המתלבט, לבין חברו נפתלי, רב צעיר השומר אמונים למסורת. בנימין שוטח את טענותיו ותלונותיו על היהדות, ונפתלי מעורר אותו לשים לב לכך שכל היכרותו עם היהדות היא חלקית, חיצונית ושטחית, והוא לא בחן מעולם את השקפותיה של היהדות ביחס לשאלות היסוד, לתכלית האדם, ולתפקידו של עם ישראל. לאורך האיגרות נפתלי סוקר את משמעותה של היהדות ואת תפקידן של המצוות, ודרך כך משיב לתלונותיו של בנימין. הוא מסביר שבמהלך הדורות נשמר במסירות הקיום המעשי של המצוות, אך הרוח שעומדת בבסיסן נשכחה, ובשל כך בני הדור פוגשים יהדות בלתי מובנת ורבים מהם עוזבים אותה. הוא מציב כמשימה לדור את שאיבת רוח היהדות מתוך היהדות עצמה – התנ"ך ודברי חז"ל, ולא ממקורות חיצוניים, ובכך להפוך את היהדות למובנת. הוא מציג את תוכניתו לכתיבת ספר שיבאר את המצוות וטעמיהן; ספר זה יצא כתקדים לספר חורב, ע"פ דרישת המו"ל לבחינת ההתעניינות בנושאי הספר.
לימים תורגמו 'איגרות צפון' גם לעברית (מספר פעמים ועל ידי מתרגמים שונים). בהוצאה החרדית נצח הודפס החיבור עם צנזורה ועריכה של חלק קטן מן האיגרות, כך שיסתירו את ביקורתו של רש"ר הירש על החרדיות המזרח אירופית (לה הוא רומז בדבריו כנגד היצמדות טכנוקרטית לדקדוקי מצוות מעשיות מצוות אנשים מלומדה), את הבעת ריחוקו מעולמה הרעיוני והספרותי של הקבלה, ביקורתו על גישתו של הרמב"ם וכן על הנטייה הישיבתית להתעלם מלימוד התנ"ך במקורו. ההוצאה האחרונה היא של מוסד הרב קוק משנת תשע"ז, תרגום של ד"ר אברהם פורת, ובלי הצנזורה של הוצאת נצח.
"חורב"
לאחר הצלחתו של איגרות צפון, בשנת ה'תקצ"ז הודפס הספר 'חורב'. הספר מחולק למאמרים בנושאי המצוות ו"המידה המוטלת עלינו לקיימן". הספר כתוב בסגנון דיבור רטורי, כמו היה הרב הירש נואם אל הקורא דרך דפי הספר. חורב זכה לתפוצה רחבה ולביקוש רב, בגרמניה ומחוצה לה. לספר היה תפקיד מכריע בתהליך השיבה ליהדות המסורתית בגרמניה וגלילותיה. תקדים זה פתח שערים בפני רחוקים לשוב אל היהדות בשפתם, והביא בעקבותיו רבנים ואנשי חינוך לכתוב ספרים נוספים בהגות והשקפה יהודית בשפה המדוברת. תפוצת הספר 'חורב' הביאה למינויו של הרב הירש לתפקיד רב הקהילה החדשה האותודוקסית בפרנקפורט.
כאמור, ספרי הרב הירש נחלו הצלחה כבירה. צבי גרץ, לימים היסטוריון נודע, שהיה אז בחור צעיר, התרשם מהם כל כך עד שהגיע לביתו של הרש"ר הירש כדי ללמוד ממנו ועשה במחיצתו שלוש שנים מחייו. בהמשך חייו, אף על פי שפנה והפך לאחד ממבשרי היהדות הקונסרבטיבית ולאויבו המושבע, כינה גרץ את הרש"ר הירש "מורה בלתי נשכח" ו"ידיד אבהי".
כתבים נוספים
מעבר לספריו המפורסמים של הירש, חורב, איגרות צפון ופירושו הגדול לתורה (במסגרתו גם תרגם את התורה וההפטרות) כתב הירש עוד מגוון גדול של ספרים ומאמרים בתחומים שונים ביהדות. חלק ממאמריו של הירש התפרסמו לראשונה בכתב העת "ישורון" אותו יצר הירש ולימים נאספו ופורסמו באוספים ייעודיים. עד כה תורגמו רק חלק מכתביו הנוספים של הירש לעברית ולאנגלית, ואלו פורסמו בבמות שונות. כלל כתביו הוצאו לאור במקובץ בין 1902 ל-1910, בדפוס קאופמן שבפרנקפורט, בשישה כרכים. אוסף זה תורגם ברובו לאנגלית על ידי הוצאת פלדהיים בשם Collected Writings of Rabbi Samson Raphael Hirsch. כמו הצנזורה של "איגרות צפון" בהוצאת נצח, אי-פרסום של כתבים אחרים נבע מהקושי של העולם האורתודוקסי עם דעותיו. דרשתו הנלהבת לזכר פרידריך שילר, לדוגמה, עוררה מבוכה לאחר השואה ולא תורגמה. בין כתבים וספרים נוספים אלו ניתן למנות:
פירושו לתורה. תורגם על ידי הרב מרדכי ופרופסור מרדכי ברויאר, הוצאת מוסד הרב יצחק ברויאר תשע"ו. ותורגם שוב בידי הרב שמואל גלובס ופורסם על ידי הוצאת פלדהיים תשע"ב.
שמש מרפא: שאלות ותשובות, חידושי הש"ס, איגרות ומכתבים, (הוצאת ארטסקרול תשנ"ב).
המצוות כסמלים - על תפקידן ומשמעותן של המצוות ועל הרלוונטיות התמידית שלהן, נכתב כחלק מפולמוסו כנגד הרפורמה. פורסם על ידי מוסד הרב קוק.
פירוש על תהילים. פורסם על ידי מוסד הרב קוק בשנת תשי"ט, ועל ידי הוצאת פלדהיים בתרגום מחדש בשנת תשפ"א.
סידור תפילות ישראל - פירושו של הירש על הסידור. תורגם על ידי מוסד הרב קוק תשנ"ב.
נפתולי נפתלי - ספר הביקורת של הירש על הרפורמה של אברהם גייגר. בהמשך פרסם הירש חיבור דומה גם על גישתו של שמואל הולדהיים. פורסמו בכרך ה-9 של לקט כתביו באנגלית,ובכרך ה' בעברית על ידי הוצאת פלדהיים.
חכמת משלי - ביאורים על ספר משלי, תורגם על ידי הרב משה צוריאל יצא בהוצאת פלדהיים.
פירושו למסכת אבות - יצא לאור על ידי הרב מיכאל שרביט בהוצאת מוסד הרב קוק.
מחקרים על ספר ישעיה. לא תורגם.
עטרת צבי - פירוש על פרקי אבות. נמצא בפירוש של הרש"ר הירש על הסידור כנ"ל, וגם תורגם בנפרד על ידי הוצאת נצח.
יסודות החינוך - לקט של 2 כרכים המרכזים את מאמריו על חינוך. תורגם על ידי הוצאת נצח.
במעגלי השנה- לקט של 4 כרכים המרכזים את כתביו של הירש על המועדים. תורגם על ידי הוצאת נצח.
מתנה טובה, הגיונות לשבת - לקט מאמריו של הירש על השבת. תורגם על ידי הוצאת נצח.
ביקורת מפורטת על ספרו של היינריך גרץ "דברי ימי ישראל" ועל ספרו של זכריה פרנקל - דרכי המשנה (תורגם לעברית על ידי הוצאת פלדהיים, אוסף כתבי הרש"ר הירש כרך ג).
נוסף לכל אלו כתב הירש מאמרים נוספים בסוגיות כגון: מעמד האישה ביהדות (פורסם בלקט כתביו באנגלית ובגרמנית וכן בעברית בלקט "ישורון", הוצאת "תפוצה", 1983), ערכיו המוסריים-חברתיים של התלמוד, מעמדה של האגדה, מאמרים הקשורים לפולמוס הפרדת הקהילות, מאמרים שונים הקשורים לתפיסתו על תורה ודרך ארץ או אף נושאים אחרים כמו מאכלות אסורות.
ליקוט קטעים נוספים מכתבי הירש בנושאים שונים פורסמו במסגרת האנתולוגיה "באר השר" שיצא על ידי מוסד הרב קוק, ובמסגרת תרגומו להגדה של פסח "נחלת השר" אליה הוספו קטעים ודרשות מכתביו על ידי נכדו שמשון ברויאר.
מורשתו
בערוב ימיו פעל למען איחוד עולמי בין החרדים, שהיווה בסיס לאגודת ישראל. ככלל, היו מנהיגיה הראשונים של אגודת ישראל, אישים כמו הרב ד"ר יצחק ברויאר והרב יעקב רוזנהיים, תלמידיו ותלמידי שיטתו. תרמה לכך התנגדותו לשלילת הגלות. תפיסתו נתנה בסיס להתנגדות לציונות.
עוד בראשית המאה ה־20 החלו צעירים, דור שלישי ל"תורה עם דרך ארץ", להתרחק מרעיונותיו תחת השפעת מה שכונה אז "כת האוסטיודן". נכדו יצחק ברויאר ואחרים העריצו את יהודי מזרח אירופה, שנראו להם אותנטיים ושורשיים, בניגוד למה שתפשו כקיום המנוון ומלא־הסתירות של הוריהם שהיו שקועים בתרבות הגרמנית. רגשות אלה באו לידי ביטוי בין היתר בהקמת 'אגודת ישראל' ב־1912, ובעיקר בפנייה של רבים בגרמניה לקבל חינוך בישיבות בליטא ובפולין. הבוגרים שיצאו משם, כמו הרב יחיאל מיכל שלזינגר, תוארו על ידי מרדכי ברויאר כנציגי מגמת "הלאה מהירש!" התגברות האנטישמיות ועליית היטלר לשלטון ב־1933 נראו כאישור גורף לתחושות אלה. בעוד שרבים הגנו על הסינתזה ההירשיאנית וסירבו להסכין עם קביעת הנאצים שהם זרים לתרבות אירופה, אחרים אימצו במלואו את האתוס הלמדני והמסתגר של המזרח. ב־1934 חיבר שמעון שוואב הצעיר את "שיבה ליהדות" (Heimkehr ins Judentum), בו תיאר את "תורה עם דרך ארץ" כצורך השעה שנכפה על רשר"ה בתוקף הנסיבות; הייתה זו התנערות מפורשת ראשונה של חניך השיטה ממנה.
בהוויה החרדית (שיוצאי מזרח אירופה נעשו בה דומיננטיים לגמרי) נדחקה דרכו הצידה, בכל מובניה של "תורה עם דרך ארץ": יורשיו באגודת ישראל נאלצו להתמודד עם מתן סמכויות גורפות ואף חוץ־הלכתיות למעמד ההנהגה הרבני, בניגוד להשקפה הדמוקרטית־קהילתית בענייני הלכה שהתחנכו עליה, ועם התנגדות חזקה לתרבות האירופאית. בהמשך המאה, נמוגה כמעט כליל השפעת הנאו־אורתודוקסיה. בעולם החרדי מתורצת כיום "תורה עם דרך ארץ" כאמצעי חירום שהיה נכון לשעתו בלבד כדי למנוע נטישה המונית של הדת; עם זאת, בשל מעמדו המכריע כמייסד ארגונים ושיטות שהיה להם חלק מרכזי בהקמת אגודת ישראל, ובניגוד לרבנים חדשניים אחרים בני דורו, רש"ר כן נחשב כרב מקובל בקרב הציבור והגותו נלמדת, לעיתים תוך הסתייגות או התעלמות מקטעים שונים במשנתו. שוואב, שהיה לאידאולוג חרדי ליטאי, המליץ לצנזר שני מכתבים בשו"ת 'שמש מרפא' בהם דן הירש באי־תקפותן של התפישות המדעיות של חז"ל מפני ש"הם שנויים במחלוקת וודאי לא יובנו, ופרסום רק היה מביא צרות". בחוגים אחדים, בעיקר בקרב יוצאי גרמניה בארצות הברית, נשתמר העיון והעיסוק במורשת 'תורה עם דרך ארץ' כערך מרכזי. נכדו, הרב יוסף ברויאר, כתב , והסביר כי תורה עם דרך ארץ היא שיטה התקפה בכל מפגש חרדי עם המודרנה, ואיננה הוראת שעה.
לקריאה נוספת
אודותיו
Roland Tasch. Samson Raphael Hirsch: Jüdische Erfahrungswelten im historischen Kontext. ולטר דה גרויטר, 2011.
Eliyahu Meir Klugman .Rabbi Samson Raphael Hirsch: Architect of Judaism for the Modern World. Brooklyn, NY: Artscroll Mesorah, 1996. .
יעקב כ"ץ, הקרע שלא נתאחה, מרכז זלמן שזר, 1995, עמ' 265-285.
יעקב כ"ץ, רבי שמשון רפאל הירש, המימין ומשמאיל. בתוך: מרדכי ברויאר (עורך): תורה עם דרך ארץ – התנועה, אישיה רעיונותיה. אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשמ"ז, 1987, עמ' 13 – 31.
מרדכי ברויאר, פרקים מתוך ביוגרפיה. בתוך: יונה עמנואל (עורך): הרב שמשון רפאל הירש - משנתו ושיטתו. עזרא, ארגון הנוער החרדי בארץ ישראל – קרן הלימוד, ירושלים תשכ"ב, עמ' 11 – 44.
מרדכי ברויאר, שיטת תורה עם דרך ארץ במשנתו של ר' שמשון רפאל הירש. המעיןהמעין, כתב עת מוצא לאור על ידי מוסד יצחק ברייער של פועלי אגודת ישראל. חלק ראשון - כרך ט', גיליון א', תשרי תשכ"ט, עמ' 1–16; חלק שני – כרך ט', גיליון ב', טבת תשכ"ט, עמ' 10 – 29.
אדלשטיין איתמר, "עומד בשער - חייו משנתו וחידתו של הרש"ר הירש". הוצאה פרטית בסיוע מכון "מעליות" של ישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים, 2014.
חוה קרוסקל, מי לה' אלי!: סיפור חייו של רבי שמשון רפאל הירש, הוצאת פלדהיים, ירושלים תשע"א.
אודות כתביו
מרדכי ברויאר, פירוש רבי שמשון רפאל הירש לתורה, מחניים, גיליון 4 (ב') תשנ"ג. באתר דעת.
הרב יחיאל יעקב וינברג, תורת החיים. בתוך: הרב שמשון רפאל הירש - משנתו ושיטתו. נערך על ידי מר יונה עמנואל, י"ל על ידי עזרא, ארגון הנוער החרדי בארץ ישראל – קרן הלימוד, ירושלים תשכ"ב, עמ' 185 – 199. הודפס שוב על ידי הוצאת פלדהיים תש"ע. כ"כ הובא בספרו "שרידי אש", חלק ד', וכן בספרו "לפרקים". כן הובא גם בסידור תפילות ישראל, הוצאת מוסד הרב קוק.
שלמה שרתוק, קנקן ישן מלא חדש, שמרנות וחידוש בפרשנות הרש"ר הירש על התורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.
אודות שיטת תורה עם דרך ארץ
אליעזר שביד, תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש, חלק שני: חכמת ישראל והתפתחות התנועות המודרניות. הוצאת עם עובד ומכון שכטר למדעי היהדות, תל אביב תשס"ב – 2002, עמ' 108 - 119.
הרב שלמה וולבה, בעניין תורה עם דרך ארץ, המעין, תשרי תשנ"ב. באתר דעת.
פרופ' מיכאל רוזנק, להיות "תמים עם ה'" - חינוך ל"תורה עם דרך ארץ" בדורנו. ניב המדרשיה, ט"ז-י"ז (תשמ"ג-מ"ד) עמ' 226–245. באתר דעת.
אפרים חמיאל, הדרך הממוצעת - ראשית צמיחת הדתיות המודרנית: הוצאת כרמל, 2011, עמ' 68–81, 157–177, 182–208, 269–303, 375–408, 449–465, 508–532.
אליעזר שטרן, אישים וכיוונים, פרקים בתולדות האידיאל החינוכי של תורה עם דרך ארץ, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן תשמ"ז. פרקים א-ב.
עופר חן, "מ'קהילה פורשת' לאוונגרד ציוני חלוצי: יסודות הרעיון הממלכתי בפילוסופיית ההלכה הנאו-אורתודוקסית', דעת, 67 (תשע"ט), עמ' 589–609.
אליעזר היון, הרש"ר הירש - מיתוס חריג בחברת הלומדים החרדית, מכון ירושלים למחקרי מדיניות, יולי 2017
Matthias Morgenstern, Rabbi S.R. Hirsch and his Perception of Germany and German Jewry, בתוך: The German-Jewish Experience Revisited. ולטר דה גרויטר, 2015. עמ' 207–229.
קישורים חיצוניים
חיבוריו ומאמריו
חורב:
ו
פירוש ותרגום לגרמנית של חמישה חומשי תורה, חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד, חלק ה
, מתורתו. כתובים על ידי הרב יצחק א.א. הירשאוויץ
מידע על רש"ר הירש בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
הגותו ומשנתו
הרב יואל פרידמן, על שיטת הרש"ר הירש לגבי ארץ ישראל - אתר דעת.
צבי א. קורצווייל, על שיטת "תורה עם דרך ארץ" והשקפת הרב הירש, באתר "דעת".
.
הרב יצחק בראור, "משנת השר": עיקרי השקפתו והגותו של רש"ר הירש זצ"ל מלוקטים מתוך כתביו, בתוך המעין טבת תשע"ה.
מאמרים עליו ועל תורתו
תפיסה, הגות ודעות, יחיאל צבי מושקוביץ, באתר דעת.
מאמר על ייחודיות פירושו לתורה, מרדכי ברויאר, מחניים, גיליון 4 (ב') תשנ"ג. באתר דעת.
הרב יחיאל יעקב וינברג, משנתו של ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל באתר דעת.
יצחק היינמן, היחס שבין ש.ר. הירש ליצחק ברנייס רבו, ציון כרך ט"ז תשי"א, חוברת א-ב, עמודים 44–90
Michael L. Miller, Samson R. Hirsch and the Revolution of 1848.
בנימין בראון, Breuer, Hirsch and Jewish nationalism: change and continuity – principle versus supra-principle.
יצחק היינמן, The Formative Years of the Leader of Modern Orthodoxy.
זאב אלף, American Orthodoxy's Lukewarm Embrace of the Hirschian Legacy, 1850-1939 ו- Between Bennett and Amsterdam Avenues: The Complex American Legacy of Samson Raphael Hirsch, 1939-2013
מלך שפירא, Rabbi Samson Raphael Hirsch and Friedrich von Schiller.
מרדכי ברויאר, מאמר ר' שמעון רפאל הירש זצ"ל על אגדת חז"ל
דוד אלנסון, German Orthodox Rabbinical Writings on the Jewish Textual Education of Women: The Views of Rabbi Samson Raphael Hirsch and Rabbi Esriel Hildesheimer.
ביוגרפיה
הערות שוליים
*
קטגוריה:נאו-אורתודוקסיה (יהדות)
קטגוריה:פילוסופים יהודים גרמנים
קטגוריה:פילוסופים של היהדות
קטגוריה:פרשני מקרא בעת החדשה
קטגוריה:מתרגמי התנ"ך
קטגוריה:מתרגמים יהודים גרמנים
קטגוריה:רבנים אורתודוקסים גרמנים
קטגוריה:רבנים אשכנזים
קטגוריה:ניקלשבורג: רבנים
קטגוריה:פרנקפורט: רבנים
קטגוריה:המבורג: אישים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט
קטגוריה:אבות בתי דין
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת בון
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1808
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1888 | 2024-10-20T04:43:35 |
סרקוסוכוס | סרקוסוכוס (שם מדעי: Sarcosuchus) הוא זוחל ענק דמויי תנין, שחי בתור הקרטיקון, כ-112 מיליון שנה לפני זמננו. פירוש שם הסוג: "תנין בשר" (Sarco = בשר, Suchus = תנין). המין Sarcosuchus imperator חי בצפון אפריקה והמין Sarcosuchus hartti חי באמריקה הדרומית. סרקוסוכוס משתייך לענף "דמויי תנינאים" (Crocodylomorpha), אף שלא היה שייך לסדרת התנינאים (Crocodilia), ובמראהו ואורח חייו היה דומה לתנינים של היום, למעט גודלו. תזונתו העשירה כללה דינוזאורים בינוניים בגודלם ו דגים גדולים. מאחר שלא ידוע הרבה על Sarcosuchus hartti (עקב מיעוט מאובנים שנמצאו) ערך זה דן בעיקר במין Sarcosuchus imperator ממידע ממאובנים רבים שנמצאו, והסקרנות שעורר גודלו הרב.
המין סרקוסוכוס אימפרטור (Sarcosuchus imperator) היה מבין דמויי התנינאים הגדולים ביותר שחיו אי פעם. על פי שלדים מאובנים שנמצאו חלקם במדבר סהרה הוערך אורכו הכולל ב-9–12 מטרים, גולגולתו הגיעה לאורך של בן אדם בוגר (כ-1.80 מטר), ומשקלו הגיע ל-4–8 טונות. הסרקוסוכוס ניזון מדינוזאורים הדרוזאוריים או צמחוניים אחרים כשם שהתנינאים בני ימינו ניזונים מזברות או גנו. לבד מגודלו העצום, הסרקוסוכוס היה כמעט העתק מושלם של התנינים בני ימינו, ואף השתמש בשיטות טריפה דומות, מה שמרמז על הצלחת המין כולו. גם בעידן הדינוזאורים הוא נחשב לאחד הטורפים האימתניים השורצים בנהרות וללא ספק טורף-על באזור תפוצתו. הוא חלק את אותם נהרות באפריקה עם הספינוזאורוס, שהיה דינוזאור תרופוד גדול יותר (אורכו נע בין 14 ל-18 מטרים ומשקלו הוערך בין שבעה ל-20 טונות). לא ברור אם השניים התחרו ביניהם, על אף שחלקו את אותו בית גידול, שכן הספינוזאורוס ניזון ככל הנראה בעיקר מדגים ודגי סחוס גדולים.
המאובני סרקוסוכוס ראשונים נתגלו על ידי הפלאונטולוג הצרפתי אלבר-פליקס דה לאפארן במדבר סהרה, בסדרת משלחות שפעלו בשנים 1946–1959. ממצאים אלו היה חלקיים וכללו שברים מהגולגולת, שיניים, מספר חוליות ואוסטאודרמים. ב-1964 נתגלתה גולגולת כמעט שלמה בניז'ר, אך רק בשנים 1997–2000 נתגלו מאובנים טובים, כאשר הפלאונטולוג האמריקאי פול סרנו גילה שישה פרטים, כולל אחד עם שלד שמחציתו שלם וכולל את רוב עמוד השדרה.
תיאור
ממוזער|250px|איור של סרקוסוכוס
ממוזער|250px|שלד של סרקוסוכוס במוזיאון הטבע בפריז.
סרקוסוכוס היה קרוב משפחה ענק של התנינאים, כאשר פרטים בוגרים הגיעו לאורך של 9–12 מטר ומשקל של כ-4–8 טון מטרי. היה לו חרטום ארוך, שהיווה כשלושה רבעים מכלל אורך הגולגולת. בכל צד של הלסת העליונה היו 35 שיניים ובלסת התחתונה היו 31 שיניים בכל צד. הלסת העליונה הייתה ארוכה יותר מהתחתונה וכסתה את התחתונה כאשר נסגרה, תופעה המכונה overbite. בפרטים צעירים צורת החרטום הזכירה את זו של הגאביאל, אך בפרטים בוגרים היא נהייתה רחבה יותר, וקרובה יותר לרוחב חרטום של תנין. בקצה החרטום הייתה לסרקוסוכוס תפיחה גדולה, שנקראת Bulla, המזכירה את התפיחה שיש בקצה חרטומו של הגאביאל (בעוד שבגאביאל היא נמצאת רק אצל זכרים, אצל הסרקוסוכוס היא נמצאה בכל הגולגולות שנתגלו עד עתה). מטרת תפיחה זו עדיין לא ידועה, אך הסברות הנפוצות הן שהיא כנראה שימשה לשיפור חוש הריח או כמגבר להפקת קולות ורעשים.
כמו כל התנינאים, גם סרקוסוכוס היה מכוסה בקשקשים כאשר גבו היה מכוסה במגיני עצם הנקראים אוסטאודרמים (מכונים באנגלית dermal scutes). האוסטאודרמים כיסו באופן רציף את כל המשטח מתחילת הצוואר ועד לאמצע הזנב, והיו דומים לגוניופולודיים (Goniopholididae) כמו גוניאופוליס (Goniopholis) וסונוסוכוס (Sunosuchus). תצורה זו היא בניגוד לתנינאים המודרניים, בהם יש רווח בין האוסטאודרמים של הצוואר לאוסטאודרמים של הגוף.
גודל
סרקוסוכוס היה יצור ענק ואחד מדמויי התנינאים הגדולים ביותר שחיו אי פעם: אורכו היה או יותר ומשקלו הגיע ל-4–8 טונות. טווח ההערכות די רחב מאחר שטרם נמצא שלד שלם שלו וההערכות השונות מתבססות על שיטות שונות של אקסטרפולציה ממאובנים חלקיים (בעיקר הגולגולת).
אחת הדרכים להעריך אורך כולל (TBL) של תנינאים הוא לפי אורך הגולגולת הכולל שלהם (THL), שנמדד בקו האמצע (Midline) מקצה החרטום ועד קצה שולחן הגולגולת מאחור. בתנינאים חיים יש מתאם חזק בין אורך הגולגולת (THL) לאורך הגוף הכולל (TBL). מתאם זה קיים בשני הזוויגים בפרטים בוגרים ותת-בוגרים. בהיעדר שלד שלם של סרקוסוכוס, הפכה שיטה זו למועדפת כדי להעריך את אורכו הכולל.
כדי להעריך את אורכו השתמשו בשתי משוואות רגרסיה, כלומר: נוסחה ל-TBL כתלות ב-THL, כאשר נוסחה זו תלויה במספר פרמטרים אותם על החוקר לקבוע על סמך מדידות. באחת מהן נקבעו הפרמטרים הללו על סמך מדידות של 17 גאביאלים מצפון הודו שחיים בשבי, ובשנייה על סמך 28 פרטים של תנין הים מצפון אוסטרליה שחיו בטבע. שני מערכי נתונים אלו חוזקו בנתונים מהספרות לגבי פרטים גדולים.
הגולגולת השלמה הגדולה ביותר של סרקוסוכוס היא באורך ולפי ההערכות אלו הייתה שייכת לפרט באורך . אורכו ללא הזנב הוערך ב-5.7 מטר באמצעות משוואה ליניארית המתבססת על נתונים לגבי תנין הים. אחרי הערכת האורך הכולל, הוערכה גם המסה (משקל) בהתבסס על קשרים אמפיריים במיני תנינאים שחיים כיום ושינוי סקלה איזומטרי. המשקל שנתקבל בהערכה זו היה כ-.
מחקר שנערך ב-2019 הראה שרוחב הגולגולת בבסיסה (כלומר, בחלקה העורפי) הוא מדד טוב להערכת הגודל הכולל של דמויי תנינאים. מאחר שמורפולוגית הגולגולת של הסרקוסוכוס דומה לזו של הגוויאל, היא שימשה כבסיס לכיול הרגרסיה ולהערכת אורכו ומשקלו. לפי הערכות אלו אורכו הממוצע היה ומשקלו כ- ואילו אורכו ומשקלו המרביים היו כ- ו-. הערכות אלו מציבות אותו כקטן יותר מהדיינוסוכוס, אך עדיין גדול באופן ניכר מהתנינאים בני ימינו.
לשם השוואה, התנינאי הגדול ביותר שחי כיום הוא תנין הים (Crocodylus porosus), שאורכו המרבי מגיע ל-, ומשקלו נע בדרך כלל בין 600 ל-1,000 ק"ג ולא עולה על שתי טונות. הסרקוסוכוס היה ארוך כמעט פי 1.5–2 מהתנין המודרני הגדול ביותר וארוך כמעט פי 2–3 מהתנין הממוצע. הוא היה כבד הרבה יותר (פי 2–4) אפילו מתנין הים הגדול ביותר.
פלאוביולוגיה
תבנית הגדילה
כאמור, סרקוסוכוס הגיע לגדלים עצומים, כמעט פי שניים יותר מכל תנינאי מודרני. סרנו בדק כיצד הגיע לגודל כזה. הוא מצא מאובן של תת-בוגר (שגודלו כ-80% מהגודל המרבי של פרט בוגר) פרס את אחד האוסטאודרמים בחתך רוחב ובחן את טבעות הגדילה של העצם. הוא ספר 40 קווי גדילה, דבר שהצביע על כך שלסרקוסוכוס לקח 50–60 שנה להגיע לגודל מלא. מאחר שתנינאים מודרניים בדרך כלל לא מגיעים לגילאים אלה, סרנו שיער שסרקוסוכוס הצליח לגדול לממדים עצומים על ידי כך שעבר תקופת גדילה מואצת במהלך ילדותו. אסטרטגיית גדילה כזו יוחסה גם לדיינוסוכוס, תנינאי ענק בעל גודל דומה: ומשקל של 5–8.5 טון.
תזונה
ממוזער|250px|גולגולת משוחזרת של סרקוסוכוס
בהתבסס על צורת הגולגולת, היותה רחבה יותר מאשר זו של גאביאל וסידור השיניים בלסת, הסיק פול סרנו שתזונתו של סרקוסוכוס הייתה מגוונת, בדומה לתנין היאור של ימינו, וכללה הן טרף יבשתי וחיות גדולות כמו דינוזאורים, והן טרף ימי כמו דגי גרם, דגי סחוס (שהיו נפוצים בנהרות צפון אפריקה של אותו תקופה) וגם חסרי-חוליות שונים.
מחקר מ-2014 שהתבסס על דגם ביומכני של גולגולת סרקוסוכוס, הסיק שבניגוד לדיינוסוכוס והתנינים המודרניים, סרקוסוכוס לא היה יכול לבצע את "גלגול המוות": תמרון אלים בו התנין מתגלגל סביב עצמו בפראות על מנת לבתר גוויות ולתלוש חתיכות בשר. אין זה אומר שהוא לא צד בעלי חיים גדולים, אלא שכנראה הוא לא ביתר אותם כמו שתנינים מודרניים עושים כיום.
בית גידול
מאובני סרקוסוכוס אימפרטור (S. imperator) נמצאו באזור Gadoufaoua של מדבר טנרה ובעיקר בתצורת אלרחז (Elrhaz Formation, ) של קבוצת טגמה, שמתוארכת לסוף גיל האפטיאן ותחילת גיל האלביאן של הקרטיקון התחתון, כ-112 מיליון שנה לפני זמננו. הסטרטיגרפיה של האזור והימצאותה של פאונה מימית במאובנים שם מעידים שבעבר אזור זה היה אזור יבשתי עשיר בנהרות מים מתוקים ובעל אקלים טרופי לח. הסרקוסוכוס חלק את המים עם הדג התמים-גרמי לפידוטוס והדג הצלקנתי מאוסוניה. מבחינת דינוזאורים, הפאונה כלל את לורדוזאורוס ממשפחת האיגואנודונטידים, שהיה הדינוזאור הנפוץ באזור, את קרוביו אורנוזאורוס וארניזאורוס, את הזאורופוד ניז'רזאורוס ועוד מין ללא שם. הדינוזאורים הטורפים כללו את סוקומימוס ממשפחת הספינוזאוריים, את האאוקרכאריה ממשפחת הקרכרודונטוזאוריים והקריפטופס ממשפחת האבליזאוריים.
מאובני סרקוסוכוס הארטי (S. hartti) נמצאו באגן רקונקוו (Bacia do Recôncavo) שבברזיל בתצורה אילהס. זה היה אזור עם אגמים רדודים בגיל האפטיאן, בערך מאותה תקופה של השכבה בה נמצאו מאובני סרקוסוכוס אימפרטור באפריקה. גם כאן הפאונה הייתה מימית, וכללה את דגי הלפידוטוס והמאוסוניה. לרוע המזל, בכל הנוגע לדינוזאורים שם, חומר המאובנים רעוע ביותר, וכל מה שניתן לומר הוא שהיה שם לפחות מין אחד של תרופוד ומין אחד של איגואנודונטיד.
מיון
ממוזער|250px|שלד משוחזר של סרקוסוכוס אימפרטור, מוזיאון הילדים של אינדיאנפוליס.
סרקוסוכוס מסווג תחת הענף פולידוזאוריים (Pholidosauridae). זוהי קבוצה (שבמיון הלינאי הייתה ככל הנראה מסווגת כמשפחה) של זוחלים דמויי תנין שקרובים, אך לא נכללים בסדרת התנינאים, הענף הכולל את כל התנינאים שחיים כיום בהם תנינים, אליגטורים, קיימנים וגאביאליים. רוב הפולידוזאוריים הם בעלי חרטום ארוך וצר, וכולם חיו בבתי גידול מימיים. חלקם חיו בים ופיתחו עמידות למים מלוחים, וחלקם (כמו סרקוסוכוס) חיו במקווי מים מתוקים. המינים היותר קדומים בקבוצה זו, חיו בסביבת חוף הים ושפכי נהרות בהם מי ים מלוחים מתערבבים עם מים מתוקים ויוצרים מים מליחים. בניגוד לשאר חברי הקבוצה, שהיו אוכלי דגים מתמחים, סרקוסוכוס היה טורף מגוון יותר ולצד דגים טרף גם חולייתנים גדולים וחיות יבשה, בהם דינוזאורים. בתוך קבוצה זו הסרקוסוכוס הכי קרוב לסוג טרמינונאריס (Terminonaris).
גילוי ומאובנים
תגליות ראשונות
ממוזער|250px|שלד של S. imperator לפני שחזור
ממוזער|250px|שיניים של S. imperator
במהלך מספר מסעות מחקר למדבר סהרה שנערכו בשנים 1946–1959, בנהגת הפלאונטולוג הצרפתי אלבר-פליקס דה לאפארן, נתגלו מספר מאובנים גדולים של זוחל דמויי תנינאי. הם נתגלו בתצורת Continental Intercalaire Formation בארצות מאלי, אלג'יריה ודרום תוניסיה. מאובנים אלו כוללים חלקי גולגולת, שיניים, קשקשי אוסטאודרם ומספר חוליות. ב-1957, באזור הידוע כיום כ-Elrhaz Formation בצופן ניז'ר נתגלו מספר שיניים ענקיות על ידי ה' פורה. הפלאונטולוג הצרפתי דה ברואן חקר אותם וקבע שמקורם בתנין עם חרטום ארוך.
ב-1964, צוות מחקר מטעם הוועדה הצרפתית לאנרגיות חלופיות ואנרגיה אטומית (CEA, ) גילה גולגולת כמעט שלמה ממחוז Gadoufaoua בצפון ניז'ר. הגולגולת נשלחה למחקר מעמיק בפריז ונהפכה להולוטיפ של סוג טקסונומי חדש ומין טקסונומי חדש, שתואר במאמר מדעי בשנת 1966: Sarcosuchus imperator. פירוש שם הסוג: "תנין בשר" (סרקו = בשר, סוכוס = תנין), ופירוש שם המין "קיסר", בשל גודלה הרב של הגולגולת.
מאובנים מברזיל
ב-1977 תואר מין חדש של סרקוסוכוס: Sarcosuchus hartti. מין זה תואר לא בעקבות ממצאים חדשים אלא בעקבות בחינה מחדש של ממצאים ישנים. בסוף המאה ה-19 גילה חוקר הטבע האמריקאי צ'ארלס הארט (Charles Hartt) שתי שיניים גדולות ובודדות, באגן רקונקאוו שבברזיל. הוא שלח אותם לפלאונטולוג עותניאל צ'ארלס מארש, שתיאר אותם וסיווג אותם תחת הסוג תנין (סוג) (Crocodylus) ומין חדש בשם Crocodylus hartti. ב-1907, לאחר בחינה מחדש, הועבר המין לסוג גניאופוליס ונקרא Goniopholis hartti. שרידים אלה נמצאים כיום במוזיאון לתולדות הטבע בלונדון וכוללים שברים מהלסת התחתונה, אוסטאודרם גבי ושתי שיניים. אחרי בחינה מחודשת נוספת הוחלט שמין זה שייך למעשה לסוג סרקוסוכוס, ומאז ועד היום נקרא Sarcosuchus hartti. מעט מאוד ידוע על מין זה בגלל חומר המאובנים החלקי והקטן.
תגליות עדכניות
התגליות המשמעותיות הבאות התרחשו רק בשנות ה-90 של המאה ה-20, אז יצאו משלחות פלאונטולוגים מארצות הברית, בהובלת הפלאונטולוג ד"ר פול סרנו, למדבר סהרה לחפש מאובנים. ב-1995 נסעו למרוקו לתצורת אאופוס, וחזרו למסעות נוספים ב-1997 ו-2000. במהלך מסעות מחקר אלו הם מצאו מאובנים רבים שכללו גולגולות, שלדים חלקיים וכ-20 טון של עצמות מאובנות שנחפרו מתצורת Elrhaz Formation, שתוארכה לגילאי האפטיאן והאלביאן של סוף הקרטיקון התחתון, כ-125 עד 105 מיליון שנה לפני זמננו. הכנת המאובנים למחקר במעבדה לקח שנה נוספת, ובמהלכה זוהו מאובנים של מספר פרטים מהמין Sarcosuchus imperator, ואלו כללו מספר גולגולות במצב טוב, שלד שמחציתו שלם ורוב עמוד השדרה. בזכות מאובנים אלו ידוע לנו היום הרבה יותר על הסרקוסוכוס הענק.
ב-2010 נמצאו מאובנים נוספים של תנינאי ענק במרוקו ובלוב. ייתכן שגם הם שייכים ל-Sarcosuchus imperator.
בתרבות הפופולרית
סרקוסוכוס מופיע בסדרה "נרדף בידי דינוזאורים" של נייג'ל מארוון בפרק השני, בו הוא מופיע בנהר רדוד ואורב למקרוגריפוזאורוסים או לארגנטינוזאורוסים צעירים לא זהירים. הוא כמעט טורף את נייג'ל אך נכשל ולבסוף מוברח בידי עדר ארגנטינוזאורוסים בוגרים אך בסוף מפתיע את הצלם ושובר את המצלמה. למעשה רק המין S. hartti התקיים באמריקה הדרומית, בה הפרק תואר.
בסרט "Dinocroc" מ-2004 נראה סרקוסוכוס דומה לסוקומימוס בתור האויב הראשי.
בסרט "העולם על פי דינו" מ-2012 זוג סרקוסוכוסים מהלכים בשם "האחים סארקו" הם הנבלים של הסרט.
בסרט "פרא" מ-2018 נראה תנין אמריקאי ההופך במהלך ניסוי לגדול ובעל מראה של סרקוסוכוס, אך ניחן גם במאפייני קפרוסוכוס.
תוכנית של ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק בשם "Super Croc" עוסקת בסרקוסוכוס ומציגה אותו לצד דמויי תנינאים נוספים שחיו לצידו. הוא מופיע גם בתוכנית "When Crocs Ate Dinosaurs".
כמו כן הוא מופיע בתוכנית "Deadly Dinosaurs" של סטיב בקשאל, המודד את עוצמת הנשיכה שלו.
הוא מוצג בתוכנית "The Most Extreme" של אנימל פלאנט בעונה 4 בפרק 66, בו הוא מוצג כגדול בהרבה מתנין יאור מודרני.
הוא מופיע כצללית בסרט התיעודי מ-2019 "When Whales Walked: Journeys in deep time". כמו כן מופיע בסרט "Sky Monsters".
סרקוסוכוס מופיע בסדרה "הכוכב דינוזאור" בפרק הראשון והחמישי, כטורף היכול לפגוע בספינוזאורוס ובקרכרודונטוזאורוס ויכול להפיל פרטי פרליטיטאן צעירים. הופעה זו נראתה גם בסרט התיעודי מ-2014 "Nova: Bigger than T. Rex".
הסרקוסוכוס מופיע גם בסדרה "מפלצות חוזרות לתחייה" כיריבו של הספינוזאורוס, אך הספינוזאורוס הורג אותו בחבטות מטפריו הענקיות.
הוא מופיע בסדרה "Giant Monsters" מ-2003, של ג׳ף קורווין.
הסרקוסוכוס לא מופיע בסרטי "פארק היורה" אך מופיע במשחקי המחשב: "עולם היורה: המשחק", במשחק "Jurassic World: Alive" וגם מוזכר במשחק "Jurassic World Evolution". כמו כן הוא מופיע ב-"ARK: Survival Evolved".
כמו כן הוא נראה כאחד הבוסים הגדולים במשחק "Altered Beast" מ-2005.
גלריה
ראו גם
דיינוסוכוס ("תנין נורא")
פורוסזאורוס (סוג של קיימן ענק)
תנין הים - התנין הגדול ביותר שחי בימינו
קישורים חיצוניים
מידע טקסונומי
מידע כללי
תמונות ואיורים
ראול מרטין, ציור של סרקוסוכוס וסוכומימוס, 2000
איור קנה מידה מאת SameerPrehistorica, באתר DevianArt
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1966
קטגוריה:פולידוזאוריים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פיליפ טקה
קטגוריה:בעלי חיים שחיו בקרטיקון תחתון באמריקה הדרומית
קטגוריה:בעלי חיים שחיו בקרטיקון תחתון באפריקה
קטגוריה:ניז'ר: מאובנים
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1966 | 2024-05-20T17:34:13 |
לאו | קטגוריה:שמות משפחה
קטגוריה:שמות משפחה סיניים
קטגוריה:שמות פרטיים שמקורם בבעלי חיים | 2024-06-12T07:04:54 |
M72 לאו | לאו (באנגלית - LAW או Light Anti-Tank Weapon), או בשמה המלא M72 LAW היא רקטת כתף חד-פעמית מתוצרת ארצות הברית. בצה"ל הוא מכונה זרזיר מתכלה.
כללי
עד שהוחלף על ידי ה-M136 AT-4, היה הלאו נשק הנ"ט הקל העיקרי של צבא ארצות הברית. הלאו פותח בשנות ה-60 של המאה ה-20, על מנת להחליף את הבזוקה כנשק נ"ט ברמת מחלקת החי"ר. הלאו הוא רקטה נגד טנקים בקוטר 66 מילימטר, עם צינור שיגור חד-פעמי. המשגר מורכב משני צינורות, והפנימי שבהם נפתח טלסקופית אחורה לפני השימוש, ודורך את הנשק. הרקטה עצמה מיוצבת במעופה על ידי סנפירים הנפרשים עם שיגורה, וראש הנפץ הוא מסוג מטען חלול.
למרות סיווגו כנשק נגד טנקים השימוש בו הוא בעיקר כנגד מבנים וכלי רכב קלים יותר כמו נגמ"שים ומשוריינים אחרים, זאת בעיקר עקב שיפור המיגון של טנקים בשנים האחרונות. יכולת חדירת השריון של הלאו היא פלדה בלבד (להשוואה: רקטת RPG-7 ישנה הייתה יכולה לחדור כ-330 מ"מ פלדה ואילו רקטת RPG-7 מודרנית: כ-600 מ"מ). עם הזמן יוצרו ללאו רקטות משופרות, בדגמים כגון M72A6 ו-M72A7 ו-M72E10.
הלאו חד-פעמי - לאחר שיגור הרקטה אין אפשרות לחזור ולטעון את המשגר ברקטה נוספת ולכן הוא נזרק או משמש לאימונים. על משגרים שנורו מהם הרקטות שיוצרו איתם ניתן להתקין התקן מיוחד המאפשר לירות תת"ק (תת-קליבר) של הרקטה האמיתית. התת"ק הוא רקטה קטנה המדמה ירי אמיתי ואין בה כלל רש"ק (ראש קרבי).
יתרונותיו הגדולים של הלאו אינם יכולת החדירה שלו והרס מטרות משוריינות כטנקים מודרניים, אלא משקלו הנמוך (המאפשר ללוחם חי"ר לשאת שתי רקטות לאו לעומת רקטת AT-4 אחת), פשטות בשימוש בו ועלותו הנמוכה (כאלף דולר אמריקאי ליחידה). תכונות אלה מאפשרות שימוש נרחב בלאו גם נגד מטרות שאינן מוגדרות כמטרות איכות.
הלאו שימש ומשמש צבאות רבים בעולם, כולל צה"ל. בצ'כיה וברוסיה הוא הועתק שלא ברישיון ומיוצר כ-RPG-26.
שירות בצה"ל
ה-M72 לאו משמש בצה"ל במספר דגמים ומכונה "זרזיר מתכלה". הלאו נרכש בעיקר עקב מחירו הנמוך והיכולת לקנותו מכספי הסיוע האמריקאיים. הלאו נמצא בשימוש נרחבת בחיל הרגלים וחיל ההנדסה, וכן אצל היחידות המיוחדות בצה"ל. הלאו נמצא בשימוש גם בימ"מ, היחידה הלאומית המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל.
רקטת לאו הגיעה לצה"ל לראשונה במהלך מלחמת יום הכיפורים במסגרת הרכבת האווירית מארצות הברית לישראל. במבצע כותונת השתמש כוח של סיירת צנחנים לראשונה ברקטות, אך התברר שנשא עמו מארזי תרגול ללא מטען נפץ אלא גבס. במבצע מגבית 16, שנערך על ידי שייטת 13 בלילה בין 21 ל-22 באוקטובר 1973, שימשו רקטות לאו לפגיעה בספינת טילים מצרית בנמל ע'רדקה.
כיום משרתים בצה"ל שני דגמים של הלאו: M72A4 נגד כלי רכב ורק"ם רך, ו-M72A9 נגד מבנים.
ב-2023 החליט צה"ל לרכוש רקטות M72A12 תוצרת חברת נאמו טלי. מדובר ברקטות מסוג M72 ASM RC שמיועדות נגד מבנים, שזולות יותר מרקטת המטאדור הישראלית (ונרכשות בכספי סיוע) וקלות יותר. במהלך מלחמת חרבות ברזל עושה צה"ל שימוש נרחב ברקטה.
מפעילים
thumb|400px|מפה שמסמנת מדינות שמשתמשות ברקטה. בכחול משתמשות בפועל. באדום משתמשות לשעבר.
כעשרים מדינות ברחבי העולם משתמשות ברקטה.
קישורים חיצוניים
לאו M72 - מפרט טכני והדגמים השונים
לאו M72, באתר FAS
שרטוט של הלאו, למעלה במצב פתוח, למטה במצב סגור
הערות שוליים
קטגוריה:רקטות נגד טנקים
קטגוריה:חיל הרגלים הישראלי: אמצעי לחימה
קטגוריה:זרזיר בתרבות | 2024-07-31T12:18:13 |
תיקים באפלה | תיקים באפלה (באנגלית: The X-Files) היא סדרת מדע בדיוני אמריקאית/קנדית פופולרית, שנוצרה על ידי המפיק והתסריטאי האמריקאי כריס קרטר. תשע עונות הסדרה שודרו ברשת FOX בשנים 1993–2002, ולאחר 14 שנים, בשנת 2015, הכריזה רשת פוקס על חידוש הסדרה כמיני-סדרה בת שישה פרקים, והם שודרו ב-2016. בשנת 2017 הכריזה פוקס כי הסדרה תחזור לעונה 11 בת עשרה פרקים. עונה זו שודרה בין החודשים ינואר-מרץ 2018. לאחר עונה זו ג'יליאן אנדרסון הצהירה כי זו העונה האחרונה שלה בסדרה, ובעקבות זאת רשת פוקס הודיעה כי הסדרה לא צפויה לשוב לעונה נוספת.
תשע העונות הראשונות של הסדרה שודרה לראשונה בישראל בערוץ 2 במסגרת שידורי הזכיינית טלעד, ושלוש העונות הראשונות שודרו בשידורים חוזרים בערוץ AXN. עונות 10–11 שודרו ב-Yes.
בתפקידים הראשיים מככבים דייוויד דוכובני וג'יליאן אנדרסון בתפקיד שני סוכני FBI שנשלחו לחקור תופעות על טבעיות.
לסדרה יצאו שני סרטי קולנוע ("תיקים באפלה: הסרט" ו"תיקים באפלה: רוצים להאמין"). כמו כן, שודרה סדרת בת בשם "האקדוחנים הבודדים" (The Lone Gunmen), ובה הופיע הצוות שעזר למאלדר וסקאלי בסדרה המקורית. הסדרה שודרה למשך עונה אחת בת 13 פרקים, ולאחר ביטולה שודר בעונה התשיעית של תיקים באפלה פרק מיוחד ששילב בין העלילה של הסדרה "האקדוחנים הבודדים" ובין העלילה בתיקים באפלה.
הסדרה הייתה מועמדת ל-141 פרסים טלוויזיוניים, בהם זכתה בחמישה פרסי גלובוס הזהב, 16 פרסי אמי וחמישה פרסי סאטורן. הצלחת הסדרה הובילה ליציאתם של מוצרים נלווים רבים כדוגמת חולצות, ספרים, קומיקס, פוסטרים, צעצועים ומשחקי מחשב.
הכנת הסדרה בוצעה בנוסף בעזרת ספרו של הסופר האמריקאי הפרופסור ג'ון מאק משנת 1994 "חטיפה" (Abduction), שעורר עניין והפך לרב-מכר ידוע.
סקירה
עם תסריטים הסובבים סביב תאוריות קונספירציה על חייזרים ורמה גבוהה של מעורבות ממשלתית, הסדרה "תיקים באפלה" השתמשה באלמנטים שהיו בסדרות קודמות כמו "אזור הדמדומים" וסדרת הפולחן "טווין פיקס", ושילבה בין מספר עלילות מרכזיות שנמשכו יותר מפרק אחד.
תיקים באפלה שילבה המשכיות ואלמנטים של סדרות דרמה המשכיות (כאלה הנמצאים לעיתים קרובות במיני סדרות או באופרות סבון), עם סיפורים עצמאיים שלא דרשו את ידיעת והבנת הצופה בנבכי העלילה הכללית. מעריצי הסדרה ומפיקיה חילקו את סיפורי תיקים באפלה לשתי קטגוריות: "פרקי מיתולוגיה" העוסקים בעלילה המתמשכת בעניין תאוריית הקשר הממשלתית על חיים מחוץ לכדור הארץ, וכן פרקים העומדים בפני עצמם הנקראים לעיתים "פרקי מפלצות" שעסקו ביצורים משונים ובתופעות על טבעיות, שלא בהכרח קשורים ל"פרקי המיתולוגיה".
בתום פתיח הפרקים, הופיע בדרך כלל הכיתוב "The truth is out there" (האמת נמצאת אי-שם), ולפעמים "Trust no one" (אל תאמין לאף אחד / סמוך על אף אחד) ו-"I Want to Believe" (אני רוצה להאמין).
פרקי מיתולוגיה
פרקי המיתולוגיה הם הפרקים המרכזיים בעלילה של הסדרה, ואשר בדרך כלל כוללים את פרקי תחילת העונה ואת סופה. פרקים אלה עוסקים בחייזרים וברצונם להתיישב בכדור הארץ וכן בקונספירציה של ארגון "הסינדיקט" אשר נושא ונותן עם החייזרים בסתר. לפי הסדרה, תחל ההתנחלות/ההתיישבות החייזרית ב-22 בדצמבר 2012.
פרקי המיתולוגיה הם:
עונה ראשונה: Pilot, Deep Throat, Fallen Angel, E.B.E., The Erlenmeyer Flask
עונה שנייה: Little Green Men, Sleepless, Duane Barry, Ascension, One Breath, Red Museum, Colony, End Game, Anasazi
עונה שלישית: The Blessing Way, Paper Clip, Nisei, 731, Piper Maru, Apocrypha, Wetwired, Talitha Cumi
עונה רביעית: Herrenvolk, Musings of a Cigarette Smoking Man, Tunguska, Terma, Memento Mori, Tempus Fugit, Max, Zero Sum, Gethsemane
עונה חמישית: Redux, Redux II, Christmas Carol, Emily, Patient X, The Red and the Black, The End
תיקים באפלה: הסרט
עונה שישית: The Beginning, S.R. 819, Two Fathers, One Son, Biogenesis
עונה שביעית: The Sixth Extinction, The Sixth Extinction II: Amor Fati, Sein und Zeit, Closure, En Ami, Requiem
עונה שמינית: Within, Without, Per Manum, This is Not Happening, Deadalive, Three Words, Vienen, Essence, Existence
עונה תשיעית: Nothing Important Happened Today Parts 1&2, Trust No 1, Provenance, Providence, William, The Truth Parts 1&2
עונה עשירית: My Struggle 1, My Struggle 2
פרקים עצמאיים
מספר פרקים לאורך העונות אינם עוסקים בעל טבעי אלא בפיתוח היחסים בין הדמויות וכן בחקירות שונות של מאלדר וסקאלי בתחום העל טבעי, באירועים מוזרים המוסברים בצורה מעורפלת, בהצגת שלושת 'האקדוחנים הבודדים' ושל וולטר סקינר, סגן מנהל ה-FBI. גם הפרקים העומדים בפני עצמם עסקו בקנוניות הממשלתיות וחטיפות חייזרים (בעיקר בעונה הראשונה והשישית), וכמה מפלצות שהיו חיוניות ל"פרקי המיתולוגיה" (בעיקר בתחילת עונות השנייה והרביעית).
דמויות מרכזיות
פוקס מאלדר (מגולם על ידי השחקן דייוויד דוכובני) - סוכן ה-FBI המאמין בתופעות על טבעיות, בניגוד לסוכנת סקאלי המציגה הסברים מדעיים לתופעות שנראות על פניהן כעל טבעיות. נהיה אובססיבי לחקר העל-טבעי לאחר שאחותו נחטפה בילדותו. אביו נרצח ואימו התאבדה.
דיינה סקאלי (מגולמת על ידי השחקנית ג'יליאן אנדרסון) - רופאה בהכשרתה, סקאלי צורפה למאלדר כדי לתת את הצד ה"מדעי" בחקירה, וגם, כפי שמאלדר חושד כבר בפגישתם הראשונה, לרגל אחר עבודתו. אף שבתחילה תפקידה היה מנוכר לנושאי החקירה, לתופעות על-טבעיות ולמאלדר עצמו, עברה עם הזמן לשתף פעולה עם מאלדר באופן הדוק, וסייעה לו לפעול על פי אמונתו גם כשזו נראתה לה מגוחכת. אביה היה איש חיל הים שמת מהתקף לב בעונה הראשונה, ואחותה נרצחה, כאשר זוהתה בטעות כסקאלי.
וולטר סקינר (מגולם על ידי השחקן מיטש פילגי) - סגן מנהל בדרגתו והאחראי על עבודתם של שני הסוכנים. בתחילת הסדרה היה נציג סוכנות ה-FBI, כאשר לא פעם הקשה על מאלדר וסקאלי בעבודתם, בעיקר בכל הנוגע לטיוח מעשים אפלים של הממשל. עם הזמן החל לסייע להם. בהמשך הועבר מפיקוח על סקאלי ומאלדר (אולם המשיך להופיע בסדרה).
ג'ון "ג'יי" דאגט (מגולם על ידי השחקן רוברט פטריק) - נחת לשעבר שעבד במשטרת ניו יורק. לאחר שבנו נהרג הוא הצטרף ל-FBI ולוקח את מקומו של מאלדר בעונה השמינית לאחרי שנעלם במסתוריות, בתור השותף החדש של סקאלי שלא כל כך מחבבת אותו.
מוניקה רייז (מגולמת על ידי השחקנית אנבת' גיש) - סוכנת FBI והשותפה של דאגט מהעונה השמינית, היא נוצרית אדוקה, אך לא מאמינה בחוצנים כמו מאלדר, לא מתעסקת במדע כמו סקאלי ולא הומוריסטית כמו דאגט.
"גרון עמוק" (מגולם על ידי השחקן ג'רי הארדין) - המקור החשוב הראשון של מאלדר. איש ממשל בכיר שהכיר את אביו. סיפק למאלדר מידע רב, גישה למתקנים ממשלתיים ואזהרות, כאשר מניעיו מעולם לא היו ברורים. כדי ליצור עמו קשר, מאלדר היה מציב מנורת אור שחור בחלונו. בסוף העונה הראשונה הוא נהרג על ידי אנשי 'הסינדיקט' שגילו שהוא נותן למאלדר מידע מסווג על חוצנים.
מר X (מגולם על ידי השחקן סטיבן ויליאמס) - אחד מבכירי ה"אנשים בשחור", קבוצת סוכנים בה השתמש הסינדיקט להבטחת קיומה של הקונספירציה. היה המודיע של מאלדר לאחר "גרון עמוק". הוא נהרג בעונה הרביעית על ידי אחד הסוכנים של 'סינדיקט' בדירתה של סקאלי.
האיש המעשן (מגולם על ידי השחקן ויליאם ב. דייוויס) - הנבל הראשי. מעשן כבד, חבר בארגון ממשלתי סודי בשם 'הסינדיקט' שמסתיר מפני הציבור את המזימה להתיישבות חוצנים על כדור הארץ. האיש המעשן הופיע בפרק הראשון של הסדרה, שם פיקח על חקירתה של סקאלי, והמשיך לפעול במהלך הסדרה והופיע אף בפרק האחרון. נראה כי בעבר היה אחראי לאירועים היסטוריים כרצח קנדי ורצח מרטין לותר קינג. יש לו קשרים מיוחדים למשפחתו של מאלדר, והוא הכיר היטב את אביו.
האיש מטופח הציפורניים (מגולם על ידי השחקן ג'ון נוויל) היה החבר הבריטי בארגון "הסינדיקט" אולם לא תמיד אהב את שיטות הפעולה של הארגון, התנצח פעמים רבות עם האיש המעשן/איש הסיגריות והיה האדם המוסרי והמתחשב בסינדיקט. מטופח הצפורניים בחר להעסיק את איש הסיגריות רק בגלל "כישוריו ויכולתו", אף על פי שהסתייג מדרכי פעולתו. כך למשל, הוא הזהיר את סקאלי שמישהו רוצה להתנקש בחייה, וכשהסינדיקט חטפו את סקאלי כדי לגרום למאלדר להפסיק את החיפוש אחרי האמת, מטופח הציפורניים עזר למאלדר ונתן לו נקודות ציון למקום הימצאה של סקאלי כמו גם את התרופה כדי להציל אותה. כנקמה על התערבותו, הסינדיקט מילכדו את מכוניתו בחומר נפץ והוא נהרג בהתפוצצות מכוניתו (סרט הקולנוע הראשון - תיקים באפלה: הסרט).
האקדוחנים הבודדים - ריצ'רד "רינגו" לאנגלי, מאלווין פרוהיקי וג'ון פיצג'רלד ביירס (מגולמים על ידי השחקנים דין הגלונד, טום בריידווד וברוס הארדווד). השלושה חובבי תאוריות קשר וחבורה המפקחת על הממשל. הם מפרסמים עלון ששמו "האקדוחנים הבודדים". הם פריקים של מחשבים וידידים טובים של מאלדר. הוא בא אליהם כדי לחפש מידע שאינו משיג בערוצים הרגילים. יש להם קשרים למקורות מידע שהוא לא יכול להשיג. השלושה נפגשו ביריד מחשבים (הם היו דוכן ליד דוכן), ושם חברו יחדיו כדי להגן על אישה שטוענת שאדם מסוכן רודף אחריה. האדם המסוכן היה לא אחר מאשר מאלדר וכך האקדוחנים הבודדים פגשו זה את זה ואת מאלדר ("החשוד הלא מיידי", עונה חמישית). השלושה מצאו את מותם כשהגנו על המולדת מפני גז רעיל ("כרישים וטורפים אחרים").
חידוש הסדרה
ממוזער|שמאל|200px|לוגו עונות 10 ו־11
עונות 10–11 של הסדרה, בישראל מוכרים גם בשם תיקים באפלה: התחייה, הן עונות המשך לסדרת המקורית, שהסתיימה בשנת 2002. על העונה העשירית הכריזה רשת FOX ב-24 במרץ 2015 והיא כללה שישה פרקים, והעונה ה-11 כוללת עשרה פרקים. העונה העשירית שודרה בארצות הברית ב-24 בינואר 2016 והעונה ה-11 החלה ב-3 בינואר 2018.
שחקנים ודמויות
דייוויד דוכובני כפוקס מאלדר, סוכן FBI אשר היה אחראי בעבר על תיקי ה-X. כמו בסדרה המקורית, הוא נשאר עיקש באמונתו בתופעות על טבעיות ובקיומם של חיים מחוץ לכדור הארץ.
ג'יליאן אנדרסון כדיינה סקאלי, רופאה וסוכנת FBI אשר עסקה בעבר בתיקי ה-X במטרה לתת תוקף מדעי למקרים שנחקרים.
מיטש פילגי כוולטר סקינר, עוזר מנהל ב-FBI.
ויליאם ב. דייוויס כ"איש המעשן", בכיר לשעבר בארגון ממשלתי, ואויב של מאלדר וסקאלי שפועל על מנת להסתיר את האמת על קיומם של חייזרים ואת תוכניתם להשתקע בכדור הארץ.
אנבת' גיש כמוניקה רייז, סוכנת FBI וחברתם של מאלדר וסקאלי אשר הוקצתה לחקירת תיקי ה-X.
טום בריידווד כמאלווין פרוהיקי, חבר באקדוחנים הבודדים.
ברוס הארדווד כג'ון פיצג'רלד ביירס, חבר באקדוחנים הבודדים.
דין הגלונד כריצ'רד לאנגלי, חבר באקדוחנים הבודדים.
שילה לארקן כמרגרט סקאלי, אמה של דיינה.
ג'ואל מקהייל כטוד אומאלי, כתב חדשות באינטרנט וחברו של מאלדר.
אנט מהנדרו כסווטה, קורבן לחטיפה בידי חייזרים.
רייס דארבי כגיא מאן.
רובי אמל כסוכן מילר.
לורן אמברוז כסוכנת איינשטיין.
איי-סי פטרסון כאדון y.
ברברה הרשי בתפקיד אריקה פרייס.
ראו גם
תיקים באפלה: הסרט
תיקים באפלה: רוצים להאמין
קישורים חיצוניים
מקור מידע מקיף על הסדרה תיקים באפלה והסרטים
פורום תיקים באפלה בתפוז
*
קטגוריה:סדרות טלוויזיה אמריקאיות
קטגוריה:סדרות טלוויזיה קנדיות
קטגוריה:סדרות מדע בדיוני אמריקאיות
קטגוריה:סדרות מדע בדיוני קנדיות
קטגוריה:סדרות אימה אמריקאיות
קטגוריה:סדרות אימה קנדיות
קטגוריה:סדרות טלוויזיה אמריקאיות שעלו לשידור בשנות ה-1990
קטגוריה:סדרות טלוויזיה קנדיות שעלו לשידור בשנות ה-1990
קטגוריה:זוכי אמי בפריים טיים: אפקטים
קטגוריה:זוכי אמי בפריים טיים: עיצוב כותרות
קטגוריה:זוכי אמי בפריים טיים: עריכת קול
קטגוריה:זוכי אמי בפריים טיים: תוכניות: תסריט לדרמה
קטגוריה:זוכי פרס גלובוס הזהב: סדרות
קטגוריה:זוכי פרס פיבודי
קטגוריה:זיכיונות: סרטים וסדרות
קטגוריה:סדרות זוכות פרס סאטורן: סדרת רשת טלוויזיונית
קטגוריה:טלעד - תוכניות רכש
קטגוריה:סדרות טלוויזיה על טבעיות | 2024-07-14T17:49:24 |
תנין הים | ממוזער|250px|ראשו של תנין הים
ממוזער|250px|תנין הים – מבט מהצד
ממוזער|250px|תנין הים במבט חזיתי
תַּנִּין הַיָּם (שם מדעי: Crocodylus porosus; באנגלית: Saltwater Crocodile) הוא מין של תנין מסדרת התנינאים. תנין הים הוא הגדול ביותר במשפחת התנינים ואחד הזוחלים הגדולים ביותר שחיים: אורכו המרבי מגיע למעלה משישה מטרים וייתכן שאף ל-7 מטרים ומשקלו המרבי ל-1,090 קילוגרם, וייתכן שאף לכ- אצל פרטים גדולים במיוחד. אורכם הממוצע של זכרים הוא כחמישה מטר ומשקלם הממוצע כ-600 ק"ג. תנין הים הוא טורף-על בתחומי מחייתו. הוא ידוע באופיו התוקפני והאלים, ואף נוהג לתקוף בני אדם – דבר ההופך אותו למין התנינאי המסוכן ביותר בימינו לצד תנין היאור. כפי ששמו מרמז, תנין הים מסוגל לחיות במקווי מים מלוחים, כולל בים הפתוח. עם זאת, הוא נפוץ בעיקר בשפכי נהרות, בדלתאות, בנהרות, בביצות מנגרובים, בלגונות, במפרצי מים מליחים ובחופי גאות ושפל. תפוצתו היא הרחבה ביותר מבין מיני התנינאים: הוא מצוי בדרום-מזרח אסיה, בצפון אוסטרליה, בחופיה המזרחיים של הודו ובאזורי המים שמסביב, ובעבר אף הגיע לחופיה המזרחיים של אפריקה. מספר גני חיות וגנים זואולוגיים מגדלים אצלם פרטים מהסוג של התנינים האלו.
שם ואטימולוגיה
שמו המדעי של תנין הים, Crocodylus porosus, נגזר מיוונית עתיקה ומלטינית. שם הסוג "תנין" Crocodylus נגזר מצירוף המילים κροκόδιλος שפירושו "תולעת חלוקי-אבן" (κροκό = חלוק אבן, διλος = תולעת) ומתייחס לקשקשי השריון על גופו הארוך והגלילי דמוי התולעת. שם המין porosus הוא הטיה לטינית של המילה היוונית porosis ופירושו "מלא בפיסות עור קשה ומשופשף" המתייחס למשטח הגבשושי והמחוספס שעל חוטם תניני ים בוגרים וגדולים.
באנגלית נקרא תנין הים בשם Saltwater Crocodile שפירושו: "תנין מים מלוחים", או "estuarine crocodile" כלומר: "תנין שפך הנהר". תנין הים מכונה בחיבה "Saltie" (בעיקר באוסטרליה).
בעברית נקרא תנין הים גם בשם "תנין הינדו-פסיפי" על שם אזור תפוצתו, ממזרח הודו ועד האוקיינוס הפסיפי.
לתנין הים מספר רב של שמות גם בתרבויות העתיקות המקומיות, כגון "פוקפוק" בקרב האבוריג'ינים של צפון אוסטרליה.
במאלאית/אינדונזית: BUAYA MUARA, מילולית: BUAYA משמעה תנין, MUARA משמעה: שפך נהר. BAJUL KUALA, מילולית: BAJUL משמעה תנין, KUALA משמעה: שפך נהר, מפגש נהרות.
מראה ואנטומיה
ממוזער|ימין|220px|גולגולת של תנין הים
תנין הים הוא תנין גדול במיוחד ובעל כל המאפיינים של התנינאים: גולגולת ארוכה עם לסתות ארוכות וחזקות, גוף גדול שמכוסה בקשקשי שריון (הנקראים אוסטאודרמים) וזנב ארוך וחזק המשמש אותו לשחייה במים ולזינוק על טרפו.
ראשו של תנין הים גדול מאוד. זואולוגים הצליחו לאשר במדידה גולגולות שאורכן 75 סנטימטרים והיו גם דיווחים על עצמות לסת תחתונה באורך 98.3 ס"מ. גולגולות הנקבות קצרות יותר וגולגולות שאורכן מעל 50 ס"מ נדירות ביותר. משקל הראש בלבד יכול להגיע עד ל-200 ק"ג. השיניים גדולות וחדות, והן מותאמות לתפיסת הטרף ולא ללעיסה. הגדולות שבהן מגיעות לאורך של תשעה ס"מ.
חרטומו של תנין הים רחב ביחס לרוב התנינים, אך ארוך יותר מזה של תנין הביצות. אורך החרטום כפול בממוצע מרוחב הבסיס. לצווארו פחות קשקשי שריון ביחס לתנינאים אחרים והוא חסר את הקשקשים הגדולים העורפיים (post-occipital scutes) שנמצאים בשאר מיני התנינים. בנוסף, שני רכסים (נמוכים) נמתחים מעיניו ועד למרכז החרטום. קשקשיו בעלי צורה אליפטית והם קטנים יחסית למיני תנינאים אחרים.
גופו של תנין הים רחב מאוד ביחס לרוב התניניים, דבר שגרם בהתחלה (כאשר נתקלו בו המהגרים האירופאים לראשונה, בסביבות המאה ה-19) לזואולוגים לסבור בטעות שמדובר באליגטור, והשם השגוי השתרש בתרבות המקומית. מחקר מדעי מאוחר יותר הבהיר שמדובר במין של תנין ולא באליגטור.
צבעו של תנין הים משתנה עם גילו. תנין צעיר הוא בעל צבע צהוב חיוור עם פסים שחורים ונקודות כהות על גופו וזנבו. כעבור מספר שנים, אחרי התבגרותו, הצבע משתנה לירוק-זית כהה עם מספר אזורים אפורים בהירים יותר. גם בקרב הבוגרים יש מספר ואריאציות של צבע הגוף וגווניו (בהיר או כהה). צבע הגחון בהיר יותר ונע בין צהוב ללבן. הזנב בדרך כלל אפור עם פסים כהים.
לתנין הים יש בלוטות המפרישות מלחים ובכך מסייעות לו לשמור על מאזן הידרואוסמוטי תקין גם במקווי מים מלוחים. תכונה זאת, בין השאר, הופכת אותו למתאים ביותר מבין התנינאים לחיים במקווי מים מלוחים ובים.
גודל
ממוזער|350px|גודלו של תנין הים: נקבה ממוצעת – 3.5 מ', הנקבה הגדולה ביותר שנמדדה – 4.2 מ', זכר ממוצע – 5 מ', הזכר הגדול ביותר שנמדד – 6.17 מ', הזכר הכי גדול (הערכה) – 7 מ'.
אחד המאפיינים הבולטים של תנין הים הוא גודלו הרב: הוא הזוחל והתנינאי הגדול ביותר שחי כיום (בעבר חיו תנינאים גדולים יותר דוגמת הדיינוסוכוס והפורוסזאורוס). משקלם של זכרים בוגרים נע בין ל- ואורכם בדרך כלל נמצא בטווח של , אם כי בוגרים עשויים להגיע לאורך ויותר ולמשקל של ויותר. זכרים בוגרים גדולים במיוחד עשויים להגיע אף לאורך של כ- ולמשקל של כ-. תנין הים הוא מין התנין הנפוץ ביותר שפרטיו ארוכים יותר מ- באופן סדרתי.
גודלו המרבי של תנין הים נתון במחלוקת. ד"ר גרגורי מ. אריקסון העריך שאורכו המרבי של זכר בוגר הוא . הפרט המתועד הארוך ביותר היה באורך אם כי מכיוון שחלק מזנבו אבד, אורכו הוערך בכ- ומשקלו בכ-. אורכו של פרט בשם לולונג שנלכד ומת בשבי נמדד בדייקנות ועמד על . ישנם דיווחים וטענות על פרטים באורך 7 מטר ואף מעבר, אך לא נמצא כל תיעוד המאשש טענות אלו. ספר השיאים של גינס הסכים לקבל את הטענה כי תנין זכר בוגר באורך ומשקל של 2 טונות חי בפארק במדינת אודישה, הודו, אך לאור הקושי הרב בתפיסת פרט בוגר חי ומדידתו, דיוק ממדיו טרם אושש. בעקבות שימור אזורי המחיה של התנין וירידה בציד שלו, ייתכן כי קיימים בוגרים באורך 7 מטר ויותר. פרט שנורה בשנת 1957 בקווינסלנד דווח כבעל אורך של , אך גם לדיווח זה אין אישוש. למרות זאת, נבנה דגם בגודל מלא של תנין זה והוא משמש כיום כאטרקציה תיירותית.
אורכו של תנין ים שאך בקע הוא 25–30 ס"מ ומשקלו כ-70 גרם. בשנתו השנייה הוא מגיע לאורך של 100 ס"מ ומשקל של 2.5 ק"ג. הזכר מגיע לבגרות מינית בסביבות גיל 16 שנים ואורך של 3.3 מטר. הנקבה מגיעה לבגרות מינית בסביבות גילאי 12–14 ואורך 2.1 מטר. משקלו של תנין הים תלוי באורך, וגדל באופן ניכר כאשר התנין גדל ונהיה ארוך יותר (זו הסיבה שפרט באורך 6 מטר יכול לשקול פי 2 מפרט באורך 5 מטר). בגלל היתרון שבגודל, תנינים גדולים נוטים לגדול יותר ולשקול יותר, זאת עקב שליטה על טריטוריה עדיפה שבה יש שפע מזון.
דו הצורתיות הזוויגית בולטת: אורכן הממוצע של הנקבות הוא 2.1–3.5 מטר, כאשר הנקבה הארוכה ביותר שתועדה הגיעה לאורך של . משקלן הממוצע של הנקבות מגיע ל- בלבד.
לתנינאים עוצמת הנשיכה החזקה ביותר בטבע כיום, גבוהה אפילו משל העמלץ הלבן. מבין כל התנינאים, עוצמת הנשיכה של תנין הים היא בין החזקות ביותר עם כוח של עבור פרט באורך והערכה של כ- עבור פרטים באורך של 6.0–6.7 מטר. לתנין היאור עוצמת נשיכה הקרובה בכוחה לזו של תנין הים: .
התנהגות ואורח חיים
תנין הים הוא בעל חיים תוקפני במיוחד, גם כלפי תניני ים אחרים וגם כלפי האדם. התוקפנות שלו בין השאר נובעת מאופיו הטריטוריאלי.
ברוב שעות היום תנין הים חסר פעילות, לא מרבה בפעולות מיותרות ומעדיף להשקיע את זמנו בניצול אור השמש לחימום דמו. הוא מסוגל לשחות במהירויות של למרחקים קצרים, אך לרוב ישייט במהירות של 3–5 קמ"ש.
תנין הים הוא טורף סתגלני, הידוע ביכולתו לתפוס חיות בגודל של תאו המים בתוך המים ועל פני האדמה. תזונת הצעירים מוגבלת לפרוקי-רגליים ובעיקר סרטנים, לזוחלים, ליונקים קטנים ולדגים. התזונה של הבוגרים, לעומת זאת, רחבה מאוד, והיא כוללת חיות קטנות כמו דגים, סרטנים, עופות ויונקים (לרבות עטלפים שנתלים על צמחייה קרוב לפני המים), ועשויה לכלול אף כרישים, בני אדם, דינגו, תאו מים, אייל סמבר, קופים וחזירים. תנין הים מסוגל לשרוד ללא מזון חודשים רבים.
החיים בים
ממוזער|250px|תנין ים שוחה בחוף הים של מקונקון בפיליפינים
ממוזער|250px|תנין ים שוחה בים ועליו שבב מעקב מבוסס GPS.
המאפיין ההתנהגותי המרכזי שמבדיל בין תנין הים לתנינאים אחרים הוא נטייתו לפעול גם במים מלוחים. גם למספר מיני תנינים אחרים יש בלוטות המפרישות מלחים ומאפשרות להם להתקיים במים מלוחים (לאליגטוריים אין בלוטות כאלה), אבל הם ממעטים לשחות בים ויוצאים אליו רק במקרים קיצוניים. פרט לתנין הים, רק התנין האמריקאי נוהג לפקוד את הים בקביעות. תנין הים נוהג לשחר לטרף בים בקביעות, לחצות את הים המפריד בין איים ואף לקצר דרכים על ידי שחייה בים במקום צעידה ארוכה ביבשה. תנין הים מנצל זרמים תת-ימיים כדי לנדוד בים מרחקים ארוכים ביתר יעילות. מחקר שנערך על 20 תנינים שהוצמד להם שבב מעקב המשדר ללוויין מצא ששמונה מתוכם יצאו לים הפתוח ואף לאוקיינוס ושחו בו כ-590 ק"מ ב-25 ימים. תנין נוסף, זכר באורך 4.84 מטר, שחה 411 ק"מ ב-20 ימים. במשך שהותם בים התנינים לא תמיד שוחים באופן פעיל ולפעמים מנצלים זרמים כדי לצוף למחוז חפצם תוך חיסכון באנרגיה. לעיתים הם מפסיקים את מסעם ונחים במפרץ או בחוף אי, בעיקר כאשר הזרמים לרעתם.
התנהגות חברתית
בעוד שרוב התנינים הם חיות חברתיות החולקות טריטוריה, מקומות שיזוף ואזורי הזנה, תניני הים הם בעלי חיים יחידאים וטריטוריאליים יותר ופחות סבלניים לפולשים לשטחם. בעוד הזכרים יגלו סבלנות מסוימת לנקבות בשטחם, הם לא יסבלו זכרים אחרים בטריטוריה שלהם ויגרשו אותם או על ידי הפחדה או באלימות פיזית.
תניני הים מזדווגים בעונה הגשומה ומטילים ביצים בקן המורכב מערימת בוץ המכוסה בצמחים, שמטרתה לעזור בחימום הקן. הנקבה שומרת על הקן, הביצים והאבקועים מפני טורפים.
פעילות וחילוף חומרים
תניני הים הם "בעלי דם קר" ותלויים בחום חיצוני כדי לשמור על טמפרטורת גוף גבוהה מספיק. מכיוון שקצב חילוף החומרים אצלם איטי הם יכולים לשרוד חודשים ללא מזון. ברוב שעות היום תנין הים חסר פעילות, לא מרבה בפעולות מיותרות ומעדיף להשקיע את זמנו בניצול אור השמש לחימום דמו או בשכשוך במים. הם מעדיפים לצוד בלילה, אך צדים גם ביום כשיש צורך. מחקר על התנהגות עונתית של תנין הים באוסטרליה מעלה שהם יותר פעילים בקיץ ובתקופה זו אף שוהים יותר בתוך המים, ואילו בחורף הם פחות פעילים ומשתזפים יותר זמן בשמש.
עם זאת, תנין הים הוא אחד ממיני התנינאים הפעילים ביותר, ומרבה יחסית לבלות בשחייה פעילה או בציד. הוא בעל חיים פחות יבשתי משאר מיני התנינים, ומבלה את רוב זמנו במים ורק את מקצת הזמן ביבשה, בדרך כלל כדי להתחמם בשמש. הוא יכול לבלות שבועות שלמים בים בחיפוש אחר יבשה. הוכחה לכך ניתן למצוא בתניני ים שעל קשקשי שריונם גדלו בלוטי ים – יצורים ימיים מקבוצת זיפרגליים.
למרות היותו בעל דם קר ובעל אורח חיים עצל, תנין הים הוא צייד זריז ומהיר. הוא מסוגל לתנועות מהירות ופתאומיות, כגון זינוק על טרף (פעולה שנעשית בשילוב הרגליים והזנב השרירי), אך מתמיד בהן רק לפרקי זמן קצרים.
מוחם של התנינאים קטן יחסית מזה של יונקים ומהווה רק 0.05% ממשקל הגוף בתנין הים. למרות זאת, יש להם יכולת למידה טובה והם מסוגלים ללמוד לבצע משימות מורכבות, לעקוב אחרי נתיבי הנדידה של טרפם בחילופי העונות, וייתכן שהם מסוגלים לקיים תקשורת מורכבת יותר מכפי שסבורים המדענים.
ציד ותזונה
ממוזער|250px|תנין ים בשבי אוכל דג
ממוזער|250px|תנין ים בזמן האכלה
כמו רוב התנינאים, תניני הים הם טורפים סתגלניים ואופורטוניסטים שאוכלים בשר וכל דבר חי שהם יכולים. הטרף שלהם מגוון ביותר ומבוסס על זמינות.
תנינאים שאך בקעו מהביצה (אבקועים) יכולים לאכול רק בעלי חיים קטנים כגון פרוקי-רגליים, חסרי חוליות ימיים (כגון סרטנים וחלזונות), צפרדעים ודגים קטנים. כאשר הם גדלים במקצת הם טורפים גם דגים גדולים יותר, סילוניות, עופות קטנים, זוחלים קטנים כגון לטאות ואף יונקים קטנים. ככל שתנין הים גדל כך גדל מגוון בעלי החיים אותם הוא מסוגל לצוד, להרוג ולאכול. הוא מרבה לאכול סרטנים גדולים (כגון סרטנים מהסוג Scylla), בעיקר בביצות מנגרובים. תנין הים מרבה לטרוף גם עופות מים שנפוצים בשטחי מחייתו ויכול לטרוף אף עופות גדולים כאמו. לעיתים הוא אף מזנק וטורף עופות מים ועטלפים בעת שהם מעופפים קרוב לפני המים וכן ציפורים משכשכות המחפשות מזון בחופים ובגדות. תניני ים צעירים ותת-בוגרים טורפים גם יונקים לא גדולים הכוללים פרסתנים קטנים כגון איילון בלבק ואייל חזירוני. לעיתים הם תוקפים גם יונקים גדולים יותר כגון מקוק סרטנים, גיבונים, דרבנים, וולבי, נמיות, עטלפים גדולים, ארנבות, גיריות, לוטרות ואיילוניים. גם תניני ים בוגרים וגדולים אוכלים את היונקים הלא גדולים הללו כאשר מזדמן להם.
מגוון המזון של תנין ים בוגר גדול משמעותית וכולל גם בעלי חיים גדולים. בין היונקים שטורף תנין הים הבוגר נכללים איילים, איילי סמבר, מונטיאקים, אייל נקוד, חזיר בר, טפירים, קופים, קנגורו, דינגו, דול מצוי, תן, אורנג אוטן, אנטילופות ונילגאי. הגדולים שבהם טורפים אף פריים גדולים מאוד כמו בנטנג, תאו מים וגאור. תניני הים אוכלים גם זוחלים כגון צבים, צבי ים, נחשי פיתון, לטאות כוח ואף תנינים אחרים, קטנים יותר, בעיקר תניני ג'ונסטון הנפוצים בצפון אוסטרליה. מאחר שתנין הים מבלה חלק ניכר מזמנו גם בים הוא טורף גם בעלי חיים ימיים כגון דגים, דגי גרם, צבי ים, נחשי ים, עופות ים, תחש המשכן, בטאים וכרישים. כאשר תנין הים קרוב למשכנות האדם הוא לא בוחל גם בחיות משק וחיות מחמד כטרף, לרבות בקר, כבשים, עזים, חזירים, סוסים, תרנגולות, כלבים וחתולים.
בתחומי מחייתו של תנין הים ישנם גם טורפי-על אחרים כגון דוב מלאי וטיגריס, אך גם הם לא חסינים מפני תנין הים ופרט בוגר של תנין הים יכול להורגם ולטורפם. בעלי חיים גדולים כגון תאו מים וגאור ששוקלים מעל ל-1,000 ק"ג הם כנראה בעלי החיים הגדולים ביותר שתנין ים יכול להרוג ולאכול. במקרה אחד תועד תנין ים שגרר, הטביע וטרף סוס סאפוק חזק וכבד במיוחד, ובמקרה אחר מ-2011 תועד תנין ים שטרף טיגריס בנגלי.
כמו כל התנינאים, נשקו העיקרי של תנין הים הוא מלתעות חזקות החמושות בעשרות שיניים חדות. שיני תנין הים הן דמויות יתד ומעוצבות לתפיסת הטרף והחזקתו (שלא יברח או יחליק) ולא לחיתוך ולעיסת בשר. טרף קטן נבלע בשלמותו ואילו טרף גדול נגרר למים ומוטבע על ידי התנין. אחרי שהוטבע מבתר התנין את גופת הטרף וקורע אותה לגזרים באמצעות נשיכה ותנועות מהירות עם הראש. מהלך אופייני לביתור גופה על ידי תנין הוא "גלגול המוות": התנין אוחז בגופה בפיו ואז מתגלגל בפראות כדי לתלוש חתיכות בשר. תנין הים בדרך כלל צד מהמארב. הוא מתחבא מתחת למים, לעיתים כשרק עיניו ונחיריו בולטים, ומחכה לטרף. כאשר בעל חיים מגיע קרוב לשפת המים, תנין הים מזנק ולופת את הטרף בחוזקה בלסתותיו החזקות, ואם זה לא מספיק כדי להרוג את הטרף הוא גורר אותו אל תוך המים ומטביע אותו למוות.
עוצמת נשיכה
ממוזער|שמאל|גרף המתאר את המתאם בין מסת הגוף לעוצמת הנשיכה בתנין הים
לתנין הים יש את הנשיכה החזקה ביותר בעולם החי כיום, לצד תנין היאור. תנין ים בוגר יכול למחוץ גולגולת של פר בוגר בין לסתותיו. חוקרים בהובלת גרגורי מ' אריקסון מדדו עוצמת נשיכה של כ- בפרט של תנין ים שאורכו . עוצמה זו שקולה לכוח שמפעילה מסה של 1.67 טונה. בכך שבר תנין הים את השיא הקודם של עוצמת נשיכה – 9,450 ניוטון – שבו החזיק אליגטור אמריקאי באורך 3.9 מטר. בהתבסס על מתאם בין מסת הגוף (משקל) לעוצמת הנשיכה במספר מיני תנינאים, עוצמת הנשיכה של תנין ים באורך הוערכה כ-. לתנין היאור יש עוצמת נשיכה דומה: ד"ר בריידי באר מדד כוח של בפרט בוגר בגודל לא ידוע של תנין היאור.
המחקר, בהובלת גרגורי מ' אריקסון, העריך גם את עוצמת הנשיכה של תנינאים פרה-היסטוריים שנכחדו. הדבר אפשרי שכן האנטומיה של התנינאים השתנתה אך במעט ב-80 מיליון השנים האחרונות והמידע שיש בידי המדע על התנינאים של היום מאפשר להעריך את עוצמת הנשיכה של תנינאי העבר. אריקסון העריך שעוצמת הנשיכה של דיינוסוכוס באורך הייתה , כוח הגדול פי שניים מזה של הדינוזאור הטורף הענק טירנוזאורוס רקס. עוצמות נשיכה אדירות אלו מושגות בזכות האנטומיה של התנינאים ובפרט השרירים החזקים והקשיחים המצויים בבסיס הלסת. השרירים בנויים לסגירת הלסתות בעוצמה אדירה, אך מנגד השרירים שאחראים לפתיחת הלסתות חלשים מאוד ומאפשרים לחוקרים התופסים אותם למנוע מהתנין לפתוח אותם באמצעות חבלים, רצועות בד עבה או מספר שכבות של נייר דבק חזק ועבה.
רבייה
ממוזער|250px|תניני ים צעירים
תניני הים מזדווגים בעונה הגשומה, כאשר מפלסי המים בשיאם. באוסטרליה, הזכר מחזר אחרי הנקבה בחודשים ספטמבר ואוקטובר, והנקבה מטילה ביצים בנובמבר ומרץ. הנקבה בוחרת את אתר הקינון, ושני ההורים מגנים על האתר, שבדרך כלל נמצא בגדות נהר או מקווה מים מתוקים אחר. הקן עצמו בנוי מתלולית בוץ ומרופד בצמחייה על מנת לחממו ולהדגיר את הביצים. קוטרו כ-175 ס"מ וגובהו 53 ס"מ. הנקבה מטילה בדרך כלל כ-40–60 ביצים, אך תועדו תטולות שבהן עד כ-90 ביצים. מידות הביצה הן 8 על 5 ס"מ ומשקלה 113 גרם בממוצע. ביצים אלו קטנות בממוצע, שכן נקבת תנין הים גדולה פי 5 מנקבת תנין ג'ונסטון, אך ביציה גדולות רק בכ-20%–40% מביצי נקבת תנין ג'ונסטון. הנקבה שומרת על הקן במשך 80–98 יום. למרות זאת, ביצים רבות מושמדות כתוצאה מהצפה או טריפה (כלומר: הן נאכלות בידי בעלי חיים אחרים). כמו כל התנינאים, מין האבקוע נקבע לפי טמפרטורת הביצה כאשר בטמפרטורות נמוכות יהיו יותר נקבות ובטמפרטורות גבוהות יהיו יותר זכרים.
כמו ברוב מיני התנינאים, האם מפגינה רמה גבוהה של דאגה לצאצאיה יחסית לזוחלים. היא חופרת את הקן בתגובה לצלילים שמשמעים האבקועים ועוזרת להם לבקוע. אחרי שבקעו היא נושאת אותם בפיה אל מקווה המים הקרוב (כמו תנין היאור והאליגטור האמריקאי). האם נשארת בסביבת צאצאיה מספר חודשים. למרות טיפולה בצאצאים, רבים מתים כתוצאה מטריפה, כולל מקניבליזם בידי תניני ים אחרים. בממוצע רק אחוז אחד מהאבקועים מגיע לבגרות. התנינים הקטנים מתפזרים אחרי 8 חודשים ובגיל 2.5 שנים מפתחים התנהגות טריטוריאלית. הנקבות יגיעו לבגרות מינית רק בגיל 12 שנים והזכרים בגיל 16.
תניני ים ששרדו והגיעו לבגרות חיים פרק זמן ארוך מאוד. תוחלת החיים המרבית של תנין הים עולה על 70 ותנינים זקנים במיוחד יכולים לחיות גם כ-100 שנה וקצת יותר. בעוד שלתניני ים בוגרים אין אויבים טבעיים (למעט האדם), תנינים צעירים נמצאים בסיכון ויכולים להיטרף על ידי לטאות כוח, דגים טורפים, עופות מים טורפים גדולים, טיגריסים, נמרים (אם כי זה נדיר שנמר יטרוף תנין ים) וכן על ידי תנינים אחרים.
בית גידול ואזורי מחיה
ממוזער|250px|תנין ים על גדת נהר באוסטרליה
ממוזער|250px|תנין ים גדול בגן-חיות
תנין הים הוא התנין המותאם ביותר למחיה בתנאי מים מלוחים, ונראה שבכך דחק מיני תנינים אחרים מלחיות בסביבה זו. עמידותו הגבוהה של מין זה למליחות, ויכולתו המפותחת לשחות לטווחים ארוכים, מאפשרים לו להימצא רחוק מגופים יבשתיים. על פי רוב הוא נמצא במים רדודים של הים, בשפכי נהרות אל הים וסביב הנהרות. לעיתים הוא שוהה גם בנהרות של מים מתוקים, בנפתולי נהרות (בילבונג) ובביצות.
תניני הים לרוב מבלים את העונה הגשומה הטרופית בביצות, מקווי מים מתוקים ונהרות, ובעונה היבשה נודדים במורד הזרם אל שפכי הנהרות ואף משחרים לתוך הים הפתוח. תנועה בין אזורי מחיה מתרחשת בעונה הגשומה, כאשר הצעירים הגדלים בנהרות המתוקים נאלצים לעזוב אזורים אלו התפוסים בידי זכרים בוגרים שזו הטריטוריה שלהם, ונאלצים לתור צמוד לחוף אחר מערכת נהרות מרוחקת יותר. זכרים מחוסרי טריטוריה פגיעים ביותר בתקופה זו. התנהגות זו מסבירה את התפוצה הרחבה של תנין הים, שכן המאבק על טריטוריה מאלץ זכרים צעירים להרהיב עוז ולהרחיק לנדוד כדי למצוא טריטוריות חדשות שלא תפוסות על ידי זכרים גדולים וחזקים.
תפוצה
תחום תפוצתו משתרע מדרום-מזרח אסיה עד לצפון אוסטרליה. במדינות הבאות: אוסטרליה (בקו החוף הצפוני של המדינה), איי שלמה, אינדונזיה, בנגלדש, ברוניי, הודו, הפיליפינים, וייטנאם, ונואטו, מיאנמר, מלזיה, סין (בים סין הדרומי), סרי לנקה, פלאו, פפואה גינאה החדשה וקמבודיה. תנין הים נכחד מסיישל וכנראה אף מתאילנד. קבוצת פייסבוק המוקדשת לצילומי חיות בר בסינגפור מתעדת בקביעות תניני ים בשמורת הטבע סונגאי בולוה.במאלאית: "נהר החזרן"
הודו
בהודו נפוץ תנין הים בעיקר בקו החוף המזרחי ונדיר מאוד בפנים תת-היבשת ההודית. התנינאים הנפוצים בהודו הם תנין הביצות (Mugger) הקטן יותר והגאביאל שאוכל בעיקר דגים ולא מסוכן לבני אדם. בשמורת הטבע בהיטארקניקה (Bhitarkanika) שבמדינת אודישה בהודו ישנו ריכוז של תניני ים, הכולל מספר זכרים באורך של למעלה מ-6 מטר וכנראה גם פרט שאורכו מעל 7 מטר.
דרום-מזרח אסיה והאיים
תנין הים היה נפוץ בעבר בכל דרום-מזרח אסיה, אך בחלקים רבים נכחד. כבר עשורים רבים לא נצפה תנין ים בהודו-סין והוא נכחד בתאילנד, לאוס, וייטנאם וכנראה קמבודיה. מצבו קריטי ברוב מיאנמר, אך יש גרעין אוכלוסייה יציבה בדלתה של ה. אף שבעבר היה תנין הים נפוץ מאוד בדלתת מקונג (ממנה נעלם בשנות ה-80 של המאה ה-20) ובמערכות נהרות אחרות, עתיד המין בהודו-סין נראה קודר. עם זאת תנין הים לא נמצא בסכנת הכחדה שכן יש אוכלוסיות גדולות מאוד שלו בצפון אוסטרליה וגינאה החדשה.
בעבר היה תנין הים נפוץ בסין אך הוא נכחד ממנה לפני זמן רב. ישנם אזכורים מתקופות שושלת האן ושושלת סונג לתנינים גדולים שטרפו בני אדם ובקר בנהר הפנינה ליד הונג קונג ומקאו, בנהר האן, נהר מין בצפון וחלקים מאזור החוף של גואנגשי ומהאי האינאן. נוכחות תנינים בפוג'יין הייתה גבול התפוצה הצפוני ביותר של תנין הים.
באינדונזיה ומלזיה אוכלוסיית תנין הים היא ספורדית עם מספר אזורים שבהם יש אוכלוסיות גדולות (כגון בורנאו וסומטרה) ואזורים עם אוכלוסיות קטנות הנמצאות בסיכון. באי באלי אין כיום תניני ים, למרות קרבתו לריכוזי האוכלוסייה של צפון אוסטרליה. תנין הים נכחד גם מהאיים לומבוק, קומודו וג'אווה (למעט מהפארק הלאומי אוג'ונג קולון). תנין הים נמצא במספר אזורים מוגבלים בדרום האוקיינוס השקט עם אוכלוסייה בינונית באיי שלמה, אוכלוסייה בסכנת הכחדה בוונואטו ואוכלוסייה קטנה בפלאו. גבול תפוצתם המערבי הוא איי סיישל הקרובים לאפריקה. בעבר התנינים שם נחשבו לאוכלוסייה של תנין היאור אך התברר שהם למעשה ממין תנין הים.
ממוזער|250px|תנין ים שוכב על החוף בדרווין (הטריטוריה הצפונית), אוסטרליה.
בגלל נטייתם של תניני הים לנדוד למרחקים גדולים בים, נצפו תניני ים בודדים גם מחוץ לתחום תפוצתם. תצפיות על תניני ים דווחו בקלדוניה החדשה, איוו ג'ימה, פיג'י ואפילו בים יפן הקר יחסית. כמו כן, בסוף 2008 ותחילת 2009 נצפו תניני ים במערכת הנהרות של האי פרייזר, מאות קילומטרים ובמים קרים יותר מתפוצתם בקווינסלנד. ככל הנראה מדובר בנדידה עונתית של תנינים מצפון קווינסלנד. אף על פי שהדבר הפתיע את תושבי האי, לא מדובר בתופעה חדשה.
אוסטרליה
ממוזער|250px|תנין ים בגן חיות בקווינסלנד, אוסטרליה.
תנין הים נפוץ גם בצפון אוסטרליה והם משגשגים בעיקר בטריטוריה הצפונית, מערב אוסטרליה וקווינסלנד. ריכוז גדול של תניני ים נמצא במערכת הנהרות (כולל בנהרות אדלייד, מרי ודאלי) ליד העיר דרווין (הטריטוריה הצפונית), ובאוקיינוס בצפונה של העיר. תניני הים נמצאים לא רק בנהרות עצמם, אלא גם בגדות שלצידם ובבילבונגים הסמוכים אליהם (בילבונג הוא אגמון מים עומדים הנמצא סמוך לנהר). ההערכה היא שנכון ל-2014 יש באוסטרליה בין 100,000 ל-200,000 תניני ים בוגרים. זכרים באורך למעלה מחמישה מטר אינם נדירים. לצידם חיים תניני ג'ונסטון הקטנים מהם והמוגבלים למים מתוקים. חרטומם של תניני ג'ונסטון צר יותר ולכן בהתחלה (כאשר נתקלו בהם המהגרים האירופאים לראשונה, בסביבות המאה ה-19) נחשבו תניני הים, שחרטומם רחב יותר, כאליגטורים.
תנין הים והאדם
סיכונים ושימור
האויב הכי מסוכן של תנין הים הוא האדם, הצד אותו לשם מזון (בשר וביצים) ובמאבק על שטחי מחיה, אך בעיקר לשם עורו. עורו האיכותי והיקר של תנין הים, כמו שאר התנינאים, משמש ליצירת פריטי לבוש ואביזרים כגון ארנקים, תיקי יד ומגפיים. בשל כך, ציד לא מבוקר במהלך המאה ה-20 גרם להידלדלות ניכרת של אוכלוסיית תניני הים. המצב היה חמור עד כדי כך שעד 1971 אוכלוסיית תניני הים פחתה ב-95%. דבר זה גרם למדינות רבות באזור להכריז על התנין כערך טבע מוגן ולאסור על הציד שלו. במקביל, נפתחו חוות תנינאים רבות המגדלות תנינים לצרכים מסחריים ובפרט עבור תעשיית העורות. כיום, תנין הים מוגן בכל אוסטרליה. עם זאת, בארצות אחרות הציד הבלתי-חוקי ממשיך, בעיקר במדינות שבהן אכיפת החוק לא יעילה. למרות זאת, ההגנה על תנין הים הצליחה והאוכלוסייה התאוששה במהירות. בשל כך תנין הים נחשב לחיה שאינה נמצאת בסיכון (דרגת LC במצב השימור של ה-IUCN).
כיום תנין הים רשום באמנת וושינגטון (חיות מוגנות) כדלהלן:
נספח I (איסור על מסחר במין או בתוצריו): כל האוכלוסיות בבר למעט אלה באוסטרליה, אינדונזיה ופפואה ניו גינאה
נספח II (מסחר מותר עם רישיון יצוא; רישיון ייבוא תלוי בחוקי המדינה המייבאת): אוכלוסיות הבר באוסטרליה, אינדונזיה ופפואה ניו גינאה, ובנוסף האוכלוסייה הכלל-עולמית שמורבית בשבי למטרות מסחריות
אובדן אזורי מחיה ממשיך להיות בעיה מרכזית עבור תנין הים. למשל, בצפון אוסטרליה הקינים של תנין הים פגיעים לרמיסה על ידי תאו המים, אך תוכנית למיגור תאו המים הקטינה סיכון זה באופן ניכר. גם במקומות שבהם נשארו שטחים גדולים שמתאימים למחייתו של התנין, שינויים שחלים בהם יכולים להוות בעיה, כמו במקרה של איי אנדמן, שבהם אזורי מים מתוקים המשמשים לקינון של תניני הים מוסבים יותר ויותר לשימוש חקלאי. לאחר שערכו המסחרי של עור התנין ירד, ייתכן שהאיום המיידי הגדול ביותר המפריע לאימוצן של תוכניות שימור הוא המקרים שמתרחשים מדי פעם, שתנין הים הורג בני אדם, ודעת הקהל השלילית עליו כתוצאה מכך.
תקיפות של בני אדם
ממוזער|250px|שלט המזהיר מפני שחייה במים שורצי-תנינים בפארק הלאומי קקדו.
ממוזער|350px|מופע האכלת תנינים בגן חיות בקווינסלנד, אוסטרליה. על אף שהמאכיל הוא בעל מקצוע מיומן, פעולה זו עדיין מסוכנת.
תנין הים הוא בעל חיים מסוכן ותוקף גם בני אדם, וישנה היסטוריה ארוכה של תקיפות בני אדם בידי תניני ים. תנין הים רואה בבני אדם שנכנסים לטריטוריה שלו טרף פוטנציאלי, ואם האדם יתקרב מספיק התנין יתקוף אותו. בשל כוחו, גודלו ומהירותו של תנין הים, אם האדם נמצא בטווח מגע עם התנין סיכוייו לשרוד נמוכים. בעוד בארצות הברית ישנה סובלנות מסוימת בין אליגטורים ובני אדם בחלוקת בית הגידול, מצב זה לא אפשרי כשמדובר בתנין הים. הדרך היחידה להתמודד עם תנין הים היא לשמור מרחק ולא להיכנס לטריטוריה שלו.
יש מעט נתונים ומידע על תקיפות בידי תנינים מחוץ לאוסטרליה, שבה נהרגים מדי שנה אדם או שניים בידי תנינים. ניתן לייחס מספר נמוך זה למדיניות של ממשלת אוסטרליה למנוע מפגשים בין אדם לתנין וריבוי שלטי האזהרה מפני תנינים במקומות שורצי תנינים. עם זאת, האבוריג'ינים של ארץ ארנהם בדרך כלל לא מדווחים כאשר הם מותקפים בידי תנינים. דיווחים על תקיפות בידי תנינים היו גם בבורנאו, סומטרה, מזרח הודו ואיי אנדמן ובורמה.
כאמור, החוקרים סבורים שרוב התקיפות על ידי תניני ים מחוץ לאוסטרליה לא מדווחות, כאשר מחקר מעריך שמתרחשות 20–30 תקיפות מדי שנה. חלק מהתקיפות הן כנראה כדי לסלק את האדם הפולש מהטריטוריה ולא כדי לטרוף אותו, כאשר תניני ים מגיל שנתיים תוקפים כל דבר שנכנס לטריטוריה שלהם, כולל סירות. אחוז השרידה בתקיפות כאלה הוא יחסית גבוה שכן לרוב האדם מסוגל לברוח מהתנין במקרה כזה והתנין יניח לו. רוב התקיפות הלא-קטלניות נעשות על ידי תנינים שאורכם קטן מ-3 מטר. תקיפות קטלניות נעשות על פי רוב על ידי תנינים גדולים, באורך של ומעלה, ומטרתן היא לטרוף ולא רק לגרש את האדם מנחלתם. עם זאת, כמות התקיפות והתקיפות הקטלניות שמבוצעות על ידי תניני יאור באפריקה גדולה בהרבה. הסיבה העיקרית לכך היא שרבים מתושבי אפריקה תלויים במקווי המים שבהם שורצים התנינים לצורך קיומם היומיומי, תופעה ששכיחה הרבה פחות באסיה ועוד הרבה פחות מכך באוסטרליה.
" טבח התנינים באי רמרי" הוא סיפור לא מבוסס ממלחמת העולם השנייה לפיו חטיבה יפנית שהייתה מוצבת באי ראמרי בבורמה (כיום מיאנמר) הותקפה ב-19 בפברואר 1945 בידי תניני ים, בעת שנסוגה מפני חיל הים הבריטי, דרך ביצות מנגרובים. על פי הסיפור בלילה אחד טבחו התנינים בחיילי החטיבה ורק 20 חיילים נשארו בחיים. היסטוריונים ומדענים טוענים שהסיפור בלתי סביר.
מחקר מדעי
תפוצתו הרבה של תנין הים, ובפרט האוכלוסייה הגדולה שלו באוסטרליה (למעלה ממאה אלף פרטים), מדינה מתקדמת ועשירה בעלת תשתית מדעית מפותחת, הפכו את תנין הים למושא למחקרים מדעיים רבים, החל באקולוגיה וכלה בפיזיולוגיה. על כן הידע על תנין הים רב, כולל תיעוד רב שלו, מעקב אחרי פרטים, צילומים ותמונות שלו ואף סרטי טבע. ביולוגים וחוקרי תנינאים מפורסמים רבים הם אוסטרלים, בהם פרופ' גרהאם וב, ד"ר אדם ברייטון, פרופ' גורדון גריג וסטיב אירווין.
בתרבות
לפי ה-Wondjina, המיתולוגיה של האבוריג'ינים, גורש תנין הים ממקווי מים מתוקים מכיוון שהתמלא ברוחות רעות וגדל לממדים גדולים מדי, בניגוד לתנין ג'ונסטון הקטן יותר שזוכה ליחס של סגידה והערכה. כתוצאה מכך, אמנות האבוריג'ינים ממעטת להציג את תנין הים. עם זאת, ישנם ציורי סלע ופסלים בקקדו וארץ ארנהם המתארים תנין ים. בימינו מתואר ומוצג תנין הים באמנות האבוריג'ינית המודרנית לעיתים קרובות. תנין הים נחשב לחיה קדושה בטימור. לפי האגדה, האי נוצר על ידי תנין ענק.
תנין הים מופיע על מספר בולי דואר של מדינות וארצות האזור.
תנין הים מככב גם בסרטי קולנוע וטלוויזיה העוסקים באוסטרליה. הידועים שבהם הם סרטי "קרוקודיל דנדי" וסדרת הטבע "The Crocodile Hunter".
תניני הים בטריטוריה הצפונית, ובמיוחד באזור העיר דרווין, מהווים אטרקציה תיירותית. בנהר אדלייד יש ספינות תיירים המקיימות מופעי האכלה בהם התנינים מזנקים לגובה מתוך המים כדי לקטוף פתיונות בשר על חכות להנאת התיירים.
יש גם מספר פארקי שעשועים הבנויים סביב התמה (נושא) של תנין הים. אחד מהם מציע לצלול בגליל זכוכית משוריינת אל תוך אקווריום ענק בו מוחזק תנין ים באורך של למעלה מחמישה מטרים ולצפות בהאכלתו מתוך המים.
תניני ים מפורסמים
ממוזער|250px|פוחלצו של סוויטהארט, תנין ים גדול שתקף סירות רבות באוסטרליה
ממוזער|250px|לולונג, תנין הים הגדול ביותר שנתפס חי
ישנם מספר תניני ים שהפכו למפורסמים, לרוב בגלל גודלם. הגודל המרבי של תנין ים שתועד הוא נושא למחלוקת רבה. הסיבות העיקריות למחלוקת הן הקושי למדוד אורך מקצה לקצה של תנין ים חי, מידע חסר והגזמות של ציידים. הרשימה להלן סוקרת מספר תניני ים שנודעו בשל גודלם ואת המחלוקות על מדידת הגודל שלהם.
תנין שנהרג ב-1823 בג'אלג'אלה שבריזאל באי הראשי לוזון בפיליפינים ואורכו דווח כ-8.2 מטרים.
ב-1840 התקבל דיווח על תנין שנורה במפרץ בנגל ואורכו היה . הדיווח לא אושר.
ג'יימס ר' מונטגומרי, שניהל אחוזה בבורנאו בשנים 1926–1932, טוען שלכד, הרג ובדק מספר תנינים שאורכם היה מעל 6.1 מטרים, כולל פרט באורך עשרה מטרים. עם זאת, אין לטענות אלה שום אישוש מדעי.
ב-1957 נורה בקווינסלנד תנין ים בשם Krys ("קריס התנין" או "קריס מלך הסוואנה") ונטען שאורכו היה , אך לא קיימים שום מדידה מאושרת או שרידים של תנין זה המאששים את הדיווח. נעשה העתק של תנין זה שהפך לאטרקציה תיירותית.
השיא הרשמי של תנין הים הארוך ביותר באוסטרליה הוא עבור תנין שנהרג בנהר מקארתור ביוני 1960.
באודישה שבהודו ישנה גולגולת של תנין ים שנטען שהייתה שייכת לתנין באורך 7.6 מטר. הערכה מדעית של אורך התנין לפי הגולגולת העלתה שאורכו לא עלה על 7 מטר.
תנין ים שנהרג בכלכותה בנהר הוגלי דווח כבעל אורך של . הערכות על סמך הגולגולת שלו קבעו שאורכו נע בין 6 ל-7.6 מטר.
סוויטהארט היה תנין ים גדול שנהג לתקוף באופן סדרתי סירות מנוע, רפסודות וסירות דיג בצפון אוסטרליה. הוא ביצע תקיפות רבות בשנים 1974–1979 עד שנלכד בידי פקחי טבע של הטריטוריה הצפונית. במהלך העברתו הוא מת מטביעה. אורכו היה 5.1 מטר. גופתו פוחלצה והוצבה בתצוגה של המוזיאון והגלריה לאמנות של הטריטוריה הצפונית.
שיא הגודל לתנין מפפואה גינאה החדשה שנחשב לאותנטי על ידי ספר השיאים של גינס הוא , ושייך לפרט שנורה במאי 1966 בחוף הצפוני. תנין נוסף, שנלכד ברשת דייגים וטבע, בשנת 1979 בפפואה גינאה החדשה היה בעל גולגולת באורך 72 ס"מ ואורך כולל של 6.2 מטר.
ב-1976 נורה תנין ים שנקרא "ביג גייטור" (אף שהוא תנין ולא אליגטור) שטרף בקר וחיות משק, אורכו היה 6.1 מטר ומשקלו .
קסיוס הוא אחד מהתנינאים הגדולים ביותר בשבי שחיים בימינו. אורכו הוא ומשקלו . גילו מוערך ב-110 שנים. הוא חי בימינו בגן חיות בקווינסלנד, אוסטרליה. הוא נלכד באוסטרליה ב-1984 לאחר שתקף מספר סירות.
ב-2006 קיבל ספר השיאים של גינס כשיא את הטענה שתנין ים זכר באורך ומשקל חי בפארק Bhitarkanika באודישה. נכון ל-2016, פרט זה עדיין חי והערכת גודלו מסתמכת על תצפית מרחוק ולא על מדידה מדויקת.
בספטמבר 2011 נלכד תנין ים חי באורך 6.17 מטרים בפיליפינים. אורכו נמדד בדיוק רב מקצה לקצה, דבר שהפך אותו לפרט של תנין הים שממדיו נמדדו בדיוק הרב ביותר. פרט זה, שנקרא לולונג, שקל כ-1,075 ק"ג. הוא היה מפורסם כאוכל אדם ומאז שנלכד הוחזק בגן חיות. לולונג מת ב-10 בפברואר 2013.
אוטן (Utan), הכלאה בין תנין הים ותנין סיאמי, שאורכו כ- ומשקלו , נחשב לתנין הגדול ביותר בשבי בארצות הברית.
ברוטוס (Brutus) ודומינייטור (Dominator) הם שני תניני ים זכרים גדולים החיים בנהר אדלייד. אורכם מוערך ב-. הם מככבים במופעי האכלה בנהר והיו נושא למספר תוכניות טבע.
גלריה
כללי
תיעוד של תנין הים טורף דג
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
דף מידע על תנין הים, באתר מחלקת הדגים של מערב אוסטרליה
The Recipe of The Crocodile - דף על ספר העוסק בתנין הים
תנין הים, באתר הרשימה האדומה של IUCN
Insights into Crocodile Lifestyles מבית NewHolland.com.au - קובץ PDF ובו סקירה מקיפה על חיי התנין בליווי תמונות
תנין הים, באתר crocodilian.com
מידע מקיף על גודלו של תנין הים, באתר crocodilian.com
דארן נאש, The Saltwater crocodile, and all that it implies (crocodiles part III), בלוג הטטרפודים של סיינטיפיק אמריקן, 18 יוני 2012
Secret Revealed: How Crocodiles Cross Oceans, באתר Live Science, יוני 2010
ריצ'רד סמית', 13 Facts You Didn't Know About the Saltwater Crocodile, באתר Sport Diver, 2017
על שימור תנין הים ב-Bhitarkanika, הודו, באתר Round Glass Sustain, 29 בספטמבר 2023
Crocodile Attacks Captured in Startling New Video, באתר נשיונל ג'יאוגרפיק
תמונה של תנין הים, באתר פליקר
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1801
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן גוטלוב שניידר
קטגוריה:תניניים
קטגוריה:אינדונזיה: זוחלים
קטגוריה:זוחלים ימיים
קטגוריה:אוסטרליה: זוחלים
קטגוריה:סרי לנקה: זוחלים
קטגוריה:הודו: זוחלים
קטגוריה:בעלי חיים ימיים בתת-היבשת ההודית
קטגוריה:בעלי חיים ימיים בדרום-מזרח אסיה
קטגוריה:בעלי חיים בביצות מנגרובים
קטגוריה:מגה-פאונה של האוקיינוס ההודי
קטגוריה:זוחלים: טורפי-על
קטגוריה:מגה-פאונה של אוקיאניה
קטגוריה:מגה-פאונה של אירואסיה | 2024-08-20T19:38:07 |
אבי ביטר | אָבִי בִּיטֶר (נולד ב-30 באוקטובר 1965) הוא זמר, שחקן, במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע ישראלי. סגנון המוזיקה שבו ביטר מתמחה הוא מוזיקה טורקית עממית, בעיקר מתת-הז'אנר ה"ארבסק" הניחן במלודיה עשירה, מנעד צלילים רחב, ותכנים תמטיים טראגיים.
ביוגרפיה
ביטר נולד בשם אַבְרָהָם בֵּלָדֵס באור יהודה להורים שעלו לישראל מטורקיה והיה ספר לפני שהחל לשיר. בילדותו הושפע ממוזיקה טורקית.
קריירה
הוא הופיע בתוכנית טלוויזיה בערוץ yes בריזה, שם הגיש תוכנית ראיונות בשם "לשפוך את הלב". כמו כן, השתתף בתוכנית אירוח בערוץ 2 ובסדרת ריאליטי בערוץ ביפ שנקראה "אבי ביטר חי בסרט".
ביטר הפיק ואף השתתף במספר סרטים שלו שהופצו באופן עצמאי. בשנת 1991 שיחק בתפקיד הראשי בסרטו "חבר ואח", סרט שסימן את פריצתו לתחום הקולנוע, כשלאחריו כיכב בסרטים "קורבן האהבה", "המלחין האלמוני", "חבר ואח 2" (סרט המשך לחבר ואח) ו"הגורל שלי". הסרט הנודע ביותר שבו כיכב הוא "בוכה בגשם" של הבמאי ימין מסיקה. השיר "שרה ברחובות", שכתב את מילותיו, נכלל באלבום הבכורה של שרית חדד, "ניצוץ החיים". בשנת 2004 נתן יד גם בהפקה ובבימוי בסרט "בכבוד שלי".
ב-2006 הגיש תוכנית רדיו לילית ברדיו לב המדינה בשם "סיפור חיי".
בנוסף לקריירה העצמאית שלו כזמר ושחקן, הוביל ביטר אל קדמת הבמה מספר זמרים כישרוניים וצעירים, בהם הזמרים ליאור נרקיס, משה כהן והזמרת ליאת בנאי, שעמה ביצע גם מספר דואטים, דוגמת "כל מילה כבדה", הכלול באלבומה של בנאי "בא לי עליך".
ב-2007 הכריז על פשיטת רגל בעקבות חובות וקשיים כלכליים, הוא הצליח למחוק חוב של כ-850 אלף שקלים לאחר ששילם 50 אלף שקלים.
ב-2008 עלתה בערוץ ביפ התוכנית "אבי ביטר חי בסרט" שבה הוא מצלם סרט חדש. באותה שנה יצא סרטו החדש, "אהבות ושקרים". בספטמבר 2009 השתתף ב"האלופה 3" בתור אבי, בן דודו של עובד. במאי 2011 השתתף בתוכנית "היכל התהילה" בערוץ 24, אך הודח ממנה על ידי הפקת התוכנית.
ב-2021 הוציא יחד עם הזמרת שפיטה גרסת כיסוי לשיר "Nothing Else Matters" של להקת מטאליקה.
ב-2022 הקליט פתיח להסכת הקומי "צור ויעקבי".https://open.spotify.com/episode/6MxqYZJBg5Aki3geLhoqkA?si=qpLFA0c6Qd6Iy4_0VYPqdw
חיים אישיים
נשוי לקרן ואב לארבעה ילדים.
פילמוגרפיה - רשימה חלקית
קורבן האהבה (1992) - שחקן
חבר ואח (1993) - שחקן
בוכה בגשם (1996) - שחקן
חבר ואח 2 (1999) - שחקן ובמאי
המלחין האלמוני (2000) - שחקן ובמאי
בכבוד שלי (2004) - שחקן ובמאי
שושלת שוורץ (2005) - שחקן
אהבות ושקרים (2008) - שחקן ובמאי
חברים (2017) - שחקן ובמאי
השוד האחרון (2021) - שחקן ובמאי
הגורל שלי - שחקן
אהבה ללא חוק - שחקן ובמאי
את ואני אוהבים - שחקן ובמאי
דיסקוגרפיה
אלבומי סולו
אל תביטי לאחור (1990) [אולטרטון]
אהבה טהורה (1991) [מיכאלי הפקות]
נשבעתי לא להתאהב (1992) [מיכאלי הפקות]
די לשקרים (1993) [מיכאלי הפקות]
למה כולם מקנאים (1994) [מיכאלי הפקות]
הופעה חיה במועדון אנטליה בטורקיה (1995/1996) [אבי גואטה הפקות]
אני ואת זה לא גורל (1995) [אבי גואטה הפקות]
תגידי מי את - (1997)
אהבת נעורים - עם ליאת בנאי
הופעה חיה 1998 - (1998)
אהבה באנטליה 2 (1999) [אבי גואטה הפקות]
נוסע למיאמי - (1999)
לשפוך את הלב - (2000)
חי בתוך הבלאגן
אבי ביטר שר עם חברים (2000)
נפרדים באהבה - (2001)
נפרדים באהבה - עם ליאת בנאי(2001)
חברים שופכים את הלב - עם אבי ביטר (2001)
בכבוד שלי - (2002)
עושים שמח במיאמי - עם שרון חן (2003)
חלומות - (2004)
אני קיים - (2008)
הלב שאהב אותך - (2014)
קישורים חיצוניים
אלי אשד, מופע הבכיה הגדול של אבי ביטר, בלוג באתר "רשימות", 18 באוגוסט 2009
הערות שוליים
קטגוריה:זמרים השרים בעברית
קטגוריה:זמרים ישראלים
קטגוריה:זמרי מוזיקה מזרחית ישראלים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים
קטגוריה:אור יהודה: אישים
קטגוריה:מתחרי היכל התהילה
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1965 | 2024-10-14T20:21:49 |
הציונים הכלליים | הציונים הכלליים הייתה מפלגה ציונית בתפוצות אירופה, בארץ ישראל ובמדינת ישראל בעלת תפיסה אידאולוגית מרכזית ליברלית. התקיימה החל מראשית שנות השלושים ועד לשנות השישים. לאחר מכן הפכה למפלגה הליברלית שהיא חלק ממרכיבי הליכוד.
היסטוריה
150px|ממוזער|סמל נוסף של המפלגה
בתפוצות
הביטוי "ציונים כלליים" ניתן במקור לחוגים במסגרת התנועה הציונית ולצירי הקונגרסים שהיו במרכז המפה ולא היו חברים במפלגה כלשהי, חלקם חברי ההסתדרות. בשנת 1931 הקימו הציונים הכלליים מפלגה בוועידה בקרקוב, אליה הצטרפו "הציונים הרדיקליים" בפולין בהנהגת יצחק גרינבוים והם הפכו לתנועה גדולה בפולין ובתפוצות נוספות. תומכיה נמנו עם אנשי המעמד הבינוני והיא דגלה בציונות ראשית לכל, בכלכלה חופשית, ביוזמה פרטית ובהסרת מעורבות המפלגות במערכות החיים.
בשנת 1935 התפלגה התנועה ל"ההתאחדות העולמית של הציונים הכללים" (קבוצה א') שתמכו במדיניות ויצמן ביחס לבריטניה ופעולה גם במסגרת ההסתדרות הכללית של העובדים. ול"הברית העולמית של הציונים הכללים" (קבוצה ב') שהתנגדו למדיניות ויצמן ותמכו בהקמת ארגון עצמאי של עובדים ציונים כלליים בארץ ישראל. המפלגה התאחדה מחדש רק ב-1946. ב-1968 חל פילוג נוסף לשלוש תנועות: "הברית העולמית של הציונים הכלליים" אליה הייתה שייכת המפלגה הליברלית, "הקונפדרציה העולמית של הציונים הכלליים" שפעלה רק בתפוצות ו"הליברלים העצמאיים" שפעלו בישראל בנפרד.
ברומניה קמה מפלגת הציונים הכלליים ב-24 בינואר 1947 ובוועד הפועל שלה היו עורך דין ז'אן כהן, דוקטור Marcu R. Cohin, לאון יצהר ומישל לייבה.
מראשי התנועה העולמית: יצחק גרינבוים, אבא הלל סילבר, נחום גולדמן.
בארץ ישראל ובמדינת ישראל
שמאל|ממוזער|250px|פרץ ברנשטיין, אחד המנהיגים הבולטים של המפלגה עד שנות ה-60
מנחם מנדל אוסישקין נחשב כמשפיע מאוד על ראשית התנועה בארץ ישראל. המפלגה הוציאה עיתון בשם "הבוקר", החל משנות השלושים ועד לשנות השישים. שנים רבות היה עורך העיתון יוסף הפטמן.
המפלגה התמודדה בבחירות לאספה המכוננת, היא הכנסת הראשונה, וזכתה לשבעה מנדטים. הסבר אפשרי לתוצאה הנמוכה יחסית הוא קשיי התארגנות המפלגה לקראת הבחירות עקב האירועים שליוו את הקמת המדינה. המפלגה לא הייתה שותפה בממשלה.
את עיקר כוחה צברה המפלגה בשנים 1949–1950. ההתחזקות הגדולה הייתה תוצאה של מדיניות הקיצוב (הצנע) שהנהיגה הממשלה המכהנת בראשות מפא"י. הציונים הכלליים דגלו במשק חופשי ובביטול הצנע ועל כן זכו לפופולריות רבה בתקופה זו. סיסמת המפלגה בבחירות 1951 הייתה "תנו לחיות בארץ הזאת", סיסמה שקסמה לרבים בתקופת הצנע. התמיכה הרבה לה זכו באה לידי ביטוי בבחירות לעיריות ומועצות המקומיות שנערכו בנובמבר 1950, הציונים הכלליים זכו ב-24.5%, רק 2.8% פחות ממפא"י - מפלגת השלטון. תוצאות הבחירות ערערו את היציבות בתוך מפא"י, שחששה מאיבוד ההנהגה בבחירות הבאות וממרי אזרחי בעקבות מדיניותה הכלכלית. בעקבות אירועים אלו יזמה מפא"י את תוכנית המדיניות הכלכלית החדשה שהתקבלה ב-1952.
בכנסת השנייה הצטרפה המפלגה לקואליציה בראשות מפא"י לאחר שממשלת ישראל השלישית התפרקה ב-23 בספטמבר 1952 עם עזיבת אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. עם הצטרפותה לקואליציה, הייתה המפלגה חברה בממשלת ישראל הרביעית. המפלגה קיבלה בסך הכול ארבעה תפקידי שרים: יוסף ספיר ויוסף סרלין כיהנו כשר במשרד הבריאות ובמשרד התחבורה ברוטציה, פרץ ברנשטיין הופקד על משרד המסחר והתעשייה, ישראל רוקח קיבל את משרד הפנים. זלמן סוזאיב היה סגן שר משרד המסחר והתעשייה.
הממשלה פורקה בעקבות תרגיל פוליטי פתאומי של בן-גוריון ושרת. מפלגת הציונים הכללים שהגיעה לא מוכנה לבחירות לכנסת השלישית (יולי 1955) זכתה בהן ב-13 מנדטים בלבד. הרקע לירידת כוחה היו חוסר שביעות הרצון של הציבור מפעילותה בממשלה וחוסר המוכנות לבחירות בעקבות התרגיל הפוליטי של בן-גוריון ושרת. הפעם לא הצטרפה המפלגה לקואליציה בראשות מפא"י.
בבחירות לכנסת הרביעית (נובמבר 1959) זכתה המפלגה בשמונה מנדטים. היא לא הייתה שותפה לקואליציה.
ההתמזגות עם המפלגה הפרוגרסיבית
לקראת הבחירות לכנסת החמישית (1961) התאחדו הציונים הכלליים עם המפלגה הפרוגרסיבית לשם הקמת המפלגה הליברלית הישראלית. ב-1965 הקימה המפלגה הליברלית גוש פוליטי משותף עם חרות בשם גח"ל, שהיווה את הבסיס לליכוד שהוקם ב-1973.
אחת הקושיות ההיסטוריות שהותירו אחריהם הציונים הכלליים קשורה לכך שבפרקי זמן מסוימים היה כוחם האלקטורלי הפוטנציאלי שקול או קרוב לזה של מפלגות הפועלים ובכל זאת לא זכו להגמוניה הפוליטית לה קיוו. ייתכן שההסבר לכך נעוץ בעובדה שלא הקימו מנגנונים יעילים בעלי עוצמה מגייסת כמו ההסתדרות ותנועות הנוער של יריביהם משמאל (ולמעשה גם של יריביהם מימין). הם גם לא הותירו אחריהם הגות או כתבים משמעותיים כיריביהם משני צדי המפה הפוליטית. למעשה, גם לא עמד בראשם מעולם מנהיג כריזמטי דוגמת דוד בן-גוריון משמאל, או זאב ז'בוטינסקי, ומאוחר יותר מנחם בגין מימין. המנהיג היחיד שעשוי היה להוות דגם למנהיג מעין זה עבור הציונים הכלליים היה חיים ויצמן, אולם הלה נמנע מעיסוק בפוליטיקה מפלגתית לשמה, והוא הנהיג את התנועה הציונית, ובמידה מסוימת אף את העם היהודי, מבלי להישען על מנגנון מפלגתי ומבלי להכפיף עצמו אל מנגנון שכזה.
מראשי התנועה בישראל: ישראל רוקח – ראש עיריית תל אביב ושר הפנים בממשלת ישראל, פרץ ברנשטיין – שר בממשלת ישראל, יוסף ספיר – שר בממשלת האחדות הלאומית שהוקמה ערב מלחמת ששת הימים.
אידאולוגיה
המפלגה הייתה בעלת צביון ליברלי-קפיטליסטי מובהק שייצגה את מעמד הביניים. אף על פי שהשתייכה לימין הפוליטי, פעלה המפלגה בתקופת היישוב במסגרת מוסדות היישוב וארגון ההגנה ובענייני ביטחון ומדיניות דגלה בקו מתון. בענייני חברה וכלכלה דגלה המפלגה במשק קפיטליסטי וביוזמה חופשית והתנגדה למשק ההסתדרותי. מבחינות רבות תמכה המפלגה הליברלית בממלכתיות שהנהיג דוד בן-גוריון (שהפחיתה את השפעת ההסתדרות והמפלגות במשק), אולם, התנגדה להגברת השליטה של המדינה במשק.
נציגי המפלגה בכנסת
הכנסת חברי הכנסת הערות מועצת המדינה הזמנית (1948) 4 נציגים: דניאל אוסטר, אליהו ברלין, פרץ ברנשטיין, יצחק גרינבוים הכנסת הראשונה (1949) 7 מנדטים: פרץ ברנשטיין, ישראל רוקח, שושנה פרסיץ, יוסף ספיר, יעקב קליבנוב, יעקב גיל, יוסף סרלין לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת השנייה (1951) 20 מנדטים: פרץ ברנשטיין, ישראל רוקח, שושנה פרסיץ, יוסף ספיר, יעקב קליבנוב, יוסף סרלין, חיים בוגר, שמעון בז'רנו, אלימלך-שמעון רימלט, בן-ציון הראל, חיים אריאב, עזרא איכילוב, שמחה בבה, זלמן סוזאיב, בת-שבע כצנלסון, אברהם סטופ, נחום חת, ג'ורג' פלש, שלום זיסמן, שלמה פרלשטיין, אליהו אלישר, שמעון גרידי, בנימין ששון אלישר וששון הצטרפו לסיעה ב-10 בספטמבר 1951 מסיעת ספרדים ועדות המזרח.
גרידי הצטרף לסיעה ב-10 בספטמבר 1951 מסיעת התאחדות התימנים. ב-29 ביוני 1955 הודיע על פרישתו מהסיעה והקמת סיעת יחיד, שלא הוכרה על ידי ועדת הכנסת.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאןהכנסת השלישית (1955) 13 מנדטים: פרץ ברנשטיין, ישראל רוקח, שושנה פרסיץ, יוסף ספיר, יוסף סרלין, חיים אריאב, אלימלך-שמעון רימלט, שמחה בבה, שמעון בז'רנו, זלמן סוזאיב, בן-ציון הראל, עזרא איכילוב, שלמה פרלשטיין, יעקב קליבנוב ב-16 ביוני 1957 נפטר חיים אריאב. החליף אותו יעקב קליבנוב.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת הרביעית (1959) 8 מנדטים: פרץ ברנשטיין, יוסף ספיר, יוסף סרלין, אלימלך-שמעון רימלט, עזרא איכילוב, משה נסים, צבי צימרמן, שניאור זלמן אברמוב ב-8 במאי 1961 התאחדו הציונים הכלליים עם המפלגה הפרוגרסיבית והקימו את המפלגה הליברלית הישראלית.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
לקריאה נוספת
דרור זייגרמן, המהפך הליברלי: מיזוגים פוליטיים: חקר המפלגה הליברלית בישראל, הוצאת שוקן, 2013
יגאל דרורי, בין ימין לשמאל: "החוגים האזרחיים" בשנות העשרים, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים, 1990.
נעמי שילוח, מרכז הולך ונעלם: החוגים האזרחיים בארץ-ישראל בשנות השלושים, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2003.
שניאור זלמן אברמוב, על מפלגה שנעלמה ועל ליברליזם, תל אביב: דביר, 1995.
יניב בן-עוזי, מפלגת הציונים הכלליים, 1948–1955: עלייתה ושקיעתה של מפלגת "הציונים הכלליים" בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, חיפה: חמו"ל, 2005.
קישורים חיצוניים
ציונים כלליים, באתר הכנסת
אמיר גולדשטיין, הציונות הכללית, המחנה האזרחי והסוגיה הדמוקרטית-ליברלית, בתוך: בדרך הדמוקרטית (גרשון בקון, אלון גל (גולדברג), משה ליסק, פנינה מורג-טלמון (עורכים)), תשע"ג, עמ' 324–363.
אמיר גולדשטיין, מקבוצת לחץ למפלגה: התגבשות מפלגת הציונים הכלליים במהלך מלחמת העצמאות, בתוך: פוליטיקה במלחמה, יד יצחק בן-צבי, תשע"ד 2014, עמ' 231–263.
סוציאליסטים נגד קפיטליסטים, סרטון באתר החינוך של הספרייה הלאומית
הערות שוליים
קטגוריה:ישראל: מפלגות מרכז היסטוריות
קטגוריה:מפלגות ביישוב
כלליים
קטגוריה:מפלגות ציוניות
קטגוריה:ציונות בפולין
קטגוריה:ישראל: מפלגות ליברליות
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל הזמנית
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-4
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-5 | 2023-08-19T16:35:45 |
פועלי אגודת ישראל | פועלי אגודת ישראל, או בראשי תיבות פא"י וכן פאג"י, היא תנועת פועלים חרדית אשר פעלה תחילה במסגרת אגודת ישראל ומאוחר יותר מחוצה לה, והייתה קשורה בהסכם עם ההסתדרות הכללית. היא פעלה כמפלגה שהתמודדה בבחירות לכנסת והיא מוּכרת כ"תנועה מיישבת" שמשתייכים לה 14 יישובים, בהם 9 מושבים ושני קיבוצים.
גם קבוצה אופוזיציונית אנטי ציונית בתוך אגודת ישראל, שפעלה תקופת מה בשנות ה-40 של המאה ה-20, השתמשה בשם פאג"י, אך אין לה כל קשר לפועלי אגודת ישראל.
היסטוריה
הסתדרות פועלי אגודת ישראל נוסדה בשנת תרפ"ב (1922) בלודז' בפולין, תחילה תחת השם "פועלי אמוני ישראל". ב־1924 הוקם סניף של התנועה בארץ ישראל שישב בירושלים. סניף אגודת ישראל בירושלים פרס באופן רשמי חסות על התנועה, אך בפועל תקע מקלות בגלגליה, וכעבור שנתיים, בשלהי 1926, היא נקלעה לקשיים כלכליים ניכרים וחדלה להתקיים. מטרות התנועה, כפי שהוצגו בראשית ימיה, היו:
לארגן את הפועלים על בסיס התורה, ולדאוג להגנתם המקצועית
ליצור נקודות התיישבות דתיות
להמציא עבודה ליהודים שומרי תורה
לייסד מוסדות קואופרטיביים ומוסדות סוציאליים שיפעלו על פי התורה
ליישב סכסוכים בין עובדים ומעבידיהם לפי חוקי התורה
לשאוף להשלטת התורה בחיי המדינה והכלכלה ובכל תחומי החיים
אחד המניעים ליסוד התנועה הייתה בעיית שמירת השבת במפעלים בבעלות יהודית בפולין, שהיו מחויבים על פי חוקי המדינה להשבית את פעילותם ביום ראשון וכפו על פועלים דתיים לעבוד בשבת. בשנת ה'תרפ"ג (1923) השתתף הרב דוד צבי זילברשטיין מחסידי גור כנציג פועלי אגודת ישראל בכנסייה הגדולה הראשונה. במהלך הדיונים הוא דיווח על פעילותה של תנועת פועלי אגודת ישראל והעלה דרישה מבעלי בתי חרושת החרדים להעסיק פועלים שומרי שבת.
היחסים בין פא"י ואגו"י בפולין היו מורכבים כבר מראשיתם. באמצע שנות העשרים החליטו ראשי פא"י בפולין להתנתק מאגו"י ולפעול כתנועה פוליטית עצמאית וכאיגוד פועלים.
ב־1933 נשלחו מטעם אגודת ישראל לארץ ישראל שני פעילים, יעקב לנדוי ובנימין מינץ, במטרה להקים מחדש את סניף פועלי אגודת ישראל בארץ, ולמעשה על מנת ליצור בסיס לאגודת ישראל ב, בנוסף על הסניף הירושלמי של אגודת ישראל שהשתייך ל. במסגרת החדשה התאגדו בעיקר עולים מגרמניה. האגודה נרשמה כחוק כאגודה עות'מאנית ביום 28 במרץ 1934. התנועה התמזגה עם 'הסתדרות הפועלים החרדים', שהוקמה זמן קצר קודם לכן.
בשנת 1935 חתמה התנועה על הסכם שיתוף פעולה מוגבל עם ההסתדרות הכללית לצורך קבלת עבודות וקופת חולים, שהתנגדה לארגוני פועלים עצמאיים מלבדה, על מנת לאפשר לפועלי קבוצת חפץ חיים קבלת עבודה. שיתוף פעולה זה היה מוגבל גם בשל התנגדות אגודת ישראל. ב־1937 נשלח נציג חפץ חיים לכנסייה הגדולה של אגודת ישראל כדי לקבל הסכמה לקבלת אדמות מהקרן הקיימת לישראל לצורך הקבוצה, חרף התנגדות התנועה לקק"ל, אולם נכשל בשליחותו. למרות ההתנגדות הובילה המצוקה של חברי הקבוצה את חברי פועלי אגודת ישראל להחליט בוועידתם ב־1941 על יצירת קשר עם המוסדות הציונים. להחלטה זו תרמה היחלשותה המשמעותית של אגודת ישראל באירופה, שרוב חבריה נרצחו בשואה. ב־1943 נחתם הסכם בין הסוכנות היהודית וקבוצת חפץ חיים בדבר הקצאת קרקע בסמוך לגדרה, בהסכמה שבשתיקה מצד הנהגת אגודת ישראל בארץ. החזון איש נשאל בסוגיה זו והציג גישה נייטרלית.
בשנת 1941 (ה'תש"א) נערכה הועידה השלישית בשנת 1944 (ה'תש"ד) ערכה התנועה ועידה ארצית רביעית בפתח תקווה.
לאחר השואה פעלו חברי פא"י באירופה לסייע לניצולי השואה והקימו קבוצות הכשרה לעליה לארץ. בנימין מינץ היה מיוזמי הקמת ועד ההצלה. "פעילותו של מינץ התמקדה בהפעלתם של נציגי התנועה בשתי שלוחות ההצלה של היישוב, בז'נבה ובאיסטנבול...לקראת סוף המלחמה עברו מאמציו של מינץ למוקד חדש. הצלה רוחנית, כלומר חילוץ יהודים שנקלעו בשנות המלחמה למקומות שמחקו את זהותם היהודית, ובראשם ברית המועצות, מצד אחד, ומוסדות נוצריים מצד אחר – ומעבר לכך, עידוד ניצולים במחנות העקורים לחזור ליהדותם ולעלות ארצה...עסק בגיוס שליחים, וערך מסע בן שמונה חודשים בין ריכוזי הניצולים באיטליה, בצרפת, בגרמניה ובפולין. בצרפת אף הקים מחנה מעבר לילדים, (שהיה בניהול משה בנימין קלינמן חיים גיטלר ויחיאל גרנטשטיין) 'נצח ישראל'" צור ארליך, מתוך מוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בט"ו בסיון תשע"א, 17.6.2011 בקפריסין הקים ר' ליבל קוטנר מחשובי חסידי גור קבוצת הכשרה לעשרות משארית הפליטה ודאג להם לחזור למחצבתם ולהעלותם לארץ ישראל.
בי"ח בסיון ה'תש"ו לאחר שביקר בנימין מינץ בפולין שלח מכתבים אל האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר מגור בו מפרט את המצוקה והסכנות לשארית הפליטה הנמצאים בפולין ומבקשים רחמים לברוח מהמקום. ומכתב אל רבי ישראל אלטר ורבי שמחה בונם אלטר לעזור למען הצלת אחים מסכנת מוות... וכותב: " ... הנני שבע רצון שהייתי שם, כי הייתי למשיב נפש למאות ולאלפים, ואני מקווה לתוצאות טובות מביקורי זה, כי אני מרעיש עכשיו את כל העולם היהודי למען הצלת אחינו בפולין".
בתחילה פעלה התנועה בכפיפות ל'אגודת ישראל' העולמית ולמועצת גדולי התורה, אך עד מהרה הפכה התנועה ציונית יותר והיא שיתפה פעולה עם הנהגת היישוב בארץ.
הסמכות התורנית בתנועה הייתה נתונה לרב מאיר קרליץ. בשנת ה'תשט"ו 1955 נבחר הרב אשר זאב ורנר מטבריה לרבה של התנועה. לאחר פטירתו שימשו הרב רפאל קצנלנבוגן והרב יצחק ידידיה פרנקל כסמכות רוחנית.
פעילות פוליטית
פא"י התמודדה בבחירות לאספה המכוננת, היא הכנסת הראשונה, במסגרת החזית הדתית המאוחדת. החזית הדתית המאוחדת הייתה שותפה בקואליציה, אך לפועלי אגודת ישראל לא היה נציג בממשלת ישראל הראשונה ובממשלת ישראל השנייה, בניגוד לשאר הסיעות שהרכיבו את החזית. בבחירות לכנסת השנייה התמודדה פועלי אגודת ישראל עצמאית, תוך עימותים בין תומכיה ובין תומכי אגודת ישראל. היא זכתה בשני מנדטים. יחד עם אגודת ישראל היא הצטרפה לקואליציה של ממשלת ישראל השלישית וקלמן כהנא שימש סגן שר במשרד החינוך. ב-23 בספטמבר 1952 עזבו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל את הקואליציה בגלל התנגדותן לגיוס נשים לצה"ל. בתחילת דצמבר ניהלה פועלי אגודת ישראל משא ומתן על תיקונים בחוק שירות לאומי וכניסה חזרה לקואליציה, שבמסגרתה אמור היה בנימין מינץ להתמנות לשר הסעד. החזון איש ביקר את ההסכם המתגבש ומועצת גדולי התורה פרסמה פסק שלפיו אסור לשרת בשירות לאומי בכל מסגרת שהיא, אפילו שאינה צבאית. בעקבות כך חזרה בה פא"י מהמהלך. מוסדות פועלי אגודת ישראל היו חלוקים לגבי ההצטרפות לקואליציה. הרוב, בראשות בנימין מינץ וקלמן כהנא תמך בכניסה לקואליציה, בעוד המיעוט, בראשות אברהם יהודה גולדראט וז' זוהר תמך בחזית משותפת עם אגודת ישראל בהתנגדות לממשלה. על רקע מחלוקת זאת נבחרה בינואר 1953 מזכירות חדשה לפועלי אגודת ישראל, שבה גולדראט וזוהר לא היו חברים. על פי הסכם רוטציה בין כהנא וגולדראט, היה על כהנא להתפטר מהכנסת באמצע הקדנציה של הכנסת השנייה. אולם בעקבות המחלוקת קבעה סיעת פועלי אגודת ישראל שאל לכהנא להתפטר. על פי דיווחים בעיתונות, שהוכחשו על ידי בנימין מינץ, שילם קלמן כהנא פיצויים לגולדראט על שלא מילא את הסכם הרוטציה. בינואר 1954 השמועות גררו גינוי מקיר לקיר בוועדת הכנסת. בעקבות הסכסוך הוביל אברהם יהודה גולדראט אופוזיציה פנימית בתוך פועלי אגודת ישראל, אשר תמכה בקשר יותר קרוב עם אגודת ישראל, אשר נטען שהקיפה כ-40% מהמפלגה. במהלך שנת 1956 עברו אברהם יהודה גולדראטראו מקור הערת שולים בערך עליו ויעקב לנדוי לפועל המזרחי, שם נבחר אברהם יהודה גולדראט לוועד הפועל המצומצם של המפד"ל.
בבחירות לכנסת השלישית, והרביעית התמודדה פועלי אגודת ישראל במסגרת החזית הדתית התורתית עם אגודת ישראל. אך במהלך הכנסת הרביעית פרשה מהסיעה המאוחדת ונכנסה לממשלה, דבר שעורר שוב את חמת אגודת ישראל. המאבקים בין אגודת ישראל וראשיו לבין פא"י, ובעיקר בין מחנה הליטאים של אגודת ישראל לבין פא"י, התפתחו לכדי מאבקים בלא פשרות, ולעיתים הגיעו אל סף האלימות. בבני ברק נערכה עצרת מחאה גדולה, בהשתתפות חברי מועצת גדולי התורה ורבנים בולטים ובהם הרב יעקב ישראל קניבסקי שהתנגד לפא"י עוד לפני הכניסה לממשלה. במכתב מחודש אב תשכ"א יצא הרב קנייבסקי נגד מנהיגי המפלגה וכתב כי הם "השחיתו התעיבו והפכוה למפלגה חומרית מובהקת... והמה מכניסים ארס אשר קרך בשורותיהם", ועל מצביעיה כתב כי הם "בכלל מחללי שם שמים בסתר וברבים". הרב צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, הביע דעתו בעד פא"י וכתב מכתב תמיכה בעד כניסת פא"י לממשלה. גם בשנת ה'תשל"ט בבחירות שנערכו לעירית בני ברק ברשימה החרדית ט"ז בראשות שמואל וינברג ונתמכה על ידי רב העיר הרב יעקב לנדא ורבי חיים שאול גריינימן יצאו הרבנים רבי יעקב קניבסקי והרב ש"ך נגד הרשימה, ובעקבות כך הוחרם ונרדף על ידם רבי חיים שאול גריינימן עד לפטירתו .
במהלך כהונת הכנסת הרביעית הצטרף ח"כ בנימין מינץ לממשלת מפא"י ומונה לשר הדואר.
ב-ט"ו בסיון ה'תשכ"א 30 ביוני 1961 נפטר בנימין מינץ, קהל אלפים השתתפו בהלווייתו בהם אדמורי"ם רבנים בהם רבי שמחה בונם אלתר מגור.
בכנסות החמישית, שישית, ושביעית התמודדה עצמאית וזכתה ל-2 מקומות.
בבחירות לכנסת השמינית חזרה להתמודד במסגרת חזית דתית תורתית (בעקבות החלטת הרוב במועצת גדולי התורה נגד דעתו של הרב שך לא ללכת עם פא"י הוא היה נסער ולא שב להשתתף בישיבותיה), וקיבלה 2 מנדטים מתוך 5 מנדטים שנבחרו, אך במהלך כהונת הכנסת השמינית פרשה ממנה שוב, ולכנסת התשיעית התמודדה עצמאית וזכתה במנדט אחד. בבחירות לכנסת העשירית לא עברה את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת האחת עשרה התמודדה יחד עם מפלגת מצ"ד הציונית דתית (שפרשה מהמפד"ל) במסגרת סיעת מורשה, והרשימה המשותפת החדשה זכתה לשני מנדטים. במהלך כהונת הכנסת עזב נציג מצ"ד הרב חיים דרוקמן את הסיעה המשותפת וחזר למפד"ל, ונציג פא"י אברהם ורדיגר שינה את שם הסיעה למורשה-פא"י. לאחר מכן התאחד עם אגודת ישראל.
בבחירות לכנסת השתים עשרה (ה'תשמ"ט) 1988 לאחר שהציבור הליטאי בראשות הרב אלעזר מנחם מן שך הקימו את מפלגת דגל התורה עקב סירובו של האדמו"ר מגור בעל הלב שמחה לדרישתו של הרב ש"ך להחרים את חסידות חב"ד הלכו לבחירות במסגרת של אגודת ישראל ולאחר מאבק בחירות סוער זכו בהשיג גדול של-5 מנדטים הכולל את אברהם ורדיגר, לעומת 2 שזכו דגל התורה. בכנסת השלוש עשרה הלכו ביחד עם אגודת ישראל ובהסכם רוטציה עם ח"כ מנחם פרוש נכנס אברהם ורדיגר כנציג פא"י.
האדמו"ר 'הבית ישראל' מגור פעל רבות להחזרת פא"י למסגרת של אגודת ישראל, להליכה משותפת ואף למיזוג, אולם הפלג הליטאי באגודת ישראל שהיו כפופים להרב שך והרב יעקב ישראל קניבסקי חששו להחלשת כוחם, בשנת ה'תשכ"ד (1964) לקראת הבחירות לכנסת השישית נעשו מגעים לאיחוד מחודש, בתמיכת רבי חיים מאיר הגר מוויז'ניץ ורבי ישראל אלתר מגור. בכינוס מועצת גדולי התורה הוחלט על פי דעת הרוב שלא להתאחד. המתנגדים היו בעיקר הרבנים הליטאים. לקראת הבחירות לכנסת ה-11 הייתה הכרזה בבית המדרש של גור בירושלים בשם האדמו"ר ה'לב שמחה' כי מי שהיה לו טובת הנאה מפועלי אגודת ישראל יכול לבחור עבורם, גם האדמו"ר בעל הפני מנחם צידד בהליכה משותפת עם פא"י, בעקבות זאת, כותב העיתונאי נח זבולוני, פגעו בו קשות ונכתבו נגדו כתבי פלסתר, בית הדין של חסידות גור פרסם הודעה חריפה כנגד כותבי ה'פשקווילים'.
לתנועה היו סנפים רבים ברחבי הארץ עם אלפי חברים אשר השתתפו בבחירות לרשויות המקומיות ופעלו למען חברי פא"י ואחרים, בבני ברק נבחרו לראשות העיר ראובן אהרונוביץ, ושמואל וינברג, לעיריית פתח תקווה ישראל אידלמן שהיה סגן ראש העיר שנים רבות, בחיפה יעקב כ"ץ ומשה בליטנטל סגני ראש העיר, בירושלים ישראל מאיר קליינרר ושלמה זלמן דרוק בצפת ישראל חיים ברקוביץ (ראש העיר), ברעננה מיכאל ורמן, בטבריה מנדל ברדווין ואברהם לוריא, בכפר אתא דוד שייקביץ סגן ומ"מ ראש העיר בראשון לציון בצלאל פריזנט, וכן נבחרו בערים באר שבע, נתניה ומקומות נוספים.
כמו כן נציגי התנועה היו חברים במועצות דתיות, ובאיגודים המקצועים של ההסתדרות הכללית מבלי שהצטרפו לוועידת ההסתדרות,
פעילות לא-פוליטית
פועלי אגודת ישראל הייתה תנועה מיישבת, ובמשך השנים הקימה מספר יישובים חקלאיים, ובהם: יסודות, בני ראם, בית חלקיה, חפץ חיים, שעלבים, מאור מודיעים, מבוא חורון, גמזו, בני עיי"ש, נחליאל, ומתתיהו, כמו כן הקימה מספר כפרי נוער, ובהם: יד בנימין, כפר אליהו שבתחומי גדרה, ומוסד חינוכי חקלאי על שם נתן בירנבוים בכפר סבא שהוקם בשנת תש"ה 1945 ביוזמתו של בנימין מינץ.
בשנת ה'תש"ג 1943 הקימה פא"י את חברת 'פיתוח - חברה למימון והשקעה של פועלי אגודת ישראל, בניהולם של ראובן אהרונוביץ, מנחם מורגנשטרן ופנחס פיטרקובסקי ובנו שיכונים במספר ערים בישראל למען חברי פא"י, בהם שכונת נוה אחיעזר ושיכון פא"י שבתחומי שיכון ה' בבני ברק, ובשכונת זכרון מאיר בבני ברק, שיכון פא"י בתחומי קריית שלום בתל אביב, גבעתים, פתח תקווה, חיפה, רחובות, קריית אתא, הרצליה, ירושלים.
בשנת תרצ"ה 1935 הקימו חברי התנועה את קופת מלווה וחסכון של פועלי אגודת ישראל בתל אביב בניהולו של מאיר וידסלבסקי, בשנת 1954 נוסדה קופת מלווה גם בעיר חיפה, לאחר שנים קיבלה קופת מלווה רישיון לבנק בשם בנק פועלי אגודת ישראל. בשנת 1977 התמזג הבנק עם הבנק הבינלאומי וחבר הכנסת אברהם ורדיגר מונה ליושב ראש הדירקטוריון. ב-4 באוקטובר 1999 הועברו מניות הבנק שהיו בידי התנועה לידי חברת ב.מ.ק.כ. בנימין אחזקות פיננסיות, ב-21 בינואר 2009 נחתם הסכם בין ב.מ.ק.כ. לבין הבנק הבינלאומי על מכירת חלקם לבנק הבינלאומי תמורת סך של 84.1 מיליון ש"ח.על פי דו"ח החוקר עופר אלקלעי שהוגש לבית המשפט
בשנת תש"י 1950 הוקמה חברת חזקיהו בע"מ בה היו רשומים חלק מנכסי המפלגה על מנת שהכנסותיה ישמשו להחזקה, להנהלת ולהרחבה, וכן להקמת מוסדות חינוך תורה, נוער ותרבות, ומוסדות ילדים של פא"י. בשנת 1996 הוקמה עמותת 'אגוד תורה ומעש' לקידום חיי תורה שלמים במדינת ישראל, ובשנת 1983 הוקמה 'אגודת נחליאל' לסיוע לנזקקים ומלגות לתלמידים וסטודנטים,מתוך דו"ח החוקר עופר אלקלעי
פא"י גם הקימה בתי כנסת רבים בערי ישראל, שנקראו על שמה, ובמשך השנים התפללו בהם יהודים שהיו מזוהים עם דרכה של התנועה.
ביטאונה של פא"י, "שערים", יצא במשך שנים רבות כיומון בעריכת יהודה נחשוני ויעקב ברונר, ולאחר מכן כשבועון עד שנסגר לחלוטין.
במשך שנים רבות הייתה תנועת הנוער עזרא מסונפת לתנועת פועלי אגודת ישראל.
פא"י כיום
כיום פא"י חדלה להתקיים כמפלגה. נשארו לה נכסים של למעלה מ-100 מיליון ש"חבית פועלי אגודת ישראל (פא"י) במרכז תל אביב מוצע למכירה פומבית על ידי מנהלים מיוחדים של הארגון, ושווי העסקה עשוי להגיע על פי ההערכות לכ-80 מיליון שקל.TheMarker 16/01/2023 והיישובים והמוסדות שהקימה, אולם היא מהווה בעיקר סמל. שמה נישא בעיקר על בתי כנסת שהקימה התנועה ברחבי הארץ. לעיתים, מחליפים בתי הכנסת פנים. דוגמה לדבר ניתן למצוא בחיפה, שם בית הכנסת של אנשי פא"י משמש את חסידי ויז'ניץ וביאלה, ובבני ברק בית הכנסת בבית התנועה ברחוב ירושלים 6 בשם 'נר יהודה' על שמו של יהודה נחשוני יו"ר סניף פא"י בבני ברק, שופץ ונבנה מחדש ובו מתפללים 2 בתי כנסת של חסידי גור, וכן בית הכנסת הוותיק 'פא"י-גור' ברחוב רבי עקיבא 68.
בנו של חבר הכנסת לשעבר אברהם ורדיגר ומזכ"ל התנועה חנוך ורדיגר, שהיה חבר במועצת עיריית ירושלים ומועמד מס' 9 מטעם פועלי אגודת ישראל ביהדות התורה לכנסת ה-14, ניסה להחיות את המפלגה ומוסדותיה. במסגרת זו, כינס את ועידת המפלגה בשנת 2004, בה השתתפו מאות צירים, שבחרו את מוסדות המפלגה באופן דמוקרטי. כמו כן הקים מוסדות חינוך המתאימים לרוחה ודרכה של פא"י.
בעשור הראשון של המאה ה-21 הוקמה מפלגת טוב, הנחשבת ממשיכה אידאולוגית של פא"י ההיסטורית. יו"ר התנועה הוא חנוך ורדיגר. המפלגה הריצה מספר רשימות בירושלים, בית שמש ביתר עילית ואלעד במימון הלואות בסך של כ-1.6 מיליון ש"ח שניתנו על ידי הסתדרות פועלי אגודת ישראל, ולא זכו לנציגים מימון הסיעה וההתמודדות בבחירות נעשה בניגוד לחוק המימון וחוק הבחירות. דו"ח החוקר אלקלעי, סעיפים 73-74 וסעיף 91.
בשנת 2001 הוקמה חברת 'חברותא' בשיתוף עם הפועל המזרחי המורכבת מ-4 עמותות. 1. עמותה לקידום מקצועי חברתי ברוח הדת ומסורת ישראל 2. עמותה לקידום מקצועי לעובדים בשירות הציבורי במקצועות האקדמיים ברוח דת ומסורת ישראל 3. עמותה לקידום מקצועי לעובדים בשירות הציבורי 4. תלמוד - העמותה לעובדי המדינה. חברי פא"י מהווים שליש מהחברים בוועד העמותות. דו"ח החוקר אלקלעי, סעיפים 37-66
בשנת 2012 הוקמה חברת 'שיאון ח.ו. השקעות במקרקעין (2012) בע"מ, העוסקת בהשקעות חלק מכספי התמורה של מכירת מניות בנק פאג"י, החברה חכרה מגרשים מסחרים ממינהל מקרקעי ישראל בבית שמש במטרה לבנות מרכזים מסחרים להשכרה.מתוך דו"ח החוקר אלקלעי, סעיף 34. וכן הוקמו בשנה זו החברות 'נר איתן אחזקות בע"מ' וחברת ת.ל.י. אחזקות בע"מ, מטרתן אחזקות והשקעות כספי התמורה שהתקבלו בגין מכירת מניות בנק פאג"י.דו"ח החוקר אלקלעי, סעיף 31
כיום התנועה החברות והעמותות מנוהלים על ידי המנהלים המיוחדים שנתמנו על ידי בית המשפט, עו"ד בניהו לאבל ועו"ד שאול קוטלר.
מוסדות החינוך של פא"י כיום
הישיבה התיכונית החרדית נהרדעא. קיבלו 5 אחוז בחלוקת הנכסים של פא"י.
תיכון בית יעקב "דרכי שרה" לבנות (בו לומדות הבנות לבחינות הבגרות, בשונה ממוסדות בית יעקב אחרים)
כולל "משאת בנימין", לעילוי נשמת בנימין מינץ, לסטודנטים הלומדים באקדמיה שהמקום פעיל
יישובי פא"י כיום
מושבים
בית חלקיה
בני ראם
יסודות
קיבוצים
חפץ חיים
שעלבים
יישובים קהילתיים
יד בנימין
מיצד
נחליאל
חלוקת נכסי התנועה
ב-25 ביולי 2018 הוציאה השופטת המחוזית בלוד, עירית וינברג נוטוביץ, צו פירוק זמני לתנועה ולגופים הקשורים אליה.
ב-22 באוגוסט 2022 נתן בית המשפט בלוד, בראשות השופטת וינברג נוטוביץ, תוקף של פסק דין להסדר הגישור בין המנהלים המיוחדים לרוב מוחלט של המשיבים. הצעת המגשר כי האגודה תפורק ותחוסל ונכסיה יחולקו כמפורט בהסכם הגישור.
בהחלטה סופית של המגשר השופט בדימוס אילן ש' שילה מיום 26 בפבואר 2023 הוחלט על חלוקת הנכסים של פועלי אגודת ישראל כדלהלן:
+עמותהשיעור החלוקהאיחוד מוסדות גור24%
ובנוסף הוצאות משפט
בסך 300,000 ש"חישיבת נזר ישראל גור בראשון לציוןמקרקעין (שטח הישיבה)ישובי פא"י בבית חלקיה21%עמותת מתנ"ס נחל שורק4%קריית חינוך שעלבים6%אגודה אח"ת2%עמותת נוער כהלכה1%ישיבת קול תורה בירושלים6%המכון לחקר החקלאות על פי התורה6%בית המדרש להלכה בהתיישבות החקלאיתמרכז קהילתי שליד קריית פא"י ברחובות7.5%אולפנת הרב בהר"ןמקרקעין (שטח האולפנה)אור נהרדעא5%עמותת נצח ישראל7.5%אור העולם5%עמינדב אגודה תורנית להתנדבות5%
נציגי המפלגה ומועמדיה לכנסת
כנסת חברי כנסת/מועמדים הערות מועצת המדינה הזמנית (1948) נציג אחד: קלמן כהנא הכנסת ה-1 (1949) במסגרת החזית הדתית המאוחדת3 מנדטים (מתוך 16 לרשימה כולה): בנימין מינץ, אברהם יהודה גולדראט, קלמן כהנא הכנסת השנייה (1951)2 מנדטים:בנימין מינץ, קלמן כהנא מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אברהם יהודה גולדראט, יעקב כ"ץ לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת השלישית (1955) במסגרת חזית דתית תורתית 3 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): בנימין מינץ, קלמן כהנא, יעקב כ"ץ ב-3 בנובמבר 1955 שינתה הסיעה את שמה ל"אגודת ישראל-פועלי אגודת ישראל". הכנסת הרביעית (1959) במסגרת חזית דתית תורתית 3 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): בנימין מינץ, קלמן כהנא, יעקב כ"ץ ב-9 באוגוסט 1960 התפלגו המפלגות אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל שהרכיבו את החזית הדתית תורתית לשתי סיעות נפרדות.
ב-30 במאי 1961 נפטר בנימין מינץ. החליף אותו שלמה יעקב גרוס חבר אגודת ישראל. הכנסת החמישית (1961) 2 מנדטים: קלמן כהנא יעקב כ"ץ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: חיים קהן, יעקב ברונר
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת השישית (1965) 2 מנדטים: קלמן כהנא, יעקב כ"ץ, אברהם ורדיגר מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: חיים קהן
ב-21 בדצמבר 1967 נפטר יעקב כ"ץ. החליף אותו אברהם ורדיגר
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת השביעית (1969) 2 מנדטים: קלמן כהנא, אברהם ורדיגר מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: חיים קהן, זאב שוורץ. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת השמינית (1973) במסגרת חזית דתית תורתית 2 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): קלמן כהנא, אברהם ורדיגר
מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: חיים קהן
ב-15 במרץ 1977 התפלגו המפלגות אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל שהרכיבו את החזית הדתית תורתית לשתי סיעות נפרדות. הכנסת התשיעית (1977) מנדט אחד: קלמן כהנא מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אברהם ורדיגר, חיים קהן. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן מועמדי המפלגה לכנסת ה-10 (1981) אברהם ורדיגר, שלום שכנא רותם, הרב שמעון אליטוב לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת ה-11 (1984) במסגרת מורשה מנדט אחד (מתוך 2 לרשימה כולה): אברהם ורדיגר ב-29 ביולי 1986 פרש חיים דרוקמן נציג מצ"ד מהסיעה המשותפת וחזר למפד"ל. בעקבות כך שונה שם הסיעה ל"מורשה-פא"י". הכנסת ה-12 (1988) במסגרת אגודת ישראל מנדט אחד (מתוך 5 לרשימה כולה): אברהם ורדיגר הכנסת ה-13 (1992) במסגרת יהדות התורה מנדט אחד (מתוך 4 לרשימה כולה): אברהם ורדיגר ב-28 ביוני 1994 פרש מנחם פרוש מהכנסת במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו אברהם ורדיגר. מועמדי המפלגה לכנסת ה-14 (1996) במסגרת יהדות התורה חנוך ורדיגר מועמדי המפלגה לכנסת ה-15 (1999) במסגרת יהדות התורה חנוך ורדיגר
ראו גם
הסתדרות פועלי אגודת ישראל
לקריאה נוספת
עדה גבל, חרדים ואנשי מעשה - פועלי אגודת ישראל 1939-1933, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2017
יוסף פונד, פרולטרים דתיים התאחדו!, פועלי אגודת ישראל - אידאולוגיה ומדיניות, ירושלים, יד יצחק בן צבי, תשע"ח.
קישורים חיצוניים
פועלי אגודת ישראל, הפרדס, ספטמבר 1948, עמודים 5-15, אתר hebrewbooks
,
הערות שוליים
*
קטגוריה:סיעות בכנסת
קטגוריה:תנועות מיישבות
קטגוריה:מפלגות חרדיות בישראל
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-3
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-9
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-10
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-11
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-12
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-13
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-14 | 2024-09-02T06:59:05 |
ליברלים עצמאיים | ליברלים עצמאיים או בראשי תיבות ל"ע, הייתה מפלגת מרכז בעלת השקפה ליברלית שהתפצלה מהמפלגה הליברלית הישראלית בשלהי הכנסת החמישית, לאחר שזו האחרונה חברה לתנועת החרות בהקמת גח"ל (גוש חרות ליברלים, במסגרתו התמודדו שתי המפלגות במשותף לכנסת).
שמה המלא של המפלגה היה המפלגה הליברלית העצמאית לישראל. רוב חברי המפלגה החדשה היו חברים לפני-כן במפלגה הפרוגרסיבית. המפלגה הייתה מיוצגת בכנסות החמישית עד התשיעית. ובכנסת ה-11 כחלק מרשימת המערך. והייתה חברה קבועה בממשלות מפלגת העבודה עד המהפך.
חברים בולטים במפלגה: משה קול, אשר שימש כשר הפיתוח ושר התיירות, גדעון האוזנר - שימש כשר בלי תיק בממשלה ה-16 וה-17, יהודה שערי - שימש כסגן שר הפיתוח וכסגן שר התיירות, יצחק גולן, נסים אליעד.
תולדות המפלגה
שרי המפלגה נהגו להתפטר מהכנסת עם התמנותם לשרים בממשלה, כדי להכניס את הבאים אחריהם ברשימת המתמודדים לכנסת. כך עשה קול בהתמנותו לשר בממשלת ישראל השלוש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השישית, ובעת מינויו לשר בממשלת ישראל החמש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השביעית וכך עשו קול וגדעון האוזנר בעת מינוים לשרים בממשלת ישראל השש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השמינית.
בבחירות לכנסות ה-6–8 הייתה התמיכה במפלגה יציבה והיא זכתה ל-4–5 מנדטים, בדומה לתמיכה לה זכתה המפלגה הפרוגרסיבית. אולם, בבחירות לכנסת התשיעית קיבלו הליברלים העצמאיים מנדט יחיד, לאחר שרוב מצביעיהם עברו להצביע עבור התנועה הדמוקרטית לשינוי. בעקבות המהפך נותרה המפלגה באופוזיציה. בינואר 1978 העלה גדעון האוזנר, נציג המפלגה בכנסת, את ההצעה לבחון הצטרפות לקואליציה, ומשה קול שהיה אז יו"ר הנהלת המפלגה התנגד לה והביא לדחייתה ברוב של 48 נגד 30. בעקבות זאת נוצרה מתיחות בין קול והאוזנר שהתאחתה לאחר חודשים ספורים. מספטמבר 1978 עד אוגוסט 1979 התקיימו דיונים בין הליברלים העצמאיים ומפלגת שינוי על איחוד, שלא יצא אל הפועל. בבחירות לכנסת העשירית לא הצליחה המפלגה לעבור את אחוז החסימה ובבחירות לכנסת האחת עשרה התמודדה במסגרת המערך עם מפלגת העבודה ומפ"ם וזכתה לנציג אחד בכנסת - יצחק ארצי. בבחירות לכנסת השתים עשרה התמודדה מפלגת הליברלים העצמאיים ברשימה משותפת יחד עם מפלגת שינוי ומפלגת המרכז הליברלי תחת השם "מפלגת המרכז - שינוי", אך מכיוון שהרשימה המשותפת זכתה לשני מנדטים בלבד ואילו נציג הליברלים העצמאיים מוקם במקום השלישי לא זכתה המפלגה לייצוג בכנסת זו. לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה התמזגה מפלגת הליברלים העצמאיים לתוך מפלגת העבודה ומועמדה צבי ניר מוקם במקום ה-49 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת.
נציגי המפלגה בכנסת
כנסת חברי כנסת הערות הכנסת החמישית (1961) 7 מנדטים: יצחק גולן, יזהר הררי, רחל כהן-כגן, בנו כהן, משה קול, פנחס רוזן, יהודה שערי הסיעה נוצרה ב-16 במרץ 1965 עם פרישת חבריה מהמפלגה הליברלית, על רקע איחודה של זו עם חרות במסגרת גח"ל. הכנסת השישית (1965)5 מנדטים: פנחס רוזן, משה קול, יזהר הררי, גדעון האוזנר, יהודה שערי, יצחק גולן, נסים אליעד ב-11 בינואר 1966 פרש מהכנסת משה קול. החליף אותו יצחק גולן.
הררי פרש מהסיעה ב-27 במאי 1968 והצטרף למפלגת העבודה.
ב-23 בדצמבר 1968 פרש מהכנסת פנחס רוזן. החליף אותו נסים אליעד.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת השביעית (1969) 4 מנדטים: משה קול, גדעון האוזנר, יהודה שערי, יצחק גולן, נסים אליעד ב-15 בדצמבר 1969 פרש מהכנסת משה קול. החליף אותו נסים אליעד. הכנסת השמינית (1973) 4 מנדטים: משה קול, גדעון האוזנר, יהודה שערי, הלל זיידל, נסים אליעד, יצחק גולן ב-10 במרץ 1974 פרש מהכנסת משה קול. החליף אותו נסים אליעד.
ב-10 במרץ 1974 פרש מהכנסת גדעון האוזנר. החליף אותו יצחק גולן.
זיידל פרש מהסיעה ב-15 בפברואר 1977 והצטרף לליכוד. הכנסת התשיעית (1977) מנדט אחד: גדעון האוזנר מועמדים בולטים שלא נכנסו לכנסת: נסים אליעד. לרשימת מועמדים מלאה: מועמדי המפלגה לכנסת העשירית (1981) יצחק ארצי, נסים אליעד, יצחק בר-לבב הכנסת ה-11 (1984) במסגרת המערך מנדט אחד (מתוך 44 לרשימה כולה): יצחק ארצי ארצי פרש מהמערך ב-15 במרץ 1988 והצטרף למפלגת שינוי.מועמדי המפלגה לכנסת ה-12 (1988) במסגרת "מפלגת המרכז - שינוי"צביקה ניר
לקריאה נוספת
דרור זייגרמן, המהפך הליברלי: מיזוגים פוליטיים: חקר המפלגה הליברלית בישראל, הוצאת שוקן, 2013.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ישראל: מפלגות מרכז היסטוריות
קטגוריה:סיעות בכנסת
קטגוריה:ציונות כללית
קטגוריה:מפלגות ציוניות
קטגוריה:ישראל: מפלגות חילוניות
קטגוריה:ישראל: מפלגות ליברליות
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-13
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-14
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-15
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-16
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-17
קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1965 | 2024-03-09T19:12:36 |
אגו"י | REDIRECT אגודת ישראל | 2004-09-02T15:15:56 |
התחיה | התחיה הייתה מפלגת ימין בישראל שהוקמה באוקטובר 1979, והתפרקה בשנת 1992 לאחר שבבחירות לכנסת השלוש עשרה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.
רקע אידאולוגי
ממוזער|סמל
במהלך שלושים שנותיה הראשונות של המדינה, שבהן היה השמאל בשלטון, ייצגה את קולו של הימין תנועת החרות בהנהגת מנחם בגין. תנועה זו ייצגה קול ימני, התומך בארץ ישראל השלמה, בהתיישבות בכל חלקי הארץ, ומתנגד לפשרה טריטוריאלית. עם הזמן הפכה תנועה זו לתנועת הליכוד והתחברה עם אלמנטים מתונים יותר.
בשמונה הכנסות הראשונות הייתה מפלגה זו מפלגת אופוזיציה מובהקת שהודרה מהשפעה על השלטון. בבחירות לכנסת התשיעית התרחש "המהפך" אשר הביא אותה לראשונה, בניצחון גדול, אל עמדות מנהיגות לאומית, ואל משרת ראש הממשלה. בתפקיד זה הביא בגין למפנה היסטורי, כאשר הביא לכריתת הסכמי השלום עם מצרים, תוך ויתור טריטוריאלי בחצי האי סיני, שעמד במתח מול האידאולוגיה של "ארץ ישראל השלמה" אשר גרסה כי אין לוותר על אף חלק מחלקי המולדת (אם כי בראיית בגין סיני לא נחשבה כחלק מארץ ישראל).
עמידתו של הליכוד מאחורי מנהיגו במהלך המשא ומתן שקדם להסכם השלום, כאשר ברור היה כי המדובר בוויתור טריטוריאלי, הביאה לשבר אידאולוגי. שניים מחברי הכנסת של הליכוד, גאולה כהן, אשר הייתה פעילה במחתרות הלח"י והאצ"ל, ומשה שמיר, הסופר ואיש התנועה למען ארץ ישראל השלמה, ייצגו את הקו הבלתי מתפשר. במהלך כהונת הכנסת התשיעית, לאחר כריתת הסכמי קמפ דייוויד, ב-18 בספטמבר 1978, אשר התייחסו אף אל מתן "אוטונומיה" לפלסטינים, וחתימת חוזה השלום עם מצרים, ב-26 במרץ 1979 שהפך את הוויתור הטריטוריאלי בסיני לעובדה, הלך השבר האידאולוגי בתוך הליכוד וגדל. רבים ממצביעי הימין האידאולוגי חשו כי בגין ותומכיו אינם מייצגים אותם יותר.
ב-15 במאי 1979 פרש משה שמיר מן הליכוד, וב-17 ביולי 1979 פרשה גאולה כהן מן הליכוד. השניים הקימו את תנועת בנא"י (ברית נאמני ארץ ישראל) אשר הצטרפה לפרופ יובל נאמן שהקים את "התחיה".
למן הכנסת התשיעית, הליכוד רואה עצמו הניזוק העיקרי מקורותיה והישגיה של מפלגת "התחיה". במערכת הבחירות לכנסת האחת עשרה אמר צחי הנגבי, בנה של גאולה כהן ומאנשי הליכוד, כי "גם הוא אוהב את אמא שלו אך לא יצביע בשבילה".
הכנסת העשירית
אל הבחירות לכנסת העשירית התייצבה התחיה כשבראשה פרופסור יובל נאמן. נאמן, מדען בעל שם עולמי, ואל"ם במיל, אשר עד אז שימש בתפקידים ממלכתיים ואקדמיים, הביא לתנועה מכובדות וממסדיות, אשר נדרשו על מנת להביאה לתודעה כאלטרנטיבה אידאולוגיות לתנועת הליכוד, שהייתה ממפלגת ימין לתנועת שלטון. אל התנועה הצטרפו רבים מאנשי גוש אמונים, ואנשי תנועות הימין. התחיה הייתה מזוהה עם "התנועה לעצירת הנסיגה מסיני", תנועה חוץ-פרלמנטרית שהחתימה על עצומות ופעלה כנגד נסיגת ישראל מסיני. סמלה של התנועה היה צילומו של צעיר שחור בלורית המניף את דגל ישראל. סערה זוטא נוצרה כאשר הסתבר כי הצילום רוטש מצילום ישן של הסופר המזוהה עם השמאל יעקב שבתאי בנעוריו, כאשר השתתף בפעילות של השומר הצעיר. על מנת לפתור בעיה זו החליפו דיוקן זה בדיוקן של פעיל התחיה ונציג העלייה הרוסית במפלגה גפן איגור שבמקרה היו לו תווי פנים דומים.
בבחירות עצמן, שהתקיימו ב-30 ביוני 1981 זכתה התנועה בשלושה מנדטים.
ממשלתו של מנחם בגין הייתה מחויבת לנסיגה מסיני על פי ההסכמים עם מצרים, ולפיכך נותרה התחיה באופוזיציה, כאשר הליכוד הקים ממשלה עם המפלגות הדתיות, המפד"ל, אגודת ישראל ומפלגתו של אהרן אבוחצירא, תמ"י. האופוזיציה הייתה מורכבת ברובה מאנשי השמאל, מפלגת העבודה והמפלגות שמשמאל לה, והשפעתה של תנועת התחיה הייתה קטנה, והתבטאה במיוחד בקו החד-משמעי והעיקש שנקטה בעניין הנסיגה מסיני. עם ביצוע הנסיגה עצמה, באפריל 1982 ירדו אנשי התנועה אל העיר ימית והיו בין המתנגדים לפינוי. בראשם עמדו שלושת חברי הכנסת של התנועה יובל נאמן, גאולה כהן וחנן פורת.
מלחמת לבנון הראשונה הביאה בעקבותיה שינוי. קו השבר בין הימין והשמאל נמתח מחדש, כאשר התחיה תמכה במלחמה ובצעדי הממשלה, ואילו אנשי השמאל התנגדו לה. במהלך המלחמה, ב-26 ביולי 1982 הצטרפה התחיה לממשלה, ונאמן מונה לשר המדע והפיתוח וליו"ר ועדת השרים לענייני התיישבות, תפקיד שבו דאג לאישור התנחלויות רבות.
הכנסת ה-11 והכנסת ה-12
בבחירות לכנסת האחת עשרה זכתה "התחיה" להישג נאה. אל התנועה הצטרף הרמטכ"ל לשעבר רפאל איתן שעמד בראש תנועה חוץ פרלמנטרית שכונתה "צומת". בבחירות אלו רצה התנועה בשם "התחיה-צומת", אם כי ביוני 1986 אוחדו התנועות לתנועה אחת בשם "התחיה". בבחירות, שהתקיימו ב-23 ביולי 1984 זכתה התנועה לחמישה מנדטים.
לאחר הבחירות שוב מצאה עצמה התנועה באופוזיציה, עקב הקמת ממשלת אחדות לאומית בראשות שמעון פרס (ולאחר מכן יצחק שמיר), ממשלה אשר נשענה על רוב פרלמנטרי מוצק של 97 חברי כנסת. השפעתה של המפלגה הייתה מועטה, והסכסוכים הפנימיים בה בין מחנה כהן למחנה איתן גברו, ולבסוף הביאו לפרישת איתן ואנשיו ב 16 בנובמבר 1987. בבחירות אלו השתתף אף מאיר כהנא בראש תנועת כך וזכה לראשונה להיכנס לכנסת. לראשונה לא הייתה התחיה תנועת הימין הרדיקלי היחידה בבית, אם כי כהנא נחשב למוקצה, והתחיה נראתה לעומתו כתנועה מתונה וממסדית.
אל הבחירות לכנסת השתים עשרה התייצבו מספר תנועות ימין. תנועתו של כהנא נפסלה מלהשתתף בבחירות, אולם תנועות "מולדת" בראשותו של רחבעם זאבי ו"צומת" בראשותו של איתן, השתתפו, וזכו להישגים. התחיה לא הייתה עתה לבדה במאבק על קולו של המצביע הנמצא מימין לליכוד. המפד"ל אף היא התיימרה לייצג את המצביע הדתי-לאומי, אותו מגזר עצמו אשר התחיה התמודדה על ייצוגו. איש התחיה לשעבר חנן פורת התמודד בבחירות אלו מטעם המפד"ל. אומנם התחיה ייצגה עדיין אלמנטים מרכזיים בציבור זה, ומטעמה התמודד הרב אליעזר ולדמן אך תחושתם של מצביעים רבים הייתה כי עליהם לתת את קולם למפלגה שתייצג אותם הן מן הבחינה הדתית והן מן הבחינה הלאומית. בבחירות, שנערכו ב-1 בנובמבר 1988 זכתה התחיה לשלושה מנדטים. תקוותה לקבל מנדט נוסף בבחירות חוזרות שהתקיימו בקלפיות בבני ברק ב-15 באפריל 1991 נכזבה והמנדט נשאר בידי דגל התורה.
לאחר הבחירות הוקמה שוב ממשלת אחדות, בראשותו של יצחק שמיר. ממשלה זו הייתה על בסיס רעוע ומעורער מיסודו, כאשר כל אחד ממרכיביה הביט הצידה, לעבר מפלגות הלוויין האידאולוגיות, וניסה להקים ממשלות אלטרנטיביות ולדחוק את שותפתו אל האופוזיציה. במרץ 1990 נכשל ניסיונו של שמעון פרס להקים ממשלה צרה בראשותו, המכונה "התרגיל המסריח", וב-8 ביוני 1990 הקים יצחק שמיר ממשלת ימין-דתיים צרה, שאליה צורפה התחיה. יובל נאמן מונה לשר האנרגיה והתשתית, וגאולה כהן קיבלה את משרת סגן שר המדע והטכנולוגיה.
הפלת ממשלת שמיר, והבחירות לכנסת ה-13
מלחמת המפרץ הביאה לשינויים מהותיים במזרח התיכון. יצחק שמיר ייצג אומנם קו אידאולוגי נוקשה, ודגל בשימור המצב הקיים בכל מחיר, המשך ההתנחלות, ואי הכרה באש"ף, אך גם ממשלתו בה ניתן ייצוג למפלגות ימין שהיו אף רדיקליות מן התחיה כגון מפלגת "מולדת", הסתגלה אל השינויים, והכירה במצב החדש שנוצר.
לחץ אמריקני מאסיבי שהפעיל נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש (האב) ומזכיר המדינה ג'יימס בייקר הביא לכינוסה של ועידת מדריד באוקטובר 1991. שמיר היה מתנגד חריף לכינוסה של ועידה בין-לאומית לדיון בענייני המזרח התיכון, אך אף הוא ויתר בנקודה זו, והצטרף אל הוועידה, לקול מחאות אנשי הימין. בעקבות הוועידה נפתחו שיחות דו-צדדיות, ביניהן שיחות עם הפלסטינים. על אף ששיחות אלו שהתקיימו בוושינגטון בין משלחת ישראלית בראשותו של אליקים רובינשטיין ובין משלחת ירדנית - פלסטינית, לא הביאו להתקדמות של ממש, ראו אנשי הימין את מדינת ישראל כמתקדמת בדרך מסוכנת, וכמחאה על קיומן של השיחות פרשו "מולדת" ו"התחיה" ממשלת שמיר ב-16 בינואר 1992, וזאת לאחר ש"צומת" פרשה מספר ימים לפני כן. פרישה זו הביאה לנפילת הממשלה. רבים רואים בפעולה זו משום משגה היסטורי, אשר הביא בסופו של דבר לעליית השמאל בראשותו של יצחק רבין אל השלטון, ולכריתת הסכמי אוסלו אשר ודאי לא היו לרוחם של אנשי התנועה. התנהגות זו גונתה כהתנהגות אובדנית, ועמידה אידאולוגית קפדנית מדי, אשר הביאה בסופו של דבר לתוצאה ההפוכה. בשנת 1999 חזרו אנשי הימין על דפוס פעולה זה כאשר הביאו לנפילת ממשלתו של בנימין נתניהו כאשר נראה כי הוא עומד על סף ויתורים טריטוריאליים נוספים, דבר שהביא לבסוף לעלייתו לשלטון של אהוד ברק.
כאשר נראו הבחירות באופק, נראה היה כי תתמודדנה מספר מפלגות ימין קיקיוניות, אשר תפצלנה את הקול הימני הרדיקלי. לאור סכנה זו פעלו אנשי התחיה להעלאת אחוז החסימה, והוא עלה מאחוז אחד לאחוז וחצי.
בבחירות עצמן התמודדו מספר מפלגות ימין. מפלגת מולדת זכתה להישג, ומפלגת "צומת" הגיעה להישג של שמונה מנדטים. התחיה לא עברה את אחוז החסימה, אם כי התחיה הייתה זוכה להיכנס לכנסת לו היה אחוז החסימה נותר ללא תיקון החוק. העלאת אחוז החסימה, וכישלונה של התחיה לעבור אותו היוו גורם אשר תרם באופן משמעותי לעלייתו של יצחק רבין לשלטון.
נוער התחיה
ממוזער|170px|כרטיסי חבר של צבי האוזר וגדעון סער ב"צעירי התחיה"
ממוזער|שמאל|170px|סטיקר של תנועת התחיה
במפלגת התחיה הייתה פעילות ענפה של נוער. עיקר פעילות נוער התחיה היה בין השנים 1981 ועד 1992 אז נמנו מאות פעילים. מרבית בני הנוער היו בני כיתות י'–י"ב, חילונים ודתיים מכל הארץ והגשימו את הרעיון של התחייה "הולכים ביחד". נוער התחיה היה מעורב בהקמת משמרות מחאה, כתיבה לעיתונים, והתנדבות בפעילות התיישבותית ביהודה, שומרון ועזה. נוער התחיה פעל בעיקר בסניפים ירושלים, תל אביב, חיפה והצפון, חולון, רעננה, פתח תקווה, נתניה ובאר שבע.
בין הפעילים הבולטים מקרב בני הנוער בתנועת התחיה, ניתן למנות כיום שופטים, עורכי דין בכירים, אנשי אקדמיה, עיתונאים, מוזיקאים ואנשי עסקים מצליחים. בין הפוליטיקאים המוכרים נמנים נפתלי בנט, גדעון סער וצבי האוזר והרב מנחם פרל.
פירוק המפלגה
לאחר כישלון המפלגה בבחירות לכנסת השלוש עשרה לא שרדה המפלגה, ובבחירות לכנסת הארבע עשרה לא התמודדה (אם כי תנועת "מולדת" הכריזה על עצמה כ"תנועת נאמני ארץ ישראל ויוצאי התחיה"). רוחה של תנועת התחיה עדיין ממשיכה להשפיע אף לאחר פירוקה. מספר מאנשיה כגאולה כהן הצטרפו אל הליכוד, ואחרים מצאו את עצמם בתנועת המפד"ל ובתנועת "מולדת". רבים מן הפעילים בתנועה בעבר עודם פעילים היום במסגרת מפלגות הימין.
נציגי המפלגה בכנסת
כנסת חברי כנסת הערות הכנסת התשיעית (1977) 2 מנדטים: גאולה כהן, משה שמיר הסיעה נוצרה ב-17 ביולי 1979 בשם "בנא"י" לאחר פרישת חבריה מהליכוד. ב-20 בנובמבר 1979 שונה שמה ל"התחייה-בנא"י". הכנסת העשירית (1981) 3 מנדטים: יובל נאמן, גאולה כהן, חנן פורת, צבי שילוח ב-7 במרץ 1984 פרש מהכנסת חנן פורת. החליף אותו צבי שילוח. הכנסת ה-11 (1984) במסגרת התחייה-צומת 4 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): יובל נאמן, רפאל איתן, גאולה כהן, אליעזר ולדמן, גרשון שפט ב-2 ביוני 1986 התמזגה מפלגת צומת בתוך מפלגת התחייה, ושם הסיעה שונה ל"התחייה". ואולם, ב-16 בנובמבר 1987 פרש נציג צומת רפאל איתן, וב-30 בנובמבר באותה השנה הקים את סיעת צומת. הכנסת ה-12 (1988) 3 מנדטים: יובל נאמן, גאולה כהן, אליעזר ולדמן, גרשון שפט, אליקים העצני ב-30 בינואר 1990 פרש מהכנסת יובל נאמן. החליף אותו גרשון שפט.
ב-31 בינואר 1990 פרש מהכנסת אליעזר ולדמן. החליף אותו אליקים העצני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ישראל: מפלגות ימין היסטוריות
קטגוריה:ישראל: מפלגות היסטוריות
קטגוריה:מפלגות ציוניות
*
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-19
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-20
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-24
קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1979 | 2024-10-05T01:27:54 |
מונטנגרו | 330px|ממוזער|שמאל|מונטנגרו ב-1913
שמאל|ממוזער|330px|הרכב אתני במחוזות מונטנגרו על-פי מפקד האוכלוסין של 2003: אדום – מונטנגרים, תכלת – סרבים, ירוק כהה – בוסנים, אפור – אלבנים
240px|ממוזער|שמאל|העיר הרצג נובי ליד הים התיכון
240px|ממוזער|שמאל|חומת העיר העתיקה של קוטור
רפובליקת מונטנגרו (במונטנגרית: Црна Гора או Crna Gora, מבוטא "צְרְנָה גוֹרָה", ; באופן מילולי: "הר שחור") היא מדינה קטנה והררית, השוכנת בדרום אירופה, בחלקו המערבי של הבלקן. המדינה גובלת בקרואטיה במערב, בבוסניה והרצגובינה בצפון-מערב, בסרביה בצפון-מזרח, בקוסובו במזרח, באלבניה בדרום ובים האדריאטי בדרום-מערב.
מונטנגרו הייתה מדינה עצמאית בשנים 1878–1918 תחת שלטונו של ניקולה הראשון. אחר כך הצטרפה מונטנגרו ליוגוסלביה, ולאחר שזו התפרקה בתחילת שנות התשעים, נשארה מונטנגרו רק עם סרביה באיחוד הפדרלי, סרביה ומונטנגרו. בשנת 2006 פרשה מונטנגרו מהאיחוד עם סרביה, והכריזה שוב על עצמאותה. בשנת 2017 הצטרפה מונטנגרו לברית נאט"ו.
מקור השם
פירוש שם המדינה הוא "הר שחור". בשפת המקום נקרא Crna Gora (מבוטא "צְרְנַא גוֹרָה"). השם מתייחס ליער השחור שכיסה בעבר את מדרונותיהם של האלפים הדינריים החוצים את מונטנגרו, כיום נשאר ממנו חלק קטן יחסית. סוחרים איטלקים-ונציאניים תרגמו את שם המדינה לשפה האיטלקית – Montenegro, ומאיטלקית השם הזה התפשט לשפות רבות, כולל עברית. בשפות נוספות מתורגם השם מילולית כ"הר שחור", למשל Черногория (צֶ'רְנוֹגוֹרִיָה) ברוסית, أَلْجَبَل ٱلْأَسْوَد (אַל-גַ'בַּל אַל-אַסְוַד) בערבית, Karadağ בטורקית, Mali i Zi באלבנית, Μαυροβούνιο (מַבְרוֹבוּנִיוֹ) ביוונית ו-黑山 (heishan) בסינית.
היסטוריה
בעת העתיקה שטח מונטנגרו היה בשליטת האימפריה הרומית ולאחר מכן בשליטת האימפריה הביזנטית. במאה העשירית התגבש במקום שלטון עצמי של העמים השונים שיישבו את האזור – סלאבים, אילירים, רומאים וטורקים אווארים (עם קדום) תחת השם דוקליה (Duklja בסרבית מודרנית, Doclea בלטינית).
החל מהמאה ה-13 האזור קיבל את השם נסיכות זטה. השליטים הצליחו לשמור על עצמאות האזור מפני פלישות של צבא האימפריה העות'מאנית וכן מפני השתלטות של סרביה השכנה. במאה ה-15 הכנסייה האורתודוקסית המקומית הפכה לגורם משמעותי בשלטון ועד אמצע המאה ה-19 במונטנגרו היה שלטון בעל אופי תאוקרטי. בשנת 1851 השליט הדתי דנילו השני עזב את תפקידו ככומר, התחתן והכריז על עצמו כנסיך ובכך הסתיימה התקופה התאוקרטית של מונטנגרו.
בשנת 1876 עמד ניקולה הראשון נסיך מונטנגרו בראש הכוחות שמרדו בשלטון האימפריה העות'מאנית. בשנת 1878 בעקבות קונגרס ברלין אושרה העצמאות של מונטנגרו ובעשורים הראשונים לעצמאותה נהנתה מונטנגרו משגשוג ויציבות. מערכת החינוך והעיתונות התרחבו במידה רבה והצבא נהנה מתמיכה וסיוע של רוסיה הצארית. למרות היותה של מונטנגרו מדינה קטנה של כרבע מיליון אנשים, היא זכתה לכבוד גדול באירופה, הודות לצבאה החזק שהצליח לגבור על הצבא העות'מאני.
במרץ–אפריל 1909, בתמורה להכרה בסיפוח בוסניה והרצגובינה לאימפריה האוסטרו-הונגרית, קיבלה מונטנגרו את הזכות לבנות אוניות מלחמה ושליטה מלאה בערי החוף בר ואולצין.
ב-1912, כחלק מהליגה הבלקנית, מונטנגרו יצאה למלחמה נגד האימפריה העות'מאנית וכבשה שטחים נרחבים באזור מקדוניה ואת שקודרה באלבניה, אך בלחץ המעצמות נאלצה לסגת משקודרה. במלחמת העולם הראשונה שהחלה ב-1914 נכבשה בידי אוסטרו-הונגריה ולאחר המלחמה הצטרפה לסרביה ולימים הפכה לחלק מיוגוסלביה.
עם כיבושה של ממלכת יוגוסלביה בזמן מלחמת העולם השנייה, נפלה מונטנגרו לידי איטליה הפאשיסטית. בתמיכת איטליה, ב-12 ביולי 1941 הוכרזה "מדינה עצמאית" על ידי סקולה דרלייביץ' שבפועל הייתה מדינת בובות איטלקית. באזור התחוללה מלחמת אזרחים ורוב אוכלוסיית מונטנגרו תמכה בפרטיזנים שהתנגדו לכיבוש האיטלקי.
במונטנגרו מתקיימת זהות ייחודית אך לה גם שפה, דת והיסטוריה משותפות עם סרביה. האיחוד בין הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה התקיים לאורך מרבית המאה ה-20 ואולם הוא סבל לעיתים מבעיות על רקע אתני ככל שהמיעוטים השונים דרשו יצוג וכוח. בשנת 1992 פרשו ארבע מתוך שש הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה, ורק סרביה ומונטנגרו המשיכו לקיים מבנה של רפובליקה פדרלית. במשאל עם שנערך באותה שנה הצביעו רוב המונטנגרים בעד המשך קיומה של יוגוסלביה כפדרציה. ב-2003 יוגוסלביה פורקה רשמית והוקם איחוד רופף בשם סרביה ומונטנגרו לתקופת המעבר עד ששתי הרפובליקות האחרונות של יוגוסלביה יחליטו האם להישאר במבנה של האיחוד או להיפרד.
ב-21 במאי 2006 נערך משאל עם שני בנוגע להחלטה האם להתנתק מסרביה ולהכריז על עצמאות. שיעור ההשתתפות במשאל העם היה גבוה: 86 אחוז. רוב המיעוטים וחלק נכבד מהבוחרים ממוצא סרבי תמכו בהשגת עצמאות. במשאל העם הושג רוב של כ-55.4% בעד ההפרדות, ובכך נסללה הדרך להתפרקות הסופית של שש הרפובליקות שהיוו בעבר את יוגוסלביה.
ב־3 ביוני 2006 הכריזה מונטנגרו על עצמאותה ועל היפרדותה מסרביה, שקיבלה את תוצאות משאל העם באכזבה אך לא התנגדה למהלך. ב-28 ביוני 2006 התקבלה כחברה ה-192 של ארגון האומות המאוחדות. אז גם הוקם צבא מונטנגרו.
פוליטיקה ומשטר
חוקת מונטנגרו נקבעה ב-2007. המשטר במדינה הוא רפובליקה פרלמנטרית. ראש המדינה הוא נשיא, הנבחר לתקופת כהונה של חמש שנים בבחירות כלליות. בראש הרשות המבצעת עומד ראש ממשלה, הזקוק לאמון הפרלמנט כדי למלא את תפקידו, ונבחר לתקופה של ארבע שנים.
הרשות המחוקקת כוללת פרלמנט (Skupština) בן בית אחד, שחבריו נבחרים לתקופה של ארבע שנים בבחירות כלליות, בשיטה יחסית-ארצית (כלומר, המדינה כולה מהווה מחוז בחירה יחיד, בדומה לשיטה הנהוגה בישראל). מספר חברי הפרלמנט נקבע לפי מספר הבוחרים, ביחס של אחד ל-6,000. הפרלמנט הנוכחי, שנבחר בינואר 2009, מונה 81 חברים.
המערכת הפוליטית היא רב-מפלגתית. למעלה מעשר מפלגות זוכות לייצוג בפרלמנט, ומכיוון שאף מפלגה אינה מחזיקה ברוב מוחלט, נדרשת הרכבת קואליציה כדי להשיג את תמיכת הפרלמנט בממשלה. מפלגת השלטון המרכזית היא "המפלגה הדמוקרטית של הסוציאליסטים במונטנגרו" (Demokratska Partija Socijalista Crne Gore), שירשה, מבחינה ארגונית, את הסניף המונטנגרי של ליגת הקומוניסטים היוגוסלבית, מפלגת השלטון ביוגוסלביה מ-1945 ועד פירוקה.
שאלת היחסים עם אירופה מחד גיסא, ועם סרביה מאידך גיסא, היא אחת המרכזיות בפוליטיקה המונטנגרית. הקואליציה נכון לשנת 2016, שבראשה עומד ראש הממשלה מילו ג'וקאנוביץ', דוגלת בחיזוק הקשר עם האיחוד האירופי ובהצטרפות עתידית אליו. רוב המפלגות המרכזיות, הן בקואליציה והן באופוזיציה, מגדירות עצמן כמפלגות סוציאל-דמוקרטיות.
במאי 2017 התקבלה רשמית בקשתה של מונטנגרו להצטרף לארגון האמנה הצפון-אטלנטית, נאט"ו, כשברקע התנגדותה של ממשלת רוסיה וניסיון הפיכה כושל שניסתה לבצע במדינה באוקטובר 2016, וכאשר רוב המדינות החברות בנאט"ו אשררו את הצטרפותה. ביוני 2017 הפכה לחברה רשמית בנאט"ו.
באוגוסט 2020 נערכו בחירות לפרלמנט וניכרה מגמת התחזקות של מפלגות האופוזיציה הפרו-סרביות בבחירות לפרלמנט כאשר לרשימת האופוזיציה "למען עתיד מונטנגרו" הפכה למפלגה השנייה בגודלה.
במרץ 2022 ממשלה הטרוגנית זו נפלה על רקע המאבקים בין המחנה הפרו-אירופי והמחנה הפרו סרבי הנתמך על ידי הכנסייה האורתודוקסית הסרבית. הורכבה ממשלת מיעוט חדשה עם מצע פרו-אירופי בראשות דריטן אבאזוביץ', פוליטיקאי בן למשפחה אלבנית ומוסלמית.
כלכלה
כלכלת מונטנגרו היא כלכלה מבוססת שירותים, הנמצאת במעבר מכלכלה מתוכננת שבה חולשת הממשלה על הפעילות הכלכלית, לכלכלת שוק.
לאחר שסבלה בשנות התשעים מן ההשלכות הכלכליות של פירוק יוגוסלביה, חוותה מונטנגרו צמיחה כלכלית מהירה בשנות עצמאותה הראשונות, ונהנתה מהשקעות זרות בהיקף נרחב יחסית לגודלה. התל"ג עלה מ-8,400 דולר לאדם ב-2006 לכ-10,010 ב-2008. המשבר הכלכלי העולמי שפרץ ב-2008 האט את הצמיחה, התלויה בהשקעות זרות.
המדיניות הכלכלית חותרת לצמצום התלות במשק הסרבי ולהידוק הקשרים עם מדינות אירופה, מתוך שאיפה להצטרף בעתיד לאיחוד האירופי.
ענפי השירותים מעסיקים 68% מן העובדים (נכון לשנת 2008). ענף התיירות בפרט מהווה מקור הכנסה חשוב. בתעשייה מועסקים כ-30% מן העובדים; הענפים העיקריים הם עיבוד פלדה ואלומיניום. החקלאות, שעליה התבססה כלכלת מונטנגרו עד אמצע המאה ה-20, איבדה מחשיבותה. ענפי החקלאות העיקריים הם דגנים, טבק, תפוחי אדמה, פרי הדר, כרמים, זיתים וגידול צאן. בשנים האחרונות ישנו ניסיון לפתח את ענף התיירות במדינה.
שיעור האבטלה עמד ב-2007 על 14.7%. קיימים פערים משמעותיים ברמת הפיתוח בין אזורים שונים במדינה.
למונטנגרו אין מטבע משלה. האירו מהווה הילך חוקי במדינה, אף שהמדינה אינה חלק מגוש האירו.
גאוגרפיה
240px|ממוזער|שמאל|אגם ביוגרדסקה בפארק לאומי ביוגרדסקה גורה
מונטנגרו ידועה בעיקר בנופיה ההרריים, מאחר שרוב שטחה מכוסה בהרים החל בהרים לאורך הגבולות עם אלבניה וקוסובו, דרך הרי קרסט של החלק המערבי של חבל הבלקן אשר גובהם נע בין 1,000 מטר עד 2,000 מטר מעל פני הים. האזור הנמוך ביותר נמצא בעמק נהר זטה אשר מגיע ל-500 מטר מעל פני הים, והאזור הגבוה ביותר הוא פסגת בובוטוב של הרי דורמיטור המגיעה ל-2,522 מטר מעל פני הים. הרי מונטנגרו היו ההרים המושלגים ביותר מבין הרי הבלקן לאורך תקופת הקרח האחרונה. בקרבת גבול עם בוסניה נמצא רכס ביילה גורה המגיע לגובה של כ-1,822 מ'.
למדינה רצועת חוף צרה באזור המערבי של המדינה לאורך הים האדריאטי. אורכו הכולל של קו החוף, אשר נמתח מאלבניה בדרום ועד קרואטיה שבצפון, הוא 283 ק"מ. בצפון רצועת החוף נמצא מפרץ קוטור שהוא הפיורד הגדול ביותר בדרום אירופה. האזור מושך אליו תיירים רבים.
אוכלוסייה
במפקד אוכלוסין ב-2003 נמנו במדינה 620,145 תושבים, וב-2018 מנתה האוכלוסייה כ-622,359 איש. ממוצע הילודה לאישה הוא 1.7.
מוצא
מבחינה אתנית, רוב התושבים מגדירים עצמם מונטנגרים (43% במפקד של 2003) או סרבים (32%). שתי הקבוצות משתייכות למשפחת העמים הסלאביים הדרומיים, וקרובות מאוד זו לזו מבחינה לשונית, תרבותית והיסטורית. ההגדרה העצמית של הנשאלים משקפת את זהותם ונתונה לבחירתם.
כ-8% מהתושבים במפקד של 2003 הגדירו עצמם כבוסנים, ועוד כ-4% כ"מוסלמים אתניים" (הגדרה שהייתה קיימת בתקופת קיומה של יוגוסלביה, והתייחסה לרוב למוסלמים ממוצא סלאבי). מיעוטים נוספים הם האלבנים (כ-5%, בעיקר בדרום-מזרח המדינה), הקרואטים (כאחוז אחד) והצוענים.
שפה
רוב התושבים מדברים בדיאלקט דרומי של סרבו-קרואטית. חוקת 2007 מכירה במונטנגרית כשפה רשמית לצד סרבית, קרואטית, בוסנית ואלבנית, אף שבמציאות שפות אלה (פרט לאלבנית) מובנות הדדית והן דיאלקטים של אותה שפה. הממסד עושה מאמצים לקבוע תקן מחייב לשפה המונטנגרית, שיהיה שונה במקצת מן התקן הסרבי.
דת
כ-72% מן התושבים הם נוצרים אורתודוקסים. רובם הגדול משתייך לכנסייה הסרבית האורתודוקסית, פרט לכמה רבבות המשתייכים לכנסייה מונטנגרית נפרדת. כ-3.4 אחוזים מן התושבים הם נוצרים קתולים.
המיעוט הדתי הגדול ביותר הוא המוסלמים הסונים, המונים כ-19 אחוזים מן האוכלוסייה. מבחינה אתנית, רוב המוסלמים הם סלאבים (בוסנים או מונטנגרים) ומיעוטם – כ-5% מכלל האוכלוסייה – אלבנים.
קהילה יהודית
שמאל|240px|התירגום העברי למונטנגרו: 'הרשחור' בעיתון עברי, האור ב-1913|ממוזער
בשנת 2011 (תשע"א) הוקמו מוסדות הקהילה היהודית של מונטנגרו ביוזמת הרב יואל קפלן, הרב הראשי לאלבניה שפועל להחייאת החיים היהודים במדינות הבלקן. בביקורה של משלחת הארגון מרכז רבני אירופה עליה נמנה גם הרב הראשי לישראל יונה מצגר, הביעו ראשי השלטון תמיכה בהקמת מוסדות הקהילה היהודית. לנשיא הקהילה מונה יאשה (יעקב) אלפנדרי.
ב-31 בינואר 2012 נחתם הסכם היסטורי בין הקהילה היהודית של מונטנגרו לבין מדינת מונטנגרו. ראש הממשלה איגור לוקשיץ' חתם על ההסכם המסדיר את מעמד היהודים במונטנגרו כמיעוט מוכר ושווה זכויות. על ההסכם מצדה של הקהילה חתם נשיא הקהילה מר יאשה (יעקב) אלפנדרי.
בשנת 2017 ביוזמת הקהילה ומרכז רבני אירופה החל לשמש הרב אריה איידלקופ שליח חב"ד והקים בית חב"ד המעניק שירותים לקהילה ולמטיילים יהודיים. בחשוון תש"ף (2019) מונה הרב איידלקופ לרבה של המדינה בהשתתפות נשיא המדינה מילו ג'וקאנוביץ', השר יצחק וקנין, הרב אליעזר שמחה וייס וראשי הקהילה היהודית המקומית. כמו כן פתח הרב איידלקופ את גוף הכשרות היחיד הקיים במדינה ביחד עם קייטרינג המספק אוכל כשר לקהילה היהודית ולמטיילים הרבים.
ראו גם
צבא מונטנגרו
חיילה
קישורים חיצוניים
סרט על תולדות מונטנגרו, נופיה והעיר צטיניה
אתר מידע אודות מדינת מונטנגרו בשפה העברית - מונטנגרו שלי - המדריך המלא למטייל - האתר הרשמי
דוח הבנק העולמי על כלכלת מונטנגרו, 2005
אתר קונסולית הכבוד של מונטנגרו בישראל, 2009
הערות שוליים
*
קטגוריה:בלקן: מדינות
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות החברות במועצת אירופה
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות סרבו-קרואטית
קטגוריה:מדינות החברות בנאט"ו | 2024-07-23T11:15:22 |
דג זהב | דג זהב או קָרַס זָהָב (שם מדעי: Carassius auratus) הוא דג ממשפחת הקרפיוניים (Cyprinidae) החי במים מתוקים. דג זה בוית למספר זנים ונפוץ כחיית מחמד באקווריומים ובבריכות נוי. דגי זהב יכולים להגיע לגודל של 45–60 ס"מ בבגרותם.
מקורו של דג הזהב
שמאל|ממוזער|125px|דג זהב בטבע
מקורו של דג הזהב שנוי במחלוקת בקרב הקהילה המדעית. התאוריה המקובלת כיום היא שדג הזהב הוא מוטציה גנטית של קרס מצוי (Carassius carassius). התאוריה נסמכת על העובדה כי לשני הדגים אותו מספר כרומוזומים, 100, בעוד שבשאר בני משפחת הקרפיוניים מספר הכרומוזומים הוא 50 בלבד.
תאוריה נוספת רואה את מקור דג הזהב בקרפיון Carassius auratus gibelio.
תיאור
דג הזהב המצוי בטבע הוא דג בצבע אפור-כסוף בעל מבנה גוף פשוט, החי במים קרים. תת-המין השתנה משמעותית במשך השנים, בעיקר בעקבות התערבות חיצונית של האדם. דג הזהב המצוי הוא הזן הנפוץ ביותר של הדג. מבנה גופו שונה במקצת מהגזע הטבעי: גופו מוארך וסנפיריו וזנבו קצרים יחסית. הדג נוטה לגוון אדום-זהב אך יכול להופיע גם בצבע כחול, לבן ושחור. הוא יכול להגיע לאורך של עד 30–45 ס"מ ולשקול עד שלושה ק"ג בטבע, אך מתקשה להגיע לגודל זה בצורתו המבויתת. הדג יכול להגיע לגיל של יותר מ-40 שנה בטבע, בעוד שבשבי הוא מגיע בדרך כלל לגיל של 6–8 שנים בלבד. בטבע הוא חי בנהרות ונחלים עד עומק מקסימלי של 20 מטרים, וניזון מסרטנים, חרקים וחלקיקי אצות. דג הזהב מתרבה בתקופת האביב, כאשר חום המים עומד על 14 עד 16 מעלות. הזכר מגיע לבגרות מינית בגיל שנתיים לערך, בעוד שהנקבה מגיעה לבגרות מינית בגיל שלוש. הנקבות עגולות ומלאות יותר מהזכרים בתקופת הטלת הביצים (הביצים מוטלות בין צמחים מימיים).
הוא אינו משמש לאכילה בדרך כלל, ומוחזק בבתים ובגינות (פרטיות וציבוריות) לשם נוי בגלל מגוון צבעיו וצורותיו.
זיכרון
לפי מיתוס נפוץ, לדג הזהב זיכרון קצר מאוד (שלוש שניות בלבד לפי גרסה רווחת של המיתוס). אולם אין למיתוס ביסוס מדעי או אחר. מחקרים מצאו כי דגי זהב זוכרים אירועים למשך חודשים ושנים. כך, מחקר אחד גילה שדגי זהב לא התקשו לזכור מה צבע הכלי שהכיל מזון גם לאחר שנה שלמה שבה לא נחשפו אליו. מחקרים גילו עוד, שדגי זהב מסוגלים להכליל על סמך זכרונות מרובים: כך למדו דגי זהב (וקרפיונים, בניסוי מוקדם יותר) להבחין בין יצירות מוזיקליות מז'אנרים שונים (קלאסית או בלוז).
זנים של דג הזהב
כיום ישנם זנים רבים של דג זהב עקב הכלאה וברירה מלאכותית. ההבדלים בין הזנים הם בעיקר בצבע ובמבנה הגוף. כיוון שכל זני דג הזהב מגיעים מאותו מין ניתן לבצע הכלאות וליצור זנים חדשים של דגי זהב.
יש דגים רבים שייכים לזן זה, ביניהם:
שלייר - דג זהב בעל גוף מנופח וסנפירים כפולים. כשהוא נע כל גופו וסניפיריו נעים.
כיפה אדומה - דג זהב ייחודי בדומה לשלייר בעל גוף מנופח בעל ראש אדום וגוף לבן.
ראש אריה - דג זהב שראשו מנופח כמין רעמת אריה.
נפוח לחי - דג זהב בעל עיניים בולטות ומעין לחיים בצידי עיניו.
טלסקופ שחור - ממשפחת דגי הזהב עם סנפירים כפולים ועיניים בולטות, משם נגזר שמו.
קומט
שמאל|ממוזער|דג זהב מזן קומט
הקומט (Comet) הוא זן שנתבדל מדג הזהב המצוי, והוא הקרוב ביותר למראהו המקורי מכל שאר הזנים, אך בהיר יותר מדג זהב מצוי בצבעו הצהבהב. ההבדלים בינו לבין דג הזהב המצוי, הם סנפיריו שאורכם לפחות כאורך הגוף של הדג. גופו דומה מאוד במבנהו לגוף דג הזהב המצוי, אך הוא דק יותר והידרודינמי (דבר המאפשר לו לשחות היטב במים). הקומט יכול להיות בצבע אדום או לבן-אדום (כיום ניתן למצוא גם גוונים אחרים של הדג).
מוצא הקומט מאמריקה, והוא התקבל לאחר כעשר שנים של הכלאות על ידי הוגו מולרט (Hugo Mullert) בשנת 1880 לערך.
שובונקין
שמאל|ממוזער|דג זהב מזן השובונקין
מוצאו של הדג מיפן, ומקורו מזן דג זהב אחר הנקרא דמקין (Demekin).
השובונקין (Shubunkin) דומה במבנה גופו לקומט וכמוהו בעל זנב יחיד וגוף במבנה הידרודינמי. ההבדל העיקרי בינו לבין הקומט הוא בצבע עורו, הקרוי נקרוס (nacreous). הנקרוס היא הגדרה להימצאות קשקשים חצי שקופים בצבע מתכתי או בצבע הפנינה, ומתחתם נמצא מרקם מלנין (בשכבת האפיתל התחתונה) שהוא הגורם לדג להבהיק בצבעים אדום, כחול, לבן ושחור.
כיום קיימות 3 צורות שונות של דג השובונקין:
השובונקין היפני - השובונקין המקורי, צורתו לא השתנתה כמעט במהלך ההיסטוריה.
לונדון שובונקין - התקבל בצורתו הנוכחית במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 באמצעות ניסוייה של פמלה וויטינגטון (Pamela Whittington) בלונדון. צבעיו אינם מתכתיים וזנבו מפוצל.
בריסטול שובונקין - צבע גופו מנומר, סנפיריו מעוגלים יותר מהשובונקין היפני וראשו לרוב אדום.
וואקין
הוואקין (Wakin) הוא כיום דג הזהב הנפוץ ביותר ביפן. הוואקין דומה לדג זהב הבר, גופו רזה וארוך ובעל זנב קצר וכפול. צבעו בעל גוונים מתכתיים של לבן ואדום. מוצאו ביפן לפני כ-500 שנה, כנראה במוטציה של ה-Carassius carassius.
ג'יקין
הג'יקין (Jikin) דומה במראהו לוואקין, אך גופו וסנפיריו קצרים יותר. תכונתו הבולטת היא זנבו הקצר, המחולק לשני חלקים בעלי פינות מחודדות היוצרות כמעין "X" מאחור. בגלל זנבו המיוחד, הדג קרוי גם בשם "זנב טווס". צבעיו הם לבן ואדום אך קיימים גם דגים בעלי צבע כחול בגוון נקרוס.
מוצאו ביפן באזור נגויה (Nagoya) כנראה מהדג וואקין (אך יש החולקים על כך).
פנטאיל וריוקין
שמאל|ממוזער|דג זהב מזן פנטאיל
יש רבים הרואים בפנטאיל (Fantail) ובריוקין (Ryukin) את אותו הדג אף על פי שמוצאם שונה וקיימים הבדלים בצורתם. זאת מכיוון שלשני הזנים הללו חסרות מספר חוליות בעמוד השדרה, המשותפות לכל שאר דגי הזהב. הריוקין בעל גוף קטן ומקומר, ויכול להופיע בכל גוני דג הזהב, דהיינו: אדום, כתום, לבן, שחור ועוד. מקור הריוקין הוא בסין המזרחית, באי ריוקין, ומשם הוא הגיע ליפן. שמאל|ממוזער|דג זהב מזן ריוקין לעומתו, גופו של הפנטאיל ישר יותר, ומוצאו מסין המערבית. אף הוא, בדומה לריוקין, יכול להימצא בכל צבעי דג הזהב. ההבדל העיקרי בין הריוקין לבין הפנטאיל הוא בצורת הזנב: בעוד שזנבו של הריוקין יכול להגיע עד לגודל גופו, זנבו של הפנטאיל גדול בהרבה ומסתיים בקצוות צרים מאוד המזכירים סרטים. מקורו אינו ברור, יש הטוענים שהוא נוצר מהכלאה בין הוואקין ובין הריוקין, מנגד, יש הטוענים שמקורו ישירות מדג הזהב הבר.
טוסאקין
שמאל|ממוזער|דג זהב מזן טוסאקין
הטוסקין (Tosakin) בעל מבנה גוף עגלגל, ויכול להימצא, בדומה לריוקין, בכל גוני דג הזהב. תכונתו הבולטת היא זנבו המפותח מאוד, הנפתח למעין מניפה רחבה. הזנב מונע מהטוסאקין את האפשרות להתרבות, ולכן על מגדליו לבצע הפריה במבחנה (in vitro) על מנת להרבותו. כמו כן הזנב לא מאפשר לדג לבצע תנועות מסוימות, ומעייף את שרירי הגב ועמוד השדרה. מוצאו של הדג מהעיר קוצ'י שביפן.
בחברת בני האדם ובתרבות
העדויות הראשונות לקיומו של דג הזהב הן מלפני כ-1,000 שנה בסין בזמן שושלת סונג (960–1127). למרות שגם קודם לכן בזמן שושלת ג'ין נמצאו אזכורים לקרפיונים שצבעם נוטה לאדום-צהוב יותר מאשר לאפור.
לפי האגדה, הדג נמצא לראשונה בהאנגג'ואו שבמחוז ג'ג'יאנג. הדג נחשב לחיה קדושה בגלל צבעו הזהוב, ולכן השלטונות הסינים אסרו את לכידתו.
בגלל מעמדו המיוחד, הורה קיסר סין לבנות בריכה בארמונו בהאנגג'ואו ולגדל בה מספר רב של דגים אלו. עם הזמן, מנהג זה פשט גם בקרב האצולה הסינית, והדג הגיע בהדרגה לכל מחוזות סין.
בתקופת שושלת מינג (1368–1644) כתב הרופא הסיני לי שיה צ'אן (1518–1593) בסיפרו "הספר הגדול של מדע הרפואה" שהנוהג לגדל דגי זהב פשט בקרב כל העם בסין.
בשנת 1502 הגיע הדג לראשונה מסין ליפן הסמוכה, וב-1611 מסין לפורטוגל ומשם לשאר אירופה. שמו הנפוץ ניתן לו על ידי קארולוס ליניאוס בשנת 1758. בשנת 1850 לערך הגיע לצפון אמריקה ועד מהרה הפך לנפוץ בכל שטחי ארצות הברית.
דג הזהב הוא האמצעי המניע את עלילת האגדה של אלכסנדר פושקין "הדייג ודג הזהב", המבוססת על האגדה "הדייג ואשתו" של האחים גרים. על פיה כתב המלחין לודוויג מינקוס את הבלט "דג הזהב".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:קרפיוניים
קטגוריה:דגי נוי
קטגוריה:סין: דגי מים מתוקים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758 | 2024-07-16T21:57:11 |
שמואל בן יהודה אבן תיבון | שמואל בן יהודה אבן תיבון (1150–1230) היה פילוסוף יהודי ומתרגם. נולד וגדל בדרום צרפת. בנו של המתרגם הידוע יהודה בן שאול אבן תיבון. כמו אביו, גם הוא עסק ברפואה, וגם הוא נודע כמתרגם מצוין של יצירות חכמי ישראל בימי הביניים.
אבן תיבון נולד בלוניל שבפרובאנס, בדרום צרפת. הוא העריץ מאוד את הרמב"ם, ותירגם את ספרו "מורה הנבוכים" מערבית לעברית עוד בחייו של הרמב"ם, שעודד אותו לכך. בנו היה משה אבן תיבון. חתנו היה רבי יעקב אנטולי.
ישנה דעה כי נפטר במרסיי בגיל 80. על פי עדות משנת 1450 ומשנת 1537 קברו שכן באזור בית הקברות היהודי העתיק בטבריה.
תרגומיו
כתבי הרמב"ם: מורה נבוכים, שמונה פרקים לרמב"ם, פירוש למסכת אבות, איגרת תימן ומאמר תחיית המתים.
בחלק מכתבי היד יוחס לו גם התרגום לאיגרת לרבי יוסף בן יהודה אבן שמעון, אך חוקרים חשובים (ד"צ בנעט, אביעזר רביצקי) מטילים בכך ספק. בנוסף, רבי שלמה בן עכסאי מתרגם פירוש הרמב"ם לסדר נשים כותב בהקדמתו לתרגומו כי רבי שמואל אבן תיבון תרגם גם את פירוש הרמב"ם לפרק חלק, אבל לפי הידוע אין תרגום של אבן תיבון לפרק חלק.
ספרי מדע ופילוסופיה: פירוש עלי אבן רצואן על ספר הרפואה ("Ars Parva") לגלנוס, שלושה מאמרים של אבן רושד, התרגום של יחיא אבן בטריק לאותות השמים או אותות עליונות ("מטאורולוגיקה") לאריסטו. עיסוקו בתרגום המטאורולוגיקה ('ספר אותות השמים') של אריסטו, קשור גם באופן הבנתו את סודו של מורה הנבוכים, כי שמואל אבן תיבון ייחס לרמב"ם הסכמה עם העמדה האריסטוטלית המוצגת שם.
ספריו
מאמר יקוו המים - עוסק בחכמת הטבע ובפילוסופיה, ובפרט בשאלת חידוש העולם. חיבור זה יצא לאור ב-2002 במהדורה מדעית, על ידי רבקה קנלר.
פירוש לקהלת - עוסק בתורת הנפש ותורת השכל
איגרת על ההשגחה (1199) - אחת האיגרות שרשב"ת כתב לרמב"ם. תשובת הרמב"ם לא הגיעה לידינו.
פירוש המילים הזרות (1213) - הלקסיקון הפילוסופי העברי הראשון.
טעם השולחן והמנורה - חיבור על טעמי המצוות.
בשני הספרים נזכרו שני חיבורים נוספים שלו שאינם מצויים בידינו: פירוש על שיר השירים, ו"נר החופש" שנועד לפרש פסוקים בתורה על דרך הרמז. ייתכן כי אבן תיבון לא השלים את כתיבתם.
הערכה
מלבד היותו המתרגם של מורה הנבוכים, היה אבן תיבון במובנים רבים גם הפרשן הראשון שלו, במיוחד בכתביו המאוחרים. בנושאים מסוימים אף נקט עמדה יותר אריסטוטלית מהרמב"ם עצמו.
הרד"ק, בהקשר לספיקותיו במורה הנבוכים, כתב כי "מעת אשר נאסף אל אבותיו אחינו החכם הגדול רבי שמואל אבן תיבון ז"ל, לא מצאתי עם מי אדבר בזה". גם רבי אברהם בן הרמב"ם סיפר כי בסוף ימיו של אביו הגיעו אליו אגרותיו (המוקדמות) של ר' שמואל אבן תיבון, "והעיד עליו הצדיק אבא מארי זצ"ל כי הוא ירד עד עומק סודות ספר מורה הנבוכים ושאר חיבוריו והבין כוונתו".
מן העבר השני, ר' שלמה מן ההר יצא במסע נרחב של התכתבות ושכנוע נגד הספר מורה נבוכים ותרגום זה בפרט, על כך שלדבריו אבן תיבון גילה ברבים סודות שהסתיר הרמב"ם, וכן תקף את שמואל אבן תיבון עצמו על פירושיו האלגוריים למקרא. שנים מועטות לאחר מתקפה זו, חיבר ר' יעקב בן ששת גם הוא ספר ביקורת קשה נגד "מאמר יקוו המים", ובפרט נגד פרשנותו הרדיקלית של אבן תיבון למורה הנבוכים. המאבק הוביל לחרמות הדדיים בין מצדדי הרמב"ם ומתנגדיו, ובשנת 1233 שלוש שנים לאחר מות אבן תיבון, הובילו ככל הנראה מאבקים אלו לשריפת הספר או החרמתו בידי הנוצרים.
לקריאה נוספת
קרלוס פרנקל, מן הרמב"ם לשמואל אבן תיבון, הוצאת מאגנס 2007.
אביעזר רביצקי, ר' שמואל אבן תיבון וסודו של מורה נבוכים, דעת: כתב-עת לפילוסופיה יהודית וקבלה מס' 10 (חורף תשמ"ג), ע' 46-19.
יהודה הלפר, בין דעת הרמב"ם לדעת שמואל אבן תיבון: תרגומי המונח 'דעת' ויחסם לשאלות המרכזיות של משנה תורה ומורה נבוכים, דעת מס' 83 (תשע"ז), ע' 68-47.
קישורים חיצוניים
שמואל בן יהודה אבן תיבון ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת
שמונה פרקים לרמב"ם מהדורה אינטרנטית המבוססת על תרגומו של שמואל אבן תיבון.
מאמר תחית המתים של הרמב"ם בתרגום שמואל אבן תיבון.
על מאמר יקוו המים באתר שוונג
מאמר יקוו המים באתר היברובוקס
התכתבותו עם הרמב"ם בספר אגרות הרמב"ם באתר דעת
הערות שוליים
קטגוריה:משפחת אבן תיבון
קטגוריה:פילוסופים יהודים
קטגוריה:מתרגמים מערבית לעברית
קטגוריה:מחדשי מילים וביטויים בשפה העברית
קטגוריה:רבנים פרובנסלים
קטגוריה:ילידי 1150
קטגוריה:נפטרים ב-1230 | 2024-10-01T06:25:57 |
אפיגנטיקה | אפיגנטיקה (באנגלית: Epigenetics) הוא התחום בביולוגיה העוסק בשינויים בתפקוד הגנים שאינם כרוכים בשינוי רצף ה-DNA עצמו. אפי (מיוונית: ἐπι – מעל, מחוץ) מרמז שאין כלל שינוי ברצף הגנטי של ה-DNA, אלא רק בעיצוב ביטוים של גנים מסוימים, החלשה או חיזוק של גנים, וכדומה. המונח מתייחס לרוב לשינויים ברמת הכרומוזום המשפיעים על הפעילות והביטוי של גנים, אך ניתן להרחיב את המונח לכל פנוטיפ תורשתי שאינו נובע משינוי ברצף ה-DNA, כגון פריונים. שינויים אלו יכולים לנבוע כתוצאה משלבי התפתחות טבעיים, וכן ממשובים חיצוניים מהסביבה ומהעולם (כדוגמת דיאטה, לחץ נפשי ועוד).
שינויים בעלי השפעה על תפקוד הגנום, שאינם כרוכים בשינוי רצף ה-DNA, יכולים להתרחש כתוצאה ממספר רב של מנגנונים. לדוגמה, מתילציה של רצף ה-DNA וקוד היסטונים משפיעים על ביטוי הגנים בלי שהרצף עצמו משתנה. שינויים כאלה ניתנים להורשה דרך שלבי מחזור החיים של התא. דוגמה לתהליך כזה הוא תהליך התמיינות התאים. בתהליך המורפוגנזה תא גזע פלוריפוטנטי מתחלק ויוצר תאי גזע מולטיפוטנטיים, שמתחלקים ויוצרים סוג מסוים של תאים. כלומר, מתא אחד מופרה, הזיגוטה, מתקבלים תאי בת שיש בהם אותו רצף של DNA אך תפקידם ומהותם שונה, כגון תאי עצב, תאי שריר, כלי דם וכדומה, והם נבדלים זה מזה במגוון הגנים המבוטאים. מצב זה מתקבל כתוצאה משינויים אפיגנטיים שמפעילים ומחזקים גנים מסוימים ומדכאים אחרים.
מבחינה היסטורית, שימש המונח לתיאור תופעות שהן לא בהכרח תורשתיות, אך נכללו במונח מכיוון שאינן גורמות לשינוי ברצף ה-DNA עצמו. לדוגמה, כל שינוי של כרומוזומים, בייחוד על היסטונים, בין אם זהו שינוי תורשתי ובין אם לא, בין אם הוא משפיע על הפנוטיפ ובין אם לא, הוגדר כשינוי אפיגנטי. כיום מקובל כי התופעה חייבת להיות ניתנת להורשה כדי להיכנס להגדרה של אפיגנטיקה. שימוש בלתי תקין במונח על ידי אנשים שאינם בקיאים גרם להתקבעות הגדרה שגויה של המושג בתודעה הציבורית ולמחלוקות ציבוריות.
הגדרת המושג
המונח, כפי שאנו מכירים אותו כיום, הופיע בשנות ה-90, כשאז נעשה בו שימוש בכמה משמעויות שונות. ההגדרה המוסכמת כיום של המושג אפיגנטיקה מדברת על: פנוטיפ יציב, תורשתי, הנובע משינוי בכרומוזום ללא שינוי ברצף ה-DNA. הגדרה זו התקבלה בכנס של Cold Spring Harbor בשנת 2008, אם כי יש אחרים המשתמשים בהגדרות שכוללות תופעות שאינן תורשתיות.
מקור המונח
מבחינה היסטורית, משמעות המונח אפיגנזיס הוא צמיחה נוספת, והוא נמצא בשימוש באנגלית מהמאה ה-17. משמעות הקידומת היוונית אפי היא בין השאר "בנוסף", ואכן האפיגנטיקה עוסקת בשינויים הנוספים שמתרחשים בנוסף לשינויים הגנטיים ה"רגילים" ב-DNA. את השימוש המודרני הראשון במושג אפיגנטיקה מייחסים לקונרד הל וודינגטון , שבשנת 1942 הגדיר את האפיגנזה כתהליך שבו תאי גזע מתמיינים לסוג תא מסוים במהלך ההתפתחות העוברית. באותה תקופה לא היה קיים ידע רב על הגנים ותפקידם בתורשה; וודינגטון השתמש בו כמודל רעיוני כדי להסביר כיצד גנים יוצרים יחסי גומלין עם סביבתם כדי להוביל לפנוטיפ. הוא השתמש במונח 'נוף אפיגנטי' (epigenetic landscape) כמטאפורה להתפתחות עוברית. וודינגטון סבר כי גורלו של תא מסוים נקבע בצורה דומה לזו של כדור המתגלגל מראש הר אל הנקודה הנמוכה ביותר בסביבה (ידוע כתאוריית התיעול של וודינגטון). הוא הציע לראות את תהליך ההתמיינות הבלתי הפיך של התא כסביבה של רכסים ועמקים, שביניהם מתגלגל כדור (המדמה את התא). כיום מודל זה משמש בתחומי מחקר של התמיינות תאים, בגישה החוקרת את דינמיות המערכות הקובעות את גורל התא. לפי גישה זו ישנה דינמיות מסוימת בגורלם של התאים המתחלקים, התלוי בגורמי משיכה מסוימים (כגון נקודת שיווי משקל והגבלת מחזור התא) או תנודות.
פסיכולוגיה התפתחותית
בפסיכולוגיה התפתחותית שימש המונח אפיגנטיקה לתיאור התפתחות פסיכולוגית הנובעת מהשפעה מתמשכת, דו כיוונית, בין התורשה לסביבה. מספר תאוריות התפתחותיות נדונו בצורות שונות ובשמות שונים במאות ה-19 וה-20. תאוריה מוקדמת הוצעה כחלק מהצהרות היסוד של האמבריולוגיה על ידי קארל ארנסט פון בר, והפכה נפוצה בזכות ארנסט הקל. תאוריה אפיגנטית רדיקלית (אפיגנזה פיזיולוגית) פותחה על ידי פול וינטרברט. תאוריה נוספת, אפיגנזה הסתברותית, הוצגה על ידי גילברט גוטליב בשנת 2003. השקפה זו כוללת את כל הגורמים ההתפתחותיים המשפיעים על האורגניזם, כיצד הם משפיעים זה על זה, וכיצד האורגניזם משפיע על ההתפתחות העצמית שלו.
ההגדרה הביולוגית כיום
ישנן הגדרות רבות למונח, כאשר נקודת מחלוקת בין החוקרים היא האם לכלול את הדרישה שהשינוי יהיה תורשתי. לדוגמה, רובין הולידיי הגדיר את המונח כ"מחקר של מנגנוני הבקרה התלויים בזמן ובמרחב שמפקחים על פעילותם של גנים במהלך ההתפתחות של יצורים מורכבים". אדריאן בירד הגדיר את המונח כ"התאמה מבנית של אזורים כרומוזומליים כדי לרשום, לאותת או להנציח מצבי פעילות שהשתנו". הגדרה זו כוללת בתוכה שינויים זמניים הקשורים למנגנוני תיקון נזקי DNA או למחזור התא, בנוסף לשינויים מורָשים אחרים, ואינה כוללת שינויים הקשורים למבנה הקרום או פריונים, אם הם לא פגעו בתפקוד הכרומוזום. הגדרות אלו אינן מקובלות בקרב החוקרים. מקובל להשתמש בהגדרה מחמירה יותר, כמו זו שנוסחה על ידי ארתור ריגס ועמיתיו, "המחקר של שינויים מורָשים בפעילות גנים – שינויים שעוברים בתורשה בתהליך המיטוזה או המיוזה – שאינם יכולים להיות מוסברים על ידי שינויים ברצף ה-DNA". מיזם מפת הדרכים האפיגנומית של ה-NIH משתמש בהגדרה זו: "שינויים תורשתיים בפעילות ובביטוי גנים (בצאצאי התא או הפרט), וכן שינויים יציבים לאורך זמן של הפוטנציאל השעתוקי של התא, שלא בהכרח תורשתיים".
הדמיון בין המונח אפיגנטיקה לגנטיקה יצר שימושים רבים מקבילים. לדוגמה, המונח אפיגנום מקביל למונח גנום, ומתייחס למצב האפיגנטי הכללי של התא. בעוד הגנום בכל התאים באורגניזם הוא זהה (פרט למוטציות בתאים סומטיים), האפיגנום שונה בין סוגי תאים מסוימים, ולעיתים אף בין תאים מאותו הסוג. אפיגנומיקה מקבילה לגנומיקה, ומתייחסת לתחום החוקר שינויים אפיגנטיים גלובליים ברחבי הגנום. הקוד האפיגנטי מקביל לקוד הגנטי, ומתאר את התכונות האפיגנטיות היוצרות פנוטיפים שונים בתאים שונים המכילים את אותו רצף DNA (לדוגמה, ישנו קוד אפיגנטי שונה המבדיל בין תא עצב לתא T). ניתן להרחיב את משמעות המונח 'הקוד האפיגנטי' באופן קיצוני ולכלול בו את מלוא מצבו של התא, אך בדרך כלל המונח מתייחס למאמצים שיטתיים למדוד צורות ספציפיות ורלוונטיות של מידע אפיגנטי.
פסאודו-מדע
היות שהאפיגנטיקה נמצאת בשלבים מוקדמים של התפתחותה כמדע, והדיווח עליה מושפע מנטיית התקשורת לחפש סנסציות, מספר מדענים הזהירו מפני הפצה של מסקנות שגויות ופסאודו-מדעיות על ידי כותבים מתחום העידן החדש, המעלים השערות בלתי מבוססות שניתן לשלוט בפעילות הגנים ובבריאות של אדם באמצעות שטיפת מוח. שימוש שגוי במונח על ידי שרלטנים רפואיים הביא להפצת מידע שגוי בציבור.
הבסיס המולקולרי
שינויים אפיגנטיים משפיעים על רמות הפעילות והביטוי של גנים, אך לא על רצף ה-DNA עצמו. הארגון של ה-DNA (לא הקוד) יכול להשתנות, וכן החלבונים הקשורים בכרומטין, ודברים אלו יכולים לגרום לביטוי או לדיכוי פעילות גנים. דבר זה מאפשר לתאים שונים בתוך אותו יצור לבטא מערכת שונה של גנים כתלות בצורכי התא הייחודיים. השינויים האפיגנטיים נשמרים כאשר תאים מתחלקים. רוב השינויים האפיגנטיים מתרחשים במהלך חיי האורגניזם, אך ישנה גם אפשרות של העברת שינויים אלו לצאצאים, בתהליך הנקרא תורשה אפיגנטית בין-דורית.
ישנם תהליכים אפיגנטיים רבים, בהם פאראמוטציות, סימון גנים, החתמה גנומית, השתקת גנים, השתקה של כרומוזום X, השפעת המיקום, מתילציות על ה-DNA, טרנסבקציה, השפעות אימהיות, תהליכים קרצינוגניים, תהליכים טרטולוגיים, בקרת שינויים בהיסטונים, בקרת רצפי הטרוכרומטין ועוד.
נזקי DNA יכולים גם להשפיע על האפיגנטיקה של התא. ה-DNA ניזוק באופן תדיר, כ-60,000 פגיעות ביום בתא האדם. רוב נזקים אלו מתוקנים על ידי מנגנוני התיקון של התא רק ברמת רצף ה-DNA, ולא בהכרח ברמה האפיגנטית. באופן ספציפי, שבר דו גדילי ב-DNA עלול להוביל להשתקה של הגן על ידי מתילציה של ה-DNA המתוקן, או לגרום לשינוי בהיסטונים. בנוסף, האנזים Parp1 (Poly (ADP-ribose) polymerase) והתוצר שלו PAR (Poly (ADP-ribose)) מצטברים באזור השבר כחלק ממנגנון התיקון. ההצטברות שלהם גורמת לגיוס והפעלה של מעצב כרומטין בשם ALC1, שיכול להזיז את הנוקליאוזומים בסביבה ולגרום להשתקת הגן. לתוצאה דומה יכולים גם להוביל כימיקלים שונים הפוגעים ב-DNA, כגון בנזן, סטירן וטריכלורואתילן, שגורמים לירידה ברמת המתילציה של גנים, לעיתים דרך הפעלה של מסלולי תגובה לעקת חמצון.
סוגי מזון שונים משפיעים על המצב האפיגנטי של חולדות. מרכיבי מזון מסוימים מגבירים את הביטוי של חלבוני תיקון DNA שונים. מרכיבים אחרים מונעים נזקי DNA, כגון אנתוציאנינים מאוכמניות ואיזופלבונים מסויה.
המחקר האפיגנטי משתמש במגוון רחב של טכניקות ביולוגיות מולקולריות כדי לקדם את הבנתנו את תופעות האפיגנטיקה, ובהן מיצוי נוגדני של כרומטין (והשיטות הנגזרות ממנה – ChIP on chip, ChIP-seq), נגישות כרומטין, מיקום נוקליאוזומים, היברידיזציה פלואורסצנטית באתר, אנזימי הגבלה הרגישים למתילציות וריצוף בי-סולפט. השימוש בשיטות מתחום הביואינפורמטיקה הולך וגובר, ויוצר תחום של אפיגנטיקה חישובית.
מנגנונים אפיגנטיים
מרכז|ממוזער|600x600 פיקסלים
מספר תהליכים תאיים נופלים תחת הקטגוריה של תהליכים אפיגנטיים:
תהליכים הקשורים ב-DNA – שינויים קוולנטיים של ה-DNA (כגון מתילציה של ה-DNA) ושל ההיסטונים (כגון אצטיליציה של ליזין, מתילציה של ליזין וארגינין זרחון של סרין ותריאונין) מעורבים בתהליכים רבים של תורשה אפיגנטית.
סליל ה-DNA נכרך סביב חלבוני ההיסטונים כדי ליצור כרומטין. הפנוטיפ של יצורים מושפע מהגנים שמבוטאים, וישנו קשר בין הקיפול של גנים לבין רמת הביטוי שלהם. לפיכך, צורת הכריכה של סליל ה-DNA סביב ההיסטונים משפיעה על הפנוטיפ של התא. מצב זה הוא דינמי, ויכול להשתנות באמצעות חלבונים מעצבי כרומטין, אשר פועלים בשני מנגנונים עיקריים:
1. שינויים לאחר תרגום על חומצות האמינו של ההיסטונים. לחלבוני ההיסטונים יש שיירים ארוכים המורכבים מחומצות אמינו, ושינויים בהם יכולים להשפיע על צורת ההיסטון עצמו, וגם על אופן כריכת ה-DNA. במהלך תהליך השכפול, ההיסטונים אינם משתנים, ובכך יכולים להשפיע על אופן כריכת ה-DNA החדש. היסטונים אלה משמשים גם כתבניות עבור היסטונים חדשים המיוצרים כדי לשמור על השינויים הללו, שמוודאים שאופן כריכת ה-DNA מתאים לסוג התא הרצוי.
2. מתילציה של ה-DNA – לרוב באתרי CpG, כך שהציטוזין נהיה 5-מתיל-ציטוזין, אשר לרוב מתנהג כמו ציטוזין שאינו ממותל. אך כאשר ישנה כמות גבוהה של מתילציה באזור מסוים, הוא לרוב פחות מבוטא. תבנית המתילציה של ההורים יכולה להיות מועברת לזיגוטה, המסמנת איזה אלל יבוטא בצאצא (ראו החתמה גנומית). מנגנון הפעולה של המתילציה על ה-DNA נחקר היטב, ותלוי באנזימים אשר יודעים לזהות מצב בו בגדיל אחד של ה-DNA יש מתילציה, ולעשות מתילציה על הגדיל המשלים.
תהליכים התלויים בתעתיקי RNA – לעיתים, גן משעתק מקטע RNA המבקר את פעילות הגן בצורה ישירה או עקיפה, באמצעות גיוס ספציפי של קומפלקסים המשנים את הכרומטין. ישנם שינויים נוספים המתווכים באמצעות קטעי RNA קצרים או באמצעות יצירת RNA Interference. כאשר תא מתחלק, גם ה-RNA יתחלק בין תאי הבת, גם אם הגירוי המקורי ליצירת ה-RNA לא קיים בתאי הבת. ה-RNA יכול גם לעבור בין תאים סמוכים באמצעות דיפוזיה. אֵם מעבירה לזיגוטה כמות גדולה של RNA וחלבונים במהלך האואוגנזה, דבר המוביל להשפעות אימהיות. לאחרונה התגלה כי גם האב מעביר כמות מועטה של RNA שיכולה להשפיע בצורה אפיגנטית על מספר דורות.
תהליכים התלויים במיקרו רנ"א – מיקרו RNA הם חלק ממשפחת ה-RNA שאיננו מקודד, ובאורך שבין 17 ל-25 נוקילאוטידים, אשר מבקרים מספר רב של תהליכים ביצורים רבים. כל רצף קצר כזה יכול לבקר מאות רבות של מרנ"א ולשלוח אותם לפירוק. מחקרים מראים כי כ-60% מהגנים האנושיים מבוקרים על ידי מיקרו רנ"א. רבים מהמיקרו רנ"א מבוקרים בצורה אפיגנטית. בכ-50% מהגנים של המיקרו רנ"א ישנם איי CpG, שיכולים לדכא שעתוק כאשר הם עוברים מתילציה. שעתוק מאזורים שעברו מתילציה על איי CpG מדוכא ומורש. מיקרו רנ"א יכול להיות מבוקר על ידי מתילציה על ה-DNA וכן על ידי שינוי ההיסטונים.
תהליכים הקשורים במרנ"א – המרנ"א עצמו יכול לעבור מתילציה, ובכך מושפע ביטויו.
תהליכים התלויים ב-Small RNA – sRNA הן מולקולות רנ"א שאינו מקודד קטנות, מובְנות מאוד המצויות בחיידקים. הן שולטות על ביטוי גנים, וממלאות תפקידים חשובים בתהליכים ביולוגיים רבים על ידי קישור למולקולות המרנ"א בפרוקריוטים.
פריונים – זוהי הצורה הזיהומית של חלבון. באופן כללי, חלבונים מתקפלים ליחידות נפרדות המבצעות תפקידים תאיים מסוימים. חלבונים מסוימים יכולים להפוך להיות פריונים, על ידי קיפול החלבון לצורה זיהומית מסוימת, ואף לגרום לחלבונים אחרים לעבור למצב של פריון. על אף שהפריונים נחקרים בתחום המחלות הזיהומיות, ניתן לראות תהליך הדבקה על ידי פריון כתהליך אפיגנטי, כי הפריונים מובילים לשינויים פנוטיפיים מבלי לשנות את רצף ה-DNA עצמו. פריונים פטרייתיים נחשבים אפיגנטיים מכיוון שהם עוברים בתורשה.
תורשה מבנית – בריסניות, כגון סנדלית וטטרהימנה, תאים זהים מבחינה גנטית מראים הבדלים תורשתיים בסידור הריסים על פני התא. חוקרים שינו את דפוס הביטוי והראו שהסדר החדש מועבר לתאי הבת, וטענו כי המבנה הקיים משמש כתבנית ליצירת המבנה לדור הבא. המנגנון של צורת תורשה כזאת אינו ברור דיו, אך קיימות סיבות להניח שגם אורגניזמים רב תאיים משתמשים במבני תאים קיימים כדי להרכיב תאים חדשים.
מיקום נוקליאוזומים – הגנום של יצורים איקריוטיים מסודר סביבי אינספור נוקליאוזומים. המיקום שלהם ברחבי הגנום אינו אקראי, וקובע את מידת הנגישות של ה-DNA לחלבוני בקרה, המבקרים את רמות ביטוי הגנים וחלוקת התא. הוכח כי לפחות חלק מהנוקליאוזומים נשמרים בתאי הזרע (כאשר רוב ההיסטונים מוחלפים על ידי פרוטמינים) אך לא כל ההיסטונים, ולכן מיקום הנוקליאוזומים הוא תורשתי במידה מסוימת. מחקרים מראים כי ישנו קשר בין מיקום נוקליאוזומים לבין מאפיינים גנטיים נוספים, כגון מתילציה של DNA. עם זאת, לא כל עיצוב כרומטין מורש, ולא כל תורשה אפיגנטית מערבת את עיצוב הכרומטין.
אפיגנטיקה ונטייה מינית
מחקר מצביע על כך שהומוסקסואליות מועברת דרך מנגנון אפיגנטי.
אפיגנטיקה ורפואה
לאפיגנטיקה ישנם יישומים רבים ומגוונים ברפואה. חוקרים אחדים, כמו ד"ר רנדי ג'ירטל מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת דיוק, סוברים כי ייתכן והאפיגנטיקה עשויה להיות משמעותית יותר במחלות מסוימות מאשר הגנטיקה. בשנת 2008, ה-NIH הכריזו על הענקת תקציב מחקר של 190 מיליון דולר למחקר אפיגנטיקה במהלך חמש השנים הבאות, מתוך מחשבה שלאפיגנטיקה יש פוטנציאל להסביר מנגנונים של הזדקנות, התפתחות האדם, מקורות מחלת הסרטן, מחלות לב, מחלות נפש ועוד.
תאומים
מחקר של תאומים זהים הוא מודל אופטימלי למחקר אפיגנטיקה סביבתית. בעוד תאומים זהים בשנות הילדות זהים מבחינה אפיגנטית, תאומים זהים מבוגרים נבדלים זה מזה בצורה ניכרת ברמות ובמיקום של המתילציות על ה-DNA והאצטילציות על היסטונים. זוגות התאומים עם ההבדלים הניכרים ביותר הם אלו אשר חיו בנפרד זמן רב ויותר, ואלו שההיסטוריה הרפואית שלהם שונה זה מזה.
החתמה גנומית
החתמה גנומית היא תופעה שבה האב והאם תורמים תבנית אפיגנטית שונה לאזור מסוים ב-DNA של הצאצא. ישנן מחלות שונות הקשורות בתופעה זו, כגון תסמונת אנגלמן ותסמונת פראדר וילי. אלו מחלות גנטיות רגילות אשר נגרמות עקב מחיקה או השתקה של גנים, אך הן נפוצות באופן חריג מכיוון שנוצר מצב מעין המיזיגוטי בגלל החתמה גנומית, ולכן מספיקה פגיעה בעותק אחד של הגן ולא בשני העותקים כפי שנדרש להיווצרות של מחלות רבות. התסמונת הנוצרת – אנגלמן או פראדר וילי – תלויה בעותק ה-DNA (האבהי או האימהי) העובר החתמה גנומית. דוגמה נוספת היא תסמונת Beckwith–Wiedemann, אשר עלולה להיגרם עקב פגם בהחתמה הגנומית האימהית באזור מסוים על כרומוזום 11.
בשוודיה נערך מחקר על צאצאים של גברים שוודים שנחשפו למצב של רעב בשנות ההתבגרות שלהם במאה ה-19 ובו התגלה כי נכדים אבהיים (אך לא אימהיים) היו בסיכון יותר נמוך למות ממחלות לב וכלי דם. לעומת זאת, במצב שבו הסבים לא סבלו מרעב, התמותה מסוכרת אצל הנכדים גדלה, מה שיכול לרמז על תורשה גנטית למשך מספר דורות. תופעה הפוכה נצפתה אצל הנשים – הנכדות האבהיות (אך לא האימהיות) של נשים שחוו רעב בעודן ברחם (כלומר, כאשר ביציותיהן נוצרו) חיו חיים קצרים יותר בממוצע.
סרטן
מגוון של מנגנונים אפיגנטיים מעורבים בסוגי סרטן רבים. שינויים אפיגנטיים בגנים המתקנים נזקי DNA ובגנים הקשורים למחזור התא שכיחים מאוד בסרטן המתפתח באופן אקראי לעומת אותו סוג סרטן הנגרם עקב סיבות תורשתיות. שינויים אפיגנטיים חשובים לתהליך ההתמרה הסרטנית, ולכן מחקר בתחום זה מהווה פוטנציאל לזיהוי, טיפול ומניעה של סרטנים אלו. כיום ישנן תרופות בעלות השפעה אפיגנטית ידועה, ותחום המחקר העוסק בכך הוא אפיגנטיקה של סרטן.
אפיגנטיקה בחיידקים
אפיגנטיקה קיימת גם בחיידקים, אך בעוד באאוקריוטים בכלל וביצורים רב תאיים בפרט האפיגנטיקה משמשת בעיקר כמנגנון בקרה בסיסי לביטוי גנים, שימוש זה אצל חיידקים הוא מצומצם. השימוש הנרחב של חיידקים באפיגנטיקה הוא במתילציה של ה-DNA לאחר שכפולו כדי לשלוט אפיגנטית על האינטראקציות של חלבונים עם ה-DNA. בעוד האיקריוטים ממתלים את הנוקליאוטיד ציטוזין ב-DNA, החיידקים ממתלים את האדנין כאות אפיגנטי. מתילציה של אדנין ב-DNA של חיידקים רבים חיונית לאלימות שלהם, לדוגמה אצל Escherichia coli, סלמונלה, Vibrio, Yersinia, Haemophilus, ו-Brucella. בסוגי חיידקים מסוימים, כגון Alphaproteobacteria, מתילציית האדנין מבקרת את מחזור התא, ומצמדת בין תהליכי ביטוי גנים לתהליך שכפול ה-DNA. באחרים, כגון Gammaproteobacteria, מתילציית האדנין מאותתת לתהליכים רבים, ובהם שכפול DNA, הפרדה של כרומוזומים, תיקון אי התאמה בזיווג בסיסים, אריזה של בקטריופאג'ים, פעילות טרנספוזונית ובקרת ביטוי גנים.
בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה
מקובל לטעון כי תורשה של אפימוטציה לדור הבא יכולה לנבוע מגורמים סביבתיים רבים, כמו תזונת ההורים, חשיפת העובר לעקה של האם וגיל ההורים. דברים אלו ואחרים יכולים לגרום לשינוי שאינו ברצף ה-DNA עצמו בצאצא, ואף בדורות הבאים.
התמכרות הוא מצב בו מנגנון התגמול במוח נפגם, ונובעת משינויים ברמת השעתוק ומנגנונים נוירו-אפיגנטיים. תהליכים אלה מתעצמים במהלך חשיפה כרונית לגירוי הממכר (כגון מורפין, קוקאין, יחסי מין, הימורים וכדומה). במחקרים פרה-קליניים הראו כי ישנה תורשה של הפנוטיפים של מכורים לצאצאים.
במחקר פרה-קליני שנערך בעכברים הראו כי ישנה תורשה אפיגנטית של פנוטיפים הקשורים בחרדה. במחקר זה, תורשה של תכונות הנובעות מיצירת מצב עקה אצל האב עבר בתורשה דרך RNA לא מקודד לצאצאים. דבר דומה נמצא גם בפנוטיפים הקשורים לדיכאון. בנוסף, מחקרים בעכברים הראו כי פחדים מותנים מסוימים יכול לעבור בתורשה על ידי אחד ההורים. לדוגמה, נערך ניסוי בו החוקרים הצמידו ריח מסוים לשוק חשמלי, כך שהעכברים למדו לפחד מהריח. נמצא כי הפחד הזה נוכח גם אצל הצאצאים, על אף שהם לא חוו שוק חשמלי כלל. החוקרים טוענים כי מתילציה ספציפית של ה-DNA מוּרשת לפחות במשך שני דורות, כך שהעכברים פוחדים מהריח בלי חשיפה לשוק החשמלי.
ראו גם
פרויקט האפיגנום
קוד היסטונים
הרעב בהולנד בחורף 1944–1945
אפיגנטיקה התנהגותית
לקריאה נוספת
The Changing Concept of Epigenetics, EVA JABLONKA AND MARION J. LAMB, Annals of the New York Academy of Sciences 981:82-96 (2002)
ד"ר שרון מועלם, דווקא החלשים שורדים, הוצאת אריה ניר, 2009.
פרופ' חוה יבלונקה ומריון ג' למב, אבולוציה בארבעה ממדים, הוצאת עם עובד, 2008.
קישורים חיצוניים
התורשה שמעבר לדנ"א, חלק א', חלק ב', חלק ג' דינה צפרירי, גליליאו, ynet
מחקר על אפשרות לתורשה אפיגנטית בעכברים, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, של מכון ויצמן
הורשת פעילות מוחית מדור לדור שלא דרך DNA באתר הידען
רוח הרפאים בגנים שלכם Horizon. את הסרט בארבעה חלקים אפשר למצוא כאן
הערות שוליים
קטגוריה:גנטיקה
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2024-07-29T15:45:08 |
המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774) | המלחמה העות'מאנית-רוסית הייתה מלחמה שהתרחשה בין השנים 1768–1774 בין האימפריה העות'מאנית והאימפריה הרוסית. זו הייתה המלחמה השישית בהיסטוריה של מלחמות רוסיה-טורקיה.
רקע
מלחמה זו נבעה ממתחים פנימיים בפולין, בעת מאבק בין האצולה ובין המלך סטניסלאב פוניאטובסקי, חביבה לשעבר של הקיסרית יקתרינה השנייה. במאבק זה היה המלך תלוי בתמיכת הכוחות הרוסיים.
חבורת קוזקים בשירות הרוסים נכנסה לעיירה באלטה (במזרח אוקראינה, במחוז אודסה, סמוך לגבול מלדוביה) בטריטוריה העות'מאנית, במהלך מרדף אחרי קבוצת פורשים פולנים. האימפריה העות'מאנית האשימה את הרוסים בביצוע טבח של נתיניה, תושבי העיירה, אשמה שנדחתה על ידי הרוסים.
המלחמה
לאור תקרית זו הכריז הסולטאן הטורקי מלחמה על רוסיה ב-25 בספטמבר 1768.
הטורקים יצרו ברית עם גורמי אופוזיציה פולנים. רוסיה נתמכה גם על ידי ממלכת בריטניה הגדולה, ששלחה יועצים לצי הרוסי. הצי הרוסי יצא מהבסיסים בים הבלטי, עבר סביב דרומה, דרך הים במערב אירופה. נכנס לים התיכון והגיע לים האגאי במטרה לתמוך בהתקוממות יוונים באזור ואף לייצר אפשרות מתקפה על איסטנבול.
ההתנגדות הפולנית נמחצה על ידי הגנרל אלכסנדר ואסילייביץ' סובורוב, שהועבר לאחר מכן לחזית הטורקית.
במהלך שנת 1769 הרוסים ריכזו את הכוחות ב-2 מסגרות צבאיות עיקריות. הראשונה בפיקוד נסיך גוליצין בהיקף של 65 אלף חיילים הייתה צריכה לתקוף במולדובה וברומניה. השנייה בפיקוד של פיוטר רומיאנצב בהיקף של 43 אלף חיילים הייתה צריכה להגן על הגבול הדרומי ולהילחם נגד כוחות של חאנות קרים. יחידה שלישית בהיקף של 15 אלף חיילים הייתה בעתודה מבצעית.
הכוח בפיקוד גוליצין הצליח להתקדם במולדובה, לכבוש את בוקרשט והתקדם עד לגדה השמאלית של הדנובה. יחידות נוספות לחמו בצפון קווקז והצליחו לכבוש את אזור קובן.
בשנת 1770 הפיקוד על הכוחות הרוסים הראשיים עבר לפיוטר רומיאנצב. הוא הצליח להביס את הטורקים בקרב לרגה וקרב קגול. במקביל, הצי הרוסי בים האגאי ניצח את הצי הטורקי בקרב צ'סמה. בסיום שנה זו הרוסים התבססו במולדובה ורומניה עד לדנובה.
בשנת 1771 הלחימה העיקרית נערכה בחאנות קרים. הרוסים הצליחו להיכנס לחצי האי קרים ולכבוש את הערים הראשיות. לאור חוסר עזרה משמעותית מצד הטורקים, חאנות קרים חתמה על הסכם לפיו הם הכירו בעליונות של האימפריה הרוסית ועברו לחסותם. הכוחות הרוסים עזבו את קרים.
בשנת 1772 לא היו פעולות צבאיות משמעותיות. משך כמעט שנתיים, עד לאביב 1773 התקיימו שיחות בין הצדדים במטרה להגיע להסכם. השיחות לא הצליחו להביא להסכם והמשלחת הרוסית עזבה.
ב-1773 הכוחות הרוסים חצו את הדנובה והחלו להתקדם. לאחר מספר קרבות, הם חזרו לגדה השמאלית של הנהר. בסוף השנה, הכוחות חצו את הדנובה שוב והתקדמו עד לורנה אך לא כבשו אותה.
בשנת 1774 הרוסים החליטו גם להתקדם ביבשה וגם לחדש את הפעילות הימית בים האגאי. ביוני 1774 הרוסים ניצחו בקרב חשוב ליד קוזלודז'י. כמעט כל הכוח הרוסי לחם דרומית לדנובה. הכוחות למעשה השתלטו על שטחי בולגריה והטורקים חששו שהרוסים אף יצליחו להתקדם דרומה.
בארץ ישראל התמרד שליט הגליל דאהר אל עומר כנגד השלטון המרכזי העות'מאני, ואף ניצח בקרב ימי גדול שנערך ב-11 ביוני 1772. עומר, שנעזר בכוחות מצרים, ובסיוע של חיילים אלבנים שהובאו בספינות רוסיות, הצליח לכבוש אף את יפו ועזה בטרם הובס על ידי אחמד אל ג'זאר שליחו של הסולטאן באוגוסט 1775.
סיום הלחימה
ב-21 ביולי 1774 חתמה האימפריה העות'מאנית על הסכם קוצ'וק קאינרג'ה שלפיו ניתנה לחצי האי קרים עצמאות מן השלטון הטורקי, שטחים משמעותיים בדרום אוקראינה של היום ובצפון קווקז סופחו לרוסיה שפוצתה בסכום של 4.5 מיליון רובל ושני נמלי מפתח שאיפשרו לה גישה ישירה אל הים השחור.
מלחמה זו הייתה חלק משמעותי בתהליך ההתפשטות של האימפריה הרוסית דרומה, מזרחה ומערבה במהלך המאות השמונה עשרה והתשע עשרה.
קישורים חיצוניים
1768
קטגוריה:המאה ה-18
קטגוריה:בולגריה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית | 2024-04-29T19:03:38 |
ברגן | שמאל|ממוזער|250px|רובע בריגן בברגן
ברגן (בנורווגית: Bergen) היא עיר הנמל השנייה בגודלה בנורווגיה, והיא בירת מחוז וסטלן. נכון ל-2019 אוכלוסייתה נאמדת ב-257,087 תושבים.
גאוגרפיה
ברגן שוכנת על שפת האוקיינוס האטלנטי הצפוני ומוקפת שבעה הרים, כשהגבוה ביניהם הוא הר אולריקן (Ulriken) המתנשא לגובה 642 מ' מעל פני הים. והיא ידועה גם כעיר הגשומה ביותר בעולם עם כ-235 ימי גשם בשנה.
היסטוריה
באופן מסורתי נהוג היה לחשוב שהעיר נוסדה בשנת 1070 על ידי אולף השלישי, מלך נורווגיה. עם זאת מחקר מודרני גילה כי יישוב מסחר הוקם כבר בין השנים 1020–1030.
במהלך המאה ה-13 הייתה לבירתה של נורווגיה. עם השנים הפכה לאחת מערי הנמל המרכזיות של ברית ערי הנזה, אשר שלטה בנתיבי הסחר של צפון אירופה בתקופת ימי הביניים המאוחרים.
עם בניה המפורסמים של העיר נמנה המלחין אדוורד גריג, מלחין היצירה "פר גינט". פסלו ניצב במרכז העיר, סמוך לבניין התיאטרון העירוני.
אתרי תיירות
ברגן היא מאתרי התיירות הפופולריים בנורווגיה וכוללת מגוון של רחובות ציוריים, נופי טבע מרשימים, וחיי תרבות מגוונים. האתרים הבולטים בעיר כוללים את:
שוק הדגים (Fisk Torget) של ברגן. אחד המקומות הבודדים בו עדיין נמכר בשר לווייתנים.
בריגן (Bryggen) – מתחם בתי העץ העתיקים של הסוחרים הגרמנים של ברית ערי הנזה, הכולל גם מוזיאון ואת כנסיית Mariakirken העתיקה בעיר. המתחם הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1979.
עליה בפוניקולר (Fløibanen) לנקודת תצפית על ראש הר פלוויין המשקיפה על העיר וההרים המקיפים אותה.
רכבל לנקודת תצפית על ראש הר אולריקן המשקיפה על העיר וההרים המקיפים אותה.
העיר העתיקה (Gamle Bergen) – מוזיאון פתוח של בתים עתיקים שרוכזו במתחם 4 ק"מ ממרכז העיר.
טרולדהגן – אחוזתו של המלחין אדוורד גריג.
העיר משמשת כנקודת מוצא לטיולים בפיורדים של נורווגיה, וכצומת ימי סואן. בין היתר, לשירות הספינות הורטיגרוטן, המעבירות נוסעים, דואר ומטען לאורך קו החוף הנורווגי הארוך והמשונן מברגן ועד לנמל הקטן של קירקנס (Kirkenes) שבצפון, ליד הגבול הרוסי.
ערים תאומות
ראו גם
בריגן
קישורים חיצוניים
ברגן באתר נורווגיה
שמאל|1000px|צילום העיר מהר "פלוויין"|ממוזער
קטגוריה:נורווגיה: ערי נמל
קטגוריה:נורווגיה: ערי חוף
קטגוריה:נורווגיה: ערים
קטגוריה:ערי הנזה
*
קטגוריה:אירופה: ערי בירה לשעבר
קטגוריה:נורווגיה: מחוזות לשעבר
קטגוריה:מערב נורווגיה: ערי חוף
קטגוריה:יישובים שהוקמו במאה ה-11 | 2024-06-21T10:26:45 |
המלחמה הרוסית - תורכית (1768 - 1774) | הפניה המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774) | 2016-07-01T14:37:51 |
חדקן רוסי | חדקן רוסי (שם מדעי: Acipenser gueldenstaedtii) הוא מין של דג ממשפחת החדקניים, מסוג החדקן.
מאפיינים
דג זה חי במים מלוחים במקצת או במים מתוקים, בעומק של כמטר אחד ובקרבת הקרקעית. זהו מין אנאדורמי שמהגר מהימים שבהם הוא חי לנהרות כדי להשריץ. הדג חי במים שהטמפרטורה הממוצעת שלהם נעה בין 10 ל-20 מעלות צלזיוס.
תפוצת מרחב המחיה: 61° צפון - 36° צפון, 26° מזרח - 54° מזרח. הוא נפוץ באירואסיה, בים השחור ובים הכספי, ומגיע לכל הנהרות הגדולים הזורמים אליהם: קובן, דון, דנובה, דניסטר, דנייפר.
הדג מגודל במספר מצומצם של חוות חקלאיות בעולם, ובנוסף ניצוד מהטבע. הוא משמש גם להפקת הקוויאר הרוסי. ניתן לצפות בו במספר אקווריומים ציבוריים.
זמן הכפלת האוכלוסייה ארוך יחסית ועומד על למעלה מ-14 שנה.
ביולוגיה
החדקן יכול להגיע לאורך של ומשקל של 115 ק"ג.
הוא נמצא בעיקר ליד החוף. בדרך כלל חי בבדידות ומתלהק לצורך שנת חורף או בזמן הנדידה לצורך רבייה. ניזון מרכיכות, מסרטנים ומדגים קטנים (אנשובי, וגובי). עונת הרבייה היא ממאי עד יוני.
המין מצוי בסכנת הכחדה חמורה.
גידול בישראל
החדקן הרוסי מגודל בחוות דגי הדן בקיבוץ דן בגליל העליון. בתחילה הפיקו מדג זה רק בשר, שנחשב למעדן, אולם בשנת 2005 הוחלט לשנות אסטרטגיה ולהפיק מביצי הדג קוויאר. הקוויאר הוא מהסוג "אוסטרה", השני באיכותו רק ל"בלוגה", ומיועד לייצוא ולא לשיווק בארץ, מפני שדגי החדקן וביציהם אינם כשרים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1833
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון פרידריך פון ברנדט
רוסי
קטגוריה:מגה-פאונה של אירואסיה
קטגוריה:רוסיה: דגים
קטגוריה:דגי הים הכספי | 2024-09-18T04:52:05 |
תחיה | REDIRECT התחיה | 2004-09-02T17:46:05 |
פיורד | ממוזער|280px|שמאל|פיורד ליספיורדן בנורווגיה
שמאל|280px|פיורד רומסדלס, והעיירה אונדלסנס בנורווגיה|ממוזער
פְיוֹרְד הוא עמק שהועמק על ידי קרחון יבשתי או רעש אדמה. פיורדים מאופיינים בדרך כלל בשוליים תלולים אשר ממשיכים מתחת לפני הים.
תהליך היווצרות
פיורד נוצר כאשר קרחון אשר הטמפרטורה בו נמוכה מאפס מעלות צלזיוס, מעצב את צורת ה-U הטיפוסית של העמק, פוגש במי הים ומפשיר. התוצאה היא עמק בעל שוליים תלולים המוצף על ידי מי הים. ההצפה יוצרת אגם צר ועמוק המחובר לים. קיימים פיורדים שבהם האגם מגיע לעומק של 1,300 מטר. מורנת הקצה שהיא סחופת קרחונים הנדחפת מטה לתוך העמק על ידי הקרחון, נמצאת מתחת לפני המים בכניסה לפיורד וגורמת לצוואר פיורד רדוד בהשוואה למרכז הפיורד.
מאפיינים
פיורדים נפוצים במקומות בהם קרחונים הגיעו בעבר או מגיעים בהווה לפני הים.
סף הכניסה הרדוד מן הים וההגנה על ידי שולי העמק התלולים הופכים את הפיורד לנמל טבעי מוצלח. בשל כך, פיורדים שימשו כנמל בית לציי דייג, ובאזורים תעשייתיים הפכו לאתרי גידול דגים ובניית ספינות. עם זאת, פיתוח נמלים תעשייתיים בפיורדים עלול להיות בעייתי עקב הכניסה הרדודה מן הים והניתוק היחסי משאר חלקי היבשה שנובע מקירות הסלע הגבוהים.
פריסה
ממוזער|250x250 פיקסלים|נרייפיורד הנשקף ממלון סטלהיים
ניתן למצוא פיורדים לאורך חופי נורווגיה, איסלנד וגרינלנד, בפינה הדרום-מערבית של ניו זילנד (ראו ארץ הפיורדים), בחוף המערבי של ניופאונדלנד, ובחופים הדרומיים והמערביים של אלסקה. החוף המערבי של סקוטלנד מכיל גם הוא פיורדים (הידועים כ-sea lochs), והמפרצים הארוכים דמויי הפיורדים של חופי ניו אינגלנד מכונים לעיתים "פיארדים" (fiards). הפיורד הגדול ביותר בעולם הוא קנגרטיטיווק שבגרינלנד, שאורכו 350 ק"מ.
חצי האי איסטריה בקרואטיה הוא מקום בו יש תצורות הדומות לפיורדים של סקנדינביה. לים פיורד, שאורכו 12 ק"מ, נמצא מדרום לפורץ', ליד העיירות וורסאר ורוביני. טכנית, אין מדובר בפיורד, שכן הוא נוצר על ידי הנהר פזינקיקה, שגרם לבלייה בקרקע בדרכו לים האדריאטי.
העמדה הרווחת בגאולוגיה גורסת כי היו פיורדים בישראל בעבר הרחוק, באזור מדבר יהודה.
קישורים חיצוניים
לים פיורד
הערות שוליים
*
קטגוריה:צורות נוף
קטגוריה:גאומורפולוגיה
קטגוריה:גאומורפולוגיה קרחונית | 2024-05-05T09:28:18 |
מסר תת-סיפי | REDIRECT מסר תת-ספי | 2008-11-11T19:07:51 |
טיל נ"מ | REDIRECT טיל קרקע-אוויר | 2004-09-02T18:08:27 |
פמלה אנדרסון | פמלה דניס אנדרסון (באנגלית: Pamela Denise Anderson; נולדה ב-1 ביולי 1967) היא שחקנית, דוגמנית, סופרת ואקטיביסטית קנדית-אמריקאית.
ביוגרפיה
אנדרסון נולדה בליידיסמית', קולומביה הבריטית שבקנדה. הוריה הם קרול (לבית גרוסקו) ובארי אנדרסון. היא התפרסמה כתינוקת הראשונה שנולדה ביום המאה של קנדה והוכתרה כ"תינוקת היובל".
קריירה
פריצתה הגדולה לתקשורת הייתה בשנת 1989 כאשר לבשה חולצה של בירה לאבט במהלך משחק פוטבול שצפתה בו, ותמונתה הוקרנה על מסכי האצטדיון. לאבט שכרה את אנדרסון כדי לפרסם את מוצריה, וזו הופיעה בעירום זמן קצר לאחר מכן, במגזין פלייבוי.
בשנת 1990 ביצעה הופעת אורח בסדרת הסיטקום של רשת CBS "סמוך על צ'ארלס" בתפקיד של כריס.
בשנת 1991, פרצה אנדרסון למסך הקטן בקומדיית המצבים האמריקאית "שפץ ביתך". בשנת 1992, התארחה בשני פרקים באופרת הסבון "ימי חיינו". באותה שנה, הצטרפה לעונה השלישית של סדרת הטלוויזיה "משמר המפרץ" ושיחקה שם את המצילה
סי. ג'יי פרקר עד לעונה השביעית של הסדרה.
ב-1996 הופיעה אנדרסון בסרט "חתיכה דוקרנית" שנכשל בקופות.
בשנת 1998 כיכבה בסדרת טלוויזיה משלה בשם "VIP" ששודרה במשך ארבע עונות.
ב-2003 התארחה בסיטקום "פחות ממושלמת".
בשנת 2005 כיכבה בסיטקום של רשת פוקס "משמר המדף" בתור סקיילר דייטון. באותה שנה עלתה לסדרה עונה שנייה וזו בוטלה עוד לפני שידור כל פרקיה.
ב-2006 הופיעה בסרט "בוראט" בתפקיד עצמה כמושא אהבתו של הכתב הקזחי בוראט, ובקליפ לשיר "Touch the Sky" של קניה ווסט.
ב-2008 הופיעה בסרט "סופרהירו".
ב-2010 השתתפה בגרסה האמריקאית של תוכנית הטלוויזיה "רוקדים עם כוכבים", ובהמשך אותה שנה הגיעה לישראל והשתתפה בשני פרקים בעונה השישית של התוכנית רוקדים עם כוכבים, בגרסתה הישראלית. באותה שנה כיכבה בתור עצמה בסרט הקומדיה "הוליווד למטומטמים".
בשנת 2011 השתתפה גם בעונה השביעית של הגרסה הארגנטינאית לתוכנית "רוקדים עם כוכבים", וב-2018 השתתפה גם בגרסה הצרפתית של התוכנית.
בשנת 2013 גילמה את ד"ר סידני פורבס בסיטקום הקנדי "עסקת חבילה". ב-2015, התארחה בריאליטי "האח הגדול" בגרמניה.
ב-2017, שיחקה בסרט "משמר המפרץ" ובסרטו של ג'יימס פרנקו, "המכון".
בשנת 2019 שיחקה בסרט הצרפתי "Nicky Larson et le parfum de Cupidon" בתפקיד של ג'סיקה פוקס.
בשנת 2023, כיכבה בסרט דוקומנטרי על חייה בנטפליקס.
בספטמבר 2024, הסרט "נערת השעשועים האחרונה" , בכיכובה של אנדרסון, הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בטורונטו. הסרט, בבימויה של ג'יה קופולה, מתרחש בלאס וגאס ועוקב אחר רקדנית ותיקה עם 30 שנות ניסיון שמגלה שהמופע שבו היא מופיעה ייסגר תוך שבועיים. הסרט מסמן תחייה מחודשת בקריירה של אנדרסון, לאחר שזכתה להכרה רחבה בעקבות סרט הדוקו של נטפליקס שהוציאה, "פמלה, סיפור אהבה".
חיים אישיים
אנדרסון היא טבעונית מטעמי מצפון, ופועלת למען זכויות בעלי חיים. היא שיתפה פעולה פעמים רבות עם ארגון אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים בקמפיינים נגד תעשיית הפרווה, העור והבשר. בין השאר הופיעה בכרזה לעידוד צמחונות שבו היא מכוסה אך ורק בעלים, ובסרטונים המיידעים על תנאי הגידול, ההובלה והשחיטה של התרנגולים שמוכרת חברת המזון המהיר KFC.
ב-2004 אנדרסון התאזרחה בארצות הברית, בנוסף לאזרחות הקנדית שלה מלידה. כיום היא חיה בקנדה, באי ונקובר.
ב-2014 היא חשפה בתקשורת שעברה התעללות מינית מספר פעמים כילדה על ידי אישה, ושנאנסה על ידי גבר.
מערכות יחסים
אנדרסון נישאה לבעלה הראשון טומי לי, מתופף להקת מוטלי קרו, ב-19 בפברואר 1995. באותה שנה, קלטות ביתיות בעלות אופי פורנוגרפי שלה ושל בעלה, נגנבו מביתם והוצעו למכירה באינטרנט. אנדרסון תבעה את החברה שהפיצה את הקלטות והגיעה איתה לפשרה לפיה פוצתה אנדרסון בסכום של 10 מיליון דולר.
לזוג שני ילדים: ברנדון בשנת 1996, ודילן בשנת 1997. במהלך מערכת היחסים הייתה ידועה בתור פמלה אנדרסון לי. הם התגרשו בשנת 1998 לאחר שאנדרסון חוותה אלימות פיזית מצדו של לי.
במהלך 2006 הייתה נשואה לזמר קיד רוק למשך 4 חודשים. באוקטובר 2007 נישאה לשחקן הפוקר ריק סולומון. הנישואין בוטלו לבקשת בני הזוג לאחר ארבעה חודשים. בשנת 2014 בני הזוג נישאו מחדש, אך התגרשו באפריל 2015.
בינואר 2020, נישאה אנדרסון למפיק הסרטים ג'ון פטרס, ולאחר כשבועיים הודיעה כי הם נפרדו.
ב-24 בדצמבר 2020 נישאה לשומר הראש שלה דן הייהרסט, ובינואר 2022 בני הזוג נפרדו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחקניות קולנוע וטלוויזיה קנדיות
קטגוריה:דוגמניות קנדיות
קטגוריה:טבעוניות קנדיות
קטגוריה:שחקניות קולנוע וטלוויזיה אמריקאיות
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:דוגמניות אמריקאיות
קטגוריה:דוגמנים אמריקאים
קטגוריה:טבעוניות אמריקאיות
קטגוריה:טבעונים אמריקאים
קטגוריה:מתחרי רוקדים עם כוכבים (ארצות הברית)
קטגוריה:פעילות זכויות בעלי חיים אמריקאיות
קטגוריה:פעילי זכויות בעלי חיים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים ממוצא פיני
קטגוריה:קנדים ממוצא רוסי
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1967
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1967 | 2024-09-29T07:19:35 |
GH | 2018-10-03T11:15:14 | |
אצטדיון | שמאל|ממוזער|250px|אצטדיון ומבלי, האצטדיון הגדול בממלכה המאוחדת והשני בגודלו באירופה, במבט מבפנים
שמאל|ממוזער|250px|האצטדיון הלאומי (ורשה)
אצטדיון מודרני הוא מבנה בו נערכים מופעים, תחרויות ספורט ואירועים אחרים, המורכב משדה או במה המוקפים בחלקם או לגמרי במבנה שנועד לאפשר לצופים לעמוד או לשבת אל מול האירוע.
ההיסטוריה של האצטדיונים
ממוזער|250px|גופי תאורה חזקים במיוחד המשמשים באצטדיונים
שמאל|ממוזער|250px|אצטדיון הניו יורק יאנקיז בניו יורק הוא דוגמה טיפוסית לאצטדיון כדור בסיס
השם נגזר מהמילה היוונית "סטדיון" (στάδιον), שציינה יחידת מידה שאורכה המדויק לא ידוע, ומוערך שהוא בטווח של 150–210 מטר. ברומא העתיקה, אורכה של הזירה באצטדיון היה סטדיון אחד, כך ששמה של יחידת המידה הפך לשמו של המבנה. אצטדיונים יוונים ורומים נמצאו בערים רבות בעולם העתיק.
האצטדיון המודרני
סוגים
לאצטדיונים מקורים יש גג. הם עדיין מכונים אצטדיונים בגלל היותם גדולים דיים, ותוכננו עבור מה שנחשב "ספורט של חוץ". ישנם אצטדיונים שלהם קירוי חלקי; לאחרים ישנם גגות נעים, וכמה אפילו תוכננו עם מגרש נע.
סוגיות תכנון
למקצועות הספורט השונים נדרשים מגרשים בצורות שונות. על כן, אצטדיונים מסוימים מתוכננים בעיקר למקצוע ספורט יחיד בעוד אחרים מתוכננים למקצועות שונים. הרבה אצטדיונים מתוכננים להיות מגרשי כדורגל. הנפוצים מבין האצטדיונים הרב-שימושיים משלבים בין כדורגל ואתלטיקה. החסרון של מגרשים אלו הוא שהקהל מרוחק יחסית מהמגרש, בעיקר בקצותיו. באצטדיונים קטנים מסוימים אין מקומות לקהל בקצוות. באצטדיונים בהם מושבי הקהל מקיפים את המגרש, מקבל האצטדיון צורה אובלית. באצטדיונים בהם צד אחד פתוח, מקבל האצטדיון צורת פרסה.
אסונות באצטדיון
ריכוז ההמונים באצטדיונים, גרם למספר אסונות, בין היתר בגלל האווירה המיוחדת באירועים המתרחשים בהם ולעיתים בשל תכנונם וטעויות בניתוב הקהל אליהם והחוצה מהם. הידועים הם אסון הייזל ב-1985 בעת משחק גמר הגביע בין יובנטוס לבין ליברפול, אסון הילסבורו ב-1989, אסון ברדפורד סיטי ב-1985, אסון לוז'ניקי ב-1982 בו נהרגו 67 בני אדם, התפרעות האוהדים במשחק פרו-ארגנטינה ב-1964 שהביאה למותם של 318 איש, ועוד רבים.
אצטדיונים בישראל
בישראל קיימים אצטדיוני כדורגל כגון אצטדיון טדי בירושלים שהוקם בשנת 1991 ועבר הרחבה בשנת 1999 ושנת 2013, אצטדיון בלומפילד בתל אביב שהוקם בשנת 1962 ועבר הרחבה בשנים 2019-2016, אצטדיון סמי עופר בחיפה שהוקם בשנת 2014, אצטדיון טרנר בבאר שבע שהוקם בשנת 2015, אצטדיון נתניה בנתניה שהוקם בשנת 2012, אצטדיון המושבה בפתח תקווה שהוקם בשנת 2011. בעבר אצטדיון רמת גן שימש כאצטדיון הלאומי של ישראל עד לשנת 2013, בו נערכו בין היתר משחקי נבחרת ישראל בכדורגל, כמו גם טקס הפתיחה של המכביה.
אצטדיונים מרכזיים לענפי ספורט נוספים הם אצטדיון האתלטיקה הדר יוסף בתל אביב שם מתקיימות אליפויות ישראל באתלטיקה. ואצטדיון קנדה לטניס ברמת השרון שבו מתקיימים אירועי טניס חשובים כמו רוב משחקי גביע דייוויס של הנבחרת וטורניר הטניס של רמת השרון, גם זירת הקרח במרכז קנדה במטולה נחשבת לזירה מרכזית להוקי קרח והחלקה על קרח. בכדורסל משתמשים לרוב באולמות ולא באצטדיונים, על אף שבעבר שוחקו משחקים במגרשים פתוחים כגון בלומפילד. כמו כן בעבר חלק מאולמות הכדורסל בישראל, כולל אצטדיון יד אליהו בתל אביב, היו מגרשים פתוחים ולא מקורים לכן בעבר אולם "יד אליהו" כונה אצטדיון.
ראו גם
רשימת אצטדיוני כדורגל בישראל
רשימת אצטדיוני אתלטיקה בישראל
היכלי כדורסל בישראל
אמפיתיאטרון
אצטדיון טניס
קישורים חיצוניים
Footballmatch
World Stadia
World Stadiums
The Stadium Guide
Stadionwelt
עשרת האצטדיונים הגדולים בעולם
עשרת האצטדיונים הגדולים באירופה
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית | 2024-06-27T23:15:20 |
האימפריה האשורית | הפניה אשור | 2014-08-19T17:55:09 |
אשור (אל) | 250px|ממוזער|שמאל|תבליט של האל אשור מארמונו של אשורנצירפל השני בכלח
אַשּׁוּר (באשורית: 40px) הוא שמו של אל השמים במיתולוגיה האכדית ובמיתולוגיה השומרית. הוא נודע גם בשמות אנשר ואנשור.
האל היה האל הפטרון של העיר אשור. מקדשים לאל אשור מחוץ לעיר היו נדירים. טקסט אשורי המתוארך למאה ה-19 לפנה"ס, מציין את קיומו של מקדש לאל זה בעיר אורשו.
אשור נשוי לאחותו קישר; הם בניהם של האלים לחמה ולחומו, והוריהם של אנו, אנטו, ואאה (אנכי). בחלק מאגדות המיתולוגיה, אשור הביס את תיאמת בעת בריאת העולם.
בממלכת אשור היה האל אשור ראש פנתאון האלים. נראה כי האשורים זיהו את אשור עם אנליל, "אדון העולם" השומרי; במסורות אחרות, אשור היה אביו של אנליל.
ייתכן שהאל שלמן היה התגלות חברותית (שכן משמעות שמו היא "החברותי") של האל אשור., in:
קישורים חיצוניים
לקריאה נוספת
הערות שוליים
קטגוריה:אשור
קטגוריה:אלים מסופוטמיים
קטגוריה:אלי השמיים ומזג האוויר | 2024-06-02T11:55:19 |
אהרן בן אשר | אהרן בן משה בן אשר המכונה בערבית "אבו סעיד", חי במחצית הראשונה של המאה ה-10. אהרן בן אשר נחשב לאחרון ולחשוב במשפחת בן אשר, משפחה של בעלי-מסורה, שפעלה בטבריה.
רקע
משפחתו של בן אשר פעלה בטבריה במשך חמישה או שישה דורות החל מהמחצית השנייה של המאה ה-8. מייסד השושלת היה "אשר הזקן הגדול" אשר חי לפי המשוער במחצית השנייה של המאה ה-8 והיה בן דורו של ענן בן דוד, מייסד הקראות. אהרן בן אשר היה בנו של משה בן אשר, בעל מסורה ידוע ומפורסם בפני עצמו. מועד פטירתו לא ידוע לנו, אך קולופון משנת א'ש' (1300) למלכות יונים, שהיא שנת ד'תשמ"ט (989), מציינת את שמו עם הביטוי "נוחו בגן עדן", כלומר אהרן בן אשר כבר לא היה אז בחיים.
מחלוקות המסורה
בזמנו של בן אשר חי עוד בעל מסורה ששמו משה בן נפתלי, וידוע שהיו חילוקי דעות ביניהם בנוגע למילים מסוימות ולכללים דקדוקיים מסוימים, דוגמאות:
את המילה "יששכר" יש לקרוא לפי בן אשר כ"ישכר" ואילו לפי בן נפתלי יש לקרוא "יששכר".
לדעת בן אשר האותיות ב או ל הבאות לפני מילה המתחילה בי' המנוקדת בחיריק - מנוקדות בשווא, לדוגמה: 'לְיִשְׂרָאֵל', לעומתו בן נפתלי סבור שיש לנקדן בחיריק ולהשאיר את הי' ללא ניקוד, לדוגמה: 'לִישְׂרָאֵל'.
ההכרעה כבן אשר
ממוזער|250px|כתר ארם צובא (לחצו על התמונה - ניתן לדפדף ולראות עמודים נוספים)
מסורתו של בן אשר היא המסורת המקובלת בכלל ישראל. עם זאת הנוסח של ספרי המקרא שבידינו כיום אינו בדיוק לפי מסורת בן אשר ויש הבדלים מזעריים שאין בהם חשיבות של ממש עבור הקורא הרגיל.
כבר הרמב"ם דיבר בשבחו של אהרן בן אשר והעיד על דיוקו של כתר התורה שהגיה בן אשר "...וספר שסמכנו עליו... ועליו היו הכול סומכין - לפי שהגיהו בן-אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות... ועליו סמכתי בספר תורה שכתבתי כהלכתו..." (). מקובל להניח שכתר התורה שעליו דיבר הרמב"ם הוא כתר ארם צובא שנשמר בבית הכנסת בחלב. בעקבות דעתו של הרמב"ם על הכתר נכתבו עוד העתקים של המקרא על פי הכתר הזה.
חיבוריו של בן אשר
ספר דקדוקי הטעמים הנקרא גם מחברת בן אשר - זהו אוסף של כללים בדקדוק ובידיעת המסורה. רובו כתוב בסגנון מליצי ומחורז חוץ מקטעים שכוללים רשימות מסורה בלבד. הספר כולל שני חלקים: רשימות מסורה וענייני דקדוק, שעוסק בעיקר בתורת ההגה, תורת הכתב, תהליכי הדיבור וכן בתורת הצורות ובהבחנה בין אותיות יסוד לאותיות שימוש.
ניקוד והטעמת כתר תורה הנקרא כתר ארם צובא - כתר זה נכתב בטבריה על ידי שלמה בן-בויאעא הסופר בצורת קודקס במאה ה-10 לספירה. לאחר גמר הכתיבה הוסיף אהרן בן-אשר את הניקוד והטעמים ואת ציוני המסורה.
וכך נכתב בכתובת ההקדשה של הכתר, שנכתבה בו כמאה שנים לאחר השלמתו:
"זה המצחף השלם של עשרים וארבעה ספרים שכתב... שלמה הנודע כבן-בויאעא הסופר... וניקד ומסר אותו... החכם הנבון, אדון הסופרים ואבי החכמים וראש המלמדים... מר רב אהרן בן מר רב אשר תהי נפשו צרורה בצרור החיים... [מצחף זה הוא] סגולת הקראים השוכנים בהר ציון... קודש לה' לא ימכר ולא יגאל... ברוך ה' לעולם אמן ואמן"
רשימה של שמונים זוגות מילים מן המקרא השוות בהגייתן ושונות במשמען.
הכלל על אותיות אוי"ה (כלומר אמות הקריאה אהו"י) הגורמות לפעמים לריפוי אותיות בגדכפ"ת במילה שאחריהן.
האם אהרן בן אשר היה קראי או רבני
השאלה מה הייתה אמונתו של אהרן בן אשר העסיקה חוקרים החל משנות השישים של המאה ה-19. יש הסבורים שאהרן בן אשר היה קראי ובן למשפחה קראית. בשנת 1957 פורסמה עבודתו של אהרן דותן שבה הוא טען שטענה זו אינה נכונה ובן אשר היה בן למשפחה רבנית. ניתן להתפלמס על עניין זה, אך אין ראיות חותכות לכאן או לכאן. ללא תלות בתשובה לשאלה זו, יצירתו של בן אשר מקובלת על כל היהודים, רבניים וקראים כאחד.
טענות התומכות בהיותו קראי
רס"ג התפלמס עם החכם "בן אשר" באיגרתו "אשא משלי" ולפי הדעה שמדובר באהרן בן אשר, הרי שמכאן שהוא היה קראי.
התארים בהם מכונה אהרן בן אשר בקולופון שבכתר ארם צובא הם תארים קראיים מובהקים.
בקולפון של כתר התורה שכתב אהרן בן אשר, כתוב שהוא נכתב עבור הקהילה הקראית הירושלמית.
מתוך דרך הניקוד שלו הם מסיקים כי השקפתו של אהרן בן אשר היא השקפה הנעוצה בהלכה הקראית. כמו כן, לדבריהם השקפתו שעולה מתוך "ספר דקדוקי הטעמים" על מעמד ספרי הנביאים במקרא היא השקפה קראית.
השימוש שהוא ערך במידת ה"היקש" שהיא עקרון קראי קדום מובהק מלמד לדעתם שהוא היה קראי.
לדעת בנימין קלאר, החיבור "שירת הגפן" שחיבר משה בן אשר, אביו של אהרן, הוא חיבור קראי מובהק. אם כך לשיטתם יש להניח שגם בנו אהרן היה קראי.
טענות התומכות בהיותו רבני / שוללות את היותו קראי
אהרון דותן טען כי האיגרת "אשא משלי" שחיבר רס"ג ושהופנתה אל "בן אשר" לא הופנתה אל אהרן בן אשר אלא אל החכם הקראי אבו אלטיב אלג'בלי הנקרא גם שמואל בן אשר בן מנצור.
לא ידוע שבטבריה הייתה קהילה קראית. לעומת זאת, ידוע שהיה שם יישוב רבני גדול וותיק עוד מימי התנאים ובה היה מושב הסנהדרין במשך מאות שנים, ואף בתקופה הרלוונטית (המאה ה-10) ישבו שם רבים מגאוני ארץ ישראל. לכן, מניחים שאם הייתה שם קהילה קראית (ועוד קהילה מרכזית של בעלי מסורה מרכזיים), היו צריכים לשמוע עליהם משהו.
הקולופונים ב"כתר ארם צובא" אינם מקוריים (ככל הנראה הם נכתבו כמה עשרות שנים לאחר מותו של בן-אשר, על ידי יהודי קראי שקנה את הכתר, והקדיש אותו לקהילה הקראית שבירושלים), ולא ניתן להוכיח מהם לגבי קראותו של בן אשר.
חוקרים אלה מציינים שחוץ מאיגרת "אשא משלי" והקולפונים של כתבי היד, אין כל אזכור של בן אשר כקראי או כרבני. לדעתם, אילו היה בן אשר קראי, אז היו הקראים מתפארים בו והרבניים דוחים אותו, במיוחד לנוכח חשיבותו הרבה בנוגע לנוסח המקרא.
הטענה שאהרן בן אשר ומשפחתו היו קראים הוצעה לראשונה במאה ה-19, כשנחקרה האפשרות שחכמי דקדוק ומסורה מסוימים החזיקו באמונות קראיות. אולם חקירות אלה התבססו במידת מה על כתבי אברהם פירקוביץ' (אבן רש"ף), שבשלב מאוחר יותר התגלה דבר זיופם של חלק מכתבים אלו. לכן טוענים חלק מהחוקרים שהטענה בדבר קראותם של אותם חכמי דקדוק (ביניהם אהרן בן אשר) איבדה מתוקפה.
הקראי אליהו בן אברהם, מחבר הקונטרס הפולמוסי "חילוק הקראים עם הרבנים", החי כ-100 שנים בלבד אחרי אהרן בן אשר, מתייחס במפורש אליו ולבן-נפתלי כרבניים. מכאן טוענים חלק מהחוקרים, שזיהויו של אהרן בן אשר כרבני היה ודאי גם בקרב הקראים עד למאה ה-19.
הרמב"ם סומך את ידיו ללא היסוס על הכתר שהגיה בן אשר, ומבסס עליו את דבריו ביחס לנוסח התורה. הרמב"ם אף משבח את בן אשר ומהלל אותו רבות. כיוון שהרמב"ם ידוע במלחמתו העזה בקראים, יש הסוברים שלא ייתכן שהיה מתייחס אליו כך, ללא כל הסתייגות מהיותו קראי.
הם טוענים שלא ברור עד כמה היה בן אשר שותף לכתיבת ספר "דקדוקי הטעמים" ועד כמה הביטויים המוזכרים בו אכן קראיים.
דונש בן לברט, הידוע בהתנגדותו העזה לקראים, מסנגר על בן אשר בתשובותיו לרס"ג (שחלק עליו בפרט דקדוקי כלשהו). לא נראה הדבר שמדקדקים רבניים שהתנגדו לקראים בצורה נחרצת יראו בחכמים קראים דעה לגיטימית בדקדוק/בהלכה מבלי להביע כל הסתייגות מהיותם קראים.
בספרו "דקדוקי הטעמים" משתמש בן-אשר לעיתים בדרשות ואגדתות המופיעות בתלמוד, מבלי לציין דברי ביקורת כלשהם, או אפילו להודיע שהוא לקח זאת מבני הפלוגתא שלו. לכן נראה שהכותב ראה את דברי חז"ל כמובנים מאליהם.
שני דפים כתובים שנכתבו בידי רבני, ודנים בענייני מסורת נשלחו אל קהילת "בעלי מקרא". מתוך דפים אלו פורסמה הפסקה: . מכך שהרבני מסתמך על ניקודו של אהרן בן אשר, והפריד בינו לבין "בעלי מקרא", וכן מקשה ממנו עליהם, נראה שבתקופה ההיא היה ברור לשני הצדדים שאהרן בן אשר היה רבני.
בחיבור "שירת הגפן", של משה בן-אשר, אביו של אהרון, ישנם כמה סימנים לכך שהוא היה רבני. לדוגמה הוא כותב: . זקני בתירה (כפי שנזכרים בתוספתא ובתלמוד הירושלמי), אלו בני בתירה - חכמים ידועים מהתלמוד. וכן בהמשך הוא כותב שיורשי הנביאים התקינו טעמי מקרא "בשום שכל וניב מפורש" - דבר התואם בדיוק לדברי חז"ל על הפסוק בנחמיה. וכן, גם השימוש בשם "גפן" לתיאור בעלי מקרא לקוח מהתלמוד. בנוסף, השיר מסתיים בדברי שבח ל"שבטי קדושים" - החשמונאים, שחנכו נרות על נפילתם של היוונים. ואילו הקראים דחו את חג החנוכה ואת תקנת הדלקת הנרות, הואיל ואינו מן הכתוב. אם כן, מניחים שגם בנו - אהרון היה רבני.
ראו גם
משה בן נפתלי
כתר ארם צובא
מסורה
קישורים חיצוניים
כתר ארם צובא - האתר מכיל צילומים איכותיים של יצירתו החשובה ביותר של אהרן בן אשר (כתב היד כולו), וכן מידע היסטורי רב. מכון בן צבי.
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מדקדקי העברית בימי הביניים
קטגוריה:כתר ארם צובא
קטגוריה:תקופת הגאונים
קטגוריה:טבריה: אישים
קטגוריה:יהודים ארץ-ישראלים
קטגוריה:התקופה הערבית בארץ ישראל
קטגוריה:אנשי היישוב הוותיק ילידי ארץ ישראל
קטגוריה:אנשי היישוב הוותיק ילידי ארץ ישראל במאה ה-10
קטגוריה:נפטרים ב-960 | 2024-09-12T09:14:30 |
יעקב הקרקסאני | יעקב בן יצחק אל־קרקסאני (אבו יוסף יעקובּ) היה חכם קראי בן המחצית הראשונה של המאה ה-10 בקירוב. נחשב לאחד מגדולי חכמי הקראים. עסק בפרשנות, פילוסופיה, חקר הלשון העברית ובהיסטוריה של עם ישראל.
כינויו נובע משם מקום הולדתו, אולם הדעות חלוקות האם הייתה זו "קִרקִיסִיא", היא כּרכּמיש, "קרקסאן" הסמוכה לבגדאד או צ'רקסיה.
חייו
מעט מאוד ידוע על קורות חייו של יעקב הקרקסאני, אך ידוע שאת שני חיבוריו הגדולים סיים בשנים 937–938, והיה בן זמנו של רס"ג. ידוע כי סבב בארצות שונות והיה בפרס ובהודו. במסעותיו רכש את ידיעותיו הרבות על הקראים במקומות שונים, ועל כתות בעם ישראל בזמנו ואף טרם לו. בספריו הוא מצטט ספרים שקרא ואנשים עימם שוחח.
יעקב הקרקסאני היה בקיא בתורה, בנביאים ובכתובים, בספרות הרבנית, בברית החדשה הנוצרית ובקוראן המוסלמי. היו לו קשרי ידידות עם תאולוגים רבניים, נוצרים ומוסלמים, אותם ציטט בספריו.
בכל חקירותיו, פירושיו ותפיסותיו הוא שם את ההיגיון והשכל כראשון לכל. לדעתו אין גבול ליכולת השכל, ואדם חייב למצות בצורה מרבית את היכולת הרוחנית הזו שהוענקה לו מאת הבורא. לדבריו החקירה השכלתנית היא המפתח להבנה נכונה של כתבי הקודש, של המצוות ושל ההתגלות האלוהית.
יעקב הקרקסאני הרבה להתפלמס בספריו עם הרבניים בצורה עניינית ותקיפה. הוא טען נגדם טענות רבות ביניהן על שהגשימו את אלוהים בספריהם, בין היתר בספרים כמו שיעור קומה או ספר היכלות ובספרים אחרים שלא נשתמרו עד ימינו, ועל ש"אסרו את המותר והתירו את האסור". הוא גם מביא טענות נגד השומרונים, הנוצרים והמוסלמים.
הקרקסאני חולק לפעמים גם על קראים אחרים שהיו בתקופתו. בין השאר הוא אומר כי הניקוד וטעמי המקרא הם רק סימנים להקל על הקריאה, ואינם חלק מהמקרא כפי שסברו קראים רבים בני זמן מאוחר יותר. בפרשנות המקרא הוא נוטה לרוב להחמרה במיוחד בנושאים שמיוחדים לקראים כמו ריכוב בעריות וטהרה. ב"ספר האורות והמגדלים" הוא מביא חילוקים שונים בין דעותיהם של הקראים. על זאת הוא כותב:
"... זה מה שרציתי להזכיר מתוך ההבדלים שיש בין [הקראים השונים] והמצב מחמיר מדי יום. ייתכן שחלק מבני דתנו יאשימו אותי על זה שהזכרתי את [ההבדלים האלה], כי הרבניים עלולים להשתמש בהם נגדנו, ולהשתמש בהם כטענת-נגד לטענתנו בנושא ההבדלים בין [הרבנים] הארץ-ישראלים ו[הרבנים] הבבליים. אל תהיו מוטרדים מזה ואל תשימו לב לדבר כי ההאשמה והסתירה חלה על [הרבניים] בלבד, כי הם טוענים שכל מה שהם מלמדים בא ממסורת שנמסרה על ידי הנביאים. אילו היה כך, לא היו מחלוקות [ביניהם], והעובדה שיש מחלוקות מטילה ספק על הטענה שלהם. לעומת זאת, אנו מגיעים למסקנותינו באמצעות שכלנו, ובמקרה כזה זה בלתי נמנע שייווצרו מחלוקות".
על חשיבות ההיגיון והדרישה השכלית הוא כותב:
"יש להוציא חובות דתיות אך ורק מלימוד [המקרא] וחקירה בו. מה שהחקירה מחייבת ומה שהלימוד מוביל אליו יש לקבל, לא משנה אם זו דעתם של הרבניים או של ענן או של אחרים. יתר על כן, אם מלומדים או חוקרים מסיקים מסקנה שאף אחד לא העלה אותה מקודם, יש לקבל אותה, כל עוד שאין הוכחה כנגדה ואין בה פגם".
חיבוריו
את כל חיבוריו כתב בערבית, כפי שנהגו רוב החכמים בתקופה זו. מבין חיבוריו שרד בשלמותו רק אחד ומאחרים שרדו חלקים.
חלק מחיבוריו שנודעו לנו עד כה:
כִּתָאב אלאָנוָאר וָאלמָראקב ששמו מתורגם לעברית לרוב כספר האורות והמגדלים או כספר המאורות ומגדלי התצפית, זהו ספר מצוות הנחשב גם לספר מדעי-היסטורי. הספר מכיל שלושה-עשר שערים וכל שער מתחלק לפרקים, ובסה"כ יש בו 668 פרקים. חלקים מספר זה נמצאים בספריה הלאומית הרוסית בפטרבורג כחלק מאוסף אברהם פירקוביץ' ובמוזיאון הבריטי בלונדון. הספר יצא לאור בחמישה כרכים בניו יורק בהוצאתו של ליאון נימוי. לספר זה קיצור שנעשה במאה ה-13 במצרים על ידי משה בן שלמה הלוי ונקרא "מחְ'תצר אלאַנוָאר". השערים הכלולים בספר:
הקדמת המחבר, סקירות היסטוריות ומדעיות על תולדות הכתות בישראל, תולדות הנצרות וכן התפתחות הקראות מראשיתה.
חיוב החיפוש והחקירה השכלית במיוחד במקרא, ובצורך בהבאת ראיות מהשכל ומההקש.
סתירת שיטותיהם של דתות (נצרות, אסלאם), כיתות (שומרונים) וכתות שונות ביהדות.
הדרכים בהן יוכל האדם להגיע בעזרתן אל ידיעת המצוות.
מצוות המילה ומצוות השבת.
באור תשע מתוך עשרת הדיברות (חוץ ממצוות השבת).
ראשי חודשים ואביב.
חג השבועות ופרוש "בין הערביים".
יתר המועדים וההבדל בין מועד לשבת.
דיני טמאה וטהרה.
דיני עריות ויבום.
מאכלים אסורים, כלאיים וציצית.
דיני ירושה.
כִּתַאב אלריאַץ' ואלחַדַאיק ששמו מתורגם לעברית לרוב כספר הכרים והגנים או ספר הנצנים - פרוש לתורה ובעיקר לחלק ממנה בו אין מצוות. ספר זה נכתב על ידי קרקסאני בשני נוסחים קצר וארוך. בשני ספריו אלה הוא מזכיר שמות של עוד ספרים שהוא חיבר והם נודעו לנו בשמותם בלבד:
ספר פרוש לנביאים ולכתובים, ידועים לנו מהם קטעים על איוב ועל קהלת בשמות: תפסיר איוב ו-תפסיר קהלת.
כִּתאב אלתַוחיד או בעברית "ספר היחוד" - ספר פילוסופי הדן בייחוד האל וברוחניותו ובעיקרי האמונה.
כִּתאב פי אִפְסָאד נבוה מֻחמד או בעברית "ספר בביטול נבואת מחמד" - הספר מביא טענות כנגד אמיתות נבואת מחמד והדת המוסלמית על כל זרמיה.
כִּתאב פי אלקול עַלַי א(ל)תַּרְג'מה - הספר עוסק בדרך תרגום התורה ופרשנותהּ.
חשיבותו
הקרקסאני מהווה מקור ראשון במעלה להכרת התקופה על כל גווניה. ספריו מהווים אוצר בלום ומובאים בהם מקורות ושמות אנשים שלא ידועים ממקורות אחרים. במחקר המודרני הוא מאוד מקובל כמקור אמין לתקופה וחוקרים מרבים לצטט ממנו. למשל הוא המקור היחיד על כתות שונות בעם ישראל כמו העוכברים הדלעתיים, המשנתיים וכדומה.
בין הכיתות השונות שביהדות הקדומה אותן הוא מפרט, נזכרת גם כת הנקראת "כת המערות", המכונה כך "מפני שספריהם נמצאו במערה". הוא מציין שכת זו נבדלה מיתר הכיתות בכך שיש לה לוח שנה מיוחד וספריה עוסקים בין השאר גם בפירושים שונים ומוזרים על כתבי הקודש. שתי תכונות אלו מתאימות למגילות מדבר יהודה שנכתבו על ידי כת מדבר יהודה, ולדעת יגאל ידין אין כמעט ספק שקרקסאני התכוון לכת זו והספרים שנתגלו במערה הם אותם הספרים שנזכרו במכתבו של הפטריארך טימותיאוס הראשון כמה שנים קודם לכן, כשכתב שנתגלו ליד יריחו והגיעו לידי היהודים בירושלים.
יחד עם זאת ספריו לא תורגמו לעברית ולכן נודעה להם השפעה מועטה בלבד על קראים מאוחרים יותר בביזנטיון ובמזרח אירופה.
רוב המידע שאנו יודעים על ישמעאל העכברי מגיע מספריו של יעקב הקרקסאני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:חכמים קראים | 2024-10-01T06:33:17 |
השתלה שלא מבן-מינו | "השתלה שלא מבן־מינו" או קסנוטרנספלנטציה (Xenotransplantation) היא השתלה של תאים, רקמות או איברים, ממין אחד לאחר. סוג אחד של השתלות כאלה, בו קיים עניין רב הוא השתלת איברים של חזירים בבני־אדם. האיבר או הרקמה המושתלים נקראים קסנוגרפט (xenograft).
כבר שנים רבות שהרפואה המודרנית מבצעת השתלות בבני אדם. הרעיון להשתיל איברים ממינים אחרים בבני אדם, עלה בשל מחסור עולמי באיברים להשתלה, שבגללו חולים נפטרים לעיתים בעודם נמצאים ברשימת המתנה לקבלת תרומת איברים. מחקרים מתקדמים בהבנת תהליכי מנגנון דחיית האיברים הביאו את המדענים ליכולת השתלת איברים שמאפשרת לשקול השתלת איברים ממינים אחרים. בגלל דמיון בין איברים פנימיים מסוימים של שני המינים, התהליך נידון בעיקר בהקשר של השתלת איברי חזירים בבני אדם. אם תתאפשרנה השתלות כאלה, הליך ההשתלה עשוי להיות בטוח יותר, כיוון שתופחת הסכנה של דחיית האיבר על ידי המושתל. הליך כזה יכול גם לפתור את בעיית המחסור באיברים להשתלה. בפרוצדורות אחרות, הנבדקות בניסויים קליניים במעבדות מחקר, שואפים המדענים להשתמש בתאים או ברקמות ממינים אחרים כדי לטפל במחלות חשוכות־מרפא כמו סרטן, איידס, סוכרת, מחלות כבד ומחלת פרקינסון.
נכון להיום, בוצעו רק ניסיונות השתלה ספורים שעלו בהצלחה. כמה מטופלים שהיו זקוקים להשתלת כבד, טופלו באמצעות השתלת כבד חזיר זמנית, עד שיימצא תורם מתאים. כמה חולי פרקינסון שטופלו באמצעות תאי־עצב של חזיר, חוו שיפור ניכר.
האתגר הקשה ביותר בהשתלות מסוג זה הוא ההתגברות על הדחייה הטבעית של הגוף. בעיה זו קיימת גם בהשתלת איברים מבני־אדם לבני־אדם (השתלה מסוג זה ידועה בשם allotransplantation), אך היא חמורה הרבה יותר כשמדובר במינים שונים. לכל תא בגוף יש אפיונים המגדירים את סוגו, אליהם מגיבה המערכת החיסונית בהתאם, אם אלו גופים זרים שפלשו למערכת, או לא. ככל שההבדל הגנטי בין התורם לבין מקבל התרומה גדול יותר, כך המערכת החיסונית מגיבה בחריפות יותר. כיום, חברות רבות מנסות לבצע הנדסה גנטית בחזירים, כדי שהקוד הגנטי שלהם יהיה דומה ככל האפשר לזה האנושי (בעל חיים כזה נקרא טרנסגני). חלק מהניסויים האלה זכו להצלחה חלקית.
קיים חשש שבהשתלות אלו יש אפשרות של התפשטות מחלות מהתורם. לדוגמה, קיימים נגיפי PERV שהחזירים חסינים מפניהם, אך בני־אדם רגישים להם. לכן בני־אדם שהושתלו בגופם תאים זרים נאלצים שלא לתרום דם, לתת דגימות דם תכופות ולהשתמש בקונדום בעת שהם מקיימים יחסי מין. אף־על־פי־כן, מטופלים שקיבלו תאים מחזירים לא הראו כל סימן שהם נגועים בנגיף ה־PERV ממנו חששו המדענים. ההשלכות של השתלות מבעלי־חיים אחרים אינן ידועות כרגע.
כשל תפקודי של איברי אדם הוא דאגה כלל עולמית, הניצבת בפני התעשייה. למרות זאת, קסנוטרנספלנטציה מעלה שאלות מדעיות, רפואיות, חוקתיות ואתיות רבות וקשות. כמו כן, שינוי הקוד הגנטי של החיות מהווה גם הוא מקור לדאגה.
ב־2022 בהליך פורץ דרך, הושתל באדם לב שלם מחזיר שעבר שינוי גנטי. המושתל נפטר לאחר כחודשיים.
ראו גם
השתלת איברים
אלוגרפט
קישורים חיצוניים
PBS Special on Pig to Human Transplants
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:השתלת איברים
קטגוריה:אתיקה רפואית | 2024-07-30T19:30:36 |
DNA פולימראז | ממוזער|מבנה האנזים
DNA פולימראז הוא האנזים שתפקידו העיקרי הוא להשלים את גדיל ה-DNA (סנס) הנמצא במצב של חד-גדיל, לדו-גדיל. בשל תכונה זו לDNA פולימראז תפקיד חשוב בהכפלת (סינתזה) ה-DNA של התא.
ה-DNA פולימראז מרכיב את הנוקלאוטידים מהסביבה (dNTPs), לפי התבנית של גדיל ה-DNA הנגדי שאותו הוא משכפל, ליצירת גדיל חדש. האנרגיה לתהליך מתקבלת מפירוק שני פוספאטים ממולקולת ה-dNTP המתחברת בעזרת Mg+2 המשמש כקופקטור בתגובה. האנזים יודע להאריך רק שרשרת קיימת ומכאן שהוא חייב להתחיל מאזור דו-גדילי ולעבור לאזור חד-גדילי. הגדיל החדש מסונתז מכיוון 5' ל-3' שלו עצמו. לא ידוע על DNA פולימראז בטבע שעובד בצורה הפוכה. בסוף התהליך מתקבלת מולקולת DNA דו-גדילית, שבה הגדיל החדש שהתווסף, בנוי בצורה הופכית (אנטיסנס) למולקולת התבנית.
בנוסף לפעילות הכפלת ה-DNA, ל-DNA פולימראז יש פעילות של אקסונוקלאז שבעזרתה הוא יכול לתקן טעויות הכנסת נוקלאוטידים. מנגנון זה נקרא Proof-reading. למרות מנגנוני ההגהה, שיעור הטעות הוא 1 ל-109 נוקליאוטידים, דבר שעלול לגרום למוטציות.
בפרוקריוטים קיימים שלושה סוגי DNA פולימראז:
DNA פולימראז I - בעל שלוש פעילויות - פולימראז 5'-> 3', אקסונוקלאז 3'->5' (המשמש לעריכת הבסיס האחרון שהוסף על סמך התרחקות מגדיל התבנית) ואקסונוקלאז 5'->3' המשמש לפירוק בסיסים שנמצאים על גדיל התבנית בכיוון השכפול. klenow fragment הוא הפולימראז ללא האקסונוקלאז 5'->3'. בלעדיו, במצב של ניק, ה-DNA לא יוסר, ותיווצר הזחה של הגדיל.
DNA פולימראז II
DNA פולימראז III - הפולימראז העיקרי המשמש בשכפול DNA. קצבו גבוה בהרבה מזה של פולימראז I.
באוקריוטים התהליך מסובך בהרבה, כאשר הפולימראזות העיקריות שמשתתפות בתהליך השכפול הן אלפא, בטא, גמא, למדא ואפסילון.
ראו גם
RNA פולימראז
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אנזימים
קטגוריה:DNA | 2022-06-08T05:42:02 |
קארי מוליס | קארי מוליס (באנגלית: Kary Banks Mullis; 28 בדצמבר 1944 – 7 באוגוסט 2019) היה ביוכימאי אמריקאי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1993 (לצד מייקל סמית'), "על התרומה לפיתוח שיטות בתחום הכימיה מבוססת הדנ"א" - המצאת ה-PCR, טכניקה מרכזית בביולוגיה מולקולרית שמאפשרת הגברה (יצירת עותקים רבים) של קטעי DNA ספציפיים. כמו כן, בשנת 1991 הוא היה הראשון שניצל שיטת TaqMan במחקריו.
המצאתו של מוליס שינתה את טכניקת המחקר שהייתה מקובלת עד אז, והפכה אותה לנוחה ביותר. מוליס, שבזמן המצאת מכונת ה-PCR עבד בחברת תרופות פרטית, נקלע למצב בו חברת התרופות דרשה את מלוא זכויות היוצרים למכונת ה PCR אותה יצר. לאחר מאבק משפטי ממושך הפסיד מוליס במשפט, וכל הרווחים ממכירת מכונת הPCR עברו ישירות לחברת התרופות.
מוליס הוסמך בשנת 1966 כבוגר המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה בכימיה, ובשנת 1973 סיים דוקטורט בביוכימיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
מוליס התפרסם כתומך בהכחשת איידס, ואף כתב הקדמה לספרה של מכחישת האיידס קריסטין מג'ורה (Christine Maggiore). מג'ורה ובתה הצעירה מתו שתיהן מאיידס, לאחר שלא קיבלו טיפול במחלה.
נפטר ב-7 באוגוסט 2019.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:זוכי פרס נובל לכימיה
קטגוריה:ביוכימאים אמריקאים
קטגוריה:כימאים אמריקאים
קטגוריה:זוכי פרס יפן
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1944
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2019
קטגוריה:בוגרי המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה
קטגוריה:בוגרי הקולג' לכימיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי
קטגוריה:זוכי פרס קרן גיירדנר הבינלאומי | 2023-11-22T17:45:24 |
מתילציה | שמאל|ממוזער|150px|קבוצת מתיל
מתילציה (באנגלית: Methylation; בעברית לעיתים: מיתוּל) היא תהליך בו מתרחשת הוספה של קבוצות מתיל (H3C) למולקולת סובסטרט, או החלפה של אטום (או מולקולה) על ידי קבוצת מתיל. המתילציה היא צורה של אלקילציה, כאשר קבוצת מתיל מחליפה אטום מימן (איור 1).
מתילציה במערכות ביולוגיות היא תהליך המתווך על ידי אנזים - בדרך כלל מתיל טרנספראז. המתילציה עשויה להיות מעורבת בבקרה על ביטוי גנים ברמת תעתוק ה-RNA, בבקרה על פעילות חלבון לאחר התרגום ובבקרה על RNA לאחר התעתוק.
התהליך ההפוך למתילציה הוא דה-מתילציה, ובו מתרחשת הסרה או החלפה של קבוצת המתיל מהמולקולה. לרוב, מתבצעת החלפה של קבוצת המתיל במולקולת מימן.
מתילציה של חנקן לייצור חנקן רבעוני נעשית על ידי תגובת SN2 על מתיל-יודיד. תגובה זו ניתנת לזירוז על ידי כסף כלורי (AgCl). זה מגדיל את מסיסות האמוניום במים, ומשומש בתעשיית התרופות בין השאר.
מתילציה ב-DNA ביונקים
המתילציה של נוקלאוטידים במולקולת ה-DNA התגלתה לראשונה בשנת 1925 בחיידקים, ומאז היא נחקרה רבות ביצורים שונים בהקשרים הבאים: בקרת ביטוי גנים, בקרת ארגון הגנום, רבייה, התפתחות עוברית, הבסיס המולקולרי של מחלות ותהליך ההזדקנות.
המתילציה היא השינוי (מודיפיקציה) הראשון שנתגלה על גבי החומר הגנטי, שיש לו השפעה על פעילות המידע הגנטי, והיא מעורבת במנגנון הבסיסי של בקרת הפעילות של חומר התורשה בצורה שאינה 'כתובה' באבני הבניין של החומר התורשתי - האפיגנטיקה.
המתילציה עשויה להשפיע על זמינות מקטע ה-DNA לבקרת פעילות, ללא שינוי ברצף הנוקלאוטידים שלו. כאשר המתילציה מתרחשת על פרומוטר של גן, לרוב היא מסמנת את השתקת התעתוק של אותו הגן.
כ-75% מאירועי המתילציה מתרחשים בתאים ברחבי הגוף, והנם ספציפיים לרקמה (סומטיים). בגנום, ישנם אזורים ממותלים שבהם תדירות המוטציות הספונטניות גבוהה יותר מאשר תדירותן באזורים לא ממותלים, מה שמעיד על הבדל בלחצי הסלקציה הפועלים על אזורים אלה.
תהליך המתילציה על ה-DNA שמור אבולוציונית, ומתרחש לא רק ביונקים אלא גם בצמחים, בחרקים, בפטריות ובאאקריוטים נוספים. נכון ל-2016, נמצא כי הנוקלאוטידים אדנין וציטוזין הם העוברים מתילציה ברמת הרנ״א: N6-methyladenine, או בעמדה N1, וברמת הדנ״א: 5-methylcytosine, ו- N4- methylcytosine (איור 2). ב-DNA של איאוקריוטים, הנוקלאוטיד הממותל הוא בדרך כלל ציטוזין, בעוד שבחיידקים, הבסיס הממותל הוא בדרך כלל אדנין.
ביטוי גנים
המתילציה מעורבת בעיכוב תעתוק גנים. בהתאם, מתילציה של הנוקלאוטיד ציטוזין, במיוחד בצמד הנוקלאוטידים CpG באזור הפרומוטר, קשורה לבקרה שלילית על ביטוי גנים. כאשר פרומוטר של גן אינו ממותל, הכרומטין באזור הגנומי של הגן יהיה זמין (פתוח) למנגנון בקרת התעתוק ויוכל לעבור תעתוק. כאשר הפרומוטר ממותל, הכרומטין באזור הגן נמצא במצב סגור: לא יתאפשר תעתוק של אותו הגן, ולכן הביטוי שלו ירד. אזורים נרחבים בגנום, שבהם יש זמינות גבוהה לתעתוק (איאוכרומטין), יכילו פחות אזורים ממותלים מאשר אזורים בגנום, אשר בהם יש זמינות נמוכה לתעתוק (הטרוכרומטין).
בגנום ישנם אתרים אשר לרוב יעברו מתיליציה, אתרים אשר לעולם לא יעברו מתילציה, ואתרים שיעברו מתילאציה רק ברקמות מסוימות, בסוגי תאים מסוימים או בתנאים פיזיולוגיים מסוימים.
מעבר למתילציה באזורי בקרה של ביטוי גנים, קיימים גם אתרים ממותלים בתוך גופם של גנים (האזור המקודד). לרוב, אתרים כאלה ימצאו בגנים אשר מתועתקים באופן תדיר. התפקיד של מתילציה בגוף הגן עדיין נחקר, אם כי קיימת סברה כי המתילציה מעורבת בבקרה על תהליך השחבור (splicing). מתילציה בגופם של גנים עשויה לדכא את הפעילות של רצפים חוזרים ו'קופצים' (טרנספוזונים) - רצפי DNA נייד, המסוגלים לנוע בין אתרים שונים בגנום של אותו התא. לפיכך, היציבות של אתרים ממותלים, הן בגוף גנים והן מחוצה להם, תורמת ליציבות הגנום ומגנה עליו מפני פעילות של טרנספוזונים. שינוי דגם המתילציה על טרנספוזונים קשור לצמיחת גודל הגנום, ולכן קיים מתאם בין גודלו של הגנום לבין תכולת רצפי ה-CpG שבו.
ככל הנראה, המנגנון המקשר בין מתילציה על ה-DNA לבין בקרת התעתוק של הגנים, הוא עיכוב קישור של חלבוני בקרה ל-DNA, כגון פקטורי תעתוק. לחלופין, קיימים חלבונים בעלי יכולת קישור רצפי DNA המכילים מתילציה על זוג הנוקלאוטידים CpG הממותל דרך אזור בחלבון הקרוי Methyl CpG binding domain – MBD's. לאחר הקישור לרצף ה-DNA הממותל, חלבונים אלה מגייסים חלבונים נוספים לאזור בגנום אותו קשרו, מה שיוביל לשינוי הזמינות של אזור זה גם ברמת חלבוני ההיסטון הקושרים אותו. שינוי זה יהפוך את האינטראקציה שבין החלבונים ל-DNA (כרומטין) למבנה דחוס יותר של הכרומטין, אשר מעכב ביטוי גנים.
דנ"א מתילטרנספראז (DNA methyl transferase)
האנזים המבצע את המתילציה על גבי מולקולת ה-DNA נקרא DNA מתילטרנספאז (DNMT), והוא שייך למשפחה של אנזימים המתווכים את הצמדת קבוצת המתיל לצמד הנוקלאוטידים CpG ב-DNA. לרוב, מתילציה של DNA מתרחשת על עמדה C5 של צמד הנוקלאוטידים CpG, והיא מבוצעת על ידי פעילות אנזימטית של תחזוקת מתילציה קיימת או יצירת מתילציה חדשה (de novo).
תחזוקת האתרים הממותלים הכרחית במיוחד לאחר הכפלת ה-DNA בתא. ללא האנזים DNA מתילטרנספראז, מנגנון ההכפלה ייצור גדיל DNA שאינו ממותל, אשר עשוי להשפיע על בקרת ביטוי גנים המקודדים בו.
האנזים DNMT1 אחראי להעתקת דפוסי המתילציה שעל ה-DNA במהלך הכפלת הגנום של התא. האנזימים DNMT3a ו-DNMT3b אחראים ליצירת אתרי מתילציה חדשים, הקובעים את דפוסי המתילציה כבר בשלבי ההתפתחות המוקדמים. האנזים DNMT3L חסר פעילות קטליטית, אך מעלה את יכולת הקישור של אנזים המתילטרנספראז ל-DNA, והמגביר את פעילותו.
איי CPG
ממוזער|איור 3: דפוס מתילציה באיי CpG.
ברחבי הגנום קיימים מקטעים עשירים ברצפי CpG, הנקראים "איי CpG". לרוב, מקטעים אלה אינם עוברים מתילציה. לאיי CpG שני מאפיינים עיקריים: הראשון - אורכם עולה בדרך כלל על 200bp, והשני - החלק היחסי של הנוקלאוטידים גואנין וציטוזין (C+G) גדול באיים אלה מ-50%. בגנום האנושי, ישנם כ-25,000 איי CpG, ואורכם של כ-75% מהם קצר מ-850kb. איי CpG מהווים יחידות בקרתיות לביטוי גנים, ובהתאם, כ-50% מהם ממוקמים בפרומוטורים של גנים. 25% נוספים מהם נמצאים בתוך גוף הגנים, שלעיתים משמשים כפרומוטרים אלטרנטיביים.
לכ-60-70% מהגנים באדם איי CpG באזור הפרומוטור. לרוב, גם פרומוטורים של גנים פעילים (מתועתקים), שאינם מכילים איי CpG, מכילים ריבוי של רצפי CpG - בדרך כלל, בלתי-ממותלים. עם זאת, גנים אשר מושתקים מבחינת תעתוק ברקמה מסוימת, לא בהכרח יהיו בעלי פרומוטור ממותל - ודבר זה מדגים את העיקרון שעל פיו הקשר בין מתילאציה להשתקת ביטוי אינו מוחלט (איור 3).
דפוסי מתילציה בגנום
במהלך הכפלת ה-DNA, הגדיל החדש נותר בלתי ממותל, בעוד גדיל התבנית (template) שומר על תבנית המתילציה שלו. תופעה זו נקראת Hemi methylation, והיא מהווה תבנית לפעילות ה-DNA מתילטרנספראז, המשלים את הוספת קבוצת מתיל בגדיל החדש של ה-DNA. בהתאם, שיירי CpG בלתי ממותלים לא יזוהו על ידי ה-DNA מתיל טרנספראז כדי לשמור על תבנית המתילציה. באופן זה, דפוס המתילציה שהיה בתא-האם יועתק אל תאי-הבת לאחר החלוקה. הבסיס למנגנון זה הוא הסימטריה של שיירי ה-CpG, המאפשרים את קיום המתילציה על גדיל אחד של ה-DNA, המשמש כתבנית למתילציה שתתבצע בגדיל השני בעזרת מתילטרנספראז DNMT1.
מתילציה ב-DNA במהלך ההתפתחות העוברית
במהלך ההתפתחות העוברית, דפוסי המתילציה על ה-DNA שהורשו מן ההורים נמחקים כמעט לגמרי ומתבססים מחדש. למעשה, כמעט כל האתרים הממותלים שהושרו מן ההורים יאבדו את שיירי המתיל (דה-מתילציה) עוד במהלך יצירת תאי המין (הגמטות) של ההורים, עם איבוד שיירי המתיל שוב במהלך ההתפתחות העוברית. לאחר תחילת ההתפתחות העוברית, דגם המתילציה בגנום "נכתב" מחדש. במהלך השרשת העובר ברחם, מתרחש גל של אירועי מתילציה על גבי ה-DNA, בעוד שאיי ה-CpG נשארים מוגנים ממתילציות. גל מתילציות זה מביא לכך שגנים הדרושים לתחזוקת התא (Housekeeping genes) יבוטאו. לאחר ההשרשה, דפוסי המתילציות תלויים בשלב ההתפתחות, וספציפיות לרקמה עם שינויים בביטוי אשר יגדירו את ההבדלים בין סוגי התאים.
מתילציית ה-DNA הכרחית עבור תאים שעוברים התמיינות, לעומת תאים ממוינים. בהתאם, השתקה של DNA מתילטרנספראז מובילה למוות בתאים עובריים.
מתילציה על ה-DNA מסמנת מצב שבו התעתוק אינו פעיל בלוקוס גנומי מסוים, אך אינה גורמת בהכרח להשתקה של התעתוק. המתילציה קריטית במיוחד בהשתקה של אלל יחיד בהקשר של החתמה גנומית ובהשתקה של כרומוזום X - תופעות, המתרחשות במהלך ההתפתחות העוברית. במקרים אלה, המתילציה משפיעה על הביטוי של אללים מסוימים ועל השתקת האלל בכרומוזום הומולוגי. בכרומוזום X ביונקים, אובדן המתילציה עלול לשבש את מנגנון ההשתקה של אחד הכרומוזומים בתאים נקביים. תופעה זו קשורה בביטוי מחדש של הגן XIST , שהוא מולקולת RNA בעלת פעילות בקרתית, ומתבטאת באופן נורמאלי רק מכרומוזום ה-X המושתק בתאים הסומאטים.
הקשר בין מתילציה ותוחלת חיים ביונקים
מחקר שנערך ב-17 מינים של בעלי חיים מצא, כי תוחלת החיים המקסימלית של כל מין מבוטאת באמצעות חתימת מתילציה של ה-DNA, הייחודית למין. במינים שנבדקו, הגנום של הנקבות מקודד לתוחלת חיים מקסימלית ארוכה מזו של הזכרים.
במינים בעלי משך חיים מרבי ארוך נמצא שלאורך ה-DNA, במקומות שבהם הגנים צריכים להיות מושתקים, יש "פסגות" גבוהות במיוחד של מתילציה, בעוד שבמקומות שבהם הגנים צריכים להיות מבוטאים - המתילציה נמוכה.
את המחקר הוביל פרופ' סטיב הורבאט מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. הודגש כי המחקר מצא מתאם בין מתילציה למשך חיים מקסימלי, אבל לא ברור אם יש קשר סיבתי בין שני הדברים.
מתילציה על חלבוני היסטון
מתילציית היסטונים היא תהליך שבו קבוצת המתיל מוצמדת לחומצת אמינו בחלבוני ההיסטון המעורבים באריזת הגנום. מיקום המתילציה על חומצות האמינו בחלבוני ההיסטון, ומספר המתילציות, קשורים לשינויים בתעתוק הגנים המקודדים ברצף הנבדק. ההיסטונים יכולים לעבור מתילציה על שיירי חומצות האמינו ליזין או ארגינין, והמתילציה הנפוצה ביותר היא על שייר הליזין של זנב חלבוני ההיסטון H3 ו-H4. חומצת האמינו ליזין יכולה לעבור מתילציה בודדת (מונו-מתילציה), שני אירועי מתילציה (די-מתילציה) או שלושה אירועי מתילציה (טרי-מתילציה), כאשר כל קבוצת מתיל יכולה להחליף מימן מקבוצת ה-NH3. החומצה האמינית ארגינין יכולה לעבור מונו-מתילציה או די-מתילציה על קבוצת NH2 ו-NH2+ בהתאמה.
אירועי מתילציה על זנבות היסטונים בשיירי חומצות אמינו שונות מהווים סמנים לגיוס מגוון חלבונים המבקרים כרומטין פעיל או לא פעיל. ידוע כי באתרים H3K4, H3K48 ו-H3K79, המתילציה מקושרת לפעילות של גנים. לעומת זאת, מתילציה באתרי H3K9 ו-H3K27 בחלבוני ההיסטון קשורה לחוסר פעילות של גנים.
מספר המתילציות על שייר חומצה אמינית מסוים משפיע על הפונקציה שלו. לדוגמה כאשר השייר H4K20 ממותל פעם אחת, הוא מעורב בדחיסה של הכרומטין, ולכן מעורב בהורדת רמות תעתוק. כאשר שייר זה ממותל פעמיים, הוא מתפקד כמתווך לחלבון אשר אחראי לתיקון נזקי DNA - שבר דו גדילי. כאשר שייר זה ממותל 3 פעמים, הוא נפוץ בעיקר באזורים דחוסים של ההטרוכרומטין. לכן, מתילציה שלישית זו מעורבת בהשתקת הכרומטין.
ממוזער|איור 4: מבנה חלבוני ההיסטון בנוקלאוזום
היחידה הבסיסית של הכרומטין היא הנוקלאוזום הבנוי מ-8 תת-יחידות של חלבוני היסטון: H2A, H2B, H3 ו-H4, כאשר כל אחד מהם נמצא בשני עותקים (איור 4). לכל אחד מחלבונים אלה זנב, המהווה מטרה למתילציה על הנוקלאוזום המסתיים בקצה ה-N, אשר נמצא בחלק הרחוק מליבת ההיסטון. מתילציה אשר מחלישה את עצמת הקישור (אפיניות) בין זנב ההיסטון לבין מולקולת ה-DNA תביא לעלייה בתעתוק גנים, מפני שכך ה-DNA אינו עוטף עוד את הנוקלאוזום, ועל כן הוא נגיש לחלבוני תעתוק ול - RNA פולימראז. זהו הליך מהותי לבקרת ביטוי גנים.
היסטון מתילטראנספרז
הגנום נמצא במבנה דחוס של כרומטין, ועל מנת שניתן יהיה לתעתק אותו, יש צורך לפתוח את מבנה הכרומטין ולהפוך אזור נתון לזמין למנגנון התעתוק. בהתאם, על מנת לעצור תעתוק של גן מסוים יש לדחוס את הכרומטין - פעולה, שנעשית דרך מעורבות של מתילציה בהיסטונים. היסטון מתילטרנספראזות הם אנזימים המסוגלים להצמיד קבוצת מתיל לשיירי ליזין או ארגינין בחלבוני היסטון H3 ו-H4.
מתילציה על שייר של ארגינין נעשית על ידי קומפלקס הכולל את החלבון ארגינין מתילטרנספראז (PRMT), בעוד מתילציה על שייר של ליזין נעשית באמצעות היסטון מתילטרנספראז (HMT) המכיל לרוב SET domain השמור אבולוציונית. על כן, היסטון מתילטרנספראז מעורב בבקרת ביטוי של גנים שונים בתאים מסוגים שונים.
מתילציה ב-RNA
מתילציה על ה-RNA היא בקרה שמתבצעת לאחר תרגומה של מולקולת ה-mRNA. נכון לתחילת שנות ה-20 של המאה ה-21, ידועים למעלה מ-150 סוגים של מודיפקציות על mRNA, tRNA, rRNA, small non-coding RNA (sncRNA) - long-chain non-coding RNA) lncRNA) המשחקים תפקיד בקרתי בביטוי גנים. פגמים במתילציות RNA משקפים מגוון רחב של שינויים פיזיולוגים ופתולוגיים בגוף. שינויים במתילציות על RNA תוארו בסוגי סרטן שונים, מחלות במערכת החיסון, סכרת, מחלות נוירולוגיות וזהומים ויראלים. המתילציה הנפוצה ביותר על mRNA היא m6A בתאים אאוקריוטים. מתילציה זו מעורבת בבקרה אפיגנטית על גנים, ושינוי בה יכול להוביל להתפתחותם של גידולים סרטניים. שינויים דינאמיים במתילציה זו משחקים תפקיד בקרתי בהתפתחותה של מערכת העצבים המרכזית, ופגם בה מעורב בניוון תאי מערכת העצבים במחלות כמו אלצהיימר.
מתילציות על RNA מתרחשות גם על חלבונים כמו מתילטרנספראזות ודה-מתילזות, ועל חלבוני הכרה למתילציות של RNA.
מרביתן של המתילציות של m6A על ה-mRNA נעשות על ידי methyltransferase-like 3 (METTLE3)
בעל פעילות קטליטית, בעוד METTL14 מסייע בקשירת סובסטרט ה-RNA.
מעורבות המתילציה במחלות ותסמונות
תוארו תסמונות הנגרמות כתוצאה מפגם ספציפי במתילציה. במסגרת כך, ייתכנו פגיעה המשפיעה באופן ישיר על הפנוטיפ, או פגם עקיף שעלול להשפיע על דפוס מתילציה כחלק מפנוטיפ רחב יותר. להלן מספר דוגמאות:
סינדרום Rett: תסמונת נוירו-התפתחותית, המאופיינת בעצירת הגדילה של הפרט בגיל שבין 6 ל-18 חודשים; בנסיגה במיומנויות בנרכשות; באובדן יכולת הדיבור; ובלקויות שכליות. תסמונת זו משפיעה בעיקר על נקבות, בתדירות של אחת לעשרת אלפים לידות. בתסמונת זו, תוארה מוטציה בגן המקודד לחלבון הקושר קבוצת מתיל ברצף CpG (MeCP2).
תסמונת (Beckwith Wiedeman (BWS: תסמונת זו מורשת לרוב מהאם, ומעורבת בגדילת-יתר של העובר לפני ואחרי הלידה. בלוקים בתסמונת זו, תוארה נטייה לפתח גידולים סרטניים בעובר, כגון נפרובלסטומה. הלוקוס בתאחיזה לתסמונת זו מתפרש על פני 1Mb, וכולל בתוכו מספר גנים העוברים החתמה גנומית. אזור זה כולל שני תתי-אזורים, העוברים בקרה עצמאית. השינוי הנפוץ ביותר בתסמונת זו הוא היעדרות של המתילציה באלל ממוצא אימהי באתר KvDMR1, הנמצא בתוך אי CpG בגןKCNQ1, וכן שינוי בדגמי מתילציה באזורי בקרה של הגניםH19, IGF2.
תסמונת גדילת יתר: הפרעות המקושרות לגדילת יתר מאופיינות במוגבלות שכלית, בשינויי גובה ובעיוותים בפנים. התסמונת נגרמת ממוטציות ברצף של דנ"א מתילטרנספראז DNMT3A, המשנות שייר באתר החלבון (domain) ומפריעות ביצירת קשר בין ההיסטונים.
במסגרת זו, תסמונת Weaver גורמת לגדילת יתר, ומאופיינת במבנה גוף גבוה, בגיל עצם מתקדם, בעיוותים בפנים ובלקויות שכליות. תסמונת זו נגרמת כתוצאה ממוטציה הטרוזיגוטית באנהנסר של zeste homolog 2 (EZH2), המהווה חלק מקומפלקס PRC2 האחראי על ארגון הכרומטין ועל המתילציה על היסטון H3 בעמדה של ליזין 27 (H3K2me3).
סרטן: שינויים במתילציה ברחבי הגנום זוהו כבעלי תפקיד משמעותי בהתפתחות של סוגי סרטן שונים. שינויים אלה משפיעים על בקרת ביטוי הגנים ממצב תקין למצב של מחלה. אי ה-CpG בפרומוטר של גן עובר מתילציות יתר, אירוע המוביל להשתקת התעתוק, שעשוי להיות מורש לתאי הבת במהלך חלוקות התא. בשלבים מוקדמים של התהליך הסרטני מתרחשת הפחתה במתילציות ברחבי הגנום, בנוסף לחוסר יציבות כרומוזומלית - כל זאת במיוחד בלוקוסים גנומים, המכילים אונקוגנים.
התקדמות התהליך הסרטני קשורה גם בשינויים בדפוס המתילציות כתוצאה ממוטציות במתיל טרנספראזות ובדה-מתיל טרספראזות, המשפיעים על מתילציית יתר בגנים המדכאים גידולים סרטניים, ובחוסר מתילציות בגנים אונקוגנים.
טרשת עורקים: שינויים אפיגנטים כדוגמת מתילציות על ה-DNA קושרו למחלות בלב ובכלי הדם, כולל טרשת עורקים. בטרשת עורקים ניתן לראות ירידה כללית ברמת המתילציה באזורים ספציפיים בגן, שבהם מתקיימת מתילציית יתר באופן נורמלי. ניתן לראות שונות של מתילציות על ה-DNA בתאי מונוציטים ולימפוציטים, אשר עוברים ירידה במתילציה, שגורמת מצדה לרמות גבוהות של הומוציסטאין, הידוע כגורם המעלה את הסיכון למחלות לב. רמות גבוהות של הומוציסטאין מעכבות את ה-DNA מתילטרנספראז, מה שמסביר ירידה במתילציה המשפיעה על גנים הקשורים לגידול ולהתחלקות של תאי שריר חלקים.
תסמונת ה-X השביר: תסמונת זו מתרחשת אחת ל-400 לידות של זכרים, ומאופיינת בפיגור שכלי מורש. מוטציה באזור ה-5' UTR בגן FMR1 מביאה להגדלת מספר החזרות של מקטע CGG. כאשר מספר החזרות גדול מאוד (מעל כ-200 לעומת מצב רגיל שבו מתקיימות עד 50 חזרות) מתקבלת תסמונת זו. בחלק מן הלוקים בתסמונת זו, מופיעה מתילציה דה נובו על מספר החזרות המורחב, המשתיקה את התעתוק של הגן FMR1.
זאבת אדמנתית (SLE): מחלה אוטואימונית, הנפוצה יותר בקרב נשים, והמופיעה אחת ל-2000 פרטים באוכלוסייה. מחלה זו מאופיינת ביצור של נוגדנים כנגד ה-DNA ותאי T-cell שבהם היה אובדן של מתילציות ברחבי הגנום.
Immunodeficiency, centromeric region instability, and facial anomalies syndrome - ICF: תסמונת נדירה ורצסיבית, הנובעת מפגם במערכת החיסונית. התסמונת מורשת באופן מנדלי. היא מאופיינת בכשל חיסוני חמור, הנגרם מחוסר באימונוגלובולין, ובתווי פנים לא סטנדרטים. המחלה נגרמת כתוצאה מירידה במתילציה, אשר מצדה, נגרמת כתוצאה ממוטציה מורשת בדנ"א מתילטרנספרז DNMT3B.
ראו גם
קוד היסטונים
כרומטין
נוקלאוזום
אצטילציה
החתמה גנומית
השתקה של כרומוזום X
דנ"א מתילטרנספראז
ביטוי גנים
אפיגנטיקה
בקרת שעתוק
קישורים חיצוניים
האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים - אפיגנטיקה בשירות הבקרה על ביטוי גנים
הערות שוליים
קטגוריה:גנטיקה מולקולרית | 2024-08-01T03:57:10 |
כרומטין | שמאל|ממוזער|300px|רמות האריזה השונות של ה-DNA
כרומטין (באנגלית: Chromatin) הוא כינויו של ה-DNA יחד עם החלבונים הנלווים אליו. וולטר פלמינג טבע את המונח "כרומטין" (כרומה= צבע) במאה ה-19, כאשר צפה בחומר אשר נצבע בצבע באסופילי בגרעין של תאים מתחלקים, חומר אשר מאוחר יותר התגלה כ-DNA עטוף בחלבונים. אריזת ה-DNA במבנה הכרומטין משרתת את הצורך של התא לדחוס את ה-DNA על מנת להתאימו לגודל התא והגרעין. בנוסף, אריזה זו מגנה על ה-DNA מפני נזקים ומהווה חלק חשוב בבקרה על ביטוי גנים בתא ובתהליכים תלויי DNA נוספים.
מבנה הכרומטין
בתאים אאוקריוטים, נארז ה-DNA הגרעיני באמצעות משפחת חלבונים הנקראים היסטונים, לכדי מבנה היררכי הקרוי כרומטין. הליפוף המיוחד של מולקולת ה-DNA מאפשר אריזה צפופה ביותר: אם נמתח מולקולת DNA המהווה כרומוזום אחד, אורכה יהיה כ-30 ס"מ, ממדיו של כרומוזום ארוז, לעומת זאת, הוא בסדר גודל הקטן ממיקרומטר אחד (מיליונית המטר). למבנה זה חשיבות רבה בשמירה על שלמות ה-DNA ובבקרה על תהליכים הקשורים לאריזתו ולשימוש במידע הגנטי המקודד ב-DNA במהלך מחזור חיי התא. המעבר לטכנולוגיות המבוססות על ריצוף עמוק (massive parallel sequencing) העלה באורח דרמטי את הרזולוציה של חקר הכרומטין מרמת ההתבוננות במיקרוסקופ, עד למבנה ברמת הנוקלאוטיד הבודד.
מערך הנוקלאוזומים
למבנה הראשוני של הכרומטין יחידה חוזרת הנקראת נוקלאוזום, אשר מורכבת מחלקיק ליבה (NCP) ו"מחבר" DNA (linker). חלקיק הליבה מורכב מ-147 זוגות בסיסי DNA (nucleotide base pairs-bp) אשר מלופפים בצורת סופר-הליקס סביב אוקטמר של היסטונים 1.7 פעמים. אוקטמר ההיסטונים כולל שני עותקים של כל היסטון ליבה- H2A, H2B, H3, H4. שני חלקיקי ליבה מחוברים זה לזה באמצעות "מחבר" DNA, בעל אורך של 10–90 זוגות בסיסים, ויוצרים יחד מערך נוקלאוזומי הדומה לחרוזים על חוט (beads-on-a string), בעל קוטר של 11nm.
סיב ה-30nm של הכרומטין
המבנה השניוני של הכרומטין הוא מערך הנוקלאוזומים הנדחס על ידי "מחבר" היסטונים (H1, H5) לכדי סיב כרומטין בעל קוטר של 30 ננומטר. בעוד שמבנה חלקיק הליבה נחקר ונפתר, המבנה של סיב ה-30 ננומטר ותפקיד הלינקר היסטון עדיין לא נפתרו. ישנם שני מודלים עיקריים למבנה סיב ה-30nm – אחד דמוי סולנואיד (מעין סליל), בו נוקלאוזומים שכנים ערוכים זה על גבי זה; המודל המבני השני הוא דמוי זיג-זג, בו נוקלאוזומים מסודרים על גבי נוקלאוזומים שאינם שכנים. עם זאת, ישנם חוקרים הטוענים כי הכרומטין אינו נדחס בהכרח למבנים כאלה, ושהנוקלאוזומים יכולים להידחס בצורה לא סדורה.
מבנה תלת־ממדי של הכרומטין
ישנם מודלים שונים המנסים להתחקות אחר ארגונו של סיב ה-30nm בגרעין. יש הטוענים כי סיב ה-30nm ערוך בצורת הליקס, בדומה לארגון הDNA עצמו ומערך הנוקלאוזומים. מודלים אחרים מציעים כי הוא ערוך בצורת לולאות סביב פיגום חלבוני. פיתוח שיטות (Chromosome Conformation Capture (3C או Hi-C מקנות הבנה טובה יותר של המבנה התלת־ממדי של הכרומטין.
TAD's
בשנים האחרונות, בזכות ההתפתחות של טכנולוגיות חדשות המבוססות על ריצוף עמוק של מולקולות DNA (massive parallel sequencing) כגון 4C ו-Hi-C, ניתן להבחין באינטראקציות בין אזורים ברחבי הגנום. כך, נראה כי את הכרומטין בתא ניתן לחלק לאזורים ולולאות, שבמסגרתם מתקיימות אינטראקציות פיזיות בתדירות גבוהה יחסית לאינטראקציות עם אזורים שכנים, אשר למעשה מדוכאות. לאזורים אלו קוראים topologically associated domains, או בקיצור TADs. מקטעים קרובים אשר נמצאים בצדדים שונים של גבול ה-TAD יחוו פחות אינטראקציה זה עם זה מאשר שני מקטעים מרוחקים אשר נמצאים באותו TAD. חלבונים ארכיטקטוניים (Aps) אשר מסייעים ביצירת מבנה ה-TADs מכתיבים לא רק את גבולותיו אלא גם את גודלו של ה-TAD. מיקומם של ה- TADs דומה בין סוגי תאים שונים, ואף בין יצורים שונים, מה שמעיד על חשיבותם בארגון ובקרת הDNA ברמת תיעתוק הגנים, שכפול ה-DNA ואריזתו. עם זאת, חוזק וזהות האינטראקציות בתוך TAD מסוים עשויות להשתנות בין תאים שונים. בשל כך, הדינמיקה במבנה הכרומטין משחקת תפקיד בשוני בביטוי הגנים ברקמות שונות בגוף, במהלך מחזור התא ובשלבי ההתפתחות העוברית. בשלבים המוקדמים של התפתחות העובר ישנם שינויים במידת דחיסות ונגישות הכרומטין. בשלבי הזיגוטה וה-2-cell הכרומטין נגיש באופן ייחודי, והתיעתוק מבוקר פחות מאשר בשלבים אחרים.
על אף ההתקדמות הרבה בחקר המבנה של הכרומטין, נדרש עוד מחקר מעמיק בתחום זה, הן ברמת המבנה (הנוקלאוזומלי, סיב ה-30nm והתלת־ממדי) והן ברמת הבקרה והמנגנונים המעורבים ביצירת מבנה זה, כמו גם השפעותיו.
הכרומטין ובקרה על ביטוי גנים
בעוד שאריזת הDNA ככרומטין מאפשרת דחיסה של ה-DNA ומגנה עליו מפני נזקים, היא גם מפחיתה את נגישות ה-DNA לתעתוק רנ"א. כך, יציבות הנוקלאוזום, מיקומו והדינמיקה של אריזת הכרומטין מהווה שכבת בקרה ראשונה על תיעתוק וביטוי גנים. כלומר, על מנת לאפשר תיעתוק וביטוי של גן כלשהו, יש צורך בהפחתת רמת הדחיסה של הכרומטין באזור.
אחת הדרכים לבקר את מבנה הכרומטין היא על ידי אינטראקציות בין היסטון ל-DNA ובין היסטון להיסטון, הן באותו נוקלאוזום והן בנוקלאוזומים שונים. ניתן להשפיע על אינטראקציות אלה על ידי מודיפיקציות כמו מתילציות ואצטילציות של ההיסטונים, מתילאציה של ה-DNA וכן על ידי החלפה בין הווריאנטים השונים של ההיסטונים. כך למשל, להיסטונים H2A ו-H3 קיימים ווריאנטים H2A.Z ו- H3.3, בהתאמה, אשר נפוצים יותר באזורים בהם קיימים גנים מבוטאים (כלומר, אזורים פעילים בהם צפויה להתרחש תיעתוק). פירוש הדבר הוא, שווריאנטים אלה ככל הנראה משפיעים על מבנה הכרומטין, מנגישים אותו לRNA פולימראז, ומאפשרים תיעתוק. דוגמה נוספת לקשר בין מבנה הכרומטין לביטוי גנים היא העובדה, כי באזור הפרומוטור של גנים נוטים הנוקלאוזומים להיות במיקומים קבועים יחסית, אך במורד הגן נוטים להימצא במיקומים ללא חוקיות ידועה.
הטרוכרומטין ואאוכרומטין
הכרומטין בתא מצוי בשתי צורות ארגון אותן אנו מכנים הטרוכרומטין ואאוכרומטין. הטרוכרומטין הוא אזור דחוס יחסית של הכרומטין, בעוד אאוכרומטין הוא אזור פחות דחוס וארוז. באופן כללי מתייחסים לאאוכרומטין כאזור פעיל יותר מבחינת תיעתוק (כלומר מכיל יותר גנים מקודדים, וזמינות מאפשרת תיעתוק), ולהטרוכורמטין כאל אזור מושתק יותר (מכיל פחות גנים מקודדים, דחוס יותר). מיקומם המרחבי של ההטרוכרומטין ואאוכרומטין בגרעין שונה אף הוא, כאשר אזורים אאוכרומטיניים נוטים להימצא יותר במרכז הגרעין, בעוד שהטרוכרומטין מצוי יותר בהיקף הגרעין. ניתן להתייחס לשני סוגים של הטרוכרומטין - אחד השמור בין סוגי תאים שונים, ואחד אשר משתנה בין סוגי תאים שונים.
הכרומטין ומחזור התא
מבנה הכרומטין ומחזור התא קשורים זה לזה, שכן הכרומטין עומד במרכזו של מחזור התא ומבנהו משתנה לאורך מחזור התא.
שלב S
בשלב זה של מחזור התא מתבצע שכפול ה-DNA. בכל התאים האאוקריוטים, שכפול ה-DNA מתחיל בנקודות קבועות בגנום הנקראות replication origin, אליהן נקשר קומפלקס ה-ORC (origin recognition complex). על מנת לאפשר שכפול של ה-DNA יש צורך בפתיחה מקומית של הכרומטין, המתרחשת הודות למודיפיקציות שונות ומגוונות על הכרומטין וההיסטונים. מודיפיקציות על ההיסטונים יכולות להיעשות על גבי ההיסטונים שמרכיבים את חלקיק הליבה של הנוקלאוזום, על גבי ההיסטון ה'המחבר', ואף יכולות לערב חלבוני ליווי (chaperons) ייחודיים להיסטונים. סימונים שונים על גבי הכרומטין יכולים להיות בעלי תפקיד במיקום ה-replication origin ותזמון השכפול. כך למשל, replication origin נוטים להיות באזורים מיעוטי נוקלאוזומים, אך עשירים בווריאנטים ההיסטוניים H2A.Z ו-H3.3; אזורים המשתכפלים בשלב מאוחר יותר במחזור התא נוטים להיות חופפים עם אזורי ההטרוכרומטין.
בנוסף, ישנן עדויות המצביעות על כך שסימונים על גבי הכרומטין הם בעלי חשיבות בשמירה על שלמות הגנום בזמן ההכפלה, ומניעה של תחילת שכפול נוסף באזור שכבר שוכפל.
מיטוזה
לאחר השכפול, על הגנום להיות מחולק באופן שווה בין שני תאי הבת. במהלך המיטוזה מתרחשת דחיסה נוספת של הכרומטין לכדי מבנה דחוס ביותר הקרוי כרומוזום. גם שלב דחיסת הכרומטין מצריך מודיפיקציות היסטוניות ומעורבות של חלבונים נוספים.
יציאה מהמיטוזה ואינטרפאזה
לאחר החלוקה לתאי הבת, צריך הכרומטין לצאת מהמבנה הדחוס של הכרומוזומים, ולחזור למבנה זמין יותר לפעילות. תהליך זה כולל דה-מודיפיקציות שנעשו בשלב ה-S והמיטוזה. דפוס אריזת הכרומטין שונה בין תאים מסוגים שונים, ועל כן יש צורך להחזיר את מבנה הכרומטין למבנה המתאים לסוג התא. התאמה זו נעשית ככל הנראה בהתאם לסימונים שנעשו על גבי הכרומטין בשלב ההכפלה שלו
ראו גם
מיצוי נוגדני של כרומטין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ציטוגנטיקה | 2024-06-04T19:14:17 |
היסטון | שמאל|ממוזער|250px|מבנה ההיסטון
שמאל|ממוזער|300px|רמות האריזה השונות של ה-DNA. ברמה השנייה ניתן לראות את ההיסטונים
היסטון (באנגלית: Histone) הוא חלבון בעל מטען חיובי שמעורב באריזת ה-DNA. חומצות האמינו המרכזיות הבונות את ההיסטון הן ליזין וארגינין.
ההיסטונים, להם צורת כדור, נקשרים לקבוצת הזרחה של ה-DNA. ישנם חמישה סוגים של חלבונים היסטוניים: 4 קבוצות קושרות את ה-DNA ויוצרות תבניות, ואילו הקבוצה האחרונה (H1) מקשרת בין התבניות.
ההיסטונים אחראיים לאריזה היוצאת דופן בצפיפותה של ה-DNA בכרומוזומים. בזכות הליפוף הסבוך של ה-DNA סביב ההיסטונים יכולה מולקולת DNA, אשר אורכה המתוח כ-1.8 מטר, להידחס לתוך גרעין התא, שאורכו נמדד בננומטרים.
היסטונים קיימים בתאים איקריוטיים בלבד. מערך ה-DNA הארוז סביב ההיסטונים קרוי כרומטין. בתאים פרוקריוטיים (חיידקים) אין צורך בהיסטונים, שכן ה-DNA מעגלי ואינו ארוז בכרומוזומים. לאחרונה נתגלו היסטונים בכמה חיידקים קדומים, דבר שלתקוות החוקרים יעזור בהתחקות אחר השורשים האבולוציוניים של חיידקים מיוחדים אלו.
בנוסף לאריזת ה-DNA, ההיסטונים מעורבים בבקרה על התבטאות גנים. גנים פעילים במיוחד, שמשועתקים בתדירות גבוהה, ארוזים בצורה רופפת יותר סביב ההיסטונים; כמות ההיסטונים בהם פחותה אף היא. גנים פעילים פחות ארוזים בחוזקה סביב היסטונים רבים. תופעה זו נתגלתה רק בשנות ה-90 של המאה ה-20.
את ההיסטונים גילה הביולוג הגרמני אלברכט קוסל בשנת 1884. ב-1910 קיבל על כך את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
ראו גם
נוקלאוזום
קוד היסטונים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:חלבונים
קטגוריה:ציטוגנטיקה | 2024-06-04T19:14:18 |
תסמונת פראדר וילי | שמאל|ממוזער|250px|נער עם תסמונת פראדר וילי
תסמונת פראדר וילי (Prader Willi syndrome או PWS), המוכרת גם בשם "תסמונת הרעב הקטלני", היא הפרעה גנטית המתבטאת במוגבלות שכלית התפתחותית או לקויות למידה, התבגרות מינית לא שלמה, בעיות בהתנהגות, טונוס שרירי נמוך ותאווה בלתי נשלטת לאוכל, אשר יחד עם מטבוליזם נמוך גורמת להשמנת יתר חמורה שעלולה להוביל למוות.
ההפרעה פוגעת באחד מ-14 אלף ילודים, בשכיחות דומה בקרב בנים ובנות ובקרב כל עמי העולם. התסמונת תוארה לראשונה בשנת 1956 על ידי צוות רופאים שווייצרים, שעקבו במשך שנים מספר אחר התפתחות תינוקות היפוטוניים.
התסמונת, ב-70% מהמקרים, היא תולדה של פגם גנטי בשל מחיקות נרחבות במיקום q11-13 בכרומוזום מספר 15 מהמקור האבהי, בעוד שהכרומוזום האמהי מושתק על ידי תהליך של החתמה גנומית. החוסר הכפול שנוצר, בעקבות המוטציה בכרומוזום האבהי והשיתוק של המקור האמהי, גורמים לתסמונת. במקרים נדירים ביותר הסיבה היא חסימה כימית של אזור מסוים בכרומוזום.
30% הנותרים, הם תוצאת של דיזומיה חד הורית - הורשה של כרומוזום מסוים ממקור אבהי או אמהי בלבד, ובתסמונת - ממקור אמהי בלבד.
המצב ההפוך - מחיקות נרחבות בכרומוזום מהמקור האמהי וחסימה של המקור האבהי על ידי החתמה גנומית, גורמות לתסמונת אנגלמן.
התסמונת קרויה על שמם של שניים מחמשת החוקרים השווייצרים שתיארו אותה לראשונה ב-1956, אנדרה פראדר והיינריך וילי.
סיבוכים
חלק מחולי פראדר-ווילי מפתחים הפרעות נשימה בשינה כמו דום נשימה חסימתי בשינה. הפרעות אלה נגרמות מהשמנה, עקמת, שגשוג יתר של השקדים ורפיון שרירים.
פקקת ורידים.
בצקות ברגליים.
יותר מ-25% מהחולים מפתחים סוכרת מסוג 2.
עיכוב התפתחותי בגיל הרך בישיבה, זחילה, הליכה ומילים ראשונות.
דווחו על מקרים של בעיות עיניים, שיניים ורוק.
אבחון
אף על פי שעדיין לא נמצא הגן האחראי למחלה, ביותר מ-99% מהמקרים ניתן לאבחן מולקולרית.
כ-5%-2% מהמקרים של תסמונת פראדר-ווילי נגרמים בעקבות פגם בתהליך ההחתמה וברוב המקרים התקלה היא כבר בתהליך יצירת הזרע ואינה גנטית.
ראו גם
ניוון אדיפוסוגאניטאלי
קישורים חיצוניים
עמותת תסמונת פראדר-וילי הישראלית
Mayim Bialik - Prader-Willi Syndrome Associaition - סרטון הסבר של מים ביאליק על תסמונת פראדר וילי
קטגוריה:מומים מולדים ומחלות כרומוזומליות
קטגוריה:מוגבלות שכלית התפתחותית: גורמים | 2024-07-12T12:38:33 |
תסמונת אנגלמן | ממוזער|ציור של ילד החולה בתסמונת, מעשה ידיו של ג'ובאני פראנצ'סקו קארוטו
תסמונת אנג'למן (Angelman Syndrome או AS) היא תסמונת גנטית הפוגעת באחד מתוך 15 אלף עד 30 אלף ילדים. המאובחנים בתסמונת סובלים מליקויים התפתחותיים, מוגבלות שכלית, מראה חיצוני אופייני ובעיות התנהגותיות שונות. בדרך כלל, מזוהה התסמונת בחודשים הראשונים לחיי הילוד אך לעיתים גם בגיל מאוחר יותר.
התסמונת נקראת על שם הארי אנג'למן שזיהה אותה.
תיאור התסמונת
נושאי התסמונת עשויים לסבול מתסמינים שונים, להלן:
מוגבלות שכלית התפתחותית.
מנח גוף המזכיר מריונטה (ומכאן שם נפוץ נוסף לתסמונת, Happy Puppet Syndrome- תסמונת הבובה השמחה).
ליקויים בדיבור וקשיים ברכישת שפה.
בעיות בשיווי המשקל.
רעידות בגפיים.
היפראקטיביות.
הפרעות שינה.
פרכוסים.
התפתחות איטית בתקופת הילדות.
חוסר יכולת ללכת.
אילמות.
עיוורון מלא.
המאובחנים בתסמונת יתאפיינו במראה חיצוני אשר בא לידי ביטוי בפה ומצח רחבים, וצבע עור בהיר.
למוטציה הגנטית קיימות ארבע וריאציות, ולאור כך, חולקו הלוקים בתסמונת לארבע קבוצות גנטיות, כמפורט להלן:
המוטציה השכיחה ביותר, המופיעה ב-70% מהמקרים, היא מוטציה בבסיס הגנטי האחראי להופעת התסמונת, כרומוזום מספר 15. במקטע כרומוזומי זה, המקטע הגנטי מהאם פגום בעוד המקטע הגנטי מהאב מושתק.
מוטציה נוספת, בה לוקים כ-5% מבעלי התסמונת, היא מוטציה המונעת את פעולתו של החלבון אוביקוויטין. חלבון זה אחראי על פירוק של חלבונים בגוף, כחלק מהפעילות התאית הנורמלית.
מוטציה נדירה יותר מתרחשת כאשר הילד יורש שני עותקים של כרומוזום מספר 15 מהאב, ללא עותק מהאם.
מוטציה נדירה נוספת, מתבטאת בהחתמה גנטית פגומה, כאשר העותק האמהי מוחתם באופן זהה לעותק האבהי, וכך נוצר מצב בו אין ביטוי לאף אחד מן הגנים.
התסמונת ההפוכה מבחינת המנגנון הגנטי היא תסמונת פראדר וילי.
קישורים חיצוניים
העמותה הישראלית לתסמונת אנגלמן
Angelman Syndrome Foundation
Angelman Israel - אתר ארגון משפחות אנג'למן בישראל הכולל הסברים על המחלה
תסמונת אנג'למן
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
אנגלמן
קטגוריה:מוגבלות שכלית התפתחותית: גורמים
קטגוריה:מחלות כרומוזומליות
קטגוריה:מחלות נדירות | 2024-07-02T13:52:53 |
ג'יימס ווטסון | ג'יימס דיואי ווטסון (באנגלית: James Dewey Watson; נולד ב-6 באפריל 1928 בשיקגו) הוא גנטיקאי אמריקאי לו מיוחס גילוי מבנה מולקולת ה-DNA במעבדת קוונדיש יחד עם פרנסיס קריק, על בסיס עבודתה של רוזלינד פרנקלין.
בשל הישג זה זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1962 יחד עם קריק ומוריס וילקינס.
ביוגרפיה
ווטסון החל את לימודיו באוניברסיטת שיקגו בגיל 15 (שם למד זואולוגיה). בשנת 1950 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת אינדיאנה, על עבודה בהנחייתו של סלבדור לוריא, והגיע לקיימברידג' לפוסטדוקטורט כשהיה בן 23 בלבד.
המחקר על מבנה ה-DNA
ב-1951 פגש ווטסון את מוריס וילקינס, במסגרת הרצאה שווילקינס נתן בכינוס בנאפולי, שם הציג תמונות של עקיפה של קרני רנטגן של מולקולת ה-DNA, ושמע ממנו על השימוש בשיטה זו לצורך ניתוח המבנה של מולקולת ה-DNA. הרצאה זו שימשה לווטסון כמניע להתמקד בניסיון לחקור את מבנה ה-DNA. לא היה לו כמעט מושג בתחום זה וכאשר הגיע למעבדת קוונדיש הוא חלק חדר עם קריק, שבניגוד אליו היה בעל ידע משמעותי בתחום זה ובתחומים אחרים הקשורים לכימיה ולפיזיקה.
עיקר המחקר במעבדת קוונדיש נעשה בחלבונים, אך ווטסון וקריק החליטו להתחיל ולעבוד על ניסיון לפענח את המבנה המרחבי של ה-DNA. לדעתם, וכאמור בניגוד לתפיסה שרווחה באותה תקופה, היה סיכוי גבוה שדווקא מולקולה זו נושאת את החומר התורשתי. בנו של פאולינג, פיטר, נמצא אף הוא במעבדת קוונדיש, ובדרך זו זכו ווטסון וקריק למידע שעומד להתפרסם בתחום עוד לפני הפרסום בפועל. כך יכלו לעקוב אחר ההתקדמות של פאולינג (שנמצא בקליפורניה), ולקבל מידע רב-משמעות בעבורם שישמש, כפי שנראה, גם כמניע להתקדמות בפענוח המבנה.
אחת ההחלטות הראשונות של ווטסון וקריק, שהייתה לה כנראה משמעות רבה מבחינת הגילוי, היא ההחלטה שלהם לנסות ולבנות מודל פיזי שיתאר את מבנה המולקולה, בדומה לשיטה שבה נקט פאולינג במהלך גילוי המוטיב החלבוני ה"אלפא הליקס". המודל שניסו לבנות, כלומר מבנה המולקולה, אמור היה לעמוד בדרישות של הקשרים שבין מרכיבי המולקולה ולהיות בעל משמעות מבחינת יכולת ההעברה של המידע הגנטי.
הניסיון הראשון של ווטסון וקריק משנת 1951 לבנות מודל של המולקולה התבסס על דברים שווטסון שמע וזכר (אך כנראה לא הבין) מהרצאה שנשאה רוזלינד פרנקלין בקינגס קולג'. מודל זה התבסס על ההנחה של מולקולה בעלת שלושה סלילים שקבוצת הפוספט נמצאת במרכזה-הנחה שגויה הן מבחינת המטען החשמלי במרכז וכמות מולקולות המים.
פרנקלין – שהוזמנה ביחד עם וילקינס וחוקרים נוספים של קינגס קולג' לראות את המודל – הבינה כי אינו מתאים לתוצאות שהוצגו על ידה, ופסלה אותו מיד. לאחר ניסיון זה הורה להם בראג, מנהל המעבדה, להפסיק לעבוד על מבנה ה-DNA ולהתמקד בתחומים אחרים.
לאחר כשנה, בעקבות ניסוי הרשי-צ'ייס (1952) שתמך משמעותית בהנחה שה-DNA הוא החומר התורשתי הנמצא בתא החי וכן בשל הידיעה כי פאולינג וקורי החלו לעבוד בעצמם על פענוח מבנה ה-DNA, הסכים בראג כי ווטסון וקריק יחזרו לעבוד על בניית המודל.
בשלב זה במיוחד, לקראת בניית המודל הסופי, עשו ווטסון וקריק שימוש מהותי במידע נוסף של רוזלינד פרנקלין ולמעשה התבססו עליו על מנת להגיע למודל הסופי: צילום רנטגן של המולקולה מסוג B המכונה "תצלום 51" ודו"ח שחיברה פרנקלין עבור ועדה מטעם מועצת המחקר הרפואי (MRC). לאחר שראה את הדו"ח של פרנקלין, קריק הגיע מיד למסקנה כי הסלילים במולקולה נמצאים בכיוונים מנוגדים. רק קריק יכול היה להסיק זאת כי לווטסון לא היה כלל מושג בתחום זה של קביעת מבנה של מולקולה.
ב-4 בפברואר 1953 ניסו ווטסון וקריק שוב לבנות את המודל, והפעם מודל של סליל כפול המתבסס במפורש הן על הנתונים שווטסון ראה בתצלום 51 והן על הנתונים שהופיעו בדו"ח של פרנקלין למועצת המחקר הרפואי, שהתקבל מפרוץ.
ואולם למרות זאת, אחת הבעיות בפניה עמדו ווטסון וקריק בהשלמת המודל הייתה הזיווג הנכון של הבסיסים, כאשר כל חלק מהמולקולה אמור היה להתאים לחלקים האחרים מבחינת הקשרים הכימיים הדרושים. במשך ימים לא מעטים ניסה ווטסון לחבר את החלקים של המולקולה באמצעות מודל מקרטון. לאחר מספר ניסיונות כושלים, נכנס לתמונה חוקר כימאי בשם ג'רי דונויו (Jerry Donohue) שישב באותו חדר עם ווטסון והיה תלמידו לשעבר של פאולינג. דונויו ראה את החלקים שבהם השתמש ווטסון כדי לדמות את הבסיסים ואת הניסיונות שלו לזווג אותם ללא הצלחה. הוא הבחין כי ווטסון משתמש בצורת בסיס הנקראת "אנול" במקום ב"קטו" והסב את תשומת ליבו לכך שהכתוב בספרי הלימוד על הביוכימיה של חומצות גרעין, עליו ווטסון הסתמך, אינו נכון. כך התאפשר לווטסון לבצע את זיווג הבסיסים הנכון.
בניית המודל הסתיימה בסוף חודש פברואר. ב-28 בפברואר 1953, בהתאם לגרסתו התיאטרלית של ווטסון בספרו, נכנס קריק בסערה אל פאב ה-Eagle והודיע לכולם כי "מצאנו את הסוד של החיים". המאמר שלהם נכתב במהלך חודש מרץ, ונשלח לפרסום ב-2 באפריל 1953.
ב-25 באפריל התפרסם גיליון מספר 171 של כתב העת Nature ובו הופיעו שלושה מאמרים הקשורים למבנה ה-DNA, אשר נשלחו לפרסום באותו תאריך. ראשון הופיע המאמר של ווטסון וקריק, "המבנה המולקולרי של חומצות גרעין" (Molecular Structure of Nucleic Acids), אשר היה קצר ביותר והשתרע על פני מעט יותר מעמוד. השני, המאמר של וילקינס עם סטוקס ווילסון, "מבנה מולקולרי של חומצות גרעין דאופנטוזיות" (Molecular Structure of Deoxypentose Nucleic Acids), והשלישי המאמר של פרנקלין ותלמיד המחקר שלה גוסלינג – "תצורה מולקולרית בתימונוקליאט" (Molecular Configuration in Sodium Thymonucleate).
מחד – ברור כי לא קיים קשר בין המאמרים והם אינם פרי עבודה משותפת של כל המחברים יחדיו. מבחינת כל אחד מהמחברים מדובר בעבודת מחקר נפרדת אם כי בתחום המחקר המשותף לכולם – חומצות הגרעין. מאידך – וילקינס ופרנקלין ידעו כבר על הגילוי של ווטסון וקריק כאשר הגישו את המאמרים שלהם לפרסום, ולכן שניהם מתייחסים אליו. הם מצביעים, כל אחד מהם במאמרו שלו, כיצד הנתונים המפורטים בו מתיישבים או אף תומכים בהשערת המבנה של ווטסון וקריק שהופיעה במאמרם. בניגוד אליהם, ווטסון וקריק עצמם לא ציינו בגוף המאמר, למעט משפט בודד בפסקת התודות שבסיומו, את עבודתם של וילקינס ופרנקלין, ודבר לא נאמר על תרומתה המיוחדת של פרנקלין עצמה לגילוי.
על המשפט הבודד המאזכר את פרנקלין במאמרם של ווטסון וקריק, נכתב:
ההתייחסות המועטה שאליה התווספה הופעת שלושת המאמרים יחדיו, יצרה תחושה, במיוחד לנוכח העובדה כי המאמר של ווטסון וקריק היה בעל החשיבות הרבה ביותר מבחינת תוכנו, כי למעשה המאמרים של וילקינס ופרנקלין נכתבו כסוג של אישוש ניסויי להשערה של ווטסון וקריק, במקום לראות בהם את אשר היו לאמיתו של דבר: מחקר נפרד ועצמאי של כותבי אותם מאמרים.
במאמר המפורט יותר משנת 1954 פרנקלין כבר אינה נזכרת כלל, גם לא במסגרת אלה שהם מודים להם על תרומתם, והפעם הם הסתפקו באמירת תודה לווילקינס בלבד וכן לחוקרים נוספים, אך לא מהמעבדה שבה עבדו וילקינס ופרנקלין.
לאחר פרסום המאמר
ב-1956, לאחר פרסומו בעקבות גילוי מבנה ה-DNA, חזר לארצות הברית כדי לשמש פרופסור באוניברסיטת הרווארד.
ב-10 בדצמבר 1962 קיבלו ווטסון, קריק וגם וילקינס את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עבור גילוי המבנה המרחבי של ה-DNA. בנאום קצר שנשא ווטסון במעמד הענקת פרס נובל ב-1962 לא אוזכרה כלל פרנקלין. גם בהרצאות שנשא כל אחד מהזוכים, כמקובל, יום לאחר הטקס, לא הזכירו ווטסון וקריק את פרנקלין. וילקינס אמנם טרח לציין את שמה בהרצאתו, אך עשה זאת רק במסגרת דברי תודה לקבוצת חוקרים שבשמותיהם נקב, על עבודתם המשותפת במעבדת קינגס קולג' שבה עבד. במועד קבלת פרס נובל, לא הייתה פרנקלין בין החיים זה ארבע שנים.
ב-1968 פרסם ווטסון את ספרו: "The Double Helix: A Personal Account of the Discovery of The Structure of DNA" ("הסליל הכפול") בו הוא מתאר את גילוי מבנה ה-DNA:
בספר, ששקד על כתיבתו במשך שנתיים, סיפר על הגילוי מנקודת מבטו, תוך שהוא מתייחס לשאר האנשים שהיו מעורבים בעניין, לרבות פרנקלין עצמה.
לקראת פרסום הספר קריק הביע התנגדות עזה לתוכנו והגדיר אותו באחד ממכתביו לווטסון כ"רכילות ברמה של מגזינים לנשים". קריק שלח מכתבי התנגדות להוצאה לאור של אוניברסיטת הרווארד וכתוצאה מכך, לאחר פניות הן של קריק והן של מדענים אחרים, ההוצאה סירבה להוציאו לאור, בין היתר עקב חשש ממשפטי דיבה. למרות זאת, עותקים של כתב היד המקורי נשלחו לכמה מדענים. הספר התפרסם לבסוף בהוצאה מסחרית והפך לרב מכר.
באופן אירוני למדי, דווקא ספרו, שהמעיט בחשיבות עבודתה וצייר אותה באופן מסולף כמעין "טכנאית" שלא הבינה את משמעות הנתונים שלה, הוא שהביא למחקר על תרומתה ולגילוי חלקה שהוסתר זמן כה רב.
באותה שנה התמנה לנשיא מעבדות קולד ספרינג הרבור ועמד בראשו לאורך כמה עשורים. ווטסון סייע להפוך את המוסד לאחד המובילים בחקר הגנום.
ווטסון דחף את פרויקט הגנום האנושי של ארצות הברית (שמימן בכספי ממשלת ארצות הברית את ריצוף הגנום האנושי), ועמד בראש הפרויקט עם הקמתו ב-1990.
משפחתו
בין 1970 ל-1972 נולדו לווטסון שני בנים וב-1974 משפחתו עברה להתגורר בקהילת קולד ספרינג הרבור בה יושבת המעבדה.
דעותיו
ווטסון הוא אתאיסט מפורסם. הוא ידוע כנחרץ בדעותיו בנושאי פוליטיקה, דת ותפקיד המדע בחברה. חלק מדעותיו נחשבות כמעוררות מחלוקת. הוא מהתומכים הנלהבים של שימוש במזון מהונדס גנטית, וטוען כי היתרונות של השיטה עולים בהרבה על הסכנה לסביבה. כמו כן, הוא טוען שההתנגדות המועלית נגד מזון כזה היא בלתי מדעית ולא רציונלית. דעתו בנושא מוסברת בהרחבה בספרו DNA: The Secret of Life, בפרט בפרק 6.
ווטסון קיבל גינוי נרחב מהקהילה המדעית בעקבות שורה של התבטאויות שנויות במחלוקת, ובעיקר על תמיכתו באאוגניקה להשבחת הגזע האנושי. הוא טען בראיון שה-10% הכי טפשים באוכלוסייה צריכים להיות מופּלים עוד כשהם עוברים. כמו כן, יש להנדס את כל הבנות כך שיהיו "יפות", ואם יתגלה גן של הומוסקסואליות זו תהיה עילה מוצדקת להפלה.
באוקטובר 2007 אמר ווטסון בריאיון עיתונאי כי הניסיונות לעזור ליבשת אפריקה נכשלים, משום שהם מבוססים על ההנחה שהאינטליגנציה של בני היבשת זהה לזו של בני המערב, והדבר אינו כך למעשה, כפי שנוכח מי שהעסיק שחורים. אמירה זו גרמה להשעייתו ממכון המחקר האמריקני שבו עבד, עד לבירור הדברים
על נשים בתחום המדע אמר ווטסון; "למרות שהן הופכות את העבודה ליותר מהנה עבור הגברים, הן כנראה פחות אפקטיביות". בעקבות אמירות אלו ועוד בשנת 2019 פוטר ווטסון ממכוני המחקר שעבד בהם ובוטלו תוארי הכבוד שהוענקו לו.
פרסים והוקרה
לקריאה נוספת
ג'יימס ד. ווטסון, הסליל הכפול, תרגמה מאנגלית: מרים אורן, הוצאת לוין אפשטיין, 1971.
קישורים חיצוניים
אתר המסביר באמצעות טכנולוגיית פלאש את גילוי ה-DNA - כולל תמונות, קטעי וידאו וקורות חיים של ג'יימס ווטסון.
ג'יימס דיואי ווטסון במעבדות Cold Spring Harbor
- סקירה של הספר "הסליל הכפול", פורסמה במדור ספרים של הארץ, 2004.
63 שנה לפרסום המאמר של ווטסון וקריק על מבנה ה-DNA, גילוי ששינה לנצח את המדע, הרפואה וההנדסה
הערות שוליים
קטגוריה:אתאיסטים אמריקאים
קטגוריה:ביולוגים אמריקאים
קטגוריה:גנטיקאים אמריקאים
קטגוריה:זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
קטגוריה:זוכי פרס אלי לילי
קטגוריה:סגל אוניברסיטת קיימברידג'
קטגוריה:סגל אוניברסיטת הרווארד
קטגוריה:עמיתים זרים בחברה המלכותית
קטגוריה:חברי האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
קטגוריה:חברי האקדמיה הרוסית למדעים
קטגוריה:זוכי המדליה הלאומית למדעים
קטגוריה:זוכי מדליית קופלי
קטגוריה:זוכי פרסי האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת שיקגו
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת אינדיאנה
קטגוריה:שיקגו: אישים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1928
קטגוריה:זוכי פרס קרן גיירדנר הבינלאומי
קטגוריה:זוכי פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי
קטגוריה:חברי האקדמיה אירופיאה | 2024-03-18T07:32:51 |
RSS | שמאל|ממוזער|100px|צלמית ה-RSS הנמצאת בשימוש הדפדפנים גוגל כרום, פיירפוקס, אקספלורר ואופרה
RSS (ראשי תיבות של Really Simple Syndication או Rich Site Summary, החל מגרסה 2; בעברית מכונה גם "רסס" בהקשר של רסיסי מידע ) הוא נוהל תכנות המאחד כמה תקני XML, שמאפשר למשתמש או אפליקציה לעקוב אחר שינויים באתרי אינטרנט. פורמט זה משמש בין היתר להצגת עדכוני חדשות מאתרים שונים, קבלת עדכונים בדואר האלקטרוני, שמיעת פודקאסטים ועוד.
ממוזער|350px|תוכנה המציגה את ערוץ התמונה היומית של ויקיפדיה האנגלית, אשר מופץ באמצעות RSS
פרטים טכניים
הרעיון הבסיסי הוא לדמות רשימה של תכנים חדשים מתוכנת השרת לתוכנת הלקוח כדי לחסוך למשתמש זמן חיפוש ובדיקה האם מידע התעדכן ואם כן, איזה מידע התעדכן. בנוסף מאפשרת טכנולוגיה זו לרכז ולשלוט בכמות גדולה של תכנים המגיעים ממספר אתרים.
הרעיון מבחינה טכנית בבסיסו הסכמה על תגי XML משותפים המאפשרים לתוכנת הלקוח לדעת מהו ערוץ התוכן, מהו הנושא, מהו הקישור לאתר המקור וכדומה. אף על פי שנדמה כי השרת מספק בדחיפה מידע ללקוח, מבחינה טכנית תוכנת הלקוח היא זו שבודקת מדי פעם האם לשרת יש חידוש עבורה.
בקובץ RSS שני סוגים עיקריים של יחידות: ערוץ (channel) ופריט (item). הגדרות הערוץ מתארות בדרך כלל את מקור המידע. לכל ידיעה חדשותית, אירוע או פרט מידע מוקדש פריט הכולל מידע על תאריך היצור ותאריך התפוגה שלו.
יש גם כלים מוכנים המייבאים ומייצאים RSS. כדי להשתמש בהם, יש להוסיף את הקישור של קובץ ה־RSS שמספק האתר לרשימת ההזנות (feeds), וכך ניתן לקרוא את התוכן החדש. ישנן גם תוכנות עזר מקוונות, שמסייעות בקריאת תוכני RSS. דפדפן פיירפוקס בכל גרסאותיו ואינטרנט אקספלורר (מגרסה 7) תומכים בקריאת תוכני RSS באמצעות מערכת של סימניות.
קיימות חבילות ייעודיות בשפות רבות (כדוגמת perl) אשר תפקידן לתמוך בקריאה וכתיבה בתקנים שונים של RSD.
שימושים
השימוש העיקרי של ה-RSS הוא הצגה תמציתית ומסכמת של מידע שהתחדש באתר אינטרנט מבלי לבלבל את המשתמש עם התוכן הרב והקבוע שהוא כבר מכיר. תמציתיות זו מאפשרת למשתמש לעקוב בזמן קצר אחר המתחדש באתרי אינטרנט רבים.
בשל התמציתיות של קובצי ה-RSS, קל לעשות בהם גם את השימושים הבאים:
שליחה בדואר אלקטרוני או מסרון
שילוב תוכן באתרים אחרים
נגישות אינטרנט לכבדי ראייה ונתינת מידע לתוכנות נגישות מידע לעיוורים (לצד תמצות המלל גם הסרת הגרפיקה והעיצוב הנהוגה ב-RSS מועילה לנגישות לעיוורים).
פודקאסטים
RSS מהווה בנוסף תשתית של "מאחורי הקלעים" של הפודקאסטים. כל אפליקציית פודקאסטים נגשת לכתובת שבה מאוחסן ומתעדכן קובץ הRSS. בקובץ הRSS מופיע המידע - שם הפודקאסט, תיאורו וכתובת תמונת הנושא שלו; כמו גם מיספור הפרקים, שמותיהם, תיאורם, כתובת תמונת הנושא של הפרק וכתובת קובץ האודיו או הווידאו ממנו שומעים את הפודקאסט.
היסטוריה
מהנדס כבן 34 ממוצא הודי בשם ראמאנתאן ו. גוהה (Ramanathan V. Guha), בהיותו עובד חברת נטסקייפ המציא קונספט לו קרא RDF Site Summary, לימים RSS 0.9, עבור הפורטל של נטסקייפ My.Netscape.Com. גוהה התכוון לבסס את הפרוטוקול החדש על בסיס RDF (Resource Description Framework) שהיא שפה אינטרנטית פשוטה להגדרת מקורות מידע.
בהמשך, מהנדס נוסף בנטסקייפ, דן ליבי, פיתח בתוך מספר חודשים את הפרוטוקול לגרסה 0.91, הוריד את התלות ב-RDF ושינה את פענוח ראשי התיבות ל-Rich Site Summary כדי להדגיש את העיקר בפרוטוקול המבוסס על שיתוף ו"הבנה" של מספר תגים בסיסיים.
בסוף שנת 2000, הרעיון כבר יצא מנטסקייפ והגיע לקבוצת עבודה בשם RSS-DEV Working Group הכוללת את גוהה וחברים נוספים, בהם פעיל האינטרנט ארון סוורץ, וזו פרסמה את RSS 1.0 וחזרה לשם המקורי RDF Site Summary. בערך באותו זמן פרסם דייב ויינר (Dave Winer) תקן לגרסה 0.92. ויינר הקים קבוצה מתחרה לגואה וקבוצתו בהגדרת התקן החדש, וניסה לרשום את RSS כסימן מסחרי בבעלותו. בסוף שנת 2001 נדחתה תביעה של ויינר לזכויות יוצרים על RSS.
בספטמבר 2002 פרסם ויינר את תקן RSS 2.0 וכמיטב המסורת שינה שוב את משמעות ראשי התיבות ל-Really Simple Syndication.
ההתכתשות הבלתי פוסקת בין ויינר ל-RSS-DEV Working Group הביאה ליצירת תקן מתחרה לשניהם, בשם Atom. תקן זה התקבל על ידי IETF בשנת 2003 ופורסם בשם .
נכון ל-2010, עדיין אין תקן אחיד ומחייב לכל הדפדפנים, אך ההבדלים בין שלוש הגרסאות של ה-RSS הולכים ומצטמצמים.
ראו גם
XML
OPML
פודקאסט
GEORSS
Feedly
קישורים חיצוניים
״ילד הפלא של האינטרנט״ - פרק על אהרון שוורץ בפודקאסט ״מינהר הזמן״, תאגיד השידור הישראלי, ״כאן״
מה זה רסס בסרטון של 4 דקות
סקס, סמים וסוזן וגה- על ההיסטוריה של הפודקאסטינג, עושים היסטוריה
RSS Fields
RSS 1.0
RSS 2.0
הערות שוליים
קטגוריה:XML
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים
קטגוריה:נגישות מידע ותקשורת | 2024-01-23T17:14:20 |
בלארוס | רפובליקת בֵּלָארוּס, ובקיצור בלארוס (בבלארוסית: Рэспубліка Белару́сь וברוסית: Респу́блика Белару́сь) היא מדינה ללא מוצא לים במזרח אירופה, הגובלת ברוסיה ממזרח, באוקראינה מדרום, בפולין ממערב ובליטא ולטביה מצפון. הייתה חלק מברית המועצות, ולאחר התפרקות ברית המועצות הפכה למדינה עצמאית. מאז 1996 קשורה בלארוס עם הפדרציה הרוסית בסדרת אמנוֹת ליצירת ישות הקרויה האיחוד של רוסיה ובלארוס, כצעד לקראת איחוד-מחדש אפשרי בין שתי המדינות.
מאז 1994 שולט בבלארוס אלכסנדר לוקשנקו. על רקע אופיו הדיקטטורי של שלטונו, זכה לוקשנקו לביקורת מהאיחוד האירופי וארצות הברית ולכינוי "הדיקטטור האחרון באירופה". תחת שלטון לוקשנקו חלה פגיעה הדרגתית בזכויות האדם בבלארוס.
מקור השם
פירוש השם "בלארוס" הוא "רוס הלבנה". לעיתים קרובות היא עדיין נקראת בעברית ובשפות אחרות "רוסיה הלבנה" (באנגלית White Russia, בגרמנית Weissrussland וכדומה), דבר שהיסטוריונים בלארוסים מתנגדים לו, מכיוון ש"רוסיה" הוא כינוי למדינה הרוסית שמרכזה במוסקבה, שעלתה לגדולה לאחר המאה ה-13, בעוד ש"רוּס" הוא הכינוי העתיק יותר לארץ הסלאבים המזרחיים שמרכזה היה בקייב, ושבלארוס רואה את עצמה כאחת מיורשותיה (יחד עם רוסיה ואוקראינה). בכל מקרה, השם נכנס לשימוש רשמי רק במאה ה-19 בעידוד השלטונות הרוסיים. עד היום, בעיקר בחוגים לאומניים, נקראת הארץ "ליטא" וטוענת לבעלות על שם זה, מתוקף היותה הגורם הדומיננטי בדוכסות הגדולה של ליטא; גם הכינוי "בלורוסיה" או "ביילורוסיה", שהגיע מהשפה הרוסית, אינו נכון בעיניהם. השלטון הנוכחי של בלארוס מקפיד להשתמש בשם בלארוס (Беларусь) גם בכתיבה ברוסית. בעבר רווחה בקרב הרוסים גם הצורה: Белору́ссия, בֶּלוֹרוּסִּייָה (מבוטא "בלארוסיה") או ביילורוסיה.
יש הטוענים כי היא מכונה "רוסיה הלבנה" על שם עצי השדר הרבים שבה, עצים אלו לבנים בגזעם ועל כן השם תואם למראה המדינה. עם זאת, ריבוי עצי השדר נכון גם לפולין, שכנתה ממערב.
היסטוריה
ממוזער|שמאל|250px|הדוכסות הליטאית הגדולה, מפה מאת טוביאס לוטר (Tobias Lotter), 1780
העמים הסלאביים והבלטיים התיישבו בשטחה של בלארוס בין המאות ה-6 וה-8 לספירה. במאות ה-9 וה-10 לספירה קמו המדינות הסלאביות הראשונות באזור – פולאצק, טורוב וסמולנסק. במאה ה-13 הפך שטחה של בלארוס לחלק מהדוכסות הליטאית הגדולה. נבהרדק, הנמצאת בשטחה של בלארוס, הפכה לבירתה של הדוכסות, והשפה העיקרית בה הייתה בלארוסית תיכונה. ב-1569 התאחדה הדוכסות הליטאית הגדולה עם פולין והפכה ל"רפובליקת שני העמים" (Rzeczpospolita Obojga Narodów; או "האיחוד הפולני-ליטאי"). ב-1795 לאחר חלוקתה של הממלכה המאוחדת של פולין וליטא, עבר שטחה של בלארוס לאימפריה הרוסית. בני העם הבלארוסי, אוניאטים ברובם, אולצו להמיר את דתם לנצרות פרבוסלבית, ונכפתה רוסיפיקציה של התושבים. תושבי בלארוס, יחד עם הליטאים והפולנים, ניסו למרוד מספר פעמים בשלטון הצאר, אך הניסיונות כשלו והביאו להקשחת מדיניות הרוסיפיקציה.
לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917 הוכרזה עצמאותה של הרפובליקה העממית של בלארוס (Беларуская Народная Рэспубліка); מדינה זו לא זכתה להכרה רחבה. ב-1919 עלו הקומוניסטים לשלטון בבלארוס והפכו אותה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס, אשר ב-1922 הפכה לאחת המייסדות של ברית המועצות. חלקה המערבי של המדינה דהיום, ובו מחוזות בריסק, הרודנה ווילנה, סופחו לפולין. בשנת 1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, פלשו הסובייטים למזרח פולין (מערב בלארוס) וסיפחו אותו. השטח חולק בין בלארוס ואוקראינה, והעיר וילנה נמסרה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של ליטא, שסופחה לברית המועצות אף היא. הסובייטים ביצעו קולקטיביזציה מיידית בשטחים החדשים, והחלו ברדיפות מידיות נגד פולנים ובלארוסים, שחלק גדול מהם הוגלה לסיביר ולמרכז אסיה.
בלארוס הייתה אחד האזורים הסובייטיים שנפגעו באופן הקשה ביותר מהכיבוש הנאצי. חלקיה המערביים צורפו לנציבות הרייך אוסטלנד וכרבע מתושביה, יהודים ולא-יהודים, נספו. בסיום המלחמה הייתה הארץ עיי חורבות, ונזקקה לשיקום ממושך.
עד 1991 הייתה בלארוס "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס", כלומר רפובליקה סובייטית בברית המועצות. עם זאת, בלארוס הייתה חברת ארגון האומות המאוחדות מראשיתו, במקביל לחברותן של אוקראינה ושל ברית המועצות. בשלהי הפרסטרויקה התגברו הקריאות לעצמאות, ובאותה שנה החלו הפגנות ושביתות, אשר הסתיימו כאשר הפרלמנט הכריז על עצמאות מברית המועצות. באוגוסט 1991, אחרי כישלון ההפיכה במוסקבה, הכריזה בלארוס סופית על עצמאותה.
השלטון העצמאי היה בתחילה בעל אופי לאומני; בלארוסית הוכרזה כשפה הרשמית היחידה במדינה, אף על פי שתושבים רבים העדיפו לדבר ברוסית. כמו כן, את סמלי המדינה הסובייטיים החליפו סמלים לאומיים בלארוסיים: סמל ה"פאהוניה" - אביר עם חרב על סוס, שהיה סמלה של הדוכסות הליטאית הגדולה, ודגל לבן-אדום-לבן, שקיימות מספר גרסאות למשמעותו ההיסטורית ולקשר שלו לבלארוס; הדבר עורר ביקורת, מכיוון שסמלים אלה שימשו בעת מלחמת העולם השנייה את משתפי הפעולה עם הנאצים. ב-1995, כאשר נבחר אלכסנדר לוקשנקו לנשיא, התהפך תהליך הבלארוסיזציה – השפה הרוסית הפכה לשפה רשמית והוצגו סמלים לאומיים חדשים, שהיו מבוססים על הסמלים הסובייטיים. מאז נמצאת הארץ בתהליכי ריאקציה והתקרבות לרוסיה ועוינות כלפי העולם המערבי. מאז 1996 קשורה בלארוס עם הפדרציה הרוסית בסדרת אמנות העוסקות בהסרת מכסים, במטבע משותף, ובנושאים קשורים נוספים, שניסו ליצור איחוד בין רוסיה ובלארוס תחת השם "המדינה המאוחדת". עם זאת, תנועות האופוזיציה בבלארוס תופסות תאוצה ואלה מניפות את הדגל האדום לבן ההיסטורי וסמל הפאהוניה ודורשים את עזיבתו של לוקאשנקו. תחת שלטון לוקשנקו חלה פגיעה הדרגתית בזכויות האדם בבלארוס.
פוליטיקה
הדגל הלבן-אדום-לבן משמש כסמל ההתנגדות ללוקאשנקו. סמל בלארוס בשנים 1991–1995מרכז|155px155px
בלארוס היא רפובליקה שבראשה עומד נשיא בעל סמכויות נרחבות, הנבחר בבחירות כלליות אחת ל-5 שנים. הנשיא ממנה את ראש הממשלה, האחראי על מינוי השרים בממשלתו. במוסד המחוקק שני בתים: בית עליון ובו 64 צירים, 8 מהם ממונים על ידי הנשיא ו-56 נבחרים על ידי נציגים של מועצות מקומיות לתקופה של 4 שנים, ובית תחתון ובו 110 צירים, הנבחרים בבחירות כלליות אחת ל-5 שנים. בחירות כלליות לבית הנבחרים נערכו לראשונה בשנת 1995. כל שופטי בית המשפט העליון ממונים על ידי הנשיא; מחצית משופטי בית המשפט הגבוה לחוקה ממונים אף הם על ידי הנשיא, והמחצית השנייה – על ידי הבית העליון של הפרלמנט.
השלטון הנוכחי בבלארוס מתאפיין בשליטה סמכותנית של הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, אשר אף תיאר עצמו כ"בעל סגנון שלטון סמכותני". על רקע אופיו הדיקטטורי של שלטונו, זכה לוקשנקו לביקורת מהאיחוד האירופי וארצות הברית ולכינוי "הדיקטטור האחרון באירופה". מאז שנת 1996 תוצאות הבחירות ומשאלי-העם אינן מוכרות על ידי משקיפים בינלאומיים. בבחירות בשנת 2020, על רקע טענות האופוזיציה לזיופים בהיקף נרחב בבחירות, מסר משרד החוץ הגרמני שיש אינדיקציות רבות לזיופים בבחירות. תנועות אופוזיציה רבות הוצאו מחוץ לחוק, ומנהיגיהן נאסרו או יצאו לגלות. תומכי לוקשנקו טוענים מנגד שסגנון שלטונו שומר על היציבות הפוליטית והכלכלית במדינה. מנהיגי האופוזיציה הבולטים כיום הם אלכסנדר קאזולין ואלכסנדר מילינקביץ'. בבחירות לנשיאות בשנת 2006 הם הפסידו ללוקשנקו. שניהם נאסרו כשהובילו הפגנות מחאה ודרשו חקירת זיופים בבחירות. גם סרגיי טיכאנובסקי מועמד האופוזיציה בבחירות של שנת 2020 נאסר, והוחלף בהמשך על ידי אשתו סבטלנה טיחנובסקאיה, שלאחר הבחירות נמלטה לליטא. בעקבות התוצאות של הבחירות לנשיאות בלארוס 2020 בהן נטען כי לוקאשנקו זכה ברוב של 80%, רבים מתושבי המדינה יצאו להפגנות המוניות כשהם דורשים בחירות חוזרות ואת התפטרותו של לוקאשנקו, שכיהן באותה עת כראש המדינה מזה 26 שנה.
שלטון מקומי
בלארוס מחולקת לשישה מחוזות (אובלסט) ועיר הבירה המתפקדת כמחוז עצמאי.
מינסק, עיר הבירה, הנחשבת ישות אדמיניסטרטיבית עצמאית (מסומנת בספרה 1).
מחוז ברסט, שבירתו ברסט (מסומן בספרה 2).
מחוז הומל, שבירתו הומל (מסומן בספרה 3).
מחוז הורדנה, שבירתו הרודנה (מסומן בספרה 4).
מחוז מוהילב, שבירתו מוהילב (מסומן בספרה 5).
מחוז מינסק (מסומן בספרה 6).
מחוז ויטבסק, שבירתו ויטבסק (מסומן בספרה 7).שמאל|200px
כלכלה
ענפי התעשייה העיקריים הם ייצור מזון, כימיקלים, דשנים, טקסטיל, חומרי בניין, ציוד חקלאי וציוד תעשייתי. 30% משטח המדינה (63 מיליון דונם) משמשים את החקלאות. הגידולים העיקריים הם שעורה, שיבולת-שועל, חיטה, תפוחי אדמה, פשתן, טבק, סלק סוכר, ירקות ופירות. כ-14% מהשטח (בעיקר בצפון המדינה) משמשים למרעה. מגדלים בעיקר בקר, חזירים, כבשים וסוסים.
בתקופה הסובייטית הייתה בלארוס אחת הרפובליקות העשירות בברית המועצות. לאחר התפרקות ברית המועצות נכנסה המדינה למשבר כלכלי עקב היפרדותה מברית המועצות והפיכתה למדינה עצמאית. בשנים הראשונות שרר מחסור בחומרי גלם. בשנים הראשונות התבצעה הפרטה של הכלכלה, אך ב-1995 הכריז הנשיא אלכסנדר לוקשנקו על מדיניות כלכלית חדשה: "כלכלת השוק הסוציאליסטית". שיטה זו אינה שונה מכלכלה ריכוזית בסגנון הקומוניזם: המדינה שולטת על המחירים, השכר, שער החליפין. השלטון אינו אוסר על עסקים פרטיים, אך עושה הכול כדי שלא יוכלו להתקיים. בתקופת שלטונו של לוקשנקו מלאימה המדינה מפעלים ובנקים ומגדילה את שליטתה על הכלכלה. ההפרטות המעטות שמתבצעות הן ברמת העירייה והעסקים הקטנים.
סחר החוץ מתנהל בעיקר עם רוסיה, פולין, גרמניה, אוקראינה ולטביה. תקציב הממשלה הגבוה (בין 45%-50% מהתמ"ג) מלמד על כך שהכלכלה סוציאליסטית וכי יש מעורבות גדולה של המדינה במשק. ב-1997 חתמו רוסיה ובלארוס על הסכם איחוד מוניטרי ביניהן. המשבר הפיננסי שפקד את רוסיה בשנת 1998 – משבר הרובל, פגע קשות בבלארוס, התלויה בביקוש מרוסיה, אשר צנח. מאז שנת 2000, עם השיפור במצב הכלכלי ברוסיה, נהנית בלארוס מצמיחה גבוהה (6.7% בממוצע בין 2000–2006). ואולם צמיחה זו אינה נשענת על בסיס יציב, בעקבות היעדר תנאים מתאימים להשקעות, היעדר רפורמות, ותלות גבוהה ברוסיה.
כלכלת בלארוס מורכבת מ-44% תעשייה, 42% שירותים ו-14% חקלאות. האבטלה במדינה נמוכה, ועומדת על 2.7% מכוח העבודה; התפלגות העובדים היא: 26.5% בייצור, 53.5% בשירותים ו-20% בחקלאות.
תחבורה ותקשורת
בבלארוס ישנם 3,969,400 קווי טלפון, כ-1,000,000 טלפונים סלולריים, שלושה מיליון מקלטי רדיו ו-3.2 מיליון טלוויזיות. בתחבורה היבשתית יש 53,500 ק"מ כבישים, כ-1,133,000 מכוניות נוסעות וכ-5,520 ק"מ מסילות ברזל. נמלי תעופה בינלאומיים מצויים במינסק ובהומל.
בהזמנת הסוכנות הלאומית לחקר החלל בוצעו שיגורים של כמה לוויני תקשורת על ידי סין.
שידורי טלוויזיה בשטח בלארוס החלו בשנת 1956. בשנת 1993 הוקמה החברה הלאומית הממלכתית לטלוויזיה ורדיו.
תרבות
הספרות הבלארוסית המודרנית מתמקדת בחיים בברית המועצות ובחברה הפוסט הסובייטית. בכל שנה נערך במינסק פסטיבל הספרות נפראמאט. סופרים בלארוסים ידועים הם ולדימיר קרטקייביץ', קוזמה צ'ורני וסבטלנה אלכסייביץ' (זוכת פרס נובל לספרות ב-2015).
היצירות הראשונות על בסיס מוזיקה עממית נכתבו במהלך המאה ה-19 על ידי אנטון אברבוביץ'. בתקופת ברית המועצות הוקמו במינסק מספר מוסדות לרבות תיאטרון לאופרה ובלט וקונסרבטוריון. להקת "פסניארי" זכתה לפופולריות רבה ברחבי ברית המועצות והיא כללה ברפרטואר שלה יצירות של מלחינים ומשוררים מקומיים. בין הלהקות הפופולריות הנוכחיות ניתן לציין את "Nizkiz".
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|250px|מבט על כנסיית ניאסביז'
לבלארוס אין גישה לים. נופה גבעי ומישורי ברובו שיפוע כללי דרומה. שטחים רבים בדרום הם ביצות או ביצות שיובשו. אקלימה יבשתי למדי ולכן בחורף הטמפרטורה הממוצעת בה היא מינוס 6 מעלות צלזיוס ובקיץ 18 מעלות צלזיוס.
חבל דזרז'ינסקי הוא האזור ההררי היחיד במדינה, ופסגתו 356 מטר.
מקווי המים של המדינה הם 21,000 נהרות ונחלים, שהחשובים שבהם הם הדנייפר והנימן. לאורך נהר פריפיאט, בעיקר באזור דרום בלארוס, משתרעות ביצות פריפיאט, שטח גדול של אדמה ביצתית. שטחן של הביצות כ-98,400 קמ"ר והן משתרעות לאורך 480 ק"מ ממערב למזרח ו-225 ק"מ מצפון לדרום.
הערים הגדולות במדינה (נתוני האוכלוסייה נכונים לשנת 2020) הן הבירה מינסק (2,020,000 תושבים), הומל (510,000 תושבים), מוהילב (357,000 תושבים), ויטבסק (364,000 תושבים) והורדנה (356,000 תושבים).
דמוגרפיה
האוכלוסייה בבלארוס מורכבת מ-78% בלארוסים, 13% רוסים, 4% פולנים, 3% אוקראינים, 1% יהודים ואחוז אחד של אחרים. 7.25 מיליון מהאוכלוסייה מתגוררים בערים. לפני מלחמת העולם השנייה הייתה מרבית האוכלוסייה בערים מורכבת מיהודים ופולנים, ואילו בני העם הבלארוסי התגוררו בעיקר באזורים הכפריים. ביטוי לכך ניתן לראות בכמות הכנסיות הקתוליות שניצבות עד היום במרכזי הערים. חלק מאלה הוסבו לכנסיות אורתודוקסיות בימי הצאר וחלקן למבני ציבור בתקופה הסובייטית. רוב היהודים נרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה. האוכלוסייה הפולנית סבלה מרדיפות המשטר הקומוניסטי לפני ואחרי המלחמה: רבים מהפולנים המשכילים הוצאו להורג, הוגלו לסיביר ולמרכז אסיה או גורשו לפולין. גם השלטון הנוכחי מערים קשיים על פעילות חברתית ותרבותית של פולנים, אם כי הכנסייה הקתולית מקבלת יד חופשית, בעיקר בגלל ההשפעה הפוליטית של הוותיקן.
השפה הרוסית היא כעת השפה המדוברת ביותר, כשהשפה הבלארוסית משמשת בעיקר כשפה רשמית, אם כי נעשים מאמצים להחיות את השפה ולהחזיר אותה לשימוש היומיומי.
קצב גידול האוכלוסייה השנתי הוא שלילי, ועומד על 0.2%-.
התפלגות דתית: 31% נוצרים אורתודוקסים ו-18% קתולים.
יהודי בלארוס
עד למלחמת העולם הראשונה הייתה בבלארוס אוכלוסייה יהודית גדולה ובעלת תרבות מפוארת. הקהילות הגדולות היו במינסק, הרודנה, פינסק, הומל, מוהילב וויטבסק. בערים אלה היוו היהודים אחוז גדול מכלל האוכלוסייה. לפי מפקד האוכלוסין הגדול של האימפריה הרוסית משנת 1897, 51% מתושבי מינסק היו יהודים.
בלארוס הייתה ערש התרבות היהודית הליטאית, ובתחמה פעלו ישיבות מפורסמות, שהגדולה ביניהן הייתה וולוז'ין, שנחשבה ל"אם הישיבות", והעמידה את ראשי הישיבות והרבנים החשובים ביותר בעולם בזמנם, ואשר היה בה גם גרעין של השכלה כללית, שהבולט בחבריה היה חיים נחמן ביאליק. כן התנהלו בה ישיבות מיר, גרודנא, קמניץ, קלצק וסלוצק. גם העיר בריסק, שהייתה מרכז רוחני יהודי מפואר ועתיק-יומין, סופחה לאחר המלחמה לבלארוס. יהודי וילנה היו חלק מהמרקם התרבותי והדמוגרפי של יהדות ליטא-פולין-בלארוס. חלק גדול מהיהודים החרדים (אלו שאינם חסידים או ספרדים) שומרים עד היום את ההגדרה של 'יהודים ליטאים', שמבחינה היסטורית חלה על כל יהודי בלארוס.
לפני השואה חיו בבלארוס כ-750,000 יהודים, מרביתם בחלקה המערבי, שהיה עד 1939 בשלטון פולין. עם כיבושה של בלארוס על ידי גרמניה הנאצית ב-1941 הצליחו חלק מן היהודים להימלט מזרחה (בעיקר מהחלק המזרחי, שהותקף מאוחר יותר), בעוד רוב הנשארים נרצחו. לאחר המלחמה חזרו חלק מן הניצולים לבלארוס. החיים היהודיים קמו לתחייה מהר, והתקיימו תקופה מסוימת ברמה גבוהה יחסית לברית המועצות. במינסק התנהל תיאטרון יהודי בהנהלת שלמה מיכאלס; בקהילות רבות הוסיפו להתקיים רבנים ובתי כנסת. לאחר רצח מיכאלס ומשפט הרופאים ב-1953, חוסלה מרבית הפעילות. נוסף על כך, השלטונות הסובייטים עודדו יהודים רבים לעזוב את בלארוס ואוקראינה ולהתיישב בעומק רוסיה ומרכז אסיה, כדי לפתח את האזורים הללו מבחינה כלכלית. בשנות ה-90 של המאה ה-20 התעוררו החיים היהודיים שוב; הוקמו בתי ספר במקומות שונים, ושבו רבנים לעמוד בראש הקהילות. לפני תחילת העלייה גדולה של שנות ה-90 היו בבלארוס 112,000 יהודים. בין השנים 1990–2004 עלו לישראל כ-70,000 עולים מבלארוס. בבלארוס עצמה פעילות מאוד מספר תנועות יהודיות: חב"ד – פעילה ברוב הערים, וכן זהו מוצאה של חסידות זו; קרלין – בעיקר בפינסק; הליטאים – במינסק, בהומל, מוהילוב, ויטבסק. כמו כן, במינסק ובלידה קיימת קהילה רפורמית. כיום יש בבלארוס כ-25,000 יהודים.
קישורים חיצוניים
Dima Bartalevich's photos of Minsk
כתבה של העיתונאי אילן שחורי ב"רואים עולם" על בלארוס, ספטמבר 2010 (ביוטיוב)
רועי ארד, מאמר על בלארוס בשמונה חלקים
Belarusian Literature – Famous Authors and Their Masterpieces
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:מדינות ללא מוצא לים
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות רוסית
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1991 | 2024-07-31T11:05:10 |
רוסיה הלבנה | REDIRECT בלארוס | 2004-09-03T04:50:03 |
ביילורוסיה | REDIRECT בלארוס | 2004-09-03T04:50:38 |
ג'ימס ווטסון | REDIRECT ג'יימס ווטסון | 2004-09-03T05:15:08 |
אילנה דיין | אילנה דיין-אורבך (נולדה ב-8 במאי 1964) היא עיתונאית, פובליציסטית, שדרנית, ותחקירנית ישראלית; בעלת תואר דוקטור במשפטים. פעילותה העיתונאית הבולטת היא תוכנית התחקירים "עובדה" בעריכתה, אותה היא מובילה מאז 1993.
ביוגרפיה
דיין נולדה בבואנוס איירס, ארגנטינה לווילמה ומרדכי דיין. סבה, אריה דיין, היה בן דודו של שמואל דיין, אביו של משה דיין. בן דודה מדרגה שלישית היה המשורר יהונתן גפן.
בגיל שש עלתה לישראל עם משפחתה. משפחת דיין התיישבה בשכונת יד אליהו שבתל אביב, בשכנות לבן דודה, דני דיין. רחל, אחותה של דיין, נפטרה ממחלה כשנה לאחר שעלו לישראל.
למדה בבית הספר היסודי "גיבורי ישראל" ולאחר מכן, בתיכון עירוני ט' שבתל אביב. לאחר שירותה הצבאי דיין למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב. קיבלה את תואר הבוגר בהצטיינות. לאחר מכן התמחתה בעריכת דין אצל שופט בית המשפט העליון דב לוין, ואחר כך במשרד עורכי הדין ש. הורוביץ ושות'. היא המשיכה ללימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת ייל שבארצות הברית כמלגאית תוכנית פולברייט, שם השלימה גם דוקטורט (). משמשת כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.
עבודתה העיתונאית
300px|ממוזער|שמאל|אילנה דיין מראיינת את גבי אשכנזי, 2010
ממוזער|שמאל|250px|אילנה דיין ב-2018
דיין התגייסה לצה"ל, שם שירתה בגלי צה"ל שנתיים בשירות חובה ושנה בשרות קבע. במהלך שירותה שימשה כמפיקת יומני חדשות, עורכת חדשות החוץ, כתבת פרלמנטרית וכתבת פוליטית. דיין הייתה האישה הראשונה בגלי צה"ל ששימשה ככתבת בעודה בשירות חובה. לאחר שחרורה המשיכה לשמש כעיתונאית בגל"צ. בין התוכניות שהובילה היו תוכנית הבוקר של גל"צ "בוקר טוב ישראל", תוכנית ראיונות יומית ("פגישה יומית") ותוכנית אישית לסיכום השבוע ("היה באוויר").
הופעתה הראשונה בטלוויזיה הייתה ב-26 במרץ 1979 בתוכנית מיוחדת של זהו זה לרגל הסכמי השלום עם מצרים שבה התארחה כנערה.
ב-10 בפברואר 1987, כשהיא חיילת משוחררת בת 22 בלבד, החלה להגיש את התוכנית "ערב חדש". אותה הגישה במקביל ללימודיה לתואר הראשון עד 1990. אז יצאה ללימודים מתקדמים בארצות הברית.
במהלך לימודיה בארצות הברית כתבה טור דו-שבועי עבור "ידיעות אחרונות". דיין שבה לישראל בקיץ 1993, סמוך לתחילת השידורים בערוץ 2, הצטרפה לצוות הזכיינית טלעד, והחלה להגיש את תוכנית התחקירים "עובדה", כגרסה ישראלית של התוכנית 60 דקות של רשת CBS האמריקאית. התוכנית משודרת מאז ברציפות למעט שנת הפסקה אחת: ב-2001 פרשה דיין מ"עובדה" לטובת ערוץ החדשות הייעודי, שלבסוף לא עלה לאוויר. במקביל הגישה למשך כשלושה חודשים את התוכנית יומן בערוץ הראשון. ב-2002 חזרה לערוץ השני ול"עובדה". בימי חמישי דיין מגישה את תוכנית הרדיו "נכון להבוקר" בגלי צה"ל. ב-2008, במקביל לעבודתה בעובדה, הגישה תוכנית אירוח אישית בשם "מי שמדבר", בה היא מקיימת ריאיון עם דמות ציבורית.
"עובדה"
במסגרת תוכנית התחקירים "עובדה" הייתה דיין מעורבת במספר עימותים. בוויכוח שהתעורר באמצע 2007 סביב מעמדו של בית המשפט העליון, התייצבה דיין באופן מובהק לצד התומכים בשימור מעמדו, וכנגד היוזמה של שר המשפטים, דניאל פרידמן, לשינויים מהותיים במעמד זה.
בנובמבר 2004, במסגרת התוכנית "עובדה" שידרה דיין כתבה על תקרית שארעה באזור רפיח ובה היה מעורב קצין שנודע כסרן ר' שביום שידור הכתבה הוגש נגדו כתב אישום על הרג נערה פלסטינית לא חמושה. לאחר שסרן ר' זוכה, הוא הגיש כנגד דיין וזכיינית השידור טלעד תביעות על הוצאת דיבה כשבין טענותיו כי הקטעים ששודרו בתוכנית היו ערוכים בצורה מגמתית ולא הוגנת, ולעיתים אף מטעה, במטרה להוכיח את אשמתו. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים נעם סולברג קיבל את התביעה, וקבע כי דיין וטלעד אשמים בהוצאת לשון הרע מתוך רשלנות ושלא בזדון והוטל עליהם פיצוי כספי לתובע בסך 300,000 ש"ח, החזר הוצאות משפט לתובע בסך 80,000 ש"ח, הקראת עיקרי הכרעת הדין בתוכנית והבהרה לצופים כי הכתבה ששודרה בשעתו העבירה מסר שגוי לגבי התובע. בית המשפט העליון קיבל את הערעור שהגישה דיין, וקבע כי הכתבה אמנם פגעה בסרן ר', אולם דיין נהנית מהגנת "אמת דיברתי", שכן, בעת שידור הכתבה, העובדות היו מספיק מהימנות ל"עיתונאי סביר", תוך שבית המשפט מבהיר את המושג של "אמת לשעתה". השופטים ביטלו את הדרישה להתנצלות, אולם חייבו את טלעד בתשלום פיצוי לסרן ר' בסך 100,000 ש"ח בגין הקדימונים לתוכנית, שנמצא כי היו בגדר לשון הרע. בספטמבר 2014 נפסק בדיון נוסף בהרכב של תשעה שופטים, שנערך לבקשתו של סרן ר', שלא לשנות מהתוצאה האופרטיבית של פסק הדין הקודם והרחיבו את הזיכוי מ"אמת לשעתה" ל"תום לב".
ב-7 בינואר 2016 פרסמה דיין תחקיר המבוסס על ממצאים של עמותת עד כאן על ארגוני שמאל בישראל ובהם תועד פעיל השמאל עזרא נאווי מוסר מוכרי קרקעות פלסטיניים לרשות הפלסטינית בידיעה שצפוי להם מוות בעינויים, ואף מתגאה בכך. בעקבות התחקיר ספגה דיין גינויים מארגוני ופעילי שמאל, כולל שורת מאמרים נגדה ב"הארץ". דף פייסבוק המזוהה עם השמאל הרדיקלי הפיץ תמונה שלה מקבלת זר פרחים מאדולף היטלר. דיין הגנה על החלטתה לפרסם את התחקיר.
ב-7 בנובמבר 2016 שודר במסגרת התוכנית תחקיר על הנעשה בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל מעורבותה של אשת ראש הממשלה שרה נתניהו בעבודת הלשכה. בדקות האחרונות של המשדר הקריאה דיין תגובה ארוכה של לשכת ראש הממשלה, שתקפה אישית את דיין, ובין היתר האשימה אותה בהיותה אשת שמאל קיצוני המשתמשת בתוכניתה לתעמולה פוליטית שנועדה להפיל את ממשלת הימין. התגובה עוררה סערה ציבורית.
פרסים והוקרה
בשנת 2008 קיבלה דיין אות הוקרה מהקרן החדשה לישראל על תרומתה לקידום זכויות האדם והאזרח בישראל.
בשנת 2009 זכתה בתואר "אביר איכות השלטון" מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל בקטגוריית תקשורת.
ב-2015 זכתה בפרס סוקולוב בתחום התקשורת האלקטרונית: "על שורה של תחקירים יסודיים ופורצי דרך בתוכנית עובדה, על תרומתה החלוצית בתחום התחקיר הטלוויזיוני, יצירת שפה תחקירית חדשה והיותה מופת לדור שלם של עיתונאים חוקרים".
בשנת 2016 זכתה בפרס "מגן השקיפות" של עמותת "שקיפות בינ"ל ישראל".
במרץ 2018 זכתה בפרס "מפעל חיים בתחום הטלוויזיה" במסגרת טקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה.
בשנת 2024 זכתה באות "אבירת עד" מטעם מרכז פרס לשלום ולחדשנות.
דיין היא בעלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן, 2024.
דיין, תושבת שורש, נשואה להראל אורבך. היא אם לשני בנים ובת וכן סבתא.
לקריאה נוספת
יורם יובל, ישראל - שיחת נפש, כנרת זמורה ביתן, 2012, עמ' 116–123
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:נשות טלוויזיה ישראליות
קטגוריה:בוגרות תיכון עירוני ט' (תל אביב)
קטגוריה:בוגרי תיכון עירוני ט' (תל אביב)
קטגוריה:בוגרות אוניברסיטת תל אביב: משפטים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת תל אביב: משפטים
קטגוריה:בוגרות תוכנית פולברייט ישראליות
קטגוריה:בוגרות בית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל
קטגוריה:בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל
קטגוריה:בעלות תואר דוקטור מאוניברסיטת ייל
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת ייל
קטגוריה:זוכי אות אביר איכות השלטון
קטגוריה:זוכי פרס האקדמיה לטלוויזיה: מפעל חיים
קטגוריה:זוכות פרס סוקולוב
קטגוריה:זוכי פרס סוקולוב
קטגוריה:כלות אות אבירות מרכז פרס לשלום ולחדשנות
קטגוריה:מקבלות תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
אילנה
קטגוריה:חיילי גלי צה"ל
קטגוריה:סגל קשת
קטגוריה:עובדה (תוכנית טלוויזיה)
קטגוריה:עולות בשנות ה-1960
קטגוריה:עולים בשנות ה-1960
קטגוריה:עיתונאיות כותבות עברית
קטגוריה:עיתונאיות חוקרות ישראליות
קטגוריה:עיתונאים חוקרים ישראלים
קטגוריה:עמיתי כבוד של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה
קטגוריה:ערב חדש
קטגוריה:שדרניות רדיו ישראליות
קטגוריה:שדרני רדיו ישראלים
קטגוריה:ישראלים ילידי ארגנטינה
קטגוריה:ישראליות ילידות ארגנטינה
קטגוריה:שורש (מושב): אישים
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1964
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1964 | 2024-10-19T21:54:31 |
שרביטנאים | הפניה שרביטן | 2015-05-31T17:06:26 |
פרנולוגיה | שמאל|ממוזער|250px|תרשים פרנולוגי מהמאה ה-19
הפְרֶנוֹלוֹגְיָה היא תאוריה פסאודו-מדעית הטוענת כי ניתן לקשר בין מבנה הגולגולת לבין אישיותו של האדם ותכונות אופי, כגון פשיעה. הפרנולוגיה פותחה על ידי פרנץ יוזף גאל באוסטריה בסביבות 1800 והייתה פופולרית מאוד במאה ה-19 באירופה וארצות הברית.
הפרנולוג בודק את מבנה הגולגולת ועל סמך זה הוא מסיק לגבי מבנה המוח שמתחתיה. על פי התאוריה במוח ישנם 42 אזורים שכל אחד מהם אחראי על תכונה שונה באופי. למשל, היכולת להשוות בין דברים או מצבים, תקווה ואופטימיות וכדומה. ניתן לחלק את המוח לשבעה אזורים כלליים יותר: קליטת הנתונים; עיבוד נתונים; כישורי ביטוי; מוסר ואמונה; אגו; הישרדות; חברה ומשפחה.
בעוד שחלק מהנחות היסוד של התאוריה מקובלות גם כיום - לכל אזור במוח יש התמחות בתפקוד מסוים - טענות התאוריה כי ניתן ללמוד על אופי האדם ממבנה הגולגולת הופרכו.
פסיכוגרף
ממוזער|שמאל|תמונת קטלוג של פסיכוגרף (ארצות הברית, 1931)
ב-1931 פותח בארצות הברית הפסיכוגרף, מכשיר שנועד ליישם את עקרונות הפרנולוגיה. המכשיר הכיל קרוב לאלפיים חלקים, ונמכרו 33 מכונות מסוג זה. המכשיר שימש בעיקר כאטרקציה למשוך קונים לחנויות בזמן השפל הגדול בארצות הברית. המכשיר בחן ונתן ציון ל-32 נקודות שונות בגולגולת. תוצאות הבדיקה התיימרו לנתח את נקודות החוזק והחולשה של הנבדק.
ראו גם
פיזיונומיה
תורת הפנים
מדד הראש
ג'רי פודור
קרניומטריה
לקריאה נוספת
פרופ' אליעזר ויצטום וד"ר יעקב מרגולין, פרקים בהתפתחות הפסיכיאטריה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תאוריות מדעיות ארכאיות
קטגוריה:גולגולת
קטגוריה:היסטוריה של הפסיכולוגיה | 2023-11-26T20:00:06 |
ארסמוס מרוטרדם | דסידריוס ארסמוס רוטרדמוס (בלטינית: Desiderius Erasmus Roterodamus; 28 באוקטובר, כנראה בשנת 1466 – 12 ביולי 1536), ידוע כארסמוס מרוטרדם, היה מלומד, פילוסוף ותאולוג הולנדי, מגדולי האישים בהומניזם של הרנסאנס וממבשרי ביקורת המקרא. בביקורתו הרציונליסטית על הדת הנוצרית של ימיו, נחשב לאחד ממבשרי הרפורמציה הפרוטסטנטית, אם כי הוא עצמו נותר נאמן לאפיפיור.
ילדות ולימודים
ארסמוס נולד בשם חֶרִיט חֵרִיטְזוֹן ברוטרדם שבהולנד. הוא סבר בטעות שמקור שמו "חריט" (Gerrit) בשורש "begeren", "לרצות" או "לחשוק", ותרגם שם זה ללטינית וליוונית.
מקור המידע העיקרי בנוגע לראשית חייו הוא התייחסויות מעורפלות בכתביו. הוא היה, כמעט בוודאות, ילד בלתי חוקי לאביו, כומר בשם חרארד. על אימו ידוע רק ששמה היה מרגרט. אף על פי שהיה ממזר, טיפלו בו הוריו עד למותם המוקדם במגפה בשנת 1483. לאחר מכן זכה לחינוך הטוב ביותר שהיה זמין לאיש צעיר בימיו, בבתי-ספר כנסייתיים. הוא התקבל לכמורה וקיבל עליו את שבועת הנזירות בגיל עשרים וחמש לערך, אולם נראה שמעולם לא פעל ככומר, ונזירות הייתה אחד מיעדי ההתקפה העיקריים שלו במלחמתו הארוכה בעוולות הכנסייה.
הוא נסע ללמוד באוניברסיטה של פריז, שהייתה אז מרכז הלימודים הגבוהים, אולם כבר הייתה נתונה תחת התחדשות התרבות הקלאסית באיטליה. ארסמוס בחר לחיות כחוקר עצמאי, עצמאי ממדינה, מקשרים אקדמיים, מנאמנות דתית ומכל דבר אחר שעלול היה לפגוע בחופש המחשבה או בחופש הביטוי הספרותי שלו. מרכזי הפעילות העיקריים שלו היו פריז, לוון, אנגליה ובזל, אך הוא מעולם לא השתייך באופן עקבי לאף אחד מהמקומות הללו. במהלך שהותו באנגליה הצליח לרקום ידידות לחיים עם ראשי החשיבה האנגלית בימיו הסוערים של הנרי השמיני: ג'ון קולט, תומאס מור, תומאס לינאקר וויליאם גרוצין. כיהן כפרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת קיימברידג', והייתה לו האפשרות להעביר את שארית חייו כפרופסור באנגליה. הוא התגורר ב"קווינס קולג'" בקיימברידג', וייתכן שהיה בוגר המוסד.
הוצעו לו משרות מכובדות ורווחיות רבות בכל רחבי העולם האקדמי, אולם הוא סירב לכולן; הוא העדיף את הפעילות המחקרית העצמאית, חסרת הביטחון הכלכלי. בין 1506 ל-1509 התגורר באיטליה. הוא העביר חלק מזמנו בבית ההוצאה לאור של אלדו מנוציו בוונציה, אולם להוציא זאת היו לו קשרים מועטים מאוד עם מלומדים איטלקיים.
מגוריו בלוון שבפלנדריה חשפו אותו לביקורת קטנונית רבה מצד מי שהתנגדו לעקרונות הקדמה הספרותית והדתית שלהם הקדיש את חייו. הוא הציג את חוסר הסימפתיה הזו כרדיפה, וחיפש מקלט בבזל, שם, תחת השלטון השווייצרי, יכול היה להביע את עצמו בחופשיות. בבזל היה מוקף בחברים נאמנים; הוא נקשר למוציא-לאור הנודע פְרוֹבֶּן, ומעריצים רבים מכל רחבי אירופה עלו אליו לרגל.
מחקר תאולוגי
250px|ממוזער|שמאל|שלט בפרייבורג על הבניין בו התגורר ארסמוס בשנים 1529–1531
פוריותו הספרותית של ארסמוס החלה בשלב מאוחר יחסית של חייו. רק לאחר ששלט בלטינית, החל להביע את עצמו בנושאים הגדולים של הספרות והתאולוגיה של אותם הימים. המרד שלו באופני החיים של הכנסייה לא נבע מספקות באשר לאמיתות הדוקטרינות (עיקרי האמונה) המסורתיות, וגם לא מעוינות למוסד הכנסייה עצמו; הוא פשוט חש כי עליו להשתמש בלמדנותו לשם טיהור הדוקטרינה ושחרור מוסדות הנצרות. כמלומד, ניסה לשחרר את שיטות הלימוד מהנוקשות והפורמליזם של ימי הביניים; אולם הוא לא הסתפק בכך. הוא ראה בעצמו מטיף יושר. במשך כל חייו פעל מתוך שכנוע כי הדרך להפיח חיים חדשים באירופה, היא יישום כן ואמיץ של למדנות אמיתית לניהול החיים הציבוריים בכנסייה ובמדינה. אמונה זו היא שמעניקה עקביות לחייו, שמבחינות אחרות נדמים כמלאי סתירות. ארסמוס מנע מעצמו כל מחויבות כובלת, ועדיין היה במובנים רבים מרכז חיי הלמדנות של ימיו. הוא התכתב עם יותר מחמש-מאות איש, ובהם מהחשובים ביותר באנשי הפוליטיקה והמחשבה, ורבים דרשו בעצתו בנושאים רבים (אם כי לא תמיד פעלו לפיה).
באנגליה החל ארסמוס בבחינה שיטתית של כתבי יד של הברית החדשה ביוונית, כדי להכין מהדורה חדשה ותרגום ללטינית. מהדורה זו, Novum Instrumentum omne, diligenter ab Erasmo Rot. Recognitum et Emendatum, פורסמה ב-1516 בידי פרובן בבזל, והייתה הבסיס למרבית הנוסחים של כתבי הקודש במהלך תקופת הרפורמציה. היה זה הניסיון הראשון של חוקר ליברלי לברר מה באמת אמרו כותבי הברית החדשה. ארסמוס הקדיש את מחקרו לאפיפיור לאו העשירי, פטרון הלימודים, והוא ראה בעבודתו זו תרומה של ממש לנצרות.
במהדורה השנייה של הטקסט השתמש במונח המוכר יותר - "Testamentum" במקום "Instrumentum". מהדורה זו שימשה את יוצרי התרגום המוכר ביותר לאנגלית, תרגום המלך ג'יימס. מהדורות נוספות פורסמו בשנים 1522, 1527 ו-1535.
פרסם גם את "פרפרזות על הברית החדשה", מהדורה עממית לתוכנם של כמה מספרי הברית החדשה. כמו כל כתביו, גם אלה פורסמו בלטינית, אך הם תורגמו במהרה (ובעידודו) לשפות אחרות.
ארסמוס והרפורמציה
חיבורו הנודע ביותר של ארסמוס Sultitiae Laus) Moriae Encomium), כלומר, השבח לטיפשות, פורסם בשנת 1509 והוקדש לידידו תומאס מור. החיבור הוא בחינה סטירית של אמונות דתיות ושל הנצרות הקתולית. הוא נחשב לאחת היצירות המשפיעות ביותר בתרבות המערבית, ולאחד מהגורמים המזרזים של הרפורמציה. (את כותרת החיבור ניתן לפרש גם כ"בשבחו של מור", התייחסות לתומאס מור; החיבור כולו מלא בהומור של לשון-נופל-על-לשון).
הנצרות הפרוטסטנטית, פרי תנועת הרפורמציה של מרטין לותר, החלה בשנה שלאחר פרסום הברית החדשה בידי ארסמוס, והיוותה מבחן אופי לארסמוס. המחלוקת בין החברה האירופאית לבין הכנסייה הקתולית הפכה כה מובהקת עד שמעטים יכלו להתחמק מקביעת עמדה. ארסמוס, בשיא תהילתו, נקרא לקחת צד בוויכוח, אך צידוד בצד זה או אחר היה מנוגד לטבעו ולמנהגיו. בכל ביקורתו על מעשי הכמרים תמיד ציין כי הוא אינו מתקיף את מוסדות הכנסייה עצמם, ואין הוא רואה באנשי הכמורה אויבים. הוא האמין כי לעבודתו הייתה השפעה על בעלי השררה בעולם הדתי.
ארסמוס הסכים עם הנקודות העיקריות בביקורת הלותרנית על הכנסייה. הוא חש כבוד רב למרטין לותר עצמו, ולותר תמיד דיבר בהערצה על למדנותו של ארסמוס. לותר קיווה לשיתוף פעולה מצדו של ארסמוס; בהתכתבויותיהם המוקדמות, לותר הביע הערצה ללא גבול לכל מה שעשה ארסמוס למען נצרות הגיונית וסבירה, והאיץ בו להצטרף לתנועה הלותרנית. ארסמוס סירב להתייצב בצד זה או אחר, וטען כי אם יעשה כך, יסכן את מעמדו כמוביל בתנועת המחקר הטהור, שאותו ראה כמטרתו האמיתית בחיים. רק כחוקר עצמאי יוכל לקוות להשפעה על הרפורמציה של הדת. לותר ראה בהיסוסו של ארסמוס לתמוך בו עדות לפחדנות או להיעדר מטרה. ארסמוס עצמו חשש מכל שינוי בדוקטרינה, והאמין כי יש מקום לסוג הרפורמציה בה רצה בתוך המבנים הקיימים.
במהלך המחלוקת הגדולה, ארסמוס הרשה לעצמו פעמיים להיכנס לתחומה של מחלוקת בדוקטרינה. אחד הנושאים בהם עסק היה חופש הרצון. ב-De libero arbitrio diatribe sive collatio (ה-"Diatribe"; פורסם ב-1524), הוא ניתח בתבונה רבה ובהומור את ההגזמה הלותרנית בדבר המגבלות הברורות של חופש הרצון האנושי. הוא הציג ללא משוא-פנים את שני הצדדים בוויכוח. עמדתו שלו הייתה כי האדם נועד לחטוא, אך הייתה לו הזכות למחילה מצד האל, לו רק יפעל לקבלה בדרכים שמציעה לו הכנסייה. ה-"Diatribe" הציג פתח רחב לאותם עיוותים בכנסייה שארסמוס עצמו, והרפורמציה, נלחמו בהם (דהיינו, מכירת מחילה בכסף על ידי הכנסייה; ראה תחת רפורמציה). ה-"Diatribe" עצמו לא עודד כל פעולה מסוימת; תומכי ארסמוס ראו בכך מעלה, בעוד שבעיני הלותרנים הייתה זו מגרעת. בתגובה כתב לותר ב-1525 את De Servo Arbitrio, המתקיף באכזריות את ה-"Diatribe" ואת ארסמוס עצמו; לותר אף טען כי ארסמוס לא היה נוצרי.
תומכי הכנסייה הקתולית היו להוטים לצרף לשורותיהם את מי שהצהיר לעיתים כה רבות על נאמנותו לעקרונות הכנסייה, ואשר סירובו לבחור צד בוויכוח הביא כעת לחשדות כי אינו נאמן לקתוליות. ובכל זאת, גישתו של ארסמוס לרפורמציה הייתה עקבית. הוא לחם בעוולות שניתן היה לתקנם רק בעזרת התחדשות חיי הרוח והמוסר באירופה. תוכנית "הרפורמציה של ארסמוס" הייתה להשתמש בהשכלה כדי להסיר את העודפים המיותרים מהכנסייה; אולם לא הוצעה כל שיטה מעשית להפעלת עקרונות אלה במסגרת המערכת הכנסייתית הקיימת. כשהאשימו את ארסמוס כי "הוא הטיל את הביצה עליה דגר לותר", הוא קיבל עליו את האשמה, אך ציין כי ציפה לציפור מסוג שונה לגמרי.
עם ריבוי התמיכה העממית בתנועתו של לותר, החלו להופיע אותם אי-סדרים חברתיים מהם חשש ארסמוס. מלחמת האיכרים, התסיסה בגרמניה, האיקונוקלאזם והרדיקליות בכל מקום, כל אלה נדמו כמאמתים את נבואתו העגומה. אם זוהי תוצאתה של הרפורמה, הרי שארסמוס שמח כי נותר מחוץ לה. אך יותר ויותר האשימו אותו כי הוא שהחל ב"טרגדיה". בשווייץ במיוחד הוא נחשף לביקורת בשל קשריו עם אנשים שנחשדו בתמיכה בדוקטרינות רדיקליות במיוחד.
שאלת המבחן הייתה שאלת לחם הקודש, ולב השאלה היה ההקפדה על טקס הקידוש. על-פי הדוקטרינה הקתולית, בטקס הקידוש הופך לחם הקודש לגופו-ממש של ישו, והיין הופך לדמו-ממש; רק המאפיינים הפיזיים החיצוניים של הלחם והיין לא משתנים (אמונה זו מכונה Transubstantiation). זאת, בהקשר לדבריו של ישו בסעודה האחרונה: "ויהי באכלם וייקח ישוע את הלחם ויברך ויפרס ויתן לתלמידים ויאמר קחו ואכלו זה הוא גופי; וייקח את הכוס ויברך ויתן להם ויאמר שתו ממנה כלכם; כי זה הוא דמי" (הבשורה על-פי מתי, פרק כ"ו, פסוקים כ"ו-כ"ח). לעומת זאת, על-פי הדוקטרינה הפרוטסטנטית, הלחם והיין בטקס הקידוש הם גופו ודמו של ישו באופן סמלי בלבד, ולא באופן ממשי. כדי לנקות את עצמו מחשד, פרסם ארסמוס בשנת 1530 מהדורה חדשה של מסה מהמאה ה-11, מאת אלרגוס, שעסקה בנושא. הוא הוסיף הקדשה שהבהירה כי הוא עצמו מאמין בהופעה ממשית של גופו של ישו לאחר הקידוש, אולם ציין כי האופן בו מובע מסתורין זה נתון לוויכוח. די להמוני המאמינים הנוצרים בכך שהכנסייה תקבע את הדוקטרינה, ואת ההרהורים יש להותיר לפילוסופים. פה ושם מציג ארסמוס את העיקרון לפיו ייתכן שיהיו לאדם שתי דעות שונות בנושאי דת, אחת לעצמו ולחבריו הקרובים והאחרת עבור שאר הציבור. כתבים שונים שלו מעידים כי בשיחות פרטיות הציג עמדות קרובות בהרבה לתפיסה רציונלית של טקס הקידוש; כמו בנושא הרצון החופשי, לא יכול היה לצפות להסכמה מצד הכנסייה בנושא זה.
בשנת 1536 פרסם את De puritate ecclesiae christianae, שם ניסה לפשר בין שתי התנועות.
כתבים אחרים
רבים מכתביו של ארסמוס פונים לקהל רחב ועוסקים בנושאים בעלי עניין כללי; נדמה כי ראה בכתבים אלה פעילות-שעשוע לשעות הפנאי. כתיבתו הרצינית החלה עם פרסום Enchiridion Militis Christiani, "מדריך הלוחם הנוצרי" (1503). ביצירה קצרה זו, הדומה להטפת מוסר, הציג את תפישתו לגבי החיים היומיומיים של אדם נוצרי בקווים כלליים -- ולמעשה, יתר כתביו היו הבהרות והרחבות למסגרת כללית זו. הבעיה העיקרית של ימיו, טען, הייתה כיבוד המסורת הפורמלית ללא התייחסות לדבריו האמיתיים של ישו. הפתרון הוא שכל אדם ישאל את עצמו בכל רגע: מהו הדבר העקרוני, הדבר החשוב? - ויפעל ללא מורא על-פי התשובה. לדבריו, פורמליות עשויה להסתיר או לכבות את הנפש. בבחנו את סכנות הפורמליזם דן ארסמוס בנזירות, הערצת קדושים, מלחמה, רוח המעמדות וחולשת החברה.
יצירה אחרת היא Institutio Principis Christiani (בזל, 1516), שנכתבה כספר עצות למלך ספרד הצעיר, קרל החמישי. ארסמוס מתבסס על עקרונות הכבוד והכנות לתיאור תפקידו של השליט, אותו הוא מציג כמשרת ההמונים. מעניין להשוות גישה זו לגישה המוצגת בספרו של מקיאוולי, "הנסיך", שנכתב באותה התקופה ממש (1513; פורסם ב-1532).
שנאת יהודים
בספרו "מדריך הלוחם הנוצרי" שיצא לאור בשנת 1503 אך הופץ רק בשנת 1520, כינה ארסמוס את היהודים "בני השטן" וקרא לגירושם מערי אירופה. בספר, הביע את דעתו שאמונות ופרקטיקות שהתנגד להן הן "סטיות יהודיות" - תוצאה של השפעות דת היהודים הקלוקלת.
בסתיו 1517 נחשף ארסמוס לספרו של המומר יוהנס פפרקורן שבו הובעה התנגדות מרומזת לדבריו של ארסמוס. בהתכתבות ארוכה עם עמיתיו טען שהסיבה להתנגדותו של פפרקורן לארסמוס נובעת מהיותו יהודי מומר, אשר דעותיו עדיין מושפעות מדת היהודים, ואשר אישיותו והתנהגותו אינם יכולים להשתנות, וש"מיהודי מקולקל יכול לצאת רק נוצרי מקולקל עוד יותר". אמירות אנטישמיות אלו נראו כנוגדים את ההטפה לאהבת אנוש, ומשום כך היו מלומדים שניסו לתרץ את דבריו כהתנגדות לדת היהודית הפרושית המופיעה בכתבי הברית החדשה, אך אלו הוכחו כבלתי מבוססים. אחרים הראו שאמונתו במזימה של מתנגדיו ושל חלקים מסוימים מן הכנסייה הקתולית לזרוע ספקות ובלבול, הביאה אותו לידי שנאה עמוקה לגורמים שונים וביניהם גם לקבוצות ולאנשים, שנאה שהוא עצמו היה עיוור לסתירתה את דעותיו, אך כזו שהייתה נפוצה מאוד בימיו. החוקר הישראלי נתן רון הראה כיצד ברבים מכתביו ומכתביו הביע ארסמוס עוינות לא רק כלפי היהדות אלא גם כלפי היהודים עצמם, אורחותיהם ותכונותיהם, ובהם דברים הנגועים בגזענות בוטה. ארסמוס כתב, בין היתר, כי אירופה האידיאלית היא אירופה ללא יהודים.
בשנת 2016, בעקבות הודעת הכנסייה הלותרנית, שהתפרסמה כהתנצלות הכנסייה על כתבי מרטין לותר נגד העם היהודי, קרא הַנְס יאנסן, שר לשעבר בממשלה ההולנדית, להומניסטים להתנצל אף הם ולהרחיק עצמם מאימרותיו האנטישמיות ובמיוחד מהביטוי בו כינה את היהדות "מגפה זדונית במיוחד ... כנגד תורותיו של ישו". יאנסן הוא גם איש הכנסייה הרפורמית ההולנדית וחבר במכון שמעון ויזנטל. אך דובר איחוד ההומניסטים ההולנדי טען שאין צורך בכך מכיוון שההומניסט בימינו ממילא דוחה אמירות מסוג זה, וכן שאין זה מתפקידם להביע זאת בפומבי, מכיוון שארסמוס אינו מייסד זרם ההומניזם והתומכים בה אינם נוטים אחרי איש זה או אחר כפי שעושים חברי הכנסייה הלותרנית.
ימיו האחרונים
כתוצאה מדעותיו מצא ארסמוס את עצמו מחוץ לשתי התנועות היריבות. שנותיו האחרונות לוו במרירות בשל מחלוקות עם אנשים שהעריך ואהד. אחד הבולטים שביניהם הוא אולריך פון הוטן, גאון מבריק אך בלתי-יציב שהתגייס במרץ לתנועה הפרוטסטנטית והכריז כי אם יש בארסמוס שמץ של יושר, יצטרף גם הוא ללותרנים. בתגובתו, Spongia adversus aspergines Hutteni (פורסמה ב-1523), מדגים ארסמוס את כישורי הסמנטיקה שלו: הוא מאשים את הוטן כי כשל בפירוש התבטאויותיו בדבר הרפורמה, וחוזר שוב על החלטתו שלא לצדד באף אחד מהנצים. כשהעיר בזל הפכה רשמית לפרוטסטנטית בשנת 1529, ארסמוס עקר את מושבו משם ועבר לפרייבורג (גרמניה, בדרום היער השחור). נראה כי היה לו קל יותר לשמור על הנייטרליות שלו תחת שלטון קתולי ולא פרוטסטנטי. הוא המשיך במרץ בפעילויות המחקר שלו. ב-1533 פרסם את "הכנה למוות", שם הדגיש את חשיבותם של חיים טובים כתנאי למוות מאושר.
לאחר היעדרות של שש שנים נמשך שוב ארסמוס לבית שאהב יותר מכל, וחזר לבזל בשנת 1535. כאן, בין חברים פרוטסטנטים משכבר הימים, מצא את מותו.
יצירתו החשובה ביותר בשנותיו האחרונות הייתה Ecclesiastes ("מטיף הבשורה" וגם שמה של מגילת קהלת ביוונית; בזל, 1535), שם הציג את ההטפה כתפקידו החשוב ביותר של הכומר - גישה שתאמה את התפישה הפרוטסטנטית.
במהלך חייו מעולם לא הותקף בשל דעותיו בידי רשויות הכנסייה הקתולית, אלא רק בידי אנשים פרטיים, ותמיד זכה להגנה מידי בכירים ביותר. עם זאת, לאחר מותו מצאו כתביו מקום של כבוד ב"רשימת הספרים האסורים" של הכנסייה הקתולית.
הנצחה
על שמו של ארסמוס נקרא גשר ארסמוס המקשר בין שני חלקי העיר רוטרדם; אוניברסיטת ארסמוס הפועלת בעיר, וכן תוכנית ארסמוס ופרס ארסמוס.
לקריאה נוספת
ארסמוס מרוטרדם, שבחי הסיכלות, בהוצאת ספרית פועלים, 1966.
דזידריוס אראסמוס מרוטרדם, השבח לטיפשות, תרגום: נתן רון ומרב מילר, הוצאת כרמל, 2017.
שטפן צווייג, ארסמוס מרוטרדם (תרגם מגרמנית: יוסף ונקרט), הוצאת כרמל, 2004.
חנן יורן, ארסמוס ותומס מור בין הרפובליקה הספרותית לעולם הפוליטי, (דיסרטציה), אוניברסיטת תל אביב, 1997.
נתן רון, ארסמוס, הטורקים והאסלאם, הוצאת רסלינג, 2022
נתן רון, ארסמוס והיהודים: הומניזם ואנטישמיות בראשית העת החדשה, הוצאת פרדס, 2023.
דזידריוס ארסמוס, יוליוס מגורש מהשמיים (תרגם מלטינית והעיר: נתן רון), דחק, כרך טז, 2023.
דזידריוס ארסמוס, מתוך פתגמים לאלפים (תרגם מלטינית והעיר: נתן רון), דחק, כרך יז, 2024.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:אנשי דת נוצרים
קטגוריה:אנשי דת הולנדים
קטגוריה:מדענים הולנדים
קטגוריה:פילוסופים הולנדים
קטגוריה:מסאים הולנדים
קטגוריה:סאטיריקנים הולנדים
קטגוריה:כלכלה, חברה ותרבות בימי הביניים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת קיימברידג'
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת פריז
קטגוריה:רוטרדם: אישים
קטגוריה:אנשי ימי הביניים
קטגוריה:הרפורמציה הפרוטסטנטית
קטגוריה:הומניסטים הולנדים מתקופת הרנסאנס
קטגוריה:הוגי דעות ומנהיגים אנטישמים
קטגוריה:ילידי 1466
קטגוריה:נפטרים ב-1536 | 2024-08-11T11:29:10 |
איינזץ גרופן | REDIRECTאיינזצגרופן | 2004-09-03T10:27:40 |
דממת | REDIRECT המופיליה | 2004-09-03T08:14:24 |
צפדת | REDIRECT טטנוס | 2004-09-03T08:18:53 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.