title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
פארק אריאל שרון | שמאל|ממוזער|250px|דגם ההר המשוקם לפי תכנון האדריכל פטר לאץ
250px|ממוזער|שמאל|פארק אריאל שרון מהאוויר
פארק אריאל שרון הוא שטח גלילי פתוח לאורך נחל איילון בקטע שבין נמל התעופה בן-גוריון לנתיבי איילון. השטח תחום ממערב ומצפון על ידי רמת גן ותל אביב-יפו, ממזרח על ידי אור יהודה ומדרום על ידי כביש 1, אזור וחולון. גודלו של השטח כולל השטח הפתוח של מקוה ישראל 8,500 דונם (8.5 קמ"ר: בערך פי שניים וחצי מגודלו של פארק הירקון) ונועד לשמש כריאה הירוקה של דרום מטרופולין גוש דן המצוי בשטחה הגאוגרפי של גוש דן.
בתוכנית-האב שלו, הפארק כולל את תל הפסולת המשוקם חירייה, מתחם חוות שלם, שטחי מקוה ישראל ופארק מנחם בגין. בפארק זורמים נחל איילון ושלושה מיובליו.
ההחלטה על הקמת פארק מטרופוליני ובצידו אזור המוקדש למיחזור התקבלה בשנת 2005 על ידי ממשלת ישראל והוא נחנך ב-27 באוקטובר 2007. הנקודה הנישאת בשטח הפארק היא "מתחם ההר" (לשעבר תל הזבל) וגובהה כ-60 מטרים מפני הקרקע. בכניסה הראשית לפארק ניצבים בתיה המשוחזרים של חוות שלם הכוללים בין השאר את מרכז המבקרים. יש בשטח שבילים המאפשרים טיולים רגליים ובאמצעות אופניים. פארק אריאל שרון מנוהל על ידי חברת פארק אריאל שרון, חברה ממשלתית לתועלת הציבור (חל"צ), הפועלת תחת המשרד להגנת הסביבה. משרדי הפארק נמצאים בחוות שלם ברחוב דרך בר-לב 298 בתל אביב.
בשנת 2007 החליטה ועדת השמות הממשלתית לקרוא לפארק בשם "פארק אריאל שרון", כהוקרה על תרומתו של ראש הממשלה להקמת המקום. לשם הקמת הפארק הוקמה חברה ממשלתית בשם "החברה הממשלתית פארק אריאל שרון (איילון) בע"מ".
עד להקמת הפארק נקרא האזור חירייה, על שם הכפר הערבי אל-ח'ירייה, ששכן על חורבותיה של בני ברק הקדומה (שהייתה ממוקמת בחלקו הדרום-מערבי של מחלף מסובים ובשטחים הסובבים אותו) עד למלחמת העצמאות.
הפארק כולל שטחי טבע, נוף, ארכאולוגיה ואף שטחים חקלאיים ובו מסלולי טיול, הליכה ורכיבה על אופניים, וכן מתחמים לשהייה בחיק הטבע.
בפארק מגוון ביולוגי עשיר, הכולל בין השאר מיני זוחלים, יונקים, דו-חיים וציפורים שעבורן שטחי הפארק משמשים תחנת עצירה על ציר הנדידה. שטחי הפארק יוצרים מסדרון אקולוגי לתנועה ולמעבר של בעלי-חיים, ובפארק מתקיימים בתי גידול רבים לחי ולצומח.
הפארק זכה בפרס העיצוב הירוק בקטגוריית אדריכלות נוף של המרכז האירופי לאדריכלות לשנת 2010.
היסטוריה
בין השנים 1952 ל-1998 רשויות מקומיות בגוש דן פינו את הפסולת שלהן לשטח שנמצא בין נחל איילון לנחל שפירים סמוך לכביש 4 (גהה). המקום שימש כאס"פ - אתר סילוק פסולת. הוא השתרע על שטח של כ-450 דונם. האתר שירת שלוש עשרה ערים ורשויות מקומיות וכן בתי חולים ומחנות צבא סמוכים.
לאורך השנים, גבהה ערמת האשפה לגובה 60 מטרים, לרוחב ממזרח למערב של 544 מטרים, ולאורך מצפון לדרום של כ-964 מטרים. בשלב זה, הוחלט למתן ולווסת את כמויות האשפה עד שהוחלט על הפסקת פעילות המטמנה באוגוסט 1998. ההר יצר מפגעים סביבתיים חמורים. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 התפשטו שרפות רבות בהר כתוצאה מתסיסת הזבל ופליטת גז מתאן. בשנת 1976 הוחל בכיסוי האשפה בכמויות גדולות של אדמה ופיזור מנטרלי ריחות. אולם, גם אדמה זו לא מנעה את פליטת הריחות הרעים שהיו מפגע משמעותי, במיוחד ביישובי האזור.
מפגעים נוספים שיצר התל היו זליגת תשטיפים, נוזלים שנוצרו מפירוק הפסולת בעקבות ירידת גשמים וחלחלו לנחל איילון הסמוך. כמו כן, היו תופעות של גלישת ערימות פסולת מהמדרונות והייתה סכנת התמוטטות.
אולם, המפגע שקידם יותר מכל את סגירת האתר היה דווקא התמקדות להקות ציפורים בפסולת האורגנית על התל. הציפורים שסבבו בגובה רב הפריעו לנתיב ההמראה והנחיתה של המטוסים בנמל התעופה בן-גוריון. הסכנה שציפור תחדור למנוע של מטוס נוחת הייתה סכנה ממשית ואף קרו מספר אירועים כאלו שהסתיימו ללא נפגעים, בהם תאונה בה חדרה ציפור למנועי מטוס שהמריא וגרמה להשבתת המנוע. הטייס נאלץ לרוקן את מכלי הדלק מעל הים כדי לנחות נחיתת חרום בנמל התעופה בן-גוריון. אף על פי שהוחלט על סגירת המקום כבר בשנת 1993, הטמנת הפסולת המשיכה עד אוגוסט 1998. ביום הסגירה היה גובהו של ההר 60 מטרים מהקרקעית. מעריכים כי לאורך השנים נקברו בו כ-16 מיליון קוב של פסולת. בין המטמנות שיועדו להחליפו – אתר דודאים ואתר אפעה במישור רותם.
ההר המשיך להזיק לסביבה. הנוזלים שנוצרו מהזבל בעקבות ירידת גשמים המשיכו לחלחל לנחל איילון הסמוך. על אף שלא תוכנן מראש, הסתבר כי האתר נבנה על קרקע חרסיתית ואטומה למים. מסיבה זו משערים כי הוא אינו אחראי לזיהום מי תהום מתחתיו. מאידך, ערימות פסולת גדולות, שגלשו מההר אל הנחלים סביבו גרמו לזיהום תוואי האיילון. כמו כן, ממשיך ההר לפלוט גז מתאן ומעריכים שהפליטה תימשך לפחות עד 2030. על ההר הוקמו מערכות לאיסוף הגז והוא משמש להפקת חשמל.
האתר גרם לנזקי ריח קשים בכל ערב לתושבי האזור, נזקים שנמשכו שנים וזכו להתעלמות על אף הפצרות התושבים.
תוכנית פארק איילון
250px|ממוזער|שמאל|האגם האקולוגי במתחם הפארק
בשנת 1999 הוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכה בשם "חירייה במוזיאון": הצעות אמנים ואדריכלים לשיקום האתר.
בשנת 2004 התקיימה תחרות בינלאומית אנונימית בין אדריכלי נוף על הצעה לשיקום האתר. בתחרות זכה אדריכל הנוף פרופ' פטר לאץ.
ביוני 2002, לאחר שנתיים של דיונים הופקדה תוכנית מתאר מחוזית 3/5 איילון עבור הפארק, ושנתיים אחר כך, בנובמבר 2004 היא אושרה. התוכנית חלה על שטח של כ-8,500 דונם הכוללים את שטחי פארק מנחם בגין, אדמות חקלאיות השייכות לבית הספר החקלאי מקוה ישראל, מזבלת חירייה ושטחים חקלאיים שונים. באישור התוכנית הוחלט שלא להקצות שטחים ממנה לבנייה למגורים, אף על פי שהיו גורמים כמו משרד האוצר ומינהל מקרקעי ישראל, אשר גרסו שזאת הדרך הטובה ביותר לגייס מימון להקמת הפארק.
באפריל 2005 החליטה ממשלת ישראל, בהחלטה 3562, על השתתפות תקציב המדינה בפיתוח הפארק למשך חמש השנים ביחס של שקל תקציב מול שקל תרומה, עד לתקרה של עשרה מיליון ש"ח בשנה, ובנובמבר 2005 החליטה על הקמת חברה ממשלתית מנהלת לפארק איילון, אשר תפקידה לתכנן, לפתח, לנהל, לתאם ולתחזק את פארק איילון. הוחלט שתקציב הפארק יתנהל כמשק כספי סגור שיתבסס על תרומות, עיזבונות, מתנות, מענקים, הקצבות מתקציב המדינה, מרשויות מקומיות ומאיגוד ערים דן לתברואה, וכן מהכנסות ממיזמים ההולמים את אופי הפארק, בהתאם לתוכניות החלות על שטח הפארק.
בשנת 2007 נחנך הפארק בטקס ממלכתי שנערך על תל האשפה ונקרא על שם ראש הממשלה אריאל שרון.
מתחמים בפארק אריאל שרון
פארק אריאל שרון נמצא בשלבי פיתוח. לרשות הציבור הרחב פתוח מתחם ההר (תל הפסולת המשוקם) לתצפית וסיורים, מתחם "אואזיס" – ובו מסעדה ואגם מלאכותי, מתחם "קו רקיע". חלק נוסף של הפארק, מתחם הכניסה הצפוני מכביש 461, הוא שער הכניסה לאזורי הבילוי של הפארק וביניהם: מרכזי מבקרים במבני חוות שלם, גני משחקים, שדרת ירידים ומופעים, טיילת ומתחם בילוי על שפת האגם ועוד. בנוסף, בפארק מרכז צפרות ומגוון ביולוגי. בתכנון אזורי הסעדה, מתחם קמפינג ופארק אתגרי.
למרגלותיו של מתחם ההר, נמצא פארק המחזור חיריה, השייך לאיגוד ערים דן לתברואה, ואינו חלק מפארק אריאל שרון. בפארק המחזור גם מרכז מבקרים כחלק מהמתחם לחינוך סביבתי, המוליך סיורים גם למפעל ה-RDF. בפארק המיחזור קיים משטח איסוף האשפה, אליו שופכות מאות משאיות כ-3,000 טון ליום של אשפת גוש דן. חצי (1,500 טון ליום) מכמות האשפה מועמסת ממשטח האיסוף לעשרות משאיות הענק המוליכות אותה להטמנה בנגב.
מתחם הר הפסולת המשוקם
מאז קום המדינה (ובאופן רשמי יותר מאז 1952) עד אוגוסט 1998, שימש מתחם חירייה, אתר קליטת הפסולת הראשי של גוש דן ואחסנתה. ההר נבנה לאורך השנים כעוגת שכבות משכבות פסולת ושכבות עפר. במשך שנים ארוכות היה "הר הפסולת של המדינה" סמל למפגע סביבתי, תברואתי ובטיחותי, עד לראשית תהליך שיקומו במהלך שנות ה-2000. שטחו של ההר כ-450 דונם, גובהו כ-60 מטרים מעל פני הקרקע והוא מכיל כ-16 מיליון קוב פסולת. בשנים 1998–2017 הייתה כל הפסולת מועמסת על משאיות ומועברת למתקני הטמנה בנגב. היקף הפסולת המועבר להטמנה קטן בחצי משהחל לפעול מפעל ה-RDF להשבת אנרגיה מפסולת.
פרויקט השיקום כלל בנייה של קיר שיגומים וסוללה היקפית לתמיכת ההר ויציבותו, הטמנת מערכת איסוף גז, הצבת מערכת איסוף וטיפול בתשטיפים למניעת זיהום נחלים, איטום מתחמים הפתוחים לקהל על ראש ההר ושיקומם הנופי, והסטת תוואי הנחלים איילון ושפירים - גם לצורך תמיכה במדרונות ההר, וגם על מנת ליצור אגן ניקוז שיסייע במניעת הצפות בנתיבי איילון, כביש מספר 4, השכונות הדרום מזרחיות של תל אביב וחלקה הצפון מזרחי של חולון.
עם הקמתה של חברת פארק אריאל שרון בע"מ (חל"צ) עברו הבעלות והאחריות על מתחם ההר אליה. מתחם ההר נפתח לציבור יום אחרי טקס החניכה, ב-28 באוקטובר 2007. המתחם, פרי תכנונו של אדריכל פרופ' פטר לאץ, בנוי על עקרונות הקיימות ופיתוח בר קיימא המשתמש בחומרים מושבים וממוחזרים. פרויקט פיתוח מתחם ההר כלל בנייה של מרפסת תצפית מטרופולינית הצופה לעבר גוש דן, מרכז מבקרים, הקמת מערכות תשתית ראשיות, יצירת אגם אקולוגי, שבילי הליכה, שתילת צמחייה, הצבת מערכות שילוט מידע והכוונה.
תהליך שיקום ההר נחשב לפרויקט הנדסי ואדריכלי מורכב ואלה המרכזיים שבהם:
שאיבת גז המתאן הנוצר בבטן ההר בשל התפרקות הפסולת האורגנית הטמונה בו. הגז שנאסף מספק את האנרגיה לתפעולו של מפעל 'אופיס טקסטיל' באזור, ובכך מסייע להפחתת פלֵיטה של גזי החממה לאטמוספירה.
שימוש חוזר בפסולת בניין בתהליך שיקום ההר.
בניית בריכות אגירה תת-קרקעיות בהר, המשמשות לאיגום מי גשמים בחודשי החורף, לטובת השקיית הצמחייה בקיץ.
פיתוח תכסית ירוקה ופיתוח שבילי סיור ונקודות תצפית.
נקודות עניין על ההר
מתחם ההר מציע מגוון נקודות עניין לפעילות פנאי ונופש: מרפסת תצפית מטרופולינית הצופה על גוש דן, נקודות תצפית היקפיות, מרכז מבקרים חווייתי עם מיצג מולטימדיה המספר את סיפור ההר, אגם אקולוגי, המקבל את מימיו מבריכות האגירה התת-קרקעיות הנמצאות ברום ההר, מסלול הליכה משולט ובו נקודות ידע ועניין, מדשאות ואזורים מוצלים לפעילות פנאי ונופש, שדרת "מייסדי הפארק" ושדרת עצים אשר נטעה על ידי האישים והגופים אשר היו חלק מחזון והקמת פארק אריאל שרון.
על ההר, לאורך המסלול, מפוזרים עשרות צמחיי תבלין ארץ ישראליים ועשרות זני שיחי תבלין ועצי ארץ ישראל.
בשנת 2021 נפתח קו רקיע - מתחם הופעות בפסגת ההר, עם תצפית גובה על גוש דן. במקום כ-1,400 מקומות ישיבה.
בחודש אוקטובר בשנת 2023, בימים הראשונים למתקפת הפתע על ישראל, פגעה בפארק רקטה ששיגר חמאס מעזה. הרקטה פגעה בסמוך למבנה המשרדים וגרמה לו הרס רב. בחג ט"ו בשבט 2024, ניטע במקום הפגיעה עץ אלון, שהוגדר כסמל לצמיחה, להמשכיות ולתיקון .
החל משנת 2024, פועלת הנהלת הפארק להקמת מתחם הופעות ענק שיכלול עד כ-35 אלף מקומות ויהיה שני בהיקפו רק לפארק הירקון.
מתחם כניסה צפונית
שמאל|ממוזער|250px|מרפסת התצפית על הר הפסולת בפארק אריאל שרון
שמאל|ממוזער|250px|פחי מיחזור במתחם לב ההר
הכניסה הראשית אל הפארק מתוכננת להתבצע מדרך לוד, כביש 461, וזאת בהתאם לתוכנית המתאר שאושרה על ידי הוועדה המחוזית. במתחם זה יתקיימו פעילויות מסחר ובילוי, פעילויות העשרה ולמידה.
חוות שלם
אחד השטחים הנכללים בתוכנית הפארק נקרא חוות שלם, לעיתים חוות הזרע, שטח של חווה חקלאית בדרום תל אביב בקרבת שכונת כפר שלם.
החווה הוקמה בשנת 1953 על ידי האגודה החקלאית השיתופית "הזרע". האגודה עסקה בגידול, פיתוח והפקת זרעים לחקלאות בארץ ישראל. הרקע להקמת החווה היה החרם הכלכלי על המשק היהודי בארץ ישראל באותם ימים אל מול הצורך ההולך וגובר בתוצרת לאוכלוסייה הגדלה של היישוב.
לימים, ניתן לומר, שפעילות האגודה ועובדיה בתחום המחקר והפיתוח החקלאי היוותה אבן דרך והפכה את מדינת ישראל למובילה ופורצת דרך בעולם בכל הקשור לחקלאות מודרנית וטיפוח זנים מיוחדים.
מיקום החווה בשטחים הפתוחים הסובבים את נחל איילון העניקו למקום את אופיו הייחודי. מבחינה פיזית החווה חולקה לשני מתחמים עיקריים - המתחם המשקי בו התקיימה הפעילות החקלאית ומתחם המגורים שכלל חמישה מבני מגורים דו משפחתיים, בהם התגוררו עובדי החווה ומשפחותיהם. המבנה הארגוני של החווה כלל עבודה חקלאית משותפת בסמיכות לחיי המשפחה ועל כן היו חיי היומיום של משפחות העובדים שלובות בעבודות ובהווי החווה.
כיום, לאחר תהליך שימור ושיחזור, מתחם חוות שלם נמצא בשלבים סופיים של פיתוח.
מרכז צפרות ומגוון ביולוגי
ברֵיכה אקולוגית מוקפת עצים וצמחייה ארץ ישראלית מגוונת, המהווה מוקד משיכה לכ-200 מיני ציפורים ובעלי חיים, החולפים או החיים בשטחי הפארק. הציפורים הנודדות מערבות רוסיה וצפון איטליה, שינו את מסלול נדידתן כך שיוכלו להנות משהייה בפארק במסתור הבריכה כמה ימים טרם המעבר לכיוון מדבריות אפריקה.
סביב הבריכה: שבילי הליכה, תחנות תצפית על ציפורים. בטרסות המקיפות את הבריכה, צמחייה ארץ ישראלית מגוונת הכוללת עצי פרי וצמחי תבלין.
בריכת החורף
בריכת החורף הוקמה בפארק, כחלק משיחזור בתי גידול בסכנת הכחדה. בבריכת החורף התפתחו בעלי חיים ייחודיים כסרטנים ירודים, רכיכות ועוד, המהווים נקודת עניין וחקר למבקרים ולקבוצות.
השדירה המרכזית (פרגולה)
250px|ממוזער|שמאל|הפרגולה
אורכה של שדרת הכניסה 250 מטר וגובהה 11 מטר, כשעל עמודיה מטפס צמח הוויסטריה. היא מהווה מקום מפגש לקיום מיזמים תרבותיים, אמנותיים וקהילתיים כגון ירידים, מופעים ועוד. עוצבה על ידי האדריכל פטר לאץ.
גן משחקים
גן משחקים הכולל בתוכו גן נגיש. הגן המשתרע על שטח של שלשה דונמים וכולל מתקנים אתגריים יוצאי דופן, בעיצובם ובאופן בו הם מפעילים את הדמיון. עשרות המתקנים הבנויים מעץ רוביניא הוקמו מחומרים אקולוגיים ידידותיים לסביבה, ובנויים על טופוגרפיה ייחודית.
נחל כופר
נחל כופר הוא נחל אכזב המהווה את אחד היובלים הצפוניים של האיילון. ראשיתו של הנחל באזור תל השומר והמועצה האזורית אפעל, שם הוא עובר לאורך מספר ק"מ עד לשפך החיבור לנחל איילון. בחלקו העליון עובר הנחל באזורים עירוניים בנויים של רמת גן, גבעתיים וגבעת שמואל ומנקז את מי הגשמים שלהם. הנחל נשפך ממערכת הניקוז לתוך האגם שבפארק הלאומי ברמת גן וממנו זורמים המים דרך אזור הספארי לתוך שטחי פארק אריאל שרון, שם חוזר הנחל לזרום בערוץ טבעי.
במסגרת פרויקט שיקום נחל כופר הוסט הנחל אל מחוץ לשכונת ידידיה למניעת הצפות בשכונה, נעשה שיקום נופי לאורך תוואי הנחל, הוקמו מתחמים מוצלים לפיקניקים, נבנה גשר מעל נחל כופר שמחבר בין שטחי הפארק לתל אביב וניטעו אלפי עצים.
בני ברק הקדומה
בני ברק הקדומה הייתה ישוב פלשתי בתקופת הברזל, ימי בית ראשון, ויישוב יהודי בשלהי תקופת בית שני. יש המזהים את מיקומה בתל שנמצא בפינה הדרום מערבית של מחלף מסובים, דרומית לרמת גן בשטחו של פארק איילון.
גודל האתר כ-25 דונם, אף שאין להוציא מכלל אפשרות שהיו תקופות בהן הוא השתרע על שטח גדול יותר. בחפירות שנעשו לסירוגין באזור משנת 1967, התגלו שרידי מבנים, בורות מים וקרמיקה מתקופות שונות: ההלניסטית, הרומית (תקופת רבי עקיבא), הביזנטית, הערבית הקדומה והערבית המאוחרת.
הקמת אתר בני ברק המקראית
הקמת "בני ברק המקראית" מתוכננת כחלק מפרויקט הפיכת פארק אריאל שרון לפארק המשלב מורשת ותרבות. האתר יכלול אפשרות ביקור באזור חפירות פעיל, בשיתוף עם רשות העתיקות, מיצג "שולחן ליל הסדר" שישחזר את ליל הסדר המוזכר בהגה של פסח:
משחקים אינטראקטיביים, שחזור של כפר מתקופת המשנה והתלמוד ו"גינת צמחי המשנה והתלמוד".המקומון רמת גן-גבעתיים, גיליון 1488, 21.03.2024
תל כופר
אתר ארכאולוגי שעדיין לא נחקר והנמצא במרכז הפארק העתידי במפגש הנחלים של "נחל איילון" עם "נחל כופר".
חוות שורגי
חוה חקלאית הנמצאת בשטח הפארק בסמוך אל כביש מספר 1 ואל אזור.
שטחי מקוה ישראל
שטחי בית הספר החקלאי מקווה ישראל מהווים גם הם חלק מתוכנית הפארק המטרופוליני. בשל מעמדם הייחודי וסייגי חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל עם זאת במסגרת המיזם נקבע לגביהם שתתקיים גישה מחלקי הפארק לשטחים החקלאיים. בנוסף, האדמות החקלאיות מהוות חלק מפשט ההצפה במסגרת פתרון הניקוז האזורי הקיים בפארק. התוכניות המלאות של השימור והשימוש הציבורי בשטחים אלו עודם בתהליכים.
נחלים בפארק
במרכז הפארק עובר נחל איילון שראשיתו בהרי יהודה. אל נחל איילון מתנקזים שלושה יובלים - נחל שפירים, הנחשב לאחד מיובליו הגדולים, וכן הנחלים כופר ואזור. בשל זרימת המים הרבּה בנחלים בחודשי החורף, נגרמות מדי שנה בשנה הצפות בשכונות המגורים הסובבות את הפארק וכן מוצפים צירי תחבורה מרכזיים בתל אביב.
בפארק אריאל שרון מיושמת תוכנית ייחודית המשלבת בין פתרון ניקוז אקו-הידרולוגי ובין לצד פיתוח נופי של פארק מטרופוליני. שטח הנחלים בפארק יורחב ויועמק, כך שבעת אירועי גשם קיצוניים יושהו מי הגשם בשטחי הפארק וימנעו את ההצפות.
בשטחי הנחלים עצמם יבוצע שחזור אקולוגי של בתי גידול לבעלי חיים, ותישתל צמחייה ארץ ישראלית מגוונת אשר תספק אזורים מוצלים לאורך מסלולי טיול.
נחל איילון
נחל איילון הוא הגדול מבין יובלי הירקון ואחד הגדולים שבנחלי ישראל. נחל איילון מתחיל את זרימתו ליד רמאללה וזורם לאורך 50 קילומטר עד שהוא פוגש בנחל הירקון ליד פארק הירקון (בין מחלף ההלכה למחלף רוקח בנתיבי איילון). לנחל אגן ניקוז של 815 קילומטרים רבועים. אל הנחל מתנקזים נחלים גדולים אחרים כמו נחל גזר, בית עריף, נחל נטוף ונחל שפירים (שמתמזג לתוך נחל איילון בשטח הפארק, אחרי הר הזבל). הנחל הוא בעיקרו נחל אכזב ורוב הזרימה בו היא ניקוז של מי שיטפונות. בשל שטח הניקוז העצום שלו הוא זורם בעוצמה רבה בעת אירועי גשם חזקים בחודשי החורף.
לאורך עשרות שנים מאז ימי קום המדינה סבל הנחל מזיהומים מתמשכים והסדרות ניקוז, אשר פגעו קשות במערכת האקולוגית ובבתי הגידול הטבעיים.
בשנים האחרונות מקודם תהליך שיקום ופיתוח נופי אקולוגי של הנחל, מבוצעות פעולות רבות לעצירת הזיהומי כתוצאה ממים מזוהמים שזרמו מהר הזבל וכן מהתמוטטות של חלק מההר לתוך הנחל, דבר שגרם להטיית ערוץ הנחל. במקביל, כבר כעת מהווה הנחל בית גידול לעשרות מיני בע"ח בראשם בעלי הכנף. הנחל ושטחי הפארק הסובבים אותו, הנמצאים על ציר נדידת הציפורים הבינלאומי, מהווים עבור הציפורים הנודדות אי ירוק בלב המטרופולין העירוני הצפוף המשמש למנוחה, שיחור מזון ולחלקם אף לקינון.
אגם ההצפה של נחל איילון
מכיוון שנחל איילון מנקז מי שיטפונות הוא מתמודד עם אירועים שבהם זורמת כמות מאוד גדולה של מים במורד הנחל. כאשר הנחל לא מצליח לנקז את כל המים, עקב עבודות פיתוח או בגלל שיטפון גדול במיוחד, מתרחשות הצפות ששוטפות את נתיבי איילון ומסכנות אף את נמל התעופה בן-גוריון.
כדי לפתור בעיה זו מוצע להקים בקצה המערבי של הפארק אזור הצפה שיקלוט את מי השיטפונות העודפים באירוע חריג. משרדי הממשלה מנסים להיערך לאירוע הצפה חמור שאמור לקרות כל 50 עד 100 שנה ואמור להזרים 550 קוב לשנייה. לשם השוואה, באירועים חריגים הקורים בממוצע אחת ל-10 שנים זורמים בנחל כ-250 קוב לשנייה. אירועים כאלו התרחשו בחורף 1991/1992, 2000/2001 ובחורף 2012/2013 וגרמו להצפת נתיבי איילון ולשיבושים בתנועות המכוניות והרכבות, ולהצפת השכונות הדרומיות של תל אביב.
שמאל|ממוזער|250px|נוף ממתחם ההר לכיוון גוש דן
שמאל|ממוזער|250px|פסל סביבתי העשוי משאריות אשפה בחוות שלם
הקמת אגם הניקוז תאפשר אף להקטין את תעלת האיילון ולאפשר הוספת מסילת רכבת רביעית בנתיבי איילון. הקמת מסילת הרכבת הרביעית תעבור בפארק, במקביל לכביש מס 1, תוך הסטתו צפונה לתחום הפארק והקמת תחנת רכבת בין אזור למקווה ישראל.
בשטחו של הפארק מתנקזים אל נחל איילון כמה נחלים ביניהם: נחל אזור, נחל כופר, ונחל שפירים העובר מצידו השני של ההר.שמאל|ממוזער|250px|דרום-מערב פארק איילון ונחל איילון
פרויקט פשט ההצפה מתוכנן ליצירת אזור אגירת שיטפונות, בגודל של כ-1,500 דונם, עם יכולת אגירה של כשישה מיליון קוב מי שיטפונות, תוך הקמת סכר דינאמי באורך של כ-100 מטרים ובגובה של כעשרה מטרים.
בהתאם לתוכנית האב של הפארק, סביב אגן פשט ההצפה (על גבי עודפי העפר), יוקם פארק בשטח של כ-4,000 דונם. הפארק יהווה פנינה ירוקה ואקולוגית ויכלול איים מלאכותיים, שבילי אופניים, שביל להולכי רגל ועוד.
נחל שפירים
שמאל|ממוזער|250px|תצפית ממתחם ההר: נחל שפירים משמאל, מתחבר עם נחל איילון מימין
נחל שפירים הוא נחל אכזב שמקורו באזור צריפין. הנחל חוצה את כביש 4 ונכנס לתחום פארק אריאל שרון. אפיק הנחל עוקף את הר הפסולת המשוקם חירייה מצד דרום וזורם לאורך קטע של כ-2 ק"מ עד להתחברותו לנחל איילון (השפירים הוא אחד מיובליו הגדולים של נחל איילון). מפגש הנחלים איילון-שפירים נמצא למרגלות מרפסת התצפית המטרופוליטנית שעל ההר המשוקם. לאורך עשרות שנים סבל נחל שפירים מאירועים חוזרים ונשנים של זיהום, הזרמות שפכים וכן זליגות של מי תשטיפים מזוהמים מהר הפסולת. בשנת 2012 הוסט נחל שפירים מההר למרחק של כ־100 מטר על מנת לנטרל את השפעות התשטיפים שזלגו ממנו, מה שאפשר בניית טרסה לתמיכה במדרונות ההר ומערכת היקפית תת-קרקעית לקליטת התשטיפים.
כיום בחלקים העליונים של אפיק הנחל נחפרו בריכות חורף המתמלאות באירועי ההצפה של הנחל ונשארות מלאות במים עד לחודשי האביב. בבריכות אלו מתקיימת מערכת אקולוגית עשירה של חסרי חוליות, דו-חיים וציפורים.
נחל כופר
הנחל בשטחי פארק אריאל שרון מהווה פינת חמד של טבע, במרכז הארץ. סביב הנחל צמחייה מגוונת המאפיינת אזורי גדות נחל, פרחי בר ועצי אקליפטוס וותיקים ששומרו.
נחל כופר הוא נחל אכזב המהווה את אחד היובלים הצפוניים של האיילון. ראשיתו של הנחל באזור תל השומר והמועצה האזורית אפעל, שם הוא עבר לאורך מספר ק"מ עד לשפך החיבור לנחל איילון. בחלקו העליון עובר הנחל באזורים עירוניים בנויים של רמת גן, גבעתיים וגבעת שמואל ומנקז את מי הגשמים שלה שלהם. הנחל נשפך ממערכת הניקוז לתוך האגם שבפארק הלאומי ברמת גן וממנו זורמים המים דרך אזור הספארי לתוך שטחי בפארק אריאל שרון, שם חוזר הנחל לזרום בערוץ טבעי.
לאורך השנים סבל הנחל מפגיעה קשה באקולוגיה שהתקיימה בו ובסביבתו, מזיהומים מזדמנים מכוון הספארי ברמת גן וזרמי שפכים משכונת ידידיה שבתחום ת"א.
במסגרת העבודות לשיקום הנחל בתחום פארק אריאל שרון, הוסט הנחל מתוך תחום שכונת ידידיה בת"א ובכך פחת משמעותית סיכוי להצפות השכונה בעתיד באזור זה.
מעל נחל כופר הוקם גשר למעבר הולכי רגל ורוכבי אופניים (אחד מתוך חמישה גשרים מתוכננים). הגשר מחבר את באי הפארק מכוון ת"א למערכת השבילים של הפארק.
בעלי החיים בפארק
מלבד ההיבט המקצועי, פארק אריאל שרון מהווה הזדמנות לצפרים חובבים ולכלל הציבור הרחב ליהנות מטבע קרוב לבית. הפארק משמש כמרכז אקולוגיה וצפרות בו מתקיימים לאורך כל השנה מגוון פעילויות לקהל הרחב ולקבוצות הכוללות סיורי טיבוע ציפורים, סיורי טבע ונחלים, הדרכות מקצועיות לצפר החובב ועוד.
העופות בפארק
החשיבות של שטחי פארק אריאל שרון מבחינה אקולוגית היא היותו בית גידול עשיר ומגוון לציפורים, שחלקן אף נמצאות בסכנת הכחדה. שטחי פארק אריאל שרון משמשים עבור הציפורים הנודדות "תחנת תדלוק" למזון ומנוחה במסען הארוך, רגע לפני חציית המדבר הגדול מישראל לכוון אפריקה. בסקרי צפרות המתקיימים בשטחי פארק אריאל שרון מדי שנה מאז שנת 2009, על-ידי צפרי החברה להגנת הטבע תועדו עד כה כ־200 מינים.
כמות הציפורים הגדולה ביותר עוברת בשטחי הפארק בחודשי הסתיו. בתקופה זו העופות הנודדים המגיעים מכיוון אירופה עוברים מעל מישור החוף, ובכללו שטחי הפארק, מונים עד עשרות אלפי ציפורים מדי יום. הרכב המינים הדומיננטיים בפארק בתקופה זו כולל בעיקר את העלווית האפורה, הקנית הקטנה, חרגולן זמירי, פפיוני עצים ואדומי-גרון, נחליאלי לבן ונחליאלי צהוב וזרעיות השדה.
העופות הדורסים מוגדרים מבחינה אקולוגית כמיני מטרייה. מינים אלו בעלי נוכחות מרשימה, עומדים בראש שרשרת המזון ועצם נוכחותם משקף תמונת מצב אקולוגית למתרחש בפארק. הדורס הנפוץ ביותר בפארק הוא הבז המצוי שאף מקנן בו דרך קבע. אליו מצטרפים מדי חורף, לחיפוש אחר מזון, הדורסים הגדולים, בהם עקבי חורף, עיט שמש, עיט ניצי ועיט צפרדעים, מין נמצא בסכנת הכחדה עולמית.
רשימת הדורסים שנצפית מדי שנה בפארק ומוצאת בו את מזונה ארוכה, וכוללת מינים שונים של זרון (זרון סוף, זרון תכול, זרון שדות, זרון פס) בזים נודדים, דיות שחורות, ניצים קצרי-אצבעות, איות צרעים, עקבים מזרחיים, עיטים גמדיים, עיטי חורש ועוד. בחודשי הקיץ מצטרפים גם בזי הערב הנדירים ובזי עצים ותנשמות שאף מקננים בשטח הפארק.
חיות בר
בנוסף, נצפו לאורך השנים משפחות של תנים ושועלים שעוברות וחוזרות בין ההר והסוללות ובין האזורים הפתוחים ולאורך הנחלים. להקות של חוגלות, והרבה נברנים, לטאות ונחשים, פרפרים, דבורים ומיני חרקים רבים אחרים, שמוצאים מסתור באזורים שונים בהר ובשוליו, וכן בשטחי הבור סביב. בתקופת הקיץ הפארק מציע סיורי לילה עם עששיות כדי לחוות את השקיעות ואת חיי הלילה של החי בפארק.
צמחייה בפארק
אופי הצמחייה בפארק משתנה ממתחם למתחם, ומאפשר חוויה שונה למבקר.
מתחם אואזיס
250px|ממוזער|שמאל|דק אואזיס במתחם ההר
נמצא בלב ההר, במתחם מורכב מאגם מלאכותי המשלב שבילי הליכה, ונקודות תצפית.
השקיה: האגם תוכנן בנקודה יחסית נמוכה ביחס להר, וזאת כדי לאפשר למי ההשקיה והגשמים להתנקז לאזור האגם ובכך גם לתרום למילוי האגם.
אופי הצמחייה: טרופי, צבעי פריחה ססגוניים, צמחי תרבות רב שנתיים.
בין הצמחים המובילים במתחם:
אלמוגן רחב עלים
אנטרולוביום עגול פרי
בוהיניה לבידה
בולוסנתוס נאה
בומבק צייבה
ברכיכיטון הסלעים
ברסאיה (שפלרה) מקרינה
דקל ביסמרקיה אצילה
דקל הוויאה פורסטריאנה - קנטיה
דקל וודיטיה ביפורקטה - זנב השועל
דקל וודיאטיה דו-קרנית
דקל וושינגטוניה חוטית
דקל כמרופס נמוך
דקל סבל פלמטו
דקל קריוטה מיטיס - דקל זנב הדג - קריוטה נאה
לגרסטרמיה דינמיט
יצהרון
אגפנטוס אפריקני כחול
חבלבל השיח
סביון מלבין
מתחם ההר העליון
אופי הצמחייה: ארץ ישראלי מדברי.
את הדרך לנקודת התצפית שמקיפה על כל גוש דן מלווה שדרה של צמחי תבלין וריח, כגון: רוזמרין בלו לגון, הדס קטן עלים, גפן איזבלה, אזוביון כנרי, אזוב מצוי ועצי ארץ ישראל כגון: אלון התבור ואלון השהם.
מתחם החווה
250px|ממוזער|שמאל|אגם המגוון הביולוגי
מתחם החווה מחולק לתתי מתחמים
גבעות קנופי
בתים לשימור
בריכת חורף
מגוון ביולוגי
שדרת אלונים
לכל מתחם אופי משלו. לדוגמה בתת-מתחם בתים לשימור שוחזרו ונשמרו מיני צמחים שהיו קיימים בשטח כגון עצי הדר מסוג אשכולית, לימון וזית. עצי מכנף נאה הענקיים נשמרו והשתלבו בתכנון הגן. עצי הקלסטימון נשמרו בלב הגן.
בתת-מתחם מגון הביולוגי נשתלו על גבעות השטח עצי פרי מסוגים שונים: תות, תאנה, זית, שקד ועוד.
בלב הגן עומד אגם מלאכותי מחרסית מהודקת, שבו נשתלו כ-28,000 פלגים של צמחי בר. בהם:
ליפיה זוחלת
ארכובית צמירה
נרקיס מצוי
תלתן הביצות
שנית מתפתלת
נענע משובלת
כריך מחולק
מליסה רפואית
גומא שופע
גומא צפוף
הצמחייה שנבחרה ברובה מושכת פרפרים. ההחלטה על אופי הצמחייה נעשתה בשיתוף של צוות הפארק, אדריכלי נוף וצפרים במטרה לאפשר לשלב בין העולמות.
סוגיות משפטיות
סירוב חברת "הזרע" לפנות את חוות שלם
במשך עשרות שנים חכרה חברת "הזרע" ממינהל מקרקעי ישראל שטח של כ-1,000 דונם לצרכים חקלאיים. בשטח פעלה בעבר חווה חקלאית, היא חוות שלם. חברת "הזרע" ביקשה לקדם תוכניות נדל"ן שונות להקמת שכונת מגורים בשטח החקלאי שהוחכר לה. תקופת החכירה הסתיימה בשנות ה-80, אולם המינהל לא פעל לסילוק החברה מהשטח, ובמקום זאת האריך רטרואקטיבית את חוזי החכירה של חברת הזרע, חתם עמה על הסכם הרשאה לתכנון וקידם שינוי ייעוד של הקרקע מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה.
עם התקדמות התוכניות להקמת פארק איילון, טענה חברת הזרע כי הדרך היחידה לממן את הקמת הפארק היא באמצעות נדל"ן – הקמת שכונה של 10,000 דירות בשטח החווה. תוכניותיה קודמו על ידי שר התמ"ת דאז אהוד אולמרט, אך נתקלו בהתנגדות חריפה של הארגונים הירוקים ושל חבר-הכנסת עמרי שרון. בנובמבר 2004, לאחר התערבות ראש הממשלה דאז אריאל שרון, אושרה תוכנית להקמת פארק איילון ללא שטחי נדל"ן. תוכנית זאת אושרה בממשלה באפריל 2005, והמינהל הבטיח להפוך את מדיניותו הקודמת. לכן בשנת 2006 דרש כבר מחברת הזרע לפנות את השטח, אך זאת סירבה לכך. תחת זאת, פנתה לבית המשפט בדרישה למנוע את פינויה מהשטח, והמינהל הגיש כנגדה תביעה לסילוק יד.
חשדות לפלילים
בעקבות פרשת הולילנד, עלו חשדות כי בכירים בחברת הנדל"ן פולאר השקעות, בעלת השליטה בחברת הזרע, קידמו את ענייניה באמצעות מתן שוחד כדי לקדם את יוזמתם להקמת שכונה בשטח החקלאי. חשדות אלו הבשילו להכנת כתב אישום כנגד המעורבים בפרשה.
בהתאם לחשדות, נתנו אביגדור קלנר, יו"ר פולאר השקעות דאז, ארנון ברודנר, מנכ"ל פולאר נדל"ן דאז, ואמנון ספרן, הממונה על אגף התקציבים באוצר לשעבר ומנכ"ל חברות הנדל"ן מקבוצת פולאר, שוחד ליעקב אפרתי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל דאז, ולאהוד אולמרט, שר התמ"ת דאז. על פי החשד, ניתן שוחד בהיקף של כ-1.5 מיליון ש"ח, ובתמורה חודשו חוזי חכירה רטרואקטיבית, שונה ייעוד הקרקעות, ובצועו פעולות החזרה ומכירה של הקרקעות. כמו כן, נחשד כי אולמרט ניסה לסייע לקלנר להפשיר את הקרקעות החקלאיות לבנייה.
בסופו של דבר, חתמה המדינה בשנת 2012 על הסכם עם חברת "הזרע", לפיו המתחם יפונה תמורת 19.8 מיליון ש"ח. שטח החווה עתיד להיות חלק מפארק אריאל שרון. בתי המגורים ישופצו, ויהיו חלק ממרכז המבקרים של הפארק.
במרץ 2014 הרשיע בית המשפט המחוזי את אולמרט בפרשה זו (ובפרשת הולילנד) בקבלת שוחד, ובגין שתי הפרשות נגזרו עליו 6 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך מיליון ש"ח. ב-29 בדצמבר 2015 אישר בית המשפט העליון את הרשעתו בקבלת שוחד ב"פרשת הזרע" (וזיכה אותו מפרשת הולילנד), וגזר עליו עונש מאסר בפועל של שנה וחצי, שאותו החל לרצות ב-15 בפברואר 2016.
חקירת שחיתות בפארק שרון
בפברואר 2018 הודיעה המשטרה על קיום תשתית ראייתית ובפברואר 2020 נמסרו מטעם פרקליטות מחוז תל אביב כתבי החשדות כנגד מנכ"לית הפארק, מנהלת השיווק ושני ספקים.
מפת הפארק
700px|מרכז|מפת הפארק
לקריאה נוספת
מרטין וייל, חירייה: על צחנה ויופי, יומן אישי, הוצאת עם עובד, 2010
ירון בלסלב, עיר עברית עם אשפה עברית: הטיפול בפסולת של תל אביב בתקופת המנדט, באתר אוניברסיטת תל אביב, 2016
גליה לימור-שגיב, קריסתו של נוף: חירייה בעשור הראשון למדינה, קתדרה, גיליון 182, תשרי תשפ"ג
תמר אלאור, 'מתחת לפני השטח, המזבלה של תל אביב המנדטורית במקווה ישראל, רסלינג, 2024
קישורים חיצוניים
מפת השבילים הקיימים בפארק איילון, באתר המשרד להגנת הסביבה
טיול בפארק אריאל שרון, באתר "טבע ונופים בישראל"
דורית ארי, סמירה קרייזלר, לאה זוסמן, "מזבלת חיריה - האיום האמיתי", 1998
תמונות עדכניות וסקירה מרחבית באתר "רשימות", אוקטובר 2009
דחפורי קטרפילר די-9 עובדים באתר האשפה בחיריה, באתר יוטיוב, 19 באפריל 2012
נטע אחיטוב: סנטרל פארק חיריה: הר הזבל הפך לריאה הירוקה של גוש דן, 11 ביוני 2012, באתר Xnet
הערות שוליים
*
קטגוריה:ישראל: גאוגרפיה
איילון
קטגוריה:ישראל: פינוי פסולת
קטגוריה:בקעת אונו
קטגוריה:מישור החוף
קטגוריה:הנצחת אריאל שרון
קטגוריה:מאבקים סביבתיים בישראל
קטגוריה:כביש 4 | 2024-10-01T22:03:09 |
שמורת עין אפק | שמאל|ממוזער|265px|רחבת הכניסה אל השמורה
שמורת עין אפק, הידועה גם כשְׁמוּרַת בִּצַּת אֲפֵק, היא שמורת טבע בעמק זבולון, מזרחית לקריית ביאליק. השמורה כוללת הן את המעיינות והביצות המהווים את מקורו של נחל נעמן והן את האתר הארכאולוגי תל אפק. השמורה הוכרזה ב-1979 והיא משתרעת על פני 660 דונם. ב-1996 הוכרה השמורה כ"אתר ראמסאר" בהתאם לאמנת ראמסאר לשימור ולפיתוח בר-קיימא של בתי גידול לחים.
מקור שם השמורה בתל שרידים של עיר קדומה בשם אפק, שנזכרת במקרא כחלק מנחלת שבט אשר: . מקור השם באפיקי המים הרבים באזור (נחל נעמן).
היסטוריה
בראשית התקופה הכלקוליתית, החלו בני אדם להתגורר ליד המעיינות שהיו אז סמוכים לחוף הים ובתקופת הברונזה הקדומה נוסדה במקום עיר נמל כנענית. בתקופת הברונזה התיכונה מוזכרת אפק בתעודות מצריות ובתקופת הברזל, בימי ממלכת ישראל, הייתה במקום עיר פיניקית.
בתקופה הצלבנית, במהלך המאות ה-12 וה-13, נבנתה חווה צלבנית מבוצרת על ראש תל אפק, כנראה בסיס הכוח לנחלה ההוספיטלרית של כורדנה. המעיין בעין אפק שימש להפעלת טחנות קמח. בסמוך למקור המים נבנה על ידי ההוספיטלרים מכלול של טחנות קמח וסכר. שרידי המכלול מכוסים בסבך ובשנות האלפיים, לא ניתן להבחין בהם (המכלול ההוספיטלרי נמצא בסמוך לשביל הצף החוצה את השמורה באזור המזרחי). טחנה זו היא כמשוער הטחנה המוכרת במקורות כטחנת ריקורדאנה (Recordane או Ricordane). מאוחר יותר בנו גם בני המסדר הטֶמפּלָרִי למרגלות המבנה המבוצר שעל תל אפק טחנת קמח מבוצרת במגדל שמירה דו קומתי וסכר מרשים שאגם את מי המעיין ויצר אגם ששימש את טחנות המגלש שנבנו במקום והקיימות עד היום. למרגלות הטחנה עברה דרך צלבנית חשובה שחצתה על גשר את ערוץ הנעמן והובילה מעכו לחיפה. טחנה זו היא כמשוער הטחנה הנזכרת במקורות כטחנת דעוק או דוק (Doke). מקור השם כנראה בתל דעוך הנמצא מצפון מערב לתל אפק ושהיה מרכזה של נחלה חקלאית בשם דוק שהשתייכה למסדר הטמפלרי. מאוחר יותר כשהטחנה ההוספיטלרית במעלה הנחל נעלמה בביצות, קיבלה טחנת דוק את שמה - טחנת כורדני. הקרבה בין התחנות וההסתמכות של שני המכלולים על אותו מקור מים היוו בסיס לסכסוך מתמשך בין אבירי המסדר הטמפלרי וההוספיטלרי שהתעמתו על אופן הפעלת הטחנות, הגובה הרצוי של המים, השימוש במים ומעבר סירות בנחל ושלשם הכרעתו נדרשה התערבות של האפיפיור. הטחנות שימשו כספק הקמח העיקרי לעיר עכו, שהפכה מאוחר יותר לבירת ממלכת הצלבנים. טחנות הקמח הונעו על ידי מים עד ראשית המאה ה-20, עת נדחקו על ידי מנועי דיזל.
מהתקופה העות'מאנית ועד ראשית המאה ה-20 נקרא המקום "כורדאני".
בשנת 1924 רכשה הקרן הקיימת לישראל את טחנת הקמח והשטח סביבה. האגם שימש כחווה לגידול דגי קרפיון, שבה עבדו בתחילה פועלים שכירים שהוחלפו מאוחר יותר בפלוגות עבודה. לאחר מכן שימש המקום כאתר זמני לגרעיני קיבוצים אחרים.
במהלך המרד הערבי הגדול, בשנת 1936, נוספה על גג הטחנה עמדת בטון לתצפית ושמירה על מקורות המים ועל הכביש הראשי הסמוך (כיום כביש 79). בשנת 1942 התירה הקרן הקיימת לקיבוץ משמר הים לעבד חלק מן האדמות בסמוך. באותה תקופה שכן הקיבוץ דרומית לעכו בסמוך לחוף הים. בשנת 1946 עבר הקיבוץ מזרחית למבנה טחנת הקמח (מיקומו נוכחי) ושינה את שמו לקיבוץ אפק.
כיום עומדת במרכז השמורה טחנת הקמח המשמשת כמוזיאון אתנוגרפי קטן. בראש תילן של הערים הקדומות מצויה תצפית שממנה נשקף כל עמק עכו וההרים שמקיפים אותו.
במסגרת מחיר למשתכן נבנתה בצמוד לשמורה שכונה חדשה בשם "נאות אפק" השייכת לשטחה המוניציפלי של קריית ביאליק.
הביצות והמעיינות
הביצות שבשטחה של השמורה הן השריד האחרון לביצות שכיסו כ-20,000 דונם באגן הניקוז של נחל הנעמן. במפות מ-1799, ששרטט פייר ז'אקוטן, נקרא המקום "ביצת כורדני" (Marais de cherdani) על שם מצודת כורדני שבמקום. לאחר הקמתם של הקיבוצים עין המפרץ, כפר מסריק ואפק בסמוך לביצות, הוחל בייבושן, במטרה להדביר את יתושי האנופלס נושאי המלריה. הייבוש נמשך בין 1937 ל-1939.
בסקר שערכו הבריטים בשנת 1920 נמצאו 35 נביעות של מעיינות. מעיינות אלה נוקזו לתעלות במהלך ייבוש הביצות, והתעלות הן שמוליכות את המים לנחל הנעמן, שממשיך לזרום צפונה לאורך 9 ק"מ, עד שנשפך לים, דרומית לעכו.
החל מ-1960 הוחל בשאיבת מים באזור. כתוצאה משאיבת יתר, יבשו חלק מהמעיינות. ואיכות מימיהם של המעיינות שנותרו נפגעה, ושפיעתם ירדה מ-50 מלמ"ק בשנה ל-2 מלמ"ק בשנה בלבד. בשנים שחונות, נערכות בשמורה חפירות שנועדו להעמיק את גופי המים בה עד מי התהום, וכן מוזרמים אליה מים מהקידוחים הסמוכים, שכן רבים מבעלי החיים והצמחים בה אינם יכולים לשרוד ללא המים.
החי בשמורה
היונק הגדול ביותר בשמורה הוא תאו המים. עדרים של תאו שהובאו ממצרים בידי בדואים בני שבט ע'ורנה בתקופת השלטון העות'מאני חיו בעבר בשולי הביצות, אך נכחדו. ב-1991 הובאו משמורת החולה שבעה פרטים של תאו, במטרה לשמור על אופי האחו בחלקה הצפוני של השמורה. רעיית התאואים מונעת התפתחות של עצים באזור, ובכך נשמר האופי הפתוח, המתאים לצמחיית האחו הלח.
יונקים נוספים המצויים בתחום השמורה הם: נמייה מצויה, נוטריות, דרבן מצוי, חתולי ביצות, חזירי בר ותן זהוב.
בשמורה עופות מים רבים, ובהם אגמייה מצויה, אנפת הלילה, ברכייה, לבנית קטנה, מגלן חום, סיקסק והשרשיר. לצדם חיים בשמורה גם ציפורי שיר כגון צופיות ובולבול צהוב שת.
אוכלוסיית הזוחלים בפארק כוללת, לצד נחשים ולטאות גם צבי ביצה מצויים וצבים רכים. עם הדגים בשמורה נמנים מיני אמנונים שונים, גמבוזיה מצויה, קרפיון מצוי ושפמנון מצוי. כן חיים בה סרטנים ובהם קפיצונים, שטצדאים שונים וסרטן הנחלים.
הצומח בשמורה
עם הצמחים האופייניים לשמורה נמנים האשל, גרגיר הנחלים, הסוף המצוי, הערברבה השעירה, הפרעושית המשלשלת, הפטל, הקנה המצוי והשנית הגדולה.
בעבר כיסו את המים צמחי מים כנופר צהוב, נורית מים, נימפאה כחולה ועדשת מים, ואולם אלה התמעטו מאוד. הנימפאה התכולה הגדלה בנחל סעדיה שימשה כמקור לאכלוס מחדש של הנמפאה בשמורה.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
שמורת עין אפק, באתר "טבע ונופים בישראל"
En Afeq Nature Reserve, שמורת עין אפק במרכז המידע של אמנת רמסר
Tell Afek - in the Galilee - על האתר ההיסטורי בשמורה, באתר BibleWalks.com
970px|ממוזער|מרכז|הנוף הנשקף מהתל בשמורת הטבע
הערות שוליים
עין אפק
אפק
אפק
קטגוריה:צפרות
עין אפק
קטגוריה:נחלת שבט אשר
קטגוריה:ישראל: אתרי רמסר
קטגוריה:קריית ביאליק: גאוגרפיה
קטגוריה:אפק (קיבוץ) | 2024-03-25T01:18:50 |
משגר | fr:Lance (homonymie) | 2022-01-16T08:37:16 |
ביבליוגרפיה | בִּיבְּלִיּוֹגְרַפְיָה או רשימת מקורות היא תורה, שתכליתה מיסוד שיטות שונות לתיאור וסידור רשימות של מקורות מידע: ספרים, מאמרים וכל חומר כתוב אחר (כדוגמת תלמוד או תנ"ך). רשימות ביבליוגרפיות מופיעות בספרים רבים המבקשים להפנות את הקורא לקריאה נוספת. בנפרד מהן, קיימים ספרים שתכליתם היא ביבליוגרפית. ישנם ספרים מועטים מראשית התפתחות הביבליוגרפיה המנסים למפות את כל הספרות שנכתבה אך רובם המוחלט כתוב על נושאים מסוימים, כגון: תחום מדעי, תקופה היסטורית, שפה, ביבליוגרפיה של ספרייה מסוימת או כל תחום ספציפי אחר.
הביבליוגרפיה קיימת כמקצוע מדעי, אומנם כיום לא ניתן ללמוד בו תואר אקדמי בפני עצמו, אך באוניברסיטאות, ספריות ומוסדות לימוד שונים, נלמדת הביבליוגרפיה בסדנאות או קורסים המיוחדים לזה.
מטרתו של הרישום הביבליוגרפי
ממוזער|קומיקס של xkcd בשם "מפגין ויקיפדיה". על השלט כתוב: ""
לביבליוגרפיה שתי מטרות עיקריות:
אזכור המקורות שאותם מצטט הספר או שעליהם הוא מסתמך לשם מתן אסמכתה או קרדיט ליוצרים אחרים. מטרה זו בולטת בעיקר במחקרים או ספרות מקצועית (לדוגמה: ספרות משפטית בה חשוב התקדים והמחקר הפרשני).
הפניית הקורא לספרות המרחיבה את הדיבור בנושאי הספר. כמעט כל חיבור אינו צומח בחלל ריק ועל כן ברוב ספרי העיון קיימת חשיבות לביבליוגרפיה מהסוג הזה. יתרה מזו, ביבליוגרפיה קצרה מדי מעוררת חשש שהספר שטחי, משום שמחברו בחן רק מעט מהספרים שראוי לבחון בעת כתיבת הספר.
לאופי הספר ולמטרת הביבליוגרפיה יש השפעה על תוכן הרשימה הביבליוגרפית ועל אופן הצגתה. למשל, כאשר רישום המקורות לשם מתן אסמכתה הוא מטרה עיקרית, יופיעו ברשימה גם מקורות נדירים או בעלי השפעה זעירה על תוכן הספר. לעומת זאת כאשר המטרה העיקרית היא הפניית הקורא לקריאה נוספת, לא יועילו מקורות מסוג זה בביבליוגרפיה. ספר מצעיד את הקורא קדימה מבחינת הידע שלו, וביבליוגרפיה טובה הנלווית אליו המצליחה למפות את התחומים הקרובים בצורה מועילה, משמשת מקפצה להמשך קידום הידע.
שמאל|ממוזער|250px|משה שטיינשניידר, ממייסדי המחקר הביבליוגרפי המודרני
בעבר התמקדה הביבלוגרפיה בעיקר בספרים. במאה ה-21, היא מכסה גם עבודות באמצעי מדיה אחרים כולל הקלטות אודיו, סרטים, אובייקטים גרפיים, תקליטורים, מאגרי מידע ואתרי אינטרנט.
היסטוריה
הביבליוגרפיה החלה את דרכה כרשימות הכוללות את שם החיבור בלבד למטרות פונקציונליות של הפניית הקורא. ככל הנראה הוכנו רשימות כאלה לראשונה על ידי מדפיסים שעשו זאת כדי לפרסם את תוצרתם. הביבליוגרפיה המקיפה הראשונה, "Bibliotheca universalis", נועדה לאחד את כל ספרי החכמה בעברית, לטינית ויוונית, ויצאה לאור בציריך בשנת 1545 על ידי קונרד גסנר. גסנר אף הוכתר בעקבות ספרו "אבי הביבליוגרפיה". בהמשך, במאה ה-16 הוכנו ביבליוגרפיות ספציפיות יותר לספרות בשפות שונות, אך רק במאה ה-19 חיו מומחים שזה היה תחום עיסוקם העיקרי. מתיעוד עולה, כי בספרייה הלאומית בפריז היו, באותה תקופה, יותר מ-75,000 חיבורים ביבליוגרפיים.
בשנת 1878 התכנס בפריז הקונגרס הראשון לביבליוגרפיה, וב-1887 הקים מלוויל דיואי בניו יורק בית ספר, ראשון מסוגו, לביבליוגרפיה.
ביבליוגרפיות וביבליוגרפים מוקדמים
בשנת 1564 התפרסמה בידי גאורג וילר רשימה ביבליוגרפית של כל הספרים שנדפסו בהוצאתו למטרת פרסום ביריד בפרנקפורט ולאחר מכן פעם נוספת ליריד בלייפציג.
הספר הביבליוגרפי הידוע הראשון, נכתב ככל הנראה בשנת 1494 בידי יוהנס טריטהיים בבזל.
השני נכתב בידי קונראד גסנר בשנת 1574 בציריך. כתיבת ספר זה, כאמור, היוותה ציון דרך בתולדות הביבליוגרפיה.
דמות בולטת במיוחד בתולדות הביבליוגרפיה בכלל והיהודית בפרט היה משה שטיינשניידר.
כללי האזכור הביבליוגרפי
שמאל|ממוזער|250px|ספרי ביבליוגרפיה בספריית האוניברסיטה של גראץ
מוסדות, איגודים מקצועיים, כתבי עת ואוניברסיטאות מפרסמים כללים שונים לכתיבה ביבליוגרפית, אך אין מוסכמות מוחלטות באשר לאופן הכתיבה הביבליוגרפית. למרות זאת, האזכור הביבליוגרפי הנפוץ ביותר, ספר, נכתב כמעט תמיד על פי הסדר הבא: שם המחבר, שם הספר, שם ההוצאה, מקום ההוצאה ותאריך יציאת הספר לאור. לדוגמה: .
כהכללה, ניתן לומר כי על כל אזכור ביבליוגרפי להכיל את שם המחבר או המחברים, שם המסגרת בה החיבור נכתב (הוצאת ספרים, כתב עת, עיתון, אנציקלופדיה או כל דבר אחר) שם החיבור ושנת ההוצאה. רוב ההבדלים בין שיטות האזכור השונות, מסתכמים בפיסוק, לא בהבדלי תוכן.
כאמור, אין מוסכמות באשר לאופן האזכורים הביבליוגרפיים, אך אוניברסיטאות, כתבי-עת ומוסדות שונים קובעים הנחיות משלהם לאופן הצגת רשימות ביבליוגרפיות בעבודות או מאמרים המתפרסמים במסגרתם. כתב-העת "קתדרה" למשל, פרסם הנחיות כאלה בגיליון ינואר 1994 ועצם פרסומן של ההנחיות הללו עורר ביקורת נוקבת מצד הסופר ס. יזהר שכתב על כתב העת: .
בישראל נעשה ניסיון לקבוע מערכת כללים אחידה לציטוט מקורות משפטיים - "כללי הציטוט האחיד". אך בפועל, כתבי עת שונים אימצו מערכות כללים שונות, כך שכיום מתקיימות במקביל כמה מערכות כללים לציטוט של מקורות משפטיים. מערכת אחת קבועה בחוברת שהוציאה לשכת עורכי הדין בשנת 2006, ומהווה גרסה מעודכנת של הכללים שפורסמו בעבר (אם כי בהבדלים משמעותיים). מערכת נוספת (חלופית) אומצה על ידי כתבי העת של אוניברסיטת חיפה.
במדעי החברה נהוג לכתוב ביבליוגרפיה לפי סגנון APA. במדעי הרוח מקובל סגנון MLA.
ביבליוגרפיה מוערת
גישה שונה לאזכור מקורות משתקפת בביבליוגרפיה המוערת, בה הדגש הוא על הפניית הקורא לקריאה נוספת תוך הרחבת דברים על המקורות השונים על פי ההקשר ולפי טעמו של המחבר. הביבליוגרפיה המוערת היא במידה מסוימת פרק עצמאי שניתן לקוראו בנפרד משאר הספר. שיטה זו אינה נפוצה, אך ניתן למצוא אותה בספרים שונים.
ראו גם
מדריך הפרסום של APA
ביו-ביבליוגרפיה
רשימת ביבליוגרפיות שיש עליהם ערך בוויקיפדיה
רשימת ביבליוגרפים שיש עליהם ערך בוויקיפדיה
ויקיפדיה:ביבליוגרפיה - כללי הציטוט הביבליוגרפי בוויקיפדיה
לקריאה נוספת
Philip Gaskell, A New Introduction to Bibliography, Oxford University Press 1985 pp. 311-360
קישורים חיצוניים
תהל גובר, הכרת הרשימה הביבליוגרפית - סרטון המלווה בתרגיל, ללימוד זיהוי מקורות המידע ברשימה ביבליוגרפית, באתר ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
ביבליו - אתר המספק כלי להרכבת יצירת רשומות ביבליוגרפיות תקניות בסגנון ה-APA
ביבליוגרפיה בכתיבה משפטית
הערות שוליים
*
קטגוריה:ספר
קטגוריה:כתיבה
קטגוריה:סוגי רשימות | 2024-10-04T10:01:00 |
סיירת שקד | סיירת "שקד" (ידועה גם כיחידה 424) הייתה סיירת פיקודית של פיקוד הדרום בצה"ל, שהוקמה בשנת 1955 לשם שמירה על גבולות המדינה במרחב הפיקוד מפני חדירת מסתננים ומבריחים. שמה היה בתחילה שק"ד – ראשי תיבות של שומר קו דרום, אולם בהמשך הוסרו ראשי התיבות מהשם. היחידה פורקה בשנת 1979.
הרקע להקמת היחידה
בראשית שנות החמישים הציבה המציאות במרחב פיקוד הדרום אתגר רציני ביותר בפני מפקדיו: מצד אחד גבולות ארוכים פרוצים לחלוטין ללא כל אמצעי חסימה, ומצד שני מאות אלפי ערבים תושבי כפרי הדרום שעזבו בחפזה את כפריהם במהלך מלחמת העצמאות, תוך הבטחה של הצבא המצרי שעם תום הקרבות ב-1948 הם יוכלו לשוב לכפריהם ולבזוז את היישובים היהודיים – הבטחה שלא קוימה עקב תבוסת צבאות ערב במלחמת העצמאות.
בנוסף לכך הייתה רצועת עזה תחת שלטון הצבא המצרי שניסה בדרכים שונות לאסוף מודיעין על הנעשה בתוככי ישראל. קציני המודיעין המצריים ניצלו את השאיפה של אותם כפריים פלסטינים לחזור לכפריהם ולקחת כל מה שאפשר יחד עם ההכרות הטובה שלהם את השטח, וניצלו את אותן חדירות שהיו בשלב ראשון למטרות גנבה בלבד, גם למטרות איסוף מודיעין ובהמשך לפעולות חבלה וטרור.
מסוף מלחמת העצמאות ועד שנת 1955 נספרו כ-3,000 תקריות בגבול מצרים שבחלקן גבו קרבנות לא מעטים. כל המבצעים השונים של צה"ל היו פעולות תגמול ולא פעולות מנע. מבצע חץ שחור גרם להתגברות פעילות החבלה והמודיעין המצרי מרצועת עזה. אחת התוצאות הייתה הקמת יחידת הפדאיון ברצועת עזה באפריל 1955. את הפעילות שלהם ריכזה מפקדת המודיעין המצרית תחת פיקודו הישיר של קולונל מוסטפא חאפז, מפקד המודיעין המצרי ברצועת עזה. בסוף שנת 1955 הוקם גדוד סדיר של פידאין, גדוד 141 שמנה 600 איש שפעלו במסגרת של 4 פלוגות משלושה בסיסים: עזה, ח'אן יונס ורפיח. הנגב הפך לשטח הפקר. איש לא העז לנסוע לבדו בלילה מדרום לקו אשקלון–קריית גת.
מצב זה חייב את מפקדת פיקוד הדרום למצוא תשובה. הפתרון הסתמן בדמות סיירת שקד שהוקמה על מנת למנוע ולבלום את שיטפון החדירות. למעשה הייתה זו יחידה בודדת כמעט לגמרי מבין היחידות הצה"ליות שבתקופה של רוגע יחסי בשנים שבין מבצע קדש בשנת 1956 למלחמת ששת הימים, עסקה בפעילות מבצעית יום ולילה. לכן גם לא היה קשה לגייס אליה כוח אדם שראה בפעילות זו אתגר, עניין ועיסוק בביטחון ובציונות לשמה, תוך שמירה על ביטחון המדינה.
פעילות הסיירת אפשרה לצבא הסדיר בשנים שבין המלחמות להתארגן, להצטייד ולהתאמן לקראת עימותים עתידיים, כפי שתיאר סגן שר הביטחון מתן וילנאי בכנס של היחידה שהתקיים במאי 2010 במצודת יואב.
בסיירת שקד פיתח אביה הרוחני הראשון, עמוס ירקוני, את תורת הטשטוש, הסריקות וגילוי החדירות. את תורת החיתוכים, המרדפים ואיתור המחבלים. לפי דברי וילנאי, משמשת תורה זו את יחידות צה"ל עד היום.
סמל היחידה
כחלק מהסטטוס המיוחד, היה גם הצורך הפנימי בסמל יחידתי, כמו זה שהיה כבר בשימוש בשנות השישים ביחידות דומות אחרות. הראשון שהחל לעסוק בציור ובהעלאת דוגמאות שונות לסמל היחידה היה שאול שלו, שהחל לייצר דוגמאות כבר בשנת 1964. המשיכו אחריו, בשנת 1966, עוד כמה מאנשי היחידה כמו אלי מלמד, יגיל הורוביץ (ששירת לפני כן בסיירת 525) וגבי שפיץ. בסך הכל צוירו ארבע דוגמאות שהיו די דומות, כאשר בכולן הופיעו מוטיבים של כנפיים וסכין קומנדו. בסופו של דבר, באפריל 1967 נבחרה הגרסה של הסמל הקבוע אותו צייר צביקה גן (גרומן) מ"פ ביחידה. המחזור הראשון לו הוענק הסמל קיים את הטקס כחודש לפני מלחמת ששת הימים. הסמל מראה שתי כנפיים פרושות ובמרכזו סכין קומנדו על רקע מפת ארץ ישראל.
תגי היחידה
נוהלי העבודה, הגזרות והפעילות
בשנים 1958–1962, תקופת פיקודו של אברהם יפה על פיקוד הדרום, הוכנסו נוהלי עבודה קבועים ליחידה בהם חולקו גבולות הפיקוד לגזרות שנסרקו בצורה יומיומית לגילוי ואיתור חדירות.
את פיתוח הרעיון שהקל על גילוי וזיהוי עקבות החודרים ניתן לזקוף לזכותו של הקצין הצעיר נדב נוימן. נוימן הכיר את שיטת גרירת מוט ברזל והשרשרת במסגרת עיבוד חקלאי כאשר המטרה הייתה לשבור את הרגבים שנותרו לאחר פעולת הדיסקוס בשדה והחלקת השטח. הוא הוביל ניסיון שהוכיח את עצמו כאשר חיבר מוט ברזל ושרשרת מאחורי הקומנדקר. כתוצאה מכך התקבלה דרך עפר חלקה שכל בעל חיים שחצה אותה השאיר את סימניו הברורים עליה. לאחר החלקת הדרך באמצעי זה, ניתן היה לגלות בקלות יחסית כל סימן שהשאיר כל מי שחצה את הדרך, גם כאשר הרכב הבודק נסע במהירות. שיטה זו נקראת עד היום שביל טשטוש ומשתמשים בה לכל אורך גבולות ישראל.
תחום הגזרות
תחום האחריות של היחידה החל בגבול המערבי לאורך חוף הים מדרום לאשדוד עד זיקים, בהמשך לאורך הרצועה עד כרם שלום ובהמשך לאורך גבול ישראל-מצרים עד אילת, ומאילת לאורך גבול ישראל-ירדן עד ים המלח.
היחידה פעלה למעשה כסיירת פיקודית של פיקוד הדרום כאשר באותן שנים פעלה תחת פיקודו הישיר של אלוף הפיקוד צבי זמיר (שירת כאלוף פיקוד בשנים 1962–1965).
הגזרות שבהן פעלה היחידה עד מלחמת ששת הימים:
לאורך הרצועה הוגדרו שתי גזרות:
"מערבית" – מאזור זיקים עד סעד
"מרכזית" – מסעד עד ניר יצחק
בגזרת גבול מצרים הוגדרו שלוש גזרות:
"דרומית" – מניר יצחק עד ניצנה
"דרומית רחוקה" – מניצנה עד הר חורשה מערבית למכתש רמון
גזרת אילת
בתחילת שנות ה-60 כאשר החלה בנייה נרחבת של נמל אשדוד, התארך לפעמים הסיור של הגזרה המערבית צפונה עד שובר הגלים הדרומי של הנמל במטרה לאתר ניסיונות חדירה דרך הים.
כמו כן יצאו סיורים נוספים למספר נוסף של גזרות על פי מידע מודיעיני ספציפי, הערכות מודיעין וכן בעקבות אירועים שונים באותם אזורים.
הגזרות הנוספות היו: הערבה וגבול ירדן, אזור דימונה והכור, אזור בית גוברין ועוד.
היו מקרים שבהם חיילי היחידה הועברו מגזרתם הקבועה לבדיקת חשדות להסתננות באזורים אחרים בארץ. כך למשל נקראה היחידה בשלהי שנות החמישים כאשר הוקם המכון הביולוגי בנס ציונה לבדוק כביכול חדירה אליו. זה היה האתר הצפוני ביותר אליו נקראה היחידה. אתר צפוני אחר שהצבא המצרי שלח אנשי מודיעין לרגל אחריו היה הכור למחקר גרעיני ליד יבנה. מספר אנשי מודיעין מצריים נתפסו בקרבתו.
נוהלי הפעילות
מדי ערב נערכה פגישת מפקדי צוותים במשרדי היחידה. בפגישה זו מסרו מפקדי הצוותים דו"חות על הסיורים שביצעו באותו היום. אם הייתה חדירה או היתקלות, נותח הנושא באותה פגישה. לסיום היו מקבלים מפקדי הצוותים כל אחד גזרת סיור ליום המחרת. במקביל הכין סמל הרכב את סידור חלוקת הקומנדקרים לצוותים השונים.
מדי יום בשעות אחר הצהריים היו יוצאים שני צוותים מצומצמים שמנו 3 חיילים כל אחד לבצע טשטוש בגזרה המערבית והמרכזית. מדי ערב לאחר חשיכה היו יוצאים שני צוותים מלאים לבצע סיור לגילוי חדירות באותן שתי גזרות.
במקרים שלא נתגלו עקבות כניסה, היה הקצין התורן ממלא טופס דו"ח סודי בשם קוד "א.מ.ל." שפרוש "אין מה להודיע". הקצין התורן היה מכניסו למעטפה חומה, מדביק את שוליה בשעווה ומוסרו לסמל תורן כדי שזה ימסור אותה באופן אישי ידנית לקצין התורן באג"מ של פיקוד הדרום.
במקרה של גילוי חדירה ללא עקבות חזרה, היה מפקד הצוות שולח שדר בשם "אדום" למרכזיית הקשר שביחידה. שדר זה גרם להזעקת המערכת כולה שהפעילה את יחידות התעסוקה הצבאיות, הציבה אותן במארב בניצב לציר הכניסה כאשר הצוות של שקד היה בדרך כלל שוכב ממש על ציר הכניסה ואילו כוחות התעסוקה משני הצדדים שלו. זאת בהנחה שאם החודרים מתכננים לחזור לרצועה עוד באותו הלילה, הם ילכו חזרה בדיוק באותו הנתיב בו נכנסו.
במקרים בהם החוליה לא חזרה באותו הלילה היות שתכננה לעבור מהרצועה לירדן למשל, היה הצוות מתארגן עם אור ראשון להתחלת מרדף. בשלב זה היה הצוות שולח שדר בשם "יהלום אדום". השדר היה מזעיק מיידית מספר צוותים נוספים לתגבור כדי לחסוך זמן. ברגע שהצוות הראשון התחיל לנוע על העקבות וזיהה את הכיוון הכללי של החודרים, הוא היה מדווח על כך לצוות השני שביצע "חיתוך" כלומר היה מנסה לגלות את העקבות על ציר רוחבי מסוים שחתך את קו ההתקדמות הדמיוני במרחק של מספר קילומטרים. שיטת עבודה זו הביאה לחיסכון בזמן ולתפיסה מהירה יחסית של החודרים.
היו מקרים בהם החוליות החודרות התכוונו לעבור לירדן למטרות חיפוש עבודה וכדומה. חוליות אלה לא יכלו להספיק לעבור מהרצועה לירדן בלילה אחד והיו בדרך כלל נעצרות ללינה עם אור הבוקר צפונית לבאר שבע, תוך כוונה לחדש את התנועה עם רדת החשיכה. לא מעט מסתננים כאלה נתפסו.
היו מקרים בהם היו חברי החוליה החודרת מלווים אחד מהם שפעל כאיש ריגול לתחנת אוטובוס על אחד הכבישים הסמוכים לרצועה. אותו איש שפעל בשרות המודיעין המצרי היה עולה על אוטובוס ראשון בבוקר בדרכו לכפרו.
היו מקרים בהם חברי החוליות הציבו תצפיות מוסוות על מתקנים צה"ליים ובאזורי אימונים של צה"ל בנגב לאסוף צילומים ומידע.
היו מקרים בהם יצאו חוליות מודיעין מצריות במטרה לתצפת על בסיס פלוג'ה שהיה שדה תעופה בריטי בתקופת המנדט תוך כוונה לאסוף מודיעין על פעילות של חיל האוויר הישראלי שם. לימים התברר שפעולה זו למשל, הייתה אחת מהמשימות שהטיל הצבא המצרי על קורס קציני מודיעין שלו כפרויקט סיום הקורס.
היחידה תפסה מספר חוליות מודיעין מצריות שנשלחו בשנות ה-60 לצלם, לתצפת ולאסוף מידע על בסיסי צה"ל ומתקנים שנבנו באזור מצפה רמון.
מלחמת המוחות
כבר בשלב מוקדם החלה מלחמת מוחות בין המסתננים, הפדאיונים והמבריחים לבין אנשי היחידה ובראשם עמוס וסאלח אל הייב. בשלב די מוקדם הבינו אותם גורמים שניסו לחדור שמתקיימים סיורים שתפקידם לאתר ולתפוס אותם.
על מנת להתגבר ולבלבל את אנשי היחידה נקטו אותם חודרים בתרגילים שונים. כך לדוגמה הם היו מנסים לטשטש את העקבות שהשאירו על ציר הטשטוש בעזרת ענפים. היו מדלגים מעליו תוך ניסיון להשאיר כמה שפחות סימנים מזהים. היו משתדלים ללכת על סלעים בכל מקום שניתן. לפעמים היו מרכיבים אחד על השני כדי לגרום להשארת מספר עקבות נמוך מהאמיתי. לעיתים הלכו אחורנית בעברם את ציר הטשטוש. לעיתים על מנת לטשטש היו החודרים מחברים לתחתית נעליהם עורות כבשים על מנת להגדיל את שטח המגע של הנעל עם הקרקע, להקטין את השקיעה שלה באדמה ולטשטש ביתר הצלחה.
מצד שני למדו גששי היחידה לזהות גמלים של רועים לעומת אלה של מבריחים או אנשי מודיעין לפי סוג הגללים שהשאירו כאשר גמלי המבריחים היו אוכלים שעורה, לעומת עשב רגיל שאכלו גמלים אחרים. המבריחים נהגו לעשן סיגריות יקרות כמו פליירס. סוליות הנעלים שלהם היו שונות מאלה של סתם גנבים ורועים.
הגששים למדו להעריך אם החודר נושא עליו נשק וציוד רב לפי עומק העקבות שהשאיר.
מרגע גילוי הכניסה ניסו אנשי היחידה להעריך את מטרת החדירה. לעיתים יכלו אנשי היחידה להעריך את מטרת החודרים לפי המסלול שלהם: האם למטרות גנבה, מודיעין, הברחות או שילוב של כמה מטרות כאלה.
כוח אדם אמצעים וציוד
כוח אדם
צוותי הסיור כללו לפחות חמישה לוחמים: מפקד הצוות בדרגת סג"ם או סגן, סמל הצוות, נהג, קשר וגשש. לפעילויות קרובות יצא בדרך כלל צוות אחד ואילו לפעילויות באזורים מרוחקים יצאו בדרך כלל לפחות שני צוותים בשני קומנדקרים (אלה היו כלי רכב מתוצרת "Dodge" או "Power Wagon" מתקופת מלחמת העולם השנייה).
היחסים ביחידה הושתתו על אמון הדדי ועל הערכה לפי המקצועיות של כל אחד ללא התייחסות מיוחדת לדרגות, זאת בדומה ליחידות הפלמ"ח. החל מסוף שנות החמישים וראשית השישים כל חייל עבר קורס צניחה, קורס נהיגה, ורוב החיילים גם קורס מ"כים. חלק מהסמלים נשלחו גם לקורסי חבלה. כל זאת במטרה להגדיל את הידע ואת הפוטנציאל של הלוחמים ביחידה.
כראוי ליחידה התנדבותית התפתח גם בשקד הווי מיוחד. הווי זה התבסס על סטטוס מיוחד. להתפתחות הווי זה תרמו מספר גורמים:
פעילות מבצעית סודית שוטפת סביב השעון.
קיום בסיס של יחידה בעלת אופי פרוע ללא מסגרת צבאית נוקשה רגילה, בצמוד ויחד עם בסיס היחידה של המשטרה הצבאית הפיקודית.
מדים ללא תג יחידה שכללו נעלי צנחנים, כומתה שחורה עם סמל חי"ר, כל הפרטים האלה הוסיפו לנופך העלום והמיוחד שלה.
גורמים אלה ואחרים יצרו את הרקע להווי המיוחד שנוצר עם לכידות חברתית גבוהה.
קשר
על כל קומנדקר היה מותקן במרכז ומלפנים מאחורי מושב הנהג מכשיר קשר מסוג מ.ק. 19. כדי לאפשר פעילות רגלית היה לכל צוות גם מכשיר קשר נייד מסוג מ.ק. 300 שהוחלף בהמשך הזמן במכשיר מתקדם וקל יותר מסוג מ.ק. 10.
שמאל|ממוזער|250px|סיור בוואדי שקמה, 1966. קומנדקר עם שני מכשירים: במרכז – מ.ק. 19, בצד שמאל – מכשיר GRC
בראשית שנות ה-70 הוחלף המ.ק. 10 במכשיר מתקדם יותר מסוג מ.ק. 77. בתקופת המעבר ממכשירי המ.ק. 19 למכשירים המתקדמים יותר, נשאו הרכבים את שני סוגי המכשירים בו זמנית. כך לקראת אמצע שנות ה-60 הוחלפו בהדרגה מכשירי המ.ק. 19 במכשיר מתקדם יותר מסוג VRC. בשלב ראשון הותקנו מכשירי ה-VRC על אחד הספסלים בצידי הרכב ופעלו כאמור במקביל למכשירי המ.ק. 19 במשך תקופה של מספר שנים.
נשק
בשנות השישים היו לרוב החיילים ביחידה רובים צה"ליים תקנים מסוג רובה FN. לגששים ולקשרים היו תמ"קים עוזי עם קתות מעץ וקתות מתקפלות. חלק ממפקדי הצוותים העדיפו נשק ארוך טווח כמו רובה על העוזי קצר הטווח, אולם בחרו להשתמש ברובה AK-47 האוטומטי שהיה עדיף על רובה ה-FN הכבד והמסורבל שסבל מבעיות תפעול בעקבות הצטברות אבק ובוץ.
אמנם בנשקיית היחידה היו מספר תת-מקלעים מסוג קרל גוסטב שנתפסו באירועים שונים והיו בשימוש נפוץ על ידי אנשי המודיעין המצריים, אולם אנשי היחידה לא השתמשו בהם. כך גם מקלע בינוני 03 ומקלע כבד 05.
לאחר מכן, בשנות השישים המאוחרות ובשנות השבעים, בין כלי הנשק הבולטים שהיו ללוחמי הסיירת, היה הקלצ'ניקוב (קלאץ') שנתפסו בכמויות גדולות אצל האויב, נשק שהיה גם בשימוש הקומנדו הימי, והמאג. במלחמת יום הכיפורים ולאחריה נכנס לשימוש הנשק האמריקאי מסוג M16.
בין אמצעי הלחימה המיוחדים היו גם אמצעים אלקטרוניים לזיהוי מחבלים בלילה.
מטול בזוקה ומטול RPG. מרגמות ורימונים מכל הסוגים.
כלי רכב
רוב רכבי הסיור היו קומנדקרים מתוצרת דודג' מתקופת מלחמת העולם השנייה. היו גם בודדים מסוג דודג' פאוור וואגון (Power Wagon) מתוצרת פארגו. בהתחלה היו קומנדקרים בודדים. מספר כלי הרכב היה תמיד כפועל יוצא מכמות המשימות. ברגע שהמשימות הוגדרו כפי שמופיע לעיל, גדל המספר וכך מאמצע שנות החמישים ועד אמצע שנות השישים, היו ביחידה כ-6–7 קומנדקרים. באמצע שנות השישים הוכפל המספר והגיע ל-12 כלי רכב. מספר חדשים לפני מלחמת ששת הימים הגיעו ליחידה ג'יפי סיור. ג'אפ"סים, ג'יפי סיור ששודרגו והותאמו על ידי לוחמי היחידה באופן מיוחד. הותאמו ללוחמת סער, זאת בנוסף להתאמתם לנסיעה בדיונות המדבר ובואדיות.
מפות
המפות שעמדו לרשות היחידה היו ברובן בקנה מידה של 1:100,000. חלק מהמפות היו עדיין עם הדפסה מנדטורית ללא עדכונים וחלקן רק עם תוספות של יישובים חדשים ללא עדכוני דרכים, כבישים, בסיסים צה"ליים חדשים וכדומה.
היו מקרים בהם צוותים שפעלו בנגב המרכזי נכנסו לפעילות לילה עם מפות בקנה מידה כזה שהקשה מאוד להזדהות בשטח ולנווט, במיוחד בלילה. הצוותים היו נוהגים לעדכן בעצמם את המפות ולסמן עליהן פרטים שונים וחשובים כמו בורות מים שהיוו ציון דרך ותחנה חשובה עבור אנשי המודיעין המצריים ועבור המבריחים.
הפעלת אמצעים אוויריים
במסגרת הפעולות לפינוי סיני לאחר מבצע קדש, יצאו ב-12 בדצמבר 1956 שני צוותים בפיקודו של בן חור מאל-עריש לניצנה לאמת ולעדכן מפות צבאיות של המצרים ולסמן שדות מוקשים. לפתע עלה הרכב השני על מוקש נגד רכב והתברר להם שנכנסו לתוך שדה מוקשים שהבדווים גנבו את גדרותיו וסימוניו.
שני חיילים נהרגו ושלושה נפצעו קשה. מטוס פייפר שהוזעק לא הצליח לאתר את כלי הרכב וחזר כלעומת שבא. לאחר זמן מה הגיע מסוק שנחת והעמיס את הפצועים ופינה אותם לבית חולים תל השומר. היה זה הפינוי המבצעי המוסק הראשון בצה"ל.
בתחילת שנות השישים כאשר החלו פיגועים והחלה התגברות פעילות מודיעינית מצרית במרכז הנגב, הופעלה היחידה והוקפצה מהבסיס אל המוקדים בעזרת מסוקים. היה בכך חידוש בדרך פעולת היחידה. כדי להתגבר על המרחק מהבסיס במשמר הנגב אל אזור האירוע בנגב המרכזי, להגיע מיידית ולנסות לתפוס ולפגוע במחבלים ובאנשי המודיעין, החל שימוש נסיוני (שנתן את פירותיו מיד) במסוקים.
מפקדי היחידה
שםתקופת כהונההערות צבי עופר 1955 מפקד היחידה בראשית דרכה, קודם שנקראה "סיירת שקד", כשהייתה עדיין ת.פ. פיקוד מרכז דוד בן-חור 1955 - 1958 מפקד היחידה הראשון ת.פ. פיקוד דרום שאול יעיש 1958 דב קלעי (סטרליץ) 1958 - 1961 עמוס ירקוני 1961 - 1967 בנימין (פואד) בן-אליעזר מרץ 1967 - מרץ 1970 מפקד הסיירת במלחמת ששת הימים, לימים מפקד היק"ל ומתאם פעולות הממשלה בשטחים דני רהב (וולף) מרץ 1970 - יוני 1972 מפקד הסיירת במלחמת ההתשה אמציה (פצי) חן יוני 1972 - אוגוסט 1973 לימים תת-אלוף משה ספקטור אוגוסט 1973 - נובמבר 1974 מפקד הסיירת במלחמת יום הכיפורים משה כפרי 1974 - 1975 אריה רמות-שיפמן 1975 - 1976 לימים סגן מתאם פעולות הממשלה בשטחים זאב דרורי 1976 - 1978 מפקדה האחרון של היחידה ועד לפירוקה ב-1978.
תקופות ואירועים
התפתחות והתבססות
לקראת סוף מלחמת העצמאות הציע עבדו (ישראל בן-יהודה) מראשוני המסתערבים בצפון להקים יחידה בלתי סדירה שאנשיה יפוזרו לאורך הגבולות כאשר משימתה העיקרית היא לשלוט על שטחי ההפקר. כך הוקמו חוליות שכללו בדווים משבט אל-הייב, דרוזים, צ'רקסים ערבים נוצרים וערבים מוסלמים. בראש כל חוליה עמד קצין או סמל יהודי. אנשי החוליות לבשו תלבושת חפשית בדרך כלל ערבית מקומית. עבד אל מג'יד (עמוס) היה אחראי על חוליה שישבה במגידו.
עם הקמתה בתחילה השתייכה היחידה לפיקוד המרכז, מנתה בהקמתה 8 לוחמים ושכנה בבסיס קסטינה. באותה תקופה ראשונה פיקד עליה סגן צבי עופר. היחידה פעלה בבגדים אזרחים ועם כלי רכב בצבע אפור. היות שגם רכבי יחידת הממשל הצבאי שהתקיים עד אמצע שנות השישים היו בצבע אפור, היה די קשה לזהות את רכבי היחידה.
דוד בן חור כמפקד היחידה
כעבור מספר חדשים ב-1955, עם שינוי פריסת הפיקודים הוכפפה היחידה לפיקוד הדרום. בהמשך גדלה ל-25 לוחמים, חלקם גששים דרוזים ובדווים. בכך הייתה סיירת שקד היחידה הראשונה ששילבה ערבים ויהודים. עם המעבר לפיקוד הדרום היה בסיס היחידה בתחילה בסמוך לחצרים. מפקדה הראשון היה רב-סרן דוד בן-חור. כסגנו פעל עודד ינאי שהכיר את עמוס מהצפון וגייסו ליחידה. עודד גייס והפעיל עוד קודם לכן שבע חוליות של גב"ס (גיוס בלתי סדיר) בצפון ובמרכז הארץ.
בעצם ימי מבצע קדש זיהה סיור של שקד עקבות כניסה רבים מחוף הים של זיקים. במרדף שנוהל על ידי בן חור איתרו הצוותים מספר חוליות פדאיונים בקרבת מסילת הברזל. בקרב שהתפתח נהרגו 15 מחבלים מצריים. הם הותירו כמות גדולה של חמרי נפץ שתכננו לפוצץ בהם את מסילת הברזל.
לאחר תקופה קצרה עברה היחידה לבסיסה הקבוע בבסיס משמר הנגב.
מלכתחילה גייסה היחידה את אנשיה מיחידות סדירות, כולל קצינים.
דב קלעי (סטרליץ) כמפקד היחידה
בתקופת פיקודו של דב קלעי (סטרליץ) (לימים סא"ל) גויסו לראשונה שני בוגרי קורס קצינים, אליעזר "לייזר" רם (לימים תא"ל) שהגיע מהצנחנים וישעיהו "שייקה" ארז (לימים תא"ל) שהגיע מחטיבת גולני. שניהם העבירו את היחידה מפסים "פרטיזנים דמויי כוח לא סדיר" לאלה של יחידת סיור מובחרת. רבים אחרים מחייליה הגיעו מאז לדרגות בכירות בצבא.
עוד בשנת 1959 בתקופתו של אברהם יפה כמפקד פיקוד הדרום הוחלט שאנשי היחידה יעברו קורס צניחה. בהתאם לזאת קיבל כל חייל שבא ליחידה נעלי צנחנים. בכך הסתיימו הטענות על נעליים בלתי איכותיות שאינן נוחות להליכה ולמרדפים.
בשנת 1959 סופח ליחידה צוות הנדסה קרבית שהועבר מפיקוד הדרום. בראשית שנות ה־60 הועבר צוות קטן של ותיקי היחידה לפיקוד הצפון לפעילות ביטחון שוטף עם משמר הגבול, כולל מרדפים באזור הגליל התחתון. באוגוסט 1960 גייס דב עשרה חיילים לשקד. החיילים עברו טירונות בבה"ד 4, והגיעו ליחידה בה עברו מסלול לוחם במשולב עם יציאה לסיורים.
בשנת 1961 עזב דב סטרליץ את היחידה. תקופתו התאפיינה בהגדלת היחידה מכ-20 חיילים ל-6 צוותי סיור סדירים שמנו כ-30 חיילים. במהלך שירותו גברה תחושת השייכות וחייליה חדלו לחוש כאילו הם נפלטים בעייתיים של יחידות שונות. שופר שיתוף הפעולה עם מטוסי הסיור והמסוקים, הוגדל מספר הסיורים היומיים והליליים והגזרה המערבית והמרכזית נסרקו ברציפות 24 שעות ביממה. פעילות זאת הגדילה מאוד את כמות המסתננים שנתפסו ואלה שחוסלו.
למרות המשמעת החופשית ששררה בתקופתו, הקפיד דב מאוד על משמעת מבצעית. לדב הייתה גישה ישירה לאלוף פיקוד הדרום שטיפח את היחידה. חוסר המשמעת והאווירה החופשית לא הטרידו במיוחד את הפיקוד הבכיר כל עוד ביצעה היחידה את משימותיה.
עמוס ירקוני כמפקד היחידה
שמאל|ממוזער|250px|עמוס ירקוני בכיסא מפקד הג'יפ מאחורי המקלע, סיני, מלחמת ששת הימים, יוני 1967
באמצע 1961 עזב דב את היחידה ועמוס ירקוני סגנו קיבל את הפיקוד עליה. אחד החידושים שהנהיג עמוס, היו גיוס חיילים ליחידה ישר מבקו"ם. בנובמבר 1961 גייס עמוס ירקוני לראשונה 7 בני קיבוצים שעמדו להגיע ליחידה לאחר טירונות סדירה בצנחנים. עמוס הגיע אישית לבקו"מ וראיין את המגויסים החדשים. עם בואם ליחידה בסיום הטירונות בצנחנים, נפתח מסלול גיוס חדש בו הגיעו מדי שנה מגויסים ליחידה לאחר שעברו טירונות רגילה בחיל הצנחנים. אל גרעין זה הצטרפו מדי שנה חיילים שנשרו מקורסי טייס ומשייטת 13. למרות כל המצטרפים לא עלה מספר המשרתים ביחידה עד אמצע שנות השישים על 30 לוחמים. למרות מספר האנשים הקטן יחסית, הצליחה היחידה לקיים מעקב צמוד ולסכל חדירות רבות לאורך גבולות הדרום והנגב.
כאן החל לראשונה מסלול ייחודי אותו גיבש עמוס: שבעת הלוחמים החדשים עברו תחת פיקודו של סגן יואב וספי (לימים סא"ל בשריון, נהרג כמג"ד טנקים ברמת הגולן ביום כיפור) קורס קצר בן שבועיים בו הוכשרו בעיקר בניווט ובגישוש. בהמשך נשלחו אותם חיילים לקורסי נהיגה בבסיס טירה וקורסי מכ"ים בבסיס הנח"ל במחנה שבטה. חלקם גם המשיכו לקורס קצינים.
כפי שלדב סטרליץ היה קשר ישיר עם אלוף הפיקוד הקודם אברהם יפה, כך היה לעמוס קשר ישיר עם אלוף הפיקוד צבי זמיר.
כמו דב גם עמוס לא הקפיד על משמעת ושגרה כגון מסדר בוקר, מסדר נשק, תרגילי סדר, התעמלות בוקר וכדומה. הצוותים נהגו בגמר הסיור לשבת על רחבת הדשא עם חצי גוף ערום או עם גופיות בלבד, להשתזף ולנקות כל אחד בצורה חופשית את נשקו מהאבק שהצטבר במהלך הסיור. ככלל, למרות האווירה הבלתי אמצעית בדומה לאווירה ששררה בפלמ"ח, נשמרה המשמעת המבצעית היטב והוערכה על ידי כל אנשי היחידה.
מבצע תפוס
במסגרת מבצע תפוס ב-14 בספטמבר 1955 גילה סמל החבלה נדב נוימן מ-890 עקבות כניסה של שני סיירים מצרים, שבאו מפרדס בית חנון האחד נעול נעלי ספורט והשני נעול סנדליי טייר. העקבות אבדו בפרדס של קיבוץ ארז. ב-15 בספטמבר 1955 גילה שוב נדב נוימן את אותם עקבות על שביל עפר מכיוון חוות איבים לכיוון ארז, מה שהוביל לתפיסתם של שני הסיירים המצרים. זו הייתה התפיסה הראשונה שבוצעה על ידי עקבות כניסה. את המרדף ניהל סגן צבי עופר.
יחידת "עטלף" והשתלבותה ב"שקד"
שמאל|ממוזער|250px|מערכת "דגן" על ג'יפ, [[[נחל צניפים, מאי 1967]]
עד שנת 1964 התנהל המאבק עם המחבלים בעיקר כמאבק אישי בין הצייד לניצוד תוך הסתמכות על חושים טבעיים ויכולת אנושית. אהרון גיל לשעבר סמג"ד 525 ועתה סגן מפקד גוש מגן פיתח בשיתוף מהנדס התעשייה האווירית מתקן בשם "משאבה". בהמשך נוצרה בגוש יחידה שהפעילה את מתקני ה"משאבות" שנקראו גם בשם "שרביטים".
המתקן כלל זוג מקלעים שפעלו בצמוד לקרן אור תת-אדומה. חסימת הקרן גרמה להפעלת המקלעים שפגעו בנקודת החסימה. כל מי שחסם את הקרן נפגע. לפעמים חיות בר ולעיתים אנשי פח"ע.
באותה שנה הוכנסה לשימוש ה"קשת". מכ"ם צרפתי קטן שגילה תנודות יבשתיות בטווח של 1,200 מטר.
מתקן נוסף פשוט יותר היה ה"חרצית". זה היה זרקור תת-אדום עם משקפת מקבילה שאפשרה תצפית לטווח של כ-800 מטר. בהמשך הוכנסו למשקפת כוונות, היא הורכבה על מקלע שהוצב בקו ירי אחד עם ה"חרצית". יותר מאוחר הורכבו המקלעים והזרקור על קומנדקר וזכו לכינוי "דגן".
הכלים סבלו מתקלות שגרמו להפעלות שוא עקב מזג אוויר קשה או על ידי בעלי חיים. הפעלות סרק אלה גרמו להפעלת סרק של כוחות רבים. היו גם לא מעט הצלחות. כך למשל בשנות ה-70 חיסל מארב של סיירת "חרוב" בעזרת מתקן ה"דגן" 13 מחבלים במטח אחד.
בתחילת 1966 הוקמה רשמית יחידת עטלף שהפעילה "דגנים", "חרציות" ו"משאבות". בסוף אותה שנה שולבו 30 חיילי היחידה עם סיירת שקד. שילוב אנשי עטלף עם שקד יצר מיזוג מוזר: חיילים מעולים שנראו ככנופיה שפעלו יחד עם אינטליגנטים שעסקו באלקטרוניקה אופטית.
השילוב גרם גם להפיכת היחידה לגדוד מבחינת כוח האדם. שינוי נוסף שחל: החלו לפתח מארבים אלקטרוניים במקביל לסיור ומרדפים. סרן אלי מלמד מפקד עטלף הפך בהמשך לסמג"ד שקד.
מלחמת ששת הימים
בתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים, ישבה היחידה בפיקוד בנימין בן אליעזר, באזור הר צניפים שבנגב וערכה תצפיות ומארבים בגבול המצרי.
ערב פתיחת המלחמה, התפצלה היחידה לשני כוחות: כוח אחד היווה סיירת אוגדתית של אוגדה 38 (בפיקוד אריאל שרון) ונע מניצנה דרך בארותיים, קוסיימה ואום כתף לעבר נח'ל במטרה לנתק את הדיוויזיה השישית המצרית (בפיקוד סעד א-שאזלי). דיוויזיה זו הייתה פרוסה על הציר הרוחבי מנח'ל במרכז סיני דרך א-תמד עד כונתילה במזרח סיני.
כוח שני נע מכונתילה בעקבות דיוויזיה 6 המצרית שנסוגה מערבה דרך ביר תמדה עד נח'ל, שם נפגשו שני הכוחות. כוח מן הסיירת בפיקוד יואב גולן (לוי) כבש את האזור הסמוך לתעלת סואץ שעליו נבנה לימים מוצב "טמפו".
מלחמת ההתשה
עם פרוץ מלחמת ההתשה, מעט אחר מלחמת ששת הימים, הוביל בנימין בן אליעזר את היחידה בלחימה לאורך תעלת סואץ ובפשיטות לירדן. בעת שדני רהב וולף פיקד על היחידה, היוותה היחידה את הסיירת הפיקודית של פיקוד הדרום. היחידה גדלה לסדר גודל של פלוגה מתוגברת (150 איש), קיבלה ציוד מתקדם ועמדה בחזית פעולות הביטחון השוטף שהתבצעו לאורך תעלת סואץ. סיירת שקד הייתה לכוח פשיטה שחצה את התעלה בפעולות סרג'נט ומבצע ויקטוריה, שהיוו שיא בפעילות היחידה במלחמת ההתשה. ב-1970 הוביל יואב גולן כוח מן הסיירת בפשיטה בירדן שבמהלכה הרג הכוח מספר מחבלים פלסטינים.
בתחילת שנות ה-70, בעקבות התגברות אירועי הטרור ורצח ילדי משפחת ארויו, עבר מרכז הפעילות של היחידה לאזור רצועת עזה והיא נטלה חלק מרכזי במערכה של אלוף פיקוד הדרום, אריאל שרון, נגד ארגוני הטרור הפלסטינים (בין השאר, פעלו במסגרת היחידה גם מסתערבים). רהב וולף ואמציה חן (פצי), שמילא את מקומו בהיעדרו, הובילו את פעילות היחידה ברצועת עזה שעסקה בו זמנית בפעילות ביטחון שוטף באזור תעלת סואץ, בערבה ובים המלח.
היחידה גדלה ל-6 פלוגות שהיו מפוזרות באזורים שונים של פיקוד הדרום כדלהלן:
שתי פלוגות בערבה, אחת בחלקה הדרומי ושנייה בצפוני.
פלוגה אחת ברצועת עזה.
שתי פלוגות בקו השני לאורך התעלה: אחת בבלוזה ושנייה בטסה.
לאחר שעמוס פרש מהפיקוד על היחידה, הוא הפך למונה למושל מרכז סיני. זה היה תפקידו הצבאי האחרון בטרם פרישתו מהצבא.
מלחמת יום הכיפורים
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים הייתה היחידה, תחת פיקודו של סא"ל משה ספקטור, יוצא חטיבת גולני, שבעברו היה מפקד "סיירת גולני". סיירת שקד הייתה בין היחידות שניסו לבלום את יחידות הקומנדו והמודיעין של הצבא המצרי. בימי הלחימה הראשונים ספגה הסיירת אבדות רבות. כוח מן היחידה, בפיקודו של ספקטור, לחם תחת פיקוד חטיבה 14 בקרב החווה הסינית, בצליחת תעלת סואץ ובקרב על מתחם אורחה. כמו כן בין היתר, השתתפו כוחות של הסיירת בניסיונות חילוץ ממעוז בודפשט וממתחם "חמוטל". פלוגה ה' מן היחידה, עליה פיקד אביחי רונצקי, יוצא הצנחנים, סופחה לגדוד שריון. בין היתר הוביל רונצקי את פלוגתו בקרבות בראס סודר כנגד לוחמי קומנדו מצריים שהונחתו באזור.
לאחר שהוכרזה הפסקת האש, בפקודת המטכ"ל כונסו כל יחידות הסיירת לבסיס חיל האוויר המצרי "פאיד" הממוקם ליד העיר סואץ כ-100 ק"מ מקהיר. כל לוחמי הסיירת התארגנו לביצוע פשיטה מוסקת על "ג'אבל עתקה". הפשיטה הוכתרה כהצלחה, ואפשרה לצה"ל נקודת שליטה אסטרטגית ממדרגה ראשונה.
כוח מילואים של היחידה לחם תחת פיקודו של אמציה חן ככוח סיור באוגדת שרון. בסיום הלחימה, התמקמה הסיירת בסמוך לחווה הסינית מול הארמייה השנייה. בין היתר, כדי למנוע תקיפות פתע של יחידות הקומנדו המצרי.
במהלך המלחמה נפצעו רבים בסיירת ונהרגו 32 מלוחמיה.
סיוע להקמת יחידות דומות
סיוע בהקמת סיירת רימון ושיתוף פעולה מבצעי.
סיירת חרוב (יחידה 484)
בעקבות התגברות חדירות ואירועים בבקעת הירדן לקראת סוף שנות ה-60, הוחלט בפיקוד המרכז להקים יחידה שתפעל בגזרה זו במתכונת דומה לזו של סיירת שקד שפעלה בפיקוד הדרום.
הגשש הבכיר של סיירת שקד, סאלח אל־הייב עבר לשרת בסיירת חרוב במטרה להכשיר צוותי גששים ולהטמיע ביחידה החדשה את נוהלי העבודה כפי שהיו בסיירת שקד.
סיירת 525
בסוף שנת 1962 ותחילת שנת 1963 חלה התגברות של פעילות מסתננים, פדאיון והברחות בערבה הדרומית. האזור היה רחוק יחסית לשקד וכל ירידה אליו של היחידה הצריכה לפחות שני צוותים למספר ימים. הדבר גרם לפגיעה בפעילות השוטפת של היחידה. על כן הוחלט להקים יחידה נוספת באזור במתכונת דומה לזו של סיירת שקד. הגזרה שלה היה הנגב הדרומי מניצנה במערב דרך פארן במרכז עד אילת.
אמנם חיילי סיירת הדרוזים (גדוד 300, המוכר בשם גדוד חרב) ישבו במספר בסיסים באזור כמו ירוחם, פארן, ניצנה וחצבה, אולם הם התקשו לחסום את פעילות אנשי המודיעין המצריים שנשלחו לנגב לאסוף מודיעין על פעילות צה"ל והקמת בסיסים בנגב לאימונים ולניסויים. למפקד היחידה החדשה מונה קצין צנחנים ותיק בשם סרן אהרון גיל. את הצד המקצועי לסיירת העניק והטמיע הגשש הוותיק סאלח אל הייב שתפקד ביחידה כסגנו של אהרון. הסיירת החלה לעבוד במתכונת דומה לזו של סיירת שקד ופעלה בהצלחה כשנתיים.
בסוף שנת 1964 הוחלט לאחד את שתי הסיירות תחת פיקודו של עמוס ירקוני. בכך הפכה שקד לפלוגה מתוגברת. עמוס למד את אזור הפעילות של 525 והחל להפעיל קו סיורים קבוע שיצא מבסיס משמר הנגב לשבוע סיורים בערבה, מאילת למכתשים, חזרה לאילת דרך המכתשים ומאילת לפארן.
סיירת אגוז
זמן מה לאחר סיום מבצע קדש החליט יצחק רבין, אלוף פיקוד הצפון דאז, להקים יחידת סיור מיוחדת שתורכב ממתנדבים דרוזים המשרתים בצה"ל וממתנדבים יהודים. היחידה נועדה לפעול בעורף האויב במקרה של עימות עם הסורים. רבין חשש מאפשרות של התלקחות בצפון, והחליט להקים יחידה שתוכל לחבור לדרוזים שבהר הדרוזים בסוריה. לאחר אימונים מפרכים התברר שאין בכוונת הסורים ליצור עימות ולוחמי היחידה הפכו ליחידת סיור במתכונת דומה לזו של סיירת שקד. בשלב ראשון כלל צוות ההקמה 8 איש ונקראו חוליה 728. היחידה דמתה לשקד בכך שהחיילים היו מתנדבים דרוזים, בדווים וכמה מפקדים יהודים. היחידה ביצעה סיורים, מארבים וכדומה. לאחר תקרית בינה לבין יחידת מג"ב בה נהרג אחד מאנשי מג"ב, פורקה היחידה.
בשנת 1963 היא הוקמה מחדש. הפעם תחת פיקודו של אחד מוותיקי שקד: שייקה ארז (לימים תא"ל). ארז הביא איתו ליחידה מספר חיילים משקד שסייעו בהתארגנות ראשונית והדריכו במשך כחודשיים את חיילי אגוז בתורת הטשטוש, בגישוש במעקבים ומרדפים.
יחידת שלדג (יח' 5101)
נבחרים מסיירת מטכ"ל ומסיירת שקד הקימו את שלדג בשנת 1974 בעקבות לקחי מלחמת יום הכיפורים. יחידת שלדג (יחידה 5101), היא יחידת הקומנדו של צה"ל בחיל האוויר הישראלי. היחידה כפופה למפקדת כוחות האוויר המיוחדים (מכא"ם) בחיל האוויר. בין היתר, היחידה מכונה גם צסק"א (צוות סימון קרקע אוויר).
פירוק היחידה
ב-1974 הוחלט לפרק את היחידה אולם כוח מסוים נשאר באום חשיבה ועסק בפעולות ביטחון שוטף לאורך קו הגבול החדש בסיני. בשנת 1975, עת פיקד עליה אריה רמות-שיפמן ביצעה הסיירת פעילות מבצעית בדרום הר חברון. הסיירת פורקה רשמית ב-1979, אך ב-1981 חזרה שוב לפעילות. בהתבסס על יוצאי היחידה ומפקדיה הוקמה יחידת שלדג שמקימה ומפקדה הראשון היה מוקי בצר, איש סיירת צנחנים, אשר שימש כמפקד מחלקה בסיירת שקד וכמפקד פלוגה בסיירת מטכ"ל. במקביל, הוקם גדוד החרמ"ש 519, שישב אף הוא באום חשיבה. שם הגדוד הוסב לגדוד "שקד" והוא היה הבסיס להקמתה המחודשת של חטיבת גבעתי אליה הוא משתייך.
מורשת וימי זיכרון
היחידה מקיימת ימי זיכרון מדי שנה בתחילת חודש מאי בחדר זיכרון הנמצא בקומה שנייה במצודת יואב.
במסגרת פעולות המורשת והזיכרון נטעו ותיקי היחידה בשנת 1987 בשיתוף הקרן הקיימת פארק מדרום לאופקים שנקרא פארק סיירת שקד.
הפארק משתרע על שטח של 6000 דונם ומשמש כאתר נופש קיט וכן למטרות מחקר לניהול חורש באזור צחיח.
מיקום הפארק בסמוך לגשר הרכבת הבריטי ממלחמת העולם הראשונה אינו מקרי: בסמוך לגשר עבר נתיב תנועה של מסתננים, אנשי מודיעין, מבריחים ופדאיונים שנעו מרצועת עזה לדרום הר חברון ובחזרה. זה היה הנתיב הקצר ביותר שחיבר את עזה עם ירדן עד 1967.
חיילי היחידה שכבו לילות רבים בסמוך לגשר במארב, לפעמים לאחר קבלת ידיעות מודיעיניות שהתייחסו לנתיב הזה.
ראו גם
יחידות מובחרות בצה"ל
סיירת אגוז
בסיירת שקד (שיר)
לקריאה נוספת
אורי מילשטיין ודב דורון, סיירת שקד, הוצאת ידיעות אחרונות, 1994.
מייק אלדר, 424 סיפורה של סיירת שקד, הוצאת עמותת סיירת שקד, 1994.
רן אדליסט, "האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו'", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 – "סיירות ומיעוטים", עמודים 12–43.
קישורים חיצוניים
ארכיון לוחמי סיירת שקד
פורטל סיירת שקד 424
אתר עמותת סיירת שקד
אתר ותיקי סיירת שקד
אמציה חן, מלחמת יום כיפור - אז והיום, על לחימת "כוח פצי" במלחמת יום כיפור.
פארק "סיירת שקד"
שי לוי, נוסטלגיה קרבית: הסיירות המובחרות של פעם, אתר פז"ם, 04.04.2012.
.
"בסיירת שקד", שיר של להקת פיקוד דרום, מילים דליה רביקוביץ, לחן רפי בן משה. באתר שירונט
הערות שוליים
קטגוריה:חיל הרגלים הישראלי
קטגוריה:יחידות צה"ל שפורקו
שקד | 2024-09-30T18:48:56 |
דוד טוביהו | דוד טוביהו (20 בנובמבר 1898 – 1975), היה ראש העירייה הראשון של באר שבע אחרי הקמת מדינת ישראל.
קורות חייו
נולד ליוסף טאובה בעיירה ז'ולקיב שבגליציה המזרחית, אז חלק מהקיסרות האוסטרו-הונגרית.
בשנת 1917 החל בלימודי משפטים ומדע המדינה באוניברסיטת למברג ועלה לארץ ישראל ב-1920. בתחילה עסק בבניין וסלילת כבישים בגליל.
על פי בקשתו של דוד בן-גוריון הגיע בסוף 1948 לבאר שבע ועמד בראש המועצה הממונה, כמו כן שימש כמנהל "סולל בונה" בדרום הארץ. בפברואר 1950 נתמנה טוביהו לראשות עיריית באר שבע. תרומותיו הגדולות לפיתוחה של העיר כללו הקמת תשתיות של מים וחשמל, בניית שיכונים, וסלילת כבישים. טוביהו הקדיש חלק ניכר מזמנו ותשומת לבו לילדי העיר ולחינוכם, ויזם את בנייתם של בתי-ספר רבים בבאר שבע.
במהלך כהונתו יצא בשנת 1958 בשליחות ההסתדרות לארצות הברית. עם פרישתו מראשות העירייה בשנת 1961 הקדיש טוביהו את עיקר מרצו להקמת "המכון להשכלה גבוהה בנגב", שהפך לימים לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כמו כן שימש כחבר מועצת המנהלים וסגן יו"ר של חברת החשמל ומשנת 1964 שימש כראש מינהל מקרקעי ישראל במחוז תל אביב. בשנת 1971 זכה להניח את אבן הפינה לקמפוס החדש של האוניברסיטה בבאר שבע.
טוביהו נשא לאישה את לאה בת ראובן רוטברט ולשניים נולדו שני ילדים - רינה ודן.
דוד טוביהו נפטר בעיר מגוריו באר שבע, ונקבר במושב ירקונה.
הוקרה והנצחה
בשנת 1964 זכה לאזרחות כבוד של העיר באר שבע וב-1973 הוענק לו התואר "עמית כבוד" מטעם אוניברסיטת באר שבע.
על שמו תיכון מקיף בעיר וכן הארכיון לתולדות באר שבע והנגב באוניברסיטת בן-גוריון.
כמו כן, אחד מצירי התחבורה הראשיים בעיר נקרא על שמו.
לקריאה נוספת
דוד טוביהו, "כך נגיע ל-160,000 נפש", בתוך: הנדסה ואדריכלות, מאי-יוני 1961.
קישורים חיצוניים
אתר ארכיון טוביהו לתולדות באר-שבע והנגב באתר אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
קטגוריה:ראשי עיריית באר שבע
קטגוריה:ישראלים ילידי האימפריה האוסטרו-הונגרית
קטגוריה:עובדי סולל בונה
קטגוריה:ראשי רשויות מקומיות מטעם מפא"י
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1898
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1975
קטגוריה:אזרחי כבוד של באר שבע | 2023-07-02T18:02:04 |
אריה תגר | אריה (ליאו) תגר (1900 – 24 במרץ 1967"אריה תגר", עיתון "דבר", 26 במרץ 1967) היה פעיל ציוני בלטביה ולאחר מכן בדרום אפריקה. ראש עיריית אשקלון בשנים 1956–1965.
קורות חייו
נולד ברזקנה שבלטביה לאל-חנן ודבורה. למד בבית ספר תיכון בסנקט פטרבורג ובאוניברסיטת מוסקבה, ממנה קיבל תואר במשפטים. בשנים 1915 - 1921 היה חבר מרכז "צעירי ציון" בריגה. בשנים 1922–1924 ייסד וערך את העיתונים היידיים "אונזער וועג" ו"דער וועג" בריגה.
בשנת 1925 עלה לארץ ישראל והתיישב בראשון לציון, שם היה פעיל ציבור וכיהן כחבר המועצה המקומית. כעבור שנה היגר לדרום אפריקה, שם היה פעיל ציוני מרכזי. היה יושב ראש המפלגה הציונית-סוציאליסטית, חבר הפדרציה הציונית בדרום אפריקה (מ-1947 עד 1952 סגן יושב ראש הפדרציה), ויושב-ראש המגבית המאוחדת.
בשנת 1952 חזר לישראל. היה חבר ההנהלה העולמית של קרן היסוד, חבר הוועד הפועל הציוני וציר בקונגרסים הציוניים.
תפקידו כסגן יושב-ראש הסניף של הפדרציה הדרום אפריקאית בישראל וכחבר מועצת המנהלים של אגודת אפרידר, שבנתה את שכונת אפרידר באשקלון, הביא אותו לעיר, ובשנת 1956 מונה לראשות העירייה מטעם מפא"י, משום שלא היו מועמדים מקומיים לבחירות, אחרי מותו הפתאומי של ראש העיר הקודם. בבחירות של 1959, הוא נבחר כראש עיר בידי התושבים.
לזכות תגר נזקף איחוד חמש שכונות העיר הראשונות, פיתוחן והרחבתן לעיר.
בית הספר "אורט הנרי רונסון" באשקלון נקרא בעבר על שמו ("תגר"). באפריל 2008 החליטה עיריית אשקלון לקרוא לשדרה בעיר על שמו.
משפחתו
בשנת 1930 נשא תגר את עליזה-גרונה, בתו של צבי הירשפלד, מייסד משק רוחמה. אמה של עליזה תגר, ברכה, הייתה בתו של חיים יעקב קרישבסקי.
בתם של אריה ועליזה תגר, דבורה, נישאה לאורי שינוק.
ספריו
ספר לטביה
חמישים שנות ציונות בדרום אפריקה
קישורים חיצוניים
בטי לוי, שדרה על שמו של אריה תגר, Ashkelon-News.co.il
,
הערות שוליים
קטגוריה:אנשי העלייה הרביעית
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת מוסקבה
קטגוריה:ישראלים ילידי לטביה
קטגוריה:מהגרים מדרום אפריקה
קטגוריה:משפחת קרישבסקי
קטגוריה:עולים לאחר קום המדינה: 1948–1950
קטגוריה:עורכי עיתונים ביידיש
קטגוריה:פעילים ציונים בדרום אפריקה
קטגוריה:פעילים ציונים בלטביה
קטגוריה:ראשי עיריית אשקלון
קטגוריה:ראשי רשויות מקומיות מטעם מפא"י
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1900
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1967 | 2022-11-30T11:58:08 |
קוויזלינג | הפניה וידקון קוויזלינג | 2017-08-13T23:58:03 |
שלטון החוק | ממוזער|פרט בפסיפס "חוק" מאת פרדריק דילמן. אישה דמוית אלת החוכמה מינרווה יושבת על כס שלטון החוק, החרב בידה האחת מסמלת את הענישה וענף הדקל מסמל את השבח.
ממוזער|250x250 פיקסלים|מדד דבקות בשלטון החוק לפי מידה ב־2017–2018דו"ח 2017–2018 של ה־World Justice Project
שלטון החוק הוא עיקרון משטרי ומשפטי, המכפיף את כולם לחוק. המובן הבסיסי של העיקרון הוא שלילי: אין אדם שהוא מעל החוק, לא השליטים, שפעולותיהם כפופות לחוק, ולא השופטים, שפסיקותיהם כפופות לחוק. השלטון במדינה הוא שלטון על ידי החוק ולא על ידי אדם. המובנים הנוספים של עיקרון זה שנויים במחלוקת בין חוקרי הפילוסופיה של המשפט.
עקרון שלטון החוק מצמצם את שיקול הדעת של השלטון, כך שהאזרח מוגן מפני שיקול דעת ויישום שרירותיים. אולם, החוק עצמו עשוי להיות שרירותי לפי חלק מהמובנים, כך שבמדינה בה החוק עצמו שרירותי אך מיושם בלי שרירותיות מתקיים שלטון החוק בחלק ממובניו.
העיקרון דומה ואולי אף זהה לפי מובנים מסוימים לעקרון החוקיות, שכן משמעותו מתן סמכות לרשות מדינית לפעול רק לפי החוק.
העיקרון מיושם במשפט הקונטיננטלי בדמות ה־ ("מדינת הצדק" או "מדינת החוק").
המובנים השונים לשלטון החוק
המובן הפורמלי
המובן הבסיסי של שלטון החוק הוא פורמלי – על האזרחים וכן על הממשל לציית לחוק, ואין מישהו שיכול להציב עצמו מעל החוק. קיימת מחלוקת לגבי מוסריות החובה לציית לחוק. כלומר האם מעבר לתוכן החיובי של החוק, יש משמעות בעלת משקל מוסרי לעצם הציות לחוק. במערכת המשפט הישראלית, היטיב לתאר זאת שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין: .
בדיאלוג קריטון עומד סוקרטס על חובתו לציית לחוק, ולהישאר בכלא עד הוצאתו להורג, ונותן לכך מספר צידוקים: חובת הכרת הטוב כלפי החוק, חובה לכבד הסכם בלתי כתוב בינו לבין מדינת אתונה, שהוא יציית לחוקיה, וכן אחריות לכך שהפרת החוק עלולה להוביל לאנרכיה. צידוקים אלה זכו לביקורות רבות, בטענה שהם לא נכונים עובדתית או שהם אינם רצויים.
הצדקה רווחת ומקובלת יותר כיום לחובת הציות לחוק היא של ה.ל.א. הארט, לפיה ההגינות כלפי אלה שמצייתים לחוק ומאפשרים את קיומו יוצרת חובה מוסרית לציית לחוק.
המובן המוסדי
יצחק זמיר טוען שאחד מהמובנים של שלטון החוק הוא המובן המוסדי. הליך קבלת החוק צריך להיות על־ידי מוסד הנבחר בבחירות דמוקרטיות, הקובע כללים גם לשלטון עצמו. המובן המוסדי לא קובע דבר לגבי מוסריות החוק, וחוק לא צודק, עושק או מדכא עשוי להתאים למובן המוסדי של שלטון החוק.
המובן האינסטרומנטלי
לפי יוסף רז, שלטון החוק הוא עיקרון שאינו קשור להליך קבלתו של החוק או לתוכנו, אלא למערכת החוק עצמה. מטרת החוק היא להכווין התנהגות, וככל שהחוק מתאים יותר לעקרון שלטון החוק הוא מצליח למלא ייעוד זה בצורה מיטבית. המאפיינים של חוק שמתאים לעקרון שלטון החוק הם שהוא כללי, יציב באופן יחסי, וכן נמנע מתחולה רטרואקטיבית. מערכת חוק שתואמת את עקרון שלטון החוק נדרשת לאפשר עצמאות לרשות השופטת, כדי להקל עליה להשליט את החוק על הכל. לפי מובן זה שלטון החוק אינו בעל תוכן חיובי או מוסרי כשלעצמו, אלא רק מאפשר לחוק להכווין התנהגות בצורה מיטבית ובמקביל להעניק לאזרחים המצייתים לחוק ודאות, חירות וכבוד. רז מדמה את היחס בין התאמת החוק לעקרון שלטון ליחס בין סכין לחדות שלה. כשם שסכין יכולה לשמש למטרות רעות, כך גם התאמה כזאת. זה לא אומר שהחדות אינה יתרון, שכן חדות הסכין היא תכונה אינהרנטית של סכינים. וסכין טובה, היא בראש ובראשונה סכין חדה. באופן דומה, התאמה לשלטון החוק היא ערך אינהרנטי של חוקים, וכן הערך החשוב ביותר שלהם.
מובן זה, לפי רז, הוא המשמעות הבלעדית של עקרון שלטון החוק. אהרון ברק מתייחס גם הוא למובן זה ומכנה אותו ההיבט ה.
המובן המהותי
לפי המובנים הבסיסיים יותר שלטון החוק מחייב שהדברים יפעלו לפי חוק (המובן הפורמלי), שהחוקים יתקבלו בהליך חוקי (המובן המוסדי) ושהמערכת תפעל בצורה יעילה ומיטבית (המובן האינסטרומנטלי), אך אין שום הגבלה לתוכן של החוקים. הבנה זאת עוררה אי־נוחות בקרב מלומדים רבים שרצו לראות בשלטון החוק עיקרון בעל משמעות מוסרית:
לפי מובן זה, שלטון החוק מבטא ערכים ידועים, הוגנים וחופשיים, המאפיינים דמוקרטיות ליברליות. נקודת המוצא של שלטון החוק במובן המהותי היא שהחוק צריך להגן על הזכויות והאינטרסים של האזרחים. לגישה זאת שותפים משפטנים רבים כמו יצחק זמיר ואהרן ברק.
את המובן המהותי של שלטון החוק מכנה יוסף רז שלטון החוק הטוב. לדעתו מדובר בטעות, כיוון ששלטון החוק הוא עיקרון שרק מאפשר לכלי של מערכת משפט לפעול בצורה טובה יותר. הבלבול בין "שלטון החוק" לבין "שלטון החוק הטוב" מטשטש את היתרונות הגלומים בעיקרון הבסיסי:
ליאון שלף טוען כי המושג "שלטון החוק" עונה רק על המובן הפורמלי של מושג המקור האנגלי "Rule of law", את המושג "מרות המשפט" המדגיש את שלטון החוק המהותי.
מאפייני שלטון החוק
לון פולר מנה שמונה מאפיינים לחוק, שבלעדי כל אחד מהם לא יהיה מוסרי (ובלי חלקם אף בלתי אפשרי) לדרוש ציות לחוק:
כלליות – תחולת החוק על האזרחים כולם וללא אפליה בין אזרחים שונים.
פומביות – החובה לפרסם את החוק. אם החוק לא ידוע אז אי אפשר לתבוע עליו שוויון.
פרוספקטיביות – צריך לצפות לעתיד, בניגוד לרטרואקטיביות. כלומר, לא להטיל סנקציה בגין פעולה שנאסרה רק לאחר ביצועה.
בהירות – על החוק להיות מנוסח היטב, ברור בהוראותיו ובאופן חד־משמעי.
היעדר סתירות – אל לחוק לסתור עצמו.
ישִׂימוּת – החוק לא יכול לדרוש את הבלתי־אפשרי.
עקביות/קביעות – הימנעות משינוי חוקים בתדירות גבוהה.
התאמה בין הכלל המוצהר בחוק לפעילות הרשויות.
בנוסף לכך נדרשת עצמאות הרשות השופטת. למשל, אם הפרט רוצה לתבוע את המדינה, חייבת הרשות השופטת שלא להיות תלויה ברשויות האחרות, כדי שתוכל לבקר את המדינה ללא משוא פנים. עם זאת, חובה על הרשות השופטת לנהוג בצניעות שיפוטית בבואה לפרש את לשון החוק ולפסוק לפיו (שלטון החוק, ולא שלטון השופט).
שלטון החוק במחוקק
השופט משה זילברג טבע את הביטוי "שלטון החוק במחוקק", שמדגיש את הכפיפות של יוצרי החוק בעצמם לחוקים. עיקרון זה מעוגן, לפי זילברג, במעשה התלמודי תנורו של עכנאי: במסגרת מחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים יצאה בת קול והכריזה שהלכה כרבי אליעזר. אמנם, חכמים לא קיבלו הכרעה שמימית זאת, כיוון שההכרעה בשאלות הלכתיות מסורה על פי התורה להכרעת הרוב, ואפילו לאלוהים בעצמו אין סמכות לשנות את הכללים, וכלשונו של רבי יהושע: . מכאן נובע שגם המחוקק בעצמו כפוף להוראות החוק, ואף לפירוש שניתן להם בידי מי שמוסמכים לכך – בית המשפט.
בתרבות
בתרבות הפופולרית מקובל להשתמש במטבע הלשון "שלטון הצחוק" להתבדחות על כשלים במערכת החוק והמשפט בישראל.
בשיח הפוליטי של ישראל מקובל להשתמש במושג שלטון החוק כדי לתאר את מערכת המשפט הישראלית, או כדי לבקר את פעולות היריבים הפוליטיים כאשר היא לכאורה מפרה את החוק.
ראו גם
דמוקרטיה ליברלית
עקרון החוקיות
"אי ידיעת החוק אינה פוטרת" (בלטינית: )
שלטון הרוב
לקריאה נוספת
נחום רקובר, שלטון החוק בישראל, ספריית המשפט העברי, 1989.
יצחק זמיר, בית המשפט העליון, הוצאת שוקן, 2022, הפרק "שלטון החוק", עמ' 39–43.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ממשל ומדיניות
קטגוריה:משפט חוקתי
קטגוריה:משפט מנהלי
la:Regnum legis | 2024-10-14T17:41:34 |
גורילה מצויה | REDIRECT גורילה | 2004-09-23T09:15:05 |
אורנגאוטן מצוי | REDIRECT אורנגאוטן | 2004-09-23T09:15:49 |
ניקולו מקיאוולי | נִיקוֹלוֹ מַקְיַאוֶולִי (איטלקית: Niccolo Machiavelli; 3 במאי 1469 – 21 ביוני 1527) היה מדינאי, פילוסוף פוליטי, דיפלומט, סופר ומחזאי, מפירנצה שבאיטליה. כתאורטיקן, מקיאוולי היה, למעשה, ממניחי היסוד למדע המדינה ותורת היחסים הבין-לאומיים המודרניים, דמות מפתח בתאוריית הריאליזם הפוליטי, והשפיע רבות על המדינאות האירופית בתקופת הרנסאנס ובתקופה המודרנית.
ספרו המפורסם ביותר, "הנסיך", וכן חיבורו ההיסטורי "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", נכתבו בתקווה לשפר את התנאים של נסיכויות צפון-איטליה, אך נעשו לספרי הדרכה כלליים לסגנון חדש בפוליטיקה. "הנסיך" נכתב בתוך הז'אנר של ספרי הדרכה לנסיכים (מנהיגים), וזכה לאינספור פירושים שונים, שעד היום מתקיים עליהם פולמוס אקדמי ענף. סברה אחת היא שהספר נכתב על מנת לעודד את הופעתו של אדם שיאחד את ערי המדינות האיטלקיות שהיו במצב פוליטי פגיע וחלש, ויגן עליהן מפני פלישה מבחוץ. אחת מהתמות המרכזיות של הספר שבזכותן קיבל מקיאוולי פרסום רב, היא הרעיון שעל הנסיך לעשות כל מה שמועיל לשלטונו ולארצו, גם במקרה של סתירה עם עקרונות דתיים ואתיים, ולהפריד בין מוסר לפוליטיקה. זו הייתה דוגמה מוקדמת של תועלתנות וריאליזם פוליטי.
מקיאוולי הצטיין גם כאמן של הפרוזה האיטלקית הקלאסית ושל הקומדיה ("לה מנדראגולה").
ביוגרפיה
ניקולו מקיאוולי נולד ב-3 במאי 1469 בפירנצה, והיה בנם השני של ברנרדו דה ניקולו מקיאוולי, עורך דין בעל מוניטין, ואשתו ברתולומיאה דה סטפאנו נלי. שני הוריו היו בני האצולה הפלורנטינית העתיקה אך בתקופתו של מקיאוולי המשפחה ירדה מגדולתה ולא הייתה בעלת נכסים.
אף כי ידוע אך מעט על שנותיו הראשונות, ידועים התנאים בפירנצה של אותם ימים כך שניתן להבין בקלות את הרקע בו גדל. פירנצה תוארה כעיר בעלת שני זרמים מנוגדים: הראשון הונהג ידי לורנצו דה מדיצ'י, "המפואר", חובב האמנות והתענוגות, ולאחר מותו וקריסת שלטונה של משפחתו הונהגה העיר על ידי תומכי ג'ירולמו סבונרולה, המטיף הדתי-קנאי שיצא נגד תקופת הנהנתנות של בית מדיצ'י. נראה כי השפעתו של סבונרולה על מקיאוולי הצעיר לא הייתה רבה, אף כי באותו זמן הייתה לו השפעה רבה על גורלה של פירנצה, שכן הוא משמש כמושא ללעג ב"הנסיך", שם הוא מובא כדוגמה לאיש דת לא חמוש, ואי לכך בלתי מוצלח. לעומתו מציין מקיאוולי דווקא לטובה את שלטון הפאר של בני משפחת מדיצ'י בעיקר כי את ספרו הוא מקדיש לנכדו של לורנצו מתוך אינטרס אישי. נטען כי הסיבה להקדשת הספר לנכדו של לורנצו היא ניסיונו של מקיאוולי להתקרב אל המשפחה ששלטה באותו זמן בעיר פירנצה משנת 1512 ואשר דחקה את מקיאוולי ממשרתו הציבורית לאחר הרסטורציה של שלטונה. כאשר שבו בני מדיצ'י לשלטון נחשד מקיאוולי בקשר נגדם, נכלא וסולק מעמדות ההשפעה בעיר. לאחר ששוחרר ממעצר הוגלה לחווה חקלאית בקרבת העיר.
בספרו "ההיסטוריה של פירנצה", מקיאוולי מצייר תמונה של האנשים הצעירים שאיתם הוא העביר את נעוריו. הוא כותב: "הם היו חופשיים יותר מאבותיהם בלבושם ובחייהם, ופיזרו יותר על מיני תענוגות, מבזבזים את זמנם וכספם בבטלה, הימורים ונשים; מטרתם העיקרית היא להתלבש טוב ולדבר בצורה מתוחכמת, כאשר זה שמצליח לפגוע באחר בצורה המתוחכמת יותר נחשב לחכם ביותר...". במכתב לבנו גואידו הוא מספר כיצד לדעתו יש לנצל את הזמן בימי הנעורים, ונותן את הרושם כי הוא עצמו גם כן ניצל אותם היטב: "עליך ללמוד היטב, מפני שאין לך עוד את התירוץ של החולי, ולפיכך השקע בלימוד ספרים ומוזיקה, שכן רואה אתה איזה כבוד אני מקבל בשל המעט שאני יודע; לפיכך, בני, אם תרצה לרצות אותי, ולזכות בכבוד ובהצלחה, למד היטב. כי אחרים יעזרו לך אם תעזור לעצמך."
פעילותו הציבורית תחת הרפובליקה
החלק השני של חייו הועבר בשירות הרפובליקה החופשית של פירנצה, שקמה ב־1494 לאחר שפלישת הצרפתים לאיטליה הובילה לגירוש המשפחה השלטת, בית מדיצ'י. לאחר ששירת במשך ארבע שנים באחד מן המשרדים הציבוריים, הוא מונה למזכיר לשכת השגרירות השנייה, וכן ב־1498 למזכיר "מועצת העשרה לענייני חירות ושלום". בזמן זה הוא לקח חלק בעניינים חשובים של הרפובליקה, וניתן לקבל בעניין זה מידע רב מן הצווים, הזכרונות והמכתבים שכתב, שנשמרו עד ימינו. המידע בדבר עסקיו עם מדינאים וקצינים בני זמנו נותן לנו הבנה טובה של מעשיו, ומספק את המקורות שמהם שאב את החוויות והדמויות המעטרות את חיבורו הידוע ביותר – "הנסיך".
שליחותו הראשונה הייתה ב־1499 לקתרינה ספורצה, "הגבירה מפורלי". בספרו הוא מלמד ממעשיה את הלקח שחשוב יותר לרכוש את אהדת הציבור מאשר לסמוך על מבצרים. עיקרון זה בולט אצל מקיאוולי, והוא מדגיש אותו כמה פעמים כבעל חשיבות רבה לנסיכים. ב־1500 נשלח מקיאוולי לצרפת על מנת לקבל את תנאיו של לואי השנים עשר מלך צרפת, להמשך המלחמה נגד פיזה. מלך זה, במהלכיו באיטליה, עשה חמש טעויות קשות במדיניות שסוכמו ב"הנסיך", ואלה גרמו בסופו של דבר לגירושו מאיטליה. הוא גם זה שהציב את פירוק נישואיו כתנאי לתמיכתו באפיפיור אלכסנדר השישי, דבר שהוביל את מקיאוולי לכתוב את דעתו לגבי אמונתם של נסיכים. באותו זמן פגש מהנדס בשם לאונרדו דה וינצ'י ששירת בצוותו של צ'זארה בורג'ה. מאוחר יותר שכר אותו מקיאוולי כמהנדס למערכה כנגד העיר פיזה.
מקיאוולי היה מעורב באירועים שנבעו משאיפות האפיפיור אלכסנדר השישי ובנו, צ'זארה בורג'ה (שנודע גם כ"הדוכס ולנטינו"), ודמויות אלו תופסות מקום משמעותי ב"הנסיך". מקיאוולי אינו חושש לציין את מעשיו של הדוכס כמועילים ביותר לנסיך המנסה להחזיק במדינה לאחר שהשתלט עליה. לדעתו, המהלכים של צ'זארה בורג'ה היו מוצלחים ביותר, עד שיש אומרים כי הוא ה"גיבור" של "הנסיך". אך בחיבורו משמש הדוכס גם לדוגמה שלילית: שליט הזוכה לגדולה בשל עלייתם של אחרים, וסופו שגם יפול עימהם; שליט שעושה כל מה שאדם חכם היה עושה – מלבד המעשה אשר יציל אותו; שמוכן לכל המקרים שיקרו מלבד זה שאכן קורה, ותולה את כישלונו בחוסר האפשרות לחזות את המציאות מראש.
עם מותו של האפיפיור פיוס השלישי, ב־1503, נשלח מקיאוולי לרומא על מנת לצפות בבחירת יורשו. שם הוא חוזה בטעותו של צ'זארה בורג'ה, אשר איפשר את בחירתו של ג'וליאנו דלה רוברה (האפיפיור יוליוס השני), על אף שהיה אחד מהקרדינלים שהיה על הדוכס לחשוש מהם ביותר. כשמקיאוולי מעיר על בחירה זו, הוא אומר כי מי שחושב שניתן לקנות בטובות הנאה מישהו ששונא אותך מזה זמן רב, אינו אלא טועה. ואכן יוליוס לא נח עד שהרס את מעמדו של צ'זארה לחלוטין.
מקיאוולי נשלח אל יוליוס השני ב־1506, בזמן שהאחרון החל במהלכיו כנגד בולוניה, מהלכים שבהם הצליח בשל אופיו קצר הרוח. מקיאוולי דיבר על גורלו של יוליוס כאשר השווה בין הגורל לנשים, ואמר כי אדם נועז יותר מאשר אדם זהיר הוא שיצליח לכבוש את שניהם.
בשנים אלה עברו המדינות האיטלקיות תהפוכות פנימיות וחיצוניות רבות. שינויים אלה הובילו לכך שבשנת 1507, השליטה על חלקן הגדול הייתה נתונה בידי צרפת, ספרד וגרמניה. מקיאוולי נפגש עם שליטי המדינות הכובשות. הוא נפגש מספר פעמים עם לואי השנים עשר מצרפת, ועם פרננדו השני מלך אראגון, המהווה דוגמה ב"הנסיך" להתנהלות נכונה מן הבחינה התועלתנית. הוא מתאר את פרננדו כאדם מניפולטיבי, שהצליח בדברים רבים תחת מחסה הדת, אף כי למעשה לא הייתה בו כל הומניות, אמונה, רחמים או יושר, וכי אם היה מאפשר לעצמו להיות מושפע על ידי גורמים אלה, לא היה מתקרב להישגים אליהם הגיע.
מקיאוולי שהה בשנים 1507–1508 בחצרו של מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ובספרו מגלה את הסוד של רבים מכישלונותיו כשהוא מתאר אותו כאדם צופן סוד, בעל אישיות חלשה, שלא שם לב לאנשים להם היה זקוק כדי לבצע את פעולותיו, ולא עמד על כך שימולאו דרישותיו.
בשנים האחרונות של הקריירה הדיפלומטית שלו, מקיאוולי היה עסוק באירועים שהתרחשו כתוצאה מהסכם "הליגה של קמבריי", שנחתם ב־1508 בין צרפת, ספרד וגרמניה ובין האפיפיור, כשמטרתו למחוץ את הרפובליקה הוונציאנית. תוצאה זו אכן הושגה בקרב אניאדלו.
ב-1511 אירעה מחלוקת קשה בין האפיפיור יוליוס השני ובין צרפת, בעלת בריתה של פירנצה, שהובילה להקמת "הליגה הקדושה נגד צרפת", ולגירושה מאדמות איטליה. כתוצאה מכך נשארה פירנצה חסרת מגן מפני האפיפיור, ונאלצה להסכים לתנאיו – שאחד מהם היה כי בני מדיצ'י יחזרו לשלוט בעיר. שובם של בני מדיצ'י ב-1 בספטמבר 1512, ונפילתה של הרפובליקה, היו האות לגירושם של אנשיה, ובכללם מקיאוולי, ולסיום הקריירה הציבורית שלו.
פעילותו הספרותית
עם שובם של בני מדיצ'י, מקיאוולי, שקיווה כי יישאר בתפקידו תחת האדונים החדשים, פוטר בצו מה־7 בנובמבר 1512. זמן קצר לאחר מכן הואשם בתכנון קונספירציה נגד בני מדיצ'י, וכתוצאה מכך נאסר, עבר עינויים קשים, ונידון למוות. הוא שוחרר לאחר חנינה כללית שהוענקה לאחר הפיכת אחד מבני מדיצ'י, ג'ובאני, לאפיפיור ליאו העשירי, פרש ליישוב סן קאסיאנו אין ואל די פזה , ליד פירנצה, והחל לעסוק בכתיבה. במכתב לפרנצ'סקו וטורי, מה־13 בדצמבר 1513, מתאר מקיאוולי את חייו בתקופה זו, ומספר על שיטותיו ומטרותיו בכתיבת "הנסיך":
ה"ספר הקטן" הזה עבר שינויים רבים לפני שהגיע לצורה שבה הגיע אלינו. השפעות שונות היו על המחבר בזמן הכתיבה; הכותרת והפטרון שלו הוחלפו; ומסיבה בלתי ידועה הוקדש הספר לבסוף ללורנצו דה מדיצ'י השני. על אף שמקיאוולי דן האם צריך להביא את הספר ללורנצו, אין כל עדות שלורנצו אכן קיבל את הספר או קרא אותו; הוא בהחלט לא נתן למקיאוולי משרה כלשהי. אף שהיו שגנבו מהספר עוד בימי חייו, "הנסיך" מעולם לא פורסם על ידו, וישנן עדיין מחלוקות לגבי הנוסח המקורי המדויק שלו. בספר, מקיאוולי מזכיר רבות את צ'זארה בורג'ה, בעיקר כדוגמה לנסיך שקיבל את נסיכותו בחסדי אחרים והשתלט עליה כראוי.
ממוזער|מקיאוולי בערוב ימיו
עוד טרם סיום "הנסיך", החל מקיאוולי לעבוד על הספר ההיסטורי "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", המהווה השלמה לדבריו ב"הנסיך". חיבור זה וחיבורים קטנים נוספים העסיקו אותו עד ל־1518, כאשר קיבל משכורת קטנה על מנת לדאוג לענייניו של סוחר פלורנטיני בג'נובה. ב־1519 השליטים של פירנצה העניקו מספר זכויות פוליטיות לאזרחים, ויחד עם אחרים עסק מקיאוולי בהכנת חוקה חדשה, שתחתיה המועצה הגדולה של פירנצה הייתה אמורה להיות מוקמת בשנית; אך תחת תירוצים שונים החוקה לא אושרה.
ב־1520 נכנס שוב לחברה הספרותית בפירנצה, וזכה לפופולריות רבה. כמו כן ספרו "על אמנות המלחמה" הומחז. באותה שנה קיבל מקיאוולי מינוי מהקרדינל דה מדיצ'י לכתוב את "ההיסטוריה של פירנצה", משימה שהעסיקה אותו עד 1525. ייתכן כי פחד השלטון מעובדת אהדתו על ידי הציבור היא שגרמה לקרדינל לתת לו את המינוי, שכן סופר אחר כותב כי "מדינאי מוכשר חסר עבודה, כמו לווייתן ענק, ינסה להפוך את הספינה אלא אם כן ייתנו לו חבית ריקה לשחק בה".
כאשר סיים את "ההיסטוריה של פירנצה", לקח מקיאוולי את הספר לרומא על מנת להראותו לפטרונו, ג'וליו דה מדיצ'י, שבינתיים נבחר להיות האפיפיור קלמנס השביעי. באותה שנה איבדה צרפת את השליטה באיטליה בקרב פאביה שהותיר את מלך צרפת, פרנסואה הראשון, שבוי בידי יריבו, קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. לאחר מכן נבזזה רומא, ולשמע החדשות האלה העביר הפלג העממי בפירנצה מעליו את עול בני מדיצ'י, וגירשם פעם נוספת.
ימים אלה בתולדות מקיאוולי מתוארים בצבעים עזים ברומן ההיסטורי ראובני שר היהודים מאת מכס ברוד.
מקיאוולי לא שהה בפירנצה באותו זמן, אך מיהר לשוב לשם, בתקווה לקבל שוב את משרתו הקודמת. הוא חלה זמן קצר לאחר שהגיע לפירנצה, ומת ב־21 ביוני 1527 בגיל 58.
הגותו
הנסיך
ספרו הידוע ביותר של מקיאוולי, "הנסיך", מכיל מספר רב של נושאים הקשורים לפוליטיקה, והוא מתרכז באפשרות של "נסיך חדש", במקום נסיך הבא בירושה לפי המסורת.
כדי לשמור על כוחו, הנסיך היורש חייב לאזן בזהירות את האינטרסים של מגוון רחב של מוסדות שאליהם אנשים רגילים. לעומת זאת, לנסיך חדש יש משימה קשה יותר: עליו לייצב את כוחו החדש כדי לבנות מבנה פוליטי יציב ומתמשך. מקיאוולי מציע כי ניתן להשיג את היתרונות החברתיים של יציבות וביטחון באמצעות שחיתות מוסרית. הוא האמין שיש להבין את המוסר הציבורי והפרטי כשני דברים שונים על מנת לשלוט היטב. כתוצאה מכך, השליט צריך להיות מודאג לא רק מהמוניטין שלו, אלא הוא גם חייב להיות מוכן לפעול באופן בלתי מוסרי בזמן הנכון. מקיאוולי האמין שכשליט, מוטב שיחששו ממך מאשר שיאהבו אותך; שליט אהוב שומר על סמכותו על פי מחויבותו, בעוד שמנהיג שחוששים ממנו שולט בגלל החשש מעונש. כתאורטיקן פוליטי הדגיש מקיאוולי את הצורך בתרגיל שיטתי של הונאה, שעשוי לכלול השמדה של משפחות אצולה שלמות, כדי למגר כל סיכוי לקריאת תיגר על סמכותו של הנסיך.
חוקרים מציינים לעיתים קרובות כי מקיאוולי מפאר את הגישה "המטרה מצדיקה את האמצעים", אך ציטוט זה נותר במחלוקת וייתכן שמקיאוולי לא כתב אותו.
אלימות עשויה להיות הכרחית כדי להביא לייצוב מוצלח של כוח והקמה של מוסדות משפטיים חדשים. ניתן להשתמש בכוח כדי לחסל יריבים פוליטיים, להכניע אוכלוסיות מתנגדות, לטהר את הקהילה מאנשים אחרים החזקים מספיק כדי להגיע לשלטון בעצמם, וינסו ללא ספק להחליף את השליט.
מקיאוולי הפך ידוע לשמצה בשל עצות פוליטיות כאלו, והתואר "מקיאווליזם" להולכים בדרכו, מוזכר בדרך כלל כתיאור שלילי להתנהגות פוליטית נמוכה.
הכנסייה הקתולית החרימה את "הנסיך", וגם הוגים הומניסטים ראו את הספר בצורה שלילית, לדוגמה ארסמוס מרוטרדם. כמסמך פוליטי, תרומתו האינטלקטואלית העיקרית לתולדות המחשבה המדינית היא ההצבעה על הפער המהותי בין הריאליזם הפוליטי לבין האידיאליזם הפוליטי, בשל היותו "מדריך" לרכישה ושמירה על הכוח הפוליטי. בניגוד לאפלטון ולאריסטו, עמד מקיאוולי על כך שחברה אידיאלית אינה מודל שהנסיך צריך לשאוף אליו.
רבים הגיעו למסקנה שהספר, אף שנכתב כעצה לנסיך מלוכני, מכיל טיעונים לעליונותם של משטרים רפובליקניים, בדומה לאלה המצויים בספרו "דיונים". במאה ה-18, ז'אן-ז'אק רוסו קרא ליצירה סאטירה. הוגים ופרשנים יותר מודרניים, כמו ליאו שטראוס והארווי מנספילד הסכימו כי ניתן לקרוא את הנסיך כקומדיה אירונית מכוונת.
פרשנים אחרים כמו אנטוניו גראמשי טענו כי קהל היעד של מקיאוולי ביצירה זו לא היה אפילו המעמד השליט אלא העם הפשוט, מפני שהשליטים כבר הכירו את השיטות האלה דרך החינוך שקיבלו.
השפעה
שמאל|ממוזער|250px|ניקולו מקיאוולי, מאת לורנצו ברטוליני, ליד האופיצי, פירנצה
מתוך הבנת חשיבותה הרבה של עבודתו, ותרומתה לרעיון איחודה של איטליה, העמידה פירנצה המודרנית לכבודו אנדרטה מרשימה בבזיליקת סנטה קרוצ'ה, לצד בניה המפורסמים ביותר. למרות המשמעות השלילית ששמו קיבל היום ("מקיאווליזם" בדרך כלל מציין ציניות ואגואיסטיות, המקדשת את כל האמצעים לצורך המטרה), וכן כי בימינו, האבחנות שציין בספרו ייחשבו ללא ספק כבלתי תקינות פוליטית, אין ספק שדבריו ממחישים ראייה מדויקת, ישרה ויוצאת דופן של המציאות, וכן כישרון ספרותי בלתי מבוטל לומר דברים כהווייתם.
על אף הקריירה של מקיאוולי כמדינאי וכדיפלומט, הוא זכור היום בעיקר בשל פעילותו הספרותית, אשר סימנה פריצת דרך בשדה התאורטי של הפוליטיקה האירופית בתקופת הרנסאנס. אף שכבר חמש מאות שנה עברו מאז נכתב "הנסיך", הבעיות בהן הוא עוסק עדיין משמעותיות ורלוונטיות, משום שהן הבעיות האלמותיות הנוגעות ביחס בין השולטים לנשלטים.
התאוריות שלו בנושא הממשל והמדינה נתמכות בדבריו במקרים היסטוריים בני זמנו, הוא טען שאנשים עדיין נשלטים בידי פשטותם ותאוותם, הוא טען שהדת משמשת מחסה לפגמים מוסריים, ונתן כדוגמה את אישיותו של פרננדו מלך ספרד. והשליטים נאלצים להיגרר אחרי קבוצת התמיכה שלהם, לטוב, ובעיקר לרע. לדבריו אין בפוליטיקה דרכים בטוחות. החוכמה היא לבחור את הדרך הפחות מסוכנת, וזאת שתוביל לתועלת הגדולה ביותר.
"הנסיך" טוען כי צורת הממשל הטובה ביותר היא אריסטוקרטיה מצומצמת, שתוכל לדאוג לכך שלא ישתרר כאוס במדינה, חשוב להעיר על כך שהספר נכתב כתרופה למשטרים החולים של איטליה. ב"דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס" מקיאוולי טוען שהמשטר העדיף הוא הרפובליקה, שכן חירות היא הפרמטר החשוב ביותר ליצירת הון כלכלי מחד (בשל התחרות והביטחון בזכויות הקניין) ונאמנות של האזרחים למדינתם מאידך (עיקרון זה חוזר על עצמו רבות ב"דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", שם הוא אף מרחיק לכת וטוען שכשם שמקימי הרפובליקות ראויים לשבח, כך מקימי המשטרים המלוכניים והדיקטטוריים ראויים לגנאי). גם בהקשר של תפקיד המוסר בניהול תקין של מדינה, מקיאוולי נותן עדיפות לרפובליקה על המלוכה, שכן נדיר למצוא עם שיבחר באדם בעל מידות רעות ולעומת זאת במשטרים סמכותיים נדיר הדבר שהאוחז בשלטון הוא איש בעל מעלה מוסרית.
חיבור זה אף שימש השראה ל"אסכולה האיטלקית" שפיתחה את תורת האליטות.
בתרבות
לאורך ההיסטוריה
בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה, דמותו של מקיאוולי היא שלילית ביותר. במשך מאות שנים שמו של מקיאוולי היה שם נרדף לשטן: באנגליה האליזבתנית במאה ה-16, מחברים מפורסמים מכריסטופר מרלו ובן ג'ונסון ועד ויליאם שייקספיר, הזכירו את מקיאוולי לשמצה וגינו את התאוריה המדינית שלו. במחזה ״הנרי השישי (מחזה)״, שייקספיר מזכיר את "מקיאוולי הרוצח", באווירה דמונית, גועל ומיאוס. בהקדמה ל״היהודי ממלטה״ של מארלו, נאמר כי "אף שהעולם חושב שמקיאוולי מת", הרי נשמתו "עפה מעל הרי האלפים" והגיעה עד לאנגליה. בספרות של המאה ה-17 נעשה שימוש בהגזמה: השטן עצמו אופיין כמקיאווליסט ונצבע בצבעים אותם נהג מקיאוולי ללבוש, ובגרמניה, במאה ה-18 טען פרידריך השני, מלך פרוסיה שמקיאוולי "רוצה להרוס את האנושות". כך, במשך מאות שנים, המושג "מקיאוולי" נכרך ברשעות, בחוסר מצפון, ברמאות וערמומיות.
במאה ה-21
בתרבות הפופולרית מקיאוולי מופיע בסדרת המשחקים Assassin's Creed כמנהיג של צבא שכירי חרב שפועל להדחת שלטון הבורג'ה באיטליה. כמו כן, הוא מופיע בסדרת הספרים הסודות של ניקולס פלאמל בן האלמוות כאחד האנטגוניסטים הראשיים לצד ד"ר ג'ון די ואדוניו האשמנים הקדמונים, אולם משנה צד והופך לטוב לקראת סוף הסדרה. בנוסף, מקיאוולי מופיע בסדרת הפנטזיה האמריקאית הסודות של דה וינצ'י כעוזרו של לאונרדו דה וינצ'י.
הראפר טופאק שאקור השתמש בשם הבמה מקיאוולי מכיוון שהושפע מכתביו בעת שהותו בכלא.
מעבודותיו
ספרי עיון
הנסיך (Il Principe), 1513 (פורסם לאחר מותו ב-1532)
על אמנות המלחמה (Dell'arte della guerra) 1521-1519
ההיסטוריה הפלורנטינית בשמונה כרכים, 1525-1521
דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס 1517-1512
מחזות
מנדרגולה (Mandragola, הדודאים)
קליציה (Clizia, עיבוד לקומדיה 'קאזינה' מאת פלאוטוס הרומי)
הנערה מאנדרוס (תרגום לאיטלקית של הקומדיה המהוללת מאת טרנטיוס הרומי)
המסכות (Le Maschere, אבד)
חיבורים קצרים
בלפאגור הארכי-שטן
מסה או דיאלוג על לשוננו
לקריאה נוספת
שלמה אבינרי, רשות הרבים: שיחות על מחשבה מדינית, הוצאת ספרית פועלים, 1966.
מקיאבלי - כתבים פוליטיים, תרגום, הקדמה, מבוא והערות מאת אפרים שמואלי, הוצאת שוקן, 1971
קוונטין סקינר, מקיאבלי, תרגמה עופרה יוגב, הוצאת דביר, 1988.
ניקולו מקיאוולי, לודוביקו אריוסטו, ברנרדו דוביצי, הקומדיה הלמדנית: שלוש קומדיות מהרנסאנס האיטלקי , הוצאת מאגנס, 2016.
אריקה בנר, ראש לשועלים - שאיפתו של ניקולו מקיאוולי לחירות, תרגם אמוץ גלעדי, הוצאת מאגנס, 2021.
הלי זמורה, עולמו של מקיאוולי, הוצאת מאגנס, 2021.
קישורים חיצוניים
עשהאל אבלמן, ביקורת ספר: עולמו של מקיאוולי, באתר מידה, 21 באפריל 2022
הטקסט של "הנסיך", בפרויקט גוטנברג
מאיה קציר, ניקולו מקיאוולי - האם האדם יכול להיות טוב?
מיכאל הר-סגור, שעה היסטורית : "הנשמה הטובה של השטן - על חייו ותורתו של מקיאבלי", אתר יוטיוב, 50 דק'
אביהו זכאי, איך הפך שטן להומניסט גדול, באתר אלכסון
הערות שוליים
קטגוריה:פוליטיקאים איטלקים
קטגוריה:פילוסופים איטלקים
קטגוריה:פילוסופים של ראשית העת החדשה
קטגוריה:תאורטיקנים במדע המדינה
קטגוריה:תאורטיקנים צבאיים
קטגוריה:פירנצה: אישים
קטגוריה:רפובליקת פירנצה
קטגוריה:ילידי 1469
קטגוריה:נפטרים ב-1527 | 2024-03-15T00:46:01 |
מקיאוולי | REDIRECT ניקולו מקיאוולי | 2004-09-23T09:25:13 |
גאטנו מוסקה | גָאֶטנו מוסקה (באיטלקית: Gaetano Mosca; 1 באפריל 1858 – 8 בנובמבר 1941) היה משפטן ותאורטיקן פוליטי איטלקי.
מוסקה נולד ולמד בעיר פלרמו שבסיציליה וכיהן כמרצה למשפט חוקתי ומינהלי. בשנים 1908–1919 כיהן כחבר בפרלמנט ובשנים 1914–1916 כתת-שר המושבות.
כתביו הרבים פורשו בטעות על ידי השלטון הפשיסטי כמתן הכשר למשטר הנשלט על ידי אליטה מצומצמת וסגורה יחסית. ב-1925 היה בין החותמים על מניפסט האינטלקטואלים האנטי-פשיסטים.
הוא נפטר בשנת 1941 בעיר רומא.
המעמד השליט
בחיבורו המפורסם, "המעמד השליט" טוען מוסקה כי אחת התופעות הבולטות בגופים מדיניים היא קיומם של שני מעמדות:
מעמד שליט
מעמד נשלט
לטענת מוסקה, המעמד השליט יהיה תמיד המיעוט אשר ממלא את הפונקציות החשובות במדינה, ושולט על מקורות העוצמה בה. המעמד הנשלט מאידך הוא הרוב, הנמצא תחת פיקוחו של המעמד השליט לו הוא נותן את הכלים לשלוט.
לפי מוסקה, מתקיימות שתי תופעות בולטות נוספות בגופים מדיניים. האחת, שבכל קבוצת מיעוט יהיה אדם אחד שיעמוד בראש המעמד השליט. אדם זה, לא חייב להיות האיש החזק מבחינת החוק, למשל, זה יכול להיות ראש החצר של המלך. השנייה, שעל אף כי הכוח נמצא בידי המיעוט, המדיניות של המעמד השליט תנווט בהתאם ללחצים שיפעיל ההמון. המעמד השליט לא יוכל לשלוט ללא תמיכה ולגיטימציה של ההמון וללא מעמד רחב שיבצע את פקודותיו.
שני יתרונות מרכזיים של המעמד השליט הם:
ארגון
תכונה הנחשבת ליקרת ערך
נוסחה מדינית
לפי מוסקה, הנוסחה המדינית היא זו שמשעתקת ומסייעת לאליטה להמשיך לשלוט בהמון. דהיינו, מעין מסכה שלובשת האליטה אשר מסייעת לה להצדיק את מיקומה המעמדי (סוציו-אקונומי) הרם, אך זו נשענת על הסכמה רחבה בציבור שהמסכה הזו מוצדקת.
לדידו של מוסקה, המעמד השליט הוא לא רק מיעוט, אלא מיעוט מאורגן במיוחד, היכול לפעול בתיאום ולכן בהכרח יוכל לשלוט טוב בהמון. בנוסף, אם מעמד שליט מסוים ייפול עקב מרי של ההמון נגדו, יקום מיעוט מאורגן אחר שייקח את מושכות השלטון ויהפוך למעמד שליט.
שנית, לטענת מוסקה על המעמד השליט להיות בעל תכונה הנחשבת יקרת ערך בחיים החברתיים והפוליטיים של המדינה. אין זה אומר בהכרח כי למעמד השליט אכן יש את התכונה הנחשבת ליוקרתית, אלא כי ההמון מאמין או רואה במעמד שליט זה, כבעל תכונה זו.
ספריו
תאוריה של משטרים ומשטר פרלמנטרי (1884)
המעמד השליט (1896)
איטליה ולוב (1912)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פילוסופים איטלקים
קטגוריה:תאורטיקנים במדע המדינה
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטאות באיטליה
קטגוריה:חוקרי משפט איטלקים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת טורינו
קטגוריה:איטלקים שנולדו ב-1858
קטגוריה:איטלקים שנפטרו ב-1941
קטגוריה:סגל ספיינצה – אוניברסיטת רומא | 2023-09-24T16:00:42 |
לאונרד כהן | לאונרד נורמן כהן (באנגלית: Leonard Norman Cohen; 21 בספטמבר 1934 – 7 בנובמבר 2016) היה משורר, זמר-יוצר, מוזיקאי, סופר וצייר יהודי-קנדי. יצירתו התאפיינה בביטויי רגשות עזים, במורכבות מילולית ובמטאפורות. עבודתו השפיעה על מוזיקאים רבים בעולם, ולשיריו הוקלטו גרסאות כיסוי רבות. כהן עוטר באות מסדר קנדה (CC) והונצח כחבר היכל התהילה של הרוק אנד רול.
קורות חיים
ילדות וראשית הדרך
כהן נולד למשפחה יהודית ממוצא פולני וליטאי ממעמד הביניים במונטריאול שבמחוז קוויבק בקנדה. שמו העברי המלא הוא אליעזר בן ניסן הכהן. הוא גדל בווסטמאונט , צפונית-מזרחית למונטריאול ומשפחתו השתייכה לקהילת שער השמים. אביו, נתן, היה מהנדס חייט ובעל חנות בגדים, ונפטר כשלאונרד היה בן 9, ועל חינוכו הופקד סבו מצד אמו מאשה, הרב שלמה זלמן קלוניצקי. בגיל העשרה הקים כהן את להקתו הראשונה, "The Buckskin Boys", שניגנה בעיקר שירי פולק אמריקאיים.
בשנת 1951 החל כהן את לימודיו באוניברסיטת מקגיל, שם החל את קריירת כתיבת השירה שלו, כשהוא נתמך בקרן שהוריש לו אביו. ספר שיריו הראשון, Let Us Compare Mythologies ("בואו ונשווה מיתולוגיות"), יצא לאור ב-1956. מי שהדריכו אותו בראשית דרכו בכתיבת שירה ועזרו גם בהוצאה לאור של הספר, היו המשורר היהודי-קנדי אירווינג לייטון, מהחשובים והחדשניים שבמשוררי קנדה, ששירתו השפיעה רבות על כהן וכן המשורר לואיס דודק .
ספרו השני, The Spice Box of Earth ("קופסת התבלינים של העולם"), פורסם ב-1961 והביא לו פרסום רב בקרב חובבי השירה בקנדה. לאחר שקיבל את התואר במקגיל, למד במשך סמסטר אחד בבית הספר למשפטים באותו מוסד ושנה אחת באוניברסיטת קולומביה הבריטית. כהן המשיך בכתיבת ספרים גם לאחר שעבר להתגורר באי הידרה שביוון. הוא פרסם קובץ שירים בשם Flowers for Hitler ("פרחים להיטלר", 1964) וכן את שני ספריו הראשונים "המשחק הכי אהוב" (1963) ו"מפסידנים יפים" (1966 על חייה של קטרי טקקויטה). שני האחרונים ראו אור בעברית בהוצאת אסטרולוג.
שנות ה-60 וה-70
בשנת 1967 עבר כהן להתגורר בארצות הברית במטרה להפוך לזמר ולמלחין. שירו "Suzanne" הפך ללהיט, ולאחר הופעות בכמה פסטיבלי זמר נתגלה כהן על ידי מאתר הכישרונות של קולומביה רקורדס - ג'ון האמונד. האמונד "גילה" בין היתר גם את בוב דילן וברוס ספרינגסטין.
אלבומו הראשון, Songs of Leonard Cohen, יצא בשנת 1967. האלבום לא זכה להצלחה מסחרית גדולה בארצות הברית בשל כבדותו והמלנכוליות שלו, אך זכה לשבחים מקהל מאזיני הפולק. באירופה זכה האלבום להצלחה ונשאר בטבלת המצעדים האנגלית במשך כשנה. תופעה זו חוזרת ומאפיינת את חלקה הגדול של הקריירה המוזיקלית שלו.
אלבומו השני Songs from a Room שיצא ב-1969 הביא לו הצלחה. בו מוצגים כמה משיריו הידועים ביותר של כהן כגון Bird on the Wire ("ציפור על תיל"), שזכה ליותר מ-80 גרסאות כיסוי. בהמשך הוציא כהן שני אלבומים נוספים: Songs of Love and Hate ב-1971 (ממנו התפרסם במיוחד השיר Famous Blue Raincoat) ו-Live Songs ב-1973 (אלבום הופעות). בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 הופיע כהן בסיבוב עולמי שכלל את צפון אמריקה ואירופה. בשנת 1972 יצא לסיבוב הופעות באירופה. ההופעה האחרונה בסיבוב הופעות זה נערכה בירושלים. ההופעה כמו גם השתתפותו של הקהל גרמה להתרגשות רבה בקרב כהן ולהקתו. סיבוב הופעות זה תועד ונערך לסרט ששודר ב-yes דוקו.
זיקתו הגדולה של כהן ליהדות ולמדינת ישראל הביאה אותו לישראל בשנת 1973 במהלך מלחמת יום הכיפורים ועד לכחודשיים לאחר סיומה. כהן הופיע עם שלישיית התאומים, מתי כספי ואילנה רובינא בפני חיילים במוצבים בחצי האי סיני. עם שובו לאולפן ההקלטות בשנת 1974 הוציא את האלבום New Skin for the Old Ceremony שהושפע מחוויותיו במהלך ולאחר מלחמת יום הכיפורים. ניתן לראות השפעה זו בשירים Who by Fire ("מי באש"), המבוסס על קטע מתוך "ונתנה תוקף", אחד מפיוטי יום הכיפורים, וכן בשירים There Is a War ו-Lover Lover Lover (שנכתב במהלך סדרת הופעות בחזית כשהוא מלווה על ידי מתי כספי). אחד השירים המפורסמים ביותר באלבום זה הוא Chelsea Hotel #2. דווקא שיר זה אינו קשור למלחמה, אלא נכתב בעקבות מותה של הזמרת ג'ניס ג'ופלין. בשיר מתאר כהן פגישה עם ג'ופלין במלון צ'לסי, מקום מפגש ידוע לאמנים באותה תקופה, ובו רשמים מאופיה ומהתנהגותה. השיר מתאר יחסי מין ארעיים וחסרי חשיבות בין ג'ופלין לכהן כדוגמה לאופן ההתייחסות של האמנים המפורסמים לאהבה.
בשנת 1977 יצא לאור האלבום Death of a Ladies' Man בהפקתו של פיל ספקטור (שנה לאחר מכן פרסם גם ספר שירים בשם דומה: Death of a Lady's Man). ההפקה הייתה גרנדיוזית ומשופעת בכלי ליווי ולא תאמה את סגנונו המינימליסטי של כהן עד אז, והאלבום הפך מיד מטרה לביקורות נוקבות. כבר בזמן הקלטת האלבום התגלעו חילוקי דעות בין כהן לספקטור, שהביאו בסופו של דבר להרחקתו של כהן מאולפני ההקלטות באמצעות אנשי ביטחון, בטרם הסתיימו הקלטות האלבום. עריכת השירים נעשתה על ידי ספקטור בלבד, ללא התייעצות עם כהן. כהן עצמו אמר על התוצאה כי היא "מגוחכת, אך גם חצי-גאונית". באלבום זה השתתפו בקולות רקע בוב דילן ואלן גינסברג.
כהן חזר לסגנונו המוכר ב-1979, עם יציאת האלבום Recent Songs (שירים מן הזמן האחרון), בו היה כהן שותף מלא בהפקה. באלבום נעשה שימוש בכלי נגינה מגוונים, בהם עוּד, מנדולינה וכינור צועני. ב-2001 הוציא גרסה נוספת של הופעות חיות לאלבום זה אשר הוקלטו במהלך סיבוב ההופעות של אותה שנה.
שנות ה-80 וה-90
ממוזער|מילות השיר הללויה, לצד ציור של לאונרד כהן - מתחם הבורסה, רמת גן 2024.
בשנת 1980 קיים כהן הופעה נוספת בישראל, בהיכל התרבות בתל אביב.
בשנת 1984 הוציא כהן את האלבום Various Positions, הכולל בתוכו את השיר "הללויה", שזכה לגרסאות כיסוי רבות. קולומביה-רקורדס סירבו להוציא אלבום זה בארצות הברית בשל מידת הפופולריות המעטה לה זכה כהן במדינה.
אלבום מחווה בשם Famous Blue Raincoat שהוציאה ב-1987 הזמרת ג'ניפר וורנס (אשר שימשה כקולות רקע לכהן במסעי הופעות קודמים), הביא לעלייה מיידית בפופולריות של כהן. שנה לאחר מכן הוציא את האלבום I'm Your Man (אני הגבר שלך), אשר זכה להצלחה הגדולה ביותר מאז אלבומו הראשון וכלל את אחד השירים המוכרים ביותר שלו First We Take Manhattan (תחילה נכבוש את מנהטן). האלבום נחשב כנקודת מפנה בקריירה המוזיקלית שלו, הן מבחינת הכלים (נעשה שימוש רב בסינתיסייזר) והן מבחינת המילים שהיו בחלקן ביקורת חברתית נוקבת. בסרט Pump Up the Volume ("רדיו חזק", 1990) הושמע השיר Everybody Knows (כולם יודעים) מתוך אלבום זה והצלחתו התפשטה גם בקרב קהל צעיר יותר. בקיץ 1985 הופיע פעם נוספת בישראל.
ב-1992 הוציא כהן את האלבום The Future (העתיד) שמכיל טקסטים כמו-נבואיים וקוראים לשינוי בטרם יגיעו התחזיות הקודרות. שלושה שירים מהאלבום הושמעו בסרט המצליח "רוצחים מלידה".
למרות הצלחת אלבומיו האחרונים, החליט כהן לפרוש בשנת 1994 מעולם המוזיקה ועבר להתגורר במנזר זן בודיהסטי קרוב ללוס אנג'לס שבקליפורניה. בשנת 1996 אף הוסמך כנזיר וקיבל על עצמו את שם הדהרמה ג'יקאן, שמשמעותו ביפנית "שתיקה". כהן חי במנזר במשך 5 שנים, עד שנת 1999. לאורך השנים נתן מספר סיבות לעזיבתו את המנזר, בין השאר שהיה "נזיר חסר תועלת" לטענתו.
המאה ה-21
שמאל|ממוזער|300px|כהן בהופעה בישראל, ספטמבר 2009
ממוזער|300px|לאונרד כהן בהופעה בדנמרק, 17 באוגוסט 2013
בשנת 2001 הוציא אלבום חדש, Ten New Songs. אלבום זה נחשב למלנכולי ביותר מבין אלבומיו. באוקטובר 2004 הוציא אלבום לרגל יום הולדתו ה-70 בשם Dear Heather, בו שיתף פעולה עם זמרת הג'אז אנג'אני תומאס. ב-2006 הוציאה תומאס אלבום שנכתב במשותף עם כהן.
באוקטובר 2005 תבע כהן את המנהלת המוזיקלית הקודמת שלו, קלי לינץ', וטען כי מעלה בכספיו בסכום של מעל ל-5 מיליון דולר. במרץ 2006 זכה כהן בתביעה ונקבע כי על לינץ' לפצות אותו ב-9 מיליון דולר. אולם עקב בעיות כספיות של הנתבעת לא ברור אם כהן קיבל את הכסף.
ב-2006 הוציא כהן ספר שירה וציורים בשם Book of Longing (תורגם לעברית כ"ספר הכמיהה") שהפך מיד עם פרסומו לרב-מכר בקנדה. כחלק מקידום המכירות של הספר הופיע כהן באירוע ציבורי לראשונה מזה 13 שנים. לחנות הספרים בה הופיע הגיע קהל רב ורחובות באזור נחסמו לרגל האירוע. כהן עלה על הבמה והופיע עם אנג'אני תומאס, שהגיעה לאירוע כדי לקדם את אלבומה שלה (שנכתב בשיתוף עם כהן).
באותה שנה יצא סרט בשיתופו של כהן בשם I'm Your Man (אני הגבר שלך) (על שם אלבומו משנת 1988). הסרט מציג אמנים רבים דוגמת U2, ניק קייב ועוד, שמבצעים שירים של כהן. כמו כן מציג הסרט ריאיון עם כהן בביתו שבלוס אנג'לס.
במרץ 2008 התווסף שמו של לאונרד כהן להיכל התהילה של הרוק אנד רול. כמו כן, לראשונה לאחר היעדרות של יותר מ-15 שנה מהבמה, יצא כהן ב-2008 לסיבוב הופעות עולמי, במהלכו קיים הופעה אחת בישראל, באצטדיון רמת גן, ב-24 בספטמבר 2009. בסיום המופע ברך כהן את חמישים אלף הצופים הישראלים בברכת כהנים. הוא גם פנה לפלסטינים, והציע להופיע ברמאללה, אך אלו סירבו בתוקף משום שהתנאי שלהם היה אי-הופעה בישראל.
ב-31 בינואר 2012 הוציא כהן אלבום אולפן חדש בשם "Old Ideas" (רעיונות ישנים), שזכה לביקורות חיוביות רבות.
באוגוסט 2014 הכריז על אלבום חדש "Popular Problems" (בעיות שכיחות), שיצא לאור ב-22 בספטמבר, יום לאחר יום הולדתו ה-80.
ב-21 באוקטובר 2016 הוציא את אלבומו האחרון, "You Want It Darker".
כהן סבל מנעוריו מהתקפי דיכאון קליני ומסבל נפשי קבוע לצד פרצי יצירתיות. כדי להקל את סבלו נטל תרופות נוגדות דיכאון מסוגים שונים. כהן סיפר: "ניסיתי את כל מה שהיה להם לתת לי, והרוב גרם לי להרגיש גרוע יותר מאשר לפני כן". הביוגרפית סילבי סימונס שאלה: "אז אתה מומחה לנוגדי דיכאון?" כהן ענה: "אני חושב שכן. אבל שום דבר לא עבד".
כהן נפטר בשנתו ב-7 בנובמבר 2016 בביתו שבלוס אנג'לס לאחר שנפל שם, קיבל מכה בראשו, הלך לישון ולא התעורר. הוא נקבר בחלקת המשפחה בבית הקברות של קהילת שער השמים במונטריאול, לצד הוריו והורי הוריו. דבר מותו פורסם רק ב-10 בנובמבר.
ב-22 בנובמבר 2019 יצא לאור האלבום Thanks for the Dance, עליו התחיל לעבוד לפני מותו יחד עם בנו אדם כהן.
חיים אישיים
כהן מעולם לא נישא, אולם במשך רוב שנות ה-60 חי כהן בזוגיות עם מריאן אילן, נורווגית במקור, תוך שהוא נודד איתה בין מספר מדינות באירופה ואף הקדיש לה רבים משיריו בהם את אוסף השירים שלו "Flowers to Hitler", כשהמפורסם שבהם הוא "So Long Marianne". על הרומן שהיה ביניהם אף נכתב ספר ביוגרפיה בשם "So Long Marianne - A Love Story" מאת העיתונאי קרי אסטבר.
בשנות ה-70 נולדו בן ובת לו ולרקדנית סוזאן אלרוד, שעמה היה במערכת יחסים עד שנת 1979: בנו אדם (נולד ב-1972), משורר, מלחין וזמר; ובתו לורקה (נולדה ב-1974; קרויה על שם המשורר והמחזאי הספרדי פדריקו גארסיה לורקה). האמונה הרווחת היא כי שירו המפורסם של כהן "Suzanne", נכתב על אם ילדיו, אך למעשה השם נלקח משמה של סוזאן ורדאל. ללורקה בת משותפת עם הזמר רופוס ויינרייט.
בשנת 1960 רכש כהן בית באי היווני הידרה. רכישה זו התבררה כנקודת מפנה בחייו. הוא למד לחיות בקצב החיים האיטי של איי יוון, העביר תקופות זמן שונות בבדידות מוחלטת שנתנה לו השראה יצירתית.
דיסקוגרפיה
אלבומי אולפן
Songs of Leonard Cohen – 1967
Songs from a Room – 1969
Songs of Love and Hate – 1971
New Skin for the Old Ceremony – 1974
Death of a Ladies' Man – 1977
Recent Songs – 1979
Various Positions – 1984
I'm Your Man – 1988
1992 – The Future
Ten New Songs – 2001
Dear Heather – 2004
Old Ideas – 2012
2014 – Popular Problems
2016 – You Want It Darker
2019 - Thanks for the Dance
אלבומי הופעה
1973 - Live Songs
1994 - Cohen Live - הקלטות מסיבוב ההופעות I'm Your Man בשנת 1988 ו-The Future World Tour בשנת 1993
2001 - Field Commander Cohen: Tour of 1979
Live In London – 2009
Live at the Isle of Wight 1970 – 2009
2010 – Songs from the Road
2014 – Live in Dublin
2015 - Can't Forget: A Souvenir of the Grand Tour
ספריו של לאונרד כהן בעברית
כציפור על התיל, שירים, ליקט בחר ותרגם יוסי גמזו, איורים דוד משולם, תל אביב, רשפים, 1973.
מפסידנים יפים, תרגום: נעמי גל, אסטרולוג, 1999.
המשחק הכי אהוב, תרגום: שרונה עדיני, אסטרולוג, 1999.
ספר החמלה, תרגום: שרונה עדיני, אסטרולוג, 2000.
משירי לאונרד כהן, תרגום: רות אורן, צביה בן-יוסף גינור, אביב עקרוני, תל אביב, טרקלין, 1971.
ספר הכמיהה, תרגום: קובי מידן, כנרת זמורה ביתן, 2007.
המשחק האהוב, תרגום: ליאורה ניר, חרגול/עם עובד, 2009.
השירים, תרגום: קובי מידן, כנרת זמורה ביתן, 2009.
לקריאה נוספת
מתי פרידמן, מי באש - לאונרד כהן במלחמת יום הכיפורים, תרגום מאנגלית: אמיר צוקרמן, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2021.
סילבי סימונס, החיים של לאונרד כהן, תרגום: אודי תגרי, כנרת זמורה ביתן, 2013.
.
לאונרד כהן, הלהבה - שירה, יומנים, שירים, רישומים, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2024
Jeff Burger (ed.), Leonard Cohen on Leonard Cohen: Interviews and Encounters, Chicago Review Press, 2014
משיריו שתורגמו לעברית:
ליאונרד כהן קורא משיריו, ומצגת, באתר השירה של שרית שץ
מילים לשיריו של כהן, אתר שירונט
קישורים חיצוניים
ליאונרד כהן באתר הספרייה הלאומית
אתר מקיף על לאונרד כהן ועבודתו
באנציקלופדיה הקנדית הלאומית
דליה וירצברג, לאונרד כהן אהב אותנו והיה אחד משלנו, MailChimp, 8 בספטמבר 2018
פרויקט 'שיר זר' במסגרתו הולחנו תרגומים לשיריו של לאונרד כהן, באתר תרבות.il
לוראן כהן, הכמיהה לקדושה, מגזין "ארץ אחרת" 21.09.09
ראיון בטלוויזיה הקנדית עם לאונרד כהן, 1993
דליה וירצברג, לאונרד כהן אהב אותנו, בבלוג "עולם כמנהגו נוהג"
בעקבות מותו:
הערות שוליים
*
קטגוריה:זמרים יהודים קנדים
קטגוריה:זמרים-יוצרים קנדים
קטגוריה:זמרים-יוצרים יהודים
קטגוריה:זמרי פולק יהודים
קטגוריה:זמרי פולק קנדים
קטגוריה:זמרי רוק קנדים
קטגוריה:זמרי רוק יהודים
קטגוריה:זמרי פולק רוק יהודים
קטגוריה:מוזיקאי רוק
קטגוריה:משוררים יהודים קנדים
קטגוריה:מוזיקאים יהודים קנדים
קטגוריה:מלחינים יהודים קנדים
קטגוריה:פזמונאים קנדים
קטגוריה:פזמונאים יהודים
קטגוריה:סופרים יהודים קנדים
קטגוריה:ציירים יהודים קנדים
קטגוריה:חברי היכל התהילה של הרוק אנד רול
קטגוריה:חברי מסדר קנדה
קטגוריה:זוכי פרס נסיך אסטוריאס לספרות
קטגוריה:אמני קולומביה רקורדס
קטגוריה:מתמודדים עם מגבלה נפשית
קטגוריה:מונטריאול: אישים
קטגוריה:בודהיסטים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת מקגיל
קטגוריה:יהודים זוכי פרס גראמי
קטגוריה:אישים ממוצא יהודי-ליטאי
קטגוריה:קנדים שנולדו ב-1934
קטגוריה:קנדים שנפטרו ב-2016 | 2024-09-22T14:44:56 |
תל אפק (אנטיפטריס) | 300px|ממוזער|גן לאומי ירקון, ספטמבר 2016300px|ממוזער|האגם הגדול בתל אפק
תֵּל אֲפֵק הוא אתר ארכאולוגי השוכן סמוך למקורות נחל הירקון, ממזרח לפתח תקווה וממערב לראש העין, ובתחומי הגן הלאומי ירקון (שנקרא גם "פארק אפק", על שם אתר זה). האתר היה מיושב למן התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל ברציפות כ-5,000 שנה. בשטח התל עומד מבצר תל אפק (להבדיל ממגדל אפק הסמוך ועליו מצודת מיראבל הצלבנית).
גאוגרפיה
חשיבותו האסטרטגית של התל היא מיקומו ממערב למעבר אפק – פרוזדור צר העובר בין הרי השומרון במזרח וביצות הירקון במערב. המעבר הוא חלק מדרך הים הקדומה שחיברה בין מצרים ובין מסופוטמיה. ובשל קרבתו אל מעיינות ראש העין, מקור המים השני בגודלו בארץ. שטחו כ-120 דונם.
היסטוריוגרפיה
העיר מוזכרת לראשונה בכתבי המארות המצריים מראשית בראשית האלף ה-2 לפנה"ס. מאוחר יותר הוזכרה כאחת מן הערים שנכבשו על ידי מלכי מצרים בתקופת הברונזה המאוחרת (תחותמס השלישי, אמנחותפ השני). אפשר שהיא נזכרת פעמיים נוספות בתעודות המצריות בשם "שרון" במקום אפק.
אפק נזכרת גם באסטלת הניצחון של אסרחדון, תיאור מסעו של אסרחדון מלך אשור אל מצרים בשנת 671 לפנה"ס, וכן בפפירוס מהעיר סקארה שבמצרים, שזמנו שנת 600 לפנה"ס בקירוב, המזכיר את מסעו של נבוכדנאצר מלך בבל, שהגיע עד אפק.
בתנ"ך העיר אפק נזכרת מספר פעמים, למשל: ; .
העיר נקראה גם אפק לשרון, כדי להבדיל בינה לבין ערים אחרות ששכנו על מקורות מים וכונו אפק ביניהם אפק הצפונית.
במקורות הצלבניים אפק נזכרת כאחוזה בסניוריה של אבירי משפחת איבלין, שמבצרם היה במיראבל, המצודה במגדל אפק הסמוך לתל.
החפירות
לראשונה נערכה חפירת הצלה בתל בשנים 1934–1936, בעת הקמת קו המים ירקון-ירושלים. באתר חפר הארכאולוג יעקב עורי מטעם מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי. חפירת הצלה נוספת נערכה בשנת 1961 בעת הקמת מפעל ירקון-נגב.
בשנת 1972 החלה הכשרת התל וסביבתו כגן לאומי, ומשלחת חפירות מטעם המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב החלה בחפירה השיטתית הראשונה באתר. המשלחת הארכאולוגית, בראשותו של פרופסור משה כוכבי, חפרה באתר מדי שנה בחודשי הקיץ במשך כ-20 שנים.
היסטוריה
התקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה
למרגלות התל נמצא מצבור חרסים מן התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל, המעיד שיישוב כלשהו התקיים באתר כבר בתקופה זו.
באתר נמצאו שרידים רבים מתקופת הברונזה הקדומה בכל שטחי החפירה: חומה בנויה לבנים על יסוד אבן (עובי החומה 2.90 מטר), רחוב המתמשך לאורך החומה, מבנה ציבורי בעל פינות מעוגלות, בתים סדורים משני עבריהם של רחובות מצטלבים, עובדה המצביעה אולי על קיומו של תכנון עירוני כבר בתקופה זו.
תקופת הברונזה התיכונה
שיא פריחתה של העיר היה בתקופת הברונזה התיכונה בראשית האלף ה-2 לפנה"ס. בכתבי המארות נזכרים אפק ומושלה, שנשא את השם האמורי "יענקאלו". השרידים מתקופה זו כוללים: חומה שהקיפה את כל האתר ברוחב 3.5 מטר, אקרופוליס שעליו נבנה ארמון, בית-קברות המפואר, שני ארמונות נוספים שנבנו בסוף התקופה.
תקופת הברונזה המאוחרת
בתקופת השלטון המצרי בכנען בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל, עמד בפסגת התל ארמון גדול, ששרידיו נחשפו בחצר המצודה מתקופה העות'מאנית. יסודותיו היו עשויים אבן, וקירותיו העליונים, הבנויים לבנים, טויחו, לפחות בחלקם, בטיח צבעוני. הממצאים מתקופה זו הם רבים וחשובים, בין השאר נמצאו: שישה שברים של לוחות טין כתובים בכתב יתדות, כנראה חלק מארכיון שהיה במקום. ביניהם, קטע של עלילה מיתולוגית, מילון למונחי עבודת האדמה בשפות האכדית והשומרית; ומילון נוסף, שכלל נוסף על האכדית והשומרית, גם את השפה הכנענית. במילון כתובות מילים ללא קשר תוכני ביניהן, מופיעה בו רשימת נוזלים: שמן, מים ויין, עובדה המצביעה על כך שמילונים אלה שימשו את הפקידים המצרים שישבו בארמון והוציאו מעין "תעודות משלוח" של מזון לארצות שונות, ולכן נזקקו למילון. הממצא החשוב ביותר מן הארמון הוא מכתב שלם על לוח טין, כתוב באכדית, שנשלח מאוגרית, בשנת 1230 לפנה"ס בקירוב. המכתב נשלח מאדם בשם תכוחלינו אל בכיר בממשל המצרי בארץ-ישראל בשם חיא, שניהם דמויות מוכרות היטב בתכתובת הדיפלומטית הבינלאומית מאותה תקופה.המכתב באתר רשות העתיקות
בין הממצאים המצריים שנמצאו באחד הקברים חרב מגל מצרית שקיפלו אותה לפני הקבורה ("וכיתתו חרבותם לאיתים") העתק של חרב זו ניתן לסדאת עם חתימת הסכם השלום כסמל לשלום. בנוסף לכך; טבעת חותם מצרית ודגם של לבנת יסוד, הנושאת את שמו של רעמסס ה-2.
עוד נמצאו במקום בולה נושאת טביעה של נסיך או נסיכה מממלכת החתים - היחידה הידועה עד כה מארץ-ישראל. בולה חיתית זו היא הראשונה מסוגה שנמצאה בארץ ישראל. קוטר הטביעה שבה היה 40 מ"מ, אך יותר ממחציתה נשברה בימי קדם ואבדה.
במרכז הטביעה כתובים שמו של בעל החותם ותוארו בכתב ההירוגליפי החיתי. המרכז מוקף בשלושה מעגלים קונצנטריים מעוטרים, ומספר כה רב של מעגלים נדיר מאוד בטביעות חותם חיתיות, שאינן מלכותיות. על פי הארכאולוג והחיתולוג איתמר זינגר ניתן למצוא את הכיתוב "נסיך" או "נסיכה", ומשמו של בעל החותם השתמר רק חלק מן הסימן הראשון - כנראה "אר-".
תקופת הברזל
השכבה הראשונה בתל מתקופת הברזל היא כנראה מראשית המאה ה-10 לפנה"ס. מתקופה זו נחשפו בראש התל בורות ממגורה. מפרק זמן מאוחר יותר נחשפו במדרון הצפוני-מערבי של התל שני מבנים מסוג בית ארבעת המרחבים, האופייניים לתקופה זו. הירקון באותה עת היה גבולה הצפוני של ארץ פלשת, ואפק הייתה מעוזם של הפלשתים. בתל נמצאו צלמיות פלשתיות, המוכרות בעיקר מאשדוד והמכונות "אשדודה", שנראה שהייתה המקבילה של האלה אשרה במיתולוגיה הכנענית. ממצא ייחודי נוסף מהתקופה הפלשתית הוא לוח טין שעליו סימני כתב שאינה ניתנת לפיענוח (ייתכן והוא דוגמה לכתבם של הפלשתים ולשפתם, שנותרו עלומים).
התקופה ההלניסטית - פגאיי
בתקופה ההלניסטית נקרא המקום "פגאיי" – מעיינות, על שם מעיינות ראש העין והיה היישוב המרכזי באזור. השם השתמר בשם הכפר הערבי הסמוך פג'ה. המקום מוזכר גם בפפירוסים של זנון. בתי היישוב הוקמו לאורך רחוב ראשי שכיוונו צפון-דרום. תוכנית היישוב הייתה היפודמית של רחובות שתי וערב. בחפירות התל נחשף קצה מערבי של מצודה מן התקופה ההלניסטית המאוחרת, שאגפה המזרחי נהרס כליל על ידי המצודה העות'מאנית. אפשר שהמצודה הייתה חלק מקו ביצורי אלכסנדר ינאי הנזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו; שאותר על ידי הארכאולוג יעקב קפלן לאורך נחל ירקון, מדרומו.
התקופה הרומית - אנטיפטריס
250px|ממוזער|אנטיפטריס בתוך אלבום מסע של אדולף פרידמן לארץ ישראל ב-1903
250px|ממוזער|מבצר אנטיפטריס כיום
בתקופה הרומית בארץ ישראל, סביב שנת 9 לפנה"ס, עת הושלמה בניית העיר קיסריה, נבנה במקום מבצר בידי המלך הורדוס.
הורדוס בנה מחדש את אפק המקראית וקרא לה אַנְטִיפַּטְרִיס, על-שם אביו, אנטיפטרוס:
. המבצר שמר על המעבר מצד ההר, באמצע הדרך בין ירושלים לקיסריה. במקורות שונים שובש שם העיר והוא מופיע כ"אנטיפטרוּס" או "אנטיפטרֵס", העיר נהרסה ברעידת אדמה בשנת 363 לספירה; הערבים כינו את המקום "אבּוּ בּוּטְרוּס", ובשם זה הם מכנים אף את נחל הירקון הסמוך.
התקופה העות'מאנית - מצודת פינאר באשי
בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל נבנה המבצר, המכונה לעיתים "מבצר אנטיפטריס" (או "מבצר אנטיפטרוס"). המבצר נבנה בשנים 1571–1574 על ידי סלים השני, ושמו הנכון הוא "מבצר בינאר באשי" (שיבוש ערבי של השם הטורקי "פינאר באשה", שמשמעותו ראש העין). בניית המבצר פגעה קשות בשכבות הקדומות יותר, אך בחלקן ניתן עדיין להבחין.
המאה העשרים
בשנת 1915 בנתה יחידת הרכבת הצבאית העות'מאנית את תחנת הרכבת "ראס אל-עין" (כיום תחנת הרכבת ראש העין דרום) סמוך למבצר, על תוואי המסילה המזרחית, מסילה צרה ברוחב 105 ס"מ. עם כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, סללו הבריטים מחדש את המסילה מלוד אל חדרה מזרח ברוחב תקני של 1,435 מילימטר. המבצר הפך למחנה צבא בריטי ובסמוך נבנה ב-1941 מחנה סירקין של חיל האוויר המלכותי.
בשנות ה-20 של המאה ה-20, בעת ששלטונות המנדט הבריטי חיפשו פתרון לאספקת המים לירושלים המתפתחת, עלה הרעיון להביא מים ממעיינות ראש העין, אולם השלטונות בחרו באופציות זולות יותר בדמות מעיינות עין פואר. בתחילת שנות ה-30 נבחנו שתי אפשרויות: הירדן והירקון. הירדן קרוב יותר לירושלים אך נמוך הרבה יותר מנחל הירקון ולשם העלאת המים לגובה נדרשו אמצעים טכנולוגיים מורכבים יחסית, ולכן, החליטו הבריטים להעדיף את חלופת מפעל ירקון-ירושלים. העבודות החלו בשנת 1933. באמצעות משאבות שהוצבו במקורות הירקון הוזרמו מים עד לשער הגיא ומשם באמצעות משאבות נוספות לתוך העיר.
במאי 1948 השתלט הצבא העיראקי על מחנה הצבא במקום, שזה עתה התפנה מהכוחות הבריטים שעזבו את הארץ. ב-30 במאי 1948 כבשו כוחות אצ"ל את ראש העין, אם כי לא עמדו בפני התקפות הנגד של לוחמי חסן סלאמה, שנעזרו בצבא העיראקי שחל להגיע לאזור ונהדפו באבידות כבדות. שישה חיילי אצ"ל נפלו בקרב זה. האזור נכבש שוב מבצע בתק בלילה שבין ה-11 ביולי ל-12 ביולי 1948. לאחר שגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני כבש את מגדל אפק פינו העיראקים את ראש העין ללא קרב, לאחר שפיזרו מוקשים והניחו מטעני נפץ במכוני השאיבה של קו המים. הכוחות מנועו את הפעלת המטענים במכוני השאיבה ופינו את המוקשים. בכניסה לפארק אפק ניצבת אנדרטה ל-36 הלוחמים שנפלו בכל קרבות ראש העין ומגדל צדק במהלך מלחמת העצמאות.
לאחר הקמת המדינה האזור סופח לפתח תקווה וכבר בשנת 1951 הוצע להקים במקום פארק עירוני סביב המבצר ומקורות הירקון בשטח של 750 דונם. במקביל החל תכנון פרויקט מפעל ירקון-נגב. התוכנית להקמת הפארק לא יצאה לפועל והמקום היה מוזנח במשך שנים רבות. אבנים מהמבצר, שנשמר שלם עד שנות ה-50, נלקחו לשימוש משני וחלק מקירותיו קרסו. הקמת הפארק החלה לבסוף בשנת 1971 על ידי עיריית פתח תקווה ורשות הגנים הלאומיים. במקביל החלה החפירה הארכאולוגית במקום. בשנת 1975 נמצא בארמון המושל המצרי ממצא נדיר, מילון תלת לשוני בשומרית, אכדית וכנענית הכתוב בכתב יתדות. ב-2019 נמצא ממצא נדיר בתיאטרון הרומי העתיק שבאתר: "מדרגות כארון" ששימשו כמעבר תת-קרקעי צר לשחקני התיאטרון.
קישורים חיצוניים
יום שדה "תל אפק ומקורות הירקון", מנהל חברה ונוער, אגף של"ח וידיעת הארץ
משה כוכבי, אפק - אנטיפטריס חמשת אלפים שנות היסטוריה, רעננה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989
סיור ארכאולוגי בתל אפק
תמונות של תל אפק
תל אפק 3D, תמונות בתלת־ממד מהגן הלאומי ירקון, באתר "המימד השלישי"
מבצע חוזר לשחרור מבצר אנטיפתרוס, דצמבר 1948, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
פארק אפק - מתחם תל אפק (אנטיפטריס) בגן הלאומי ירקון
הערות שוליים
אפק
אפק
קטגוריה:נחל הירקון
קטגוריה:ישראל: מבצרים
קטגוריה:שביל ישראל | 2024-06-30T15:34:04 |
The Wall | The Wall (בעברית: החומה) הוא אלבום האולפן האחד-עשר של להקת הרוק המתקדם פינק פלויד. אלבום זה הוא אלבום קונספט ואופרת רוק, ונחשב לקלאסיקה בתחום מוזיקת הרוק. האלבום נודע במסריו הפילוסופיים והאידאולוגיים הבועטים והמחתרתיים, בין השאר על האנושות המערבית במאה ה-20, מלחמות, ומערכת החינוך הנוקשה שהייתה נהוגה אז בבריטניה, בשילוב עם מוזיקת רוק מתקדמת ומורכבת. אלבום זה מסמל את סוף תקופת תור הזהב של הלהקה שהתחילה ב-1973 עם הוצאת האלבום The Dark Side of the Moon. האלבום ראה אור ב-30 בנובמבר 1979.
רוג'ר ווטרס קיבל את ההשראה לאלבום במהלך הופעה בשנת 1977 במסגרת סיבוב ההופעות שקידם את האלבום Animals. בהופעה זו, שנערכה במונטריאול, קנדה, גרמה התנהגותו המפריעה של מעריץ אחד לווטרס לירוק בפניו. ווטרס נגעל מעצמו ועלה בו הרעיון לבנות חומה המפרידה בינו לבין הקהל, רעיון שאחר כך התפתח לאלבום, ואף יושם בהופעות.
האלבום הגיע 23 פעמים למעמד אלבום פלטינה, ונמצא במקום הרביעי ברשימת האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים בארצות הברית ומקום ראשון בשנת 1980 בטבלת האלבומים הנמכרים ביותר. האלבום המקורי וגרסת הרימסטר האמריקאית (בשנת 1997) יצאו לאור על ידי Columbia Records, ואילו גרסת הרימסטר הבריטית יצאה לאור ב-1994 על ידי EMI.
ריצ'רד רייט פוטר מהלהקה במהלך יצירת האלבום, אך השתתף בסיבוב ההופעות שלו. The Wall הוא האלבום האחרון של פינק פלויד שיצא בתקופה שבה חברי פינק פלויד היו רוג'ר ווטרס, דייוויד גילמור, ריצ'רד רייט וניק מייסון.
רעיון
מרבית שירי האלבום נכתבו על ידי ווטרס, שאחראי גם לרעיון שמאחוריו (למעשה ווטרס תכנן להוציא לאור את האלבום כפרויקט סולו אך אילוצים כספיים הביאו לכך שהלהקה כולה נרתמה לכך). למרות זאת, דווקא אחד השירים המפורסמים ביותר מהאלבום, Comfortably Numb, הולחן על ידי דייוויד גילמור. האלבום מתאר את חייו הבדויים של האנטי-גיבור הקרוי "פינק" בבריטניה של אחרי מלחמת העולם השנייה. החברה פוגעת ומדכאת את פינק כל חייו. בין גורמי מצוקתו נמצאים החיים ללא אב (שנהרג במלחמת העולם השנייה), אמא חונקת מרוב דאגה, המורה הרודה בו בבית ספר ואשתו. פינק שוקע בעולם חלומות משל עצמו ומתרחק מאנשים (כולל אשתו). במהלך הזיית סמים הופך פינק לדיקטטור פשיסטי, כשרק מצפונו ושיפוטו העצמי מצליחים לעצור בעדו ומורים לו להרוס את החומה שבנה לעצמו ולפתוח עצמו שוב לחברה.
ישנם המתארים את ה"חומה" גם כבמה לביקורת של ווטרס כלפי עצמו, כלפי בריטניה ואף כלפי העולם כולו. דבר זה בא לידי ביטוי בצורה חדה יותר בסרט המבוסס על האלבום, שווטרס היה פעיל מאוד בהפקתו.
האלבום
האלבום, אשר מורכב משני חלקים, נמכר בלמעלה מ-30 מיליון עותקים והוא האלבום השני הנמכר ביותר של הלהקה אחרי The Dark Side of the Moon. חרף הצלחתו של "The Wall", עמד אלבום זה בסימן רודנותו של ווטרס. ווטרס היה הרוח החיה מאחורי ההחלטות האמנותיות באלבום, בעוד תרומתם של יתר חברי הלהקה הייתה מזערית. במהלך ההקלטות אף החליט ווטרס לפטר את ריצ'רד רייט בטענה שאינו תורם מאומה ללהקה. רייט הוחזר ללהקה כמה שנים אחר-כך, לאחר עזיבתו של ווטרס.
האלבום סיפק מספר להיטים, אשר לראשונה מזה שנים הוצאו כסינגלים לשוק (הלהקה הנהיגה מדיניות נוקשה כנגד סינגלים עד אז), כגון "Another Brick in the Wall, Part 2", "Mother", "Run Like Hell", "Young Lust" ו-"Comfortably Numb".
הופעות חיות של "החומה"
האלבום קודם במסע הופעות נרחב שבו נעשה שימוש בפירוטכניקה מורכבת ובאנשי במה רבים. על האלמנטים הייחודיים במופע נמנתה החומה המיוחדת שנבנתה במהלך ההופעה ובסופה הייתה מפורקת באלימות. כמו כן כללו ההופעות וידאו-קליפים של ג'רלד סקארף ובובות מתנפחות מעופפות (כמו החזיר המעופף המפורסם).
למרות ההצלחה האדירה של האלבום ושל המופעים הפסידה הלהקה כסף רב בגלל ההוצאות הגבוהות על מסע ההופעות. המרוויח היחיד היה דווקא רייט שהוצא מהלהקה. בהיותו מחוץ לה הוא היה זכאי למשכורת קבועה על ההופעות.
ההופעות תועדו באלבום Is There Anybody Out There? The Wall Live 1980-81 שיצא לאור בשנת 2000.
פינק פלויד: החומה
שמאל|ממוזער|200px|כרזת הסרט החומה
גרסת הקולנוע של The Wall הוסרטה ב-1982 על ידי MGM תחת הכותרת פינק פלויד: החומה. הסרט בוים על ידי אלן פארקר, בכיכובו של בוב גלדוף (אשר גילם את "פינק"), עם הופעה קצרה של בוב הוסקינס. הסרט הוסיף פרטים רבים לעלילה שאותה הגה ווטרס, והיה בנוי כווידאו-קליפ מוזיקלי אחד ארוך, עם סמלים ומוטיבים רבים ורב משמעיים. הסרט דיבר על ילד בשם פינק פלויד אשר איבד את אביו במלחמת העולם השנייה בגיל צעיר, ולאחר מכן פיתח יחסים מאוד קרובים עם אימו. מילד רגיש עם מעט חברים, שמורה רודן התעמר בו בבית הספר, הופך פינק לכוכב רוק מצליח ומתחתן עם אישה יפה. למרות זאת, חייו ריקניים - ולאחר שאשתו בוגדת בו ועוזבת אותו, הוא מנסה לשים קץ לחייו. המצב הנפשי הקשה בו הוא נתון, והשימוש הכבד בסמים, גורמים לו להזות שהוא מנהיגה של כת (עם רמיזה לכזו הדוגלת באידאולוגיה הנאו נאצית) ובסופו של דבר מובילים אותו אל התמוטטות עצבים מוחלטת (כל זאת קורה בדמיונו, כל עוד יש השוואה די ברורה אל תקופת מלחמת העולם השנייה, וגם אל תקופת הנאציזם).
הסרט הכיל מעט מאוד דיאלוגים, רובם חסרי חשיבות. מרבית עלילת האלבום מסופרת דרך הפסקול המוזיקלי, אשר משקף את מחשבותיו של פינק. קטעי אנימציה בידי האמן ג'רלד סקארף והשתלשלויות סוריאליסטיות אחרות משולבות בעלילה ומוסיפות לסרט מימד של שגעון והזיה.
הסרט קיבל השראה רבה מהביוגרפיה של חברי הלהקה רוג'ר ווטרס וסיד בארט (אשר עזב את הלהקה שנים לפני כן). ילדותו של ווטרס שולבה עם בגרותו של בארט, שבה הייתה שפיותו מעורערת.
ה"חומה" על הבמה
ב-2004 הוכרז שנחתמו חוזים להפיכת האלבום לאופרת רוק בברודוויי עם קטעי מוזיקה חדשים שייכתבו על ידי ווטרס. האופרה תכלול את כל מוזיקת האלבום שנכתבה על ידי ווטרס, אולם לא ידוע מה ייעשה עם החומר שנכתב בעזרתו של גילמור (Young Lust, Comfortably Numb, ו-Run Like Hell). המופע היה אמור להיות מוכן עד אמצע 2005.
ה"חומה" לאחר עזיבתו של ווטרס
לאחר שווטרס עזב את הלהקה, התנהל מאבק משפטי בקשר לזכויות על השם "פינק פלויד" והחומר שלה. ווטרס שימר לעצמו את הזכות להשתמש ב"חומה", כיוון שהיה התורם העיקרי לאלבום. ב-21 ביולי 1990, ערך ווטרס מופע ענק של החומה בברלין בשיתוף אמנים אורחים רבים, כגון ואן מוריסון, לבון הלם, שינייד או'קונור, סינדי לאופר, הסקורפיונס, ובריאן אדמס, כדי להנציח את נפילת חומת ברלין וכדי לגייס כספים לקרן מיוחדת שנותנת סעד לנפגעי אסונות. ההופעה שודרה ברחבי העולם, כולל בישראל, בשידור חי.
ביצועים של "החומה" בישראל
באוקטובר 2019 פורסם כי להקת המחווה לפינק פלויד המובילה בישראל Echoes - Pink Floyd Tribute Band, תקיים סיבוב הופעות מיוחד לרגל ציון 40 שנה לצאת האלבום. המופע הנקרא "החומה 2020" יכלול הפקת וידאו ארט ייחודית המשחזרת את סיבוב ההופעות המקורי ויבוצע על ידי 10 נגנים.
בשנת 2020 הופק מופע מחווה מרהיב במיוחד ללהקת פינק פלויד בידי להקת "echoes". להקת "echoes" היא להקת המחווה לפינק פלויד המובילה בישראל ומהמובילות בעולם, המציעה מופעים מחווה מרהיבים למוזיקה ולחוויה המקורית מהופעותיה של פינק פלויד. המופע אותו יצרה echoes משחזר את המופע הייחודי אותו העלתה "פינק פלויד" בתחילת שנות השמונים, ורוג'ר ווטרס בשנות האלפיים כאשר על מנת להתאים את המופע לרוח התקופה, יצרה הלהקה "חומה דיגיטלית" ענקית של מסכי לד אשר עליהן מוקרן וידאו ארט ייחודי ומשחזר בדיוק את המופע המקורי. התפאורה במופע מהווה חלק בלתי נפרד מהחוויה העוצמתית וכוללת הפקה של סאונד, תאורה ווידאו ארט ייחודי ברמות הגבוהות ביותר. המופע התקיים במגוון מקומות בישראל, כולל את היכל התרבות בתל אביב, מרכז הקונגרסים בחיפה והמשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע.
לאחר שהועלו מספר קטעי ההופעה לערוץ היוטיוב, התעניין בהם מפיק גרמני מוביל שהציע לקחת את ההפקה לסיבוב הופעות אירופאי. בדצמבר 22, יצאה echoes לסיבוב הופעות אירופאי והופיעו ב-11 מדינות באירופה, ב-21 ערים. במסגרת סיבוב ההופעות האירופאי הצטרפו אל ההרכב הקלידן הארי ווטרס (בנו של רוג'ר ווטרס, הבסיסט וחבר ההרכב המקורי), המתופף גרהאם ברוד, ששיתף פעולה עם רוג'ר ווטרס מאז שנות ה-80 בסיבובי הופעות ובהקלטות, הגיטריסט צסטר קיימן, שניגן עם רוג'ר ווטרס בשנות ה-2000 ועם דייוויד גילמור בסיבוב ההופעות האחרון שלו, והזמר מארקי לנון, שהיה שותף לסיבוב ההופעות של "החומה" של רוג'ר ווטרס. לאחר הצלחתו של סיבוב ההופעות האירופאי, עתידים חברי ההרכב לצאת בחורף 2024 לסיבוב הופעות נוסף בצפון אמריקה, בארצות הברית וקנדה.
בשנת 2007 העלתה התזמורת הקאמרית הישראלית בשיתוף מקהלת בת-קול, להקת אובלינס והסולן אוליב (אופיר ליבנה) מופע בשם "קאמרית און דה וול" (Camerit on the Wall). ההפקה היא למעשה מופע רוק-קלאסי משולב, מחווה לאופרת הרוק של פינק פלויד, "החומה". המופע עבר שינויים במהלך ההופעות (את להקת בת קול החליפה תשיעיית Tzlil & Tonic, במקום התזמורת הקאמרית מופיעה התזמורת הסימפונית החדשה. את העיבודים המוזיקליים למופע עשה מנכ"ל התזמורת הקאמרית דאז אריה בר דרומא.
המופע כולל מעל 70 רקדנים ואורך כ-90 דקות, במהלכו הוקרנו קטעי וידאו קליפ מהמופע המקורי, והיה שימוש רב בתאורה, תפאורה, פירוטכניקה, לשם בנייה של החומה כולה. המופע מגיע לשיאו בהשלמת הבנייה ופיצוצה באפקט מתוזמן ומשולב, המרעיד את האולם, מתיז ומפזר קטעי לבנה נוזליים על הצופים.
רשימת רצועות (גרסת האלבום)
סיפור העלילה
In the Flesh? (בכבודו ובעצמו?) - השיר הפותח את האלבום. בשיר זה מתחיל הסיפור בו מתואר פינק ככוכב רוק. בסוף השיר נשמעות פצצה והתרסקות מטוס, המרמזות על מות אביו של פינק במלחמת העולם השנייה (שיר זה מבוסס על הביוגרפיה של ווטרס). בסוף השיר נשמע קול בכי של תינוק המלמד על אובדן האב והבעל, הגוזר על האם והילד לחיות מעכשיו לבדם.
The Thin Ice (הקרח הדק) - בשיר זה פינק מוצג כתינוק שלא יודע מה מצפה לו, ובמילים "If you should go skating/On the thin ice of modern life...." נרמז על הסיכון שמהווה עצם ההתבגרות בעולמנו.
Another Brick in the Wall Part I (לבנה נוספת בחומה, חלק 1) - בחלק זה פינק מתחיל לגדול, ולומד מה קרה לאביו. כשהוא לומד על האמת הקשה, הוא מתחיל לבנות לעצמו את החומה.
The Happiest Days of Our Lives (הימים השמחים של חיינו) - בשיר זה פינק מתחיל ללמוד בבית הספר ונחשף לחינוך הנוקשה והנוראי האופייני לתקופה (שיר זה גם מבוסס על הביוגרפיה של ווטרס).
Another Brick in the Wall Part II (לבנה נוספת בחומה, חלק 2) - בשיר זה לפינק נמאס מהחינוך הנוקשה והאכזרי, והוא מחליט למחות נגד מוריו. השיר מסביר שפינק הקיף את עצמו בחומה המבודדת אותו מהעולם, והמורים הם פשוט עוד לבנה בחומה.
Mother (אמא) - בשיר זה אנו לומדים כי חלק מתחושות הניכור של פינק נובעות מאמו החד הורית, שאיבדה את בעלה במלחמת העולם השנייה. השיר מתאר שיחה בין פינק (מושר על ידי ווטרס) לאמו (מושר על ידי גילמור). המאזין לומד על דאגת היתר של אמו של פינק המנסה להגן עליו מהעולם, מה שמעיד שאמו של פינק תורמת לבניית החומה. האם מתעקשת שפינק יישאר לצידה, אך לפינק נמאס כשהוא מתבגר ומתאהב. ברצועה ספציפית זו ניגן המתופף ג'ף פורקרו במקום ניק מייסון כיוון שמייסון הרגיש שלא יספיק ללמוד לנגן את המקצב הלא שגרתי של השיר בזמן שהוקצב לו.
Goodbye Blue Sky (להתראות שמיים כחולים) - השיר מתחיל עם צליל הגעתם של מטוסים המתכוננים להפציץ. המטוסים תופסים את תשומת לבו של הילד, כפי שניתן לשמוע בתחילת השיר בקול ילדותי (הארי ווטרס, בנו של רוג'ר): "Look mummy, there's an aeroplane up in the sky". המילים גם באות לתאר את הזיכרונות של הבליץ: Did you see the frightened ones? Did you hear the falling bombs? Did you ever wonder why we had to run for shelter when the promise of a brave new world unfurled beneath a clear blue sky?... The flames are all long gone but the pain lingers on. Goodbye, blue sky.
Empty Spaces (חללים ריקים) - בשלב זה, פינק כבר בוגר ונשוי, אך יש בעיות במערכת היחסים כשבניית החומה ממשיכה ומתעצמת. מאוחר יותר, שואל פינק איך יוכל להשלים את החומה.
Young Lust (תשוקה צעירה) - בשיר זה, פינק הופך לכוכב רוק מפורסם, מתחיל להתעשר ולצאת לסיבובי הופעות. הוא אף מתחיל לשכב עם מעריצותיו, והמרחק בינו לבין אשתו הולך וגדל. בסוף השיר מתנהלת שיחת טלפון בה נשמעת אשה ועונה לה איש זר; בשלב זה אנו לומדים שאשתו של פינק עזבה אותו, והיא מנהלת מערכת יחסים עם אדם אחר.
One of My Turns (אחד מההתהפכויות שלי) - בשיר זה פינק מזמין אחת ממעריצותיו לחדרו במלון. בזמן שהמעריצה מנסה להשיג את תשומת לבו, הוא מתעלם ממנה, ומהרהר במערכת היחסים הכושלת עם אשתו. הוא מרגיש קר ומנוכר ומתחיל להתרגז, ולבסוף הורס את החדר, מה שמבריח את המעריצה. לאחר שכל החדר נהרס והוא נותר לבדו, פינק מתחיל להרגיש רחמים עצמיים, וחוסר אמפתיה כלפי שאר העולם.
Don't Leave Me Now (אל תעזבי אותי עכשיו) - בשיר זה פינק מגלה שאשתו בגדה בו. הוא שוב הורס חדר במלון ומבריח מעריצה, ולאחר מכן שוקע בדיכאון. למרות הנישואים הכושלים, הוא רוצה שאשתו תחזור אליו.
Another Brick in the Wall Part III (לבנה נוספת בחומה, חלק 3) - בשלב זה פינק זועם על בגידת אשתו, ומשלים את החומה. הוא טוען שהוא ראה את הכתובת על החומה ושהוא לא צריך שום דבר בחייו עוד; שכל האנשים שהיו אי פעם בחייו הם רק לבנים באותה החומה.
Goodbye Cruel World (להתראות, עולם אכזר) - פינק סיים את בניית החומה בתוכה הוא מתבודד; הוא טוען שהחברה עשתה לו רק רע, ומחליט להתנתק ממנה.
Hey You (היי, אתה) - פינק מתחיל להבין את הטעות שעשה בכך שהתנתק מהחברה, ומנסה לצאת מהחומה שבנה. למרות ניסיונותיו, הוא מבין שאין דרך החוצה, ושהוא כלוא במה שהוא יצר.
Is There Anybody Out There? (האם יש שם מישהו?) - פינק ממשיך בניסיונותיו לצאת שוב אל העולם וחוזר על השאלה "יש שם מישהו?", אך אף תגובה לא נשמעת.
Nobody Home (אין אף אחד בבית) - פינק מספר על בדידותו ועל המלחמה המתחוללת בתוכו. אין לו אף לא אדם אחד לדבר איתו, והוא כלוא בתוך עצמו (שיר זה לקוח דווקא מהביוגרפיה של מנהיג הלהקה לשעבר, סיד בארט).
Vera (ורה) - מילות השיר, אותן כתב ווטרס, מתייחסות לשיר We'll Meet Again (עוד נפגש שוב) הידוע במיוחד בביצועה של הזמרת ורה לין. השיר נכתב זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והיה בעיני חיילים רבים סמל לתקווה לשרוד את המלחמה ולשוב ולהפגש אחריה "ביום שמש אחד". השיר זכה לגרסאות רבות, והתפרסם כששימש שיר הסיום לסרט "דוקטור סטריינג'לאב: או איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את הפצצה" של סטנלי קובריק בשנת 1964. ב"החומה" שואל ווטרס האם מישהו זוכר את ורה לין, ותוהה מה אירע לה ולהבטחה להפגש שוב.
Bring the Boys Back Home (החזירו את הבנים הביתה) - הוא עוסק בחלקו בהתנגדות לשלוח חיילים למלחמה שבה ייהרגו, אך גם בחוקים השמרניים. בסוף השיר נשמעות נקישות בדלת וקולו של המנהל של פינק שאומר: "זמן לצאת".
Comfortably Numb (קהה בנוחות) - פינק מתמוטט בבית המלון לפני הופעה. הבתים בשיר הם דברי רופא המוזמן לטפל בו כדי שיופיע, והפזמון מתאר את מחשבות הגיבור עצמו על ילדותו ועוד. בסרט "החומה", לאחר שיר זה, פינק מאבד את שפיותו והופך לשליט רודן.
ההשראה למילות השיר הייתה אירוע שקרה בהופעה של הלהקה באולם ה"ספקטרום" בפילדלפיה ב-1977, הופעה בה הופיע ווטרס תחת השפעת זריקת משככי כאבים בשל מיחושים עזים בבטנו, עד שפונה לבית חולים כשהשפעת המשככים פגה.
The Show Must Go On (ההופעה חייבת להימשך) - בשיר זה הקהל מתלהט בכעס וקורא לפינק לעלות לבמה בדרישה שהמופע חייב להמשיך.
In the Flesh (בכבודו ובעצמו) - בשיר זה מתחילה ההופעה המדוברת, אך פינק, ששפיותו אבדה לו, מאמין שהפך לדיקטטור ומגרש בגסות פרועה את כל מעריציו שלא נראים ראויים, כמו הומוסקסואליים, יהודים ושחורים.
Run Like Hell (ברח כל עוד נפשך בך) - פינק המטורף קורא למעריציו לברוח או שיכלה בהם את זעמו.
Waiting for the Worms (מחכה לתולעים) - פינק, שאיבד את שפיותו וכל תקווה, מתחיל לאיים על העוברים בדרכו באמצעות פשיזם.
Stop (עצור) - בשיר זה פינק חוזר לשפיותו. הוא מבין שהוא תשוש, ורוצה רק לחזור הביתה.
The Trial (המשפט) - לאחר שחזר לשפיות, פינק נלקח למשפט גרוטסקי בו הוא מואשם ב"גילוי רגשות אנושיים"; השופט הוא תולעת עצומה, המורה מבית הספר הנוראי של פינק מגיע כעד, כמו גם אשתו ואמו - וכל אחד מהם יותר מסוייט מהשני. בין עדות לעדות פינק מתחנן ומסביר שהיה לא שפוי, אך השופט מכריז שההוכחות ברורות וגם האשמה, וגוזר על פינק שחומתו תושמד. הקהל צורח "הפילו את החומה! הפילו את החומה!", ולבסוף היא אכן מתפוצצת, ברעם גדול.
Outside the Wall (מחוץ לחומה) - החומה נפלה. פינק חוזר אל החיים ואל החברה, והופך לאדם טוב יותר. נעימת השיר מופיעה גם בתחילת השיר הפותח, "?In the Flesh", ונשמע המשפט "Isn't It Where We Came In?" ("לא התחלנו מכאן?"), מה שמרמז שהאלבום הופך ליצירה אחת שלמה ומתנגנת ללא התחלה וללא סוף.
רצועות בסרט
"When the Tigers Broke Free" (יצא לאור בדיסק השני של Echoes: The Best of Pink Floyd ובהוצאה לאור המחודשת של האלבום The Final Cut בשנת 2004)
"What Shall We Do Now?" (גרסה מורחבת ל"Empty Spaces" במהלך סצנת בניית החומה)
רצועות מהאלבום שלא נכללו בסרט
"Empty Spaces" (גרסה מקוצרת של What Shall We Do Now עם קולות רקע)
"Hey You" (שוחרר כתוספת מיוחדת בגרסת ה-DVD)
"The Show Must Go On"
"Outside the Wall" (השיר האחרון באלבום. בסוף השיר נשמעות המילים: "Isn't this where... we came in?" הממשיכות אל תוך השיר הראשון, ומכניסות את האלבום אל תוך לופ).
רצועות מהופעות חיות
הגרסה החיה של האלבום, Is There Anybody Out There? The Wall Live 1980-81, כוללת שתי רצועות שלא מופיעות באלבום המקורי:
"What Shall We Do Now?" אחרי "Empty Spaces"
"The Last Few Bricks" אחרי "Another Brick In The Wall (Part III)"
ראו גם
פינק פלויד - החומה
קישורים חיצוניים
מילות השירים של האלבום
טריוויה
ניתוח מלא של מילות השירים
אתר מיצג פינק פלויד - החומה
בועז כהן, ובלבם חומה: 30 שנה ל"החומה" של פינק פלויד, nrg מעריב, 12 בנובמבר 2009
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אלבומי 1979
קטגוריה:אלבומי פינק פלויד
קטגוריה:אלבומי קונספט
קטגוריה:אלבומים באנגלית
קטגוריה:אופרות רוק
קטגוריה:מוזיקה אנטי-פשיסטית
קטגוריה:לקות נפשית באמנות
קטגוריה:אלבומים שהגיעו למקום הראשון במצעד האלבומים האוסטרלי
קטגוריה:אלבומים שהגיעו למקום הראשון במצעד האלבומים הקנדי
קטגוריה:אלבומים שהגיעו למקום הראשון במצעד הבילבורד 200
קטגוריה:זוכי פרס גראמי לאלבום הלא קלאסי המעובד הטוב ביותר
קטגוריה:אלבומי פלטינה בברזיל
קטגוריה:אלבומי יהלום בארצות הברית
קטגוריה:אלבומי יהלום בקנדה
קטגוריה:אלבומי חברת קולומביה רקורדס
קטגוריה:אלבומי חברת EMI רקורדס | 2024-09-21T08:59:45 |
מעבר אפק | ממוזער|שמאל|מגדל אפק, חולש על מעבר אפק מצידו המזרחי.
שמאל|ממוזער|מבצר אנטיפטריס חולש על מעבר אפק מצידו המערבי.
מעבר אפק הוא פרוזדור יבשתי צר, בן כ-3 ק"מ, העובר בין הרי השומרון במזרח וביצות הירקון במערב. היה אחד המעברים החשובים בארץ ישראל בעת העתיקה. כיום בתחום ראש העין.
עוד מהתקופה הפרה-היסטורית שימשה ארץ-ישראל כנתיב עיקרי מאפריקה לשאר יבשות העולם. אזור השרון והשפלה נחשבו חבלי ארץ נוחים למעבר, יחסית למדבריות ערב, ושופעים מקורות מזון ומים. עם זאת המעבר בין השרון לשפלה היה חסום ברובו. ממזרח התנשאו הרי השומרון וממערב נחל הירקון שהיה בעבר הנחל בעל הספיקה הגבוהה מבין נחלי החוף וצפונית ממנו ביצות השרון שהיו קשות מאוד למעבר. הפרוזדור היבשתי היחיד, שנותר נוח למעבר, השתרע בין מעיינות הירקון ומרגלות הרי השומרון. המעבר שימש דרכי מסחר רבות ובהם הידועה ביותר דרך הים הקדומה שחיברה בין מצרים ובין מסופוטמיה.
למעבר ישנה חשיבות אסטרטגית בשל היותו "צוואר בקבוק" גאוגרפי. מסיבה זו הוקמו בסביבתו מבנים שחלשו עליו, ובהם תל אפק(אנטיפטריס) ממערב המעבר ומגדל אפק ממזרח.
200px|ממוזער|ימין|תצפית ממגדל במבצר אנטיפטרוס על מגדל צדק (מגדל אפק) ומעבר אפק בין שני המגדלים
קטגוריה:דרכים וכבישים
קטגוריה:דרכים בארץ ישראל
קטגוריה:ראש העין: היסטוריה | 2021-04-17T06:30:27 |
אנטיפטריס | REDIRECT תל אפק (אנטיפטריס) | 2004-09-23T11:37:14 |
אפק לשרון | REDIRECT תל אפק (אנטיפטריס) | 2004-09-23T11:38:16 |
אנטיפטרוס | מספר אישים בולטים בעת העתיקה נקראו אָנְטִיפָּטְרוּס (ביוונית: Αντίπατρος, כלומר "כמו האב"). | 2023-10-25T10:05:16 |
מבצר אנטיפטריס | REDIRECT תל אפק (אנטיפטריס) | 2004-09-23T11:40:05 |
מבצר אנטיפטרוס | REDIRECT תל אפק (אנטיפטריס) | 2004-09-23T11:40:41 |
דגל אנגליה | דגל אנגליה מתבסס על צלב ג'ורג' הקדוש. הצלב האדום הופיע כסמל אנגליה במהלך ימי הביניים ומסעות הצלב. והוא אחד הסמלים העתיקים ביותר המייצגים את אנגליה אשר הגיע למעמדו כדגל הלאומי במהלך המאה ה-16.
ג'ורג' הקדוש הפך לפטרונה של אנגליה במאה ה-13 והאגדה על הקדוש אשר הביס את הדרקון מקורה במאה ה-12.
הדגל מורכב מצלב אדום על רקע לבן כאשר רוחבו של הצלב הוא חמישית מגובה הדגל. יחס הממדים שלו הוא 3:5. כאשר צלב ג'ורג' הקדוש הוא מרכיב בדגל בריטניה, יחס הממדים שלו הוא 2:1.
בלאזון: "ארז'ן, קרוקס גולס" (כסף, צלב אדום).
היסטוריה
מקורו המדויק של דגל אנגליה אינו ברור וישנם מספר תאוריות מתחרות. למרות שידוע כי הדגל הופיע במהלך ימי הביניים. התיעוד הראשון לשימוש בצלב ג'ורג' הקדוש כסמל (אך לא כדגל) היה במהלך מלחמת ויילס בשנת 1275.
צלב אדום על רקע לבן שימש כסמלו של ג'ורג' הקדוש במהלך ימי הביניים, כך גם דגל גאורגיה אשר עליו מתנוסס צלבו של הקדוש אשר מוכר כפטרון שלה גם כן.
שמאל|ממוזער|300px|ציורו של פאולו אוסלו הנסיכה והדרקון 1470, ג'ורג' הקדוש קוטל הדרקון. בתמונה מצויר הקדוש לבוש גלימה המציגה את צלב ג'ורג' הקדוש.
התאוריה הראשונה אומרת כי מקורו של הדגל הוא במדי האבירים הצלבנים במסעות הצלב. חלוקת הצבעים של מדי הצלבנים, כפי שאושרה על ידי האפיפיור, הייתה כדלקמן: לצלבנים האנגלים הוענק צלב לבן על רקע אדום, לצרפתים, צלב אדום על רקע לבן ואילו לאיטלקים הוקצה צלב צהוב על רקע לבן. במהרה האבירים האנגליים קראו להחזיר להם את הצלב האדום על הרקע הלבן "שלהם" כמו זה של הצרפתים, ובינואר 1188, נערכה פגישה בין הנרי השני, מלך אנגליה לבין פיליפ השני, מלך צרפת שם הוסכם בין שני הצדדים על החלפת הצבעים ביניהם (לאחר מכן, צרפת החליפה את דגלה מדגל צלב לבן על רקע אדום לדגל כחול כהה). רבים מאבירי צרפת המשיכו ללבוש את דגל הצלב האדום ומכיוון ואבירי אנגליה לבשו אותו גם כן, הפך הצלב האדום על רקע לבן לסמל האופייני של הצלבנים, ללא קשר ללאומיותם.
לפי תאוריה נוספת היה צלב ג'ורג' הקדוש דגלה של ג'נובה במקור, ואומץ על ידי בריטניה והעיר לונדון ב-1190 כדגל אשר הונף על ספינות אנגליות אשר שטו במימי הים התיכון וזאת על מנת ליהנות ממטרית ההגנה של הצי הג'נובי האדיר. הרפובליקה הימית של ג'נובה הייתה כוח עולה ויחד עם יריבתה ונציה הפכה להיות אחד ממוקדי הכוח בעולם. המלך האנגלי העלה מס שנתי לדוג'ה הג'נובי בעבור הזכות להשתמש בדגל הרפובליקה.
צלב ג'ורג' הקדוש אומנם לא הגיע למעמדו כדגלה הלאומי של אנגליה עד המאה ה-16. אך כאשר כל דגלי הקדושים נזנחו במהלך הרפורמציה, זוהה הדגל כדגלם הלאומי של אנגליה וויילס. התיעוד הראשוני של הדגל בים, כדגל אנגלי, הייתה בשילוב עם הנס המלכותי ללא כל דגל של קדוש אחר, היה בשנת 1545.
השילוב בדגל הממלכה המאוחדת
הדגל האנגלי הוא אחד המרכיבים העיקריים של דגל הממלכה המאוחדת. מספר גרסאות של דגל הממלכה המאוחדת היו בשימוש מאז 1606, כאשר דגלי ממלכות אנגליה וסקוטלנד אוחדו לדגל אחד, על מנת לסמל את איחוד הכתרים (משנת 1603). ממצאים היסטוריים מצביעים על שימוש בעיצוב שונה בסקוטלנד, ובמיוחד בספינות סקוטיות בים, מזה אשר היה בשימוש באנגליה.
אך לאחר חוקי האיחוד של 1707, אשר איחדו למעשה את ממלכות אנגליה וסקוטלנד, "הגרסה האנגלית" של הדגל אומצה כדגל ממלכת בריטניה הגדולה.
על מנת לציין את האיחוד של בריטניה הגדולה עם ממלכת אירלנד בשנת 1801, צלבו של פטריק הקדוש - פטרונה של אירלנד שולב בדגל על מנת ליצור את דגל הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד.
עיצוב זה אשר שרד את הפילוג באירלנד בשנת 1921 למדינת אירלנד החופשית ולצפון אירלנד המשיך להיות דגלה של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד.
120px|border120px|border120px|border120px|borderצלב ג'ורג' הקדוש, דגל אנגליה מאז המאה ה-16, הדגל מייצג גם את ויילס בדגל האיחוד דגל האיחוד "הסקוטי" כנראה שהיה בשימוש מוגבל בסקוטלנד בין 1606 ל-1707 בעקבות איחוד הכתרים.דגל האיחוד 1606 "צבעי המלך" היה בשימוש בעיקר באנגליה ומשנת 1707 דגלה של ממלכת בריטניה הגדולהדגל האיחוד 1801, בשילוב צלב פטריק הקדוש, לאחר האיחוד בין ממלכת בריטניה הגדולה לממלכת אירלנד
השימוש העממי
מאז משחקי יורו 1996, השימוש גבר יותר ויותר בדגל צלב ג'ורג' הקדוש בקרב האנגלים, בעיקר באירועי ספורט. לפני כן לדגל היו קונוטציות שליליות עקב השימוש בדגל בידי המפלגה הלאומית הבריטית (BNP) הימנית קיצונית; טרם הטורניר תומכי הקבוצה האנגלית הניפו את דגל האיחוד. את הדגל ניתן לראות בתחרויות קריקט, ובעיקר במשחקי הגביע העולמי כאשר קבוצתה של אנגליה משחקת, אך הוא חשוב ביותר במשחקי האשס (The Ashes) בין אנגליה לאוסטרליה שם הזכייה היא שיא ההצלחה האנגלית והדגלים מונפים על ידי האוהדים האנגליים בבית או על ידי "צבא בארמי" - קבוצת האוהדים של נבחרת אנגליה.
מאז 1996, דגל אנגליה נעשה מזוהה עם אוהדי נבחרת אנגליה בכדורגל, ו27% מהאנגלים קנו את דגל אנגליה במהלך מונדיאל 2006. דגל אנגליה נמצא בשימוש גם באיחוד הרוגבי. והוא נמצא בשימוש לעיתים באינטרנט כציון עיצוב אנגלי לאתר, כתחליף לשימוש בדגלי בריטניה וארצות הברית.
למרות השינוי בקונוטציות של השימוש בדגל, רבים מן האוכלוסייה השחורה באנגליה רואים את הדגל בעין חשודה, בסקר אשר נערך על ידי המגזין אומה חדשה (New Nation): "רוב המרואיינים השחורים אמרו כי הם חשים ניכור מדגל ג'ורג' הקדוש ועדין חשים כי הוא שייך ל-'BNP'". אך למרות זאת, מספר צעירים לא לבנים, נצפו מניפים את הדגל כתמיכה בנבחרת אנגליה.
השימוש בניסים הימיים
השימוש מחוץ לאנגליה
עקב התפשטותה של האימפריה הבריטית, דגל אנגליה היה ועודנו בשימוש במספר דגלים ושלטים הרלדים של מדינות, פרובינציות וארצות ברחבי העולם, אשר היו תחת שליטת הכתר הבריטי.
דוגמאות לשימוש:
שימושים נוספים
שמאל|ממוזער|100px|דגל לבן עם צלב אדום מתריע על רכב בטיחות על המסלול במרוצי אינדיקאר.
דגלים נוספים הדומים מאוד לדגל האנגלי משמשים גם לסימולים שונים בכל מיני תחומים. להלן דוגמאות לשימוש:
דגל המרוצים של אינדיקאר המתריע שיש רכב בטיחות על המסלול.
דגל הקוד הרוסי "Л" (או בשמו Люди) המסמל: "אני משנה מסלול לשמאל".
ראו גם
סמל אנגליה
שושנת טיודור
דגל הממלכה המאוחדת
צלב ג'ורג' הקדוש
נס ימי
לקריאה נוספת
Collins Gem Flags (1994). Haper Collins Publishers pp 217.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אנגליה: סמלים לאומיים
אנגליה, דגל
אנגליה
אנגליה | 2024-05-01T07:24:44 |
יוניון ג'ק | REDIRECT דגל הממלכה המאוחדת | 2023-12-22T03:48:38 |
שלומציון המלכה | שלומציון אלכסנדרה (141–67 לפנה"ס) הייתה מלכת יהודה בתקופת הבית השני משנת 76 לפנה"ס ועד מותה.
אשת אריסטובולוס
על פי יוסף בן מתתיהו, הייתה שלומציון ככל הנראה אשתו של יהודה אריסטובולוס הראשון:
אף על פי שיוסף בן מתתיהו אינו כותב זאת במפורש, ניתן לשער כי אלמנתו של אריסטובולוס, שהביאה לשחרורו של אלכסנדר ינאי מכלאו ולהכתרתו כמלך, היא אותה אישה שנישאה לו. זיהוי שלומציון אלכסנדרה עם אלמנת אריסטובולוס מתבסס על שמן הזהה, על חוק הייבום ועל כך ששלומציון הייתה מבוגרת מינאי ב-13 שנים.
עוד לפני מותו של אריסטובולוס לא טמנה אשתו את ידה בצלחת והתערבה בניהול הממלכה. אנטיגונוס הראשון, האח היחיד שאריסטובולוס השאיר חופשי ממאסר (כלא את אימו ואת שלושת אחיו האחרים), חזר לרגל חג סוכות "בהדר ניצחון" לירושלים. אריסטובולוס, ששכב חולה ב"בירה", המצודה הסמוכה להר הבית מצפון (מאוחר יותר "מצודת אנטוניה"), שמע כי אחיו עלה להתפלל במקדש בלווית אנשי צבא. היו שטענו כי בכוונת אנטיגונוס להרוג את המלך ולמלוך במקומו. אף שאריסטובולוס לא האמין להאשמות נגד אחיו, הזמין את אנטיגונוס אליו, אולם הודיע לו שיבוא בלי נשק וליתר ביטחון הורה לשומרי ראשו להרוג אותו אם יבוא חמוש. בשלב זה התחברה המלכּה עם הקושרים להתנקשות באנטיגונוס והסיתה את שליחי אריסטובולוס לומר לאחיו בשמו, שישמח לראותו עם "כלי הנשק היפים" שהכין לו בגליל. כשבא אנטיגונוס בתמימותו עם כלי נשקו, נהרג על ידי שומרי ראשו של המלך.
כעבור זמן לא רב נפטר אריסטובולוס, כשתקופת שלטונו ארכה פחות משנה (104–103 לפנה"ס). אלמנתו שחררה את אחיו ממאסרם "והמליכה" את אלכסנדר ינאי, המבוגר שבהם.
אשת אלכסנדר ינאי
תקופת שלטונו של אלכסנדר ארכה 27 שנים והתאפיינה במלחמות תכופות, שהביאו בעקבותיהן מלחמות גם מבית. מלבד הסכסוך המתמשך עם הפרושים, מספר החללים העצום במלחמות עם הערבים (היטורים והנבטים) הביא למרד גלוי, בסופו צלב אלכסנדר בירושלים 800 איש מבין המורדים לאחר ששחט את משפחותיהם לנגד עיניהם, וכל זאת בזמן ש"שתה יין והתהולל עם פילגשיו". ההוצאה ההמונית להורג גרמה ל-8,000 איש מבין המורדים לברוח מחוץ לגבולות יהודה ולשקט פנימי במדינה.
ככל הנראה, שלומציון הייתה מעורבת בענייני המדינה בתקופת שלטון בעלה. יוסף מציין ש"המלך אלכסנדרוס ואשתו" מינו את אנטיפס האדומי, סבו של הורדוס, למושל אדום, מינוי שעתיד היה להביא לסופה של שושלת בית חשמונאי.
שלומציון אלכסנדרה ילדה שני בנים לאלכסנדר ינאי: הורקנוס ואריסטובולוס. למרות קיומם של בנים יורשים, הוריש אלכסנדר את המלוכה לאשתו, מכיוון שהיה בטוח כי בניגוד אליו, היא תזכה לתמיכת העם, כי התנגדה לשיטות הדיכוי האכזריות שלו וכך "קנתה את לב העם לאהבה אותה".
בזמן שצר על רגב, מבצר בתחום ג'רש בעבר הירדן, היה כבר אלכסנדר ינאי על ערש דווי ושלומציון בכתה והביעה את דאגתה לגורל המלוכה, כשהשנאה אליו כל כך גדולה. ינאי יעץ לה להעלים את דבר מותו עד שייכבש המקום, וכשתחזור לירושלים כמנצחת, להעניק כוח לפרושים וכך לזכות לחיבת העם. אלכסנדר מת בזמן המצור בשנת 76 לפנה"ס, בגיל 51.
שמאל|ממוזער|250px|ממלכת יהודה בתקופת שלומציון
אלכסנדרה המלכה
שלומציון עשתה כעצת בעלה. היא השלימה את החרבת המבצר ועל ידי הענקת סמכויות רשמיות לפרושים, והפכה אותם לתומכיה – קואופטציה. הפרושים שינו את גישתם. בדרשותיהם אל העם שיבחו את אלכסנדר כ"מלך צדיק" והפכו את הלוויה שלו למפוארת ביותר מכל הלוויות של המלכים הקודמים. אלכסנדרה התחבבה על העם, כי הראתה שהיא חולקת על דרכו של בעלה.
בשל היותה אישה, לא יכלה שלומציון לשמש בתפקיד כפול, כקודמיה שהחזיקו גם בתפקיד הכהן הגדול. לתפקיד זה מינתה את בנה הורקנוס, כי היה הבכור, אך יותר מכך מפני ש"חיבב יותר חיים שקטים" והיה חלש מכדי לתבוע ממנה את הזכות לרשת את המלוכה, וממילא חלש מדי להיות שליט על מדינה. מסיבה זאת, השאירה את הבן הצעיר אריסטובולוס, "איש-פעלים ואמיץ־רוח" "אשר הייתה לו נפש לוהטת", ללא תואר.
השפעת הפרושים
שלומציון שינתה את מדיניותו של בעלה, שהיה מתנגד חריף ביותר לפרושים. היא השאירה בידה את תואר המלוכה, אבל הכוח והשלטון בענייני פנים, עברו לידיהם. היא העניקה להם סמכויות רשמיות בכל תחומי החיים בממלכה והחזירה את החוקים שהותקנו על ידם לפי המסורת ובוטלו בעבר על ידי חמיה יוחנן הורקנוס. הפרושים התערבו בשלטון עד שהשיגו את היכולת לאסור אנשים, לשחרר אסירים ולהחזיר מגורשים כרצונם. הפרושים, ש"לא היו שונים במאומה משליטים גמורים", נהנו מהכנסות המלוכה ומטובות ההנאה הנלוות אליה, ואילו "את ההוצאות והפגעים השאירו לאלכסנדרה המלכה".
הסמכויות בכל הקשור לענייני חוץ וביטחון נשארו בידיה. היא הכפילה את גודל הצבא וגייסה חיל שכירים גדול מאוד "עד שהפילה פחד על השליטים מסביב ולקחה מהם בני־תערובות".
תקופת מלכותה נחשבת לתקופת שיא בימי החשמונאים. היא שמרה על גבולות הממלכה היהודית ובארץ היו רגיעה ושגשוג כלכלי. שלטונה אמנם היה יציב, אבל "הארץ כולה שקטה, חוץ מהפרושים". הם דרשו שתוציא להורג את האחראים בממשל אלכסנדר על הוצאתם להורג של 800 המורדים בזמן שלטונו. הפרושים לא חיכו לפעולה רשמית מטעם המלכה והחלו לבצע את ההוצאות להורג בעצמם. הקורבן הראשון היה דיוֹגֶנֶס, מהחשובים במקורביו של אלכסנדר. הפרושים "הסיתו את אלכסנדרה" לרדוף את שאר האנשים שהסיתו את אלכסנדר נגדם. "המלכה מלאה את חפצם, ביראתה את האלהים" והם הוציאו להורג את מתנגדיהם.
מעמד הצדוקים
לפני תקופת שלטונה של שלומציון, הפרושים מרדו באלכסנדר ינאי והיו נגדו, ואילו הצדוקים תמכו בו. אלכסנדר ינאי העניק יחס מועדף לצדוקים ומעמד הצדוקים באותה תקופה היה גבוה מזה של הפרושים. כלומר, השפעת הצדוקים על ענייני הדת הייתה גדולה וניכרת, הם היו בעלי תפקידי כהונה מכובדים והכהנים בבית המקדש היו אך ורק צדוקים או בייתוסים. כלומר, הצדוקים חלשו באופן מוחלט על תחום הכהונה. בנוסף, אנשי הצבא הצדוקים ששירתו את ינאי היו בעלי בריתו וראשי צבאו בעת מלחמת האזרחים שהייתה בתקופה זו.
כאשר שלומציון עלתה לכס המלכות לאחר מותו של אלכסנדר ינאי בעלה, הכת הפרושית התקרבה למלוכה ועקב זאת קיבלה יותר השפעה על ענייני הדת מאשר הצדוקים. משימתה הראשונית של שלומציון הייתה לפייס את הפרושים, שכן בעלה אלכסנדר ינאי התעלל בהם והתייחס אליהם רע בתקופת שלטונו. מילותיו האחרונות של ינאי היו לפייס את הפרושים בהבטחה כי לא ייעשה דבר בממלכה מבלי לשמוע את חוות דעתם בעניין זה או אחר. כלומר, הוא הבטיח לשלב אותם בהחלטות הסנהדרין. אך שלומציון היא זו שמסרה לפרושים את השליטה על הפולחן בבית המקדש.
השפעת הפרושים באה על חשבון השפעת הצדוקים. בתקופת שלומציון המלכה, מעמדם של הפרושים השתפר משמעותית והם קיבלו תפקידים מכובדים, הן בפן הדתי והן בפן המדיני. לעומת זאת, מעמדם של הצדוקים הידרדר באותה תקופה לעומת מעמדם בתקופת ינאי, והם קיבלו פחות שליטה על נושאים חשובים במדינה.
האליטה הצבאית מתארגנת
חברי האליטה הבאים בתור ברשימת הפרושים נמלטו אל אריסטובולוס, שלא הסתיר את כעסו על הנעשה והיה ברור שייקח מאמו את השלטון ברגע שתהיה לו הזדמנות לכך, ובאו איתו לארמון. מקורבי אלכסנדר הזכירו למלכה את הניצחונות שנחלו ואת נאמנותם המוחלטת למלך והביעו מורת רוח מכך, שלאחר שסיכנו את חייהם במלחמה נגד אויבים מבחוץ, "הם נטבחים בארצם כבהמות בידי שונאיהם, באין כל עונש". הם ביקשו את הגנת המלכה וטענו שתהיה זו בושה להם ולה אם יאלצו לערוק כשכירי חרב לצבאות אויבי אלכסנדר, כמו חרתת הערבי ושליטים אחרים, שקודם לכן היו מאוימים על ידם.
גם אריסטובולוס עצמו הביע את דעתו והטיח את טענותיו כלפי אמו. הוא דרש שתגן עליהם כיאה למעמדם הקודם ואם היא "חושדת בהם" או החליטה להעדיף את הפרושים על פניהם, תיתן להם חנינה ותסתפק בגירושם מירושלים ותציב אותם במבצריה, אז יוכלו, למרות הוויתור על רמת החיים הגבוהה שהייתה להם, להגן על עצמם ועל הממלכה. המלכה נענתה לבקשה ואלה התפזרו ברחבי הארץ, כשבידם הופקדה השמירה על המבצרים, חוץ מהורקניה, מאלכסנדריון וממכוור, ששם היו רוב אוצרותיה.
לאחר זמן לא רב שלחה שלומציון את אנשי הצבא האלה למבצע צבאי בדמשק, שבראשו עמד אריסטובולוס עצמו, כדי להגן על תושבי העיר מפני תלמי בן מינאי (מניאוס), מלך היטורים, שהציק להם הצקות חוזרות ונשנות. כעבור זמן מה החזירה שלומציון את הצבא, לאחר שהמבצע לא הניב הישגים כלשהם.
סכנת פלישה ארמנית
שמאל|ממוזער|250px|ממלכת ארמניה העצמאית בשיאה בשנת 66 לפנה"ס. הממלכה גבלה בשטחי ממלכת יהודה אחרי שעלה ביד המלך טיגראנס השני לכבוש את הממלכה הסלאוקית.
באותו הזמן הגיעה ידיעה שטיגראנס הגדול, מלך ארמניה, פלש לסוריה בראש צבא של 30 אלף חיילים, כבש את הממלכה הסלאוקית ומתכוון לתקוף את יהודה. האיום החדש "הפחיד את המלכה ואת העם" וכשצר טיגראנס על עכו, שם התבצרה קלאופטרה סלנה אשת אנטיוכוס העשירי ואם אנטיוכוס השלושה עשר שאותו רצתה להמליך על סוריה, שלחה אליו שלומציון שליחים עם "מתנות רבות ויקרות" לבקש ממנו לכרות ברית ולהימנע ממלחמה. המחווה של מלכת יהודה הצליחה לפייס את טיגראנס, ששמח על הכבוד שניתן לו בהגעת השליחים כל הדרך מירושלים ובתגובה, הפיס את דעתם לגבי חששם ממלחמה. זמן קצר לאחר שכבש את עכו, נעצר מסע המלחמה של טיגראנס, כשהחליט לחזור לארצו לאחר ששמע שלוקולוס "משחית את ארמניה" וצר על טיגראנוקרטה.
מאבק משפחתי על השלטון
המלכה חלתה במחלה קשה, ואריסטובולוס, שראה את חולשתו של יורש העצר הורקנוס וחשש שעם מות אמו השפעת הפרושים על משפחת המלוכה תהיה מוחלטת, החליט לתפוס את השלטון במדינה. הוא לקח איתו את אחד ממשרתיו והגיע בלילה אל המבצרים ששם הוצבו הנאמנים של אביו. למחרת נודע למלכה על בריחת אריסטובולוס, אך היא לא חשדה שהוא מתכוון לבצע הפיכה. אלא שתוכניתו של אריסטובולוס החלה לצבור תאוצה. לאחר שהתקבל בגבע על ידי גאליסטס, הצטרפו אליו גם האחרים ובזה אחר זה נפלו לידיו כל מבצרי הארץ. בעזרת אנשי שלומו – ידידים רבים שהעריצו את אומץ רוחו, השתלט ב־15 יום בלבד על 22 אתרים ובידיו הצטברו אוצרות רבים שנמצאו במבצרים ושהתקבלו מההמונים שהצטרפו אליו. בכסף זה שכר אנשי צבא מהלבנון ומטרכון והכריז על עצמו כמלך. אנשים אלה נמשכו אחרי האיש החזק וחשבו שייהנו ממלכותו, היות שעזרו לכבוש אותה.
כשהורקנוס התלונן על כך בפני אמו, שמה המלכה את אשתו ובניו של אריסטובולוס במאסר ב"בירה", מתוך פחד מנקמת אריסטובולוס אם יתפוס את השלטון. הורקנוס יחד עם "זקני היהודים" פנו למלכה וביקשו ממנה להחליט על פעולה לבלימת השתלטותו של אריסטובולוס על הממלכה. מצבה הבריאותי של המלכה בערוב ימיה לא אפשר לה להקדיש את תשומת לבה לעניינים הציבוריים, והיא נתנה להם יד חופשית להתמודד עם הבעיה, תוך שהדגישה כי השאירה בידם "אוצרות גדולים": העם שמצבו הכלכלי טוב, הצבא ואוצר המדינה. כעבור זמן לא רב, לאחר שמינתה את הורקנוס ליורש המלוכה, אך לפני שהספיקה להתעמת עם אריסטובולוס על ניסיונו לנשל אותו ממנה, נפטרה שלומציון המלכה בגיל 73, לאחר שמשלה 9 שנים.
עם מותה בשנת 67 לפנה"ס ירש הורקנוס את המלוכה.
שלומציון בהשקפתו של יוסף בן מתתיהו
בספרו הראשון של יוסף בן מתתיהו, "תולדות מלחמת היהודים ברומאים", שלומציון מתוארת כאישה תמימה ורכה. יוסף טוען כי הפרושים התערבו בשלטון ושאלכסנדרה "כבדה את האנשים האלה יותר מן המידה, מיראתה את האלהים" ואלה נצלו את השפעתם על "לב האשה התם". אמנם "היא השכילה מאוד לעשות מלוכה", אבל "ידה משלה בכל והפרושים משלו בה".
בנוסף לכך, נראה שבשלטונה דבק צביון דתי:
לעומת זאת, בספרו המאוחר "קדמוניות היהודים", שלומציון מתוארת כרודפת כבוד ושואפת שלטון ואשמה גם באירועים הקשים שאחרי מותה.
יוסף טוען שם שמקורבי אלכסנדר, שנרדפו על ידי הפרושים, היו עצמם אשמים במצבם, בכך שאפשרו לאישה "למלוך שלא כדין, בשעה שבניה הם במלוא אונם". מלבד זאת, הוא טוען ש"תאוות השלטון העבירה אותה על דעתה".
יוסף מותח אמנם ביקורת על עצם המלכתה של אישה, אבל טוען שהייתה שליטה חזקה. עם זאת, הוא מטיל עליה את האחראיות על סוף שלטון בית חשמונאי:
שלומציון בספרות חז"ל
שלומציון נזכרת בספרות חז"ל בגרסאות שונות של שמה: שלמציון, של ציון (בשתי מילים נפרדות), שלמתו, שלמצו, שלמניציה, שלמצה, שלמינון, שלמונין/שלמינין, שלמצי ושלמתא.
על פי התלמוד, שלומציון הייתה אחותו של שמעון בן שטח.
בניגוד ליוסף בן מתתיהו, חז"ל כתבו עליה רק דברים חיוביים, בולט במיוחד הוא תיאור גשמי הברכה שירדו בתקופת שלטונה ובעקבותיהם שגשוג כלכלי. (אמנם אותו מעשה על הגשמים, המופיע במקומות שונים בתלמוד ומדרשי חז"ל, מוזכר בספרא (פרק א, א) כשלילי, שקלקל את התבואה). האזכורים החיוביים הם כנראה פועל יוצא של עמדתם הפרושית של חז"ל, היות שהפרושים היו בני בריתה של שלומציון לכל אורך מלכותה.
עצתו של ינאי לאשתו בעניין הברית עם הפרושים, המופיעה אצל יוסף בן מתתיהו, נזכרת גם בתלמוד:
.
באחד הקטעים ממגילות מדבר יהודה מוזכרים שלומציון ובנה הורקנוס השני.
הנצחה וסמליות בישראל
על שמה נקראו רחובות בערים בישראל.
על שמה נקראה הנמרה "שלומציון", שנמצאה במדבר יהודה.
על שמה נקראת המלכה שלומציון לוי-לוריא בסדרה משפחה שולטת בכיכובה של אורנה בנאי.
על שמה נקראה המפלגה שהקים אריאל שרון בשנת 1976.
עץ משפחה של השושלת
לקריאה נוספת
יוסף קלויזנר, שלומציון המלכה, בתוך: ההיסטוריה של עם ישראל, התקופה ההלניסטית, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשמ"ג–1983, עמ' 165–209
פנינה שטרן, "המלכה שלומציון: מלכותה ומקומה בין נשים שליטות בנות תקופתה", ירושלים וארץ-ישראל: כתב-עת ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה, 7, תש"ע–2010, עמ' 53–73.
Kenneth Atkinson, [https://books.google.co.il/books?id=mFZsgugWF_UC&printsec=frontcover&dq=X&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Queen Salome: Jerusalem's Warrior Monarch of the First Century B.C.E.], McFarland 2012
Tal Ilan, Silencing the Queen: The Literary Histories of Shelmazion and Other Jewish Women, Tuebingen 2006
קישורים חיצוניים
שלומציון המלכה, האם. נאמן למקור, הספרייה הלאומית
הערות שוליים
קטגוריה:חשמונאים
קטגוריה:נשים בתלמוד
קטגוריה:מלכות בעת העתיקה
קטגוריה:נשים במאה ה-1 לפנה"ס
קטגוריה:נשים במאה ה-2 לפנה"ס
קטגוריה:יהודי המאה השנייה לפנה"ס
קטגוריה:יהודי המאה הראשונה לפנה"ס | 2024-08-30T20:39:31 |
אתי הילסום | שמאל|ממוזער|250px|אתי הילסום. תמונה על כריכת אוסף היומן והמכתבים השלם שלה, שיצא לאור בשנת 2002
אתי הילֶסוּם (Etty Hillesum; 15 בינואר 1914, מידלבורך, הולנד – 30 בנובמבר 1943, אושוויץ) הייתה יהודייה-הולנדית אשר נספתה בשואה. נודעה כמחברת יומנים שראו אור בעברית תחת הכותרת "חיים כרותים", ובשם אחר "השמיים שבתוכי", אשר ראו אור לראשונה בהולנדית בשנת 1982, ואשר לא רק מתארים את אימי השואה, אלא בעיקר מגוללים מסע נפשי ורוחני של אישה צעירה לעבר ייעודה והתעלותה הרוחנית.
ביוגרפיה
הילסום נולדה במידלבורך לאב ממוצא הולנדי ולאם יהודייה ממוצא רוסי, והתגוררה שם בשנותיה המוקדמות עם הוריה ושני אחיה. ב-1924 עקרה המשפחה לדבנטר, לרגל עבודתו של האב, שהיה מרצה לספרות קלאסית ואף ניהל בית ספר בשלב מאוחר יותר. ב-1932 עברה אתי לאמסטרדם, שם למדה באוניברסיטת אמסטרדם ושם שהתה בזמן הכיבוש הנאצי, עד אשר גורשה למחנה המעבר וסטרבורק, ולאחר מכן נספתה במחנה אושוויץ.
הילסום קיבלה הסמכה במשפטים, ובנוסף למדה פסיכולוגיה וכן לשונות סלאביות, שאליהן נמשכה על רקע מוצאה של אמה. במשפחתה הייתה מסורת של הערצת ידע, והיא מעידה על עצמה כי חסכה אוכל מפיה במטרה לקנות ספרים.
הייתה תלמידתו וחברתו האינטימית של הפסיכו-כירולוג הגרמני יוליוס שפיר, שלמד אצל קרל יונג. היא פנתה אליו לשם טיפול פסיכולוגי, אך הסתבכה ברגשות עזים כלפיו, בו-בזמן שאף הוא לא היה חף משדרים ארוטיים כלפיה, אף על פי שהיה מאורס לאישה אחרת בלונדון.
תחילת יומניה של הילסום מתארים נפש רגישה המיטלטלת בין מצבי רוח קיצוניים. היא חשה כלפי שפיר משיכה פיזית רגשית עוצמתית, וחשה קונפליקט עז לגבי מימוש רגשותיה כלפיו. היא מקנאה בנשים שבחייו, סובלת מרגשות סותרים כלפי עצמה ואופן קיומה: "אתמול חשבתי שלא אוכל להמשיך עוד, שאני זקוקה לעזרה. לחיים ולסבל לא הייתה עוד משמעות בעיני, הרגשתי שאני עומדת להתמוטט תחת איזה עומס אדיר" (חיים כרותים, עמ' 25). ובמקום אחר: "לפעמים, כשאני רואה ברחוב אישה יפה, מטופחת, נשית מאד וקצת טיפשה, שיווי המשקל הנפשי שלי מתערער לחלוטין" (שם, עמ' 28). "לפעמים אני מרגישה שאני טפיל, וזה גם מסביר את הדיכאון העמוק ואת השאלה אם יש תועלת בחיים שלי" (שם, עמ' 29).
כל עוד מתנהלים חייה ללא התערבות ההיסטוריה, היא עוסקת גם באותם הנושאים שמעסיקים צעירות בנות גילה: "אמא היא טיפוס שמסוגל להוציא אדם מכליו. אני מנסה להתייחס אליה באובייקטיביות וגם לאהוב אותה קצת, אבל ברגע מסוים אומרת לעצמי בכנות: כמה את מגוחכת ומצחיקה" (חיים כרותים, עמ' 31). "דבריו גורמים גלי כאב תופת. אני מצפה שהוא יהיה אכול קנאה למחשבה שיום אחד תהיה לי אהבה גדולה. שוב הציפייה למוחלט. הוא חייב לאהוב אותי, ורק אותי, לנצח".
חומרי היומן מרתקים בכנות הפנימית ובטלטלות הרגשיות של הילסום במשיכה שלה, העלמה בת ה-27, כלפי הגבר המבוגר והמנוסה בן ה-55, שנוכחותו הפיזית מחשמלת אותה. היא מנסה לממש את יכולת הכתיבה שלה, משוחחת עם האנשים בסביבתה על אמנות, אהבה, ספרות, מין, ולא מפסיקה לחפש את הקול הייחודי שלה.
ככל שהמצב של היהודים מחמיר, וככל שגזירות הנאצים משתקות את דרכי החופש, דווקא אז מצטללת רוחה הסוערת והיא מוצאת בתוך עצמה שמחה קיומית ויכולת למצות את היום יום על מגבלותיו.
בשנות הכיבוש והגזרות שניחתו על היהודים הצליחה אתי לפתח השקפת עולם אופטימית – זאת על אף שגופה חלש, בריאותה רופפת למדי והיא צורכת כמויות אדירות של אספירין להרגעת כאבי הראש שלה:
באחרית ימיה גילתה נטיות אלטרואיסטיות רבות מעלה:
לאחר שנתפסו יהודים ונשלחו למחנה המעבר וסטרבורק שבגבול הולנד, התנדבה ללכת איתם. כאשר ניסו חבריה לשחררה – התנגדה.
במספר מקומות ביומן מספרת אתי על האופן שבו היא מתארגנת למשלוח, וכותבת כי אחד הדברים החשובים שעליה לקחת איתה הוא התנ"ך. לצד הקרבתה וההשקפות הנעלות שאליהן הגיעה, נותרת אתי אנושית, ומבקשת מחבריה שישלחו לה כרית למחנה וסטרבורק, מכיוון שקשה לה לישון על דרגשי העץ.
ביומן ניכר כישרונה הספרותי וההגותי, ומעל לכל משתקפת נפש יפה ואצילה שמוראות השואה רק הבליטו והעצימו. בעקבות תרגום קטעים נרחבים מיומנה וכמה ממכתביה לעברית, הולך רישומה וניכר במקומות שונים בהוויה הישראלית, כמו בקרב קהילת המקום, ואצל מטפלים שונים.
אתי הילסום נרצחה באושוויץ ב-30 בנובמבר 1943.
בשנת 2011 עלה בתיאטרון תמונע המחזה "הנערה שלא ידעה לכרוע ברך", המבוסס על יומניה של אתי הילסום.
בשנת 2014 החל היוצר ותסריטאי הישראלי חגי לוי ביצירת סרט על בסיס קורות חייה.
בשנת 2016 פרסם דורון בראונשטיין את שירו "Etty Hillesum is my life", באלבומו "The lost New York diaries".
יומנה בתרגום לעברית
חיים כרותים: יומנה של אתי הילסום 1941–1943 (מהולנדית: שולמית במברגר), ירושלים: כתר, 1985.
השמיים שבתוכי: יומנה של אתי הילסום 1941–1943, ירושלים: כתר, 2002.
ראו גם
שואת יהודי הולנד
קישורים חיצוניים
השמיים שבתוכנו - תיאור מפגש בין אתי הילסום לוויקטור פראנקל, מאת שגית שלמה, מאי 2020.
חנן פרנק,
אוהד אזרחי, "אני מתי כבר אלף מיתות", מאמר באתר "הגן - בית הספר לאהבה וקבלה" על התעוררותה רוחנית של אתי הילסום במהלך השואה.
הנערה שידעה לכרוע ברך, מאמר על הפן הפילוסופי ביומנה של אתי הילסום באתר אקרופוליס החדשה
גדעון לב, בחירתה של אתי, חיים אחרים, גיליון 265, אוקטובר 2018, עמ' 29-22
אפי פז וחברים, שיחות על יומנה של אתי הילסום כמסע רוחני
הערות שוליים
קטגוריה:יהודים בשואה: הולנד
קטגוריה:אסירים במחנה וסטרבורק
קטגוריה:אסירים במחנה הריכוז אושוויץ
קטגוריה:אמסטרדם: אישים
קטגוריה:נשים יהודיות בשואה
קטגוריה:כותבות יומן בשואה
קטגוריה:סופרות ומשוררות שנספו במחנה ההשמדה אושוויץ
קטגוריה:בוגרות אוניברסיטת אמסטרדם
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת אמסטרדם
קטגוריה:ילידות 1914
קטגוריה:הולנדים שנולדו ב-1914
קטגוריה:הולנדיות שנפטרו ב-1943
קטגוריה:הולנדים שנפטרו ב-1943 | 2024-10-02T22:02:56 |
גאיטרי | שמאל|ממוזער|250px
גאיטרי (בסנסקריט: gāyatrī, הטיה נקבית ל-gāyatra: שיר, המנון או מזמור) הוא מזמור בן 24 הברות (שלושה פסוקים - פאדות pāda - בני שמונה הברות כל אחד). בהינדואיזם גאיטרי היא מנטרה ספציפית, ואלה כהתגלמות שלה.
המנטרה
מנטרת גאיטרי (קרויה גם סאויטרי) מכילה את התחילית om bhur bhuvah svah, המופיעה לעיתים תכופות ביאג'ור ודה.
פירוש שלושת המשפטים האחרונים במנטרה: "מי ייתן ונגיע לתפארת ולגדולת סאויטר האל: הלוואי ויעורר את תפילותינו."
האלה גאיטרי
התגלמותה של המנטרה בדמות האלה גאיטרי נחשבת בעיני מאמיניה ל"אם כל הוודות" ולבת זוגו של האל ברהמה (יוצר העולם). כמו כן היא נחשבת כהתגלמות של פרהברהמאן, המציאות האולטימטיבית והבלתי משתנה הנמצאת בבסיס כל התופעות.
גאיטרי מופיעה באופן טיפוסי כיושבת על פרח לוטוס, שמסמן שפע ועושר. היא אוחזת ספר ביד אחת וכלי מרפא בידה האחרת. היא מלווה בברבור וידועה גם כאלת החינוך.
ינטרת גאיטרי היא הביטוי החזותי של המנטרה, והיא נחשבת לחזקה אף יותר מהמנטרה. הינטרה מכילה את הטקסט של המנטרה ואיור של האלה גאיטרי מוקפת במגן דוד. באיור האלה יושבת על פרח הלוטוס, ומופיעה כבעלת חמישה ראשים ועשר ידיים, המייצגים את הגלגולים השונים של האלה כפרוואטי, סראסווטי ועוד. עשר העיניים מסתכלות לשמונת הכיוונים, ושתי עיניים נוספות מביטות אל האדמה והשמיים, עשר הידיים אוחזות בכלי הנשק של וישנו.
מלל המנטרה
תעתיק של הטקסט לאותיות לטיניות:
om bhūr bhuvah svah
tát savitúr váreniyam
bhárgo devásya dhīmahi
dhíyo yó nah pracodáyāt
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:הודו: דת ופילוסופיה
קטגוריה:הינדואיזם
en:Gayatri | 2024-06-19T03:12:52 |
אפקטים מיוחדים | ממוזער|שמאל|250px|צילום לצד מסך כחול, על מנת להחליף את הרקע בסצנה או תמונה אחרת
אפקטים מיוחדים הם מראות שמטרתם היא להוסיף לעלילת הסרט, ולא ניתן להשיגם בצילום שגרתי.
ישנם שני סוגים עיקריים של אפקטים מיוחדים:
אפקטים חזותיים (ממוחשבים) בהם משתמשים בסרטים, בטלוויזיה וכן בתעשיית הבידור על מנת ליצור אפקטים שלא מעשי להשיגם בדרכים רגילות (כמו תיאור מסע לכוכב אחר, יריות, פיצוצים וכדומה), או שעלות יצירת האפקט בדרכים טבעיות גבוהה. בנוסף, משתמשים באפקטים ממוחשבים כדי לחזק דברים שכבר צולמו על ידי מחיקה, הוספה או ליטוש חפצים אשר נמצאים בסצנה.
אפקטים פיזיים הם אפקטים מיוחדים הנוצרים ברמה הפיזית ולא על ידי מחשב, האמורים לדמות סיטואציות שונות, כגון פיצוצים, מפולות, פציעות, פגיעות ירי, שרפות, קריסת בניינים וכו', באמצעות שיטות נשלטות ובטוחות (לרוב בעזרת חומרי נפץ פירוטכניים).
שיטות רבות להשגת אפקטים מיוחדים קיימות שנים רבות, החל בתיאטרון המסורתי, דרך הטכניקות הקלאסיות של תחילת המאה ה־20 עד לגרפיקה הממוחשבת של ימינו (CGI).
עם ההתקדמות המשמעותית בתחום המחשוב, נוצרה העדפה להשתמש באפקטים ממוחשבים על פני אפקטים פיזיים כשהדבר אפשרי ונראה אמין. לכן, הרבה הפקות של סרטים וסדרות טלוויזיה פונות לחברות אפקטים מיוחדים המחזיקות בתכנות מתקדמות ליצירת אפקטים.
סרטים ידועים בעלי אפקטים מיוחדים: "הציפורים" של היצ'קוק מתחילת שנות ה־60, סרטי "מלחמת הכוכבים", סרטי "שליחות קטלנית", "פארק היורה" וסרטי ההמשך שלו, טרילוגיית סרטי "שר הטבעות", טרילוגיית סרטי "מטריקס", הסרט "ארמגדון", "היום השלישי", סרטי "רובוטריקים" וסרטי היקום הקולנועי של מארוול.
אפקטים ויזואליים לפי סדר ההמצאה:
היסטוריה
פיתוח מוקדם
בשנת 1857, אוסקר ריילנדר יצר את התמונת בעלת ה"אפקטים המיוחדים" הראשונה, על ידי שילוב חלקים שונים של 32 נגטיבים לתוך תמונה אחת, ויצר את ההדפסה המשולבת. ב־1895, אלפרד קלארק יצר את מה שמקובל רבות כאפקטים המיוחדים הראשונים בקולנוע. תוך כדי צילומי שחזור של עריפת הראש של מרי, מלכת הסקוטים, קלארק הורה לשחקן לעלות לבלוק בתלבושת של מרי. כשהתליין הביא את הגרזן מעל לראשו, קלארק עצר את המצלמה, אמר לכל השחקנים לא לזוז, ואמר לאדם שמשחק את מרי לרדת מהסט. הוא הציב בובה של מרי במקומו של השחקן, התחיל מחדש את הצילום, ואפשר לתליין להוריד את הגרזן, כך שיפגע בראשה של הבובה. טכניקות כאלה היו דומיננטיות בהפקה של אפקטים מיוחדים לאורך יותר ממאה.
זה לא היה רק השימוש הראשון בתחבולות בקולנוע, זה היה גם סוג תחבולות הצילום הראשון שהיה אפשרי רק בסרט קולנוע, וכונה "סטופ טריק". ז'ורז' מלייס, מחלוצי הקולנוע, בטעות גילה את אותו "סטופ טריק". לפי מלייס, המצלמה שלו נתקעה במהלך צילום של סצנת רחוב בפריז. כשהוא הקרין את הסרט, הוא גילה שה"סטופ טריק" גרם למשאית להפוך לקרון מתים, להולכי רגל לשנות כיוון, ולגברים להפוך לנשים. מלייס, מנהל הבמה בתיאטרון רובר־אודן , קיבל השראה לפתח סדרה של 531 סרטים קצרים, בין 1896 ל־1914, ובמהלכם פיתח או המציא טכניקות כדוגמת חשיפה מרובה, טיים־לאפס ודיזולב. בגלל יכולתו לתמרן ולשנות לכאורה את המציאות באמצעות הסינמטוגרף, מכונה מלייז לפעמים "קוסם הסינמטוגרף" ("Cinemagician"). הסרט המפורסם ביותר שלו, מסע אל הירח (1902), פרודיה גחמנית לספר מהארץ לירח של ז'ול ורן, הציג שילוב של לייב אקשן והנפשה, ושילב גם מיניאטורות וציורי מט נרחבים.
מ־1910 עד 1920, החידושים העיקריים באפקטים מיוחדים היו השיפורים בצילומי המט של נורמן דון. בצילומי המט המקוריים הונחו פיסות קרטון כדי לחסום את חשיפת הפילם, שייחשף מאוחר יותר. דון שילב את הטכניקה עם ה"גלאס שוט". במקום להשתמש בקרטון לחסימת אזורים מסוימים מחשיפה לפילם, דון פשוט צבע אזורים מסוימים בשחור כדי למנוע מאור לחשוף את הפילם. מהפילם החשוף בחלקו, מוקרנת מסגרת אחת על חצובה, שם המט מצויר. על ידי יצירת המט מתוך תמונה ישירות מהפילם, נהיה קל בהרבה לצייר תמונה עם התייחסות מתאימה לקנה מידה ולפרספקטיבה (הפגם העיקרי של הגלאס שוט). הטכניקה של דון הפכה לספר הלימוד לצילומי מט בגלל התמונות הטבעיות שיצר.
במהלך שנות ה־20 ושנות ה־30, טכניקות אפקטים מיוחדים שופרו ושוכללו על ידי תעשיית הסרטים. טכניקות רבות – כדוגמת תהליך שופטן – היו שינויים של תעתועים מהתיאטרון (כגון הרוח של פפר) וצילום סטילס (כדוגמת חשיפה כפולה ומט קומפוזיטינג). הקרנה אחורית הייתה חידוד השימוש ברקעים צבועים בתיאטרון, והחליפו תמונות נעות ליצירת רקעים נעים. חותם גופני הועבר מיצירת מסכות מסורתית. יחד עם התקדמות האיפור, ניתן היה ליצור מסכות שמתאימות לשחקן בדיוק. עם התקדמות מדע החומר, יצירת מסכות של סרטי אימה עקבה מקרוב.
תקופת הצבע
הפיתוח של צילום בצבע דרשה עידון רב יותר של טכניקות האפקטים. צבעים אפשרו את הפיתוח של טכניקות "מט זז", כדוגמת מסך כחול ותהליך אידוי הנתרן (הידוע גם בשם מסך צהוב). סרטים רבים הפכו לנקודות ציון בהישגים של אפקטים מיוחדים: הפלנטה האסורה השתמש בציורי מט, אנימציות ועבודות מיניאטוריות במטרה ליצור סביבות חייזרים מרהיבות. בעשרת הדיברות, ג'ון פולטון, A.S.C, הכפיל את הקהל של הניצבים בסצנת יציאת מצרים עם קומפוזיטינג זהיר, תיאר את המבנים האדירים של רעמסס בעזרת מודלים, ופיצל את הים האדום בקומבינציה של מט זז ומכליות של מים. ריי האריהאוסן הרחיב את האמנות של אנימציית סטופ־מושן בעזרת הטכניקות המיוחדות שלו של קומפוזיטינג במטרה ליצור הרפתקאות פנטזיה מרהיבות כדוגמת יאסון והארגונאוטים (שהשיא שלו, קרב חרבות עם 7 שלדים מונפשים, נחשב לנקודת ציון באפקטים מיוחדים).
עליית הפופולריות של מדע בדיוני
במהלך שנות ה-50 ושנות ה-60 של המאה ה-20, אפקטים מיוחדים חדשים פותחו, שהגבירו באופן דרמטי את רמת הריאליזם הניתנת להשגה בסרטי מדע בדיוני. ציוני דרך של אפקטים מיוחדים בסרטי "סיי-פיי" משנות ה-50 כוללים את סרטי גודזילה, היום בו עמדה האדמה (כולל קלאאטו) וסרטי תלת-ממד.
ז'אנר הטוקוסאטסו של סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה מדע בדיוני יפניות, שכולל את סאב-ז'אנר הקאייג'ו של סרטי המפלצות, החל לבלוט בשנות ה-50 של המאה ה-20. אמן האפקטים המיוחדים צובוראיה אייג'י והבמאי אישירו הונדה הפכו לכוחות המניעים מאחורי הסרט המקורי של גודזילה (1954). צובוראיה לקח השראה מקינג קונג (1933), וניסח רבות מהטכניקות שיהיו עתידות להיות הטכניקות העיקריות של ז'אנר הטוקוסאטסו, כדוגמת הטכניקה המכונה סוטמיישן (suitmation) – השימוש של שחקן אנושי בגילום של מפלצת ענק – בשילוב עם מיניאטורות וסטים מוקטנים של ערים. גודזילה שינה את הנוף של הקולנוע, המדע הבדיוני והפנטזיה היפניים. סרטי טוקוסאטסו, בעיקר אזהרה מהחלל החיצון (1956), עורר בסטנלי קובריק עניין בסרטי מדע בדיוני; לפי הביוגרף ג'ון בקסטר, למרות "רצפי המודלים המגושמים, הסרטים צולמו לעיתים קרובות היטב בצבע [...] והדיאלוג העגום שלהם הועבר בסטים המעוצבים והמוארים היטב" שלהם.
אם ניתן היה לומר כי סרט אחד הקים אמת מידה חדשה לאפקטים מיוחדים, זה היה 2001: אודיסיאה בחלל משנת 1968, בבימויו של סטנלי קובריק, שהרכיב את צוות האפקטים שלו (דאגלס טרומבול, טום הווארד, קון פדרסון וואלי וויברס) במקום להשתמש ביחידת אפקטים פנימית. בסרט, המיניאטורות של ספינת החלל כללו פרטים רבים וצולמו באופן זהיר, במטרה ליצור עומק שדה ריאליסטי. השוטים של ספינות החלל שולבו יחד דרך רוטוסקופינג מצויר ביד עבודת בקרת תנועה זהירה, וכך מוודא שהאלמנטים שולבו במדויק במצלמה. הרקעים של הנוף האפריקאי ברצף "שחר האדם" שולבו עם צילומי סאונדסטייג' דרך טכניקת פרונט פרוג'קשן. סצנות שמוקמו בסביבות של חוסר משקל צולמו בעזרת כבלים מוחבאים, שוטי מראה וסטים מסתובבים ענקיים. סיום הסרט, המראה מסע דרך נוף הלוצינוגני, נוצר על ידי דאגלס טרומבול בעזרת טכניקה חדשה שנקראה סליט-סקאן.
שנות ה-70 של המאה ה-20 סיפקו שני שינויים נחרצים באמנות האפקטים המיוחדים. הראשון היה כלכלי: במהלך מיתון הענף בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, אולפנים רבים סגרו את בתי האפקטים הביתיים שלהם. טכניקאים הפכו לפרילנסרים או הקימו את חברות האפקטים המיוחדים שלהם, ולעיתים התמחו בטכניקות מסוימות (אפקטים חזותיים, אנימציות, וכו').
השני התרחש כתוצאה מהצלחת שוברי הקופות של שני סרטי מדע בדיוני ופנטזיה בשנת 1977. מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה של ג'ורג' לוקאס הוביל עידן של סרטי מדע בדיוני עם אפקטים מיוחדים יקרים ומרשימים. מפקח האפקטים ג'ון דיקסטרה, A.S.C וצוותו פיתחו שיפורים רבים בטכנולוגיית אפקטים קיימת. הם יצרו ציוד מצלמה שנשלט על ידי מחשב וקראו לו "דיקסטרפלקס" ("Dykstraflex"), שאפשר חזרה מדויקת של תנועת מצלמה, וכך מקל מאוד על הקומפוזיטינג של מט זז.
אפקטים מיוחדים חיים
אפקטים מיוחדים חיים הם אפקטים המשמשים מול קהל חי, כדוגמה בתיאטרון, אירועי ספורט, קונצרטים ומופעים ארגוניים. סוגים של אפקטים המשמשים באופן נפוץ כוללים: אפקטי תעופה, ברק לייזר, עשן וערפל תיאטרליים, אפקטי פחמן דו-חמצני ופירוטכניקה. אפקטים אטמוספיריים אחרים יכולים לכלול להבה, קונפטי, בועות ושלג.
לרוב מדובר באפקטים פיזיים.
ראו גם
אפקט קולי
קישורים חיצוניים
אביב פרנקל, הוליווד בדרום תל אביב, כתבה מתוך "חדשות השבת" של חדשות 10, באתר נענע 10, 30 באוגוסט 2008
"אפקט הפולי" – פרק על חייו של ג'ק דונובן פולי, ממציא האפקטים הקוליים בקולנוע, בפודקאסט ״מינהר הזמן״, תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
* | 2024-05-01T01:34:09 |
דנוונטרי | שמאל|ממוזער|150px|דנוונטרי, אל האיור-ודה, אוחז בידו צמחי מרפא
דנוונטרי (Dhanwantari) הוא אווטאר של האל ההינדואי וישנו. דנוונטרי מופיע בודות כרופא של האלים, והוא האל של הרפואה האיורודית, שעל פי האמונה ניתנה לאדם על ידי האלים.
דנוונטרי מופיע כאל וישנו ולו ארבע ידיים, ניתן לזהותו באמצעות הפריטים בהם הוא אוחז: צמחי מרפא ביד אחת ונקטר נעורים ביד השנייה בידו השלישית יש צ'קרה בידו הרביעית הוא מחזיק כתבי הקודש או עלוקה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אלים הינדואים | 2021-11-24T11:35:38 |
פיירפוקס | הפניהמוזילה פיירפוקס | 2009-01-20T18:50:06 |
אי גה פארבן | שמאל|200px|ממוזער|הריסות אחד ממפעלי התאגיד בפולין
אִי גֶה פַארבֶּן (בגרמנית: IG Farben, קיצור של Interessen-Gemeinschaft Farbenindustrie AG) היה קונצרן גרמני שנוסד ב-1925 על ידי פאול ורבורג.
אי גה פארבן החזיקה במונופול מוחלט כמעט על ייצור כימיקלים בגרמניה הנאצית. "פארבן" פירושו בגרמנית "צבעים", והחברה בראשיתה ייצרה בעיקר צבעים, אך עד מהרה התפתחה לייצור מוצרים כימיים מתקדמים יותר. התאגיד נוצר בתגובה לאירועי מלחמת העולם הראשונה שבעקבותיה איבדו חברות רבות נתח שוק משמעותי.
בימי הזוהר שלה, החברה הייתה הרביעית בגודלה בעולם, אחרי ג'נרל מוטורס, יו אס סטיל וסטנדרט אויל.
אי גה פארבן הורכבה מחברות עיקריות אלו:
אגפא (Agfa)
קאסלה (Casella)
BASF (Badische Anilin und Soda Fabrik)
באייר (Bayer)
הכסט (Hoechst)
Huels
Kalle
ומספר חברות קטנות יותר.
במהלך תכנון הפלישה הנאצית לפולין וצ'כוסלובקיה במלחמת העולם השנייה, בכירי אי גה פארבן, שהיו כולם חברי המפלגה הנאצית, שיתפו פעולה באופן הדוק עם פקידים נאצים והנחו אותם אילו מפעלים כימיים יש לאבטח ולהעביר לידיהם.
אי גה פארבן בנתה את מפעל "בונה-ורקה" לגומי סינתטי והפקת דלק נוזלי מפחם באושוויץ, מפעל זה התניע את פעילות האס אס ובניית מחנות הריכוז וההשמדה באושוויץ ועבדו בו בעיקר עובדי כפייה ממחנה אושוויץ III מונוביץ.
הגז הרעיל "ציקלון בה", אשר אי גה פארבן החזיקה בפטנט לייצורו, שימש בתאי הגזים ויוצר על ידי חברת Degesch (Deutsche Gesellschaft für Schädlingsbekämpfung), בבעלותה של אי גה פארבן.
בעקבות פשעי המלחמה שביצעה הנהלת החברה, שקלו בעלות הברית להחרים את מפעליה ולפרקה עם תום המלחמה. במקום זאת פוצלה החברה ב-1951 לחברות שהרכיבוה. ארבע הגדולות רכשו עד מהרה את הקטנות מהן וכיום פעילות רק אגפא, BASF ובאייר. שתי האחרונות הן חברות ענק בתחומן. הכסט התמזגה ב-1999 עם החברה הצרפתית Rhône-Poulenc ליצירת חברת Aventis, שהתמזגה מאוחר יותר עם חברה אחרת וכיום היא חלק מסאנופי-אוונטיס, אחת מחברות התרופות הגדולות בעולם.
חברת האם אי גה פארבן נותרה כנאמנות, שהחזיקה במספר נכסי מקרקעין עד להכרזתה כפושטת רגל ב-10 בנובמבר 2003.
מספר בכירים בחברה נידונו לתקופות מאסר במשפטי נירנברג על פשעיהם בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ראו גם
בניין אי גה פארבן
משפט אי גה פארבן
טופף ובניו
לקריאה נוספת
דוד זילברקלנג, רשלנות רצחנית? חלקו של קונצרן אי גה פרבן באושוויץ בהקמת מחנה ההשמדה בירקנאו, יד ושם ירושלים, 60, חורף תשע"א, 2011, עמ' 14.
.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:גרמניה הנאצית: תעשייה
קטגוריה:חברות גרמניות
קטגוריה:יצרני כימיקלים
קטגוריה:חברות משתפות פעולה עם הנאצים | 2022-12-18T14:17:40 |
ימין ושמאל (כיוונים במרחב) | ממוזער|250px|מערכת צירים קרטזית מורכבת על גוף האדם, הכיוון החיובי של ציר x (שמוגדר על ידי מכפלה וקטורית של הכיוונים קדימה בלמעלה (y כפול z) הוא כיוון ימין.
ימין ושמאל הם כיוונים יחסיים במרחב, שנקבע לפי מערך גוף האדם, או ליתר דיוק – לפי שלשה ימנית של וקטורים אורותוגונליים (מאונכים).
תיאור מתמטי
באמצעות אדם נקבע שציר z יהיה בכיוון החץ שעולה מן הרגליים אל הראש, ואילו ציר y יהיה בכיוון הווקטור שיוצא מן הפנים קדימה. הכיוונים ימין ושמאל נקבעים באופן שרירותי באמצעות צירי z ו-x ביחס לציר הסימטריה (z) של האדם. הכיוון ימין נקבע מתמטית ככיוון של ציר x כך שמתקיים: . זוהי תכונת שלשה ימנית של מכפלה וקטורית. הכיוון שמאל הוא החלק השלילי של ציר x. ניתן להימנע מהגדרה מעגלית על ידי שימוש במדידות של תופעות פיזיקליות המפרות את סימטרית ה-CP הגורסת קיומה של סימטריה מסוימת בין חלקיקים לאנטי-חלקיקים. הגילוי הראשון של תופעה זו היה העדפת כיוון לפליטת קרינת בטא על ידי קובלט 60 תחת מגנטיזציה והאצה סביב ציר מסוים (עם או נגד כיוון השעון) (שבירת סימטריית CP).
בגוף האדם ובסביבתו
מבחינה חיצונית, גוף האדם סימטרי כמעט לחלוטין בין ימין ושמאל, אך מבחינה פנימית הוא אינו סימטרי. הלב נוטה יותר שמאלה מאשר ימינה ואילו הכבד נוטה יותר ימינה מאשר שמאלה. כמו כן, לאונות הימנית והשמאלית של המוח יש תפקודים שונים לגמרי. למעלה וקדימה הם כיוונים יחסיים פחות, מאחר שגוף האדם לא סימטרי בין הצד האחורי והצד הקדמי ולא סימטרי בין פלג הגוף העליון והתחתון. חיידקים ויצורים חד-תאיים המרחפים בתוך נוזל ללא יכולת תנועה עצמאית ממשית מגלים, בדרך כלל, סימטריה כדורית כמעט מושלמת.
היחסיות של ימין ושמאל מתגלה כאשר שני בני אדם עומדים זה מול זה. מאחר שפניהם פונים לכיוונים מנוגדים, ימינו של אחד הוא שמאלו של אחר. השימוש במונחים ימין ושמאל יכול להיות מבלבל. נניח שרחל ושלמה עומדים זה מול זה. פניה של רחל פונות צפונה ואילו של שלמה פונות דרומה. אזי:
המזרח נמצא מימין לרחל אך משמאל לשלמה.
המערב נמצא משמאל לרחל אך מימין לשלמה.
ידה השמאלית של רחל נמצאת בצד שמאל ביחס לפניה של רחל, אך בצד ימין ביחס לפניו של שלמה.
בלבול זה מתחזק כאשר אנו ניצבים מול מראה. אנו אומרים שהראי הופך ימין ושמאל, אך לא הופך למטה ולמעלה. למעשה, אם נבחן ביסודיות את המקרה, נראה שהראי הופך את הווקטור שיוצא מהפנים (y) ולכן כיווני ימין ושמאל של הבבואה במראה מוגדרים ההפך מכיווני ימין ושמאל שלך. היד הימנית שלנו משתקפת כיד השמאלית של הבבואה במראה, רק מכיוון שפניה פונים לכיוון הנגדי (ציר y מתהפך), ורק מפני שיד שמאל שלנו דומה מבחינה גאומטרית ליד ימין (כפוף לטרנספורמציית השתקפות), בעוד שהראש אינו דומה לרגליים והפנים אינם דומים לעורף (או החזה לגב).
בלשון "פיזיקלית מתמטית" ניתן לסכם את הדיון בכך ש:
מראה הופכת ימין ושמאל, כי ימין ושמאל הם פסאודו וקטורים.
בלבול בין ימין לשמאל
אנשים רבים מתבלבלים בין שמאל לימין גם בינם לבין עצמם ולא רק מול מראה, בעוד שאינם מתבלבלים בין כיווני למעלה־למטה וקדימה־אחורה. הם מסוגלים בדרך כלל להתמצא במרחב, למשל לנהוג לפי שלטים ולנווט לפי מפה, אבל מתקשים להבחין בין המילים שמציינות כיוון ולעיתים קרובות טועים כאשר מתבקשים לפנות שמאלה או ימינה. הם עשויים גם להתקשות בביצוע פעולות אחרות הדורשות ביצוע מדויק של הוראות כיוון, כגון ריקודים סלוניים. הבעיה מוכרת לחוקרים בתחום הרפואה, אך המחקר בנושא מועט. המחקרים הקיימים מעריכים שבין 15% ל־26% מבני האדם מתבלבלים.
שפות שאינן משתמשות בכיוונים יחסיים
בשפת העם האבוריג'יני האוסטרלי גוגו יימיטהיר (Guugu Yimithirr), אין מילים לתיאור כיוון המבוססות על הדובר כמרכז. במקום זאת נעשה שימוש בכיווני רוחות השמיים. כך למשל במקום להגיד "משמאל לבית" ייאמר "צפונית לבית". בנוסף, כאשר דובר שפה זו מפנה אצבע אל עצמו, כוונתו היא להצביע על הכיוון שנמצא מאחוריו. גישה דומה לתיאור כיוונים יחסיים נמצא גם בשפות ילידים בבאלי, פולינזיה, נמיביה ומקסיקו.
קישורים חיצוניים
הטקסט של הפרק הראשון בספר שפת הסימטריה, מאת מריו ליביו, מכיל דיון בנוגע לכיווניות וסימטריה באדם ובבעלי חיים.
הערות שוליים
קטגוריה:גאומטריה | 2023-01-30T16:45:05 |
הפרדת עיסוקים מגדרית | שמאל|ממוזער|150px|אחות
הפרדת עיסוקים מגדרית משמעה ששיעור מבני מגדר אחד העוסקים במקצוע מסוים, גבוה או נמוך באופן משמעותי ביחס לשיעור השתתפותו של מגדר זה בכוח העבודה הכללי.
רק מיעוט קטן של מקצועות מאוזנים בהיבט מגדרי, כלומר מתקיים בהם שיעור דומה של גברים ונשים. במרבית המקצועות קיים רוב נשי ניכר או רוב גברי ניכר. מקצועות בעלי רוב נשי ניכר קרויים "מקצועות נשיים" (מקצועות של "צווארון ורוד"), ונכללים בהם מקצועות כגון הוראה וסיעוד, ומקצועות בעלי רוב גברי ניכר קרויים "מקצועות גבריים", ונכללים בהם מקצועות כגון נהיגה והנדסה. הפרדה כזאת למקצועות ועיסוקים מכונה סגרגציה אופקית, ואילו הפרדה המביאה לאי שוויון בחלוקה לדרגים מכונה סגרגציה אנכית. ישנם גם מקצועות בהם הנשים מאכלסות את הדרגים הנמוכים בעוד שהדרגים העליונים מתאפיינים ברוב גברי. מגבלה על קידומן של נשים לדרגים עליונים מכונה תקרת הזכוכית ואילו קידום מהיר של גברים במקצועות נשיים מכונה מעלית הזכוכית.
בדיקת הדינמיקה של ההפרדה לאורך זמן, מראה שתי תופעות שעל פני השטח נראות כסותרות: התופעה הראשונה היא שינויים בהפרדה על פי מין – מקצועות בעלי רוב גברי קולטים נשים ועוברים "פמיניזציה" עד שהם הופכים ל"נשיים", כפי שאירע במקצועות הפקידות וההוראה, למשל. לעיתים רחוקות מתרחש תהליך הפוך – הפרדה בכיוון השני: כניסת גברים למקצוע נשי. כך קרה למשל בתחומים הפרא-רפואיים כגון פיזיותרפיה. התופעה השנייה, הסותרת את הראשונה, היא העובדה שההפרדה בין גברים לנשים במקצועות השונים נותרת בעינה. גם כשהם עוסקים באותו המקצוע, לעיתים גברים ונשים אינם ממלאים את אותם התפקידים, ונמצאים בנישות תעסוקתיות שונות. תופעה זו מכונה "גטואיזציה". תופעות אלו מסבירות את הדינמיות של תופעת ההפרדה: לצד שמירה על רמת הפרדה גבוהה ישנם מקצועות שנראה שכביכול הם עברו אי-הפרדה ומתאזנים, אך למעשה הם עברו הפרדה מחדש, ונותרו מופרדים בכיוון ההפוך. מקצועות אלה הפכו מגבריים לנשיים, ובמקומם הפכו מקצועות אחרים, חדשים בחלקם, מופרדים ו"גבריים". במקביל נולדו מקצועות חדשים "נשיים".
יש הטוענים כי לתופעות אלה יש השלכות הפוגעות במעמד האישה בעולם העבודה: הן מצמצמות את אפשרויות הבחירה הממשיות הפתוחות בפני נשים ומהוות גורם ראשון במעלה להבדלים בשכר ובהזדמנויות קידום בין המינים.
הבדל מגדרי נוסף הוא ייצוג-יתר של גברים בענפים ומקצועות בסיכון גבוה, כגון בנייה, כרייה, מכבי אש, צבא, חקלאות, דייג, ואבטחה. כתוצאה מכך, בצפון אמריקה, אירופה ואזורים נוספים הסיכוי של גברים למות בתאונת עבודה גבוה משל נשים. מספר מחקרים מצאו כי יותר מ-90% מתאונות העבודה הקטלניות היו של גברים.
הפרדה על פי מין מצמצמת את שדה הברירה המקצועי. כאשר רוב העוסקים בעיסוק מסוים הם בני מין אחד, במרוצת הזמן מוטבעת עליו תווית מגדרית המקנה לו זהות של עיסוק המתאים למגדר ספציפי ובלתי מתאים לכאורה למגדר האחר. לתווית המגדרית יש חלק חשוב בדימויו החברתי של העיסוק והיא משפיעה על התנהגותם של דורשי עבודה ומעבידים כאחד. מיעוט נשים בענף ההנדסה לדוגמה, משווה לו דימוי או מתייג אותו כמקצוע בלתי הולם לנשים ומרתיע את רובן מלבחור בתחום זה או אפילו להביאו בחשבון כבחירה אפשרית. אלה הבוחרים במקצוע הנחשב "בלתי מתאים" כגון, אישה העוסקת במכונאות או גבר הבוחר לעבוד כ"גננת" ניצבים באופן תמידי בפני הצורך להוכיח שעל אף בחירתם המקצועית, נשיותן או גבריותם אינה מוטלת בספק וזהותם המינית אינה פוגעת במיומנותם המקצועית ולהפך.
הגורמים להפרדה מגדרית בתעסוקה
יש מחקרים המייחסים מספר סיבות לתופעה של הפרדה מגדרית בתעסוקה:
אחריות לבית ולמשפחה – נשים מטפלות יותר בתחזוקת הבית ובגידול הילדים.
תחומי הלימוד – על אף שנשים פונות להשכלה גבוהה בשיעור שאינו נופל משיעור הגברים, נוטים הגברים ללמוד תחומים בהם השכר גבוה ונשים נוטות למקצועות "נשיים" המאופיינים ברובם בשכר נמוך יחסית.
נורמות עבודה – בחלק ממקומות העבודה הגבריים "נורמות העבודה" בנויות בצורה ששוחקת נשים המנסות להשתלב בהם. למשל: הערכת עובדים על פי נכונותם לשעות עבודה ארוכות ושעות נוספות.
כח פיסי – במקצועות רבים בהם נדרש כח רב לביצוע העבודה, קיים רוב גברי ברור באיוש מצבת העובדים.
דעות קדומות – בסקר שנערך בישראל עבור נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה השיבו מיעוט מהמעסיקים (24% מהמעסיקים במגזר הפרטי ו־17% מהמעסיקים במגזר הציבורי) כי יש תפקידים שנשים תתקשנה למלא. המעסיקים התייחסו בעיקר לתפקידים הדורשים כוח פיזי, הכשרה טכנית או שעות עבודה ארוכות כאמור לעיל. המשמעות של ממצאי הסקר היא כי רוב מכריע של המעסיקים אינם מחזיקים בדעות אלו.
ראו גם
שוק עבודה מפולח
תפקידי מגדר
מדע ומגדר
נשים במדע
הניה פקלמן
אפליה מינית
עבודה נשית
קישורים חיצוניים
יעל חסון ונוגה דגן-בוזגלו, בידול תעסוקתי ופערי שכר בין גברים ונשים, באתר מרכז אדוה, דצמבר 2013
שריל סנדברג: מדוע יש מעט מדי נשים מנהיגות – הרצאה באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית
https://www.oecd.org/education/48111145.pdf דו"ח ה-OECD על שוויון מגדרי בחינוך, תעסוקה ויזמות, 2011
הערות שוליים
קטגוריה:יחסי עבודה
קטגוריה:ריבוד ואי שוויון
קטגוריה:אפליה מינית
קטגוריה:נשים בשוק העבודה | 2024-03-13T06:48:35 |
לוליטה (ספר) | לוליטה (באנגלית: Lolita) הוא ספרו הידוע ביותר של הסופר הרוסי ולדימיר נבוקוב, שכתב באנגלית בעת שגר בארצות הברית. הספר שיצא לאור ב־1955 הוא מן היצירות האהובות והמוערכות ביותר בספרות העולמית, בשל סגנונו הווירטואוזי של נבוקוב ותעוזתו הרבה של הנושא הקשה שבו עוסק הספר – אהבתו הפדופילית של גבר מבוגר לילדה בת 12. הספר הוא מעין רומן בלשי במהופך – מתחילתו ידוע לנו כי המספר יושב במעצר לקראת משפט בעוון רצח, ועל הקורא לנסות ולגלות את זהותו של הנרצח. נבוקוב טוען כי "לוליטה אינו מלמד לקח כלשהו" משום שסיפורת בשבילו היא "עונג אסתטי" בלבד.
זהו הספר הנמכר ביותר בשפה הרוסית, עם יותר מ-50 מיליון עותקים שנמכרו.
עלילה
"לוליטה" או "וידויו של זכר לבן מאולמן" - זכרונותיו של הומברט הומברט, חשוד ברצח שנפטר מקריש דם בליבו ימים ספורים לפני תחילת משפטו. הומברט, בעל פאראפיליה ליחסי מין עם קטינות, הוא פדופיל בסוף שנות השלושים שלו המהגר מאירופה לארצות הברית ושוכר חדר בביתן של שרלוט הייז ובתה בת ה-12, דולורס (המכונה "לוליטה"), אשר בה הוא מאוהב.
שרלוט מתאהבת בו, וכאשר לוליטה שוהה במחנה קיץ שרלוט מעמידה אותו בפני אולטימטום - לבוא עמה בקשר רומנטי או לעזוב את החדר המושכר. הומברט, החרד לאבד את אהובתו הקטינה, נענה להצעה וכעבור זמן קצר נישא לשרלוט. אחרי זמן לא רב מגלה שרלוט את יומנו הסודי של הומברט, בו מתוארת אהבתו ללוליטה. נסערת מהגילוי, שרלוט יוצאת מהבית בחופזה ונהרגת בתאונת דרכים.
הומברט נוסע לאסוף את לוליטה ממחנה הקיץ, תוך שהוא מסתיר ממנה את הידיעה שאמה נהרגה. בלילה הראשון לשהותם בדרכים הוא מנסה להרדים אותה בעזרת כדור שינה ולבצע בה מעשים מגונים בזמן היותה שקועה בשינה ולא מודעת למתרחש סביבה, אך השפעת הכדור חלשה מדי והוא לא מצליח לבצע את זממו. עם זאת, בבוקרו של אותו הלילה, לוליטה בעצמה יוזמת עמו פעילות מינית אף על פי שהיא עצמה אינה מכירה את הנושא לעומקו. יחסיהם אינם מתנהלים על מי מנוחות, לוליטה נתונה למצבי רוח ומקניטה אותו, אך חוזרת לחיקו בכל פעם. "אתם מבינים," הוא כותב, "לא היה לה מקום אחר שאליו יכולה הייתה ללכת". מכאן, הומברט נוטל את הילדה למסע ארוך ברחבי ארצות הברית, כשהם חיים כזוג ומקיימים יחסי מין.
בסופו של דבר, מתיישבים השניים בניו אינגלנד, אך כשהומברט חש כי לוליטה מתרחקת ממנו, הוא יוצא עמה שוב למסע. זמן לא רב אחרי תחילת המסע, כאשר הומברט נופל למשכב, לוליטה נמלטת מחיקו ונעלמת. שנים אחרי כן, כאשר נואש מלמצוא אותה, מקבל הומברט מכתב מלוליטה. הוא מגיע זועם לבקרה, אך מגלה כי היא נשואה והרה ללדת וכי לבעלה אין קשר להימלטותה שנים לפני כן. לוליטה מספרת להומברט כי נמלטה עם מאהב מסתורי בשם קלייר קווילטי, המכונה "קיו", שאף הוא פדופיל כמותו. הומברט נוסע לחפש את קווילטי שלקח ממנו את אהובתו, מתעמת עמו ולבסוף הורג אותו. אחרי כתיבת זכרונותיו ופטירתו של הומברט, מתה גם לוליטה לאחר שילדה בת מתה בחג המולד של 1952. שני האירועים הללו אינם מופיעים בטקסט שכתב הומברט, אלא בהקדמה, אותה כתב כביכול חברו של עורך דינו של הומברט לאחר מותו.
סגנונו של הספר
"לוליטה" מסופר כמעט כולו, לבד מהקדמה קצרה, על ידי הומברט עצמו, הפונה ישירות אל הקורא, חבר המושבעים שלו, כדי שישמע את וידויו על חטאיו ופשעיו. ליתר דיוק, הוא מנצל את הקורא ואת אמתלת הווידוי, כדי לשוב ולהתהולל בזיכרון אהבתו ללוליטה ובמערכת היחסים יוצאת הדופן שלהם.
נבוקוב נוקט כאן צעד נועז במיוחד. הומברט הוא בעליל אדם בלתי שפוי, כוזב עד כלות, אגואיסטי, מתנשא, יומרני ועלוב, פדופיל חסר מצפון וכאמור, רוצח. אהבתו הגדולה ללוליטה, כפי שאף הוא מבין בסוף הספר, אינה אלא "חטא עקר ואנוכי". ובכל זאת, העובדה שהסיפור מסופר מפיו של הומברט, הופכת אותנו כמעט בהכרח שבויים בידיו, מזדהים בעל כורחנו עם תפישתו המעוותת את העולם. במילים אחרות, נבוקוב מציב אותנו במקום שבו הוא עצמו נמצא - מזדהים עם גיבור העלילה ותחושותיו, ומתעבים אותו בו זמנית על מעשיו. אנו מביטים דרך עיניו כגיבור המניע את העלילה, ובו זמנית גם כבובה חסרת אונים.
הומברט של נבוקוב הוא מומחה לכל דבר. הוא מבין בספרות ואמנות, שירה ותרבות, אנגלית וצרפתית. הוא מחווה דעה על כל דבר שעיניו רואות, אף כי תמיד מאותה נקודת מבט של זלזול חסר אונים. כיאה לדיכוטומיה הבסיסית באישיותו, הומברט מזלזל בכל דבר "אמריקני" המנוגד לאמונתו ודרך החיים שלו, אך בכל זאת מאוהב בלוליטה, שהיא ילדה אמריקנית עם שם אמריקני (דולורס הייז), וחווה את אמריקה באמצעות מסע אובססיבי לאורכה ולרוחבה.
הומברט אינו מסוגל לחוות רגש אמיתי למעט יחסיו עם הילדה. יחסיו עם אנשים אחרים שטחיים ועקרים. רומן הנעורים שכביכול הותיר בו את חותמו כך ש"קובע" לחשוק בילדות, הוא שקר בוטה, אלוזיה ספרותית מורכבת ל"אנבל לי" של אדגר אלן פו ולא יותר. "אנבל לי" שלו כוזבת כמו כל מערכות היחסים שלו עם בני אדם אחרים. עולם הרגש שלו בדוי. הוא מבחין בכל פגם חיצוני, אך עיוור לחלוטין לכל דבר המתרחש בפנים. הוא מהלל לאורך כל הספר את אהבתו הגדולה ללוליטה, והדבר אינו מונע ממנו לאנוס אותה לאורך שנים ולהחריב את תומתה ואת חייה. הומברט מרבה להשתעשע במשחקי מילים ולשון, חידות, אנגרמות, ציטוטים, אזכורים ואלוזיות, אך אינו מצליח להבחין בלוליטה שאינה מעוניינת בו וחומקת מתחת לאפו.
בקריאה שנייה של הספר, הופך הרומן למעשה תשבץ גדול, מעין משחק מילים ומטפורות רחב היקף, שהקורא, פטור מהעול שבמעקב אחרי העלילה, יכול להשתעשע בו לכל אורך הספר. הסימן לכך ניתן כבר באזכור ב"הקדמה" של הד"ר ג'ון ריי הבן ל"ויויאן דרקבלום" (שיכול אותיות של ולדימיר נבוקוב) והד"ר בלאנש שוורצמן (לבן/שחור בצרפתית ובגרמנית).
דמות ה"משחק" העיקרית בסיפור היא קלייר "קיו" קווילטי, האיש ש"שדד" את לוליטה מהומברט. בקריאה שנייה, אפשר להבין על נקלה כי קווילטי הוא כפילו הרוחני וצילו של הומברט (אם כי לוליטה עצמה מספרת להומברט שקווילטי הוא עצמו פדופיל). הוא נולד שנה אחריו, באושן סיטי (עיר הים), הרבה לנסוע ברחבי ארצות הברית וכמו הומברט, אף הוא חובב "נימפות קטינות" ידוע. "יש עונג במסתורין השקוף למחצה", אומר הומברט ומפזר לכל אורך הספר רמזים מעודנים יותר ופחות לקווילטי, ההופך בקריאה נוספת מדמות המופיעה רק בסופו לצילו המתמיד של הומברט.
אחד ההיבטים המרתקים ב"לוליטה" הוא השליטה של נבוקוב במכמני השפה האנגלית על כל רבדיה, משפת סלנג אמריקני טיפוסי של שנות החמישים בארצות הברית, ועד השפה הגבוהה והמורכבת של פרופסור לספרות חובב צרפתית. העושר אינו רק לשוני, הוא גם צלילי. הפתיחה המפורסמת של הספר היא:
תרגום (שטיינהרט, ברוח נבוקוב):
משחק הלשון, תרתי משמע, הוא בצלילי השם לוליטה: תחילה ה-ל' ואחר כך הט'. זוהי אחת הדוגמאות הקלאסיות לשימוש במצלול בכתיבת פרוזה.
הוצאת הספר
נבוקוב החל לכתוב את "לוליטה" בשנת 1950 תחת הכותרת הזמנית "הממלכה שליד הים" (אלוזיה לשיר "אנבל לי" של אדגר אלן פו, המשחק תפקיד בספר). הוא השלים את העבודה בדצמבר 1953. אחרי שחמישה מו"לים בארצות הברית (ויקינג, סימון ושוסטר, ניו-דיירקשנס, פרר, סטראוס ודבלדיי) דחו את הרומן מפחד שייתבעו על הוצאת דברי תועבה (הרי שבספר תיאורים של יחסי מין בהשתתפות קטינה, ודבר זה עלול היה להתפרש כפורנוגרפיית ילדים), שלח נבוקוב את הספר לסוכנו באירופה, דוסיה ארגז. מוריס ז'ירודיה מ"אולימפיה פרס", הוצאה שהתמחתה בעיקר בספרות פורנוגרפית, הסכים לפרסם את הספר בעקבות פניית סוכנו של נבוקוב והספר פורסם בפריז ב-15 בספטמבר 1955, וזאת למרות העובדה שדמותה של לוליטה המקיימת יחסי מין עם הומברט היא קטינה.
מערכת היחסים בין נבוקוב למוציא לאור הייתה מעורערת מראשיתה. ז'ירודיה סירב לבקשתו של נבוקוב לעיין בהגהות העמודים ומיהר להוציא את הספר במועד לעונת התיירות, כך שהספר יצא זרוע ומהול שגיאות כתיב. במהלך השנתיים שחלפו אחר פרסומו, זכה "לוליטה" להכרה בינלאומית ותורגם לדנית ולשוודית, עם הצעות לתרגום לאיטלקית, גרמנית, הולנדית וצרפתית. המאמצים של נבוקוב למצוא מו"ל אמריקני נכשלו בשלב זה, בעיקר בגלל דרישות התמלוגים הגבוהות של ז'ירודיה.
לבסוף, החליטה הוצאת "ג. פ. פוטנאם" להסכים לתנאיו של ז'ירודיה והספר יצא לאור בארצות הברית ב-18 באוגוסט 1958, על בסיס תיקוניו של נבוקוב למהדורת אולימפיה וכן תוספות ושינויים נוספים שערך. הספר הפך ללהיט מיידי, למרות ואולי בגלל הסערה ה"מוסרית" סביבו ושהה שישה חודשים בראש רשימת רבי המכר בארצות הברית.
לוליטה בעברית
"לוליטה" תורגם פעמיים לעברית. בפעם הראשונה בשנת 1959, סמוך לפרסום הגרסה המקורית, על ידי יוסף ורהפטיג. גרסה זו, שיצאה לאור בהוצאת "מעריב לעם", הייתה קריאה אך לא הקפידה על צמידות לנוסח המקור ולאופיים הייחודי של הטקסטים של נבוקוב. בשנת 1986 יצא תרגום חדש של הספר על ידי דבורה שטיינהרט במסגרת "הספריה החדשה".
ב-1972 פרסם הזמר אבנר גדסי את השיר "לוליטה" מתוך אלבומו הראשון שיצא באותה שנה ונקרא על שמו. השיר נכתב בעקבות ספרו של נבוקוב ובשל תוכנו נפסל לשידור והותר להשמעה רק שנים לאחר מכן.
לוליטה ולוליטה המוקדמת
במרץ 2004, העלה מבקר הספרות הגרמני מיכאל מאאר, טענה כי ישנו דמיון מפתיע בין "לוליטה" וסיפור קצר אחר בשם "לוליטה" שפרסם היינץ פון אֶשֶׁוֶג (תחת שם העט היינץ פון ליכברג) בשנת 1916. בשני הסיפורים, טוען מאאר, ישנו אדם מבוגר, דייר בשכירות, האחוז פאראפיליה ומשיכה מינית לנערה צעירה בשם לוליטה. בשני המקרים, לוליטה היא המפתה את האדם המבוגר (כאשר ללוליטה עצמה אין מושג וידע במיניות ובהשלכות המעשים) ובשני המקרים מתה הגיבורה בסוף הסיפור.
מאאר טרם חשף את הסיפור שעליו מבוססות טענותיו, כך שקשה לדעת מה האמת בהן. רבים מפקפקים באפשרות שנבוקוב קרא את סיפורו של פון אשוג, בין השאר משום ששליטתו בגרמנית הייתה דלה למדי. מכל מקום, ברי כי גם אם שאב נבוקוב את הרעיון המקורי לספר מסיפורו הקצר (18 עמודים) של אשוג, שימש זה לכל היותר השראה ראשונית וזניחה בחשיבותה ליצירת המופת של נבוקוב.
הסרטים שהופקו על פי הספר
בשנת 1962 יצר הבמאי סטנלי קובריק את הסרט "לוליטה", לפי תסריט שכתב נבוקוב עצמו. בתפקידים הראשיים שחקו ג'יימס מייסון (הומברט), שלי וינטרס (שרלוט), סו ליון (לוליטה) ופיטר סלרס (קווילטי). אף על פי שאת התסריט כתב נבוקוב (אף כי הוא שונה באופן נמרץ על ידי קובריק), אילוצי הזמן, כללי קוד הייז, הליהוק והמדיום השונה הפכו את הסרט שונה מאוד מן הספר.
קובריק ניסה למצוא במשחקי מצלמה ועלילה הקבלה למשחקי הלשון ההומברטיים, בהצלחה חלקית. ליהוקו של ג'יימס מייסון נחשב מוצלח, שכן הוא חונן במבטא בריטי שבתקנים ההוליוודיים נחשב זהה ל'אירופי', אך גילו, 15 שנה יותר מגילו של הומברט, צרם מעט. ליהוקה של סו ליון לתפקיד לוליטה היה הגורם העיקרי לסערה הגדולה סביב הסרט. גילה בעת ההסרטה היה 14, אך היא הולבשה ואופרה בכבדות כך שתראה מבוגרת בהרבה יותר. בכך סורס הסיפור מעיקרו והפך מטרגדיה וסיפור אהבתו של פדופיל, לעלילותיו של אשמאי זקן מן השורה.
בשנת 1997 יצר הבמאי אדריאן לין גרסה נוספת בהשתתפות ג'רמי איירונס כהומברט ודומיניק סוויין כלוליטה. גרסה זו הייתה נאמנה יותר למקור, אך גם היא עוררה סערה משום שטישטשה את דמותה של לוליטה כקורבן והייתה נגועה באותה העמדת פנים גילאית כבגרסתו של קובריק - איירונס היה גם הוא מבוגר בשנים רבות מדמותו של הומברט הספרותי ואילו דומיניק סוויין הייתה בעת ההסרטה בת 17 וגובהה 175 סנטימטרים וגם היא אופרה והולבשה באופן שאינו הולם את גילה על מנת שתיראה כאישה מעל גיל 18.
שמה של לוליטה בתרבות ובשפת הדיבור
המושג "לוליטה" השתרש כביטוי שמשמעותו ילדה או נערה קטינה וצעירה מאוד המתלבשת ומתנהגת באופן מפתה שאינו הולם את גילה (כלומר, אישה מתחת לגיל 18 אשר להתנהגותה קונוטציה מינית). במונח זה נעשה שימוש מסוים בתעשיית הפורנוגרפיה כתיאור לסרטים כחולים או כל חומר פורנוגרפי שבו משתתפים קטינים, שבדיעבד הופכים את אותו חומר ללא חוקי ובלתי מוסרי בעיני רבים (למשל, השתתפותה של טרייסי לורדס בסרטים כחולים בעודה קטינה).
הפילוסוף ריצ'רד רורטי כתב על הספר כי לדעתו הלקח של הספר הוא "שיש לשים לב למה שאתה עושה, ובמיוחד לשים לב למה שאנשים אומרים. כי אפשר שיסתבר, ופעמים רבות אכן מסתבר, שאנשים מנסים לומר לך שהם סובלים. ככל שאדם יהיה עסוק בהעצמת העונג המיני מן הדגם הפרטי שלו, כמו הומברט, או העונג האסתטי הפרטי שלו וכו' כך סביר שאנשים ימשיכו לסבול" פאראפיליה קיימת, ונבוקוב למעשה אינו מתייחס אליה כלל כתופעה אלא עוסק בתסביך הנפשי של אדם ספציפי - הומברט. יתר על כן, הוא מדגיש בספרו את התוצאות הטרגיות של אהבתו של הומברט ללוליטה, ומבהיר את העיוות המוסרי של מעשיו ומחשבותיו.
ראו גם
לקרוא את לוליטה בטהרן
קישורים חיצוניים
דליה וירצברג-רופא, לוליטה כמשל?, באתר אימגו, 10 בינואר 2008
הערות שוליים
קטגוריה:רומנים (סוגה ספרותית)
קטגוריה:ספרי הספריה החדשה
קטגוריה:ספרי 1955
קטגוריה:ספרים שעובדו לבמה
קטגוריה:ספרים שעובדו לסרטים
קטגוריה:ויקיפדיה - ערכים מומלצים לשעבר
קטגוריה:ספרים שהוחרמו על ידי ממשלים
קטגוריה:ספרים על פדופיליה
קטגוריה:100 הספרים של המאה של לה מונד | 2024-07-17T22:18:53 |
מארק שאגאל | שמאל|ממוזער|220px|מארק שאגאל, 1915, ציור של יהודה פן
שמאל|ממוזער|220px|אחד מחלונות הוויטראז', הקרויים 'חלונות שאגאל' בבית החולים הדסה עין כרם
שמאל|ממוזער|220px|פסל בדמותו של שאגאל המוצב בפולין
מַארְק שַׁאגַאל (נולד משה סג"ל, בצרפתית: Marc Chagall, ברוסית: Марк Шага́л; 7 ביולי 1887 – 28 במרץ 1985) היה אמן סוריאליסטי צרפתי-בלארוסי-יהודי, מאסכולת פריז. התגורר ופעל במספר מדינות, בעיקר ברוסיה ובצרפת.
קורות חיים
שאגאל נולד ליחזקאל חצקל ולפייגה-איטה סג"ל, בעיירה ליוזנה הסמוכה לוויטבסק שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), הבכור מבין 9 ילדים במשפחה חסידית. כילד למד בחדר, וב-1906 נרשם לאקדמיה לאמנות בסנקט פטרבורג. היה מתלמידיו של הצייר יהודה פן. ב-1910, לאחר שרכש מוניטין כאמן, עבר להתגורר בפריז, ברובע האמנים מונפארנס. שם התיידד עם אמדאו מודיליאני, פרנן לז'ה ואחרים.
בשנת 1914 שגאל חזר לוויטבסק, ונשא לאישה את ארוסתו בלה רוזנפלד, שהכיר בשנת 1909. בשנת 1916 נולדה לזוג בת בשם אידה.
שאגאל היה מעורב במהפכה הרוסית של שנת 1917. משרד האמנות של השלטון המהפכני מינה אותו לקומיסר לענייני אמנות במחוז ויטבסק, והוא הקים שם בית ספר לאמנות בו היו מלמדים חבריו קזימיר מלביץ' וז'אן פוני. בשנת 1920 עבר למוסקבה, עבד בעיצוב בתיאטרון היהודי, ולימד בבית היתומים היהודי במלחובקה. בשנת 1922 עבר לליטא, ובשנת 1923 הוא שב לפריז. בדרך חזרה הוא שוהה שמונה חודשים בברלין. שם הוא יוצר סדרה של עשרים תחריטים בשם "חיי" העוסקת בזיכרונותיו מוויטבסק; וכן מציג מספר תערוכות. ברבות הימים ועם עליית הנאצים לשלטון הוקעה יצירתו, והיא אף נכללה בתערוכה "אמנות מנוונת", שבאה להציג את כל מה שלדעת הנאצים מנוון וסוטה באמנות המודרנית. האירועים בגרמניה הנאצית השפיעו על יצירתו של שאגאל, שהפכה לקודרת יותר, והציגה את סבלם של היהודים.
ב-1941 נמלט שאגאל מצרפת הכבושה בידי הנאצים לארצות הברית, בעזרתם של הוועד לסיוע לשעת חירום בראשות וריאן פריי והיירם בינגהאם הרביעי. בשנת 1944 נפטרה אשתו בלה. שאגאל נשא לאישה את וירג'יניה האגארד, ולזוג נולד בן. הוא התגרש כעבור שנים ספורות ובשנת 1952 נישא לוולנטינה (ואוה) ברודסקי, בת של לזר ברודסקי. בשנת 1949 חזר לצרפת והתיישב בכפר סן-פול-דה-ואנס בפרובאנס, שם חי עד מותו. בשנת 1960 זכה בפרס ארסמוס. את כספי הפרס הקדיש להענקת "פרס שאגאל", שמחולק אחת לשנה.
ב-8 באפריל 1971 הוענק לו אות לגיון הכבוד בדרגת עליונות שנייה בידי ראש ממשלת צרפת, ז'אק שבאן-דלמאס, וב-1981 זכה בפרס וולף לאמנות.
שאגאל ביקר בארץ ישראל כמה פעמים. לראשונה ביקר בארץ עם אשתו בלה בשנת 1931. בביקור זה, התלווה אליו הסופר זלמן יצחק אנכי, שערך לו סיור בין המושבות בארץ. בפעם האחרונה שביקר, בשנת 1977, הוענק לו התואר "יקיר ירושלים".
ממוזער|235x235 פיקסלים|שלט הרחוב על שמו של שאגאל בעיר נתניה
שאגאל נפטר ב-28 במרץ 1985 בגיל 97, ונקבר בכפר מגוריו, סן-פול-דה-ואנס, בפרובאנס שבצרפת.
על שמו קרוי רחוב בעיר נתניה בשכונת קריית השרון.
יצירתו
מארק שאגאל נחשב לצייר היהודי הגדול בכל הזמנים. סגנון הציור שלו הושפע רבות מהזרם הקוביסטי, וכן מתאפיינים ציוריו בעולם של פנטסיה וחלום. הוא הרבה לצייר ציורים מהווי עולם החסידות והעיירה היהודית במזרח אירופה, אך צייר גם בתחום התנ"ך. מרבית יצירותיו מוצגות כיום במוזיאונים בארצות הברית, רוסיה, שווייץ, גרמניה והולנד, ורק מיעוטן נמצא בישראל.
שמאל|ממוזער|220px|קברם המשותף של מארק שאגאל, אשתו ואחיה בכפר סן פול דה ונס
יצירתו המפורסמת של שאגאל בישראל היא חלונות שאגאל בבית הכנסת בבית החולים "הדסה" בירושלים, עליהם צייר את שנים-עשר השבטים. בנוסף עיצב שטיחי קיר המוצבים בטרקלין שאגאל במשכן הכנסת, ובהם אירועים מתולדות עם ישראל. יצירות גדולות ממדים נוספות שלו הם ציורים בבניין האופרה של פריז ובבניין האופרה של ניו יורק, ויטראז'ים בקתדרלת מץ וחלונות כנסייה בציריך.
בנוסף לפעילותו כצייר עסק שאגאל באיור ספרים, פיסול בחרס ועיצוב תפאורה לתיאטרון.
סגנון וטכניקות אמנותיות אצל שאגאל
מבקרי האמנות סבורים ששאגאל שבה את הצופים במלאכתו באמצעות צבעיו. צבעיו מעולם אינם מרוחים כלאחר יד, אלא תורמים באופן ממשי לפיסול הדמויות, נותנים חיות לנפחן של הצורות, ומוסיפות פרספקטיבות חדשות ופנטזיה. כמו כן, אין הם מנסים לחקות את הטבע, כי אם רומזים לתנועה, משטחים וקצבים. יחד עם זאת, שאגאל חסכוני בשימושו בצבעים; ויש והוא משתמש בשניים או בשלושה צבעים בלבד, בכדי לקבל את האפקטים והאווירה, שהוא מבקש ליצור.
בעזרת עולמו הפנימי, שאגאל בנה מציאות עשירה בפנטזיה. בציוריו שאגאל מרבה לתאר את נוף ואת חוויות ילדותו בוויטבסק שבבלרוס – וכן ובמיוחד זמרים, אנשי קרקס וצמחים. אלא שמעניין שלולייניו וליצניו נראה שכאילו הם מעטרים ציורים דתיים; או שמא הם בעצמם שייכים לעולם הצומח. מכל מקום גם באמצעות הליצנים, הוא מבטא את החרדה שהוא חווה למול האירועים האיומים שהתרחשו באירופה במלחמות העולם וביניהן.
ציוריו הראשונים של שאגאל הם ריאליסטיים, ובאמצעים פשוטים, הם מעניקים את ההרגשה שהם לוכדים חוויה דרמטית, שמוגדרת בזמן ובמקום. אחרי שהוא רכש טכניקות קוביסטיות ופוביסטיות, בהשפעתם של מצינגר וגלייזס, סגנונו הפך לפולקלוריסטי. באופן כפייתי, הוא ציפה את חייהם העלובים של יהודים חסידים, במעטה רומנטי. אתו הוא בנה עולם קסום, תוך שהוא אגב כך מתעד ציוויליזציה שלמעשה נעלמה.
בהשפעת מלחמת העולם השנייה הוא כתב שיר בשם 'לזכר האומנים שנשחטו: 1950'. הוא כותב שם שהוא רואה את האש, העשן והגז מתמרים מעל ארובות מחנות הריכוז; וכן שיניהם ושערותיהם של הקורבנות עפים לכל עבר. אלו משתלטים עליו ועל פלטת הצבעים שלו, בעודו אומר קדיש עליהם. בעודו מצייר, דוד מתגלה אליו, כשנבלו בידיו; והוא מסייע בידו לבכות ולומר מזמורי תהילים. מעניין כי למרות זיקתו החזקה במיוחד ליהדות ולשואה, שאגאל לא נמנע לעסוק בתמות נוצריות.
שאגאל צייר את תקרת האופרה של פריס וערך ציורי קיר ענקיים במטרופוליטן אופרה של ניו יורק. שאגאל התבטא לא רק בציור, כי אם בתפאורות לתיאטרון וכן בחלונותיו הצבועים. הוא גם צייר בקרמיקה וערך עבודות הציור שבבסיס ריקמת שטיחים, לרבות שטיח קיר שנמצא במשכנה של כנסת ישראל.
שאגל התפרסם במיוחד בזכות הויטרג'ים שלו. ייתרונו של מדיום זה הוא במשחקים עם האור הטבעי, שהם מאפשרים אגב השינוי במיקומו של הצופה. הויטרז'ים שלו מעטרים מספר מבנים וביניהם בית הכנסת של בית החולים הדסה, בניין האו"ם ('שלום'), ומכון האמנות של צ'יקגו. הם גם מעטרים מספר לא קטן של כנסיות - לרבות הקתדרלה של מץ, כנסיית אסי, כנסיית פראומונסטר בציריך, כנסיית סטפנוס הקדוש, כנסיית כל הקדושים בטאדיליי, כנסיית צ'יצ'סטר ועוד.
תערוכות במדינת ישראל
מחווה למארק שאגאל: יצירות מארק שאגאל באוספי מוזיאון ישראל, ירושלים, מוזיאון תל אביב, בנין הכנסת ובית הכנסת של בית-החולים האוניברסיטאי הדסה, ירושלים, אוצרי התערוכה - יונה פישר, עדנה מושנזון, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשל"ח, 1977.
ראו גם
אני והכפר יצירה משנת 1911
אסכולת פריז
חיים סוטין
יצחק פרנקל פרנל
מישל קיקואן
ז'ול פסקין
ואסילי קנדינסקי
לקריאה נוספת
חיי, מארק שאגאל, תרגום: מנשה לוין, ציורים: מארק שאגאל, ספרית פועלים, תל אביב, 1978.
שירים, מאת מארק שאגאל, ספרית מעריב, תל אביב, 1979.
סידני אלכסנדר, שאגאל: ביוגרפיה, תרגום: שלומית קדם, הוצאת לדורי, 1990.
אינגו פ. ואלתר, ריינר מצגר, מארק שאגאל: 1887 - 1985 הצייר והמשורר, סטימצקי, 1994.
Benjamin Harshav, Marc Chagall and his Times: a Documentary Narrative, Stanford University Press, 2004
Benjamin Harshav, Marc Chagall and the Lost Jewish World: the Nature of Chagall's Art and Iconography, Rizzoli Press, 2006
Patrick J. Lewis, Self-Portrait with Seven Fingers: the Life of Marc Chagall in Verse, Creative Paperbacks, 2013
Fred R. Dallmayr, Marc Chagall: the Artist as Peacemaker, Routledge, 2021
Roy McMullen, The World of Marc Chagall, Doubleday, 1968
Jackie Wullschlager, Chagall: a Biography, Knopf, 2008
Avram Kampf, Chagall to Kitaj: Jewish Experience in 20th Century Art, L. Humphries, 1990
מבחר מאמרים על יצירתו
בנימין הרשב, "מארק שגל: ציור, תיאטרון, עולם - ארבעה פרקים עם פרק פתיחה", אלפיים 8, 1993
מארק שאגאל: "חתונה", 1908-1909, מאת מרים רינר, נדפס בתימורה, תשס"ו 2006.
שאגל המוקדם: יצירותיו של גאון צעיר בשיא פריחתו, תערוכת ציורים במוזיאון היהודי במנהטן, מאת טטיאנה אור-לייט, נדפס בהדאר, 80, כ', תשס"ב 2002.
החתונה אצל שאגאל, מאת מירה פרידמן, נדפס ברימונים 6-7, הוצאת מאגנס תשנ"ט 1979.
שניים "מרחפים" – ועוד אחד: מארק שאגאל, מאת רות דורות, נדפס במחניים, 11, תשנ"ה 1995.
מארק שגל: ציור, תיאטרון, עולם, מאת בנימין הרשב, נדפס באלפיים, 8, תשנ"ד 1993.
שאגאל וארדון: הפרובלמטיקה של אמנות יהודית, מאת זיוה מיזלש, נדפס בהיהדות והאמנות, תשמ"ט 1989.
פגישות עם מארק שאגאל, מאת נחמן תמיר, נדפס בידיעות אחרונות, אפריל 1985.
שאגאל - משורר של צבעים ומלים, מאת דוד גלעדי, נדפס במעריב, אפריל 1977.
שאגאל והפנטסיה של השטטל, מאת נדין כספי, נדפס בבתפוצות הגולה, י"ט, 1978.
שאגאל; האמן כחמור, מאת גדעון עפרת, נדפס בגזית, ל"ב, תשל"ח 1978.
הכנר עדיין על הגג, מאת חיים נבון, מקור ראשון, דצמבר 2023.
קישורים חיצוניים
מוזיאון מארק שאגאל בויטבסק
גדעון עפרת, שאגאל בארץ ישראל, באתר "המחסן של גדעון עפרת"
מרק שאגאל במוזיאון ישראל, ירושלים
[ https://web.archive.org/web/20210510014801/http://www.chagall.fr/ online complete catalogue of the graphic work]
מארק שאגאל, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
הצלתו של מארק שאגאל, סיפור בריחתו מצרפת של וישי
יצירות של מארק שאגאל בתערוכה במדריד 2012
תערוכת יצירות של מארק שאגאל, יומני כרמל יוני 1951
תערוכת עיטורי ספרים של שאגאל במוזיאון ישראל, יומני כרמל, מאי 1968 (התחלה 3:40)
זיוה שמיר, משורר הדלות וצייר הגלות- על היחסים בין ח"נ ביאליק ומארק שאגאל, הארץ, 4 ביולי 1980
Shishanov, V.A. "Double Portrait with a glass of wine" - in search of the sources of the plot of Marc Chagall paintings / V.A. Shishanov / / Marc Chagall and St. Petersburg. The 125th anniversary of the birth of the artist / Scientific. Ed. and comp.: O.L. Leykind, D.Y. Severyukhin. - St. Petersburg: "Evropeiski House" in 2013. - P. 167-176.
Shishanov V.A. . Vitebsk Museum of Modern Art: a history of creation and a collection. 1918-1941. - Minsk: Medisont, 2007. - 144 p.
Shishanov, V.A. Polish-language periodicals about Marc Chagall (1912 - 1940) / V. Shishanov, F. Shkirando // Chagall's collection. Issue 5: materials of the XXVI and XXVII Chagall readings in Vitebsk (2017 - 2019) / M. Chagall Museum; [editorial board: L. Khmelnitskaya (chief editor), I. Voronova]. - Minsk: National Library of Belarus, 2019. - P. 57–78. Russian languagee
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:אמנים יהודים בלארוסים
קטגוריה:ציירים יהודים אמריקאים
קטגוריה:ציירים יהודים צרפתים
קטגוריה:ציירים יהודים רוסים
קטגוריה:אמני ויטראז'
קטגוריה:זוכי פרס וולף לאמנות
קטגוריה:יקירי ירושלים
קטגוריה:מהגרים מרוסיה לצרפת
קטגוריה:מהגרים מצרפת לארצות הברית
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:זוכי פרס ארסמוס
קטגוריה:מאיירי הגדה של פסח
קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:צרפתים חברי הבונים החופשיים
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1887
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1985 | 2024-09-06T19:37:55 |
אנתוני גידנס | אנתוני גידנס (באנגלית: Anthony Giddens; נולד ב-18 בינואר 1938) הוא מדען חברה בריטי, שתחומי עיסוקו נעים על פני הכלכלה, הסוציולוגיה ומדע המדינה. פיתח את תאוריית הסטרוקטורציה.
ביוגרפיה
גידנס נולד וגדל בלונדון במשפחה ממעמד הביניים. הוא היה הראשון ממשפחתו שהלך ללמוד באוניברסיטה. גידנס קיבל את התואר האקדמי הראשון שלו מאוניברסיטת האל ב-1959, בפסיכולוגיה וסוציולוגיה. ב-1961 החל לעבוד באוניברסיטת לסטר, שם לימד פסיכולוגיה חברתית. ב-1969 החל לעבוד באוניברסיטת קיימברידג'. הוא עבד שם במשך שנים רבות וקודם לדרגת פרופסור ב-1987. ב-1997 הוא נעשה למנהל של בית הספר לכלכלה ומדע המדינה הלונדוני עד 2003, וחבר בוועדה המייעצת במוסד למחקר מדיניות ציבורית. כמו כן, הוא ייעץ לראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר.
ביוני 2004 ניתן לגידנס מושב בבית הלורדים לכל ימי חייו כ"ברון גידנס", והוא משמש שם נציג של מפלגת הלייבור הבריטית.
בשנת 2008 השלים סייף אל-אסלאם קדאפי, בנו השני של שליט לוב קדאפי, תואר דוקטור מבית הספר לכלכלה של לונדון. במקביל לקבלת התואר, תרם סיף אל-אסלאם קדאפי 1.5 מיליון ליש"ט לבית הספר לכלכלה. הפרשה, המכונה , שפרצה עם גילוי הזיקה הזאת בין הענקת התואר לקבלת התרומה, נקשרה, בין היתר, גם לשמו של גידנס.
השאיפה של גידנס היא לעצב מחדש את התאוריה החברתית ולבחון מחדש את הבנת ההתפתחות של המודרניות. כתב 34 ספרים שתורגמו ל-29 שפות.
תפיסתו החברתית
תפיסתו החברתית-פוליטית באה לידי ביטוי מובהק בספרו, "הדרך השלישית" (ידיעות אחרונות, 2000). בחיבורו מנתח גידנס את שקיעתו של השמאל האירופאי בסוף שנות השבעים ובמהלך שנות השמונים, עם עלייתן של ממשלות ימין כדוגמת ממשלתה של מרגרט תאצ'ר בבריטניה ועלייתם של הרפובליקנים לשלטון בארצות הברית עם ניצחונו של הנשיא רונלד רייגן. לטענתו נפילתו של השמאל נובעת מכך שהוא המשיך להחזיק בתפיסה דוגמטית המפרידה באופן דיכוטומי בינו לבין תפיסות ימניות הכוללות בין היתר: הקטנה של המגזר הציבורי, הפרטה והתייעלות. לדידו של גידנס ההפרדה הברורה בין שתי הגישות מקשה על השמאל להתאים את עצמו למציאות המשתנה. מתוך כך על מנת לחזור לשלטון על השמאל לאמץ גישה משלבת בין שמאל כלכלי לימין כלכלי. כלומר, הפרטה הנתמכת ברגולציה או הקטנת המגזר הציבורי והגדלת החברה האזרחית המספקת שירותי רווחה וכו'. שיטתו הפוליטית התרה אחר "שביל הזהב" של הפוליטיקה הכלכלית השפיעה רבות על מפלגות סוציאל-דמוקרטיות באירופה, וסייעה להן לכבוש את השלטון בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. השפעתו ניכרה בין היתר על גרהרד שרדר, מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה וקנצלר גרמניה לשעבר והייתה לרעיון הפוליטי שהוביל את גישתו הכלכלית-חברתית של ראש מפלגת הלייבור בבריטניה, טוני בלייר. מנהיגים פוליטיים מחוץ לאירופה שהושפעו מתפיסותיו הם נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, ראש ממשלת קנדה קווין ראד. בישראל, הושפע מגישתו ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. מבקרים כדוגמת, דייוויד הארווי, טוענים שגידנס מייצג עמדה של ימין כלכלי המתכסה ברטוריקה סוציאל-דמוקרטית שכל תכליתה היא לאפשר את קיומו של הסדר הכלכלי-חברתי הקיים, תוך הקניית אשליה של סולידריות חברתית.
הפרויקט הרפלקסיבי של העצמי
במחקריו, עוסק גידנס בשאלות של גיבוש זהות אינדיבידואלית וקולקטיבית, ובוחן את האופן שבו מנגנונים חברתיים שונים מבנים את זהותו של הפרט בהתאם לזמן ולמקום. לפי גידנס, בחברה הפוסט-מסורתית, זהות עצמית אינה מולדת או קבועה; היא נעשית לפרויקט רפלקסיבי – הפרט בוחן את עצמו ואת האופן שבו הוא מבנה את זהותו באופן מתמיד אל מול התמורות החברתיות המשתנות. גיבוש הזהות העצמית היא משימה שאנו עובדים עליה כל הזמן וחושבים עליה. אנו יוצרים, שומרים ומחדשים סדרה של נרטיבים ביוגרפיים – הסיפור של מי אנחנו, ואיך הגענו לאן שאנחנו עכשיו.
על הטרנספורמציה של האינטימיות
גידנס טוען כי יחסים אינטימיים עברו תהליך של "דמוקרטיזציה", כך שהקשר בין בני זוג – אפילו בתוך מערכת נישואין – כבר אינו קשור לחוקים חיצוניים או ציפיות חברתיות, אלא הוא מבוסס על הבנה פנימית בין שני אנשים – קשר של אמון שמבוסס על תקשורת רגשית. כאשר הקשר הזה מפסיק להיות קיים, ישנה מוכנות בחברה המודרנית לנתק את הקשר. לפיכך ישנה "דמוקרטיה ברגשות שבחיי היום-יום".
בספרו "הדרך השלישית - תחייתה של הסוציאל-דמוקרטיה" הוא קורא לשלב את הטוב שבשני העולמות: כלכלת השוק והכלכלה הממשלתית המתוכננת. הוא מציע השקעה בחינוך והכשרות מקצועיות במימון המדינה, לצד עידוד תחרותיות, הקפדה על ריסון תקציבי והבטחת אינפלציה נמוכה. גולת הכותרת של ספרו זה היא בקריאה לכינונה מחדש של הקהילה כגורם חברתי מאזן בין האזרח למדינתו ובין הפרט לציבור הרחב.
גידנס תוהה כיצד נוצר ומשתמר סדר חברתי מסוים; שורש הפתרון הוא בהבנה כי המבנים החברתיים, כמו העבדות, הבירוקרטיה, המשפחה והפרלמנט הם, מצד אחד, תוצאת התנהגותם של פרטים חברי קולקטיב, אך מצד שני הם גם אלה המכתיבים את דפוסי התנהגותם של הפרטים האלה. כל התנהגות על פי כללים של מבנה חברתי כלשהו היא בעת ובעונה אחת גם תרומה לשכפולם של כללי המשחק שלו או ביצירתם.
פעילות זו מתבצעת בידי סוכני המרכז, כלומר, הפרטים בחברה המודעים למעשיהם ויכולים להסבירם ולנמקם. אמנם הסוכנים הם תוצרים של תרבות, של מבנה חברתי, של חינוך ושל אמונות וערכים שהפנימו, אך יש ביכולתם גם להציג פירוש עצמאי לערכים האלה ולתרגמם למעשים.
מספריו
סוציולוגיה, מהדורה שישית מתוקנת ומעודכנת בשיתוף פיליפ ו. סאטון (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן ), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ד - 2013.
הדרך השלישית - תחייתה של הסוציאל-דמוקרטיה (תרגום: עופר שור), תל אביב, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000.
קישורים חיצוניים
סוציאל-דמוקרטיה בין נוסטלגיה להוויה פוליטית רלוונטית- ביקורת על ספרו של גידנס הדרך השלישית, בתוך הבלוג, "מעל השורות" מאת אברהם אייזן.
"הגלובליזציה בראייה מפוקחת" - מאמר של גידנס מתוך מפנה, במה לענייני חברה
הערות שוליים
קטגוריה:כלכלנים בריטים
קטגוריה:סוציולוגים בריטים
קטגוריה:פוליטיקאים בריטים
קטגוריה:תאורטיקנים במדע המדינה
קטגוריה:סגל אוניברסיטת קיימברידג'
קטגוריה:סגל אוניברסיטת לונדון
קטגוריה:חברי מפלגת הלייבור (הממלכה המאוחדת)
קטגוריה:חברי האקדמיה הרוסית למדעים
קטגוריה:זוכי פרס נסיך אסטוריאס למדעי החברה
קטגוריה:בוגרי קינגס קולג' קיימברידג'
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1938 | 2024-05-30T11:13:30 |
שלומציון | 2018-02-03T19:48:43 | |
שלומציון (מפלגה) | מפלגת שלומציון הוקמה על ידי אריאל שרון שפרש מהמפלגה הליברלית בשנת 1976, לקראת הבחירות לכנסת התשיעית.
הכנות לבחירות
פעילים מרכזיים במפלגה, חוץ משרון, כללו את פרופ' עזרה זהר, אורי בר-און, פרופ' ארנון דר מהטכניון, סמנכ"ל משרד החקלאות אברהם בן מאיר ופרופ' שמואל קניאל מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בתחילת מרץ דובר על הצטרפות קבוצת טבנקין של הקיבוץ המאוחד למפלגה.
שלומציון עשתה מאמצים רבים לרוץ יחד עם תנועות אחרות. שרון פנה תחילה למערך ולאחר מכן למפלגת שינוי במטרת שותפות, אך נדחה. בהמשך קיים שיחה עם זבולון המר בניסיון להעביר את צעירי המפד"ל למפלגתו ושיחות עם מפלגת ליברלים עצמאיים על ריצה משותפת שלא הבשילו. השיחות עם ד"ש חודשו, אולם לאחר שבוע טען שרון שאין בד"ש כל שינוי ועל כן הוא רץ לבדו. בתחילת אפריל התקיימו שיחות גישוש עם הליכוד על ריצה משותפת. הצדדים היו קרובים להשיג הסכם, אולם ברגע האחרון המשא ומתן כשל והמפלגות הסתפקו בחתימה על הסכם עודפים.
בכנס של המפלגה מאמצע ינואר 1977 טען שרון שלמפלגה נרשמו 15,000 איש. באפריל 1977 קיימה המפלגה ועידה במעלה אדומים בה נבחרו 35 מועמדים לרשימה לכנסת.
לדעת מספר מומחים, הרעיון מאחורי המפלגה היה הימור של שרון, שהתבסס על סקרי דעת הקהל, כי יצחק רבין יזכה בבחירות ולא מנחם בגין. במקרה כזה, כך טוענים הפרשנים, תכנן שרון להתאחד עם המערך ולהתמנות לשר. ריצה במפלגת העבודה הייתה נראית לא ריאלית בעקבות עודף באנשי צבא בכירים במפלגה.
בין האנשים שאליהם פנה אריאל שרון לתמוך במפלגה היו גם יוסי שריד ועמוס קינן. המפלגה נטלה את כינויה משלומציון, בתו הקטנה של הסופר עמוס קינן, כיום עורכת ועיתונאית.
פתק ההצבעה של המפלגה היה "כנ". גרסה של אותיות אלה ("כן") שימשה את מפלגת קדימה, מפלגה נוספת שהקים שרון ב-2005.
בבחירות ולאחריהן
בתעמולת הבחירות קראה שלומציון לציבור להצביע עבורה כדי ששרון יהיה שר הביטחון. המפלגה זכתה בשני מנדטים והתמזגה עם תנועת חירות בתוך הליכוד מיד לאחר הבחירות. שרון מונה לשר החקלאות.
יצחק יצחקי, מספר 2 ברשימה, היה איש חינוך מטבריה. ב־1980, החליט יצחקי לפרוש משלומציון ולהקים מפלגה עצמאית בשם ישראל אחת.
חברי כנסת מטעם המפלגה
אריאל שרון
יצחק יצחקי
ראו גם
מפלגת קדימה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ישראל: מפלגות מרכז היסטוריות
קטגוריה:מפלגות ציוניות
קטגוריה:פעילותו הפוליטית של אריאל שרון
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-18
קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1976 | 2024-04-17T18:41:20 |
ורידים | REDIRECT וריד | 2006-07-01T13:48:39 |
עורקים | REDIRECT עורק | 2006-07-01T13:49:23 |
אוטואמנציפציה! | אוטואמנציפציה! (בסימן קריאה; הלחם של המילה היוונית "אוטו", שפירושה 'עצמי', ושל המילה הלטינית "אמנציפציה", שפירושהּ 'שחרור'; יחד: שחרור עצמי) הוא חיבור מאת ד"ר יהודה לייב פינסקר, לימים מראשי תנועת חובבי ציון, שפורסם בראשית שנת תרמ"ג (1882).
על החוברת
החוברת נכתבה בעקבות פרעות "הסופות בנגב", ויצאה לאור בעילום שם ("מאת יהודי רוסי") בגרמנית בברלין, במטרה לעורר את יהודי מערב אירופה העשירים להתפכח מרעיון השוויון באמצעות התבוללות, שלא יוכל להצליח, ולסייע בהקמת תנועה לאומית יהודית. עם זאת, החוברת עוררה בעיקר את יהודי מזרח אירופה הסובלים. פינסקר קרא ליהודים שבמקום אמנציפציה ליהודים שהייתה בסוף המאה ה-19 באירופה האנטישמית, להקים בית לאומי בציון. בשער הספר הביא פינסקר את מאמרו של הלל הזקן: "אם אין אני לי מי לי? ואם לא עכשיו – אימתי?".
בספרו תיאר פינסקר את השנאה כלפי העם היהודי המפוזר באירופה, שנאת הזר. היהודים הם אומה מתה-חיה – "רוח רפאים", משום שהם חסרי מולדת ועצמאות, ולכן נראים מוזרים וזרים. על רקע זה, טען הרופא פינסקר, פיתחו האירופאים כלפיהם "יודופוביה" ('פחד מיהודים') – מחלת נפש שאינה בת ריפוי, ואשר עוברת בין הגויים בתורשה. היודופוביה מתבטאת באנטישמיות. הואיל ופינסקר לא ראה באנטישמיות תופעה בת-חלוף, הוא טען כי אין טעם בניסיונם של היהודים לפתור זרוּת זו בחסדי השלטון, שיעניק להם שוויון וזכויות (אמנציפציה). פינסקר דגל ברעיון ה"אוטואמנציפציה" – שחרור עצמי, התרחקות מהגויים ומעבר מאנומליות לנורמליות.
על היהודים לשחרר את עצמם בתהליך בן מספר שלבים:
שינוי בהרגשה – חיזוק המודעות הלאומית.
התארגנות בקונגרס.
פנייה להמון היהודים - גיוס כספים ופנייה למעצמות.
הקמת מדינה יהודית, שרק בהּ יזכה כל אדם לקבל את הכבוד האישי המגיע לו.
עם זאת, יש לעלות כמה שיותר מהר לארץ ישראל, למרות הקשיים ובעיות ארגון.
פינסקר מפריד בין היהדות, שאינה קשורה לארץ כלשהי, ובין הלאומיות היהודית, הקשורה לארץ, אך שמפני שטרם הושגהּ לא מתייחסים אל היהודים כאל עם. פינסקר לא התרכז דווקא בארץ ישראל, אך העדיפהּ, בשל הקשר ההיסטורי-רוחני של העם אליה. הוא האמין כי גם שטח אחר יוכל לשרת את המטרה הראשונית: "ארץ משלנו".
מהדורות ותרגומים
החוברת, שבמקור ראתה אור בגרמנית (Autoemanzipation: Mahnruf an seine Stammesgenossen von einem russischen Juden), הופיעה בהמשך בכ-90 מהדורות וב-22 שפות, בהן רוסית, עברית, יידיש, פולנית, אנגלית, בולגרית, איטלקית, הולנדית, רומנית, ספרדית, לאדינו, הונגרית, צרפתית, סרבו-קרואטית, דנית, שוודית, צ'כית, פורטוגזית, ערבית ופרסית. תרגום ראשון לרוסית הופיע בשבועון היהודי-רוסי "ראזסווייט" בסנקט פטרבורג כבר בשנת 1882. תרגום ליידיש, מאת מנדלי מוכר ספרים ('אויטאָעמאַנציפּאַציען, אָדער: אַ סגולה צו די יודישע צָרות'), יצא לאור באודסה בשנת 1884.
תרגומים לעברית
החוברת זכתה למספר תרגומים לעברית: על ידי אחד העם ("אַבְטוֹאֵימַנְצִיפַּצִיָא"); על ידי שמואל ליב ציטרון (תחת הכותרת "אם אין אני לי מי לי?! או: תוכן דברי המחברת "אויטאעמאנציפאטיאן"), בתרגום שהופיע תחילה בכתב העת "המגיד" במהלך 1882–1883; וכן על ידי פ' פרנקל ושמואל פרלמן. תרגום עדכני בלוויית ביקורות וחליפת מכתבים עם פינסקר, והערות המתרגם והעורך מרדכי יואלי יצא לאור בשנת 1960.
מהדורות עבריות
שמואל ליב ציטראן, אם אין אני לי מי לי?!, או, תוכן דברי המחברת "אויטאעמאנציפאטיאן": ונלווה אליו מאמר שני בשם: 'יתבררו ויתלבנו הדברים!', וילנה: דפוס האלמנה והאחים ראָם, תרמ"ד-1883.
יהודי רוסי, אבטואימנצפציה: קול קורא לאחיו בני עמו, מתורגם עברית על ידי פ. פרענקעל, ברדיצ'ב: דפוס ח.י. שעפטיל, תר"ס-1899.
אוטואמנסיפציה, תרגם מגרמנית: שמואל פרלמן, עם הקדמה מאת שלמה בריימן, ירושלים: המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשי"ב-1951.
אוטואמנציפציה, בתוך: מרדכי יואלי (עורך ומתרגם), י"ל פינסקר: מבשר התחיה הלאומית: האוטואמנציפציה והביקורות עליה; חוזרים ונאומים; מכתבים מפינסקר ואליו, תל אביב: מסדה, תש"ך.
ראו גם
מדינת היהודים
קישורים חיצוניים
נוסחי החוברת
י"ל פינסקר, אַבְטוֹאֵימַנְצִיפַּצִיָא (אוטואמנציפציה) (תרגום מגרמנית: אחד העם), בפרויקט בן-יהודה
אוטואמנסיפציה: קריאת-אזהרה אל אחיו בני שבטו מאת יהודי רוסי (חלקים נבחרים, תרגום מגרמנית: שמואל פרלמן), באתר הסוכנות היהודית
אמנציפציה: הנוסח המקורי
על החוברת ועל יוצרהּ
אחד העם, ד"ר יהודה לייב-ליאון פינסקר ומחברתו, בפרויקט בן-יהודה
שמואל ליב ציטרון, הרפתקאותיה של ה"אבטואמנסיפציה', בפרויקט בן-יהודה
חיים ארלוזורוב, על ה"אוטואמנציפציה" לפינסקר: חליפת מכתבים בין ארלוזורוב והנציב העליון גנרל ארתור ווקופ, בפרויקט בן-יהודה
הערות שוליים
קטגוריה:חיבורים ציוניים
קטגוריה:ספרי עיון
קטגוריה:ספרות פוליטית
קטגוריה:ספרי 1882 | 2024-06-17T14:56:42 |
באג | שמאל|ממוזער|350px|באג בהצגת מסך של ויקיפדיה בדפדפן Firefox
בָּאג (מונח עברי: תֶּקֶל; באנגלית: Bug) הוא כשל טכני במערכת מבוססת תוכנה, שמתנהגת בצורה שגויה, לא צפויה או שאיננה מתוכננת.
לעיתים משמשת המילה גם לתיאור טעות בתכנון של מעגל אלקטרוני מורכב, שמימושו הוא בחומרה.
מאפייני הבאגים
באג עלול לנבוע מעיצוב פגום של התוכנה, מתכנון לקוי של האלגוריתם, מטעות בשלב התכנות, מהבנה לא נכונה של הדרישות, מהתאמה שגויה של דרישות לציפיות הלקוח, משינויים בציפיות הלקוח או בקלטים של המערכת, ועוד. באג יכול לבוא לידי ביטוי בצורות אחדות:
התוכנה מפסיקה את פעולתה בטרם עת, ללא תוצאות או עם תוצאות חלקיות בלבד. באג מסוג זה נגרם, למשל, בעקבות חלוקה באפס.
התוכנית נכנסת ללולאה אינסופית, כלומר היא ממשיכה בפעולתה, אך אינה נותנת כל תוצאה, או שהיא חוזרת על אותה פעולה שוב ושוב.
התוכנית פועלת עד סופה ואף נותנת תוצאות, אך תוצאות אלה אינן תקינות. לעיתים בצורה זו מדובר בתקלות קלות שניתן "לחיות" איתן, כמו למשל תצוגה לא מדויקת של הנתונים על פני המסך.
התוכנית מבצעת בהצלחה את כל המוטל עליה, אך יש בה פרצה המאפשרת את ניצולה לרעה על ידי גורמים עוינים (ראו אבטחת מידע).
ישנן דרכים פורמליות להוכחת נכונות של תוכנה, אולם ברוב המקרים הדרך לבדיקתה של תוכנה היא באמצעות ניסוי על מספר רב של מקרים פרטיים, תהליך הקרוי ניפוי. גיוונם העצום של המקרים השונים בתוכנה מורכבת הופך את מלאכת הניפוי בטכניקה זו לכזאת שאינה מושלמת, וכך קורה שהמשתמש נתקל בבאג.
על בעיית האמינות של התוכנה עמד דייוויד פרנס:
טיפול בבאגים
מפתחי תוכנה משקיעים, בדרך כלל, מאמצים גדולים בניפוי התוכנה כך שלא יהיו בה באגים, אך, כאמור לעיל, אין הם יכולים להתחייב על תוכנה שבה אין ליקויים. בניסיון לשפר את תהליך בדיקת התוכנה פותחו מוצרי בדיקה, נוצר עיסוק של מבקר איכות תוכנה, והוקמו חברות שכל התמחותן היא תכנון וביצוע של בדיקות איכות לתוכנה, באמצעות כלים אוטומטיים, שאחת המפורסמות שבהן היא חברת מרקורי.
בעקבות איתור באג קריטי, מופצת למשתמשים באופן מיידי מהדורה מתוקנת של התוכנות. תיקונים לבאגים פחות קריטיים נצברים אצל מפתח התוכנה ומופצים בגרסה חדשה של התוכנה.
מבחינתו של המשתמש בתוכנה, התגברות על באג מצריכה פעמים רבות פנייה ליצרן התוכנה על-מנת שיספק גרסה תקינה שלה. באופן זמני יכול המשתמש לעיתים לעקוף את הבאג, באמצעות הימנעות משימוש באופציה הגורמת לבאג. לעיתים מצריך הבאג הפעלה מחדש של התוכנית הפגומה, ובמקרים קשים יותר מצריך הבאג אתחול מחדש (ריסט) של המחשב שבו פעלה התוכנה הפגומה.
אטימולוגיה
השימוש במונח ה"באג" לתיאור של פגמים בלתי מוסברים הוא חלק מהמינוח המקצועי בעולם ההנדסה כבר מהמאה ה-19, והיה בשימוש מהנדסי מכונות לתיאור של כשלים מכניים. לדוגמה, אדיסון כתב את המילים הבאות במכתב לעמית מ-1878:
בעיות באלקטרוניקה של מכשירי מכ"ם במהלך מלחמת העולם השנייה נודעו כבאגים (או גליצ'ים).
ממוזער|250px|תמונה של הבאג האמיתי הראשון שנמצא במחשב.
טביעת המושג משויכת בטעות לגרייס הופר, שפרסמה את הסיבה לתקלה במחשב אלקטרומכני מוקדם. גרסה אופיינית לסיפור מופיעה בציטוט הבא:
הופר איננה זאת שמצאה את החרק, כפי שהיא בעצמה מודה, והתאריך לא היה 1945 אלא 9 בספטמבר 1947. המפעיל שמצא את הבאג היה מודע למונח ההנדסי המקורי ומשועשע, שמר את החרק עם ההערה "First actual case of bug being found". אף שברור כי מפעילי מארק II לא טבעו את המונח באג, נטען שהם המציאו את המונח debug (ניפוי).
סוגי באגים
באגים בדרך כלל נופלים לתוך אחת משתי קטגוריות:
באגים תכנותיים - באגים שנובעים מטעות בתכנות (למשל שכחה של הוספת אחד בלולאה שגורמת ללולאה אינסופית)
באגים עיצוביים - באגים שנובעים מתקלות בעיצוב התוכנה (למשל, אי-הגנה מספקת בפני מתקפות חיצוניות)
באגים נודעים
כל משתמש במחשבים נתקל בבאגים הגורמים לו אי-נוחות קטנה או גדולה. לעיתים הנזק הנגרם עקב באג כבד למדי, כפי שמלמדות הדוגמאות הבאות:
שיגור הניסוי הראשון של משגר הלוויינים אריאן 5, ב־4 ביוני 1996 הסתיים בהשמדה עצמית 40 שניות לאחר שהחל, כתוצאה מבאג של גלישה נומרית במחשב הניווט של המשגר. הבאג נגרם כתוצאה מניסיון להעביר מספר בן 64 סיביות בנקודה צפה למספר שלם בן 16 סיביות, ניסיון שגרם להפסקת פעולתו של המחשב. באג זה היווה ציון דרך בפיתוחן של מערכות בדיקה לתוכנות זמן אמת.
לקראת שנת 2000 התברר שבנתונים תאריכיים רבים רשומה השנה, משיקולי חיסכון במקום אחסון, בשתי ספרות בלבד. השוואה בין תאריך בשנת 2000 לבין תאריך בשנים שקדמו לה תיתן במצב כזו תשובה שגויה. באג פוטנציאלי זה נקרא "באג 2000", ועורר חשש כבד מאוד. בסופו של דבר לא התממש החשש, במידה רבה עקב ההשקעות האדירות שנעשו לפתרון הבעיה קודם להגעתה של שנת 2000.
"באג הפנטיום", באג של חלוקה בנקודה צפה במעבד פנטיום, שהתגלה ב־1994. למרות שבאג זה משויך לרוב לחומרה, למעשה הוא באג בתוכנת המיקרו-קוד של המעבד (תוכנה שצרובה על המעבד).
באג ה-Concon - באג שהיה קיים במערכות מבוססות Windows 9x (95 או 98, אך לא מילניום, שם תוקנה הבעיה): במערכות ההפעלה של מיקרוסופט ישנם "שמות שמורים" להתקני מערכת, שהמערכת לא מאפשרת להשתמש בהם (לדוגמה: con, aux, nul ועוד). הקלדה בשורת הפקודה או ב"הפעלה", או אפילו יצירת קובץ המכיל את השורה, לדוגמה, C:\con\con, הייתה גורמת למערכת ההפעלה לקרוס ולהציג מספר מסכים כחולים. עם הזמן התופעה התרחבה ומשתמשים שבחרו לנצל את הבאג הזה לרעה הפיצו קבצים שכוללים את המחרוזת הזו ברשת האינטרנט וגרמו למחשבים רבים לקרוס.
באג קראודסטרייק 2024: עדכון תוכנה פגום של חברת קראודסטרייק שגרם להשבתתם של 8.5 מיליון מחשבים ושרתים סעולם.
ראו גם
הבטחת איכות תוכנה
Bug bounty
לקריאה נוספת
מארק מינאסי, קשר התוכנה, הוצאת פוקוס, 2000
קישורים חיצוניים
- historys-worst-software-bugs באתר מגזין ווירד
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תכנות
קטגוריה:טעויות | 2024-07-22T18:12:36 |
מוציא לאור | הפניה הוצאה לאור | 2022-09-27T18:44:33 |
אינטליגנציה בבעלי חיים | ממוזער|שימפנזה מצוי משתמש בכלים כדי לחלץ טרמיטים מקינם
השאלה האם קיימת אינטליגנציה בבעלי חיים ומה הם מאפייניה, הייתה במהלך העשורים האחרונים נושא למחקר מקיף. לאור עליית תורת האבולוציה, והתבססות התפישה אשר לפיה תהליך הדרגתי הוא זה שהביא להיווצרותו של המין האנושי מבעלי חיים אחרים, תהו החוקרים האם ניתן למצוא את תכונתו הייחודית ביותר של האדם, האינטליגנציה, במינים מהם הוא התפתח ובמינים דומים להם. כמו כן, חקירת דרכי החשיבה של בעלי חיים השונים מבני האדם יכולה ללמד על האינטליגנציה האנושית בהשוואה שבניגוד. עם זאת, הפער בין האינטליגנציה של הפחות באנשים, לזו של החכם בבעלי החיים, הוא עצום, והדבר עודנו בגדר חידה למדע.
יונקי ים
דולפינים
ליונקים ימיים יש מוח מפותח ביותר בהשוואה לגודל גופם, והדבר מסייע להם בפיענוח אותות חושיים מאברי חוש מפותחים יותר מאשר של האדם. בנוסף לכך, ליונקים ימיים רבים קל לתקשר עם בני אדם הן בטבע והן בשבי, הם מחפשים את קרבת האדם ומרשימים אותו כבעלי חיים תבוניים. הדולפינים ידועים כחיה תבונית ותקשורתית במיוחד. קיימות עדויות מחקריות מפתיעות לאינטליגנציה הדולפינית ולשימוש בשפה. בנוסף, ישנם הישגים שנרשמו אצל דולפינים שאליהם אף קופי אדם, הנחשבים בעלי החיים האינטליגנטיים ביותר, לא הגיעו. דוגמה לאחד ההישגים מסוג זה, היא ההבנה שבעקבות הצבעה באצבע, יש להסתכל לא באצבע, אלא על הכיוון שאליו האצבע מכוונת.
באחד הניסויים הפרידו בין דולפין זכר לדולפין נקבה, בבריכה, על ידי מחיצה, ולימדו את הנקבה ללחוץ על דוושה כדי לקבל פרס. התברר שגם הזכר החל ללחוץ על הדוושה, מבלי שעבר תהליך של לימוד. ההסבר שנתנו החוקרים, הוא שבאמצעות גלי הקול, שעברו דרך המחיצה, סיפרה הנקבה לזכר על כדאיות הלחיצה על הדוושה.
בניסוי אחר, מרשים אף יותר, דולפינים למדו באמצעות שפה של שריקות וסימנים, לבצע פקודות. הם ידעו לצרף מילים לביטוי חדש והצליחו להבחין בין מושאים שונים, כמו ההבדל בין "הבא את הכדור לסל", לבין "הבא את הסל לכדור".
יש מקום להניח שדולפינים מנהלים סוגים מסוימים של דיונים. ערבוביית הקולות שהם משמיעים, בהתאספותם במקום אחד, הולכת ומקבלת גוון הרמוני יותר ומסתיימת ביציאה לפעולה.
טקטיקת הציד הבסיסית של דולפינים, כוללת כיתור של להקות דגים ואז שחייה בפה פתוח לתוכן, בתקווה שהדגים לא יצלחו להתחמק, עקב הצפיפות. הדגים, מצדם, מנסים לשבור את המרקם ההומוגני ולמנוע את ריכוזם בכדור דגים גדול. במאוריטניה, נצפה שיתוף פעולה בין דייגים לבין דולפינים. הדייגים חבטו במי הים בידיהם בשיטה המסורתית, העוברת בשבטם מאות שנים (והקימו בכך קול רעש תת-ימי גדול), והדולפינים, שהגיעו תוך מספר דקות, דחפו על ידי שחייה והימום סונאר את להקות הדגים אל החוף. משנאספו הדגים לתוך רשתות גדולות הפתוחות לכיוון הים במים רדודים, יכלו הדולפינים ליהנות מציד נוח, עקב המחסום המלאכותי. הדייגים, מצדם, קיבלו להקות דגים שלמות בלי הצורך לצאת עם סירה לים.
לווייתנים
בקבוצת יונקי הים לא רק הדולפינים מושכים את תשומת לבם של חוקרי אינטליגנציה, אלא גם לווייתנאים. לחלק מהלווייתנים יש שפה שהיו שהגדירוה "שירה". באופן מפתיע, נמצאו נקודות דמיון בין התנהגותם החברתית ולשונם לבין אלו של הפילים.
קופי אדם
שמאל|ממוזער|250px|שימפנזה מצוי משתמש במקל כדי להוריד חפץ מעץ, הספארי ברמת גן
חקר האינטליגנציה בקופי האדם התפתח מאוד, בהשוואה לזה של דולפינים, מאחר שקל בהרבה לנהל אותו במעבדה מאשר לחקור דולפינים בים או בבריכה.
יכולת מנטלית להוליך שולל
בקרב קופים - בבונים ובקרב קופי אדם חברתיים - שימפנזים וגורילות התגלו תכונות של אלטרואיזם והכרת טובה לאורך זמן, אך גם יכולת להוליך שולל. בין השאר תועד מקרה שבו שימפנזה השמיע זעקת בהלה כדי להבריח את בני קבוצתו ומיד זלל את הבננות שהם הותירו אחריהם. יש חוקרים שסבורים שמצאו ראיות ליכולתם של קופי אדם לתכנן אסטרטגיות ארוכות טווח, אפילו על פני חודשים, ואף להקריב מטרות בטווח הקצר למען הטווח הארוך.
מחקר אחר מצא כי בבונים ניחנים גם הם ביכולת לשקר ולהונות, כאשר הניחו החוקרים בננה ליד שיח באופן כזה שרק הבבון הקרוב לחוקר הבחין במעשה.
משהתקרבו אליו חבריו לקבוצה הוא נעץ את מבטו אל-על, לעבר ענף של עץ שכן. הבבונים עקבו אחרי מבטו ומשלא גילו דבר על ענפי העץ נואשו ועזבו את המקום. רגע אחרי שנטשו את המקום אץ הבבון לעבר השיח ולקח את הבננה.
שימוש בכלים
קופים מסוגלים לעשות שימוש בכלים. שימפנזה רעב שרואה בננה תלויה על הקיר יכול לאסוף ארגזים, לשים אותם זה על זה, לעלות עליהם ולהגיע אל הפרי. בטבע מפורסמת יכולתם של הקופים לעצב סוגים שונים של זרדים כדי לשלוף טרמיטים, או להוציאם באמצעות ענף אחרי שמרטו את עליו.
שימפנזים נצפו לועסים עלים ויוצרים מהם ספוג לשאיבת מים מנקיקים בסלע, פעולות הדורשות שימוש בדמיון חזותי וביכולת ליצור כלים פונקציונליים ייחודיים. ההבדל בין פעילות זו לבין סיתות אבנים על ידי הומו הביליס נחשב להבדל של דרגה ולא של מהות.
בספארי ברמת גן, אורנגוטן בשם מושון היה חובט במוט בחוטי החשמל, שובר את המבודדים מה שגורם לקצר. וזאת על מנת שיוכל לרדת לתעלה של הספארי, שאליה היה יורד בעזרת הכנסת מקלות לתוך חורי הניקוז היוצאים לתעלה, ולאחר מכן, אחיזה באותם מקלות; לחלופין היה מבקש שחבר ייתן לו יד והוא יוכל להאחז בו, ואז לרדת לאסוף משם אוכל שנזרק על ידי הקהל.
קופים לומדים שפה
שמאל|ממוזער|250px|בונובו ("שימפנזה ננסי"), שדומה לאדם יותר משאר מיני קופי האדם, היה מושא מחקר בניסויים בלשניים, שבהם הושגה פריצת דרך בהבנת מנגנון רכישת השפה
מחקר רב נערך על יכולתם של קופים ללמוד שפת סימנים, ונרשמו הצלחות בתחום זה, אם כי עוד לא נמצא קוף המסוגל לנהל שיחה של ממש או לעשות במילים שימוש המיועד להשביע סקרנות ולא צרכים בסיסיים פשוטים.
לימדו בהצלחה שימפנזה, בשם שרה, לסמן האם שני עצמים שהוצגו בפניה הם זהים או לא. כמו כן הצליחה לבטא משפטים שיאפשרו לה לקבל מהמטפלת שלה תגמול (למשל "מרי נותנת לשרה תפוח").
באופן כללי עלה יפה הניסיון ללמד את השימפנזה לקשר בין סמל לבין עצם מוחשי. התברר שהשימפנזות מסוגלות גם לתת תוויות לעצמים בלתי מוכרים על פי עצמים ידועים. מלפפון למשל זכה לכינוי "בננה ירוקה".
הקופים הצליחו להשיג הישג שתינוקות אנושיים מגיעים אליו רק בגיל שנתיים, לראות במראה כתם על מצחם ולגעת במצח ולא בראי. התנהגות כזו מראה לכאורה על מודעות עצמית.
גם בקרב האורנגאוטן נמצאה אינטליגנציה גבוהה יחסית. קוף בשם שאנטק ידע להבטיח "לא שיניים" משום ש"דייב חסר אצבע", כלומר שייזהר לא לנשוך מטפל פצוע באצבעו בעת משחק.
עם זאת אין לקופים כל יכולת לבצע שינויים בתחביר, לעבור מלשון פעילה לסבילה ("אני אכלתי את הבננה" - "הבננה נאכלה על ידי").
דגים
מחקרים רבים הוכיחו שדגים זוכרים מידע למשך חודשים ושנים: שושנון אילתי זיהה את בן (או בת) זוגו לאחר שהורחק ממנו למשך חודש. דגי צלף יכולים לזהות פרצוף אנושי מוכר בין 40 פרצופים. דגים יכולים ללמוד לחמוק מרשתות נגררות – ולזכור זאת 11 חודשים לאחר מכן וניסויים מצאו שהם משתפרים בפתרון בעיות מבוך. דגים מסוגלים גם להכליל על סמך מספר רב של זכרונות: כך למדו דגי זהב וקרפיונים להבחין בין יצירות מוזיקליות מז'אנרים שונים (קלאסית או ג'אז, למשל). דגים זוכרים מאפיינים של דגים אינדיבידואליים אחרים (כמו התנהגותם בעבר), ומתאימים לכך את התנהגותם. דגים אף יכולים להיות מודעים לכך שדגים מסוימים צפו בהם בעבר ובאלו נסיבות. בניסוי שנערך על דגי קרב סיאמיים, הביאו זכרים להילחם מול נקבה. לאחר מכן ניתנה לכל אחד מהם בנפרד האפשרות לשהות במחיצת שתי נקבות, שאחת מהן הייתה הצופה בקרב. הזכר המנצח בילה זמן שווה עם שתי הנקבות, ואילו המפסיד העדיף את חברת הנקבה החדשה, ונמנע מזו שצפתה בתבוסתו.
יש מספר דוגמאות לשימוש בכלים בקרב דגים, אך הוא מוגבל בשל יכולתם לאחוז בכלים רק באמצעות פיהם. כמה מיני שפתוניים אוחזים בפיהם צדפות ומטיחים אותן כנגד סלע (המשמש כ"סדן") כדי לפצחן. התנהגות זו תועדה לראשונה בווידאו בשפתניב כתום-נקודות. הדג תועד מעיף חול כדי לחשוף את הצדפה, לוקח אותה בפיו ושוחה איתה לעבר סלע ספציפי המשמש לו כסדן, ומפצח אותה. דגי צלף משתמשים בזרם מים שהם מתיזים מפיהם כדי להפיל חרקים למים ולאכול אותם. הם לומדים, בעיקר מתצפית בפרטים מנוסים, להתאים את הכמות, העוצמה והזווית של זרם המים לגודל החרק ולמהירות וכיוון תנועתו.
יש מספר דוגמאות לשיתופי פעולה בין דגים, כולל בין דגים ממינים שונים, המעידות על גמישות מחשבתית ועל יכולת תכנון. בים סוף תועדו צמדים של דקר (roving coral grouper) וצלופח (ניבן ענקי) משתפים פעולה: כשהדקר מזהה טרף שמסתתר בנקיק שהוא לא יכול להגיע אליו, הוא מבקר לעיתים צלופח במחילת השינה שלו, ומנענע את ראשו בהזמנה לצאת יחד לציד, לעיתים תוך מחווה מכוונת לעבר המקום בו מסתתר הטרף. לעיתים הצלופח זוכה בטרף ולעיתים הדקר אוכל אותו כשהוא נמלט מהמחסה שהצלופח נכנס אליו. גם דגי דוקרן נמרי תועדו עושים זאת, והוכח שהם גם לומדים לפנות לצלופחים שנטו יותר לשתף איתם פעולה בעבר.
דגים יכולים ללמוד לבצע פעולות גם רק מצפייה באחרים מבצעים אותן. כך למשל, דגים יכולים ללמוד מסלול לאחר שעקבו אחר מנהיג מנוסה מספר פעמים. מחקר אחד אימן דגי גופי לשחות דרך חור שמסומן באדום ולהתעלם מחור שמסומן בירוק כדי להשיג מזון. כשצורף לקבוצה המאומנת דג חדש שלא אומן, הוא למד מהם לבחור רק בחורים האדומים – ודבק בכך גם כשנותר לבדו, וגם כאשר היה מזון זמין מעבר לחור הירוק. בטבע, דגי שונית ממשפחת הגממתיים לומדים בהיותם דגיגים, את הנתיבים המסורתיים מאתרי האכילה הלילית שלהם בריף לאתרי המנוחה המשמשים אותם במהלך היום. אם קבוצה של 10–20 דגיגים מסומנת ומושתלת באוכלוסייה אחרת מאותו מין, הדגיגים עוקבים אחרי המקומיים לאורך מה שעבורם הוא מסלול חדש. ואם לאחר יומיים מורחקים כל המקומיים – הדגיגים עדיין ממשיכים לדבוק במסלולים ובאתרי האכילה והקינון שלמדו מהם.
דגי נקאי מציעים שירותי ניקיון והסרת טפילים ל"לקוחות" (ממינים אחרים) בתחנות ניקוי. "לקוחות" יכולים להזמין ניקוי באמצעות מחווה גופנית אופיינית או פשוט באמצעות המתנה ללא תנועה ליד תחנת הניקוי. הם יכולים אפילו להסתדר בתורים בהמתנה לשירות. נערכו תצפיות ומחקרים רבים על תופעה זו (רבים מהם על נקאי אילתי) ומעריכים כי היא מעידה על יכולות קוגניטיביות מפותחות גם מצד הלקוחות וגם מצד ספקי השירות. למשל, "לקוחות" יימנעו מלהגיע לתחנת ניקוי בה ראו "שירות גרוע" – נקאי שאכל עור חי (ולא רק עור מת וטפילים) וגרם תגובת כאב ללקוח. נראה גם שהנקאים מודעים לכך – וחשוב להם לשמור על המוניטין הטוב של תחנת הניקוי שלהם – שכן נמצא כי הם עושים עבודה טובה וזהירה יותר ככל שיותר לקוחות ממתינים וצופים. נקאים עובדים לפעמים בצוותים זוגיים של זכר ונקבה, וכשהנקבה הקטנה יותר נושכת לקוח ומכעיסה אותו, הזכר רודף אחריה ו"מעניש" אותה על הפגיעה במוניטין של העסק. מחקר שפורסם ב-2019 אף מצא שדגי נקאי מסוגלים לזהות את עצמם במראה, יכולת שנחשבת כמעידה על מודעות עצמית, וזוהתה עד כה רק בקרב מינים מעטים של יונקים ועופות שנחשבים כאינטליגנטיים במיוחד.
מספר דגים תועדו במעבדות משחקים מיוזמתם, ככל הנראה רק לשם ההנאה שבכך. כך למשל, תועד דג-פיל משליך כדור אלומיניום קטן לצינור היוצא מפילטר האקווריום, מניח לזרם להדוף את הכדור ואז חוזר על הפעולה. גם אמנונים בשבי תועדו משחקים שוב ושוב בטלטול מדחום צף.
בעלי חיים נוספים
תוכים
במחקרים על תוכי מסוג אפרור אפריקני (Psittacus erithacus) הראתה החוקרת איירין פפרברג כי הוא מסוגל לספור, לזהות צורות, ואף להבין את מושג דמוי-אפס. בספר שיצא מטעם אוניברסיטת הרווארד ב-1999 שסיכם את מחקרה נכתב כי באחת מנסיעותיה, כשעזבה את התוכי אלכס, סימנה לו פפרברג באצבעותיה כמה ימים תיעדר. כשנעדרה יום אחד יותר מהמתוכנן, גילתה שהוא החל למרוט את נוצותיו.
כלבים וחתולים
בשנת 2010 התפרסם כי מדענים באוניברסיטת אוקספורד מצאו שהאינטליגנציה של כלבים התפתחה מהר יותר ולרמה גבוהה יותר, ביחס לאינטליגנציה של חתולים. ככל הנראה מוחו של החתול לא התפתח במהירות דומה לזו של הכלב בעקבות מיעוט אינטראקציות חברתיות של החתול עם הסביבה.
אנפית הבקר
אנפית נצפתה נוטלת במקורה פירורי לחם ומשליכה אותם למים כפיתיון לדגים. לכאורה, זה מעשה הדורש לא רק זיכרון ויכולת למידה, כי אם גם זיהוי סוגי המזון האכילים לדגים והבנת אורחות חייהם.
נמלים
צוות מחקר גרמני שווייצרי הראה כי נמלים מסוג נווטת מסוגלות לזכור כיצד לחזור למחילה שלהם גם כאשר אין סימנים סביבתיים היכולים לשמש לשם זיהוי המיקום. הנמלים עושות זאת באמצעות סכימה וקטורית של הצעדים שלהם (גודל וכיוון). המחקר שהתפרסם בכתב העת Science השווה נמלים שחזרו ממקום ההאכלה. במקום ההאכלה הותקנו לחלק מהנמלים תוספות המגדילות את הרגלים, לחלק מנמלים קוצרו הרגליים, וחלק אחר מהנמלים הושאר ללא שינוי. במחקרם החוקרים הראו כי הנמלים בעלות הרגלים המוגדלות העריכו יתר על המידה את המרחק שעליהן ללכת, והנמלים עם הרגלים המקוצרות העריכו הערכת חסר את המרחק.
עורבים
עורבים מניחים אגוזי מלך על כביש סואן וממתינים בצדי הדרך למשאיות שיפצחו אותם, מעשה המחייב הבנה מורכבת של הקשר בין סיבה למסובב.
הם יכולים להשתמש בכלים, לדוגמה במקרה שהתפרסם נצפה עורב אשר הוציא דבר מאכל מכוס ארוכה וצרה באמצעות קנה מכופף שהחזיק בפיו.
התברר מעל לכל ספק שבעלי חיים כמו עורבים ניחנים ביכולת המנטלית לשקר ולהונות. באחד המקרים נצפה עורב המתחזה למת ליד פגר של ארנבת. התחזותו גרמה ככל הנראה לעורבים אחרים להסיק מסקנה מוטעית שהפגר מורעל. משהסתלקו מהמקום, העורב המתחזה קם על רגליו ואכל את בשרה של הארנבת.
עורבים ניחנים באינטליגנציה רגשית, המתבטאת בניחום עורבים אחרים, עימם יש להם קשר בעל ערך, לאחר עימות. הניחום נעשה על ידי התנהגויות כמו מגעים עדינים או אכילה משותפת.
במחקר קטן הראו כי לעורבים שחורים יש יכולת תכנון ודחיית סיפוקים: הם למדו איזה פריט לבחור כדי לקבל פרס לאחר זמן מה ובמקום אחר ואף התגברו על פיתוי של סיפוק מידי על מנת לקבל פרס גדול יותר בעתיד. מחקר אחר הראה כי לעורבים יש יכולת לתפוס מספרים. הם למדו לזהות ייצוג של מספר בין 1 ל-4, כספרה או כצליל, ולקרוא מספר קריאות מתאים, אם כי נטו להתבלבל יותר במספרים גבוהים יותר. החוקרים הראו, על ידי מעקב אחרי הזמן שלקח לעורב להגיב, כי העורבים מתכננים את מספר הקריאות לפני שהם מתחילים בתשובתם, ולוקח להם זמן ארוך יותר לתכנן סידרה ארוכה יותר של קריאות.
דבורים
בשנת 2001 פרסמה קבוצת חוקרים בכתב העת Nature סדרת ניסויים המראה כי דבורים יכולות להבין חוקיות של דמיון ושוני על מנת למצוא אוכל. הדבורים ניצבו בפני צומת שבצד אחד שלה היה אוכל ובצד שני לא. לפני הצומת ובכניסה לכל אחת מזרועות הצומת היה סימן כלשהו. הדבורים הצליחו לחלץ את החוקיות שקובעת באיזו צומת יהיה אוכל על סמך דמיון או שוני של הסימן בכניסה לצומת לסימן לפני הצומת. החוקרים ווידאו כי אכן נלמדה החוקיות. ראשית הם אימנו את הדבורים לזהות את הזרוע הרלוונטית עם סימנים מסוג מסוים, למשל עיגולים בצבעים זהים אל מול עיגולים בצבעים שונים. לאחר מכן הראו שהם פעלו לפי החוקיות שנלמדה בצבעים גם כאשר הסימון לא היה כלל צבוע, אלא כלל פסים אנכיים אל מול מאוזנים. יתר על כן, הדבורים הציגו למידה חוצה חושים. הדבורים הצליחו ללמוד באמצעות צבעים חוקיות מסוימת, וליישם את אותה החוקיות על סימנים בריח זהה לעומת סימנים בריח שונה.
זיכרון מרחבי
בשנת 1985 חוקר בשם ג'יימס ל. גולד הראה כי לדבורים יש יכולת לשמור בזיכרון נקודות ציון במרחב, העוזרות להם לנווט את דרכם.
במחקר שפורסם בשנת 2003 הראו החוקרים כי הדבורים מסוגלות למדוד מרחקים. נמצא כי הדבורים עושים זאת באמצעות מדידה של קצב החליפה של הנוף על פני הרשתית שלהם.
ציפורים
ניווט
בשנת 2007 הראו חוקרים כי לציפורים יש יכולת של ניווט אמיתי, ולא רק למידה פשוטה של מסלולי נדידה. הדבר אומר כי הם יודעות להשתמש במצפן מבוסס שמש, ירח, כוכבים ושדה מגנטי אך גם במפות קוגניטיביות, גאוגרפיות או מגנטיות, לצורך הנדידה. החוקרים הדגימו זאת באמצעות הסטה משמעותית של הציפורים ממסלול נדידתם, 3700 ק"מ. הציפורים התחלקו לשלוש, קבוצה אחת, המשיכה בכיוון שבו היו אמורים לעוף אילולי היו מסיטים אותם. קבוצה זו הייתה קבוצת הציפורים הצעירות ביותר, שלא השלימו מעולם מחזור נדידה שלם. קבוצה שנייה חזרה לנקודת ההסטה ומשם המשיכה כרגיל, וקבוצה שלישית יצרה מסלול חדש בהתאם לנקודה אליה הן הוזזו.
העברת מידע בין פרטים ובין מינים
בשנת 2002 התפרסם מאמר בכתב העת Science של קבוצת מחקר שוודית. קבוצת המחקר הראתה העברת ידע בין פרטים לגבי טיב אזור מחיה לגידול צאצאים, בין ציפורים מסוג חטפית לבנת-עורף (Ficedula albicollis). החוקרים השוו בין קבוצות ציפורים: לקבוצה אחת הוספו ביצים לקן, לקבוצה שנייה נגרעו ביצים מהקן על ידי החוקרים, לקבוצה שלישית רק הוחלפו הביצים בביצים אחרות כביקורת, וקבוצת ביקורת נוספת הייתה כזו שלא התערבו בגידול כלל. בשנה לאחר מכן הגיעו יותר ציפורים לבית הגידול של הקבוצה לה הוספה ביצה לקן, הגיעו פחות ציפורים לבית הגידול של שתי קבוצות הביקורת, ועוד פחות ציפורים הגיעו לבית הגידול של הקבוצה ממנה נגרעה ביצה מהקן. מה שמדגים העברת ידע בין פרטים לגבי טיב בית הגידול.
באופן דומה למחקר על העברת מידע בין מינים הצליחו קבוצת חוקרים בשנת 2011 להראות כי ציפורים מסוג חטפית לבנת עורף מבוגרים מסוגלים ללמוד את טיב בית הגידול על סמך צפייה בכמות הביצים שיש לירגזים. ציפורים צעירות לא הצליחו לאסוף את המידע מהירגזים, והמניפולציה לא שינתה בצורה משמעותית את צורת הבחירה שלהם בבית גידול כזה או אחר.
אינטראקציות חברתיות
ישם מינים של ציפורים המטפילים קינים של ציפורים אחרות עם ביצים שלהם. דוגמה לציפור כזו היא פזאי הבקר (Molothrus). נקבת הפזאי נוהגת להטיל ביצים בקן של ציפורים אחרות כמו למשל בקינים של סבכון עצים (Protonotaria citrea). הרבה פעמים הביצים של המין הטפיל שונות משל המין המוטפל. לעיתים קרובות המין הטפיל פוגע בגידול הצאצאים של המין המוטפל ואפילו הורג את צאצאיו באמצעות דחיקת הגוזלים או הביצים מהקן. שאלה פתוחה בנושא זה היא מדוע המין המוטפל מטפל בכלל בצאצי המין הטפיל. מחקר שפורסם בשנת 2007 בכתב העת PNAS חשף יחסים חברתיים מורכבים בין פזאי הבקר לבין סבכון העצים. במחקר התגלה כי אם פזאי הבקר חושב שסבכון העצים פגע בביצים שלו, הוא תוקף את הקינים ופוגע באפשרות של סבכון העצים להעמיד צאצאים. ולכן גידול צאצאי הפזאי על ידי נקבות סבכון העצים משמש כדמי חסות, שבלעדיהם הוא מסתכן בפגיעה פיזית. לעיתים הפגיעה בעקבות אי תשלום דמי החסות תגיע שנה לאחר מכן, בהטלה הבאה.
תרנגול הבית
מחקר שנערך בשנת 2005, מצא כי תרנגולת הבית מסוגלת להפגין שליטה עצמית בציפייה לתגמול מאוחר יותר. על התרנגולות נערך ניסוי דומה למבחן המרשמלו - מהתרנגולות נדרש ללחוץ על כפתור על מנת לקבל מזון. תרנגולת שהייתה מוכנה לחכות 2–3 שניות לפני שלחצה, קיבלה כמות קטנה של אוכל. תרנגולת שחיכתה 22 שניות, קיבלה כמות גדולה הרבה יותר. בכתשעים אחוז מהפעמים, התרנגולות העדיפו לחכות. תפיסה מרחבית נטען כי תרנגולות מבינות קביעות אובייקט כלומר שהן מחפשות עצם במקום בו נראה לאחרונה בלי לראות אותו, תוצאות סותרות הושגו במחקרים בשאלה אם תרנגולות מסוגלות לחזות מיקום של עצם נע כשהוא יוצא משדה הראייה. התפיסה המרחבית נלמדת ומשתפרת כשהתרנגולת נחשפת לגירויים חזותיים בשבועות החיים הראשונים. המידע הסביבתי מעובד בצידו הימני של ההיפוקמפוס ולכן התרנגולת לומדת טוב יותר על סביבתה ממידע הנקלט בעין שמאל. באשר לאינטליגנציה חברתית, ניסוי שנערך באוניברסיטת בריסטול בבריטניה תוך שימוש במכשירי הדמיה, מצא כי תרנגולות מסוגלות להפגין אמפתיה כלפי תרנגולות אחרות וכלפי אפרוחיהן, וכי הן מגלות רמות מתח גבוהות יותר כאשר אפרוחיהן במצוקה. במהלך הניסויים התברר לחוקרים, שכל התרנגולות הראו באופן ברור תגובה גופנית והתנהגותית של עקה, כמו עליית טמפרטורת הגוף והערנות, הגברת קצב הלב וקריאות תקשורתיות, בתגובה למצוקת אפרוחיהן. במחקר בריטי נוסף לא נמצאו ראיות לכך שלתרנגולות יש העדפה לשכנותיהן בלול, העשויה ללמד על קשרי חברות ביניהן.
היבטים תאורטיים
לפי הגישה האקולוגית קיימות מעין "אינטליגנציות מרובות" בבעלי חיים, שאותן יש לבחון בהקשריהן הספציפיים, ואין למתוח קו ישר בין יכולות מוגדרות לבין אינטליגנציה כללית. ציפורים מסוימות היודעות לנדוד בצורה מדויקת על פני מרחקים עצומים כנראה לומדות מפות כוכבים, לכאורה כישרון מזהיר, אך השימוש בו מצומצם לעניין הנדידה בלבד. קיימות צרעות היודעות להשתמש בסימני דרך כדי לאתר את הקן, אך אם מתערב צד שלישי ומזיז את הסימנים ממקומם, אפילו מעט, הן חגות על עקבותיהן ללא תועלת.
לפי גישה מגבילה זו, השוואה והקבלה בין בעלי חיים שונים ובין כישרונות שונים של אותו בעל חיים הן כמעט חסרות טעם. אף על פי כן חוקרים רבים סבורים, בעקבות צ'ארלס דרווין, שיש מקום לערוך השוואות בעולם החי, לפחות בין בעלי חיים קרובים אבולוציונית.
הביהביוריזם נתן פתח להשוואה בין מנגנוני לימוד המשותפים לכל היצורים החיים, אם כי מורכבותם משתנה, כשעמד על קיומה של מערכת למידה בסיסית בבעלי החיים. המנגנון הביהביוריסיטי קיים אפילו בחולדות ובעכברים ומבוסס על התניה קלאסית והתניה אופרנטית. המחקר החדש הוכיח שהלמידה באמצעות התניות אינה טכנית ונסיבתית, אלא מכילה מרכיבים הכרתיים ברורים. למשל, לא כמות ההצמדות בין לחיצת דוושה לבין קבלת מזון קובעת האם החיה תלמד ללחוץ על הדוושה, אלא יכולת הלחיצה לנבא מזון, כלומר אחוז הפעמים שבהן השימוש בדוושה אכן גרר תגמול באוכל.
לפי תאוריות הנביעה (Emergence) (הנקראת גם תאוריית תל הנמלים) על פיה אינטליגנציה נובעת מאוסף של יחידות חשיבה לא אינטליגנטיות הפועלות יחד על פי אסופת כללים פשוטה, כך של"תל נמלים" כקבוצה ישנה אינטליגנציה, הרי שיש לדבר גם על עדרי חיות.
בשנים האחרונות החלו לבדוק את דרכי הבדיקה עצמן, והובעה ביקורת רבה על השיטות האתנוצנטריסטיות המניחות כי "נלמד" את החיה הנבדקת להגיב תגובות אינטליגנטיות בשיטות אנושיות, ונבדוק את תגובתן בעיניים אנושיות. מקרהו של התוכי אלכס מפורסם בעניין זה. התוכי לא הצליח ללמוד משימה מסוימת ונכשל בה שוב ושוב, למרות שקיבל הדרכה טובה פעם אחר פעם. ואז צפה בסטודנטים המבצעים את המשימה. על ידי חיקוי פעולותיהם הצליח להבין את המשימה, ובעקבות זאת צלח את המבחן בהצלחה טובה יותר מהנבחנים האנושיים.
ראו גם
הנס החכם
פול התמנון
מרי מידג'לי
לקריאה נוספת
ברוך נבו, אינטליגנציה אנושית - כרך ב'. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
זאב ונדב לוי, אתיקה, רגשות ובעלי חיים. הוצאת ספרית פועלים והוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה
צבי ינאי, בעקבות המחשבות. הוצאת פואטיקה (1994).
קישורים חיצוניים
שי שמש וג'יימי שפירו, דולפינים מדברים, באתר מדע גדול, בקטנה, 6 באוקטובר 2018
אינטליגנציה בדולפינים, מתוך אתר Whales on the Net
הערות שוליים
* | 2024-08-09T07:06:59 |
נימים | הפניה נים (כלי דם) | 2007-01-19T17:15:37 |
בקעת הירדן | טקסט=|ממוזער|411x411 פיקסלים|בקעת הירדן: בעיקרה מאזור ימת הכנרת, אל ים המלח, ומשם דרומה עד לים סוף
בקעת הירדן (לעיתים מכונה בקיצור "הבקעה"; בערבית: وادي الأردن, וַאדִי אַל-אֻרְדֻן) היא חלק מן הבקע הסורי-אפריקני המשתרע לאורך נהר הירדן ממקורות הירדן ועד לים המלח.
הבקעה צרה וארוכה וגובלת בערבה בדרום, בהרי אדום והרי מואב במזרח שבממלכת ירדן, בהמשך במזרח-בגולן, בבקעת הלבנון בצפון, בגליל, וביהודה ושומרון במערב.
בחלק הירדני של הבקעה חיים 85,000 תושבים. בחלק שבשליטת ישראל ובניהול הפלסטינים יש כ-65,000 פלסטינים תושבי נפות יריחו וטובאס כ-20,000 בעיר יריחו. כמו כן קיימים למעלה מ-25 יישובים קהילתיים בהם מתגוררים כ-15,000 ישראלים, מהם 6,500 במועצה אזורית בקעת הירדן והיתר בעמק בית שאן ובמועצה אזורית עמק הירדן.
גאולוגיה
בקעת הירדן היא חלק מהבקע הסורי אפריקני, שבר גאולוגי הנמשך החל מהרי הטאורוס שבטורקיה ועד לנהר זמבזי שבאפריקה.
באשר לתהליך היווצרות בקע זה חלוקות הדעות. בעבר הייתה מקובלת ההנחה שהבקע נוצר כתוצאה מתנודות טקטוניות אנכיות, אולם קיימת סברה לפיה תנועות אופקיות גרמו להיווצרותו, שכן זהו תפר בין שני לוחות טקטוניים, ונמצא כי הצד המזרחי של הבקע נע צפונה יחסית לצד המערבי. הוכחה לכך ניתן לראות בעובדה שסוגי הסלעים משני צדי הבקע אינם זהים, לעומת זאת נמצאו שכבות סלע זהות בצד המזרחי במרחק קבוע של 110 ק"מ צפונה לאלו שבצד המערבי. לדוגמה: בצפון בקעת הירדן נובעים מעיינות חמים באזור חמאם אל-מליח מתוך סלעי גיר וחוואר צהוב מתקופת היורה, והם דומים לגיר ולחוואר שנמצאו באזור מג'דל שאמס לרגלי החרמון, שנמצא בצד המזרחי של הבקע במרחק 110 ק"מ צפונה משם. לעומת זאת סלעי היורה שנחשפו בנחל יבוק, בערך מול ואדי מאליח ממזרח לירדן, מורכבים מגיר חול וחרסית ושונים מהגיר הקשה ומהחוואר שבוואדי מאליח ובחרמון. כמו גם הנחושת של תמנע, שנמצא כמוה גם בפונון, מזרחית לירדן, במרחק 110 ק"מ צפונה.
כיום נמדדת תזוזה קבועה של כס"מ אחד בשנה בצד המזרחי יחסית למערבי. כמו כן נמדדת פעילות טקטונית רבה וחזקה יחסית, ומוקדי הרעשים האחרונים שהורגשו בישראל היו לאורך השבר.
במשך כשלושה מיליוני השנים האחרונות מילאו כמה גופי מים חלקים שונים של הבקעה. בסוף תקופת הפליוקן חדרה אל הבקע לשון ים מן הים התיכון דרך עמק יזרעאל, עובדה המסבירה את הימצאותם של משקעי מלח, גיר וגבס בכמות גדולה בבקע. לאחר שנקטעה לשון הים נותר אגם לא גדול, אגם עובדיה, שמימיו היו מתוקים. מתקופה זו קיימים ממצאים של רכיכות במשקעים של ימות מראשית תקופת הפליסטוקן.
עקב שינוי אקלים ותוספת לחות בשלהי הפליסטוקן נוצרה בבקע ימה מלוחה גדולה מהכנרת עד חצבה הנקראת "ימת הלשון" שבשיאה הגיעה לגובה 180 מ' מתחת לפני הים. בתקופת התייבשותה שהחלה לפני 25,000 שנה, נוצר מישור כיכר הירדן (ע'ור) שבתוכו התחתר נהר הירדן ויצר את מישור ההצפה שלו הנקרא גאון הירדן (זור). לפני 15,000 שנה הצטמקה הימה סופית והשאירה אחריה את הכנרת ואת ים המלח.
טופוגרפיה
חתך לרוחב הבקע מציג מבנה כללי של שתי מדרגות: התחתונה היא מישור ההצפה של הירדן הנקרא "גאון הירדן" (זור בערבית) שרוחבו הממוצע הוא 1,200 מטר אך במקומות רבים הוא מצטמצם ל-500 מטר ואף פחות. והעליונה היא "ככר הירדן" (ע'ור) בה ממוקמים היישובים ושטחי החקלאות, ובה עובר כביש הבקעה (מס' 90). מבנה זה קיים בשני צידי הירדן, אלא שבצד המזרחי (הירדני) השטח לרוב רחב יותר, משום שהנחלים ממזרח גדולים יותר ונושאים סחף רב יותר אל הירדן. בין הע'ור לזור ישנם מדרונות תלולים שגובהן 15–25 מ' בצפון ועד 40 מטר ויותר בדרום, ובתוכן ישנו אזור של בתרונות שרוחבו מ-1 ק"מ בצפון עד 3 ק"מ במרכז הבקע, באזור שפכו של נחל יבוק ממזרח, ומשם ודרומה הוא הולך וצר.
ממערב לכיכר הירדן (ע'ור) מתרוממים המדרונות המזרחיים של הרי השומרון בשיפוע ממוצע של כ-4 מעלות, אולם ישנם קטעי שטח בהם מגיע השיפוע עד 15 ואף 20 מעלות. בגזרה הצפונית קיימות מספר פרצות טופוגרפיות כאשר העמוקה שבהן היא הגראבן (פרוזדור טקטוני) של נחל תרצה (ואדי פאריעה) ופרצות נוספות הן ביקעת טמון וואדי מאליח באזור מחולה, ובגבול הצפוני נחל בזק (ואדי שובש). פרצות אלו מכתיבות את כווני הדרכים מגב ההר לבקע.
בדרומו ובמרכזו המדרון מהשומרון לבקע רצוף ובקושי מאפשר מעבר בכיוון מזרח-מערב.
גופי המים
שמאל|ממוזער|250px|נחל תרצה באזור הג'יפתליק
שמאל|ממוזער|250px|אחד ממעיינות פצאל בנחל פצאל
מצפון לדרום:
מקורות הירדן: ארבעה נחלים מתאחדים ליצירת נהר הירדן: נחל שניר, נחל חרמון, נחל דן ונחל עִיּוֹן.
נהר הירדן שמצפון לכנרת
אגם החולה
הכנרת
ירמוך ונחל תבור
הירדן שמדרום לכנרת
הנחלים המתנקזים אל הירדן דרומית לכנרת:
נחל בזק - נחל אכזב. מפריד בין השומרון המזרחי לרכס הגלבוע. אורכו כ-10 ק"מ. יורד מאזור הכפר רבא לכיוון צפון מערב ופונה מזרחה ב"ברך". שטח אגן הניקוז 40 קמ"ר. יוצא לבקע באזור "הקו הירוק".
ואדי חשנה - מתחיל מצפון לתיאסיר, יורד לצפון מזרח אל הכפר ברדלה צפונית למחולה.
נחל מלחה או ואדי אל מאליח - מתחיל מצפון מערב לטובאס, אורכו כ-20 ק"מ, אגן ניקוז בשטח של 90 קמ"ר, יוצא לבקע בין מחולה לשדמות מחולה, בנחל זורמים מי מעיינות מלוחים הנובעים בחמאם אל-מליח ובעין ג'מאל.
נחל יבוק
ערוצי רכס אום זוקה - אלו מספר נחלים קצרים היורדים בתלילות מאום זוקה לבקע. בהם יש קניונים קטנים אך יפים, כמו ואדי פיראן ונחל תלכיד.
ואדי דורה אבו סידרה - אורכו מטמון עד מרג' נעג'ה (ליד ארגמן) 21 ק"מ. מנקז את בקעת טמון ועובר בדרכו לדרום מזרח ליד המושב רועי. אגן ניקוז בשטח של 60 קמ"ר.
260px|ממוזער|עין קלט, סמוך ליריחונחל תרצה (ואדי פאריעה) - הגדול בנחלים המנקזים את מזרח השומרון. אורכו כ-40 ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו הוא 300 קמ"ר. הנחל מתחיל מזרחית לשכם בבקעת בית דג'ן ונמשך צפונה, שם הוא נקרא ואדי עזמוט ואחר כך ואדי בידא. באזור עינות בידאן שעל כביש שכם - גשר אדם (כביש 57) הוא פונה מזרחה בתוך בקע טקטוני, ולמעשה בנקודה זו הוא משלים הקפה של הר כביר במעגל ובזה הוא מנקז את כל מורדות ההר. 3 ק"מ מזרחית לשם נשפך אליו יובל המושך מים ממעיינות פריעה, אל הבקעה הוא יוצא באזור הג'יפתליק. לפני שהוא נשפך אל הירדן, באזור בתרונות החואר הוקמה על ידי אגודת המים של המועצה האזורית בקעת הירדן מערכת מאגרי מים גדולה ומשוכללת לתפיסת מי השיטפונות, מי המאגרים משמשים להשקיית שטחי החקלאות של היישובים באזור. את מי הנביעות הזורמים בנחל תופסים החקלאים הפלסטינים להשקיית שדותיהם שלאורך הנחל, בעיקר באזור הג'יפתליק.
ואדי אל אחמר - הנחל מתחיל מדרום לכפר בית דג'ן נמשך לדרום-דרום מזרח ובבקעת גיתית - מכורה פונה לדרום, וצפונית למעלה אפרים חוזר ופונה לדרום מזרח בקניון קצר בסלע גיר. אורכו כ-20 ק"מ ומנקז שטח של 105 קמ"ר.
נחל פצאל - באורך 11 ק"מ, במוצאו אל מישור הבקעה מתחבר אליו ואדי רשאש, בסמוך לעינות פצאל. אגן הניקוז של שני הואדיות הוא 32 קמ"ר. בוואדי רשאש נובע עין רשאש.
ואדי מלחה הדרומי - נחל המנקז אליו מספר נחלים קצרים ותלולים של 5–7 ק"מ כל אחד. אל עבר ביצות מלחה. השטח המנוקז המשותף הוא 40 קמ"ר.
נחל ייט"ב (ואדי עוג'ה) - מתחיל בהר בעל חצור, יוצר מעוק עמוק מזרחית לבקעת סמיה, אורכו כ-13 ק"מ ושטח אגן הניקוז הוא 70 קמ"ר. לאורך הנחל נובעים שני מעיינות גדולים: עין סמיה ועין עוג'ה.
צפון ים המלח
אספקת המים
מפעל אספקת המים בקעת הירדן של חברת "מקורות" נועד לספק מים לתושבים היהודיים בבקעת הירדן. המפעל עצמאי ואינו קשור למערכת הארצית וכולל 44 בריכות, 28 קידוחים ו-28 תחנות שאיבה. ההפקה השנתית עומדת על 31,500 מיליון מ"ק.
לפי אתר החברה: "התנאים הטופוגרפיים באזור קשים ביותר – העברת מים מרום של 400 מטרים מתחת לפני הים עד לרום של 800 מטרים מעל פני הים, האקלים הקיצוני במיוחד, 45 מעלות בקיץ, וכן התנאים הביטחוניים הבעייתיים באזור עקב המגע עם אוכלוסייה עוינת יצרו אתגרים רבים בפיתוח מפעל אספקת המים".
מאגר תרצה בשפך נחל תרצה לנהר הירדן הוא אחד ממאגרי המים החשובים בבקעת הירדן. יפה רזיאל כותבת כי :"מדובר בשלושה סכרים מדורגים ... העליון מבין המאגרים משמש לשיקוע הבוץ והסחף, האמצעי לשאיבה לאחר הגשם והתחתון לתיירות בלבד - כבריכת חורף. מן המאגר האמצעי שואבים את המים למאגר מלאכותי הממוקם על גבעה קרובה, ולמאגר זה מחובר צינור המים של בקעת הירדן, שנועד להשקיית גידולי השדה".
אקלים
האקלים בבקעת הירדן הוא חם מאוד ויבש. קיים בו אפקט מדבר צל גשם, כלומר האוויר המגיע אליו מתחמם במהלך ירידתו לבקע וההרים התוחמים את הבקע מונעים חדירה של אוויר אחר. מבחינת האקלים דרומו של הבקע מהווה למעשה את ההמשך של מדבר יהודה.
הצומח
שמאל|ממוזער|250px|שיזף מצוי
הצומח בבקע מחולק לרצועות אורך על פי ההבדלים בסוגי הסלע, האקלים, הגורם האנושי והתבליט של רצועות אלו.
כללית, ככל שהאזור מזרחי יותר, עולה אחוז האלמנטים הסהרו-ערביים ויורד אחוז האלמנטים הים תיכוניים בצמחייה.
המדרגה העליונה
במורדות השומרון המזרחיים בהם עובר כביש אלון והיישובים מכורה גיתית ומעלה אפרים (בגובה 300–400 מ'), דרומה יותר המדרגה גבוהה יותר ובה נמצאים היישובים כוכב השחר ורימונים (660 מ').
באזור זה שולטים שיחים ובני שיח המאפיינים בתות ספר ים תיכוניות כגון סירה קוצנית וקידה שעירה הפורחת בחודש מרץ בפריחה צהובה וריחנית. כמו כן מכסים את השטח חד שנתיים ורב שנתיים, ביניהם שלהבית קצרת שיניים וקיפודן מצוי, ובמקומות המסולעים געדה מצויה, כתלה חריפה, ולענת המדבר. וגאופיטים כמו חצב מצוי ועירית גדולה. בין הדגניים נמצא שיבולת-שועל מצויה, בן שעורה מצוי, ברומית מאוגדת, שעורת התבור, מלעניאל מצוי וחיטת הבר. פה ושם ניתן לראות עצים בודדים כמו אלה אטלנטית וחרוב מצוי.
אזור כפיפת השכבות
מדרונות הקירטון הפונים מזרחה ונופלים עד למישור הבקעה, והערוצים החוצים אותם.
כמות המשקעים של 150–200 מ"מ והגיר הקשה גורמים לתפוצה רבה של רותם המדבר וצומח סלעים כמו געדה מצויה וכתלה חריפה. כמו כן מצויים כאן קידה שעירה, אוג קוצני וקיצנית צפופת עלים. בדרום מופיע צומח מדברי כמו זוגן השיח וערטל מדברי (בסביבות נחל פרת).
מזרחית לשכבות הגיר הקשה מצויות גבעות קירטון נמוכות ומפאת כמות המשקעים הקטנה ( 200-300 מ"מ) נמצא כאן מלחית אשונה ונואית קוצנית, וגם אוכם מדברי. בתוך הערוצים ניתן למצוא מינים נדירם כמו לבנה רפואי בוואדי עוג'ה, ובואדי קיס הנשפך אליו פורחת בתחילת החורף חלמונית גדולה.250px|ממוזער|שמאל|מיצג בקעת הירדן ב"מפגש הבקעה"
הבקעה
המישור שבין גבעות הקירטון לבין ביתרונות החואר. חלק ממנו משמש לחקלאות ולמרעה.
במישור זה קרקע מלוחה והשיח המסוגל להתקיים כאן בזכות שורשיו העמוקים הוא מלחית אשונה, ואתו מינים חד שנתיים כגון חיעד ספרדי, עדעד תכול, מלחית עדינה ואספרגולריה דו אבקנית, וליד יריחו אהל מצוי.
במוצאי הנחלים נמצא עצים כמו שיזף מצוי ובדרום זקום מצרי ותפוח סדום.
מזרחית לפצאל מצויה מלחה שבה צומח מלחות: השיחים מלוח קיפח, ימלוח פגום ומיני אוכם. בני שיח כמו בן מלח מכחיל, ועצי אשל. מן העשבוניים נזכיר עדעדית משובלת עדעד הביצות ועדעד מאובק. מצוי כאן גם טפיל בשם טופל אדום.
באזור זה קיימת חורשת סלוודורה פרסית בגבולה הצפוני של תפוצתה.
בנאות המדבר קיימים זקום מצרי, מורינגה רותמית, פתילת המדבר הגדולה, סולנום החדק, בלוטנית אפריקנית ועוד.
ככר הירדן (ע'ור)
שולט כאן צומח של אדמות מלוחות בתנאי יובש: מצפון לארגמן שיחים כמו מלחית אשונה ומלוח קיפח, ודרומה יותר מלחית קשקשנית ואוכם ארץ ישראלי. בדרום הבקעה לעיתים אין כל צומח על הבתרונות עקב היות האזור יבש וצחיח, אך בשנים גשומות מופיעים בחורף חד שנתיים כגון אספרגולריה דו אבקנית, חיעד ספרדי, אהל מצוי, מלעניאל מצוי, לחך סגלגל, גרגרנית כוכבנית, אהרונסונית פקטורובסקי ועוד. ובתוך הערוצים מופיעים השיחים שהוזכרו.
גאון הירדן (זור)
זהו בית גידול לח ומלוח, לאורך הירדן גדלים בצפיפות עצים כמו צפצפת הפרת ואשל היאור. פה ושם ישנן נביעות מים מלוחים ולידם סמר ימי וקנה מצוי. בשטח מלחות שגדלים בהן בן מלח מכחיל ומיני אוכם.
החי
250px|ממוזער|אורחת גמלים בבקעת הירדן
מבין היונקים אוכלי העשב ניתן לראות עדרים של צבאים בכל חלקי הבקעה,
וגם הדורבן נפוץ בכל השטח. בגאון הירדן נמצאים גם חזירי בר, במקומות מסולעים מושבות של שפני סלע, וארנבות ישנן באזור כביש אלון ובביצת מלחה.
מבין הטורפים שכיח השועל בכל השטח, וכן זאבים וצבועים במידה מועטה יותר. בגאון הירדן ניתן למצוא חתול ביצות, גירית מצויה תן וסמור. בביצת מלחה נמצא קרקל ונמייה. ובאזור כביש אלון נמצא דלק. נמרים נצפו פעמים בודדות בביצת מלחה ובעין סמיה.
היסטוריה
באזור בקעת הירדן נמצאו מספר אתרים פרה-היסטוריים ובהם אתר מהתקופה הנאוליתית שהתגלה בסמוך לגלגל וכן בסמוך ליריחו, מספר אתרים מהתקופה הכלקוליתית נמצאו בבקעת פצאל וכן מהתקופת הברונזה הקדומה. המחקרים מעידים כי בקעת הירדן הייתה מרכז התיישבותי חשוב והופיעו בה לראשונה טכנולוגיות חדשות כגון הלהב הכנעני וכן קיימת בה עדות לראשית תופעת העיור בארץ ישראל.
בספר יהושע מוזכר גלגל כמקום דרכו נכנסו בני ישראל אל ארץ ישראל. במחקרים עדכניים נמצאו מספר אתרים דומים ותכליתם ממשיכה להיחקר. בקעת הירדן מזוהה עם נחלות שבטי יהודה, גד, ראובן, מנשה ובנימין.
בתקופת בית שני נבנו באזור מספר מבצרים-הצפוני והחשוב שבהם הוא מבצר אלכסנדריון בפסגת הסרטבה. במהלך המרד הגדול, לאחר דיכוי המרידה בגליל, הצבא הרומי ערך מסע כיבושים במישור החוף ובהמשך התקדם דרך בקעת הירדן אל פראיה שהייתה ממוקמת בעבר הירדן המזרחי. לאחר כיבוש אזור בקעת הירדן, הכוחות הרומיים נערכו לכיבוש ירושלים, כאשר עדיין נותרו כיסי התנגדות במצדה ובמכוור שהחזיקו מעמד גם לאחר נפילת ירושלים. לאחר דיכוי המרד, הצבא הרומי המשיך להחזיק מחנות באזור בקעת הירדן.
בתקופה הרומית המאוחרת נקשר נהר הירדן עם עליית הנצרות כמקום שבו לפי האמונה הנוצרית פעל יוחנן המטביל. במהלך התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל נכבשה על ידי המוסלמים מידי הביזנטים ומנזרים רבים ננטשו אך בבקעת הירדן חלק מהמנזרים המשיכו לפעול. בניגוד לתקופת שגשוג שהאזור ידע במהלך התקופה המוסלמית, בעקבות קושי של השלטון העות'מאני לשמור על הביטחון באזורי הספר ובשל קרבת הבקעה למדבר, האזור סבל מהזנחה ופשיטות של שבטים נודדים-האחרונה שבהם בקיץ 1947.
בשנת 1033 התרחשה רעידת האדמה בבקעת הירדן (1033), שגרמה להרוגים רבים ולנזק כבד.
ניסיונות לחידוש ההתיישבות היהודית באזור הבקעה החלו עוד בתקופת התקופה העות'מאנית בארץ ישראל אך הוכתרו בהצלחה רק בתקופת המנדט הבריטי, כאשר הוקם קיבוץ בית הערבה על אדמות הזיכיון של חברת האשלג בים המלח. לאחר אישור תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר הקיבוץ נותר מחוץ לגבולות המדינה היהודית ולמחרת הכרזת המדינה ניתנה הוראת פינוי לקיבוץ.שמאל|ממוזער|250px|אנדרטת הבקעהמ-1948 ועד 1967 הייתה הבקעה תחת שלטון ירדן.
במלחמת ששת הימים נכבשה הבקעה על ידי ישראל, והיא הקימה בה יישובים חקלאיים, לפי תוכנית אלון. לאחר המלחמה החל באזור מאבק מתמשך במחבלים פלסטינים שחדרו דרך הגבול עם ירדן, שבעקבותיו הבקעה קיבלה את הכינוי ארץ המרדפים. בעקבות פעילות חטיבת הבקעה ולאחר שהצבא הירדני החל לפעול ביד חזקה כנגד המחבלים, השקט חזר.
בעקבות הסכם אוסלו בשנות ה-90, הוכרזו קרוב ל-90% משטחי הבקעה כאזורים בשליטה ישראלית מלאה (שטחי C). שטחים אלו מהווים כ־40% מכללי שטחי C.
התיישבות ישראלית
ממוזער|250px|דחפור D9 משוריין של צה"ל עם מגוב רציף מפנה מוקשים בבקעת הירדן.
החלק בין נהר הירדן לבין המורדות המזרחיים של יהודה ושומרון נכבש על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, והוקמו בו יישובים חקלאיים על פי "תוכנית אלון" בהתאם לתפיסה הביטחונית שמיקום היישובים הוא שיסמן גבולות בני הגנה ושמקומה הגאוגרפי של ירושלים, על מנת שתתפקד כבירה, במרכז הארץ ולא בגבולה המזרחי. יגאל אלון התווה תוכנית שעל פיה תוקם שדרה כפולה של יישובים בבקעה: קו יישובים אחד יימתח לאורך כביש הבקעה והאחר לאורך ציר שנקרא על שם תוכניתו "כביש אלון" במדרונות מזרח השומרון. התוכנית הביאה להקמת יישובים בעלי אופי חקלאי בבקעת הירדן.
גם האדריכל אברהם וכמן פרסם את אסטרטגיית ההתיישבות בבקעת הירדן שנקראת "תוכנית השדרה הכפולה" והגישה לשר ישראל גלילי. על פי תוכניתו זו בקעת הירדן כלולה בשטח השידרה המזרחית של מדינת ישראל מהחרמון בצפון, דרך בקעת הירדן ועד הערבה, אילת ואופירה.
שמאל|ממוזער|250px|שדמות מחולה
היישובים הוקמו בשלושה שלבים:
1967–1970: הקמת ארגמן, גלגל, מחולה, משואה וקליה ולאורך כביש הבקעה.
1971–1974: תחילת יישוב השדרה המערבית: בקעות, גיתית, מצפה שלם, חמרה, פצאל וייט"ב.
1975–1999: עיבוי שני צירי ההתיישבות: בית הערבה, ורד יריחו, יפית, מבואות יריחו, מכורה, מעלה אפרים, נעמה, נערן, נתיב הגדוד, רועי, שדמות מחולה, תומר והיאחזויות הנח"ל אבנת, אלמוג, חמדת, משכיות, ורותם.
במרץ 2011 ביקר ראש הממשלה בנימין נתניהו בבקעת הירדן והכריז שבכל הסדר עתידי תהיה נוכחות ישראלית בבקעת הירדן. נתניהו הוסיף ש"קו ההגנה של ישראל מתחיל בבקעת הירדן", אם הקו הזה ייפרץ יהיה ניתן להעביר טילים ליהודה ושומרון ומשם לירות על חיפה ותל אביב. בין 2016 ל-2018 הוקמו בבקעה מספר מאחזים בלתי חוקיים ובהם המאחז בתחומי שמורת הטבע אום זוקא. הקמת המאחזים הבלתי חוקיים הביאה לגידול ניכר בעימותים עם פעילי זכויות אדם ולהקמתה של "קואליציית הבקעה".
אוכלוסייה
שמאל|ממוזער|250px|נערן
באזור בקעת הירדן חיים כ־65,000 פלסטינים וכ־25,000 ישראלים יהודים, מהם 14,800 ביישובי המועצה אזורית עמק הירדן, בצפון הבקעה, ו-8,800 בהתנחלויות במועצות האזוריות ערבות הירדן ומגילות השייכות למחוז יהודה ושומרון וכ-1,400 במועצה המקומית מעלה אפרים שהיא המועצה המקומית בעלת מספר התושבים הקטן ביותר בישראל.
קצב גידול האוכלוסייה בשנות האלפיים איטי באופן יחסי בשל חוסר הוודאות המדיני אשר לעתיד האזור. עם זאת ניכרת יציבות בגידול היישובים בעיקר בגוש הצפוני - היישובים הדתיים מחולה, שדמות מחולה, חמדת ורותם, לקראת סוף העשור השני של המאה ה-21, קצב גידול האוכלוסייה החל לגדול בקצב מוגבר עם הקמת מאחזים חדשים והסדרת היישוב מבואות יריחו ב-2019, וב-2021, כמות התושבים חצתה את ה-6,000.
יישובים פלסטיניים
בתקופת השלטון הירדני 1948–1967 יושבו בבקעה עשרות אלפי פליטים פלסטינים. ב-1961 מנתה יריחו 10,441 תושבים, והבקעה כולה 64,000 תושבים, רובם פליטים. במלחמת ששת הימים ברחו עשרות אלפי פלסטינים אל מעבר לנהר הירדן, והבקעה התרוקנה ממרבית תושביה. בין היישובים הפלסטינים בבקעה: יריחו, פארעה אל-ג'יפתליק, עקבת ג'בר, עוג'ה א-תחתא, ברדלה, עין אל-בידה, פסאיל, זובידאת, מרג' נאג'ה, באב אל נקב, אל-עקבה, אבזיק וח'רבת חומסה.
חלקים מערביים
בקעת הירדן המערבית שבשלטון ישראל מתחלקתעל פי מפת המרכז למיפוי ישראל לארבעה חלקים (מצפון לדרום):
עמק בית שאן
בקעת צרתן
בקעת פצאל
בקעת יריחו
חלקים מזרחיים
בקעת הירדן המזרחית שבשלטון ירדן מתחלקת ל-12 חלקים (מצפון לדרום):
1.ע'ור פרעה
2. ע'ור ו'חדנה
3. ע'ור בלוינה
4. ע'ור אבו עוביידה (עמק סוכות)
5. ע'ור אל מסעיד
6. ע'ור דמיה (אדם)
7. ע'ור אל כתר
8. ע'ור כביד
9. ע'ור נמרין
10.ע'ור אל כפרין
11. ע'ור אל רמה
12. ערבות מואב
ראו גם
כיכר הירדן
עמק הירדן
לקריאה נוספת
צבי אילן, בקעת הירדן ומדבר שומרון, הוצאת עם עובד, תשל"ג
יהושע בן אריה, עמק הירדן התיכון, תשכ"ה
לי כהנר, ארנון סופר ויובל כנען, עתיד בקעת הירדן: השארתה בריבונות ישראלית - השיקולים בעד ונגד, הקתדרה לגאואסטרטגיה ע"ש ראובן חייקין, אוניברסיטת חיפה, פברואר 2006
לפאתי מזרח, בקעת הירדן, ארבעים ושלוש שנים להתיישבות היהודית החדשה בבקעת הירדן, 1968-2011
הירדן הדרומי מנחל בזק עד ים המלח סקר, ניתוח והערכה של טבע, נוף ומורשת האדם, מכון דש"א 2018
קישורים חיצוניים
היסטוריה ומחקר ארכאולוגי, באתר תיירות בקעת הירדן, המועצה האזורית בקעת הירדן
הערות שוליים
*
קטגוריה:ארץ ישראל: אזורים
ירדן
קטגוריה:נהר הירדן | 2024-07-31T08:27:54 |
מארכסיזם | REDIRECT מרקסיזם | 2005-06-10T18:48:14 |
שיער | ממוזער|180px|שיער קלוע בצמות
ממוזער|250px|אנטומיה של השיער
אחוז האנשים באוכלוסייה ששיערם אינו שחור באירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון, בתקופות דלות הגירה. על פי האנתרופולוג פיטר פרוסט, 2006.300px
שיער הוא שם כולל לשיערות שצומחות על הראש ועל שאר הגוף. כל שערה היא סיב עשוי חלבון (פילמנט), הצומח מזקיק המצוי בשכבת הדרמיס דרך שכבת האפידרמיס שבעור. השיער (כולל פרווה או צמר) מצוי בבעלי חיים ממחלקת היונקים בלבד. בבעלי חיים ממחלקות אחרות מצויות רקמות הדומות לשיער על הגפיים (בעיקר פרוקי-רגליים), אולם הן אינן מוגדרות כשיער.
השיער עשוי בעיקר מקרטין, שהוא סוג של חלבון, ממספר מינרלים (בעיקר אבץ, צורן, ברזל וכלור), וויטמינים כגון ויטמין A ומספר ויטמינים מקבוצת B. שיער הוא סוג של כְּסוּת, תוספת חיצונית בגופם של בעלי חיים בעלת מרכיבים דומים אך מבנה אחר. דוגמאות לאינטגומנט הן ציפורניים אצל טורפים, קרניים ופרסות אצל בהמות.
תפקידי השיער
לאורך האבולוציה משמש השיער לתפקידים שונים:
בלימת זעזועים והגנה על המוח והגולגולת.
שמירת חום הגוף באמצעות כליאת שכבת אוויר מבודדת הקרובה לעור.
הרחקת עצמים זרים וחיידקים מפתחי הגוף (ריסים, שערות תעלת האוזן, איברי המין, שפם, שערות האף ועוד).
הגנה מפני קרינת השמש (שיער הראש באדם).
הרחקת נוזלים והפרשות (גבות).
נידוף זיעה (שיער בית השחי)
תפקיד תקשורתי וסמלי, למשל הופעת שיער הערווה ובית השחי באדם מסמלים בגרות מינית, וגבו המעוטר בפרווה כסופה של זכר הגורילה הדומיננטי הוא סמל לשלטון.
תפקיד של תקשורת באמצעות ריח. גופם של בעלי חיים שונים (ובני-אדם בפרט) משחרר פרומונים היוצרים לכל פרט ריח ייחודי. שיער הגוף שומר שריח הגוף יישאר לאורך זמן וכך מאפשר לפרטים אחרים להגיב אליו.
שיער בצבעים שונים מקל על ההסוואה של היונק בסביבתו והתחמקות מטורפים או מהבחנה מוקדמת בו על ידי טרפו.
יופי וחן.
אצל יונקים מסוימים יש היפרמורפיזם של השיער - התפתחות של השיער לחלק גוף שאינו שיער:
קרן הקרנף מתפתחת משיער.
קוצי הקיפוד והדורבן התפתחו מהשיער.
שערות חוש ארוכות קשיחות בשפם של כלב הים ושל סדרות המכרסמים והטורפים מאפשרות להם לחוש ברמת דיוק גבוהה בתנועת עצמים בסמוך לפניהם.
סוגי שיער
השיער נחלק לשלושה סוגים:
פלומה (Lanugo) - שיער רך המכסה את רוב שטח גופו של עובר.
שיער עדין (Vellus hair) - שיער גוף קצר ועדין הצומח באזורים רבים בגוף האדם.
שיער טרמינלי (Terminal hair) - שיער שהתפתח במלואו. שיער זה ארוך, גס, עבה וכהה יותר משיער עדין.
על ראשו של אדם בריא יש בין שבעים אלף למאה ועשרים אלף שערות (תלוי בצבע). נשירה של בין שישים לשלוש מאות שערות ביום היא תהליך טבעי שהוא חלק ממחזור החיים של השערה הכולל את שלב יצירת, התפתחות ונשירת השיער.
אנטומיה והיסטולוגיה של השיער
השערה עצמה מחולקת מבחינה אנטומית לשלושה חלקים - החלק החיצוני ביותר הוא האינפונדיבולום ("משפך") - זהו חלק השערה הנמשך מהאפידרמיס העליון ועד צינור בלוטת החלב. חלק זה שייך באופן כללי לאפידרמיס, ומחלות בו הן מחלות של האפידרמיס. החלק השני הוא ה-isthmus ("מצר") - בין בלוטת החלב לבין ה-arrector pili (השריר שזוקף את השיער), והחלק העמוק ביותר הוא ה-inferior segment שבו יושב זקיק השיער עצמו.
לזקיק השיער יש צורה של פקעת - bulb, ולתוכו נכנס מבנה דרמלי הנקרא dermal papilla - זוהי רקמת חיבור תחוחה, עשירה בכלי דם, המספקת לשערה חמצן וחומרי מזון וחשובה בהתפתחות השערה עצמה. הרס של רקמה זו יביא להרס של השערה עצמה. התאים אשר יוצרים את פקעת השערה הם תאי מטריקס, כאשר תאי המטריקס הקרובים ביותר ל-dermal papilla הם תאים גרמינטיביים - שכבה המכילה גם את המלנוציטים של השערה. השערה עצמה מורכבת משלושה חלקים - ליבה (מדולה), קורטקס, וקשקשים דמויי רעפים המסודרים עם הפנים החוצה.
חיי השערה מחולקים לשלושה שלבים:
Anagen - זהו שלב הגדילה של השערה. הוא נמשך כשלוש שנים בממוצע, ו-80% מהשערות שעל הקרקפת נמצאות בו בכל רגע נתון. אורך שלב זה הוא שקובע את האורך המקסימלי של השערה, והוא שונה בין אזורים שונים בגוף.
Catagen - זהו שלב ההתנוונות של השערה, ובו זקיק השערה מתחיל להתנתק מה-dermal papilla. שלב זה נמשך בין שבועיים לשלושה.
Telogen - זהו שלב של מנוחה של השערה, טרם נשירתה. הוא נמשך כחודשיים, ובסיומו השערה נושרת והזקיק חוזר ל-dermal papilla לצמיחה של שערה חדשה.
בלוטות החלב מהוות חלק מהיחידה של שערה, ונקראות Pilosebaceous unit. כמעט תמיד תופיע בלוטת חלב יחד עם שערה עצמה (למעט בלוטות חלב בפיטמה). ההפרשה של בלוטות החלב היא הולוקרינית, תאי בלוטות החלב עוברים אפופטוזה (השמדה) וכל התכולה שלהם נשפכת לתוך הבלוטה.
מאפייני השיער באוכלוסייה האנושית
כמו תכונות תורשתיות אחרות, גם מאפייני השיער - צבעו, חלקותו, צפיפותו וכיוצא בזה תלויים בתורשה, ברירה טבעית וזרימת גנים (בעיקר זרימת גנים בשל הגירה). במקומות בהם יש תנאי אקלים קיצוניים ומעט הגירה, לאחוז גבוה באוכלוסייה יהיו אותם מאפייני שיער. הגן לצבע השיער קרויי MC1R ויש לו לפחות שבעה אללים ידועים באוכלוסיית האדם, באירופה. בתקופות שבהן ההגירה של כלל האוכלוסייה האנושית היא מעטה, לאוכלוסיות שונות באירופה יש צבעי שיער שונים ולאוכלוסיות האדם בשאר העולם יש שיער שחור. האנתרופולוג פיטר פרוסט טוען שהגיוון הגדול בצבעי שיער (ועיניים) באירופה נובע מברירה טבעית לטובת אנשים הנראים שונה מזולתם.
צבע השיער
250px|ממוזער|שמאל|צבע שיער לגברים בחנות פארם Be
ממוזער|150px|ארבעה גורי קביה. לכל אחד יש צבע שיער אחר. לשניים מהם יש כתמים לבנים.
ממוזער|150px|שיער בלונדיני וזקן אדמדם/ג'ינג'י
ממוזער|150px|שיער שחור
ממוזער|150px|שיער שיבה לבן
מרבית הגנים המקודדים לצבע השיער דומים ואפילו זהים אצל יונקים רבים. ישנם צבעי שיער רבים ומגוונים, ההבדל ביניהם עשוי לנבוע מתדירות הפיגמנט (צִבען) מלנין שבהם ומסוגו: איומלונין - מלונין חום ופיומלונין - מלונין אדום.
צבעי שיער שמושגים בעזרת רמות פיגמנט מלנין שונות, בצפיפות אחידה:
שיער שחור - מכיל הרבה מאוד מלונין מאחד הסוגים או משניהם גם יחד.
חום - השיער החום מתאפיין ברמות גבוהות של אאומלונין ולעיתים גם רמות נמוכות של פאומלנין. האנשים בעלי שיער חום נקראים לעיתים "ברונטים".
כתום או אדום - הרבה פיומלונין ולפעמים גם קצת איומלונין. אנשים בעלי שיער כתום-אדום זה, מכונים לרוב "ג'ינג'ים". באזור גרמניה יש ככל הנראה ברירה טבעית חלשה לטובת שיער כתום. ישנן עדויות לכך שבתקופות בהן יש מעט הגירה לשם, כמו לפני נדידת העמים הגדולה, מרבית האוכלוסייה שם הופכת לאדומת שיער. משיחזור DNA מעצמות של פרט אחד של אדם ניאנדרטלי שהתגורר במקום עולה שגם הוא היה אדום שיער.
צהוב - בדרך כלל מכונה "בלונד", ובהתאמה, האנשים בעלי שיער זה, מכונים "בלונדיניים". מעט איומלונין או מעט פאומלנין.
שיער לבן / לבקן - אצל מי שאינו יכול לייצר מלנין כלל ולפעמים גם אינו יכול לייצר שום פיגמנט. נפוץ בעיקר אצל אנשים זקנים.
צבעי שיער שמושגים בעזרת רמות פיגמנט מלנין שונות, בצפיפות לא אחידה:
שטני - הגוון בשיער השטני מאופיין בעיקר בשילוב הצבעים חום ובלונד. השיער השטני בעיקר מופיע באירופה אצל אנשים בהירי עור.
אפור - עם הגיל השיער בדרך כלל מאפיר או מלבין, ונקרא שיער שיבה. התופעה עשויה להיגרם בגיל צעיר יחסית בשל טראומה, תורשה או ליקויים במחזור הדם. תופעה זו נגרמת על ידי תפקוד חלקי של ייצור הפיגמנטים בשיער.
אגוטי - צבע שקיים ביונקים מסוימים, כגון עכבר אך לא באדם. אצל בעלי שיער אגוטי יש מקטעים לבנים ושחורים על אותה שיערה.
צבע קינמון - לא באדם. בדומה לאגוטי, יש מקטעים לבנים וחומים על אותה שערה.
האפרת שיער בעקבות עקה
ירידה בכמות הפיגמנט בשיער, הן בבני אדם והן בבעלי חיים, מתרחשת באופן טבעי בעקבות תהליכי הזדקנות. בנוסף לכך, גורם סביבתי אשר יכול לגרום להאפרת שיער הוא חשיפה לעקה (סטרס) מתמשכת או לעקה ממוקדת וחזקה. במחקר אשר פורסם בכתב העת היוקרתי nature, הראו החוקרים כי גורם ההאפרה הוא הפעלה מרובה של מערכת העצבים הסימפתטית. הפעלה אשר גורמת להתמיינות יתר של תאי גזע
למלנוציטים הנמצאים בבסיס השערה, שמייצרים מלנין ומעניקים לה את צבעה. התמיינות יתר זו של תאי הגזע, מכלה את מאגרי תאי הגזע הזמינים להתמיינות, כתוצאה מכך לחוסר במלנוציטים ובהתאמה לחוסר מלנין בשערות.
צבעי שיער שונים באזורי גוף שונים
שיער מנומר. ליונקים רבים בטבע יש שיער מנומר שנברר בברירה טבעית בשל הסיוע שלו בהסוואה. אולם לא כל סוגי השיער המנומר מסייעים בהסוואה. אצל זברות וג'ירפות יש דפוסי שיער אחידים ונוקשים שככל הנראה נבררו אף הם בברירה טבעית אך אינם מסייעים כלל בהסוואה. ייתכן שהם אמצעי לזיהוי והבדל בין אוכלוסיות שונות מאותו מין.
אצל האדם, הגנים המקודדים לשיער הראש שונים מאלו המקודדים לשיער שאר הגוף. תופעה זו מאפשרת לבני האדם להיות בעלי ראשים שעירים וגוף כמעט נטול שיער. אחת התוצאות של תופעה זו היא שיש אנשים עם צבע שונה בשיער הראש ובשיער הגוף. ישנם גברים, לדוגמה, עם זקן כתום ושיער ראש שחור.
מסיבה שאינה ברורה דייה, אצל חיות מבויתות יש יותר כתמים לבקנים מאשר אצל חיות בר.
אצל חתול הבית, צבע השיער מקודד על כרומוזום X. כתוצאה מזה, לחתולות יש שני עותקים של הגן לצבע השיער ואילו לחתולים הזכרים יש רק עותק אחד שלו. על כן קל יותר למצוא חתולה נקבה שיש לה שלושה צבעי שיער שונים (למשל שחור-לבן-חום) מאשר חתול זכר עם שיער בשלושה צבעים. חתול זכר עם שלושה צבעי שיער הוא על פי רוב כימרה או מוטנט נדיר.
צביעת שיער מלאכותית
צביעת שיער היא פעולה הגורמת לשינוי מלאכותי של צבע השיער, לרוב באזור הראש. צביעת שיער נעשית משיקולי אופנה - התאמת צבע השיער וצורת הצביעה למגמות פופולריות, וקוסמטיות - אנשים מבוגרים נוטים להשתמש בצביעת שיער לצורך הסתרת שיער שיבה.
תלתול השיער
ממוזער|150px|שיער מתולתל
ישנם סוגי תלתול שונים של השיער, עקב שוני של צורת בלוטת השיער, הנקבעת לפי הגנטיקה. באזורים שונים בכדור הארץ יש ברירה טבעית חזקה דווקא לסוג תלתול מסוים.
שיער חלק - ללא שום תלתול נראה לעין (אבל התלתול עדיין קיים). בדרום-מזרח אסיה יש ברירה טבעית חזקה לבני אדם עם שיער ראש חלק מאוד ושיער גוף דל.
שיער גלי - החל מגלים גדולים ומעטים בשיער, ועד גלים קטנים ורבים.
שיער מתולתל - תלתלי בקבוקים גדולים עד תלתלי "אפרו" צפופים. תלתלים צפופים נקראים "שיער מקורזל". באפריקה שמדרום לסהרה יש ברירה טבעית חזקה לבני אדם עם שיער ראש מקורזל.
תלתול והחלקה מלאכותיים
ישנו מכשיר "מסלסל" מאפשר תלתול מלאכותי של השיער, וכן ישנם מכשירים כגון מייבש שיער (הידוע גם בתור "פן") המשמש גם להחלקה מלאכותית של השיער וגם לייבושו, וכן ״מחליק״ המשמש לגיהוץ השיער ויישורו על ידי חום רב, בדומה לפעולת המגהץ הוא מיישר את השיערות בלחץ וכך מחליק אותן.
עיצוב וסידור השיער
ישנן שתי דרכים עיקריות לסדר ולעצב את השיער - תסרוקת ותספורת. על פי רוב שתי דרכים אלו נבדלות בכך שבעוד שתסרוקת נשמר אורך השיער המקורי ומשתנה רק אופן סידורו בתהליך התספורת נהוג לקצר את השיער. עם זאת גם במהלך תספורת עשויים להתבצע שינויים המשפיעים על מראה השיער פרט לאורכו. בהתאם לכך ספרים מכונים גם "מעצבי שיער".
תסרוקת
ממוזער|תסרוקת, ציור משנת 1910
תסרוקת היא עיצוב של השיער, לרוב על גבי הקרקפת האנושית.
עיצוב השיער יכול להיחשב כהיבט של טיפוח עצמי, אופנה או קוסמטיקה.
התסרוקת נוצרת בתהליך של עיצוב שיער שכולל בעיקר סירוק, הברשה, סלסול, תוספות שיער, צביעת שיער ועוד.
תספורת
ממוזער|תספורת רחוב
תספורת היא פעולה שמתבצעת לרוב על ידי ספר, העוסק בטיפול ובעיצוב שיער. בית העסק של הספר נקרא מספרה.
בעבר כלל מקצוע הספרות גם גילוח וטיפוח זקן ושפם. עיקר התספורת הוא גזירת השיער, דילולו באמצעות מספריים ייעודיים, וגילוח באמצעות מכונה או תער.
שיער בתרבות
לאורך כל ההיסטוריה שיער לא היווה רק עוד איבר בגוף אלא סימל דברים שונים. דוגמה לכך, הלקוחה מהתנ"ך, היא סיפור שמשון לפיו מקור כוחו של שמשון היה בנזירותו שחייבה אותו בגידול שיער.
בחורבת כרכור עילית בחפירות שערך דר' פאו פיגרס מאוניברסיטת בן-גוריון, נמצאו 4 שלדים, 2 נשים ו2 גברים. על גולגולת הצעירה, שהיקפה היה 48 ס"מ נראו כמה טביעות של סבכת -שיער שנקלעה בשיטה הנקראת ספרנג (Sprang). הארכאולוגית אביגיל שפר כתבה את המאמר 'סבכת-שיער' מחורבת כרכור עילית' יחד עם האורגת מרים וובר, שקלעה דוגמה של הרשת באופן יצירה הנקרא ספרנג [Sprang]. צורת יצירה ששימשה עד להמצאת הסריגה, ליצור בגדים ומוצרים שונים.
ברצפת הפסיפס של בית הכנסת בבית אלפא, נראה ראש אשה עטור ברשת-שיער במזל תשרי.
בימי הביניים שיער ארוך סימל נשיות וחסד ולכן גבירות החצר התהדרו במחלפות שיער ארוכות, שלעיתים היו קלועות בצמות. וכמו כן, לא היה נדיר לראות גברים מהאצולה בעלי שיער ארוך.
יהודים דתיים נוהגים לגדל את שיער ראשם של בנים עד לגיל שלוש, ואז הם מספרים אותו בטקס חגיגי, אשר מתקיים לרוב בל"ג בעומר בסמוך לקבר רבי שמעון בר יוחאי, כסמל לכך שכעת יתחילו ללמוד תורה. בתספורת הראשונית הזו הנקראת בערבית 'חלאקה' וביידיש 'אופשרין', גוזזים את רוב שערו של הילד מלבד פאותיו. לעיתים יש גם הורים חילוניים שנוהגים לחכות עד שימלאו לבניהם שלוש כדי לספרם בפעם הראשונה.
דוגמה נוספת לשיער כסמל היה שנות השישים. בשנים אלו, בני נוער רבים החלו מתמרדים כנגד הוריהם, הממשלה, החוק והצבא. בתהליך הגיוס לצבא צריך לגזום את השיער, והארכתו סימלה את המרד של הנערים. בדיוק בנושא זה עסקו המחזמר והסרט "שיער" שיצאו בארצות הברית ב-1979.
תסרוקות שונות מזוהות עם סגנונות מוזיקה שונים. לדוגמה, רוק כבד מזוהה עם שיער ארוך אצל גברים, ורגאיי מזוהה עם רסטות.
נשירה והקרחה
ממוזער|המושג "קרחת" מתייחס לרוב לחוסר שיער על קרקפת הראש
קרחת היא מצב של חוסר שיער במקומות שונים בגוף, בהם קיים שיער בדרך כלל. לרוב מתייחס המושג לחוסר שיער על קרקפת הראש.
נשירת שערות רבה מראש האדם היא תהליך הנגרם מכמה סיבות:
גורמים גנטיים (תורשה) - הגן השכיח להתקרחות אצל האדם ממוקם על כרומוזום X ובעבר חשבו שעובדת היותו של האלל לקרחת רציסיבי, היא הסיבה לזה שיש הרבה פחות נשים קרחות מאשר גברים קרחים. אולם, הסתבר שזהו הסבר חלקי בלבד. האלל להתקרחות מקיים תופעה נדירה: הוא דומיננטי אצל גברים ורציסיבי אצל נשים. הימצאותו של אלל זה גורמת לכך שאדם צעיר שמכל בחינה אחרת נורמטיבי משיל את שיער ראשו. אצל גברים נפוצות קרחות באזור המצח (מפרצים או מצח גבוה) ובאזור הפדחת.
הפרעות הורמונאליות כגון עודף טסטוסטרון תורשתי. או לקיחת הורמונים או סטרואידים באופן מלאכותי. אנשים שראשם התקרח בגיל צעיר בשל עודף טסטוסטרון יהיו גם גבוהים, שמנים ושריריים יותר מהנורמה ויהיה להם גם עודף שיער גוף.
מחלות מסוימות
אנורקסיה / תת-תזונה
תת-פעילות של בלוטת התריס
תרופות
הקרנות
חשיפה לחומרים מסוכנים
למעט נשירת שיער שנגרמת בגלל תורשה, נשירה מהסיבות שצוינו ניתנת לעצירה וטיפול. לעיתים נוצר בלבול בין נשירת שיער לשבירת שיער, במיוחד אצל צעירים, היות שקשה להבחין ביניהם. שבירת שיער נגרמת משימוש בתכשירים כימיים שוחקים, תכשירים דביקים כגון ג'לים למיניהם, סירוק אגרסיבי וכדומה.
השתלת שיער
"השתלת שיער" היא טכניקה כירורגית המתבצעת במטרה להשתיל שיער באזורים קירחים בגוף האדם. הטכניקה מתבצעת על ידי הסרת עור המכיל זקיקי שיער מאזור אחד בגוף (האזור התורם) והשתלתו באזור קירח (האזור המקבל). בטכניקה זו משתמשים בעיקר על מנת לטפל בהתקרחות של גברים, שבעזרתה שתלים המכילים זקיקי שיער העמידים גנטית להתקרחות, מושתלים על קרקפת קירחת.
שיער בשואה
הנאצים נהגו לגזוז את שיער האסירים הנכנסים למחנות הריכוז, לטענתם כדי למנוע טפילים ומחלות, אבל ממחקרים מסתבר שזה היה חלק מהשפלת ודיכוי האסירים, גם חלק מראשי הנרצחים בגז נגזזו, הגרמנים השתמשו בשיער הגזוז כבמשאב כלכלי לניצול בתעשיות שונות. למשל ייצור בדי בידוד. גרביים ומנעלי לבד לחיילים גרמניים.
ניצולות רבות כתבו בעדותן או בזכרונותיהן, כיצד השפיל אותן גילוח ראשיהן.
בנובמבר של שנת 1989 קבל מוזיאון השואה בוושינגטון, משלוח של חפצים מאושוויץ ביניהם קופסה עם שיער אנוש, עובדי המוזיאון מספרים שבתחילה התייחסו לזה כאל עוד פריט לתצוגה, הוועד המנהל את המוזיאון ניהל שתי ישיבות על השיער הזה. אנשים טענו שזה לא רק מוצג כי שיער אנוש אינו רק מה שנשאר מהגוף אלא שיער הוא גם חלק מהאישיות של האדם. חלק מאנשי הוועד חשבו שיש להציג את השיער כעדות לדורות הבאים וחלק מאנשי הוועד בעיקר נשים ניצולות בעצמן התנגדו לתצוגת השיער, בטענה שאולי יש שם שיער של קרובים. בסופו של דבר הוועד החליט להציג צילום גדול של ערימות השיער באושוויץ.
באושוויץ עובדים אוצרים מכל העולם בשאלות כיצד לשמר את טונות השער שנמצאו שם על ידי הצבא האדום ביום שחרור המחנה.
שיער גזוז כמזכרת
באנגליה הוויקטוריאנית היה נהוג לענוד תכשיט עשוי משיער קרוב שנפטר. המלכה ויקטוריה שהתאלמנה מבעלה הנסיך אלברט ב-1861, ענדה תכשיט שבתוכו היו שערות מראשו של בעלה. היא ענדה את המשכית הזו עד מותה 40 שנה אחריו. מנהגי האבלות של ויקטוריה השפיעו על נשות אנגליה אירופה וארצות הברית.
נשים בארצות הברית נהגו לקלוע זרים סבוכים ומעוטרים משיער, חוטי תיל ולעיתים עלים ופרחים מיובשים. זר שהיה מורכב משיער נפטר או נפטרת יחידים, היה לרוב זר זיכרון. זר שהיה מורכב משיערם של כמה נפטרים וכמה אנשים חיים, שימש מעין סמל ל'עץ משפחה'. כמו כן נפוצו תכשיטי שיער שונים, עגילים, משכיות, צמידים ועוד. החוקרת הלן שומאקר [Helen Sheumaker] טוענת בספרה 'Love Entwined :The Curious History of Hair Work' שעשיית התכשיטים והזרים הללו לא הייתה התעסקות במוות אלא משהו רגשי, ויצירת מקלעות השיער נחשב כתפקיד יאות לנשים בחברה הצרכנית שהתפתחה אז כדי לעזור בתחזוקת הבית.
נשים במאה ה-19 נהגו גם להחליף תלתלי שיער עם חברות ולעיתים גם עם מחזרים לאות אהבה וידידות. כיוון ששיער אינו מתכלה הוא נחשב גם לסמל לחיים ארוכים ולעיתים אף לסמל לחיי נצח .
בשנות ה-1980 וה-1990 התחילו אמניות נשים להשתמש בשיער ביצירותיהן האמנותיות כסמל למצב האשה.
ראו גם
שיער הערווה
טריקולוגיה
בדיקת שיער
תסרוקת
צמה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:היסטולוגיה
קטגוריה:מערכת הכסות | 2024-09-16T06:01:46 |
Homo | REDIRECT אדם (סוג) | 2005-02-06T16:37:55 |
התרנגולים | התרנגולים הייתה להקת זמר ישראלית מצליחה שפעלה בתחילת שנות השישים של המאה ה-20.
תולדות הלהקה ותוכניותיה
להקת "התרנגולים" החלה לפעול בשנת 1960 בבימויה ובהדרכתה המוזיקלית של נעמי פולני, והורכבה מיוצאי להקות צבאיות. היוזמה להקמת הלהקה באה מצד זמרים משוחררי הלהקות הצבאיות שעבדו עם פולני במהלך שירותם הצבאי, ורצו להמשיך את העבודה המשותפת.
התוכנית הראשונה
250px|שמאל|ממוזער|עטיפת האלבום הראשון
הופעת הבכורה של התוכנית הראשונה נערכה במאי 1961 במסגרתה השתתפו יהורם גאון, חנן גולדבלט, ישראל פוליאקוב, עמירם ספקטור, תובל פטר, צביקה גרטל, יוסי צמח ושייקה לוי. היא הורכבה מפזמונים מוכרים של הלהקות הצבאיות, ושל הרכבים כגון "בצל ירוק" ו"רביעיית מועדון התיאטרון". בנוסף, הלהקה ביצעה שירים חדשים שנכתבו עבורם על ידי סשה ארגוב וחיים חפר. את השם "התרנגולים" הגה דן בן אמוץ. על העיבודים המוזיקליים הופקד משה וילנסקי בעוד כל שאר העבודה היוצרת, מלבד כתיבת השירים עצמם, הונחה על כתפי נעמי פולני.
העורך המוזיקלי מנשה סעד טען כי "צורת העבודה היא המשך ופיתוח של הלהקות הצבאיות עד אז בנוסף להשפעות הצרפתיות". השפעות פרנקופיליות (הערצת התרבות הצרפתית) ניכרו במספר שירים בתוכנית זו: "חולשה של בת" התבסס על שירו של הצוות הצרפתי ה"פרר ז'אק" וכך גם "הסיירים". "אין כמו יפו בלילות" הוא שיר של פ. לוריס, "כבוד עצמי" הולחן על ידי ג. לאפארג' ו"אוהבי הטבע" הולחן על ידי פ. פיליפ. פולני הושפעה בתוכנית זו מלהקת ה"פרר ז'אק" בעלת המאפיינים הבימתיים שעסקו באנשים פשוטים בקטעים תיאטרלים. שאר השירים בתוכנית הראשונה היו: "שיר התרנגול", "שיר השוק" (במקור בוצע על ידי להקת השעות הקטנות: שייקה לוי, גבי אקשטיין, מרים גבריאלי ויעל שרז), "זמר אהבה לים" (נכתב במקור להצגה "ים ובית", שהועלה ב-1953 בתיאטרון הקאמרי), "הגנרל המקסיקני קסטנייטס" (מתוכנית הצ'יזבטרון 1950), "כבוד עצמי" ו"זאת מרחוב פנורמה" (שני שירים אלה בוצעו בתוכנית "פצצת זמן" של רביעיית מועדון התיאטרון 1963),, "בראשית", "האם אמרו לך פעם", "ערב במסחה", "שיר החמור" ו"אליפלט".
פולני לא קיימה בחינות כניסה פתוחות לקהל. בהיותה במאית מנוסה מן הלהקות הצבאיות, היא שאבה כישרונות מאותן הלהקות, וכך קל יותר היה לה להשליט את הלך רוחה האומנותי והייחודי על החיילים המשוחררים. תקופת החזרות ארכה כשנה וחברי הלהקה מעידים שהייתה מתישה, ללא מקום קבוע וללא הכנסה. הצוות הראשון החזיק מעמד בשלמותו רק לאלבום אחד.
התוכנית השנייה
שמאל|ממוזער|250px|עטיפת האלבום השני
התוכנית השנייה של התרנגולים עלתה ביולי 1963. צוות א' עבר שינויים והציג פנים חצי חדשות לקראת הבכורה והתקליט השני. הצוות השני כלל לראשונה שתי נשים - עליזה רוזן ודבורה (דקובסקי) דותן - וכן את ליאור ייני, גברי בנאי, שייקה לוי, ישראל פוליאקוב, עמירם ספקטור, תובל פטר ויגאל קלאוס.
כל השירים בתוכנית נכתבו במיוחד ללהקה על ידי חיים חפר, דן אלמגור וע. הלל והולחנו על ידי סשה ארגוב. השירים בתוכנית השנייה שהתווספו לרפרטואר הקודם היו: "הכל זהב", פנס בודד, "אם תרצי" "הורה אהבה", "משעמם" ו"שיר אהבה חיילי" של חפר, "שיר החתולים", "ככה סתם", "יוסי ילד שלי מוצלח" של ע. הלל ו"כשאת אומרת לא" של אלמגור.
פולני חילקה את המופע לנושאים שונים, וביקשה מהיוצרים לכתוב על אותם נושאים. כך, בנושא "שכונה", שילבה הלהקה בין השירים מערכונים שהציגו תמונות מחיי השכונה, בין היתר את שיר-המערכון "שיר השכונה". בנושא "צבעים" בוצעו השירים "השמלה הסגולה" ו"הכל זהב".
התרנגולים הופיעו ברחבי הארץ ללא הגברה, היות שהתנאים המקצועיים לא אפשרו סאונד לשבעה אנשים וכן לא היו בנמצא מיקרופונים ניידים, כך שהשירה הייתה עלולה להיעלם בשל התנועה המתמדת על הבמה.
ב-1963 זכתה הלהקה בפרס כינור דוד.
הלהקה הופיעה מספר פעמים בחו"ל: בבלגיה, שם הוקלטה לטלוויזיה הפלמית, וזו התוכנית הטלוויזיונית היחידה בנמצא בארכיון הטלוויזיה הישראלית. הלהקה הופיעה במרסיי, בפריז, במילאנו וברומא ולאו דווקא בפני קהל יהודי.
פירוק והמשך
לאחר סיום התוכנית השנייה התפרקה הלהקה. ליאור ייני, עליזה רוזן, חנן גולדבלט ויהורם גאון התקדמו כזמרים ושחקנים בממסד התרבות הישראלי. האמרגן אברהם דשא (פשנל) הרכיב משלושת חברי הלהקה פולי, גברי ושייקה את הרכב הבידור המצליח ביותר בישראל, "הגשש החיוור".
בשנת 1966 הקימה נעמי פולני יחד עם ארבעה מיוצאי התרנגולים – ליאור ייני, עליזה רוזן, דבורה דותן וצביקה גרטל – את להקת "החמציצים". במובנים רבים היו החמציצים ממשיכי דרכם של התרנגולים, אך הם לא הצליחו מבחינה מסחרית וההרכב התפרק כעבור שנה בלבד.
בשנת 1998 יצרה פולני את המופע "התרנגולים חוזרים" עם הרכב של זמרים צעירים, שביצעו את שירי הלהקה המקורית. ביניהם היו יותם ייני, בנה של פולני וירון אלדמע, בנו של גיל אלדמע, שעיבד את השירים לתוכנית השנייה.
בשנת 2010 התקיים מופע מחווה מיוחד לנעמי פולני לרגל קבלת פרס מפעל חיים. במופע השתתפו הראל סקעת, קרן פלס, אלון אולארצ'יק, רועי בר נתן, שני כהן ואמנים נוספים. בהופעה מיוחדת שרו הבנים של חברי התרנגולים המקוריים אריאל פוליאקוב ובועז בנאי את "פנס בודד". בריאיון לקראת המופע הם סיפרו על החששות מהכניסה לנעלי ההורים.
בסוף שנת 2019 העלתה תזמורת המהפכה מופע בשם "התרנגולים - הרמיקס". במופע בוצעו שירי התרנגולים תוך שילוב קטעי וידאו ארט המבוססים על הקטע היחיד המצולם של הטלוויזיה הפלמית עם פרשנות מוזיקלית של המלחין והמעבד אמיר לקנר ובהשתתפות מקהלת העפרוני ו-7 זמרים וזמרות. ההופעות נקטעו בגלל מגפת הקורונה בישראל וחודשו ביוני 2021.
הערכה וחשיבות
"התרנגולים" שיקפו במידה רבה את ההווי הצברי והיא מהווה סמל לתמימות של החברה הישראלית בראשיתה. כפי שהדבר התבטא במילות השירים של חיים חפר וע. הלל אשר נחשבים כמודל לצבריות, כך גם דרך הלחנים של סשה ארגוב והבימוי של פולני. הזמרים הצעירים, מזרחים ואשכנזים, בוגרי הלהקות הצבאיות, מטופחים וחייכנים היוו סמל חיוניות עבור המבוגרים וסמל שובבות וזוהר עבור הצעירים. המורשת של הלהקות הצבאיות השפיעה רבות על אופי הצוות. הן הסוגה הבידורית והן השילוב העממי של מוזיקה, שירה וריקוד בישראל צמחו ממורשת הלהקות הצבאיות של תחילת חיי המדינה.
השירים
שירי "התרנגולים", בעידודה הפעיל של פולני, היו כמעט תמיד הומוריסטיים, שנונים ושואפים לשורת מחץ. כאמור, חלק מהשירים המצויים ברפרטואר של "התרנגולים", בעיקר מהתוכנית הראשונה, בוצעו כבר לפני כן, אם על ידי ה"פרר ז'אק" בצרפתית ואם על ידי הרכבים ישראליים כמו להקת הנח"ל, רביעיית מועדון התיאטרון ו"בצל ירוק". מבחינה טקסטואלית בלבד, השפה העתירה בדימויים, שמות, מצבים סיפוריים בנראטיבים השיריים היטיבו עם הזיקה התיאטרלית ושפת השיר הססגונית.
הלהקה ביצעה את שיריהם של מיטב היוצרים הגדולים של התקופה: סשה ארגוב, חיים חפר, ע. הלל, דן אלמגור ועוד. מבחינת אבני דרך מוזיקליות של הלהקה, ניתן לציין את "שיר השוק" של נעמי שמר שמתקרב יותר לקטגוריה של שיר עם מכל שיר אחר של התרנגולים, השיר "בראשית" (חפר-ארגוב), במקור של "בצל ירוק" שהציג את סיפור הבריאה ככישלון חרוץ של המין האנושי ומתאר חזון אפוקליפטי והשירים "יוסי ילד שלי מוצלח" ו"שיר השכונה", שהפכו מיד לשירים קלאסיים לתיאור הילדות השכונתית האורבאנית ששלטה בארץ עד סוף שנות השמונים עם הגעת עידן הטלוויזיה, המחשב והאינטרנט.
התנועה
להקת התרנגולים התמקמה בתחילת שנות השישים בישראל במקום ייחודי בשילוב המוזיקה והדרמה. מדובר בשילוב ברמת הג'סטה שמושפע מזרמים מחוליים ודרמטיים שונים, שיוצר מבע "תרנגולי" ייחודי. בהיבט התאטרלי של "התרנגולים", אופן המשחק אינו תואם אף סוגה מרכזית בתאוריות המשחק השלטות, אלא מוצא דרך ביניים בין המחזמר, הקברט, תיאטרון התנועה, וחבורות הזמר.
אף על פי שהמבצעים לא היו רקדנים וללא ידע בתנועה, הם ביצעו את השירים בסגנון ייחודי של תנועה שאתגר וייחד את הכוריאוגרפיה בלהקה. כתב התנועה שפיתחה נעמי פולני התבסס על חוויות ודימויים אישיים והיא הצליחה להעביר את רצונותיה למבצעים עצמם. התנועה נבעה מהאסוציאציה שהמוזיקה שהמלים נותנות או מגרסה משולבת. השיר אינו מהווה רק יחידת מופע נטו אלא חלק במערכת גדולה יותר שמהווה תמה מרכזית לאירוע הבימתי. הג'סטות התנועתיות היו בידוריות- הסיום המתאים לנושא- מיצוי הג'סטה והאמצעים התנועתיים היו מינימליים ביותר. חברי הלהקה הרבו לספר על העבודה האינטנסיבית עם פולני ועל חזרות שנמשכו כחצי שנה לפני עליית המופע. פולני טענה כי "השירים, שמהווים חומר תאטרלי לבמה, הם חומרים שניתן לחוות אותם יום יום. השחקנים נבחנים גם על פי אהבת העבודה והמלאכה הנקייה מאשר אהבת החשיפה."
המבע ה"תרנגולי" מתבטא גם באופן שבו נקודות ההתייחסות הבימתיות הן רבות, מגוונות ולא תלויות בכל גורם אומנותי באופן בלעדי: הטקסט, המשחק, הג'סטה והמוזיקה מתקיימות בד בבד ואין למבע ה"תרנגולי" קיום ללא תשלובת מעין זאת.
דיסקוגרפיה
התרנגולים התוכנית הראשונה (1961)
התרנגולים התוכנית השנייה (1963)
התרנגולים - דיסק אוסף (1989)
קישורים חיצוניים
שחר סגל ורועי בר נתן, הכל זהב - ריאיון עם נעמי פולני, גלי צה"ל, 11 בספטמבר 2010, באתר iCast
תוכנית הטלוויזיה המלאה עם להקת "התרנגולים", צולם על ידי הטלוויזיה הפלמית
הערות שוליים
*
קטגוריה:הרכבים ווקאליים ישראליים
קטגוריה:שנות ה-1960 בישראל
קטגוריה:זוכי פרס כינור דוד
קטגוריה:הגשש החיוור
קטגוריה:עליזה רוזן
קטגוריה:להקות שהוקמו בשנת 1960 | 2024-09-23T13:16:49 |
רכבת אווירית | שמאל|ממוזער|200px|אנטונוב An-124 טוען מכלים עבור הצבא ההולנדי
רכבת אווירית היא משלוח רחב היקף של אנשים או אספקה, המתבצע באמצעות מטוסים. שימוש ברכבת אווירית להובלת אספקה הוא פתרון יקר משמעותית ביחס לתובלה ימית או תובלה קרקעית, ולכן נעשה בו שימוש במקרים מיוחדים: כדרך להתגבר על מצור או כאשר יש חשיבות להעברה מהירה של האספקה.
רכבות אוויריות בהיסטוריה
הרכבת האווירית לסטלינגרד
במהלך הקרב על סטלינגרד (סוף 1942 – תחילת 1943) הצבא האדום כיתר את הארמייה השישית וחלקים גדולים מהארמייה המשוריינת הרביעית של הוורמאכט. היטלר הבטיח לפרידריך פאולוס רכבת אווירית שתעביר לו את ההספקה. הארמייה השישית הזדקקה ל-500 טון הספקה וציוד ביום, אך הממוצע שאליו הצליח להגיע חיל האוויר הנאצי עמד על 100 טון ליום בגלל קשיים לוגיסטיים ופעולת נ"מ של הסובייטים, פרט לחג המולד של שנת 1942, שבו העביר הלופטוואפה 300 טון. כאשר נכבש שדה התעופה של הארמייה הנצורה, הרכבת האווירית המצומצמת, שהגיעה נפסקה כמעט לחלוטין וגורלה של הארמייה המכותרת הוכרע.
הרכבת האווירית לברלין
שימוש ממושך ברכבת אווירית נעשה בשנת 1948, בעקבות הסגר על ברלין. לאחר שסטלין החליט, ביוני 1948, למנוע ממדינות המערב גישה קרקעית לברלין, שנמצאה בשטחי גרמניה המזרחית. כדרך להתגבר על המצור, מבלי לפתוח במלחמה, הפעילו מדינות המערב רכבת אווירית, שקישרה בין גרמניה המערבית ובין מערב ברלין. הרכבת האווירית פעלה במשך 11 חודשים, עד להחלטתו של סטלין להסיר את המצור. בין בין יוני 1948 למאי 1949, והוטסו בה 2.3 מיליון טון ציוד ואספקה בכ-280 אלף טיסות.
הרכבת האווירית לישראל במלחמת העצמאות
במלחמת העצמאות, עוד לפני הכרזת המדינה, במסגרת מבצע בלק הופעלה רכבת אווירית של מטוסי תובלה להובלת מטוסים, נשק ותחמושת שנרכשו בצ'כוסלובקיה, במסגרת המבצע בוצעו למעלה מ-100 גיחות של מטוסי תובלה שנחתו בישראל. המבצע החל ב-31 במרץ 1948 עם הנחתת מטוס "בלק-1" במבצע חסידה והסתיים באוגוסט באותה שנה. המשלוחים כללו מאות טונות של ציוד ונשק, לרבות מטוסי קרב מסוג אוויה S-199, גרסה צ'כית של מסרשמיט Bf 109.
הרכבת האווירית בדיין בין פו
במהלך מלחמת וייטנאם–צרפת בשנת 1954 הצרפתים ניסו להצניח גייס חזק בעורף הווייטנאמים על מנת להכריע את הווייט מין. הגייס כותר בדיין ביין פו ונאלץ לקבל את הספקתו מהאוויר. הצרפתים לא הצליחו להכשיר שדה תעופה במעוזם ולכן נאלצו להצניח את התגבורת וההספקה. כתוצאה מכך חלק ניכר מההספקה נחת בשטח בשליטת הוייט מין והצבא הצרפתי חסר את הדברים הבסיסיים ביותר. כתוצאה מכשל הרכבת האווירית, הצרפתים נאלצו להיכנע. תוצאת הכניעה הייתה הסתלקות הצרפתים מכל הודו סין וחלוקת וייטנאם לדרום וצפון.
רכבות אווירית במלחמת יום הכיפורים
הרכבת האווירית הסובייטית למצרים ולסוריה במלחמת יום הכיפורים
לנוכח השחיקה הרבה של צבאות ערב במלחמת יום הכיפורים במהלך הימים הראשונים, החליטו מנהיגי ברית המועצות על רכבת אווירית (וימית) למצרים ולסוריה. הרכבת שהייתה מסיבית מאוד החלה ב-8 באוקטובר 1973, ביום השלישי של המלחמה. יחידות שלמות מברית ורשה פורקו מציודיהן. נשלחו טנקים, סוללות נ.מ., תחמושת וציוד צבאי רב. לדברי יובל נאמן, שהיה אז עוזר שר הביטחון, הפקיעה ברית המועצות, כבר ב-7 באוקטובר 1973 טנקים ממחסני הצבא ההונגרי, כדי להעביר אותם לסוריה. כמות הציוד שנשלח למדינות ערב הייתה גדולה ממה שהיה להם לפני המלחמה. במסגרת הרכבת נשלח ציוד במשקל כולל של 8,000 טון.
הרכבת האווירית האמריקנית לישראל במלחמת יום הכיפורים
שמאל|ממוזער|250px|145 גיחות של מטוסי גלקסי עמוסים מטען צבאי הגיעו לישראל במסגרת הרכבת האווירית של מבצע ניקל גראס. יובל נאמן שהיה אחראי על הרכבת מטעם ישראל, גילה כי המבצע היה כרוך גם בתרגילי הטעיה. טנק 60-M שהוטס לישראל, הוחזר לארץ מוצאו לאחר שכל הצלמים הסתלקו
השחיקה החריפה באמצעי לחימה בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים יצרו בישראל חשש למחסור בציוד צבאי מסוגים שונים. ישראל החלה בבקשות לסיוע החל מה-8 באוקטובר. אך בשלב זה של תחילת המלחמה דחה הנרי קיסינג'ר את הבקשה, והסכים להעברת סיוע מוגבל בלבד.
לאחר שישראל המשיכה בבקשותיה להזרמת ציוד צבאי בהיקף גדול יותר, ולאחר סירובו של אנואר סאדאת להפסקת אש, ותחילתה של רכבת אווירית סובייטית למצרים ולסוריה, הורה נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, ב-9 באוקטובר 1973, על הפעלתה של רכבת אווירית (וימית) לישראל.
הטיסה הראשונה ובה ציוד צבאי לישראל בוצעה על ידי מטוס אל-על שנחת בלוד ב-11 בחודש. ב-14 באוקטובר החלה הזרמת אמצעי הלחימה והתחמושת ברכבת אווירית. בסך הכל כללה הרכבת האווירית 728 טיסות, מהן 167 בוצעו על ידי מטוסי אל-על. את 561 הטיסות שלו (על פי גרסה אחרת 568), ביצע חיל האוויר האמריקני באמצעות מטוסי גלקסי, ומטוסי C-141 סטארליפטר . המשימה הסתיימה ב-14 בנובמבר, וסך הכל הוטסו לארץ מעל ל-22 אלף טון של ציוד, ביניהם עשרות מטוסים (חלקם טסו עצמאית לארץ מבסיסים של חיל הים האמריקני), עשרות בודדות של טנקים ומנועי טנקים (בעיקר ברכבת הימית), מסוקים (שמצבם הטכני היה רעוע והם נכנסו לשימוש הרבה אחרי תום המלחמה), מטוסי תובלה 'הרקולס' (שאיפשרו הקמת טייסת 131), חלקי חילוף, תחמושת, ואמצעי שיבוש למטוסים. במשלוחים נכללו גם פריטים שטרם סופקו לישראל, כגון טילי אויר-קרקע 'פינגווין' וטילי נ"ט מסוג טאו ולאו. צורכי תדלוק חייבו חלק מהטיסות לעבור דרך פורטוגל.
תקציב סיוע החירום לישראל, שאותו אישר הקונגרס לשם מימון הרכבת האווירית, עמד על 2.2 מיליארד דולר.
לרכבת האווירית הייתה חשיבות בעיקר בתחום חידוש המלאי של החימוש. עם זאת, יש גוזמה בטיעון של הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר, שצוטט כמי שאמר לקראת סוף המלחמה: "אנו יורים כל בוקר מה שמגיע בערב מארצות הברית, את המלאי של צה"ל גמרנו מזמן", שכן רק ביום ה-10 למלחמה (15 באוקטובר) הגיעו טיסות במספר משמעותי, ו-440 מתוך 728 הטיסות (60%) נחתו בארץ אחרי כניסת הפסקת האש לתוקף ב-24 באוקטובר. בהינתן העובדה שרוב המטען הגיע במטוסי חיל האוויר האמריקני הכבדים יותר, הרי שאחוז הסיוע שהגיע אחרי תום הקרבות היה גדול בהרבה מ-60%. מכאן, שבניגוד למקובל לחשוב, לרכבת האווירית לא הייתה השפעה מכרעת על הקרבות ותוצאותיהן, אך הייתה לה בטווח המיידי חשיבות מדינית, פסיכולוגית והצהרתית, ומאוחר יותר שינו חלק מפריטי הציוד שהגיעו ברכבת האווירית – בעיקר רובי ה-M16 – את אופן הצטיידותו של צה"ל.
מבצע שלמה
ב-25 במאי 1991 השיג חיל האוויר הישראלי את אחד מהישגיו הגדולים – העלאת למעלה מ-14,000 יהודים מאתיופיה ברכבת אווירית, במבצע שכונה "מבצע שלמה". העולים היו מרוכזים זה כמה שבועות במרכזים בבירה האתיופית אדיס אבבה, והיו בסכנה כתוצאה מקרבות שהתחוללו באזור בין ממשלת אתיופיה ובין מורדים מקומיים.
לפני תחילת המבצע הוטסו לאתיופיה מישראל רופאים, צוותים רפואיים וחיילים מיחידת שלדג שאיבטחו את המבצע. העולים נדחסו במטוסים שמהם הוצאו המושבים, ומוספרו במספרים שהודבקו על מצחיהם (ונתנו למבצע את אחד מהדימויים הוויזואליים הזכורים והמזוהים ביותר עמו). במשך כיממה וחצי הוטסו ארבעה עשר אלף איש בעשרות גיחות בין אתיופיה וישראל. רק עם סיום המבצע ניתן לו פרסום בטלוויזיה ובעיתונות. המבצע שבר שיא גינס בתחום מספר הנוסעים אשר טסו במטוס יחיד במהלך טיסה אחת.
לקריאה נוספת
דוד בוקעי, "קיסינג'ר, ישראל, וסוגיית הרכבת האווירית במלחמת יום הכיפורים", נתיב, אפריל–מאי 2002
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:תעופה
קטגוריה:לוגיסטיקה
קטגוריה:תובלה צבאית אווירית | 2024-07-03T17:44:06 |
חורחה לואיס בורחס | חורחה לואיס בורחס (בספרדית: (13px| audio) Jorge Luis Borges; 24 באוגוסט 1899 – 14 ביוני 1986) היה סופר ארגנטינאי. מגדולי היוצרים בלשון הספרדית אשר קמו באמריקה הלטינית. בורחס היה גם מסאי ומשורר, אך עיקר כוחו בסיפוריו הקצרים.
חייו
ילדות ונעורים
בורחס נולד בבואנוס איירס. שמו המלא היה חורחה פרנסיסקו איסידורו לואיס בורחס אסוודו, אך הוא מעולם לא השתמש בצורה זו של שמו. אביו, חורחה גיירמו בורחס, היה עורך דין ומרצה לפסיכולוגיה, והיה בעל נטיות ספרותיות ("הוא ניסה להיות כותב אך נכשל בניסיונו", אמר פעם בורחס. "הוא כתב כמה סונטות טובות מאוד"). אימו, לאונור אסוודו סוארס, הייתה מתרגמת. המשפחה הייתה ממוצא איטלקי, ספרדי, פורטוגזי ובריטי. השפות המדוברות בבית בורחס היו ספרדית ואנגלית, ובורחס הצעיר גדל מילדות באווירה רב-לשונית. הוא גדל בשכונת פלרמו, בבית גדול בעל ספרייה עשירה.
בשנת 1902 נולדה לבורחס אחות בשם נורה. אביו של בורחס לקה באותה מחלה שתיטול ברבות הימים מן הבן המפורסם את מאור עיניו, וכך, בשנת 1914 עברה המשפחה לז'נבה, שם קיבל האב טיפול בעיניו, בעוד הבן השלים את לימודיו, בין השאר בצרפתית, שבתחילה הציבה בפניו קשיים מסוימים, ולימד את עצמו גרמנית. בשנת 1918 סיים לימודי תיכון בקולג' ז'נבה .
לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה המשיכה משפחת בורחס בנדודיה באירופה, ובמהלך שלוש שנים גרה בלוגאנו, ברצלונה, מיורקה, סביליה ומדריד. בספרד התחבר בורחס הצעיר לתנועת האוונגרד "אולטרה", ופרסם במגזין "גרסיה" (Grecia – בספרדית פירושו "יוון") את שירו הראשון "המנון לים", שהיה בסגנונו של וולט ויטמן.
קריירה ספרותית מוקדמת
ב-1921 שבה משפחת בורחס לבואנוס איירס. בורחס הצעיר ייבא לארגנטינה את עקרונות תנועת ה"אולטרה" () והחל להיות פעיל בחוגים ספרותיים, לפרסם שירים, מאמרים וסיפורים קצרים. בשנת 1923 פרסם את קובץ שיריו הראשון – Fervor de Buenos Aires. הוא כתב למגזין האוונגרד Martín Fierro , שדגל בגישה של התרכזות באמנות, שנגדה את גישתם של חוגי אוונגרד אחרים, מעורבים פוליטית, כגון "קבוצת בואדו" שהונהגה על ידי הסופר רוברטו ארלט. הוא ייסד את המגזינים "פרוזה" (ששיטת הפצתו הייתה הדבקה של גיליונות ענק על קירות העיר בואנוס איירס) ו"פרואה", והיה מן הכותבים הקבועים במגזין "סור", בעריכת הסופרת ויקטוריה אוקמפו , אשר הפך למגזין הספרותי המוביל בארגנטינה. אוקמפו הפגישה אותו עם הסופר אדולפו ביוי קאסארס , שהפך להיות מידידיו הקרובים, ושותף לדרכו הספרותית.
ב-1933 הפך לעורך המדור הספרותי של העיתון "קריטיקה" ושם פרסם את סיפוריו הקצרים שייאספו בעתיד לקובץ "Historia universal de la infamia" – "דברי ימי תועבת העולם" (יצא לאור בעברית בהוצאת "עם עובד – פרוזה אחרת" בשנת 1987). קטעים אלו, הנעים בין סיפורים בדויים קצרים וקטעים תיעודיים המשתמשים בטכניקות של בדיון על מנת לספר סיפורים מפורסמים מתרבויות שונות, שהיו ביסודם אמת, כללו אף "זיופים" ספרותיים שהתיימרו להיות קטעים מתורגמים מיצירות נודעות שאינן נקראות בתכיפות. על אף שבורחס התייחס לסיפורים אלו כ"תרגילים לשעשוע", הייתה להם השפעה חשובה על הספרות הדרום אמריקאית. הסיפורים יצאו לאור לראשונה כקובץ בשנת 1935 והם נחשבים לתפנית חשובה בהיסטוריה של הספרות באמריקה הלטינית ובשפה הספרדית.
עד לשנת 1939 המשיך בורחס בעבודתו הספרותית כעורך בהוצאה לאור בארגנטינה, וכן כתב סיפורים למגזין "אל אוגר" (El Hogar).
תקופת הפרוניזם והתעוורותו של בורחס
שמאל|ממוזער|חורחה לואיס בורחס, פריז
מות אביו בשנת 1938 היה אבדה אישית גדולה לבורחס, מאחר שהשניים היו קרובים באופן בלתי רגיל. בראש השנה האזרחית בשנת 1939 נפגע בורחס בתאונה כאשר ראשו נחבט בחלון בעת שעלה במדרגות. בבית החולים כמעט ומת מהרעלת דם. שם גם החל לכתוב סיפורים עלילתיים קצרים, ובשנת 1941 יצא לאור הקובץ El jardín de senderos que se bifurcan (בעברית "גן השבילים המתפצלים"). בקובץ זה מגיע בורחס לידי שלמות סגנונית. הוא כולל סיפורים קצרים הנושאים כולם את חותמו המיוחד – ההשכלה הרחבה, ההרמזים (האמיתיים או המדומים) לספרים (אמיתיים או בדויים), הברק הלשוני, הצמצום, וההתייחסות הפיוטית לנושאים הגותיים בפילוסופיה ובמתמטיקה. אף שחוגים ספרותיים בארגנטינה ראו בספר יצירת מופת, לא זכה הספר בעת פרסומו להצלחה לה קיווה בורחס.
בשנת 1941 פרסם את הקובץ "בדיונות" ("Ficciones") שכלל את כל סיפורי "גן השבילים המתפצלים" יחד עם סיפורים חדשים, בהם "La muerte y la brújula" ("המוות והמצפן") ו-Funes el memorioso ("פונס הזכרן").
החל מ-1937 עבד בורחס כספרן בספרייה עירונית בבואנוס איירס. ב-1946, עם עלייתו לשלטון של חואן פרון, "קודם" בורחס לתפקיד של משגיח על עופות וארנבות בשוק העירוני, תפקיד שממנו התפטר מיד. עד תקרית זו הסתכמה פעילותו הפוליטית של בורחס להוספת חתימתו לעצומות פרו-דמוקרטיות, אך מיד לאחר פיטוריו נשא בורחס נאום בפני אגודת הסופרים והמשוררים הארגנטינאית ובו אמר "דיקטטורות מקדמות דיכוי, דיקטטורות מקדמות כניעות, דיקטטורות מקדמות אכזריות, אך גרוע מכול – דיקטטורות מקדמות אידיוטיזם".
ללא עבודה מסודרת, וכשראייתו הולכת ודועכת מחמת מחלה תורשתית שבה לקה גם אביו, החל בורחס בקריירה של מרצה. בקריירה זו הצליח בורחס, ועל אף שסבל מדיכוי ומרדיפות בימיו של הפרוניזם, מונה לנשיא אגודת הסופרים הארגנטינאית (1950–1953), ולפרופסור באגודה הארגנטינאית לתרבות אנגלית. בשנת 1953 פרסם את הסיפור "El Sur" ("הדרום") בעל המוטיב הביוגרפי, המתאר את התאונה שעבר בשנת 1939. סיפורו הקצר "אמה צונץ" הוסרט בשנת 1954 על ידי הבמאי ליאופולדו טורה נילסון, תחת השם "ימי הזעם". בתקופה זו כתב אף מספר תסריטים.
עם נפילתו של המשטר הפרוניסטי, מונה בורחס בשנת 1955 למנהל הספרייה הלאומית. בתקופה זו התעוור חלקית:
בתקופה זו קיבל את הפרס הלאומי לספרות, ואת הראשון מבין תוארי "דוקטור של כבוד" מהאוניברסיטה של קוז'ו בארגנטינה. בורחס שימש אף כמרצה לספרות באוניברסיטת בואנוס איירס, ובמשרות זמניות באוניברסיטאות נוספות. כיוון שלא היה יכול לקרוא או לכתוב, החל להיעזר באימו שהפכה למזכירתו האישית.
פריחת הקריירה הספרותית של בורחס
שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכרו של בורחס בליסבון
פרסומו הבין-לאומי של בורחס החל בערך בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. בשנת 1961 קיבל (בצוותא עם סמואל בקט) את הפרס החשוב "פרס פורמנטור". הפרס הוביל לשורה של כיבודים בין-לאומיים, ומסע הרצאות בארצות הברית. בשנת 1962 פורסם קובץ של סיפוריו לראשונה בשפה האנגלית. הוא המשיך במסעות הרצאות באירופה ובדרום אמריקה. בשנת 1965 קיבל תואר אבירות ממלכת אנגליה. שיתוף הפעולה שלו עם המתרגם האנגלי נורמן תומאס די ג'ובאני, אשר החל בשנת 1967, הפך אותו למפורסם מאוד בארצות דוברות אנגלית. בשנים אלו המשיך לפרסם את ספריו "ספר היצורים הדמיוניים", "ספר החול" ו"הדו"ח של דוקטור ברודי". כן פרסם קובץ הרצאות בשם "שבעה לילות".
בשנת 1971 זכה בורחס בפרס ירושלים, ובמסגרת זו ביקר בישראל. לאחר מות אימו בשנת 1975 החל בורחס בטיולים ברחבי העולם, שנמשכו עד מותו.
בורחס נישא פעמיים. בפעם הראשונה ב-1967 לידידה ותיקה בשם אלסה אסטטה מיז'אן, אשר אך התאלמנה מבעלה בטרם נישאה לבורחס. נישואים אלו נמשכו שלוש שנים, ולאחר מכן התגרשו השניים, ובורחס חזר לחיות עם אימו. בשנותיו האחרונות חי עם מריה קודמה, חוקרת ספרות אשר שימשה גם כמזכירתו האישית. יחד עמה פרסם ספר מסעות בשם "אטלס". השניים נישאו בשנת 1986, חודשים ספורים לפני מותו של בורחס. בורחס מת מסרטן הכבד בז'נבה, העיר שבה בחר לבלות את ימיו האחרונים, לזכר התקופה המאושרת שבה למד שם כמתבגר. הוא נקבר בז'נבה.
בורחס היה מועמד לפרס נובל פעמים רבות, אך מעולם לא זכה בו.
יצירתו
בנוסף לסיפורים הקצרים שהקנו לו את פרסומו, בורחס הוא אף מסאי, משורר, תסריטאי, מבקר ספרותי ומתרגם. עיוורונו השפיע מאוד על כתיבתו המאוחרת.
כתיבתו עוסקת במתן פרשנות אישית לנושאים בפילוסופיה, במיתולוגיה, במתמטיקה בקבלה ובתאולוגיה. בורחס מטפל בנושאים אלו ככלי משחק מהם הוא יוצר את יצירתו, לעיתים בכובד ראש, ולעיתים מתוך שעשוע.
בורחס, אשר חי לאורך רובה של המאה העשרים, נטוע היטב במסורת הספרותית המודרניסטית. סגנון כתיבתו למדני, עמוק ומקיף. כבן זמנו ולדימיר נבוקוב וכג'יימס ג'ויס שקדם לו מעט, נטוע בורחס היטב במסורת הספרותית של ארץ מולדתו, אך גם להמריא אל מעבר לה ולתת לכתיבתו גוון אוניברסלי ובין-לאומי. כנבוקוב וג'ויס אימץ בורחס את הרב-תרבותיות ואת השעשוע הלשוני, אך בעוד שנבוקוב וג'ויס נטו, עם התקדמות הקריירה שלהם, ליצור יצירות ארוכות ומורכבות יותר ויותר, נותר בורחס אמן של הסיפור הקצר, מצומצם היריעה, והמהודק לשונית. בורחס התייחס אל עצמו כ"מיניאטוריסט", ונרתע ממה שכינה "סגנון הבארוק". סגנונו המאוחר של בורחס הוא בהיר ופשוט יותר מיצירתו המוקדמת.
שמאל|ממוזער|250px|יצירתו של בורחס "El Mar" ("הים")
סיפוריו הידועים עוסקים בנושאים כאינסוף, מראות, מבוכים, זהות וטיבה של המציאות. עלילות סיפוריו נוטות להיות פנטסטיות, כגון סיפורו על ספרייה המחזיקה כל עותק אפשרי של כל יצירה בת 410 עמודים ("ספריית בבל"), אדם אשר אינו שוכח דבר שחווה ("פונס הזכרן"), חפץ מופלא באמצעותו ניתן לחזות בכל דבר על כדור הארץ, ושנה שלמה בה עומד הזמן מלכת הניתנת לאדם העומד מול כיתת יורים ("הנס הנסתר"). בה בעת יצר בורחס אף תיאורים ריאליסטיים של החיים בארגנטינה, של קרבות רחוב, גאוצ'וס, פושעים זוטרים, חיילים ודמויות היסטוריות. סיפוריו מערבים את האמיתי והפנטסטי, המציאות והבדיון. בתקופות מסוימות, במיוחד בקריירה המוקדמת שלו, חצה עירוב זה את הגבול אל עבר הזיוף והתרמית – סיפוריו מתארים אירועים שאירעו כביכול וכתבים שנכתבו לכאורה, אך אין להם שורש במציאות. רבים מסיפוריו הם כביכול ללא שום עלילה, סיפורים שהם על גבול המסה הפילוסופית כגון "בורחס ואני".
עבודתו השופעת של בורחס בתחום שאינו בדיוני כוללת תרגומים רבים, ביוגרפיות קצרות, ומסות ספרותיות על נושאים כטיבו של הדיאלוג, השפה, המחשבה האנושית, והיחסים ביניהם. בורחס חקר את התרבות הארגנטינית, ופרסם מאמר על ההיסטוריה של הטנגו, על הפואמה מרטין פיירו, על הזהות הארגנטינית הייחודית ועל תת-התרבויות שקמו במסגרת זהות זו.
הוא פרסם שירה לאורך כל חייו. כאשר מאור עיניו דעך, בתקופה שבה היה מאבק בין התקדמות מחלתו ובין ההתקדמות ברפואה, שאפשרה לו קריאה וכתיבה בתקופות מוגבלות, העדיף להתרכז בשירה, שכן יכול היה לזכור בראשו את התקדמות העבודה. שירתו עוסקת במגוון הנושאים בהם עוסקת הפרוזה שלו.
בורחס היה ידוע כמתרגם פורה לשפה הספרדית משפות שונות. כבר בילדותו, בגיל עשר, תרגם לספרדית את סיפורו הקצר של אוסקר ויילד "הנסיך המאושר". בערוב ימיו תרגם לספרדית את האפוס האיסלנדי "האדה הפרוזאית". תרגומיו כללו את יצירותיהם של אדגר אלן פו, פרנץ קפקא, הרמן הסה, רודיארד קיפלינג, הרמן מלוויל, אנדרה ז'יד, ויליאם פוקנר, וולט ויטמן, וירג'יניה וולף, תומאס בראון וג. ק. צ'סטרטון. בורחס היה בדעה שהתרגום יכול לעלות באיכותו על היצירה המקורית, ושתרגומים שונים של אותה יצירה לאותה שפה הם תופעה רצויה, שכן תרגום הדבק בלשון המקור הוא בסופו של דבר שירות רע ליצירה המתורגמת. הוא אף כתב ש"המקור אינו נאמן לתרגום". כך למשל תיאר שקרא בילדותו את הספר "דון קישוט" בתרגום לאנגלית, וכאשר קרא בהמשך חייו את המקור הספרדי, היה זה בעיניו העתק חיוור.
בורחס יצר אף בשני אופנים מאוד לא מקובלים – הזיוף הספרותי והביקורת של יצירות דמיוניות. את הזיוף הספרותי הידוע ביותר שלו הוא יצר כבר בתקופה בה שימש כמבקר הספרותי של העיתון "אל אוגר" בשנות השלושים. בתקופה זו פרסם יצירות מקוריות שהיו בסגנונו של הסופר עמנואל סבידנבורג או בסגנון הספר "אלף לילה ולילה", כשהוא טוען שאלו תרגומים לסיפורים נדירים אותם מצא במסגרת קריאתו. חלק מסיפורים אלו התפרסמו בספר "דברי ימי תועבת העולם". הוא המשיך בקו זה לאורך כל הקריירה שלו, ולמשל פרסם באנתולוגיה ספרותית שערך שלושה סיפורים קצרים שלו, המתחזים לתרגומים מסופרים אחרים.
לעיתים בחר בורחס לכתוב "ביקורת" על יצירה בדיונית, במקום לכתוב סיפור העוסק באותו נושא. דוגמה מפורסמת לכך היא היצירה "פייר מנאר, כותבו של דון קישוט". עיסוקה של רשימה זו בסופר צרפתי אשר שיקע עצמו בעולמה של הספרות הספרדית מן המאה ה-16, עד כדי כך שהוא יכול לשבת ולכתוב חלקים ניכרים מהיצירה "דון קישוט" כאילו הוא כתב אותם במקור. הרשימה מתיימרת להיות ביקורת ספרותית על עבודתו של מנאר, המראה עד כמה צברה היצירה "דון קישוט" שכבות ורבדים מאז שנכתבה, עד כדי כך ש"יצירתו" (הדמיונית) של מנאר, עשירה בהרבה מן המקור של מיגל דה סרוואנטס, על אף שהיא זהה לה בלשונה. בורחס לא היה הראשון שיצר סוגה ספרותית אזוטרית זו, וקדמו לו בכך תומאס קרלייל וסמואל בטלר. לאחר בורחס נודע בשימוש בצורה ספרותית זו סופר המדע הבדיוני הפולני סטניסלב לם.
השפעות לאומו וזהותו על יצירתו
בורחס כארגנטינאי וכאזרח העולם
שמאל|ממוזער|250px|אילוסטרציה המתארת את בורחס בהולכו בפארק
עבודתו של בורחס כללה פרספקטיבה רחבה ששיקפה את האתניות המגוונת של מולדתו ארגנטינה, את החשיפה בגיל מוקדם לספריה העשירה בבית אביו, ואת חיי הנדודים שחי במשך תקופות ארוכות בחייו. כנער ביקר באזורי הגבול של ה"פמפס", ולאחר מכן סייר באירופה עם משפחתו. כבוגר הקדיש חלקים ניכרים מחייו למסעות הרצאות ברחבי העולם, ואופיינית היא בחירתו למות בז'נבה, שבה שהה כתלמיד תיכון. יצירתו של בורחס מושפעת מכל התרבויות שפגש, והיא מתעלה מעל הבדלי גזע ולאומיות.
בורחס הוא אוניברסליסט, ועבודתו קיבלה השראה ממקורות רבים ומגוונים – מסאגות איסלנדיות ואנגלו-סקסיות, ועד למקורות עתיקים מן המזרח הקרוב והמזרח הרחוק. גישה זו התנגשה עם הלאומנות שעודד משטרו של חואן פרון. התנגשות זו (אשר עלתה לבורחס במשרתו, ובשנים של מאבק פוליטי) הפכה את בורחס לביקורתי ביחס לממשלות, עד כדי כך שבהקדמה לספרו "אטלס" הוא מגדיר עצמו כאנרכיסט. כאשר אוהדי הנאציזם בארגנטינה טענו כי בורחס יהודי, ובמשתמע מכך כי ישנו פגם בזהותו כארגנטינאי, הגיב בורחס במאמר "Yo Judío", (אני, היהודי) בו כתב כי היה גאה להיות יהודי, אך הציג גנאלוגיה מפורטת שלו, והראה את מקורותיו הנוצריים, תוך שהוא מסביר כי לכל נוצרי ממוצא ספרדי יש שורשים יהודיים מתקופת האנוסים.
השפעות רב לאומיות על יצירתו של בורחס
ארגנטינה של בורחס הנה, למרות מקורה כמושבה ספרדית, ארץ רב לאומית, והבירה, בואנוס איירס, עיר קוסמופוליטית. זה היה נכון עוד יותר במהלך ילדותו של בורחס מאשר כיום. בזמן הכרזת העצמאות של ארגנטינה, ב-1816, הייתה האוכלוסייה ברובה קריאולית, כלומר שבארגנטינה יש אנשים ממוצא ספרדי, שבדמם מעורב מעט ממוצא אחר. הזהות הלאומית הארגנטינית הייתה מפוצלת, ובמהלך העשורים שלאחר הכרזת העצמאות עברה תהליך של האחדה. בתקופה זו באו גלי הגירה גדולים מארצות רבות באירופה, המזרח התיכון, ואף מסין, כאשר גלי ההגירה הגדולים ביותר הגיעו מספרד ומאיטליה.
השוני בין התרבויות החיות בצוותא הוא נושא טיפוסי ביצירתו של בורחס, השואבת מן המסורת הספרותית והלמדנית של הנצרות, הבודהיזם האסלאם והיהדות, תוך עיסוק בדמויות דתיות, בכופרים, ובמיסטיקנים.
בורחס כיוצר ארגנטינאי
גם אם עסק בנושאים בין-לאומיים ורב תרבותיים, התייחס בורחס ביצירתו לפולקלור ולהיסטוריה של ארגנטינה, ולבעיות בנות אותו הזמן בתרבות ובהיסטוריה הארגנטינאית. ספר שיריו הראשון נקרא, בהתאם, "התשוקה לבואנוס איירס" (1923). בורחס עסק בנושאים ארגנטינאים כהיסטוריה של הטנגו, כתובות על עגלות סוסים, פולקלור ארגנטינאי. אירוני הוא הדבר שהלאומנים הארגנטינים בני זמנו פקפקו בלאומיות של אחד מגדולי היוצרים שקמו לארגנטינה.
עניינו של בורחס בתרבות הארגנטינית נובע, אולי, בחלקו מן הגנאלוגיה שלו. סבתו של בורחס מצד אביו הייתה אנגלייה אשר נישאה לקריאולי פרנסיסקו בורחס, אדם בעל קריירה צבאית ותפקיד מפתח במלחמות האזרחים בארגנטינה ובאורוגוואי. בורחס היה גאה בייחוס זה, וסיפורים רבים שכתב מתרחשים בשנות מלחמות אזרחים אלו. אבי סבתו מצד אימו היה אף הוא איש צבא, ולו הקדיש בורחס את הפואמה "דף לזכרו של הקולונל סוארז, המנצח בקרב חונין".
הוא התנגד לרעיונות של אמריקו קסטרו ביחס לנחיתות של השפה הספרדית באזור ארגנטינה-אורוגוואי לעומת זאת המדוברת בספרד.
על אף שבורחס נתפש כאוניברסליסט, יש הרואים בכתביו שיקוף לא מודע של העדפות תרבותיות, במיוחד בדרך של השמטה. השפעותיו של בורחס אירופאיות ואמריקאיות, ומעט מאוד השפעות אסיאתיות. על אף למדנותו המרובה במקורות נוצרים, מוסלמיים, יהודיים ואף בודהיסטים, אין כמעט אזכור להינדואיזם בכתביו. כן אין כמעט התייחסות לתרבות האפריקנית, או התרבות המקומית האינדיאנית, או אף לאפריקנים או אינדיאנים כדמויות ביצירתו. במאמרו "חוסר יכולתנו" משקף בורחס אף רגשות הומופוביים.
בורחס נחשב למבשרה של הפריחה הגדולה בספרות אמריקה הלטינית באמצע המאה העשרים, ולפורץ דרך לקבלה בין-לאומית של עבודתם של יוצרים כגבריאל גארסיה מארקס, חוליו קורטאסר ומריו ורגס יוסה.
מספריו בעברית
הדו"ח של ד"ר ברודי, סיפורים, תרגמו צבי וולובסקי, חיים פלג, ספרית פועלים, תשל"ו 1976.
גן השבילים המתפצלים, תרגם מספרדית יורם ברונובסקי, הקיבוץ המאוחד. 1978.
ספר הישויות הדמיוניות, איורים – יוני בן-שלום, תרגם יורם ברונובסקי, שוקן, תשמ"א 1981.
ספר החול, תרגם יוסף שריג, כתר, 1982.
מבוכי הזמן, "חקירות נוספות", ו"היוצר", תרגם מספרדית יורם ברונובסקי, כתר, 1986.
דברי ימי תועבת העולם, תרגמה והוסיפה אחרית דבר רנה ליטוין, עם עובד, סדרת פרוזה אחרת, תשמ"ח 1988.
בדיונות, תרגם מספרדית יורם ברונובסקי, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, תשנ"ח 1998.
האלף, תרגם מספרדית יורם ברונובסקי, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2000.
שבעה לילות, תרגום מספרדית והערות: אורי פרויס, תרגום שירה: טל ניצן, עריכת תרגום: טל גולדפיין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, אדום כהה, 2007.
מלאכת השיר, תמליל, עריכה והערות: קאלין-אנדריי מיכאילסקו, תרגום: פביאנה חפץ ויורם נסלבסקי, בבל, 2007.
שאין יודעים דבר – כתבים על אמונה, תרגום מספרדית: אורי בן־דוד, הוצאת כרמל, 2014. סיפור, שירים, מסות ופרגמנטים.
ראו גם
ריאליזם קסום
הטרונים
לקריאה נוספת
(ניתן להורדה מאתר המחבר).
נושאים ומוטיבים יהודיים ביצירתו של ח.ל. בורחס, מאת נינה טננבוים-בקר, נדפס ב"גשר", כתב עת לעניינים יהודיים, 2, 21, תשל"ה 1975.
רות נצר, בורחס – החיפוש אחר כוליות. השלם ושברו. כרמל. 2009. עמ' 96–112.
שלומי מועלם, משוררי האינסוף, בורחס וספרות הקבלה, הוצאת אדרא, 2019
חורחה לואיס בורחס – מניפסט האולטראיסמו (מספרדית: אינס מולדבסקי). דחק, כרך טז, 2023.
קישורים חיצוניים
אתרי אינטרנט ומידע ביוגרפי
מרכז בורחס אתר אקדמי על יצירתו של בורחס
Internetaleph חורחה לואיס בורחס
גן השבילים המתפצלים אתר על חייו ויצירתו של בורחס
מכתביו
"ישראל, 1969", שיר מאת חורחה לואיס בורחס, תרגם מספרדית רמי סערי
מחקרו של אברואס בתרגום יורם ברונובסקי
חורחה לואיס בורחס, תרגמה מספרדית טל ניצן, המאוים ; הציפייה ; ההוא ; שבעה-עשר הייקו, באתר כתב העת אורות
כתבות וביקורות
מילי אפשטיין-ינאי, הקורא ה(מ-)מוסגר על ידי הז’אנר: האמנם תפקיד ידוע מראש?, על סיפורו של בורחס "המוות והמצפן", נדפס ב"עלי-שיח", 41, תשנ"ט 1999.
מילי אפשטיין-ינאי, הערות על הקורא ותהליך הקריאה, על סיפורו של בורחס "נושא הבוגד והגיבור", נדפס ב"עלי-שיח", 43, קיץ 2000.
Jorge Luis Borges מפגש ראשון עם הפרוזה של בורחס
אורי פרויס, "בדידותה של אמריקה הלטינית בישראל", באתר הספריה החדשה
שמעון אדף מדבר על בורחס ומשווה לקפקא, באתר כתב העת אורות
טל ניצן מקריאה בורחס, באתר כתב העת אורות
ליאו קורי, מוטיבים מתמטיים ביצירתו של בורחס – על פרשנות והפרזותיה, אודיסאה 4, 2009
"מתנות איומות" – מתוך שיחה עם חורחה לואיס בורחס, מספרדית: טל ניצן ויונתן דורי, באתר כתב העת אורות
הערות שוליים
*
קטגוריה:אגנוסטים
קטגוריה:ארגנטינאים ממוצא ספרדי
קטגוריה:זוכי פרס אדגר
קטגוריה:זוכי פרס ירושלים
קטגוריה:מחברי סיפורים קצרים
קטגוריה:מסאים
קטגוריה:מסדר האמנויות והספרות
קטגוריה:מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:סופרים ארגנטינאים
קטגוריה:ספרנים ומידענים
קטגוריה:עיוורים
קטגוריה:קצינים במסדר האימפריה הבריטית
קטגוריה:זוכי פרס מיגל דה סרוואנטס
קטגוריה:ארגנטינאים שנולדו במאה ה-19
קטגוריה:ילידי 1899
קטגוריה:ארגנטינאים שנפטרו ב-1986 | 2024-07-09T05:49:21 |
מלחמת המפרץ הראשונה | REDIRECT מלחמת המפרץ | 2004-09-24T05:13:54 |
דורסי יום | ממוזער|עקב חורף
ממוזער|שלך
230px|ממוזער|נץ אדום גב
דורסי יום (שם מדעי: Accipitriformes) היא סדרה מגוונת ביותר במחלקת העופות. הם נפוצים בכל העולם מלבד אנטארקטיקה. בניגוד לרוב הדעות, ייחודם של דורסי היום אינו בכך שהם אוכלים בשר, מכיוון שעופות רבים אחרים עושים כן – חסידות, אנפות, ואף מספר ציפורי שיר. ייחודם הוא דווקא בדרך שבה הם הורגים את טרפם. הם נוהגים לעוט על הטרף, בין אם הוא על קרקע, על עץ או במים – ולנעוץ בו את טפריהם. לעיתים הדורס ממש מחכך בתפיסתו את קורבנו כלפי המשטח שעליו הוא נע ודורס אותו. מכאן בא להם שמם.
תיאור
מבנה גוף: לכל בני הסדרה גוף חזק ומוצק. לאלו הזקוקים לכוח גופני גדול (אוכלי הפגרים הגדולים, לדוגמה, הנלחמים על מזונם) ישנו גוף מגושם במקצת, מוצק במיוחד וחזק להפליא. לאלו המתמרנים בין עצים סבוכים (כמו הנצים והעיטים הטרופיים) ישנו גוף זריז ולא רחב במיוחד, הבנוי לעבור במקומות צרים. למינים המיטיבים לצלול ישנו גוף מוארך, דמוי פלך או טורפדו, כך שהוא יוצר חיכוך מועט יחסית באוויר ובכך מותאם לצלילה מהירה במיוחד. משקלם נע בין כ-100 גרם אצל מיני נצים גמדים, ועד ל-14 קילוגרמים ואף יותר אצל העוזניות, שהן מהגדולים בעופות המסוגלים לעוף ובכלל.
המין הגדול ביותר בסדרה הוא עיטם שטלר המגיע למוטת כנפיים 240 ס"מ ולמשקל של 9 ק"ג.
מקור: המינים הם בעלי מקור כפוף וחד בקצה הלסת העליונה, המשתנה לפי תזונת המינים. לנצים ולרוב המינים הצדים את מזונם בעצמם יש לרוב מקור קצר וחזק המותאם לקריעת בשר מהטרף. לעיט ישנו לרוב מקור גדול וחזק המותאם לקריעת נתחים גדולים גם מטרף בעל עור עבה. לאוכלי הפגרים הגדולים ביותר (העוזניות הגדולות), אשר תמיד אוכלים מהפגר מיד עם הגעתם (אם ישנם מינים קטנים מהם על יד הפגר הם מסלקים אותם) ישנו מקור גדול ביותר ועוצמתי מאוד היכול לקרוע אף עורות חזקים כעור קרנף ופיל. לאוכלי הפגרים השניים במעמדם (הנשר לדוגמה) ישנו מקור אשר חזק אף הוא (יותר ממקורם של עיטים), אך מתאים יותר לקריעת ואכילת איברים פנימיים חזקים וקשים ופחות לשיסוע עור וכדומה. לאוכלי הפגרים הירודים (הרחם ושאר הנשרים הקטנים) ישנו מקור ארוך, עדין ודק, אשר בעזרתו הם נוברים ומחטטים בין שיירי הפגר בחיפושם אחר שאריות. לבסוף, ישנם את אלו הניזונים מעצמות (קבוצה הכוללת בעיקר, אם לא רק, את הפרס). לאלו יש מקור ארוך, אך לא עדין, אשר בעזרתו הם תופסים עצמות ונושאים אותן עימם. יוצא דופן הוא מין אחד של דיה הניזון מחלזונות. למין זה יש מקור עדין מאוד ומעוקל כדי להכניסו אל תוך קונכיית החילזון.
מבנה רגל: רגליהם קצרות (פרט ללבלר) וחזקות ואצבעותיהם ארוכות ובקצותיהם טפרים חדים וארוכים. סוג הטפרים משתנה לפי תזונת המינים. המינים אשר דורסים את מזונם ברגליהם הם בעלי טפרים מעוקלים, חדים, חזקים וגדולים. לעומת זאת, אצל המינים אשר אינם נוהגים לדרוס טרף חי (בעיקר אוכלי נבלות) הטפרים חלשים יותר, שטוחים יותר ולעיתים אף קצרים יותר וחדים פחות. בולטים במיוחד הם העיטים הגדולים (כמו ההרפיה ועיט קופים פיליפיני), הנצים ושאר הדורסים הצדים טרף גדול מהם. אצלם הטפרים ארוכים וחדים במיוחד. בדרך כלל האצבע האחורית ואחת מהקדמיות הן המפותחות ביותר מכולן, והטופר האחורי הוא הארוך והחזק מכולם. הטרף מוחזק לרוב לרוחבו, בניצב לגוף הדורס.
יוצא דופן הוא השלך (ועוד כמה מינים בודדים), הניזון מדגים (לעיתים אף גדולים ממנו) ועל כן פיתח טפרים מיוחדים: שני טפרים מצויים מאחור ושניים מקדימה, כדי שהדג החלקלק לא יחליק. הוא גם מחזיק את הטרף לאורכו, במקביל לגופו.
חושים
ראייה: כמעט לכל העופות ישנה ראייה טובה. ואולם, בני הסדרה הזאת מגיעים לשיאים בתחום זה. יש להם עיניים גדולות יחסית (אם כי עדיין קטנות משל דורסי הלילה), והעדשה שטוחה ומרוחקת יחסית מהרשתית. כך מתקבלת תמונה גדולה על הרשתית. הקרנית גם עקמומית וכך חודר אור רב לעין ונופל על מדוכים רבים. כך ניחנים בני הסדרה בכושר הפרדה מצוין. משמעות הדבר היא שהם יכולים לראות קווי הפרדה בין עצם לעצם ממרחק גדול מאוד. הם בעיקר מתבייתים על תנועה. לכן דורסי היום לא רואים את העצם בקירוב רב, אלא פשוט מבחינים בו ממרחק גדול. חלקם מבחינים בתנועה ממרחק גדול פי 8 ויותר. זוהי אחת הסיבות שהאדם צד אותם לשם הבזיירות. גם לאוכלי הפגרים ישנה ראייה מצוינת למרחקים גדולים מאוד. לאוכלי הדגים, כגון העיטם והשלך, ישנן עיניים המותאמות לראייה דרך מים גם ממרחקים גדולים.
העיניים נמצאות בצדי הראש, אך ישנו אזור חפיפה מסוים ביניהן, ובו "זוכים" בני הסדרה לראייה תלת־ממדית שבעזרתה הם יכולים לחשב מרחקים בצורה טובה למדי.
שמיעה: דורסי היום נחשבים לבעלי שמיעה מפותחת. הם יכולים לשמוע ממרחקים גדולים יחסית, אך לא כמו דורסי הלילה.
ריח: לרוב העופות אין חוש ריח מפותח. כך גם לבני הסדרה הזאת. נמצא שנשרים אינם מוצאים במקרים רבים פגר החבוי מתחת לעשב או שיחים.
הרגלים וקשרים עם האדם
רוב המינים ניזונים מהחי שהם צדים, או מאכילת פגרי בעלי חיים. טרפם מורכב ממגוון של בעלי חיים המצויים בסביבתם, כגון: יונקים קטנים, זוחלים, דו-חיים, עופות ודגים. חלקם, כמו עיטים מסוימים, נצים, והשלך, מסוגלים אף לסחוב טרף כבד מהם. תרומתם רבה ביותר למאזן האקולוגי, בטרפם חיות חולות וזקנות ובאוכלם נבלות. הם מסייעים לחקלאות בצודם נברנים ומזיקים אחרים. למרות עזרתם הרבה, סובלים דורסי היום מפעולותיו של האדם, ואוכלוסיות מינים רבות נפגעות בצורה קשה ביותר. רובם מורעלים בהרעלה משנית לאחר שאכלו פגרים מורעלים.
חלק מהדורסים ניצודים על ידי האדם לספורט הבזיירות (דבר שמכונה על שם שהמינים העיקריים בו הם בזים שעברו לסדרה אחרת). ספורט זה היה נפוץ בימי הביניים ואומץ על ידי אצילים, וכיום נהוג פחות.
זהו ספורט בו לוכדים דורס מסוים מגיל צעיר מאוד ומאלפים אותו לצוד בשביל בעליו. בדרך כלל נבחרים דורסים חזקים כגון נצים גדולים ועיטים. שלב האילוף קשה ביותר ולעיתים גם אכזרי. יש להסתיר את עיני הדורס במשך רוב הזמן על מנת שיהיה רגוע, מלבד בעת הציד עצמו. בתור כיסוי עיניים נהוג להשתמש בכובע מיוחד. מכל טרף שהדורס צד נוהגים לתת לו מעט מאוד על מנת שירצה לצוד שוב ובכך הוא מאולף. בעזרת הדורסים נוהגים לצוד תרנגולאים שונים, ארנבות, שפנים ואף צבאים. בעת ציד הצבאים אחראי הדורס לעיוורו של הקורבן. דורסים רבים מתים במהלך האילוף, וחלקם בורחים. ספורט זה פוגע קשות הן באוכלוסיית הדורסים והן באוכלוסיית העופות הניצודים.
מיון
בני הסדרה שייכים לקבוצת העופות הדורסים בהם יש כמה סדרות.
רבים סבורים שדורסי יום ודורסי לילה קרובים אלה לאלה מבחינה סיסטמטית, אך לאמיתו של דבר אין קשר ביניהם וכל קבוצה משתייכת לסדרה שונה במיון עולם הטבע. הקונדוריים עברו לסדרת הקונדוראים לאחר שנכללו בסדרה. השלכים נחשבו בעבר למשפחה בפני עצמה בסדרת דורסי יום, אך עתה הם נחשבים לתת משפחה של הנציים. לעומת זאת, הלבלריים שהיו תת-משפחה של הנציים, נחשבים עתה למשפחה בפני עצמה בסדרת דורסי יום.
מיני הבזיים, שדומים מאוד לדורסי היום, ממויינים כעת כסדרה עצמאית: בזאים – (Falconiformes).
המיון העדכני של דורסי יום:
משפחת הנציים (Accipitridae)
משפחת הלבלריים (Sagittariidae)
סוג ומין יחיד: לבלר (Sagittarius serpentarius)
תמונות
ראו גם
עופות דורסים
קישורים חיצוניים
מגדיר דורסי יום של ארץ ישראל
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1816
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי לואי-פייר וייו
קטגוריה:סדרות בעלי חיים | 2024-06-27T12:55:44 |
דורסי לילה | דורסי לילה (שם מדעי: Strigiformes) היא סדרת עופות, הנכללת עם דורסי היום בקבוצת העופות הדורסים. כקבוצה, דורסי הלילה נפוצים בכל העולם ובבתי הגידול השונים שבו. המינים מופיעים במגוון גדלים, בהם ינשופים ננסיים קטני גודל ומיני אוח ענקיים. עופות אלו מאופיינים בראש גדול וניכרים בפרצוף-שמע רחב, בעיניים גדולות, בראייה ובשמיעה מחודדים ביותר ובתעופה חרישית.
רוב המינים פעילים בעיקר בשעות הלילה והדמדומים, בשונה מדורסי היום. הם מעבירים את יומם במנוחה כשהם מוסתרים מהסובב אותם בעזרת צבעי ההסוואה שלהם. לדורסי הלילה תכונות המתאימות אותם לציד בשעות הלילה: חושי ראייה ושמיעה חדים ומשוכללים ביותר, שמאפשרים לרובם לצוד גם בתנאי תאורה לקויים או כאשר הטרף סמוי מן העין. הגדולים שבדורסי הלילה הם טורפי על – בעלי החיים הנמצאים בראש מארג המזון. הם בעלי חיים סתגלניים, המסוגלים לנצל מקורות מזון שונים כדי לשרוד.
על פי תיעוד של מאובנים, הופיעו דורסי הלילה בצורתם המוקדמת בסוף תקופת הפלאוקן, והפכו לנפוצים בחצי הכדור הצפוני במהלך תקופות האאוקן והאוליגוקן. רוב המאובנים נמצאו בחלק זה של העולם. משפחת התנשמתיים, ועמן ארבע משפחות נוספות (שנכחדו), הופיעו לפני הינשופיים והגיעו למספר מינים רב בין תקופת האוליגוקן לתחילת תקופת המיוקן.
תפוצה ובתי גידול
דורסי הלילה נפוצים כקבוצה בכל רחבי העולם חוץ מאשר ביבשת אנטארקטיקה. היינשופיים התיישבו באזורים רבים יותר מאשר התנשמתיים, אף על פי שדורס הלילה בעל התפוצה הרחבה ביותר והנפוץ ביותר הוא המין תנשמת לבנה שנעדר מהחלקים הצפוניים של אסיה וצפון אמריקה. מינים רבים מעדיפים לשכון באזור הטרופי: 17 אחוזים מהמינים חיים באזור האפרוטרופי, 25 אחוזים באזור הנאוטרופי, 18 אחוזים באוסטרלאסיה, 23 אחוזים באזור ההינדומלאי (Indomalaya) ורק 17 אחוזים בצפון אמריקה ובאזור הפלארקטי יחדיו.
בדרך כלל דורסי הלילה אינם נודדים. נדידות סדירות או ארוכות טווח תועדו רק אצל מספר קטן של מינים. כשהמין נוטה לנדוד, הוא מפגין טריטוריאליות במיוחד בתקופת הרבייה שבה הוא מגן בנחישות על קנו, על השטח המקיף אותו ועל משאבי המזון מפני דורסי לילה ובעלי חיים אחרים המהווים עליהם איום, אך כשהוא יושב קבע, כמו הלילית המצויה ומיני אוח, הטריטוריאליות נמשכת במהלך כל השנה.
דורסי הלילה נפוצים כמעט בכל בית גידול, באזורים בעלי אקלים נוח שבהן ישנן אדמות עשב, ביערות, בביצות עשב ובביצות מיוערות (Swamp), וכן באזורים בעלי תנאי מזג אוויר קיצוניים יותר כגון הטונדרה של האזור הארקטי, המדבריות של מקסיקו וקליפורניה ויערות הגשם של אפריקה הטרופית. בדומה לכך, הם שוכנים בעמקים, במישורים ובקניונים, וכן בהרים, ברמות ובאיים. עם זאת, רוב המינים חיים ביערות ובחורשים, או על גבולותיהם, ורק כחמישית מהמינים חיים באזורים חצי פתוחים או במרחבים שבהם העצים מעטים ומבוזרים. בניגוד לכך, מינים אחדים, בהם אוח השלג שוכן הטונדרה והינשוף השדוני שוכן המדבר, מעדיפים להתגורר בבתי גידול שבהם העצים אינם גדלים כלל. בנוסף, מינים אחרים התאימו עצמם לחיים על גבי הקרקע, וחלקם ניכרים באורך רגליהם, בהם מיני התנשמות Tyto capensis, Tyto longimembris, וכוס המחילות. מיני אוח אחדים – אלו הניזונים מבעלי חיים מימיים – מתגוררים בסמוך למקורות מים שונים, כגון נחלים וביצות מנגרובים. ככלל הם אינם שוכנים ברום גבוה מאוד ובמדבריות שבהם האקלים קיצוני.
דורסי הלילה הסתגלו גם לאזורים שאופיים השתנה על ידי האדם, כגון חוות, שדות, שטחי מרעה ומקבצי עצים הגדלים בפרוורי הערים. יותר מכך, מינים אחדים של הסוגים אוח, ינשוף נצי, שעיר וינשוף ננסי אף התאימו את עצמם לחיים לצד בני האדם בשכונות שבהן ישנם עצים רבים.
דורסי לילה בישראל
בישראל שוכנים 10 מיני דורסי לילה, בין אם כיושבי קבע ובין אם כמינים נודדים: האוח המצוי, האוח המדברי, ינשוף העצים, ינשוף השדות, כוס החורבות, לילית המדבר, הלילית המצויה, השעיר המצוי, שעיר משורטט, והתנשמת הלבנה. קטופה מצויה התגוררה בישראל בקבוצות קטנות, אך ככל הנראה נכחדה עד שנות השבעים.
האוח המצוי נפוץ למדי. הוא מקנן בצוקים, במערות, במחצבות נטושות ובנקיקים. בצפון הנגב הוא מקנן אף על גבי הקרקע או במחילות של דורבנים. האוח המדברי נפוץ פחות. הוא מקנן בנגב, בערבה ובמדבר יהודה. ינשוף העצים הוא אחד מדורסי הלילה הנפוצים ביותר בישראל, במיוחד במרכזה ובדרומה. ינשוף השדות הוא מין נדיר למדי ששוהה בחורף בישראל. כוס החורבות הוא דורס לילה נפוץ למדי בשטחים פתוחים, בעיקר לאורך רצועות ההרים המשתרעים מהגליל והגולן בצפון, דרך הרי שומרון והרי יהודה ועד להרי הנגב. לילית המדבר מתגוררת בדרום הארץ: ממדבר יהודה בצפון ועד להרי אילת בדרום. הלילית המצויה נפוצה אף היא למדי, בעיקר בצפון הארץ: רוב האוכלוסייה שלה מתרכזת בגליל העליון ובגליל המערבי, ומקצתה באזור הכרמל, הגולן, החרמון, עמקי הצפון וצפון השומרון. השעיר המצוי הוא עוף חולף שכיח בכל הארץ, המקנן בעיקר בצפונה. השעיר המשורטט הוא עוף חולף נדיר למדי. התנשמת הלבנה נפוצה בכל הארץ, למעט בדרומה. היא משמשת כמדבירה ביולוגית.
מאפיינים
גודל, נוצות וכנפיים
דורסי לילה אחדים כה קטנים עד שאפשר להחזיקם בכף היד, ודוגמה לכך הוא הינשוף הננסי מהמין Glaucidium brasilianum שמשמאל. לעומתו, מינים אחרים עולים על גודלם של רבים ממיני דורסי היום, כגון האוח המצוי שמימין. 200px100px 147px147px לרבים מדורסי הלילה צבעים התואמים את אלו של נוף בית גידולם. בתמונה: לילית מהמין Strix ocellata (משמאל), והמין Megascops asio (מימין), שצבעיהם תואמים את צבעי קליפות העצים.
דורסי הלילה מופיעים במגוון גדלים: מינים רבים הם קטנים ואורכם מגיע עד כ-20 ס"מ. הקטן ביותר הוא הינשוף השדוני, שאורכו 12–15 ס"מ. לעומתם, המינים הגדולים ביותר הם אוח בלקיסטון, אוח השלג ולילית אפורה, שאורכם עולה לעיתים על 70 ס"מ, וכן אוח מצוי, הגדול מכולם, שאורכו מגיע עד 75 ס"מ.
כמעט ואין הבדלי מראה ניכרים בין הזכר לנקבה אצל רוב דורסי הלילה, למעט בגודלם. אוח השלג הוא היוצא מן הכלל. בעוד שהזכר נושא מעטה נוצות צחור כמעט לחלוטין, הנקבה מפוספסת ומנוקדת בצפיפות. רוב נקבות המינים שתועדו גדולות מהזכרים. לעובדה זו הוצעו מספר הסברים המיוחסים לברירה הטבעית. למשל, נקבה גדולה יותר יכולה להטיל מספר גדול יותר של ביצים, לחממן ולהגן עליהן טוב יותר. כמו כן, זכר קטן זריז יותר מטבעו ונצרך לאנרגיה פחותה בשעת הציד. עם זאת, הזכרים של כוס המחילות ושל מספר מינים מהסוג ינשוף נצי גדולים במעט מהנקבות.
גודלם החיצוני של דורסי הלילה מטעה, כיוון שנפחן ואורכן של נוצותיהם משווים להם חזות גדולה. לדוגמה, הלילית האפורה היא אחת ממיני דורסי הלילה הגדולים בעולם, אולם גודלה ללא נוצותיה אינו עולה על זה של הלילית המצויה. שכבת נוצות עבה זו מספקת בידוד טוב בשעות של חוסר פעילות בין גיחות הציד, במיוחד בתקופות הקרות.
ממוזער|ימין|130px|השוואה בין לילית אפורה בעלת מופע נוצות מלא לבין הגוף חסר הנוצות (בוורוד).
מכיוון שדורסי הלילה אינם פעילים ביום, אין הם זקוקים לתקשורת באמצעות מופע הנוצות, ועל כן רוב המינים ניחנים בצבעי הסוואה המסייעים להם לחמוק מעיני אויב או ממטרדים אחרים במהלך מנוחת היום שלהם. מופע הנוצות משתנה בהתאם לנוף בית הגידול שבו הם חיים: לדוגמה, צבע נוצותיהם של מספר של מינים שוכני יערות, הוא בגוונים חומים הנוטים להתכהות כדי להסתוות בקליפת העץ החומה שעליה הם יושבים. כמו כן, צבע נוצותיהם של מינים החיים באזורים קרים הם בגוני אפור ולבן, ושל מינים החיים באזורים מדבריים ובשטחים פתוחים, נוטים לגווני החול ולמופע בהיר בהתאמה. בדומה לכך, פרטים של אותו המין, אשר תפוצתו רחבת ידיים ומשתרעת על פני נופים ששונים בגווניהם, עשויים להיות בהתאמה שונים במופעיהם. על כן, באזורים קרים, כגון בסיביר, חלק מהפרטים לבנים כמעט לגמרי. דוגמה מובהקת לכך הם פרטים מסיביר, כגון האוח המצוי, ינשוף השדות ולילית אורל. יתר על כן, אצל מינים רבים ההתבגרות מלווה במופע בהיר עד כדי לבן. אצל מינים אחדים, כמו התנשמת הלבנה, צבע החלק העליון של נוצותיהם דומה לצבעי השטח שמעליו הם עפים, ובכך הם מוגנים מתקיפה שעלולה להגיע מלמעלה. כמו כן, צבע החלק התחתון הבהיר מקשה על זיהוים מלמטה כאשר השמים בוהקים באור יום בהיר.
בין דורסי הלילה ניתן למצוא לעיתים מקרים חריגים של לבקנות (חוסר מוחלט בפיגמנטים), לאוציזם (מחסור חלקי בפיגמנטים, Leucism) ומלניזם (מופע מוגבר של פיגמנטים כהים). המופע הלבקני, המתאפיין בעיניים אדומות המבליטות את הפרט בשטח, ובבעיות ראייה נלוות המשבשות את אורח החיים הרגיל, נדיר מאוד. גם המלניזם, שגורם לפרט לשנות את צבעו לשחור או לחום אינו שכיח. הלאוציזם נפוץ יותר בקרב דורסי הלילה (הוא תועד אצל 17 מינים). על אף שהוא גורם לפרט להיות חיוור יותר, צבעי גופו נשארים רגילים והוא אינו סובל מבעיות ראייה. למרות מופעם הלבן כמעט לגמרי של זכרי אוח השלג, והמופע הלבן החלקי של הנקבות, אין המין לוקה באחד מהמקרים החריגים שצוינו. הצבע הלבן נובע מהמבנה הייחודי של הנוצות המחזירות את האור בצבע לבן. הלילית המצויה מושפעת משינוי האקלים, וכתוצאה מכך ישנם הבדלים בצבעי הנוצות שבקרב המין, כגון אפור וחום-אדמדם (ראו: פולימורפיזם).
ציצות האוזניים
180px 180px 180px 180px מלמעלה למטה:
נקבת אוח וירג'יניה וציצות אוזניה זקורות, מסתתרת בקנה שבלואיזיאנה, ארצות הברית.
צילום צדי של לילית אפורה בעת תעופתה.
ינשוף שדות בסקוטלנד.
תנשמת לבנה. 180px 180px 180px 180px מלמעלה למטה:
ינשוף שדות מסתכל אחורנית.
לילית אמריקנית (Strix varia) ממתינה לטרפה.
זוג פרפרים מהסוג Caligo.
שעיר מצוי.
כ-43 אחוזים ממיני דורסי הלילה מתהדרים בציצות אוזניים - נוצות מוארכות הגדלות מאחורי עיניהם ונדמות כאוזניים, בעוד שלמעשה אין קשר ביניהן לבין חוש השמיעה. אורכן משתנה בין המינים: מקצרות ביותר אצל מין השעיר Otus rutilus, ועד ארוכות למדי אצל ינשוף העצים, אשר נקרא בשל כך בשפה האנגלית "Long-eared owl" (בתרגום חופשי: ינשוף ארך אוזניים).
תפקידן של ציצות האוזניים אינו ברור, אך לתופעה ישנן מספר השערות עיקריות שחלקן סותרות את המציאות:
"השערת התקשורת", מייחסת לציצות תפקיד כאמצעי עזר לתקשורת לילית. קיומן או אי-קיומן של הציצות עשוי לסייע בזיהוי מינים שונים מטווח קצר בשעות הליל, שכן ראיית הלילה של דורסים אלה, די בה כדי לזהות צורות שונות כגון צלליות של צורת הראש. משום כך על פי הנחת השערה זו, לא יופיעו ציצות אוזניים אצל מינים הפעילים ביום.
"השערת ההסוואה", מתבססת על יכולתם להסתוות כתגובה לאיום (להסבר ראו: תגובה לאיום והטרדה), באמצעות ציצות האוזניים שקוטעות את קו המתאר של גופם. אפקט הסוואה זה יעיל רק אצל מינים הפעילים בלילה ונחים במשך היום על ענפי העצים, שכן מינים הפעילים ביום אינם יושבים על ענפים במשך היום, ובשעות הלילה מסווה אותם החשיכה. על כן, השערה זו יוצאת מתוך הנחה שקיומן של ציצות אוזניים יתבטא רק אצל מינים פעילי לילה הנחים על ענפי העצים במשך היום.
"השערת האיום", מתייחסת לציצות כאל אמצעי הרתעה בעת חשיפה לאיום מגורם חיצוני. לעיתים קרובות, קני דורסי הלילה מאוימים על ידי טורפים שונים, כגון השונר והדלק. כדי להגן על עצמם וכדי להרתיע את אויביהם, זוקרים דורסי הלילה את ציצות האוזניים ומקנים לעצמם מראה הדומה לפניהם של יונקים גדולי ראש ועיניים מסדרת הטורפים השוהים בסביבת בית הגידול שלהם. לפיכך השערה זו יוצאת מתוך הנחה כי ציצות האוזניים יופיעו רק אצל מינים שבשטחם חיים גם טורפים גדולים.
על פי המחקרים, קיימים מינים בעלי ציצות שבשטחם אין טורפים. עובדה זו מותירה את החוקרים עם שתי ההשערות האחרות, שמחד מתחזקות לאור העובדה שאין מינים פעילי יום בעלי ציצות אוזניים ומאידך נחלשות בשל התהיות שהן מעלות: באשר להשערת התקשורת, דורסי הלילה צריכים לתקשר ביניהם באמצעות הקול, על מנת להתקרב עד כדי מרחק ראייה אחד מהשני. זהו חיסרון המוביל לזיהוי מוקדם. באשר להשערת ההסוואה, מתקשים החוקרים להסביר את חסרונם של ציצות האוזניים אצל מינים רבים הפעילים בלילה ואצל שוכני היערות.
כנפיים ותעופה
לרוב מיני דורסי הלילה כנפיים גדולות ממדים. הן קצרות יותר אצל מינים הצדים בשטח סגור, כגון חופת יער, וארוכות יותר אצל מינים הצדים בשטח פתוח או אצל מינים נודדים. אורך הכנפיים מעיד לרוב על שיטת הציד שבה נוקט המין (ראו: תזונה). תעופתם של טורפים אלה היא חרישית, ולפיכך הם יכולים לצוד את טרפם קרוב לקרקע. תעופה שקטה מסייעת גם לשמיעת הקולות שמשמיע הטרף ולאיתורו המהיר. לתכונה זו אחראים מספר גורמים: הפלומה המכסה את שטח הפנים של הנוצות (אצל רוב המינים), הקצה המאפיין את נוצות התעופה שהוא רך יותר וחד פחות מזה של דורסי היום, וכן שולי הנוצות המשוננים כמסרק.
רוחבן של הכנפיים יחסית למשקלן מקנה לרבים מהמינים עומס כנף נמוך בהשוואה לעופות אחרים. לדוגמה, תנשמת לבנה היא בעלת עומס הכנף הנמוך ביותר: 0.21 גרם לסנטימטר רבוע, ינשוף העצים וינשוף השדות: 0.29 ו-0.36 בהתאמה, אוח השלג והאוח המצוי: 0.55 ו-0.71 בהתאמה.
ככל שעומס הכנף גבוה יותר, נדרש יותר מאמץ מהעוף להחזיק את עצמו באוויר, וכתוצאה מכך נוצר רעש חזק יותר בעת התעופה. תעופתם של המינים שלהם עומס כנף נמוך, קלילה ואיטית, ללא טפיחות כנפיים רבות וללא איבוד אנרגיה רב.
בזנב דורסי הלילה ישנם תריסר אברות זנב, והכנף מורכבת מעשר אברות יד, לא כולל את אברת היד הראשונה, שהיא מנוונת ומוצנעת תחת הנוצות הסוככות.
חושי השמיעה והראייה ומאפיינים נלווים
לדורסי הלילה ישנם חושי ראייה ושמיעה חדים ומשוכללים ביותר, המאפשרים להם להתנהל כציידים יעילים בשעות הלילה. הם מאפשרים לרובם לצוד גם בתנאי תאורה לקויים או כאשר הטרף סמוי מן העין. לדוגמה, חושי השמיעה והראייה של התנשמת הלבנה רגישים לפחות פי עשרה בהשוואה לאדם. דוגמה נוספת היא הלילית המצויה, אשר ראיית הלילה שלה היא מבין הטובות ביותר בכל עולם החי, וטובה פי 100 לערך מזו של האדם.
חושי הראייה והשמיעה מאפשרים לדורסי הלילה למפות את סביבתם ולאתר את טרפם. כל רחש או תנועה קלה יוצרים גירויים עצביים במוחם ומאותתים על מיקומו המדויק של הטרף, גם אם הוא נמצא במרחק רב.
ראייה
עיניהם של דורסי הלילה גדולות פי 2.2 מגודלן הממוצע של עיני עופות בגודל דומה, ועיניהם של המינים הגדולים אף גדולות מעיניים אנושיות. צורת העין מוארכת כתוצאה מגודלם הבלתי רגיל של האישון, של העדשה ושל הקרנית העבה המשמשת כעדשה נוספת. יתר על כן, כמות התאים קולטי האור בעיניהם של דורסי הלילה היא מבין הגבוהות אצל בעלי החיים. כמו כן גבוה גם מספרם של תאי הקנה בעיניהם המסייעים בראייה בלילה ובתנאי תאורה לקויים. תכונות אלו מאפשרות לדורסי הלילה להסתגל במהירות וביעילות לתנאים המלווים את רדת הלילה ואת שעות הבוקר המוקדמות: למשל, אצל הלילית המצויה, הרשתית מכילה כ-56,000 תאי קנה בכל מילימטר רבוע. כמו כן, האישון מסוגל להתכווץ לכדי נקודה זעירה לנוכח אור בהיר וחזק, ולהתרחב עד כדי כך שהוא מכסה כמעט את הקשתית כולה. יתרה מכך, כמו אצל בעלי חיים אחרים, מאחורי הרשתית נמצאת רְפִידִית אור, שהיא שכבה המשקפת את האור שלא נקלט ברשתית, ובכך משפרת את ראיית הלילה.
למערכת הראייה של דורסי הלילה, ישנם שני חסרונות לכאורה:
שדה ראייה צר - בדומה לטורפים אחרים, עיני דורסי הלילה ממוקמות בחזית פניהם. מאפיין זה מאפשר תפיסת עומק במרחב, אך מקטין את רוחב שדה הראייה.
עיניים מקובעות - בגלל גודלן של העיניים, הן לחוצות בתוך מבנה העצם המקיף אותן – טבעות גרמיות הקרויות Sclerotic rings – וכתוצאה מכך הן כמעט חסרות יכולת תנועה. מסיבה זו דורסי הלילה מסוגלים להביט אך ורק קדימה ולא לכיוון אחר מבלי להפנות את ראשם. בנוסף, כיוון שעיניהם מוגבלות למקומן ומותאמות במיוחד לראייה למרחק גדול, אין דורסי הלילה מסוגלים להתמקד על עצמים הנמצאים קרוב לפניהם (אם כי הם מפצים על כך באופן חלקי באמצעות זיפים הצומחים סביב מקורם, ורגישים למגע).
כדי להתמודד עם בעיות אלה דורסי הלילה מפגינים הסתגלות נוספת: יכולת סיבוב מרשימה של ראשם על צירו, המגיעה ל-270 מעלות בסיבוב אופקי ול-90 מעלות בסיבוב אנכי במקרה הקיצון של ינשוף העצים. הם עושים זאת מבלי לפגוע בכלי הדם העדינים של אזור הצוואר, מבלי לקטוע את זרימת הדם אל המוח, ומבלי להזיק לחוליותיהם. בבני אדם נמצא כי תנועות וסיבובים מהירים של הצוואר עלולים לגרום ליצירת קרישי דם, שעלולים לגרום לשבץ מוחי או לתסחיף.
יכולת זו מתאפשרת בשל מספר סיבות. ראשית, כלי הדם הנמצאים תחת הלסת מתרחבים בקצותיהם והופכים למעין מאגרים בצורת בלון היכולים להכיל דם רב יותר, זאת בשונה מהעורקים אצל האדם שהופכים להיות צרים בקצותיהם. כך יכול הדם להמשיך ולזרום למוח ולעיניים גם אם סיבוב הראש חוסם את זרימתו. שנית, קוטרי החללים (transverse foraminae) בחוליות דרכם עוברים העורקים הראשיים של הצוואר גדולים פי עשרה מאלו של העורקים עצמם (ב-12 מתוך 14 חוליות), מה שמאפשר לאחרונים להסתובב סביב עצמם בכיסי אוויר מרווחים. אצל בני האדם החללים קטנים יותר וחובקים למעשה את העורק. שלישית, עורקי הצוואר מתחברים לצוואר בחוליות גבוהות יותר מאלה הנמצאים אצל עופות אחרים, מה שיוצר מרווח גדול יותר לתזוזה וריפיון גדול יותר של העורקים. רביעית, העורקים החולייתיים (vertebral arteries) והעורקים התרדמניים מקושרים ביניהם בכלי דם קטנים, המספקים מעקף כאשר אחד מהעורקים חסום.
בשל רגישותם לאור, מינים פעילי לילה רבים נצפים ביום רק לעיתים נדירות, ונראים כמסונוורים כאשר אור השמש חזק. מאידך, למינים אחדים, ובהם אוח מצוי, ישנה ראיית יום טובה במעט מזו של האדם. כמו כן, מינים אחרים, כגון הינשוף הננסי מהמין Glaucidium passerinum וכוס המחילות, הסתגלו לצוד בשעות היום, כך שראיית הלילה שלהם טובה פחות מזו של האדם.
כיוון שברשתית העין של דורסי הלילה נמצאים מספר תאים קולטי אור מסוג מדוכים, סביר להניח כי באפשרותם להבחין במידה מסוימת בצבעים. ניסויים שנעשו עם מספר מינים הפעילים ביום או בשעות הדמדומים, כגון עם הינשוף הננסי מהמין Glaucidium passerinum, הראו כי חלקם מסוגלים להבחין בין הצבעים השונים: לדוגמה, כוס החרבות, הפעיל בשעות הדמדומים, מסוגל להבחין בין הצבעים צהוב, ירוק וכחול, אך מבלבל אדום עם אפור כהה. מחקרים בדקו גם האם יש באפשרותם של דורסי הלילה לראות בטווח העל-סגול של הספקטרום האלקטרומגנטי, כפי שעושים מיני דורסי יום רבים, כגון הבז המצוי, המנצל את ראיית העל-סגול שלו כדי לאתר סימוני טריטוריה של יונקים קטנים כמדד לשפע הטרף הקיים באזור מסוים. מהמחקרים עלה כי המינים לילית מצויה ו-Aegolius funereus אינם מסוגלים לכך, אך ינשופים ננסיים פעילי יום יכולים להבחין בטווח הקרוב בעל-סגול, ולהפיק ממנו מידע כפי שדורסי היום מפיקים.
מינים רבים של פרפראים מחקים את חזותם של דורסי הלילה כדי להרתיע את אויביהם. פרפראים אלו, שהם חרקים שרובם חסרי יכולת הגנה, ניחנים בצבעים הדומים לנוצות דורסי הלילה, ונושאים על כנפיהם כתמים שצורתם דומה לעיני דורסי הלילה. בקבוצת מינים אלו נכללים בין היתר המינים בסוג Caligo (שאף נקרא באנגלית owl butterfly, ובתרגום חופשי: פרפר הינשוף), ובסוג Taenaris המין Junonia almana והמין Antheraea polyphemus.
שמיעה
חוש השמיעה מסייע לדורסי הלילה לשמוע את הרחשים הקלים ביותר שמשמיע טרף הנמצא באזור, לפיכך מינים רבים מסתמכים בעיקר על חוש השמיעה שלהם בתקופת החורף שבמהלכה הטרף חבוי תחת שכבת קרקע או שלג עבה. התנשמת הלבנה, התנשמת מהמין tyto furcata, הלילית האפורה וינשוף העצים מסוגלים לאתר את טרפם בעת מעופם, ולנחות עליו במדויק. התנשמת הלבנה והלילית האפורה נצפו בעת שלכדו טרף שהסתתר תחת שכבת שלג בעובי 25 ס"מ ושהיה מרוחק מהם כ-30 מטרים. (ייתכן כי הן מסוגלות ליותר מכך). עם זאת, דורסי הלילה מפעילים בדרך כלל את חושי הראייה והשמיעה במקביל. ובעיקר עושים זאת מינים ששמיעתם מחודדת מעט פחות משל אחרים.
מבנה האוזניים הייחודי, תורם כארובות העיניים לעיצוב הגולגולת: פתחי האוזנים גדולים מאוד וצורתם כחצאי סהר אנכיים, השונים במראם מהפתחים העגולים הקטנים המאפיינים את רוב העופות. אצל מינים מסוימים קיימת אי-התאמה בין הפתחים, בשל מיקומם וצורתם השונה. אסימטריה זו מסייעת להתכוונן ביתר דיוק אל מקור הצליל: דורסי הלילה יכולים להבדיל בין מקורות צליל עד לכדי 2–3 מעלות. בניסויי מעבדה נמצא שהתנשמת הלבנה מסוגלת לאתר טרף בחשכה מוחלטת, על סמך שמיעתה את ציוציו ורחשיו בלבד. כדי להוכיח זאת, וכדי לפסול את האפשרות שהיא ניחנה בראיית קרינה תת-אדומה או בחוש ריח מפותח, הונח עכבר על משטח שקט, ולזנבו חובר מעין רעשן המקשקש עם פסיעותיו. התנשמת אכן תקפה את הרעשן במקום את המכרסם עצמו.
פתחי האוזניים מוסתרים על ידי הנוצות וקפלי העור של פרצוף השמע. מונח זה מתייחס למכלול הקעור (מעין פרבולואיד) של הנוצות שמקיפות ותוחמות את מרכז הפנים של דורסי הלילה (וגם אצל מספר דורסי יום כגון הזרון התכול). בדומה להנעת האפרכסות אצל היונקים, פרצוף-השמע מסייע לנתב צלילים אל פתחי האוזניים, בעזרת שרירי פנים מיוחדים. המבנה האסימטרי של האוזניים, מסייע להתכוונן על צלילים שנשמעים ממרחקים וממקורות שונים, ולהפעיל אוזן אחת יותר מאשר את השנייה. מבחינה חיצונית, פרצוף-השמע משווה לחזותו של הדורס מראה בולט ומאופיין: אצל התנשמות צורתו כצורת לב ואצל הינשופיים צורתו מעוגלת. נוצות פרצוף-השמע דמויות שיער, דקות וקשיחות (מהסוג שנקרא "filoplumes").
האזור במוח האחראי על השמיעה (Auditory cortex) מגובה במספר רב יותר של תאי עצב מאשר יש לעופות שגודלם דומה. אצל דורסי לילה שנחקרו (בעיקר התנשמת הלבנה), נמצא כי הזיכרון השמיעתי מפותח מאוד. כלומר, לאחר שהדורס מתמקד על מיקום הטרף, הוא מתעד במוחו את הרעשים שהוא משמיע, ומסוגל לזכור מעט מאוחר יותר את מיקומו המדויק.
מקור, רגליים וטפרים: איברי הציד
130px|ממוזער|שמאל|טפריה של התנשמת הלבנה
מקורם של דורסי הלילה קצר בדרך כלל. הוא מוסתר חלקית על ידי נוצות פרצוף-השמע, ובשונה מדורסי היום, מעוקל כלפי מטה כך שאינו מפריע לשדה הראייה שלהם. אצל מרבית המינים הוא אינו חזק במיוחד ואף חלש ממקורם של דורסי היום. עם זאת אצל מינים מסוימים, כגון מיני האוח, ינשוף השדות ולילית אורל, הוא חזק דיו כדי לצוד טרף גדול כדוגמת עופות ימיים ופסיוניים.
לכל המינים רגליים ארוכות, ואצל אחדים אף יותר מאחרים: לדוגמה, לתנשמת הלבנה רגליים ארוכות ממינים אחרים, בהן היא משתמשת כדי לחטוף טרף מצמחייה גבוהה. למיני התנשמות Tyto longimembris ו-Tyto capensis רגליים ארוכות אף יותר, המתאימות לבית גידולם המועדף הניחן בצמחייה גבוהה. נוצות הרגליים של מינים אלה ואחרים הן קצרות ודלילות, ולפיכך הן אינן רוויות במים וכבדות, כאשר הם צדים בצמחייה לחה. יתרה מכך, רגליהם של דורסי הלילה הצדים בעלי חיים השוכנים במים, חסרות נוצות כמעט לחלוטין. לעומתם, אצל המינים שוכני האזורים הצפוניים, הרגליים עטויות בנוצות רבות המתארכות עד הכפות והאצבעות, כדי להגן עליהן מפני טרף נאבק ומזג אוויר קר. רגליו של כוס המחילות, אשר רוב הזמן שוכן בקרקע, ארוכות והן משמשות אותו לחפירת מחילות (לפרקים), לרדיפה אחר טרף ולתצפית אחר איומים קרבים.
לכפות רגליהם ארבע אצבעות. אחת מהן גמישה במיוחד ומסוגלת לפנות אחורה ולשפר את אחיזתה בטרף. מקצה האצבעות יוצאים טפרים מעוקלים פחות מאלו של דורסי היום, אך מוארכים יותר מהם. מבנה זה מגביר ומייעל את כוח אחיזתם.
התנהגות
כנובע משמם, רובם של דורסי הלילה (69 אחוזים) פעילים בשעות החשיכה. את יומם הם מעבירים במנוחה בעלוות העצים, בחללים, בגומחות ועוד, כשהם מוסתרים מהסובב אותם בעזרת צבעי ההסוואה שלהם. 22 אחוזים, פעילים חלקית ביום וחלקית בשעות הדמדומים. שלושה אחוזים פעילים ביום ואורח חייהם של ששת האחוזים הנותרים אינו ידוע לחלוטין. לעיתים קשה לקבוע האם מין מסוים פעיל ביום או בשעות הליל: לדוגמה, באזורים הצפוניים אוח השלג וכוס ניצי צדים בליל הקיץ המואר של האזור הארקטי ובפרק הזמן הקצר של אור היום בחורף. בתחילת היום עוסקים דורסי הלילה בטיפוח נוצותיהם, בניקוי אצבעותיהם בעזרת מקורם ובסירוק נוצות הראש עם טפריהם.
חלק עליון: רק אחוז קטן ממיני דורסי הלילה מסוגלים לצוד טרף שהוא גדול מיונקים בגודל עכבר. שניים מהם אלו האוח המצוי, הנראה משמאל עם בשר הציד של דלק אירופי, ודורס הלילה הגדול באוסטרליה, ינשוף חזק הנראה מימין אוחז באופן דומה בין טפריו פרט מת פוסום מהמין Pseudocheirus peregrinus. 144px151px 300px 149px151px 300px מינים אחדים, כגון הלילית האפורה המופיעה בחלק השני מלמעלה, מסוגלים לאתר טרף תחת שכבת שלג עבה, לפרוץ אותה וללכוד אותו.
בחלק השלישי מלמעלה נראים אוח השלג (מימין) ויונק קטן ברגעי חייו האחרונים, והמין Aegolius funereus (משמאל) לופת יערון מהמין Apodemus flavicollis בטפריו. בחלק הרביעי מופיע כוס המחילות, כדוגמה למינים השוכנים לעיתים בקרבת בקר וצאן כדי לצוד את החרקים הניזונים מגלליהם, כגון חיפושיות הזבל.
דורסי לילה רבים נוהגים להניד בראשם (Bobbing) ולהניעו בתנועות סיבוביות (ראו קישורים חיצוניים). פעולה זו עשויה לשעשע אדם הצופה מהצד, המדמה את דורס הלילה כיצור סקרן. אך למעשה תנועות אלו מסייעות לדורס הלילה להעריך את סביבתו בצורה טובה יותר בעזרת תפיסתו התלת-ממדית.
תזונה
כפי שרומז שמם, דורסי הלילה הם טורפים, והגדולים שביניהם מתפקדים כטורפי על – בעלי החיים הנמצאים בראש מארג המזון. אלה הם בעלי חיים סתגלניים, המסוגלים לנצל מקורות מזון שונים כדי לשרוד. תפריטו של כל מין מורכב בעיקר מקבוצת בעלי חיים המועדפים עליו: מתוך 268 מיני דורסי הלילה (ראו פרק מיון), 53 אחוזים ניזונים מחסרי חוליות, 32 אחוזים הם טורפי חולייתנים, ושני אחוזים הם אוכלי דגים (לגבי 13 האחוזים הנותרים חסר מידע). דורסי הלילה הקטנים בגודלם הניזונים מחסרי החוליות, מבססים את תפריטם בעיקר על חרקים ועל פרוקי רגליים, בעוד שתפריטם של דורסי הלילה הניזונים מבעלי החוליות, מתבסס בעיקר על יונקים קטנים כדוגמת החדפיים והמכרסמים. כאמור, הם סתגלנים, ועל כן הם משלימים לעיתים את תפריטם במיני בעלי חיים כגון תולעים, זוחלים, דו-חיים, דגים, עופות אחרים, סרטנאים, עטלפים ועוד. בנוסף, המינים הגדולים ביותר, שהם בעיקר מיני האוח, מסוגלים אף לצוד בעלי חיים גדולים מהטרף הממוצע של שאר דורסי הלילה, ביניהם יונקים גדולים כמו נמייתיים, סמוריים ארנביים, ועופות גדולים כמו אווזאים. במקרים אחדים תועד ציד של שועל, מרמיטה ואף אייל צעיר.
דורסי הלילה מצוידים בארבע מערכות ציד מותאמות: ראייה חדה המסייעת להם להבחין בטרף ממרחק רב ובתנאי תאורה לקויים, שמיעה רגישה המאפשרת להם לאתר טרף אף מבלי להסתייע בחוש הראייה, תעופה שקטה המאפשרת התגנבות לטרף שאינו חושד בדבר, ומקור וטפרים מושחזים המאפשרים להם לאחוז את הטרף ולקרוע את הבשר מעליו.
אורכן של הכנפיים מסייע לדורסי הלילה לצוד את טרפם בשתי שיטות:
רוב רובם של דורסים בעלי כנפיים קצרות עומדים על מקום מוגבה, כגון ענף עץ או גדר, וקולטים אותות מהסביבה היכולים לרמוז על הימצאות טרף בקרבתם. כאשר הם מאתרים טרף, הם עוטים עליו תוך כדי תעופה, כאשר טפריהם מופנים קדימה. מינים הצוללים אל תוך השלג, כגון הינשוף הננסי מהמין Glaucidium passerinum מאתרים טרף המסתתר תחת שכבת שלג בעזרת חוש השמיעה שלהם. הם מרחפים ודואים מעליו קמעה, ואז מתנפלים אל תוך השלג ולוכדים אותו. הלילית האפורה, למשל, מתמחה בשיטה זו ומצליחה לפרוץ שכבת שלג המסוגלת לתמוך באדם שמשקלו כ-80 קילוגרמים, ולחדור עד לעומק של כ-45 סנטימטרים. הצלילה מתווה לרוב את דפוס הכנפיים של המין על גבי השלג, ועל כן סימנים אלו מהווים עדות על הימצאותו באזור.
דורסים שהם לעיתים מינים קטנים וזריזים כגון הינשופים הננסיים, לוכדים את טרפם תוך כדי תעופה. הם סורקים את שטח הציד בשיטתיות, לפעמים מגביהים עוף וכשהטרף מזוהה, הם מסתערים לכיוונו כאשר ראשם מופנה קדימה ובזמן הלכידה הם מושכים את ראשם אחורנית ומפנים את טפריהם קדימה. הם מסוגלים לצוד בעלי חיים הקשים ללכידה כגון ציפורי שיר וחרקים מעופפים. נגזרת של שיטה זו היא לגרום לחרקים לנוס מעלוות הצמחייה שבה הם מסתתרים, וללכדם במהירות. אוכלי הדגים נוקטים הן בשיטה הראשונה, שבה הם יושבים על ענף הגדל מעל פני המים וממתינים להופעת דגים וסרטנים בסביבתם, והן בשיטה השנייה שבה הם מרחפים קרוב לפני המים ושולים דגים שהתקרבו יותר מדי לפני המים. מינים אחדים, כגון האוח ממין קטופה מלאית ו-Bubo ussheri לפעמים אף משכשכים במים רדודים וממתינים לטרפם.
מינים שטרפם העיקרי הוא יונקים זעירים, נוטים לתור אחר מזון בתדירות גבוהה יותר מדורסי לילה הניזונים מטרף גדול. משום כך, הם צורכים יותר טרף, ודוגמה לכך היא הלילית האפורה, אשר עשויה לצרוך כ-1,400 נברנים בשנה. לעיתים נדירות ניזונים דורסי הלילה בעתות מחסור מפגרים. דוגמה לכך היא לילית אפורה מפנסילבניה שצדה טרף כששהתה בקרבת בני אדם ואף נענתה למחווה שלהם ונטלה מידיהם את פגרי העכברים שהוצעו לה.
כאשר הם עטים על טרפם, די בעוצמתה של הפגיעה כדי להמם אותו. החיסול הסופי מתבצע באמצעות אחיזת הטרף בטפרים וניפוץ עמוד השדרה. לעיתים דורסי הלילה מסתירים מעיניהם של טורפים אחרים, את טרפם שאך ניצוד, באמצעות כנפיהם. בתקופות בהן מצוי המזון בשפע, הם נוהגים מדי פעם לאגור מזון עודף (בעיקר בזמן גידול הצאצאים), על שפת הקן, בתוך חלל בעץ ועוד. במקרים אחדים, מינים הפועלים באזורים בעלי טמפרטורות נמוכות, כגון Aegolius funereus וAegolius acadicus, מוצאים את מזונם קפוא כשהם חוזרים על מנת לאכול ממנו, ומשום כך הם מתיישבים עליו כדי להפשירו לפני אכילתו.
ככל העופות אין הם מסוגלים ללעוס את מזונם, ועל כן טרף קטן נבלע לרוב בשלמותו במקום, או נישא בעזרת המקור אל מקום מבטחים. טרף גדול יותר נקרע לגזרים בעזרת המקור ונישא בעזרת הטפרים. מקורם אינו חזק דיו כדי לפרק את החלקים הקשים של טרפם, והמזון עובר היישר אל המעיים. (בשונה מרוב העופות, לדורסי הלילה אין זפק (איבר המשמש לאחסון מזון לפני עיכולו). המעיים שלהם מכילים חומצה ברמת חומציות של 2.2–2.5 pH – רמה הדומה לזו של החומץ – אשר אינה מסוגלת לעכל דברים אחרים מלבד רקמות רכות. (לדורסי היום למשל, ישנה רמת חומציות של 1.3–1.8, המתקרבת לזו של חומצת מימן כלורי – 1 pH).
דורסי לילה אחדים נצפו כשהם מורטים את שערותיהם ונוצותיהם של טרפם. כחלק ממיני העופות, הם פולטים צנפה לאחר עיכול הטרף, המורכבת מהחלקים הבלתי ניתנים לעיכול כגון פרווה, עצמות, נוצות והשלד החיצוני של חרקים המורכב מכיטין. מכיוון שהצנפה חוסמת את דרכי העיכול של דורסים אלו ואינה מאפשרת להם לבלוע טרף חדש, הם נאלצים לפלוט אותה לפני שהם יוצאים לצוד. הם נוהגים לפלוט את הצנפה כשהם יושבים על גבי עץ מועדף, והיא מצטברת למרגלות העץ. כאשר הם פולטים את הצנפה, נוצות פרצוף השמע משוטחות, הראש והצוואר נמתחים קדימה, המקור נפער, והדורס עוטה על פניו מעין הבעת כאב, כמו זו המתרחשת אצל בני האדם כשהם מקיאים. גודל וצורת הצנפה ייחודית לכל מין. בשל כך, לחוקרי הטבע קל יותר לנתח את כדורי הפסולת הללו ולזהות הן את מרכיבי המזון של דורסי הלילה בתקופות שונות של השנה והן את אורח חייהם.
תקשורת, חיים חברתיים ויחסים עם בעלי חיים אחרים
טריטוריה ונדידה
טריטוריאליות היא תכונה בה ניחנים רבים מהמינים. כשהמין נוטה לנדוד, היא באה לידי ביטוי במיוחד בתקופת הרבייה שבה הם מגנים בנחישות על קנם, על השטח המקיף אותו ועל משאבי המזון, מפני דורסי לילה ובעלי חיים אחרים המהווים עליהם איום, אך כשהוא יושב קבע, כמו הלילית המצויה ומיני האוח, היא נמשכת במהלך כל השנה. שלושת המינים הטריטוריאליים ביותר באירופה הם אוח וירג'יניה, הלילית המצויה ולילית אורל, שהם יושבי קבע ובעלי תפריט מגוון יותר ממינים אחרים, המתאפיינים בנוודות תדירה יותר, ובתפריט מצומצם יותר. בין המינים החולקים אותו שטח, מתקיימת תחרות, שמסתיימת לעיתים בדחיקתו של מין אגרסיבי פחות מהשטח. לדוגמה, בפינלנד המין Aegolius funereus נדחק על ידי לילית אורל, ואוכלוסייתו מצטמצמת בכשני אחוזים בשנה, ובארצות הברית המין לילית מנוקדת נדחק על ידי הלילית מהמין לילית אמריקנית, ואוכלוסייתו מצטמצמת בכשלושה אחוזים בשנה.
על אף היותם טריטוריאליים, מינים אחדים יוצרים לעיתים קבוצות דלילות בפרטים. תופעה זו מתרחשת בעיקר מחוץ לעונת הרבייה ובתקופת הנדידה. לדוגמה, קבוצות של ינשופי השדות נחים לפרקים על גבי הקרקע בשטחי אחו או בשדות. דוגמה נוספת הם ינשופי העצים הנחים ביום, בתקופת החורף על עצים, בפארקים עירוניים, בשדרות ובגינות.
בדרך כלל דורסי הלילה אינם נודדים. נדידות סדירות או ארוכות טווח תועדו רק אצל מספר מועט של מינים. דוגמה למינים אלה היא רוב האוכלוסייה האירופית כגון השעיר המצוי שנודדת אל אפריקה הטרופית, והאוכלוסייה הצפונית של השעיר ממין Otus brucei שנודדת אל צפון-מזרח מצרים, עמק האינדוס והודו. מאפייני הטריטוריה מושפעים מהתנודות בגודל אוכלוסיות הטרף העיקרי של המין. משום כך, המינים אשר מסתמכים על מגוון טרף מצומצם, או כאלה החיים באזורים שבהם אוכלוסיית הטרף משתנה במהלך השנה, נודדים באופן סדיר פחות או יותר אל מקומות שבהם נמצא מזון בשפע. לדוגמה, עקב התנוונות אוכלוסיית הנברנים בדרום-מזרח מניטובה, קנדה, נודדות מספר לא מבוטל של ליליות אפורות מאזור זה לאזור הצפוני מזרחי כדי לתור אחר מזון. בדרך כלל, לאחר מספר שנים, חוזרים הפרטים לביתם המקורי, ולעיתים אף משתקעים במקום חדש ומרוחק. לדוגמה, אוח שלג מנורווגיה נדד כ-1380 קילומטרים, ושני פרטים מהמין Surnia ulula נדדו 2659 ו-2795 קילומטרים מביתם שבפינלנד אל עבר הרי אורל.
גורם נוסף המשפיע על דפוסי הנדידה של דורסי הלילה הוא ההתחממות העולמית. נמצא כי המינים שואפים להימצא במקומות קרירים יותר, ביניהם אוכלוסיות דרומיות הנודדות צפונה כגון השעיר המצוי, ומינים הנודדים במעלה ההרים אל מקומות קרים יותר.
קולות וקריאות
מכיוון שדורסי הלילה פעילים בשעות החשיכה, הם מסתמכים בעיקר על תקשורת קולית, בניגוד למינים הפעילים ביום שמשתמשים פחות בתקשורת מסוג זה, כיוון שיש באפשרותם להבחין אחד בשני. הקריאות השונות הן אחד מהמאפיינים העיקריים שבהם ניכר ההבדל בין המינים, שכן הן ייחודיות לחלוטין לכל מין. יותר מכך, מחקרים שנעשו על הלילית המצויה ועל אוח וירג'יניה הראו כי לכל פרט יש קריאה שונה מעט משל קרוביו. הקריאות משמשות גם להכרזת בעלות על טריטוריה, ועוצמת הצליל וגובהו משקפים לרוב את גודל הטריטוריה של המין, וכפועל יוצא, את המרחק שיש על הקריאה לעבור כדי להגיע לאוזניו של פרט אחר. לדוגמה, למין Psiloscops flammeolus, הדומה בגודלו למין Megascops kennicottii, יש קריאה עוצמתית ועמוקה מזו של האחרון, מכיוון שהטריטוריה שלו גדולה יותר. עם זאת, מינים השוכנים ביערות ניחנים בקריאות חזקות כיוון שהעצים שסביבם מעמעמים את קולם. הקריאות מעידות גם על גודלו של הפרט, ולכן פרטים גדולים וכבדים יותר מפיקים קריאות עמוקות יותר. פרטים אחדים אף נצפו מחקים את קריאותיהם של יריבים גדולים מהם, כדי לשוות לעצמם "חזות קולית" שתעיד על עוצמה. שימוש נוסף לקריאות נעשה בעת עונת הרבייה, שבה פרטים שונים מהמין פוצחים בדואט בעת החיזור (ראו פסקת "רבייה").
הקריאה המוכרת ביותר של דורסי הלילה, היא ההמייה (אם כי לא כולם הומים) הדומה לזו של היונה, הנשמעת כקריאת whoo או hoo עמוקה. קריאה זו נשמעת בעיקר בשלהי החורף ובתחילת האביב באזורים הממוזגים, שבהם דורסי הלילה משמיעים את קולם ביערות בתדירות רבה, מעצם היותם העופות הדומיננטיים. המיתם משמשת בעיקר לציין את התחום הטריטוריאלי, אך משמשת גם כאמצעי חיזור. צליל המייתו של הזכר נמוך מזו של הנקבה. שריקות וציוצים, צווחות וצריחות, גרגורים, נהימות, נשיפות וחרחורים הם קריאות נוספות שמשמיעים דורסי הלילה. הם מסוגלים גם להשמיע נקישות בעזרת לשונם, בדרך כלל כאשר הם נמצאים בסכנה. אצל הסוגים ינשוף חזק, ינשוף ו-Aegolius רק הזכר הומה, בעיקר בזמן החיזור אחר נקבה. לאחר שמצא בת זוג הוא שותק במשך רוב הזמן.
תיאורים של קריאות עיקריות שונות, שניתן להאזין להן בפסקת קישורים חיצוניים:
מינים אחדים, ביניהם רבים ממיני הינשופים הננסיים משמיעים קריאה הדומה לנשיפתו של חליל, שנשמעת בקצב שונה אצל כל מין.
ללילית המצויה קריאה המורכבת מהמיה ארוכה, שאחריה משתרר שקט במשך שתיים עד שש שניות, המייה נוספת קצרה ומאופקת, ולבסוף המייה ארוכה, מתגלגלת ומהדהדת.
התנשמות מהסוג Phodilus משמיעות צלילים רכים, ודוגמה לכך הוא המין Phodilus-badius שקריאתו נמשכת כשתיים עד שמונה שניות ומורכבת מארבע עד שבע שריקות. לעומתם, קריאתם של התנשמות מהסוג Tyto מתאפיינת בצווחות ובצריחות. התנשמת הלבנה לדוגמה, משמיעה מעין צווחה חנוקה, והתנשמת ממין Tyto multipunctata משמיעה צרחה הדומה במקצת לזו של ילדה או לזו של עיט.
למינים רבים המיות עמוקות: לינשוף השאול קריאה המורכבת ממספר המיות משתנה המפרידים ביניהן מרווחים של כשלוש עד חמש שניות. ללילית האפורה קריאה באורך של שש עד שמונה שניות, המורכבת מסדרת המיות שוות אורך ומרווח, שמספרן יכול להגיע עד לתריסר. כמו כן, רוב מיני האוח מפיקים המיות עמוקות, כגון אוח בלקיסטון שקריאתו, יכולה להישמע למרחק של עד קילומטר וחצי. היא מורכבת מהמיות חזקות הנמשכות כשלוש שניות, המופרדות במרווחים של שמונה עד עשר שניות.
מינים אחרים משמיעים מעין נביחות, ביניהם ה-Pulsatrix perspicillata, ה-Ninox connivens שאף נקרא באנגלית Barking owl (בתרגום חופשי: ינשוף נבחן), והליליות Strix huhula ולילית אמריקנית.
מינים אחדים משמיעים קרקורים או צלילים אחרים בתדירות גבוהה, כגון המינים Lophostrix cristata, Megascops trichopsis, ו-Surnia ulula
בניגוד לציפורי השיר, דורסי הלילה לא פוערים את מקורם בעת שהם משמיעים את קריאותיהם. הם מנפחים קמעה את צווארם למעין בלון קטן, שלרוב צבעו לבן. כשהם קוראים, מינים רבים מנענעים קלות בראשם אחורה וקדימה, וכן מביטים סביבם הלוך וחזור. מינים אחדים אף זוקפים את זנבם וציצות אוזניהם בעת הקריאה, כגון אוח וירג'יניה.
על פי מחקרים שנעשו על הלילית המצויה, נמצא כי הקריאות מופקות לאורך כל השנה, אך תדירותן משתנה עם העונות, ומושפעת מעונת הרבייה, השרת הנוצות והיריבות על הטריטוריות. אף למזג האוויר יש השפעה על הקריאות. רוחות חזקות, גשם וטמפרטורות נמוכות מפחיתות את תדירותן. נטען כי גם לירח יש השפעה על תדירות הקריאות: אחד המינים שמושפעים מאור הירח הוא האוח המצוי, שקרא בתדירות גבוהה יותר בלילות מוארים מאשר בלילות חשוכים. הסיבה האפשרית לכך היא שאור הירח מבליט את צווארו הלבן, בכך שהוא הופך בוהק לאורו. לעומת זאת, נמצא כי תת-המין Strix occidentalis lucida של הלילית המנוקדת פעיל דווקא בשלבי היעלמותו של הירח. הסברים אפשריים לתופעה הם שלתת-מין זה אין צוואר לבן שאור הירח יבליטו, ושקריאות בלילות מוארים עלולים להגביר את סיכויי הריגתו על ידי אוח וירג'יניה הנמצא בשטחו. גם הלילית המצויה מפחיתה את תדירות קריאותיה בלילות מוארים, כיוון שהיא עסוקה בציד.
דורסי הלילה כמושא להתגודדות
התגודדות (Mobbing) אצל בעלי חיים היא צורת התנהגות שבה פרטים ממין או מינים שאינם טורפים, מתקהלים במטרה להטריד או להתקיף מין טורף. התנהגות זו נפוצה בעיקר אצל מיני העופות, ועל כן כאשר דורס לילה נח על עץ, הוא עשוי לעיתים קרובות לאסוף סביבו קהל מטרידים שמנסים להבריחו ממקום מושבו, כגון פרושיים, ירגזיים וגיבתוניים. לעיתים רחוקות דורס הלילה מגיב להטרדה או נפצע ממנה. על עורפם של רבים ממיני הינשופים הקטנים, מופיעים כתמים הדומים לעיניים, המסייעים להרתיע מטרידים למיניהם. המינים הגדולים יותר, כגון מיני האוח, סובלים יותר מהטרדות מאשר המינים הקטנים, כיוון שהם נתפשים כגורם מאיים רב יותר. משום כך, דורס לילה גדול המעופף לאור יום מושך אליו מטרידים גדולים וחזקים יותר, כדוגמת מיני העורביים. מינים אלה מהווים "מגנט" חזק למטרידים, ולכן ציידים אירופאים היו נוהגים בעבר לקשור דורסי לילה מאולפים אל עצם מקובע, במטרה לפתות עורביים וציפורים אחרות להתקרב, כדי שיוכלו לירות בהם. צפרים וחוקרים נוקטים בשיטה דומה, ומשתמשים בבובות אוח כדי למשוך עופות למטרות מחקר.
תגובה לאיום והטרדה
בעת שדורסי הלילה מבחינים באיום אפשרי, הם מגנים על עצמם ועל צאצאיהם בארבעה דפוסי התנהגות שונים:
דפוס ההתנהגות הראשון משמש להסוואה. דורסי הלילה נמתחים כלפי מעלה, עוצמים את עיניהם כמעט לגמרי, מצמידים בחוזקה את נוצותיהם ובדרך זו מקנים לעצמם גזרה צנומה יותר. המינים בעלי ציצות האוזניים, מזקירים אותן והמינים חסרי ציצות האוזניים משווים לעצמם חזות "מצוייצת", כלומר בעלת ציצות. באמצעות הפעולות הללו, הם מדמים את עצמם לחלק שבור של העץ, ובציצות אוזניהם הזקופות הם קוטעים את קו המתאר של גופם, כך שאויביהם מתקשים לאתרם. דוגמה ברורה לתגובה זו (וכן לתגובה הבאה) ניתן לראות ב-, בו פרט מהסוג ינשוף לבן-פנים עומד בפני מין תנשמת (Tyto) ואוח (Bubo).
דפוס ההתנהגות השני הוא מעין מופע ראווה הנועד להרתיע את האויב. דורס הלילה מנפח וזוקר את נוצותיו, פורש את כנפיו ומפנה את חלקם העליון כלפי התוקף, ולעיתים אף זוקף את זנבו ומנענע את ראשו מצד לצד. עיניו הבורקות, הנקישות שהוא משמיע באמצעות מקורו והשמעת קולות מרתיעים, הופכים את הפרט לגדול ומאיים הרבה יותר מכפי שהוא במציאות.
דפוס ההתנהגות השלישי הוא התחזות לפצוע המופיע אצל ההורה המנסה להגן על צאצאיו. הוא מתנודד וצולע על הקרקע כאילו הוא טרף שקל ללכדו ובדרך זו הוא מושך את תשומת לב האויב אליו ומרחיקו מהקן. כאשר התוקף מנסה לתפוס אותו, הוא מתעופף במהירות לקן.
דפוס ההתנהגות הרביעי, הוא תקיפה ישירה של האויב. התנהגות זו מופיעה בעיקר אצל הנקבה המגנה על צאצאיה. היא מתקיפה את פניו של האויב ומנסה לשסעו עם טפריה החדים. מינים אחדים נודעו לשמצה בגלל התקפות אלו, וביניהם האוח המצוי, הלילית האפורה, הלילית המצויה, הלילית מהמין לילית אורל וינשוף העצים. במקרים אחדים שבהם תקפו דורסי הלילה בני אדם, הסתכמו התקיפות בדימום מסיבי ואף באיבוד עין.
רבייה
התנהגות החיזור משתנה בין המינים, עם זאת קריאותיהם הם חלק בלתי נפרד מתהליך החיזור. בעת החיזור, מספח הזכר טריטוריה אפשרית לקינון, ומנסה באמצעותה לפתות את הנקבה. כאשר נקבה בוחרת בזכר, הוא מציע לה מזון, ועשוי גם להרשים אותה באמצעות הפגנת מופע תעופה המלווה לעיתים בטפיחות כנפיים חזקות. דפוס התנהגות נפוץ במיוחד הוא הטיפוח ההדדי, שבו זוג דורסי לילה עומדים כשהם צמודים זה לזה על ענף ומנקים זה לזה את נוצותיהם. התנהגות זו מסייעת לחיזוק הקשר בין בני הזוג, בעיקר בעונת הרבייה. אצל התנשמת הלבנה לדוגמה, הנקבה מתקרבת אל הזכר תוך השמעת ציוצים או שריקות, ולאחר מכן מטפחת אותו מסביב לפניו ומאחורי ראשו. הזכר מצדו משמיע אף הוא ציוצים ונהנה מהחיבה המופנית כלפיו. התנהגות זו מופיעה גם מחוץ לעונת הרבייה, ואף אצל דורסי לילה צעירים החיים עדיין בקן.
דורסי הלילה הם מונוגמיים. אצל מינים אחדים שמירת האמונים זה לזה נמשכת בעת עונת הרבייה, בעיקר אם אלה מינים הנודדים יותר מאחרים (כגון הלילית האפורה). לעומתם, מינים כגון כוס החורבות הנוטים לישיבת קבע, הם מונוגמיים לאורך כל השנה. דורסי לילה אחדים, ביניהם הלילית המצויה, מונוגמיים במשך כל ימי חייהם.
דורסי הלילה אינם משקיעים די בבניית קיניהם. הם בדרך כלל מעדיפים לקנן במקומות מזדמנים: השתלטות על קן פעיל של עופות אחרים או השתכנות בקן ישן, קינון בחללים הנמצאים בעצים, בקקטוסים ובסלעים. כמו כן הם מקננים במבנים מעשי ידי אדם, על גבי גזעי עץ מתים ושבורים, בסבך הנוצר ממחלת הצמחים מטאטא המכשפה ובערימות חציר. יש מינים שמקננים אף על גבי הקרקע, ביניהם אוח השלג המקנן בגומחות שאותן הוא מרפד קלות עם חומר צמחי. ינשוף השדות ומיני תנשמת אחדים מקננים בסמוך למקבצי עשב קטנים או בתוכם. מיני אוח אחדים, חופרים לעיתים את קנם בתילי נמלים נטושים וכוס המחילות מקנן מתחת לפני האדמה במחילות של בעלי חיים אחרים. אף על פי שהמאמצים הכרוכים באיסוף החומרים הנדרשים לבניית הקן נחסכים מדורסי הלילה, לפעמים נופלות הביצים ונשברות כאשר הקן ישן ורעוע.
עונת הרבייה מושפעת ממזג האוויר, ועל כן טמפרטורות קרות במיוחד או ירידת שלגים רבה עשויה לעכב או למנוע את הקנון, ואף להשפיע על נטישת קן קיים. דורסי הלילה נוהגים לסקור את מצב אוכלוסיית הטרף שלהם לפני הרבייה, ומתכננים את מועד הטלת הביצים כאשר המזון זמין או נמצא בשפע. זמינות המזון מתרחשת עקב התמעטות הצמחייה החושפת את הטרף או עקב פעולות הגנה טריטוריאליות המלוות את עונת הרבייה של הטרף, שבה הוא פעיל יותר ונגיש יותר ללכידה. משום כך תקופות שפע או טמפרטורות נמוכות מובילות להטלת ביצים מוקדמת יותר, ובמקרה של מינים אחדים, ביניהם התנשמת הלבנה וינשוף השדות, גם לקינון בחורף. תקופות שפע מיטיבות גם עם הגוזלים, שכן שפע מזון משמעו גדילה בריאה יותר, והטלה מוקדמת משמעה זמן רב יותר המוקדש ללמידת אורחות הציד לפני בוא החורף.
חלק עליון: מימין, זוג ינשופים מהמין Athene brama שבסוג כוס מטפחים אחד את השני. משמאל, זוג כוסי החרבות מזדווגים. חלק תחתון: משמאל, גוזל צעיר מהמין Pulsatrix perspicillata. מימין, משפחה מאותו המין, כשהגוזל בצד ימין מבוגר יותר. 126px174px 219px81px
מספר הביצים הממוצע בתטולה יחידה משתנה בין המינים. לדוגמה, התנשמת הלבנה עשויה להטיל עד 14 ביצים בתטולה אחת ומסוגלת להזדווג מספר פעמים באותה עונת רבייה. לעומתה, גודל התטולה השכיח של האוח המצוי ולילית אורל הוא שלוש עד ארבע ביצים. גודל התטולה מושפע מתנאי הסביבה: לדוגמה, אוח השלג מטיל כ-10 עד 14 ביצים בתקופות שפע, אך רק שניים עד ארבע בתקופות מחסור. כל דורסי הלילה מטילים ביצים לבנות, שלעיתים מופיעות עליהן כתמים מעטים וקטנים וההורים מגנים עליהן בחירוף נפש. הנקבה מטילה את הביצים במרווחים של ימים אחדים, כך שהגוזל הגדול ביותר הוא זה שביצתו הוטלה ראשונה. יתרונה של ההטלה המדורגת, הוא שבתקופות שפע לכל הגוזלים יש סיכוי רב לשרוד, אולם בעתות מחסור ישרדו רק הגוזלים הגדולים והחזקים ובכך תימנע התפתחות לקויה של הגוזלים החלשים כתוצאה מתת משקל.
הדגירה מתחילה עם הטלת הביצה הראשונה, ונמשכת בדרך כלל כ-30 ימים. הטיפול נעשה במשותף: הנקבה היא זו שדוגרת אצל מרבית המינים, בעוד שהזכר משחר לטרף. הזכר שב לקן עד עשר פעמים ביום ומביא עמו את המזון שהצליח לצוד. הוא מאכיל את הנקבה בעזרת מקורו ומאחסן את עודפי המזון על שפת הקן. בדומה לעופות אחרים, הגוזלים בוקעים מהביצים חסרי ישע. הנקבה לא עוזבת את הקן למעט בעת עשיית צרכיה ופליטת הצנפות. כאשר אחרון הגוזלים מסוגל לשמור על חום גוף יציב ולבלוע את טרפו בשלמות, היא יוצאת מן הקן ומסייעת לזכר לצוד מזון.
בגיל שבוע עד שבועיים מפתחים הגוזלים שכבה עבה יותר של פלומה, ובגיל שלושה שבועות עד ארבעה גוזליהם של מינים אחדים מסוגלים כבר לצאת מהקן ולטפס על העצים שגדלים סביבו. מספר שבועות לאחר מכן – בגיל 9–10 שבועות אצל אוח וירג'יניה, בגיל 7–8 שבועות אצל התנשמת הלבנה ובגיל 4–5 שבועות אצל המינים מסוג Megascops, מופיע שלב הפרחון, שבו לומדים הגוזלים לעוף, אך עדיין נשארים בקרבת הקן ומטופלים על ידי הוריהם. רבים מגיעים לבגרות מינית עם הגיעם לגיל שנה. קצב התפתחותם של המינים הגדולים איטי יותר, ובגרותם המינית מופיעה בין הגילאים שנתיים–שלוש.
אבולוציה ומיון
אבולוציה ותיעוד המאובנים
על פי תיעוד המאובנים של דורסי הלילה, הם הופיעו בצורתם המוקדמת בחלק המאוחר של תקופת הפלאוקן (ראו: לוח הזמנים הגאולוגי ויחידת זמן גאולוגית), והפכו לנפוצים בחצי הכדור הצפוני במהלך תקופות האאוקן והאוליגוקן. רוב המאובנים נמצאו בחלק זה של העולם. משפחת התנשמתיים, ועמן ארבע משפחות נוספות (שנכחדו), הופיעו לפני הינשופיים והגיעו למספר מינים רב בין תקופת האוליגוקן לתחילת תקופת המיוקן. בזו האחרונה עלתה כמות מספר המינים של הינשופיים על פני התנשמתיים.
הממצא הקדום ביותר של דורסי לילה הוא עצם אחת מוארכת ודקה בדומה לאלו של התנשמתיים, בת 58 מיליוני שנים מתקופת הפלאוקן, שנמצאה בחפירות שנערכו בקולורדו, ארצות הברית. מקורה של העצם היא מה-Ogygoptynx wetmorei שהיה סוג ומין יחיד. (עצם ה–tarsometatarsus; מספר 8 בפסקת שלד ושרירים בערך עופות). הדמיון בין מאובן זה לבין מינים קיימים, גדול מדמיונם של המאובנים הקדומים והמאוחרים למינים קיימים.
270px|ממוזער|שמאל|מאובן של המין Palaeoglaux artophoron
מאובנים קדומים נוספים הם המינים B. orbisantiqui ו–B. halbedeli בסוג Berruornis, שהיו גדולים כמיני האוח והתקיימו אף הם בתקופת הפלאוקן המאוחרת. משפחת ה-Protostrigidae שהתקיימה בתקופת האאוקן בצפון אמריקה ובתקופת האוליגוקן באירופה, כללה את הסוגים Eostrix, Oligostrix ו-Minerva. כמו כן, שישה סוגים של תנשמתיים קדומים נמצאו בין התקופות אוליגוקן ופליוקן: תת-משפחת Necrobyinae הכוללת את ארבעת הסוגים Necrobyas, Nocturnavis, Palaeobyas ו–Palaeotyto; משפחת Palaeoglaucidae הכוללת סוג יחיד ובו המינים Palaeoglaux perrierensis ו–Palaeoglaux artophoron; ותת-משפחת Selenornithinae הכוללת את הסוג והמין היחיד Selenornis henrici.
דורסי לילה מודרניים יותר הופיעו רק בחלק המוקדם של תקופת המיוקן, לפני כ-22–24 מיליוני שנים: מין האוח Bubo poirrieri ומין הלילית Strix brevis נמצאו בצרפת ובארצות הברית בהתאמה. בתקופה זו הופיע גם הסוג תנשמת Tyto, ומינים שונים שלו נמצאו בתקופות הפליוקן והפליסטוקן (לפני כ-5.5 מיליוני שנים עד לפני 11,700 שנים). חלק מהמינים הנכחדים מסוג זה היו גדולים מהמינים המודרניים, במיוחד באיים, ששם התפתחו אף מינים גדולים במיוחד. אחדים מהמינים הללו התקיימו ונכחדו בתקופה שבה אנו נמצאים - ההולוקן. באוסטרליה ובסביבתה נמצאה הכמות הרבה ביותר של מיני תנשמות, המעידה ככל הנראה על מוצאה של משפחה זו מהיבשת הקדומה גונדוונה.
מיון
משפחת התנשמתיים (Tytonidae) ומשפחת הינשופיים (Strigidae), מרכיבות את סדרת דורסי הלילה (Strigiformes). הם נכללים תחת קבוצת העופות הדורסים, קבוצה לא טקסונומית הכוללת את הסדרות דורסי לילה ודורסי יום. דמיונם לדורסי היום מתבטא במאפייניהם הפיזיים, כגון מקור מעוקל וראייה טובה. חלק מתפקידם האקולוגי כמווסתי אוכלוסיות מכרסמים, נובע מאבולוציה מתכנסת ולא מקשר קרוב. העופות הקרובים ביותר אליהם הם בני סדרת התחמסאים שמאפייניהם דומים. דמיון זה הוביל את המדען קארולוס ליניאוס להכליל את דורסי היום ואת דורסי הלילה תחת אותה קבוצה; שנשתמרה כ-130 שנים. על פי מחקרי דנ"א, דורסי הלילה ממוקמים בין התוכאים לבין דורסי היום.
הידע על מאפייניהם, אורח חייהם וההיסטוריה האבולוציונית של רבים מהמינים המשתייכים ל"דורסי הלילה" מוגבל, מפני שמינים רבים הם נדירים וחלק מבתי הגידול שלהם נמצאים באזורים בעלי נגישות מוגבלת. גודלם של רוב המינים קטן וכמעט כולם פעילים בלילה, מתבודדים ומסתווים היטב. "דורסי הלילה" הם אחת מהסדרות השנויות ביותר במחלוקת. החוקרים חלוקים בדעתם בנוגע לחלוקת המינים והסוגים המוכללים בסדרות. כתוצאה מכך, מספר המינים נע בין 150 ל-250 בערך, המקובצים תחת 27 סוגים. שונות זו נובעת גם מההגדרות השונות המאפיינות את המין (המתייחסות לכלל בעלי החיים). ארבע ההגדרות העיקריות הן הגדרת המין הביולוגית, ההגדרה המורפולוגית, ההגדרה האבולוציונית וההגדרה הגנטית. הגדרת המין הביולוגית מקובלת כאשר פרטים בקבוצה מסוימת מתרבים כתוצאה מהזדווגות עם פרטים אחרים מאותה קבוצה ולא עם פרטים מקבוצה אחרת. ההגדרה המורפולוגית מתבססת על השוני במאפייניו הפיזיים של הפרט. בשל הדמיון הרב בין מיני דורסי הלילה, המתבטא בעיקר במופע נוצותיהם, הגדרה זו אינה מבחינה כיאות במאפיינים המורפולוגיים, כמו גם המידע החסר באשר לרבייה בין שני מינים שאינו מספק הסבר בהיר הן להגדרה הביולוגית והן להגדרה המורפולוגית. ההגדרה האבולוציונית מתבססת על הפילוגנטיקה, אולם הקושי להתחקות אחר ההיסטוריה המדויקת של המינים בגלל מחסור בדגימות דנ"א, מערפל את ההגדרה האבולוציונית.
למרות הדמיון הרב בין מיני דורסי הלילה המשתייכים לאותו סוג ואף לסוגים שונים, קריאותיהם המגוונות והייחודיות של כל מין, מספק לחוקרים כלי אמין המסייע להם לזהות אותו.
רשימת המינים הקיימים מבוססת על הספר "Owls of the world" (2008) של האורניתולוגים קלאוס קֶניג (Claus König), פרידהלם וייק (Friedhelm Weick) ויאן הנדריק בקינג (Jan-Hendrik Becking). כמו כן, 19 מינים נוספו לרשימת המינים הקיימים כפי שהם מופיעים בספרו של האורניתולוג היימו מיקולה (Heimo Mikkola), "Owls of the world" (מהדורה שנייה; 2013).
מינים קיימים (267 מינים) משפחה: תנשמתיים Tytonidae (27 מינים בשני סוגים)סוג: תנשמת המפרץ (Phodilus) (2 מינים) סוג: תנשמת Tyto (25 מינים) P. assimilis
P. badius 115px Phodilus badius 115px Tyto glaucops משפחה: ינשופיים Strigidae (240 מינים)סוג: Aegolius (4 מינים)סוג: ינשוף Asio (8 מינים) A. funereus
A. acadicus
A. ridgwayi
A. harrisii 115px Aegolius harrisii A. abyssinicus
A. capensis
A. clamator
ינשוף שדות (A. flammeus)
A. galapagoensis
A. madagascariensis
ינשוף עצים (A. otus)
ינשוף השאול (A. stygius) 115px ינשוף עציםסוג: כוס Athene (6 מינים)סוג: אוח Bubo (24 מינים) A. brama
כוס המחילות (A. cunicularia)
A. lilith
A. plumipes
A. spilogastra
כוֹס הֶחֳרָבות (A. noctua) 115px Athene bramaלא ממוסגר|120x120 פיקסליםאוח וירג'יניהסוג: ינשוף ננסי Glaucidium (25 מינים)סוג ומין יחיד: ינשוף חשוף-רגל Gymnoglaux lawrencii 115px Glaucidium brasilianum 115pxסוג ומין יחיד: Heteroglaux blewitti 115pxסוג ומין יחיד: ינשוף הרעמה Jubula lettiiסוג ומין יחיד: Lophostrix cristataסוג: ינשוף צווחן (Megascops) (28 מינים)סוג ומין יחיד: ינשוף שדוני Micrathene whitneyi Megascops gilesi? – התגלה ב-2007, והגדרת מעמדו עדיין לא הסתיימה (2014). 115px Megascops watsonii 115pxסוג ומין יחיד: Nesasio solomonensisסוג: ינשוף נצי (Ninox) (38 מינים)סוג ומין יחיד: אוח השלג (Nyctea) 115px Ninox scutulata 115px סוג: שעיר Otus (55 מינים)סוג ומין יחיד: Pseudoscops grammicus 115px Otus manadensis
115px שעיר מצוי 115pxסוג ומין יחיד: Psiloscops flammeolus 115pxסוג: ינשוף לבן-פנים Ptilopsis (2 מינים) ינשוף לבן-פנים דרומי (P. granti)
ינשוף לבן-פנים צפוני (P. leucotis) 115px ינשוף לבן-פנים דרומיסוג: פולסטריקס (Pulsatrix) (4 מינים) 115px Pulsatrix perspicillataסוג ומין יחיד: ינשוף פלאותי סוג: לילית Strix (24 מינים)סוג ומין יחיד: כוס ניצי (Surnia ulula) 115px Strix nigrolineata 115pxסוג: Taenioglaux (9 מינים)סוג ומין יחיד: כוס–בזי פפואני 115px Taenioglaux capenseסוג ומין יחיד: Xenoglaux loweryi מינים נכחדיםרשימה זו היא חלקית ומופיעים בה גם מאובנים שמעמדם עדיין אינו ברור, ולכן לפעמים הם נחשבים כתת-מינים:
Asphaltoglaux – מתקופת הפליסטוקן המאוחר.
Athene cretensis – כוס ענק מהאי כרתים.
Berruornis – סוג הכולל שני מינים: B. orbisantiqui ו–B. halbedeli.
Bubo poirrieri – אוח מתקופת הפליסטוקן.
Glaucidium kurochkini – ינשוף ננסי מתקופת הפליסטוקן.
Grallistrix – סוג שכלל ארבעה מינים, כולם מאיי הוואי.
Mascarenotus – סוג הכולל שלושה מינים: Mascarenotus grucheti (מהאי ראוניון), Mascarenotus murivorus (מהאי Rodrigues ), Mascarenotus sauzieri (מהאי מאוריציוס).
Necrobyinae – תת-משפחה של משפחת התנשמתיים, הכוללת ארבעה סוגים: Necrobyas, Nocturnavis, Palaeobyas ו–Palaeotyto.
Ogygoptynx wetmorei – סוג ומין יחיד.
אורנימגלוניקס (Ornimegalonyx) – סוג מתקופת הפליסטוקן, שכן באזור הקריביים והים התיכון לפני 10,000 עד 30,000 שנים. זהו אולי דורס הלילה הגדול ביותר שהיה קיים אי פעם: גובהו היה יותר ממטר ומשקלו כפול מזה הממוצע של מיני האוח, וככל הנראה תפריטו כלל מכרסמי ענק דומים לקפיבארה.
Otus mauli – שעיר מהאי מדיירה, שנכחד ככל הנראה כתוצאה מפעילות אנושית והרס בית הגידול שהתלווה אליה.
Otus stresemanni – שעיר שתועד בפעם האחרונה בשנת 1914. חוקרים אחדים הביעו ספק במעמדו של דורס לילה זה כמין נפרד, וטענו כי ככל הנראה, הוא היה מופע אדמדם של תת-המין Otus spilocephalus vandewateri, על אף ההבדלים הניכרים ביניהם במראם.
Palaeoglaucidae – כוללת סוג יחיד ובו המינים Palaeoglaux perrierensis ו–Palaeoglaux artophoron.
Protostrigidae – משפחה הכוללת את הסוגים Eostrix, Oligostrix ו-Minerva.
ינשוף צוחק (Sceloglaux albifacies) – מין יחיד בסוג, אשר היה נפוץ למדי בניו זילנד, אך לא תועד מאז שנות ה-30.
Selenornithinae – תת-משפחה של משפחת התנשמתיים הכוללת את הסוג והמין היחיד Selenornis henrici.
Speotyto megalopeza – קרוב לכוס ממין Athene cunicularia, וחי בתקופת הפליסטוקן.
Strix intermedia – לילית מתקופת הפליסטוקן.
תנשמות:115px אורנימגלוניקס
115px תנשמת פולנס
115px Tyto gigantea
איומים
על אף תפוצתם הנרחבת ושכיחותם הגבוהה של מינים אחדים – כגון התנשמת הלבנה והתנשמת ממין Tyto furcata שאוכלוסייתם הכללית מונה כ-4.9 מיליון פרטים יחדיו, ועל אף אוכלוסייתו הכללית של אוח וירג'יניה המונה כ-5.3 מיליון פרטים – מינים לא מעטים נמצאים תחת איום. מעל ראשם של 32 מינים מתוך כלל החברים בקבוצת דורסי הלילה, מרחפת סכנת הכחדה. (שישה מתוכם בסכנת הכחדה חמורה), ו-43 מתוכם מוגדרים כפגיעים או כקרובים לאיום. רוב המינים הפגיעים חיים על איים או ביערות טרופיים.
הרס בתי הגידול של דורסי הלילה הוא הסיבה העיקרית לסכנה המרחפת מעל ראשם. רובם חיים ביערות ששטחם החל להצטמצם עם מעבר האדם מקהילות קטנות אל קהילות צפופות הדורשות מרחב מחיה ומשאבים רבים יותר. גורם נוסף להרס היערות הוא ההתחממות העולמית, שתוצאותיה הם אקלים חם המוביל לשרפות, לבצורות ולדלדול הצמחייה.
פיזור חומרי הדברה המיועדים להדברת מזיקים, הם גורם נוסף המאיים על קהילת דורסי הלילה. החומרים הללו נישאים בגופם של מזיקים נפוצים כגון חרקים ומכרסמים, המהווים את עיקר תפריטם של רוב דורסי הלילה. אלה האחרונים נפגעים כתוצאה מספיגת חומרי ההדברה בגופם.
הסיבה השלישית היא ציד והרג מכוון. הריגת דורסי לילה הייתה בעבר פעולה נפוצה למדי בפינלנד. בתחילת המאה ה-20 נטבחו בה כ-1,000 אוחים מצויים על בסיס שנתי, ועד שנות החמישים קיבלו אנשים שכר בתמורה להריגתם. עם יישובה של צפון אמריקה על ידי האירופאים, ציד דורסי הלילה התגבר באופן משמעותי. הם נורו לשם הנאה וניצודו כדי לשמש כפוחלצים וכדי לעשות שימוש בנוצותיהם. בעלי המשקים צדו אותם אף הם, כיוון שראו בהם איום על עופות הבית וחיות המשק.
סיבה נוספת להריגת דורסי הלילה באזורים פחות מפותחים, טמונה באמונות הטפלות שנקשרו בם. (ראו פסקת דורסי הלילה בתרבות ויחסיהם עם בני האדם). הריגת דורסי הלילה באפריקה, נתפסת כאמצעי המגן על האדם מפני המכשפים. בדרום אמריקה ובמרכז אסיה הם ניצודים כדי לשמש מרכיב ברפואה העממית. ינשוף השאול, מדרום אמריקה ומהאי היספניולה שנמצא באיים הקריביים ו"ינשוף השטן" מברזיל ("coruja-diabo") נתפסים אף הם כקשורים לשטן ולשאול וככאלה שיכולים להפוך בעצמם למכשפים. בפוארטו ריקו, ניצודו בעבר דורסי הלילה הנקראים מוקרו (Mucaro), כיוון שהואשמו באכילת פולי הקפה שגידלו האיכרים.
מינים רבים שמקום מושבם הוא באיים עמדו בפני סכנת הכחדה וחלקם אף נכחדו, כאשר בני האדם התיישבו בהם. המתיישבים גרמו להרס בתי הגידול הטבעיים של דורסי הלילה וצדו אותם. כמו כן בעלי החיים שהביאו עמם תרמו אף הם לדילול אוכלוסיית הדורסים. דוגמה אופיינית לכך היא התנשמת מהמין Tyto pollens. זו הייתה ציפור חסרת יכולת תעופה, שקיננה במחילות שבאי אנדרוס (Andros), (אחד מאיי בהאמה). תנשמת זו נכחדה זמן קצר לאחר בואם של האירופים לאי במאה ה-16, כתוצאה מכריתת היערות הנרחבת שנעשתה במקום.
סיבה רביעית לאיום על דורסי הלילה כרוכה בתאונות הנגרמות מקרבתם של מינים אחדים ופרטים מסוימים לבני האדם, הן באזורים כפריים והן באזורים עירוניים. תנשמות לא מעטות, כדוגמת התנשמת הלבנה והתנשמת ממין Tyto furcata, מתגוררות בסמוך ליישובים כפריים, ומינים מסוימים דוגמת האוח המצוי שוכנים אף בערים המתועשות, כגון הלסינקי, עיר הבירה של פינלנד. החיים בסמוך לאדם, מאלצים את דורסי הלילה להתעמת עם הסכנות הנובעות מקרבתם לעמודי חשמל, לגדרות תיל, לאמצעי תחבורה ועוד. גם מינים המעדיפים להתרחק מהאדם כגון הלילית האפורה, נאלצים לנדוד בתקופות מחסור לאזורים אחרים כדי להשביע את רעבונם. המאמץ והרעב פוגעים בחוסנן הגופני של חלק מהליליות ולעיתים הן נמצאות על סף מוות. חלקן אורבות בצד הכביש למכרסמים הנוברים באשפה המושלכת אל תעלות הניקוז ובגלל קרבתן לכלי רכב הנעים בכביש הן מסכנות את חייהן. (איום זה אינו אופייני בבית גידולן הצפוני). הלילית האפורה נוהגת לצוד כשפניה מופנות לעבר הקרקע, ובמקרים רבים היא נפגעת גם בשל סיבה זו מרכב קרב, מעמודים ומקווי חשמל. בשל כך היא סובלת לעיתים קרובות משברי כנף ורגליים ומנזקי אוזניים בלתי הפיכים המשבשים את חוש השמיעה שלה. כתוצאה מכך נפגמת היכולת שלה לאתר את מיקומו המדויק של טרפה וסיכויי הישרדותה בטבע קטנים.
שימור
דורסי הלילה הם אחת מקבוצות העופות המועילות ביותר לאדם, אך גם אחת מהקבוצות שאינן נהירות לו דיים. (ראו פסקת אבולוציה ומיון). אחד הקשיים המאפיינים את שימורם הוא בתי גידול הנמצאים באזורים טרופיים בעלי נגישות קשה, כגון יערות הגשם ויערות העננים. נוסף על כך, מינים רבים חופפים בשטחם ביערות אלו, זאת לצד בעלי חיים רעשניים רבים המאפיינים אותם, כגון עופות אחרים, קופים, צפרדעים וקרפדות, ציקדות, צרצריים.
בניית קנים מלאכותיים על ידי האדם, היא פעולת שימור נפוצה שנעשית כפיצוי על אובדן העצים והקנים שנבנו עליהם. הקנים נבנים מענפים וזרדים, מסלסלות, מקופסאות ועוד. את העצים הסובבים את הקנים אין כורתים, כך שנוצרים מעין איי עצים הפזורים בשטח נרחב. מינים אחדים מנצלים את הקנים הללו, וכך קל יותר לחוקרים לבדוק את הצאצאים שבקן באופן קבוע, ללמוד על אורח החיים של המין ולייעל את פעולות השימור. בין המינים המנצלים את הקנים המלאכותיים נכללים Aegolius funereus, לילית מצויה ולילית אורל.
280px|ממוזער|שמאל| תנשמות לבנות צעירות מנענעות את ראשיהן (פעולת "Bobbing") וצווחות
פעולת שימור נוספת היא הגנה על קנים קיימים מפני טורפים. מינים קטנים המקננים בחללים ישנים של עצים שנוצרו על ידי בעלי חיים אחרים, כגון נקרים, עלולים להוות טרף לטורפים כגון מיני הדלק והדביבון. כדי להגן עליהם מפני הטורפים הללו, פעילי השימור נקטו בשיטה שעיקרה הצמדת חתיכות ברזל מסביב לגזע העץ, כמטר אחד מעל הקן וכמטר אחד מתחתיו, המונעת מהטורפים להגיע אל הקן. מינים המקננים בקנים מלאכותיים קיבלו הגנה דומה, אך הדלקים למדו לקפוץ מעץ אחד למשנהו ולהגיע אל גג הקן. כדי למנוע זאת, ננקטה שיטה נוספת: כיסוי גג הקן בחתיכת ברזל המותקנת בשיפוע, הגורמת לטורף הקופץ על גג הקן להחליק וליפול.
מינים שנכחדו באופן מקומי מאזור מסוים, הושבו לבית הגידול שלהם במסגרת תוכנית הנקראת השבת בעלי חיים לטבע. לדוגמה, האוח המצוי הושב לטבע במרכז אירופה, והינשוף הננסי מהמין Glaucidium passerinum הושב ליער השחור לאחר שנכחד מהאזור במהלך מלחמת העולם השנייה, ואוכלוסייתו התייצבה שם בהצלחה.
שיטה אחת לקביעת הימצאותו של דורס לילה באזור מסוים היא חיקוי קריאותיו האופייניות. הזכרים נוטים להגיב לקריאות המחקות את קולותיהם, ואף מתקרבים בתעופה אל מקור הקול, ובכך מאפשרים לחוקר להבחין בהם. על כן, שיטה זו יעילה למדי, אך שימוש בלתי אחראי בה עלול לשבש את שגרת חייהם, לפיכך משתמשים החוקרים בשיטה זו במשורה, ולצורכי מחקר מעמיק בלבד. שיטת זיהוי נוספת, היא ניתוח תזונתו ואיסוף צנפות שנפלטו לרגלי העצים. החוקרים מנתחים את החומרים ואת העצמים שבהם ומגיעים למסקנות באשר לאורח חייו של המין.
דורסי הלילה כמדבירים ביולוגיים
המכרסמים למיניהם גורמים נזקים רבים לחקלאות. כדי להתמודד עם בעיה זו, משתמשים בני האדם בחומרי הדברה (ראו פסקת איומים), אך השפעתם של אלו קצרת-טווח, שכן המכרסמים מסתגלים אליהם. חומרי ההדברה פוגעים במכרסמים, אך גם בדורסי הלילה הניזונים מהם וגם במערכות האקולוגיות. הם מרעילים את הקרקע ואת מאגרי המים שבה ומזיקים אף לבני האדם הצורכים את היבולים ואת המים.
דורסי הלילה ניזונים מהמזיקים וזקוקים להם לשם השלמת מחזור חייהם. לפיכך, הם משמשים כמדבירים ביולוגיים המרסנים את אוכלוסיית המכרסמים. החקלאים והכפריים נוהגים להתקין בשטחיהם מבנים המותאמים לאורח חייהם של דורסי הלילה. פעולה זו תורמת הן לבני האדם, שנהנים מהשמדת המזיקים, והן לדורסי הלילה, שנהנים מטריטוריות חדשות הכוללות מקום מגורים ומזון. סוג אחד של מבנה הוא מעין "ינשופיה" (Owl Hole) – חלל המצוי בדרך כלל בגגות של מבנים כגון אסמים וטחנות רוח, המספקים לדורסי הלילה מקום מחיה. סוג שני הוא שובך המוצב בחלקות חקלאיות ובחצרות.
המין הנפוץ ביותר המשמש כמדביר ביולוגי הוא תנשמת לבנה, על שום הסתגלותה רבת השנים לחיים לצד האדם. משפחת תנשמות לבנות מסוגלת לצרוך כ-3,000 מכרסמים בשנה. פרט יחיד של לילית אפורה עשוי לצרוך כ-1,400 נברנים בשנה.
ישראל היא נתיב נדידת עופות חשוב למיני עופות רבים, בהם תנשמות לבנות החולפות על פניה פעמיים בשנה. במהלך שנות השישים המאוחרות, מתו מאות פרטים ממין זה כתוצאה מהרעלה שמקורה מטרף מורעל. בשנות השמונים הגו פעילי שימור מקיבוץ נאות מרדכי שבעמק החולה רעיון ליצור תיבות קינון, מתוך תקווה לייסד אוכלוסייה יציבה שתחליף את השימוש בחומרי הדברה. תוכנית זו נגנזה כיוון שהחקלאים המשיכו כדרך שגרה להשתמש בחומרי הדברה מזיקים. שנה לאחר מכן הציב קיבוץ שדה אליהו מעמק בית שאן ארבע-עשרה תיבות קינון במיקומים אסטרטגיים בשדות ומחוצה להם, שתרמו להקמת אוכלוסייה יציבה ומשגשגת של דורסי לילה.
נכון לשנת 2014, יש בישראל כ-1,000 תיבות קינון המשמשות את התנשמות הלבנות, וקיימות תוכניות שימור להגדלת כמותן. בעבר הוקמו רוב התיבות על ידי חוואים וחקלאים, ללא כל פיקוח על אוכלוסיית הדורסים וניתוח אורחות חייהם, אך עם הגדלת היקף השימוש בדורסי לילה בידי החקלאים, החלו משרד החקלאות וגופים אחרים החלו לתמוך בפעולות הללו.
שיטה זו נהוגה גם במקומות שונים בעולם. כך, למשל, בפינלנד נבנו אלפי תיבות קינון המשמשות את התנשמות הלבנות, ובאסיה (בעיקר במלזיה) טורפות התנשמות את המכרסמים המזיקים למטעים מהם מיוצר שמן דקלים.
דורסי לילה בתרבות
דורסי הלילה מהווים חלק ממערכת היחסים שהתהוותה בין האדם והעופות. הם היוו מקור לאמונות רבות, שונות ומנוגדות והיו מושא לאגדות עם. תרבויות שונות הפגינו כלפיהם יראת כבוד, הערצה או וזלזול. התייחסו אליהם כאל יצורים חכמים או טיפשים, הקנו להם מעלות רפואיות, ראו בהם אמצעי למעשי כשפים או כמכשפים, קישרו אותם אל תופעות מזג האוויר ואף אל מעגל החיים המתבטא בלידה ובמוות. חלק מהדמויות הופיעו במטבעות, על ספלים וכפסלים. הם היוו נושאים בשירה ובספרות והופיעו בציורים רבים ואף כעצמים בקברי מומיות.
ראו גם
ינשופיים
תנשמתיים
לקריאה נוספת
רשימת ספרות ומחקרים מדעיים לקריאה נוספת ביולוגיה: ספרות מדעית ומדע פופולרי
Bannick, Paul, "The Owl and the Woodpecker: Encounters with North America's Most Iconic Birds", The Mountaineers Books, 2008. .
Burns, Jim, "North American Owls: Journey Through a Shadowed World", Willow Creek Press, 2004. .
Burton, John A. (ed), "Owls of the World: Their Evolution, Structure and Ecology", Eurobook Ltd; 3rd Revised edition edition (1992). .
del Hoyo, J., Andrew Elliott and Jordi Sargatal (eds), "Handbook of the Birds of the World", Vol. 5, Barn-owls to Hummingbirds, Lynx Edicions, 1999. .
Duncan, James R., "Owls of the World: Their Lives, Behavior and Survival", Firefly Books, 2003. .
Duncan, James R., "The Complete Book of North American Owls", Thunder Bay Press, 2013. .
Freethy, Ron, "Owls: A Guide for Ornithologists", Bishopsgate Press, Limited, 1992. .
Heintzelman, Donald S., "Hawks and Owls of Eastern North America", Rutgers University Press, 2004. .
* Johnsgard, Paul A., "North American Owls: Biology and Natural History", Smithsonian Institution Press, 1988. .
Korpimäki, Erkki, and Harri Hakkarainen, "The Boreal Owl: Ecology, Behaviour and Conservation of a Forest-Dwelling Predator", Cambridge University Press, 2012. .
Mikkola, Heimo, "Owls of Europe", Buteo Books, 1983. .
Newton, Ian, "Ecology and Conservation of Owls", Csiro Publishing, 2002. .
Peeters, Hans J., "Field Guide to Owls of California and the West", University of California Press, 2007. .
Steyn, Peter, "A Delight of Owls: African Owls Observed" (1984), Jacana Media, 2010. .
Taylor, Iain, "Barn Owls: Predator-Prey Relationships and Conservation", Cambridge University Press, 2004. .
Taylor, Marianne, "Owls", Bloomsbury Publishing Plc, 2012. .
Voous, Karel H., "Owls of the Northern Hemisphere", The MIT Press; 1st MIT Press ed edition (1988). .
Wolfe, Art, and Julio De la Torre, "Owls: their life and behavior : a photographic study of the North American species", Crown, 1990. .
מחקרים מדעיים
Anderson, George W., "An experimental investigation of a high lift device on the owl wing", No. GAM/AE/73-6. Air Force Inst of Tech Wright-Patterson AFB OH School of Engineering, 1973.
Gruschka, H. D., I. U. Borchers, and J. G. Coble. (2002), "Aerodynamic noise produced by a gliding owl", Nature 233:409-411.
Kurochkin, E. N., and G. J. Dyke (2011), "The first fossil owls (Aves: Strigiformes) from the Paleogene of Asia and a review of the fossil record of Strigiformes", Paleontological Journal 45(4): 445-458.
Santillan, Miguel Angel, Jose Hernán Sarasola, and Marcelo Dolsan (2008), "Ear Tufts in Ferruginous Pygmy-Owl (Glaucidium brasilianum) as Alarm response", Journal of Raptor Research 42(2): 153-154.
Shufeldt, Robert Wilson (1900), "On the Osteology of the Striges.[Strigidæ and Bubonidæ]", Proceedings of the American Philosophical Society: 665-722.
Wink, M. and Heidrich, P., (1999), "Molecular evolution and systematics of the owls (Strigiformes)", In: König, C. Weick, F. and Becking, J.-H. (eds), "Owls, a Guide to Owls of the World', Pica Press, Mountfield (E. Sussex, UK), pp. 39-57.
Wink, M., Sauer-Gürth, H. and Fuchs, M., (2004), "Phylogenetic relationships in owls based on nucleotide sequences of mitochondrial and nuclear marker genes", In Chancellor, R. D. and Meyburg, B.-U. (eds) "Raptors Worldwide", WWGB/MME, pp. 517-526.
חושי השמיעה והראייה:
Barinaga, M. (2002), "Neuroscience: Sight, Sound Converge in Owl’s Mental Map", Science 297(1462b–1462).
Bergan, Joseph F., et al (2005), "Hunting increases adaptive auditory map plasticity in adult barn owls", The Journal of neuroscience 25(42): 9816-9820.
Bergan, Joseph F., and Eric I. Knudsen (2009), "Visual modulation of auditory responses in the owl inferior colliculus,", Journal of neurophysiology, 101(6): 2924-2933.
Gutfreund, Yoram, Weimin Zheng, and Eric I. Knudse (2002), "Gated visual input to the central auditory system", Science 297(5586): 1556-1559.
Knudsen, Eric I., and Masakazu Konishi (1978), "A neural map of auditory space in the owl," Science 200(4343): 795-797.
Knudsen, ERIC I. (1982), "Auditory and visual maps of space in the optic tectum of the owl," The Journal of Neuroscience 2(9): 1177-1194.
Norberg, R. A. (1977), "Occurrence and independent evolution of bilateral ear asymmetry in owls and implications on owl taxonomy", Philosophical Transactions of the Royal Society of London, B, Biological Sciences 280(973): 375-408.
Payne, Roger S. (1962), "How the barn owl locates prey by hearing,", Living Bird 1: 151-159.
Payne, Roger S., "The acoustical location of prey by the Barn Owl (Tyto alba)", Cornell University, Feb., 1962.
Payne, Roger S. (1971), "Acoustic location of prey by barn owls (Tyto alba)", Journal of Experimental Biology 54(3): 535-573.
Grzimek’s Animal Life Encyclopedia (2nd edition), Volume 9, Birds I–IV, Order Strigiformes, pp. 331–367. Edited by Michael Hutchins, Jerome A. Jackson, Walter J. Bock, and Donna Olendorf. Farmington Hills, MI: Gale Group, 2002.
König, Claus, F. Weick and J. H. Becking, "Owls of the world" (2nd edition), Bloomsbury Publishing, 2008. .
Mikkola, Heimo, "Owls of the World: A Photographic Guide" (2nd edition), Firefly Books, 2013. .
בנושא המאפיינים
Fowler, Denver W., Elizabeth A. Freedman and John B. Scannella (2009), "Predatory functional morphology in raptors: interdigital variation in talon size is related to prey restraint and immobilisation technique.", PloS one 4(11): e7999.
Perrone Jr, Michael (1981), "Adaptive significance of ear tufts in owls", Condor 83: 383-384.
יכולת סיבוב הצוואר:
Krings, Markus, et al (2014), "The Cervical Spine of the American Barn Owl (Tyto furcata pratincola): I. Anatomy of the Vertebrae and Regionalization in Their S-Shaped Arrangement,", PloS one 9(3): e91653.
"Owl Mystery Unraveled: Scientists Explain How Bird Can Rotate Its Head Without Cutting Off Blood Supply to Brain", Johns Hopkins University, January 31, 2013. Accessed 06/08/2014.
בנוסף למחקר, קבוצת החוקרים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס יצרה גם פוסטר המתאר בפירוט ובאופן חזותי את אנטומיית הצוואר:
"Adaptions of the Owl's Cervical & Cephalic Arteries in Relation to Extreme Neck Rotation", International Science & Engineering Visualization Challenge 2012.
חושי השמיעה והראייה:
Knudsen, Eric I., and Phyllis F. Knudsen (1996), "Disruption of auditory spatial working memory by inactivation of the forebrain archistriatum in barn owls", Nature 383(6599): 428-431.
Konishi, Masakazu (1973), "How the Owl Tracks Its Prey", American Scientist 61: 414-474.
Konishi, Masakazu, and A. Stephen Kenuk (1975), "Discrimination of noise spectra by memory in the barn owl", Journal of Comparative Physiology A: Neuroethology, Sensory, Neural, and Behavioral Physiology 97(1): 55-58.
McBride, Thomas J., "Microanatomical Changes to the Wiring Diagram of the Barn Owl Sound Localization Pathway During Development and Learning", University of California, Davis, 2011.
Pena, Jose L., and Yoram Gutfreund (2014), "New perspectives on the owl's map of auditory space,", Current opinion in neurobiology 24: 55-62.
Wagner, Hermann, et al (2013), "Neuroethology of prey capture in the barn owl (Tyto alba L.)", Journal of Physiology-Paris 107(1-2): 51-61.
בנושא שימור
Meyrom, Kobi, et al (2009), "Nest-box use by the Barn Owl Tyto alba in a biological pest control program in the Beit She'an valley, Israel", Ardea 97(4): 463-467.
Motti Charter (WOT Representative for Israel), "(Tyto alba erlangeri) For Biological Pest Control In Israel", World Owl Trust. Accessed 08/08/2014.
לגבי האבולוציה והמיון
Mayr, Gerald, "Paleogene Fossil Birds", chapter 15 "Strigiformes (Owls)", pp. 163–169, Springer Science & Business Media, 2009.
Rich, P. V. and D. J. Bohaska (1976), "The world's oldest owl: a new strigiform from the Paleocene of southwestern Colorado", Smithsonian Contributions to Paleobiology 27: 87-93.
Rich, Pat V. and David J. Bohaska (1981), "The Ogygoptyngidae, a new family of owls from the Paleocene of North America", Alcheringa 5(2): 95-102.
Wink, Michael, et al (2009), "Molecular phylogeny of owls (Strigiformes) inferred from DNA sequences of the mitochondrial cytochrome b and the nuclear RAG-1 gene", Ardea 97(4): 581-591.
קישורים חיצוניים
Arbeitsgemeinschaft Eulenschutz – "הארגון הגרמני להגנת דורסי הלילה", המפרסם את השנתון Kauzbrief.
Global Owl Project – "פרויקט דורסי הלילה העולמי", מתעסק בעיקר במיונם ובשימורם.
International Owl Center – "מרכז דורסי הלילה העולמי" היא ארגון לשימורם.
International Owl Society – "אגודת דורסי הלילה העולמית", מפרסמת את הרבעון "Tyto news" ואת השנתון "Tyto".
Owl Research Institute – "המוסד למקר דורסי הלילה", מוקדש למחקר ושימור דורסי הלילה, והפצת מידע עליהם.
Raptor Research Foundation – "קרן מחקר הדורסים", אוספת ומפרסמת מידע על הדורסים השונים ברבעון "Journal of Raptor Research".
"The Owl Pages" – אתר מקיף המוקדש לאיסוף מידע על דורסי הלילה.
World Owl Trust – "עמותת דורסי הלילה העולמית", פועלת לשימור דורסי הלילה.
The Hungry Owl Project – "פרויקט הינשוף הרעב" הוא ארגון לשימורם.
World Working Group on Birds of Prey and Owls – "קבוצת העבודה לדורסי יום ודורסי לילה". מתכנסת כל ארבע שנים לדון במצב הדורסים, וכוללת למעלה מ-3,000 חוקרים ואנשים נוספים.
מדיה
קולות וקריאות
אוסף מקיף נוסף באתר Xeno-canto, המתעסק בשיתוף קולותיהם של עופות מרחבי העולם, ו אוסף מקיף נוסף באתר OwlPages. להלן קריאותיהם של המינים שהובאו כדוגמאות בפסקה "קולות וקריאות":
דוגמאות למיני הינשופים הננסיים: Glaucidium passerinum ו-Glaucidium californicum.
לילית מצויה
תנשמת מהמין Phodilus badius, תנשמת לבנה, התנשמת ממין T. multipunctata.
ינשוף השאול, לילית אפורה, אוחים מהמינים B. blakistoni.
Pulsatrix perspicillata, Ninox connivens, הליליות S. huhula ו-S. varia.
Lophostrix cristata, Megascops trichopsis, ו-Surnia ulula
וידאו ותמונות
לילית צעירה מהמין לילית אמריקנית (Strix varia) מדגימה נענועי ראש (Bobbing): הועלה על ידי BlandfordNatureCtr ב-2 ביולי 2011.
לילית צעירה נוספת, מהמין לילית אפורה, מנענעת בראשה: הועלה על ידי Kanaal van IlonaKrijgsman ב-4 בנובמבר 2011.
סרט דוקומנטרי על האוח: הועלה על ידי New Atlantis Full Documentaries ב-20 בדצמבר 2011.
הילוך איטי של אוח מצוי צד, באתר Turbary Woods Owl and Bird of Prey Sanctuary.
סרטון קצר על התנשמת הלבנה: הועלה על ידי BBC Earth ב-26 באפריל 2013.
הילוך איטי של תנשמת לבנה צדה: הועלה על ידי Earth Unplugged ב-25 באפריל 2013.
תמונות של אמנות הסלע שביוטה, ארצות הברית: היצירה ליד העיר מואב (קישור נוסף), ו.
מויקישיתוף:
נוצה של דורס לילה, ו שוליה המשוננים אשר ייתכן כי יש להם תפקיד בהפיכת התעופה לשקטה.
עינו של האוח המצוי, ו ציור חתך עין של דורס לילה כלשהו, שבו ניתן להבחין בצורתו המוארכת דמוית הצינור.
שדה הראייה של דורס לילה (ימין) בהשוואה לזה של יונה (שמאל): בסגול מוצגת הראייה הדו-עינית ובתכלת שדה הראייה של כל עין בנפרד.
פוחלץ של תנשמת לבנה שנוצותיה הוסרו
דוגמה לאסימטריה בגולגולתו של המין Aegolius funereus: מבט תחתון (1), עליון (2), מצד ימין (3), מצד שמאל (4), אחורי (5) ומלפנים (6). החללים הכהים מאחורי העיניים הם פתחי האוזניים.
צנפות של ינשוף עצים ומרכיביהן
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1830
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן גאורג ווגלר
קטגוריה:לילה | 2024-08-01T04:29:20 |
אופרות סבון | REDIRECT אופרת סבון | 2005-03-10T15:21:06 |
צב ים גלדי | צב הים הגִלדי (שם מדעי: Dermochelys coriacea) הוא מין צב הים והצב הגדול ביותר בעולם בימינו, והזוחל הרביעי במשקלו בעולם, אחרי שלושה סוגי תנינאים. הוא קרוי "גלדי" על שום הגלדים המצויים על גופו. פרטים מבני מין זה עשויים להגיע לאורך של , ולמשקל של . שריונו עשוי עצמות רבות (ולא לוחות קרניים, כשריונם של צבי הים האחרים), ובניגוד לצבי הים האחרים, חלקו העליון של שריונו מכוסה בעור ובשר שומני. חום-גופו גבוה מחום הסביבה, בדומה לבעלי דם חם. צב הים הגלדי הוא המין היחיד בסוגו שחי בימינו. צב הים הגלדי מצוי בכל הימים הטרופיים של העולם, ומופיע לעיתים גם בחופי ישראל.
טקסונומיה ואבולוציה
צב הים הגלדי הוא המין היחיד שנותר במשפחתו, צבי ים גילדיים (Dermochelyidae), בעוד כל שאר המינים במשפחה זו נכחדו.
שמו של צב הים הגלדי נובע ממבנה שריונו, שנראה מכוסה גלדים.
קרובי משפחה של צב הים הגלדי חיו באוקיינוסים מלפני 110 מיליון שנה (זמן התפתחות משפחות צבי הים ה"אמיתיות"), ורובם נכחדו עם סוף תקופת הקרטיקון ואירוע ההכחדה הגדול שבו נעלמו מרבית זוחלי הים הגדולים (ביחד עם הפטרוזאורים). צב הים הגלדי קרוב לששת מיני צבי הים המודרניים האחרים, אך המשפחה הקרובה ביותר לצב הים הגלדי, משפחת הפרוטוסטגיים שבה היה גדול הצבים מאז ומעולם – הארכלון, הייתה משפחה שבה שריון הצבים היה עשוי עצם במקום לוחות קרניים, נכחדה כליל בסוף תקופת הקרטיקון.
אנטומיה ופיזיולוגיה
אנטומיה
גופם של צבי הים הגלדיים הוא ההידרודינמי ביותר מבין צבי הים. גופו בנוי בצורת דמעה, עם שתי זרועות חתירה קדמיות חזקות וגדולות בהרבה מזרועות החתירה האחוריות. כמו לכל צבי הים האחרים זרועות החתירה של צבי הים הגלדיים שטוחות על מנת להקל על שחייה בים פתוח. לצב הים הגלדי אין טפרים על אף אחת מהגפיים שלו. הפרופורציה בין זרועות החתירה לגוף אצל צבי הים הגלדיים היא הגדולה ביותר מבין צבי הים הקיימים בימינו. זרועות החתירה הקדמיות יכולות להגיע לאורך של 2.7 מטר, הזרועות הארוכות ביותר מבין כל צבי הים המודרניים.
לצבי הים הגלדיים מספר מאפיינים המבדילים אותם מכל צבי הים האחרים. הבולט ביותר הוא החוסר בשריון קרני. במקום לוחות קרניים, שריון הצב הגלדי מורכב מעור וקשקשים קשיחים. בשריון הצב עוברות שבע "רמות" שמתאחדות בקצה השריון. כל החלק העליון של הצב הוא בצבע כחול כהה עם נקודות אפורות ולבנות קטנות. החלק התחתון של הצב הוא בצבעי כחול בהיר עד לבן. צבעי גוף אלה מאפשרים הסוואה מימית כמעט מושלמת, מאחר שמי שמביט עליו מלמעלה יתקשה לראות אותו על רק הקרקעית הכהה ומי שמביט בו מלמטה יתקשה לראות אותו על רקע השמיים הכחולים בהירים. לצב הים הגלדי אין שיניים. במקום שיניים קצה הפה שלו מעוצב בצורת מקור קשיח וחד, בפנים הפה יש מעין קוצים שעוזרים לצב לבלוע ומונעים מטרפו לברוח.
ממוזער|השוואה בין גודלו של צב ים גלדי לבין בן אדם
צבים בוגרים מגיעים לרוחב של 1–1.75 מטר ולאורך של 1.83–2.2 מטר אורך כולל, ול-250–700 קילוגרם. ייתכן שצבי ים גלדיים עשויים להגיע גם לאורכים של 2.5 מטר ומשקל של טון. בזמן הבקיעה צבי הים הגלדיים הם כבר גדולים יותר מכל צבי הים האחרים, ומייד לאחר הבקיעה הם מגיעים לאורך של 6.13 סנטימטרים ולמשקל של 46 גרם.
לצבי ים גלדיים יש מאפיינים המצביעים על התאמה לחיים בסביבה של מים קרים, כגון מערכות ויסות חום ושכבת שומן מגוננת, אף על פי שהם נמצאים בדרך כלל בימים טרופיים.
פיזיולוגיה
צבי הים הגלדיים הם בין הזוחלים המודרניים היחידים בעלי יכולת לשמור על טמפרטורת גוף קבועה באמצעות שימוש בחום שנוצר ממטבוליזם. נמצא שאצל חלק מצבי הים הגלדיים המטבוליזם מהיר פי שלושה מהמטבוליזם המצופה אצל זוחל בגודל הזה, אך מחקרים חדשים מראים כי ישנם פרטים בהם המטבוליזם אינו חורג מהמטבוליזם המצופה. יש צורך במחקרים נוספים על מנת להגיע להערכה חד משמעית.
שיטה אפשרית נוספת של צבי ים גלדיים לשמור על חום גוף היא תנועה בלתי פוסקת כמעט. צבי ים גלדיים נחים רק 0.1% מהיממה, ולכן הם מבלים את רוב זמנם בתנועה המייצרת חום ובכך שומרת על חום גופם. בזכות מערכת ויסות החום שלהם, שכבת השומן שלהם, וגודלם העצום הם מסוגלים לשמור על טמפרטורת גוף קבועה יחסית, בלי קשר לטמפרטורת הסביבה. נמצאו צבים בוגרים שטמפרטורת הגוף שלהם הייתה גבוהה ב 18 מעלות מטמפרטורת המים בהם הם שחו.
צבי ים גלדיים מסוגלים לצלול לעומקים עצומים של 1,280 מטר. זמן הצלילה הרגיל שלהם הוא 3–8 דקות, כשלפעמים הם צוללים לזמנים ארוכים יותר של 30–70 דקות.
צבי הים הגלדיים הם הזוחלים המודרניים המהירים ביותר, והם מסוגלים לשחות במהירות 35.28 קמ"ש, אף על פי שהם בדרך כלל שוחים במהירויות איטיות של 1.8–10.8 קמ"ש (להשוואה, שיא העולם האנושי עומד על פחות מ-9 קמ"ש).
תפוצה
צב הים הגלדי הוא בעל חיים בעל תפוצה קוסמופוליטית גלובלית. מכל סוגי צבי הים החיים בימינו, לצב הים הגלדי התפוצה הרחבה ביותר, מאלסקה ונורווגיה בצפון ועד לניו זילנד ודרום אפריקה בדרום. מרבית צבי הים הגלדיים נמצאים בימים טרופיים וסוב-טרופיים, כשאוכלוסיות קטנות מצויות גם בחוג הארקטי. שלוש האוכלוסיות הגדולות ביותר, שביניהן יש קשר גנטי מועט, הן האוכלוסייה האטלנטית, מזרח-פסיפית, ומערב-פסיפית. אף על פי שצבי ים מקננים בחופי האוקיינוס ההודי והים האדום, לא ברור מה מצבה של אוכלוסייתם באזור זה.
centre|ממוזער|570x570px|תפוצת צב הים הגלדי אזורי קינון מרכזיים-אדום אזורי קינון משניים-צהוב
ההערכות עומדות על 26,000 עד 43,000 קינים בשנה, ירידה דרמטית מההערכה בשנות ה-80, שהיא 115,000 קינים בשנה.
תת-אוכלוסייה אטלנטית
האוכלוסייה האטלנטית מתפרשת על פני כל האוקיינוס האטלנטי, מגרינלנד ועד דרום אפריקה. מאחר שמדוזות שמשמשות מזון לצבי הים הגלדיים מצויות בימים קרים, ניתן למצוא את צבי הים הגלדיים גם בצפון האוקיינוס האטלנטי. למרות תפוצתו הרחבה, חופים מעטים של האוקיינוס האטלנטי משמשים לקינון.
אתרי הקינון החשובים ביותר הם במרכז אמריקה, הקאריביים, וגבון שבאפריקה. שיעור הקינון בחופי גבון הוא הגבוה ביותר באזור (וייתכן שאף בעולם), ובשנה 30,000 צבות מקננות על חופי גבון בין החודשים אוקטובר לאפריל. בחופים הצפוניים של דרום אמריקה, חופים נבחרים הם אתרי קינון בשביל צבי ים רבים, בעיקר צבי ים גלדיים בפלורידה נספרים כמה מאות קינים בשנה. בקוסטה ריקה יש אתרי קינון נוספים.
תת-אוכלוסייה פסיפית
האוכלוסייה באוקיינוס השקט מחולקת לשתי תת-אוכלוסיות. אוכלוסייה אחת מקננת בגינאה החדשה, איים נוספים באינדונזיה, ואיי סולומון, ומצויה בצידו הצפוני של קו המשווה, ומגיעה עד חופי ארצות הברית בצפון אמריקה. האוכלוסייה המזרח פסיפית נמצאת בחצי הכדור הדרומי, ליד דרום אמריקה, ומקננת במקסיקו, פנמה, אל סלבדור, ניקרגוואה וקוסטה ריקה.
האוכלוסייה באוקיינוס השקט מונה רק 2,300 נקבות מקננות, מה שעושה אותה לאוכלוסייה בסכנת ההכחדה החמורה ביותר מכל האוכלוסיות האחרות.
תת-אוכלוסייה דרום-סינית
בעבר התקיימה תת-אוכלוסייה פסיפית שלישית בדרום סין ודרום מזרח אסיה, אך אוכלוסייה זו הושמדה כמעט לחלוטין בידי בני אדם. בחופים במלזיה בהם בעבר הייתה כמות הקינים הגדולה ביותר בעולם נותר נטוש ומאז שנות ה-90 לא ניתן למצוא שם קינים. הסיבה העיקרית לדלדול באוכלוסייה היא צריכת ביצי צבים בידי בני אדם בדרום מזרח אסיה, היכן שהם נחשבים למעדן.
תת-אוכלוסייה באוקיינוס ההודי
נכון לשנת 2015 נעשה מעט מאוד מחקר על אוכלוסיית צבי הים הגלדיים באוקיינוס ההודי והים האדום. ידועות אוכלוסיות מקננות מסרי לנקה ועד לאיי ניקובר. הצבים שמקננים באזורים אלה יוצרים אוכלוסייה נפרדת עם מגוון גנטי שונה מהאוכלוסיות האחרות ועל כן נחשבים לתת אוכלוסייה נפרדת.
התנהגות ומחזור חיים
סביבת מחיה
צבי ים גלדיים חיים בדרך כלל בים הפתוח. מדענים עקבו אחר צב ים גלדי ששחה במשך שנתיים מחופי קליפורניה לאינדונזיה. צבי ים גלדיים עוקבים אחרי המדוזות (אותן הם אוכלים) במהלך היום, מה שגורם להם להעדיף מים עמוקים ביום ומים רדודים בלילה (מדוזות מתקרבות לפני הים במהלך הלילה וחוזרות למעמקים ביום). שיטת ציד זו גורמת להימצאותם של צבים במים קרים מאוד. צב אחד נמצא צד במים בטמפרטורה של °0.4 צלזיוס. צבים גלדיים עוקבים אחר טרפם לעומקים של מעל 1000 מטר, עמוק יותר מהגבולות הפיזיולוגיים של כל החיות הצוללות מלבד לווייתני מקור וראשתנים גדולי-ראש.
צבי ים גלדיים מעדיפים לקנן בחופים שיוצאים ישירות לים פתוח, ונמנעים מלקנן בחופים עם שוניות אלמוגים.
הזנה
ממוזער|200x200px|בוושט של צבי ים גלדיים יש מעין קוצים חדים מונעים מטרפם לברוח ועוזרים לצב לבלוע את טרפו.
צבי ים גלדיים ניזונים כמעט אך ורק ממדוזות. הם בין היצורים היחידים ששומרים על גודל תקין של אוכלוסיית המדוזות באזורים בהם הם חיים, באזורים מהם הם נעלמים אוכלוסיית המדוזות מתרבה ללא שליטה.
צבי ים פציפיים מהגרים 6,000 קילומטר מאתרי הקינון באינדונזיה עד לאמריקה על מנות לאכול מדוזות קליפורניות. אחת הסיבות העיקריות לסכנת ההכחדה של צבי הים הגלדיים היא שקיות שצפות באוקיינוס. צבי ים חושבים ששקיות אלה הן מדוזות, ואוכלים את השקיות. מוערך שכשליש מצבי הים הגלדיים הבוגרים בלעו פלסטיק במהלך חייהם. פלסטיק מגיע לאוקיינוס מחופים מערביים מפותחים, ובקליפורניה בלבד משתמשים ב-19 מיליארד שקיות פלסטיק בשנה.
מספר זנים של צבי ים אוכלים פלסטיק לעיתים קרובות, וגם כמויות קטנות של פלסטיק עלולות להרוג צב ים בוגר, מאחר שהפלסטיק לא מתעכל וסותם את מערכת העיכול של הצבים. הפלסטיק בקיבה גורם לספיקה איטית יותר של חומרי מזון, מה שגורם לעיכוב ופגיעה בגדילה של צבי הים ובכך גורם להם להגיע לבגרות מינית בגיל מאוחר יותר או לא להגיע לבגרות מינית כלל. המקום בו צבים אוכלים הכי הרבה פלסטיק הוא במפרץ סן פרנסיסקו בקליפורניה.
תוחלת חיים
מעט מאוד ידוע על תוחלת החיים של צבי הים הגלדיים. מחקרים מסוימים מעידים על תוחלת חיים של "30 שנה או יותר", אחרים על "50 שנה או יותר", ואחדים אף על "90 שנה או יותר". בהתחשב בתוחלת החיים של צבי ים אחרים תוחלת החיים של צבי הים הגלדיים עומדת ככל הנראה על בין 50 ל 90 שנה, אך מחקרים נוספים זקוקים להבהרה מוחלטת.
טריפה
ממוזער|כריש טיגריסי, אחד הטורפים של צבי ים גלדיים
צבי הים הגלדיים (כמו כל סוגי צבי הים) חשופים לטריפה בעיקר בתור צעירים. צבי הים נטרפים עוד לפני בקיעתם מהביצה. עשרות סוגים של טורפי חוף ניזונים מביצי צבי ים, כולל סרטנים, לטאות כוח, דביבונים, חוטמנים, כלבים, קויוטים, גחנים, שחפים ועוד. גם אם הביצים לא נטרפות והצבים בוקעים רבים מטורפי החוף מנסים לטרוף את הצבים במרוצתם מהקן אל הים, לדוגמה פרגטות ועופות אחרים. גם כאשר הם מצליחים להגיע לים, הצבים הצעירים נטרפים על ידי טורפים ימיים רבים, כמו כרישים, דיונונים, עופות ים, ודגים טורפים. על אף שריונם הרך יחסית, לצבי ים גלדיים בוגרים כמעט אין טורפים, אך לעיתים רחוקות טורפים גדולים במיוחד כגון עמלץ לבן, כריש טיגריסי, או קטלן מצליחים להילחם ולטרוף צבי ים גלדיים בוגרים. כשנקבות עולות על החוף לקנן הן פגיעות מאוד, ולעיתים נטרפות על ידי בעלי חיים יבשתיים גדולים כגון יגוארים או תניני ים.
צבי ים בוגרים מגנים על עצמם מטורפים באגרסיביות רבה. צב ים גלדי בגודל בינוני נצפה רודף אחר כריש שניסה לנשוך אותו, ולאחר שהכריש ברח הפנה את האגרסיביות שלו אל הסירה שממנה צפו מדענים במרדף עם הכריש. צבי ים גלדיים צעירים מעבירים יותר זמן באזורים טרופיים מצבי ים גלדיים בוגרים.
צבי ים גלדיים נודדים מרחקים ארוכים, בין הימים הקרים בהם הם ניזונים אל הימים הטרופיים בהם הם מתרבים ובוקעים. צבות ים שנתפסו בחופי דרום אמריקה באוקיינוס האטלנטי נתפסו שוב בצד השני של האוקיינוס במרוקו וספרד.
מחזור חיים
רבייה
ההזדווגות מתרחשת בים הפתוח. זכרים לעולם לא יוצאים מהים לאחר שהם נכנסו אליו בפעם הראשונה, בניגוד לנקבות שעולות ליבשה על מנת לקנן. אחרי שזכר פוגש בנקבה (שייתכן שהפרישה פרומונים שמעידים על כך שהיא מיוחמת וכך מושכת את הזכר) הזכר משתמש בתנועות ראש, נשיכות, התחככויות, ותנועות זרועות על מנת למשוך את הנקבה. נקבות מזדווגות פעם בשנתיים או שלוש. למרות זאת, צבי ים גלדיים מסוגלים לקנן כל שנה. ההפריה היא פנימית, ומספר זכרים בדרך כלל מזדווגים עם נקבה אחת. לא נראה שיש לפוליאנדריה זו יתרון הישרדותי כלשהו לצאצאים על פני שיטות רבייה אחרות.
צאצאים
ממוזער|צבת ים גלדית עם תטולתה
ימין|ממוזער|צבת ים גלדית מכסה את הקן שלה.
בזמן שצבות ים ממיני צבי ים אחרים חוזרות כמעט תמיד לחופים בהם הן בקעו על מנת להטיל ביצים, צבות ים גלדיות בוחרות לעיתים קרובות להטיל ביצים בחופים אחרים. הנקבות בדרך כלל בוחרות חופים בעלי חול רך מפני שסלעים קשים פוגעים בהם בקלות בשל שריונם הרך. לחופי הקינון כמעט תמיד יש שיפוע מתון לתוך הים במקום שיפוע תלול. אף על פי ששיפוע זה עוזר לנקבה לעלות על החוף על מנת להטיל, היא מסכנת את הצבים הקטנים מפני שלטורפי ים כגון סרטנים יותר קל לגשת לחופים כאלה. הנקבות יוצרות את הקן ומטילות את ביציהן בלילה, כשסיכויי הטריפה הם הקטנים ביותר. מאחר שצבים גלדיים מבלים את כל חייהם בתוך האוקיינוס, עיניהם לא מותאמות לראיית לילה על היבשה. סביבת הקינון הטיפוסית היא רצועת חוף צרה שבצידה האחד הים ובצידה השני יער חשוך וצפוף. הניגוד בין היער החשוך לבין הגלים הבוהקים באור ירח (בגלל הקצף) משמש כוונון לנקבות שאחרי שהן מטילות את ביציהן בכיוון האפל של היער הן חוזרות לכיוון המואר של הים.
הנקבות בונות את הקן שלהן מעל לקו השיא של הגאות באמצעות זרועות החתירה שלהן. נקבה יכולה להטיל עד 9 תטולות בעונת רבייה אחת. עוברים בערך 9 ימים בין הטלה להטלה. גודל תטולה ממוצע, הוא 110 ביצים, כשבערך 85% מהביצים בוקעות. אחרי ההטלה, הנקבה מכסה בזהירות את הקן בחול על מנת להסתירו מטורפים.
התפתחות
התפתחות התאים מתחילה שעות ספורות אחרי ההזדווגות, אך מושהית בתהליך הגסטרולציה עד להתפתחות של תאים עובריים, עד שהאם מטילה את הביצים. לאחר ההטלה ההתפתחות ממשיכה, אך העוברים נותרים רגישים מאוד לתנועה ותנועות קלות יכולות להרוג אותם עד שהממברנות מתפתחות לחלוטין ביום ה־20 עד ה 25. לאחר התפתחות הממברנות התפתחות האיברים השונים מתחילה כמעט מיד. הביצים בוקעות אחרי בין 60 ל -70 יום. כמו אצל זוחלים אחרים, טמפרטורת הקן קובעת את מינם של הצאצאים. כשהשמש שוקעת הצאצאים חופרים החוצה מהקן ורצים אל הים.
ממוזער|צב ים גלדי תינוק
עונת הקינון של צבי ים גלדיים משתנה בהתאם לאזור מחייתם. בקוסטה ריקה עונת הרבייה היא בין פברואר ליולי, בגינאה בין מרץ לאוגוסט, ובאוקיינוס האטלנטי גם כן בין פברואר ליולי.
חשיבות לבני האדם
אנשים במקומות שונים בעולם עדיין מלקטים ביצי צבי ים. איסוף ביצים בדרום מזרח אסיה היא הסיבה העיקרית לסכנת ההכחדה של צבי הים הגלדיים, בכל העולם. במלזיה (בה כבר נכחדו צבי הים הגלדיים), הביצים נחשבות למעדן. באיים הקאריביים נפוץ איסוף של ביצי צבי ים גלדיים בתור אמצעי להגדלת יכולת מינית (אמונה טפלה כמו האמונה בקרן הקרנף בדרום מזרח אסיה).
צבי ים גלדיים הם ציידי מדוזות ראשיים ושומרים על גודל קבוע של אוכלוסיית המדוזות. בין היתר זה תורם לבני האדם בכך שזה מונע ממדוזות להתקרב לחופים, וגם בכך שמדוזות ניזונות מדגיגונים צעירים, שלאחר מכן גדלים להיות דגים אותם בני אדם דגים בדיג תעשייתי למטרות מאכל.
שימור
מרגע שצבי ים גלדיים מגיעים לבגרות יש להם מעט מאוד טורפים טבעיים. הם בעיקר חשופים לטריפה כאשר הם צעירים ולפני שהם בקעו מן הביצה. ציפורים, יונקים קטנים ועוד בעלי חיים שנתקלים בקיני צבי ים חופרים החוצה את הקינים ואוכלים את הביצים. ציפורי חוף וסרטנים אוכלים צבי ים גלדיים לאחר שהם בוקעים כשהם רצים למים. כאשר הם נכנסים למים, הצבים הצעירים נעשים טרף של דגים טורפים גדולים ושל סוגים שונים של ראש רגלאים.
ממוזער|שקיות פלסטיק מזכירות מאוד מדוזות, מה שגורם לצבי ים גלדיים לאכול אותן.
אמנם בני אדם מעמידים פחות איום לצבי ים גלדיים מאשר לזני צבי ים אחרים מאחר שבשרם של צבי הים הגלדיים מכיל יותר מדי שמנים ושומנים, מה שמוריד את הביקוש לבשרם, אך בני אדם עדיין מעמידים איום לצבי ים גלדיים דרך פעולות לא אקולוגיות אחרות באופן לא ישיר. באופן ישיר, בני אדם כן צדים חלק מצבי הים הגלדיים למטרות מאכל, וגורם שיותר משפיע, בני אדם באזורים מסוימים (בעיקר דרום מזרח אסיה) בעולם לוקחים את הביצים מקינים של צבי ים גלדיים למטרות מאכל, מה שפוגע מאוד באוכלוסייתם.
פעולות רבות של בני האדם פוגעות בצבי הים הגלדיים באופן לא ישיר. כזן שחי בים פתוח, צבי ים גלדיים נתפסים לעיתים קרובות בטעות על ידי רשתות דגים. מפני שהם גדולים מאוד גם ביחס לצבי ים אחרים, צבי ים גלדיים לפעמים נשארים לכודים ברשתות דיג למרות מנגנונים שמונעים מצבי ים להילכד ברשתות דיג. בשנות ה-90 נתפסו בממוצע כ-1,500 נקבות בשנה. זיהום, גם פיזי וגם כימיקלי, יכול להיות קטלני לצבי ים גלדיים. צבים רבים מתים מרעב שנגרם כתוצאה מחסימת מעיים, שנגרמת כתוצאה מבליעת שקיות פלסטיק ובלונים שנראים כמו מדוזות. ביצי צבי ים גלדיים נמדדו, והתברר שהן מכילות כמות גדולה של מזהמים.
מצב אוכלוסיות
צב הים הגלדי הוא רשום באמנת וושינגטון להגנה על בעלי חיים בסכנת הכחדה, כלומר ייצוא וייבוא של צבי ים גלדיים הוא אסור על פי החוק הבינלאומי.
לפי הרשימה האדומה של IUCN צב הים הגלדי רשום תחת ההגדרה של פגיע (VU), כשתת האוכלוסיות עומדות במצבים הבאים:
תת-אוכלוסייה מזרח פסיפית: סכנת הכחדה חמורה (CR)
תת-אוכלוסייה מערבית באוקיינוס ההודי (האוכלוסייה שמגיעה בין היתר למפרץ אילת): סכנת הכחדה חמורה (CR)
תת-אוכלוסייה מזרחית באוקיינוס ההודי: אין מספיק נתונים (DD)
תת-אוכלוסייה צפון-מערב אטלנטית: ללא חשש (LC)
תת-אוכלוסייה דרום-מזרח אטלנטית: אין מספיק נתונים (DD)
תת-אוכלוסייה דרום-מערב אטלנטית: סכנת הכחדה חמורה (CR)
תת-אוכלוסייה מערב פסיפית: סכנת הכחדה חמורה (CR)
שימור האוכלוסיות הפסיפית והמזרח אטלנטית היה בין עשר הבעיות הגדולות ביותר בדוח על מצב צבי הים שפורסם בשנת 2006. הדוח ציין ירידה משמעותית באוכלוסייה במקסיקו, קוסטה ריקה ומלזיה. צוין גם שהאוכלוסייה המזרח אטלנטית מאוימת בעיקר על ידי לחצי דיג ממדינות במזרח דרום אמריקה.
"ארגון צבי הים הגלדיים" נוסד המטרה להגן על צבי ים בכלל, אך בעיקר על צבי ים גלדיים. הארגון ייסד מקלט לצבי ים גלדיים בקוסטה ריקה.
נזכרו רק שלושה אתרי הטלת ביצים של הצב הגלדי. שניים מהם נמצאים בים הקריבי, אחד מהם בקוסטה ריקה, האתר השלישי נמצא בפפואה המערבית, מערב גינאה החדשה, אינדונזיה.
יוזמות מקומיות ולאומיות
ישנם חוקים לשימור צבי ים גלדיים במספר מדינות.
בארצות הברית צבי הים הגלדיים הוגדרו כזן בסכנת הכחדה ב-2 ביוני 1970. העברת "חוק הגנת הזנים בסכנת הכחדה" ב-1973 תרמה מאוד להדגשת סטטוס זה. ב-2012 החברה האמריקאית לסביבה מימית ואווירית הגדירה 110,000 קילומטר רבוע בחופי האוקיינוס השקט בקליפורניה, אורגון וושינגטון כ"סביבה קריטית". "חוק ההגנה על זנים בסיכון" בקנדה אסר ציד וסחר בצבי ים גלדיים במים הטריטוריאליים של קנדה. צב הים הגלדי גם מוגדר כזן בסכנת הכחדה לפי "ועדת סטטוס בעלי חיים בסכנת הכחדה" בקנדה. אירלנד ווילס החלו בפרויקט שימור של צב הים הגלדי במספר אוניברסיטאות. באמצעות מימון שניתן על ידי האיחוד האירופי, תוכנית שימור צבי הים הגלדיים האירית מתרכזת במחקר כגון תיוג ומשדור צבי ים גלדיים.
"ארגון ארת'ווץ'" (מילולית: ארגון משמר כדור הארץ), ארגון בינלאומי שמאחד מדענים ומתנדבים למטרות מחקר סביבתי בינלאומי, הקים תוכנית שימור שנקראת "צבי הים הגלדיים של טרינידד". מטרת התוכנית היא לשמר את אוכלוסיית צבי הים הגלדי בחופי טרינידד, ומתנדבים עובדים יחד עם מדענים וארגון שמירת טבע מקומי. האי טרינידד שנמצא קרוב לחופי ונצואלה ידוע במגוון האתני שלו ובעושר התרבותי שלו. זהו גם אחד מאתרי הקינון החשובים ביותר עבור צבי הים הגלדיים הענקיים. כל שנה, מעל 2,000 נקבות עולות על החוף על מנת להטיל ביצים. מאחר שאוכלוסיות צבי הים הגלדי קטנות בקצב מדאיג, כל צב ים נוסף חשוב למאמצי השימור.
מספר מדינות קריביות החלו ליצור תוכניות שימור, כמו "תוכנית מעקב צבי הים של סיינט קיט", שמתמקדת בייצור תיירות אקולוגית בנושא צבי ים גלדיים להעלאת המודעות בנושא מצבם של צבי הים הגלדיים והאיומים עליהם בצד האטלנטי של קוסטה ריקה, בכפר בשם פריסימה יש יוזמה מסוג זה. פריסימה היא חוף חולי מבודד אליו מגיעים מספרים גדולים של נקבות על מנת להטיל ביצים, אך ציידים בלתי חוקיים משמידים את רוב הקינים. מאז 1998, הכפר החל להפעיל תוכנית להדגרת צבי ים גלדיים ושחרורם לטבע. הארגון בפריסימה הוא ארגון על בסיס תרומות שמתקיים מתיירות אמריקנית ותורמים, ואוסף תרומות על מנת להסדיר שמירה על החוף כדי להגן על הקינים מציידים. הפארק הלאומי מיומבה, בגבון שבמרכז אפריקה, נוצר על מנת להגן על חוף הקינון הכי חשוב באפריקה לצבי הים הגלדיים. יותר מ-30,000 נקבות מקננות כל שנה בחופי מיומבה בין החודשים ספטמבר לאפריל.
באמצע 2007 מחלקת הדיג המלזית הציגה תוכנית לשבט צבי ים גלדיים על מנת לשחזר את האוכלוסייה המתמעטת בצורה דרסטית של מלזיה. למרות זאת, מספר ביולוגים מפקפקים בהצלחת התוכנית מאחר שעד אז שיבוט הצליח רק ביונקים גדולים כגון כבשים, חזירים, כלבים וחתולים, וגם זה עם בעיות בריאותיות רבות ותוחלת חיים קצרה מהמצופה. אלפי צבי ים גלדיים נהגו לקנן בחופי מלזיה, ובחופים מסוימים המספרים הגיעו ליותר מ-3,000 נקבות בשנה בשנות ה-60 המאוחרות. מאז האוכלוסייה נכחדה לחלוטין, כשב-1993 עלו לקנן על החוף שתי הנקבות האחרונות שנצפו.
בברזיל, רביית צבי הים הגלדיים מפוקחת ומעודדת על ידי "פרויקט TAMAR", שעובד על הגנה על קינים של צבי ים וניסיונות למנוע פגיעה לא מכוונת על ידי סירות דיג. הספירה הרשמית האחרונה של נקבות מקננות בברזיל העלתה שבע נקבות מקננות בלבד. בינואר 2010 עלתה לקנן נקבה אחת שהטילה מספר מאות ביצים. מאחר שצבי ים גלדיים מעולם לא קיננו באזור זה קודם, התקרית משכה תשומת לב רבה לאזור וביולוגים הגנו על הקינים מנזק, אף על פי שחלק גדול מהביצים לא היה פורה.
גם באוסטרליה צבי הים הגלדיים מוכרזים כזן בסכנת הכחדה ומוגנים בחוק.
צבי ים גלדיים בישראל
בישראל צבי הים הגלדיים נדירים ביותר, והם נצפים אך ורק לעיתים נדירות. צבי ים גלדיים לא מקננים בישראל מפני שהחול בחופי ישראל עבה מדי בשבילם ועלול לשרוט ולפגוע בהם אם הם עולים לקנן.
מאז שנות ה-50 נצפו רק 35 צבים. בין התצפיות האחרונות ניתן למנות:
2008 - דייגים עזתים לכדו ושחטו צבת ים גלדית מול חופי עזה. הדייגים טענו שלבשר הצב "סגולות מרפא".
2012 - צב ים גלדי נלכד בטעות ברשת דייגים מול חופי אשדוד. הוא שוחרר חזרה לטבע מיד לאחר מכן.
פברואר 2013 - נצפה צב ים גלדי מול חופי תל אביב.
אפריל 2013 - נצפה צב ים גלדי באורך 2 מטר בחופי אשדוד.
מאי 2015 - צב ים גלדי באורך 1.8 מטר נתפס ברשתות דיג, אך לאחר שנתגלה שוחרר מהרשת והוחזר למים.
פברואר 2019 - נצפה צב ים גלדי מול חופי אשקלון.
ינואר 2022 - צבת ים גלדית הסתבכה בציוד ימי בחוף פלמחים, חולצה וטופלה על ידי המרכז הארצי להצלת צבי ים, אך למרות המאמצים היא לא שרדה.
אוקטובר 2024 - צב ים גלדי נמצא בחוף גן לאומי תל דור, הצב נמצא עם פציעת ראש בנוסף לפציעה בגפה. לצב ניתן השם דור.
קישורים חיצוניים
צב ים גלדי, באתר הרשימה האדומה של IUCN
דוח ראשון מסוגו של המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים והמכון לחקר ימים ואגמים חושף נתונים על ההשפעה המדאיגה של פסולת פלסטיק על צבי הים במזרח הים התיכון, באתר המשרד להגנת הסביבה, 18 בספטמבר 2022
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי דומינקו ונדלי
קטגוריה:צבי ים גילדיים
קטגוריה:ארץ ישראל: צבים
קטגוריה:זוחלים יחידים בסוגם
קטגוריה:מינים יחידים במשפחתם
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1761 | 2024-10-10T07:00:09 |
צב ים ירוק | שמאל|ממוזער|250px|צב ים ירוק ניזון מעשב ים.
ממוזער|250px|צב ים ירוק בשחייה
צב ים ירוק (שם מדעי: Chelonia mydas) הוא מין של צב יחיד בסוגו (Chelonia) הנפוץ בימים באזורים טרופיים וסובטרופיים ולו שתי אוכלוסיות נפרדות באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס השקט. צב הים הירוק מצוי גם לאורך רצועת החוף הישראלי של הים התיכון. שמו ניתן לו בגלל השומן הירוק הנמצא מתחת לשריון העליון.
מראהו של צב הים הירוק כמו המראה הטיפוסי של צבי ים אחרים. גופו פחוס, צווארו קצר ולו זרועות דמויות משוט המתאימות היטב לשחייה. בשונה מצב ים קרני, אפו קצר מאוד. אורך גופו כ-1.4 מטרים, ומשקלו כ-110–190 קילוגרמים. הזכרים קטנים מהנקבות.
הבוגרים חיים בלגונות וניזונים בעיקר מאצות ועשבי ים, אך גם מדגים ומרכיכות. הצב חסר שיניים, ואת מזונו הוא אוכל באמצעות הלסתות הקרניות המחורצות שלו.
בדומה לצבי ים אחרים הם נודדים מרחקים ארוכים בין החופים שבהם הם מטילים את הביצים לבין אתרי התזונה שלהם. גודל התטולה נע בין 140 ל-200 ביצים. משך חייו של צב ים ירוק בטבע יכול להגיע ל-80 שנים.
כמו צב הים החום גם צב זה נמצא בסכנת הכחדה. במדינות רבות הוא חיה מוגנת ופגיעה בו או איסוף שלו אסורה.
סכנות ואיומים לאורך רצועת החוף הישראלי של הים התיכון
לצבי הים ישנם מספר טורפים טבעיים: הצעירים נטרפים בידי סרטני חולות, מיני עופות ימיים (כגון שקנאים, אנפות ושחפים) וראקונים. שועלים ותנים (אשר הובאו לחופים בידי האדם) גם חומסים את קניהם של צבי הים וטורפים את הצעירים. במים הצבים הצעירים נטרפים בידי מיני כרישים, דגים טורפים, אריות ים ועוד. לצבים בוגרים טורפים מעטים יותר, בעיקר כרישים טיגרים הצדים צבים בחופי הוואי, אורקות ותניני ים.
האויב הגדול ביותר של צבי הים כיום הוא האדם. רוב הפגיעות של צבי ים בארץ קורות באופן לא מכוון.
צבי הים ניצודו בעבר, ובשנות ה-30 של המאה ה-20, בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, היו צדים בכל שנה כ-2,000 צבים ירוקים ברצועת החוף של הארץ.
צבי הים נתפסים בטעות ברשתות דיג, ברשתות רפאים ובקרסים, מסתבכים ואוכלים אשפה שנמצאת בים ובחוף, נפגעים מכלי שיט מהירים כגון סירות מנוע ואופנועי ים, וסובלים מפגיעה קשה באתרי ההטלה שלהם.
אתרי ההטלה הם חופים חוליים עם גישה נוחה מהים, לאורך כל רצועת החוף הישראלי של הים התיכון. בנייה של מרינות ושוברי גלים לאורך החוף פוגעת בהסעת החולות צפונה וכך מופר האיזון בתהליך פיזור חול הזיפזיף לאורך רצועת החוף שמצדה הולכת ומצטמצמת באזורים שבהם צבות מטילות. עונת ההטלה (הקיץ) מאופיינת על ידי הפרעות סביבתיות שונות בחוף, כגון מסיבות, לינות לא מוסדרות בחופים, אורות ומדורות. האורות המגיעים מכבישים הקרובים לים, מסעדות ואפילו מדורות על החוף מבלבלים את האבקועים שזה עתה בקעו מהביצה ומחפשים את אור הירח המוחזר מן המים כדי למצוא את דרכם אל הים.
נסיעה פרועה על החופים עלולה לפגוע בצבים ובקניהם מכיוון שהיא יוצרת חריצים (קוליסים) בחול אשר כולאים את הצבים הצעירים הנופלים לתוכם ללא אפשרות מילוט.
בנייה אינטנסיבית, כריית חול ופיתוח מואץ של החופים גרמו לפגיעה קשה בחופי ההטלה.
מאמצי השימור בישראל
רשות הטבע והגנים היא הגוף הממשלתי האחראי על שמירת הטבע בארץ ומתוקף כך מחויבת להגן על צבי הים. לשם כך רשות הטבע והגנים הקימה בשנת 1999 מרכז ארצי להצלת צבי ים, לשם מובאים צבי ים פצועים ופגועים לטיפול ולשיקום והמטרה היא להשיב אותם חזרה אל הים.
הכרזה על חופים כשמורות טבע וגנים לאומיים מאפשרת להגן על החוף מבנייה, לינה בחוף בעונת ההטלה וכו'.
במרכז ההצלה לצבי ים ישנו גם גרעין רבייה לצב הים הירוק שנמצא בסכנת הכחדה חמורה בים התיכון.
+ הטלות של צבי ים ירוק בחופי ישראל שנה 1986 1987 1988 1991 1994 1995 1997 1998 1999 2000 2001 2002 2003 2004 2005 2006 2007 2008 2009 2010 2011 מספר קנים 3 1 2 1 8 1 2 14 8 8 2 12 7 14 8 22 3 14 17 10 25
קישורים חיצוניים
המרכז הארצי להצלת צבי ים
סרטון הסברה לשמירה על צבי הים בישראל
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:צבים ימיים
קטגוריה:ארץ ישראל: צבים
קטגוריה:בעלי חיים בסכנת היעלמות מארץ ישראל
קטגוריה:זוחלים יחידים בסוגם
קטגוריה:החי במפרץ אילת
קטגוריה:בעלי חיים פאנטרופיים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758 | 2024-10-05T14:20:33 |
צב ים חום | ממוזער|צב ים חום פצוע בחוף תל אביב.
צב ים חום (שם מדעי: Caretta caretta) הוא סוג הכולל מין יחיד של צב ים המצוי בסכנת הכחדה. צב זה מצוי גם בחופי ישראל.
שמו המדעי של הצב הגיע מספרדית, בעקבות השם המסחרי של קרן הצב.
מאפיינים
לצב הים החום צוואר רחב מאוד ביחס למינים אחרים, ובשדרות לוחיות השריון שעל גבו, מימין ומשמאל לשדרה המרכזית, מצויים 5 לוחיות.
הבוגרים גדלים עד לגודל ממוצע של כ-90 ק"ג. צב הים החום ניזון מרכיכות, מסרטנים, מדגיגים ומספוגיים וגם מצמחי ים. הם טורפים יצורים קטנים מהם. כמו צבי ים אחרים, שבות הנקבות להטיל את ביציהן בחוף בו בקעו או סמוך אליו (בישראל לקראת חודש אפריל), אבל בניגוד אליהם, תקופת החיזור וההזדווגות שלהם אינם מתרחשים, בדרך כלל, קרוב לחוף הקינון, אלא בדרכי הנדידה בין שטחי המזון והרבייה. כל זכר מזדווג עם מספר נקבות.
רוב צבי הים החומים חיים למעלה מ-30 שנה, ולעיתים קרובות חיים אף יותר מ-50 שנה.
קיימים שני תת-מינים של צב הים החום:
Caretta caretta gigas - מצוי באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט.
Caretta caretta caretta - מצוי באוקיינוס האטלנטי, אך גם במזרח התיכון. אתרי קינון חשובים שלו במזרח התיכון הם יוון, טורקיה, לוב ואיי פלאג'יה הדרומיים לסיציליה, אך מצויים גם אתרי קינון קטנים יותר בקפריסין, בתוניסיה, בסוריה, בישראל ובמצרים.
אורך הגוף 1 מטרמשקל 350 ק"גמספר ביצים בהטלה 60-120משקל ביצה ביום ההטלה 20-50 גרםמשקל הצאצאים בעת הבקיעה 15-40 גרם
בקיעת צבי הים החומים
צבי הים החומים בוקעים מביצים אחרי שהנקבות מטילות ביצים בחוף. הם חייבים לרוץ לים, אבל יש הרבה מפגעים שמפריעים להם, ורובם נובעים מבני האדם. לדוגמה: זיהום אור שמטעה אותם וגורם להם לחשוב שזה אור הירח, או כבישים שיש בהם מכוניות שעלולות לפגוע בהם.
צבי הים החומים מגיעים להטיל ביצים בחופי ישראל.
גלריה
קישורים חיצוניים
אתר seaturtle.org
צב ים חום - אגדות ומידע מפורט מתוך האתר טיולי - טיולים מסלולי טיול
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:צבים ימיים
קטגוריה:ארץ ישראל: צבים
קטגוריה:בעלי חיים בסכנת היעלמות מארץ ישראל
קטגוריה:זוחלים יחידים בסוגם
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758 | 2023-04-09T04:11:31 |
בנק אנגלו-פלשתינה | 250px|ממוזער|בנק אנגלו-פלשתינה, 1950
שמאל|ממוזער|250px|משכנו הראשון של הסניף הראשון של בנק אפ"ק ברחוב עג'מי שהפך לימים לרחוב יפת 18, יפו
שמאל|ממוזער|200px|דלת משרדי הבנק ברחוב יפת 18, יפו. מתוך לוחית זיכרון בראש הדלת: "בבית זה נפתח ב-ב' באב ה'תרס"ג המשרד הראשי של חברת אנגלו-פלשתינא בע"מ (עתה בנק לאומי לישראל בע"מ) חברת בת של אוצר התיישבות היהודים מיסודו של ד"ר תיאודור הרצל".
ממוזער|הנהלת בנק אפ"ק בראשית דרכו. בשורה הראשונה יושבים מימין לשמאל: נתן קייזרמן, אליעזר הופיין וזלמן דוד ליבונטין (מייסד הבנק).בשורה העליונה עומד שני מימין ישעיהו (עזמות) קרניאל שהיה מנהל הסניף בצפת|260px
ממוזער|250px|הבניין ההיסטורי של בנק אנגלו פלשתינה בשדרות ירושלים 1 פינת רחוב אפ"ק (אנגלו פלשתינה קומפני) בתכנונו של האדריכל יוסף ברלין
(נהרס באוקטובר 2016)בנק אנגלו-פלשתינה (עד שנת 1931, בנק אַפַּ"ק) היה המוסד הפיננסי המרכזי של היישוב בסוף התקופה העות'מאנית בארץ ישראל, בכל תקופת המנדט הבריטי, ואף בראשית ימי מדינת ישראל. הבנק הוקם בשנת 1902 כחברה בשם "אנגלו-פלשתינה" ובאנגלית: ".The Anglo – Palestine Co" (אפ"ק), שהייתה חברה בת של אוצר התיישבות היהודים שנרשמה בבריטניה. החברה החלה לפעול כבנק ביפו בשנת 1903, ובשנת 1931 קיבלה את השם "בנק אנגלו-פלשתינה". ההסתדרות הציונית העולמית, באמצעות אוצר התיישבות היהודים, הייתה בעלת השליטה בבנק, והיא השתמשה בו למימון פעולותיה במשק הארץ-ישראלי.
במהלך השנים הראשונות לאחר הקמת מדינת ישראל, טרם הקמתו של בנק ישראל, שימש בנק אנגלו-פלשתינה כבנק המרכזי של המדינה הצעירה. בשנת 1951 הוקמה חברה ישראלית בשם בנק לאומי לישראל, שאליה הועברו כל הנכסים והפעילויות של בנק אנגלו-פלשתינה, שהיה חברה בריטית שנרשמה בלונדון.
התקופה העות'מאנית
צעדים ראשונים
שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|משכנו הראשון של סניף הבנק בתל אביב בקרן הרחובות יהודה הלוי והרצל - 1923. המנהל הראשון היה ברוך בן-טובים.
שמאל|ממוזער|250px|בניין הסניף בחיפה של בנק אפ"ק. המבנה נבנה בשנת 1925 והוא שכן בדרך יפו. האדריכל היה אלכסנדר ברוולד
שמאל|ממוזער|250px|רחוב הנקרא על שם הבנק, ביפו
שמאל|ממוזער|400px|המוסדות הציוניים עד מלחמת העולם הראשונה
שמאל|ממוזער|250px|רשימה חלקית של תקבולי מוסדות צדקה
אַפַּ"ק ("אנגלו-פלסטין קומפני", חברת אנגלו-פלשתינה), נוסדה ב-27 בפברואר 1902 בלונדון כדי "לפתח ולטפח יוזמה עסקית בתעשייה, בנייה, חקלאות, תשתיות ועוד". המילה "בנק" נעדרה משם החברה ומרשימת המטרות, כנראה בשל הרצון להימנע מהדרישות המיוחדות של הרשויות הבריטיות מבנק מסחרי. הבנק נוסד על ידי הבנקאי ההולנדי יעקובוס קאן ברוח חזונו של בנימין זאב הרצל.
משרדיו הראשונים של הבנק נפתחו ברחוב עג'מי שהפך לימים לרחוב יפת 18 ביפו ב-26 ביולי 1903, וכמנהל מונה זלמן דוד ליבונטין. מזכירו ויד ימינו בבנק ב-1908 היה חיים זיידמן. בשנת 1907, לאחר ארבע שנות פעילת, עמד הבנק לפני פשיטת רגל, וחולץ באמצעות הלוואה של 150,000 ליש"ט ממייסדו יעקובוס קאן. באותה תקופה הייתה יפו עיר הנמל החשובה בארץ ישראל. נמל חיפה טרם הוקם, ואל נמל יפו הגיעו האוניות מנמלי אירופה, בעיקר מטריאסטה ומאודסה, והביאו עמם עולים לארץ ישראל. העיר יפו הייתה המרכז המסחרי של המושבות הראשונות שהוקמו בשפלת יהודה על ידי העלייה הראשונה. איכרי המושבות וסוחרי יפו, יהודים וערבים כאחד, יכלו לקבל שירותים בנקאיים ברמה של בנק בריטי, בניהולו של מי שרכש את הניסיון הבנקאי שלו ברוסיה ובלונדון. אמנם, היו בארץ עוד שלושה בנקים זרים: בנק קרדיט ליונה, בנק אימפריאל עותומאן ודויטשה פלשתינה בנק, וכן בנק יהודי פרטי בירושלים - 'בנק משפחת ולירו'; אך מסגרת עסקיהם עם איכרי המושבות הייתה מצומצמת.
עסקי החברה הבנקאית התנהלו בפרנקים צרפתיים, שהיו אמצעי התשלום המקובל ביישוב היהודי. לעומת זאת מאזן החברה, שפורסם בלונדון, היה נקוב בלירות שטרלינג. בשנת 1902 הסתכם מאזנה ב-58,000 ליש"ט. הונה העצמי עלה מ-39,000 ליש"ט בסוף 1903 ל-106,400 ליש"ט כעבור עשר שנים.
התנועה הציונית והבנק
לפי המדיניות של ליבונטין, אשר אומצה על ידי הבאים אחריו וזכתה לאישור מוסדות התנועה הציונית, לא היה קשר ישיר בין ההסתדרות הציונית לבין הבנק, וההסתדרות הציונית לא נתנה לחברה הוראות הקשורות בניהול העסק הבנקאי. אמנם, הבנק פעל ממניעים ציוניים, מימן ואף קנה קרקעות, מימן בניית בתים ביישובים עירוניים וכפריים וסיפק הון חוזר לתעשייה, אך פעילותו הבנקאית הייתה מבוססת על שיקולים מקצועיים מתוך דאגה לאמינותו בעיני הציבור, כבנק שהלקוחות יכולים להפקיד בו את כספם וחסכונותיהם בלא חשש. ליבונטין הקפיד שהבנק יפעל על בסיס שיקולים עסקיים בלבד. ואכן, התוצאה הייתה, כי בעת מלחמת העולם הראשונה סוכנויות הבנק המשיכו לפעול כרגיל. כמו כן, במשבר הבנקים שפרץ בארץ ישראל בשנת 1933, לא זו בלבד שאפ"ק היה הבנק היחיד שנשאר פתוח לציבור, אלא אף היה בידו להושיט סיוע לבנקים האחרים.
הקשר היחיד של הבנק עם ההסתדרות הציונית היה דרך "המועצה" של אוצר התיישבות היהודים. המועצה נדרשה לאשר החלטות מסוימות של מועצת המנהלים של הבנק, כמו את הדו"חות הכספיים ואת מינויים של מנהלים ומבקרי חשבונות לחברה הבנקאית. בנוסף, מועצת אוצר התיישבות היהודים מינתה שני "גוברנורים" (נציגים בעלי זכויות ניהול) שהייתה להם זכות וטו על פעולות מסוימות של הבנק, כמו מתן אשראים ללקוחות בסכומים חריגים. חברי המועצה והגוברנורים היו לרוב עסקנים ציוניים, אך לא נשאו במשרה ציבורית ציונית אחרת במקביל לשירותם במועצה. מדיניות זאת נומקה בכך שמצד אחד היה לחברי המועצה ניסיון ציבורי שעזר להם בהכוונת הפעולה הכללית של הבנק, אך מצד שני לא היה להם אינטרס חזק להטות את פעילות הבנק לאפיקים ציבוריים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרס הבנקאי.
התרחבות ופריסה
לאחר פתיחת המשרד הראשון ביפו החלה פעילות נמרצת של פתיחת סניפים ברחבי הארץ. בשנת 1904 נפתח סניף בירושלים, משיקולים עסקיים לא פחות משיקולים לאומיים, שכן ירושלים הייתה מרכז הארץ, מושב מוסדות הממשלה ומושב הפאשא ופקידיו. כמו כן היוותה ירושלים מרכז כספים גדול שכן בה נערך המסחר בשיקים הבאים מחו"ל עבור מוסדות החלוקה.
ליבונטין הכיר בפוטנציאל המסחרי של מוסדות הצדקה. לפי חישוביו היו תקבוליהם השנתיים כ-5 מיליון פרנק (לשם השוואה אדמות שכונת אחוזת בית בתל אביב שנרכשו עלו 6% מסכום זה).
ביולי 1906 נפתח סניף שלישי בביירות. באותם הימים, ימי האימפריה העות'מאנית, היו סוריה, ארץ ישראל ולבנון יחידה מדינית אחת. ביירות שימשה כמטרופולין המסחרי של ארץ ישראל, משום שהיה בה נמל ראוי לשימוש בכל עונות השנה - כמו באלכסנדריה שבמצרים - אוכלוסייה עתירת ניסיון פיננסי ומסחרי, וסוחרים יהודים אמידים. באמצעות הסניף בביירות ניתן היה להשקיע את אמצעי הבנק שהיו מוחזקים כרזרבה במוסדות כספיים מובחרים בביירות, כמקובל בבנקאות המסחרית. כך כתב ליבונטין על פתיחת הסניף בביירות:
בשנת 1907 נפתח סניף רביעי בחברון. בשנת 1908 נפתח סניף בחיפה ומנהליו היו נתן קייזרמן ושלמה זלמן נתנזון והסגן היה ישעיהו קרניאל. בשנת 1910 נפתח סניף בצפת ומנהלו בזמן מלחמת העולם הראשונה היה ישעיהו קרניאל, ובשנת 1913 נפתח סניף בטבריה, ומנהלו הראשון היה ברוך בן-טובים, סך הכול שבעה סניפים. ערב מלחמת העולם הראשונה נפתח סניף גם בעזה, אשר שימש אמצעי למימון המסחר בחיטה, שהתרכז בדרום הארץ, ולרכישת האדמות ששימשו לאחר מכן להקמת היישוב רוחמה. לליבונטין היו תוכניות לפתוח סניפים גם בדמשק וברחבי סוריה. כמו כן השקיע ליבונטין בהקמת הבנק הערבי קומרסיאל דה פלסטין על מנת להתגבר על המכשלות של קניית קרקעות בידי יהודים.
כיוון שברשת סניפי הבנק בערים לא היה די כדי לסייע למתיישבים במושבות, הקים ליבונטין מוסד כספי נוסף למטרה זו: אגודת "קופות מלווה". כל חבר באגודה הפקיד בקופה כל חודש סכום קבוע; חבר שהתמיד בחסכונו יכול היה לבקש הלוואה, וכך זכה בכל שנה שיעור מסוים של חוסכים לקבל הלוואה, אשר חלקה ניתן מכספי אפ"ק. לוועד האגודה הייתה דעה מייעצת, אבל ההחלטה לגבי הענקת הלוואות הייתה בידי הבנק. בסוף 1913 היו באגודות 1,833 חברים. בתקופת היישוב הוקמו מוסדות הלוואה וחסכון נוספים עבור המושבות, על ידי מוסדות פיננסיים אחרים, שהעתיקו את הדגם של ליבונטין מבנק אפ"ק, כמו למשל אגודת הלוואה וחסכון.
הסופר משה סמילנסקי מספר כי מוסדות אשראי אלה, שהיו בנויים על יסוד קאופרטיבי, הצליחו במיוחד במושבות: בזכרון יעקב וכן ברחובות, בפתח תקווה ובחדרה.
בכספת סניף בנק אפ"ק ביפו נשמרו גם מסמכים חשובים של המושבות. בכתב בוררות של הרב קוק נקבע שעותק נאמן למקור של ספר האחוזה של פתח תקווה יישמר "בארון ברזל מיוחד בבנק אפ"ק ביפו, והמפתח יהיה תחת יד ראש ועד המושבה".
פעילות אשראי
זלמן ליבונטין מספר בספרו "לארץ אבותינו" כי גרם לשינוי מהותי בנוהלי ההלוואה שנהגו אז בפלשתינה, אשר התבססו כהגדרת ליבונטין על "אומץ רוחו וגבורתו של המלווה". על פי נהלים אלו, גבר אלים היה נותן הלוואות בהיותו בטוח שבכוח זרועו יצליח בגביית החוב. אחרים הסתמכו על שוחד לשלטון הטורקי כדי לגייס עזרה בגביית חובות, אם היה בכך צורך. ליבונטין מספר כי אפילו הבנק הגרמני, שפעל ביפו בטרם נוסד שם בנק אנגלו-פלשתינה, היה נותן אשראי למספר מוגבל של סוחרים לתקופה קצובה, וסומך על ה"קונסולים" שיסייעו לו לגבות את החוב. בניגוד לשיטות אלו, ליבונטין דרש מן הלווים ביטחונות בהתאם למקובל בעולם המערבי (בהתאם לעקרון שלושת ה-"C": "Capital, Character, Capacity"). לתושבים היהודים הוא הלווה בשיטה הבאה: למגדלי הגפנים — עד קבלת היבול במשכנתה על הכלים ועל היין, למתיישבים האחרים — במשכנתה על התבואות, ולסוחרים — במשכנתה על נפט המובא למכירה.
ליבונטין דרש ביטחונות מכל הלווים, בכלל זה אף מהמושל הטורקי של ירושלים, אשר ליבונטין אישר לו רק הלוואה קטנה יחסית לאחר ששיעבד לבנק את הכנסותיו ממסים במחוז חברון. נוכח מוסר התשלומים הירוד של המושל, כאשר נאספו המיסים מרועי הצאן בחברון, ישב אחד מפקידי הבנק במקום וקיבל מהרועים את תשלומיהם לממשלה בתור פירעון לחוב. עם פתיחת "הבנק העות'מאני" בירושלים, התחמק ליבונטין מהלוואות נוספות למושל בטיעון "אין לנו להיכנס לגבולי עסקי הבנק הזה".
פתיחת בנק אפ"ק הביאה לירידה בריבית שהייתה נהוגה עד אז בהלוואות למגזר החקלאי. החקלאים יכלו ללוות מהבנק על פי חישובי ריבית מקובלים בבנקאות האנגלית, ולא להזדקק לבעלי דוכנים למתן הלוואות אשר גבו "15 תמורת 10", כלומר על כל עשר מטבעות שניתנו בעת הזריעה, על הלווה לשלם 15 מטבעות בעת האסיף.
כוח אדם
ליבונטין הבין כי הפעלתו של הבנק החדש תלויה בראש וראשונה בצוות אשר יעבוד בו. הוא שילב בעמדות מפתח בבנק עובדים ממשפחות מבוססות ומוערכות בארץ: מני, אלישר, ריבלין, סלונים, בן-טובים, שלוש, הורביץ וחסון. משפחות אלה, שהיו בעלות מעמד והשפעה ביישוב היהודי בארץ ישראל, היו שותפות להכרעות כלכליות ביישוב היהודי ובניהן היוו את הצמרת הניהולית של הבנק עד הקמת המדינה. ליבונטין אף הקדיש תשומת לב מיוחדת להכשרת צוות העובדים לתפקידו. המונח "פקיד" לא עורר חיבה ביישוב הישן ובמושבות החדשות ועל ליבונטין היה מוטל האתגר לגרום לשינוי תדמיתו של המונח, על ידי הכשרת פקידים בעלי אופי עבודה שונה.
לצורך שינוי תדמית זה הוא נקט במספר צעדים:
הוא קבע כי השפה המדוברת והכתובה בבנק תהיה העברית. הוא חיבר מילון למונחי הבנק, כאשר חלק מהמושגים היו בלועזית, בכתב עברי, אך ההסבר כולו היה בעברית. במציאות שבה השפות המדוברות ביישוב היו יידיש, לאדינו וערבית, השימוש בשפה העברית היה בגדר חידוש.
הוא חיבר חוברת בשם "ספר השימוש", ובה הסביר לפקידים את עקרונות החשבונאות, השירות הבנקאי ללקוח, כללי התנהגות לפקיד וחובות וזכויות העובד. בין השאר נדרש הפקיד להימנע מביצוע עסקים פרטיים וממתן ערבויות אישיות, אפילו לקרובי משפחתו.
הוא דאג לביטחונם הכלכלי של עובדיו. על מנת שיוכל לדרוש מהעובד עמידה בכללי העבודה, הוא דאג לזכויות: משכורת הפקיד שולמה מראש, בתחילת החודש, כדי שלא יזדקק להלוואות במשך החודש, אפילו לא מהמכולת. הוא הקים את קופת התגמולים הראשונה בישראל: הבנק והעובד נדרשו להפריש לקופה סכום קבוע בכל חודש. כאשר נמנע מן העובד לעבוד עוד מפאת מחלה, או אם פרש מחמת גילו, שילמה לו הקופה את שכרו. על מנת להעניק לעובד ביטחון במקום עבודתו, נקבעה גם תקופה קבועה - לא ארוכה - שאחריה קיבל העובד קביעות במקום העבודה, ולא ניתן היה לפטרו עוד ללא סיבה רצינית.
כך נוצרה מציאות שבה פקידי הבנק דיברו עברית, ידעו את עבודתם, ונהנו מתנאי עבודה משופרים לתקופתם. כך גם צומצמה למינימום התחלופה של עובדי הבנק, שעלולה הייתה לפגוע בעקרון הסודיות הבנקאית. עקרונות אלה נשמרו בבנק במשך עשרות בשנים. בתום עשור לפעילות הבנק מנה צוות העובדים 70 פקידים ומנהלים.
רכישת קרקעות
היות הבנק מוסד ציוני, והעובדה שמנהלו ליבונטין לא היה רק מומחה בנקאי אלא גם איש מפתח מן היישוב (ממייסדי ראשון לציון), השפיעו על תחומי פעילות הבנק. בין תחומי הפעילות הבולטים של הבנק הייתה קניית קרקע ברחבי ארץ ישראל. אחד מעוזריו הראשיים של ליבונטין היה אליהו ספיר - איש מומחה ומנוסה בחוקי הארץ ובמנהגיה, "ונטייה עזה בנפשו לגאולת הארץ" - כפי שהגדיר זאת ליבונטין.
בין הקרקעות שרכש הבנק בעשור הראשון של המאה ה-20 היו 4000 דונם מאדמות הכפר דיר טריף ליד לוד, לימים, בן שמן, שם ניטע יער לזכרו של הרצל (הוא יער הרצל) ולידו הוקמה חווה חקלאית. כן נרכשה אדמת חולדה, וגם עליה נוסדה חווה חקלאית. אדמת פג'ה נמכרה ועברה לידי אנשים פרטיים בפתח תקווה. בדרום ימת הכנרת נרכשה אדמת כפר דליקה וכפר אום ג'וני, ועל אדמתם הוקמו דגניה א' והחווה החקלאית כנרת. קרקעות נוספות נרכשו ברחובות, בגדרה, בנס ציונה, בבאר יעקב, בכפר תבור ובכפר חיטים. רכישה גדולה במיוחד תוכננה באזור ה"ג'יפתליק" בבקעת הירדן (מצפון לים המלח), במטרה להקים במקום התיישבות אשר תנצל את משאבי הטבע של ים המלח. אפ"ק אף שימש כערב לקרן קיימת לישראל לצורך רכישת אדמות העיר תל אביב.
לליבונטין היו תוכניות ענפות, לרכוש אדמות ברחבי ארץ ישראל ב"גבולות ההבטחה", כל עוד לא היו מיושבות. לפיכך תכנן התיישבות אף בחצי האי סיני, ומימן סקר מקיף לבחינת אפשרות זו. היו לו תוכניות רכישה מקיפות בעבר הירדן ובסוריה. ליבונטין ראה את מרחבי האימפריה העות'מאנית - "מחוז סוריה וארץ ישראל" כולו - כאתר התיישבות פוטנציאלי ליהודים.
מלחמת העולם הראשונה
חיכוכים עם השלטונות
פרוץ מלחמת העולם הראשונה השפיע באופן מיידי על הנהלת הבנק. משום שהיה נתין של רוסיה, מדינה שהוכרזה כמדינת אויב באימפריה העות'מאנית, נאלץ ליבונטין להישאר באלכסנדריה שבמצרים, שם שהה בעת שפרצה המלחמה. הוא פתח בעיר סניף זמני אשר שירת את אלפי הפליטים שגורשו מארץ ישראל. רבים מן הפליטים היו בעלי חשבון באחד מסניפי בנק אנגלו-פלשתינה בארץ. בעזרת כספים שהגיעו מאוצר התיישבות היהודים, חברת האם בלונדון, ניתן היה לאפשר לפליטי ארץ ישראל לפדות כספים מן הבנק, על חשבון פיקדונותיהם בסניפי הבנק בארץ. כפי שליבונטין כותב בעצמו:
החל משנת 1915, עקב היעדרו של ליבונטין מן הארץ, עבר ניהול הבנק באופן מעשי לאליעזר הופיין, שהיה אזרח הולנד - מדינה ששמרה על נייטרליות כל זמן המלחמה. תרומתה העיקרית של הנהלת הבנק בזמן המלחמה הייתה בשמירת נכסי הבנק, שערכם עלה בזמן המלחמה. .
הופיין ניהל משא ומתן ארוך ומורכב עם השלטונות העות'מאניים, אשר הורו על פירוק הבנק תוך 14 יום. ההוראה לוותה באיומו של ג'מאל פאשה, המושל הצבאי של הארץ, לעצור את הופיין ולהגלותו. הודות לעמדת הקצינים הגרמנים במפקדה הטורקית, לא יצאה הוראה זו לפועל. בסופו של דבר, בקיץ 1916, נתנו השלטונות הטורקיים הוראה לפתוח מחדש את סניפי הבנק כדי "לבצע פירוק מסודר". מפרק רשמי לא מונה, ומלאכת הפירוק הוטלה על הפקידים הזוטרים של הבנק. ה"פירוק" לא הסתיים עד תום המלחמה, וכך, עם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל, נפתחו משרדי הבנק לציבור. בדצמבר 1917 עצרו השלטונות העות'מאניים את מנהל סניף טבריה ברוך בן-טובים והעמידו אותו למשפט בדמשק. לאחר מכן הוגלה לבתומי והורשה לחזור לטבריה רק בחודש מרץ 1919.
בשנת 1918 לאחר כיבוש ירושלים ויפו על ידי הצבא הבריטי, נותר הסניף בחיפה מנותק מסניפיו האחרים כשבקופתו מזומנים. כדי שהכסף לא יאבד את ערכו השתמשו בו לרכישת קרקעות על הכרמל בעיקר קרקעות שהיו בבעלות הטמפלרים. קרקעות אלה שימשו לאחר מכן לייסוד שכונת מרכז הכרמל.
שמאל|ממוזער|250px|שיק רשום מאושר על ידי מנהל סניף חברון.הערת שוליים בשיק: "סגור בשבתות ובחגי יהודים".
הנפקת אמצעי תשלום
בתקופת המלחמה, על רקע מחסור במזומנים ששרר בארץ ישראל, החל הבנק להנפיק "שקים רשומים", ששימשו כאמצעי תשלום לציבור. היו אלה המחאות פרטיות, בסכומים נקובים של 5 עד 100 פרנק, אשר עליהן הייתה חותמת וחתימה מאושרת של הבנק. הסבת ההמחאה על ידי המוטב הפכה אותה למוכ"ז. בפועל, מילאו המחאות הבנק תפקיד של שטר כסף לכל דבר - הן התקבלו ברצון וכובדו על ידי האוכלוסייה היהודית והלא-יהודית. בגמר המלחמה נפדו ההמחאות על ידי הבנק בערכן הנקוב.
על מידת האמון שרחש הציבור לבנק תעיד העובדה כי חלפני הכספים היו מוכנים להמיר את השיק הרשום לזהב בשיעור 90 אחוזים מערכו - שטרות הכסף של מדינות אירופה לא זכו באותה עת למידת אמון דומה, זאת חרף העובדה כי מדובר היה בהמחאה המשוכה על שם בנק מסחרי הרשום בבריטניה, שהייתה באותם הימים במצב מלחמה עם טורקיה. הסכומים היו נקובים בפרנקים צרפתיים, כמקובל בימים ההם, בעוד שההילך החוקי באימפריה העות'מאנית היה הלירה הטורקית. בתום המלחמה התברר כי תושבי הארץ אשר העדיפו שטרות נייר של האימפריה הרוסית, האימפריה האוסטרו-הונגרית והקיסרות הגרמנית הפסידו את השקעתם, בעוד אלה אשר החזיקו בהמחאות של אפ"ק זכו לקבל את מלוא תמורתן.
הפעילות עם הג'וינט
במקביל לפעילות הבנקאית, נמסר לידי המנהל בפועל אליעזר הופיין ניהול כספי הג'וינט, ארגון הסיוע האמריקאי, שנועדו לחלוקה בין יהודי ארץ ישראל. הופיין היה הבכיר מבין ראשי היישוב שלא גורש מהארץ או הפך לנתין עות'מאני, והוא קיבל את המינוי בעל כורחו ב-8 ביוני 1917. הופיין רתם את מערך הסניפים של אפ"ק (ביפו, בירושלים, בביירות, בחיפה, בחברון, בצפת ובטבריה) לאחת הפעולות הסוציאליות החשובות בתולדותיו. העובדה שמוצאו של הופיין היה מאותה ארץ ממנה אורגנו משלוחי המצרכים לא"י - הולנד - הקלה על המלאכה. כל פעילותו הבנקאית והחברתית של הופיין נעשתה בהתנדבות, ממשרד שהועמד לרשותו על ידי הקונסול הספרדי בירושלים הרוזן אנטוניו דה בלובר (Antonio de Ballobar). המיקום נבחר משום שספרד, כמו הולנד, שמרה אף היא על נייטרליות.
תקופת המנדט הבריטי
250px|ממוזער|שמאל|בניין בנק אנגלו-פלשתינה (משמאל) ברחוב יפו בירושלים. הבניין נבנה בין השנים 1937 - 1939, בתכנונו של אריך מנדלסון. הבניין הנמוך מימין הוא בניין הדואר המרכזי
שמאל|ממוזער|250px|שטר כסף בן 500 מיל בהנפקת בנק אנגלו-פלשתינה
תקופת המנדט הבריטי הייתה תקופת הפריחה של בנק אנגלו-פלשתינה. בנק מרכזי רשמי לא פעל בארץ ישראל באותם הימים - בנק ברקליס שימש רק כבנקאי של שלטונות המנדט, אשר לא ראו צורך לעסוק בנושא, לפחות לא בשלב הראשוני. אנגלו-פלשתינה היה הבנק הגדול, היציב והמכובד של היישוב היהודי בארץ ישראל. מנהליו היו שותפים להתייעצויות בנושאים כלכליים ופיננסיים. למעשה, היה שותף לכל פרויקט כלכלי חשוב: הסוכנות היהודית, חברת החשמל, מקורות, מפעלי ים המלח, סולל בונה, מלונות, מפעלי תעשייה. דעתם של מנהלי הבנק על ההיבטים הכלכליים שבניהול אותם מפעלים הכריעה במידה רבה את גורלם. בשנת 1934 הוקמה, בחסותו המלאה של הבנק, הבורסה לניירות ערך בתל אביב, אשר נקראה אז "לשכת החליפין". כאשר המוסדות הלאומיים רצו לגייס מלוות מהציבור, ניהל הבנק את גיוס הכספים מהחברות העסקיות ומהציבור הרחב. רק בתחום הממלכתי, הנפקת מטבע וניהול חשבונות הממשלה, הייתה האחריות בידי בנקים אחרים - בימי השלטון הטורקי בידי "הבנק העות'מאני" ובימי השלטון הבריטי בידי "בנק ברקליס".
ב-1923 נפתח הסניף הראשון בתל אביב, ומנהלו הראשון היה ברוך בן-טובים שהועבר מטבריה. ב-1926 עבר בן-טובים לנהל את הסניף הראשי ביפו, וכמנהל סניף תל אביב מונה אליהו לבונטין. ב-1 בינואר 1925 מונה אליעזר הופיין רשמית למנהל הכללי של הבנק. ב-1929 פרצו מאורעות תרפ"ט, במהלכם נרצח מנהל סניף חברון של הבנק, אליעזר דן סלונים, יחד עם יהודים חברוניים נוספים, דבר שהביא לסגירת הסניף בעיר. ב-1930 נסגר הסניף בביירות, עם התבססות השלטון הצרפתי בעיר. ביירות (שהייתה תחת המנדט הצרפתי) חדלה לשמש מרכז פיננסי לארץ ישראל שבשלטון המנדט הבריטי, וכובד המשקל הפיננסי בארץ עבר למצרים, שהייתה תחת השפעה בריטית. לקראת סוף שנת 1930 שונה שמה של חברת א.פ.ק. לבנק אנגלו-פלשתינה.
בשנת 1933 עלו הנאצים לשלטון בגרמניה. הבנק נדרש לפעול לחילוץ מהיר ויעיל של כספי יהודי גרמניה הנאצית. יהודים מגרמניה שהתכוונו לעלות לארץ הפקידו את כספם בגרמניה ב"חברת נאמנות", ובאמצעותם רכשה החברה בגרמניה חומרי גלם וסחורות לתעשיינים. המוצרים נמכרו בשוקי אירופה, והתמורה שהתקבלה עבורם הופקדה בחברת "העברה" שחשבונותיה נוהלו בבנק אנגלו-פלשתינה. כך יכלו הגרמנים לעקוף חרם מסחרי חלקי שהיה מוטל על ייצוא תוצרת לשוקי אירופה, ויהודים יכלו להוציא את תמורת רכושם מגרמניה. חיסרון אחד היה לכך - הפעולות בוצעו בשער חליפין לא ריאלי. חלק מן המפקידים הללו נספו בשואה ולא זכו ליהנות מפירות פיקדונותיהם.
מלחמת העולם השנייה איימה על קיומו של ענף ההדרים, שהיה בעל חשיבות מיוחדת למשק הארץ-ישראלי. המותג "תפוזי יפו" היה ענף הייצוא העיקרי של המשק הארץ-ישראלי. יצוא פרי ההדר לאירופה פסק מחוסר באוניות אשר הסכימו להפליג בים התיכון, שבו שייטו ספינות מלחמה והטילו מוקשים. כמו כן, חלק ניכר מהאוניות גויסו למאמץ המלחמתי, לצורך העברת גייסות, אספקה וחימוש מהאיים הבריטיים לאזור תעלת סואץ, שהיה תחת איום פלישה גרמני.
במקביל, שנים אלה היו שנות פריחה לתעשייה הארץ-ישראלית. באותם ימים הונחו יסודות התעשייה המודרנית בארץ ישראל. הבנק הקים שני מוסדות פיננסיים ייעודיים: "אוצר לתעשייה" - שהפך לימים ל"לאומי לתעשייה", שייעודו הזרמת אשראי לטווח ארוך לתעשיינים, ו"אוצר לחקלאות" - שהפך לימים ל"לאומי לחקלאות", שנועד להזרים אשראי לבנייה כפרית ולמשקים חקלאיים פרטיים. שניהם הוקמו בשיתוף פעולה ובמימון תומך של הסוכנות היהודית. כוחות גדולים של צבא בריטי אשר הגיעו למזרח התיכון לשם הגנה על תעלת סואץ, נזקקו למוצרי מזון ולמוצרי תעשייה ונמנו בין צרכניה של התעשייה בארץ ישראל.
בשנת 1945 מימן בנק אנגלו-פלשתינה רכישת צינורות מים על ידי שמחה בלאס. הצינורות שימשו בסופו של דבר את קו השילוח.
בשנת 1947 מונה אהרן ברט למנכ"ל הבנק, ואליעזר הופיין ליושב ראש מועצת המנהלים. הם החתומים על שטרי הכסף הראשונים של מדינת ישראל.
לאחר הקמת מדינת ישראל
מחלקת הוצאת המטבע
שמאל|ממוזער|250px|שטר של עשר לירות ארץ ישראלית
לאחר ההכרזה על קום מדינת ישראל הוקמה בבנק אנגלו-פלשתינה מחלקה האחראית להוצאת המטבע. לאחר מכן, הוטלו על הבנק תפקידים נוספים כמו ניהול מלוות המדינה. בפועל, הבנק היווה את הבנק המרכזי של המדינה עד לשנת 1954, עת הוקם בנק ישראל. במסגרת תפקידו כבנק מרכזי, דאג בנק אנגלו-פלשתינה להדפסת שטרות למדינה. מלאכת הדפסת השטרות נעשתה בניו יורק בידי American Banknote Company. על השטרות לא צוין שהם הילך חוקי, משום שעבור הדפסת שטרות של מדינה זרה נדרש אישור ממחלקת המדינה של ארצות הברית.
בשטרות לא הופיע שם המדינה משום שבעת תחילת ההדפסה טרם נקבע שם המדינה. כמו כן, הגלופות הוכנו במקור עבור סין, ולא ניתן היה להוסיף עליהן שרטוטים של אתרים לאומיים, נופים או דיוקנאות של מנהיגים. גורם הזמן היה חשוב, והשטרות היו צריכים להיות מוכנים זמן קצר לאחר ההכרזה על הקמת המדינה החדשה.
שטרות אלה, בערכים של 500 מיל (חצי לירה ישראלית), לירה אחת, 5 לירות, 10 לירות ו-50 לירות, הופצו החל מ-18 באוגוסט 1948 ושימשו כהילך החוקי במדינת ישראל עד שנת 1952.
בנק לאומי לישראל
בשנת 1951 הפך בנק אנגלו-פלשתינה לבנק לאומי לישראל, ובסיס פעילותו הועבר מלונדון לישראל. אז הודפסה גם סדרת שטרות חדשה, שנשאה את שמו של בנק לאומי. סניפיו הוותיקים של בנק לאומי במדינת ישראל, עשרות במספר, היו במקור סניפים של בנק אנגלו-פלשתינה, ובהם הסניף המרכזי של הבנק בתל אביב, הסניף בחיפה (במבנה שהוגדר במשך השנים כאתר שימור על ידי המועצה לשימור אתרים) והסניף הראשי של ירושלים ברחוב יפו (מול כיכר ספרא - נודע בהמשך כבניין בנק לאומי). הסניף ההיסטורי של בנק אנגלו-פלשתינה ביפו ברחוב אפ"ק (אנגלו פלשתינה קומפני) פינת שדרות ירושלים 1, אשר הפך לסניף המרכזי של בנק לאומי לישראל בעיר יפו. בניין הבנק נמכר ליזם פרטי ובאוקטובר 2016 נהרס בניין הבנק, על חורבותיו יוקם מבנה מגורים בתכנון האדריכל גידי בר אוריין, למרות התנגדות עמותת האדריכלים והמועצה לשימור אתרים.
ראו גם
לירה ארץ ישראלית
השוד בבנק אפ"ק
שכונת פקידי אפ"ק
לקריאה נוספת
זלמן דוד ליבונטין, לארץ אבותינו - ספר שני, דפוס שושני, תרפ"ד
משה סמילנסקי פרקים בתולדות היישוב, הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ד
75 שנה לבנק לאומי, הוצאת בנק לאומי, 1978. כולל ארבעה חלקים, לפי תקופות פעילות הבנק, שחוברו על ידי חוקרים בתחום ההיסטורי-כלכלי של התקופה.
100 שנות לאומי, הוצאת בנק לאומי, 2003
״בנק אנגלו־פלשתינה (אפ״ק)״, בתוך: ורד נבון, השדרה - שדרות ירושלים בעיני הצלמים, הוצאת ורד נבון, מהדורה שנייה, אוגוסט 2021, עמ׳ 41-38.
מקורות נוספים
הארכיון הציוני המרכזי וארכיון בנק לאומי על התקופה העות'מאנית ותקופת המנדט. חלק מהמסמכים שנמצאו מופיעים בספרי היובל ובדוחות השנתיים של הבנק.
קישורים חיצוניים
סדרת שטרות בנק אנגלו-פלשתינה בע"מ 1948
בנק אנגלו-פלשתינה, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
הערות שוליים
קטגוריה:מוסדות ציוניים
קטגוריה:חברות ביישוב
אנגלו פלשתינה
אנגלו פלשתינה
קטגוריה:בנק לאומי לישראל
קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו
קטגוריה:תל אביב-יפו: מבנים לשימור
קטגוריה:חומות יפו
קטגוריה:חיפה: מבנים לשימור | 2024-08-01T04:11:13 |
אפ"ק | REDIRECT בנק אנגלו-פלשתינה | 2006-10-04T12:11:48 |
ונתנה תוקף | שמאל|ממוזער|250px|בראש השנה יכתבון (מתוך "ונתנה תוקף") נוסח אשכנז. שר: ישעיהו ביק; מקליט: יעקב מזור; הוקלט באולפן הפונותיקה, 1997.
וּנְתַנֶּה תֹּקֶף הוא פיוט מסוג סילוק הנאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה, ובהרבה מקומות גם ביום הכיפורים. בקהילות אשכנז ואיטליה נאמר הפיוט בחזרת שליח הציבור על תפילת העמידה, כמבוא לאמירת הקדושה. בקהילות ספרדיות בודדות נהוג לאומרו לפני תפילת העמידה של תפילת מוסף, בתוך תפילת מוסף או לאחר סיומה. ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג לומר את הפיוט כלל.
הפיוט "ונתנה תוקף" נחשב לאחד הפיוטים הידועים והפופולריים ביותר בימים הנוראים ובתפילה היהודית בכלל. הוא מתאר את החרדה הגדולה מאימת דינו של אלוהי ישראל ואת אפסות האדם מולו. מסורת מהמאה ה-12 מייחסת אותו לדמות מהמאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא (מיינץ), אולם המחקר המודרני מלמד כי הפיוט נכתב מאות שנים קודם לכן (ר' פסקת "במחקר" להלן).
הפיוט זכה ללחנים רבים, ובדורות האחרונים חדר גם למחזורים ספרדיים. לצד הלחנים המסורתיים ידוע במיוחד לחנו של יאיר רוזנבלום (1990), שנכתב כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה על רקע אבלם על נפילת חבריהם במלחמת יום הכיפורים, והתפרסם בביצועו של חנוך אלבלק.
מקור הפיוט
לעיתים קרובות מתרחש ביצירות קדושות מציאות בה המסורת מייחסתן למקור עתיק, ואילו החוקרים מאחרים את זמנן; במקרה של "ונתנה תוקף" אירע דבר הפוך: הפיוט "ונתנה תוקף" נמצא בקטעי גניזת קהיר כסילוק לקדושתא, ובמחזורים ישנים – אך מסורת מהמאה ה-12 ייחסה אותו לדמות מתחילת המאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא (מיינץ). הסיפור מופיע בספר "אור זרוע" מן המאה ה-13, שהעתיק אותו מכתביו של רבי אפרים בן יעקב מבון (שנולד בשנת 1133). בחלק מהמחזורים מופיע הסיפור בסמוך לפיוט.
אגדת רבי אמנון ממגנצא
האגדה מתארת כיצד דרש ההגמון של מגנצא מרבי אמנון, שהיה גדול הדור, להמיר את דתו. כדי שיפסיקו להטרידו ובשביל לדחותם, אמר רבי אמנון שהוא צריך שלושה ימים כדי לשקול בדבר. אחר כך התחרט על שלא דחה את ההגמון לאלתר, ובכך רמז לו כביכול שהמרת הדת בכלל לא באה בחשבון מבחינתו. ביום השלישי, משלא הגיע לארמון, הביאוהו אל ההגמון בכוח. רבי אמנון הציע להגמון לכרות את לשונו, שכשלה כאשר לא דחתה את ההצעה מיד, על מנת לקדש את שם ה' ולהראות שהוא לא מוכן בשום פנים ואופן להתנצר. אך ההגמון חפץ להעניש דווקא את רגליו, שלא הביאו אותו לארמון. הוא עונה בייסורים איומים, ואנשי ההגמון כרתו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו אחת אחת והמליחו את הפצעים במלח. היה זה בסמוך לראש השנה, ומשהחזירוהו לביתו והגיע החג, ביקש שיביאוהו לבית הכנסת. שם, לפני אמירת קדושה, פתח את פיו ואמר את פיוט "ונתנה תוקף"; משסיים אותו נפטר. ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון בחלום לרבנו קלונימוס בן משולם (בן למשפחה איטלקית שהיגרה לאשכנז), השלים את הפיוט וציווה אותו להפיצו בכל הקהילות, וכך נעשה.הנוסח המקורי של הסיפור:
"מעשה ברבי אמנון ממגנצא שהיה גדול הדור, ועשיר ומיוחס ויפה תואר ויפה מראה. והחלו השרים וההגמון לבקש ממנו שיהפך לדתם. וימאן לשמוע להם. ויהיה כדברם אליו יום יום ולא שמע להם, ויפצר בו ההגמון. ויהי כהיום בהחזיקם [בחז(ו)ק דבריהם] עליו, ויאמר "חפץ אני להיועץ ולחשוב על הדבר עד שלשה ימים" וכדי לדחותם מעליו אמר כן.
ויהי אך יצוא יצא מאת פני ההגמון, שם הדבר [התעצב] ללבו על אשר יצא ככה מפיו - לשון ספק, על שהיה צריך שום [איזו] עצה ומחשבה לכפ(ו)ר באלקים חיים. ויבוא אל ביתו ולא אבה לאכל ולשתות ונחלה. ויבואו כל קרוביו ואוהביו לנחמו, וימאן להתנחם, כי אמר "ארד אל ניבי [על דבר-פי] ביגון אבל שאולה" ויבך והתעצב אל לבו.
ויהי ביום השלישי בהיותו כואב ודואג, וישלח ההגמון אחריו. ויאמר: "לא אלך!" ויוסף עוד הצר (ההגמון) שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה, וימאן ללכת אליו. ויאמר ההגמון מהרו את אמנון להביאו בעל כרחו. וימהרו ויביאו אותו. ויאמר לו: "מה זאת אמנון, למה לא באת אלי למועד אשר ידעת לי להיועץ ולהשיב לי דבר ולעשות את בקשתי?" ויען ויאמר אמנון: "אני את משפטי אחרוץ: כי הלשון אשר דבר ותכזב לך - דינה לחתכה" - כי חפץ היה רבי אמנון לקדש את ה' על אשר דבר ככה. ויען ההגמון ויאמר: "לא, כי הלשון לא אחתך כי היטב דברה, אלא הרגלים אשר לא באו למועד אשר דברת אלי אקצץ ואת יתר גופך איסר." ויצו הצורר ויקצצו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו. ועל כל פרק ופרק היו שואלין לו: "התחפץ עוד אמנון להפוך לאמנותנו?" ויאמר: "לא!" ויהי ככלותם לקצץ, ציוה הרשע להשכיב את רבי אמנון במגן [מטה] אחד וכל פרקי אצבעותיו בצדו וישלחהו לביתו. הכי [על זאת] נקרא שמו רבי אמנון כי האמין בא-ל חי וסבל על אמונתו יסורין קשים מאהבה, רק על הדבר שיצא מפיו.
אחר הדברים האלו קרב מועד והגיע ראש השנה. בקש מקרוביו לשאת אותו לבית הכנסת עם כל פרקי אצבעותיו המלוחים ולהשכיבו אצל השליח ציבור. ויעשו כן. ויהי כאשר הגיע השליח ציבור לומר הקדושה ו"חיות אשר הנה" אמר לו רבי אמנון: "המתן מעט ואקדש את השם הגדול." ויען בקול רם: "ובכן לך תעלה קדושה." כלומר, שקדשתי את שמך על מלכותך ויחודך. ואחר כך אמר: "ונתנה תוקף קדשת היום." ואמר: "אמת כי אתה דין ומוכיח" - כדי להצדיק עליו את הדין, שיעלו לפניו אותן פרקי ידיו ורגליו, וכן כל הענין. והזכיר "וחותם יד כל אדם בו, ותפקד נפש כל חי" - שכך נגזר עליו בראש השנה. וכשגמר כל הסילוק נסתלק ונעלם מן העולם לעין כל, ואיננו, כי לקח אותו אלוקים. ועליו נאמר: "מה רק טובך אשר צפנת ליראיך וגו'"
אחר הדברים והאמת - אשר העלה רבי אמנון ונתבקש בישיבה של מעלה, ביום השלישי לטהרתו, נראה במראות הלילה לרבנא קלונימוס בן רבנא מש(ו)לם בן רבנא קלונימוס בן רבנא משה בן רבנא קלונימוס, ולמד לו את הפיוט ההוא "ונתנה תקף קדושת היום". ויצו עליו לשלח אותו בכל תפוצות הגולה להיות לו עד וזכרון. ויעש הגאון כן:"
(ההוספות בסוגריים מרובעים במקור)
חוקרים מודרניים חלוקים בשאלה האם רבי אמנון הוא דמות היסטורית או אגדית. השם "אמנון" לא היה בשימוש בקרב יהודי גרמניה בתקופה זו, ואכן חלק מנוסחי הסיפור מדגישים את סמליות השם והקשר שלו למילה "אמונה". עם זאת, השם היה בשימוש מסוים בקרב יהודי איטליה, כך שאם היה רבי אמנון דמות היסטורית, סביר שהיה איטלקי או בן לאחת המשפחות שהיגרו מאיטליה לאשכנז הקדומה (כמו משפחת קלונימוס). במקור הסיפור, שבספר "אור זרוע", לא מופיע כי רבי אמנון חיבר את הפיוט הזה, אלא רק שאמרו ושציווה לאחר מכן בחלום להפיץ אותו, כך שייתכן כי הפיוט היה מוכר באיטליה אך לא במגנצא, ורבי אמנון היה זה שהפיץ את הפיוט אצל האשכנזים עד שקנה את מקומו המכובד במחזורים.
יש המדגישים את הדמיון של הסיפור לסיפורים אחרים בני אותה תקופה העוסקים בקידוש השם, וגם לסיפורים נוצריים. המאחרים את הסיפור, מנסים ללמוד ממנו על האווירה הדתית והתרבותית בקרב יהודי אירופה במאה ה-12, בעיקר בעקבות פרעות תתנ"ו. יש הטוענים שהסיפור חובר כדי להגביר את יוקרתו של הפיוט ולחזק את מעמדו, אולם אין לטענה זו סימוכין.
במחקר
לאחר שנוסח הפיוט נמצא בכתבי יד עתיקים בגניזת קהיר, חל מפנה במחקר. על סמך לשון הפיוט ועל סמך מספר פיוטים קדומים אחרים שעושים שימוש בתכניו ובניביו, החוקרים מייחסים אותו לפייטן ארץ-ישראלי קדום, ככל הנראה בן התקופה הביזנטית ומוקדם לימיו של אלעזר בירבי קליר. ייתכן שמחבר הפיוט הוא יניי, אך יש הטוענים שהפיוט קדום עוד יותר. מוסכם שלא ניתן לאחר את התיארוך יותר מהמאה ה-10.
בגניזת קהיר מופיע "ונתנה תוקף" כסילוק החותם קרובת קדושתא לתפילת המוסף ביום הראשון של ראש השנה, אשר ממנו שרד בנוסחים המקובלים כיום רק הפיוט הזה.
יהודי איטליה היו הראשונים שאימצו את הפיוט, ופייטניהם הקדומים מושפעים ממנו. מאיטליה הוא עבר לקהילות אשכנז (גרמניה) ולאחר מכן לצרפת. בשל הפופולריות שלו החלו לומר אותו גם ביום ב' של ראש השנה, שעד אז לא נאמר בו סילוק כלל, ומאוחר יותר במנהג אשכנז המזרחי החלו לומר אותו גם בתפילת המוסף של יום הכיפורים, במקום הסילוק המקורי של יום זה. הפיוט נאמר גם על ידי יהודי תימן אשר מתפללים בנוסח השאמי.
בקהילת רומא, אומרים אותו גם בהושענא רבה.
לחני הפיוט
הלחן האשכנזי המסורתי
המנגינה האשכנזית המסורתית מורכבת משלושה חלקים:
הראשון, סלסול על פי המנגינה הרגילה לכל שאר פיוטי ה"קדוש" והמנגינה הבסיסית של הסליחות;
החלק השני מתחיל במילים "ומלאכים יחפזון", ובו המקהלה ומתפללי בית הכנסת חוזרים על מילים אלו על רקע סלסול נוסף וגבוה של החזן, המשמר את המנגינה הבסיסית;
החלק השלישי מתחיל במילים "כבקרת רועה עדרו" – לחלק זה מנגינות רבות ובלתי תלויות בחלק הראשון, ובין היתר ידוע לחנו של הרב שלמה קרליבך.
המנגינה המסורתית כפי שמושמעת ברוב בתי הכנסת האשכנזים (ליטאים, חסידים וציוניים-דתיים) הוקלטה על ידי החזן יוסלה רוזנבלט, והוא צירף אליה את לחנו המקורי למילים "כבקרת רועה עדרו" (חלקו המוכר של לחן זה מתחיל מאמצע ההקלטה).
הפיוט "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון" מושר לרוב במנגינה נוספת. גם לחלק זה לחנים רבים ידועים, רובם וריאנטים השומרים על מסגרת הבסיס של לחן הסליחות.
הלחן הספרדי-ירושלמי
המנגינה הספרדית מבוססת על הניגון הספרדי של תפילות הימים הנוראים אם כי נהוג שהחזן אשר משורר את התפילה בקול מאלתר מעט בקטע "וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וכו'" על מנת לרגש את הקהל ו"לזעזע" אותם.
לחנים מודרניים
בשנת 1990 חיבר יאיר רוזנבלום לחן מודרני לפיוט, כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה. נפילת 11 מחברי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים שינתה את יחסם של רבים מחברי הקיבוץ ליום זה, שהפך ליום זיכרון המחובר ליום הדין של כלל העם היהודי. הלחן החדש משלב מוטיבים מתפילות אשכנז וספרד וממקורות אחרים. הוא כונה "מרגש" ו"מצמרר", וזכה למחמאות על האופן שבו הוא מעצים מילות הפיוט. יתר על כן, בשל הרקע ליצירת הלחן החדש וזהות יוצרו, הוא נתפס כסמל לאפשרות חדשה של שילוב המסורת היהודית בתרבות הישראלית. הפיוט בלחן זה הושר לראשונה על ידי חבר קיבוץ בית השיטה וסולן להקת הגבעטרון חנוך אלבלק בטקס יום הכיפורים בקיבוץ. בגרסה זו מושמע השיר תדירות בתחנות רדיו בישראל בתקופת ראש השנה ויום כיפור, והלחן אף אומץ על ידי חזנים בבתי כנסת רבים.
באלול תשס"ט ביצע אברהם פריד בהיכל התרבות את השיר, בהגייה אשכנזית. הביצוע הוקלט ויצא בתקליט שדרים, והפך ללהיט בתחנות הרדיו הדתיות. ביצוע נוסף הוא של הזמר אודי אולמן, בדואט עם אביו החזן דוד אולמן, המופיע באלבומו של אודי אולמן "דברי שיר". בקיץ תשס"ב הקליטו החזנים האחים משה וזאב מולר את הקטע בעיבודו של מנחם בריסטובסקי. (לשמיעה לחצו כאן)
ב-1993 הוציא חיים בנט לחן לפיוט בביצוע של שלמה כהן ומקהלת רננו חסידים באלבום אוהבי ה'.
ב-2011 נוסף לפיוט לחן חדש על ידי המלחין יובל מסנר, כחלק מההצגה "המלבוש", על פי סיפורו של ש"י עגנון, שעיבד וביים הבמאי אודי בן סעדיה, יחד עם השחקן ישי מאיר. הטקסט של הפיוט אינו מופיע בטקסט המקורי של עגנון, אבל היות שכל הסיפור רווי באווירה המיוחדת של יום כיפור, חשבו היוצרים שהחיבור בין שתי היצירות, יכול להוסיף רובד נוסף לדרך בה הסיפור נקרא.
ב-2022 הוציא הזמר איציק ויינגרטן סינגל בשם "שמך נאה" על מילות חלקו האחרון של הפיוט החל מ"שמך נאה" ועד "על מקדישי שמך" ללחן של יוסי גרין ובעיבודם של אלי קליין ואיצי ברי.
הפיוט כהשראה
הפיוט, ובייחוד השורות העשויות במתכונת "מי... ומי...", זכה לארמזים ואזכורים רבים, בפרט בשירה העברית והיהודית המודרנית. כבר בפיוט הקדום, כתב רבי אלעזר בירבי קליר סילוק לראש השנה שבו קטע הבנוי על פי "ונתנה תוקף" ומרחיב אותו. על יסודן של מילים אלה בנוי גם הבית השני ב"שיר של מנוחות" ביצירתו של נתן אלתרמן "שמחת עניים": "והרהרנו דומם: מי באש ייצרף / ומי יישקט, בת, ומי ייטרף, / ומי יישאר לבדד, ואולי / לא תקום בו גם רוח לומר אללי". מילותיו המיוחדות של הפיוט היוו השראה גם לשירו המפורסם של לאונרד כהן "Who by Fire" (מי באש), שנכתב ב-1974 בעקבות חוויותיו של כהן בסיבוב הופעות מול חיילי צה"ל בחזית מלחמת יום כיפור. בשבוע הראשון של האינתיפאדה השנייה, השבוע שלאחר ראש השנה, אחד השירים בטורו השירי השבועי של צור ארליך ב"מקור ראשון" נשא את הכותרת "ימים נוראים" והיה עשוי במתכונת "מי... ומי..." (מקור ראשון, ז' בתשרי תשס"א, 6 באוקטובר 2000). הפיוט היווה השראה גם לשיר "פיוט לימים הנוראים" של המשורר ערן צלגוב, שפורסם באנתולוגיה "לצאת!", שיצאה לאור בעקבות תחילת מבצע עופרת יצוקה.
ממוזער|שמאל|יצירה בבית הכנסת רננים, מהיכל שלמה, ירושלים
לקריאה נוספת
אברהם פרנקל, "דמותו ההיסטורית של ר' אמנון ממגנצא וגלגוליו של הפיוט 'ונתנה תוקף' באיטליה, אשכנז וצרפת", ציון סז (תשס"ב), עמ' 125–138, מובא באתר הפיוט והתפילה
הרב חנן פורת, תנ"ך שבעל פה, כבני מרון - מאמר על מקורותיו התנ"כיים של הפיוט.
קישורים חיצוניים
אורי פז, סיפורה של תפילת ונתנה תוקף, באתר "Aish"
מקבץ מקורות משווים לנתנה תוקף: כחרס הנשבר, באתר מדרשת
הרב אליעזר מלמד, 'ונתנה תוקף' וסוד הקיום היהודי, באתר ישיבה, ט' בתשרי תשס"ה
דור סער-מן, מי במים ומי באש: המיתולוגיה סביב "נתנה תוקף" ויום הכיפורים, בלוג אנו – מוזיאון העם היהודי, ספטמבר 2018
גרסאות אודיו:
יאיר שלג, ונתנה תוקף - שילוב מדהים של מילים ולחן, באתר הפיוט והתפילה
הקלטה של "ונתנה תוקף" באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית
הערות שוליים
קטגוריה:פיוטי ראש השנה
קטגוריה:פיוטי יום הכיפורים
קטגוריה:יהדות אשכנז
קטגוריה:פיוטים ארץ-ישראליים
קטגוריה:חלקי קדושתאות
קטגוריה:יצירות שמחברן אינו ידוע
קטגוריה:שירים שהולחנו על ידי יאיר רוזנבלום | 2024-10-11T06:13:59 |
לילית נגר | לילית נגר (נולדה ב-22 באוגוסט 1935) היא שחקנית, זמרת ושדרנית ישראלית. הייתה פעילה במיוחד בטלוויזיה הישראלית בערבית, שם היא מכונה לילא נג'אר (ليلى نجار).
ביוגרפיה
לילית נגר נולדה בארץ ישראל בשנת 1935, בשכונת נווה צדק שבתל אביב. בינקותה, משפחתה עברה למצרים ושבה לישראל בשנת 1950, כאשר היא הייתה בת 15. שירה המוקלט הראשון של נגר הפך ללהיט כשהייתה בת 17. את השם "לילית נגר" הציע לה הפזמונאי אברהם ברושי. בשנות ה-50 כיכבה לילית נגר בשירי עמנואל זמיר, כגון "דבקה רפיח" ("לי יומי ולי לילי"), ולצידם ביצעה גם להיטים לועזיים שתורגמו לעברית ("לימון לימונרו", "אל תיקח הכל ללב").
בשנת 1954 ביצעה את השיר "נגן נגנה" (המוכר כיום בשם "צל עץ תמר"), אשר יצא כתקליט בהפקת חברת התקליטים "מקולית".
נגר זכתה במקום השלישי בפסטיבל הזמר והפזמון 1960 עם השיר "ערב חג" שתורגם מערבית, אותו שרה יחד עם ג'ו עמר. היא זכתה פעמיים במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי בין השנים 1970 ל-1976, עם השירים "המלאך הטוב יופיע", ו"זמר בודד הוא הלב" המוכר בשם "עוד יום יבוא" שזכה לחידוש מספר שנים מאוחר יותר על ידי זוהר ארגוב והיה לאחד הלהיטים הראשונים שלו בתקליט "אלינור". נגר שיחקה גם בתיאטרון בית ליסין. בשנת 1970 נגר הוציאה אלבום שנקרא "השטיח המעופף" - כשם תוכנית הטלוויזיה שלה.
נגר שיחקה לצד ז'אק כהן בהצגות הבידור "תפוס כפי יכולתך" (1972) ו"בעלי במילואים" (1974), בהפקת תיאטרון הזמן.
היא השתתפה בתוכניות רדיו וטלוויזיה רבות, והנחתה תוכניות אירוח ותוכניות ילדים בטלוויזיה. בין השאר שיחקה בסרטים "בדרנית בחצות" (1977) ו"סופו של מילטון לוי" (1981), ובסדרות הטלוויזיה "עאדל וסמירה" ביחד עם ז'אק כהן (בתחילת שנות השבעים, בערבית), "השטיח המעופף" (במהלך שנות השבעים, בערבית), "וידאו וחצי" (בערבית), "מישל עזרא ספרא ובניו" (1983), "פרנקו וספקטור" (2003) ו"השיר שלנו" (2005).
בשנת 2008 הופיעה כמנחה וכזמרת באירוע "בית בקהיר, בוסתן באלכסנדריה" במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים.
בקול ישראל הכירה את יעקב חזמה, שהיה עורך דין ומנהל השידורים בערבית בקול ישראל, ונישאה לו ב-1962. חזמה שימש גם כעורך העיתון הישראלי בערבית "אל-אנבא". הם היו נשואים עד למותו ב-11 באוגוסט 1981. לנגר וחזמה נולדו שתי בנות, אחת מהן היא השחקנית-זמרת סיגי חזמה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שדרניות רדיו ישראליות
קטגוריה:שדרני רדיו ישראלים
קטגוריה:זמרות השרות בעברית
קטגוריה:זמרים השרים בעברית
קטגוריה:שחקניות קולנוע וטלוויזיה ישראליות
קטגוריה:שחקניות תיאטרון ישראליות
קטגוריה:שחקני תיאטרון ישראלים
קטגוריה:זמרות ישראליות
קטגוריה:זמרים ישראלים
קטגוריה:משתתפות פסטיבל הזמר והפזמון
קטגוריה:משתתפות פסטיבל הזמר המזרחי
קטגוריה:זוכי פסטיבל הזמר המזרחי
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1935
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1935 | 2024-08-24T05:33:47 |
הימים הנוראים | REDIRECT ימים נוראים | 2004-09-24T11:40:55 |
זונה | הפניה זנות | 2024-02-15T12:55:10 |
נדיה קומנץ' | שמאל|ממוזער|250px|נדיה קומנץ', 1977
שמאל|ממוזער|250px|גיליון מזכרת של הדואר הרומני שהופק לרגל השתתפותה של קומנץ' באולמפיאדת מונטריאול, 1976
נדיה אלנה קוֹמֶנֶץ' או קומַנֶץ' (ברומנית: Nadia Elena Comăneci; נולדה ב-12 בנובמבר 1961) היא מתעמלת רומנייה בעבר, אלופה אולימפית שזכתה ב-9 מדליות, מהן 5 מדליות זהב והראשונה שזכתה באולימפיאדה בציון מושלם של 10 בהתעמלות. אלופת עולם בעלת 4 מדליות, מהן 2 זהב, 3 פעמים ברציפות אלופת אירופה בתחרות הקרב רב אישי, בעלת 12 מדליות מאליפות אירופה מהן 9 זהב.
קומנץ' נחשבת על ידי רבים כאחת הספורטאיות הגדולות של המאה ה-20 ואחת המתעמלות הגדולות בכל הזמנים.
ביוגרפיה
קומנץ' נולדה באונשט (עיר שנקראה בין השנים 1965–1996 "גאורגה גאורגיו-דז'") שברומניה, בתם של גאורגה קומנץ', מהנדס, ושטפאניה-אלכסנדרינה, פקידה במשרה חלקית. היא קרויה על שם "נדז'דה" (תקווה), גיבורה בסרט רוסי.
קומנץ' עלתה לראשונה על מזרן ההתעמלות בגיל 6, וב-1970 התחרתה באליפות הלאומית ברומניה כחברה בקבוצה מעיר מגוריה. שנה אחר כך הייתה לזוכה הצעירה ביותר באליפות רומניה. בתקופה זו החלו לאמן אותה בלה קארולי ואשתו מרתה , שעתידים היו לערוק לארצות הברית ולהיות המאמנים של כמה מגדולי המתעמלים האמריקאים.
אליפויות אירופה
כשהייתה בת 13 שנים ו-6 חודשים, זכתה קומנץ' באליפות אירופה שנערכה בסקיאן שבנורווגיה בשנת 1975, בחמש מדליות, מהן ארבע מדליות זהב כולל תחרות הקרב רב ומדליית כסף אחת. בתחרות הקדם-אולימפית שנערכה באותה שנה במונטריאול (שנה לפני המשחקים האולימפיים) זכתה קומנץ' בתחרות הקרב-רב. סגנונה היה מדויק מאוד תוך שילוב של שיווי משקל וביטחון עצמי. באותה שנה הכתירה אותה סוכנות "Associated Press" בתואר "ספורטאית השנה".
לאליפות אירופה שנערכה בקופנהגן דנמרק ב-1979 הופיעה קומנץ' מוכנה יותר לאחר שרזתה. היא זכתה ב-4 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, כולל תואר שלישי ברציפות בקרב-רב (המתעמלת הראשונה שזכתה בהישג זה) ומדליית כסף אחת. באליפות העולם שנערכה בפורט וורת' בדצמבר אותה שנה היא הובילה לאחר תרגילי החובה, אך אושפזה לפני תחילת תחרות תרגילי הזכות בשל הרעלת דם שנגרמה מחתך בשורש כף היד, שנוצר מצמיד המתכת המייצב שענדה. היא עזבה את בית החולים בניגוד להוראות הרופאים והשתתפה בתחרות על הקורה, שם זכתה בציון 9.95. ביצועיה העניקו לרומניות את מדליית הזהב הקבוצתית הראשונה שלהן באליפות העולם.
אולימפיאדות
שנה מאוחר יותר (1976), בגיל 14 שנים ו-8 חודשים, הייתה קומנץ' לכוכבת אולימפיאדת מונטריאול. לא רק שהייתה המתעמלת הראשונה בתולדות האולימפיאדה שקיבלה את הציון המושלם 10 (שאותו קיבלה שש פעמים נוספות), היא אף זכתה בשלוש מדליות זהב: בתחרות קרב-רב אישי, במקבילים מדורגים ובקורה, במדליית כסף קבוצתית ובמדליית ארד על תרגילי הקרקע. כשחזרה לרומניה לאחר האולימפיאדה הוענק לה התואר "גיבורת מעמד העובדים הסוציאליסטים" כהכרת תודה על הצלחתה – הרומנייה הצעירה ביותר שזכתה בתואר זה.
כשזכתה קומנץ' בציון 10 הייתה הנבחרת הרומנית בהלם לכמה שניות, שכן הציון שהופיע בלוח התוצאות היה 1.00. הלוח הכיל אז שלוש ספרות בלבד, כיוון שלא ציפו שמשתתפים יצליחו להגיע לציון המושלם. אי-ההבנה נפתרה לאחר כמה שניות ומאז נבנים לוחות התוצאות להצגת ציון בן 4 ספרות, כך שיגיעו גם ל-10.00.
קומנץ' הגנה בהצלחה על תוארה כאלופת אירופה בהתעמלות בקרב-רב ב-1977, אך בהחלטה מעוררת מחלוקת נטשה הקבוצה הרומנית את התחרות במחאה על הניקוד שקיבלה בשלב הגמר של המכשירים.
באולימפיאדת מוסקבה זכתה קומנץ' ב-4 מדליות, 2 זהב ו-2 כסף. מדליות זהב, בתרגילים על הקורה (הגנה על תוארה) ועל הקרקע ומדליות כסף בתחרות הקבוצתית ובתחרות קרב-רב אישי אחרי ילנה דוידובה מברית המועצות. בספרה "מכתבים למתעמל צעיר" היא הסבירה את ההפסד בכך ש"באותו יום ילנה הייתה טובה יותר".
אליפות העולם
לאליפות העולם בהתעמלות שנערכה בשטרסבורג, צרפת ב-1978 הופיעה קומנץ' כשאינה בכושר וסובלת מעודף משקל. לאחר נפילה מהמקבילים המדורגים סיימה במקום הרביעי בתחרות הקרב רב, אך עדיין הצליחה לזכות במדליית זהב בתרגיל על הקורה ובשתי מדליות כסף, בתרגיל על סוס הקפיצות ובתחרות הקבוצתית.
לאחר הקריירה כספורטאית
קומנץ' פרשה מתחרויות זמן קצר לאחר אולימפיאדת מוסקבה. התחרות הגדולה האחרונה שלה הייתה האוניברסיאדה שנערכה בבוקרשט ב-1981, שבה זכתה בחמש מדליות זהב. עם זאת, היו האשמות במשוא פנים מצד השופטים בתחרות, שכן חצי מצוות השופטים היו מרומניה. בין 1984 ל-1989 הייתה קומנץ' חברה בהתאחדות ההתעמלות הרומנית, וסייעה באימון מתעמלים רומנים צעירים.
בנובמבר 1989 ערקה קומנץ' לארצות הברית. היא חצתה בלילה את הגבול לדרום הונגריה ולאחר שש שעות הליכה הגיעה לעיר סגד, משם המשיכה באותו לילה לווינה, שם קיבלה בשגרירות האמריקאית ויזה לארצות הברית.
בארצות הברית עסקה קומנץ' בשיווק קו של בגדי התעמלות, לבנים, ציוד אירובי ואף דגמנה שמלות כלה. בשנת 1994 היא התארסה למתעמל בארט קונור , זוכה מדליית הזהב על המקבילים באולימפיאדת לוס אנג'לס, שאותו הכירה לראשונה בגביע אמריקה ב-1976. באותה שנה היא חזרה לרומניה (שבינתיים השתחררה מהמשטר הקומוניסטי) לראשונה מאז שערקה. קומנץ' וקונור נישאו בבוקרשט באפריל 1996. לזוג נולד בן ב-2006.
בשנת 1999 הייתה קומנץ' לספורטאית הראשונה שהוזמנה לנאום באו"ם באירוע שפתח את שנת המתנדב הבין-לאומי. נכון ל-2014 היא מתגוררת באוקלהומה ועוסקת בהתעמלות ובמפעלי צדקה בכל העולם. היא ובעלה הם הבעלים של "האקדמיה להתעמלות של בארט קונור", של חברת הפקה של אירועי ספורט "10 מושלם", ושל כמה חנויות לציוד ספורט, והם עורכי המגזין "המתעמל הבין-לאומי".
קומנץ' היא סגנית יו"ר של חבר המנהלים של הספיישל אולימפיקס הבין-לאומי (אולימפיאדה לבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית), נשיאת הכבוד של התאחדות ההתעמלות הרומנית, נשיאת הכבוד של הוועד האולימפי הרומני, שגרירת הספורט של רומניה, סגנית הנשיא של חבר המנהלים של האגודה למלחמה בניוון שרירים, וחברה בקרן הפדרציה הבין-לאומית של המתעמלים. היא קיבלה שני פרסי "המסדר האולימפי" מהוועד האולימפי הבין-לאומי.
בדצמבר 2003 הופיע ספרה הראשון – מכתבים למתעמל צעיר. מכספי הצדקה הקימה קומנץ' מרפאה בבוקרשט לעזור לילדים יתומים ברומניה.
לקריאה נוספת
לולה לפון, "הקומוניסטית הקטנה שאף פעם לא חייכה", תרגמה מצרפתית מיכל ספיר, הוצאת כתר
קישורים חיצוניים
נדיה קומנץ' המתעמלת האגדית, באתר ynet
קטגוריה:אלופות אולימפיות: קרב-רב
קטגוריה:אלופות אולימפיות: קורה
קטגוריה:אלופות אולימפיות: קרקע
קטגוריה:אלופות אולימפיות: מקבילים מדורגים
קטגוריה:אלופות עולם בהתעמלות
קטגוריה:אלופות האוניברסיאדה: מתעמלות
קטגוריה:ילדי פלא
קטגוריה:עריקים מהגוש המזרחי
קטגוריה:מהגרות מרומניה לארצות הברית
קטגוריה:מתעמלות באולימפיאדת מונטריאול (1976)
קטגוריה:מתעמלות באולימפיאדת מוסקבה (1980)
קטגוריה:מעוטרי המסדר האולימפי
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי רומניה
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי אזרבייג'ן
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי פרגוואי
קטגוריה:נשים שהונצחו על בולים
קטגוריה:משתתפים בתוכניות מציאות אמריקאיות
קטגוריה:זוכות פרס 100 נשים (BBC)
קטגוריה:אלופות אולימפיות רומניות: התעמלות
קטגוריה:זוכות מדליית ארד אולימפית רומניות: התעמלות
קטגוריה:זוכות מדליית כסף אולימפית רומניות: התעמלות
קטגוריה:ילידות 1961 | 2024-08-22T22:32:57 |
לוט (פירושונים) | קטגוריה:שמות משפחה | 2021-10-11T18:08:20 |
שקיפות | 2017-08-02T18:21:41 | |
היצרות אב העורקים | הפניההצרת אבי העורקים | 2015-12-12T09:43:55 |
סולם מאז'ורי | REDIRECT סולם מז'ורי | 2005-01-24T09:12:57 |
מלחמת העצמאות של אלג'יריה | מלחמת העצמאות של אלג'יריה (בערבית: الثورة الجزائرية, בצרפתית: Guerre d'Algérie, מלחמת אלג'יריה) הייתה מאבק מזוין בין צרפת ותנועות עממיות אלג'יראיות שהתנהל בין השנים 1954 ל-1962, והוביל, בסופו של דבר, לעצמאותה של אלג'יריה משלטון צרפת. המלחמה הייתה אחת ממלחמות הדה-קולוניזציה החשובות במאה העשרים, גרמה לזעזוע קשה ברפובליקה הצרפתית הרביעית בצרפת (1946–1958), ונחשבת לאחד הגורמים לנפילתה.
המלחמה התאפיינה בלוחמת גרילה, פעולות טרור נגד אזרחים, שימוש בעינויים בידי שני הצדדים, ופעולות אנטי טרוריסטיות שהפעיל הצבא הצרפתי כנגד המקומיים. המאבק החל על ידי חברים בארגון החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה (Front de Libération Nationale - FLN) ב-1 בנובמבר 1954, ביום שכונה "יום כל הקדושים האדום" (Toussaint Rouge).
המלחמה הייתה קונפליקט רב-שלבי ורב-פנים שהיו מעורבות בו מספר תנועות יריבות שלחמו זו בזו בזמנים שונים: בצד תנועות השחרור האלג'יראיות, נלחם ה-FLN באכזריות נגד התנועה הלאומית האלג'יראית (MNA) באלג'יריה, ובמלחמות הקפה בצרפת עצמה. בצד הצרפתי, התפצל הצבא הצרפתי במהלך שני ניסיונות הפיכה, כשה-OAS הצרפתי פועל הן נגד ה-FLN והן נגד הממשלה הצרפתית.
בהוראתה של הממשלה הסוציאליסטית של גי מולה ובהנחייתו של שר הפנים פרנסואה מיטראן, החל הצבא הצרפתי במאמץ פיוס והשכנת שקט באלג'יריה, שנחשבה עד אז בעיני הצרפתים כחלק אינטגרלי מצרפת עצמה. אלא שניסיון זה להחזרת היציבות הידרדר עד מהרה למלחמה כוללת. האלג'יראים, שתמכו תחילה בפתרון שקט בדרכי שלום, נטו בהמשך יותר ויותר ליעד נחרץ של השגת עצמאות, כשהם נהנים מתמיכת מדינות ערביות, ובהמשך גם מתמיכה גוברת של דעת הקהל בעולם כולו, כחלק מהסלידה הגוברת מתופעת הקולוניאליזם. הצרפתים עצמם היו חלוקים בשאלת "אלג'יריה הצרפתית" (l'Algérie Française), האם לשמור על הסטטוס קוו, האם לשאת ולתת על סטטוס זמני שבין עצמאות מלאה לבין שילוב מלא של אלג'יריה כחלק מצרפת עצמה, או האם להסכים לעצמאותה המלאה של אלג'יריה. הצבא הצרפתי השיג תחילה ניצחון צבאי במלחמה, אך המצב השתנה, ועצמאותה של אלג'יריה נראתה בהמשך בלתי נמנעת.
בשל אי היציבות של הרפובליקה הצרפתית הרביעית בצרפת, שב שארל דה גול לשלטון לאחר משבר מאי 1958, ובהמשך הקים את הרפובליקה הצרפתית החמישית. שובו של דה גול יצר ציפיות להמשך השליטה הצרפתית באלג'יריה ולשילובה עם הקהיליה הצרפתית (Communauté française), צורת השלטון בקולוניות הצרפתיות ובאזורי ההשפעה הצרפתיים, שנוסדה כחלק מהחוקה הצרפתית משנת 1958. אלא שדה גול, במשך הזמן, נטה יותר ויותר למתן עצמאות לאלג'יריה, ולבסוף הגיע ככל הנראה למסקנה שזהו תהליך בלתי נמנע. דה גול קיים משאל בקרב האלג'יראים שבו הם בחרו בעצמאות, וכתוצאה, החלה צרפת במשא ומתן עם ה-FLN, שהוביל להסכמי אוויאן במרץ 1962, שהובילו, בסופו של דבר, לעצמאות אלג'יריה. לאחר כישלון הפיכת הנפל באלג'יר, שאורגנה בידי גנרלים צרפתיים שהתנגדו למשא ומתן שניהל מישל דברה, ראש ממשלתו של הנשיא דה גול, יזם ה-OAS (Organisation de l'armée secrète), שהיה מורכב ממתנגדי מתן העצמאות לאלג'יריה, שורה של מעשי חבלה, אך גם שביתות והפגנות ברחבי אלג'יריה, כדי לחבל במימוש הסכמי אוויאן וכדי למנוע את גירושם של הצרפתים המתיישבים שבאלג'יריה. אחמד בן בלה, שנאסר ב-1956 יחד עם מנהיגים נוספים ב-FLN, הפך בספטמבר 1962 לנשיאה הראשון של אלג'יריה העצמאית.
מלחמת אלג'יריה הייתה אירוע מכונן בהיסטוריה של אלג'יריה המודרנית. היא הותירה צלקות הן בחברה הצרפתית והן בעם האלג'יראי, והשפעתה עדיין ניכרת בחלקים משני העמים עד היום.
הרקע למלחמה
אלג'יריה שוכנת בשפלת החוף הפוריה של צפון אפריקה. גבולותיה בעידן המודרני נקבעו למעשה על ידי השלטון הצרפתי. לאחר סכסוך דיפלומטי שאירע בשנת 1827, הטילה צרפת מצור על אלג'יר במשך שלוש שנים. בשנת 1830 פלשו הצרפתים למדינה, תפסו את אזורי החוף, והביאו ליציאתו לגלות של שליט אלג'יריה. כבר בראשית הפלישה החלו פעולות מרי באלג'יריה, בהנהגת עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, אשר נמשכו שנים ספורות עד אשר דוכאו בידי הצרפתים. עד לשנת 1848 השתלטו הצרפתים על כל צפון אלג'יריה, והממשלה החדשה של הרפובליקה הצרפתית השנייה הכריזה על השטחים הכבושים כעל חלק בלתי נפרד מצרפת. האזור חולק לשלושה מחוזות שלטוניים אזרחיים: אלג'יר, אוראן וקונסטנטין (אלג'יריה). במקביל, עודדה הרפובליקה הצרפתית הגירה של מתיישבים צרפתיים לאלג'יריה, רובם חקלאים ואנשי עסקים. למרות שליטתה של צרפת על כל אלג'יריה, נותרה הפרדה בין האוכלוסייה המוסלמית המסורתית שישבה בעיקר באזורים הכפריים, לבין המתיישבים הצרפתים שישבו בעיקר בערים וניהלו חיי כלכלה מודרניים.
בנוסף לעצם הכיבוש בידי כובש זר וההשפלה הלאומית שבכך, איבדו רבים מהתושבים המקומיים את אדמותיהם למתיישבים החדשים. השפעתם של המנהיגים השבטיים המסורתיים נפגעה ומערכת החינוך האלג'יראית המסורתית התפרקה ברובה. בשנת 1865 אמנם התיר נפוליאון השלישי לבני אלג'יריה להגיש בקשה לקבלת אזרחות צרפתית מלאה, אולם מעטים ניצלו זכות זו היות שהייתה כרוכה בוויתור מפורש על הזכות לחיות תחת חוקי השריעה בתחום דיני המשפחה ונתפסה בעיני רבים ככפירה בדת.
בתקופה הקולוניאליסטית מנעו המתיישבים הצרפתים כל ניסיון לרפורמות כלכליות או חברתיות שיקדמו את ילידי אלג'יריה המוסלמים. אולם, החל משנת 1933 ועד שנת 1936 החלו באלג'יריה משברים חברתיים, פוליטיים וכלכליים, אשר גרמו לאלג'יראים רבים להשתתף בפעולות מחאה פוליטיות. השלטונות הצרפתיים הגיבו בחקיקת חוקים נוספים לשמירת הסדר הציבורי. במהלך מלחמת העולם השנייה גברו המתחים בין התושבים המוסלמים לבין המתיישבים הצרפתים, שרובם תמכו במשטר וישי הגזעני, והגיעו לשיא ב-8 במאי 1945, הוא יום הניצחון באירופה, כשמצעד של תושבים מוסלמים הסתיים בהתנגשות אלימה ובמהומות. בתגובה ערכו הצבא והמשטרה הצרפתית פשיטות על מוקדי התנגדות, ולפי דיווחים צרפתיים רשמיים נהרגו כ-1,500 מוסלמים בפעולות הנגד. על פי הערכות אחרות הגיע מספר ההרוגים לכ-6,000 איש. במהומות נוספות שנמשכו באותה שנה נהרגו עשרות אלפי אלג'יראים נוספים.
העוינות הרבה בין התושבים האלג'יראים לבין שלטונות צרפת והמתיישבים הצרפתים באלג'יריה, הלכה וגברה, ובשנת 1954, בין השאר בעקבות ההפסד הצרפתי בדיאן ביאן פו בהודו סין ובעקבות עליית הלאומיות האלג'יראית, הוקם הארגון CRUA ("המועצה המהפכנית לפעולות מאוחדות") באלג'יריה. מטרת הארגון הייתה לאחד את כוחות המיליציות האלג'יראיות כנגד צרפת. ב-10 באוקטובר 1954, החליטו חברי ה-CRUA להתחיל את המרד. המרד החל בלילה של 1 בנובמבר, ובאותו לילה בוצעו כשלושים מתקפות נגד מטרות משטרה וצבא צרפתיות ברחבי אלג'יריה. מיד לאחר מכן, שינה ה-CRUA את שמו ל-FLN ("החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה") כאשר הזרוע הצבאית שלו כונתה ALN ("הצבא לשחרור לאומי") וכך החלה המרידה. בפרוץ המרד היו באלג'יריה כתשעה מיליון מוסלמים לעומת כמיליון מתיישבים אירופאים (שכונו "פייה-נואר", ובהם נכללו גם מתיישבים נוצרים שבאו מקורסיקה, מאיטליה, ספרד ומלטה, וגם התושבים והמתיישבים היהודים) שנהנו ממעמד כלכלי-חברתי גבוה בהרבה מזה של המוסלמים.
מאפייני המלחמה
תחילת הלחימה התבטאה בחוסר יכולתו של ה-FLN להשיג תמיכה ציבורית גורפת וחוסר יכולתם של הצרפתים לעצור את ה-FLN. על מנת להשיג תמיכה, ובמטרה להגביר את האינטנסיביות של הלחימה, ביצעו לוחמי ה-FLN פיגועים נגד המתיישבים האירופאים ואנשי הצבא, וכן תקפו מטרות רגישות כגון תחנות כוח, מסילות ברזל גשרים וכדומה. בעקבות התגברות ההתקפות, גייסו הצרפתים כוחות מילואים והצבא הצרפתי באלג'יריה תוגבר ומנה כחצי מיליון חיילים עד סוף 1956. בנוסף, גי מולה, ראש ממשלת צרפת, נתן לצבא אישור לסיים את הלחימה בכל האמצעים הדרושים. בשנים 1956 עד אמצע 1957 התחולל הקרב על אלג'יר, בירת אלג'יריה, שבמהלכו השמיד הצבא הצרפתי את כל תשתיות ה-FLN באלג'יר וכלא או הרג את כל מנהיגיו, תוך נקיטת אמצעים ברוטליים ושימוש רווח בעינויים. צרפת השיגה אומנם ניצחון צבאי, אך למרות זאת התחזקה התמיכה הציבורית ב-FLN בתוך אלג'יריה, ולראשונה נפגעה התמיכה הציבורית בלחימה גם בתוך צרפת. הצרפתים המשיכו את מגמתם ההתקפית כנגד המורדים האלג'יראים והקימו מחסומים בגבולות עם תוניס ומרוקו ומנעו בכך מה-FLN מקורות נשק. בנוסף, דלקו כוחות צבא צרפתיים אחר לוחמי ה-FLN בכל רחבי אלג'יריה, ויישובים אלג'יראים שלמים שנחשדו בפעילות חתרנית נגד צרפת הועברו ממקומם או הוחרבו, ומיליוני אלג'יראים הפכו לפליטים.
בין היתר נקטה צרפת בצעדים כלכליים כדי להחליש את כוחו של ה-FLN. השלטון הצרפתי הטיל פיקוח צמוד על הכלכלה באלג’יריה. אם אדם מוסלמי רצה לפדות המחאה בבנק היה עליו לבקש אישור מיוחד מהצרפתים. סוחרים היו צריכים לדווח מה הם מוכרים וכמה. גם מעבר של מוסלמים מעיר לעיר דרש אישור מיוחד של הצבא הצרפתי. מוצרים מסוימים, כגון זרעי חיטה היו מוגבלים למשקל מסוים. עם זאת, לצרפת היה אינטרס לזכות בנאמנות האוכלוסייה האלג'ירית ולכן חוקקה חוקים חדשים לטובת האוכלוסייה המקומית. הם הפחיתו מיסים על מוצרי צריכה בסיסים כמו סוכר וסיפקו סיוע רפואי בחינם. כמו כן הם הגדילו את מספר מקומות העבודה, השכר והרווחה למקומיים. למשל, שכר המינימום של חקלאי הועלה מ-180 פרנקים ליום ל-525 פרנקים ליום.
במאי 1957, בעקבות משברים כלכליים חמורים בצרפת, שנגרמו, בין השאר, כתוצאה מהמלחמה באלג'יריה, נפלה ממשלתו של גי מולה בצרפת, והרפובליקה הצרפתית הרביעית הגיעה לקיצה. לאחר תקופה ארוכה של אי יציבות פוליטית בצרפת וחילופים תכופים בשלטון, קיבל על עצמו שארל דה גול את הנשיאות ביוני 1958 בסמכויות נשיא מורחבות. בניסיון לסיים את הלחימה, הציע דה גול לאלג'יראים אינטגרציה מלאה, ומאוחר יותר באותה שנה ניסה אף ליזום את "הסכם שלום האמיצים" עם ה-FLN, אך הם לא היו מוכנים להסתפק בפחות מעצמאות מלאה.
שמאל|ממוזער|250px|שבוע הבריקדות, ינואר 1960
בינואר 1960, לאחר שהמתיישבים הצרפתים הבינו שצרפת איננה מתכוונת לשמור על אלג'יריה צרפתית, הם החלו במחאה אלימה נגד הצבא הצרפתי, שכונתה "שבוע הבריקדות". דה גול החליט לתת עצמאות מלאה לאלג'יריה. שנה לאחר מכן, במשאל עם, תמך רוב מוחלט של אזרחי צרפת בעצמאות מלאה לאלג'יריה. גם ניסיון פוטש צבאי כושל של גנרלים המתנגדים לעצמאות אלג'יריה, שהתרחש בשנת 1961, לא הצליח לעצור את שחרורה של אלג'יריה, ובהסכמי אוויאן באביב 1962, נחתם הסכם שלום.
תוצאות המלחמה
בקיץ שלאחר מכן עזבו את אלג'יריה מיליון וארבע מאות אלף מתיישבים אירופים ("פייה-נואר"), ועמם רוב הקהילה היהודית המקומית שהיגרה לצרפת.
מספר ההרוגים במלחמה שנוי במחלוקת עד היום, ועל פי היסטוריונים כמו אליסטר הורן הוא עומד על כשבע מאות אלף אלג'יראים. בנוסף, כל תשתיות אלג'יריה נהרסו כליל והשפעת המלחמה מורגשת עד היום.
לפי עדויות של אנרי אלג ואנשים נוספים שלטונות צרפת השתמשו בעינויים נגד המתנגדים.
מקורות
(Westport conn: greenwood press 1976) Pp. 94-96 Joan Gillespie, Algeria: Rebellion and Revolution
Martin Gilles, " The War in Algeria: The French Experience" Military Review 85(4): 51-57
Martin Alexander and J.F.V. Keiger, The Algerian War: Strategy, Operation and Diplomacy (London : Frank Cass Publishers, 2002) pp.8-10
ראו גם
הטבח בפריז (1961)
חארכי
קישורים חיצוניים
.
הערות שוליים
*
אלג'יריה
אלג'יריה
קטגוריה:יחסי אלג'יריה–צרפת | 2023-12-31T17:21:28 |
יוהנס ברהמס | יוהנס ברהמס (בגרמנית: Johannes Brahms, הגייה: בְּרַאמְס; 7 במאי 1833, המבורג – 3 באפריל 1897, וינה) היה מלחין גרמני שפעל בתקופה הרומנטית ויצירתו התאפיינה בסממנים קלאסיים מובהקים. הוא נחשב ל"יורשו" המובהק של בטהובן ולאחד משלושת ה-B.
ביוגרפיה
ברהמס נולד בהמבורג. אביו, שהיה המורה הראשון שלו למוזיקה, היה נגן קונטרבס. ברהמס גילה כישרון בנגינה בפסנתר ולמד לנגן בכלים נוספים, ביניהם כינור וצ'לו. הוא תרם להכנסה המשפחתית בנגינה במסעדות ובתיאטראות, וכן במתן שיעורי מוזיקה.
ברהמס הצעיר אף הופיע במספר קונצרטים כפסנתרן אבל לא קנה לעצמו מוניטין בתחום זה.
את קריירת הניצוח שלו החל בגיל ארבע עשרה כאשר, בהתראה קצרה, התבקש לנצח על מקהלת הגברים בווינסן. הוא יסד את מקהלת הנשים שלו בהמבורג ב-1859, ובשנותיו המאוחרות ניצח על רבות מיצירותיו.
בשנת 1850 פגש ברהמס את הכנר ההונגרי אדה רמני וליווה אותו במספר רסיטלים במהלך השנים הבאות. כך למד להכיר מקרוב מוזיקה "בסגנון הונגרי-צועני", כמו הצ'רדש. לימים היו היצירות שכתב בסגנון זה רווחיות ופופולריות ביותר. מפורסמים ביותר הם שני המחזורים של מחולות הונגריים (המחזור הראשון פורסם בשנת 1869 והשני בשנת 1880). ניסיונותיו הראשונים בהלחנה לא זכו לתשומת לב ולהכרה, אך ב-1853 יצא ברהמס לסיבוב קונצרטים ובו פגש את יוזף יואכים, פרנץ ליסט ורוברט שומאן. יואכים היה לימים לחברו הטוב, ושומאן תרם לביסוס שמו. במאמר מיוחד בכתב העת Neue Zeitschrift für Musik הביע שומן התלהבות מהכישרון הצעיר, ואף הגדיל לעשות וכינה את ברהמס "יורשו של בטהובן".
ברהמס, רוברט וקלארה שומאן
עוד לפני סיבוב הקונצרטים של 1853 שלח ברהמס לשומאן צרור תווים עם יצירותיו, אולם שומאן, שלא שמע דבר על ברהמס, החזיר את החבילה ללא שפתח אותה. אך כאשר פגש ברהמס את יואכים, מיהר יואכים ושלח לשומאן מכתב בו הוא משבח את ברהמס כמלחין. כאשר הגיע ברהמס לדיסלדורף באוקטובר 1853 הוא התקבל בברכה על ידי שומאן ומשפחתו. שומאן התפעל מיכולותיו של הצעיר בן העשרים, ובמאמר שפרסם ב-28 באוקטובר תיאר אותו כ"איש שעתיד להעניק את הביטוי המוזיקלי האידיאלי של התקופה".
הערכתו העצומה של שומאן הביכה את ברהמס, והציפיות הגבוהות ממנו העצימו את הביקורת העצמית שלו וגרמו לו לעכב את פרסום יצירותיו ולהשקיע עוד ועוד בהשלמתן, מחשש פן לא יעמוד בציפיות. כתוצאה מזה, ברהמס פרסם את הסימפוניה הראשונה שלו רק בהיותו בן 43 (להשוואה, מוצרט והיידן פרסמו את הסימפוניות הראשונות שלהם לפני הגיעם לגיל 20).
קלרה שומאן, שהייתה פסנתרנית ומלחינה, כתבה ביומנה בעקבות פגישתם הראשונה:
ב-1854 נשאר ברהמס עם קלרה, לאחר ששומאן אושפז במוסד לחולי נפש בעקבות ניסיון התאבדות. שומאן מת כעבור שנתיים, והקשר בין ברהמס לקלרה נמשך גם לאחר מותו. הקשר בין קלרה וברהמס, קשר אפלטוני רגשי וסוער, התבסס במידה רבה על עיסוקם המשותף במוזיקה ועל הערכתם ואף הערצתם זה את כישרונו של זה. הביוגרף של ברהמס, Michael Musgrave, סבור שאהבתו של ברהמס לקלרה טבעה חותם עז בעולמו הרגשי ומנעה את האפשרות שיאהב נשים אחרות. הנה קטע ממכתב של ברהמס לחברו, הכנר יואכים, ב-19 ביוני 1854:
קלרה שומאן נשארה הדמות הדומיננטית בחיי ברהמס, למרות הקושי שיצרו היחסים הללו לשני הצדדים; שניהם היו רגישים לעצמאותם ולזהותם. קלרה הבינה שברהמס חייב להתמסר לאמנותו ולבנות את חייו בנפרד ממנה, ואף היא לא ויתרה על מסעות ההופעות שלה וסירבה לקבל את התמיכה הכספית שהציע לה.
למרות המתחים ביחסים ביניהם, במכתב מ-19 לחודש מרס 1874 כתב לה ברהמס: "אני אוהב אותך יותר מאשר את עצמי ויותר מאשר כל דבר אחר בעולם". בשנת 1887 החליטו השניים להחזיר את מכתביהם זה לזה על מנת להשמידם. קלרה לא עמדה בהבטחה והשאירה כמה מן המכתבים, אך ברהמס זרק את כל מכתביו לנהר הריין.
לברהמס היו קשרים עם כמה נשים לאורך חייו, אך הוא לא נישא מעולם.
בשנת 1862 התיישב ברהמס בווינה והפנה את מרצו להלחנה. בזכות יצירות כגון רקוויאם גרמני ושירת הגורל ביסס את המוניטין שלו וזכה, עוד בחייו, להיחשב למלחין דגול. תהילה זו העניקה לו את הביטחון העצמי להשלים את הסימפוניה הראשונה שלו, אותה פרסם ב-1876 לאחר עשר שנות עבודה. שלוש הסימפוניות הנוספות הופיעו אחר כך בקצב מהיר (1877, 1883, 1885). ב-1887 כתב ברהמס את הקונצ'רטו הכפול לכינור ולצ'לו, ומאז לא חזר לכתוב מוזיקה תזמורתית.
ברהמס יצא למסעות רבים למטרות הקריירה המוזיקלית שלו (סיבובי הופעות) וכן לשם בילוי. לרוב ביקר באביב באיטליה, ובקיץ היה בוחר בסביבה כפרית נעימה שבה יוכל להתרכז בעבודת ההלחנה.
ב-1890 החליט לפרוש מהלחנה, אך למרבה המזל לא עמד במילתו, ובשנים שקדמו למותו כתב כמה יצירות מופת, בהן שתי סונאטות לקלרינט – אופוס 120 (1894), וארבעה שירים רציניים (Vier ernste Gesänge) – אופוס 121 (1896).
שמאל|ממוזער|250px|קברו של ברהמס בבית הקברות המרכזי בווינה
ברהמס חלה בקיץ 1896 בסרטן הכבד (ולפי גרסה אחרת בסרטן הלבלב) ומת בווינה ב-3 באפריל 1897. הוא נקבר בבית הקברות המרכזי בווינה בחלקת המוזיקאים, בסמוך לקברם של בטהובן ושוברט.
יצירתו
ברהמס הלחין יצירות מופת לתזמורת, בהן ארבע סימפוניות, שני קונצ'רטי לפסנתר, קונצ'רטו לכינור, קונצ'רטו "כפול" לכינור ולצ'לו, ושתי פתיחות סימפוניות, וכן יצירה ווקאלית גדולה למקהלה: רקוויאם גרמני. ברהמס היה מלחין פורה גם בסוגת הנושא ווריאציות, וכתב בין השאר וריאציות לנושאים מאת הנדל, פגניני והיידן.
בשנת 2011 גילה המוזיקולוג והמנצח כריסטופר הוגווד בארכיון של אוניברסיטת פרינסטון יצירה לא נודעת שברהמס בן ה-20 הקדיש למארחו, מוזיקאי גרמני מגטינגן, בשנת 1853, כאשר ביקר בעיר לרגל הופעות עם הכנר אדה רמני. את תווי היצירה הקצרה (בת שתי דקות) כתב לצד דברי תודתו בספר האורחים של המוזיקאי, שם מונצחות גם יצירותיהם של מלחינים אחרים. נושא היצירה שימש את ברהמס כעבור 12 שנים לפרק הסקרצו של שלישיית הקרן. הפסנתרן אנדראש שיף אמר שהיצירה נושאת אופי אלתורי, ועל אף הוראות הביצוע הכלולות בה, הוא רואה בה את אחד האינטרמצי של ברהמס. על אף מידותיה המיניאטוריות זו יצירה שלמה העומדת בפני עצמה. ברהמס תיאר אותה כ"אלגרו און פוקו אג'יטאטו" (אלגרו, עם נופך התרגשות").
היצירה התזמורתית המוקדמת ביותר של ברהמס היא הקונצ'רטו ברה מינור לפסנתר ותזמורת אופוס 15. ליצירה זו היסטוריה משלה. בשנת 1854 עלה שלד סימפוני במוחו של ברהמס, והוא כתב את פרקי הסימפוניה בגרסה לשני פסנתרים. אך מכיוון שמלאכת התזמור לא הייתה קלה עבורו, לאחר זמן נטש ברהמס את הניסיון להפוך את היצירה לסימפוניה. ומכיוון שלא יכול היה להשתחרר לא מצליל הפסנתר ולא מצליל התזמורת, בחר לבסוף להפוך את היצירה לקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת. הוא ויתר על הפרק השני של הסימפוניה שהיה כתוב בצורת סרבנד וכתב פרק איטי חדש. הפרק שהוצא מצא את מקומו לאחר זמן ברקוויאם הגרמני כפרק השני של היצירה. כן חיבר ברהמס רונדו כפרק סיום לקונצ'רטו. התוצאה הייתה קונצ'רטו שאיננו מעמיד את הפסנתרן כעיקר, על מנת להראות את יכולתו הווירטואוזית, אלא מציב את הפסנתר ככלי המשתתף יחד עם התזמורת בבניית היצירה, כפי שהיה בימיהם של מוצרט ובטהובן. תפיסה זו הביאה על הקונצ'רטו כישלון חרוץ בביצוע הבכורה שלו. ברהמס סיים את כתיבת הקונצ'רטו בשנת 1859.
היצירה התזמורתית השנייה של ברהמס היא הסרנדה הראשונה ברה מז'ור אופוס 11, שנכתבה בשנים 1857–1858. ברהמס החל לכתוב יצירה לשמונה כלי סולו, אך לאחר זמן מה הרחיב את המסגרת לתזמורת שלמה על פי הדגם הקלאסי שהיה נהוג בתקופת בטהובן, עם שתי קרנות נוספות. היצירה, על ששת פרקיה, מייצגת את ההפך הגמור מהקונצ'רטו הראשון לפסנתר ותזמורת. בקונצ'רטו התזמור מסיבי מאוד והיצירה נשמעת לעיתים אפלה. ואילו בסרנדה התזמור שקוף וצלול. היצירה נשמעת כאילו נכתבה בתקופה שבין מוצרט לבטהובן, ונושאים מסוימים בפרקיה השונים נשמעים כמו נכתבו על ידי מלחינים אלו ממש.
לאחר הסרנדה הראשונה כתב ברהמס סרנדה נוספת לתזמורת בלה מז'ור אופוס 16. סרנדה זו מזכירה דיברטימנטו. הפרקים קצרים יותר מאשר בסרנדה הראשונה ויש בהם חירות מסוימת מהמבנים הקלאסיים, האהובים כל כך על ברהמס. ברהמס על החצוצרות, תופי הדוד והכינורות. כלי המיתר הגבוהים ביותר הם הוויולות. ליצירה זו קסם מצלולי מיוחד בשל התזמור, המעניק לכלי הנשיפה מעץ תפקידי סולו רבים ובשל המצלול העמוק, הניתן לכלי הקשת הנמוכים. ברהמס אהב יצירה זו מאוד והקדיש לתזמורה מחשבה רבה.
בקיץ 1873 כתב ברהמס יצירה תזמורתית נוספת: ואריאציות על נושא מאת יוזף היידן בסי במול מז'ור אופוס 56a. היצירה נכתבה תחילה לשני פסנתרים, אך יש ראיות לכך שברהמס הועיד אותה מלכתחילה לתזמורת. ברהמס התוודע לנושא היצירה ב-1870, כאשר גילה את יצירתו של היידן, ה"פלדפרטיטה" בסי במול מז'ור. ברהמס בחר בפרק השני של יצירה זו, המכונה "כוראל אנטוני הקדוש", כבסיס ליצירתו שלו. הוא השאיר את התזמור של היידן לכוראל, ועליו בנה שמונה ואריאציות שונות. התזמור של ברהמס השתבח עם השנים. הוא רכש מיומנות בשיטת האינטנסיפיקאציה, שבה המוטיבים והמלודיות עוברים כל הזמן בין כלי התזמורת, ואין כלי שמנגן מלודיה שלמה מתחילתה ועד סופה. התזמור עשיר ומלא ועם זאת לא נשמע כבד או בומבסטי. ברהמס לקח לעצמו חירות רבה בחיבור הוואריאציות. כל ואריאציה מתבססת על מוטיב אחר מתוך הכוראל, וכך נוצר מבנה המגיע אל שיאו בוואריאציה האחרונה – פאסאקליה הנבנית על בסו אוסטינאטו בן חמש תיבות, המבוסס על נושא הכוראל. ברהמס נקט קפדנות רבה בכתיבתו המוזיקלית, והקפדה זו עוררה את דמיונו למציאת פתרונות יצירתיים שיתגברו על מגבלות הצורה והמבנה שכפה על עצמו.
לאחר שנים רבות של מחיקות ושינויים פרסם ברהמס את הסימפוניה הראשונה בדו מינור אופוס 68. המתווים הראשונים לפרק הראשון של הסימפוניה נכתבו בשנת 1854, אך הפרק הראשון הושלם חלקית רק בשנת 1862. ברהמס חזר לעסוק בסימפוניה זו באינטנסיביות בשנת 1874 והיצירה הושלמה ב-1876.
הסימפוניה השנייה ברה מז'ור אופוס 73 הושלמה ב-1877. בניגוד לראשונה זוהי יצירה קלה וחופשית יותר, ויש המכנים אותה "הפסטורלית" של ברהמס.
ברהמס הלחין גם יצירות קאמריות רבות, בהן שתי סונאטות לצ'לו ופסנתר, שלוש סונאטות לכינור ופסנתר, שלוש סונאטות לפסנתר, שתי סונאטות לקלרינט ולפסנתר, שלישיות פסנתר (בהן אחת יוצאת דופן לפסנתר, כינור וקרן), רביעיות מיתרים, רביעיות פסנתר, חמישיית פסנתר, חמישיית קלרינט, שתי חמישיות מיתרים ושתי שִׁשיות מיתרים. כמו כן הלחין ברהמס קטעי סולו לפסנתר – בלדות, אינטרמצי, רפסודיות, מיניאטורות וכיוצא בזה. ברהמס נחשב גם בין המלחינים הבולטים בסגנון הליד ("השיר האמנותי"). הוא הלחין כמאתיים לידר.
בכתיבת השירים השתדל להתרחק מנושא ה"אהבה" (בולט בחריגותו השיר "היכן את, מלכתי?"), ועסק יותר נושאים נוסטלגיים: זיכרון ילדות, חזרה אל התמימות והתרפקות על העבר. שיריו מכילים מוטיבים עממיים וכפריים רבים (הן טקסטואלית והן מוזיקלית). בלידר של ברהמס הפסנתר מספק בדרך כלל תשתית ליווי, הנותנת תמיכה לזמר, והוא אינו שותף שווה ערך לזמר. בין שיריו המשובחים ביותר: "המוות, זהו לילה קריר", "היכן את, מלכתי?", "בדידות שדה", "מסע ים", "לו ידעתי הדרך חזרה", "בשורת אהבה" וכמו כן מחזור השירים "ארבעה שירים רציניים" אופוס 121 שכתב למלים מתוך ספרי קהלת ובן-סירא, מחזור של עגמומיות והרהורים עמוקים על הבלי החיים.
השפעות על יצירתו
ברהמס היה מעריץ מושבע של בטהובן. בחדר עבודתו השקיף על שולחנו דיוקן שיש של המלחין הנערץ עליו. ביצירותיו של ברהמס ניתן להבחין בהשפעות ברורות, ואף בחיקויים, לכתיבתו של בטהובן. ברהמס העריץ גם מלחינים קלאסיים אחרים, ובמיוחד את מוצארט והיידן. הוא אסף מהדורות ראשונות של יצירותיהם, וערך גרסאות ביצוע שלהן. מלחינים נוספים שהשפיעו עליו הם באך, שוברט, מנדלסון, ושומאן.
הערכתו של ברהמס למלחינים הקלאסיים מתבטאת גם בצורות המוזיקליות שבחר ליצירותיו. הוא הרבה לכתוב בצורות הקלאסיות של סונאטה, סימפוניה וקונצ'רטו. ניתן לומר כי ברהמס הוא הקלאסי ביותר מבין המלחינים הרומנטיים. בכך הוא נבדל מריכרד וגנר ותלמידיו. המחלוקת בין שתי האסכולות (זו של ברהמס וזו של וגנר) הייתה מאפיין בולט של עולם המוזיקה הגרמני בשלהי המאה ה-19.
השפעה נוספת על יצירתו של ברהמס נודעה למוזיקה העממית. ברהמס עיבד 144 שירי עם גרמנים לקול ופסנתר, ורבים מבין הלידר שכתב מתארים סביבה כפרית ועוסקים בנושאים מחיי העם. המחולות ההונגריים הם בין יצירותיו האהובות והמוכרות ביותר עד ימינו, במיוחד בגרסתם לתזמורת.
ברהמס עשה שימוש נרחב בחידושים הטכנולוגיים שהוכנסו לפסנתר במהלך חייו. ביצירותיו לפסנתר ובלידר שלו הוא מרבה להשתמש בצלילי הבס העמוקים ובדוושה – לשם יצירת צליל עשיר וחזק.
אישיותו
ממוזער|אנדרטת ברהמס בכיכר קרל בווינה
בדומה לבטהובן הנערץ עליו, ברהמס אהב את הטבע ויצא תכופות לטיולים רגליים ביערות המקיפים את וינה. הוא נטה חיבה לילדים, ובטיוליו היה מחלק להם ממתקים, שהכין מבעוד מועד. יחסו למבוגרים, לעומת זאת, היה סרקסטי וקצר רוח. לעיתים התנהג בביישנות ובריחוק שגרמו לתקלות בתקשורת. לא בקלות התקרב לאחרים, אף שמי שהתמידו בקשרים עמו, שמרו לו אמונים ללא סייג.
אף שבבגרותו היה ברהמס אדם אמיד למדי בזכות יצירותיו, שנמכרו בתפוצה רחבה, הוא אימץ סגנון חיים פשוט והתגורר בדירת שלושה חדרים צנועה עם סוכנת בית. חלק נכבד מכספו העניק לקרוביו, וכן תמך בסתר במוזיקאים צעירים (בהם גם אנטונין דבוז'אק הצעיר).
ביצירתו שאף ברהמס לשלמות, ויש הסבורים כי הסימפוניה הראשונה שלו איננה הראשונה שכתב, שכן נהג להשמיד יצירות שלא עמדו בסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו.
שנים של פופולריות
ביצוע הבכורה של הרקוויאם הגרמני, יצירתו הכוראלית הגדולה ביותר, בברמן בשנת 1868, העניקה גושפנקה למוניטין של ברהמס באירופה והוכיחה שגבר על חששותיו ממורשת בטהובן והסימפוניה. הכרה זו נסכה בו לבסוף ביטחון להשלים יצירות, שעמן נאבק שנים רבות, כמו הקנטטה "רינלדו", רביעיית המיתרים הראשונה, רביעיית הפסנתר השלישית, והידועה בכולן – הסימפוניה הראשונה. שלוש הסימפוניות הבאות הופיעו בשנים 1877, 1883 ו-1885. משנת 1881 בוצעו יצירותיו התזמורתיות החדשות על ידי תזמורת החצר של דוכס מיינינגן בניצוחו של הנס פון בילו. ברהמס היה הסולן בביצוע הבכורה של הקונצ׳רטו השני שלו לפסנתר.
בשנת 1889 הגיע תיאו ונגמן (Theo Wangemann), נציגו של הממציא האמריקאי תומאס אדיסון, לביקור אצל ברהמס בווינה והציע לו לערוך הקלטת ניסיון. ברהמס ניגן בפסנתר גרסה מקוצרת של המחול ההונגרי הראשון שלו. ההקלטה יצאה בהמשך על תקליט ארך נגן של ביצועי פסנתר מוקדמים (בעריכת גרגור בנקו). ההקדמה המדוברת לקטע המוזיקה הקצר ברורה לגמרי, אך נגינת הפסנתר כמעט שאיננה ניתנת לשמיעה בשל רעש רקע כבד. ערכה של ההקלטה הוא בכך, שזו ההקלטה המוקדמת ביותר של מלחין חשוב. אנליסטים וחוקרים חלוקים בשאלה, אם הקול הדובר בהצגת הקטע הוא קולו של ונגמן או של ברהמס.
יצירות חשובות שכתב
מוזיקה לתזמורת
מוזיקה ווקאלית
מוזיקה קאמרית
מוזיקה לפסנתר סולו
לקריאה נוספת
פיטר לאתם, ברהמס, תרגם: אמיר שלח, הוצאת כתר, 1986.
קישורים חיצוניים
יוהנס בראהמס, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
תולדות חייו של ברהמס מסודרים על פני ציר זמן (באנגלית)
ביצועים של ברהמס
הסימפוניות של ברהמס קטעים להאזנה
ביוגרפיה ויצירות לפסנתר, אתר אגודת הפסנתרנים
ביצועים של ברהמס להורדה חופשית
קישורים לביצועים של ברהמס באתר Classic Cat
הערות שוליים
קטגוריה:מלחינים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:מלחינים גרמנים
קטגוריה:מלחיני ליד
קטגוריה:מלחינים מהתקופה הרומנטית
קטגוריה:גרמנים חברי הבונים החופשיים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות המרכזי בווינה
קטגוריה:מלחיני רקוויאם
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1833
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1897 | 2024-10-09T20:16:21 |
ויסט | ויסט הוא משחק קלפים, מסוג משחקי ה"לקיחה" או הצבע השליט, עליהם נמנה אף הברידג'. ויסט מיועד לארבעה אנשים.
היסטוריה של המשחק
המשחק הופיע לראשונה בבריטניה במאה ה-17, והתפתח ממשחק קלפים פרימיטיבי שנקרא Ruff and Honours. ב-1742 הופיע ספר הכללים הראשון, בעריכתו של אדמונד הויל, והפך לרב מכר. המשחק עבר עם גלי ההגירה הגדולים מערבה, אל ארצות הברית, ושם קיבל צורות שונות, לרבות הצורה הפשוטה הידועה כוויסט מינסוטה.
באנגליה נותר המשחק כמשחק של המעמד העליון. תיאור ספרותי של משחק ויסט נותן ז'ול ורן בספרו "מסביב לעולם בשמונים יום", שבו פיליאס פוג, הדמות הראשית בספר, מכור למשחק הוויסט. פוג משחק ללא הרף, בתחילת הספר במועדון של החברה הגבוהה, אך גם ברכבת, בספינה על הנהר וכו', כאשר הוא אינו משנה את הרגליו האישיים, האופייניים לבני המעמד הגבוה, גם כאשר הוא בטיול מסביב לעולם. גם הוריישיו הורנבלואר, גיבור סדרת הספרים מאת הסופר הבריטי סי. אס. פורסטר הוא שחקן ויסט נלהב, ורואה בו ביטוי מעולה ליכולותיו המתמטיות והאנליטיות, כמו גם עיסוק מרגיע, במיוחד בעת סערה נפשית או לפני קרב.
במאה העשרים החליף את הוויסט משחק הברידג', אך המשחק עודו פופולרי בחוגים נרחבים, ובאנגליה ישנם טורנירים בני מספר ימים הידועים בכינוי "Whist Drives".
שחקני ברידג' טוענים שמשחקם עולה על משחק הוויסט בתחכומו, במורכבותו ובמיומנות והתבונה הנדרשים מהשחקן, אבל שחקני ויסט מצביעים על חסרונותיו של משחק הברידג': ברידג' הוא משחק המשאיר מעט מאוד מקום ליוזמה חופשית ולהברקות אישיות. ויסט, לעומתו, מביא לידי ביטוי את אישיות ואופי השחקן. ברידג' הוא משחק הדורש שיתוף פעולה בין שני שחקנים, שחקני ויסט אינדיבידואליסטיים מתקשים להשלים עם שיתוף פעולה זה. קשה מאוד לסטות בברידג' ו"לנפח" או "להוריד" את ערך היד שבידך. מערכת ההכרזות בברידג' היא כמעט מתמטית באופייה. ויסט לעומת זאת הוא משחק של פסיכולוגיה עדינה, יוזמה אישית, ואפשרויות נרחבות המבוססות יותר על יכולתו של השחקן, ופחות על היד שקיבל בערבוב אקראי של הקלפים. ולסיום: עקומת הלמידה של ויסט קצרה יותר מזו של ברידג'. קל יחסית ללמוד את הכללים, ושחקנים מתחילים אך מוכשרים מגיעים לרמה סבירה במהירות יחסית. זו כנראה הסיבה לפופולריות שלו בקרב חיילים ומטיילים. נמצא כי שחקני ברידג' מנוסים אינם מצטיינים בוויסט, כאשר הם משחקים בו.
חוקי המשחק
במשחק משתמשים בחפיסת קלפים סטנדרטית עם 52 קלפים. סדר הקלפים בכל סדרה הוא מהגבוה לנמוך כך שאס הכי גבוה ו-2 הכי נמוך. בוויסט משחקים ארבעה שחקנים, המתחלקים לשני זוגות שותפים כך שכל אחד יושב ממול לבן זוגו. השחקנים לרוב שולפים קלפים כדי לקבוע את החלוקה לזוגות כך ששני השחקנים עם הקלפים הגבוהים שיצאו ישחקו מול שני השחקנים עם הקלפים הנמוכים. רמיזה כלשהי על הקלפים שהשחקן קיבל אסורה בהחלט, לא לטובה ולא לרעה. כמו כן אין לסמן לבן הזוג בשום צורה שהיא על הקלפים שקיבלת.
ערבוב וחלוקה
כל אחד יכול לערבב את הקלפים, אך נהוג שהשחקן משמאל לדילר הוא המערבב. הדילר מחלק את הקלפים אחד אחד עם כיוון השעון עם פניהם כלפי מטה, כך שלכל שחקן יש 13 קלפים. הקלף האחרון, השייך לדילר, מונח עם הפנים מעלה כדי לקבוע את הסדרה השלטת. הקלף נשאר מונח על השולחן עד שתורו של הדילר לשחק.
מהלך המשחק
השחקן משמאל לדילר מתחיל את סיבוב המשחק הראשון. הוא יכול להשתמש באיזה קלף שנמצא בידו. יתר השחקנים, עם כיוון השעון, צריכים בתורם להניח קלף מאותה הסדרה אם יש בידם. במידה ולשחקן אין קלף מאותה סדרה הוא יכול להניח כל קלף אחר, מהסדרה השלטת או מכל סדרה אחרת. מנצח הסיבוב הוא בעל הקלף הגבוה ביותר מהסדרה של הקלף הראשון שהונח, אלא אם כן הונח קלף מהסדרה השלטת ואז הקלף הגבוה ביותר מהסדרה השלטת לוקח את הסיבוב. מנצח הסיבוב מוביל את הסיבוב הבא. המשחק ממשיך עד שכל 13 הסיבובים שוחקו, ואז סופרים את הנקודות. במידה ולאף צמד אין מספיק נקודות לניצחון במשחק מחולקת יד נוספת. לאחר כל לקיחה הלוקח יניח את ארבעת הקלפים בנפרד עם הפנים מטה. בטרם שוחק סיבוב נוסף רשאי כל שחקן לבקש לראות את הקלפים מהסיבוב האחרון בלבד.
ניקוד
לאחר ש-13 הסיבובים שוחקו, הצמד שזכה ביותר לקיחות יקבל נקודה אחת על כל לקיחה מעבר ל-6. כאשר ארבעת השחקנים מנוסים לא סביר שהניקוד יהיה יותר מ-2 לכל יד. המשחק מסתיים כאשר אחד הצמדים מגיע ל-5 נקודות. ישנן וריאציות משחק אשר מוסכם לשחק עד סכום גבוה יותר של נקודות.
גרסאות שונות
בויסט קוריאני, שלוש תלתן משמש גם כשליט ללא תלות במה שהוא אכן השליט
ראו גם
ויסט ישראלי
קישורים חיצוניים
אתר המוקדש למשחק הוויסט
קטגוריה:משחקי קלפים | 2022-03-31T22:21:00 |
תפילת נעילה | תפילת נעילה היא התפילה האחרונה הנאמרת ביום הכיפורים. בצומות האחרים הקבועים בלוח העברי, המכונים "חמש תעניות" (שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, עשרה בטבת ותענית אסתר) אין מתפללים תפילת נעילה.
בעבר, נהגו להתפלל תפילת נעילה בזמן תעניות ציבור, שהם צומות שאינם קבועים בלוח העברי (בניגוד לחמש תעניות), הנקבעים בזמן בצורת או צרות אחרות, אך כיום לא נהוג לערוך תעניות ציבור מסוג זה, ועל כן תפילת נעילה נאמרת רק ביום הכיפורים.
שם התפילה
התפילה נקראת "נעילה" מפני שהיא נאמרת כיום בשעה שבה בזמן בית המקדש נעלו את שערי ההיכל ביום כיפור, בסיום סדר העבודה (מעט לפני סיום הצום).
יש שנתנו טעם יותר אלגורי: לפי המסורת, ביום כיפור מתקבלות התפילות בשמים יותר מבשאר ימות השנה. בשעת תפילת נעילה ננעלים כביכול שערי הרקיע, ולכן זוהי ההזדמנות האחרונה שבה תתקבלנה התפילות יותר מן הרגיל.
זמן התפילה
תפילת נעילה מתחילה לאחר תפילת מנחה של יום הכיפורים. זמנה הוא כארבעים דקות לפני השקיעה (זמן המכונה בהלכה "כשהחמה בראש האילנות"). היא נמשכת עד זמן צאת הכוכבים. יש קהילות שנהגו להמשיך את תפילת הנעילה אל תוך הלילה. הדבר משתקף באמירה שלפחות את החרוז "היום יפנה השמש יבוא ויפנה נבואה שעריך" יש לומר לפני הלילה כדי שלא לומר שקר. לעומת זאת, יש שהקפידו לסיים את חזרת שליח הציבור של תפילת נעילה עד שקיעת החמה או עד שלוש עשרה דקות לאחר השקיעה, כדי שברכת כהנים תיאמר בזמן.
פתיחת ההיכל לפני התפילה
לפני תפילת נעילה נהוג בקהילות הספרדיות ובחסידות חב"ד לפתוח את ההיכל, והוא נשאר פתוח למשך כל התפילה, דבר המסמל את האמונה שבשעה זו שערי הרקיע עודם פתוחים לקבלת התפילות. פתיחה זו נמכרת בדרך כלל במכירה פומבית, למרבה במחיר. בקהילות האשכנזיות המזרחיות נותר ארון הקודש פתוח החל מתחילת חזרת שליח הציבור, ואילו בקהילות אשכנז המערבי, סוגרים אותו לקדושה וברכת כהנים.
הפיוט אל נורא עלילה
יהודי ספרד ותימן (אך לא אשכנז) פותחים את התפילה בפיוט "אל נורא עלילה, המציא לנו מחילה בשעת הנעילה", שחובר על ידי המשורר הספרדי ר' משה אבן עזרא. תוכן הפיוט הוא בקשה מהקב"ה למחול על חטאי העם, וגם בקשה לגאולה קרובה.
סדר תפילת נעילה
התפילה פותחת בפרק "אשרי יושבי ביתך", לאחר מכן חצי קדיש ותפילת עמידה. בקהילות האשכנזיות אומרים לאחר "אשרי יושבי ביתך" גם קדושה דסידרא (ובא לציון), במקום לאומרה בתפילת מנחה, אך בשאר הקהילות אומרים אותה בתפילת מנחה.
קריאת התורה
בתקופת הגאונים היה מנהג בכמה קהילות להוציא ספר תורה גם בתפילת נעילה, לקרוא בתורה ולהפטיר. קריאת התורה הייתה בפרשת בראשית (), וההפטרה הייתה "קומי אורי" (). המנהג נזכר בסידור רב סעדיה גאון, ושם ישנה התנגדות למנהג.
הווידוי בתפילת נעילה
לאחר כל אחת מתפילות העמידה במהלך יום הכיפורים נהוג לומר וידוי. תוכנו של הווידוי בתפילת הנעילה שונה מזה הנאמר בשאר התפילות, והוא עוסק בעיקר במהות התשובה ופחות בפירוט החטאים. להלן תוכן הווידוי (לפי נוסח הספרדים; ההבדלים משאר הנוסחים מעטים ולכן לא הובאו כאן):
חתימה במקום כתיבה
לפי המסורת היהודית, זמנה של תפילת נעילה הוא הזמן שבו נחתם גזר הדין של האדם לאותה שנה. לפיכך, בניגוד לשאר התפילות בימים הנוראים בהן מבקשים להיכתב בספר החיים, בתפילת נעילה מבקשים להיחתם בספר החיים. גם בתפילת אבינו מלכנו הנאמרת לאחר תפילת העמידה נהוג לאמר "חתמנו" במקום "כתבנו".
חזרת הש"ץ
לאחר סיום תפילת העמידה, הנאמרת בלחש, אומר החזן את תפילת העמידה שוב, בקול רם ("חזרת הש"ץ"). ישנן קהילות שבהן נאמרת חזרת הש"ץ במהירות כדי להספיק לומר את ברכת כהנים בזמן. במיוחד רווח הדבר אצל הספרדים, אשר אומרים את הסליחות לאחר חזרת הש"ץ, בזמן שבין סיום חזרת הש"ץ לתקיעת השופר בצאת יום הכיפורים. לעומתם, האשכנזים האומרים את הסליחות בתוך חזרת הש"ץ נוטים יותר לוותר על ברכת כהנים, כדי לא לצמצם בסליחות בחזרת הש"ץ. ישנן קהילות אשכנזיות המדלגות על חלק מהסליחות כדי להגיע בזמן לברכת כהנים ולא לוותר עליה. מתוך קהילות אלו, חלקן משלימות את הסליחות שעליהן דלגו לאחר חזרת הש"ץ, בדומה למנהג הספרדים. בקהילות אשכנזיות בודדות נהוג לומר את ברכת כהנים גם בלילה.
סליחות
במהלך התפילה, נאמרות סליחות, אך בנוסח מקוצר, בשל הצורך לסיימן לפני צאת הכוכבים. לפי מנהג האשכנזים והאיטלקים, הסליחות נאמרות בתוך חזרת הש"ץ, ואילו לפי מנהג הספרדים, הן נאמרות אחרי חזרת הש"ץ. לפי מנהג אשכנז אומרים גם את הפיוט אזכרה אלהים ואהמיה - לפי מנהג אשכנז המזרחי נאמר בשלימותו, ואילו לפי מנהג אשכנז המערבי, אומרים רק הבית הראשון בהזדמנות זו.
אבינו מלכנו
בקהילות אשכנז ואיטליה אומרים מיד לאחר חזרת הש"ץ את הקטע אבינו מלכנו, גם אם חל יום הכיפורים בשבת. זאת בניגוד לשאר התפילות ביום הכיפורים, שבהן (לפי מנהג אשכנז) אם חל יום הכיפורים בשבת אין אומרים אבינו מלכנו (לפי מנהג איטליה בכל מקרה אומרים אבינו מלכנו גם בשבת). בקהילות ספרד ותימן לא נהוג כלל לומר אבינו מלכנו בתפילת נעילה, בין בשבת ובין בחול.
לפי מנהג איטליה ותימן אומרים לאחר מכן נפילת אפיים, מה שאין כן בשאר המנהגים.
פסוקים נוספים
בקהילות הספרדיות ובחלק מהאשכנזיות נהוג שהחזן אומר פסוקים מסוימים ואחר כך הקהל חוזר אחריו. הפסוקים שאומרים הם , , , (אך הספרדים במערב אירופה והאשכנזים לא אומרים את הפסוק האחרון). את שני הפסוקים האחרונים ("ה' הוא האלוהים" ו"קראתי בכל לב") נהוג לומר שבע פעמים.
תקיעה בשופר
ממוזער|250 פיקסלים|שופר
לאחר מכן אומרים קדיש ובמהלכו או מיד לאחריו תוקעים בשופר (בקהילות הספרדיות במערב אירופה נהוג שאומרים את הפסוקים הנזכרים לעיל בתוך הקדיש עצמו, סמוך לתקיעת השופר). רוב הספרדים נוהגים לתקוע תשר"ת פעם אחת, לאחר מכן תש"ת פעם אחת ולאחר מכן תר"ת פעם אחת, ולאחר הקדיש תוקעים תרועה גדולה. יהודי תימן, האיטלקים והספרדים במערב אירופה נוהגים לתקוע תשר"ת בלבד, וכך נוהגים חלק מיהודי אשכנז. בקהילות אשכנזיות אחרות נהוג לתקוע תקיעה בלבד וכן כותב הרמ"א בסימן תרכ"ג.
מעיקר הדין, מותר לתקוע גם קצת לפני צאת הכוכבים, אבל מפני שאנשים חושבים שתקיעת השופר הוא סוף הצום, ולא רוצים שאנשים יאכלו יותר מדי מוקדם, נהוג בהרבה מקומות להאריך בתפילה כדי להגיע לתקיעה לאחר צאת הכוכבים.
חלק מיהודי תימן (נוסח הבלדי) נוהגים שלא לתקוע בסיום תפילת נעילה שבצאת הצום אלא רק לאחר תפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים הבאה לאחר תפילת נעילה. ככל הנראה מנהג זה עתיק מהמנהג לתקוע אחרי נעילה, ובעבר היה נהוג גם בקהילות ספרד (כנראה מדברי ר' דוד אבודרהם) ואיטליה (שיבולי הלקט סימן שכ"ב, וכן במחזור מנהג רומא שנת ה'רמ"ו (1486) ומחזור קמחא דאבישונא).
חלק מהאשכנזים (בעיקר יוצאי מזרח אירופה) נוהגים לומר לאחר מכן "לשנה הבאה בירושלים". ויש המוסיפים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". ברם ברוב עדות ישראל (כולל קהילות האשכנזים במערב אירופה) לא נהוג מנהג זה כלל, אם כי במחזור "אהבת הקדמונים" כמנהג יהודי פאס מובא המנהג לומר "לשנה הבאה בירושלים" בתפילת ערבית של ליל כיפור.
לאחר תפילת נעילה
לאחר תפילת נעילה מתפללים תפילת ערבית. מבחינת ההלכה כיוון שהיום החדש נכנס ומתחיל כבר בערב, לכן תפילה זו שייכת למעשה למוצאי יום הכיפורים, כלומר מדובר בתפילת ערבית רגילה שאינה קשורה ליום הכיפורים עצמו, אלא לי"א תשרי.
במוצאי יום כיפור לאחר תפילת ערבית גם נוהגים בכל הקהילות לומר את ברכת הלבנה אשר נאמרת פעם אחת בכל חודש בלילה בימי התמלאות הלבנה. ועושים זאת בחודש תשרי דווקא במוצאי יום הכיפורים מפני שמצווה לאומרה ברוב עם הדרת מלך.
יש קהילות העושים כבר בבית הכנסת את ברכת ההבדלה מפני שנוהגים שלא לאכול לפני שמיעת ההבדלה כך שיוכלו הציבור מיד לאחר מכן לשבור את הצום.
קישורים חיצוניים
שיעור על תפילת הנעילה, אתר הידברות
הרב אליעזר מלמד, נעילה - פניני הלכה
באתר הספרייה הלאומית ניתן למצוא מנגינות לימים הנוראים כולל מנגינות לפיוט אל נורא עלילה.
הערות שוליים
נעילה
קטגוריה:יום הכיפורים | 2024-10-12T20:33:21 |
Copy constructor | בנאי העתקה (בעברית: משבט) - מתודה של מחלקה המופעלת בעת יצירת מופע של המחלקה כהעתקה (=שכפול) של נתוני מופע קיים. בשפת (כמו גם שפות אחרות המאפשרות תכנות מונחה עצמים) בנאי העתקה הוא פונקציה בעלת שם זהה לשם המחלקה שבה היא מוגדרת.
מבחינים בין שני סוגי העתקה:
"העתקה רדודה" (Shallow copy) - מבוצעת על ידי בנאי ההעתקה, ה-copy constructor, האוטומטי של שפת התכנות (כלומר שלאחר שהתוכנית עוברת אינפרטציה, ההדרה, שלבי ההעתקה נהפכים שקופים ומבוצעים לפי שיקולי המערכת מבלי שלמתכנת יש אפשרות לשלוט ולבקר אותה)
"העתקה עמוקה" (Deep copy), - כדי לחולל אותה נדרש המתכנת ליצור את בנאי ההעתקה בעצמו, בעיקר במקרה של מצביעים.
העתקה עמוקה מטפלת בנתונים שאינם אמורים לעבור מעצם לעצם כפי שהם. הדוגמה הבולטת לכך היא מצביעים. אם נסתפק בהעתקה רדודה ונעתיק מצביע אחד מעצם לעצם, יעשו שני עצמים שימוש באותו מצביע. כל שינוי בעצם אחד שבו ישתנה תוכן כתובת הזיכרון המוצבעת (אך לא תשתנה כתובת הזיכרון עצמה) יגרור שינויים גם בעצם האחר. מצב כזה לרוב אינו רצוי.
בשפת , לא ניתן להצהיר על בנאי העתקה, מבלי להצהיר על בנאי ברירת- מחדל (Default Constructor), אף על פי שהמהדר לרוב ייצור אותו על פי רצון המתכנת.
בבנאי ההעתקה הקריאה היא כך שההתייחסות היא לקבוע (const) ולא למשתנה (כלומר: const value&) המבטיח, שלא ישונה המשתנה של העצם המועתק.
ב־.NET וב־Java קיימת פונקציית Clone המוגדרת על מחלקת השורש (Object) המבצעת בתור ברירת המחדל העתקה רדודה וניתן לדרוס אותה כך שתבצע העתקה עמוקה (בשתי הסביבות אין Copy constructor).
דוגמה למימוש בתכנות ()
class CPerson {
int m_iAge;
string m_szName;
Person* m_pMother;
public: CPerson(const CPerson& p) {
m_iAge=p.m_iAge;
m_szName=p.m_szName;
//This check would make sense for an assignment operator, but not for a copy constructor,
//since the object should always be a new one.
//if (NULL != m_pMother) {
// delete(m_pMother);
// m_pMother = NULL;
//}
if (NULL != p.m_pMother) {
m_pMother=new Person(p.m_pMother);
}
}
};
קטגוריה:תכנות מונחה-עצמים | 2024-04-24T18:01:40 |
מחלת קרוהן | מחלת קרוהן (באנגלית: Crohn's disease) היא מחלה מעיים דלקתית כרונית. שייכת לקבוצת מחלות הנקראות מחלות מעי דלקתיות. המחלה עלולה להשפיע על כל מקטע של מערכת העיכול, מהפה ועד האזור פי הטבעת. החלק הנפוץ הנפגע הוא החלק המרוחק של המעי הדק, המעי העקום.
הסיבה המדויקת למחלה לא ידועה אך נמצא שהיא מושפעת מגנטיקה, סביבה והתגובה של מערכת החיסון. לא ניתן לרפא את מחלת הקרוהן במלואה, אך באמצעות אבחון וטיפולים מתאימים, ניתן לשלוט בשינויים דלקתיים המתעוררים. אפשרויות הטיפול כוללות תרופות, תוספי תזונה, ניתוחים או שילוב של כל אלה. המטרה בטיפול היא לטפל בדלקת, לתקן חוסרים תזונתיים ולהקל על תסמינים כמו כאבי בטן, שלשולים ודימום מפי הטבעת וכך למנוע סיבוכים.
שכיחות
שיעור ההימצאות המחלה היא שלושה עד 20 מקרים לכל 100,000 בארצות המפותחות, במיוחד צפון אמריקה ומערב אירופה. שיעור ההימצאות נמצא בעליה באסיה ודרום אמריקה. יש מעט יותר מקרים של נשים לעומת גברים ונפוץ יותר אצל יהודים אשכנזים לעומת לא יהודים.
בישראל שיעור הימצאות המחלה הוא 15 מקרים לכל 100,000, אצל ילדים שמונה מקרים לכל 100,000.
המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך המחלה מאובחנת לרוב בקרב מתבגרים ומבוגרים בין הגילאים 20 עד 30.
מקור שם המחלה
המחלה נושאת את שמו של הרופא היהודי-אמריקאי בריל ברנרד קרוהן שתיאר אותה יחד עם שני עמיתים, לאון גינצבורג וגורדון ד' אופנהיימר מבית החולים מאונט סיני.
אטיולוגיה
ההנחה היא, שמחלות מעי דלקתיות מתפרצות לאור סיבות שונות. אחת מהן היא מנגנון בקרה לא תקין במעיים, היוצר מצב כרוני שבו רירית המעיים עצמה לא מתפקדת כהלכה ברמה החיסונית. כלומר, התפקוד החיסוני איננו מיטבי. מצב זה, יחד עם הפגמים הגנטיים שנמצאו במחלות מעי דלקתיות, קשורים למספר תהליכים שונים: יכולת פגומה של מערכת החיסון להגיב לחיידקים ולהכחידם, תפקוד פגום של בקרה על תאים מפרישים המעורבים בתגובה מול התוצרים המטבוליים של החיידקים, וכן פגמים שנמצאו בתהליך הקשור להתפתחות הדלקת ולרזולוציה שלה.
מחקרים שבדקו את מכלול הגנים התורשתיים (גנום) מצאו מיקומים ספציפיים וקבועים בכרומוזומים (לוקוס), מופעלים על ידי גורמים סביבתיים שהתוצאה היא שתגובת מערכת החיסון המולדת או מערכת החיסון ההסתגלותית לקויה.
גורמים שקשורים לתגובת מערכת החיסון המולדת: לקוי בתפקוד של רירית המעי , לקוי בתפקוד של תאי פנאט, שחיקה של הרשתית תוך-פלזמית בתוך תאי מערכת העיכול, תגובה לקויה לחלבונים לא מקופלים, תהליכי אוטופגיה לקויים, פגיעה בזיהוי מיקרוביוטה על ידי קולטני זיהוי דפוסים (Pattern recognition receptors).
גורמים שקשורים לתגובת מערכת החיסון הסתגלותית: חוסר איזון של תא T רגולטורי (Regulatory T cell) וציטוקינים (Cytokines), הפרעה בנדידת תאי דם לבנים ממערכת הדם למעי.
גורמי סיכון להופעת מחלת קרוהן
הגורם הסיכון הכי משמעותי לחלות במחלת קרוהן הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה שחולה במחלה. גורמי סיכון נוספים הם: עישון , חשיפה לטיפול אנטיביוטי, עירוניות, אפנדקטומיה (כריתת תוספתן) , ניתוח שקדים, מבחינה תזונתית- תזונה עשירה בשומן , מוצרי בשר, מחסור בויטמין D, צריכה של מזון מעובד.
מנגון המחלה (פתופיזיולגיה)
המחלה היא תוצאה של גורמים פתולוגים רבים, שהגורם המרכזי הוא מידת התגובה החיסונית והדלקתית. התגובה החיסונית המולדת קשורה לפגמים ברירית המעי. התגובה החיסונית המסתגלת קשורה לתגובת תאי לימפציט מסוג TH1 , תא T רגולטורי בתיווך ציטוקינים. הנדידה של תאים לאזור הדלקת נקבעת גם על ידי המטריצה חוץ-תאית ופעילות המטאלופרוטאין וביטוי יתר של מולקולות הדבקה . כמו כן המחלה נגרמת מהאינטארקציה של הפתוגן הפונדקאי בין רירית המעי למיקריוביוטה של דרכי העיכול.
מחלת קרוהן מתאפיינת בפגיעות סגמנטליות, כלומר, המחלה אינה מופיעה בצורה רציפה לאורך כל המעי, אלא במקטעים חולים שמופרדים על ידי אזורים בריאים. מצב זה מכונה Skip lesions. הפגיעה במקטעים החולים כוללת את כל שכבות דופן המעי, תהליך הקרוי פגיעה טרנסמוראלית (Transmural). במקרים קלים של המחלה, ניתן לראות כיבים שטחיים ואפתות על פני שטח המעי במהלך בדיקה אנדוסקופית. במחלה פעילה יותר, מספר כיבים יכולים להתאחד ולהתפרש לאורך ולרוחב המעי, תוך שמירה על אזורים בריאים סביבם, מראה המכונה "cobblestone appearance" (מראה של רחוב מרוצף אבנים). בנוסף, מחלת קרוהן עשויה להוביל להיווצרות פסאודו-פוליפים , בדומה למה שניתן לראות בקוליטיס כיבית.
בחלק מהמקרים מחלה פעילה מתאפיינת ביצירת דלקת מקומית באזורים מסוימים של המעי, לצד הופעה של פיסטולות, שהן חיבורים לא תקינים בין חלקי מעיים שונים או בין המעיים לרקמות אחרות בגוף, כמו שלפוחית השתן או העור. פיסטולות אלו עשויות לעבור תהליך של ריפוי לא תקין, שבמהלכו נוצרת צלקת (פיברוזיס) שגורמת להיצרות של המעיים. נוסף על כך, אחד המאפיינים הייחודיים של מחלת קרוהן הוא התעבות המזנטריום, רקמת שומן העוטפת את המעיים, אשר תהליך זה מתבטא בתופעה הקרויה "creeping fat" שבה השומן העוטף את המעי מתפשט ומתעבה. תופעה זו עשויה לגרום להיווצרות הידבקויות בין חלקי מעיים שונים ולפיסטולות נוספות.
הימצאות גרנולומות משתנה בין מחקרים שונים. נוכחותן של גרנולומות משויכת להופעת גיל צעיר יותר של ההמחלה, ולתסמינים קליניים רבים יותר. סוג הגרנולומות השכיח בקרוהן הוא מסוג Noncaseating granulomas
במצב תקין, הרירית של המעי מכילה כמות קטנה של לימפוציטים ותאי פלסמה המפוזרים בשכבה הנקראת השכבה המיוחדת (Lamina propria) מספר המצבורים הלימפואידיים ברירית, המורכבים מלימפוציטים, תאי פלסמה והיסטוציטים , הוא מועט יחסית. עם זאת, במחלת קרוהן, ישנה עלייה משמעותית במספר הלימפוציטים ותאי הפלסמה בלמינה פרופריה, וכן במספר המצבורים הלימפואידיים. בנוסף, מופיעים מצבורים לימפואידיים חדשים בשכבת התת רירית (הנקראת גם מצבור לימפואידי סובמוקוזלי), ולעיתים אף בשכבות עמוקות יותר של דופן המעי.
תסמינים וסימנים
ממוזער|דפוסי מחלת קרוהן במעי
מטופלים עם מחלת קרוהן יכולים להציג קשת רחבה של תסמינים קליניים, החל ממחלה קלה ועד מחלה קשה המחייבת ניתוחים חוזרים.
מחלת קרוהן יכולה לפגוע לכל אורך מערכת העיכול, מהפה ועד לפי הטבעת. כ-50% מן החולים, סובלים ממחלה המערבת הן את המעי העקום והן את המעי הגס, 25% סובלים ממחלה המערבת את המעי העקום בלבד ו-25% מעורבות של המעי הגס בלבד. מעורבות של אזור האנלי (פי הטבעת) ופריאנלי (סביב פי הטבעת) שכיחה בין 25%-35% מהחולים. הפגיעה באזור הפריאנלי יכול לבוא לידי ביטוי כפיסטולה, פיסורה, אבצסים והיצרות של התעלה האנאלית.
ב1998 נבחרו שלושה קריטריונים (Vienna classification) להבנת הסימפטומים של המחלה: 1. גיל האבחון (עד גיל 40 או מעל גיל 40), 2. מיקום המחלה (המעי העקום, המעי הגס, מעי הגס והעקום יחד, מערכת עיכול עילונה). 3. אופי המחלה (דלקתית, נוטה ליצור הצרות ונוטה ליצור פיסטולות)
ב2005 הורחבו קריטריונים אלה (Montreal classifications) מבחינת גיל (עד גיל 16, בין גיל 16 עד 40 ומעל גיל 40), לאופי המחלה התווסף מעורבות של האזור הפריאנלי.
התסמינים של המחלה מושפעים מהמיקום שלה במערכת העיכול ומנוכחות או היעדר הצרויות ופיסטולות. התסמינים הנפוצים הם: שלשול, ירידה במשקל, כאבי בטן ועייפות. יש מחקרים המצביעים שתסמינים עשויים להיות נוכחים באופן כרוני לאורך תקופה סמויה ארוכה של חודשים ואפילו שנים לפני שהאבחנה מתבססת.
התסמינים שמובילים את המטופל לפניה לגורם רפואי הם בדרך כלל שלשולים, כאבי בטן וירידה במשקל, אך לא תמיד. לפעמים, קיים רק סימפטום בודד למשל כאבי בטן , במקרים אחרים, דלקת התוספתן עשוי להוביל לתחילה זיהוי של המחלה. עבור אחרים, ממצאים מחוץ למערכת העיכול (למשל, בעיות במפרקים או ממצאים בעור) עשויים להיות הסימן הראשון ללא כאבי בטן משמעותיים.
תסמינים וסימנים של מחלת קרוהן על פי אופי המחלה
מחלה דלקתית: החולה יתלונן לרב על כאבי בטן ושלשולים, וסימנים מערכתיים יותר כמו ירידה במשקל, חום ועייפות.
מחלה שגורמת להצרויות: החולה עלול לפתח חסימות מעיים (בדרך כלל של המעי הדק). חסימות מעיים מאופיינים בחוסר גזים ויציאות, קולות מעיים מוגברים, בחילות והקאות.
מחלה שמאופיינת בפיסטולות חודרניות או מורסות: כאשר קיימת מורסה, בנוסף לכאבי בטן, חולים עלולים לסבול מסימנים מערכתיים כגון חום וצמרמורות. עלול גם להופיע סימנים חריפים של דַלֶקֶת הַצֶפֶק. סימנים יופיעו בהתאם למיקום הפיסטולה: שלשול במקרים של פיסטולה בין שני חלקים של המעי הדק (enteroenteric), זיהום בדרכי השתן בפיסטולה בין שלפוחית השתן למעי (enterovesicular) או בין דרכי השתן למעי (enterouretheral), או מעבר של צואה מהנרתיק במקרה של פיסטולה בין הנרתיק למעי (enterovaginal). דוגמה נוספת של פיסטולה היא בעור במקרה של חיבור בין העור למעי (enterocutaneous).
מחלה של מערכת העיכול העליונה: אפתות בפה, פגיעה בקיבה והתריסריון, היכולה להביא לבחילות, הקאות וכאב אפיגסטרי.
במקרים קשים של מחלת קרוהן עלול להיות גם דימום בצואה אם כי זה מאפיין יותר את מחלת קוליטיס כיבית.
המחלה מחוץ למערכת העיכול
קרוהן היא מחלה המערבת מערכות נוספות מלבד מערכת העיכול, אצל 43% מחולי קרוהן נראה השפעה של המחלה על מערכות גוף נוספות. תסמינים במערכת העיכול ומחוצה יכולים להיות תוצאה של פעילות המחלה (למשל, אנמיה מחוסר ברזל), קשורה לטיפולים רפואיים וכירורגיים (למשל, חוסר ספיגה עקב תפקוד לא תקין של המעיים או לאחר הסרת אזור של המעיים), או שניהם.
הפרעות עוריות: אפתות בפה, אריתמה נודוזום , פסוריאזיס, פיסטולה. חלק מהתופעות העוריות קשורות לדפוס ההסטולוגי של המחלה (לדוגמה פיסטולות), מבין מחלות העור הקשורות לקרוהן השכיחה ביותר היא אריתמה נודוזום. ביטויים עוריים יכולים להופיע גם עקב הטיפול במחלה כמו התפרצות דמוית פסואריאזיס ואקזמה.
עיניים: דלקת הענבייה (Uveitis), דלקת לובן העין , . סיבוכים בעיניים הקשורים ישירות למחלת הקרוהן, יראו סימני הטבה יחד עם הטיפול המערכתי במחלה.
מערכת השלד: סיכון מוגבר לשברים על רקע דלדול עצם (Osteoporosis). גורמי סיכון להתפתחות סיבוכים אלה: גיל מבוגר, מצב תזונתי לא מאוזן (משקל עודף, חוסר ויטמין D) ושימוש בטיפול בסטרואידים. כמו ניתן לראות דלקות מפרקיםarthritis , ankylosing spondylitis
מחלות הקשורות לכבד ולדרכי המרה: מחלת כבד כרונית חסימתית (primary sclerosing cholangitis), שחמת הכבד (Cirrhosis), אבני כיס מרה ובדרכי המרה (choledocholithiasis, cholelithiasis).השכיחות של אבני מרה בקרב חולי קרוהן מוערכת בכ-15%. גורמי הסיכון להיווצרות אבני מרה כוללים גיל מעל 40, משך מחלה של יותר מ-15 שנים, מחלה הממוקמת במעי העקום (Ileum), היסטוריה של ניתוחים ואשפוזים מרובים, טיפול בסטרואידים, טיפול אימונותרפי, וקבלת הזנה תוך ורידית.
הפרעות אורולוגיות: אצל חלק מחולי קרוהן קיימת תופעה של אבני כליה ואבנים בדרכי השתן, בעיקר לאחר כריתה חלקית של המעי העקום (Ileum). האבנים הנוצרות הן אבני אוקסלט הסידן, המתפתחות באופן משני כתוצאה מעודף אוקסלט בשתן. באופן רגיל, סידן נקשר לאוקסלט במעיים על ידי חומצות שומן וחומצות מרה, תרכובת זו הופכת להיות לא מסיסה ומופרשת בצואה. אצל חולים הסובלים מלקוי בתפקוד של המעי העקום קיים ליקוי בספיגה של חומצות שומן וחומצות מרה שמותירות את האוקסלט חופשי במעיים והוא עובר ספיגה מחדש במעי הגס לדם וכתוצאה מכך עולות רמותיו בדם ואחר כך בשתן.
מחלות על רקע תהליך דלקתי: אסתמה, דלקת סימפונות (Inflammatory Bronchitis), דלקת קרום הלב (Pericarditis), דלקת מפרקים שיגרונית (Rheumatoid arthritis), טרשת נפוצה (Multiple sclerosis).
מחזור הדם: סיכון להתפתחות פקקת (Thrombosis) , תסחיף ריאתי (Pulmonary embolism) יתר לחץ דם פורטלי ).
מערכת הנשימה: דום נשימה בשינה (Obstructive sleep apnoea), זיהומים במערכת הנשימה (Chest infections).
סיבוכים
סיבוכי מעיים שכיחים במחלת קרוהן כוללים דלקת במעי הדק והגס (ileocolitis) המלווה בהיווצרות פיסטולות פנימיות או חיצוניות ואבצסים. כמו כן, קיימים מקרים של היצרויות העלולות להוביל לחסימת מעיים. סיבוכים נדירים יותר כוללים התנקבות המעי, התפשלות מעיים, והתפתחות של גידול ממאיר.
התנקבות המעי: מתרחשת בכ-1% עד 2% מן החולים, לרוב במעי העקום (Terminal Ileum).
אבצסים תוך בטניים ואגניים: מתרחשים אצל 10% עד 30% מן החולים. הטיפול בהם נעשה באמצעות ניקוז תחת טומוגרפיה ממוחשבת (CT), חלק החולים יזקקו גם לניתוח כריתה של מקטע המעי החולה. במחקר שנערך בישראל, נמצא כי גורמי סיכון לאבצסים כוללים: מחלה במיקום המעי הדק והגס, מעורבות של האזור הפריאנלי, סימנים קליניים כמו חום, לצד מדדי דם כגון יחס גבוה בין נויטרופילים ללימפוציטים ורמות מוגברות של חלבון C מגיב (CRP).
חסימת מעיים: במחקר רטרוספקטיבי נמצא שמתוך 304,149 חולי קרוהן, כ-27,024 (כ-8.9%) פיתחו חסימת מעיים. חסימה זו מקושרת לעיתים קרובות להיווצרות היצרויות הנגרמות מדלקת טרנסמוראלית ופיברוזיס, שמובילים להיצרות חלל המעי.
הסיכון לסרטן
הסיכון הכללי לחולי קרוהן לחלות בסרטן גבוה בכ-30% בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, כאשר גורמי סיכון נוספים כוללים טיפול תרופתי ממושך, גיל צעיר בעת האבחנה, ומעורבות מחלה נרחבת במערכת העיכול.
סרטן המעי הגס: הסיכון המצטבר לסרטן המעי הגס מגיע ל-8% לאחר 20 שנות מחלה בקרב חולים עם מעורבות של המחלה במעי הגס. הסיכון גבוה פי 2.4 מאשר באוכלוסייה הכללית. נמצא שמעקב באמצעות קולונוסקופיה כל לשנה עד שלוש שנים חיונית לגילוי מוקדם ומניעה של סרטן המעי גס אצל חולי קרוהן.
סרטן המעי הדק: הסיכון לחלות בסרטן המעי הדק גבוה במיוחד בקרב חולי קרוהן, עם שכיחות של כ-2.2% לאחר 25 שנות מחלה.
לימפומה: חולי קרוהן נמצאים בסיכון מוגבר פי 2 לחלות בלימפומה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. טיפול בתרופות מדכאות חיסון מעלה את הסיכון ללימפומה פי 3-5. יש מחקרים שמצאו שחולי קרוהן נמצאים בסיכון מוגבר לפתח לימפומה, גם ללא שימוש בתרופות מדכאות חיסון.
סרטן עור: סיכון מוגבר פי 4-7 לסרטן עור שאינו מלנומה, בעיקר בחולים המטופלים בתרופות מדכאות חיסון.
ממצאי מעבדה והדמיות
ממצאי מעבדה כוללים עליה במדדי דלקת, שיכולים לכלול שקיעת דם מוחשת וכן עליה ב-CRP. לעיתים יש גם אנמיה, עליה בתאי הדם הלבנים ובמצבים חריפים תת-אלבומין בדם.
הדמיה על ידי אנדוסקופ תציג כיבים דמויי אפטות, פיסטולות ואזורים בריאים לרבות אי מעורבות של הרקטום. היצרויות יכולות להיות מטופלות על ידי הרחבה באמצעות בלון דרך אנדוסקופיה. שימוש בקפסולה מאפשר התבוננות לאורך המעי הדק. יכולת הקפסולה לאתר נגעים המעידים על מחלה פעילה, גבוהה יותר מאשר ביצוע של CT enterography, אם כי לא ניתן להשתמש בקפסולה בנוכחות של היצרות.
הממצאים הרדיוגרפיים הראשונים במחלת קרוהן כוללים התעבות הקפלים במעיים וכיבים דמויי אפטות. יש מראה של Cobblestoning המערב את המעי הדק. במצבים מתקדמים של המחלה יש פיסטולות, מסות דלקתיות ואבצסים. במעי הגס, בדומה לכך, הממצא הראשוני הוא של כיבים דמויי אפטות. כיבים אלו הם קטנים ומרובים ומופרדים על ידי רקמה בריאה, אולם לאחר מכן הופכים להיות גדולים, עמוקים ומחוברים אחד לשני. תהליך טראנסמוראלי זה מביא לירידה בקוטר הפנימי של המעי וליכולת התרחבות מוגבלת, וכאשר הכיבים הופכים עמוקים יותר כך הם עלולים להביא ליצירה של פיסטולות.
דרך אחת להדגים את המחלה הקיימת בתוך המעי הדק היא על ידי ביצוע של CT enterography המהווה את הבדיקה הראשונה (בדיקת קו ראשון) לצורך אבחנה של חשד למחלת קרוהן או סיבוכים של המחלה. עם זאת, אצל ילדים או אצל מבוגרים צעירים שנחשפו לקרינה, יש התוויה לביצוע MR enterography אשר דומה ל-CT מבחינת יכולות האבחון. הדגמה של אבצס ופיסטולות באזור האגן נעשית באופן הטוב ביותר על ידי MRI של האגן, המדגים ממצאים אלו באופן טוב יותר מאשר CT.
טיפול תזונתי ותרופתי
הטיפול במחלת קרוהן מתחלק הן לטיפול אחזקה במחלה (Maintenance) ולטיפול בעת התלקחות, כאשר הטיפול משתנה אם מדובר במחלת קרוהן דלקתית או מחלת קרוהן המביאה להיווצרות של פיסטולות. במחלת קרוהן הנוטה ליצור פיסטולות, הטיפול הראשוני יהיה מתן אנטיביוטיקה כגון מטרונידזול או ציפרופלוקסצין, אשר הוכחו בטיפול במצבים אלו. לעומת זאת, במחלת קרוהן שאינה מאופיינת בפיסטולות אלא בהיצרויות ודלקות, הטיפול ההתחלתי יכלול מתן תרכובות של 5-ASA, ובמצבי התלקחויות מתן סטרואידים. החמרה של המחלה בכל אחד מתתי-הסוגים המאפיינים אותה, מביא לשימוש בתרופות כגון אימוראן, טיפולים ביולוגיים, ולבסוף, תרופות הניתנות כאמצעי אחרון לפני צורך בניתוח (ציקלוספורין, נטליזומאב, טקרולימוס).
דיאטה: מחלת קרוהן מגיבה למנוחת מעיים, למזון הניתן באופן תוך-ורידי (TPN), וכן למזון הניתן בצורה אלמנטלית, כלומר מפורק לפפטידים. בחיי היום יום, קיימות מספר המלצות תזונתיות באשר לחולי קרוהן. אלו יכולות לכלול למשל נטילת מוצרי פרוביוטיקה מדי יום, מיעוט באכילת שומנים, קמח לבן, אורז לבן ופחמימות פשוטות אחרות, יחד עם המלצה על צריכת ירקות מאודים ורכים ועוד.
תרופות
ישנן מספר תרופות שנועדו לטיפול במחלת קרוהן.
חומרים הכוללים את התרכובת 5-ASA: תרופות אלו יעילות ביצירת רמיסיה (נסיגה או הפוגה) של המחלה ושמירה עליה, כאשר הטיפול ב-סולפסלזין (sulfasalazine) אצל חולי קרוהן הוא לרוב אצל חולים שמחלתם מערבת את המעי הגס. תופעות הלוואי של תרופה זו, המקושרות בעיקר לתרכובת הסולפה הקיימת בה, מגבילות את העלאת המינונים שבה. תופעות הלוואי יכולות לכלול, בין השאר, כאבי ראש, בחילות והקאות וכן תגובות אלרגיות שכוללות פריחה, חום וירידה בספירות הדם. חולים הנוטלים תרופה זו צריכים לקחת בנוסף חומצה פולית, מאחר שתרופה זו מפחיתה את ספיגת החומצה הפולית בגוף. לאור תופעות הלוואי האמורות פותחו תרופות חדשות יותר שאינן מכילות סולפה, כמו מסלזין כגון רפאסאל, פנטסה ואסאקול (שמות מסחריים). את התרופות החדשות ניתן לקחת בצורה של כדורים, חוקנים נוזליים, פתילות וגרנולות. נמצא כי שילוב של חוקנים ונטילה דרך הפה מטפלת באופן יעיל יחסית במחלות המערבות את הרקטום והמעי הגס התחתון. תרופות חדשות יותר כגון Lialda פועלות בדרך של התפרקות במעי הגס בלבד ומאפשרות את נטילתן אחת ליום, כאשר קומבינציות אחרות הפועלות לשחרור מושהה ופירוק במעי הגס ממשיכות להתפתחות. התרופות נקראות אימוראן ומתוטרקסט
סטרואידים: חולים עם מחלת קרוהן בדרגה בינונית עד קשה מטופלים בסטרואידים ומרביתם מציגים רמיסיה של המחלה. בהקשר זה פותחו סטרואידים המציגים פחות תופעות לוואי סיסטמיות כגון budesonide, אשר נמצא יעיל כמעט כמו פרדניזון אולם עם פחות תופעות לוואי. עם זאת, סטרואידים אינם משחקים תפקיד בטיפול אחזקה (Maintenance) ולכן כאשר מושגת רמיסיה, יש להפחית את המינון עד להפסקת הטיפול.
אנטיביוטיקה: אנטיביוטיקה מסוג ציפרו פלג'יל (מטרונידזול)וציפרודקס משמשת אצל חולי קרוהן כטיפול במצבי דלקת פעילים, פיסטולות ומחלה פריאנאלית. לרוב משמשת תרופה זו וכן ציפרופלוקסצין כטיפול קו ראשון לתקופות קצרות, במצבי דלקת פעילים הכוללים בין היתר פיסטולות או מחלות פריאנאליות.
אנלוגים לפורין (אימוראן, 6-MP): (כדורים). לתרופות אלו יש מקום אצל חולים התלויים בטיפול בסטרואידים. תרופות אלו משמשות כטיפול מעבר בעת הפסקת טיפול בסטרואידים (glucocorticoid-sparing agents) ולרוב יעילותן מושגת תוך זמן ארוך יחסית, עד ל-4 או אף 6 חודשים. אחת מתופעות הלוואי הידועות של תרופות אלו היא פנקראטיטיס המתרחשת אצל כ-3% עד 4% מהחולים, בעיקר בשבועות הראשונים לשימוש. תופעות לוואי אחרות כוללות בחילות, חום, פריחה, הפטיטיס ולעיתים ירידה בספירות הדם. קיים סיכון לפתח לימפומה אצל חולים המקבלים טיפול בתרופות אלו.
מתוטרקסט: תרופה זו משמשת אצל חולי קרוהן לצורך הפחתת מינון סטרואידים ויצירת רמיסיה של המחלה.(זו זריקה שניתנת פעם בשבוע במינונים שונים לכל חולה.
ציקלוספורין: תרופה המדכאת את מערכת החיסון ומשמשת לצורך טיפול במצבים חריפים של קוליטיס כיבית בעיקר, שאינם מגיבים לסטרואידים. תרופה זו יכולה לשמש חלופה לביצוע ניתוח קולקטומי, אם כי תוצאותיה לטווח הארוך אינן כה דרמטיות. תרופה זו בעלת תופעות לוואי משמעותיות, הכוללות יתר לחץ דם, הפרעות אלקטרוליטריות, פרכוסים, נימול, רעד ועוד. יש לנטר את תפקוד הכליות בזמן שימוש בתרופה.
טקרולימוס: אנטיביוטיקה מקבוצת המקרולידים הכוללת תכונות אימונו-מודולטוריות הדומות לתכונות של ציקלוספורין. תרופה זו יעילה יחסית אצל ילדים עם מחלות מעי דלקתיות רפרקטוריות, וכן אצל חולים מבוגרים עם מעורבות רחבה של המעי הדק. בנוסף, נמצא כי תרופה זו יעילה אצל חולים התלויים בטיפול בסטרואידים או חולים רפרקטוריים.
טיפולים ביולוגיים: טיפולים אלו ניתנים לרוב לחולים שדרגת מחלתם נעה בין בינונית עד קשה ושלא הגיבו לטיפולים אחרים כגון אימוראן ומתוטרקסט. טיפולים אלו כוללים נוגדי TNF) Anti-TNF Therapy), כשהתרופות הקלאסיות תחת רשימה זו הן אינפליקסימאב ו-אדלימומאב (הומירה). אינפליקסימאב הוא נוגדן ל-TNF-alpha, המשמש לטיפול אצל חולי קרוהן וחולי קוליטיס כיבית. חולים אשר קיבלו טיפול בתרופה זו הראו שיעורי רמיסיה ותגובה טובים יחסית. לעיתים מתפתחים נוגדנים לתרופה זו, תהליך המכונה antibodies to infliximab (ATI). במצבים אלו מקובל להעלות את המינון או לחלופין לתת את התרופה במרווחים קצרים יותר. מחקרים חדשים הראו תועלת גדולה יותר בקומבינציה של אימוראן יחד עם אינפליקסימאב, ללא עליה בתופעות לוואי. תופעות הלוואי המשמעותיות הקשורות בטיפול באינפליקסימאב, כולל קומבינציה עם אימוראן למשל, הן עליה בסיכון להתפתחות של לימפומה, לרבות לימפומה קטלנית מסוג Hepatosplenic T cell lymphoma. כמו כן, נצפתה גם עליה בסיכון לפתח לויקמיה ופסוריאזיס לאחר שימוש בנוגדי TNF. תופעות לוואי נוספות הן עליה בסיכון לזיהומים, בעיקר ראקטיבציה של שחפת לטנטית או התפתחות של זיהומים פטרייתיים קשים. תרופה נוספת ממשפחה זו היא אדאלימומאב, תרופה המהווה נוגדן ל-TNF בדומה לאינפליקסימאב אולם עם ככל הנראה פחות אימונוגניות. תרופה זו מיועדת בעיקר לחולי קרוהן. עם זאת, כשליש מהחולים לא מגיבים לטיפול באינפליקסימאב. במקרה זה, מקובל להניח כי היה כישלון לטיפול ביולוגי והאלטרנטיבות העומדות בפני המטופלים הם ניתוח או לחלופין טיפול בתרופה הקרויה Natalizumab.
נטליזומאב (Natalizumab): נוגדן רקומביננטי נגד אינטגרינים ספציפיים (אלפא-4-אינטגרין) אשר אושר ב-2008 לטיפול בחולי קרוהן שאינם מגיבים לטיפול ביולוגי. אינטגרינים הן מולקולות אשר פועלות להבאת תאי דם לבנים (לויקוציטים) למוקוזת המעי הדק ומכאן להתחלת תהליך דלקתי. אחת מתופעות הלוואי החמורות שנצפתה עד כה היא חולי מוח מתקדם רב-מוקדי (PML) והסיכון המשוער עומד על 1:1000.
קנאביס: ישנן עדויות לכך ששאיפת קנאביס מפחיתה את תסמיני מחלת הקרוהן.
טיפול ניתוחי
מרבית חולי קרוהן יזדקקו לפחות לניתוח אחד במהלך חייהם. עיקר החולים הזקוקים להתערבות ניתוחית הם חולים עם מעורבות של המעי הדק, אולם גם כמחצית מן החולים עם מעורבות של המעי הגס בלבד יזדקקו לניתוח.(
האינדיקציות לניתוח אצל חולי קרוהן:
מחלה של המעי הדק המאופיינת בהיצרויות ובחסימות ושאינה מגיבה לטיפול תרופתי
דימום מסיבי
פיסטולה שאיננה בת-ריפוי תחת טיפול תרופתי, במעי הדק או הגס
אבצס
מחלה סוערת או עיקשת של המעי הגס שאינה מגיבה לטיפול תרופתי
מחלה פריאנאלית שלא מגיבה לתרופות
כטיפול מניעתי לסרטן המעי הגס
סרטן המעי הגס או דיספלזיה של המעי הגס כממצא טרום-סרטני
התהוות של חסימה במעי הגס
אופציות הניתוח במעי הדק כוללות כריתה של מקטע חולה או ביצוע פעולה ניתוחית הנקראת strictureplasty ומטרתה להרחיב את ההיצרות במעיים. לאחר הניתוח יש להמשיך ולקבל טיפול תרופתי לצורך מניעת חזרת המחלה עד כמה שניתן. אצל חולים הנמצאים בסיכון לחזרת המחלה (חולים עם מחלה של פיסטולות חודרניות, חולים שבעברם מספר ניתוחים או ניתוחים בגיל צעיר למשל) צריכים ליטול טיפול תרופתי אגרסיבי כאימוראן או באינפליקסימאב כדי לנסות ולמנוע את חזרת המחלה.
אופציות הניתוח במעי הגס כוללות אילאסטום זמני, כריתת חלק מהמעי הגס ולעיתים כריתה של כל המעי הגס. ניתוח השקה בין לולאת המעי הדק לתעלה האנאלית, הנקרא IPAA והמבוצע אצל חולי קוליטיס כיבית, אינו מומלץ ואף לדעת רוב המנתחים מהווה קונטרה-אינדיקציה אצל חולי קרוהן. זאת כיוון שבמרבית המקרים הפאוץ' הנוצר מלולאת המעי הדק, נכשל. בחלק מן המקרים, הרקטום לא מעורב במחלה ועובדה זו מאפשרת השקה לרקטום עם שימור שליטה בצרכים.
השתלת צואה
השתלת צואה FMT (Faecal microbiota transplantation) היא תהליך של השתלת צואה מעובדת מתורם בריא לאדם עם מחלת קרוהן.
FMT הראה תוצאות מבטיחות בבע"ח ובמקרים קליניים של חולי IBD בפתרון למחלה. תורמי צואה הם אנשים בריאים העוברים בדיקות מקיפות כדי לראות שהם תורמים אידיאליים. את המיקרואורגניזמים בצואה מפיקים לנוזל ומקיפיאים בקור של 80 - מעלות. מחדירים את הנוזל באמצעות קפסולות, חוקן וכו'..
היתרון בהשתלת צואה הוא המגוון הגדול החיידקי שניתן להחדיר לאדם חולה ועל היעילות של קליטת אותם מיקרואורגניזמים במעי החולה.
הרבה חולים לא מגיבים לאנטיביוטיקה או פרוביוטיקה. לעומת השתלת צואה ששם יש אחוזי הצלחה של 80-100%.
הרכב החיידקים משתנה לאחר התרומה. דיסביוזה משתנה ונהפכת למאוזנת אצל החולים. אצל חולי קרוהן ישנם אחוזי הצלחה גבוהים בתהליך FMT.
הריון אצל חולות במחלות מעי דלקתיות
לחולות במחלה "שקטה" של קרוהן או קוליטיס כיבית שיעורי פוריות נורמליים. עם זאת, התלקחויות במחלת קרוהן עלולות להביא להתהוות צלקות על החצוצרה, וכן מחלות פריאנאליות שונות היכולות להתבטא בכאב בעת קיום יחסי מין. אצל נשים החולות בקוליטיס כיבית ושעברו ניתוח להסרת המעי הגס עם יצירת פאוץ', נמצאו שיעורי פריון נמוכים יותר, ככל הנראה לאור צלקת או חסימה של החצוצרות בגלל תהליך אגני דלקתי.
טרם הכניסה להריון, יש להיות ברמיסיה (הפוגה מן המחלה) לפחות חצי שנה, היות שיש עליה בשכיחות של הפלות, לידות מת ופגמים התפתחותיים עובריים כאשר יש התפרצות של המחלה במהלך ההריון. אצל חולות קרוהן עם מחלה פריאנאלית, יש המלצה לניתוח קיסרי כדי להקטין את הסיכוי להתהוות של פיסטולה או אבצס כתוצאה מלידה ווגינלית רגילה.
במהלך ההריון וההנקה ניתן להשתמש בתרופות כגון Sulfasalazine, mesalamine ו-balsalazide (בישראל: סאלאזופירין, פנטסה, רפאסל, אסאקול) אולם יש ליטול תוספת של חומצה פולית במקרה שנוטלים סאלאזופירין (Sulfasalazine). גם בסטרואידים ניתן להשתמש במהלך ההריון אם יש מחלה בינונית עד חריפה. אנטיביוטיקה לשימוש במהלך ההריון היא אמפיצילין וצפלוספורין, לתקופות מוגבלות, כאשר ניתן לקחת מטרונידזול רק החל מהטרימסטר השני. אין לקחת ציפרופלוקסצין בהריון. אימוראן ו-6-MP ניתנות בהריון ומקושרים לסיכון מינימלי אם בכלל, אולם הניסיון שבמתן תרופות אלו עודנו מוגבל, ומקובל לקחתן כשיש החרפה של המחלה ואין מנוס מלקחתן. תרופות ביולוגיות (אינפליקסימאב, אדאלימומאב) מאושרות לשימוש במהלך ההריון ולא הראו עליה בהפלות או בסיבוכים אחרים אולם יש להשתמש בהן רק במקרה שהשימוש חיוני (מסווגות כ-Class B).
קישורים חיצוניים
European Crohn's and Colitis Organisation
אתר העמותה לחולי קרוהן וכוליטיס כיבית בישראל
מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית - האנציקלופדיה החופשית של החולים
"עמותת "עזרה ומזור" לחולי קרוהן
פורום קרוהן, לייעוץ ושאלות באתר כמוני
פורום גלובלי בנושא מחלת הקרוהן Crohn's Disease Forum
אלה בניאן, ״האשפוז הראשון שלי - יומן קרוהן״, באתר פוליטיקלי קוראת, 21 במאי 2016
Bain, C. & Ceruvic, V. (2019). Immunological mechanisms underpinning faecal microbiota transplantation for the treatment of inflammatory bowel disease. Clinical and Experimental Immunolog. 199, 24–38.
הערות שוליים
קטגוריה:דלקות מעיים לא זיהומיות
קטגוריה:מחלות אוטואימוניות | 2024-10-17T19:16:39 |
ברניני | REDIRECT ג'ובאני לורנצו ברניני | 2004-09-24T17:45:20 |
עפיפון | שמאל|ממוזער|250px|עפיפון סיני
שמאל|ממוזער|250 px
ממוזער|250 px
עפיפון (או טייארה מערבית – מטוס) הוא חפץ שעף באוויר עם כיוון הרוח, הקשור לחוט שאותו מחזיק מעיף העפיפון. העפת עפיפונים היא תחביב ידוע, אך השתמשו בה לעיתים בניסויים מדעיים – כדוגמת זה המפורסם של בנג'מין פרנקלין.
העפיפונים השטוחים בנויים בצורות גאומטריות שונות: משושה, מתומן והצורה הקלאסית – דלתון. בין העפיפונים שאינם שטוחים יש מגוון מבנים, כגון עפיפוני כנף, עפיפונים מתנפחים ועפיפוני שלד.
כמו כן, ניתן לחלק את העפיפונים לשתי קבוצות עיקריות על פי חווטם:
עפיפונים אירובטיים – בעלי שני חוטים או יותר, באמצעותם ניתן לשלוט על תנועתם.
עפיפונים רגילים – בעלי חוט בודד.
עפיפונים אנושיים – כגון אידנוס.
היסטוריה
מקור העפיפון בסין. בסין העתיקה בנו את העפיפונים מנייר ומבמבוק ויצרו אותם בצורות של חרקים, ציפורים וחיות אחרות, חלקן אמיתיות וחלקן מהמיתולוגיה.
סוגי עפיפונים
חוט אחד – Single Line Kite – עפיפונים המצטיינים בקלות הטסה ומתאימים לילדים מהגיל הרך. ניתן לעגון אותם ויטוסו עצמאית ללא התערבות המטיס.
שני חוטים – Sport Kite, Stunt Kite – עפיפונים ספורט לפעלולים. מחייבים הטסה פעילה של המטיס. מתאימים לביצוע עשרות תמרונים ומפתחים קואורדינציה. מוטת כנף מ-90 ס"מ עד 240 ס"מ.
עפיפוני מצנח – Speed Foil – עפיפוני ספורט שני חוטים עם חופה משטח 1.2 מ"ר עד 2.6 מ"ר. דמויי חופת מצנח רחיפה – מייצרים משיכה הגדלה בהתאם לשטחם. מתאימים ל-fun וגרירה skidding.
עפיפוני כוח – power kites – דומים לעפיפוני מצנח אך מייצרים משיכה/עילוי חזק מאוד. אינם צעצועים במהותם. בעלי שניים עד ארבעה מיתרים העומדים בעומס רב. שטחם 1.8 מ"ר ומעלה. לעפיפונים אלה פרופיל אווירודינמי יעיל במיוחד המותאם למשתמש/שימוש היעד.
עפיפון שקית – עפיפון מהיר ופשוט הוא שקית ניילון דקה קשורה לחוט באחת משתי ידיותיה.
עפיפוניאדה
עפיפוניאדה היא הפנינג בו מעיפים המשתתפים עפיפונים צבעוניים במגוון גוונים וצורות. ברוב המקרים מדובר בפעילות משפחתית של הורים וילדים המאורגנת על ידי הרשות המקומית. אירועים כאלו מתקיימים מדי שנה בערים רבות בעולם. בארץ ידועות העפופיניאדה במודיעין (בפארק יפרח), בנס ציונה, בירושלים ובמקומות נוספים. בכפר עזה התקיים מדי שנה פסטיבל עפיפונים קטן לשלום ליד גדר הגבול בו הפריחו התושבים של כפר עזה עפיפונים צבעוניים כאות לרצונם בשלום. העפיפוניאדה אורגנה באופן פרטי על ידי משפחת קוץ מכפר עזה. האירוע האחרון תוכנן להתקיים ב 7 באוקטובר 2023 בשעה 16:00 אך בטבח שערכו פלסטינים מעזה בתושבי היישובים בעוטף עזה נרצחו כל חמשת בני משפחת קוץ.
עפיפוני כוח
עפיפוני כוח הם עפיפוני חופה/מצנח foil kites בעלי כושר עילוי המספיק להרמת אדם. עפיפונים כאלה משמשים לרכיבה על פני משטחים יבשתיים פתוחים ורצועות חוף, באמצעות רכב תלת גלגלי, קייט באגי Kite Buggy או מאונטיין בורד או לנדבורד Landboard. עפיפונים כוח מגיעים בגדלים שונים כאשר לכל גודל טווח רוחות מומלץ. עפיפונים אלה הם לרוב בעלי ארבעה מיתרים Quad Lines ומכוונים בעזרת שתי ידיות או מוט שליטה. לכל עפיפון מותאם פרופיל ייחודי המתאים לשימוש הייעודי. עפיפוני קפיצות מייצרים עילוי רב כלפי מעלה בעוד שעפיפונים לבאגי מייצרים משיכה חזקה כאשר הם קרובים לקרקע. מפאת הכוח הרב של עפיפונים אלה קיימים מנגנוני הגנה שונים כגון kite killers או מנגנוני depower המנטרלים אוטומטית את העפיפון מכוח ברגע שהמטיס משחרר את העפיפון עקב משב חזק פתאומי. קיימים גם עפיפונים לגלישת קיט (עפיפוני קייט) kite surfing או kiteboarding. עפיפונים אלה מאופיינים בשפת התקפה מתנפחת (Leading Edge Inflatable – LEI) המקנה קשיחות לעפיפון ומסייעת בשמירת המבנה האווירודינמי שלו ובהמראה מחדש של העפיפון מהמים. Relaunch. קיימים גם דור חדש של עפיפונים, עפיפוני Cross, המתנפחים בזכות האוויר הזורם דרכם ללא צורך במשאבת ניפוח ומתאימים לשימוש רב תכליתי במים יבשה ושלג.
עפיפון תבערה
עפיפון תבערה הוא נשק מאולתר פשוט וקל להכנה, הנמצא בשימושם של פעילי חמאס ומתפרעים אלימים.
בניית עפיפון שטוח
עפיפון שטוח ניתן לבנות ממספר מוטות דקים (שניים לדלתון, שלושה למשושה, ארבעה למתומן) המקובעים במרכזם, וקצוותיהם פרושים בזוויות שוות. חוט חזק הנכרך על קצוות המוטות ומחברן מגדיר מסגרת. למסגרת זו מצמידים יריעה דקה של נייר, ניילון או בד, אותה אפשר לקשט. מגדירים לעפיפון צד אחורי, אליו מחברים זנב – חבל ארוך, בעל משקולת בסופו (למשל פיסת סמרטוט). גם את החבל ניתן לקשט. ממקמים שתי נקודות עוגן לרוחב העפיפון, אליהן מחברים חוטים. את החוטים מעבירים דרך חורים קטנים ביריעה, ומחברים אותם לחוט ארוך אחד או לשני חוטים ארוכים. כך הופך צידו המקושט של העפיפון לתחתון, והרוח מהדקת את היריעה אל המוטות במקום למושכה הרחק מהם ולפרק את העפיפון.
העפת עפיפון
מקום מתאים להעפת עפיפון הוא מקום מרוחק מחוטי חשמל, המאפשר גם תנועה לאדם האוחז בחוט העפיפון, ויש בו רוח קבועה. מקומות כאלה הם למשל שדה מישורי פתוח או שפת הים.
עפיפון שטוח קל להרים בשניים: אדם אחד אוחז בחוט העפיפון. אדם אחר מחזיק את העפיפון כאשר זנבו למטה, ומטה אותו כך שצידו המקושט פונה למטה ולכיוון הרוח. הרוח אשר דוחפת את העפיפון אופקית יוצרת גם כוח עילוי. כאשר הרוח מרימה את העפיפון, משחרר אותו האדם האוחז בו. החזקת החוט מחד ומשקל הזנב מאידך מחזיקים את העפיפון בזווית כזו ביחס לרוח, שכוחה של הרוח ממשיך להיות מומר לכוח עילוי.
העפיפון נופל אם זנבו נתלש, אם יריעתו נקרעת, אם החוט שבידי האדם האוחז בו משתחרר (או רפוי) או אם הרוח שוככת.
עפיפונים יציבים במיוחד (למשל עפיפון קופסה), או ברוח חזקה במיוחד, יכול להעיף אדם יחיד אשר אוחז בעפיפון קרוב אליו בכיוון הנכון ביחס לרוח.
שליחת מכתב
ניתן להשתעשע בשליחת "מכתב" לעפיפון: פיסת נייר אשר חור במרכזה, שתושחל על חוט העפיפון, תינשא מעלה אל העפיפון, משום שאם כיוון הרוח דומה בין הקרקע לבין העפיפון הרי שלכל אורך הדרך זוויתו של החוט מתאימה ליצירת כוח עילוי גם עבור פיסת הנייר.
קרב עפיפונים
עפיפוני קרב הם עפיפונים אווירובטיים בעלי חוט אחד שחוטיהם מצופים אבקת זכוכית (מאנג'ה) או סכינים. באמצעות החוטים נלחמים בעלי העפיפונים בעפיפוניהם של אחרים ומקפדים את חוטיהם.
ראו גם
עפיפון תבערה
לקריאה נוספת
אורי אבלס, עפיפומניה, הוצאת כנרת, 1991.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:צעצועים
קטגוריה:שעשועי ילדים
קטגוריה:סין: המצאות | 2024-08-01T04:11:33 |
חומצות שומן | REDIRECT חומצת שומן | 2006-02-19T02:29:25 |
כולסטרול | כולסטרול (בלועזית: cholesterol) הוא תרכובת אורגנית (סטרול וליפיד) הנמצאת בקרום התא של כל תאי הגוף של כל בעלי החיים. ככל הסטרולים, מבנה הכולסטרול נגזר ממבנהו של ה, שהוא סוג של טריטרפן. לכולסטרול חשיבות רבה בתהליכים ביוכימיים.
לכולסטרול בגוף יש שני מקורות:
כולסטרול אנדוגני - כולסטרול המיוצר בגוף עצמו (מעודפי פחמימות למשל) בתאי הכבד, מהווה כ-70% מכמות הכולסטרול בגוף.
כולסטרול אקסוגני - כולסטרול שמקורו חיצוני, בתזונה, מהווה כ-30% מכמות הכולסטרול בגוף. הכולסטרול נמצא במזונות מן החי כמו בשר, חלב מלא, וחלמון בביצים.
הערך החציוני של רמת כולסטרול כללי בדם הוא בסביבות 200 מ"ג\ד"ל. מצב של רמות יתר של כולסטרול בדם נקרא "היפרכולסטרולמיה", והוא אחד מגורמי הסיכון להתפתחות טרשת עורקים כללית. מצב שבו יש רמות נמוכות מדי קרוי "היפוכולסטרולמיה" (מוגדר בדרך כלל כערך נמוך מ-160 מ"ג\ד"ל).
מבנה כימי
הכולסטרול בנוי משרשרת פחמנים ארוכה המקופלת בחלקה לטבעות. בקצה המולקולה קיימת קבוצת הידרוקסיל (OH) בודדת, המקנה לכולסטרול תכונות של כוהל.
תפקידים
לכולסטרול תפקידים רבים ובהם:
יצירת הורמונים סטרואידיים (למשל: ויטמין D, אלדוסטרון, קורטיזול והורמוני המין טסטוסטרון, אסטרוגן ופרוגסטרון).
הכולסטרול הוא מרכיב חיוני בקרום (ממברנה) של כל התאים בגוף - וחיוני לתהליכי מעבר חומרים, העברת מידע בין תאים והולכה עצבית. בנוסף לכך, וויסות בקרום התא שולט בדרגת הנזילות שלו. דבר זה מאפשר הסתגלות לתנאי חום וקור משתנים ושמירה על חום הגוף.
חיוני לצמיחת קרום המיאלין המשמש לבידוד תאי עצב.
חשיבות ביצירת מיצי המרה, ויטמין A, ויטמין D, ויטמין E וויטמין K.
על חשיבות הכולסטרול בהתפתחות המוח ותפקודו ניתן ללמוד מהתסמונת הגנטית סמית-למלי-אופיץ (SLOS) שבה נפגע האנזים 7-דהידרו-כולסטרול-רדוקטז האחראי לשלב האחרון בייצור כולסטרול בגוף. בתסמונת זו, שבה נמצאת רמת כולסטרול נמוכה בדם (ורמה גבוהה של 7-דהידרו-כולסטרול), תוארו מגוון הפרעות - מבעיות חשיבה והתנהגות ועד עיוותים מולדים קשים.
מנגנון
ב-1985 מייקל ס. בראון וג'וזף גולדשטיין זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על תיאור ויסות מטבוליזם הכולסטרול. התהליכים המעורבים בשמירה על הומאוסטזיס עדיין לא לגמרי ברורים, אבל ידוע שכמויות גדולות של כולסטרול אקסוגני מפחיתות את יצור הכולסטרול האנדוגני.
ליפופרוטאינים
הכולסטרול יכול להגיע לכל האיברים רק דרך הדם. הוא אינו מסיס במים, ולכן אינו יכול לנוע בדם בצורה של מולקולות בודדות, אלא רק כחלק מקומפלקס שומני גדול, המוקף בשכבת פוספוליפידים, שצידה החיצוני הידרופילי. קומפלקסים אלה מכונים ליפופרוטאינים, והם בנויים מליבה המוקפת במעטפת. הליבה מכילה חומצות שומניות בצורה של טריאצילגליצרולים (Triacylglycerols), וכן אסטרים של כולסטרול (Cholesteryl esters). המעטפת היא בעיקרה שכבה יחידה של פוספוליפידים, והיא מכילה גם מולקולות של כולסטרול חופשי, וכן חלבונים מיוחדים המכונים אפוליפופרוטאינים (Apolipoproteins).
קיימים מספר סוגים של ליפופרוטאינים, הנבדלים זה מזה בגודלם, בהרכבם הכימי ובצפיפותם. להלן הסוגים השונים, מסודרים לפי סדר עולה של צפיפות: כילומיקרונים (Chylomicrons), VLDL, LDL ו־HDL (שלושת האחרונים הם ראשי תיבות באנגלית של Very Low/Low/High Density Lipoproteins - ליפופרוטאינים בעלי צפיפות נמוכה מאד/נמוכה/גבוהה, בהתאמה). יש המבחינים בסוגים נוספים - Intermediate Density Lipoproteins) IDL - ליפופרוטאינים בעלי צפיפות בינונית), ו-(Lp(a (ליפופרוטאין a).
מתוך הסוגים השונים של הליפופרוטאינים, שניים הם בעלי תפקיד מכריע בהתפתחות מחלות לב וכלי דם: אלה הם ה-LDL וה-HDL. באופן כללי, ה-LDL מוביל כולסטרול מהכבד אל שאר רקמות הגוף, בעוד ה-HDL מוביל כולסטרול בכיוון ההפוך - בחזרה אל הכבד. לפי השערת השומנים, כאשר יש עודף של כולסטרול בגוף, פעילות מוגברת של LDL עלולה לגרום ליצירת משקעים של כולסטרול מאחורי דפנות כלי הדם, וכך מתפתחת בהדרגה טרשת עורקים, ועימה מחלות לב שונות.
מסיבות אלה נהוג לכנות את ה-LDL בעגה הלא-מקצועית "הכולסטרול הרע", ואילו את ה-HDL, שפעילותו הפוכה ל-LDL, "הכולסטרול הטוב". ככל שהיחס LDL/HDL בדם גבוה יותר, גובר הסיכון לתחלואה במחלות לב וכלי דם. עם זאת, לא קיים כולסטרול "רע" או "טוב". כולסטרול הוא מולקולה כימית חשובה לתפקוד החיים, ו"טוב" או "רע" נקבע בהתאם לרמתו בגוף לעומת הרמה המומלצת. באוכלוסייה הכללית בדנמרק, רמת כולסטרול LDL של 140 מ"ג\ד"ל הייתה זו שבה נמצא שיעור התמותה הכוללת (מכלל הסיבות) הנמוך ביותר, במעקב ממוצע של 9.4 שנים. ממוזער|עקומה המתארת את יחס הסיכון לתמותה ברמות שונות של כולסטרול LDL. |ללא
ברפואה
בשנת 1984, במוסד הבריאות הלאומי של ארצות הברית (ה-NIH) התכנס פאנל של 14 מומחים לדון על השפעת הכולסטרול בהתפתחות מחלות לב. הישיבה נערכה בעקבות סיום מחקר LRC-CPPT (מחקר המניעה הראשונית של מרפאות מחקר השומן) שארך 7.5 שנים, ושנמצא בו שנטילת פיבראט הביאה לירידה כוללת של 1.5% במספר אירועי הלב הכליליים (ללא השפעה על התמותה הכללית). המומחים הצביעו פה אחד "כן" על השאלה "האם כולסטרול הוא הגורם למחלות לב והאם הורדתו תעזור בהפחתת שיעור מחלות הלב". הפאנל הסיק בישיבת קונצנזוס, כי "מבוסס מעל לכל ספק סביר שהפחתה של רמות גבוהות של כולסטרול (ובאופן ספציפי רמות ליפופרוטאינים מסוג LDL) תפחית את הסיכון להתקפי לב עקב מחלת לב כלילית". מלבד עדויות אפידמיולוגיות, שפע עדויות מדעיות מצביעות על קשר סיבתי בין LDL למחלות לב והן מגיעות ממספר כיוונים: מודלים של ניסויים בבעלי חיים צמחוניים (ארנבות וקביות אך לא חולדות), עדויות מתחום הגנטיקה ותוצאות של מחקרי התערבות קליניים, ובמיוחד על השפעתן של תרופות הסטטינים. עם זאת, יש הטוענים שטענת הסיבתיות לא הוכחה, או שהקשר בין כולסטרול גבוה למחלות לב הוא חלש מאוד. כך למשל ד"ר ד. גרבלין , ד"ר מ. קנדריק והרשת הבין לאומית של המפקפקים בכולסטרול.
מבשר-רע במיוחד, הוא השילוב של רמות גבוהות של כולסטרול LDL עם רמות נמוכות של כולסטרול HDL, רמות גבוהות של שומנים בדם (טריגליצרידים) ובעיקר עם עישון סיגריות. קיימים קווים מנחים בינלאומיים בנושא יעדי איזון הכולסטרול. ההנחיות מגדירות כיעד הטיפול הראשון את ה LDL (הכולסטרול "הרע") וממליצות לנסות ולאזן את הכולסטרול שאינו LDL (בלעז non-LDL Cholesterol) בהמשך.
על פי ההנחיות הנוכחיות, רמת הכולסטרול הכללית (total cholesterol) הרצויה היא עד 200 מ"ג ל-100 סמ"ק דם (מ"ג%). רמת כולסטרול בתחום 200–239 מ"ג% נחשבת גבולית גבוהה, ורמה מעל 240 מ"ג% מוגדרת כגבוהה. רמת HDL (כולסטרול "טוב") של 40 מ"ג% מוגדרת כגבול התחתון של הנורמה, כאשר מתחת לרמה זו גובר הסיכוי לפתח מחלת לב. רמת ה-LDL (כולסטרול "רע") הרצויה היא פחות מ-100 מ"ג%, כאשר רמה של 130–159 מ"ג% נחשבת לגבולית גבוהה, ומעל 160 מ"ג% לרמה גבוהה.
ניתן להשפיע על פרופיל השומנים באמצעות שינוי הרגלי חיים ובאמצעות תרופות מקבוצות שונות. פעילות גופנית אירובית ותזונה הכוללת הרבה ירקות, שומנים מסוג אומגה 3 ודגים, דלה בשומן טראנס ובשומן רווי ומגבילה את צריכת הפחמימות, עשויים לתרום לפרופיל שומנים רצוי וכן למנוע מחלות לב. עם זאת, במקרים רבים של עודף בכולסטרול מקובל להשתמש בתרופות כדי להפחית את רמות הכולסטרול לרמה המומלצת. קבוצה אחת של תרופות המשמשות לעיכוב ייצור הכולסטרול היא הסטטינים, הפועלים באמצעות עיכוב האנזים HMG-CoA-reductase שמשתתף בתהליך ייצור הכולסטרול (מחומצה מבאלונית, שמקורה בפחמימות, בחלבונים או בשומנים).
ניתן לסווג את ה-LDL לחלקיקים קטנים ודחוסים ולחלקיקים יותר גדולים, רמות LDL אינן בהכרח משקפות את כמות החלקיקים הקטנים והדחוסים, שהם מעלים את הסיכון למחלות לב יותר מהחלקיקים הגדולים- אם כי יש קורלציה מאוד גבוהה בין רמות LDL גבוהות לגודל החלקיקים, אבל לא נראה שיש לאבחנה הזו משמעות רלוונטית עבור האוכלוסייה בזמן זה.
ראו גם
פרגננולון
היפרכולסטרולמיה
היפוכולסטרולמיה
סטטין
קסנתלזמה
לקריאה נוספת
פרופ' שלמה איזנברג, שומנים וכולסטרול בגוף האדם, בהוצאת אוניברסיטה משודרת
קישורים חיצוניים
מסלול הסינתזה של כולסטרול בתא
הכולסטרול וגוף האדם
פורום באתר דוקטורס בנושא כולסטרול ותוספי תזונה.
ד"ר אבנר להט עונה על שאלות הקשורות בכולסטרול באתר שאל את הרופא
מהו כולסטרול ומהו תפקידו דר' אולגה רז מנהלת היחידה לתזונה במרכז הרפואי איכילוב.
מחשבון איזון בין ערכי כולסטרול
הערות שוליים
קטגוריה:ליפידים
קטגוריה:תזונה | 2024-03-29T18:22:48 |
ברהמס | REDIRECT יוהנס ברהמס | 2004-09-24T20:22:19 |
תומס מאן | REDIRECT תומאס מאן | 2004-09-24T21:20:55 |
בצל | שמאל|ממוזער|250px|בצלים של צמח בצל הגינה
ממוזער|חתך אורך בבצל, ניתן לראות גלדים (וגם התמחות משנה של גלדים חיצוניים לקליפה), עוגת בצל, ציצת שורשים, ניצן ממנו יתפתח גבעול הפרח|250px
בצל (באנגלית: Bulb) הוא איבר אגירה תת-קרקעי הקיים בצמחים מסוימים.
הבצל אוגר מים וחומרי מזון בעונה הגשומה, ומאפשר לצמח לנצלם במשך העונה היבשה. הבצל בנוי שכבות-שכבות של גלדים; הגלד הוא למעשה גלגול של עלה, שעבר התמחות לשמש כאיבר אגירה, התעבה ואיבד את הכלורופיל. בתחתית הבצל ישנו מבנה שטוח המכונה עוגת הבצל, שהוא למעשה גלגול של גבעול. מעוגת הבצל יוצאת כלפי מטה ציצת שורשים, דרכה הצמח סופג את המים והמלחים מהאדמה.
בישראל גדלים גאופיטים רבים בעלי בצל. רבים מהם מצטיינים בפרחים ססגוניים. בין צמחי הבצל בארץ ניתן למנות את השום, בצל הגינה, הנרקיס, השושן, והחצב.
ראו גם
גאופיט
פקעת
טבעות בצל
ריבת בצל
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מורפולוגיה של צמחים | 2024-09-23T13:18:33 |
Comfortably Numb | "Comfortably Numb" (בעברית: "קהות נינוחה" או "חסר תחושה בצורה נוחה") הוא שיר של להקת הרוק המתקדם הבריטית פינק פלויד, אשר יצא כחלק מאלבום האולפן האחד-עשר שהוציאה לאור, The Wall.
הפקה
"Comfortably Numb" הוא אחד מהשירים הבודדים שדייוויד גילמור היה שותף בכתיבתם באלבום זה, כאשר רוג'ר ווטרס היה האחראי העיקרי לכתיבת השירים באלבום, וגילמור היה אחראי להלחנה של כמה מהם. השיר עצמו מכיל שני קטעי סולו גיטרה ארוכים יחסית של גילמור. המילים מתייחסות לגיבור הבדוי פינק (שהאלבום כולו מספר את סיפורו), אשר מתמוטט בבית המלון לפני הופעה. הבתים הם דברי רופא המוזמן לטפל בו כדי שיופיע, והפזמון מתאר את מחשבות הגיבור עצמו על ילדותו ועוד. בסרט החומה, לאחר שיר זה, פינק מאבד את שפיותו והופך לשליט רודן.
ההשראה למילות השיר הייתה אירוע שקרה בהופעה של הלהקה באולם הספקטרום בפילדלפיה ב-1977, הופעה בה הופיע ווטרס, שסבל מכאבים עזים בבטנו, תחת השפעת משככי כאבים שהוזרקו לו, עד שפונה לבית חולים כשהשפעת המשככים פגה.
למעשה השיר היה השיר האחרון שנוגן על ידי כל חברי הלהקה המקוריים, שהתאחדו לטובת הופעה אחת במופע הצדקה לייב 8 ב-2005.
סולו הגיטרה שבשיר מדורג במקום 3 בעולם על ידי קוראי המגזין Guitar World (עולם הגיטרה). כמו כן, השיר דורג בשנת 2004 על ידי המגזין רולינג סטון במקום ה-314# מבין 500 השירים הטובים בעולם.
נכון למרץ 2023, מונה ההשמעות של השיר ברשת הזרמת המדיה ספוטיפיי עומד על כ-480 מיליון.
משתתפים
פינק פלויד
רוג'ר ווטרס - זמרה, גיטרת בס
דייוויד גילמור - זמרה, קולות רקע, גיטרה מובילה, גיטרת קצב, גיטרת בס, גיטרת פלדה הוואית, סינתיסייזר פרופט-5
ניק מייסון - תופים
ריצ'רד רייט - אורגן האמונד
מוזיקאים נוספים
מייקל קאמן - עיבוד
לי רייטנור - גיטרת קצב
תעודות על מכירות
+ארגוןתוארמכירותאיטליה (איגוד תעשיית ההקלטות האיטלקי) (החל מ-2009)פלטינה50,000‡דנמרק (איגוד תעשיית ההקלטות הדני)זהב45,000‡הממלכה המאוחדת (איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי) (החל מ-2004)פלטינה600,000‡ספרד (איגוד תעשיית ההקלטות הספרדי)זהב30,000‡‡ נתונים המתבססים על מכירת תקליטים והזרמה
גרסת רוג'ר ווטרס
"Comfortably Numb 2022" הוא שיר של זמר הרוק המתקדם הבריטי רוג'ר ווטרס, אשר יצא לאור ב-17 בנובמבר 2022, וזה נכלל באלבום האולפן החמישי שלו, The Lockdown Sessions שיצא לאור ב-9 בדצמבר באותה שנה. שיר זה הוא גרסת כיסוי לשיר בעל שם דומה של להקת פינק פלויד, בה היה חבר ווטרס בשנים 1965-1984 ו-2005. השיר (ושאר שירי האלבום) הוקלט במהלך הסגר שהתקיים עקב מגפת הקורונה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שירי 1980
קטגוריה:סינגלים מ-1980
קטגוריה:שירי פינק פלויד
קטגוריה:שירים באנגלית
קטגוריה:שירים על סמים
קטגוריה:בלדות משנות ה-1970
קטגוריה:שירי רוק מתקדם
קטגוריה:סינגלים בהוצאת קולומביה רקורדס | 2024-09-13T18:46:10 |
הסימפסונים | REDIRECT משפחת סימפסון | 2006-10-31T19:21:45 |
מערכת גולג'י | 250px|ממוזער|מבנה מערכת גולג'י
310px|ממוזער|משמאל: תמונה של הרשת התוך-פלזמית (בכחול) ומערכת גולג'י (בוורוד). מימין: תצלום מיקרוסקופי של גולג'י, נראה כצבר של חצאי מעגל שחורים בתחתית הצילום.
מערכת גוֹלְג'י (גם גופיף גולג'י), הקרויה בצמחים גם דיכטיזומה (Dictyosome), היא אברון שקיים בתאים איקריוטיים, ותפקידו הוא ייצור, שינוי ואריזה של חלבונים.
האברון קרוי על-שם קמילו גולג'י, שזיהה אותו לראשונה בשנת 1898, והוא מכונה גם מכשיר גולג'י, מערך גולג'י, מנגנון גולג'י וגופיף גולג'י.
תפקיד
תפקידו העיקרי של מנגנון גולג'י הוא לעבד מקרומולקולות כמו חלבון וליפיד שסונתזו על ידי התא.
בין תפקידיה השונים של מערכת גולג'י ניתן למנות:
אריזת חלבוני הפרשה הנוצרים ברשתית התוך פלסמית.
הכוונת תנועת המולקולות השונות למקומות שונים בתא.
עיבוד חומרים שהתא מפריש אל מחוצה לו, כמו עיבוד סוכרים המצומדים לחלבונים.
את החומר המיועד להוצאה עוטף הגולג'י בווסיקולות, אשר נעות לכיוון קרום התא. כאשר הווסיקולות מגיעות אל קרום התא, הן נבלעות בתוכו והחומר המצוי בהן נבלע בקרום התא. חומרים המיועדים להפרשה מופרשים אל מחוץ לתא.
מבנה
אברון גולג'י המצוי לרוב ליד גרעין התא מורכב ממערכת ממברנות המקיפות חללים. הגולג'י עשוי מקפלים קרומיים, המזכירים את קרום התא, בעלי חלל פנימי, המונחים זה על גבי זה. בכל ערימה כזו יש בערך 6 אלמנטים (קפלים), כאשר קוטרו של כל אחד מהאלמנטים הללו הוא בערך מיקרומטר. בכל תא עשויות להיות כמה וכמה ערימות של קפלים מעין אלו, תלוי בסוג התא. לדוגמה, בתאים מפרישי הריר שבאפיתל המעיים, כמות הגולג'י גדולה מאוד. מלבד ערימות קפלים אלו, ישנם בשולי הגולג'י וסיקולות רבות, גדולות (10,000 אנגסטרם) וקטנות (500 אנגסטרם).
הגולג'י מהווה המשך ישיר של הרשתית התוך פלסמית, וקיימת החלפת חומרים רבה ביניהם, רובה מתרחשת בעזרת וסיקולות.
הווסיקולות משמשות גם להעברת חומרים בין קפליו השונים של הגולג'י.
רמת החומציות בתוך הגולג'י שונה מזו של הרשתית התוך-פלסמית ואף משתנה באופן קל והדרגתי בין הקפלים בגולג'י עצמו. עובדה זו חשובה מפני שלתהליכים ולעיבודים שונים המתרחשים בגולג'י נדרשת רמת חומציות שונה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אברוני התא | 2024-06-23T16:36:36 |
ActionScript | Action Script (אקשן סקריפט) היא שפת תכנות מבוססת ECMAscript שניתן היה להשתמש בה בסביבת העבודה של יישומי מקרומדיה פלאש. מאחר ש-ActionScript ו-JavaScript משתמשות באותו תחביר (syntax) של ECMAscript, קל מאוד לעבור מאחת לשנייה. למרות זאת, שתי השפות פונות לשני כיוונים שונים מבחינת משימות: JavaScript מתמודדת עם חלונות, מסמכים וטפסים, ואילו ActionScript עובדת עם אובייקטים, צלילים וטקסטים דינמיים.
אקשן סקריפט הפכה למקובלת ומוכרת עם יציאת הגרסה החמישית של פלאש (Flash 5). הגרסה המתקדמת ביותר כיום היא ActionScript 3.0. בדרך כלל, ActionScript נכתבת בתוך סביבת ההרשאה של Flash ומקבלת תוך כדי כך כלים טובים יותר לבדיקת שגיאות בקוד ואפשרות לכתוב את הקוד באופן בסיסי. הקוד נשמר יחד עם קובץ הפלאש (בפורמט fla או בפורמט. וכיום היא חלק מתוכנת הקוד וסביבת האנימציה של פלאש.
כיום ניתן להשתמש ב ActionScript בפיתוח אפליקציות למחשב ולטלפונים החכמים.
קישורים חיצוניים
ActionScript, מרכז מידע לנושא שפת התכנות באתר אדובי, החברה שמפתחת את תוכנת הפלאש.
אינטרנט ישראל, לימוד ActionScript 3
פלאשו, קהילה ומערכת פורומים הדנה בתכנות ActionScript
קטגוריה:שפות תכנות | 2022-02-11T15:45:09 |
ליזוזום | ליזוזום (באנגלית: Lysosome; מיוונית: ליזיס - פירוק, סומה - גופיף) הוא אחד האברונים בציטופלסמה של התאים האאוקריוטיים.
מבנה
צורתו העגולה מזכירה אגס שטוח, והוא מכיל בתוכו חומרים חומציים. אברון זה הוא אברון העיכול התאי, ותפקידו העיקרי הוא פירוק התרכובות הנכנסות לתא ועיכול של גופים זרים ואברונים ישנים. האנזימים שבו פועלים רק ב- pH חומצי (5).
הליזוזום מפרק בעזרת האנזימים חלבונים, מבנים תאיים עצמיים או זרים מזיקים, פגומים או לא-תקינים. ברוב המקרים, החומרים המיועדים לפירוק מובאים אל הליזוזום באמצעות וסיקולות.
הליזוזום מעכל לעיתים את התא בו הוא מצוי, כאשר אנזימים מפרקים על פי הוראה את ממברנת הליזוזומים וכך משחררים את האנזימים המעכלים שבו אל הציטופלזמה התאית. כך, לדוגמה, מושמד זנבו של הראשן בהפיכתו לצפרדע. תהליך ההשמדה העצמית יכול להיגרם גם על ידי מחלות שונות או כאשר מסיבה כלשהי נוצרת תקלה באנזימי הפירוק הנמצאים בליזוזום.
תקלה אחרת היא חסר או ירידה בפעילות אחד האנזימים המצויים בליזוזום. מצב זה יגרום להצטברות הסובסטרט אותו היה אמור לפרק האנזים החסר. הצטברות הסובסטרט בליזוזום תגרור פגיעה בתא שתוביל לפגיעה ברקמה ובאיבר כולו. מצב זה מכונה מחלת אגירה ליזוזומלית.
הליזוזום גם מסייע לפגוציטים בבליעה וחיסול של גופים זרים (חיידקים וכו') לאחר שאלו מועברים אליו בידי האנדוזום.
ראו גם
יושינורי אוסומי
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אברוני התא | 2024-09-12T09:26:51 |
ארצות-הברית | REDIRECTארצות הברית | 2004-09-24T22:32:28 |
שלד התא | שמאל|ממוזער|250px|השלד התאי בתאים איקריוטיים: בירוק צבועים המיקרוטובולים, באדום מיקרופילמנטים ובכחול גרעיני התאים.
בביולוגיה של התא, שלד התא (בלועזית: ציטוסקלטון, Cytoskeleton) הוא מערכת של סיבים מאוגדים, חוטים דקים ושריגים חלבוניים החוצים את הציטופלזמה, בין גרעין התא לקרום התא. שלד התא מעניק לתא את צורתו ומשמש במספר תפקידים נוספים כמו תנועה, מעבר תוך-תאי וחלוקת התא. המבנה קיים בכל התאים האיקריוטיים, ומחקרים מצביעים על קיומו גם בפרוקריוטים מסוימים.
השלד כולל שלושה מרכיבים מרכזיים: מיקרוטובולים, קורי ביניים (intermediate filament) ומיקרופילמנטים (אקטין). בנוסף, קיימים חלבוני עזר המסייעים למרכיבים אלה בתפקודם. כל אחד משלושת המרכיבים המרכזיים בשלד התא בנוי מתת-יחידות, פרוטופילמנטים, שכל אחת מהן מורכבת מאבני בניין חלבוניות.
לשלד התא מספר תפקידים: הוא מסייע בהענקת צורה לתא ושמירה עליה, הוא יוצר ארגון פנימי בין אברוני התא השונים והוא מעניק יכולת תנועה לתא כולו ולאברונים בודדים.
מיקרוטובולים
ממוזער|שמאל|250px|מיקרוטובולים
המיקרוטובול (Microtubule), או צינורון, הוא המרכיב המבני העיקרי של שלד התא. זהו גליל חלבוני חלול וקוטבי, שקוטרו החיצוני 25 ננומטר והפנימי 15 ננומטר, אשר מורכב מתת-יחידות רבות של החלבון טובולין. המיקרוטובולים משמשים את התא לקביעת צורתו ואחראים לחלק מתנועות התא. בנוסף המיקרוטובולים יוצרים את כישור החלוקה בחלוקת התא, אשר אחראי לסידור הכרומוזומים משני עברי התא טרם חלוקתו, ונשיאת הכרומוזומים אל תאי-הבת.
אבן הבניין של המיקרוטובול היא דימר המורכב משתי יחידות של החלבון טובולין. כל אחת מהיחידות משתייכת לסוג שונה של טובולין, האחת אלפא-טובולין והשנייה בטא-טובולין. בעת בניית הפרוטופילמנט כל אלפא טובולין מתקשר עם בטא טובולין של דימר אחר ליצירת שרשרת. יחידת הבטא-טובולין מכילה GTP או GDP, ובהתאם לתכולתה הסיב נבנה או מתפרק. כאשר הפרוטופילמנטים מגיעים לאורך מסוים, הם מתחילים ליצור גליל חלול המורכב מ-13 פרוטופילמנטים.
תהליך היצירה של המיקרוטובולים מתחיל במרכז הארגון המיקרוטובולי (צנטרוזום) על גבי קומפלקס טבעתי הבנוי משלוש עשרה יחידות של גמא-טובולין (γ-TuRC). זה מוגדר כקצה המינוס של המיקרוטובול, הנקרא גם הצד הבזלי, וממנו מתחילה היצירה של המיקרוטובולים לכיוון הקצה הנגדי, המוגדר כקצה הפלוס ונקרא גם הצד האפיקלי. כשהתא אינו מתחלק מסתיימים המיקרוטובולים בקרום התא, אך בעת החלוקה מתחברים המיקרוטובולים אל הכרומוזומים ומושכים אותם לשני תאי הבת.
יחידות הטובולין המרכיבות את המיקרוטובולים מכילות GTP, מולקולה עתירת אנרגיה שבמצב לא מזורחן נקראת GDP. על מנת שהדימרים יתקשרו ויבנו את הסיב השלם, צריכים הבטא-טובולינים להכיל GTP (במצב מזורחן). לאחר פרק זמן מסוים על גבי הסיב, עוברת מולקולת ה-GTP שבבטא-טובולין הידרוליזה למולקולת GDP באופן ספונטני, כלומר נושרת ממנה זרחה, דבר שגורם להתרופפות הקשר בין הדימרים ובסופו של דבר להינתקות הדימר מהסיב. בציטופלזמה מזורחן ה-GDP שוב ל-GTP והדימר יכול להיקשר בשנית לסיב ולבנותו. מה שבכל זאת מחזיק את הסיב יציב הוא הדימרים החדשים שמצטרפים, המכילים GTP כאמור, ויוצרים כיפוי (capping), מעין מכסה מקבע ששומר על יציבות המולקולה.
קצב בניית המיקרוטובולים תלוי בריכוז אבני הבניין החופשיות בסביבתו. ככל שהריכוז גבוה יותר, כך קצב הבנייה מהיר יותר והסיב מתארך, וככל שהוא נמוך יותר, כך קצב הפירוק גובר על קצב הבנייה והסיב מתקצר. בטווח מסוים של ריכוזים קצב הבנייה שווה לקצב הפירוק ונוצר שיווי משקל דינמי, כך שאורך הסיב לא משתנה באופן כללי.
המיקרוטובולים משמשים גם לתנועת ריסונים ושוטונים וכן לשינוע של אברונים וגופיפים בתא. פעולות אלה מתבצעות באמצעות חלבוני עזר ודורשות אנרגיה.
חלבוני עזר
לצורך בניית המיקרוטובולים ופירוקם קיימים בתא חלבוני עזר מבניים, לדוגמה, חלבון טאו, שמטרתו לייצב את המיקרוטובולים וחלבון MAP2 שקושר את המיקרוטובולים אחד לשני. בנוסף, ישנם חלבוני עזר מבניים המווסתים את קצב הבנייה והפירוק של המיקרוטובולים. החלבון סטתמין מוריד את ריכוז הדימרים החופשיים באמצעות קשירתם, ובכך מאיץ את תהליך הפירוק. חלבון נוסף שמאיץ את תהליך הפירוק הוא קטסטרופין שמפרק את הכיפוי. מנגד קיימת משפחה של חלבונים, MAP, המייצבת סיבים המכילים GDP, גם כשהכיפוי נעלם.
ישנם גם חלבוני עזר מוטוריים, בעלי יכולת תנועה על גבי המיקרוטובולים, המביאים לידי ביטוי את תכונותיהם כמסילות שעל גביהן ניתן לשנע אברונים וגופיפים בתא. משפחה אחת של חלבונים מוטוריים נקראת קינזינים, והיא מסיעה גופיפים מקצה המינוס לקצה הפלוס, ואילו האחרת נקראת דינאינים, והיא מסיעה גופיפים בכיוון ההפוך. שינוע זה דורש אנרגיה המתקבלת מפירוק מולקולת ATP המתבצע אף הוא על ידי חלבונים אלה.
קורי ביניים
שמאל|ממוזער|250px|איור של אבני הבניין של קורי הביניים
שמאל|ממוזער|250px|קורי וימנטין בתאים
ממוזער|שמאל|250px|סיבי קרטין בתוך תאים.
קורי הביניים (Intermediate filaments) הם המרכיבים היציבים ביותר של השלד תאי. מערכת זו מצויה בציטופלזמה או בגרעין ובשל יציבותה משמשת לשמירת החוזק המכני של התא.
אבן הבניין של קורים אלה היא חלבון מונומרי בעל מבנה סליל אלפא, כאשר זהות החלבון משתנה בין סוגי הקורים השונים. בעת יצירת הפרוטופילמנט של הקורים, שני מונומרים מתחברים זה לזה בצורה מקבילה, כאשר הקצה האמיני של המונומר האחד מתחבר לקצה האמיני של המונומר האחר, וכך גם בקצוות הקרבוקסיליים. השניים מתפתלים אחד סביב השני ויוצרים דימר, אך בשל קוטביותו, הדימר אינו יציב כימית. כתוצאה מכך, כל דימר מתחבר לדימר נוסף בצורה לא מקבילה, כלומר קצה אמיני לקצה קרבוקסילי, והשניים מתפתלים ליצירת טטרמר. הטטרמרים מתארגנים בשרשרת ונקשרים אחד לשני, קצה אמיני עם קצה קרבוקסילי, ויוצרים את הפרוטופילמנט. בקור השלם ישנן שמונה שרשראות של פרוטופילמנטים אשר יוצרות צורה גלילית אטומה.
משפחת קורי הביניים היא המשפחה ההטרוגנית ביותר מבין קורי השלד התאי, ופיזורם תלוי ברקמה שבה הם נמצאים. עם ארבעת הסוגים העיקריים של קורי השלד נמנים:
קורים גרעיניים – קורים המרפדים את הדופן הפנימית של קרום הגרעין ומעניקים לו יציבות. הם בנויים מלמינים. בעת חלוקת התא מתפרקים קורים אלה כחלק מפירוקו של קרום הגרעין, והם נבנים מחדש לאחר קבלת שני תאי בת.
קורים דמויי וימנטין – קורים הנמצאים בתאים שמוצאם האמבריולוגי הוא מזנכימלי. קורים אלה בנויים מווימנטין והם פחות גמישים.
קורים אפיתליאליים – קורים הבנויים מקרטין ומצויים בתאי אפיתל, וכן בציפורניים ובשיער. הקרטינים יכולים להיות חומציים או בסיסיים, דבר המגדיל את מגוון הקורים בסוג זה. בתמס בועתי של העור ישנה מוטציה בגנים המקודדים לקרטינים מסוימים, וכתוצאה מכך נשברים חלבוני הקרטין בחלל בין האפידרמיס לדרמיס, דבר המוביל לכניסת מים לחלל זה וליצירת שלפוחיות בתגובה ללחץ יחסית מתון.
קורים אקסונליים – קורים הנמצאים בתאי עצב ומהווים מעין פיגום התומך באקסונים, שאורכם יכול להגיע למטרים בודדים. קורים אלה בנויים מנוירופילמנטים.
מיקרופילמנטים
שמאל|ממוזער|250px|מיקרופילמנטים צבועים בירוק בפיברובלסט של עובר עכבר
המיקרופילמנטים (Microfilament – קורים זעירים), או קורי האקטין, הם המרכיבים הדקים ביותר של שלד התא. אלה קורים חלבוניים המורכבים מתת יחידות של החלבון אקטין. קוטרם נע בין 5 ל-7 ננומטר בלבד והם מתרכזים בעיקר בצדו הפנימי של קרום התא. בנייתם דומה לבנייתו של המיקרוטובול. הם מתמחים בעיקר בתנועה התאית אך גם מסייעים בשמירת צורתו של התא.
אבן הבניין של המיקרופילמנטים היא האקטין. בדומה למיקרוטובולים, אבני הבניין יכולות להתקשר אחת לשנייה אך ורק אם קשורה אליהן מולקולת ATP. על גבי הקור מולקולה זו עוברת הידרוליזה, אשר גורמת להתרופפות הקשר בין אבני הבניין ולפרימת הקור. גם כאן מוגדר קצה פלוס וקצה מינוס. הזיקה בקצה הפלוס להיקשרות של מולקולות אקטין נוספות היא יותר גבוהה, ולכן באזור זה תתרחש יותר בנייה מאשר פירוק בהשוואה לקצה המינוס.
יכולת התנועה של תאים, למשל תאי דם לבנים, באה לידי ביטוי בפירוק מיקרופילמנטים באזור אחד בתא ובנייתם מחדש באזור אחר תוך יצירת שלוחה ציטופלזמתית כעין רגל לכיוון התקדמותו. תנועה כזו נגרמת בעקבות מולקולות כמוטקטיות. הפירוק של המיקרופילמנטים נועד הן לספק אבני בניין למיקרופילמנטים חדשים בשלוחה הציטופלזמטית והן להקל את התנועה באזור שבו פורקו המיקרופילמנטים, שכן אזור זה הופך לנוזלי עם התפרקותם של המיקרופילמנטים הקשיחים.
חלבוני עזר
חלבון ה-ARP הוא חלבון אשר משמש תבנית ותשתית לבניית ענפי מיקרופילמנט חדשים. החלבון מזרז את היצירה של המיקרופילמנטים, לעיתים בניגוד לריכוז נמוך של מולקולות האקטין בסביבה. חלבון אחר, המזרז את קצב הפירוק של האקטין, הוא קופילין. הקופילין גורם להקטנת המרחק בין נקודות הסיבוב של סליל האקטין, ומכיוון שקורי האקטין שבירים בקלות, הוא בכך שובר אותם. תימוזין הוא חלבון נוסף המונע יצירה של אקטין בכך שהוא מעכב את שחלוף מולקולות ה-ADP במולקולות ATP ומפחית את כמות חלבוני האקטין הזמינים לבניית הקור. הדבר מאפשר בשלב מאוחר יותר ליצור בנייה מידית ומואצת של חלבוני אקטין באמצעות החלבון פרופילין, שנקשר לאקטין במקום התימוזין ומסייע בקשירתו לקור.
פילמין הוא חלבון עזר דימרי שיוצר זווית בין קורי האקטין ומביא לבניית רשת תלת-ממדית של מיקרופילמנטים. הדבר מקנה לתא את המבנה הג'לטיני שלו. חלבוני עזר נוספים הם פימברין ואלפא-אקטינין שיוצרים מערכים מקבילים לאקטין. הפימברין יוצר מערך מאוד צפוף שנמצא בשלוחה הציטופלזמתית, והאלפא-אקטינין יוצר מבנה תחוח שמתכווץ, למשל בשריר חלק או אפיתל.
מיוזין הוא סוג חלבון עזר מוטורי הדומה לחלבוני העזר המוטוריים של המיקרוטובולים. הוא נע מקצה המינוס לקצה הפלוס ומסייע להתכווצות שרירים. המיוזין גם מסייע בתהליך הציטוקינזה שמתרחש לאחר שלב המיטוזה על ידי יצירת טבעת ההולכת ומתכווצת ככל שתהליך חלוקת התא מתקרב לסיומו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אנטומיה תאית | 2024-08-30T07:50:15 |
SAP (חברה) | SAP (ראשי תיבות בגרמנית של "Systeme, Anwendungen und Produkte in der Datenverarbeitung", בעברית: "מערכות, יישומים ומוצרים לעיבוד נתונים") היא חברה תוכנה אירופאית בין לאומית העוסקת בפיתוח תוכנות ארגוניות לניהול עסקים וקשרי לקוחות. מטה החברה ממוקם בוולדורף, באדן-וירטמברג, גרמניה, עם סניפים אזוריים ב-180 מדינות.
החברה
חברת SAP נוסדה ב-1972 בידי עובדי IBM לשעבר, קלאוס וולנראותר, הנס-ורנר הקטור, קלאוס צ'ירה, דייטמר הופ והאסו פלאטנר.
החברה מפעילה מרכזי פיתוח (SAP Labs) ב-17 מדינות: גרמניה (בה עובדים כמחצית מכלל עובדי החברה), ארצות הברית (בקליפורניה), יפן, ישראל ועוד 13 מדינות, ופעילה ב-180 מדינות. לחברה גם קרן השקעות בסטארטאפים בשם SAP.io.
בשנת 2008 רכשה SAP את חברת Business Objects שהייתה אחת החברות המובילות בעולם בתחום הבינה העסקית (Business Intelligence). במאי 2010 הודיעה החברה על רכישת חברת בסיסי הנתונים Sybase בתמורה ל-5.8 מיליארד דולר.
החברה פעילה רבות בתחום מחשוב הענן ורכשה מספר חברות בתחום מאז שנת 2012, על מנת להתמודד עם המתחרה העיקרית שלה, חברת אורקל. בין הרכישות, חברת Concur שנרכשה ב-8.3 מיליארד דולר ב-2014. פתרון הענן העיקרי של החברה נקרא HANA, והפך לאחד ממנועי ההכנסות העיקריים של החברה. זוהי פלטפורמת פיתוח, המספקת תשתית וכלים לבניית יישומי ביג דאטא הדורשים ביצועים גבוהים. החברה גם הגדילה מאז 2016 את פעילותה בתחום האינטרנט של הדברים (IoT).
בינואר 2019 הודיעה החברה על קיצוץ של ארבעת אלפים עובדים במסגרת תוכנית אסטרטגית למעבר לטכנולוגיות ענן מודרניות. באותה שנה היא רכשה חברת Qualtrics תמורת 8 מיליארד דולד.
באוקטובר 2019 הודיע מנכ"ל החברה ביל מקדרמוט שיפרוש מתפקידו, אחרי 9 שנים בתפקיד.
SAP.iO
SAP.iO היא קרן השקעות early stage של חברת SAP. הקרן ממוקדת בהשקעות בסטארטאפים בתחילת דרכם ונכון לשנת 2020 ביצעה הקרן מספר השקעות, ביניהן בחברת BigID.
פעילות החברה בישראל
מרכז הפיתוח של SAP ברעננה הוקם בשנת 1998 ומהווה חלק חשוב מרשת הפיתוח הגלובלית של SAP. קבוצת הפיתוח SAP-Gigya הוקמה בתל אביב בשנת 2019, עם רכישתה ומיזוגה לחברה של חברת גיגיה. בעבר היה לחברה גם מרכז בכרמיאל שנסגר ב-2014.
מוצרים
R/3
SAP מתמחה בחבילות תוכנה מסוג ERP ו-CRM. המוצר המרכזי של החברה נקרא בעבר SAP R/3, כאשר האות R מציינת עיבוד נתונים בזמן אמת ("Realtime"), והמספר 3 רומז על ארכיטקטורת המוצר, דהיינו, שלוש שכבות - מסד נתונים, שרת יישומים ותוכנת צד לקוח.
כיום המוצר נקרא mySAP ERP והוא חלק מחבילת SAP Netweaver.
מקובל להתייחס למוצר זה (mySAP ERP או SAP R/3) כ-"גרעין" של מערכות SAP. המוצר מורכב מהמודולים הבאים:
מודולים פיננסים
FI - חשבונאות פיננסית-ספר ראשי, זכאים וחייבים
CO - חשבונאות ניהולית-תקציב, בקרה ותמחיר
AA - רכוש קבוע
RE - נדל"ן
מודולים לוגיסטיים
MM - מלאי ורכש
SD - מכירות והפצה
PM - ניהול אחזקה
PS - ניהול פרויקטים
PP - ניהול יצור
PM/CS - תחזוקת אתר ושירות לקוח
QM - ניהול האיכות
מודולים משותפים
DMS - ניהול מסמכים
Classification - סיווג אובייקטים
Variant Configurator - ניהול תצורה
ECM - ניהול שינויים הנדסיים
HR - משאבי אנוש - נקרא כיום HCM Human Capital Management
בתוך המערכת מופעלת שפת תכנות עילית ABAP.
מוצרים משלימים ל-R/3
APO - Advanced Planner and Optimizer
BW - Business Information Warehouse
CRM - Customer Relationship Management
HRMS - Human Resource Management Systems
KW - Knowledge Warehouse
MI - Mobile Infrastructure
פלטפורמה חדשה בשם SAP NetWeaver.
בדרך כלל משתמשים עסקים גדולים בתוכנות של SAP, אך כעת, החברה מציעה גם לעסקים קטנים גרסאות של התוכנות.
All in one ו-SAP Business One - פתרונות למגזר העסקים קטנים ובינוניים.
SAP Business One
מוצר שפותח במקור על ידי חברת מנהל הישראלית, ונרכש על ידי SAP.
מוצר זה מהווה פתרון ERP לעסקים קטנים ובינוניים
SAP Business ByDesign
מוצר זה מהווה פתרון ERP כולל בענן במודל תוכנה כשירות (SAAS), מיועד לעסקים בינוניים ובעיקר לחברות צומחות
XI
ניהול אינטגרציה בין מערכות שונות בארגון.
בגרסאות החדשות נקרא PI - PROCESS INTEGRATION.
ל PI שני מרכיבים מרכזיים: מרכיב EAI ומרכיב BPM
מרכיב ה-BPM מתבסס על מנוע ה-Workflow של SAP.
בדומה למוצרי (EAI (Enterprise Application Integration שונים כגון Microsoft Biztalk Server ו-TIBCO, ה-XI עושה שימוש במתאמים (Adapters) כדי לאפשר תאימות לסטנדרטים שונים של תקשורת.
Duet
מוצר המקשר בין Microsoft Office למערכת ה-R/3 של SAP. המוצר מפותח במסגרת פרויקט משותף של חברת Microsoft וחברת SAP.
גרסה ראשונה של המוצר מקשרת בין Microsoft Outlook למערכת ה-ERP של SAP ואינה מאפשרת עריכת התאמה אישית למוצר (פברואר 2007).
SDN
קהילת המפתחים של SAP – מהווה ערוץ לשיתוף פעולה למפתחים, ארכיטקטים, יועצים ומיישמים של מוצרי SAP.
ב SDN ניתן למצוא פורומים, ספרייה טכנית, גלריית קודים, בלוגים ואמצעי לימוד אלקטרונים.
כל אלו תומכים בתקשורת פתוחה.
ב SDN ניתן למצוא מידע על מוצרי וטכנולוגית SAP, אך גם על שימושי מערכות מידע ותהליכים המשפיעים על המערכות בארגונים.
BPX
קהילת מומחי התהליכים העסקיים Business Process Expert. אלו הם אנשים בתוך (או מחוץ) הארגון – שתפקידם לגשר בין אנשי מערכות מידע לאנשים שאחראיים על התהליכים העסקיים בתוך הארגון.
מומחים אלו מבינים היטב את התהליכים העסקיים בארגון מחד, ומבינים את הטכנולוגיות ואת ההשפעה שלהן מאידך.
הקהילה מספקת למומחים אלו ערוץ תקשורת לדון בתהליכים עסקיים שקיימים בתעשיות השונות (best practices) – באמצעות פורומים, בלוגים, מאמרים ועוד.
קישורים חיצוניים
SAP Developers Networks - אתר המפתחים הרשמי
הערות שוליים
*
קטגוריה:חברות גרמניות
קטגוריה:חברות תוכנה
קטגוריה:חברות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בניו יורק
קטגוריה:חברות מתחום ניהול קשרי לקוחות
קטגוריה:חברות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בפרנקפורט
קטגוריה:חברות בשווי שוק מעל 100 מיליארד דולר
קטגוריה:חברות שהוקמו בשנות ה-1970 | 2024-07-31T23:21:41 |
כלורופלאסט | REDIRECT כלורופלסט | 2005-04-14T01:04:30 |
דופן התא | דופן התא היאמינה הדקדוקי של המילה 'דופן' הוא זכר ונקבה. לצורך האחידות נבחר נקבה. שכבה קשיחה המקיפה את התא וממוקמת מחוץ לקרום התא (הממברנה). היא מספקת לתא תמיכה מבנית והגנה. כמו כן, דופן התא מונעת התרחבות יתר כאשר מים חודרים לתא. את דופן התא ניתן למצוא בצמחים, בחיידקים, בחיידקים קדומים, בפטריות ובאצות. לבעלי חיים ולרוב הפרוטיסטים אין דופן תא.
דופן התא בנויה מחומרים שונים, שהרכבם משתנה בין מינים שונים. בצמחים, דופן התא בנויה בעיקר מתאית (צלולוז), פולימר פחמימני, התאית לא יכולה לשמש כמאגר פחמימות לתא מאחר שבתא הצמח וכך גם בתאי בע"ח אין אנזים שיודע לפרק את הפולימר הנ"ל (חיידקים מיוחדים שקרויים מתאנוגנים יכולים לפרק פולימר זה ,חיידקים אלה מאכלסים בין השאר את קיבת הפרה). בחיידקים אמיתיים דופן התא נוצרת מפפטידוגליקן. בחיידקים קדומים ניתן למצוא מגוון הרכבים כימיים, כולל משטח פנים העשוי מגליקופרוטאין, מפסאודופפטידוגליקן, או מרב-סוכרים. בפטריות דופן התא עשויה מכיטין, ובאצות יש בדרך כלל דופן תא שעשויה מגליקופרוטאינים ורב-סוכרים, על אף שבמספר מיני אצות נמצא שדופן התא בנויה מחומצה סליצילית. במקרים רבים נמצא כי על דופן התא קשורות מולקולות עזר אחרות.
דופן התא בחיידקים
שמאל|ממוזער|200px|שרטוט של חיידק גראם-שלילי טיפוסי, כאשר דופן התא הדקה (2) נמצאת בין הקרום החיצוני (בצהוב) לבין קרום התא (באדום)
דופן תא החיידק נמצאת מחוץ לקרום התא והיא עשויה מפפטידוגליקן (נקרא גם מוראין) הבנוי משרשראות רב-סוכריות חריגות המקושרות בהצלבה על ידי פפטידים חריגים (החריגות נובעת מכך שהם מכילים D-חומצות-אמיניות). דופן התא החיידקית שונה מזו של צמחים ושל פטריות, שעשויה מתאית ומכיטין, בהתאמה. היא שונה גם מזו של חיידק קדום, שלא מכילה פפטידוגליקן. דופן התא חיונית להישרדות החיידקים והאנטיביוטיקה פניצילין מסוגלת להרוג חיידק באמצעות עיכוב של אחד השלבים במהלך ייצור הפפטידוגליקן.
באופן כללי, יש שני סוגי דופן תא בחיידקים, הנקראים גראם-חיוביים וגראם-שליליים. מקור השם הוא מתגובת התאים לצביעת גראם, שהיא מבחן ותיק המשמש לסיווג חיידקים למינים שונים.
דופן התא בחיידקים גראם-חיוביים היא עבה ומכילה שכבות רבות של פפטידוגליקן ושל חומצות טיכואיות. מנגד, לחיידקים גראם-שליליים יש דופן תא צרה יחסית והיא מורכבת ממספר קטן יותר של שכבות פפטידוגליקן העטופות בקרום שומני נוסף המכיל ליפופוליסכרידים וליפופרוטאינים. לרוב החיידקים יש ארגון דופן גראם-שלילית ורק לחיידקים מהמערכה Firmicutes (מלבד חיידקי המיקופלזמה) והמערכה Actinobacteria יש ארגון דופן גראם-חיובי. הבדלים אלו במבנה יכולים להניב הבדלים ברגישות לאנטיביוטיקה. לדוגמה, האנטיביוטיקה ואנקומיצין יכולה להרוג רק חיידקים גראם-חיוביים ואין לה השפעה כלשהי על פתוגנים גראם-שליליים, כגון Haemophilus influenzae.
דופן התא בצמחים
שמאל|ממוזער|300px|מבנה תא הצמח. דופן התא צבועה בירוק
הרכב
הפחמימות העיקריות שמהן מורכבת דופן התא הראשונית בצמחים הן צלולוז, הֶמיצְלולוז ופקטין. סיבי המיקרו של הצלולוז נקשרים באמצעות רצועות המיצלולוז ויוצרים רשת צלולוז-המיצלולוז, שמקובעת במטריצה של הפקטין. ההמיצלולוז השכיח ביותר בדופן התא הראשונית הוא קסילוגלוקאן.
שלושת הפולימרים העיקריים שמהם בנויה דופן התא בצמח מורכבים מ-35% עד 50% בקירוב צלולוז, 20% עד 35% המיצלולוז ו-10% עד 25% ליגנין. הליגנין ממלא את החללים בדופן התא בין רכיבי הצלולוז, ההמיצלולוז והפקטין.
בנוסף, דופן התא בצמחים מכילה גם חלבונים; העשירים ביותר שבהם כוללים גליקופרוטאינים עשירי הידרוקסיפרולין (HRGP), חלבוני הארבינוגלקטן (APG), חלבונים עשירי גליצין (GRP), וחלבונים עשירי פרולין (PRP). למעט היוצא מן הכלל של חלבונים עשירי גליצין, כל החלבונים שהוזכרו לעיל מוגדרים על ידי רצף חלבוני שמופיע בתדירות גבוהה. חלבונים כימריים מכילים שני מתחמים או יותר, ובכל אחד מהמתחמים הללו יש רצף מסוג שונה של חומצות אמינו. רוב חלבוני דופן התא קשורים בהצלבה לדופן התא וייתכן שיש להם תפקיד מבני כלשהו.
דופן התא השניונית עשויה להכיל ליגנין וסוברין, דבר שיגרום להקשחתה. ייתכן והיא אף תכיל קוטין. ההרכב היחסי של הפחמימות, של הרכיבים השניוניים ושל החלבונים משתנה בין צמחים ובין סוגים וגילאים שונים של תאי הצמח.
יצירה
הלוחית האמצעית מונחת ראשונה, והיא נוצרת מקו המשווה של התא במהלך הציטוקינזה, ודופן התא העיקרית מתרחבת בתוך הלוחית האמצעית. המבנה האמיתי של דופן התא לא מוגדר היטב וקיימים מספר דגמים המתארים אותו – דגם הקישור הצולב הקוולנטי, דגם החבל, דגם שכבת הפעפוע ודגם השכבה המרובדת. אולם, דופן התא העיקרית ניתנת להגדרה כשכבה המורכבת ממיקרו-סיבי צלולוז המסודרים בכל הזוויות. המיקרו סיבים מוחזקים ביחד על ידי קשרי מימן המקנים עמידות גבוהה בפני מאמץ מתיחה. התאים מוחזקים ביחד וחולקים את הקרום הג'לטיני שנקרא גם "הלוחית האמצעית" (middle lamella), שמכילה פקטטים של מגנזיום וסידן (מלחים של חומצה פקטית). התאים מתקשרים זה עם זה באמצעות הפלזמודזמה, שהיא תעלה (או תעלות) של ציטופלזמה המחוברת לפרוטופלסטים של תאים סמוכים הנמצאים מעבר לדופן התא.
במספר סוגי תאים וצמחים, לאחר שהושגה דרגת התפתחות או גודל מרביים, נבנית דופן שניונית בין תא הצמח לבין הדופן הראשונית. בשונה מהדופן הראשונית, המיקרו סיבים מסודרים בדרך כלל באותו כיוון, ובכל שכבה נוספת הכיוון משתנה במקצת. תאים עם דופן תא שניונית הם תאים קשיחים. התקשורת הבין-תאית אפשרית דרך גומות בדופן התא השניונית שמאפשרות לפלזמודזמה לחבר תאים שכנים דרך הדופן.
דופן התא באצות
שמאל|ממוזער|250px|סריקת מיקרוסקופ אלקטרונים של אצות צורניות המראה כיצד נראית דופן התא
בדומה לצמחים, גם לאצות יש דופן תא. דופן התא באצות מכילה צלולוז ומגוון של גליקופרוטאינים. ההתכללות של רב-סוכרים נוספים בדופן התא משמשת כסימן בטקסונומיה של אצות.
מנוזיל יוצר מיקרו-סיבים בדופן התא של מספר אצות ירוקיות מהמינים Codium, Dasycladus, ו-Acetabularia כמו גם בדופנות התא של אצות אדומיות כגון Porphyra ו-Bangia.
קסילנים
חומצה אלגינית היא רב-סוכר נפוץ באצות חומיות.
רב-סוכרים גופריתיים נמצאים בדופן התא של רוב האצות; הרב-סוכרים שנמצאים באצות אדומיות כוללים אגרוז, קאראגינאן, פורפיראן, פורצלראן ופונוראן.
רכיבים אחרים העשויים להצטבר בדופן התא של אצות כוללים יוני ספורופולנין וסידן.
קבוצת האצות הצורניות מייצרת את דופן התא שלה (הידועה גם כמסתם או frustule) מחומצה סליצילית (וליתר דיוק, מחומצה אורתוסליצילית, H4SiO4). החומצה מתפלמרת בתוך התא, ואז הדופן משתחלת החוצה כדי להגן על התא.
יחסית לדופנות תא אורגניות המיוצרות על ידי קבוצות אחרות, הייצור של דופן התא מסיליקה צורך פחות אנרגיה (8% בקירוב), וככל הנראה מדובר בפעולה החוסכת אנרגיה רבה למשק האנרגיה התאי. ייתכן כי פעולה זאת היא הסיבה לקצב הגדילה הגבוה של האצות הצורניות.
דופן התא בפטריות
לא לכל מיני הפטריות יש דופן תא, אולם באלה שהיא קיימת בהם, דופן התא מורכבת מגלוקוזאמין ומכיטין, הפחמימן שנותן את החוזק לשלד החיצוני (אקסו-סקלטון) של חרקים. היא משרתת מטרה דומה לזאת של תאי הצמח, ונותנת לתאים הפטרייתיים קשיחות וחוזק המאפשרים לשמור על צורתם ולהימנע מהמסה אוסמוטית. כמו כן, היא מגבילה כניסה של מולקולות שעשויות להיות רעילות לפטרייה, כגון רעלים אנטי-פטרייתיים שמיוצרים על ידי צמחים. ההרכב, התכונות, והצורה של דופן התא בפטרייה עשויים להשתנות במהלך מחזור התא ותלויים בתנאי הגידול.
הקבוצה אואומיציטים (Oomycetes) (ידועה גם כעובשי מים) היא קבוצה של פתוגנים צמחיים מפרקים הדומים לפטרייה, אולם יש להם דופן תא העשויה מתאית. עד לאחרונה הם נחשבו כפטריות, אולם עדויות מבניות ומולקולריות הובילו לסיווג מחדש שלהם בתור הטרוקונטים, הקשורים לאצות חומיות וצורניות אוטוטרופיות.
ראו גם
אפופלסט
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אנטומיה תאית | 2024-08-01T04:11:43 |
חלולית | שמאל|ממוזער|250px|מבנה תא הצמח בו נראית החלולית צבועה בכחול
החלולית (גם: "חללית"; בלעז: Vacuole, וקואולה) היא אברון הנמצא בתאי צמחים, בתאים של כמה פטריות ושל כמה בעלי חיים. תפקיד האברון הוא ריכוז מים ומומסים בתא. החלוליות, כמו רוב האברונים, מקורן בגופיפי הגולג'י שהתאחו ליצירת אברון פעיל ועצמאי.
התפתחות החלולית
תוכן החלולית הוא למעשה תוכנם של גופיפי גולג'י שהתאחו ויצרו חלל אחד גדול, וממברנת החלולית היא ממברנות הגופיפים שהתאחו.
בבעלי חיים החלוליות קטנות יחסית ומצויות בכמות רבה (יש גם תאי בעלי חיים ללא חלוליות כלל), ואילו בצמחים החלוליות מתאחות לחלולית אחת גדולה. החלולית תופסת את עיקר נפחו של התא הצמחי הבוגר – עד 95% מנפח התא (גדילת נפח התא מתאפשרת בעיקר על ידי גדילת נפח החלולית). בתאים אלו ממברנת החלולית כמעט זהה בגודלה לממברנת התא, אך ממברנת החלולית אינה מתמזגת עם ממברנת התא הצמחי. גדילת הצמחים והתארכותם מתאפשרת בזכות יצירה מהירה של חלוליות.
מבנה
ממוזער|חלוקת התא בתא בעל חלולית גדולה
ממוזער|חלולית (צבועה בוורוד) המכילה אנתוציאנין, לאחר פלסמוליזה
סביב החלולית יש קרום בררני הדומה לקרום התא וצורתו בדרך כלל אליפסואידית; קרום זה מכונה טונופלסט. תפקידה המרכזי של החלולית הוא המסת חומרים שונים במים שהיא אוגרת בתוכה וניפוק מים ומומסים לחלקי התא השונים (לדוגמה, בין החומרים שמומסים בחלולית מומסים גם צבענים, המקנים לפרחים את צבעם). הקרום הבררני שסביב החלולית מכיל טרנספורטרים ייעודיים, לדוגמה: משאבת נתרן-אשלגן, טרנספורטרים של סוכר בגבעול קנה הסוכר או בתאי הפרנכימה של סלק סוכר שיוצרים ריכוז סוכר גבוה בתוך החלולית, ומשאבות פרוטונים שהופכות את תוכן החלולית לחומצי. למעשה ממברנת החלולית אינה שונה ממברנת התא מבחינת מבנה, וההבדל ביניהן הוא בתפקידן ובחלבונים המצויים בתוכן.
כשמה, החלולית היא חלל מלא מים בתוך התא. אך לעיתים היא מכילה גם חומרי תשמורת (במיוחד סוכרים ואף מלחים), גבישים וחומרי טעם וצבע. תוכן החלולית נקרא מוהל התא. לדוגמה, רבים מהטעמים והצבעים של פירות, ירקות, עלים ופרחים מקורם בחומרים המצויים בחלולית. דוגמה נוספת, על גבי העלים של חסת המים יש תאים ובתוכם חלוליות המכילות גבישים של חומר צורב (קלציום אוקסלט) – כאשר מופעל לחץ מכני על העלה התא נשבר וכמו כן גם הגביש מתפרק לסיבים דקים וצורבים, המשמשים בעיקר להגנה. לעיתים הצמח מסלק מולקולות רעילות אל החלולית.
לחלולית תפקידים נוספים. היא צוברת מומסים שונים ובכך מעלה את הפוטנציאל האוסמוטי שמביא לקליטת מים מהציטופלזמה. וכך, היא משמשת כ"מאגר המים" של התא לזמנים של מחסור במים, וצורתה עוזרת בייצוב מבנה התא ושמירה על לחץ טורגור שלו. כאשר ישנו מחסור במים, החלולית מתכווצת ובכך גורמת להתכווצות הציטופלזמה. בכך נחסכים לצמח מים נוספים, מכיוון שבציטופלזמה נוזלים רבים. עם זאת, כאשר מחסור המים גדול מדי, החלולית מתכווצת יותר מדי, וקרום התא מתנתק מדופנו בתהליך שנקרא פלסמוליזה. למעשה, כאשר החלולית מלאה בנוזל היא מעלה את הלחץ ההידראולי בתא, ובכך העלים של הצמח נשארים זקופים.
החלולית יכולה לפעול בדומה לליזוזומים שבתאי בעלי חיים, שהם בעלי PH חומצי ומכילים אנזימים רבים, כגון פוספוליפאזות (מפרקות קרומי תאים), נוקלאזות (מפרקות חומצות גרעין), ופרוטאזות (מפרקות חלבונים).
חלוליות אגירה
סוג נוסף של חלוליות הן חלוליות אגירה. חלוליות אלה חשובות לבקרה על כניסת המים ותפקוד הצמח. ברקמת אגירה של צמחים, בעיקר בצמחים ובפירות, ישנן חלוליות קטנות שמכילות שמן (למשל שמן הזיתים) – חלוליות אלו נקראות ספרוסומים. בזרעים יש חלוליות שמכילות חלבון תשמורת ומכונות גרגירי אלאורון; החלבונים האגורים בהן משמשים לצמיחה מהירה של הנבט. חלוליות המכילות חלבון תשמורת בכלורופלסטים של האצות מכונות פירנואידים, והן עטופות בדרך כלל בגרגירי עמילן.
ראו גם
בועית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אברוני התא | 2023-12-12T11:07:22 |
שלט רחוק | שמאל|ממוזער|250px|שלט רחוק תת-אדום של מקלט טלוויזיה
שמאל|ממוזער|250px|שלט רחוק בגלי רדיו של דגם כלי רכב
ממוזער|250px|שימוש בשלט רחוק
250px|ממוזער|שמאל|שלט רחוק לממיר של פרטנר TV ושלט רחוק לטלוויזיה חכמה סמסונג. למרות ההבדל בעיצוב, הם מספקים פונקציונליות דומה
שלט רחוק (תקנית: שלט רַחַק) הוא מכשיר המשמש לשליטה מרחוק על מכשירים אחרים.
שלט רחוק חוסך מהמשתמש במכשירים שונים את הצורך לגשת אל אותם מכשירים שוב ושוב ואת הצורך להתמתח או להתכופף כדי לתפעל מכשירים המצויים במקומות קשים לגישה. הוא חוסך גם סיכון בגישה למכשור המצוי בסביבה מסוכנת. אנשים עם לקות עשויים להשתמש בשלט רחוק גם כדי לתפעל מכשירים המוצבים במקום שאינו נגיש להם או מכשירים בעלי ממשק משתמש לא נגיש.
היסטוריה
המצאת השלט הרחוק מיוחסת לניקולה טסלה שבשנת 1897 השתמש בשלט רחוק מבוסס גלי רדיו כדי לשלוט בסירת צעצוע חשמלית ממונעת. טסלה קרא להמצאתו טלאוטומטון, אך השם לא נקלט. בתקופת מלחמת העולם השנייה השתמשו בטכנולוגיה כדי לשלוט על מעופן של פצצות וטילים. כך קודמה ההמצאה לשליטה על מכשירי רדיו ביתי, אך את עיקר ההצלחה קצר השלט בשליטתו על מכשירי טלוויזיה.
השלט הרחוק הראשון בעולם, המיועד לטלוויזיה, הוצג על ידי חברת זנית ב-1950. המכשיר שנקרא "Lazy Bones" ("עצמות עצלות") העביר פקודות באמצעות כבל. בשנת 1955 הציגה זנית את השלט האלחוטי הראשון שפעל באמצעות אור נראה. השימוש באור נראה גרם לבעיות רבות משום שכל חשיפה למקור אור או לשמש הייתה מפעילה את הטלוויזיה. כדי להתגבר על הבעיה פיתחה החברה שלט רחוק אקוסטי שפעל בתחום האולטרה סאונד ונקרא "Zenith Space Commander 400". מאוחר יותר החלו לפתח שלטים הפועלים בתדרי תת-אדום, קרינה אלקטרומגנטית שאורך הגל שלה ארוך יותר משל האור הנראה, ולכן השלט אינו מושפע מחשיפה לאור נראה.
אופן השידור
קיימות מספר שיטות לשידור:
שלט רחוק המשדר באולטרה סאונד (היה נפוץ בעבר).
שלט רחוק המשדר בתחום גלי הרדיו (לדוגמה שלט של מכונית המופעלת ממרחק וטיסנים).
שלט רחוק הפועל בתחום התת-אדום, שהוא הנפוץ ביותר כיום (לדוגמה, כמעט כל שלטי הטלוויזיה פועלים בתדרים אלו).
שלט רחוק המחובר למכשיר באמצעות כבל.
שליחת אותות כיבוי והדלקה לשקעים חשמליים מיוחדים המחוברים למכשירים חשמליים פשוטים דרך רשת החשמל הביתית (נפוץ בעיקר בין אנשים עם לקות תנועה קשה שמפעילים מכשירים חשמליים פשוטים בעזרת שלט רחוק).
שלט רחוק הפועל באמצעות בלוטות'.
אופן פעולה של שלט תת-אדום
לחיצה על כפתור בשלט גורמת לסגירת מעגל חשמלי שמורכב מלוח פיברגלס כאשר אותו מעגל שונה מכפתור לכפתור. בעזרת סגירת המעגל השלט מזהה את בקשת המשתמש ומתרגם אותה לסדרה של הבהובים בתת-אדום (עין אנושית אינה רואה תת-אדום) שאותם שולחת דיודה פולטת אור. האותות הנשלחים הם בעצם אותות בינאריים שמקודדים על ידי הבדלים באורך האותות או הבדלים באורך הרווחים בין האותות או החלפת הסדר בין האותות לבין הרווחים. אורך המרווחים כ-550 מילישניות או 1,100 מילישניות כך שההליך של הקידוד על ידי השלט והפענוח על ידי המכשיר המיועד נמשך כמובן שברירי שנייה.
השלט פועל לרוב על ידי סוללות בגודל קטן (גודל של AAA או AA).
קישורים חיצוניים
1956 - 2006 חמישים שנה לשלט רחוק ראשון לטלוויזיה
אבחון ומימוש סוגי שלט רחוק
הערות שוליים
קטגוריה:מכשירי חשמל ביתיים
קטגוריה:פריטי טכנולוגיה מסייעת
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות | 2023-03-28T20:21:58 |
בניאס | הערות שוליים | 2024-09-14T09:43:32 |
העפת עפיפונים | redirect עפיפון | 2004-09-26T19:31:11 |
קרב זמה | REDIRECT קרב זאמה | 2004-09-25T07:34:09 |
ין יפני | ין יפני (סמל: ¥; ביפנית: 円, נהגה "אֶן") הוא המטבע הרשמי של יפן. זהו המטבע השלישי הנסחר ביותר בשוק מטבע החוץ אחרי דולר אמריקני והאירו. הקיצור הבנקאי לשם המטבע לפי תקן ISO 4217 הוא JPY.
מקור השם
משמעותה המילולית של המילה היפנית 円, אשר בעבר נכתבה בצורה 圓, היא חפץ עגול, בדומה למקבילותיה הסינית "יואן" והקוריאנית "וון". בתחילה סחרו הסינים בכסף לפי משקל, וכאשר הגיעו מטבעות הכסף הספרדיים והמקסיקניים הם כונו בשם "עיגולי כסף" – 銀圓. בשלב מאוחר יותר החליפו הסינים את הסימנית 圓 ב-元, שלה הגייה דומה בסינית אך לא ביפנית, ואילו היפנים נשארו עם הסימנית עד לפישוטה לאחר מלחמת העולם השנייה לצורה 円.
מקור ההגייה "ין", להבדיל מהגייה היפנית "אן", הוא בשיבוש של דוברי האנגלית שביקרו ביפן בתקופת אדו ובתקופת מייג'י ושל מיסיונרים פורטוגזים מן המאה ה-16, אשר הגו את הפונמות え (אֶ) ו-ゑ (וֶ) בתור יֶ.
היסטוריה
במאה ה-19 נפוץ הדולר הספרדי בכל דרום-מזרח אסיה, חופיה של סין ויפן. מטבעות אלה הגיעו אל האזור דרך העיר מנילה במשך תקופה של למעלה מ-250 שנה על אוניות מאקפולקו שבמקסיקו. אוניות אלה נודעו בשם גליאוני מנילה. במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו להופיע באזור מזרח אסיה מטבעות מקומיים בדמות הפזו המקסיקני. ציוד ההטבעה לא היה מאוד פופולרי בסין, ולכן נמכר בשלב מסוים ליפן.
היפנים, אפוא, החליטו לאמץ את תחום ההטבעה של מטבעות כסף, אשר הם כינו בשם ין – חפץ עגול. הין אומץ רשמית בתקופת מייג'י בחוק שנחקק ב-10 במאי 1871. למעשה, הין היה יחידה של דולר, אשר כולם נגזרו ממטבעות השמונה הספרדיים ועד לשנת 1873 אף היו שווים, במידה מסוימת, בערכם. הין החליף שיטת המטבע של טוקוגאווה, מערכת מטבע מורכבת בתקופת אדו שהתבססה על המטבע מון. שיטת המטבע שאומצה ב-1871 התבססה על השיטה העשרונית, אשר חילקה את הין ל-100 סן (銭) ול-1,000 רין (厘). הגדרתו המקורית של הין הייתה 24.26 גרם כסף טהור או 1.5 גרם של זהב טהור. לאחר הפיחות בערך הכסף, פוחת הין אל מול הדולר האמריקני והקנדי, אשר הוצמדו לזהב, ובשנת 1897 היה שווי הין כבר רק חצי דולר אמריקני. באותה שנה אימצה יפן את תקן הזהב, כך שערכו של הין התקבע על חצי דולר. כך, הוצאו בסופו של דבר הסן והרין מן המחזור בסוף שנת 1953.
הין איבד מערכו במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר המלחמה נקבע שער החליפין של הין על 360 ין לדולר אמריקני, כחלק מתוכנית אמריקנית, אשר הייתה בעצמה חלק מהסכם ברטון-וודס, לייצב את המחירים בכלכלה היפנית. שער חליפין זה נשמר עד 1971, עת ארצות הברית נטשה את תקן הזהב, גורם מפתח במערכת ברטון-וודס, והטילה מכס על יבוא. בין הסיבות שהניעו את ארצות הברית לנקוט פעולות אלה הייתה העובדה שב-1971 הוערך ערכו של הין בחסר. שוויו של היצוא היפני היה מועט בשווקים הבינלאומיים, ואילו היבוא ליפן עלה ליפנים יותר מדי, דבר שהתבטא במאזן עובר ושב שעלה מגירעונות לעודף של 5.8 מיליארד דולר אמריקני.
בעקבות צעדים אלה של ארצות הברית לפיחות בדולר, הסכימה ממשלת יפן לשער חליפין קבוע חדש כחלק מההסכם הסמיתסוני. ההסכם קבע את השער על 308 ין יפני לדולר, אולם היה קושי לשמור על שער זה בשל כוחות שוק מטבע החוץ. בראשית שנת 1973 ננטשו שערי החליפין, והמדינות אפשרו תנודות בשער החליפין.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 נפוצה ביפן הדאגה שמא העלייה בערך הין תפגע בגידול הייצוא, שכן העלייה בערכו של המטבע מחלישה את המוצרים היפניים בתחרות בשוק העולמי. הדבר הוביל להתערבות עמוקה של הממשלה בשוק מטבע החוץ אשר התבטאה בקנייה ובמכירה של דולר אמריקני, גם לאחר ההחלטה לאפשר תנודות בשער הין. למרות ההתערבות, לחצי השוק הובילו להאמרת ערך הין עד לשיא של 271 ין לדולר בשנת 1973, טרם ניכרו השפעותיו של משבר האנרגיה העולמי. אולם, העלייה במחירי הנפט המיובא גרמה לפיחות בין עד לשער של 300 ין לדולר. ב-1978 החזירו עודפי המסחר חזרה למעלה כאשר הגיע לערך של 211 ין לדולר, אך מגמה זו התהפכה בשנית עם משבר האנרגיה השני ב-1979. במחצית הראשונה של שנות ה-80 לא הצליח הין לעלות בערכו למרות מאזן חיובי בחשבון העובר ושב היפני, בין היתר בשל שיעורי ריבית גבוהים יותר בארצות הברית לעומת יפן ומהלכים מתמשכים להסרת הבקרה על זרימת הון בשוק הבינלאומי, אשר הובילו לזרימה של הון החוצה מיפן.
בשנת 1985 חל מפנה חד, עת נחתם הסכם פלזה, אשר אישר שערכו של הדולר היה גבוה מערכו האמיתי. הסכם זה, יחד עם לחצי השוק, הוביל להכפלה כמעט בערך הין מממוצע של 239 ין לדולר ב-1985 לשיא של 128 ין לדולר בשנת 1988. לאחר ירידה קלה בשנים 1989–1990, הגיע הין לשיא חדש של 123 ין לדולר בדצמבר 1992. באפריל 1995 נשבר שיא נוסף כשהין ירד מתחת לסף ה-80 ין לדולר.
ערכו של הין פחת בעת התפוצצות בועת הנדל"ן ביפן ולאחריה במהלך תקופת העשור האבוד. מדיניות בנק יפן של מתן ריבית אפסית עודדה משקיעים שלא להשקיע בין, ומסחר הריביות הגיע להיקף של 1,000 מיליארד דולר. מגמה זו של פיחות התהפכה לאחר המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008.
במהלך העשור השני של המאה ה-21, ערכו של הין שב לפיחות מול הדולר.
מטבעות
מטבעות של הין היפני הופיעו לראשונה בשנת 1870. על המטבעות עשויי הכסף הוטבעו העריכים 5, 10, 20 ו-50 סן, וכן 1 ין, ועל מטבעות הזהב הוטבעו העריכים 2, 5, 10 ו-20 ין. מטבע זהב בן 1 ין הופיע שנה לאחר מכן, וב-1873 הוטבעו מנחושת מטבעות בערכים של 1 רין ושל חצי, 1 ו-2 סן. מטבע מסגסוגת של נחושת וניקל בן 5 סן הופיע לראשונה ב-1889. ב-1897 הוצא המטבע המוזהב של 1 ין מן המחזור, וגודלם של מטבעות הזהב הוקטן בחצי. בשנת 1920 הונפק מטבע של 10 סן מנחושת-ניקל.
הטבעתם של המטבעות עשויי כסף הופסקה ב-1938, כאשר לאחר מכן נעשה שימוש במגוון של מתכות פשוטות להנפקת מטבעות של 1, 5 ו-10 סן בתקופת מלחמת העולם השנייה. מטבעות חרס בני 5 ו-10 סן הוטבעו ב-1945, אך לא נעשה בהם שימוש במחזור. לאחר המלחמה, בין 1946 ל-1948, הונפקו מטבעות פליז של 50 סן ושל 1 ו-5 ין. ב-1949 הונפקה הצורה הנוכחית של מטבע 5 ין אשר במרכזה חור, ושנתיים לאחר מכן הונפק מטבע ארד של 10 ין.
מטבעות בעלי עריכים הנמוכים מ-1 ין חדלו להיות הילך חוקי ב-31 בדצמבר 1953, לאחר חקיקת החוק לסילוק מטבעות קטנים ולעיגול תשלומים. בשנת 1955 הונפק מטבע אלומיניום בן 1 ין, אשר משמש עד היום, יחד עם מטבע ניקל של 50 ין, ללא חור במרכזו. ב-1957 הונפקו מטבעות כסף בני 100 ין, אשר הוחלפו עשר שנים מאוחר יותר במטבעות נחושת-ניקל שמשמשים עד היום. לאלה הצטרף מטבע 50 ין עם חור במרכזו. ב-1982 הונפקו לראשונה מטבעות בני 500 ין.
השנה מוטבעת על צד הערך של מטבע יפני בצורה של מניין שנות השלטון של קיסר יפן הנוכחי. בצד הנושא של רוב המטבעות מופיע שם המדינה, אשר עד 1945 היה "יפן הגדולה" (大日本) והחל משנה זו היה "מדינת יפן" (日本国), לצד עריך המטבע בסימנית קאנג'י בצד הנושא, למעט במטבע הנוכחי של 5 ין, בו שם המדינה מופיע בצד הערך.
נכון לאפריל 2011, מטבע 500 הין הוא המטבע בעל הערך הגבוה ביותר בעולם, אם כי לעיתים, כתלות בשערי החליפין, המטבע של 5 פזו קובני הוא בעל הערך הגבוה ביותר. מסיבה זו המטבע הוא יעד נבחר לזיוף. המטבע היה יעד לזיוף עד כדי כך שבשנת 2000 נאלצה ממשלת יפן להנפיק סדרת מטבעות חדשה עם אמצעי ביטחון מגוונים, אולם גם המטבע מן הסדרה החדשה הוא יעד לזיופים.
בשל ההבדל הגדול בעיצוב המטבעות, לרבות הכנסת חור במרכז המטבע ושוליים מחורצים בחלק מן המטבעות, המטבעות נוחים יחסית ללקויי ראייה.
מטבעות במחזור תמונה עריך מאפיינים צורניים עיצוב שנת הנפקה ראשונה קוטר עובי מסה הרכב מתכות צד הנושא צד הערך שוליים 250px 1 ין 20 מ"מ 1.2 מ"מ 1 גרם 100% אלומיניום עץ צעיר עריך, שנת הנפקה חלקים 1955 250px 5 ין 22 מ"מ 1.5 מ"מ 3.75 גרם 60%–70% נחושת30%–40% אבץ גבעולי אורז שם המדינה, שנת הנפקה חלקים 1959 250px 10 ין 23.5 מ"מ 1.5 מ"מ 4.5 גרם 95% נחושת3%–4% אבץ1%–2% בדיל מקדש הואודו עץ ירוק עד, עריך, שנת הנפקה מחורצים, חלקים 1951, 1959 (בהתאמה) 250px 50 ין 21 מ"מ 1.7 מ"מ 4 גרם 75% נחושת25% ניקל חרצית עריך, שנת הנפקה מחורצים 1967 250px 100 ין 22.6 מ"מ 1.7 מ"מ 4.8 גרם 75% נחושת25% ניקל פריחת דובדבן עריך, שנת הנפקה מחורצים 1967 250px 500 ין 26.5 מ"מ 2 מ"מ 7.2 גרם 75% נחושת25% ניקל פאולוניה חזרן, מנדרינה, עריך, שנת הנפקה חלקים עם הכיתובNIPPON 500 1982 – אינו מונפק יותר 250px 7 גרם 72% נחושת20% אבץ8% ניקל חזרן, מנדרינה, עריך, שנת הנפקה, רקע מחורץ מחורצים בנטייה 2000
שטרות
הנפקת שטרות הין היפני החלה ב-1872. הנפקה בוצע על ידי בנקים פרטיים. בשנת 1885 בנק יפן החל להנפיק שטרות. השטר היה בערך של ין וצויר בו דאיקוקו. לאורך ההיסטוריה נעו עריכי השטרות בין 10 ין ל-10,000 ין. לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה הנפיקו מספר גופים שטרות של המטבע היפני, כגון משרד האוצר והבנק הלאומי הקיסרי היפני. לאחר המלחמה, אף בעלות הברית הנפיקו לתקופה מסוימת שטרות בעת הכיבוש האמריקאי. החל מסוף הכיבוש האמריקאי בנק יפן הוא הגוף היחיד המורשה להדפיס שטרות. בנק יפן הנפיק עד כה חמש סדרות של סדרות. האחרונה שבהן, E, כוללת עריכים בגובה 1,000, 2,000, 5,000 ו-10,000 ין, אם כי השטר של 2,000 ין הוא נדיר ולעיתים קרובות אינו מתקבל כאמצעי תשלום, אף לא בכספומטים.
סדרה D תמונה ערך מידות (מ"מ) צבע שליט תיאור מועד הפצת השטר צד הפנים צד הגב צד הפנים צד הגב 150px 150px ¥2000 154 × 76 מ"מ ירוק שורימון מעשה גנז'י ומורסקי שיקיבו 19 ביולי 2000
סדרה E תמונה ערך מידות (מ"מ) צבע שליט תיאור מועד הפצת השטר צד הפנים צד הגב צד הפנים צד הגב 145px 145px ¥1000 150 × 76 מ"מ כחול היידו נוגוצ'י הר פוג'י, ים המוטוסו ו-סאקורה 1 בנובמבר 2004 155px 155px ¥5000 156 × 76 מ"מ סגול איצ'יו היגוצ'י ציור של אוגטה קורין 160px 160px ¥10,000 160 × 76 מ"מ חום פוקוזאווה יוקיצ'י עוף החול יפני במקדש ביודו-אין, מחוז קיוטו
מסחר במטבע
הין היפני הוא המטבע השלישי הנסחר ביותר בעולם אחרי הדולר האמריקני והאירו. אחריו במסחר המטבע נמצאים הלירה שטרלינג, הדולר הקנדי והדולר האוסטרלי. הין היפני מהווה כ-20%-27% במסחר המטבע העולמי.
שערי חליפין
קישורים חיצוניים
שער הין - מידע נוסף וגרפים של הין היפני החל משנת 1970
הערות שוליים
קטגוריה:יפן: כלכלה
קטגוריה:מטבעות אסיה
קטגוריה:מטבעות
קטגוריה:מטבעות בני המרה | 2024-02-13T05:42:33 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.