Split (1)

train · 606k rows

title stringlengths 1 146	content stringlengths 0 337k	timestamp timestamp[s]
אשל	ממוזער\|עץ אשל בתל באר שבע הָאֵשֶׁל (שם מדעי: Tamarix) הוא סוג עץ ממשפחת האשליים (Tamaricaceae) המונה כ-50 עד 60 מינים, חלקם נשירים וחלקם ירוקי-עד, חלקם עצים וחלקם שיחים. עצי אשל בנגב ובערבה, למעט אלה שניטעו בחלקות עיבוד ובשולי דרכים, הם ערכי טבע מוגנים על פי חוק. אזכוריו בתנ"ך עץ בשם "אשל" מוזכר בתנ"ך שלוש פעמים. בספר בראשית, כאשר אברהם כורת ברית עם אבימלך מלך גרר בבאר שבע, כתוב: וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא-שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם. בספר שמואל א' מסופר כי שאול ישב תחת האשל: וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת-הָאֶשֶׁל בָּרָמָה, וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ, וְכָל-עֲבָדָיו, נִצָּבִים עָלָיו ותחת האשל גם נקבר שאול עם יהונתן בנו: וַיִּקְחוּ, אֶת-עַצְמֹתֵיהֶם, וַיִּקְבְּרוּ תַחַת-הָאֶשֶׁל. בהתאם לאזכורים אלו, ניתן להסיק שהאשל היה עץ עם צל רב שישבו תחתיו ועץ מכובד לקבור תחתיו. מאפיינים העצים של כמה ממיני האשל מגיעים לגובה רב, והם מאריכים ימים (עד 150 שנה ואף למעלה מכך). המין הגבוה ביותר הוא אשל הפרקים (Tamarix aphylla), והוא מיתמר לגובה של עד 15 מטרים. במינים אחרים שולטת צורת השיח והצמח חסר גזע מרכזי אחד. חלק ממיני האשל הם אלרגנים לפי הספרות הבוטנית. תפוצה רוב מיני האשל הם ממוצא סהרו-אפריקאי, והם קשורים לאזורים חוליים, לאפיקי נחלים או לשטחי מלחה. יש ביניהם מינים המסוגלים לעמוד בתנאי מליחות קיצוניים ביותר. המזרח הקרוב הוא מרכז תפוצה חשוב של האשל המצוי. הישרדות בתנאי מדבר האשל הוא אחד ממיני העצים הבודדים המסוגלים להתפתח היטב בתנאי היובש של הנגב. הוא נמנה עם הצמחים מפרישי המלח, המיועד לקלוט את הלחות שבאוויר במשך הלילה. ביום, האשל פולט את הלחות ולכן קריר בסביבתו הקרובה. המלח מופרש מהעלים, נמס מהטל, מטפטף לאדמה ומעלה בצורה משמעותית את רמת המליחות בשכבותיה העליונות. הדבר משמיד את הצמחים סביב העץ, וגורם ל"מעגלי צריבה" סביב הגזע, דבר הניכר ממרחק רב. כל המינים של האשל מפתחים מערכת שורשים כפולה: שורשים מעמיקים לחיפוש שכבות לחות ומי תהום ושורשים המתפשטים לרוחב, למרחק רב. צבעו הכללי של העץ ירוק-אפרפר, עקב המלח המופרש מעליו. בעת הפריחה הוא מתכסה בפרחים סגולים. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1753 קטגוריה:אשליים קטגוריה:עצים בתנ"ך	2024-07-10T16:17:36
סדר פסח	REDIRECT ליל הסדר	2004-09-27T21:24:54
גנדן צ'ואקי ניאמה	גנדן צ'ואקי ניאמה (בטיבטית; དགེ་འདུན་ཆོས་ཀྱི་ཉི་མ་; נולד ב-25 באפריל 1989 בלהארי, טיבט) הוא, על פי ממשלת טיבט הגולה, הגלגול ה-11 של הפאנצ'ן לאמה בבודהיזם הטיבטי, והאסיר הפוליטי הצעיר בעולם, הוא ומשפחתו מוחזקים בכלא הסיני מאז 1995. ניאמה הוכרז על ידי הדלאי לאמה ה-14, טנזינג גיאטסו, כגלגול של הפאנצ'ן לאמה (תואר השני בחשיבותו מבין רשויות הדת בטיבט) ב-14 במאי 1995. בעקבות ההכרזה השלטונות הסיניים עיכבו את יושב ראש ועדת האיתור, צ'אדרל ריפונשה והחליפוהו בסנגצן לובסנג גיאלטסן, יריבו של הפאנצ'ן לאמה ה-10, צ'וסגי גיאנטסן. צ'אדרל ריפונשה הואשם במזימה בשיתוף פעולה עם הדלאי לאמה. לאחר מכן נעצרו ניאמה, אז בן 6 בלבד, ומשפחתו. במאי 1996 הודו השלטונות הסיניים כי הם מחזיקים במשפחה ב"מאסר הגנתי", ונתנו הצהרה דומה בנובמבר 1999. לאחר ועידה ב-10 וב-11 בנובמבר 1995, הודיעו השלטונות הסיניים על בחירת ילד אחר כפאנצ'ן לאמה באמצעות "קלפי הזהב". בחירה זו לא הוכרה על ידי הממשלה הטיבטית בגולה ועל ידי הדלאי לאמה, טנזינג גיאטסו. הדלאי לאמה ביקש משלטונות סין שלכל הפחות יאפשרו לילד לקבל את הכשרתו הדתית מנזירים בודהיסטים, אך הם אינם מאפשרים לאיש, כולל ארגונים בינלאומיים, להיות במגע עמו או עם משפחתו. בארמונו של הדלאי לאמה בדרהמסלה עילית (בהודו) ישנו עץ סמוך למקדש ובו תמונתו של ניאמה, עליה תולים בכל יום שישי סרט לבן ומתפללים לשחרורו מכלאו. על פי הממשלה הסינית, ניאמה מוחזק בתנאים טובים במקום כלשהו בסין והוא לומד בבית ספר. לפי עמדתה, המיקום שבו הוא מוחזק סודי כדי לשמור על פרטיותו. קישורים חיצוניים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:אנשי דת טיבטים קטגוריה:אסירים פוליטיים קטגוריה:ילידי 1989	2022-06-02T12:31:23
אנגרם	REDIRECT אנגרמה	2004-09-27T21:51:18
אלבוס דמבלדור	פרופ' אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור (; קיץ 1881 – 30 ביוני 1997) הוא דמות בדיונית ואחד הפרוטגוניסטים הראשיים בספרי הארי פוטר מאת ג'יי קיי רולינג. לאורך רוב הסדרה, הוא מנהל את בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. ממנהיגי המלחמה בוולדמורט והמקים של מסדר עוף החול. דמבלדור מתואר כמנהל טוב ומסור לתלמידים ושתמיד דואג לרווחתם. משמעות המילה "דמבלדור" באנגלית עתיקה היא דבורה, ורולינג בחרה בה כיוון שהיא דמיינה לעצמה את דמבלדור מסתובב בטירת הוגוורטס ומזמזם לעצמו. יצירת הדמות ההשראה לדמותו של דמבלדור הוא אלפרד דאן, המנהל של רולינג בבית הספר היסודי סנט מייקל בווינטרברן שבגלוסטרשייר. לפי רולינג, דמותו של דמבלדור היא אחת החביבות עליה, והיא נהנתה לכתוב אודותיה כיוון שדמבלדור הוא "התגלמות הטוב". רולינג טענה כי כאשר היא צריכה להעביר מסר לקוראי הספרים, היא עושה זאת באמצעות דמבלדור, כיוון שהוא "יודע פחות או יותר הכל" על היקום של הארי פוטר. אולם, רולינג אמרה גם כי דמבלדור מתחרט על כך "שהוא תמיד היה צריך להיות זה שיודע, ושעליו היה מוטל נטל הידיעה. הוא היה מעדיף לא לדעת". כמנטור של הדמות הראשית הארי פוטר, "דמבלדור הוא אדם מאוד חכם, היודע שהארי צריך ללמוד שיעורים קשים מאוד על מנת להכינו למה שיקרה לו בהמשך חייו. הוא מאפשר להארי לעשות דברים שלא הרשה לאף תלמיד אחר, ולהתמודד עם דברים שדמבלדור היה מעדיף להגן עליו מפניהם". בראיון שנערך עמה ב-1999, ציינה רולינג כי היא דמיינה את דמבלדור "יותר כמו ג'ון גילגוד, אתה יודע, מבוגר למדי - והדור למדי". כשנאמה בקרנגי הול בניו יורק ב-19 באוקטובר 2007, נשאלה רולינג האם דמבלדור מצא "אהבת אמת". היא השיבה שהיא תמיד חשבה על דמבלדור כהומוסקסואל, ושהוא היה מאוהב בחברו לשעבר גלרט גרינדלוולד; היא לא ציינה האם גרינדלוולד הכיר בכך במעשיו. לדבריה, האהבה הזו הייתה "הטרגדיה הגדולה" של דמבלדור. היא הסבירה זאת כמניע מאחורי נטייתו של דמבלדור לשלול את הרעיון של שלטון הקוסמים על המוגלגים מחוסרי הקסם: "הוא איבד לחלוטין את המצפן המוסרי שלו כאשר התאהב, ואני חושבת שבעקבות כך הוא איבד את האמון בשיקול הדעת שלו בעניינים כאלה, כך שהוא הפך לא-מיני. הוא ניהל חיי פרישות". תפקידו בספרים שלושת הספרים הראשונים שמאל\|ממוזער\|200px\|ריצ'רד האריס המגלם את דמותו של אלבוס דמבלדור בסרט השני. בעקבות רציחת הוריו של הארי ותבוסתו של לורד וולדמורט, החליט דמבלדור להעביר את הארי לביתה של פטוניה, (אחותה של לילי פוטר), ובעלה ורנון. בפרק הראשון מסופר על הגעתו לבית משפחת דרסלי. דמבלדור מאמין שהארי יהיה מוגן בבית משפחת דרסלי הודות לקסם עתיק, המבוסס על כך שלילי פוטר הקריבה את חייה למען בנה, ועל כך שפטוניה הסכימה לקבל את הארי לביתה. הוא מותיר את הארי על מפתן הדלת של בית משפחת דרסלי, עם מכתב המסביר את מה שאירע. כשהארי מגיע להוגוורטס, מספר לו דמבלדור על תכונותיו של הראי של ינפתא, וטוען כי כאשר הוא מביט בראי הוא רואה את עצמו מחזיק זוג גרבי צמר. אולם, בדומה להארי הוא למעשה רואה את משפחתו בחיים וביחד. דמבלדור הוא זה שכישף את הראי כך שניתן יהיה להחביא בו את אבן החכמים, שיוכל לקחת אותה רק מי שירצה למצוא אותה מבלי לנצלה לרעה. דמבלדור מזומן למשרד הקסמים בהודעה מזויפת שנשלחה בעצם על ידי המורה להתגוננות מפני כוחות האופל קוויריניוס קווירל, אך במהלך מסעו ללונדון הוא מבין מה שאירע באמת ומגיע בדיוק בזמן על מנת להציל את הארי מוולדמורט שהשתלט על גופו של המורה. דמבלדור מסביר להארי בסיום הספר כי הוא צעיר מכדי לשמוע את הסיבה האמיתית לניסיונו של וולדמורט לרצוח אותו בהיותו תינוק. בספר השני חושד דמבלדור כי טום רידל (וולדמורט הצעיר) מעורב בצורה כלשהי בתקיפות שפגעו במספר תלמידים, וכאשר הוא נשאל לדעתו על האשם הוא אומר "השאלה היא לא מי... השאלה היא איך". כאשר הארי שואל את היומן הקסום של רידל האם ידוע לו דבר מה על התקיפות הוא נשאב לתוך היומן, רואה שם את דמבלדור הצעיר המופיע בזיכרון שהוכנס ליומן, ומגלה שדמבלדור היה אחד ממוריו של וולדמורט. בחלק האחרון של הספר מאלץ לוציוס מאלפוי את חבר הנאמנים של הוגוורטס להשעות את דמבלדור בעקבות חוסר יכולתו למנוע את תקיפות התלמידים. דמבלדור מוחזר לתפקידו לאחר שהם מגלים שג'יני ויזלי נחטפה לתוך חדר הסודות. בתחילת הספר השלישי נאלץ דמבלדור להתיר לסוהרסנים, שומרי כלא הקוסמים אזקבאן, להיכנס לתחומי הוגוורטס על מנת להגן על התלמידים מפני הרוצח סיריוס בלק שנמלט מכלאו. אולם, למרות אמצעי הבטיחות שנוקט דמבלדור, מצליח בלק לחדור לטירה פעמיים. דמבלדור מורה לסגור את כל הכניסות לטירה ולאדמותיה. הוא מביע זעם רב ולא אופייני לאחר שהסוהרסנים מגיעים למשחק קווידיץ' וגורמים להארי ליפול מהמטאטא שלו, ומציל את חייו של הארי ברגע האחרון. בסוף הספר דמבלדור הוא היחיד שמאמין להארי ולהרמיוני, הטוענים שסיריוס בלק אינו רוצח וכי הרוצח האמיתי הוא פיטר פטיגרו. הוא מציע להם להשתמש במחולל זמן על מנת לבצע מסע בזמן ולהציל את חייהם של סיריוס בלק ושל ההיפוגריף בקביק, שנידון למוות בחלק מוקדם יותר של הספר. הספר הרביעי והספר החמישי שמאל\|ממוזער\|250px\|דמבלדור במהלך הדו-קרב מול וולדמורט (הסרט החמישי). בספר הרביעי מציג דמבלדור את טורניר הקוסמים המשולש לתלמידי הוגוורטס, ומכהן כאחד השופטים לאורך כל הטורניר. כאשר גביע האש (חפץ קסום הבוחר את נציגי בתי הספר המשתתפים בטורניר) בוחר את הארי, דמבלדור נותר רגוע; הוא המבוגר היחיד שמאמין להארי, הטוען כי אין לו יד ורגל בתהליך הבחירה. לאורך כל הספר מביע דמבלדור את דאגתו מהסימנים ההולכים ומתרבים לפעילותם של תומכי וולדמורט. חששותיו מתאמתים בסוף הספר, כאשר הארי חוזר עם גופתו של סדריק דיגורי (הנציג האחר של הוגוורטס בטורניר) לאחר שנלחם בוולדמורט, ולאחר שאוכל המוות ברטמיוס קראוץ' הבן (המחופש לדמות ידידו הטוב של דמבלדור אלאסטור מודי) מרחיק את הארי מהשגחתו של דמבלדור. הוא חושד במעשיו של מודי (ללא ידיעה על זהותו האמיתית), וביחד עם המורים מינרווה מקגונגל וסוורוס סנייפ מגיע ברגע האחרון על מנת למנוע מקראוץ' לרצוח את הארי. לאחר שדמבלדור חוקר את קראוץ', הוא מאזין לעדותו של הארי אודות שובו של וולדמורט. לאחר מכן הוא מתערב בוויכוח בין שר הקסמים קורנליוס פאדג' לבין מינרווה מקגונגל, ומודיע לפאדג' כי עליו לבצע מספר צעדים מהפכניים על מנת להתמודד עם שובו של וולדמורט. פאדג' מסרב להכיר באמת, עוזב את הוגוורטס בכעס רב, ומודיע לדמבלדור כי הוא ישקול את צעדיו לגבי ניהול הוגוורטס. בתחילת הספר החמישי מודח דמבלדור מתפקידו ככושף ראשי (שופט) בקסמהדרין (בית המשפט העליון בסדרה), מודח מקונפדרציית הקוסמים הבינלאומית, כמעט ומאבד את אות מסדר מרלין מדרגה ראשונה שהוענק לו, וכל זאת בעקבות נאום שבו הכריז על שובו של וולדמורט. במקביל לכך פועל משרד הקסמים על מנת להכפיש את שמם של דמבלדור ושל הארי, בעיקר באמצעות עיתון הקוסמים "הנביא היומי". בתחילת הספר מכעיס דמבלדור את שר הקסמים פאדג' בכך שהוא מגיע לדיון משמעתי שהארי זומן אליו, ומצליח למנוע את סילוקו של הארי מהוגוורטס. עם זאת, הארי כועס על דמבלדור כיוון שזה סירב לדבר או להביט בו לאורך כל השימוע. במועד כלשהו לפני תחילת אירועי הספר העביר משרד הקסמים תיקון לחוק החינוך, שלפיו קיבלה דולורס אמברידג' את משרת המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, כיוון שדמבלדור לא הצליח למצוא מועמד מתאים. באמצעות אמברידג' משפיע פאדג' על הוגוורטס במידה הולכת וגוברת, ומנסה להצר את צעדיו של דמבלדור בשל חששו שהוא יקים צבא תלמידים מחתרתי על מנת לבצע הפיכה ולהשתלט על משרד הקסמים. אמברידג' מונעת לימוד של קסמי הגנה בשיעורים, ובכך גורמת להארי וחבריו להקים את הארגון המכונה "צבא דמבלדור". כשהארגון נחשף, מחליט דמבלדור ליטול על עצמו את האשמה אף על פי שלכאורה לא היה מודע לארגון, הוא מסולק שוב ממשרת המנהל, ובכך מונע את גירושו של הארי מבית הספר. דמבלדור אינו מופיע בספר עד לאירועי הקרב במשרד הקסמים בין חברי צבא דמבלדור לקבוצה של אוכלי מוות. הוא מצליח להביס את כל אוכלי המוות למעט בלטריקס לסטריינג', ולכלוא אותם באמצעים קסומים במחלקת המסתורין של המשרד. לאחר מכן הוא מציל את הארי מפני קללת אבדה קדברה (הקללה ההורגת) שנשלחה לעברו על ידי וולדמורט, ופותח מיד בדו-קרב שבו הוא אינו מנסה להרוג את וולדמורט. הקרב מסתיים במנוסתו של וולדמורט, ולאחר מכן מספר דמבלדור לשר הקסמים פאדג' על מה שאירע, ומקבל בחזרה את כל המשרות והתארים שנשללו ממנו. לקראת סוף הספר הוא מסביר להארי כי וולדמורט רואה בו כשווה לו בעקבות נבואה ששמע, וכי אחד מהם יצטרך להרוג את השני. הספר השישי שמאל\|ממוזער\|200px\|אלבוס דמבלדור בשנת 1937. בספר השישי לוקח דמבלדור את הארי מבית דודיו המוגלגים, על מנת שזה יסייע לו לשכנע את הוראס סלגהורן להצטרף מחדש לסגל ההוראה בהוגוורטס; הארי מבחין כי ידו הימנית של דמבלדור נחרכה וצבעה הפך לשחור. במהלך שנת הלימודים נפגשים דמבלדור והארי במשרד המנהל על מנת שהארי ילמד על עברו של וולדמורט, ובמהלך השיעורים דמבלדור מדגיש כי יש להם חשיבות עצומה עבור הארי. במהלך השיעורים הם מבקרים בזכרונותיהם של אנשים אחרים (באמצעות כלי קסום הנקרא "הגיגית"), שבהם יש מידע חשוב על חייו של וולדמורט ועל עלייתו לעמדת כוח. דמבלדור חושף בפני הארי כי וולדמורט יצר שישה הורקרוקסים על מנת שיהיה בן אלמוות, וכי יש צורך להשמיד את כולם לפני שהארי יוכל לנסות ולהשמיד את שבריר הנשמה שנותר בגופו של וולדמורט. הארי מזהיר את דמבלדור ברוב השיעורים מפני דראקו מאלפוי, וטוען כי הוא הפך לאחד מאוכלי המוות של וולדמורט. דמבלדור מסרב לנקוט בפעולה כלשהי נגד מאלפוי, ומספר להארי שהוא יודע יותר ממה שהארי חושב שהוא יודע. הוא מסרב גם להאמין להאשמותיו של הארי על כך שסוורוס סנייפ מנסה לסייע למאלפוי. בסוף הספר יוצאים דמבלדור והארי למערה שבה נמצא ככל הנראה אחד ההורקרוקסים. אולם, בדרך למשרדו של דמבלדור שומע הארי מהמורה סיביל טרלוני כי סוורוס סנייפ היה זה ששמע את הנבואה שגרמה לוולדמורט לרדוף את הארי, ומתעמת על כך עם דמבלדור - שחוזר ומביע את אמונו הרב בסוורוס סנייפ. בזמן ששניהם במערה דמבלדור שותה שיקוי הנמצא בתוך הכלי שבו הוטמן ההורקרוקס; תוך כדי השתייה הוא מתחיל לצרוח, וככל הנראה סובל מכאב בלתי נסבל המחליש אותו. לאחר שסיים לשתות את השיקוי הוא מבקש מהארי שייתן לו מים, והארי מבין כי הדרך היחידה היא לקחת מים מהאגם שאותו חצו ובכך לעורר את חמתם של החיז"לים (גופות מכושפות) הנמצאים שם כאמצעי הגנה. החיז"לים מנסים להרוג את הארי, אך דמבלדור מצליח להתאושש בזכות המים ויוצר לאסו עשוי מאש הגורם להם להימלט. דמבלדור לוקח את הקמע של סלזאר סלית'רין שוולדמורט הפך להורקרוקס, וביחד עם הארי מצליח לשוב לעיירת הקוסמים הוגסמיד שליד הוגוורטס. כשהוא מגיע להוגסמיד הוא נחרד לגלות מפיה של בעלת הפונדק "שלושת המטאטאים", מאדם רוזמרטה (שפעלה תחת קללת אימפריוס), כי האות האפל של וולדמורט ותומכיו הופיע מעל מגדל האסטרונומיה של הטירה, וביחד עם הארי הוא לוקח ממנה שני מטאטאים על מנת להגיע להוגוורטס במהירות. כשהם מגיעים לראש המגדל הוא מטיל קללה לנעילת גוף על הארי, שמסתתר מתחת לגלימת ההיעלמות שלו, אך דמבלדור משלם על כך מחיר יקר כיוון שדראקו מאלפוי מצליח לפרוק ממנו את שרביטו באותו זמן. אוכלי מוות אחדים מגיעים לראש המגדל ומנסים לשכנע את מאלפוי לרצוח את דמבלדור. מאלפוי אינו מצליח לבצע זאת, וסוורוס סנייפ שמגיע במהרה מבצע את הקללה הדרושה והורג את דמבלדור. לאחר מותו של דמבלדור מגלה הארי כי ההורקרוקס מזויף, וכי אדם שראשי התיבות של שמו הם ר.א.ב. גנב את התליון האמיתי. זמן קצר לאחר מותו מופיע דיוקן של דמבלדור באופן קסום במשרד המנהל של הוגוורטס. בשיחה קצרה שבה משתתף הארי, מספרת מינרווה מקגונגל כי משאלתו האחרונה של דמבלדור הייתה להיקבר באדמות הוגוורטס, והמורה פיליוס פליטיק טוען כי אף אדם לא הקריב יותר מדמבלדור עבור הוגוורטס. בהלוויה שלו משתתפים תלמידי בית הספר, המורים ואנשי הצוות, אנשי משרד הקסמים, רוחות הרפאים של הטירה, קנטאורים, בני ים ואחרים המעוניינים לחלוק לו כבוד אחרון. דמבלדור נקבר בתוך סרקופג שיש לבן בסמוך לאגם של הוגוורטס, ובספר מצוין כי הוא המנהל היחיד בתולדות הוגוורטס שזכה לכך. הספר השביעי שמאל\|ממוזער\|200px\|אלבוס דמבלדור (טובי רגבו) וגלרט גרינדלוולד (ג'יימי קמפבל באוור) בשנת 1899. רולינג מתארת את נעוריו של דמבלדור ואת מותו בפרקים אחדים בספר. מוצגים הוריו של דמבלדור, פרסיבל וקנדרה, ואחותו הקטנה אריאנה; אחיו, אברפורת', הוצג כבר בספרים הקודמים. הספר מגולל את ימיו של דמבלדור כבחור צעיר, את האירועים העומדים מאחורי דפוסי ההתנהגות שלו, ואת סיפור הידידות בין דמבלדור לבין גלרט גרינדלוולד שהפך לקוסם אפל. ב-1945 נענה דמבלדור לתחינותיהם של הקוסמים והביס את גרינדלוולד. בעקבות כך הפך דמבלדור לאדוניו של שרביט הבכור (אחד מאוצרות המוות), שנותר בחזקתו עד שדראקו מאלפוי פרק אותו מנשקו בליל מותו. דמבלדור החזיק ברשותו אוצר מוות נוסף, לאחר שקיבל בהשאלה את גלימת ההיעלמות של ג'יימס פוטר. כשהארי החל ללמוד בהוגוורטס החזיר לו דמבלדור את הגלימה. האמת אודות מותו של דמבלדור נחשפת באמצעות זכרונותיו האחרונים של סנייפ, שחשף אותם בפני הארי פוטר. הארי מגלה כי דמבלדור ביצע שגיאה קשה כשענד טבעת מקוללת על ידו הימנית, בין אירועי הספר החמישי לאירועי הספר השישי. הטבעת כללה את "אבן האוב" של אוצרות המוות, ודמבלדור קיווה להשתמש בה על מנת להתנצל בפני אחותו והוריו. דמבלדור הזעיק את סוורוס סנייפ, אך הוא הודיע לו כי אין בנמצא תרופה שיכולה להועיל, וכי נותרה לו שנה אחת לכל היותר טרם שימות. לאחר ששמע זאת, סיפר דמבלדור לסנייפ שהוא יודע על תוכניתו של וולדמורט לשלוח את דראקו מאלפוי כדי שיתנקש בו. הוא מבקש מסנייפ להטיל עליו את הקללה ההורגת, כיוון שהדבר יהיה משפיל פחות וכדי לחזק את סיפור הכיסוי של סנייפ אצל אוכלי המוות; דמבלדור לא רצה לתת למאלפוי את האפשרות להרוג אותו, וציין כי נשמתו של הילד עדיין שלמה. דמבלדור מופיע שוב לקראת סוף הספר, לאחר שהארי נפגע מהקללה ההורגת של וולדמורט ונכנס למצב של לימבו. הארי מנחם את דמבלדור, שהתוודה על כל טעויותיו. לאחר מכן מודיע דמבלדור להארי על האפשרויות שעדיין עומדות לרשותו; להמשיך "הלאה", או לחזור לגופו על מנת להתמודד עם וולדמורט בפעם האחרונה. לאחר שהארי חוזר ממצב הלימבו הוא מביס את וולדמורט, ומנהל שיחה קצרה עם הדיוקן של דמבלדור במשרד המנהל של הוגוורטס אודות גורלו של כל אחד מאוצרות המוות. באפילוג של הספר מתברר כי הארי קרא לבנו השני אלבוס סוורוס פוטר, לזכרם של דמבלדור וסנייפ. מגלמים 200px\|ממוזער\|שמאל\|דמבלדור, בגילומו של ג'וד לאו, בשנת 1927, במהלך שנות ה-40 לחייו. ריצ'רד האריס גילם את דמותו של דמבלדור בסרט הראשון ובסרט השני, והיה אמור להמשיך גם בסרטים הבאים. האריס ציין כי בהתחלה הוא סירב להצעה לשחק בסרטים, כיוון שידע כי בריאותו מתדרדרת. אולם, הוא הסכים להצעה לאחר שנכדתו איימה עליו כי לא תדבר איתו יותר אם לא ישחק את דמבלדור. האריס היה מעוניין לגלם את דמבלדור גם בסרט השלישי (שיצא לאקרנים ב-2004), ואף על פי שאובחן כחולה בלימפומת הודג'קין (סוג של מחלת הסרטן) הוא ביקש מהמפיק דייוויד היימן לא ללהק לתפקיד שחקן אחר. אולם, תוכניתו לא יצאה לפועל כיוון שנפטר ב-25 באוקטובר 2002, 9 ימים לפני יציאתו לאקרנים של הסרט השני. התפקיד הוצע לסר איאן מקלן, אך הוא סירב ונימק זאת בכך שכבר גילם את דמותו של גנדלף בסרטי שר הטבעות, ובכך שלדעתו אין זה ראוי להחליף את האריס לאחר שהשחקן המנוח מתח ביקורת על סגנון המשחק שלו. משפחתו של האריס תמכה בכך שחברו הקרוב פיטר או'טול יחליף אותו בתפקיד. אולם, ארבעה חודשים לאחר מותו של האריס לוהק לתפקיד סר מייקל גמבון. הוא גילם את דמותו של דמבלדור בצורה שונה מזו של האריס, וחלק מהשורות נאמרו על ידו במבטא אירי, בנוסף לכך שהשלים את צילום הסצנות שלו בתוך שלושה שבועות. גמבון המשיך לשחק גם בשאר הסרטים. בראיון מוקלט למהדורת ה-DVD של הסרט השני אמר התסריטאי סטיב קלובס כי לדעתו דמותו של דמבלדור היא המרתקת ביותר בשל החוכמה הרבה שלה, אך הוא חש כי "דמבלדור נושא נטל אפל עצום, הוא יודע סודות ואני חושב שהוא נושא על עצמו את עתיד עולם הקוסמים בדרכים רבות". בסדרת הסרטים "חיות הפלא", החל מ"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד", דמבלדור מגולם על ידי השחקן ג'וד לאו. מאפיינים מראה חיצוני דמבלדור מתואר בספרים כקוסם גבוה ורזה, בעל שיער כסוף ארוך שניתן לתחוב לתוך החגורה וזקן ארוך. עיניו של דמבלדור הן בצבע כחול. במהלך הלווייתה של אריאנה פרצה מריבה בין אלבוס לאחיו אברפורת', שהאשים אותו במות אחותם, פגע באגרופו באפו של אלבוס, שבר אותו ונתן לו את המראה העקום המתואר בספרים. דמבלדור מרכיב משקפיים בצורת חרמש. כמו כן, כשהיה צעיר יותר צבע שערו היה אדמוני. בספר הראשון הוא טען כי יש לו צלקת מעל ברכו השמאלית שצורתה דומה לזו של מפת הרכבת התחתית של לונדון. בדרך כלל הוא לובש גלימות קוסמים במגוון צבעים ססגוניים ותבניות. אישיות לאורך כל הסדרה לא ייחס דמבלדור חשיבות כלשהי למושג "טוהר הדם", והאמין כי בחירותיו של אדם כלשהו הן אלה שמשקפות את טבעו האמיתי, ולא המוצא שלו. וולדמורט התייחס בבוז לתכונה זו של דמבלדור, ובסוף הספר הרביעי הוא אמר על כך "גיבור של פשוטי-העם, מגן הבוצדמים והמוגלגים". בניגוד לרוב הקוסמים בסדרה דמבלדור לא חשש לומר את שמו של וולדמורט, ובעימותים השונים ביניהם הוא קרא לו טום. פעמים אחדות לאורך הסדרה ציינו דמויות שונות כי חולשתו הגדולה של דמבלדור היא אמונתו באנשים שלכאורה אסור היה לבטוח בהם, כגון סוורוס סנייפ, ואף מתווכחות על כך עמו. אולם, לקראת סוף הסדרה מתברר כי לדמבלדור היו סיבות שלא חשף לאמון שנתן בסנייפ, ופעל בצורה נכונה אף על פי שהדמויות השונות לא הבינו זאת. לפי רולינג "אף על פי שדמבלדור לא נראה פעיל במשך שישה ספרים, הוא למעשה דמות מקיאבלית. הוא משך בהרבה חוטים". דמבלדור תואר כקוסם החזק והמבריק ביותר בסדרה, אך מנגד תואר גם כאדם אקסצנטרי; לדוגמה, בספר הראשון הוא אומר בסעודת פתיחת שנת הלימודים כי ברצונו לומר מילים אחדות, ולאחר הפסקה קצרה אומר "פטפוטים, בלבוש, קוקו, שפיץ." לעיתים קרובות הוא העיר הערות משעשעות, כולל בעימותים, היכולות לגרום לכעס ולחוסר ריכוז אצל יריביו ובכך להטות את הסיכויים לטובתו. הוא כמעט ואינו מביע חוסר סבלנות, ומדבר בנימוס רב גם לאויביו. תחביביו הבולטים הם כדורת ומוזיקה, אותה הוא כינה בספר הראשון "קסם גדול יותר מכל מה שאנחנו עושים כאן". אולם, רולינג אמרה בראיון בשנת 2005 כי "מוח מבריק לא מגן עלייך מפני טעויות רגשיות, ואני חושבת שדמבלדור מדגים זאת בצורה טובה". יכולות והישגים דמבלדור הפגין יכולות קסם גבוהות גם בצעירותו. בתקופת לימודיו בהוגוורטס הוא היה ידוע כתלמיד המבריק ביותר שלמד שם, השיג ציונים גבוהים בבחינות השונות, זכה בפרסים רבים, ולדברי בוחנת בבחינות בגרות מטעם משרד הקסמים "עשה עם השרביט שלו דברים שלא ראיתי מימי". רולינג אמרה כי דמבלדור היה אוטודידקט, אף על פי ש"הייתה לו גישה למורים הטובים ביותר בהוגוורטס". דמבלדור מעולם לא הפגין סימנים של גאוותנות או יהירות, אך לאורך הסדרה היו פעמים אחדות שבהן הכיר בכך שהוא חכם באופן יוצא דופן ובעל כוחות קסם חזקים ביותר. בחלק מפגישותיו עם הארי במהלך הספר השישי הוא הודה כי עשה טעויות, והדגיש כי כיוון שהוא חכם יותר בהשוואה לקוסמים אחרים הטעויות שלו נוטות להיות יותר גדולות וקשות בהתאם. דמבלדור היה אחד הקוסמים המוכשרים בספרים בביצוע לחשים אילמים (ביצוע לחשים ללא אמירתם בקול), והיה ידוע בזכות עבודתו בתחום האלכימיה עם ניקולס פלאמל, שהיה היחיד שהצליח ליצור את אבן החכמים. הוא התפרסם גם בזכות גילוי 12 השימושים של דם דרקונים. צורת הפטרונוס של דמבלדור היא עוף חול, שהוא מוטיב ספרותי חשוב בספרים. דמבלדור פיתח שיטה לשליחת הודעות לאנשים אחרים באמצעות קסם הפטרונוס, ולימד את חברי מסדר עוף החול כיצד לבצע אותה. בספרים השונים ניכר כי הנשק המועדף עליו הוא אש. במהלך הדו-קרב מול וולדמורט בספר החמישי הוא יוצר חבל עשוי מאש; הוא מפגין את יכולותיו הקסומות בפני טום רידל הצעיר, ועושה זאת באמצעות הצתת הארון של רידל; במערה שבה הוחבא התליון של סלית'רין הוא השתמש באש על מנת להדוף את החיז"לים, הרגישים לאור ולחום. כמו כן, בספר החמישי סיפר האגריד כי דמבלדור הצליח ליצור אש נצחית על מנת לתת אותה כמתנה לענקים, ולשכנעם לא להצטרף לוולדמורט. דמבלדור רמז להארי בספר הראשון כי הוא מסוגל להפוך את עצמו לבלתי נראה גם ללא גלימת היעלמות, "אני לא צריך גלימה כדי שלא יראו אותי" וככל הנראה מדובר בקסם הנגזה חזק במיוחד. תחומי מומחיות נוספים שלו הם ביאור הכרה (מעין קריאת מחשבות) והלטת הכרה (המאפשרת לחסום ביאור הכרה), ושינויי צורה אותם לימד לפני שהתמנה למנהל. בהספד שנכתב עליו בתחילת הספר השביעי מסופר גם כי הוא היה מומחה ברקיחת שיקויים ובביצוע לחשים, וכן שמאמרים רבים פרי עטו התפרסמו בעיתונים הנחשבים ביותר המוזכרים בסדרה. רכוש משרדו של דמבלדור בהוגוורטס הכיל חפצים קסומים רבים. בין החפצים הללו ניתן למנות את ההגיגית, שהיא קערת אבן שבה ניתן לשמור זיכרונות בצורה נוזלית ולצפות בהם בכל רגע נתון. הארי גילה את הכלי הזה בספר הרביעי, ובשאר הסדרה שימשה ההגיגית להצגת פלשבקים. בתחילת הספר הראשון השתמש דמבלדור במכשיר בצורת מצית כסוף הקרוי "מעמעם", שהומצא על ידי דמבלדור, והוא המסוגל לשאוב אור מגופי תאורה ולשחררו. בספר השביעי מסופר כי המעמעם הוא גם מתקן התבייתות, וכי הוא נוצר על ידי דמבלדור, שהוריש אותו בצוואתו לרון ויזלי. דמבלדור היה הבעלים של "שרביט הבכור", שהוא חפץ קסום רב עוצמה הידוע גם בכינויים "שרביט הגורל" ו"מטה המוות", וכאחד מאוצרות המוות. בניגוד לבעלים הקודמים של השרביט דמבלדור לא התפאר בכך שהוא מחזיק בו. יש לו חיית מחמד, עוף חול בשם "פוקס". בסוף הספר הרביעי מסופר כי שתיים מנוצות הזנב של פוקס משמשות ליבות קסם עבור השרביטים של הארי ושל וולדמורט. משפחה בראיונות שונים שנערכו עימה סיפרה רולינג כי דמבלדור נולד ביולי או באוגוסט 1881 לפרסיבל ולקנדרה דמבלדור. ישנן התייחסויות של אלבוס לאחיו הצעיר אברפורת' לאורך הסדרה, אך רק בספר השביעי מתברר כי הוא צעיר ממנו בשלוש שנים. בספר השביעי נכתב גם על אחותם הצעירה אריאנה, שבגיל 6 הותקפה באכזריות על ידי שלושה מוגלגים שראו אותה מבצעת קסמים. הם ניסו לגרום לה לבצע את הקסמים פעם נוספת, אך כיוון שהיא הייתה ילדה קטנה ולא מאומנת בקסמים היא נכשלה בכך. לא ברור מהספר מה היה אופי התקיפה, אך פרסיבל נדון למאסר עולם באזקבאן לאחר שנקם בהם. הטראומה הקשה שעברה גרמה לאריאנה לאבד לצמיתות את יכולתה לתפקד בחברה נורמלית ולבצע קסמים בצורה נורמלית. על מנת למנוע את אשפוזה בבית החולים על שם הקדוש מנגו ואת הפגיעה בחפים מפשע בגלל חוסר היכולת של אריאנה לשלוט בכוחותיה, החליטה קנדרה לעבור עם משפחתה למכתש גודריק, ולהסתיר את אריאנה בבית. השכנים של משפחת דמבלדור האמינו כי אריאנה היא סקיבית (ילד מחוסר כוחות קסם הנולד לקוסם ולמכשפה). כשדמבלדור וחברו הטוב אלפיאס דודג' סיימו את לימודיהם בהוגוורטס הם תכננו לטייל ברחבי העולם. אולם, בערב הטיול נהרגה קנדרה על ידי בתה שלא הצליחה לשלוט בהתפרצות של כוחותיה. אלבוס הפך לראש המשפחה כיוון שאביו היה במאסר, ונאלץ לעבוד על מנת להרוויח את לחמו כיוון שהמשפחה לא הייתה עשירה. הוא נאלץ גם להישאר בביתו ביחד עם אריאנה בזמן שאחיו האמצעי אברפורת' למד בהוגוורטס. אברפורת' היה מודע לחוסר שביעות רצונו של אחיו הבכור, והציע לעזוב את הלימודים ולהקדיש את עצמו לטיפול באחותם. אולם, אלבוס דחה זאת וטען כי בתור ראש המשפחה מוטלת עליו חובה מוסרית לטפל בה. עם הגעתו של גלרט גרינדלוולד למכתש גודריק הוא התחבר עם דמבלדור, והשניים חלמו לכונן משטר כלל-עולמי שבו הקוסמים ישלטו על המוגלגים "לטובת הכלל". הם הסכימו ביניהם לעבור למקום מגורים אחר על מנת להגשים את תוכניתם, אך אברפורת' התנגד לכך וטען כי בגלל מצבה הבריאותי לא ניתן להעביר את אריאנה למקום אחר. הוויכוח בין השלושה התלהט והפך לקרב קוסמים שהסתיים במותה בתאונה של אריאנה. דמבלדור מעולם לא גילה מי מביניהם ביצע את הקסם שגרם למות אריאנה. גרינדלוולד נמלט ממכתש גודריק, והחל לפעול לבד לקראת הגשמת תוכניתו. דמבלדור הרגיש כי אין לסמוך עליו כבעל סמכות, ומסיבה זו סירב באופן קבוע לכהן כשר הקסמים. הוא חזר להוגוורטס בסביבות 1940 והחל ללמד שינויי צורה וגם לכהן בראש בית גריפינדור. לפי "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" דמבלדור התחיל ללמד בהוגוורטס התגוננות מפני כוחות האופל לפני 1910. בשנת 1956 החליף את ארמנדו דיפט כמנהל הוגוורטס. לפי רולינג התוצאה של תקרית זו הייתה שצורת הבוגארט של דמבלדור היא גופתה של אריאנה. בספר הראשון הוא סיפר להארי כי משאלתו הגדולה ביותר (כפי שהיא מוצגת בראי של ינפתא) היא לקבל זוג גרביים, אך רק בספר השביעי מבין הארי כי הוא ודמבלדור רואים את משפחותיהם המאוחדות בראי, אף על פי שבצעירותו ראה דמבלדור אותו ואת גרינדלוולד ביחד. בסרט חיות הפלא 2 מוזכר בן נוסף למשפחת דמבלדור ושמו אורליוס דמבלדור המוכר גם בשם קרידנס (ששימש בחיות הפלא 1 ו2 כנער מושפל ודחוי המחפש את משפחתו המקורית) באורליוס טמונה קללה הידועה בשם אובסקורס בסרט אומר גרינדלוולד לאורליוס כי הוא אחיו של אלבוס דמבלדור וכי ביחד יילחמו מול אלבוס. אם כי בסרט השלישי (הסודות של דמבלדור) מתגלה כי אורליוס הוא בנו האובד של אברפורת׳. ביקורות דמותו של דמבלדור הושוותה פעמים אחדות לארכיטיפ של איש זקן וחכם. הוא ממלא תפקיד דומה לזה של מרלין בספר The Sword in the Stone (טרנס וייט), בו מרלין לוקח תחת חסותו ילד ומלמד אותו קסמים בטירה. דמבלדור הושווה גם לגנדלף מספרי שר הטבעות של ג'.ר.ר. טולקין. מאמרים ודיונים רבים בנושא הארי פוטר עסקו גם בדמבלדור, בשל היותו אחת הדמויות הראשיות בספרים. מותו בסוף הספר השישי נדון בהרחבה על ידי המעריצים ומבקרי הספרות. מעריצים אחדים אף הקימו אתר בשם DumbledoreIsNotDead.com ("דמבלדור לא מת") שבו נעשה ניסיון לראות את אירועי הספר השישי באופן אחר ולספק טיעונים שהדמות לא באמת מתה. אולם, ב-2 באוגוסט 2006 אישרה רולינג כי דמבלדור אכן מת בסוף הספר, והתנצלה בפני האתר על שנאלצה לומר זאת. חשיפת נטייתו המינית של דמבלדור עוררה דיונים רבים בקרב המבקרים. ביל אוריילי מפוקס ניוז נשאל האם היה זה חלק מה"אג'נדה ההומוסוקסואלית" של האינדוקטרינציה של הילדים, וכינה את רולינג פרובוקטורית מפני שסיפרה לקוראים על כך שדמבלדור היה הומוסקסואל לאחר יציאתם לאור של הספרים, ואמר כי הבעיה האמיתית היא שרולינג לימדה "סובלנות" ו"שוויון בין הומוסקסואלים להטרוסקסואלים". זניט, שהיא סוכנות ידיעות המפיצה ידיעות הקשורות לכנסייה הקתולית, האשימה את רולינג בבגידה בקוראיה בכך שחשפה את הנטייה המינית של דמבלדור, וטענה כי רולינג היא האשה העשירה ביותר באנגליה בשל כך שבספרים שלה אין תעמולה פוליטית, חברתית או מוסרית. איש הדת הנוצרי בריט קיוס אמר כי ההומוסקסואליות של דמבלדור "סייעה לנו להראות לאחרים מדוע אסור להכניס את הספרים הללו לכנסיות על מנת לתאר את הנצרות. מפני שהתברר כי דמבלדור הוא הומוסקסואל, אני מצליח להעביר את המסר שלי" וכי רולינג "החדירה ערכים הנוגדים את המסר התנ"כי". רוברטה קומבס, נשיאת הקואליציה הנוצרית של אמריקה (Christian Coalition of America), טענה כי "זה מאוד מאכזב שהסופרת הייתה צריכה להפוך את אחת הדמויות להומוסקסואלית" וכי "זו לא דוגמה טובה לילדים שלנו, שבאמת אוהבים את הספרים ואת הסרטים. זה מעודד הומוסקסואליות". מליסה אנלי, מנהלת אתר המעריצים The Leaky Cauldron, אמרה בהודעה לאסושייטד פרס "זה שג'ו רולינג הפכה את אחת הדמויות להומוסקסואלית יהיה צעד נפלא בדרך לסובלנות כלפי ההומוסקסואליות... באמצעות כינויו של מישהו כה מכובד, כה מוכשר וכה נחמד, כמישהו שהוא גם הומוסקסואל, היא מחזקת את הרעיון שנטייה מינית של אדם לא אמורה לגרום לו להתבייש בעצמו". מארק האריס מהמגזין Entertainment Weekly אמר כי "לדעתי בחירתה להפוך את דמותו האהובה של המורה והמנטור להומוסקסואל, בעולם שבו מורים הומוסקסואלים נרדפים, לא נעשתה בטעות". בביקורות אחדות שהושמעו נגד רולינג נטען כי נטייתו המינית של דמבלדור אינה חלק מהקאנון. בעל הטור אדוארד רותסטיין מהניו יורק טיימס טען כי "ככל הנראה גברת רולינג חושבת על דמבלדור כהומו", אך "אין כל סיבה מדוע אף אחד אחר צריך". מנגד, מייק תומאס מהעיתון אורלנדו סנטינל כי במבט לאחור ניתן היה להסיק שדמבלדור הוא הומוסקסואל, וכי עובדה זו מסבירה בצורה טובה את ההתנהגות ומערכת היחסים שלו עם גרינדלוולד. בתרבות הפופולרית דמותו של דמבלדור שימשה בסיס לפרודיות ומערכונים רבים. להלן דוגמאות אחדות: בתוכנית המכשפים מוויברלי פלייס נכללו שני פרקים שבהם הולכים הדמויות אלכס (סלינה גומז) וג'סטין רוסו (דייוויד הנרי) לבית ספר קיץ לקוסמים הנקרא ויז-טק, שבו מופיע דמבלדור בתור המנהל קראמבס. בעונה 18, פרק 8 של משפחת סימפסון מבקשת ליסה מהומר לקרוא לה ספר לפני השינה. הומר, המגלה כי דמותו של המנהל בספר תמות באופן הדומה למותו של דמבלדור, לא מספר זאת לליסה וממציא סוף שמח יותר, אם כי ליסה קוראת לבסוף את הספר ומחליטה שהסיום של אביה היה טוב יותר. בפרק Password: Swordfish של הסדרה רובוט צ'יקן נותן דמבלדור להארי אבן מיוחדת שעשויה לעזור לו להינצל מפני יצור בשם פיוברטיס (משחק מילים על Puberty - התבגרות מינית), ולאחר שהארי משתמש באבן פעמים אחדות מופיע דמבלדור ואומר לו שהיצור קיים בכל אדם. בשנת 2003 הפיק ארגון הצדקה הבריטי קומיק רליף מערכון הנקרא "הארי פוטר וסיר הלילה הסודי של אזרבייג'ן" (Harry Potter and the Secret Chamberpot of Azerbaijan) שבו גולמה דמותו של דמבלדור על ידי נייג'ל פלנר, שלבש את הזקן והתחפושת של ריצ'רד האריס. לאחר שרולינג סיפרה כי דמבלדור היה הומוסקסואל הפיקה התוכנית האמריקנית סאטרדיי נייט לייב מערכון שבו מופיעים רולינג (איימי פוהלר) המראה סצנות מצונזרות מהסרט השלישי שבהן דמבלדור (ביל האדר) מתנהג באופן סטריאוטיפי המתאים להומוסקסואל. קישורים חיצוניים מידע בוויקי הארי פוטר מידע בלקסיקון הארי פוטר הערות שוליים קטגוריה:דמויות מהארי פוטר קטגוריה:קוסמים בדיוניים קטגוריה:מסדר עוף החול קטגוריה:דמויות להט"ביות בקולנוע	2024-09-05T09:04:54
כווית שמש	כווית שמש היא סוג של כווית קרינה המשפיעה על רקמות חיות, כגון העור, הנובעת מחשיפת יתר לקרינה אולטרה סגולה (UV), בדרך כלל מהשמש. תסמינים נפוצים בבני אדם ובעלי חיים כוללים - עור אדום או אדמדם אשר חם למגע או כואב, עייפות כללית, וסחרחורת קלה. תסמינים אחרים כוללים שלפוחיות, קילוף של העור, נפיחות, עור מגרד ובחילה. כוויות שמש הן שכיחות למדיי ומשפיעות על אנשים מכל הגילאים ועם כל סוגי העור, אך היא שכיחה יותר אצל אנשים בהירי עור ואנשים שמבלים זמן רב יותר בחוץ ללא הגנה מתאימה מפני השמש. לילדים סיכון מוגבר יותר לקבל כוויות שמש. חשיפת יתר לקרינת UV היא הגורם המוביל לגידולי עור לא ממאירים, אשר במקרים קיצוניים עלולים אפילו להיות מסכני חיים. כווית שמש היא תגובה דלקתית ברקמות המופעלת כאשר קרינת ה-UV גורמת לנזק ישיר ל-DNA. כאשר ה-DNA של התאים ניזוק יתר על המידה מקרינת UV, מתרחש מוות תאי מסוג I והרקמה מוחלפת. מניעת כוויות שמש חשובה במיוחד על מנת לשמור על בריאות העור ועל מנת הפחתת הסיכון לסרטן העור. הדרך הטובה ביותר למנוע כוויות שמש היא להימנע מחשיפה ממושכת לשמש, במיוחד בשעות השיא בהן קרני השמש חזקות ביותר. לבישת ביגוד כגון כובעים וחולצות עם שרוולים ארוכים, שימוש בקרם הגנה עם מקדם הגנה גבוה ושהייה בצל במידת האפשר יכולים גם לסייע במניעה של כוויות שמש. תסמינים של כוויות שמש מופיעים בדרך כלל מספר שעות לאחר החשיפה לקרינת UV ויכולים להימשך מספר ימים. כוויות שמש חמורות עשויות לדרוש טיפול רפואי, כולל תרופות מרשם וטיפולים מיוחדים. גלריית תמונות ראו גם כווייה שיזוף נמשים סרטן העור קישורים חיצוניים קטגוריה:כוויות	2023-03-04T09:46:55
מסדר עוף החול	מסדר עוף החול הוא ארגון קוסמים בדיוני המופיע בספרי הארי פוטר שכתבה הסופרת ג'יי קיי רולינג. הארגון הופיע לראשונה בספר החמישי בסדרה, הארי פוטר ומסדר עוף החול ואוזכר במשך כל הספרים הבאים. על פי עלילת הספרים, הארגון, שהוקם בבריטניה בשנות ה-70 על ידי אלבוס דמבלדור, נוצר כדי להילחם ולהתנגד לפעולותיו הזדוניות של אדון האופל וולדמורט ועושי דברו, אוכלי המוות. במהלך מלחמת הקוסמים הראשונה, ניסיונו הראשון של וולדמורט להשתלט על עולם הקוסמים, מסדר עוף-החול שיתף פעולה ביחד עם משרד הקסמים, ונפילתו הראשונה של וולדמורט במהלך ניסיונו לרצוח את הארי פוטר הביאה להפסקת פעילותו (וכך גם לסיום המלחמה). המסדר חזר לפעול בשנית לאחר עלייתו המחודשת של וולדמורט, כאשר הוא שומר על עצמו בסוד גם מפני משרד הקסמים, שכן זה סירב להכיר בעובדה שוולדמורט חזר. המסדר השתמש בביתו של סיריוס בלק שבכיכר גרימולד מספר 12 בתור מפקדה. היסטוריה בדיונית מלחמת הקוסמים הראשונה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 עולם הקוסמים התחיל להדרדר לכאוס: קוסם מרושע שכינה את עצמו "הלורד וולדמורט" הכריז מלחמה בגלוי על עולם הקוסמים, ומטרתו הייתה לכונן סדר עולמי חדש שבו הקוסמים ייצאו מן המחתרת וישלטו על המוגלגים. לשם כך וולדמורט נעזר בקבוצה נבחרת של קוסמים אפלים עושי דברו, שנקראו "אוכלי המוות". וולדמורט ועושי דברו יזמו מעשי רצח רבים מספור של מוגלגים ושל קוסמים בני-מוגלגים, אותם ראו כיצורים נחותים שלא ראויים להתקיים ("בוצדמים" בעלי דם מלוכלך ומזוהם, בניגוד לקוסמים "טהורי-דם", שהוא כינוי המתאר קוסמים שכל דורות משפחותיהם היו קוסמים). אלבוס דמבלדור, גדול הקוסמים של המאה, שהביס לא מזמן את הקוסם האפל גלרט גרינדלוולד ובנוסף לכך נודע גם בתור האדם היחיד שוולדמורט מפחד מפניו, החליט לפעול כנגד מעשיו המסוכנים. לשם כך הוא הקים את המסדר - אליו הוא אסף הילאים ממשרד הקסמים, אנשים שנפגעו מוולדמורט בעבר, או אנשים שהזדהו עם מטרותיו של דמבלדור. לצורך פעילות המסדר הוא פיתח שיטה שבה חברי המסדר יוכלו לתקשר אחד עם השני בעזרת פטרונוסים מדברים. עם זאת המלחמה לא הייתה קלה. אוכלי המוות שעד כה הפנו את שרביטיהם כנגד מוגלגים ובני מוגלגים החלו לפעול גם נגד חברי המסדר אותם ראו כ"בוגדי דם". היתרון המספרי במאבק היה בבירור לצד אוכלי המוות: היחס היה 20 אוכלי מוות על חבר מסדר אחד לערך. למרות זאת המסדר המשיך להילחם בגבורה, חלק מחבריו הקריבו את חייהם בקרב, וחלק הצליחו לחמוק מוולדמורט ותומכיו - וחלקם עשו זאת מספר פעמים (דוגמת בני הזוג פוטר ובני הזוג לונגבוטום). תבוסתו הראשונה של וולדמורט מפלתו הראשונה של וולדמורט הגיעה כתוצאה מכך שניסה לרצוח את בנם של בני הזוג פוטר - הארי, וקללת ההרג שבה השתמש חזרה אליו. וולדמורט ניסה לרצוח את הארי פוטר בהיותו תינוק, כיוון שנודע לו מפי אחד ממשרתיו, סוורוס סנייפ, על נבואה שבה נובא כי זה שיצליח להביס את אדון האופל ייוולד לאלה שחמקו מוולדמורט שלוש פעמים. וולדמורט, שחשב שמדובר בבני הזוג פוטר, שם אותם כמטרה, ולמרות לחש הפידליוס שהוטל כדי להגן עליהם, וולדמורט הצליח (בעזרת משתף פעולה: פיטר פטיגרו, חבר ילדות של בני הזוג פוטר ומרגל למען וולדמורט) למצוא את מקום מסתורם, רצח את בני הזוג, ושם התפרק לרסיסים ואיבד את גופו הגשמי כאשר קללת ההרג שאותה ניסה להטיל על הארי חזרה אליו. אירוע זה היה האירוע שסיים את מלחמת הקוסמים הראשונה. כשרוב תומכיו של הלורד וולדמורט לא ראו עניין להמשיך להילחם בהיעדרו. בין שתי המלחמות סוורוס סנייפ, שבזמן שהעביר את הידיעה על הנבואה לוולדמורט, ביקש ממנו לרחם על לילי פוטר, שהייתה אהבת נעוריו בימי לימודיו בהוגוורטס. כיוון שוולדמורט רצח אותה בכל זאת, סנייפ בחר להצטרף למסדר ולפעול כנגד רוצחה של לילי פוטר. כשהוא מעמיד פנים לוולדמורט שהוא עושה זאת כדי לרגל אחרי דמבלדור, שימש סנייפ למעשה כסוכן כפול. חבר הילדות של בני הזוג פוטר, סיריוס בלק, ששימש כשומר הסוד שלהם עד שהוחלף על ידי פיטר פטיגרו, יצא להתעמת עם חברו לשעבר ולנקום בו על בגידתו בפוטרים. במהלך העימות פיטר פוצץ רחוב מלא במוגלגים, הורג 12 מהם ומזייף את מותו תוך כדי. כיוון שהרוצח האמיתי זייף את מותו, רשויות אכיפת החוק של משרד הקסמים הטילו את האשמה על סיריוס, והוא נשלח ללא משפט למאסר עולם בכלא הקוסמים אזקבאן. יחד עם סיריוס, הושלכו אל בית הסוהר אוכלי מוות רבים שביצעו פשעים איומים בשמו של אדון האופל. ביניהם היו ארבעה אוכלי מוות בשם בלטריקס, רודולפוס ורבסטאן לסטריינג', וברטי קראוץ' הבן, שחטפו את בני הזוג לונגבוטום ועינו אותם ממושכות בקללת קרושיאטוס במטרה להוציא מהם מידע על מקום הימצאו של אדונם לשעבר. בעקבות כך לבני הזוג נגרם נזק מוחי לצמיתות. למרות שבאופן רשמי סיומה של מלחמת הקוסמים הראשונה הייתה גם סופה של פעילות המסדר, דמבלדור חשד שוולדמורט לא נעלם סופית, ויום יבוא והוא ישוב לגופו הגשמי וינסה להשלים את משימתו שבה כשל - הריגתו של אויבו הנצחי מאותה הנבואה, הארי פוטר. לשם כך הוא מינה קבוצה של חברי מסדר לשעבר לשים עין על הארי בילדותו, והם אכן עשו כך עד שהארי התחיל את לימודיו בהוגוורטס. שובו של לורד וולדמורט בסופו של דבר, ובסיועם של זנב תולע וברטי קראוץ' הבן, וולדמורט הצליח לחזור אל גופו הגשמי. באותה ההזדמנות הוא לחם בהארי וניסה להרוג אותו, אבל כשל בכך, והארי נותר בחיים כדי להתריע על שובו של וולדמורט. כתוצאה מכך דמבלדור החליט להקים את המסדר מחדש, ובעזרתו של סיריוס בלק, שהצליח לברוח ממאסר השווא שלו באזקבאן, הצליח לגייס את מרבית חבריו תוך פחות משעה. סיריוס הוא גם זה שהציע את בית משפחתו הישן בכיכר גרימולד מספר 12, לונדון כמפקדה עבור חברי המסדר. עם זאת, בניגוד לתקופת פעילותו הקודמת של המסדר, היחסים עם משרד הקסמים ירדו באותה תקופה לשפל המדרגה. הסיבה הייתה כיוון שקורנליוס פאדג', מי ששימש באותה העת שר הקסמים בבריטניה, סירב להאמין לדיווחיו של דמבלדור כיוון שחשב שכל זה הוא בעצם מזימה של דמבלדור להדיח אותו ממשרת השר ולהשתלט עליה בעצמו (למרות שדמבלדור כלל וכלל לא רצה בכך). בעקבות כך, משרד הקסמים וערוצי התקשורת החלו במסע הכפשה נגד דמבלדור (והארי פוטר) בניסיון להציג את דמבלדור כסנילי (ואת הארי כמטורף), דבר שהקשה על פעילות המסדר ואילץ רבים מחבריו לפעול במחתרת. הפעילות באותה העת הייתה בעיקר איסוף מידע על מעשיהם החשאיים של וולדמורט ותומכיו: גם הם לא העזו לפעול בציבור, לאחר שהארי פוטר חמק מצפורניו של וולדמורט בליל היוולדו מחדש והתריע את דמבלדור על שובו. עם זאת, לאחר שוולדמורט וחסידיו פרצו בגלוי למשרד הקסמים במטרה לגנוב את רישום הנבואה שעסקה בהארי פוטר, שם לחמו כנגד קבוצה של תלמידי הוגוורטס נבחרים בראשות הארי פוטר ובחלק מחברי המסדר - אירוע שנודע בשם "הקרב במחלקת המסתורין" - משרד הקסמים לראשונה עומת עם העובדות שדמבלדור ניסה להציב בפניהם, והיה בהלם נוכח שובו של וולדמורט. גילוי עובדת שובו לפעילות של אדון האופל היה המאורע שהפך את הלחימה מסמויה לגלויה, והיה בעצם האירוע שפתח את מלחמת הקוסמים השנייה. מלחמת הקוסמים השנייה לאחר הקרב, פאדג' אולץ להתפטר ממשרתו כשר הקסמים והוחלף על ידי רופוס סקרימג'ר, ראש לשכת ההילאים לשעבר, שהנהיג קו תקיף יותר כלפי פעולותיהם של אוכלי המוות - שהפכו מאותו הרגע לגלויות: זריעת הרס וחורבן ככל האפשר בעולם המוגלגים והקוסמים גם יחד. עם זאת, גם סקרימג'ר היה חשדן לגבי פעולות המסדר - ופעולותיו של דמבלדור בפרט - שבאותו זמן החל לחנוך אישית את הארי, וללמד אותו על ההורקרוקסים של וולדמורט: חפצי קסם אפלים שבאמצעותם וולדמורט השיג את סוד האלמוות. למרות זאת חלק מחברי המסדר המשיכו לקיים את פעולותיהם. רמוס לופין למשל, ירד למחתרת כדי להשיג מידע על אחיו, אנשי-הזאב, ולגייס אותם לפעולה כנגד וולדמורט. חלק מחברי המסדר השגיחו על הנעשה בבית הספר, ואף הגנו על בית הספר בזמן אירוע פלישת אוכלי המוות לטירה בסוף הספר השישי - ששיאה היה "הקרב במגדל האסטרונומיה", בו נהרג דמבלדור מידיו של עמיתו לעבודה ולמסדר, סוורוס סנייפ. לאחר מותו של דמבלדור, ההילאי לשעבר אלאסטור "עין הזעם" מודי נטל את הפיקוד על המסדר. הוא שלח שניים מחברי המסדר, הסטיה ג'ונס ודדאלוס דיגל, למלט את הדרסלים, קרוביו של הארי, אל מקום מסתור, כדי שלא יהוו מטרה עבור אוכלי המוות, ולאחר מכן תכנן דרך פעולה למלט את הארי למקום בטוח יותר לפני שיגיע לבגרות, וכך תפוג ההגנה שהעניקה לו אמו לפני מותה. מודי, שלא סמך על משרד הקסמים עקב ריבוי העובדים המשתפים פעולה עם וולדמורט, תכנן למלט את הארי בעזרת אמצעי תחבורה שלא נתונים למעקב אחרי משרד הקסמים, כאשר חלק מחברי המסדר יהיו מחופשים להארי על ידי שיקוי פולימיצי כדי לבלבל את האויב. למרות זאת, הם נקלעו למארב מתוכנן של אוכלי המוות, ובמהלך המאורע, שזכה לכינוי "קרב שבעת הפוטרים", נהרג מודי על ידי אוכלי המוות. כמה ימים לאחר מכן, נפל גם משרד הקסמים כולו לשליטתו של וולדמורט, לאחר שאוכלי מוות חטפו ורצחו את שר הקסמים סקרימג'ר, והעמידו בראש המשרד את אחד מעושי דברם: פאיוס ת'יקנס, שפועל תחת השפעת קללת אימפריוס. אירוע זה מתרחש במהלך חתונתם של ביל ויזלי ופלר דלאקור, והשליטה במשרד הקסמים מאפשרת לוולדמורט להסיר את הכישוף המגונן על בית משפחת ויזלי - כתוצאה מכך אוכלי המוות פושטים על החתונה במטרה לתפוס כמה שיותר חברי מסדר. הנהגתו של וולדמורט במשרד הקסמים מחוללת שינויים רבים. ראשית, בני מוגלגים (הקרויים "בוצדמים" בפי אוכלי המוות) לא נחשבים לקוסמים, והתפישה היא שאת שרביטם הם גנבו במזיד מקוסם או מכשפה אחרים ואת כוחות הקסם הם השיגו בדרכים לא כשרות. בתחילה הם נדרשו להירשם, וכעת הם עוברים משפטים לבירור מצב דמם. חברי מסדר רבים קיבלו מעמד של "בוגדי דם", דבר שאילץ את המסדר להפסיק את פעילותו הגלויה ולרדת למחתרת. הארי פוטר עצמו סומן כ"גורם שלילי מספר 1", ונאסר על פי חוק לעזור ולסייע לו. למרות הכל, המשיכו חלק מחברי המסדר לפעול בצורה חתרנית. חלק מחברי המסדר ניהלו תחנת רדיו מחתרתית בשם "מבט לפוטר" שעידכנה את עולם הקוסמים בזוועות שאותן מחולל וולדמורט. באותו הזמן, הארי, רון והרמיוני מנהלים מסע ברחבי בריטניה לחיפוש והשמדת ההורקרוקסים של וולדמורט, במטרה להחליש אותו ולהפוך אותו שוב לבן-תמותה. המסע מוביל את שלושת החברים חזרה אל בית הספר הוגוורטס, שם הם מתוודעים לפלישה המונית אפשרית לבית הספר מצד אוכלי המוות. נוויל, שהנהיג בעצמו קבוצה מחתרתית כנגד שלטון אוכלי המוות בהוגוורטס, יצר קשר עם חברי המסדר בוגרי בית הספר, ואלו נערכו ביחד עם מורי בית הספר וחלק מתלמידי בית הספר שהורשו להשתתף בקרב, להגנה על בית הספר מפלישת אוכלי המוות. הקרב היה קשה ואכזרי, משום שוולדמורט ציווה על כל אחד ואחד מאוכלי המוות ועושי דברו להשתתף בפלישה. מגני הטירה, ביניהם חברי המסדר, נלחמו באומץ לב, וחלקם נפלו בקרב על הגנת בית הספר. הקרב הסתיים כאשר הארי פוטר, שניצל בפעם השנייה מהקללה הממיתה של וולדמורט, איתגר את וולדמורט לדו-קרב פנים אל פנים והביס אותו. תבוסתו ומותו הסופי של וולדמורט הייתה האירוע שסיים את מלחמת הקוסמים השנייה. לאחר מלחמת הקוסמים השנייה סופה של מלחמת הקוסמים השנייה סימנה גם את הפסקת פעולתו של המסדר, שכן וולדמורט הובס ורבים מעושי דברו הסגירו את עצמם, נמלטו, או נהרגו בקרב. לאחר המלחמה, חלק מחברי המסדר לשעבר מונו לעמדות בכירות במשרד הקסמים, תיקנו את הנזקים שנגרמו כתוצאה מפעולותיהם של וולדמורט ועושי דברו, והנהיגו שינויים רבים וטובים בהתנהלות המסדר. אוכלי מוות רבים, וכן עובדי משרד הקסמים (דולורס אמברידג' לדוגמה) ששיתפו פעולה עם פשעיהם של אוכלי המוות, הושלכו לאזקבאן, שבאותה העת הוצא מחזקתם של הסוהרסנים. במהלך המאה ה-21, מתרחש אירוע הרסני שנקרא בעולם הקוסמים בשם "הפורענות" (The Calamity) ובמסגרת ה"פורענות" נחשף עולם המוגלגים, לראשונה מזה מאות שנים, לקסם, דבר שמעמיד בסכנה חמורה את "האמנה הבינלאומית לשמירת סודיות הקוסמים". כתוצאה מכך מוקם כוח משימה מיוחד: Statute of Secrecy Task Force (SOS). בין חברי כוח המשימה המיוחד נמנים חברים רבים במסדר עוף החול, שכנראה גויס מחדש לצורך ההתמודדות עם "הפורענות". חברי המסדר אלבוס דמבלדור שמאל\|ממוזער\|250px\|דמבלדור במהלך הדו-קרב מול וולדמורט (הסרט החמישי). מייסד המסדר, ומחדש פעילותו לאחר שובו של וולדמורט לחיים. שימש כמנהל בית-הספר לכישוף ולקוסמות במשך כמה עשורים, ונחשב לקוסם הגדול ביותר בזמנו, ולאדם היחיד שוולדמורט אי פעם פחד מפניו. חנך אישית את הארי פוטר לקראת מלחמתו בוולדמורט. לבקשתו, נהרג על ידי סוורוס סנייפ, כיוון שידע שממילא קיצו קרב בשל הקללה שספג כשענד את טבעת משפחת גונט ששמשה כהורקרוקס. מינרווה מקגונגל מינרווה מקגונגל היא המורה לשינויי-צורה בבית הספר הוגוורטס. היא לא הצטרפה למסדר הראשון, כיוון שהעדיפה לעבוד כמרגלת עבור משרד הקסמים. הצטרפה למסדר השני עקב השחיתות שפשטה במשרד בהנהגתו של השר פאדג'. לחמה בקרב על הוגוורטס, בין היתר כנגד וולדמורט בעצמו פנים אל פנים. התמנתה למנהלת בית-הספר לאחר תבוסת וולדמורט. סיריוס בלק סיריוס בלק היה חבר ב"חבורת הקונדסאים" בה היה מכונה "רך כף" במהלך לימודיו בהוגוורטס. חברו הטוב ביותר של ג'יימס פוטר והסנדק של בנו, הארי. הואשם ברצח חברו פיטר פטיגרו ו-12 מוגלגים ונאסר באזקאבן. בהמשך ברח מאזקבאן, ולאחר מכן הוכחה חפותו. לחם בשתי מלחמות הקוסמים, והעמיד את בית משפחתו שנימצא בכיכר גרימולד מספר 12, לונדון, כמפקדה ומקום מסתור עבור מסדר עוף החול. נרצח על ידי בת דודתו בלטריקס לסטריינג׳ במהלך הקרב במחלקת המסתורין בסוף הספר החמישי. סוורוס סנייפ סוורוס סנייפ היה אוכל מוות שערק לשורות המסדר בסוף מלחמת הקוסמים הראשונה לאחר שוולדמורט רצח את לילי פוטר, אהבת נעוריו. סנייפ הועסק כמורה לשיקויי קסם בבית הספר הוגוורטס וריגל עבור דמבלדור בתקופה זו, וכך למעשה שימש כסוכן כפול. נרצח על ידי וולדמורט. אלאסטור מודי ברנדן גלסון המשחק את אלאסטור מודי\|ממוזער אלאסטור מודי הוא ההילאי לשעבר (צייד קוסמי אופל) הטוב ביותר שעבד במשרד הקסמים, ומי שהיה אמור ללמד התגוננות מפני כוחות האופל בספר הרביעי. אולם, הוא נשבה על ידי אוכל המוות ברטמיוס קראוץ' הבן ופיטר פטיגרו כחלק מהתוכנית להשיב לוולדמורט את גופו. בעברו היה חלק ממסדר עוף החול המקורי, והוא הצטרף מחדש למסדר עוף החול שהוקם בתקופה שבין הספר הרביעי לחמישי, והיה מרכיב חשוב במאבק נגד וולדמורט. בסוף הספר החמישי הוא השתתף בקרב במחלקת המסתורין. בתחילת הספר השביעי הוא נרצח על ידי וולדמורט בזמן המשימה להעביר את הארי למקום מבטחים. מודי הוא פרנואיד באופיו, וחושש כל הזמן ממזימות לרציחתו, ולכן הוא שותה רק מהבקבוק האישי שלו. לאחר שנרצח, נלקחת ממנו עין הקסם שלו, והיא נשמרת במשרדה של אמברידג' עד שהיא נגנבת משם בידי הארי בספר השביעי. נימפדורה טונקס שמאל\|ממוזער\|140px\|נימפדורה טונקס (נטליה טנה) נימפדורה טונקס המכונה טונקס על ידי חבריה ודורה על ידי הוריה, היא הילאית במשרד הקסמים ואחייניתן של בלטריקס לסטריינג' ונרקיסה מאלפוי. טונקס היא אישה מגושמת, ופעמים רבות מתואר כיצד היא נתקלת בדברים בלא כוונה תחילה. היא מגלה עניין רב בהארי פוטר, וחשה דאגה רבה לגורלו. טונקס נולדה מטמורפמגוס, כלומר יש לה יכולת לשנות את המראה החיצוני שלה בלי עזרת קסמים לשינויי צורה. היא מאבדת את היכולת הזו באופן זמני בספר השישי, בעקבות אהבתה אל לופין אשר לא נענית, אך בסוף הספר השישי היא מתוודה בפומבי על אהבתה לרמוס לופין, וזמן קצר לאחר מכן השניים נישאים. במהלך הספר השביעי נולד בנם היחיד טדי (על שם אביה של טונקס שנרצח על ידי אוכלי מוות)שנולד מטמורפמגוס כמו אמו, אך בקרב על הוגוורטס שמתרחש זמן קצר לאחר מכן היא מוצאת את מותה מידיה של דודתה בלטריקס לסטריינג'. רמוס ג'ון לופין שמאל\|ממוזער\|210px\|רמוס לופין בצעירותו יחד עם חבריו למסדר. מימין לשמאל: ג'יימס פוטר (רובי ג'רוויס), סיריוס בלק (ג'יימס וולטרס), רמוס לופין (ג'יימס יוטקין) ופיטר פטיגרו (צ'ארלס יוז). רמוס לופין היה אדם-זאב, וחבר ב"חבורת הקונדסאים" בה מכונה "ירחוני" ובמסדר עוף החול. במהלך לימודיו בהוגוורטס שימש כמורה להתגוננות מפני כוחות האופל בשנתו השלישית של הארי בהוגוורטס ובסוף השנה עזב, לימד את הארי על אומנות השימוש בקסם הפטרונוס שמרחיק את הסוהרסנים, והיה אדם קרוב מאוד להארי במהלך השנים כמו לאביו. לחם בקרב על הוגוורטס, שם נהרג בקרב כנגד דולוחוב. קינגסלי שאקלבולט קינגסלי שאקלבולט הוא הילאי במשרד הקסמים וחבר במסדר עוף החול. קינגסלי הוא איש גבה-קומה ממוצא אפריקאי, קירח ובעל קול עמוק. בספר החמישי הוא משתתף ונפצע במהלך הקרב מול אוכלי המוות במחלקת המסתורין של משרד הקסמים. בספר השישי הוא משמש כמאבטחו של ראש ממשלת בריטניה לפי הוראה של רופוס סקרימג'ר (שר הקסמים החדש). בספר השביעי הוא נאלץ לרדת למחתרת בעקבות נאמנותו למסדר עוף החול, אך בסוף הספר חוזר להוגוורטס ומשתתף בקרב מול אוכלי המוות של וולדמורט. בסוף הספר השביעי הוא מתמנה לתפקיד שר הקסמים הזמני במקומו של פיוס ת'יקנס שנשלט על ידי אוכלי המוות. מנדגוס פלצ'ר מנדגוס פלצ'ר הוא גנב ופושע המגויס על ידי דמבלדור למסדר עוף החול. פלצ'ר מתמחה בהסוואה עצמית ובהתחפשות למגוון אנשים ונשים, והוא משמש מרגל עבור המסדר. לאחר הירצחו של סיריוס בלק בידי בלטריקס לסטריינג' הוא פושט על בית משפחת בלק (ששימש את המסדר), וגונב משם חפצים רבים ובהם את התליון של סלית'רין ששימש את וולדמורט להכנת הורקרוקס. בתחילת הספר השביעי הוא "יוזם" את השיטה שבאמצעותה יעבירו את הארי מבית הדרסלים אל "המחילה" של הוויזלים, אך הוא עשה זאת בעקבות כישוף שהוטל עליו על ידי סוורוס סנייפ. פיטר פטיגרו פיטר פטיגרו היה חבר ב"חבורת הקונדסאים" במהלך לימודיו בהוגוורטס. הוא היה החבר החלש בחבורה, המכונה זנב-תולע כיוון שידע להפוך את עצמו לעכברוש. פטיגרו מתואר כטיפוס בוגדני הנוטה להתחבר עם אנשים חזקים ממנו כדי לזכות בחסותם. לאחר תום לימודיו הצטרף פטיגרו לשורות אוכלי המוות של וולדמורט, והוא שהסגיר לוולדמורט מיקומם של ג'יימס ולילי פוטר. לאחר מכן פטיגרו הגיע אל משפחת ויזלי בצורת עכברוש וכונה סקאברס. בספר השלישי, לאחר שנודע שסקאברס הוא פטיגרו, הארי מונע מסיריוס ולופין לחסל אותו, וכתוצאה מכך פטיגרו נותר בעל חוב עבורו. בספר הרביעי הוא עוזר לוולדמורט לשוב לגופו הגשמי. פטיגרו נרצח על ידי היד הקסומה שוולדמורט יצר עבורו, לאחר שריחם על הארי שהיה כלוא באחוזת מאלפוי ובכך בגד בוולדמורט. פלר דלאקור שמאל\|ממוזער\|140px\|פלר דלאקור (קלמנס פואסי) פלר דלאקור היא תלמידה בבית הספר הצרפתי בובאטון. פלר היא ויליה באופן חלקי, וכתוצאה מכך היא נחשבת לבחורה יפה מאוד. הופעתה הראשונה בסדרה היא בספר הרביעי, שם היא משתתפת בטורניר הקוסמים המשולש כנציגת בית הספר שלה. פלר לא מפגינה יכולת מרשימה, ובמשימה האחרונה של הטורניר משותקת על ידי ברטי קראוץ' הצעיר שהתחזה לאלאסטור מודי. לפני המשימה האחרונה היא פוגשת את ביל ויזלי, לימים בעלה ואבי ילדיה. לאחר סיום לימודיה בבובאטון מתלמדת בגרינגוטס יחד עם ביל וויזלי. כחלק מחברותה במסדר, היא עזרה להעביר את הארי למקום מבטחים, ומאוחר יותר אירחה בביתה את הארי, הרמיוני ורון ועזרה להם להינצל מידי אוכלי המוות. ארבלה פיג ארבלה דוֹרין פיג, המכונה גברת פיג, מופיעה לראשונה בתחילת הספר הראשון בתפקיד השמרטפית חובבת החתולים של הארי פוטר. בספר החמישי מתברר כי היא סקיבית, והיא מסייעת להארי בהוכחת חפותו מול האשמות משרד הקסמים שטען כי הוא השתמש בקסם פטרונוס בניגוד לחוק. לילי פוטר שמאל\|ממוזער\|200px\|ג'רלדין סומרוויל בתפקיד לילי פוטר (הסרט השביעי). לילי פוטר (לשעבר אוואנס) היא אמו של הארי. היא מתוארת כאישה יפה מאוד עם עיניים ירוקות בצורת שקדים, ושיער ג'ינג'י המגיע עד כתפיה. כמו כן, היא אחת התלמידות המצטיינות בשכבת הגיל שלה, ויש לה כישרון מיוחד לרקיחת שיקויים. היא אחת מהתלמידים החביבים ביותר על המורה לשיקויים הוראס סלגהורן, שחלק לה מחמאות רבות. לילי הייתה ילידת מוגלגים, ואחותה פטוניה שנאה אותה כיוון שקינאה בעובדת היותה מכשפה וכינתה אותה "מופרעת". צורת הפטרונוס של לילי הייתה איילה, ככל הנראה על מנת ליצור זיווג מתאים עם הפטרונוס של ג'יימס שהיה אייל. לאורך רוב תקופת לימודיהם היא וג'יימס פונים זה אל זו בשמות המשפחה. לעיתים קרובות ג'יימס מפגין את יכולתו כשהיא נמצאת בקרבתו, דבר הגורם לה לכעס רב. לאחר שראה את הזיכרון של סנייפ בהגיגית קיבל הארי את הרושם שהיא שנאה את ג'יימס, אך סיריוס ולופין הכחישו זאת ואמרו שהיא החלה לצאת עם ג'יימס לפגישות בשנה השביעית, ולאחר שג'יימס החל להתנהג בצורה יותר בוגרת. היא התחתנה עם ג'יימס זמן קצר לאחר שסיימה ללמוד בהוגוורטס, וסיריוס היה השושבין בחתונתם. הקוסם הצעיר סוורוס סנייפ לקח חלק גדול מילדותה ונערותה, והם נהיו לחברים טובים עד השנה החמישית שלהם בהוגוורטס. החברות בין לילי לסוורוס סנייפ נחשפת בספר השביעי, ביחד עם העובדה שסנייפ היה מאוהב בה בסתר. רולינג אמרה כי לילי הייתה עשויה להיענות לחיזוריו אלמלא היה עסוק בקסמים אפלים. מערכת היחסים ביניהם מסתיימת בשנה החמישית, כאשר סנייפ קורא לה "בוצדמית" לאחר שהושפל על ידי ג'יימס והיא הגנה עליו. לאחר שעזב את הוגוורטס, הודיע סנייפ לוולדמורט על הנבואה ששמע, אך נבהל כשהבין כי וולדמורט חושב שהיא מתייחסת ללילי. הוא היה זה שהתריע בפני דמבלדור על הסכנה האורבת לה, ובתמורה הפך למרגל של מסדר עוף החול. הוא אף ביקש מוולדמורט לחוס על חייה, כפי שמתואר בסוף הספר השביעי. אהבתו של סנייפ ללילי ניכרת גם שנים לאחר מותה, כאשר בספר השביעי מתוארת סצנה שבה הוא מפיק פטרונוס בצורת איילה, כמו זה של לילי. בסרטים מגולמת לילי על ידי ג'רלדין סומרוויל כאישה בוגרת, ועל ידי סוזי שיינר כנערה צעירה. ג'יימס פוטר שמאל\|ממוזער\|200px\|אדריאן רולינס בתפקיד ג'יימס פוטר (הסרט השביעי). ג'יימס פוטר, המכונה "קרניים", הוא אביו של הארי. ג'יימס הוא בן יחיד, והוריו פינקו אותו לאורך כל ילדותו כיוון שהיו כבר מבוגרים. הוא פגש את סיריוס בלק, רמוס לופין ופיטר פטיגרו ברכבת להוגוורטס, שם נתקלו לראשונה באויבם המר סוורוס סנייפ, איתו היו מסוכסכים לאורך כל לימודיהם וחייהם הבוגרים. כאשר מתברר כי לופין הוא אדם זאב, הופכים ג'יימס וסיריוס לאנימגים על מנת ללוות אותו בבטחה בזמן השינוי, ומלמדים את פיטר פטיגרו כיצד לעשות זאת. בתקופה זו חיברו ג'יימס וחבריו את מפת הקונדסאים. ג'יימס היה אחד התלמידים המבריקים ביותר בתולדות הוגוורטס, והתמנה לתפקיד המדריך הראשי, אף על פי שלא היה מדריך רגיל קודם לכן. הוא היה שחקן קווידיץ' ברמה גבוהה. בסרט הראשון הארי וחבריו רואים בלוח הנצחה שהוא שיחק בתפקיד המחפש (כמו הארי), אך רולינג אמרה שהיא ייעדה אותו לתפקיד רודף. הארי דומה מאוד לג'יימס מבחינת מראה חיצוני. בדומה להארי, ג'יימס מתואר בדרך כלל כחבר נאמן וטוב, המתייחס בחומרה לבגידה בחברים. הדמויות השונות מתייחסות לג'יימס פעמים רבות לאורך הספרים, ורולינג אמרה על כך כי "יש הרבה טוב בג'יימס". הוא היה פופולרי בקרב תלמידי הוגוורטס בתקופתו, והמורים רחשו כבוד לכישרונו אך לא להתנהגותו. בספר החמישי הארי משתמש ב"הגיגית" של דמבלדור ורואה זיכרון שבו ג'יימס וסיריוס מענים ולועגים לסנייפ, ונאלץ להסכים עם טענתו הקבועה של סנייפ שג'יימס היה שחצן וביריון. אולם, בספר השלישי מתברר כי ג'יימס הוא זה שמציל את סוורוס מהיתקלות ברמוס לופין בצורת הזאב, לאחר שסיריוס היתל בו וגרם לו ללכת אל הצריף המצווח. ג'יימס ולילי דחו את דרישתו של וולדמורט להצטרף אליו, ובכך נמלטו ממנו בפעם הראשונה עוד לפני שהגיעו לגיל הנעורים. לאחר סיום לימודיו הוא לא עסק בעבודה ממשית, והקדיש את כל זמנו למסדר עוף החול. כאשר וולדמורט מגיע לבית המסתור שלו ושל לילי במכתש גודריק ג'יימס לא אחז בשרביטו, וניסה להדוף את וולדמורט ללא סיכוי ממשי לפני שזה רוצח אותו. בסרטים מגולם ג'יימס על ידי אדריאן רולינס כאדם בוגר, ועל ידי רובי ג'רביס כנער צעיר. פרנק ואליס לונגבוטום פרנק ואליס לונגבוטום הם הילאים לשעבר במשרד הקסמים, והוריו של נוויל לונגבוטום. לחמו במלחמת הקוסמים הראשונה, נתפסו על ידי אוכלי המוות בלטריקס לסטריינג', ברטי קראוץ' ג'וניור, רודולופוס וראבסטן לסטריינג', שעינו את בני הזוג בקללת קרושיאטוס כדי להוציא מהם מידע על מקום הימצאו של וולדמורט. העינוי הממושך הוביל אותם לאיבוד שפיות דעתם באופן בלתי הפיך וכיום הם מאושפזים בבית החולים על שם הקדוש מנגו. גדעון ופביאן פרואט גדעון ופביאן פרואט היו האחים של מולי ויזלי, לבית פרואט. הם היו חלק ממסדר עוף החול המקורי ובמהלך מלחמת הקוסמים הראשונה שני האחים לחמו בגבורה בחבורה של חמישה אוכלי מוות בראשות אנטונין דולוחוב, אך הוכרעו ונרצחו על ידם. שעון הזהב שהארי קיבל ממולי במתנה לרגל יום הולדתו ה-17 והגיעו לבגרות היה שייך לפביאן פרואט. ארתור ויזלי ארתור ויזלי הוא האב במשפחת ויזלי, המתואר כאדם מקריח, ממושקף, חביב וטוב לב. ארתור עובד בלשכה לשימוש לרעה בחפצי המוגלגים שבמשרד הקסמים. תחביבו העיקרי של ארתור (המתואר בהרחבה בספרים) הוא אובססיה לכל מה שקשור למוגלגים. תחביב זה מתברר כמסוכן לאחר שבתחילת הספר השני הוא נחקר והורשע במשרד הקסמים בכך שכישף מכונית כדי שתעוף. לקראת אמצע שנתו החמישית של הארי נפצע ארתור לאחר שהוכש בזמן משימה מטעם מסדר עוף החול על ידי נגיני, הנחשית של וולדמורט. הארי שחלם על זה דיווח לדמבלדור ואז ארתור הובהל במצב אנוש לבית חולים, ולבסוף הצליח להתאושש באופן מלא. בתחילת הספר השישי קודם ארתור על ידי רופוס סקרימג'ר, שר הקסמים החדש. במסגרת תפקידו החדש הוא אחראי על צוות המאתר ומחרים פריטים מזויפים המשמשים כביכול להתגוננות מפני וולדמורט ותומכיו. בנוסף, הוא זוכה להעלאה בשכרו. מולי ויזלי מולי ויזלי (לשעבר פרואט) היא האם במשפחת ויזלי. מולי מתוארת כאישה שמנמנה, נמוכת קומה ולבבית. מולי היא עקרת בית הנהנית לבשל ולסרוג. בכל חג מולד שולחת מולי לילדיה ולהארי חבילה הכוללת סוודר ודברי מאפה. אהבתה הרבה של מולי לבני משפחתה מתבטאת בצורת הבוגארט שלה, שהיא גופותיהם המתות של משפחתה ושל הארי. אף על פי שמולי מתוארת כאשה חביבה, היא ידועה גם כאחת שמסוגלת להביע זעם רב ולהפגין יכולות מרשימות בתחום הקסם. בקרב על הוגוורטס, המתרחש בשלהי הספר השביעי, היא פותחת בדו-קרב מול אוכלת המוות בלטריקס לסטריינג', ומצליחה להרוג אותה. ביל ויזלי ביל (ויליאם) ארתור ויזלי הוא בנם הבכור של ארתור ומולי. ביל היה מדריך בהוגוורטס, ובשנתו האחרונה נבחר לכהן כמדריך ראשי. לאחר שסיים את לימודיו הוא החל לעבוד במצרים מטעם בנק הקוסמים גרינגוטס. ביל פוגש את פלר דלאקור בסיום הספר הרביעי, מי שלימים תהיה אשתו. לאחר חזרתו של וולדמורט הוא שב לבריטניה על מנת לסייע למסדר עוף החול. בספר השישי משתתף ביל בקרב על הוגוורטס, ובמהלכו פניו מושחתות על ידי זאב האדם ואוכל המוות פנריר גרייבק. בספר השביעי מתוארת חתונתם של ביל ופלר, המופסקת על ידי אוכלי המוות שהצליחו להשתלט על משרד הקסמים. מספר חודשים לאחר מכן מארחים ביל ופלר את רון, הארי והרמיוני שהגיעו אל ביתם בקתת הצדפים כדי למצוא מסתור. לאחר תום אירועי הספר השביעי נולדו לביל ולפלר שלושה ילדים ששמותיהם הם ויקטואר, דומיניק ולואיס. צ'ארלי ויזלי צ'ארלי ויזלי הוא הבן השני של ארתור ומולי. בזמן לימודיו בהוגוורטס הוא היה שחקן קווידיץ' בעמדת המחפש (כמו הארי פוטר), ואף היה הקפטן שהוביל את נבחרתו לזכייה באליפות בית הספר. לאחר לימודיו הוא החל לעבוד בשמורת דרקונים ברומניה. צ'ארלי מוזכר לראשונה בספר הראשון כשסייע להארי ולחבריו להבריח את נורברט (דרקון המחמד של האגריד) מהוגוורטס. תפקידיו בספרים הבאים מצומצמים ביותר (למשל הבאת הדרקונים לתחרות גביע האש בספר הרביעי) ואזכורו האחרון הוא בסוף הספר השביעי כשהוא והוראס סלגהורן מובילים את כוחות הסיוע בקרב על הוגוורטס. חברי מסדר נוספים +שם מלאחבר במסדרתיאורנסיבות המוות (במידה ויש)בנג'י פנוויקהמסדר הראשוןנרצח במהלך מלחמת הקוסמים הראשונה; נאמר עליו שהוא "נמצא בחתיכות קטנות".נרצח במהלך מלחמת הקוסמים הראשונהקארדוק דירבורןהמסדר הראשוןעקבותיו נעלמו במהלך המלחמה הראשונה, נחשב למת אף על פי שגופתו מעולם לא נמצאה.ככל הנראה מת במהלך מלחמת הקוסמים הראשונהדורקס מדואוזהמסדר הראשוןוולדמורט רצח אותה במו ידיו במהלך מלחמת הקוסמים הראשונה.נרצחה בידי וולדמורט במהלך מלחמת הקוסמים הראשונה.אדגר בונזהמסדר הראשוןאחיה של אמיליה בונז, שכיום משמשת כשופטת בקסמהדרין.נרצח בידי אוכלי מוות במהלך מלחמת הקוסמים הראשונה יחד עם אשתו וילדיו.מרלן מקינוןהמסדר הראשוןנרצחה ביחד עם כל משפחתה על ידי אוכלי מוות בראשות טראוורס.נרצחה בידי אוכל המוות טראוורסאמליין ואנסהמסדר הראשון, המסדר השניהייתה חלק מ"חיל המשמר"נרצחה בידי אוכלי מוות בתחילת הספר השישידדאלוס דיגלהמסדר הראשון, המסדר השנימונה להשגיח על הארי בילדותו בווינגינג תחתית. שימש חלק מ"חיל המשמר" של הארי בספר החמישי, ועזר למלט את בני משפחת דרסלי בספר השביעי.אלפיאס דודג'המסדר הראשון, המסדר השניחבר ילדות של אלבוס דמבלדור, השגיח בסתר על הארי בילדותו, והיה חלק מ"חיל המשמר".רובאוס האגרידהמסדר הראשון, המסדר השניחצי-ענק, אחד האנשים הקרובים ביותר להארי פוטר. לחם בקרב במגדל האסטרונומיה ובקרב על הוגוורטס.סטרג'יס פודמורהמסדר הראשון, המסדר השנינעצר על ידי משרד הקסמים כאשר ניסה לפרוץ למחלקת המסתורין, בהשפעת קללת אימפריוס.ארתור ויזליהמסדר השניעובד משרד הקסמים, השתתף בקרב שבעת הפוטרים ובקרב על הוגוורטס לצד אשתו וילדיו.ביל ויזליהמסדר השניעובד בבנק גרינגוטס, והשתתף בקרב במגדל האסטרונומיה, קרב שבעת הפוטרים ובקרב על הוגוורטס.צ'ארלי ויזליהמסדר השניחוקר דרקונים ברומניה, ובעל קשרים רבים עם קוסמים זרים, אותם נשלח לגייס למסדר. הוביל את התגבורת במהלך הקרב על הוגוורטס.מולי ויזליהמסדר השניאחותם של גדעון ופביאן פרואט שהיו חלק מהמסדר הראשון, ואשתו של ארתור ויזלי. לחמה בקרב על הוגוורטס, בין היתר פנים אל פנים כנגד בלטריקס לסטריינג', אותה הצליחה לחסל אחת ולתמיד.הסטיה ג'ונסהמסדר השניהייתה חלק מ"חיל המשמר" בספר החמישי, ובספר השביעי עזרה למלט את הדרסלים מביתם יחד עם דדאלוס דיגל.הארי פוטרהמסדר השני (בפועל)מכונה גם "הנבחר" ו "הילד שנשאר בחיים". לחם בקרב במחלקת המסתורין, בקרב במגדל האסטרונומיה, בקרב שבעת הפוטרים ובקרב בהוגוורטס, שם חיסל את וולדמורט אחת ולתמיד.רון ויזליחבר ילדות של הארי, לחם בקרב במחלקת המסתורין, בקרב במגדל האסטרונומיה, בקרב שבעת הפוטרים ובקרב בהוגוורטס. עזר להארי במסע להשמדת ההורקרקסים של וולדמורט, והשמיד בעצמו אחד מהם.הרמיוני גריינג'רחברת ילדות של הארי, לחמה בקרב במחלקת המסתורין, בקרב במגדל האסטרונומיה, בקרב שבעת הפוטרים ובקרב בהוגוורטס. היא עזרה להארי במסע להשמדת ההורקרקסים של וולדמורט, והשמידה בעצמה אחד מהם.פרד ויזליאחיו התאום של ג'ורג' ויזלי. לחם בקרב שבעת הפוטרים ובקרב על הוגוורטס, שם מצא את מותו.נהרג בקרב על הוגוורטס.ג'ורג' ויזליאחיו התאום של פרד ויזלי. לחם בקרב שבעת הפוטרים - שם איבד אוזן, ובקרב על הוגוורטס. קישורים חיצוניים ג'יי קיי רולינג, המדריך למסדר עוף החול וצבא דמבלדור, Pottermore ג'יי קיי רולינג, הארי פוטר ומסדר עוף החול, Pottermore ביאורים הערות שוליים * קטגוריה:דמויות מהארי פוטר	2024-07-17T05:10:55
תאומים (פירושונים)	קטגוריה:שמות משפחה עבריים	2024-07-16T18:58:35
שריר	ממוזער\|מערכת השרירים רקמת שריר היא רקמה המורכבת ממספר רב של תאים גליליים מוארכים המסודרים במקביל. תאים אלה, הנקראים גם סיבי שריר, הם בעלי כושר התכווצות – יכולים להתכווץ ולהתקצר, להתרפות ולהתארך. רקמות השריר מאוגדות ועטופות ברקמת חיבור במבנים הקרויים שרירים. השרירים מזיזים את הגוף במרחב ואף מסייעים לעבודתם של איברים פנימיים. השרירים אחראיים לייצור חלק גדול מחום הגוף. קיימים שלושה סוגים של שרירים: שריר שלד, שריר חלק ושריר הלב. הסוגים נבדלים זה מזה בצורת הסיבים המרכיבים אותם, בעיצובם, בצורת התכווצותם ובתפקידם. פעולת השרירים פעולת השרירים מנוהלת ממערכת העצבים, באמצעות תאי עצב שמקושרים ישירות לסיבי שריר בצומת עצב-שריר. תאי עצב שנמצאים בחלקים שונים של האזור המוטורי העיקרי מקושרים לשרירי שלד באזורים שונים של הגוף. שרירי השלד נשלטים על ידי תאי עצב של המערכת המוטורית, שמעצבבים סיבי שריר בחלוקה ליחידות תנועתיות. פעילות השרירים החלקים ושריר הלב מפוקחת על ידי מערכת העצבים האוטונומית. המעורבות של מערכת העצבים בתנועת השרירים מאפשרת להתאים את ההתנהגות בהתאם לשינויים בסביבה. יכולת שליטה עצמית מאפשרת לאדם להפעיל עכבה או שפעול על שרירים בהתאם לנסיבות. מערכת העצבים מאפשרת גם קואורדינציה בין חלקי הגוף השונים, הדרושה לצורך מיומנויות כמו תיאום עין-יד. שריר שלד שרירי השלד (שריר משורטט) הם שרירים שמאפשרים את תנועת חלקי הגוף או הגוף כולו. בין המומחים יש חילוקי דעות לגבי מספר השרירים הכולל בגוף, שכן יש המגדירים הסתעפויות שונות של שריר מורכב כמספר שרירים נפרדים. מספר השרירים הכולל בגוף נע בין כ-650 לבין כ-850 ומשקלם הוא בקירוב מחצית משקל הגוף כולו. בקרב נשים קיימת בממוצע מסת שרירים קטנה יותר, ומכיוון שכוח שריר פרופורציונלי לשטח החתך שלו, כוחן המוחלט של הנשים נמוך יותר. במחקרים נמצא שגם כאשר מנרמלים את מסת השריר למשקל גוף, כוחן היחסי נמוך יותר, עקב הרכב סיבי שריר שונה. תפקודם נתון לשליטה מודעת או רצונית, ורובם מחוברים בגידים לעצמות השלד. מבנה שמאל\|ממוזער\|320px כל שריר שלד נתון במעטפת שריר. מעטפת שריר היא קרום חזק של רקמת חיבור המתמזג עם הגידים שבקצות השרירים. הגידים של שרירי השלד נמצאים בצידו החיצוני של השריר או שזורים בתוכו. השריר נחלק לאגודות על ידי חיץ השריר (Musculus Quiddam) (רקמת חיבור דקה). כל אגודה כזו בנויה מסיבי שריר, העטופים ברקמת חיבור עדינה. קוטר סיבי השריר באדם הבוגר נע בין 10–100 מיקרון, ואורכם נע בין מילימטר אחד ועד כמה סנטימטרים. תא השריר הוא תא גדול מאוד ומרובה גרעינים (סינקיטיון). קרום תא השריר קרוי סרקולמה (Sarcolema), והפרוטופלזמה שלו קרויה סרקופלזמה. כל תא שריר מכיל סיבוני שריר (Myofibrils) המסוגלים להימתח באופן פאסיבי ולהתכווץ באופן אקטיבי. סיבוני השריר מורכבים מסרקומרים ומראם במיקרוסקופ אור כולל סדר מחזורי של קטעים בהירים (פס I) וכהים (פס A) לסירוגין, המשווים לשריר מראה משורטט. התקצרות סיבוני השריר יחד, מביאה להתכווצות השריר. סיבי שריר שלד שונים מבחינה תפקודית, ניתן לזהות שני סוגי סיבי שריר: סיבים איטיים (אדומים) וסיבים מהירים (לבנים). סיבים איטיים (אדומים) – מכונים גם סיבים מסוג I, עשירים במרכיבים המאפשרים פעילות אירובית מבוססת זרחון חמצוני. סיבים איטיים יכולים לפעול לאורך זמן ממושך אך מפיקים מתח התכווצות נמוך. סיבים איטיים מרכיבים שרירי שלד יציבתיים, כלומר שרירים המחזיקים את הגוף כנגד הכבידה. סיבים מהירים (לבנים) – מכונים גם סיבים מסוג IIb, עשירים במרכיבים המאפשרים פעילות מבוססת תסיסה. סיבים מהירים מפיקים מתח התכווצות גבוה וכך גם מתעייפים מהר יותר ומפיקים חומצת חלב כתוצר לוואי מתהליך התסיסה. סיבים אלו מרכיבים שרירים מניעים דוגמת שריר הסובך. הם גם גדולים יותר מסיבים איטיים. מסווגים בנפרד גם סיבי שריר מסוג IIa הנחשבים לסיבים מעורבים וסיבים מסוג IIc. סיבים אלו שכיחים יותר בגילאים מבוגרים. שרירי השלד השונים אינם מורכבים מסוג סיב מסוים באופן בלעדי, אלא משילוב בין סוגי הסיבים ביחס ההולם את תפקידם כמייצבים (בעיקר סיבים איטיים) או כמניעים (בעיקר סיבים מהירים) או בכל שילוב אחר. פעולות שרירי השלד ממוזער\|250px\|פעולת שרירי השלד במהלך טיפוס קירות. שרירי שלד יכולים לפעול בשלוש דרכים: כיווץ קונצנטרי – במהלכו שריר השלד מתכווץ ומתקצר, אופייני לפעולות הדורשות הפעלת כוח. כיווץ סטאטי או כיווץ איזומטרי – במהלכו השריר שומר על אורכו כנגד עומס. אופייני לפעילות שרירים מייצבים של המפרקים והגוף. כיווץ אקסצנטרי – במהלכו השריר מתארך תוך כדי ספיגת העומס המופעל עליו. אופייני לפעולת שרירים שונים במהלך תפקוד המנצל את הכבידה או את ההתמדה בצורה מבוקרת, כמו השריר הארבע ראשי במעבר לישיבה או מכופפי הברך במהלך הליכה. כיווצי השרירים השונים מתקיימים בתוך תפקודיהם השונים של השרירים: מניע ראשי – שריר עיקרי בתנועת מפרק מסוימת, כמו שריר הזרוע התלת ראשי בפשיטת המרפק. שריר עזר – שריר המסייע למניע הראשי כאשר נדרש כוח רב יותר. למשל שרירי צוואר מסוימים המסייעים לסרעפת בפעולת הנשימה בזמן מאמץ או בזמן מחלת ריאות חסימתית. שריר מייצב – שריר שפעולתו האיזומטרית מאפשרת לשמור על היציבה או מאפשרת לשריר אחר לבצע תנועה. למשל השרירים נוגדי הכבידה של הגו או שרירי שורש כף היד המשמרים את תנוחת שורש כף היד בזמן פעולת האצבעות. סינרגיסט – שריר המבקר ומתאם תנועה או מנטרל תנועה מיותרת בזמן הפעלת מפרק. למשל שריר הזרוע התלת ראשי המנטרל את פעולת כיפוף המרפק כאשר שריר הזרוע הדו ראשי מסובב את האמה כלפי מעלה, או למשל השריר השוקתי הקדמי ופושט האצבעות הארוך המנטרלים הדדית את האינוורסיה והאיברסיה שהם יוצרים ומפיקים יחד תנועת כפיפה גבית בקרסול. שרירי השלד פועלים לעיתים יחד עם שרירים אחרים לביצוע תנועה מסוימת ואז הם מכונים אגוניסטים, כמו שריר הזרוע הדו ראשי ושריר הזרוע האגוניסטים ששניהם מכופפים את המרפק. שרירים המבצעים תנועה הפוכה לשרירים אחרים מכונים אנטגוניסטים, כמו שריר הזרוע התלת ראשי (פושט של המרפק) האנטגוניסט של שריר הזרוע הדו ראשי (מכופף של המרפק). שרירים יכולים לפעול במספר תפקידים על פי הנדרש וכן הם יכולים להיחשב כאגוניסטים או כאנטגוניסטים. לדוגמה, שריר הזרוע התלת ראשי הוא מניע ראשי בפשיטת המרפק, שריר עזר בפשיטת הכתף, שריר מייצב בזמן עמידת ידיים וסינרגיסט בסיבוב האמה כלפי מעלה. שריר הזרוע הדו ראשי הוא אנטגוניסט לשריר הזרוע התלת ראשי שכן הראשון מכופף את המרפק והשני פושט אותו, אך גם אגוניסט לשריר הזרוע בעת כיפוף המרפק שכן שניהם פועלים יחד לכיפופו. הסתגלות שריר שלד למאמץ ממוזער\|שמאל\|250px\|שרירים שהוגדלו בתהליך של פיתוח גוף אימון הקשור במאמץ רב על שריר רצוני מסוים, כגון אימון משקולות, מאפשר גדילה של השריר על ידי כך שהוא גורם למיקרו-טראומה בשריר, כלומר נגרמים בו קרעים זעירים. בתגובה פותח הגוף בתהליך של תיקון הקרעים, תהליך אנבולי של סינתזת מולקולות חלבון, המביא לגדילה של תאי השריר שניזוקו באימון. תהליך זה של ריפוי ובנייה של השריר עשוי לדרוש כ-48 שעות. הקרעים הזעירים הם אחת הסיבות המרכזיות לתחושה של כאב שריר מושהה המורגשת לאחר המאמץ. לחלופין, במצב של תת תזונה, כאשר הגוף זקוק לחלבונים לשימושים חיוניים אחרים ואין חלבונים זמינים במחזור הדם, מביא הוא לתהליך של קטבוליזם בו הוא מפרק חלבונים ישירות מתאי השריר, תוך כדי הקטנת מסתם. מסיבה זו אנשים הסובלים מרעב מאבדים מסת שריר בתהליך הנקרא אטרופיה של השריר. תחזוקה ככל הידוע כיום אין יצירה של תאי שריר, ומתקיימים רק תהליכים של פירוק ובניה. קיימים תאים מיוחדים הנקראים תאי לוויין (Satellite cells). תאים אלו נמצאים בצמוד לסיבוני השריר והם תאים מלווים – שניהם עטופים יחד במעטפת השריר. לתאי הלוויין יש יכולת חלוקה שלאחריה הם מתאחים עם סיבוני השריר. בתהליך זה נוסף לתוך סיב השריר גרעין וכן נפח הציטופלסמה גדל, והתוצאה היא למעשה הגדלת מסת השריר. החלבון מיוסטטין מגביל את גדילת תאי השריר. שריר חלק שריר חלק (Smooth) הוא שריר המצטיין במבנה האחיד בציטופלזמה. תאיו קטנים ובעלי גרעין אחד בלבד. תאי השריר החלק מתכווצים לאט יותר. קטרם 2–10 מיקרון, וארכם 15–200 מיקרון. בתקופת ההריון עשוי אורך תאי שריר הרחם להגיע עד 500 מיקרון. השרירים החלקים אינם נתונים לשליטה רצונית כמו שרירי השלד, אלא מופעלים על ידי מערכת העצבים האוטונומית הבלתי מודעת. השרירים החלקים מהווים את המרכיב העיקרי בדפנות איברים פנימיים שונים, כגון הקיבה, כיס המרה, כלי הדם, הלימפה וכו'. השרירים החלקים מפתחים במידת מה אנרגיה, אך היא מועטה מאוד יחסית לשרירי השלד. בין סיבי השריר החלק השונים, מוצאים מבנים הנקראים Gap Junctions. מבנים אלו מאפשרים תיאום חשמלי בין תאי שריר הלב. שריר הלב שריר הלב (Myocardium) הוא הרקמה המקנה ללב את היכולת להתכווץ ולהתרפות ובכך היא מקנה לו את היכולת להזרים את הדם במחזור הדם הריאתי ומחזור הדם הסיסטמי. בכל תא בשריר הלב יש גרעין אחד. הרכב שריר הלב מורכב מתאי שריר מתמחים עם יכולת שאיננה נשלטת על ידי רקמות שריר במקום אחר בגוף. שריר הלב, בדומה לשרירים אחרים, יכול להתכווץ, ובנוסף, הוא יכול להפיק פעילות חשמלית, בדומה לתאי עצב. אספקת הדם לשריר הלב מגיעה אליו באמצעות העורקים הכליליים. פתולוגיה חסימה של עורקים כליליים על ידי טרשת העורקים ו/או פקקת יכולה לגרום להתקף לב. ישנם מספר נגיפים שיכולים לגרום לדלקת של שריר הלב, הידועה כמיוקרדיטיס. קרדיומיופתיות הן מחלות של שריר הלב ובמקרים רבים הגורם להם הוא מוטציות גנטיות. כישלון של הלב להתכווץ כראוי (מכל סיבה שהיא) מכונה לעיתים אי ספיקת לב. למרות זאת, המונח המתאים למצב זה הוא אי ספיקה של שריר הלב. אי ספיקת לב הוא מונח כללי המתייחס למחלות לב קשות הנגרמות מסיבות רבות (אי ספיקה של שריר הלב, מחלה של שסתום הלב, היפרטרופיה של החדרים) ומסתיימות בחוסר יכולת של הלב לשמור על לחץ מילוי תקין ו/או זרימת דם מופחתת לגוף בזמן מנוחה או פעילות גופנית. אי ספיקה של שריר הלב המסתיימת באי ספיקה של הלב כולו גורמת לקיצור תוחלת החיים ולהפחתה באיכותם. מחלות השרירים מחלות דלקתיות: שערוניות – מחלה טפילית הנגרמת על ידי תולעת נימית הנפוצה בבשר חזיר שלא בושל דיו. מיוזיטיס – דלקת רקמת השרירים. פולימיוזיטיס – דלקת רב שרירית שגורמיה אינם ידועים. מחלות ליקוי (ליקוי מבני וכו'): המחלה ע"ש מקארדל – נגרמת בעקבות ליקוי שמונע את ניצול החומצה הלקטית. המחלה ע"ש דושן – ניוון שרירים על שם דושן. מחלות נוספות הן סרטן של רקמת השרירים ותמס שריר. סרקופניה (sarcopenia), בעברית נקראת לעיתים דלדול שריר השלד, היא ירידה במסה ובכוחם של שרירי השלד. מופיעה בדרך כלל בגילאים שאחרי גיל העמידה, ויותר אצל גברים מאשר אצל נשים. תוצאת דלדול שריר השלד היא הגבלות בתפקוד, עלייה בסיכון לנפילה ולשברים בעצמות ותשישות. ראו גם שרירים - מונחים טונוס כישור השריר אברון הגיד על שם גולג'י חלבון שרירים פנאומטיים מלאכותיים דלדול שרירים מתיחת שריר לקריאה נוספת אלי כרמלי, השריר, נווה-רם, 2000 קישורים חיצוניים שיר השרירים, כיצד מתחולל שלב מפתח בהתפתחות רקמת שריר בעובר, בכתב העת "המכון" של מכון ויצמן הסבר והדמיה תלת־ממדית של סוגי השרירים הקדמיים בגוף האדם, מתוך אתר ה-BBC הסבר והדמיה תלת־ממדית של סוגי השרירים האחוריים בגוף האדם, מתוך אתר ה-BBC סרטון המסביר בקצרה את התהליך, מאת KMS ומופץ על ידי מכון וויצמן ביוטיוב הערות שוליים * קטגוריה:היסטולוגיה	2024-08-09T20:01:44
זובור	שמאל\|ממוזער\|250px\|חייל שופך מים על עמית שקיבל דרגת סמל, 1988 זוּבּוּר היא מילת סלנג שמקורה בערבית, המציינת טקס חניכה משפיל או השפלה גופנית הנעשים למצטרפים חדשים למסגרת נוקשה, כמו פנימייה, חבורה סגורה או יחידה צבאית וכדומה. בנוסף, המילה משמשת לציון השפלה פומבית הנעשית לאדם, שהקהילה רואה בעין רעה את התנהגותו. המניע המרכזי של הטקס הוא, ככל הנראה, לייצב את מעמדם העליון של הבוגרים, כנגד מעמדם של החדשים המאיימים עליהם. קורבנות המודעים לטקס שהם עומדים לעבור נוטים לקבל אותו בהכנעה, אך לעיתים נגרמת פגיעה נפשית קשה, ולעיתים אף נזק גופני, כתוצאה מתאונות המתרחשות במהלך הטקס. תוצאות אלה הביאו לצעדים המיועדים לאסור ולהפסיק ביצוע הזובור לסוגיו במסגרות שונות, צעדים שלא תמיד הצליחו. במחקר שערך פרופ' האנק נוור בשנת 2000 נמנו 861 מקרים מדווחים של זובור בצבא איטליה, 46 תקריות זובור בפנימיות של מכללות בארצות הברית, ו-15 מקרי מוות כתוצאה מזובור בצבא רוסיה. בשנת 2004 דיווח ארגון לזכויות אדם כי אלפי חיילים רוסיים נפצעים בשנתם הראשונה בצבא ועשרות אף מתים, בעקבות טקסי חניכה קשים. בישראל מסורת טקסי הזובור בצה"ל קיימת ומבוצעת בחלק מהיחידות, בעיקר ביחידות הקרביות. הטקס מתקיים בדרך כלל עם הצטרפות חייל חדש ליחידה, בעת עלייה בדרגה, בסיום מסלול הכשרה, ובאופן כללי לציון שלב של קידום אישי לחייל. ביחידות מסוימות מתנהל מעין זובור מתמשך לחיילים חדשים, שעיקרו אחריות וטיפול קבוע במטלות מנהלתיות או מקצועיות שאינן מבצעיות לחלוטין. מקרים קיצוניים של זובור מתפרסמים בעיתונות מעת לעת בעיקר כאשר תוצאותיהם כרוכות בפגיעה פיזית או נפשית כלשהי במשתתפים. תופעת הזובור התקיימה גם במערכת החינוך ביישוב ובמדינת ישראל; בשנת 2008 דווח על זובור שקיימו ילדי כיתה ז' לבני כיתתם ביום ההולדת שלהם. ראו גם טקס חניכה התעמרות בעבודה קישורים חיצוניים אמנון דירקטור, עוצרים את ה"זובורים" בצה"ל "זובור סטופ" - אתר דיווח במקרה של "זובור" "זובור סטופ" ב-YouTube הערות שוליים קטגוריה:חיי צבא קטגוריה:טקסי חניכה קטגוריה:סלנג בצה"ל	2024-03-25T00:08:55
טקס חניכה	ממוזער\|טקס חניכה במלאויטקס חניכה (איניציאציה בלע"ז) הוא טקס מעבר הנערך למצטרפים חדשים לקבוצה או לחברה כלשהי. במסורות ובתרבויות שונות נערכים טקסי חניכה שונים, המיועדים להכניס את החניך למסגרת החדשה או לסמן כי עבר שלב בחיים. מרבית הטקסים מכבדים את החניך, אך יש כאלה, כדוגמת הזובור, שבאים גם להשפילו. בארגוני פשיעה נפוץ מנהג של טקס חניכה כתנאי להצטרפות לארגון. טקסים אלו כוללים במקרים רבים ביצוע פשע או התמודדות עם אלימות מצד חברי הארגון, במטרה לבחון את יכולתו של המועמד להתמודד עם נסיבות קיצוניות שיידרש אליהן בתפקידו בארגון. בין כמה משבטי האינדיאנים בארצות הברית היה מקובל טקס חניכה הקרוי מסע חזון. טקס חניכה בכנופיות טקס החניכה בכנופיה הוא לרוב מעשה האלימות הראשון שיעשו החברים הפוטנציאליים כדי להתקבל לכנופיה. בכנופיות שיתוף החברים בטקס קולקטיבי מגביר את הלכידות ורמת הסולידריות של הכנופיה. החניכה מזכירה לחברים הפעילים את מעמדם הקודם, ונותנת לחבר החדש משהו משותף עם חברי כנופיה אחרים. כנופיות משתמשות בטקס החניכה כאמצעי לקבוע אם החניך חזק מספיק מבחינה נפשית ופיזית, כדי להיות ראוי לחברות. במילים אחרות הטקס מבקש לאתר חברים שיש להם אומץ ושלא יברחו כאשר הצרות יגיעו. חברים פוטנציאליים חייבים להוכיח את עצמם על ידי סבל של מכות קשות ממספר חברים נוכחיים בכנופיה למשך מספר דקות. לעיתים חניכים יכולים לבחור לבצע משימה. המשימה כרוכה במעשה אלימות, בדרך כלל נגד חברי כנופיות יריבות בשטח יריבה. לעיתים מבקשים מחברי הכנופיה לבצע שוד מזוין, ירי בנסיעה, תקיפה, אונס, רצח, העברת סמים, או כתיבת גרפיטי של כנופיות בשטח האויב. ראו גם זובור קישורים חיצוניים הערות שוליים * קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה	2024-08-02T06:28:16
שמעון דובנוב	שמעון דוּבְּנוֹב (בכתיב יידי: דובנאָוו; ברוסית: Семён Маркович Дубнов; ב' בתשרי ה'תרכ"א, 10 בספטמבר 1860 – 8 בדצמבר 1941) היה סופר והיסטוריון יהודי שפעל במזרח אירופה. אבי ההיסטוריוגרפיה היהודית החילונית, מהוגי האידאולוגיה האוטונומיסטית היהודית ומייסד תנועת הפולקיסטים. ידוע במיוחד בזכות ספרו ההיסטורי המונומנטלי, "דברי ימי עם עולם", שהיווה את הפרשנות החילונית המובהקת הראשונה לתולדות ישראל. כתב ברוסית, בעברית וביידיש. תולדות חייו שמעון דובנוב נולד למאיר יעקב ושיינא דובנוב ביום ב' של ראש השנה ה'תרכ"א (1860) במסטיסלאב שבפלך מוהילב שברוסיה הלבנה, אז בתחום המושב של האימפריה הרוסית. את ראשית חינוכו קיבל בחדר, אך מילדותו נרתע מלימודי התלמוד והפלפול, ונמשך אל התנ"ך וההשכלה. ב-1874 למד בבית הספר היהודי הממשלתי, אך לאחר מכן עבר לבית ספר כללי. לאחר סיום לימודיו התיכוניים ניסה להתקבל לבית המדרש למורים במספר מקומות, אך הוא לא התקבל. בינתיים התעמק בספרות ובהגות ההיסטורית היהודית והכללית. מ־1880 עד 1884 עבר להתגורר בסנקט פטרבורג עם אחיו הבכור, זאב דובנוב, שהיה מראשי הביל"ויים. שם הוא החל לכתוב בעיתון היהודי הרוסי "ווסחוד" (ברוסית: זריחה). בשלב זה של חייו הוא נמשך אל הקוסמופוליטיות והתבטא בחריפות כנגד היהדות. פרסומיו משכו את תשומת לבם של הקוראים והעיתון, ובשנת 1883 הפך לעורך המדור לביקרות ספרים בעיתון. דעותיו הריאקציונריות בנוגע ליהדות התבטאו תחילה גם כלפי התנועה הציונית, והוא התנגד לתנועת חיבת ציון וליישוב ארץ ישראל. ואולם, בהדרגה הוא שינה את דעותיו הקוסמופוליטיות והחל להתמקד יותר בנושא היהודי. "עתה הבנתי, כי דרכי אל האנושיות עובר דווקא באותו החבל הלאומי שבו כבר עבדתי, כי לעבוד לטובת האנושיות עבודה ממשית אפשר רק על ידי עבודה לטובת אחד מחלקיה - ומה גם לטובת העם בעל תרבות עתיקה" השינוי התחולל בו ב-1887, ומאז החל להתעסק בחקר תולדות ישראל . דובנוב עבר בשנת 1890 להתגורר באודסה והתרועע עם מנדלי, אחד העם, רבניצקי, ביאליק ואחרים. כאן גם החל במחקריו בחקר תולדות יהדות מזרח אירופה, מכיוון שהתחום המזרח אירופי של ההיסטוריה היהודית קופח במחקרים הקיימים. בשנת 1892 פרסם ב"פרדס" בעריכת רבניצקי את הכרוז שלו: "נחפשה ונחקורה", בו הוא קרא אל "הנבונים בעם" לאסוף חומר לתולדות ישראל בפולין וברוסיה. הוא שב ופרסם את קריאתו ב"לוח אחיאסף", ובעקבות כרוזים אלו הוקמה ועדה היסטורית-אתנוגרפית לריכוז החומר שנאסף בתחום. ב-1897 החל לפרסם בירחון "ווסחוד" את ה"מכתבים על היהדות הישנה והחדשה"; ב-1907 נאספו המכתבים לספר בשם זה. באסופה זו פיתח דובנוב את השקפתו אודות הפזורה הלאומית של היהודים, השקפה שהוותה בסיס להשקפה האוטונומיסטית. במכתבים, שהראשון מהם יצא בזמן הקונגרס הראשון של ההסתדרות הציונית, הוא התפלמס הן עם הציונות והן עם גישת הבונד. כבר במכתב הראשון שכותרתו "תורת הלאומיות הישראלית" טען שבקהילה היהודית יש שלוש גישות: הגישה הטריטוריאלית - המיוצגת על ידי הציונות, הגישה הסוציאליסטית של הבונד, והגישה - הנכונה ביותר לדעתו - היא הגישה האוטונומיסטית. תחילה החל דובנוב לתרגם את ספר ההיסטוריה הפופולרי של צבי גרץ, אך לא השלים אותו, ואז פנה לתרגום ספרו ההיסטורי של בראנן-בק, בו החל לפרט את התאוריה האוטונומיסטית שלו, אותה פיתח בסדרת "מכתבים על היהדות הישנה והחדשה". דובנוב דגל בשלטון אוטונומי בגולה, דוגמת ועד ארבע הארצות. אחד העם התנגד לתאוריה של דובנוב, והביע את דעותיו השונות במאמריו: "שלוש מדרגות", ו"שלילת הגלות". ב-1902 החל את מפעלו ההיסטוריוגרפי הגדול בכתיבת תולדות האומה בכל מרכזיה, מזרח ומערב, ובכל זמניה - מימי קדם ועד יום הכתיבה: "דברי ימי עם עולם"; הוא התעסק במפעל זה עד סוף ימיו. הספר נכתב ברוסית, השפה בה פרסם את רוב כתביו, והסתיים בתחילת שנות העשרים; לאחר מכן באו התרגומים לגרמנית ולעברית וההשלמות. ב-1912 עמד עם ד"ר י"ל קצנלסון בראש המפעל האנציקלופדי "ייברסקיה אנציקלופדיה" ("האנציקלופדיה היהודית", בשפה הרוסית). אנציקלופדיה זו התבססה על האנציקלופדיה היהודית, אך באה להשלים את החסר בה, והדגישה גם את חשיבותן של קהילות ישראל במזרח אירופה. ב-1917 הביע דאגה להשלכות המהפכה הרוסית על עתיד היהודים, אך שאב עידוד מפעולתם הציבורית הלאומית של אישים כמו ישראל זנגוויל.יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', תל אביב, מחברות לספרות, 1970, עמ' 296. ב-1922 עזב דובנוב את רוסיה – מאוכזב מכל ההגבלות וההפרעות שנגרמו לו בעבודתו המדעית - והגיע לקובנה בירת ליטא. כאן הוצעה לו ראשות הקתדרה לדברי ימי ישראל באוניברסיטה הליטאית, אולם הפרופסורים הנוצרים לא ראו את מינויו בעין יפה, ולכן עקר לברלין, וישב שם כ-11 שנה. שם השלים את מפעלו החשוב כהיסטוריון, חיבורו המקיף בן 11 הכרכים, "דברי ימי עם עולם" (תורגם לעברית ב-1923–1939). עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה עבר לגור בלטביה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הפצירו בו מכריו לעלות לארץ ישראל, אולם בתחילת שנת 1940 הוא סירב והעדיף להישאר בלטביה עם ידידיו. בראשית שנת 1941 ניסתה רוזה גינוסר להשיג עבורו סרטיפיקט, לאחר שהביע הסכמה להגר מלטביה. היא פנתה למנחם אוסישקין, אשר אמר שיש להעדיף לתת את מעט הסרטיפיקטים לפעילים ציוניים. לעומתו, יהודה לייב מאגנס פעל להשיג עבור דובנוב סרטיפיקט, אולם השעה נתאחרה ודובנוב לא הספיק לצאת לפני שהנאצים כבשו את לטביה. כאשר כבשו הנאצים את ריגה נכלא דובנוב עם שאר יהודי העיר בגטו ריגה. ב-8 בדצמבר 1941 הובל עם אלפי יהודים למותם בגיא ההריגה ביער רומבולה, שם נטבחו אלפי יהודים. מחמת מחלתו נחסך ממנו המסע המפרך – שוטר לטבי ירה בו והרגו. טענה אחרת היא שנרצח בדרך על ידי אחד מתלמידיו לשעבר, שהיה קצין גסטפו. ממוזער\|שלט רחוב על שם שמעון דובנוב בירושלים משפחתו ממוזער\|150px שמאל\|ממוזער\|200px\|דובנוב בצעירותו דובנוב היה נשוי לאידה לבית פריידלין (1860–1934) והיו להם שלושה ילדים: סופיה (סוניה) דובנוב-ארליך (1885–1986) הייתה משוררת ומתרגמת. הייתה נשואה להנריק ארליך, מנהיג הבונד. לאחר נישואיה התגוררה בפולין. בזמן מלחמת העולם השנייה גרה עם בניה ועם כלותיה בליטא, ומשם נמלטו בני המשפחה לארצות הברית דרך יפן כשבידיהם אשרות יפניות שקיבלו מהקונסול צ'יאונה סוגיהארה. בנה הבכור של סופיה דובנוב-ארליך אלכסנדר ארליך (1912–1985) היה חוקר כלכלה באוניברסיטת קולומביה, ובנה הצעיר ויקטור ארליך (1914–2007) היה חוקר ספרות באוניברסיטת ייל. אולגה דובנוב-איוונוב (1886–1944) התגוררה בלנינגרד ונפטרה בעקבות פגיעת הרעב שספגה בעת המצור על לנינגרד. הייתה נשואה לפועל רוסי מיכאיל איוונוב, שנפטר בגיל צעיר. בניהם התאומים ולדימיר וסרגיי נולדו בווילנה בשנת 1906 ונפטרו בברית המועצות בשנות השמונים. יעקב חיים דובנוב (1887–1957) חוקר גאומטריה, פרופסור באוניברסיטת מוסקבה. היה נשוי פעמיים. בתו מנישואיו הראשונים לנינה פפר, ילנה דובנוב (1912–2004), ובתו מנישואיו השניים לבתיה פיכמן, ויקטוריה דובנוב (1925–2009), התגוררו במוסקבה. נכדתה של ויקטוריה קרן דובנוב היא מזכירה מדעית באקדמיה ללשון העברית. השמועה הנזכרת בכתבה של אייזיק רמבה בעיתון מעריב על נישואי יעקב דובנוב לאישה לא יהודייה אינה מבוססת. אחיו הגדול זאב דובנוב היה חבר ביל"ו. שמואל אבא הורודצקי חקר את שושלת היוחסין של דובנוב. התנועה האוטונומיסטית דובנוב היה ממקימי התנועה האוטונומיסטית, שעיצבה תפיסה הסוברת שהיהודים הם "עם שכל העולם הוא מקומו" - ולכן פתרון הבעיה היהודית, לפי דובנוב, הוא הענקת אוטונומיה ליהודים בגולה. דובנוב ראה את הגולה כמציאות ההיסטורית, והוא סבר שהיהודים התפתחו לעם ללא-טריטוריה; עדות לכך היא המרכזים היהודיים הגדולים בארצות הגולה, ובהם המרכז הרוחני בבבל (בין המאה ה-4 והמאה ה-11), המרכז בספרד (מן המאה ה-11 ועד 1492) ועוד. באותה מידה, סבר דובנוב כי לאף עם אחר אין זכויות לאומיות בלעדיות על טריטוריה כלשהי. יחסו לציונות היה אמביוולנטי, והוא גרס כי הציונות אינה בהכרח פתרון, הן מפני שהפתרון הוא הענקת אוטונומיה בגולה, והן מכיוון שהציונות יכולה לפגוע במאבק להשגת אותה אוטונומיה. עם זאת, הוא ראה בכינונו של מרכז יהודי בארץ–ישראל תהליך רצוי. מרכז זה תאם את תפיסתו בדבר התפתחות מרכזים רוחניים בתולדות היהודים. ואולם, הוא האמין שרוב מניינו של העם היהודי ימשיך לחיות את חייו בתפוצות. להערכתו של דובנוב משנת 1900, בשנת 2000 יהיו מערבית לירדן כ-500,000 יהודים. דובנוב דבק בשפת היידיש העממית; הוא לא התנגד לשפה העברית אך טען כי זוהי שפת האליטות, המיעוט. מכתביו בעברית דברי ימי עם עולם - דובנוב כתב את דברי ימי עמו בראייה המיוחדת לו וחילק אותם לפי סדר המרכזים הרוחניים של עם ישראל: ישראל בארצו, בבל, אפריקה הצפונית, ספרד, ארצות אשכנז, מזרח אירופה, ארצות הברית וחוזר חלילה לארץ ישראל, שנעשתה בדורו למרכז רוחני חשוב של עם ישראל. תולדות החסידות (1931) היסטוריה של יהודי מזרח אירופה (מקור ברוסית, תורגם גם לאנגלית) היסטוריה יהודית לילדים: עם מפות, תמונות וציורים מלחמות החשמונאים ספר החיים קובץ כתבים כרוזים ואגרות בעניין המחלוקת בין החסידים והמתנגדים בתקופת צמיחת החסידות, קונטרס מקוון באתר האוניברסיטה העברית בירושלים מהי ההיסטוריה היהודית? מסה פילוסופית -היסטורית מאת ש.מ. דובנוב תרגם ד"ר יעקב מיטלמן מכתביו ביידיש אלגעמיינע אידישע געשיכטע : פון דעם אור-עלטער ביז דער נייער צייט. ווילנא, 1909. די אידישע געשיכטע פאר שולע און פאלק. ניו יארק, 1915–1917. אלגעמיינע אידישע געשיכטע :פון די עלטעסטע צייטען ביז דער נייער צייט. ווילנע, תר"פ 1920. די נייסטע געשיכטע פונם יידישן פאלק :... פון דער פראנצויזישער רעוואלוציע <1789> ביז דער וועלט מלחמה <1914> : אין דריי בענד. ווארשע 1926. פון "זשארגאן" צו יידיש און אנדערע ארטיקלען :ליטערארישע זכרונות. ווילנע 1929. געשיכטע פון חסידיזם :אויפן יסוד פון אריגינעלע מקורים, געדרוקטע און כתב-ידן, ווילנע 1930–1933. אידישע געשיכטע :דערציילט פאר קינדער, מיט 70 אילוסטראציעס און קארטעס. בערלין 1932. אידישע געשיכטע פאר שול און היים. ריגע 1935. הנצחה על שמו של דובנוב רחובות בירושלים, בתל אביב, בחיפה, ברעננה, בנתניה, בהרצליה, בלוד, בבאר שבע, בראשון לציון וברחובות. בתל אביב הוקם בית ספר יסודי על שמו. גינת דובנוב, גינה רחבת ידיים בתל אביב קרויה על שמו. זכרו של דובנוב הונצח בבול דאר ישראלי. ב-10 באפריל 2002, הנפיק דאר ישראל סדרה של 4 בולי דאר על היסטוריונים יהודים שעסקו בהיסטוריה של היהודים בגולה בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל, בהם בול לזכרו של שמעון דובנוב שעליו מופיע דיוקנו. על השובל של הבול הופיעה הכתובית: "דברי ימי עם עולם ". האמן אד ואן אוין עיצב את הבול. דאר ישראל מכר 834,000 של בול זה עד להפסקת המכירה. לקריאה נוספת שמעון ראבידוביץ' (עורך), ספר שמעון דובנוב, הוצאת אררט, 1954. אברהם גרינבוים, ישראל ברטל, דן חרוב (עורכים), ספרא וסייפא - שמעון דובנוב: היסטוריון ואיש ציבור, מרכז זלמן שזר, 2010. קישורים חיצוניים פרסומיו של שמעון דובנוב בספרייה הלאומית כתבי דובנוב הסרוקים באוסף אהרן פריימאן, אוניברסיטת פרנקפורט שמעון דובנוב, באתר "האבות המייסדים של הציונות" – ערך מקיף הדן בסוגיות במשנתו של דובנוב, ועשיר במקורות וציטוטים מכתביו אברהם לוינסון, "שמעון דובנוב", פרויקט בן יהודה יעקב רוטשילד, דובנוב, גרץ, יעבץ - סקירה השוואתית, חברה והיסטוריה (עורך: יחזקאל כהן), ירושלים: משרד החינוך, תש"ם, באתר "דעת" דוד אסף, '"אהובי רעי, המגיד מדובנא": מכתבי בדיחות בסגנון "מגלה טמירין" שהחליפו ביניהם שלום עליכם ושמעון דובנוב', חוליות, 5 (1999), עמ' 61–107. אוסף פרטי שמעון דובנוב, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. הערות שוליים קטגוריה:היסטוריונים יהודים רוסים קטגוריה:היסטוריונים רוסים קטגוריה:יהודים בשואה: לטביה קטגוריה:יידישיזם ויידישיסטים קטגוריה:אנציקלופדיסטים יהודים קטגוריה:חוקרי תולדות עם ישראל קטגוריה:חוקרי יהדות מזרח אירופה קטגוריה:אסירים בגטו ריגה קטגוריה:סופרים ומשוררים שנספו בשואה קטגוריה:היסטוריונים שנספו בשואה קטגוריה:סופרים יהודים בלארוסים קטגוריה:סופרים כותבי יידיש קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל קטגוריה:מהגרים מרוסיה לגרמניה קטגוריה:ילידי 1860 קטגוריה:נפטרים ב-1941	2024-09-28T22:28:07
שושנאים	שושנאים (שם מדעי: Liliales) הם סדרה של צמחים חד־פסיגיים, השייכת למערכת בעלי הפרחים. מאפיינים הסדרה מכילה לרוב צמחים עשבוניים או מטפסים, ולעיתים בני שיח. רובם רב־שנתיים ובעלי איבר אגירה תת-קרקעי. הסדרה מוכרת בעיקר בזכות השושן בעל פרחים גדולים ויפים. ייחודם מתבטא בנוכחות תדירה של נקודות שחורות על־גבי עלי העטיף. עם זאת, במבט על כלל הסדרה, גודל הפרחים משתנה בין קטן וגדול, והם לעיתים בודדים, ולעיתים סדורים בתפרחות. תפוצה לפי הגישה המודרנית, מונים השושנאים 10 משפחות, ובהן משפחה אחת של ספרופיטים (Corsiaceae). תפוצת הסדרה בכללותה היא עולמית. המשפחות הגדולות יחסית (המונות מעל מאה מינים) שייכות לחצי הכדור הצפוני, או שתפוצתן עולמית עם מרכז הכובד בחצי הכדור הצפוני. לעומתן המשפחות הקטנות (עד עשרה מינים) מוגבלות באופן מפתיע לאזורים בחצי הכדור הדרומי, או לעיתים רק אוסטרליה או אמריקה הדרומית. מספר המינים בסדרה קטן למדי והוא רק כ־1,300. הסדרה מיוצגת בארץ על ידי 7 סוגים בשלוש משפחות. מקורות הסדרה מספר מאובנים מקרב השושנאים הוא קטן יחסית. ישנם פריטים אחדים השייכים לאאוקן (כמו Petermanniopsis anglesaensis או Smilax), אך זיהוים אינו וודאי. כמו כן, ידוע על Ripogonum scandens מתקופת המיוקן. לפיכך, לא ניתן להעריך במדויק את הגיל והתפוצה ההתחלתית של סדרת השושנאים. מעריכים כי הסדרה נוצרה בקרטיקון התחתון, לפני למעלה מ־100 מיליון שנה, ואילו הפיצול הראשוני למשפחות אירע בתקופה שבין 82 ל־48 מיליון שנה לפני זמננו. מיון סוגים רבים של צמחים שהיו משויכים בעבר לשושנאים, הופרדו מתוך הסדרה, וקובצו למשפחות בשתי סדרות חדשות (טמוסאים ואספרגאים). כך למשל, הסוג שום אינו שייך עוד למשפחת השושניים, אלא למשפחה אספרגיים שבסדרה אספרגאים. קישורים חיצוניים * קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1826 קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארל ג'וליוס פרלב קטגוריה:סדרות צמחים	2024-04-26T13:40:17
עמוס (פירושונים)	קטגוריה:שמות משפחה עבריים קטגוריה:שמות פרטיים עבריים לגברים	2024-04-23T19:15:49
יהושע בן נון	260x260px\|ממוזער\|בנג'מין ווסט, יהושע חוצה את הירדן עם ארון הברית, שמן על עץ, 1800 ממוזער\|רחוב על שמו בירושלים יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (הושע בן נון) הוא דמות מקראית. על פי המקרא היה מנהיג עם ישראל אחרי מות משה וכובש הארץ בתקופת התנחלות השבטים. קודם לכן היה משרתו של משה וגם תלמידו. במעמד הר סיני ליווה את משה בדרכו לקבל את לוחות הברית עד מרגלות ההר, ויחד עם כלב בן יפונה היה במיעוט משנים עשר המרגלים שתמך במשה. לפי התלמוד, אחד התנאים סבר שהוא אף כתב את שמונת הפסוקים האחרונים בתורה, המתארים את מות משה והחלפתו, וכן שהוא הכותב של ספר יהושע. יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע". לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הנהיג יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל בכיבוש יריחו וכיבוש העי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: ), כיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון. יהושע גם הוביל את מעמד הברכה והקללה עם כניסת עם ישראל לארץ, כפי שהנחה משה בציווי המובא בספר דברים. לפי המקרא נחלת יהושע בן נון הייתה בתמנת חרס ושם נקבר. יהושע נחשב לשופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים. רבי משה בן מיימון מביא את סמיכת יהושע בתור דוגמה למינוי מלך על ידי סנהדרין ונביא. ביוגרפיה לפי המסורת נולד יהושע במצרים בשם הושע בן נון. הוא השתייך לשבט אפרים והיה נכדו של אלישמע בן עמיהוד, נשיא שבט אפרים. דעות שונות ניתנו לגבי שנת לידתו של יהושע. סדר הדורות מביא בסתם דעה שיהושע נולד בשנת ב'ת"ו לבריאת העולם (1354 לפנה"ס), והיה בן 42 ביציאת מצרים. מקור דעה זאת בסדר עולם, שיהושע היה בכניסה לארץ בן 82, והנהיג את ישראל 28 שנים, עד למותו בגיל 110, בשנת ב'תקט"ז לבריאת העולם (1244 לפנה"ס). בנוסף, מביא סדר הדורות את עמדתם של הרשב"ץ ושל הרב אברהם אבן עזרא שיהושע נולד בשנת ב'שצ"ב, כלומר היה בן 56 ביציאת מצרים. לפי דעה זאת, היה יהושע בן 96 בכניסה לארץ ישראל והנהיג את העם 14 שנים עד מותו. אליהו שץ טוען שיהושע היה רק בן 19 בעת יציאת מצרים, בן 20 בזמן חטא המרגלים, ובן 59 בעת הכניסה לארץ ישראל ובהתאם כותב שיהושע הנהיג את ישראל במשך 52 שנה. את עמדתו הוא מבסס על הניגוד בין הפסוקים: "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי. אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ. וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה." לבין הפסוקים: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי. אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן." בפסוקים הראשונים, הקובעים שהאנשים שראו את יציאת מצרים לא יכנסו לארץ, מוחרג רק כלב, בעוד בפסוקים האחרונים הקובעים שבני ה-20 ומעלה בעת חטא המרגלים לא ייכנסו לארץ, מוחרגים יהושע וכלב. בהתאם מסיק אליהו שץ שביציאת מצרים יהושע היה צעיר מכדי להכלל בגזירה על הכניסה לארץ, בעוד בעת חטא המרגלים הוא היה כבר בן 20 ונכלל בגזירה. הרב יצחק אברבנאל מביא ראייה לגילו המבוגר של יהושע בכך שכבר לאחר כיבוש הארץ ועוד לפני חלוקתה כתוב: "וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ." הטוענים שיהושע היה צעיר בעת חטא המרגלים מביאים חיזוק מהפסוק בעת חטא העגל: "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" אברהם אבן עזרא הטוען שיהושע היה אז מבוגר מפרש שהמילה נער מתייחסת לטיב השירות של יהושע את משה, ולא לגילו הכרונולוגי. דמותו בתורה הקרב נגד עמלק המקרא מאזכר לראשונה את יהושע בספר שמות. שם הוא מתואר כמי שמצווה על ידי משה לארגן צבא מקרב בני ישראל ולנצח עליו במלחמה כנגד עמלק: בהמשך מתואר כי יהושע מילא בקפדנות את דבריו של משה, והצליח מבחינה מלחמתית - , ומשה מקבל צו אלוהי - לומר באוזני יהושע כי רצון האל הוא למחות את עמלק מתחת השמים. משרת משה בסמיכות לתיאור מעלתו הגדולה של משה, יהושע מתואר כעוזרו הנאמן והמסור של משה: יהושע הוא האדם היחיד המלווה את משה להר סיני () ושב איתו עם הלוחות (). התורה מציינת כי פעמיים יהושע שוגה בטעויות קלות ומשה מתקנו. הוא מזהה את רעש המחולות של העגל בטעות כקולות מלחמה (). בפעם אחרת כאשר אלדד ומידד מתנבאים במחנה, הוא מקנא למשה ותובע ממנו לאוסרם, אך משה משיב לו . ריגול הארץ לקראת ניסיון הכניסה הראשון לארץ ישראל משה בוחר את יהושע להיות אחד משנים עשר המרגלים, תוך שהוא משנה את שמו מ"הושע" ל"יהושע". בניגוד לעשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה, יהושע ביחד עם כלב בן יפונה טוען כי הארץ טובה מאוד וניתנת לכיבוש (). בספר דברים מתואר כי מיד לאחר חטא המרגלים נמסר למשה מה' כי יהושע הוא האדם המיועד להנחיל לבני ישראל את ארץ ישראל, ושעל כן הוא צריך לחזק ולטפח אותו לקראת התפקיד - (), ואכן משה מטפח אותו (), ואף נותן לו גיבוי לעיני כל ישראל בסוף ימיו: הסמכת יהושע עוד מתואר כי יהושע מצטרף לשירת האזינו שמשה אומר, אולי כחלק מהעדות שהשירה הזו אמורה להעיד כלפי עם ישראל (). יהושע מתואר על ידי ה' באוזני משה, כ"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (), ומשה מתבקש בסוף ימיו לסמוך את ידיו עליו. תיאור דומה קיים בסוף ספר דברים, שם מתואר כי יהושע מלא ב"רוח חכמה", בשל סמיכת ידיו של משה עליו, והדבר מקנה לו סמכותיות רבה בקרב העם שמוכן לציית לו בשל כך. דמותו בספר יהושע 280px\|ממוזער\|ג'ון מרטין (1854-1789), יהושע מצווה על השמש לעמוד דום מעל גבעון, שמן על בד, 1816 ממוזער\|270px\|הפלת חומות יריחו, ציור מהמאה ה-15 מאת Jean Fouquet ספר יהושע ממשיך את הקו של יהושע כתלמידו המסור של משה וכממשיך דרכו. יהושע מתגלה כמנהיג וכמצביא נחוש ואמיץ, הקשור לה' בקשר הדוק, הדואג לרוחניותו של העם, לא פחות ממה שהוא דואג למורל הקרבי ולתוכניות המלחמה וההתיישבות שלו. הספר מתאר נקודות דמיון רבות בין השניים, כדי לחזק את התפיסה, שיהושע הוא המשכו המובהק של משה: יהושע בוקע את נהר הירדן כפי שמשה ביקע את ים סוף. ליהושע יש גילוי של מלאך, כפי שלמשה היה גילוי של הסנה (). הוא שולח מרגלים, כפי שמשה שלח מרגלים. הוא נופל על פניו בשעת משבר (), כפי שנהג משה לעשות. הוא מעניש את החוטאים בחומרה () כפי שמשה העניש (). הוא מוביל את מעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל בו נכרתת ברית עם ה'. הוא מצביע בכידון במלחמת העי, כפי שמשה הצביע בידיו (ומטהו) במלחמת עמלק. הוא מחזק את לב ראשי צבאו (), כפי שמשה מחזק אותו (). הוא כורת ברית נוספת בין בני ישראל וה' בשכם (), בדיוק כפי שמשה כרת ברית נוספת בעבר הירדן בערבות מואב (). יהושע במותו מכונה "עבד ה'" (), בדיוק כפי שמשה כונה במותו (). תחת הנהגתו בני ישראל עובדים את ה' (), כפי שעבדו אותו כאשר חי משה. תקנות יהושע תקנות יהושע בן נון, המכונות גם "תנאי יהושע", הן סדרת הוראות הלכתיות המיוחסות ליהושע בן נון בעת כניסת בני ישראל לארץ כנען (עמינח, תשמ"ב-תשמ"ג). מטרתן העיקרית היא הסדרת השימוש במשאבים ציבוריים ופרטיים, תוך יצירת איזון בין צורכי הפרט והכלל בחברה החדשה שנוצרה בארץ ישראל. מקור התקנות מוזכר לראשונה בברייתא במסכת בבא קמא, שם הן מתוארות כ"עשרה תנאין התנה יהושע" (בבלי, בבא קמא פא ע"א). חלק מפרשני המקרא קושרים את התקנות לפסוק בספר יהושע: "ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם" (יהושע כד, כה). רבי יהושע בן לוי מונה עשר תקנות עיקריות: היתר לרעות צאן בחורשות פרטיות: מטרתה לאזן בין זכויות הקניין של בעלי הקרקע לבין הצורך הציבורי בשטחי מרעה. התקנה מגבילה את ההיתר לחורשות בלבד, ולא לשדות מעובדים, כדי למנוע נזק לגידולים חקלאיים. היתר ללקט עצים משדות אחרים: תקנה זו מתירה לאסוף עצים משדות השייכים לאחרים. היא נועדה לספק מקור לעצי הסקה ובנייה, במיוחד לעניים שאין להם קרקע משלהם. עם זאת, ההיתר מוגבל לעצים יבשים או נפולים, כדי למנוע נזק לעצים חיים. היתר ללקט עשבים, למעט בשדה תלתן: תקנה זו מאפשרת ללקט עשבים מכל מקום, למעט משדות תלתן. התלתן היה גידול חשוב למספוא, ולכן הוחרג מההיתר. התקנה מאזנת בין הצורך באספקת מזון לבעלי חיים לבין הגנה על גידולים חקלאיים חשובים. היתר לקטום ענפים, למעט בעצי זית מסוימים: תקנה זו מתירה לקטום ענפים מעצים, אך מחריגה עצי זית חדשים (עד גובה מסוים). מטרתה לאפשר שימוש בענפים לצרכים שונים, תוך הגנה על עצי זית צעירים שהיו בעלי חשיבות כלכלית רבה. זכות שימוש במעיינות לתושבי העיר: תקנה זו מעניקה לתושבי העיר זכות שימוש במעיינות, גם אם הם נמצאים בשטח פרטי. היא מבטיחה גישה למים, שהם משאב חיוני, לכלל הציבור. היתר לדוג בכנרת, עם מגבלות מסוימות: התקנה מתירה דיג בכנרת, אך מגבילה את השימוש ברשתות כדי למנוע הפרעה לספינות. היא מאזנת בין הצורך במקור מזון ופרנסה לבין שמירה על נתיבי שיט. היתר לעשיית צרכים מאחורי גדרות: תקנה זו מאפשרת לאנשים לעשות את צורכיהם מאחורי גדרות, גם בשטח פרטי. היא נועדה לפתור בעיה של היגיינה ציבורית בהיעדר שירותים ציבוריים. היתר למעבר בשבילים פרטיים עד לעונת הגשמים השנייה: תקנה זו מתירה מעבר בשבילים פרטיים עד לתחילת עונת הגשמים השנייה. היא מאזנת בין זכות המעבר הציבורית לבין הצורך להגן על שדות מעובדים בעונת הגידול. היתר לעבור בצדי הדרכים בתנאים מסוימים: תקנה זו מאפשרת לאנשים לעבור בצדי הדרכים, גם אם הם עוברים בשטח פרטי, בתנאים מסוימים (למשל, כשהדרך הראשית בוצית). היא נועדה להבטיח תנועה חופשית תוך כיבוד זכויות הקניין. היתר לעקור ענפים למי שתעה בכרם: תקנה זו מתירה למי שתעה בכרם לעקור ענפים כדי למצוא את דרכו החוצה. היא מאזנת בין הצורך להציל אדם שתעה לבין הגנה על רכוש פרטי. התקנה הנוספת לגבי הקצאת מקום קבורה למת מצווה: תקנה זו מחייבת הקצאת מקום קבורה לאדם שנמצא מת ללא קרובי משפחה שידאגו לקבורתו. היא מבטאת את הערך היהודי של כבוד המת ואחריות הקהילה. כל התקנות הללו משקפות ניסיון ליצור מסגרת חברתית מאוזנת, המכבדת זכויות פרט אך גם מכירה בצרכים הקהילתיים והציבוריים. הן מהוות בסיס חשוב להתפתחות המשפט העברי ומשפיעות על הלכות רבות עד ימינו.תקנה נוספת שמוזכרת היא הקצאת מקום קבורה למת מצווה (עמינח, תשמ"ב-תשמ"ג).התקנות משקפות את המתח בין זכויות הפרט לצורכי הציבור, ומהוות ניסיון ליצור איזון בין השניים. הן מדגימות את הגישה היהודית לבעלות על קרקע, המשלבת בין זכויות הפרט לאחריות חברתית. כפי שמציין שצ'יפנסקי (תשס"ד), התקנות מהוות חלק מ"התקנות בישראל" ומשקפות את התפתחות המשפט העברי בתקופת ההתנחלות בארץ ישראל. ניסים יהושע כמשה מחולל ניסים ובעל יכולת לגייס את האל לטובת עם ישראל, , בדומה לכתוב ביציאת מצרים: . תחת הנהגתו הירדן נבקע, חומת יריחו הבצורה נופלת תחתיה, אבני ברד גדולות נופלות על האויבים, והשמש והירח נעצרים - . למעשה המקרא מציין שיהושע היה האדם היחיד שאלוהים נשמע לפקודתו, ובכך הוא מתעלה אף על משה: מותו וצום יהושע שמאל\|ממוזער\|250px\|מבנה הקבר המיוחס ליהושע בן נון בתמנת חרס יהושע היה בן 110 שנה במותו. בספרות חז"ל מוזכר כי יש לצום תענית צדיקים ביום פטירתו, אך קיימת מחלוקת לגבי התאריך המדויק של יום זה: המקורות הקדומים מציינים את פטירתו בי"ח באייר. במקורות המאוחרים יש שכתבו כ"ו בניסן, כ"ח בניסן או כ"ט בניסן. כיום לא נהוג לקיים את צום יהושע. מקום קבורתו לפי ספר יהושע, מקום קבורתו של יהושע בן נון הוא בתמנת סרח שבהר אפרים: כיום נהוג לזהות כקברו את האתר שנקרא קבר יהושע בן נון בשומרון, אם כי לפי מסורות שונות מימי הביניים, המובאות בין היתר בידי רבי פתחיה מרגנשבורג, מזוהה קברו בבקעת ארבל שבגליל התחתון, ומסורות אחרות מזהות את קברו עם נבי יושע בגליל העליון ועם "נבי ינון" שליד שכם. בספר שופטים מופיע השם ללא שיכול האותיות: "תמנת חרס". "חרס" הוא השמש ועל פי מדרש בראשית רבתי (כה, יא) ופירוש רש"י, על קברו של יהושע הועמדה תמונת שמש. בספרות חז"ל בדברי חז"ל, מציינים את המדרג שבין מנהיגי ישראל באמרה "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה" לפי הפסוק "ונתת עליו מהודך" - ולא כל הודך. ליהושע בן נון מיוחסות תקנות הנוגעות לכניסת בני ישראל לארץ ישראל. כך, הברכה השנייה בברכת המזון, ברכת הארץ, מיוחסת ליהושע. כמו כן, מיוחסות ליהושע בן נון עשר תקנות הנוגעות לשימוש מותר ברכוש של אנשים אחרים הנקראות עשר התקנות של יהושע. תקנות אלו הן: מותר לאדם לרעות צאן בחורשה פרטית שבה אילנות זקנים, אך לא בקר. וחורשה פרטית שאילנותיה צעירים אסור לרעות בה, לא צאן, ולא בקר, אלא ברשות הבעלים. מותר לאדם ללקט עצים להסקה משדה חברו, ובתנאי שיהיו זרדים פשוטים שאין בכוחם להשריש, אבל שאר עצים אסור. מותר לאדם ללקט משדה חברו עשבי בר העולין מעצמם, חוץ משדה תלתן שזרעה לבהמה. מותר לאדם לקטום ייחורים משדה חברו חוץ מגרופיות של זית, ובלבד שיקטום ייחורים קטנים בלבד, ומאזורים בעץ שאינם מולידים פרי ואין בהם הפסד. מעיין חדש שהחל נובע בשדה פרטית, מספק מים לכל בני העיר. מותר לכל אדם לדוג דגים מהכנרת, אף על פי שהיא בנחלת שבט נפתלי. ובתנאי שידוג בחכה בלבד. לבני השבט מותר לדוג אף עם רשת. מותר לאדם הנמצא בדרך ונזקק לצרכיו, לסטות מן הדרך ולעשות את צרכיו מאחורי גדר של שדה, ואפילו גדל בה גידול יקר. מי שתעה בין הכרמים, יכול להסיט את ענפי הגפנים לכאן ולכאן, עד שיחזור לדרך. בחורף כאשר דרכי-הרבים מלאות בוץ, מותר לעוברי הדרכים, להלך בדרכים, שבצידי שדות פרטיות. מת מצווה, קונה מקומו, ונקבר במקום שנמצא בו. ובתנאי שלא היה מוטל על הגבול בין שני שדות, או בשטח ששייך למדינה, שבמקרים אלו, מביאים אותו לבית הקברות. מדרשי אגדה על פי המדרש, יהושע בן נון נישא לרחב הזונה מיריחו לאחר שהתגיירה. וכן מובא בחז"ל כי ליהושע לא היו בנים, כי אם בנות. במדרש אגדה שפורסם לראשונה במאה ה-18 מובא מעשה מוזר הקושר את השם נון - בארמית דג, לזה שהוריו השליכו אותו ליאור ובלע אותו דג, פרעה צד את הדג ומצא את יהושע בתוכו, גדלו בביתו ומונה ל"ריש קטיעיא" (תליין), בתוקף תפקידו הרג את אביו, וכשנודע לו על כך עשה תשובה. יש שפקפקו באותנטיות של מדרש זה, והרב מרדכי הכהן סבר שזו רק בדייה שמבוססת על אדיפוס, מהמיתולוגיה היוונית. בספר דברי הימים, שם אביו "נון" מנוקד בחולם ולא בשורוק, עובדה המרחיקה עוד יותר את אגדת הדג. התייחסויות במחקרים מדעיים ממצאים ארכאולוגיים במהלך סקר הר מנשה, שנערך בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20, חשף פרופ' אדם זרטל מאות אתרים ארכאולוגיים בגב ההר מן המאה ה-13 לפנה"ס, בעלי מאפיינים ייחודיים אותם ייחס לחדירת שבטי ישראל בתקופתו של יהושע בן נון. הממצא הידוע ביותר הוא מזבח הר עיבל, אותו זיהה זרטל עם המזבח שעל פי המקרא הוקם על ידי יהושע בן נון במעמד הברכה והקללה. זיהוי זה לא התקבל על מרבית הארכאולוגים המקראיים, שהציעו הסברים חלופיים לממצאים, והוא נוגד את האזכור בתלמוד שקבע כי בתום המעמד פירק יהושע את המזבח והעביר אותו לגלגל. תיארוך הממצאים המיוחסים לתקופתו של יהושע בן נון על פי זרטל חופף לתיארוך המסורתי לתקופה זו על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית ללא התיקון של השנים החסרות. ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס בן המאה השישית כותב בספר "היסטוריה של המלחמות" כי יש מבצר בנומידיה, במקום שבו שוכנת העיר טיגיסיס , ושם יש שני עמודי אבן עם כתובת בשפה הפיניקית: "אנו הם אלו שנמלטו מפניו של יהושע השודד, בן נון". יש פולמוס בין ההיסטוריונים על ערכה של העדות הנ"ל. חקר המקרא מקובל במחקר כי הטקסטים המקראיים שמספרים על ימי יהושע נכתבו מאות שנים אחרי התקופה אותה הם מתארים, שכן תרבות כתיבה בעברית התפתחה בארץ ישראל רק במהלך האלף הראשון לפנה"ס, ועל כן מקובל לא לראות בתיאור המקראי תיאור היסטורי מדויק. יש הסבורים שתיאורי הכיבוש בספר יהושע אינם מהווים בעיקרם תיעוד של מאורעות היסטוריים. לדוגמה, ערים מסוימות שכבש יהושע על פי המקרא נכבשות מחדש בידי אחרים מאוחר יותר, והעי קרויה בשם שעשוי לרמז על היותה תל חורבות. מכאן, על פי המקובל בביקורת המקרא, סביר להניח שמי שכתב את ספר יהושע, או שליקט מקורות שונים המתייחסים למסע הכיבושים, היה חסר מידע לגבי הנפשות הפועלות, ושמו של יהושע הואצל על הכיבושים על מנת להעצים את אישיותו. טענת חלק מהחוקרים שדווקא תקופת השופטים מייצגת יותר נאמנה את כיבוש הארץ. דמותו בגליל באלף הראשון יהושע נחשב לדמות חשובה בקרב יהודי הגליל במאות הראשונות לספירה. הוא תואר ככובש הארץ וכמחולל נסים, בגרסאות שונות של הסיפור המקראי. לזכרו הונהג צום יהושע, בתאריכים שונים, שהמאוחר מביניהם הוא י"ח באייר. כמו כן, יהושע הוזכר בהקשרים של רעידת אדמה שהתרחשה במותו. במאה ה-7 כבר קיימת עדות ברורה המציגה את הקשר בין התאריך י"ח באייר לבין צום יהושע: עדות נוספת לכך ניתן למצוא גם מהמאה ה-8: החוקר אלחנן ריינר העלה את האפשרות כי מיתוס זה היה המקור למיתוס על ישו. עוד טען ריינר כי דמותו של הרשב"י היא גלגול של דמותו של יהושע בן נון בגליל באלף הראשון לספירה. ריינר הצביע על כך ששתי הדמויות הן אבות מייסדים אגדיים ומחוללי נסים, לשתיהן קשר לרעידת אדמה, שתיהן קשורות בהר מירון כאתר פולחן (על פי הגרסה המזהה את קברו בגליל) ושתיהן נפטרו ב-י"ח באייר. שמאל\|ממוזער\|250px\|קטע מהאנדרטה לזכרו של יהושע בן נון במרכז השומרון, יצירת האמן אסף קדרון בספרות ובשירה חיים נחמן ביאליק התייחס לדמותו של יהושע בן נון ולחילופי המשמרות בינו לבין משה רבנו בשירו "מתי מדבר האחרונים" משנת 1896. ביאליק העמיד כמוטו לשיר את הפסוק המשנאי "משה מת יהושע מכניס" וכך הוא מתאר בו את יהושע: . ביאליק לא רק תיאר בשירו את המאורעות התנ"כיים, אלא גם כיוון לשקף בשיר את קורותיו של עם ישראל באותה תקופה, ימי התעוררות הציונית המדינית מבית מדרשו של בנימין זאב הרצל. ראו גם ספר יהושע גזרות יהושע לקריאה נוספת אליהו עסיס, ממשה ליהושע ומנס לטבע: עיון ספרותי בפרקי הכיבוש בספר יהושע, ירושלים: מגנס, תשס"ה קישורים חיצוניים גליה סמו, אודות יהושע בן נון, באתר מקראנט דליה מרקס, יהושע בן נון: חניכות ומנהיגות, שיעורים בבית אבי חי אלכסנדר רופא, יהושע בן נון בתולדות המסורת המקראית - עשרה פרקים, באתר מקראנט יהושע כמשה, משה כיהושע בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך שמואל אחיטוב, דמותו של יהושע, באתר מקראנט יהושע בן נון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח הערות שוליים * קטגוריה:לוחמים בתנ"ך קטגוריה:נביאים בתנ"ך קטגוריה:מרגלים קטגוריה:חברון: אישים בתקופת המקרא קטגוריה:נדודי בני ישראל במדבר: אישים קטגוריה:אישים בתנ"ך שהונצחו על בולי ישראל קטגוריה:אישים שהונצחו על מדליות ישראל קטגוריה:אישים בספר יהושע קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל קטגוריה:אישים בספר במדבר קטגוריה:פרשת פינחס קטגוריה:פרשת שלח לך קטגוריה:אישים משבט אפרים קטגוריה:אישים בתנ"ך שהגיעו לגיל 110 קטגוריה:שופטים בתנ"ך	2024-10-01T01:56:44
שרירים	REDIRECT שריר	2004-09-28T09:39:04
כתובה	שמאל\|ממוזער\|250px\|כתובה מעוטרת מהמאה ה-18 מרג'ו אמיליה כְּתובָּה היא מסמך משפטי מחייב שנלווה לקידושין, אשר בו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו, ובעיקר התחייבותו הכספית במקרה שתגורש או תתאלמן. כיום נהוג להעניק את שטר הכתובה לכלה במהלך מעמד החופה. במהלך ההיסטוריה ופיזורם של ישראל בגולה, נקבעו נוסחים שונים בקהילות שונות, בעיקר על רקע התחייבויות נוספות שנקבעו בקהילות, והגדרות הלכתיות שונות. מקור הכתובה שמאל\|ממוזער\|250px\|כתובה משנת 1869 מפירנצה דאורייתא או דרבנן בתלמוד נחלקו התנאים האם חיוב הוא מהתורה, או מתקנת חז"ל: יש הסוברים שהיא תוקנה על ידי חכמי תורה שבעל פה, במטרה להגן על הנשים, כדי שלא יהיה קל בעיני בעליהן לגרשן, על ידי כך שהמגרש את אשתו יצטרך לשלם לה סכום כסף גדול, כך היא דעתו של התנא רבי יהודה, ושל האמוראים רב נחמן ושמואל, וכך פסק להלכה הרמב"ם. לעומת זאת, יש הסוברים שחיוב הכתובה לבתולה הוא מהתורה וחכמים רק תיקנו כתובה לשאר הנשים (כגון אלמנה) ואסרו לזוג להתייחד ללא כתובה, וכך היא גם דעתו של רבי מאיר, רבן שמעון בן גמליאל ורב אשי, וכן דעת התוספות. ראיה לשיטה זו היא שבחלק מנוסחי הכתובה שבה נכתב . אך גם לפי רבי מאיר, טעם הכתובה הוא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, מפני שאם תהא קלה בעיניו להוציאה, לא תהא דעתה של האשה בטוחה בנישואיה, היא תחשוש תמיד שמא יגרשנה, וממילא תבעל לשם זנות ולא לשם נישואין. שמעון בן שטח תיקן שכל נכסיו דלא ניידי של הבעל יהיו משועבדים לכתובה, ומשמעות הדבר שהיא יכולה לגבות את החוב במקרה של גירושין מכל הנדל"ן של בעלה לשעבר (). תקנת הגאונים, שכל חוב נגבה גם ממטלטלין, ולא רק ממקרקעין, חלה גם על כתובה כך שכתובה נגבית ממטלטלין מתקנת הגאונים. המסמך הקדום ביותר המוכר לנו מעין הכתובה הוא מסמך הנישואים ממרשה, הכתוב על גבי חרס שגודלו 10X14 סנטימטר. מסמך זו מתוארך לשנת 176 לפנה"ס – עוד לפני שמעון בן שטח – הוא כתוב בארמית ומזכיר את הכתובות של ימינו. חוקרים משערים שמדובר בטיוטה של כתובה, ולא בכתובה ממש. תוכן הכתובה שמאל\|ממוזער\|250px\|כתובה משנת 1750 מוונציה, העד שמחה קאלימאני מחבר הספר תוכחת מגולה טקסט=כתובה המציגה את עקדת יצחק\|ממוזער\|כתובה מעוטרת מאנקונה, המציגה את עקדת יצחק בהסכם מתחייב הבעל לזון, ולפרנס ולכבד את אשתו [על פי הפסוק "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" ()]. בכתובה מפורט הסכום אותו מתחייב הבעל לתת לאשתו במקרה שיגרש אותה, או אם ימות, וכן נרשמים הנכסים אותם מביאה האישה מבית אביה, שבהם לבעל זכויות חלקיות, ונשארים בבעלותה (נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל). התחייבות הבעל לאישה סכום הכתובה שני סוגי מטבעות יש הנקראים 'מנה': אחד הנהוג בתקופת התורה, ואחד הנהוג בתקופת חכמי התלמוד (בדומה לדולר קנדי, ודולר אוסטרלי), יש מחלוקת בין הראשונים האם יש להעריך את הכסף בכתובה במנה הנהוג בתורה (השווה פי-8), או במנה הנהוג בתקופת התלמוד. מדין התלמוד הסכום המינימלי לכתובה הוא מאתיים זוז (מטבע מימי המשנה והתלמוד) לבתולה, ומאה (הנקראים גם מנה) לאלמנה וגרושה. בתקופת התנאים 200 זוזים היו שווי ערך לשכר עבודתו של פועל במשך שמונה חודשים לערך, אך לפי שווי הכסף בימינו סכום זה אינו עולה על כמה מאות או אלפי שקלים. חכמים אפשרו לבעל, אם הוא רוצה בכך, להוסיף על סכום הכתובה המינימלי של 200 זוז סכום נוסף הקרוי "תוספת כתובה". בימי הביניים הנהיגו בקהילות רבות להוסיף באופן קבוע בכל הכתובות תוספת כתובה בשיעור נוסף על השיעור המינימלי מדברי חז"ל. בתקופת הראשונים באשכנז נהגו להוסיף סכום של 50 'ליטרין' כסף, וקביעה זו התקבלה במנהג האשכנזים במערב אירופה עד היום. ביהדות מזרח אירופה נהגו להוסיף סכום של 100 מטבעות בשם 'זקוקים' מכסף, וכך נהוג גם היום ברוב הכתובות האשכנזיות. בקהילות אחרות נהגו סכומים אחרים. מלבד תוספת כתובה זו, הנהיגו להוסיף בכתובה סכום מקביל (50 ליטרין או 100 זקוקין) ככיסוי מוסכם לנדוניה שהכניסה הכלה לחתן. חישוב ערכם של המטבעות הללו לפי ערכי ימינו אינו ברור ונאמרו בו דעות שונות. לפי הערכתו של החזון איש לשווי הכסף שב'זקוק' סכום זה שווה כיום עשרות אלפי שקלים, אך לרוב הדעות ערכו נמוך בהרבה. בשל חוסר הבהירות ב'זקוק', יש נוהגים היום להחליף את הסכומים הללו בסכום קצוב במטבע הנהוג במקום ובשעת החתונה, או לחלופין להשלים את הסכום החסר בשביל להביא את סך הכתובה למספר מובן ומוסכם. לפי המובא במשנה ובגמרא, הסכום המינימלי לכתובת בת כהן הוא ארבע מאות זוז, ואילו אלמנה בת כהן זוכה לסכום הרגיל של מאה זוז בלבד. תקנת כתובת בנין דכרין כתובת בנין דכרין היא תקנת חז"ל ולפיה, כאשר מתה אשתו של אדם, ירשו בניה מאביהם את דמי הכתובה ואף סכום הנדוניה שהכניסה האם בנישואיה לרשות המשפחה. כאשר לאדם יש רק בן אחד, אין משמעות לתקנה זו, שכן בכל מקרה הבנים יורשים את האב, ולתקנה זו יש משמעות רק כאשר אדם נשא שתי נשים, והאחת הכניסה נדוניה בסכום גדול יותר מהשנייה, שבניה של כל אחת מהנשים יורשים את הנדוניה שהכניסה אמם לאביהם, מהאב. תקנת טוליטולא בין תקנות טוליטולא, שמיוחסות ליהודי ספרד במאה ה-14, נקבעה תקנה הנוגעת לכתובה לפיה אישה יכולה לרשת עד שיעור של מחצית מעיזבונו של בעלה, המתקזז עם הכתובה. כלומר – אם על פי הכתובה מגיע לאלמנה מיליון שקל, ועיזבונו של בעלה מסתכם בחצי מיליון, תקבל האלמנה רבע מיליון שקלים. זאת על מנת להגן על שאר היורשים, שעלולים לאבד את ירושתם בגלל זכות האישה לקבל את סכום כתובתה עם מות הבעל. בימינו באה לידי ביטוי תקנה זו בפסק דין שניתן בבית משפט בחיפה, ובו נעשה שימוש בתקנה לפסוק את חלקה של האישה בעיזבונו של בעלה המנוח, לאחר שביקשה לקבל את חלקה בירושה על פי המגיע לה בכתובה בנוסף למה שירשה במסגרת הצוואה. לתקנה זו לא נקבע עיגון בחוק. כתובה כתקנות המגורשים ממוזער\|כתובה מתטואן, 1874, "לפי מנהג הקהילות המגורשות מקסטיליה" לאחר גירוש ספרד (1492) תיקנו חכמי המגורשים בפאס שבמרוקו שלא יוכל אדם להנשא בכתובה שאינה כתקנות המגורשים, כאשר הדבר מצוין בשלהי הכתובה. לפי התקנות הבעל מתחייב שלא ישא אישה על אשתו ושלא ייסע לחו"ל ללא רשותה. בקהילות אשכנז איסור נשיאת שתי נשים קיים, כחלק מחרם דרבנו גרשום סוגי כתובות קיימות מספר סוגי כתובות שאותן כותבים במקרים מיוחדים: כתובה דאירכסא - על פי ההלכה אסור לאדם לשהות עם אשתו אם אין לה כתובה. לכן, אם האישה איבדה את הכתובה ואין עוד עותק של הכתובה או שמחלה עליה, הבעל כותב לאשתו כתובה חדשה שנקראת כתובה דאירכסא (כתובה שאבדה). כתובה אישתכח בה טעותא - כתובה לשינוי שם - כתובה שנמצא פסול בעדי הקידושין - מסמך הכתובה עדי הכתובה על שטר הכתובה חותמים שני עדים כשרים. העדים צריכים להיות נוכחים גם בעת שהחתן מוסר לאישה את הכתובה. יש הנוהגים (וכך מקובל כיום ברוב הכתובות שבמסגרת הרבנויות המקומיות השונות) שגם החתן מוסיף את חתימתו, אם כי על פי התקנה המקורית, הכתובה היא אשרור של התחייבות הבעל בעל-פה בפני העדים. שמירת הכתובה שמאל\|ממוזער\|250px\|אם הכלה מציגה את הכתובה בחתונה לאחר מסירת הכתובה, נהוג שהכלה מוסרת אותה לאימה עד לאחר החתונה. בהגיעה לביתה עליה להטמין את הכתובה במקום שמור שלא תאבד ויש אומרים שאם אינה סומכת על בעלה שגם במקרה של התערערות היחסים ביניהם לא יעלים את הכתובה, עליה לשמור אותה גם מפניו. מסיבה זו בקרב עדות שונות השתרש מנהג שהכלה מפקידה את הכתובה בבית הוריה. על פי תקנת חז"ל, אסור לבני הזוג לשהות יחד בלא כתובה. במקרה שהכתובה אבדה, עליהם לכתוב כתובה חליפית הנקראת "כתובה דאירכסא" (כתובה שאבדה). למעשה, כיום בישראל בעת החופה חותמים גם על עותק של הכתובה הנשמר במשרדי הרבנות למקרה שתאבד הכתובה המקורית, כך שאין חשש לאובדן הכתובה. הכתובה כיום כיום איבדה הכתובה חלק מחשיבותה כמסמך משפטי, בשל שינוי סדרי החיים מבעבר ותקנות וחוקים שונים, בהם חרם דרבנו גרשום שאוסר לגרש נשים ללא הסכמתן, ובמדינת ישראל, חוק הירושה, תשכ"ה-1965 וחוק יחסי-ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1973. ברוב הגירושים מגיעים בני הזוג להסדר כספי ביניהם שכולל בתוכו את ויתור האישה על הכתובה במסגרת מכלול איזון המשאבים. השופט מני מזוז כתב שויתור זה הוא על זכות אמיתית שוות כסף ולא ניתן לראות בו ויתור סמלי בלבד. במקרים בהם בני הזוג אינם מגיעים להסכמה, נחלקים הדיינים בבתי הדין בישראל לגבי היחס בין הכתובה לבין איזון המשאבים בדין הישראלי. חלק מהדיינים גורסים שסכום הכתובה צריך להינתן מעל ומעבר לאיזון המשאבים. דיינים אחרים סוברים שסכום הכתובה צריך להינתן רק בתוספת לחובות הבעל בחלוקת הרכוש על פי הדין העברי, ועל כן אם במסגרת איזון המשאבים על פי החוק הישראלי מקבלת האישה מעבר למה שהייתה מקבלת על פי המשפט העברי, סכום הכתובה נבלע בתוך איזון המשאבים, והאישה אינה יכולה לתבוע בנוסף את הכתובה. על פי פסיקת בתי המשפט הכתובה מהווה מסמך משפטי מחייב, אך מאחר שמקור החיוב לכתוב כתובה הוא בדין הדתי, הרי שעצם החבות תידון על פי כללי המשפט העברי. אף שהכתובה היא מסמך מחייב, קיימת פסיקת בית דין רבני כי אם כתוב בה סכום בלתי מציאותי, שהבעל ודאי לא התכוון להתחייב בו, יכול בית הדין להתערב כדי להפחיתו. עם זאת, בית הדין הרבני בבאר שבע פסק לשלם כתובה של מיליון ש"ח, במקרה של בעל שבגד באשתו, ולא קיבל את טיעון הבעל כי "כתב זאת בצחוק". גם סכום קטן מדי אינו חוקי. לעיתים, במטרה להימנע מן המבוכה שנגרמת כאשר החתן נוקב כביכול, את שוויה של הכלה בעיניו, נמנעים הרבנים מלנקוב בסכום המדויק בפומבי, ובמקום זאת אומר הרב "כך וכך שקלים". בטקסי חתונה של היהדות הרפורמית מקובל לשנות את הדגש בכתובה ממסמך ממוני-משפט המסדיר את יחסי הממון בין בני הזוג להצהרה משותפת אודות הנישואין ומטרתם. הכתובה הופכת להיות מסמך המעוצב ומתוכנן על ידי שני בני הזוג בפיקוח הרב. במסמך מצהירים שני בני הזוג באופן שוויוני על אהבתם, על כוונתם להקים בית יהודי ועל העקרונות שינחו את חייהם. כתובה זו כתובה בדרך כלל בשפה המדוברת באותו מקום, בניגוד לכתובה המסורתית הכתובה בארמית. ראו גם כתובת בת כהן דיני משפחה בישראל מעמד האישה ביהדות שטר תנאים שטר אירוסין הכתובה לקריאה נוספת איריס מרקוס, הכתובה בבית הדין הרבני, הוצאת "אוצר המשפט". אריה ליב אפשטיין, תולדות הכתובה בישראל, האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, תשי"ד. קישורים חיצוניים אוסף כתובות היסטורי מרחבי העולם, באתר הספרייה הדיגיטלית של הספרייה הלאומית באושר ובעושר? הסתבך עם הוצל"פ בגלל כתובה, חדשות ערוץ 13, 23 באוקטובר 2018 כתובה בראי פסיקת בתי הדין, אוסף פסיקות בתי דין לחיוב סכום הכתובה, מאתר לשכת עורכי הדין אורי צפת, על מעמדה המשפטי של הכתובה, עת סיוע 3, חורף תשע"ד אליצור אברהם בר-אשר, הלכות גובראין יהודאין, באתר ספריית אסיף ירימי נתנאל, מקומה של הכתובה כיום זכות האישה בכתובה - מאמר מאתר אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל דוד ניסני, תוספת כתובה בימינו, באתר "דעת" חניטל אופן, כתובת אישה – מקור חיובה ומשמעותה, מסכת א (תשס"ב) הערות שוליים קטגוריה:נישואים ביהדות קטגוריה:הלכות אישות קטגוריה:משפט עברי: דיני משפחה ואישות קטגוריה:מסמכים משפטיים קטגוריה:שטרות במשפט העברי קטגוריה:נישואים בישראל קטגוריה:מסכת כתובות	2024-07-24T14:44:02
ג'ורדן רודס	שמאל\|ממוזער\|250px\|ג'ורדן רודס, 2006 שמאל\|ממוזער\|250px\|ג'ורדן רודס, 2008 ג'ורדן רודס (באנגלית: Jordan Charles Rudess; נולד ב-4 בנובמבר 1956) הוא קלידן יהודי אמריקאי, חבר בלהקת הפרוג מטאל דרים ת'יאטר ובסופרגרופ הרוק פרוגרסיבי ליקוויד טנשן אקספרימנט. ביוגרפיה הכישרון המוזיקלי של רודס התגלה עוד בבית הספר היסודי (בכיתה ב') בשעה שניגן על פסנתר, ובעקבות כך קיבל מלגת לימודים שעזרה לפתח את כישוריו. בגיל 9 התקבל ללימודי פסנתר קלאסי בקונסרבטוריון "ג'וליארד" היוקרתי שבניו יורק. בגיל 19, בעקבות חיבתו ההולכת וגדלה לסינתיסייזרים ולז'אנר הרוק המתקדם ובניגוד לעצת הוריו ומוריו, עבר לנגן כקלידן בלהקות רוק אף על פי שרודס מקליט היום גם יצירות קלאסיות ונחשב לפסנתרן וקלידן גדול בשני התחומים. במהלך שנות ה-80 השתתף רודס בפרויקטים שונים והקליט את אלבום הבכורה שלו Arrival, אך פרץ לתודעת הציבור רק בשנת 1994, שבה הקליט את אלבום הסולו שלו Listen. כתוצאה מאלבום זה נבחר רודס ל"תגלית השנה" בתחום הקלידנים בסקר קוראים שנערך על ידי ה-Keyboard Magazine. בעקבות האלבום והתואר שהוענק לו רודס הוזמן להחליף את קווין מור בלהקת דרים ת'יאטר כחבר קבוע, ובאותו זמן הוזמן להופיע יחד עם הלהקה Dixie Dregs. ג'ורדן העדיף להצטרף ל-Dixie Dregs, בעיקר משום שלא רצה להזניח את משפחתו הצעירה. במהלך אחת מהופעות הלהקה התחוללה הפסקת חשמל, ובמהלכה אילתרו רודס ומתופף הלהקה רוד מורגנשטיין במשך כרבע שעה עד לחידוש ההופעה. בעקבות ערב זה החליטו השניים להופיע יחד על בסיס קבוע, ואף הקליטו אלבום אולפן ואלבום הופעה חיה בשם "הפרויקט של רודס/מורגנשטיין" (RMP). הפרויקט הבא בו נטל ג'ורדן חלק היה Steinway To Heaven – פרויקט בו השתתפו גדולי קלידני הרוק בעולם. רודס ניגן יחד עם קית' אמרסון (ELP), ריק וייקמן (Yes) ופטריק מורז את האטיוד המהפכני של שופן. בשנת 1997 הצטרף רודס לסופרגרופ האוונגרדי Liquid Tension Experiment. בהרכב אינסטרומנטלי זה חברים ג'ון פטרוצ'י, מייק פורטנוי (דרים ת'יאטר) וטוני לוין (קינג קרימזון). ההרכב הוציא 2 דיסקים בלייבל Magna Carta. במהלך הקלטת האלבומים הבינו פטרוצ'י ופורטנוי שרודס מתאים ללהקתם, והזמינו אותו פעם נוספת להיות חבר בדרים ת'יאטר, והפעם ג'ורדן הסכים. שנותיו עם דרים ת'יאטר בשנת 1999 הצטרף רודס ללהקת דרים ת'יאטר במקומו של דרק שריניאן, שהיה קלידן הלהקה באותה תקופה ופוטר סמוך להצטרפותו של רודס. הוא הוציא במקביל את אלבום הסולו השלישי שלו Resonance, אלבום שמורכב מאלתורי פסנתר, שנכתבו עבור חבר קרוב שהיה אמור לעבור ניתוח חשוב. כבר באותה שנה הוציאה דרים ת'יאטר את אלבום הקונספט המוערך Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory. טביעות אצבעותיו של רודס בלטו באלבום זה במוטיבים הסימפוניים, ברעיונות התזמור, בסולואים מרשימים, וביכולת תיאום בכתיבה ובהלחנה יחד עם ג'ון פטרוצ'י. לאחר הוצאת האלבום יצאה דרים ת'יאטר למסע הופעות עולמי ענק בשם Metropolis 2000, ולאלפי מעריצים ניתנה האופציה לראות את דרים ת'יאטר יחד עם רודס בהופעה חיה. מסע ההופעות הסתיים בהופעה מיוחדת בניו-יורק, אשר צולמה ונערכה ב-DVD (זהו ה-DVD הראשון של הלהקה-Live Scenes from New York). הצטרפותו של רודס ללהקה העלתה את רמתה הטכנית בכמה רמות, כמו גם הפכה את המוזיקה ליותר פרוגרסיבית, עם הרבה מאפיינים השייכים לרוק המתקדם של שנות ה-70 (מוזיקה עליה רודס גדל). לאחר סיום מסע ההופעות, החל רודס בעבודת ההלחנה של אלבום הסולו Feeding The Wheel, שיצא לאור ב-2001. באלבום משתתפים בין היתר ג'ון פטרוצ'י, טרי בוזיו (פרנק זאפה) וסטיב מורס. ב-2002 הקליטה דרים ת'יאטר את אלבומה הכפול Six Degrees of Inner Turbulence, ובו שוב ניכרת השפעתו הרבה של רודס, והשינוי המוזיקלי שהוא הביא עמו ללהקה, בין היתר באוברטורה הקלאסית שהלחין. לאחר אירוע הטרור הנורא ב-11 בספטמבר בניו יורק, החליטו רודס ואשתו דניאל על קונצרט מיוחד בעיר, שכל הכנסותיו יתרמו לצדקה. בקונצרט שנערך ב-25 בספטמבר 2002 נאספו 12,000 דולרים, שנתרמו לצלב האדום האמריקאי. לאחר ההופעה רודס הוציא לאור את האלבום 4NYC, הכולל הקלטות אולפן וקטעים מההופעה החיה. בתקופת חג המולד של אותה שנה הוציא רודס אלבום סולו נוסף בשם Christmas Sky. בתחילת 2002 הקליט רודס יחד עם דרים ת'יאטר את אלבום הקונספט הכפול Six Degrees of Inner Turbulence. בשנת 2003 הוציאה דרים ת'יאטר את אלבומה השביעי Train of Thought, ובו חתום רודס על המילים של אחד השירים, ושותף לכתיבה ולהלחנה של שירים נוספים. בסתיו של אותה שנה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עולמי, ובמהלכו הופיעה עם להקת Yes, אחת הלהקות המשפיעות ביותר על סגנונו המוזיקלי של רודס. בקיץ 2004 הוציא ג'ורדן את אלבומו השמיני- Rhythm of Time בהשתתפותם של ג'ו סאטריאני, גרג האו (Yes), ויני מור, רוד מורגנשטיין, דייב לארו, סטיב מורס וקיפ וינגר. על מנת להספיק ולהוציא את האלבום לפני צאתו לסיבוב ההופעות של דרים ת'יאטר, הסתגר רודס באולפן ההקלטות והתנתק מהעולם החיצוני למשך 14 יום. בשבועיים אלו לא הייתה לו גישה לטלוויזיה, רדיו ומחשב, ואפילו את הקשר עם בני משפחתו ניהל הסוכן האישי שלו. בתחילת 2005 הופיע עם ההרכב הישראלי-בריטי בלקפילד, בזמן ששהו בחוף המזרחי של ארצות הברית. מאוחר יותר באותה שנה יצא האלבום Octavarium של דרים ת'יאטר, ובעקבותיו יצאה הלהקה לסיבוב הופעות לתקופה של אחד עשר חודשים. בנובמבר 2006 הגיע רודס לישראל לחמישה ימים, ובמהלכם קיים הופעה עם אביב גפן וערך מופע סולו פסנתר. ג'ורדן נשוי לדניאל, ולהם שתי בנות- קיילה ואריאנה. פרויקטים נוספים בהם השתתף ניגן עם גיטריסט ה-Dixie Dregs סטיב מורס. הקליט ויצא לסיבוב הופעות עם הגיטריסט ויני מור. הקליט וכתב שירים עבור הזמרת אנני הסלם מלהקת Renaissance. הקליט מספר קטעים עבור דייוויד בואי. יצא לסיור הופעות בינלאומי עם הקלידן יאן האמר והמתופף טובי ויליאמס. הופיע יחד עם אנריקו איגלסיאס. הופיע (ועדיין מופיע לעיתים) עם זוכי פרס גראמי Paul Winter Consort. השתתף בקונצרט הצדקה של קייתי קוריץ', יחד עם סטינג, אלוויס קוסטלו ואחרים. השתתף בפרויקט הישראלי Project RnL. הוראת המוזיקה בנוסף לקריירה של מוזיקאי בתור חבר להקה ואמן סולו, רודס מקדיש מזמנו ללימוד נגינה בקלידים. במסגרת זו פרסם מספר ספרי לימוד, וביניהם ספר המאגד את קטעי הקלידים של דרים ת'יאטר. את רוב מאמצי ההוראה עורך ג'ורדן דרך האינטרנט. באתרו הוא מציג קונסרבטוריון וירטואלי, העוזר ללומדים נגינה ברמות שונות. דיסקוגרפיה אלבומי סולו שנה שם אורך (דקות) הוצאה 1981 Arrival 46:00 (יצא בקלטת שמע בלבד) 1994 Listen 60:20 Invincible Records 1997 Secrets of the Muse 47:21 1999 Resonance 40:33 2001 Feeding The Wheel 61:46 Magna Carta 2002 4NYC 60:39 Magna Carta 2002 Christmas Sky 40:33 Magna Carta 2004 Rhythm of Time 59:33 Magna Carta2006Prime Cuts54:07Magna Carta2007The Road Home2009Notes on a Dream2013All That Is Now2014Explorations2015The Unforgotten Path2019Wired for Madness2019Heartfelt 2021A Chapter In Time2021Rockestra עם דרים ת'יאטר שנה שם האלבום הוצאה 1999 Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory Wea/Elektra 2001 Live Scenes from New York Elektra Records 2002 Six Degrees of Inner Turbulence Elektra Records 2003 Train of Thought Elektra Records 2004 Live at Budokan Elektra Records 2005 Octavarium Atlantic Records 2006 Score Rhino Entertainment 2007 Systematic Chaos Roadrunner Records 2009 Black Clouds & Silver Linings Roadrunner Records2011A Dramatic Turn of EventsRoadrunner Records2013Dream Theater2013Live at Luna Park2014Breaking the Fourth Wall2016The Astonishing2019Distance Over Time2020Distant Memories – Live in London2021A View from the Top of the World פרויקטים והופעות אורח שנה הרכב / אומן שם האלבום הוצאה 1981 Speedway Boulevard Speedway Boulevard Epic Records (הוצאה מחודשת ב-2002) 1988 Vinnie Moore Time Odyssey Squawk / Polygram 1996 אמנים שונים Steinway to Heaven Magna Carta 1996 Noirin Ni Riain Celtic Soul Living Music 1997 Rudess/Morgenstein Project Domo Records 1998 Liquid Tension Experiment Liquid Tension Experiment Magna Carta 1999 Liquid Tension Experiment Liquid Tension Experiment 2 Magna Carta 2000 An Evening With John Petrucci & Jordan Rudess Sound Mind Music 2002 David Bowie Heathen וידאוגרפיה Dream Theater - Metropolis 2000 יצא על גבי DVD ווידאו Elektra Records בשנת 2001 Jordan Rudess - Keyboard Wizardry יצא על גבי DVD ווידאו בשנת 2000. Dream Theater - Live at Budokan יצא בשנת 2004 Jordan Rudess - Keyboard Madness יצא על גבי DVD בשנת 2005. קישורים חיצוניים האתר של Dream Theater קטגוריה:דרים ת'יאטר קטגוריה:מוזיקאי מטאל קטגוריה:מוזיקאים אמריקאים קטגוריה:מוזיקאים יהודים קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1956	2024-03-02T14:13:42
ליקוטי אמרים	REDIRECT ספר התניא	2005-06-10T18:46:33
GCC	GCC הוא ה־GNU Compiler Collection (בעבר GNU C Compiler), מהדר לשפות מחשב שונות, בעיקר שפת C ו־, שפותח כתוכנה חופשית במסגרת מיזם GNU. GCC החל כמהדר לשפת C, ובהמשך הורחב למספר שפות נוספות, בהן C++, Java ו־Fortran. היסטוריה המהדר, ששימש בתחילת דרכו לשפת C בלבד, היה אחד המיזמים הראשונים של מיזם גנו, משום שהמיזם היה זקוק למהדר להידור כל קוד שיכתב במסגרתו. את המיזם התחיל ריצ'רד סטולמן שהפיץ את הגרסה הראשונה ב־22 במרץ 1987 באמצעות FTP מ־MIT. המהדר נחשב באותו זמן להישג מרשים במיוחד, בעיקר משום שנכתב על ידי אדם אחד. המהדר היה מודולרי ומהיר, ועלה ביכולותיו על מהדרים מסחריים רבים. ב־1990 תמך המהדר ב־13 ארכיטקטורות שונות. בשנת 1997 קבוצת מתכנתים, שלא הייתה מרוצה מקצב הפיתוח האיטי של המהדר, פתחה אותו כמיזם עצמאי וכללה בתוכו מספר גרסאות נסיוניות. המהדר החדש נקרא EGCS (ראשי תיבות: Enhanced/Experimental Gnu Compiler System - מערכת הידור נסיונית/משופרת של גנו), ובשנת 1999 מהדר זה הפך ל־GCC ה"רשמי". רישיון הרישיון של GCC היה מלכתחילה GPL וכלל סעיף נוסף שמבטיח שהקוד שנוצר לא יידרש להתאים לכללי ה־GPL. החל מגרסה 4.5 שונה הרישיון על מנת לאפשר כתיבת תוספים. כמו שאר תוכנות מיזם גנו, קרן התוכנה החופשית מחזיקה בידיה את זכויות היוצרים לכל הקוד. קישורים חיצוניים דף הבית של GCC הערות שוליים קטגוריה:כלי תכנות קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-1987 קטגוריה:תוכנה חוצת פלטפורמות	2024-05-27T06:56:04
שומן (פירושונים)		2017-08-02T18:19:18
חומצת שומן	חומצות שומן הן קבוצה של תרכובות אורגניות בעלות חשיבות עליונה בכל היצורים החיים. ביוכימיה כמעט מאה סוגים של חומצות שומן מצויות בטבע. הן מתחלקות מבחינה כימית לשלוש קבוצות: חומצות שומן רוויות חומצות שומן חד בלתי רוויות חומצות שומן רב בלתי רוויות חומצות השומן הלא רווית מתחלקות גם לשני סוגי איזומרים: ציס וטראנס. שמאל\|ממוזער\|300px\|מספר חומצות שומן והמבנה שלהן חומצות השומן כולן, מכל הסוגים, עשויות אטומים של פחמן ואטומים של מימן; בקצה כל חומצת שומן קיימת קבוצת קרבוקסיל (COOH); חומצות השומן הן, לפיכך, חומצות קרבוקסיליות. שדרת החומצה, השרשרת שבמרכזה, עשויה אטומים של פחמן. לכל אטום של פחמן יש ארבעה אלקטרוני ערכיות, המאפשרים לו ליצור עד ארבעה קשרים. לפחות שני קשרים מנוצלים לקשר עם הפחמנים השכנים ושאר הקשרים מנוצלים לקשר עם מימן. חומצות שומן רוויות אם החומצה לא מכילה קשר כפול כחלק מהשרשרת, תיקרא החומצה "חומצת שומן רוויה". כלומר, רוויה באטומי מימן שקשורים לכל אטומי הפחמן. חומצות שומן אלו נוטות להיות מוצקות בטמפרטורת החדר. חומצות שומן בלתי רוויות אם החומצה מכילה קשר כפול אחד לפחות, תיקרא החומצה "חומצה בלתי רוויה", כלומר, חומצה שאינה רוויה באטומי מימן, היות שבמקום הקשר הכפול לא נזקק כל אחד מהפחמנים המקושרים זה לזה לאטום מימן נוסף כדי להשלים את ארבעת הקשרים, מאחר שהוא משלים זאת בקשר הכפול לפחמן שלצידו. חומצה זו נוטה להיות במצב צבירה נוזלי בטמפרטורת החדר. כאשר תהיה החומצה השומנית מחוברת לכל אורכה בעזרת קשרים יחידים ורק קשר אחד יהיה כפול, תיקרא החומצה חד בלתי רוויה, כלומר חסר רק זוג אחד של אטומי מימן. חומצות מסוג זה נמצאות לרוב בשמן הזית למשל, שמן נוזלי שאם נעשה בכבישה קרה, יהפוך מוצק עם ירידת הטמפרטורה ל-5 מעלות. כאשר יופיעו שני קשרים כפולים לפחות, תכונה החומצה רב בלתי רוויה, כלומר חסרים שני זוגות אטומי מימן לפחות, למשל: שמן סויה. שמנים אלה יישארו נוזליים גם כשתרד הטמפרטורה בצורה ניכרת. ההבדלים במצבי הצבירה נובעים ממהות הקשרים שבין אטומי הפחמן בשרשרת. קשר כפול, במקרה של איזומריית ציס, גורם לריחוק בין המולקולות ובכך מקטין את חוזק הקשר הבין-מולקולארי. לכן, ככל שהחומצה פחות רוויה (מכילה יותר קשרים כפולים), היא תנטה לטמפרטורת היתוך נמוכה יותר. אם הקשר ה-3 בין אטומי הפחמן הוא כפול, מכונה חומצה זו אומגה 3 (ω-3); אם הקשר ה-6 הוא הכפול, מכונה חומצת השומן אומגה 6 (ω-6). שתי קבוצות אלו הן חומצות שומן חיוניות. חומצות שומן חיוניות גוף האדם יודע לייצר בכבד, חומצות שומניות שונות מחלבונים ופחמימות וחומצות שומן אחרות. חומצות שומן אלה שהגוף יודע לייצר בעצמו, נקראות חומצות לא חיוניות מפני שאין הכרח לקבלן מהמזון. אף על פי שהגוף מייצר את רוב חומצות השומן בעצמו, גוף האדם לא מסוגל להכניס קשר כפול לפחמן הנמצא אחרי מיקום 9 (כשסופרים מהקבוצה הקרבוקסילית). כתוצאה מכך ישנן שתי קבוצות של חומצות שומן שהן חיוניות לגוף ואינן מיוצרות ממרכיבי תזונה אחרים. חומצות אלו הן החומצות הרב-בלתי רוויות מקבוצת אומגה 3 (בהן הקשר השלישי בין אטומי הפחמן הוא כפול, בספירה מהקצה הפחמני) ואומגה-6 (כאשר הקשר השישי בין אטומי הפחמן הוא כפול, בספירה מהקצה הפחמני). מתוך כל חומצות השומן מקבוצות אלו, הכינוי "חומצות שומן חיוניות" מתייחס לחומצות בעלות שרשרת הפחמנים הקצרה ביותר בכל קבוצה, וזאת משום שניתן לייצר מחומצת שומן אחת מקבוצות אלו חומצות שומן אחרות מאותה קבוצה על ידי הוספת פחמנים לשרשרת והפיכת קשרים לכפולים (עד המיקום התשיעי מהקבוצה הקרבוקסילית). חומצות חיוניות אלו הן: אלפא-לינולנית — CH3CH2CH=CHCH2CH=CHCH2CH=CH(CH2)7COOH — חומצת אומגה-3 בעל שרשרת הפחמן הקצרה ביותר. לינולאית — CH3(CH2)4CH=CHCH2CH=CH(CH2)7COOH — חומצת אומגה-6 בעלת השרשרת הקצרה ביותר. למרות שהגוף מסוגל לייצר את כל חומצות אומגה-3 מחומצה אלפא-לינולנית, לצורך פעולה תקינה של האנזימים המעורבים בתהליך יש צורך בכמות מספקת של מינרלים וויטמינים חיוניים כגון אבץ, מגנזיום, ויטמין B6, ניאצין וויטמין C. בקבוצות אוכלוסייה הסובלות מחוסר בחלק ממרכיבים תזונתיים אלו רצוי לצרוך גם חומצות אומגה-3 נוספות כגון EPA ו-DHA המצויות בעיקר בדגים. למרות שהן חומצות אומגה-3 והן חומצות אומגה-6 נחשבות לחיוניות, התזונה המערבית כוללת כמויות גבוהות מאוד של חומצות אומגה-6 וכמויות נמוכות של חומצות אומגה-3, לעיתים ביחס שמגיע עד 1 ל-20 ויותר. מחקרים בתזונה הראו כי לצורך פעילות תקינה של הגוף חשוב לשמור על יחס מאוזן יותר בין צריכת חומצות אומגה-3 לחומצות אומגה-6, ועל כן תזונאים ממליצים כיום להעשיר את התזונה במרכיבים המכילים חומצות אומגה-3 ולצמצם מזונות העשירים בקבוצה השנייה. איזון זה חשוב ביותר לשמירה על מערכת העצבים (מניעת דיכאון ושמירה על הזיכרון) ולשמירה על הלב והעור. מקור חומצות השומן שמאל\|ממוזער\|250px\|מזונות עשירים במיוחד בשומן רווי: גבינות, בשר בקר, מאפים, טוגנים ועוד (אם כי רק בגבינות רוב חומצות השומן הן רוויות). שמאל\|ממוזער\|250px\|שמנים צמחיים, כמו שמן זית ושמן פשתן, הם מקורות לשומן לא רווי, אם כי גם בהם יש ריכוז מסוים של שומן רווי. שומן מהחי הוא בדרך כלל רווי. שנים רבות חשבו כי לאור התכונה שלו של העלאת רמות הכולסטרול בגוף, יש להמעיט ככל הניתן בצריכתו וזוהי המלצת משרד הבריאות גם כיום. עם זאת, בשנים האחרונות יש דעות רבות בנושא: היו מחקרים שמצאו שצריכת שומן רווי אינה גורמת למחלות לב. מחקר אחר מצא שהחלפת שומן רווי בפחמימות או בחומצות שומן חד בלתי רוויות לא מנעה מחלות לב אך החלפתו בחומצות שומן רב בלתי רוויות כן מנעה. על פי משרד הבריאות מקורות שומן טובים הם: "שמני קנולה, זית, סויה, תירס, חמניות ופשתן וכן אבוקדו, גרעינים (חמניות, שומשום ודלעת), שקדים, טחינה ואגוזים" וכן "דגים, בעיקר שמנים, כמו סרדינים, פורל, סלמון, הרינג, מקרל ובורי." המקורות הטובים ביותר לחומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 הם דגי ים ממים עמוקים ושמן פשתן. מקורות טובים נוספים הם שמן קנולה בכבישה קרה (לא בבישול המוביל לחימצון), תרד, אגוז מלך וכן זרעי פשתן הנאכלים בצורה נכונה. פירוק חומצות שומן בתא חומצות השומן מפורקות בתאים איקריוטיים במיטוכונדריה; הרכבת חומצות שומן, לעומת זאת, נעשית בציטופלזמה. הפרדה זו מייעלת את התהליכים ומאפשרת בקרה טובה יותר עליהם. המסלול השכיח ביותר לפירוק חומצות שומן נקרא חמצון בטא (β). במקרה של טריגליצרידים מופרדות בתחילה שלוש חומצות השומן מהגליצרול. הגליצרול מומר לפירובט ונכנס, ביצורים אווירניים (ארוביים), ישירות למעגל קרבס, המשמש להפקת אנרגיה בתא. החומצות מתפרקות למקטעים בני שני אטומי פחמן אשר מאוחר יותר הופכים לשיירי אצטיל, המשמשים לסנתוז חומרים רבים בתא. רוב שיירי האצטיל נקשרים לקואנזים A ונכנסים אף הם למעגל קרבס. בשלב הראשון של מעגל קרבס מתרכב האצטיל עם אוקסאלואצטט ומתקבלת חומצת לימון (קואנזים A, המשמש כנשא בלבד, ניתק מהאצטיל וקולט לאחר מכן קבוצות אצטיל נוספות). עם סיום סיבוב שלם של מעגל קרבס מתחמצנת קבוצת האצטיל חמצון מלא והופכת לשתי מולקולות של פחמן דו-חמצני אשר נפלט אל הסביבה (ביצורים מפותחים דרך הריאות בתהליך הנשימה). השלב האחרון והמכריע של תהליך הוא הנשימה התאית: הזרחון החמצוני. חמצון חומצות שומן חמצון חומצות שומן מתרחש בעזרת רדיקלים חופשיים. כתוצאה מחמצון זה נוצר דיאלדהיד מלוני וחומצות קרבוקסיליות של חומצות שומן. קישורים חיצוניים ספריית הליפידים על חומצות שומן רוויות ולא רוויות, שומן טרנס והידרוגנציה, באתר "מדע בצלחת", 3 בדצמבר 2016 מהו שומן?, סרטון ביוטיוב הערות שוליים *	2024-06-26T11:42:32
ביקורת עמיתים	ביקורת עמיתים (באנגלית: peer review או refereeing, וגם לקטורה) היא תהליך הערכה חיצוני לבחינת חיבורים מדעיים (מאמר מדעי או ספר מדעי), טרם אישורם לפרסום. מומחים מהתחום שבו עוסק החיבור הבוחנים אותו, נקראים "מבקרים", "קוראים" או "לקטורים". תפקידם לבחון האם החיבור ראוי לפרסום בבמה המדעית, לבקשת עורכי כתב עת מדעי או הוצאת ספרים מדעית, או לקראת בקשה למענק מחקר. מאמרים שעברו תהליך של ביקורת עמיתים נחשבים ככאלה שעברו רף מינימלי כשלב ראשוני בהכרה בממצאים שבהם כבעלי חשיבות מדעית. תהליך הביקורת לביקורת עמיתים ישנן שתי מטרות עיקריות. המטרה הראשונה של ביקורת עמיתים היא לבחון האם הממצאים המדעיים המתוארים במאמר אכן תומכים בטענות ובמסקנות החוקרים. המטרה השנייה היא הצעת שינויים (טקסטואליים מהותיים או מחקריים) לשיפור המאמר. גרסת מאמר שעוברת למבקרים נקראת "קדם פרסום" (Preprint). המבקרים הם מומחים בנושא שבו עוסק הפרסום (בדרך כלל חברי סגל באוניברסיטאות ומכוני מחקר). תפקידו של המבקר לכתוב דו״ח ובו הוא מעריך את איכותו של הפרסום, להעלות הצעות לשיפור ולבחון את מידת התאמתו של המאמר לכתב העת. משוב זה מגיע לצוות העורכים של כתב העת (או קרן המחקר), ובדרך כלל גם למחבר עצמו. המלצות המבקרים יכולות לכלול: קבלה ללא סייג: קבלת המאמר כפי שהוא קבלה על תנאי: קבלת המאמר בכפוף לשינויים ושיפורים דחיה על תנאי: דחיית המאמר, עם אפשרות הגשה מחודשת הכוללת תיקונים מהותיים דחייה מוחלטת תשובת המבקרים (בדרך כלל שניים או שלושה) היא בגדר המלצה בלבד, ואינה מחייבת את עורכי כתב העת. בד״כ כלל המבקר פועל באופן עצמאי, ואינו נחשף לזהותם ולביקורתיהם של שאר המבקרים. כמו כן לא נדרשת הסכמה בין המבקרים ובמקרים רבים דעותיהם מנוגדות ומאלצות את העורך (או קרן המחקר) להכריע באשר לפרסום המאמר. בחלק ניכר מהמקרים בהם ישנם חילוקי דעות, מורשים החוקרים לנסות להסביר את טיעוניהם ולשכנע את המבקרים באמצעות מכתב לעורך שמועבר למבקרים. כמו כן, ייתכן שהעורך יבקש חוות דעת ממבקר נוסף. זהות המבקרים אמורה הייתה להיוותר חסויה בפני מחברי המאמר (single blind), אך עם השנים השתנה הדבר וכיום יש כתבי העת המאפשרים למבקר להחליט אם רצונו בחשיפת זהותו למחבר, ולעיתים אף ניתן לאזכר את שם המבקר בעת פרסום המאמר. בחלק מכתבי העת נהוג תהליך של "סמיות כפולה". מחברי המאמר אינם מודעים לזהות המבקרים והמבקרים אינם נחשפים לזהות החוקרים. בחירת המבקרים לספרים כתבי עת היא לרוב מטלה שעליה אמון העורך. קרנות מחקר מקימות ועדה שתפקידה לברור בין הפניות הצפויות להגיע. גיוס מבקרים בד״כ, מבקרים אינם מקבלים תמורה מלבד הערכה מדעית. קהל המבקרים מורכב ברובו ממדענים העוסקים בתחום הרלוונטי. אחת הבעיות המרכזיות בגיוס מבקרים, היא מיעוט המומחים בנושא מסוים וכאלה שאינם נמצאים בניגוד עניינים עם מחברי המאמר. לדוגמה, חוקרים העובדים במכון מחקר משותף או שהיו שותפים לכתיבת מאמר מדעי, נחשבים לכאלה שנמצאים בניגוד עניינים. לעיתים קרובות מציעים למחברי המאמר להעלות בעצמם שמות של מבקרים אפשריים, וכאלה שהיו מעוניינים בפסילתם. הצורך היוועץ עם מחברי המאמר בנוגע לשמות המבקרים נובע מתחומי ההתמחות המצומצמים המקובלים במדע המודרני. לעיתים קרובות אין לעורך ידע רב בתחום המחקר שבו עוסק המאמר ולכן המשימה לאתר מבקרים ראויים עלולה להיות מורכבת. סגנון הביקורת סגנון הביקורת הוא לרוב חופשי ותלוי כמעט לחלוטין במבקר. בד״כ מתבקש המבקר לענות על מספר שאלות ספציפיות כגון התאמת המאמר לכתב העת והאם המסקנות נתמכות על ידי הניסויים המתוארים במאמר. נורמות הפרסום משתנות בין תחומי המחקר. בתחום הפיזיקה, למשל, נהוג לפרסם כל ממצא שאינו שגוי, וחשיבותו של הפרסום נתונה בעיקר לביקורת הקהל הרחב. בביולוגיה, הקריטריונים לפרסום יותר נוקשים ודורשים שהממצאים יהיו רלוונטיים לכתב העת, חדשניים במידה רבה ובחלק מהמקרים מעוניינים כתבי העת שהחידושים יהיו בעלי אופי כזה שיגדיל את הסיכוי שהמאמר יצוטט על ידי מאמרים שיתפרסמו בעתיד. הסיבה לכך נובעת מכך שמספר הציטוטים של המאמרים שהתפרסמו בכתב עת מסוים הם משתנה קריטי בקביעת הדירוג המדעי של כתב עת. אחת התוצאות השליליות היא קבלה בעודף של פרסומים בעלי סיכויי ציטוט גבוהים יותר (למשל כאלה העוסקים במחלות נפוצות) ודחייתם של מאמרים איכותיים שעוסקים בתחומים בעלי עניין מדעי וציבורי מצומצם. חסרונות התהליך ביקורת עמיתים, שלרוב מתבצעת באמצעות כתבי עת שנמצאים בבעלות פרטית מביאה לכך שכסף שמושקע על ידי הציבור (באמצעות מיסים שממנים מחקר) אינו חוזר לציבור: מקורו של המימון למחקר במוסדות להשכלה גבוהה (משם מגיעים רוב המחקרים המדעיים) הוא בחלקו הגדול, אם לא ברובו ציבורי. לאחר הפרסום, זכויות היוצרים על הפרסום המדעי שהוא הביטוי המשמעותי ביותר לעבודת המחקר, מועברות לידי כתב העת או ההוצאה לאור כך שהכסף הציבורי מגיע בסופו של דבר לגוף פרטי בלא יכולת של הציבור להנות מפרות ההשקעה באופן חופשי. עיון וקריאה של המחקר מתאפשרת, בדרך כלל, על ידי רכישת הפרסום. למעשה התרומה המעשית של כתבי העת למחקר ולאיכות הפרסום היא שולית מאחר שאת המחקר מבצעים החוקרים והביקורת מתבצעת על ידי מבקרים חיצוניים שאינם קשורים לכתב העת ולרוב אף לא מקבלים ממנו שכר. ישנם מקרים בהם המבקר מכיר את עבודתה של קבוצת המחקר וחולק עליה עוד לפני שקיבל את מלאכת הביקורת. לא תמיד יש למבקר את אפשרות לבדוק את אמיתות הממצאים, בעיקר בתחומים הדורשים כלים ניסויים יקרים וכאלה הדורשים זמן רב (לדוגמה ניסויים בביולוגיה או אקולוגיה). באופן כללי, תחום הביקורת המדעית מבוסס על ההנחה (שאינה תמיד נכונה) שחוקרים אינם מזייפים את נתוני המחקר שלהם ולכן תהליך הביקורת אינו מתמקד בחשיפת הונאות למבקרים אין שום אחריות (accountability) בנוגע לפרסום למרות שהם חלק חשוב בתהליך הפרסום. הדבר גורם לעיתים קרובות לבקשות לתוספת ניסויים שאינם הכרחיים ומאידך ישנם מקרים בהם הביקורת נעשית באופן שאינו מעמיק. אחד התחליפים לביקורת עמיתים הוא ארכיון כגון bioRxive שבו ניתן לפרסם מאמרים בלי שעברו ביקורת עמיתים. רוב כתבי העת מאפשרים לחוקרים לפרסם את ממצאיהם לאחר שעברו ביקורת עמיתים גם במקרה שבו החוקרים פרסמו את ממצאיהם בארכיון פתוח דוגמת bioRxiv, על מנת להצטייר כגופים שאינם מונעים גישה ציבורית וחופשית למדע. פרסומים חשובים שלא עברו ביקורת עמיתים על אף שבמתודולוגיה המדעית המודרנית תופסת ביקורת העמיתים חשיבות רבה כל כך, יש כמה פרסומים חשובים שלא בוצע בהם הליך זה במובן המתואר פה. מאמריו פורצי הדרך של אלברט איינשטיין פורסמו בשנת 1905 ב"שנתון הפיזיקה" הגרמני בלא שיעברו ביקורת עמיתים, לפי החלטתם שני העורכים, מקס פלאנק ווילהלם וין, שניהם פיזיקאים ידועים לתהילה, שעתידים היו לזכות בפרס נובל לפיזיקה. באותה עת מוסד ביקורת העמיתים לא היה מפותח, ואחרי פרסום הבכורה ניתן למדען קרדיט רב. נטל ההוכחה לא היה על כתפיו, אלא על כתפי המתנגדים לטענותיו. מאמרם של ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק על גילוי מבנה ה-DNA; המאמר פורסם ב-Nature מבלי שעבר הליך של ביקורת, כפי שנאמר: "נכונותו הייתה ברורה מאליה", ואילו החשש שתוכנו ידלוף בטרם עת היה גדול. העורכים הסתפקו בהמלצה של הפיזיקאי ויליאם לורנס בראג. השערת פואנקרה נחשבה במשך שנים לאחת הבעיות הפתוחות החשובות ביותר בטופולוגיה ואף נבחרה על ידי מכון קליי למתמטיקה כאחת משבע בעיות המילניום, שעבור פתרון מלא של אחת מהן מציע המכון פרס כספי בסך מיליון דולר. המתמטיקאי גריגורי פרלמן בחר לפרסם את הוכחתו להשערה בדרך לא רגילה, דרך ה-arXiv באינטרנט, ולא בכתב עת העובר ביקורת עמיתים, ובכך נמנע מלקיים את אחד התנאים לקבלת הפרס. ביקורת עמיתים והונאה ביקורת עמיתים לא נועדה לגלות זיופים. ההנחה שעומדת בבסיסה היא שמחבר המאמר פרסם את מחקרו בתום לב ומבלי שבדה נתונים. לסוקרים אין בדרך כלל גישה לכל החומר המחקרי, ולמעט תחומים תאורטיים לחלוטין, כמו מתמטיקה, אין מנוס מלהסתמך על מידה של אמון. קיימות דוגמאות למקרי הונאה ברורים שעברו את שלב הביקורת ונחשפו רק כאשר חוקרים אחרים לא הצליחו לחזור על הממצאים. דוגמה שהתפרסמה ב-2002 היא זו של יאן הנדריק שן , חוקר גרמני שפרסם במיטב כתבי העת, ביניהם Nature, שישה עשר מאמרים, שיכולים היו לזכות אותו בעתיד בפרס נובל. כולם נמצאו מזויפים. ביקורת העמיתים לא עלתה על התרמית, והיא נחשפה בעיקר בשל שגיאה חובבנית ביותר שעשה שון: הוא השתמש באותו גרף של תוצאות עבור שני מחקרים שונים. בסופו של דבר לא רק שפוטר ממעבדות בל, אלא גם תואר הדוקטור נשלל ממנו. ראו גם הערכת עמיתים הערכה מקוונת מאמר מדעי קישורים חיצוניים Aaron E. Carroll, Peer Review: The Worst Way to Judge Research, Except for All the Others, New York Times, November 5, 2018 הערות שוליים קטגוריה:השיטה המדעית קטגוריה:מדע וטכנולוגיה קטגוריה:מידע קטגוריה:תיעוד, תקשורת והוראת מדע וטכנולוגיה קטגוריה:ביקורת	2024-10-05T04:56:33
יהושע	קטגוריה:שמות פרטיים עבריים לגברים קטגוריה:שמות משפחה עבריים קטגוריה:שמות משפחה שמקורם בתנ"ך קטגוריה:שמות פרטיים תאופורים	2024-06-15T08:46:14
הונג-קונג	REDIRECTהונג קונג	2004-09-28T14:26:22
זכריה אלצ'אהרי	רבי זכריה אלצַ'אהִרִי (בערבית: زَكَرِيَّا اَلضَّاهِرِي), שנקרא גם הרז"א או יחיא בן סעיד, נולד בתימן בשנת 1519 בקירוב. על אף היותו תושב כוכבאן, מצפון-מערב לעיר הבירה צנעא, הייתה השפעתו גם על צנעא. כשהיה בן 20 עזב את עיר אבותיו ואת ארץ מולדתו ויצא לתור בעולם. מתימן פנה מזרחית להודו, פרס, עיראק וטורקיה. משם המשיך אל גולת הכותרת של המסע - ארץ ישראל. בארץ התעכב במיוחד בערים צפת וטבריה. בצפת הוא התרשם מסדרי הישיבה שבראשה עמד רבי יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך", ומהנהגותיו. מארץ ישראל הוא הדרים למצרים. במהלך מסעותיו פגש דמויות חשובות נוספות בעולם היהדות, כגון הרב סעדיה בן יוסף, הרב משה קורדובירו והרב משה מטראני. בצפת של אותם ימים היו גם חכמים רבים שעסקו בתורת הקבלה. לאחר שהתבשם מתורת ארץ ישראל בנגלה ובנסתר, הוא חזר לתימן והיה ממנהיגי הקהילה של העיר הראשית צנעא. בשנים 1568–1573 התנהלה מלחמה בין התימנים לבין הטורקים, שבמהלכה הדפו התימנים את הטורקים מארצם. בתום המלחמה, תפסו התימנים את מנהיגיה היהודיים של העיר צנעא והשליכו אותם לבית הסוהר, באשמת סיוע לטורקים. שבע שנים ישבו המנהיגים בבית הסוהר ועמם רז"א. הוא ישב פעם נוספת בבית הסוהר מסיבות שאינן ברורות. את השנים בכלא ניצל הרב זכריה כדי להעלות על הכתב את מה ששמע וראה במסעותיו. דברים אלו סיפר בלשון המקאמה (שירה סיפורית מחורזת). במאקמות שכתב הוא כלל סיפורי עמים, משלי חיות, חידות לשוניות ותיאורי מסעות. בצד הדברים המשעשעים, כתב הרז"א גם דברי תוכחה, הגות ופילוסופיה. בספר המסעות שני גיבורים: אבנר בן חלק שדמותו מעוצבת כדמותו של הסופר, כלומר משורר מוכשר שזכה לשם ולתהילה כאומן המליצה והשירה. משורר זה בקי בכל רזי השפה העברית והערבית. הוא חכם בעל ידע רב בכל תחומי המדע והחכמה. נוסף לכך, הוא הרפתקן שאינו יודע מנוח, ובעל עורמה שמסייעת לו להיחלץ מכל צרה. נושא כליו של אבנר - מרדכי הצידני. להבנת רוב החוקרים חלק מהעלילות שחוו שני הגיבורים בספר המוסר הן תיאורים אוטוביוגרפיים. לספר המסעות נתן את השם ספר המוסר, ובהקדמה לספר הוא כתב: "ספר המוסר, כל הקורא בו ילמד מוסר, ואם הוא מבין בעזרת ה' לא יחסר, ואם אין לו בינה - ה' מעליו סר, ולכן צריך להתפלל ולהתחנן לה' יתברך שיתן לו בינה לדעת מוסר." ספר המוסר שחיבר רז"א הוא מהיצירות השיריות האחרונות שנכתבו בשפה העברית עד לעת החדשה, וניכר מתוכנו שהמחבר ינק משירת ספרד והתבשם מטעמיה של שירת צפת. נוסף לספר המוסר, חיבר רז"א ספר הלכות בנושא שחיטה ודיני טרפות, פירוש קבלי לתורה בשם צידה לדרך וכן שירים שונים כשהמפורסם בהם הוא "קריה יפהפייה" שנכתב בהשראת השיר "יפה נוף משוש תבל" של ר' יהודה הלוי. הוא נפטר בהיותו כבן שבעים שנה. לקריאה נוספת עדינה טננבאום, "ספר המוסר לר"ז אל̇̇צאהרי: טכניקות ספרותיות ותוכן", תימא יג, תשע"ה, עמ' 33–41 קישורים חיצוניים מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים מימי הביניים ועד ראשית ימי שיבת ציון עמ' 196–221 קטגוריה:אחרוני תימן קטגוריה:רבני מרכז תימן קטגוריה:ראשוני האחרונים קטגוריה:סופרי מסע יהודים קטגוריה:מחברי ספרי מוסר ומחשבה קטגוריה:ארץ ישראל: נוסעים יהודים קטגוריה:ילידי 1530 קטגוריה:נפטרים ב-1608 קטגוריה:כותבי ספרי מסע בארץ ישראל קטגוריה:יהודים בארץ ישראל במאה ה-16	2024-09-18T23:27:23
When Dream and Day Unite	When Dream and Day Unite (כשחלום ויום מתאחדים) הוא אלבום הבכורה של להקת הפרוג מטאל, Dream Theater. האלבום יצא ב-6 במרץ 1989. באותו זמן חברו לדרים ת'יאטר: צ'ארלי דומיניצ'י (סולן), קווין מור (קלידן), ג'ון מיונג (באס), ג'ון פטרוצ'י (גיטרה) ומייק פורטנוי (תופים). רק פטרוצ'י ומיונג נשארו היום בלהקה. בשנת 2004, בחגיגות החמש עשרה לאלבום, הופיעה הלהקה בלוס אנג'לס, קליפורניה וניגנו את כולו. ב־12 במרץ 2002 שחררו One Way Records את האלבום בגרסה מחודשת בעזרת טכנולוגיית 32 ביט. רק 10,000 עותקים הוצאו - מסומנים בזהב מבריק - לרחבי העולם. רשימת השירים קישורים חיצוניים ביקורת על האלבום באתר השרת העיוור קטגוריה:אלבומי בכורה מ-1989 קטגוריה:אלבומי דרים ת'יאטר קטגוריה:אלבומים באנגלית קטגוריה:אלבומי חברת MCA רקורדס	2023-10-01T01:51:54
אליפות וימבלדון	שמאל\|ממוזער\|200px\|פרסי התחרות: צלחת כסף לנשים, גביע לגברים אליפות וימבלדון (באנגלית: The Championships, Wimbledon) הוא טורניר הטניס הוותיק ביותר בעולם ובין החשובים והיוקרתיים מבין הטורנירים. הטורניר נערך בווימבלדון, פרוור בדרום לונדון, בירת הממלכה המאוחדת מדי שנה בחודשים יוני/יולי, והוא טורניר הגראנד סלאם השלישי הנערך בכל שנה. לפניו אליפות אוסטרליה הפתוחה ואליפות צרפת הפתוחה ואחריו אליפות ארצות הברית הפתוחה. וימבלדון הוא טורניר הגראנד סלאם היחיד המשוחק כיום על משטח דשא, והוא מתאפיין לעיתים בהפסקות רבות במשחקים הנגרמות בשל הגשמים באנגליה. בטורניר מתקיימות חמש תחרויות מרכזיות: נשים יחידות, גברים יחידים, זוגות נשים, זוגות גברים וזוגות מעורבים (אישה וגבר בכל זוג). נוסף לכך, נערכות תחרויות לנוער, לוותיקים ולנכים. היסטוריה הטורניר נערך לראשונה תחת חסות "המועדון הכל-אנגלי לטניס חימר וקרוקט" בשנת 1877 במקום שונה מהמקום בו הוא מתקיים כיום, והתחרות היחידה בו הייתה גברים יחידים. בשנת 1884 נוספו גם משחקי נשים יחידות וזוגות גברים. משחקי זוגות נשים וזוגות מעורבים התווספו רק בשנת 1913. התחרות עברה למיקום הנוכחי שלה בשנת 1922 ומאז היא נערכת שם. הבריטים גאים מאוד בטורניר, ולראשונה משנת 1936 זכה הבריטי אנדי מארי בטורניר שנערך בשנת 2013. בשנת 2020, בשל מגפת הקורונה העולמית ולראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, בוטלה התחרות. קוד לבוש השחקנים בטורניר וימבלדון ישנה מסורת הכוללת קוד לבוש קפדני, וחסות ממלכתית הכוללת ביגוד לבן. לאחר 146 שנים מיום פתיחת התחרות. ביולי 2023 ובעקבות מחאה ציבורית בנושא, יצאה תקנה המאפשרת לבישת בגד תחתון בצבע שונה מהלבן, ואלנה ריבאקינה מקזחסטן הייתה הטניסאית הראשונה לעשות כך. שיאני הזכיות בטורניר בגמר וימבלדון 2009 פגש רוג'ר פדרר את אנדי רודיק. פדרר זכה בטורניר לאחר ניצחון במערכה החמישית בתוצאה 14:16, ובכך הפך לשיאן הזכיות בטורנירי הגראנד סלאם. המשחק הארוך ביותר בטורניר בסיבוב הראשון של טורניר 2010 גבר האמריקאי ג'ון איסנר על הצרפתי ניקולאס מאהו לאחר ניצחון במערכה החמישית 68–70. משחק זה היה המשחק הארוך ביותר בתולדות הענף - הוא נמשך 11 שעות וחמש דקות ונפרש על פני שלושה ימים. ישראל בתחרות הישראלי היחיד שזכה באליפות וימבלדון הוא אנדי רם, שזכה ב-2006 במשותף עם הטניסאית הרוסייה ורה זבונרבה בתחרות הזוגות המעורבים, לאחר ניצחון בגמר על בוב בריאן וונוס ויליאמס האמריקאים. המגרשים המגרש הראשי בטורניר מכונה "המגרש המרכזי" ("Centre Court"). בו נערכים המשחקים המרכזיים של התחרות ובראשם משחקי הגמר, מאז המעבר למיקום הנוכחי ב-1922. בשל מזג האוויר ההפכפך השורר בבריטניה הוחלט באחרונה להתקין באצטדיון גג נפתח. המגרש המרכזי מכיל כ-14,000 מושבים, וכמעט כל הכרטיסים נמכרים חודשים רבים לפני הטורניר. בצד הדרומי של המגרש נמצא התא המלכותי, בו יושבים בני משפחת המלוכה ואח"מים נוספים. החל מטורניר וימבלדון 2009 נכנס לפעולה הגג החדש במגרש המרכזי, שתוך 10 דקות נסגר במלואו ובכך פותר את בעיית הגשם במשחקי הטורניר. לעומת טורנירים אחרים, אליפות וימבלדון מתאפיינת משטח דשא. המסורת של וימבלדון לווימבלדון ישנן מסורות רבות המבדילות אותו משאר טורנירי הגראנד סלאם. צבעי הטורניר הם סגול וירוק. הטורניר מתחיל ביום שני שבין 20 ו-30 ביוני ונמשך שבועיים, כאשר יום א' האמצעי הוא יום מנוחה לשחקנים ולמארגנים. 3 פעמים (לאחרונה ב-2004) נאלצו מארגני הטורניר לבטל את יום המנוחה ולשחק גם בו בשל גשמים רבים שגרמו לעיכוב המשחקים. בשבוע הראשון לטורניר משוחקים השלבים המוקדמים (3 סיבובים בתחרויות היחידים) ובשבוע השני השלבים משמינית הגמר עד הגמר. בווימבלדון הגברים מכונים "ג'נטלמן" והנשים "ליידיז". בעבר השחקנים והשחקניות היו חייבים לקוד קידה בהיכנסם למגרש המרכזי ובצאתם ממנו. המסורת הזו בוטלה ב-2003 ושמורה רק למקרים נדירים כאשר המלך או נסיך ויילס נוכחים במגרש. הגברים הזוכים בתחרות מקבלים גביע כסף גדול והנשים מקבלות צלחת כסף רחבה. בנוסף מקבלים המנצחים גם פרסים כספיים גדולים. החל משנת 2007 החליטו מארגני הטורניר להשוות את סכומי הזכייה בין הגברים לנשים. כל שחקני הטניס בווימבלדון מחויבים ללבוש ביגוד בצבע לבן אחיד. זוכים יחידות נשים העידן החובבני עידן התחרות הפתוחה שמאל\|ממוזער\|250px\|מרטינה נברטילובה, זוכה 9 פעמים באליפות שיא של כל הזמנים ממוזער\|250px\|סרינה ויליאמס זוכה 7 פעמים באליפות שנהזוכהסגניתתוצאת הגמר1968 בילי ג'ין קינג ג'ודי טגארט 9–7, 7–51969 אן היידון ג'ונס בילי ג'ין קינג 3–6, 6–3, 6–21970 מרגרט קורט בילי ג'ין קינג 14–12, 11–91971 איבון גולגונג מרגרט קורט 6–4, 6–11972 בילי ג'ין קינג איבון גולגונג 6–3, 6–31973 בילי ג'ין קינג כריס אוורט 6–0, 7–51974 כריס אוורט אולגה מורוזובה 6–0, 6–41975 בילי ג'ין קינג איבון גולגונג 6–0, 6–11976 כריס אוורט איבון גולגונג 6–3, 4–6, 8–61977 וירג'יניה וייד בטי שטוב 4–6, 6–3, 6–11978 מרטינה נברטילובה כריס אוורט 2–6, 6–4, 7–51979 מרטינה נברטילובה כריס אוורט 6–4, 6–41980 איבון גולגונג כריס אוורט 6–1, 7–6(7–4)1981 כריס אוורט האנה מנדליקובה 6–2, 6–21982 מרטינה נברטילובה כריס אוורט 6–1, 3–6, 6–21983 מרטינה נברטילובה אנדראה יגר 6–0, 6–31984 מרטינה נברטילובה כריס אוורט 7–6(7–5), 6–21985 מרטינה נברטילובה כריס אוורט 4–6, 6–3, 6–21986 מרטינה נברטילובה האנה מנדליקובה 7–6(7–1), 6–31987 מרטינה נברטילובה שטפי גראף 7–5, 6–31988 שטפי גראף מרטינה נברטילובה 5–7, 6–2, 6–11989 שטפי גראף מרטינה נברטילובה 6–2, 6–7(1–7), 6–11990 מרטינה נברטילובה זינה גריסון 6–4, 6–11991 שטפי גראף גבריאלה סבטיני 6–4, 3–6, 8–61992 שטפי גראף מוניקה סלש 6–2, 6–11993 שטפי גראף יאנה נובוטנה 7–6(8–6), 1–6, 6–41994 קונצ'יטה מרטינס מרטינה נברטילובה 6–4, 3–6, 6–31995 שטפי גראף ארנצ'ה סנצ'ס ויקאריו 4–6, 6–1, 7–51996 שטפי גראף ארנצ'ה סנצ'ס ויקאריו 6–3, 7–51997 מרטינה הינגיס יאנה נובוטנה 2–6, 6–3, 6–31998 יאנה נובוטנה נטלי טוזיאה 6–4, 7–6(7–2)1999 לינדזי דבנפורט שטפי גראף 6–4, 7–52000 ונוס ויליאמס לינדזי דבנפורט 6–3, 7–6(7–3)2001 ונוס ויליאמס ז'סטין הנין 6–1, 3–6, 6–02002 סרינה ויליאמס ונוס ויליאמס 7–6(7–4), 6–32003 סרינה ויליאמס ונוס ויליאמס 4–6, 6–4, 6–22004 מריה שרפובה סרינה ויליאמס 6–1, 6–42005 ונוס ויליאמס לינדזי דבנפורט 4–6, 7–6(7–4), 9–72006 אמלי מורסמו ז'וסטין הנין 2–6, 6–3, 6–42007 ונוס ויליאמס מריון ברטולי 6–4, 6–12008 ונוס ויליאמס סרינה ויליאמס 7–5, 6–42009 סרינה ויליאמס ונוס ויליאמס 7–6(7–3), 6–22010 סרינה ויליאמס ורה זבונרבה 6–3, 6–22011 פטרה קביטובה מריה שרפובה 6–3, 6–42012 סרינה ויליאמס אגניישקה רדוונסקה 6–1, 5–7, 6–22013 מריון ברטולי סבינה ליזיקי 6–1, 6–42014 פטרה קביטובה יוג'יני בושאר 6–3, 6–02015 סרינה ויליאמס גרביניה מוגורוסה 6–4, 6–42016 סרינה ויליאמס אנג'ליק קרבר 7–5, 6–32017 גרביניה מוגורוסה ונוס ויליאמס 7–5, 6–02018 אנג'ליק קרבר סרינה ויליאמס 6–3, 6–32019 סימונה האלפ סרינה ויליאמס 6–2, 6–2 2020 התחרות בוטלה עקב מגפת הקורונה2021 אשלי ברטי קרולינה פלישקובה 6–3, 6–7(4–7), 6–32022 ילנה ריבאקינה אונס ג'אבור 3–6, 6–2, 6–22023 מרקטה וונדרואושובה אונס ג'אבור 6–4, 6–42024 ברבורה קרייצ'יקובה ג'סמין פאוליני6–2, 2–6, 6–4 זכיות לפי שחקנית להלן השחקניות שזכו לפחות פעמיים: שחקניתהעידן הפתוחהעידן החובבניסך הכלשנים מרטינה נברטילובה 9 0 9 1978, 1979, 1982, 1983, 1984, 1985, 1986, 1987, 1990 הלן וילס 0 8 8 1927, 1928, 1929, 1930, 1932, 1933, 1935, 1938 דורותי דאגלס צ'יימברס 0 7 7 1903, 1904, 1906, 1910, 1911, 1913, 1914 שטפי גראף 7 0 7 1988, 1989, 1991, 1992, 1993, 1995, 1996 סרינה ויליאמס 7 0 7 2002, 2003, 2009, 2010, 2012, 2015, 2016 בלאנש בינגלי 0 6 6 1886, 1889, 1894, 1897, 1899, 1900 סוזאן לנגלן 0 6 6 1919, 1920, 1921, 1922, 1923, 1925 בילי ג'ין קינג 4 2 6 1966, 1967, 1968, 1972, 1973, 1975 שארלוט קופר 0 5 5 1895, 1896, 1898, 1901, 1908 לוטי דוד 0 5 5 1887, 1888, 1891, 1892, 1893 ונוס ויליאמס 5 0 5 2000, 2001, 2005, 2007, 2008 לואיז ברו 0 4 4 1948, 1949, 1950, 1955 מורין קונולי 0 3 3 1952, 1953, 1954 מריה בואנו 0 3 3 1959, 1960, 1964 מרגרט קורט 1 2 3 1963, 1965, 1970 כריס אוורט 3 0 3 1974, 1976, 1981 אלתיאה גיבסון 0 2 2 1957, 1958 דורותי ראונד 0 2 2 1934, 1937 קתלין מקיין גוגפרי 0 2 2 1924, 1926 מאי סאטון 0 2 2 1905, 1907 מוד ווטסון 0 2 2 1884, 1885 איבון גולגונג 2 0 2 1971, 1980 פטרה קביטובה 2 0 2 2011, 2014 יחידים גברים העידן החובבני עידן התחרות הפתוחה ממוזער\|שמאל\|זוכה 9 פעמים באליפות\|ביורן בורג זכה חמש פעמים ברציפות בשנים 1976–1980. ממוזער\|שמאל\|זוכה 9 פעמים באליפות\|alt=A man, with a modern racket in his right hand and a tennis ball in his left hand, prepares to serve\|פיט סמפראס זכה שבע פעמים בשמונה שנים (1993–2000). ממוזער\|שמאל\|זוכה 9 פעמים באליפות\|רוג'ר פדרר זכה שמונה פעמים, שיא של כל הזמנים. שנהזוכהסגןתוצאת הגמר1968 רוד לייבר טוני רוץ' 6–3, 6–4, 6–21969 רוד לייבר ג'ון ניוקומב 6–4, 5–7, 6–4, 6–41970 ג'ון ניוקומב קן רוזוול 5–7, 6–3, 6–2, 3–6, 6–11971 ג'ון ניוקומב סטן סמית' 6–3, 5–7, 2–6, 6–4, 6–41972 סטן סמית' איליה נסטסה 4–6, 6–3, 6–3, 4–6, 7–51973 יאן קודש אלכס מטרוולי 6–1, 9–8(7–5), 6–31974 ג'ימי קונורס קן רוזוול 6–1, 6–1, 6–41975 ארתור אש ג'ימי קונורס 6–1, 6–1, 5–7, 6–41976 ביורן בורג איליה נסטסה 6–4, 6–2, 9–71977 ביורן בורג ג'ימי קונורס 3–6, 6–2, 6–1, 5–7, 6–41978 ביורן בורג ג'ימי קונורס 6–2, 6–2, 6–31979 ביורן בורג רוסקו טאנר 6–7(4–7), 6–1, 3–6, 6–3, 6–41980 ביורן בורג ג'ון מקנרו 1–6, 7–5, 6–3, 6–7(16–18), 8–61981 ג'ון מקנרו ביורן בורג 4–6, 7–6(7–1), 7–6(7–4), 6–41982 ג'ימי קונורס ג'ון מקנרו 3–6, 6–3, 6–7(2–7), 7–6(7–5), 6–41983 ג'ון מקנרו כריס לואיס 6–2, 6–2, 6–21984 ג'ון מקנרו ג'ימי קונורס 6–1, 6–1, 6–21985 בוריס בקר קווין קארן 6–3, 6–7(4–7), 7–6(7–3), 6–41986 בוריס בקר איוואן לנדל 6–4, 6–3, 7–51987 פט קאש איוואן לנדל 7–6(7–5), 6–2, 7–51988 סטפן אדברג בוריס בקר 4–6, 7–6(7–2), 6–4, 6–21989 בוריס בקר סטפן אדברג 6–0, 7–6(7–1), 6–41990 סטפן אדברג בוריס בקר 6–2, 6–2, 3–6, 3–6, 6–41991 מיכאל שטיך בוריס בקר 6–4, 7–6(7–4), 6–41992 אנדרה אגאסי גוראן איוואנישביץ' 6–7(8–10), 6–4, 6–4, 1–6, 6–41993 פיט סמפראס ג'ים קורייר 7–6(7–3), 7–6(8–6), 3–6, 6–31994 פיט סמפראס גוראן איוואנישביץ' 7–6(7–2), 7–6(7–5), 6–01995 פיט סמפראס בוריס בקר 6–7(5–7), 6–2, 6–4, 6–21996 ריצ׳רד קראג'יצק מליבאי וושינגטון 6–3, 6–4, 6–31997 פיט סמפראס סדריק פיולין 6–4, 6–2, 6–41998 פיט סמפראס גוראן איוואנישביץ' 6–7(2–7), 7–6(11–9), 6–4, 3–6, 6–21999 פיט סמפראס אנדרה אגאסי 6–3, 6–4, 7–52000 פיט סמפראס פטריק ראפטר 6–7(10–12), 7–6(7–5), 6–4, 6–22001 גוראן איוואנישביץ' פטריק ראפטר 6–3, 3–6, 6–3, 2–6, 9–72002 לייטון יואיט דוד נלבנדיאן 6–1, 6–3, 6–22003 רוג'ר פדרר מארק פיליפוסיס 7–6(7–5), 6–2, 7–6(7–3)2004 רוג'ר פדרר אנדי רודיק 4–6, 7–5, 7–6(7–3), 6–42005 רוג'ר פדרר אנדי רודיק 6–2, 7–6(7–2), 6–42006 רוג'ר פדרר רפאל נדאל 6–0, 7–6(7–5), 6–7(2–7), 6–32007 רוג'ר פדרר רפאל נדאל 7–6(9–7), 4–6, 7–6(7–3), 2–6, 6–22008 רפאל נדאל רוג'ר פדרר 6–4, 6–4, 6–7(5–7), 6–7(8–10), 9–72009 רוג'ר פדרר אנדי רודיק 5–7, 7–6(8–6), 7–6(7–5), 3–6, 16–142010 רפאל נדאל תומאש ברדיך 6–3, 7–5, 6–42011 נובאק ג'וקוביץ' רפאל נדאל 6–4, 6–1, 1–6, 6–32012 רוג'ר פדרר אנדי מארי 4–6, 7–5, 6–3, 6–42013 אנדי מארי נובאק ג'וקוביץ' 6–4, 7–5, 6–42014 נובאק ג'וקוביץ' רוג'ר פדרר 6–7(7–9), 6–4, 7–6(7–4), 5–7, 6–42015 נובאק ג'וקוביץ' רוג'ר פדרר 7–6(7–1), 6–7(10–12), 6–4, 6–32016 אנדי מארי מילוש ראוניץ' 6–4, 7–6(7–3), 7–6(7–2)2017 רוג'ר פדרר מרין צ'יליץ' 6–3, 6–1, 6–42018 נובאק ג'וקוביץ' קווין אנדרסון 6–2, 6–2, 7–6(7–3)2019 נובאק ג'וקוביץ' רוג'ר פדרר 7–6(7–5), 1–6, 7–6(7–4), 4–6, 13–12(7–3) 2020 התחרות בוטלה עקב מגפת הקורונה2021 נובאק ג'וקוביץ' מתאו ברטיני 6–7(4–7), 6–4, 6–4, 6–32022 נובאק ג'וקוביץ' ניק קיריוס 4–6, 6–3, 6–4, 7–6(7–3)2023 קרלוס אלקרס נובאק ג'וקוביץ' 1–6, 7–6(8–6), 6–1, 3–6, 6–42024 קרלוס אלקרס נובאק ג'וקוביץ'6–2, 6–2, 7–6(7–4) זכיות לפי שחקן ממוזער\|200px\|alt=A black board featuring the year of every next to the name of its winner\|רשימת הזוכים עד 2008 במוזיאון הטניס של וימבלדון. להלן השחקנים שזכו לפחות פעמיים: שחקןהעידן הפתוחהעידן החובבניסך הכלשנים רוג'ר פדרר 8 0 8 2003, 2004, 2005, 2006, 2007, 2009, 2012, 2017 נובאק ג'וקוביץ' 7 0 7 2011, 2014, 2015, 2018, 2019, 2021, 2022 וויליאם רנשו 0 7 7 1881, 1882, 1883, 1884, 1885, 1886, 1889 פיט סמפראס 7 0 7 1993, 1994, 1995, 1997, 1998, 1999, 2000 לורנס דוהרטי 0 5 5 1902, 1903, 1904, 1905, 1906 ביורן בורג 5 0 5 1976, 1977, 1978, 1979, 1980 רג'ינלד דוהרטי 0 4 4 1897, 1898, 1899, 1900 אנתוני וילדינג 0 4 4 1910, 1911, 1912, 1913 רוד לייבר 2 2 4 1961, 1962, 1968, 1969 וילפרד באדלי 0 3 3 1891, 1892, 1895 ארתור גור 0 3 3 1901, 1908, 1909 ביל טילדן 0 3 3 1920, 1921, 1930 פרד פרי 0 3 3 1934, 1935, 1936 ג'ון ניוקומב 2 1 3 1967, 1970, 1971 ג'ון מקנרו 3 0 3 1981, 1983, 1984 בוריס בקר 3 0 3 1985, 1986, 1989 ג'ון הארטלי 0 2 2 1879, 1880 ג'ושוע פים 0 2 2 1893, 1894 נורמן ברוקס 0 2 2 1907, 1914 ג'רלד פטרסון 0 2 2 1919, 1922 ז'אן בורוטרה 0 2 2 1924, 1926 רנה לקוסט 0 2 2 1925, 1928 אנרי קושה 0 2 2 1927, 1929 דון בדג' 0 2 2 1937, 1938 לו הואוד 0 2 2 1956, 1957 רוי אמרסון 0 2 2 1964, 1965 ג'ימי קונורס 2 0 2 1974, 1982 סטפן אדברג 2 0 2 1988, 1990 רפאל נדאל 2 0 2 2008, 2010 אנדי מארי 2 0 2 2013, 2016 קרלוס אלקרס 2 0 22023, 2024 זכיות לפי מדינה מדינההעידן החובבניהעידן הפתוחסך הכלזכייה ראשונהזכייה אחרונה 35 2 37 1877 2016 18 15 33 1920 2000 15 6 21 1907 2002 0 8 8 2003 2017 7 0 7 1924 1946 0 7 7 1976 1990 0 7 7 2011 2022 1 4 5 1966 2024 0 4 4 1985 1991 4 0 4 1910 1913 0 1 1 2001 2001 0 1 1 1973 1973 1 0 1 1954 1954 0 1 1 1996 1996 קישורים חיצוניים הערות שוליים * קטגוריה:לונדון: תחרויות טניס	2024-08-05T04:48:26
יוסי שריד	יוסף (יוסי) שריד (23 באוקטובר 1940 – 4 בדצמבר 2015) היה פוליטיקאי, עיתונאי, פובליציסט, סופר ומשורר ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת מטעם המערך, רצ ומרצ, ושר בממשלות ישראל. בנוסף כיהן כראש האופוזיציה (2001–2003). במסגרת פעילותו הפוליטית עסק רבות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובמאבק נגד כפייה דתית והיה ממנהיגיו של מחנה השמאל בישראל. ביוגרפיה יוסי שריד נולד בשם יוסף שניידר ברחובות ליעקב שריד (שניידר), שהיה חבר מפא"י וכיהן כמנכ"ל משרד החינוך, ולדוֹבה לבית גרובר שהייתה מורה. לאחר שנודע לאביו כי כל בני משפחתו נספו בשואה שינה את שם משפחתו לשריד (אך מאוחר יותר התברר שלא כל בני משפחתו נספו ועדיין נשארו בני משפחה עם השם שניידר). אח להדסה הגדולה ממנו בעשר שנים שעסקה כל חייה בהוראה. בשנת 1934 עלו הוריו לישראל מעיירה במערב אוקראינה (אז בשליטת פולין), שבאזור גליציה, והתגוררו ברחובות. בשנת 1951 עברה משפחתו לגור ברחוב דיזנגוף בתל אביב ובשנת 1954 עברה לגור בירושלים. כשהיה בן 21, התאבדה אמו לאחר שסבלה מדיכאון. בשנת 1958 התגייס לצה"ל, שירת בחיל התותחנים ובהמשך היה כתב צבאי בביטאון "במחנה גדנ"ע". בשירות המילואים קיבל דרגות ייצוג ושימש כקצין קישור לאו"ם בסיני. במהלך שהות צה"ל בלבנון התנדב לשרת כנהג. ימין\|ממוזער\|250px\|יוסי שריד בילדותו בתחילת שנות ה-60 עבד שריד ככתב ב"דבר", בו כתב טור שבועי, וכקריין בקול ישראל. בנוסף שימש מבקר תיאטרון בגלי צה"ל ובירחון "מוניטין". בשנת 1961 הוציא את ספר הביכורים שלו "פגישה במקום אחר: שירים", בהוצאת מחברות לספרות. בשנת 1974 נבחר לראשונה לכנסת השמינית מטעם המערך, וכיהן בכנסת תשע קדנציות עד שנת 2006. לאחר הפיגוע במעלות ב-1974 עבר עם משפחתו לקריית שמונה ושימש במקביל לכהונתו כחבר הכנסת כמורה לאזרחות בעיר עד 1977 ולאחר מכן חזר לתל אביב. ב-1976 הוקמה על פי הצעתו ישיבת ההסדר במעלות. ב-1999, לפני הנסיגה מלבנון, עבר למספר חודשים עם רעייתו ליישוב מרגליות על גבול הצפון. ב-2005 עבר למספר חודשים לשדרות שם לימד אזרחות בתיכון. היה בעל תואר ראשון בספרות ובפילוסופיה ובעל תואר שני במדע המדינה ובסוציולוגיה מבית הספר החדש (ניו סקול) למחקר חברתי שבארצות הברית. באוגוסט 2004 עבר ניתוח להסרת גידול שפיר מראשו, שהסתיים בהחלמה מהירה ובחזרה לתפקוד מלא. את החודש שלאחר הניתוח הקדיש לכתיבת ספר אוטוביוגרפי חושפני, "זה הניתוח שלי". בריאיון לרדיו גלי צה"ל משנת 2013 חשף שריד שעבר אירוע שמוגדר כמוות קליני, במהלכו תיאר שנשמתו יצאה מגופו וריחפה באוויר. היה נשוי לדורית, בתו של פרופסור בן ציון ורבין, שעבדה כעורכת בעיתון "ידיעות אחרונות". לזוג שלושה ילדים והם התגוררו בשכונת למד תל אביב-יפו. בנם, ישי שריד, הנשוי לרחל, בתה של יעל דיין, הוא עורך דין וסופר. בתם, נועה שריד-הראל, היא מנהלת בית ספר, מורה ועורכת דין. בנם, ד"ר נדב שריד, הוא רופא ומנהל המערך ההמטולוגי בבית החולים "וולפסון". בשנת 2011 אימץ אורח חיים צמחוני. ב-4 בדצמבר 2015 נפטר בביתו ממחלת לב שממנה סבל שנים רבות. בן 75 היה במותו. בהרצליה נקרא על שמו רחוב בשכונת גליל ים החדשה. קריירה פוליטית ממוזער\|250px\|יוסי שריד ברגע אתנחתא, 1994 מפא"י, המערך ומפלגת העבודה שריד היה יועצו של פנחס ספיר והעריץ אותו בזכות אישיותו, פועלו ודעותיו ואותו כינה "גדול בנאי הציונות". כיהן כדובר מפא"י בשנים 1964–1967. בגיל 24 מונה לדובר ולמזכיר העיתונות של ראש הממשלה לוי אשכול. בתפקיד זה עבד כחמישה חודשים עד שהתפטר. בבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969 עמד בראש מטה ההסברה במערך. בתחילת 1970 נתמנה למנהל לשכת האקדמאים במשרד העבודה, ושימש בתפקיד זה עד לבחירות הבאות. שימש כראש מטה ההסברה של המערך במחוז תל אביב וכראש מטה ההסברה של יהושע רבינוביץ בבחירות לראשות עיריית תל אביב-יפו ב-1974, בהן נוצח על ידי שלמה להט. לקראת הבחירות לכנסת השמינית, קיבל שריד את תמיכת החוג "לשילוב" במפלגת העבודה, תא הסטודנטים של המפלגה במחוז תל אביב והמשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בתל אביב כמועמדם הרצוי לכנסת, הוצב על ידי הועדה המסדרת של המפלגה במקום ה-36 ברשימת המערך לכנסת, ונבחר לראשונה מטעמה לכנסת. כל תקופת הכנסת השמינית גר בקריית שמונה והקדיש חלק ניכר מזמנו לטובת קידום ערי הפיתוח בצפון. בין השאר ביקש להקים רשות פיתוח לערי הצפון שתרכז בידה סמכויות ותקציבים. שריד התנגד להפניית תקציבים להקמת התנחלויות, והביע מחאה על ההחלטה להקים את העיר מעלה אדומים, בטענה שההשקעה בהקמתה תבוא על חשבון ערי הפיתוח. בסוף 1976 פנה לשריד אריאל שרון, והציע לו להצטרף למפלגה שהקים באותה עת - שלומציון. שריד שימש חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ברציפות מהכנסת התשיעית ועד הכנסת ה-16 (למעט הכנסת ה-15, שבה שימש כמשקיף בוועדה). במסגרת זו, היה בדרך כלל חבר בתת-הוועדה לענייני השירותים החשאיים, ונחשב לשותף סוד לראשי השירותים. בשנים 1977–1984, כאשר המערך ובתוכו מפ"ם ומפלגת העבודה היו באופוזיציה לממשלות הליכוד של מנחם בגין ושל יצחק שמיר, היה שריד בין הבולטים שבדוברי המפלגה, והוביל קו מדיני שדגל במשא ומתן לפשרה טריטוריאלית וקרא להקמת מדינה פלסטינית. זאת בניגוד לדעתם של רוב חברי הכנסת של המפלגה, והמדיניות הרשמית של המפלגה באותן שנים. עקב כך עלתה תביעה שיסולק מ"צוות התגובות" הרשמי של המפלגה. שריד בלט בייחוד בכך שהיה בין ראשוני המתנגדים למלחמת לבנון הראשונה, וזאת בשעה שרבים ממפלגתו (ובהם יצחק רבין) סברו כי כל עוד הכוחות נמצאים בשטח, אין מקום לביקורת על המלחמה, ושיש לשמור את הביקורת הזו לאחר הקרבות. שריד היה היחיד מבין חברי הכנסת של המערך שבהצבעה בכנסת לא תמך במלחמת לבנון, אלא נמנע מהצבעה. למרות דעותיו על מלחמת לבנון התנדב שריד למילואים לליווי שיירות בלבנון, בין השאר כדי להיאבק באמצעות דוגמה אישית בתנועות הסרבנות לשירות. כעבור שנים באינתיפאדה השנייה, דעותיו נגד הסרבנות התרככו. רצ ומרצ בכנסת ה-11 (1984) פרש שריד מהמערך למפלגת רצ בראשות שולמית אלוני בעקבות הצטרפותה של מפלגת העבודה לממשלת אחדות לאומית עם הליכוד ועם החרדים בראשות שמעון פרס, מהלך אליו התנגד בחריפות. במקביל פרשה מפ"ם מהמערך מאותן סיבות. ברצ שריד היה מעין סמן ימני: הוא התנגד לסרבנות, להכנסת תמיכה בחלוקת ירושלים למצע ולקריאה לפירוז מנשק גרעיני. בין שריד לאלוני היו לא מעט חיכוכים. שריד פעל במסגרת תנועת רצ בכנסת ה-12, ויחסיו האישיים הטובים עם מנהיג מפ"ם, יאיר צבן, ומנהיג שינוי, אמנון רובינשטיין, תרמו לאיחוד התנועות ולהקמת מרצ. בבחירות לכנסת ה-13 שנערכו ב-1992 מוקם שריד כחלק מהסכם בין המפלגות במקום הרביעי, והיה יושב ראש הסיעה בכנסת ה-13. עם הקמת ממשלת רבין השנייה לא מונה שריד לתפקיד שר בממשלה, שכן שלושת המקומות שהוקצו למרצ בממשלה במסגרת ההסכם הקואליציוני הובטחו למנהיגי שלוש מפלגות האיחוד - שולמית אלוני, מקימת רצ ומנהיגתה ההיסטורית, יאיר צבן ממפ"ם ואמנון רובינשטיין משינוי. אף על פי כן, ב-27 בדצמבר 1992, כחצי שנה לאחר הקמת הממשלה, מונה שריד להשר לאיכות הסביבה בממשלת יצחק רבין והמשיך בתפקידו גם בממשלה בראשות שמעון פרס שהוקמה אחרי רצח רבין. בתפקיד זה פעל להרחבת סמכויות המשרד, הגדיל את תקציבו, יזם חקיקת חוקים רבים, הגדיל את האכיפה על מזהמים, יצר קשרי עבודה עם משלחות בינלאומיות בתחום, וטיפל יחד עם משרד החינוך ב"שנת איכות הסביבה" במערכת החינוך הממלכתית. בשנת 1994, בשעה שהיה השר לאיכות הסביבה, עמד בראש "מבצע ניצני תקווה", משלחת סיוע ישראלית לרואנדה בעקבות רצח העם שבוצע בה. בממשלת רבין היה בין התומכים בהסכמי אוסלו ובקידום נושאים חברתיים. במסגרת חברותו בממשלה חלה התקרבות גדולה בינו לבין יצחק רבין, לאחר תקופה רווית מתחים בין השניים. בעת הפולמוס עם חתימת הסכמי אוסלו קבע כי ההסכם הוא "הישג מרשים לביטחון" וחזה "מזרח תיכון חדש". באוגוסט 1995 ניסה אוהד ברט, מדריך בבני עקיבא, לדרדר לתהום את מכוניתו של יוסי שריד במהלך נסיעה על כביש 1. ברט הואשם בסיכון חיי אדם במזיד, אך קיבל עונש קל של מאסר על-תנאי, שלילת רישיונו לחודשיים וקנס כספי. לאחר רצח רבין התבטא בחריפות יוצאת דופן נגד מנהיגי הימין ופעילות הימין הקיצוני, בין השאר טען כי הדמעות שהם מזילים הן "דמעות תנין" וקרא להוציא מחוץ לחוק ארגוני ימין קיצוני. בעת המשבר בקואליציה, כאשר שולמית אלוני נאלצה לפרוש ממשרד החינוך בלחץ ש"ס, התגלע עימות חריף בינה לבין שריד והיא האשימה אותו כי הוא חותר תחתיה. בתחילת 1996 החליף שריד את אלוני בהנהגת מרצ, שאיבדה שלושה מנדטים בבחירות שבאו לאחר מכן וירדה ל-9 מנדטים. הוא כיהן כיושב ראש המפלגה עד ינואר 2003. בתפקיד זה איחד את רצ עם מפ"ם ועם חלק משינוי בראשות אמנון רובינשטיין למפלגה אחת שהחליפה את המסגרת הפרלמנטרית המשותפת. בבחירות לכנסת ה-15 זכתה מרצ ב-10 מנדטים, ובמסגרת ההסכם הקואליציוני מונה שריד לשר החינוך בממשלת ברק. בזמן כהונתו כשר החינוך החליט על הקמת ועדת וינוגרד לבחינת שכר הלימודים בהשכלה הגבוהה. הוועדה לבסוף קבעה כי יש להפחית את שכר הלימוד ב-50%. במרץ 2000 הודיע שריד במסיבת עיתונאים על כוונת משרדו להכניס שני שירים של מחמוד דרוויש לתוכנית הלימודים בספרות עברית במסגרת בחירת המורה. על הסכמתו לשבת בממשלה עם ש"ס, בניגוד להבטחתו (שאמנם הושמעה לאחר תום מערכת הבחירות) 'read my lips - מרצ לא תשב עם ש"ס', חטף קיתונות של רותחין הן מתוך המפלגה, מציבור בוחריו וגם ממנהיג מפלגת שינוי, יוסף לפיד. שריד היה בין הבולטים מהפוליטיקאים החילוניים במאבק נגד כפייה דתית, הזרמת כספים לישיבות ואי גיוס חרדים לצה"ל. עם השנים פעילותו בתחום דעכה במידת מה. משהועלה רעיון הנסיגה החד-צדדית מרצועת הביטחון בדרום לבנון הביע ממנו שריד הסתייגות בתחילה. במקומה הוא שאף להסכם שלום עם סוריה שיכלול את החזרת רמת הגולן. לאחר כשנה בממשלת ברק פרשה מרצ בהנהגת שריד מהממשלה, בעקבות סכסוך ממושך בין שריד לבין סגנו מטעם ש"ס במשרד החינוך, משולם נהרי, אשר היה הד לעימות המתמשך בין מרצ וש"ס, במסגרתו כינה הרב עובדיה יוסף את שריד "המן הרשע". הסכסוך נסב סביב כספים מחוץ למסגרת התקצוב הרגיל שהובטחו למערכת החינוך של ש"ס במסגרת הסכמים קואליציוניים. אף על פי שמרצ לא נהגה כאופוזיציה לממשלתו של אהוד ברק, והוסיפה לתמוך בה ולהעניק רשת ביטחון מחוץ לממשלה, פרישתה מן הממשלה סימנה אבן דרך בדרכה של ממשלה זו אל הקריסה המהירה שהייתה מנת חלקה. אנשי שמאל רבים ביקרו את שריד על שהעדיף את העיקרון הצר שהוביל אותו בסכסוך עם נהרי על קידום השלום. לדעתם מהלכי השלום הנועזים של ממשלת ברק הצדיקו תמיכה רצינית של מרצ וויתורים משמעותיים לחרדים. מספר ראשי ערי פיתוח, חלקם מהליכוד, הפצירו בשריד שלא לפרוש. בפגישה עמו הודו לו על תשומת הלב המיוחדת ועל התקציבים שהעניק כשר החינוך למערכות החינוך בערי הפיתוח ובשכונות המצוקה, וטענו כי בתקופתו התקדמה מאוד מערכת החינוך ביישובם. ב-24 באפריל 2000, בהיותו שר החינוך, השתתף שריד ביום הזיכרון לרצח העם הארמני בכנסייה הארמנית בירושלים, ובכך היה לשר הישראלי השני (אחרי יאיר צבן) שנכח בטקס הזיכרון השנתי. המכון הלאומי הארמני בוושינגטון תרגם את דבריו לאנגלית ותיאר אותם כ"הצהרה רבת־עוצמה", והם צוטטו על ידי התקשורת הארמנית ברחבי העולם. בשלהי ממשלת ברק היה שריד שותף לשיחות בוועידת טאבה ב-2001, שהסתיימו בלא הסכם, ולא מנעו את התמשכות האינתיפאדה השנייה. בשיחות תמך שריד בוויתור על ריבונות ישראל על הר הבית בתמורה לוויתור פלסטיני על זכות השיבה. בשנת 2001, לאחר ניצחון אריאל שרון בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה והצטרפות מפלגת העבודה לממשלת אחדות, הפך שריד לראש האופוזיציה. בכנסת זו תקף שריד בחריפות רבה את ממשלת שרון ואת נכונותה של מפלגת העבודה, שאותה כינה הליכוד ב', לשבת בממשלה אחת עם הימין והחרדים. הוא התנגד למדיניות החיסולים, לקיצוצים בתקציבי הבריאות, החינוך והרווחה ולמבצע חומת מגן, גם אחרי 130 ההרוגים בפיגועי הטרור של חודש "מרץ השחור" ב-2002. שריד טען שהמבצע רק יעצים את הפיגועים. תחילה תמך בצורה מאופקת בהקמת גדר הפרדה על הקו הירוק, אך משהתחילה הממשלה להקים את גדר ההפרדה בתוך שטחי הגדה המערבית התנגד לה בחריפות. במהלך כהונתו כיו"ר המפלגה יזם שריד את הצטרפותה של הבחירה הדמוקרטית בראשות ח"כ רומן ברונפמן אל מרצ, מתוך רצון למשוך עולים חדשים למפלגה. הוא גם יזם את שיבוצם של יוסי ביילין ושל יעל דיין חברי תנועת שח"ר במקומות ה-11 וה-12 ברשימה מאוחדת, לאחר שלא הצליחו להיבחר למקום ריאלי בבחירות המקדימות במפלגת העבודה, בטענה כי "אין אנו יכולים לתת יד לחיסול הפוליטי של ביילין ודיין". לאחר קבלת תוצאות מדגם הבחירות לכנסת השש עשרה בשנת 2003, בהן איבדה מרצ 40% מגודלה וירדה ל-6 מנדטים, התפטר שריד מתפקידו כיו"ר המפלגה אך נשאר כחבר הכנסת. את האשמה העיקרית למפלת השמאל בבחירות תלה יוסי שריד ביאסר ערפאת, שהתנהגותו גרמה לישראלים לאובדן האמונה בסיכוי לשלום. בבחירות לכנסת ה-17 הוצב במקום ה-119 הסמלי ברשימת מרצ לכנסת. בשנת 2004 זכה באות אביר איכות השלטון, מטעם התנועה לאיכות השלטון, בקטגוריית הרשות המחוקקת. מפלגת יחד ופרישתו מהחיים הפוליטיים שמאל\|ממוזער\|250px\|שריד וביילין לאחר ההפסד הצורב בבחירות בשנת 2003, התאחדה מרצ עם תנועת שח"ר בראשות יוסי ביילין ויעל דיין, על מנת להקים את מפלגת יחד. מלבד ביילין ויעל דיין, אף אחד מיוני העבודה לא הצטרף למפלגה. למרות שמועות רבות והצעות משני המועמדים, שריד נשאר נייטרלי בבחירות לראשות יח"ד בין ח"כ רן כהן לד"ר יוסי ביילין, אך השאיר לעצמו פתח להשתתף בבחירות שיערכו ב-2006 (לפני הבחירות לכנסת). ב-2 בדצמבר 2005 הודיע שריד על פרישה מהחיים הפוליטיים. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובץ במקום ה-60 והאחרון ברשימת מרצ למועצת עיריית תל אביב-יפו. פובליציסטיקה, שירה וספרות עם פרישתו מהנהגת מרצ, החל להקדיש חלק מזמנו לכתיבת שירה וסיפורת. הוא פרסם קובצי שירים, ופרסם שירים מפרי עטו בעיתונים ובכתבי-עת. בשנים 2007–2009 כיהן כיו"ר חבר השופטים של פרס ספיר. בשנה השלישית לכהונתו, בעקבות הענקת הפרס לספר "אחוזת דג'אני" מאת אלון חילו, הואשם שריד בניגוד עניינים, משום שהספר יצא לאור בהוצאת "ידיעות ספרים", שבה יצאו לאור גם מרבית ספריו של שריד, והוא דודהּ של עורכת הספר, רנה ורבין (בת אחיה של אשתו). בעקבות טענות אלה החליטה הנהלת מפעל הפיס לבטל את הליך בחירת הפרס, החלטה שספגה ביקורת אף היא. שריד תקף את המאשימים בכך שהעובדה שפרסם ספריו ב"ידיעות ספרים" ותפקיד אחייניתו היה ידוע לכל, וציין: "עכשיו, בעין הסערה ובמחשבה לאחור, אני כבר יודע בבירור מה היה לי לרועץ: ביטחוני העצמי הוא שהיה. כל כך הייתי בטוח בניקיון דעתי, עד שלא ראיתי את תור הממתינים להזדמנות, שנים רבות הם חיכו לה. סוף סוף מצאנו משהו בגנותו של הצדיק הידוע, שמטיף מוסר לכל העולם. לתומי הנחתי מבלי דעת ומשים, ש-40 שנה בחיים הציבוריים מעניקות אשראי כלשהו בבנק האמינות והאמון". לאחר פרישתו מהכנסת, החל לפרסם טור פובליציסטיקה ב"הארץ", שבו מתח ביקורת על אירועים ואישים בחברה הישראלית, בין השאר במפלגת שינוי ובמנהיגה לפיד, ובראש הממשלה שרון על הסתבכויותיו בחשדות לשחיתות. את עיקר הביקורת הפנה כלפי המתנחלים ומדיניות ישראל בשטחים. לאחר בחירתו של משה פייגלין לרשימת הליכוד לכנסת, כתב שריד בטורו: "הגיע הזמן להשתחרר מכבלי הפוליטיקלי-קורקט, ולקרוא לאנשים האלה - פייגלין וגרוריו - בשמם המפורש. הם לא "קיצונים", הם פשיסטים לפי כל הגדרה מקובלת, ואלמלא נולדו שלא באשמתם לאם יהודייה, הם היו גם אנטישמים ארורים". ב-15 בפברואר 2013 כתב שריד מאמר התוקף את ההתערבות לכאורה של קבוצות לחץ יהודיות במינויו של צ'אק הייגל: בעקבות המאמר, האשים בן-דרור ימיני את שריד בהצדקת האנטישמיות ובהצגת מסולפת של העובדות. בשנת 2015 השתתף בתוכנית הרדיו הפופולרית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל, לצד העיתונאי מנחם הורוביץ ומנחה התוכנית, דניאל זילברשטיין. הוא היה קריין של סדרת הטלווזיה האנושות: הסיפור של כולנו. ארכיונו האישי מופקד במכון גנזים - ארכיון אגודת הסופרות והסופרים העבריים. ספריו פגישה במקום אחר: שירים; מחברות לספרות, 1961 זה הניתוח שלי, ידיעות ספרים, 2004 שירים: 2003-2005, עריכה: דן מירון, ידיעות ספרים, 2005 פפיצ’ק: הוא לא ידע את שמו, עריכה: אילנה דנון, ידיעות ספרים, 2006 (מבוסס על קורות חייו של פיטר גרינפלד) לפיכך נתכנסנו, ידיעות ספרים, 2008 שירים אחרי, הוצאת אבן חושן, 2010 הערכה, ביקורת ועימותים שריד נודע בכושרו הרטורי, שהתבטא בנאומיו בכנסת ובראיונותיו הרבים בכלי התקשורת. בהקשר זה העיד על עצמו: בעקבות התבטאויותיו על הסכסוך הישראלי-ערבי והפולמוס החילוני-דתי, קיבל שריד איומים על חייו מצד אנשי ימין קיצוני ומצד גורמים במגזר החרדי משלב מוקדם מאוד של הקריירה הפוליטית שלו. כתוצאה מכך קיבל אבטחה צמודה משב"כ גם כאשר לא כיהן בתפקידים מינסטריאליים. שריד נקלע לשורה של עימותים עם חברים לדרך במהלך הקריירה הפוליטית שלו: פרישה מהמערך, עימות מתוקשר עם מייסדת ומנהיגת מרצ שולמית אלוני, וסכסוך בנוגע לסמכויותיו של סגן שר החינוך מטעם ש"ס משולם נהרי, שהוביל את מרצ לפרישה מממשלת ברק. יוסי שריד נקלע גם לסכסוך עם העיתונאי יאיר קוטלר. באחד מפרקי הספר "שיחות עם יוסי שריד", שבו רואיין שריד על ידי העיתונאי ישעיהו בן-פורת, טען שריד שקוטלר פוטר ב-1982 מהעיתון "מעריב", לאחר שפרסם בטורו האישי דברי שקר בגנות שריד. קוטלר תבע את שריד, את בן פורת ואת הוצאת ספרית פועלים, ובאוקטובר 1998 קבע בית המשפט שקוטלר יזכה בפיצויים בסך של 50,000 ש"ח, וחייב את הנתבעים בעוד 20,000 ש"ח למימון מודעות התנצלות בעיתוני הערב. שנה לאחר מכן פרסם קוטלר ספר על שריד, בשם "הנחש: המשמיץ הלאומי". לקריאה נוספת [https://web.archive.org/web/20151208074445/http://sifria2012.lnx.biu.ac.il/F?func=find-b&request=000030599&find_code=SYS&local_base=bar01 מאירה מעדיה, הנאום הפוליטי של ימינו - סגנון אישי או משלב?] : עיון בנאומיהם של יוסי שריד, מאיר פעיל ודוד לוי, רמת גן, 1985 (עבודת גמר לתואר שני) שייקה בן-פורת, שיחות עם יוסי שריד, ספרית פועלים, 1997. יאיר קוטלר, הנחש: המשמיץ הלאומי, תל אביב: אופק, 1999 קישורים חיצוניים הישרדות - הבלוג של יוסי שריד באתר TheMarker Café יוסי שריד בערוץ האקדמי מאמרי יוסי שריד, באתר "נתן אלתרמן" יוסי שריד באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית, באתר של נילי דגן שירים שפרסם בשנת 1961: שושנה ויג, שירה משחררת - ריאיון עם יוסי שריד, באתר אימגו, 14 ביולי 2005 - על הספר "פפיצ'ק" - על הספר "פפיצ'ק" צור ארליך, לא ניצחתי, לא טעיתי: יוסי שריד עונה לשאלות מימין, ריאיון שהופיע במקור ראשון ב-28 במרץ 2008 אריק גלסנר, ביקורת על "לפיכך נתכנסנו", מעריב, 11 במאי 2008 אלי הירש, על "שירים אחרי", 3 בספטמבר 2010 קובי מידן, שיחה עם יוסי שריד ב"חוצה ישראל", החינוכית, 27 בדצמבר 2012 נורית גוברין, 'לפיכך נתכנסנו' - יוסי שריד, בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ז', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט / 2019. - מאמרו האחרון של שריד ב"הארץ" שריד מרצה על פרשת השבוע וירא, 27 באוקטובר 2015 עם מותו עמית סגל, היה שלום יוסי, בלעדיך יהיה כאן משעמם, באתר רשת, 5 בדצמבר 2015 נמרוד גורן, זיכרונות מבחריין: יוסי שריד ושיתוף פעולה אזורי, מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית, דצמבר 2015 (גרסה אנגלית באתר הארץ) שלושים לפטירת יוסי שריד ופעילותו כשר לאיכות הסביבה, פורסם בבלוג של ארכיון המדינה, 3 בינואר 2016 ביאורים הערות שוליים קטגוריה:דוברים ישראלים קטגוריה:זוכי אות אביר איכות השלטון קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מרצ קטגוריה:חברי הכנסת מטעם רצ קטגוריה:משוררים כותבי עברית קטגוריה:סופרים ישראלים קטגוריה:סופרים כותבי עברית קטגוריה:פובליציסטים ישראלים קטגוריה:רטוריקנים ונואמים ישראלים קטגוריה:סגל דבר קטגוריה:סגל הארץ קטגוריה:שרי ממשלת ישראל קטגוריה:משפחת ורבין קטגוריה:כתבים צבאיים ישראלים קטגוריה:ראשי האופוזיציה בכנסת קטגוריה:חברי הכנסת השמינית קטגוריה:חברי הכנסת התשיעית קטגוריה:חברי הכנסת העשירית קטגוריה:חברי הכנסת האחת עשרה קטגוריה:חברי הכנסת השתים עשרה קטגוריה:חברי הכנסת השלוש עשרה קטגוריה:חברי הכנסת הארבע עשרה קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה קטגוריה:ראשי מרצ קטגוריה:סגל קול ישראל קטגוריה:בוגרי תיכון עירוני ג' (ירושלים) קטגוריה:בוגרי ניו סקול קטגוריה:אישים הקבורים בגבעת השלושה קטגוריה:אנשי חינוך ישראלים קטגוריה:חברי כנסת צמחונים יוסי קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1940 קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2015 קטגוריה:חברי הכנסת: אנשי תקשורת קטגוריה:אנשי המושב קטגוריה:מרגליות קטגוריה:חברי הכנסת: משוררים	2024-10-01T05:12:52
כרכן הקרינים	כרכן הקרינים (שם מדעי: Elaphe sauromates) הוא מין במשפחת הזעמניים, הוא הנחש הגדול באירופה ועב-הגוף ביותר בישראל. מאפיינים גופו של כרכן הקרינים שרירי ועבה, ואורכו עד 2.2 מטרים. על קשקשי גופו מצויים קרינים חדים והם המקור לשמו. צבעו שחור ומרושת בצהוב או אפור. כל קשקש מוקף הילה צהובה. הגחון צהוב, צבע הצעיר אפור. כרכן הקרינים מטפס על עצים ושיחים ולעיתים גם נע על פני הקרקע. מזונו העיקרי הוא מכרסמים, ציפורים, ביצים וזוחלים. הוא לוכד את טרפו על ידי נשיכת הטרף ולפיתתו בכריכת גופו מסביבו ולכן קרוי כרכן. לאחר המתת הטרף, הוא בולע אותו בשלמותו. הנקבה מטילה ביצים בחודשי הקיץ, 5–15 ביצים לתטולה. הצאצאים בוקעים לאחר חודשיים באורך של כ-20 ס"מ. הוא נתגלה בשנת 1971 בהר החרמון. זהו נחש איטי שאינו חושש מהאדם ואינו נס מפניו, ולכן קל ללכדו. הוא אינו ארסי ולא נושך אם נוטלים אותו בזהירות. תפוצתו בדרום אירופה, דרום-מערב אסיה ובגולן. קריאה נוספת אביעד בר, גיא חיימוביץ ואמיר ארנון, זוחלים ודו-חיים בישראל - מדריך שדה, מהדורה שלישית 2022. , עמודים: 204-205 קישורים חיצוניים כרכן קרינים באתר עמותת מן השדה הערות שוליים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ברנר-ז'רמין דה לספד קטגוריה:זעמניים קטגוריה:בעלי חיים בסכנת היעלמות מארץ ישראל קטגוריה:ארץ ישראל: נחשים שאינם ארסיים קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1789	2024-09-19T08:54:26
Images and Words	Images and Words (תרגום לעברית: "תמונות ומילים"), שהופק בשנת 1992 ויצא לאור בידי חברת התקליטים ATCO Records, הוא האלבום השני של להקת הפרוג מטאל Dream Theater. הפקה בתקופה הארוכה למדי שעברה מאז צאת האלבום הראשון של הלהקה, When Dream and Day Unite, בילו חברי הלהקה בבדיקת מועמדים חדשים לתפקיד הסולן לאחר שפיטרו את צ'ארלי דומינצ'י. מועמדים רבים, כמו ג'ון ארץ', סטיב סטון וג'ון הנדריקס, נבחנו בידי הלהקה אך לא התאימו. הלהקה כבר עמדה להתייאש ולפנות לכיוון אינסטרומנטלי, עד שהגיע אליהם ג'יימס לאברי ועבר 200 מועמדים אחרים. באלבום הזה משנה הלהקה נימה קמעה, הטון שלה הופך ליותר בוגר ואפל, ומתעצב לאט לאט לדיסקים היותר חדשים שלהם. מן השיר החמישי באלבום, Metropolis Pt. 1 - The Miracle and the Sleeper, ממשיך האלבום החמישי של הלהקה Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory. שלושה וידאו קליפים הולקטו מן האלבום: Take the Time, Pull Me Under ו־Another Day. הלהקה ציפתה ש־Another Day, השיר היותר 'קל' מבין השלושה, יזכה להיות פופולרי בערוץ. אבל להפתעת הלהקה, Pull Me Under הפך ללהיט ב־MTV. למעשה, עד עכשיו Another Day לא שודר אף לא פעם אחת בערוץ. השירים באלבום Pull Me Under (8:11) Another Day (4:22) Take the Time (8:21) Surrounded (5:28) Metropolis, Pt. 1: The Miracle and the Sleeper (9:30) Under a Glass of Moon (7:02) Wait For Sleep (2:31) Learning to Live (11:30) קישורים חיצוניים ביקורת על האלבום באתר השרת העיוור קטגוריה:אלבומי 1992 קטגוריה:אלבומי דרים ת'יאטר קטגוריה:אלבומים באנגלית	2023-12-02T15:08:20
רז"א	REDIRECT זכריה אלצ'אהרי	2006-11-15T20:58:00
Live at the Marquee	Live at the Marquee הוא האלבום השלישי של להקת הפרוג מטאל Dream Theater ודיסק ההופעה הראשון שלהם. האלבום הוקלט במועדון מרקי בלונדון ב־23 באפריל 1993 ושוחרר בידי ATCO Records. באלבום (EP) מצויים שישה שירים מתוך שני האלבומים הראשונים של הלהקה: Images and Words ו־When Dream and Day Unite. השירים באלבום Metropolis (9:36) A Fortune In Lies (5:10) Bombay Vindaloo (6:48) Surronded (6:00) Another Day (4:37) (נמצא רק בגרסה היפנית) Another Hand - The Killing Hand (10:30) Pull Me Under (8:42) השתתפו באלבום ג'יימס להבריי - סולן קווין מור - קלידן ג'ון פטרוצ'י - גיטרה ג'ון מיונג - באס מייק פורטנוי - תופים קישורים חיצוניים קטגוריה:אלבומי הופעה מ-1993 קטגוריה:אלבומי דרים ת'יאטר קטגוריה:אלבומי הופעה באנגלית	2023-12-02T15:08:05
דאיזם	דֶאִיזְם היא השקפה פילוסופית על אודות רעיון האלוהות הדוגלת בדת טבעית. היא שמה דגש על התנהגות מוסרית, והחל מהמאה ה-18, מאמינה בקיומו של בורא, אבל טוענת כי בורא זה יצר את חוקי הטבע ואינו מתערב יותר בטבע. היא דוגלת בקיומה של מציאות מטאפיזית ראשונית-נצחית, הקודמת לכל מציאות טבעית אשר בראה (ללא סיבה ידועה) את היקום. על פי השקפה זו, מאז הבריאה או המפץ הגדול, ממשיך היקום לפעול על-פי חוקי הטבע, ללא התערבות אלוהית. לחלופין, התערבותו נסתרת ומעטה בהשוואה עם תפיסות אחרות של מושג האלוהות, במיוחד בתפיסות דתיות-תאיסטיות. דאיזם מדגיש את המושג של תאולוגיה טבעית, הרעיון כי קיומו של האל מתגלה באמצעות הטבע. הדאיסטים דגלו בטיעונים רצאיונליים ודחו בדרך כלל את ההתגלות כמקור לידע על אלוהים, בטענה כי ידע אמפירי והתבוננות בעולם הטבע מספיקות כדי לקבוע את קיומה של ישות עליונה שבראה את היקום. מבחינה אידאולוגית, נהוג לחלק את הדאיזם לקלאסי ומודרני. הדאיזם הקלאסי נטה לגישה אינטואיטיבית כדי לבסס את טענתו בדבר קיומה של מציאות מטאפיזית האחראית לקיום המוכר. לפי גישה זו, מציאות זו בראה את הקיום המוכר בצורתו האופיינית כמערכת טבעית. אותה "מציאות מטפיזית" אינה מתערבת בו, או בגורל האדם, באופן המפר את חוקי הפיזיקה, כמו למשל דרך "נס גלוי", אף שקיימת עדיין אפשרות של התערבות "נסתרת". הדאיזם המודרני ניסה להתבסס על ראיות, או אישושים לוגיים וידע כבסיס לטענה לקיום מניע ראשוני, תוך שימוש בטיעונים פילוסופיים מחוץ לגבולות הפרדיגמה הנטורליסטית בכל מה שקשור במקורה ואופייה של המציאות. גישה זו נקטה עמדה של אגנוסטיות (חוסר ודאות), ולעיתים איגנוסטיות (חוסר משמעות) בנוגע לטענה לאפשרות של התערבות מצד גורם ראשוני כזה במציאות. המניע הראשון, או המקור הראשון, אפשר שיכונה "אלוהים" (God). יחד עם זאת, דאיסטים שסלדו מכינוי זה טענו שהוא מטה (או מטעה לחשוב) שמדובר באחד מאלוהי הדתות, במיוחד אלה האברהמיות. משום שהם שוללים את קיומם של אלה. בעוד שבדאיזם הקלסי ההגדרה קשיחה יחסית, הנחות היסוד המהותיות של הדאיזם המודרני גמישות יותר. ערך זה מתייחס לדאיזם המודרני אם לא צוין אחרת. אטימולוגיה מקור המונח דאיזם הוא במונח הלטיני לאלוהים, Deus. המונח דאיסט (deist) הופיע לראשונה ב-1564 בחיבור של התאולוג הקלוויניסט פייר וירט משנת 1564. וירט תייג את ההשקפה כצורה של "כפירה איטלקית". המונח הופיע גם בעבודתו של הבלשן האנגלי רוברט ברטון "האנטומיה של המלנכוליה" מ-1621. המונח האנגלי דאיזם (Deism) הופיע לראשונה במילון בשנת 1675. מבט הוליסטי הדאיסט למעשה מסיק, או, לפי גישה אחרת, מבנה באופן פרסונאלי את הגורם הראשוני כמציאות נשגבת. כלומר, מציאות שאינה חלק מהעולם הטבעי. במקרים רבים היא כוללת אמונה פוזיטיבית בקיומה של ההוויה הזו. ייתכנו גם גרסאות אגנוסטיות (ראו דאיזם אגנוסטי). דאיסטים נוטים לייחס לאותו גורם ראשוני "מהות" או "מורכבות" שאינה תפישה כלל בתודעה האנושית, וכן מדגישים את פסיביות הכללית כביכול, לגבי הנעשה בעולם על ידי בני האדם; זה בהתבסס על טיעונים פילוסופיים שונים וידע שנצבר על תפיסות כוזבות לרעיון האלוהות ועל הפרכת רעיונותיהן של דתות מסוימות (בעיקר תאיסטיות). כמו כן, הם סולדים מכל טענה בדבר התגלות אלוהית לחיים תבונתיים על ידי שליחים, או נביאים, ומגדירים טענות אלה כשקריות, ואת הטוענים להן כשרלטנים אמנם, ייתכנו מקרים של אמונה או אגנוסטיות גם כלפי גילום מסוים של שכר ועונש, שאופיו פרו-הומאני ולא דתי, ואף דעות על תפילה כפעולה מדיטטיבית לגיטימית. המסקנה לגבי קיומו של גורם ראשוני מטאפיזי שבדרך-כלל, אין אינטראקציה בינו לאדם, מציבה את הדאיזם כהשקפה הנוגדת את האדאיזם – חוסר או שלילה של האמונה בפרשנות הדאיסטית לאלוהים, ואת הגדרתו הנרחבת של התאיזם (כאמונה באל במסגרת דתית המציגה אותו לעיתים באופן מוגדר ושרירותי, אמביוולנטי, ולרוב משויים, ומואנש), שכן ביסוס המסקנה אודות קיום אלוהים במתכונת דאיסטית מתיימר להסתמך על אינטואיציה (התפיסה הקלאסית), או על מה שנראה לפרט הביקורתי כהגיוני וסביר בהיעזר בהתפלספות קיומית, תוך מבט ארוך ביקום וחוקיותו (התפיסה המודרנית); ולא על דוגמה מבוססת כתבים דתיים או התניה חברתית בהקשר תרבותי או דתי, מכאן שהדאיזם מדגיש חשיבותן של הסיבתיות והניסיון האישי לשאלות תאוסופיות (או מטאפיזיות בכלל, אם הן קשורות למסרו), ומתעסק עם אותן אמיתות שהאדם יכול לגרוס מתהליך של מתן סיבה, תוך שאיפה לביקורת עצמית. הדאיזם השפיע על מנהיגי המהפכה האמריקנית והצרפתית. דאיזם מהווה לעיתים כינוי אחר ל"דת הטבעית" או ל"דת התבונה" כפי שהיא מוצגת בכתבים מעידן הנאורות במאה ה-18. טרמינולוגיה דאיסטית דאיסטים מכנים את הקונספט האלוהי בכינויים שונים, זאת לצד הימנעות מהאנשתו. כינויים אלה אינם "שמות" אלוהיים כמו אלו הנפוצים בדתות השונות לאלוהים אלא כינויים מטאפוריים-פרקטיים. להלן כמה מכינויים נפוצים כאלה: "ישות עליונה" "שען נשגב" (Divine watchmaker) "ארכיטקט יקומי" (Great\Grand architect of the universe) אלוהי הטבע (Nature's god) – מונח המופיע בהצהרת העצמאות של ארצות הברית. "אב האורות" (Father of lights) – מונח שהציע בנג'מין פרנקלין (שהגדיר עצמו דאיסט) לתיאור האלוהות שבקיומה האמין. היסטוריה 220px\|ממוזער\|דיאלוג בין אריסטו (מימין), ואפלטון (משמאל), באסכולת אתונה. פרסקו מאת רפאל סאנציו מבחינה קלאסית או תאולוגית טבעית, לדאיזם אין היסטוריה ממשית שכן הוא נתפש כמעין ארכיטיפ, אם כי יש שמחו נמרצות על הצגתו ככזה. מחשבה דאיסטית הייתה נפוצה כבר בעת העתיקה, למשל ברעיון הדמיאורגוס (ביוונית, δημιουργός), של אפלטון, או בעקרון הלוגוס (λόγος) של הרקליטוס. חוקרי תרבות סין מסוימים הציעו שהמונח הטאואיסטי "דאו", (הקונספט המרכזי בספרו של הפילוסוף הסיני לאו דזה) מהווה התייחסות למושג האלוהות, כזה הדומה, למשל, לאלוהים כיסוד האחד, או ללוגוס ההרקליטי. בעוד שהדאיזם נתפס כהיסק פרסונלי, או, אסכולת חשיבה קלאסית, הרי שהתפיסה קיבלה גם ביטויים קולקטיביים: הדאיזם התגבש כתנועה בצרפת של הרנסאנס (סביבות המאה ה-17), ובמהלך המאה ה-18 הוא צבר פופולריות באמריקה כתנועה מודרנית המכירה בלגיטימיות של המתודולוגיה המדעית הפיזיקאליסטית ומושפעת מהצלחותיה. כאסכולה קלאסית ממוזער\| רעיונותיו של הפילוסוף הסיני קונפוציוס, נקשרו בצמיחת הדאיזם באירופה הקלאסית. הדאיזם הקלאסי נוסד על פי הרעיון שהיקום נוצר על ידי סוג מסוים של אלוהות, שבהמשך לא התערבה בנעשה בו, לפחות באופן שחולל את חוקי הפיזיקה. בין הגורמים שפתחו צֹהַר לדעה זו: תפוצתם הגוברת של כתבי הפילוסופים היוונים שתובנותיהם הדיאולוגיות אתגרו את הנצרות, הדת השלטת באירופה הקלאסית. פילוג דתי ביבשת זו (Secterianism) בכלל, והרפורמציה הפרוטסטנטית בפרט, תמורות שהביאו רבים לפקפק באותנטיות של הנצרות. ביקורת המקרא בעולם הנוצרי – מספר הולך וגדל של מלומדים הסיקו שהברית החדשה היא חיבור אנושי הנכתב ברוח הזמן והמקום של יהודה הכבושה, וכי אין אינדיקציה להניח שמדובר בספר אוניברסלי ממקור אלוהי. הכרה (Cognition) כלפי מגוון דתות (כאבן-דרך אנושית); קיימת סברה לפיה ייבוא רעיונותיו של הפילוסוף הסיני קונפוציוס לאירופה על ידי מסדר הישועים והניסיונות לשבצם במוסר הנוצרי תרם לפתיחות לדאיזם שבכל מקרה התפשט בקרב אינטלקטואלים. קדמה מדעית (בעיקר בדיסציפלינות של מדעי הטבע המדויקים-מאד), כמו למשל, המהפכה הקופרניקאית, והמכניקה הניוטונית, לפיה הטבע, לפחות ברמת הכלל, הוא דטרמיניסטי, ומתנהג באופן התואם תחזיות מתמטיות בכפוף לחוקים טבעיים, היה חלק חשוב בהתפתחות הרעיון המרכזי של התנועה ובפרט בהמשלת אלוהים כ"ארכיטקט" המתכנן בקפידה את היקום המכני במידה רבה, לכאורה. אקסיומות הדאיזם גובשו בעיקר בעת המהפכה המדעית באירופה של המאה ה-17, ונעשו פופולריות עם ניצני החילון וההארה האנושית בפתח המאה ה-18. הדאיזם נפל בין הפטיש לסדן במאבק בין דוגמטיות דתית לספקנות המדעית שהתהוותה דאז. על-אף שהדאיסטים דחו את הפן האדאיסטי של האתאיזם הם כונו "אתאיסטים", על ידי המחנה התאיסטי-נוצרי. במאות ה-17 וה-18, יחס הדאיזם לנצרות לא היה חד-גוני, ובעוד דאיסטים מסוימים רק סלדו ממנה, אחרים הפגינו אנטגוניזם גלוי אליה, ופעלו כאנטי-תאיסטיים כלפי דת זו. ממוזער\|לורד אדוארד הרברט, ברון שרבורי, אבי הדאיזם האנגלי. ציור מאת ויליאם לרקין. ביקורת בולטת הוטחה בדתות המונותאיסטיות האברהמיות המספקות שלוש צורות שונות של התגלות בה ה-"אל" כאילו מוסר את "תורתו" לשליח או נביא המהווה מדיום בינו לבני האדם (למשל, משה ומעמד הר סיני, ישו והשליחים, ומוחמד). הווה אומר, כל הדתות המונותאיסטיות (ובנוסף לזה, גם כל הכתות שהתפצלו מהן, כמו למשל מנדעים, מורמונים, ודרוזים) טוענות שאלוהים התגלה בפני מייסד הדת או הכת שלהן, אבל המסר והאירוע שונים זה מזה. לטענתם אין סיבה להניח שאחת מדתות\כתות אלה משקפת צדק היסטורי, ומבחינת הדאיסטים, הן דוגמאות לתהליכים סוציו-אבולוציוניים, ואינן תוצר של מאורעות על-טבעיים. הדאיסטים הקלאסיים ראו את מוסדות הדת של יומם כמושחתים, ואת הכהונה כגוף אינטרסנטי. חלקם האמינו שהדתות הן עיוות של "דת טבעית" (Natural religion) שהייתה פשוטה במהותה וחינכה לחשיבה נטורליסטית והובילה להומניזם. נטען למשל שלחברות פרהיסטוריות הייתה גרסה של "דת" כזו, והחשיבה האנושית דאז הייתה "טבעית" יותר, (במובן הפרקטי של המונח), ולא כללה צורות-חשיבה דתיות שהתנגשו עם המציאות ושבאופן פרדוקסאלי הופיעו רק מאוחר יותר בציר הזמן האנושי. תפוצה 220px\|ממוזער\| ג'ורג' וושינגטון, מראשוני הדאיסטים המפורסמים באמריקה ממוזער\|תומאס ג'פרסון לורד אדוארד הרברט, ברון שרבורי הראשון , (1583–1648), נחשב לאבי הדאיזם האנגלי. ספרו "De Veritate" (1624), נחשב למסה הדאיסטית הראשונה אשר הטרימה את שגשוגו הזמני של הדאיזם באנגליה בין השנים 1690–1740. באותו זמן פורסם חיבור משפיע נוסף מאת הוגה-הדעות הדאיסטי מת'יו טינדאל, בשם "הנצרות העתיקה כבריאה" (Christianity as Old as the Creation) בשנת 1730, שתרם לחיזוק הדאיזם באנגליה הדתית של אז. ספרו של טינדאל כונה "הביבליה הדאיסטי" משום שכלל אסופה של דעות ועמדות שזכו ללגיטימיות בקבוצתו. אחריכן הדאיזם התפשט לצרפת ומשם לגרמניה וליבשת אמריקה, בעיקר בזכות כתביו של וולטייר, שהסכים עם התפיסה. ז'אן-ז'אק רוסו ומקסימיליאן רובספייר הפיצו ההשקפה בצרפת. רובספייר אף ניסה ליישמה לפוליטיקה (ראו Cult of the supreme Being). ברון שרבורי נימק עמדתו בחשיבה נייטיביסטית, כלומר, הוא האמין שהתובנה על קיום משהו מטאפיזי בורא היא מעין "מאפיין מולד" שיכול להתגלות באדם, השקפה שספגה ביקורת קשה מהפילוסוף (הנוצרי) ג'ון לוק, שהציע להחליפה באמפיריציזם פילוסופי, כלומר, התפיסה הדאיסטית לא תובן כתבונה מולדת (שרק צריכה להיות מורגשת אינטואיטיבית ולקבל ייצוג לינגוויסטי בשפה נתונה), אלא, בלבד על ידי ניסיון פילוסופי של ממש. האבות המייסדים של ארצות הברית האבות המייסדים של ארצות הברית דחו ברובם המוחלט את האורתודוקסיה הנוצרית. חלקם הגדירו עצמם דאיסטים ואחרים אחרת, אך השקפותיהם, לכאורה, היו פחות או יותר הומוגניות. שמאל\|ממוזער\|220px\|המהפכן האמריקני תומאס פיין, תומך נלהב של הדאיזם ומי שכתב את אחד החיבורים המעצבים של תנועה זו. קיימת הסכמה שהשקפתם הייתה המפתח לליברליות האמריקנית. עמדותיהם ניכרו בנאומיהם הפוליטיים, ולדוגמה נמנה את תומאס ג'פרסון, בנג'מין פרנקלין, ג'ורג' וושינגטון, ג'יימס מדיסון, אך גם רבים אחרים. ג'פרסון נחשב לעיתים לאחד מן האבות המייסדים עם הנטיות הדאיסטיות החזקות ביותר. ג'פרסון היה אוניטרי אך נראה שנטה לדאיזם, והתנער מהתיאורים העל טבעיים של ישו והברית החדשה בכלל. ג'פרסון אף הגיש שיכתוב נטורליסטי (ורציונליסטי) של הברית החדשה (The Jefferson Bible), שהיה משולל מכל הדיווחים הנסיים והעל-טבעיים ואף את אלו העוסקים בתחייתו ואלוהיותו של ישו. בין האבות המייסדים בלט תומאס פיין, אשר היה דאיסט מוצהר ופרסם את הספר הקצר עידן התבונה, בו שטח את משנתו הדאיסטית והמטא-פיזית הפרסונאלית. בספר זה תקף פיין את הדתות המונותאיסטיות כולן, והוחרם על ידי רבים, והיה לו תפקיד משמעותי בדעיכת מעמדו של פיין בפרט בקרב צמרת השלטון האמריקנית, שלא דגלה באג'נדה דאיסטית מוצהרת כי אם בנצרות מתוקנת ורציונליסטית. בתקופה זו הדאיסטים נחשבו לאתאיסטים בעיני הדתיים והם גונו ככאלה. פיין כונה בין היתר – יהודה איש קריות, שרץ, כלב משוגע, שקרן, כופר ועוד. תנועת ההשכלה היו גם הוגים מתנועת ההשכלה היהודית אשר הושפעו מעקרונות הדאיזם, כמו דוד פרידלנדר, שהאמין בדאיזם ובעקרונות הדת הטבעית והאוניברסלית. פרידלנדר טען, כי יש להסיר מן היהדות את התוספות והפסיקות שנוספו לה ברבות השנים על ידי רבנים ופוסקים, מכיוון שהרחיקו אותה, לדעתו, מצורתה המקורית, אשר לטענתו, קרובה יותר לדת הטבעית והמוסרית. אפיון הדאיזם הקלאסי והמודרני מהיותו גמיש יחסית, הקונספט הדאיסטי מכיל מגוון עמדות פוטנציאליות (יסודיות יותר או פחות) בנושאים הנחשבים או מתפרשים בקלות, או באופן סטריאוטיפי, כ"דתיים", ואשר שבעים פנים להם: רעיונות ביקורתיים לרוב קשורים בסלידה מן הדת ואנטיתאיזם. דחיית כל הטענות הדתיות המבוססות על כתבי קודש בדבר התגלויות אלוהיות וראייה בהם כאסופה של הונאות, דמיונות, וטעויות שהצטברו זו על גבי זו. וכן, סקפטיות כלפי דיווחים בעלי אוריינטציה דתית על נבואות, נסים, ותרחישים "מסתוריים" ושלילתם. דחייה של צורת מחשבה דתית שנתפסת כדוגמטית ודמגוגית באופן תמידי. רעיונות קונסטרוקטיביים (משניים) הכרה בלגיטימיות של חשיבה טרנסצנדנטאלית-מטאפיזית, והיסק על גורמים כאלה רק בעזרת ניסיון פילוסופי הגיוני אשר לעיתים נעזר בידע מדעי. (הגישה הנייטיביסטית או האינטואיטיבית ננטשה במידה רבה למען גישת הניסיון הפילוסופי כפי הנזכר לעיל), ותמיד תכלול את הנחת היסוד המשותפת לכלל הדאיסטים על קיום צורה מסוימת של אלוהות אבסטרקטית על פי אותם קווים כלליים המיוחסים לה בהגדרות דאיסטיות נפוצות. הומניזם וחשיבה מדעית. ההיסטוריון פיטר גיי נתן דעתו על מאפייני התנועה: הפילוסוף צ'ארלס טיילור, כותב בספרו "העידן החילוני" (A Secular Age), שמטרת הדאיזם הייתה לבסס מוסר הומניסטי אקסקלוסיבי (כלומר, ייחודי לאדם), אונטיקאלי, ללא עגינה מטאפיזיקאלית כל שהיא. לדעתו, היתרון במוסר כזה (כפי שכיבכול ניסו לכונן הדאיסטים) הוא טוהרו מכל אנתרופוצנטריות, והישענותו על כללים אוניברסליים, מסגרת בה בני אדם מונעים ומחוזקים לנועם ורווח משותף. דעיכת הדאיזם הקלאסי כאסכולת חשיבה, הדאיזם הקלאסי נתפס כזרם שדעך בסביבות המאה ה-19. חוקר הדאיזם פיטר גיי כותב: היסטוריונים הסבירו את הדעיכה במספר סיבות: תפוצת הנטורליזם המטאפיזי או המטריאליזם (צורתו הראשונית שלימים נקראה "פיזיקליזם"), שהוא אדאיסטי (ואנטי מטא-פיזיקאלי באופן מוחלט). כתביהם של דייוויד יום, ועמנואל קאנט, שאתגרו את הטיעון האריסטוטאלי בדבר "המניע הראשון" (Primum movens), וכן, מאוחר יותר, צ'ארלס דרווין אשר תרומתו בדבר תהליך האבולוציה, ערערה את הביטחון בטיעון מן התכנון (Argument from Design), בו דגלו חלק מהדאיסטים הקלאסיים, ותמורות אלה הניעו מקצתם להזדהות עם האגנוסטיות או האתאיזם. הדאיזם, כהשקפה חילונית הקרובה לפנתאיזם, ואתאיזם, וכדוגלת בחשיבה חופשית, ספגה גם היא יותר ביקורות דתיות; קמו קמפיינים תוקפניים כנגדה, מצד גורמים נוצריים שביקשו להכפישה, למשל בניצוחו של הפילוסוף הנוצרי יוהאן גאורג האמאן , וכן, לידתם של זרמים נוצריים שהציעו פרשנויות רעננות יותר למוטיב האל האישי, כמו פייטיזם ומתודיזם. הארגוניות, והקולקטיביות של תנועת היוניטריאניזם הביאו רבים להזדהות עימה. תנועה זו, שדמתה לדאיזם, הייתה פתוחה יותר למסורת, לרומנטיקה ולאתיקה הנוצרית, ולכן גם פופוליסטית, על אף אופייה הרפורמי המובהק. אחרי 1800 המונח "דאיסט" כמעט ולא רווח בשימוש, אמנם, תפיסותיה של האסכולה, לרבדיהן, הוטמעו אל קבוצות ליברליות אחרות, כמו למשל, זרמי התאולוגיה הבריטיים (המאוחרים, והביקורתיים יחסית), וכן, תרמו לעיצוב היוניטריאניזם. אף שכשל להפוך לתנועה מאורגנת בעת שגשוג השקפותיו העמיתות, ואף שאיבד מכוחו, נשאר הדאיזם על תקן פילוסופיה פרטית, בקרב הוגים ובכלל. ניתן לומר שהדאיזם הקלאסי התפתח אל, או תרם לפיתוחן של השקפות אחרות (ביניהן הדאיזם המודרני עצמו, ונגזרותיו). במאה ה-20 אף קמו מספר ארגונים דאיסטיים. הדאיזם כיום הדאיזם העכשווי (המודרני) מתיימר לאחד את הדאיזם של הרנסאנס עם מוסכמות נוכחיות של הפילוסופיה המערבית, ומצבור הידע המדעי באופן הרמוני. ניסיון זה הביא להיווצרותה של קשת העמדות והאמונות הרחבה, תחת הסיווג הדאיסטי. ולכך שלרבים מאינדיבידואלים אלה מגוון של תפיסות משניות הנשענות על הנחת היסוד שלהם (שסיבותיה עומדות בפני עצמן). משום שהדאיזם מדגיש שתאוסופיה ודת אינם קשורים בהכרח, ושולל טענות דתיות, התעניינו בו אנשים מקצוות הספקטרום התאולוגי או הדתי, וחלקם אף ראו לנכון לאמצו, למשל, הפילוסוף של הדת אנתוני פלו, הגדיר עצמו אתאיסט אך בשלב מסוים החל להגדיר עצמו דאיסט. לדבריו, הוא בנה מסקנתו מהחוקיות הפיזיקאלית שלפי תפיסתו הסובייקטיבית, היא פרי תכנונה ויצירתה של מהות נשגבת, שאינה מתאפיינת ביקום עצמו. שכר ועונש ותפילה בראי הדאיזם המודרני הדאיזם הקלאסי הניח שיחס האדם עם (מה שכונה אז) "אלוהים" היה לא-אישי (Impersonal), מלבד תכנון היקום המוכר במצבו ההתחלתי, ולפחות מאפיינים בסיסיים שלו, כגון הכוונה מסוימת לכך שהאדם (כיחידת חיים תבונית), ייווצר. אחד העקרונות המנחה דאיסטים מדורינו הוא שבניגוד לתיאור הדתי של רעיון האלוהות (שכביכול מכיל סתירות וחוסר עקביות בבחינה אנושית), הרי שהניתוח הדאיסטי אחר במהותו וראוי לטוהר מוחלט מחוסרי עקביות כאלה. מתוקף האבולוציה הרעיונית, חלק יטו לעמדה איגנוסטית (איגתאיסטית) לגבי מהות האלוהות באופן כללי, ובפרט בעניין טיב יחסה של האלוהות לבני האדם – לפיה היחס אינו בהכרח אישי (Personal) או אבסנטי (Impersonal), אלא טראנס-פרסונלי (Trans-personal, כלומר, תמיד לא יכול להיות מובן בקוגניציה האנושית, המוגבלת והמוטה); העמדה תניח חוסר משמעות להתפלספות ספציפית זו בטענה שאין להציג הקשר סוריאליסטי בלתי-תפיס בעליל באופן כה מוגדר ואף דואלי. (אך לא תקבע אם מתרחשת או לא מתרחשת התערבות כזו, ומה אופייה). עמדה זו קרובה לקודמתה, הגורסת העדר-התערבות אלוהית בטבע בכל צורה או דרך, אך לא שוללת אותה באופן מוחלט ואף נזהרת מכך, מטעמים אפיסטמולוגיים. אינדיבידואלים אחרים כן יראו טעם להתפלסף על טיבה הפוטנציאלי של התערבות, וכן ינסו לשער עליו ולהציב תפיסות בהקשר זה. דוגמה למקרים כאלה הן תפיסות ספציפיות אודות "החיים שאחרי החיים" (או נוירותאולוגיות בכלל), המובעת במגוון צורות, ויכולות ללבוש צורה נטורליסטית לכאורה, או מיסטית, גם כזו שכלל אינה עולה בקנה אחד עם התפיסה הדתית (אברהמית או אחרת), ותמיד לא כזאת שמתנגשת עם ידע מדעי קונקרטי או הניסיון האנושי בכלל. בעוד שחלק מהדאיסטים עשויים לטעון שאין בכלל שכר ועונש (או שהעיסוק בו אינו מניב או לא ראוי מחשש לצמצום ואנתרופומורפיזם), יש שיטענו לקיומה של מתכונת מסוימת של גמול על מעשים מסוימים של האדם בחייו, בין אם צורה זו היא מטאפיזיקאלית במסווה טבעית, נוגעת לגלגול קיומי (למשל, אדם שנולד בעת אחת יכה על חטאיו של אדם מעת קודמת, משום ששניהם מייצגים סוג של קיום רוחני מסוים (שאינה דואליסטית), או רוחנית גרידא (מתרחשת בצורה קיומית אחרת לחלוטין מזו המוכרת לאדם ומשוללת קשר לעולם הפיזי), או בצורות אחרות. יש שינקטו גישה סינתטית (בין-רעיונית). רעיונות אלה הם בדרך כלל לא יותר מפרשנויות סובייקטיביות שדאיסט מסוים רק יכול לשער או להאמין בנכונותן מסיבותיו שלו, אם בכלל. הדאיזם הקלאסי סלד באופן כללי, מתפילות, ואפשר לומר שמסורת זו נמשכת גם כיום בהסתמך על הנחות כגון שהיקום נוצר בצורה ייעודית (בהקשר החוקיות הפיזיקלית), או, מושלמת, ובקשות או תחנונים אינן ברות השפעה על אופן פעילותו האלמנטרי, ולכן מיותרות. כמו כן, לא ראוי או חסר טעם, לנסות להתקרב או לתקשר עם המהות הנשגבת שכביכול הביאה להמצאות את הקיום המוכר, בדרך של תפילות, כי הוא נוצר במטרה שלא יהיה שיח בין האלוהות לצורות חיים פיזיות ובעלות תודעה תבונית כמו זו האנושית. הסייג להנחות אלה הוא הטענה שתפילות ייתכנו כלגיטימיות אך ורק כתפילות הודיה (Affirmative prayer) משום שהן נתפסות כאמצעי תכליתי לזיכוך הנפש, או כסוג של מדיטציה. לתפילות בקשה המזוהות עם הדתות התאיסטיות לעומת זאת, אופי נסי, ולעיתים גם ניסוח קבעני (אלוהים יתן לי!), במקרים רבים לא רציונלי (כמו למשל טכנאי המתפלל תפילה לפרנסה, דבר הכרוך בגרימת נזק למטלטלין ללקוחו הפוטנציאלי), והדבר נתפס כלא-הגיוני, וזוכה לתיעוב בדאיזם. שכיחות סקר ההזדהות הדתית בארצות הברית משנת 2001 (ARIS), בהשתתפות 50,000 משתתפים, דיווח שמספר המשתתפים שהגדירו עצמם "דאיסטים" גדל בשיעור של 717%, בין 1990 ל-2001. אם להכליל זאת לכלל תושבי ארצות הברית, ל "דת הגדלה בקצב המהיר ביותר" (התיוג הדתי ניתן מטעמים טכניים ולא נהוג לראות בדאיזם דת). רבבות המשתתפים הם 0.2% לערך, מהציבור האמריקני. דיון פילוסופי בדאיזם ההנמקות ללגיטימות, או לנכונות כביכול של הדאיזם הן בדרך כלל הטיעונים המטאפיזיים התאולוגיים הנפוצים (או גרסאות שלהם) לקיום אלוהות יחידנית, אומניפרסנטית (כל נוכחת – אינה מאפיין קיומי של עולמות פיזיקליים ואינה כפופה למרחב, לזמן, ולאנרגיה (ובזה גם לחומר), ולמעשה, לכל מאפיין פיזיקאלי שאי פעם היה יכול להתקיים ממנה), אוניברסלית (אין משהו שלא יכול לנבוע ממנה), שהיא בגדר סיבה ראשונית תמידית, והכרחית כביכול, לקיום המציאות הפיזיקאלית המוכרת לנו, לפחות כפי שזו הופיעה במצבה הראשוני (ומציאויות אחרות אם קיימות), ושלא ניתן לתפוש מהותה במונחים אנושיים, אם כי, אפאתית באופן כללי לחי התבוני ביקום. הגדרות כלליות רבות מבקשות להדגיש גם נייטרליות מגדרית שכן דאיסטים לרוב יימנעו מלהציג אלוהות באופן מסוים מהבחינה המגדרית (כגון אלוהים "גברי" או אלוהות "נשית"), וייתכן והדבר יקרה מסיבה לשונית-תחבירית, יתרה מכך, בקרב דאיסטים דוברי אנגלית יש המייחסים למונחים שמימיים את התואר הנייטרלי It, להבדיל מ-He/She, המייחסים לו זהות מגדרית. חלק מהטיעונים לא קבילים על חלק מהדאיסטים עצמם, קל וחומר על פילוסופים של האלוהות בכלל: תומאס הובס, דאיסט בן המאה ה-17 השתמש בטיעון הקוסמולוגי להצדקת עמדתו, בטענה שלכל תוצאה יש סיבה שקדמה לה, מלבד מה שהוא כינה "אלוהים" אשר יוצא מן הכלל הזה, וממנו יכולות לנבוע מערכות של סיבה ותוצאה שכביכול אינן מסוגלות לרגרסיה אין-סופית. הובס מוסיף לכנותו "סיבת הסיבות" דוגמאות נוספת הן הטיעון הטלאולוגי, או הטיעון ממורכבות שלא ניתנת לצמצום בו צידד הדאיסט הידוע אנטוני פלו . הפיזיקאי האתאיסט לורנס קראוס (Lawrence M. Krauss), טען בעת דיון עם הפילוסוף הנוצרי ויליאם ליין קרייג את דעתו על הפילוסופיה הדאיסטית ביחס לידע שהצטבר בקרב מדע הפיזיקה (הערות בסוגריים אינן חלק מהציטוט המקורי): ביקורת נפוצה כלפי דאיסטים היא שהטיעון המרכזי של דאיזם פוזיטיביסטי (דאיזם אמוני, להבדיל מאגנוסטי) היא שטענה זו משקפת את בעיית "אלוהי הפערים" (אלוהי הגאפים, God of the Gaps). דאיסטים פוזיטיביסטיים טוענים לביקורת זו כי סיבה ראשונית שאינה תוצאה היא הכרחית בכל מערכת של סיבה ותוצאה, ולא במערכת ספציפית, ולכן לגיטימי לטעון שבכל תרחיש יקומי בו מתקיימים חיים תבונתיים, תתקיים אמונה כי ישנו מקור ראשוני בלתי-מותנה כזה. נטורליזם הדאיזם קרוב להשקפות נטורליסטיות אחרות (להרחבה על התפיסה הנטורליסטית ראו נטורליזם מטאפיזי) משום הכרתו ביקום עצמו כמערכת מכניסטית במהותה, עם אפיון פיזיקאלי ספציפי, וחוקיות, בעוד האלוהות מובנת כסוכנת (Agent) של היווצרות מצבו הראשוני של היקום (שתמיד תלוי בה ולא ההפך), יותר מאשר שתובן כמכניזם (Mechanism) אפריורי גרידא, או לחלופין, שלב "מכני" קודם ליקום. עצמו, אם כי ההשקפה הדאיסטית נמנעת מלדון ב"אופי" האלוהות, ומדגישה את חוסר היעילות הכללית שבניסיונות האדם לנסות לתאר אותה. דאיזם קלאסי מניח נטורליזם כדרך-הכלל בה מתנהל היקום (מתוקף גריסתו שמהות בוראת אינה מתערבת בהתנהלותו הטבעית). ככלל, נכון המבט גם לדאיזם המודרני התובע אגנוסטיות ו\או אי-עיסוק בעניין ההתערבות המתוארת מסיבות אפיסטמולוגיות כאמור. תנועת הברייטס האוגדת אינטלקטואלים שהשקפת עולמם נטורליסטית, מקבלת אליה אנשים בעלי השקפה כזו המגדירים עצמם דאיסטים. אדם המגדיר עצמו דאיסט אך טוען לאמונה או ל"ידיעה" חד משמעית וכוללת לגבי התערבות אלוהית במציאות (טענה שאינה מאוד נפוצה בשיח הדאיסטי המודרני), הרי שאינו משקף את אג'נדת הברייטס, בדומה למקרה בו אדם מגדיר עצמו אתאיסט אך מאמין כי באופן תדיר מתקיימות בעולמינו תופעות על-טבעיות (מופרכות, או בלתי ניתנות להפרכה). פצלים מן הדאיזם העכשווי הדאיזם שימש כמצע להשקפות שונות, ונעשו ניסיונות לשלבו במספר מסגרות שסטו ממנו; האבות המייסדים נתפשים כמי שניסו לכונן סוג של דאיזם נוצרי. עוד מונחים נטבעו בניסיון לתאר את הגישור הפוטנציאלי כביכול בין הדאיזם לתפיסות אחרות; בין היתר, דובר גם על פולידאיזם, דאיזם תהליכי, דאיזם מדעי, ודאיזם הומאני. דאיזם אגנוסטי בעיקר מתוקף שאיפתם של דאיסטים לביקורת עצמית, ובדומה לתאיזם אגנוסטי או אתאיזם אגנוסטי, גם הדאיזם יכול ללבוש צורה אגנוסטית, נון-פוזיטיבית (לא-אבסולוטית ו\או רדיקאלית ברמת העמדה), הדוגלת בהיעדר אמונה פונדמנטאלית, או קביעה קוטבית בדבר נכונות התפיסה, אלא, טענה בדבר חוסר וודאות, או, קבלה מובחנת אך מידתית\סיפית, של הניתוח הדאיסטי לרעיון האלוהות. יש מי שלא יגדירו עצמם כך, וישתמשו בהגדרה אחרת, או ינקטו עמדה הסולדת מהגדרות (ראו פוסט-סטרוקטורליזם). פנדאיזם הפנדאיזם משלב דאיזם קלאסי בתפיסתו הפנתאיסטית-קלאסית של שפינוזה. לפי דעה זו, יש להבין את המקור הבורא (המופשט והבלתי-תפיס במהותו) כעצמאי, כל עוד לא ברא יקום זה (או יקום אחר), אך משנוצר, יש להכיר בו כמתנהל על פי חוקים פיזיקליים וכי הייצוג האלוהי בו הוא לפחות ככלל, נטורליסטי לחלוטין – והוא הטבע למעשה. זה בניגוד לפנתאיזם שלכאורה מבקש לייחס למונחים אלוהות והטבע את אותה משמעות בדיוק (כאשר המונח "אלוהים" הוא הכינוי לסכום כל הקיים באופן טבעי), ולדאיזם האותנטי הרואה ביוצר המציאות משהו עצמאי עם "תודעה" נשגבת אשר כל הצגה טבעית שלה (אדרבא כשמדובר במונחים של זמן), היא צמצום בלתי מתקבל, ואף בלתי סביר שלה. הפילוסוף של הדת, והפנתאיסט צ'ארלס הרטשורן דקדק באחד מפרסומיו בהבדלים בין פנתאיזם לפנדאיזם, שבא בעקבותיו. "דאיזם רוחני" שמאל\|ממוזער\|250px\|ריצ'רד דוקינס, נכון לדון בהנחות היסוד של הדאיזם שמאל\|ממוזער\|250px\|כריסטופר היצ'נס, ממבקרי ההשקפה זהו שם כולל לניסיונות קבוצתיים לרוב, ברוח התנועה החדשה, לשבץ לדאיזם אלמנטים רוחניים או דתיים באופן עדין וסינתטי. העושים כן ישענו על עקרונות הדאיזם בדבר אלוהות מטאפיזית, וכן, יביעו אנטגוניזם כלפי טענות לאלוהות פרטית, התגלות וכיוצא באלה; אך בניגוד לדאיזם האותנטי עשויים לטעון שמלבד אינטואיציה או התבוננות והתפלספות, גם מדיטציה וחוויות של "התייחדות עם הטבע", יכולים להביא או לקרב את האדם לגרוס קיום אלוהות, או קונספטים טלאולוגיים קשורים בכלל. פנאנדאיזם (Panendeism) סוג ספציפי של דאיזם רוחני מנסה לשלבו עם הפנאנתאיזם (ההנחה שהטבע הוא חלק מהאלוהות או גילום שלה), בו נפוץ עקרון ה"מטאפיזיקה חוויתית" (Experiential metaphysics) לפיו התנסות כמו מדיטציה או סוגים מסוימים של תפילה הם דרך לחוות את האלוהות המתגלמת בטבע – ההשקפה קרובה לפרדיגמת הרוח הגדולה הנפוץ בחברות אינדיאנית כמו שבט הסו (Sioux), ועם האלגונקווין (Algonquian). הפלורליזם הדתי הזה של מה שמכונה דאיזם רוחני מהווה סטייה משמעותית מההשקפה הכללית חסרת הדת בכלל, והאנטי-תאיסטי בפרט, המגנה בפיקנטיות כל פסבדו מדע ונטיות אסוטריות. דאיזם ותאוריות קשר הצגת אלוהים כארכיטקט האחראי לאפיון לכאורה הצפוי ביקום קשרה את הדאיסטים הקלאסיים עם ארגון הבונים החופשיים, גוף שפרח גם כן בעידן הנאורות, ואשר חלק בלתי מבוטל מהמשתייכים אליו אכן היו ליברליים, דאיסטים, ואוניטרים. ביקורת הדאיזם ספג ביקורת בעיקר מהוגים תאיסטים ואתאיסטים. ההוגים ג'וזף דה מאייסטר ואדמונד ברק קראו תיגר על התפיסה הנפוצה בקרב דאיסטים (ובני השקפות נטורליסטיות אחרות) לפיה רק הרציונליות וההיגיון אוגדים את התשובות לבעיות הקיומיות. ההיסטוריון הצרפתי פאול הזארד תיאר הדאיסטים של יומו כ "רציונליסטים עם נוסטלגיה לדת, שנתנו לרוח התקופה להפרידם מהאורתודוקסיה אך רצו להאמין שהמדרון עליו דרכו לא היה חלקלק מספיק כדי להובילם לאתאיזם". בספרו "יש אלוהים?" טוען המדען, והאתאיסט-אגנוסטיקן ריצ'רד דוקינס: באותה פסקה מציע דוקינס שהיפותזת האלוהים מיותרת לכל צורותיה, תוך שהוא מצטט את פתגמו המפורסם של לפלס בהקשר זה. לעומת זאת, בדיון מאוחר יותר עם המתמטיקאי הנוצרי ג'ון לנוקס, כנשאל "האם המדע קבר את אלוהים?" השיב דוקינס שתלוי על איזה אלוהים מדובר, ובחלק מתשובתו, שדנה בין היתר בפנתאיזם הפואטי של איינשטיין, התייחס גם לפרשנות הדאיסטית בדברים להלן: הטיעון העקרוני של דוקינס נגד אל תאיסטי או דאיסטי הוא שאל כזה נועד להסביר כיצד התפתחו מערכות מורכבות מאד כמו החיים או האדם. לפי "טיעון השען" אי אפשר לייצר סדר באופן מקרי, כשם שאם נמצא שעון בדרך, נדע בוודאות גבוה כי קיים שען כלשהו שיצר את השעון הזה, שהרי לא הגיוני כי השעון נוצר בכוחות עצמו. בספר השען העיוור דוקינס טוען כי טיעון זה, אף שהוא נראה הגיוני הוא למעשה שגוי. אבולוציה, שאינה תהליך מקרי לגמרי, כן מאפשרת יצירת סדר ומורכבות. בכך אבולוציה היא דוגמה ל"עגורן שמגביה את עצמו" במקום "וו שמימי" שכיבכול מייצר את הסדר והמורכבות "מלמעלה". דוקינס טוען עוד כי קיום של בורא כדי להסביר את המורכבות בעולם, לא פותרת דבר בניסיון להסביר כיצד מתקיימת מורכבות בעולם. שכן אם מניחים כי קיומו של ישות מורכבת הכרחית כדי ליצור סדר ומורכבות, נתקלים באותה בעיה אם מנסים להסביר כיצד ישות מורכבת זו באה לידי קיום. הסופר כריסטופר היצ'נס החשיב את התפיסה הדאיסטית כמיושנת, וכלגיטימית רק לראשית זמנה. הוא הציע שרעיונותיו המהפכניים של צ'ארלס דרווין בדבר תורת האבולוציה הביולוגית, כמו גם תגליותיו הקוסמולוגיות של איינשטיין, היוו אלטרנטיבה מספקת לדאיזם במצע של תהליך פיזיקאליסטי אבולוציוני מורכב, המתחיל בהיווצרות ספונטנית של היקום מסביבה טבעית שקדמה לו, ובשלב מסוים, גם היווצרות חיים בכדור הארץ (ואולי גם בפלנטות מתאימות אחרות) באופן טבעי, ללא יד מכוונת מטאפיזית כל שהיא. ראו גם בעברית: תאולוגיה טבעית חילון הפרדת הדת מהמדינה יציאה בשאלה תאולוגיה ביקורת האתאיזם דת ומדע באנגלית: קונספטים של אלוהות דאיסטים ידועים אייטסיזם אינפיניטיזם סי דאוס סי דאה אל לא-מוכר ההארה האמריקנית טקסיות דאיסטית לקריאה נוספת תומאס פֵּיין, "עידן התבונה". אנתולוגיות דאיסטיות: There is a God: How the World's Most Notorious Atheist Changed His Mind (2007), Anthony Flew, with Roy Abraham Varghese () Deism: An Anthology by Peter Gay (Van Nostrand, 1968) Deism and Natural Religion: A Source Book by E. Graham Waring (Frederick Ungar, 1967) The American Deists: Voices of Reason & Dissent in the Early Republic by Kerry S. Walters (University of Kansas Press, 1992), which includes an extensive bibliographic essay חיבורים המכילים דיונים במהות הדאיזם: English Deism: Its Roots and Its Fruits by John Orr (1934) European Thought in the Eighteenth Century by Paul Hazard (1946, English translation 1954) A History of English Thought in the Eighteenth Century by Sir Leslie Stephen, 2 volumes (1876, 3rd ed. 1902) A History of Freethought: Ancient and modern, to the period of the French revolution by John Mackinnon Robertson (1915) עבודות נוספות: Early Deism in France: From the so-called 'deistes' of Lyon (1564) to Voltaire's 'Lettres philosophiques' (1734) by C. J. Betts (Martinus Nijhoff, 1984) The Seventeenth Century Background: Studies on the Thought of the Age in Relation to Poetry and Religion by Basil Willey (1934) The Eighteenth Century Background: Studies on the Idea of Nature in the Thought of the Period by Basil Willey (1940) Simon Tyssot de Patot and the Seventeenth-Century Background of Critical Deism by David Rice McKee (Johns Hopkins Press, 1941) The Historical Argument for the Resurrection of Jesus During the Deist Controversy by William Lane Craig (Edwin Mellen, 1985) Deism, Masonry, and the Enlightenment. Essays Honoring Alfred Owen Aldridge. Ed. J. A. Leo Lemay. Newark, University of Delaware Press, 1987. קישורים חיצוניים אתר איחוד הדאיסטים העולמי אתר הברית הדאיסטית מבוא לדאיזם באתר הסובלנות הדתית מאמר על דאיזם באנציקלופדיה הקתולית - 1908 מבט ביקורתי בדאיזם הערות שוליים קטגוריה:רוחניות ואמונה קטגוריה:אי-דת קטגוריה:תאולוגיה קטגוריה:תורת ההכרה קטגוריה:פילוסופיה *	2024-09-23T16:10:58
Awake	Awake, שיצא לאור ב־4 באוקטובר 1994 בידי EastWest Records, הוא האלבום השלישי של להקת הפרוג מטאל Dream Theater. תחילה חשבו בלהקה להכניס לאלבום את כל החומר שלא נכנס לאלבום הקודם בשל מחסור בסולן, אך לבסוף כשנכנסו לאולפן ויצרו כ־75 דקות של חומר חדש, החליטו לזנוח כיוון זה. החומר, שהיה הרבה יותר כבד ואפל (האלבום היה כבד יותר גם בגלל שגיטריסט הלהקה השתמש בגיטרת שבעה מיתרים לראשונה) מן האלבום הקודם Images and Words כלל רק קטע אחד שנוגן קודם – הפתיחה של The Mirror הנקראת Puppies on Acid. רשימת רצועות השתתפו באלבום ג'יימס לאברי - שירה ג'ון מיונג - באס ג'ון פטרוצ'י - גיטרה מייק פורטנוי - תופים קווין מור - קלידן (באלבומו האחרון עם הלהקה) נתוני מכירות מדינהתוארמכירות יפן (RIAJ) פלטינה 200,000 קישורים חיצוניים קטגוריה:אלבומי 1994 קטגוריה:אלבומי דרים ת'יאטר קטגוריה:אלבומים באנגלית קטגוריה:אלבומי חברת איסט וסט רקורדס	2023-01-04T23:47:20
סולימאן הראשון	שמאל\|ממוזער\|240px\|סולטן סולימאן בכתר בעל ארבע קומות כסמל לעוצמה. ציור של אגוסטינו ונציאנו סולימאן הראשון (בטורקית: Sultan Süleyman; בטורקית עות'מאנית: سليمان اول; 6 בנובמבר 1494 (משוער) – 6 בספטמבר 1566), שנקרא סולימאן המפואר באירופה, או "הסולטאן סולימאן המחוקק" (בטורקית: Kanunî Sultan Süleyman; قانونى سلطان سليمان; בערבית: السلطان سليمان القانوني) בפי נתיניו, היה סולטאן האימפריה העות'מאנית בין 1520–1566. הוא בנה את חומת העיר העתיקה בירושלים והקצה ליהודים את רחבת התפילה באתר הכותל המערבי. קורות חיים סולימאן נולד בטרבזון שלחוף הים השחור, ככל הנראה ב-6 בנובמבר 1494. אביו – סלים הראשון, היה שליט האימפריה, ואמו – האפסה סולטאן, מיוחסת לשושלת ג'ינגיס חאן. סולימאן קיבל חינוך ככל ילדי הנסיכים עד גיל 17 בחסות האם, ואז עבר לחסות אביו, שככל הנראה הטיל עליו את מרותו. מוריו לימדוהו קרוא וכתוב, את הקוראן, ערבית, פרסית, מתמטיקה, מוזיקה, אמנות הלחימה בקשתות וכן תכשיטנות. בן 17 מונה לתפקיד מושל איסטנבול, ואחר כך מושל סרוחאן. אביו מת פתאום בעת שהיה במסע מאיסטנבול לאדירנה, והעדים למותו חויבו לשמור את הדבר בסוד עד אשר שהגיע סולימאן למקום. ב-30 בספטמבר 1520 הוכתר סולימאן לסולטאן האימפריה העות'מאנית.תקופת הזוהר של סולימאן הגדול נחשבה לתקופת זוהר ליהודים. ראה עד מותה ב-1534 הייתה אמו של סולימאן, ולידה האפסה סולטאן, חברה טובה ומייעצת. היא ליוותה אותו במשימותיו המנהליות הראשונות בקפה ב-1510, כשמונה לשליט בשיח' זאדה ובמניסה. אחר פטירתה הקדיש לזכרה מסגד וחאן. סולימאן מכונה "המחוקק" בעקבות קובץ החוקים שחיבר, המכונה סולימנמה. הקובץ חובר תוך התייעצות באנשי הדת ובראשי הבירוקרטיה. הוא כלל את כל הזכויות והחובות של נתיני האימפריה שאינן מופיעות בהלכות האסלאם (השריעה). ברבות השנים הסולטאנים הבאים ביקשו, בעיתות מצוקה, לחזור ולהפעיל את האימפריה על פי הספר של סולימאן ולבצע רפורמות לשם כך. ב-1522 ריכז בנמל העיר מרמריס 300 אוניות ו-200,000 אנשי צבא וכבש מידי מסדר ההוספיטלרים את האי רודוס, שהיווה נקודה חשובה בנתיבי השייט של האימפריה לחופים המזרחיים והדרומיים של הים התיכון. סולימאן המפואר ביסס את שלטון האימפריה, בראשה עמד, בכל אזור הבלקן; הוא גם איים על תושבי וינה, עליה הטיל מצור בעקבות ניצחונו המזהיר על הכוחות הנוצרים בהונגריה בקרב מוהאץ' ב-1526. סולימאן בנה את חומות ירושלים העתיקה ואת שערי ירושלים הקיימים עד ימינו. ב-1536 הוא הוציא להורג את הווזיר הגדול וחבר נעוריו, פרגלי איברהים פאשה, בעקבות סדרת אירועים ששכנעוהו כי איברהים מהווה איום על שלטונו ואינו נאמן לו יותר. ב-1555, לאחר 40 שנות מלחמה בלתי פוסקת עם הספווים (הפרסים), הצליח להגיע איתם להסכם אמסיה . ההסכם קבע את הגבול לא רק בין פרס לאימפריה העות'מאנית, אלא גם את קו הגבול בין הסונים לשיעים עד ימינו. בינואר 1546 פגעה רעידת אדמה קשה בארץ ישראל. בירושלים נהרסו, בין השאר, גם שורת בתי מוסלמים, שנשענו פיזית על הכותל המערבי. סולימאן הוציא לאחר מכן פירמאן, שהקצה את השטח ליהודים לתפילה. בשלהי 1553 או 1554, הוציא סולימאן פירמאן (צו עות'מאני), המגנה רשמית את עלילות הדם נגד היהודים. הוא עשה זאת על פי הצעתו של הרופא היהודי הבכיר משה חמון. צו זה מילא תפקיד חשוב בהגנה על המיעוט היהודי באימפריה מפני עלילות הדם שהיו נפוצות באותה עת באירופה. סולימאן הראשון נפטר בספטמבר 1566. בזכות המפעל הגדול של בניית חומות ירושלים קרוי כיום אחד הרחובות הראשיים במזרח העיר רחוב סולטאן סולימאן. הוא נקבר במסגד סולימאנייה שבאיסטנבול. משפחתו לסולימאן היו שש אחיות שהתחתנו עם בכירי ממשל, והיה אב ל-7 ילדים: הבן הבכור מוסטפא, בנה של מאהידווראן באש קדין. אחר כך ילדיה של הורם סולטן אשתו החוקית: בת בשם מיהרימה סולטאן (שהשפיעה עליו רבות בשנים האחרונות לשלטונו), מהמט, עבדאללה (שנפטר בגיל צעיר), סלים (שירש את השלטון והפך לסולטן סלים השני), באיזיט, ג'יהאנגיר (שנולד עם מום בגבו, והיה עם גיבנת). אשתו הורם סולטאן הייתה ממוצא אוקראיני, ונודעה במערב בשם רוקסלנה (וכן כונתה רוסולינה והאסקי סולטאנה). שמה המקורי היה אנסטסיה, או אלכסנדרה גברילובה ליסובסקי. הורם הייתה במשך תקופה ארוכה פילגשו המועדפת של סולימאן ומאבק קשה על חיבתו של סולימאן ניטש בינה לבין פילגשו השנייה, מאהידווראן. מאבק זה בא לסיומו לאחר מות אימו, בחתונתם ב-1534. ראו גם בריכת הסולטאן כרטוש סולימאן המפואר הסולטאן (סדרת טלוויזיה) קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:סולטאני האימפריה העות'מאנית קטגוריה:ירושלים: אישים קטגוריה:ילידי 1494 קטגוריה:נפטרים ב-1566	2024-06-05T20:57:44
מיתולוגיה קלטית	שמאל\|ממוזער\|250px\|קוֹריגַן, שדון דמוי-גמד מהמיתולוגיה הברטאנית בדומה לעמים אחרים באירופה בתקופת הברזל, הקלטים היו פוליתאיסטים לפני שהמירו את דתם לנצרות. מעט מאוד מהמיתוסים הקלטיים שרדו בשלמותם, ועם זאת השפיעה המיתולוגיה הקלטית על התרבות האירופאית. את המיתולוגיה הקלטית ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות, על פי אזורים גאוגרפיים: גוידלית: המיתולוגיה האירית, של הסקוטים ושל תושבי האי מאן. בריטונים מבודדים: מאזור קורנוול וויילס. בריטונים קונטיננטלים: משאר יבשת אירופה. התרבות והדת הקלטית לא היו אחידות כמו התרבות הרומית או היוונית. ככל הידוע, לכל שבט באזורים הנרחבים בהם שלטה התרבות הקלטית היו אלים משלהם. מתוך מעל ל-300 אלים קלטים הידועים לחוקרים, רק בודדים זכו להכרה בקנה מידה גדול יותר. אלים קלטים אוגמיוס אל עוצמתי ביותר. מתואר לרוב כאדם זקן בעל מעיל מפרוות אריה ששלשלאות זהב יוצאות מפיו. המשורר היווני לוקיאנוס שחי במאה ה-2 לספירה, ראה יום אחד ציור של אוגמיוס ותמה שאדם זקן שנראה חלש עוטה את סמלו של הגיבור הגדול הרקולס. הוסבר לו שאף על פי שהוא נראה חלש, הוא חזק יותר מהרקולס עצמו וזאת מכיוון שמילותיו העוצמתיות ותבונתו הרבה מושכים אנשים אליו הוא אינו מאלץ איש אך בכל זאת ההמון הולכים אחריו. סוקלוס אל המתים והרפואה, מתאר כך לבוש בגלימת לוחם קלטי לצווארו שרשרת זהב ועל ידו אצעדה (תכשיט מלוכה), ובידו קורנס (פטיש) כבד. מכה מצד אחד ממיתה את המת ואילו מכה מהצד השני מחייה את המת ונותנת לו חיי נצח בעולם הנשמות הנצחי. סקוואנה אלת מעיינות המרפא. הקלטים האמינו כי היא מסוגלת לרפא כל מחלה ולפתור כל בעיה. מעיינות מסוימים היו מקודשים לה ומימיהם ולהקריב קורבנות על הגדה היו סגולות לרפואה. דגדה האל הבכיר ביותר בפנתאון הקלטי היה מכונה הדגדה. משמעות המילה דגדה היא "האל הכל-יכול". הדגדה מתואר בתור דמות אב, מגן השבט והאב-טיפוס של כל האלים הקלטים האחרים ממין זכר. האלים הקלטים היו אלים ללא התמחות מיוחדת ברובם, והיו יותר מעין שבט מאשר פנתאון של אלים. במובן מסוים היו האלים הקלטים דומים לאפולו היווני שלא ניתן לתארו כאל האחראי על תחום אחד בלבד. האגדות האיריות מתארות את דגדה כדמות בעלת כוח עצום החמוש באלה. באזור דורסט באנגליה נמצאה חריטה בגיר של ענק החמוש באלה. סוברים שדמות זו היא דמותו של דגדה. בקרב הגאלים דמותו של דגדה הופיעה בשם סאצלוס (Sucellos), החובט, המצויד בפטיש וספל. מוריגן ממוזער\|קוכוליין דוהר לקרב ומוריגן לידו אלת המלחמה והמוות. יש האומרים כי האלה מחולקת לשלוש ישויות אשר כל אחת משתלטת על הגוף בתקופה אחרת: מוריגן, מאכה ובייב. פטרונית הכוהנות והמכשפות. מוריגן מייצגת את היבט הזקנה (crone) של האלה, אף על פי שלפעמים היא נחשבת גם לאלה המשולשת (triple goddess) כמו בריג'יד. היא מגנה ונותנת כוח, היא אלה שולטת, מכשפה לוחמת ומגנה. היא מלמדת על ביטחון עצמי, מוכנות ומודעות. לעיתים קרובות מתוארת עם חנית בכל יד, ועם היכולת לשנות צורה לכל דבר, בדרך כלל לעורב. מוריגן היא המאהבת של הדגדה. מוריגן הייתה אלת המלחמה הקלטית אשר הייתה מאושרת בשולחה גברים למלחמה. היא נלחמה בקרבות בעצמה, וגם ריחפה בצורת עורב מעל הגברים הלוחמים. היו לה יחסי שנאה-אהבה עם קוהוליין (Cuchulain), שדחה אותה. מוריגן משתמשת בכשפים בשביל לעזור ללוחמים שלה, והיא מרחפת מעל שדה הקרב בשביל להשפיע על התוצאה. האופי שלה היה יכול להשיב קרבות כאשר הנשים עמדו מאחורי הגברים שלהן וצעקו, שרו, ועשו כשפים נגד האויב. בלנוס בלנוס היה אל שסגדו לו באזורים מצומצמים יותר, בעיקר בצפון איטליה ובאזור החוף הים-תיכוני של הממלכה הגאלית. פסטיבל בשם בלתאן היה קשור לאל זה. לוג אל השמש הקלטי. על חשיבותו של האל לוג (Lug, או לפעמים Lugh) בדת הקלטית ניתן ללמוד מהמספר הרב של מקומות שונים הנושאים את שמו. הידועים ביותר הם לוגדונום (שמה העתיק של העיר ליון בצרפת) ולוגדונום בטאבורום (שמה העתיק של לאידן בהולנד). הוא מתואר במיתוסים הקלטים כאל שהצטרף לרשימת האלים בשלב מאוחר יחסית ומופיע תמיד בדמותו של עלם צעיר. כלי נשקו היו חנית וקלע, ופסטיבל בשם לונאזה (Lughnasa) נחגג לכבודו. ארד האל שהכתיר את המלכים (הארד רי- שליט עליון) האנושיים. נראה בציורים העתיקים כענק בגלימה מזהב, או כסף באזורים מסוימים, ומעניק כתר מוזהב למלך אנושי. אלים אחרים הקלטים סגדו לאלים רבים. לגבי רובם איננו יודעים הרבה מעבר לשמם. ביניהם הייתה האלה בריג'ית (Brigit), ביתו של דגדה שהייתה אלת הטבע, ואפונה (Epona) אלת הסוסים. בין האלים ממין זכר נמנו גם קו רוי, המכשף משנה הצורה, וגויבניו, מבשל הבירה בן האלמוות. הייתה גם סקתך , או בשמותיה האחרים "הצל" ו"העלמה הלוחמת", שנחשבה לאלת הלחימה (בנוסף למוריגן). רוב המיתוסים מדברים הקללה ששורצת על סקתך: היא קוללה להישאר עם גוף נערה עד סוף ימיה אולם הסיבה עדיין אינה ידועה. קרנונוס (בעל הקרניים) היה כנראה אל עתיק יומין, הקשור לפריון ופוריות אך לא ידוע עליו הרבה מעבר לכך. דמותו כנראה היא שמופיעה חרוטה על קערת הכסף שנמצאה בגונדסטרופ בדנמרק, מהמאה ה-1 או ה-2 לפנה"ס. הסופר הרומי לוקאן, מהמאה ה-1 לספירה, הזכיר את האלים טראניס, טאוטטס ואסוס, אך אין עדות לכך שהיו אלו אלים קלטים בעלי חשיבות. כמה מהאלים והאלות הללו היו כנראה וריאציות שונות אחד של השני. אפונה, אלת הסוסים, לדוגמה, התפתחה כנראה לדמותה של האלה ריאנון בווילס, ולאלה מאצ'ה לה סגדו באזור אלסטר באירלנד. פולחנים קלטיים הקלטים הקדומים לא הקימו מקדשים כדי לסגוד לאליהם אלא הפכו חלקות עצים מסוימות למקומות קדושים בהם ראוי לסגוד לאלים. חלקם של העצים נחשבו לקדושים בעצמם. לעצים הייתה חשיבות רבה בתרבות הקלטית ושבטים גיבורים קלטים שונים נקראו על שם עצים. רק תחת ההשפעה הרומית החלו הקלטים לבנות מקדשים, מנהג שהעבירו בהמשך לשבטים הגרמנים שתפסו את מקומם. הכותבים הרומים טענו בתוקף שהקלטים קיימו פולחנים של קורבנות אדם בהיקף נרחב ויש לטענה זו תמיכה מוגבלת בכמה מקורות איריים. עם זאת, רוב הסימוכין לטענה זו הן עדויות מיד שנייה או שמועות. ישנו מספר קטן ביותר של עדויות ארכאולוגיות להקרבת קורבנות אדם, ומכיוון שכך רוב ההיסטוריונים סבורים כי מדובר בתופעה בעלת היקף מצומצם ביותר בתרבות הקלטית. הקלטים נהגו לקבור את מתיהם ביחד עם נשק ואביזרי לבוש שונים, מה שמרמז על כך שכנראה האמינו בחיים שלאחר המוות. לפני הקבורה הם נהגו לבתר את ראשיהם של המתים ולנפץ את גולגולתם כדי למנוע מהרוח שלהם לשוטט. דרואידים מסדר הדרואידים הוא מסדר דתי שזכה לתיאורים רומנטיים רבים בימינו, ולא היה אלא מעמד העובר בירושה של שאמאנים (רופאי אליל) שאפיין את כל התרבויות האינדו-אירופאיות הקדומות. במילים אחרות, הדרואידים היו מקביליהם של הברהמינים בהודו והמאגי באיראן, ובדומה להם התמחו בשימוש בכשפים, הקרבת קורבנות וחיזוי העתיד. ידוע שהיה להם קשר לעץ האלון ולצמח הדבקון הלבן, כאשר באחרון אולי השתמשו לצורך רקיחת תרופות או סמי הזיה. סוברים כי מקור המילה דרואיד לקוח משמו הקלטי של עץ האלון, אם כי מילה זו שמשה בשפות הינדו-אירופאיות קדומות כמונח כללי המתאר חוסן. ראו גם גאלים קישורים חיצוניים * קטגוריה:מיתולוגיות של עמים	2024-06-24T10:22:40
יעקב עמדין	ממוזער\|שמאל\|מכתבו של הרב יעקב עמדין לפרידריך השביעי, דוכס שלזוויג-הולשטיין, 20 באוגוסט 1743 רבי יעקב ישראל בן צבי אשכנזי עֶמְדין (קרי: עֶמְדְן; בתעתיק לועזי: Emden; ט"ו בסיוון ה'תנ"ח (4 ביוני 1698), אלטונה – ל' בניסן ה'תקל"ו (19 באפריל 1776), שם) היה רב ותלמיד חכם, מגדולי הרבנים במאה ה-18. נודע בכינוי יַעְבֵ"ץ (ראשי התיבות של שמו, יעקב בן צבי). ביוגרפיה רבי יעקב נולד באלטונה שבגרמניה בט"ו בסיוון ה'תנ"ח לרבי צבי הירש אשכנזי, הידוע בכינויו "חכם צבי". בשנת ה'תע"ו (1716) נשא לאישה את רחל, בתו של רבו הרב מרדכי הכהן כ"ץ, בנו של הרב נפתלי כ"ץ - בעל הסמיכת חכמים, והתגורר בברסלאו. בזיווג שלישי נשא את אחייניתו בת אחיו הרב אפרים אשכנזי. בשנת ה'תפ"ח (1728) הוזמן לשבת על כס הרבנות בעיר אמדן, שממנה קיבל את שם משפחתו "עמדן", או "עמדין". עקב תקיפות אופיו ומתוך שאיפתו להיות בלתי תלוי בדעת האחרים, הוא התפטר כעבור ארבע שנים ממשרת הרבנות, והשתקע בעיר מולדתו אלטונה, פתח בית דפוס עברי (לאחר קבלת רשות מהדוכס כריסטיאן השישי), שלח ידו במסחר, וסירב לכהן ברבנות עד סוף ימיו. בספרו הוא מספר (בהלצה) שנהג לברך כל יום "ברוך שלא עשני אב"ד" (על משקל הברכה "שלא עשני עבד"). עסקי פרנסתו לא מנעוהו מלעסוק בתורה: את מיטב עתותיו הקדיש לחיבוריו, שהוציאו לו שם כאחד מגדולי החכמים בדורו. על אף שכך מכנים אותו הכל – הכינוי "עמדין" לא היה נח לו, וכפי שהוא עצמו כותב באחת מתשובותיו: אמנם, למרות זאת, כינוי זה נפוץ מאוד אצל כל המזכירים את שמו של היעב"ץ, ואף בתשובות הלכתיות של גדולי האחרונים, וביניהם הרבנים שלמה קלוגרשו"ת "האלף לך שלמה", סימן ר"ד., יהודה אסאדשו"ת "יהודה יעלה", חלק אורח חיים, סימן י'; וכן חלק יורה דעה, סימן קצ"ה. ויוסף שאול נתנזוןשו"ת "שואל ומשיב" קמא, חלק ג', סימן י"א..הקדמה לסידור היעב"ץ (עמודי שמים), הוצאת מכון תלמידי הכתב סופר. מאבקו בתנועת השבתאות מאבקו ברבי יהונתן אייבשיץ רבי יעקב עמדין היה ממובילי מסע ההתנגדות לשבתאות, ולחם בתקיפות בכל מה שראה בו סטייה שבתאית. מחלוקת קשה על רקע זה פרצה בינו לבין רבי יהונתן אייבשיץ, שעסק בקבלה והיה ידוע כעושה נפלאות וככותב קמעות. כשבאו לידו כמה מהקמעות של רבי יהונתן אייבשיץ, הוא פענח את הכתוב בהם וטען שיש בהם רמזים לאמונה בשבתאי צבי. הרב עמדין יצא בהאשמות גלויות נגד רבי יהונתן אייבשיץ, וגרם לפולמוס חריף וממושך בין תומכיו לבין תומכי הרב אייבשיץ. במהלך המאבק נאלץ רבי יעקב לעזוב את אלטונה לאמסטרדם, ורק לאחר התערבות ישירה של הדוכס פרידריך השביעי הורשה לחזור לאלטונה. בסופו של פולמוס זה, שעורר ויכוחים קשים בין רבני גרמניה, פולין, צרפת, הולנד וארצות אירופה אחרות, והדיו נשמעים גם היום, ישנו קונצנזוס בקרב היהדות האורתודוקסית כי רבי יהונתן אייבשיץ לא היה שבתאי. לעומת זאת, על פי מחקריו של גרשם שלום, רבי יעקב צדק בחשדותיו. הרב ראובן מרגליות כתב שחלק מטענותיו של שלום נובעות מאי הכרת כתבים קבליים הקשורים בספרו האפולוגטי של אייבשיץ, ואילו משה אריה פרלמוטר בספרו "חקירות חדשות על יסוד כתב היד של ס' ואבוא היום אל העין" טוען שלשלום הייתה מגמה להציג את הרב אייבשיץ, ראשוני החסידות ורבנים נוספים אף מתלמידי הגר"א כשבתאים, כחלק מתפישתו את השבתאות עצמה כגישה יהודית לגיטימית - במופרד מהתנהגות הפורשים והקיצונים המשיחיים (דוגמת הפרנקיסטים). שניאור ליהמן פרסם צילום מהעתק של חמישה מהקמיעות עם אישור נוטוריון של השלטונות, שלדעתו מוכיחים את צדקת הרב עמדין, וכן את נוסח המצבה של אשת הרב אייבשיץ, שמצביע דווקא על צדקתו של האחרון, אם כי הותיר את הדברים בסימן שאלה. ישנם הטוענים כי אכן הרב אייבשיץ היה שבתאי, אך גדלותו בתורה הוכרה למרות זאת, והרבנים לא יכלו להילחם בו ישירות. אמנם יש המוכיחים שהסיבה לעמדתם הפשרנית של חלק מהרבנים נבעה מהסכמתם עם פירושים קבליים הנוטים לפירושי השבתאים, תוך הרחקתם מהמשמעות השבתאית בדרכים שונות. עמדין נלחם גם נגד בנו של הרב אייבשיץ בנימין וולף, שפעולותיו השבתאיות נעשו כמעט בגלוי. מאבקו ברמח"ל רבי יעקב עמדין יצא בפולמוס נגד רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) וכן כתב בחריפות נגד רבים, אף על אלו שהיו בסביבתו. בין היתר תקף את הגאון מווילנה, אך חזר בו, וטען שהמכתב שפורסם בשמו (ושתמך ברב אייבשיץ) היה מזויף. ברבות הימים התברר שמרביתן היו האשמות שווא. מסמכים חדשים חושפים בנוסף שרבי יעקב עמדין היה עצמו שותף בתכנון המשפט בערכאות הנוצרים, ואף מסר עדות, במסגרת ניסיון הפללתו בריגול או למצער, באהדת אויביה של צרפת. רבי יעקב עמדין הוא הראשון שזיהה את הספר חמדת ימים שנדפס בעילום שם המחבר, כספר שבתאי, כנראה בעקבות שלושת הפיוטים ובהם האקרוסטיכון "נתן העזתי". הרב עובדיה יוסף, הביא חכמי ישראל רבים שהשיבו על דברי היעב"ץ, וביניהם: החיד"א, השיב על דברי הגידופים על חמדת הימים, ורבי חיים פלאג'י, כתב שקושיותיו על חמדת ימים לא קשים, והסכים לספר חמדת הימים. כמו כן חשף את שבתאותו של הספר 'אור ישראל', של המקובל הרב ישראל משקלוב (לא זה המפורסם מתלמידי הגר"א). נכדו של הסופר טען שלא מדובר בשבתאות, ושהגאון מווילנה הסכים לספר עם מעט שינויים. דבריו כפי הנראה התקבלו על הממסד הרבני. רבי יעקב עמדין פקפק בייחוסו של ספר "מורה הנבוכים" לרמב"ם, וטען שלפחות חלקים נרחבים ממנו מאוחרים בהרבה. לעומת זאת, בספריו כתב בהרחבה על ההשפעה היהודית על הנצרות, ועל כתבי הברית החדשה. בין היתר כתב שפאולוס היה תלמידו של רבן גמליאל, שלדעתו עבודת אלילים מותרת לנוכרים ב'שיתוף' עם האמונה בקב"ה וקיום שבע המצוות, וזאת בהתאמה עם הכתוב בספר היהודי תולדות ישו. מאבקו ברז"ה אף על פי שבדרך כלל רבי יעקב עמדין לא נאבק ברבנים שאביו ה"חכם צבי" (הרב צבי אשכנזי) תמך בהם, הוא חרג ממנהגו במאבקו נגד הרז"ה (הרב שלמה זלמן הכהן הנאו (הנקדן)). החכם צבי כתב הסכמה לספר "שערי תפילה" של הרז"ה, אך טען כי הסכמת אביו לספר מזויפת ויצא במאבק חריף נגד ספרי הרז"ה. הרז"ה לא עבר על כך בשקט ואף ניסה להיפגש עם רבי יעקב עמדין כדי ליישר את ההדורים איתו למרות דבריו הקשים נגדו. בשנת ה'ת"ץ הוא ניצל הזדמנות להיפגש איתו ברובע היהודי באמסטרדם, אבל לא קיבל מענה ישיר/מלא ממנו והוא טען כי רבי יעקב עמדין הכחיש שאמר דברים שכאלו נגד הרז"ה וניסה להתחמק ממנו, וכך ניסח הרז"ה את המפגש: את ביקורתו הכוללת שש מאות השגות על ה"שערי תפילה" כתב בספר "לוח ארש" אותו הדפיס רק בסוף ימיו בשנת תקכ"ט, לאחר פטירת הרז"ה. בתגובה לטענותיו הדקדוקיות של היעב"ץ חיבר הרז"ה קונטרס מיוחד בשם ״מכסה לתיבה״ (נדפס בסוף ספרו "צוהר התיבה"), ובו תשובות לכמה מן ההשגות של היעב"ץ שהופיעו בפירושו למשנה "לחם שמים" (את "לוח ארש", כאמור, רז"ה לא ראה). בקונטרס הוא התייחס לכמה מילים שהיעב"ץ חלק עליו בניקודן: "אבר", "כדאי", "שחרית", "רשות" ועוד כמה מילים. הרז"ה טען גם כי היעב"ץ לא ירד לסוף דעתו ונכשל בהבנת ציטוטים ובטעות הדפוס שהתחלף ציטוט של הרד"ק ונכתב "ראש" במקום "רשה". וכך מסיים דבריו: חיבוריו ממוזער\|רשימת ספרי רבי יעקב עמדין (אלטונה, 1775 בערך) ממוזער\|ספרי רבי יעקב עמדין מלבד חוברותיו הרבות בעניין הפולמוס עם רבי יונתן אייבשיץ, חיבר רבי יעקב עמדין למעלה משישים ספרים בכל מקצועות התורה. המוכר ביותר ביניהם הוא למעשה אסופה מתוך כתביו הנקרא "סידור יעב"ץ" או "סידור רבי יעקב עמדן" וכן "עמודי שמים" מהם: לחם שמים - פירוש על המשנה. מטפחת ספרים - מחקרים על ספר הזוהר ועוד. ציצים ופרחים - בענייני קבלה. שאילת יעב"ץ - שאלות ותשובות בהלכה. מור וקציעה - פירושים וחידושים על טור ובית יוסף וכן על שולחן ערוך אורח חיים. מגדל עוז. מגילת ספר - ספר אוטוביוגרפי. לוח ארש. השגות על סידור בית תפלה לרז"ה המדקדק. עמודי שמים. סידור הכולל פירושים לתפילות כל ימות השנה בצירוף כל הדינים והמנהגים הקשורים בהן. ידוע גם כסידור "בית יעקב" (שם שנתנו לו מדפיסים מאוחרים יותר). תורת הקנאות . על מלחמת משיח השקר שבתי צבי וממשיכיו שפת אמת ולשון זהורית, קונטרס נגד רבי יונתן אייבשיץ ועל קמיעות שכתב הנ"ל. עץ אבות. שבירת לוחות האון - מענה נגד ספר לוחות עדות שכתב רבי יהונתן איבשיץ להצדיק את קמיעותיו עקיצת עקרב - קונטרס נגד רבי יונתן אייבשיץ ועל קמעות שכתב הנ"ל הגהותיו וחידושיו שנרשמו על גיליון התלמוד שלו, נדפסו בש"ס וילנא ועוז והדר בסוף התלמוד כחלק מליקוט מפרשים. חשיבות היסטורית נודעת לספרו של רבי יעקב עמדין, בשם "מגילת ספר", אשר בו הרצה את תולדות חייו ותיאר את הפולמוס הגדול שהרעיש את עולם היהדות בזמנו. בחיבור אוטוביוגרפי יוצא דופן זה מתאר עמדין גם עניינים אינטימיים, מתשוקות נעורים ועד בעיות כוח גברא. הוא רומז שאת אשתו השנייה לא אהב כראשונה, שממותה לא התאושש. בספר זה הוא מתאר גם את התעסקותו בלימודי מדעים ותחומי עניין נוספים כמדע המדינה, לימוד שפות והיסטוריה, ויש חוקרים המחשיבים אותו בשל כך כאחד ממבשרי ההשכלה בקרב יהדות גרמניה. יחסו ללימודי החול הללו היה מסויג. הוא התיר לעסוק בהם על מנת להשתוות לרמת ידיעותיהם של המלומדים הלא יהודים, אך עם זאת יצא בחריפות כנגד לימודי הפילוסופיה שהוא ראה ביחסם הביקורתי לעיקרי הדת איום על האמונה המסורתית. למרות זאת, יש שמטילים ספק בייחוס הספר לרבי יעקב עמדין. בכתביו באה לידי ביטוי מגמה נוספת האופיינית לתקופתה של תנועת ההשכלה, והיא הקריאה לסובלנות בין בני הדתות השונות: הנצרות, היהדות והאסלאם, והדגשת המקור המשותף שלהן. את חלק מספריו הדפיס בבית דפוס שפתח בביתו, דבר שהיה כרוך בהוצאת ממון רב. רבי יעקב נפטר באלטונה ממש לפני תכנונו לעלות לארץ ישראל, בל' בניסן ה'תקל"ו, בן 78 שנים. משפחתו בנו בכורו היה רבי מאיר אב"ד קונסטנטין ישן. בן אחר היה רבי משולם זלמן, אב"ד קהילת המבורג בלונדון. בן אחר נקרא בשם אריה יהודה. בתו חנה נישאה לרבי אריה ליב לוונשטאם, בנו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם. בתו יטל נישאה לרבי בנימין אייזנשטאט אב"ד לאקנבאך בן הרב מאיר אייזנשטאט המהר"ם אש ובעל מחבר פנים מאירות לקריאה נוספת ליאור גוטליב, "'רסן מתעה' לרבי יעקב עמדין - מהדורא קמא ובתרא: עם מבוא, השוואה טקסטואלית והערות", בספר: בנימין איש-שלום (עורך), בדרכי שלום – עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג, הוצאת בית מורשה בירושלים, 2007 שמואל דותן, "'ר' יעקב עמדן ודורו" (עברית) בספר: HUCA, Hebrew Union College Annual, סינסינטי, 1976 דוד סורוצקין, "'ר' יעקב עמדן ויסודותיה של היהדות החרדית"', בתוך: הנ"ל, אורתודוקסיה ומשטר המודרניות: הפקתה של המסורת היהודית באירופה בעת החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011, עמ' 281–348 החלק השני בספרה של רחל אליאור, ישראל בעל שם טוב ובני דורו, מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, כרמל: ירושלים תשע"ד, א-ב, מוקדש ליעקב עמדן ויונתן אייבשיץ תולדות חייו באופן מפורט מאת אהרן דארנצווייג, בפתיחת ספר מטפחת ספרים, באתר היברובוקס קישורים חיצוניים מעוז כהנא, המהפכה המדעית ור׳ יעקב עמדן: רפואה, הלכה ואלכימיה, תרביץ ה'תשע"ד מעוז כהנא, Rabbi Jacob Emden's Alchemical Quest, Journal of Modern Jewish Studies, 2013. עמ' 1–23 אסא כשר, יהדות ופונדמנטליזם: על הגותו של ר' יעקב עמדן, ינואר 1980 הערות שוליים קטגוריה:ראשוני האחרונים קטגוריה:רבנים גרמנים קטגוריה:שבתאות קטגוריה:פרשני ספר הזוהר קטגוריה:הפולמוס על קדמות הזוהר קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת: ראשוני האחרונים קטגוריה:פרשני המשנה קטגוריה:פרשני התפילה קטגוריה:פרשני השולחן ערוך קטגוריה:המבורג: אישים קטגוריה:משפחת אשכנזי קטגוריה:חוקרי תפילה ופיוט קטגוריה:מחברים שפירושיהם נדפסו בש"ס וילנא קטגוריה:מפרשי פרקי דרבי אליעזר קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1697 קטגוריה:נפטרים ב-1776	2024-10-07T20:10:03
חומריו האפלים	שמאל\|ממוזער\|250px\|פיליפ פולמן, מחבר הטרילוגיה. חומריו האפלים (באנגלית: His Dark Materials) היא טרילוגיית ספרי פנטזיה, שכתב פיליפ פולמן. הטרילוגיה יצאה לאור באנגליה בשנים 1995–2000 וכוללת את המצפן הזהוב (The Golden Compass; במקור נקרא "Northern Lights" ואף ראה אור בעברית במהדורה הראשונה בשם זה: "אורות צפוניים"), הסכין המעודן (The Subtle Knife) ומשקפת הענבר (The Amber Spyglass). הסדרה עוקבת אחר סיפורה של ילדה בשם ליירה, במסעה במספר יקומים מקבילים, לצד ילד בשם ויל. הסדרה מאזכרת רעיונות מתחומים שונים, כמו פיזיקה, פילוסופיה ותאולוגיה. בהוצאה לאור האנגלית של הטרילוגיה, קהל היעד העיקרי היה לבני נוער, אך פולמן תכנן בכתיבתו לפנות גם לקהל המבוגרים. פולמן פרסם מספר ספרים נוספים מתוך עולם טרילוגיית "חומריו האפלים" שטרם תורגמו לעברית, ביניהם: "Lyra's Oxford" (אוקספורד של ליירה; פורסם ב-2003), "Once Upon a Time in the North" (היה היה בצפון; פורסם ב-2008) ו-"Serpentine" (פורסם ב-2020). כשני עשורים לאחר פרסום חומריו האפלים, פרסם פולמן טרילוגיה נוספת בשם "ספר האבק" (The Book of Dust), שבה העלילה מתרחשת לפני, בזמן ולאחר העלילה של הטרילוגיה המקורית. ב-2017 ראה אור הספר הראשון בסדרה זו "סירת מבטחים" (La Belle Sauvage) וב-2019 הספר השני בסדרה "The Secret Commonwealth" (טרם תורגם לעברית). הספר השלישי בסדרה טרם יצא לאור. תיאור העלילה העלילה מתרחשת במספר עולמות מקבילים, רעיון אותו שואב פולמן מתאוריית היקומים המקבילים. העולם שבו מתרחשת עלילת הספר הראשון הוא עולם שדומה לעולם שלנו, אך ההיסטוריה התפתחה בו בצורה שונה. שליטתה של הדת הממסדית באוכלוסייה רק התחזקה, ולא נחלשה, בעידן ההשכלה. כתוצאה מכך, מספר מושגים נקראים בשם שונה מאשר בעולם שלנו (מדען הוא "תאולוג ניסויי" ואילו חשמל הוא "זרם עמברי", למשל), האקלים הפוליטי-מדיני שונה ועוד. עולם זה נחות מבחינה טכנולוגית יחסית לעולם שלנו, כדוגמת כלי טיס מתקדמים, שבו הם כדורים פורחים וצפלינים. כמו כן, בעולם זה ישנם מספר מאפיינים בולטים השונים מהמציאות המוכרת של עולמנו: לכל אדם יש "דֵּמוֹן", אשר לובש צורה של בעל חיים כלשהו ומייצג חלק בלתי נפרד מרוחו של האדם. ישנן מכשפות, המסוגלות לעוף ומאריכות ימים יותר מבני תמותה רגילים. המכשפות מסוגלות להתרחק מהדמונים שלהן מרחק רב בזכות מעשה שהן עושות כשהן מתבגרות - חציית ישימון פראי אשר בו דמונים לא מסוגלים לחיות. הדמונים נותרים מאחור ולאחר מכן הם מסוגלים להתנתק אך עדיין מהווים ישות אחת עם המכשפה. ישנם דובי לחימה משוריינים, המסוגלים לדבר, בעלי תבונה וכישורי לחימה יוצאי דופן. לדובים אין דמון. ישנם עופות בשם "מבעיתני צוקים" התוקפים יצורים חיים. במקביל לעולם המרכזי ממנו מגיעה ליירה, קיימים עולמות רבים נוספים המתוארים בעלילה. העולם השני המוצג בסיפור הוא העולם של ויל, שהוא למעשה העולם המודרני שלנו. העולם השלישי הוא עולם בשם צ'יטגטסה, אשר מהווה מעין צומת דרכים בין הרבה עולמות, ובו ישנם יצורים שקופים בשם 'רפאים' שזוללים דמונים של אנשים בוגרים. עולם זה דומה לעולם שלנו ומתקדם מבחינה טכנולוגית. העולם הרביעי הוא עולם יחסית שקט, עולמם של ה"מולפה" - יצורים תבוניים בעלי חדק ובעלי חוש הומור שנעים על גבי גלגלים. עולם נוסף הוא עולם חסר חיים תבוניים, אשר בו אביה של ליירה, לורד עזריאל, מקים את הבסיס הצבאי שלו למלחמה בסמכות. מלבד עולמות אלה (פרט לעולם יוצא דופן נוסף), הדמויות בספר עוברות בין כל מיני עולמות אך בניגוד לעולמות המתוארים, הקורא זוכה להצצה חטופה בהם ואין הזדמנות לעמוד על טיבם. העולם יוצא הדופן שנזכר לעיל הוא עולם המתים. עולם זה לא הוזכר עם הרשימה של שאר העולמות מכיוון שהוא נחשב לעולם מיוחד, אשר ככל הנראה מופרד משאר העולמות בדרך כלשהי. הסמכות משתמש בעולם הזה בתור מחנה מעצר שממנו המתים לא ממשיכים לגן עדן או לגיהנום. כל היצורים התבוניים שמתים, מגלים שהם באותו המקום שהם היו בו קודם, אך אין קיום גשמי לגופיהם, כיוון שמה שנשאר מהם זה רק הרוח שלהם. עם היטשטשות הרושם של העולם בו הם חיו, עולם המתים מאבד את צבעיו הבוהקים ונשאר אפלולי ואפור יחסית. אינסטינקט כלשהו מושך את המתים אל מקום בו הם חוצים נהר על גבי סירה, שמושטת באמצעות איש זקן וכפוף, אשר מוביל אותם לתחנה הסופית שלהם: שממה אפורה ואינסופית בה הם מבלים את הנצח. מלבד המתים, קיימים באותו העולם יצורים הנקראים הרפיות, שהם עופות בעלי ראש ושדיים של אישה אשר קיבלו מהסמכות את הכוח לראות את הצדדים הגרועים של כל אדם. אלה עסוקות בהצקה לרוחות בכך שהן מזכירות להן בצווחות את הדברים הרעים שעשו. דמון דֶמוֹן הוא יצור המהווה התגלמות פיזית של נשמתו של אדם חי. בעולמה של ליירה, גיבורת הטרילוגיה, הדמונים עוטים צורה של בעלי חיים והם נמצאים בגוף נפרד מגוף האדם אליו הם משתייכים, לעומת העולם שמבוסס על עולמנו, שבו דמונים הם בלתי נראים. לא ידוע כיצד או מהיכן דמונים נוצרים, אך כשאדם מת הדמון שלו נמוג ומתפוגג כמו "אטומים של עשן". לדמונים של ילדים שטרם הגיעו לבגרות מינית יש יכולת לשנות את צורתם וללבוש כל צורה שירצו, לפי רצון אישי ונסיבות חיצוניות (מה שמייצג את השינויים והתהפוכות הרגשיות בחייהם של ילדים ובני נוער). כשאדם מגיע לגיל הבגרות, דמותו של הדמון מתקבעת בצורה הדרגתית. בני אדם חייבים להישאר קרובים במידה מסוימת אל הדמונים שלהם, מלבד מכשפות, אשר יכולות להימצא במרחק רב מאוד מהם. בספר הראשון בסדרה מסופר שנגיעה של אדם בדמון של מישהו אחר היא ההפרה הבוטה ביותר של כללי ההתנהגות, למרות שדמונים יכולים לגעת אחד בשני בחופשיות. לכן, הפרדה כוחנית של אדם מהדמון שלו היא מעשה אכזרי, אשר גורם כאב עצום גם לאדם וגם לדמון, כאב שבסופו של דבר עלול להוביל לנזק בלתי-הפיך ואפילו למוות. בטרילוגיה, הארגון הכללי להקרבת נוער (אכל"נ), חוטף ילדים (בעיקר יתומים או ממוצא סועני), משתמש בגיליוטינה מיוחדת המאפשרת הפרדה של ילדים מהדמונים שלהם ללא הריגתם, אך גורמת להם להפוך לסוג של זומבים. בתהליך זה נפלטת אנרגיה רבה, אשר אותה הארגון, הנשלט בידי המגיסטריום, מנצל למטרות שונות. דמויות ליירה בלאקווה - בתם של הלורד עזריאל וגברת קולטר, בעלת כישרון לשקר. מרבית חייה לא ידעה ליירה כי לורד עזריאל וגברת קולטר הם למעשה הוריה. במשך שלושת הספרים היא ניחנת בתכונה יוצאת דופן של יכולת לקרוא את מכשיר האלתיומטר (אלתיה= אמת; מד אמת) ולמצוא את דרכה בעזרת מילים (ולכן זוכה בכינוי "לשון חלקות", Silvertongue). בסוף הספר השלישי, "משקפת הענבר", היא מאבדת את היכולת הזו. הדמון שלה, "פנטלימון", מתקבע בבגרותה כצובל אורנים. לפי נבואה עתיקה, ליירה היא למעשה גרסה של חוה, אם כל חטא, לכן המגיסטריום רודף אחריה. ויליאם 'ויל' פארי - ילד בעל אופי מחושל החובר לליירה בתחילת הספר השני. ויל הוא נושא ה"סכין המעודן", סכין אשר יכול לפתוח צוהר בין העולמות השונים וגם לסגור אותם. אימו חולה והוא נאלץ לעזוב אותה ולצאת למסע בכדי לחפש את אביו הנעדר, אשר בו הוא מוצא פתח לעולם אחר. הדמון שלו, "קירג'אווה", אשר נחשפת לקראת סוף הסדרה, מתקבעת כחתולה. רוג'ר פרסלואו - נער עובד מטבח בקולג' ג'ורדן, אשר מיודד עם ליירה. הוא נחטף בידי ארגון האכלנים, מחולץ על ידי ליירה ונהרג בידי לורד עזריאל בסוף הספר הראשון. ליירה יוצאת למסע בעולם המתים במטרה למצוא אותו. לורד עזריאל - אביה של ליירה, מדען שעומד בראש הכוח שהכריז מלחמה על ה"סמכות". הדמון שלו בצורת נמרת שלג. העביר את ליירה לחסות קולג' ג'ורדן בעודה פעוטה, הסתיר ממנה את העובדה כי הוא אביה וגרם לה לחשוב כי הוא הדוד שלה. מאריסה קולטר - אמה של ליירה, ומי שעמדה בראש הארגון הכללי להקרבת הנוער (האכלנים) בחסות המגיסטריום. הדמון שלה בצורת קוף זהוב. מביעה עניין בליירה לראשונה רק כאשר מלאו לה 12 שנים. יוריק ברינסון - דב משוריין, מלכם הגולה של הדובים, שליירה עוזרת לו להשיב את מלכותו. מזכיר לליירה את ויל באישיותו, בזמן שבירנסון מעריך זאת הן כלוחם והן כאדם. ב"משקפת הענבר" עוזר יוריק לוויל וליירה לתקן את הסכין המעודן שנשבר. סרפינה פקלה - מלכת המכשפות. עוזרת לליירה ולוויל במסעם ותורמת למלחמה ב"סמכות". ד"ר מארי מאלון - מדענית שעוזרת לליירה ולוויל. יוצרת 'משקפת הענבר', שחוקרת באמצעותה את 'האבק' - השקיל לתודעה האנושית ונראה כמו אור זהוב - ושהוא בעצם מקור חיותם של כל העולמות. בלתמוס וברוך - שני מלאכים נמוכי דרגה שעוזרים לוויל, המנהלים מערכת יחסים הומוסקסואלית. שניהם מתים בניסיון לעזור לוויל וללורד עזריאל לנצח. האב יו מקפייל - הנשיא של בית הדין המשמעתי של מועצת המגיסטריום. האב לואי גומז - כומר צעיר שנשלח על ידי מועצת הכנסייה של המגיסטריום להרוג את ליירה. הוא היה קרוב להצלחה אבל בלתמוס חזר והרג אותו לפני שהצליח. לורד רוק - גילווספי, רב המרגלים של הלורד עזריאל. לי סקורסבי - אווירונאוט טקסני שמטיס כדור פורח ועוזר לליירה והדב יוריק ברינסון. לאחר מותו, עזר לכוחותיו של לורד עזריאל להילחם ברפאים. ג'ון פא - נקרא גם 'לורד פא'. מנהיג סועני המערב. האביר טיאליס וליידי סלמאקיה - שני מרגלים 'גליווספים' הנשלחים מטעם לורד עזריאל ללוות את ויל וליירה במסעם, מתו יחדיו בשביל להגן עליהם, בעולם המתים. הסמכות - מלאך רב עוצמה שנברא ראשון והכריז על עצמו כבורא העולם וכשליט עליו. מעביר את כוחו למטטרון. לבסוף ויל וליירה מוצאים אותו ומשחררים אותו מחדר הבדולח שלו מתוך רחמים (מכיוון שאינם יודעים את מי הם מצאו) ומשב רוח מפרק אותו. מטטרון - מלאך, עוצר ממלכת השמים שנטל את השלטון לאחר שהסמכות הזדקן. לורד עזריאל וגברת קולטר הורגים אותו תוך הקרבת חייהם. ג'ון פארי - אביו של ויל, העביר לויל את משימתו להביא את 'הסכין המעודן' ללורד עזריאל ומיד לאחר מכן מת מחץ של מכשפה (יוטה קמאינן), שהרגה אותו מכיוון שדחה את אהבתה (המכשפה התאבדה לאחר מכן כי פחדה מזעמו של ויל). אטאל - יצור דמוי פיל בשם מולפה. התיידדה עם דוקטור מארי מאלון ועזרה לה להכיר את מנהגיהם של המולפות. מוקסי - החתולה של ויל, בזכותה הצליח לגבור על האנשים שפרצו לביתו. עלילות הספרים המצפן הזהוב (במקור: "אורות צפוניים") ממוזער\|150px\|עטיפת "המצפן הזהוב" - הספר הראשון בטרילוגיית 'חומריו האפלים'. מימין לשמאל: יוריק בירנסון, ליירה ופנטלימון, סרפינה פקלה הספר הראשון מספר על ליירה בלאקווה, ילדה בת 12 הגרה בעיר אוקספורד שבאנגליה בעולם מקביל. אוקספורד של ליירה מזכירה את אוקספורד של עולמנו, אך קולג' ג'ורדן שבו היא מתגוררת לא קיים במציאות המוכרת לנו. ליירה שומעת בחשאי הרצאה של דודה, הלורד עזריאל, בפני פרופסורים בקולג' על סוג של חלקיקים אלמנטריים המכונים "אבק" (Dust). האבק נמשך למבוגרים, אך לא לילדים ולורד עזריאל מציג כי ישנה "עיר מרחפת בשמיים" באזור הצפון, אותה ניתן לראות דרך צילום מיוחד המתעד את האבק. לאחר זמן מה יוצא לורד עזריאל לצפון במטרה להמשיך במחקרו על האבק, שם הוא נכלא בידי יריביו. ילדים רבים מתחילים להיעלם באוקספורד וביניהם רוג'ר, חברה הטוב של ליירה. ליירה נאלצת לעזוב את קולג' ג'ורדן לראשונה בחייה ולעבור לגור עם אישה בשם גברת קולטר. לפני עזיבתה, מקבלת ליירה ממנהל קולג' ג'ורדן מכשיר קסום הנקרא אלתיומטר, אשר מסוגל לענות על כל שאלה אם יודעים לפרש את אותותיו (מלאכה קשה ומורכבת). כאשר היא מקבלת את האלתיומטר מידי המנהל, אומר לה האחרון שלא תגלה עליו לאיש וגם מנסה לספר לה משהו על לורד עזריאל. לאחר מספר התרחשויות שעוררו את חשדה בנוגע לטיב כוונותיה של גברת קולטר, בורחת ליירה ויוצאת אל הצפון במטרה להציל את חברה. במסעה היא מלווה באווירונאוט לי סקורסבי, במכשפות, ב"סוענים" (Gyptians, גרסה שונה מעט של הצוענים של עולמנו), ובדוב משוריין (מעין דוב קוטב המסוגל לדבר ולבנות דברים) בשם יוריק בירנסון, מלכם הגולה של הדובים המשוריינים אשר מתגוררים בסבאלברד. ליירה מגיעה למקום אליו נלקחו הילדים בצפון הרחוק, ושבו נערכים ניסויים בידי ארגון האכלנים. במסגרת הניסוי מנותק הקשר בין הילדים לבין הדמון שלהם (מעשה אכזרי מאין כמותו בעולם של ליירה). ליירה נתפסת בידי האויב ועומדת לעבור את הניסוי, אך הדבר נמנע ברגע האחרון על ידי גברת קולטר, שמתגלה למעשה כאמהּ של ליירה. לאחר שליירה מצליחה להציל את הילדים היא נוסעת עם רוג'ר צפונה יותר, אל המקום בו מוחזק לורד עזריאל (שהתגלה בינתיים כאביה) על ידי מלך הדובים הנוכחי. היא מצליחה להערים על המלך על מנת שילחם בדו-קרב עם יוריק, אשר הוגלה ממלכת הדובים ויוריק מצליח לנצח ולהדיח אותו. ליירה זוכה להגיע אל לורד עזריאל, אולם הוא מקריב את חברה רוג'ר על מנת לפתוח שער לעולם חדש, מתוך כוונה לקרוא תיגר על אלוהים (המכונה "הסמכות"). הספר מסתיים כאשר ליירה מתחילה לפסוע אל עבר העולם החדש בעקבות אביה. הסכין המעודן שמאל\|ממוזער\|150px\|עטיפת "הסכין המעודן" - הספר השני בטרילוגיית 'חומריו האפלים'. באיור ניתן לראות את המלאכים בלתמוס וברוך. הספר השני מציג את ויל (ויליאם) פארי, נער בן גילה של ליירה מעולמנו, המטפל באם הלוקה בנפשה ומחפש את אביו שנעלם בצפון שנים רבות קודם לכן. כאשר פורצים לביתו שני אנשים המחפשים את אביו, ויל תוקף אותם והורג אחד מהם בטעות. הוא נאלץ להימלט לאוקספורד, שם הוא מגלה במקרה פתח המוביל אל עולם חדש ומוזר, בו הוא פוגש את ליירה. השניים מגלים כי באותו עולם מסתובבים "רפאים" (Specters) - יצורים אשר ילדים אינם יכולים לראותם, ואשר תוקפים מבוגרים ושואבים מהם את החיים (זוללים את הדמון שלהם). ליירה נכנסת אל עולמו של ויל (עולמנו) כדי לחפש מדען שיוכל לעזור לה בניסיונה להבין את מהות האבק, ופוגשת בד"ר מארי מאלון, פיזיקאית החוקרת את החומר האפל, אשר מחקרה מאפשר תקשורת עם האבק. לאחר שליירה מבקרת את מארי בפעם השנייה, נגנב האלתיומטר שלה על ידי אציל בריטי, שמוצאו מעולמה של ליירה. האציל מוכן להחזיר לליירה את האלתיומטר אם תביא לו מעולם הרפאים את "הסכין המעודן", שעל תכונותיו הוא אינו מפרט. ויל וליירה משיגים את הסכין תוך מאבק באדם שמחזיק אותו אצלו לצורך התגוננות מהרפאים, אולם ויל נפצע תוך כדי המאבק ומאבד שתיים מאצבעותיו. אובדן זה מהווה אות לכך שהוא "נושא הסכין", ונושא הסכין הקודם מלמד אותו כיצד להשתמש בו בכדי לפתוח פתחים לעולמות אחרים - כמו הפתח שדרכו עבר ויל עצמו. בעזרת יכולת זו מצליחים ויל וליירה להחזיר לעצמם את האלתיומטר ולהימלט, תוך המשך החיפוש אחר אביו של ויל. במקביל לעלילת ליירה וויל, העלילה מספרת על מסען של המכשפות ועל מסעו של האווירונאוט לי סקורסבי. המכשפות מחפשות את ליירה ופוגשות "מלאכים" - יצורים תבוניים שנוצרו מהאבק. לי סקורסבי, מחפש אחר סטינסלאוס גרומן, מלומד בעולמה של ליירה שנעלם בצפון ונחשב למת, אך למעשה מגלה כי הוא בחר להיות שאמאן. לבסוף מוצאות המכשפות את ויל וליירה ומלוות אותם, ואילו סקורסבי מוצא את גרומן ומלווה אותו אל עולם הרפאים. בעולם זה הם מותקפים על ידי חיילים מעולמה של ליירה, וסקורסבי נהרג תוך שהוא מאפשר לגרומן להימלט ולחפש את ויל. בסיום הספר, גרומן מוצא את ויל ומרפא אותו, אך נהרג מיד לאחר שויל מבין כי גרומן הוא למעשה אביו. כאשר ויל שב למחנה הוא מגלה שהמכשפות הותקפו על ידי הרפאים ושליירה נעלמה. באותו הזמן מגיעים אליו שני מלאכים בשם בלתמוס וברוך, אשר מבקשים ממנו שיתלווה אליהם אל הלורד עזריאל כדי לסייע לו במלחמתו נגד הסמכות. הספר מסתיים כאשר ויל נדרש לבצע את ההחלטה. משקפת הענבר שמאל\|ממוזער\|150px\|עטיפת "משקפת הענבר" - הספר השלישי בטרילוגיית 'חומריו האפלים'. באיור: בצד ימין למעלה נמצא האביר טיאליס ומולו ההרפיה כנפי-חסד. מתחתם משתקפים ליירה וויל וברקע אחד מעצי הגלגלים. הספר השלישי מספר על מסעו של ויל ועל הקרב האחרון בין כוחותיו של לורד עזריאל לכוחות "הסמכות" והמגיסטריום. ויל מצליח להציל את ליירה מידי הגברת קולטר שחטפה אותה והותירה אותה מורדמת תקופה, אך תוך כדי כך שובר את הסכין המעודן ונזקק לעזרתו של יוריק בירנסון בכדי לתקנו. אל ויל וליירה מצטרפים שני מרגלים של לורד עזריאל, בנים לגזע של ננסים, הדורשים כי ויל וליירה יצטרפו מיידית לכוחותיו של עזריאל. ליירה, שבזמן תרדמתה חלמה על הסבל שעובר על רוג'ר בעולם המתים, משכנעת את ויל להשתמש בסכין כדי להגיע אל עולם המתים ולחלץ את הנשמות הכלואות בו. כשוויל וליירה מגיעים לעולם המתים הם מגלים כי הוא משמש כמעין בית כלא לנשמות, שמונע מהן להתפרק חזרה לאבק שמרכיב אותן. בסיוע רוחותיהם של לי סקורסבי ואביו של ויל, מצליחים השניים לפתוח פתח בעולם המתים אל עולם חדש, שבו המתים מתפוררים חזרה לאבק וזוכים למנוחה. חלק מהמתים, שאינם מוכנים עדיין להתפורר ורוצים לסייע במלחמה, מצטרפים אל ויל וליירה שפותחים פתח חדש, אל העולם שבו מתנהלת המלחמה של לורד עזריאל נגד הסמכות. במהלך הקרב הגדול מצליחים ויל וליירה למצוא את הדמונים שלהם, אותם נאלצו להשאיר מאחור לפני שנכנסו לארץ המתים. עבור ויל זו הפעם הראשונה בה הוא רואה את הדמון שלו כדמות של חיה מחוץ לגופו. במהלך הקרב מצליחים לורד עזריאל והגברת קולטר, שעברה לצד כוחותיו בשם אהבתה לליירה, לחדור אל מצודתה של הסמכות ולהביס במחיר חייהם את מטטרון, סגנו של הסמכות והמפקד בפועל של כוחותיו. הסמכות עצמו מתגלה על ידי ויל וליירה כשהוא מוברח מאזור הקרב, והם מגלים כי מדובר במלאך תשוש, שמתפורר לאבק ברגע בו הוא נחשף לאוויר. וויל וליירה נמלטים מזירת הקרב ומגיעים לעולם חדש, שאליו הגיעה גם ד"ר מארי מאלון, ובו שוכנות חיות תבוניות הנעות על גלגלים, בשם מולפה. מארי מסייעת להם להבין את מהות הקשר ההולך ונרקם ביניהם, ולאחר שהם מממשים אותו, זרימת האבק באותו עולם - שעד אז הייתה בלתי סדירה וגרמה לגסיסתו - שבה למהלכה התקין. עם זאת, לאחר הניצחון מובהר לליירה ולויל כי עליהם להיפרד. זאת מאחר שאף אדם אינו יכול לחיות יותר מדי בעולם שבו לא נולד מבלי לגרום נזקים כבדים לבריאותו, וליירה וויל שייכים לעולמות שונים. גם הסכין המעודן אינו יכול לסייע להם, שכן מתגלה כי שימוש בסכין הוא הגורם ליצירת הרפאים, והדרך היחידה להשמידם לחלוטין ולמנוע את אובדן האבק הבורח בין העולמות היא סגירת כל הפתחים שנוצרו על ידי הסכין והשמדתו. נאמר להם כי אפשרי להשאיר פתח יחיד בלבד, אך ליירה מבינה במהרה כי הפתח הזה צריך להיות הפתח מעולם המתים אל העולם הגשמי, כדי להעניק למתים את שחרורם לאחר המוות. ויל וליירה נאלצים לחזור כל אחד לעולמו שלו ולהיפרד זו מזה לעד. השפעות ותגובות פולמן מציין כי שלושת מקורות ההשפעה הראשיים שלו הם: "על תיאטרון המריונטות" של היינריך פון קלייסט, "גן העדן האבוד" של ג'ון מילטון, ועבודותיו של ויליאם בלייק. לטרילוגיה פן אתאיסטי חזק, ופולמן תוקף בה הן את הדת המאורגנת (ובעיקר את הכנסייה הקתולית) והן את השפעת הדת על האנשים. גישה זו הובילה להתנגדות לטרילוגיה, בעיקר בקרב קבוצות נוצריות אדוקות. עם זאת, הטרילוגיה זכתה לתמיכה ממספר חוגים דתיים ליברליים יותר שהצביעו על כך שהיא מביעה התנגדות לשימוש בדת כמכשיר דיכוי, ולא לדת עצמה; לדוגמה, הביקורת של המחבר מופנה ברובה כלפי התנגדות הנצרות הקתולית למדע, ותפיסתו כ"דברי כפירה", דבר המאפיין את גישת הכנסייה הנוצרית בימי הביניים, אולם אינו מובנה בדתות עצמן. למרות הגישה האתאיסטית הבולטת בטרילוגיה, מבין השורות עולים דווקא סממנים דתיים מובהקים, כמו הכוונת פעולות הגיבורים (ליירה, מארי מאלון) על ידי ישות תבונית עליונה כלשהי איתה הם מתקשרים, או קיום כלשהו לאחר המוות. כמו כן המלחמה בדת עצמה היא מלחמה בחלק מאותן ישויות תבוניות עילאיות, כגון האל ומשרתיו. פרסים "משקפת הענבר" זכה בשנת 2002 בפרס ספר השנה של וויטברד, פרס בריטי יוקרתי. הייתה זו הפעם הראשונה שבה ספר מקטגוריית ספרי הילדים זוכה בפרס זה. "המצפן הזהוב" זכה בשנת 1995 בפרס מדליית קרנגי המוענקת לספרי ילדים. בשנת 2003 הטרילוגיה נבחרה במשאל של ה-BBC במקום השלישי בדירוג "הספר האהוב ביותר באנגליה" (לאחר שר הטבעות וגאווה ודעה קדומה, ולפני מדריך הטרמפיסט לגלקסיה). ספרי המשך שמאל\|ממוזער\|250px\| "אוקספורד של ליירה" אוקספורד של ליירה אוקספורד של ליירה (Lyra's Oxford) הוא ספרון קצר בן 68 עמודים פרי עטו של פולמן. הסיפור מתרחש שנתיים לאחר סוף משקפת הענבר. הספר מתחיל עם ליירה ופאן יושבים על גגות של אוקספורד, כשלפתע ליירה מאתרת מרחוק דמון של מכשפה, בצורת יסעור, נרדף על ידי להקת זרזירים. בספר ניתן למצוא גם מפה מאוירת של אוקספורד בעולמה של ליירה, גלויה מהדמות מארי מאלון ותוספות שונות. הספר יצא לאור בשנת 2003 באנגלית, אך טרם תורגם לעברית. תיאורו של פולמן לספר: היה היה בצפון היה היה בצפון (Once Upon a Time In The North), מתרחש כמה עשרות שנים לפני הטרילוגיה העיקרית, ומספר על איך לי סקורסבי ויוריק בירנסון נפגשו כשהיו צעירים. הספר יצא לאור בשנת 2008 באנגלית, אך טרם תורגם לעברית. The Collectors העלילה מתמקדת בסיפורה של גברת קולטר, לפני עלילת הטרילוגיה המקורית. במקור פורסם כספר מוקלט בשנת 2014 ופורסם כספר מוחשי לקריאה בסוף שנת 2022. הספר טרם תורגם לעברית. Serpentine העלילה מתמקדת בסיפורה של ליירה בת ה-18 במסעה עם פנטלימון לצפון, לאחר עלילת הטרילוגיה המקורית. במקור הספר נמכר באירוע צדקה בלבד בשנת 2004, אך בהמשך ראה אור בציבור הרחב בסוף שנת 2022. הספר טרם תורגם לעברית. ספר האבק ספר האבק (The Book Of Dust) היא טרילוגיית סדרת ספרי המשך המתרחשת לפני, במהלך ולאחר טרילוגיית חומריו האפלים. פולמן תיאר זאת כ"שוויון", ולא כספר המשך, אשר "התחיל ויגמר עם ליירה". ספר האבק: סירת מבטחים (La Belle Sauvage) הספר הראשון בסדרה מתמקד בסיפורו של ילד בשם מלקולם, שנקלע למסע בו הוא מגן על ליירה, אשר בעלילה זו עודנה תינוקת. בנוסף, מתוארים בספר סיפורם של דמויות משניות מהטרילוגיה המקורית, כמו: כיצד פארדר קוראם וסרפינה פקאלה התאהבו? איך ליירה הגיעה לקולג' ג'ורדן? הספר ראה אור באנגלית בשנת 2017 ובעברית בשנת 2018 בתרגומה של יעל אכמון בהוצאת זמורה-ביתן. ספר האבק: חבר העמים הסודי (The Secret Commonwealth) הספר מתמקד בליירה בת ה-20, אשר נוסעת למזרח הרחוק דרך הלבנט. שמו של הספר מגיע מן הספר "אוסף פולקלור" (compilation of folklore) אשר פולמן הכריז עליו כעל הספר האהוב עליו. הספר יצא לאור באנגלית בשנת 2019 וטרם ראה אור בעברית. הספר השלישי בסדרת "ספר האבק" טרם פורסם. בחודש אוקטובר 2022 נשאל פולמן בטוויטר מה קצב ההתקדמות והוא ענה "אני כותב אותו ברגעים אלה. הגעתי לעמוד 275". תרגום עברי הספר הראשון ראה אור לראשונה בעברית בשנת 1998 תחת השם "אורות צפוניים" בתרגומו של בועז וויס ובהוצאת "אופוס". ב-2003 יצא לאור בשנית, תחת השם "המצפן הזהוב" בתרגומה של יעל סלע - שפירו, ובעריכתה של רבקה פנדריך, בהוצאה משותפת של "כתר ספרים" ו"אופוס". לאחר מכן תורגמו גם "הסכין המעודן" (2004) ו"משקפת הענבר" (2005). את עטיפת הספרים המחודשים אייר דוד פולונסקי. עיבודים הסרט בשנת 2002 קנו אולפני "ניו ליין סינמה" את הזכויות על הספרים, המופקים על ידם ועל ידי סקולסטיק (הוצאת הספרים של הארי פוטר בארצות הברית). את הסרטים ביים הבמאי כריס וייץ. הסרט הראשון יצא לאקרנים בישראל ב-7 בדצמבר 2007. תוכנן שאם יצליח, יצולמו שני סרטי ההמשך ברצף, כמו שר הטבעות ושני הסרטים האחרונים בטרילוגית המטריקס. במאי 2006 פרש טאקר מתפקיד הבמאי והעביר אותו לוייץ. וייץ אמר שכדי לא לפגוע ברגשות כל הצופים, ייחתכו מהסרט קטעים העוסקים בסמכות ובכנסייה. ביוני 2006 הוציאו אולפני "ניו ליין סינמה" הודעה ובה נכתב שתקציב הסרט יעמוד על כ-150 מיליון דולר. הקדימון המלא של הסרט יצא ב-10 באוקטובר 2007. את דמותה של גברת קולטר גילמה השחקנית ניקול קידמן ואת דמותו של הלורד עזריאל גילם השחקן דניאל קרייג, הידוע בעיקר בזכות תפקידו בסרטי ג'יימס בונד. את דמותה של ליירה גילמה שחקנית צעירה ואלמונית בשם דקוטה בלו ריצ'רדס. מתוך התחשבות בסך ההכנסות בארצות הברית בלבד, הוחלט כי לא להמשיך את הטרילוגיה לשני סרטים נוספים. סדרת הטלוויזיה ממוזער\|300px\|קאסט הסדרה בנובמבר 2015 רשתות BBC ו-HBO החלו בהפקת עיבוד טלוויזיוני לחומריו האפלים, בשיתוף פעולה עם חברות Bad Wolf ו-New Line Cinema. ביוני 2018 פורסם כי ג'יימס מק'אבוי לוהק לתפקיד לורד עזריאל, רות' וילסון לוהקה לתפקיד גברת קולטר, לין-מנואל מירנדה לוהק לתפקיד לי סקורסבי ודפני קין לוהקה לתפקיד ליירה. הפרק הראשון בסדרת הטלוויזיה "חומריו האפלים" שודר ב־33 בנובמבר 2019. סדרת חומריו האפלים סיימה את שידוריה לאחר שלוש עונות בדצמבר 2022 והשלימה את עלילת שלושת ספרי הטרילוגיה. ראו גם חומריו האפלים (סדרת טלוויזיה) קישורים חיצוניים אתר ישראלי העוסק בטרילוגיה ובפיליפ פולמן על דמונים ומלאכים מאמר על דמונים חומריו האפלים אינם כה אפלים, אתר מילימילים הערות שוליים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:ספרי פנטזיה אפית קטגוריה:סדרות ספרי פנטזיה קטגוריה:ספרים זוכי מדליית קרנגי קטגוריה:ספרים שעובדו לסרטים קטגוריה:ספרים שעובדו לבמה קטגוריה:ביקורת דת בספרות קטגוריה:ספרי הוצאת כתר קטגוריה:ספרי הוצאת אופוס קטגוריה:מחלוקות בספרות	2024-06-18T12:17:37
A Change of Seasons	A Change of Seasons הוא מיני-אלבום של להקת הפרוג מטאל דרים ת'יאטר, שיצא לאור ב-1995. הרצועה הראשונה כוללת שבעה חלקים שמרכיבים את היצירה "A Change of Seasons". בשיר משולבים קטעי סאונד מתוך הסרט "ללכת שבי אחריו" בכיכובו של רובין ויליאמס. חלקו השני של האלבום מכיל גרסאות כיסוי לשירים מוכרים שהוקלטו בהופעה חיה במועדון הג'אז של רוני סקוט בלונדון. רשימת רצועות השתתפו באלבום ג'יימס לאברי - שירה ג'ון מיונג - בס ג'ון פטרוצ'י - גיטרה ושירה מייק פורטנוי - תופים ושירה דרק שריניאן - קלידים קישורים חיצוניים מילות השירים באלבום קטגוריה:מיני-אלבומי בכורה מ-1995 קטגוריה:אלבומי דרים ת'יאטר קטגוריה:מיני-אלבומים באנגלית	2024-10-17T15:44:56
ארבע פעולות החשבון	שמאל\|130px ארבע פעולות החשבון הן פעולות החשבון הבסיסיות ביותר, השימושיות בחיי היומיום של מרבית בני האדם. פעולות אלה נלמדות בתחילת לימודי המתמטיקה בבית הספר היסודי, וחרף פשטותן היחסית, נדרשת לביצוען מידה מסוימת של הפשטה. ארבע פעולות החשבון הן חיבור, חיסור, כפל וחילוק. כל אחת מפעולות אלה היא פעולה בינארית, כלומר פונקציה הפועלת על שני מספרים. להבהרת המשך הדיון נציין שפעולה נקראת "סגורה" בקבוצה מסוימת כאשר התוצאות שהיא מחזירה שייכות תמיד לאותה הקבוצה. חיבור שמאל\|ממוזער\|180px\| משמעותו המקובלת של החיבור היא משמעות של צירוף. המספרים הנתונים לחיבור נקראים "מחוברים" (כאשר כל אחד מהם נקרא "מחובר"), והמספר המתקבל כתוצאה מהחיבור נקרא "סכום". פעולת החיבור מסומנת בסימן , המבוטא "ועוד" או "פלוס". לכן, את הביטוי 3 + 5 יש לקרוא "חמש ועוד שלוש" או "חמש פלוס שלוש". כדי לחשב חיבור, אפשר להיעזר בלוח החיבור, שהוא טבלה המציגה את תוצאותיה של פעולת החיבור בין כל שני מספרים בני ספרה אחת. פעולת החיבור סגורה בקבוצת המספרים הטבעיים, כלומר חיבור של שני מספרים טבעיים אף הוא מספר טבעי. לוח החיבור98 76543210+98765432100109876543211111098765432212111098765433131211109876544141312111098765515141312111098766161514131211109877171615141312111098818171615141312111099 חיסור שמאל\|ממוזער\|180px\| בפעולת החיסור ניתנים כרגיל שני מספרים, הראשון אשר ממנו מחסרים נקרא "מְחוּסַר", והשני, שאותו מחסרים, נקרא "מְחַסְר". המספר המתקבל כתוצאה מהחיסור נקרא "הֶפְרֵשׁ". פעולת החיסור מסומנת בסימן , המבוטא "מינוס" או "פחות". לכן, את הביטוי 2 - 5 יש לקרוא "חמש מינוס שתיים" או "חמש פחות שתיים". בחינת תוצאת החיסור נעשית באמצעות חיבור ההפרש למחסר. הדרך האינטואיטיבית המקובלת לחשוב על חיסור היא כעל גריעה: אם בקבוצה היה מספר כלשהו של עצמים וגרענו מהקבוצה חלק מהעצמים, כמה נשארו? חיסור היא הפעולה ההפוכה לחיבור, כלומר אם , הרי פעולת החיסור תיתן תשובה לשאלה: כאשר במשוואה זו ידועים ערכיהם של b ושל c, מהו ערכו של a ? פעולת החיסור אינה סגורה בקבוצת המספרים הטבעיים, משום שחיסור מספר ממספר קטן ממנו נותנת מספר שלילי. פעולת החיסור סגורה בקבוצת המספרים השלמים. ניתן להרחיב את הגדרתה של פעולת החיבור בקבוצת המספרים הטבעיים כך שתחול גם על קבוצת המספרים השלמים. למעשה בקבוצת המספרים השלמים ובקבוצות שמכילות אותה, פעולה של חיסור מספר כלשהו זהה לפעולה של חיבור , שהוא המספר הנגדי של , כלומר . על כן, ניתן לראות כל פעולת חיסור כסוג של פעולת חיבור. כפל שמאל\|ממוזער\|200px\| בפעולת כפל נתונים שני מספרים. האחד - הראשון בסדר הכתיבה אשר אותו מכפילים - נקרא "נִכְפָּל", והשני - בו מכפילים - נקרא" "כּוֹפֵל". שניהם יחדו נקראים "גורמים". עבור שאלות מילוליות - הנכפל נושא תמיד את השם הנתון בשאלה (כדורים / בובות וכו'). הכופל מראה פי כמה להגדיל את הנכפל, ולכן מיחסים לו את השם "פעמים". המספר המתקבל כתוצאה מהכפל נקרא "מַכְפֵּלָה". את הביטוי יש לקרוא "שלוש כפול חמש" או "חמש פעמים שלוש ". כפל הוא קיצור של פעולת החיבור, אך באופן כללי נוהגים לראות כפל כפעולה העומדת בפני עצמה. בקבוצת השלמים, אפשר להסביר את הפעולה על ידי החלפת המילה "כפול" במילה "פעמים". כך ש- כפול , הוא בעצם, " פעמים " או במפורש, הכפלת מספר במספר , דינה כסכום של עם עצמו פעמים (או כעוצמת קבוצת האיחוד של קבוצות זרות בעלות עוצמה ). הגדרה נאיבית של פעולת הכפל נעשית באמצעות לוח הכפל, שהוא טבלה המציגה את תוצאותיה של פעולת הכפל, הקרויה מכפלה, על כל שני מספרים אפשריים שכל אחד מהם בן ספרה אחת. פעולת הכפל סגורה בקבוצת המספרים הטבעיים, וגם בקבוצת המספרים השלמים. כפל מוגדר גם עבור מספרים רציונליים (שברים) ומספרים ממשיים, בעזרת הרחבת ההגדרה לשלמים. מספר שלם ניתן להצגה כשבר (למשל בבחירת המספר עצמו כמונה, עם מכנה 1), וכפל שברים מוגד כשבר שמונהו הוא מכפלת שני המונים, ומכנהו מכפלת שני המכנים. הכפל היא פעולה קומוטטיבית: החלפת הכופל והנכפל לא משנה את המכפלה, כלומר . עם זאת, יש לשים לב שכאשר מייחסים לכופל, לנכפל, או לשניהם משמעות מוחשית, יש למיקום חשיבות. לדוגמה, יש אותו מספר בקבוקים בשלוש אריזות של עשרה בקבוקים ובעשר אריזות של שלושה בקבוקים, אך אותם שלושים בקבוקים מייצגים מציאות פיזית שונה בשני המקרים. פעולת הכפל מסומנת בסימן או לפעמים , וכאשר אין סכנה לבלבול, משמיטים אותה כליל. כלומר זהה לכתיבת , ו- זהה ל-. לוח הכפל98 76543210000000000009876543210118161412108642022724211815129630336322824201612840445403530252015105055448423630241812606635649423528211470772645648403224168088172635445362718909 הערה: לוח הכפל המוכר יותר (שחיבורו מיוחס לפיתגורס) עוסק במכפלות בתחום 1–10, ולא בתחום 0–9 כפי שמוצג כאן. אין טעם טכני בהצגת מכפלות של 10, משום שאלה הן כבר מכפלות של מספר בן שתי ספרות, שאותן ניתן לבצע לפי לוח הכפל המופיע כאן, והכללים לכפל של מספרים בני יותר מספרה אחת. חילוק שמאל\|ממוזער\|150px\| בפעולת חילוק נתונים שני מספרים. הראשון שאותו מחלקים, נקרא "מחולק". והשני, שבו מחלקים את הראשון, נקרא "מחלק". המספר המתקבל כתוצאה מהחילוק נקרא "מנה". בחילוק אי אפשר לשנות את מיקומם של המספרים הנתונים בו. הבחינה של תוצאת החילוק נעשית באמצעות כפל - מכפילים את המחלק במנה, וכשיש שארית מוסיפים אותה למכפלה של המחלק במנה. את התוצאה משווים למחולק. ישנן שתי משמעויות מקובלות לחילוק - "חילוק לחלקים" ו"חילוק להכלה". חילוק לחלקים היא פעולה של חלוקה לחלקים שווים: אם יש לנו קבוצה בת a איברים וחילקנו אותה ל-b קבוצות שוות בגודלן, כמה איברים יש בכל קבוצה? אם חילקנו עשר פרוסות עוגה בין חמישה ילדים, כמה פרוסות קיבל כל ילד? בחילוק לחלקים נכתב המחלק בלי שם, כי הוא מראה פי כמה להקטין את המחולק, והמנה מציינת כמות מאותו סוג של המחולק. המשמעות השנייה היא חילוק להכלה. שם זה נובע מכך שבחלוקה זו, אנו מקבלים מידע על החלק ועל השלם, ושואלים כמה פעמים החלק מוכל בשלם. בחילוק להכלה נשאלת השאלה, בהינתן שיש לנו קבוצה בגודל a שחילקנו למספר קבוצות שוות בגודל b, מהו מספר הקבוצות שאליהן חילקנו? לדוגמה, אם חילקנו עשר פרוסות עוגה בין מספר ילדים בצורה שווה כך שכל ילד קיבל שתי פרוסות, כמה ילדים יש? בדוגמת העוגות, אנו יודעים שגודל כל חלק הוא 2 וגודל השלם הוא 10, ושואלים את עצמנו כמה פעמים נכנס (מוכל) 2 ב-10. בחילוק להכלה למחולק ולמחלק שם אחד, והמנה נכתבת בלי שם, כי היא מראה כמה פעמים כלול המחלק במחולק. חילוק היא הפעולה ההפוכה לכפל, כלומר אם , הרי פעולת החילוק של c ב-b תיתן תשובה לשאלה: כאשר במשוואה זו ידועים ערכיהם של b ושל c, מהו ערכו של a? אם קיים מספר שלם כזה, אז b מחלק את c. למשל, 6 מחלק את 18 משום ש- (לפעמים כותבים כדי לציין ש- b מחלק את c). פעולת החילוק אינה סגורה בקבוצת המספרים הטבעיים, וגם לא בקבוצת המספרים השלמים, משום שחילוק של 7 ב-2, למשל, נותן תוצאה שאינה מספר שלם. ביצוע פעולת חילוק זו בקבוצת המספרים השלמים נותן מנה 3 ושארית 1. פעולת החילוק סגורה בקבוצת המספרים הרציונליים. ניתן להרחיב את הגדרתן של פעולת החיבור, החיסור והכפל כך שיחולו גם על קבוצת המספרים הרציונליים (ראו בערך מספר רציונלי). עם זאת, מעל קבוצת המספרים הרציונליים (וגם המספרים הממשיים והמרוכבים) התוצאה של חלוקה באפס אינה מוגדרת היטב. זאת מכיוון שמכפלת כל מספר באפס נותנת אפס, ולכן לכל לא קיים מספר כך ש, ואילו כאשר המשוואה שלנו היא הרי שכל מספר הוא תשובה לשאלה שלנו, ולכן התשובה איננה חד משמעית. ישנם פיתוחים מתמטיים של קבוצות המספרים כך שחלוקה באפס תתאפשר (תוך ויתור על חלק מתכונות המספרים), אך באופן כללי תוצאה של חלוקה באפס נותרה בלתי מוגדרת. פעולת החילוק מסומנת בסימן או בסימן . באופן מעשי לרוב נהוג לכתוב חילוק באמצעות שבר, כאשר המחולק הוא המונה והמחלק הוא המכנה. נשים לב כי בקבוצת המספרים הרציונליים ובקבוצות המכילות אותה, פעולה של חילוק במספר כלשהו זהה לפעולה של כפל במספר , שהוא המספר ההופכי של , כלומר . על כן, ניתן לראות כל פעולת חילוק כסוג של פעולת כפל. ניתן להרחיב את הגדרתן של פעולות החיבור, החיסור, הכפל והחילוק כך שיחולו גם על קבוצת המספרים הממשיים וקבוצת המספרים המרוכבים. ראו גם: מבחני התחלקות סדר פעולות החשבון כל אחת מארבע פעולות החשבון פועלת, כאמור לעיל, על שני מספרים, אך ניתן לכתוב ביטויים הכוללים מספרים רבים ופעולות רבות, ובמקרה זה נחוצים כללים לקביעת סדר ביצוע הפעולות (פעולה קרויה גם אופרטור, ומספרים שעליהם היא פועלת קרויים אופרנדים). הכלל הראשון קובע שפעולות כפל וחילוק קודמות לפעולות חיבור וחיסור. כדי לבצע את הפעולות בסדר שונה מהאמור בכלל זה יש להשתמש בסוגריים. לאחר שני כללים אלה, הפעולות מתבצעות משמאל לימין. דוגמאות: את הביטוי יש לחשב: תחילה ולתוצאה להוסיף 3, כך שערכו של הביטוי הוא 23. את הביטוי יש לחשב: תחילה ואת התוצאה יש להכפיל ב-5, כך שערכו של הביטוי הוא 35. בביטוי יש חשיבות רבה לסדר הפעולות (משמאל לימין), משום שביצוע פעולת הכפל לפני פעולת החילוק ייתן תוצאה שונה. בצורת הכתיב המקובלת נכתבת הפעולה, ומשני צדיה המספרים שעליהם היא פועלת. כתיב שאינו מקובל בחיי היומיום הוא הכתיב הפולני, שבו נכתבת הפעולה ואחריה שני המספרים שעליהם היא פועלת. יתרונו של הכתיב הפולני בכך שאין צורך בו בכללי קדימות אופרטורים, ואין צורך בסוגריים. תכונות הפעולות חוק הקיבוץ (אסוציאטיביות) הן החיבור והן הכפל מקיימים את תכונת האסוציאטיביות. פירוש הדבר הוא, עבור כל אחת מהפעולות, שאין חשיבות לסדר הפעלתן כאשר הן היחידות מסוגן וניתן לקבץ אותן בסוגריים בלי שהדבר ישפיע על התוצאה. כלומר, מתקיים: ולכן ניתן לכתוב פשוט . ולכן ניתן לכתוב פשוט . חוק החילוף (קומוטטיביות) שמאל\|250px הן החיבור והן הכפל מקיימים את תכונת הקומוטטיביות. פירוש הדבר הוא שכאשר מחברים או מכפילים שני מספרים, אין חשיבות לשאלה מי הראשון ומי השני. כלומר, מתקיים: . . לעומת זאת, חיסור וחילוק אינן קומוטטיביות. כאשר מתרגמים את אופרטורי החילוק והחיסור לאופרטורי חיבור וכפל משנים את האופרנד השני, ולכן יש חשיבות לסדר האופרנדים. קל לראות זאת על ידי דוגמה: , אבל . אין זה מקרי שקיבלנו מספרים נגדיים - זוהי תכונה כללית. , אבל . גם כאן, אין זה מקרי שקיבלנו שני מספרים כך שהאחד שווה ל-1 חלקי השני. חוק הפילוג (דיסטריבוטיביות) החוק הקושר את פעולות החיבור והכפל הוא חוק הפילוג (החוק הדיסטריבוטיבי), הקובע שלכל שלושה מספרים מתקיים ש . פעולות החשבון בחיי היומיום פעולות החשבון הן פעולות מופשטות, המוגדרות על עצמים מופשטים - המספרים. חרף זאת, יש לפעולות החשבון שימושים רבים בחיי היומיום, כפי שיעידו הדוגמאות הבאות: בידי השמאלית שקית ובה חמישה תפוחים, ובידי הימנית שקית ובה שבעה תפוחים. כמה תפוחים יש בשתי ידי? התשובה ניתנת באמצעות פעולת החיבור, והיא: שנים-עשר תפוחים. דני מחזיק שקית ובה עשר סוכריות. הוא נותן לדנה ארבע סוכריות. כמה סוכריות נותרו לדני? התשובה ניתנת באמצעות פעולת החיסור, והיא: שש סוכריות. כל תלמיד בכיתה שבה עשרים תלמידים תרם חמישה שקלים לקרן הקיימת. כמה שקלים נתרמו בסך הכל? התשובה ניתנת באמצעות פעולת הכפל, והיא: מאה שקלים. לכיתה בת עשרה תלמידים הגיעה שקית ובה חמישים סוכריות, שחולקו שווה בשווה בין התלמידים. כמה סוכריות קיבל כל תלמיד? התשובה ניתנת באמצעות פעולת החילוק, והיא: חמש סוכריות. נשים לב למשותף חשוב לכל הדוגמאות הללו: בכולם הספירה נעשית באמצעות מספרים טבעיים (מספרים חיוביים ושלמים) - ואכן, לרוב יש משמעות אינטואיטיבית לפעולות החשבון רק כאשר הן עוסקות במספרים טבעיים, אם כי גם למספרים רציונליים יש מקום - למשל, תשלום יכול להיעשות בחלקי שקלים, ומינוס יכול לייצג חוב, כפי שמראה הדוגמה הבאה: אדם קנה אצל הירקן 4 ק"ג עגבניות במחיר של 3.25 ש"ח לקילוגרם ו-5 ק"ג בצל במחיר של 2.55 ש"ח לק"ג. הוא הושיט לירקן שטר של 20 ש"ח, כמה עודף יקבל? כלים לביצוע פעולות החשבון פעולות החשבון הן פעולות מופשטות על עצמים מופשטים, ולכן ניתן לבצע אותן במוח האדם. את הפעולות ניתן לבצע בחישוב בראש או להיעזר בכלי כתיבה לשם רישום הפעולות וביצוע הטכניקות המקובלות לשם קבלת התוצאה. כלים ספציפיים לביצוע פעולות החשבון הם: אצבעות כף היד (הכלי הקדום ביותר) חשבונייה (אבקוס): מסגרת עץ שבתוכה חרוזים המושחלים על מוטות. החשבונייה שימשה במשך אלפי שנים ככלי לביצוע ארבע פעולות החשבון. סרגל חישוב: מכשיר מכני לעריכת חישובים. הסרגל מורכב מלפחות שתי סקאלות מופרדות היטב, עם אשנב זז הקרוי סמן. לפני המצאת המחשבון היה סרגל החישוב כלי החישוב הנפוץ ביותר במדע ובהנדסה. מכונת חישוב: מכשיר מכני או אלקטרוני המיועד לעזור בעריכת ארבע פעולות החשבון. קופה רושמת: מכשיר לרישום פרטי קנייה בחנות לשם הגשת חשבון ללקוח. מחשבון: מכשיר אלקטרוני שנועד לביצוע חישובים, ובדרך כלל מאפשר פעולות רבות, בנוסף לארבע פעולות החשבון. תוכנת מחשב ייעודית, כגון תוכנת המחשבון שנלווית למערכת ההפעלה. מבחינת המשתמש היא מחקה את אופן פעולתו של המחשבון. היסטוריה של סימני הפעולות שמאל\|130px על אף שכיום סימניהן של ארבע פעולות החשבון נראים מובנים ופשוטים, הם אינם עתיקים. הסימן המצרי לחיבור, למשל, הזכיר זוג רגליים שכוונו הוא ככיוון הטקסט (המצרים יכלו לכתוב גם משמאל לימין וגם מימין לשמאל), כאשר הכיוון ההפוך משמעו חיסור: D54- או -D55 בתחילת המאה ה-15 השתמשו באירופה באותיות P עם קו מעליה (p̄) ו M עם קו מעליה (m̄) לסימון חיבור וחיסור. הסימנים הללו הופיעו בפעם הראשונה באסופה המתמטית של לוקה פאצ'ולי, "Summa de arithmetica" שכללה גאומטריה ופרופורציה ופורסמה לראשונה בוונציה ב-1494. בחיבורו ב-1489 התייחס יוהנס וידמן לסימנים – ו + כ"מינוס" ו"מר" - מילה שפרושה בגרמנית הוא "עוד". רוברט רקורד, המעצב של הסימן "=", הציג את סימני הפלוס והמינוס לבריטים ב-1557 במשפט זה: "ישנם שני סימנים נפוצים נוספים, אשר הראשון נראה כך + ופירושו "עוד", והשני נראה כך: – ופירושו "פחות". הסימן × לציון כפל הוצג לראשונה בשנת 1631 על ידי הכומר והמתמטיקאי האנגלי ויליאם אוטרד. במאה ה-18 התבסס השימוש בנקודה במרכז השורה, "·", לציון כפל, ובאלגברה מקובל להשמיט כליל את הסימן ( ab, למשל, פירושו a כפול b). הסימן ÷ לציון חילוק הופיע לראשונה בשנת 1659 בספר אלגברה מאת המתמטיקאי השווייצרי יוהאן רן ; יש המשערים שג'ון פל, שערך את הספר, הוא שהכניס לתוכו את הסימן. סימנים נפוצים יותר לציון חילוק הם הנקודתיים : והלוכסן /. הגדרות פורמליות חיבור את החיבור במספרים הטבעיים מגדירים תוך שימוש באקסיומת העוקב של אקסיומות פאנו (לכל מספר טבעי קיים מספר עוקב ולא קיים מספר שהעוקב שלו 0), שאותן מקיימים המספרים הטבעיים. אם הוא הסימון לעוקב של , אז החיבור מוגדר באינדוקציה כך: . . לדוגמה: . כפל גם את הכפל במספרים טבעיים ניתן להגדיר אינדוקטיבית על ידי שימוש בהגדרת העוקב: לדוגמה: חיסור מוגדר כחיבור עם הנגדי וחילוק ככפל בהופכי. פעולות החשבון בקבוצות אחרות הפעולות שהראינו כאן מוגדרות על קבוצות אינסופיות של מספרים, אך ניתן להגדיר אותן גם על קבוצות סופיות - ראו חשבון מודולרי. הפעולות שהראינו כאן מוגדרות על קבוצות של מספרים, אולם באלגברה מופשטת מעוניינים לחקור את תכונותיהן של פעולות שמוגדרות על קבוצות כלשהן, לא בהכרח של מספרים, אך שמזכירות את פעולות החשבון על המספרים. מעל שדות נוהגים להגדיר פעולות של "חיבור" ו"כפל", ולדרוש שפעולות אלו יקיימו את תכונות האסוציאטיביות, הקומוטטיביות והדיסטריביוטיביות שהראינו קודם, וכן שיהיה קיים איבר נייטרלי לכל אחת מהפעולות, ואיבר הופכי לכל אחת מהפעולות. אם כל הדרישות הללו מתמלאות, הרי שהפעולות שהוגדרו אכן מזכירות בתכונותיהן את הפעולות שמוגדרות מעל המספרים, וניתן להגדיר חיסור וחילוק באמצעותן. מכאן ניתן לראות שקבוצות המספרים הרציונליים, הממשיים והמרוכבים, עם הפעולות שהוגדרו עליהן, הם בעצם מקרים פרטיים (חשובים מאוד) של שדות. ראו גם התפתחות סימני הפעולות אלגברה מופשטת מערכות מספרים חשבון להורים (ספר) מבחן בדיקה של פעולות חשבון בעזרת סכום ספרות סופי לקריאה נוספת רון אהרוני, חשבון להורים - ספר למבוגרים על מתמטיקה של ילדים, הוצאת שוקן, 2004. קישורים חיצוניים מחשבון סרט, באתר של חברת אודיטור KidZone Math - אתר חינמי לבניית דפי עבודה דינמיים עבור ארבע פעולות החשבון על פי רמות קושי. הערות שוליים קטגוריה:אריתמטיקה קטגוריה:פעולות בינאריות קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו	2024-10-05T14:34:35
ארבע פעולות חשבון	REDIRECT ארבע פעולות החשבון	2004-09-28T19:40:02
לחץ הדם	REDIRECT לחץ דם	2004-09-28T20:19:56
חיבור	שמאל\|ממוזער\|150px\|הדגמה של הפעולה 2+3 באריתמטיקה, חיבור היא פעולה בינארית יסודית שמקבלת שני מספרים ומחזירה את סכומם. פעולת החיבור מסומנת בסימן + (פלוס). לשני המספרים שמחברים קוראים "מחוברים" ולתוצאה קוראים "סכום". התמונה משמאל מדגימה את הביטוי 2+3=5: אם נצרף 3 צורות מלמעלה ו-2 צורות מלמטה, נקבל ביחד 5 צורות. לפעולה קוראים "פלוס" או "ועוד" לכן את הביטוי ניתן לקרוא כ"שתים ועוד שלוש" או "שתים פלוס שלוש". הדוגמה מדגימה את המשמעות היסודית של חיבור, היא חיבור מספרים טבעיים, אולם ניתן להגדיר גם חיבור מספרים שליליים, אי-רציונליים ואף מרוכבים, וכמו כן חיבור פונקציות, וקטורים, מטריצות, עוצמות ועוד. פעולת החיבור מוגדרת גם עבור מבנים אלגבריים מופשטים כגון חבורות, חוגים ושדות הגדרות חיבור מספרים טבעיים ניתן להגדיר בצורה נאיבית בעזרת לוח החיבור: לוח החיבור98 76543210+98765432100109876543211111098765432212111098765433131211109876544141312111098765515141312111098766161514131211109877171615141312111098818171615141312111099 הלוח משמש לחיבור מספרים חד ספרתיים, כדי לחבר מספרי גדולים יותר יש לכתוב אותם זה מעל זה ולחבר את הטורים מימין לשמאל, וכאשר מתקבל מספר הגדול מ-9 יש להוסיף את ספרת העשרות שלו לטור הבא. כדי להגדיר בצורה פורמלית מגדירים תוך שימוש באקסיומת העוקב של אקסיומות פאנו (לכל מספר טבעי קיים מספר עוקב ולא קיים מספר שהעוקב שלו 0), שאותן מקיימים המספרים הטבעיים. אם הוא הסימון לעוקב של , אז החיבור מוגדר ברקורסיה כך: . . לדוגמה, מכאן ניתן להוכיח מספר תכונות מעניינות באינדוקציה (ראו להלן). מערכות מספרים אחרות מספרים שלמים בבנייה פורמלית של קבוצת המספרים השלמים, שמסומנת באות , מגדירים יחס שקילות על באופן הבא: . תחת הגדרה זו, כל מספר שלם הוא מחלקת שקילות של זוג סדור כלשהו, ומסמנים את מחלקת השקילות של הזוג ע״י . באופן הזה, ניתן לראות שהמספר הטבעי מיוצג על ידי מחלקת השקילות , המספר 0 מיוצג ע״י מחלקת השקילות (שכמובן מתלכדת עם מחלקת השקילות לכל מספר טבעי ), והמספר הנגדי למספר הטבעי מיוצג ע״י מחלקת השקילות , כלומר, בסימון מקוצר, . באופן כללי, מחלקת השקילות מייצגת את המספר השלם . כעת מגדירים את הסכום בין שתי מחלקות שקילות: . במילים אחרות, כאשר מספרים טבעיים. מספרים רציונליים בבנייה פורמלית של קבוצת המספרים הרציונליים, שמסומנת באות , מגדירים יחס שקילות על (כלומר על קבוצת הזוגות , כאשר הוא מספר שלם כלשהו, ואילו הוא מספר שלם כלשהו שאינו אפס) באופן הבא: . תחת הגדרה זו, כל מספר רציונלי הוא מחלקת שקילות של זוג סדור כלשהו, כאשר מחלקת השקילות של הזוג מסומנת ב , והיא מייצגת את המספר . הסכום של שתי מחלקות שקילות מוגדר באופן הבא: , וניתן להראות שהוא מוגדר היטב (כלומר שאינו תלוי בנציגים של המחלקות). במילים אחרות, חיבור מספרים רציונליים מוגדר בצורה הבאה: מספרים ממשיים בבניית המספרים הממשיים, מגדירים יחס שקילות על קבוצת סדרות קושי של מספרים רציונליים, כך ש-, כלומר שתי סדרות קושי ו של מספרים רציונליים הן שקולות אם ורק אם לכל רציונלי, קטן ככל שיהא, קיים מספר טבעי , כך שלכל מספר טבעי אחר שגדול מ מתקיים ש (כלומר החל ממקום מסוים, אולי גדול, המרחק בין איברי הסדרות נהיה קטן מאוד). תחת הגדרה זו, כל מספר ממשי הוא מחלקת שקילות של סדרת קושי מסוימת של מספרים רציונליים. מגדירים: . מספרים מרוכבים חיבור של מספרים מרוכבים מוגדר בצורה הבאה: עוצמות הסכום כאשר עוצמות מוגדר כך: בוחרים קבוצות A, B זרות המקיימות , העוצמה מוגדרת כעוצמת האיחוד . וקטורים חיבור של וקטורים הוא חיבור של הקואורדינטות שלהם. כדי לחבר את ההצגה הגאומטרית, משתמשים בכלל המקבילית המגדיר כי . סוגריים כאשר יש לנו תרגיל עם סוגריים, כאשר מופיע הסימן + לפני הסוגריים, ניתן "לפתוח" את הסוגריים, או במילים אחרות להוריד או להעלים אותם. משום שפעולת החיבור לפני סוגריים לא תשנה את מה שיש בתוך הסוגריים ולא יהיה הבדל אם התרגיל יהיה גם ללא סוגריים, מה שמבדיל בין שאר הפעולות המתמטיות שכאשר הן נמצאות לפני סוגריים לא ניתן להעלים את הסוגריים ללא ביצוע פעולה מסוימת התלויה בסימן עצמו. תכונות לחיבור כמה תכונות בסיסיות: חילופיות: קיבוציות: נייטרליות של 0: ומכאן ש-0 הוא איבר היחידה של חיבור. הוכחה מספרים טבעיים: נוכיח את שתי התכונות הראשונות על מספרים טבעיים באינדוקציה. התכונה השלישית נובעת מהגדרת החיבור והחילופיות. חילופיות: באינדוקציה על b. כצעד ראשון נוכיח באינדוקציה על a ש-. עבור נקבל , ואם נניח נכונות עבור a, נקבל . על פי הנחת האינדוקציה, הביטוי בסוגריים שווה ל-a, לכן כמו שרצינו להוכיח. לכן והוכחנו את בסיס האינדוקציה. כעת נניח עבור b ש ונקבל . כעת נוכיח באינדוקציה על a שהביטוי הנ"ל שווה ל-. עבור נקבל . נניח עבור a ונקבל . הרכבת ההוכחות הנ"ל תתן לנו ש-, ומעבר האינדוקציה הושלם. קיבוציות: באינדוקציה על c. עבור נקבל . נניח עבור c ונקבל . מספרים שלמים: חילופיות: קיבוציות: נייטרליות של אפס: קיום איבר נגדי: כאן מצטרפת תכונה חדשה, והיא קיום איבר נגדי - לכל x קיים y כך ש-. נראה זאת: , לכן הוא הנגדי של , ונסמן . מספרים רציונליים: חילופיות: קיבוציות: נייטרליות של אפס: קיום איבר נגדי: מספרים ממשיים: חילופיות: קיבוציות: נייטרליות של אפס: קיום איבר נגדי: מספרים מרוכבים: חילופיות: קיבוציות: נייטרליות של אפס: קיום איבר נגדי: (הערה: בחלק ממערכות המספרים השתמשנו לא רק בתכונות החיבור של המערכת הקודמת, אלא גם בכמה מתכונות הכפל, עליהן ניתן לקרוא כאן) פעולות דומות סכום: הסכום מייצג תהליך של חיבור של מספר עצמים. לייצוג הסכום משתמשים באות היוונית Σ (סיגמא גדולה). איחוד: פעולת האיחוד היא פעולה בין קבוצות אשר מצרפת את האיברים שבהן לקבוצה חדשה. אינטגרל: פעולת האינטגרציה היא חלוקה לחלקים קטנים (שגודלם שואף ל-0 ומספרם לאינסוף) וסיכומם. צירוף ליניארי הוא חיבור של וקטורים. קונבולוציה היא פעולה הדומה לחיבור של פונקציות או סדרות. ראו גם עקרון החיבור ארבע פעולות החשבון חיבור מטריצות קישורים חיצוניים הוכחת תכונת החילופיות של חיבור * קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:אריתמטיקה קטגוריה:פעולות בינאריות	2024-09-05T09:41:33
חיסור	שמאל\|ממוזער\|200px\|הדגמה של חיסור באריתמטיקה, חיסור היא פעולה בינארית שמשמעותה חיבור של המספר הנגדי (ראו בהמשך). פעולת החיסור מסומנת בסימן "-", והיא נקראת "מינוס" או "פחות". המספר שממנו מחסרים נקרא "מחוסר". המספר שאותו מחסרים נקרא "מחסר", והתוצאה נקראת "הפרש". בתמונה משמאל, מודגם בעזרת תפוחים התרגיל : אם ניקח 5 תפוחים, ונפחית 2 מהם, נישאר עם 3. בדוגמה זו, 5 הוא המחוסר, 2 הוא המחסר, ו 3 הוא ההפרש. כאמור למעלה, חיסור הוא חיבור של המספר הנגדי, כפי שמוסבר בערך חיבור. מכאן ניתן להכליל את הגדרת החיסור למבנים אלגבריים בהם מוגדר חיבור ולכל מספר קיים מספר נגדי – למשל מספרים ממשיים או מרוכבים, לפונקציות, וקטורים ומטריצות, ולמעשה לכל חבורה אבלית. פעולת החיסור אינה קומוטטיבית או אסוציאטיבית. היא אינה סגורה ביחס לקבוצת המספרים הטבעיים (כיוון שחיסור של מספר חיובי ממספר חיובי קטן ממנו יניב מספר שלילי), אולם היא סגורה ביחס לקבוצת המספרים השלמים. מובנים של חיסור החיסור משמש בכמה מובנים: לקיחת אובייקטים מאוסף נתון. זו המשמעות הבסיסית והאלמנטרית ביותר של החיסור. השוואה בין גדלים. לדוגמה, אם לאדם אחד יש 200 שקלים ולשני יש 500, הרי שלאדם השני יש 300 שקלים יותר. מדידת מרחק. חיסור במאונך שמאל\|ממוזער\|100px\|הדגמה של חיסור במאונך שיטה פופולרית לחסר היא "חיסור במאונך". אופן השיטה הוא כזה: רושמים את המספרים אחד מעל השני (אחדות מעל אחדות וכו') עוברים מימין לשמאל, וכל פעם מחסרים את המספר שלמטה מהמספר שלמעלה. אם המספר שלמטה גדול יותר, מפחיתים מהספרה הבאה 1, ואת הספרה הנוכחית מעלים ב-10. ראו גם ארבע פעולות החשבון קישורים חיצוניים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:אריתמטיקה קטגוריה:פעולות בינאריות	2024-08-08T10:57:29
כפל	כֶּפֶל הוא פעולה בינארית בין מספרים, ובאופן כללי יותר פעולה בינארית על מבנים אלגבריים כלליים. כפל הוא אחד מארבע פעולות החשבון (יחד עם חיבור, חיסור, וחילוק). כמה מהתכונות הבסיסיות של כפל של מספרים משמשות מודל אקסיומטי למבנים אלגבריים מרכזיים, כמו חבורות או חוגים. במבנים כאלו מוגדרות שתי פעולות בסיסיות: כפל וחיבור. מבחינה פורמלית, פעולת החילוק היא מכפלה בהופכי הכפלי ופעולת החיסור היא חיבור של ההופכי החיבורי. ממוזער\|205px\|שמאל\|3 × 4 = 12, כך ש-12 נקודות מסודרות בשלוש שורות ובארבעה טורים. כפל של מספרים טבעיים הוא למעשה פעולת חיבור חוזרת: 4 כפול 3 הוא הסכום , ובאופן כללי "a כפול b" הוא a פעמים b, כלומר b ועוד b ועוד b וכן הלאה, a פעמים או הסכום של a קבוצות שגודל כל אחת מהן הוא b. במערכת פאנו המייצגת את המספרים הטבעיים, הכפל מוגדר באינדוקציה בעזרת פעולת החיבור: , ו- . את פעולת הכפל של המספרים הטבעיים אפשר להכליל למערכות מספרים גדולות יותר: במספרים הרציונליים הכפל של השברים ו- הוא השבר . במספרים המרוכבים הכפל נובע מן הדיסטריבוטיביות ביחס לחיבור ומההנחה ש- כי: . שטח המלבן מוגדר כמכפלת האורך שלו ברוחב או כמכפלת הרוחב שלו באורך – בשתי הדרכים נקבל אותה תוצאה. באותו אופן אפשר להגדיר למשל גם נפח של תיבה (מכפלת האורך, הרוחב והגובה). המספרים שמוכפלים נקראים "גורמים" או "מספרים נכפלים". באלגברה, המספר המכפיל משתנה (למשל 3 ב-3xy2) נקרא מקדם. הפעולה ההפוכה לכפל היא החילוק: אומרים ש-"a לחלק ל-b הם c" אם b כפול c שווה ל-a. במבנים אלגבריים שיש בהם פעולה אחת, כמו חבורה למחצה, מונואיד או חבורה, מקובל לקרוא לפעולה הבינארית "כפל" גם אם אין לה דבר עם פעולת הכפל של מספרים. בדומה לזה, במבנים שיש בהם שתי פעולות, כמו חוג או שדה, מקובל לקרוא לפעולות "חיבור" ו"כפל". כמעט כל המבנים האלה נוצרו כמודלים לטיפול בקבוצות מסוימות של מספרים, ולכן נשמר שמן המקורי של הפעולות. סימון ומונחים ממוזער\|180px\|שמאל\|סימנו של הכפל את הכפל מסמנים בסימן "×" או בסימן "·" בין הגורמים המוכפלים. לדוגמה, (במילים, "שתי פעמים 3 שווה ל-6", או "שתיים כפול שלוש שווה ל-6"). לפי כללי קדימות אופרטורים הכפל קודם לחיבור ולחיסור בסדר הפעולות: . הכפל הוא אסוציאטיבי, ולכן אין צורך להנחות באמצעות סוגריים בביטוי שיש בו כמה פעולות כפל: . באלגברה משמיטים לפעמים את סימן הכפל כליל, ורישום משתנים בסמיכות מייצג כפל שלהם (למשל XY שווה ל-X פעמים Y, ו-5X שווה לחמש פעמים X). בשפות תכנות רבות מסומנת פעולת הכפל בכוכבית (כמו ב-25) מכיוון שהיא מופיעה בכל סוגי לוחות המקשים. החלה בכך שפת התכנות Fortran. הסימון לכפל גורמים רבים כפל סדרתי של איברים מסומן בסימן הַמַּכְפֵּלָה, שהוא האות Π (פאי) גדולה באלפבית היווני: . הציון התחתי (במקרה זה, האות i) מציין פרמטר, המופיע עם הגבול התחתי (m), ואילו הכתב העילי מציין את הגבול העליון (n). ערך הביטוי הוא המכפלה של הגורמים עבור ערכי הפרמטר מן הגבול התחתון לעליון. לדוגמה, . במקרה ש-m = n, התוצאה של המכפלה היא xm. אם m > n, זוהי מכפלה ריקה, ומוסכם שערכה 1. בעוד שמכפלות סופיות אפשר להגדיר באינדוקציה, המכפלה האינסופית (שבה הגבול העליון, למשל, הוא אינסוף), אינה מוגדרת בכל מקרה. כאשר מכפילים מספרים ממשיים, המכפלה האינסופית מוגדרת כגבול של סדרת המכפלות הסופיות, כאשר n שואף לאינסוף. כלומר, . תכונות של פעולת הכפל ממוזער\|המחשה חזותית של חוק הפילוג בפעולת הכפל לפעולת הכפל בין מספרים תכונות אלגבריות חשובות: כפל הוא פעולה אסוציאטיבית, אין חשיבות למיקום הסוגריים בכפל: . כפל הוא פעולה קומוטטיבית, אין חשיבות לסדר המוכפלים: . יש איבר יחידה ביחס לכפל, המספר 1: . חל חוק הצמצום על מספרים ששונים מ-0: אם כאשר , אז . ביחס ל-0 מתקיים: . מתקיים חוק הפילוג: . כפל ב- נותן את המספר הנגדי: . מכפלה של מספרים חיוביים היא מספר חיובי; הכפל במספר חיובי שומר על יחס הסדר (היחס >), בעוד שכפל במספר שלילי הופך את הסדר. לכל מספר שונה מ-0 יש מספר הופכי: לכל קיים כך ש-. תכונה זו מתקיימת בכפל בשדה המספרים הרציונליים ובשדה המספרים הממשיים, אך אינה מתקיימת בכפל בקבוצת המספרים הטבעיים ובחוג המספרים השלמים. הוכחה נוכיח קודם כל את התכונות במספרים הטבעיים, באינדוקציה מתמטית. נעשה שימוש בהגדרה הרקורסיבית: . אסוציאטיביות: עבור נקבל . נניח עבור z. נקבל עבור z+1: . (עשינו שימוש בתכונת הפילוגיות, שתוכח בהמשך) קומוטטיביות: עבור נוכיח באינדוקציה על x ש- ונקבל : עבור נקבל . נניח עבור x. נקבל עבור x+1: . כעת נניח שעבור y מתקיימת הקומוטטיביות. נקבל עבור y+1: . נוכיח באינדוקציה על x שמתקיים : עבור נקבל . נניח עבור x. נקבל עבור x+1: . כעת נחזור לביטוי הקודם ונקבל: (שוב עשינו שימוש בפילוגיות). איבר יחידה: נובע מההגדרה ומהקומוטטיביות. את חוק הצמצום נוכיח במסגרת המספרים הרציונליים, ובפרט הוא יתקיים גם לטבעיים. חוק הפילוג: נוכיח את חוק הפילוג השמאלי. מכיוון שבהוכחת הקומוטטיביות השתמשנו רק בו, נוכל להשתמש בה כדי להוכיח את השמאלי. עבור נקבל . נניח עבור z. נקבל עבור z+1: . כפל ב: אינו מספר טבעי. אין איבר הופכי בטבעיים. מערכות מספרים אחרות חוג המספרים השלמים: נשתמש בבנייה פורמלית של המספרים השלמים, כמחלקות שקילות של היחס על הקבוצה , כאשר הכפל מוגדר , והחיבור מוגדר : אסוציאטיביות: קומוטטיביות: איבר יחידה: חוק הפילוג: כפל ב: אין הופכי בשלמים. שדה המספרים הרציונליים: נשתמש בבנייה פורמלית של המספרים הרציונליים, כמחלקות שקילות של היחס על הקבוצה , כאשר הכפל מוגדר והחיבור מוגדר : אסוציאטיביות: קומוטטיביות: איבר יחידה: חוק הצמצום: נשתמש בכך שיש הופכי (יוכח בהמשך) ונקבל: . חוק הפילוג: כפל ב: מספר הופכי: שדה המספרים הממשיים: נשתמש בבנייה פורמלית של המספרים הממשיים כמחלקות שקילות של היחס על סדרות קושי של מספרים רציונליים, כאשר הכפל מוגדר והחיבור מוגדר : אסוציאטיביות: קומוטטיביות: איבר יחידה: חוק הצמצום: באותה דרך כמו ברציונליים חוג הפילוג: כפל ב: מספר הופכי: נשתמש בכך שאם יש בסדרת קושי אינסוף אפסים, אז היא שקולה לסדרה , ולכן לא צריך להיות לה הופכי. לכן נניח שקיים כך שלכל מתקיים . נגדיר סדרה . ברור שהסדרה החדשה שקולה לסדרה המקורית, וכן שאין בה אפסים. נקבל: שדה המספרים המרוכבים: אסוציאטיביות: קומוטטיביות: איבר יחידה: חוק הצמצום: באותה דרך חוג הפילוג: כפל ב: מספר הופכי: (הערה: בחלק מההוכחות השתמשנו לא רק בתכונות הכפל של המערכת הקודמת, אלא גם בתכונות של החיבור, עליהן ניתן לקרוא כאן) לוח הכפל 250px\|ממוזער\|שמאל\|The Educated Monkeyצעצוע מכני ממתכת משנת 1918 לחישובי לוח הכפל.לדוגמה: אצבעות הרגליים מצביעות על 4 כפול 9, בידיים רואים תוצאה 36. הגדרה נאיבית של פעולת הכפל נעשית באמצעות לוח הכפל, שהוא טבלה המציגה את תוצאותיה של פעולת הכפל, הקרויה מכפלה, על כל שני מספרים אפשריים שכל אחד מהם בן ספרה אחת. לוח הכפל98 76543210000000000009876543210118161412108642022724211815129630336322824201612840445403530252015105055448423630241812606635649423528211470772645648403224168088172635445362718909 הערה: לוח הכפל המוכר יותר (שחיבורו מיוחס לפיתגורס) עוסק במכפלות בתחום 1–10, ולא בתחום 0–9 כפי שמוצג כאן. אין טעם טכני בהצגת מכפלות של 10, משום שאלה הן כבר מכפלות של מספר בן שתי ספרות, שאותן ניתן לבצע לפי לוח הכפל המופיע כאן, והכללים לכפל של מספרים בני יותר מספרה אחת. כופל ונכפל כפל בין מספרים הוא פעולה קומוטטיבית, כלומר אין חשיבות לסדר המוכפלים: . עם זאת, משיקולים דידקטיים בתחילת הוראתה של פעולת הכפל מבדילים בין שני הגורמים: הראשון בסדר הכתיבה אשר אותו מכפילים – נקרא "נכפל", והשני – בו מכפילים – נקרא "כופל". שניהם יחדו נקראים "גורמים". עבור שאלות מילוליות – הנכפל נושא תמיד את השם הנתון בשאלה (כדורים / בובות וכו'). הכופל מראה פי כמה להגדיל את הנכפל, ולכן מייחסים לו את השם "פעמים". את הביטוי 3X5 יש לקרוא "שלוש כפול חמש" או "שלוש פעמים חמש". דוגמאות: אמרתי ארבע פעמים "כולם מקישים בלשון", כמה מילים אמרתי. תשובה: . מספר המילים הוא הנכפל, ומספר הפעמים הוא הכופל. יש לי שלושה ילדים, ונתתי לכל אחד מהם דמי חנוכה בסך עשרה שקלים. כמה דמי חנוכה נתתי? תשובה: . מספר הילדים הוא הנכפל, וגובה דמי חנוכה הוא הכופל. החלטתי לתת דמי חנוכה בסך עשרה שקלים לכל ילד. כמה דמי חנוכה אתן כאשר יש לי שלושה ילדים? . גובה דמי חנוכה הוא הנכפל, ומספר הילדים הוא הכופל. משתי הדוגמאות האחרונות ניתן לראות שקביעת הכופל והנכפל תלויה בניסוח של השאלה, אך אינה משפיעה על התוצאה, שהרי פעולת הכפל היא קומוטטיבית. ראו גם עקרון הכפל מכפלה וקטורית מכפלה סקלרית כפל מטריצות מכפלה טנזורית מכפלה קרטזית מבחן בדיקה של מכפלות בעזרת סכום ספרות סופי עצמות נפייר קישורים חיצוניים משחק לימודי מאתגר בלוח הכפל Re: Visual Multiplication and 48/2(9+3) – וי הארט מסבירה על שיטות לפתירת תרגילי כפל: מאונך מול חזותי קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:אריתמטיקה קטגוריה:פעולות בינאריות	2024-09-06T12:44:58
חילוק (פירושונים)		2020-03-30T08:17:15
אקזמה	REDIRECT גרב (מחלה)	2005-02-25T18:13:09
Falling Into Infinity	Falling Into Infinity הוא אלבומה השישי של להקת הפרוג מטאל דרים ת'יאטר (רביעי מבין אלבומי האולפן), שיצא לאור בשנת 1997 בידי חברת EastWest, ואלבום האולפן היחיד של הקלידן דרק שריניאן עם הלהקה. במקור, חברי הלהקה כתבו בשביל האלבום מספיק חומר שיספיק לשני דיסקים, אך חברת התקליטים לא אישרה זאת. עד היום דרים ת'יאטר שרים כמה שירים שהייתה אמורה להיות להם יותר חשיפה בהופעות למיניהן, כמו למשל Raise the knife בהופעת 20 השנה שלהם, Score. השירים באלבום New Millenium (8:20) You Not Me (4:58) Peruvian Skies (6:43) Hollow Years (5:53) Burning My Soul (5:29) Hell's Kitchen (4:16) Lines in the Sand (12:05) Take Away My Pain (6:03) Just Let My Breath (5:28) Anna Lee (5:51) Trial of Tears (13:07) It's Raining Deep in Heaven The Wasteland משתתפים באלבום ג'יימס לאברי - שירה ג'ון מיונג - באס ג'ון פטרוצ'י - גיטרה ושירה מייק פורטנוי - תופים ושירה דרק שריניאן - קלידן קישורים חיצוניים מילות השירים באלבום קטגוריה:אלבומי 1997 קטגוריה:אלבומי דרים ת'יאטר קטגוריה:אלבומים באנגלית קטגוריה:אלבומי חברת איסט וסט רקורדס	2023-01-04T23:59:38
טומי לפיד	REDIRECT יוסף לפיד.	2004-09-28T22:29:31
המפדל	REDIRECT מפד"ל.	2004-09-28T22:30:32
משחקי לשון	REDIRECT שעשועי לשון	2004-09-28T22:34:57
במדבר	ספר בְּמִדְבַּר הוא הספר הרביעי מבין חמשת חומשי התורה. הספר מכיל 36 פרקים, 32 סדרים, 92 פרשיות פתוחות ו-66 סתומות. כעדותו של הירונימוס כונה הספר בתקופתו בשם: "וַיְַדבֵּר" ושם זה מצוי גם בלשון ימי הביניים של אברהם אבן עזרא, במסורת חז"ל מצוי הוא בשם "חומש פקודים", וזאת מכיוון שמופיעים בו שני מִפקדים של בני ישראל וכן עוד מפקד נפרד לשבט הלוי. מכאן גם באו השמות הלועזיים Ἀριθμοί בתרגום השבעים ו-Numeri בוולגטה (כלומר "מספרים", וכן באנגלית: Book of Numbers). ספר במדבר עוסק בנדידת בני ישראל במדבר, תקופה של כ-40 שנה, בין היציאה ממצרים עד לכניסה לארץ ישראל, ולמעשה מתמקד רק בתחילת התקופה הזו ובסופה. תוכן הספר פרקים א'-י' עם הספרים שמות וויקרא מסתיים התהליך הארוך של יציאת מצרים, קבלת התורה ובניית המשכן. העם מוכן אם כן לצאת לנדודיו. ספר במדבר מתחיל בתיאור ההכנות למסע בארבעה חלקים: הכנת העם למסע, עבודת הלויים, דינים מיוחדים והיציאה למסע. מחנה ישראל ( – ): הספר מתחיל בציווי ה' לספור את עם ישראל בתחילת המסע במדבר. לאחר המפקד מתואר סדר המחנה בהפסקות שבין מסע למסע: במרכז המשכן, סביבו הכהנים והלויים, ומסביבם שאר עם ישראל חונה בארבעה דגלים בארבעת צדדי המחנה - שלשה שבטים בכל דגל. הלויים ( – ): לאחר מפקד הלויים מתוארת החלפת הבכורות בלויים (הבכורות היו אמורים מלכתחילה להיות עובדי-המשכן), ואחר כך תיאור עבודת הלויים בזמן המסע: בני קהת נושאים את כלי המשכן, בני גרשון את כלי הבד שבמשכן ושמעליו, ובני מררי את קרשי המשכן וכל הקשור אליהם. דינים מיוחדים ( – ): דין קרבן אשם, דין אישה סוטה, דיני הנזיר, ברכת הכהנים (הנאמרת עד היום בבתי הכנסת על ידי הכהנים), קרבנות נשיאי השבטים, טהרת הלויים ופסח שני. היציאה למסע במדבר ( – ): הענן קובע את דרכם של בני ישראל - מתי יסעו ומתי יחנו, וכן תרועת החצוצרות - בימי שלום ומלחמה, והיציאה עצמה למסע כאשר הארון בראש המחנה. החלק הזה מסתיים בשירת "ויהי בנסוע הארון", מאת משה, שמוקפת באותיות נו"ן הפוכה לפניה ולאחריה - לכך הוצעו בגמרא ובפרשנים מספר הסברים. פרקים י"א-י"ט בפרקים אלו מתוארים אירועים רבים שהתרחשו במהלך המסע במדבר. האירועים המרכזיים הם חטאי בני ישראל במדבר כמו חטא המתאוננים בתבערה, חטא המתאווים בקברות התאוה, חטא המרגלים וקורח ועדתו. תלונות העם (): הפרק מתחיל בתיאור כעס ה' על תלונה של העם (חטא המתאוננים) בתבערה, וממשיך בתלונות העם ביחס לתנאי המסע וגעגועיהם למצרים (חטא המתאווים). בעקבות תלונה זו מתייאש משה מהעם, וה' מצרף אליו 70 זקנים כעזרה בהנהגה. צרעת מרים (): מרים מרכלת על משה יחד עם אהרן ("כי אישה כושית לקח..."). בעקבות זאת לוקה מרים בצרעת. חטא המרגלים ( – ): משה שולח 12 נציגים לרגל את הארץ. המרגלים עוברים בחלקיה הדרומיים ולוקחים מפירותיה. בשובם מתפתח ויכוח האם הארץ ניתנת לכיבוש, כשרק כלב בן יפונה ויהושע בן נון מנסים לשכנע את העם לעלות בכל-זאת. בעקבות ההיסוס נגזר שדור יוצאי מצרים יימחה ברובו במדבר, ורק אז תותר הכניסה לארץ. בעקבות זאת מנסים כמה לפרוץ את הדרך אל הארץ אך ניסיונם נכשל (חטא המעפילים) - העם פונה להמשך מסעיו במדבר. דינים שונים (): מנחות המוקרבות עם הקרבן: סולת, שמן ויין. קרבנות על חטאי ציבור או נציגיו. דינו של מחלל שבת - סיפור המקושש, ומצוות ציצית. מחלוקת קורח ועדתו ( – ): קורח ועדתו ערערו על הנהגתם של משה ואהרן. כמבחן יקטירו קורח ועדתו קטורת וגם אהרון. אש אכלה את מקטירי-הקטורת של קורח וכל אנשיו נבלעו באדמה. במבחן נוסף פרח מטהו של אהרון והעיד כי רק אהרן ובניו (שבט לוי) - ישמשו במשכן. דינים שונים ( – ): חלקם של הכהנים בקרבנות ובתבואה, תחת לקבל נחלה בארץ, ודיני פרה אדומה. פרקים כ'-כ"ה חלק זה עוסק באירועים שאירעו על גבול ארץ ישראל אך לא קשורים ישירות לכניסה לארץ. מי מריבה (): לאחר מות מרים העם רב עם משה בגלל מחסור במים. ה' מצווה את משה לדבר אל הסלע שיוציא מים, ומשה מכה בסלע עד שיוצאים ממנו מים. מקרה זה מוזכר בהמשך כסיבה לעונשם של משה ואהרן שבעקבותיו לא יכנסו לארץ. מות אהרון הכהן (): מלך אדום מונע מישראל לעבור בארצו שסובבים את ארצו במקום להילחם בו. במהלך המסע מת אהרן ונקבר בהר ההר. נחש הנחושת (): משה מכין נחש מנחושת, על פי הוראת אלוהים, כדי להפסיק הרג בעם ישראל בעקבות מכת נחשים. מלחמת סיחון (): מלך ערד נלחם בישראל, ובעקבות סירוב נוסף נלחם בהם סיחון מלך האמורי (ביהץ) ולאחר מכן בי ישראל כובשים את יעזר. מלחמת עוג (): בני ישראל מתקרבים לכיוון הבשן, ובעקבות כך עוג מלך הבשן יוצא לקראתם למלחמה, ובני ישראל מנצחים אותו ומתיישבים בעריו. פרשת בלעם ( – ): בלק מלך מואב (אף היא ממלכה בעבר הירדן) מביא את בלעם, מכשף ונביא, לקלל את בני ישראל. בלעם מנסה את כוחו אך מפיו יוצאות ברכות במקום קללות. מעשה זמרי () לאחר שבלעם עוזב, שולחים המדינים את בנותיהם להחטיא את ישראל בזנות. כתוצאה מכך פורצת מגפה בקרב העם. פינחס, נכדו של אהרן הכהן, הורג את זמרי בן סלוא. עקב כך מובטח לו כי צאצאיו ישרתו ככהנים. פרקים כ"ו-ל"ו בפרקים אלו מפורטות ההכנות לכיבוש הארץ. סיום המסע (): בני ישראל מגיעים לערבות מואב ושם נעשה מפקד נוסף של עם ישראל, כולל שבט לוי. בנות צלפחד (): בנות צלפחד פונות אל משה בשאלה האם הן תוכלנה לרשת את הארץ, על אף שאביהן נפטר ללא צאצא זכר. עקבות פנייתן ציווה ה' את דיני הירושה, לפיהם בנות יורשות את אביהן כאשר אין לו בנים זכרים שירשו אותו. מינוי יהושע (): משה ממנה את יהושע בן נון למחליפו. דינים שונים ( – ): קרבנות התמיד, המועדים, ודיני הפרת נדרים. מלחמת מדין (): בני ישראל נוקמים במדין על שהחטיאו אותם בזנות. המלחמה הסתיימה בתבוסת מדין, הרג כלל הגברים, הרג מלכי מדין ושביית כל הנשים והילדים. פרשת בני גד ובני ראובן (): בני שבט גד ושבט ראובן מבקשים לקבל נחלה בעבר הירדן בערי סיחון ועוג מלך הבשן, שכבר הורישו בני ישראל, במקום להמתין לשלב חלוקת הארץ לכל השבטים יחד. משה שמע את דבריהם, ומתרצה לכך, אך מתנה שרק אם אכן יעברו את הירדן וילחמו יחד עם כל ישראל, עד סיום המלחמה, יוכלו לנחול את הערים בעבר הירדן, אך אם לא, אזי הם יקבלו חלק בארץ ישראל כפי הדין המקורי. רשימת התחנות (): משה מסכם את המסע בכותבו את רשימת תחנות-המסע. הכנה להתנחלות ( - ): הגדרת גבולות הארץ, החלוקה לנחלות והפרשת ערי המקלט. חלוקת הספר לפרשיות בספר במדבר 10 פרשיות ואלו הן: במדבר נשא – הפרשה הארוכה ביותר בתורה (למעט פרשיות מחוברות) - יש בה 176 פסוקים. בהעלותך שלח לך קורח חוקת בלק פינחס מטות מסעי אולם לרוב קוראים את ספר במדבר במשך 9-8 שבתות, שכן לפי נוהגים שונים יש חיבור פרשיות שונות. חוקת - בלק בחוץ לארץ, בשנים שבהן יום טוב שני של שבועות חל בשבת, קוראים את פרשת חוקת יחד עם פרשת בלק. לפי מנהג התימנים, גם בארץ ישראל מחברים פרשות אלו, במקום לחבר את פרשות מטות-מסעי. לדרדעים ישנו מנהג ייחודי ולפיו במקום לחבר את פרשת חקת עם בלק, מחלקים אותה לשניים ומחברים את חציה הראשון (עד ) לפרשת קרח, ואת חציה השני (משם ואילך) לפרשת בלק. מטות - מסעי בדרך כלל קוראים את פרשת מטות ביחד עם הפרשה שאחריה, פרשת מסעי, רק בשנים מעוברות, בשנים מסוג בשז וגכז (רק בארץ ישראל), ובשנים השג והחא (גם בחוץ לארץ) הן נפרדות, וממילא שנים בהן פרשת מטות ופרשת מסעי נקראות בנפרד גם בחו"ל הן נדירות. ראו גם ספר מלחמות ה' (מקרא) - הנזכר בספר במדבר לקריאה נוספת אביה הכהן, פני אדם: על תורת האדם והעם בספר במדבר, ידיעות ספרים, תל אביב, תשע"ד. מייקל אייזנברג ממשל וכלכלה ישראליים, מהמסע במדבר למאה ה-21 - תובנות כלכליות-מודרניות של ספר במדבר הוצאת סלע מאיר 2022. קישורים חיצוניים ספר במדבר להאזנה - בהקראת עומר פרנקל, באתר 929 ספר במדבר באתר 929 - תנ"ך ביחד פרופ' מרדכי כוגן, המפקד במדבר ומפקדים אחרים, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך פרשות השבוע של ספר במדבר הערות שוליים * קטגוריה:ספרי התורה קטגוריה:הברית הישנה	2024-08-28T15:21:29
Once in a LIVEtime	Once in a LIVEtime, ששוחרר בידי EastWest Records, הוא הדיסק השביעי של להקת הפרוג מטאל דרים ת'יאטר. הדיסק (2CD) הוקלט ב-25 ביוני 1998 בהופעה חיה בפריז והוא מכיל שירים רבים של הלהקה משנים עברו. רשימת רצועות CD1 (76:17) A Change of Season I: The Crimson Sunrise A Change of Seasons II: Innocence Puppies on Acid Just Let Me Breathe Voices Take the Time Derek Sherinian Piano Solo Lines in the Sand Scarred A Change of Seasons IV: The Darkest Winters Ytse Jam Mike Portnoy Drum Solo CD2 (78:03) Trial of Tears It's Raining Deep in Heaven The Wasteland Hollow Years Take Away My Pain Caught in a Web Lie Peruvian Skies John Petrucci Guitar Solo Pull Me Under Metropolis Learning to Live A Change of Seasons VII: The Crimson Sunset השתתפו באלבום ג'יימס להבריי - שירה ג'ון מיונג - באס ג'ון פטרוצ'י - גיטרה מייק פורטנוי - תופים דרק שריניאן - קלידן קישורים חיצוניים מילות השירים באלבום קטגוריה:אלבומי דרים ת'יאטר קטגוריה:אלבומי הופעה באנגלית קטגוריה:אלבומי חברת איסט וסט רקורדס	2023-01-05T00:20:41
עין אילה	עֵין אַיָּלָה הוא מושב עובדים של תנועת המושבים במישור חוף הכרמל. הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מצ'כוסלובקיה. היסטוריה היישוב נוסד ב-15 באוגוסט 1949 על אדמות הכפר הערבי עין ע'זאל, שתושביו עזבו אותו בעקבות מבצע שוטר ואדמותיו הוכרזו נכסי נפקדים. שמו של המושב הוסב באוקטובר 1949 מעין רזאל לעין איילה, המבוסס על שמו של הכפר, שמשמעותו בערבית היא "עין הצבי", אך מזכיר את אייל הכרמל שנכחד בתחילת המאה העשרים. אזור זה היה מיושב כבר בתקופות קדומות: בתקופה הרומית, הביזנטית ובימי הביניים. בשנת 2008 נחנך במקום אתר זיכרון לתשעה חיילי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו באזור במלחמת העצמאות במבצע שוטר. בכל שנה מתקיים טקס לזכרם של הלוחמים באנדרטה. כלכלה ענפי המשק העיקריים במושב הם גידולי שדה, מטעים, ירקות ורפת. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1949 קטגוריה:מושבי תנועת המושבים קטגוריה:מושבים קטגוריה:יישובים עבריים המשמרים שם ערבי	2023-10-22T14:25:32
המשפט היסודי של החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי	המשפט היסודי של החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי או המשפט היסודי של החשבון האינפיניטסימלי הוא משפט מתמטי הקושר בין שני מושגי היסוד של החשבון האינפיניטסימלי: הנגזרת והאינטגרל. המשפט מראה שגזירה ואינטגרציה הן פעולות הופכיות זו לזו: אם פונקציה רציפה עוברת אינטגרציה ואחר כך גוזרים את התוצאה, חוזרים לפונקציה המקורית. פרט לקשר זה, המשפט גם מספק שיטה מעשית לחישוב האינטגרל המסוים (שהוא מושג המוגדר בצורה שאינה מאפשרת חישוב פשוט) באמצעות האינטגרל הלא מסוים, שלחישובו יש דרכים רבות יותר. המשפט היסודי של החשבון האינפיניטסימלי קובע, שעבור פונקציות אינטגרביליות שיש להן פונקציה קדומה, האינטגרל המסוים בקטע כלשהו, שווה להפרש הערכים של האינטגרל הלא המסוים שלה בנקודות שבקצוות הקטע. לכאורה שני מושגים אלה שונים ובאים מעולמות שונים, אבל המשפט היסודי של החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי קובע את הקשר העמוק בין שני התחומים. ניסוח פורמלי ממוזער\|400px\|כאשר (A(x הוא האינטגרל המסוים של (f(x, המגדיר את השטח מתחת ל-f בין נקודה קבועה a (במקרה הזה, a=0) לבין x כלשהו, המשפט היסודי קובע כי הנגזרת של A שווה ל-f. בציור קל לראות ששטח המלבן האדום שווה מצד אחד לשינוי בשטח מתחת לפונקציה (השינוי ב-A) ומצד שני שווה בקירוב (הולך ומשתפר עבור ערכי h קטנים) ל-f(x)*h. כאשר מחלקים ב-h ומשאיפים אותו לאפס, מקבלים את הגדרת הנגזרת. המשפט היסודי של החשבון האינטגרלי מורכב בעצם משני משפטים: טקסט=\|שמאל משפט תהי פונקציה אינטגרבילית בקטע ויהי אינטגרל מסוים שלה, כך ש-. אזי: הפונקציה רציפה. בכל נקודה בה רציפה, גזירה ומתקיים: . אם רציפה בכל הקטע, אזי קיימת לה פונקציה קדומה בקטע, והפונקציה היא פונקציה קדומה שמקיימת בכל הקטע. יתרה מזאת, לכל קבוע מתקיים פונקציה קדומה של . נוסחת ניוטון-לייבניץ תהי פונקציה אינטגרבילית שיש לה פונקציה קדומה בקטע . אם נסמן אזי נשים לב שאין חשיבות לשאלה איזו פונקציה קדומה של לוקחים, מכיוון שכל הפונקציות הקדומות של נבדלות זו מזו בקבוע, והוא מתבטל כאשר מחשבים את ההפרש בין ערכי הפונקציה הקדומה בשתי נקודות שונות. הנוסחה היסודית של החשבון האינפיניטסימלי מאפשרת לחשב אינטגרלים מסוימים של פונקציות מסוג מסוים. בתורת המידה מוכללת נוסחה זו למשפחה רחבה יותר של פונקציות, הפונקציות הרציפות בהחלט. ניתן להראות גם שזו משפחת הפונקציות הרחבה ביותר עבורה מתקיימת נוסחה זו. ישנן פונקציות רציפות וגזירות כמעט בכל מקום (אבל לא בכל מקום) שאינן האינטגרל של נגזרתן (ראו פונקציה סינגולרית). הוכחה הפונקציה F רציפה נתון ש־ אינטגרבילית לפי רימן ולכן היא חסומה, כלומר קיים כך ש־ לכל . יהיו , אזי מתקיים: כלומר מקיימת את תנאי ליפשיץ ב־, ולכן היא רציפה במידה שווה (וּבִפרט רציפה). הפונקציה f היא נגזרת של F בנקודות הרציפות שלה תהא נקודת רציפות של . אנו רוצים להראות כי כאשר . בסימון פורמלי יותר: אנו רוצים להראות כי . על פי ההגדרה ואדיטיביות האינטגרל המסוים, אנו יודעים שמתקיים: . כמו כן מתקיים , שכן היא קבוע, ולכן האינטגרל שלה על הקטע הוא פשוט אורך הקטע כפול . לכן מתקיים, על פי אי שוויון המשולש האינטגרלי: . נזכור כי רציפה בנקודה , ולכן עבור כלשהו קיים כך ש- גורר . אם אז לכל מתקיים . לכן: . כלומר, הראינו כי לכל ניתן למצוא כך שלכל יתקיים , כלומר , כמבוקש. מש"ל קיום פונקציה קדומה בקטע ונוסחת ניוטון-לייבניץ הוכחת המשפט במקרה פרטי של פונקציה רציפה. אם רציפה בכל הקטע אז היא בפרט אינטגרבילית בו (רציפות גוררת אינטגרביליות) ואז כפי שראינו קודם, הפונקציה מקיימת לכל נקודה שבה רציפה (במקרה זה, כל הקטע) . לכן היא פונקציה קדומה של בקטע. על פי הגדרה: . כעת, כל שתי פונקציות קדומות של נבדלות ביניהן בקבוע. כי נניח ש- שתיהן פונקציות קדומות של , אז , כלומר הפונקציה היא קבוע, כלומר . על כן: , וזאת לכל פונקציה קדומה של . בזאת הושלמה הוכחת הנוסחה היסודית עבור פונקציה רציפה. מש"ל הערות: כדי להוכיח את המשפט עבור המקרה הכללי שf אינטגרבילית וF היא פונקציה קדומה של f בכל הקטע יש להשתמש בסכומי רימן ומשפט הערך הממוצע של לגראנז'. המשפט אף נכון למקרה מוכלל בו f אינטגרבילית ופרט למספר סופי של נקודות F היא פונקציה קדומה של f ורציפה. ההוכחה דומה להערה 1. הוכחה לנוסחת ניוטון-לייבניץ שאינה מתבססת על המשפט היסודי תהי חלוקה כלשהי של . אז לפי משפט הערך הממוצע של לגראנז' מתקיים: עבור ; כעת נגדיר ונקבל כלומר נסכום את המשוואה האחרונה עבור ונקבל: נשים לב ש- (שהרי זהו סכום טלסקופי) ונקבל: עבור כל חלוקה . אם כך מהגדרת האינטגרל התוצאה נובעת ישירות הכללות הכללה טבעית של המשפט היסודי של החדו"א לשני ממדים היא משפט גרין. בממדים גבוהים יותר קיימות הכללות מורכבות יותר, כגון משפט גאוס, משפט סטוקס ומשפט הדיפרנציאציה של לבג . עבור אינטגרלים סופיים לא מחושבים, מתקיים משפט שימור האינטגרל. קישורים חיצוניים קטגוריה:חשבון אינפיניטסימלי קטגוריה:משפטים באנליזה קטגוריה:אינטגרלים קטגוריה:אייזק ניוטון	2024-07-21T13:53:36
Multipurpose Internet Mail Extensions	Multipurpose Internet Mail Extensions (או בקיצור MIME) הוא תקן להרחבת יכולות העברת המידע באמצעות דואר אלקטרוני. תקן MIME מוסיף לדואר אלקטרוני תמיכה ב: טקסט שאינו בקידוד ASCII פשוט. כלומר התקן מאפשר שליחת הודעות דואר אלקטרוני שמקודדות בצורות שונות, ובכך מאפשר למשל שליחת הודעות בעברית על ידי קידודן בתקן שתומך באלפבית העברי כמו UTF-8. צירוף קבצים (Attachments) שאינם טקסטואליים לדואר אלקטרוני. התקן מאפשר צירוף קבצים מסוגים שונים, כמו למשל קובצי תמונה או וידאו. הודעות שגוף ההודעה מורכב ממספר חלקים שונים. התקן מאפשר לשלוח הודעת דואר אלקטרוני אחת המורכבת ממספר חלקים, כך שלכל חלק ניתן להתאים קידוד משלו. פתיח (Header) שאינו מקודד ב- ASCII. פתיח הודעת דואר אלקטרוני מכיל מידע כמו כתובת השולח, כתובת המקבל, נושא ההודעה, תאריך, מידע על קבצים מצורפים וכו'. אפשרות זו מאפשרת לשלוח את נושא ההודעה ושמות השולח והמקבל בקידודים שונים. לסוגי התוכן המוגדרים בתקני ה-MIME חשיבות גם מחוץ לדואר האלקטרוני. תקן ה-HTTP, לדוגמה, מעביר הודעות בפורמט MIME, למרות שהודעות אלו לא חייבות להיות הודעות דואר אלקטרוני. תמיכה בתקן פרוטוקול הדואר האלקטרוני הבסיסי הוא SMTP. פרוטוקול זה תומך בהודעות המקודדות בתווי ASCII בני 7 סיביות, ולכן לא תומך ברוב השפות ובצירוף רוב הקבצים. MIME מגדיר מנגנון שמרחיב את עולם הדואר האלקטרוני לשפות שונות ומאפשר צירוף קבצים שונים. הודעות הדואר ממופות אל ומתוך פורמט MIME בשרתי הדואר האלקטרוני או בתוכנות הלקוח. תקן MIME מגדיר שדות אופציונליים נוספים לפתיח של הודעת דואר אלקטרוני, ואת דרך הטיפול בהן. שדות אלו יקראו בשרת או בתוכנת הלקוח, ויתורגמו בהתאם. אחד היעדים של מפתחי תקן MIME הייתה תמיכה לאחור על מנת למנוע צורך בשדרוג כל השרתים הקיימים. פיתוח התקן החדש חייב היה לאפשר לשרתים הישנים שלא תומכים בתקן להמשיך לשלוח ולקבל הודעות דואר אלקטרוני בפורמט טקסט רגיל ("plain-text") גם משרתים שתומכים בתקן החדש. מטרות אלו הושגו על ידי הוספת שדות ספציפיים ל- MIME לפתיח של הודעת דואר אלקטרוני. שדות אלו הם אופציונליים ובעלי ערכי ברירת מחדל. משמעות הדבר היא, שבמידה והם לא קיימים, משתמשים בערכי ברירת המחדל שמגדירים את ההודעה כהודעת טקסט רגיל. כך הובטח שהודעות המגיעות משרת ישן, ולכן לא מכילות שדות MIME בפתיח, ויתקבלו בשרת תומך MIME יתורגמו בהתאם כטקסט רגיל. במקביל, הודעת טקסט נקי משרת תומך MIME תתורגם כרגיל בשרת ישן שאינו תומך ב MIME, כיוון שזה יתעלם מהשדות הלא מוכרים לו בפתיח. שימושים מרכזיים מבנה ההודעה - הודעת דואר אלקטרוני מודרנית, כוללת מספר רב של פרמטרים המוצגים בצורה ידידותית על ידי תוכנת המייל של משתמש הקצה כגון נושא ההודעה, חשיבות ההודעה, שם השולח, זמן השליחה, זמן הקבלת ההודעה, ועוד. בעוד פרוטוקול ה SMTP מתייחס לכל המידע הזה כהודעה אחת (DATA) מאפשר פרוטוקול ה MIME לספק כותרת לחלקי מידע כך שתוכנת הקצה תוכל להתייחס עליהם ולהציג אותם בצורה נוחה. העברת קבצים - כאמור פרוטוקול ה SMTP לא מאפשר העברת מידע בינארי, פרוטוקול ה MIME מאפשר להעביר קובץ שהומר לפורמט Base64 תוך מתן אפשרות להתייחס אליו כפריט מידע שונה שאינו חלק מההודעה. Headers - במהלך חיי המייל הוא עובר מספר שרתים, בדיקות ושינויים. כל ההיסטוריה הטכנית של המייל מקוטלגת בצורת Headers שהם חלק בלתי נפרד מההודעה, אך "מוסתרים" מהמשתמשים. קישורים חיצוניים RFC 2045 - Multipurpose Internet Mail Extensions (MIME) Part One: Format of Internet Message Bodies RFC 2046 - Multipurpose Internet Mail Extensions (MIME) Part Two: Media Types RFC 2047 - MIME (Multipurpose Internet Mail Extensions) Part Three: Message Header Extensions for Non-ASCII Text RFC 2048 - Multipurpose Internet Mail Extensions (MIME) Part Four: Registration Procedures RFC 2049 - Multipurpose Internet Mail Extensions (MIME) Part Five: Conformance Criteria and Examples קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים קטגוריה:קידוד נתונים קטגוריה:דואר אלקטרוני	2024-09-29T13:24:26
דעת מקרא	שמאל\|ממוזער\|170px\| דעת מקרא הוא מפעל פרשנות אורתודוקסי-מודרני לתנ"ך, בן 30 כרכים. ייחודו של הפירוש הוא שילוב בין פרשנות מסורתית ובין ממצאי המחקר התנ"כי המודרני התואמים לה, והגשתם לקורא בבהירות רבה. מבנה הפירוש הנוסח: מבוסס על כתר ארם צובא, כתב יד שמיוחס לאהרן בן אשר, והרמב"ם סמך עליו בספרו. מוגה על פי כתבי יד עתיקים אחרים ככל הניתן. גוף הפירוש: פירוש מנוקד המפרש את הפסוק בצורה פשוטה, כולל ביאור מילים קשות, שמות מקומות ומקורן. הפירוש מסתמך רבות על ידיעות חדשות בגאוגרפיה וארכאולוגיה של ארץ ישראל. הפירוש כולל גם הערות הבאות להוכיח את הנאמר, להרחיבו, או להביא פירושים חלופיים. פתיחה וסיום: כל ספר מחולק ליחידות משנה, לפני ואחרי כל יחידת משנה מוצגים חלוקת היחידה, סגנונה הספרותי, והסבר כולל שלה. מבואות לספרים: בתחילת כל ספר יש מבוא כללי שכולל התייחסות לזמן חיבורו של הספר, הרקע ההיסטורי שלו, הקבלות בינו ובין ספרי מקרא אחרים, מאפייניו הלשוניים, דמויות המופיעות בו ועוד. דרך הפירוש דרך הפירוש שאבה השראה מגישתו של רשב"ם בפירושו: "וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא... והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום". מפרשי "דעת מקרא" שאפו לפרש את המקרא כפשוטו והתייחסו בפירושם לגילויים המדעיים בנושאי גאוגרפיה, ארכאולוגיה של ארץ ישראל, בוטניקה, זואולוגיה ועוד. בפירוש זה, המפרש את המקרא באופן מסורתי, כמעט ללא ביקורת הנוסח ומתוך אמונה בקדושת הכתובים, אך מסתייע בממצאי המחקר המודרני, יש פולמוס סמוי עם ביקורת המקרא, ללא התמודדות ישירה עם דעותיהם ושאלותיהם של החוקרים השייכים לאסכולה זו, אך תוך פירוש אשר מנסה לתת מענה לבעיות. דרך התמודדות זו שונה מזו של רבי דוד צבי הופמן, אשר התפלמס באופן ישיר עם אנשי ה"ביקורת" וניסה לקרוא תיגר על עצם מדעיותן של מסקנותיהם, והיא שונה אף מדרכו של הרב מרדכי ברויאר, אשר קיבל הרבה מממצאי ביקורת המקרא בתחום הניתוח הספרותי אך פירש ממצאים אלה מתוך אמונה בקדושת המקרא. אטלס דעת מקרא אטלס דעת מקרא הוא חיבור של אוסף ערכים ותמונות גאוגרפיים-היסטוריים מתקופת המקרא, בעריכת יהודה קיל ויהודה אליצור. אנשי המערכת בראש הפרויקט עמד יהודה קיל, איש החינוך הממלכתי דתי, שאף כתב פירוש לכמה ספרים. על תפקיד זה הוענק לו פרס ישראל במדעי היהדות לשנת תשנ"ב. בכתיבת הפירוש לספרי המקרא השתתפו המומחים: פרופ' יהודה אליצור, פרופ' פיבל מלצר, עמוס חכם (הזוכה הראשון בחידון התנ"ך), פרופ' מרדכי זר-כבוד, פרופ' אהרן מירסקי ואחרים (ראה פירוט להלן). את מפעל הפרשנות ליוו מומחים נוספים בתחומם: הרב מרדכי ברויאר היה אחראי על קביעת נוסח ספרי המקרא, פרופ' יהודה פליקס ייעץ בתחומי הבוטניקה והזואולוגיה, והרב שאול ישראלי ייעץ מן ההיבט ההלכתי. שני הכרכים הראשונים של פירוש "דעת מקרא" יצאו לאור בשנת תש"ל: ספר יהושע פורש על ידי יהודה קיל, וספר איוב פורש על ידי עמוס חכם. כותבי הפירושים לספרי המקרא לקריאה נוספת אריה סטריקובסקי (עורך), דעת מקרא - דף לתרבות יהודית 256, הוצאת משרד החינוך - האגף לתרבות תורנית, אדר ה'תשס"ב. יהודה קיל, לגמרו של המפעל הפרשני דעת מקרא, אלון שבות, תשס"ג. מאיר בר-אילן, ביקורת על גרסת התקליטור. . קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:פירושי התנ"ך קטגוריה:מהדורות של התנ"ך קטגוריה:התנ"ך בישראל קטגוריה:יהדות אורתודוקסית קטגוריה:ספרי מוסד הרב קוק קטגוריה:חיבורים בחקר המקרא	2024-06-03T13:42:49
Once in a livetime	REDIRECT once in a LIVEtime	2004-09-29T00:14:31
Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory	Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory הוא אלבום האולפן החמישי של להקת הפרוגרסיב מטאל Dream Theater, שיצא לאור ב־1999. האלבום הוא אלבום הקונספט הראשון של הלהקה. העלילה באלבום Regression האלבום נפתח בשיר "רגרסיה" ("Regression") (טיפול בבעיות נפשיות באמצעות היפנוט). בתחילת השיר אנו שומעים את קולו של דמות המהפנט שמרגיעה את ניקולס (גיבור הסיפור) ומכניסה אותו למצב היפנוזה. ניקולס המורדם פוגש לראשונה בוויקטוריה. מבחינה מוזיקלית ניתן לשמוע במהלך השיר קטעים מ-"Home" ומ-"Ths Spirit Carries On", שני שירים שיופיעו במהלך האלבום. Overture 1928 "אוברטורה 1928" ("Overture 1928") הוא קטע אינסטרומנטלי, שכולל בתוכו קטעים משירים רבים באלבום ( כמו "The Dance of Eternity", "One Last Time" ועוד). בנוסף ישנם ריפים מהשיר Metropolis Pt. 1 מהאלבום Images and Words. עלילתית, ניקולס מתמקד בחייו ובעברו ומרגיש חיבור מוזר בין חייו שלו לחייה (ולדמותה) של ויקטוריה. Strange Déjà Vu בשיר "דז'ה-וו מוזר" ("Strange Deja Vu") אנו נחשפים לעברו של ניקולס ומה שהוביל אותו לטיפול - בכל לילה, כשהוא נרדם, פוקדים אותו חלומות מוזרים על בית שהוא צולל לתוכו. בתוך הבית ישנו חדר ומראה. במראה, הוא רואה פנים של מישהי לא מוכרת לו. הדבר מסתדר לו רגשית, אבל לא הגיונית (דז'ה וו). השיר מחולק לשני בתים אותם שר ניקולס ולפזמון החוזר פעמיים שאותו שרה ויקטוריה האישה שבמראה. בשלב הזה ניקולס רק מבולבל ואינו מבין מה קורה סביבו. בעוד הוא מנסה להבין מה המשמעות של חלומותיו מסופר על ויקטוריה והחיפושים שלה. היא מנסה למצוא מישהו, אבל הוא לא מודע לזה, והיא לא מצליחה להגיע אליו. אנו נחשפים לראשונה לסיבה שוויקטוריה רודפת את ניקולס - היא רוצה שתתגלה האמת לגבי הרצח שלה. בסוף השיר ניקולס מתעורר מההיפנוזה וחוזר לחייו אך אינו מוצא שלוות נפש וממשיך בניסיונו למצוא את הקשר בינו ובין ויקטוריה. Through My Words השיר הרביעי נקרא "דרך המילים שלי" ("Through My Words"). השיר מאוד קצר (כדקה בלבד) ופשוט - רק נגינת פסנתר ושירה. ניקולס מבין שהוא היה ויקטוריה בחייו הקודמים והם למעשה חולקים את אותה נשמה (גלגול נשמות). Fatal Tragedy השיר החמישי נקרא "טרגדיה קטלנית" ("Fatal Tragedy") והוא המפותח ביותר מבחינה עלילתית ומוזיקלית כאחד. השיר מספר על ניקולס היוצא מביתו ופוגש איש זקן המספר לו על ויקטוריה שנרצחה בבית הזה (מיהו האיש הזקן ומהו הבית - פרטים אלה נשארים לא ברורים לאורך כל הסיפור). סיפורו של האיש הזקן חושף פרטים מעטים על הרצח של ויקטוריה והסיבות לו. בנקודה זו מבין ניקולס שהוא דבוק אובססיה לפתור את תעלומת הרצח של ויקטוריה (שהתרחש כאמור ב-1928) והוא לא ימצא מנוחה עד שיגיע לאמת. השיר מסתיים כאשר ניקולס חוזר לטיפול, הפעם בתקווה שבמהלך ההיפנוזה הוא יחזור אל רגע הירצחה של ויקטוריה. השיר מסתיים במשפט של המהפנט: "עכשיו זה הזמן לראות כיצד אתה מת. זכור שהמוות הוא לא הסוף, אלא רק מעבר". Beyond This Life מיד לאחריו מגיע השיר "מעבר לחיים האלה" ("Beyond This Life") ששופך אור על כל נסיבות הרצח, נכון לדברי העיתון של אותו זמן - כותרת: רצח; צעירה נהרגה. הוא מספר על עד ששמע קול צעקה מחריד, רץ אל הגבעה ומצא גופה של אישה על הקרקע כשלידה עומד גבר רועד, עצבני, עם אקדח ביד. לאחר רגע, הגבר יורה בעצמו ונופל על גופתה של ויקטוריה. השיר מספר על נפילתו של ג'וליאן לתהום מוסרי, אלכוהול, הימורים, ועל כך שוויקטוריה לא יכלה להמשיך לאהוב אותו, מה שהוביל לרצח ולהתאבדות (כדברי השיר - "אני מעדיף לקחת את חיי מאשר לחיות בלי ויקטוריה"). השיר ארוך, עם סולואים וקטעים אינסטרומנטליים ארוכים. בולט הפזמון החוזר על המעשים שלנו שנודדים רחוק. "מה שהיינו, זה מה שאנחנו" שר הסולן, משפט המקבל משמעות חדשה באלבום. Through Her Eyes השיר "דרך עיניה" ("Through Her Eyes") הוא בלדה איטית על ההבנה של ניקולס על הקשר בינו לבין ויקטוריה ועל עד כמה טרגי היה המוות של ויקטוריה שנרצחה בברוטליות בצעירותה. Home השיר השמיני "Home" הוא השיר המרכזי בדיסק, הקטע הארוך באלבום (13 דקות). אנו שומעים לראשונה שג'וליאן מתאהב בוויקטוריה שעוזבת אותו בגלל ההתמכרויות שלו (ניתן לנחש ממילות השיר שמדובר באלכוהול, סמים או הימורים). ויקטוריה הפגועה נופלת אל חיקו של אדוארד, אחיו של ג'וליאן. אדוארד מתאהב גם הוא בוויקטוריה ונעשה אובססיבי כלפיה תוך כדי דחיית רגישות האשמה על שלקח את אהובת אחיו. ניתן לשמוע בשיר אלמנטים רבים הלקוחים מהשיר Metropolis Part 1 (למשל: השורה "Victoria watches and thoughtfully smiles She`s taking me to my home" לקוחה מ Metropolis Part 1 אך מנוסחת באופן מעט שונה). ושוב בהווה, ניקולס מתעורר ואף על פי שלכאורה התעלומה נפתרה (על פי גזיר העיתון שמוזכר בשיר "Beyond This Life") ניקולס מרגיש שמשהו אינו כשורה והוא מחליט להמשיך ולחקור בתקווה לחשוף את האמת. באמצע השיר ניתן לשמוע קולות של אישה בזמן אורגזמה ושל מכונות הימורים. הדבר בא לציין שבזמן שוויקטוריה שוכבת עם אדוארד, אחיו ג'וליאן ממשיך בהתמכרות שלו. The Dance of Eternity השיר התשיעי הוא "ריקוד הנצח" ("The Dance of Eternity") קטע אינסטרומנטלי, המחבר את השיר המרכזי "Home" לסיום האלבום. עלילתית, לשיר יש שלוש משמעויות. הראשונה אומרת שהשיר מתאר את יחסי המין אשר קיימו ויקטוריה ואדוארד "ריקוד" בגלל התזוזות, ו"נצח" בגלל הזיכרון הנצחי של הרגע הזה. השנייה אומרת שזה קשור למותם של ג'וליאן וויקטוריה כשהם נופלים למותם יחד. השלישית אומרת שזהו שיר האומר שאהבה היא הדרך לאושר ולנצח (חיזיון רוחני). מוזיקלית, בתחילת השיר, נשמע ריף המנוגן במהופך מ"Metropols Pt. 1" ומיד לאחר מכן ריף מחלק אחר של אותו שיר. גם באמצע השיר מופיע הקלידים אשר הופיע ב-"Metropols Pt. 1". שם השיר למעשה, לקוח מהמילים האחרונות של "Metropols Pt. 1", "Love is the Dance of Eternity". מלבד זאת, השיר מכיל קטעים מ-"Overture 1928" ומ-"Fatal Tragedy". One Last Time "פעם אחת אחרונה" ("One Last Time") הוא השיר שבו דברים מתחילים להסתבך. ניקולס מרגיש שמשהו לא בסדר בסיפור שהוגש לו על הרצח וההתאבדות, ומתחיל לחקור את הזכרונות שלו היטב כדי למצוא את האמת. הפזמון "פעם אחת אחרונה - אנחנו נשכב היום. פעם אחת אחרונה - עד שאנחנו ניעלם מפה" מייצג כנראה את דבריה של ויקטוריה, כנראה לאדוארד, אומרים שהרומן ביניהם חייב להיפסק. השיר עובר בצורה חלקה לשיר הבא. The Spirit Carries On השיר האחד עשר הוא "הנשמה ממשיכה הלאה" ("The Spirit Carries On"). השיר מדבר על כך שניקולס כבר לא פוחד מהמוות, כי הוא יודע שהנשמה שלו תמשיך הלאה (גלגול נשמות). הוא מרגיש בליבו שאדוארד קשור בדרך כלשהי אל הרצח. בכך הוא מגלה את האמת על הרצח שהתרחש לפני 70 שנה. קולה של ויקטוריה נשמע בהווה והיא אומרת לניקולס "נוע הלאה, היה אמיץ, אל תבכה על הקבר שלי, כי אני לא נמצאת פה עוד. אבל בבקשה אל תתן, לזכרונות שלך ממני להיעלם!". בשיר ישנה חזרה על פתיחת השיר "רגרסיה". שוב נשמע המשפט "safe in the light that surrounds me", הפעם במשמעות שונה כשגם המוזיקה זהה כמעט לחלוטין. ניקולס מרגיש שהסיבה לכל הסיפור הזה, או למעשה הלקח - הוא שלא צריך לפחד מהמוות כי המוות הוא לא הסוף אלא רק מעבר (בדיוק כמו שאמר המהפנט בסוף השיר "Fatal Tragedy"-"זכור שהמוות הוא לא הסוף, אלא רק מעבר"). Finally Free השיר "חופשי לבסוף" ("Finally Free"), השיר הסוגר של האלבום, נפתח בהפנוט הגורם לניקולס לחזור מהעבר אל ההווה. ניקולס נכנס למכוניתו, ונוסע הביתה. בזמן זה אנו נחשפים להמשך העלילה - ויקטוריה קבעה להיפגש עם ג'וליאן, אהובה האמיתי, ולהיפרד מאדוארד. בזמן פגישתם של ג'וליאן וויקטוריה מופיע אדוארד ומתפתח מאבק בין שני האחים על ליבה של ויקטוריה. במהלך המאבק מפיל ג'וליאן בקבוק ליקר וסכין. אדוארד שולף לבסוף אקדח ויורה באחיו למוות. בשלב זה אנו שומעים את צעקותיה של ויקטוריה ולאחר מכן את קולו של אדוארד שאומר "פקחי את עינייך ויקטוריה" ("Open Your Eyes Victoria") ולאחר מכן נשמעות שתי יריות. אנו מבינים שלמעשה היה זה אדוארד שירה למוות באחיו ג'וליאן ובוויקטוריה והוא למעשה ה-"עד" עליו מסופר בגזיר העיתון. הקטע האחרון בשיר חוזר אל ההווה. ניקולס מגיע לביתו, מפעיל את הטלוויזיה ויושב לנוח על הספה תוך כדי עצימת עיניו (במהלך הופעות חיות בסוף השיר הוצג סרטון וידאו בו נראה כל הדברים המסופרים בפסקה זו). לאחר מספר שניות אנו שומעים את קולו של המהפנט שאומר "פקח את עינייך ניקולס" (בדיוק כמו שאדוארד אמר לוויקטוריה "פקחי את עינייך ויקטוריה" לפני שירה בה), נשמעת צרחה קטנה של ניקולס ולאחר מכן רעש סטטי. אנו למדים שלמעשה המהפנט הוא גלגול נשמות של אדוארד ולאחר שהוא רצח את ניקולס - מעגל החיים שוב נסגר. הרעש הסטטי שבסיום הוא תחילת "אלבום מעגלי" - הרעש הסטטי הזה הוא פותח את השיר "Glass Prison" באלבום הבא של הלהקה (וגם באלבום הבא, הקטע הסוגר של השיר האחרון זהה לפתיח של השיר הפותח את האלבום שבא אחריו). הדיסק Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory הוא המשך לשיר Metropolis Pt. 1: The Miracle and the Sleeper, הנמצא באלבום השני של הלהקה - Images and Words. כשהיו במסע הופעות, בעקבות שחרור האלבום, ניגנו בהופעה האחרונה שלהם בניו יורק את כל האלבום. ההופעה הוקלטה ויצאה ב־DVD כ־Metropolis 2000: Scenes from New York. השירים באלבום השתתפו באלבום ג'יימס לאברי - שירה ג'ון מיונג - באס ג'ון פטרוצ'י - גיטרה מייק פורטנוי - תופים ג'ורדן רודס - קלידן - אלבום ראשון בהרכב קישורים חיצוניים ביקורת באתר השרת העיוור על האלבום ביקורת ב"רוק מתקדם - מדריך עברי" על האלבום קטגוריה:אלבומי 1999 קטגוריה:אלבומי דרים ת'יאטר קטגוריה:אלבומי המשך קטגוריה:אלבומי קונספט קטגוריה:אלבומים באנגלית קטגוריה:אופרות רוק קטגוריה:אלבומי חברת אלקטרה רקורדס	2024-04-16T10:18:28
Six Degrees of Inner Turbulence	Six Degrees of Inner Turbulence ("שש מעלות של מערבולת פנימית") הוא השם של אלבום כפול של להקת הפרוג מטאל דרים ת'יאטר. האלבום יצא ב־29 בינואר 2002 על ידי Elektre Records. האלבום מורכב משש יצירות, חמש הרצועות הראשונות תופסות את הדיסק הראשון בעוד שהיצירה האחרונה, הנושאת את שם האלבום, מחולקת לשמונה רצועות ותופסת את הדיסק השני. היצירה הנ"ל עוסקת בהפרעות נפשיות שונות ובהתמודדות של אותם בעלי הפרעות איתן. רשימת שירים CD1 The Glass Prison (13:52) Blind Faith (10:21) Misunderstood (9:34) The Great Debate (13:43) Disappear (6:46) CD2 Six Degrees of Inner Turbulence (42:04) Overture About to Crash War Inside My Head The Test That Stumped Them All Goodnight Kiss Solitary Shell About To Crash Losing Time/Grand Finale השתתפו באלבום ג'יימס להבריי - שירה ג'ון מיונג - באס ג'ון פטרוצ'י - גיטרה מייק פורטנוי - תופים ג'ורדן רודס - קלידן הווארד פורטנוי (אביו של מייק) - גונג בשיר "The Great Debate" קישורים חיצוניים ביקורת באתר השרת העיוור על האלבום קטגוריה:אלבומי 2002 קטגוריה:אלבומי דרים ת'יאטר קטגוריה:אלבומי קונספט קטגוריה:אלבומים באנגלית קטגוריה:אלבומי חברת אלקטרה רקורדס	2023-01-05T00:28:34
דרים ת'יאתר	הפניה Dream Theater	2014-05-29T13:59:48
Train of Thoughts	REDIRECT Train of Thought	2005-05-09T22:36:54
דולר מזרח קריבי	דולר מזרח קריבי (באנגלית: East Caribbean dollar; סימון לפי תקן ISO 4217: XCD) הוא שם המטבע של שמונה מתוך תשע חברות ארגון מדינות מזרח הקריביים. שש מהן עצמאיות – אנטיגואה וברבודה, גרנדה, דומיניקה, סנט וינסנט והגרנדינים, סנט לוסיה וסנט קיטס ונוויס. שתי האחרות הן טריטוריות שמעבר לים של הממלכה המאוחדת – אנגווילה ומונטסראט. הדולר המזרח קריבי מונפק על ידי הבנק המרכזי של מזרח הקריביים, אשר ממוקם בבאסטר, בירת סנט קיטס ונוויס. הבנק הוקם באוקטובר 1983 בעקבות הסכם אשר נחתם בפורט אוף ספיין, טרינידד וטובגו, ב-5 ביולי 1983, והחליף את רשות המטבע המזרח קריבית (Eastern Caribbean Currency Authority). המטבע החליף את הדולר של איי הודו המערבית הבריטיים, ששימש בחלק מהמושבות הבריטיות בקריביים ומאוחר יותר בפדרציה של איי הודו המערבית קצרת הימים. הוא נכנס לשימוש ב-1965. שערי חליפין דולר אמריקני אחד שווה ל-2.7 דולרים מזרח-קריביים (שער החליפין אינו משתנה, והוא קבוע מאז 1976). קישורים חיצוניים הבנק המרכזי של מזרח הקריביים הערות שוליים קטגוריה:מטבעות אמריקה קטגוריה:אנגווילה קטגוריה:אנטיגואה וברבודה קטגוריה:גרנדה (מדינה) קטגוריה:דומיניקה קטגוריה:מונטסראט קטגוריה:סנט וינסנט והגרנדינים קטגוריה:סנט לוסיה קטגוריה:סנט קיטס ונוויס	2022-07-03T02:51:49
מועצה מקומית	בישראל, מועצה מקומית היא רשות מקומית בעלת אופי עירוני בדרך כלל, שמספר התושבים המתגוררים ביישוב עליה היא אחראית, קטן מכדי להכריז עליה כעל עירייה. חלק מן המועצות המקומיות החלו כיישוב כפרי במועצה אזורית, אך מספר תושביהן גדל עד שהוחלט להכריז עליהן כרשות עצמאית. נכון ל-2024 ישנן בישראל 121 מועצות מקומיות. החוק המסדיר את פעולת המועצות המקומיות הוא פקודת המועצות המקומיות. הסמכות להכריז על מועצה מקומית כעל עירייה נתונה בידי שר הפנים, והוא מתחשב בעניין זה גם ברצון התושבים. רמת השרון, למשל, נשארה במעמד של מועצה מקומית שנים רבות לאחר שהייתה ראויה למעמד של עירייה. גם פרדס חנה-כרכור, מבשרת ציון, גדרה, גן יבנה וזכרון יעקב נשארו במעמד של מועצה מקומית ולא הוכרזו כעיר על אף שהן מונות למעלה מ-20,000 תושבים, כדי לשמר להן את התדמית של מושבה קטנה. בראשית ימי המדינה הוקמו מועצות מקומיות למושבות, גם כאשר הן היו קטנות. עם השנים הוחלט שלא להקים מועצות מקומיות קטנות חדשות. חלק מהמועצות הקטנות, כמו מנחמיה, כנרת ושבי ציון, הוכללו במועצות אזוריות סמוכות. אחרות, כמו גבעת עדה אוחדו עם מועצות מקומיות סמוכות. המועצות מטולה, מגדל ויסוד המעלה נותרו כמעמד של מועצה מקומית למרות מספר תושביהן הקטן. רשימה מספרשם המועצה המקומיתסמלמחוזמספר תושבים(נכון לסוף מרץ 2022)שנת הקמה1 פרדס חנה-כרכור 50px\|מרכז חיפה 45,11419692 גדרה 50px\|מרכז המרכז 31,76418843 ערערה 50px\|מרכז חיפה 26,17619704 מבשרת ציון50px\|מרכז ירושלים 25,55819515 חורה 50px\|מרכז הדרום 24,84319896 גן יבנה 50px\|מרכז המרכז 24,56719317 זכרון יעקב 50px\|מרכז חיפה 24,37018828 כפר כנא50px\|מרכז הצפון 24,20619689 כסייפה 50px\|מרכז הדרום 24,031198210 שוהם 50px\|מרכז המרכז 23,307199311 קדימה-צורן 50px\|מרכז המרכז 23,301200312 תל שבע 50px\|מרכז הדרום 22,893196813 ג'דיידה-מכר50px\|מרכז הצפון 21,699198914 כפר מנדא 50px\|מרכז הצפון 21,595196415 גבעת זאב 50px\|מרכז יהודה ושומרון 21,436198316 ערערה בנגב 50px\|מרכז הדרום 20,408198117 יפיע50px\|מרכז הצפון 19,771196018 ריינה50px\|מרכז הצפון 19,478196819 קריית טבעון 50px\|מרכז חיפה 19,283195820 דלית אל-כרמל 50px\|מרכז חיפה 18,289195121 ירכא50px\|מרכז הצפון 17,821195622 בנימינה-גבעת עדה 50px\|מרכז חיפה 16,373192223 לקייה 50px\|מרכז הדרום 16,072199024 מעלה עירון 50px\|מרכז חיפה 15,923199625 מג'ד אל-כרום50px\|מרכז הצפון 15,843196426 מזכרת בתיה 50px\|מרכז המרכז 15,813188327 ג'סר א-זרקא 50px\|מרכז חיפה 15,556196128 אכסאל50px\|מרכז הצפון 15,412המאה ה-1829 טורעאן50px\|מרכז הצפון 14,873195930 אבו סנאן50px\|מרכז הצפון 14,734196431 כאבול50px\|מרכז הצפון 14,705197632 תל מונד 50px\|מרכז המרכז 14,674192933 אבן יהודה 50px\|מרכז המרכז 14,463193234 רכסים 50px\|מרכז חיפה 14,320195135 עין מאהל50px\|מרכז הצפון 13,990196436 אעבלין50px\|מרכז הצפון 13,891196037 פוריידיס 50px\|מרכז חיפה 13,771188038 נחף50px\|מרכז הצפון 13,767196839 אזור 50px\|מרכז תל אביב 13,628194840 דיר אל-אסד50px\|מרכז הצפון 13,312197541 עספיא 50px\|מרכז חיפה 12,921200842 ג'ת 50px\|מרכז חיפה 12,732195943 שגב שלום 50px\|מרכז הדרום 12,578197944 בית ג'ן50px\|מרכז הצפון 12,485196445צור הדסה50px\|מרכזירושלים12,178196046 אפרת 50px\|מרכז יהודה ושומרון 12,005198347 מג'דל שמס50px\|מרכז הצפון 11,515198248 ירוחם 50px\|מרכז הדרום 11,272195149 קריית עקרון 50px\|מרכז המרכז 10,995194850 מיתר 50px\|מרכז הדרום 10,943198451 דבורייה50px\|מרכז הצפון 10,852196152 בסמ"ה 50px\|מרכז חיפה 10,836199553 דיר חנא50px\|מרכז הצפון 10,783197554 ג'לג'וליה 50px\|מרכז המרכז 10,659195755 כפר יאסיף50px\|מרכז הצפון 10,425192556 בועיינה-נוג'ידאת50px\|מרכז הצפון 10,361198057 ביר אל-מכסור50px\|מרכז הצפון 10,225199058 חצור הגלילית50px\|מרכז הצפון 10,101195659 קרני שומרון50px\|מרכז יהודה ושומרון 9,889197660אורנית 50px\|מרכז יהודה ושומרון 9,387198561כסרא-סמיע50px\|מרכז הצפון 9,287199062 כוכב יאיר צור יגאל 50px\|מרכז המרכז 9,056200363 עילוט50px\|מרכז הצפון 8,929199164שער השומרוןיהודה ושומרון8,879202265משהד50px\|מרכז הצפון 8,772196066בענה50px\|מרכז הצפון 8,642197667 זרזיר50px\|מרכז הצפון 8,600199668 רמת ישי50px\|מרכז הצפון 8,162195869 בסמת טבעון50px\|מרכז הצפון 8,161196570 אלפי מנשה50px\|מרכז יהודה ושומרון 8,027198371 אבו גוש 50px\|מרכז ירושלים 7,963199272קצרין50px\|מרכז הצפון 7,926197973 בית דגן 50px\|מרכז המרכז 7,846194874ראמה50px\|מרכז הצפון 7,782195475 עומר 50px\|מרכז הדרום 7,772194976 קריית ארבע50px\|מרכז יהודה ושומרון 7,537197277 שעב50px\|מרכז הצפון 7,507197578 שלומי50px\|מרכז הצפון 7,491196079 זמר 50px\|מרכז המרכז 7,486198880פרדסיה 50px\|מרכז המרכז 7,481193881 להבים 50px\|מרכז הדרום 7,243198582 טובא-זנגרייה50px\|מרכז הצפון 7,150198883 יאנוח-ג'ת50px\|מרכז הצפון 6,946199084 בני עי"ש 50px\|מרכז המרכז 6,845195785 בוקעאתא50px\|מרכז הצפון 6,817198286 ג'וליס50px\|מרכז הצפון 6,787196787 חורפיש50px\|מרכז הצפון 6,684196788 קריית יערים 50px\|מרכז ירושלים 6,574197589שבלי - אום אל-גנם50px\|מרכז הצפון 6,388198490פקיעין50px\|מרכז הצפון 6,133195891כעביה-טבאש-חג'אג'רה50px\|מרכז הצפון 5,901199692בית אל50px\|מרכז יהודה ושומרון 5,870197793עיילבון50px\|מרכז הצפון 5,832197394כפר ורדים50px\|מרכז הצפון 5,598199395בית אריה-עופרים50px\|מרכז יהודה ושומרון 5,532198196 מצפה רמון 50px\|מרכז הדרום 5,317195697 עמנואל50px\|מרכז יהודה ושומרון 4,821198398 קדומים50px\|מרכז יהודה ושומרון 4,603197599 יבנאל50px\|מרכז הצפון 4,5631951100 סאג'ור50px\|מרכז הצפון 4,5041992101 כפר תבור50px\|מרכז הצפון 4,4501949102 אלקנה50px\|מרכז יהודה ושומרון 4,3471977103 מזרעה50px\|מרכז הצפון 4,1461996104 הר אדר 50px\|מרכז יהודה ושומרון 4,1141986105סביון 50px\|מרכז המרכז 4,0581951106כפר ברא 50px\|מרכז המרכז 3,9671963107 מסעדה50px\|מרכז הצפון 3,8831982108 כאוכב אבו אל-היג'א50px\|מרכז הצפון 3,7921984109 כפר כמא50px\|מרכז הצפון 3,5311950110אליכין 50px\|מרכז המרכז 3,4881950111 ראש פינה50px\|מרכז הצפון 3,2971949112 מעיליא50px\|מרכז הצפון 3,2951957113 פסוטה50px\|מרכז הצפון 3,2541965114 ג'ש (גוש חלב)50px\|מרכז הצפון 3,1611963115 ע'ג'ר הצפון 2,8001982116 עין קנייא50px\|מרכז הצפון 2,2001982117 מגדל50px\|מרכז הצפון 2,0251949118 כפר שמריהו 50px\|מרכז תל אביב 1,9561937119 יסוד המעלה50px\|מרכז הצפון 1,8281949120 מטולה50px\|מרכז הצפון 1,7191949121מעלה אפרים 50px\|מרכז יהודה ושומרון 1,3891978 ראו גם חבר מועצה קישורים חיצוניים תזכיר חוק שמבטל את המועצות המקומיות ומקים במקומן עיריות הערות שוליים * קטגוריה:שלטון מקומי בישראל קטגוריה:צורות התיישבות בישראל	2024-10-19T20:05:44
רשות מקומית	250px\|ממוזער\|בניין העירייה והמשטרה המקומית של ולפראיסו שבפלורידה, ארצות הברית רשות מקומית היא גוף העוסק בניהול העניינים המקומיים של יישוב או קבוצת יישובים. עם השירותים שמעניקה רשות מקומית לתושביה נמנים תכנון היישוב ומתן היתרי בנייה בו, רישוי עסקים, הפעלת מערכת החינוך, ניקוי הרחובות ופינוי פסולת, אירועי תרבות, כבאות ועוד. ברוב מדינות העולם, הרשות המקומית היא היחידה המנהלית הקטנה ביותר של המדינה המנוהלת על ידי מנהיגים נציגי ציבור הנבחרים בבחירות דמוקרטיות. צורות של רשויות מקומיות בעולם מספר התושבים המקובל ברשות מקומית יכול להשתנות מאוד מרשות לרשות וממדינה למדינה. כך, למשל, עיריית ירושלים היא רשות מקומית ששירתה בשנת 2011 כ-801,000 תושבים, ומנגד בצבר הרשויות המקומיות השווייצריות, שקרוי "הלוזאנאים המערביים" יש 71,838 תושבים, שנחלקים בין שמונה רשויות מקומיות. באחת הרשויות האלו היו בדצמבר 2014 רק כ-670 תושבים. בישראל נהוגה חלוקה לרשויות מקומיות, ונכון ל-2023 היו בישראל 258 רשויות מקומיות, כולל עיריות, מועצות מקומיות, מועצות אזוריות ומועצות מקומיות תעשייתיות. במדינות רבות, בהן בולטת ארצות הברית, קיימת חלוקת סמכויות משמעותית בין השלטון הפדרלי, לבין השלטון המדינתי שמחזיק מוסדות חקיקה ושיפוט עצמאיים. ביתר המדינות, דוגמת ישראל, קיימת סמכות מסוימת לשלטון המקומי, בדרגות משתנות. במודל השוודי ניתנה לעיריות אוטונומיה נרחבת והעיריות (כולל "הנהלת המחוז") אחראיות על תחומים רבים; השירותים החברתיים, מערכות החינוך, הדיור, הבנייה, תחבורה, בריאות הציבור, חלוקת סמארטפונים בחינם לילדות וילדים שהיגרו מדנמרק הענייה. במקביל העיריות רשאיות לפעול גם בתחומים: אספקת אנרגיה, פנאי ותרבות. בסמכות העיריות לבצע שינויים במיסוי של תושביהם, כדי שיוכלו לפעול כנדרש בתחומים שבאחריותם. במודל השוודי לשלטון המדינתי תפקיד לפקח על פעילות העיריות, אך אין לו סמכות לבטל את החלטותיהן. ברבות ממדינות אירופה נהוג המושג "קהילה" (מלטינית – "Communis") לכינוי עבור יחידה שלטונית מקומית, שהיא ארגון פוליטי שנבחר במישרין בידי התושבים. כך באיטליה (Comune), בנורווגיה ובדנמרק (Kommune), בגרמניה – Gemeinde, ובאחרות. בארצות מערביות שונות, כצרפת, נעשית הבחנה בין הסטטוס של הרשות המקומית – כיחידה טריטוריאלית, לגוף המנהל אותה; כך, לצורך תיאור הסמכות השלטונית המופקדת על הקהילה, רווח השימוש במושג המוּנִיקִיפֶּה הלטיני, שבמקורו התייחס לערים הרומיות שבהן התושבים הוכרו כאזרחי האימפריה. היום המוניקיפ הוא הדרגה המינהלית הנמוכה הקיימת (לרוב תחת מחוזות) וכולל, למעשה, את מוסדות העירייה. בברזיל, לדוגמה, המוניסיפיו נמצא תחת החלוקה למדינות, ונושא רק בשתי סמכויות – הביצועית והתחיקתית-מקומית. ברחבי העולם קיימת חלוקה לשני מודלים עיקריים במערכת היחסים בין הרשות המקומית לשלטון המרכזי: בקבוצה אחת הכוללת, בין היתר, את גרמניה, שווייץ ואוסטריה, מותר לרשויות המקומיות לפעול בכל תחום שהחוק לא אוסר עליהן לעסוק בו, כלומר "כל מה שלא אסור בפירוש – מותר". קבוצת שנייה הכוללת, בין היתר, את בריטניה, ישראל ומדינות רבות קולוניאליות-לשעבר, חלים על הרשות המקומית כללי המינהל שקובעים שאין לרשות כוח זולת סמכות שהוענקה לה במפורש. לפי אלעד מלכה (מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת ולשעבר חבר מועצת העיר ירושלים), למשטרים קולוניאליים היה אינטרס מובהק לצמצם את סמכותם של הרשויות המקומיות, מכיוון שהאינטרס של המקומיים אשר יוצג בידי נבחרי הרשויות המקומיות היה מנוגד לאינטרס של המעצמה הקולוניאלית ששלטה בשלטון המרכזי. הפרדת רשויות אנכית לצד הפרדת הרשויות של שלושה כוחות השווים בכוחם (הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת) המהווה "הפרדת רשויות אופקית", קיימת "הפרדת רשויות אנכית" של חלוקת הסמכות בין השלטון הארצי לרשויות שלטון מקומיות (שעומדות בסטטוס נמוך מהשלטון הארצי). ביחס לחלוקת הסמכויות, אחת ההצעות היא לקבוע שלשלטון הארצי תהיה "סמכות שיורית", כלומר סמכותו תוגבל לנושאים שהרשויות המקומיות אינן יכולות לנהל בעצמן באופן יעיל וכן לנושאים לגביהם צריכים להילקח בחשבון שיקולים ואינטרסים כלל מדינתיים. להפרדת הרשויות האנכית קיימים מספר יתרונות: הענקת אוטונומיה לשלטון המקומי עשויה להקטין את השסע הפוליטי בין תומכי גישות שונות (למשל בתחומי המוסר, החינוך, הכלכלה והתרבות), מכיוון שכל פרט יוכל ביתר קלות להתגורר באזור בו קיימת הגישה הפוליטית הקרובה יותר לעמדתו (דבר שמלבד התועלת לאותו פרט, יועיל גם לרוב שלא ייאלץ להתמודד עם מיעוט מתוסכל). הענקת אוטונומיה לשלטון המקומי תאפשר בחינה מקומית של גישות פוליטיות שונות (למשל בתחום החינוך, התרבות והרווחה) באופן שאם יוכחו כמועילות יאומצו בידי הרשויות האחרות ויובילו לשגשוג כלל מדינתי (כאשר ייתכן ולא הייתה מלכתחילה תמיכה מדינתית לביצוע הניסיון) ואילו אם יתבררו ככושלות לא ייווצר נזק ברמה הארצית (בניגוד לנזק שהיה נגרם אילו אותה גישה הייתה מיושמת מלכתחילה ברמה הארצית). לפי הגישה הליברלית המעדיפה מינימום התערבות של השלטון בחירות הפרט, קיים יתרון להתערבות של רשות מקומית הקרובה יותר ל'אזרח הקטן' ושכוח ההשפעה שלו עליה גדול יחסית, לעומת התערבות של רשות ארצית. הפחתת החשש מפני עריצות הרוב במדינה שתופעל כלפי מיעוט, כיוון שאוכלוסיית המיעוט תוכל להתרכז באזור מקומי שבו היא תהיה קבוצת הרוב, או לפחות, גורם בעל השפעה פוליטית משמעותית. אלכסיס דה טוקוויל הגדיר זאת כך: . ראו גם רשות מקומית בישראל איחוד רשויות מקומיות מועצות אזוריות לשעבר לקריאה נוספת גדליה אורבך, דן סואן, יסודות השלטון המקומי, כרך 3, האוניברסיטה הפתוחה, 2004. דבורה אברמזון, מודלים אפשריים להגמשת מערכת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2020 קישורים חיצוניים בחירות מקומיות: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית הערות שוליים * קטגוריה:גאוגרפיה עירונית	2024-07-24T10:38:04
שלטון מקומי	REDIRECT רשות מקומית	2004-09-29T03:41:03
ע. הלל	250px\|ממוזער\|שמאל\|הלל עומר עם הוריו בנימין ושולמית, בסוף שנות ה-20 180px\|ממוזער\|שמאל\|הלל עומר בילדותו ממוזער\|ע. הלל בשנת 1949\|226x226 פיקסלים 250px\|ממוזער\|שמאל\|לוחית זיכרון לע. הלל ברח' דניאל מוריץ 34 בתל אביב הלל עומר (4 באוגוסט 1926 – 30 ביוני 1990) היה סופר, משורר ואדריכל נוף ישראלי, נודע בשם העט ע. הלל. קורות חיים הלל עוגני נולד בקיבוץ משמר העמק לשולמית ולבנימין קוטוביץ ("חתולי"). אביו, מוזיקאי במקצועו, עִברת את שם המשפחה לעוגני, ותחת שם זה פרסם הלל עוגני את שיריו הראשונים בעיתון "משמר" בשנת 1944. בהמלצת אברהם שלונסקי אימץ את שם העט "ע. הלל" החל מפרסום שיריו בחוברת "ילקוט הרעים" ב-1945, ושינה את שם משפחתו ל"עומר". בשנת 1947 פורסמו לראשונה שיריו לילדים ב"דבר לילדים". במלחמת העצמאות השתתף כסייר בקרבות משמר העמק (אפריל 1948), ואחר כך התנדב לפלמ"ח ונלחם בחטיבת הנגב עד תום הקרבות. עם שובו לקיבוץ החל לעבוד בענף הנוי, ובמקביל הוציא את ספר שיריו הראשון "ארץ הצהרים" ב-1950. ב-1951 נסע לצרפת ללמוד אדריכלות, אך בעקבות מפגש עם חבר החליט ללמוד אדריכלות גנים ונוף. בצרפת נישא לציפורה, ועמה שב ארצה לקיבוצו. בשנת 1954 עזב את הקיבוץ ועבר להתגורר בירושלים, שם שימש ראש מחלקת הגנים בעירייה ותכנן גנים אחדים, בהם גן המנורה וחלק מגני קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. ב-1959 עבר עם משפחתו לתל אביב, בה השתקע ועסק בטיפוח גנים ונוף. בשנות ה-50 וה-60 השתתף בכתיבה ב"גן ונוף", ירחון איגוד הגננים, ואף ערך אותו שנים אחדות. בשנות ה-60 יצאו קובצי שירה נוספים שלו, "נִשְׁרָה" (1962) ו"טָרוֹף טוֹרָף" (1964). במקביל החל להוציא ספרי שירים לילדים, בהם "בוקר טוב" (1961), "בולבול למה ככה" (1966) ועוד. ב-1968 פתח בתל אביב משרד פרטי לאדריכלות גנים ונוף, ובמקביל לעבודתו בתחום זה הוציא ספרי שירה נוספים. ב-1987 קיבץ את זיכרונות ילדותו במשמר העמק בספר "תכלת וקוצים". פרסים ספרותיים ב-1978 זכה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער עבור ספרו "דודי שמחה". בשנותיו האחרונות זכה ע. הלל בשלושה פרסים ספרותיים: פרס יעקב פיכמן (1986), פרס זאב לספרות ילדים ונוער על מפעל חיים (1987) וזכייה שנייה בעיטור אנדרסן על ספרו "ענן ביד" (1990). יצירתו שירה שירתו של הלל רוויה בחוויות הנוף והטבע. חוקר הספרות צבי לוז כינה חוויה זו של התפעמות מהעולם בשם "הלם הנופים" - מצב שבו הנופים המדהימים גורמים לצופה להיאלם מולם בזעזוע, כמו מול התפוצצות פתאומית, כמו תיאור זה של צוקי הנגב: האלם והתדהמה מתעוררים גם לנוכח פריחות האביב, המתוארות בכמה משיריו: ברכת "היופי האדיר" הופכת לכאורה לקללה משום כוחה המשתק, המוציא מהדעת, הפורע את סדר היום, והחזרה על השאלה "מה אעשה" מדגישה את תחושת חוסר האונים, את שכחת המטרות הקטנות, היומיומיות מול היופי האדיר. ההשתאות מול יפי העולם יוצרת תחושה של נפילת מחיצות בין האדם לעולם. העולם פורץ אל האני, האני פורץ אל העולם, והמיזוג בין האני לעולם מתפתח, עד כדי ערבוב מלא: המדרגה הרוחנית הנבנית מעל חוויית ההתפעמות מהנוף היא גילוי האלוהים מתוך הנוף ובתוכו: הנוף המדברי המרשים מעורר בדובר אסוציאציה של גילוי האלוהים בתוכו, עם רמיזה להתגלות במדבר סיני, אך ללא הריחוק והיראה הכרוכים במעמד ההתגלות ההוא. שכן כאן מתגלה אלוהים לפני הצופה "כמות שהוא" – כדמות הנוף כן דמות האלוהים, "זנוח, כבד-נפלאות" כמו הנוף של הרי אדום, ו"נהדר-כוער" – אוקסימורון המשלב את הנהדר והמכוער שבנוף המדברי. רק בסיום הפסוק מופיעים שני אלמנטים של התואר האלוהי המקובל: "כרצונו" - כי הכול נעשה כרצונו, ו"נצחי" – תכונתו שמעבר לעולם המוחשי. אולם אלוהים של ע. הלל אינו האל האחד, הטרנסצנדנטי, אלא הוא בתוך העולם, ומתגלה בכל גילוי של הנוף: בים, בשמי הכוכבים, במרחבי הנגב, בשממה, בהרים ובגאיות. זוהי תפישת אלוהים שאינה דוגמטית אלא חווייתית, ולכן היא גמישה בביטויה. ההתגלות האלוהית היא פנתיאיסטית – האלוהים נמצא בעולם ונגלה מכל פרטיו, מעצם נוכחות הנופים והטבע. הלל אישש פרשנות זו בריאיון בו אמר . וכאשר מצטרפת חוויית "האלוהים-בכל" לחוויית ההתמזגות עם העולם, יכול האני להתמזג גם עם האלוהים: אין זו יהירות והתפארות עצמית בכוח עליון, אלא הזדהות מלאה עם העולם הסובב, המכיל בתוכו את האלוהות, ומתוך חוויה זו נובעת הכרת האדם את מקומו בעולם, כחלק ממכלול אך גם כשותף במעשה הבריאה. גילוי העולם בא לביטוי בשירת הלל גם בהכרת המחזורים בטבע ובקשרי הגומלין בין היצורים השונים, אשר כולם חלקים המרכיבים את השלם. כשם שהאני-האדם מתמזג עם העולם, כך גם יצורים אחרים מהווים חוליות בשרשרת חיים אחת ומפעילים זה את זה, גם אם אינם יודעים זאת: כל חוויות גילוי העולם, המעוררות השתאות ותחושה דתית, נטועות אצל הלל בנופים הקונקרטיים של חייו, נופי ארץ ישראל. ברבים משירי ההתגלות מצוינים המקום ולעיתים גם הזמן: בחמישי לחודש אדר בסבוב כפר סבא, ערב אלול בגן הציבורי בחוף נתניה, במעלה העקרבים, נסיעה בכביש חיפה – תל אביב, נצרת, חדרה, עפולה, טבריה, בלפוריה ועוד. הארץ ונופיה ממלאים את שירתו גם בשמות צמחי הבר הרבים - כרכום, חרדל, פרג, חרצית, ציפורני חתול, סביון, כלנית ואלון. לא רק נופי הטבע מזינים את ההשתאות, אלא גם נופי החקלאות וזיכרונות הילדות: נופי הארץ הנבנית והולכת, ומתכסה בבתים, כבישים ותשתיות: ונופי העיר העברית: הקשר העמוק לנופי ארץ ישראל משפיע גם על לשון השיר של הלל. ההתפעמות וההתגלות מעוררות בו שירה בלשון מקראית ואף בביטויים ארכאיים בזיקה כנענית, ומנגד שיריו רוויים בלשון הדיבור של תקופתו ומתובלים בהומור. לעיתים מופיעים שני משלבים מקוטבים אלו בסמיכות זה לזה, ביטוי אותנטי לחוויות הלשון והנוף של בן הארץ, דור ראשון שנולד במציאות של העברית המתחדשת אך עודו תלוי בשכבות עומק של לשון קדומים. וכדרך שמשלבי הלשון מתערבבים, מתערבבים בשירת הלל גם משלבי המקצב, המשקל והחריזה. אורכי הטורים משתנים, חלוקתם ועריכתם ללא סימטריה והחריזה אקראית ובלתי מחייבת. מקצב השירה אינו מוכתב על ידי מבנה מוגדר מראש, אלא התוכן הוא הקובע את המשקל, את אורכי הטורים ואת החריזה המזדמנת - ללמדנו שנאמנותו של המשורר לחוויית העולם שהוא כותב עליה חזקה ממחויבותו למסגרות התרבות של כתיבתו. ספרות ילדים שנים אחדות לאחר צאת ספרו הראשון החל ע. הלל לכתוב גם שירים לילדים. שיריו הראשונים יצאו לאור בסוף שנות ה-50, וקובץ השירים הראשון, "בוקר טוב", יצא לאור בשנת 1961. מאז ועד מותו הוציא ספרים רבים נוספים, שחלקם קבצים מחודשים של שירים שיצאו כבר בקבצים קודמים. בספרי הילדים שלו שיתף פעולה עם כמה מבכירי המאיירים בישראל, בהם רות צרפתי, שמואל כץ, אלונה פרנקל ועוד. גם לאחר מותו מוסיפות הוצאות ספרים להוציא לאור קבצים משיריו בלוויית איורים חדשים. כמו בשירתו למבוגרים, נסובו רבים משירי הילדים שחיבר סביב הטבע, ובמיוחד סביב בעלי החיים: הבולבול מלווה את מהלך השמש בשמים בשירתו, מזריחה ועד שקיעה ("בולבול למה ככה"), החסידה מכירה בפחד הצפרדעים מפניה ("ישמרני אלוהים"), המרבו מתלונן על כיעורו, ושרשרת שלמה של חיות מתלוננות על גורלן ומבקשות להיות יצור אחר, שנדמה להן שגורלו טוב משלהן ("מזבוב עד פיל"). עוד מככבים בשיריו הפשוש, הצופית, החרגול, היען, הכלבים והחתולים וכן חיות רבות נוספות. כבר בראשית כתיבתו לילדים יצר הלל את הדמות הבדיונית "דודי שמחה", גיבור ששב והופיע בעלילות רבות בספריו לאורך השנים. סיפורי הדוד שמחה כתובים בחרוזים ומתארים אותו כאדם מבולבל ומוזר מעט, האהוב על אחיינו משום שאינו נוהג ככל המבוגרים, אלא משתטה ומשתובב כילד. הלל תיאר אותו כ"מין דוד שמח שאינו משתבץ בחיים הרגילים, אבל הוא שנותן להם טעם". סיפורי הדוד שמחה זכו למספר עיבודים בתיאטרון. במרץ 2024 יצא לאור ספרו "מה עושים העצים", באיוריו של דוד פולנסקי, (הוצאת פועלים, הקיבוץ המאוחד). פולנסקי נתן באיוריו לספר פרשנות חדשה של שיח המתנהל בין הילד לבין העולם לאורך שנות ילדותו. בול על שירו שירו "מדוע לובשת הזברה פיג'מה" הונצח פעמיים על בול ישראלי (ב-1984 וב-2013). פרוזה ופזמונים מלבד שירה וספרות ילדים, פרסם הלל גם פרוזה אוטוביוגרפית בספר "תכלת וקוצים", ובעיבוד המכוון לילדים של קטעים מתוכו, שפורסם בספר "ענן ביד". אחדים מהשירים בספריו הולחנו וכך התפרסמו יותר. בנוסף להם כתב פזמונים ושיתף פעולה עם המלחין סשה ארגוב, שהלחין אותם עבור להקת "התרנגולים" ועבור הרכבים נוספים. מרביתם קובצו בספר "ג'ירף בג'ינס כחול". עם שיריו המפורסמים נמנים "יוסי, ילד שלי מוצלח", "ככה סתם", "דוד שמש ואנטנה", "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה", "בולבול, למה ככה?", "לא ידעתי מה", "מה עושים העצים", "שתי אווזות" ועוד. עבודתו כאדריכל נוף במהלך הקריירה המקצועית שלו שימש הלל מתכנן גנים בעיריית ירושלים, כתב ב"גן ונוף" ואף ערך אותו שנים אחדות, תכנן שכונות מגורים, רחובות וגנים בערים (אשדוד, נצרת עילית, ערד ועוד) ובקיבוצים (דליה, אפיקים, נחל עוז ועוד). כתיבתו המקצועית התמקדה בפרקטיקה של תכנון גנים והקמתם, וביטאה ניסיון לפתח שפה עיצובית המשתמשת בחומרים מקומיים וזמינים, ואופני פיתוח המאפשרים אחזקה נאותה בתנאי הקרקע, האקלים והמים של ישראל, מתוך שאיפה שכל אלו יביאו במרוצת השנים ליצירת סגנון ישראלי בגינון. בשנותיו הראשונות כאדריכל נוף למד רבות מאברהם קרוון, הגנן הראשי של עיריית תל אביב-יפו ומי שתכנן את גן העצמאות ואת גן התקווה בתל אביב. אולם מורהו העיקרי, לדבריו, הוא הטבע של ארץ ישראל: . עבודותיו מתאפיינות בקווים חופשיים ללא סימטריה, תבליט משופע וגבנוני, צמחייה השתולה בערבוביה כמו-טבעית, ודומם המשתלב במכלול הגן. העיצוב הפשוט משרה תחושה של מרחב פונקציונלי, המאפשר מגוון שימושים בגן. כפי שכתב במאמריו, כך גם בעבודותיו העדיף שימוש בחומרים מקומיים וזמינים, זולים להקמה וקלים לאחזקה. הצמחייה, לדידו של הלל, היא בעלת תפקיד מרכזי בעיצוב אופיו של הנוף. הוא הדגיש את העדיפות שיש לתת לצמחייה המקומית, אך הכיר גם בצורך לקבל ולאמץ עצים "מיובאים" על מנת להעשיר את המגוון: . עם עבודותיו נמנים: פארק צ'ארלס קלור בחוף הים של תל אביב, אשר תוכנן במסגרת "תוכנית מנשייה", שכללה בינוי נרחב באזור התפר בין תל אביב ליפו, והוקם על שטחים שיובשו מהים על ידי שפיכת פסולת בניין מהריסות מנשייה. מבנה הגן: תבליט של גבעות רכות, המהוות חציצה ויזואלית ואקוסטית בין חוף הים לבין הכביש ומכוסות מדשאות ומסלעות כורכר. לאורך קו החוף משתרעת טיילת רחבה, מרוצפת במשטחי גרנולית בדוגמת גלים בצבעי שחור ולבן. הצומח בגן כולל, מלבד המדשאות, מעט עצי אשל ודקלי וושינגטוניה, גושים של שיחי מלוח בשולי המדשאות ומבחר של צמחי חוף במסלעות. גן הפסגה ביפו: בשנות ה-70, במסגרת פרויקט פיתוח יפו העתיקה, תכננו ע. הלל וחיים כהנוביץ חלקים מגן הפסגה, שבמקור תוכנן על ידי אברהם קרוון. הגן מורכב ממערכת של שבילים מרוצפים אבן המתפתלים במעלה הגבעה ומובילים אל רחבת המצפור שבראשה. בין השבילים חלקות דשא, משוכות שיחים ופינות מסתור אחדות. המדשאה המרכזית משופעת ומשמשת תיאטרון פתוח, ובתחתיתה במה למופעים. בדומה לפארק צ'ארלס קלור, גם כאן מבוססת הצמחייה על מינים שנוסו בהצלחה באזורים הסמוכים לים בתל אביב. שכונת כפיר - מתחם של דיור ציבורי אשר נבנה בסוף שנות ה-70, במסגרת פרויקט "פינוי בינוי" בכפר שלם. השכונה בנויה במבנים של 8–10 בניינים סביב חצרות פנימיות, והגינון בה כולל ערוגות בשולי רחובות מרוצפים וגינה מרכזית בכל חצר פנימית של מבנה. בנאות קדומים תכנן הלל תיאטרון פתוח הבנוי מעל קיר אבן גדול. פרסים באדריכלות על שתיים מעבודותיו זכה בפרס רוקח לאדריכלות: ב-1979 על שכונת כפיר (עם האדריכלים אורה ויעקב יער) וב-1987 על מוזיאון האצ"ל ופארק צ'ארלס קלור (עם האדריכלים אמנון ניב, אמנון שוורץ ודני שוורץ). הנצחה באדריכלות מעט מתיעוד עבודתו כאדריכל נוף נמסר לארכיון אדריכלות ישראל על ידי משפחתו בשנת 2012. חיים אישיים הלל היה אביהן של שלוש בנות, הסופרת ובמאית התיאטרון טל עומר, הסטנדאפיסטית נולי עומר, והילה עומר. הלל נפטר ב-1990 ממחלת לב, והובא למנוחות במשמר העמק. ספריו שירה ע. הלל - כל השירים, הוצ' הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, 2013. אחרית דבר - חיים גורי. ציור העטיפה - מיכאל קובנר. ארץ הצהריים, ספרית פועלים, 1950 נִשׁרָה, הוצאה עצמית, 1962 טרוף טורף, הוצאת עם הספר, 1964 הודיה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973 דַבְּרִי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980 יוסף ואשת פוטיפר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982 עד כה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983 שירים וסיפורים לילדים למה לובשת הזברה פיג'מה? ספרית פועלים, 1959 חוצלארץ! חוצלארץ! ספרית פועלים, 1960 כשהדוד שמחה שר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1960 בוקר טוב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1961 דודי שמחה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1964 בולבול, למה ככה? הוצאת מסדה, 1966 אותי לראות אף אחד לא יכול, הוצאת מסדה, 1967 אני פשוש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1970 רים ציפורים ציפורים ציפ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973 קול דודי שמחה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976 שלום לך, פרת משה רבנו, הוצאת עם עובד, 1977 מזבוב ועד פיל, הוצאות הקיבוץ המאוחד וכתר, 1977 מעשה בחתולים, הוצאות הקיבוץ המאוחד וכתר, 1977 יוסי, ילד שלי מוצלח, הוצאת מסדה, 1978, הוצאת עם עובד, 2010 מה קרה לקרוקודיל, הוצאת עם עובד, 1980 מה עושים העצים, הוצאת כנרת, 1986 מעשה בעופר איילים, הוצאת כנרת, 1989 אני פשוש בטח ואולי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987 ספר הקשקושירים, הוצאת רות סירקיס, 1988 הספר הגדול של ע. הלל, הוצאת עם עובד, 1992 שמש במרום זורחת, הוצאת דביר, 2015 פרוזה ופזמונים ג'ירף בג'ינס כחול, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976 - פזמונים וקטעי הומור תכלת וקוצים, ספרית פועלים, 1987 - זכרונות אוטוביוגרפיים ענן ביד, ספרית פועלים, 1989 - קטעי זכרונות לילדים - מבוסס על הספר תכלת וקוצים משלי חולון, ספרית פועלים, 1991 לקריאה נוספת ספרים צבי לוז, שירת ע. הלל (מונוגרפיה), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ"ו 1996. מאמרים אלי הירש, על כל שירי ע. הלל, במדורו "קורא שירה", ידיעות אחרונות הנדפס, 8 בפברואר 2013. גליה שיפמן, '"שלום לך פרת משה רבנו" לע. הלל [1977] – דרכי היווצרות ההומור בשירים האבסורדיים', ספרות ילדים ונוער ד, א (1977). שלומית כהן, 'סיפורו של יער', מאזנים נ"ג, 1 (1981). רחל פרנקל-מדן, 'סיפור דמים פושט בדים': על ספרו של ע. הלל, "דברי", דבר, אפריל 1981. ידידיה פלס, 'היופי והצעקה', מעריב, מאי 1981. יפה בנימיני, 'על שלושה "מפוזרים"', פרקים (דיונים בשאלות חינוך והוראה) ו (1986). מנחם רגב, 'זנב-הלטאה', על שיר של זאב מול שיר של ע. הלל, הד הגן, 1988. חגית הלפרין, 'הפריצה מן הארמון המכושף: יחסי ע’ הלל ואברהם שלונסקי', גג 6 (2002), 59–71. עזריה אלון, 'נוף מולדתם', הליקון 73 (תשס"ו 2006), 48–54. ראובן שהם, 'המקום הארצישראלי בארץ הצהריים', דברים 3: 13–22, 2010. יהודית כפרי, 'ילדות בקיבוץ בעיניו של ע. הלל', על 'תכלת וקוצים', מעריב, ספרות, ט"ז באייר תשמ"ז, 15 במאי 1987: 1. דב אלפון, אצלי זה אופטימי; שיחה עם ע. הלל, הארץ, מוסף, עמוד 28, 8 בדצמבר 1989. קישורים חיצוניים הלל עומר, באתר הפלמ"ח (גרסת טקסט של חלק מהראיון) דפנה לוי, שיחה אישית עם נולי עומר על אביה ע׳ הלל, בפודקאסט ״על החיים ועל המוות״, 2 באפריל 2022 על יצירתו: אלי הירש, על "ע. הלל, כל השירים", ידיעות אחרונות, 8 בפברואר 2013 ביאורים הערות שוליים * קטגוריה:אדריכלי נוף ישראלים קטגוריה:בוגרי המוסד החינוכי שומריה קטגוריה:בוגרי אוניברסיטאות ומכללות בצרפת קטגוריה:משוררים ישראלים קטגוריה:סופרים ישראלים קטגוריה:משוררי ילדים קטגוריה:סופרי ילדים ונוער ישראלים קטגוריה:לוחמי הפלמ"ח קטגוריה:סופרים ישראלים הידועים בשם עט קטגוריה:כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים קטגוריה:זוכי פרס פיכמן קטגוריה:משפחת עומר קטגוריה:זוכי פרס זאב קטגוריה:זוכי עיטור אנדרסן קטגוריה:זוכי פרס רוקח קטגוריה:עובדי עיריית ירושלים קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ קטגוריה:משמר העמק: אישים קטגוריה:אישים הקבורים במשמר העמק קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1926 קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1990	2024-10-01T01:56:54
יסעוראים	יסעוראים (שם מדעי: Procellariiformes), סדרה של עופות ימיים במחלקת העופות. שמם ניתן להם משום שאינם נרתעים ממזג אוויר סוער. הסדרה מונה כמאה מינים. מאפיינים אורכם של היסעוראים נע מ-15 ס"מ עד 115 ס"מ. הגדול במינים אלה הוא אלבטרוס נודד (Diomedea exulans) שהוא בעל מוטת הכנפיים הגדולה ביותר בעולם ואורכה עד , כשמשקלו עד 15 ק"ג. דומה לו בגודלו הוא אלבטרוס מלכותי. הקטן ביותר הוא יסעורון קטן (Halocyptena microsoma) ששוקל עד 20 גרם. היסעוראים חיים בסביבת ימית, בה הם מצויים בכל ימות השנה מלבד מאשר בעונת הקינון. לבני הסדרה יש חוש ריח מפותח, תכונה נדירה אצל העופות, המסייע להם באיתור טרף ושדות ציד שכבר ידועים להם. מזונם הוא דגים, סרטנאים ורכיכות, והם מלקטים אותו במעוף נמוך הקרוב לפני המים, או בשחייה וצלילה. מנוחתם נעשית על פני גלי הים, והם נזקקים להגיע ליבשה אך ורק לצורכי קינון. זה נעשה לרוב במושבות קינון בחופי הים. רוב בני הסדרה מצויים בחצי הכדור הדרומי, אך הם נפוצים בכל האוקיינוסים כולל בחופי ישראל בהם שכיח בעיקר המין יסעור מצוי. עוד מינים שיכולים להגיע הם:סערון לבן-חזה, סערון צווארון, סערון אטלנטי, יסעור גדול, יסעור לבן-מצח, יסעור כהה-כנף, יסעור שחור-כיפה, יסעור כהה, יסעור מערבי, יסעור גמדי, יסעור קטן, יסעור פרסי, יסעורון וילסון, יסעורון קטן, יסעורון מדירה, יסעורון פסיפי ויסעורון אטלנטי. משפחות הסדרה כוללת את המשפחות: משפחת אלבטרוסיים (Diomedeidae) משפחת חותרניים (Pelecanoididae) משפחת יסעוריים (Procellariidae) משפחת יסעורוניים (Hydrobatidae) משפחת יסעורונים דרומיים (Oceanitidae) תמונות קישורים חיצוניים * קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1888 קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי מקס פורברינגר	2024-09-18T16:05:57
חופמאים	ממוזער\|אפרוח של יקנה אפריקאית. חוֹפָמָאִים (שם מדעי: Charadriiformes) היא סדרה של עופות ימיים במחלקת העופות שהמינים הכלולים בה חיים בדרך כלל בנופי מים. מאפיינים בסדרת החופמאים 83 סוגי עופות השייכים ל-18 משפחות המקובצות בשש תת-סדרות. בישראל יש 11 משפחות, 33 סוגים ובהם 103 מינים. המשותף לבני הסדרה הוא המבנה האנטומי של חלקים מסוימים בגולגולת, כמו: עצמות החך, הצוואר וחלק ממיתרי הקול. נוצותיהם צפופות ומתאימות לחיים בסביבת מים. רובם ניזונים מהחי עם תוספת מן הצומח. תוחלת חייהם גבוהה יחסית לעופות אחרים בגודלם ומגיעה אצל חלקם אף ל-40 שנה. הסדרה החלה להתפתח לפני כ-70 מיליון שנה. הגדול בבני סדרה זו הוא שחף ימי (Larus marinus), שמוטת כנפיו 145–165 ס"מ ומשקלו עד 1.5–2 ק"ג. השני, קרוב אליו מאוד בממדיו, הוא חמסן חום. הקטנה ביותר בסדרה היא חופית זעירה (Calidris minutilla) שמשקלה 23–37 גרם. מרבית החופמאים דוגרים על סלעים או על הקרקע. השחפים והשחפיות מתרבים במושבות גדולות וצפופות. החופמאים והאלקות מקננים בזוגות או במושבות דלילות. החופמאים מקיימים מחזור קינון אחד בלבד בשנה ומטילים בו 1–4 ביצים. צאצאי החופמאים הם אפרוחים פקוחי עיניים המכוסים בפלומה צפופה. רוב האפרוחים עצמאיים וניזונים בכוחות עצמם מיד לאחר בקיעתם. בין החופמאים נמצאו ציפורים נדירות אשר הגיעו לגיל מופלג, יחסית, לעופות אחרים. סוגי מקורים שונים אצל החופמאים מיון תת-סדרה Scolopaci משפחה חרטומניים (Scolopacidae) תת-סדרה Thinocori משפחה מקוריתיים (Rostratulidae) משפחה יקניים (Jacanidae) משפחה חופמי זרעים (Thinocoridae) משפחה פדיונומיים (Pedionomidae) - בה סוג ומין יחיד חופמי שדות (Pedionomus torquatus) תת-סדרה שחפאיים (Lari) משפחה שחפיים (Laridae) משפחה גזרניים (Rynchopidae) משפחה שחפיתיים (Sternidae) משפחה אלקיים (Alcidae) משפחה חמסניים (Stercorariidae) משפחה שדמתיים (Glareolidae) משפחה תנינניים (Pluvianidae) - בה סוג ומין יחיד תנינן מצרי (Pluvianus aegyptius) משפחה דרומסיים (Dromadidae) - בה סוג ומין יחיד דרומס עקוד (Dromas ardeola) תת-סדרה Turnici משפחה טורניקיים (Turnicidae) תת-סדרה Chionidi משפחה כרווניים (Burhinidae) משפחה כיאוניסיים (Chionididae) משפחה חופמי-מגלן (Pluvianellidae) - בה סוג ומין יחיד חופמי מגלני (Pluvianellus socialis) תת-סדרה Charadrii משפחה אבידתיים (Ibidorhynchidae) - בה סוג ומין יחיד איבידית (Ibidorhyncha struthersii) משפחה סייפניים (Recurvirostridae) משפחה שלצדפיים (Haematopodidae) משפחה חופמיים (Charadriidae) קישורים חיצוניים מגדיר חופמאים בישראל באתר תצפית לעולם הטבע חופמאים - אנציקלופדיית אביב הערות שוליים * קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1867 קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי תומאס הנרי האקסלי	2024-01-07T22:28:57
כסף (יסוד)	כסף (באנגלית: Silver, בלטינית: Argentum) הוא יסוד כימי ממשפחת מתכות המעבר שסמלו הכימי Ag ומספרו האטומי 47. צבעו אפור מתכתי, ונעשה בו שימוש נרחב בתעשיית התכשיטים. תכונות הכסף הוא מתכת רכה ומבריקה במיוחד בצבע כסוף. כסף הוא היסוד עם המוליכות החשמלית ומוליכות החום הגבוהות ביותר מכל היסודות הידועים לאדם. הכסף אינו מסיס בחומצה מלחית או גפרתית מהולה. ניתן להמיס כסף בחומצה חנקתית. כימיה דרגת החימצון הנפוצה ביותר של כסף היא 1+, אך תרכובות שמכילות כסף בעל דרגת חימצון 2+ קיימות. כמעט כל מלחי הכסף מלבד: AgF AgNO3, AgClO3 ו AgClO4 אינם מסיסים במים. הוספת חומצה מלחית (או כל מקור אחר ליוני כלוריד ) לתמיסה המכילה יוני כסף תיצור משקע "גבינתי" של כסף כלורי AgCl. המלח הזה אינו מסיס במים אבל מתמוסס בהוספת אמוניה עקב יצירת הקומפלקס המסיס . מכפלות המסיסות יורדות ככל שיורדים בטור הלוגנים (כסף ברומי מסיס פחות מכסף כלורי ויותר מכסף יודי) כמודגם בטבלה. מלח כסף מכפלת מסיסות Ksp ב 20°Cהערות כסף פלואורי AgF מסיס מאוד: 1.8 ק"ג\ ליטר טמפ' התכה: 435°C, צבעו כתום, בדומה לכסף כלורי וברומי אטום הכסף במרכז אוקטהדרון מוקף 6 אניונים כסף כלורי AgCl טמפ' התכה: 455°C, צבעו צהבהב, אחד הכלורידים קשי התמס היחידים (יחד עם כספית חד ערכית ועופרת) כסף ברומי AgBr טמפ' התכה: 432°C, צבעו צהוב חזק, משחיר באור ולכן משמש בייצור סרטי צילום בשחור-לבן כסף יודי AgI טמפ' התכה: 552°C, משמש לזריעת עננים, יון הכסף במרכז טטרהדרון כסף סולפיד Ag2S טמפ' התכה: 825°C, צבעו שחור, זהו הציפוי השחור הנוצר על כלי כסף. ניתן לחיזור על ידי אלומיניום בתמיסה מדוללת של נתרן קרבונט (סודה). כסף ציאניד AgCN טמפ' התכה: 320°C, צבעו לבן, קישור קווי (ליניארי) יון הציאניד מגשר בין שני אטומי כסף. כסף כרומט Ag2CrO4 צבעו חום-אדמדם, מסיס בחומצה חנקתית ובאמוניה כסף פחמתי (קרבונט) Ag2CO3 מתפרק ב-210°C, צבעו צהוב כסף חנקתי (ניטראט) AgNO3 מסיס מאוד: 2.19 ק"ג\ליטר טמפ' התכה: 212°C, רגיש לאור, משמש להכנת חומרי נפץ ולחיטוי (מטפטפים תמיסת כסף חנקתי לעיני תינוקות לאחר לידה למניעת זהום בחידקי זיבה או כלמידיה) קישור קוולנטי האלקטרושליליות הגבוהה של הכסף (בהשוואה למתכות אחרות) גורמת לאופי הקוולנטי של התרכובות שלו. המלחים המסיסים של כסף הם יוניים אבל לקשר כסף-הלוגן (בכסף כלורי, ברומי ויודי) יש אופי קוולנטי ואילו תרכובות ככסף ציאנידי AgCN וכסף תיאו-ציאנט AgSCN שלהן מבנה שרשרתי -Ag-C≡N-Ag-C≡N- הן בעיקר קוולנטיות (קישור ליניארי כזה אופייני לתרכובות קוולנטיות ואינו מופיע בסריגים יוניים). יצירת הקשר הקוולנטי בכסף חד ערכי מוסברת בהיברידיזציה של אורביטל d עם אורביטלי s ו-p הקרובים באנרגיה כך שנוצר אורביטל המאפשר זוג קשרים קוולנטים ליניארים. כסף חמצני Ag2O הוא משקע חום כהה הנוצר מהוספת בסיס חזק לתמיסת יוני כסף. תחמוצת הכסף בסיסית, ריאקציית שיווי המשקל במים Ag2O סופח CO2 מהאוויר ומתקבל Ag2CO3. החומר מתפרק ב-160°C ומתחזר בקלות לכסף מתכתי על ידי מימן. כסף סולפיד: הציפוי השחור הנוצר על כלי כסף ותכשיטים הוא בדרך כלל הסולפיד Ag2S, ההפרש הקטן באלקטרונגטיביות בין כסף (1.93) לגפרית (2.58) מלמד כי הקשר הוא בעיקרו קוולנטי (כפי שמרמזת הבליעה בתחום הנראה ובהתאם, לכסף סולפיד מכפלת המסיסות הקטנה ביותר (הכי פחות מסיס) מכל תרכובות הכסף כסף דו ערכי לכסף מצב חמצון נפוץ פחות אך יציב . התחמוצת השחורה AgO נוצרת, למשל, על ידי חמצון באוזון של Ag2O במים. ניתן לקבל גם היון הפרה-מגנטי המיומם (הפרה מגנטיות נובעת מהמצאות 9 אלקטרונים בקליפה 4d של הכסף כלומר אלקטרון לא מזווג) על ידי המסת AgO בחומצה. AgF2 הוא מוצק שצבעו חום כהה הנוצר מהפעלת פלואור על AgF בטמפרטורה גבוהה. יון הכסף במרכז אוקטאדרון מעוות: מרחקי קשר של 2.1Å~ בין הכסף לאטומי הפלואור במישור XY ואורך קשר 2.5Å~ בציר Z הניצב. למרות שיש אלקטרון לא מזווג ברמה 4d של הכסף החומר אינו פרה-מגנטי אלא אנטיפרומגנטי. ניתן לקבל גם קומפלקסים המכילים כסף בדרגת חמצון 3+ שימושים בתעשייה 200px\|שמאל\|ממוזער\|דנאריוס כסף של הקיסר הרומי גטה שימושו הידוע ביותר של הכסף הוא בתכשיטים. תכשיטי כסף עשויים לרוב מכסף סטרלינג. ממוזער\|200x200 פיקסלים\|מטיל כסף טהור במשקל 5 ק"גהכסף יקר יחסית לנחושת וזול יחסית לזהב, ונחשב כמתכת יקרה מ"דרגה שנייה", במיוחד בהשוואה לזהב. הזוכים במקום השני בתחרויות ספורט שונות (המשחקים האולימפיים, למשל) מקבלים מדליית כסף; הזוכים במקום הראשון מקבלים מדליית זהב. כסף משמש להכנת ערכות סכו"ם (סכינים, כפיות ומזלגות) יוקרתיות וכלי מטבח נוספים - מגשים, קומקומים וכדומה. גם כלים אלה עשויים לרוב מכסף סטרלינג. שימוש של כסף שהיה נפוץ בעיקר בעבר הוא הכנת מטבעות ומדליות, במיוחד במדינות אשר הפעילו בסיס דו מתכתי; (להבדיל ממערכת הכוללת מטבעות ממתכת יחידה כדוגמת תקן הזהב או תקן הכסף) כיום משמשות סגסוגות זולות יותר (של נחושת וניקל, בעיקר) למטרה זו. עדות לשימוש הנפוץ של המתכת כאמצעי תשלום קיימת בשפות רבות בעולם, ובהן העברית, בהן שם המתכת ושם אמצעי התשלום זהים: צרפתית (Argent), לטינית (Argentum) ועוד. כסף חנקתי, וכן כמה מתרכובות ההלידים של כסף (כלומר, מלחי כסף בהן האניון הוא הלוגן) משמשים להכנת סרטי צילום. מלחים אלו מתכהים בחשיפה לאור ויוצרים על-גבי הסרט את התמונה. ישנם מלחי כסף שכשהם מוספים לזכוכית הם גורמים לה להתכהות באור חזק ולחזור ולהיות בהירה כשהאור נחלש. אפשר לנצל זאת לייצור משקפיים ההופכים למשקפי שמש כשהמשתמש מצוי בשמש וחוזרים להיות משקפיים כמעט שקופים כשהוא בצל. הודות למוליכותו החשמלית הגבוהה של הכסף, נעשה בו בתעשיית האלקטרוניקה. AgONC -Silver fulminate הוא חומר נפץ חזק, בשל רגישותו הרבה לטלטול או זעזוע (פגיעה של טיפת מים מסוגלת לגרום פיצוץ) ערכו היישומי מוגבל. לכסף כלורי (AgCl) שימוש כדבק לזכוכית. בתגובות מתילציה עם מתיל-יודיד הוא עשוי לשמש זרז לפי עקרון לה שטלייה כשהוא משקע את יון היודיד שמתפנה. לכסף יש שימושים רפואיים שונים. הוא משמש ליצור חומר לסתימת עששת בשיניים. פיזור יודיד הכסף (AgI) מעל עננים מעודד ירידת גשם. לכסף קולואידי תפקיד בתור חומר אנטיביוטי. כסף אצטט יוצר טעם דוחה עם עשן סיגריות ולכן משמש כחומר המסיע בגמילה מעישון כשהוא מוכנס למסטיקים או גלולות. מספר ניסויים בפיזיקה קוונטית כמו ניסוי שטרן-גרלך משתמשים באטומי כסף. שימושים קולינריים עלי כסף (וארק) (וגם עלי זהב) משמשים כתוספת קישוטית במאכלי גורמה באסיה ובעיקר בהודו. (ראה ערך ) היסטוריה upright\|סהר - סמל הכסף באלכימיה\|ממוזער כסף ידוע לאדם מראשית העת העתיקה. סיגי המתכת שנמצאו במערה קדומה באסיה, מעידים על כך שידעו להפריד אותו מעופרת כבר בשנת 4000 לפנה"ס. הוא מוזכר בספר בראשית. פסל מיכה היה עשוי מכסף. באלכימיה הכסף קושר לירח: בתרבות האצטקית הכסף נחשב כדמעות הלבנה ובמיתולוגיה היוונית-רומית נחשב למתכת המקודשת לארטמיס/דיאנה, אלת הירח. כסף משמש בתור חומר גלם לתכשיטים, כלים ובתור אמצעי תשלום כבר אלפי שנים. בעברית ובצרפתית, המילה "כסף" משמשת גם למתכת וגם לאמצעי התשלום המרכזי (בשונה מבאנגלית). באלכימיה, כסף נקרא "לונה". הוא נקשר לירח וסמלו כצורת הירח (איור משמאל). צורה בטבע ממוזער\|240x240 פיקסלים\|מכרה כסף כסף בצורתו הטבעית, משולב לעיתים קרובות עם גופרית, ארסן, אנטימון, כלור ויסודות נוספים. המחצבים הנפוצים של כסף הם: ארגנטיט (Ag2S), כלורוארגריט (AgCl) ופירוארגריט (Ag3SbS3). לעיתים קרובות, ניתן למצוא כסף במחצבי נחושת, ניקל-נחושת, זהב, עופרת ואבץ-עופרת. הפקה כסף עשוי להיות מופק ישירות מהמחצבים שלו, או כתוצר לוואי בתהליכי טיהור אלקטרוכמיים של: נחושת, זהב, אבץ ועופרת. בשיטות אלו, ניתן להפיק כסף ברמת טוהר של 99.9%. היקף ייצור ועתודה עולמית נכון לשנת 2015, היקף הייצור העולמי של כסף עמד על כ-27,300 טונות. מקסיקו היא יצרנית הכסף הגדולה בעולם, עם תפוקה של כ-5,400 טונות, שהן כ-19.7% מהייצור העולמי, על אף שפרו ככל הנראה מחזיקה בעתודות הכסף הגדולות בעולם, עם כ-120,000 טונות כסף, שהן כ-21% מהעתודה העולמית. תפוקת הכסף העולמית (2015) - היקף ועתודותדירוגמדינהתפוקה שנתית (טונות)נתח מהייצור העולמיעתודות מוכחות (טונות)נתח מהעתודה העולמית15,40019.7%37,0006.5%2 סין4,10015%43,0007.5%33,80013.9%120,00021%41,7006.2%85,00015%51,6005.8%77,00013.5%61,5005.5%20,0003.5%71,3004.7%22,0003.8%81,3004.7%85,00015%91,1004%25,0004.3%105001.8%7,0001.2%11שאר העולם5,00018.3%50,0008.7%סך הכל27,300100%570,000100% ממוזער\|180x180px\|גוש כסף אמצעי זהירות הכסף עצמו אינו מסוכן לאדם, אך מלחיו נחשבים חומרים מסרטנים. תרכובות שמכילות כסף יכולות להספג במחזור הדם, להגיע אל רקמות שונות ולגרום למצב שנקרא ארגיריה שבו העור מקבל גוון כסוף תמידי. מצב זה אינו מזיק. לכסף אין תפקיד ביולוגי בגוף האדם. ראו גם יודיד הכסף הליד כסף כסף חנקתי מי כסף כסף סטרלינג ארגנטומטריה ארגיריה שימושים רפואיים לכסף מחצית השקל קישורים חיצוניים כסף ב-Webelements הערות שוליים * קטגוריה:יסודות כימיים קטגוריה:מתכות יקרות קטגוריה:מתכות מעבר	2024-06-12T18:32:01
אנג'יוג'נסיס	REDIRECT אנגיוגנזה	2004-09-29T08:39:52
הגדוד הקדוש של תבאי	הגדוד הקדוש של תבאי (ביוונית: Ἱερὸς Λόχος Θηβών - הִיֶרוֹס לוֹכוֹס תֵבּוֹן) היה יחידת עילית של הופליטים בצבא תבאי ביוון העתיקה. לפי פלוטרכוס, הרכבו של הגדוד הוא שעשהו למיוחד: 150 זוגות אוהבי־גברים, שצוותו יחדיו מתוך אמונה שנאהבים יילחמו בעוז ובגיבוש רב יותר, זה לצד זה, מאשר זרים שאין ביניהם יחסי חיבה מיוחדים. יחסים אינטימיים בין גברים ביוון הקלאסית לא היו נוהג נלעג או בלתי מקובל. על אף זאת, לא הייתה יחידה אחרת שהורכבה מזוגות נאהבים. תולדות הגדוד את הקמתו של הגדוד, בשנת 378 לפנה"ס, יזמו המצביא התבני אפמינונדס וחברו הקרוב פלופידס, בעקבות שחרור הקדמאה, האקרופוליס של תבאי, משליטת ספרטה בשנת 379 לפנה"ס. משימת הקמתו הוטלה על המפקד התבאי גורגידס. בארבעת העשורים לקיומו היה הגדוד מהחשובים שבכוחות תבאי, ואיפשר למנהיגי הפוליס להביא את תבאי לגדולתה קצרת הימים. הגדוד מילא תפקיד מכריע בקרב לאוקטרה, והושמד לחלוטין בקרב כירונאה בשנת 338 לפנה"ס. במועד הקמתו גויסו אל הגדוד זוגות פֵּדַרַסְטים משורות צבא תבאי. כלומר, מערכת היחסים הייתה על בסיס חונך ונחנך. הזוגות הורכבו מ"הֵנְיוֹכוֹי" (נהגי מרכבה) - הבוגרים, ו"פַרַאיבַטַאי" (בני-לוויה) - הצעירים. ייחודו של הגדוד הקדוש כאמור, מקור כוחם של לוחמי הגדוד הייתה הנכונות למות למען אהובם ולא להביך את עצמם מולו בשדה הקרב. באחד התיאורים סופר על מקרה שבו אחד מחיילי היחידה הבין כי מותו קרב, וביקש מן הבא להורגו כי יפלח את חזהו רק כדי לחסוך מאהובו את הבושה של לראותו מדמם מאחור. אפלטון, בדיאלוגים המפורסמים שלו, מספר על כוחו של גוף הבנוי מאוהבים ונאהבים: גם פלוטרכוס הביע את הערכתו לצבאות אוהבים: היחסים בין הזוגות לא תאמו בהכרח את המודל הדוברי, המתייחס למבנה מערכות היחסים החד-מיניות ביוון העתיקה, שכיום נהוג יותר לייחסו בעיקר לאתונה. סביר להניח שתחום הגילאים לא הוגבל ומערכת היחסים הייתה רגשית, ארוכת טווח ולא פדרסטית, כדוגמת זו האתונאית (למרות שכיום הסברה היא שהיחסים הפדרסטיים לרוב לא מומשו לסופם, אפילו באתונה). הסכנה הגדולה לגדוד הייתה טמונה בכוחו שלו, אם תתפרק המסגרת הרגשית של הלוחמים היחידה תתמוטט. על כן, יש הסוברים כי נערך טקס תבאיי של מחויבות שבו שני הגברים היו מגיעים לנקודה מסוימת בלילה, לאור הירח, והיו נשבעים שבועת אהבה ונאמנות זה לזה. אם אכן היה טקס שכזה הרי שזה היה טקס הנישואים החד-מיניים העתיק ביותר שידוע לנו עליו ואולי מקור השם "הגדוד הקדוש". קרבות שמאל\|ממוזער\|250px\|אפמינונדס שפיקד על הגדוד בקרב לאוקטרה ונחל ניצחון על כוח ספרטני עדיף ב-4,000 איש. בתחילת דרכו, מתוך כוונה לחזק את המורל, פוזרו זוגות לוחמי גדוד העילית במערך החזית של צבא תבאי. אולם בקרבות מאוחרים יותר נלחם הגדוד כיחידה אורגנית. בשנת 375 לפנה"ס זכה הגדוד ל"טבילת האש" שלו תחת פיקודו של פילופדס, בקרב טגירה, בו הצליח להביס כוח ספרטני גדול פי שלושה. בשנת 371 לפנה"ס השתתף הגדוד בפיקודו של אפמינונדס בקרב לאוקטרה ונחל ניצחון על כוח ספרטני עדיף ב-4,000 איש. בקרב נהרג קלאומברוטוס הראשון מלך ספרטה. יש המחשיבים את הניצחון הזה "כניצחון המכריע ביותר במלחמת יוונים כנגד יוונים". לימים היה הגדוד ל"כלב השמירה" של ההגמוניה התבאית על יוון, אך עם מותו של אפמינונדס בקרב מנטיניאה השני (362 לפנה"ס) היא הלכה ונחלשה. עשורים אחדים לאחר מכן ביססו המקדונים את ההגמוניה שלהם ביוון בקרב כיירונאה (338 לפנה"ס), שבו ניצחו פיליפוס השני ובנו אלכסנדר צבא תבאיי ואתונאי. כשמרבית הצבא ויתר וברח, רק הגדוד הקדוש עמד איתן ונלחם למוות. 46 בלבד נותרו בחיים. פלוטרכוס מביא את תגובת פיליפוס לאחר הקרב כאשר ראה את גופות הגיבורים: פיליפוס הורה לקבור את גופותיהם בקבר אחים והקים מעליו את אנדרטת האריה מכיירונאה לזכרם. הקבר נחקר בשנת 1881 והחקירה איששה את דברי פלוטרכוס. אזכורים בספרות היחידה הוזכרה בספרם של אילון לסטר ושי טובלי "צבא האלים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ב (2012). ראו גם הומוסקסואליות ביוון העתיקה גברים המקיימים יחסי מין עם גברים לקריאה נוספת K. J. Dover, Greek Homosexuality, 1978 פלוטארכוס, חיי אישים - אנשי יוון. תרגם מיוונית והוסיף הערות א"א הלוי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"א (1971). כתבי אפלטון. תרגם מיוונית יוסף ג. ליבס. ירושלים ותל אביב, הוצאת שוקן. כרך ב', תשי"ז. קישורים חיצוניים הקמת היחידה וקטעי מקורות Homosexual Eros in Early Greece קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:יוון העתיקה: היסטוריה צבאית תבאי תבאי קטגוריה:זהות מינית	2024-04-03T09:43:38
נדר (יהדות)	ביהדות, נֶדֶר הוא התחייבות שאדם נוטל על עצמו, פעמים רבות במשמעות דתית. החיוב לקיים נדר מופיע בתורה בספר במדבר: . מבחינות רבות קיים דמיון בין נדר לשבועה, אולם קיימים הבדלים מהותיים ומעשיים ביניהם. המרכזי שבהם הוא, שבנדר אדם אוסר על עצמו משהו, ואילו בשבועה אדם יכול גם לחייב את עצמו לעשות משהו. בנוסף, בנדר האדם אוסר את החפץ על עצמו, ואילו בשבועה האדם אוסר על עצמו את המעשה. הלכות הנדרים מפורטות במשנה ובתלמוד בעיקר במסכת נדרים. מצוות קיום נדרים קיום נדר הוא מצוות עשה מן התורה, מצווה הנלמדת מהפסוקים , . העובר על הנדר עובר על מצוות לא תעשה של "לא יחל דברו". מצווה זו, בשונה מרוב דיני התורה, חלה גם על קטן הסמוך לגיל מצוות לו מוצמד הכינוי "מופלא הסמוך לאיש". לצד המצווה לקיים נדרים, חז"ל רואים בעצם קבלת הנדר דבר שלילי, אפילו אם הוא מקוים: . כלומר, שעדיף להתיר את הנדר מאשר לקיימו.רש"י שם סוגי נדרים בהלכה לפי ההלכה קיימים מספר סוגי נדרים, ביניהם: נדרי איסור - במסגרת נדרים אלו, יכול אדם לאסור על עצמו חפץ מסוים (לרוב, של אדם אחר) או מעשה מסוים, וכן לאסור על אחרים ליהנות ממעשיו או מחפציו האישיים ("להדיר מנכסיו"). רוב דיניהם נדונים במסכת נדרים. נדרי הקדש - נדרים אלו כוללים הקדשת בהמה לקורבן או התחייבות להבאת קרבן, לאו דווקא מבהמה מסוימת. בנוסף, במסגרת נדרים אלו, יכול אדם להקדיש את ממונו לבית המקדש (הקדשי בדק הבית). בהקשר זה, יכול אדם להקדיש רק דברים הנמצאים בבעלותו הפרטית. דיני נדרי הקדש כלולים בעיקר במסכת ערכין. לאחר תקנת רבן יוחנן בן זכאי שלא לנדור לאחר חורבן המקדש להקדש, מקובל כיום לנדור (אם בכלל) אך ורק על מנת לתת תרומה לבית הכנסת או לצדקה, ויש המקפידים לסייג גם התחייבות זו באמירת "בלי נדר". נדרי נזירות - קבלת האדם על עצמו להיות נזיר. הלכות נדרים אלו נדונים ברובם מסכת נזיר. נדרי תענית - תעניות שאדם מקבל על עצמו, בדרך כלל בתפילת המנחה של היום שלפני התענית, לאורך הדורות נכתבו נוסחים לקבלת התענית. דיני נדרים אלו נדונים בתלמוד במסכת תענית. נדרי מצווה - נדר לקיים מצווה כלשהי שנועדו לזירוז בעלמא. נדרים מדרבנן - החכמים תקנו גזרות והלכות בנוגע לנדרים וכללו בהם גם נדרים על דבר שאין בהם ממש, נדרים בלשון שבועה ואחרים כדי למנוע קלות ראש בנדרים. על קבוצת נדרים אלו ניתן לבצע התרה גם לאחר הפרת הנדר ללא קנס. הגדרת הנדר אופן ההתחיבות בנדר מתחלק לשלשה חלקים: עיקר הנדר - כלומר הנדר אותו אסרה תורה, כינויו - כלומר כינוי ללשון שאסרה תורה, ו"ידות" - כלומר שיכול להתחייב בנדר אפילו בלי לומר משפט שלם כיון שמובן למה מתכוין. התרת והפרת נדרים התרת נדרים אדם שנדר נדר ומתחרט על כך יכול לבוא לפני חכם או לפני שלושה הדיוטות שבקיאים בהלכות נדרים (ולשיטת רבי יהודה, שני הדיוטות ואחד מומחה – שגמיר וסביר אבל אינו סמוך). הנחשבים לעניין זה כבית דין, ובהתקיים תנאים מתאימים גם להישאל על נדרו, כלומר שיתירו את הנדר ויבטלו אותו למפרע. דין זה אינו מפורש בתורה אולם נמסר במסגרת תורה שבעל-פה, עד שחז"ל אמרו עליו - כלומר שהם נשענים בעיקר על תורה שבעל-פה. החכם מתיר את הנדר על ידי "פתח", היינו קביעה שאילו הנודר היה מודע למלוא המשמעות של הנדר לא היה נודר כלל, והרי זה כאילו היה הנדר בטעות. מחלוקת חכמים האם ניתן להתיר על סמך חרטה בלבד. הראשונים נחלקו, האם התרת החכם היא למעשה בירור למפרע שהנדר לא חל מעיקרו, או שמדובר בחלות מכאן ולהבא, אלא שההתייחסות מכאן ולהבא היא כאילו עד אותו הרגע לא היה קיים הנדר. הליך התרת הנדר על מנת להתיר את הנדר, הנודר עצמו צריך להופיע לפני החכם ואינו יכול למנות שליח לצורך כך. המתיר צריך להיות תלמיד חכם מומחה, אך אם אין בנמצא תלמיד חכם כזה ניתן לקבץ בית דין של שלשה הדיוטות. הנודר מפרט את נדרו, ומנמק מדוע הוא מתחרט על שנדר מהתחלה ורוצה להתיר את נדרו. המתיר שואל אם התחרט מנדרו לחלוטין? באם התשובה היא חיובית, אומר לו "מותר לך" (או בלשון דומה), ומכאן ואילך הנדר בטל. אם התשובה שלילית המתיר מציע לו פתח לחרטתו שצריך להיות דבר עליו לא חשב הנודר בעת שנדר, אך אילו היה חושב לא היה נודר, לכשהנודר מתחרט בשל אחד הפתחים מתיר לו את הנדר. התרת נדרים בשבת באופן עקרוני, אין מתירים נדרים בשבת, מלבד נדרים שהם צורך השבת עצמה (כגון: אדם שנדר שלא יאכל בשר, והנדר פוגע בעונג שבת). נדרים בלתי ניתנים להתרה נדר על דעת רבים - אם אדם נדר על דעת הרבים אי אפשר להתיר את הנדר, כיוון שהציבור על דעתם נדר לא התחרט. אולם לצורך מצווה מתירים, שאז אנו אומרים שהציבור שעל דעתם נדר מתחרט. כך גם אם הציבור הדירו אדם. התרת נדרים בימים הנוראים נהוג לערוך התרת נדרים קבועה בכל שנה בערב ראש השנה, ויש נוהגים אף בערב יום הכיפורים. הטקס נערך במעמד שלושה אנשים (ויש הנוהגים במעמד עשרה). התוקף ההלכתי של התרת הנדרים הזו מוגבל, והתועלת המעשית שלו נתונה במחלוקת הלכתית. הטקס כולל גם הכרזה על ביטול מראש של כל הנדרים שיינדרו בעתיד. ביטול מראש כזה לא מועיל לכל הנדרים (כגון נדר במודע כנגד ההתרה), ולכן נוהגים לקיים התרת נדרים בכל שנה. באופן דומה, תפילת כל נדרי בערב יום הכיפורים, נועדה להתיר נדרים שנעשו ללא מחשבה או מתוך הכרח. הפרת נדרים אב יכול להפר את נדרי בתו כשהיא נערה (רק למשך חצי שנה, החל בגיל שתים עשרה של הבת). כמו כן, הבעל יכול להפר את נדרי אשתו הנוגעים לתחומים שביניהם, או נדרי עינוי נפש. "הפרה" הוא סוג ביטול נדר שונה מ"התרה", ואינו תלוי בשום פתח, חרטה או טעות. נוסף על כך, הפרת נדרים מבטלת את הנדר רק מאותו רגע ואילך, לעומת התרה שמבטלת אותם למפרע. דיני התרת נדרים והפרת נדרים, מבוארים בפירוט במסכת נדרים שבתלמוד הבבלי. סיפורי נדרים בתנ"ך אזכור של נדרים בתנ"ך מופיע לרוב בהקשר של עמידה בפני סכנה, אם כי לא תמיד. אליעזר עבד אברהם כאשר אברהם אבינו שלח את עבדו למצוא אישה לבנו, יצחק, העבד לא ידע כיצד ימצא אישה ונדר לה': ה' אכן עשה חסד עם אברהם, ונתן לבנו אישה טובה, רבקה. בדברי חז"ל מובעת ביקורת על העבד (אליעזר) ששאל "שלא כהוגן", והנערה שענתה על התנאים הייתה עלולה לא להיות ראויה ליצחק. יעקב כאשר יעקב ברח מאחיו עשו, ועמד לצאת מארץ כנען, ונמצא במצב של חוסר ודאות וסכנות עתידיות הוא נדר: מאוחר יותר הזכיר לו האל שנדר נדר, ועליו להגשימו: מלחמת בני ישראל בערד בדרכם לעבר הירדן המזרחי עברו בני ישראל בנגב, שם תקף אותם מלך ערד, וכמה נלקחו בשבי: החרמת הערים משמעותה שהשלל שייתפס יוקדש לה'. יפתח הגלעדי כאשר יפתח הגלעדי נלחם נגד בני עמון הוא נדר לה': יפתח, בדומה לאליעזר עבד אברהם, נדר שלא כהוגן – שכן אין ערב שמפתח ביתו תצא דווקא בהמה טהורה. ואכן, יפתח גם נענה שלא כהוגן, ואף יותר גרוע: עם שובו מהקרב יצאה לקראתו בתו היחידה. יפתח מוכרח היה לקיים "את נדרו אשר נדר", והעלה את בתו היחידה לקרבן. חז"ל מתחו ביקורת חריפה על מעשהו של יפתח, אשר ברור שאין לו כל תוקף, ועל פינחס שהיה בדורו ולא הפר את נדרו: חנה חנה, עקב עקרותה, נדרה נדר להקדיש את בנה לעבודת ה': בנה הוא שמואל הנביא, שהוקדש להיות כהן לה'. ראו גם שבועה הקדש מסכת נדרים בת יפתח קישורים חיצוניים הלכות נדרים במשנה תורה לרמב"ם מתוך אתר סנונית על התרת נדרים במשנה תורה לרמב"ם - פרק ו' מהלכות שבועות מתוך אתר סנונית ויקישיבה (נדר) הרב אברהם סתיו, "דעת ודיבור בנדרים ובשבועות", אסיף א (תשע"ד). הערות שוליים * קטגוריה:פרשת מטות קטגוריה:פרשת כי תצא	2023-05-30T17:01:03
הבריחה	REDIRECT תנועת הבריחה	2004-09-29T09:20:11
2004 בטלוויזיה	זוהי רשימה של אירועים הקשורים לטלוויזיה שאירעו בשנת 2004. אירועים 8 בינואר – הפרק הראשון של התוכנית המתמחה עולה לשידור. 8 בפברואר – ערוץ הטלוויזיה ג'טיקס של חברת וולט דיסני מושק. 22 בפברואר – משודר בארצות הברית הפרק האחרון של סקס והעיר הגדולה. 6 במאי – משודר הפרק האחרון של חברים - האחרון. 13 המאי - משודר הפרק האחרון של פרייז'ר. 13 באוגוסט – הפרק הראשון של התוכנית בית פוסטר לחברים דמיוניים עולה לשידור. 29 באוגוסט – הפרק הראשון של סדרת הילדים אטומיק בטי עולה לשידור. 1 בנובמבר – הפרק ה-8000 של אופרת הסבון צעירים חסרי מנוח משודר. 16 בדצמבר – הפרק ה-9000 של אופרת הסבון כל ילדיי משודר. ראו גם 2004 בטלוויזיה בישראל קישורים חיצוניים	2024-10-18T18:28:10
אורן	ממוזער\|303x303 פיקסלים\|מחטי אורן ירושלמי לאחר טל 303x303px\|ממוזער\|שמאל\|אורן קנרי בקיבוץ בית העמק שמאל\|ממוזער\|250px\|ענף של אורן ובו מחטים, פרחים ואצטרובלים אֹרֶן (שם מדעי: Pinus) הוא סוג של עץ מחטני ירוק-עד ממשפחת האורניים. בסוג כ-150 מינים. עיקר תפוצתו באזורים הקרים, הממוזגים ובהרים הטרופיים בחצי הכדור הצפוני. פרי האורן נקרא איצטרובל והוא גדל כאשר הוא סגור והזרע נעול בתוכו. בהגיע הזמן המתאים האיצטרובל נפתח והרוח מפיצה את הזרעים כשלכל זרע צמודה כנף קטנה. פריחת האורן מתרחשת בחודש מרץ כאשר האורן מתכסה בפריחה כתומה-חומה כאשר כל אשכול פרחים עוטף קנה קצר ההופך לשדרת איצטרובל אחרי ההפריה. תפוצה מאובנים של עצים דומים לאורנים נמצאים כבר בשכבות של מאובני תקופת הטריאס (לפני 200–250 מיליוני שנים). בתקופת היורה, עצים אלו היו נפוצים מאוד בסיביר ומצויים במרבית אירופה וצפון אסיה. המאובן הראשון שזוהה כעץ מסוג אורן, התגלה בבלגיה. משם התפשטו עצי האורן באופן טבעי, לפני התערבות האדם. עצי האורן גדלים באופן טבעי בחצי הכדור הצפוני. בצפון אמריקה הם משתרעים מקנדה עד ניקרגואה והאיטי במרכז אמריקה, המגוון הרחב ביותר נמצא במקסיקו ובקליפורניה. באסיה ובאירופה הם משתרעים בין פורטוגל וסקוטלנד במערב עד רוסיה, יפן והפיליפינים במזרח (ובכלל זה הם מצויים גם במזרח התיכון ובישראל). ישנם עצי אורן הגדלים בהרי ההימלאיה ודרום-מזרח אסיה, ומין אחד (אורן סומטרי) שחצה את קו המשווה באופן טבעי בסומטרה. שני מיני אורן נחשבים כטבעיים בישראל: אורן ירושלים (Pinus halepensis) ואורן הצנובר (Pinus pinea). הראשון עדיין מאכלס טבעית מקומות שונים בישראל, כמו שמורת המסרק והרי הכרמל, ואילו השני נחשב למין ים תיכוני כללי: ישנן עדויות להימצאותן של חורשות אורן סלע טבעיות באזורי עמק חפר ויפו שכנראה בוראו על ידי האדם. במאספים ארכאו-בוטניים שבוצעו בישראל נמצאו בין היתר גם זרעים של אורן הגלעין (הסלע). האורנים נשתלים בצורה נרחבת גם בחצי הכדור הדרומי, בעיקר לצורכי תעשייה. רוב האורנים בישראל ניטעו על ידי הבריטים בתקופת המנדט, ביחס של 3 ל-1 לכל עץ שנטעה הקרן הקיימת לישראל. מורפולוגיה עצי אורן הם ירוקי עד. קליפת העץ של רוב האורנים היא עבה ומחוספסת, אף על פי שלחלק מהמינים יש קליפה דקה ומתפוררת. חייהם יחסית קצרים: 100–150 שנה בדרך כלל, אך קצב גידולם מהיר. אמנם ידועים פרטים שהגיעו לגיל מופלג, כגון האורן בחצר מוזיאון רוקפלר בירושלים, שגילו מתקרב כנראה ל-500 שנה. גובה העץ מגיע עד ל-15 מטרים. שורשי האורן חיים בסימביוזה עם פטריות רבות (מיקוריזה), שהידועות ביניהן הן פטריות הכובע אורנייה וישעור. הפטריות מספקות לשורשים מים וחומרי מזון אנאורגניים המומסים בהם, וביניהם חומרים שזמינותם נמוכה בקרקעות קירטוניות, כמו זרחן וברזל ואילו העץ מספק לקורי הפטרייה חומרים מוטמעים. האורן הירושלמי משתייך לקבוצת הפירופיטים המחדשים את עצמם "בעזרת" שריפות. בתוך רקמת עליו וכן בענפים ובגזע מצויים ביבי שרף. השרף גורם להתפרקות איטית מאוד של עלי העץ שנשר, ועל כן מצטבר מתחת לעצי אורן מצע עלים, המונע את גידולם של מיני צמחים רבים. זהו חומר דליק מאוד, ועל כן פגיעים יערות אורן לאש, ושמירתם מפני שריפות קשה. העץ אינו מתחדש מגדמו לאחר שרפה, אלא באמצעות הפצה נרחבת של זרעים, ונביטתם, מאחר ששרפה גורמת לאצטרובלים להתחמם ולהפתח, וכך לשחרר את הזרעים הכלואים בהם. הצנוברים (פיניונס), זרעיו של האורן מתפזרים לכל מקום, וכך האורן 'מבטיח לעצמו' נביטה מהירה לאחר השרפה - בעצם את הדור הבא. מינים בולטים אורנים שמגדלים בתרבות בישראל: אורן הצנובר (Pinus pinea) - שמות נרדפים: אורן הגלעין ואורן הסלע; זרעיו נאכלים ונמכרים בשווקים כ"צנובר" ("פניונס") אורן קפריסאי (P. brutia) אורן ירושלים (P. halepensis) אורן קנרי (P. canarensis) ועוד כ-8 מינים שמקורם באזורים ממוזגים (אירופה, הימלאיה וצפון אמריקה) כמו: אורן שחור (P. nigra) אורן היערות (P. sylvestris) אורן החוף (P. pinaster) באזורים הקרירים והגבוהים של הארץ אורן מקרין (P. radiata) אורן רם (P. excelsa) אורן הזפת (P. Ponderosa) אורן ההרים (P. mugo) אורן ארוך-עלים (P. roxburghii) שימושים ממוזער\|פרי האורן, האיצטרובל, במצב פתוח וסגור האורנים הם בין החשובים שבעצים המשמשים בתעשייה. מגדלים רבים מהם כדי להפכם לעיסה להכנת נייר. הפופולריות שלהם נובעת מהיותם עצים רכים הגדלים במהירות וניתנים לשתילה באופן צפוף, וגם בשל מחטיהם, ה"חונקים" את האדמה כאשר הם נושרים, ולא מאפשרים מעבר חמצן, ובכך נמנעת התפתחותם של צמחים לא רצויים באזור הגידול. קיימת סברה שבשל החומציות שבמחטי האורן צמחים נוספים לא גדלים על הקרקע סביבו, אך זוהי טענה חסרת בסיס. עצי האורן משמשים בתעשיית הריהוט. השרף של חלק מהמינים משמש לייצור טרפנטין. פרי האורן ,האיצטרובל, מכיל מספר רב של זרעים ובחלק מהמינים יש גרעין גדול, צנובר, המשמש למאכל, וניתן לחלוט תה ממחטיו הניצנים אך לא מהסוגים הנפוצים בישראל. עצי אורן משמשים גם לנוי, ואף כעצי חג מולד, לצד האשוח, שגם הוא ממשפחת האורנים. האורן במקורות - מקור השם ממוזער\|עץ אורן מכוסה בפריחה בכניסה ליישוב יקיר האורן נזכר פעם אחת במקרא כעץ נטוע (בהנגדה ל'עצי יער') שגדל ממי הגשמים, ועצו ראוי לבעירה: . מסורת זיהוי ה"ארן" נשמרה עד לתקופת התנאים ונראה שלאחר מכן היא אבדה. מסורת הזיהוי הקדומה ביותר היא שמדובר בעץ הנקרא בימינו אורן (Pinus), והמועמד המתאים הוא אורן ירושלים (P. halepensis), שגדל בארץ כעץ-בר. בתעודות אכדיות מופיע השם erinu,erini כשם של ארז הלבנון או כינוי כללי לעצים מחטניים. לפי זה אפשר שהכוונה לשם קיבוצי וגם לשם פרטי. פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן מציע כי ה"ארן" הנזכר במשנה במסכת פרה הוא למעשה שם נרדף ל"עץ השמן", הנזכר בהקשרים דומים לעץ שממנו הכינו משואות וגם עצי מערכה. יש המזהים אותו עם ה-Pinus, הידוע גם בשם 'עץ האבוקה', דבר המסביר מדוע לכאורה נזכר שמו של עץ האורן עצמו, מספר פעמים מועט. ישנן עדויות מתקופות קדומות לשימוש באורן ירושלים (P. halepensis), כדוגמת מציאתם של 800 זרעים בעפולה מתקופת הברונזה הקדומה. כמו כן, נמצאו גם שרידים מתקופת הברזל. קיימות עדויות היסטוריות מאוחרות מימי הביניים המרמזות על גידולו כעץ נטוע. לפי התלמוד עץ השמן נכלל בתוך עשרה מיני הארזים, כלומר עצי סרק שהאדם מחשיב רבות את השימוש בענפיהם או גזעיהם, כארז. אקולוגיה אורנים מפרישים אירוסול (הנמצא גם בשרף שלהם) בשם פינן (Pinene), אשר גורם להתעבות עננים, ובכך למשקעים גדולים יותר באזורים בהם היער נמצא. קישורים חיצוניים פרטים על מספר מיני אורן, באתר "גן ונוף" סיווג אורנים תמונות האצטרובלים של מספר מינים מאמר בנושא תרומת פינן ליצירת עננים שימושים רפואיים של האורן הערות שוליים * קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1753 קטגוריה:מילים יחידאיות בתנ"ך קטגוריה:סוגי מחטניים	2024-08-14T07:44:27
ראדון	REDIRECT רדון	2004-09-29T09:58:22
חבורת הקודש	הפניה הגדוד הקדוש של תבאי	2006-11-27T15:21:21
ויליאם הנרי הריסון	ויליאם הנרי הריסון האב (באנגלית: .William Henry Harrison Sr; 9 בפברואר 1773 – 4 באפריל 1841) היה נשיאה התשיעי של ארצות הברית, הנשיא האחרון שנולד כנתין בריטי. הוא היה בן 68 עם השבעתו לתפקיד ומת מסיבוכים של דלקת ריאות רק שלושים ואחד ימים לאחר כניסתו לתפקיד, כך שכיהן בזמן הקצר ביותר בתור נשיא וגם היה הנשיא הראשון שמת בעת כהונתו. מותו גרם למשבר חוקתי בנוגע לסדר הירושה של נשיא ארצות הברית, שנפתר סופית רק עם התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית ב-1967. הוא היה סבו של בנג'מין הריסון, נשיא ארצות הברית מ-1889 עד 1893. לפני היבחרו לנשיאות, היה הריסון ציר לקונגרס מטעם הטריטוריה הצפון-מערבית והמושל הראשון של טריטוריית אינדיאנה. זכה לתהילה לאומית כשהוביל כוח אמריקאי נגד האינדיאנים בקרב טיפקאנו ב-1811, שם השיג את כינויו, "טיפקאנו" (או "טיפקאנו קשישא"). בתור גנרל במלחמת 1812, הוא לחם בקרב תיימז ב-1813, בו נהרג טקומסה והתפרקה הקואליציה האינדיאנית שלו. לאחר המלחמה עבר הריסון לאוהיו ונבחר מטעמה לבית הנבחרים של ארצות הברית, אחר כך לסנאט והחל ממאי 1828 שגריר ברפובליקת קולומביה הגדולה, עד פרישתו הראשונה. בבחירות של 1836 היה מועמד המפלגה הוויגית לנשיאות, הפסיד למועמד המפלגה הדמוקרטית מרטין ואן ביורן ופרש שוב. ב-1840 נבחר שוב כמועמד המפלגה הויגית וג'ון טיילר מווירג'יניה נבחר כסגנו. הם ניצחו את ואן ביורן, אולם הריסון מת מדלקת ריאות באפריל 1841, כחודש לאחר כניסתו לתפקיד וטיילר ירש את כל סמכויותיו כנשיא, וקבע בכך תקדים. ראשית חייו ראשית חייו ולימודיו ויליאם הנרי הריסון, בנם הצעיר מתוך שבעה של בנג'מין הריסון החמישי ושל אליזבת באסט, נולד ב-9 בפברואר 1773, במטע ברקלי, בית המשפחה במחוז צ'ארלס בווירג'יניה. הריסון היה חבר במשפחה פוליטית חזקה, שהייתה בווירג'יניה מאז שנות ה-30 של המאה ה-17. הוא היה הנשיא האחרון שנולד כנתין בריטי לפני המהפכה האמריקנית. אביו בנג'מין היה בעל מטעים בווירג'יניה שהיה ציר בקונגרס הקונטיננטלי (1774–1777) ושחתם על הכרזת העצמאות של ארצות הברית. הריסון הבוגר היה גם במועצה המחוקקת של וירג'יניה והיה מושלה החמישי של וירג'יניה (1781–1784) בשנים במהלך ולאחר מלחמת העצמאות האמריקנית. אחיו הגדול של ויליאם, קרטר באסט הריסון, ייצג את וירג'יניה בבית הנבחרים של ארצות הברית. הריסון למד בביתו לפני שהחל ללמוד במכללת המפדן-סידני, בית ספר פרסביטריאני בווירג'יניה ב-1787 בגיל ארבע עשרה. הוא למד שם עד 1790, ולמד חינוך קלאסי בלטינית, יוונית, צרפתית, לוגיקה ורטוריקה. אביו האפיסקופלי הוציא אותו מהמכללה לאחר התעוררות דתית בבית הספר. הריסון נכח באקדמיה לבנים במחוז סאות'האמפטון, ולאחר מכן העביר אותו אביו אל פילדלפיה ב-1790 כדי לעבור אימון רפואי. הריסון ישן אצל הבנקאי רוברט מוריס ונכנס אל אוניברסיטת פנסילבניה כדי ללמוד רפואה אצל הרופא בנג'מין ראש. הריסון אמר שלא נהנה מהנושא. באביב 1791, מעט לאחר התחלת לימודיו, מת אביו. הריסון בן השמונה עשרה נשאר באחריותו של מוריס, והתברר לו שמצבו הפיננסי של משפחתו הותיר אותו ללא כסף ללימודים עתידיים, והוא נטש את הלימודים לטובת הצבא. תחילת הקריירה הצבאית המושל הנרי לי השלישי מווירג'יניה, חבר של אביו של הריסון, גילה על מצבו של ויליאם ושכנע אותו להצטרף לצבא. בתוך עשרים וארבע שעות, מונה הריסון לסגן משנה בגדוד חיל הרגלים הראשון של צבא ארצות הברית. הוא הוצב בפורט וושינגטון, במקום בו נמצאת כיום סינסינטי, בטריטוריה הצפון-מערבית, שם היה מעורב הצבא במלחמת האינדיאנים. הריסון קודם לדרגת לוטננט לאחר שהמייג'ור גנרל אנתוני וויין "המשוגע" תפס פיקוד על הצבא ב-1792, לאחר תבוסה מצד המפקד הקודם, ארתור סנט קלייר. ב-1793, הפך הריסון לשלישו של וויין. הריסון למד איך לפקד על צבא באזורי הספר, והשתתף בניצחון המכריע ב"קרב העצים הנופלים" ב-20 באוגוסט 1794, שסיים את המלחמה מול האינדיאנים בניצחון אמריקני. הריסון חתם על הסכם גרינוויל (1795) בשם וויין. תחת תנאי ההסכם, הקואליציה האינדיאנית ויתרה על חלק מאדמותיה לממשלה, ושני שלישים ממדינת אוהיו נפתחו להתיישבות. לאחר מותה של אמו ב-1793, ירש הריסון חלק מהשטח של משפחתו בווירג'יניה, כולל שנים עשר קילומטרים רבועים של אדמות וכמה עבדים. הריסון, ששירת בצבא, מכר את האדמות לאחיו. נישואין ומשפחה ב-1795, פגש הריסון באנה טות'היל סימס. היא הייתה בתה של אנה טות'היל ושל השופט ג'ון סימס. השופט סימס, שהיה קולונל במלחמת העצמאות האמריקנית ונציג בקונגרס הקונפדרציה, הפך לדמות בולטת באוהיו. כשהריסון ביקש ממנו את ידה של אנה, הוא סירב לו. הזוג חיכה עד שסימס נסע לנסיעה עסקית, וברחו להתחתן ב-25 בנובמבר 1795. הזוג נפש בפורט וושינגטון, כיוון שהריסון עדיין שירת בצבא. כעבור שבועיים, בארוחת פרידה לגנרל וויין, התעמת השופט סימס עם חתנו החדש לראשונה מאז החתונה, ודרש לדעת איך הוא יקיים את משפחתו. הריסון הגיב "בחרבי, ובזרועי הימנית, אדוני." לאחר שהיה מודאג מיכולתו של הריסון לקיים את אנה, מכר השופט סימס לזוג הצעיר מאה ושישים אייקרים של אדמות באזור. סימס לא קיבל את הריסון עד שזה זכה לתהילה בשדה הקרב. לוויליאם ולאנה הריסון היו עשרה ילדים. אליזבת באסט (1796–1846), ג'ון קליבס סימס (1798–1830), לוסי סינגלטון (1800–1826), ויליאם הנרי (1802–1838), ג'ון סקוט (1804–1878) (אביו של הנשיא לעתיד, בנג'מין הריסון), בנג'מין (1806–1840), מרי סימס (1809–1842), קרטר באסט (1811–1839), אנה טות'היל (1813–1865), וג'יימס פינדלי (1814–1817). אנה, שלא הייתה בקו הבריאות במהלך הנישואין, בעיקר בגלל ההריונות שלה, חיה עשרים ושלוש שנים יותר מויליאם, ומתה ב-25 בפברואר 1864, בגיל שמונים ושמונה. בביוגרפיה של וולטר פרנסיס ווייט, מנהיג זכויות האזרח לשחורים ונשיא NAACP באמצע שנות העשרים, טען הביוגרף שאמו של ווייט, מדלן הריסון, הייתה ממוצא מעורב וקשורה להריסון. משפחתה טענה שלשפחה של הריסון היו שישה ילדים ממנו, שנולדו כעבדים. ארבעה נמכרו לבעל מטעים, כולל בת בשם מרי, שהייתה אמה של מדלן. קריירה פוליטית הריסון החל את השלב הראשון בקריירה הפוליטית שלו כשהתפטר מהצבא ב-1 ביוני 1798, וניסה לשכנע את חבריו ומשפחתו לבחור בו כנציג הממשלה הטריטוריאלית בצפון מערב המדינה. בעזרת חברו טימות'י פיקרינג, שהיה מזכיר המדינה של ארצות הברית, קיבל הריסון המלצה להחליף את המזכיר הטריטוריאלי היוצא. הנשיא ג'ון אדמס מינה את הריסון לתפקיד ביולי 1798. הריסון שירת כמושל בפועל במהלך היעדרו של המושל ארתור סנט קלייר. הקונגרס להריסון היו חברים רבים באליטה החברתית, והוא הפך לידוע בקרבם. הוא ניהל חברה להרבעת סוסים. הוא תמך בהורדת המחירים לקרקעות, דאגה של רוב המתיישבים בטריטוריה. הקונגרס האמריקני הוביל מדיניות שגרמה להוצאות רבות על קרקעות. באוקטובר 1799, לאחר שהוחלט שהאוכלוסייה בטריטוריה הצפון מערבית יכולה לשלוח נציג לקונגרס, ניסה הריסון להיבחר לתפקיד. הוא תמך בעידוד ההגירה לטריטוריה ובהפיכתה למדינות. ממוזער\|תחריט של הריסון בגיל עשרים ושבע כחבר בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם הטריטוריה הצפון מערבית. שמו של הריסון לא מאוית נכון. ב-1798, בגיל עשרים ושש, ניצח הריסון את ארתור סנט קלייר הבן, בנו של המושל של הטריטוריה, בהפרש של קול אחד כדי להפוך לנציג הראשון של הטריטוריה בקונגרס. הוא שירת בקונגרס מ-4 במרץ 1799, עד ל-14 במאי 1800. כנציג הטריטוריה בקונגרס, הוא לא יכול היה להצביע בנושא חוקים, אולם הורשה להיות בוועדה, להגיש חוקים ולהשתתף בדיונים. הריסון הפך ליושב ראש הוועדה לקרקעות ציבור וקידם את חוק הקרקעות שהקל על המתיישבים לרכוש קרקע בטריטוריה ואישר לשטחי קרקע קטנים להימכר במחיר זול. מחיר קרקעות הציבור נקבע על שני דולרים לאייקר. הוזלת רכישת הקרקעות הובילה לגדילה של הטריטוריה. הריסון היה גם בוועדה שהחליטה כיצד לחלק את הטריטוריה הצפון מערבית. היא המליצה לחלק את הטריטוריה לשני אזורים: האזור המזרחי, שימשיך להיות הטריטוריה הצפון מערבית, והכיל את אוהיו ומזרח מישיגן, והאזור המערבי, טריטוריית אינדיאנה, שהכילה את אינדיאנה, אילינוי, ויסקונסין, מערב מישיגן, ומזרח מינסוטה. שתי הטריטוריות החדשות הוקמו ב-1800. ב-13 במאי 1800, מינה אותו הנשיא ג'ון אדמס למושל טריטוריית אינדיאנה, בגלל קשריו במערב וחושיו הפוליטיים. הריסון, שהופתע, סירב לקבל את העמדה עד שקיבל הבטחה מצד המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית תומכי תומאס ג'פרסון שלא יפטרו אותו אם ינצחו בבחירות. לאחר שהסנאט של ארצות הברית אישר את המינוי, התפטר הריסון מהקונגרס והפך למושל הראשון של טריטוריית אינדיאנה ב-1801. מושל טריטוריית אינדיאנה הריסון הגיע אל וינסנס, הבירה של טריטוריית אינדיאנה, ב-10 בינואר 1801, כדי להתחיל בתפקידו. הנשיאים תומאס ג'פרסון וג'יימס מדיסון, שהיו חברים במפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, מינו את הריסון מחדש כמושל ב-1803, 1806 ו-1809. הריסון היה פדרליסט, והיה אחד מהמעטים ששמרו על תפקידם לאחר היבחרם של ג'פרסון ומדיסון. ב-28 בדצמבר 1812, התפטר הריסון מתפקידו כמושל כדי לחזור לצבא במהלך מלחמת 1812. ב-1804, בתקופתו כמושל, קיבל הריסון סמכויות לארגן ממשלה אזרחית של מחוז לואיזיאנה, חלק מטריטוריית לואיזיאנה. באוקטובר 1804, כשהממשלה האזרחית הוקמה, שירת הריסון כמנהיג הביצועי של המחוז. הריסון ניהל את ענייני העיר במשך חמישה שבועות, עד שטריטוריית אינדיאנה הוקמה ב-4 ביולי 1805. ב-1805, בנה הריסון בית עם מטעים ליד וינסנס, שקרא לו גרוסלנד, על שם הציפורים באזור. הבית בן שלושה-עשר החדרים היה אחד ממבני הלבנים הראשונים בטריטוריה. בכהונתו כמושל, ביתו של הריסון היה מרכז החיים הפוליטיים והחברתיים בטריטוריה. החווה שוקמה והיא אטרקציה תיירותית. לאחר העברת הבירה אל קורידון ב-1813, בנה הריסון בית שני קרוב לעמק הריסון. בנוסף לסמכויותיו כמושל טריטוריה, הקים הריסון את אוניברסיטת ג'פרסון ב-1801. בית הספר הפך לאוניברסיטת וינסנס ב-29 בנובמבר 1806, והוא אחת משתי מכללות שהוקמו בידי נשיא אמריקני, לצד אוניברסיטת וירג'יניה שהקים תומאס ג'פרסון. למושל הריסון היה כוח רב בטריטוריה החדשה, כולל הסמכות למנות נציגים למועצה, וסמכות לחלק אותה למחוזות פוליטיים קטנים. הוא היה צריך לשמור על השטחים של האינדיאנים כדי להרשות התיישבות עתידית שתגדיל את האוכלוסייה באזור ותקדם את הטריטוריה לקראת מעמד של מדינה. הריסון רצה להרחיב את הטריטוריה כדי לזכות בהון פוליטי. ב-8 בפברואר 1803, הנשיא ג'פרסון מינה את הריסון מחדש לתפקיד המושל, והעניק להריסון סמכות לנהל משא ומתן ולחתום על הסכמים עם האינדיאנים. בין 1803 ל-1809, חתם הריסון על אחד עשר הסכמים עם מנהיגים אינדיאנים שהעניקו לממשלה יותר מ-240,000 קילומטרים רבועים של קרקעות, כולל השליש הדרומי של אינדיאנה ורוב אילינוי. הסכם סנט לואיס מ-1804 דרש משבטים לפנות את רוב מערב אילינוי וחלקים ממיזורי לטובת הממשלה. השבטים התנגדו לכך ותמכו בממלכה המאוחדת במהלך מלחמת 1812. הריסון חשב שיוכל לרצות את האינדיאנים בהסכם נוסף, אולם המתיחות נותרה גבוהה. הסכם חדש, בו רכש הריסון עוד קרקע, שהכילה יותר מ-10,000 מטרים רבועים של אדמות, בעיקר משבט השוני. הריסון הציע מימון לשבטים ולמנהיגיהם כדי לאשר את ההסכם לפני תום תקופת ממשל ג'פרסון. השבטים ניסו לבטל את ההסכם אולם לא הצליחו. אף על פי שעמדתו תומכת העבדות של הריסון גרמה לכך שלא היה אהוד בקרב מתנגדי העבדות באינדיאנה, הוא השתמש במעמדו כדי להביא את העבדות לטריטוריה. התנועה שהתנגדה לעבדות הייתה חזקה ומנעה זאת. ב-1803, לחץ הריסון בפני הקונגרס להשעות את איסור העבדות בטריטוריה לעשר שנים. לאחר ההשעיה, האזרחים יוכלו להחליט בעצמם אם להתיר את העבדות. ב-1803 וב-1805, הריסון והשופטים הטריטוריאליים העבירו חוקים שהסמיכו הבאת עבדים לטריטוריה וגרמו לתסיסה. ב-1809, לאחר הפרדת החלק המערבי מטריטוריית אינדיאנה ויצירת טריטוריית אילינוי, התקיימו בחירות כדי לבחור בחברי המועצה המחוקקת בפעם הראשונה (לפני כן, חברי הבית התחתון נבחרו אולם המושל מינה את חברי הבית העליון). הריסון נכנס לעימותים עם המועצה כשמתנגדי העבדות זכו להישגים במזרח הטריטוריה. כשהאספה הכללית של הטריטוריה התכנסה ב-1810, מתנגדי העבדות ביטלו את החוקים מ-1803 ומ-1805. לאחר 1809, סמכותו הפוליטית של הריסון הידרדרה כשהמועצה המחוקקת קיבלה יותר ויותר סמכות לקראת הפיכת הטריטוריות למדינות. ב-1812 החליט הריסון להתפטר ולחזור לצבא. הנשיא ג'פרסון ניסה לפגוע בתנועת העבדים של הריסון. אף על פי שהיה בעל עבדים, ג'פרסון לא רצה להרחיב את העבדות אל הטריטוריות באמונה שיש לבטל את המוסד בבוא העת. ג'פרסון תרם כסף לכנסיות באזור שיעצרו את העבדות. באינדיאנה, הקמת כנסייה נגד העבדות הובילה לכך שהאזרחים חתמו על עצומה והתארגנו כדי למנוע את אישור העבדות בטריטוריה. גנרל בצבא טקומסה וטיפקאנו תנועת התנגדות אינדיאנית להתרחבות האמריקנית גדלה בעזרת מנהיגותם של האחים משבט השוני, טקומסה וטנסקואטאוה (הנביא). העימות הפך למלחמת טקומסה. טנסקואטאוה שכנע את השבטים שהרוח הגדולה תגן עליהם ושלא יפגעו אם ילחמו במתיישבים הלבנים. הוא עודד התנגדות ואמר לשבטים לשלם לסוחרים הלבנים רק חצי ממה שדרשו, ולוותר על כל דרכיו של האדם הלבן, כולל בגדים, רובים, ובעיקר הוויסקי. ממוזער\|ימין\|תחריט של טקומסה מ-1915 באוגוסט 1810, הוביל טקומסה ארבע מאות לוחמים חמושים אל נהר ובאש, כדי לפגוש את הריסון בוינסנס. הלוחמים התלבשו בצבעי המלחמה שלהם, והופעתם הפתאומית הפחידה את החיילים. מנהיגי הקבוצה נפגשו עם הריסון בגראוסלנד. טקומסה התעקש שההסכם לא היה חוקי. הוא טען ששבט לא יכול למכור אדמה ללא אישור משאר השבטים, וביקש מהריסון לבטל את ההסכם ושהאמריקנים לא ינסו ליישב את השטחים. טקומסה יידע את הריסון שאיים להרוג את הצ'יפים שחתמו על ההסכם אם ימלאו אותה, ושקונפדרציית השבטים גדלה במהירות. הריסון אמר שהשבטים שמכרו לו את הקרקעות היו בעליהם החוקיים, ושמותר להם למכור את הקרקעות. הוא דחה את טענותיו של טקומסה בנוגע ליצירת אומה אינדיאנית אחת, ואמר שלכל שבט יהיו יחסים נפרדים עם המדינה. הוא טען שהרוח הגדולה הייתה גורמת לכולם לדבר בשפה אחת אם היו אומה אחת. טקומסה התפרץ, אולם הריסון לא הצליח להבין את שפתו. אינדיאני שתמך בהריסון דרך את הרובה שלו כדי להזהיר את הריסון. עדי ראייה טענו שטקומסה איים להרוג את הריסון ואת אלף האזרחים בעיר. הריסון שלף את חרבו. לוחמיו של טקומסה נסוגו לאחר שהקצינים שלפו את רוביהם כדי להגן על הריסון. צ'יף ידידותי להריסון אמר לטקומסה שכיוון שבאו בשלום, עליהם לחזור הביתה בשלום. לפני שעזב, טקומסה אמר שללא ביטול ההסכם, יצור ברית עם הבריטים. לאחר הפגישה, טקומסה נסע לפגוש שבטים רבים, בתקווה ליצור קונפדרציה מול ארצות הברית. ב-1811, במהלך סיורו של טקומסה, הסמיך מזכיר המלחמה את הריסון להפגין את כוחו מול הקונפדרציה. הריסון הוביל צפונה צבא של יותר מאלף אנשים, כדי לאיים על שבט השוני לחתום על הסכם שלום. במקום, החליטו האינדיאנים לתקוף את צבאו של הריסון ב-7 בנובמבר, במה שהפך לקרב טיפקאנו. הריסון ניצח את השבטים בפרופטסטאון, ליד הנהרות ובאש וטיפקאנו. הריסון נחשב לגיבור לאומי והקרב התפרסם. אולם חייליו היו רבים יותר מהתוקפים, וסבלו אבדות רבות במהלך הקרב. הריסון יידע את מזכיר המלחמה בנוגע לקרב בנהר טיפקאנו (מה שהוביל לשם הקרב) ועל כך שחשש ממתקפת נגד. לאחר שלא התרחשה מתקפה שנייה, היה ברור ששבט השוני הובס. הריסון הסתכסך עם מחלקת המלחמה שטענה שלא הכין את המחנה שלו מספיק למלחמה. הסכסוך נמשך במלחמת 1812. העיתונות לא דיברה בתחילה על הקרב, ורבים חשבו שהריסון הובס. בדצמבר, רוב העיתונים דיברו על הקרב והתעורר זעם ציבורי על המתקפה. בזמן של מתיחות גדולה עם הממלכה המאוחדת, אמריקנים רבים טענו שהבריטים חימשו את השבטים. בתגובה, העביר הקונגרס החלטה נגד הבריטים ונגד התערבותם בנושאי פנים אמריקניים. כעבור כמה חודשים, ב-18 ביוני 1812, הכריזה הממשלה מלחמה כנגד בריטניה. הריסון עזב את וינסנס וחזר לצבא. מלחמת 1812 ממוזער\|ימין\|הדיוקן של הריסון הראה אותו בבגדים אזרחיים כנציג לקונגרס מטעם הטריטוריה הצפון-מערבית ב-1800, אולם מדי הצבא התווספו לאחר שהתפרסם במלחמת 1812. פרוץ המלחמה מול הבריטים ב-1812 הובילה לעימות עם האינדיאנים בצפון מערב המדינה. הריסון שירת כמייג'ור גנרל במיליציה של קנטקי עד שהממשלה הסמיכה אותו לפקד על הצבא הצפון מערבי ב-17 בספטמבר 1812. אף על פי שהריסון קיבל תשלום ממשלתי על שירותו, הוא גם קיבל משכורת של מושל בין ספטמבר ל-28 בדצמבר 1812, כשהתפטר מתפקידו כמושל והמשיך את שירותו הצבאי. לאחר התבוסה האמריקנית במצור על דטרויט, הציע הגנרל ג'יימס וינשסטר, שהפך למפקד הצבא הצפון מערבי, דרגת בריגדיר גנרל. הריסון רצה פיקוד בלעדי על הצבא. בספטמבר 1812, הסיר הנשיא ג'יימס מדיסון את וינשסטר מהפיקוד ומינה את הריסון לאחראי על המגויסים. הבריטים והאינדיאנים היו רבים יותר מחייליו של הריסון. במהלך החורף של 13–1812, חיזק הריסון את ההגנות בצפון מערב אוהיו. לאחר שקיבל תגבורת ב-1813, החל הריסון להתקיף והוביל את הצבא צפונה כדי להילחם מול שבט השוני ובעלי בריתם הבריטים. הריסון ניצח בטריטוריית אינדיאנה ובאוהיו ולכד שוב את דטרויט, לפני שפלש אל קנדה העליונה (אונטריו). צבאו של הריסון ניצח את הבריטים ב-5 באוקטובר 1813, בקרב הטיימס בו נהרג טקומסה. הקרב נחשב לאחד משני הניצחונות הגדולים במלחמה, יחד עם קרב ניו אורלינס. ב-1814, חילק מזכיר המלחמה ג'ון ארמסטרונג את הפיקוד על הצבא, וביקש לתת להריסון עמדה עורפית בגלל חוסר הסכמה עם מהלכיו. במאי, לאחר הצבתו מחדש, פרש הריסון מהצבא. לאחר סיום המלחמה, הקונגרס חקר את הפרישה וקבע שארמסטרונג לא התייחס אליו כראוי במהלך הקרבות ושההתפטרות הייתה מוצדקת. הוא קיבל מדליית זהב על שירותו במלחמה. לאחר תבוסת הבריטים ובעלי בריתם האינדיאנים במערב קנדה, ניתנה להריסון וללואיס קאס, מושל טריטוריית מישיגן, את האחריות להגיע להסכם שלום עם האינדיאנים. ביוני 1815, לבקשת הנשיא מדיסון, מינתה הממשלה את הריסון לשרת כאחד מהאחראים לחתימה על הסכם נוסף עם האינדיאנים. ההסכמים סייעו לארצות הברית והעניקו למדינה קרקעות רבות במערב. חיים לאחר המלחמה לאחר החלפתו בתור מושל טריטוריית אינדיאנה ב-1812 והתפטרותו של הריסון מהצבא ב-1814, חזר הריסון אל משפחתו. הוא טיפח את אדמותיו והגדיל את החווה שלו, אולם נאלץ לחזור אל החיים הציבוריים. תפקיד ציבורי ב-1816 נבחר הריסון להחליף את ג'ון מקלין בבית הנבחרים, וייצג את אוהיו במדינה בין 8 באוקטובר 1816 ל-4 במרץ 1819. ב-1819 נבחר לסנאט של אוהיו ושירת שם עד 1821, והפסיד בבחירות לתפקיד המושל ב-1820. ב-1822 ניסה להיבחר לבית הנבחרים, אולם הפסיד בהפרש של 500 קולות. ב-1824 נבחר לסנאט ושירת שם עד 20 במאי 1828. הוא היה אלקטור ב-1820 שתמך בג'יימס מונרו, וב-1824 תמך בהנרי קליי. ב-1817, סירב להצעתו של מונרו לשמש כמזכיר המלחמה. הריסון מונה להיות שגריר ברפובליקת קולומביה הגדולה, והתפטר מהקונגרס כדי לשרת בתפקיד עד 8 במרץ 1829. הוא הגיע אל בוגוטה ב-22 בדצמבר 1828. הוא התעצב ממצבה של קולומביה ודיווח למזכיר המדינה שהמדינה על סף אנרכיה, ושלדעתו, סימון בוליבר עמד להפוך לרודן צבאי. בתקופתו כשגריר, כתב הריסון איגרת לבוליבר בה טען שעדיף לקולומביה להפוך לדמוקרטיה. ממשלו החדש של אנדרו ג'קסון פיטר אותו כדי למנות מינוי חדש, והריסון חזר לארצות הברית ביוני 1829. אזרח פרטי לאחר שהריסון חזר אל המדינה מקולומביה, פרש לחווה שלו לאחר ארבעים שנות שירות ציבורי. הוא לא היה עשיר, והתקיים על חסכונותיו, קצבה קטנה וההכנסות מהחווה. הריסון גידל תירס והפיק ממנו וויסקי. לאחר תקופה קצרה בעסקי האלכוהול, הוא סגר את המזקקה שלו מרוב שנאה להשפעות האלכוהול. הוא טען שחטא ביצירת הוויסקי ושיש להפסיק את יצירת המשקאות החריפים. בשנים הללו, הריסון הרוויח כסף מתרומה לכתיבת הביוגרפיה שלו שפורסמה ב-1836. באותה השנה, ניסה לרוץ לנשיאות כמועמד וויגי. בין 1836 ל-1840, היה רשם בבתי המשפט במחוזו באוהיו. הוא נפגש עם שחור שדרש את ביטול העבדות, התחבר איתו והפך אותו לעוזרו האישי. ב-1840, כשהריסון ניסה שוב להיבחר לנשיאות, עשרות ספרים עסקו בו. הוא נחשב לגיבור לאומי. מסע הבחירות של 1836 ממוזער\|ימין\|כרזת בחירות של הריסון הריסון היה המועמד הוויגי הצפוני לנשיאות ב-1836, פעם אחת מתוך שתיים בה מפלגה פוליטית הריצה בכוונה יותר ממועמד נשיאותי אחד (הדמוקרטים הריצו שני מועמדים ב-1860). סגן הנשיא מרטין ואן ביורן, המועמד הדמוקרטי, היה אהוד ונראה היה שינצח בבחירות מול מועמד וויגי יחיד. התוכנית של הוויגים הייתה לבחור וויגים אהודים בכל אזור, למנוע מואן ביורן את השגת 148 האלקטורים שהיה זקוק להם, ולאלץ את בית הנבחרים להכריע את הבחירות. הם קיוו שהוויגים ישלטו בבית הנבחרים לאחר הבחירות (האסטרטגיה הייתה נכשלת, כיוון שהדמוקרטים שמרו על הרוב שלהם לאחר הבחירות). הריסון רץ בכל המדינות החופשיות פרט למסצ'וסטס, ובמדינות העבדות דלאוור, מרילנד וקנטקי. יו ווייט רץ בשאר מדינות העבדות פרט לקרוליינה הדרומית. דניאל ובסטר רץ במסצ'וסטס, ואילו ווילי מנגום רץ בקרוליינה הדרומית. התוכנית נכשלה, כיוון שואן ביורן ניצח בבחירות עם 170 אלקטורים. עוד 4,000 קולות בפנסילבניה היו נותנים להריסון שלושים אלקטורים, והבחירות היו מגיעות לבית הנבחרים. הבחירות של 1840 ממוזער\|שמאל\|כרזה המציגה את הישגיו של הריסון הריסון היה המועמד הוויגי (שוב מול ואן ביורן, הנשיא היוצא) בבחירות של 1840. המפלגה הוויגית התאחדה מאחורי מועמד יחיד, והריסון נבחר על פני חברים שנויים במחלוקת במדינה, כמו ובסטר וקליי. הריסון ביסס את מסע הבחירות שלו על ניסיונו הצבאי והמצב הכלכלי הקשה, שנגרם בשל בהלת 1837. הוויגים האשימו את ואן ביורן במצב הכלכלי, וכינו אותו "מרטין ואן רוין" (Ruin-הורס). הדמוקרטים ירדו על הריסון וקראו לו "סבתא", וטענו שהתפטר מהצבא לפני סיום מלחמת 1812. הם שאלו את הבוחרים האם לבחור בהריסון, והפכו את שם משפחתו: No Sirrah (לא, אדוני). הם טענו שהריסון היה אדם זקן שהיה מעדיף לשבת בבקתת העץ שלו ולשתות סיידר חזק ולא לנהל את המדינה. האסטרטגיה פגעה בהם כשהריסון וג'ון טיילר, סגנו, אימצו את בקתת העץ והסיידר החזק כסמלי מסע הבחירות שלהם כדי לקשר אותם לאדם הפשוט. ממוזער\|300px\|התוצאות בכל מחוז אף על פי שהריסון בא ממשפחה עשירה ובעלת עבדים בווירג'יניה, מסע הבחירות קידם אותו כחייל צנוע כמו אנדרו ג'קסון. בניגוד אליו, הוצג ואן ביורן כאליטיסט עשיר. הוויגים הציגו את עברו הצבאי של הריסון כגיבור קרב טיפקאנו, והסיסמה טיפקאנו וטיילר גם הפכה למפורסמת ביותר בתולדות הפוליטיקה האמריקנית. הריסון ניצח ניצחון סוחף בחבר האלקטורים, עם 234 אלקטורים לעומת 60 לוואן ביורן, אף על פי שההפרש בין הקולות היה צמוד. הריסון השיג 53% מהקולות לעומת 47% לוואן ביורן, בהפרש של פחות מ-150,000 קולות. נשיאותו הקצרה (1841) ממוזער\|ימין\|דיוקן של הריסון משנת 1841 כשהריסון הגיע לוושינגטון, הוא רצה להראות שעדיין היה הגיבור מקרב טיפקאנו, ושהיה איש יותר מלומד מאיך שתומכי ואן ביורן התייחסו אליו במסע הבחירות. יום השבעתו לתפקיד, 4 במרץ 1841, היה יום קר וגשום במיוחד. הריסון לא לבש מעיל, רכב על סוס לטקס במקום בכרכרה, ונאם במשך כשעתיים את נאום ההשבעה הארוך בהיסטוריה שכלל יותר מ-8,400 מילים. הריסון רכב ברחובות לאחר מכן, ונכח בשלושה נשפים באותו הערב. נאום השבעתו פירט את האידאולוגיה הוויגית, שהייתה מנוגדת למדיניותם של ג'קסון ושל ואן ביורן. הריסון הבטיח להקים שוב את הבנק האמריקני ולהרחיב את סמכותו לספק אשראי וכסף מנייר. להישמע לקונגרס בענייני חוקים, ולא להשתמש יותר מדי בזכות הוטו שלו. ולא להשתמש במדיניות של ג'קסון, שכללה מינויים פוליטיים. הוא הבטיח להשתמש ביכולתו למנות בעלי תפקידים כדי ליצור קבינט טוב, ולא כדי לחזק את מעמדו. שמאל\|ממוזער\|חתימתו של הריסון כמנהיג הוויגים, מחוקק מוכשר ומועמד נשיאותי לשעבר, ציפה הנרי קליי להיות בעל השפעה בממשל הריסון. הוא ניסה להשפיע על הריסון בבחירת המועמדים. הריסון הזכיר לקליי שהוא הנשיא, ואף מינה את דניאל ובסטר, אויבו של קליי, להנהיג את המפלגה, כמזכיר המדינה. מועמדו של קליי אמנם נבחר להיות התובע הכללי, אולם הסכסוך נותר בעינו. פוליטיקאים רבים רצו להיפגש עם הנשיא ולהשפיע עליו. במהלך החודש בו כיהן כנשיא, הריסון שלח כמה מועמדים לתפקידים לאישור בסנאט. ג'ון טיילר נאלץ להעמיד אותם מחדש לבחירה. הריסון ניסה להעביר רפורמה בשירות הציבורי, והתנגד למינויים פוליטיים. כשדרשו ממנו לפטר דמוקרטים מהמשרדים הממשלתיים, הוא טען שיתפטר לפני שיעשה כך. פעולתו הרשמית היחידה הייתה לכנס מושב מיוחד של הקונגרס, אף על פי שלא תמך בכך. כשקליי לחץ על הריסון לכנס מושב מיוחד, הנשיא ציווה עליו לא להגיע יותר לבית הלבן. אולם משבר ביתרות המטבע של הממשלה גרם לכינוס הקונגרס במושב מיוחד, שהיה אמור להתחיל ב-31 במאי. מותו ולווייתו ממוזער\|מותו של הריסון ב-1841 ב-26 במרץ 1841, חלה הריסון בהצטננות. רבים טענו שהמחלה נגרמה בגלל מזג האוויר במהלך השבעתו, אולם מחלתו החלה רק שלושה שבועות לאחר האירוע. הריסון ניסה לנוח בבית הלבן, אולם כל האנשים שרצו תפקידים פוליטיים הטרידו אותו. לוח הזמנים העמוס שלו מנע ממנו לנוח. רופאיו של הריסון ניסו טיפול באופיום, בשמן קיקיון ובעלוקות, אבל מצבו של הריסון הידרדר והוא החל להזות. הוא מת כעבור תשעה ימים בגיל 68. האבחון קבע שמת בגלל דלקת ריאות. הריסון היה הנשיא האמריקאי הראשון שמת במהלך כהונתו כנשיא, ותקופת שלטונו היא הקצרה ביותר מבין כל הנשיאים האמריקאים. סגנו ג'ון טיילר החליף אותו בתפקידו. מילותיו האחרונות של הריסון היו לטיילר, וכללו בקשה שיבין את עקרונות הממשלה. השפעת מותו ממוזער\|אתר הזיכרון להריסון מותו של הריסון היה אכזבה לוויגים, שקיוו הנהגת מכסים גבוהים ותמיכה בתוכנית הכלכלית של הנרי קליי. טיילר, שהיה דמוקרט לשעבר, התנתק מהמפלגה. בגלל מותו של הריסון, שלושה נשיאים כיהנו בשנה אחת (ואן ביורן, הריסון וטיילר). המקרה קרה שוב רק כעבור ארבעים שנה, ב-1881 (רתרפורד הייז, שאותו ירש ג'יימס גרפילד, שנרצח וצ'סטר ארתור מונה במקומו). מותו של הריסון גילה בעיות בחוקה, כיוון שהחוקה קבעה שסגן הנשיא יחליף את הנשיא. החוקה לא קבעה אם סגן הנשיא יהפוך לנשיא או רק לנשיא בפועל, או האם סגן הנשיא יכהן עד למערכת הבחירות הבאה או שיש לערוך מערכת בחירות נוספת. הקבינט של הריסון התעקש שטיילר היה "סגן נשיא שפעל כנשיא". לאחר התייעצות עם השופט העליון, הם הכריעו שאם טיילר ישבע לתפקיד, הוא יהפוך לנשיא. טיילר הושבע לתפקידו ב-6 באפריל 1841. הקונגרס התכנס מחדש במאי, ולאחר עימות קצר בשני הבתים, הועברה החלטה שאימתה שטיילר הוא הנשיא לשארית כהונתו של הריסון. התקדים נותר בעינו עד שהתיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית אושרר ב-1967, לאחר ההתנקשות בג'ון קנדי ועלייתו לתפקיד של לינדון ג'ונסון ב-1963. התיקון התייחס לסדרי הירושה בארצות הברית. מורשתו ממוזער\|ימין\|פסלו של הריסון בלה פאייט, אינדיאנה בין מורשתו של הריסון נמצאים סדרת ההסכמים שלו עם האינדיאנים בתור מושל טריטוריית אינדיאנה. השבטים ויתרו על קרקעות במערב שנפתחו לרכישה ולהתיישבות. מורשתו של הריסון כנשיא נותרה קשורה למסע הבחירות שלו, שהניח את היסודות למסע הבחירות המודרני. הריסון היה הנשיא הראשון שצולם בעת כהונתו. התמונה צולמה במהלך השבעתו. קיימות תמונות של ג'ון קווינסי אדמס, אנדרו ג'קסון ומרטין ואן ביורן שצולמו לאחר תפקידם. הדאגרוטיפ המקורי אבד והעתק שלו שמור. ממוזער\|ימין\|פסלו של הריסון באנדרטה לחיילים באינדיאנפוליס הריסון מת ללא פרוטה. הקונגרס קבע שאשתו, אנה, תקבל קצבת אלמנות בשווי 25,000 דולר, משכורת שנתית של הריסון, שכיום שווה ל-580,403 דולרים. היא קיבלה את הזכות לשלוח מכתבים בחינם. בנו של הריסון, ג'ון סקוט, ייצג את אוהיו בבית הנבחרים בין 1853 ל-1857. נכדו, בנג'מין הריסון מאינדיאנה, היה לנשיא העשרים ושלושה בין 1889 ל-1893, וכך ויליאם ובנג'מין הריסון הם הסבא והנכד היחידים שכיהנו כנשיאים. קללת טיפקאנו האגדה מספרת כי לאחר שהביס את טקומסה (Tecumseh) בקרב טיפקאנו ב-6 בנובמבר 1811, ולאחר שטקומסה נהרג על ידי כוח אמריקני ב-1813, שהאריסון היה מפקדו, אחיו למחצה של טקומסה ושותפו למרד, טנסקאוואטאווה (Tenskawatawa), שנודע כנביא שבט השוני, הטיל קללה על האריסון ונשיאי ארצות הברית העתידיים שייבחרו בשנים עגולות. שנים רבות לאחר מותו, קיבל רצף של שבעה נשיאים, שנבחרו בשנים עגולות ומתו במהלך כהונתם, את הכינוי "קללת טיפקאנו" על שם הריסון. לקריאה נוספת Norma Lois Peterson, The Presidencies of William Henry Harrison & John Tyler, University Press of Kansas, 1989 Adam Joseph Jortner, The Gods of Prophetstown: the Battle of Tippecanoe and the Holy War for the American Frontier, Oxford University Press, 2011 Hendrik Booraem, A Child of the Revolution: William Henry Harrison and his World, 1773-1798, Kent State University Press, 2012 David Curtis Skaggs, William Henry Harrison and the Conquest of the Ohio Country: Frontier Fighting in the War of 1812, Johns Hopkins University Press, 2014 קישורים חיצוניים * קטגוריה:נשיאי ארצות הברית קטגוריה:גנרלים בצבא ארצות הברית קטגוריה:בוגרי מכללת המפדן-סידני קטגוריה:וירג'יניה: אישים קטגוריה:מקבלי מדליית הזהב של הקונגרס קטגוריה:מושלי אינדיאנה קטגוריה:חברי הסנאט של ארצות הברית מאוהיו קטגוריה:סנאטורים חבר המפלגה הלאומית הרפובליקנית קטגוריה:חברי האספה הכללית של אוהיו קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מאוהיו קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית קטגוריה:אנשי הכוחות המזוינים של ארצות הברית במלחמת 1812 קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות של הקונגרס קטגוריה:נשיאי ארצות הברית שמתו במהלך כהונתם ויליאם הנרי הריסון קטגוריה:נשיאי ארצות הברית מהמפלגה הוויגית קטגוריה:מועמדים לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הוויגית קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1773 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1841	2024-09-26T14:43:42
בוצואנה	הפניה בוטסואנה	2018-02-04T13:06:18
סיביל (ספר)	סיביל (באנגלית: Sybil) הוא ספר מאת פלורה שרייבר, שיצא לאור בשנת 1973 ועוסק בפסיכותרפיה ובהיסטוריה של ההתעללות, שעברה אישה בשם סיביל דורסט, שסבלה מפיצול אישיות. הספר מתבסס על סיפורה של אישה אמיתית, שירלי ארדל מייסון, שטופלה על ידי ד"ר קורנליה וילבור (מייסון נולדה ב-1923 ונפטרה ב-1998 ווילבור נפטרה ב-1992). בשנים 1976 ו-2007, הופקו סרטי קולנוע על-פי הספר. השפעת היצירה בעת שהספר ראה אור, שאלת קיומה של תופעת פיצול האישיות היה שנוי במחלוקת בין אנשי המדע. אחד הטיעונים נגד קיום התופעה היה שרוב העדויות שנאספו על התופעה הוא מטיעונים משפטיים של נוכלים המנסים להתחמק מעונש; הם טוענים כי הפשעים שהם ביצעו התבצעו ידי אישיות אחרת ששלטה בגופם. המקרה של סיביל, שהיה בין מכריעי הכף לקבלת קיום התופעה היה שונה לחלוטין מזה של עבריינים המתרצים את מעשיהם בבית המשפט. סיביל הגיעה לטיפול בלא שהיה לה שום רישום פלילי והדרישות שלה מהמטפלים היו דומות לאלה של צרכני בריאות אחרים. סרט מצליח, על פי ספר רב מכר, שקדם לסיביל ועוסק בתיאור מקרה אמיתי של פיצול אישיות, "שלוש פנים לחוה", הביא את תופעת פיצול האישיות לתודעת ההמונים אך לא שכנע את מרבית המומחים בקיומה. קשה לדעת מדוע השפעת היצירות על המומחים הייתה כה שונה, אולם ייתכן שהדבר קשור להבדל העיקרי בין היצירות. את שלוש פנים לחוה קל יחסית לצרוך. לעומת זאת, תיאורי ההתעללות שעברה סיביל הופכים את הסרט ואת הספר לקשים לצפייה ולקריאה ורישיון ההקרנה של הסרט מותנה ביידוע הקהל בהמלצת המומחים שלא לראות אותו מתחת לגיל 17. כשהגיעה סיביל לטיפול, המקרה שלה התגלה כיוצא דופן גם בין המקרים החריגים של פיצול אישיות, בעיקר משום שאצל סיביל נמצאו לא פחות מ-16 אישיויות שונות, ביניהן גם שני נערים. בזמן הטיפול, בשנות ה-50 של המאה ה-20, היה זה המקרה הידוע הראשון של אישיות בת המין השני אצל אדם הסובל מפיצול אישיות; מאז תועדו עוד כמה מקרים כאלה. כל אחת מן האישיויות השונות של סיביל הופיעה בזמן מסוים בחייה, כמפלט ממצב בלתי אפשרי לסיביל עצמה, והריפוי, בתהליך קשה, ממושך ומתיש, נמצא לבסוף באיחוד כל האישיויות, שהיו למעשה היבטים שונים באישיותה המקורית, המדוכאת, של סיביל עצמה. עלילה מאז ילדותה המוקדמת מתנסה סיביל באיבוד זמנים - היא מוצאת את עצמה במקום שונה מזה שבו הייתה אמורה להיות, אנשים מאשימים אותה בדברים שאיננה זוכרת שעשתה, דברים משתנים בחייה בלי שתבין איך ומתי. היא סובלת מפגיעות שונות, שאיננה זוכרת איך אירעו וגם אם כן, היא מפחדת לספר. אמה מתרצת אותן בפזיזותה, רשלנותה או הליכותיה המגושמות. איש איננו נחלץ לעזרתה - אביה מקבל את תירוצי אמה, סבתה האוהבת נכנעת לתכתיבי האם ומתרחקת מן הילדה הפגועה וגם הרופא מעדיף לרפא את החולי שלשמו הובאה אליו ולהתעלם מפגיעות בלתי מוסברות. בהמלצת רופא המשפחה, מביאים הוריה של סיביל את בתם אל פסיכולוגית, אך כאשר מסתמן סיכוי לטיפול הכולל אשפוז, הם נרתעים. אביה דוחה את הרעיון משום שפסיכואנליזה אינה עולה בקנה אחד עם אמונתו הדתית, הנוצרית-פונדמנטליסטית, וגם לאחר שהוא נותן את הסכמתו לטיפול, שלא יכלול אנליזה, מכשילה אמה של סיביל את הרעיון, כשהיא מנצלת לשם כך הצטננות קשה של סיביל, המונעת ממנה להגיע לפגישה עם הפסיכולוגית, ואת מעבר הפסיכולוגית עצמה לעיר אחרת. שנים חולפות עד שנודע לסיביל, שלא הפסיכולוגית נטשה אותה אלא אמה חסמה לפניה במתכוון את הדרך להמשך הטיפול. רק לאחר מות אמה, כאשר איבוד הזמנים מחמיר והולך עד שאינה יכולה לעמוד בכך, היא חוזרת ומחדשת את קשריה עם ד"ר קורנליה וילבור, שהייתה בינתיים לפסיכיאטרית, העובדת בשיטת הפסיכואנליזה. סיביל הבוגרת היא ציירת מוכשרת ומורה לאמנות בבית ספר. היא משתדלת ללמוד, להתקדם ולהתפתח, אך מחלתה מכשילה אותה שוב ושוב. היא עצורה, חרדה, סגורה ומסויגת. לאחר פגישות רבות, כאשר ד"ר וילבור מצליחה סוף סוף לרכוש את אמונה של סיביל ולחדור מבעד למעטה הביטול העצמי ורגשי הנחיתות המדכאים אותה כל חייה, מתחילות להופיע הדמויות האחרות ומתגלה סוד איבוד הזמנים של סיביל. עוד זמן עובר עד שהפסיכיאטרית מחליטה לחשוף את סוד האישיויות השונות לפני החולה עצמה, שאינה מודעת כלל לקיומן. רק אז, אחרי שסיביל מתגברת על אימת הידיעה וההבנה של מצבה החריג, מתחיל הטיפול האמיתי, פורץ הדרך, במחלתה ומתבררת לאשורה זוועת הדברים שעוללה לה אמה בילדותה, מאז ינקותה ולאורך שנים. כל אישיות הנגלית לרופאה חושפת פן חדש ושונה של סיביל: פגי לו הילדותית והזועמת, שצצה בעת הלוויית הסבתא האהובה, פגי אן, הדומה לה בנחרצותה, אך מעודנת ממנה - שתיהן תולדה של השם, פגי-לואיזיאנה, שאמה של סיביל הצמידה לה משום שלא אהבה את זה שבחר לה אביה. ויקי, או ויקטוריה אנטואנט שארלו, היא המיטב שבסיביל, הדמות שהייתה סיביל יכולה להיות אלמלא נסיבות חייה המחרידות. ויקי נבונה, מוכשרת, יציבה ומאוזנת. היא בקיאה בכל המתרחש בחייה של סיביל על כל האישיויות השולטות בהם. היא חיה את חייה של סיביל למענה, קושרת קשרי ידידות ועבודה, משלימה עם הצורך להיוודע לכל כסיביל ומודעת לבעיות, שדמויות אחרות מעוללות לסיביל כאשר הן עולות אל פני השטח. הצרה היא, שגם ויקי, החכמה והמודעת, מאמינה שזמנה כסיביל עתיד לחלוף וכי יש לה משפחה גדולה ואוהבת בצרפת, שתבוא לקחתה הביתה בבוא הזמן, ואז תמשיך את חייה בגוף משלה. ויקי היא תוצר הפנטזיה של סיביל, שנכספה למשפחה בריאה, אוהבת ויציבה ויצרה לה אותה בארץ רחוקה. מרשה וונסה הן דמויות מנוגדות ומשלימות זו את זו. מרי היא דמות אימהית, התגלמות סבתה החמה והאוהבת של סיביל, שמתה בהיותה בת תשע. מייק וסיד הם נערים, שקיבלו עליהם את דמות האב והסב, פרי הזדהותה של סיביל עם הגברים במשפחתה מאחר שלא יכלה להזדהות עם אמה המתעללת. מרג'ורי היא החלק מלא החיים ובעל ההומור של סיביל, הדמות שנחלצה ללא פגע מן ההתעללויות וההזנחה של האם הסכיזופרנית והקהילה האדישה והמתעלמת. הלן היא האישיות המפוחדת עד אימה, על אף שאפתנותה ורצונה להצליח. סיביל אן היא הצל, דמות מכווצת, מאובנת מתשישות, נטולת כל רצון ויכולת לפעול, מדוכאת עד כלות. קלרה היא החלק הכועס של סיביל, הזועם על כניעותה, על חוסר יכולתה להיאבק במכשולים שבדרכה ולפתח את עצמה. ננסי לו אן אחוזת דיבוק של אימה מהרס העולם, ממפץ גדול או התפוצצות קטנה יותר שתביא עליה את הקץ. היא נושאת את כל הפחדים, שסבה של סיביל, אחוז דיבוק שנאה לקתוליות, החדיר בה במשך שנים. פחדיה עזים כל כך, שהם מניעים אותה לעבר מחשבות התאבדות, כמוצא מן האימה. רותי היא פעוטה, שהופיעה כשסיביל הייתה בת שלוש וחצי ונשארה בגיל זה. התפצלות האישיויות הראשונה, בגיל שלוש וחצי, חלה כאשר סיביל הבינה, ששום הצלה מבחוץ אינה צפויה לה, גם לא כשניסתה לקרוא לעזרה ביכולתה המוגבלת של ילדה קטנה. היא חדלה אז להתקיים כעצמה והחלה להיעזר בדמויות המשנה שלה, שקיבלו עליהן אותם חלקים מאישיותה שהזדקקה להם בכל רגע נתון. הטיפול בסיביל הגיע לשיאו ונחל הצלחה, כאשר הכירה לבסוף את כל הדמויות שחלקו בגופה כל חייה והצליחה להתמזג איתן. בגיל ארבעים ושתיים הייתה סיביל, לראשונה בחייה, אדם שלם ומודע. קישורים חיצוניים "התעללות בילדים והפרעת ריבוי אישיויות", פיליפ מ. קונס, דוקטור לרפואה, המחלקה לפסיכיאטריה, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת אינדיאנה, אינדיאנפוליס, ארצות הברית קטגוריה:ספרים ביוגרפיים קטגוריה:לקות נפשית באמנות קטגוריה:ספרי 1973 קטגוריה:ספרי הוצאת כנרת	2024-01-11T07:10:08
בנין	רפובליקת בֶּנִין (בצרפתית: République du Bénin) היא מדינה במערב אפריקה הגובלת בטוגו במערב, בניגריה במזרח ובניז'ר ובורקינה פאסו בצפון. היא גם חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי. מקור השם השם בֶּנִין נלקח משמו של מפרץ בנין, שלחופיו שוכנת המדינה. המפרץ קרוי על שם ממלכת בנין, שהתקיימה בעבר בשטחי ניגריה של ימינו. בתקופה הקולוניאלית נקרא האזור דהומיי הצרפתית, כשמה של הממלכה שהתקיימה בחלק מדרום בנין בתקופה הקדם-קולוניאלית. לאחר קבלת העצמאות ב-1960 נקראה המדינה רפובליקת דהומיי. בשנת 1975 שונה שמה של המדינה לרפובליקה העממית של בנין, וב-1990, בעקבות ביטול הגדרת המשטר כמרקסיסטי, שונה השם לרפובליקת בנין. הבחירה בשם בנין, שאינו מתייחס לאזור מסוים במדינה, נועדה לשקף נייטרליות אתנית ואזורית, בניגוד לשם דהומיי שמקושר היסטורית לחלק מדרום הארץ. היסטוריה ממוזער\|שמאל\|חגיגות של בני פון בדהומיי, 1908 150px\|ממוזער\|שמאל\|מתייה קרקו, 1976. קרקו שלט בבנין בין 1972 ל-1991 ושוב בין 1996 ל-2006 על פי המסורת המקומית, התיישבו בתחומה במאה ה-12 או במאה ה-13 האג'ה (Aja). הם הקימו בה את ממלכת הארדרה, וממלכתם הייתה בשיא פריחתה במאות ה-16 וה-17. עד סוף המאה ה-19 נהגו אנשיה לפשוט על ארצות שכנות על מנת לחטוף אנשים ולמכור אותם כעבדים. במאה ה-17 קמה בדרום בנין ממלכת דהומיי, שהתקיימה עד לתבוסתה הסופית בידי האימפריה הקולוניאלית הצרפתית ב-1894. עד המאה ה-19 היוותה דהומיי מרכז חשוב של סחר העבדים האטלנטי. בשנת 1899 האזור צורף למושבות אפריקה המערבית הצרפתית. בימי הממשל הצרפתי פותחו תחבורתה וכלכלתה של המושבה. בשנת 1958 חתמה כניסתה לקונסיי דה ל'אנטאנט (מועצת מדינות ההסכמה, יחד עם חוף השנהב, וולטה עלית, וניז'ר) והייתה למדינה אוטונומית וב-1 באוגוסט 1960 קיבלה את עצמאותה. נשיא המדינה הראשון היה אובר מאגה. קשיי כלכלה, בעיות אתניות שגרמו ליריבויות בקרב האוכלוסייה ותסיסה חברתית ערערו את השלטון במדינה, והמשטרים שהונהגו בה בעקבות כמה הפיכות צבאיות היו קצרי ימים. עם זאת, המתח הפוליטי, האזורי והאתני לא הידרדר לכדי מלחמת אזרחים כוללת. כדי לשכך את המתיחויות האתניות הונהגה בה לתקופה קצרה (1970–1972) מערכת של נשיאות משולשת, שבה תפקיד הנשיא עובר בין שלושה אנשים מהקבוצות האתניות הגדולות במדינה. בשנת 1972 תפס את השלטון במדינה מתייה קרקו ובשנת 1975 הסב את שמה ל"בנין", כשם המפרץ שלחופיו היא שוכנת, והשליט בה משטר מרקסיסטי חד-מפלגתי. מצוקתה הכלכלית של המדינה, יחד עם נפילת ברית המועצות, הניעו את קרקו להסכים לשינוי המשטר ולמעבר לדמוקרטיה רב-מפלגתית, על פי חוקה שאושרה במשאל עם ב-1990. בבחירות שנערכו ב-1991 הפסיד קרקו לראש הממשלה ניספור סוגלו, אך הוא שב לשלוט במדינה לאחר שניצח בבחירות ב-1996 ושוב ב-2001. ב-2006 נמנע מקרקו על פי החוקה להתמודד על כהונה נוספת, ובבחירות ניצח המועמד העצמאי תומא יאיי בוני, שזכה גם בבחירות 2011. פטריס טאלון, אף הוא מועמד עצמאי, ניצח בבחירות 2016. פוליטיקה בנין היא רפובליקה שבה הנשיא נבחר בבחירות ישירות והוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת. בנין עברה תהליכי דמוקרטיזציה החל מהשינוי בחוקה בשנת 1990, והייתה מהמדינות הראשונות ביבשת שעברו תהליך שכזה. מטרות החוקה היו לעגן בחוק את שלטון החוק, שקיפות, חופש דת, חופש העיתונות, הפרדת סמכויות שלטוניות, זכות שביתה, זכות הבחירה לכל (הזכות ניתנת בגיל 18) ואת עצמאותה של הרשות השופטת. על פי מדד חופש העיתונות העולמי של עיתונאים ללא גבולות משנת 2007, חופש העיתונות במדינה מדורג במקום ה-53 מתוך 169 מדינות שנבחנו. הפרלמנט החד-ביתי מכיל 83 מושבים. הבחירות מתקיימות אחת לחמש שנים במערכת בחירות יחסיות ב-24 מחוזות. זכות ההצבעה ניתנת לאזרחים בני 18 ומעלה ללא הרשעה שעונשה הוא למעלה משלושה חודשים. הגיל המינימלי למועמדות הוא 25, תושב בנין במשך שנה לפחות, ואזרח מלידה או מהגר שהתגורר במדינה לפחות עשר שנים. כלכלה בשנת 2001, למעלה משליש מן האוכלוסייה חיו מתחת לקו העוני. על-פי הערכת ספר העובדות העולמי עמד התוצר לנפש בבנין ב-2017 על 2,300 דולר לשנה, במונחי כוח קנייה. כמחצית מהתוצר הגיע ממגזר השירותים, בכלל זה סחר דרך נמל קוטונו, כרבע מהמגזר החקלאי, בעיקר שמן דקלים, כותנה, קסאבה, בוטנים, קשיו ודגנים, וכרבע מהתעשייה, בעיקר טקסטיל, עיבוד מזון, חומרי בניין ומלט. המדינה עשירה באוצרות טבע כמו נפט, כרום, ברזל, אך אבן הגיר בלבד מנוצלת בשיעור נמוך. גאוגרפיה העיר הגדולה במדינה ועיר הנמל הראשית היא קוטונו. בשטח המדינה רצועת חוף קצרה ולגונות, שפלה פורייה וביצתית בחלקה, הרים מיוערים ורמה מכוסה ערבות עשב. האקלים הוא אקלים טרופי חם ולח. בצפון המדינה שורר אקלים יבש למחצה. המדינה שוכנת מצפון לקו המשווה. דמוגרפיה אוכלוסיית בנין מונה כ-11.4 מיליון בני אדם. רוב אוכלוסיית בנין מתגוררת בדרום המדינה. האוכלוסייה במדינה צעירה, עם תוחלת החיים של כ-62 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על 5.4 ילדים לאישה. בבנין מתקיימות כ-42 קבוצות אתניות שונות. קבוצות שונות אלו התיישבו בבנין בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה וגם היגרו בתוכה במשך השנים. הקבוצות המרכזיות במדינה הן פון - 38%, אדג'ה ומינה - 15%, יורובה - 12%, ופולה - 8.6%. ישנן למעלה מ-50 שפות מדוברות במדינה. הדת השלטת במדינה היא הנצרות - 42.8%: נצרות קתולית- 27.1%, נצרות פרוטסטנטית- 10.4% וזרמים נוצרים נוספים- 5.3%. אחריה דת האסלאם- 27%, וודו- 11.6%, אמונות מקומיות- 6% וחסרי דת- 12%. קישורים חיצוניים פורטל ממשלת בנין ״האמזונות של אפריקה״ - פרק על תולדות בנין וממלכת דהומיי בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי הערות שוליים * קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אפריקה קטגוריה:מערב אפריקה קטגוריה:אפריקה: מושבות צרפתיות לשעבר קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות צרפתית קטגוריה:מדינות שבהן עיר הבירה איננה העיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר קטגוריה:מדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1960	2024-08-20T00:28:52
האינטגרל המסוים	REDIRECT אינטגרל	2004-09-29T12:18:07
עמיר פרץ	עמיר ארמונד פרץ (נולד ב-9 במרץ 1952, י"ב באדר ה'תשי"ב) הוא פוליטיקאי ישראלי ויושב ראש דירקטוריון התעשייה האווירית לישראל. בעבר היה יו"ר מפלגת העבודה, סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, השר להגנת הסביבה, שר הכלכלה והתעשייה, יושב ראש ההסתדרות החדשה וראש המועצה המקומית שדרות. היה חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, "עם אחד" ו"התנועה". ראשית חייו נולד בשם ארמונד פרץ, בבוז'עד שבמרוקו, לדוד ורוחמה פרץ. הוא עלה עם משפחתו לישראל כשהיה בן ארבע, בשנת 1956. אביו היה בעל תחנת דלק וראש קהילה. בהגיעה, שוכנה משפחתו במעברת הקסטל, אך במהרה עברה למעברת דורות-רוחמה, לימים שדרות. פרץ למד בבית חינוך שער הנגב ובתיכון שדרות. בשנת 1970 התגייס לחיל החימוש ועבר קורס קצינים. שירת כקצין חימוש בחטיבת הצנחנים והגיע לדרגת סרן. ב-22 באפריל 1974 הגיע למעבר המיתלה לסייע לטירונים שהסתבכו באימון ונדרס על ידי נגמ"ש. הוא עבר תקופת אשפוז ושיקום שנמשכה כשנתיים, ולאחריה הקים משק במושב ניר עקיבא וגידל פרחים ושום. פעילות פוליטית מקומית בשנת 1983 נבחר כמועמד המערך לראשות המועצה המקומית שדרות. בחירתו לתפקיד החזירה את המערך לשלטון בעיר, לאחר שנות שלטון המפד"ל והליכוד. בעת כהונתו כראש המועצה הדגיש את החינוך בעיר ואת שיפור הקשרים עם תושבי הקיבוצים באזור. חבר כנסת העבודה בשנת 1988 נבחר לכנסת ה-12 מטעם מפלגת העבודה וכיהן כחבר בין היתר בוועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון. נודע כחבר באגף היוני של המפלגה והיה חבר ב"מחנה רבין", בחוג הכפר הירוק ובשמינייה. נמנה עם חברי הכנסת שהצטרפו ליוזמה להקמת "בצלם". בכנסת ה-13 היה יו"ר ועדת העבודה והרווחה ויו"ר הוועדה המשותפת לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. פרץ יזם את החוק לפיצוי נפגעי פרשת הגזזת. בחירות להסתדרות בשנת 1993 התמודד פרץ במקביל לכהונתו בכנסת על תפקיד מזכיר הסתדרות העובדים הכללית, אך הפסיד לחיים הברפלד. בשנת 1994 הקים עם חיים רמון את "סיעת רם" בהסתדרות וניצחו בבחירות. רמון נבחר למזכיר ההסתדרות ופרץ ליושב ראש האגף לאיגוד מקצועי. בנובמבר 1995 פרש רמון, ובמקומו נכנס פרץ לתפקיד היו"ר. בתפקידו התמודד פרץ עם משבר כספי חריף שהוביל לעיכוב משכורות לעובדי ההסתדרות וסכנת התפרקות כללית. בעקבות זאת נאלץ פרץ לפטר רבים מעובדי הארגון ולמכור נכסים. בשנת 1997 זכה בבחירות הישירות לראשות ההסתדרות. בכהונתו בתפקיד ויתר על קבלת משכורת. פרץ נקלע לעימותים תכופים עם ממשלות ישראל בעקבות מדיניותן הנאו ליברלית, במיוחד בתקופת שר האוצר בנימין נתניהו. צעד בולט היה השתלטות הממשלה בשנת 2003 על כל קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, שריחפה עליהן סכנה של פשיטת רגל, תוך ביטול אחיזתה של ההסתדרות בהן. צעד זה היה אחרון בסדרה של צעדים שהחלו קודם לכהונתו של פרץ, אשר הביאו להתפרקות ההסתדרות מנכסיה. במקביל פרץ מילא בתפקידים ציבוריים נוספים, בהם יו"ר השדולה למען הנגב, חבר המועצה להשכלה גבוהה ויו"ר מועצת תנועות הנוער בישראל. ב-2 בינואר 2006, חודשיים לאחר שזכה בראשות מפלגת העבודה, פרש פרץ מתפקיד יושב ראש ההסתדרות והעביר את התפקיד לעופר עיני. מפלגת עם אחד במקביל לכהונתו כיו"ר ההסתדרות, פרש פרץ מהעבודה ב-25 במרץ 1999 עם חברי הכנסת אדיסו מאסלה ורפיק חאג'-יחיא, וייסד את מפלגת עם אחד. בבחירות לכנסת ה-15, שנערכו באותה השנה, זכתה המפלגה בשני מנדטים, ובבחירות לכנסת ה-16 בשלושה. בשנת 2005 התמזגה מפלגת "עם אחד" עם מפלגת העבודה, כאשר הדוחף העיקרי לאיחוד מצד מפלגת העבודה היה שמעון פרס. יו"ר מפלגת העבודה לאחר איחוד "מפלגת עם אחד" עם העבודה, התמודד פרץ על ראשות המפלגה בבחירות שהתקיימו ב-9 בנובמבר 2005, וניצח את שמעון פרס ובנימין בן אליעזר. פרץ זכה גם הודות לשיתוף פעולה עם פעילי ההסתדרות. יריביו במפלגה טענו שניצח בזכות "מפקד הארגזים". פרץ הוביל את המפלגה בבחירות לכנסת ה-17. הוא הדגיש את המצע החברתי של המפלגה, ובפרט את העלאת שכר המינימוםכבר ב-1999 הציע עמיר פרץ להעלותו לאלף דולר בחודש. מפלגת העבודה זכתה ב-19 מנדטים ושמרה על כוחה. לאחר משא ומתן קואליציוני, נכנסה מפלגת העבודה לממשלת אולמרט, ופרץ מונה לסגן ראש הממשלה ולשר הביטחון. בעקבות דרישותיו של פרץ במשא ומתן הקואליציוני לאחר הבחירות, החל מ-1 ביוני 2006 נקבע שכר המינימום בישראל ל-3,585.18 ש"ח, שהם 19.28 ש"ח לשעה, לאדם מבוגר. באפריל 2007 הועלה שכר המינימום ל-19.95 ש"ח לשעה, הורחב סל התרופות, צומצם כוחן של חברות כוח האדם ונחתם צו המחייב כל מעסיק וכל עובד בישראל לשלם בעבור ביטוח פנסיוני לכל עובד. עמי אילון ואבישי ברוורמן, שלא מונו על ידי פרץ לשרים, הקימו קבוצה של מורדים בפרץ, שכונתה "הבונים", ובה היו גם דני יתום, מתן וילנאי וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שלא היה אז חבר הכנסת. שר הביטחון מצע הבחירות של מפלגת העבודה בראשות פרץ היה בעיקרו חברתי, אבל פרץ קיבל בסופו של דבר את משרד הביטחון, ועל כך נמתחה עליו ביקורת. מתנגדיו טענו שפרץ חסר את הכישורים הדרושים לתפקיד. פרץ דרש וקיבל את משרד החינוך למפלגתו, ואמר כי זהו אחד התיקים החברתיים החשובים ביותר. בתפקידו כשר הביטחון פרץ גיבה את הצמרת הביטחונית והמשיך במדיניות הסיכולים הממוקדים, אך לעיתים חלק על המלצותיה ונקט גישה פחות תוקפנית. לאחר התגברות שיגורי הרקטות הפלסטיניות לעבר ישראל, ובפרט על יישובי עוטף עזה ושדרות, אישר פרץ פשיטות ליישובים פלסטיניים ברצועת עזה והגביר את ההפגזות לעברה. מנגד, הוא הגדיל את מכסת הכניסה לפועלים פלסטינים ותמך בהגברת הסיוע ההומניטרי המוענק לפלסטינים. שמאל\|ממוזער\|250px\|פרץ נפגש עם קונדוליזה רייס, מזכירת המדינה של ארצות הברית בין אבני הדרך בתפקידו כשר הביטחון היו מלחמת לבנון השנייה, מבצע גשמי קיץ ברצועת עזה, קידום ההחלטה לבנות גדר בגבול הישראלי-המצרי, ההחלטה על המכינה הקדם-צבאית החילונית הראשונה, וכן פיתוח של דוקטרינת ההגנה על העורף במסגרת תפיסת הביטחון הלאומי באמצעות קידום פרויקטים, בהם פיתוח מערכות כיפת ברזל וקלע דוד, הקמת רשות החירום הלאומית (רח"ל) וההחלטה לתקצוב מרחבים מוגנים בכל המבנים בטווח של 40 ק"מ מרצועת עזה. בסוף יוני 2006 נחטף החייל הישראלי גלעד שליט על ידי חמאס ובתגובה פתחה ישראל במבצע גשמי קיץ ברצועת עזה. ב-12 ביולי 2006 נחטפו 2 חיילים על ידי חזבאללה ובתגובה פתחה ישראל במלחמת לבנון השנייה, שבמהלכה הפגיז חזבאללה את ישראל בכ-4,000 רקטות קרקע-קרקע. בשני המקרים נקט פרץ, עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, ובשיתוף עם הרמטכ"ל דני חלוץ, בקו מלחמתי ברור נגד חמאס וחזבאללה, במטרה לפגוע בטרור ולהשיב את החטופים. פרץ שלל תוכניות להפצצת תחנות כוח ומטרות תשתית אזרחית בלבנון והורה להתמקד בהפצצת יעדי חזבאללה. באוגוסט 2006, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, הקים פרץ ועדת בדיקה למלחמה בראשות אמנון ליפקין-שחק ובהשתתפות אלי הורוביץ, הרצל בודינגר ואילן בירן. הוועדה פורקה בטרם התכנסה, ובמקומה הוקמה ועדת וינוגרד. בעדותו בפני ועדת וינוגרד, ציין חלוץ כי פרץ הוא שהורה על הפצצת מאגרי רקטות פג'ר של חזבאללה בלילה הראשון ללחימה. זאת בניגוד להמלצת צה"ל לבצע פעולה זו בשלב מאוחר יותר של הלחימה, לאור שיעור הנפגעים האזרחיים הצפוי בה. שיעור הנפגעים בפועל היה נמוך מכפי שחזה צה"ל ולא הביא לעצירת המהלכים הצבאיים הישראליים. ראש הממשלה אולמרט אמר בעדותו כי אף אחד מהכשלים המהותיים שהתגלו לא נבע מתפקודו של פרץ.ממוזער\|250 פיקסלים\|שר הביטחון פרץ עם מזכיר ההגנה רוברט גייטס, 2007 ועדת וינוגרד קבעה לגבי פרץ: "פרץ כשל בכך שלא ביקש דיון אסטרטגי של ממש, לפני היציאה למלחמה. כשל מרכזי היה שלא נתן תשומת לב מיוחדת להשלמת חוסר התמצאותו הברורה בנושאי משרדו, ולא נקט בצעדים שנועדו לפצותו על כך." הוועדה קבעה כי "כשל כזה של ציר כה מרכזי, ללא ספק החליש את יכולתה של המערכת בכללותה, לתפקד בצורה שקולה, אחראית ומקצועית." עם זאת, ציינה הוועדה, כי פרץ "גילה לעיתים תובנות שאנשים מנוסים ממנו לא גילו, והייתה לו תרומה משמעותית לדיונים ולהחלטות בנושא מטרות התקיפה, אלא שתובנותיו לא תורגמו בדרך כלל לסימני שאלה מהותיים באשר לאופן הפעולה וליעדיה." (עמ' 140 - 141) בנושא היערכות העורף קבע דו"ח מבקר המדינה כי: "נמצא כי הטיפול בעורף במהלך המלחמה היה לקוי ביותר. דרגי הביצוע ובכלל זה ראש הממשלה, שר הביטחון, שרי הממשלה, הרמטכ"ל ומפקד פיקוד העורף, כל אחד על פי חלקו, כשלו באורח חמור בתהליכי קבלת ההחלטות, בהערכה ובביצוע הנוגעים לטיפול באוכלוסייה האזרחית שבעורף ולהבטחת שגרת חיים, ולמצער - מתן שירותים חיוניים לתושבי הצפון בעת המלחמה." פרץ אישר את פיתוח מערכת ההגנה "כיפת ברזל", למרות התנגדות לביצוע הפרויקט. הוא אמר כי זהו "הפרויקט החשוב ביותר כרגע ועל כן יש לשקול להגדיר את תוכנית הפיתוח כ'תוכנית חירום' ולזרזה ככל האפשר". לאחר מלחמת לבנון השנייה, גברה הביקורת מימין ומשמאל על תפקוד הממשלה והצבא, ובהם על פרץ. חלק מהביקורת נסובה על כך שקיבל על עצמו את תיק הביטחון, ולא התעקש על תיק האוצר או על תיק חברתי אחר. פרץ התייחס לקריאות אלה בעדותו בפני ועדת וינוגרד. ב-28 במרץ 2007, בכנס פתיחת הקמפיין שלו לראשות מפלגת העבודה, הודיע פרץ כי אם ינצח בפריימריז ידרוש את תיק האוצר, אשר התפנה בעקבות פרשות השחיתות של אברהם הירשזון, בתמורה לוויתורו על תיק הביטחון. בפריימריז לראשות מפלגת העבודה הגיע פרץ למקום השלישי. במקומו נבחר אהוד ברק לאחר שגבר על עמי אילון בסיבוב השני. ב-15 ביוני 2007, לאחר בחירתו של ברק, הודיע פרץ על התפטרותו מתפקיד סגן ראש הממשלה ושר הביטחון. הוא דחה את הצעתו של אולמרט לשמש שר בלי תיק בממשלתו וב-18 ביוני 2007 פינה את מקומו לברק. הכנסת ה־18 בבחירות לכנסת ה-18 נבחר פרץ למקום העשירי ברשימת העבודה. הוא היה חבר בין היתר בוועדת החוץ והביטחון וכן יו"ר שותף בשדולה לקידום פתרון של שתי מדינות והפרדה בין ישראל לפלסטינים. הוא התנגד להצטרפות מפלגת העבודה לממשלה בראשות הליכוד, והודיע שלא יצטרף כשר לממשלת בנימין נתניהו. הוא הקים עם איתן כבל, וכן יולי תמיר ואופיר פינס (שפרשו מהכנסת) סיעת "מורדים", בתוך מפלגת העבודה, המתנגדים למהלכיה של הממשלה. בספטמבר 2011 התמודד על ראשות מפלגת העבודה אך בסיבוב השני הפסיד לשלי יחימוביץ'. לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה נבחר פרץ במקום השני בפריימריז של מפלגת העבודה והוצב במקום השלישי ברשימתה לכנסת, כשעיקר הדגש התקשורתי בבחירות המקדימות הושם על היריבות בינו לבין יושבת ראש המפלגה יחימוביץ' ביחס למועמדי המפלגה לכנסת ועל דרישתו שקמפיין המפלגה יכלול קו מדיני ברור, בנוסף לקו החברתי-כלכלי. כמו כן דרש הכרזה שמפלגת העבודה לא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו. כשבוע לאחר מכן, ב-6 בדצמבר 2012, היום האחרון להגשת הרשימות בבחירות לכנסת התשע עשרה, הודיע פרץ כי יחבור למפלגתה של ציפי לבני, "התנועה", והתפטר מהכנסת. בראשית מרץ 2013 טענה יחימוביץ' כי פרץ חשוד בקניית קולות בפריימריז, אולם חקירה משטרתית בנושא העלתה שאין ראיות לכך. השר להגנת הסביבה בבחירות לכנסת התשע עשרה נבחר מטעם מפלגת התנועה בראשות ציפי לבני. המפלגה הצטרפה לממשלת נתניהו ופרץ מונה לשר להגנת הסביבה. בתקופת כהונתו ניסה לקדם את הצעת החוק להפחתת השימוש בשקיות פלסטיק, והיא עברה בקריאה ראשונה בכנסת. פרץ העביר את החלטת הממשלה לסגירת מיכל האמוניה במפרץ חיפה והעתקת המפעל לנגב, פרויקט "סביבה שווה" במגזר הערבי וטיפול בקופי חוות מזור. בנובמבר 2014 התפטר מהממשלה עקב אי התקדמות בתהליך המדיני. מאידך, הבהיר כי הוא נשאר חבר בסיעת התנועה בכנסת. הכנסת ה־20 וה-21 לקראת הבחירות לכנסת העשרים שוריין ברשימת "המחנה הציוני" מטעם "התנועה". ב-31 במרץ 2015, לאחר פתיחת הכנסת וכוותיק מבין חבריה, כיהן שעות אחדות כיו"ר הכנסת הזמני, עד בחירתו של יולי אדלשטיין. בספטמבר 2015 הודיע פרץ על חזרתו למפלגת העבודה וערך בהמשך מסע חוצה ישראל שנקרא "אפיקים-אפקה-אופקים", אשר ביקש לחבר אזרחים מכל המגזרים. ביולי 2017 התמודד בבחירות המקדימות לראשות העבודה. הוא הוביל בסיבוב הראשון אך הפסיד בשני לאבי גבאי. פרץ היה יו"ר ועדת המשנה להגנה על העורף של ועדת החוץ והביטחון וחבר בוועדה לקידום מעמד האישה. הוא יו"ר השדולה למעמד האדם העובד בישראל וכן ראש קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל-אוסטריה. בפברואר 2017 נבחר לסגן נשיא ארגון הפרלמנטים של מדינות הים התיכון וב-2019 נבחר שוב לתפקיד. שובץ במקום השישי ונבחר לכנסת ה-21, כשגם בה היה הוותיק שבחברים. חזרה לראשות העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, התמודד פרץ בבחירות על ראשות מפלגת העבודה. הוא ניצח את סתיו שפיר ואיציק שמולי עם 47% מהקולות. פרץ חבר לראש מפלגת גשר, אורלי לוי-אבקסיס, תחת רשימה משותפת בשם העבודה-גשר, כשפרץ בראשה. בבחירות קיבלה הרשימה שישה מנדטים. באוגוסט 2019, גילח פרץ את שפמו, לראשונה לאחר עשרות שנים. בבחירות לכנסת ה-23 העבודה-גשר חברה למרצ בראשות ניצן הורוביץ ורצו ברשימה משותפת בשם העבודה-גשר-מרצ. פרץ ואורלי לוי קיבלו את המקומות הראשונים ברשימה, אשר זכתה בכ-7 מנדטים, מתוכם 3 למפלגת העבודה. לאחר השבעת הכנסת ה-23 התפצלה הרשימה לשלושת חלקיה. לקראת הקמת ממשלת ישראל ה-35 חתם על הסכם קואליציוני עם מפלגת כחול לבן על כניסה לממשלת אחדות. שר הכלכלה והתעשייה ב-17 במאי 2020 מונה במסגרת ממשלת ישראל השלושים וחמש לשר הכלכלה והתעשייה. ביוני 2020 המליץ על הטלת היטל עד 17.25% על יבוא מלט, לשם הגנה על הייצור בארץ, אך שר האוצר ישראל כ"ץ סרב, כדי למנוע לטענתו עלייה במחירי הדירות. בדצמבר 2020 פורסם כי פרץ החליט לתת לחברת "כתר פלסטיק" מענק בסכום של כ-38 מיליון שקלים מהרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה. מהלך זה ספג ביקורת כי 80% מהחברה בבעלות זרה. בינואר 2021 נבחרה מרב מיכאלי לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, לאחר שפרץ לא התמודד על התפקיד. לאחר בחירתה דרשה כי פרץ ואיציק שמולי יתפטרו מתפקידיהם בממשלה. פרץ הודיע כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים ומתפטר מהכנסת, אולם ימשיך להחזיק בתפקידו כשר עד להקמת ממשלה חדשה. בפברואר 2021 חתם פרץ על רפורמה המקלה את מתכונת הבדיקות של המוצרים המיובאים לישראל, החוסכת למשק כ-300 מיליון שקלים. פרישה מהפוליטיקה לאחר פרישתו התמודד פרץ על תפקיד יושב ראש דירקטוריון התעשייה האווירית לישראל. באוקטובר 2021 פסלה ועדת גילאור את מועמדותו, עקב היותו חסר ניסיון עסקי בחברות ציבוריות והזיקה הפוליטית המשמעותית שבין פרץ לגנץ. עם זאת, אישר היועץ המשפטי לממשלה להצביע על המינוי, והוא אושר על ידי הממשלה. תדמית ציבורית כאשר התמודד פרץ על תפקיד יו"ר מפלגת העבודה בשנת 2005, נחשב על ידי הפרשנים לאנדרדוג, אך לאחר בחירתו לתפקיד זכה לסיקור תקשורתי חיובי ואוהד בעיקרו. בהמשך השתנתה הנימה התקשורתית והתרבו הביקורות השליליות כלפיו. אחד הנושאים שהופנו כביקורת כלפיו היה הקושי שלו לדבר באנגלית באופן שוטף, שאותו הפגין בנאום שהיה מושא ללעג. לאחר בחירתו לתפקיד שר הביטחון נמתחה ביקורת על מידת ההתאמה שלו לתפקיד. הביקורת גברה במלחמת לבנון השנייה ולאחר פרסום מסקנות ועדת וינוגרד. פרץ זכה ליחס תקשורתי עוין וללעג עם פרסום תמונה בה הוא צופה דרך משקפת סגורה בפברואר 2007. עם זאת, עמיר פרץ הוביל את כניסת מערכת כיפת ברזל לשימוש מבצעי. למערכת זו היו הישגים משמעותיים בהגנה על העורף הישראלי בזמן הלחימה ברצועת עזה בין מבצע עופרת יצוקה למבצע עמוד ענן וגם במבצעים הצבאיים מול ארגוני הטרור לאחר מכן. בעקבות זאת פרץ זכה לאזכורים חיוביים בתקשורת כמי שנלחם על אישורה של המערכת כמערכת מבצעית. לאחר הישגיה של המערכת במבצע צוק איתן (2014) נשמעו שוב בתקשורת תשבחות דומות כלפי פרץ. בבחירות לכנסת העשרים ושתיים גילח פרץ את שפמו, אותו גידל במשך כמה עשורים, והיה לסימן ההיכר שלו. לדבריו הוא עשה זאת מתוך התחשבות בציבור כבדי השמיעה והחירשים אשר מתקשים לקרוא את שפתיו. הוא הסביר שכעת "כל אזרחי ישראל יוכלו לקרוא את השפתיים שלי ולהבין - לא אשב עם נתניהו". בבחירות שלאחר מכן, בחירות לכנסת העשרים ושלוש, הצטרף פרץ לממשלת ישראל השלושים וחמש, ממשלת החילופים הראשונה בה הושבעו שני ראשי ממשלה: בנימין נתניהו ובנימין גנץ. כניסתו של פרץ לממשלה עוררה עליו ביקורת בקרב חלק מאנשי התקשורת. חיים אישיים פרץ מתגורר בשדרות. הוא נשוי לאַחְלָמָה ואב לארבעה. ב-2018 חשף שלקה בסרטן במהלך שנת 2017 והחלים ממנו. לפרץ שני אחים, המבוגרים ממנו, ושלוש אחיות, הצעירות ממנו. אחותו, פלורה שושן, כיהנה כראש מועצת מצפה רמון בשנים 2006–2013. לקריאה נוספת יהושע סובול, כאן ועכשיו - עמיר פרץ והמצב הישראלי, הוצאת משכל, 2006. אילן כפיר, פרץ - ראש לפועלים, הוצאת קוראים, 2006. קישורים חיצוניים יורם יובל, שיחת נפש עם עמיר פרץ, הטלוויזיה החינוכית, 10 באוקטובר 2012 הערות שוליים קטגוריה:חברי הכנסת השתים עשרה קטגוריה:חברי הכנסת השלוש עשרה קטגוריה:חברי הכנסת הארבע עשרה קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה קטגוריה:חברי הכנסת השבע עשרה קטגוריה:חברי הכנסת השמונה עשרה קטגוריה:חברי הכנסת התשע עשרה קטגוריה:חברי הכנסת העשרים קטגוריה:חברי הכנסת העשרים ואחת קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המחנה הציוני קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם קטגוריה:חברי הכנסת מטעם העבודה קטגוריה:חברי הכנסת העשרים ושתיים קטגוריה:חברי הכנסת העשרים ושלוש קטגוריה:חברי הכנסת מטעם העבודה-מימד-עם אחד קטגוריה:חברי הכנסת מטעם התנועה קטגוריה:חברי הכנסת מטעם עבודה-מימד קטגוריה:חברי הכנסת מטעם עם אחד קטגוריה:חברי הכנסת מטעם העבודה-גשר קטגוריה:ראשי רשויות מקומיות מטעם העבודה קטגוריה:ראשי האופוזיציה בכנסת קטגוריה:שרי ממשלת ישראל קטגוריה:שרי הגנת הסביבה בממשלות ישראל קטגוריה:מזכירי ההסתדרות הכללית קטגוריה:ראשי מועצת שדרות קטגוריה:עולים בשנות ה-1950 קטגוריה:סגני ראש ממשלת ישראל קטגוריה:ראשי מפלגת העבודה קטגוריה:ישראלים ילידי מרוקו קטגוריה:יושבי ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות קטגוריה:בוגרי בית חינוך שער הנגב קטגוריה:יושבי ראש הכנסת קטגוריה:שרי הכלכלה בממשלות ישראל קטגוריה:שרי ממשלת ישראל השלושים ושלוש קטגוריה:שרי ממשלת ישראל השלושים וחמש קטגוריה:חברי הקבינט המדיני-ביטחוני קטגוריה:דירקטורים ישראלים קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1952 קטגוריה:ותיקי חברי הכנסת קטגוריה:חברי הכנסת: חקלאים	2024-09-27T17:37:31
מקסימום מקומי	redirectנקודת קיצון	2004-10-12T18:23:01
בלוטת האצטרובל	שמאל\|ממוזער\|250px בלוטת האצטרובל (TA: Glandula pinealis, באנגלית: Pineal gland) היא בלוטה אנדוקרינית קטנה. אצל האדם, בלוטת האצטרובל מצויה במרכז המוח, בגובה העיניים בצידו האחורי בין שתי ההמיספרות. בלוטת האצטרובל היא מבנה יחיד. כלומר, להבדיל ממבנים רבים אחרים במוח היא לא מחולקת לזוגות צידיים (חלק ימני וחלק שמאלי). תפקוד בלוטת האצטרובל מקושרת למערכת העצבים הסימפתטית ובמיוחד ל-(Superior cervical ganglion (SCG. תפקידה העיקרי לתווך בין גירויים עצביים להפרשה הורמונאלית, לווסת את השעון הביולוגי אצל בעלי חיים. תפקיד נוסף של בלוטת האצטרובל הוא ייצור ההורמון מלטונין. למלטונין יש חשיבות רבה בתהליכי ההזדקנות, חוסנה של מערכת החיסון, גדילת ילדים ועוד. גודל הבלוטה גודל הבלוטה הוא כגודל אפונה וככל הנראה בגלל המחזור החודשי, יש אצל נשים בלוטת אצטרובל גדולה יותר מאשר אצל גברים. בלוטת האצטרובל מאבדת מגודלה ככל שמתבגר ומזדקן האדם, עד שבגיל 70 גודלה רק כ־10% מגודלה המרבי. היסטוריה ומחקר בעבר לא הובנו תהליכים ביולוגיים רבים, ובהם לא הובנו גם תפקידיה של בלוטת האצטרובל שנחשבה לבלוטה מנוונת שהיה לה תפקיד רק אצל בני האדם הקדמונים. לכן, עד שהומצאה שיטת הטומוגרפיה הממוחשבת (CT) לסריקת המוח, התייחסו לבלוטת האצטרובל רק כאל סמן לקו האמצע של המוח בעת ביצוע צילומי רנטגן. בלוטת האצטרובל בפילוסופיה לבלוטת האצטרובל נודע תפקיד חשוב בפילוסופיה המודרנית כאשר הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט ניסה להשתמש בה כדי לפתור את הבעיה הפסיכופיזית. דקארט טען שהבלוטה (או חלקים בתוכה) נעה בלי להפר את חוק שימור התנע וכך מתאפשרת השפעה של הנפש על הגוף בלא להפר את חוקי הטבע. הסבר זה הוכח כלא נכון כאשר גילה לייבניץ את חוק שימור הווקטורים כלומר שהתנע נשאר קבוע גם בכל כיוון בנפרד. בעקבות הלנה בלבצקי, מייסדת האגודה התאוסופית, בלוטת האצטרובל מזוהה גם עם המושג המיסטי של העין השלישית. בלבצקי הסתמכה על תאוריות מדעיות שראו בבלוטה שריד אבולוציוני לעין נוספת (עין הקודקוד). ראו גם תירוקסין תריודוטירונין TSH קרטנת מחלת השימוטו מחלת גרייבס סרטן בלוטת התריס בלוטת יותרת הכליה בלוטת יותרת התריס תת-תריסיות מולדת (קרטיניזם) עמידות להורמון בלוטת התריס קישורים חיצוניים מהי העין השלישית, היכן היא ממוקמת והאם יש הוכחה שהיא קיימת ? העין השלישית אינה אגדה, אפוק טיימס ישראל, 13 בינואר 2019 הערות שוליים אצטרובל	2024-07-03T03:54:12
שרה ווהן	שרה ווהן (באנגלית: Sarah Vaughan; 27 במרץ 1924 - 3 באפריל 1990) הייתה זמרת ג'אז אמריקאית, הנחשבת יחד עם אלה פיצג'רלד ובילי הולידיי לאחת מזמרות המופת של הג'אז. קריירה הקריירה המוזיקלית של ווהן התחילה בילדותה, כזמרת כנסיות. למדה לנגן בפסנתר בשנים 1931- 1939. לאחר שזכתה בתחרות חובבנים בתיאטרון אפולו, נשכרה לביג בנד של ארל היינס בתור זמרת וקול שני. בזמן שהייתה בביג בנד, מוזיקאי ארצות הברית ניהלו שביתת הקלטות, ולפיכך לא הקליטה ווהן עם הביג בנד. כשחבר הילדות שלה, בילי אקשטיין, פרש מהביג בנד על מנת להקים תזמורת משלו, היא הצטרפה אליו. היא הושפעה מן החברים האחרים בתזמורתו, צ'ארלי פארקר ודיזי גילספי. שרה ווהן הייתה הזמרת הראשונה שעשתה שימוש בפראזות בי בופ בשירתה, כמו פארקר וגילספי. בהמשך הקריירה שלה עבדה שרה ווהן בדרך כלל כזמרת סולו ולא כחלק מתזמורת. היא הקליטה מספר אלבומים בחברת ההקלטות קונטיננטל. באחד מהם השתתפו גם פארקר וגילספי. הקלטות ואוספים שיצאו ב"מיוזיקראפט" ו"קולומביה" עזרו לה לצבור פופולריות. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, יצירתה המוזיקלית של שרה ווהן נטתה מעט יותר לכיוון הג'אז הפופולרי. במהלך השנים קולה נעשה עמוק יותר ומעט גברי יותר. במהלך כל הקריירה שלה ואפילו בזיקנתה, הייתה ווהן מטיילת ומופיעה בכל העולם. חיים אישיים ווהן הייתה נשואה שלוש פעמים: בשנים 1946–1958 לג'ורג' טרידוול, נגן חצוצרה ומנהל להקת ה"דריפטרס". בשנים (1958–1961) הייתה נשואה לקלייד אטקינס. ווהן הייתה בזוגיות עם מרשל פישר והשניים גם עבו יחד. בשנת 1977 נפרדו אישית ומקצועית. בעלה השלישי בשנים 1978–1981 היה נגן החצוצרה וויימון ריד, שהיה צעיר ממנה ב-16 שנים. ווהן הייתה עקרה, ועל כן אימצה תינוקת, דברה לויס, בשנת 1961. דברה עבדה בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20 כשחקנית בשם הבמה פריס ווהן. ווהן הייתה מעשנת כבדה ובשנת 1989 אובחנה כחולה במחלת סרטן הריאה. שרה ווהן נפטרה בשנת 1990 בלוס אנג'לס מסרטן. נטמנה בבית העלמין גלנדייל שבניו ג'רזי. קישורים חיצוניים קטגוריה:זמרות ג'אז אמריקאיות קטגוריה:זמרות אמריקאיות קטגוריה:זוכות פרס גראמי קטגוריה:אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: מוזיקה קטגוריה:זוכי אמי בפריים טיים: הופעה בתוכנית מוזיקלית קטגוריה:נפטרות מסרטן הריאה קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1924 קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1924 קטגוריה:אמריקאיות שנפטרו ב-1990 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1990	2023-12-18T20:45:25
אנליזה וקטורית	אָנָלִיזָה וֶקְטוֹרִית היא תחום של המתמטיקה העוסק באנליזה של פונקציות המוגדרות מעל מרחב וקטורי. בדרך כלל, מתמקדת האנליזה הווקטורית ב-, הוא המרחב האוקלידי התלת-ממדי, שמתאים לתיאור המציאות הפיזיקלית שלנו ולכן שימושי ביותר בפיזיקה. האנליזה הווקטורית פותחה על ידי ג'וסיה וילארד גיבס ואוליבר הביסייד בסוף המאה ה-19. פעולות בין וקטורים כדי להבין את מושגי היסוד באנליזה וקטורית, יש להכיר את הווקטורים ואת הפעולות האפשריות בין הווקטורים עצמם ובין סקלרים. פעולות אלה הן הכללה של פעולות החיבור והכפל המוגדרות על איברי שדה. בפרט, יש להכיר את הנושאים מאלגברה ליניארית של מרחב וקטורי ומרחב מכפלה פנימית. המרחב האוקלידי (ובפרט ) הוא מרחב וקטורי עם מכפלה פנימית שמוגדר מעל שדה המספרים הממשיים. וקטורים וקטור במרחב וקטורי מממד סופי אפשר לכתוב בצורה , כאשר המספרים הם הרכיבים או הקואורדינטות של . במרחב התלת-ממדי הווקטורים מייצגים את וקטורי הבסיס הסטנדרטי, המתאימים למערכת הצירים הקרטזית. בכתיבה לפי רכיבים, הם שווים לווקטורים בהתאמה. למבוא יותר אינטואיטיבי על וקטורים במרחב התלת-ממדי, ראו וקטור (פיזיקה). חיבור חיבור וקטורים: מחברים וקטורים לפי רכיבים: . כפל בניגוד לחיבור, יש מספר סוגים של פעולות כפל המערבים וקטורים: כפל בסקלר: אם הוא מספר ממשי ו- וקטור, אז הוא הכפל של בסקלר . מכפלה סקלרית (Dot product): המכפלה הסקלרית של שני וקטורים היא מספר, המוגדר לפי . מספר זה הוא מכפלת האורך של הווקטור הראשון, האורך של הווקטור השני וקוסינוס הזווית שביניהם. כלומר: . המכפלה הסקלרית מתאפסת אם ורק אם הווקטורים ניצבים. מכפלה וקטורית (Cross product): במרחב התלת-ממדי מוגדרת פעולה נוספת, הקרויה מכפלה וקטורית. המכפלה הווקטורית של שני וקטורים היא וקטור המאונך לשניהם, שאורכו הוא כשטח המקבילית הנוצרת ביניהם, כלומר אורך הווקטור הראשון כפול אורך השני כפול סינוס הזווית שביניהם. את כללי החישוב של המכפלה הווקטורית קל לזכור באמצעות סימון הדטרמיננטה: . כאשר הן וקטורי היחידה של הצירים X ,Y ,Z בהתאמה. בעוד ששתי הפעולות הראשונות מוגדרות בכל ממד, ובפרט בממד-1 מתכנסות לכפל הרגיל, המכפלה הווקטורית מוגדרת רק במרחב האוקלידי מממד 3. הטופולוגיה של המרחב האוקלידי כדי שנוכל לדבר על אנליזה מתמטית במרחב האוקלידי עלינו להיות מצוידים במושגים של "פונקציות רציפות" ו"נקודות קרובות (באותה סביבה)". לשם כך, עלינו להגדיר על המרחב טופולוגיה. הטופולוגיה שבדרך כלל מוגדרת על היא הטופולוגיה המטרית המושרית מהמטריקה הבאה שאנו מגדירים על המרחב: ניתן לראות שמטריקה זו היא בעצם ההכללה של משפט פיתגורס ולכן מהווה הכללה לפונקציית המרחק האוקלידית במישור. את המטריקה הזאת ניתן להציג באמצעות המכפלה הסקלרית שהגדרנו קודם: ובכך המרחב שהגדרנו הוא למעשה מרחב מכפלה פנימית המהווה גם מרחב נורמי. יתרה מכך, המרחב מהווה מרחב הילברט (מממד סופי). עבור מרחב וקטורי V נהוג בדרך כלל להסתכל על המרחב הדואלי שלו זהו מרחב הפונקציונלים הליניאריים מ-V לשדה המספרים הממשיים. המרחב הדואלי הוא תמיד מרחב וקטורי, ומאותו ממד כמו של V. כאשר עוסקים במרחבים וקטוריים מטריים מצמצמים את המרחב הדואלי לאוסף הפונקציונלים הליניאריים הרציפים בלבד, אם כי עבור ממדים סופיים אין הבדל בין ההגדרות. מסתבר שביישומים רבים של האנליזה הפונקציונלית V יותר שימושי מ-V. באמצעותו אפשר להגדיר טופולוגיה חלשה על V (פשוט קובעים שכל הפונקציונלים הליניאריים עליו נחשבים כרציפים) ונוח יותר לבצע אינטגרציה לפונקציונל מ-V מאשר לווקטור מ-V. כאשר לא עוסקים במרחבים וקטוריים מטריים, יש חשיבות גדולה להבחנות בין המרחבים V ל-V ולאינטראקציה ביניהם אך עבור מרחב מטרי V שני המרחבים איזומטריים וניתן להתאים לכל וקטור ב-V פונקציונל ב-V ולהפך (באופן חח"ע ועל) באמצעות המטריקה. במקרה של מרחב הילברט תכונה זו ידועה כמשפט ההצגה של ריס. פונקציות ואופרטורים האנליזה הווקטורית עוסקת, כאמור, בווקטורים שהרכיבים שלהם הם מספרים ממשיים או פונקציות. כדי לפשט את הסימונים והחישובים, מוסיפים למערכת את אופרטורי הגזירה , המסמנים את הנגזרת החלקית לפי המשתנים , בהתאמה. כעת אפשר לבנות וקטורים מכמה סוגים: וקטורים קבועים (כמו ), וקטורים של פונקציות (כמו או ) וגם וקטורים של אופרטורים, כמו . אפשר לבצע פעולות כמו כפל סקלרי או וקטורי בין וקטורים מכל הסוגים כל עוד הן מתבצעות בצורה נכונה. באופן כללי יותר, אפשר לחשוב גם על הפונקציות הסקלריות כעל אופרטורים: הפונקציה מתאימה לפעולה של כפל ב- . כעת אפשר להתייחס לסקלרים מכל הסוגים (פונקציות ואופרטורים דיפרנציאליים) באותו אופן: לכפל (משמאל) בפונקציה יש הפירוש הרגיל של כפל, וכפל משמאל באופרטור יש לחשב על-פי כללי הגזירה. נעיר שבהכפלת סקלרים הסדר אינו חשוב, אבל כאשר מערבים אופרטורים דיפרנציאליים ופונקציות, הסדר חשוב. לדוגמה, הכפלת הפונקציה במשתנה ואחר-כך בנגזרת מחזירה , בעוד שהכפלה בסדר הפוך מחזירה : ההפרש שווה לפונקציה המקורית. אפשר לסכם הבחנה זו בזהות . היתרון בגישה זו הוא שהיא מאפשרת טיפול אחיד בפונקציות ובאופרטורים, כפי שנראה בהמשך. שדות שדה סקלרי פונקציה המתאימה לכל נקודה במרחב ערך סקלרי נקראת שדה סקלרי או בהשאלה מפיזיקה (ובייחוד אלקטרומגנטיות): פוטנציאל. דוגמאות במרחב תלת־ממדי: טמפרטורת המים בנהר - לכל נקודה בנהר (המרחב) מותאמת הטמפרטורה באותה נקודה (סקלר). הפוטנציאל האלקטרוסטטי. . שדה וקטורי פונקציה המתאימה לכל נקודה במרחב וקטור (ליתר דיוק, וקטור מהמרחב המשיק באותה נקודה) נקראת שדה וקטורי. דוגמאות במרחב תלת־ממדי: זרימת מים בנהר - לכל נקודה בנהר (המרחב) מותאם וקטור שכיוונו ככיוון זרימת המים באותה נקודה וגודלו כמהירות הזרימה. השדה החשמלי. השדות בדרך כלל אינם ליניאריים, ואפילו לא בהכרח רציפים. למרות זאת, באנליזה וקטורית מתעניינים בעיקר בפונקציות חלקות (שיש להן נגזרות מכל סדר), או בעלות מספר סופי בלבד של נקודות סינגולריות. נגזרות וקטוריות פרק זה דן במרחב הווקטורי (הפיזיקלי) , שיתואר בקואורדינטות קרטזיות, אלא אם כן מצוין במפורש אחרת. מבוא האופרטור הבסיסי במרחב זה הוא אופרטור הגזירה (נקרא גם דֶל), המוגדר: אפשר לקבל את האופרטורים הדיפרנציאליים היסודיים על ידי פעולות הכפל השונות בהן משתתף אופרטור הגזירה: הגרדיאנט של שדה סקלרי הוא שדה וקטורי שרכיביו הם הנגזרות החלקיות של השדה המקורי. הדיברגנץ של שדה וקטורי הוא שדה סקלרי המודד את קצב השינוי במאונך לצירים. הרוטור (או curl) של שדה וקטורי תלת-ממדי הוא שדה וקטורי המודד את כיוון השינוי של השדה המקורי. המכפלה הסקלרית של עם עצמו היא אופרטור חשוב אחר, הנקרא לפלסיאן. לעיתים נקרא הסימון המשולש של האופרטור בשם "נבלא" או "נבלה", על שום דמיונו לנבל (בתחביר LaTex הוא מוצג על ידי הפקודה \nabla). בספרים רבים נהוג לכתוב את המשולש ההפוך של הדל בגופן (פונט) מודגש, במקום לרשום חץ קטן למעלה. מטרת שני הסימונים היא להדגיש שמדובר בווקטור. גרדיאנט ממוזער\|220px\|שמאל\|המחשה של גרדיאנט. באיורים שלפנינו, השדה הסקלרי מתואר באמצעות שינוי הצבע, כאשר אזורים כהים יותר הם ערכים גדולים יותר של הפונקציה. החצים הכחולים מתארים את הגרדיאנט הנגזר מהשדה הסקלרי. שימו לב שהחצים פונים אל עבר האזורים הגבוהים יותר. גרדיאנט הוא אופרטור המקבל פונקציה סקלרית (פונקציית פוטנציאל) ומחזיר פונקציה וקטורית שרכיביה הם הנגזרות החלקיות של הפונקציה המקורית. המשמעות הגאומטרית של הגרדיאנט היא שהוא מחזיר את השינוי בפוטנציאל (השדה הסקלרי) כתוצאה מ"תזוזה" במרחב. מאחר שמדובר במרחב תלת-ממדי, הכיוון משפיע על השינוי של הפונקציה בנוסף לגודל התזוזה. הכיוון של הווקטור שמחזיר הגרדיאנט הוא הכיוון בו השינוי בפונקציה מקסימלי. הגרדיאנט מוגדר באופן הבא: באמצעות אופרטור הדל, אפשר פשוט לרשום: כלומר הפעלה של האופרטור הווקטורי דל על הפונקציה הסקלרית בצורה של כפל בסקלר, וקבלה של פונקציה וקטורית. עבור כל שדה סקלרי, אופרטור הגרדיאנט מחזיר שדה וקטורי שנקרא "Gradient Field" ובו החצים מכוונים לכיוון בו הפונקציה עולה וגודלם של החצים מייצג את השיפוע של השדה הסקלרי. הכיוון של הגרדיאנט הוא הכיוון שבו יש שינוי מקסימלי בערך של הפונקציה. דוגמה פיזיקלית: הפוטנציאל האלקטרוסטטי מסומן ב , מחוקי האלקטרוסטטיקה ידוע לנו ש כאשר E הוא השדה החשמלי. נגזרת כיוונית נגזרת כיוונית או נגזרת מכוונת של שדה סקלרי היא מספר המתאר כמה השתנתה הפונקציה כאשר הערך שהיא מקבלת השתנה בגודל אינפיניטסימלי בכיוון מסוים . כמו כל נגזרת, ההגדרה הפורמלית נעשית באמצעות גבול: אם השדה או הפונקציה דיפרנציאביליים בתחום, אפשר לחשב את הנגזרת הכיוונית בקלות באמצעות הגרדיאנט, על ידי הנוסחה כאשר ה הוא סימון למכפלה סקלרית. דוגמה: נניח . אזי ואילו הנגזרת הכיוונית שלה כאשר נעים לאורך האלכסון הראשי של קובייה, כלומר , היא דיברגנץ הדיברגנץ הוא מעין מדד לכמות השטף של שדה וקטורי שיוצא מנקודה כלשהי במרחב. שטף יהי שדה וקטורי. אזי השטף של השדה F דרך שטח A מוגדר על ידי . אם השדה F קבוע אזי השטף שווה פשוט ל כאשר הוא וקטור שגודלו הוא גודל השטח A ובכיוונו הוא ניצב לשטח A (נורמל). כדי להבין אינטואיטיבית את מושג השטף כדאי להשתמש באנלוגיה מתחום הנוזלים והזרימה ולהסתכל על מרחב בו זורמים מים, ובו יש "ברזים" ו"חורי ניקוז" שיכולים להוסיף או לגרוע מים מהמרחב. אם מסתכלים על קובייה דמיונית, ומודדים כמה מים זורמים דרך כל פאה ובאיזה כיוון (מים שיוצאים החוצה נספרים באופן חיובי ואילו מים שנכנסים פנימה באופן שלילי), ומחשבים את מאזן המים הכולל דרך הקוביה, אפשר לדעת מה סה"כ הספיקה של הברזים או חורי הניקוז. אם למשל יש רק ברזים שווים שמפוזרים, הרי מכל קובייה כזו יהיה שטף חיובי, ויהיה אפשר לדעת בעזרת מדידת השטף דרך דפנות הקובייה מה כמות הברזים הכלואה בה. אפשר לחשב גם את צפיפות ה"ברזים" (או "חורי ניקוז", אם השטף שלילי), על ידי חלוקה בנפח הקובייה. הגדרת הדיברגנץ הדיברגנץ מודד בדיוק את אותו דבר - את צפיפות ה"ברזים"/"חורי ניקוז" - בנקודה במרחב. כדי לחשב את הגודל הזה, "בונים" סביב הנקודה קובייה אינפינטסימלית בעלת נפח V, ואז לוקחים את הגבול כאשר הנפח שלה שואף ל 0, כלומר: כאשר האינטגרל הוא על המשטח (הסגור) העוטף את הנפח V. בקואורדינטות קרטזיות, אפשר להראות שאת הדיברגנץ אפשר לחשב על ידי מכפלה סקלרית של אופרטור הדל בשדה: כלומר על ידי מכפלה סקלרית סימבולית של האופרטור הווקטורי דל (משמאל) בפונקציה וקטורית (מימין) שנותן פונקציה סקלרית. רוטור (Curl) הרוטור (או Curl), הוא גודל דיפרנציאלי המודד את נטייתו של שדה וקטורי להסתובב סביב נקודה מסוימת. הרוטור מוגדר כך: כאשר מסמל גודל של משטחונים המחלקים שטח פנים של נפח מסוים, מסמל את העקומים התוחמים כל אחד ממשטחונים אלו ו מסמל את וקטורי היחידה המאונכים למשטחונים אלו. ניתן להראות שבקאורדינטות קרטזיות הרוטור ניתן לחישוב על ידי מכפלה וקטורית של האופרטור דל בשדה: צורת רישום קלה יותר לזכירה של הנוסחה לעיל היא באמצעות הדטרמיננטה של המטריצה הבאה: כלומר, בתנאי שמפתחים לפי השורה הראשונה. יש להדגיש כי זהו סימון שגוי מבחינה מתמטית (שהרי אופרטור גזירה אינו יכול להיות איבר במטריצה). צורה אחרת היא באמצעות טנזור לוי-צ'יויטה: כאשר ושומר סימן לכל תמורה ציקלית של האינדקסים, הופך סימן עבור תמורה אי-זוגית של האינדקסים ומקבל את הערך אפס אם יש שני אינדקסים זהים. כמו כן, הוא סימון מקוצר לנגזרת החלקית (למשל: היא גזירה לפי x כאשר y ו-z מוחזקים כקבועים). לפלסיאן הלפלסיאן הכללי מוגדר בקואורדינטות קרטזיות: כיוון שזהו אופרטור סקלרי הוא יכול לפעול הן על פונקציה סקלרית (על ידי כפל סימבולי רגיל משמאל), והן על פונקציה וקטורית (על ידי כפל בסקלר סימבולי משמאל). לפלסיאן על פונקציה סקלרית כאשר הלפלסיאן מופעל על פונקציה סקלרית ניתן להביע אותו גם כ כלומר הדיברגנץ של הגרדיאנט של הפונקציה. בקואורדינטות פולריות (קוטביות), בקואורדינטות כדוריות (ספריות), ביטוי זה נכון רק כשהוא פועל על פונקציה סקלרית. פונקציה שהלפלסיאן שלה שווה לאפס בקבוצה פתוחה כלשהי נקראת פונקציה הרמונית על קבוצה זו. אינטגרלים האינטגרל של שדה סקלרי או שדה וקטורי. אינטגרל מסלולי אינטגרל משטחי באנליזה וקטורית ישנם שני סוגי אינטגרל משטחי: אינטגרל משטחי מסוג ראשון: אינטגרל של שדה סקלרי: אינטגרל משטחי מסוג שני: אינטגרל של שדה וקטורי: כאשר הוא וקטור משטח אינפיניטסימלי שגודלו כגודל השטח האיפיניטסימלי וכיווני ניצב למשטח (הווקטור הוא וקטור יחידה נורמל הניצב למשטח). אינטגרל מרובה משפטי יסוד באנליזה וקטורית זהויות של נגזרות וקטוריות משפט הגרדיאנט אינטגרל מסלולי מנקודה a לנקודה b של גרדיאנט של פונקציה סקלרית מקיים משפט גאוס (משפט הדיברגנץ): האינטגרל של השטף על משטח סגור שווה לאינטגרל הנפחי של דיברגנץ השדה בתוך הנפח הכלוא על ידי המשטח. כלומר: משפט סטוקס האינטגרל המסלולי של פונקציה וקטורית על מסלול סגור שמהווה שפת משטח שווה לאינטגרל המשטחי של רוטור אותה פונקציה על המשטח. יישומים פיזיקה והנדסה אלקטרומגנטיות ראו גם דל במערכות צירים שונות גאומטריה דיפרנציאלית לקריאה נוספת HIT אנליזה ווקטורית - וידאו עם הסברים אינטואיטיביים בעברית של כלל המושגים מורי ר. שפיגל, אנליזה וקטורית, סדרת שאום זהויות אינטגרליות בתלת-מרחב בבלוג "רשימות בפיזיקה עיונית" גדי אלכסנדרוביץ', אנליזה וקטורית - מבוא, באתר "לא מדויק" גדי אלכסנדרוביץ', אנליזה וקטורית – נגזרת ונגזרת חלקית, באתר "לא מדויק" גדי אלכסנדרוביץ', אנליזה וקטורית – תכונות בסיסיות של הנגזרת, באתר "לא מדויק" גדי אלכסנדרוביץ', אנליזה וקטורית – מציאת ערכי קיצון, באתר "לא מדויק" גדי אלכסנדרוביץ', משפט הפונקציה ההפוכה ומשפט הפונקציות הסתומות, באתר "לא מדויק" גדי אלכסנדרוביץ', אינטגרלים כפולים, משולשים ו-d-ממדיים, באתר "לא מדויק" גדי אלכסנדרוביץ', החלפת משתנים בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי ("שיטת ההצבה"), באתר "לא מדויק" גדי אלכסנדרוביץ', מידת ז'ורדן ואינטגרלים מוכללים, באתר "לא מדויק" גדי אלכסנדרוביץ', החלפת משתנים בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי – המשפט הכללי, באתר "לא מדויק" גדי אלכסנדרוביץ', על יריעות ותבניות (מה משפט סטוקס אומר, בגדול), באתר "לא מדויק" קישורים חיצוניים * קטגוריה:אנליזה מתמטית	2024-10-03T14:39:45
גרב (מחלה)	גָּרָב או אֶקְזֵמָה (Eczema) היא מחלת עור נפוצה מאוד, או ליתר דיוק תגובה של העור לתנאים שונים, חיצוניים ופנימיים. תסמיני המחלה הם פריחה, גירוי, חטטים, שלפוחיות ולעיתים גם נפיחות בעור. סוגים למחלת הגרב יש מספר סוגים, שהם: גרב מגע (גרב רעיל) - גרב מגע נגרם על ידי פגיעות נשנות שהן כשלעצמן חסרות השפעה. עם סוג זה נמנה גרב עקרות הבית, הפוגע בכפות הידיים ובזרועות ומקורו העיקרי הוא מגע תכוף בדטרגנטים. גרב מגע אלרגי - אבחון גרב זה נעשה על ידי מבחן הטלאי. מרטיבים פיסת צמר גפן בחומר הנחשד, ובעזרת רטייה מדבקת מצמידים אותה לעור. התוצאה אמורה להתקבל לאחר יומיים מתחילת המבחן. גרב חלבי - גרב חלבי הוא גרב הפוגע בעיקר באנשים הסובלים מהפרעה תפקודית של בלוטות החלב, מקשקשת בעור ומעור שמנוני. גרב חלבי מופיע בדרך כלל אחרי תקופת הבגרות. הוא מתגלה בעיקר בעור הקרקפת, בגבות ועל החזה. ייתכן שזו תגובה למחלת הסבוריאה. גרב מידבק - גרב מידבק נחשב כתגובה לחיידקים או פטריות על פני העור. הוא שכיח בעיקר אצל אנשים להם יש גזזת רגליים. גרב תינוקות - גרב תינוקות הוא גרב המרבה להתגלות אצל תינוקות. הוא מתחיל בלחיים ומשם מתפשט לאזורים אחרים. ראו גם דלקת עור אטופית קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:דלקות עור וגרב	2024-07-29T14:31:18
גרב (פירושונים)		2017-08-02T17:29:18
חץ (מערכת נגד טילים)	שמאל\|ממוזער\|250px\|טיל חץ-2 במהלך שיגור ממוזער\|250px\|משגר טילי חץ-2 250px\|ממוזער\|סרטון על ניסוי בטיל חץ 2, אוגוסט 2020 מערכת החץ היא מערכת נשק ליירוט טילים בליסטיים אשר פותחה על ידי מפעל מלמ של התעשייה האווירית לישראל בישראל בסיוע מימון אמריקני ובשיתוף עם חברת בואינג האמריקנית. המערכת מפעילה שני סוגי מיירטים, חץ 2 וחץ 3 (ובעתיד גם חץ 4), ומורכבת ממערכת שו"ב וניהול ירי, "אתרוג זהב", מרכז בקרת משגרים, "אגוז חום" ומכ"מים ייחודיים – "אורן ירוק" ו"אורן אדיר". המערכת מבצעית בחיל האוויר הישראלי מחודש מרץ 2000, ומופעלת בצה"ל על ידי יחידת "חרב מגן" הכפופה למערך ההגנה האווירית, המספק לישראל את מערך ההגנה הרב-שכבתית מפני ירי תלול מסלול. פיתוח וניסויים תחילתו של הפרויקט כאשר ארצות הברית החליטה לשתף את ישראל בפרויקט "מלחמת הכוכבים", של הנשיא רונלד רייגן. משרד הביטחון החליט להצטרף לפרויקט לאור הצטיידות מדינות ערב בטילי קרקע-קרקע ארוכי טווח, שאיימו על ישראל. ב־6 במאי 1985 נחתם מזכר הבנות בין ממשלות ארצות הברית וישראל. שנה לאחר מכן נקבעה מערכת טיל נגד טילים בליסטיים כמתאימה לחלק הישראלי בתוכנית, כאשר ארצות הברית משתתפת ב־65 אחוז מעלות הפיתוח של הפרויקט. מהצד הישראלי נוהל פיתוח המערכת בידי מנהלת חומה במפא"ת ומהצד האמריקאי בידי ארגון ההגנה מפני טילים בליסטיים (). בשלב הבא נערכה התחרות בין התעשייה האווירית לישראל לרפאל על פיתוח הטיל להגנה מפני טילים בליסטיים, במסגרת שיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית בנושא. הצעתו של דב רביב, מנהל מפעל מלמ, גברה על זו של רפאל, והתעשייה האווירית זכתה בחוזה לפיתוחו. ב-29 ביוני 1988,⁩ חתם שר הביטחון יצחק רבין על הסכם ישראלי־אמריקאי לפיתוח טיל ה"חץ". בשנות ה-90 של המאה ה-20 קודם במקביל לפרויקט "החץ" - פרויקט מואב - שעסק בפיתוח מערכת ליירוט טילי קרקע-קרקע באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים, כפתרון חליפי או משלים ל"חץ". חץ 1 הגרסה הראשונה של מערכת ה"חץ" נקראה "חץ 1" והיא שימשה לניסוי הטכנולוגיה של הטיל. בתחילת שנות התשעים נערכה ב"חץ 1" סדרת ניסויים: ב־9 באוגוסט 1990: בחינת מערכת הבקרה ואמצעי החישה של מערכת ההנחיה בטיל בזמן מעופו. הניסוי הופסק מספר שניות לאחר השיגור והטיל הושמד בהוראה מהקרקע, בעקבות חשש שיסטה ממסלולו ויפגע במקום מאוכלס. התקלה נבעה מכך שמכ"מי העקיבה שבקרקע לא הצליחו לעקוב אחר מעוף הטיל. ב־25 במרץ 1991: בדיקת מערכות הטיל תוך כדי מעוף. השיגור בוצע מספינה, ותקלה בטיל גרמה להפסקת הניסוי. ב־31 באוקטובר 1991: בחינת יכולת היירוט של החץ, ששוגר מספינה, למול טיל מטרה. התקלה שהכשילה את השיגור השני חזרה שוב. בעקבות כך ולאחר שמנהל מל"מ דב רביב, פוטר, נדחה ניסיון השיגור הרביעי של החץ בשנה. בנוסף משלחת של אנשי צוות פרויקט מלחמת הכוכבים של ארצות־הברית הגיעה לישראל, במטרה לבדוק, לעומק, את הכישלונות והבעיות סביב המשך פיתוחו של הטיל. ב־23 בספטמבר 1992: בדיקת מערכות הטיל בזמן המעוף. המערכות פעלו כמתוכנן, החץ הגיע לנקודה הרצויה בשמיים והטיל הושמד לאחר 45 שניות, כנדרש. הניסוי המוצלח חתם את שלב הבדיקות הראשוניות של המערכת. ב־28 בפברואר 1993: בחינת כושר היירוט של הטיל. החץ חלף קרוב מאוד לטיל המטרה ששוגר מולו, והוכיח את יכולתו של החץ ליירט טק"ק. ב־14 ביולי 1993: בחינת כושר היירוט של הטיל. טיל המטרה שוגר, אך ה״חץ" לא שוגר ליירט אותו בגלל תקלה. ב־14 באוקטובר 1993: בדיקת מערכות. החץ חלף קרוב לטיל המטרה, אך תקלה בראש הקרבי של החץ מנעה אח פיצוץ טיל המטרה. ב־1 במרץ 1994: הטיל לא שוגר עקב נפילת המחשב הקרקעי. ב־12 ביוני 1994: הטיל שוגר כנגד טיל מטרה ויירט אותו בהצלחה. חץ 2 לאחר הוכחת הטכנולוגיה על ידי "חץ 1" נבנה הטיל המבצעי "חץ 2" בו שופרו יכולות רבות, ובהם הטווח, הגובה, זמני התגובה והניידות. גם בו נערכו מספר ניסויים: ב־30 ביולי 1995: בדיקת מערכות הניהוג, הבקרה והשיוט של החץ ללא טיל מטרה. ב־20 בפברואר 1996: ניסוי מוצלח נוסף ללא שיגור טיל מטרה. ב־20 באוגוסט 1996: יירוט מוצלח של טיל המטרה. ב־11 במרץ 1997: יירוט מוצלח נוסף של טיל המטרה. ב־20 באוגוסט 1997: הטיל הושמד בהוראה מהקרקע עקב תקלה במערכת הניהוג של הטיל. ב־14 בספטמבר 1998: החץ שוגר לעבר הדמאה של מטרה שיצר סימולטור מטרות ממוחשב והניסוי הסתיים בהצלחה. ב־1 בנובמבר 1999: ניסוי מערכתי מלא. הטיל שוגר לעבר מטרה שדימתה טיל סקאד, פגע בה והשמידה. ב־14 בספטמבר 2000: החץ פגע והשמיד את טיל המטרה אנקור שחור, ששוגר ממטוס F-15 ודימה טיל סקאד. ב־27 באוגוסט 2001: ניסוי מערכתי מלא בו שוגר החץ לעבר טיל מטרה אנקור שחור, שדימה מעוף של טיל בליסטי. היירוט בוצע בטווח גדול מ־100 ק"מ ובגובה רב יותר מבעבר והחץ יירט את המטרה בהצלחה. ב־5 בינואר 2003: ניסוי מערכתי שלא כלל יירוט. ארבעה טילים שוגרו במטח לעבר ארבע מטרות סימולציה כדי לבחון את ביצועי המיירט בתנאי טיסה מיוחדים ואת יכולת המערכת להתמודד עם רצף של שיגורים. ב־16 בדצמבר 2003: בחינת ביצועים משופרים של המערכת שנתנו כחלק מחוזה השיפור שנחתם עם האמריקאים, בין היתר, יכולת יירוט בגובה רב. ב־29 ביולי 2004: הניסויים היחידים ב"חץ" כנגד טילי סקאד אמיתיים נערכו בארצות הברית. בניסוי הראשון הצליח טיל ה"חץ" ליירט לראשונה טיל סקאד חמוש ששוגר לעברו מלב ים ממרחק של מאות קילומטרים. כל רכיבי המערכת תפקדו בניסוי בצורה מלאה. בניסוי השני, שנערך בקליפורניה בטיל סקאד מדגם מתפצל, הצליח ה"חץ" להבחין בין הראש הקרבי של הטיל לבין גופו, אך תקלה בשלב היירוט הסופי של הטיל מנעה את הצלחת הניסוי. מנהלי הפרויקט טענו שמדובר בליקוי קטן ובר תיקון. ב־2 בדצמבר 2005: ה"חץ" יירט את טיל המטרה אנקור שחור אל מול חופי בסיס פלמחים. הניסוי הוכתר בהצלחה ובדק את יכולות המערכת אל מול איומים הדומים לטיל שיהאב 3 האיראני. הניסוי בוצע בגרסת המערכת החדשה של החץ, "בלוק 3", המשפרת משמעותית את מעטפת הביצועים של הטיל ומאפשרת לו התמודדות טובה יותר אל מול מטחים צפופים של טילים. ב־11 בפברואר 2007 בוצע ניסוי מוצלח נוסף במערכת. מטרות הניסוי היו בחינת הביצועים המשופרים שהוקנו למערכת הכוללים הרחבת מעטפת היירוט. בניסוי זה נבחנה המערכת בתצורה מבצעית משולבת בהשתתפות שתי סוללות מרוחקות גאוגרפית תוך בחינת הפקת הלקחים מהעבר. הטיל המיירט, מסדרת הייצור המשותפת לתעשייה האווירית וחברת בואינג, שוגר בתנאי חשיכה, בתרחיש דמוי מבצעי, לגובה הרב ביותר עד כה. כל מרכיבי מערכת הנשק פעלו בתצורתם המבצעית. ב־26 במרץ 2007 בוצע ניסוי מוצלח נוסף של הטיל, שבו נבדקו מערכות הטיסה בלבד, ולא הופעלו מערכות אחרות (כגון מכ"ם או טיל מטרה) לאחר ששופרו חלק ממערכות הטיל. ב־16 באפריל 2008 בוצע ניסוי סימולציה מוצלח בגרסת בלוק 4 של טיל מסוג "חץ 2", לאחר ששוגר לעברו טיל מטרה מתקדם מסוג "אנקור כחול", טיל המדמה את הטיל "שיהאב 3", ממטוס F-15. בניסוי לקח חלק בפעם הראשונה גם המכ"ם המיועד למערכת החץ 3, "אורן אדיר", שאמור להחליף את "אורן ירוק" ויודע לזהות מטרות רבות בו-זמנית ממרחק של כמעט 1,000 קילומטרים, מרחק כפול מזה של "אורן ירוק". ב־7 באפריל 2009 בוצע ניסוי מוצלח בטיל "חץ 2" בלוק 4 בשטחי הים התיכון, בו יורט טיל מתקדם מסוג "אנקור כחול", ששוגר ממטוס F-15 של חיל האוויר הישראלי ממרחק של קרוב ל־1,000 קילומטרים. בניסוי לקחו גם חלק המכ"ם הישראלי "אורן אדיר" והמכ"ם האמריקאי החדיש, FBX-T - AN/TPY-2, שהוצב בנגב בסוף 2008. ב־ 23 ביולי 2009 בוצע ניסוי בבסיס חיל החלל ונדנברג במערכת. טיל המטרה הגיע מהאוקיינוס השקט, המכ"ם המשופר "אורן אדיר" גילה ורכש את הטיל כנדרש, אך לא שוגר מיירט, כנראה בשל תקלה. בניסוי תורגלה יכולת המערכת לפעול עם מערכות הגילוי ובקרת האש האמריקאיות. ב־22 בפברואר 2011 יירט טיל "חץ 2" משופר טיל מטרה בליסטי שנורה לעברו, בניסוי שנערך בארצות הברית. ב־10 בפברואר 2012 בוצע ניסוי מוצלח נוסף בטיל "חץ 2" בלוק 4, בו נבחן לראשונה שימוש במכ"ם "אורן אדיר" כחלק ממערכת הנשק. ב־3 בספטמבר 2013 נערך ניסוי שבו נורו שני טילי "אנקור" ממרכז הים התיכון למזרחו. ב־9 בספטמבר 2014 נערך ניסוי במסגרתו היה אמור טיל מטיפוס חץ 2 ליירט טיל מטרה מסוג אנקור שחור. היירוט נכשל. מנכ”ל התעשייה האווירית, יוסי וייס התייחס לזה באומרו: "הייתה לנו בעיה מסוימת בניסוי האחרון של ה’חץ 2’, כפי שפורסם, אבל אנחנו ממשיכים על פי התכנון. אין לנו פער טכנולוגי. אנחנו מחכים להחלטת מערכת הביטחון על ניסוי נוסף". ב־12 באוגוסט 2020 נערך ניסוי נוסף בטיל חץ 2, שמטרתו לבחון את שדרוג יכולות מערכת היירוט מול השדרוג בדיוק הטילים ארוכי הטווח, בעיקר אלה האיראניים, ומול האיום שהתהוותו התחזקה באותה שנה – טילים בעלי יכולת גרעינית, שטהראן עלולה לזרז את פיתוחם. במסגרת הניסוי, שוגר לעבר שטח ישראל טיל מטרה מסוג "אנקור" ממטוס קרב שחג בלב ים – שזוהה תוך שניות בודדות על ידי מכ"ם החץ, שהעביר את נתוניו לחדר הבקרה. הניסוי בוצע בשיתוף פעולה עם הסוכנות האמריקנית להגנה מפני טילים (MDA). ממוזער\|שיגור חץ 2 בניסוי, אוגוסט 2020 הגרסה העדכנית לשנת 2012 של מערכת חץ 2 היא בלוק 4, שלה נוספה היכולת ליירט טילים ורקטות לטווח בינוני. חץ 3 ב־2008 החלה ישראל בפיתוח "חץ 3", טיל נגד טילים מעבר לאטמוספירה שנועד ליירט טילים בליסטיים בגובה רב. ב־25 בפברואר 2013 נעשה ניסוי שיגור מוצלח של חץ 3. ה"חץ 3" מבצעי ומשרת במערך ההגנה האווירית של צה"ל. ב-9 בנובמבר 2023 מערכת "חץ 3" ביצעה יירוט מבצעי ראשון של טיל קרקע-קרקע ששיגרו החות'ים מתימן לעבר העיר אילת. חץ 4 באוגוסט 2017 פורסם כי מפעל מלמ החל בפיתוח חץ 4, ובפברואר 2021 פורסם כי הפיתוח נעשה בשיתוף עם הסוכנות להגנה מפני טילים של ארצות הברית. חץ 5 תע"א מפתחת במימון עצמי דור מתקדם יותר של טילים – חץ 5. עלות עם אישור הפרויקט, ביוני 1988, נמסר כי עלות הפיתוח של הטיל תהיה 130 מיליון דולר ושארצות הברית תממן 80% ממנו. לאחר שנתיים של פיתוח נחשף כי העלות הסופית של הפרויקט תגיע לכ-2 מיליארד דולר, כולל שלב הייצור, ונדרש מימון מיידי נוסף של 200 מיליון דולר עבור הפרויקט. במאי 1991 סיכמו מזכיר ההגנה האמריקני דיק צ'ייני ושר הביטחון משה ארנס כי ארצות הברית תממן 72% להמשך שלב הניסויים, בעלות של 300 מיליון דולר. בינואר 1992⁩ החליט צה"ל לערוך בדיקה של כדאיות המשך הפיתוח מול עלותו התופחת. בנובמבר 1992 הנשיא ביל קלינטון החליט להגדיל את המימון לפרויקט מעבר להיקף המקורי שנקבע בתוכנית "מלחמת הכוכבים". בספטמבר 1993, דווח כי יותר מחצי מיליארד דולר כבר הושקעו בפיתוח החץ, מתוכם מימנה ארצות הברית 478 מיליון דולר. בספטמבר 1998, החוזים המקוריים של התעשייה האווירית עם משרד ההגנה האמריקני וארגון ההגנה מפני טילים בליסטיים (BMDO) בנושא תוכנית הפיתוח של הטיל הסתיימו, בעקבות השיגור המסכם של ה"חץ" שבוצע באותו חודש. סיום החוזים העביר את ניהול הפרויקט באופן בלעדי לידי משרד הביטחון והתעשייה האווירית, ש"מנהלת חומה" ניהלה את המשך ההתקשרות משלה מול משרד ההגנה האמריקני. בשלב זה נמסר שההיקף הכולל של הפרויקט עד אז היה 1.6 מיליארד דולר, כולל תקציב ההצטיידות בשתי סוללות טילים מבצעיות. בנוסף שר ההגנה האמריקני, ויליאם כהן, התחייב להעביר לישראל מימון נוסף של כ-200 מיליון דולר לסיום הפיתוח והמעבר להצטיידות. במקביל החלו מגעים להעברת ייצור הטילים לארצות הברית, במטרה להוזיל את תהליך הייצור במידה משמעותית, וכן לאפשר גישה לטכניקות ייצור מתקדמות יותר מאלה הקיימות בישראל. בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 החליטה ארצות הברית, באמצעות הסוכנות להגנה מפני טילים, להיות שוב מעורבת ישירות בפרויקט ולתקצב אותו. בדצמבר משרד ההגנה האמריקאי אישר תקציב של 330 מיליון דולר להשקעה בשדרוג מערכות ה"חץ" כך שיוכלו להתמודד עם טילים לטווח בינוני מסוג "שיהאב 3", המצוי בידי איראן. בינואר 2002 התעשייה האווירית וחברת בואינג חתמו על הסכם להקמת קו ייצור משותף בארצות הברית של טילי חץ. בין השאר במטרה להאיץ את תהליך ההצטיידות של חיל האוויר הישראלי בטילי חץ, לאפשר את רכישת הטילים באמצעות הסיוע הביטחוני האמריקאי, ובמטרה למכור מערכות טילי חץ למדינות אחרות. לצורך הקמת קו הייצור והמשך הפיתוח אושר תקציב נוסף של כ-460 מיליון דולר לשש שנים. בין השנים 2006–2012 העבירה ארצות הברית לישראל עוד כ-1.5 מיליארד דולר, לתוכניות הפיתוח השונות להגנה מפני טילים (כולל "חץ 2" ו"חץ 3"). עלות הפרויקט כולו, מתחילת הפיתוח ב-1985 ועד להצטיידות המלאה בשלוש סוללות "חץ 2" מבצעיות עם מלאי טילים ב-2015, מוערכת בכ־10 מיליארד דולר. מדינת ישראל נשאה בכ־20% מהעלות, ויתר הכסף הגיע ממימון אמריקאי. מחיר טיל חץ 2 או חץ 3 בודד הוא כשלושה מיליון דולר. מבנה המערכת למערכת החץ מספר רכיבים המפותחים על ידי תעשיות ישראליות: על המערכת שולטת מערכת שליטה ובקרה וניהול ירי "אתרוג זהב" המפותחת על ידי חברת אלישרא שנחשבת לאחת ממערכות השו"ב המתקדמות בעולם. "אתרוג זהב" מסוגלת להתממשק ולהפעיל מערכות הגנה נגד טילים אחרות, דוגמת ה־MIM-104 פטריוט, וכן מקושרת למטה חיל האוויר הישראלי ולמטה פיקוד העורף. מערכת "אתרוג זהב" מקבלת נתונים ממכ"ם המערכת, "אורן אדיר", המיוצר על ידי אלתא, ויכולה לחשב היכן ינחת טיל האויב, וכך הלוחם בעמדה יכול לתת התרעה מדויקת לפיקוד העורף כדי להזהיר את האזרחים, וכן הלוחם יכול להחליט לא ליירט את הטיל אם הוא ייפול בשטח פתוח. מערכת "אתרוג זהב" מפעילה את מערכת "אגוז חום", המפותחת על ידי מל"מ, הקבלן הראשי האחראי על פיתוח המערכת, ששולטת על המשגרים עצמם. המערכת מורכבת מסוללת טילים ובה מספר משגרים, כאשר בכל משגר יש 6 טילים. הטיל עצמו בנוי משני שלבים: מאיץ ומיירט. המאיץ תוכנן על ידי התעשייה הצבאית, בעירת הדלק שלו נמשכת מספר שניות, שבמהלכן הוא מפתח מהירות גדולה. המיירט פותח על-ידי התעשייה האווירית, אין לו מנוע והוא נע מכוח המאיץ. פריסת המערכת ב־29 בנובמבר 1998 התקיים טקס המסירה של טיל ה"חץ" הסדרתי הראשון ממנהל מפעל מלמ של התעשייה האווירית לידי יחידת "חרב-מגן" במערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי. ביוני 1999 הודיע מנכ"ל משרד הביטחון, אילן בירן, כי המערכת תהיה מבצעית תוך שישה חודשים, אך תוכל להגן על מרכז הארץ מפני טילים רק החל משנת 2005. במרץ 2000 נפרסה סוללה אחת, מבין שלוש הסוללות המתוכננות, בבסיס חיל האוויר בפלמחים והפכה למבצעית. הקמת הסוללה השנייה, סמוך לקיבוץ עין שמר, נדחתה בגלל התנגדות התושבים מחשש להשפעות הקרינה. היא הוצבה לבסוף בנובמבר 2002. מערך ההגנה האווירית הציב סוללת "חץ" שלישית במהלך 2012 בסמוך למושב טל שחר שבאזור בית שמש ולכנף 2. פעילות מבצעית ב־17 במרץ 2017 ביצע טיל חץ 2 את היירוט המבצעי הראשון שלו, כשיירט טיל נ"מ מדגם S-200 שנורה מסוריה לעבר מטוסי חיל האוויר הישראלי שחזרו מתקיפה שם. ב-31 באוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, יירטה מערכת "חץ 2" מעל הים האדום טיל קרקע-קרקע בליסטי ששוגר על ידי החות'ים מתימן לעבר מדינת ישראל. הטיל ששוגר היה כנראה "חאדר", שיפור של שיהאב-3, לטווח של כ־1,600 ק"מ. ראש הנפץ של המיירט פגע בדיוק בראש הנפץ של טיל המטרה ("ברזל בברזל"). יירוט זה היה היירוט המבצעי הראשון של טיל בליסטי בידי מערכת החץ, וכנראה ביירוט המבצעי של השיגור הארוך ביותר אי פעם. ב-4 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל, יירטה מערכת ה"חץ 2" רקטת עיאש 250 ששיגר חמאס מרצועת עזה לעבר יישובי דרום הערבה. ב-9 בנובמבר 2023 מערכת "חץ 3" ביצעה יירוט מבצעי ראשון, כאשר יירטה טיל קרקע-קרקע בליסטי ששיגרו החות'ים מתימן לעבר העיר אילת. ב-14 בנובמבר 2023 יירטה מערכת חץ טיל קרקע-קרקע ששוגר מתימן על ידי החות'ים לעבר העיר אילת. ב-2 בפברואר 2024 יירטה מערכת חץ 2 טיל קרקע-קרקע ששוגר מתימן על ידי החות'ים לעבר העיר אילת. ב-14 באפריל 2024, באופן תקדימי והיסטורי, פתחה איראן במתקפה גלויה ומכוונת נגד ישראל אשר כללה בין היתר כ-120 טילים בליסטיים אשר שוגרו מאיראן וממדינות חסות שלה. על פי הערכות, כמחצית מהטילים כשלו בשיגורם או נפלו בטרם הגיעו ליעדיהם והיתר יורטו ברובם על ידי מערכת החץ. תשעה טילים לא יורטו ופגעו בשני בסיסים של חיל האוויר בדרום הארץ, וגרמו לנזק קל. ב-1 באוקטובר 2024, שיגרה איראן כ-180 טילים בליסטיים במתקפה לעבר ישראל. רובם של הטילים יורטו על ידי מערכת החץ אך על פי הערכות של גופי תקשורת זרים וביניהם הוושינגטון פוסט, כמה עשרות טילים הצליחו לחדור ופגעו בכמה בסיסי חיל האוויר וביניהם בסיס נבטים. על פי צה"ל היו נזקים בבסיסים אך אף מטוס לא נפגע. יעילות לפי דב רביב (הנחשב למייסד פרויקט החץ ואבי תוכניות טילי היירוט והמשגרים של מדינת ישראל), טיל חץ בודד יכול ליירט טיל בליסטי בודד ב־90% הצלחה. כדי לשפר את סיכויי היירוט, משוגרים שני טילי חץ כנגד טיל בליסטי יחיד, ואם שניהם אינם מצליחים ביירוט, משוגר טיל שלישי. בניסויים האחרונים של המערכת שולבה גם מערכת הפטריוט כשכבת הגנה נמוכה יותר, בתור גיבוי. הפולמוס סביב הפרויקט 250px\|ממוזער\|שמאל\|דגם של טיל החץ, שנמצא ליד הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון בתחילת שנות ה־90 של המאה ה־20 שררו חילוקי דעות במערכת הביטחון הישראלית ומחוצה לה אודות נחיצות מערכת החץ. היו שגרסו כי הפרויקט מיותר, בזבזני ולא יעיל, זאת לאחר שנתיים של ניסויים כושלים. בכירי חיל האוויר חששו שהפרויקט יגרע מתקציב ההצטיידות של החיל. היו שהסירו את התנגדותם ב־1991, כאשר מלחמת המפרץ הראתה עד כמה מוחשי איום הטילים על ישראל. בין מובילי ההתנגדות לפרויקט היו אריה סתיו וד"ר ראובן פדהצור, שהטילו ספק באסטרטגיה שמנחה את פיתוח הטיל. כולל העבודה שהיא יתקשה להתמודד עם ראשי טיל מתפצלים, שבעלות נמוכה מאפיינים חדשים תמיד יביסו בקלות מערכות ההגנה. ואף מערכת לא תוכל לספק הגנה הרמטית, ודי באחוזי כישלון קטנים ביירוט לגרום נזק עצום במקרה של טיל גרעיני. בנוסף עלה החשש שפיתוח מערכת הגנה מתקדמת יסכל מצב של השמדה הדדית מובטחת. אריה סתיו, עורך ביטאון "נתיב", משווה את הקונספציה של טיל החץ למקרה בו אדם נדרש לפגוע בקליע של האקדוחן שמולו במקום לירות באקדוחן עצמו. לטענתו, החץ איננו יכול לסגור ולהגן הרמטית על שמי ישראל, אינו מסוגל להתמודד עם טיל בליסטי עם ראשים מתפצלים, ובזבזני מאוד מכיוון שעל כל שיגור של טיל סקאד, שהוא זול יחסית, צריך יהיה לשגר שני טילי חץ בעלות של 3 מיליון דולר כל אחד. סתיו מוסיף שפיתוח החץ הוביל למרוץ חימוש של טילים מצד מדינות ערב. לטענתו, צריך היה לפתח מערכת אקטיבית הפוגעת במשגרי הטילים מיד עם השיגור על הקרקע, ולא לחכות עד שהטילים הבליסטיים יגיעו לשמי הארץ – פתרון שהיה לדעתו משיג כושר הרתעה גבוה יותר, מסב נזק לאויב במקרה של טילים לא קונבנציונלים, והיה גם זול יותר. סתיו טוען כי העובדה ששום מדינה בעולם (כולל ארצות הברית) לא רכשה את מערכת החץ, מעידה על הבעייתיות של מערכת זו. ד"ר ראובן פדהצור משווה את פרויקט החץ לפרויקט הלביא השאפתני שבוטל, וטוען שהוא מסוכן אף מבחינה כלכלית וטכנולוגית, ואף מצביע על ליקוי במערכת קבלת ההחלטות במדינת ישראל. מה שמערער במעט את טענתו הכלכלית, היא העובדה שבשנת 2002 הודו רכשה מספר אמצעי לחימה ובהם המכ"ם "אורן ירוק", שפותח במסגרת החץ, כך שפרויקט זה גם התחיל להניב פירות כלכליים. ב־31 בינואר 2006 חתמה קוריאה הדרומית על קניית 36 טילי חץ ו־3 יחידות של המכ"ם. בספטמבר 2023 נחתמה עסקה מול גרמניה בהיקף של 14 מיליארד ש"ח לאספקת מערכת חץ 3. בנוסף, התבררה לימים נחיצותה של המערכת עם בואו של האיום האיראני וטיל השיהאב 3 המגיע לטווח של 1,300 ק"מ שלימים אף עלול לשאת ראש נפץ גרעיני. בטווחים אלו האפשרות להשמיד את משגרי השיהאב מוגבלת ביותר, מה שמערער את טענתו של אריה סתיו. על הטענה הכלכלית ניתן להשיב כי יש להשוות לא את מחירו של טיל סקאד, אלא את עלות הנזק שעלול לגרום טיל שכזה בפוגעו באזור מאוכלס. המערכת לא מספקת הגנה מוחלטת אלא כ־90% הצלחה, לכן המתנגדים טענו שכדאי להשקיע ביכולות מודיעיניות ובתקיפת משגרים במקום בפיתוח המערכת. גם מיעוט הפעמים שהמערכת הייתה בשימוש (שימוש אחד ב־23 השנים הראשונות עד למלחמת חרבות ברזל) מעלה טענה שההשקעה לא הייתה כדאית. מנהל לשעבר של מפעל מלמ של התעשייה האווירית, דב רביב, טען שהמתנגדים אינם מבינים את מטרת המערכת. לשיטתו מערכת החץ נועדה למנוע התקפת פתע של טילים גרעיניים על ישראל מצד מדינה עוינת שתשיג נשק גרעיני ולא תעמוד בפיתוי לשגר טיל יחיד או מטח של כמה טילים בודדים לעבר ישראל. זאת, על ידי החזקת שתי סוללות בעלות מספר מוגבל של טילים שמתאים (עד כמה שניתן להעריך) ליירוט כמות מקסימלית של טילים שניתן לירות מבלי לחשוף את המערכות לירי. לטענתו, אחרי יירוט מטח הפתע הראשון מסיימת המערכת את תפקידה. טיעון זה בא להתמודד מול הטענה שטיל גרעיני עלול להיות משוגר לאחר שיגורם של כמה עשרות סקאדים (לא גרעיניים), שיביאו ל"בזבוז" כל מאגר טילי החץ. המצדדים בפרויקט מצביעים – מעבר להשגת ההגנה מפני טילים בליסטיים – על העליונות הטכנולוגית המרשימה של ישראל, שהיא המדינה היחידה בעולם שפיתחה נשק מבצעי מסוג זה. על ההתקדמות הטכנולוגית שהשיגה ישראל בעקבות הפיתוח בטילים, מערכות הנחיה ומכ"מים, ושניתנת ליישום לתחומים נוספים, על המסר המועבר למדינות העוינות לישראל בפיתוח נשק אסטרטגי זה, על מערכת הקשרים שנרקמה עם ארצות הברית ועל כך שמדינות רבות ירצו לקנות מערכות טכנולוגיות בישראל. ראו גם חץ 2 חץ 3 חץ 4 קלע דוד כיפת ברזל לקריאה נוספת קישורים חיצוניים חץ 2 באתר התעשייה האווירית לישראל ברושור הטיל "חץ" באתר התעשייה האווירית על גיבורת היום: מערכת ה"חץ", אתר Tech Time, 14 באפריל 2024 הערות שוליים קטגוריה:טילי קרקע-אוויר ישראליים קטגוריה:הגנה נגד טילים קטגוריה:ישראל: המצאות קטגוריה:התעשייה האווירית לישראל: טילים קטגוריה:מוצרי מפעל מלמ קטגוריה:יחסים צבאיים ארצות הברית – ישראל	2024-10-05T15:31:48
רפאל טרוחיו	רפאל לֶאוֹנִידָס טְרוּחִיוֹ מולינה (בספרדית: Rafael Leonidas Trujillo Molina; 24 באוקטובר 1891 - 30 במאי 1961) היה שליט הרפובליקה הדומיניקנית, שהפך לסמל לדיקטטורה אלימה, הצוברת הון עתק ממשאבי העם והמדינה. ראשית דרכו רפאל טרוחיו נולד ב-24 באוקטובר 1891 בעיר סן קריסטובל שברפובליקה הדומיניקנית. בשנת 1918 הצטרף למשמר הלאומי שנוסד על ידי השלטונות האמריקניים (ששלטו ברפובליקה הדומיניקנית בשנים 1916-1924). טרוחיו התקדם במהירות במסגרת זו, ובשנת 1924, כשהאמריקים עזבו את המדינה, מונה לראש המשמר הלאומי. עלייתו לשלטון שמאל\|ממוזער\|250px\|רפאל טרוחיו, עם אשתו, 7 במרץ 1934 בשנת 1930 התמודד טרוחיו בבחירות לנשיאות הרפובליקה, ובהשפעת הכוחות שסרו למרותו הטה לטובתו את תוצאות הבחירות ונבחר לנשיא. מיד עם עלותו לשלטון יסד כוח משטרה שעסק בעינויים ורצח של מתנגדיו הפוליטיים. טרוחיו ביסס את שלטון היחיד שלו והיה לעריץ אכזרי ומושחת, ששלט במדינה 31 שנה, ובכוח שלטונו צבר הון עתק. הוא שלט ברפובליקה הדומיניקנית בתפקיד הנשיא בשנים 1930–1938 ו-1942–1952, ובאופן לא פורמלי בין שתי תקופות אלה ולאחריהן, עד למותו. לאחר שסופת הוריקן הרסה חלק ניכר מהבירה סנטו דומינגו, החל טרוחיו בפעולות שיקום ומודרניזציה של העיר, תוך שהוא מסב את שמה ל-Ciudad Trujillo (קריית טרוחיו). כחלק מפולחן האישיות שהנהיג, שינה את שם ההר הגבוה במדינה ל"פסגת טרוחיו", והציב את פסליו ברחבי המדינה. לאחר מלחמת העולם השנייה הצליח טרוחיו להשיג את תמיכת ארצות הברית בשלטונו, בהציגו את עצמו ככוח המוביל במאבק נגד הקומוניזם בדרום אמריקה. ההתנקשות בחייו בשנת 1959, עם נפילת משטרו של פולחנסיו בטיסטה ועליית פידל קסטרו לשלטון במדינה השוכנת באי הסמוך קובה, החליט נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר כי משטרו של טרוחיו, השנוא על העם ברפובליקה הדומיניקנית, עלול להתמוטט אף הוא ולהיות מוחלף בשלטון מהפכני פרו קומוניסטי. הנשיא הורה לסוכנות הביון המרכזית לפעול להחלפת טרוחיו במנהיג אהוד יותר על העם. הסוכנות החליטה לסלק את טרוחיו באמצעות חיסולו והקימה בוונצואלה מחנה אימונים של גולים מהרפובליקה הדומיניקנית, שנועד לצאת לפעולה כדי לחסל את טרוחיו, אך דווקא אנשיו של טרוחיו הם שביצעו את ההתנקשות על רקע מאבקי כוח פנימיים בשלטון. ב-30 במאי 1961, בנוסעו במכוניתו בדרך צדדית מחוץ לבירת המדינה, הותקפה המכונית באש מקלעים של קבוצת מתנקשים מאנשי צבאו של טרוחיו, והוא נהרג. בטרם הצליחה סוכנות הביון המרכזית להשליט נשיא חדש שיהיה תחת חסותה, הצליח בנו של הנרצח, רמפיס טרוחיו לתפוס את השלטון במדינה למשך פרק זמן קצר, עד שבנובמבר 1961 נחת כוח של המארינס האמריקאי בחוף המדינה וטרוחיו הבן ותומכיו עזבו את המדינה. תחילה נקבר טרוחיו בבית הקברות פר לשז בפריז. אולם, לאחר כשש שנים הועבר ארונו לבית הקברות מינגורוביו שמצפון למדריד. יחסו ליהודים בועידת אוויאן, שנתכנסה, ב-1938, לדיון בבעיית הפליטים היהודים שנמלטו משטחי גרמניה הנאצית, הכריז טרוחיו על הסכמתו לקלוט 100,000 פליטים יהודים. טרוחיו, שנודע בשלטון היחיד שלו והיה לעריץ אכזרי ומושחת, רצה לשנות את תדמיתו בעולם. בין מטרותיו בהסכמתו לקבל את היהודים עמד הרצון להתקרב לארצות הברית ולקבל סיוע כלכלי. טרוחיו, שהיה גזען, ביקש להגדיל את האוכלוסייה הלבנה באי על חשבון האוכלוסייה השחורה. לכן הציב תנאי אחד, שבין הפליטים יהיו רק גברים צעירים ורווקים שיוכלו להתחתן עם המולאטיות המקומיות ויבהירו את הגזע הדומיניקני. קרוב ל־100 אלף יהודים קיבלו ויזות, אבל הבירוקרטיה עבדה לאט, ומתוך 100,000 הפליטים, רק 5,000 איש נותרו חופשיים לעשות את המסע הארוך, ורק 2,000 מהם הגיעו בסופו של דבר לרפובליקה הדומיניקנית. טרוחיו דרש שהיהודים ישלמו עבור הקרקעות שהעמיד לרשותם, שהיו "רכושו הפרטי", ויהדות ארצות הברית נחלצה לעזרה וגייסה את מיליון הדולרים שנדרשו תמורת האדמות באמצעות ארגון הג'וינט. טרוחיו גם מינה את נציג הארגון כחבר פרלמנט. כ-600 פליטים מאוסטריה וגרמניה נשלחו לסוסואה, וייסדו במקום כפר יהודי קטן. החלו לעסוק בחקלאות, כל מתיישב קיבל כ-300 דונם. לשיווק מוצרי החלב והבשר שלהם הקימו קואפרטיב בשם "תוצרת סוסואה" (Productos Sosúa), אך נאלצו לתת לטרוחיו כ-25% ממניותיו. לאחר מלחמת העולם השנייה הגיעו פליטים יהודים נוספים משאנגחאי, בשנים שלאחר מכן עברו רוב בני הקהילה לארצות הברית. בשנת 1956 נותרו בעיירה כ-180 יהודים. ספרות אודותיו הסופר הפרואני הנודע מריו ורגס יוסה עסק בדמותו של טרוחיו בספרו "חגיגת התיש" (יצא בעברית בהוצאת כתר, 2004). הספר מציג את טרוחיו כדיקטטור מושחת וצמא דם, ואת המתנקשים בו כפועלים ממניעים נעלים של אהבת החופש. ב-2009 פרסם הסופר הדומיניקני-אמריקני ג'ונוט דיאס את הספר "חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו" (יצא בעברית בהוצאת מחברות לספרות). הספר מתאר בקווים עזים את שלטון העריצות של טרוחיו, המכונה לאורך העלילה בשמות לא מחמיאים כמו 'גנב הבקר הכושל'. דיאס זכה בפרס פוליצר לספרות על יצירתו זו. גלריה קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות פר לשז קטגוריה:הרפובליקה הדומיניקנית: אנשי צבא קטגוריה:נשיאי הרפובליקה הדומיניקנית קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות באמריקה המרכזית קטגוריה:מנהיגים שנרצחו קטגוריה:גנרליסימו קטגוריה:ילידי 1891 קטגוריה:נפטרים ב-1961	2024-05-30T12:46:20
פדרציה	שמאל\|ממוזער\|350px\|מפת המדינות בעולם המוגדרות כפדרציות פדרציה (מלטינית: Foedus או Foederis, "ברית". בעברית קרויה: מַאֲחָד) או מדינה פדרלית (גם מדינה מַאֲחָדִית) היא סוג של מדינה ריבונית המאופיינת באיגוד של אזורים או מדינות ריבוניות למחצה תחת ממשל מרכזי. בפדרציה, הסטטוס של החלקים המרכיבים את הפדרציה הוא חוקתי ולא יכול להשתנות בהחלטה חד-צדדית של הממשל המרכזי. צורת השלטון או המבנה החוקתי המצוי בפדרציה ידוע כפדרליזם. במידה רבה הפדרציה היא רעיון הפוך לשיטת שלטון אחרת, המדינה האוניטארית. בניגוד ליחידות מנהליות המרכיבות מדינה אוניטארית, ליחידות המשנה המרכיבות פדרציה יש סממנים ריבוניים מסוימים ומידה מסוימת של ממשל עצמי: יש להן מוסדות שלטון יציגים ובתי נבחרים, הקובעים את חוקיהן (במידה שמתירה חוקת המדינה), הן מנהלות תקציב משל עצמן, וכן יש להן סמלים משל עצמן, כגון דגל, המוצגים לצד סמלי המדינה. חלוקת הכוחות בין השלטון המרכזי לרכיבי הפדרציה בנושאים כגון מיסוי, חינוך ובריאות משתנה ממדינה למדינה, ולעיתים ניתנות ליחידות שונות בתוך אותה מדינה רמות שונות של ריבונות. בכל המקרים, הסמכויות בענייני ביטחון לאומי ומדיניות חוץ מסורות בידי השלטון המרכזי. שבע מתוך שמונה המדינות הגדולות בשטחן הן פדרציות: רוסיה, קנדה, ארצות הברית, ברזיל, אוסטרליה, הודו וארגנטינה. שתי דוגמאות למדינות גדולות, שאינן פדרציות, הן סין וקזחסטן. ספרד ובריטניה הן דוגמאות למדינות שבהן ישויות אזוריות (ארצות הממלכה המאוחדת והקהילות האוטונומיות של ספרד) מחזיקות בכוח פוליטי רב, כולל סמכויות חקיקה ומיסוי, אך הן אינן עונות במדויק להגדרה של פדרציה כיוון שהשלטון המרכזי יכול, לפחות להלכה, להפקיע את סמכויותיהן של הישויות האזוריות אם רצונו בכך. זאת בניגוד לפדרציה שבה מעמד הרכיבים התת-לאומיים מוגן בחוקה. במדינת ישראל הועלו לאורך השנים מספר הצעות להפוך את המדינה לפדרציה או לקונפדרציה כדי לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הרעיון היה ועודנו להקים בישראל מספר קנטונים אשר כל אחד מהם יהיה אוטונומי במידה מסוימת. גישה זו לפתרון הסכסוך לא צברה פופולריות בקהילייה הבינלאומית, ביחס לפתרון שתי המדינות. המונח פדרציה משמש בנוסף גם לתיאור גוף המייצג שיתוף פעולה בין מספר חברות או איגודים. ערי הבירה בפדרציות שמאל\|ממוזער\|350px\|מפת הפדרציות אשר לעיר הבירה שלהן יש מעמד של טריטוריה או מדינה. המסגרת של שאר הפדרציות צבועה בירוק ממוזער\|350px\|מדינות ארצות הברית ממוזער\|350px\|הפרובינציות והטריטוריות של קנדה ממוזער\|350px\|סובייקטים פדרליים של רוסיה ממוזער\|350px\|מדינות דרום סודאן ממוזער\|350px\|חלוקת שווייץ לקנטונים ממוזער\|350px\|מדינות ונצואלה כמו לכול סוג אחר של מדינה, לפדרציות ישנן עיר בירה. כמו כן למדינות הפדרטיביות ישנן ערי בירה שכן גם להן יש ממשל. לעיתים קרובות, לעיר הבירה של הפדרציה ישנו מעמד מיוחד. היא מקבלת לרוב מעמד של מדינה פדרטיבית או של טריטוריה. לדוגמה: ברלין מהווה עיר-מדינה בגרמניה, וושינגטון די. סי. מהווה עיר עצמאית במחוז פדרלי (מחוז קולומביה) של ארצות הברית ללא שיוך לאחת המדינות. מעמד פדרלי לשטח שבו שוכנת עיר הבירה מחזק את עקרון השוויון בין רכיבי הפדרציה, שנפגע במקרה שהבירה שוכנת בתוך אחד הרכיבים הפדרליים. במקרים שעיר הבירה אינה עיר בעלת מעמד מיוחד, העיר מהווה עיר באחת המדינות או שהיא מהווה את עיר הבירה של הפדרציה ושל המדינה הפדרטיבית יחדיו. לדוגמה: העיר ברן מהווה את בירת שווייץ וגם את בירת קנטון ברן. לעיתים קיימות במדינה פדרטיבית טריטוריות נוספות, מלבד עיר הבירה, שאינן שייכות לרכיב פדרלי כלשהו אלא נשלטות ישירות על ידי המדינה. כאלה הן למשל טריטוריות האיחוד בהודו. רשימת פדרציות הפדרציה יחידות בפדרציה יחידות מרכזיות יחידות משניות הרפובליקה הארגנטינאיתפרובינציות ארגנטינה23 פרובינציותעיר אוטונומית אחת קהיליית אוסטרליהמדינות אוסטרליה6 מדינות2 טריטוריות (הטריטוריה הצפונית ומחוז הבירה בעלות שלטון עצמי ועוד 7 טריטוריות בשטחים חיצוניים) רפובליקת אוסטריהמדינות אוסטריה9 מדינות ממלכת בלגיהחלוקה מנהלית של בלגיה3 קהילות, 3 אזוריםחלוקה מנהלית של בוסניה והרצגובינה2 מדינותמחוז ללא שיוך לאחת מהמדינות. אחת מהמדינות, (הפדרציה של בוסניה והרצגובינה) היא פדרציה בעצמה המכילה 10 קנטוניםחלוקה מנהלית של הפדרציה של בוסניה והרצגובינה10 קנטונים הרפובליקה הפדרלית של ברזילמדינות ברזיל26 מדינותמחוז פדרלי אחדהפרובינציות והטריטוריות של קנדה10 פרובינציות3 טריטוריות (הטריטוריות הצפון-מערביות, יוקון ונונאווט) איחוד איי קומורוגרנד קומור, אנג'ואן ומוהלי3 איים אוטונומיים הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיהמדינות אתיופיה11 מדינות2 ערים אוטונומיות (דירה דאווה ואדיס אבבה) הרפובליקה הפדרלית של גרמניהמדינות גרמניה16 מדינות רפובליקת הודוהמדינות והטריטוריות של הודו29 מדינות7 טריטוריות בשטחי איחוד, כולל טריטוריית הבירה הלאומית רפובליקת עיראקפרובינציות עיראק18 פרובינציותחבל ארץ אוטונומי פדרציית מלזיהמדינות מלזיה13 מדינות3 טריטוריות פדרליות (קואלה לומפור, פוטרג'איה ולבואן) המדינות המקסיקניות המאוחדותמדינות מקסיקו31 מדינותמחוז פדרלי אחד המדינות הפדרטיביות של מיקרונזיהמדינות מיקרונזיה4 מדינות הרפובליקה הפדרלית הדמוקרטית של נפאלפרובינציות נפאל7 פרובינציות הרפובליקה הפדרלית של ניגריהמדינות ניגריה36 מדינותמחוז הבירה הפדרלי הרפובליקה האסלאמית של פקיסטןחלוקה מנהלית של פקיסטן4 פרובינציות3 טריטוריות (אזאד קשמיר, וגילגיט-בלטיסטן) כולל טריטוריית הבירה הפדרלית הפדרציה הרוסיתסובייקטים פדרליים של רוסיה46 אובלסטים,22 רפובליקות, 9 קראיים, 4 אוקרגים, 3 ערים פדרליות ואובלסט אוטונומי אחד פדרציית סנט כריסטופר ונוויסהאיים סנט קיטס ונוויס2 איים הרפובליקה הפדרלית של סומליהמדינות סומליה6 מדינות רפובליקת דרום סודאןמחוזות דרום סודאן28 מדינות רפובליקת סודאןמדינות סודאן17 מדינות הקונפדרציה השווייצריתהקנטונים של שווייץ26 קנטונים מדינת האמירויות הערביות המאוחדותאמירויות איחוד האמירויות הערביות7 אמירויות ארצות הברית של אמריקהמדינות ארצות הברית50 מדינותמחוז פדרלי אחד ו-16 טריטוריות הרפובליקה הבוליברית של ונצואלהמדינות ונצואלה23 מדינותמחוז הבירה הפדרלי וישות פדרלית אחת פדרציות בלתי מוכרות הפדרציה יחידות בפדרציה המדינה ממנה היא דורשת אוטונומיה המנהל האוטונומי של צפון ומזרח סוריה4 קנטונים פדרציות לשעבר הפדרציה יחידות בפדרציה הרפובליקה הפדרלית של גרמניה11 מדינות הרפובליקה הפדרטיבית של הצ'כים והסלובקים2 רפובליקות הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה6 רפובליקות עממיות האיחוד המדיני של סרביה ומונטנגרו2 רפובליקות2 רפובליקות ערביות ברית הרפובליקות הסובייטיות הסוציאליסטיות15 רפובליקות49 אובלסטים, 16 רפובליקות, 6 קראיים, 10 אוקרגים, 3 ערים פדרליות ו-5 אובלסטי אוטונומיים3 רפובליקות ו-3 רפובליקות אוטונומיות הרפובליקה הפדרלית של מרכז אמריקה5 פרובינציות11 מדינות הפדרציה הערבית של עיראק וירדן2 מדינות12 מושבות6 מושבות אפריקה המערבית הצרפתית9 מושבות ארצות הברית של קולומביה9 מדינות, ארבע טריטוריות22 מדינות5 ממלכות, קיסרות, 6 דוכסויות גדולות, 13 דוכסויות, 11 נסיכויות ו-4 ערים חופשיות הרפובליקה של שבע ארצות השפלה המאוחדת7 מחוזות3 מושבות כתר ממלכת פולין והדוכסות הגדולה של ליטא2 מדינות2 מדינות11 מדינות רפובליקת ויימאר16 מדינות חופשיות ו-3 ערי הנזה חופשיות הרפובליקה הפדרלית של קמרון2 מדינות ראו גם תוכנית הפדרציה קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:גאוגרפיה פוליטית קטגוריה:שיטות ממשל *	2023-05-16T21:37:32
הפועל רמת-גן גבעתיים (כדורגל)	הפועל רמת-גן גבעתיים היא קבוצת כדורגל ישראלית המייצגת את הערים רמת גן וגבעתיים ומשחקת בליגה הלאומית. הקבוצה נוסדה בשנת 1927, הישגיה הבולטים הם זכייה באליפות בשנת 1964 ושתי זכיות בגביע המדינה, בשנים 2003 ו-2013. הקבוצה הצמיחה מאמנים ושחקנים מהשורה הראשונה בכדורגל הישראלי, ומשנת 1950 שיחקה במשך 20 עונות בליגה הבכירה. הקבוצה משחקת באצטדיון רמת גן. לפני כן שיחקה במשך 50 שנה (במצטבר) באצטדיון המכתש, עד שנהרס בשנת 2011. לקבוצה יריבות ארוכת שנים עם הכח רמת גן, יריבתה העירונית, והמשחק ביניהם נקרא הדרבי של רמת גן. היסטוריה השנים הראשונות הקבוצה הוקמה בשנת 1927 על ידי ישקה ליפסון ואליעזר אלקס, לימים מזכיר מועצת פועלי רמת גן. בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה נוהלה הקבוצה על ידי נתן טייבר, הוגו זינגר, אביו ומרדכי לאופר שנהרג במלחמת העצמאות. לאחר הקמת הקבוצה שיחקה בתחילה בליגות המחוזיות (ליגות נמוכות) שארגנה ההתאחדות לכדורגל החל מהקמתה ב-1928. בעונת 1941/1942 הגיעה הקבוצה לראשונה לליגה הארצית הבכירה בזמן תקופת המנדט, וסיימה את העונה במקום התשיעי. בעונת 1943/1944 סיימה במקום השביעי, וב1944/1945 לא הוכרזה אלופה אומנם אך הקבוצה סיימה במקום השני כסגניתה של הפועל תל אביב בליגה במחוז צפון. בעונה האחרונה שהתקיימה לפני הקמת מדינת ישראל 1946/1947 סיימה הקבוצה במקום השישי. הפועל רמת גן הייתה אחת מ-13 הקבוצות שייסדו את ליגת הכדורגל בישראל לאחר קום המדינה. במשחקה הראשון בליגה הישראלית לעונת 1949/1950, היא גברה על מכבי רחובות בתוצאה 1–3. הקבוצה סיימה את עונתה הראשונה במקום העשירי, כשמאזנה עומד על 8 ניצחונות ו-16 הפסדים. ב-1954 דורגה במקום החמישי בליגה, שהיה הגבוה ביותר שהגיעה אליו בשנות ה-50 של המאה ה-20. הצלחותיה בגביע המדינה בעשור זה היו העפלה לחצי הגמר ב-1955 וב-1958. הקבוצה ירדה לליגה א' (אז הליגה השנייה) לראשונה בתולדותיה ב-1960, לאחר שסיימה במקום האחרון. ב-1963 היא חזרה לליגה הלאומית (אז הליגה הראשונה), לאחר שסיימה את העונה במאזן של 23 ניצחונות, 5 תוצאות תיקו ושני הפסדים. עד שנות ה-50 לא היה לקבוצה מגרש רשמי. עיריית רמת גן סירבה להקצות לקבוצה מגרש, ובמקומה הסכימה עיריית גבעתיים להקצות לה את אצטדיון המכתש, שעד אז שימש את הקבוצה מדי פעם. האצטדיון, ששופץ ונחנך באוקטובר 1956, היה למגרש הרשמי של המועדון שנקרא מאז הפועל רמת-גן גבעתיים. האליפות ההיסטורית ולאחריה הקבוצה זכתה באליפות בעונת 1963/1964, והייתה לקבוצה הראשונה שעושה זאת בעונה הראשונה שלה בחזרה בליגה הבכירה (והיחידה בהיסטוריה שעשתה זאת בישראל, עד לשנות ה-90 של המאה ה-20, אז בית"ר ירושלים הצליחה לשחזר ולעשות זאת פעם נוספת). היא התמודדה על התואר עם מכבי יפו והפועל פתח תקווה, ובמשחק המכריע על האליפות גברה על מכבי חיפה באצטדיון המכתש בתוצאה 0–1 משער של משה פרל. מאמן הקבוצה היה דוד שווייצר, והייתה זו הפעם הראשונה והיחידה שבה זכתה הקבוצה באליפות הליגה הבכירה. הרכב הקבוצה כלל שחקנים בכירים שהגיעו מקבוצות אחרות וכן שחקני בית. שחקני הגנה: יעקב חודורוב בעמדת השוער, דני תיק ומוסלי מגינים, וגדי יניאק בלם. קישור: מרדכי בנבנישתי ולצידו משה פרל או קירשנבאום ופרידמן. ההתקפה הייתה החלק ה"נוצץ" עם צבי הימן, שמואל נחמיאס, שלמה לוי, ראובן כהן וכתב ששון. רמת גן המשיכה לשחק בליגה הבכירה עד 1969. בתקופה זו התפרסמו משחקי הדרבי של רמת גן מול הכח רמת גן. ב-1969 ירדה הקבוצה לליגה א' פעם נוספת, לאחר שסיימה את הליגה עם 18 נקודות ו-11 שערי זכות. בעונה הראשונה שבה חזרה הקבוצה לליגה א' היא כמעט ירדה לליגה ב', אך הצליחה להימנע מכך רק במחזור האחרון. בעונות הבאות היא ניסתה (בלא הצלחה) לחזור לליגה הלאומית, כאשר ב-1971 הייתה זקוקה לשער אחד על מנת להשוות לתיקו 1–1 מול מכבי יפו ולעלות על חשבונה. ב-1976 היא סיימה במקום השלישי, אך העפילה לליגה הארצית (הליגה השנייה) שהוקמה באותה עונה. גם ב-1977 הייתה הקבוצה מרוחקת כדי משחק אחד מהעפלה לליגה הלאומית, אך במחזור האחרון הפסידה למכבי שעריים וסיימה במקום השלישי בפעם השישית ברציפות. הקבוצה שבה לליגה הלאומית ב-1980, לאחר 11 שנים. היא הבטיחה את העלייה שלושה מחזורים לסיום בעקבות ניצחון 0–4 על הפועל הרצליה. בעונת החזרה היא סיימה עם 12 נקודות ליגה וירדה פעם נוספת. היא חזרה לליגה הראשונה, אך גם הפעם שבה וירדה בעקבות תיקו במחזור האחרון מול הפועל באר שבע. לאחר מכן פעמיים (1986 ו-1987) כמעט וירדה לליגה א'. לאורך רוב שנת 1989 היא ניצבה במקום הראשון, שהיה היחיד המוביל לליגה הלאומית עקב צמצומה של זו ל-12 קבוצות, והצליחה לחזור לאחר שגברה במחזור האחרון על הפועל חדרה בתוצאה 0–2. שנות ה-90 200px\|שמאל\|ממוזער\|סמל הקבוצה הישן את עונת 1989/1990 פתחה הקבוצה בצורה טובה, ובסוף הסיבוב הראשון דורגה במקום ה-6. בהמשך היא נחלשה מאוד, אך בזכות 3 ניצחונות מתוך 4 משחקים שמרה על אפשרות ממשית להישאר בליגה. במחזור האחרון היא אירחה את הפועל באר שבע והייתה זקוקה לניצחון כדי להישאר בליגה. אולם, המשחק הסתיים בתיקו 0-0, ורמת גן ירדה לליגה הארצית בפעם השנייה בתוך שבע שנים. היא ניסתה לחזור לליגה הלאומית בעונה שלאחר מכן, אך סיימה לאחר מכבי פתח תקווה ומכבי יבנה. בעונה שלאחר מכן היא סיימה במרכז הטבלה. ב-1993 ירדה הקבוצה לליגה השלישית לראשונה בתולדותיה, לאחר שהפסידה במחזור האחרון להפועל אשדוד אף על פי שהייתה זקוקה לתיקו. היא חזרה לליגה השנייה כעבור עונה אחת. ב-1998 היא ירדה פעם נוספת לליגה א'. באותה עונה החליטה ההתאחדות לכדורגל בישראל על שינוי במבנה הליגות ועל הקמת ליגת העל. בעקבות השינוי הקבוצה הייתה צריכה לסיים באחד משני המקומות הראשונים בליגה א' על מנת לחזור לליגה הארצית. רמת גן סיימה במקום השני, והצליחה להעפיל לליגה הארצית החדשה. הקבוצה זכתה בגביע הטוטו בעונה הראשונה (1999/2000) שבה הופעל גם בליגה הארצית (השלישית), לאחר ניצחון 4–5 על הפועל רעננה ועל אף שפיגרה 1–4. בסוף אותה עונה היא חזרה לליגה הלאומית (הליגה השנייה). אף על פי שנחשבה לאחת הקבוצות החלשות בליגה היא הצליחה להפתיע ולסיים במקום הרביעי. למרות ציפיות גבוהות לקראת העונה השנייה בליגה הלאומית הקבוצה הסתבכה בתחתית הליגה. המאמן מוטי איוניר פוטר חודש לפני סיום העונה, והוחלף על ידי אלי כהן שהעלה את הקבוצה מליגה א' לליגה הלאומית. במחזור האחרון פגשה רמת גן את מכבי הרצליה (קבוצתו הקודמת של כהן), גברה עליה 2–3, נשארה בליגה ומנעה מהרצליה להעפיל לליגת העל. גביע ראשון בשנת 2003 חוללה הקבוצה הפתעה כשהצליחה לזכות בגביע המדינה בעודה משחקת בליגה השנייה, והייתה לקבוצה הראשונה (והיחידה, נכון ל-2023) מהליגה השנייה שעושה זאת. במשחק הראשון ניצחה את הפועל ירושלים בבעיטות הכרעה, וכך עשתה גם בשמינית הגמר מול מכבי פתח תקווה. בשלב רבע הגמר ניצחה הקבוצה 0–1 את בני סכנין, ולראשונה מאז 1958 העפילה לחצי הגמר. ב-13 במאי 2003 שיחקה הקבוצה בחצי הגמר מול מכבי תל אביב, ודקה אחת לסיום המשחק כבש שרון אביטן את שער הניצחון (1–2), והוביל את קבוצתו לגמר. משחק הגמר נערך ב-27 במאי, ובו התמודדה רמת גן מול הפועל באר שבע. במחצית השנייה הבקיע אופיר חלוואני את השער הראשון לטובת רמת גן, אך באר שבע הצליחה להשוות את התוצאה 3 דקות לפני הסיום. גם ההארכה הסתיימה בתיקו 1–1, ובדו-קרב הפנדלים ניצחה רמת גן בתוצאה 4–5, לאחר בעיטה של ליעד טפר שנכנס למשחק דקות אחדות לפני תום ההארכה. ב-23 במאי, ארבעה ימים לפני הגמר, הצליחה הקבוצה להימנע מירידה לליגה הארצית. הינצלות מפירוק מצבה של הקבוצה התדרדר לאחר הזכייה בגביע. רוב הסגל התחלף כיוון ששחקנים רבים שאפו להתקדם לקבוצה יותר בכירה, והקבוצה הודחה בסיבוב הראשון של גביע אופ"א (אליו העפילה אוטומטית) על ידי לבסקי סופיה מבולגריה. אלי כהן פוטר באמצע העונה, ולאחר מכן הקבוצה התדרדרה עד למקום האחרון וירדה לליגה הארצית. היא לא הצליחה לחזור לליגה הלאומית, סיימה במקום השמיני ואף הפסידה בגמר גביע הטוטו של הליגה הארצית להפועל אשקלון. בקיץ 2005 מונה לקבוצה מפרק, והיא פתחה את עונת 2005/2006 עם מינוס תשע נקודות כיוון שמינוי מפרק הוא עבירה על תקנון ההתאחדות. היא הצליחה לזכות בגביע הטוטו של הליגה הארצית לאחר ניצחון 0–2 על מכבי טירת כרמל. הקבוצה נרכשה על ידי האוהד ירון קוריס ב-1 במרץ 2006, ואליו הצטרפו אנשי עסקים אחדים ובהם יגאל כוכבי ששיחק בקבוצה בשנות ה-70. באמצע העונה היא הייתה במרחק של 13 נקודות מהמקום ה-10, ורק במחזור האחרון הבטיחה את הישארותה לאחר ניצחון על מכבי אחי נצרת. לולא הפחתת הנקודות היא הייתה עשויה לסיים במקום ה-4. את העונה הבאה פתחה הקבוצה בצורה טובה, והחל מהמחזור השישי דורגה במקום הראשון. במחזור ה-29 ניצחה הקבוצה את מכבי טירת כרמל והבטיחה את חזרתה לליגה הלאומית לאחר שלוש שנים. במקביל, היא הצליחה להגן על זכייתה בגביע הטוטו של הליגה הארצית לאחר שגברה בגמר על סקציה נס ציונה 1–0 לאחר הארכה. בגביע המדינה העפילה הקבוצה עד לשלב חצי הגמר תוך שהיא מדיחה את הפועל כפר סבא ואת מכבי חיפה בשמינית הגמר וברבע הגמר בהתאמה. בחצי הגמר היא הפסידה להפועל אשקלון מתחתית הליגה הלאומית בתוצאה 0–1. הקבוצה לא שיחקה היטב בתחילת עונת 2007/2008, ורק לאחר הגעתם של אבי סופר, שי בנאי ושי רביבו בפגרת החורף היא הפגינה שיפור ברמת המשחק, וצברה 8 ניצחונות מתוך תשעה משחקים בתחילת הסיבוב השני. היא אף העפילה לשמינית גמר גביע המדינה, בו הודחה על ידי יריבתה הכח רמת גן. לאחר מכן נחלשה רמת המשחק של הקבוצה והיא סיימה במקום השישי. סגל הקבוצה עבר שינויים רבים לקראת עונת 2008/2009, והיא פתחה את העונה בצורה בינונית עם 5 ניצחונות מ-7 משחקים אך רק עם 14 נקודות ב-10 המשחקים הבאים. הסגל חוזק בינואר עם הגעתם של קרלוס צ'קאנה ואסי דומב. היא הודחה בסיבוב ט' של גביע המדינה לאחר הפסד למכבי חיפה, ולאחר שחזרה לשחק בליגה החלה לצבור נקודות ולפתוח פער מהמקום ה-6 המוביל למבחנים לעלייה לליגת העל. ב-8 במאי 2009 היא הבטיחה את עלייתה לאחר ניצחון ביתי 1–3 על הפועל רמת השרון, וחזרה לליגה לאחר היעדרות של שני עשורים. בסיום המשחקים הסדירים של עונת דורגה הקבוצה במקום ה-11, אך בעקבות הפעלת שיטת הקיזוז הנקודות לחצי ובעיות ניהוליות שונות היא ירדה עד למקום ה-14, והבטיחה את הישארותה בליגה רק במשחק הפלייאוף מול הפועל כפר סבא. קיץ 2010 התאפיין בחוסר ודאות כלכלית ומקצועית בעקבות החובות הכספיים. ב-30 ביוני הודיע הבעלים ירון קוריס כי הקבוצה תמשיך לשחק לאחר כיסוי החובות על ידי נותני החסות שלה, וכי הוא עצמו עוזב את הקבוצה לאחר ארבע שנים. ניהול הקבוצה הועבר לידי קבוצת ניהול בראשות שחר בן עמי ונתן דטנר. בנוסף לכך עזב יובל נעים לאחר חמש שנים בתפקיד המאמן, והוחלף על ידי שלומי דורה. העשור השני של המאה ה-21 ב-15 בנובמבר 2010 פוטר דורה מתפקיד מאמן הקבוצה עקב מיקום הקבוצה במקום האחרון בטבלת ליגת העל מזה זמן רב, ובמקומו מונה צביקה צמח לתפקיד מאמן הקבוצה. בינואר 2011 התפטר צמח מאימון הקבוצה, ובפברואר מונה במקומו ירון הוכנבוים. בתום העונה ירדה הקבוצה לליגה הלאומית לאחר שתי עונות רצופות בליגת העל. במקומו של הוכנבוים, מונה פרדי דוד לתפקיד מאמן הקבוצה. ב-14 בדצמבר 2011 זכתה הקבוצה בגביע הטוטו של הליגה הלאומית, לאחר שניצחה 0–1 את מכבי עירוני בת ים. ב-18 במאי 2012 עלתה הקבוצה בחזרה לליגת העל, לאחר שניצחה 0–2 את הפועל בני לוד במשחק שהכריע מי מבין הקבוצות תעלה לליגת העל. הקבוצה לא פתחה טוב את עונת ובתום עשרה מחזורים צברה הקבוצה 7 נקודות וניצחון בודד, מה שהוביל לסיום דרכו של פרדי דוד בקבוצה. בעקבות כך חזר אלי כהן לאמן את הקבוצה תשע שנים לאחר שפוטר ממנה. ב-27 באפריל 2013, לאחר עונה אחת בליגת העל, ירדה הקבוצה בחזרה לליגה הלאומית, לאחר שהפסידה 1–2 להפועל עכו. כעבור 11 ימים, זכתה הקבוצה בגביע המדינה בפעם השנייה בתולדותיה, כאשר ניצחה במשחק הגמר את עירוני קריית שמונה בתוצאה 2–4 בבעיטות הכרעה. הייתה זו הפעם הראשונה בה קבוצה זוכה בגביע המדינה באותה עונה בה היא יורדת לליגת המשנה. ב-29 במאי 2013 הועברה הבעלות על הקבוצה ממשפחת ארקין ליהודה דולינר. לאחר מכן מונה למאמן אריק גילרוביץ', ששיחק בעבר בקבוצה. ב-1 באוגוסט התמודדה הקבוצה בסיבוב השלישי במוקדמות הליגה האירופית במשחק חוץ נגד קבוצת אשטוריל מפורטוגל, שהסתיים בתוצאה 0–0. במשחק הגומלין, שנערך באצטדיון רמת גן אשטוריל ניצחה 0–1 והדיחה את הקבוצה מהמשך הטורניר. לאחר שהקבוצה פתחה את העונה בליגה הלאומית עם ארבעה הפסדים בששת המחזורים הראשונים, פוטר גילרוביץ' מתפקידו ובמקומו מונה גיא לוי למאמן הקבוצה. ב-25 בפברואר 2014 פוטר לוי, ובמקומו מונה למאמן תמיר בן עמי, קפטן הקבוצה בעבר. בתום העונה החליט דולינר להעביר את הבעלות על המועדון. באוקטובר 2014 פוטר בן עמי לאחר שהקבוצה נקלעה לתחתית הליגה הלאומית, ובמקומו מונה דני גולן למאמן הקבוצה אשר הצליח להביא את הקבוצה מהמקום האחרון אל הפלייאוף העליון והקבוצה סיימה את העונה במקום השישי. עונה לאחר מכן סיימה הקבוצה במקום השלישי. בעונת העפילה הקבוצה לגמר גביע הטוטו לליגה הלאומית, בו נוצחה על ידי מכבי שעריים. בנוסף העפילה לחצי גמר גביע המדינה לאחר שהדיחה את הפועל חיפה מליגת העל ברבע הגמר, ובחצי הגמר הפסידה לבני יהודה תל אביב. את העונה היא סיימה במקום הרביעי בלאומית. בקיץ 2017 מונה אריק בנדו למאמן הקבוצה כשחתם לעונה אחת, אך באוקטובר 2017 פוטר מתפקידו. מי שהחליפו היה עוזר המאמן פטריסיו סייג, אך גם הוא פוטר בדצמבר, לאחר שהקבוצה הובסה בגמר גביע הטוטו בידי הפועל עפולה וגם עקב מצבה הגרוע של הקבוצה. לאחר המאמן הזמני איציק ברוך, ששימש גם כמאמן קבוצת הנוער של המועדון, מונה ב-24 בפברואר 2018 דני גולן כמאמן בקבוצה. את עונת 2017/2018 סיימה הקבוצה במקום ה-13, שהבטיח לקבוצה מקום בליגה הלאומית לעונה נוספת. ארבעה מחזורים לאחר שהחלה עונת 2018/2019 פוטר דני גולן מתפקידו לאחר פתיחת עונה מאכזבת שבה הקבוצה השיגה נקודת ליגה אחת בלבד מול שלושה הפסדים ובמקומו מונה ניר ברקוביץ'. בתום 20 מחזורים התפטר ברקוביץ' מהקבוצה ובמקומו מונה בני בן זקן. את העונה סיימה הקבוצה במקום השמיני, בפלייאוף העליון של הליגה הלאומית. ב-23 בספטמבר 2019 זכתה הקבוצה בגביע הטוטו של הליגה הלאומית לעונת 2019/2020, השני שלה בהיסטוריה, לאחר ניצחון 1:2 על בני סכנין בגמר. הקבוצה סיימה את הסיבוב הראשון של עונת 2019/2020 במקום ה-11 אך פתחה את הסיבוב השני עם ארבעה ניצחונות רצופים, כולל ניצחון על מכבי פתח תקווה באצטדיון המושבה, אך לאחר מכן לא ניצחה הקבוצה בחמשת המשחקים הבאים ובמחזור ה-24 הובסה הקבוצה בביתה בידי 1–5 על ידי בני סכנין. כתוצאה מכך פוטר בני בן זקן ובמקומו מונה עופר טסלפפה. שהוביל את הקבוצה לפלייאוף העליון, בו השיגה הקבוצה מאזן של חמישה ניצחונות והפסד אחד, וסיימה את העונה במקום השלישי בליגה. סגל השחקנים נכון ל-29 ביולי 2024 צוות מקצועי מאמן ראשי אורי גוטמןעוזר מאמן אייל ברוךמאמן שוערים שאול סמדג'המאמן כושר רותם בר יוסףמנהל מקצועי גילי ורמוט היריבות עם הכח הדרבי הראשון בין הפועל להכח רמת גן נערך ב-1964, והסתיים בניצחונה של הפועל בתוצאה 1–2. המשחקים בשנות ה-60 נחשבו למתוחים מאוד, ובאחד מהם נדקר סוס של המשטרה על ידי אוהד הכח. ב-1968 ניצחה הפועל בתוצאה 0–5, ולהכח הורחקו שלושה שחקנים. עונת 1968/1969 הייתה האחרונה שבה נערך דרבי רמת-גני בליגה הבכירה, וכל משחקי הדרבי שלאחר מכן נערכו בליגה השנייה. הדרבי הרמת גני נחשב משני לעומת משחקי דרבי אחרים כגון הדרבי של תל אביב, הדרבי של ירושלים והדרבי של חיפה. מקור כינוי הקבוצה אחד הכינויים הנפוצים לתושבי רמת גן (ולפעמים גם לתושבי גבעתיים) הוא "אורדונים" (צורת הרבים של "אורדון" - הכינוי שהודבק לקבוצת הכדורגל המקומית, הפועל רמת גן). איתן קרוק, איש המשק המיתולוגי ובעל הזיכיון על המזנון במכתש החל להשתמש במילה "אורדון" בשנות ה-60, מילה שלמעשה אומרת "בן אדם". מקור המילה מגיעה משכונת הקווקזים בדרום תל אביב (שפירא של היום) והייתה מזוהה עם הכח תל אביב (לימים הכח עמידר רמת גן) אבל קרוק שמע את המילה ואהב אותה לטענתו, ואז החל להגיד אותה בכל הזדמנות ולכל אחד. חלפו מספר שנים וקפטן קבוצת הנוער של הפועל רמת גן בשנת 1977, רוני זיידמן, סייע להשריש את המילה ומאז היא הפכה לכינוי של הקבוצה ואוהדיה. תארים אליפויות: זכייה (1): 1963/1964 גביע המדינה: זכייה (2): 2002/2003, 2012/2013 גביע הטוטו בליגת המשנה: זכייה (2): 2011/2012, 2019/2020 סגנות (4): 1987/1988, 1994/1995, 2016/2017, 2017/2018 גביע הטוטו בליגה השלישית: זכייה (3): 1999/2000, 2005/2006, 2006/2007 סגנות (1): 2004/2005 גביע הכ"ה לליגה א': סגנות (1): 1973 סטטיסטיקה שמאל\|ממוזער\|350px\|שוער הפועל רמת גן, אליעזר זולר (מימין) ושחקן הפועל פתח תקווה נחום סטלמך, במשחק בין הקבוצות ב-שנות ה-50 של המאה ה-20 נכון לעונת 2020/2021: עונות בליגה הראשונה: 20 עונות בליגה השנייה: 43 עונות בליגה השלישית: 6 מוקדמות הליגה האירופית: 2 (2003, 2013) מיקום הכי גבוה: אליפות ב-1964 מיקום הכי נמוך: 10 בליגה ארצית (הליגה השלישית) ב-2006 הניצחון הגבוה ביותר: 10–1 על מכבי ראשון לציון ב-1950 ההפסד הגבוה ביותר: 0–8 להפועל תל אביב ב-1953 הניצחון הגבוה ביותר בגביע המדינה: 20–0 על הפועל עין כרם ב-1963 ההפסד הגבוה ביותר בגביע המדינה: 1–6 להפועל פתח תקווה ב-1946 הקבוצה היחידה שזכתה בגביע המדינה בעודה משחקת בליגת המשנה (2003) הקבוצה היחידה שזכתה בגביע המדינה וירדה ליגה באותה שנה (2013) מלך שערי הקבוצה בליגה הבכירה: ראובן כהן, 60 שערים מלך שערי הקבוצה בכל הזמנים: ראובן כהן, 85 שערים שיאן ההופעות בליגה הבכירה: ראובן כהן, 229 הופעות שיאן ההופעות בכל הזמנים: תמיר בן עמי, 395 הופעות שיאן ההופעות בנבחרת ישראל: חנוך מורדכוביץ', 16 הופעות שיאני ההופעות להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי הפועל רמת גן, נכון ל-2013 להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"מס'שםעמדהקריירה בהפועל רמת גןהופעותשערים1תמיר בן עמימגן שמאלי1997 – 2013395202אבי ברשצקיבלם1980 – 199932673ראובן כהןחלוץ1955 – 1969299854מוטי בייטנרקשר/מגן1978 – 1990273175צבי היימןקשר1960 – 1976264396אבי בוקסנבויםבלם1972 – 198425267רוני לויקשר1965 – 1975251138דני קאופמןקשר1971 – 198124189אלדר שפלרבלם1993 – 20022301310שוקי דנישבסקיקשר1969 – 197721747 בעשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה. שיאני השערים להלן עשרת השחקנים שכבשו את מספר שערי הליגה הרב ביותר במדי הפועל רמת גן, נכון ל-2001. להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"מס'שםעמדהקריירה בהפועל רמת גןהופעותשעריםיחס שערים למשחק1ראובן כהןחלוץ1955 – 1969299850.282תומר ברזיליחלוץ1991 – 2000180690.383שלמה לויחלוץ1962 – 1965100650.654שאול חייקחלוץ1973 – 197689590.665שמואל אונגרחלוץ1938 – 1952100580.586חיים צ'יריקקשר1969 – 1975127530.427משה רסקיןחלוץ1938 – 1954140510.368מיקי ממןחלוץ1988 – 200178490.639כתב ששוןחלוץ1961 – 1970210490.2310שוקי דנישבסקיקשר1969 – 1977217470.22 בעשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה. שחקני עבר בולטים ראו גם: :קטגוריה:כדורגלני הפועל רמת גן מאמנים להלן רשימת המאמנים של הפועל רמת-גן לאורך שנותיה: להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה" שם שנים הערות משה פוליאקוב 1935 חיים (הנס) רייך 1935–1939 איזידור זינגר 1939–1946 חיים (הנס) רייך 1946–1947 שלמה פוליאקוב 1947–1951 עמנואל ספקטור (גלילי) 1951–1952 צבי (דוקטור) ארליך 1952 עמנואל ספקטור (גלילי) 1952–1953 ג'ק ששטקובניק 1953 עמנואל ספקטור (גלילי) 1953 מוניה גושן 1953–1955 חיים רייך 1955–1956 משה וארון 1956–1959 הרצל פריצנר 1959–1961 ירידה לליגה השנייה (1959/1960) משה וארון 1961–1962 דוד שווייצר 1962–1965 עלייה לליגה הראשונה (1962/1963) אליפות המדינה (1963/64) משה ליטבק 1965–1966 דוד שווייצר 1966–1968 יחיאל מור 1968–1969 ירידה לליגה השנייה (1968/1969) ראובן כהן 1969–1970 אברהם בנדורי 1970–1971 דוד פרקש 1971–1972 אמנון רז 1972–1973 ניסים בכר 1973–1975 בני קונפורטי 1975 אורי וינברג 1975–1976 שמעון בן יהונתן 1976–1977 חנוך מורדכוביץ 1977–1978 שמואל ברוך 1978–1979 ליאון קונסטנטינובסקי 1979–1981 עלייה לליגה הראשונה (1979/1980) ירידה לליגה השנייה (1980/1981) אליעזר שפיגל 1981–1982 עלייה לליגה הראשונה (1981/1982) שמעון בן יהונתן 1982–1983 ירידה לליגה השנייה (1982/1983) ניסים בכר 1983–1984 יצחק ויסוקר 1984–1985 עמיר קופלר 1985–1986 שמעון בן יהונתן 1986 רוני לוי 1986 מאמן זמני מיכאל "לופא" קדוש 1986–1987 משה מאירי 1987–1988 ליאון קונסטנטינובסקי 1988–1989 עלייה לליגה הראשונה (1988/1989) דרור קשטן 1989–1990 ירידה לליגה השנייה (1989/1990) דוד שווייצר 1990–1991 משה מאירי 1991–1992 דרור בר-נור 1992–1993 ירידה לליגה השלישית (1992/1993) אהרון קפיטולניק 1993 אבי בוקסנבאום 1993–1995 עלייה לליגה השנייה (1993/1994) ראובן כהן 1995–1996 אשר מסינג 1996–1997 דוד קרקו פס 1997–1998 אילן הרפז 1998 ירידה לליגה השלישית (1997/1998) אלי כהן 1998–2001 עלייה לליגה השנייה (1999/2000) מחזיקת גביע הטוטו לליגה השלישית (1999/2000) שם שנים הערות מוטי איווניר 2001–2002 אלי כהן 2002–2003 מחזיקת גביע המדינה (2002/2003) ירון הוכנבוים 2003 איציק ברוך 2003–2004 ירידה לליגה השלישית (2003/2004) איציק עובדיה 2004–2005 רפי בוסקילה 2005 נסים כהן 2005 יובל נעים 2005–2010 מחזיקת גביע הטוטו לליגה השלישית (2005/2006) מחזיקת גביע הטוטו לליגה השלישית (2006/2007) עלייה לליגה השנייה (2006/2007) עלייה לליגה הראשונה (2008/2009) שלומי דורה 2010 צביקה צמח 2010–2011 איציק ברוך 2011 ירון הוכנבוים 2011 ירידה לליגה השנייה (2010/2011) פרדי דוד 2011 – 2012 מחזיקת גביע הטוטו לליגה השנייה (2011/2012) עלייה לליגה הראשונה (2011/2012) אלי כהן 2012 – 2013 ירידה לליגה השנייה (2012/2013) מחזיקת גביע המדינה (2012/2013) אריק גילרוביץ' 2013 גיא לוי 2013–2014 תמיר בן עמי 2014 דני גולן 2014–2016 פטריסיו סייג 2016 ליאור זדה 2016–2017 אריק בנדו 2017 פטריסיו סייג 2017 דני גולן 2018 ניר ברקוביץ' 2018–2019 בני בן זקן 2019–2020 מחזיקת גביע הטוטו של הליגה הלאומית (2019/2020) עופר טסלפפה 2020–2021 ליאור זדה 2021 רוני אוואט 2021–2022 דור לוי 2022–2023 אורי גוטמן 2023– ראו גם הדרבי של רמת גן קישורים חיצוניים אתר המכתש, אתר האוהדים של הפועל רמת גן גבעתיים הערות שוליים קטגוריה:קבוצות כדורגל ישראליות קטגוריה:קבוצות כדורגל ששיחקו בליגה הבכירה בישראל רמת גן גבעתיים קטגוריה:גבעתיים: ספורט קטגוריה:הפועל רמת גן קטגוריה:קבוצות כדורגל שזכו באליפות ישראל קטגוריה:קבוצות כדורגל שהוקמו ב-1927 קטגוריה:היישוב: כדורגל קטגוריה:היישוב: מועדוני ספורט	2024-10-09T08:25:57
דוד שווייצר	דוד (דוביד) שווייצר (18 ביולי 1925 - 17 באוגוסט 1997) היה כדורגלן ומאמן ישראלי, מאמנה של נבחרת ישראל בכדורגל בשנים 1973–1977. קריירה קריירה כשחקן שווייצר החל את דרכו כשחקן כדורסל ולפני קום המדינה שיחק בקבוצת הפועל תל אביב, טרם הקמת הליגה. במקביל החל שוויצר גם לשחק כדורגל בהפועל הצפון תל אביב, שהייתה קבוצת בת של הפועל תל אביב, ויחד עם אשר בלוט ושחקנים צעירים נוספים העפיל עם הקבוצה לליגה הבכירה. כשפרצה מלחמת העצמאות הופסקה הליגה, ולאחר שנפצע במלחמה נטש שווייצר את הכדורסל והפך לשחקן הרכב קבוע בהפועל תל אביב, במדיה שיחק כמגן ימני עד שנת 1955, לצידם של יעקב חודורוב ורחביה רוזנבוים. ב-10 באוקטובר 1953 הבקיע את שערו היחיד במדי הקבוצה, במשחק מול הפועל רמת-גן גבעתיים. לאחר שעזב את הפועל תל אביב עבר לשחק בהפועל חיפה, שם החל גם לאמן את קבוצת הנוער של המועדון וזכה איתה באליפות הארצית לנוער בשנת 1956. בעונה שלאחר מכן הוא קודם לתפקיד מאמן הבוגרים של הפועל חיפה והמשיך גם לשחק בקבוצה. לאמר מכן יצא להשתלמות מאמנים בבית הספר הגבוה לספורט בקלן שבגרמניה. כשחזר לארץ שימש כמאמן-שחקן בהפועל קריית חיים. בנבחרת ישראל הופיע לראשונה ב-30 ביולי 1949, במשחק ידידות מול נבחרת קפריסין. שוויצר הופיע במדי נבחרת ישראל גם במוקדמות מונדיאל 1950 ומוקדמות מונדיאל 1954, ובסך הכל רשם 6 הופעות במדי הנבחרת. ב-1 במאי 1954 ערך את הופעתו האחרונה בנבחרת, במשחק ידידות ביוהנסבורג מול נבחרת דרום אפריקה. קריירה כמאמן לאחר פרישתו ממשחק פעיל הוא הפך למאמן כדורגל מצליח, והוא אף אימן את נבחרת ישראל. כמאמן נודע שווייצר בערמומיותו הרבה, בטקטיקה הגנתית בדרך כלל וביכולתו להפיק את המיטב גם מקבוצות שחקנים שאיכותן מוגבלת. "דוביד משיג תוצאות" הייתה הסיסמה הנפוצה ביחס אליו. בשנות ה־80 הדביק לו העיתון "חדשות" את הכינוי "הכריש", בכוונה לציין את יכולתו הגדולה להשיג את הניצחון בכל דרך אפשרית. הכינוי דבק בו לשנים רבות. שווייצר נודע במשפטו "כולם עובדים על כולם", ונחשב לביקורתי. בין הישגיו הבולטים כמאמן: העלאתה של הפועל רמת-גן גבעתיים ללאומית וזכייה באליפות בעונתה הראשונה בליגה הבכירה (1964). בלטו אז בקבוצה שלמה לוי והשוער יעקב חודורוב. זכייה באליפות כמאמן הפועל תל אביב (1966), כשתחתיו מככבים בקבוצה גדעון טיש, שייע פייגנבוים, יחזקאל חזום וג'ורג' בורבה. זכייה בגביע המדינה כמאמן הכח מכבי רמת גן בשנת 1969. זכייה באליפות עם מכבי תל אביב בשנת 1970, כשתחתיו מככבים גיורא שפיגל וצבי רוזן. היה המאמן הראשון שזכה באליפות הן עם הפועל תל אביב והן עם מכבי תל אביב (אחריו עשו זאת יצחק שניאור ודרור קשטן). הובלת מכבי נתניה לזכייה באליפות הראשונה בתולדותיה (1971), כשתחתיו מככבים מרדכי שפיגלר ושרגא בר. זכייה באליפויות עם הפועל תל אביב בשנים 1981 ו-1986, כשתחתיו מככבים רפעת טורק, משה סיני, אלי כהן, גילי לנדאו, שבתאי לוי ומוריס ז'אנו. הובלת בית"ר ירושלים למקום השני בשנת 1984, כאשר בית"ר הובילה את הליגה במקום הראשון ברוב מהלך העונה, והפסידה את האליפות למכבי חיפה במחזור האחרון, ולגביע המדינה עם בית"ר בשנת 1985, כשתחתיו מככבים אורי מלמיליאן, אלי אוחנה ויוסי מזרחי. העלאת הפועל תל אביב מהליגה הארצית ללאומית בשנת 1990. עם נבחרת ישראל זכייה באליפות אסיה לנוער בבנגקוק בשנת 1972 (עם נבחרת הנוער). העפלה למשחק גמר משחקי אסיה שנערך בטהראן בשנת 1974 שבו הפסידה ישראל 1:0 לנבחרת איראן. העפלה לרבע גמר בטורניר הכדורגל באולימפיאדה שנערכה במונטריאול בשנת 1976. בסך הכל זכה שווייצר ב-6 אליפויות (בהן 3 עם הפועל תל אביב), ופעמיים בגביע מדינה. בתחילת שנות ה-90 ירדה קרנו של שווייצר, והוא בחר לפרוש מאימון פעיל. תארים כמאמן הפועל רמת-גן גבעתיים אליפות ישראל (1): 1963/1964 הפועל תל אביב אליפות ישראל (3): 1965/1966, 1980/1981, 1985/1986 הכח מכבי רמת גן גביע המדינה (1): 1968/1969 מכבי תל אביב אליפות ישראל (1): 1969/1970 מכבי נתניה אליפות ישראל (1): 1970/1971 בית"ר ירושלים גביע המדינה (1): 1984/1985 נבחרת ישראל העפלה לגמר למשחקי אסיה (כדורגל) (1): 1974 העפלה לרבע גמר אולימפיאדה (כדורגל) (1): 1976 נבחרת הנוער אליפות אסיה לנוער (1): 1972 חיים אישיים בשנות ה-50 של המאה ה-20 היה שווייצר אחראי על מעבדת הצילום של השב"כ. לאחר פרישתו מאימון החל שווייצר לעבוד כפרשן במשחקי הליגה בטלוויזיה ובתוכנית הרדיו "שירים ושערים". ב-1989 השתתף בסרטו של יוסי זומר "רסיסים" בתפקיד של מאמן כושר. בשנת 2006, 9 שנים לאחר מותו, החליטה עיריית תל אביב-יפו לקרוא לרחוב ביפו על שמו. בנו, מושיק שווייצר, כדורגלן עבר ששיחק במכבי תל אביב, בהפועל פתח תקווה ובנבחרת ישראל, כאשר דוד שווייצר היה מאמן הנבחרת. קישורים חיצוניים עמוד השחקן של דוד שווייצר באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל דף המאמן של דוד שווייצר באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל אשר גולדברג, 'דוביד' - מר כדורגל, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 20 במאי 2011 דוד שוויצר באתר הויקי של הפועל חיפה הערות שוליים קטגוריה:כדורגלנים ארץ-ישראלים קטגוריה:מגני כדורגל ארץ-ישראלים קטגוריה:כדורגלני הפועל תל אביב קטגוריה:כדורגלני הפועל חיפה קטגוריה:כדורגלני נבחרת ישראל קטגוריה:מאמני נבחרת ישראל בכדורגל קטגוריה:מאמני הפועל תל אביב קטגוריה:מאמני הפועל רמת גן קטגוריה:מאמני הכח רמת גן קטגוריה:מאמני מכבי תל אביב קטגוריה:מאמני מכבי נתניה קטגוריה:מאמני הפועל חיפה קטגוריה:מאמני בית"ר ירושלים קטגוריה:מאמני הפועל ירושלים קטגוריה:מאמני הפועל פתח תקווה קטגוריה:מאמני הפועל אשדוד קטגוריה:מאמני מכבי יפו קטגוריה:מאמני הפועל מחנה יהודה קטגוריה:תל אביב-יפו: כדורגלנים קטגוריה:אנשי השב"כ קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות ירקון קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1925 קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1997	2024-10-03T15:11:52
פאריטה	ממוזער\|298x298px\|אוניית המעפילים פאריטה מול חופי תל אביב, 1939. צילום: רודי וייסנשטיין, הצלמניה פאריטה הייתה אוניית מעפילים בארגון התנועה הרוויזיוניסטית במסגרת עליית אף על פי של תנועת בית"ר. יצאה לדרך בסוף חודש יוני 1939 מנמל סט ליד מרסיי בצרפת, כשעל סיפונה כ-400 מעפילים. משם היא עברה ב-12 ביולי 1939 מנמל קונסטנצה שבים השחור, כשעל סיפונה 857 בית"רים מגרמניה, אוסטריה, פולין ומרומניה שנחלצו מאירופה. מסעה של פאריטה תוכנן להימשך כשבוע, אך נמשך 42 יום. לאחר תלאות רבות, כמעט ללא מזון ומים, הגיעה הספינה לחופי תל אביב ב-22 באוגוסט 1939. הספינה הונחתה ונתקעה כחמישים מטר מהחוף. המעפילים הורדו ונעצרו על ידי הבריטים. כעשרה ימים לאחר מכן קיבלו סרטיפיקטים ושוחררו. היסטוריה ההכנות להפלגה עם כניסתו של הצבא הגרמני לפראג במרץ 1939, עבר אליהו גלעזר לפריז, הוא ואברהם ("אברשה") סטבסקי (שהואשם וזוכה מרצח ארלוזורוב וב-1948 היה מהרוגי אלטלנה), מפעילי ארגון העלייה, איתרו בנמל סט סמוך למרסיי ספינת משא של פחם בנפח של כ-1300 טון נושאת דגל פנמה. הספינה נרכשה מבעליה היווניים והותאמה ליעודה החדש על ידי קבוצה של כ-25 עולים במשך שלושה שבועות: נבנו בה דרגשים צרים, מטבח וחדרי שירותים לקליטת 800 נוסעים. למפקד הספינה התמנה יצחק ליבוביץ' – אריאל (בכינויו המחתרתי: "ארווין"). כשפנו למלא את הספינה במועמדים לעלייה, מעפילים, נתקלו בקושי למלאה. מעטים היו אנשים מצרפת שהיו מוכנים לנטוש הכל על מנת לעלות לארץ. לכן, פנו גם למדינות השכנות על מנת למלא את הספינה. הבעיה הייתה כיצד להעביר את המועמדים לעלייה לפריז ומשם להעלותם על סיפון האונייה במרסיי. הצרפתים היו מוכנים לתת ויזות מעבר בתנאי שהעולים יוכיחו שיש להם ויזות כניסה לארץ היעד. מובן שכניסה בלתי חוקית לארץ-ישראל לא סיפקה את ממשלת צרפת, ומאחר שלא ניתן היה להשיג ויזות כניסה לארץ אחרת, הוחלט להעביר את העולים לפריז באופן בלתי חוקי. בעזרת מרדכי וולף רוטנברג - נציב בית"ר בצרפת ואנשי בית"ר הצרפתיים, שהיו מעורבים בתכנון ההפלגה, החלו למלא את הספינה. קבוצות של פליטים יהודים מגרמניה ומאוסטריה הבריחו את הגבול משווייץ, בלגיה והולנד. הם הגיעו לאזור מרסיי ושוכנו בבתי מלון (אלה כונו "הקבוצה הצרפתית"). את הקבוצה משווייץ הוביל ד"ר ראובן הכט (לימים בעל ממגורות דגון בחיפה). מפריז הועברו העולים למרסיי, שם הועלו על סירות שהביאו אותם אל האונייה. במקביל נאספו באחריותו של סטבסקי קבוצות של ביתרים וצעירים אחרים מפולין ("הקבוצה הפולנית") ורומניה ("הקבוצה הרומנית") בקונסטנצה שבים השחור. לקראת סוף יוני 1939 הפליגה הספינה בחשאי מהנמל ועגנה מעבר למצודת איף. הקבוצה הצרפתית הפליגה בסירות מהחוף ולאחר שהתמקמה בספינה הפליגה פאריטה לים השחור. בליל 12 ביולי עלו הקבוצות הפולנית והרומנית על סיפונה של פאריטה ומיד הורדו לבטן האונייה לקראת ההפלגה. על החוף נפרד מהם נציב בית"ר בפולין – מנחם בגין. מהלך ההפלגה קונסטנצה - איסכנדרון ההפלגה תוכננה להימשך כשישה ימים. הספינה אמורה הייתה לפגוש בדרך ספינות קלות שיפזרו את המעפילים בחשאי בחופי ארץ ישראל. המפגש המתוכנן לא יצא לפועל. הם המתינו בנקודת המפגש ארבעה ימים עד שהאוכל והמים אזלו. הספינה, שלא היו עליה אמצעי קשר חיצוניים הפליגה לבסוף לנמל אלכסנדרטה (איסכנדרון) בדרומה של טורקיה שהועברה באותם ימים מסוריה שבשליטת המנדט הצרפתי לשליטת טורקיה. שם קיוו ליצור קשר עם מרכז העלייה וכן להצטייד במים ובמזון. בכסף שאספו הנוסעים נקנו מעט מצרכי המזון ומים. אך שלטונות הנמל הורו לספינה לעזוב והיא יצאה לדרכה. רודוס ביום 31 ביולי הגיעה הספינה לרודוס. האי היה אז בשליטת איטליה וגם כאן קיבלו הוראה מידית לעזוב, אך המעפילים סירבו בדרישה למזון ומים. תשועתם באה מספינת "מרקו פולו", ספינת טיולים מפוארת שעגנה בסמוך ותייריה יכלו לראות את הנעשה על אוניית המעפילים. אחת התיירות, יהודייה אמריקנית, קנתה מים, מזון, אבטיחים ובירה, ובאמצעות שתי סירות שלחה אותם כמתנה למעפילים. ב-2 באוגוסט השתלטו מלחי ספינת מלחמה של הצי האיטלקי על האונייה, והכריחו את רב החובל להרים עוגן ולהפליג לים הפתוח. איזמיר ב-8 באוגוסט הגיע "פאריטה" לנמל איזמיר ושוב נדרשו על ידי שלטונות טורקיה לעזוב את הנמל. המעפילים הרעבים והתשושים תבעו ממשטרת טורקיה ושלטונות הנמל לקבל מזון, מים ופחם לספינה. כשאלה החלו להתנות קבלת האספקה בדרישה ליציאת הספינה מהנמל, פתחו מאות המעפילים במאבק. קבוצה אחת התגודדה סביב כננת העוגן למנוע הרמתו. קבוצה שנייה הפגינה בצעקות ובהנפת שלטים בשפות רבות, לרבות בדרישה ללחם ומים (בטורקית: "אֶקמֶק, סוּ"). קבוצה אחרונה התארגנה לרדת בשחייה לחוף. לאחר משא ומתן שניהל נציג משרד ההעפלה שהגיע במטוס שכור למקום, התרצו שלטונות הנמל וכל האספקה הדרושה הועלתה לסיפון האונייה. תל אביב שמאל\|ממוזער\|250px\|ידיעה בעיתון על האונייה למחרת הגעתה לחופי ארץ ישראל לאחר טלטולים בים במסע שארך 42 יום, ולאחר שנואשו מפגישה עם ספינות קלות, שאמורות היו לפוגשם ולהוריד את המעפילים אל החוף, הורו מפקדי הספינה לרב החובל ולדימיר ניקולאייביץ' להשיטה ישירות לחוף תל אביב. כשהתקרבו למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל סירב רב החובל להמשיך בשל חששו מהבריטים. מפקדי הספינה כלאו אותו בחדרו והאונייה הופעלה על ידי שני בית"רים – אברהם (אברשה) בש ויוסף חבקינס – שקיבלו את הכשרתם כימאים בספינת הלימוד "תיאודור הרצל", ספינת הלימודים של בית"ר. הספינה, נושאת דגל כחול לבן, שטה במלוא כוח המנוע לחוף תל אביב ועלתה על שרטון מול מלון "ריץ" (אזור מלון דן תל אביב של ימינו). המעפילים הורדו לחוף בליל ה-22 באוגוסט 1939, שבוע ימים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בבוקר למחרת הגיעו לחוף רבבות מתושבי העיר לקבל את פני המעפילים במזון, שוקולד וסיגריות. הנוסעים הורדו על ידי הבריטים, רוכזו במלון "ריץ'" ובקפה "סאבוי", ולאחר קבלת טיפול רפואי מאנשי מגן דוד אדום הועברו למעצר במחנה הצבאי בסרפנד (צריפין). הנוסעים שהו עשרה ימים במעצר, ובסופם הורשו להיכנס בשערי הארץ. הסרטיפיקטים שקיבלו מעפילי פאריטה נוכו ממכסת הסרטיפיקטים שהוקצו לכניסת יהודים לארץ ישראל המנדטורית על פי הספר הלבן. ממשלת המנדט העמידה את רב החובל ו-15 אנשי צוותו לדין בבית המשפט המחוזי ביפו, באשמת השתתפות בכניסה בלתי חוקית של 800 איש לארץ ישראל, ובאשמת שהותם של רב החובל ואנשי הצוות עצמם בארץ ישראל ללא היתר. הנאשמים, שהיו מיוצגים על ידי עורך הדין יעקב שמשון שפירא (לימים שר המשפטים בממשלת ישראל) הודו בפרט האישום השני של שהות בלתי חוקית בארץ, ונגזר עליהם בגינו עונש של חודש מאסר, בעוד שעל האישום הראשון והעיקרי הם טענו טענת "אין להשיב לאשמה", מאחר שלדבריהם הם נכלאו בספינה בהיותה מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל, ובעת כניסת הספינה בפועל לחופי הארץ, הם כבר סולקו מהובלת הספינה ולא הם שהכניסו את הספינה ונוסעיה לארץ. בית המשפט קיבל את הטיעון וזיכה את הנאשמים מן האישום. התובע הכללי של ממשלת המנדט הגיש ערעור על פסק הדין. ב-4 בינואר 1940 נערך הדיון בערעור בבית המשפט העליון בפני הרכב של שלושה שופטים בראשותו של זקן השופטים, הארי הרברט טראסטד. השופט טראסטד ושני חבריו, לאחר שמיעת טיעוניו של עו"ד שפירא, החליטו לזכות הנאשמים. שלד הספינה נותר מול מלון דן תל אביב, ובמשך מספר שנים שימש כנקודת ציון. במהרה פשטו עליו בוזזים שלקחו מכל הבא ליד. כן היוותה הספינה יעד לשחיינים. לאחר שנים אחדות, פוצץ שלד האונייה והוטבע למניעת סכנה למתרחצים. 250px\|ממוזער\|שמאל\|לוחית זיכרון ל"פאריטה" על חוף הים מול מלון דן שמאל\|ממוזער\|250px\|ציון זיכרון לנחיתת הספינה בחוף תל אביב ייצוגיה בתרבות כיסאו של קברניט הספינה פאריטה מוצג במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה. דגם האונייה ודגל הלאום המקורי שהונף עליה נמצאים במוזיאון האצ"ל בתל אביב. עמוד זיכרון הוצב בטיילת סמוך למלון דן בתל אביב, מול המקום בו נחתה הספינה. העמוד הוחלף בלוחית זיכרון הנמצאת על חוף הים מול מלון דן. קישורים חיצוניים האניה פאריטה, באתר "דעת", אנציקלופדיה יהודית פאריטה, באתר מוזיאון ההעפלה וחיל הים תמונה תושבי תל אביב צופים על החוף בספינת המעפילים "פאריטה" צילומים של האונייה פאריטה, בארכיון מכון ז'בוטינסקי עצורי האונייה פאריטה משוחררים ממחנה סרפנד, יומני כרמל, נובמבר 1939 (התחלה 5:23) חיים לזר-ליטאי, אף-על-פי – ספר עליה ב', תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, 1957, באתר "כותר". פרק י"ט. סוף נדודיה של "פאריטה": מסיפורו של אחד מעולי "פאריטה", חרות, 30 באוגוסט 1957 (מתוך הספר "אף-על-פי") הערות שוליים קטגוריה:אוניות מעפילים עד מלחמת העולם השנייה קטגוריה:אוניות מעפילים שהפליגו ב-1939 קטגוריה:אוניות מעפילים בשירות עליית אף על פי	2024-06-10T16:40:38
סוכנות הביון המרכזית	REDIRECT CIA	2004-09-29T17:35:34
וויליאם הנרי הריסון	REDIRECT ויליאם הנרי הריסון	2004-09-29T20:11:27
אינפיניטסימלי	REDIRECT אינפיניטסימל.	2004-09-29T21:00:18

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.