title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
רמת הכובש | ממוזער|250px|אחד משמונת בתי הסוכנות שהוקמו בקיבוץ במתכונת של בית ביטחון
ממוזער|מטעי בננות ברמת הכובש, ינואר 1945
רָמַת הַכּוֹבֵשׁ הוא קיבוץ בתחום המועצה האזורית דרום השרון, 7 ק"מ צפונית-מזרחית לכפר סבא. אנשי הקיבוץ עלו על הקרקע באוגוסט 1932, לאחר שבע שנות הכשרה בפתח תקווה וכפר סבא. בשנת 2024 גרו בו כ-1140 נפשות. הקיבוץ מתפרנס ממפעל לייצור מוצרי גומי (״דורם״), גן אירועים (״גן הפקאן״), חקלאות, יזמות זעירה ועבודת חוץ של חלק נכבד מחברי המשק.
תולדות הקיבוץ
יסוד קבוצת ״הכובש״ והקמת הקיבוץ
רמת הכובש נוסד על ידי קבוצת "הכובש", שהוקמה בגרעין וילנה של תנועת "החלוץ" והייתה "קיבוץ העלייה" הראשון של התנועה. שם הקבוצה מבטא את רעיונות כיבוש העבודה העברית וכיבוש עצמי לעבודות כפיים. פלוגה ראשונה של כ-20 עולים מקבוצה זו עלתה ארצה באוגוסט 1925 והגיעה לפתח תקווה (עמק השבע). לאחר עלייה זו המשיכו לעלות פלוגות נוספות, וכעבוד חודשים אחדים מפאת מחסור במקומות עבודה נשלחו חלק מהחברים להקים פלוגה נוספת של הקיבוץ בכפר סבא. עד תום השנה הראשונה לקיומו גדל קיבוץ "הכובש" והגיע לכ-140 נפש. באוגוסט 1927 היה קיבוץ "הכובש" בין הקיבוצים שייסדו את תנועת הקיבוץ המאוחד, ובעקבות זאת אוחדו פלוגותיו לפלוגה אחת בכפר סבא. קשיי הסתגלות ומחיה גרמו לעזיבה רבה ולצמצום הפלוגה מחד, ומאידך כמעט ופסקה העלייה מגליל וילנה וסביבותיה, ובעקבות זאת הוחלט לצרף אליה את קיבוץ העלייה "שחריה" של "החלוץ".
רמת הכובש נוסד על ידי קבוצת "הכובש", שהוקמה בגרעין וילנה של תנועת "החלוץ" והייתה "קיבוץ העלייה" הראשון של התנועה. שם הקבוצה מבטא את רעיונות כיבוש העבודה העברית וכיבוש עצמי לעבודות כפיים. פלוגה ראשונה של כ-20 עולים מקבוצה זו עלתה ארצה באוגוסט 1925 והגיעה לפתח תקווה (עמק השבע). לאחר עלייה זו המשיכו לעלות פלוגות נוספות, וכעבוד חודשים אחדים מפאת מחסור במקומות עבודה נשלחו חלק מהחברים להקים פלוגה נוספת של הקיבוץ בכפר סבא. עד תום השנה הראשונה לקיומו גדל קיבוץ "הכובש" והגיע לכ-140 נפש. באוגוסט 1927 היה קיבוץ "הכובש" בין הקיבוצים שייסדו את תנועת הקיבוץ המאוחד, ובעקבות זאת אוחדו פלוגותיו לפלוגה אחת בכפר סבא. קשיי הסתגלות ומחיה גרמו לעזיבה רבה ולצמצום הפלוגה מחד, ומאידך כמעט ופסקה העלייה מגליל וילנה וסביבותיה, ובעקבות זאת הוחלט לצרף אליה את קיבוץ העלייה "שחריה" של "החלוץ".
בשנת 1932 כאשר הוברר סופית כי פלוגת קיבוץ "הכובש" בכפר סבא, לא תיכלל בתוכנית "התיישבות האלף" הוצע לחברי הפלוגה להתיישב על שטח של כ-500 דונם בסמוך לכפרים הערביים טירה ומיסכה והעיירה קלקיליה.
הקרקע נקנתה מערביי הסביבה על ידי המוסדות המיישבים, תוך השתתפות של חברי הפלוגה בכסף ובשמירה על השטח שנרכש - פעולה שבשפת הימים ההם נקראה "כיבוש".
אנשי הפלוגה נענו לאתגר מאחר שהובטח להם כי בהמשך יועמדו לרשותם שטחים נוספים שיאפשרו התבססות כלכלית במקום (הבטחה שקוימה במלואה רק בשנת 1948).
אחד המאבקים בשרון, בהם בלטו אז חברי פלוגת "הכובש" ובהמשך חברי רמת הכובש היה המאבק לכיבוש העבודה "עבודה עברית".
הקיבוץ המשיך לגדול ולהתפתח בזכות קבוצות עולים נוספות בעיקר מהכשרת "גרוכוב" בפולין, וקבוצת עולים גדולה מגרמניה (הייקים).
במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936- 1939) (המרד הערבי הגדול) סבלה רמת הכובש רבות מהתקפות ירי והתנכלויות מצד כנופיות לאומניות מבין תושבי הכפרים הערבים השכנים, קלקיליה, טירה ומיסכה (מיסקי), וספגה אבדות רבות ובסך הכל איבדה 16 חברים ומתנדבים וספגה נזקים כבדים ברכוש. בשלוש שנים אלו הותקפה רמת הכובש יותר מכל יישוב אחר בארץ, והייתה סמל לעמידה של ההתיישבות היהודית. אחד האסונות הקשים אירע ב-4 באוגוסט 1938, אז נהרגו שבעה מחברי המשק ואדם נוסף כאשר מכוניתם עלתה על מוקש בדרכם חזרה הביתה מפרדסי האזור בהם עבדו, בסיום יום העבודה.
חיפוש הנשק בקיבוץ
במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-16 בנובמבר 1943 - עת שרתו רבים מחברי וחברות הקיבוץ בהתנדבות בצבא הבריטי ובהמשך בבריגדה - ערכו שלטונות המנדט חיפוש נרחב בקיבוץ אחר נשק בלתי חוקי וחיילים יהודים שערקו מצבא אנדרס. בתגרה המונית שפרצה לקראת סוף החיפוש, בו לא נמצא דבר, עצרו הבריטים 35 איש, רובם ממחלקת פלמ"ח ששהתה בקיבוץ ופצעו 14 אנשים, שאחד מהם, חבר הקיבוץ, מת מאוחר יותר מפצעיו. מהלך החיפוש ותוצאותיו יצרו הד תקשורתי עצום והזדהות כללית של כל היישוב עם חברי רמת הכובש. הבריטים, בתגובה, השביתו את כל העיתונות היומית של היישוב למשך 11 ימים.
מלחמת העצמאות
במאי 1948 מנה הקיבוץ 675 איש, בתוכם 238 חברים, 239 ילדים ו-15 הורים לחברים. הגיל הממוצע היה 39. ענפיו המרכזיים של המשק היו גידולי שדה (בעל ושלחין) לול, רפת, מאפייה מסחרית ופרדסים. במהלך מלחמת העצמאות הותקפה רמת הכובש מאות פעמים - ירי והפגזות לסירוגין - על ידי ערביי הסביבה, כוחות "צבא ההצלה" והחל מה- 30 במאי, כוחות מחיל המשלוח של צבא עיראק. רבים משטחיה החקלאיים הוחזקו על ידי האויב. עשרות חיילי צה"ל, מתנדבים, ומגינים ביניהם 12 מחברי הקיבוץ נהרגו ורבים נפצעו. ילדי הקיבוץ שפונו ממנו ערב הכרזת העצמאות (14 במאי 1948) חזרו אליו רק לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק עם מדינות ערב. מבנים רבים ורוב ענפי החקלאות של הקיבוץ נפגעו וחלקם נהרסו בתקופה זאת.
מקום המדינה והלך
עם שוך קרבות מלחמת העצמאות נותר הקיבוץ ישוב ספר והמשיך לסבול משכניו הערבים, בתוך תחומי קווי שביתת הנשק ומחוץ להם. לרוב היו אלה גנבות וחבלות חקלאיות.
המצב השתנה עם הקמתם של שני הקיבוצים אייל וניר אליהו (ב-1949 וב-1950 בהתאמה) מציאות שיצרה רצף התיישבות יהודית והקשה מאוד על הסתננויות ערבים מצדו המזרחי של הקו הירוק.
בשנת 1952, במהלך הפילוג בתנועת הקיבוץ המאוחד, פרשו מהקיבוץ משפחות וחברים שתמכו פוליטית במפלגת מפא"י, סך הכל כ-100 איש אישה וילד, והקימו את קיבוץ עינת יחד עם פורשי קיבוץ גבעת השלושה.
בשנת 1968, הוקם בקיבוץ מפעל לייצור מוצרי גומי בשם ״דורם״. המפעל מוכר מוצרי גומי בארץ ובעולם.
בשנת 1990, נחנך בקיבוץ אולם האירועים ״גן הפקאן״.
רמת הכובש היה בין הקיבוצים הבודדים שלא הסתבך במשבר חובות הקיבוצים במהלך שנות השמונים. הקיבוץ נחשב מבוסס, החל בתהליכי הפרטה בשנות ה-90 של המאה העשרים ועבר תהליך התחדשות משמעותי יותר בשנת 2006, מה שגרם לרבים מבניו ומשפחותיהם לשוב לקיבוץ.
הקיבוץ מתפרנס מענפי חקלאות שונים, ממפעל תעשייתי לייצור מוצרי גומי (דורם) ומעבודת חוץ של חברי הקיבוץ.
בקיבוץ מבני ציבור בין השאר: בית הספר היסודי האזורי "יחדיו". יד-למגינים וחדרי הנצחה. אולם ספורט, ובית תרבות (מועדון לחבר).
גלריית תמונות
לקריאה נוספת
רמת הכובש, תעודות ורשימות, הוצאת הוועד הפועל של ההסתדרות, תל אביב, תרצ"ז
גרשון ריבלין, ימי רמה: פרקי רמת הכובש, מערכות, 1964
מיכאל יעקובסון: סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ רמת הכובש, באתר 'חלון אחורי', 29 בפברואר 2020
מיכאל יעקובסון: סיבוב באולם הספורט בקיבוץ רמת הכובש עם קיר האמנות של יחזקאל קמחי, באתר 'חלון אחורי', 11 בינואר 2020
מיכאל יעקובסון: סיבוב במקלט תת-קרקעי ממלחמת העצמאות בקיבוץ רמת הכובש, באתר 'חלון אחורי', 14 ביולי 2023
קישורים חיצוניים
קיבוץ רמת הכובש, באתר המועצה האזורית דרום השרון
סיפור מקומי רמת הכובש - ארכיון קהילתי מבוסס ציר זמן, תמונות, מסמכים וזכרונות
רמת הכובש, אתר גבעתי (על פי ספרו של אריה יצחקי בעקבות לוחמים, מודן, 1988)
אתר קיבוץ רמת הכובש
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1932
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:יישובי המועצה האזורית דרום השרון
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ המאוחד
קטגוריה:מקבלי נס הקוממיות | 2024-10-07T19:03:13 |
ריצ'רד ברטון | ריצ'רד ברטון (באנגלית: Richard Burton; 10 בנובמבר 1925 – 5 באוגוסט 1984) היה שחקן קולנוע ותיאטרון ולשי, שהיה מועמד שבע פעמים לפרס אוסקר, וזכה פעמיים בפרס גלובוס הזהב וכן זכה בפרס טוני.
קורות חייו
ריצ'רד ברטון נולד בוויילס בשם ריצ'רד וולטר ג'נקינס, למשפחה ענייה ומרובת ילדים. ריצ'רד הצטיין בבית הספר בעזרת מנהל בית-ספרו, פיליפ ה. ברטון. כבר אז בלט קולו המיוחד שהיה סימן ההיכר שלו, ופיליפ ברטון עודד אותו לשנות את המבטא הוולשי שלו. בגיל 16 נאלץ ריצ'רד ג'נקינס להפסיק את לימודיו ולצאת לעבוד, פיליפ ברטון, המורה שלו לשעבר שהכיר בכשרונותיו, אימץ אותו לבן ואיפשר לו לחזור ללימודים. ריצ'רד החליף את שם משפחתו לברטון, וב-1943 התקבל לאקסטר קולג' לתקופת לימודים של חצי שנה.
קריירה
הופעתו הראשונה בתיאטרון הייתה ב-1943, והופעת הבכורה שלו בקולנוע הייתה בשנת 1949 בסרט The Last Days of Dolwyn.
פריצת הדרך בקריירה הקולנועית שלו הייתה בשנת 1952 כששיחק בסרט ההוליוודי "דודנית רחל" לצידה של אוליביה דה הבילנד. על תפקידו בסרט זה זכה ברטון למועמדות הראשונה שלו לפרס האוסקר בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר וזכה בפרס גלובוס הזהב. בשנת 1953 שיחק בסרטו של הנרי קוסטר "הגלימה", ועל תפקידו קיבל מועמדות שנייה לפרס האוסקר. בהמשך השנה שיחק בסרט The Desert Rats, סרטיו הבאים לא נחלו הצלחה אך ברטון זכה להערכה רבה על תפקידו ב"הבט אחורה בזעם" משנת 1959, סרטו של הבמאי טוני ריצ'רדסון, על פי מחזהו של ג'ון אוסבורן, ועל סרט קיבל מועמדויות לפרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי ולפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט דרמה.
ב-1953 שיחק בתפקיד ראשי בסרט המלחמה "חולדות המדבר".
ב-1954 גילם את תפקיד הרדיו הידוע ביותר שלו, בתסכית הרדיו "תחת חורש חלב" שכתב דילן תומאס. כעשרים שנה אחר־כך גילם את התפקיד מחדש בהפקה הקולנועית של "תחת חורש חלב".
ב-1960 חזר ברטון לבמות ברודוויי בתפקיד המלך ארתור במחזמר המצליח "קמלוט" עליו זכה בפרס טוני לשחקן הטוב ביותר במחזמר, לצד כוכבת ברודוויי ג'ולי אנדרוז. במקביל להופעותיו בתיאטרון החליט להשתתף בסרט "קלאופטרה" מ-1963, סרט שהעלה אותו לדרגת כוכב קולנוע והתחיל את מערכת היחסים הסוערת שבינו לבין כוכבת הסרט אליזבת טיילור. ברטון שהיה נשוי לסיביל ויליאמס, התגרש ממנה ונשא לאישה את טיילור.
בשנת 1964 שיחק בדרמה ההיסטורית "בקט", אודות מערכת היחסים בין הנרי השני, מלך אנגליה לארכיבישוף מקנטרברי תומאס בקט. בסרט הוא מגלם את בקט בעוד השחקן האירי פיטר או'טול מגלם את הנרי השני, ועל תפקידו, ברטון זכה במועמדות השלישית שלו לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר. באותה שנה גילם את הדמות הראשית בהפקה מחודשת של ברודוויי למחזה של ויליאם שייקספיר "המלט" שרצה במשך 137 הופעות (שיא של מחזה בברודוויי לאותה תקופה), וברטון קיבל את המועמדות השלישית שלו לפרס טוני.
ב-1976 חזר לברודוויי לגלם את ד"ר דיסארט במחזה "אקווס", תפקידו בסרט שצולם ב-1977 זיכה אותו במועמדות נוספת (השביעית) לפרס האוסקר. בשנת 1978 השתתף ברטון בגרסה המוזיקלית של "מלחמת העולמות", האלבום של ג'ף ויין לפי הספר של ה. ג'. ולס, בו גילם את תפקיד העיתונאי המספר. תפקידו האחרון בקולנוע היה בסרט 1984 לפי ספרו של ג'ורג' אורוול.
ברטון עסק בקריינות של קטעי שירה קלאסית אנגלית, ובהם מיצירות שייקספיר.
חיים אישיים
ברטון היה נשוי חמש פעמים, מתוכן פעמיים לאליזבת טיילור. ברטון וטיילור כיכבו יחד בסרטים "קלאופטרה", "אילוף הסוררת" ובסרטו של מייק ניקולס "מי מפחד מווירג'יניה וולף?". בסרט זה מחליפים בעל ואישה מהלומות מילוליות מול פניהם המשתאות של זוג אורחיהם. נאמר שהיחסים בין בני הזוג בסרט דמו לחיי הנישואים של ברטון וטיילור במציאות.
מותו
ב-1984, מת ברטון באופן פתאומי מדימום תוך־גולגולתי בביתו בשווייץ בגיל 58. לאחר מותו פרסם הביוגרף שלו, מלווין בראג, את יומניו של ברטון, שחשפו כישרון ספרותי מעולה ואת לבטיו הקשים על עבודתו כשחקן, התמכרותו להצלחה ולאלכוהול, ונישואיו הרבים. בתו היא השחקנית קתרין ברטון (נולדה בז'נבה ב-10 בספטמבר 1957) מנישואיו לסיביל ויליאמס . בת נוספת, ג'סיקה, נולדה עם פיגור שכלי.
פילמוגרפיה
פרסים והוקרה
לקריאה נוספת
Melvyn Bragg: Richard Burton - a life WANER BOOKS EDITION 1988
קישורים חיצוניים
קטגוריה:שחקני תיאטרון ולשים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה ולשים
קטגוריה:קריינים
קטגוריה:זוכי פרס טוני: שחקנים
קטגוריה:זוכי פרס טוני לשם כבוד
קטגוריה:זוכי פרס גראמי
קטגוריה:מפקדים במסדר האימפריה הבריטית
קטגוריה:אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: קולנוע
קטגוריה:זוכי פרס גלובוס הזהב: קולנוע: שחקן ראשי בדרמה
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1925
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1984
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית
הערות שוליים | 2024-05-10T04:02:57 |
ריצ'ארד ברטון | REDIRECT ריצ'רד ברטון | 2004-11-11T07:39:09 |
כלכלת מונגוליה | הפעילות הכלכלית במונגוליה מבוססת באופן מסורתי על חקלאות ורעיית צאן. כמו כן, קיימים במדינה מחצבים רבים, כגון נחושת, פחם, מוליבדן, בדיל, טונגסטן וזהב.
סקירה היסטורית
הסיוע הסובייטי, שהיווה בעבר למעלה משליש מהתמ"ג, נעלם כמעט בן לילה ב-1990-91, בשעה שברית המועצות התמוטטה. מונגוליה שקעה למיתון עמוק, שנמשך זמן רב בעקבות סירובה של המפלגה המהפכנית העממית של מונגוליה (MPRP) לנקוט ברפורמה כלכלית. לאחר מכן, עם עלייתה של הקואליציה הדמוקרטית של מונגוליה לשלטון, אומצה כלכלת שוק חופשי, שתמכה בליברליזציה של מסחר פנימי ובינלאומי, ושיקמה את הבנקים. הממשלה המונגולית פתחה בתוכניות הפרטה, ואימצה משקיעים זרים.
הרפורמה עוכבה על ידי ה-MPRM באופוזיציה ובעקבות אי יציבות פוליטית שנעצרה אחרי ארבע ממשלות רצופות של האיחוד הדמוקרטי. ב-1997 החלה כלכלת המדינה לצבור תאוצה לאחר שקיעה ב-1996 בעקבות אסונות טבע שפקדו את מונגוליה, ובעקבות הירידה העולמית במחירי נחושת וקשמיר. הייצוא קרס ב-1998 בעקבות המשבר הכלכלי הכלל-אסייתי. באוגוסט וספטמבר 1999, סבלה מונגוליה מחרם רוסי על ייצוא נפט ומוצריו.
בשנות ה-80 החלו התעשיות המונגוליות לצבור תאוצה, וייצרו 34% מהמוצרים, בהשוואה ל-18% בחקלאות. עם זאת, מחצבים, בעלי חיים ומוצרים המבוססים על בעלי חיים עדיין מהווים את מרכז הכלכלה המונגולית.
בסוף שנות ה-80 החלה המדינה ליצור קשרים עם מדינות אסיה הלא קומוניסטיות ועם המערב. ב-1 בינואר 1991 חתמה מונגוליה על הסכם בילטרלי עם רוסיה.
בין 1990 לבין 1993 סבלה מונגוליה מאינפלציה תלת ספרתית ומאבטלה קשה. הייצור התדרדר ב-75%. הרפורמה שהתחילה ב-1994 שיפרה את מצב הכלכלה, אך גידול זה לווה בהיחלשות הבנקים.
מונגוליה הצטרפה לארגון הסחר העולמי (WTO) בשנת 1997. הקהילה העולמית התחייבה לתרום 300 מיליון דולר בשנה על מנת לסייע למונגוליה, בכנס שנערך באולן בטור ביוני 1999.
סביבה
כתוצאה מעיור מסיבי ומדיניות של תיעוש בעידן הקומוניסטי, הפכה סביבתה המידרדרת של מונגוליה למצוקתה העיקרית. שריפתו של פחם ופעילותם של מפעלים רבים באולן בטור גרמו לזיהום אוויר מסיבי באזור עיר הבירה.
כריתת יערות ועיבוד-יתר של המישורים הגביר את שחיקת האדמה כתוצאה מרוח ומגשם. בעקבות הגדילה בעדרים (כתוצאה מההפרטה), קיימת בעיה של חוסר במרעה.
נתונים מספריים
תמ"ג: 6.1 מיליארד$
גידול שנתי בתמ"ג: 3.5%
תמ"ג לנפש: 2320$
תמ"ג על פי סקטורים:
חקלאות: 33%
תעשייה: 24%
שירותים: 43%
אחוז אוכלוסייה מתחת לקו העוני: 40%
אינפלציה: 9.5%
כח העבודה: 1.256 מיליון
שיעור האבטלה:: 4.5%
מטבע: 1 טוגרוג = 100 מונגו
שער חליפין (2005): 1 טוגרוג = 0.0008$
שנה פיסקלית: הלוח הקלנדרי
קישורים חיצוניים
הבורסה המונגולית - האתר הרשמי
*
מונגוליה
קטגוריה:מונגוליה | 2024-05-02T05:59:54 |
יצחק שמעוני | יצחק (צחי) שמעוני (7 בנובמבר 1926 – 10 ביוני 2013) היה עורך, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי. מראשוני הטלוויזיה הישראלית ומנהלהּ.
ביוגרפיה
יצחק שמעוני נולד בירושלים בשכונת מוסררה, בן יחיד להורים שעלו לארץ ישראל מביאליסטוק שבפולין. המשפחה גרה בשכונת רחביה. ראשית דרכו של שמעוני ברדיו הייתה בשנת 1938, כאשר מנהל התוכניות בעברית של תחנת הרדיו המנדטורית "קול ירושלים", ד"ר אליעזר לובראני, קלט את שמעוני בן ה-12 כמשתתף בתוכניות הילדים של התחנה. שמעוני היה בוגר בית הספר "תחכמוני", "הגימנסיה העברית רחביה" והאוניברסיטה העברית בפיזיקה ובמתמטיקה.
שמעוני היה נשוי תחילה לטובה שמעוני (לבית שניידר), ממנה היה אב לשניים. לאחר מכן היה נשוי למרים אלון (עד למותה ב-2011), קריינית ועורכת תוכניות לשעבר בקול ישראל שעברה לתחום כתיבה לילדים, ולהם ארבעה ילדים.
הלך לעולמו ב-10 ביוני 2013 ונקבר בהר המנוחות לצד רעייתו, מרים.. אמרתו "התחלתי ולכן אסיים" מופיעה על מצבתו.
קריירה
ברדיו
שמאל|ממוזער|250px|יצחק שמעוני מנחה את התוכנית "שלושה בסירה אחת", 1957
לאחר שחרורו משירות בחיל המדע של צה"ל בתום מלחמת העצמאות, בחר שמעוני לחזור לרדיו וויתר על קריירה של מדען. תחילת פרסומו ברדיו הייתה בראשית שנות החמישים כשערך והנחה את "החידון המוזיקלי" של קול ישראל, ששודר מדי שבת לפני הצהריים וזכה להאזנה רבה ולקהל פותרים מתמיד. אות הזמן של החידון היה הנושא הפותח את בלט האיילות של פרנסיס פולנק. התוכנית שודרה במשך שנים ונמשכה במהלך שנות השישים. בין היתר שימש בקול ישראל כקריין ועורך תוכניות. מדי פעם שימש אף קריין חדשות. נמנה עם מקימי "הגל הקל" (כיום "רשת ב'").
לשיא פרסומו הגיע בתוכנית "שלושה בסירה אחת", שריתקה את מאזיני הרדיו במחצית השנייה של שנות ה-50. התוכנית שודרה אחת לחודש בשבת בצהרים, בעת שלקול ישראל הייתה רק תחנה אחת, והטלוויזיה הייתה עדיין בגדר חזון לעתיד. התוכנית זכתה להאזנת שיא ורחובות הערים והיישובים בארץ התרוקנו בעת שידורה.
תוכנית הרדיו "מחפשים את המטמון", שערך שמעוני ביחד עם נקדימון רוגל, זכתה להאזנה רבה ולשיתוף קהל המאזינים במכירה (בסכומים סמליים) של מידע למתמודד, שיסייע לו לגלות מטמון שהוטמן באתר כלשהו בארץ. זאת על פי רמזים שנכללו בכתב חידה, שפתרונו חשף פרשה מתולדות ארץ ישראל, היישוב ומדינת ישראל.
מעבר לטלוויזיה
עם תחילת שידורי הטלוויזיה הישראלית בשנת 1968 היה שמעוני בין ראשוני העורכים והמגישים בה. בין התוכניות אותן ערך והנחה היו תוכניות חידונים: "מקבילית המוחות" (משם הוא זכור במשפט "התחלתי ולכן אסיים..."), "משלושה יוצא אחד" והשעשועון המוזיקלי "אלגרו". כמו כן דיבב את סדרת האנימציה לילדים "ברבאבא".
באוגוסט 1968 מונה למנהל התוכניות של הטלוויזיה הישראלית, ושימש בתפקיד זה עד 1976. במסגרת הטלוויזיה הישראלית המשיך שמעוני בעריכתה והנחייתה של התוכנית "מחפשים את המטמון", אותה החל עוד בימי הרדיו, כשהפעם נוסף לה ממד חזותי.
מדי שנה הקריא שמעוני את הצבעת חבר השופטים הישראלי במסגרת תחרות הזמר של רשות השידור האירופית - האירוויזיון. ב-1980 מונה למנהל הטלוויזיה הישראלית; ברם, לאחר שמנכ"ל הרשות, טומי לפיד, התערב שוב ושוב בניהול הערוץ, התפטר שמעוני מתפקידו זה.
יצחק שמעוני היה המנחה בשנותיו הראשונות של פסטיבל הזמר והפזמון - תחרות שירים ששודרה בקול ישראל החל מ-1960 ולאחר מכן נמשכה בערוץ הראשון בטלוויזיה. הפסטיבל נערך במוצאי יום העצמאות, ובפועל נעל את אירועי היום.
בין חידושיו בשידור: תוכניות ישירות מ"תערוכת העשור" בירושלים, פיתוח שידורי הג'אז ברדיו עם מל קלר, הקלטות של סיפורים מוזיקליים ובהם: "טאבי הטובה", "פי-ווי הפיקולו", "בנות היער" ועוד.
הוקרה
כהוקרה לפועלו של יצחק שמעוני נערכה לכבודו תוכנית "חיים שכאלה" ששודרה בערוץ הראשון ב-8 ביוני 2007.
שמעוני זכה בפרס רשות השידור (פעמיים), פרס מונטה קרלו ופרס כינור דוד. זכה בתואר יקיר ירושלים לשנת ה'תשע"א.
קישורים חיצוניים
הסיפור האמיתי - התחלתי ולכן אסיים, סיפורו של יצחק שמעוני, סרט בערוץ היוטיוב הרשמי של רשות השידור
יצחק שמעוני מנחה חידון ביומן קולנוע, 1957, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
יצחק שמעוני מנחה את התכנית מקבילית המוחות, 1989, | חלק א' | חלק ב' | חלק ג' |
עם מותו:
הערות שוליים
קטגוריה:מדעני חיל המדע
קטגוריה:שדרני רדיו ישראלים
קטגוריה:אנשי טלוויזיה ישראלים
קטגוריה:מנחי טלוויזיה ישראלים
קטגוריה:מדבבים ישראלים
קטגוריה:מנהלים ישראלים
קטגוריה:הערוץ הראשון: שדרנים ומנחים
קטגוריה:הערוץ הראשון: אישים
קטגוריה:סגל קול ישראל
קטגוריה:שירה בציבור בישראל
קטגוריה:זוכי פרס כינור דוד
קטגוריה:זוכי פרס רשות השידור
קטגוריה:יקירי ירושלים
קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ
קטגוריה:בוגרי בית הספר תחכמוני (ירושלים)
קטגוריה:בוגרי גימנסיה רחביה
קטגוריה:בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:יהודים הקבורים בהר המנוחות
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1926
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2013 | 2024-07-22T14:59:20 |
פדאיון | 250px|ממוזער|9 באפריל 1956, שוטרים ישראליים לצד גופות חמישה פדאיון שנהרגו ליד ניר גלים
250px|ממוזער|שמאל|12 בדצמבר 1956, תוצאות התקפת פדאיון בתל מונד
הפֶדַאיון הפלסטיני (בערבית: الفدائيّون) הם קבוצות חמושות או לוחמי גרילה בעלי אוריינטציה לאומנית מקרב הפלסטינים. רוב הפלסטינים מחשיבים את הפדאיון כ"לוחמי חופש", בעוד שרוב הישראלים מחשיבים אותם כ"טרוריסטים".
הפדאיון נחשבים לסמלים של התנועה הלאומית הפלסטינית, ושאבו השראה מתנועות גרילה בווייטנאם, סין, אלג'יריה ואמריקה הלטינית. האידאולוגיה של הפדאיון הפלסטיני הייתה בעיקרה שמאלנית לאומנית, סוציאליסטית או קומוניסטית, ומטרתם המוצהרת הייתה להביס את הציונות ולכבוש את "פלסטין הגדולה".
באמצע שנות ה-50 החלו הפדאיון להפעיל מבצעים חוצי גבולות לישראל ממצרים וירדן. בניגוד להסתננויות כפריים שניסו לחזור לאדמות החקלאיות שאיבדו כתוצאה מהמלחמה, הסתננויות הפדאיון היו למטרות טרור - תקיפת צבא ההגנה לישראל ומטרות אזרחיות. רצועת עזה, השטח היחיד של הפרוטקטורט הפלסטיני - מדינה פלסטינית שהוכרזה באוקטובר 1948 - הפכה למוקד של פעילות הפדיינים הפלסטינית. התקפות פדאיון כוונו לגבולות עזה וסיני עם ישראל, וכתוצאה מכך ישראל נקטה בפעולות תגמול אשר כוונו לפדאיון.
פעולות פדאיון צוינו על ידי ישראל כאחת הסיבות לפתיחת מלחמת סיני ב-1956. קבוצות פדאיון פלסטיניות אוחדו תחת המטריה ארגון שחרור פלסטין (אש"ף) לאחר תבוסת הצבאות הערביים במלחמת ששת הימים ב-1967, אם כי כל קבוצה שמרה על מנהיג משלה וכוחות מזוינים עצמאיים.
היסטוריה
כבר לאחר מלחמת העולם הראשונה, בראשית השלטון הבריטי בארץ ישראל, נקראו חברי אגודות מחתרתיות טרוריסטיות ערביות בשם הכולל אל פדאיה, שמשמעו "המוכנים למסור את נפשם". חברי האגודות נקראו "פדאיון" ולעיתים כינו את עצמם בשמות כגון "אל-כף א-סודא" שמשמעו "היד השחורה".
הפדאיון החלו לפעול יחד עם תופעת ההסתננות לתחומי מדינת ישראל של פלסטינים שנטשו את הארץ במלחמת העצמאות. מטרות ההסתננות היו בתחילתה, בין היתר, ניסיונות לחזור לבתים שננטשו או על מנת להציל רכוש או יבול שנותר. הפעולות הראשונות החריפו במהלך המחצית הראשונה של 1950 וכללו גנבות ואף רצח של תושבים יהודים ישראלים באזורי הספר. ישראל הגיבה בפעולות התגמול נגד המסתננים ומחנות הפליטים שמהם הגיעו ונגד כוחות הביטחון של המדינות שמהן יצאו.
מרצועת עזה
תנאי הסכם שביתת הנשק בין ישראל ומצרים הגבילו את היקף כוחות הצבא ברצועת עזה. הפתרון של ממשלת מצרים למגבלה זו היה להקים כוח משטרה פרה-צבאי פלסטיני. משטרת הגבולות הפלסטינית הוקמה בדצמבר 1952. משטרת הגבולות הייתה תחת פיקודו של עבד אל-מנאמי עבד אל-ראוף, לשעבר מפקד חטיבת האוויר המצרי, חבר האחים המוסלמים וחבר המועצה המהפכנית. 250 מתנדבים פלסטינים החלו לקחת חלק באימונים של משטרת הגבולות במרץ 1953, כאשר מתנדבים נוספים הגיעו לאימונים בחודשים מאי ודצמבר 1953.
מסוף שנת 1954 ואילך בוצעו פעולות פדאיון בקנה מידה גדול יותר משטחי מצרים. ממשלת מצרים פיקחה על הקמתן של קבוצות פדאיון רשמיות ברצועת עזה ובצפון-מזרח סיני. הגנרל מוסטפא חאפז, מפקד המודיעין המצרי בעזה, ציין שהוא הקים יחידות פידאין פלסטיניות "על מנת שיבצעו פשיטות טרור בגבול הדרומי של ישראל", כמעט תמיד נגד אזרחים ישראלים. בנאום שנשא ב-31 באוגוסט 1955 אמר נשיא מצרים נאצר: "מצרים החליטה לשלוח את גיבוריה, תלמידי פרעה ובני האסלאם והם ינקו את אדמת פלסטין... לא יהיה שלום בגבול ישראל משום שאנו דורשים נקמה, ונקמה היא השמדתה של ישראל."
יחידות הפדאיון שהקים נאצר באפריל 1955 הורכבו ממגויסים פלסטינים מרצועת עזה, תחילה לשם פעילות כנגד הבריטים ששלטו בתעלת סואץ, ולאחר מכן נגד ישראל, לאחר פעולת התגמול הישראלית "חץ שחור" ברצועת עזה, בפברואר 1955, שבה נהרגו 37 חיילים מצרים.
בחודש אוגוסט 1955 יחידות פדאיון מרצועת עזה ביצעו סדרת פיגועים, שבה נרצחו ישראלים אחדים. ב-28 באוגוסט 1955 שיגרה מצרים חוליות פידאיון לשטח ישראל, שחדרו לעומק של 40 קילומטר והגיעו עד כפר מנחם ופרדסי נס ציונה. הם רצחו שישה אזרחים, תקפו מכוניות צבא וניסו לחבל במתקני רשות השידור. אחד מאנשי הפידאיון נפצע ונשבה, וכך נתגלו לראשונה פרטים על ארגונו ומשימותיו.
יחידות הפדאיון היו כפופות באופן מנהלי לדיוויזיה בעזה ומנו בסוף 1955 כ־600 איש בארבע פלוגות ויחידת גששים. האחראי הראשי לפעולותיהם היה הקולונל מוסטפא חאפז, מפקד המודיעין המצרי בעזה.
ב-29 באוקטובר 1956 פרצה מלחמת סיני בין ישראל ומצרים, וכעבור יומיים החלה ביוזמת מצרים מתקפת פדאיון נגד ישראל שהתחוללה בארבע חזיתות. כוחות צה"ל נכנסו לח'אן יונס אשר הייתה באזור רצועת עזה שהיה בשליטה מצרית וערכו חיפושים מבית לבית בחיפוש אחר לוחמי פדאיון וכלי נשק. במהלך המבצע נהרגו 275 פלסטינים. 111 פלסטינים נוספים נהרגו בפשיטות ישראליות במחנה הפליטים רפיח.
מלחמת סיני פתרה את בעיית הההסתננות הפלסטינית האלימה ואת בעיית הפדאיון, והביאה בעקבותיה עשור של שקט יחסי לאורך גבולות מדינת ישראל. מתקפת הפדאיון נגד ישראל במלחמה זו הייתה למעשה המתקפה הפדאית האחרונה נגד ישראל עד להקמת ארגון "פת"ח".
לקריאה נוספת
בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל 1949–1956: ההסתננות הערבית, פעולות הגמול והספירה לאחור למבצע קדש (תרגם מאנגלית: יעקב שרת), תל אביב: עם עובד, תשנ"ו 1996.
שאול ברטל, הפלסטינים מהנכבה לפדאאיון 1949–1956, כרמל, ירושלים, תש"ע 2009
קישורים חיצוניים
התקפות הפדאיון נמשכות, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1956 (התחלה 2:18)
הערות שוליים
קטגוריה:טרור בישראל
קטגוריה:טרור אסלאמי
קטגוריה:יחסי ישראל–מצרים
קטגוריה:מונחים בסכסוך הישראלי-פלסטיני | 2024-03-28T07:50:48 |
גוטפריד וילהלם לייבניץ | גוטפריד וילהלם פון לייבניץ (בגרמנית: Gottfried Wilhelm von Leibniz; 1 ביולי 1646 – 14 בנובמבר 1716) היה מתמטיקאי, פילוסוף, פיזיקאי ואיש אשכולות גרמני שהשפעתו בולטת הן בהיסטוריה של המתמטיקה והן בהיסטוריה של הפילוסופיה. כתב בעיקר בלטינית, בגרמנית ובצרפתית.
במתמטיקה, הוא פיתח את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי באופן בלתי תלוי באייזק ניוטון, וכיום שיטת הסימון שלו היא זו הנמצאת בשימוש רווח בשל פשטותה. כמה מהעקרונות הפילוסופיים שלו מצאו ביסוס מתמטי רק במאה ה-20. לייבניץ היה מהפוריים שבממציאי ומפתחי המחשבים המכניים, ובעבודתו על הוספת פונקציות של כפל וחילוק לפסקלין הוא המציא את "התוף המדורג" , שבו עשה שימוש כדי לבנות את מחשב הפסיעות שלו, ש-150 שנה מאוחר יותר שימש בסיס לאריתמומטר, המחשב המכני הראשון בייצור סדרתי. כמו כן היה הראשון לתאר את מנגנון "מחשבון החוגה" ב-1685. בשנות ה-1670 הוא פיתח את מכונת ההצפנה המורכבת הראשונה בהיסטוריה, והציע לרתום אותה לצורכי הממלכה בפני לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בנוסף הגה ופיתח את השיטה הבינארית, בהמשך לרעיונותיהם של פילוסופים כמו רמון ליול, העומדת בבסיסה של כתיבת התוכנה במחשבים האלקטרוניים.
בפילוסופיה, הוא נודע במיוחד בשל קביעתו האופטימית שהיקום הוא הטוב ביותר שאלוהים היה יכול ליצור, והפך בשל קביעה זו למושא לעג בידי מחברים מאוחרים יותר כמו וולטר. יחד עם רנה דקארט וברוך שפינוזה, נמנה עם המייצגים הבולטים של זרם הרציונליזם במאה ה-17. בניגוד לעמדות אלה של אופטימיזם ו"שפע" וכן גישתו הרציונליסטית, שהפכו פחות מקובלות בקרב אנשי מדע, עבודתו של לייבניץ בענפים אחרים של הפילוסופיה הניחה יסודות לגישה פילוסופית מעין-אמפיריציסטית שהתקבלה לימים בחוגים שונים במדע דוגמת הפוזיטיביזם הלוגי. עבודה פילוסופית חלוצית זו הקדימה את הלוגיקה המודרנית של פרגה והפילוסופיה האנליטית. כאמור גישה חלוצית זו עומדת בסתירה לפן הרציונליסטי שבהגותו, הנשען במידה על המסורת הסכולסטית, שבתורה מבוססת על הלוגיקה של אריסטו, ובה היקשים מושגים באמצעות "הפעלת ההיגיון" על עקרונות ראשוניים או הגדרות אפריוריות, ולא על עדות שהושגה באופן ניסיוני. לייבניץ תרם תרומות מכריעות לפיזיקה ולטכנולוגיה, וחזה רעיונות ומושגים שבוססו מאוחר יותר בביולוגיה, רפואה, גאולוגיה, תורת ההסתברות, פסיכולוגיה, בלשנות ובתורת המידע. בכתביו עסק גם בפוליטיקה, משפטים, אתיקה, תאולוגיה, והיסטוריה. תרומותיו למגוון רחב זה של תחומים פזורות בכתבי עת מדעיים, ובעשרות אלפי תכתובות וכתבי יד שלא פורסמו במהלך חייו. גם כיום, חסר אוסף שלם שיאגד את כתביו, וכפועל יוצא דין וחשבון מקיף על הישגיו אינו אפשרי, אם כי ניכר רוחב ועומק היריעה בהגותו.
הגותו המקיפה של לייבניץ היא מוקד היסטורי לכמה ענפים שקיבלו את עיקר פיתוחם בשפה הגרמנית, הגם שעיקר עבודתו נכתבה במקור בלטינית. ניתן לזהות את הדמיון בין מכונות החישוב וההצפנה שלו למערכת ההצפנה הגרמנית אניגמה. בעיקר בענפי הפילוסופיה המשיקים לתחומי המתמטיקה והמדע בולטת השפעתו, ובין היתר השפיע על ההוגים בגרמנית: שופנהאואר, ארנסט מאך, גוטלוב פרגה ובאופן עקיף על לודוויג ויטגנשטיין.
ביוגרפיה
ראשית חייו
גוטפריד לייבניץ נולד ב-1 ביולי 1646, בשלהי מלחמת שלושים השנים, בלייפציג שבסקסוניה, לפרידריך לייבניץ וקתרינה שמוּק.
הוא הוטבל ב-3 ביולי בכנסיית ניקולאי הקדוש, וסנדקו היה התאולוג הלותרני מרטין גאייר. אביו מת כשהיה בן שש וחצי, ומאז גדל בחיק אמו. השיעורים שהעניקה לבנה השפיעו רבות על רוחו של לייבניץ הצעיר, וניתן למצוא להם הד בהגותו הפילוסופית בהמשך חייו.
אביו של לייבניץ, פרידריך, היה פרופסור לפילוסופיה של המוסר באוניברסיטת לייפציג. בעוד שלימודי בית הספר שלו הוגבלו בעיקר ללימודים בסיסיים, הספרייה של אביו הייתה פתח למגוון רחב של טקסטים פילוסופיים ותאולוגיים. לימודים אלה, היו גם המקור לשליטתו המוקדמת בלטינית, לשון ההגות אותם ימים, אותה השיג כבר בגיל 12. מתואר כי בגיל 13 חיבר במהלך בוקר אחד 300 הקסמטרים של שירה לטינית עבור אירוע מיוחד בבית ספר.
באפריל 1661, בגיל 15, החל לייבניץ, ללמוד משפטים באוניברסיטת לייפציג, בה השלים תואר ראשון בפילוסופיה בדצמבר 1662. ב-9 ביוני 1663, הגן על עבודתו "המחלוקת המטאפיזית בעקרון האינדיווידואציה" שדן באינדיווידואציה, וב-7 בפברואר 1664, השלים תואר שני בפילוסופיה. בדצמבר 1664, הגיש והגן על עבודת הדוקטורט שלו "חיבור אודות אוסף בעיות פילוסופיות אודות זכות", בו תיאר את הקשר התאורטי והפדגוגי בין פילוסופיה ומשפטים. ב-28 בספטמבר 1665, עם תום שנת לימודים אחת, קיבל תואר בוגר אוניברסיטה במשפטים בתומה הגיש הדיסרטציה "על התנאים".
בתחילת שנת 1666, בגיל 19, חיבר לייבניץ את ספרו הראשון, על אמנות הקומבינציה. חלקו הראשון הוא גם התזה שהגיש במסגרת התואר שלו בפילוסופיה, במרץ 1666.
יעדו הבא היה להשיג התמחות ודוקטורט במשפטים, דבר שבדרך כלל היה כרוך בשלוש שנות לימודים נוספות. ב-1666 סירבה אוניברסיטת לייפציג להעניק לו תואר דוקטור במשפטים בשל גילו הצעיר. בעקבות כך העתיק לימודיו לאוניברסיטת אלטדורף. לא זו בלבד שעבודת התזה שלו קנתה לו תואר דוקטור אלא אף משרת פרופסור. אולם לייבניץ דחה את ההצעה.
בשנות חייו הבוגרים, לייבניץ הציג את עצמו לעיתים קרובות כ"גוטפריד פון לייבניץ". כך בהרבה ממהדורות חיבוריו הוצג שמו בעמוד השער "פרייהר ג.ו. פון לייבניץ". אף על פי כן, מעולם לא אותר מסמך רשמי המייחס ללייבניץ תואר אצולה.
1674 - 1666
ממוזער|שמאל|תחריט של גוטפריד וילהלם לייבניץ.
ממוזער|200px|שמאל|פסל של לייבניץ מאת פטריק מקדואל בחזית בניין האקדמיה המלכותית לאמנויות
ב-1666 ביקש ללמוד אלכימיה בקרב אגודת אלכימאים בנירנברג. תיאורו של לייבניץ למקרה, הוא שמבלי ידע מוקדם בתחום, ולאחר קריאה שטחית, ניסח מכתב שכלל את כל המושגים הסתומים שבעצמו לא הבין וכך הצליח לשטות בחברי האגודה ולהציג עצמו כמלומד. לאחר זמן קצר פגש את יוהאן כריסטיאן פון בואנבורג , שבאותה עת פוטר מתפקיד השר הראשי ל"ארכיבישוף הבוחר" של מיינץ, יוהאן פיליפ פון שנבורן. פון בואנבורג שכר את לייבניץ כעוזרו, וזמן קצר לאחר מכן השלים עם הארכיבישוף והציג את לייבניץ בפניו. לייבניץ הקדיש לפון שנבורן חיבור במשפטים בתקווה שיעניק לו משרה, וכך היה, הארכיבישוף ביקש מלייבניץ לעזור בכתיבת הקוד החוקתי החדש של נסיכות הבוחר, ועם השלמת המטלה רכש את אמונו. ב-1669 מונה ליועץ של בית הדין לערעורים במיינץ.
פון בואנבורג פעל רבות כדי לקדם את המוניטין של לייבניץ. אחרי שרכש את אמונו של הארכיבישוף זכה במשרה דיפלומטית. תוך כדי כך, שלח לייבניץ את ידו בפוליטיקה בינלאומית. הוא פרסם חיבור בשם העט של "אציל פולני" אלמוני, המצדד (לא בהצלחה) במועמד הגרמני לכתר הפולני. השחקן בעל ההשפעה הגדולה ביותר בזירה הבינלאומית של אירופה במהלך חייו הבוגרים של לייבניץ היה מלך צרפת לואי ה-14. אותם ימים הותירה מלחמת 30 השנים את נסיכויות הבוחר באימפריה הרומית הקדושה חבולות וחוששות מעוצמתה של האימפריה הצרפתית העולה. לייבניץ הציע להגן על חלקיה "דוברי הגרמנית" של "הקיסרות הרומית הקדושה" באמצעות הסטת מוקד העניין של הכס הצרפתי להולנד והגשת מושבותיה כאתנן - הוא שכנע את פון שנבורן המסתייג לנסוע לפריז ולהציע ליועציו של לואי ה-14 לפלוש למצרים, כצעד מפתח במהלך לכיבוש המושבות ההולנדיות שבאינדונזיה, וגדיעת העליונות ההולנדית במסחר הימי. בשנת 1672 הוזמן לייבניץ על ידי הממשלה הצרפתית לפריז לדון בהצעתו, אך התוכנית נגנזה בחטף עם פרוץ מלחמת הולנד.
פון בואנבורג נפטר ב-1672, אך לייבניץ הועסק על ידי אלמנתו עד שנת 1674.
ממוזער|240px|ימין|ה-Stepped Reckoner (מחשב הפסיעות) של לייבניץ.- גוטפריד לייבניץ.
פריז הייתה אז אחד ממרכזי המדע והפילוסופיה, ולייבניץ נשאר בה במשך מספר שנים. זמן קצר לאחר שהגיע לשם, הוא פגש את המתמטיקאי והפיזיקאי ההולנדי כריסטיאן הויגנס, ונוכח לדעת שהידע שלו במתמטיקה ובפיזיקה היה קטן ולא שיטתי. עם הויגנס כמנטור החל בתוכנית של לימוד עצמי שתוך זמן קצר הביאה אותו לתרומות משמעותיות לשני התחומים, ובהן הגילוי את הגרסה שלו של החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי. הוא פגש גם את ניקולא מלבראנש ואת אנטואן ארנו (Antoine Arnauld), הפילוסופים הצרפתיים המובילים באותה עת, ולמד את עבודותיהם של דקארט ופסקל, כולל את הכתבים הלא מפורסמים שלהם. הוא רקם חברות קרובה עם המתמטיקאי הגרמני טשירנהאוס (Ehrenfried Walther von Tschirnhaus); הם התכתבו במשך שארית חייהם. ב-1675 מונה לחבר של כבוד מטעם האקדמיה הצרפתית למדעים.
כאשר התבהר שצרפת לא תממש את חלקה בתוכנית הפלישה למצרים של לייבניץ, הנסיך-הבוחר שלח מוקדם ב-1673 את אחיינו, בליווי לייבניץ, לפגישה עם הממשלה האנגלית בלונדון, לצורך משימה הקשורה לתוכניתו של לייבניץ. שם לייבניץ ערך היכרות עם הנרי אולדנבורג וג'ון קולינס. הוא נפגש עם החברה המלכותית, בפניה הדגים מכונת חישוב שתכנן ובנה מאז 1670. המכונה הייתה מסוגלת לבצע את כל ארבע הפעולות החשבוניות הבסיסיות (חיבור, חיסור, כפל וחילוק), והחברה הפכה אותו עד מהרה לחבר חיצוני.
המשימה הסתיימה בפתאומיות כאשר חדשות על מותו של האלקטור (12 בפברואר 1673) הגיעו אליהם. לייבניץ חזר מיד לפריז ולא, כפי שתוכנן, למיינץ. מותם הפתאומי של שני הפטרונים שלו באותו חורף אותת שלייבניץ היה חייב למצוא בסיס חדש לקריירה שלו.
בעניין זה, ההזמנה שקיבל לייבניץ ב-1669 מיוהאן פרידריך, דוכס בראונשווייג-לינבורג לבקר בהנובר, הוכחה בדיעבד כגורלית. לייבניץ דחה את ההזמנה, אבל החל להתכתב עם הדוכס מאז 1671. ב-1673, הדוכס הציע ללייבניץ משרה של יועץ. לייבניץ קיבל את ההצעה שנתיים מאוחר יותר, מאוד בחוסר רצון, ורק אחרי שנעשה ברור שאין לו תעסוקה אפשרית בפריז, אשר מהגירוי האינטלקטואלי שלה הוא נהנה מאוד.
בית הנובר, 1716 - 1676
לייבניץ החליט לדחות את הגעתו להנובר עד סוף 1676 לטובת ביקור נוסף ללונדון, שם ניוטון האשים אותו שעיין באחד מכתביו הלא מפורסמים על החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי. זה היה כביכול עדות שתמכה בהאשמה, עשורים רבים לאחר מכן, שלייבניץ גנב את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי מניוטון. במסעו חזרה מלונדון להנובר, לייבניץ עצר בהאג, שם הוא פגש את אנטוני ואן לוונהוק, המגלה של מיקרואורגניזמים. הוא גם בילה מספר ימים בדיון סוער עם שפינוזה, אשר זמן קצר לפני כן השלים את יצירת המופת שלו, האתיקה.
ב-1677, הוא קודם, בבקשתו, ליועץ בסוד לענייני צדק, משרה בה החזיק למשך שארית חייו. לייבניץ שירת שלושה שליטים עוקבים של בית בראונשוויג כהיסטוריון, יועץ פוליטי, ובאופן בולט מכל, כספרן של ספריית הדוכסות. הוא לפיכך התערב בכל העניינים הפוליטיים, היסטוריים ותאולוגיים הקשורים בבית בראונשווייג; המסמכים שנכתבו בתקופה זו מהווים חלק רב ערך של התיעוד ההיסטורי של תקופה זו.
בין האנשים היחידים בצפון גרמניה שקיבלו את לייבניץ הייתה האלקטורית סופיה מהנובר (1714 - 1630), ובתה סופיה שרלוטה מהנובר (1705 - 1668), מלכת פרוסיה ותלמידתו המושבעת, וקרולינה, מרקיזת ברנדנבורג-אנסבך, סבתו של מלך בריטניה לעתיד ג'ורג' השני. בעבור כל אחת מהנשים האלו הוא היה מכותב, יועץ, וחבר, ובתמורה, הן כולן תמכו בלייבניץ יותר מאשר בני זוגם ומלך בריטניה לעתיד ג'ורג' הראשון.
האוכלוסייה של הנובר באותה עת מנתה בערך רק 10,000 איש, והפרובינציאליות שלה בסופו של דבר הפריעה ללייבניץ. אף על פי כן, להיות חצרן מרכזי בבית בראונשוויג היה כבוד של ממש, במיוחד לאור הצמיחה המטאורית ביוקרה של הבית במהלך שירותו של לייבניץ שם. ב-1692, הדוכס מ בראונשוויג הפך לאלקטור היורש של האימפריה הרומית הקדושה. חוק ההסדר הבריטי מ-1701 הועיד את האלקטורית סופיה וצאצאה להפוך למשפחה המלכותית של אנגליה, אחרי שגם המלך ויליאם השלישי ואחותו בחוק ויורשתו, המלכה אן, נפטרו. לייבניץ מילא תפקיד מרכזי ביוזמות ובמשא ומתן שהוביל לפעולה הזו, אך לא תמיד פעל באופן אפקטיבי. לדוגמה, מסמך שהוא פרסם באופן אנונימי באנגליה, במטרה לקדם את מטרות בית בראונשוויג, צונזר באופן רשמי על ידי הפרלמנט הבריטי.
בני בית בראונשוויג התייחסו בסבלנות למאמצים האינטלקטואליים האדירים שלייבניץ הקדיש למחקריו המדעיים שלא היו קשורים לחובותיו כחצרן, מחקרים כגון ליטוש לכדי שלמות של החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי, כתיבה על נושאים מתמטיים אחרים, לוגיקה, פיזיקה ופילוסופיה, וכן לשמירה על תכתובת ענפה. הוא החל לעבוד על הקלקולוס ב-1674; העדות המוקדמת ביותר לשימוש בו נשארה מבמחברותיו ששרדו משנת 1675. ב-1677 כבר הייתה ברשותו מערכת קוהרנטית, אך הוא לא פרסם אותה עד 1684. מאמריו המתמטיים החשובים ביותר של לייבניץ פורסמו בין השנים 1682 ו-1692, בדרך כלל בכתב עת אשר הוא ואוטו מנקה ייסדו ב-1682, Acta Eruditorum. כתב עת זה מילא תפקיד מפתח בקידום המוניטין המתמטי והמדעי של לייבניץ, אשר בתורו הגביר את הבולטות שלו בדיפלומטיה, היסטוריה, תאולוגיה ופילוסופיה.
ממוזער|שמאל|250px|התכתבויות, מאמרים והערות של לייבניץ מהשנים 1704 - 1669, הספרייה הלאומית של פולין.
האלקטור ארנסט אוגוסטוס הפקיד בידי לייבניץ את המשימה לכתוב היסטוריה של בית בראונשוויג, שתתחיל מזמנו של קרל הגדול או מוקדם יותר, בתקווה שהספר שייכתב יקדם את שאיפותיו השושלתיות. בשנים 1691 -1717 לייבניץ עבד בספריית הדוכס אוגוסט. מ-1687 ל-1690, לייבניץ נסע רבות ברחבי גרמניה, אוסטריה ואיטליה, כשהוא מחפש ומוצא חומריים ארכיוניים הקשורים לפרויקט הזה. עשורים חלפו אך שום ספר היסטוריה לא הופיע; הנסיך-הבוחר הבא רגז מאוד על השיהוי לכאורה של לייבניץ. לייבניץ מעולם לא סיים את הפרויקט, במידה מסוימת בגלל התפוקה האדירה שלו בחזיתות רבות אחרות, אבל גם מפני שהוא התעקש על כתיבה קפדנית של ספר מחקרי ומלומד בהתבסס על מקורות ארכיוניים, בעוד שפטרוניו היו שמחים אילו היה נכתב ספר פופולרי קצר - משהו שהוא קצת יותר מגנאלוגיה והערות עליה, שיושלם תוך שלוש שנים או פחות. הם מעולם לא ידעו שהוא למעשה לקח על עצמו חלק נכבד במשימה שרצו שתבוצע; כאשר החומרים שלייבניץ כתב ואסף על ההיסטוריה של בראונשווייג פורסמו בסופו של דבר במאה ה-19, הם מילאו שלושה כרכים.
ב-1708, ג'ון קייל, שכתב בכתב העת של החברה המלכותית ועם ברכתו של ניוטון, האשים את לייבניץ בגנבה ספרותית של הקלקולוס של ניוטון. כך החלה עימות לייבניץ-ניוטון על הקדימות על גילוי הקלקולוס אשר העיבה מאוד על המשך חייו של לייבניץ. חקירה רשמית שנערכה על ידי החברה המלכותית, שנעשתה בדרישתו של לייבניץ תמכה בעמדתו של קייל. היא פסקה לטובת ניוטון, אך את הדוח המסכם של הוועדה כתב למעשה ניוטון עצמו. היסטוריונים של המתמטיקה שכתבו החל מ-1900 נטו לתמוך בלייבניץ, תוך הצבעה על ההבדלים בין הגרסאות של לייבניץ וניוטון לקלקולוס.
ב-1711, במהלך מסעותיו באירופה הצפונית, הצאר הרוסי פטר הגדול עצר בהנובר ופגש את לייבניץ, אשר כתוצאה לקח עניין מסוים בעניינים רוסיים במשך שארית חייו. ב-1712, לייבניץ החל במגורים במשך שנתיים בווינה, שם הוא מונה ליועץ הקיסרי המשפטי של בני הבסבורג. בעקבות מותה של המלכה אן ב-1714, האלקטור גאורג לודוויג הפך למלך בריטניה ג'ורג' הראשון, תחת התנאים של חוק ההסכמה 1701. אף על פי שלייבניץ עשה רבות למען התרחשותו של האירוע המשמח הזה, זאת לא הייתה שעת התהילה שלו. על אף השתדלותה של נסיכת ויילס, קרולין מאנסבך, ג'ורג' הראשון אסר על לייבניץ להצטרף אליו בלונדון עד שהוא ישלים לפחות כרך אחד על ההיסטוריה של בית ברונסוויק אשר אביו הפקיד בידיו לכתוב כשלושים שנה מוקדם יותר. יותר מכך, בעבור ג'ורג' הראשון, לכלול את לייבניץ במסעו ללונדון יהווה עלבון עבור ניוטון, שנתפס כמי שניצח בעימות הקדימות על הקלקולוס ושמעמדו בקרב מעגלים בריטיים רשמיים לא יכול היה להיות גבוה יותר. בסופו של דבר, חברתו ומגינתו האלקטורית האלמנה סופיה, נפטרה ב-1714.
מותו
לייבניץ נפטר בהנובר ב-1716; באותו זמן, הוא היה כל כך "מחוץ לאופנה" שלא ג'ורג' הראשון (שהזדמן לו להיות ליד הנובר באותו זמן) ושום חצרן אחר של בית בראונשווייג מלבד המזכיר שלו, נכחו בהלוויה. אף על פי שלייבניץ היה חבר בחברה המלכותית והאקדמיה למדעים בברלין, שני הארגונים לא מצאו לנכון לציין את מותו. קברו נותר לא מסומן במשך יותר מ-50 שנה. לייבניץ זכה להספד מצד ברנאר דה פונטנל בפני האקדמיה למדעים בפריז, אשר מינתה אותו לחבר זר מטעמה ב-1700. ההספד נכתב בנוכחותה של הדוכסית מאורליאן, אחייניתה של הנסיכה-הבוחרת סופיה.
חיים אישיים
לייבניץ מעולם לא נישא. הוא התלונן בהזדמנות מסוימת על מחסור בכסף, אך הסכום הנכבד שהוא הוריש ליורשו הבלעדי, בנה החורג של אחותו, הוכיח שבני בית בראונשווייג שילמו לו בעין יפה. בשליחויותיו הדיפלומטיות הוא נהג לא אחת בחוסר מצפון, התנהגות שהייתה נפוצה בקרב דיפלומטים מקצועיים בתקופתו. בהזדמנויות אחדות, לייבניץ תארך לאחור והחליף כתבי יד אישיים, פעולות שהציבו אותו באור שלילי במהלך עימות הקדימות על גילוי הקלקולוס. מאידך, הוא היה מקסים, אדיב מאוד, ולא בלי חוש הומור ודמיון. היו לו חברים ומעריצים רבים ברחבי אירופה. על השקפותיו הדתיות של לייבניץ, אף על פי שהוא נחשב על ידי ביוגרפים אחדים לדאיסט, נטען לעיתים קרובות שהוא היה גם תאיסט פילוסופי.
מתמטיקה
שמאל|ממוזער|250px|עמוד מתוך מאמרו של לייבניץ על המערכת הבינארית.
במסגרת הפיתוח של החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי, לייבניץ הניח גם חלק מהיסודות המתמטיים המשמשים בפתרון שלל הבעיות שצצות מרגע שלוקחים בחשבון תהליכים גבוליים; תרומותיו אלו כוללות פישוט כללי גזירה, שיטות אינטגרציה, פתרון משוואות דיפרנציאליות רגילות ליניאריות מסדר ראשון וכן כמה פתרונות בסיסיים של בעיות הנכללות כיום בענף חשבון הווריאציות. הוא הציג את כלל לייבניץ המוכלל, המבטא את האנלוגיה בין גזירה חוזרת של מכפלת פונקציות לבינום של ניוטון. במכתב ללופיטל מ-1694 הוא פתר לראשונה משוואות דיפרנציאליות באמצעות הכפלתן בגורם אינטגרציה. כן היה בין הפותרים נכונה של בעיית הברכיסטוכרון ובעיית קו השרשרת. ב-1702 פיתח את השיטה של אינטגרציה בעזרת פירוק לשברים חלקיים.
נוסף על תרומתו לאנליזה, תרם לייבניץ תרומות חשובות גם לענפים מתמטיים אחרים: קומבינטוריקה, אלגברה, גאומטריה, ותורת המספרים. באלגברה, הוא היה הראשון שהשתמש ברעיון של דטרמיננטה של מערכת משוואות ליניאריות, וגילה כמה מעקרונות היסוד של תורת הדטרמיננטים, כגון התוצאות הידועות בשם נוסחת לייבניץ לדטרמיננטות וכלל קרמר (האחרון התגלה על ידו ב-1684). בשנים 1681 - 1679 טבע את המונח המתמטי "רזולטנט" של זוג פולינומים וגילה תוצאות חשובות הקשורות בו. מאמציו של לייבניץ לבסס את תורת הדטרמיננטים למעשה כוננו את התאוריה שלהן באירופה (המושג הומצא במקביל ובאופן בלתי תלוי בלייבניץ על ידי המתמטיקאי היפני Seki Takakazu). הוא חקר רבות גם את התכונות של פולינומים סימטריים; מאמציו אלו היו קשורים באופן הדוק לניסיונו לפתור את המשוואה ממעלה חמש ומעלה בצורה אלגוריתמית, ובמסגרתם הגיע לממצאים חשובים - בהם "המשפט היסודי של פונקציות סימטריות" ומספר הדגמות שלו (תוצאות אליהן הגיע קודם אייזק ניוטון). תרומות אלו שלו לאלגברה מפוזרות על פני למעלה מ-100 כתבי יד בלתי מפורסמים, ורבות מהן הקדימו את הולדת האלגברה הליניארית בלמעלה ממאה שנים. בגאומטריה הניח ב-1686 את היסודות לתאוריה של contiguity of curves, וביחד עם הויגנס פיתח את התאוריה של מעטפות של משפחת עקומים (בשנים 1692–1694).
בתורת המספרים, הוכיח לייבניץ לראשונה תוצאה יסודית חשובה בתורת המספרים: המשפט הקטן של פרמה, ומאוחר יותר גילה גם את משפט וילסון, אך כתבי היד האלה נותרו לא מפורסמים, כך שלאונרד אוילר וז'וזף לואי לגראנז' הוכיחו את התוצאות האלה באופן בלתי תלוי. בקומבינטוריקה, היה לייבניץ הראשון שחקר והגיע למספר תוצאות על חלוקות של מספרים, בהם: הנוסחה הרקורסיבית של אוילר לחלוקה של מספר n ל-k חלקים, ומספר מקרים פרטיים של הנוסחה הכללית לחלוקות שהתגלתה על ידי Stern ב-1840. כמו כן גילה את מספרי סטירלינג ואת התכונות הקומבינטוריות שלהם. לייבניץ ניסה לבסס את היסודות הלוגיים של החשבון האינפיניטסימלי, חקר את ההתכנסות של סכומים אינסופיים, והגדיר קריטריון להתכנסות טורים שנקרא כיום בשם מבחן לייבניץ. הוא טבע מונחים מתמטיים רבים, בהם: "דיפרנציאל", "פונקציה", "קואורדינטה", "אבסקיצה (abscissa)", "עקומים אלגבריים וטרנסצנדנטיים", ו"אלגוריתם". לייבניץ היה גם הראשון שגילה, באמצעות מניפולציות מתמטיות חדשניות לזמנו, את הזהות הבאה לקבוע המתמטי פאי (טור לייבניץ-גרגורי):
.
לייבניץ בנה את המחשב המכני הראשון שהיה מסוגל להכפיל ולחלק מספרים אלה באלה, ועמל על פיתוח מחשב מכני שיוכל לחשב שורש ריבועי. הוא גם פיתח את הצורה המודרנית של השיטה הבינארית, שבה משתמשים מחשבים דיגיטליים בני ימינו.
חשבון אינפיניטסימלי
הזכות על המצאת החשבון האינפיניטסימלי מיוחסת בדרך כלל ללייבניץ יחד עם אייזק ניוטון, בשנות ה-70 של המאה ה-17. לפי רשימותיו, פריצת דרך משמעותית בעבודתו אירעה ב-11 בנובמבר 1675, כאשר הציג את החשבון האינטגרלי בפעם הראשונה כשחישב את השטח שתחת הפונקציה y=x. הוא הנהיג לראשונה כמה מהסימנים המוסכמים במתמטיקה עד היום, לדוגמה: סימן האינטגרל, המסמל S לטינית מוארכת, מהמילה "summa" (סכום, תמצית), וה-d המשמשת לדיפרנציאל מהמילה הלטינית "differentia" (הפרש). הסימון הזה נחשב למוצלח מאוד עד ימינו. אולם עד שנת 1684, לא פרסם לייבניץ דבר בנושא החשבון האינפיניטסימלי. הכלל של גזירת מכפלה של פונקציות בחשבון אינפיניטסימלי עדיין נקרא "כלל לייבניץ". בנוסף, המשפט הקובע כיצד ומתי לבצע גזירה תחת סימן האינטגרל נקרא כלל לייבניץ לגזירה תחת סימן האינטגרל.
ככל הנראה, לייבניץ, היה הראשון שחשב לחשב התכנסות של אינטגרל, באופן שסכומים חיוביים יתקזזו עם סכומים שליליים (מה שהוליד בהמשך את המונח "התכנסות בתנאי"), וניתן לשער שרעיון זה הוא תולדה של "תורת המונאדות" שפיתח בתחום הפילוסופי.
לייבניץ ניצל את תכונות האינפיניטסימלים, וערך עליהם מניפולציות באופן שהציע שיש להם תכונות אלגבריות פרדוקסליות. ג'ורג' ברקלי, בחיבור שנקרא "האנליסט" וגם בחיבורו De Motu, ביקר את התוצאות האלו. מחקר עכשווי טען שהקלקולוס של לייבניץ היה חופשי מסתירות פנימיות, ושהיה מבוסס יותר מהביקורות האמפיריות של ברקלי.
מ-1711 עד מותו היה לייבניץ מעורב במחלוקת קדימות עם ג'ון קייל, ניוטון ואחרים לגבי האם לייבניץ גילה את הקלקולוס באופן בלתי תלוי בניוטון. תיאור מפורט של המחלוקת מופיע בערך מחלוקת לייבניץ - ניוטון.
השימוש באינפיניטסימלים במתמטיקה ספג ביקורת עזה על ידי ממשיכיו של קארל ויירשטראס, אך שרד במדע ובהנדסה, ואפילו במתמטיקה ריגורוזית, דרך האמצעי החישובי היסודי הידוע כדיפרנציאל. החל מ-1960, אברהם רובינזון עבד על בסיס ריגורוזי לאינפיניטסימלים של לייבניץ, באמצעות תורת המודלים, ובהקשר של hyperreal numbers. האנליזה הלא סטנדרטית הנבנית בדרך זו ניתנת לראייה כהצדקה מאוחרת של צורת ההסקה המתמטית של לייבניץ. עקרון המעבר של רובינזון ניתן להבנה כמימוש של חוק הרציפות ההיוריסטי של לייבניץ, בעוד שפונקציית החלק הסטנדרטי מממשת את חוק ההומוגניות הטרסצנדנטי של לייבניץ.
Analysis situs - טופולוגיה
ממוזער|שמאל|אריזת לייבניץ למעגלים, שלייבניץ תיאר את תהליך בנייתה במכתב, היא דוגמה מוקדמת לפרקטל. אריזת לייבניץ היא למעשה גרסה מוקדמת למשולש שרפינסקי - זוהי גרסה בה משולש שירפינסקי מורכב מקווים עקומים ולא ישרים.
לייבניץ היה הראשון שהשתמש במונח analysis situs, אשר מאוחר יותר במאה ה-19 השתמשו בו כדי להתייחס למה שכיום נקרא טופולוגיה. ישנן שתי עמדות לגבי המידה בה לייבניץ חזה את התחום. עמדה אחת מבוטאת על ידי החוקר Mates בצטטו מאמר בגרמנית מ-1954 של יאקוב פרוידנטל, שטוען:
מאידך, Hideaki Hirano טוען אחרת, ומצטט את מנדלברוט:
הגאומטריה הפרקטלית שקידם מנדלברוט התבססה על רעיון הדמיון-העצמי של לייבניץ ועל עקרון הרציפות שלו - "Natura non facit saltus". ניתן לראות שכאשר לייבניץ כתב, בנימה מטאפיזית: "הקו הישר הוא עקום, אשר כל חלק שלו דומה לשלם", הוא הקדים את זמנו בשתי מאות, וניבא במידת מה את הטופולוגיה המודרנית. בנוגע ל-"אריזות", לייבניץ כתב לחברו ועמיתו Des Bosses לדמיין מעגל, ואז לחסום בו שלושה מעגלים זהים עם רדיוס מקסימלי; לאחר מכן את הרווחים בין המעגלים הקטנים יותר ניתן למלא בשלושה מעגלים קטנים עוד יותר באמצעות אותו תהליך. את התהליך הזה ניתן להמשיך עד לאינסוף, וממנו ניתן לקבל רעיון טוב לגבי מהו דמיון-עצמי. השיפור של לייבניץ את האקסיומה של אוקלידס מכיל את אותו הרעיון.
מדע והנדסה
כתביו של לייבניץ נידונים בימינו, ובמיוחד בעשורים האחרונים, לא רק בשל החיזויים שלהם ותגליות אפשריות שעדיין לא זוהו, אלא גם כדרכים לקדם את הידע הנוכחי. רבים מכתביו על פיזיקה נכללים בספרו של גרהרדט "Mathematical Writings".
פיזיקה
לייבניץ תרם תרומה רבה לסטטיקה ולדינמיקה המתפתחת בתקופה, לעיתים קרובות תוך יציאה נגד ההשקפות של דקארט וניוטון. בכתביו תיאר לייבניץ תאוריה של תנועה המבוססת על אנרגיה קינטית ואנרגיה פוטנציאלית, אשר תיארה את המרחב כיחסי, בעוד שניוטון אחז בדעה איתנה שהמרחב הוא אבסולוטי. דוגמה חשובה לחשיבה הפיזיקלית המתקדמת של לייבניץ מופיעה בחיבורו Specimen Dynamicum מ-1695.
עד הגילוי של החלקיקים התת-אטומיים ומכניקת הקוונטים המושלת בהם, רבים מרעיונותיו הספקולטיביים של לייבניץ על היבטים של הטבע שאינם ניתנים לרדוקציה לסטטיקה ודינמיקה השפיעו במידה מועטה. לדוגמה, השערתו כי המרחב, הזמן והתנועה הם יחסיים ולא מוחלטים, היא כיום אבן יסוד בקוסמולוגיה המודרנית, ולייבניץ כתב: "לגבי דעתי, אני טענתי יותר מפעם אחת, שאני סובר כי המרחב הוא משהו יחסי בטבעו, כלומר שהוא דרגה של קיום סימולטני של ישויות, באותו אופן שהזמן מיוצג על ידי רצף של אירועים".
הדעות של לייבניץ עמדו בניגוד להשקפותיו של ניוטון. לפי התורה של ניוטון, מרחב וזמן קיימים בזכות עצמם, כישויות נפרדות. היחסיות של לייבניץ לעומת זאת, מתארת את המרחב והזמן כמערכת של יחסים שקיימים בין עצמים. בהתכתבויותיו עם סמואל קלארק טען לייבניץ שהמרחב והחומר שבו, על אף שהם שונים, הם בלתי נפרדים, וש"מרחב מוחלט", המתקיים בנפרד מתכולתו החומרית, הוא חסר משמעות. עלייתה של תורת היחסות הכללית וההתפתחויות שלאחריה בהיסטוריה של הפיזיקה הציבו את השקפותיו של לייבניץ באור חיובי יותר.
הוויכוח המדעי שניטש בין לייבניץ וניוטון עסק לא רק בתיאור המרחב והזמן, אלא התרחב עד מהרה למישורים מדעיים רבים נוספים. בעוד שבשנותיו המוקדמות אימץ לייבניץ את רעיונותיה של האסכולה האטומיסטית וקיבל באהדה רבה את הפילוסופיה המכניסטית, מאוחר יותר בחייו הוא ראה רבות ממסקנותיה כמנוגדות לתפיסת עולמו על דרכי פעולתו של הטבע. לייבניץ התנגד להיבטים מסוימים של התפיסה הניוטונית את האטומים, כמו למשל ראיית האטומים כ"בלתי ניתנים לחלוקה" ו"קשיחים במידה אינסופית". הוא דחה הנחות אלו על בסיס טענתו כי הן עומדות בסתירה לעקרון הרציפות - שכן התנגשויות של אטומים כאלה זה בזה יהיו בהכרח התנגשויות אלסטיות מיידיות ואילו "הטבע לא עושה קפיצות".
אחד הפרויקטים המרכזיים של לייבניץ היה להחיות מחדש את תורת הכבידה של ניוטון כתאוריית מערבולות. מכתביו וממכתביו של לייבניץ ידוע כי התנגד לרעיונותיו של ניוטון בדבר הכבידה, וטען כי לשום כוח אין לייחס סגולות נסתרות, כמו משיכה בין גופים ללא מגע. אף על פי כן, הפרויקט של לייבניץ התקדם מעבר לניסיון זה, שכן בלבו עמד הניסיון להסביר את אחת הבעיות הקשות בפיזיקה, זו של הקוהזיה של החומר. התפיסה של לייבניץ את מבנה החומר הייתה מורכבת וקשה להבנה בעיני בני דורו, אולם הדרך הפשוטה ביותר להבינה - עד כמה שהדבר מזמן אי דיוקים היסטוריים ומדעיים - היא לנקוט בגישה אנכרוניסטית. לייבניץ יצא במאמרו "היפותזה פיזיקלית חדשה" מ-1670 נגד תמונת "החומר הפסיבי" המרכזית להשקפת העולם הקרטזית ותמך בתמונה דינמית של מבנה החומר כהסבר ל"תאחיזת החומר". הוא הציע לחקור את המבנה הנסתר והבלתי נדלה של החומר כאמצעי לגלות את המקור האמיתי לתופעות השונות. התפתחותה של הפיזיקה התת-אטומית במהלך מאה ה-20 עלתה בקנה אחד עם השקפה זו, ובמסגרתה הוכח שהאטום אינו בלתי חדיר ונחשפה האמת הדינמית הבסיסית העומדת ביסוד מבנה החומר.
כלל לייבניץ לנגזרות של מכפלות משמש כצעד חשוב בהוכחות רבות בתחומים מגוונים בפיזיקה. עיקרון זהות הסמויים במכניקת הקוונטים. אלו שתומכים בפילוסופיה דיגיטלית, כיוון חדש יחסית בקוסמולוגיה, גם רואים בלייבניץ מעיין אב מייסד של הפילוסופיה.
ה-vis viva
"הכוח החי" (בלטינית: vis viva) הוא mv2, פעמיים האנרגיה הקינטית של הגוף. לייבניץ סבר כי האנרגיה הכוללת נשמרת במערכות מכניות מסוימות, ועל כן החשיב את האנרגיה כמוטיב פנימי "מולד" של החומר. טענה זו נתפסה כמתחרה בהשקפה על מרכזיות חוק שימור התנע שהחזיקו בה ניוטון באנגליה ודקארט בצרפת, ועל כן נדחתה. כיום ברור שגם התנע וגם האנרגיה נשמרים, ושתי הגישות משלימות זו את זו.
תרומות אחרות לפיזיקה
לייבניץ פרסם מאמרים חשובים במכניקה. בהמשך לעבודתו החלוצית של גלילאו גליליי על חוזק קורות מספרו "שני המדעים החדשים", פרסם לייבניץ מספר מאמרים מאירי עיניים בתורת האלסטיות שעסקו בכפיפתן של קורות אופקיות שעל הקצה החופשי שלהם תלויה משקולת. תוך שהוא מיישם את הכלים החדשים של האנליזה, לייבניץ תיקן במאמרים אלו מספר היבטים בטיפולו המקורי של גלילאו בבעיה, במיוחד אלו שלא עלו בקנה אחד עם תוצאות ניסוייו של אדם מריוט. בתחום האופטיקה, במחקר המודרני נמצא כי הוא גילה את עקרון מאופרטיוס (מקרה פרטי של עקרון הפעולה המינימלית) ותוצאות שונות הקשורות בו בסביבות 1707, כ-37 שנים לפני עבודתם של מאופרטיוס ואוילר בתחום.
מדעי טבע אחרים
ממוזער|שמאל|עמוד השער של המהדורה מ-1749 של ספרו של לייבניץ "Protogaea", שעוסק בגאולוגיה ובהיסטוריה של הטבע.
לייבניץ הציע כי לכדור הארץ יש ליבה מותכת, טענה שהוכחה מאוחר יותר כנכונה בגאולוגיה המודרנית. באמבריולוגיה הציע שאורגניזמים הם שילוב אינסופי של מבנים פנימיים. במדעי החיים ובפלאונטולוגיה הוא ביצע מחקר על אנטומיה השוואתית ומאובנים. בזכות גישתו החלוצית בחקר מאובנים כפי שהופיעה באחת העבודות המרכזיות שלו בנושא, "Protogaea", נחשב לייבניץ לאחד מאבות הפלאונטולוגיה והספלאולוגיה (חקר המערות). "Protogaea" היא ניסיון שאפתני לתאר את התהליכים שעיצבו את כדור הארץ, ולייבניץ קיבץ בה תצפיות והשערות רבות על היווצרות כדור הארץ ותוואי הקרקע, על פעולת האש והמים, היווצרות סלעים ומינרלים, מקורם של מלחים, היווצרות של מאובנים וזיהויים כשאריות של יצורים חיים. "Protogaea" מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות מדעי כדור הארץ במאה ה-18, אולם אף על פי שאתגרה חלק מהתפיסות המדעיות הישנות בנוגע להיסטוריה של כדור הארץ, היא נעדרת לוח זמנים גאולוגי עבור התהליכים המתוארים בה, ולכן נתפסת כיום רק כחלק מהפרהיסטוריה של מדע הגאולוגיה (בשונה מפריצות הדרך המשמעותיות יותר של ג'יימס האטון בשלהי המאה ה-18).
ברפואה, הוא האיץ בפיזיולוגים של התקופה - באמצעות מספר תוצאות - לבסס את התאוריות שלהם על תצפיות השוואתיות מפורטות ועל ניסויים, ולהבדיל בין אמיתות מדעיות רפואיות מבוססת היטב לנקודות מבט מטאפיזיות. בהקשר זה ידועה הבחנתו החדה בין גופים הבנויים מחומר אורגני - או בשפתו שלו מכונות של הטבע (machines of nature - divine machines), ומכונות מלאכותיות (artificial machines), הבחנה שהיא פילוסופית במהותה, אך שיש בה לחזות התפתחויות ותגליות רבות בביולוגיה ובחקר מבנה האורגניזם. למשל, לייבניץ כתב כי הגוף הטבעי הוא אוטומט שברא אלוהים ושהוא שונה מכל מכונה שיצר האדם, וזאת בכך שלכל חלק זעיר בגוף האנושי יכולת עצמית משלו, מורכבת לאין שעור ואינו מהווה חלק מוגבל במכונה גדולה. לטענתו, כל חלק זעיר בגוף מכיל את המרשם של הגוף השלם - הבחנה שניתן לראות אותה כחיזוי של גילוי הדנ"א, המצוי בכל תא ומכיל את המידע על הגוף כולו. גם התאוריה שלו על אינדיבידואליות מקוננת (באנגלית: Nested Individuality) רלוונטית לביולוגיה, והיא רלוונטית אף יותר לתחום הפסיכולוגיה.
פסיכולוגיה
בפסיכולוגיה, לייבניץ הציג את הרעיון של תת-מודע, ועשה את ההבחנה היסודית בין מצבים מודעים ומצבים לא מודעים. פסיכולוגיה הייתה מוקד עניין מרכזי של לייבניץ, ולחלק ניכר מהעבודה של לייבניץ היה השפעה רבה על התפתחות התחום. הוא כתב על נושאים פסיכולוגיים מגוונים: קשב ומודעות, זיכרון, למידה (אסוציאציה), אינדיבידואליות נוצרת והדינמיקה הכללית של אבולוציה. הדיונים שלו ב"מאמרים חדשים על התבונה האנושית" ו"המונאדולוגיה" לעיתים קרובות נשענים על תצפיות מחיי היום יום כמו התנהגותו של כלב או הרעש של הים, או על אנלוגיות אינטואיטיביות לתהליכים פיזיים ונפשיים (כמו הפעולה המסונכרנת של שעונים או גלגל האיזון של שעון). הוא גם פיתח פוסטולטים ועקרונות פסיכולוגיים: מהרצף של התפיסות הבלתי מובחנות ועד לאפרספציה (Apperception), והקבלה פסיכופיזית מנקודת המבט של סיבתיות ותכליתיות: "נשמות פועלות לפי חוקי התכליות, דרך שאיפות, קצוות ומשמעויות. גופים חומריים מצייתים לחוקי הנסיבתיות האפקטיבית, דהיינו חוקי תנועה. ושני התחומים הללו, זה של סיבות יעילות וזה של תכליות, מתקיימים בהרמוניה אחד עם השני". העמדה האפיסטמולוגית של לייבניץ - כנגד ג'ון לוק והאמפיריציזם האנגלי, בולטת במיוחד בהקשר של עבודתו על פסיכולוגיה - "דבר אינו נמצא באינטלקט שלא היה קודם בחושים, מלבד האינטלקט עצמו". לשיטתו, עקרונות שאינם נוכחים ברשמים החושיים וניתנים לזיהוי מהתבוננות מעמיקה בתפיסה והמודעות האנושית כוללים היסקים לוגיים, קטגוריות של המחשבה, את עקרון הסיבתיות ועקרון התכליתיות (טלאולוגיה).
אף על פי שהוגים שקדמו לו (כדוגמת אוגוסטינוס, מישל דה מונטן ודקארט) שיערו השערות על זכרונות לא נגישים ופעולות שנעשות בהיעדר מודעות, מעולם לפניו לא זכה נושא התהליכים הלא מודעים לדיון כה מעמיק ומפורט. אמונתו החדשנית של לייבניץ כי תהליכים לא מודעים יכולים להטות את תהליך קבלת ההחלטות של בני אדם, השיפוט שלהם ואף את התגבשות הרעיונות במוח, עמדה בניגוד גמור לעמדה הרווחת בתקופה, וזכתה לאשרור מלא במחקרים מודרניים. את העבודה שלו על התאמת תאוריית התודעה לעקרון הרציפות, כמו גם את הבחנותיו בנוגע לשינה, ניתן לראות כתאוריה מוקדמת של שלבי השינה. הוא האמין שעל פי העיקרון שתופעות בטבע הן רציפות, זה קרוב לוודאי שלמעבר בין מצבים מודעים למצבים לא מודעים יש שלבי ביניים. אף על פי שרעיונותיו של לייבניץ בנוגע ל-"הרמוניה הקבועה מראש" נדחו על ידי רבים, פסיכולוגים רבים אימצו את רעיונותיו על הקבלה פסיכופיזית (psychophysical parallelism). הרעיונות האלה מתייחסים לבעיית הגוף ונפש, וקובעים כי התודעה והמוח לא משפיעים זה על זה, אלא חיים מראש בהרמוניה.
בפילוסופיה של התודעה, לייבניץ חזה רבים מההיבטים של הוויכוח המודרני הנוקב סביב הבעייתיות של התאמת מצבים תודעתיים למצבים פיזיקליים של המוח. הוא היטיב לתאר את מה שמכונה כיום בקרב חוקרי מוח ובינה מלאכותית "הבעיה הקשה של התודעה", הנוגעת במישרין לחווייתנו הסובייקטיבית את המידע המתקבל מחושינו על העולם הסובב אותנו - הקווליה. לייבניץ סבר, בטיעון שמכונה "פער לייבניץ", כי אילו היינו יצורים זעירים שיכולים לטייל בנפתולי המוח, לא היינו מוצאים דבר שהיה מעיד על קיומה של תודעה. אחת ההמחשות המפורסמות שלו להשקפה זו היא אנלוגיית טחנת הרוח (Leibniz's windmill argument), שקובעת בקצרה כי חוויית התפיסה לא יכולה להיות מוסברת באמצעות כל מנגנון שהוא, מורכב ככל שיהיה, וזאת עקב היעדר נקודת מבט (viewpoint) שמעניקה צביון אחדותי למנגנוני התפיסה המכניים. נקודת מבט זו היא זו שאחראית לסובייקטיביות החוויה התפיסתית של המתבונן.
לייבניץ האמין כי לתודעה יש תפקיד פעיל ביותר בתפיסה, ושהיא משחקת תפקיד גדול מרכזי הרבה יותר בקלט החושי. הוא התמקד במיוחד בתפיסה, והבחין בין סוג התפיסה שאנו מודעים לה כגירוי, והסוג השני שאנו מודעים לו כתפיסה זרה. הוא טען שיש הרבה "petites perceptions" - תפיסות זעירות שאנו קולטים אך לא מודעים להן. לדוגמה, כאשר שק של אורז נקרע, אנו רואים את גרגרי האורז הנופלים אך לא בהכרח מודעים לכמה גרגרי אורז נצברים בערימה. לפי העיקרון הזה, יש מספר אינסופי של תפיסות בתוכנו בכל זמן נתון אשר אנו לא מודעים אליהן. כדי שזה יהיה נכון, חייב להיות חלק של התודעה אשר אנו לא מודעים לו בזמן נתון. במקרה של שק האורז, איננו מסוגלים להיות מודעים במקביל לתהליך הנפילה של כל גרגר אורז, כך שהתודעה מצליחה "להתייחס" רק לשבריר מתוך כל גרגרי האורז. באופן הזה, את תאוריית התפיסה של לייבניץ ניתן לראות כאחת מני תאוריות רבות המובילות לרעיון הלא מודע. בנוסף, לרעיון של גירוי תת-ספי (subliminal stimuli) יש גם זרעים בתאוריה של לייבניץ על תפיסות קטנות. כמו כן, כשלייבניץ כתב בכתבים מסוימים על ה-"פריפריה של התודעה" (Periphery of consciousness), הוא גילה הבנה על האופן שבו החשיבה מאורגנת במוח וייתכן שאף (הדבר נתון לפרשנות) על המבנה הארגוני של המוח וחלוקת התפקידים של החלקים השונים בו.
רעיונותיו של לייבניץ בנוגע למוזיקה ותפיסה טונאלית השפיעו על הפסיכולוגיה הניסויית של וילהלם וונדט.
מדעי החברה
בתחום של בריאות ציבורית, הוא תמך בהקמת רשות רפואית אדמיניסטרטיבית עם אחיזה באפידמיולוגיה ורפואה וטרינרית. הוא עמל רבות כדי לקדם תוכנית אימון רפואית עם אוריינטציה על בריאות ציבורית ואמצעי מניעת מחלות. בכלכלה, הוא הציע רפורמות מס וסכמת ביטוח לאומי ודן באיזון המסחר (Balance of Trade). הוא היה אחד החלוצים המוקדמים במדע אקטוארי, וחישב את מחיר הרכישה של קצבאות חיים ואת הנזילות של חוב כספי של מדינה. הוא אף תיאר בכתביו משהו שמזכיר את תורת המשחקים. בסוציולוגיה הוא הניח את היסודות לתורת התקשורת.
טכנולוגיה
שמאל|ממוזער|מנוע הקיטור השני של פפין, 1707, שפותח בעזרתו של לייבניץ.
ב-1906, גרלנד פרסם כרך של כתבי לייבניץ בנוגע להמצאות הפרקטיות הרבות שלו ולעבודתו ההנדסית. נכון לעכשיו, מעט מאוד מבין הכתבים האלו תורגמו לאנגלית. מכתביו, עולה כי לייבניץ היה ממציא רציני, עם כבוד רב להבטים הפרקטיים של החיים. כשהוא מיישם את המוטו שלו theoria cum praxi - "תאוריה הופכת למעשה", לייבניץ טען שתאוריה חייבת להיות משולבת עם התנסות ביישומים פרקטיים, ולכן הועלה על נס לפעמים כאבי המדע היישומי. הוא תכנן מדחפים מונעי רוח, משאבות מים, מכונות כרייה כדי להוציא שמן, מכבשים הידראוליים, מנורות, צוללות, אמצעי ניווט ימי, שעונים ועוד. הוא אף הציע שיטה להוצאת המליחות מן המים (התפלת מים). בהתכתבות עם דני פפן, השניים הגו את הרעיונות התאורטיים העומדים בבסיס מנוע הקיטור, ויחדיו תכננו את מנוע הקיטור הראשון. אף שהיה זה אב טיפוס פשוט למדי למנוע הקיטור, הרעיונות שהדגים היו בין הגורמים שהתניעו את תחילת המהפכה התעשייתית.
בין השנים 1680 ל-1685 נאבק לייבניץ להתגבר על השיטפונות הכרוניים באזור הרי הארץ, אך לא הצליח. לייבניץ ניסה לרתום את אנרגיית הרוח לכדי שימוש מעשי במכרות הרי ההארץ, וקיימים מתווים תכנוניים רבים שלו שנועדו לממש חזון זה (על אף שמבחינת לייבניץ, פרויקט הכרייה הזה הסתיים בכישלון). הוא תכנן אוטומציות רבות כדי לייעל את תהליך הכרייה, אך רבות מההמצאות האלה לא היו יכולות לבוא לידי מימוש בזמנו. בין התכנונים והתרשימים הרבים שלו שתי דוגמאות מהתחום של בקרה אוטומטית בולטות במיוחד: אלו הם התרשים שלו למכונה שתפנה באופן אוטומטי את המפרשים של טחנת רוח לכיוון הרוח, והקונספציה שלו של מנגנון בלימה אוטומטי כדי לשלוט במהירות הסיבוב של המפרשים של טחנת רוח.
במאמר "Leibniz's "inventum memorabile" :the conception of speed control from march 1686", סיפק המחבר פרטים רבים על המאפיינים הפונקציונליים של מנגנון הבלימה של לייבניץ, והראה שמנגנון ויסות המהירות הזה הוא למעשה מנגנון מכני מבוסס משוב במובן המודרני, אשר על אף שלא התניע את תורת הבקרה, הקדים באופן מובהק התקדמויות רבות מאוחרות יותר.
תורת החישוב
לייבניץ עשוי להיות מדען המחשב ותאורטיקן המידע הראשון. מוקדם בחייו, הוא המציא את מערכת המספרים הבינארית. הוא חזה את האינטרפולציה הלגרנז'יאנית ותורת המידע האלגוריתמית. לקלקולוס רציונליזטור שלו יש מאפיינים דומים לאלו של מכונת טיורינג אוניברסלית. ב-1934, נורברט וינר טען שהוא מצא בין כתבי לייבניץ תיאור של מושג המשוב, המרכזי לתאוריית הקיברנטיקה של וינר.
ב-1671, לייבניץ התחיל להמציא מכונה שתוכל לבצע את כל 4 הפעולות האריתמטיות, ובהדרגה שיפר אותה לאורך מספר שנים. מכונת החישוב שפיתח, מחשב הפסיעות (ה-stepped reckoner), משכה תשומת לב רבה והייתה הבסיס לבחירתו לחברה המלכותית ב-1673. מספר מכונות כאלה נעשו במהלך השנים שעשה בהנובר, בידי איש מלאכה שעבד תחת השגחתו של לייבניץ. זאת לא הייתה הצלחה מיידית כי לייבניץ לא הצליח להפוך למכני באופן מלא את פעולת הנשיאה (carry operation). ב-1674 לייבניץ עמל רבות כדי לבנות דגם "אנליטי" של מכונת החישוב שלו - מכשיר לקביעת הפתרונות של משוואות, ובשני כתבי יד מדצמבר 1674 תיאר מכונה שמסוגלת אף לפתור משוואות אלגבריות (מכונה שנקראה על ידי לייבניץ Instrumentum Algebraicum). מכונה זאת לא התבססה על גלגלי שיניים, אלא על מנגנון מכני מורכב שכלל מוטות, מיתרים, גלגלות ומפרקים כדי לממש מכנית את החישוב של פונקציות פולינומיות, ועל כן היא מהווה בפני עצמה נקודת ציון בהיסטוריה של מחשבים אנלוגיים. שנים רבות מאוחר יותר, יוהאן אנדראס זגנר המציא באופן בלתי תלוי מנגנון מכני דומה, וב-1770 הממציא האנגלי ג'ון ראונינג המציא דגם מתפקד נוסף של מכשיר כזה.
לייבניץ גם תכנן מכונת הצפנה (שכעת שוחזרה), שנתגלתה על ידי ניקולאס רשר ב-2010. עוד בטרם בנה את המכונה, לייבניץ פיתח רעיונות קריפטוגרפיים שהנחו אותו בבנייתה. לייבניץ ראה שצפני ההזזה הפשוטים בהם נעשה שימוש נרחב באותה תקופה הם קלים מדי לפריצה, ועל כן פיתח מכונה מורכבת בהרבה, כזו המבוססת על הצפנה פוליאלפביתית. מכונת ההצפנה שלו ראויה לציון גם בשל העובדה שהייתה אחת המכונות הראשונות ששילבו מנגנון הזנת קלט דמוי מקלדת מחשב. הסבר מקיף על אופן הפעולה שלה ניתן במאמר העדכני "Leibniz and cryptography" של ניקולאס רשר.
לייבניץ הלך וחתר בהדרגה לקראת מושגים של תוכנה וחומרה אשר פותחו רק הרבה יותר מאוחר על ידי צ'ארלס בבג' ועדה לאבלייס. כתביו מעידים כי הבין היטב את החשיבות הייחודית שיש לחישובים בבסיס בינארי (כלומר בספרות של 0 ו-1) לצורך מימוש פעולות בוליאניות (פעולות לוגיות), והוא אף הותיר אחריו מתווה תכנוני למכונת חישוב בינארית - ב-1679, בזמן שהרהר על האריתמטיקה הבינארית שלו, לייבניץ דמיין מכונה שבה מספרים בינאריים יהיו מיוצגים באמצעות גולות, הנשלטות באמצעות מיון ראשוני של כרטיסים מנוקבים. המכונה המופשטת שתיאר (בחיבורו De progressione Dyadica) עבדה ללא שימוש בגלגלי שיניים או גלילים - אלא רק באמצעות גולות, חורים (שלפי תיאורו יכולים להיות במצב "סגור" או "פתוח", באנלוגיה למעגל חשמלי שיכול להיות דלוק או כבוי), מקלות ותעלות להובלה של הגולות. כתבים אחרים של לייבניץ מכילים אף מתווה לבניית ממיר עשרוני-בינארי (ששוחזר לאחרונה): מעין מכשיר המתווך בין מפעיל המכונה הבינארית (שעושה שימוש בבסיס עשרוני) למכונה עצמה (שעושה שימוש בבסיס בינארי). הצעה זו ראויה לציון, ומשום שלייבניץ התייחס בה לראשונה לממשק אדם-מחשב, כלומר לבעיות הנוגעות לתרגום לשפת מכונה ולנוחיות התפעול שלה בידי המשתמש. המחשבים האלקטרוניים הדיגיטליים המודרניים מחליפים את הגולות של לייבניץ המונעות בידי הכבידה באוגרי הזזה, הפרשי מתח ופולסים של אלקטרונים, אבל המבנה הבסיסי ועקרון העבודה שלהם הוא בדיוק כפי שלייבניץ תיאר ב-1679.
ספרנות
במהלך שירותו כספרן בספריות הדוכסות שבהנובר ובוולפנבוטל, לייבניץ הפך לאחד המייסדים של מדעי המידע. הספרייה שבוולפנבוטל הייתה עצומה יחסית לתקופתה, שכן היא הכילה יותר מ-100,000 כרכים, ולייבניץ עזר לתכנן בניין חדש עבורה, אשר מאמינים כי הוא הבניין החדש שתוכנן במפורש להיות ספרייה. הוא גם תכנן מערכת סידורית (indexing system) חדשה לספריות, לכאורה ללא שידע על קיומה של מערכת אחרת כזאת בספרייה הבודליינית שבאוקספורד. הוא גם קרא למוציאים לאור לערוך תקצירים של כל הכותרים החדשים שהם הפיקו בכל שנה בצורה סטנדרטית מסוימת שתקל על מלאכת הסידור. הוא קיווה שפרויקט התקצור הזה יכלול בסופו של דבר כל מה שהודפס מתקופתו של גוטנברג ועד לימיו שלו. אף אחת מההצעות שלו לא השיגה הצלחה בתקופתו, אך משהו דומה להן הפך לפרקטיקה סטנדרטית בקרב מוציאים לאור בשפה האנגלית במהלך המאה ה-20, תחת חסותן של ספריית הקונגרס והספרייה הבריטית.
הוא קרא לייסוד של בסיס נתונים אמפירי כדרך לקדם את כל המדעים. רעיונות שלו כמו השפה האוניברסלית, הקלקולוס רציוסינטור, ו-"קהילת התודעות" - נועדו, בין היתר, להביא אחדות פוליטית ודתית לאירופה. ניתן לראות בהם גם חיזוי לא מכוון של שפות מלאכותיות (כמו אספרנטו והמתחרות שלה), לוגיקה סימבולית, ואף הרשת הכלל עולמית.
קידום חברות מדעיות
לייבניץ הדגיש שמחקר הוא משימה שיתופית. לכן הוא תמך בהתלהבות בהקמה של חברות מדעיות לאומיות לפי קווים דומים לזה של החברה המלכותית הבריטית והאקדמיה הצרפתית המלכותית למדעים. באופן יותר ספציפי, בהתכתבויותיו ומסעותיו הוא דחף להקמת חברות כאלה בדרזדן, סנט פטרסבורג, וינה וברלין. רק פרויקט אחד מבין אלה הגיע לשלב המעשה: ב-1700, האקדמיה למדעים בברלין הוקמה. לייבניץ היה אחראי על הקמת האקדמיה, ושירת כנשיא שלה במשך שארית חייו. אקדמיה זו הפכה מאוחר יותר לאקדמיה הגרמנית למדעים, המוציאה לאור של המהדורה הקריטית של כתביו.
משפטים ומוסר
פרט למקרים החריגים של מרקוס אורליוס וניקולו מקיאוולי, קרוב לוודאי שלאף פילוסוף אחר לא היה ניסיון מעשי בעניינים הקשורים למדיניות ולפוליטיקה כמו ללייבניץ. כתביו של לייבניץ על משפטים, אתיקה ופוליטיקה לא זכו תקופה ארוכה לתשומת לבם של מלומדים דוברי אנגלית, אך מצב זה השתנה לאחרונה.
לייבניץ לא תמך במונרכיה אבסולוטית כמו שהובס תמך בה, או בעריצות בכל צורה שהיא. הוא גם לא דגל בהשקפותיו של בן תקופתו ג'ון לוק בנושאים פוליטיים וחוקתיים, שתמך בדמוקרטיה באמריקה של המאה ה-18 ומאוחר יותר בכל מקום אחר. קטע ממכתב מ-1695 לפיליפ, בנו של הברון בוינבורג, מבטא את השקפתו הפוליטית של לייבניץ:
ב-1677, קרא לייבניץ להקמתה של קונפדרציה אירופית, שתנוהל בידי מועצה או סנאט, שחבריו ייצגו אומות שלמות ויהיו חופשיים להצביע על-פי מצפונם. קריאה זו נחשבת לעיתים לחיזוי של האיחוד האירופי. לייבניץ האמין שאירופה תאמץ דת אחידה. הוא חזר על הצעות אלה ב-1715.
אך בה בעת הוא הציע להתחיל פרויקט בין-דתי ורב-תרבותי ליצירת מערכת אוניברסלית של ערכי צדק ומוסר, הצעה שדרשה ממנו הסתכלות אינטרדיסציפלינרית רחבה. כדי לגבש הצעה זו, הוא שילב בין רעיונות בלשניים, פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה של המשפט, כלכלה ופוליטיקה.
אקומניזם
לייבניץ השקיע מאמץ אינטלקטואלי ודיפלומטי רב במה שנקרא שליחות אקומניסטית - ניסיון לקרב בין כתות או זרמים שונים בנצרות במטרה להביא את הנצרות לאחדות. במסגרת שליחות זו לייבניץ ניסה תחילה ליישב את המחלוקות בין הכנסייה הקתולית והכנסייה הלותרנית, ומאוחר יותר לקרב בין הכנסייה הלותרנית והרפורמית. מבחינה זו, הוא המשיך את דרכם של הפטרונים הראשונים שלו, הברון פון בוינבורג וג'ון פרדריק - שניהם לותרנים מעריסתם שהמירו דתם לקתולית כמבוגרים - ושעשו מה שיכלו כדי לאחד מחדש את שתי האמונות, ושבירכו על שליחויות כאלה מצד אחרים (בית ברונסוויק נשאר לותרני מפני שילדיו של הדוכס לא המירו דתם כמו אביהם). המאמצים האלו כללו תיאום פעולה עם הבישוף הצרפתי ז'אק-בנין בוסואה, ועירבו את לייבניץ במחלוקת תאולוגית מסוימת. קרוב מאוד לוודאי שלייבניץ סבר שיישום יסודי של ההגיון למחלוקות תאולוגיות יוכל לרפא את הפילוג שנוצר ברפורמציה.
פילוסופיה
המחשבה וההגות הפילוסופית של לייבניץ נראית מקוטעת, וזאת מכיוון שהכתבים הפילוסופיים שלו מורכבים בעיקר מהמוני מאמרים קצרים: מאמרים בכתבי עת, כתבי יד שפורסמו זמן רב לאחר מותו, ומכתבים רבים לנמענים רבים. הוא כתב רק שני חיבורים פילוסופיים באורך של ספר, שמהם רק התאודיציה מ-1710 פורסמה במהלך חייו.
לייבניץ תארך את ראשית דרכו כפילוסוף לפרסום חיבורו "מאמר על מטאפיזיקה", אשר הוא חיבר ב-1686 כפרשנות לנושא סביבו הייתה מחלוקת בין מלברנש וארנו. פרסום זה הוביל לתכתובת ענפה ורבת ערך עם ארנו; היא וחיבורו מאמר על המטאפיזיקה לא פורסמו עד המאה ה-19. ב-1695, לייבניץ עשה את כניסתו הציבורית לעולם הפילוסופיה האירופי עם מאמר בכתב עת שכותרתו - "מערכת חדשה של הטבע ותקשורת של אלמנטים פשוטים". בין 1695 ו-1705, הוא חיבר את "מאמרים חדשים על התבונה האנושית", פרשנות ארוכה לחיבורו של ג'ון לוק מ-1690 "מסה על שכל האדם", אבל לאחר ששמע על מותו של לוק ב-1704, הוא איבד את התשוקה לפרסמו, כך שהחיבור פורסם רק ב-1765. ה-"מונאדולוגיה", שחובר ב-1714 ופורסם לאחר מותו, מורכב מ-90 אפוריזמים.
לייבניץ פגש את שפינוזה ב-1676, קרא כמה ממאמריו הלא מפורסמים, ומאז העריך מאוד את רעיונותיו של שפינוזה. אף שלייבניץ העריך את האינטלקט העוצמתי של שפינוזה, הוא גם מאוד התאכזב מכמה ממסקנותיו של שפינוזה, במיוחד כשאלו היו לא עקביות עם האורתודוקסיות הנוצרית.
שלא כמו דקארט ושפינוזה, לייבניץ רכש ידע מקיף ויסודי בפילוסופיה באוניברסיטה. הוא הושפע מהפרופסור לפילוסופיה בלייפציג יאקוב תומאסיוס, אשר גם הנחה אותו בכתיבת תזת ה-BA שלו בפילוסופיה. הוא גם קרא בלהט את פרנסיסקו סוארץ, ישועי ספרדי שזכה לכבוד רב באוניברסיטאות לותרניות. לייבניץ גילה עניין רב בשיטות והמסקנות החדשות של דקארט, הויגנס, ניוטון, ובויל, אבל ראה את עבודתם דרך עדשות סכולסטיות כבדות, כלומר בצורת ראייה כבדה המערבת רעיונות פילוסופיים וסכולסטיים רבים, ולא בצורת ראייה מתמטית גרידא. עם זאת, השיטות ותחומי העניין של לייבניץ לעיתים קרובות חוזות את הלוגיקה, והפילוסופיה האנליטית והלינגוויסטית של המאה ה-20.
בספריו הוא היה הראשון שהשתמש במונח קומפוסיביליות.
העקרונות
בהגותו הפילוסופית, הפעיל לייבניץ אחד או יותר משבעת העקרונות הפילוסופיים היסודיים הבאים:
זהות/סתירה (Identity/contradiction) - אם טענה נכונה, אזי שלילתה שגויה, ולהפך.
זהות הבלתי ניתנים להבחנה (Identity of indiscernibles) - לא ייתכן שכל תכונותיהם של שני דברים המוגדרים כשונים יהיו משותפות. אם כל תכונה שנושא X היא גם תכונה של Y, וההפך, אזי X ו-Y זהים. ההנחה ששני דברים הם בלתי ניתנים להבחנה, היא כמו לכנות בשני שמות שונים את אותו הדבר. עיקרון זה מופעל לעיתים קרובות בלוגיקה מודרנית ובפילוסופיה, ונקרא לעיתים "חוק לייבניץ". הוא משך הכי הרבה מחלוקת וביקורת, במיוחד מכיוון תאוריית החלקיקים ותורת הקוונטים.
הטעם המספיק (Sufficient reason) - "חייב להיות טעם מספיק לכל דבר להתקיים, לכל אירוע להתרחש, ולכל אמת להתקבל". עיקרון זה היה מוכר קודם לכן אך ניסוחו של לייבניץ השפיע עמוקות על הפילוסופיה המערבית כנקודת מוצא עבור קאנט ובעבודת הדוקטורט של שופנהאואר, כמו כן העיקרון מהווה נדבך ואף ניסוח לטיעון הקוסמולוגי.
הרמוניה קבועה מראש (Pre-established harmony) - "טבעו הבסיסי של כל אלמנט פשוט הוא כזה שמה שקורה לאחד תואם את מה שקורה לכל האחרים מסוגו, וזאת מבלי הפעולה הישירה שלהם אחד על השני" (מאמר על מטאפיזיקה, פסקה 14). זכוכית שנופלת לקרקע מתנפצת מפני שהיא "יודעת" שהיא פגעה בקרקע, ולא מפני שהפגיעה בקרקע "מאלצת" את הזכוכית להתנפץ.
חוק הרציפות (Law of Continuity) - בניסוחו של לייבניץ: Natura non facit saltus ("הטבע לא עושה קפיצות").
אופטימיות (Optimism) - "האל בהחלט תמיד בוחר את הטוב ביותר".
שפע (Plenitude) - לייבניץ האמין שהטוב בכל העולמות האפשריים יממש כל אפשרות בת-קיום, וטען בתאודיציה שהעולם שהוא הטוב מבין כל העולמות האפשריים יכיל את כל האפשרויות, כאשר תפיסתנו המוגבלת את מושג הנצח אינה מספקת סיבה כלשהי לפקפק בשלמותו של הטבע.
תורת ה"מונאדות"
ממוזער|עמוד מתוך העותק האישי של לייבניץ של ספרו "מונאדולוגיה".
התרומה הפילוסופית של לייבניץ למטאפיזיקה מבוססת על מונאדולוגיה, שמנהיגה את המונאדות (ששמן נגזר מן המילה היוונית "monas" - יחידה) כ"צורות משמעותיות של קיום", הדומות לאטומים רוחניים, אלמותיים, שאינם ניתנים לפירוק, נפרדים, ושנשמעים לחוקים מיוחדים משלהם. צורות אלו הן "היחידות האולטימטיביות של הקיום בטבע", וניתן להשוות אותן לקורפוסקולים בפילוסופיה המכניסטית של רנה דקארט ואחרים. למרות קווי הדמיון לאטומים חומריים, כל אחת מהמונאדות היא ייחודית, והן אינן משתנות עם הזמן אלא יכולות רק להיווצר ולהישמד. מונאדות אינן מכילות חלקים אך עם זאת עדיין קיימות בזכות האיכויות המיוחסות להן. לפי לייבניץ, מונאדות הן ישויות אלמנטריות עם תפיסה מטושטשת וחלקית אחת של השנייה. הן אינן באות במגע זו עם זו ("חסרות חלונות"), אך הן משקפות את כל היקום בהרמוניה שניטעה בהם מראש. מונאדות הן מרכז של כוח, בעוד שמרחב, חומר ותנועה הם לגמרי פנומנליים. לייבניץ ניסה לפתור כך את בעיית גוף ונפש שעולה בשיטה שבנה דקארט, וכן את בעיית הפרטנות בשיטתו של ברוך שפינוזה, שאומר כי היצורים הנפרדים הם רק תוצרים מקריים של יסוד אחד ויחיד.
הוכחתו של לייבניץ לקיום האלוהים מופיעה בתאודיציאה. ההיגיון והתבונה נשלטים על ידי עקרון הסתירה ועקרון הסיבה המספקת, ולייבניץ הסיק באמצעות העיקרון השני שהסיבה הראשונית של כל הדברים חייבת להיות האל. כל מה שאנו רואים או חווים נתון לשינוי, והעובדה שהעולם הזה מהווה אמת קונטינגנטית (ולא אנליטית) נגזרת מהאפשרות שהוא היה מאורגן אחרת במרחב ובזמן. העולם הקונטינגנטי חייב להיות בעל סיבה מספקת לקיומו. לייבניץ נעזר בספר גאומטריה כדי להדגים את תהליך החשיבה שלו. אם ספר זה הוא פרט בשרשרת אינסופית של עותקים, חייבת להיות סיבה ראשונית מסוימת לתוכן של הספר. לייבניץ הסיק מכך שחייבת להיות "מונאדה ראשית" ("monas monadum") בהיררכיה של מונאדות, אותה הוא מזהה עם האלוהים.
לפי תורת המונאדות, העולם כולו בנוי מאינסוף חלקיקים קטנים לאין שיעור, לא מוחשיים, שמרכיבים את הכול. המהות האונטולוגית של המונאדה היא הפשטות הבלתי ניתנת לרדוקציה שלה. שלא כמו חומר, מונאדות אינן בעלות שום סממן חומרי או מרחבי. ההוכחה המרכזית שלו לתפיסה זו, היא ניסוי מחשבתי שבו מפרקים בכל-פעם עצם לעוד ועוד חלקים. לייבניץ טען שנהייה חייבים, בסופו של דבר, להגיע למרכיבים הבסיסיים ביותר של העצם, אחרת לא ניתן להסביר ממה הוא בנוי (אם חלקיקים מהם הוא בנוי גם הם בנויים ממשהו), שזו הרי טענה אבסורדית. החלקיקים אליהם נגיע בסוף לא יכולים להיות חומריים, ובכלל לא להימצא במרחב, שהרי המרחב תמיד ניתן לחלוקה (אם נמצא אובייקט כלשהו התופס חלק במרחב, נוכל להסתכל כעת על חצי מהאובייקט, ולאחר-מכן על חצי מהחצי של האובייקט, וכך הלאה) וכך הגיע למסקנה שהעולם מורכב מאינסוף ישויות קטנות ו"רוחניות" (לא חומריות), להן קרא "מונאדות", וכל אובייקט בנוי מאינסוף מונאדות שכאלו. הוא הבהיר שלא כל המונאדות יכולות להיות מודעות לעולם החיצוני או לעצמן.
בכך פתר את הבעיה הפסיכופיזית שהעלה דקארט, המנסה לברר איך העולם החומרי משפיע על העולם הרוחני (למשל: אם אני יודע על מקרה שקרה, המקרה החומרי משפיע על התודעה שלי, שהיא, לפי תפיסתו של דקארט, רוחנית). לייבניץ טוען שמכיוון שהכול בנוי ממונאדות שכאלה, למעשה כל העולם רוחני, והימצאות העולם החומרי אינו אלא אשליה, וכך מראש לא קיימת בעיה של קשר בין העולם הרוחני לעולם החומרי.
אך בפתרון זה מתעוררת בעיה חדשה: אם כל העולם הוא רוחני, גם התהליכים הנצפים של סיבה-ותוצאה הם למעשה רוחניים, וכך לייבניץ נצרך להסביר איך הישים הרוחניים משפיעים זה על זה. את הבעיה הזו הוא פתר בעזרת רעיון האלוהים: הוא טען, למעשה, שגופים לא משפיעים זה על זה, אלא חיים מראש בהרמוניה. הוא טוען שמה שאנו תופסים כסיבתיות, למעשה מקרה יחיד אותו כל גוף תופס מזווית אחרת באופן הרמוני תואם, שהאחראי להרמוניה זו הוא אלוהים. נראה שהרמוניה זו היא אחת מכוונותיו של לייבניץ בטענה "זה הטוב שבעולמות האפשריים".
מונאדות שונות מאטומים גם בעצמאותן ההדדית המוחלטת, כך שאינטראקציות בין מונאדות הן רק למראית עין. למעשה, מכורח העיקרון של ההרמוניה שניטעה מראש, כל מונאדה מתנהגת בהתאם לאוסף מתוכנת של "הוראות" (לכל מונאדה תוכנית משלה), כך שמונאדה "יודעת" מה לעשות בכל רגע. כלומר, לפי תורה זו, לכל מונאדה יש זהות שלמה משלה, המכילה בתוכה את כל התכונות של המונאדה, ובהן את כל מה שהמונאדה חוותה או תחווה. אלוהים משתיל במונאדות מראש תכונות תואמות. למשל: אם מונאדה A מכילה בתוכה את התכונה שבזמן X תהיה מתחת למונאדה B, אז מונאדה B מכילה בתוכה את התכונה שבזמן X תהיה מעל מונאדה A. וכן, אם מונאדה A מיועדת להתנגש במונאדה B, אז מונאדה B גם מיועדת לזוז ברגע שלאחר ההתנגשות (מה שאנחנו תופסים כסיבתיות). מכוח ההוראות המובנות האלו נובע כדבריו של לייבניץ כי: "כל מונאדה היא כמו מראה קטנה של היקום כולו". מונאדות לא חייבות להיות "קטנות"; כל בן אנוש מרכיב מונאדה.
לפי השיטה הפילוסופית הזו, לא תיתכן בחירה חופשית (שהרי המעשים אותם תבצע כבר כלולים בתכונות שאלוהים השתיל בך מראש), אלא רק "בחירה מתוך עצמך", בה דגל לייבניץ ואפילו ראה בה סוג של בחירה חופשית: אמנם לא "תבחר" איך לפעול, אבל תפעל לפי התכונות שנקבעו לך מראש, כלומר שלפי התכונות שלך, לפי עצמך בלבד, שום גורם חיצוני לא ישפיע עליך (הרי לייבניץ לא האמין בסיבתיות).
בחירה חופשית
כמו שפינוזה ופילוסופים נוספים רבים בתקופתו, לייבניץ הציע פתרון משלו לשאלת הבחירה החופשית. למעשה, תורת המונאדות שלו העירה מחדש את הבעיה כאשר נטען כי כל מונאדה מקיימת את כל התכונות, ובניהן כל רצף-ההתרחשות, שאלוהים ייעד לה. משתמע מכך שלא קיימת בחירה חופשית, שהרי אלוהים קבע מראש את גורלו של כל אשר קיים, ומצד שני לייבניץ, כמו רוב ההוגים הנוצריים בתקופתו, טען לקיומה של בחירה חופשית.
לפי לייבניץ, בכלל לא קיים שום מושג שנוכל לומר שהוא עונה על תואר הבחירה החופשית, מלבד פעולה אשר נעשית ללא השפעה חיצונית. כך, למעשה, טען שכל מונאדה פועלת באופן חופשי מעצם העובדה ששום מונאדה אחרת לא יכולה להשפיע עליה, אלא היא מקיימת את הקיום ורצף ההתרחשויות שאלוהים ייעד לה מראש. זה, לדעתו של לייבניץ, מהות הבחירה החופשית: פעולה מתוך ייעודך האלוהי הפנימי ללא כל השפעה חיצונית. לא נוכל למצוא שום הגדרה אחרת לבחירה חופשית שתהיה בעלת משמעות.
זמן
לייבניץ הוא מדוגלי הגישה הסובייקטיבית למושג הזמן. על פי גישה זו, הזמן הוא נגזרת של התודעה ולא להפך, כלומר - הזמן הוא ביטוי של יכולת התודעה להבחין בשינויים ולחוות אותם, ואין לו משמעות בזכות עצמו. כאשר הכל קפוא ואין שום שינוי - הזמן אינו עובר. לכן גם אין משמעות לתאוריות אודות מסע לאחור בזמן.
גישה זו מבטלת את מושג הזמן כמושג מוחלט, ורואה בזמן עיקרון יחסי ליכולת התפיסה האנושית. יחידות הזמן, על-פי גישה זו, אינן קבועות בפועל (אף על פי שהגדרתן קבועה).
דוגמה: פרק הזמן הכלול ביממה הוא תחושת הזמן הסובייקטיבית של כל אדם, בה הוא חש כי כדור הארץ השלים מחזור שלם. אם האדם חש כי עבר זמן רב (דוגמה: בעקבות יום מלא בהתרחשויות נפשיות), אזי היממה הייתה ארוכה יותר מאשר אילו חלף זמן מועט יותר.
תאודיציה ואופטימליות
ה"תאודיציה" מנסה להצדיק את חוסר השלמות-לכאורה של העולם, כשהיא טוענת כי העולם הוא הטוב והאופטימלי מבין כל העולמות האפשריים. העולם חייב להיות העולם הטוב ביותר והמאוזן ביותר שבאפשר, מכיוון שהוא נוצר על ידי אל כל יכול ויודע כל, אשר לא היה בוחר ליצור עולם לא מושלם אם עולם טוב יותר בר-קיום היה ידוע לו. למעשה, פגמים הניתנים לזיהוי בעולם היו חייבים להתקיים בכל עולם אפשרי אחר, שאחרת האל היה בוחר ליצור את העולם ללא פגמים אלו. הקטע הבא, הלקוח מתוך חיבור משנת 1714 של לייבניץ, מתאר היטב את השקפתו האופטימית:
הקביעה "אנחנו חיים בעולם המושלם ביותר" נחשבה כמגוחכת אצל בני זמנו של לייבניץ, ובמיוחד אצל וולטר שמצא את הקביעה כה אבסורדית עד שהוא כתב עליה פרודיה בספרו הסאטירי "קנדיד", שם לייבניץ מופיע כ"ד"ר פנגלוס". פרודיה זו היא המקור למונח "פנגלוסיאניזם", שמתייחס לאנשים שחושבים כי אנו חיים בעולם הטוב ביותר האפשרי. עם זאת, אין להבין את אמירתו של לייבניץ כי אנו חיים בטוב בכל העולמות האפשריים בצורה פשטנית, שכן קריאה מעמיקה יותר בכתביו מגלה שלייבניץ לא טען כך במובן הפשטני.
לייבניץ טען שהאמיתות של התאולוגיה (הדת) והפילוסופיה אינן יכולות לסתור אלו את אלו, מכיוון שהגיון ואמונה שניהם "מתנות אל", כך שקונפליקט ביניהן משול לאל הנאבק נגד עצמו. "תאודיציה" היא ניסיונו של לייבניץ ליישב את המערכת הפילוסופית האישית שלו עם הפרשנות שלו לעקרונות האמונה הנוצרית. הפרויקט הונע בחלקו מאמונתו של לייבניץ, שבה נקטו גם פילוסופים ותאולוגים שמרנים רבים בתקופת הנאורות, בטבעה הרציונלי וההגיוני של הדת הנוצרית בהשוואה לדתות הלא-מערביות הפחות מתקדמות לכאורה. הוא גם עוצב על ידי אמונתו של לייבניץ בשלמותו של הטבע האנושי (אם האנושות הייתה נסמכת על הפילוסופיה והדת הנכונה כמדריך), ועל ידי אמונתו שלהכרח מטאפיזי חייב להיות בסיס רציונלי או לוגי, גם אם הסיבתיות המטאפיזית נראית בלתי ניתנת להסבר במונחים של הכרח פיזי (כלומר של חוקי הטבע שהתגלו על ידי המדע).
כיוון שהיגיון ואמונה חייבים להיות מיושבים כליל ונטולי סתירות, כל עיקרון אמוני שלא יכול להיות מוסבר על ידי ההיגיון חייב להידחות. לאורך קו מחשבה זה הגיע לייבניץ לאחת הביקורות המרכזיות של התאיזם הנוצרי: אם אלוהים הוא טוב אינסופי, ידע אינסופי, וכוח אינסופי, כיצד בא הרוע לעולם? התשובה היא (לפי לייבניץ), שבעוד שהאל אינו מוגבל בחוכמתו ובכוחו, ברואיו האנושיים, יצירי כפיו, אינם מושלמים, והם מוגבלים הן במידת חוכמתם והן בכוח הרצון שלהם (כוחם לפעול). אי שלמות זאת היא שמטה מראש בני אדם לאמונות שגויות, להחלטות לא נכונות, ולעשיית פעולות לא אפקטיביות, כל זאת תוך שימוש בבחירה החופשית שלהם. האל אינו ממטיר כאב וסבל על בני האדם באופן שרירותי; אלא הוא מתיר הן רוע מוסרי (חטא) והן רוע פיזי (כאב וסבל) כתולדות הכרחיות של הרוע המטאפיזי (חוסר השלמות), וזאת כאמצעי שבעזרתו בני האדם יוכלו לזהות ולתקן את ההחלטות השגויות שלהם, וכניגוד לטוב האמיתי.
יתרה מכך, אף שפעולות בני האדם נובעות מסיבות ראשוניות שמקורן באל עצמו ולפיכך הן ידועות לאל, השימוש שהאדם עושה בבחירה חופשית במסגרת חוקי הטבע, שבהם רק לעיתים אכן נדרשת בחירה, ההחלטה לבחור מספקת לבני האדם סיכוי מסוים להימלט מגורלה הקשה של הגזירה הקדומה.
מחשבה סימבולית
לייבניץ האמין כי את רבות מצורות החשיבה וההסקה האנושיות ניתן לצמצם לחישובים מסוג מסוים, ושכאלה חישובים יוכלו לגשר על הפערים בין דעות שונות:
"הדרך היחידה לתקן את דרכי המחשבה שלנו היא להפוך את צורות הכתיבה שלהן לגמישות כמו אלו של המתמטיקאים, כך שנוכל למצוא את השגיאות שלנו במבט חטוף, וכך שכאשר יש חילוקי דעות בין אנשים, נוכל פשוט לומר: בואו נחשב, מבלי לעשות שום דבר נוסף, כדי לראות מי צודק".
את ה-"קלקולוס רציוסינטור" של לייבניץ, אשר מזכיר במאפייניו את הלוגיקה הסימבולית המודרנית, ניתן לראות כדרך להפוך חישובים כאלה לאפשריים. לייבניץ כתב ממוראנדה, אשר כללה ניסיונות גישוש ראשונים בדרך לבניית הלוגיקה הסימבולית שלו - וכך גם את הקלקולוס שלו. שני החוקרים Gerhard ו- Couturat לא פרסמו את הכתבים שלו עד שהלוגיקה הפורמלית המודרנית הופיעה בכתב מושגים של גוטלוב פרגה ובכתבים של צ'ארלס פרס ותלמידיו בשנות ה-80 של המאה ה-19, כלומר זמן רב לאחר שבול ודה מורגן החלו את חקר הנושא ב-1847.
לייבניץ האמין כי סמלים חשובים להבנת דברים. הוא ניסה לפתח אלפבית של המחשבה האנושית, שבו ניסה לסמל את כל המושגים הבסיסיים בכמה סמלים, ולהרכיב יחד את הסמלים האלה כדי לסמל מחשבות מורכבות יותר, אך מעולם לא עלה בידו לסיים את הרעיון הזה. רעיון דומה שלו הוא "מתסיס יונברסליס". למעשה, הוא ייחס חשיבות כה גדולה להמצאת הסמלים הנכונים, שהוא ייחס את כל המצאותיו במתמטיקה לסמלים אלו. החשבון האינפיניטסימלי הוא דוגמה מבריקה לחשיבות של סימול נכון, ולכישרונו של לייבניץ בהמצאת סימול כזה. C.S. Peirce, חלוץ של המאה ה-19 בסמיוטיקה, חלק את התשוקה של לייבניץ לסמלים ולסימון נכון, ואת האמונה שלו שאלו חיוניים ללוגיקה עובדת-היטב ולמתמטיקה.
ממוזער|250px|צורת המחשבה הפיקטוגרפית של לייבניץ. לייבניץ כלל את הדיאגרמה הסמלית הזו בעמוד השער של ספרו אומנות הקומבינציה (1666). הדיאגרמה מייצגת באופן תמציתי את עקרונות התאוריה האריסטוטלית המתארת איך כל הישויות החומריות נוצרות מצירופים של ארבעת היסודות: אדמה, מים, אוויר ואש. בדיאגרמה, ארבעת היסודות מוצבים בארבע הפינות של יהלום, כאשר זוגות מנוגדים בתכונותיהם של היסודות מקושרים על ידי קו עליו כתוב "ניגודים" (אדמה-אוויר, אש-מים). לפי הדיאגרמה, אש נוצרת מצירוף של יובש וחום, אוויר מרטיבות וחום, מים מקרירות ולחות (או רטיבות), ואדמה מקרירות ויובש.
לייבניץ לקח את הספקולציות שלו למקום מרחיק לכת בהרבה. אותיות, היו לדעתו של לייבניץ, כל סימן כתוב, ואותיות "אמיתיות" הן אלה שמייצגות רעיונות בצורה ישירה, כפי שהוא חשב שהאלפבית הסיני מייצג אותם, ולא רק את המילים לרעיונות אלה. מבין האותיות האמיתיות, יש שמייצגות רעיונות, ויש שמייצגות חשיבה והגיון. לדעתו של לייבניץ, סמלים רבים שהיו קיימים בתקופתו, וביניהם ההירוגליפים המצריים, האותיות הסיניות, והסמלים של האסטרונומיה והכימיה, אינם "אמיתיים". לייבניץ הציע ליצור סוג של שפת סימנים אוניברסלית, שהוא קרא לה "האות האוניברסלית", שתיבנה על "אלפבית של המחשבה האנושית" ושבה כל מושג יסודי ייוצג על ידי אות "אמיתית" אחת ויחידה. הציטוט הבא מתאר חלק מרעיונותיו של לייבניץ בתחום:
לפי גישתו של לייבניץ, מחשבות מורכבות יהיו מיוצגות באמצעות הרכבת הסמלים של מחשבות פשוטות יותר. לייבניץ טען כי יחידות הפירוק לגורמים ראשוניים מראה כי למספרים ראשוניים יש תפקיד מרכזי בקרקטריסטיקה האוניברסלית - חיזוי קולע של קידוד גדל (Gödel numbering). כלומר, כוונתו של לייבניץ היא שניתן להבטיח, שאין שום דרך אינטואיטיבית או מנמוניקה כלשהי באמצעותה ניתן למספר כל אוסף של מושגים אלמנטריים באמצעות מספרים ראשוניים. בכתביו ניסה לייבניץ "להצמיד" מספרים ראשוניים למושגי יסוד, ולאחר מכן להמיר פסוקים לוגיים במכפלות מתאימות שלהם; שיטת המספרים האופייניים (characteristic numbers) שהגה ב-1679 מהווה אריתמטיזציה של הלוגיקה האריסטוטלית. רעיונו של לייבניץ על הסקה לוגית דרך שפה אוניברסלית של סמלים וחישובים מבשר באופן מובהק התפתחויות משמעותיות בתחום של מערכות פורמליות במאה ה-20, כמו שלמות טיורינג, בה תהליך חישובי משמש להגדיר שפות אוניברסליות אקוויוולנטיות.
כיוון שלייבניץ היה אז עדיין רק מתחיל במתמטיקה, הוא לא חשב על האות כעל סוג של אלגברה, אלא כסוג של שפה או כתב אוניברסלי. אולם, ב-1676 חלם לייבניץ לראשונה על סוג של "אלגברה של המחשבה", וחשב להשתמש באלגברה ובסימול האלגברי הרגיל לצורך האותיות שלו. לפי לייבניץ, האות האוניברסלית שתיבנה בסופו של דבר תהיה חייבת להתבסס על תחשיב לוגי מסוים, מעט קומבינטוריקה, אלגברה, ה- analysis situs (רעיונות טופולוגיים) שלו, שפת מושגים אוניברסלית, ועוד.
לייבניץ יצר פרויקטים להמצאתם של שיטת כתיבה אוניברסלית וללוגיקה סימבולית. המטרה של מחקריו של לייבניץ הייתה, כפי שהוסבר מקודם, ליצור (כדבריו) "סוג של מערכת כללית של כתיבה שבו כל האמיתות של ההיגיון יצומצמו לחשבון. זה יכול להיות, באותו זמן, סוג של שפה כתובה אוניברסלית, שונה מאוד מכל אלה שדובר עליהם עד כה; כי האותיות ואף המילים ינחו את ההיגיון, והטעויות – חוץ מהעובדתיות – יהיו רק טעויות חישוביות. יהיה מאוד קשה להמציא את השפה הזו, אך מאוד קל ללמוד אותה ללא מילונים". הוא קבע מה כמות הזמן שהוא יצטרך כדי להמציא אותה: "אני חושב שכמה אנשים מובחרים יוכלו לסיימה תוך חמש שנים", ולבסוף חווה דעתו על רמת החשיבות של המשימה הזו: "אני חוזר, על מה שכבר אמרתי פעמים רבות, כי אדם שהוא לא נביא או נסיך לא יכול להחל במשימה יותר מועילה למין האנושי ולתהילתו של האל".
מה שלייבניץ התכוון אליו כשהוא כתב על "האות האוניברסלית" ו-"הקלקולוס רציוסינטור", עשוי לעולם לא להיות מובן במדויק.
לוגיקה פורמלית
לייבניץ הוא אחד הלוגיקנים החשובים ביותר מתקופתו של אריסטו עד שנת 1847, השנה בה ג'ורג' בול ואוגוסטוס דה מורגן פרסמו ספרים שהחלו את הלוגיקה הפורמלית המודרנית. לייבניץ ביטא לראשונה את התכונות המרכזיות של הפעולות הלוגיות שכעת אנו מכנים חיתוך (conjunction), איחוד (disjunction), שלילה (negation), זהות (identity), כלילה בקבוצה (set inclusion) והקבוצה הריקה (empty set).
את העקרונות של הלוגיקה של לייבניץ, ולפיכך של כל הפילוסופיה שלו, ניתן לצמצם לשניים:
כל הרעיונות שלנו מורכבים ממספר קטן מאוד של רעיונות פשוטים, שמרכיבים את האלפבית של המחשבה האנושית.
רעיונות מורכבים מגיעים מרעיונות פשוטים אלה על ידי הרכבה סימטרית ואחידה, שהיא אנלוגית להכפלה חשבונית.
לגבי העיקרון הראשון, מספר הרעיונות הפשוטים גדול בהרבה ממה שלייבניץ חשב; ולגבי העיקרון השני, הלוגיקה הפורמלית היום מתייחסת לשלוש פעולות לוגיות – שידועות כהכפלה לוגית, חיבור לוגי, והנגדה – ולא רק לאחת.
רוב רעיונותיו החלוציים על לוגיקה גובשו בשנים 1670–1690, והמחקר המודרני סיווג את רעיונותיו כמתייחסים לארבעה תחומים: סילוגיזם, הקלקולוס האוניברסלי, תחשיב הפסוקים ולוגיקה מודלית.
לייבניץ לא פרסם דבר על לוגיקה פורמלית במהלך חייו; רוב מה שהוא כתב על הנושא מורכב מטיוטות עבודה. בספרו תולדות הפילוסופיה המערבית, ברטראנד ראסל טען שלייבניץ פיתח את הלוגיקה בכתביו הלא מפורסמים עד לרמה שהושגה 200 שנה מאוחר יותר.
אחת מהתזות המרכזיות של ראסל על הפילוסופיה של לייבניץ גורסת כי רבים מהרעיונות והטיעונים הפילוסופיים המפתיעים ביותר של לייבניץ (למשל, שכל אחת מהמונאדות היסודיות משקפת את היקום כולו) קשורים בקשר הדוק עם הלוגיקה הפורמלית שפיתח, ונובעים לוגית ישירות מהחלטתו המודעת של לייבניץ לדחות יחסים בין דברים כבלתי אמיתיים. הוא החשיב יחסים כאלה כ"איכויות אינהרנטיות" של דברים (לייבניץ השתמש בנשואים אונריים בלבד): בעבורו המשפט "מארי היא אמו של ג'ון" מתאר איכויות נפרדות של מארי וג'ון. השקפתו זאת עומדת בניגוד ללוגיקה היחסית של דה מורגן, פרס, שרדר וראסל עצמו. לייבניץ הצהיר שטבעם הבסיסי של המרחב והזמן הוא יחסי.
פילולוגיה
לייבניץ הפילולוג היה חוקר נלהב של שפות, והיה להוט ללקט כל מידע על אוצר מילים ודקדוק שנקרה בדרכו. הוא הפריך את האמונה, אשר הייתה נפוצה בקרב מלומדים נוצרים בתקופתו, שעברית הייתה השפה הראשונית של האנושות. הוא גם הפריך את האמונה, שפותחה על ידי מלומדים שוודים בתקופתו, שצורה של פרוטו-שוודית הייתה האב הקדמון של השפות הגרמניות. הוא תהה על המקורות של השפות הסלאביות, היה מודע לקיום של שפת הסנסקריט, והיה מוקסם מסינית קלאסית.
סינופיל
ממוזער|שמאל|דיאגרמה של אי צ'ינג.
לייבניץ היה אולי האינטלקטואל האירופי המשמעותי הראשון שגילה עניין רב בציוויליזציה הסינית, אשר אותה הוא הכיר באמצעות התכתבויותיו, וקריאת העבודות של מיסיונרים נוצרים אירופאים שהוצבו בסין. לאחר שקרא את Confucius Sinarum Philosophus ("חייו ועבודותיו של קונפוציוס"), מאת האב פיליפ קוּפְּלֵה (Philippe Couplet) והאב פְּרוֹסְפֶּרוֹ אינטוֹרְצֶ'טַה (Prospero Intorcetta), משנת 1687 בשנה הראשונה לפרסומו, הוא הסיק שהאירופאים יוכלו ללמוד רבות מהמסורת האתית הקונפוציאנית. הוא הרהר על האפשרות שהכתבים הסיניים היו צורה לא מכוונת של הקרקטריסטיקה האוניברסלית. הוא הוקסם מהבחנתו שלו שהקסגרמות האי צ'ינג תואמות למספרים הבינאריים מ-000000 ל-111111, והסיק שהמיפוי הזה היה עדות להישגים מתמטיים סיניים משמעותיים בתחום של הפילוסופיה המתמטית שהוא כה העריך.
משיכתו של לייבניץ לפילוסופיה סינית נבעה מהתפיסה שלו שהפילוסופיה הסינית דמתה לשלו. ההיסטוריון E.R. Hughes הציע שרעיונותיו של לייבניץ על "חומר פשוט" ו-"ההרמוניה שנקבעה מראש" הושפעו ישירות מקונפוציאניזם, והצביע על העובדה שרבים מהרעיונות האלו נהגו בתקופה שבה קרא את החיבור Confucius Sinarum Philosophus.
איש אשכולות
במהלך סיורו הארוך בארכיבים אירופיים, שנועד לתעד את ההיסטוריה של משפחת ברונסוויק (משימה שהוא מעולם לא השלים), הוא עצר בווינה בין מאי 1688 לפברואר 1689, שם הוא עשה עבודה דיפלומטית ומשפטית רבה בעבור בני בית ברונסוויק. הוא ביקר במכרות, דיבר עם מהנדסי מכרות, וניסה לשאת ולתת על חוזי ייצוא עופרת ממכרות הדוכס שבהרי ההארץ. הצעתו שרחובות וינה יוארו במנורות השורפות שמן לפתית יושמה. לייבניץ מילא תפקיד מרכזי בפוליטיקה והדיפלומטיה האירופאית של תקופתו. בשירותו של הנסיך של מיינץ חיבר כמה חיבורים משפטיים חשובים, ביניהם "ההצעה לרפורמה של לימודי המשפטים" ו"יסודות של משפט אזרחי". במהלך פגישתו עם הקיסר האוסטרי ובמזכרים שלאחר מכן, לייבניץ הציע לארגן מחדש את הכלכלה האוסטרית, לערוך רפורמה בשיטת המטבע של חלקים ניכרים במרכז אירופה, לשאת ולתת על קונקורדט בין בני הבסבורג והותיקן, וליצור ספריית מחקר אימפריאלית, ארכיון רשמי, וקרן ביטוח ציבורי. הוא כתב ופרסם מאמר חשוב על מכניקה.
לייבניץ גם כתב מאמר קצר, Primae veritates, שפורסם לראשונה בידי Louis Couturat ב-1903, המסכם את השקפותיו על מטאפיזיקה. המאמר לא מתוארך; השאלה אם כתב את המאמר בווינה ב-1689 הוכרעה רק ב-1999, כאשר המהדורה הקריטית שיצאה פרסמה בסופו של דבר רק את הכתבים הפילוסופיים שלו מהשנים 1690 - 1677. קריאתו של Couturat הייתה נקודת ההתחלה של רבים מזרמי המחשבה על לייבניץ במאה ה-20, במיוחד בקרב פילוסופים אנליטיים. עם זאת, אחרי מחקר קפדני של כל כתביו הפילוסופיים של לייבניץ עד ל-1688 - מחקר שהתאפשר אודות לפרסום המהדורות האחרונות של כתביו - Mercer (ב-2001) פירש בצורה מעט שונה את כתביו של לייבניץ.
מוניטין שלאחר המוות
כמתמטיקאי וכפילוסוף
ממוזער|280px|שמאל|שלט לציון רחוב לייבניץ בברלין.
כשלייבניץ נפטר, המוניטין שלו היה בדעיכה. הוא היה זכור רק בשל ספר אחד, התאודיציאה, אשר הטיעון המרכזי שלו הפך למושא ללעג על ידי וולטר בספרו הפופולרי קנדיד, אשר מסתיים בכך שהדמות קנדיד אומרת, "Non liquet" (אין זה ברור), מונח שנעשה בו שימוש במהלך תקופת הרפובליקה הרומית לציון פסק דין חוקי של "לא מוכח". התיאור של וולטר את הרעיונות של לייבניץ היה כה משפיע שרבים האמינו שהוא תיאור מדויק. על כן וולטר וקנדיד שלו נושאים באשמה לכישלון המתמהמה להבין ולהעריך את הרעיונות של לייבניץ. ללייבניץ היה תלמיד נלהב, כריסטיאן וולף, אשר השקפתו הדוגמתית והקלה גרמה למוניטין של לייבניץ נזק רב. הוא גם השפיע על דייוויד יום שקרא את תאודיציאה והשתמש בכמה מרעיונותיו. בכל מקרה, האופנה הפילוסופית נעה הרחק מהרציונליזם והלוגיקה השיטתית של המאה ה-17, אשר לייבניץ היה מייצג כה בולט שלה. עבודתו על משפט, דיפלומטיה והיסטוריה נתפסה כמעוררת עניין בר חלוף. ההיקף והעושר של ההתכתבות שלו לא זוהה.
בחלקים ניכרים מאירופה הוטל ספק בכך שלייבניץ גילה את הקלקולוס באופן בלתי תלוי בניוטון, ולכן עבודתו כולה במתמטיקה ופיזיקה נזנחה. וולטר, שהיה מעריץ של ניוטון, כתב את קנדיד גם מסיבה נוספת, והיא כדי לפגוע באמינות טענתו של לייבניץ לכך שגילה את הקלקולוס ובטענתו שהיסודות של תורת הכבידה העולמית של ניוטון אינם נכונים.
מצעדו הארוך של לייבניץ לתהילתו הנוכחית החל בפרסום משנת 1765 של חיבורו Nouveaux Essais, אשר קאנט קרא לעומק. ב-1768, Louis Dutens ערך את המהדורה רבת הכרכים הראשונה של כתבי לייבניץ, אשר לאחריה הופיעו במאה ה-19 מספר רב של מהדורות, כולל אלו שנערכו על ידי Erdmann, Foucher de Careil, Gerhardt, Gerland, Klopp, ו- Mollat.
פרסום של ההתכתבות של לייבניץ עם דמויות ראויות לציון כמו אנטואן ארנולד, סמואל קלארק, סופיה מהנובר ובתה, החל.
ב-1900, ברטראנד ראסל פרסם מחקר קריטי של המטאפיזיקה של לייבניץ. זמן קצר לאחר מכן, Louis Couturat פרסם מחקר חשוב על לייבניץ, וערך גם כרך של כמה מכתביו הלא מפורסמים של לייבניץ, בעיקר אלו שעוסקים בלוגיקה. כתבים אלו הקנו ללייבניץ מעמד של כבוד בקרב הפילוסופים האנליטיים והלינגוויסטיים בעולם דובר האנגלית (לייבניץ כבר היה בעל השפעה רבה על גרמנים רבים, כולל ברנהרד רימן). לדוגמה, הביטוי שלייבניץ טבע salva veritate, שמשמעותו ניתנות להמרה מבלי לשנות את ערך האמת, מופיע בכתביו של וילארד קווין. אף על פי כן, הספרות המשנית על לייבניץ לא פרחה באמת עד אחרי מלחמת העולם השנייה.
Nicholas Jolley שיער שהמוניטין של לייבניץ כפילוסוף הוא כעת אולי גבוה יותר מאשר בכל תקופה שהיא מאז שלייבניץ חי. פילוסופיה אנליטית ועכשווית ממשיכה להחיות את הרעיונות שלו על זהות, אינדיבידואליות, ועולמות אפשריים. עבודה שנעשתה על תולדות הרעיונות במאות ה-17 וה-18 חשפה יותר בבירור את "המהפכה האינטלקטואלית" שקדמה למהפכות התעשייתיות והמסחריות הידועות יותר של המאות ה-18 וה-19, אשר לייבניץ מילא תפקיד מרכזי בה.
ב-1985, הממשלה הגרמנית יצרה את פרס לייבניץ, שמציע פרס כספי שנתי של 1.55 מיליון אירו לתוצאות ניסוייות ו-770,000 יורו לתוצאות תאורטיות. זהו הפרס הגבוה בשוויו בעולם להישגים מדעיים.
כתביו
לייבניץ כתב בעיקר בשלוש שפות: לטינית סכולסטית, צרפתית וגרמנית. במהלך חייו, הוא פרסם מספר רב של פמפלטים ומאמרים סכולסטיים, אבל רק שני ספרים "פילוסופיים", האמנות הקומבינטורית ותיאודיציאה (הוא פרסם מספר פמפלטים, לעיתים קרובות באופן אנונימי, מטעמו של בית Brunswick-Lüneburg, והחיבור "De jure suprematum", דיון מעמיק בטבע של הריבונות). ספר חשוב אחד שלו פורסם לאחר מותו - מאמרים חדשים על התבונה האנושית, אשר לייבניץ מנע מלפרסם אותו עד מותו של ג'ון לוק. רק ב-1895, כאשר Bodemann השלים את הקטלוג שלו של כתבי לייבניץ, ההיקף העצום של העיזבון המקצועי של לייבניץ התבהר: בערך 15,000 מכתבים ליותר מ-1000 נמענים ועוד יותר מ-40,000 כותרים אחרים. יותר מכך, מספר לא קטן מהמכתבים האלה הם באורך חיבור. חלק ניכר מההתכתבות שלו, במיוחד המכתבים שמתוארכים לאחרי 1700, נותר לא מפורסם, וחלק ניכר ממה שכן פורסם רק בעשורים האחרונים. הכמות, המגוון, וחוסר הסדר של כתבי לייבניץ הם תוצאה צפויה של המצב בו היה נמצא, אותו תיאר במכתב באופן הבא:
אני לא מסוגל לומר לך עד כמה פזור דעת אני. אני מנסה למצוא מגוון דברים בארכיב; אני מביט בכתבים ישנים וצד מסמכים לא מפורסמים. מאלו אני מנסה לשפוך מעט אור על ההיסטוריה של בית ברונסוויק. אני מקבל ועונה למספר עצום של מכתבים. באותו הזמן, יש לי כל כך הרבה תוצאות מתמטיות, מחשבות פילוסופיות, וחידושים ספרותיים אחרים שאסור להרשות להם להיעלם, שאני לא יודע אפילו מאין להתחיל.
החלקים הנגישים במהדורה הקריטית של כתבי לייבניץ מאורגנים באופן הבא:
סדרה 1. התכתבויות פוליטיות, היסטוריות, והתכתבויות כלליות. 25 כרכים., 1666 - 1706.
סדרה 2. התכתבויות פילוסופיות. 2 כרכים., 1663 - 1700.
סדרה 3. התכתבויות מתמטיות, מדעיות וטכניות. 8 כרכים., 1672 - 1698.
סדרה 4. כתבים פוליטיים. 7 כרכים., 1667 - 1699.
סדרה 5. כתבים היסטוריים ובלשניים.
סדרה 6. כתבים פילוסופיים. 7 כרכים., 1663 - 1690.
סדרה 7. כתבים מתמטיים. 6 כרכים., 1672 - 1676.
סדרה 8. כתבים מדעיים, רפואיים וטכניים. כרך אחד., 1668 - 1676.
הקטלוג השיטתי של הנכלאס של לייבניץ החל ב-1901. הקטלוג נעשה קשה ביותר עקב שתי מלחמות העולם ועשורים של חלוקת גרמניה במהלך המלחמה הקרה על ידי מסך הברזל, שהפריד בין מלומדים, ופיזר חלקים של המורשת הספרותית שלו. הפרויקט השאפתני היה צריך להתמודד עם מלל בשבע שפות המוכל ב-200,000 עמודים של דף מודפס ובכתב יד. ב-1985 הפרויקט התארגן מחדש ונכלל בתוכנית משותפת של אוניברסיטאות פדרליות ומחוזיות בגרמניה. מאז הסניפים בפוטסדאם, מינסטר, הנובר וברלין פרסמו במשותף 57 כרכים של כתביו, עם ממוצע של 870 עמודים לכרך, והכינו אינדקס וקונקורדנציה של כתביו.
עבודות נבחרות
על אמנות הקומבינציה (1666)
היפוטיזה פיזיקלית חדשה (1671)
שיטה חדשה למקסימום ומינימום (1684)
הרצאה על המטפיזיקה (1686)
הסבר החשבון הבינארי (1703)
מאמרים חדשים על התבונה האנושית (1705)
תיאודיציאה (1710)
המונדולוגיה (1714)
כתביו שתורגמו לעברית
השיטה החדשה וכתבים אחרים על תורת המונדות, תרגם יוסף אור, ערך ח"י רות, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים, 1931.
מסות חדשות על שכל האדם, תרגם יוסף אור, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים, 1967.
מאמר מטאפיסי; ההתכתבות עם ארנו, תרגם והוסיף מבוא והערות אלחנן יקירה, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, ירושלים, 1988.
הנצחה
על שמו של לייבניץ נקרא ביסקוויט לייבניץ, אף על פי שהקשר היחיד בין השניים הוא העיר הנובר, שבה ממוקמים מפעלי החברה ושלייבניץ הוא אחד מבניה המפורסמים ביותר.
לקריאה נוספת
גוטפריד וילהלם לייבניץ וסמואל קלארק, עימות לייבניץ-ניוטון, מתוך חליפת האיגרות לייבניץ-קלארק, הוצאת רסלינג, 2021. לקריאת הספר במלא ב"פסיק, הספרייה הדיגיטלית" - פתוח חינם לסטודנטים וחוקרים.
מיכאל קמפה, לייבניץ - הטוב שבכל העולמות האפשריים. מגרמנית: אביעד שטיר, הוצאת ספרי עליית הגג, 2024.
לייבניץ, תאודיציאה, מסות על טובו של האל, על חירות האדם ועל מקור הרע, הוצאת מאגנס, 2024
קישורים חיצוניים
ג'יימס אורמסון, לייבניץ, האנציקלופדיה לפילוסופיה מערבית
גלעד ברעלי, מושג האמת של לייבניץ
, מצרפתית: אביבה ברק
לייבניץ, האנציקלופדיה לפילוסופיה באינטרנט
ביוגרפיה וביבליוגרפיה
תרגומים של כתבי לייבניץ
הערות שוליים
קטגוריה:דיפלומטים
קטגוריה:חלוצי המחשוב
קטגוריה:פילוסופים נוצרים
קטגוריה:פיזיקאים גרמנים
קטגוריה:פילוסופים גרמנים
קטגוריה:לותרנים
קטגוריה:פילוסופים רציונליסטים
קטגוריה:פילוסופים של עידן הנאורות
קטגוריה:יוצרי שפה מתוכננת
קטגוריה:כותבי מכתבים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת לייפציג
קטגוריה:לייפציג: אישים
קטגוריה:מתמטיקאים גרמנים במאה ה-17
קטגוריה:מתמטיקאים גרמנים במאה ה-18
קטגוריה:ילידי 1646
קטגוריה:נפטרים ב-1716
קטגוריה:כותבי לטינית בני העת החדשה
קטגוריה:הנובר: אישים | 2024-10-18T06:47:06 |
פילוסופיה נוצרית | פילוסופיה נוצרית היא המשך של הפילוסופיה היוונית הקלאסית. הפילוסופים הנוצרים המוקדמים הושפעו מקודמיהם היוונים, כגון אריסטו או אפלטון והשתמשו בהם ובפיתוחיהם כדי להצדיק את טענותיהם הפילוסופיות.
פילוסופיה נוצרית, כמו גם פילוסופיה דתית בכלל, מכונה לעיתים "תאולוגיה" והגבול ביניהם הוא לרוב אינו ברור וחד משמעי.
הפילוסופים הנוצרים, השתמשו בפילוסופיה בעיקר לשם הצדקת אמונותיהם בהם האמינו מלכתחילה, ולא - כפי הנהוג בפילוסופיה המאוחרת יותר לחשוב - שמטרת הפילוסופיה היא לברר מחדש את האמונות ולברור מתוכן את הנכונות בלבד. למעשה, הם טענו שכל פילוסופיה שהיא מבססת בעצם את מה שהאדם מאמין בו מקודם. לכן יכולה האמונה המוקדמת להיות גם אמונה דתית.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:נצרות
נצרות
קטגוריה:תאולוגיה | 2024-08-27T20:58:11 |
פנומנולוגיה | פֵנוֹמֵנוֹלוֹגְיָה (מיוונית: φαινόμενον (פֶנוֹמֶנוֹן) "מה שמופיע", ו-λόγος "לוגוס") הוא זרם או שיטה בפילוסופיה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20; מאוחר יותר, המונח "פנומנולוגיה" החל לשמש בפי כלל הזרמים בפילוסופיה לציון מה שלמעשה מהווה מושא המחקר של הפנומנולוגיה כשיטה - החוויה הסובייקטיבית עצמה.
הפנומנולוגיה כשיטה היא פילוסופיה תיאורית של הניסיון שמטרתה היא תיאור התהליך שבו התנסות (experience) מסוימת מגיעה להכרתנו באופן ישיר, ללא צורך להיעזר בתאוריות, דעות קדומות, מסקנות או השערות מתחומים אחרים, כמו מתחומי מדעי הטבע. הדברים שהתנסותנו היומיומית מביאה לידי הכרתנו מכונים פנומנה (phenomena, תופעות). מכאן המונח פנומנולוגיה - חקר תהליך הגעת הפנומנה להכרתנו. אבי גישה זו הוא הפילוסוף אדמונד הוסרל.
כאמור, כיום המונח "פנומנולוגיה" משמש גם לציון החוויה הסובייקטיבית עצמה, או בניסוח המקובל יותר: "ה-'איך זה מרגיש' של החוויה" ("The 'what it is likeness' of experience").
ערך זה יתמקד בפנומנולוגיה כשיטה.
הגדרה
יש המגדירים את הפנומנולוגיה כתורת ההופעות של מושאי החושים. אחד המרכיבים הבסיסיים של הפנומנולוגיה הוא "ההתכוונותיות" (intentionality) - הכרתנו כסובייקטים תמיד מכוונת לעבר אובייקט מסוים.
בדוגמה: "אדם רואה סוס" קיים ה"אדם" שהוא הסובייקט שבו מתרחש התהליך, "רואה" הוא התהליך, אותו חוקרת הפנומנולוגיה, שבו מגיעה התנסות חושית (ראייה) להכרת האדם (הסובייקט), ואילו ה"סוס" - הוא האובייקט אליו הכרתו של האדם מכוונת כעת. מכאן נובע של"דברים" (אובייקטים) אין קיום מחוץ להכרתנו ולמודעותנו והתהליכים החלים על האובייקטים, חלים למעשה ברוחנו, ללא קשר לתכונותיהם של האובייקטים "כשלעצמם".
עמנואל קנט הבדיל בין חקר האובייקטים והאירועים כפי שהם משתקפים ברוחנו בעקבות התנסויותינו (phenomena) לבין האובייקטים והאירועים כפי שהם מחוצה לנו, "כשלעצמם" (noumena). הגל (Hegel) ראה בפנומנולוגיה את המדע החוקר את הנפש (mind). לדבריו, החושים מביאים את האובייקט להכרתנו והופכים אותו לתודעה חושית. תודעה חושית זו הופכת ברוחנו לתודעה מדעית (או אמנותית, או דתית וכדומה). תודעה מדעית זו הופכת בהמשך הדרך ל"דעת המוחלטת", כלומר להכרה פילוסופית אמיתית ושלמה.
אדמונד הוסרל
אדמונד הוסרל הוא הפילוסוף שהפך את הפנומנולוגיה למדע פילוסופי תיאורי (descriptive) בסיסי בחיבוריו - "הפילוסופיה של האריתמטיקה" (1891) ו"מחקרים לוגיים" (1900). הוא רצה לתאר כיצד העולם מורכב ונחווה (experienced) דרך הכרתנו ללא קשר לתאוריות ולדעות קדומות. התאוריות והדעות הקדומות (לדעתו) היו הפסיכולוגיזם, הטוען שההכרה המדעית תלויה במבנה הנפשי של החוקר, וההיסטוריציזם, הטוען שההכרה תלויה בהתפתחות מהלך ההיסטוריה האנושית. לפי הוסרל הפנומנולוגיה היא קיומית (existential phenomenology) בכך שהיא מתארת את מודעותנו הטבעית לעולם שאנו קיימים בו (lifeworld, lebenswelt). במילים אחרות, הפנומנולוגיה מתארת את הקיום האנושי (human existence).
הוסרל דן בתודעה בשני היבטים - ההיבט האפיסטמולוגי וההיבט הפסיכולוגי. במישור האפיסטמולוגי הוא רצה ליצור שיטה פילוסופית חפה ממשגי השיטות הפילוסופיות הקודמות. לפיו, דרך תודעתו הפרטית של החוקר אנו יכולים להגיע לתודעה אנושית כללית המציגה את העולם ואת המציאות היומיומית בצורת עיבוד שיטתי. עיבוד שיטתי זה מבוצע בעזרת טכניקה אותה כינה "רדוקציה פנומנולוגית". טכניקה זו אומרת שכאשר מושא מסוים מתגלה לתודעתנו, אנו מתעלמים ממושאים אחרים המגיעים לתודעה בעקבות אותו מושא ספציפי ו"שמים אותם בסוגריים". תודעתנו מתרכזת ומתכוונת למושא הספציפי בלבד. כאן אנו רואים שוב את החשיבות של מושג ה"התכוונותיות". במילים אחרות, טוען הוסרל שתודעה אינה אפשרית ללא קיום של מושא אליו היא מתכוונת. בעזרת טכניקה זו ניתן, לדברי הוסרל, להגיע לתודעה כללית לגבי העולם ומכלול מושגיו אליהם תודעת החוקר מכוונת. הוא מכנה תודעה כללית זו כ"תודעה טרנסצדנטלית" ואת מכלול מושגיה בשם COGITATA. מכאן שהפנומנולוגיה עוסקת בשני מישורים. המישור הראשון נקרא NOESIS והוא מתאר את התודעה עצמה כלומר את ארגון הנתונים החושיים ויצירתן של הקטגוריות המדעיות בתוך אותה תודעה של החוקר. המישור השני מכונה NOEMATA, הוא המישור בו נחקר עולם המושאים עצמו על ידי ארגונו למבנים בסיסיים ולשדות-תופעות. הוא חילק שדות תופעות או אזורים בסיסיים אלו לשלושה סוגים:
האזור האונטולוגי-פורמלי שבו קיימות האמיתות הלוגיות והמתמטיות
אזור המהות הפסיכית, הנפשית, של המושאים
אזור המהות הפיזית של המושאים.
הוסרל עצמו לא היה מרוצה מחלוקה זו וחשב שיש עוד אזורים ותת-אזורים.
בשלב זה שאף הוסרל לשיטה פילוסופית מדעית טהורה הרחוקה מכל מטפיזיקה (על כן, יש שכינו אותה "פוזיטיביזם טרנסצדנטלי"). בשלבים יותר מאוחרים של חייו חל שינוי בשאיפה זו. בחיבורים שונים, בייחוד ב"הגיונות קרטזיאניים" (1931) מופיע גורם שלישי נוסף לתודעה ולעולם על מכלול מושאיו. הגורם הזה הוא ה"אני הטרנסצדנטלי" שהוא גורם מתווך בין התודעה והמושאים. למעשה, "אני" זה הוא המייסד והבונה את העולם המגיע לתודעתנו באמצעותו. ה"אני" הזה הוא טרנסצדנטלי היות שהוא נמצא בתוך העולם כחלק ממנו אך באותו הזמן גם מייסד ובונה את אותו עולם עצמו. גישה זו כונתה "מיתוס בריאה מחודש" ואתאיסטי, והיא השפיעה על הגישה האקזיסטנציאליסטית של היידגר וסארטר.
בשנותיו האחרונות עסק הוסרל ברעיונות החברה הבינסובייקטיבית ו"עולם החיים" (lebenswelt). הוא סבר שהמשברים הפוקדים את אירופה הם תוצאה של התנכרות האדם לעולם בו הוא קיים ופנייתו לעולם מדעי בלתי אישי וחסר ערכים ורוחניות. שיטתו הפנומנולוגית עשויה לקרב שוב את בני אירופה לרוח של קרבה רוחנית בין בני האדם, ליחס אחר למדע שלא יודרך על ידי שיקולים טכניים-מעשיים אלא על ידי הרצון לשרת את האדם. האנושות תתגבר, על ידי כך, על יאושה הנובע מחוסר אמונה ביעודה.
פנומנולוגיה אחרי הוסרל
היידגר הגדיר את הפנומנולוגיה כאונטולוגיה המסבירה מה גורם לאובייקט להיות הוא עצמו. אין זה הסבר פיזי (הגדרת "סוס" מבחינה אנטומית וזואולוגית), אלא הסבר טבעו ומובנו הפנימיים של המושג. בתהליך אנליטי-פנומנולוגי זה האדם חייב להתנתק מתאוריות ומדעות קדומות כדי שיוכל להתייחס לפנומנום "כפי שהוא". כלומר, עליו להגיע לתמציתו ולטבעו הפנימי של האובייקט, לדבר ההופך את האובייקט למה שהוא, ושבלעדיו הוא יהיה דבר אחר. יש להבדיל בין פנומנולוגיה לבין אתנוגרפיה שהיא התייחסות להתנסויות היומיומיות לאור תרבותנו, השכלתנו והשכל הישר (common sense).
אקזיסטנציאליסטים כמו סארטר ומרלו-פונטי כינו עצמם בתקופות שונות כפנומנולוגים ואף הרחיבו את הפנומנולוגיה שתכלול גם הוגים כמו קירקגור, ניטשה, מרקס ופרויד.
מאוחר יותר השפיעה הפנומנולוגיה בתחומים שונים כמו - הפסיכיאטריה הפנומנולוגית של רונאלד לאינג, היסטוריה של המדע של אלכסנדר קוירה, סוציולוגיה של אלפרד שוץ או האנתרופולוגיה המבנית של קלוד לוי-שטראוס.
תיאור למול פרשנות
הנאמר עד כאן עוסק בזרוע התיאורית של הפנומנולוגיה. הזרוע התיאורית נותנת לאובייקט להופיע בהכרתנו ולדבר בעד עצמו ("אני רואה סוס" כלומר, יש כרגע בהכרתי מושג של סוס כפי שהוא בתמציתו היסודית והפנימית, לא בהכרח בצורתו האנטומית). אך דבר זה יהיה חסר מובן אם לא "אתרגם" לעצמי ולאחרים את המושג שבהכרתי. הזרוע המתרגמת הזו היא הזרוע ההרמנויטית (hermeneutic - פרשני) של הפנומנולוגיה. ההרמנויטיקה היא התאוריה של האינטרפרטציה של המושגים שבהכרתנו. בלעדיה הניסיון שלנו יהיה חסר מובן. האינטרפרטציה (התרגום) פרושה המעבר ממושג מופשט בהכרתנו, למושג מובע בשפת דיבור (מעבר מהמושג התמציתי "סוס" למילה "סוס" המובנת לכול).
הזרם הפנומנולוגי בפסיכולוגיה
החיבור שבין הפסיכולוגיה לפילוסופיה הוליד בשנות ה-60 את הזרם הפנומנולוגי בפסיכולוגיה. אדמונד הוסרל הוא אבי הגישה הפנומנולוגית, שהיא אחת מהגישות במחקר האיכותני. גישה זו מחפשת אחר מהות (essence) של תופעה/מושג. התופעה/מושג כמושא החקירה.
ב"פסיכולוגיה הפנומנולוגית" ראה הוסרל כעיסוק בתיאור מבני תודעה שונים כמו זיכרון, תחושה, דמיון, יצירה אמנותית, הערכה אסתטית, הערכה מוסרית ואמוציות. כדי לתאר מבני תודעה אלו, הציע הוסרל לבצע אינטרוספקציה לתוך תודעת החוקר עצמו. בעזרת האינטרוספקציה נדע כיצד תודעת החוקר תופסת את מהות התופעה. עליו לתפוס מהות זו מתוך התבוננות חוזרת שוב ושוב במושא, בוואריאציות שלו ושל תופעות שונות מאותו סוג. הכלים שעומדים לרשות התודעה הן התחושה והדמיון ואין צורך בכלים אחרים כגון הפשטה ואינדוקציה. כך נוצרת "תודעה מהותית" של הסגולות ההכרחיות של אותה תופעה. לשיטה פסיכולוגית ניסויית זו, השואפת להביא את ריכוז תשומת הלב במהותי ולהתעלמות מן המקרי והפרטי, הוא קרא בשם "רדוקציה אידטית" (מהמילה היוונית eidos - מהות). המהויות ששיטה זו מנסה להגיע אליהן מושגות בצורת התבוננות פנימית (כמוסבר מעלה) ללא כל קשר לניסיון מדעי ותוך בידוד התודעה מכל הגורמים המשפיעים על החלק הפיזי של האורגניזם. רק אחרי השגת המהויות, ארגונן במבנים, השוואת המבנים ביניהם וחקר הקשרים בין המבנים השונים (למשל הקשר בין הזיכרון לתחושה) יוכל החוקר להגיע לשלב החקירה המדעית של הפסיכולוגיה הניסויית.
בשנות ה-60 גובשה הגישה הפנומנולוגית בכתביהם של מספר תאורטיקנים, שביקרו את הגישות הדטרמניסטיות של אותם ימים - במיוחד, גישתו של זיגמונד פרויד.
ההבדל המהותי הוא ויתור על ההנחה שניתן להגיע לפתרון בעיות ההווה מתוך התבוננות במקורות הבעיה בעבר. לחלופין - להכיר את האופן שבו באות לידי ביטוי התופעות והאופן שבו ניתן להכירן בהווה - במה שמכנה פריץ פרלס "כאן ועכשיו".
אחת הדילמות המרכזיות בפנומנולוגיה, היא האם ניתן להישאר "חוקר טהור" בתחום הנפש או - כמו שביטאה עמדה שניצניה מופיעים כתוצאה מתורת הקוואנטים - כי עצם התצפית כבר משנה את התוצאות. כאן נכנס הפער שבין הגישה של הוסרל והיידגר - האם ניתן להגיע למהות הטהורה, או שעצם ההשתתפות של האדם הצופה, יוצרת מהות דינמית - ועל כן, במקום לנסות לטהר את המציאות מה"הפרעה" של מרכיבי התצפית, יש להכיר בסובייקטיביות של המהות.
פנומנולוגיה בפיזיקה
בפיזיקה, הגישה הפנומנולוגית שואפת להסביר תופעות נצפות, ללא הקפדה על בניית תורה שלמה ואלגנטית מבחינה מתמטית. בכך היא שונה מהגישה שרווחה בפיזיקה במרבית המאה ה-20 אשר שאפה לבנות את חוקי הטבע מתוך עקרונות יסוד מתמטיים כגון סימטריה. דוגמה בולטת היא תחום הפנומנולוגיה בפיזיקת חלקיקים, אשר נבדל מפיזיקה תאורטית קלאסית גם בירחונים בהם מתפרסמים המאמרים.
לקריאה נוספת
אדמונד הוסרל, על הפנומנולוגיה של הבין-סובייקטיביות, תל אביב: רסלינג, 2016
ירון סנדרביץ, פנומנולוגיה של הזמן - תודעת זמן וסובייקטיביות, תל אביב: רסלינג, 2017
הערך: "פנומנולוגיה", אנציקלופדיה למדעי החברה, כרך רביעי.
הערך: "פנומנולוגיה", האנציקלופדיה לפילוסופיה מערבית, כרך 2
יוחאי עתריה, לא על המוח לבדו, מאגנס, 2019.
קישורים חיצוניים
Online-Newsletter of Phenomenology
יוחאי עתריה, הגישה הפנומנולוגית לחקר התודעה: תאוריה ומחקר אמפירי-פנומנולוגי, פסיכולוגיה עברית.
הערות שוליים
*
קטגוריה:זרמים בפילוסופיה
קטגוריה:תורת ההכרה
קטגוריה:מטאפיזיקה | 2024-07-13T15:26:29 |
עתניאל בן קנז | עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.
חייו
עתניאל היה בן שבט יהודה שיצא בראש קבוצה משבטו להילחם ולכבוש את ערי נחלתם מידי העם הכנעני. סיפורו מופיע ב.
כלב בן יפונה, אחיו (מאמא) של עתניאל, הכריז שהאדם שיצליח לכבוש את קריית ספר מידי הכנענים יקבל את בתו עכסה לאישה. עתניאל בן קנז אכן הצליח לכבוש את קריית ספר, ונשא את עכסה לאישה.
המקרא מספר, כי עתניאל הציל את בני ישראל מיד אויב קשה, והוא כושן רשעתים מלך ארם נהריים. לאחר מות יהושע בן נון, בני ישראל התרחקו מעבודת האל, ועבדו את מלך ארם נהריים במשך שמונה שנים. לאחר שסבלו מידו הקשה של המלך, פנו בני ישראל לעזרה, ועתניאל מונה לעשות את דבר ה'. הוא יצא למלחמה נגד כושן רשעתים, והצליח לנצח אותו:
לאחר ארבעים שנה, ישראל נכבשה על ידי עגלון מלך מואב שהביס את בני ישראל בעזרת בני עמון ועמלק.
על פי חז"ל, עתניאל בן קנז היה אחד ממנהיגיו הדגולים של עם ישראל, ולאחר פטירת משה היה זה עתניאל שבכוח לימודו הצליח להחזיר הלכות רבות שנשתכחו. בתלמוד הבבלי מזוהה עתניאל בן קנז עם הדמות "יעבץ" המופיעה בספר דברי הימים.
קבר עתניאל
קבר עתניאל בן קנז הוא מבנה הנמצא בחברון סמוך לכיכר השוטר וקומתו הראשונה היא במערת קבורה חצובה ובה עשרה כוכים. מסורת יהודית מצביעה על המקום כקברו של עתניאל בן קנז. לקבר מתאפשרת כניסת יהודים וישראלים מספר פעמים בשנה, באבטחת צה"ל, בין השאר בתשעה באב ובחול המועד של סוכות ופסח.
ראו גם
תקופת השופטים
ספר יהושע
לקריאה נוספת
יאירה אמית, ספר שופטים אמנות העריכה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1999, עמ' 148–154.
קישורים חיצוניים
עתניאל בן קנז, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
פרק 17 – דברי הימים: ימשיך כבודו – על עשרת הצדיקים שנכנסו לגן עדן. חלק ב' בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אישים בספר יהושע
קטגוריה:שופטים בתנ"ך
קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל
קטגוריה:צדיקים שנכנסו בחייהם לגן עדן
קטגוריה:כלב בן יפונה | 2024-10-01T06:35:38 |
שלכים | הפניה שלך (סוג) | 2020-08-10T19:24:23 |
היסטוריה של אירלנד - מהאיחוד עד מלחמת העולם הראשונה | ההיסטוריה של אירלנד מהאיחוד ועד למלחמת העולם הראשונה מתחילה בשנת 1800 עם קבלת חוק האיחוד של אירלנד עם אנגליה, סקוטלנד וויילס, אשר הפך את האיים הבריטיים למדינה אחת ובה פרלמנט אחד. עד מהרה הסתבר שהעם האירי עשה מיקח טעות בהסכימו לאיחוד, שכן הבעיה העיקרית, האמנציפציה של בני הדת הקתולית לא נפתרה, והאי הפך לחצר האחורית, המוזנחת, של האימפריה הבריטית. התנועה להשגת שוויון זכויות לקתולים בפרט ולאירים בכלל צברה תאוצה בהנהגת דניאל או'קונל, אך טרגדיה גדולה התרחשה עם רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד אשר גרם למותם של כחצי מיליון איש, ולהגירת מאות אלפים נוספים. אוכלוסיית האי הדלדלה, אך בד בבד גברו גם הדרישות לעצמאות. ראש הממשלה הבריטי ויליאם יוארט גלאדסטון הפנה את מלוא מרצו וכובד משקלו להשגת "שלטון בית" לעם האירי, אך הצעה זו נדחית שוב ושוב. ב-1914 עוברת הצעת חוק "שלטון הבית" אך יישומה נדחה בשל מלחמת העולם הראשונה.
האיחוד ולאחריו
שמאל|ממוזער|150px|עמוד נלסון ברח' או'קונל בדבלין. העמוד הוצב ברחובה הראשי של דבלין בשנת 1808, ליד משרד הדואר, שהיה המוקד למרידת חג הפסחא. העמוד שימש כסמל לשלטון האנגלי ופוצץ על ידי ה־IRA בשנת 1966
"חוק האיחוד" משנת 1800 איחד את הפרלמנטים של אנגליה ושל אירלנד ולמעשה יצר מדינה אחת - "הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד". על פי הסכם האיחוד, הובטח לאירים כי הם יזכו לשוויון זכויות מלא בממלכה המאוחדת ו"חוק המבחן" אשר דרש מעובדים בשירות הציבורי להצהיר כי הם כופרים בעיקרי האמונה הקתולית יבוטל. בנוסף, הוענקו לאירלנד חמישית מן המושבים בפרלמנט של הממלכה המאוחדת, דהיינו 100 נציגים בבית הנבחרים. האיחוד התקבל על כן בברכה על ידי האירים ואושר בפרלמנט האירי. אולם, עד מהרה הסתבר לאירים כי לא מן האיחוד תצמח האמנציפציה של הקתולים באירלנד. המלך ג'ורג' השלישי, שראה בכהונתו כראש הכנסייה האנגליקנית משום מניעה למתן שוויון זכויות לקתולים, מנע את ביטול האפליה נגד הקתולים, דבר שהביא להתפטרות ראש ממשלת אנגליה ויליאם פיט הבן אשר תמך באמנציפציה הקתולית. הפרלמנט הבריטי התעסק בעיקר בענייני אנגליה ולא התעניין בבעיות אירלנד. רובם של חברי הפרלמנט ושל חברי הקבינט אפילו לא ביקרו באירלנד.
בשנת 1803 עם חידוש המאבק כנגד נפוליאון ביבשת אירופה, ראו מהפכנים אירים בראשות רוברט אמט את ההזדמנות לחדש את המרידה כנגד האנגלים, אשר הגיעה לקיצה הטראגי בשנת 1798 עת נהרגו אדוארד פיצג'רלד ווולף טון. ב-23 ביולי 1803 החלו המורדים להרים את ראשם בדבלין אך לא הצליחו לעשות הרבה מעבר לניסיון כושל לכיבוש טירת דבלין, שהדרדר למהומה כללית, במהלכה נרצח נשיא בית המשפט העליון של אירלנד. אמט נתפס כעבור כחודש, נשפט, והוצא להורג ב-20 בספטמבר. מילותיו האחרונות לבית המשפט זכורות לכל תלמיד אירי:
"איש בל יכתוב את הכתובת על מצבתי. כאשר ארצי תתפוס את מקומה בין האומות, אז אזוכה מכל אשם, ורק אז תיכתב הכתובת על מצבתי".
למרות מילים הרואיות אלו, אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה האירית היא מיקום גופתו של אמט, אשר נקבר בחשאי.
האמנציפציה של הקתולים
עתה קם לאומה האירית מנהיג דגול, הקתולי דניאל או'קונל. לאחר מאבק פוליטי ארוך מחוץ למסגרת פרלמנטרית החליט או'קונל להיבחר לבית הנבחרים. בתקופה זו, לאחר "חוק האיחוד" מ-1800, שלחה אירלנד מאה נציגים לבית הנבחרים האנגלי בוסטמינסטר, ועל פי החוק היה על נציגים אלה להיות פרוטסטנטים. בשנת 1828 הצליח או'קונל להיבחר, על אף שהיה קתולי, אך נמנע ממנו לשמש בתפקידו שכן לא יכול היה להישבע אמונים למלכה ויקטוריה, ראש הכנסייה האנגליקנית. בחירתו, ובחירתו מחדש בשנת 1829 אילצו את הממשלה הבריטית (בראשות ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון) לבטל את ההגבלות המוטלות על הקתולים בחוקי המדינה. ביטולן של ההגבלות חל לא רק על קתולים, אלא גם על כל הדתות שאינן מאוגדות במסגרת "הכנסייה של אירלנד".
אך השגת האמנציפציה לקתולים לא הייתה סופו של המאבק, אלא תחילתו. בד בבד עם ביטול המגבלות על הקתולים העביר הפרלמנט חוק שהגדיל את הדרישה המינימלית לרכוש שיהיה בחזקתו של מועמד לפרלמנט, וכך נמנעה בפועל המועמדות לפרלמנט מרובם של הקתולים, שהיו עניים מרודים, כך שביטול המגבלות על כניסתם של הקתולים לפרלמנט נעשה מן השפה ולחוץ. או'קונל נאלץ לקבל צעדים אלו בשתיקה.
עם זאת, היו השנים הבאות שנים של התקדמות במעמד הקתולים באירלנד. הם החלו לשאת במשרות ציבוריות, ולהשתלם במקצועות חופשיים, ובמיוחד בערים האיריות.
החל משנת 1824 מיפו הבריטים את אירלנד. הם משקיעים במשך עשרים השנים הבאות, עד שנת 1846, 860.000 לירות שטרלינג במיפוי בקנה מידה 1:10560. מטרת המיפוי משולשת: 1. מיפוי, 2. מיסוי, 3. הפיכת השמות האירים לאנגליים.
אלפי חיילים, קצינים, כורים ומלחים בריטים וגם מובטלים אירים מועסקים במלאכה, שמנסה למחוק את השפה האירית מהמפה.
נושא מטריד היה "המעשר", מס בגובה של 10% מן ההכנסה שנאלץ כל תושב אירלנד, ללא הבדלי דת, לשלם לכנסייה הפרוטסטנטית של אירלנד. בשנת 1831 הביא הנושא למרי אזרחי מלווה במהומות, אך המעשר בוטל רק כארבעים שנה לאחר מכן.
או'קונל נשא עתה את דגל ה"ביטול" "Repeal". בשורה של עצרות עם "מפלצתיות" (כפי שכינה אותן או'קונל עצמו) טען או'קונל כי המענה לצרכיה של אירלנד הוא ביטולו של חוק האיחוד, והפיכתה של אירלנד למלוכה נפרדת, תחת המלכה ויקטוריה. מאבק זה נחל כישלון, מכמה סיבות. רוחה של שנת 1798 עת התאחדו הפרוטסטנטים בצפון והקתולים בדרום לתנועת "האירים המאוחדים", חלפה זה מכבר. הפרוטסטנטים במחוז אלסטר הצפוני הבינו כי פרלמנט אירי חופשי יהיה בעל רוב קתולי, וככזה, יטיל עליהם את אותן המגבלות שהטיל הפרלמנט המאוחד על הקתולים. מאבקו של או'קונל נתקל בהתנגדות עזה בצפון, עד כדי כך שבשנת 1841 גורש או'קונל מעצרת בבלפסט, בליווי משטרתי. ממשלת אנגליה אף היא לא שבעה רצון מן המאבק החדש, ולאחר עצרת בשנת 1843 בה נכחו כמיליון איש, בגבעה הקדושה של טארה, שם הוכתרו מלכי אירלנד בימי קדם, הוציאה הממשלה תקנה לפיה נאסרו עצרות המונים. או'קונל, אשר היה מטיבו שומר חוק, והתבטא פעם כי חירותה של אירלנד אינה שווה טיפת דם אחת, נאלץ לציית.
בסוף שנות הארבעים נחתו על התנועה הלאומית האירית שתי מכות. האחת, הפחותה מביניהן, מותו הפתאומי של או'קונל בשנת 1847 בעת שטייל באיטליה, והשנייה, "רעב תפוחי האדמה הגדול".
רעב תפוחי האדמה הגדול
רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד הקרוי אף "הרעב הגדול" (בגאלית: "An Gorta Mór") הוא השם שניתן לרעב ששרר באירלנד בין השנים 1846 ו-1849.
גורמי הרעב
החקלאות האירית - הסתמכות על יבול אחד
בין הגורמים העיקריים לרעב הייתה ההסתמכות של איכרי אירלנד על יבול אחד למחייתם, תפוח האדמה. תפוח האדמה מכיל אנרגיה רבה, וקל מאוד לתרבות ולגידול. בתקופת הרעב הגדול הייתה נהוגה באירלנד השיטה הבאה לגידול תפוחי האדמה: חריש וזריעת השדה בזרעי תפוח האדמה. את יבולי השנים הבאות יצרו בכך שהשאירו אחוז מסוים מתפוחי האדמה טמונים באדמה. שיטה זו לא דרשה עישוב או השקיה. תפוח האדמה הפך ליבול העיקרי שגידל החוואי האירי, לאחר שהובא לאדמת אירלנד ב-1650 לערך (על אף שלא השיג את מעמדו העיקרי על השולחן האירי עד לשנת 1780). אפילו חלקות אדמה קטנות יכלו לספק מספר קלוריות מספיק לקיומה של משפחה, ולהאכיל חזירים ובכך ליצור מקור לבשר, ולהכנסה נוספת. הדבר הביא לגידולה של האוכלוסייה החקלאית באירלנד.
החלוקה של הקרקעות באירלנד
סיבה נוספת לרעב הייתה משטר הקרקעות הנהוג באירלנד. מאז ימי הביניים ואילך, בעלות האירים על הקרקע הצטמצמה והלכה, כאשר גלים של מתיישבים, אנגלים פרוטסטנטים, השתלטו על חלקים גדולים מן האי. הנוהג של איחוד חלקות אדמה לאחוזות גדולות היה נהוג באירופה, אך באירלנד הוא הפך למסובך בשל החוקים אשר היפלו לרעה ברכישת מקרקעין את בני כל הדתות פרט לאלה הנמנים עם הכנסייה של אירלנד. ההפליה כוונה כנגד הקתולים, אשר היוו את רוב תושבי האי. לפי חוקי העונשין, קתולים עמדו בסיכון מתמיד של הפקעת אדמתם. חוקים אלו אומנם בוטלו בתחילת המאה התשע עשרה אך תוצאתם הייתה כי בזמן הרעב היו רוב האירים חוכרי משנה של חוות חקלאיות קטנות ועניות, בתנאים מפלים.
מצב זה אך הסתבך בשל המסורת האירית של "חלוקת משנה", לפיה אדמה אינה מועברת מאב לבנו הבכור, אלא חולקה באופן שווה בין הבנים הזכרים, לעיתים אף בין בנים בלתי חוקיים. מסורת זו הייתה מסורת קלטית עתיקה, והתייחסה לא רק לירושה של מקרקעין, אלא גם של תוארי אצולה. במאה התשע עשרה היה פירושה של מסורת זו שהחוות החקלאיות הלכו וקטנו מדי דור, דבר שהביא לכך שמספר היבולים שניתן היה לגדל בחווה זו היה מצומצם ממילא, והיבול המתאים ביותר, שיכל בהשקעה נמוכה יחסית לספק מזון למשפחה גדולה היה תפוח האדמה.
השפעת כלכלת השוק החופשי
כאשר החל הרעב הסיוע שקיבלה אירלנד מבריטניה היה מעט מדי ומאוחר מדי. חלק מן החוקרים מאשימים את מדיניות "השוק החופשי" אשר מבחינה אידאולוגית התנגדה להתערבות המדינה בכלכלה. ממשלתו ה"טורית" של לורד רוברט פיל החלה להילחם ברעב באמצעות ייבוא דגן מהודו, אך עד מהרה הוחלפה בממשלה הליברלית של הלורד ג'ון ראסל, מתנגד קולני להתערבות המדינה בכלכלה, ומאמין גדול במדיניות השוק החופשי. פיל החל את הקריירה שלו באירלנד, והפגין עניין בבעיות האי. ראסל ראה בכך אך מטרד, במקרה הטוב (ישנם היסטוריונים אירים המאשימים את ממשלת ראסל במדיניות מכוונת של השמדת עם). עובדה מדהימה היא כי גם בעת הרעב המשיך הייצוא של יבולים מאירלנד, יבולים שיכולים היו להציל את חייהם של רעבים רבים. יש האומרים כי ייצוא זה שמר על כמה מן האחוזות במצב כלכלי טוב, וכך נמנע פינוים של הדיירים ומותם ברעב, והתמוטטות אגודות הצדקה שחשבונותיהן שולמו על ידי אחוזות אלו. הפתרון של פיל היה פשוט - המשיכו לייצא על מנת להרוויח כסף. בכסף ניתן לייבא דגן הודי זול על מנת להאכיל את הרעבים. ראסל, לעומתו, המשיך בייצוא, אך הפסיק את ייבוא הדגן מהודו.
הרעב הגדול
למרות שאין לדעת מהו מקורו של הכימשון, ב-1845 הכתה הפטרייה ברחבי אירופה, והפכה את תפוחי האדמה לעיסה שחורה, ספוגית ובלתי אכילה. העיתון האירי "פרימנ'ס ג'ורנל" כתב בכותרתו הראשית מ-27 ביוני 1846 כי המחלה הגיעה לאירלנד והשמידה יבולים במחוז מאיו. בשנת 1847, הזכורה בהיסטוריה האירית כ"47' השחורה", רוב היבולים באי כולו הושמדו במחלה. חנויות מזון ומחסני חירום הצליחו לשמור על התזונה של חלק מן האוכלוסייה, אך הכימשון שב והכה ב-1849, וזו הפעם לא היו כל מחסנים שיכלו להסתמך עליהם. התוצאה הייתה רעב, אך רעב שהכה בחלקים שונים של האי ובחלקים שונים של האוכלוסייה ברמות שונות.
בעלי האחוזות הגדולים שחיו באנגליה, נאלצו לממן אגודות צדקה על חשבונם לפי מספר האנשים שחיו בשטח האחוזה. דבר זה הביא לכך שאדם שפיגר בתשלום דמי החכירה פונה מביתו, ונשלח ל"סדנאות עבודה", המוניות, שם בדרך כלל מת ברעב. רבים מבעלי האחוזות מימנו את הגירת דייריהם לחו"ל כדי למנוע את הסתמכותם על אגודות הצדקה. ספינות אלו, שיצאו למדינות שמעבר לים, נודעו בכינוי "ארון מתים צף". מהגרים רבים, חלשים מחודשים ושנים של רעב, חלקם לוקים בכולרה מתו במהלך הנסיעה הארוכה.
לא ניתן לדעת בדיוק כמה אנשים מתו ברעב. היסטוריונים העריכו את המספר בין 750,000 ומיליון. כיום, בעקבות מחקרים דמוגרפיים והיסטוריים שנעשו עומדת ההערכה על חצי מיליון איש שמתו ברעב.
תוצאות הרעב
הרעב היווה מכה דמוגרפית לאוכלוסיית האי האירי, שרק בימים אלו הצליח האי להשתקם ממנה. האוכלוסייה באי עלתה מחמישה מיליון ליותר משמונה מיליון נפש בין שנת 1800 ל 1845. בסוף המאה התשע עשרה הייתה אוכלוסיית האי 4.4 מיליון נפש בלבד. היה זה השילוב של רעב, הגירה המונית, וירידה בפריון, אשר הוביל למהלומה דמוגרפית זו.
אף מפלגה פוליטית אירית לא נוצרה כתוצאה מן הרעב. רק בשנת 1880 תחת צ'ארלס סטיוארט פרנל, כמעט ארבעים שנה לאחר הרעב, הוקמה תנועה לאומית אירית, "התנועה לשלטון הבית". היסטוריונים משערים כי ההלם של הרעב גרם לשאיפות האיריות הלאומיות להירדם לשנים רבות. במילים אחרות - לאנשים היה אכפת פחות מפוליטיקה.
אם האירים על אדמת אירלנד נראו סובלניים לפוליטיקאים הבריטים ולבית המלוכה הבריטי, המהגרים היו סובלניים פחות. מהגרים רבים לאמריקה נקשרו מהר לאגודות רפובליקניות ולארגונים כמו ה"פניאנים", והפכו לקיצוניים יותר מאחיהם שבבית. הרעב הפך למצע המרכזי של המהגרים הזועמים. העיתונאי האירי המהגר ג'ון מיטשל כתב:
"האל הכול יכול אכן שלח את הכימשון, אך האנגלים יצרו את הרעב. מיליון וחצי אנשים, נשים וטף, נהרגו באופן זהיר, רוגע ושלו בידי הממשלה האנגלית. הם מתו ברעב בעיצומו של השפע שיצרו במו ידיהם."
פזורה ומרי - "אירלנד החדשה" וה"פניאנס"
עוד בימי הרעב הגדול עצמם, המשיך המרי ברחבי אירלנד, כאשר ויליאם סמית' או'בריאן, הקים, ב-1847 תנועה בשם "אירלנד החדשה" אשר קראה למרידה אלימה כנגד השלטון האנגלי. ב-29 ביולי 1848 עמד או'בריאן בראש מרידת איכרים בעיר בלינגרי במחוז טיפררי, אשר דוכאה ללא מאמץ רב על ידי השלטונות. או'בריאן יצא לגלות.
בגלות, בפזורה האירית בארצות הברית, קנדה ואוסטרליה, היה טמון עתידה של ההתנגדות האירית החמושה. גלי ההגירה האירים יצרו במדינות אלו ריכוזים של אירים, אשר היו חופשיים מן המגבלות הדתיות והחוקיות המוטלות עליהם באירלנד, הגיעו לעמדות של כוח, צברו ממון, והיו בעלי שנאה יוקדת לשלטון האנגלי.
ב-1858 ייסד בפריז, ג'ון או'מהוני, משרידי מרידת או'בריאן ב-1848, את "האחווה הפניאנית". הארגון נקרא על שם "פיאנה" חבורת לוחמים קלטית אגדית. או'מהוני נמלט לניו יורק וחי שם, אך יצר קשרים עם מהפכנים אירים בפריס. מטרתם של המהפכנים הייתה ליצור תנועה עולמית של אירים על פי המודל היעקוביני מן המהפכה הצרפתית. עד מהרה נוצרו מועדוני "פניאנס" באוסטרליה, דרום אמריקה, קנדה, ובמיוחד בארצות הברית, וכן בערים בבריטניה כלונדון, מנצ'סטר וגלאזגו. באירלנד מוכת הרעב, המובסת והמושפלת לא הצליחו הפניאנים ליצור אחיזה של ממש. התנועה אף הצליחה לקבל גינוי מן הכנסייה הקתולית שמנע את אחיזתה בתושבי אירלנד.
ב-1867 תכננו מנהיגי הפניאנס בארצות הברית, בחבל לנקשייר, ובאירלנד, לתאם מרידה מתוכננת במספר מוקדים. המרידה סוכלה כתוצאה מהלשנה. המרידה המתוכננת הפכה לכמה התפרצויות בלתי משמעותיות, שהסתיימו במעצרם של רוב מנהיגי הפניאנס באירלנד, ובמנצ'סטר. ההתמרדות הייתה כה שולית, עד כי האירוע המשמעותי ביותר במהלכה כונה "הקרב בערוגת הכרוב של האלמנה מק'ורמיק".
הפעולה המשמעותית ביותר הייתה מאסרו של אחד ממנהיגי הפניאנס, ריצ'רד ברק, בנובמבר 1867. ברק נחבש בכלא בלונדון, אך בעודו ממתין למשפטו נערך ניסיון לחלצו באמצעות פיצוץ תא הכלא בו שהה. בפיצוץ נהרגו שנים עשר אנשים ונפצעו כמאה ועשרים. פעולה זו, בליבה של לונדון, נטעה בלבו של ראש הממשלה הבריטי ויליאם יוארט גלאדסטון את ההחלטה לפתור את המשבר האירי.
"שלטון הבית לאירלנד" - באט, פרנל וגלאדסטון
האיש שעתיד היה להיות מכונה "מלכה הבלתי מוכתר של אירלנד", צ'ארלס סטיוארט פרנל למד בקולג' מגדלנה, באוניברסיטת קיימברידג', והמשיך לקבלת משרה של מושל במחוזו, מחוז ויקלו. בשנת 1874 נכנס לפרלמנט כנציג מפלגת "שלטון הבית", מפלגה שבראשה עמד אייזיק באט.
שני מאבקים ניהל פרנל בבית המחוקקים. הראשון, המאבק בשמו נבחר, המאבק לשלטון הבית. השני החל בשנת 1877, כאשר ייסד מייקל דייויט את "ליגת האדמה" אשר קראה להפחתת דמי החכירה, ולרפורמה קרקעית שתאפשר לאיכרים האירים לרכוש את אדמתם. כאשר הצטרף פרנל למאבק זה, קיבל המאבק האירי לעצמאות תנופה, ונשען על הקיפוח רב השנים של האיכר האירי בידי בעל האחוזות האנגלי.
בינתיים פרש אייזיק באט מתפקידו בשנת 1879 ופרנל ירש באופן טבעי את מקומו. תחת הנהגתו הפכה "המפלגה הפרלמנטרית האירית" כפי שנודעה עתה "מפלגת שלטון הבית" לכוח הפוליטי המאורגן ביותר בבית הנבחרים. הייתה זו המפלגה הראשונה שערכה ניפוי של המועמדים, ושהנהיגה משמעת סיעתית על מנת להצביע כאיש אחד. עד מהרה הייתה המפלגה לכוח המכריע בפוליטיקה האנגלית, העלתה והורידה ממשלות ליברליות ושמרניות לפי רצונה, במהלך שנות השמונים של המאה התשע עשרה.
הצלחתו הראשונה של פרנל הייתה קבלת "חוק הקרקעות" אשר צמצם מאוד את דמי החכירה ששילם האיכר האירי עבור ההחזקה באדמתו, בשנת 1881. החוק קבע כי דמי החכירה ייקבעו על ידי בית דין מיוחד. פרנל, שהחוק היה אף מעבר לציפיותיו, מיהר לחבל בפעולת בתי הדין, על מנת להשיג ויתורים נוספים מן הממשלה. בסמוך לכך נתקבל "חוק הכפייה" אשר הסמיך את המשנה למלך באירלנד לעצור כל אדם ולהחזיק בו ככל שיחפוץ. לאחר קבלת החוק היה אחד הצעדים הראשונים שננקטו על פיו, מאסרו של פרנל. הדבר אך הגביר את הפרות החוק, ובאפריל 1882 שוחרר פרנל מכלאו בתנאי שיסייע לשמירת החוק, תמורת שינויים ושיפורים בחוק הקרקעות.
המאמצים להשגת שלום ולהסכמה על שלטון בית ספגו מהלומה כאשר ב-6 במאי 1882 נרצחו בפניקס פארק שבדבלין השר לענייני אירלנד הלורד פרדריק קבנדיש, ותת השר לענייני אירלנד, ט.ה. ברק. עד כמה שחיזק הרצח את ידי הקיצוניים שבשני הצדדים, (וזו אכן הייתה מטרתו), סייע הרצח לשכנע את גלאדסטון כי יש לפעול למען "שלטון בית" לאירלנד, וכי פרנל הוא האיש שעמו יש לשאת ולתת.
באפריל 1886 נוצרו הנסיבות הפוליטיות אשר אפשרו את העלאת הצעת חוק "שלטון בית" לאירלנד. גלאדסטון מונה לכהונתו השלישית כראש ממשלה, וממשלתו הייתה תלויה במידה רבה באנשיו של פרנל. גלאדסטון לקח על עצמו את קידום "שלטון הבית", וכהרגלו העניק למאבק נופך מוסרי. בנאום בן שלוש וחצי שעות טען כי בכך יהיה צדק היסטורי לאומה זו. הצעתו פילגה את מפלגתו הליברלית, והחוק נכשל בעת הקריאה השנייה. גלאדסטון נאלץ לפזר את הפרלמנט, והכריז על בחירות, אשר הנושא היחיד בהן היה "שלטון הבית". הוא נכשל בבחירות אלו, והמפלגה השמרנית, בראשות הלורד סולסברי, תפסה שוב את השלטון.
בשנת 1890 היה פרנל מעורב בשערורייה, עת נתגלו יחסיו עם פילגש נשואה. הדבר גרם להדחתו, ולפיצול מפלגתו. כמה חודשים לאחר מכן מת, כפי הנראה כתוצאה מן המתח והעומס שנגרמו לו בתקופה זו. את מקומו כמנהיג האירים בפרלמנט לקח ג'ון רדמונד.
ב-1892 נבחר גלאדסטון לכהונה רביעית. בפברואר 1893 הציע מחדש את הצעת חוק שלטון הבית. זו הפעם התקבלה ההצעה בפרלמנט, אך נדחתה בבית הלורדים.
תחילת המאה העשרים – רפורמות אגרריות ותסיסה בצפון
הממשלות השמרניות שבאו לאחר ממשלתו של גלאדסטון, סברו כי עיקר בעייתה של אירלנד אינה הבעיה הלאומית, כי אם בעיית העוני, ובעיית הקרקעות. אנשים כארתור ג'יימס בלפור סברו כי ניתן יהיה "להרוג את שלטון הבית במיתת נשיקה" אם רק תפעל הממשלה האנגלית לרווחת תושבי אירלנד. כך קיבלה הממשלה האנגלית ב-1903 חוק קרקעות מתקדם ביותר, אשר העביר את רוב אדמתה של אירלנד מבעלי האחוזות לחוכרים, אשר קיבלו את האפשרות לרכוש את האדמה בפריסת התשלום למספר עשורים, בריבית מינימלית. בעלי אחוזות אשר הסכימו למכור את אדמתם בשיטה זו קיבלו מקדמה נכבדה מן הממשלה.
בינתיים שגשגה מאוד הכלכלה בצפון אירלנד. בלפסט קיבלה מעמד של עיר בשנת 1888 ועד מהרה הפכה לעיר הגדולה והמשגשגת באירלנד, ובה תעשיית סריגים גדולה ומפותחת ומספנה ענקית. תושבי בלפסט ומחוז אלסטר, הפרוטסטנטים ברובם, חששו כי מתן "שלטון בית" יטביע את הצפון התעשייתי והמשגשג בים של איכרים קתולים עניים, אשר כצעד ראשון להפגנת עצמאותם יטילו מכסים והגבלות על המסחר עם אנגליה אשר היווה את רוב פרנסתם.
ב-1906 שבה לשלטון המפלגה הליברלית, ומפלגת "שלטון הבית" הצליחה לאחד את פלגיה, תחת הנהגתו הכריזמטית של ג'ון רדמונד. ב-1912 העלה שוב ראש הממשלה החדש הרברט הנרי אסקווית' את הצעת שלטון הבית. הצעתו הייתה כי ענייניה של אירלנד ינוהלו על ידי פרלמנט ובו שני בתים, בעוד שענייני מדיניות חוץ וביטחון ימשיכו להתנהל מלונדון. הצעה זו לא הייתה נתונה עוד לביקורתו של בית הלורדים, אשר איבד את זכות הווטו שלו על חקיקת הפרלמנט בשנת 1911, ואם היה הפרלמנט מקבל את ההצעה, כי אז הייתה היא הופכת לעובדה מוגמרת.
אנשי אלסטר חשו בסכנה, שהייתה הפעם מוחשית יותר מאי פעם בעבר. תחת הנהגתו של המנהיגים הפרוטסטנטים אדוארד קארסון וג'יימס קרייג, הכריזו אנשי אלסטר כי ברגע בו יוכרז "שלטון הבית" יראו עצמם כאחראים לשלטון במחוז אלסטר. "כוח מתנדבי אלסטר" גויס, ועד מהרה מנה כמאה אלף נושאי נשק. בדרום, במקביל, גייסו תומכי שלטון הבית כוח מתנדבים משלהם.
בספטמבר 1914 קיבלה הצעת החוק את הגושפנקא המלכותית לאחר שעברה בפרלמנט. על מנת להשתיק את אנשי אלסטר אשר עמדו על סף מרידה, הוחלט כי החוק ייכנס לתוקף כעבור שנה, או עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה, לפי המוקדם מביניהם. עד מהרה היו רבים מבני אירלנד, פרוטסטנטים וקתולים, משרתים תחת דגלו של המלך ג'ורג' החמישי בשדות הקרב בצרפת ובפלנדריה.
* | 2024-06-27T13:06:37 |
משפט עברי | 250px|ממוזער|שמאל|מבואת בית הדין הגדול לשעבר בהיכל שלמה בירושלים
משפט עברי הוא מונח מודרני המשמש להגדרת מכלול התורה המשפטית המופיעה בהלכה היהודית ובמקורות עבריים בכלל, החל ממתן תורה. על מקורות המשפט העברי נמנים המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה.
בנוגע לקטגוריות המדויקות הנכללות תחת הגדרה זו קיים ויכוח בין חוקרים ומשפטנים. מנחם אלון סבור כי משפט עברי כולל את התחומים בהלכה שמקובלים כתחומים משפטיים בשיטות משפט אחרות, כמו דיני נזיקין, דיני קניין ודיני עונשין. לדעתו יש להבחין בין הלכות "משפטיות" (Judicial) והלכות "דתיות" (Religious). דעה דומה מביע שמשון אטינגר, המגדיר במסגרת המשפט העברי את כל החוקים שהיה עלינו להמציא אילו לא הייתה תורה, כלומר כל אותם חוקים הנוגעים לתחומים שמהווים חלק בלתי נפרד מהחיים. לעומתם, יצחק אנגלרד סבור כי לא ניתן להפריד בין הלכות משפטיות והלכות דתיות, וחלוקה כזו היא שרירותית.
מקורות המשפט העברי
בתורה שבכתב
בתורה שבכתב, מוקדשות מספר פרשיות להצגת חוקי המשפט העברי. הראשונה שבהם היא פרשת משפטים שבספר שמות, שם מובאים רוב דיני הממונות המוזכרים בתורה בכלל, דיני עבד עברי ואמה עברייה, דיני רוצח וכן הוראות המתייחסות לשופטים.
פרשה נוספת המהווה מקור חשוב לדיני המשפט העברי היא פרשת שופטים שבספר דברים. בפרשה זו לא נידונים דיני ממונות אך מובאת בה החובה להקים מערכת משפט הוגנת:
.
כמו כן, בפרשה מובאים דיני זקן ממרא, דיני עדות, ודיני רוצח בשגגה.
בתורה שבעל פה
במשנה מובאים חוקי המשפט העברי במספר מסכתות:
בסדר מועד - דיני קידוש החודש מובאים במסכת ראש השנה.
בסדר נשים - דיני יבום וחליצה מובאים במסכת יבמות. דיני כתובה ונישואין מובאת במסכת כתובות. דיני סוטה מובאים במסכת סוטה, ודיני גירושין מובאים במסכת גיטין ובקידושין מובאים דיני אירוסין, וחלק מדיני קניין.
בסדר נזיקין - כל דיני ממונות (מלבד אלו הקשורים בכתובה המובאים במסכת כתובות) נכתבו במסכת אחת בת 30 פרקים, שנקראה מסכת נזיקין, אך בעקבות אורכה היא חולקה מאוחר יותר לשלוש "בבות" (שערים בארמית): "בבא קמא", "בבא מציעא" ו"בבא בתרא". דיני תשלומי מזיק, חובל, גנב, וגזלן מובאים במסכת בבא קמא. דיני השבת אבדה, אונאה, הלוואה, ריבית, שכירות, פועלים, וארבעת השומרים - מובאים בעיקר במסכת בבא מציעא. דיני שכנים, ירושה ודיני מקח וממכר - מובאים בעיקר במסכת בבא בתרא. מסכתות סנהדרין ומכות עוסקות בסדרי המשפט ובעונשים השונים.
בניגוד למסכתות רבות אחרות, על כל המסכתות העוסקות בדיני המשפט העברי נכתב חיבור מקביל, גם בתלמוד הירושלמי וגם בתלמוד הבבלי.
גם בקודקסים הלכתיים מאוחרים יותר מובאים חוקי המשפט העברי, הללו מופיעים בהרחבה גם בספרו של הרמב"ם משנה תורה וגם מאוחר יותר בארבעת הטורים ובשולחן ערוך.
במשנה תורה לרמב"ם מופיעים דיני המשפט העברי בחמישה כרכים:
ספר זמנים: הלכות קידוש החודש.
ספר נזיקין: הלכות נזקי ממון, הלכות גנבה, הלכות גזילה ואבידה, הלכות חובל ומזיק, הלכות רוצח ושמירת נפש.
ספר קניין: הלכות מכירה, הלכות זכייה ומתנה, הלכות שכנים, הלכות שלוחין ושותפין, הלכות עבדים.
ספר משפטים: הלכות שכירות, הלכות שאלה ופיקדון, הלכות מלווה ולווה, הלכות טוען ונטען, הלכות נחלות.
ספר שופטים: הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, הלכות עדות, הלכות ממרים, הלכות אבל, הלכות מלכים ומלחמות.
בטור, ובשולחן ערוך (שאימץ את סדר החלוקה של הטור) מופיעים דיני המשפט העברי בעיקרם בשניים מתוך ארבעת הכרכים:
אבן העזר – עוסק בדיני המשפחה (נישואין וגירושין), ועל הלכות אישות. חלק זה נקרא כך על פי הפסוק בבראשית ב, י"ח "אעשה לו עזר כנגדו".
חושן משפט – על הלכות דיינים, ממונות, דיני בית דין, הדין האזרחי והפלילי.
לצד אלה דיני המשפט העברי מפוזרים בעשרות אלפי שאלות ותשובות (שו"ת) שנשאלו חכמי ישראל במהלך הדורות.
ענפי המשפט העברי
על אף שהחלוקה המדויקת לקטגוריות נתונה במלוקת בין החוקרים והמשפטנים השונים, מקובל להגדיר את ענפי המשפט העברי ככאלה הכוללים את כל ענפי המשפט המוכרים משיטות משפט אחרות. בתוכם ניתן למנות:
משפט ציבורי: משפט מנהלי; משפט פלילי
משפט פרטי: משפט אזרחי (דיני ממונות) – דיני נזיקין / דיני חוזים / דיני קניין / עשיית עושר ולא במשפט; דיני משפחה
משפט פרוצדורלי: דיני ראיות, דיון פלילי ואזרחי
המשפט העברי בישראל
אף שהמשפט במדינת ישראל הוא משפט חילוני, אשר שואב את עקרונותיו מן המשפט המקובל ומן הדין העות'מאני, יש בו השפעה של המשפט העברי. את רוח מערכת היחסים הזו בין עקרונות המשפט העברי לבין החקיקה הישראלית ניתן למצוא בדברי חברי הוועדה שדנה בהצעת חוק תחולת עקרוני המשפט העברי.נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", הצעת חוק תחולת עקרוני המשפט העברי, כרך ראשון, בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), עמ' 104-112, באתר דעת. במקרים מסוימים הוכנסו עקרונות המצויים במשפט העברי לתוך חוקי מדינת ישראל. דוגמאות לכך:
תקנת השבים, שהיא העיקרון לפיו יש להקל על עבריין המעוניין לשוב בו מדרכו הרעה.
חוק לא תעמוד על דם רעך, היונק את שמו ואת תוכנו מפסוק בספר ויקרא באיסור לא תעמוד על דם רעך.
עשיית עושר ולא במשפט- אף שמו של החוק נלקח ממקורות המשפט העברי.
חוק ציד חיות בר אימץ את ההסתייגויות המובאות בספרות הרבנית מציד לשם שעשוע בלבד. לפיכך הציד מותר בישראל רק לציידים מורשים.
המשפט הישראלי אימץ את ההגדרה ההלכתית האוסרת על בעל לאנוס את אשתו, בעוד שבמשפט האנגלי, במשך שנים מושג זה לא היה קיים.
עדים.
בנוסף לדוגמאות ספציפיות אלה, חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980, קבע זיקה ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל", ובתיקון משנת 2018 הורחבה זיקה זו ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל". על פי השופט מנחם אלון חוק יסודות המשפט הוא הצינור הפוזיטיבי המשלים חוסרים רבים סביב ההלכה. לעומתו נשיא בית המשפט לשעבר השופט ברק טוען כי ההלכה היהודית אינה מקור מחייב, אלא מצוינת כמקור השראה, שהפירוש המקובל להם מפנה את השופט אל המשפט העברי.
במשרד המשפטים פועלת המחלקה למשפט עברי ליישומו של חוק יסודות המשפט בהקשר זה. בראש המכון עומד ד"ר מיכאל ויגודה.
המשפט העברי קיבל תנופה בכך שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נקבע כי ערכיה של מדינת ישראל הם ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית. השופט מנחם אלון, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, הסביר כי השימוש, תחילה, בתואר "יהודית", נותן עדיפות פרשנית לאימוץ המשפט העברי בשיטת המשפט של מדינת ישראל.
בראשית ימי המדינה תרם רבות השופט חיים כהן להכנסת המשפט העברי לתוך החוק הישראלי, מתוך הכרה בחשיבותו התרבותית.
דחיפה חזקה להכנסת המשפט העברי לתוך מערכת המשפט של המדינה הייתה מצד גורמים דתיים לאומיים, וביניהם גם ראש ישיבת מרכז הרב, הרב צבי יהודה הכהן קוק שראה בחשיבות רבה את הטמעת החוק העברי במערכות המשפט, וקונן על כך שבתי המשפט של מדינת ישראל יונקים מהחוק העות'מאני והבריטי, יותר מאשר מהחוק העברי. בחוגים הדתיים היו אחרים שלא התלהבו מכך, ביניהם בלט חבר הכנסת זרח ורהפטיג, מייסד המכון לחקר המשפט העברי במשרד המשפטים ומנהלה הראשון, שלא ראה טעם רב בשימוש "חילוני" במשפט דתי.
אימוץ "מעשי" של המשפט העברי נעשה במסגרת פסקי הדין של בתי המשפט השונים. החלו בכך שופטי בית המשפט העליון בשנים הראשונות של המדינה, כאשר הבולטים שבהם היו השופט הרב פרופ' שמחה אסף והשופט ד"ר משה זילברג. בדור שלאחריהם, הובאו מקורות המשפט העברי על ידי השופט חיים כהן והשופט ד"ר יצחק קיסטר. גם המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שניאור זלמן חשין, הרבה להתבסס על המשפט העברי והוא שנקט לראשונה בביטוי "עשיית עושר ולא במשפט", שלימים עוגן בחוק עשיית עושר ולא במשפט בשנת 1979. מאוחר יותר, ניתן לציין כמי שהרבה ביישום המשפט העברי את השופט מנחם אלון, שבשנותיו האחרונות בבית המשפט העליון כיהן כמשנה לנשיא. מנחם אלון הגיע לשיפוט לאחר שנים של מחקר והוראה אקדמיים שבהם עסק רבות במשפט העברי: הוא חיבר את הספר "משפט עברי" (שלושה כרכים), ייסד את המכון לחקר המשפט העברי ליד הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ועמד שנים רבות בראשו, ואשר "הצמיח" את חוקריו ומוריו של המשפט העברי בימנו. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, כתב בספרו "שופט בחברה דמוקרטית": "נקודת המוצא שלי היא חילונית... חרף זאת הנני סבור כפי שרבים מהחילונים סבורים וכפי שמשפט המדינה קובע, כי יש מקום למשפט העברי במשפט המדינה וכי מקום זה ילך ויגדל ככל שהידע על דבר המשפט העברי והגישה אליו ילכו ויגדלו".
לעומת זאת, היו שופטים בבית המשפט העליון כמו משה זמורה, אלפרד ויתקון, יואל זוסמן וצבי ברנזון אשר דגלו בגישה שפסקי דין צריכים להיות ממוקדים ולא להכיל אמירות אגב, וראו בדיון בעמדת המשפט העברי אמירת אגב שאין לכוללה בפסקי דין
הצגת הקונפליקט
הנחת יסוד של ההלכה היא, שכשם שכל יחיד ויחיד מצווה לקיים את חוקי התורה, כך גם החברה היהודית בכללותה מצווה להשתית את אורחות חייה הציבוריים על יסודות משפט התורה. מכאן, שעל המדינה היהודית הריבונית, לאמץ לה את התורה כבסיס למשפט המדינה, הן מבחינת תכניו המהותיים של דין תורה, והן מבחינת מערכת בית המשפט שאמורה להפעילו. המצב הנוכחי השורר במדינה אינו מגשים באופן מלא את ההשקפה בסיסית זו של ההלכה, באשר המוסדות המוסמכים של המדינה בחרו שלא לאמץ את הדין היהודי כחוק המדינה אלא במסגרת מוגבלת בלבד (דיני אישות), ומערכת בתי המשפט של המדינה פועלת אפוא על-פי מערכת של חוק, שמבחינת הדין היהודי הוא, ברובו, חוק זר.
כאשר יש התנגשות בין שתי מערכות הדינים, ניצב איפוא האזרח היהודי שומר המצוות בפני בעיה קשה, באשר מחד גיסא הוא רואה עצמו נאמן לחוקי התורה, אבל מאידך גיסא הוא רואה עצמו בו בזמן נאמן גם לחוקי המדינה. קונפליקט זה גלש לסוגיות שמעבר למשפט והוליד מגזרים בישראל, שכל אחד מהם מצדד בעמדה שונה בסוגיות שונות וביניהם הסוגיה שלפנינו.
יחס ההלכה למשפט הישראלי
ההלכה מחייבת יהודי לתבוע את חברו רק בבתי דינים המחויבים למשפטי התורה. ישנו איסור הלכתי לדון דיני ממונות בבית משפט ישראלי, בדומה לאיסור לדון בפני "ערכאות של עכו"ם" - זאת אף אם פסק הדין יהיה זהה לפסק שייתן בית הדין. עם זאת, בית דין רשאי להרשות לאדם להגיש תביעה בבית משפט לצורך גביית ממון שבית הדין מצא שהתובע זכאי לקבל לפי דיני התורה, אלא שהנתבע אינו מוכן לדון לפיהם. באשר לדין הפלילי, פוסקי ההלכה המכירים בסמכות המדינה באופן כללי, לרוב מכירים גם בסמכותה לדון בפלילים מכוח 'משפט המלכות' (דינא דמלכותא דינא).
גם חקיקה אזרחית, כל עוד אינה מתנגשת בהלכה, מקבלת לעיתים קרובות תוקף הלכתי, כי היא הופכת למנהג המדינה, וההנחה היא שהתושבים מקבלים על עצמם לשאת ולתת ביניהם לפיה. בהקשר של קהילה יהודית נפרדת, מוכר בהלכה גם מושג של "תקנות הקהל" – תקנות נציגי הציבור, שלהם תוקף מחייב, בכפוף לסייגים מסוימים.
על עקרונות אלו אמר השופט מנחם אלון: "ביסוס זה על יסוד משפט המלך ועקרון 'תקנות הקהל', הוא ללא ספק – מבחינת עולמה של ההלכה – הדרך הקלאסית כדי להביא אי פעם בעתיד לאיחוד ושילוב בין המשפט הישראלי והמשפט העברי ההיסטורי".
ראו גם
הלכה
סדר נזיקין
חושן משפט
דינא דמלכותא דינא
הענישה בהלכה
המעשים לבני ישראל
בית דין רבני
בית משפט השלום העברי
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:שיטות משפט
קטגוריה:מסכת סנהדרין | 2024-09-18T09:40:06 |
המשפט העברי | REDIRECT משפט עברי | 2004-11-11T19:09:25 |
משוואת שרדינגר | משוואת שרדינגר (שידועה גם בשם משוואת הגלים של שרדינגר) היא משוואת התנועה היסודית של מערכות קוונטיות, שהוצעה על ידי הפיזיקאי האוסטרי ארווין שרדינגר ב-1926 ומתארת כיצד מצב קוונטי של מערכת פיזיקלית משתנה לאורך הזמן. משוואת שרדינגר ניתנת להמרה באופן מתמטי למכניקת המטריצות של הייזנברג ולאינטגרלי המסלול של פיינמן, השקולים לה. משוואת שרדינגר מתארת את הזמן באופן היוצר קושי עם תאוריות יחסותיות, בעיה שאינה כה חמורה כמו היחס לזמן במכניקת המטריצות או באינטגרלי המסלול. משוואה זו בעלת חשיבות מרכזית במכניקת הקוונטים הלא-יחסותית.
בפרשנות הרגילה למכניקת הקוונטים, המצב הקוונטי הוא התיאור השלם ביותר היכול להינתן למערכת פיזיקלית. פתרונות משוואת שרדינגר מתארים מערכות אטומיות ותת-אטומיות, אלקטרונים ואטומים, אך גם מערכות מיקרוסקופיות, וכנראה גם את כל היקום.
רקע היסטורי
בשנת 1909 הראה ארנסט רתרפורד באמצעות ניסוי פיזור של חלקיקי אלפא על עלה דק של זהב שהמטען החיובי באטום מרוכז באזור קטן מאוד במרחב, הידוע היום בשם 'גרעין האטום'. בעקבות הניסוי הציג רתרפורד מודל של האטום הקרוי המודל הפלנטרי שלפיו האלקטרונים הם חלקיקים קטנים הנעים סביב גרעין האטום באופן דומה לאופן שבו כוכבי הלכת מקיפים את השמש.
בשנת 1913 נילס בוהר פיתח מודל זה, והציג תאוריה הקרויה היום מודל בוהר שממנה משתמע שהאלקטרונים מתנהגים כמו גלים ונעים סביב גרעין האטום באופן הדומה לגלים עומדים. בבסיס המודל הזה היא ההנחה שהתנע הזוויתי של האלקטרונים, בנועם סביב הגרעין, יכול להיות רק כפולות שלמות של קבוע פלנק, ושפליטת אור או פוטון מתרחשת כאשר האלקטרונים עוברים למסלולים עם אנרגיה נמוכה יותר. מודל זה הראה התאמה מושלמת לספקטרום האנרגיה של אטום המימן וכן הסביר את זמני החיים הארוכים של האטומים (שכן על פי תורת החשמל הקלאסית, אלקטרונים החגים סביב גרעין אמורים לפלוט קרינה שתגרום להם לצנוח לעבר הגרעין). מודל בוהר שלפיו חלקיקים מתנהגים כמו גלים, יחד עם ההסבר של מקס פלאנק לקרינת גוף שחור (משנת 1900) וההסבר של איינשטיין לאפקט הפוטואלקטרי (משנת 1905) - שלפיהם גלי האור מתנהגים כמו חלקיקים בעלי מנות אנרגיה בדידות (הנקראים פוטונים), מהווים את הבסיס למה שקרוי היום 'תורת הקוונטים הישנה'.
למרות ההצלחות בפיענוח ספקטרום אטום המימן, המודל של בוהר השאיר שאלות רבות פתוחות. המודל לא נתן הסבר לספקטרום של אטומים ומולקולות מורכבים יותר מהמימן, הוא הראה שהחלקיקים מתנהגים כמו גלים, אך לא הסביר מה בדיוק מתודד ומהי משוואת הגלים של הטבע. מתן תשובה לשאלות הללו הפך לנושא מחקר מרכזי עבור הקהילה הפיזיקלית, ובפרט עבור קבוצה של תלמידים ומדענים שהובלו על ידי בוהר וכללו אנשים כמו ורנר הייזנברג, מקס בורן ווולפגנג פאולי.
צעד חשוב בדרך למציאת משוואת הגלים הגיע בשנת 1924 כאשר לואי דה ברויי הציג את השערת דה ברויי, לפיה כל חלקיקי החומר בעלי תכונות של גל, ולא רק קרינה אלקטרומגנטית (מושג זה נקרא כיום דואליות הגל-חלקיק):
כאשר הוא אורך הגל, הוא קבוע פלאנק ו- הוא תנע החלקיק.
דה ברויי הראה כי השערתו מתאימה למשוואתו של פלאנק ופיתוחו של איינשטיין, וכן לתורת היחסות הפרטית. כעת המשוואה של פלאנק התאימה לכל החלקיקים, ולא רק לקרינה האלקטרומגנטית.
צעד נוסף היה בשילוב של רעיונות תורת הקוונטים הישנה עם הפיזיקה הסטטיסטית, שהוחל ביוני 1924 כאשר הפיזיקאי ההודי סאת'ינדרה נאת' בוז (Satyendra Nath Bose) שלח מאמר לאיינשטיין ובו הוכחה חדשה למשוואה של פלאנק. הוא התייחס לפוטונים כאל מולקולות של גז והשתמש בהוכחה בשיטות מן המכניקה הסטטיסטית. בניגוד למכניקה הסטטיסטית הקלאסית של לודוויג בולצמן וג'יימס קלרק מקסוול, בה לכל מולקולה יש ייחוד והחלפה בין שתי מולקולות יוצרת מצב חדש, בוז הניח כי ההחלפה בין שני קוונטים של אור אינה יוצרת מצב חדש.
בין השנים 1924–1925 פרסם איינשטיין שלושה מאמרים בהם יישם את רעיונותיו של בוז לגז אידיאלי של מולקולות בהן אטום אחד. המאמרים תמכו ברעיונותיו של בוז בקשר לאופי הגלי של המולקולות וקישרו רעיונות אלו להשערת דה ברויי.
שנת 1926 הייתה שנת המפתח לפיתוחה של תורת הקוונטים עת התפרסמו שתי גרסאות למשוואת הגלים של החלקיקים. גרסה אחת שהוצגה על ידי ורנר הייזנברג וקרויה היום על שמו משוואת הייזנברג - הניחה שגדלים פיזיקליים (כמו מיקום, תנע ואנרגיה) נקבעים על ידי אופרטורים ואלו מתפתחים עם הזמן - על פי משוואת הגלים שהוא הציג. לעומתו, במקביל להייזנברג פעל ארווין שרדינגר לחיפוש משוואת הגלים באופן שונה.
בשלהי 1925, כתב שרדינגר מאמר שכותרתו הייתה "על התאוריה של גז איינשטיין", שעסק בגז של חלקיקים קוונטים ובוסס על השערת דה ברויי, כמו גם גישתו של איינשטיין לרעיון.
ב-1926 פרסם שרדינגר מאמר נוסף שעסק הפעם באטום המימן. בגז החלקיקים הקוונטים אפשר היה להניח כי על חלקיקי הגז הקוונטי לא פועל כוח, ולהזניחו, אך באטום המימן לא היה יכול שרדינגר להתעלם מן הכוח שבין הגרעין לאלקטרון.
שרדינגר פיתח משוואה דיפרנציאלית שקשרה בין השינוי בגל כתלות במקום ובין השינוי בו כתלות בזמן, אולם התוצאה לא התאימה לאטום המימן. הוא ניסה שוב, הפעם באמצעות משוואה יחסותית שתיצור הקבלה בין משוואה מן המכניקה המתייחסת לאלקטרון כחלקיק, ובין משוואה המתארת אותו כגל, וגם הפעם נכשל. בפעם השלישית ניסה והצליח לתאר הקשר בביטוי לא יחסותי.
עם פיתוח משוואת הגלים על ידי שרדינגר החלה תקופה קצרה שבה נעשה ניסיון לענות אילו משתי התאוריות השונות היא הנכונה (זו של שרדינגר או זו של הייזנברג). תקופה זו נגמרה כאשר שרדינגר הצליח להראות ששתי הגישות השונות שקולות.
פיתוח המשוואה
בתורת הקוונטים נהוג לתאר את מצבו של חלקיק באמצעות פונקציית גל. לכן נצפה שהמשוואה המתארת את השינוי במצבו של חלקיק בזמן ובמרחב תהיה בעלת מבנה כללי של משוואת גלים, דהיינו שיהיה קשר כלשהו בין הנגזרת המרחבית והזמנית של פונקציית הגל. זוהי פונקציית גל המתארת תנועה של חלקיק (בכיוון החיובי של ציר ה־x):
כאשר הוא מספר הגל, ו- היא התדירות הזוויתית של הגל.
נגזור פעם לפי המקום ופעם לפי הזמן:
על פי השערת דה ברויי, הקשרים בין מספר הגל לתנע ובין התדירות לאנרגיה הם:
,
כאשר הוא התנע של החלקיק בכיוון החיובי של ציר x, היא האנרגיה שלו ו- הוא קבוע דיראק ().
נציב את הקשרים האלה חזרה לנגזרות ולאחר העברת אגפים נקבל:
,
בעקבות המשוואות דלעיל נבקש לזהות את האופרטור עם תנע בכיוון החיובי של ציר x (), ואת האופרטור עם אנרגיה ().
נזכר בקשר הקלאסי בין תנע ואנרגיה עבור חלקיק בעל מסה ופוטנציאל :
השימוש בקשר הקלאסי בין אנרגיה ותנע (ללא התחשבות באנרגיה הפנימית) משמעו שהמשוואה שתתקבל תהיה לא יחסותית.
נציב במקום ו- את האופרטורים כפי שנתונים לעיל (נשים לב שהתנע מועלה בריבוע, ולכן יש להפעיל את אופרטור התנע פעמיים):
זוהי משוואת שרדינגר לחלקיק בחד-מימד. ההכללה לתלת-מימד היא ישירה — הנגזרת המרחבית ניתנת על-ידי הגרדיאנט () וריבוע התנע על-ידי לפלסיאן.
על כן משוואת שרדינגר היא:
ניתן לזהות את הרכיב האנרגטי של המשוואה עם אופרטור ההמילטוניאן , ובכך מתקבלת צורתה הכללית:
משוואה זו דומה למשוואת החום עבור זמן מרוכב.
משוואת שרדינגר בצורתה הכללית
בכתיב הכללי ביותר (כתיב ברה-קט) משוואת שרדינגר נראית כך:
במשוואה זו:
הוא אופרטור ההמילטוניאן (שמייצג את האנרגיה של המערכת).
הוא מספר היחידה המדומה, כלומר .
הוא קבוע דיראק ("קבוע פלאנק המצומצם") והוא בעל יחידות של תנע זוויתי.
כאשר ההמילטוניאן בלתי תלוי מפורשות בזמן, הפתרון הכללי של משוואה זו הוא:
ואומרים שההמילטוניאן הוא היוצר של התפתחות המערכת בזמן.
את הפתרון הנ"ל אפשר לפתח בבסיס המצבים העצמיים של ההמילטוניאן.
נסמן כאשר הם האנרגיות העצמיות. מאחר ש- הרמיטי, המצבים העצמיים אורתונורמלים, כלומר (מכפלה פנימית של כל מצב עצמי בעצמו היא 1, ושל כל שני מצבים עצמיים שונים היא 0), ולכן אפשר להשתמש בהתמרת פורייה ולקבל ש:
משוואת שרדינגר בבסיס המקום
בבסיס המקום במקום לדבר על מצב קוונטי ערטילאי, מדברים על המיקום והתנע של החלקיק. בעקבות ניסוי שני הסדקים ועבודתו של לואי דה ברויי נוסח הרעיון שאת מיקומו של חלקיק ניתן לתאר כסופרפוזיציה קוונטית של גלים שתיצור חבורת גלים הממורכזת סביב מיקומו ה"קלאסי" של החלקיק.
תיאור החלקיק על ידי פונקציית גל הסביר מדוע אלקטרונים יכלו לבצע התאבכות, כפי שהתגלה בניסוי.
באופן פורמלי, פונקציית הגל מוגדרת כהטלה של המצב הקוונטי של המערכת על בסיס המקום, כלומר .
בבסיס המקום , אופרטור התנע מוצג כ ולכן משוואת שרדינגר נהיית:
זוהי משוואה דיפרנציאלית חלקית שאפשר לפתור באמצעות הפרדת משתנים ותורת שטורם-ליוביל על ידי מציאת מצבים עצמיים של האנרגיה לחלק הבלתי תלוי בזמן.
כאשר החלקיק נמצא תחת השפעת פוטנציאל אלקטרו-מגנטי ההמילטוניאן הוא
כאשר הוא הפוטנציאל הווקטורי המגנטי ו- הוא הפוטנציאל החשמלי. במקרה זה יש להציב צורה זו במשוואת שרדינגר ולהחליף את התנע באופרטור גזירה כאמור לעיל.
פתרון המשוואה
את משוואת שרדינגר, שהיא משוואה דיפרנציאלית חלקית, פותרים באמצעות הפרדת משתנים.
מנחשים פתרון מהצורה:
מציבים את הביטוי במשוואה התלויה בזמן ומקבלים
מחלקים ב ומקבלים
אגף שמאל תלוי רק בזמן, ואגף ימין תלוי רק במרחב, והם שווים תמיד ולכן קבועים. נקרא לקבוע ההפרדה (שכן הוא מה שתופסים כאנרגיה).
המשוואה עבור הזמן תהיה (לאחר העברת אגפים)
שפתרונה הוא האקספוננט המדומה . נשים לב רק ש-E הוא קבוע עבור פתרון ספציפי, אבל ישנה סדרה של פתרונות ולכן נהוג לסמן אותו כ.
כעת נותרנו עם הפונקציה ,
ועבור מקבלים את משוואת שרדינגר הבלתי תלויה בזמן:
זוהי משוואת ערכים עצמיים שאפשר לפתור באמצעות תורת שטורם ליוביל. למעשה מחפשים פונקציות שמקיימות את המשוואה . כלומר פונקציות שפעולת אופרטור ההמילטוניאן עליהן מחזירה את הפונקציה כפול האנרגיה שלה. אנרגיות אלה (שהן הערכים העצמיים של המשוואה הדיפרנציאלית) נקראות אנרגיות עצמיות ואילו הפונקציות המתאימות להן נקראות מצבים עצמיים. את המצבים העצמיים נהוג לנרמל, כלומר לכפול במקדם סקלרי כך ש־. דרישת הנרמול נובעת מהפירוש ההסתברותי של מכניקת הקוונטים, על פיו ריבוע הגודל של המצב העצמי הוא פונקציית צפיפות ההסתברות של החלקיק.
מאחר שזו משוואה ליניארית, את הפתרון הכללי אפשר להציג כסופרפוזיציה של המצבים העצמיים, כלומר:
מאחר ש הוא אופרטור הרמיטי, מובטח לנו ממשפט הילברט שקיים בסיס של מצבים עצמיים אורתונורמליים, כלומר . לכן, ניתן להציג כל פונקציית גל במרחב הילברט של הבעיה כסכום (ליתר דיוק טור אינסופי) של המצבים העצמיים (כאשר מדובר בחלקיק חופשי, פיתוח כזה קרוי פיתוח פורייה).
את מקדמי הפיתוח ניתן לקבוע באמצעות ידיעת פונקציית הגל ההתחלתית (כלומר , באופן זהה לחלוטין הנעשה עבור טור פורייה כמו כן, נהוג לנרמל את פונקציית הגל כך ש: . לעיתים אין זה אפשרי (כמו במקרה של אופרטור התנע) ומתקבלות פונקציות עצמיות כך ש- - ולא ניתן לנרמל אותן. כך חייבים לוותר על האורתונורמליות (ונשארים רק עם אורתוגונליות) אבל במקום זאת בוחרים פונקציות שיקיימו את נרמול דיראק ויקיימו כאשר הפונקציה מימין היא פונקציית דלתא של דיראק. כך עושים עבור אופרטור התנע החד מימד (וגם בממדים רבים - ) ובוחרים את הבסיס לכל k ממשי (ובממדים רבים - ). בסיס זה הוא הבסיס של התמרת פורייה ואכן, במכניקת הקוונטים התמרת פורייה מזוהה עם מעבר לבסיס הפונקציות העצמיות של התנע - מה שלעיתים מפשט את הפתרון (בדיוק כפי שהתמרת פורייה מפשטת לעיתים משוואות דיפרנציאליות).
ראו גם
דינמיקה קוונטית
משוואת דיראק
סימון דיראק
משוואת קליין-גורדון
פתרון משוואת שרדינגר בעבור פוטנציאל מדרגה
משוואת שרדינגר ואינטגרלי פיינמן
לקריאה נוספת
יורם קירש, היקום על פי הפיזיקה המודרנית.
רוברט פ' קריז, המשוואות הגדולות - פריצות דרך במדע מפיתגורס עד הייזנברג, כתר ספרים, 2008, עמ' 222–244.
קישורים חיצוניים
Schrodinger Equation Concepts
קטגוריה:מכניקת הקוונטים
שרדינגר, משוואת | 2024-07-12T06:09:54 |
מרידת חג הפסחא | שמאל|ממוזער|250px|לוחית זיכרון עם שמות המוצאים להורג, כלא קילמיינהאם, דבלין
מרידת חג הפסחא (באירית: Éirí Amach na Cásca) הייתה התקוממות כושלת של לאומנים אירים כנגד השלטון הבריטי בחג הפסחא באפריל 1916. האירוע נחשב לאירוע מכונן בהיסטוריה האירית.
רקע היסטורי
בשנת 1800 אוחדו הפרלמנטים של אירלנד ובריטניה. מאז איחוד זה הייתה אירלנד לחלק מהממלכה המאוחדת כפי שסקוטלנד וויילס הן חלק ממנה. אירלנד הייתה מדינה ענייה, ומפולגת בין רוב קתולי מדוכא, אשר חלק מן הזמן נאסר עליו אף לקיים את פולחנו הדתי על פי דרכו, ובין מיעוט פרוטסטנטי אשר ראה באיחוד עם בריטניה את הדרך היחידה בה יוכל להתקיים. רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד הביא להגירה של מיליוני אירים ממולדתם, ומצבו של האי הלך והידרדר. בשנות ה-80 של המאה ה-19 התברר למנהיגי בריטניה כי אין כל מזור לבעיה המצויה בחצרם האחורית. אנשים כוויליאם יוארט גלאדסטון, ראש הממשלה הבריטי הליברלי, בשיתוף עם צ'ארלס סטיוארט פרנל, החלו קוראים ל"שלטון בית": פיצולו מחדש של הפרלמנט, כך שהאירים ידאגו לענייני עצמם, תוך שמירה על מסגרת המונרכיה.
בשנת 1914 התקבל חוק "שלטון הבית", אך הוא הוקפא במהלכה של מלחמת העולם הראשונה. רבים באירלנד סברו כי אין בכך די. הם ראו את המאבק העולמי בו מצויה בריטניה בחזית הראשונה, כהזדמנות לקבל לידם את עצמאותם בכוח, והטיפו לרפובליקה אירית, במקום "שלטון הבית" אשר שמר על מסגרת המונרכיה הבריטית. קבלת חוק שלטון הבית, חרף התנגדותם הגובלת באלימות של הפרוטסטנטים בצפון והקפאתו מיד לאחר מכן, הסעירו את רוחם של הלאומנים האירים, אשר החליטו לנקוט באמצעים קיצוניים.
תכנון המרידה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 התכנסו מנהיגי ארגון "האחווה הרפובליקנית האירית" (IRB) והגיעו למסקנה כי "קשייה של אנגליה הם הזדמנותה של אירלנד", וכי יש לפעול בטרם תסתיים המלחמה. האחווה הקימה ועדה צבאית, שהורכבה מפטריק פירס, ג'וזף פלנקט ואחרים, חברי ה-IRB וארגון בשם "המתנדבים האירים". ארגון המתנדבים האירים הוקם זמן מה לפני כן, על מנת לשמש מענה ל"כוח המתנדבים מאלסטר" הפרוטסטנטים, בתקופת המתיחות סביב קבלת חוק "שלטון הבית". אנשי ה-IRB היוו עתה את לשדה של הקצונה הבכירה בארגון "המתנדבים האירים", והובילו ארגון זה לתמיכה במאבק מזוין נגד הבריטים. מפקד "המתנדבים" ומקימם, אוון מקניל, לא תמך במטרות אלו וראה בארגונו קלף מיקוח להשגת תנאים טובים במשא ומתן עם בריטניה לאחר המלחמה.
בד בבד עמדו הלאומנים בקשר עם סר רוג'ר קייסמנט, אשר תכנן עם גרמניה להבריח רובים שישמשו את המורדים נגד הבריטים.
שני אילוצים עמדו בפני מתכנני ההתקוממות. האחד היה ארגון סוציאליסטי קטן בשם "צבא האזרחים האירי" אשר איים לפעול אם קבוצות אחרות לא יפעלו. פעולה עצמאית של ארגון זה, שמנה 200 איש, עשויה הייתה להכשיל את הפעולה הגדולה ביותר של "המתנדבים". בשיחות בין הקושרים ובין מנהיג "צבא האזרחים", ג'יימס קונולי, סוכם על פעולה במהלך חג הפסחא של שנת 1916. האילוץ השני היה הצורך להעלים את הקשר ממנהיג "המתנדבים" מקניל. לצורך כך הוציא פירס פקודות ל"מתנדבים" לצאת לתמרונים ביום ראשון של חג הפסחא. פקודות אלו לא חמקו מעיניו של מקניל, אשר קיבל גם ידיעות על הגעתו של קייסמנט מגרמניה ועמו משלוח הנשק. הוא הוציא פקודה לבטל את הפעולה, דבר שגרם בדיעבד רק לעיכוב בן יום אחד במרידה אך גם להפחתה משמעותית של מספר המשתתפים בה, דבר שהוביל לכישלונה.
ב-23 באפריל 1916, כאשר המועצה הצבאית של האחווה הרפובליקנית האירית סיימה את התכנונים האחרונים לקראת המרידה, היא שילבה את המתנדבים האירים, את צבא האזרחים האירי, וכן את ארגון הנשים המיליטנטי קומן נה מאן לארגון מטרייה בשם "צבא הרפובליקה האירית". פטריק פירס מונה למפקד העליון וג'יימס קונולי למפקד מחלקת דבלין.
המרידה
שמאל|ממוזער|250px|בית הדואר המרכזי בדבלין - אחד מאתרי המרידה המרכזיים
התוכנית, שהוכנה בעיקרה על ידי פלנקט, הייתה לתפוס בניינים אסטרטגיים בדבלין ולנהל מהם מגננה בפני הצבא הבריטי. החטיבה הדבלינאית של "המתנדבים" חולקה לארבעה גדודים, שכל אחד מהם היה תחת פיקודו של אדם שהיה בסוד הקשר. גדוד נוסף נוצר מאנשי "צבא האזרחים האירי", שאליהם הצטרפו "מתנדבים" מארבעת הגדודים האחרים. גדוד זה תפס, ביום שני של חג הפסחא, 24 באפריל 1916, את בית הדואר המרכזי. הגדוד היה תחת פיקודו של פירס, ובו שירת גם מייקל קולינס. מפקדו של הגדוד השלישי היה איימון דה ואלירה.
הגדודים האחרים תפסו את עמדותיהם בנקודות אסטרטגיות בבירה, אך פקודתו של מקניל שביטלה את ה"מצעד" מנעה כל השתתפות במרידה של גורמים מחוץ לדבלין. הפיקוד בשטח ניתן לג'יימס קונולי, אשר היה בעל ידע טקטי, אך סבר כי "ממשלה קפיטליסטית" לא תעז להשתמש בארטילריה כנגד רכוש. פעולות הבריטים הוכיחו עד מהרה כי טעות בידו.
הבריטים עבדו לאיטם, שכן לא ידעו מהו סדר הגודל של הגדודים המורדים. הם התרכזו בבידודה של המפקדה בבניין הדואר המרכזי ובמקביל הפגיזו את העיר דבלין תוך שהם שורפים חלקים ניכרים ממנה. הכוח הבריטי מנה כ-4,500 חיילים, כ-1,000 שוטרים וכלל ארטילריה וסיוע ארטילרי מספינת התותחים "הלגה" שהפליגה במעלה נהר הליפי. מולם עמדו ה"מתנדבים", שמנו כ-1,000 אנשים ועמם עוד כמאתיים חברי "צבא האזרחים". הבריטים בודדו את גדודי המורדים בגזרותיהם ומנעו העברת אספקה ופקודות, כך שהפקודה היחידה שיכלו הגדודים לקבל הייתה פקודת הכניעה.
בבניין הדואר המרכזי קרא פירס את הכרזת עצמאותה של הרפובליקה האירית בפני המון אדיש למדי. לאחר מכן הסתגרו המורדים בבניין. לזאת הגיבו הבריטים בהפגזתו של הבניין מרחוק, דבר שלא אפשר למורדים להגיב באש יעילה. המורדים לא יכלו להחזיק בבניין, וביום שבת 29 באפריל נאלצו המורדים להעביר את מפקדתם לבניין אחר.
עד מהרה הבינו המורדים כי כל שיוכלו להשיג הוא מותם של אזרחים נוספים, ופירס הורה לכל כוחותיו להיכנע.
המורדים פעלו ללא תמיכה עממית של ממש ומאות אירים נהרגו ונפצעו במרידה (חלקם הגדול אזרחים שנלכדו באש הצולבת). כשלושת אלפים איש נעצרו, וחמישה עשר מנהיגים, כולל כל שבעת החותמים על "הצהרת העצמאות" שקרא פירס בבניין הדואר המרכזי, הוצאו להורג בתחילת חודש מאי, בהם קונולי, אשר היה פצוע קשה והוצא להורג בישיבה שכן לא יכול היה לעמוד. איימון דה ואלירה ניצל מהוצאה להורג, כפי הנראה בשל היותו אזרח ארצות הברית.
השפעת המרידה לטווח הרחוק
המרידה נראית כמועדת לכישלון מראש וכמעשה התאבדות של ממש מצד מנהיגיה. בימינו אין האירים רואים בה את תחילת עצמאותם, על אף שאין ספק כי מדובר בשלב חשוב בהיסטוריה האירית. עד שנות השבעים של המאה העשרים ציינה הרפובליקה האירית את מרידת חג הפסחא במצעד צבאי ברחובות דבלין. מצעדים אלו הופסקו. בימינו רואים ברפובליקה האירית את תחילת עצמאותם בשנת 1922, בעקבות חתימת הסכם בין האירים ובין ממשלת אנגליה על כינונה של "המדינה האירית החופשית".
תפקידה הייחודי של המרידה בהיסטוריה האירית, רווית המרידות הכושלות, הוא בכך שהיא היטתה את הזרם המרכזי של החשיבה הפוליטית האירית (הן בעצם קיומה, הן באירועים שלאחריה והן בהנהגה שיצרה) מדרך "שלטון הבית" שכללה הכרה במונרכיה האנגלית ושיתוף פעולה מסוים עם אנגליה, אל הכיוון הרפובליקני של הפרדה מוחלטת בין המדינות, דבר שבגינו היה הקרע בין הדרום הקתולי והצפון הפרוטסטנטי לעובדה קיימת, המטילה את צילה הכבד על ההיסטוריה האירית.
יש הרואים במרידת חג הפסחא את "המהפכה הסוציאליסטית הראשונה באירופה". גישה זו בטעות יסודה. מבין המורדים היה רק קונולי סוציאליסט, והיתר שילמו לסוציאליזם מס שפתיים על מנת לשכנע את קונולי להצטרף למרידה. המטרות שעמדו בפני המורדים היו דתיות, תרבותיות ופוליטיות. הכלכלה לא הייתה בראש מעייניהם. קונולי עצמו התבטא כי יש להמשיך את מלחמת המעמדות גם לאחר כינונה של רפובליקה אירית.
כשמונים שנה לאחר המרידה, קרה אירוע היסטורי נוסף בחיי אירלנד בחג הפסחא. "הסכם יום שישי הטוב" נחתם בשנת 1998, על מנת לשים קץ לאירועים שנודעו כ"הבעיות" המלוות את האי האירי.
קישורים חיצוניים
- הפרק עוסק גם במרידת חג הפסחא
עדי שרצר, כשהירוק-הוא-ירוק-מאוד-מחשבות-מדבלין/ ציון יובל המאה למרידת חג הפסחא באירלנד (2016)
שבעה ימים בהיסטוריה מרד הפסחא באתר משרד החינוך האירי
קטגוריה:אירלנד: היסטוריה
קטגוריה:הממלכה המאוחדת: היסטוריה
קטגוריה:מרידות
קטגוריה:מלחמת העולם הראשונה: 1916
קטגוריה:אירלנד במלחמת העולם הראשונה | 2024-09-21T19:18:46 |
משוואת הגלים של שרדינגר | REDIRECT משוואת שרדינגר | 2004-11-11T19:48:57 |
אלקטרוניקה צבאית | אלקטרוניקה צבאית כוללת פיתוח וייצור של ציוד אלקטרוני לשימושים צבאיים. לעיתים יישומים צבאיים משמשים גם מערכות אזרחיות (לדוגמה: מערכות מכ"ם) וכן להפך. עם זאת, ישנם מערכות בעלי שימוש צבאי מובהק. מערכות אלו כוללות חומרה, תוכנה וחיישנים. להלן מספר דוגמאות:
מערכות איכון: מציאת מטרות על ידי חיישנים אופטיים, אלקטרומגנטיים (רדיו או מכ"ם)
מערכות : כיוון פלטפורמה נושאת נשק (או הנשק עצמו) אל המטרה וביצוע הירי. זה נעשה באמצעות שילוב מערכות אלקטרוניות ומכניות (כגון כנפונים לכיוון טיל או מנועי סרוו להכוונת תותח טנק).
מערכות הדמאה תרמית: תחום הכולל מערכות אשר תפקידם ל"הראות" את הנסתר, וזאת באמצעות שימוש במערכות אלקטרו-אופטיות, כגון הגברת אור כוכבים או הדמאה תרמית (הצגת גופים על פי קרינת החום הנפלטת מהם), או מכ"ם גל מילימטרי (גמ"מ) המשתמש באורך גל קצר כדי להציג את המידע הנקלט בפירוט רב ורזולוציה גבוהה יחסית.
מערכות תקשורת: מגוון רחב של מערכות קשר טקטי ואסטרטגי. לדוגמה: קשר רדיו, תקשורת נתונים, הצפנה, קשר לווייני ועוד.
מערכות מידע: מחשבים המשמשים לעזר למפקדים ומבצעים איחוד מידע ממקורות שונים, הצגת תמונת זירה בזמן אמיתי, העברת מסרים מיידיים ליחידות שונות ועוד. מערכות אלה נמצאות הן במפקדות והן בידי מפקדי וחיילי השדה, אשר משתמשים לשם כך במחשבים ניידים ואפילו במחשבי כף יד.
מערכות שליטה ובקרה, מאפשרות למפקדות כוחות היבשה לקבל תמונת קרב אמיתית ככל האפשר, לכוון את הכוחות מהזרועות השונים ללחימה כנגד הכוח שכנגד, וכן לתאם בין הכוחות הלוחמים בינם לבן עצמם. מערכת הבקרה בחיל האוויר הישראלי אחראית על כל הבקרה האווירית של מטוסים צבאיים בישראל ונעזרת לשם כך ברשת של מכ"מים קרקעיים. ביבשה ישנן מערכות דוגמת צבא יבשה דיגיטלי למשימה דומה.
מערכות רובוטיקה מערכות השולטות על כלי רכב כגון רובוטים לסילוק פצצות, רובוטים ללחימה במנהרות, רכבים נשלטים מרחוק ללחימה באתרים בסיכון גבוה, וציוד הנדסי נשלט מרחוק באזורי לחימה בהם לא ניתן להשתמש בדחפור מאויש.
נשק מונחה הם שליטה על אמצעי לחימה מעופפים כגון פצצות חכמות וטילים מונחים.
ההבדל המרכזי בין טכנולוגיה צבאית לטכנולוגיה אזרחית היא הדרישה לקשיחות החומרה, כלומר החומרה הצבאית מתוכננת לעבוד בתנאי סביבה קשים יותר מהחומרה האזרחית. לדוגמה התקן הצבאי מחייב רכיבים המסוגלים לעבוד בטווח הטמפרטורות שבין 40- ל-90 מעלות צלזיוס, בעוד שהתקן האזרחי דורש עמידות רק בין 20- עד 60 מעלות.
פעמים רבות עוברים פיתוחים צבאיים לשימוש ציבורי נפוץ. כך לדוגמה, עשרות פיתוחים שנוצרו במהלך תוכנית החלל האמריקאית, שהייתה בעלת אופי צבאי-פוליטי מובהק, משמשים כיום בחיי היום-יום האזרחיים.
עם התפתחות תעשיית ההייטק האזרחית, נוצר מסלול הפוך, שבו טכנולוגיות אזרחיות בייעודן עוברות לשימוש צבאי.
קטגוריה:אלקטרוניקה
קטגוריה:טכנולוגיה צבאית | 2023-08-09T10:26:23 |
מגדר בלשון | בשפות שונות קיימים כללי דקדוק שונים ביחס למגדר. שפה משקפת התפתחות תרבותית שנוצרה במהלך אלפי שנים, ולעיתים כללי השפה לא מתפתחים במקביל לתפיסות העולם של החברה דוברת השפה, ועל כן מוצעים שינויים, לפחות שינויים סגנוניים.
מגדר בשפות שונות
שפות רבות (כגון הונגרית, טורקית, טטרית, פינית, אסטונית, ועוד) הן מנוּעות-מגדר: בשום מצב אין להן יכולת להבחין דקדוקית באף מגדר. למשל: יש בהן רק מילה אחת עבור "הוא/היא". למשל, בהונגרית המילה האחת היא: ő. בטורקית: o. בטטרית: Ул. בפינית: hän. באסטונית: ta. בסינית, בעבר הייתה מילה אחת עבור "הוא/היא" שנהגתה ta. אותה מילה ta משמשת גם כיום בדיבור והיא חסרת מגדר, כלומר היא משמשת גם עבור "הוא" וגם עבור "היא". עם זאת בכתב, ובהשפעת שפות מערביות, הסינית המודרנית מבדילה בין המינים הדקדוקיים: "הוא" נכתב 他, ואילו "היא" נכתב 她. לא קיים הבדל בהגיה, אולם קיים חזותי בחלק השמאלי בלבד של המילה.
שפה המציינת מגדר, לא עושה זאת רק עבור המלים "הוא" ו"היא", אלא כל שם עצם מסומן למגדר.
מולן ניצבות שפות מחויבות-מגדר: באי-אלו מצבים (או תמיד) הן כופות על הדובר בהן את ההתייחסות למגדרו של אדם שאינו ספציפי (כגון על ידי שימוש באחת מהמלים: "הוא/היא" וכדומה). העברית, למשל (כשאר השפות השמיות), היא שפה מחויבת-מגדר ("עברית היא סקסמניאקית", כתבה על כך יונה וולך בשירהּ "עברית").
שפות אחרות הן חופשיות-מגדר: באי-אלו מצבים (או תמיד) הן מאפשרות לדובר להבחין דקדוקית בכל אחד מהמגדרים, אך בשום מצב הן אינן מחייבות את הדובר לבצע הבחנה כזו. בפרט, כאשר הן מאפשרות לדובר להתייחס לאדם לא-ספציפי באמצעות כינוי גוף ממין ספציפי (כגון "הוא/"היא") – אז הן גם מעניקות לדובר את החלופה הדקדוקית להתייחס לאדם זה בכינוי-גוף נייטרלי מבחינה מגדרית.
ייתכנו גם שפות מגדריות-למחצה: אחד מהמגדרים אינו ניתן להבחנה בשפה כזו – בשום מצב, בעוד שבאי-אלו מצבים (או תמיד) מאפשרת השפה הזו הבחנה במגדר הנגדי. למשל בצרפתית "הוא" il, "היא" elle, וקיימת מילה עבור אדם כלשהו ללא יחוד מגדרי on.
שפות מחויבות-מגדר – עשויות להיות "חופשיות-מגדר נקודתית". לדוגמה, במצבים מסוימים מעניקה האנגלית (בעיקר זו הרשמית) חופש מלא לבחור באחד משלושה כינויי-גוף לבני אדם: he (מורה על אדם ממין זכר, ובעברית: "הוא"); she (מורה על אדם ממין נקבה, ובעברית: "היא"); one (מורה על אדם ממין נייטרלי/מגדר א-בינארי, בדומה אל צרפתית: on, ולגרמנית: Man. לכינוי גוף זה אין תרגום לעברית); באנגלית הפחות רשמית, קיימת מגמה מתחזקת – של שימוש ב: they כלפי אדם שכבר הוזכר קודם לכן ושמגדרו בלתי ידוע – כולל שימוש בתחדיש האנגלי themself (לא "themselves") בהתאמה.
שפות מחויבות-מגדר – עשויות להיות "מגדריות-למחצה נקודתית". לדוגמה, במהלך אלפי שנים במעבר מלשון המקרא ללשון חז"ל נעלמה בעברית הצורה הנשית "תפעלנה" לטובת הצורה "תפעלו"/"יפעלו", וכמוה צורת הציווי "פעלנה" הפכה ל"פעלו". העברית הישראלית מאפשרת את הצורות המקראיות – אך תוך מיזוג הסמנטיקה המקראית עם הסמנטיקה של לשון חז"ל: הצורה "תפעלנה" התייחדה (כבלשון המקרא) למגדר הנשי בלבד, בעוד הצורה "יפעלו/תפעלו" נותרה (כבלשון חז"ל) נייטרלית – מבלי שתרמוז למגדרם של בעלי הפעולה (תהליך דומה עבר גם על צורת הציווי). בכך נעשתה איפוא העברית הישראלית ל"מגדרית-למחצה נקודתית": בנקודה זו של צורת העתיד (וצורת הציווי) לנוכחים ולנסתרים – לא נותרה כל אפשרות להבחנה במגדר הגברי – אלא בנשי בלבד. לפי האקדמיה ללשון העברית זהו מאפיין כללי של השפה:
במקרא קיימים גם שרידים לצורה נשית לנסתרות עבר שנעלמה מהשפה, כדוגמת "יָדֵינוּ, לֹא שפכה (קרי: שָׁפְכוּ) אֶת-הַדָּם הַזֶּה" (), ו"וְעֵינָיו קָמָה וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת" ().
סגנון מגדרי
שמאל|ממוזער|178px|שלט הפונה לכלל הציבור ומנוסח בלשון זכר
העברית בת ימינו היא שפה מחויבת-מגדר, וכך גם שפות רבות אחרות. ההתנסחות בשפות אלה מתאפיינת על פי רוב (אך לא בהכרח) בסגנון שבו מוענקת דומיננטיות-יתר לאחד משני המינים כברירת מחדל. סגנון כזה נקרא "מגדרי". למשל, בהתייחסות לקבוצת בני אדם הכוללת גברים ונשים – ברירת המחדל בעברית היא המין הדקדוקי הזכרי, ובדומה לכך ברוב השפות מחויבות-המגדר (להוציא כמה שפות אפריקניות מחויבות-מגדר שבהן הדומיננטיות מוענקת למין הנשי, ולהוציא כמה שפות מחויבות-מגדר שבהן אין שום ברירת מחדל לטובת אף מגדר). למשל, בכיתוב על תמרור בעברית מועדף הנוסח: "סע בזהירות" על פני "סעי בזהירות", וכדומה. גם חז"ל גרסו שככלל הושוו הנשים והגברים בכל ציווי התורה, כך שלדוגמה איסור לא תרצח חל על גברים ונשים כאחד.
עם זאת, כמה מפסוקי התנ"ך שכתובים בלשון זכר, נתפרשו כציוויים שנאמרו דווקא אל הזכר. למשל, את הציווי :דרשו בספרי "מלך – ולא מלכה".ספרי על דברים יז טו וכן, את הציווי דרשו חז"ל: "עמוני – ולא עמונית, מואבי – ולא מואבית", דרשה שנומקה בכך שנשים אין דרכן לצאת לקדם פני אורחים, או בדיוק אריכות נוסח הכתובים ("עמוני" ולא "עמון"). ופירוש רש"י שם
בנסיבות אלה של מאפייני השפה העברית, אין זה מפליא שרש"י הוטרד מהשאלה מדוע נכתב בספר שמות "מכשפה לא תחיה", ותשובתו: "אחד זכרים ואחד נקבות אלא שדיבר הכתוב בהווה" – כלומר, במציאות הרגילה היה הכישוף נוהג יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, ולכן חרג הכתוב מברירת המחדל. כתיבה ברוח זו אפיינה את כתיבתם של ספרי בישול אחדים, שנכתבו בלשון נקבה – "קלפי, חתכי, טגני", אך לקראת סוף המילניום חל מעבר לכתיבה שוויונית יותר, שינוי וספרי הבישול בעברית כתובים בשפה נייטרלית – "מקלפים, חותכים, מטגנים".
700px|ממוזער|מרכז|קטע ממתכון בספר הבישול הפופולרי "מהמטבח באהבה" משנת 1975, עם פנייה לאישה: ערבבי, צקי, הקפיצי וכו'
700px|ממוזער|מרכז|קטע ממתכון בספר הבישול "פשטידות" משנת 1975, עם ניסוח נייטרלי מגדרית: מחממים, חותכים, שומרים וכו'
הדומיננטיות של השימוש במגדר הזכרי בשפה העברית, הנובעת מההתנהלות החברתית המקובלת, מתבטאת גם בספר החוקים של מדינת ישראל. חוק הפרשנות, המפרש מונחים שונים בחוקי המדינה, קובע כי "האמור בלשון זכר – אף לשון נקבה במשמע, וכן להפך". בפועל, רוב רובם של החוקים מנוסחים בלשון זכר. במקרים הספורים שבהם החוק מנוסח בלשון נקבה, מדובר בעיקר בהתייחסות לתפקידים המזוהים יותר עם נשים. כך, למשל, שני חוקים המסדירים את העיסוק במקצועות רפואה האחד נקרא "פקודת האחיות", והאחר – "פקודת הרופאים". ניתן למצוא בספר החוקים יועץ מס, יועץ השקעות ויועץ משפטי, אולם רק יועצת אחת – לענייני מעמד האישה. בסעיפים המגדירים את עבירת הסרסרות בחוק העונשין נקט המחוקק גישה כפולה: בתחילה נקבע כי סרסור הוא "מי שמחייתו, כולה או מקצתה, דרך קבע או בתקופה כלשהי, על רווחי אדם העוסק בזנות", אך בהמשך נקבע כי "גבר הגר עם זונה או שהוא רגיל להילוות אליה דרך קבע [...] חזקה עליו שהוא חי על רווחיה". בחוק זכויות החולה ניכרת הבחנה בין שלוש רמות שונות של זיהוי מקצועות עם נשים: "מטפל" – "רופא, רופא שיניים, סטז'ר, אח או אחות, מיילדת...".
מגדר לשוני ואסוסיאציות למגדר
בניסוי בלשני שביקש לבדוק את הקשר בין חשיבה לשפה התבקשו דוברי גרמנית ודוברי ספרדית לתאר חפצים שמינם הדקדוקי בשתי השפות הפוך, כגון מפתח וגשר.
התוצאות היו חד-משמעיות: דוברי גרמנית (שעבורם מפתח הוא זכר) בחרו בתארים כגון "קשה", "כבד", "משונן", "מתכתי" ו"שימושי", בעוד דוברי ספרדית (שעבורם מפתח הוא נקבה) בחרו בתארים כמו "מוזהב", "קטן", "נוצץ", "יפהפה". ולהפך: הגרמנים (שעבורם גשר הוא נקבה) בחרו בתארים כגון "יפה", "אלגנטי", "שברירי", "שליו", "נאה", "דקיק"; והספרדים (שעבורם גשר הוא זכר) בחרו ב"גדול", "מסוכן", "ארוך", "חזק", "מוצק" וכדומה. במילים אחרות, למרות השרירותיות של מין החפצים, הדוברים נוטים להשליך עליהם תכונות "גבריות" או "נשיות" בהתאמה.
השלכות של סגנון מגדרי
בשנת 2015, נוסף בשוודיה כינוי גוף נייטרלי hen, שנועד להקטין את השימוש בסגנון מגדרי. בסדרת ניסויים, קראו שוודים ושוודיות טקסטים בסגנון מגדרי נשי, גברי או נייטרלי. נמצא שהשפה הנייטרלית הפחיתה את הבולטות המנטלית של גברים (בהשוואה לטקסט בסגנון מגדרי גברי) ושל נשים (בהשוואה לטקסט בסגנון מגדרי נשי). מי שקראו טקסטים בסגנון נייטרלי גם הפגינו יחס סובלני יותר כלפי להט"ב. בניסוי ישראלי שנערך בעברית, נבדקה השפעת הסגנון המגדרי על היחס ללימודים אקדמיים. בניסוי, נשים קיבלו שאלונים פסיכולוגיים שנוסחו בשפה מגדרית גברית או נייטרלית. אופן הניסוח השפיע על הציונים שנשים קיבלו במוטיבציה הפנימית למשימה, חשיבות המשימה ותחושת המסוגלות. מחקר שנערך על 111 מדינות מצא קשר מתאמי בין השימוש בסגנון מגדרי במדינה לבין אי השוויון המגדרי בה. במדינות בהן השפה היא בסגנון מגדרי, אי השוויון היה גדול יותר.
הביקורת נגד הסגנון המגדרי
הסגנון המגדרי החל למצוא את עצמו תחת ביקורת, במקביל לצמיחת הפמיניזם. עלתה דרישה לקיים שוויון זכויות לנשים גם בתחום זה, תוך הדגשה שאין לראות בפנייה בלשון זכר פנייה נייטרלית. דוגמה לכך מופיעה בוויכוח נודע (ולא יחיד) בין וינסטון צ'רצ'יל לננסי אסטור, האישה הראשונה בבית הנבחרים הבריטי. בעת נאום שנשא בבית הנבחרים, השתמש צ'רצ'יל שוב ושוב במילה "man", כשכוונתו הייתה לבני אדם. בכל פעם שעשה זאת, התערבה ליידי אסטור בקריאת ביניים: ("ואישה, אדוני היושב ראש... ואישה"). צ'רצ'יל הגיב: ("בהקשר הזה, אדוני היושב ראש, 'איש' כולל 'אישה'"; embraces באנגלית משמעו "כולל" אך גם "מחבק").
תשומת הלב שהופנתה לכתיבה בלשון זכר בלבד הובילה רבים לראות בכך חוסר שוויון ולניסיונות שונים להתמודד עמו. ההנחה הראשונית הייתה שישנה זיקה חזקה בין השפה המדוברת ובין תפיסת העולם של דובריה, זאת בצד מחקרים בבלשנות חברתית ובפרגמטיקה של הלשון המראים כי העדפת הפנייה הזכרית כברירת מחדל בשפה מחויבת מגדר – משקפת מצב חברתי של יתרון מעמדי גברי השורר (או לפחות כזה שפעם שרר) אצל דוברי שפה זו.
מוּדעוּת למצב, השלמה עם קיומו, ותגובות לביקורת המופנית נגדו
רבים מהדוברים בשפה מחויבת-מגדר כלל אינם רואים בכך בעיה. אחרים טוענים שמין דקדוקי אינו יוצר הפליה אלא הבחנה פורמלית, נייטרלית לחלוטין, שניתן להעניק לה פרשנות ערכית מכל סוג, מטוב ועד רע. בקרב החשים בקיומה של בעיה בשפה מחויבת-מגדר, יש הבוחרים להשלים עם קיומה. הם מציינים לעיתים במבואות או בהערות לחיבוריהם שהם מודעים לאפליה הנוצרת בכתיבה בלשון זכר, אך כדי לא להטריד את הקורא, נכתב הספר בלשון זו בכל זאת. הקורא מתבקש להבין כי בכל מקום בו מצוין המונח המקוצר he הכוונה היא למושג המסורבל-יחסית he, she or they. עוד יותר מאשר לכותב אנגלית, נוחה גישה מקוצרת זו – לכותב עברית, מפני שאם ינקוט בחלופה המסורבלת אז יתקל בבעיה חמורה אף יותר מזו שבה יתקלו דוברי האנגלית אם ינקטו בחלופה ההיא, משום שעדין לא יהיה די לו לכתוב (כבאנגלית) "הוא או היא (או הם)" – שהרי בעברית גם לפועל ולשם התואר יש מין (שלא כמו באנגלית) – ולכן כתיבת משפטים נטולי מין הופכת פעמים רבות למשימה כמעט בלתי אפשרית מחמת סירבולה שרק ילך ויתארך.
דוגמה להשלמה עם המצב מצויה בדבריו של מיכה חפרי בפתיחה לספרו "עקרונות מערכות הפעלה":
הד"ר קרן דובנוב, העומדת בראש החוג ללשון עברית במכללת דוד ילין, מרחיקה לכת יותר, כשהיא משיבה למבקרי המצב וטוענת: "לשון היא מערכת מורשת, היא יקרה לדובריה ויש ערך חינוכי ותרבותי לשימורה, ולא שווה להקריב את ייחודה, בהירותה ויופיה על מזבח שוויון פורמלי מדומה". "אין כל קשר שיטתי בין קיומו של מין דקדוקי בלשונות העולם ובין שוויון או אי שוויון בין גברים לנשים בחברת דובריהן". מוטב להשקיע בחיסון החברה אל מול דעות קדומות...כך ילכו וישתוו זכויותינו והזדמנויותינו."
תמיכה בסגנון עוקף מגדר, ושיטות לכתיבה שוויונית
אצל דוברי אותן שפות מחויבות-מגדר החל להתפתח זרם חברתי התומך ב"סגנון עוקף מגדר" (הרעיון אינו תקף בחברות הדוברות בשפות מנוּעות-מגדר), כחלק מעקרון התקינות הפוליטית. סגנון כתיבה זה עוקף – באופן נייטרלי מבחינה מגדרית – את הצורך להתייחס למינו הלא ידוע של אדם לא ספציפי, כלומר מבלי לייחס מגדר מסוים לאותו אדם.
כך קרה שכותבים בארצות הברית החלו לשנות את סגנון כתיבתם. בכל מקום שבו היה נהוג לכתוב man נכתב מעתה person. גם מילים מורכבות תוקנו: salesperson באה במקום salesman, ובמקום postman באה letter carrier. קל לעכל שינוי זה, אך שינוי נוסף שבא עמו אינו כה פשוט לעיכול. בכל מקום שבו היה כתוב he החלו כותבים he or she (ולעיתים אף she or he). בעברית יש הכותבים, באופן דומה, פנייה כפולה, למשל "קח/קחי" או "ראה/ראי", ובצורה מקוצרת "קח/י". שיטה זו יצרה משפטים מסורבלים והיא פוגמת בנוחות הקריאה, ולכן נשללה על ידי האקדמיה ללשון העברית. בעשור השני של המאה ה-21 החלה רווחת הסיומת "ים.ות" (למשל "קונים.ות") כצורת התייחסות לגברים ונשים, ויש שהגדילו לעשות ויצרו אותיות חדשות, המשלבות את הסיומת "ים" עם הסיומת "ות" וכדומה. האקדמיה ללשון העברית שללה גם צורות אלה.
שמאל|ממוזער|מודעת "דרושים" הפונה לשני המינים
המחשה לקושי שמעמידה העברית בפני דובריה ניתנת ביחס לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה: אף שסעיף 8 לחוק מחייב כתיבת מוֹדעוֹת "דרושים" בלשון זכר ובלשון נקבה, נמנעים חלק מהמפרסמים מלעשות זאת, עקב הסרבול הכרוך בהיענות לדרישות החוק: "דרוש/ה פקיד/ה בעל/ת ניסיון..." (יש הכותבים את המודעה בלשון זכר, ומוסיפים בשוליה הערה "המודעה מיועדת לנשים וגברים כאחד"). מעיון במדורי ה"דרושים" המתפרסמים כיום עולה כי מספר גדול של הצעות עבודה מנוסחות באופן הפונה גם לנשים וגם לגברים, אך יישומה של הדרישה החקיקתית רחוק מלהיות מושלם. עם כל זאת, אין ספק שתיקון החוק שינה משמעותית את הנוף הלשוני של דפי המודעות המציעות עבודה ותרם לשוויון בתחום התעסוקה. כפי שכותבת שולמית אלמוג, נראה שההסדר התחיקתי נובע מתוך הכרה בכך שמודעות העושות שימוש מפורש בלשון נקבה לצד השימוש בלשון זכר מעודדות נשים להציע את מועמדותן ולהתמודד על התפקידים המוצעים, בעוד שימוש בלעדי בלשון זכר עלול להרתיע אותן מהתמודדות כזו. הנחה זו רלוונטית לא רק כאשר עוסקים בשוויון תעסוקתי. היא רלוונטית לנושא השוויון בכללותו, ולכן ראוי היה לשאוף שמעתה ואילך ינוסח כל דבר-חקיקה באופן הנחזה לרלוונטי באותה מידה גם לגברים ולגם לנשים.
צעד שונה הוא שילוב שני המינים הדקדוקיים. כלומר במקום המצב השגרתי, שבו כל הדוגמאות הן בזכר, מופיעות הדוגמאות לעיתים בזכר ולעיתים בנקבה. בהקדמה לספרו "שפינוזה וכופרים אחרים" מסביר ירמיהו יובל מדוע בחר בשילוב כזה:
התייחסות פמיניסטית לבעיה זו מופיעה במאמרה של פנינה להב "יד הרוקם: יריעת חירויות הפרט על-פי השופט אגרנט". בהערת שוליים בפתח המאמר מסבירה הכותבת את גישתה:
דרך התייחסות נייטרלית מבחינה מינית ננקטה לעיתים באמצעות שימוש בשם הפועל במקום בפועל. לדוגמה: במקום "טול את האופניים" או "טלי את האופניים" נכתב "יש ליטול את האופניים".
ממוזער|שלט הכוונה זה הנמצא באיילון צפון, נכתב לראשונה בלשון זכר: "צא". לאחר שיד אלמונית הוסיפה קו שחור שהפך את המילה ל"צאי", תוקן השלט לצורת הפנייה הנייטרלית "צאו"
דרך נוספת היא פנייה בצורת רבים משותפת לזכר ולנקבה במקום בצורת היחיד (למשל "ראו" במקום "ראה"). כך מציעה האקדמיה ללשון העברית. עמד על כך מיכאל ספרד בסקירת הספר "מכתבים לעורך דין צעיר":
האפשרות הרדיקלית ביותר היא שימוש בצורת הנקבה בלבד. כך למשל באתר הנשים "אסימון" נכתב בתנאי השימוש:
יש פמיניסטיות המאמינות כי צורת פנייה זו היא השוויונית ביותר מכמה סיבות: ראשית, רוב הטקסטים נכתבים בסגנון מגדרי, וכדי לאזן את התמונה יש לפנות תמיד בלשון נקבה. שנית, מכיוון שאפליית נשים נפוצה מאוד, נדרש מהלך רדיקלי כדי להתקרב ולו במעט לשוויון.
פשרה מסוימת ניסתה לצוץ, בהפצת שמועה בקרב דוברי עברית בתחילת המאה ה-21, שלפיה החליטה כביכול האקדמיה ללשון העברית שפנייה לקבוצה שרובה נשים ומיעוטה גברים תהיה בלשון רבות, ולא בלשון רבים. שמועה זו הוכחשה בתוקף על ידי האקדמיה:
עם זאת ציינה האקדמיה:
הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת עסקה אף היא בסוגיה זו ופרסמה את עמדתה, לפיה:
גם חוקר הספרות מנחם פרי נקט גישה זו, כאשר עסק במאמרו בפסק דין שניתן על ידי שתי שופטות ושופט אחד, והתייחס אל כל השלושה בכינוי "השופטות", אם כי לא בהכרח משיקולי שוויון, כפי שמסבירה עדי שורק:
בתחום המשפט מציעה ד"ר שולמית אלמוג כמה אפשרויות לצורך ניסוח בלתי-מינני של דברי חקיקה. אפשרות אחת היא הימנעות משימוש בשמות גוף. למשל, סעיף 3 להצעת חוק דיני ממונות, שכותרתו המקורית (המופיעה כבר בתלמוד) היא: "אין חוטא יוצא נשכר", ינוסח: "אין חטא מזכה בשכר". אופציה שנייה היא שימוש בלשון רבים ("אין חוטאים יוצאים נשכרים"), אם כי השימוש בלשון רבים עשוי להיתפס כפתרון בעייתי, כיוון שגם לשון הרבים עשויה לעיתים להיתפס בימינו כלשון זכר, במיוחד בעברית שמבחינה בין לשון-רבים לבין לשון-רבות (אלא אם כן מדובר בפועל בזמן עבר – "פעלו", ולעיתים אפילו בצורת זמן העתיד "יפעלו" שבה היה ניתן להשתמש גם כלפי נשים בלבד אפילו בתקופת המקרא, כשאז ניתן היה להשתמש אפילו במילה/בסיומת "הם" – גם כלפי נשים בלבד – וכן כלפי קבוצת עצמים ממגדר נקבי בלבד, למשל בתורה: ב; וכן ב; וכן ב; ועוד), אבל למעשה פתרון שמשתמש בלשון רבים עשוי להיתפס כבעייתי אפילו באנגלית, משום שמחקרים המתייחסים אליה מעלים כי שימוש בלשון רבים הנעשה בה אינו נתפס כנייטרלי מבחינה מגדרית, אלא כמכוון לעבר תפיסה "גברית". אפשרות שלישית היא שימוש מקביל בלשון נקבה וזכר. יש שיסתייגו מפתרון זה משום שהכפילות הלשונית שהוא מגלם תיתפס בעיניהם כסרבול מיותר, מה עוד שהוא גם אינו מהווה פתרון הולם לאדם שזהותו המגדרית היא א-בינארית. מאידך, שוחרי שוויון יטענו כי אף על פי שהשימוש בלשון נקבה וזכר גם יחד מאריך את הטקסט ואולי מסרבל אותו, הרי שסרבול כזה הוא (עבורם) מחיר נמוך – או למצער סביר – תמורת השגת יעדם החברתי הפרו-שוויוני.
ראו גם
שיח
ג'ודית באטלר
אפליית נשים
היפותזת ספיר-וורף
עברית רב-מגדרית
הפער המגדרי בוויקיפדיה
רפורמה פמיניסטית בשפה
קישורים חיצוניים
שולמית אלמוג, "'ואותן השמות עומדים לדורות' – על עברית, מגדר ומשפט", מחקרי משפט יח (תשס"ב) 373.
רות הלפרין-קדרי, "'ושיננתם לבניך ולא לבנותיך' – הרהורים מן העבר השני של המחיצה: על הכללה והצרה של נשים בשפת ההלכה", מחקרי משפט יח (תשס"ב).
דפנה איזנרייך, לכתוב לכולםן – המדריך לכתיבה שוויונית ונייטרלית מגדרית, באתר דברו אלינו
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:מגדר
קטגוריה:בלשנות חברתית | 2024-09-09T15:44:16 |
טנק מרכבה | REDIRECT מרכבה (טנק). | 2004-11-11T22:53:36 |
צופן | הפניה הצפנה | 2021-08-30T22:34:18 |
שלמה בן-יוסף | שמאל|ממוזער|220px|המערה בה הסתתר שלמה בן יוסף וחבריו בראש פינה, ובה אנדרטה לזכרו
שלמה בן יוסף (7 במאי 1913, ל' בניסן ה'תרע"ג – 29 ביוני 1938, ל' בסיון ה'תרצ"ח) היה מעפיל ולוחם בית"ר בארץ ישראל, ראשון משנים-עשר "הרוגי המלכות" (עולי הגרדום היהודים) בתקופת המנדט הבריטי. הוצא להורג בשל ניסיון פיגוע בנוסעי אוטובוס ערבי, דבר שעשה לדבריו בתגובה לרצח של תשעה יהודים בידי ערבים.
קורות חיים
בן יוסף נולד בשנת 1913 כשלום טבצ'ניק למשפחה יהודית דתית-מסורתית וענייה בעיר לוצק שבפולין. כבר בגיל צעיר גילה נטיות ציוניות, ובשנת 1928 הצטרף לשורות בית"ר. בשנת 1930 התייתם מאביו, וכך נאלץ לשאת את עול פרנסת משפחתו מגיל 17. מאחר שלא הצליח להשיג סרטיפיקט (אישור עלייה לארץ ישראל), מיד כשהתאפשר לו, בספטמבר 1937, הוא העפיל באוניית מעפילים במסגרת עליית "אף על פי", והתיישב בראש פינה. עם הגיעו לראש פינה שרף את דרכונו הזר ועִברת את שמו משלום טבצ'ניק לשלמה בן יוסף, על שם יוסף אביו, והצטרף לקבוצת עבודה של בית"ר ביישוב. אנשי קבוצת העבודה עבדו בימים, ובלילות עברו אימוני נשק לשם הכשרתם כלוחמי אצ"ל.
הטלת רימון על אוטובוס ערבי
ברקע המעשה היו ימי השיא של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ("המרד הערבי הגדול"), שבמהלכם רצחו הערבים למעלה מ-400 יהודים. הנהגת היישוב החליטה על מדיניות הבלגה, והימנעות מתקיפה, התבצרות ביישובים והגנה. ב-28 במרץ 1938 עצרו ערבים מונית שהסיעה יהודים ליד צפת, ורצחו שישה מנוסעי המונית בירי. ב-16 באפריל הותקפה מכונית ביריות, ובה חמישה חברי "ההגנה", שלושה מנוסעיה נהרגו ובהם דוד בן-גאון, ששירת קודם לכן בפלוגת ראש פינה של בית"ר, והיה חברו הטוב של בן יוסף. מעשי הרצח עוררו סערה ביישוב, ובמיוחד בקרב חברי בית"ר בראש פינה.
כשהתברר שזאב ז'בוטינסקי ומפקד האצ"ל משה רוזנברג אינם מאשרים להתחיל בפעולות התקפיות, החליטו שלמה בן-יוסף ושניים מחבריו, אברהם שיין ושלום ז'ורבין (אחיו של הפרסומאי אליעזר ז'ורבין), לנקום את הרציחות. ללא אישור ובניגוד לעמדת מפקדיהם, הם גמרו אומר לתקוף אוטובוס ערבי שנסע מטבריה לצפת (בן יוסף סבר שדעתו של זאב ז'בוטינסקי תהא נוחה מהפעולה; ב-12 ביולי 1938, לאחר תלייתו של בן-יוסף, אישר ז'בוטינסקי את הפעולה בדיעבד ו"פקד" רטרואקטיבית על ביצועה).
ב־21 באפריל 1938 הטילו השלושה רימון על אוטובוס ערבי בכביש ראש פינה – צפת. הרימון שהוטל על האוטובוס לא התפוצץ ואיש מהנוסעים לא נפגע. השלושה הסתתרו במערה סמוכה (הקרויה עד היום "מערת שלמה בן יוסף", ובה יש כיום מוזיאון קטן), אך הם נתפסו על ידי המשטרה הבריטית. יש הגורסים כי שוטר יהודי בשם מזרחי הסגיר את מיקומם לקצינים בריטים, ויש האומרים שהיו אלה רועים ערבים שרעו באזור.
משפטו ומותו
ממוזער|350px|שמאל|פיליפ יוסף (חבוש פאה) ולצדו אהרון חטר-ישי, במשפטם של בן יוסף, ז'ורבין ושיין. מאחור שלושת הנאשמים.
ממוזער|פתק בכתב ידו של בן יוסף מתא הגרדום. מוצג במוזיאון הלח"י.
נגד שלמה בן יוסף ושני חבריו הוגש כתב אישום באשמת החזקת נשק שלא כחוק, וכן ב"כוונה לגרום למוות או נזק אחר". העונש על כל אחד מהסעיפים הללו לפי התקנות לשעת חירום שהפעילו הבריטים בארץ היה מוות. על שלמה בן יוסף הגן עורך הדין אהרון חוטר ישי ועל אברהם שיין ושלום ז'ורבין הגן עורך הדין פיליפ יוסף (אז ג'וזף). עם סיומו של המשפט ב-3 ביוני 1938 הוכרז ז'ורבין כלא שפוי, ואילו שיין ובן יוסף נדונו למוות. עונשו של שיין הומתק בזכות גילו הצעיר.
דוד בן-גוריון, אז יו"ר ההנהלה הציונית, אף שהתנגד בתוקף לאצ"ל ובייחוד לניסיון הנקם של בן יוסף, נפגש עם הנציב העליון והפציר בו לחון את בן יוסף. בן יוסף התנגד לבקשות החנינה ודחה תוכנית של האצ"ל לשחררו מן הכלא. נחמיה בן תור כתב על כך בלקסיקון לח"י שנהג כך "כדי לקבוע את דמות העברי הלוחם ללא חת, המקריב בהדר את חייו למען עמו ומולדתו". לפני מותו כתב בן יוסף: "אני הולך למות, ואני בכלל לא מצטער. מדוע? מפני שאני הולך למות בעד ארצנו!".
יום לפני תלייתו כתב בן יוסף מכתב אל ראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי: " יש לי הכבוד הגדול להודיעך כי מחר אני הולך למלאות את תפקידי הקדוש והאחרון, בתור מגיס של בית"ר בארץ-ישראל… אני מבטיחך הבטחה אחרונה שלי, שאני אלך לתליה בראש זקוף כמו בית"רי, ואני אמות עם שמך שכל כך יקר לי על שפתי".
מתוך תפיסה לפיה על איש המחתרת העברית להופיע באופן מהודר ולא להתבזות, נמנע מלאכול ולשתות ביומו האחרון היות שקרא שעם המוות פולט הגוף את הפרשותיו. כמו כן – מטעם זה הייתה בקשתו האחרונה סכין גילוח ומסרק, כדי להגיע את הגרדום מכובד ומטופח. בשבע בבוקר, שעה אחת לפני התלייה, הוא התרחץ, צחצח שיניו, הלך אל הגרדום בחיוך, בקומה זקופה, כשהוא שר משירי בית"ר, וכשהושמה השקית על ראשו קרא "יחי ז'בוטינסקי!".
בן יוסף הוצא להורג בתלייה בכלא עכו ב־29 ביוני 1938. בזמן תלייתו הוא שר את שיר ביתר. הוא היה הראשון מבין עולי הגרדום.
ביוני 2005 נמצאה צוואתו של בן יוסף, שנרשמה על אחד מדפי ספר בספריית הכלא, ונשמרה בבית פרטי במשך שישים ושבע שנים. לשון הצוואה: "כלום אין לי, כלום איני רוצה בשבילי. הכול לעם - לעם ישראל."
מהכלא כתב לאמו: "...הִתגאי בי, אמא, כי בנים אחרים לעם היהודי סיימו את חייהם באורח הרבה יותר מחפיר וטראגי. אני מצדי מתגאה מאד ומקבל את הכל בכבוד ובלב שמח... אל תדאגי לי כי אני אינני דואג כלל ואני שמח בחלקי מאד מאד..." את מכתבו לחבריו בבית"ר סיים: "מאמין אני שאחרי מותי לא יבליגו".
לאחר מותו
ממוזער|הפגנות נגד תלייתו של בן יוסף. מתוך הארכיון הציוני
הוצאתו להורג של בן יוסף הרעישה את היישוב היהודי והביאה לגל של מחאות ושביתות.
ביום תלייתו, הורה מזכ"ל ההסתדרות דוד רמז להניף דגל שחור על בניין הוועד הפועל של ההסתדרות והשבית את עבודתה לאות אבל. אלא שאנשי שמאל, שהתנגדו לגילוי הסולידריות עם הרוויזיוניסטים, הורידו את הדגל.
במועצת רמת גן הוחלט לקרוא רחוב על שמו. אצ"ל בירושלים נקט בפעולות צבאיות. עקב פעולות המחאה נעצרו על ידי המשטרה הבריטית עשרות בית"רים, אנשי הצה"ר ורבים אחרים.
יושב ראש הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון, שעשה כל מאמץ למנוע את התלייה וגרס כי "בעד החטא שחטאו [בן-יוסף וחבריו] לא מגיע עונש מוות", התקומם נגד הגישה "שאסור לתלות יהודי בארץ ישראל... זהו סילוף האנושיות והציונות להגיד: בכלל מותר לתלות אדם. ובכל ארץ מותר לתלות יהודי - אבל אין לתלות יהודי בארץ ישראל... אני מסוגל להזדעזע מקיום תלייה בעולם, אבל אינני מזועזע מתליית יהודי בארץ ישראל. אני מתבייש מהמעשה שגרם לתלייה".
בן יוסף נקבר בראש פינה, בטקס בית"רי מלא. במכתב תנחומים לפלוגת בית"ר בראש פינה כתב זאב ז'בוטינסקי: "מגרדומו נעשה מגדל, מקברו - היכל, מזכרו - דת אזרחית".
בעקבות הוצאתו להורג של בן-יוסף, שינה ז'בוטינסקי את עמדתו לתמיכה בקו ה"תגובה" (במקום הבלגה).
הנצחה
שמאל|ממוזער|220px|בול לזכרו
ליד ראש פינה קיימת האנדרטה לזכר שלמה בן יוסף במקום בו ניסה לפגוע באוטובוס ואנדרטה נוספת במערה בה הסתתר עם חבריו. מתחת לבית הפקידות בראש פינה הוקם מוזיאון קטן לזכרו של בן יוסף. חורשה על שמו, ניטעה על ידי קרן קיימת לישראל בשטח יער בית"ר, ליד המושב אמציה שבחבל לכיש.
על שמו נקראו רחובות רבים בערי ישראל: ירושלים, באר שבע, תל אביב - יפו, פתח תקווה, רמת גן, חיפה, נתניה, אשדוד, קריית עקרון, באר יעקב, בני ברק, גבעת שמואל, עכו, חצור הגלילית, לוד, רמלה ובת ים.
בתאריך 22 בדצמבר 1982 דאר ישראל הנפיק גיליון מזכרת של 20 בולי דאר להנצחת "הרוגי מלכות בדור התקומה" . אחד מהבולים האלה הוקדש לבן יוסף שדיוקנו מופיע עליו. האמנית רות בקמן מלכא עיצבה את הדיוקן והאמן אריה גלזר עיצב את הגיליון.
המושב חוסן שבגליל נקרא בתחילה "נחלת שלמה" ע"ש בן יוסף, אולם ועדת השמות לא אישרה את השם.
דוד בן-יוסף שינה את שם משפחתו מ"שפיצר" ל"בן-יוסף" בהשראת סיפור גבורתו של שלמה בן-יוסף ששמע בתנועת הנוער.
לקריאה נוספת
יעקב וינשל, הראשון בכובשי ההר, תל אביב: הוצאת אל"ף, תשכ"ח.
שלום רוזנפלד (עורך), ספר שלמה בן יוסף, תל אביב: [חמו"ל], תרצ"ט-ת"ש
גלילה רון-פדר-עמית, לכבוש את ההר: סיפורו של שלמה בן-יוסף, תל אביב 1993.
אמיר גולדשטיין, שלמה בן-יוסף ומימוש אגדת הגרדום הרוויזיוניסטית, ציון עב, א (תשסז) 63-90.
אמיר גולדשטיין, גבורה והדרה - עולי הגרדום והזיכרון הישראלי, יד יצחק בן-צבי ומכון ז'בוטינסקי, 2011
משה בן-שאול, מעלות לוחמים - עשרים ושלשה פרקי לוחמים, הוצאת הדר, 1967, עמודים 28-39ממוזער|240x240px|קבר שלמה בן יוסף בבית הקברות הישן של ראש פינה|טקסט=
קישורים חיצוניים
שלמה בן יוסף, באתר בית"ר.
הערות שוליים
קטגוריה:פעילים ציונים בפולין
קטגוריה:יהודים מווהלין
קטגוריה:אנשי העלייה החמישית
קטגוריה:בוגרי בית"ר
קטגוריה:לוחמי האצ"ל
קטגוריה:עולי הגרדום
קטגוריה:חללי האצ"ל
קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנולדו ב-1913
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1938
קטגוריה:טרוריסטים יהודים
קטגוריה:אישים הקבורים בראש פינה | 2024-10-14T17:02:15 |
התכנסות במידה שווה | התכנסות במידה שווה (בקיצור: התכנסות במ"ש) היא תכונה באנליזה מתמטית של סדרות פונקציות וטורי פונקציות, שהיא חזקה יותר מתכונת התכנסות נקודתית, ומבטיחה שתכונות כגון רציפות ואינטגרביליות עוברות מפונקציות הסדרה אל פונקציית הגבול.
הגדרה
הגדרה בלשון : תהא סדרת פונקציות ממשיות. נאמר כי הסדרה מתכנסת במידה שווה (במ"ש) לפונקציית הגבול בקבוצה אם לכל קיים טבעי כך שלכל ולכל מתקיים .
הגדרה שקולה: מתכנסת במידה שווה לפונקציית הגבול אם ורק אם מתקיים כי:
כאשר תחום ההגדרה של הפונקציות ו- מסמן סופרמום (הכוונה כאן היא לקחת גבול לסופרמום. הדמיון לסימון המייצג גבול עליון הוא מקרי).
באותה הצורה, נאמר שטור פונקציות מתכנס במידה שווה אם ורק אם סדרת הסכומים החלקיים שלו (שהיא סדרת פונקציות בעצמה) מתכנסת במידה שווה.
ההבדל העקרוני שבין הגדרה זו ובין הגדרת התכנסות נקודתית של סדרת פונקציות היא שכאן (במונחי ההגדרה הראשונה) יחיד מתאים לכל הנקודות שבהן מוגדרת פונקציית הגבול. בהתכנסות נקודתית, לנקודות שונות בתחום ההתכנסות יכולים להתאים ערכים שונים של . על כן, התכנסות במידה שווה גוררת בפרט התכנסות נקודתית בכל נקודה, אך ההפך אינו נכון, ולכן התכנסות במידה שווה היא תכונה חזקה יותר מהתכנסות רגילה. עם זאת, בקטע סופי, סדרת פונקציות שמתכנסת נקודתית תתכנס במידה שווה "כמעט" בכל הקטע, במובן שלכל ניתן להסיר מהקטע קבוצה שמידתה כך שבקבוצה הנותרת הסדרה תתכנס במידה שווה. כמו כן, משפט דיני מבטיח כי בתנאים מסוימים התכנסות נקודתית תגרור התכנסות במידה שווה.
במרחב המטרי של פונקציות ממשיות רציפות עם המטריקה המוגדרת על ידי סופרמום ההפרש של הפונקציות, התכנסות סדרת פונקציות לפונקציה על פי המטריקה היא בדיוק התכנסות במידה שווה.
דוגמה
כדוגמה למצב שבו ההתכנסות היא נקודתית אך לא במידה שווה, נסתכל בסדרת הפונקציות המוגדרת בקטע . הסדרה מתכנסת נקודתית לפונקציית האפס בקטע, אך ההתכנסות אינה במידה שווה. נוכיח זאת:
לפי ההגדרה הראשונה – נבחר . יש להראות כי לכל טבעי קיים טבעי ו- עבורם . נבחר ונקבל כי לכל טבעי, ובפרט עבור כל מתקיים .
לפי ההגדרה השנייה – , ובפרט הסופרמום אינו שואף לאפס.
כלים לחקירת התכנסות במידה שווה
קריטריון קושי: תהיינה סדרת פונקציות, הן מתכנסות במ"ש בקבוצה אם ורק אם לכל קיים טבעי כך שלכל ולכל מתקיים .
משפט דיני: תהיינה סדרת פונקציות רציפות, המוגדרות בקטע סגור , כך שלכל , הסדרה מונוטונית. אם הגבול של סדרת הפונקציות הוא פונקציה רציפה, אז ההתכנסות היא במידה שווה.
מבחן M של ויירשטראס: (משפט זה אינו משפט שייחודי לטורים וניתן לנסח אותו לסדרות אך הדבר אינו טבעי שכן הוא עוסק בסדרת ההפרשים, שבטורים זה פשוט אברי הטור) תהיינה סדרת פונקציות, ונניח שקיימת סדרת מספרים המקיימת שהטור: מתכנס וכמו כן שלכל ולכל מתקיים . אזי מתכנס במ"ש ובהחלט בקבוצה .
קריטריון דריכלה להתכנסות במ"ש: עבור סדרות פונקציות בתחום , הטור מתכנס במ"ש ב- אם נניח כי: הסדרה חסומה במידה אחידה ב- וגם לכל הסדרה מונוטונית ובנוסף מתכנסת במ"ש לפונקציה .
קריטריון אבל להתכנסות במ"ש: עבור סדרות פונקציות בתחום , הטור מתכנס במ"ש ב- אם נניח כי: הטור מתכנס במ"ש ב- וגם לכל הסדרה מונוטונית וחסומה במידה אחידה ב-.
טור חזקות מתכנס במ"ש עבור כל קטע סגור וחסום בתוך רדיוס ההתכנסות שלו.
תכונות
אם סדרת פונקציות רציפות מתכנסת במידה שווה, אזי גם הפונקציה הגבולית רציפה.
אם סדרת פונקציות אינטגרביליות רימן מתכנסת במידה שווה, אזי הפונקציה הגבולית גם היא אינטגרבילית רימן.
אם סדרת פונקציות גזירות מתכנסת במידה שווה, הפונקציה הגבולית לא בהכרח גזירה. עם זאת, אם סדרת הפונקציות מתכנסת נקודתית, ובנוסף סדרת הנגזרות של הפונקציות מתכנסת במידה שווה, אזי הפונקציה הגבולית גזירה (ונגזרתה היא גבול סדרת הנגזרות).
קישורים חיצוניים
קטגוריה:סדרות מתמטיות | 2024-02-09T07:35:39 |
גוטפריד לייבניץ | REDIRECT גוטפריד וילהלם לייבניץ | 2005-02-08T19:32:26 |
אורתוגונלי | redirectאורתוגונליות | 2004-11-12T06:40:44 |
וילהלם לייבניץ | REDIRECT גוטפריד וילהלם לייבניץ | 2005-02-08T19:20:00 |
ענבר | שמאל|ממוזער|250px|תליוני ענבר
ממוזער|שמאל|250px|צבעים שונים של ענבר בלטי
עִנְבָּר היא אבן חן הנוצרת מהתאבנות שרף עצים מסוימים במעבה האדמה. היא שייכת לקבוצת אבני החן הנדירה יותר – אבנים ממקור ביולוגי (בדומה לפנינים) ולא ממקור מינרלי. מקורות הענבר הם מחצבים, בעיקר באזור הים הבלטי ולחוף נהר הדנובה, שם ידעו על מציאת ענבר כבר בימי קדם, אך גם במקומות רבים נוספים.
הענבר רך יחסית ונוח לעיבוד והאדם השתמש בו למטרות שונות כבר בימי קדם ועדות לכך הם תכשיטי ענבר בני 6,000 שנה ויותר, שנמצאו במצרים ועיבודים של ענבר מלפני כ-13,000 שנים שנמצאו באתר ארכאולוגי בריטי. הענבר, בצורת אבקה, שימש גם כקטורת, ברפואה העממית ולקישוט. הענבר חשוב למדע, גם בגלל מגוון רחב של חרקים וחלקי צמחים כלואים בתוכו, שיכולים לספר לנו על העולם שהתקיים בשעה שהם נלכדו בשרף העצים, שהתאבן.
הענבר נפוץ מאוד בחוף הים הבלטי, בקרקעית הים ובקרקע של החוף. בעבר הפיקו את הענבר באזור זה והעבירו אותו לאימפריה הרומית, שם היה הביקוש. הדרך בה הובל הענבר כונתה דרך הענבר. גם בתקופה המודרנית אזור גדנסק וסביבתו נחשבים לבירת מחצבי הענבר ובעיר יש מסחר ער בענבר וגם מוזיאון הענבר של גדנסק.
אטימולוגיה והיסטוריה
שמאל|ממוזער|250px|ציור המתאר יצירת ענבר משתן השונר
המילה היוונית העתיקה לענבר היא ήλεκτρον – אלקטרון, שניתן לתרגמה כ"זהב בהיר". המילה מקורה בשפה הקדומה ההודו-אירופית ומשמעותה "בהיר, מבריק, קורן". בימי קדם, בבתי האצולה היוונים, הענבר שימש כמברשת בגדים, החלקת ענבר על הבדים טען אותו בחשמל סטטי ומשך את חלקיקי האבק. בניסוי מפורסם, המיוחס לתאלס היווני, משפשפים פיסת צמר בענבר ויוצרים חשמל סטטי. ביוון העתיקה הענבר כונה גם בשם "לינקירוס", כנראה משום שחשבו, שמקורו בשתן הלינקס. מנגד יש גם טיעונים לכך שמדובר בשיבוש שמם של תושבי ליגוריה, שהיו הסוחרים בענבר.
באימפריה הרומית כינו את האבן בשם electrum, שנגזר מהשם היווני או בשם succus שפירושו מיץ, תמצית נוזלית המופקת מצמחים. שמות נוספים, ששימשו בלטינית הם לאפיס ארדנס (אבן בוערת) וליגוריום. השם הערבי הוא عنبر"ענבר" וממנו נגזרו שמותיו בשפות נוספות, Ambre בצרפתית, Ambra באיטלקית, Ámbar בספרדית. לדברי טקיטוס השם הגרמני הקדום של הענבר היה גלסום, מילה ממנה נגזרה המילה לזכוכית. השם הגרמני הנוכחי לענבר הוא Bernstein (אבן אש) ושמות דומים יש בפולנית, Bursztyn ובאוקראינית, Бурштин. שמות אלה, ברנשטיין ובורשטין, היו לשמות משפחה נפוצים בין יהודים אשכנזים, במיוחד בין החיים באזורי כריית הענבר, על חופי הים הבלטי. עם תחילת המגמה של עברות השמות, ברבע האחרון של המאה ה-19, אפשר לפגוש שם כמו "עקיבא חשמל" כתב של עיתון המליץ ובמאמר של אותו עיתון מזכירים ש"אדמת פולין מלאה במינרלים כגון חשמל (בורשטין)". מאוחר יותר עברות השמות האלה פנה לשם ענבר.
מעריכים כי בעברית המקראית נקרא הענבר "חשמל", וזאת על-סמך תרגום השבעים, אשר תרגם את המילה "חשמל" בפסוק ל-ήλεκτρον (אלקטרון).
שמאל|ממוזער|250px|גוש ענבר עם חרק בתוכו
שמאל|ממוזער|250px|ענבר כחלחל מצרפת
תפוצת הענבר
כיום ידוע על כ-200 מקומות בהם נמצא ענבר ומספר המקומות הידועים בהם נמצא הענבר גדל עם מציאת מרבצים חדשים. מרבצים אזוריים יצרו שמות גאוגרפיים לענבר, יש ענבר בלטי המכונה succinit, ענבר סיציליאני המכונה simetit, ענבר רומני המכונה רומניט, ענבר מיאנמרי המכונה בורמיט, ענבר הונגרי המכונה ajkait, ענבר מוראבי המכונה valchovit, ענבר ביטרפלדר, ענבר רובנו (אוקראיני), ענבר דומיניקני, ענבר לבנוני ועוד. הענבר המופק במקומות שונים יכול להיות דומה וענבר המופק במקום אחד יכול להיות מכמה סוגים. ברומניה מופק סוג ענבר דומה מאוד לענבר המופק באי סחלין, הרחק מאוד מרומניה.
הרכב תכונות ושימושים
קיימת אפשרות לטעינה במטען חשמלי חומרים מסוימים, למשל צמר, באמצעות שיפשופם בענבר. ביוון העתיקה שמו לב לתופעה זו, ועל פי השם היווני לענבר, "אלקטרון", כונתה התופעה החשמלית.
אמונה עממית טוענת כי ישנם תכונות ריפוי של הענבר, כך נטען כי הוא מסוגל להקל ואף לרפא בעיות שיניים וקוליק. על פי ארגוני הבריאות העולמיים נשללה טעה זו בשל העדר ראיות, ואף הומלץ להימנע מכך בשל סכנת חנק ובליעה.Amber#cite note-test-68 Amber#cite note-:0-71 Amber#cite note-72
בתרבות ובאמנות
שמאל|ממוזער|190px|שעון חול עשוי מענבר
בספר "פארק היורה", מאת מייקל קרייטון, מפיקים מדענים חומר גנטי של דינוזאורים מתוך חרקים שעקצו דינוזאורים ולאחר מכן נלכדו בשרף עצים, שהפך לענבר. על בסיס הספר הופק סרט באותו שם ובהמשך סדרת הסרטים "עולם היורה".
בטרילוגיה "חומריו האפלים" מתואר יקום מקביל בו השם "ענבר" משמעותו חשמל והשם "חשמל" משמעותו ענבר. החשמל והענבר מהווים מוטיבים חוזרים ביצירה.
הענבר שימש ליצירת חפצי אמנות וחפצי פולחן דתיים, מחרוזות תפילה, תכשיטים שונים ועוד.
קופאל
קופאל הוא שם קולקטיבי עבור שרפי עצים ממקורות בוטניים שונים, המשמשים כקטורת ולצבעים ולכה באיכות גבוהה.
ראו גם
ענבר (צבע)
חדר הענבר
דרך הענבר
קישורים חיצוניים
גלריית תמונות של ענבר
הערות שוליים
*
קטגוריה:אבני חן
קטגוריה:מחצבים
קטגוריה:קטורת הסמים
קטגוריה:העץ בשירות האדם | 2024-08-01T04:43:15 |
חסידות סלונים | ממוזער|שמאל|קבר רבי אברהם וינברג (הראשון) (באמצע), רבי ישכר לייב וינברג (מימין) ורבי אברהם וינברג (השני) (משמאל)
שמאל|ממוזער|250px|האהל שעל קבר האדמו"ר רבי שמואל, בבית הקברות היהודי בוורשה
חסידות סלונים (בכתיב יידי: סלאנים) היא חצר חסידית שנוסדה בעיר סלונים, במערב בלארוס, באמצע המאה ה-19. מ-1981 מחולקת החסידות לשתי חצרות, שתיהן בירושלים: הגדולה יותר, סלונים, בראשות רבי שמואל ברזובסקי; וסלאנים בראשות רבי אברהם וינברג. ב-2016 נמנו 1,388 בתי אב בסלונים ו-732 בסלאנים.
שורשי החסידות
שורשיה של חסידות סלונים מתחילים ברבי שלמה מקרלין, תלמידם של רבי אהרן הגדול מקרלין והמגיד ממזריטש. אחד משלושת תלמידיו הגדולים היה רבי מרדכי מלעכוויטש, שכיהן כאדמו"ר אחריו והניח את יסודות דרך החסידות של סלונים. לאחר פטירתו בשנת ה'תק"ע מונה בנו רבי נח מלעכוויטש ("דער זון", הבן), לכהן במקומו. נפטר בשנת תקצ"ג ורוב החסידים פנו לרבי משה פאלייר מקוברין, תלמידם של רבי מרדכי ורבי נח.
לאחר פטירת רבי משה מקוברין בשנת תרי"ח (1858), פנו רוב החסידים שנמנו באלפים לתלמידו הרב אברהם וינברג (הראשון) (1804-1883) מסלונים ומינוהו לאדמו"ר. הוא מכונה על שם ספרו העיקרי, יסוד העבודה. נפטר בי"א בחשוון תרמ"ד (1883).
לאחר פטירתו המשיך את דרכו נכדו (בן בנו היחיד, רבי יחיאל מיכל אהרן), רבי שמואל וינברג (מכונה בקרב החסידים "הדברי שמואל" או ביידיש "דער פאטער", כלומר האב, עקב היותו אביהם של שני אדמו"רים). הוא כיהן כאדמו"ר במשך 32 שנה, ייסד את ישיבת "אור תורה" על קבר רבי מאיר בעל הנס. היה ממניחי היסודות לתנועת "אגודת ישראל". נפטר בי"ט בשבט תרע"ו (1916) בוורשה.
ממוזער|שמאל|קבר רבי אברהם יהושע השיל וינברג
לאחר פטירת רבי שמואל שימשו שני בניו כאדמו"רים. הבכור, רבי ישכר לייב וינברג (מכונה ביידיש "דער עלטערער", כלומר: המבוגר), חתנו של רבי שלום פרלוב מבראהין, כיהן כאדמו"ר בעיר סלונים, ונפטר בכ"ח בניסן שנת תרפ"ח (1928). את מקומו תפס בנו, רבי אברהם יהושע השיל וינברג, ובעקבות ערעורים ומחלוקות על אדמ"רותו עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ה (1935).
בנו הצעיר של רבי שמואל, רבי אברהם וינברג (השני) (מכונה בקרב החסידים "הבית אברהם" על שם ספרו או "דער רבי פון ברנוביץ", כלומר: הרבי מברנוביץ'), שימש כאדמו"ר בביאליסטוק ואחר כך בברנוביץ'. הקים שם מרכז חסידי שכלל גם את ישיבת "תורת חסד". נפטר בסלונים בא' באייר תרצ"ג (1933).
בנו של רבי אברהם היה רבי שלמה דוד יהושע וינברג, שכונה גם "האדמו"ר הצעיר" בשל גילו (נולד ה'תרע"ב). הוא הוכתר כאדמו"ר עוד טרם נישואיו וימי כהונתו היו קצרים. לחסידות לפני השואה היו עשרות "שטיבלאך" בליטא ההיסטורית (בלארוס של היום), ואף שטיבלאך בוורשה ולודז'. השואה הכתה קשות בחסידי סלונים שנכחדו כמעט כליל, כולל האדמו"ר, שעל פי עדויות ניצולים ויתר על הזדמנות לברוח כי לא רצה לעזוב את חסידיו ונרצח בחיסול מחנה הריכוז קולדיצ'בו (Koldichevo) שבבלארוס בוו' בחשוון תש"ד (1943). יום זה נקבע בחסידות סלונים כיום זיכרון לשואה.
שני חתנים של רבי שמואל מסלונים שימשו אף הם כאדמו"רים בארצות הברית. רבי משה מנחם סילבר (תרמ"ד - י' בסיוון תש"כ) היגר בשנת תרצ"ד לארצות הברית וכיהן כאדמו"ר מסלונים דטרויט; ורבי פנחס מלוביצקי (- כ"ה באב תש"ח), כיהן כאדמו"ר מלעכוויטש.
החסידות בארץ ישראל
אדמור"י סלונים עמדו בנשיאות "כולל רייסין", שהוקם בעלייתם של רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק ותמכו ביישוב החסידי בארץ ישראל. רבי אברהם מקאליסק מינה את רבי מרדכי מלעכוויטש כנשיא הכולל ואחראי לאיסוף הכסף. אחריו כיהן בתפקיד רבי משה מקוברין ואחריו אדמו"רי סלונים.
בחסידות סלונים מרבים לציין את העובדה שאבי השושלת, רבי אברהם וינברג הראשון, זימן בשנת תרל"ג (1873) כמה מנכדיו, בהם רבי נח וינברג (שהיה אז בן 13 שנים בלבד) ורבי יצחק מתתיהו סנדברג, וכן אחדים מחסידיו, וציוום לעלות לארץ ישראל, להשתקע בטבריה ולהקים שם גרעין של החסידות. באותה עת הפליאה עובדה זו את חסידיו שכן תנאי החיים בארץ ישראל היו קשים ביותר. כעבור שנים רבות, לאחר שחלק גדול מבני החסידות הוכחד בשואה, התפתחה חסידות סלונים מחדש בארץ ישראל הודות לאותו גרעין. חסידי סלונים רואים בכך ראייה נבואית של רבם. מרכז החסידות היה בטבריה ואף רב העיר, הרב משה קלירס היה חסיד סלונים.
ראשי החסידות בטבריה בדור הראשון היו תלמידי רבי משה מקוברין, הרב הערש מיכל (שהיה הממונה על כולל רייסין), הרב אליעזר הכהן רוזובסקי הרב מנדל וועג והרב יהודה לייב קסטלניץ (אחיינו וכותב תורותיו של ה"יסוד העבודה") וכן הרב מרדכי לידר (ממונה על כולל רייסין וחותנו של רבי אברהם וינברג ה"ברכת אברהם"). בדור שאחר כך היו ראשי העדה רבי יצחק מתתיהו סנדברג, רבי נח וינברג, רבי מרדכי חיים סלאנים והרב משה קלירס.
לאחר הקמת ישיבת בית אברהם החל לעבור מרכז החסידות לירושלים. בשנות ה־60 של המאה ה־20 עבר רבי אברהם וינברג מטבריה לירושלים ומרכז החסידות נקבע שם באופן סופי.
האדמו"ר רבי אברהם השני מסלונים-ברנוביץ' (בעל "בית אברהם") ביקר פעמיים בארץ, בשנים תרפ"ט ותרצ"ג. בביקורו השני הניח אבן פינה לבית הכנסת של חסידי סלאנים בשכונת בית ישראל בירושלים. בשנת תשכ"ה נמכר בית הכנסת לחסידי לעלוב. המרתף נשאר בבעלות הקהילה, ומשנת תשמ"א פועל בו שטיבל של חסידי סלאנים.
בשנות ה-30 נפתח בית כנסת של חסידי סלונים בתל אביב, בהנהגת הרב נחום זאב ברזובסקי (אחיו המבוגר של רבי שלום נח). בהמשך נפתח בית כנסת גם בבני ברק. עם השנים עברו לשם רוב חסידי סלונים בתל אביב.
החסידות בטבריה אימצה מספר מנהגים ארצישראלים-ספרדים, לפי פסיקת ה"בית יוסף", כמו ברכה אחת על תפילין, אי אמירת ברכה על הלל בראש חודש וימים שאין גומרים בהם את ההלל. גם מסורת הנגינה בטבריה הייתה שונה מהמסורת במזרח אירופה. בעת פתיחת בית הכנסת בירושלים הורה ה"בית אברהם" להנהיג בבית הכנסת את מנהגי טבריה. בבית הכנסת בתל אביב ואחריו בבני ברק, נוהגים את מנהגי ברנוביץ'. מסורת הנגינה השתנתה עם השנים אף בירושלים, בהשפעת רבי שלום נח שלימד את הניגונים שהכיר מצעירותו.
לאחר השואה
תחת הנהגת רבי שלום נח ברזובסקי
בעיצומם של ימי השואה בב' חשוון ה'תש"ב הקים רבי שלום נח ברזובסקי את ישיבת בית אברהם בירושלים שהייתה הבסיס לשיקומה של חסידות סלונים לאחר השואה.
ממוזער|250px|רבי מרדכי חיים סלאנים
עם הגיע הידיעות על הירצחו של האדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע וינברג בשואה ציפו החסידים שרבי מרדכי חיים סלאנים ייקח את התפקיד. הוא נעתר רק בשנת ה'תש"י, בתנאי שלא יכנוהו רבי או אדמו"ר. נפטר בי"ב בטבת ה'תשי"ד (1953).
לאחר פטירתו נערכו בחירות בין ארבעה מועמדים: הרב אהרן לוריא, הרב יצחק מתתיהו לוריא, רבי אברהם וינברג ורבי שלום נח ברזובסקי. מועמדותו של רבי שלום נח הוצגה על ידי תלמידי ישיבתו אך הוא תמך בחמיו, רבי אברהם וינברג, שאכן נבחר לבסוף ברוב קולות וכיהן כאדמו"ר 27 שנים.
לפני פטירתו של רבי אברהם הוא חדל מלתפקד בשל זקנותו. זקני החסידים, בהם בני רבי אברהם, חששו מהתפרקות הקהילה אם המצב יימשך עוד שנים רבות. הם הכתירו לאדמו"ר את חתנו, רבי שלום נח ברזובסקי אותו ייעד רבי אברהם להיות ממלא מקומו. תוך שהם מציגים מכתב של הרבי הקודם המורה לפעול כך. מעמד ההכתרה התקיים ביום א' באייר ה'תשמ"א. מיעוט החסידים, העלו טענות לגבי האותנטיות של המכתב והתנגדו למהלך בטענה של פגיעה באדמו"ר החי. לאחר פטירת רבי אברהם, בי"ב בסיוון ה'תשמ"א, פרשה קבוצה זו והפכה לחסידות סלאנים.
הרב ברזובסקי, היה חבר מועצת גדולי התורה ונשיאות ועד הישיבות. מפורסם בשל סדרת הספרים שחיבר, נתיבות שלום. הרב ברזובסקי נפטר ביום ז' באב ה'תש"ס.
תחת הנהגת רבי שמואל ברזובסקי
ממשיך דרכו כאדמו"ר הוא בנו, רבי שמואל ברזובסקי. דברי תורתו מודפסים מדי שנה בספרים בשם "דרכי נעם", על פי הכתוב "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום", כהמשך לשמם של ספרי אביו "נתיבות שלום". לחסידות בראשותו קהילות בירושלים, בני ברק, ביתר עילית, קריית גת, חזון יחזקאל, עמנואל אלעד ובית שמש, וכן קהילות קטנות מחוץ לישראל בבורו פארק, מונסי, ולונדון. בשנת 2016 מנתה החסידות כ-1,400 בתי-אב, רובם הגדול בישראל.
שמה של החסידות התפרסם בציבור הכללי בפרשת ההפרדה בעמנואל, שבה היה לחסידי פלג זה ולאדמו"רם חלק מרכזי.
השתייכות פוליטית
החסידות משתייכת באופן רשמי לפלג שלומי אמוני ישראל באגודת ישראל, ואיש החסידות, יוסי דייטש מכהן כחבר מועצת עיריית ירושלים מטעם התנועה. בבחירות הפנימיות באגודת ישראל רצו חסידי סלונים בסיעה עצמאית בשם "נאמני התנועה" שסימנה "ס" וקיבלו 356 קולות (כ-3% מכלל הקולות). ברשימות שהוכנו באגודת ישראל לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתים שויכו לחסידות בישראל כ-3,500 בעלי זכות בחירה. עם זאת, האדמו"ר הנוכחי ולמעשה גם אביו בסוף ימיו לא הזדהו עם כל פעולות התנועה. האדמו"ר הנוכחי נמנע מלקרוא לחסידיו להצביע בבחירות לכנסת השבע עשרה עקב תמיכתה של יהדות התורה בתוכנית ההתנתקות, באומרו שמהלך זה היה בניגוד לדעת הרבנים. לפני הבחירות לכנסת השמונה עשרה נפגשו איתו רבי יעקב אריה אלתר, האדמו"ר מגור, וחבר הכנסת יעקב ליצמן, והגיעו אתו להבנות על דרך קבלת ההחלטות במפלגה. בעקבות כך הסכים לתת את הסכמתו להשתתפות בבחירות.
לחסידות מכון הוצאת ספרים בשם "אמונה ודעת" שמקומו בישיבת בית אברהם המוציא לאור את ספרי החסידות, ומכון "דרכי נעם" בביתר עילית המוציא לאור את ספרי האדמו"ר הנוכחי. לחסידות סידור תפילה (המבוסס על סידור קוידנוב) בשם "מגן אברהם".
בעיר ביתר עילית הקימה החסידות רשת מוסדות עצמאית בשם "ישיבת נתיבות שלום", וכוללת ישיבה קטנה, תלמוד תורה ובית ספר בית יעקב.
חסידות סלאנים
פלג זה מאיית את שם החסידות בכתיב יידי - "סלאנים", בעוד הפלג המרכזי מכונה סלונים.
לאחר פטירת רבי אברהם וינברג (השלישי) פרשו המתנגדים להכתרתו של רבי שלום נח ברזובסקי מן החסידות והכתירו את רבי אברהם וינברג (בני ברק) לאדמו"ר.
בית הכנסת המרכזי של החסידות, "באר אברהם", שוכן ברחוב דורש טוב בשכונת קריית צאנז בירושלים. לחסידות זו מוסדות בשם "באר אברהם" בירושלים, בני ברק, בית שמש, אלעד, אשדוד, בורו פארק, ויליאמסבורג, מונסי ובאנגליה. הקהילה מנתה 1270 בתי אב בשנת 2022.
ספרי החסידות יוצאים על ידי מכון "נחלי אמונה". מכון נוסף באלעד מוציא לאור סידורי תפילה ומחזורים לימים נוראים. סידור התפילה מבוסס על סידור קוידנוב בשם "אור הישר".
דרך ומאפייני החסידות
הנושאים המדוברים ביותר בחסידות הם: אמונה, שבת וקדושה. רבי משה מקוברין אמר: "כל חבורה (= קבוצה) יש לה שער בשמים, והשער שלנו הוא אמונה ושפלות".
החסידות מדגישה גם את לימוד התורה ויש בה מספר גדול של אברכים. בימי השובבי"ם נערכים בישיבה שני סדרי לימוד של 5 שעות רצופות ובחורים רבים עורכים גם סדר שלישי של 3 שעות. בישיבות של החסידות, הן בברנוביץ' ("תורת חסד") והן כיום, סגנון הלימוד ליטאי ובדומה לישיבות הליטאיות המשמעת מבוססת במידה רבה על משמעת עצמית של התלמידים. הברת התפילה גם היא ליטאית.
רבי שלום נח ברזובסקי דיבר רבות על מעלת וקדושת ארץ ישראל, והורה לחסידיו למעט לצאת מהארץ, מלבד במקרים נצרכים. גם האדמו"ר הנוכחי, רבי שמואל ממשיך בדרך זו. רבי שמואל גם מתנגד לנסיעה לנופש או לשבתות במלונות אף בארץ.
בשל מוצאה של החסידות ברוסיה הלבנה הלבוש שונה מעט מהמקובל בחצרות אחרות. חסידי סלונים הולכים בחליפה ארוכה ופתוחה שמתוכה בולט טלית קטן. חסידי סלאנים הולכים בחליפה סגורה בסגנון החסידי הנפוץ. בסלונים חסידים רבים וכן האדמו"רים האחרונים הולכים כשפאותיהם מאחורי האוזן. בדומה לחצרות חסידיות אחרות שמוצאן מתחום המושב, שפת אמם של החסידים היא עברית, בפלג סלאנים היידיש נפוצה יותר. רבים מפלג זה משתייכים ליישוב הישן וחלק קטן אינו משתתף בבחירות בישראל.
מאדמו"רי החסידות בעבר ובהווה
חסידים מפורסמים
הרב משה מידנר - נכדו של ה"יסוד העבודה". ממנהיגי החסידות באירופה, ומנהל רוחני של ישיבת תורת חסד בברנוביץ'.
הרב משה קלירס - רבה של טבריה
הרב אשר זאב ורנר - אב"ד טבריה
הרב חיים ורנר - משפיע חסידי מפורסם, בנו של הרב אשר זאב.
אהרן סורסקי - סופר וביוגרף חרדי.
הרב אברהם רובין - ראש מערכת הכשרות "בד"צ מהדרין" רחובות.
הרב מאיר לוריא ראש ישיבת באבוב.
ספרי החסידות
תורתם של האדמו"רים מודפסת לאחר פטירתם.
משה חיים קליינמן, אור ישרים - דברי תורתם של ארבעת אבות החסידות, רבי מרדכי מלעכוויטש, בנו רבי נח, רבי משה מקוברין ורבי אברהם מסלונים. בריסק תרפ"ד.
תורת אבות - ליקוטים של דברי תורה מאדמו"רי לעכוויטש, קוברין וסלונים, בנושאי עבודת ה', התקשרות לצדיקים והמועדים. ספר זה זכה לתפוצה אף מחוץ לחסידות בשל ייחודו בליקוט אמרות קצרות וחריפות לפי נושא. הספר יצא לראשונה על ידי רבי שלום נח בשנת תשכ"א. רבי שלום נח הוסיף הקדמה ארוכה על דרכה של חסידות סלונים.
הרב אהרן לוריא, עבודת פנים - מכתבים ודברי תורה
הרב יוסף פראגר, כתבי ר' יאשע שו"ב - סיפורי מעשיות מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש ואדמו"רי השושלת.
הרב משה מידנר, כתבי קודש, סיפורים על צדיקי החסידות והשושלת מכתבי הרב אהרן לוריא, ירושלים תשכ"ו
רבי מרדכי חיים סלאנים, סיפורי מרן הרמ"ח, סיפורים על צדיקי החסידות והשושלת, בעריכת הרב פנחס שמעון קופלוביץ (חתנו של רבי אברהם וינברג (השלישי)), בני ברק תשכ"ט
רבי מרדכי חיים סלאנים, מאמר מרדכי, דברי תורה וסיפורים שסיפר, בעריכת נכדו זאב סלונים, ירושלים תשס"ב
יאיר שוורצמן, יהי אור, תולדות החסידות וסיפורים על האדמו"רים
הרב ישראל שמעון קסטלניץ (אחיינו של הרב מרדכי חיים), מזקנים אתבונן, דברי תורה וסיפורים בעיקר מאדמו"רי וחסידי סלונים. בעריכת נכדו יוסף וינברג, ירושלים תשס"ז
הרב אשר ארקוביץ, אשרי האיש, דברי תורה וסיפורים מאדמו"רי וחסידי סלונים. בעריכת הרב שמואל לוריא והר' חיים שפירא, ירושלים תש"ע
עזריאל זליג וינברג, זיכרון עוז, קורות אדמו"רי סלונים וגדולי החסידים
לקריאה נוספת
נגה בינג, חסידות ישראלית : סיפורה של חסידות סלונים בישראל. ירושלים : כרמל, תשפ"ב 2022.
קישורים חיצוניים
ארץ החסידות – מסע היכרות עם חסידות סלונים, אתר שבועון משפחה
אהרן (אלן) נדלר, הסינתזה בחסידות סלונים בין חסידות ללימוד תורה בנוסח המתנגדים, בתוך: עמנואל אטקס (עורך), ישיבות ובתי מדרשות, תשס"ז, עמ' 395–415
הערות שוליים
*
סלונים
קטגוריה:סלונים | 2024-08-01T04:43:25 |
סלאנים | REDIRECT חסידות סלונים#סלאנים | 2012-05-01T18:29:39 |
בעיית הסוכן הנוסע | ממוזער|שמאל|250px|בעיית הסוכן הנוסע – מסלולים קצרים
בעיית הסוכן הנוסע (באנגלית: Travelling Salesman Problem ובראשי תיבות: TSP) היא בעיה ידועה בתורת הגרפים ובתורת הסיבוכיות, המעלה את השאלה הבאה: "בהינתן רשימת ערים והמרחק בין כל שתי ערים, מהו המסלול הקצר ביותר, אשר יעבור בכל עיר פעם אחת, ויחזור לעיר ממנה התחיל?"
הבעיה נכללת במחלקת הסיבוכיות NP-קשיות, והיא אחת מהבעיות המרכזיות בתחום האופטימיזציה.
היסטוריה
ממוזער|שמאל|ויליאם רואן המילטון
מקורות הבעיה לא ברורים. מדריך לסוכן הנוסע משנת 1832 מזכיר את הבעיה ומכיל דוגמאות למסלולים בגרמניה ושווייץ, אבל לא מכיל התייחסות מתמטית לנושא.
בעיית הסוכן הנוסע נוסחה לראשונה במאה ה-19 על ידי המתמטיקאי האירי ויליאם רואן המילטון והמתמטיקאי הבריטי תומאס קירקמן (Thomas Kirkman). המילטון פיתח בשנת 1857 את "משחק איקוסיאן" (Icosian game) שמטרתו הייתה למצוא מסלול המילטוני שיעבור בכל הקודקודים של דודקהדרון בדיוק פעם אחת ויחזור לנקודת ההתחלה.
הצורה הכללית של בעיית הסוכן הנוסע נחקרה לראשונה על ידי מתמטיקאים בשנת 1930, בפרט על ידי קרל מנגר שהגדיר את הבעיה והתייחס לפתרונות כוח גס ושיטת השכן הקרוב:בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 הבעיה הפכה פופולרית באירופה וארצות הברית לאחר שתאגיד ראנד מסנטה מוניקה הציע פרסים על מציאת שלבים בפתרון הבעיה. בשנות ה-60 התפתחה גישה חדשה – במקום לחפש את הפתרון האופטימלי, החלו אנשים לחפש את הפתרון הגרוע ביותר ובכך למצוא חסם עליון לבעיה. בעשורים שלאחר מכן נחקרה הבעיה על ידי מתמטיקאים, חוקרי מדעי המחשב, פיזיקאים ומדענים אחרים.
בשנת 1972 ריצ'רד קארפ הראה שמסלול המילטון היא בעיה השייכת לקטגוריה NP-שלמה, ובכך סיפק הסבר מתמטי לקושי החישובי במציאת מסלול אופטימלי.
בשנת 1991 פרסם ג'רארד ריינלט ספרייה בשם TSPLIB שכללה אוסף של רשימות ערים לדוגמה בדרגות קושי שונות. חוקרים רבים עשו שימוש נרחב בספרייה, ובשנת 2006 ויליאם ג'ון קוק וחוקרים נוספים חישבו מסלול אופטימלי שעבר ב-85,900 נקודות, נכון להיום החישוב הגדול ביותר מתוך TSPLIB. ספריה זו מתוחזקת לצורך בדיקת אלגוריתמים לפתרון הבעיה.
מאפיינים
ממוזער|שמאל|בעיית הסוכן הנוסע סימטרית עם 4 ערים
הצגה כבעיית גרפים
ניתן להציג את בעיית הסוכן הנוסע כגרף ממושקל לא מכוון, בו כל עיר היא צומת, דרך בין עיר לעיר היא קשת, והמרחק בין כל שתי ערים מצוין על ידי משקל הקשת המחברת ביניהן. בצורה כזו ניתן לשאול מהו המסלול עם המשקל הנמוך ביותר, שיצא ויחזור לאותו צומת לאחר שעבר בכל צומת אחר פעם אחת בדיוק. לרוב הבעיה תוצג על גבי גרף שלם (גרף בו כל זוג צמתים מחוברים בקשת). אם לא קיימת דרך בין שתי ערים ניתן להוסיף לגרף קשת עם משקל גבוה מאוד ובכך להשלים את הגרף לגרף שלם מבלי לפגוע בפתרון האופטימלי.
סימטריות
בגרסה הסימטרית של הבעיה, המרחק בין כל שתי ערים זהה למרחק בכיוון ההפוך בין אותן שתי ערים. במקרה כזה תוצג הבעיה כגרף לא מכוון. סימטריה זו מקטינה את מספר הפתרונות האפשריים פי שניים. בגרסה הא-סימטרית של הבעיה, ייתכן ודרך לא תתאפשר לשני הכיוונים, או שהמרחק בכיוונים שונים יהיה שונה. במקרה כזה תוצג הבעיה כגרף מכוון. דוגמאות לדרכים בהן ניתן להפוך את הבעיה לבעיה א-סימטרית הן כבישים חד סטריים, נתיבי תעופה בין ערים עם זמני הגעה או עלויות שונות, תאונות דרכים ועוד.
סיבוכיות חישוב
בעיה זו נכללת בקטגוריה NP-קשה, והצגתה כבעיית הכרעה (בהינתן האורך X, קבע האם קיים מסלול שאורכו קטן מ-X) שייכת לקטגוריה NP-שלמה. לכן, אם מניחים ש-P שונה מ-NP, זמן הריצה הגרוע ביותר של כל אלגוריתם לפתרון הבעיה יהיה יותר מפולינומי כתלות בקלט (מספר הערים).
מאפיינים נוספים
ניסוח הבעיה במונחי תורת הגרפים: בהינתן גרף ממושקל שלם לא מכוון, מהו המסלול ההמילטוני שמשקלו הוא הקטן ביותר.
הדרישה שהמסלול יסתיים בנקודה בה התחיל לא משפיעה על סיבוכיות החישוב של הבעיה.
בעיית הסוכן הנוסע היא מקרה פרטי של בעיית הקונה הנוסע העוסקת בקונה שעליו לקנות מספר פריטים. הוא יכול לרכוש אותם בערים שונות אך לא בכולן אותם המחירים. המטרה היא למצוא את המסלול שיקטין את עלויות הרכישה (מחיר הפריטים ומחיר הנסיעה) למינימום.
פתרון הבעיה
הקווים המנחים לטיפול בבעיות NP-קשות הם:
תכנון אלגוריתמים למציאת פתרון מדויק (יעבדו בזמן סביר רק עבור מספר קטן של ערים)
תכנון אלגוריתמים היוריסטים למציאת קירובים טובים לפתרון, אך לא פתרונות מדויקים מוכחים.
מציאת מקרים פרטיים של הבעיה להם קיימים פתרונות מדויקים.
אלגוריתמים מדויקים
מסגרת|שמאל|פתרון בעיה סימטרית עם 7 ערים. משמאל – האפשרות הנבדקת. מימין – האפשרות הטובה ביותר עד כה. מספר האפשרויות – 360=2/!(7-1)
פתרון פשוט לבעיה הוא בדיקת כל התמורות האפשריות וחיפוש המסלול הקצר ביותר (תוך שימוש בכוח גס). פתרון זה מצריך בדיקה של אפשרויות (עצרת של מספר הערים), ולכן סיבוכיות זמן הריצה במקרה כזה תהיה . חישוב כזה הופך מהר מאוד לבלתי מעשי (לבלתי יעיל, במינוח של מדעי המחשב). דוגמה להמחשת הבעיה: אם ישנן 70 ערים בהן על הסוכן לבקר, יצטרך הסוכן לבחון מסלולי נסיעה אפשריים, אשר מהווים מספר רב יותר ממספר האטומים ביקום כולו.
בשנת 2001 נמצא פתרון מדויק של הבעיה עם 15,112 ערים בגרמניה מתוך TSPLIB. החישובים התבצעו ברשת של 110 מעבדים באוניברסיטאות רייס ופרינסטון שבארצות הברית. במאי 2004 נמצא מסלול באורך 72,500 קילומטרים שעבר בכל 24,978 הערים בשוודיה והוכח כמסלול הקצר ביותר שקיים. במרץ 2005 נמצא מסלול שעבר דרך 33,810 נקודות על מעגל מודפס שאורכו היה 66,048,945 (יחידות TSPLIB). חישוב המסלול ארך זמן המקביל ל-15.7 שנות חישוב של מעבד ממוצע באותה התקופה. באפריל 2006 נמצא מסלול שעבר דרך 85,900 נקודות, בכוח עיבוד שהקביל ל-136 שנות חישוב.
קירובים לפתרון
מסגרת|שמאל|דוגמה לאלגוריתם השכן הקרוב. הפתרונות משתנים לפי נקודת המוצא
אף על פי שהבעיה קשה לחישוב, כיום ידועות מספר היוריסטיקות לפתרונות מקורבים שלה. שיטות מודרניות יכולות למצוא פתרונות לבעיות גדולות מאוד (מיליוני ערים), בזמן סביר, שמובטחים להיות בסטייה של עד 2%–3% מהמסלול האופטימלי.
אלגוריתם חמדן
דוגמה לאלגוריתם חמדן המחפש קירוב למסלול הקצר ביותר היא "שיטת השכן הקרוב". בשיטה זו בכל צעד הסוכן יפנה לעיר הקרובה אליו ביותר שעוד לא ביקר בה. בעזרת אלגוריתם זה ניתן לקבל במהירות מסלול קצר ויעיל. עבור מספר מסוים של ערים בפיזור אקראי לרוב יתקבל מסלול ארוך ב-25% מהמסלול הקצר ביותר. עם זאת, קיימים סידורי ערים מיוחדים שגורמים לאלגוריתם זה להניב את התוצאה הגרועה ביותר, הן בגרסה הסימטרית והן בגרסה הא-סימטרית.
יישומים נוספים
בנוסף לחשיבותה התאורטית בתחום חקר ביצועים, לבעיה גם חשיבות מעשית – לא רק בתחום התחבורה והלוגיסטיקה, אלא גם בייצורו של מעגל מודפס, שבו על מכונת הייצור לעבור מסלול מסוים בעת שהיא יוצרת חורים בלוח שעליו נמצא המעגל. שימוש נוסף מגיע מתחום האסטרונומיה – אסטרונומים הצופים בגופים רבים בחלל רוצים לצמצם את הזמן שנדרש לכיוון הטלסקופ בין גוף לגוף ככל האפשר, ובכך לייעל את עבודתם.
ביצועים אנושיים
בעיית הסוכן הנוסע עניינה חוקרים מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית שבדקו את הביצועים האנושיים בהתמודדות עם הבעיה. מחקרים מראים שאנשים מסוגלים ליצור פתרונות איכותיים במהירות, מסקנה שרומזת שייתכן וביצועי מחשבים בתחום יכולים להשתפר על ידי הבנה וחיקוי של דרכי חשיבה של בני אדם. מחקרים אלו גם הובילו לגילויים חדשים על המנגנון שמאחורי המחשבה האנושית. הגיליון הראשון של כתב העת "Journal of Problem Solving" הוקדש לנושא של ביצועים אנושיים בניסיון פתרון הבעיה.
בתרבות
סרט הקולנוע "הסוכן הנוסע" (Travelling Salesman) מאת הבמאי טימותי לנזון הוא סיפור על ארבעה מתמטיקאים שנשכרו על ידי ממשלת ארצות הברית כדי לפתור את הבעיה הפתוחה במדעי המחשב: שאלת P=NP.
ראו גם
NP (מחלקת סיבוכיות)
בעיית הדוור הסיני
הגשרים של קניגסברג
VRP (בעיית ניתוב רכבים)
קישורים חיצוניים
בעיית הסוכן הנוסע, אוניברסיטת ווטרלו
ספריית TSPLIB, אוניברסיטת היידלברג
הערות שוליים
קטגוריה:אופטימיזציה בדידה
קטגוריה:תורת הגרפים
קטגוריה:בעיות NP-שלמות
קטגוריה:בעיות NP-קשות | 2024-08-14T04:32:36 |
מיתולוגיה כנענית | שמאל|ממוזער|250px|בעל – אל הגשמים והחיים שנחשב לאל המרכזי של הכנענים, המחזיק בברק ובשבט ודורך על ההרים או הגלים, בתנוחה מכה (smiting position) המאפיינת אותו. מצבת אבן גיר מהאקרופוליס של אוגרית , המאות ה־15–13 לפנה"ס.
המיתולוגיה הכנענית (או הפיניקית) היא אוסף המיתוסים שהתפתחו על ידי הכנענים, על קבוצותיהם השונות.
קיימת זיקה בין המיתולוגיה הכנענית למיתולוגיות אחרות מהאזור, ובכללן למיתולוגיות המצריות, האכדיות, החתיות, החוריות, ולמקרא.
הכנענים
הכנענים עסקו בחקלאות, דיג, ייצור בדים יקרים, מסחר יבשתי וימי, בנייה ופיסול. הם חיו בכפרים ובערי-מדינה שנשלטו על ידי מלכים. הכנענים היו במגע תרבותי ענף הן עם מצרים העתיקה, הן עם תרבויות מסופוטמיה (שומר ואכד), והן עם תרבויות אנטוליה הקדומות (חתים, לווים וכדומה), השפיעו עליהן והושפעו מהן.
החל מתקופת הברזל, הקבוצה הכנענית הבולטת ביותר בממצא הארכאולוגי היא הפיניקים, כנענים מחוף כנען שעריהם המרכזיות היו צור, צידון, גבל וארוד. ההבדל המשמעותי בין הכנענים יושבי פנים הארץ לפיניקים היה שהפיניקים היו יורדי-ים שיסדו מושבות רבות ברחבי אגן הים התיכון ועסקו במסחר ימי פורה. בין המושבות המפורסמות אותן הקימו הפיניקים ניתן למנות את כִתִיַ (מהמושבות הקדומות, אם לא הקדומה ביותר) וקַרְתְּ חַדַשְתְּ (הקרת החדשה, "קרתגו" בלטינית) שנוסדה על ידי יורדי ים פיניקים,לפי המסורת בהנהגת הנסיכה דידו. מושבות אלה, בייחוד קרת חדשת, היו מהיריבות המרות של רומא.
מקורות המידע על המיתולוגיה הכנענית והפיניקית
כעל יתר עמי העולם העתיק, גם על עמי כנען למדים דרך חפירות ארכאולוגיות, ניתוח טקסטים והצלבות מידע בין מקורות שונים מהתקופה. מכל אלה מתברר שלכנענים היו חיי רוח מפותחים מאוד. הייתה להם הגמוניה כהנית, חכמי דת וסופרים והם ניהלו פולחן קבוע ומדוקדק.
סיפורי אלים רבים נכתבו, על מוצאם וקורותיהם, על תפקידם בפנתאון ויחסיהם עם בני האדם – אלו מהווים את המיתולוגיה הכנענית.
שרידים מעטים יחסית ממיתולוגיה ענפה זאת נמצאו בחפירות ארכאולוגיות שונות. המקור הבולט ביותר למיתולוגיה הכנענית היא כתבי אוגרית, הכוללת לוחות המתארים פולחן וכן יצירות רבות הכוללות שירה עלילתית אוגריתית המתארת אפוסים מיתולוגיים שונים, ביניהם היצירות "עלילות בעל וענת", "עלילת כרת", "עלילת אקהת", "נישואי ניכל וירח" ועוד.
מקור אחר הוא כתובות כנעניות שנמצאו בארצות מסביב לים התיכון, ביניהן כתובות פיניקיות פולחניות, כתובות המוקדשות לאלים (למשל חורבת תימן והכתובות שנמצאו בה), ואף כתובות שאינן דתיות בעיקרן אך מאזכרות אלים ונושאים דתיים.
מקורות נוספים לחקר המיתוס הכנעני הם התנ"ך והספרים החיצוניים מימי בית שני, שיש בהם הדים למיתוסים כנעניים ולעיתים אף התייחסויות מפורטות לאלים שונים בתקופה הכנענית ודרכי עבודתם.
מקור ספרותי נוסף הוא תרגומו של פילון מגבל (מהמאה ה־1 לפנה"ס) לכתבי סכניתן הפיניקי, שכתב על המיתולוגיה הכנענית; חיבור זה שרד בקטעים ב"הכנה לבשורה" שכתב אוסביוס מקיסריה.
המיתוסים הכנעניים מאוגרית
עלילות בעל וענת
ממוזער|407x407 פיקסלים|צלמית כנענית של אל יושב, לראשו כתר גבוה עם מוטיב העץ והיעלים (מוטיב המזוהה עם פריון אלות נקביות); האל היושב הוא מוטיב המזוהה עם שלטון, וצלמית זאת מזוהה עם האל בעל;
הדת הכנענית היא דת טבע והדבר מתבטא בפסיכולוגיה שעומדת מאחורי המיתוסים של דת זאת. התנאים הגאוגרפיים של הארץ השפיעו מאוד על דמותם של האלים. רוב האלים הכנענים היו אנתרופורמורפיים (בדמות אדם) ומיעוטם כמו הכושרות אלות הפיריון הסנוניות היו אנימיסטיים (בדמות חיות). ישנם אלים שיש להם תיאור קבוע כמו אל שמתואר כדמות אדם זקן היושב על כיסא מלכות בעל הדום, או בעל שמתואר כלוחם עומד כשבידו קרדום וברק.
בראש פנתאון האלים יושב האל אל, שהוא ואשרה הולידו את בעל, עשתרת, ענת, ים, מות ועוד אלים, אלה הם שאר כוחות הטבע.
אל רצה להמליך את אחד מילדיו שישמש כראש האלים וים היה המועדף עליו. אל נתן עצות לים כיצד ינצח את בעל הדד (בקיצור בעל) הטוען לכתר האחראי על הסערות והגשמים. במשתה שערך אל הוא הודיע שהאל ים נבחר להמשיך את המלוכה והוא שלח שליחים שיודיעו על כך לאלה ענת – הפטרונית של בני האדם – כיוון שבהכרתה במלכותו של ים תהיה הכרתם של כל בני האדם במלכותו.
מרבית האלים לא התנגדו לבחירתו של אל, שים יקבל את המלוכה, אך בעל התקומם וסירב להכיר במלכותו של ים. בעל שלח שליחים אל ים ובפיהם הבשורה שבכוונתו להילחם על המלכות בארץ. ים החזיר לו בתשובה שהוא מוכן לצאת למלחמה. בעל הרג את השליחים ששלח ים וכך נפתחה מלחמתם של שני האלים. במקורות רבים מופיע סיפור לפיו בעל ניצח את אחיו ים – אל הימים, ואת עוזריו, מפלצות הים הנוראות. בתחילה ים הציף את הארץ במי מלח והרס את היבולים, ואחותו, שפש – אלת השמש, עזרה לו לייבש את הקרקע. כושר וחסיס, אל האומנויות, הביא לבעל כלי נשק שיעזרו לו במלחמתו נגד ים – יגרש ("מגרש") ואַימר ("מניע"). בעזרת כלי הנשק הללו ניצח בעל את ים והפילו ארצה. בעל הוכרז למלך על כל האלים וכשליטה הבלעדי של הארץ. מוטיב זה של ניצחון אל הסער על הים היה נפוץ גם בשאר תרבויות המזרח הקרוב הקדום אותה תקופה.
מות, אל המוות, לא קיבל את מלכותו של בעל הרגו והורידו לשאול. עקב כך נותרה הארץ ללא שליט והאלים התכנסו לדון בשאלה מי ראוי למלוך על הארץ. האלים בחרו בעשתר, אך כשזה ישב על כס המלוכה הרגיש שאינו ראוי לה וירד מהכס. ענת, אחותו של בעל, רצתה להשיב את המלוכה לאחיה ויצאה להילחם במות. היא ירדה לשאול עם צבאותיה, הביסה את מות והחזירה את אחיה לחיים. בזמן זה, אל אבי האלים חלם חלום ובו חוזר בעל לרשת את הכס. אל החליט לתת את המלוכה לבעל סופית. מות יצא למלחמה נוספת בבעל ובענת, אך בפעם הזאת בא אבי האלים והכריז שבעל יירש את המלוכה ואסר על מלחמות נוספות.
באמצעות סיפור זה, הצליחו הקדמונים, שהיו ברובם איכרים, לתת הסבר מלא והגיוני למחזוריות העונתית ולתופעת הבצורות, על ידי האנשת כוחות הטבע. בנוסף, המיתולוגיה אפשרה להם שליטה על הבצורת באמצעות פולחן נכון של האלים שיגביר את כוחם של האלים הטובים: בעל, אשרה אלת האדמה ועשתרת אלת הפריון.
עלילת אקהת
שופט הצדק דנאל חשוך הילדים, מבקש מהאלים בן שיעזור לו וימלא את התפקידים המוטלים על בן לאביו. לאחר תהליכים בין האלים, נולד לדנאל בן בשם אקהת, גיבור חיל כאביו. כושר־וחסיס מעניק לאקהת קשת פלאים, שהאלה ענת חומדת אותה. היא מפתה את אקהת להעניק לה אותה תמורת חיי נצח, אך אקהת אינו מאמין לה. ענת זוממת להורגו. ענת מאיימת על אֵל אביה שיאשר לה להרוג את אקהת, והוא מסכים בהסתייגות. אז מזמינה ענת את אקהת לציד משותף, ומשכנעת את הלוחם 'יטפן' שיעזור לה ויתחפש לנשר. היא מבטיחה לו שהיא רק תיקח את הקשת ומיד תחייה את אקהת. במהלך הציד, יטפן יוצא מתחפושתו והורג את אקהת, ותוך כדי כך שובר בטעות את הקשת. ענת מקוננת קינה על אי־הצלחתה להחיות את אקהת. פועת, אחות אקהת, מרגישה את הרעה, ודנאל מתבשר על מות בנו. הוא מחפש את שאריותיו בתוך בטני הנשרים, ומצליח להביאו לקבורה. פועת מתכננת לנקום, ומשקה את יטפן כדי שיגלה לה את שקרה. הסוף לא שרד.
דנאל מוזכר פעמיים גם בספר יחזקאל,כ"דנאל" בלי י', בניגוד לדניאל היהודי ששמו נכתב תמיד עם י', והיה בן זמנו של יחזקאל פעם אחת בדברי יחזקאל על צור כדמות חכמה ופעם אחרת () יחד עם עוד שני צדיקים לא־ישראלים אחרים, נח ואיוב, ונראה שהדמות דנאל הייתה ידועה בקרב הכנענים והישראלים גם בתקופת הברזל.
עלילת כרת
כרת מלך חֶבֶר שכל את כל בניו, ואף אשתו נטשה אותו. כרת בוכה במיטתו ונרדם, ובחלומו מופיע אל ושואל אותו לפשר בכיו. כרת מספר לו שעושר וכוח אינם שווים ללא בנים. אל מצווה על כרת לבצע פולחן לו ולבעל, ולאחר מכן לצאת עם צבא לנגב, לאֱדום רבה ואֱדום זעירה ('אֻדמ רבת ואֻדמ תֿררת'). פֶּבֶל מלך אדום רבה ואדום זעירה יציע לכרת טובין רבים בתמורה להתרחקותו ממלכתו, אך כרת יחזור בפניו על תלונותיו לְאֵל, ויבקש את מרת (גברת) חָרַי היפה. כאן נגמר החלום וכרת מתעורר, וכרת מבצע את צו אל – העלילה חוזרת בדיוק על ציווי אל לכרת, אך במקום בגוף שני, בגוף שלישי. כרת יוצא למסע כפי שצווה, אך בניגוד למופיע בחלום, הוא עוצר במקדש אשרת צורים ואלת צידונים, ונודר להעניק מנחה לאשרה אם יצליח ויחזור עם מרת חרי. ההמשך זהה לתיאור המסע והמצור בציווי אל. בחלק זה נגמר הלוח המרכזי. מהלוחות האחרים עולה כי עדת האלים כולה עסקה בכרת, ובראשה אל שהחליט לברך אותו בבנים. לאחר שנולדו לכרת בנים ובנות ממרת חרי, אשרה זוכרת את נדרו, ושואלת האם כרת יפר את מוצא פיהו.
אחר הדברים האלה, כרת מוטל על ערש דוי, ובנו אִלחאו מהרהר כיצד נצר האלים יכול למות. כרת מבקש מבנו לקרוא לאחותו שתמנת, אך לא לספר לה שכרת חולה אלא שכרת עורך זבח והיא בין הקרואים. שתמנת מנחשת מיד כי ארעה רעה. בגלל מחלת כרת מגיעה בצורת, ובלוחות מתואר טקס (שלא ברור מי מבצעו) לעידוד הבעל להוריד גשמיו. האלים מנסים טקסים שונים לריפוי כרת, אך לא מצליחים. כאשר אל שואל שבע פעמים מי באלים יגרש את החולי ואין עונה, יוצר יצור מגרש חולי בשם 'שעתקת' (כלומר מעתיקת החולי), ושעתקת מטפלת בכרת עד שמחלים. במהלך חוליו של כרת התיישב בנו יצִיב על כס מלוכתו, מתוך אמונה שמחלת כרת היא עונש על אי־צדק. לאחר החלמת כרת, מטיח בו יציב את ההאשמות, וכרת קוצף על בנו המתיימר לרשתו עוד בחייו, ומקלל אותו שיענישוהו חורון ועשתרת שמ־בעל.
עלילות קצרות
ממוזער|לוח הולדת שחר ושלם
המחזה "הולדת שחר ושלם" כולל בתחילתו קטעים ובהם קריאה למשתתפים, הוראות במה וסצינות מקדימות, ולאחריהם מוצגים אל ונשותיו, בשְׂדה אשרה ורחמי (כנראה ענת), על שפת הים. אל עוסק בגחלים, ומנסה לקיים יחסי מין עם נשותיו, ולאחר טקס הכולל ירי בציפור וצלייתה על הגחלים, החוזר על עצמו כמה פעמים, "ידו" (איבר מינו) מתוארת כארוכה כים, הוא משגל אותן והן הרות. לאחר חודשי ההריון נולדו שחר ושלם. תאבונם רב, והם מתוארים כאוכלים את כל הנקרה בדרכם; אל קורא קריאות צער ומגרשם למדבר קדש לשבע שנים. בשנה השמינית מגיעים למזרע בפאת המדבר, ודורשים מהשומר להיכנס, שיאכילם וישקם, והוא מכניסם ונותן להם לחם ויין. השורות האחרונות לא שרדו, אך נראה שתם סבלם של השניים והם התקבלו בחזרה בקרב האלים.
לוח חתונת ירח ונכל מתאר את האל ירח חובק את נכל ואב (והכושרות מסביב) ומבקש מאביה חֿרחֿב לתת לו את בתו; לאחר משא ומתן ובדיקת כנות כוונותיו, ירח מתעקש: "עם נכל חתונתי!". אז נותן ירח את המוהר לעיני המשפחה. בחלק הבא של הלוח, הנפרד מהקודם בקו אופקי, מופיע מזמור קצר לכושרות.
בשני לוחות מארכיוני אוגרית מובא לחש מאבק עלילתי בין האלים לנחש או נחשים. הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שפש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. בתבנית דומה מבקשת אם פחל להוביל את הלחש למעל שנים עשר אלים כנעניים מרכזיים, כל אחד במעונו; האל האחרון הוא חורון, ומטבעו של הטקסט כלחש רבות בו הרמיזות והסתומות על הברור, אך ניכר שלאחר שמוזכר חורון חלה תפנית: אחר הקריאה לחורון לפעול בא, בניגוד לקריאות לאלים האחרים, קטע ובו חורון כועס וככל הנראה מטהר את הארץ, באזור של "עיר זוּ קדם" (עיר מזרחית, הנזכרת גם בלוח הבא), ושב לביתו, כנראה בהתחמקות כלשהי; בחזרתו לביתו כנראה משחרר חלק מהנחשים לבקשת בת זוגו. – לוח UT 607 בלוח הממשיך את הלוח הזה, שפש נקראת לאסוף מהרים ערפל כי ה"חמה" (ארס) גברה על הארץ, ולאחר מכן אלים רבים מוזכרים כאוספי "חמה", רובם בזוגות, בסדר דומה (אך לא זהה) להופעת האלים בלוח הקודם; אזכוריו המקוטעים של חורון בתחילת לוח זה, כמו גם היותו האל הראשון המוזכר אוסף "חמה", מעלה את האפשרות ששפש חשדה בבגידתו ובשחרור הנחשים מידיו. לאחר מכן מוצע לשפש "שמן משחת כשפים", והוא כנראה מכריע את הנחש, וכשבוקעים צאצאיו הם חסרי יכולת להפיק "חמה"; בעקבות כך דמות בשם "שר שרעזז" (או דמות הנמצאת במקום בשם זה) מתוארת "יבכה כמו נער, ידמע כמו צעיר", ושפש קוראת בשמים: "[...] נפלת בשר שרעזז, תבכה כמו נער, תדמע כמו צעיר"; שר שרעזז ענה בבכי, אך תשובתו לא שרדה. המשך הלוח מקוטע ביותר, אך נראה שהחיים שבו לתיקונם. – לוח UT 608
עלילות קצרות רבות אחרות נמצאו. לוח אחד מתאר את אל במרזח, אליו מגיע אורח לא קרוא, ולאחר שאֵל מכהו בחוטר, עשתרת וענת הגיעו והתקינו לו כלי נשק להכות את אותו אורח. שוער בית אל גוער בהן. בהמשך יוצאות ענת ועשתרת לשוטט ולצוד, אולי כדי לעזור לאל; בסופו, אחרי שנמתח קו, מובא מרשם רפואי דתי, שאולי קשור לשאר תוכן הלוח. – לוח UT 601 = KTU2 1.114 לוח אחר מתאר גם הוא את משתה האלים. – לוח UT 602 = KTU2 1.108 לוח נוסף מתאר את בעל יושב על כס מלכותו על הרו, עטור ברקים ותרועות, נשותיו עמו וטקסים מסביבו. – לוח UT 603 = KTU2 1.101 עוד לוח מתאר בקצרה משפט ילד, באווירה דתית. – לוח UT 606 = KTU2 1.124 בלוח מיתי אחד מתוארת עשתרת כציידת במדבר וב"תהומות" (בים).לוח KTU2 1.92, ראו , וכן בלוחות אחרים נמצאו קבוצת לחשים,KTU2 1.82 (ראו ) עוד לחש (אולי עלילתי),KTU2 1.169 קינה מלכותית או תיאור פולחן מתים,KTU2 1.161 () וקינה מלכותית נוספת או רשימת מלכים לתרגול.KTU2 1.113 (ראו )
לוחות דתיים שאינם שיריים־עלילתיים
בכתבי אוגרית שאינם שיריים־עלילתיים נמצאו לוחות רבים שנושאים העיקרי דתי: לוחות המפרטים טקסים,KTU2 1.40, 1.43, 1.84, 1.115, 1.121, 1.122, 1.148, 1.164, 1.168 (ראו ) כגון את הטקסים והקרבנות בחודש מסוים,KTU2 1.41, 1.46, 1.87, 1.109, 1.112, 1.119, 1.130, 1.138 () רשימות אלים,KTU2 1.47, 1.102 1.118, 1.123 (ראו ) רשימות קרבנות לאלים,KTU2 1.27, 1.39, 1.48, 1.49, 1.50, 1.53, 1.106, 1.134, 1.139, 1.162, 1.170, 1.171, 1.173 לוחות ריפוי סוסים ,KTU2 1.71, 1.72, 1.85, 1.97 תיעודי קריאה בכבדים ,KTU2 1.141, 1.142, 1.143, 1.144, 1.155 לוח אחד שכולל דיווח אסטרונומי ואולי גם קריאה בכבד,KTU2 1.78 (ראו ) תיעוד קריאה בריאה,KTU2 1.127 (ראו ) חיזוי עתידות אסטרולוגי,KTU2 1.163 לוחות המפרטים לידות חריגות ,KTU2 1.103+1.145, 1.140 (ראו גם ; ואולם לפי לוח 1.103 מתאר את מעשי האויב ואת העונשים שהשית המלך על האויב) נבואה בחלום,לוח KTU2 1.86 (ראו ) דיווחים על זבחים,KTU2 1.79–1.80 (ראו ) רשימת חגים מלכותיים,KTU2 1.91 טקסט ספרותי/אלגורי/מאגי,KTU2 1.96 (ראו ) תפילה או ייעוץ,KTU2 1.104 קריאה מעוררת לאל,KTU2 1.65 כתובת הקדשה דתית על ידית כד,KTU2 1.77 לוחות דתיים בחוריתKTU2 1.26, 1.30, 1.32+1.33, 1.34, 1.35+1.36+1.37, 1.42, 1.44, 1.51, 1.52, 1.54, 1.59, 1.60, 1.64, 1.68, 1.110, 1.111, 1.116, 1.120, 1.125, 1.128, 1.131, 1.132, 1.135, 1.149+1.150 ואף באכדית.KTU2 1.67, 1.69, 1.70, 1.73 (להרחבה: )
מידע על הדת האוגריתית מלוחות שאינם דתיים מעיקרם
ממוזער|כתובת על קרדום: "חֿרצנ רב כהנם", חרצן רב־הכהניםח. א. גינזברג, כתבי אוּגרית, מוסד ביאליק, 1936, עמ' 7
פתיחות מכתבים באוגריתית (ביניהם מכתבים שנשלחו מערים אחרות, כגון צור וגבל; חלקם כנראה תורגמו, לאחר מסירתם לנמען האוגריתי, מאכדית) שנמצאו באוגרית מכילים נוסחאות די קבועות שכוללות לרוב את אזכור הנמען, נוסחת "השתחוות" (למשל "לרגלי אדוני אני משתחווה"), נוסחת ברכה, אזכור שלום המוען ושלום הנמען; ברוב נוסחות הברכה ברכו השולחים את הנמענים בשם האלים – "אלים (ו)ינצרוך" או "אלים ינצרוך (ו)ישלמוך",KTU2 2.1, 2.4, 2.6, 2.11, 2.13, 2.14, 2.21, 2.30, 2.34, 2.38, 2.41, 2.44, 2.46, 2.63, 2.68, 2.70, 2.71, 2.72 ולעיתים הובאו נוסחים מורחבים יותר כגון "אלי אוגרית ינצרוך (ו)ישלמוך"KTU2 2.16, ואף נוסחה אחת שאמנם לא כללה בקשת שלום מהאלים, אך כללה קריאה לאלים "בעל צפ[ן]", "שפש עלם" (שמש עולם או שמש הנצחית), עשתרת, ענת, "כל אלי אלשיה" ו"נמרי מלך עלם" (נמרי – אמנחותפ השלישי – מלך העולם או המלך הנצחי).KTU2 2.42 במכתב למלך מצרים איחל לו מלך אוגרית חיים לפני בעל־צפון, ואורך חיים לפני אמון ולפני אלי מצרים הנוצרים (שומרים) אותו.KTU2 2.23 בגוף מכתב שנשלח ממלך גבל מוזכרים, בהקשר מקוטע, "בעל גבל", "שפש" ו"בעל צפן".KTU2 2.44
גם בטקסטים מנהליים יש עדויות לדת באוגרית, למשל רשימת עובדי מקדשים,KTU2 4.15 תיעודי קבוצות כהנים וקדשים,KTU2 4.29, 4.761 חלקם במסגרת תיעוד של קבוצות בעלי תפקידים רבות,KTU2 4.36, 4.38, 4.47, 4.68, 4.69 VI, 4.99, 4.126, 4.412 II 4.416, 4.633, 4.745, 4.752 רשימת אישים בעלי שדות בה מוזכר "דר כהנם" (קהל הכהנים) כאחד מבעלי השדות,KTU2 4.357 רשימה מנהלית הקשורה בדת,KTU2 4.17 וכמה לוחות מנהליים המזכירים מרזח.KTU2 3.9, 4.399, 4.642 במטמון נשקים וכלי ברונזה נמצאו כמה קרדומים ומעדרים ועליהם הקדשה ל"רב כהנם" או ל"חֿרצן רב כהנם".KTU2 6.6, 6.7, 6.8, 6.9, 6.10; ;
המיתוסים הכנעניים מכתבי סכניתן
מיתוס הבריאה
חוקר המקרא אוטו אייספלדט, שהתמחה בחקר תרבות הפיניקים (שקרבתה לחלקים מהמקרא הוכחה בממצאים), על פי ממצאי האוגריתית. אייספלדט מסתמך בפירושו על שני קטעים מכתבי פילון מגְבַל, העוסקים בתיאור דומה למה שאנו מוצאים במקרא. על פי כתביו של סנכוניאתון, סיפור הבריאה הפיניקי מתחיל באֵלָה בשֵם בָּאאוּ (Baau). באאו ה'אם הראשונית' מתוארת על ידיו בתור - לילה. האלה מופיעה במיתוסים: האכדי, הבבלי, הפיניקי והשומרי, בשמות בָּאאוּ (Baau), באהו (Bahu) או בוהו (Bohu) . חוקרים מוצאים קשר בין המיתולוגיה הפיניקית לבין הביטוי תֹהוּ וָבֹהוּ המופיע בבראשית א 2 . ומקשרים את תהו אל האלה תיאמת המופיעה באפוס אנומה אליש הבבלי ואת בהו אל האלה הפיניקית באאו. בקטע אחד המובא שם, מוצגת "סצנת־בראשית" ובה שני האלמנטים הקדומים, הרוח והכאוס, כשהרוח נושבת על פני הכאוס האפֵל. לאחר מכן בא תיאור של רוח זו כאחוזת תאווה־מינית.
התפתחות התרבות
בכתביו סנכוניאתון מתאר את התהוות העולם במסורת הפיניקית, ראשית הפולחן וייסודה של התרבות החומרית. לאחר סיפור בריאת העולם הוא מספר על המצאת המזון, המצאת התפילה לאל בזמן של בצורת, המצאה של האש, המצאה של בית ומחסה, המצאה של בגד מגן לגוף מעורות חיות, תהליך קביעת המועדים ולאחר מכן המצאה של הציד והדיג, המצאה של הברזל המצאה של לחשים והגדת עתידות, המצאה של החקלאות ועוד.
הוא מרבה לתאר בכתביו את האל הכנעני אל, ובתרגום כתביו פילון איש גבל מזהה את אל עם קרונוס היווני.
מיתוס פיניקי המופיע בכתביו מספר שאיש בשם אוסוס שנלכד ביער בוער, כרת עץ, דחף אותו לים וכך ניצל מן האש, וזה היה הראשון שהפליג בים.
מנהגים דתיים
הפולחן לאלים הכנעניים כלל את 'האכלת האלים' בהקרבת קורבנות ובניסוך יין, טקסי המלכה של האל השולט, ועוד. כדי להתמודד עם הפחדים הקמאים מפני הים, והסכנות שהוא צופן בקרבו – שהתבטאו בדמותו של האל ים, הדייגים גייסו אל חזק שיעמוד לצידם שמסוגל להביס את ים ולהגן עליהם מפניו.
אסור היה לעשות מעשים שירגיזו את אל הים, כמו לשרוק, אמונה שנהוגה עד היום אצל יורדי הים. יכול להיות שהמנהג להביע משאלה בזמן שכוכב נופל היא שריד מאותה תקופה: אמונה שאל יורד לארץ, וזאת הזדמנות פז לבקש ממנו דבר מה.
בספר איוב מתאר איוב את נאמנותו לאלוהים, ומציין את הפעולה כפעולה שנמנע מלעשות; יש בכך עדות למנהג הכנעני לנשק את היד ולהרימה כלפי הירח (ואולי השמש – ייתכן ש"אור" בפסוק זה משמעו שמש) היה אות כבוד סמלי להם.
בקרתחדשת ובתחומי השפעתה נהגו הפיניקים להציג מצבות ועליהן כתובות נדר המוקדשות לאלים, לרוב לתנת, בעל חמון או שניהם.
הכנענים בתקופת הברונזה ובתקופת הברזל (ובכללם הישראלים הקדומים והפיניקים) ערכו טקסי מרזח – סעודות ומשתים פולחניים, לרוב לזכר המתים, שנעשו במערת הקבורה המשפחתית, עם שלדי אבות המשפחה, במטעים ובגרנות, או בבתי מרזח המיועדים לטקסי מתים.
האלים הכנעניים
הכנענים כינו את אוסף אלוהיהם בשמות "מפחרת"בפיניקית: "מפחרת אל גבל קדשם" (אספת אלי גבל הקדושים) בכתובת יחמלך, באוגריתית "מפחֿרת בנ אִל" (אספת בני אל), ראו או "פחר"באוגריתית: "פחֿר מעד" (קהל מועד), "פחֿר בנ אִלם" (קהל בני אלים), "פחֿר קבץ דתן" (אספת קיבוץ דותן = הרפאים הקבורים בדותן), "פחֿר ככבם" (קיבוץ כוכבים), "פחֿר אִלם" (קיבוץ האלים), "פחֿר בעל" (KTU2 1.87, 1.162, 1.39) – חלק מפחֿרים אלה נכללו ברשימות ישויות המקריבים להם קרבנות, יחד עם אלים וצורות נוף; ראו , מילים שמשמעותן "אספה, עצרת, קיבוץ" ושורשן מוכר גם מאכדית (puḫru = אספה, עצרת, והשוו במיוחד puḫur ilāni rabūti בהמנון למרדוך ל"קהל קדושים"/"סוד קדושים רבה" שבמקרא), בסורית ("פוחרא") ואף בערבית ("פחֿר").
לחלק ניכר מהאלים הכנענים התקיימו אפיתטים; ברשימה זאת מובאים רק הבולטים שבהם. על הפרטים המופיעים על האלים ברשימה זאת ניתן לקרוא בהרחבה בערכים על האלים עצמם.
אל – נהגה בתקופות קדומות אִלֻ. אבי האלים הכנענים, מלך השמים, בורא המים והנהרות ויוצר האדם. בעלה של האלה אשרה. המקביל של הטיטאנים היווניים ואנו הבבלי. בטקסט מאוגרית מכונה "בני בנות" (יוצר היצורים) ו"אב האדם". כינוי נוסף הוא "קן ארץ" ( הארץ)בכתובת אזתוד, בכתובת נאו-פונית שנתגלתה בלָפּטיס-מַגְנָה ועוד, ו"אל עליון"כתובות ספירה. בפולחנו היה ניסוך ביכורי היין בחודש תשרי בתחילת השנה. קאסוטו טוען כי הגיוני לטעון שמלכיצדק מלך שלם עבד אותו, שכן כתוב שהוא כהן לאל עליון.ממוזער|233x233 פיקסלים|כד מלכיש עם ציור מוטיב העץ והיעלים (הקשור לאשרה) וההקדשה בכנענית ל"אלת" (היא אשרה)
אשרה (או אשרת) – נקראה גם "רבת אשרת ים" (רבת=גבירה), "אלת" (כלומר האלה הראשית) ו"קונית אלים" (בוראת/מולידת האלים). אלת הבית של ארץ כנען, בת זוגו של אל ואם האלים. אלת האדמה והפריון שאחראית לגידול ולצמחיה. פולחנה היה קשור לעצים שניטעו לכבודה. פסליה, שהיו עשויים מעץ, לא שרדו. בדת הישראלית הקדומה הייתה בת זוגו של יהוה (ראו למשל בכתובות חורבת תימן או חורבת אל כום).
שליחהּ קדש-ואמרר, דייג אשרה. מקור שמו "קודש" כבעברית ו"אמרר" מלשון אמיר או מלשון חוזק.דוד אמיר, אלים וגיבורים, עמ' 159
בעל – כינוי שמשמעותו אדון. אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, שמרווה את פני האדמה. מכינויו "רכב ערפת", כלומר רוכב ערבות, רוכב על העננים; "אַלאִין", כלומר החזק. "אַלאִי קרדם", כלומר אדיר הגבורים. "הכנענים היו חושבים את בעל למקור החיים והפרנסה והפריון של כל מי שחי וכל מה שחי בעולם: של הצמחים, של בעלי החיים, של בני אדם ושל האלים". משמו בא המונח "חקלאות בעל", שהיא חקלאות התלויה בגשמים. אל לוחם, רב עוצמה וכוח. אח ים, ענת ועשתרת. פולחנו, על פי התנ"ך, היה התגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית ושל קורבנות אדם אחרים. על שמו נקרא כוכב צדק, לפחות בתקופה מאוחרת.
טלי בת רב – אלת הטל, בתו או אשתו של בעל.
פדרי בת אור – אלת הערפל, בתו או אשתו של בעל.
ארצי בת יעבדר – אלת העפר, בתו או אשתו של בעל.
גפן-ואֻגר (=גפן ושדה) – שליחו של בעל מתואר כנער.
בעל שמים: אחד האפיתטים הנפוצים לבעל, בצורתו כאלוהי השמים.
בעלים מקומיים: אלים מקומיים רבים בכנען נקראו על שם בעל (בעל אוגרית, בעל חרמון וכו'). מהבולטים ביותר ניתן למנות את:
מלקרת: מלשון "מלך־קרת" ("קרת" היא כינוי לצור), הקרוי גם "בעל צור", הוא אלוהי העיר צור. הוא נחשב לאבי יורדי הים, ופולחנו היה נפוץ מאוד גם בקרב פיניקים במושבותיהם מעבר לים. מזוהה עם הרקלס היווני.
בעל חמון: אל ירח הידוע בעיקר מאלפי כתובות נדר, וקשור לבת זוגו תנת. סמלו היה סהר שלחלקו הקעור צמוד עיגול.
בעל צפון: אלוהי הר צפון, המוכר ממקורות רבים (אוגרית, כתובות פיניקיות, המקרא והתרבות ההלניסטית, ואף ממצרית ואשורית).ממוזער|לוחית שנהב מחדתו עם מוטיב האישה בחלון, קשורה כנראה לפולחן עשתרת|200x200 פיקסלים
עשתרת – בתקופת הברונזה הייתה אלת מלחמה, אפוטרופאיזם וריפוי, באנלוגיה לאחותה ענת, שביחס אליה עשתרת הייתה משנית בחשיבותה. בתקופת הברזל עבר הפנתאון הכנעני־פיניקי ריכוז ואוניברסליזציה, ועשתרת הפכה לאלה נשית ראשית בחשיבותה הקשורה למלכות ולריפוי, וכן התמזגה עם אלות נשיות מקומיות במושבות הפיניקים בעברי הים ועם מאפייניהן. מוזכרת בשמה "מלכת השמים" בירמיהו לפחות חמש פעמים (ומוכרת בעולם הפיניקי בכינוי "מלכת"), ויהודי גלות מצרים האשימו את זניחת פולחנה בחורבן: "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו:" (ספר ירמיה, פרק מ"ד י"ח). ככל הנראה בפולחנה היה מעורב גם בישול גדי בחלב אמו,"נמצא בלוח האוגריתי ש“ש, שו' 14, רמז למנהג כנעני של בישול גדי בחלב: טב[ח ג]די בחלב, טלה בחמאה (עיין גם למעלה, ג, 8). המדובר הוא כנראה בטקס פולחני שהיה מכוון למשוך את ברכת הפריון לאדמה" (קאסוטו, האלה ענת) ודעה במחקר המקרא מייחסת לכך את חומרת היחס המקראי לאיסור בישול גדי בחלב אמו, שנזכר שלוש פעמים בתורה. סמלה היה יונים, והאכלת יונים הייתה אף היא חלק בפולחנה. בעבודתה שם גם מוזכרת עשיית כוונים, שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. הייתה אלת העיר אשקלון בתקופה הרומית.
עשתרות מקומיות: כמו לבעל, גם לעשתרת היו ביטויים מקומיים, חלקם מזוהים עם אלות הלניסטיות מקבילות ("עשתרת פפ" – אפרודיטה פאפוס, "עשתרת ארך" (אריקס ) – ונוס אריקנה ).
עשתרת שמים: האפיתט "שמם" (שמים בפיניקית) מוצמד לעשתרת בכתובת אשמנעזר, ומזוהה עם אפרודיטה אוראניה ("אפרודיטה השמימית"), שהאגדות עליה קשורות בפיניקים.
ענת – לוחמת אדירה. אלת המלחמה והציד של המזרח התיכון העתיק, מתוארת כנערה בתולה עזת נפש. לענת היו יכולות תעופה, כמתואר בכתבי אוגרית. בתו של אל ואחותו הנאמנה של בעל. הצילה את אחיה בעל מידי ים ומות. כינוייה "בתולת" ו"יבמת לאומים". נעבדה בעיקר בתקופת הברונזה, וכן בקרב הפיניקים בקפריסין בתקופת הברזל (כתי, אדיל ולפש), שם זוהתה עם אתנה היוונית. בספר שופטים (פרק א' פסוק ל"ג) מוזכר שאת ישובה, בית ענת, לא יכלו אנשי שבט נפתלי לכבוש.ממוזער|285x285 פיקסלים|מצבת כתובת נדר פיניקית עם כל הסמלים הנפוצים: סמל תנת (משולש ועליו קו אופקי ועיגול), סמל בעל חמון (סהר ובתוכו עיגול), כף יד מורמת וקדוקאוס
תנת – אלת ירח פיניקית, שנעבדה בעיקר באימפריית קרתחדשת אך עדויות לפולחנה מוכרות גם מכנען־פיניקיה (חלק מעדויות אלה הן העדויות הקדומות ביותר לה). בת הזוג של בעל חמון, ומכונה בכתובות רבות "תנת פני־בעל", כלומר ייתכן שהיוותה ממש את פניו של בעל. לפיניקים מעבר לים היוותה כנראה אלה אם. רוב כתובות הנדר הפיניקיות הוקדשו לה (לעיתים יחד עם בן זוגה בעל חמון).
בעלת גבל – אלת העיר גבל. לאורך מאות שנות פולחנה בעיר זוהתה עם אלות מצריות, כנעניות והלניסטיות שונות.ממוזער|190x190 פיקסלים|עגיל זהב מחצור ועליו סמלי אלוהות (שמש וסהר)
שמש (באוגרית שפש) – (פ ומ מתחלפות) אלת השמש, "מאור האלים". בתם של אל ואשרה, שעזרה לייבש את האדמה שהציף האל ים. ישובה היה, כנראה, כמשתמע משמה, בית שמש. בתנ"ך מתוארת עבודתה בהשתחוות לכיוון השמש למזרח. כמו כן מתוארת עבודה פולחנית הקשורה לסוסים ומרכבות שיוחדו לה. בפולחן משולב שלה ושל הבעל, מעל המזבחות לבעל היו צורות של שמשות הקרויות חמנים מלשון חמה. כפי שכתוב בספר דברי הימים ב', (פרק ל"ד ד') "וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ" במסגרת רפורמת יאשיהו. כמו כן, פולחנה היה קשור למרכבות שמש.
ירח – אל הירח. נישא לאלה נִכּל (משומרית נין־גל).
דגן – אל התבואה (הדגנים). בתקופת הברונזה היה אל חשוב, בעיקר בקרב האמורים, ומושבו היה בתותול. בקרב הפלשתים, מקדשו המרכזי היה בעזה. הפלשתים בנו לו מקדשים גם באשדוד ובבית שאן.
ים – אל הים, הנהרות ומקוואות המים, בנו של אל ואח בעל שביקש להציף את האדמה. עוזריו הם מפלצות ים איומות ומפחידות:
לויתן נחש בריח.
נחש עקלתון בעל שבעה ראשים.
תנין גדול.
מות – מלשון מוֹת (Môt) – אלהי המוות ואדון השאול, ותפקידו הוא כריתת החיים והבאת המיתה, ובידו נשמות המתים וממנו בצורת, עקרות ורעב. בנו של אל. מכונה בכתבי אוגרית "ידד" ו"מדד". מקבילו היווני הוא האדס. בספר איוב (פרק לח ט"ו-י"ז) מוזכרים ביחד אלים אלו, "הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתּ? הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מות, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?". ייתכן אף שהוא מתואר בספר ירמיה (פרק ט' כ'): "כִּי עָלָה מות בְּחַלּוֹנֵינוּ, בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ, בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת".
כושר-וחסס (תרגום: מיומן וחכם) – מכונה "חכם חרשים", אל האומנויות, היוצר דברים נפלאים. מסופר עליו באגדת דנאל אקהת שיצר קשת מופלאה. בעלילות בעל מסופר שהוא בנה את ארמונו המופלא של בעל.
עשתר – אחד האלים שהתחרו עם בעל על השלטון בעלילות בעל וענת. מעט מאוד ידוע עליו.ממוזער|270x270 פיקסלים|צלמית מצרית של רשף (רשף הושאל מכנען לדת המצרית). כמו בעל, גם את רשף מאפיינת התנוחה המכה (smiting position)
רשף – אל האש. לפעמים מזוהה גם כאל מלחמה ודבר. מזוהה עם אפולו היווני (במיוחד בקרב הפיניקים בקפריסין, כתי אדיל ותמש). האתר "ארשוף" (אפולוניה – תל ארשף) ליד נוף ים קרוי על שמו. ואולי לו הכוונה בפסוק, "...לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו" (ספר חבקוק פרק ג' ה'). "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף:" (ספר איוב פרק ה' ז').
שחר – אל הזריחה וכוכב הבוקר. בנו של אל לפי כתבי אוגרית מאישה אנושית ולפי פילון מאחת האלות, ואחיו של שלם. בספר ישעיהו מופיע משפט הלועג למלך בבל שמתואר כבנו של שחר: "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם" (פרק י"ד י"ב).
שלם – אל השקיעה. בנו של אל לפי כתבי אוגרית מאישה אנושית, ולפי פילון מאחת האלות, ואחיו של שחר. כנראה היה לו מקדש בשכם. "ירו-שלם" משמעותו העיר שירה (ייסד) האל שלם. שמות בני דוד החשובים, שלמה ואבישלם, מושפעים ככל הנראה מהפולחן לאל זה.
אשמון – אל הרפואה הפיניקי ואלוהי העיר צידון.
אדון – (אדוניס היווני) – אל הצמחייה, אל אדמה שמקביל לאל הבבלי – תמוז. על פי המיתוס הוא נהרג על ידי אל אחר בתקופת תמוז, בעת שהצמחייה קמלה. נעשו מעשים פולחניים לקונן על מותו. חודש תמוז נחשב חודש הקינה. הבבליים היו מבכים את התמוז, ומאמינים שבקיץ הוא יורד לשאול ויוצא ממנו רק בתחילת הגשמים של השנה החדשה.
חורון – אנשי בית חורון המקראית כנראה עבדו לו. אל הרפואה והריפוי, סמליו הם נחש או כלב בתרבות החורית (הכלב הוא גם האטריבוט-החיה המלווה של אלת הרפואה המסופוטמית גולה Gula). הוא צורה כנענית כנעני לאל הידוע במצרים כחור (ביוונית "הורוס").
מלכום (משורש מ־ל־ך, ידוע גם בשם מולך) אל העמונים – מעט ידוע על פולחנו. מקום מושבו, לפי שירת אוגרית, היה בעשתרות. בתנ"ך מוזכר שנעבד בין היתר גם בגיא בן הינום בירושלים ביחד עם הבעל.
כמוש – נעבד ברחבי כנען ובקרב האמורים בתקופת הברונזה, בתקופת הברזל היה האל המרכזי של המואבים. במקרא מואב מכונה "עַם כְּמוֹשׁ" (במדבר כ"א כ"ט).
קוס – האל הלאומי האדומי. מעט מאוד ידוע עליו, והוא לא מוזכר לגנאי במקרא (בניגוד לאלים לאומיים אחרים של עמים שכנים).
צד – אל פוני שנעבד בעיקר בסרדיניה, וכן במקדש משותף עם תנת בקרתחדשת. מזוהה עם האל הרומי Sardus Pater ("האב הסרדיני") ועם האל הנוראגי בבי.
סכן – אל פיניקי זוטר, הידוע בעיקר משמות תאופוריים.
התרפים – אלי הבית שצורתם הייתה צורת ראש אדם, אולי בדמות הבעל. בתנ"ך הם מוזכרים מספר פעמים: אצל רחל שגונבת אותם מאביה לבן הארמי ומסתירה אותם בכר הגמל. מיכל בת שאול ששמה אותם מתחת לשמיכה כדי לרמות את חיילי אביה שיחשבו שזהו דוד בעלה מתחת לשמיכה, ואצל כהן פסל מיכה. על פי המסופר בתנ"ך לאחר ההקטרה היה אפשר לדובב אותם ולקבל עתידות. חלק מהחוקרים גורסים שהתרפים שימשו כקושאן משפחתי ומי שהחזיק בהם החזיק גם בזכויות הירושה של המשפחה. כמו כן לפי חלק מהגורסים העברת התרפים מאב המשפחה לחתן, הייתה כרוכה בהעברת זכויות וסמכויות משפחתיות (ואולי זו הסיבה שרחל גונבת את התרפים) מקובל להניח שהתרפים היו למעשה אבות המשפחה הקדומים, לפחות בתקופה הקדומה יותר.
כוכבים שונים: כיון, כוכב. אלים המבוססים על הכוכבים שבתאי וחמה, בהתאמה.
התנ"ך והמיתולוגיה הכנענית
ממוזער|241x241 פיקסלים|כס כרובים שנמצא במקדש אשמון שבצידון; כס הכרובים הוא מוטיב אמנותי דתי־מלכותי כנעני־פיניקי נפוץ, ורמזים לו נמצאו במקרא
התנ"ך, שנכתב ושוכתב לפי הנרטיב המונותאיסטי, מתפלמס עם המיתוסים הקדומים של ארץ ישראל (שהיו גם חלק מהדת הישראלית הקדומה) והדבר ניכר בפסוקים רבים מן המקרא. עם זאת, חלקים רבים בתנ"ך מכירים בקיומם של היצורים המתוארים במיתוסים אלו, כמו במקרה של מפלצות הים (לוויתן, תנין ורהב, למשל) אלא שלפי התנ"ך בגרסה בה אנחנו מכירים אותו, הם כוחות שנבראו על ידי האל האחד ותחת ממשלתו, וכמו המושג שאול, וכן בני האלוהים (בכינוי למלאכים), ואחרים. כבר בפסוק השני בבראשית, "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם", יש דמיון רב לתיאור הבריאה הכנעני כאשר המילה "תהום" (=תהומות, בדומה לתיאמת, אלת האוקיינוס הבבלית) מופיעה בו, הכאוס הוא ה"תוהו ובוהו" ואפילו יש אזכור לכאורה לשמה של אלת הלילה הכנענית "בהו".
בתנ"ך מתוארת במספר מקומות גבורת מלחמתו של אלוהים (לשון רבים של "אל" הוא לשון של כבוד. אל עליון בתנ"ך המוזכר כאל הראשי במיתולוגיה הכנענית, אבל כמספר של אלים) מול מפלצות ימיות כמו בפסוק "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי-עֹז, זְרוֹעַ ה'-עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים; הֲלוֹא אַתְּ-הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין" (ישעיהו נא ט'), כאשר רהב ותנין הם מפלצות ים כנעניות מוכרות, או "אֱלוֹהַּ, לֹא-יָשִׁיב אַפּוֹ; תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ, עֹזְרֵי רָהַב" (איוב ט י"ג). או ב (ישעיה כז א') "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין, אֲשֶׁר בַּיָּם", שלוש המפלצות של האל ים בהן נלחם ה' המוכרות בכינויים כמעט זהים בספרות האוגריתית. דוגמאות נוספות הם ה"כרובים" (המתוארים כבר בסיפור גן עדן) וה"שרפים".
תיאורם ביחזקאל של הכרובים "מַרְאֵיהֶן--דְּמוּת אָדָם, לָהֵנָּה. וְאַרְבָּעָה פָנִים, לְאֶחָת; וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, לְאַחַת לָהֶם" (יחזקאל א ו'), ו"וּדְמוּת פְּנֵיהֶם, פְּנֵי אָדָם, וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל-הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם, וּפְנֵי-שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן; וּפְנֵי-נֶשֶׁר, לְאַרְבַּעְתָּן" (יחזקאל א י'), זהה לתיאור דמויות של חיות או בני כלאיים במסורות האשוריות והבבליות. מקור השם הוא ככל הנראה במילה "כירובו" – דמות של שור מכונף הנמצא במקדשים מסופוטמיים קדומים.
ראו גם
שירה אוגריתית
סכניתן
הדת הישראלית הקדומה
פוליתאיזם
הנותאיזם
פגניות
לקריאה נוספת
דוד אמיר, אלים וגיבורים, הוצאת בית אוסישקין, 1987, עמ' 16–60
חיים אריה גינזברג, כתבי אוגרית – 50 שנות מחקר, מוסד ביאליק, ירושלים, תרצ"ו.
אד גרינשטיין, "מורשת הספרות הכנענית בכתבי הסופרים העבריים", מכמנים 10 (תשנ"ו) 19–38.
שמואל אפרים ליונשטאם, "מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו אל מיתוס הים במקרא", ארץ ישראל ט (תשכ"ט) 96–101
טרי ל. פנטון, "גישות שונות של סופרי המקרא למיתוס התיאומכיה", בתוך: מחקרים במקרא ובמזרח הקדמון מוגשים לשמואל א ליונשטאם במלאת לו שבעים שנה, בעריכת י' אבישור ויהושע בלאו, ירושלים תשל"ח, 337–381
משה דוד קאסוטו, "שירת העלילה בישראל", ספרות מקראית וספרות כנענית חלק א, ירושלים תשל"ב, 62–90.
נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מיתוסים 15), הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט
יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת, שער שלישי ב"תולדות ארץ ישראל" בעריכת יואל רפל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1986, עמודים 129–132
ה'דת' הכנענית
קישורים חיצוניים
אלי כנען ושכנותיה, באתר מקראנט
שמואל אברמסקי, "סיפורי בריאה בפי עמי הקדם האליליים, מחניים, גיליון פ"ד, 1963, באתר דעת
הערות שוליים
*
קטגוריה:מיתולוגיה פיניקית
קטגוריה:כנען
כנענית
קטגוריה:פיניקים
קטגוריה:מיתולוגיה | 2024-08-01T04:43:35 |
מרטין סקורסזה | ממוזער|שמאל|סקורסזה בקאן בשנת 2002
מרטין צ'ארלס סקורסזה (באנגלית: Martin Charles Scorsese; נולד ב-17 בנובמבר 1942) הוא קולנוען אמריקאי. הוא נחשב לאחת הדמויות הבולטות של תקופת הוליווד החדשה, ובכלל לאחד הבמאים המשפיעים והבולטים של המאה העשרים. סקורסזה זכה בפרסים רבים, כולל פרס האוסקר, פרס גלובוס הזהב ופרס אמי, וכן באות הרצאת ג'פרסון לשנת 2013.
ביוגרפיה
ילדותו
סקורסזה נולד בארצות הברית למשפחת מהגרים נוצרית שהגיעה מאיטליה. הוא גדל בשכונת "איטליה הקטנה" בניו יורק. משפחתו הייתה במעמד סוציו-אקונומי נמוך ואביו עבד כגהץ בחנות בגדים. מרטין הילד היה חולני וסבל רבות מאסתמה. הוא סיפר, כעבור שנים, שבאותם ימים בהם היה מסוגר בחדרו בעקבות התקפות האסתמה, היה מבלה שעות על גבי שעות בהתבוננות החוצה אל הרחוב וכך החל להתגבש חזונו הוויזואלי יוצא הדופן, שיבוא לידי ביטוי בסרטיו הקולנועיים. החיים ב"איטליה הקטנה" היו קשים ואלימים ורבים מחבריו של סקורסזה נהפכו לעבריינים.
לימודיו
סקורסזה עצמו נמשך אל הדת ונרשם ללימודי כמורה, אך הוא סולק מהסמינר בעקבות התנהגות פרועה ומראה חיצוני מוזנח. לאחר מכן הלך בעקבות אהבתו הגדולה השנייה: הקולנוע. הוא נרשם לאוניברסיטת ניו יורק במגמת קולנוע והיה תלמיד מבריק שהכל ניבאו לו גדולות. ב-1964 סיים בהצטיינות יתירה את הלימודים באוניברסיטה ועד אז הספיק לצלם כמה סרטים קצרים. הוא החל לעבוד כעורך סרטים וערך, בין היתר, את הסרט זוכה פרס אוסקר "וודסטוק". ב-1965 החל לצלם את הפיצ'ר הראשון שלו "מי דופק על דלתי?". סיפור על אהבה שסופה ידוע מראש בין בריון מתבגר לבחורה שעברה אונס, על רקע רחובות "איטליה הקטנה" הסרט החל כסרט סטודנטים, צולם בהפסקות במשך שנתיים ויצא לאקרנים ב-1967. כמו כן ביים באותה שנה סרט קצר בן פחות משש דקות בשם "הגילוח הגדול".
המוטיבים בסרטיו
רבים מהמוטיבים בסרטיו של סקורסזה הם אוטוביוגרפיים וניזונים מחוויות הילדות שלו בשכונת מהגרים בניו-יורק של שנות ה-40 וה-50. פשע מאורגן (במיוחד של המאפיה הסיציליאנית), אלימות רחוב, המופיעים החל מסרטו הראשון כמו גם סמלי הכנסייה והדת שיעסיקו את סרטיו המאוחרים יותר.
קריירה כבמאי
בסרט "איטליה הקטנה" גם החל שיתוף הפעולה של סקורסזה עם הארווי קייטל שיימשך לאורך שנות ה-70. לדברי סקורסזה, לפני שהוא מתחיל לצלם את סרטיו הוא מצייר אותם. הוא מצייר את כל הסצינות, את זוויות המצלמה.
לאחר "מי דופק על דלתי?" צילם סקורסזה את "כנופיית ברתה" (1972), שגם לא זכה להצלחה והותיר את סקורסזה בשוליים. בסרט זה שיחקו ברברה הרשי ודייוויד קאראדין בתפקידים הראשיים.
ב-1973 באה הפריצה הגדולה של סקורסזה. הוא עיבד לתסריט סיפור קצר שכתב שנים רבות לפני כן וקרא לו בשם "רחובות זועמים". סרט זה היה מעין המשך טבעי ל"מי דופק על דלתי?". הרווי קייטל שוב שיחק בתפקיד הבריון אובד העצות, על רקע הרחובות האלימים של "איטליה הקטנה", והכנסייה שפוקחת עין על הכול מרחוק. הסיסמה של הסרט הייתה: "אתה לא מכפר על החטאים שלך בכנסייה. אתה עושה את זה ברחוב".
בסרט מסופר על צ'ארלי (קייטל) שחולם על ניהול מסעדה שיעניק לו דודו ג'ובאני, ראש המאפיה השכונתי. אולם ג'ובאני לא מזדרז כל כך לתת לו את מבוקשו בגלל קשריו עם ג'וני בוי, מטורף ששקוע בחובות, ובגלל קשריו הרומנטיים עם בת דודתו של ג'וני בוי, טרזה, שחולה באפילפסיה. הסיום עקוב מדם. אולם את ההצגה גנב הפעם מישהו אחר: שחקן צעיר בשם רוברט דה נירו, שגילם את דמותו של ג'וני בוי המטורף. משחקו היה כה כובש וכה מרהיב, עד שרוב תשומת הלב שהופנתה לסרט, הופנתה אליו בגללו. "רחובות זועמים" הוקרן בפסטיבל קאן וזכה למחמאות גם מצד הצופים וגם מצד המבקרים. אמנם הסרט היה בסופו של דבר כישלון, אך הוא כיסה את הוצאותיו הנמוכות (חצי מיליון דולר) ופתח בפני סקורסזה שער לתעשיית הקולנוע של הוליווד. ב-1974 עשה סקורסזה פנייה חדה, וצילם סרט פמיניסטי בשם "אליס לא גרה כאן יותר" בכיכובם של אלן בורסטין וכריס כריסטופרסון.
בינתיים התגלגל לידיו של סקורסזה תסריט שכתב פול שרדר על אודות נהג מונית שמידרדר למצב פסיכוטי. הוא היה להוט לביים את הסרט, וללהק את דה נירו לתפקיד הראשי, אולם לא נמצא לסרט מימון. הוא היה אלים מדי, קודר מדי, והגיבור שלו היה זועם מדי. שני דברים הביאו בסופו של דבר את המימון הדרוש: אלן בורשטיין זכתה בפרס אוסקר על הופעתה ב"אליס לא גרה כאן יותר" וגם דה נירו זכה באוסקר על הופעתו ב"הסנדק 2". הסרט "נהג מונית" צולם במשך פרק זמן קצר בקיץ 1975, ועמד לחולל מהפכה בתעשיית הקולנוע בכל הקשור לאלימות על המסך. שרדר כתב את התסריט בהשראת ניסיון התנקשות כושל של מטורף במושל אלבמה, ובהשראת סרטיו של רובר ברסון "הנידון למוות ברח" ו"הכייס". סקורסזה צילם סרט בעל מחוות רבות לסרטים שאהב: סרטי פילם נואר, ובעיקר סרטיו של ז'אן-לוק גודאר "ויקאנד", "פיירו המשוגע", "עד כלות הנשימה" ו"הבוז". אין ספק שסצנת הטבח בסוף הסרט היא אחת המחרידות ביותר שנראו על המסכים, בעיקר בגלל הריאליזם שבה. סקורסזה אמר עליה: "אני אוהב את הרעיון של קילוחי דם. זה מזכיר לי... חי אלוהים, זה מזכיר לי... זה כמו טיהור, אתם יודעים, מזרקות של דם. אבל זה גם משהו ריאליסטי. הבחור ששם את הדם, אמרתי לו לשים עוד קצת, הוא אמר שזה יהיה יותר מדי, אמרתי שזה בסדר." דמותו של דה נירו בסרט מהפנטת כאשר רואים כיצד הוא מידרדר פעם אחר פעם לטירוף. זוהי אותה דמות שהוא משחק בכל סרטיו של סקורסזה: אדם שנע על התפר שבין שפיות לטירוף והטירוף מנצח אותו פעם אחר פעם. הסצנה רוברט דה נירו עומד מול המראה ואומר: “You Talking To Me?” נחשבת לאחת מן הסצנות הידועות ביותר בתולדות הקולנוע. הסרט זכה לפופולריות עצומה והדיון על האלימות שבו העסיק את כל אמריקה.
ב-1977 יצר סקורסזה את "ניו יורק, ניו יורק", שהוא, כהגדרתו, "מחזמר שהוא אנטי מחזמר". זוהי הצדעתו של סקורסזה לסרטים המוזיקליים של הוליווד עליהם הוא גדל. בסרט זה הוא מיזג את הליטוש אל הוליווד הקלאסית עם החיספוס והריאליזם של סרטיו הקודמים והתוצאה מפתיעה. הסרט לא זכה להצלחה, וסקורסזה הלך ושקע בעולם הסמים. הוא האמין שמותו קרוב, וכשרוברט דה נירו הציע לו לעשות את "השור הזועם" הוא אימץ את כל כוחותיו על מנת ליצור את סרטו הגדול ביותר, ושהאמין שגם יהיה האחרון.
ב-1978 יצא לאקרנים הסרט "הוואלס האחרון" סרט תיעודי שיצר סקורסזה על מופע הפרידה של להקת הרוק "הבנד", שנערך ב-25 בנובמבר 1976, בו התארחו בין השאר: אריק קלפטון, פול באטרפילד, ניל יאנג, ואן מוריסון, מאדי ווטרס, ג'וני מיטשל ובוב דילן.
שנות השמונים
ב-1980 ביים את הסרט "השור הזועם", סיפור עלייתו ונפילתו של ג'ייק לה מוטה, אלוף העולם באיגרוף. הסרט נעשה על פי ספרו האוטוביוגרפי. ניו יורק שוב חוזרת להיות עיר אלימה ואכזרית, שמצולמת בשחור ולבן כהומאז' לסרטי הפילם נואר. דה נירו, אולי בתפקידו הגדול ביותר, מגלם אדם שיצריו המטורפים מונעים ממנו פעם אחר פעם להגיע לפיסגה ולחיות בשלום עם הסובבים אותו, עד לנפילה הכואבת. דה נירו זכה בפרס אוסקר על משחקו.
ב-1981 ניסה בחור מעורער בנפשו לרצוח את הנשיא רייגן, בטענה שהושפע מ"נהג מונית". הפרשה השפיעה קשה על סקורסזה והוא שוב שקל לפרוש מתעשיית הקולנוע, אולם לבסוף החליט להישאר וב-1983 יצר את "מלך הקומדיה". בהמשך שנות ה-80 יצר סרט סוריאליסטי על ניו יורק, "שגעון של לילה". ב-1986 ביים את "צבע הכסף" בכיכובם של פול ניומן וטום קרוז.
ב-1988 יצא לאקרנים הסרט "הפיתוי האחרון של ישו", על פי תסריט שעובד על בסיסהרומן באותו השם מאת ניקוס קאזאנצאקיס, שהציג את ישו כנאבק בפיתויים ובפחדים שונים וחי את חייו באופן שונה מהמתואר ב הסרט הוחרם על ידי הכנסייה ועל ידי ארגונים נוצריים שונים. הקרנתו של הסרט נאסרה גם בישראל על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות, לאור המהומה שחולל כבר בעולם והחשש לפגיעה בקהילה הנוצרית. המועצה ביססה את החלטתה על פנייה של אנשי דת נוצרים, ולא על תוכן הסרט. ביוני 1989 החליט בית המשפט העליון, בהרכב של חמישה שופטים פה אחד, להתיר את הקרנתו. השופטים קבעו כי לא הייתה הצדקה לפסול את הסרט, כיוון שאין כל ודאות שהקרנתו תפגע בסדר הציבורי. השופטים קבעו כי העובדה שהסרט הוקרן במדינות נוצריות מובהקות כמו איטליה, ספרד, צרפת וגרמניה, הופכת את פסילתו בארץ ללא הגיונית. החלטת בית המשפט העליון הייתה תקדים שהחליש את כוחה של הצנזורה על סרטים בישראל.
שנות התשעים
ב-1990 חזר לטריטוריות הישנות והידועות שלו עם "החבר'ה הטובים", סרט מאפיה, שאהוב במיוחד על מעריציו האדוקים. שוב משחק דה נירו את המטורף שמערער את סביבתו. גם רבים משחקני הסופרנוס העתידיים משחקים בסרט הזה. הוריו של סקורסזה מבליחים אף הם להופעות אורח קצרות, והסרט, שמציג שוב את חזונו הוויזואלי יוצא הדופן של סקורסזה, הפך לקלאסיקה מיידית ולאחד מסרטי המאפיה הטובים שנעשו.
שנה מאוחר יותר עשה סקורסזה חידוש ל"פסגת הפחד" של ג'יי לי תומפסון, עם דה נירו בתפקיד הראשי, של אסיר משוחרר שיוצא לנקום בעורך דינו (ניק נולטה). היה זה סרטו הקופתי ביותר של סקורסזה עד לשנה זו.
ב-1993 יצר את "עידן התמימות", שזכה להצלחה רבה, הן אמנותית והן מסחרית. ב-1995 יצר את "קזינו", שהישגיו היו דומים לאלו של "החבר'ה הטובים". סרטו הבא "קונדון" מ-1997, אשר מבוסס על חייו וכתביו של טנזין גיאטסו, נכשל בקופות. ב-1999 יצר, את "לגעת במוות", שהיווה המשך רעיוני ל"נהג מונית". את התסריט כתב פול שרדר, וניקולס קייג' היה השחקן הראשי. אך זה לא עזר לסרט להצליח בקופות. הוא גם שיחק בסרט "חלומות" של אקירה קורוסאווה בתפקיד הצייר ואן גוך.
שנות האלפיים
ב-2002 חזר סקורסזה לעניינים עם "כנופיות ניו יורק". היה זה הסרט הראשון שבו שיתף פעולה עם לאונרדו די קפריו, שיתוף פעולה חדש ומסקרן. הסרט הציג אלימות קשה בימיה הראשונים של ניו יורק, כשכנופיות נלחמו על טריטוריות ביניהן. סקורסזה חלם על עשיית הסרט הזה במשך 20 שנה, ולצורך עשייתו הועמד לידיו התקציב הגדול ביותר בקריירה שלו. הסרט לא היה הצלחה גדולה אך כיסה את עלויותיו, וסקורסזה זכה בפרס גלובוס הזהב על בימויו.
ב-2004 יצא סרטו "הטייס", אפוס מרהיב על אודות הווארד יוז, הגאון המוזר, שרשם הישגים רבים בתחום הקולנוע והתעופה. זהו אחד הסרטים הגדולים ביותר של סקורסזה מבחינה ויזואלית. הביקורות היו חיוביות ברובן, והסרט גם הצליח בקופות. הסרט היה מועמד ל-11 פרסי אוסקר ובכללם פרס הבימוי לסקורסזה. אולם גם בטקס זה הפסיד סקורסזה, הפעם לקלינט איסטווד.
ב-2005 ביים סרט דוקומנטרי על בוב דילן, "אין דרך הביתה". באותה שנה גם החל לעבוד על סרט מאפיה חדש שנקרא "השתולים", בכיכובם של לאונרדו די קפריו, ג'ק ניקולסון ומאט דיימון. הסרט יצא לאקרנים באוקטובר 2006, והיה לסרט המצליח ביותר של סקורסזה בקופות, בד בבד עם הצלחתו הביקורתית המרשימה. הסרט זיכה את סקורסזה, לראשונה, ב"פרס אוסקר" בקטגוריית "הבמאי הטוב ביותר", ואף זכה בקטגוריית "הסרט הטוב ביותר".
העשור השני של המאה ה-21
ב-2008 יצא לאקרנים הסרט "Shine a Light", סרט תיעודי על הופעה של להקת "הרולינג סטונז". באותה שנה החל גם סקורסזה לעבוד על הסרט "שאטר איילנד", מותחן פסיכולוגי המבוסס על רומן בעל אותו שם משנת 2003 מאת דניס ליהיין. גם בסרט זה כיכב לאונרדו די קפריו לצד בן קינגסלי, מארק רופאלו ואחרים. הסרט יצא לאקרנים ב-19 בפברואר 2010.
בטקס פרסי גלובוס הזהב, שנערך ב-17 בינואר 2010, הוענק לסקורסזה פרס על מפעל חיים. באוקטובר 2011 יצא לאור סרטו על ג'ורג' הריסון, "חיים בעולם חומרני".
סקורסזה זכה בפרס גלובוס הזהב השלישי שלו בקריירה בטקס של 2011 על עבודת הבימוי שלו בסרט "הוגו".
בינואר 2012 קיבל סקורסזה את פרס עמית באפט"א, פרס על מפעל חיים שמוענק על ידי האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה
בדצמבר 2013 יצא לאור סרטו "הזאב מוול סטריט" בכיכובו של לאונרדו די קפריו. זהו שיתוף הפעולה החמישי בין הבמאי לשחקן.
בדצמבר 2016 יצא לאור סרטו "שתיקה", אותו פיתח במשך 25 שנים. בסרט מככבים ליאם ניסן, אנדרו גארפילד ואדם דרייבר. בשנה זו הוענק לו פרס פרמיום אימפריאלה היפני בקטגוריית תיאטרון/קולנוע. בשנת 2019 ביים את הסרט "האירי" בכיכובם של רוברט דה נירו ואל פצ'ינו, בסרט שהופק בשיתוף פעולה עם נטפליקס.
בשנת 2017 החלה הפקת העיבוד לספר "רוצחי פרח הירח", אותו ביים סקורסזה בכיכובם של לאונרדו דיקפריו ורוברט דה נירו. העלילה מתרחשת בשנות העשרים סביב השבט האינדיאני אוסייג' שחי בעיר אוקלהומה. הילידים נהרגים בזה אחר זה לאחר שאחד מהם התעשר כשגילה נפט, מעשי הטבח באוסייג' תופסים את תשומת לב ה-FBI שפותחים בחקירה. צילומי הסרט החלו ב-2021.
טלוויזיה
בשנת 2010, HBO החלה לשדר את סדרת הדרמה של סקורסזה, "אימפריית הפשע". הסדרה נכתבה על ידי טרנס ווינטר ובוימה על ידי סקורסזה, ומגוללת את סיפורה של אטלנטיק סיטי בראשית ימיה, בתחילת המאה ה-20. ב-2011 זכה סקורסזה, לראשונה בקריירה שלו, בפרס אמי בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר של סדרת דרמה. ב-2016 החלה HBO לשדר את הסדרה ויניל שיצר סקורסזה יחד עם מיק ג'אגר, ריץ' כהן וטרנס וינטר.
בשנת 2021 עלתה סדרה דוקומנטרית בנטפליקס, בת שבעה פרקים בבימויו, בשם "נגיד שזאת עיר" אודות השקפת עולמה וקורותיה של פראן ליבוביץ בעיר הגדולה ניו יורק.
פילמוגרפיה חלקית
סרטים עלילתיים
טלוויזיה
סיפורים מופלאים, הפרק: "מראה, מראה" - 1986
אימפריית הפשע - 2010–2014
ויניל - 2016
נגיד שזאת עיר - 2021
סרטים תיעודיים
בוב דילן במסע הופעות 1975: סרט תיעודי מאת מרטין סקורסזה - 2019
לפני המבול - 2016
סרטים קצרים וקליפים
הגילוח הגדול - 1967
Bad - וידאו קליפ של מייקל ג'קסון, 1987
Somewhere Down the Crazy River - וידאו קליפ של רובי רוברטסון, 1987
פרסים ומועמדויות
שנהפרסקטגוריהפרויקטתוצאהמקור1974פסטיבל הקולנוע בקאןדקל הזהבאליס לא גרה כאן יותר1976פרס האקדמיה הבריטית לקולנועהסרט הטוב ביותרהבימוי הטוב ביותרפסטיבל הקולנוע בקאןדקל הזהבנהג מונית1977פרס האקדמיה הבריטית לקולנועהסרט הטוב ביותרהבימוי הטוב ביותר1981פרס גלובוס הזהבהבמאי הטוב ביותרהשור הזועםפרס אוסקרהבמאי הטוב ביותר1983פסטיבל הקולנוע בקאןדקל הזהבמלך הקומדיה1984פרס האקדמיה הבריטית לקולנועהבימוי הטוב ביותר1986פרס סזארהסרט הזר הטוב ביותרשגעון של לילהפסטיבל הקולנוע בקאןדקל הזהבהבמאי הטוב ביותר1989פרס אוסקרהבמאי הטוב ביותרהפיתוי האחרון של ישו1990פרס סזארהסרט הזר הטוב ביותרהחבר'ה הטובים1991פרס גלובוס הזהבהבמאי הטוב ביותרהתסריט הטוב ביותר (עם ניקולס פילגי)פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברליןדוב הזהבפסגת הפחדפרס האקדמיה הבריטית לקולנועהסרט הטוב ביותר (עם ארווין וינקלר)החבר'ה הטוביםהבימוי הטוב ביותרהתסריט המעובד הטוב ביותר (עם ניקולס פילגי)פרס אוסקרהבמאי הטוב ביותרהתסריט הטוב ביותר המבוסס על חומרים ממדיום אחר (עם ניקולס פילגי)1994פרס גלובוס הזהבהבמאי הטוב ביותרעידן התמימותפרס אוסקרהתסריט הטוב ביותר המבוסס על חומר שהופק או פורסם בעבר (עם ג'יי קוקס)1996פרס גלובוס הזהבהבמאי הטוב ביותרקזינו1999פרס סזארפרס לשם כבוד2022פרס סזארהסרט הזר הטוב ביותרכנופיות ניו יורק2003פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיהבמאי הטוב ביותרפרס גלובוס הזהבהבמאי הטוב ביותרפרס האקדמיה הבריטית לקולנועהבימוי הטוב ביותרפרס אוסקרהבמאי הטוב ביותר2004פרס גראמיפסקול האוסף הטוב ביותר עבור מדיה חזותית2005פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיהבמאי הטוב ביותרהטייספרס גלובוס הזהבהבמאי הטוב ביותרפרס האקדמיה הבריטית לקולנועהבימוי הטוב ביותרפרס גראמיסרט המוזיקה הטוב ביותרMartin Scorsese Presents the Blues: A Musical Journeyפרס אוסקרהבמאי הטוב ביותרהטייס2006פרס גראמיסרט המוזיקה הטוב ביותרבוב דילן: אין כיוון הביתה2007פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיהבמאי הטוב ביותרהשתוליםפרס גלובוס הזהבהבמאי הטוב ביותר - סרט קולנועפרס האקדמיה הבריטית לקולנועהבימוי הטוב ביותרפרס אוסקרהבמאי הטוב ביותר2011פרס אמי לבידור בפריים טייםהבימוי הטוב ביותר בסדרת דרמהאימפריית הפשע2012פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיהבמאי הטוב ביותרהוגופרס מוזיקה+סרטפרס גלובוס הזהבהבמאי הטוב ביותרהוגופרס האקדמיה הבריטית לקולנועפרס עמית באפט"אהבימוי הטוב ביותרהוגוהסרט התיעודי הטוב ביותר (עם אוליביה האריסון ונייג'ל סינקלייר)ג'ורג' האריסון: חי בעולם חומרניפרס אוסקרהסרט הטוב ביותר (עם גרהם קינג)הוגוהבמאי הטוב ביותר2014פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיהבמאי הטוב ביותרהזאב מוול סטריטפרס האקדמיה הבריטית לקולנועהבימוי הטוב ביותרפרס אוסקרהסרט הטוב ביותר (עם לאונרדו דיקפריו, ג'ואי מקפרלנד ואמה טילינגר קוסקוף)הבמאי הטוב ביותר2018פסטיבל הקולנוע בקאןכרכרת הזהב2020פרס גלובוס הזהבהבמאי הטוב ביותרהאיריפרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיהבמאי הטוב ביותרפרס האקדמיה הבריטית לקולנועהסרט הכי טוב (עם רוברט דה נירו, ג'יין רוזנטל ואמה טילינגר קוסקוף)הבימוי הטוב ביותר פרס אוסקרהסרט הטוב ביותר (עם רוברט דה נירו, ג'יין רוזנטל ואמה טילינגר קוסקוף)הבמאי הטוב ביותר2024פרס גלובוס הזהבהבמאי הטוב ביותררוצחי פרח הירחהתסריט הטוב ביותר (עם אריק רות')פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיהבמאי הטוב ביותרהתסריט המעובד הטוב ביותר (עם אריק רות')פרס האקדמיה הבריטית לקולנועהסרט הכי טוב (עם דן פרידקין, בראדלי תומאס ודניאל לופי)פרס אוסקרהסרט הטוב ביותר (עם דן פרידקין, בראדלי תומאס ודניאל לופי)הבמאי הטוב ביותר2024פרס גילדת הכותבים של אמריקההתסריט המעובד הטוב ביותר (עם אריק רות')
לקריאה נוספת
זאב רב נוף, מסך גדול. הוצאת כתר 1982.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ניו יורק: אישים
קטגוריה:במאי קולנוע אמריקאים
קטגוריה:מפיקי קולנוע אמריקאים
קטגוריה:זוכי פרס גלובוס הזהב: במאים
קטגוריה:זוכי פרס גראמי
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:זוכי אוסקר: הבימוי הטוב
קטגוריה:זוכי פרס אריה הזהב - מפעל חיים
קטגוריה:זוכי פרס גלובוס הזהב: מפעל חיים
קטגוריה:זוכי הרצאת ג'פרסון
קטגוריה:אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: קולנוע
קטגוריה:אמריקאים ממוצא איטלקי
קטגוריה:בוגרי בית הספר לאמנויות על שם טיש באוניברסיטת ניו יורק
קטגוריה:זוכי אמי בפריים טיים: בימוי דרמה
קטגוריה:זוכי אמי בפריים טיים: בימוי
קטגוריה:זוכי פרס באפט"א לבמאי הטוב ביותר
קטגוריה:זוכי פרס מרכז קנדי
קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:במאי וידאו קליפים אמריקאים
קטגוריה:זוכי פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לבמאי הטוב ביותר
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1942 | 2024-10-06T09:05:07 |
רוברט אלטמן | רוברט ברנרד אלטמן (; 20 בפברואר 1925 – 20 בנובמבר 2006) היה מפיק, תסריטאי ובמאי קולנוע וטלוויזיה אמריקאי.
אלטמן היה אחד מבמאי הקולנוע הנחשבים והמשפיעים בקולנוע האמריקאי ועם זאת היה שנוי במחלוקת. עבודתו מתאפיינת בהתמקדות בדמויות ובאווירה על פני העלילה. הוא נודע בכך שנתן לשחקניו חופש פעולה במהלך הצילומים, כולל אלתור הדיאלוגים ודיבור במקביל של מספר שחקנים. רבים מסרטיו עקבו אחר מספר גדול של דמויות וקווי עלילה.
ביוגרפיה
אלטמן התחנך בבתי ספר קתולים-ישועים, עבר לאקדמיה צבאית, התגייס לחיל האוויר האמריקני, במלחמת העולם השנייה שירת כאיש צוות אוויר במטוס B-24 ליברייטור ונלחם בזירת האוקיינוס השקט.
בראשית הקריירה שלו עשה אלטמן מספר סרטי פרסומת, סרטי הדרכה לספורטאים ומספר סרטים קצרים. ב-1957 ביים שני סרטים שזכו למעט תשומת לב: הסרט הדוקומנטרי "סיפורו של ג'יימס דין" וסרט הדרמה "נוער שוליים". "נוער שוליים" לכד את עינו של אלפרד היצ'קוק והוא נתן לאלטמן עבודה בטלוויזיה בבימוי פרקים בסדרת המתח "אלפרד היצ'קוק מגיש" (1955). מכאן המשיך אלטמן בבימוי עשרות סדרות טלוויזיה עד 1968. אלטמן הרגיש מיואש מכך שהטלוויזיה מגבילה את החופש האמנותי שלו וב-1968 חזר לביים לקולנוע, אולם גם "הספירה לאחור" שיצא באותה שנה וגם "אותו יום קר בפארק" זכו לקהל קטן מאוד.
פריצתו הגדולה הייתה עם "מ.א.ש." (1970), קומדיה אנטי מלחמתית על רופאים במלחמת קוריאה, שאחר כך הפכה לסדרת טלוויזיה מצליחה. הסרט זיכה אותו בפרס גלובוס הזהב, פרס דקל הזהב (בפסטיבל קאן) ובמועמדות לפרס אוסקר. אלטמן זכה לביים את הסרט רק אחרי ש-14 במאים אחרים דחו את הפרויקט. אלטמן רצה ליצור סרט שידבר על מלחמת וייטנאם ועל כן הוציא מן התסריט את כל האזכורים למלחמת קוריאה, יותר מאוחר האולפנים הוסיפו בחזרה אזכורים למלחמה בניגוד לדעתו של אלטמן.
ההצלחה הגדולה של "מ.א.ש" איפשרה לאלטמן לביים לאורך שנות ה-70 לפחות סרט אחד בשנה בחופש אמנותי גדול יחסית. אף על פי שרוב סרטיו כשלו בקופות הוא זכה להערכה ביקורתית רבה. ב-1975 יצר את מה שרבים מחשיבים לסרטו הגדול ביותר "נאשוויל" - הסרט עקב אחרי 24 דמויות בעיר נאשוויל ונכנס אל מאוחרי הקלעים של עולם מוזיקת הקאנטרי והפוליטיקה האמריקאית.
בעקבות המוניטין שלו כבמאי הוענקה לו ב-1980 הזדמנות לעבד בתקציב גבוה יחסית עיבוד קולנועי לקומיקס הידוע פופאי, אולם הסגנון של אלטמן שנוטה לבניית דמויות על סמך ניואנסים וטשטוש הבדלים בין טובים לרעים התגלה כבעייתי מאוד בסרטי ילדים והסרט הפך לאחד מהכשלונות הגדולים בתולדות אולפני דיסני. כתוצאה מכך, בשנות ה-80 אטלמן לא הצליח למצוא מימון לסרטיו בהוליווד והוא פנה לעבוד בתיאטרון, כאשר סרטיו הבאים היו למעשה עיבודים קולנועים דלי תקציב למחזות אותם ביים בתיאטרון. הוא אף עבר לחיות בצרפת תקופה מסוימת, מתוך תחושה כי באירופה עבודתו זוכה להכרה גדולה יותר.
בשנת 1985 ביים את הסרט "אהבה מטורפת" (שבאנגלית נקרא Fool for Love), על פי תסריט של סם שפרד, בהפקתם של מנחם גולן ויורם גלובוס.
הקריירה של אלטמן בארצות הברית צברה תאוצה בשנת 1988, כאשר הסאטריקן גרי טרודו ביקש שיביים סדרת טלוויזיה על בסיס הסאטירה שלו. אלטמן וטרודו בראו ביחד דמות של מועמד פיקטיבי לנשיאות וליהקו לתפקיד את מייקל מרפי, שחקן אשר הופיע בסרטים רבים של אלטמן אך היה לא מוכר בציבור. הסדרה עקבה אחר הקמפיין הפיקטיבי שהשתלב באירועים האמיתיים של המרוץ לנשיאות במפלגה הדמוקרטית. הסדרה נחשבת למי שהקדימה את זמנה בשילוב של מציאות ובדיה, וב-1989 זכה אלטמן בפרס אמי בקטגוריית "במאי השנה" על בימוי הסדרה אשר זכתה לשם "Tanner '88".
אולם הקאמבק של אלטמן ללב העשייה ההוליוודית הושלם רק בשנת 1992, כאשר סרטו "השחקן" הפך ללהיט קופתי וזיכה את אלטמן בפרס הבימוי בפסטיבל קאן ובמועמדות נוספת לפרס האוסקר. הצלחת הסרט איפשרה לאלטמן לממש סרט שאותו ניסה לממן במשך שנים, עיבוד קולנועי לקובץ סיפורים מאת הסופר האמריקאי ריימונד קארבר. הסרט "תמונות קצרות" יצא בשנת 1993 ונחשב לאחד מסרטיו הטובים והאהובים ביותר של אלטמן ולאחת היצירות הקולנועיות החשובות של הקולנוע האמריקאי בשנות ה-90.
בשנת 2001 ביים אלטמן באנגליה את הסרט "פארק גוספורד" סרט אשר הציג תעלומת רצח של אדם עשיר במהלך מסיבת צייד, בהשראת ספרות הבלשים הבריטית והסרט "חוקי המשחק" של הבמאי הצרפתי ז'אן רנואר, שהיה מקור השראה בולט עבור אלטמן. "פארק גוספורד" העניק לאלטמן את המועמדות השישית והאחרונה שלו לאוסקר לפרס הבמאי הטוב ביותר.
ב-1996 זכה בפסטיבל ונציה בפרס אריה הזהב על מפעל חיים.
בשנת 2006, בגיל 81, הוענק לאלטמן פרס אוסקר לשם כבוד על מפעל חיים. בנאום התודה שלו אמר אלטמן שימשיך לעשות סרטים כל עוד הוא חי וכל עוד יבקשו ממנו לביים. סמוך להענקת הפרס יצא לאקרנים סרטו האחרון, "המדריך לחיים בכפר" אשר עוסק בשידור אחרון של תוכנית רדיו פופולרית, כאשר המוות נוכח בסרט כדמות. זמן קצר אחר-כך, ב-20 בנובמבר 2006, מת רוברט אלטמן בבית החולים בלוס אנג'לס. בן 81 במותו.
פילמוגרפיה חלקית
מ.א.ש. (1970)
הקלפן והיצאנית (1971)
שלום לנצח (1973)
המהמרים (1974)
נאשוויל (1975) עליו הועמד לאוסקר ולגלובוס הזהב
3 נשים (1977)
פופאי (1980)
אריה (1987)
טאנר: מסע הבחירות (1988)
וינסנט ותיאו (1990)
השחקן (1992)
תמונות קצרות (1993) עליו היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר
משהו ללבוש (1994)
קנזס סיטי (1996)
הנשים של ד"ר טי (2000)
פארק גוספורד (2001) זכה בפרס גלובוס הזהב והיה מועמד לפרס האוסקר
רקדנים (2003)
המדריך לחיים בכפר (2006)
טלוויזיה
הפיק וביים חלק מסדרת הטלוויזיה אקדח (1997)
טאנר על טאנר (2004) - מיני-סדרה
לקריאה נוספת
זאב רב נוף, מסך גדול. הוצאת כתר 1982.
קישורים חיצוניים
נעמה שפי, שירת חייו האחרונה, אתר האוזן השלישית
הערות שוליים
*
קטגוריה:במאי קולנוע אמריקאים
קטגוריה:זוכי אוסקר: פרסי כבוד
קטגוריה:זוכי אמי בפריים טיים: בימוי דרמה
קטגוריה:זוכי פרס אריה הזהב - מפעל חיים
קטגוריה:זוכי פרס באפט"א לבמאי הטוב ביותר
קטגוריה:זוכי פרס גלובוס הזהב: במאים
קטגוריה:חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
קטגוריה:קצינים וחוגרים בחיל האוויר של ארצות הברית
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1925
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2006 | 2024-09-02T20:50:13 |
פדרו אלמודובר | ממוזער|שמאל|250px|פדרו אלמודובר עם פנלופה קרוז לפני טקס הענקת פרס נסיך אסטוריאס, 2006
פֶּדְרוֹ אַלְמוֹדוֹבַר קָבָּיֵרוֹ (שלושת השמות מלעיליים; בספרדית: Pedro Almodóvar Caballero; נולד ב-25 בספטמבר 1949) הוא במאי קולנוע, סופר, תסריטאי ומפיק קולנוע ספרדי. נחשב כבמאי הקולנוע הספרדי הפורה והמצליח ביותר מאז לואיס בוניואל.
סרטיו, בעלי העלילה המורכבת, נוטים למלודרמה, שבה משולבים תרבות פופולרית, הומור המזלזל במוסכמות, צבעים עזים ותפאורה בולטת. תשוקה ומין, מגדר וטרנסקסואליות, זהות ומשפחה הם נושאים שעולים תדיר בסרטיו.
יחד עם אחיו אגוסטין הקים בשנת 1987 את חברת ההפקות El Deseo, המפיקה מאז את כל סרטיו. סרטו משנת 1988, "נשים על סף התמוטטות עצבים", הקנה לאלמודובר מוניטין עולמי. סרטו "הכל אודות אמא" זיכה אותו בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, וסרטו "דבר אליה" זיכה אותו בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר.
ביוגרפיה
נולד בעיירה קלסדה דה קלטרבה, בחבל סיודד ריאל, קסטיליה-לה מנצ'ה שבספרד, למשפחה נוצרית. בילדותו עסק בקריאת מכתבים ובכתיבתם למען שכניו שלא ידעו קרוא וכתוב. בגיל שמונה עבר עם משפחתו לעיר קסרס שבקהילה האוטונומית אקסטרמדורה, שם נשלח ללמוד בפנימייה נוצרית. הוא לא גילה משיכה רבה לדת, חרף שאיפתה של משפחתו שיהיה כומר, והעדיף דווקא את בית הקולנוע שבעירו. בגיל שש-עשרה עבר לבדו למדריד, במטרה ללמוד קולנוע, אך בעקבות היחס העוין לקולנוע שגילה שליט ספרד, פרנסיסקו פרנקו, נסגר בית הספר. במקום זאת עבד אלמודובר בעבודות מזדמנות שונות, בהן כמוכר באל רסטרו - שוק הפשפשים של מדריד, וכך נחשף לאנשים הנמצאים בשולי החברה הספרדית, דמויות שיעלו בסרטיו השונים. מאוחר יותר החל לעבוד בחברת הטלפון הספרדית טלפוניקה (Telefónica), שם עבד כשתים-עשרה שנה כעוזר אדמיניסטרטיבי. העבודה הקבועה אפשרה לו לקנות את מצלמתו הראשונה, מצלמת סופר 8.
קריירה
בתחילת שנות השבעים החל אלמודובר לעסוק בקולנוע ובתיאטרון אוונגארד. הוא הצטרף לקבוצת תיאטרון אוונגרדי בשם Los Goliardos ("הנהנתנים"), שם הכיר את פליקס רוטטה ואת כרמן מאורה שילוו אותו בהמשך דרכו.
בשנת 1972 החל ליצור סרטים קצרים בעזרת מצלמת הסופר-8 שקנה. בסוף שנות השבעים, לאחר סיום הדיקטטורה בספרד, החל לכתוב תסריטים, קטעי קומיקס, מאמרים וסיפורים, למגזינים שהיו חלק מתרבות הנגד כגון Víbora ו-Vibraciones.
פדרו אלמודובר נעשה לאחד ממובילי לה מובידה מדרילניה (La movida madrileña), תנועה תרבותית-חברתית נהנתנית שפרצה לאחר תום עידן הדיקטטורה של פרנקו.
במקביל לעבודתו הקולנועית שר לצד פאביו מקנמרה בצמד פאנק (Punk) - גלאם רוק.
פרסם נובלה בשם Fuego en las entrañas ("אש בקרביים"), ובשם העט "פאטי דיפוזיה" פרסם מאמרים בעיתונים ובכתבי עת, ובהם העיתון אל פאיס (El País). סיפורי פאטי דיפוזיה כונסו לספר שיצא לאור בשנת 1991, ותורגם לעברית על ידי הוצאת הוצאת בבל בשנת 2001 בשם "פאטי דיפוזיה וטקסטים אחרים". סיפורים שפרסם הופיעו בספר El sueño de la razón ("חלום התבונה").
בשנת 1974 צילם אלמודובר את סרטו הקצר הראשון, במצלמת סופר 8 ללא קול, והמשיך לצלם סרטים אחדים כאלה. הסרטים הוקרנו בפאבים ובמסיבות פרטיות. בשנת 1978 צילם אלמודובר סרט באורך מלא במצלמת סופר 8, הסרט Folle, folle, fólleme, Tim ("זיין אותי, זיין אותי, זיין אותי, טים"). כן צילם סרט קצר במצלמת 16 מ"מ, Salome. כוכביו של סרט זה, כרמן מאורה ופליקס רוטטה, שכנעו את אלמודובר לצלם סרט באורך מלא, וסייעו בגיוס תקציב לכך.
בשנת 1978 החל אלמודובר לצלם את הסרט העלילתי הראשון שלו, "פפי, לוסי, בום ובחורות רגילות אחרות" (ספרדית: Pepi, Luci, Bom y otras chicas del montón) בתקציב זעום של כ-13 אלף פאונד, והפקת הסרט הסתיימה בשנת 1980. ההצלחה של סרטיו הבאים סייעה לו במציאת מקורות פיננסיים להקמת חברת ההפקות שלו - El Deseo ("התשוקה" בספרדית), שאותה הקים עם אחיו אגוסטין בשנת 1987. באותה שנה הפיקו האחים את הסרט הראשון בחברה, "חוק התשוקה" (ספרדית: La Ley del Deseo). בנוסף לסרטיו של אלמודובר, הופקו בחברה גם סרטים של מגוון במאים חשובים אחרים.
סרטו משנת 1988, "נשים על סף התמוטטות עצבים", הקנה לאלמודובר מוניטין עולמי.
חיים אישיים
אלמודובר הוא הומוסקסואל מוצהר, ומאז 2002 נמצא בזוגיות עם השחקן והצלם פרננדו איגלסיאס. הוא אף ליהק את בן-זוגו מספר פעמים לתפקידים קטנים בסרטיו. הזוג מתגורר בבתים נפרדים בשתי שכונות סמוכות של מדריד: אלמודובר בארגואלס (Argüelles) ואיגלסיאס באוניברסידד (Universidad).
בשנת 2008 נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
ב-2014, במהלך מבצע צוק איתן, אלמודובר ביחד עם קולנוענים ספרדיים (וגם חאווייר ברדם ואשתו פנלופה קרוז) האשימו את מדינת ישראל בביצוע רצח עם בפלסטינים, ואף שיגרו מכתב חריף לאיחוד האירופי - בו גינו את פעולות צה"ל ברצועת עזה.
אופן עבודתו
אלמודובר כתב בעצמו (לעיתים עם שותף) את כל התסריטים לסרטיו. הוא תיאר את דרכו בכתיבת תסריט:
אני זוכר במדויק את הדפים הראשונים בכל תסריט שכתבתי, אלה שמאיצים ומפרים את הסרט העתידי. מחשבתי הראשונה היא לצלם סרט קצר המבוסס על דפים ראשונים אלה, אבל תמיד אני מסיים בהפיכת דפים אלה לסרט בהיקף מלא – לא רק משום שזה רווחי יותר, אלא גם משום שדפים ראשונים אלה הופכים אותי סקרן אודות הדמויות וחוויותיהן. אם אני רוצה לדעת כיצד הגיעו לשם ומה קרה לאחר מכן, עלי למצוא זאת ולהעלות זאת על הכתב. כאשר אני מפשפש בעבר ובעתיד של דמויות אלה, אני מסיים במציאת הסיפור שרציתי לספר, בלי שידעתי זאת מלכתחילה. בשיטת יצירה אקראית זו, הדפים הראשונים שאני כותב משלבים בדרך כלל באמצעו של הסרט הנוצר בסופו של דבר.
על אופן התפתחותו של סרט אמר, בראיון שנערך עמו:
הסרטים הם דבר חי, לכן תמיד חייבים להתאים את המצב לנסיבות. מצד שני אתה חייב להכין אותם היטב, כי אתה יכול להתאים אותם ולאלתר רק כשאתה שולט בכול. כשהכול תחת שליטתך המלאה, הסרט מתחיל לחיות מולך, ואתה כבר מכיר אותו בעל פה, כי הוא חי גם בתוכך, ואז אתה יכול לאלתר לכל כיוון.
על אופן עבודתו של אלמודובר עם שחקניותיו עמדה כרמן מאורה, מהבולטות שבהן:
"פדרו אוהב מאוד לעבוד עם נשים, הוא מבין אותן ומרגיש בנוח אתן; עם גברים קשה לו הרבה יותר, כי אז כל המתח הרגשי והמיני שהוא מרגיש פורץ החוצה. אבל הוא גם רוצה שכל הוראה שלו תבוצע במלואה. הוא לא מוכן לגחמות של כוכבות. אין לו זמן לשטויות. הוא רוצה שהעבודה תבוצע מהר ומיד.
סרטים עלילתיים
פפי, לוסי, בום (1980) ("פפי, לוסי, בום ובחורות רגילות אחרות", Pepi, Luci, Bom y otras chicas del montón): עוסק בשתי צעירות, פפי ובוֹם, ובחברתן המבוגרת יותר, לוּסי, המתגוררות במדריד ומשתלבות בתרבות הפאנק.
מבוך התשוקות (1982) (Laberinto de pasiones): קומדיה שגיבוריה הם סקסיליה, זמרת נימפומנית וריזה, בנו ההומוסקסואל של שליט מזרח-תיכוני. השניים מתאהבים זה בזה, חרף ההבדלים הקיצוניים בהעדפותיהם המיניות. הסרט מציג תמונה יוצאת דופן של אהבה ומין, המתרחשת במדריד של תחילת שנות ה-80.
הרגלים מגונים (1983) (Entre tinieblas): קומדיה שחורה העוסקת בזמרת הנמלטת מהמשטרה ומוצאת מקלט במנזר שבו נזירות לא שגרתיות, הצורכות סמים ומגדלות נמר.
מה עשיתי שזה מגיע לי? (1984) (!!Qué he hecho yo para merecer esto¿): מתרחש בשיכונים שבשולי מדריד, ועוסק בחייה של משפחה ענייה, שבה שלושה דורות (חמישה אנשים) מתגוררים בדירה קטנה. הסרט עוסק בתסכול שבחיי העוני, המוביל להתפרקותה של המשפחה.
מטדור (1986) (Matador): מותחן העוסק במטדור שפרש בטרם עת עקב פציעתו בזירה ועבר לעסוק בהוראת מלחמת שוורים למתחילים, בתלמידו המודה בפשעים שלא ביצע, ובעורכת הדין המייצגת את התלמיד. המטדור ועורכת הדין חשים זיקה הדוקה בין סיפוק מיני למוות.
חוק התשוקה (1987) (La ley del deseo): פבלו, במאי הומוסקסואל, מאוהב בחואן, אך לאחר מפגש מיני מזדמן עם אנטוניו, אנטוניו מתאהב בו באובססיביות. טינה, אחותו של פבלו, היא טרנסקסואלית, והיא מגדלת את עדה, בתהּ של חברתה, הדוגמנית העסוקה.
נשים על סף התמוטטות עצבים (1988) (Mujeres al borde de un ataque de nervios): פפה מרקוֹס היא שחקנית טלוויזיה החשה צורך עז לספר חדשות אישיות חשובות לחברהּ לחיים, איוואן, שבדיוק עזב אותה. לא קל לה להשיג את איוון. בזעמה פפה מכינה גספצ'ו, החביב על איוואן, ומערבבת בו כ-30 גלולות שינה. מכאן מתפתחת עלילת הסרט לכיוונים מפתיעים.
קשור אותי! אהוב אותי! (1990) (!Átame¡): מלודרמה רומנטית, העוסקת בריקי, שעם שחרורו מבית חולים לחולי נפש מצהיר על כוונתו "לעבוד ולהקים משפחה, כמו אדם נורמלי". לשם כך הוא חוטף וכולא שחקנית קולנוע שאתה היה לו סטוץ שנה קודם לכן ואותה הוא מעריץ, כדי לשכנעה שתתאהב בו.
עקבים גבוהים (1991) (Tacones lejanos): מלודרמה המתמקדת ביחסי אם ובתהּ, ועוסקת גם ביחסים בין בני זוג, זאת על רקע חקירת רציחתו של בעלה של הבת, שהיה קודם לכן מאהבה של האם.
קיקה (1993) (Kika): עוסק בצורה סאטירית בטלוויזיה (ובפרט ברדיפת הרייטינג), במיניות (כולל אונס וגילוי עריות), בדת ובחיים בעיר הגדולה. לצד קיקה האופטימית והפטפטנית, שהיא מאפרת ומורה לאיפור, מככבת בסרט אנדראה, כתבת טלוויזיה מרושעת ורודפת סנסציות.
פרח הסוד שלי (1995) (La flor de mi secreto): מלודרמה המתמקדת בכמיהתה של אישה לבעלה המתרחק ממנה.
אהבת בשר ודם (1997) (Carne trémula): עוסק במשולשי אהבה שבהם מצטלבות הדרכים של שלושה גברים ושתי נשים.
הכל אודות אמא (1999) (Todo sobre mi madre): סיפורה של מנואלה, שבעקבות מותו של בנה בן ה-17 חוזרת לברצלונה בחיפוש אחר אביו, שהפך לטרנסקסואל לאחר שהרתה, ולא ידע על הולדת בנו ועל חייו.
דבר אליה (2002) (Hable con ella): מתאר חברות בין שני גברים, המכירים על רקע טרגדיות משותפות, לאחר שאהובותיהם שוכבות במצב של תרדמת בבית חולים. הסרט מתאר את דרכי האהבה השונות, את התמודדותם של הגברים עם התרדמת של אהובותיהם, את החברות האמיצה שנוצרה בין שני הגברים עצמם. חלק משמעותי ביצירה דן בתפקידיהם של גברים ונשים, ובמשמעויותיו הרות הגורל של המושג "אהבה".
חינוך רע (2004) (La mala educación): מעבר למאפיינים המופיעים בסרטים אחרים של הבמאי, כהתייחסויות לסוגיות המגדר והמוות, עוסק סרט זה, בין השאר, גם בנושא ההתעללות בילדים, ובהשפעותיה הרות הגורל על חייו של המבוגר השורד את ההתעללות. הסרט בנוי מאפיזודות קצרות ותפניות חדות בעלילה, כעין רומן מכתבים, ונתון במסגרת סגנונית הדומה לסרטי הפילם נואר.
לחזור (2006) (Volver): מגולל את סיפורן של שתי אחיות, ריימוּנדה וסוֹלֶה, אִמן, ובתהּ של ריימונדה, שלושה דורות של נשים שסבלו משוביניזם גברי והתמודדו אתו, כל אחת בדרכה. זהו סרט שמורכב כמעט לחלוטין מנשים (גברים מופיעים בו רק דקות מעטות).
חיבוקים שבורים (2009) (Los Abrazos Rotos): עוסק במשולש רומנטי בהשתתפות במאי, שחקנית מתחילה ומפיק, המתרחש על רקע צילומו של סרט.
העור בו אני חי (2011) (La piel que habito): הסרט, לדברי אלמודובר, הוא "סיפור אימה ללא צעקות או הפחדות". הנושא המרכזי בו הוא נקמתו של המנתח הפלסטי ד"ר לדגארד (אנטוניו בנדרס) בצעיר שתקף מינית את בתו.
לעוף מהתרגשות (2013) (Los amantes pasajeros): קומדיה שעלילתה מתרחשת כמעט כולה בחלקו הקדמי של מטוס נוסעים גדול, הטס בשמי ספרד בהמתנה לנחיתת חירום בעקבות תקלה טכנית שהתגלתה עם המראתו.
חולייטה (2016) (Julieta): דרמה המתארת את חייה של חולייטה, מורה לספרות ועורכת, ובפרט את יחסיה עם בתה היחידה אנטיה, שבגיל 18 ניתקה איתה קשר. עיקר הסרט מוצג כפלשבק, שבו חולייטה כותבת לאנטיה את זיכרונותיה.
כאב ותהילה (2019) (Dolor y gloria): הסרט עוקב אחרי סאלבדור מאיו, במאי קולנוע בעברו, בסדרת מפגשים עם דמויות מחייו ומעברו – חלקם פיזיים וחלקם מתרחשים בזכרונו. החל מילדותו בכפר קטן בולנסיה בו חווה את ההתאהבות הראשונה שלו, דרך גילוי אמנות הקולנוע ואהבתו הבוגרת הראשונה במדריד שתרומם ואז תשבור אותו, ועד חייו היום שמאופיינים בהתנסויות חדשות והשלמה עם הישנות.
אמהות מקבילות (2021) (Madres paralelas): הוקרן לראשונה ב-1 בספטמבר 2021, בפתיחת פסטיבל הסרטים של ונציה.
החדר הסמוך (2024) (The Room Next Door) - הסרט הראשון בשפה האנגלית של אלמודובר. צילומי הסרט החלו במרץ 2024, עם ג'וליאן מור וטילדה סווינטון בתפקידים הראשיים. העלילה מתמקדת בשתי חברות ותיקות, אינגריד ומרתה, שהיו קרובות כשהן עבדו באותו מגזין. אינגריד הפכה לסופרת בעוד שמרתה הפכה לכתבת מלחמות, והשתיים התנתקו זו מזו בעקבות נסיבות החיים. הן נפגשות שוב לאחר שנים בסיטואציה קיצונית. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים של ונציה בתחרות המרכזית ב-2 בספטמבר 2024. הסרט יעלה בבתי הקולנוע ב-20 בדצמבר 2024 על ידי סרטי סוני, שפרסמו קדימון ראשון לסרט ב-27 באוגוסט 2024.
מאפיינים ביצירותיו
אלמודובר מרבה לעסוק בסוגיות הנוגעות למגדר, לתפקידי נשים וגברים, לזהות מינית, משפחה, זוגיות, ויחסי הורים וילדים. הוא עושה שימוש נרחב בסרטיו בסצינות חושניות וביחסי מין במסגרת הנישואים ובעיקר מחוצה להם. המוות מעסיק אותו, וכמעט בכל סרטיו מות אדם, בדרך כלל ממחלה או מרצח, עומד בבסיס העלילה.
תסריטי סרטיו שנונים וחדים, הן במלל והן בתוכן, והפסקול שלהם בדרך כלל חושני, ושזורים בו לעיתים שירים ישנים, שלמילותיהם ישנה משמעות בהקשר לנושא הסרט. סגנון הצילום בסרטיו ייחודי, וכולל זוויות צילום יוצאות דופן וצבעים עזים, לעיתים קרובות אדום.
סרטיו של אלמודובר חורגים בעקביות מהמוסר המקובל, זה שהוליווד הקפידה עליו בקוד הייז, ולמרות זאת התייחסה אליו הוליווד באהדה גם כשזנח את קוד הייז. קדושת הנישואים אינה קיימת בסרטיו של אלמודובר - גיבוריו מנהלים רומנים או נקלעים למין מזדמן תוך התעלמות מהיותם נשואים. מעשי פשע, ובכללם רצח והריגה, אינם מביאים לענישת הפושע, וכאשר הוא נענש - אין זה עונש מהממסד (המשטרה ומערכת המשפט), אלא עונש מהחברה המתעלמת מהממסד. לצריכת סמים נוכחות ניכרת בסרטיו של אלמודובר. בחלקם היא מוצגת כהתמכרות שלילית, ובאחרים כהתנהגות כמעט נורמטיבית.
נשים
בראיון עצמי שכתב בשנת 1984 ציין אלמודובר (כמראיין): "אתה הולך ומתמחה בבימוי נשים. זו אחת האיכויות הבודדות שכולם מודים שיש לך...", והגיב על כך: "יש רגש משונה של הדדיות בינן לביני. אני נוטה לעורר בנשים רגשות אימהיים, והנשים נוטות לעורר רגשות אימהיים בי. לכן אנחנו מבינים זה את זה טוב כל כך על הסט."
על מאפייני הנשים בסרטיו של אלמודובר עמד פבלו אוטין:
הנשים של אלמודובר הן לא משכילות, אינטלקטואליות, או מן המעמד הגבוה. אדרבא, הן זונות, קוקסינלים, עקרות בית נואשות, נשים מוכות, נזירות, ספריות. בנוסף, הן לא מייצגות את אידיאל היופי הנשי כפי שהוא נתפס בקולנוע ובחברה המערבית בכלל. מדובר בנשים שהאופי הייחודי שלהן והסקסיות שלהן הם אלה שהופכים אותן ליפות ומעניינות. לצד כרמן מאורה הופיעו רבות ומגוונות: ביבי אנדרסן, טרנסקסואלית שהפכה לכוכבת גדולה בספרד בקולנוע, בטלוויזיה ובמוזיקה. ביבי היא בלונדינית מושלמת שכבשה את ספרד כולה ואף הופיעה בעירום מלא באחד מסרטיו של אלמודובר כדי להראות את פלאי הרפואה המודרנית. רוסי דה פאלמה, האישה שנראית כאילו נלקחה מציור של פיקאסו. כיעורה הייחודי הוא למעשה יופי שאין דומה לו. רוסי הופיעה תמיד בתפקידי משנה אצל אלמודובר ובמקביל פיתחה קריירה אינטנסיבית בעולם הדוגמנות. ססיליה רות הארגנטינאית, המוכרת בזכות תפקידה הראשי ב"הכל אודות אימא", דיבבה דמויות רבות בסרטיו של פדרו והופיעה בסרטיו בתפקידי אורח ותפקידי משנה. ססיליה גילמה את דמותה של סקסיליה בסרט "מבוך התשוקות". שם הדמות אומר הכל. הנערה האלמודוברית יוצאת הדופן היא פנלופה קרוז, שניחנה ביופי טבעי אידיאלי. אלמודובר אמר לעיתונות הספרדית שהוא חושב שפנלופה נמצאת היום בשיא היופי שלה. "העיניים, הפה, הצוואר, והחזה! יש לה את אחד המחשופים המרהיבים בקולנוע העולמי".
ברבים מסרטיו של אלמודובר, כגון "נשים על סף התמוטטות עצבים" ו"הכל אודות אמא", לנשים מקום בולט ביותר. לשיא, מבחינה זו, הגיעו הסרטים "הרגלים מגונים" "לחזור" ו"אמהות מקבילות", שבהם לגברים מקום זניח למדי, והמעטים שמופיעים בהם נעלמים תוך דקות מעטות מרגע שהופיעו.
בשלושה מסרטיו מתמקד אלמודובר ביחסי אם-בת מורכבים. לדוגמה, בסרט "עקבים גבוהים" יחסי אם-בת הם הנושא המרכזי לכל אורך הסרט; בסרט "פרח הסוד שלי" יחסיה של האם עם שתי בנותיה הם בעלי משקל לא מבוטל בעלילה; הסרט "לחזור" מגולל את סיפורן של שתי אחיות, ריימוּנדה וסוֹלֶה, אִמן, ובתה של ריימונדה, הנערה פאולה - שלושה דורות של נשים שסבלו משוביניזם גברי והתמודדו אתו, כל אחת בדרכה.
שחקניות שמילאו תפקיד בולט באחד מסרטיו של אלמודובר או שהופיעו בסרטיו שוב ושוב זוכות לעיתים לכינוי "נערות אלמודובר" (Chicas Almodóvar). מספר שחקניות מפורסמות שהוצמד להן כינוי זה הן כרמן מאורה, פנלופה קרוז, מריסה פארדס, ויקטוריה אבריל, ססיליה רות, לולס לאון, צ'וס למפראבה, רוסי דה פלמה, ביבי אנדרסן ואנטוניה סן חואן; תופעת "נערות אלמודובר" נעשתה כה בולטת, עד שהזמר הספרדי חואקין סבינה כתב את השיר "אני רוצה להיות נערת אלמודובר" (Yo quiero ser una chica Almodóvar).
משפחה
המשפחה ותהפוכותיה תופסות מקום מרכזי ברבים מסרטיו של אלמודובר. בפרט עוסק אלמודובר במסגרת זו בזוגיות, ובעיקר פירוקה והרכבתה, וביחסי הורים וילדים, הנפרסים לעיתים על פני שלושה דורות. דוגמאות בולטות:
"מבוך התשוקות": עוסק בשלוש משפחות, כל אחת ואומללותה. חייהם של בני שלוש המשפחות נשזרים אלה באלה, ובסופו של הסרט כל משפחה מוצאת את אושרה.
"מה עשיתי שזה מגיע לי?": מספר את סיפורה של משפחה ענייה, שבה שלושה דורות מתגוררים בדירה קטנה. הסרט עוסק בתסכול שבחיי העוני, המוביל להתפרקותה של המשפחה. במשפחה חמש נפשות: אם המשפחה מתפרנסת מעבודות ניקיון, בעלה נהג מונית שנהרג בתאונה במהלך ויכוח ביניהם, שני ילדיהם ואמו של הבעל.
"חוק התשוקה": עוסק במשפחה שבמבט מבחוץ נראית שגרתית - גבר אישה וילדה - אך למעשה היא רחוקה מלהיות שגרתית, שמשום שמרכיביה הם גבר הומוסקסואל ואחותו הטרנסקסואלית, המגדלת את בתה של חברתה הדוגמנית, העסוקה מכדי לגדל את הבת.
"עקבים גבוהים": עוסק במשפחתה של רֶבּקה בשתי תקופות בחייה: בילדותה - רֶבּקה, אמה ואביה, שרֶבּקה גורמת למותו; ובבגרותה - רֶבּקה, בעלה, שרֶבּקה הורגת, ואמה, שאתה רֶבּקה מתפייסת.
"פרח הסוד שלי": סיפור התפרקות משפחתה של ליאו, שבעלה חדל לגלות עניין בה ובוגד בה עם חברתה הטובה. ליאו מוצאת מרגוע בביתה הכפרי של אמה, ויוצרת בהיסוס קשר עם בן זוג חדש.
"אהבת בשר ודם": ויקטור מביא לפירוקן של שתי משפחות: משפחתה של מאהבתו, קלרה, הנשואה לסנצ'ו, ומשפחתה של אהובתו, הלנה, הנשואה לדוויד. הוא מקים משפחה חדשה עם הלנה, ולשניים נולד בן.
"הכל אודות אמא": משפחתה של האמא שבשם הסרט, מנואלה, מתפרקת פעמיים: לראשונה כאשר היא בורחת מבעלה, בהיותה בהריון, לאחר ששינה את מינו, ופעם שנייה כאשר בנה אסטבן נהרג. לאחר מותו של אסטבן היא יוצאת לחפש את אביו, הקרוי כעת לולה, ואגב החיפוש מתחילה לשקם את חייה כאשר היא מאמצת את תינוקה של רוסה, שנפטרה סמוך ללידתו, לאחר שנדבקה באיידס מלולה.
"לחזור": הסרט מגולל את סיפורן של שתי אחיות, ריימוּנדה וסוֹלֶה, אִמן, ובתה של ריימונדה, הנערה פאולה - שלושה דורות של נשים שסבלו משוביניזם גברי והתמודדו אתו, כל אחת בדרכה.
קדושת הנישואים אינה קיימת בסרטיו של אלמודובר. היעדרה בולט בפתיחת הסרט "מה עשיתי שזה מגיע לי?", שבה גלוריה, הנשואה לאנטוניו, מקיימת מין מזדמן עם גבר זר. בסרט "אהבת בשר ודם", בגידותיהן של שתי נשים נמצאות במרכז העלילה. במרכזו של הסרט "חיבוקים שבורים" ניצב רומן שמקיימת לנה, הנשואה לארנסטו, עם מטיאו בלנקו, במאי קולנוע שבסרטו, המופק במימון בעלה, היא משתתפת. בסרט "נשים על סף התמוטטות עצבים" קרלוס, העומד להתחתן עם מריסה, אינו מהסס לנהל רומן עם קנדלה בזמן שמריסה ישנה שינה עמוקה בחדר הסמוך. בסרט "עקבים גבוהים" מקיימת רבּקה, הנשואה למנואל, יחסי מין עם לטאל (אם כי היא מסתייגת מהם), בזמן שבעלה מחזר אחר אמהּ. בסרט "קיקה", הגיבורה, קיקה, מפנטזת על יחסי מין עם חמיה.
Ernesto Acevedo-Muñoz, בספרו "Pedro Almodóvar", רואה את גורלה של המשפחה, המתפרקת ונוצרת מחדש, כמשל לקורותיה של ספרד, העוברת משבר תחת שלטונו של פרנקו ומשתקמת לאחר מכן.
מיניות
חלק לא מבוטל מסרטיו של אלמודובר עוסק במיניות לגווניה:
זנות ("מה עשיתי שזה מגיע לי?" ו"הכל אודות אמא"). בשני הסרטים מוצגות הזונות באור חיובי.
אורגזמה המושגת במוות של בן הזוג ("מטדור").
אונס: בסרט "פפי, לוסי, בום" מוצגים שני מעשי אונס. בסרט "מטדור" מנסה אנחל לאנוס ברחוב את שכנתו, אך אינו מצליח לחדור. לאחר שחש חרטה, הוא ניגש לתחנת המשטרה ומתוודה על מעשהו. בסרט "קיקה" פול באסו, שהוא סוטה מין, אונס את קיקה הישנה במיטתה. האונס מסתיים רק לאחר ששוטרים, שהוזעקו למקום, מנתקים את האנס מהנאנסת והוא נמלט. סצנת אונס זו ספגה ביקורת, משום שהיא מציגה את האונס באור הומוריסטי. בסרט "לחזור" מנסה אב לאנוס את בתו החורגת, והיא מתגוננת והורגת אותו. בסרט "העור בו אני חי" סקה אונס את ורה כשהוא חושב שזאת אשתו של רוברטו שברחה איתו, האונס מסתיים כשרוברטו רואה את האונס במסכי הטלוויזיה עולה לחדר ויורה לסקה בראשו.
גילוי עריות: בסרט "מבוך התשוקות", גילוי עריות הוא מרכיב מרכזי בעלילה. בסרט "קיקה", חואנה, המשרתת בביתם של קיקה ורמון, היא לסבית. היא מספרת לקיקה ששכבה רק עם אחיה המפגר, הלהוט ליחסי מין, כדי לספק פורקן לתאוותיו.
הומוסקסואליות: גיבורי הסרט "לעוף מהתרגשות" הם שלושה הומוסקסואלים מוחצנים ("אוחצ'ות") ושניים המנסים בלא הצלחה להסתיר את נטייתם המינית.
משולש רומנטי הטרוסקסואלי ("אהבת בשר ודם" ו"חיבוקים שבורים"), שבו אישה נשואה מעדיפה את המאהב. משולש רומנטי הומוסקסואלי ("חוק התשוקה").
טרנסקסואליות ("חוק התשוקה" ו"הכל אודות אמא"). בשני מקרים (טינה ב"חוק התשוקה" ואגראדו ב"הכל אודות אמא") מוצגת הטרנסקסואליות באור חיובי, ובשלישי (לולה ב"הכל אודות אמא") - באור שלילי. התאמה מגדרית בכפייה מוצג בסרט "העור בו אני חי".
סאדו-מזוכיזם ("פפי, לוסי, בום", "קשור אותי! אהוב אותי!"). בשני הסרטים זוכה הסדיסט באהבתה של האישה שבה הוא מתעלל.
אוננות: בסרט "לחזור", לאחר שריימונדה, גיבורת הסרט, מסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה, הבעל מאונן במיטתם. הצופים רואים רק את חלק גופו העליון, מהכתפיים ומעלה, ומבינים ממראה פניו ומתנודות הכתפיים במה הוא עוסק. בצורה בוטה יותר מוצגת אוננות גברית בתחילת הסרטים "מטדור" ו"חוק התשוקה", ואוננות נשית בסרט "קשור אותי! אהוב אותי!". האוננות מופיעה בצורה עדינה יותר בסרט "חינוך רע", כאשר איגנסיו ואנריקה הילדים צופים בסרט ותוך כדי מאוננים אחד לשני.
מוות
בשנת 1984, לאחר שצילם את סרטו השלישי, כתב אלמודובר: "מעולם לא הבנתי את המוות, אני יודע שהוא קיים, אבל עוד לא ממש הפנמתי אותו. ומכיוון שאני המחבר של הסיפורים שלי, דחיתי אותו בעבר - בפפי ובמבוך. הוא לא הופיע אף פעם. עכשיו, לעומת זאת, אני מנסה להכניס אותו, כאילו כדי להתרגל אליו. וזה גם מוטיב דרמטי טוב." ואכן, מסרטו השלישי ואילך, כמעט בכל סרטיו למוות מקום מרכזי, ולעיתים הוא הכוח המניע שמאחורי עלילת הסרט. לעיתים זהו מוות טבעי, אך בדרך כלל זהו מוות בלתי שגרתי: מוות מנטילת הרואין מורעל ("הרגלים מגונים"), אישה שהורגת את בעלה ("מה עשיתי שזה מגיע לי?" ו"עקבים גבוהים"), רצח שהוא חלק מאורגזמה ("מטדור"), ילדה שגורמת למות אביה ("עקבים גבוהים"), סדרת רציחות ("קיקה"), בני זוג שיורים זה בזה ("אהבת בשר ודם"), נער שנדרס למוות ומוות מאיידס ("הכל אודות אמא"), התאבדות ("דבר אליה"), טרנסג'נדרית המזריקה הרואין טהור לעצמה בטעות ("חינוך רע"), בני זוג שנספו בשרפה ונערה שהורגת את אביה ("לחזור"), אישה שנהרגה בתאונת דרכים ("חיבוקים שבורים").
בניגוד למציאות, בחלק מהסרטים המוות הוא תהליך הפיך. בסרט "קיקה" צעיר הנחשב כמת חוזר לחיים במהלך איפור גופתו, ובסרט "לחזור" אישה שנחשבה כמתה מופיעה כרוח רפאים, שמתגלה לאחר מכן כאישה חיה. לעומת זאת, הסרט "פרח הסוד שלי" מתחיל בסצנה שבה שני רופאים עמלים לשכנע אם שהמוות המוחי של בנהּ אינו הפיך - אף שהוא מחובר עדיין למכונת הנשמה ולכאורה נושם, אין כל אפשרות להחזירו לחיים. בהמשך הסרט המוות מתגלה בכל זאת כהפיך: ליאו הנואשת בולעת גלולות רבות בניסיון התאבדות. היא נרדמת במיטתה, והמסך ההופך לשחור מבהיר לצופה את גורלה, אך שיחת טלפון מאמהּ, הנשמעת באמצעות המשיבון, מעירה אותה. היא מקיאה את הגלולות, והסכנה לחייה חולפת.
צריכת סמים
לצריכת סמים נוכחות ניכרת בסרטיו של אלמודובר. בחלקם היא מוצגת כהתמכרות שלילית, ובאחרים כהתנהגות כמעט נורמטיבית. דוגמאות:
"פפי, לוסי, בום": פפי מגדלת קנאביס בביתה, ובמהלך העלילה מכבדת את חברותיה בקוקאין.
"הרגלים מגונים": צריכת סמים תופסת מקום מרכזי בסרט זה, שתחילתו באדם שמת כתוצאה מצריכת הרואין מורעל, והמשכו במנזר שבו אם המנזר ואחת הנזירות צורכות סמים באופן קבוע.
"מה עשיתי שזה מגיע לי?": הילד עוסק במכירת סמים לחבריו ולשכנתו, אך נמנע מלצרוך אותם בעצמו.
"חוק התשוקה": בתחילת הסרט פבלו קינטרו וחברו חואן מסניפים קוקאין, בהמשך הסרט פבלו מסניף יחד עם אחותו, וכאשר שוטר עורך חיפוש בביתו של פבלו ומוצא מעט קוקאין, הוא ממהר להסניף שורה.
"קשור אותי! אהוב אותי!": מרינה, גיבורת הסרט, מתמכרת לסמים.
"אהבת בשר ודם": בתחילת הסרט ממתינה הלנה, אישה צעירה, לסוחר סמים שיביא לביתה את הסמים שהזמינה.
"לחזור": אגוסטינה מכינה ג'וינט מקנאביס שהיא מגדלת בחצר ביתה, ומציעה ממנו גם לאורחותיה. היא מדברת בשבחו של עישון הג'וינט.
הפושע אינו נענש
באחדים מסרטיו של אלמודובר נכללים מעשי פשע, ובכללם רצח והריגה, שהפושע אינו נענש עליהם. לעיתים הפשע מגיע לידיעת המשטרה, שאינה מצליחה להביא את הפושע למשפט, ולעיתים המשטרה כלל אינה יודעת על הפשע.
בסרט "פפי, לוסי, בום" השוטר אונס שתי נשים, ובשני המקרים האונס אינו מגיע לידיעת המשטרה. במקרה הראשון הנאנסת מגייסת את חבריה כדי שיכו את השוטר, אך מתברר שהם הכו את אחיו התאום, החף מפשע. בהמשך הסרט השוטר מכה את אשתו, שעזבה אותו, מכות נמרצות, המביאות לאשפוזה. הוא אינו נענש על כך - להפך: בזכות זאת אשתו המזוכיסטית חוזרת אליו.
בסרט "מה עשיתי שזה מגיע לי?" הורגת גלוריה את אנטוניו, בעלה, בעת ויכוח ביניהם, אך אינה נלכדת, חרף חקירת המשטרה.
בסרט "קשור אותי! אהוב אותי!" חוטף ריקי את מרינה וכולא אותה, על מנת לזכות באהבתה, והיא אכן מתאהבת בו. לאחר שריקי שודד בלדרית סמים, היא מפעילה את חבריה המצטרפים אליה כדי להכותו.
בסרט "עקבים גבוהים" רבּקה גורמת בזדון למות אביה בהיותה ילדה, ורוצחת את בעלה, אך בשני המקרים אינה נותנת את הדין על כך. במקרה השני חוקר הרצח מאוהב ברבּקה, ומחפש דרך לזכות אותה.
בסרט "חינוך רע" האב מנולו וחואן הורגים את אחיו של חואן, איגנסיו, בכלך שהם נותנים לה הרואין טהור שתזריק לעצמה, במקום הרואין רגיל. אין התערבות של המשטרה במקרה המוות.
בסרט "לחזור" הורגת נערה את אביה, ואישה רוצחת את בעלה ומאהבתו, בשני המקרים ללא עונש.
דיבורים (גם אל מי שאינו יכול לשמוע)
אלמודובר מעיד שהדמויות בסרטיו מאוד מילוליות - הן מדברות גם כאשר בן שיחן אינו מסוגל לשמוע או לענות. הדוגמאות שאלמודובר מביא:
"אהבת בשר ודם": ויקטור עולה לקברה של אמו ומדבר אל מצבתה.
"קיקה": קיקה מפטפטת באריכות עם הגווייה שאותה היא מאפרת, ובסצנה אחרת מדבר פול באזו אל קיקה הישנה.
"קשור אותי! אהוב אותי!": ריקי מדבר אל מרינה, אך היא אינה יכולה לענות, משום שפיה חסום באגד מדבק.
"נשים על סף התמוטטות עצבים": פפה משוחחת עם הפרחים ועם המשיבון שבביתה.
לדוגמאות אלה יש להוסיף את הדוגמה הבולטת ביותר (שנוצרה לאחר שאלמודובר כתב את דבריו אלה) - הסרט "דבר אליה": בניגנו משוחח ארוכות עם אליסיה בזמן שהוא מטפל בה אף על פי שהיא שרויה בתרדמת.
אלמודובר עמד על כוחן של המילים: "לדעתי, שתי שורות טובות של דיאלוג בפיה של דמות שפותחה היטב יעילות כמו האפקטים המיוחדים בסרט "שליחות קטלנית 2: יום הדין".
הקולנוע הוא חלק מהעלילה
אלמודובר העיד על עצמו: "תמיד גיליתי עניין בסרטים שמתארים את עולם הקולנוע. סרטים שעלילתם היא תעשיית הקולנוע עצמה, האנשים שמאחוריה, תפארתה ושפלותה". ואכן, ברבים מסרטיו של אלמודובר, הקולנוע הוא חלק מעלילת הסרט.
"חיבוקים שבורים" הוא סרט ארס פואטי, משום שבמידה רבה גיבורו של הסרט הוא הקולנוע עצמו. עלילת הסרט סובבת סביב צילומו והפקתו של סרט בשם "נשים ומזוודות", ובה משולב סיפור צילומו של סרט תיעודי אודות הפקת הסרט. מבקר הקולנוע יאיר רוה ציין כי זהו "סרט שעוסק ישירות בקולנוע, בכתיבה, ביצירה, באופן בו הקולנוע נכנע לחיים, אבל גם במקום שבו הקולנוע מסוגל לשכתב את החיים, ושיש לו כוחות של השבה לחיים – גם אם רק באופן סמלי" קדמו ל"חיבוקים שבורים" הסרטים "קשור אותי! אהוב אותי!" ו"חינוך רע", שגם בהם חלק מהעלילה מוקדש לצילומו של סרט.
מטיאו ולנה, גיבורי הסרט, צופים בסרטו של רוברטו רוסליני, "מסע לאיטליה", המוקרן בטלוויזיה. בסצנה מוצג זוג המבקר בפומפיי, ומדריך הטיולים מצביע בפניהם על בני זוג שהופתעו על ידי הלבה בעת שהיו חבוקים. לנה צופה בהתרגשות בסצנה זו, ומחבקת את מטיאו תוך הבעת תקווה שגם מותה יגיע בעת שהיא מחבקת את אהובה.
גם בסרטים נוספים של אלמודובר, צפייה בסרטי קולנוע היא חלק בלתי נפרד מעולמם של גיבורי הסרט:
בתחילת הסרט "אהבת בשר ודם" מגיע ויקטור לביתה של הלנה, שבו הטלוויזיה מקרינה את סרטו של לואיס בוניואל, "Ensayo de un crimen". בין ויקטור להלנה מתפתח ויכוח, שבמהלכו נפלט כדור מאקדחה של הלנה, בדיוק ברגע שבו נורית ירייה בסרט שבטלוויזיה. הלנה מתעלפת, וויקטור, הממתין להתעוררותה, צופה בהמשך הסרט.
בסרט "דבר אליה" צופה בניגנו בסרט אילם קצר, בן מספר דקות, בשחור לבן, ומספר עליו אחר כך לאליסיה בעודו סועד אותה. הסרט, "המאהב המתכווץ", הוא סיפור על מדענית ומאהבה. אותה מדענית רקחה שיקוי דיאטה מהפכני, שאמור להיות בעל תוצאות מהירות. המאהב לוגם את השיקוי על מנת לסייע לה, ובאופן בלתי צפוי מתחיל להתכווץ. בתוך זמן קצר הוא הופך להיות זעיר ממדים, כאצבעוני. הכיווץ מאיים לערער את יחסיהם של המדענית ומאהבה. בתחילה המאהב בורח, אולם היא רודפת אחריו לאורך כל הארץ, נפגשת עמו שוב, אהבתם פורחת, והיא לוקחת אותו עמה בקופסה קטנה לחדר השינה. בלילה, בעודם במיטה, נכנס המאהב הזעיר, שכל גודלו הוא כאצבע, אל תוך איבר מינה של אהובתו, במטרה לענג אותה, ולא יוצא ממנה עוד לעולם.
בסרט "חיבוקים שבורים" הגיבורים לא רק צופים בסרטים, אלא העלילה כולה מספרת גם את סיפור הפקתו של סרט בו הבמאי הוא הגיבור הראשי של "חיבוקים שבורים". אחת הסצנות נצפית שלוש פעמים במהלך הסרט, כאשר מלאכת העריכה משתנה והסצנה משתנה בעקבותיה ויוצרת אצל הצופה גיחוך, עצב או התרגשות לחלופין.
לעיתים הגיבורים מצטטים סרטים נודעים שבהם צפו:
בסרט "מבוך התשוקות" משכנעת סקסיליה את ריזה לקיים יחסי מין במטוס: "נעשה זאת כאן, כמו ב"עמנואל I".
הסרט "עקבים גבוהים" עוסק ביחסיהן הסבוכים של אם ובתהּ, בקי ורבּקה. בשיחה ביניהן יוצרת רבּקה אנלוגיה בינה ובין הבת בסרטו של אינגמר ברגמן "סונטת סתיו", שבו האם משפילה את הבת כאשר היא מוכיחה לה שהיא מנגנת טוב ממנה.
בסרט "פרח הסוד שלי" נזכרים גיבורי הסרט, אנחל וליאו, בסרטי קולנוע שבהם צפו, כהקבלה לחייהם:
אנחל מציע לליאו לבלות אתו, והיא מסרבת בנימוק שבעלה חוזר מחוץ למדינה, ומוסיפה: "זה מזכיר לי את הסרט 'הדירה' של בילי ויילדר", ואנחל עונה: "כן, גם לי. בסרט הזה שירלי מקליין מתאהבת באיש שאינו האיש האמיתי שאותו היא אוהבת".
ליאו ואנחל הולכים ברחוב, ואנחל שואל את ליאו: "זוכרת את "קזבלנקה", הפעם הראשונה שאינגריד ברגמן נכנסת לבית הקפה?". הוא ממשיך ומצטט את דבריו של האמפרי בוגארט בסרט: "זה היה בפריס. לעולם לא אשכח את היום הזה, היום שבו הגרמנים כבשו את פריס. הגרמנים היו לבושים באפור ואת בכחול".
בסצנת הסיום, כאשר ליאו ואנחל יושבים נינוחים אל מול האח בביתו, אומרת ליאו: "זה מזכיר לי את הסיום של עשירים ומפורסמים. שתי הידידות, שתיהן סופרות, שותות לבדן, הרחק מן העולם, לפני אח בוערת".
בנוסף, סרטיו של אלמודובר כוללים מחוות לסרטים נודעים ונודעים פחות בהיסטוריה של הקולנוע:
את סרטו "מה עשיתי שזה מגיע לי?" תיאר אלמודובר כהולך בעקבות הנאו-ריאליזם האיטלקי.
דמותה של הוּמה בסרט "הכל אודות אמא" מעוצבת לפי דמותה של בטי דייוויס, ושם הסרט הוא מחווה לסרט הקלאסי "הכל אודות חוה", בכיכובה של דייוויס, שבו צופים מנואלה ובנה אסטבן בתחילת הסרט "הכל אודות אמא". נינה תוקפת את מנואלה: "את תכננת הכל, בת זונה! בדיוק כמו איב הרינגטון", ובכך רומזת לעלילת "הכל אודות חוה".
בסרט "חיבוקים שבורים" נכללת סצנה שבה פניה של לנה מזכירים היטב את פניה של אודרי הפבורן בסרט "סברינה" (להשוואה: לנה לעומת סברינה). בנוסף, "נשים ומזוודות", הסרט העומד במרכז העלילה של הסרט, הוא ציטוט של סרטו של אלמודובר עצמו, "נשים על סף התמוטטות עצבים", משנת 1988.
כל העולם במה
רבות מהדמויות בסרטיו של אלמודובר מופיעות בפני קהל, בדרך קבע או באופן חד-פעמי. פעמים רבות ההופעה היא חלק רב משמעות בעלילה.
בסרט "פפי, לוסי, בום", בוֹם היא גיטריסטית וזמרת פאנק. בסרט משולבות הופעות שלה.
בסרט "הרגלים מגונים" יוֹלנדה בל היא זמרת בקברט. היא נמלטת למנזר, ובו מארגנות הנזירות מסיבת יום הולדת לאם המנזר, שבמהלכה יולנדה, בליווי שלוש מהנזירות, שרה לכבודה של אם המנזר.
בסרט "מטדור", דייגו מונטס הוא לוחם במלחמת שוורים שפרש בטרם עת עקב פציעתו בזירה. את הופעתו האחרונה בזירה הוא רואה בקלטת וידאו, ובה הוא מזהה בקהל את מריה קרדנל, ומבין שהעניין שלה בו החל זמן רב לפני פגישתם הראשונה.
הסרט "חוק התשוקה" מספר את סיפורו של פבלו קינטרו, במאי קולנוע ותיאטרון. בין השאר הוא מביים את המחזה "הקול האנושי", שבו אחותו טינה מגלמת את התפקיד הראשי.
פפה מרקוֹס, גיבורת הסרט "נשים על סף התמוטטות עצבים" היא שחקנית טלוויזיה.
מרינה, גיבורת הסרט "קשור אותי! אהוב אותי!" היא שחקנית קולנוע, המופיעה בסרט שצילומו הוא חלק מהעלילה.
בסרט "עקבים גבוהים", הופעה בפני קהל תופסת חלק מרכזי בעלילה. גיבורת הסרט, רֶבּקה, היא קריינית חדשות בטלוויזיה, שבאחת המהדורות יוצאת בהודעה אישית למאזינים, ומתוודה שרצחה את בעלה. אמהּ של רֶבּקה, בקי דל פאראמו, היא זמרת נודעת, המופיעה במדריד לאחר היעדרות ממושכת, ואת השיר הראשון בהופעתה, Piensa en Mi ("חישבי עלי"), מקדישה לבתהּ, הנמצאת המעצר. גיבור שלישי של הסרט הוא לטאל, דראג קווין המופיע במועדון ומחקה את בקי.
בסרט "קיקה" אנדראה "המצולקת" היא כתבת טלוויזיה רודפת סנסציות, המנחה באופן תיאטרלי תוכנית טלוויזיה בשם "הגרוע ביותר של היום".
הסרט "פרח הסוד שלי נפתח בסצנה שבה מגלמת מנואלה, במסגרת תרגול של רופאים, אישה המתבקשת למסור להשתלה את איברי בנה המנוח. בהמשך הסרט מעלים בלנקה ובנה אנטוניו מופע פלמנקו.
הסרט "הכל אודות אמא" נפתח בסצנה דומה לסצנת הפתיחה של הסרט "פרח הסוד שלי". בהמשכו מופיעות שתי שחקניות, הוּמה ונינה, המופיעות בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה". מנואלה, גיבורת הסרט, מחליפה את נינה באחד המופעים, וחברתה אגראדו נותנת מופע יחיד מאולתר בערב שבו מבוטלת ההצגה.
הגיבורות הדומות של הסרט "דבר אליה" הן לידיה, שהיא לוחמת שוורים, הנפגעת במהלך פעילותה בזירה ושוקעת בתרדמת, ואליסיה, רקדנית בלט שנפגעה בתאונת דרכים, ושקעה אף היא בתרדמת.
ריימוּנדה, גיבורת הסרט "לחזור" מפעילה מסעדה, ובערב שבו נערכת מסיבה במסעדה, היא שרה בפני קהל החוגגים.
לנה, גיבורת הסרט "חיבוקים שבורים", היא שחקנית קולנוע מתחילה, המופיעה בסצנות אחדות בשני סרטים (סרט עלילתי וסרט דוקומנטרי) המצולמים בסרט.
מדריד כמרכז העלילה
מדריד, בירת ספרד, היא מקום ההתרחשות העיקרי של מרבית סרטיו של אלמודובר. בסרט "מבוך התשוקות" מתוארת מדריד כ"מרכז היקום". חריגה ממצב זה מתרחשת בסרט "הכל אודות אמא", שאמנם מתחיל במדריד, אך עיקר עלילתו מתרחש בברצלונה. בסרט "חיבוקים שבורים" מרחיקים הנאהבים לנה ומטיאו עד לנסרוטה שבאיים הקנריים, אך עיקר העלילה מתרחש במדריד.
נופיה של מדריד נשקפים בסרטים. בצורה מפורשת ניכר הדבר בתחילתו של הסרט "אהבת בשר ודם", שבה נולד ויקטור תוך כדי נסיעה של אמו באוטובוס לבית היולדות. מלווה של האם מרימה את ויקטור התינוק, מפנה אותו אל החלון, ואומרת לו "ראה ויקטור: מדריד". הנוף שנשקף מהחלון הוא שער אלקלה, שהוקם בסוף המאה ה-18 כשער כניסה לעיר.
באחדים מסרטיו מציג אלמודובר צעירים שעברו מהכפר למדריד (צעד שאף הוא עצמו עשה), ואתם מתגוררת סבתא (אם של הצעיר שעבר אל העיר), הכמהה לחזור לכפר, ובסופו של דבר מגשימה כמיהה זו. מוטיב זה מופיע בסרטים "מה עשיתי שזה מגיע לי?" ו"פרח הסוד שלי". גם בסרט "לחזור" נעות הגיבורות בין מדריד ובין הכפר.
זוויות צילום בלתי שגרתיות
אלמודובר משלב בסרטיו זוויות צילום בלתי שגרתיות, המפתיעות את הצופה. לדוגמה, בסרט "הכל אודות אמא", שבו כותב אסטבן ביומנו, הכתיבה מוצגת מנקודת מבטו של הנייר המביט בעט הכותב עליו. בסרט "לחזור" מגיעה ריימוּנדה אל קהל האבלות לקראת לווייתה של דודתה פאולה. האבלות המקיפות אותה לנחמה מצולמות ממעוף הציפור במבט מלמעלה. בסרט "קשור אותי! אהוב אותי!" נמצאים ריקי ומרינה במיטה שבתקרה שמעליה ישנה מראה בצורת פירמידה. צילום התקרה מראה את פעילותם של ריקי ומרינה כשהיא מוכפלת חמש פעמים. השתקפויות במראה משמשות גם בסרטים נוספים של אלמודובר להעצמת המסר הוויזואלי.
פסקול
סרטיו של אלמודובר מלווים בפסקול חושני, שבו שזורים לעיתים קרובות, כחלק מעלילת הסרט, שירים ישנים, שמילותיהם משקפות את הרגשות של גיבורי הסרט. דוגמאות:
בסרט "חוק התשוקה" משמיע פטיפון קטע משירו של ז'אק ברל Ne me quitte pas (בצרפתית: "אל תעזבני") לקראת פרידתם של פבלו ואהובו חואן.
בסרט "פרח הסוד שלי" יוצאת ליאו, הסובלת מהתנכרותו של בעלה, לפאב. בטלוויזיה הפתוחה בפאב שרה הזמרת המקסיקנית צ'וולה וארגס (Chavela Vargas) את השיר "En el último trago", המשקף את רגשותיה של ליאו: "אני רוצה לדעת מה הסיבה לאדישותך כלפי ... כל כך קשה לי לעזוב אותך, גם אם אני יודעת שאתה לא אוהב אותי יותר".
בסרט "עקבים גבוהים" מופיעה בקי על הבמה ומקדישה לבתהּ רבּקה, הנתונה במעצר, את השיר Piensa en Mi ("חישבי עלי"). בהופעה אחרת מבוצע השיר Un año De Amor ("שנה של אהבה").
בסרט "דבר אליה", בסצנה שבה לידיה נפגעת במהלך השתתפותה במלחמת שוורים ושוקעת בתרדמת נשמע קולה של הזמרת הברזילאית אליס רז'ינה - בשיר אהבה וגעגועים קורע לב (Por Toda A Minha Vida, מאת מוראיס וז'ובים). בסרט מופיע גם הזמר הברזילאי קייטנו ולוזו בדמות עצמו, שר בספרדית שיר אהבה עממי ישן - "קוקורוקוקו פלומה (Cucurrucucu Paloma)" - בביצוע מחודש ומרגש.
העלילה כמשל לספרד
בסרט "אהבת בשר ודם" מציג אלמודובר את המהפך שעברה ספרד ברבע האחרון של המאה העשרים. תחילתו של הסרט בהולדתו של ויקטור, באוטובוס המסיע את אמו ברחובות מדריד בדרך לבית היולדות. סופו של הסרט בהולדת בנו של ויקטור, במונית המסיעה את האם ברחובות מדריד בדרך לבית היולדות. דמיון זה בין האירועים מלווה בהבדלים דרמטיים ביניהם: בעת הולדת ויקטור הרחובות שוממים, עקב מצב החירום שהוכרז במדינה תחת שלטונו הרודני של פרנקו. בעת הולדת בנו של ויקטור הרחובות גדושים כלי רכב והומים אדם, בספרד הדמוקרטית. ויקטור מוּדע להבדל זה, ומספר לתינוק העומד להיוולד: "בספרד כבר מזמן שכחנו את הפחד" (למהפך זה חשיבות רבה גם מבחינתו של אלמודובר, משום שהצנזורה שפעלה בתקופת פרנקו לא הייתה מאפשרת יצירת סרטים כדוגמת אלה של אלמודובר).
התייחסות נוספת מופיעה בסרטו הראשון של אלמודובר, "פפי, לוסי, בום", שבו אומר השוטר: "במדינה זו, עם כל כך הרבה דמוקרטיה, אינני יודע לאן נגיע", ובכך מביע געגועים למשטרו של פרנקו.
בסרטיו האחרים של אלמודובר אין התייחסות ישירה כזו לגורלה של ספרד, אך Ernesto Acevedo-Muñoz בספרו "Pedro Almodóvar" רואה בסרטים אחדים את קורותיהם של הגיבורים כמשל לקורותיה של ספרד. כאשר הגיבור מתעמת עם זיכרונותיו, לדוגמה, רואה זאת Acevedo-Muñoz כמשל לצורך של ספרד להתעמת עם עברה. את סצנת האונס הפותחת את הסרט "פפי, לוסי, בום", בדומה לסצנות אונס אחרות בסרטיו של אלמודובר, הוא רואה כמשל לשלטון הדיכוי של פרנקו.
פילמוגרפיה
סרטים קצרים
Film político (1974)
Dos putas, o historia de amor que termina en boda (1974)
Sueño, o la estrella, El (1975)
Homenaje (1975)
Caída de Sódoma, La (1975)
Blancor (1975)
'Who's Afraid of Virginia Woolf?' (קדימון) (1976)
Sea caritativo (1976)
Muerte en la carretera (1976)
Sexo va, sexo viene (1977)
Salomé (1978)
Folle... folle... fólleme Tim! (1978)
הקול האנושי (2020)
Extraña forma de vida (2023)
סרטים בהם שיחק
לאלמודובר הופעות קצרות באחדים מסרטיו, וכן הופיע בסרטים של במאים אחרים. גם אחיו, אגוסטין, ואמו, פרנסיסקה קביירו, זכו להופיע בסרטיו.
(1972) Vente a ligar al Oeste
(1973) El Ataque de los muertos sin ojos
(1974) Las Garras de Lorelei .... האיש בסירה
(1978) ¿Qué hace una chica como tú en un sitio como éste?
(1978) Un Hombre llamado Flor de Otoño
(1979) Tiempos de constitución
(1980) Arrebato .... גלוריה
פפי, לוסי, בום (1980)
מבוך התשוקות (1982)
הרגלים מגונים (1983) .... נוסע באוטובוס
(1983) Mar brava .... פוליסיה
מה עשיתי שזה מגיע לי? (1984)
חוק התשוקה (1987) .... דפנדיינטה
הכל אודות אמא (1999)
חינוך רע (2004) .... עוזר בבריכה של אנריקה
סרטים שכתב וביים או הפיק
פפי, לוסי, בום (1980)
(1982) Pestañas postizas (מפיק)
מבוך התשוקות (1982) (מפיק)
הרגלים מגונים (1983)
מטדור (1986)
חוק התשוקה (1987)
נשים על סף התמוטטות עצבים (1988) (מפיק)
עקבים גבוהים (1991)
(1993) Acción mutante (מפיק)
קיקה (1993)
פרח הסוד שלי (1995)
(1996) Mi nombre es sombra (מפיק שותף)
אהבת בשר ודם (1997)
(1998) Shampoo Horns (מפיק)
הכל אודות אמא (1999)
ילדים של אף אחד (2001) (מפיק)
דבר אליה (2002)
החיים בלעדיי (2003) (מפיק בפועל, יחד עם אגוסטין אלמודובר)
חינוך רע (2004) (מפיק)
נערה קדושה (2004) (מפיק בפועל)
הסוד שמעבר למילים (2005) (מפיק בפועל)
לחזור (2006)
חיבוקים שבורים (2009)
העור בו אני חי (2011)
לעוף מהתרגשות (2013)
השבט (2015) - מפיק
חולייטה (2016)
כאב ותהילה (2019)
אמהות מקבילות (2021)
טלוויזיה
שקרים חולפים (2023) - הפקה
פרסים ומועמדויות
פסטיבל קאן
שנה קטגוריה שם הסרט סטטוס 2006 התסריט הטוב ביותר לחזור 1999 הבמאי הטוב ביותר הכל אודות אמא
מועמדויות וזכיות בפרס האוסקר
שנה קטגוריה שם הסרט סטטוס 2002 הבמאי הטוב ביותר דבר אליה 2002 התסריט הטוב ביותר דבר אליה 1998 הסרט הזר הטוב ביותר הכל אודות אמא 1989 הסרט הזר הטוב ביותר נשים על סף התמוטטות עצבים
מועמדויות וזכיות בפרס גלובוס הזהב
שנה קטגוריה שם הסרט סטטוס 2002 הסרט הזר הטוב ביותר דבר אליה 1998 הסרט הזר הטוב ביותר הכל אודות אמא
מועמדויות וזכיות בפרס גויה
שנה קטגוריה שם הסרט סטטוס 2003 הסרט הטוב ביותר דבר אליה 2003 הבמאי הטוב ביותר דבר אליה 2003 התסריט הטוב ביותר דבר אליה 1999 הסרט הטוב ביותר הכל אודות אמא 2000 הבמאי הטוב ביותר הכל אודות אמא 2000 התסריט הטוב ביותר הכל אודות אמא 1991 הסרט הטוב ביותר קשור אותי! אהוב אותי! 1991 הבמאי הטוב ביותר קשור אותי אהוב אותי 1991 התסריט הטוב ביותר קשור אותי אהוב אותי 1989 הסרט הטוב ביותר נשים על סף התמוטטות עצבים 1989 הבמאי הטוב ביותר נשים על סף התמוטטות עצבים 1989 התסריט הטוב ביותר נשים על סף התמוטטות עצבים
מועמדויות וזכיות בפרס סזאר
שנה קטגוריה שם הסרט סטטוס 2000 הסרט האירופאי הטוב ביותר הכל אודות אמא 2000 הסרט הזר הטוב ביותר הכל אודות אמא 1992 הסרט הזר הטוב ביותר עקבים גבוהים 1991 הסרט הזר הטוב ביותר קשור אותי אהוב אותי
לקריאה נוספת
פדרו אלמודובר, פאטי דיפוזיה וטקסטים אחרים, תרגום: ליה נירגד, הוצאת בבל, 2002.
נעם טראוב, חלומות באספמיא: פענוח צפונות בשלושה סרטים של הבמאי פדרו אלמודובר, הוצאת גוונים, 2016.
פדרו אלמודובר, החלום האחרון, אחוזת בית, 2024
Ernesto Acevedo-Muñoz, Pedro Almodóvar, British Film Institute, 2007.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:במאי קולנוע ספרדים
קטגוריה:תסריטאי קולנוע ספרדים
קטגוריה:מפיקי קולנוע ספרדים
קטגוריה:להט"בים ספרדים
קטגוריה:במאים להט"בים
קטגוריה:זוכי אוסקר: התסריט המקורי הטוב
קטגוריה:ספרדים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
קטגוריה:זוכי פרס גויה: הבמאי הטוב
קטגוריה:זוכי פרס נסיך אסטוריאס לאמנויות
קטגוריה:זוכי פרס באפט"א לתסריט המקורי הטוב ביותר
קטגוריה:אוטודידקטים
קטגוריה:ספרדים שנולדו ב-1949 | 2024-10-06T10:00:17 |
ברנרדו ברטולוצ'י | ברנרדו ברטולוצ'י (; 16 במרץ 1941 – 26 בנובמבר 2018) היה במאי ותסריטאי איטלקי.
ביוגרפיה
נולד בפארמה שבאיטליה. אביו, אטיליו ברטולוצ'י , היה משורר מפורסם, עיתונאי ומבקר סרטים ואמו הייתה מורה. ברטולוצ'י למד ספרות מודרנית באוניברסיטת רומא. בגיל 22 ביים את סרטו הראשון, La commare secca, לפי תסריט של פייר פאולו פאזוליני. כעבור שנתיים ביים את סרטו השני, "לפני המהפכה" (Prima della rivoluzione), שהושפע מכתיבתם של פרויד, מרקס וורדי ומעבודות הבימוי של ז'אן-לוק גודאר. בסרט ניכרת השפעה של הגל הצרפתי החדש. הסרט היה פוליטי ולא זכה להצלחה, וברטולוצ'י עשה הפסקה של מספר שנים בבימוי, בהן עבד בעיקר כתסריטאי וכעורך. בתקופה זו כתב תסריט ל"היו זמנים במערב" לבמאי סרג'ו לאונה.
ב-1969 ביים וכתב תסריט לסרט "אסטרטגיית העכביש", על פי סיפורו של חורחה לואיס בורחס "נושא הבוגד והגיבור". הסרט עוסק במין ובפוליטיקה, ומוצגת בו תפיסת הזמן בצורת פלשבק, שמתעתע בצופה. הסרט זכה להצלחה והוצג בפסטיבל הסרטים של ונציה.
ב-1970 יצא סרטו "הקונפורמיסט", על פי ספרו של אלברטו מורביה שפורסם ב-1951. הסרט נבנה כסדרה של פלשבקים ועסק בצורך של האדם להשתייך לחברה. בזכות הסרט זכה ברטולוצ'י להצלחה ולפרסום בינלאומי; הסרט זכה בציון לשבח בפסטיבל הקולנוע של ניו יורק, ועד היום נחשב לאחד הסרטים המשפיעים של שנות ה-70.
ב-1972 ביים את סרטו הנודע "טנגו אחרון בפריז", בכיכובם של מריה שניידר ומרלון ברנדו. הסרט הוקרן לראשונה בניו יורק ב-1972, ועורר מחלוקות רבות וסנסציה, בשל סצנות העירום והמין בו. צילום העירום של ברנדו ושניידר פורסם במגזין "פלייבוי". במדינות רבות הוטלה צנזורה על הסרט, משום שנחשב לפורנוגרפיה. כך, למשל, כשבוע לאחר יציאת הסרט באיטליה, החרימה המשטרה את כל העותקים בטענה שזוהי פורנוגרפיה, וברטולוצ'י הועמד למשפט באשמת הפצת תועבה; בית המשפט העליון הורה על השמדת כל העותקים ועונש של ארבעה חודשי מאסר על תנאי, ובנוסף שלילת זכויותיו האזרחיות לתקופה של חמש שנים. רק 15 שנים מאוחר יותר אפשרה פסיקה חדשה של בית המשפט את הקרנת הסרט באיטליה. הסרט צולם בתקציב של 1.25 מיליון דולר, ולמרות המחלוקות הרבות גרף 36 מיליון דולר בארצות הברית ועוד 96 מיליון דולר ברחבי העולם.
ב-1976 צילם ברטולוצ'י את הסרט "1900" שמשקף את דעותיו בתחום הפוליטיקה, המין, והמאבק בין קפיטליזם וסוציאליזם. הסרט פונה לקהל רחב, וברטולוצ'י גייס שחקנים נודעים כמו רוברט דה נירו, ז'ראר דפארדיה, דומיניק סנדה, לאורה בטי ודונלד סאת'רלנד. הסרט צולם לאורך כשנה בעיר הולדתו של ברטולוצ'י, פארמה. הגרסה האיטלקית של הסרט ארכה יותר מ-5 שעות, אך בהמשך הוא קוצר לכ-3 שעות וחולק לשני חלקים, שהוקרנו כשני סרטים נפרדים. בסרט מבצע ברטולוצ'י ניתוח היסטורי של איטליה וחזונו לגבי מדינתו. עלילת הסרט עוסקת בשני ילדים שגרים בעולמות שונים, מילדותם ועד זקנתם, כשברקע אירועים כגון מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה, עליית הפאשיזם ונפילתו. הסרט זכה להצלחה באירופה, אך להצלחה פחותה בארצות הברית.
ב-1979 יצא סרטו "לה לונה" (La Luna) בכיכובה של ג'יל קלייבורג, וב-1981 יצא "טרגדיית האיש המצחיק" (La tragedia di un uomo ridicolo) בכיכובה של אנוק איימה. בהמשך הפסיק לתקופת מה לעסוק בנושאים הקשורים לאיטליה. ב-1987 צילם את הסרט "הקיסר האחרון", הסרט הראשון שצולם בעיר האסורה שבסין, בכיכובם של פיטר או'טול, ג'ון לון וג'ון צ'ן. הסרט עוסק בחייו של הקיסר האחרון של סין, מילדותו ועד מאסרו באשמת פשעי מלחמה. הסרט זכה בתשעה פרסי אוסקר, בהם לבימוי הטוב ביותר ולסרט הטוב ביותר, ובארבעה פרסי גלובוס הזהב: סרט הדרמה הטוב ביותר, התסריט, הבימוי והפסקול המקורי.
ב-1990 יצר את הסרט "שמיים מגנים מעל" (The Sheltering Sky), וב-1993 את "בודהה קטן" (Little Buddha). ב-1995 יצא סרטו "לגעת ביופי", ב-1999 יצא "התקרבות", וב-2002 "עשר דקות אחרי: הצ'לו". ב-2003 יצא "החולמים", סרט מחווה לסרטי "הגל החדש" בקולנוע צרפתי, שעלילתו מתרחשת בפריז על רקע מהומות הסטודנטים. ב-2012 יצא סרטו "אני ואת" (Io e te).
ברטולוצ'י נודע בזכות התעוזה והטכניקות הוויזואליות החדשניות לתקופתו. נחשב ליורשם של גדולי היוצרים בקולנוע איטלקי. השפיע רבות על יוצרי קולנוע אחרים, בהם פרנסיס פורד קופולה.
אחיו הוא במאי הקולנוע ג'וזפה ברטולוצ'י .
נפטר ב-26 בנובמבר 2018.
סרטיו
"לפני המהפכה" (1964)
"אסטרטגיה של העכביש" (1969)
"הקונפורמיסט" (1971)
"הטנגו האחרון בפריז" (1972)
"1900" (1976)
"לה לונה" (1979)
"סיפור עצוב על איש מצחיק" (1981)
"הקיסר האחרון" (1987)
"שמיים מגינים מעל" (1990)
"בודהה קטן" (1993)
"לגעת ביופי" (1995)
"התקרבות" (1999)
"ניצחון האהבה" (2001) - מפיק ותסריטאי
"עשר דקות אחרי: הצ'לו" (2002)
"החולמים" (2003)
"אני ואת" (2012)
לקריאה נוספת
Claretta M. Tonetti, Bernardo Bertolucci. The Cinema of Ambiguity. New York, Twayne Publishers, 1995.
קישורים חיצוניים
, על הסרט "החולמים"
, על "הקונפורמיסט"
שירה בן-סימון, במאי זקן, באתר האוזן השלישית, 5 בספטמבר 2007
בעקבות מותו:
הערות שוליים
קטגוריה:במאי קולנוע איטלקים
קטגוריה:בוגרי ספיינצה – אוניברסיטת רומא
קטגוריה:זוכי פרס גלובוס הזהב: במאים
קטגוריה:זוכי פרס גלובוס הזהב - התסריט הטוב
קטגוריה:זוכי אוסקר: הבימוי הטוב
קטגוריה:אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: קולנוע
קטגוריה:תסריטאי קולנוע איטלקים
קטגוריה:מפיקי קולנוע איטלקים
קטגוריה:איטלקים שנולדו ב-1941
קטגוריה:איטלקים שנפטרו ב-2018 | 2024-09-29T07:29:17 |
פוליטיקה של אוזבקיסטן | ממוזער|שמאל|טקסט=תמונה של מבנה הפרלמנט בטשקנט, אוזבקיסטן|מבנה הפרלמנט בטשקנט, אוזבקיסטן
הפוליטיקה של אוזבקיסטן לאחר קבלת העצמאות מברית המועצות מורכבת מאוד. מאז נפרדה המדינה מברית המועצות, נותרו מוסדות השלטון זהים לאלו שהיו לפני התפרקות ברית המועצות, על אף שמרבית השמות שונו.
הממשלה חיזקה את אחיזתה בכלכלה והעבירה רפורמות כלכליות רבות לצורך כך, אולם כדי לא לאבד את השליטה במדינה נמנעה מרפורמות פוליטיות מרחיקות לכת, ובמקום להדק את אחיזתה במדינה מאז העצמאות, העדיפה הממשלה להחליש יותר את קבוצות האופוזיציה.
הממשלה הצדיקה את ריסון האסיפות הציבוריות, מפלגות האופוזיציה והתקשורת בהדגשת הצורך ההדרגתי בשינוי וביציבות בתקופת מעבר. לצורך כך מדגישה הממשלה את הכאוס השולט בארצות השכנות לאחר ההפרדות מברית המועצות (בעיקר בטג'יקיסטן).
גישה זו התקבלה בקרב חלק גדול מאוכלוסיית המדינה, אף על פי שאיננה מתאימה לטווח הארוך.
החוקה
מאז תחילת כהונתו של הנשיא אסלאם קרימוב, הוא התחייב להנהיג רפורמות דמוקרטיות. חוקה חדשה אומצה על ידי המחוקק בדצמבר 1992, אבל אף על פי כן בצורה רשמית היא יוצרת הפרדת כוחות, במציאות השינויים היו מזעריים וכלפי חוץ בלבד. אף ששפת החוקה כוללת תכונות דמוקרטיות רבות, ניתן לעקוף אותה על ידי פסקי דין וחקיקה עוקפת, ולרוב פשוט מתעלמים מחוקי החוקה.
הנשיא, אשר נבחר בבחירות ישירות לכהונה של חמש שנים, הוא ראש המדינה והממונה על הרשות המבצעת מכוח החוקה. כמו כן הוא משמש כמפקד העליון של הכוחות המזוינים, ומתוקף תפקידו הוא רשאי להכריז על מצב חירום או על מלחמה.
הנשיא רשאי למנות ראש ממשלה, קבינט מלא של שרים ושופטים של שלושה בתי משפט ארציים, בכפוף לאישור ה"אולי מג'לס" (בית המחוקקים העליון), ולמנות את כל חברי בתי המשפט התחתונים. לנשיא יש גם את הסמכות לפזר את הפרלמנט.
סגנים של בית המחוקקים העליון (והיחיד), נבחרים לכהונה של חמש שנים. הנשיא יכול לפזר את הגוף בהסכמה של בית המשפט החוקתי - אשר גם אותו ממנה הנשיא.
האולי מג'לס העביר חוקים שבאו ביוזמת הנשיא, ביוזמת בתי המשפט, ביוזמת התובע הכללי או ביוזמת הממשלה של המחוז האוטונומי קאראקלפאקסטן. מלבד חקיקה, הגוף חייב לאשר אמנות בינלאומיות, פסקי דין ומצבי חירום, אחרת אין להם תוקף חוקתי.
הרשות השופטת הלאומית כוללת את בית המשפט העליון, בית המשפט החוקתי ובית המשפט העליון לכלכלה. בתי משפט נמוכים יותר קיימים במחוזות אזוריים, וברמות הערים השונות.
שופטים בכל הדרגים ממונים על ידי הנשיא ובאישור האולי מג'לס. בניגוד לשאר המוסדות הזוכים למעט חופש פעולה, מצויים בתי המשפט בשליטתה המלאה של הרשות המבצעת.
הנשיאות
הרשות המבצעת במדינה מחזיקה כמעט בכל הכוח הממשלי. לרשות השופטת חסרה העצמאות והרשות המחוקקת חסרת הנהגה ויוזמה משל עצמה, ובעלת יכולת מועטה לעיצוב החוקים.
הנשיא בוחר ומחליף את ראשי המחוזות כרצונו עקב מספר רפורמות שהתקבלו ב-דצמבר 1995 וב-27 בינואר 2002 והעניקו לו סמכות זאת עד שנת 2007. מרבית המשקיפים הבינלאומיים סירבו להשתתף בתהליך ולא הכירו בתוצאותיו כיוון שלא עמדו בתקנים דמוקרטיים בסיסיים.
התקשורת ומפלגות האופוזיציה
ברפורמה של 2002 אושרה ההצעה להרכיב פרלמנט כפול. מספר מפלגות פוליטיות נוסדו באישור הממשלה אך עדיין לא הציגו כל חלופה למדיניות הממשלה הקיימת. בדומה לכך, על אף שנוסדו כלי תקשורת-המונים (רדיו, טלוויזיה ועיתונים), הם נשארו בשליטתה של הממשלה, ורק לעיתים רחוקות מועלים בהם נושאים פוליטיים לדיון. המשטר הנוקשה כלפי מפלגות חדשות מנע ממפלגות פוליטיות עצמאיות אישור רישום, כך שנמנעה מהן כניסה לפרלמנט.
למרות ההגנה החוקתית המקיפה, ממשלת קרימוב מדכאת את כל הפעולות של התנועות הפוליטיות, מתנגדת לאסיפות פומביות והפגנות, וממשיכה לדכא תנועות אופוזיציה. הדיכוי נחלש במידת מה עקב שינויים שנערכו בחוקה. באמצע שנות ה-1990 אפשרה החקיקה זכויות משמעותיות לאיגודי העובדים העצמאיים (הנפרדים מהממשלה) וזכויות פרט מורחבות, אולם אכיפת זכויות אלה כמעט ולא מתבצעת, מכיוון ששירותי הביטחון נותרו תחת השלטון המרכזי ופועלים על פי מדיניותו.
עם יוצא הדופן של ליברליזציה פזורה, כל מפלגות האופוזיציה והמדיה העצמאית אסורות באוזבקיסטן. תחילת שנות ה-1990 התאפיינו במעצרים והכאות של דמויות אופוזיציה תחת האשמות כוזבות. לדוגמה, אוזבקי בולט בשם איברהים בורייב נעצר בשנת 1994, לאחר שהכריז על תוכנית להקמת מפלגת אופוזיציה חדשה ממש לפני משאל העם במרץ, ומעט לאחר מכן נעצר בורייב שוב בטענה כי היה בעלים של חברה שיצרה תרופות לא חוקיות. באפריל 1995, שבועיים לאחר משאל העם שהאריך את כהונתו של הנשיא קרימוב, שישה פורשים מהמפלגה נשלחו לכלא לאחר שהפיצו את עיתון המפלגה "ארק" והסיתו בו להפיכה נגד הנשיא קרימוב. המשטרה החשאית של אוזבקיסטן עצרה חברים בקבוצות אופוזיציה שונות בכל מקום והגיעה אפילו עד למוסקבה לשם כך.
גישה כלפי האסלאם הקיצוני
הממשלה מרסנת בצורה חריפה את אלה החשודים בקיצוניות אסלאמית. כ-6,000 חשודים בהשתייכות לאסלאם הקיצוני נכלאו, וחלקם אף מתו במהלך השנים האחרונות בכלא עקב התעללות ומחלות. למרות זאת, עקב מספר האפשרויות המצומצם להדרכה דתית, פונים מוסלמים צעירים לתנועות האסלאם הקיצוני במחתרת.
כוחות משטרה ושירותי הביטחון משתמשים באופן קבוע בעינויים כשיטת חקירה. בלחץ בינלאומי החלה הממשלה להעמיד לדין מספר קצינים שהואשמו בעינויים, מתוכם הורשעו 4 קציני משטרה ו-3 קצינים בשירותי הביטחון. הממשלה העבירה לידי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל בערך 2,000 אסירים פוליטיים ולא פוליטיים בשנים האחרונות. בשנת 2002 ובשנת 2003 עצרה הממשלה פחות חשודים בהשתייכות לאסלאם הקיצוני מבעבר. מהלך נוסף שהתקבל בברכה על ידי הקהילה הבינלאומית, נוגע להפחתה משמעותית של הצנזורה הממשלתית על התקשורת, אך התקשורת ממשיכה להיות תחת פיקוח הדוק.
קישורים חיצוניים
*
אוזבקיסטן, פוליטיקה של | 2023-10-03T07:41:55 |
מפלגה דמוקרטית ערבית | מפלגה דמוקרטית ערבית (בערבית: الحزب الديمقراطي العربي) הידועה בראשי תבות מד"ע, היא מפלגה ערבית ישראלית שהייתה מיוצגת בכנסת מהכנסת האחת עשרה ועד ל. המפלגה המשיכה לפעול לאחר מכן, אך הרלוונטיות שלה קטנה. המפלגה הייתה המפלגה הערבית ישראלית הראשונה שאינה מפלגת לווין של מפלגות ישראליות להיבחר לכנסת.
היסטוריה
מפלגה דמוקרטית ערבית הוקמה בשלהי כנסת ה-11, כאשר ב-24 בינואר 1988 בפברואר 1988 פרש חבר הכנסת עבד אל-והאב דראושה ממפלגת העבודה, על רקע האינתיפאדה הראשונה, אך ועדת הכנסת הכירה בדראושה כסיעת יחיד רק ב-15 בפברואר 1988. במרץ החליטה להיקרא המפלגה הדמוקרטית הערבית. כינוס היסוד של המפלגה התקיים ביוני של אותה שנה, המפלגה התמודדה ברשימה עצמאית בבחירות לכנסת ה-12 בנובמבר 1988 וזכתה במנדט אחד.
המצע של המפלגה בבחירות לכנסת ה-12 כלל קריאה להקמת מדינה פלסטינית ושוויון לערביי ישראל.
בבחירות לכנסת ה-13 ב-1992 הגדילה מד"ע את כוחה ל-2 מנדטים, כאשר כוחן המשותף של המפלגות הערביות (2 למד"ע ו־3 לחד"ש) הצטרפו ל־12 המנדטים של מרצ ו־44 של מפלגת העבודה הישראלית ויצרו גוש חוסם שמנע מהליכוד כל אפשרות לקואליציה. למרות שהמפלגה הביעה רצון להצטרף לקואליציה, התנגד יצחק רבין לצירופה לממשלתו, ותחתיה הקים קואליציה עם מפלגת ש"ס. כאשר פרשה ש"ס מהממשלה בספטמבר 1993 והממשלה הפכה לממשלה צרה, תבע דראושה את צירופו לממשלה, אך רבין סירב ודראושה נכנע, והמשיך לתמוך בממשלה מבחוץ.
בבחירות לכנסת ה-14 התמודדה ברשימה משותפת עם הרשימה הערבית המאוחדת וזכתה ב-2 מנדטים, מתוך 4 לרשימה המשותפת. לקראת הבחירות לכנסת ה-15 נטמעה המפלגה בתוך רע"ם.
בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2003 המפלגה התמודדה עם רע"מ ברוב הערים, מלבד כ-6 ערים, מתוכם נכנסה ל-4 מועצות עירייה, וזכתה ב-5 מנדטים בסך הכל.
בדצמבר 2005 נבחר טלב א-סאנע לעמוד בראשות המפלגה.
בשלהי כהונת הכנסת השמונה עשרה ולקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה פרש נציג המפלגה טלב א-סאנע מן הסיעה המשותפת רע"מ-תע"ל והקים את סיעת מד"ע מחדש, אולם בהמשך התרצה וחזר להתמודד לכנסת במסגרת המפלגה המאוחדת. ברשימה המשותפת של רע"ם-תע"ל-מד"ע בבחירות לכנסת התשע עשרה הוצב נציג מד"ע, א-סאנע, במקום החמישי. הרשימה קיבלה ארבעה מנדטים ולמד"ע לא נותר נציג בכנסת. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ב-2015 בהן עלה אחוז החסימה מ-2% ל-3.25% הוקמה הרשימה המשותפת שכללה את המפלגות הערביות העיקריות, אך לא את מד"ע, וזו הקימה יחד עם המפלגה הלאומית הערבית את הרשימה הערבית כשבראש הרשימה הוצב א-סאנע. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת מד"ע הצטרפה לרשימה מאוחדת של תע"ל וחד"ש.
בבחירות לכנסת העשרים וארבע הודיעה מד"ע על תמיכתה ברשימת "מען (יחד) לעידן חדש" כשבראשה עומד עו"ד מוחמד דראושה, ראש תחום תכנון וחיים משותפים בגבעת חביבה, ואחיינו של מייסד המפלגה עבד אל-והאב דראושה. שבוע לפני הבחירות הודיעה על הסרת מועמדותה וחבירתה לרשימה המשותפת.
נציגי המפלגה בכנסת
כנסת חברי כנסת הערותהכנסת ה-11 (1984)מנדט אחד: עבד אל-והאב דראושה הסיעה נוצרה ב-15 בפברואר 1988 עם פרישת עבד-אלוהאב דראושה מהמערך והקמת סיעת יחיד. ב-7 במרץ ניתן לה השם "המפלגה הדמוקרטית הערבית".הכנסת ה-12 (1988)
|מנדט אחד: עבד אל-והאב דראושה
|
|-
|הכנסת ה-13 (1992)|2 מנדטים: עבד אל-והאב דראושה, טלב א-סאנע
|
|-
|הכנסת ה-14 (1996) במסגרת מד"ע-רע"ם|2 מנדטים (מתוך 4 לרשימה כולה): עבד אל-והאב דראושה, טלב א-סאנע
| ב-16 ביולי 1996 שינתה הסיעה המאוחדת את שמה מ"המפלגה הדמוקרטית הערבית - הרשימה הערבית המאוחדת לשינוי" ל"מד"ע-רע"ם - המפלגה הדמוקרטית הערבית - הרשימה הערבית המאוחדת".
|-
|הכנסת ה-15 (1999) במסגרת רע"ם|שני מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): טלב א-סאנע, מוחמד כנעאן
|
|-
|הכנסת ה-16 (2003) במסגרת רע"ם|מנדט אחד (מתוך 2 לרשימה כולה): טלב א-סאנע
|
|-
|הכנסת ה-17 (2006) במסגרת רע"ם-תע"ל|מנדט אחד (מתוך 4 לרשימה כולה): טלב א-סאנע
|
|-
|הכנסת ה-18 (2009) במסגרת רע"ם-תע"ל|מנדט אחד (מתוך 4 לרשימה כולה): טלב א-סאנע
|
|-
|הכנסת ה-19 (2013) במסגרת רע"ם-תע"ל-מד"ע|אפס מנדטים (מתוך 4 לרשימה כולה)
|
|-
|הכנסת העשרים (2015) במסגרת הרשימה הערבית''' אפס מנדטים
קישורים חיצוניים
מד"ע, באתר הכנסת
הערות שוליים
קטגוריה:ישראל: מפלגות
קטגוריה:מפלגות ערביות בישראל | 2024-09-10T17:23:22 |
בית מגורים | שמאל|ממוזער|250px|בתי מגורים באנגליה
בית מגורים הוא מבנה קבע המשמש באופן שגרתי למגורי אדם ומשפחתו. במובנו הכללי ביותר, זהו מבנה מעשה-ידי אדם המורכב מקירות ומגג ולפחות פתח כניסה אחד, שהוא בדרך כלל הדלת הראשית.
תפקיד ושימוש
ממוזער|חדר פנימי בבית מגורים, ציור משנת 1847.
הבית מספק מחסה מפני גשמים, שלגים, רוחות, חום, קור ופולשים זרים, בין אם בני-אדם או בעלי חיים. בעלי חיים רבים בויתו על ידי בני האדם, אשר מגדלים אותם בבית או בחצר ביתם. לבית יש גם תפקיד רגשי חשוב והוא מהווה את מקום המבטחים של האדם ומשפחתו. חלקים מן הבית משמשים את כלל הקבוצה וחלקים אחרים מהווים את המקום הפרטי של האדם. מבחינה קוגניטיבית ורגשית הבית הוא מקום גאוגרפי שנרשם בתודעתו של אדם למשך כל ימי חייו.
במקרים רבים מעביר האדם חלקים גדולים מזמנו, ואף את מרבית זמנו, מחוץ לביתו (למשל במקום עבודתו), אולם ביתו משמש אותו לכל הפחות לשינה. אם נצמצם את ממדי הבית לממדיו הקטנים ביותר יהיה זה חלל המאפשר שינה. עם זאת, בתי מגורים משמשים בדרך כלל למגוון רחב של פעילויות כגון הכנת מזון, טיפוח עצמי, לימודים, עיסוק בתחביבים ועבודה, וגם לבילוי משפחתי ולאירוח. הללו נחשבים כחלק מהותי של המגורים בבית.
מושג הבית בתרבות ובחברה
ממוזער|250px|ציור ילדים אופייני של בית מגורים.
ממוזער|250px|אייקון של דף בית המבוססת על ציורי בית אופייניים של ילדים.
בנוסף לניהול של משק בית, בית המגורים נותן מענה גם להיבטים רגשיים וחברתיים שונים.
כאשר משפחה, או קבוצה, גרה בבית יחדיו התכונה החשובה ביותר שלו, לפי מרווין האריס, הוא שהבית מהווה את "משכנה של אהבה".
דף בית של אתר אינטרנט הוא הדף הראשי של האתר, זה המוצג כשמגיעים לכתובת האתר (דומיין). דף זה לרוב מכיל תמצות של התכנים העיקריים באתר, הפניות להרחבות, ולקטגוריות שונות ולמידע נוסף בכל המופיע בו.
הזכות לדיור היא אחת מזכויות האדם המוכרות במשפט הבינלאומי.
חסר בית הוא מצב וקטגוריה חברתית של אדם החסר קורת גג קבועה, בדרך כלל על רקע מחסור כלכלי. המונח "חסרי בית" עשוי לכלול אף את מגזר האוכלוסייה אשר לן במקלטים לחסרי קורת גג, המופעלים על ידי גופים פרטיים או ציבוריים. מספר קטן של חסרי בית בוחרים באורח חיים זה.
מבנה
שמאל|ממוזער|250px|בית מגורים עשוי עץ בנורווגיה
ממוזער|250px|בית העשוי מאבן
לבית מגורים יש לפחות כניסה אחת (דלת או שער), ובדרך-כלל גם חלונות. הבתים מתחלקים לאזורים פרטיים ואזורים ציבוריים-משפחתיים. על פי ויטרוביוס, בן המאה ה-1 לספירה, ספר שישי פרק ה' סעיף 1 (רייך 1997) כבר לפני כ-2,000 שנה היו בבתי המגורים חדרים פרטיים. "החדרים הפרטיים הם אלה אשר לאיש אין רשות הכניסה אליהם ללא הזמנה, כמו חדרי שינה, טרקלינים, חדרי רחצה וכל היתר המשמשים צורך דומה" (שם 141).
עיצוב הבית
במקומות שונים ברחבי העולם קיימים מוזיאונים המציגים בתים בסגנונות בנייה שונים מתקופות שונות בהיסטוריה.
במהלך ההיסטוריה הפך תכנון הבית, עיצובו וקישוטו לנושא בעל חשיבות ומשמעות חברתית ותרבותית.
היסטוריה
בתי המגורים הראשונים (שנבנו, ככל הנראה, בתקופת האדם הניאנדרטלי) איפשרו את מעבר האדם ממגורים במערות למגורים במקומות אחרים, שלא בהכרח סיפקו מקלט ראוי בטרם בניית הבית, ולפיכך היוו צעד חשוב בהתפתחות האנושות. הבתים הראשונים היו כפי הנראה אוהלים (מיריעות עור ובהמשך מבד), וסוגים נוספים התפתחו עם הזמן, כגון בתי עץ ובתי אבן או חימר. הבתים הראשונים היו מעוגלים והבניה הרקטנגולרית המוכרת לנו כל כך היום הופיעה רק בשלבים מאוחרים יותר.
על פי יובל פורטוגלי (1999) עולה ממחקרים ארכאולוגים ואנתרופולוגים כי הבתים הקדומים היו כמעט זהים בצורתם המעוגלת לפני המעבר לצורה המצולעת. הצורה המעוגלת אליבא דפורטוגלי היא צורה טבעית יותר, ראשונית יותר. אולם, כאשר היישוב גדל וכמות הבתים גדלה והבתים נדחסים אלו לאלו צורתם הופכת להיות יותר מצולעת כמו חלת הדבש.
בתחילה היו בעלי החיים המבויתים מתגוררים בתוך המתחמים השבטיים ובתוך בתי המגורים. בחצר הפנימית של הבתים או מתחת לבתים. דוגמה מובהקת לכך היא מגורי החיות בתוך "בתי ארבעת המרחבים" של תקופת הברזל - היא תקופת השופטים והמלכים של ממלכת ישראל וממלכת יהודה. בבתי ארבעת המרחבים הראשונים היו החיות גרות בחצרות הפנימיות של הבתים ממש כאילו היו הם חלק מהמשפחה והיה להם "חדר משלהם".
האדריכל הרומי ויטרוביוס בן המאה ה-1 לספירה, לפני כ-2000 שנה, הותיר אחריו את ספר האדריכלות הראשון המוכר לנו כיום ובו הציג את רעיון הבקתה הפרימיטיבית. הספר "על אודות האדריכלות" תורגם לעברית ב-1997 בידי רוני רייך.
בהמשך, כאשר צמחה ההתמחות, היו האנשים עובדים בתוך בתיהם ובית המגורים נבנה והותאם למקצוע של בעלי הבית. רק בשלב מאוחר הרבה יותר, החלו להופיע אזורי תעשייה ומסחר שאליהם העובדים היו יוצאים מביתם והולכים לעבוד בהם. ככל שהתופעה הלכה והתרחבה כך בתי המגורים איבדו את התצורה העסקית-מקצועית שלהם והם הפכו ל"יחידות מגורים" בלבד.
כיום בנויים מרבית בתי המגורים מבטון, מלט לבנים וקירות גבס (בשילוב חומרים רבים אחרים), אם כי נמצאים בשימוש גם בתים הנבנים בעיקר מעץ ואף ממתכת.
ראו גם
בית המגורים בימי הביניים
מאלוקה
חדר אוכל
נוודים
ממוזער|בתי עץ ביישוב חוות יאיר
לקריאה נוספת
רוני רייך (1997). ויטרוביוס - על אודות האדריכלות. הוצאת דביר.
יובל פורטוגלי (1999). מרחב זמן וחברה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
יונה שחר-לוי (2004). מהגוף הגלוי לסיפור הנפש הסמוי. עמ' 13.
פרופ' נחום רקובר, ההגנה על צנת הפרט, פרק שביעי: "הגנת אדם בביתו", 263. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשס"ו-2006.
קישורים חיצוניים
תהליך הרישוי ובניית המבנה, אדריכלות ובנייה בישראל.
זיוי ברמן וגדי שבת, הפסאז' - וריאציות על נושא: בית, 28 בינואר 2017
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טיפוסי מבנים | 2024-09-30T10:46:25 |
עבד אל-מאלכ דהאמשה | עבד אל-מאלכ דהאמשה (בערבית: عبد المالك الدهامشة; נולד ב-4 במרץ 1945) הוא פוליטיקאי ערבי-ישראלי שכיהן כחבר הכנסת ויו"ר מפלגת רע"ם בכנסות ה-14 עד ה-16.
ביוגרפיה
עבד אל-מאלכ דהאמשה הוא בעל תואר במשפטים, עורך דין במקצועו.
בשנת 1972, הואשם בגיוס קבוצת ישראלים-ערבים לביצוע פיגועים מטעם הפת"ח ונדון לעשר שנות מאסר, מהן שלוש על תנאי. בעת מאסרו התקרב לדת וחזר בתשובה. כיהן כחבר הכנסת בכנסת ה-14 וה-15. בכנסת ה-16 כיהן כסגן יושב ראש הכנסת. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-115 והאחרון ברשימת רע"מ-תע"ל לכנסת.
חבר בפלג הדרומי של התנועה האסלאמית.
גר בכפר כנא, נשוי ואב לחמישה.
עמדותיו המדיניות
כעורך דין ייצג דהאמשה את השייח אחמד יאסין בבתי הדין בישראל. הוא אף תלה את תמונתו בביתו, שיבח את מעשיו וכינה אותו "אדם מצוין" ו"אדם גדול ושוחר שלום". על פעולות הטרור של החמאס אמר דהאמשה, כי הארגון אינו שולח מחבלים מתאבדים משום שהוא ביסודו ארגון פוליטי, ומי שעושה את "הדברים האלה" הם ארגונים צבאיים.
דהאמשה ניהל מאבקים משפטיים למען אסירים ביטחוניים ואנשי חמאס שעתרו לבג"ץ נגד גירושם.
דהאמשה התבטא מספר פעמים בשבח המאבק האלים נגד מדינת ישראל. בביקורו בסוריה ב-1997 "האומה הערבית תנצח בזכות החרב בדרכה לכבוד המיוחל ולניצחון ונחזור לארץ מולדתנו מורמי ראש. הניצחון יגיע בזכות הג'יהאד של האומה הערבית". בריאיון עיתונאי ב-1999 הסביר כי המתאבדים "נאלצים להתפוצץ" משום שהמתנחלים הורגים בהם.
ביולי 2000, בעת ביקורו במסגד אל-אקצא בהזמנת המופתי של ירושלים מטעם הרשות הפלסטינית, הצהיר דהאמשה כי הוא מוכן להיות "בראש השהידים בהגנה על אל-אקצא". שבועיים לפני פרוץ האירועים האלימים באוקטובר 2000 השתתף בכינוס של ועדת המעקב בכפר מנדא ואמר בין היתר: "נשבור ידיים ורגליים לשוטר שיהרוס בית ערבי. הציבור הערבי עובר תקופה קשה. אנו עומדים בפתחה של אינתיפאדה חדשה, גדולה ועממית של ערביי ישראל". במהלך האינתיפאדה השנייה השמיע דברים דומים במספר הזדמנויות וחזר על נכונותו להיות שהיד. בעקבות התבטאויות אלה נמנה דהאמשה עם מוזהרי ועדת אור ונמצא אשם במרבית הסעיפים נגדו, אולם בשל היותו בעל תפקיד נבחר לא הוסקו נגדו מסקנות אישיות.
לאחר הפצצת תחנת מכ"ם סורית שבה נהרגו שלושה חיילים סורים, שלח דהאמשה מכתב תנחומים לנשיא סוריה חאפז אל-אסד ובו הביע את צערו על "נפילתם במות קדושים" של שלושה "מבני העם הסורי... במהלך התקפה נפשעת של הממשלה הפשיסטית בישראל... אשר פניה למלחמה והיא מסרבת ללכת בדרך השלום". הוא הוסיף כי "הדבר הזה מחייב התלכדות ערבית כדי לשים קץ למעשיה הקיצוניים של ישראל". המכתב נשלח על נייר מכתבים רשמי של הכנסת בשם "בני-עמנו 'ערביי הפנים' של 1948". את כתובתו תיאר דהאמשה כ"נצרת, פלסטין 1948". בהמשך פנה דהאמשה למלך ירדן וביקש ממנו לבטל את ביקורו המיועד של שר החוץ הירדני בישראל במחאה על התוקפנות הישראלית.
בספטמבר 2024 התארח בערוץ "מכאן" של תאגיד השידור הציבורי והכחיש את מעשי הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר והצדיק את המתקפה כלגיטימית מבחינת החוק הבינלאומי. בעקבות כך הודיעו בערוץ כי הוא לא יוזמן שוב לערוץ.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מד"ע-רע"ם
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הרשימה הערבית המאוחדת (רע"ם)
קטגוריה:אנשי התנועה האסלאמית
קטגוריה:חברי הכנסת הארבע עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה
קטגוריה:חברי כנסת ערבים
קטגוריה:עורכי דין ערבים ישראלים
קטגוריה:פעילי הרשימה המשותפת
קטגוריה:ראשי מפלגת רע"ם
קטגוריה:כפר כנא: חברי הכנסת
קטגוריה:סגני יושב ראש הכנסת בכנסת השש עשרה
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1945 | 2024-09-15T15:32:16 |
טלב א-סאנע | טלב א-סאנע (בערבית: طلب الصانع, תעתיק מדויק: טלב אלצאנע; נולד ב-25 בדצמבר 1960) הוא איש ציבור בדואי-ישראלי. בעבר שימש כחבר הכנסת מטעם רע"ם-תע"ל. לקראת הבחירות לכנסת ה-20 הקים מפלגה חדשה במטרה להתמודד בבחירות לכנסת בשם "הרשימה הערבית", אך פרש ממנה יום לפני הבחירות.
ביוגרפיה
א-סאנע נולד בשנת 1960 בכפר הבדואי הבלתי-מוכר תל ערד, בקרבת אתר תל ערד ההיסטורי שבנגב. התחנך בבית הספר התיכון האורתודוקסי הערבי (למוסלמים ולנוצרים, וכן לשני המגדרים) שבחיפה. הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה למשפטים, עורך דין במקצועו.
החל בפעילותו הפוליטית בתנועת בני הכפר ובעמותות שפעלו לשיפור מצבם של הבדווים בנגב.
ב-1992 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מד"ע, וכיהן עד לכנסת ה-18. בין תפקידיו הפרלמנטרים: יושב ראש הוועדה למאבק בנגע הסמים בכנסת החמש עשרה, יושב ראש סיעת רע"ם בכנסת ה-16 ויושב ראש סיעת רעם-תע"ל בכנסת ה-17.
ב-2001 נחקר בוועדת אור, שחקרה את אירועי אוקטובר 2000 בעקבות סדרת התבטאויות שהשמיע במהלך האירועים. בחקירתו כינה השופט תיאודור אור ריאיון עיתונאי שהעניק א-סאנע כ"מיליטנטי ממש" ושאל "אם כך, האמירות הקיצוניות הללו הן הליכה אחרי ההמון יותר מאשר ניסיון לכוון אותו?".
ב-22 ביולי 2004 נעצרו שני צעירים בחשד שתכננו לרצוח את א-סאנע על רקע סכסוך בין חמולות בנגב.
ב-15 בדצמבר 2005 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על פתיחת חקירה פלילית נגד א-סאנע בחשד לביצוע עבירה של יציאה שלא כדין למדינה המוגדרת מדינת אויב, בעקבות נסיעתו לסוריה בחודש נובמבר אותה שנה, אף על פי שנציגי משטרת ישראל במקום הזהירו אותו כי יציאתו מנוגדת לחוק. במהלך ביקורו נאם א-סאנע בפרלמנט הסורי נפגש עם ראשי המשטר ונפגש עם מזכ"ל ארגון החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, נאיף חוואתמה, שהיה אחראי לאסון מעלות. עוד קודם לכן, ב-1 בדצמבר, נמצא ראש של חתול שותת דם בכניסה ללשכתו בבאר שבע.
באפריל 2006, בימיה הראשונים של הכנסת השבע עשרה, עוד בטרם נקבע הרכב קבוע לוועדת החוץ והביטחון, כיהן א-סאנע כחבר הוועדה. לאחר שא-סאנע ביקר כשבוע קודם לכן את ראשי חמאס שאזרחותם ותושבותם נשללה על ידי ישראל, החליט היושב ראש הזמני של הוועדה, חבר הכנסת יובל שטייניץ לבטל דיון בוועדה בהשתתפות הרמטכ"ל, דני חלוץ, באומרו כי "א-סאנע אינו מחויב לביטחון ישראל", זאת לאחר שלא הצליח למנוע את השתתפותו בדיון. א-סאנע דרש בתוקף תפקידו בוועדה לבקר בכור בדימונה ולקבל עדכונים מודיעיניים, אך אחרי דין ודברים עם שטייניץ ולאחר שספג ביקורת מצד עמיתיו למפלגות הערביות, החליט לצמצם את פעילותו לדיונים בנושאים מדיניים בלבד. כעבור ימים אחדים הוא פרש מן הוועדה.
בספטמבר 2006 הצטרף לצוות ההגנה על השרים וחברי הפרלמנט הפלסטינים וחמאס שנעצרו על-ידי ישראל, באומרו כי:
משרד החוץ, בגיבוי יו"ר הכנסת, סירב ב-2010 להנפיק לא-סאנע דרכון דיפלומטי, וזאת לאחר שא-סאנע, לדבריו, איבד חמישה דרכונים דיפלומטיים בין השנים 2006–2010.
א-סאנע היה, לצדם של חברי כנסת נוספים, בין יוזמי החוק לביטול איחוד הרשויות בין באקה אל-גרבייה לג'ת.
לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הוצב א-סאנע במקום החמישי ברשימת רע"ם-תע"ל, אך לא-נבחר לכנסת.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים הקים א-סאנע מפלגה בשם הרשימה הערבית, שנועדה להתחרות ברשימה המשותפת המייצגת גם-כן את המגזר הערבי, עקב כך שלא-שובץ בה. ב-16 במרץ, יום לפני הבחירות, התפטר א-סאנע, והמפלגה התמודדה בראשות מוחמד כנעאן ולא עברה את אחוז החסימה.
עמדותיו המדיניות
בעקבות פיגוע ירי שהתרחש בתל אביב אמר בריאיון לטלוויזיה של אבו דאבי באוגוסט 2001, כי "מדובר בפעולה בעלת איכות מיוחדת, כיוון שהיא נועדה לא נגד אזרחים אלא נגד חיילים בלב מדינת ישראל. הישראלים צריכים להבין שאם אין ביטחון לפלסטינים לא יהיה ביטחון גם לישראלים. כמו שהם מגיעים לשכם, ככה הפלסטינים מגיעים לתל אביב". הוא הוסיף כי "אין במקרה הזה רגשות אשמה ואנו לא נצטדק. זהו מאבק לגיטימי מן המדרגה הראשונה של הפלסטינים והוא בוצע נגד חיילים ולא נגד נשים וילדים".
במאי 2008 נטל חלק בציון יום הנכבה, וכינה את הציונות גזענית וכוחנית. בהרצאה שנשא באוניברסיטה הערבית-אמריקאית בג'נין באפריל 2011 האשים את מדינת ישראל בחקיקה של "חוקי גרמניה הנאצית" וטען כי המדינה "מקימה ערים מיוחדות ליהודים כמו הערים שהוקמו בדרום אפריקה לתושבים הלבנים בתקופת האפרטהייד".
א-סאנע מתנגד לשירותם של הבדואים בצה"ל, ובעבר הציג חיילים אלו כ"חלק ממכונת הג'נוסייד" של ישראל נגד הפלסטינים וקרא להם לחזור, כדבריו, למקומם הטבעי בקרב עמם.
חיים אישיים
נשוי, ואב לחמישה. מתגוררים בכפר הבדואי לקייה שבנגב.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בדואים ישראלים
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הרשימה הערבית המאוחדת (רע"ם)
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מד"ע
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מד"ע-רע"ם
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם רע"ם-תע"ל
קטגוריה:חברי הכנסת השלוש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת הארבע עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השבע עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השמונה עשרה
קטגוריה:חברי כנסת בדואים
קטגוריה:בוגרי בית ספר אורתודוקסי ערבי
קטגוריה:בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים: משפטים
קטגוריה:יושבי ראש הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול
קטגוריה:לקייה: חברי הכנסת
קטגוריה:חברי הכנסת: משפטנים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1960 | 2024-09-05T11:36:12 |
בתי מגורים | REDIRECT בית מגורים | 2004-11-12T12:55:07 |
רחבעם | שמאל|ממוזער|250px|מפת הממלכה המחולקת: ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום.
רְחַבְעָם הוא דמות מקראית, מלך יהודה הראשון, בנו של שלמה המלך מאשתו נעמה העמונית. מוזכר בשני מקורות תנ"כיים: מלכים א פרקים יא-יד, ודברי הימים ב פרקים ט-יב. לפי המקרא, רחבעם הומלך לאחר מות אביו, ובתקופתו התפלגה ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות נפרדות: ממלכת יהודה בדרום וממלכת ישראל בצפון.
רקע
בספר מלכים א' מתואר שבסוף ימיו של שלמה החלה הממלכה הגדולה שהקים דוד אביו להתערער. הסיבה לכך היא ששלמה שנשא נשים נוכריות רבות, תמך בפולחן האלילים שאותן נשים הביאו עמן מארצותיהן. בעקבות כך החליט ה' לקרוע את הממלכה לשתיים, לאחר מותו של שלמה. ה' שולח אויבים מבחוץ להילחם בישראל, את הדד האדומי ורזון בן אלידע הארמי. בתוך ישראל מתארגנת מרידה שמונהגת על ידי ירבעם בן נבט. ירבעם נתמך על ידי הנביא אחיה השילוני. המרידה לא מצליחה וירבעם בורח לשישק מלך מצרים.
שלטון רחבעם
רחבעם הומלך בירושלים ומשם יצא לשכם כדי לקבל את אישורם של שאר שבטי ישראל. בן 41 במולכו ו-17 שנה נמשכה מלכותו. בתקופתו חל הפיצול בין ממלכת יהודה, עליה שלט הוא, לבין ממלכת ישראל שנשלטה על ידי ירבעם בן נבט. בתקופתו עלה שישק מלך מצרים למלחמה ביהודה, ב-924 לפנה"ס, ושדד את אוצרות הזהב מבית המקדש. לאחר מותו נקבר בירושלים, ובנו אביה ירש את שלטונו.
עלייתו לשלטון של רחבעם
כאשר שמע ירבעם ששלמה מת, חזר ממצרים ובא יחד עם עוד נציגים משבטי ישראל לדבר עם רחבעם. דרישתם הייתה להוריד את נטל המיסים שהונהג בתקופת שלמה. רחבעם ביקש מהנציגים שיתנו לו שלושה ימים לשקול את הנושא. רחבעם מתייעץ עם הזקנים שהיו יועצי אביו והם מייעצים לו לקבל את דרישות העם. לאחר מכן נועץ בחבריו הצעירים והם יעצו לו להפגין את כוחו בכך שלא יקבל את הדרישות, ובנוסף להכביד על העם בעוד מיסים: . רחבעם מקבל את עצת חבריו, ובעקבות כך חלה התקוממות בעם ישראל. הכתוב מציין שעל אף שהדעת הייתה נותנת לקבל את עצת הזקנים, בכל זאת לא קבל אותה - . רחבעם שולח את אדרם גובה המיסים, אולי כדי לפייס את העם, אך תגובת העם היא הריגתו בסקילה. רחבעם חש בסכנה לחייו ובורח במרכבתו לירושלים. בכך החל הפיצול המדיני שהוביל לשתי ממלכות נפרדות, ממלכת ישראל בצפון, וממלכת יהודה בדרום.
תקופת הפיצול והשלכותיה
ברגע שירבעם הומלך למלך על ישראל, ניסה רחבעם להגיב במלחמה וגייס צבא של מאה ושמונים אלף לוחמים משבט יהודה ובנימין. בעקבות אזהרתו של שמעיה הנביא לא להילחם בישראל, פיזר רחבעם את הצבא שגייס, אך נותר סכסוך מתמיד בין הממלכות.
תחילת הפיצול הייתה מבלבלת עבור כל נושא הפולחן שהיה נסוב סביב ירושלים. הכוהנים והלווים מהמרחב של ממלכת ישראל תחת שליטת ירבעם החלו לעבור לירושלים. אחריהם החלו חלק מבני ישראל להמשיך ולקיים את הפולחן בירושלים, מה שקומם את ירבעם שניסה לאחד את המדינה החדשה – בחלוקה מדינית ודתית. ירבעם בנה מקומות פולחן חדשים בבית אל ובדן, בקריאת תגר על ההגמוניה הדתית של ירושלים. יחד עם הפולחן בבית המקדש שבירושלים, התפתחה בימי רחבעם גם עבודת האלילים ונהייתה נפוצה יותר.
הערים המבוצרות של רחבעם
ספר דברי הימים מספר כי רחבעם בנה וביצר חמש עשרה ערים ביהודה: וַיִּבֶן אֶת-בֵּית-לֶחֶם וְאֶת-עֵיטָם, וְאֶת-תְּקוֹעַ. וְאֶת-בֵּית-צוּר וְאֶת-שׂוֹכוֹ, וְאֶת-עֲדֻלָּם. וְאֶת-גַּת וְאֶת-מָרֵשָׁה, וְאֶת-זִיף. וְאֶת-אֲדוֹרַיִם וְאֶת-לָכִישׁ, וְאֶת-עֲזֵקָה. וְאֶת-צָרְעָה, וְאֶת-אַיָּלוֹן, וְאֶת-חֶבְרוֹן. רוב הערים נמצאות במרכז נחלת שבט יהודה ולא בגבולות הממלכה. חלק מהביצורים האלה נחשף בחפירות ארכאולוגיות (לכיש, עזקה, חברון). לא ברורה מטרתה של מערכת הביצורים, דעה אחת טוענת כי רשימת הערים משקפת את חלוקת ממלכת יהודה לאזורי מנהל חדשים לאחר פילוג הממלכה, דעה אחרת טוענת שמדובר בביצורים להגנת יהודה לפני או אחרי מסע שישק, דעה נוספת טוענת כי הערים המבוצרות נבנו עבור הכוהנים והלויים שישבו ב-35 ערי הלויים בממלכת ישראל ולאחר הפילוג נאלצו לחזור ליהודה, היות שירבעם הדיח אותם מתפקידיהם. הביצורים נדרשו כדי להגן על הרכוש של בעלי התפקידים שקיבלו מעשר מכל התוצרת החקלאית בממלכה. הנושא של עבודת ה' ומעמד הכוהנים והלויים היה חשוב מאוד לסופר דברי הימים ולכן הדיווח על כך נזכר רק בספרו.
בנוסף יש לציין שחלק מהערים ממוקמות במרכז יהודה, וחלק בדרום, אבל אף אחת לא ממוקמת בצפון כלומר בגבול עם ממלכת ישראל. ייתכן שרחבעם ראה בשכנה הצפונית מחוז מורד רק באופן זמני שתשוב לממלכתו במוקדם או מאוחר, וסירב לבצר את הגבול במעשה שייראה כהכרה בעצמאותה.
מסע שישק
החלשות בית המלוכה בירושלים מאובדן שבטי ישראל הצפוניים הזמינה התקפה מדרום. על פי ספרי מלכים ודברי הימים, בשנה החמישית למלכותו של רחבעם פלש שישק מלך מצרים לארץ ישראל, ושדד את אוצרות בית המקדש בירושלים, ומכללם גם את כל מגיני הזהב שעשה שלמה. רחבעם שחזר את מגיני הזהב שנגנבו והחליפם בנחושת. על מסע שישק ידוע מכתובת שנמצאה על קירותיו של מקדש אמון בכרנכ שבמצרים. נמצא תחריט ובו רשימת טופונימים המכילה כ-150 שמות מקומות אותם כבש שישק בארץ ישראל. ירושלים לא מופיעה ברשימת השמות של שישק, אולם בכתובות שלו מופיעות ערים אחרות בממלכת יהודה כגון: איילון וגבעון.
משפחת רחבעם
רחבעם נשא 18 נשים ו-60 פילגשים, ונולדו לו 28 בנים ו-60 בנות.
מבין נשותיו מוזכרות שתי נשים מחצר המלוכה לבית דוד:
מחלת (נכדתו של דוד) בת ירימות בן דוד, ואביהיל בתו של אליאב בן ישי
מעכה בת אבישלום (בת דודו מצד אביה אבשלום בן דוד), נינתו של תלמי מלך גשור
הדגשת נשים אלה מבין 18 הנשים מלמדת על מוצאן המיוחס. מעכה בת אבשלום הייתה האהובה על רחבעם יותר מכל נשיו ולכן מינה את בנה ליורש העצר, אף על פי שלא היה הבן הבכור. כפיצוי, נתן לשאר בניו כהונת ניצבים בערים שביצר.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מלכי ישראל המאוחדת
קטגוריה:מלכי יהודה
קטגוריה:יהודי המאה העשירית לפנה"ס | 2024-08-01T04:43:45 |
סאונדגארדן | סאונדגארדן (באנגלית: Soundgarden) הייתה להקת גראנג' אמריקאית שנוסדה בשנת 1984 בסיאטל, וושינגטון בידי הסולן כריס קורנל, הגיטריסט קים ת'איל (שניהם חברי הלהקה היחידים שנשארו מהקמת הלהקה ועד לפירוקה הסופי), והבסיסט הירו ימאמוטו. המתופף מאט קמרון הפך לחבר הלהקה החל מ-1986, והבסיסט בן שפרד החליף את ימאמוטו וניגן עם הלהקה החל מ-1990. הלהקה התפרקה ב-1997, וחזרה לפעילות ב-2010. בעקבות התאבדותו של סולן הלהקה קורנל ב-2017, התפרקה סאונדגארדן ב-2019 באופן רשמי אחרי יותר מ-35 שנות פעילות.
הלהקה הייתה מהאבות המייסדים של ז'אנר הגראנג' והרוק האלטרנטיבי בסיאטל, והייתה אחת הלהקות הראשונות מהז'אנר ובכלל, שחתמה על חוזה בחברת סאב פופ. לאחר מכן עברה ללייבל SST ולבסוף חתמה ב-A&M (החל מ-1989).
למרות חוסר הצלחה מסחרית בתחילת שנות ה-90 בהמשך זכתה הלהקה להצלחה עולמית רבה עם עליית הפופולריות של הז'אנר, ביחד עם להקות דומות כמו אליס אין צ'יינס, פרל ג'אם ונירוונה. הלהקה התפרסמה בעיקר בזכות שיריה המשלבים גראנג', רוק אלטרנטיבי, רוק והבי מטאל. האלבום המצליח ביותר של הלהקה הוא "Superunknown" שכיכב במקום הראשון בבילבורד 200 מרגע יציאתו, מתוכו התפרסמו הלהיטים המפורסמים ביותר של הלהקה: "Black Hole Sun" ו-"Spoonman", שאף זכו בפרסי גראמי לשירי הרוק הטובים ביותר בשנה זו. והם אף ביצעו ויצרו שיר מקורי עבור סרט גיבורי-העל של מארוול מ-2012 "הנוקמים", תחת השם "Live to Rise".
נכון ל-2012, מכרה הלהקה בסך הכל מעל ל-10.5 מיליון עותקים מאלבומיה בארצות הברית בלבד, וכמות מוערכת של כ-25 מיליון עותקים ברחבי העולם. במצעד "100 האומנים הגדולים ביותר של הרוק הכבד" בערוץ הטלוויזיה הבין-לאומי VH1, דורגה סאונדגארדן במקום ה-14.
היסטוריה
התחלה ומקורות (1981–1984)
בשנת 1981, לאחר שסיימו את לימודי התיכון, עברו קים ת'איל והירו ימאמוטו מעיר מולדתם שיקגו שבמדינת אילינוי בארצות הברית לסיאטל, במדינת וושינגטון כדי להמשיך את לימודיהם במכללת EverGreen האלטרנטיבית.
לאחר שלא הצליחו למצוא עבודה באולימפיה, ומאחר ובעיר השכנה סיאטל פעלו להקות שהעריצו, החליטו לעבור לשם. ת'איל נרשם לאוניברסיטת וושינגטון, שם סיים תואר ראשון בפילוסופיה.
יחד עם הגיטריסט מאט דנטינו, שותפו לדירה של ת'איל, הם הקימו להקה שביצעה גרסאות כיסוי בשם "The Shemps", בה ניגנו ת'איל ומאט דנטינו כגיטריסטים, ימאמוטו כבסיסט וכריס קורנל, שבזמנו היה מתופף, אך הפעם החליט להיענות להודעת "דרוש זמר" שדנטינו פרסם. ימאמוטו פרש מהלהקה לאחר זמן קצר, ות'איל החליף אותו. הלהקה ניגנה בעיקר שירים של אמנים שנפטרו, כגון ג'ימי הנדריקס, הדלתות ועוד. חברי הלהקה נהגו להפגש לעיתים קרובות עם מאט קמרון, אז המתופף בלהקה "Skin Yard", ובן שפרד, שהיה הבסיסט של להקת "March of Crimes".
בשנת 1984 הלהקה הפסיקה פעולתה וקורנל, שגם רצה להתחמק משותף לדירה בעייתי, עבר לגור עם יאמאמוטו. השניים נהגו לנגן הרבה ביחד, קורנל עדיין בתור מתופף, ויאמאמוטו כבסיסט. הם צרפו אליהם את ת'איל, וקראו ללהקה החדשה סאונדגארדן, על שם פסל הבנוי מצינורות חלולים, המשמיע קולות משונים כאשר הרוח נושבת דרכו. כריס הפך לזמר לאחר שצורף המתופף סקוט סאנדקוויסט. הלהקה נגנה ביחד במשך שנה וב-1986 הקליטו שני שירים שיצאו באוסף "Sub Pop 200" ביחד עם להקות כגון מלווינס וגרין ריבר.
Screaming Life / Fopp
סאנדקוויסט נאלץ לפרוש מהלהקה בגלל התחייבויותיו המשפחתיות (בשלב זה כבר היה נשוי ואב לילדים), והוא הוחלף במאט קמרון, ששוכנע לעזוב את Skin Yard לטובת סאונדגארדן.
סאונדגארדן הייתה הלהקה הראשונה שחתמה על חוזה עם חברת התקליטים סאב פופ (SubPop), וב-1987 הוציאה את ה-EP הראשון שלה, Screaming Life. מאוחר יותר ב-1988 הם הוציאו EP קצר נוסף, Fopp וב-1990 סאב-פופ הוציאה את שני האלבומים כאלבום אחד. על ההקלטות פיקח המפיק ג'ק אנדינו.
Ultramega OK
ב-1988 התחילו נציגי חברת התקליטים הגדולה A&M לחזר אחרי הלהקה, אך חבריה העדיפו לחתום על חוזה עם הלייבל העצמאי SST, שאצלה היו חתומות להקות פוסט-פאנק רבות שחברי הלהקה העריצו. ב-1988 הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, Ultramega OK, שהיה מועמד לפרס גראמי וכלל את הלהיט Flower.
Louder Than Love
סאונדגארדן התחילו לעבוד על אלבום הבכורה הראשון שלהם, "Louder Than Love", בחברת התקליטים A&M. מיד לאחר שיצא האלבום ב-1989, החליט יאמאמוטו שהוא חוזר ללימודים ועזב את הלהקה, לימים לאחר פרידתו מהלהקה ולימודיו הוציא ימאמוטו אלבום עם הרכב בשם Truly. הלהקה הייתה כבר חתומה על סיבוב הופעות וצירפה במקומו את הבסיסט ג'ייסון אברמן.
סיבוב ההופעות היה מוצלח, התפרש על פני ארצות הברית ואירופה, וכלל הופעות משותפות עם פיית' נו מור ו-וויווד (VoiVoid). חלק מההופעות הוקלטו ויצאו אחר כך בקלטות – Louder Than Live בלייבל A&M. עם תום הסיבוב נפרדה הלהקה מג'ייסון אברמן בגלל חילוקי דעות ובמקומו נשכר בן שפרד, שהפך לבסיסט הקבוע של הלהקה עד להתפרקותה. באותה עת אנדרו ווד, סולן להקת מאת'ר לאב בון, וחבר טוב של חברי הלהקה, נפטר ממנת יתר. שרידי להקת מאת'ר לאב בון הקימו להקה בשם פרל ג'אם. חברי הלהקה חברו לכריס קורנל ומאט קמרון, והקליטו אלבום מחווה לווד. הלהקה והאלבום נקראו "טמפל אוף דה דוג". האלבום היחיד שלהם יצא אף הוא בלייבל A&M ב-1991.
Badmotorfinger
באביב 1991 הלהקה התחילה לעבוד על האלבום הבא שלה, Badmotorfinger, עם המפיק טרי דייט. האלבום נמכר ביותר ממיליון עותקים, וזיכה את הלהקה באלבום הפלטינה הראשון שלה.
האלבום יצא במהדורה מוגבלת גם כאלבום כפול, שכלל שירים שלא התפרסמו וגרסאות כיסוי. מהדורה זו נשאה שם שהוא פלינדרום): Satanoscillatemymetallicsonatas.
לאחר צאת האלבום, יצאה הלהקה למסע הופעות בארצות הברית, קנדה, אירופה. בין היתר הם היו מופע החימום ללהקת גאנז נ' רוזס. אחת מהופעות אלו שודרה בערוץ 2 הישן.
Superunknown
בסוף 1993 הלהקה נערכה להקלטת האלבום Superunknown. עוד קודם לצאת האלבום, התחילה הלהקה בסיבוב ההופעות, במסגרתו הגיעו לראשונה ליבשת אוסטרליה. משם המשיכו ליפן, בה העלו שלוש הופעות. רק לאחר שחזרו לארצות הברית, האלבום יצא במדינה, ב-8 במרץ 1994. מיד לאחר מכן יצאו לסיבוב הופעות נוסף, בארצות הברית ובבריטניה, ולאחר מכן שני סבבים נוספים בארצות הברית. ההופעה האחרונה התקיימה בסיאטל, באמצע אוגוסט. לאחר מכן, בהוראת רופאים, כריס נאלץ להפסיק כל שימוש במיתרי הקול שלו כדי שלא ייגרם להם נזק בלתי הפיך, ולכן ביטלו מספר הופעות בפסטיבלים באירופה.
סאונדגארדן היו אמורים להופיע בישראל בסוף 1994, אך ביטלו את הופעתם.
ב-1994 זכתה הלהקה בפרס ה-MTV על הקליפ לשיר המצליח "Black Hole Sun". האלבום לווה בסינגלים רבים, "Spoonman", "The Day I Tried to Live", "My Wave", "Fell On Black Days" לעיתים בגרסאות שונות מהאלבום ועם קטעים נוספים שלא פורסמו.
בסתיו 1995, הלהקה חזרה לאירופה לסיבוב הופעות קצר, בין היתר בפסטיבלים גדולים כגון פסטיבל רדינג ופוקלפופ. בנובמבר 1995 הלהקה הוציאה דיסק מולטימדיה – "Alive In The Superunknown".
Down On The Upside
ב-1996 הוציאה הלהקה סינגל מהאלבום הבא שלה, "Down on the Upside". הקליפ לשיר צונזר חלקית על ידי MTV בשל קטעים מתוכו שנחשבו ל"לא הולמים".
הקליפ לשיר "Blow Up The Outside World" מאותו אלבום צונזר אף הוא למספר שבועות בתחנה. גם בעבר, הקליפ לשיר "Jesus Christ Pose" מהאלבום BadMotorFinger עורר מחלוקת.
ב-14 במאי 1996, יצא האלבום "Down On The Upside" ונכנס ישירות למקום השני ברשימת מגזין בילבורד.
הלהקה יצאה לסיבוב הופעות כדי לקדם את מכירות האלבום, והייתה ללהקה הראשונה אי פעם שהופיעו פעמים על הבמה הראשית בפסטיבל לולפלוזה. בסיבוב ההופעות נאלצה שוב הלהקה לבטל כמה מהופעות בגלל בעיות במיתרי הקול של קורנל. לאחר מנוחה בחגים, המשיכה הלהקה בסיבוב ההופעות באוסטרליה, ניו זילנד והוואי. בנוסף יצא אלבום האוסף "A-Sides" שכלל גם שיר חדש בשם "Bleed Together".
תקופת הפירוק (1997–2010)
בתום סיבוב ההופעות, הודיעה הלהקה שהיא יוצאת לחופשה בקיץ, וב-9 באפריל 1997, הודיעה רשמית על פירוקה. ההודעה הרשמית שנמסרה לעיתונות: "לאחר שתים-עשרה שנות פעילות, חברי סאונדגארדן החליטו בידידות ובהדדיות על פירוק הלהקה להגשמת יעדים אחרים. אין כרגע כל הודעה בקשר לתוכניות העתידיות של חברי הלהקה". הסינגל האחרון שהלהקה הוציאה היה "Ty Cobb", שיצא באוסטרליה בלבד.
בזמן הפירוק סולן הלהקה כריס קורנל פנה לקריירת סולו הוציא שני אלבומים לבדו. בנוסף היה חבר בסופרגרופ אודיוסלייב. מאט קמרון הצטרף כמתופף ללהקת פרל ג'אם החל משנת 1998 (איתה הוא עובד עד היום). בן שפרד וקים ת'איל עסקו בפרויקטים מוזיקליים שונים, ביחד ולחוד.
האיחוד – Telephantasm ו-King Animal ומותו של קורנל
ב-2010 הודיע סולן הלהקה קורנל כי הלהקה תתאחד בקרוב ותחל בסיבוב הופעות. ב-2011 הוציאה הלהקה אלבום אוסף בשם "Telephantasm" שהוא הראשון לאחר איחודה. ב-2012 הוציאה הלהקה אלבום אולפן בשם "King Animal", לאחר הפסקה של כ-16 שנים ביצירותיה.
ב-18 ביוני 2014, הופיעה הלהקה בישראל, באצטדיון בלומפילד. ב-24 בנובמבר 2014 הוציאה הלהקה את אלבום האוסף המשולש "Echo of Miles: Scattered Tracks Across the Path", הכולל אוסף שירים לא מוכרים מתוך סינגלים, גרסאות נדירות לשירים, קאברים, רמיקסים, הקלטות ועוד מ-1988 ועד לשחרור האלבום. כמו כן כולל האלבום מספר שירים חדשים שהוקלטו ולא שוחררו מעולם. כמו כן הלהקה המשיכה לקיים הופעות לסירוגין במשך מספר שנים.
ב-17 במאי 2017, בגיל 52, התאבד סולן הלהקה קורנל, ככל הנראה בתלייה, בבית מלון בדטרויט לאחר הופעה בעיר. כמחווה לזכרו, החשיכה עיריית סיאטל את מחט החלל ובאצטדיון הבייסבול בעיר הוקדשה לזכרו דקת דומייה. סיום חייו של קורנל הייתה מכה קשה ללהקה שביטלה את סיבובי ההופעות שתוכננו וצמצמה משמעותית את פעילותה.
במשך כשנה בראיונות שהעניקו חברי הלהקה שנשארו, הציגו את לבטיהם והתלבטו לגבי עתיד הלהקה. באוקטובר 2018 הצהיר הגיטריסט קים ת'איל, בריאיון ל"Seattle times" שהלהקה לא תמשיך להתקיים בשם סאונדגארדן.
בינואר 2019, הופיעה הלהקה ביחד עם מספר להקות שונות מהז'אנר – טמפל אוף דה דוג, אודיוסלייב, אליס אין צ'יינס, מלווינס, פו פייטרס ומטאליקה, באירוע התרמה לזכרו של כריס קורנל שאורגן בידי אלמנתו של כריס, ויקי קורנל. הייתה זו ההופעה הראשונה מאז מותו של קורנל, והאחרונה שלה ביחד – לאחריה הפסיקה הלהקה את פעילותה לאלתר, ובעצם התפרקה סופית.
לאחר פירוק הלהקה
ביוני 2019 הוציאה הלהקה בחברת התקליטים UMG אלבום הופעה/וידאו בשם "Live from the Artists Den", שתיעד את הופעת הלהקה בשנת 2013.
בדצמבר 2019 פורסם כי אלמנתו של כריס קורנל, ויקי, תובעת את חברי הלהקה הנותרים של סאונדגארדן עקב סכסוך על זכויות שיריו של כריס. חברי הלהקה היו מעוניינים לפרסם שירים שקורנל כתב ומעולם לא ראו אור, שטענה מצידה שחברי הלהקה מנעו ממנה תמלוגים בגובה מאות אלפי דולרים. בתגובה הגישו חברי הלהקה תביעה נגדית בפברואר 2020.
סגנון מוזיקלי, השפעות ומורשת
סאונדגארדן היו חלק מחלוצי סצנת הגראנג' בעיר סיאטל, וסגנונה שילב אלמנטים של פאנק רוק ומטאל שגרמו לסאונד להישמע "מלוכלך" ו"עכור" על ידי שימוש בדיסטורשן של הגיטרות החשמליות.
בתחילת דרכה הושפעה הלהקה רבות מלהקת לד זפלין שהיוו מקור השראה לז'אנר הגראנג' וההארד רוק.
שם הלהקה ע"פ הגיטריסט קים ת'איל, היה אמור לכלול את מקורותיה המוזיקליים כמו הוולווט אנדרגראונד, ה"Meat Puppets", הקילינג ג'וק, ומטאליקה, אך לבסוף החליטו לקרוא לה על שם פסל מוזיקלי-אומנותי המוצג בעיר סיאטל בשם "A Sound Garden".
הלהקה הושפעה רבות גם מבלאק סבאת' בלחניה ובכיוון הגיטרות. בהמשך החלה לשלב הלהקה השפעות של רוק פסיכדלי באלבומה "Superunkown" (שיצא ב-1994). בכיווני הגיטרות השתמשה רבות הלהקה בעיבוד מיתרים אלטרנטיבי, וביצעה הרבה משיריה בכיוון דרופ די בשיריה, למשל בשירים: "Jesus Christ Pose", "Outshined", "Spoonman", "Black Hole Sun", ו-"Black Rain". חתימות של הלהקה השתנו מעת לעת והיא חרגה מהגבולות המקובלים והמסורתיים: את "Fell on Black Days" ניגנה הלהקה בחתימת זמן של 6/4, "Limo Wreck" נוגן ב-15/8 ו"The Day I Tried to Live" משתנה מ-7/8 וחלקים ממנו מנוגנים כ-4/4.
התפתחות ז'אנר הרוק האלטרנטיבי בסיאטל והתפתחות הלייבל המייצג אותה סאב פופ, קשור באופן הדוק להתפתחות סאונדגארדן, מאחר שבעליה של סאב פופ, ג'ונתן פונמן מימן את רוב הוצאותיה של הלהקה באלבומיה הראשונים, והצלחתם גרמו להכנסה כספית לסאב-פופ שהרחיבה את פעילותה והפכה ללייבל גדול. בין היתר דווח כי ככל הנראה הצלחת סאונדגארדן גרמה ללייבל להחתים אומנים אחרים, ביניהם את קורט קוביין ולהקתו נירוונה בלייבל זה, שבעצמו סיפר שהושפע רבות מסאונדגארדן בין היתר.
סאונדגארדן הייתה להקת הגראנג' הראשונה שחתמה בלייבל בין-לאומי גדול כדוגמת A&M ב-1989. אולם בתחילה אלבומיה לא הצליחו כמצופה מבחינת נתוני המכירות, ורק ב-1994 חוותה פריצה בתחום זה ונכנסה לתודעה המקומית בארצות הברית עם אלבומה "Superunkown", עד כדי כך שהתחילו לשלב את שיריה במשחקי וידאו של חברת Electronic Arts.
הלהקה שובחה רבות עקב היכולות הטכניות של לחניה המגוונים והיכולות הווקאליות של סולן הלהקה קורנל, ולזכותה נוקפים מוזיקאים רבים את התפתחות ז'אנר המטאל האלטרנטיבי.
חברי הלהקה
כריס קורנל – סולן הלהקה (1984 – 1997, 2010–2017), גיטרת קצב (1988–1997, 2010–2017), תופים (1984–1985)
קים ת'איל – גיטרה מובילה (1984–1987, 2010–2019)
הירו ימאמוטו – בס, קולות רקע (1984–1989)
ג'ייסון אברמן – בס (1989–1990)
בן שפרד – בס, קולות רקע (1990–1997, 2010–2019)
סקוט סנדקוויסט – תופים (1985–1986)
מאט קמרון – תופים, קולות רקע (1986–1997, 2010–2019)
דיסקוגרפיה
אלבומי אולפן
Ultramega OK (1988)
Louder Than Love (1989)
Badmotorfinger (1991)
Superunknown (1994)
Down on the Upside (1996)
King Animal (2012)
אלבומי הופעה
Louder Than Live (1990)
Live on I-5 (2011)
Live from the Artists Den (2019)
אלבומי אוסף
Screaming Life/Fopp (1990)
A-Sides (1997)
Telephantasm (2010)
The Classic Album Selection (2012)
Echo of Miles: Scattered Tracks Across the Path (2014)
Essentials (2019)
אלבומי וידאו
Louder Than Live (1990)
Motorvision (1992)
Live from the Artists Den (2019)
EP (מיני-אלבומים)
Screaming Life (1987)
Fopp (1988)
Loudest Love (1990)
Satanoscillatemymetallicsonatas (SOMMS) (1992)
Songs from the Superunknown (1995)
Before the Doors: Live on I-5 Soundcheck (2011)
King Animal Demos (2013)
פרסים ומועמדויות
פרס קליאו
+שנהיצירה מועמדתקטגוריה/פרסתוצאה1995"Black Hole Sun"הווידאו קליפ הטוב ביותרזכייה
פרס גראמי
שנהיצירה מועמדתקטגוריה/פרסתוצאה1990Ultramega OKהופעת המטאל הטובה ביותרמועמד1992Badmotorfingerמועמד1993"Into the Void (Sealth)"מועמד1994"Spoonman"זכייה"Black Hole Sun"הופעת ההארד רוק הטובה ביותרזכייהשיר הרוק הטוב ביותרמועמדSuperunknownאלבום הרוק הטוב ביותרמועמד1997"Pretty Noose"הופעת הרוק הטובה ביותרמועמד2011"Black Rain"הופעת הרוק הטובה ביותרמועמד
פרס MTV אירופה
שנהמועמדקטגוריה/פרסתוצאה1994להקת סאונדגארדןלהקת הרוק הטובה ביותרמועמד
פרס MTV מיוזיק וידאו
שנהמועמדקטגוריה/פרסתוצאה1994"Black Hole Sun"קליפ המטאל/רוק הטוב ביותרזכייה
פרס המוזיקה לNorthwest Area
שנהמועמדקטגוריה/פרסתוצאה1991כריס קורנלהסולן הטוב ביותר (גבר)זכייהמאט קמרוןהמוזיקאי הטוב ביותר (תופים)זכייהסאונדגארדןלהקת הרוק הטובה ביותרזכייה1992מאט קמרוןהמוזיקאי הטוב ביותר (תופים)זכייהכריס קורנלהסולן הטוב ביותר (גבר)זכייהBadmotorfingerאלבום המטאל הטוב ביותרזכייהסאונדגארדןלהקת המטאל הטובה ביותרזכייה
פרס המוזיקה Revolver
שנהמועמדקטגוריה/פרסתוצאה2013King Animalאלבום השנהמועמדסאונדגארדןקאמבק השנהמועמדקים ת'אילהגיטריסט הטוב ביותרמועמדכריס קורנלהסולן הטוב ביותרמועמד
היכל התהילה של הרוק אנד רול
שנהמועמדקטגוריה/פרסתוצאה2020סאונדגארדןהופעותמועמד
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:להקות גראנג'
קטגוריה:להקות רוק אמריקאיות
קטגוריה:להקות רוק אלטרנטיבי
קטגוריה:להקות מטאל אלטרנטיבי
קטגוריה:להקות מטאל
קטגוריה:זוכי פרס גראמי
קטגוריה:זוכי פרס הווידאו קליפים של MTV: אישים
קטגוריה:אמני A&M רקורדס
קטגוריה:להקות שהוקמו בשנת 1984 | 2024-07-11T07:40:11 |
תחבורה באוזבקיסטן | הפניהאוזבקיסטן | 2008-07-26T14:12:36 |
פאול בן-חיים | ממוזער|250px|שמאל|פאול בן-חיים
ממוזער|250px|שמאל|פאול בן-חיים בשיעור לסטודנטים למוזיקה
ממוזער|250px|שמאל|פאול בן-חיים (במרכז), הפסנתרן פרנק פלג והמלחין-מחנך יצחק אדל
ממוזער|250px|דף על פאול בן-חיים ופנינה זלצמן בתוכנייה של התזמורת הארץ ישראלית, 1936
250px|ממוזער|שמאל|לוחית זיכרון על ביתו של פאול בן-חיים ברחוב אהרונוביץ' 11, תל אביב
פאול בן-חיים (5 ביולי 1897, מינכן – 20 בינואר 1984, תל אביב) היה מלחין ישראלי, אשר נחשב לאחד המלחינים הבולטים בתולדות המוזיקה הקלאסית הישראלית, חתן פרס ישראל (1957).
קורות חיים
בן חיים נולד בשם פאול פרנקנבורגר (Frankenburger) במינכן שבגרמניה למשפחה יהודית מבוססת. בצעירותו, כחלק מלימודי המוזיקה, בחנו את השמיעה המוזיקלית שלו, אך מאחר שלא הצליח לחזור על טון שנוגן בפסנתר קבעו שאינו מתאים. עם זאת, חינוכו המוזיקלי נמשך, וכשהיה בן עשר נתגלה על ידי המנצח פליקס מוטל, שהבחין שלפאול הצעיר יש שמיעה מוזיקלית אבסולוטית. הוא למד כינור וויולה, אך מאוחר יותר בחר לעבור לפסנתר. כשגדל החל ללוות זמרים בגרמניה והיה מנצח בבית האופרה באאוגסבורג.
במלחמת העולם הראשונה שירת בחזית הצרפתית וכמעט ונהרג בהתקפת גז. בסוף המלחמה עשה את דרכו ברגל לאורך מאות קילומטרים בחזרה למינכן.
קריירה מוזיקלית
בשנים שבין מלחמת העולם הראשונה לעלייתו ארצה השלים פאול פרנקבורגר את לימודיו והחל לחבר מוזיקה קאמרית. יצירותיו זכו לשבח מפי אלפרד איינשטיין שאומנם ציין כי המלחין הצעיר, אז בשנות העשרים לחייו, "עוד לא פיתח את סגנונו העצמאי".
בשנת 1929 התמנה לקאפלמייסטר בבית האופרה של אאוגסבורג, שם זכה לשבחי הביקורת, אך בשנת 1931 הודיעה לו הנהלת האופרה על הפסקת עבודתו. על רקע האנטישמיות הגוברת והולכת נמנעה ממנו כל אפשרות להשיג עבודה אחרת בגרמניה. במציאות זו התגבשה לבסוף החלטתו לעלות לארץ ישראל.
בחודש מרץ 1933, יומיים לאחר שריפת הרייכסטאג, בוצע קונצ'רטו שלו בעיר קמניץ בסקסוניה. העיתונות הנאצית תקפה את הביצוע: .
עלייה לארץ
באוקטובר 1933 עלה פרנקנבורגר לארץ ישראל, עברת את שמו לפאול בן-חיים, והתגורר בתל אביב. בן-חיים הגיע לארץ ישראל כמלחין עתיר ניסיון, בהשוואה להרבה מלחינים אחרים שעלו ארצה באותן שנים. הוא היה המלחין הראשון שעלה מגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון. אחריו עלו קראל שלמון, חנוך יעקבי, חיים אלכסנדר ויוסף טל. אחד מקשיי הקליטה של המוזיקאים החדשים בארץ היה המאבק להשגת עבודה שתפרנס את העוסקים בה, לאור ריבוי הנגנים שהגיעו מאירופה בעלייה הרביעית והחמישית. מצד שני, דווקא הגל הגדול של מוזיקאים מקצועיים וחובבי מוזיקה שהגיע באמצע שנות ה-30' הוא שהביא את ברוניסלב הוברמן להחלטה להקים את הפילהרמונית הארץ-ישראלית בסוף שנת 1936. שלוש השנים הראשונות של בן-חיים בארץ היו קשות, והוא סבל מבעיות פרנסה. בשנת 1937 חזר להלחין. במקביל למד עברית בדקדקנות בעזרת מורה והגיע לרמה גבוהה.
אף על פי שהתגורר בתל אביב, לימד בן-חיים באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. פרופ' יהואש הירשברג, שגם חיבר ספר על בן-חיים, כותב עליו שהוא היה בנתק מוחלט משני המוזיקאים התל אביבים הבולטים האחרים - אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' ועדן פרטוש. הירשברג מייחס זאת לענייני גאווה ואגו של יוצרים בעולם תרבותי קטן באופן יחסי.
בן חיים, כמו רוב המלחינים הישראלים יוצאי גרמניה, לא מצא לנכון להחרים את ארץ מוצאו לאחר מיגור הנאציזם, והוא זכה להזמנות ויחס כבוד מגרמניה המערבית.
יצירותיו
מנעוריו כתב מספר רב של לידר, בסגנון שהשתנה עם השנים מרומנטיקה רגשנית לסגנון מגוון יותר, ומשימוש בכרומטיקה כאמצעי אקספרסיבי לשימוש צורני. האפשרות שהייתה לו לבצע כל ליד שכתב עם אחותו דורה עודדה את יצירתיותו. השירים שחיבר לטקסטים של המשורר הוגו פון הופמנסטאל העידו על "טעם מעודן והבנה בשלה", כפי שציין מבקר המוזיקה של "נויה אאוגסבוררגר צייטונג" בעקבות טקס זיכרון למשורר המנוח בשנת 1930. תאריך חיבורם של השירים לא צוין במאמר הביקורת והמבקר התרשם כנראה, שמדובר במלחין בשל ומבוגר.
בתקופת אבטלתו מאונס ולפני עלייתו לארץ כתב את האורטוריה "יורם", על פי "ספר יורם" של רודולף בורכארט משנת 1907. היצירה, שפרנקבורגר-בן-חיים ראה בה את האופוס מגנום שלו, לא זכתה לביצוע עד 1979, בניצוחו של אהרון חרל"פ, וגם אז היה זה ביצוע חלקי בלבד. הביצוע המלא הראשון של האורטוריה התקיים בשבת, 8 בנובמבר 2008, לציון 70 שנה לליל הבדולח, במינכן, העיר שבה נכתבה. המבצעים היו "מקהלת המוטטים של מינכן" עם זמרים סולנים והתזמורת הסימפונית של מינכן. ב-3 באפריל 2012 בוצעה לראשונה האורטוריה במלואה בישראל, עם מקהלת המוטטים של מינכן, סולנים מגרמניה והתזמורת הפילהרמונית הישראלית, בניצוח הייקו זימנס, מנצחה הקבוע של מקהלת המוטטים.
ביצועים של יצירותיו
יצירותיו של בן חיים בוצעו על ידי מוזיקאים רבים, שאף זכו בהוקרה ובפרסים על ביצועיהם, מתוכם:
הפסנתרנית גילה גולדשטין הקליטה שני תקליטורים עם כל יצירותיו לפסנתר סולו של פאול בן חיים ושלוש מיצירותיו הקאמריות לחברת התקליטים האמריקאית סנטאור. יצאו ב-2001 ו-2005 וקבלו בקורות מצוינות בכל העולם. הנגנים שהשתתפו ביצירות הקאמריות הם הכנר יהונתן בריק ז״ל, הצ׳לנית ענבל שגב והקלרניטן אלכסנדר פיטרשטיין. גילה גולדשטין המתגוררת בניו יורק ובוסטון מופיעה עם יצירותיו של בן חיים ברבים מהרסיטלים שלה ברחבי העולם וגם בצעה את הקונצ׳רטו שלו לפסנתר בישראל עם תזמורת ירושלים והמנצח מנדי רודן ב-2007 ובגרמניה עם התזמורת הסימפונית של ברלין והמנצח ליאור שמבדל ב-2017.
ורדה קוטלר ביצעה בתקליטור Melodies מיצירותיו של פאול בן חיים. התקליטור זיכה את קוטלר בשנת 2004 בפרס השנתי הצרפתי "ויקטואר דה לה מיוזיק קלאסיק" (Victoires de la musique classique).
זינו פרנצ'סקטי ביצע את הסונטה לכינור סולו של פאול בן חיים ברסיטל בזנסון. ביצוע זה הושמע בקול המוסיקה בתוכניתו של מיקי בבלי "אוסף פרטי".
רביעיית כרמל הוציאה בשנת 2014 תקליטור ובו רביעייה מספר אחת לכלי קשת, אופוס 21 וחמישייה לכלי קשת במי מינור. מבצעים חברי האנסמבל רחל רינגלשטיין, כינור; ליאה רייחלין, כינור; יואל גרינברג, ויולה; ותמי ווטרמן, צ'לו, יחד עם שולי ווטרמן בויולה.
שרה פוקסון בפסנתר, עם תזמורת רשות השידור בניצוחו של יונה אטלינגר, ביצעו את הרפסודיה לפסנתר ולכלי קשת, ב־1973. הביצוע הוקלט ושודר.
רואי דיין - נגן המנדולינה ביצע את הסונטה בסול לכינור של פאול בן חיים בעיבוד למנדולינה, בתחרות הארצית למוזיקה ישראלית ע"ש פאול בן חיים, וזכה עמה במקום הראשון.
הכנר איתמר זורמן, הוציא לאור באפריל 2019 אלבום שכולו יצירות המלחין בן-חיים.
פרסים, הוקרה ונצחה
בשנת תשי"ז (1957) זכה בפרס ישראל.
בן-חיים זכה פעמים אחדות בפרס אנגל על יצירה מוזיקלית מטעם עיריית תל אביב-יפו.
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון על קיר ביתו של בן חיים ברחוב אהרונוביץ' 11.
בארץ מוכרת יצירתו הקצרה לתזמורת "תרועה לישראל" המושמעת ביום העצמאות ובאירועים חגיגיים אחרים.
פעם בשנתיים מתקיימת תחרות ע"ש פאול בן-חיים בהנהלת נוער מוזיקלי בישראל.
ארכיון פאול בן חיים במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית, אשר הופקד ב-1980 על ידי בן-חיים בעצמו.
החוקר יהואש הירשברג כתב מונוגרפיה ראשונה בארץ על מלחין אותה הקדיש לחייו וליצירתו של בן-חיים, בעברית ובאנגלית.
חיים אישיים
בן-חיים היה נשוי לרקדנית אוסטרית, אשר דיברה גרמנית עד סוף ימיה.
בשנת 1972, בעת שביקר בעיר מינכן בגיל 75, הלך בן חיים ברחוב שהכיר מנעוריו ונפגע על ידי מכונית. מאז היה נכה, אך הוא המשיך לעבוד עד למותו בשנת 1984, בגיל 87.
ראו גם
נעים זמירות ישראל
סימפוניה מס' 1
יורם (אוריטוריה)
תרועה לישראל
לקריאה נוספת
יהואש הירשברג, פאול בן-חיים, חייו ויצירתו, עם עובד, 1983. מהדורה מחודשת יצאה בשנת 2019.
Encyclopaedia Judaica, Vol.3 2nd ed., U.S.A. 2007
Grove Music Online, Oxford University Press, 2007-2008
קישורים חיצוניים
ביוגרפיה, מסמכים, תמונות ופרטים על ארכיונו האישי של פאול בן חיים במרכז המוזיקה של הספרייה הלאומית
המלחין פאול בן חיים ודרכו מגרמניה למזרח התיכון באתר הספרייה הלאומית
תחרות לצעירים היוצרים ומבצעים יצירות ישראליות על-שם פאול בן חיים
קונצרט חגיגי "יורם", אתר התזמורת הפילהרמונית הישראלית
התחרות ע"ש פאול בן-חיים באתר נוער מוזיקלי בישראל
הערות שוליים
קטגוריה:מלחינים יהודים גרמנים
קטגוריה:מלחינים ישראלים במוזיקה הקלאסית
קטגוריה:מלחיני אורטוריות
קטגוריה:זוכי פרס ישראל למוזיקה
קטגוריה:ישראלים ילידי גרמניה
קטגוריה:אנשי העלייה החמישית
קטגוריה:זוכי פרס אנגל
קטגוריה:יהודים הקבורים בהר המנוחות
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לשנת 1957
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1897
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1984 | 2024-09-15T04:09:08 |
לונה פארק | REDIRECT פארק שעשועים | 2008-02-23T13:25:19 |
טוף | טוףמרכז|250px|טוףסוג הסלעסלע יסודסביבת היווצרותגעשיתהרכבחומר פירוקלסטיתכונות וזיהויאפור, זעיר-גביש
טוף געשי הוא סוג של סלע פירוקלסטי נקבובי, רך יחסית, שנוצר מדחיסה ומילוּט (מלשון מלט) של אפר געשי, שנפלט מלוע הר געש בעת התפרצות געשית. ניתן לסווג סלעי טוף כזכוכיתיים, גבישיים או סלעיים. כשהם מורכבים בעיקר מזכוכית, שבבי גביש, או שיירים של סלעים קדומים בהתאמה. כמה ממרבצי הטוף הזכוכיתיים הגדולים בעולם נוצרו מהתפרצויות דרך מספר רב של סדקים ולא מחרוט געשי. סלעי הטוף מוגדרים לפי המראה החיצוני שלהם, כאשר הרכב המינרלים הבונים אותם שונה ממקום למקום.
מקור השם מאיטלקית "טופה" (Tufa), אם כי המילה באיטלקית מתייחסת בדרך כלל דווקא לסלע משקע רך, נקבובי שנוצר מהשקעה כימית של קלציט, (מינרל של פחמת הסידן), או סיליקה במי מעיינות, אגמים או מי תהום כנֶטֶף (sinter - סוג של סלע. ראו טופה).
מקור האפר
החומרים המוצקים הפורצים מלוע הר געש, בנוסף לגאזים ולמאגמה נקראים חומרים פירוקלאסטיים או טפרה. חומרים אלה מקוטלגים לפי גודל הגרגרים:
עד 2 מ"מ: אפר געשי
ממוזער|סלע טוף על המדרון הדרומי של התל הגעשי בנטל ברמת הגולן|300x300 פיקסלים2 עד 64 מילימטר: לפילי (מלטינית: אבנים קטנות)
מעל 64 מילימטר: פצצות געשיות או גושים געשיים
הטוף הוא התגבשות של החומרים הגעשיים בתנאי חום ולחץ מסוימים לסלע.
אם החלקיקים הנוצרים מההתפוצצות קטנים מספיק הם נקראים "אפר געשי", (בגודל גרגירי חול או אף קטנים יותר). חלקיקים אלה הם סיגים של גושי לבה שהושלכו לאוויר בשל התפרצויות של קיטור וגזים אחרים והתמלאו בשלפוחיות בשל התפשטות הגזים בתוכם כשעדיין היו במצב נוזלי.
נראה שלא היה שום עידן גאולוגי שלא הייתה בו התפרצות געשית, ולכן מוצאים סלעי טוף מעידן הפרקמבריון ועד ימינו.
החומרים המצויים על מדרונות הרי הגעש
שמאל|ממוזער|300px|טוף מרותך (אִיגְנִימְבְּרִיט) בכניסה לפארק הלאומי ילוסטון
שלושה סוגי מחלקות של חומרים מיוצגים בין שכבות האפר הרופפות המכסות את מדרונותיהם של הרי געש רבים:
אפר אמיתי מהסוג שתואר לעיל.
גושים של לבה ישנה וטוף היוצרים את דפנות לוע הר הגעש ושהושלכו בשל התפרצויות עזות של קיטור.
סלעי משקע מהחלקים העמוקים של הר הגעש שנותקו ממקומם עם הלבה הגואה, ושלעיתים קרובות "נאפו" בחום גבוה והתגבשו מחדש בשל החום שלו נחשפו.
בהתפרצויות געשיות גדולות מסוימות נפלטים מהר הגעש רק חומרים מהסוג השני. מצד שני, היו התפרצויות רבות שבהן כמות סלעי המשקע המנופצים והמעורבים באפר הייתה רבה למדי. לדוגמה, הרי הגעש הכבויים של אזור ה"אייפל" בגרמניה והטוף של תקופת הדבון הקרויים בגרמניה "Schalsteins".
חלק מלועות הרי הגעש בשדות הפחם של סקוטלנד פקוקים במסה המכילה שברים של סלעי משקע בלבד. במקרה זה יש לשער שלבה לא נפלטה כלל מהר הגעש, אלא שסיבת ההתפרצות היה שחרור והתרחבות פתאומית של כמות גדולה של קיטור. עם זאת, חומרים משניים ובלתי צפויים אלה השונים מאפר אמיתי נוטים להיווצר בשברים זוויתיים. וכאשר הם מהווים חלק עיקרי במסת הסלעים הם נקראים "בְּרֶקְצִיָה געשית" ולא טוף.
צורות ההתגבשות של האפר הגעשי
גודל הגרגרים של האפר ופיזורו
גודלם של גושי האפר משתנה מגושים בקוטר שישה מטרים ויותר לאבק בעל גרגרים זעירים ביותר. הגושים הגדולים קרויים: "פצצות געשיות". לרובם צורה מעוגלת, אליפטית או בצורת אגס בשל סיבובם באוויר כשעדיין היו צמיגיים. לרבים מהם יש משטחים בעלי צליעות או בליטות ולעיתים (כמו בהר הגעש וולקנו או בהר הגעש פלה), קרום הגוש מחורץ כמו קליפת לחם. סלע המורכב מאפר ושבו מצויות "פצצות" בשפע קרוי "אַגְלוֹמֶרָט".
בשכבות הטוף שהתפשטו על חלקים נרחבים, ונתקלים בהן לעיתים קרובות בין סלעי משקע, מהווים רסיסים קטנים את עיקר החומר ואין בו "פצצות" שקוטרם מעל 10 ס"מ.
בחלק ממקרי ההתפרצויות הגעשיות נוצרת שכבה של אפר בעובי של כמה מטרים המפוזרת על פני שטח ניכר, אבל שכבות אלו הולכות ונעשות דקות במהירות ככל שהמרחק מלוע הר הגעש גדל, ולכן רוב שכבות האפר המכסות קילומטרים רבועים רבים דקות למדי. מִמְטָרִים של אפר מתרחשים בדרך כלל לסירוגין, בהפרשי זמן קצרים או ארוכים. זו הסיבה שמרבצי טוף עבים מורכבים משכבות (בין אם נוצרו באוויר או מתחת למים). קשה לראות את תופעת השכבתיות בסלעי טוף גסים (אגלומרטים), אך בסלעים הבנויים מחלקיקים עדינים ניתן לראות תופעה זו בבירור.
התגבשות בחום
בהתפרצויות מסוימות, המגמה הקוצפת עולה לפני השטח כתחליב של גזים לוהטים וחלקיקים מלובנים. החומר הספוגי הקרוע לרסיסים מתפשט במהירות, אפילו בשיפועים מתונים, כמפולת לוהטת (nuée ardente) המסוגלת לנוע קילומטרים רבים במהירות גדולה מ-160 קמ"ש. לאחר שהמפולת נעצרת, החומר שנפלט עשוי להידחס כששברי הזכוכית החמים נצמדים על מנת ליצור את סלע הטוף המפוספס והמולחם הקרוי אִיגְנִימְבְּרִיט והמכסה שטחים נרחבים בניו זילנד, גואטמלה, פרו והפארק הלאומי של ילוסטון בארצות הברית.
כשהתפוצצויות מתחוללות מתחת לקרקע, החומר המקוטע נדחף בעוצמה לתוך הסלעים הסמוכים ומייצר סלע טוף פלוטוני (סלע מחדר) (פפריט- peperite).
התגבשות בלחץ
אם שכבות האפר הצטברו באזורי יבשה, כמו שכבות האפר המצויות סמוך להרי הגעש אטנה ווזוב, הטוף יהיה בנוי מחומרי געשיים בלבד ברמה משתנה של גודל גרגרים, מעורב בחומר אורגני כדוגמת עץ, צמחייה וכו'. לעומת זאת, הרי געש רבים מצויים קרוב לים, והאפר הנפלט מהם מתערב עם חומרי משקע המצטברים בתחתית הים. באופן זה נוצר בוץ או חול געשי ובמקרים מסוימים אבן גיר מעורבת באפר. למעשה, רוב סלעי הטוף המצויים בתצורות עתיקות מכילות תערובת של חרסית, חול, ולעיתים קונכיות מאובנות. דבר המוכיח כי שכבות אלו נוצרו מתחת למים.
חלוקים מעוגלים קטנים של זכוכית ספוגית מאוד ממוצא געשי מפוזרים בתוך הבוץ המרכיב חלק נכבד מקרקעית הים. חלוקים אלה צפו מהחוף או הושלכו מהרי געש תת-ימיים, והוסעו למרחקים של מאות קילומטרים לפני ששקעו לקרקעית. הוכח בניסוי שפומיס (לבה זכוכיתית, חומצית, קצפית־נקבובית וקלה ביותר) מסוגים מסוימים מסוגלת לצוף על מי הים במשך יותר משנה. מרבצי הים המכונים "חימר אדום" והמצויים במעמקים הם ברובם ממוצא געשי ונכון לכנותם "שכבות טוף תת-מימיות".
מלבד החומרים שהתווספו לטוף כגון שברים של סלעים עתיקים, חתיכות עץ וכו', תכולת שכבת האפר מכילה סלעים געשיים גבישיים. גבישים ימצאו בטוף אם הלבה בלוע הר הגעש הייתה מצויה בטמפרטורה שבה היא מתחילה להתמצק. הגבישים יכולים להגיע לגודל ניכר כדוגמת גבישי הלוסיט המצויים במדרונות הוזוב. רבים מגבישים אלה הם בעלי צורה מושלמת מכיוון שצמחו בתווך נוזלי שלא היה צמיג מדי. גבישים איכותיים של אוגיט ואוליבין מצויים בשכבות האפר של הוזוב והרי געש נוספים, עתיקים וצעירים. גושים של המינרליים הגבישיים אלה (אנורתיט, אוֹלִיבִין, אוגיט והוֹרְנְבְּלֶנְדֶה) מצויים בסלעי הטוף של רבים מהרי הגעש באיים בים הקריבי. סלעי הטוף קרויים "טוף גבישי" במקרים שגבישים מצויים בהם בשפע. רוב האפר בהתפרצות הגעשית באי מרטיניק ב-1902 היה מורכב מגבישים זעירים מוקפים בשכבת זכוכית דקה, משום שברגע ההתפרצות הלבה כמעט והתגבשה לגמרי למסת גבישית.
סוגי הטוף
למטרות פטרוגרפיה (תורת מיון הסלעים) נוהגים לסווג את הטוף בהתאם לאופי הסלע הגעשי ממנו הוא מורכב, בדומה לסיווג הלבה אם נוצרה כזו בזמן ההתפרצות. אם היה שינוי בסוג הלבה שנפלטה, סלעי הטוף מראים זאת בבירור.
סלעי טוף רֵיוֹלִיטִיים
ריוליט הוא סלע געשי חומצי (מעל 10% קוורץ). סלעי טוף רֵיוֹלִיטִיים מכילים שברים ספוגיים דמויי זכוכית ושברים המכילים קוורץ, פצלת השדה ביוטיט וכו'. סלעי טוף צעירים מסוג זה קיימים באיסלנד, הונגריה, נבדה וניו זילנד. אבן הספוג השבורה היא שקופה ואִיזוֹטְרוֹפִּית (זהה בתכונות פיזיקליות של חומר מכל כיוון שהן נמדדות). לחלקיקים קטנים מאוד יש צורה חרמשית או צורה דו־קעורה המראה כי הם נוצרו מניפוץ הזכוכית בעלת השלפוחיות. לעיתים מכנים זאת מבנה-אפר.
סלעי טוף דומים קיימים בוויילס ובמחוזות נוספים של בריטניה אך הם שונים מהותית בשל תהליכי צֵרוּר (תהליך כימי שבו נספגו בטוף תמיסות של צורן דו-חמצני (סיליקה) שהוסיפו לטוף מינרלים כדוגמת אופאל, כלקדון וקוורץ) ו-devitrification (תהליך בו זכוכית מקוררת לאיטה ונוצרים בה גבישים). הנוכחות התדירה של גבישי קוורץ שעברו בליה בלבה רֵיוליטית, עוזרת לאבחן את טבעם של סלעי הטוף.
באיי ליפארי ובהונגריה יש טוף חומצי (ריוליטי) בצבע אפור חיוור או צהוב, המורכב בעיקר מגושים ושברים של אבן ספוג.
סלעי טוף טראכיטיים
טרָכִיט הוא סלע געשי דק־גרגיר בינוני (כלומר אחוז הקוורץ בו בין 0% ל-10%) המורכב מעיקר מפצלת השדה מסוג אורתוקלז. טוף שמקורו בטרָכִיט אינו מכיל קוורץ אלא פצלת שדה מהסוגים אורתוקלז ואוליגוקלז ולעיתים בּיוֹטִיט, אוגיט והוֹרְנְבְּלֶנְדֶה. עקב בליה משתנה טוף זה לאבני חימר רכות בצבע אדום או צהוב עשיר בקאולין וקוורץ משני. טוף טרכיטי מצוי על הריין (בזיבנגבירגה) באיסקיה שליד נאפולי, הונגריה וכו'.
סלעי טוף אנדזיטיים
אנדזיט הוא סלע געשי דק־גרגיר בינוני (כלומר אחוז הקוורץ בו בין 0 ל-10%) המורכב ברובו מן הפְּלַגְיוֹקְלז אַנְדֶסִיני. סלעי טוף שמקורם באַנְדזיט נפוצים מאוד. הם מצויים לאורך רכסי ההרים של אמריקה הצפונית והדרומית (הרי האנדים), באיים הקאריביים, ניו זילנד, יפן ועוד. גם במחוזות רבים של אנגליה מצויים בשפע סלעי טוף עתיקים מסוג זה. צבעם אדום או חום. שבריהם מופעים בכל הגדלים מגושים גדולים ועד אבק דק־גרגר. החללים בסלע ממולאים במינרלים משניים, קַלצִיט, כּלוֹרִיט, קוורץ אפידוט וכלקדון. במקטעים מיקרוסקופיים ניתן לזהות את טבעה של הלבה המקורית מהצורות והתכונות של הגבישים הזעירים שהתהוו מהזכוכית המקורית. סלעי טוף אלה זהים לחלוטין לשכבות האפר המודרניות שבקוטופקסי, קרקטואה והר פלה אפילו בפרטים הזעירים ביותר.
סלעי טוף בזלתיים
בזלת הוא סלע געשי דק־גרגיר בסיסי (כלומר אחוז הקוורץ בו הוא 0%) והמורכב בעיקר מהמינרלים פירוקסן ופְּלַגְיוֹקְלז. טוף שמקורו בבזלת נפוץ מאוד הן באזורים פעילים געשית והן באזורים שהפעילות הגעשית שככה בהם מזמן. סלעי טוף כאלה מצויים באיים הבריטים כדוגמת סקי, מול ומחוז אנטרים ומקומות נוספים, היכן שקיימים סלעים געשיים מתור השלישון למשל
בסקוטלנד, דרבישייר ואירלנד בשכבות של תור הקרבון, ובסלעים העתיקים עוד יותר של אזור האגמים, והרמות הדרומיות של סקוטלנד ווילס. צבעם של סלעי טוף אלה שחור, ירוק כהה או אדום. קיימת שונות גדולה בגודל הגרגרים המרכיבים אותם. בחלק מהם מצויות "פצצות" מעוגלות ספוגיות בקוטר 30 ס"מ ויותר, ובשל מקורן התת-מימי הם מכילים צפחה, אבן חול, חצץ וחומרי משקע אחרים, ולעיתים הם מכילים מאובנים.
סלעי טוף בזלתי צעירים מצויים באיסלנד, איי פארו, אי יאן מאיין, סיציליה, וזוב, איי דרום סנדוויץ', סמואה וכו'. בהשפעת הבליה הם מכילים את מינרלים מקבוצת הכלוריט וכן קלציט, סרפנטין ובמיוחד כשהלבה כוללת נפליט או לוסיט הם עשירים בזאוליטים, כגון אנלציט, פרהניט, נתרוליט, סקולציט, חבזיט, היולנדיט וכו'.
הרי געש בזלתיים פלטו כמות גדולות של סקוריה שחורה שלאחר התגבשות עברה בליה והפכה לסלע רך אדום המכונה פאלאגוניט. טוף מסוג זה מצוי באיסלנד ובסיציליה.
סלעי טוף אולטרה-בסיסיים
סלעי טוף ממוצא אולטרה-בסיסי (פחות מ-43% סיליקה) נדירים למדי. הם מאופיינים בשפע באוליבין או סרפנטין ובמיעוט או אף העדר של פצלת השדה. במחלקה זו ניתן למקם את סלעי הפֶּרידוֹטיט, הבְּרֶקְצִיָה או הקימברליט של שדות היהלומים של דרום אפריקה.
סלע היסוד הוא כחול ירוק כהה של צבע הסרפנטין (אדמה כחולה). בשל תהליכי בליה וחמצון הופך הסלע למסה פריכה בצבע חום או צהוב (ה"אדמה הצהובה"). מלבד אוליבין ואוגיט קיימים בו גבישים של היפרסתן, נציץ חום, גארנט, מגנטיט, אילמניט וקיאניט ביחד עם גושים גבישיים של גארנט, אוגיט ואוליבין (שחלק מהפטרוגרפים מכנים אקלוגיטים). גושים רבים של צפחה משובצים בברקציה ולכן יש המשערים שהיהלומים נוצרו כשהמגמה האולטרה-בסיסית מוססה פחמן, שהתגבש מחדש כשהסלע התקרר. רבים מהגבישים שבורים, ושברי הסלע הם זוויתיים ולא מעוגלים מה שמעיד שהקימברליט כנראה אינו טוף אלא בְּרֶקְצִיָה אולטרה-בסיסית.
תהליכים
במהלך הזמן פועלים על סלעי הטוף שינויים בנוסף לתהליך הבליה. לעיתים הם מעורבים בתהליך קימוט ועקב כך הסלעים נגזרים ונקרעים. רבים מהצפחות הירוקות של אזור האגמים הם אפר עדין שנבקע. הצבע הירוק הוא תוצאה מהתפתחות גבישי כלוריט.
בין השיסטים הגבישיים של אזורים רבים מצויים שכבות ירוקות או שיסטים ירוקים הכוללים קוורץ, הורנבלנדה, כלוריט או ביוטיט, תחמוצות ברזל, פצלת השדה וכו', והם כנראה טוף שעבר התמרה והתגבש מחדש. סלעים אלה מצויים לרוב בצמוד לאפידיוריט ושיסטים של הורנבלנדה שהם במקביל התמרה של לבה וסיל. חלק מהשיסטים של כלוריט הם ככל הנראה שכבות אפר געשי שעברו התמרה.
הסלעים המכונים "שכלשטיין" המצויים בדבון ובגרמניה מכילים משקע טוף מבוקע שעבר גיבוש מחדש. חלקם שמרו על המבנה המקוטע אף שהלאפילי (גֻלוֹת געשיות) בתוכם שטוחים ומתוחים. החללים בתוכם מכילים בדרך כלל קלציט, אבל לעיתים קוורץ.
שימושי הטוף
שמאל|ממוזער|250px|מחצבת טוף בגרמניה
בעולם יש לטוף חשיבות כלכלית מועטה.
"פפרינו" (Peperino) – סוג של טוף טראכיטי היה בשימוש כאבן בניין ברומא ובנאפולי.
"פוצולנה" (Puzzuolana) - סוג של טוף בסיסי שעבר בליה כימית שנהגו לכרות במפרץ פוצאולי שסמוך לנאפולי ושימש כמלט וליציקות בטון לאחר ערבוב עם סיד, אך כיום נהוגים לקרוא בשם זה למספר חומרים שאינם תמיד בעלי אופי זהה.
"טראס" (Trass) - סוג של טוף טראכיטי ספוגי שנעשה שימוש נרחב באזור ה"איפל" בגרמניה עבור בטון חסין מים.
בישראל משווקת חברת "אבן ארי גרין" סלעים מרוסקים לצורכי גינון, אולם אין מדובר בטוף אלא בסלעי סקוריה.
לקריאה נוספת
פרופסור משה ברור, "טוף", לקסיקון גאוגרפי, (עמ' 9), הוצאת יבנה, תשס"א
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סלעים
קטגוריה:סלעי יסוד
קטגוריה:סלעים געשיים
קטגוריה:סלעים פירוקלסטיים
קטגוריה:מילים וביטויים באיטלקית | 2024-08-24T17:46:26 |
מגמה | REDIRECTמאגמה | 2006-10-09T16:10:38 |
טאלב אל-סנע | REDIRECT טלב א-סאנע | 2007-07-02T12:05:34 |
צבא אוזבקיסטן | צבא אוזבקיסטן הוא לפי דיווחים צבא הקבע הגדול ובעל היכולות הגבוהות ביותר בכל מרכז אסיה, בו 65,000 לובשי מדים. הצבא ירש את המבנה שלו מהכוחות המזוינים של ברית המועצות.
הציוד של הכוחות המזוינים של אוזבקיסטן אינו מודרני, והאימונים הם לא אחידים ולא מספקים. למרות עובדות אלו, מצליח צבא אוזבקיסטן במשימת השמירה על גבולות המדינה.
ציוד
ברשות צבא אוזבקיסטן כ-520 טנקים, כ-130 קנים ארטילריים מעל 100 מ"מ, כ-160 כלי טיס קרביים (כולל מסוקים) ושני כלי שיט חמושים (בימת אראל), מה שהופך אותו כנראה לחיל הים מהקטנים בעולם, בעתיד כנראה צריך להגיע עוד 14 מתוצרת ארצות הברית.
מלחמת אפגניסטן (2001–2014)
אוזבקיסטן אישרה את הבקשה של ארצות הברית לשימוש בשדה התעופה הצבאי בדרום אוזבקיסטן לאחר אירועי ה-11 בספטמבר 2001 להשתמש בו במלחמתה באפגניסטן. כמו כן, אוזבקיסטן עזרה לארצות הברית בתחומים צבאיים שונים במלחמה, כשהעיקרי שבהם הוא המודיעין, שהיה בשפע אצל האוזבקים.
נתונים סטטיסטיים
יחידות בצבא - צבא, חיל האוויר, היחידה להגנה ימית (רשמית: חיל הים), חיל להגנה אווירית, כוחות ביטחון (פנימיים ומשמר הגבול), משמר לאומי.
כוח אדם צבאי - גיל הצבא: (2004) :18 שנה.
כוח אדם צבאי - זמינות: (2004) :גברים בגיל 15-49 - 7,126,325 איש.
כוח אדם צבאי - מתאמים לשירות צבאי: (2004): גברים בגיל 15-49 - 5,783,740 איש.
כוח אדם צבאי - מגיעים לגיל הגיוס: (2004): 321,886 איש מדי שנה.
הוצאות צבאיות במונחים כספיים: (1997): 200$ מיליון.
הוצאות צבאיות כאחוז מהתמ"ג: (1997): 2% מהתמ"ג. מאז 1998 ממשלת אוזבקיסטן קיבלה תמיכה מ-FMF וארגונים נוספים כסיוע לצרכים ביטחוניים.
המודיעין הצבאי האוזבקי
מינהל הביון הצבאי של אוזבקיסטן (באוזבקית: IBB, Istihborot Bosh Boshqarmasi) הוא מחלקת המודיעין של המטה המאוחד בצבא אוזבקיסטן. הארגון הוקם ב-1996 לאחר שקודם לכן על המודיעין הצבאי הופקד MXX, שירות הביטחון הלאומי האוזבקי.
הארגון מורכב מיחידות מודיעין צבאיות ותחנות האזנה שמתרכזות ברובן בהאזנה לתקשורת צבאית באירן השכנה, בסיוע שירות הביטחון הפדרלי הרוסי שמסייע גם לשאר השירותים החשאיים במדינה. הארגון נאבק לצד MXX נגד התנועה האסלאמית האוזבקית המאיימת להקים שלטון שיעי במדינה ונתמכת על ידי איראן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
אוזבקיסטן
אוזבקיסטן | 2024-09-21T21:19:00 |
פים פורטאון | וילהלמוס סימון פטרוס פורטאון, הידוע יותר כפּים פורטאון (הולנדית: Pim Fortuyn [ˈpɪm fɔrˈtœyn]; 19 בפברואר 1948 – 6 במאי 2002) היה סופר, איש עסקים ופוליטיקאי הולנדי מן הימין הלאומני. נרצח בעת מסע בחירות.
ביוגרפיה
פּים פורטאון נולד למשפחה קתולית בעיירה קטנה בהולנד. בשנות השבעים הגיע לאמסטרדם כדי ללמוד סוציולוגיה. בחר במסלול אקדמי, הגיע לתואר פרופסור ושימש מרצה באוניברסיטת ארסמוס שברוטרדם. בעשר השנים האחרונות לחייו היה גם בעל טור ופרשן בעיתונות. כן כתב כמה ספרים בנושאי סוציולוגיה ופוליטיקה.
פורטאון החזיק בדעות שלא מקובל למצוא בכפיפה אחת אצל אותו אדם: הוא היה הומוסקסואל גלוי התומך בזכויות ההומוסקסואלים, ובה בשעה היה איש ימין לאומני המתנגד לזכויות מיעוטים אתניים.
פורטאון הקים מפלגה ימנית לאומנית שלושה חודשים לפני הבחירות הכלליות בהולנד, שאמורות היו להתקיים ב-15 במאי 2002. המפלגה התנגדה להגירת זרים להולנד, בייחוד מוסלמים, שאותם כינה פורטאון נחשלים ומפגרים. המפלגה תמכה בזכויות ההומוסקסואלים אך התנגדה לנישואין בין בני זוג מאותו המין. פורטאון השתמש בהומוסקסואליות כעילה להתנגד לאסלאם, אשר שולל את ההומוסקסואליות. הוא הדהים את דעת הקהל בהולנד כאשר בחודש פברואר 2002 קרא לבטל את הסעיף הראשון בחוקה ההולנדית האוסר אפליה. ב-6 במאי 2002, שבוע לפני הבחירות, כאשר הסקרים הראו כי מפלגתו עשויה לזכות בכ-30 מושבים מתוך 150 חברי הפרלמנט של הולנד, נורה פורטאון למוות בהיכנסו ללימוזינה שלו שחנתה ליד תחנת רדיו בעיר הילברסום, לאחר שהעניק לתחנה ראיון.
המתנקש, פולקר ון דה חראף, בן 33, נעצר דקות אחדות לאחר הרצח כשבידו אקדח ועליו סימני דם. בבדיקת DNA סימני הדם התאימו לדמו של פורטאון. בתחילה סברו כי המתנקש הוא מהגר מוסלמי. אולם לאחר כמה שבועות, כשפורסמה זהותו של הרוצח - איש שמאל הולנדי לבן, נדהמה המדינה, והולנד החלה בתהליך של חשבון נפש. זה היה הרצח הפוליטי הראשון שהתרחש בהולנד זה 330 שנים. לאחר ששמר על שתיקה במשך חודשים רבים, הודה ון דה חראף ברצח בסוף נובמבר 2002. הוא הסביר את המניע לרצח בהתנגדות לדעותיו של פורטאון ובחשש שפורטאון עומד להגיע להישגים בבחירות ועלול להתמנות לראש ממשלה. הוא הורשע ב-15 באפריל 2003 ונידון ל-18 שנות מאסר. במאי 2014, לאחר שריצה שני שלישים מעונשו, שוחרר בתנאים מגבילים: אזיקים אלקטרוניים, התייצבות שבועית אצל קצין מבחן, איסור שהייה ברוטרדם, בהילברסום ובהאג, ומגבלות נוספות.
בבחירות שנערכו לאחר הרצח הייתה מפלגתו של פורטאון לשנייה בגודלה בפרלמנט. לאחר הצטרפותה לממשלה קיבלה ארבעה תיקים בממשלת הולנד, וכן את ניהול משרד ההגירה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות באירופה
קטגוריה:פוליטיקאים הולנדים
קטגוריה:פוליטיקאים הומוסקסואלים
קטגוריה:להט"בים הולנדים
קטגוריה:סופרים הולנדים
קטגוריה:סופרים להט"בים
קטגוריה:סוציולוגים הולנדים
קטגוריה:אנשי עסקים הולנדים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת חרונינגן
קטגוריה:סגל אוניברסיטת ארסמוס ברוטרדם
קטגוריה:סגל אוניברסיטת נוטרדאם
קטגוריה:רוטרדם: אישים
קטגוריה:פעילים למען זכויות להט"ב
קטגוריה:הולנדים שנולדו ב-1948
קטגוריה:הולנדים שנפטרו ב-2002 | 2023-12-08T16:24:48 |
ג'וני דפ | ג'ון כריסטופר "ג'וני" דֵפּ השני (באנגלית: John Christopher "Johnny" Depp ll ; נולד ב-9 ביוני 1963) הוא שחקן קולנוע, מפיק, אמן, מדבב ומוזיקאי אמריקאי, אשר עלה לגדולה בסדרת הטלוויזיה משנות ה-80 "רחוב ג'אמפ 21". הוא גילם את אדוארד ב"המספריים של אדוארד" (1990), ולאחר מכן שיחק בסרטים שוברי קופות כמו "סליפי הולו" (1999), "צ'ארלי בממלכת השוקולד" (2005), "סוויני טוד" (2008), "רנגו" (2011) וסדרת סרטי שודדי הקאריביים (2003-הווה) ובהמשך בתור גלרט גרינדלוולד בסרטי "חיות הפלא". הוא שיתף פעולה עם חברו, הבמאי טים ברטון, בשמונה סרטים, ביניהם: "צ'ארלי בממלכת השוקולד", "סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט", "אד ווד", "אליס בארץ הפלאות" וסרט ההמשך "אליס מבעד למראה", "צללים אפלים" ועוד.
דפ זכה לשבחים על גילומם של דמויות כמו אד ווד בסרט "אד ווד", ג'וזף די. פיסטון בסרט "דוני בראסקו", האנטר ס. תומפסון סרט ב"פחד ותיעוב בלאס וגאס", ג'ורג' יאנג בסרט "שאיפות", ושודד הבנקים ג'ון דילינג'ר בסרט "אויבי הציבור". סרטיו של דפ גרפו מעל 3.1 מיליארד דולר בארצות הברית ומעל 7.6 מיליארד בעולם. הוא נרשם ב-2012 בספר השיאים של גינס כשחקן בעל השכר הגבוה ביותר, עם שכר של כ-75 מיליון דולר.
דפ נבחר לקבל את פרס דונוסטיה, שהוענק לו ב-22 בספטמבר 2021. זהו הפרס המכובד ביותר שמעניק פסטיבל הסרטים הבין-לאומי של סן סבסטיאן.
בין השנים 2015-2017 דפ היה נשוי לשחקנית אמבר הרד. הגירושים שלהם משכו תשומת לב תקשורתית, שכן שניהם טענו להתעללות זה בזו. ההליך התגלגל לתביעות לשון הרע הדדיו. הההליך המשפטי, שהסתיים לטובתו של דפ, זכה לסיקור תקשורתי נרחב. התביעה אף עובדה לסרט דוקומנטרי על ידי "נטפליקס" שנקרא "דפ נגד הרד".
ביוגרפיה
דפ נולד בקנטקי שבארצות הברית, הוריו הם ג'ון כריסטופר דפ ובטי סו פלמר (לבית וולס), ולו אח ושתי אחיות. כשהיה בן 12 למד בכוחות עצמו לנגן על גיטרה. הוריו התגרשו בשנת 1978.
בגיל 16 נשר מהלימודים במטרה להפוך לכוכב רוק. הוא הקים להקה שנקראה "The Kids", ולאחר זמן שונה שמה ל"שיטת ששת הרובים". דפ שיתף פעולה עם להקת "Rock City Angels" וכתב להם את השיר "מארי", בו הופיע. לורי אנה אליסון, חברתו באותה תקופה ואחות של מתופף בלהקה של דפ, הכירה לו את השחקן ניקולס קייג', שייעץ לו לפתוח בקריירת משחק והפנה אותו לסוכנות שלו.
קריירה
בשנת 1984 שיחק בתפקידו הראשון, בסרט "סיוט ברחוב אלם". בעקבות הסרט הפך במהירות לכוכב. לאחר מכן שיחק בסרט "שטח פרטי" בתפקיד ג'ק, אחד משני תאומים מתבגרים. כן שיחק בתפקיד השוטר טום הנסון בסדרת הטלוויזיה "רחוב ג'אמפ 21", במשך ארבע עונות. ושימש בתפקיד אורח בסרט שיצא לאקרנים בשנת 2012 "רחוב ג'אמפ 21" בכיכובם של צ'נינג טייטום וג'ונה היל.
פריצת הדרך הקולנועית שלו הייתה בתפקיד הראשי בסרטו של טים ברטון, "המספריים של אדוארד". הוא המשיך לעבוד עם ברטון ושיחק בסרטים רבים שלו: "אד ווד" (1994), "סליפי הולו" (1999), "צ'ארלי בממלכת השוקולד" (2005), "סוויני טוד" (2007) "אליס בארץ הפלאות" (2010).
בשנת 1993 כיכב בסרט לצד השחקנית פיי דאנאוויי בסרט "חלום אריזונה", סרט סוריאליסטי בבימוי של אמיר קוסטוריצה.
בשנת 1997 כיכב בסרט "דוני בראסקו" לצידו של אל פצ'ינו, בו מתואר סוכן סמוי של ה-FBI שחובר למאפיונר ומתחיל להזדהות יותר עם כנופיית החברים החדשה שלו מאשר עם העבודה שלו, אשתו והמשפחה שלו.
בשנת 2003 כיכב דפ בסרט שובר הקופות "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" בתפקיד קפטן ג'ק ספארו; הדמות הפכה לפופולרית ביותר, ותפקידו זיכה אותו בפרס גילדת שחקני המסך. בעקבות הצלחת הסרט הוא הופיע גם בסרטי ההמשך - "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת" (2006), "שודדי הקאריביים: סוף העולם" (2007), ו"שודדי הקאריביים: זרמים זרים" (2011). ארבעת הסרטים הפכו לשוברי קופות, כאשר סכום הכנסותיהם הכולל נאמד בכ-2.79 מיליארד דולר. הסרט החמישי "שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר" יצא במאי 2017 ולפי הודעת המפיק, והקטע שהופיע בסרט לאחר הכתוביות, ככל הנראה הוא לא הסרט האחרון בסדרת הסרטים הזו. אומנם על שולחנם של אולפני דיסני כבר היה מכתב פיטורים עבור ג'וני דפ בהקשר לחלק הבא בסדרת שודדי הקאריביים אך לאחר עשרות ומאות אלפי מכתבי מעריצים שמתחננים לאולפני דיסני להשאירו הוא נשאר בתפקיד צילומים לסרט כבר החלו והוא עתיד לצאת בחודש מאי 2022
דפ שיחק בסדרת הסרטים "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" בתפקיד גלרט גרינדלוולד, עד התפטרותו בנובמבר 2020.
בשנת 2017 שיחק בסרט "רצח באוריינט אקספרס" של קנת בראנה שמבוסס על ספר באותו שם מאת אגאתה כריסטי.
באוגוסט 2024 פורסם כי הסרט "Modi — Three Days on the Wings of Madness" בבימויו של דפ יוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בסן סבסטיאן בספטמבר של אותה השנה. הסרט עוסק בצייר האיטלקי אמדאו מודיליאני, בכיכובו של ריקרדו סקאמרצ'ו, ומתאר אירועים כאוטיים בפריז במהלך 72 שעות בזמן מלחמת העולם הראשונה. הסרט כולל גם את השחקנים סטיבן גראהם, אל פצ'ינו ואנטוניה דספלט. "Modi" הוא סרט השני בבימויו של דפ, לאחר סרטו הראשון "דחף אמיץ" שיצא בשנת 1997 וזכה לביקורות שליליות.
הקריירה של דפ מאופיינת במעבר תכוף בין ז'אנרים וסוגי דמויות, שבעקבותיו זכה להערכת הביקורת ולהצלחה קופתית. הוא היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר שלוש פעמים: על תפקידו בסרט "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" (2003); על תפקידו בסרט "למצוא את ארץ לעולם לא" (2004) בו גילם את המחזאי ג'יימס מתיו ברי; ועל תפקידו כסוויני טוד בסרט המוזיקלי "סוויני טוד" (2007). דפ זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בקומדיה/מחזמר על תפקידו בסרט זה; זאת הזכייה הראשונה שלו אחרי 7 מועמדויות.
חיים אישיים
ממוזער|דפ מנגן בגיטרה, להקת Hollywood Vampires
ב-24 בדצמבר 1983 נישא דפ לאליסון. בתחילת נישואיהם עבד דפ בעבודות מזדמנות, ואליסון עבדה כמאפרת. ב-1985 התגרשו השניים. לאחר הגירושין התארס דפ עם השחקנית שרילין פן, אך השניים לא התחתנו. וב-1990 התארס עם השחקנית וינונה ריידר.
משנת 1998 חי דפ עם הזמרת-שחקנית הצרפתייה ונסה פאראדי. לזוג שני ילדים: לילי-רוז מלודי דפ (נולדה ב-1999), וג'ון "ג'ק" כריסטופר דפ השלישי (נולד ב-2002). ביוני 2012 נפרדו. ביוני 2013 החליט דפ להפוך לטבעוני והתנזר מאלכוהול, בעקבות דרישתה של בת זוגו החדשה, אמבר הרד. בפברואר 2015 השניים התחתנו. הרד הגישה בקשה לגירושין במאי 2016, לאחר שהיו נשואים במשך 15 חודשים, בטענה שדפ היה אלים כלפיה.
בדצמבר 2018, הרד פרסמה מאמר עמדה בוושינגטון פוסט, בו היא אמרה שעקב הפיכתה לסמל של קורבן לאלימות זוגית, היא איבדה הזדמנויות עבודה ונענשה על ידי החברה. במרץ 2019 פורסם כי דפ מגיש תביעת דיבה על סך 50 מיליון דולר כנגד הרד עקב הנאמר באותו מאמר, אף על פי שהוא אינו מוזכר. ב-6 בפברואר 2020 פורסמו הקלטות בדיילי מייל שבהן נחשף כי הרד היא זו שהייתה אלימה מבין השניים. בנובמבר 2020 הפסיד ג'וני דפ בתביעת דיבה שהגיש נגד הסאן על כך שכינה אותו "בעל מכה", ובשל כך עזב את סדרת הסרטים "חיות הפלא" לבקשת אולפני האחים וורנר.
פרשת המשפט נגד הרד
ב-11 באפריל 2022 החל משפט תביעת הדיבה של דפ נגד הרד אשר נמשך עד 27 במאי של אותה שנה, כשישה שבועות בסך הכל. ב-1 ביוני 2022 הוכרע המשפט כניצחון לטובת דפ, לאחר שחבר המושבעים קבע שהרד הוציאה את דיבתו בכל שלושת הסעיפים אשר פורסמו במאמר, ופסקו תשלום של 10 מיליון דולר על הפגיעה ו-5 מיליון דולר נוספים כפיצוי, שהורדו ל-350 אלף דולר על ידי השופטת בעקבות מגבלת הסכום בווירג'יניה. בנוסף פסקו חבר המושבעים על תשלום של 2 מיליון דולר לזכותה של הרד, לאחר שמצאו שעורך דינו של דפ הוציא את דיבתה בסעיף אחד מתוך שלושת סעיפי התביעה הנגדית.
פילמוגרפיה
220px|ממוזער|ג'וני דפ וג'ים ג'ארמוש בפסטיבל קאן, 1995
220px|ממוזער|פסל שעווה במוזיאון מאדאם טוסו, בדמותו של דפ בתפקיד ג'ק ספארו
220px|ממוזער|ג'וני דפ בכנס "קומיק-קון" בסן דייגו, יולי 2018. בכנס הוא הופיע בדמותו של גלארט גרינדלוולד מהסרטים חיות הפלא והיכן למצוא אותן וחיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד
קולנוע
טלוויזיה
1987–1991 - רחוב ג'אמפ 21
2009 - בובספוג מכנסמרובע נגד הגל הגדול - בתפקיד: ג'קה קהונה לגונה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:שיאני גינס אמריקאים
קטגוריה:טבעונים אמריקאים
קטגוריה:אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: קולנוע
קטגוריה:אמריקאים ממוצא גרמני
קטגוריה:אמריקאים ממוצא צ'ירוקי
קטגוריה:זוכי פרס גילדת שחקני המסך - שחקנים
קטגוריה:זוכי פרס גלובוס הזהב: קולנוע: שחקן ראשי בקומדיה או בסרט מוזיקלי
קטגוריה:זוכי פרס בחירת הנוער
קטגוריה:זוכי פרס דונוסטיה
קטגוריה:אגדות דיסני
קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1963 | 2024-09-05T20:50:09 |
מד"ע | הפניה מפלגה דמוקרטית ערבית | 2024-02-04T15:18:00 |
קתרטס תרנגולי | קָתַרְטֶס תרנגולי (שם מדעי: Cathartes aura) הוא אחד משלושת מיני העופות הכלולים בסוג קתרטס. תחום תפוצתו משתרע מדרום קנדה ועד לקצה הדרומי ביותר של יבשת דרום אמריקה.
מראה
הקתרטס התרנגולי הוא עוף גדול למדי: אורך גופו 66–81 ס"מ, מוטת כנפיו 173–181 ס"מ, ומשקלו 0.85–2 ק"ג (בממוצע 1.4 ק"ג). אין הבדל בניצוי בין המינים, אם כי הנקבה מעט גדולה יותר מהזכר. העוף דומה במראהו לאורובו השחור, אך שייך לסוג נפרד. הוא נבדל ממנו בראשו האדום ובמקורו העבה והחזק יותר. צבע נוצותיו חום כהה עד שחור. צבע המקור לבן צהבהב. כנפיו ארוכות וצרות, ואברות הכנף בהירות מסוככותיה. זנבו ארוך. עוף זה חסר בית קול (Syrinx).
חושים
בדומה למרבית העופות, חושי הראייה והשמיעה של הקתרטס מאוד מפותחים. חוש הראייה מפותח במיוחד, שכן הוא עוזר לקתרטס באיתור מזונו – פגרים – מגובה רב. אולם החוש הדומיננטי העוזר לו לאתר את מזונו הוא חוש הריח, בניגוד למרבית העופות. הוא מסוגל לחוש את ריחו של אתיל מרכפתן, גז אשר נוצר עם התחלת הריקבון של פגרים. הודות ליכולתו מיוחדת זו, מסוגל הקתרטס התרנגולי לאתר נבלות המצויות אף תחת כיפת יער.
תזונה והרגלים
הקתרטס אינו נוטה לחיות בלהקות גדולות כאורובו השחור, אם כי עשרות פרטים עשויים לחוג בשמיים יחדיו או להצטופף סביב פגר.
הוא אוכל נבלות, וניזון כמעט לחלוטין מפגרים. עקב חוש הריח המפותח שלו, הוא בדרך כלל הראשון שמאתר את הפגר, גם אם הוא מוסתר מהעין. בהתאם למקורו הקטן היחסית, הוא איננו מסוגל לקרוע את עורם של פגרי חיות גדולות, ובדרך כלל נובר בארובות עיניו של הפגר או בחלקים הרכים יותר. הנשרון המלכותי והאורובו השחור, שלהם אין יכולת זו של איתור פגרים באמצעות ריח, עוקבים אחר הקתרטס התרנגולי לשם מציאת פגר. אף כי האורובו השחורים דומים בגודלם לקתרטס, הם מגיעים בכמויות העולות עליהם לעיתים פי כמה, והם כה תוקפניים עד כי הם אינם מתקשים לדוחקם מהפגר. מכיוון שגם האורובו השחור אינו יכול לקרוע את עור הפגר, שני הפרטים תלויים באוכלי נבלות גדולים מהם על מנת שיעשו זאת.
ביבליוגרפיה
Mary Louise Grossman and John Hamlet, photographed by Shelly Grossman, Birds of Prey of the World,
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:קונדוריים
קטגוריה:פארק לאומי ילוסטון: בעלי חיים
קטגוריה:בוליביה: עופות
קטגוריה:ברזיל: עופות
קטגוריה:מקסיקו: עופות
קטגוריה:ארצות הברית: עופות
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758
קטגוריה:אורוגוואי: עופות | 2023-04-02T07:27:56 |
אלבום קונספט | אלבום קונספט הוא יצירה מוזיקלית בפורמט אלבום מוזיקה אשר נרקמת סביב יסוד יחיד, לעיתים בהשראה ממקור ספרותי או תיאטרלי. שירי האלבום מוקדשים לנושא מסוים או תמה מסוימת ולעיתים אף מגוללים עלילה באמצעות מילות השירים. סדר הרצועות באלבום קונספט הוא לרוב כרונולוגי (התחלה, אמצע, סוף), ועל כך נוספת זיקה מוזיקלית המבהירה כי מדובר ביצירה אחת.
דוגמאות לאלבומי קונספט
אלבומי קונספט עם השראה מעולם הספרות
Return to the Centre of the Earth של ריק וייקמן, על פי ספרו הידוע של ז'ול ורן.
The War of the Worlds של ג'ף ויין, על פי ספרו של הרברט ג'ורג' ולס.
The Snow Goose של להקת קאמל. הלהקה לקחה את ספרו של הסופר פול גאליקו כמקור השראה לאלבום.
Animals של פינק פלויד. מתאר את האנשים הפשוטים ככבשים, את אנשי העסקים תאבי הבצע ככלבים ואת הפוליטיקאים המושחתים כחזירים. האלבום שואב השראה ישירות מיצירתו של ג'ורג' אורוול, "חוות החיות".
הפרויקט של אלן פרסונס הפיקו מספר אלבומי קונספט בהשראת עולם הספרות, בהם I Robot בהשראת אייזק אסימוב ו-Tales of Mystery and Imagination בהשראת אדגר אלן פו.
The Raven של לו ריד שעוסק ביצירתו של אדגר אלן פו.
Leviathan של להקת הפרוג מטאל מסטודון שמבוסס על ספרו של הרמן מלוויל, "מובי דיק"
El Mal Querer של הזמרת הספרדייה רוסליה שמבוסס על הרומן האוקסיטני מהמאה ה-13, "פלמנקה"
אלבומי קונספט מעולם התיאטרון
דוגמה לאלבום קונספט מעולם התיאטרון יהיה The Lamb Lies Down on Broadway מ-1974 של ג'נסיס בתקופה הפרוגרסיבית שלה.
גבריאל, מנהיג הלהקה באותה תקופה שאב את הסיפור שלו בעיקר ממקורות השראה כמו "סיפור הפרוורים" בפרט ומתעשיית הבידור באמריקה בכלל.
אלבומי קונספט במטאל
אלבומי קונספט נפוצים למדי בז'אנר ההבי מטאל; רבים מהם עוסקים בנושאים היסטוריים, דתיים, מיתיים או פוליטיים:
Seventh Son of a Seventh Son של להקת המטאל איירון מיידן, משנת 1988 עוסק כולו בתורת הנסתר, חיזוי עתיד ונבואות.
אלבומיה של להקת המטאל הקיצוני הישראלית Salem, המוקדשים לכאב העם היהודי:
"קדיש", משנת 1994 – מוקדש לנושא השואה.
Collective Demise, משנת 2002 – מוקדש לנושא הטרור הפלסטיני.
Mabool של להקת האוריינטל מטאל הישראלית אורפנד לנד, מספר את סיפור המבול המקראי מנקודת מבטם של שלושה מלאכים, שמייצגים את שלוש הדתות הגדולות: היהדות הנצרות והאסלאם.
The Puppet Master של זמר האימה הדני קינג דאיימונד, משנת 2003 – מבוסס על סיפור אימה המתרחש בתיאטרון בובות בבודפשט.
טרילוגיית אלבומי המחאה כנגד ממשלו של ג'ורג' ווקר בוש של להקת מיניסטרי. שני אלבומים יצאו ב-2004 וב-2006, והאחרון יועד ל-2007.
Attero Dominatus של להקת הפאוור השוודית סבטון, משנת 2006 עוסק כולו במלחמות שונות בהיסטוריה.
Nightfall in Middle-Earth של להקת הפאוור מטאל הגרמנית בליינד גארדיאן, המספר על מאורעות "הסילמריליון" של ג'. ר. ר. טולקין.
Dark Saga של Iced Earth המבוסס על עלילת הקומיקס "ספון" על איש שמוכר את נשמתו לשטן.
Winter's Gate של Insomnium מבוסס על הסיפור הקצר מאת נילו, "שער החורף", או "Talven Portti" בפינית המקורית.
Green Carnation ואלבומם Light of Day, Day of Darkness המורכב משיר אחד ארוך (באורך שעה) שנכתב בעקבות מותו של תינוקו של המחבר.
הלהקה הבולטת ביותר באלבומי קונספט בתחום המטאל היא הלהקה הגרמנית Grave Digger, אשר לא פחות משבעה מאלבומיה הם אלבומי קונספט, העוסקים בעיקר בנושאים היסטוריים, ואלו הם לפי סדר כרונולוגי:
Wargames, אשר יצא לציון 40 שנה להפצצה האטומית על הירושימה, עוסק בנושא הנשק הגרעיני.
Tunes of War עוסק במלחמה בין האנגלים לסקוטים.
Knights of the Cross עוסק במסעי הצלב.
Excalibur עוסק בסיפור עם אנגלי על החרב אקסקליבר.
The Grave Digger עוסק בנושא המוות והקבר.
Reigngold מבוסס על האופרה "טבעת הניבלונג" של ריכרד וגנר.
The Last Supper עוסק בסעודה האחרונה של ישו ובצליבתו.
In Sorte Diaboli של להקת הבלאק מטאל הנורווגית דימו בורגיר. בסיפור מדובר על כהן שמתחיל לפקפק באמונה שלו.
Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory של להקת הפרוגרסיב מטאל דרים ת'יאטר. המספר אדם החולם חלומות על עלמה שנרצחה בגלל שני גברים שחשקו באהבתה, ולכן פונה אל מהפנט שיעזור לו לפענחם. האלבום כולו מדבר על גורל וגלגול נשמות.
Epica ו-The Black Halo של להקת הפאוור מטאל קמלוט. שניהם אלבומי קונספט (הממשיכים אחד את השני) המספרים על אדם שמנסה לחפש את האמת ועל השטן שעוזר לו תמורת נשמתו. מבוסס על "פאוסט" של גתה.
Widow's Weeds של טריסטניה המוקדש כולו למוות, אבל ושכול.
Arcane Rain Fell של Draconian העוסק במרידתו של לוציפר באלוהים ונפילתו לגיהנום. האלבום מבוסס במידה רבה על "גן העדן האבוד" של ג'ון מילטון.
Via Gnosis של Nox Aurea העוסק בגנוסטיקה ומספר את סיפורו של אדם שסובל בחיים ונגאל על ידי הגנוסיס וההארה של לוציפר.
The Astonishing של Dream Theater, עלילת האלבום מספרת על "להקה של מורדים שקוראת תיגר כנגד אימפריה מדכאת, כשהמוזיקה משחקת תפקיד מרכזי" ונכתבה מתוך הערצתו של ג'ון פטרוצ'י לסדרה "משחקי הכס".
Underworld של להקת המטאל המתקדם סימפוני אקס, האלבום מספר על אדם שמצליח להימלט מהגיהנום, חוזר לשם במטרה להשיב אליו את אהובתו ונכשל.
Iconoclast של סימפוני אקס המספר על השתלטות המכונות והטכנולוגיה על האדם.
אלבומי קונספט ברוק מתקדם
אלבומי קונספט רבים קיימים ברוק מתקדם, חלקם מופיעים למעלה בסעיף השראות ספרותיות. להלן כמה דוגמאות:
Thick as a Brick של ג'ת'רו טאל. נכתב על פי שיר שלכאורה נכתב על ידי ג'רלד בוסטוק האנגלי בן השמונה, ועוסק בקשייהם של המתבגרים והשתלבותם בחברה.
The Dark Side of the Moon של פינק פלויד. האלבום מונה את הסיבות שיכולות לגרום לאדם להשתגע (זמן, דת, כסף, מלחמות).
The Incident של פורקיופיין טרי. האלבום נע סביב המושג "תקרית" ועוסק בין השאר בתקריות שונות הקורות לאנשים במהלך חייהם. החלק הראשון והעיקרי של האלבום הוא למעשה רצועה בודדת המשתרעת על פני כל התקליטור הראשון.
אלבומי קונספט בשנות השישים
Days of Future Passed של המודי בלוז.
Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band של הביטלס.
The Kinks Are the Village Green Preservation Society של הקינקס.
אלבומי קונספט במוזיקה הישראלית
"אלוף בשחור (הרהורים)" של עמיר בניון.
"ברנרד ולואיז", "זרעי קיץ" ו"רישומי פחם" של מאיר אריאל.
"מוצאי חג" של חוה אלברשטיין.
"אפר ואבק" של יהודה פוליקר.
"רדיו בלה בלה" של החברים של נטאשה.
"מופע הארנבות של ד"ר קספר 2" של מופע הארנבות של ד"ר קספר.
"כוכב האהבה" של ארקדי דוכין.
"דיסקו מנאייק" של טיפקס.
"שירים ליואל" של רונה קינן.
"האחר" של ברי סחרוף.
"עיר" של שלומי שבן.
Through the Gale של אסף אבידן.
"אלפיים עשרים ושלוש." של איה כורם.
"עזרה בדרך" של נעם רותם.
"התעוררנו מאוחר" של שאזאמאט.
"האלבום שיעיר את אמא" של דניאל רובין.
"יפתח המלוכלך" של מיקי גבריאלוב.
"כל הגיבורים עזבו" של נדב דלומי.
ראו גם
מוזיקה תוכניתית
אופרת רוק
*
קונספט | 2024-08-01T04:44:05 |
MI5 | סוכנות הביון הבריטית, נקראת בשמה הרשמי MI5 (ראשי תיבות של Military Intelligence, Section Five - מחלקה חמש באגף המודיעין הצבאי), או בקיצור 5 וידועה גם בכינוי 500 Box (על שם הכתובת של מטה הארגון בזמן מלחמה, PO Box 500; הכתובת הנוכחית היא PO Box 3255, London SW1P 1AE), הוא שירות ביטחון לאומי הפועל במסגרת גבולות בריטניה, בדומה ל-FBI האמריקאי, ל-DGSI הצרפתי ולשב"כ הישראלי.
סוכנות הביון נוסדה בשנת 1909 יחד עם ה-MI6 וה-GCHQ.
בשנת 2002 התמנתה לתפקיד המנהל הכללי של הארגון אליזה מנניגהם-באלר. כאשה היא דמות חריגה בניהול גופי ביון. בשנת 2007 מונה לתפקיד במקומה של אליזה ג'ונתן איוונס.
שירות הביטחון הידוע בכינויו ה-MI5 הוא שירות המודיעין הפנימי בבריטניה, חלק ממנגנון המודיעין לצד המודיעין של השירות החשאי החיצוני MI6, שאחריותו כוללת את ההגנה על הדמוקרטיה הפרלמנטרית הבריטית והמונרכיה והאינטרסים הכלכליים, טיפול בטרור וריגול נגדי בתוך בריטניה. השירות כולל תשעה משרדים ברחבי בריטניה כולל מטה ראשי בצפון אירלנד, ויש הטוענים כי גם בגלאזגו. ארגון שירות הביטחון MI5 פועל תחת סמכותו של שר הפנים בתוך הממשלה, כמו כן השירות מופקד על ידי ועדת המודיעין והביטחון של חברי הפרלמנט, אשר מונתה ישירות על ידי ראש הממשלה.
ביקורת שיפוטית על התנהלות של הארגון מבוצעת על ידי בית הדין לחקירת סמכויות.
לארגון השירות MI5 יש מטה הארצי הממוקם בבית התמזה מילבנק לונדון מאז 1995, מקום המאחד כמה מחלקות שונות של השירות. בית התמזה משותף גם למטה המודיעין של צפון אירלנד, וגם ביתם של המרכז לניתוח והערכת פעולות הטרור (ארגון הכפוף לשירותי הביטחון הבריטיים).
על ארגון ה-MI5 נעשתה סדרת טלוויזיה בשם "MI5", אשר זכתה להצלחה רבה עם ביקורות שנויות במחלוקת על תיאורו של הארגון בתקשורת.
היסטוריה כללית של ארגון MI5
ממוזער|שמאל|200px|הכניסה לבניין מפקדת ה-MI5 בלונדון
תקופת שתי מלחמות העולם
לשכת השירות החשאי של שירותי הביטחון MI5 הוקמה בשנת 1909 כדי להילחם בפעולות הריגול של הקיסרות הגרמנית בבריטניה. עד מלחמת העולם הראשונה ובמהלך המלחמה עצמה, ביקשו מרגלים גרמנים להשיג סודות צבאיים ותעשייתיים כחלק ממאמץ המלחמה של מדינתם. השירות הוכיח עצמו כיעיל במאבק נגד איום זה, רשת המרגלים הגרמנים בבריטניה התפרקה ערב הכרזת המלחמה, ובמהלך המלחמה עוד 35 מרגלים נתפסו, חלקם הוצאו להורג, או נכלאו בבתי הכלא.
בין שתי מלחמות העולם עמד ארגון ה-MI5 מול אתגר הולך וגדל של ריגול מברית המועצות וגרמניה הנאצית, כמו גם איום פנימי של חתרנות ידי הקומוניסטים והפשיזם. למרות זאת, מספר עובדי השירות הצטמצם באופן משמעותי משיא של צוות כ-844 איש לרק כתריסר ב-1929. מייסד הארגון סר ורנון קאל (Sir Vernon Kell), נשאר אחראי על הארגון לאורך כל התקופה שבין המלחמות.
במהלך מלחמת העולם השנייה, שיחק שירות הביטחון תפקיד מרכזי במאבק נגד האויב בריגול ויירוט תקשורת גרמנית, כולל מסירת מידע שגוי חזרה לגרמניה. השירות זכה להצלחה גדולה בחשיפת סוכני האויב בבריטניה, חלקם שוכנעו על ידי השירות והפכו לסוכנים כפולים להעברת מידע כוזב לידי הגרמנים. ההצלחה של השירות באה לאחר תקופה ראשונית של בלבול גדול, לאחר שהארגון לא היה מוכן כראוי לגידול המסיבי בעבודה שהגיע עם תחילת המלחמה. בנוסף למשימות הצבאיות, עם התקדמות הוורמאכט באירופה נאלץ השירות להתמודד עם פחדים עקב "גיס חמישי" של אוהדי נאצים בבריטניה המכין את הקרקע לפלישה הגרמנית.
אחד הגורמים לקושי בהתמודדות עם עומס המשימות היה כוח האדם המצומצם-בסוף שנת 1938 כלל השירות רק 30 קצינים ועוד 103 מזכירות וצוות רישום. מלחמת העולם הביאה ביקוש רב למועמדים לשירות-במהלך הרבעון השני של 1940 קיבל השירות בממוצע 8,200 בקשות הצטרפות בכל שבוע.
בשנת 1940 הוחלף ראש השירות סר ורנון קל (Sir Vernon Kell) בבריגדיר אוסוולד הרקר (Brigadier Oswald Harker), ובשנת 1941 נכנס לתפקיד ראש השירות סר דייוויד פטרי. תחת פטרי עבר השירות רפורמות גדולות כגון שיפור היכולת להתמודד עם דרישות המלחמה, וזכה להצלחות גדולות כנגד הריגול הגרמני.
תקופת המלחמה הקרה
בעקבות תבוסתה של גרמניה הנאצית גדל החשש במערב אירופה ואמריקה למידת השפעתה של ברית המועצות ושאיפותיה, המלחמה הסתיימה כשאירופה מחולקת בין שתי המעצמות ארצות הברית וברית המועצות. במרץ 1946 ראש ממשלת בריטניה לשעבר וינסטון צ'רצ'יל (Winston Churchill ) תיאר איך "מסך הברזל" ירד על רחבי היבשת, ובמשך שלושים שנה שלט העימות בין שתי המעצמות הגדולות על ידי הסכסוך האידאולוגי בין הגוש הסובייטי לבין הדמוקרטיות המערביות.
אחת המבוכות הגדולות של הארגון הייתה חשיפת רשת קיימברידג' ופרשת הריגול של אנתוני בלאנט שהיה בכיר בארגון, ונחשף כמרגל מטעם ברית המועצות.
תקופת המחתרת האירית ועד הטרור בהווה
ממוזער|שמאל|350px|בניין מפקדת ה-MI5
שינויים עיקריים עברו על עבודת השירות החשאי בתחילת שנות ה -1990 עם תום המלחמה הקרה, פעולות הטרור לעומת זאת לא שככו, פעולות טרור של המחתרת האירית העסיקו את השירות במידה רבה. תאריך פיגועי 11 בספטמבר 2001, פיגועי הטרור בארצות הברית ציין נקודת מפנה מפתח עבור השירות, פעולות טרור אלה הדגימו לראשונה כי אנשי הטרור הם בעלי רצון ויכולת לבצע פיגועי הרג עם מספר עצום של נפגעים. המימון הממשלתי של השירות הוגבר מיד, כדי להגביר את עבודת השירות כנגד איום הטרור הבינלאומי, ומימון נוסף הוכרז בחודש פברואר 2004. ב-2005 אירעו בלונדון סדרת פיגועים של אל-קאעידה. השירות לקח חלק בסיכול הפיגוע האווירי הטרנס-אטלנטי ב-2006.
ב-2015 איתר הארגון 3 טונות של חומרי נפץ של ארגון חזבאללה בלונדון.
מבנה הארגון
שירות הביטחון מעסיק כיום כ-3800 אנשים, 41% נשים, 56% מתחת לגיל 40, 8% ממיעוט שחור או ממיעוט אתני אחר, ועוד 3% בעלי מוגבלות או נכות כלשהי.
כמו כן עובדים בארגון כ-300 חברי צוות ממחלקות וסוכנויות אחרות.
מנהלי השירות
1909–1940: סר ורנון קאל
1940–1941: אלוף אוסוולד אלן הארקר
1941–1946: סר דייוויד פטרי
1946–1953: סר פרסי סיליטו
1953–1956: סר דיק ווייט
1956–1965: סר רוג'ר הוליס
1965–1972: סר מרטין פורניבל ג'ונס
1972–1979: סר מייקל הנלי
1979–1981: סר הווארד סמית
1981–1985: סר ג'ון ג'ונס
1985–1988: סר אנטוני דאף
1988–1992: סר פטריק ווקר
1992–1996: דיים סטלה רימינגטון
1996–2002: סר סטיבן נדר
2002–2007: דיים אלייזה מנינגהאם-בולר
2007–2013: סר ג'ונתן אוונס
אפריל 2013–אפריל 2020: סר אנדרו פארקר
אפריל 2020–הווה: קן מק'קלום
ראו גם
גופי מודיעין בעולם
ריגול
מבצע מבוכה
לקריאה נוספת
רוני ברבש, לוחמה חשאית במלחמת העולם השנייה, אוריון הוצאת ספרים, 2023, עמ' 150–187.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:קהילת המודיעין הבריטית
קטגוריה:הממלכה המאוחדת: ארגונים ממשלתיים | 2024-05-25T22:46:29 |
Sound Garden | REDIRECT סאונדגארדן | 2005-10-26T18:06:09 |
מוצא האותיות | REDIRECT בסיס חיתוך | 2005-08-02T12:13:24 |
עבד אל מאלכ דהאמשה | REDIRECT עבד אל-מאלכ דהאמשה | 2009-07-18T08:27:43 |
טאלב אלסאנע | REDIRECT טלב א-סאנע | 2007-07-02T12:05:56 |
בעית ארבעת הצבעים | REDIRECT משפט ארבעת הצבעים | 2005-12-05T19:05:55 |
בעיה פתוחה | במתמטיקה, בעיה פתוחה היא לפעמים השערה, כלומר טענה שטרם נמצאה לה הוכחה או הפרכה, ולפעמים שאלה שאין עליה השערה מבוססת דיה. לעיתים הבעיה בעלת חשיבות רבה, ועלולה להעסיק מדענים בתחומים שונים במשך שנים רבות (לעיתים מאות שנים) בחיפוש אחר פתרונה.
השערת הרצף מדגימה גורל אפשרי לבעיה פתוחה, גורל שאפשרות קיומו הוכחה במשפטי האי-שלמות של גדל: לאחר עשרות שנים שבהן הייתה בגדר בעיה פתוחה, הוכח כי היא אינה תלויה באקסיומות המקובלות של תורת הקבוצות, ולכן ניתן לקבוע שהיא נכונה ולחלופין לקבוע שהיא אינה נכונה.
דוגמאות
דוגמאות נודעות לבעיות פתוחות שנפתרו לבסוף, הן המשפט האחרון של פרמה, שזכה להוכחה על ידי אנדרו ויילס כ-350 שנה לאחר שהועלה על ידי פייר דה פרמה, והבעיות הגאומטריות של ימי קדם, שהופרכו כאלפיים שנה לאחר שהוצגו. רשימה מפורסמת של 23 בעיות פתוחות היא רשימת 23 הבעיות של הילברט, שהוצגה בשנת 1900 על ידי המתמטיקאי הגרמני דויד הילברט, ומרבית הבעיות שנכללו בה נפתרו, בצורה זו או אחרת, במהלך המאה ה-20. דוגמאות נוספות לבעיות פתוחות ש'נסגרו' הם: השערת פואנקרה, ומשפט ארבעת הצבעים.
בעיות פתוחות רבות ממשיכות להתקיים, ובין המפורסמות שבהן ניתן למנות את השערת גולדבך, שאלת P=NP, השערת רימן והשערת המספרים הראשוניים התאומים.
מכון קליי למתמטיקה הכריז בשנת 2000 על בעיות המילניום של מכון קליי - פרס בסך מיליון דולר, שיינתן לראשון שיצליח לפתור אחת משבע בעיות פתוחות מרכזיות במתמטיקה. הבעיה הפתוחה העתיקה ביותר ששרדה עד היום, היא כנראה שאלת קיומם של מספרים מושלמים אי-זוגיים, הבעיה רמוזה ביסודות שכתב המתמטיקאי אוקלידס בראשית המאה השלישית לפנה"ס.
באתר MathWorld מופיעה רשימה של 247 בעיות פתוחות חשובות במתמטיקה - ראו קישור להלן.
קישורים חיצוניים
רשימה של 247 בעיות פתוחות חשובות במתמטיקה
*
קטגוריה:היסטוריה של המתמטיקה | 2024-08-04T05:21:23 |
רשימת עיצורים | להלן רשימה של מגוון העיצורים המוכרים על ידי האלפבית הפונטי הבינלאומי. ישנם כ-125 עיצורים נבדלים זה מזה. כל עיצור הוא בעל בסיס חיתוך ואופן חיתוך ובעיצורים סותמים, חוככים ומחוככים יש הבחנה בין עיצורים קוליים לעיצורים אטומים. בטבלה וברשימות המצויות בערך זה, העיצורים ממוינים לשלוש קטגוריות: בסיס חיתוך, אופן חיתוך וקוליות. כאשר מופיעים בטבלה שני עיצורים באותה משבצת, העיצור השמאלי הוא אטום והימני קולי. במשבצות הלבנות הריקות מצויים עיצורים שאין להם סימן ייחודי משלהם והסימן של כל אחד מהם הוא הסימן של העיצור הקרוב ביותר באופן ההגייה בתוספת סימן דיאקריטי. במשבצות האפורות מצויים שילובים של בסיס חיתוך ואופן חיתוך שבלתי אפשריים להגייה.
טבלת עיצורים רשמית (בתהליכי עריכה)
מיון עיצורים לפי בסיס החיתוך
עיצורים סדקיים
עיצורים סדקיים
עיצור סדקי, סותם, אטום /ʔ/ - בעברית א
עיצור סדקי, חוכך, קולי /ɦ/
עיצור סדקי, חוכך, אטום /h/ - בעברית ה
עיצורים קיצוניים
עיצורים כיסוי-גרוניים
עיצור כיסוי-גרוני, סותם, אטום /ʡ/
עיצור כיסוי-גרוני, חוכך, קולי /ʢ/
עיצור כיסוי-גרוני, חוכך, אטום /ʜ/
עיצורים לועיים
עיצור לועי, סותם /Q/
עיצור לועי, חוכך, קולי /ʕ/ - בעברית – הגייה מזרחית ע
עיצור לועי, חוכך, אטום /ħ/ - בעברית – הגייה מזרחית ח
עיצורים אחוריים
עיצורים ענבליים
עיצור ענבלי, אפי /ɴ/
עיצור ענבלי, סותם, קולי /ɢ/
עיצור ענבלי, סותם, אטום /q/ - בערבית ספרותית ق (ק עברי, כפי שהוגים אותה עולי תימן ועיראק)
עיצור ענבלי, חוכך, קולי /ʁ/ - בעברית ר (שאינה רוטטת)
עיצור ענבלי, חוכך, אטום /χ/ - בעברית כ רפה
עיצור ענבלי, רוטט /ʀ/ - בעברית ר (רוטטת)
עיצור ענבלי, מסודק /qʼ/
עיצור ענבלי, מפונם /ʛ/
עיצורים וילוניים
עיצור וילוני, אפי באנגלית ng
עיצור וילוני, סותם, קולי /g/ - בעברית ג
עיצור וילוני, סותם, אטום /k/ - בעברית ק בהגייה המקובלת כיום או כּ דגושה
עיצור וילוני, חוכך, קולי /ɣ/ - ביוונית γ (גמא)
עיצור וילוני, חוכך, אטום /x/ - ברוסית х (כַה)
עיצור וילוני, מקורב צדי /ʟ/
עיצור וילוני, מקורב /ɰ/
עיצור וילוני, מסודק /kʼ/
עיצור וילוני, מפונם /ɠ/
עיצורים חיכיים
עיצור חיכי, אפי /ɲ/ - בספרדית Ñ
עיצור חיכי, סותם, קולי /ɟ/
עיצור חיכי, סותם, אטום /c/
עיצור חיכי, חוכך, קולי /ʝ/
עיצור חיכי, חוכך, אטום /ç/ - בגרמנית Ch "רך" (אחרי ä, e, i, ö, ü, l, r)
עיצור חיכי, מקורב /j/ - בעברית י
עיצור חיכי, מקורב צדי /ʎ/ - בספרדית LL
עיצור חיכי, מסודק /cʼ/
עיצור חיכי, מפונם /ʄ/
עיצור חיכי, מצוץ /ǂ/
עיצורים מכתשיים-חיכיים
עיצור מכתשי-חיכי, חוכך, קולי /ʑ/ - בפולנית ź
עיצור מכתשי-חיכי, חוכך, אטום /ɕ/ - ברוסית щ
עיצור מכתשי-חיכי, מחוכך, קולי /ʥ/ - בפולנית dź
עיצור מכתשי-חיכי, מחוכך, אטום /ʨ/ - ברוסית ч
עיצורים קדמיים
עיצורים כפופים
עיצור כפוף, אפי /ɳ/
עיצור כפוף, סותם, קולי /ɖ/
עיצור כפוף, סותם, אטום /ʈ/
עיצור כפוף, חוכך, קולי /ʐ/ - ברוסית ж
עיצור כפוף, חוכך, אטום /ʂ/ - ברוסית ш
עיצור כפוף, מקורב /ɻ/
עיצור כפוף, מקורב צדי /ɭ/
עיצור כפוף, מקיש /ɽ/
עיצור כפוף, מקיש צדי /ɺ̠/
עיצור כפוף, מצוץ /˞ǃ/
עיצורים בתר-מכתשיים
עיצור בתר-מכתשי, חוכך, קולי /ʒ/ - בעברית ז' (במלה "ז'רגון")
עיצור בתר-מכתשי, חוכך, אטום /ʃ/ - בעברית שׁ
עיצור בתר-מכתשי, מחוכך, קולי /ʤ/ - בעברית ג' (במלה ג'וק)
עיצור בתר-מכתשי, מחוכך, אטום /ʧ/ - בעברית צ' (במלה צ'אט)
עיצור בתר-מכתשי, מצוץ /!/
עיצורים מכתשיים
עיצור מכתשי, אפי /n/ - בעברית נ
עיצור מכתשי, סותם, קולי /d/ - בעברית ד
עיצור מכתשי, סותם, אטום /t/ - בעברית ת
עיצור מכתשי, חוכך, קולי /z/ - בעברית ז
עיצור מכתשי, חוכך, אטום /s/ - בעברית ס
עיצור מכתשי, חוכך צדי, קולי /ɮ/
עיצור מכתשי, חוכך צדי, אטום /ɬ/ - בוולשית ll (אל כפולה)
עיצור מכתשי, מחוכך צדי, קולי /dɮ/
עיצור מכתשי, מחוכך צדי, אטום /tɬ/
עיצור מכתשי, מחוכך, אטום /ʦ/ - בעברית צ
עיצור מכתשי, רוטט /r/ - בעברית ר תקנית (כבספרדית או רוסית)
עיצור מכתשי, מקורב /ɹ/ - באנגלית r
עיצור מכתשי, מקיש צדי /ɺ/
עיצור מכתשי מוולן, מקורב צדי /ɫ/
עיצור מכתשי, מקורב צדי /l/
עיצור מכתשי, מקיש /ɾ/
עיצור מכתשי, מסודק /tʼ/
עיצור מכתשי, חוכך, מסודק /sʼ/
עיצור מכתשי, חוכך צדי, מסודק /ɬʼ/ - בצ'רקסית ЛӀ
עיצור מכתשי, מפונם /ɗ/
עיצור מכתשי, מצוץ צדי /ǁ/
עיצורים שיניים
עיצור שיני, אפי /n̪/
עיצור שיני, סותם, קולי /d̪/
עיצור שיני, סותם, אטום /t̪/
עיצור שיני, חוכך, קולי /ð/ - באנגלית Th במלה This
עיצור שיני, חוכך, אטום /θ/ - באנגלית Th במלה Thing
עיצור שיני, מקורב /ð̞/
עיצור שיני, מסודק /t̪ʼ/
עיצור שיני, מפונם /ɗ̪/
עיצור שיני, מצוץ /ǀ/ - "צד״י מצוצה" (כצליל שמשמעותו "לא"/"אוּף")
עיצורים שפתיים
עיצורים דו-שיניים
עיצור דו-שיני, חוכך, אטום /h̪͆/
עיצורים שיניים-שפתיים
עיצורים שיניים-שפתיים הם עיצורים המופקים בבסיס החיתוך הנוצר במפגש בין השפה העליונה לבין השיניים התחתונות.
עיצור שיני-שפתי, אפי /ɱ͆/
עיצור שיני-שפתי, אפי, אטום /ɱ̥͆/
עיצור שיני-שפתי, סותם, קולי /b͆/
עיצור שיני-שפתי, סותם, אטום /p͆/
עיצור שיני-שפתי, חוכך, קולי /v͆/
עיצור שיני-שפתי, חוכך, אטום /f͆/
עיצור שיני-שפתי, רוטט /ʙ͆/
עיצור שיני-שפתי, רוטט, אטום /ʙ̥͆/
עיצור שיני-שפתי, מחוכך, קולי /b͆v͆/
עיצור שיני-שפתי, מחוכך, אטום /p͆f͆/
עיצורים שפתיים-שיניים
עיצורים שפתיים-שיניים הם עיצורים המופקים בבסיס החיתוך הנוצר במפגש בין השפה התחתונה לבין השיניים העליונות.
עיצור שפתי-שיני, אפי [] קובץ:Labiodental_nasal.ogg
עיצור שפתי-שיני, אפי, אטום /ɱ̊/
עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי [] קובץ:Voiced_labiodental_fricative.ogg - בעברית ב רפה
עיצור שפתי-שיני, חוכך, אטום [] קובץ:Voiceless_labiodental_fricative.ogg - בעברית פ רפה
עיצור שפתי-שיני, מקורב [] קובץ:Labiodental_approximant.ogg
עיצור שפתי-שיני, מקיש [] קובץ:Labiodental_flap.ogg
עיצור שפתי-שיני, מחוכך, קולי /b̪v/
עיצור שפתי-שיני, מחוכך, אטום /p̪f/
עיצור שפתי-שיני, מפונם /ɓ̪/
עיצור שפתי-שיני, מפונם, אטום /ɓ̪̊/
עיצור שפתי-שיני, מסודק /p̪ʼ/
עיצור שפתי-שיני, חוכך, מסודק /fʼ/
עיצורים שפתיים-לשוניים
עיצורים שפתיים-לשוניים הם עיצורים המופקים בבסיס החיתוך הנוצר במפגש בין קצה הלשון והשפה העליונה. עיצורים אלו נדירים מאוד, וקיימים בכמה שפות אוקיאניות.
עיצור שפתי-לשוני, אפי /m̺/
עיצור שפתי-לשוני, אפי, אטום /m̺̊/
עיצור שפתי-לשוני, סותם, קולי /b̺/
עיצור שפתי-לשוני, סותם, אטום /p̺/
עיצור שפתי-לשוני, חוכך, קולי //
עיצור שפתי-לשוני, חוכך, אטום /ɸ̺/
עיצור שפתי-לשוני, רוטט /ʙ̺/
עיצור שפתי-לשוני, רוטט, אטום /ʙ̺̊/
עיצור שפתי-לשוני, מחוכך, קולי //
עיצור שפתי-לשוני, מחוכך, אטום /p̺ɸ̺/
עיצור שפתי-לשוני, מצוץ /ʘ̺/
עיצורים דו-שפתיים
עיצורים דו שפתיים הם עיצורים המופקים בבסיס החיתוך הנוצר במפגש בין שתי השפות.
עיצור דו-שפתי, אפי [] קובץ:Bilabial_nasal.ogg - בעברית מ
עיצור דו-שפתי, אפי, אטום /m̥/
עיצור דו-שפתי, סותם, קולי [] קובץ:Voiced_bilabial_stop.ogg - בעברית ב דגושה
עיצור דו-שפתי, סותם, אטום [] קובץ:Voiceless_bilabial_stop.ogg - בעברית פ דגושה
עיצור דו-שפתי, חוכך, קולי [] קובץ:Voiced_bilabial_fricative.ogg - ביוונית β (ביתא)
עיצור דו-שפתי, חוכך, אטום [] קובץ:Voiceless_bilabial_fricative.ogg
עיצור דו-שפתי, מקורב נזיל [] קובץ:Bilabial_approximant.ogg
עיצור דו-שפתי, רוטט [] קובץ:Bilabial_trill.ogg
עיצור דו-שפתי, רוטט, אטום /ʙ̊/
עיצור דו-שפתי, מחוכך, קולי /bβ/
עיצור דו-שפתי, מחוכך, אטום /pɸ/
עיצור דו-שפתי, מפונם [] קובץ:Voiced_bilabial_implosive.ogg
עיצור דו-שפתי, מפונם, אטום /ɓ̥/
עיצור דו-שפתי, מסודק [] קובץ:Bilabial_ejective_plosive.ogg
עיצור דו-שפתי, חוכך, מסודק /ɸʼ/
עיצור דו-שפתי, מצוץ [] קובץ:Bilabial_click.ogg
מיון עיצורים לפי אופן החיתוך
עיצורים אפיים
עיצור ענבלי, אפי /ɴ/
עיצור וילוני, אפי /ŋ/
עיצור חיכי, אפי /ɲ/
עיצור כפוף, אפי /ɳ/
עיצור מכתשי, אפי /n/
עיצור שיני, אפי /n̪/
עיצור שפתי-שיני, אפי /ɱ/
עיצור דו-שפתי, אפי /m/
עיצורים סותמים
עיצור סדקי, סותם, אטום /ʔ/
עיצור כיסוי-גרוני, סותם, אטום /ʡ/
עיצור ענבלי, סותם, קולי /ɢ/
עיצור ענבלי, סותם, אטום /q/
עיצור וילוני, סותם, קולי /g/
עיצור וילוני, סותם, אטום /k/
עיצור חיכי, סותם, קולי /ɟ/
עיצור חיכי, סותם, אטום /c/
עיצור כפוף, סותם, קולי /ɖ/
עיצור כפוף, סותם, אטום /ʈ/
עיצור מכתשי, סותם, קולי /d/
עיצור מכתשי, סותם, אטום /t/
עיצור שיני, סותם, קולי /d̪/
עיצור שיני, סותם, אטום /t̪/
עיצור דו-שפתי, סותם, קולי /b/
עיצור דו-שפתי, סותם, אטום /p/
עיצורים חוככים
עיצור סדקי, חוכך, קולי /ɦ/
עיצור סדקי, חוכך, אטום /h/
עיצור כיסוי-גרוני, חוכך, קולי /ʢ/
עיצור כיסוי-גרוני, חוכך, אטום /ʜ/
עיצור לועי, חוכך, קולי /ʕ/
עיצור לועי, חוכך, אטום /ħ/
עיצור ענבלי, חוכך, קולי /ʁ/
עיצור ענבלי, חוכך, אטום /χ/
עיצור וילוני, חוכך, קולי /ɣ/
עיצור וילוני, חוכך, אטום /x/
עיצור וילוני-חיכי, חוכך, אטום /ɧ/
עיצור וילוני, חוכך, אטום, משופתת /ʍ/
עיצור חיכי, חוכך, קולי /ʝ/
עיצור חיכי, חוכך, אטום /ç/
עיצור מכתשי-חיכי, חוכך, קולי /ʑ/
עיצור מכתשי-חיכי, חוכך, אטום /ɕ/
עיצור כפוף, חוכך, קולי /ʐ/
עיצור כפוף, חוכך, אטום /ʂ/
עיצור בתר-מכתשי, חוכך, קולי /ʒ/
עיצור בתר-מכתשי, חוכך, אטום /ʃ/
עיצור מכתשי, חוכך, קולי /z/
עיצור מכתשי, חוכך, אטום /s/
עיצור מכתשי, חוכך מסודק /sʼ/
עיצור שיני, חוכך, קולי /ð/
עיצור שיני, חוכך, אטום /θ/
עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי /v/
עיצור שפתי-שיני, חוכך, אטום /f/
עיצור דו-שפתי, חוכך, קולי /β/
עיצור דו-שפתי, חוכך, אטום /ɸ/
עיצורים חוככים צדיים
עיצור וילוני, חוכך צדי, קולי /ʟ̝/
עיצור וילוני, חוכך צדי, אטום /ʟ̝̊/
עיצור חיכי, חוכך צדי, קולי /ʎ̝̥/
עיצור כפוף, חוכך צדי, קולי /ɬ̢/
עיצור מכתשי, חוכך צדי, קולי /ɮ/
עיצור מכתשי, חוכך צדי, אטום /ɬ/
עיצורים מקורבים
עיצור סדקי, מקורב, קולי /ɦ̞/
עיצור סדקי, מקורב, אטום /h̞/
עיצור סדקי מאונפף, מקורב, אטום /h̃/
עיצור כיסוי-גרוני, מקורב /ʢ̞/
עיצור לועי, מקורב /ʕ̞/
עיצור ענבלי, מקורב /ʁ̞/
עיצור וילוני, מקורב /ɰ/
עיצור וילוני משופתת, מקורב /w/ או /ɰʷ/
עיצור וילוני משופתת, מקורב, אטום /ʍ/ או /ɰ̊ʷ/
עיצור חיכי, מקורב /j/
עיצור כפוף, מקורב /ɻ/
עיצור מכתשי, מקורב /ɹ/
עיצור חיכי משופתת, מקורב /ɥ/ או /jʷ/
עיצור חיכי משופתת, מקורב, אטום /ɥ̊/ או /j̊ʷ/
עיצור שפתי-שיני, מקורב /ʋ/
עיצור דו-שפתי, מקורב //
עיצורים מקורבים צדיים
עיצור וילוני, מקורב צדי /ʟ/
עיצור חיכי, מקורב צדי /ʎ/
עיצור כפוף, מקורב צדי /ɭ/
עיצור מכתשי, מקורב צדי /l/
עיצור מכתשי מוולן, מקורב צדי /ɫ/
עיצורים מקישים
עיצור כיסוי-גרוני, מקיש /ʡ̯/
עיצור וילוני, מקיש /ɢ̆/
עיצור כפוף, מקיש /ɽ/
עיצור מכתשי, מקיש /ɾ/
עיצור שפתי-שיני, מקיש /ⱱ/
עיצור דו-שפתי, מקיש /ⱱ̟/
עיצורים מקישים צדיים
עיצור וילוני, מקיש צדי /ʟ̆/
עיצור חיכי, מקיש צדי /ʎ̯/
עיצור כפוף, מקיש צדי /ɺ̠/
עיצור מכתשי, מקיש צדי /ɺ/
עיצורים רוטטים
עיצור כיסוי-גרוני, רוטט /я/
עיצור ענבלי, רוטט /ʀ/
עיצור כפוף, רוטט /ɽ͡r/
עיצור מכתשי, רוטט /r/
עיצור דו-שפתי, רוטט /ʙ/
עיצורים וילוניים-שפתיים
עיצור וילוני-שפתי, סותם, אטום /k͡p/
עיצור וילוני-שפתי, סותם, קולי /ɡ͡b/
עיצור וילוני-שפתי, אפי /ŋ͡m/
עיצור וילוני-שפתי, אפי, אטום /ŋ̊͡m̊/
עיצור וילוני-שפתי, מפונם /ɠ͡ɓ/
עיצור וילוני-שפתי, מפונם, אטום /ɠ̊͡ɓ̊/
עיצורים מחוככים
עיצורים שורקים
עיצור מכתשי-חיכי, מחוכך, קולי /ʥ/
עיצור מכתשי-חיכי, מחוכך, אטום /ʨ/
עיצור כפוף, מחוכך, קולי /ɖʐ/
עיצור כפוף, מחוכך, אטום /ʈʂ/
עיצור בתר-מכתשי, מחוכך, קולי /ʤ/
עיצור בתר-מכתשי, מחוכך, אטום /ʧ/
עיצור מכתשי, מחוכך, קולי /ʣ/
עיצור מכתשי, מחוכך, אטום /ʦ/
עיצורים צדיים
עיצור וילוני, מחוכך צדי, קולי /ɡʟ̝/
עיצור וילוני, מחוכך צדי, אטום /k͡ʟ̝̊/
עיצור חיכי, מחוכך צדי, אטום /c͡ʎ̝̥/
עיצור כפוף, מחוכך צדי, אטום /ʈɬ̢/
עיצור מכתשי, מחוכך צדי, קולי /dɮ/
עיצור מכתשי, מחוכך צדי, אטום /tɬ/
מחוככים נוספים
עיצור כיסוי-גרוני, מחוכך, אטום /ʡʜ/
עיצור ענבלי, מחוכך, קולי /ɢʁ/
עיצור ענבלי, מחוכך, אטום /qχ/ - בקברדינית Кхъ
עיצור וילוני, מחוכך, קולי /ɡɣ/
עיצור וילוני, מחוכך, אטום /kx/
עיצור חיכי, מחוכך, קולי /ɟʝ/
עיצור חיכי, מחוכך, אטום /cç/
עיצור שיני, מחוכך, קולי /d̪ð/
עיצור שיני, מחוכך, אטום /t̪θ/
עיצור שפתי-שיני, מחוכך, קולי /b̪v/
עיצור שפתי-שיני, מחוכך, אטום /p̪f/
עיצורים צדיים
עיצורים חוככים צדיים
עיצור וילוני, חוכך צדי, קולי /ʟ̝/
עיצור וילוני, חוכך צדי, אטום /ʟ̝̊/
עיצור חיכי, חוכך צדי, קולי /ʎ̝̥/
עיצור כפוף, חוכך צדי, קולי /ɬ̢/
עיצור מכתשי, חוכך צדי, קולי /ɮ/
עיצור מכתשי, חוכך צדי, אטום /ɬ/
עיצורים מקורבים צדיים
עיצור וילוני, מקורב צדי /ʟ/
עיצור חיכי, מקורב צדי /ʎ/
עיצור כפוף, מקורב צדי /ɭ/
עיצור מכתשי, מקורב צדי /l/
עיצור מכתשי מוולן, מקורב צדי /ɫ/
עיצורים מקישים צדיים
עיצור וילוני, מקיש צדי /ʟ̆/
עיצור חיכי, מקיש צדי /ʎ̯/
עיצור כפוף, מקיש צדי /ɺ̠/
עיצור מכתשי, מקיש צדי /ɺ/
עיצורים מחוככים צדיים
עיצור וילוני, מחוכך צדי, קולי /ɡʟ̝/
עיצור וילוני, מחוכך צדי, אטום /kʟ̝̊/
עיצור חיכי, מחוכך צדי, אטום /cʎ̥/
עיצור כפוף, מחוכך צדי, אטום /ʈɬ̢/
עיצור מכתשי, מחוכך צדי, קולי /dɮ/
עיצור מכתשי, מחוכך צדי, אטום /tɬ/
עיצורים מסודקים צדיים
עיצור וילוני, מחוכך צדי, מסודק /kʟ̝̊ʼ/
עיצור חיכי, מחוכך צדי, מסודק /cʎ̥ʼ/
עיצור מכתשי, חוכך צדי, מסודק /ɬʼ/
עיצור מכתשי, מחוכך צדי, מסודק /tɬʼ/
עיצורים מצוצים צדיים
עיצור מכתשי, מצוץ צדי /ǁ/
עיצור שיני, מצוץ צדי /ǁ̪/
עיצורים סותמים לא ריאתיים
עיצורים מפונמים
עיצור ענבלי, מפונם /ʛ/
עיצור וילוני, מפונם /ɠ/
עיצור חיכי, מפונם /ʄ/
עיצור מכתשי, מפונם /ɗ/
עיצור שיני, מפונם /ɗ̪/
עיצור דו-שפתי, מפונם /ɓ/
עיצורים מסודקים
עיצורים סותמים
עיצור ענבלי, מסודק /qʼ/
עיצור וילוני, מסודק /kʼ/
עיצור חיכי, מסודק /cʼ/
עיצור מכתשי, מסודק /tʼ/
עיצור שיני, מסודק /t̪ʼ/
עיצור כפוף, מסודק /ʈʼ/
עיצור דו-שפתי, מסודק /pʼ/
עיצורים חוככים
עיצור מכתשי, חוכך, מסודק /sʼ/
עיצור כפוף, חוכך, מסודק /ʂʼ/
עיצור מכתשי-חיכי, חוכך, מסודק /ɕʼ/
עיצור שפתי-שיני, חוכך, מסודק /fʼ/
עיצור בתר-מכתשי, חוכך, מסודק /ʃʼ/
עיצור שיני, חוכך, מסודק /θʼ/
עיצור וילוני, חוכך, מסודק /xʼ/
עיצור ענבלי, חוכך, מסודק /χʼ/
עיצור לועי, חוכך, מסודק /ħʼ/
עיצור חיכי, חוכך, מסודק /çʼ/
עיצור מכתשי, חוכך צדי, מסודק /ɬʼ/
עיצורים מחוככים
עיצור ענבלי, מחוכך, מסודק /qχʼ/
עיצור וילוני, מחוכך, מסודק /kxʼ/
עיצור מכתשי-חיכי, מחוכך, מסודק /ʨʼ/
עיצור כפוף, מחוכך, מסודק /ʈʂʼ/
עיצור בתר-מכתשי, מחוכך, מסודק /ʧʼ/
עיצור מכתשי, מחוכך, מסודק /ʦʼ/
עיצור שיני, מחוכך, מסודק /t̪θʼ/
עיצור וילוני, מחוכך צדי, מסודק /kʟ̝̊ʼ/
עיצור מכתשי, מחוכך צדי, מסודק /tɬʼ/
עיצורים משופתתים
עיצורים מקורבים
עיצור וילוני משופתת, חוכך, אטום /ʍ/
עיצור וילוני משופתת, מקורב /w/ - בעברית ו במלה "ואללה"
עיצור חיכי משופתת, מקורב /ɥ/
עיצורים סותמים
עיצור סדקי משופתת, סותם, אטום [] קובץ:Labialized_glottal_stop.ogg - בצ'רקסית Ӏу
עיצור לועי משופתת, סותם [] קובץ:Labialized_pharyngeal_plosive.ogg
עיצור ענבלי משופתת, סותם, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_uvular_plosive.ogg
עיצור ענבלי משופתת, סותם, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_uvular_plosive.ogg - בצ'רקסית Къу
עיצור וילוני משופתת, סותם, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_velar_plosive.ogg - בצ'רקסית Гу
עיצור וילוני משופתת, סותם, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_velar_plosive.ogg - בצ'רקסית Ку
עיצור מכתשי משופתת, סותם, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_alveolar_plosive.ogg - באבחזית Дә
עיצור מכתשי משופתת, סותם, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_alveolar_plosive.ogg - באבחזית Тә
עיצור דו-שפתי משופתת, סותם, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_bilabial_plosive.ogg
עיצור דו-שפתי משופתת, סותם, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_bilabial_plosive.ogg
עיצורים חוככים
עיצור סדקי משופתת, חוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_glottal_fricative.ogg
עיצור לועי משופתת, חוכך, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_pharyngeal_fricative.ogg - באבזינית ГӀв
עיצור לועי משופתת, חוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_pharyngeal_fricative.ogg - באבחזית Ҳә
עיצור ענבלי משופתת, חוכך, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_uvular_fricative.ogg - בצ'רקסית Гъу
עיצור ענבלי משופתת, חוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_uvular_fricative.ogg - בצ'רקסית Хъу
עיצור וילוני משופתת, חוכך, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_velar_fricative.ogg - באבזינית Гъв
עיצור וילוני משופתת, חוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_velar_fricative.ogg - בצ'רקסית Ху
עיצור מכתשי-חיכי משופתת, חוכך, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_alveolo-palatal_sibilant.ogg
עיצור מכתשי-חיכי משופתת, חוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_alveolo-palatal_sibilant.ogg
עיצור כפוף משופתת, חוכך, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_retroflex_sibilant.ogg - בצ'רקסית Жъу
עיצור כפוף משופתת, חוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_retroflex_sibilant.ogg - בצ'רקסית Шъу
עיצור בתר-מכתשי משופתת, חוכך, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_palato-alveolar_sibilant.ogg - באבחזית Жә
עיצור בתר-מכתשי משופתת, חוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_alveolar_sibilant.ogg - באבחזית Шә
עיצור מכתשי משופתת, חוכך, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_alveolar_sibilant1.ogg
עיצור מכתשי משופתת, חוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_alveolar_sibilant1.ogg
עיצור שיני משופתת, חוכך, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_dental_fricative.ogg
עיצור שיני משופתת, חוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_dental_fricative.ogg
עיצור שפתי-שיני משופתת, חוכך, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_labiodental_fricative.ogg
עיצור שפתי-שיני משופתת, חוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_labiodental_fricative.ogg
עיצור דו-שפתי משופתת, חוכך, קולי /βʷ/
עיצור דו-שפתי משופתת, חוכך, אטום /ɸʷ/
עיצורים מחוככים
עיצור לועי משופתת, מחוכך, אטום [] קובץ:Labialized_pharyngeal_stop.ogg
עיצור ענבלי משופתת, מחוכך, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_uvular_affricate.ogg
עיצור ענבלי משופתת, מחוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_uvular_affricate.ogg - בקברדינית Кхъу
עיצור וילוני משופתת, מחוכך, אטום
עיצור בתר-מכתשי משופתת, מחוכך, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_palato-alveolar_affricate.ogg - באבחזית - Джв
עיצור בתר-מכתשי משופתת, מחוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_palato-alveolar_affricate.ogg - בצ'רקסית Чу
עיצור מכתשי משופתת, מחוכך, קולי [] קובץ:Labialized_voiced_alveolar_affricate.ogg - בצ'רקסית Дзу
עיצור מכתשי משופתת, מחוכך, אטום [] קובץ:Labialized_voiceless_alveolar_affricate.ogg - בצ'רקסית Цу
עיצורים מלועלעים
עיצור מכתשי מלועלע, סותם, קולי [] קובץ:Voiced_pharyngealized_alveolar_stop.ogg - בערבית ض
עיצור מכתשי מלועלע, סותם, אטום [] קובץ:Voiceless_pharyngealized_alveolar_stop.ogg - בערבית ط
עיצור מכתשי מלועלע, חוכך, קולי [] קובץ:Voiced_pharyngealized_alveolar_sibilant.ogg - בערבית ظ
עיצור מכתשי מלועלע, חוכך, אטום [] קובץ:Voiceless_pharyngealized_alveolar_sibilant.ogg - בערבית ص, בעברית (מבטא תימני) צ
עיצור מכתשי מלועלע/מוולן, חוכך-מקורב צדי [] קובץ:Velarized_alveolar_lateral_approximant.ogg או [lˠ]~[lˤ] - באנגלית l
עיצור מכתשי מלועלע, חוכך צדי, אטום [] קובץ:Voiceless_pharyngealized_alveolar_lateral_fricative.ogg
עיצור שיני מלועלע, מחוכך, קולי [] קובץ:Voiced_pharyngealized_dental_fricative.ogg - בערבית ظ
עיצור לועי מלועלע, סותם, אטום [] קובץ:Pharyngealized_pharyngeal_stop.ogg
עיצורים מוולניים
עיצור מכתשי מוולן, מקורב צדי /ɫ/
עיצור מכתשי מוולן, מקיש /ɾˠ/
עיצורים מחונככים
עיצור מכתשי מחונכך, סותם, קולי /dʲ/
עיצורים מצוצים
עיצור חיכי, מצוץ /ǂ/
עיצור בתר-מכתשי, מצוץ /!/
עיצור מכתשי, מצוץ צדי /ǁ/
עיצור שיני, מצוץ /ǀ/
עיצור דו-שפתי, מצוץ /ʘ/
מיון העיצורים לפי קוליות
המיון הבא הוא רק לגבי אופני החיתוך בהם קיימת הבחנה בין קולי לאטום.
עיצורים קוליים
עיצור ענבלי, סותם, קולי [ɢ]
עיצור וילוני, סותם, קולי [g]
עיצור חיכי, סותם, קולי [ɟ]
עיצור מכתשי-חיכי, סותם, קולי [t̠ʲ*]
עיצור כפוף, סותם, קולי [ɖ]
עיצור בתר-מכתשי, סותם, קולי [ḏ]
עיצור מכתשי, סותם, קולי [d]
עיצור שיני, סותם, קולי [d̪]
עיצור שיני-שפתי, סותם, קולי [b͆]
עיצור שפתי-שיני, סותם, קולי [b̪]
עיצור שפתי-לשוני, סותם, קולי [b̺]
עיצור דו-שפתי, סותם, קולי [b]
עיצור ענבלי, אפי [ɴ]
עיצור וילוני, אפי [ŋ]
עיצור חיכי, אפי [ɲ]
עיצור מכתשי-חיכי, אפי [ɲ̟]
עיצור כפוף, אפי [ɳ]
עיצור בתר-מכתשי, אפי [n̠]
עיצור מכתשי, אפי [n]
עיצור שיני, אפי [n̪]
עיצור שיני-שפתי, אפי [ɱ͆]
עיצור שפתי-שיני, אפי [ɱ]
עיצור שפתי-לשוני, אפי [m̺]
עיצור דו-שפתי, אפי [m]
עיצור כיסוי-גרוני, רוטט [я*]
עיצור ענבלי, רוטט [ʀ]
עיצור כפוף, רוטט [ɽ͡r]
עיצור בתר-מכתשי, רוטט [r̠]
עיצור מכתשי, רוטט [r]
עיצור שיני, רוטט [r̪]
עיצור שיני-שפתי, רוטט [ʙ͆]
עיצור שפתי-שיני, רוטט [ʙ̪]
עיצור שפתי-לשוני, רוטט [ʙ̺]
עיצור דו-שפתי, רוטט [ʙ̺]
עיצור כיסוי-גרוני, מקיש [ʡ̯]
עיצור ענבלי, מקיש [ɢ̆]
עיצור כפוף, מקיש [ɽ]
עיצור בתר-מכתשי, מקיש [ɾ̱]
עיצור מכתשי, מקיש [ɾ]
עיצור שיני, מקיש [ɾ̪]
עיצור שפתי-שיני, מקיש [ⱱ]
עיצור דו-שפתי, מקיש [ⱱ̟]
עיצור סדקי, חוכך, קולי [ɦ]
עיצור כיסוי-גרוני, חוכך, קולי [ʢ]
עיצור לועי, חוכך, קולי [ʕ]
עיצור ענבלי, חוכך, קולי [ʁ]
עיצור וילוני, חוכך, קולי [ɣ]
עיצור חיכי, חוכך, קולי [ʝ]
עיצור מכתשי-חיכי, חוכך, קולי [ʑ]
עיצור כפוף, חוכך, קולי [ʐ]
עיצור בתר-מכתשי, חוכך, קולי [ʒ]
עיצור מכתשי, חוכך, קולי [z]
עיצור שיני, חוכך, קולי [ð]
עיצור שיני-שפתי, חוכך, קולי [v͆]
עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי [v]
עיצור שפתי-לשוני, חוכך, קולי [β̺]
עיצור דו-שפתי, חוכך, קולי [β]
[]
[]
[]
[]
[]
[]
[]
[]
עיצור מכתשי, חוכך צדי, קולי [ɮ]
עיצור מכתשי-חיכי, מחוכך, קולי [ʥ]
עיצור בתר-מכתשי, מחוכך, קולי [ʤ]
עיצור מכתשי, מחוכך, קולי [ʣ]
עיצורים אטומים
עיצור סדקי, סותם, אטום [ʔ]
עיצור כיסוי-גרוני, סותם, אטום [ʡ]
עיצור ענבלי, סותם, אטום [q]
עיצור וילוני, סותם, אטום [k]
עיצור חיכי, סותם, אטום [c]
עיצור מכתשי-חיכי, סותם, אטום [*t̠ʲ]
עיצור כפוף, סותם, אטום [ʈ]
עיצור בתר-מכתשי, סותם, אטום [ṯ]
עיצור מכתשי, סותם, אטום [t]
עיצור שיני, סותם, אטום [t̪]
עיצור שיני-שפתי, סותם, אטום [p͆]
עיצור שפתי-שיני, סותם, אטום [p̪]
עיצור דו-שפתי, סותם, אטום [p̺]
עיצור דו-שפתי, סותם, אטום [p]
עיצור ענבלי, אפי, אטום [ɴ̊]
עיצור וילוני, אפי, אטום [ŋ̊]
עיצור חיכי, אפי, אטום [ɲ̊]
עיצור מכתשי-חיכי, אפי, אטום [*n̠̊ʲ]
עיצור כפוף, אפי, אטום [ɳ̊]
עיצור בתר-מכתשי, אפי, אטום [n̠̊]
עיצור מכתשי, אפי, אטום [n̊]
עיצור שיני, אפי, אטום [n̪̊]
עיצור שיני-שפתי, אפי, אטום [ɱ̥͆]
עיצור שפתי-שיני, אפי, אטום [ɱ̊]
עיצור שפתי-לשוני, אפי, אטום [m̺̊]
עיצור דו-שפתי, אפי, אטום [m̥]
עיצור כיסוי-גרוני, רוטט, אטום [*я̥]
עיצור ענבלי, רוטט, אטום [ʀ̊]
עיצור בתר-מכתשי, רוטט, אטום [r̠̊]
עיצור מכתשי, רוטט, אטום [r̊]
עיצור שיני, רוטט, אטום [r̪̊]
עיצור שיני-שפתי, רוטט, אטום [ʙ̥͆]
עיצור שפתי-שיני, רוטט, אטום [ʙ̪̊]
עיצור שפתי-לשוני, רוטט, אטום [ʙ̺̊]
עיצור דו-שפתי, רוטט, אטום [ʙ̊]
עיצור כיסוי-גרוני, מקיש, אטום [ʡ̯̊]
עיצור ענבלי, מקיש, אטום [ɢ̥̆]
עיצור כפוף, מקיש, אטום [ɽ̊]
עיצור בתר-מכתשי, מקיש, אטום [ɾ̱̊]
עיצור מכתשי, מקיש, אטום [ɾ̊]
עיצור שיני, מקיש, אטום [ɾ̪̊]
עיצור סדקי, חוכך, אטום [h]
עיצור כיסוי-גרוני, חוכך, אטום [ʜ]
עיצור לועי, חוכך, אטום [ħ]
עיצור ענבלי, חוכך, אטום [χ]
עיצור וילוני, חוכך, אטום [x]
עיצור חיכי, חוכך, אטום [ç]
עיצור מכתשי-חיכי, חוכך, אטום [ɕ]
עיצור כפוף, חוכך, אטום [ʂ]
עיצור בתר-מכתשי, חוכך, אטום [ʃ]
עיצור מכתשי, חוכך, אטום [s]
עיצור שיני, חוכך, אטום [θ]
עיצור שיני-שפתי, חוכך, אטום [f͆]
עיצור שפתי-שיני, חוכך, אטום [f]
עיצור שפתי-לשוני, חוכך, אטום [ɸ̺]
עיצור דו-שפתי, חוכך, אטום [ɸ]
עיצור מכתשי, חוכך צדי, אטום [ɬ]
עיצור מכתשי-חיכי, מחוכך, אטום [ʨ]
עיצור בתר-מכתשי, מחוכך, אטום [ʧ]
עיצור מכתשי, מחוכך, אטום [ʦ]
ראו גם
הגיית העברית
פונטיקה
פונולוגיה
פונמה
עיצור
תנועה (פונולוגיה)
*
קטגוריה:פונטיקה
עיצורים | 2023-04-02T15:51:29 |
אלפבית פונטי | 2017-08-02T17:15:56 | |
היסטוריה של אירלנד ממרד חג הפסחא עד האמנה האנגלו-אירית | ההיסטוריה של אירלנד ממרד חג הפסחא עד האמנה האנגלו-אירית מתייחסת לתקופה שבין השנים 1916–1921, כאשר הלאומנים האירים חשו כי עליהם לפעול לעצמאותם, ולנצל את כניסתה של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד למלחמת העולם הראשונה על מנת להשיג את מטרתם - רפובליקה אירית. לאחר כישלונה של מרידת חג הפסחא לא איבדו הרפובליקנים האירים את יזמתם, ובהנהגת מפלגת שין פיין הכריזו על רפובליקה עצמאית בשנת 1918. הכרזה זו לוותה במלחמה ובשפיכות דמים מרובה, שהסתיימה בחתימת הסכם שביתת הנשק בין אנגליה ואירלנד בדצמבר 1921. ההסכם קיבע את ההסדר, שהוא בתוקף, בשינויים מסוימים, עד ימינו - מדינה אירית עצמאית וקתולית בדרום, המשך השליטה האנגלית במחוזות הפרוטסטנטים בצפון. ניתן לומר שתקופה קצרה זו, של חמש שנים, היא בין החשובות בתולדות אירלנד, ובה עוצבה דמותו של האי לשנים רבות לאחר מכן.
מרידת חג הפסחא
שמאל|ממוזער|200px|טירת דבלין - מפקדתם של הכוחות הבריטים באירלנד בימי מלחמת העצמאות האירית
הרקע המיידי למרד
בשנת 1914 התקבל חוק "שלטון הבית", אך הוא הוקפא למהלכה של מלחמת העולם הראשונה. רבים באירלנד סברו כי אין בכך די. הם ראו את המאבק העולמי, שבו מצויה אנגליה בקדמת החזית, כהזדמנות לקבל לידם את עצמאותם בכוח, והטיפו לרפובליקה אירית, במקום "שלטון הבית" אשר שמר על מסגרת המונרכיה האנגלית. בתחילת המאה ה-20 הקים המנהיג ארתור גריפית' את מפלגת שין פיין ("אנחנו עצמנו") אשר הטיפה לאידיאלים אלו. קבלת חוק שלטון הבית, חרף התנגדותם האלימה כמעט של הפרוטסטנטים בצפון, והקפאתו מיד לאחר מכן הסעירו את רוחם של הלאומנים האירים, אשר החליטו לנקוט באמצעים מיידיים להשגת מטרותיהם.
כוח האדם הפוטנציאלי של המורדים היה ארגון "המתנדבים האירים" אשר הוקם בימי קבלת חוק "שלטון הבית" על מנת לשמש מענה לארגון דומה של אנשי אלסטר הפרוטסטנטים. על ארגון זה השתלטו מבפנים חברי הארגון הקתולי הקיצוני "האחווה הרפובליקנית האירית" (IRB), ובהם פטריק פירס, ג'וזף פלנקט, איימון דה ואלירה, ומייקל קולינס, והפכו את הארגון לכלי לקידום מטרותיהם, בניגוד למתינות של מנהיג הארגון, יואין מק'ניל.
שני גורמים מחוץ ל-IRB אשר השפיעו על הקשר היו מזימתו של סר רוג'ר קייסמנט, להבריח רובים מגרמניה אשר ישמשו את המורדים, והצטרפות ארגון סוציאליסטי בשם "צבא האזרחים האירי" בהנהגת ג'יימס קונולי.
המרד
המרד התבסס בעיקר בדבלין. ב-24 באפריל 1916 התבצרו כאלף ומאתיים לוחמי "המתנדבים" ה-IRB ו"צבא האזרחים" בבניינים אסטרטגיים ברחבי דבלין, כאשר מפקדתם הייתה בבניין הדואר המרכזי. על מדרגות בניין זה הכריז פירס, בפני עוברים ושבים נדהמים, על כינונה של רפובליקה אירית חופשית.
תוך שבעה ימים דוכא המרד, תוך שימוש בכוח רב ובארטילריה. מנהיגי המרד - כחמישה עשר במספר, ובהם פירס, קונולי, כל שבעת החותמים על "הצהרת העצמאות", וכן רוג'ר קייסמנט, הוצאו להורג. איימון דה ואלירה ניצל מהוצאה להורג, כפי הנראה בשל היותו אזרח אמריקני.
תוצאות המרד
הבריטים ראו את המרד כקשר גרמני להצית אש בחצרם האחורית בעוד הקרב העיקרי מתנהל בצרפת ובפלנדריה. מעורבות קייסמנט, אשר אכן היה בקשר עם גורמים גרמנים, נראתה כטבעית. ייתכן שכך היה, אך הוצאתם להורג של פירס, קונולי ואנשיהם, הייתה, לאור המסורת האירית הארוכה של פולחן קדושים, טעות מרה. אם עד עתה נטו אנשי הדרום להסכים ל"שלטון בית" שפירושו אוטונומיה מוגבלת הקשורה בטבורה למונרכיה האנגלית, הרי שעתה נטה הלך הרוח אל הכיוון הרפובליקני הקיצוני.
הבחירות של 1918 ותוצאותיהן
הרווח הפוליטי המיידי מן המרד היה למפלגת שין פיין. המפלגה לא לקחה חלק במרד באופן מאורגן (אם כי רבים מראשיה, כדה ואלירה, היו בין הלוחמים, ואם כי הבריטים האשימו את המפלגה בתכנון המרד, ובכך, שלא ביודעין, חיזקו את כוחה), וכן, לדרישתו של מייסדה, גריפית', הייתה בעלת מדיניות מוצהרת של התנגדות לאלימות. באוקטובר 1917 קיבל דה ואלירה לידיו את הנהגת המפלגה מגריפית'. דה ואלירה, המזוהה עם הנהגת מרידת חג הפסחא, עתיד היה עתה להוביל את התנועה הלאומית האירית במסלול שונה לחלוטין מזה שנקטו מנהיגים אירים אחרים, מצ'ארלס סטיוארט פרנל ועד ג'ון רדמונד.
אם נותרה תמיכה כלשהי למפלגת "שלטון הבית", אשר מנהיגה, רדמונד, מת והותיר את ההנהגה בידי ג'ון דילון, הרי שזו אבדה עם ניסיונם הכושל של הבריטים להנהיג את גיוס החובה באי. הניסיון עורר גלי זעם, החל מן הכנסייה הקתולית, ועד חברי הפרלמנט האירים, אשר עזבו את ישיבות הפרלמנט במחאה. שביתה בת יום אחד, ב-23 באפריל 1918 לא הועילה, אך הישגי מדינות ההסכמה במלחמה הפחיתו את הצורך בגייסות נוספים, וכך נמנע הגיוס הכפוי באי. התביעה לגיוס חובה נראתה הגיונית ולגיטימית בפני עצמה, ובמיוחד לאור העובדה כי מאות אלפי מתנדבים אירים, מכל הזרמים הדתיים, שירתו תחת דגלו של המלך האנגלי במלחמה, אך מבחינת הלך הרוחות האירי היה זה הקש ששבר את גב הגמל.
בדצמבר 1918 התקיימו הבחירות הכלליות. תוצאותיהן שיקפו את הלך הרוחות הסוער באירלנד. מפלגתו של דילון, מפלגת "שלטון הבית" אשר מזה עשרות שנים הובילה את המאבק הלאומי האירי, נמחקה מעל המפה. מתוך שישים ושמונה מושבים שהיו לה ערב הבחירות, נותרו לה שישה בלבד. שבעים ושלושה מתוך 105 המושבים האירים בפרלמנט ניתנו למפלגת שין פיין, בראשותו של הרפובליקן הקיצוני דה ואלירה. שאר המושבים ניתנו ליוניוניסטים - אנשי הצפון הפרוטסטנטי, אשר אף הם הגבירו את כוחם על חשבון אנשי "שלטון הבית", ועלו בייצוג מ-18 ל-26 מושבים. תוצאות הבחירות היו אך גושפנקה רשמית למצב שהלך והתהווה - ייסוד רפובליקה בדרום הקתולי, והפרדה מן הצפון הפרוטסטנטי. נראה כי היחידה שאינה מכירה במצב זה היא ממשלת בריטניה.
מלחמת העצמאות האירית
ב-21 בינואר 1919 התאספו עשרים ושבעה חברי הפרלמנט מסיעת שין פיין, אשר לא היו במאסר, בבניין העירייה בדבלין, והכריזו על הקמתו של ה"דאיל" (Dail) - הפרלמנט האירי. לנשיאם בחרו את קתאל ברויה, שכן דה ואלירה היה במאסר. הם חזרו על הצהרתו של פירס שהוקראה על מדרגות בניין הדואר במרידת הפסחא, וקבעו כי הם מקימים את הרפובליקה האירית. עוד באותו היום נהרגו שני שוטרים בריטים במחוז טיפררי. הייתה זו תחילתה של מלחמת העצמאות האירית.
בתחילה נשאו בנטל הלחימה כוחות ה-RIC, ראשי תיבות של Royal Irish Constabulary, כוח משטרה בריטי סדיר. אל מולם עמדו "המתנדבים" שעתה החלו להזדהות כ-IRA, "הצבא האירי הרפובליקני". עד מהרה התברר כי כוח ה-RIC כשלעצמו אינו מספיק. הכוחות הבריטים נאלצו להתבצר ולהפגין נוכחות במרכזי הערים בלבד, בעוד ששטחים נרחבים היו בשליטת הרפובליקנים. את לחימת הגרילה בערים הוביל בכישרון רב מייקל קולינס. אנשיו, אשר כונו "הכיתה" "The Squad" נהגו להרוג מלשינים ובלשים בלבוש אזרחי.
בינואר 1920 החלו הבריטים מגייסים כוחות מילואים, אשר קיבלו את הכינוי בלאק אנד טאנס בשל צבע חאקי של מדיהם. אנשים אלו גויסו בהליך מהיר, ועברו אימון מזורז. עד מהרה הם נודעו באלימותם ובאכזריותם, והמלחמה הדרדרה למלחמת גרילה אכזרית במיוחד. ב-21 בנובמבר 1920 אירע הטבח הידוע כ"יום ראשון העקוב מדם" (אחד ממספר ימי ראשון המכונים כך בהיסטוריה האירית מאז 1920) עת פשטו אנשי ה"בלאק אנד טאנס" על משחק כדורגל אירי בדבלין, הרגו שנים עשר מן הצופים והשחקנים, ופצעו שישים.
קורבן יוצא דופן הקריב ראש עיריית קורק, טרנס מק'סוויני. קורק סבלה רבות מאלימותם של ה"בלאק אנד טאנס", וראש העירייה הושם במעצר. שם פתח בשביתת רעב אשר נמשכה 63 ימים, שבסיומה מת. בסמוך לכך נתלה המנהיג קווין ברי. אך מותם של ברי ומק'סוויני הוסיף שמן למדורת ההתנגדות, ולא הביא לרגיעה.
חוק השלטון באירלנד, 1920
בסוף שנת 1920 קיבל הפרלמנט הבריטי את "החוק לסיפוק ממשל טוב יותר לאירלנד" הידוע אף כ"חוק השלטון באירלנד".
החוק, אותו יזם ראש הממשלה הבריטי דייוויד לויד ג'ורג' יצר שתי מדינות איריות בעלות "שלטון בית". אירלנד הצפונית, ואירלנד הדרומית. הייתה זו פשרה שהוצעה על ידי הממשלה הבריטית שעמדה מול דרישות הלאומנים לרפובליקה ששטחה משתרע על כל האי, ודרישות הפרוטסטנטים להמשך האיחוד עם אנגליה, ולביטולו של "שלטון הבית" על פי החוק מ-1914. לכל מדינה אמור היה להיות פרלמנט בן שני בתים, בית נבחרים וסנאט. בחירות לשני הבתים התחתונים התרחשו במאי 1921.
שתי המדינות אמורות היו להיות תחת שלטונו של משנה למלך אנגליה, ומועצה עליונה המורכבת מנציגי הדרום והצפון.
תומכי האיחוד זכו ברוב מכריע בבחירות בצפון אירלנד, והקימו ממשלה זמנית בראשותו של ג'יימס קרייג. המלך ג'ורג' החמישי נשא לרגל האירוע נאום מפורסם בבלפסט ובו קרא להתפייסות בין הדרום והצפון, ובין האנגלים והאירים. את הנאום ניסחו לויד ג'ורג', וראש ממשלת דרום אפריקה יאן סמאטס.
"דרום אירלנד" מעולם לא הייתה למדינה על פי קווי החוק מ-1920. 124 נציגי שין פיין שנבחרו בבחירות במאי 1921, מתוך 128 חברי הבית, התכנסו והכריזו על עצמם כדאיל השני. הפרלמנט על פי החוק הבריטי לא יכל להתכנס בקוורום של ארבעת חברי הפרלמנט היוניוניסטים, והוכרז על פיזורו.
האמנה האנגלו-אירית
ביוני 1921, כאשר אנשים כמייקל קולינס סברו כי ה-IRA עומד ימים ספורים מהתמוטטות כללית, הכריזו לפתע הבריטים על רצונם בהפסקת אש ובמשא ומתן.
הרפובליקנים ארגנו משלחת בראשותם של מייקל קולינס וארתור גריפית'. דה ואלירה סירב להצטרף למשלחת, שכן ראה עצמו כראש המדינה האירית העצמאית, וסירב להצטרף לנושאים ונותנים, שכן השווה לו בדרגה, המלך ג'ורג' החמישי, לא נטל חלק בדיונים. בדיעבד, נראה כי דה ואלירה ידע כי הנושאים ונותנים יגיעו לפשרה היסטורית, ולא רצה להיות המסכים לה. דה ואלירה נתן ייפוי כח בלתי מוגבל לחברי המשלחת.
תחת לחץ כבד, ואיומו של לויד ג'ורג' ב"מלחמה תוך שלושה ימים" הגיעו הנושאים ונותנים להסכם היסטורי ב-6 בדצמבר 1921. ההסכם דיבר על ייסודה של "המדינה האירית החופשית" בשטחם של עשרים ושישה המחוזות הדרומיים של אירלנד (כאשר לששת המחוזות הצפוניים ניתנה האפשרות, אותה דחו על הסף, להצטרף למדינה החדשה), המדינה קיבלה מעמד של דומיניון, דומה לזה של קנדה או אוסטרליה, דהיינו עצמאות בכל ענייני הפנים, והשארת ענייני החוץ בידיה של בריטניה הגדולה. חברי הפרלמנט נדרשו להשבע אמונים למלך האנגלי, ומספר בסיסי צי בריטים נותרו על אדמת המדינה החדשה. הייתה זו לידתה של המדינה שתיקרא לימים הרפובליקה של אירלנד, או בשמה הרשמי, השם הגאלי העתיק - אייר (Eire).
ראו גם
איימון דה ואלירה
מייקל קולינס
*
קטגוריה:בעקבות מלחמת העולם הראשונה | 2022-12-31T02:16:29 |
אליטה | אֵלִיטָה (מצרפתית: élite (במלרע), נבחרים; על פי האקדמיה ללשון העברית: עִלִּית) הוא מונח בסוציולוגיה המתאר קבוצת אנשים מצומצמת בחברה, אשר זוכה ליחס מועדף על פני יתר הקבוצות בחברה, מחזיקה בעוצמה חברתית המאפשרת לה שליטה או השפעה מכריעה על החברה או על חלקים ממנה. ההמון, לעומת האליטה, מהווה מספרית את רוב החברה ואינו מאורגן, נעדר עוצמה ומגויס מלמעלה על ידי האליטות.
מאפייניה הייחודיים של קבוצת האליטה מזכים אותה ביחס מועדף על פני יתר החברה, בין מאפיינים אלו נמנים: מעמד חברתי, מעמד כלכלי, מוצא אתני, בעלות על משאבים, כישורים ותפקידים מיוחדים. למרות עוצמתה, האליטה זקוקה לתמיכה מההמון.
קיומה ומעמדה של האליטה
קיומה ומעמדה של אליטה בחברה תלוי בשלושה גורמים עיקריים:
תפישה עצמית: חברי אליטה מחזיקים וחייבים להחזיק תמיד בתפישה עצמית אליטיסטית (בעברית: עִילִיתָנִית), שלפיה מעמדם המועדף מוצדק בגלל כישורים עודפים שלהם לבצע החלטות או לקיים שליטה בתחומים מסוימים. תפישה עצמית זו, בהגדרה, חייבת להיות תמיד כוזבת ומיוסדת על הגישה המועדפת של האליטה למשאבים מוערכים.
גישה למשאבים מוערכים: התפישה העצמית של חברי האליטה מבוססת תמיד על העובדה שיש לקבוצה גישה נוחה יותר למשאבים או תכונות הזוכים להערכה מצד כל או רוב החברים בחברה. משאבים ותכונות אלו עשויים להיות כל דבר המבחין בין חברים בחברה: מוצא, תכונות פיזיות, מין, אמונה, חינוך, מזון, הון, מקום מגורים, וכן הלאה. משאבים ותכונות שאינם מצויים בחסר – היינו, כאלו הזמינים או היכולים להיות זמינים בכמות מספקת לכל החברים בחברה – אינם משאבים מוערכים. לדוגמה, עור שחור לא יהווה תכונה מוערכת בשבט בקונגו; ושיער בלונדיני לא יקנה מעמד אליטה לבעליו בנורווגיה.
אישור כללי: כדי שאליטה תתקיים, כל או רוב החברים בחברה חייבים להעריך את המשאבים והתכונות שבחסר באופן דומה לזה של האליטה. לדוגמה, נערה גבוהה תזכה למעמד אליטה בכיתה רק אם אין שפע של נערות גבוהות אחרות (חסר) וכאשר תכונת הגובה בנערות נחשבת אצל שאר בני הכיתה כתכונה נחשקת ורצויה.
כיצד נוצרת ונשמרת אליטה
חברות נוצרות ומתקיימות כדי לסייע לפרטים שבתוכן להשיג גישה קלה ונוחה יותר למשאבים שבחסר. בזכות עליונות מסוימת, בכוח, מבנה פיזי, תבונה, עורמה, מיקום פיזי או תכונות אחרות, מצליחה קבוצה מסוימת בחברה לרכוש לה גישה נוחה יותר משל אחרות למשאבים בחסר. בחברות פשוטות, שמספר חבריהן קטן או שאין בהן חלוקה מורכבת של עבודה, יתרון גישה זה אינו מאריך ימים, בדרך כלל. בחברות גדולות יותר, שמקום מושבן קבוע ושיש בהן חלוקה מורכבת של עבודה, מצליחה לרוב קבוצה מסוימת בתוך האוכלוסייה להפוך את יתרון הגישה הנוחה יותר למשאבים בחסר לקבוע ואף להורישו מדור לדור בתוכה.
כדי לשמר את האבחנה בין הקבוצות השונות באוכלוסייה לתועלתה, יוצרת אליטת קבע מוסדות חברתיים שמטרתם לשמר את עליונותה לאורך זמן. מוסדות חברתיים אלו עשויים להיות דת, מסורת, חינוך, משפט, וכדומה והם מכוונים לשמר את האליטה הקיימת, ולהנציח את יתרונותיה באופן שיהיה תלוי פחות בנגישות למשאבים.
שימור האליטה הקיימת מתבצע במיוחד באמצעות מוסדות משפט, מסורת ודת. אלו קובעים כי הנגישות המועדפת של האליטה למקורות מעוגנת בחוקים או בצווים אלוהיים, שאדם אינו יכול לשנותם. החוקים והצווים האלוהיים נועדו לשמש חסמים פיזיים ומוסכמתיים למעבר של אדם שאינו נמנה עם האליטה אל האליטה. מעבר כזה אינו רצוי לאליטה מהסיבה הפשוטה שכל מצטרף חדש מדלל את יתרון הגישה המועדפת למשאבים ממנו היא נהנית. כך, לדוגמה, טוענות אליטות אצולה כי יתרון הגישה שלהן (לדוגמה, הון כספי או קרקע) מבוסס על קביעות החוק או הדת או על מסורת מתמשכת. במילים אחרות, הטענה היא כי הגישה המועדפת מוצדקת בכך שהיא קיימת. אם לאדם מסוים יש מעמד אליטה, זו גם ההצדקה העיקרית למעמד האליטה שלו.
הנצחת האליטה מתבצעת באמצעות מוסדות מסורת ודת, אך בעיקר באמצעות חינוך. לחינוך האליטה שלוש מטרות עיקריות: האחת היא להעניק לגם לדור הבא של האליטה יתרון גישה כפי שהיה לקודמו; השנייה היא לאפשר לבני האליטה לזהות זה את זה על נקלה, כדי שיוכלו להעניק יתרונות זה לזה; השלישית, להוות חסם יעיל בפני חדירת אנשים או קבוצות שאינם מבני האליטה אל הקבוצה השלטת. הענקת יתרונות לדור הבא של האליטה דורשת לימוד מיומנויות שתהיה בהן תועלת לבני האליטה בניהול ובשליטה בקבוצות אחרות בחברה. דרישה זו אינה קיימת כדי לקיים את הצורך בזיהוי הדדי של בני אליטה והצבת חסמי הצטרפות אליה. לכן, כולל חינוכה של האליטה לימוד מיומנויות רבות שאין בהן תועלת לצורך גישה למשאבים, אך הקושי שבלימודן מציב חסם עקיף בפני המבקשים להצטרף לאליטה, משום שהוא מציב דרישה נוספת לגישה למשאבים. לדוגמה, לימוד משפטים בלטינית אינו מקנה יתרון מהותי לבני אליטה, אך הזמן והכסף הנדרשים מאחרים ללימודם דורש החזקה בהון שאינו נגיש למי שאינם בני האליטה.
מאפייני אליטה
ישנם כמה מאפיינים מובהקים, המשותפים לכל או לרוב האליטות הקבועות הנוצרות בחברות אנושיות.
בעלות על קרקע והון: כמעט כל אליטה בהיסטוריה האנושית החזיקה או מחזיקה בקרקע ובמיוחד בכסף רב. כסף זה מאפשר לאליטה ליהנות מיתרונות פיזיים (אוכל, נוחות, בידור, וכו'), להעניק חינוך יקר לבניה ולרכוש סממני מעמד מיוחדים, שאין בהם תועלת לבעלי האליטה, אך מהווים חסם יעיל בפני מצטרפים חדשים אליה.
שונות פיזית: פעמים רבות בני האליטה שייכים מבחינה גזעית או שבטית לקבוצה החברתית שבה הם שולטים. לעיתים, ישנם יתרונות זעירים שהאליטה מדגישה אותם כמבחינים חשובים. מקרה נפוץ יותר הוא טענה כוזבת ליתרון, במיוחד בהדגשת היות בני האליטה יפים, גבוהים, נקיים, וכו' ביחס לאחרים. יתרון זה מיוסד לרוב על נגישות מועדפת נוכחית למשאבים. לדוגמה, אוכל טוב יניב אנשים גבוהים וחזקים יותר מבחינה פיזית, ובתקופות בהן הנגישות למזון הייתה בחסר משמעותי, נחשב השומן למסמל שיוך לאליטה. בתקופות אחרות, כמו בדורנו, היכולת להימנע מצריכת מזון שמן והשקעה בהימנעות מאכילה וטיפוח הגוף נחשבת למאפיין אליטיסטי. לעיתים נפוצות פחות, ישנו שוני גזעי או אחר ממשי בין האליטה לקבוצות אחרות באוכלוסייה, אך כאשר הוא קיים הוא מהווה חסם יעיל במיוחד להצטרפות לאליטה.
מוצא: כמעט כל קבוצות האליטה טענו, בצדק או שלא בצדק, כי מוצאן מבני אליטה אחרים. לטענה זו נלוותה תמיד גם טענת המשנה כי מוצאו של אדם מבן אליטה מהווה הצדקה להיות אותו אדם בן אליטה גם כן. לרוב, טענה זו אינה מקובלת על שאר בני החברה כשלעצמה, אם אינה נתמכת באמצעות טיעונים אחרים או גישה מועדפת למשאבים. לדוגמה, בן אצולה ארמני המהגר בלא רכוש כלשהו לספרד לא יזכה ככל הנראה למעמד אליטה במקום החדש.
חינוך שונה: רוב קבוצות האליטה לאורך הדורות הפרידו בצורה חדה בין החינוך המוענק לבני האליטה לחינוך המוענק לאנשים אחרים. ההפרדה בחינוך הייתה לרוב פיזית (בתי ספר אחרים). החינוך במוסדות שונים נועד כדי לאפשר לבני האליטה להכיר זה את זה וכדי לקבל חינוך שיקנה להם שוֹנוּת ביחס למי שאינם בני האליטה. לדוגמה, אליטות לאורך הדורות זכו להדרכה בנגינה, משחק או ציור, כאשר עיקר תועלתם של אלו היא בהבחנה בין בני האליטה לאחרים.
שפה והתנהגות: פעמים רבות מאופיינות קבוצות אליטה ביכולתן לדבר שפות שאינן נהוגות אצל רוב בני החברה. ברוסיה הצארית דיברה האליטה צרפתית. באנגליה תחת בית פלנטגנט דיברה האליטה בצרפתית נורמנית, בווייטנאם דיברה האליטה צרפתית ואילו במצרים התלמאית דיברה האליטה יוונית. מאפיין נפוץ אפילו יותר הוא השימוש באופן מסוים בשפת המקום, הנקבע כשימוש ה"נכון" בשפה. לרוב, מאופיינת האליטה גם באופני התנהגות שנועדו להבחינה מקבוצות אחרות. במיוחד, מפתחת האליטה קוד התנהגותי ייחודי שמטרתו להבחין במהירות בין מי ששייכים לאליטה ומי שאינם שייכים לה.
דת: לעיתים, מחזיקה האליטה בסוג שונה במקצת של דת מזו המקובלת על שאר החברים בחברה, או שנפוצה בתוכה החברות בכתות סודיות שאינן פתוחות בפני מי שאינם בני האליטה. לרוב, מוגדרת האמונה השונה כמאפיינת אליטה רק כל עוד האמונה הייחודית או הכת אינן פתוחות בפני שאר החברים בחברה. כאשר היא פתוחה לקהלים רחבים יותר, היא מאבדת לרוב את הייחוד האליטיסטי שלה.
אליטה תקשורתית
האליטה התקשורתית היא למעשה מהאליטות החזקות ביותר בחברות מודרניות. היא ממלאת תפקיד פעיל בהשפעה על המדינה להבטיח את האינטרסים שלה, ומחדירה את קולה לתהליכי קביעת המדיניות, וקובעת את סדר היום התקשורתי שבתורו מכתיב את סדר היום הציבורי. מצד אחד היא מעצימה נושאים וסוגיות שנראים לה ועונים על האינטרסים שלה, ומצד שני היא מעלימה נושאים שלא מתאימים לאג'נדה שלה.
עם עלייתו של הנאו-ליברליזם, במדינות שונות בעולם מנסה אליטת התקשורת לעודד מדיניות שתצמצם את הפעילות של שידור ציבורי ואף תסגור אותו כליל. מדיניות כזו תקטין את התחרות בפניה ניצבת תקשורת מסחרית. ריבוי ערוצי שידור מסחריים המתמחים בתכנים וקהלי יעד שונים מחריף את התחרות על הצופים ובכך פוגע בקיומו של השידור הציבורי. שנית, תאגידים כלכליים, אוליגרכים וטייקונים (אילי הון) אינם זקוקים לשידור הציבורי, כי הוא עלול לחסום את הקשר בין עיתון-שלטון-הון. שלישית, השידור הפרטי רודף הרייטינג עשוי להיראות כיעיל יותר בהבטחת חשיפה לציבור רחב יותר.
כיום פלטפורמות אינטרנט שולטות במרחבים שבתוכם מתבטא כוח בין אם זה פוליטי, כלכלי, תרבותי או חברתי. נחיצות שירות האינטרנט שפלטפורמות אלו מספקות מעניקה לאליטות המפעילות פלטפורמות אינטרנט כוח רב. כוחן של אליטות התקשורת המקוונות מתבטא ביכולתן להשפיע על פעילותם של פוליטיקאים באמצעות השעייה או חסימה מלאה של חשבונות פוליטיקאים. לדוגמה, בישראל אנשי ימין טוענים שפייסבוק היא חברה של אנשי שמאל שפועלת נגדם ורק מחפשת דרכים להשתיק אותם. פעילי שמאל, מנגד, מאמינים שפייסבוק מתכוונת להגבילם ולפגוע בחופש הביטוי שלהם.
אליטות כוזבות
בחברות מודרניות שונות התפתחה לעיתים הגדרת אליטה כוזבת, המבקשת לעגן את ההבדל בין קבוצת האליטה לקבוצות אחרות בנימוקים אובייקטיביים, כביכול. כך, לדוגמה, טענו קבוצות דתיות שונות שאחזו באמונה הקלוויניסטית כי האליטה מונה "קדושים" שהם אנשים שנבחרו מראש על-ידי האל (פרדסטינציה). דוגמה אחרת היא האידאולוגיה הגזענית של הנאצים, שטענה כי אנשים ממוצא ארי הם אליטה, משום שהם נהנים מעליונות גזעית על פני גזעים אחרים; וקבוצות שונות טענו וטוענות לעקרון מריטוקרטי, לפיו השלטון צריך להיות מסור בידי אנשים בעלי כישרון רב בתחום מסוים.
אליטות אלו כוזבות בדרך כלל משום שאינן עומדות בתנאי היסוד של אליטה: הן טוענות כי התפישה העצמית שלהן מיוסדת על טעמים אובייקטיביים (ולא כוזבים או סובייקטיביים בהגדרה, כנדרש); אין להן בהכרח גישה מועדפת למשאבים; ואין לטענת העליונות שלהן בדרך כלל הכרה כללית מצד רוב האוכלוסייה. חמור מכל אלו, פעמים רבות הקבוצה המוגדרת כאליטה רחבה מאוד, הכניסה אליה פשוטה והיכולת להבחין בין חברי האליטה לאחרים מוגבלת עד מאוד.
ראו גם
אוליגרכיה
אצולה
אריסטוקרטיה
גישת האליטות
מונרכיה
ממשל
קאסטה
תאוקרטיה
לקריאה נוספת
חוה עציוני-הלוי ואבא אתזוני-הלבי, מקום בצמרת הוצאת צ'ריקובר, 1997. הספר דן בקבוצת האנשים המחזיקה את מרבית עמדות המפתח במדינת ישראל. גישת הספר היא מחקרית-סוציולוגית.
שגיא אלבז וניוה גולן־נדיר, אליטות אסטרטגיות בישראל: חלוקת הכוח בחברה הישראלית, הוצאת כרמל, 2018.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:מדע המדינה
קטגוריה:סוציולוגיה פוליטית
קטגוריה:קבוצות חברתיות
קטגוריה:מילים וביטויים בצרפתית
קטגוריה:מדיניות ציבורית | 2024-09-24T13:09:17 |
חוק הברזל של האוליגרכיה | REDIRECT כלל הברזל של האוליגרכיה | 2004-11-13T08:38:58 |
משחקים בתלת מימד | REDIRECT גרפיקת תלת-ממד | 2008-02-09T21:10:49 |
גרפיקה תלת מימדית | REDIRECT גרפיקת תלת-ממד | 2008-02-09T21:11:08 |
ממד (מתמטיקה) | במתמטיקה, הממד הוא מספר (לרוב מספר טבעי), המתאר את מספר דרגות החופש במרחב. בתחומים שונים של המתמטיקה קיימות דרכים שונות למדוד ולהגדיר ממד, שלכל אחת מהן יישומים אחרים.
בגאומטריה הקלאסית היו ידועים עצמים אפס ממדיים (כגון נקודה), עצמים חד-ממדיים (כגון קו ישר), עצמים דו-ממדיים (כגון המישור והמעגל) ועצמים תלת-ממדיים (כגון קובייה וכדור).
כהכללה של מושג זה, קיימים מרחבים וקטוריים מכל ממד: הממד של מרחב וקטורי סופר כמה קואורדינטות נחוצות כדי לתאר כל נקודה במרחב, ומוגדר כמספר האיברים בבסיס של המרחב. מנקודת מבט מופשטת, הממד הוא מושג יחסי: הממד של שדה המספרים המרוכבים, כמרחב וקטורי מעל עצמו, הוא 1; הממד של אותו שדה, כמרחב מעל שדה המספרים הממשיים, הוא 2 (זוהי ההתייחסות המקובלת למישור המרוכב); ואילו הממד של כל אחד משני שדות אלה מעל שדה המספרים הרציונליים הוא אינסופי.
בהשאלה מן הגאומטריה הקוית, הבאה לידי ביטוי במושג הממד של מרחב וקטורי, ניתן להגדיר ממד ליצורים גאומטריים מתוחכמים יותר, הקרויים יריעות: חבל הוא יריעה מממד 1, וסדין, גם כאשר הוא עוטף דבר מה, הוא דוגמה ליריעה מממד 2. באופן כללי, הממד של יריעה מחושב באופן מקומי, על-פי הסביבה הקרובה של כל נקודה ונקודה על היריעה. בפרט, הממד של חבורת לי שווה לממד של אלגברת לי המתאימה לה.
בטופולוגיה קיימת הכללה של מושג זה, המודדת מרחבים טופולוגיים כלליים יותר, וקרויה ממד הכיסוי של לבג. כקודמיו, גם ממד זה הוא תמיד מספר שלם.
בגאומטריה אלגברית מוגדר הממד על-פי אורכה של השרשרת הארוכה ביותר של עצמים מתאימים במרחב. כך למשל, למרחב התלת-ממדי יש ממד 3, משום שהוא מכיל את המישור, המכיל את הקו הישר, המכיל את הנקודה. ההגדרה האנלוגית בתורת החוגים הקומוטטיביים קרויה ממד קרול. בתורת החוגים נמצאים בשימוש עוד ממדים רבים אחרים.
באנליזה, ובפרט בחקר הפרקטלים, יש צורך בהכללה של מושג הממד, המאפשרת גם מרחבים בעלי ממד שאינו שלם. לפרטים ראו ממד האוסדורף, וקרובו, ממד מינקובסקי.
ראו גם
ממד (אלגברה)
בפרט: ממד (אלגברה ליניארית), ממד קרול, ממד גלפנד-קירילוב
ממד (גאומטריה אלגברית)
ממדים לא שלמים: ממד האוסדורף, ממד מינקובסקי
ממד (פיזיקה)
לקריאה נוספת
טימותי גוורס, מתמטיקה, ידיעות ספרים, 2007, הפרק "מימד", עמ' 87–102.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מושגים במתמטיקה
ku:Rehend
sk:Rozmer
sl:Razsežnost
sq:Përmasa | 2022-06-02T12:29:21 |
מימד | הפניהממד | 2007-04-12T13:59:25 |
תלת ממדי | REDIRECT מרחב תלת-ממדי | 2006-09-05T17:06:01 |
תרגום מכונה | 380px|ממוזער|דוגמה לשירות תרגום מכונה מקוון (גוגל תרגום)
תרגום מכונה (באנגלית: Machine Translation – MT) הוא פעולת תרגום משפה אחת לשפה אחרת המבוצעת על ידי תוכנת מחשב. התוכנה קולטת נוסח (לרוב טקסט כתוב) בשפה אחת, הנקראת שפת המקור, ופולטת תרגום של נוסח זה בשפת היעד. תרגום מכונה נקרא גם "תרגום ממוחשב", "תרגום אוטומטי", או "תרגום באמצעות מחשב".
תרגום מכונה הוא אחד מהנושאים הראשונים שהתעניינו בהם במדעי המחשב. אף שתרגום באמצעות מכונה הוא יעד חמקמק, כיום ישנן כמה מערכות המועילות לצרכים מסוימים. הענף במדעי המחשב העוסק בתרגום מכונה ובסוגיות דומות נקרא "עיבוד שפה טבעית" (Natural Language Processing – NLP).
המונח תרגום מכונה מתייחס לתרגום של טקסטים שלמים, ולא של מילים בודדות. תוכנה לתרגום של מילים בודדות נקראת לעיתים מילון ממוחשב, משום שהמבנה שלה דומה למילון דו-לשוני מודפס. תרגום מילים הוא מלאכה פשוטה יחסית, ותוכנות מסחריות כמו "בבילון" ואחרות מבצעות אותה בהצלחה רבה. התוכנות מציעות בדרך כלל מספר תרגומים אפשריים לכל מילה.
תרגום טקסטים שלמים הוא משימה קשה לאין שיעור, משום שלא די בו במציאת התרגומים האפשריים של כל מילה, אלא נדרשת הבנה של המשמעות הנכונה בהקשר. על הקושי שבביצוע משימה זו ניתן ללמוד מהסיפור (הבדיוני, כנראה) הבא:
תוכנת תרגום התבקשה לתרגם מאנגלית לרוסית את המשפט (שמקורו בברית החדשה) The spirit is willing but the flesh is weak ("הרוח חפצה, אך הבשר רפה"). כדי לבדוק את נכונות התרגום התבקשה התוכנה לתרגם את פרי עמלה חזרה מרוסית לאנגלית, והתוצאה שפלט המחשב הייתה The vodka is good but the meat is rotten (הוודקה טובה אבל הבשר רקוב).
כיום, רוב מערכות תרגום המכונה מייצרות "תרגום גרעיני", כלומר תרגום שנותן את עיקרו של טקסט המקור, אך לבד מזה הוא אינו שמיש. על מנת להפוך את התרגום לטקסט שימושי בשפת היעד נדרשת התערבות אנושית – עריכה לפני התרגום ואחריו. אולם בתחומים שבהם אוצר המילים מוגבל ומבנה המשפטים פשוט, למשל בדיווחים מטאורולוגיים, תרגום מכונה יכול להניב תוצאות טובות.
ממוזער|350px
תרגום בסיוע מכונה
תחום קרוב לתרגום מכונה הוא תרגום בסיוע מכונה (Machine Aided Translation, MAT) או תרגום בסיוע מחשב (Computer Aided Translation, CAT). זהו כינוי לאוסף של גישות וכלים ממוחשבים, שנועדו לסייע למתרגמים אנושיים לבצע את עבודתם. כלים אלה מציעים, בדרך כלל, למתרגם האנושי אפשרויות לתרגום של מילה, קטע, או משפט. המתרגם האנושי בוחר בין ההצעות השונות, או בוחר לתרגם ללא שימוש בהצעות. מילון ממוחשב יכול להיחשב לסוג של כלי עזר כזה למתרגם. כלי אחר הוא ה"זיכרון התרגומי" (Translation Memory, TM): כלי שכולל מגוון של דוגמאות שתורגמו בעבר. כאשר יש לתרגם משפט חדש, הוא בודק האם המשפט או קטעים ממנו מוכרים לו, ואם כן, הוא מציע למתרגם את התרגום הקודם. כל משפט חדש שמתורגם מתווסף לזיכרון התרגומי.
תרגום מכונה לעומת תרגום בסיוע מכונה
אף על פי שתרגום מכונה ותרגום בסיוע מכונה הם תחומים דומים, בייחוד בהתחשב בעובדה שהתערבות אנושית נדרשת לעיתים גם בתרגום מכונה, יש ביניהם הבדלים מהותיים:
מטרתו של תרגום מכונה היא למזער את ההתערבות האנושית, בעוד שמטרתו של תרגום בסיוע המכונה היא להקל את עבודת המתרגם האנושי.
תוכנת התרגום נדרשת להוציא פלט כמעט בכל מצב, גם אם היא מתקשה מאוד בתרגום. בתרגום בסיוע מכונה, התוכנה יכולה לבחור לא לתרגם בכלל, או להציע מספר אפשרויות תרגום ולהשאיר את הבחירה למתרגם האנושי.
תוכנת תרגום פועלת כקופסה סגורה, שמקבלת קלט בשפת המקור ומוציאה פלט בשפת היעד. ההתערבות האנושית מוגבלת בדרך כלל לשלב המקדים (הכנת טקסט המקור לתרגום) ולשלב הסופי (עריכת הטקסט המתורגם). תוכנות לסיוע בתרגום, הן תוכנות אינטראקטיביות שמבוססות על תקשורת מתמידה עם המשתמש.
הקדמה
אפשר לומר שתהליך התרגום מורכב משני שלבים:
הבנת משמעותו של טקסט המקור
ניסוח מחדש בטקסט היעד
כאשר אדם מתרגם, מאחורי התהליך הפשוט הזה עומד מבצע קוגניטיבי מורכב. על מנת להבין את משמעות טקסט המקור כולו, על המתרגם לפרש ולנתח את כל המאפיינים של הטקסט, תהליך שמצריך ידע בדקדוק, בסמנטיקה, בתחביר ובביטויים של שפת המקור, וכן לעיתים הכרה של התרבות של דוברי השפה. על מנת לנסח מחדש את הטקסט בשפת היעד, המתרגם זקוק לידע דומה בשפה זו.
כאן מצוי האתגר של תרגום מכונה: כיצד לתכנת מחשב, כך ש"יבין" את הטקסט כמו אדם, וגם יצור טקסט חדש בשפת היעד ש"נשמע" כאילו נכתב בידי אדם.
לבעיה זו אפשר לגשת בכמה צורות. כיום הגישה המובילה בתחום מבוססת על רשתות נוירונים מלאכותיות.
גישות בלשניות
פעמים רבות נטען, כי ההצלחה של תרגום מכונה תלויה בפתירת הבעיה של הבנת שפה טבעית בידי אדם לפני כן. אולם, ישנן כמה שיטות המשמשות במציאת פתרון בתרגום מכונה, הכוללות:
שיטות חיפוש מילוניות
שיטות מבוססות לשון
שיטות מבוססות סמנטיקה (תרגום מכונה מבוסס ידע)
שיטות סטטיסטיות
שיטות המבוססות על דוגמאות
שיטות המבוססות על חוקים לשוניים
באופן כללי, שיטות המבוססות על חוקים (שלוש הראשונות) מנתחות את הטקסט, כשהן בדרך כלל משתמשות בייצוג סימבולי מגשר, שממנו הטקסט בשפת היעד מיוצר. שיטות אלה מצריכות לקסיקונים נרחבים עם מידע מורפולוגי, תחבירי וסמנטי, ועם חוקים רבים.
שיטות המבוססות על סטטיסטיקה ועל דוגמאות, אינן משתמשות בלקסיקונים ובחוקים, אלא מנסות ליצור תרגומים בהתבסס על טקסטים דו-לשוניים ארוכים, כגון הרשימות האנגליות-צרפתיות של הפרלמנט הקנדי. ניתן להגיע לתוצאות מרשימות בשיטות כאלה, אך טקסטים דו-לשוניים בגודל כזה נדירים מאוד.
אם יש להן די מידע, רוב תוכנות תרגום המכונה עובדות די טוב על מנת שדובר שפה אחת יוכל להבין בערך את משמעות דבריו של הדובר בשפה השנייה. עם זאת, קיים קושי להשיג את המידע הנדרש על מנת לתמוך בשיטה מסוימת. הכמות הגדולה של הטקסט הנדרשת לשיטות הסטטיסטיות אינה נצרכת בשיטות הלשוניות, אך הן מצריכות בלשן מומחה שיעצב את החוקים הלשוניים שהתוכנה משתמשת בהם.
היסטוריה של תרגום מכונה
הניסיונות הראשונים לתרגום מכונה נעשו במחצית השנייה של שנות ה-40. הולדת התחום מיוחסת למזכר שהפיץ מתמטיקאי אמריקאי בשם וורן ויבר (Warren Weaver), שהתווה קווים למחקר בתחום. בין ראשוני התחום היה המתמטיקאי והלוגיקן הישראלי יהושע בר-הלל, שעסק בנושא זה ב-MIT, ושבשנת 1952 הוביל את הכנס הבין-לאומי הראשון בנושא זה. הנחת העבודה הייתה שניתן יהיה לייצר, תוך זמן קצר, תוכנות שיתרגמו בצורה סבירה טקסטים בתחומים ממוקדים, כגון, טקסטים מדעיים וטכניים. הצלחת המחשב בפתרון בעיות לוגיות סבוכות, ובייחוד בשבירת צפנים, עודדה את העוסקים בתחום.
ב-7 בינואר 1954 ההצגה הראשונה של מערכת תרגום מכונה נערכה במשרד הראשי של יבמ בניו יורק. דווח עליה באופן רחב בעיתונות, והיא משכה תשומת לב ציבורית רבה. אך המערכת עצמה הייתה רק מערכת "צעצוע", במונחים של היום, וכללה 250 מילים בלבד. היא תרגמה 49 משפטים נבחרים מרוסית לאנגלית, בעיקר בתחום הכימיה. האירוע אישש את ההנחה שתרגום מכונה נמצא בהישג יד, והביא להגדלת המימון של מחקר תרגום מכונה בארצות הברית ובעולם כולו.
ההתקדמות המוגבלת של המחקר בתחום בשנים שלאחר מכן הביאה את ממשלת ארצות הברית למנות, בשנת 1966, ועדה מיוחדת לבדיקת הנושא. הוועדה הביעה ספק בקשר לאפשרויות ההצלחה של התחום, ובעקבות מסקנותיה קוצצו כמעט לחלוטין תקציבי המחקר בתחום בארצות הברית, והפעילות המחקרית והאקדמית ננטשה. עם זאת, במשך שנות ה-70 וה-80 פותחו תוכנות מסחריות בתחום, בעיקר באירופה וביפן. לדוגמה, מערכת התרגום Systran, שנמכרת מאז שנות ה-70 ונחשבת עדיין לאחת המערכות המצליחות בתחום. במקביל, נעשה שימוש בתרגום מכונה במערכות צבאיות ומודיעיניות. במערכות התרגום הרציניות הראשונות השתמשו במלחמה הקרה על מנת לנתח מאמרים מדעיים רוסיים. התרגומים הכלליים שהושגו, הספיקו על מנת להבין את נושא המאמר ואת עיקרו, ואם המאמר עסק בנושא שהיה עשוי להיות מעניין מבחינה ביטחונית, הוא הועבר למתרגם אנושי; אם לא, הוא הושלך.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 התחדשה הפעילות המחקרית בתחום במקומות שונים בעולם. ירידת המחירים הגדולה של המחשבים והשיפור הגדול בעוצמתם, העמידו לרשות החוקרים משאבי חישוב עצומים ביחס למה שהיה זמין בשנות ה־60. הדבר אפשר התפתחות גישות חדשות בתחום, בייחוד תרגום מכונה סטטיסטי וגישות דומות. ההישגים הראשונים שהושגו בגישות אלה, עודדו רבים לפנות לתחום ולתרום להתפתחותו. במקביל, התפתחות המחשבים האישיים הביאה את תרגום המכונה לציבור הרחב, והפופולריות של האינטרנט הגבירה מאוד את הביקוש לו.
מבחינה מחקרית, השנים האחרונות מתאפיינות בהתקדמות לשילוב של גישות שונות לתחום של תרגום מכונה, על מנת לשפר את ההישגים מעבר למה שהושג בכל תחום בנפרד. מבחינה מעשית, השנים האחרונות מתאפיינות בהרחבה של שירותי תרגום המכונה הזמינים באופן מסחרי או חופשי.
עתיד תרגום המכונה
החוקרים חלוקים ביניהם בשאלה האם תרגום מכונה מושלם ללא סיוע אנושי יהיה אפשרי אי פעם בעתיד. לדוגמה, פרופ' יעקב שויקה מאוניברסיטת בר-אילן, מראשוני החוקרים בתחום הבלשנות החישובית בישראל, העריך שתרגום מכונה מלא אינו אפשרי, וכי ייתכן שבעתיד אף יימצא חוק מדעי שמגדיר את רמת הדיוק שאפשר להגיע אליה בתרגום אוטומטי. גם מי שאופטימי מעריך שייקחו עוד שנים רבות של מחקר לפתרון הבעיה. למרות זאת, יש צפי להתפתחות רבה של התחום שתשפר את יכולתו לסייע במצבים שבהם תרגום אנושי הוא יקר מדי, או איטי מדי.
בספרו של דאגלס אדמס, "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מוצג "דג בבל", שנעיצתו באוזן מאפשרת שמיעה חופשית של כל שפה. על שמו של יצור זה קרוי פרויקט Babel Fish של !Yahoo, המתרגם טקסטים שאותרו באינטרנט.
שימוש בתרגום מכונה כיום
למרות מגבלותיהן, תוכנות תרגום מכונה נמצאות בשימוש על ידי ארגונים שונים בכל העולם. המשתמש הגדול ביותר הוא כנראה האיחוד האירופי, שמשתמש בגרסה משופרת של מערכת SYSTRAN, על מנת לעזור בתרגום אוטומטי של כמות גדולה של טיוטות ראשוניות של מסמכים לשימוש פנימי.
באפריל 2003 החלה מיקרוסופט להשתמש במערכת תרגום מורכבת, על מנת לתרגם את מאגר מסמכי התמיכה הטכנית שלה מאנגלית לספרדית. התוכנה פותחה על ידי קבוצת המחקר לשפה טבעית של מיקרוסופט. הקבוצה בוחנת מערכת אנגלית-יפנית ומעלה מערכות אנגלית-צרפתית ואנגלית-גרמנית. שתי המערכות האחרונות משתמשות ברכיב של למידה עצמית של שפה, ואילו לשתי הראשונות יש מערכות יצירת שפה שפותחו באופן ידני. המערכות פותחו והוכשרו על ידי מאגרי מידע של מעל למיליון משפטים כל אחת.
תרגום מכונה לעברית ומעברית
בתוכנה "בבילון" משולבת החל מגרסה 6.0 תוכנה לתרגום מלא של טקסט מעברית לאנגלית ומאנגלית לעברית. התוכנה תרגומטיק מציעה תרגום אוטומטי מאנגלית לעברית. החל מספטמבר 2008, אתר גוגל תרגום מציע תרגום אוטומטי מכל שפה אשר מוצעת על ידי האתר לכל אחת מהשפות האלו (וביניהן עברית).
דוגמאות של תרגום מכונה לעברית
תרגום של תחילת הערך על הרב שלמה גורן מהוויקיפדיה האנגלית לעברית באמצעות תוכנת "בבילון":
Goren, born Gorenchik, was born in Zambrow, Poland and immigrated to British administered Palestine with his family in 1925. He served in the Israel Defense Forces during three wars, wrote several award- winning books on Jewish law, and was appointed Chief Rabbi of Tel Aviv in 1968. Rabbi Goren served as Chief Rabbi of Israel from 1973- 1983, after which he established a yeshiva in Jerusalem, which he headed until his death.
גוראן, נולד בשם גוראנצ'יק, נולד בזאמברוו, פולין והיגר למנדט הבריטי של פלסטין עם המשפחה שלו ב-1925. הוא שירת בכוחות של הגנה של ישראל במשך שלוש מלחמות, כתב כמה פרס מנצח ספרים על חוק יהודי, והופקד רב ראשי של תל אביב ב-1968. רבי גוראן שירת כ/כפי שרב ראשי של ישראל מ-1973 ,1983 אחרי איזה הוא הקים ישיבה בירושלים, שהוא הוביל עד שהמוות שלו.
ניתן לראות שהתוכנה פה ושם שגתה שגיאות שגרמו לשינוי תוכן, ולעיתים לשגיאות סגנוניות. במקרה הזה עיקר התוכן עבר, אולם יש כמה שגיאות שעלולות להכשיל אדם שאינו די בקיא בנושא המאמר:
British administered Palestine – ביטוי זה שמתייחס למעשה למנדט הבריטי על פלשׂתינה (א"י), תורגם באופן שמקשה מאוד על הבנתו. רק הכרות קרובה עם ההיסטוריה של ארץ ישראל מאפשרת לקורא לשחזר את הצירוף המקורי מתוך התרגום.
"כוחות של הגנה של ישראל" – הכוונה ל"צבא ההגנה לישראל" שנקרא באנגלית "Israel Defence Forces" ("כוחות ההגנה של ישראל"). המדובר למעשה בצירוף כבול שתורגם מילולית. קורא שאינו די בקיא בנושא עלול שלא להבין כי המדובר בצבאה של מדינת ישראל.
אותו תרגום כפי שבוצע בגוגל תרגום:
Goren, born Gorenchik, was born in Zambrow, Poland and immigrated to British administered Palestine with his family in 1925. He served in the Israel Defense Forces during three wars, wrote several award- winning books on Jewish law, and was appointed Chief Rabbi of Tel Aviv in 1968. Rabbi Goren served as Chief Rabbi of Israel from 1973- 1983, after which he established a yeshiva in Jerusalem, which he headed until his death.
גורן, Gorenchik נולד, נולד בZambrow, פולין ועלה לפלסטינה מנוהלת בריטית עם משפחתו בשנת 1925. הוא שירת בצבא ההגנה לישראל בשלוש מלחמות, כתב מספר ספרים עטורי פרסים על הלכה יהודית, והתמנה לרב ראשי של תל אביב בשנת 1968. הרב גורן כיהן כרבה ראשית של ישראל מ-1973- 1983, לאחר שהוא הקים ישיבה בירושלים, ועמד בראשו עד מותו.
ניתן לראות כי התוכנה כשלה בזיהוי מונחים לועזיים שאינם מוכרים לשפה האנגלית, כגון שמות משפחה ושמות מקומות, וכשלה בזיהוי בין מילות זכר לנקבה. בנוסף גם כאן הביטוי למנדט הבריטי תורגם באופן שמקשה מאוד על הבנתו.
נכון לאפריל 2020, התוכנה פותחה והתרגום מדויק הרבה יותר. תרגום הפסקה על פי גוגל תרגום נותן את התוצאה הבאה:
Goren, born Gorenchik, was born in Zambrow, Poland and immigrated to British administered Palestine with his family in 1925. He served in the Israel Defense Forces during three wars, wrote several award- winning books on Jewish law, and was appointed Chief Rabbi of Tel Aviv in 1968. Rabbi Goren served as Chief Rabbi of Israel from 1973- 1983, after which he established a yeshiva in Jerusalem, which he headed until his death.
גורן, יליד גורנצ'יק, נולד בזמברוב שבפולין ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1925. הוא שירת בצבא ההגנה לישראל במהלך שלוש מלחמות, כתב כמה ספרים עטורי פרסים על ההלכה היהודית ומונה לרב הראשי של תל אביב בשנת 1968. הרב גורן כיהן כרב הראשי לישראל בשנים 1973 - 1983, לאחר מכן הקים ישיבה בירושלים, שאותה עמד בראש עד מותו.
ביחס לתרגום משנת 2015 שופר התרגום רבות, עם זאת ניתן לראות שאף בגרסה העדכנית ייתכנו טעויות דקדוקיות.
ניתן לראות שהמילים "born Gorenchik" תורגמו ל"יליד גורנצ'יק" אף על פי שפירוש המילים המקורי הוא: "נולד בשם גורנצ'יק". אלו שאינם בקיאים בביוגרפיה של הרב גורן עלולים לטעות ולחשוב שמדובר במקום מגוריו בתקופת חייו המוקדמת.
ניתן להניח שאף הגרסה של "בבילון", שודרגה גם היא ורמת הדיוקים שלה עלתה.
תרגום שפות עתיקות
ההתקדמות ברשתות קונבולוציה בשנים האחרונות בתרגום מכונה דל משאבים (כשרק כמות מוגבלת מאוד של מידע ודוגמאות זמינים לאימון) אפשרה תרגום מכונה לשפות עתיקות, כמו אכדית ודיאלקטים שלה – בבלית ואשורית.
ראו גם
חקר התרגום
מבחן טיורינג
גוגל תרגום
דואולינגו
קישורים חיצוניים
אורי אליאבייב, המהפכה הלשונית השנייה: עכשיו תורן של המכונות ללמוד לדבר, באתר Machine Learning Israel, תאריך 4 במאי 2016
מאמר ב-"Wired" לגבי תרגום מכונה
גוגל תרגום
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בינה מלאכותית
קטגוריה:תרגום
קטגוריה:בלשנות חישובית | 2024-09-10T09:06:01 |
פריימריס | REDIRECT בחירות מקדימות | 2004-11-13T10:59:55 |
עורך | הפניה עריכה | 2016-04-25T18:22:29 |
לארי קוש | לארי קוש (Larry Kusche; נולד ב-16 בספטמבר 1945), סופר וספרן באוניברסיטת אריזונה לשעבר.
נודע בזכות ספרו משולש ברמודה-החידה נפתרה. ספר זה אמור היה להיות מחקר מעמיק, ואיזון לספרו של ברליץ. אולם גם קוש בדומה לברליץ לא ביצע מחקר מעמיק מספיק, ורבים מפתרונותיו פתרו מקרים לא קיימים או טעו בעובדות.
ראו גם
משולש ברמודה
קטגוריה:סופרים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1940 | 2024-06-18T07:40:16 |
צ'ארלס ברליץ | צ'ארלס ברליץ (באנגלית: Charles Berlitz; 20 בנובמבר 1914 – 18 בדצמבר 2003) היה סופר וחוקר אמריקאי. נודע בשל ספריו הרבים העוסקים בתחום העל טבעי. נכדו של מקסימיליאן ברליץ.
אחד מספריו המפורסמים הוא "משולש ברמודה - תעלומה של אוויר וים". למד באוניברסיטת ייל, והיה בעל כישרון מיוחד לשפות.
צ'ארלס ברליץ היה נכדו של מקסימיליאן ד. ברליץ, מקים רשת בתי הספר לשפות "ברליץ".
ראו גם
איי ברמודה
משולש ברמודה
ניסוי פילדלפיה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:סופרים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים ממוצא גרמני-יהודי
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1914
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2003 | 2024-10-17T15:50:33 |
פרוקסימה קנטאורי | פרוקסימה קנטאורי הוא כוכב מסוג ננס אדום הנמצא 4.24 שנות אור מהשמש בקבוצת הכוכבים קנטאור. הוא נצפה לראשונה בשנת 1915 על ידי האסטרונום הבריטי רוברט אינס והוא הכוכב הקרוב ביותר לכדור הארץ. עם בהירות נראית של 11.13, הכוכב חיוור מדי לצפייה בעין אנושית בלתי-מזוינת. פרוקסימה קנטאורי הוא חלק ממערכת הכוכבים המשולשת אלפא קנטאורי המורכבת מהכוכבים אלפא קנטאורי A ו-B. הוא נמצא במרחק 12,950 יחידות אסטרונומיות מהמערכת הפנימית ומשלים הקפה כל 550,000 שנים.
המסה של פרוקסימה היא בערך כשמינית מזו של השמש וצפיפותו היא בערך פי 33 מזו של השמש. בגלל קרבתו היחסית לארץ, ניתן למדוד בדיוק רב את קוטרו של הכוכב, כשביעית מקוטר השמש. למרות שבהירותו הנראית נמוכה, פרוקסימה הוא כוכב הבזק, מה שאומר שכל תקופה הוא חווה עלייה מורגשת בבהירות שלו בשל פעילויות מגנטיות בליבת הכוכב. קצב תהליכי ההיתוך הגרעיני וכן מסלולי הולכת החום שבליבת הכוכב מצביעים על כך שהכוכב ימשיך להיות כוכב הסדרה הראשית למשך 4 טריליון שנים נוספות.
לפרוקסימה קנטאורי יש שתי אקזופלנטות ידועות: פרוקסימה קנטאורי b ו-d ונוספת שקיומה טרם אושר: פרוקסימה קנטאורי c. האקזופלנטה b מקיפה את השמש שלה במרחק של 7.5 מיליון ק"מ (לעומת 150 של כדור הארץ) ומשלימה הקפה כל 11.2 ימי ארץ. מסלול ההקפה של b נמצא בתוך חגורת האזור הישיב - אזור הנמצא במרחק המספק מהשמש כדי שהטמפרטורות על פני הכוכב יאפשרו את קיומם של מים נוזליים. אולם בגלל התנודות החדות בעוצמת האנרגיה של פרוקסימה, יציבותו ואף קיומו של אזור כזה שנוי במחלוקת. פרוקסימה קנטוארי d נמצא אף יותר קרוב, במרחק של 4.3 מיליון ק"מ ומשלים הקפה כל 5.1 ימים. פרוקסימה קנטאורי c, אם קיים, מקיף את השמש שלו במרחק 1.5 יחידות אסטרונומיות (200 מיליון ק"מ) ומשלים הקפה כל 1,900 יום.
אטימולוגיה
אלפא קנטאורי ככוכב יחיד היה ידוע עוד משחר האנושות. הכוכב היה ידוע בתרבויות רבות בשמות שונים. לדוגמה, באסטרונומיה המוסלמית הוא נודע בשני שמות: ריג'ל אל-קינטורוס (בערבית: رجل القنطورس), כלומר, "רגל הקנטאור" בשל מיקומה הנמוך של המערכת בקבוצה. וכן בשם א-ז'לימאן (الظليمان), או בלטיניזציה: Toliman, טולימן. משמעות השם היא "זוג יענים". אופיה הבינארי התגלה בשנת 1689, ושני מרכיביה זכו לשמות הסטנדרטיים Alpha Centauri A, B.
לאחר ביצוע מדידות שגילו כי פרוקסימה קנטאורי הוא הכוכב הכי קרוב לשמש, הציע אינס לקרוא לכוכב בשם Proxima Centaurus, מלטינית: "[הכוכב] הכי קרוב בקנטאור". בזמן שלאחר מכן התקבע השם Proxima Centauri ונקבע על ידי ה-האיגוד האסטרונומי הבין-לאומי כשם הרשמי לכוכב.
בהתייחס למערכת השמש עצמה, ציונו של פרוקסימה קנטאורי הוא אלפא קנטאורי C.
מאפיינים
פרוקסימה קנטאורי הוא כוכב מסוג ננס אדום, השייך לסדרה הראשית ובעל סיווג ספקטרלי של M5.5. בהירותו המוחלטת כמוגדרת ממרחק , היא 15.5. מכדור הארץ לעומת זאת היא 11.05.
עוצמת הבהירות הכוללת של הכוכב בכל אורכי הגל היא רק קצת פחות מחמישית האחוז מזו של השמש. יותר מ-85% מהקרינה של פרוקסימה קנטאורי נפלטת באורכי תת-אדום, כך, שבפועל יוצא שכאשר מסתכלים על הכוכב, הבהירות שלו היא רק אלפית האחוז מזו של השמש.
בשנת 2002, מדידה אינטרפרומטרית שבוצעה עם הטלסקופ הגדול מאוד מצאה שהקוטר הזוויתי של פרוקסימה קנטאורי הוא 1.02±0.08 מיקרו שניית קשת. כיוון שהמרחק לכוכב ידוע בדיוק יחסית גבוה, ניתן לחשב את הקוטר האמיתי של פרוקסימה קנטאורי לכדי שביעית מזה של השמש, או פי 1.5 מזה של צדק. מסת הכוכב, בהתבסס על נתונים מכוכבים דומים, היא כמעט שמינית מזו של השמש, או 129 מסות צדק. המסה חושבה ישירות, אם כי בדיוק נמוך יותר, על ידי הפקת נתונים מעידוש כבידתי.
צפיפות החומר של פרוקסימה קנטאורי עומדת על 47.1 גרם לסנטימטר מעוקב.
מחקר משנת 1998 שחקר פוטומטרית את השינויים בבהירות מצביע על כך שפרוקסימה משלים הקפה עצמית אחת ל-83.5 ימים. בשנת 2002, תוצאות מחקר שניתח את כרומוספירת הכוכב לאורך זמן הציע תקופת הקפה ארוכה יותר של 116.6 יום. עם זאת, תצפיות מאוחרות יותר על השדה המגנטי של הכוכב הגיעו לתוצאות הקרובות יותר למחקר משנת 1998, עם הערכה של 92 יום להקפה עצמית.
תמונת הפרלקסה הכוכבית
שמאל|ממוזער|ניתן לראות כיצד פרוקסימה קנטאורי נע על פני הרקע הבין-כוכבי. רוב המדידות הארציות הן בנות שתי יחידות אסטרונומיות (300 מיליון ק"מ), או הקוטר של מסלול כדור הארץ, לכן אילו נעשתה אותה מדידה על פני הארץ היה הבדל ההיסט הרבה יותר זעיר.
ב-22 באפריל 2020 ביצעה החללית ניו הורייזונס את מדידת ההיסט הכי גדולה שנעשתה עד כה, בת 7 מיליארד ק"מ: באותו תאריך נשלחה לחללית הודעה מכדור הארץ לכוון את המצלמה הטלסקופית ארוכת-הטווח שלה לעבר הכוכבים פרוקסימה קנטאורי ווולף 359 ולצלם אותם. בערך באותו הזמן צילמו טלסקופים בכדור הארץ את אותם כוכבים. כאשר הושוו זוגות התמונות של שני העצמים, התזוזה של שני העצמים על פני הרקע הכוכבי בין שני הפריימים הייתה כה ניכרת שלא היה צורך בשום מיכשור אסטרונומי שיבדוק את סטיית ההיסט. אלן שטרן, החוקר הראשי של ניו הורייזונס מאוניברסיטת סאות'ווסט בקולורדו אמר על כך: "כעת ניתן לומר בבטחה שניו הורייזונס מסתכלת על שמיים חוצניים".
חשיבותם של שני הצילומים היא עצומה עבור חקר הניווט הבין-כוכבי: כפי שנהגו פעם ימאים וספנים למדוד השינוי במיקומן של קבוצות כוכבים בשמיים על מנת למקם את עצמם על הארץ, כך יוכלו נוסעים בין-כוכביים למקם את עצמם בחלל, על ידי מפות שישוו מיקומים של כוכבים מהארץ ומנקודת מבטם של הנוסעים. התוצאות של התמונות מוכיחות ששיטה זו אפשרית ואף יכולה להוות אבן דרך במחקר הנסיעה הבין כוכבית.
ראו גם
אלפא קנטאורי A
אלפא קנטאורי B
קישורים חיצוניים
עודד כרמלי, אסטרונומים חוקרים אות רדיו מסתורי שהגיע מפרוקסימה קנטאורי, באתר סוכנות החלל הישראלית, 20 בדצמבר 2020
ימין|ממוזער|250px|השוואת גדלים בין כוכבים במערכת אלפא קנטאורי והשמש
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מערכת קנטאורי
קטגוריה:ננסים אדומים
קטגוריה:כוכבי הבזק
קטגוריה:קבוצת הכוכבים קנטאור
קטגוריה:קטלוג גליזה
קטגוריה:קטלוג לויטן | 2024-05-13T08:19:29 |
פוטוספירה | הפוטוספירה היא השכבה המהווה את פניה הנראים של השמש, ובה מתרחשות כל התופעות הנראות על השמש.
הטמפרטורה השוררת בפוטוספירה של השמש היא 5,800 קלווין (5,526.85 צלזיוס), ועוביה עומד על 550 קילומטר. פני הפוטוספירה אינם חלקים, אלא דמויי גרעיני חמנית, הנוצרים מזרמי בועות הגז העולים משכבת ההסעה ומעלות את הפוטונים אליה. קצותיהם הכהים של הגרעינים הם גז שהצטנן, היורד חזרה לשכבת ההסעה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:השמש
קטגוריה:אסטרונומיה תצפיתית
קטגוריה:מקורות אור | 2022-06-05T17:33:03 |
כרומוספירה | שמאל|ממוזער|250px|הכרומוספירה של השמש כפי שהיא נראית בזמן ליקוי חמה.
הכרומוספירה היא שכבה דקה מהאטמוספירה התחתונה של השמש בעלת צבע אדמדם, ונמצאת מעל לפוטוספירה של השמש. עובייה של הכרומוספירה מוערך ב-2,000 ק"מ והיא נראית לעין הבלתי מזוינת רק בזמן ליקוי חמה. בשכבה זו מופיעות לשונות השמש. אלה הן פתילות שעולות ואחר כך יורדות תוך כ-10 דקות.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:השמש | 2024-07-09T06:34:06 |
רנ"א | REDIRECT RNA | 2004-11-13T14:26:30 |
עטרה (שמש) | שמאל|ממוזער|220px|העטרה בזמן ליקוי חמה
העטרה או קורונה (Corona) היא השכבה העליונה של כוכב, כדוגמת השמש, והיא נקראת גם "הילת השמש". העטרה מכילה בעיקר פלזמה של מימן, ויש נוכחות קטנה מאוד של יסודות נוספים. ניתן לצפות בה יחסית בקלות בזמן ליקוי חמה. עובי ההילה אינו מוגדר והיא מתמזגת עם רוח השמש ועם התפרצויות של הפוטוספירה.
העטרה לא מפוזרת באופן אחיד לרוחב פני השמש. במהלך תקופות השקט של השמש, העטרה מתרכזת פחות או יותר סביב קו המשווה המגנטי, ויש בה חורים באזורי הקטבים. ואולם במהלך תקופות בהן השמש פעילה, העטרה מפוזרת סביב כל השמש, והיא פעילה במיוחד מעל כתמי שמש. בהילה ישנם אזורים שחורים (אזורי-X) הנקראים גם חורים בהילה. חורים אלה גדולים בהרבה מכתם שמש ממוצע, ולכן משך חייהם ארוך יותר. "חורים" אלה "נסגרים" תוך ארבעה חודשים וזורם מתוכם זרם חזק במיוחד של רוח שמש.
טמפרטורה
עטרת השמש חמה בהרבה מפני השטח הנראים של השמש: כ-1-3 מיליון מעלות קלווין בעטרה לעומת טמפרטורה ממוצעת של כ-5,800 מעלות קלווין על פני השמש. המנגנון המדויק שגורם לחימום העטרה עדיין שנוי במחלוקת, אך שני מנגנוני חימום אפשרים שהוצעו הם השדה המגנטי של השמש ולחץ גלי הקול מלמטה (תופעה המתרחשת בכוכבים לפני הפיכתם לכוכבים מהסדרה הראשית). הגבולות החיצוניים של עטרת השמש אובדים כל הזמן לחלל, והופכים לרוח השמש.
הטמפרטורה הגבוהה של העטרה מספקת לה תכונות ספקטרליות ייחודיות, שהובילו לרעיונות, במאה ה-19, כי היא כוללת אולי יסוד בלתי ידוע שזכה לכינוי "קורוניום". ואולם תכונות אלה התגלו כתכונות יוצאות דופן של יסודות מוכרים במצבים מתקדמים של יוניזציה.
העטרה דלילה פי מהפוטוספירה, ולפיכך היא מקרינה רק כמיליונית מהאור הנראה של הכרומוספירה (זו הסיבה שרואים אותה רק בליקוי חמה). העטרה נפרדת מהפוטוספירה באמצעות השכבה הדקה יחסית של הכרומוספירה.
עטרה ארעית
"ארעיות קורונלית" נוצרת כתוצאה מפליטת התפרצויות השמש או מבליטות שמש גדולות. מדובר בלולאות ענק של חומר שנע החוצה מהשמש במהירות של למעלה ממיליון קמ"ש, והן בעלות אנרגיה של פי 10 מהאנרגיה של התפרצות השמש שיצרה אותן.
עטרה בכוכבים אחרים
גם לכוכבים אחרים, מלבד השמש, יש עטרה. ניתן לצפות בעטרת הכוכבים באמצעות טלסקופים הצופים בתחום קרינת X. כמה עטרות כוכביות, במיוחד בכוכבים צעירים, הרבה יותר זוהרות מזו של השמש.
מחקר
הגשושית פארקר חוקרת את העטרה ובדצמבר 2021 הגיעה לראשונה אל יעדה.
קישורים חיצוניים
אתר החללית סוהו המצלמת את השמש
הערות שוליים
קטגוריה:השמש
קטגוריה:אסטרונומיה תצפיתית
קטגוריה:מקורות אור | 2024-08-07T15:32:55 |
חיים אורון | חיים אורון (כינוי: "ג'וּמֵס"; נולד ב-26 במרץ 1940) הוא יושב ראש החברה להגנת הטבע, שימש כיושב ראש מפלגת מרצ, וכיהן כחבר הכנסת ושר בממשלת ישראל.
ביוגרפיה
אורון נולד בתל אביב להורים שעלו מפולין, אביו היה פועל במפעל טקסטיל ואמו עקרת בית. למד בתיכון חדש, והתחנך בקן רמת גן של השומר הצעיר. את הכינוי "ג'וּמֵס", שהוא שמו הערבי של פרי השקמה, קיבל בהיותו חניך בתנועה. בשנת 1958 התגייס לגרעין נח"ל. את פרק המשימה ביצע בקיבוץ להב, ובפרק הצבאי שירת בנח"ל המוצנח. עם סיום שירותו הצבאי נשאר בקיבוץ.
ב-1964 מונה למזכיר תנועת "השומר הצעיר", וב-1968 למזכיר הקיבוץ הארצי, הצעיר ביותר שמונה לתפקיד זה. עם סיום כהונתו ב-1971 חזר לקיבוץ להב. בקיבוץ עסק בחקלאות וכן שימש כמחנך בבית הספר התיכון "מבואות הנגב" וכמנהל מפעל "דולב" לייצור מכלי פלסטיק, שבבעלותם המשותפת של הקיבוצים להב ודביר. במהלך עבודתו בקיבוץ פיתח שיטה להשקיית חיטה, עליה זכה בפרס נמיר. במקביל המשיך בפעילות פוליטית, ונמנה עם מייסדיה של "שלום עכשיו". ב-1984 שב לעמוד בראש הקיבוץ הארצי.
לקראת הבחירות להסתדרות הכללית ב-1994, הצטרף אורון להתארגנות של חיים רמון ועמיר פרץ, שהקימו את סיעת "חיים חדשים בהסתדרות". התארגנות זו חוללה מהפך וניצחה את רשימת מפלגת העבודה בראשות חיים הברפלד. אחרי הבחירות מונה אורון לגזבר ההסתדרות. בין השאר ניהל בתפקיד זה את הפרדת קופת חולים כללית מההסתדרות, כחלק מיישום חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
פעילות בכנסת
בשנת 1988 נבחר אורון לכנסת ה-12 מטעם מפ"ם. הוא כיהן כחבר בוועדת הכספים ובוועדה לענייני ביקורת המדינה. לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה התמזגה מפ"ם עם רצ וחלק מ"שינוי", והקימו את מרצ. אורון נבחר לכהונה נוספת, מטעם המפלגה המאוחדת, והיה חבר בוועדה לביקורת המדינה ובוועדת הכספים, שבה שימש כרכז הקואליציה. בתפקיד זה הוביל יחד עם חיים רמון את חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ועמד בראש ועדת המשנה שטיפלה בהליכי החקיקה וקבעה את סל הבריאות המובטח על פי החוק. בנוסף, שימש באותה הכנסת כיושב ראש ועדת האתיקה, וכן כיהן בוועדת הכנסת.
לפני הבחירות לכנסת ה-14 ב-1996, הודיע יו"ר מפ"ם, יאיר צבן, על פרישתו מהחיים הפוליטיים, ואורון היה לנציג הבכיר של מפלגה זו במרצ. במקביל התפטר מתפקידו בהסתדרות. לאחר הבחירות שבה מרצ לאופוזיציה, ואורון היה ליושב ראש הסיעה. במהלך כהונתו בכנסת ה-14 הגיש שתי עתירות לבג"ץ - האחת הביאה לפסילתו של החוק שהכשיר את פעולתו של ערוץ 7, והשנייה, אותה הגיש עם אמנון רובינשטיין, הביאה לפסילתו של הסדר "תורתו אומנותו".
עם הקמת ממשלת ברק בשנת 1999, התמנה אורון לשר החקלאות. בראשית שנת 2000 הודיע על התפטרותו מהכנסת, על מנת לאפשר למוסי רז להיכנס לכנסת במקומו. בשל כך, לאחר פרישתה של מרצ מהקואליציה באמצע שנת 2000, נותר ללא תפקיד בזירה הציבורית. הוא שב לקיבוץ להב, ומונה ליו"ר מועצת המנהלים של מפעל "דולב". ב-2001 היה ליו"ר הנהלת מרצ.
בשנת 2003 שב לכנסת, וריכז את פעילות האופוזיציה בוועדת הכספים. באותה שנה היה לאחד מראשי יוזמת ז'נבה לפתרון בהסכם קבע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. משלהי 2004 מקיים אורון מגעים רצופים עם מרואן ברגותי הכלוא בישראל, וסייע כמתווך ללשכות ראשי הממשלה, אריאל שרון ואהוד אולמרט, שביקשו לקבל את חוות דעתו של ברגותי על מהלכים המתקיימים ברשות הפלסטינית. בשנת 2005 זכה אורון באות אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון, בקטגוריית הרשות המחוקקת.
בכנסת ה-17, כיהן אורון כיו"ר ועדת האתיקה וכחבר בוועדת הכספים. ב-3 בדצמבר 2007 הודיע כי בכוונתו להתמודד על ראשות מרצ. זמן קצר לאחר מכן הודיע יו"ר המפלגה, יוסי ביילין, כי לא יתמודד שוב על ראשות המפלגה, וכי יתמוך באורון. בבחירות שהתקיימו במרצ ב-18 במרץ 2008 ניצח אורון את רן כהן וזהבה גלאון ונבחר לראשות המפלגה.
במהלך כהונתו בכנסת יזם חוקים שונים, ובהם חוק להעלאת העונש המקסימלי על תוקפי צוותים רפואיים משלוש שנות מאסר לחמש שנות מאסר, תיקון לחוק האזרחות הפוטר את מי ששירת בצה"ל 18 חודשים לפחות מתנאים להתאזרחות, וכן הוראת שעה המקפיאה את הפחתת תשלומי אגרת הרדיו והטלוויזיה בשנים 2008 ו-2009, במטרה למנוע את קריסתה של רשות השידור. מאז 2003 הוא עומד בראש השדולה לבריאות הציבור. אחד המאבקים המתמשכים שלו בנושא הוא למען עדכון קבוע של סל הבריאות. הוא הגיש מספר פעמים הצעת חוק בנושא שעברה בקריאה ראשונה בכנסת ה-17 אולם הליכי החקיקה לא הושלמו עד תום כהונתה, אך הוא הצליח חלקית במאבק כאשר בסוף 2007 ועדת הכספים הגיעה להסכם עם משרד האוצר על עדכון הסל למשך 3 שנים.
לאחר כישלונה של המפלגה בבחירות לכנסת ה-18, בהן זכתה לשלושה מנדטים בלבד, קראו חלק מחברי ממפלגתו לאורון להתפטר מתפקידו כיושב ראש המפלגה, וכמו כן לפנות את מקומו בכנסת לזהבה גלאון, שמוקמה במקום הרביעי ברשימה, לאחר שהוזזה מהמקום השלישי לטובת נציג "התנועה החדשה", אשר התאחדה עם מרצ, מהלך אותו הוביל אורון. אורון הצהיר כי יממש את אחריותו על המפלגה כיושב ראש שלה. בינואר 2011 הודיע כי מכיוון שהוא אינו מתכוון להתמודד לקדנציה נוספת כיושב ראש המפלגה ואינו מתכוון להתמודד בבחירות הבאות לכנסת הוא פורש מהכנסת ומפנה את מקומו לגלאון. ב-23 במרץ 2011 הוא הגיש את התפטרותו מהכנסת.
במהלך כהונתו בכנסת ה-18 יזם אורון מספר חוקים, ובהם תיקון לחוק זכויות החולה האוסר על אפליה מטעמי גיל בעת מתן טיפול רפואי למעט בנושאים בהם נדרשת הבחנה משיקולים רפואיים; תיקון לחוק עבודת נשים האוסר על פיטורי עובדת או עובד הנמצאים בטיפולי פוריות או הפריה חוץ גופית ללא אישור משרד התמ"ת לתקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת הטיפול (יחד עם שלי יחימוביץ'); תיקון לחוק העונשין המחמיר את הענישה על תקיפת רופאים, אחים ועובדים אחרים בתחום הרפואה (יחד עם יואל חסון, ניסן סלומינסקי ויוחנן פלסנר); תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי הקובע כי קופת חולים או בית מרקחת יספקו למבוטח תכשיר ששיווקו מותנה במרשם, באריזה הקרובה ביותר בכמותה למנת התכשיר המופיעה במרשם, וזאת כדי למנוע תשלום יתר של המבוטח בהשתתפות עצמית, המשולמת בנפרד על כל אריזת תרופה בודדת (יחד עם רחל אדטו ואמנון כהן). במערכות הבחירות שלאחר מכן הוצב אורון בין המקומות האחרונים ברשימה כאקט סמלי.
פעילות לאחר הפרישה מן הכנסת
גם אחרי הפרישה מהכנסת המשיך אורון לכהן כיושב ראש מרצ עד לבחירתה של זהבה גלאון לתפקיד בפברואר 2012. בפברואר 2012 נבחר אורון ליושב-ראש הוועד המנהל של החברה להגנת הטבע.
אורון היה מועמד אחרון של רשימת המחנה הדמוקרטי ב, ושל רשימת מרצ ב והבחירות לכנסת העשרים וחמש.
חיים אישיים
אורון מתגורר בקיבוץ להב. הוא נשוי ואב לארבעה ילדים. אחד מהם, אורי, שירת בחיל האוויר כראש להק המודיעין בדרגת תת-אלוף, ולאחר מכן מונה למנהל סוכנות החלל הישראלית. בן נוסף של אורון נהרג בגיל 4 כאשר נפל מהטרקטור עליו אורון נהג. נכדו הוא טייס קרב בחיל האוויר.
חיים אורון הוא אחיו הבוגר של חוקר הג'נוסייד, פרופסור יאיר אורון.
לקריאה נוספת
רוביק רוזנטל, ג'ומס. רוביק רוזנטל משוחח עם חיים אורון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2023
קישורים חיצוניים
הבלוג של חיים אורון (ג'ומס)
, פורסם במקור ראשון
יאיר בראף, חוזר לקיבוץ, באתר כביש ארבעים, גיליון 116, אפריל 2011
יעקב בר-און, ג'ומס מסביר למה הוא לא מתגעגע לפוליטיקה: "זה נראה כמו קרקס", באתר מעריב סופהשבוע, 10 בדצמבר 2014
הערות שוליים
קטגוריה:בוגרי השומר הצעיר
קטגוריה:זוכי אות אביר איכות השלטון
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מפ"ם
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מרצ
קטגוריה:חברי שלום עכשיו
קטגוריה:מזכירי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:פעילי ההסתדרות הכללית
קטגוריה:פעילים למען זכויות להט"ב בישראל
קטגוריה:חברי הכנסת השתים עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השלוש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת הארבע עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השבע עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השמונה עשרה
קטגוריה:ראשי מרצ
קטגוריה:להב (קיבוץ): חברי הכנסת
קטגוריה:בוגרי תיכון חדש
קטגוריה:חברי גרעיני נח"ל
קטגוריה:החברה להגנת הטבע: אישים
קטגוריה:יושבי ראש ועדת האתיקה
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1940
קטגוריה:חברי הכנסת: אנשי חינוך
קטגוריה:חברי הכנסת: חקלאים | 2024-09-22T15:28:30 |
מאיירהופן | מאיירהופן (בגרמנית: Mayrhofen) היא עיירת נופש בעמק צילרטל שבמדינת טירול, אוסטריה.
מאיירהופן ממוקמת במרחק של כשעת נסיעה מעיר הבירה של טירול, אינסברוק. העיירה מציעה מגוון פעילויות ספורט חורפיות וקיציות דוגמת: סקי, סנובורד, טיפוס הרים, רכיבה על אופניים ומצנחי רחיפה. מאיירהופן ממוקמת סמוך לקרחון הינטרטוקס (בגרמנית: Hintertux), שגובהו 3,250 מטר ובו הגלישה אפשרית לאורך כל השנה.
מאיירהופן נמצאת בין ההרים פֶּנְקֶן (Penken) ואָהוֹרְן (Ahorn) שמספקים 170 ק"מ של מסלולי סקי בחורף, ומסלולי טיולים ואופניים בקיץ. על הר אהורן יש בעיקר מסלולים קלים ובינוניים, אך יש בו גם מסלול אדום תלול ששימש בעבר כמסלול דאונהיל בסבב הגביע העולמי אך הוצא לאחר שהוגדר כמסוכן מדי. בהר פנקן ניתן למצוא את המסלול התלול ביותר באוסטריה – חרקירי (Harakiri) – כמו גם מגוון רחב של מסלולים לכל רמות הקושי.
מאיירהופן נמצאת בלב מרחב גלישה הקרוי Super Zillertal, שכולל 10 מרחבי גלישה ו-649 ק"מ של מסלולים בסקי פס אחד. כל מרחבי הגלישה נגישים ממאיירהופן באמצעות רכבת, ואילו לעיירות פינקנברג (Finkenberg), לָנֵרְסבָּאך (Lanersbach) ושוונדאו (Schwendau) אפשר להגיע גם בגלישה ישירה.
אל פנקן ניתן להגיע באמצעות מעלית גונדולה הממוקמת ברחוב הראשי של העיירה, סמוך למלון Sport Hotel Strass שבמרכזה, בעוד שהרכבל המוביל לאהורן נמצא בדרום העיירה. החל משנת 2008 רכבל זה, שיכול לשאת עד 160 נוסעים, נחשב לגדול ביותר באוסטריה.
מאיירהופן נחשבת לעיירה פופולרית בקרב גולשי סנובורד, ויש בה סנופארק גדול בחסות חברת Vans.
פסטיבל Snowbombing
מדי שנה בסוף עונת הסקי (בדרך כלל תחילת אפריל) מארחת מאיירהופן פסטיבל מוזיקה אלקטרונית גדול הקרוי Snowbombing. הפסטיבל, שנוסד בשנת 2000 ומתקיים במאיירהופן מאז שנת 2005, מנוהל על ידי בריטים ועל כן מושך אלפי צעירים מהממלכה המאוחדת. במהלך שבוע הפסטיבל מופיעים ברחבי העיירה די.ג'ייז מובילים מהסצנה האלקטרונית העולמית וכן מתקיימות מסיבות, תחרויות והופעות חיות רבות.
ימין|ממוזער|200px|מרחב הגלישה של מאיירהופן
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אתרי סקי באוסטריה
קטגוריה:טירול: יישובים | 2021-12-04T11:27:32 |
ירבעם בן נבט | שמאל|ממוזער|250px|ירובעם מקים עגלי זהב. איור משנת 1372.יָרָבְעָם בֶּן נְבָט הוא דמות מקראית, איש שבט אפרים ומלכה הראשון של ממלכת ישראל לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת. שנות מלכותו על פי הכרונולוגיה המקראית היו בין השנים 928–907 לפנה"ס (כ-21 שנים). דמותו מתוארת בספר מלכים (א' –) ובספר דברי הימים (ב' –).
עוד בחיי המלך שלמה, בא הנביא אחיה השילוני לירבעם, קרע בגד ל-12 חלקים, נתן לירבעם עשרה מהם ואמר לו כי הממלכה תתחלק והוא ימלוך על עשרה שבטים. לאחר נבואה זו ניסה שלמה להמית את ירבעם, אך זה מצא מפלט במצרים. לאחר מות המלך שלמה, בנו רחבעם לא שמע לעצת הזקנים וסירב לבקשת העם להקל את עול המיסים. ובתגובה, החליטו השבטים הצפוניים להתפצל מממלכת יהודה שתחת שושלת בית דוד, ולשים את ירבעם עליהם למלך הראשון של ממלכת ישראל. ירבעם ייסד את פולחן העגלים בבית אל ובדן, בשל רצונו ליצור אי תלות בין תושבי ממלכת ישראל לבין הפולחן בבית המקדש בירושלים שבשטח ממלכת יהודה. הוא גם שינה את לוח חגי השנה, הזיז את חג הסוכות מט"ו בתשרי לט"ו בחשוון, ומינה כהנים שאינם מבני שבט לוי. בעיני חז"ל נחשב ירבעם למודל של מלך רשע מפני שחטא והחטיא את ישראל. במהלך מלכותו גם התקיימה מלחמה בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה, ברשות המלך אביה שהסתיימה בתבוסת ישראל וניצחון יהודה.
בתנ"ך
בימי שלמה
הידיעות על מעשי ירבעם בחייו של שלמה, כפי שמתוארות בספר מלכים, מאופיינות בחוסר בהירות. הוא מתואר כבן לשבט אפרים (שבט שנחשב, ביחד עם שבט יהודה, לשבט מלוכה) שנולד לאם אלמנה בשם צרועה (ההנחה היא שמטרת הכתוב בציון עובדת היותו בן לאלמנה היא להראות שירבעם ידע סבל מה הוא). בהמשך הוא התמנה לפקיד על עבודתם של בית יוסף (אלה הם השבטים אפרים ומנשה הנמנים עם שם שני בניו, שנחשבו לשבטים גדולים וחשובים בממלכת ישראל).
ככל הנראה בזמן שכיהן בתפקיד זה הוא היה מעורב בניסיון למרד. לאחר כישלון המרד הוא ברח למצרים. מרד זה מתואר בחוסר בהירות בפסוק: (). המדרש רואה במרד זה כנובע ממניעים אידאולוגיים, ושם בפיו של ירבעם את הטענה לשלמה: "אביך פרץ פרצות בחומה ליכנס בו עולי רגלים ואתה גדרת אותה לעשות אנגריא לבת פרעה להושיב שם עבדיה ומשרתיה". לפני שהספיק להימלט פגש בו אחיה השילוני, הנביא שניבא לו שהממלכה עתידה להתפצל ושהוא עתיד למלוך על ממלכת ישראל.
בנבואת פיצול הממלכה יש חוסר בהירות הנוגע לשאלה – אילו מהשבטים יהיו תחת אחריות ממלכת ישראל ואילו יהיו תחת יהודה. מעיון בפסוקים נראה יש איזו חוסר עקביות אריתמטית, מצד אחד, שבטי ישראל הם שנים-עשר בכל מקום במקרא החל ובכל מקום בו יש נציגות שבטית מגיעים שנים-עשר נציגים "איש אחד לשבט". מצד שני, אחיה אומר לירבעם שיקבל עשרה שבטים ואילו שבט אחד ייוותר בידי בנו של שלמה. יתר על כן, אחיה חוזר על כך פעמיים (במל"א י"א לא-לב וגם בלה-לו).
ישנם שלושה סוגי פתרונות אפשריים לבעיה זו – פתרונות נוסח, פתרונות שמטפלים ב"שבט האחד" ופתרונות שמטפלים ב-11/12 השבטים.
פתרון הנוסח, כפי שמוצע בתרגום השבעים משנה את המילה שבט אחד לשני שבטים בכל מקום בפרקנו וכך, בפועל, לא קיימת סתירה. "פתרונות השבט האחד", כפי שכינינו אותם, מנסים למצוא איזה שבט לצרף ליהודה כך ששניהם יחד יהיו השבט האחד שבנו של שלמה יקבל. ישנן שתי הצעות בולטות לשבטים כאלה.
ההצעה הראשונה היא לספח את שבט שמעון לשבט יהודה ולהתייחס אליהם כשבט אחד. השיקול המוביל לכך הוא שיקול גאוגרפי. נחלת שבט שמעון נמצאת דרומית לנחלת שבט יהודה ובמנותק משאר שבטי ממלכת ישראל ולכן אך הגיוני לתת לממלכת יהודה את שבט שמעון.
הצעה נוספת במסגרת סיפוח השבט ליהודה היא צירוף שבט בנימין דווקא. להצעה זו יש נימוק גאוגרפי וגאופוליטי שכן הם חולקים נחלה בירושלים וזאת גם בשל נחלתם המשותפת בירושלים וגם נימוק היסטורי שמבוסס על נכונותם להשתתף במלחמה יחד עם שבט יהודה כנגד שאר שבטי ישראל .
בווריאציה נוספת על ההצעה לאיחוד יהודה ובנימין, מציע ג'ון גריי שמכיוון שמדובר על טקסט שנכתב לאחר גלות אשור, שבה נותרו חלק מאנשי בנימין עם יהודה בארץ ישראל, נעשה שכתוב היסטורי של הטקסט במטרה לייצר היסטוריה משותפת לצאצאי שבט יהודה ושבט בנימין. בדומה, ארנולד ארליך גורס שמדובר באיחוד של בנימין ויהודה אך הסיבה למנותם כ"שבט אחד" הייתה יצירת מצג מצמצם של ממלכת יהודה בעיני הקורא (על אף שזו מונה, למעשה, שני שבטים).
במסגרת סוג הפתרונות השלישי, ישנה הצעה שהשבט האחד שבנו של שלמה מקבל הוא שבט יהודה עצמו. כלומר, שבט יהודה יימצא בשליטת מלך מבית דוד, עשרת שבטי ישראל יימצאו בשליטת ירבעם ואילו שבט לוי אינו כפוף לממלכה.
בתרגום השבעים לפרק יב פסוק כד ישנה תוספת המציגה מסורת מיוחדת על תקופת גלותו של ירבעם במצרים, המקבילה לסיפור הדד האדומי ב. על פי מסורת זו, נשא ירבעם אישה מבית פרעה: "ושישק נתן לירבעם את אנו אחות תחפניס הגבירה", שילדה לו את אביה בנו, בזמן ששהה במצרים.
המלכת ירבעם
לאחר מות שלמה התכנסו כל שבטי ישראל לשכם כדי להמליך את בנו של שלמה, רחבעם. ירבעם, ששמע על מות שלמה, חזר מגלותו במצרים. רחבעם לא שמע לעצת הזקנים וסירב לבקשת העם להקל את עול המיסים. בתגובה, השיבו השבטים הצפוניים, כי "מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (). בשומעם שירבעם שב מגלותו, מינו אותו שבטים אלו למלך עליהם.
פולחן העגלים
שמאל|ממוזער|250px|אתר הפולחן הישראלי שנחשף בתל דן, המתוארך לתקופת אחאב. ממצאים שנמצאו בסמוך מזוהים על ידי חלק מהחוקרים כפולחן ירבעם
ירבעם ייסד את פולחן העגלים בבית אל ובדן. המקרא מתאר את מניעיו של ירבעם למעשי הפולחן, בשל רצונו ליצור אי תלות בין תושבי ממלכת ישראל לבין הפולחן בבית המקדש בירושלים שהייתה בתחום ממלכת יהודה. זאת כדי לבצר ולחזק את שלטונו בממלכת ישראל. עם זאת, המקרא מרבה לבקר את פולחן העגלים שייסד ירבעם:
בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל דן המזוהה עם דן המקראית, נתגלה אתר פולחני מתקופת הברזל השנייה המתוארך למאה התשיעית לפני הספירה, תקופת אחאב. בנוסף מבנה שנמצא בסמוך המתוארך לשלהי המאה העשירית לפני הספירה, זוהה על ידי חלק מהחוקרים כאתר הפולחן של ירבעם המתואר במקרא. מסורת פולחן במקום כבר מוכרת מהמקרא בסיפור פסל מיכה. אומנם, יש ששיערו שסיפור זה נכתב בדיעבד על מנת לגנות את פולחן העגלים של ירבעם. גם בית אל מוכרת מהמקרא ומהארכאולוגיה כמקום פולחן קדום. בנוסף, יהודה קיל שיער שמיקום אחד מאתרי פולחן העגלים בנחלת בנימין, הוא מתוך התחשבות מיוחדת בבני שבט זה, שנמצא בתווך שבין שתי הממלכות וסמוך למקדש בירושלים.
במסגרת ההתנתקות מהפולחן בירושלים ירבעם עורך רפורמה דתית: הוא משנה את לוח חגי השנה ומזיז את חג הסוכות מט"ו בתשרי לט"ו בחשוון, וממנה כוהנים במקדשיו שאינם מבני שבט לוי.
פולחן עגלים מוזכר כבר במקרא במעשה חטא העגל והתקיים גם בעמים השכנים, מה שמעלה את ההשערה שהיו מסורות קדומות לפולחן זה, יש המקשרים אותו לפולחן אפיס המצרי, ורואים בו השפעה מתקופת שהותו של ירבעם במצרים.
דון יצחק אברבנאל הציע שהעגלים רמזו לברכת משה לבני יוסף, שבטו של ירבעם: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, בהם עמים ינגח יחדיו אפסי-ארץ, והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה". בכך הם דומים לאריות שבכיסא שלמה, שלדעת רבים באו לרמוז לברכות שבט יהודה. יהודה קיל הציע שירבעם ראה בעגלים מעין הכרובים הסמוכים לארון הברית. פירוש זה נסמך על חזון המרכבה של יחזקאל, שבו מתוארות ארבע חיות שכף רגליהן ככף רגל עגל, ודמות פניהן פני אדם ופני אריה מימין (מדרום), ופני שור משמאל (מצפון, הצד של ממלכת ישראל). ובחזונו השני של יחזקאל נחסרו פני השור, ובמקומו תוארו 'פני הכרוב'.
ערי הבירה של ירבעם
ירבעם הקים שלוש ערי בירה שונות: בתחילת מלכותו ישב בשכם, אחרי כן בפנואל (בעבר הירדן המזרחי) ואחריה בתרצה (בצפון השומרון). שכם היתה עיר הבירה הראשונה של ממלכת ישראל. בעיר זו נערכה ברית יהושע, ואליה הגיע רחבעם לאחר מותו של אביו כדי להכתיר את עצמו על שבטי הצפון. במקום זאת, הומלך בה ירבעם בן נבט והיא נקבעה כעיר הבירה הראשונה שלו בראשית שנות מלכותו. בשלב מסויים ירבעם יוצא משכם ומקים עיר בירה חדשה בפנואל: וַיִּ֨בֶן יָרׇבְעָ֧ם אֶת־שְׁכֶ֛ם בְּהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣שֶׁב בָּ֑הּ וַיֵּצֵ֣א מִשָּׁ֔ם וַיִּ֖בֶן אֶת־פְּנוּאֵֽל (). לאחר מכן ירבעם יוצא מפנואל ומקים עיר בירה חדשה בתרצה (). עיר זו משמשת כעיר הבירה של ממלכת ישראל עד תקופתו של עומרי, שהקים את הבירה החדשה בשומרון (עיר). לא ברור מדוע מקים ירבעם שלוש ערי בירה שונות, ייתכן שיש לכך קשר למסע שישק לכנען, בשנה ה-5 למלכותו של ירבעם, שהגיע במסע המלחמה שלו גם לשומרון וגם לפנואל בעבר הירדן.
המלחמה נגד יהודה
בספר מלכים מוזכרת בקצרה מלחמה שנערכה בינו לבין אביה מלך יהודה. לעומת האזכור הדל בספר מלכים, מוקדש רובו של פרק י"ג בדברי הימים ב' לתיאור המלחמה בין שתי הממלכות. מהשתלשלות האירועים ניתן לראות כי לאחר גיוס צבאות יהודה וישראל, אשר כללו 400,000 ו-800,000 חיילים בהתאמה, פנה אביה אל ירבעם וצבאו והזהירם שלא יילחמו עמו. בנאומו, טען אביה כי מלחמה נגד יהודה היא מלחמה בה', משום שה' הוא שהעניק את המלוכה לדוד ולזרעו, ומשום שבית המקדש נמצא בממלכת יהודה ובו מקריבים לה' קורבנות, בניגוד לאנשי ממלכת ישראל, שעברו להקריב לעגלים שהקים ירבעם בבית אל ובדן. ירבעם התעלם מאזהרתו של אביה והחליט לתקוף את צבא יהודה על ידי פיצול צבאו והעברת חלק מחייליו לעורף צבא יהודה, כדי שישמשו כמארב.
בספר דברי הימים (ב' יג יז) מתואר כי במלחמה הובס צבאו של ירבעם וכי מתו 500,000 מבחורי ממלכת ישראל, ונכבשו ערים ששכנו בשטח ממלכת ישראל: יוחנן אהרוני, בספרו "אטלס כרטא לתקופת המקרא", טוען כי מלחמת אביה וירבעם היא למעשה חלק ממלחמת האחים שנמשכה כל ימי רחבעם, אביה ואסא מלכי יהודה, ובמקביל כל ימי בית ירבעם ובית בעשא מממלכת ישראל. עיקר הקרבות התחוללו בשטח נחלת שבט בנימין, אשר היווה מוקד לסכסוכי הגבולות בין שתי הממלכות.
עונשו
ברבות הימים חלה אביה בן ירבעם באופן אנוש, וירבעם שלח את אשתו שתבקש רחמים מהנביא אחיה השילוני בתחפושת (בגלל יחסיהם העכורים). מסופר שהנביא זיהה את אשת ירבעם עוד לפני הגעתה אליו, מפני שכבר התנבא בכך. אחיה הודיע לה על הכרתת בית ירבעם בשל מעשיו הרעים בעיני ה'. מייד כשחזרה הביתה שמעה על מות בנה וכעבור זמן מת גם ירבעם ובנו נדב מלך אחריו.
ירבעם בעיני חז"ל
בעיני חז"ל נחשב ירבעם למודל של מלך רשע מפני שחטא והחטיא את ישראל, בכך שמשיקול פוליטי הקים במות פולחן בבית אל ובדן ואף שינה את מועדי החגים, ואסר על העם לעלות למקדש בירושלים. בתלמוד אמרו עליו בפרק חלק:
עם זאת, כמייסד ממלכת ישראל, נתפס ירבעם גם כצדיק מופלג בתחילת דרכו וכדמות רוחנית בעלת יכולת פוטנציאלית גבוהה ובעל ידע רב בתורה:
פרשנות לשמו
במקורות הובאו שלושה פירושים למקור השם ירבעם: ריבע עם – שריבץ והשפיל את ישראל, שעשה מריבה בעם, ושעשה מריבה בין ישראל לאלוהים.
ירבעם בספרות המודרנית
הסופרת יוכי ברנדס מיקדה את ספרה "מלכים ג" בבית שאול, מיכל בת שאול ודמותו של ירבעם, תוך תיאורו כנכדה של מיכל ונינו של שאול המלך בסתירה לסיפור המקראי שלא מוזכר בו כל קשר בין ירבעם לבין בית שאול ומיכל חשוכת צאצאים. בספר מציעה ברנדס נקודת מבט שונה ואוהדת על בית שאול וירבעם בן נבט, תחת הגרסה המקראית שנכתבה על ידי סופרי ממלכת יהודה ששרדה אחרי חורבן ממלכת ישראל, ולכן נוטה לאהדה לבית דוד.
נסים אלוני כתב את המחזה "אכזר מכל המלך" על המאבק בין רחבעם לירבעם.
ראו גם
איש האלוהים מיהודה והנביא מבית אל
לקריאה נוספת
ישראל קנוהל, השם: המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים, ישראל:דביר, 2012. פרק שלושה עשר:מרד ירבעם וסיפור השיעבוד במצרים, עמ' 132–138.
.
הרב אלחנן סמט, ימי ירבעם, פרקי נביאים בספר מלכים, ירושלים תשפ"ג
קישורים חיצוניים
- התייחסות של הסופרת יוכי ברנדס לדמותו של ירבעם
ירבעם בן נבט - החוטא הגדול מכולם או מלכנו האהוב?, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקר המקרא, ד"ר שחר ענבר
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מלכי ישראל
קטגוריה:מורדים
קטגוריה:אישים שנכתבו רומנים על-פי חייהם
קטגוריה:אישים משבט אפרים
קטגוריה:יהודי המאה העשירית לפנה"ס
קטגוריה:אנשים שאין להם חלק לעולם הבא | 2024-10-17T19:05:53 |
מסכת סנהדרין | שמאל|ממוזער|250px|העמוד האחרון ממסכת סנהדרין (העתק כתב יד)
מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין היא המסכת הרביעית בסדר נזיקין שבמשנה ובתלמוד. המסכת עוסקת ברובה בעניינים הטכניים של המשפט העברי.
במסגרת התלמוד הבבלי, כוללת מסכת זו 112 דפים.
לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהתבארו דיני הנזיקין במסכת הנזיקין (על שלושת חלקיה), "התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם".
פרקי המסכת
דיני ממונות בשלשה (שש משניות) הפרק מסביר לאלו דינים מספיק בית דין של שלושה, מתי צריך סנהדרין קטנה של עשרים ושלושה דיינים ומתי צריך סנהדרין גדולה של שבעים ואחד דיינים.
כהן גדול דן ודנין אותו (חמש משניות) הפרק עוסק בדינים שנאמרו בכהן גדול ובמלך.
דיני ממונות בשלושה זה בורר (שמונה משניות) הפרק עוסק במהלך הדינים העוסקים בדיני הלוואות.
אחד דיני ממונות (חמש משניות) הפרק עוסק במהלך הדינים העוסקים בדיני נפשות.
היו בודקין אותן (חמש משניות) המשך הדיון בדיני נפשות ודיני קידוש לבנה.
נגמר הדין (שש משניות) מהלך הסקילה.
ארבע מיתות נמסרו לבית דין (אחת עשר משניות) בתחילה מפרטים את מהלך מיתות שרפה, הרג וחנק וממשנה ד' ואילך ישנו פירוט של כל הנסקלים ומתי הם צריכים להיסקל.
בן סורר ומורה (שבע משניות) בתחילה ישנם דינים של בן סורר ומורה (שגם הוא נסקל, ולכן מהוות המשניות הראשונות המשך של הפרק הקודם) וממשנה ה' ואילך ישנו פירוט של אנשים שיש להרגן ללא בית דין.
ואלו הן הנשרפין (שש משניות) פירוט החייבים שרפה והרג, דיני רוצח ועוד אנשים שהורגים ללא בית דין.
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (שש משניות) בפרק ישנו פירוט אנשים שאין להם חלק לעולם הבא השמור לבני ישראל ולחסידי אומות העולם ודיני עיר הנידחת. בתלמוד הבבלי, זהו הפרק ה-11.
אלו הן הנחנקין (שש משניות) פירוט כל הנחנקים ומתי הם צריכים להיחנק.
בסה"כ יש במסכת 71 משניות.
תוכן המסכת
מסכת סנהדרין עוסקת בסדרי המשפט ובעיקר בסדרי דיני נפשות, וכן בסוגיות של מי ראוי להיות דיין, איזה הרכב יש למנות לכל עניין איך יש לחקור את העדים, איזה עונש גוזרים על איזו עבירה.
ממסכת סנהדרין אפשר ללמוד הרבה על סדרי המשפט העברי. בכל יישוב, אפילו קטן, היה בית דין של שלושה, שדן בדיני ממונות, חבלות וכדומה (משפט אזרחי), עגלה ערופה, סמיכת זקנים וכדומה. הצורך בבתי המשפט בכל יישוב ועיר נלמד מספר דברים: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". בעיר גדולה היה בית דין של 23 - "סנהדרין קטנה", אשר הייתה מוסמכת לדון בעניינים של דיני נפשות - קרי עניינים שהעונש עליהם הוא מיתה, כגון רצח, גילוי עריות, ניאוף. סנהדרין של 71 הייתה רק אחת והיא ישבה בלשכת הגזית שבחצר בית המקדש ונקראה "סנהדרין גדולה". הסנהדרין הגדולה דנה כהן גדול וזקן ממרא וכן היו זקוקים לאישורה על-מנת לצאת למלחמת רשות. בראש הסנהדרין הגדולה עמד נשיא הסנהדרין ולצידו כיהן אב בית הדין.
פרק "חלק" - פרק זה בתלמוד הבבלי הוא הפרק האחד-עשר והאחרון ואילו במשנה ובתלמוד הירושלמי פרק זה הוא העשירי, והוא נקרא גם "אגדת חלק", על-פי משפט הפתיחה בו: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". פרק זה עוסק בסוג ענישה שאיננו תלוי בסנהדרין: שלילת החלק בעולם הבא, המובטח לכל אדם מישראל. פרק זה הובא בסוף מסכת סנהדרין כדי להסביר שלמרות שישנם יהודים שנהרגו בבית הדין, עדיין יש להם חלק לעולם הבא והם חלק מכלל ישראל.
בתלמוד הבבלי הפרק נודע כפרק מרובה אגדות עוסקות בעולם הבא, תחיית המתים ועיקרי דת נוספים. אין הלכות בפרק, למעט שני הדפים האחרונים העוסקים בדיני עיר הנידחת.
בהקדמה לפירושו לפרק זה במשנה מציג הרמב"ם את שלושה עשר העיקרים שלו.
לקריאה נוספת
הרב ראובן מרגליות, מרגליות הים - חידושים וביאורים למסכת סנהדרין, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים.
הרב שג"ר, אהבוך עד מוות: עיון רב תחומי בסוגיית קידוש השם במסכת סנהדרין, הוצאת ישיבת שיח יצחק.
מרדכי סבתו, תלמוד בבלי מסכת סנהדרין פרק שני: מהדורה, פירוש ועיון משווה במקבילות, הוצאת מוסד ביאליק, 2022.
מרדכי סבתו, תלמוד בבלי מסכת סנהדרין פרק שלישי: מהדורה, פירוש ועיון משווה במקבילות, הוצאת מוסד ביאליק, 2018.
הלל גרשוני, ברייתות המקבילות לתוספתא בתלמוד הבבלי (מסכתות בבא בתרא וסנהדרין), באתר ספריית אסיף.
קישורים חיצוניים
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית
הרב הראל שפירא, 'סיום' למסכת סנהדרין?!, באתר פורטל הדף היומי
פרק חלק
הרב יצחק שילת, שעורים מוקלטים בהקדמת הרמב"ם לפרק חלק, מתוך אתר מכון מאיר
הרב אורי שרקי, שעורים מוקלטים באגדות פרק חלק, מתוך אתר מכון מאיר
הערות שוליים
סנהדרין
* | 2024-09-18T09:39:27 |
לוסי מוד מונטגומרי | שמאל|ממוזער|לוסי מוד מונטגומרי ב-1920 בערך
לוסי מוד מונטגומרי (באנגלית: Lucy Maud Montgomery) (30 בנובמבר 1874 – 24 באפריל 1942) הייתה סופרת קנדית.
נולדה וגדלה באי הנסיך אדוארד, קנדה – אותו מקום בו מתרחשות עלילות ספריה. כסופרת היא נודעת גם בשם ל. מ. מונטגומרי. עיקר פרסומה בא לה מסדרת רומנים, שהראשון בהם הוא "האסופית".
מונטגומרי המשיכה ופרסמה לאחר כתיבת "האסופית" 20 רומנים, 530 סיפורים קצרים, 500 שירים ו-30 חיבורים. רוב הרומנים התרחשו באי הנסיך אדוארד, והמקומות הללו במחוז הקטן ביותר של קנדה הפכו לנקודת ציון ספרותיות ואתרי תיירות פופולריים. היא הוכתרה כחברה במסדר האימפריה הבריטית ב-1935.
ביוגרפיה
לוסי מוד מונטגומרי נולדה בקליפטון (היום ניו לונדון), אי הנסיך אדוארד. בהיותה תינוקת התייתמה מאמה. בגיל צעיר מאוד מסר אותה אביה לסבה ולסבתה, שגידלו אותה בביתם. בגיל 9 כתבה את שירה הראשון, ומאז לא הפסיקה לכתוב. בגיל 17 התחילה לעבוד בעיתונים כרוניקל ואקו. בשנים 1895–1896 למדה ספרות באוניברסיטת דאלהוזי בהליפאקס, נובה סקוטיה. היא חזרה לאי הנסיך אדוארד לאחר תקופה שבה חיה בפרינס אלברט, ססקצ'ואן עם אביה.
אחרי שעבדה כמורה בבתי ספר שונים באי, חזרה לקוונדיש לחיות שם עם סבתה. תקופה קצרה בשנים 1901
ו-1902 עבדה בהליפאקס, נובה סקוטיה בעיתונים כרוניקל ואקו. בשנת 1902 חזרה לחיות עם סבתה ולטפל בה. ההשראה לכתיבת ספריה הראשונים פקדה אותה באותה תקופה באי הנסיך אדוארד.
ספרה הראשון היה האסופית, והוא שהפך אותה בגיל 32 לסופרת מפורסמת בקנדה ובכל רחבי העולם. הצלחת הספר הביאה לכתיבה של ספרי המשך על חייה של אן שרלי.
בשנת 1911 נישאה לכומר יואן מקדונלד, כהן-דת פרסביטריאני, ועברה לגור בנפת אונטריו, שם כיהן ככומר בכנסיית סנט פול הפרסביטריאנית. לזוג נולדו שלושה בנים, שאחד מהם מת בלידה, בשנת 1913.
את אחד-עשר ספריה הבאים כתבה בבית הכומר בליקסדייל, אונטריו. הקהילה מכרה את בית הכומר וכיום הוא משמש כמוזיאון לוסי-מוד מונטגומרי.
לוסי מוד מונטגומרי מתה בשנת 1942 בטורונטו, קנדה, ונקברה בקוונדיש.
עיקר כתביה שמורים בארכיב של אוניברסיטת Guelph ואילו מכון לוסי-מוד מונטגומרי באוניברסיטה של אי הנסיך אדוארד מתאם את רוב עבודת המחקר והכנסים הנוגעים ליצירתה. יומניה השלמים, בעריכת מרי רוביו ואליזבת ווטרסטון, ראו אור לא מזמן בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד.
ספריה
סדרת אן שרלי (האסופית)
אן מגרין גייבל (1908. תר' ישראל פישמן בשם האסופית, 1951; טלי נתיב-עירוני, 1989) — אן שרלי, היתומה האדמונית, הכעורה והשוגה בדמיונות, מגיעה אל חווה, למרבה אכזבתו של הזוג הקשיש שביקש לאמץ ילד, ובהמשך מתוארות חמש שנותיה עם מאמציה.
אן מאבונלי (1909. תר' ישראל פישמן, 1956; טלי דאי, 1989) — המורה הצעירה אן באה ללמד בעיירה המוקפת שדות ויערות.
אן מן האי (1915. תרגם: ישראל פישמן בשם אן שרלי, 1957; תרגום שני בשם אן שרלי: הנערה מן האי, 2011) — אן נוסעת ללמוד במכללת-בנות ומתארסת עם בחיר ליבה.
אן מבית הצפצפה (1936) (Anne of Windy poplars) (תרגמה: מור רוזנפלד; כתר, 2022)
בית החלומות של אן (1917. תרגמה: אלאונורה לב, ירושלים, 1994)
אן מאינגלסייד (1939) (תרגמה: אלאונורה לב בשם אן מהעמק הירוק, 1997; מהדורה מחודשת: ירושלים, 2015)
עמק הקשת-בענן (1919)
רילה בת אינגלסייד (1921)
רשומות מאבונלי (1912) — סיפורים קצרים
עוד רשומות מאבונלי (1920)
טרילוגיית אמילי
אמילי ממולד הירח (1923)
אמילי מטפסת (1925)
המסע של אמילי (1927)
פאט מסילבר בוש
פאט מסילבר-בוש (1933)
גברת פאט (1935)
ספרים נוספים
קילמני מן המטע (1910)
נערת הסיפור (1911)
שביל הזהב (1913)
הטירה הכחולה (1926)
כישוף תמורת ציפורני-חתול (1929)
קור סבוך (1931)
ג'יין מגבעת הפנס (1937)
שירה
השומר ושירים נוספים (The Watchman and Other Poems, 1917)
The Poetry of Lucy Maud Montgomery, בעריכת ג'ון פרנס וקווין מק'קייב (1987)
A World of Songs: Selected Poems, 1894-1921
ספרי עיון
נשים אמיצות (1934) - ספר עיון שנכתב יחד עם Marian Keith and Mabel Burns McKinley ומספר על נשים פורצות דרך בתחומי הסיעוד, האמנויות, פוליטיקה ועוד.
'''שם משל עצמה: כתבים נבחרים, 1891–1917, (A Name for Herself: Selected Writings, 1891–1917)
לקריאה נוספת
הרשימה מופיעה בשינויים קלים גם כאן:
קישורים חיצוניים
An L.M. Montgomery Resource Page
קטגוריה:סופרות ילדים ונוער קנדיות
קטגוריה:מפקדים במסדר האימפריה הבריטית
קטגוריה:סופרות קנדיות
קטגוריה:סופרים קנדים
קטגוריה:כותבות יומן
קטגוריה:משוררות קנדיות
קטגוריה:ביוגרפים
קטגוריה:ילידות 1874
קטגוריה:נפטרות ב-1942 | 2024-07-27T20:01:12 |
קנדרים | REDIRECT רומח הדרקון | 2010-11-05T08:08:00 |
פרק חלק | REDIRECT מסכת סנהדרין | 2004-11-13T18:11:48 |
איי ברמודה | REDIRECT ברמודה | 2005-03-29T22:16:55 |
ירמיהו (פירושונים) | קטגוריה:שמות משפחה
קטגוריה:שמות פרטיים עבריים
קטגוריה:שמות משפחה שמקורם בתנ"ך
קטגוריה:שמות פרטיים תאופורים | 2024-06-15T08:24:13 |
זוהר הקוטב | שמאל|ממוזער|250px|זוהר צפוני כפי שנצפה באלסקה
שמאל|ממוזער|250px|זוהר דרומי בתחנה האנטארקטית אמונדסן-סקוטשמאל|ממוזער|250px|זוהר הקוטב כפי שנראה מתחנת החלל הבין-לאומית ממסלולה סביב כדור הארץ. שתי החלליות המעוגנות לתחנת החלל הן סויוז ופרוגרס.
250px|ממוזער|שמאל|זוהר הקוטב באסטוניה
זוהר הקוטב (בלטינית: Aurora, "אורורה") הוא תופעת טבע המאופיינת בהופעה של אור בצבעים שונים בשמי הלילה. התופעה מתרחשת בקרבת הקוטב הצפוני, שם היא נקראת זוהר צפוני, אורורה בוראליס או בשמה הנפוץ ביותר אורות הצפון, ובקוטב הדרומי, שם היא נקראת זוהר דרומי, או אורורה אוסטרליס.
התופעה מתרחשת כאשר נוצר בחגורות ואן אלן "עומס יתר" של חלקיקים שזורמים מטה בשדה המגנטי של כדור הארץ ומתנגשים במולקולות שבאוויר, בעיקר בחנקן ובחמצן שבאטמוספירה – באזור היונוספירה, וגורמים להם לשחרר אנרגיה בצורה של פליטת אור. התופעה מתרחשת בעת פעילות מוגברת של השמש. אטומי החמצן באטמוספירה טעונים באופן קבוע ובעת שמגיעה "רוח השמש" טעונה מטען גם היא, נוצר מפגש בין האטומים הטעונים המצריך שחרור אנרגיה, שבא לידי ביטוי בהופעת זוהר הקוטב.
צבעו של זוהר הקוטב נקבע בהתאם לסוג האטום. ירוק, שהוא הצבע הנפוץ ביותר, נוצר כתוצאה מפגיעה באטום חמצן. ואילו צבעים נדירים יותר כאדום וכחול נוצרים מאטומי מימן או חנקן, או מפגיעה ברמה גבוהה יותר של האטמוספירה.
בעבר לוותה התופעה בהשערות רבות, ביניהן שהזוהר הוא תוצר של גזים שונים הפורצים מכדור הארץ ואמונות טפלות, כהארת הדרך למתים העולים השמיימה.
השפעות סערות גיאומגנטיות
סופה כזו משבשת את השדה המגנטי של כדור הארץ ויכולה לשבש את תקשורת הרדיו, ניווט הלוויינים ואת פעילות רשת החשמל. סכנות נשקפות בעיקר לקווי מתח גבוה ולשנאים גדולים.
הסערה הגיאומגנטית של מאי 2024
בראשית מאי 2024 מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארצות הברית (NOAA) פרסם אזהרה בעינין צפי לסופה גיאומגנטית בעוצמה גבוהה מאוד.
השפעת התפרצות מגנטית בשמש על הזוהר
ב-2 בספטמבר 1859 הייתה התפרצות מגנטית חריגה על השמש. למחרת, קצת לפני הזריחה נצפו אורות זוהר הצפון בצבעים חזקים של אדום, ירוק וסגול, במקומות שלא נצפו בעבר, בהם קובה וג'מייקה. בעיתון הניו יורק טיימס נכתב שהאורות היו בעוצמה כזו שבלילה היה אפשר לקרוא בעזרתם ללא צורך בתאורה מלאכותית.
צפייה בזוהר מכדור הארץ
הזוהר מופיע בדרך כלל סמוך לקטבים המגנטיים של כדור הארץ, משום שהאטומים הטעונים נמשכים אליהם בהתאמה. במהלך סערות גאומגנטיות זוהר הקוטב יכול להופיע גם באזורים מרוחקים מאוד מהקטבים המגנטיים, בתלות בעוצמת הסערה המגנטית. זוהר הקוטב ניתן לצפייה בלילות בהירים, נטולי או מעוטי עננים. על מנת לצפות בו יש להתרחק מאזורים הסובלים מ"זיהומי אור", כגון ערים ומקומות יישוב מוארים, ולצאת אל אזורים חשוכים.
"משפכים" בשדה המגנטי של כדור הארץ נקראים גם "הטבעת המגנטית", שם מתרחשת התופעה. כאשר מופיע זוהר צפוני, בחלק הצפוני של כדור הארץ הוא נקרא "אורורה בוראליס" וכאשר רואים את הזוהר בדרום הוא נקרא "אורורה אוסטרליס". את הזוהר הדרומי ניתן לראות באנטארקטיקה היבשת המקיפה את הקוטב הדרומי. באזור "הטבעת המגנטית" של הצפון, ניתן לראות את הזוהר הצפוני לרוב בצפון רוסיה, פינלנד, איסלנד, גרינלנד, אלסקה וקנדה. ככל שהסופה הסולרית חזקה יותר כך מתפשט הזוהר מהקטבים לכיוון קו המשווה, כך שניתן לראותו גם במדינות דרומיות יותר כגון צפון ארצות הברית, אסטוניה ועוד. עקבות פעילות חריגה בעוצמתה על פני השמש במאי 2024, נצפה זוהר הקוטב באזורים רחוקים יותר מהקטבים מאשר כרגיל. הזהר נצפה בליברפול (אנגליה), אגם בלטון (הונגריה), סלובקיה, ציכיה, שווייץ, גרמניה. בצפון אמריקה ניתן היה לצפות בזוהר הקוטב בוונקובר, מיין, מיניאפוליס, אלבמה, סן פרנסיסקו וגם במלבורן שבאוסטרליה.
קישורים חיצוניים
שמאל|ממוזער|250px|20px|קישור=עזרה:מדיה|לעזרה בהפעלת הקובץ זוהר דרומי מעל שמי כדור הארץ, כפי שנראה מתוך תחנת החלל הבין-לאומית בסיורה סביב כדור הארץ. צולם ב-18 בספטמבר 2011, במהלך סיור של תחנת החלל מדרום אוסטרליה, בדרום האוקיינוס השקט, לצפון האוקיינוס השקט, במערב אמריקה התיכונה. ברקע ניתן לראות מטאורואידים, וכן את השתקפות הזוהר הדרומי בחלונות התא, ליד הלוחות הסולאריים.
הסבר לתופעת זוהר הקוטב
תחזית לצפייה בזוהר הקוטב, באתר Aurora Forecast
מהו הזוהר הצפוני?, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
של הזוהר הצפוני, בערוץ Explore.org
צילומי הזוהר הצפוני, באתר הגרדיאן, 8 בדצמבר 2023
הערות שוליים
קטגוריה:השדה המגנטי של כדור הארץ
קטגוריה:תופעות אופטיות אטמוספיריות
קטגוריה:מטאורולוגיה
קטגוריה:האזור הארקטי
קטגוריה:מקורות אור | 2024-09-03T06:35:05 |
עברות | שמאל|ממוזער|300px|מודעה בנוגע לעברות שמות, התפרסמה בכסלו תרפ"ז (1926) בגיליון חד-פעמי שיצא לאור תחת השם "נר חנכה: לזכר אליעזר בן יהודה"
שמאל|ממוזער|300px|מכתבו של יחזקאל דנין (סוכובולסקי) לרשויות העות'מאניות בנושא עברות שם המשפחה מסוכובולסקי לדנין
שמאל|ממוזער|250px|קריאה בעיתון "דבר" (1937): "למתאזרחים בארץ: הסירו את שמות הנכר מקרבכם! יבחר לו כל אזרח בישראל שם עברי מקורי, שהוא נאה לחיינו המתחדשים בארץ."
250px|ממוזער|הוראות לשכת ההדרכה של הסוכנות היהודית לעניין עברות שם ולוח שמות משפחה (תש"ד 1944)
עִברוּת הוא מתן צורה עברית למילה, ובפרט שינוי שמו של אדם משם לועזי לשם עברי.
עברות שמות בתקופת היישוב
עברות שמות החל כבר בתקופת היישוב, ונשא לעיתים מטען סמלי רב, כ"שלילת הגלות". ביולי 1920 עמד אבא שנֶלֶר (לימים ראש עיריית חיפה) בראש קבוצה של 131 חברי השומר הצעיר שעלו לארץ ישראל מפולין. בליל עלייתם ארצה כינס שנלר את הקבוצה ודרש מכולם לשרוף את דרכוניהם ולעברת את שמותיהם; הוא עצמו עברת את שם משפחתו ל"חוּשי" (תרגום שמו המקורי).
רבים ממנהיגי היישוב עברתו את שמם; כך דוד גְרִין עברת את שמו לדוד בן-גוריון (על שם יוסף בן גוריון, מראשי היישוב היהודי בירושלים בימי המרד הגדול ברומאים), לוי שְׁקוֹלְניק היה ללוי אֶשְכּוֹל ומשה שֶרְתוֹק למשה שָרֵת, שניאור זלמן רוּבָּשוֹב שינה את שם משפחתו לשַזָּר (ראשי התיבות של שמו המלא), יצחק שִימשֶלֶביץ' היה ליצחק בן-צבי (על שם אביו), אוֹבְּרִי אִיבּן נודע כאבא אבן, גולדה מאירסון היא גולדה מאיר ושמעון פֶּרְסְקי הוא שמעון פֶּרֶס.
עברות שמות מאולץ
ב-1944 הטיל הוועד הלאומי על מרדכי נימצַבִּיצקי את ניהול הפעולה וההדרכה למען ההתאזרחות והשם העברי. נימצביצקי המליץ על עברות מאורגן של שמות משפחה לועזיים, כלומר קביעת שם עברי אחיד. כדוגמה אישית עברת את שם משפחתו ל"נמצא-בי".
בעיצומה של מלחמת העצמאות הוקמה בצה"ל "ועדת שמות עבריים", שעליה הופקד נמצא-בי. הוועדה פרסמה באלפי עותקים את החוברת "בחר לך שם עברי!", שנועדה להמריץ את החיילים להחליף את שמותיהם הלועזיים בשמות בעלי ניחוח צברי.
הוראות הממליצות לבחור בשם עברי ניתנו לשגרירים, לקצינים בכירים בצה"ל (הוראת בן-גוריון אינה מחייבת אלא ממליצה), לשופטים ולנציגי המדינה בגופים בינלאומיים.
עם מינוי אלופי צה"ל בתקופת ההפוגה הראשונה, דרש בן-גוריון מכל האלופים לעברת את שמם. מפקד הפלמ"ח, האלוף יגאל פייקוביץ', לא התייחס לרעיון העברות ברצינות ולא העביר שם עברי למתכנני טקס הענקת הדרגות. עם הגיעו לטקס, הוברר לו כי דוד בן-גוריון החליט לעברת את שמו ליגאל הגלעדי מבלי לשאול את פיו; הוא לא אהב את השם, והחליט לשנותו ליגאל אלון. ב-1955 קבע בן-גוריון כשר הביטחון כי רק אנשי צבא בעלי שמות עבריים יוכלו לייצג את צה"ל בחו"ל.
עד שנות ה-80 רווח בצה"ל נוהג שלפיו עם קבלת דרגת סגן-אלוף מעברת מקבל הדרגה את שמו.
כשנדרש ראש השב"כ השני, איזידור רוט, לשנות את שם משפחתו לשם עברי, בהתאם להנחיות שהיו נהוגות באותה עת בשירות המדינה, הפגין את שנינותו ושינה את שמו לאיזי דורות, וכך ציית להוראה מבלי ששמו יישמע אחרת. דרך אחרת, ששימשה את מי שרצה לשמור על שמו המקורי אך נאלץ לציית להוראה להחלפת השם, היא שימוש בשם כפול - השם המקורי והשם החדש.
בשלב מסוים נפסקה הפניית דרישה זו לעובדי השירות הציבורי.
בקרב עולי שנות ה-50 רווח המנהג לעברת את שמם, פעמים רבות ניתן לעולים שם עברי על ידי הגורמים שטיפלו בקליטתם. פרנץ הופמן, למשל, קיבל מפקיד הסוכנות היהודית את השם אפרים. לדבריו, פקיד הסוכנות שאל אותו לשמו, וכאשר נענה "פרנץ" אמר: "אין דבר כזה", ורשם "אפרים". בהמשך הוא בחר לעברת גם את שם משפחתו ל"קישון".
הסופר אהרן אפלפלד, שנקרא בילדותו ארווין אפלפלד, סיפר על שינוי שמו עם עלייתו ארצה: .
הסופר יצחק אוורבוך-אורפז תיאר כיצד נדרש לבחור שם עברי, לקראת הקראת סיפור הביכורים שלו ב"קול ישראל": .
בשנות ה-50 וה-60 נהגו לעברת את שמות מלכות היופי של ישראל, דוגמת חבצלת דרילמן שעברתה לחבצלת דרור ואביבה פרלמן שעברתה לאביבה פאר.
עברות שמות משפחה
ממוזער|שמאל|250px|חייל - החלף את שמך הלועזי לשם עברי.סיסמה על מעטפה של דואר צבאי
נפוץ עברות שם משפחה יהודי המזוהה עם עדה מסוימת לשם משפחה ישראלי. לדוגמה, הסיומת "שווילי" בשם המשפחה נפוצה בין העולים מגאורגיה, בין יוצאי אוזבקיסטן-בוכרה הסיומת "וב", בין עולי ברית המועצות הסיומת "סקי" ובין יוצאי עדת בני ישראל מהודו "קֵר"; בעברות שם המשפחה לשם ישראלי נעלם המקור העדתי. יש אנשים שחושבים שהעברות ימנע מהם אפליה על רקע עדתי, ויקל עליהם בהיטמעות בחברה הישראלית.
עברות שמות נדיר למדי בקרב עולי ברית המועצות לשעבר בעליית שנות ה-90, ורבים מהם שמרו על שמם המקורי. בגל העולים מאתיופיה של שנות ה-90 ותחילת המאה ה-21, הוחזר המנהג במידת מה. ניתן לתלות זאת בכך ששמות העולים זרים וקשים להגייה ללשון הישראלית, ועל כן יש צורך לספק שם עברי על מנת להקל על ההיטמעות. עם זאת, רבים מהעולים שמרו על שמותיהם, כחלק מתהליך שמירת זהות עדתית, תרבותית ואישית.
כיום כחלק מחקירת זהות משפחתית אישית, בניית עצי משפחה והנגשת המידע כחלק משלשלת הדורות, ישנה התעוררות מסוימת בהחזרת שמות משפחה מקוריים והבנת מקורם.
עברות שמות בספרות
בראשית ימי תחיית השפה העברית יצאו לאור תרגומים אחדים שבהם עוברת שם הגיבורים. זכורים במיוחד בהקשר זה תרגומיו של יצחק סלקינסון לכתבי שייקספיר, שבהם עוברתו רומיאו ויוליה ל"רם ויעל", ואותלו קיבל את השם "איתיאל הכושי". בהוצאה חדשה יותר של תרגומים אלה ("מקורות", 1930) כתב בהקדמה לספר המו"ל אברהם כהנא: "ראינו להחזיר העטרה ליושנה ולהכניס השמות הפרטיים כמו שהם במקורם האנגלי".
ספרו של אריך קסטנר "שלושים וחמישה במאי", שתרגומו הראשון יצא ב-1947, יצא לאור מחדש, בשנת 1999, בתרגומו של מיכאל דק. אחד ההבדלים הבולטים בין שני התרגומים: בעוד שבתרגום הראשון עוברתו שמות הגיבורים, הרי בתרגום השני הם נותרו במקורם הגרמני. גיבור הספר, הקרוי בתרגום הראשון דני, הוא קונרד בתרגום השני, ודודו, הדוד סבוני, הוא הדוד רינגלהוט. אין ספק שהתרגום השני נאמן יותר למקור, אך זאת במחיר רהיטות הקריאה של הקורא העברי הצעיר.
עברות שמות מפורסם שנותר עד היום הוא הסיפור "עמי ותמי", שבמקור הוא "הֶנְזֶל וּגְרֶטֶל". דוגמאות דומות נוספות הם: עליזה בארץ הפלאות, שלגיה, לכלוכית ויהושע הפרוע.
שיטות עברות
רבים מהמעברתים את שמם בוחרים לעשות זאת בשיטה המשמרת קשר בין השם העברי לשם הלועזי. לכך משמשות דרכים אחדות:
תרגום מילולי של השם. דוגמה: המילונאי אברהם אבן-שושן בחר בשם זה על-פי שמו הלועזי, רוזנשטיין. הלשונאי והתשבצאי, הלל הרשושנים בחר בשם זה על-פי שמו הלועזי, רוזנברג.
בחירת שם עברי השומר על הצליל של השם הלועזי. דוגמה: אבא אבן, ששמו הלועזי היה אוברי איבן.
שינוי קל בשם הלועזי, כך שיהפוך לעברי. דוגמה: יפתח רון-טל עבר לשם זה משמו הלועזי, רוזנטל.
דרכים נוספות:
שם המנציח קרוב משפחה שנפטר, כגון בן-חיים, אחי-יצחק, אבי-שמואל, אבנרי, יעקבי, אהרון.
שם המציין שנפתח/נסגר על-ידי יצירת הלחמי בסיסים כגון כץ או כ"ץ ששימשו במקור כראשי תיבות של שם המשפחה העברי כהן צדק. דוגמה מוכרת נוספת, היא שם המשפחה של בנו של מחיה השפה העברית, איתמר בן-אב"י.
שם המציין שמות קרובי משפחה על ידי יצירת הלחמי בסיסים או אף באמצעות נוטריקון.
על שם היישוב או אזור המגורים כגון: חולדאי, שרון, גולן, גלבוע, גליל.
שם עברי נאה-למשמע-אוזניים שאינו קשור כלל לשם הלועזי.
עברות של שמות יישובים
יישובים רבים בישראל קרויים על שמם של אישים. לא תמיד לאישים שם עברי, ולכן לעיתים ניתן ליישוב שם לועזי, למשל כפר טרומן, על-שמו של הארי טרומן. ועדת השמות הממשלתית מתנגדת בדרך-כלל למתן שם לועזי ליישוב, ופעמים אחרות תושבי המקום מתנגדים בחריפות לשם הלועזי. דוגמאות לכך הם היישוב נצר סרני, שקיבל את שמו חרף התנגדותה של ועדת השמות הממשלתית, והתנגדותם של תושבי זרעית לשנות את שם יישובם ל"כפר רוזנוולד".
פתרון לבעיות אלה הוא לעיתים עברות של השם הלועזי. דוגמה בולטת לכך היא המושב טל שחר, הקרוי על-שמו של הנרי מורגנטאו (הבן), ומהווה עברות של שמו.
היישוב "פי נר", המוכר יותר בשם נופית, קרוי על שמו של לודוויג פינר.
כמו כן, "כוכב יאיר" נקרא כך לזכרו של אברהם שטרן (יאיר), מפקד הלח"י (שטרן= כוכב).
יש גם עברותים של שמות ערים בארצות הברית, כגון; קריית מלאכי, שקרויה כך על-שם לוס אנג'לס שבקליפורניה, ומושב מי עמי שנקרא כך כעברות, מבוסס על מצלול שם העיר מיאמי שבפלורידה.
ישנם יישובים שנקרא בראשי תיבות, וכך נמנעים מאיזכור שם לועזי:
מצפה אבי"ב שבצפון קרוי על שם הגאוגרף אברהם יעקב ברוור
מושב ייט"ב, שבדרום בקעת הירדן, נקרא על שמו של יצחק טבנקין (יד יצחק טבנקין).
גבעת ח"ן (ע"ש ח"נ ביאליק),
דוב"ב (ע"ש דוד בלוך-בלומנפלד),
עלי זהב (על שמה של עליזה בגין - עלי זה בגין)
עין הנצי"ב (ע"ש הרב נפתלי צבי יהודה ברלין; אמנם עוד טרם הקמת היישוב, הרב ברלין נודע כ"הנצי"ב מוולוז'ין").
ראו גם
מדיניות לשונית בישראל
אינגלוז
לקריאה נוספת
מרדכי נמצא-בי, בחר לך שם עברי!, תל אביב: שרות התרבות של צבא ההגנה לישראל, בשיתוף מטכל – אכא 2 – ועדת שמות עבריים, תש"ט.
יעקב א' אריכא, בחר לך שם-משפחה עברי, ירושלים: המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית ("לשוננו לעם": מחזור ה, קונטרס ט–י), תשי"ד.
משה חנינא אשל, שמות המשפחה בישראל, חיפה: פינת הספר, 1967.
גדעון טורי, 'עברות שמות משפחה בארץ-ישראל כ"תרגום תרבותי": תרגיל שלדי במסגרת הסמיוטיקה של התרבות', בתוך: נורית גרץ (עורכת), נקודות תצפית: תרבות וחברה בארץ-ישראל, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ח, עמ' 152–171.
מעוז עזריהו, 'לעברת ארץ: יצירת המפה העברית בשנות החמישים', גשר 137 (תשנ"ח), 63–68.
מעוז עזריהו, 'עברית ועברות: היבטים של יצירת זהות תרבותית', מדעי היהדות 40 (תש"ס), 77–88.
אברהם שטאל, 'כפיית שמות עבריים על עולים חדשים בעבר ובהווה', ידע-עם 61–62 (תשס"א), 167–175. (הופיע גם בגרסה אנגלית בתוך: Names 42,2 (1994))
רות בונדי, 'עברות השמות בשנים הראשונות של המדינה', גשר 144 (תשס"ב), 73 ואילך. (גרסת html)
מרדכי נמצא-בי, תש"ד: שנת התאזרחות והשם העברי. חלק ב': השם העברי הוצאת יועץ הסוכנות היהודית לענייני הג"א/ לשכת ההדרכה המרכזית, תל אביב תש"ד
Y. Katz, 'Identity, Nationalism and Placenames: Zionist Efforts to Preserve the Original Local Hebrew names in Official Publications of the Mandate Government of Palestine,' Names 43,2 (1995), 103-118.
קישורים חיצוניים
.
. תגובות:
פקודת שר הביטחון, דוד בן-גוריון, לעברות שמות, באתר ארכיון צה"ל
;
; .
. תגובות:
; ; , ; ; , , תגובה:
).
.
מכתבים למערכת: . תגובות:
.
.
.
מכתבים למערכת: . תגובה:
.
.
גדעון טורי, עברות שמות-משפחה בארץ-ישראל כ"תרגום תרבותי": תרגיל שלדי במהלך הסמיוטיקה של התרבות, בתוך: נורית גרץ (עורכת), נקודות תצפית: תרבות וחברה בארץ-ישראל, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1988, עמ' 152–171, בדף של טורי באתר אוניברסיטת תל אביב.
.
.
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:תחיית הלשון העברית
*
* | 2024-10-17T08:35:21 |
ויליאם הרשל | סר פרדריק ויליאם הרשל (באנגלית: Sir William Herschel; 15 בנובמבר 1738 – 25 באוגוסט 1822) היה אסטרונום ומלחין בריטי שנולד בגרמניה, והתפרסם הודות לגילוי כוכב הלכת אורנוס. הוא גילה גם את הקרינה התת-אדומה ותגליות רבות נוספות באסטרונומיה. אביו של ג'ון הרשל.
ביוגרפיה
ויליאם הרשל נולד כפרידריך וילהלם הרשל בהנובר שבגרמניה, והיה אחד מעשרת בניו (מהם ארבעה מתו בגיל צעיר מאוד) של אייזק הרשל (1707–1767), נגן בסון בתזמורת הצבאית של הנובר. הוריו היו נוצרים לותרנים. ייתכן מאוד שאבותיו של אייזק היו יהודים שהמירו את דתם לנצרות בסביבות המאה ה-17. למרות מוצאה הגרמני-לותרני, שם משפחתה של אשתו, מוריצן, היה חלופה נפוצה באותו זמן ל'בן משה' בקרב יהודים מתבוללים. בשנת 1755 נשלח לאנגליה גדוד המשמר ההנוברי, שבו שירתו ויליאם וג'ייקוב אחיו. בזמן זה, ממלכת הנובר וממלכת אנגליה היו מאוחדות תחת שלטונו של ג'ורג' השני. הרשל למד אנגלית במהירות ובגיל 19 שינה את שמו לפרדריק ויליאם הרשל.
הרשל הפך למורה למוזיקה ולמוביל הרכב מצליח. הוא ניגן בכינור ובאבוב ומאוחר יותר בעוגב. הוא חיבר יצירות מוזיקליות רבות, כולל 24 סימפוניות, וקונצ'רטות רבות, וכן מוזיקת כנסייה. רוב המוזיקה שלו נשכחה כיום. לאחר שהיה מוביל הרכב בניוקאסל, לידס, והליפקס, הוא היה לנגן העוגב בקפלה המתומנת בבאת', בה הוא גם היה המנהל של הקונצרטים הפומביים. בתקופה זו הגיעה אחותו קרוליין לאנגליה, לגור עמו ברחוב ניו קינג. גם אחיו ג'ייקוב (1734–1792), אלכסנדר ודיטריך הופיעו כמוזיקאים בבאת'.
התעניינותו של הרשל באסטרונומיה גברה לאחר שנת 1773. הוא בנה מספר טלסקופים והכיר את נוויל מסקליין. הוא ערך תצפית על הירח, מדד את גובהם של הרי הירח וגם עבד על קטלוג של כוכבים כפולים.
שמאל|ממוזער|250px|טלסקופ 40 הרגל במצפה הכוכבים של סר ויליאם הרשל
נקודת המפנה בחייו התרחשה בזמן שגר בבאת', ב־13 במרץ 1781, כשגילה את אורנוס אותו זיהה כשביט. הרשל התפרסם בעקבות הגילוי, שאיפשר לו להפוך לאסטרונום במשרה מלאה. הוא כינה את כוכב הלכת החדש בשם גאורגיאם סידאס, על שמו של המלך ג'ורג' השלישי אולם שם זה לא נקלט. באותה שנה הוא קיבל את מדליית קופלי ונבחר לחברות בחברה המלכותית. ב־1782 נבחר לאסטרונום המלכותי של המלך ג'ורג', ועבר יחד עם אחותו לדת' [Datchet] ב־1 באוגוסט 1782. במקביל המשיך בעבודתו כמייצר טלסקופים, אותם מכר לאסטרונומים אחרים. בשנת 1783 גילה גלקסיה NGC 157, בשנת 1785 NGC 210, NGC 2608, NGC 3842 ו-NGC 584. בשנת 1787 הוא גילה את הגלקסיה NGC 7008.
ב־1783 נתן לאחותו, קרוליין לוצרטיה, טלסקופ והיא החלה לעשות בו תצפיות, בעיקר על כוכבי שביט. במקביל שימשה קרוליין כעוזרת שלו בזמן התצפיות.
ביוני 1785, כתוצאה מבעיות לחות, הוא וקרוליין עברו לגור בקלי הול באולד וינדסור. ב־3 באפריל 1786 עברו לבית חדש בדרך וינדסור בסלות', בית אשר נהרס ב־1963 על מנת לפנות מקום לבית משרדים גדול.
ב־7 במאי 1788 התחתן ויליאם עם האלמנה מרי פיט בכנסייה על-שם הקדוש לרונסס באפטון שליד סלות'. אחותו קרוליין עברה לדירה אחרת אולם המשיכה לעבוד כעוזרתו.
במהלך הקריירה בנה הרשל יותר מארבע מאות טלסקופים. הגדול והמפורסם מביניהם היה טלסקופ מחזיר אור עם מוקד אופטי באורך 12 מטר ומפתח של 126 ס"מ. ב־28 באוגוסט, הלילה הראשון בו השתמש בטלסקופ זה, גילה ירח חדש של שבתאי ולאחר חודש גילה אחד נוסף. אולם הטלסקופ הגדול התגלה כמגושם מאוד, ולכן ביצע הרשל את רוב תצפיותיו עם טלסקופ קטן יותר, בעל מוקד אופטי של 6.1 מטר.
לוויליאם ומרי נולד ילד אחד, ג'ון, ב־7 במרץ 1792. ב־1816 הוכתר כאביר על ידי יורש העצר, לימים המלך ג'ורג הרביעי. ב־1820 סייע להקמתה של החברה האסטרונומית של לונדון (שקיבלה ב־1830 אישור מלכותי ושינתה את שמה לחברה המלכותית לאסטרונומיה).
ב־25 באוגוסט 1822 מת הרשל בביתו ונקבר בסמוך לכנסייה על-שם הקדוש לרונסס באפטון.
בנו ג'ון הפך גם הוא לאסטרונום. אחד מאחיו, אלכסנדר, עבר גם הוא לבריטניה אולם לא היה מדען.
ביתו בבאת', שממנו צפה לראשונה באורנוס, הוא כיום מוזיאון לזכרו.
תגליות אסטרונומיות אחרות
בשלב מאוחר בקריירה גילה הרשל שני ירחים של שבתאי – מימס ואנסלדוס, כמו גם ירח אחד של אורנוס – אוברון. שמותיהם של ירחי אורנוס לא ניתנו על ידי ויליאם אלא לאחר מותו על ידי בנו ג'ון ב־1847 וב־1852 בהתאמה.
בנוסף עבד על יצירת קטלוגים מקיפים של ערפיליות וצבירי כוכבים ששימשו את בנו, ג'ון, ביצירת הקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים. במקביל עסק בנושא הכוכבים הכפולים והיה הראשון שגילה כי הם אינם רק נצפים ביחד אלא עשויים להוות מערכת כוכבים אחת.
ב־1800 גילה את הקרינה התת-אדומה. הוא גילה אותה על ידי העברת אור שמש דרך מנסרה והחזקת מד-חום ליד הקצה האדום של הספקטרום הנראה. מד החום הראה עלייה בטמפרטורה, וזה הביא אותו למסקנה כי חייבת להיות קרינה בלתי נראית שגורמת לכך.
מחקירת התנועה המדומה של הכוכבים הוא היה הראשון שהבין שמערכות הכוכבים נעות דרך המרחב והראשון שמצא את כיוון התנועה. הוא גילה גם את המבנה של שביל החלב והסיק כי הוא בצורת דיסק.
הרשל הוא שטבע את המונח "אסטרואיד" (הלחם המילים היווניות – אסטרו=כוכב + איד=צורה). ב־1802 (זמן קצר לאחר שהיינריך ויליאם מתאוס אלברוס גילה את האסטרואיד השני, 2 פאלאס ב־28 במרץ של אותה שנה) תיאר הרשל את כוכבי הלכת הגזיים כמרכזה של מערכת שמש קטנה. הוא הסיק כי לכל כוכבי הלכת הגזיים יש טבעות וזאת על ידי השוואה.
למרות תגליותיו המרובות, לא נמנע ויליאם מהשערות פרועות. במיוחד האמין בכך שיש כוכבים רבים מאוכלסים, כולל השמש. הוא האמין שהשמש מכוסה במעטה עננים אטום המגן על התושבים המשונים שם מפני האטמוספירה החמה.
הנצחה
מכתש קטן על הירח
מכתש פגיעה גדול על מאדים
הר געש גדול על הירח מימס של שבתאי
האסטרואיד הרשל 2000
טלסקופ הרשל באי הספרדי לה פלמה
טלסקופ החלל הרשל – ששוגר על ידי סוכנות החלל האירופאית
בית ספר התיכון העיוני בסלות'
לקריאה נוספת
אמיל פוירשטיין, יהודים מפורסמים במדע, 1956. עמ' 77–85.
קישורים חיצוניים
William קטלוג השמיים של הרשל
הטקסט המלא של The Story of the Herschels (1886) בפרויקט גוטנברג
ביוגרפיה (אנגלית)
Astronomical discoveries of the Herschel family, Google Arts & Culture, 2019
הערות שוליים
קטגוריה:אסטרונומים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:חברי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים
קטגוריה:זוכי מדליית קופלי
קטגוריה:אסטרונומים בריטים
קטגוריה:אנגלים ממוצא גרמני
קטגוריה:מדענים גרמנים
קטגוריה:עמיתי החברה המלכותית
קטגוריה:מסדר הגואלפים
קטגוריה:עמיתי החברה המלכותית לאסטרונומיה
קטגוריה:מלחינים גרמנים במאה ה-18
קטגוריה:מלחינים גרמנים במאה ה-19
קטגוריה:חברי האקדמיה למדעים ולאמנויות של גטינגן
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1738
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1822 | 2024-04-30T12:57:22 |
אברהם צוקרמן | הרב אברהם צוקרמן (ח' בחשוון ה'תרע"ו, 2 באוקטובר 1915 – ט"ז בחשוון ה'תשע"ד, 20 באוקטובר 2013) היה ראש ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה וראש מרכז ישיבות בני עקיבא.
ביוגרפיה
ילדותו
אברהם צוקרמן נולד בעיירה לבדוב שבליטא (השליטה בעיירה התחלפה לאורך השנים בין גרמניה, פולין וברית המועצות), לנחמיה וגיטל, במהלך מלחמת העולם הראשונה. עד גיל אחת עשרה התחנך בבית ספר תרבות היהודי המקומי, בו שולבו לימודי קודש ולימודי חול. בגיל אחת עשרה וחצי נסע ללמוד בישיבה באושמנה ששייכת לזרם ישיבות המוסר הליטאיות, וכך כל הישיבות בהן למד בהמשך. לאחר שנה עבר לישיבה בראקוב, ולאחר כשנה שם נסע ללמוד בישיבה בלידא. הוא עזב את הישיבה לאחר זמן קצר ונסע ללמוד בישיבת בית יוסף בפינסק, אחת מבנותיה של ישיבת נובהרדוק, מישיבות תנועת המוסר. בפינסק למד תורה מפי הרב יעקב ישראל קניבסקי, המכונה ה"סטייפלר" ומפי הרב שמואל וינטרוב. בישיבה בפינסק, על אף תנאי המחיה הקשים, שהה שנתיים רצופות, חזר לביתו לחודשיים, ושוב נסע לישיבה לשנתיים רצופות.
ארץ ישראל
בזכות לימודיו בישיבה, קיבל אישור עלייה לארץ ישראל (סרטיפיקט). הוא מימש את האישור, ובל"ג בעומר תרצ"ו (1936) הגיע לארץ ישראל, לנמל חיפה. מאז לא עזב הרב את ישראל, וחגג בכל שנה את יום עלייתו. כמו כן, התנגד ליציאה מארץ ישראל, אפילו למסע לפולין. עם הגיעו לישראל, נסע לבני ברק, ללמוד בישיבת בית יוסף. להפתעתו פגש בישיבה את רבו מפינסק, הסטייפלר, שעלה אף הוא לארץ ישראל.
בני עקיבא
בדיוק שנה לאחר עלייתו לארץ ישראל, בל"ג בעומר תרצ"ז, ראה הרב צוקרמן את הרב משה צבי נריה לראשונה כשהוא נואם בתהלוכה של בני עקיבא בבני ברק. הרב נריה ביקש ממנו שישוחח עם חניכים בסניף בני עקיבא במקום, וכך נקשר הרב צוקרמן לתנועה. אחרי שנתיים של לימוד בישיבה בבני ברק, פנו אליו מהישיבה התיכונית "היישוב החדש" בתל אביב בבקשה שיצטרף לקבוצת אברכים מבוגרים הלומדים בישיבה, והוא מילא תפקיד זה כשנה. לאחר שנה בישיבת היישוב החדש, בשנת 1939, פנו אליו מבני עקיבא בבקשה שירכז את סניפי הצפון של התנועה. הרב צוקרמן עבר לחיפה, וחילק את השבוע שלו במעבר בין הסניפים.
ישיבת כפר הרא"ה
בחורף ה'ת"ש (1940) הוקמה הישיבה בכפר הרא"ה. למהלך זה היה שותף הרב צוקרמן, שהיה פעיל בתנועה. לישיבה הגיעו 13 בחורים, והרב נריה היה הר"מ שלהם. כשהגיעה קבוצה נוספת בי' באייר, הגיע הרב צוקרמן על מנת להיות להם ר"מ. הרב פעל להכנסת לימודי חול תיכוניים לישיבה, חרף התנגדותו של הרב נריה לעניין. לשיטתו, חובתו ההלכתית של אב ללמד את בנו אומנות, חלה על לימוד לימודי חול המאפשרים הוצאת תעודת בגרות. יתרה מזו, הרב צוקרמן אף עודד את תלמידיו להוציא תארים אוניברסיטאיים, מתוך ראייה כי בימינו נדרש תואר אקדמי לשם רכישת מקצוע.
לצד תפקידו כמנהל הישיבה בכפר הרא"ה, כיהן הרב צוקרמן כראש המכינה לישיבות בני עקיבא גבעת שמואל (לימים, ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל). לאחר פטירת הרב נריה (1995) מונה לראש הישיבה בכפר הרא"ה, והרבנים פתחיה נריה (בנו של הרב משה צבי נריה) ומאיר צוקרמן (בנו של הרב צוקרמן) כיהנו זמן מה כסגני ראש הישיבה. בשנת ה'תש"ע הועבר ניהול הישיבה למרכז ישיבות בני עקיבא. בהמשך נסגרה הישיבה לזמן קצר ונפתחה מחדש בשנת ה'תשע"ג.
הרב צוקרמן שימש כיו"ר ישיבות בני עקיבא עד שלימים מונה הרב חיים דרוקמן ליושב ראש מרכז ישיבות בני עקיבא, והרב צוקרמן נשא בתואר ראש ישיבות בני עקיבא.
בנוסף לכך כיהן הרב עד ליום מותו כיו"ר העמותה של ישיבות ואולפנות שונות כגון ישיבת בני עקיבא נתניה, אולפנת בני עקיבא רעות ועוד.
הרב צוקרמן הוצב במקום האחרון הסמלי ברשימת הבית היהודי במערכות הבחירות לכנסת השמונה עשרה (מקום 34) והתשע עשרה (מקום 80).
אחרית ימיו
הרב אברהם צוקרמן היה בין אחרוני תלמידי ישיבת נובהרדוק. הוא אושפז שלושה ימים לפני מותו בבית החולים הלל יפה בחדרה, לאחריהם נלקח לביתו בכפר הרא"ה שם נפטר בט"ז בחשוון ה'תשע"ד, 20 באוקטובר 2013, בגיל 98.
משפחתו
הרב צוקרמן הותיר אחריו את אשתו, רבקה, שלוש בנות ושני בנים.
בתו בלהה נשואה לרב מרדכי גרינברג נשיא ישיבת כרם ביבנה. בתו שרה הייתה נשואה לרב חנוך הכהן פיוטרקובסקי, ממייסדי ישיבת בני צבי בבית אל. נכדו הוא העיתונאי שלמה פיוטרקובסקי. נכד אחר הוא הרב עקיבא צוקרמן, המכהן כרב קיבוץ עין הנצי"ב.
אחיו הבכור, הרב שלום צוקרמן, רבה של קדימה ומרבני בני ברק. אחייניתו היא הרבנית יפה מגנס, רעייתו של הרב יהושע מגנס, מרבני ישיבת מרכז הרב. אחותו שרה, נישאה לרב שלמה צוקרמן, ראש הישיבה החקלאית בכפר הרא"ה וכפר הנוער בן יקיר.
ספריו
שיח רב – בירורי סוגיות חינוכיות, תש"ע
לוחות אבן – על פרשיות השבוע, שני כרכים, תשע"א
יום ליום יביע – פרקי התבוננות לראשית השנה, תש"ע
ראו גם
מרכז ישיבות בני עקיבא
בני עקיבא
דתיים לאומיים
ציונות דתית
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט מרכז ישיבות בני עקיבא - עמוד לזכרו
אתר ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה
קורות חייו של הרב אברהם צוקרמן זצ"ל, באתר כיפה, 20 באוקטובר 2013
אחד היה אברהם – מבט על דמותו ופועלו של הרב אברהם צוקרמן זצ"ל, מאת הרב יונה גודמן באתר מכללת אורות ישראל
כל הכתבות על אברהם צוקרמן, באתר ערוץ 7
הערות שוליים
קטגוריה:אנשי חינוך ישראלים
קטגוריה:בוגרי ישיבות נובהרדוק
קטגוריה:חברי ההנהלה הארצית של בני עקיבא
קטגוריה:ישראלים ילידי ליטא
קטגוריה:כפר הרא"ה: אישים
אברהם
קטגוריה:מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא: אישים
קטגוריה:ראשי ישיבות תיכוניות
קטגוריה:רבני הציונות הדתית בישראל
קטגוריה:רבני ישיבת כפר הרא"ה
קטגוריה:רבנים שקראו לסרב לפקודת פינוי שטחים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1915
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2013 | 2024-09-09T08:26:44 |
ASP.NET | שמאל|250px|לוגו ASP.NET
ASP.NET היא טכנולוגית קוד פתוח ליישומי אינטרנט בצד השרת, שפותחה על ידי חברת מיקרוסופט. טכנולוגיה זו אינה שדרוג לטכנולוגיית ASP המתיישנת שלה אלא תפיסה טכנולוגית חדשה, וכתשובה לטכנולוגיית JSP של חברת סאן מיקרוסיסטמס. באמצעות ASP.NET ניתן ליצור אתרי אינטרנט דינמיים בשילוב נתונים מבסיסי נתונים, ולטפל בטפסים ובמידע שנשלחים מהמשתמשים. התפקיד של ASP.NET הוא לנתח את המידע וליצור פלט בהתאם.
ASP.NET משלבת בנוסף טכנולוגיית MVC, שמאפשרת לפתח אפליקציות רשת במהירות ובקלות .
ASP.NET מבוססת על ה-NET Framework. של מיקרוסופט הכוללת מחלקות רבות לטיפול בנתונים שונים (מסדי נתונים, קובצי טקסט, קובצי XML, תמונות וקבצים גרפיים, מערכת ההפעלה ועוד). ניתן לכתוב דפי ASP.NET בכל שפה בסביבת NET. (הנפוצות: VB.NET ו-#C).
ASP.NET רצה על שני סוגי שרתים:
IIS - שרת האינטרנט של מיקרוסופט.
Cassini ותוכנות אחרות שנכתבו בשפות ה-NET. אלו תוכנות שונות הכוללות שרת מובנה.
בסביבת ה-NET Framework. ישנו מרחב שמות (Namespace) בשם System.Net.Hosting המאפשר כתיבת שרתים כאלה. הנפוץ שבהם - גרסת ההמשך של ה-Cassini המגיעה עם Visual Studio 2005 לגרסאותיו.
ASP.NET מבוססת על טופסי צד שרת (Web Forms), אולם ניתן בהחלט להשתמש בה גם בלעדיהם.
גרסאות והפצה של ASP.NET
בשנת 2002 הוכרזה והופצה טכנולוגיית NET Framework. על ידי חברת מיקרוסופט, בגרסתה הראשונה (גרסה 1.0). NET Framework. הכילה מספר שפות פיתוח חדשות, וטכנולוגיית פיתוח עבור דפי אינטרנט שנקראת ASP.NET. יחד עם NET., החלה מיקרוסופט בשיווק סביבת הפיתוח הייעודית, שנקראה Visual Studio.NET, או בשמה הפחות נפוץ, VS 7.
בעקבות מספר באגים ובעיות, מיהרה מיקרוסופט להוציא, בתחילת 2003, גרסה משודרגת ל-NET., והיא קיבלה את מספר הגרסה 1.1. הגרסה החדשה הכילה בעיקר תיקוני באגים ומספר עדכוני תוכנה.
במהלך השליש האחרון של שנת 2005 הוכרזה על ידי מיקרוסופט הגרסה השנייה ל-NET Framework. (גרסה 2.0), ויחד עימה הופץ מנוע NET. משודרג, חבילת טכנולוגיות חדשה, וגם סביבת פיתוח חדשה בשם Visual Studio 2005 (או בשם הגרסה שלה, VS 8). הגרסה החדשה הוסיפה מחלקות קוד חדשות רבות, והציגה גם שיפורי תוכנה ושיפורי אבטחה רבים. גרסה זאת אינה מהווה שדרוג לגרסה הקודמת, אלא היא גרסת תוכנה עצמאית, וניתן להתקין אותה מבלי להתקין גרסאות קודמות. יחד עם זאת, מרבית המפתחים העדיפו להתקין את שתי הגרסאות במקביל, כדי לקבל גמישות גדולה יותר.
במהלך נובמבר-דצמבר 2006, החלו ניצנים ראשונים של גרסה משודרגת חדשה. בתחילה נקראה הגרסה בשם הקוד "Orcas", ולימים, במהלך 2007 ועם יציאתה של Windows Vista לשווקים, הוכרזה גרסת השדרוג המלאה ל-NET., שפותחה כחלק מפיתוח Windows Vista. הגרסה החדשה (3.0), פותחה כתוספת לגרסת NET 2.0., ואינה מחליפה אותה. היא אינה גרסה עצמאית, ולא ניתן להתקין אותה ללא גרסה 2.0.
בסוף נובמבר 2007, עם יציאתה לשוק של ערכת כלי הפיתוח החדשה לבית מיקרוסופט, Visual Studio 2008, יצאה הרחבת תוכנה נוספת (גרסה 3.5). באפריל 2010 יצאה גרסה חדשה של Visual Studio 2010 ויש בה הרבה שיפורים בעיקר בכתיבת Java script.
סיומות קבצים בשימוש ASP.NET
aspx - (Active Server Page Extended) סיומת דפי האינטרנט הסטנדרטיים, וכן דפי אינטרנט המיועדים לטלפונים סלולריים.
vb - קוד חיצוני בשפת VB (בדרך כלל pagename.aspx.vb אם הקוד משויך לדף ספציפי).
cs - קוד חיצוני בשפת #C (בדרך כלל pagename.aspx.cs אם הקוד משויך לדף ספציפי) עבור טכנולוגיית Web Forms או מבנה נתונים (Model) או Controller עבור MVC.
ascx - פקדי משתמש (פקדים האורזים תצוגה וקוד עבור התצוגה, ומשתלבים כפקד ארוז בדף aspx).
asmx - שירותי WebService.
ashx - קובץ מטפל אירועים (יוצר אירוע הכולל קוד ומידע תצוגה, לפי קריאה). בדרך כלל מכונה global.ashx ונמצא בתיקיית הבסיס של האתר.
resx - קובץ משאבים (בעיקר משמש לתרגומים לאתר, לדוגמה appculture.en.resx עבור כל שפה, ומזוהה בצורה אוטומטית על ידי הקוד)
xsd - קובץ נתונים (שולף נתונים על פי בקשה ממסד הנתונים).
skin - קובץ השומר תצורת תצוגה וגרפיקה עבור קובצי aspx.
config - קובץ הגדרות תצורה וריצה השולט על שרת IIS, על הקישור למסדי הנתונים ועל הגדרות אבטחה רבות.
master - תבנית תצוגה רב פעמית, המתלבשת סביב דף aspx.
sitemap - קובץ XML מיוחד, המיועד למיפוי סרגלי כלים וניווט עבור האתר.
asax - קובץ המטפל בהגדרות אפליקציה וסשן - באתחול וסיום שלהם.
cshtml - גרסה מתקדמת של דפי aspx, נמצאת בשימוש נרחב ב־MVC כ־View, ובה נוצר מבנה הדף, שמשלב שפת תגיות ו־C# באמצעות הסמן ‘@‘.
vbhtml - זהה לחלוטין ל־cshtml, רק בשפת Visual Basic.net כקוד.
תיקיות בשימוש ASP.NET 2 ואילך
App_Code - עבור מחלקות ומשתנים הנמצאים בשימוש בכל האתר ולא בדף בודד
App_Data - עבור נתונים
App_Browsers - עבור התאמה אישית לדפדפנים שונים
App_WebReferences - עבור שימוש ב-WebServiceים
App_GlobalResources - עבור שימוש בקובצי משאבים
Theme - עבור שמירת מספר אופציות של תבניות עיצוב
Bin - תיקייה עבור קובצי dll, ובייחוד עבור קובצי dll המכילים אובייקטים ואוטומציות מהודרות של asp.net
ספריות אלו לרוב מוגנות מהורדה על ידי משתמש קצה, ללא תלות בסוג הקובץ.
קבצים אחרים נמצאים בשימוש סביבות הפיתוח ומוגנים ברמת השרת על מנת למנוע הורדה שלהם על ידי לקוחות (למשל vbproj, csproj).
תיקיות בשימוש ASP.NET MVC
Models - מציין את התיקייה שבה נשמרים כל מבני הנתונים של האתר.
Controllers - תיקייה קבועה שבה נמצאים כל ה־Controllers של האתר, ששולטים בתגובת השרת.
Views - תיקייה שלרוב כוללת תיקיות משנה עם שם הבקר (Controller) שבה מאוחסנים כל דפי ה־cshtml הרלוונטיים לו, ובנוסף תיקייה בשם Shared שבה מאוחסנים דפי cshtml שמשמשים באופן גלובלי.
ASP.NET AJAX
בתאריך 23 בינואר 2007, מיקרוסופט הוציאה לאור גרסה 1.0 של ASP.NET AJAX, אשר מהווה חבילת הרחבה עם פונקציונליות Ajax.
קישורים חיצוניים
ASP.NET, האתר הרשמי של הטכנולוגיה
MSDN >.NET Framework האתר הרשמי של סביבת NET.
הערות שוליים
קטגוריה:טכנולוגיות צד-שרת
קטגוריה:כלי פיתוח מבית מיקרוסופט
קטגוריה:עיצוב אתרי אינטרנט
קטגוריה:.NET | 2024-04-24T09:00:48 |
עיברות | REDIRECT עברות | 2004-11-13T20:45:46 |
הים השחור | הים השחור (טורקית: Karadeniz; רוסית: Чёрное море; אוקראינית: Чорне море; גאורגית: შავი ზღვა; רומנית: Marea Neagră) הוא ים בין-יבשתי השוכן בין דרום-מזרח אירופה ובין אסיה הקטנה. הים השחור מחובר לים מרמרה על ידי מצר הבוספורוס, החוצץ בין חלקה האירופאי והאסיאתי של טורקיה ובין שני חלקי העיר איסטנבול. רומניה, בולגריה והחלק האירופאי של טורקיה תוחמים את הים השחור ממערב. הגדות הצפונית והמזרחית נתחמות על ידי אוקראינה, רוסיה וגאורגיה. כל חופו הדרומי הוא טריטוריה טורקית. הים שוכן מזרחית לחבל הבלקן.
אורכו 1,200 קילומטרים ממזרח למערב, רוחבו המרבי 610 קילומטרים, ושטחו 436,400 קמ"ר (לא כולל ים אזוב). עומקו המרבי 2,206 מטרים. אל הים מתנקזים חלק גדול מנהרות מזרח אירופה, לרבות הדנייפר, הדניסטר, הבוג הדרומי והדנובה. הוא מקבל מים גם מנהרות חלקה המזרח אירופאי של רוסיה כמו נהר הדון אשר זורם אל ים אזוב וגם מהקווקז המערבי כמו נהר הקובן אשר זורם גם הוא לים אזוב, כמו כן מגיעים אליו עוד כמה נהרות קטנים. לכן מליחות הים השחור נמוכה משמעותית ממליחות הים התיכון, והוא אגן דילול.
ערים חשובות לחופו של הים השחור הן אודסה, איסטנבול, סמסון, קונסטנצה, בורגס, ורנה, סבסטופול, בתומי, אורדו, ילטה וסוצ'י. בשנים שלאחר סיום המלחמה הקרה הפכו עשרות ערים ועיירות לאורך חופי הים השחור לאתרי נופש ותיירות פופולריים.
בעת העתיקה כונה הים ביוונית בשם "Εὔξεινος Πόντος" (אֵוּקסֵיינוֹס פּוֹנְטוֹס) – "הים הידידותי", כנראה לשון נקייה לעובדת היותם של חופיו מאוכלסים בשבטים עוינים ליוונים בטרם תהליך הקולוניזציה.
הים השחור הוא אחד מארבעה ימים הנקראים בעברית ובשפות נוספות על שם צבעים נפוצים – כשהאחרים הם הים הלבן, הים האדום, והים הצהוב. הסיבה לכינויו "השחור" אינה ידועה; סברה אחת היא שהצבעים היו כינויים לכיוונים, כששחור פירושו צפון ואדום פירושו דרום, מה שיצביע על מקור השם בשפת העם שישב בין שני הימים.
לקריאה נוספת
ניל אשרסון, הים השחור, ערש הולדתן של ציווליזציה וברבריות, ידיעות ספרים, 2006
קישורים חיצוניים
A Black Sea Journey, באתר אוניברסיטת דלאוור
Jacqueline S. Mitchell, The truth behind Noah's flood, באתר PBS
*
קטגוריה:טורקיה: ימים
שחור
קטגוריה:בולגריה: גאוגרפיה
קטגוריה:אוקראינה: גאוגרפיה
קטגוריה:גאורגיה: גאוגרפיה
קטגוריה:רומניה: חבלי ארץ
קטגוריה:תעלת דנובה–הים השחור
קטגוריה:גבול אוקראינה–רוסיה
קטגוריה:גבול גאורגיה–רוסיה
ים שחור
קטגוריה:גבול בולגריה–רומניה | 2024-09-21T04:50:23 |
נבוכדנאצר השני | REDIRECT נבוכדנצר השני | 2004-11-13T21:01:40 |
טריפטיכון | טְרִיפְּטִיכוֹן או טריפטיך (מיוונית tri=שלושה + ptychē=קיפול) היא יצירת אמנות המורכבת משלושה חלקים.
צורת אמנות זו הייתה נפוצה בעיקר אצל ציירים ופסלים בתקופת הרנסאנס במיוחד אצל אלה אשר עסקו בנושאים דתיים. הטריפטיכון היה ציור או תבליט המחולק לשלושה לוחות שהיו מחוברים ביניהם בעזרת צירים, והיוו יצירת אמנות אחת. קישוט המזבח בכנסיות וקתדרלות באירופה וגם במקומות אחרים, היה לרוב בצורת טריפטיכון.
המושג "טריפטיכון" התרחב ומשמש גם לתיאור שלוש יצירות אמנות שיש ביניהם קשר רעיוני או צורני, ולא רק כאלה המחוברות ביניהן באופן פיזי.
גלריה
ראו גם
דיפטיכון
טרילוגיה
איל טריטיקו
חלונות ארדון
גן התענוגות הארציים
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אמנות
קטגוריה:ציור
קטגוריה:טכניקות ציור
קטגוריה:3 (מספר) | 2024-05-29T10:34:38 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.