title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
דרגון בול GT | דרגון בול GT (ביפנית: ドラゴンボールGT, באנגלית: Dragon Ball GT) היא סדרת אנימה יפנית, שנוצרה על ידי אולפני טואי אנימציה ושודרה בערוץ Fuji TV בין השנים 1996–1997.
בניגוד לשתי הסדרות הקודמות מזיכיון דרגון בול, הסדרה "דרגון בול GT" אינה עיבוד של המאנגה שיצר אקירה טוריאמה, אלא סדרת-המשך ל"דרגון בול Z" עם עלילה מקורית משלה תוך כדי שימוש בדמויות מאותו היקום, ועל כן היא לא נחשבת כחלק מהקאנון העלילתי של יקום דרגון בול. העלילה בה מתרחשת מספר שנים (5 בדיבוב היפני ועשור בגרסה האנגלית) לאחר שגוקו סיים לאמן את אוב, והיא הסתיימה לאחר 64 פרקים בלבד. כעשרים שנה לאחר צאת הסדרה, יצאה סדרת המשך נוספת בשם "דרגון בול סופר", שכן מבוססת על המאנגה המקורית של טוריאמה, שלמעשה אתחלה (עשתה "ריבוט") לכל מה שהתרחש בסדרה של GT.
בישראל, הסדרה המדובבת לעברית שודרה בערוץ הילדים, כהמשך ישיר ל"דרגון בול Z".
סאגת כדורי הדרקון השחורים
העלילה, שאיננה מבוססת על עלילת סדרת המאנגה, נפתחת עם הקיסר פילאף וחבורתו (שכלל חבריה כבר הזקינו) המתגנבים למצפה השמיימי ומצליחים להשיג את שבעת כדורי הדרקון השחורים (סוג ייחודי לסדרה שלא אוזכר מעולם בסדרות הקודמות) אשר נותנים לו את היכולת להגשים כל משאלה בה יחפוץ. גוקו, שסיים לאמן את אוב, נאלץ להילחם כנגד פילאף ועוזריו במטרה לעצור אותם. הקיסר פילאף מאיים על גוקו שכעונש על חטטנותו ועל החיבול בתוכניותיו, הוא יבקש שגוקו יהפוך שוב לילד כדי שיוכל להכות אותו. הדרקון שזומן חושב שזוהי משאלתו של פילאף (אשר רצה לבקש שליטה עולמית), והופך את גוקו לילד קטן, מה שגורם לכדורי הדרקון השחורים להתפזר בכל רחבי היקום ועל גוקו לאתר את כל שבעת הכדורים - אם הם לא יימצאו בתוך שנה, כדור הארץ יתפוצץ. על מנת להציל את כדור הארץ ולהחזירו לגילו המקורי, גוקו יוצא למסע ברחבי היקום יחד עם טראנקס ופאן, בתו של בנו גוהאן (גם גוטן היה אמור להצטרף אבל מאחר שפאן הטיסה את החללית לפני זמן השיגור, הוא לא הספיק) במטרה למצוא את כל שבעת כדורי הדרקון. לאורך המסע החבורה מגלה שנבלים שונים מחפשים גם הם את הכדורים במטרה לחסל את היקום. הם נלחמים ובדרך פוגשים חבר חדש, רובוט קטן ששמו ג'ירו ( בעברית ג'יל). מכיוון שג'ירו אכל את גלאי כדורי הדרקון, הפך הגלאי לחלק ממנו ושימש להם כעת גם כחבר וגם כגלאי.
סאגת בייבי
בינתיים, יצור פרזיטי ומרושע בשם בייבי חוזר לחיים כרובוט על ידי דוקטור מיוו המרושע במטרה להתנקם בבני שבט הסאיין שהחריבו את כוכב הבית שלו לפני שנים. לאחר שבייבי שיצא מכלל שליטה הורג את דוקטור מיוו, בייבי משתלט על ילד בבית החולים כדי לחסל את גוקו, וכאשר הוא נכשל, הוא מגיע לכדור הארץ וזורע בו הרס. גוטן נלחם בו ובייבי שורט את גוטן. גוטן חשב שחיסל את בייבי אבל בייבי שרד והשתלט על גוטן. גוהאן חש שמשהו לא בסדר בגוטן, נלחם בו והפסיד לו. בייבי גוהאן נלחם בווג'יטה, שוכב על הספה ומנסה לנצח את השליטה של בייבי, הוא מצליח לזמן קצר ועף לקרב של ווג'יטה ובייבי גוהאן ובסוף בייבי מצליח להשתלט על מקיטה ועל כל שאר התושבים קודם, טרם השתלטות בייבי על גוטן. בינתיים גוקו מוצא את הכדור האחרון והם חוזרים לכדור הארץ ומגלים שרוב חבריהם נתונים לשליטת בייבי ושהוא זורע בכדור הארץ הרס וחורבן.
גוקו נלחם בבייבי וג'יטה, אך בייבי וג'יטה מתחזק עוד יותר מצליח להכריע אותו אפילו במצב סופר סאיין 3. גוקו נאלץ להצמיח מחדש את זנבו, הופך לגורילה מוזהבת (אוזארו מוזהב) אך בזכות שליטה בזעמו, מצליח להשתלט על השתנות זו ולהפוך לסופר סאיין 4. גוקו כמעט מביס את בייבי וג'יטה אך המצב משתנה כשבייבי וג'יטה הופך אף הוא לגורילה מוזהבת. בסופו של דבר בייבי וג'יטה מוחלש כאשר זנבו נחתך - מה שמאפשר לגוקו להביס את בייבי וג'יטה. בייבי המובס יוצא מגופו של וג'יטה ומנסה לברוח לכוכב הבית שלו אך אז מחוסל על ידי גוקו אחת ולתמיד.
סאגת סופר 17
דוקטור מיוו פוגש את דוקטור ג'ירו בגיהנום ויחד הם רוקמים מזימה לחסל את יריבם המושבע גוקו אחת ולתמיד. דוקטור מיוו יוצר בגיהנום גרסה משלו לאנדרואיד 17 תוך כדי זה שהוא ודוקטור ג'ירו מבצעים שטיפת מוח על אנדרואיד 17 בכדור הארץ. האינטראקציה בין אנדרואיד 17 מכדור הארץ לתאומו מהגיהנום יוצרת קרע בין-ממדי שמעביר את גוקו לגיהנום וגורם לכל האויבים שחוסלו על ידי לוחמי ה-Z להשתחרר בחזרה לכדור הארץ. גוקו מתעמת בגיהנום נגד יריביו הוותיקים סל ופריזה, מנצח אותם ובורח מהגיהנום תוך כדי זה שהנבלים זורעים הרס וחורבן בקנה מידה עצום, אך בסופו של דבר מובסים בקלות על ידי לוחמי ה-Z.
בינתיים שני האנדרואידים 17 נפגשים ומתאחדים ביניהם, מה שיוצר את מכונת ההריגה האולטימטיבית - סופר 17. סופר 17, שקם על יוצריו וחיסל גם את ג'ירו וגם את מיוו, ממרר לסופר סאיין 4 גוקו את החיים כשהוא שואב לתוכו כל מתקפה ומתקפה שגוקו מפעיל נגדו ומתחזק יותר. עם זאת קטילתו של קרילין על ידי סופר 17 מעוררת את זעמה של אנדרואיד 18, אשתו, שנלחמת נגדו ומסיחה את דעתו מגוקו. גוקו חוזר לצורה הרגילה שלו ומפעיל נגד סופר 17 את מתקפת המחץ שלו, אגרוף הדרקון (שנראתה לראשונה בסרט "דרגון בול Z: זעם הדרקון") שלא מחסלת את סופר 17 לגמרי אך פוגעת בו מספיק קשה כדי שגוקו יחסל אותו סופית בעזרת קאמאהמאה.
סאגת הדרקונים האפלים
בסיום הקרב מול סופר 17, מתבשר גוקו כי בשל ניצול ושימוש יתר בכדורי הדרקון בשנים האחרונות, נוצרו 7 דרקונים אפלים - דרקונים חדשים ומרושעים מכל כדורי הדרקון, ושהדרך היחידה לשקם את כדור הארץ היא על ידי הבסתם. גוקו ביחד עם פאן מביסים בקלות את ששת הדרקונים הראשונים וכמעט מביסים את הדרקון האחרון, סין שנרון, לפני שזה האחרון שואב לתוכו את כל כדורי הדרקון והופך לדרקון עוצמתי ביותר בשם אומגה שנרון. אומגה שנרון כל כך חזק שאפילו גוקו ווג'יטה סופר סאיין 4 לא מצליחים להביסו, לכן אין להם ברירה אלא להתמזג באמצעות ריקוד המיזוג ולהפוך לגוג'טה (בדומה למאורעות הסרט "דרגון בול Z: מיזוג נולד מחדש"). גוג'טה סופר סאיין 4 מצליח לגרום לאומגה שנרון מספיק נזק כדי לגרום לו לפלוט את כדורי הדרקון שהוא שאב ולחזור בחזרה לצורתו המקורית - סין שנרון. אך לפני שהם מחסלים אותו סופית המיזוג נגמר. אומגה שנרון חוזר לעצמו, ומצליח להחריב כמעט את כל היקום, אך סופו של דבר גוקו מצליח לחסל אותו על ידי שימוש בגנקי דמה (ספיריט בומב) שנוצרה מהאנרגיה של היקום.
הדרקונים חוסלו אך מצפה ללוחמי ה-Z הפתעה נוספת. הדרקון שנרון האמיתי אומר שלאחר שגוקו יבקש את משאלתו, כדורי הדרקון לא יתפזרו ברחבי היקום, אלא ייעלמו למשך 100 שנים. גוקו מבקש לשקם את כדור הארץ ולהחזיר לחיים את כל מי שנפגע במהלך תקופת הקרב מול סופר 17, ועולה על גבו של הדרקון. כשעוזב גוקו, כל שבעת כדורי הדרקון נכנסים לגופו.
בסוף הסדרה יש קטע הצצה למה שקרה 100 שנים לאחר שגוקו עזב, בו רואים את פאן בת ה-115 ונכדה, גוקו ג'וניור, נכד נכדתו של גוקו וגם את נכד צאצאיו של ווג'יטה, נלחמים.
זוהי גם קריצה לספיישל הטלוויזיוני "מורשתו של גיבור".
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אנימות ומאנגות פעולה
קטגוריה:אנימות ומאנגות קומדיה
קטגוריה:אנימות ומאנגות אמנויות לחימה
קטגוריה:שונן
קטגוריה:סדרות מאנגה
קטגוריה:ערוץ הילדים: תוכניות רכש
קטגוריה:סדרות אנימה
קטגוריה:דרגון בול
קטגוריה:טואי אנימציה: סדרות טלוויזיה
קטגוריה:סדרות אנימה משנות ה-1990 | 2024-09-08T20:08:58 |
בובספוג | הפניה בובספוג מכנסמרובע | 2021-01-03T09:52:15 |
מיליס | REDIRECTהמיליציה הצרפתית | 2004-12-22T21:05:28 |
חודש | שמאל|ממוזער|400px|מופעי הירח עם מספר הימים בחודש הירחי
חֹדֶשׁ הוא יחידת זמן שאורכה מבוסס על זמן ההקפה של הירח סביב כדור הארץ. בלוחות שנה אשר אינם מבוססים על מחזור הירח, חודש הוא חלוקת משנה שרירותית של השנה, אם כי לרוב הוא נמשך מספר ימים הדומה לשל חודש ירחי. בחלק גדול מן התרבויות, מאחר שחודש נמשך כ-30 יום ואילו שנה נמשכת בערך 365.25 יום (קרוב ל-360 שהוא המכפלה של 30 ב-12), ישנם שנים עשר חודשים בשנה אחת.
רקע אסטרונומי
תנועת הירח במסלולו מסובכת מאוד וסיומה אינו קבוע. נוסף על כך, בתרבויות רבות, במיוחד הלוח העברי והלוח המוסלמי, מתחיל החודש מהרגע בו מופיע הירח באופק. התאריך והזמן תלויים במספר גורמים, לרבות הנקודה הגאוגרפית של הצופה, מצבי האטמוספירה וכושר הראייה של הצופה. לכן לאורך ההיסטוריה היו לוחות אלו בלתי ניתנים לחישוב מראש. כיום היהודים מחשבים את ראשית החודש לפי כללים פשוטים קבועים מראש, אך הקראים עדיין משתמשים בשיטה הישנה ובחישובים אסטרונומיים מורכבים לקביעת החודש.
חודש כוכבים (חודש סידרלי) מוגדר כזמן ההקפה של הירח ביחס לכיפת השמיים. חודש מסוג זה נמשך 27.321662 ימים, או בקירוב 27+1/3 ימים בממוצע. שיטה זו לחישוב החודש התקיימה בקרב תרבויות במזרח התיכון, הודו וסין. בתרבויות אלה חולקה כיפת השמיים ל-27 או 28 גזרות, עבור כל יום של החודש, כשבכל גזרה נמצא כוכב או כוכבים בולטים אשר זוהו עמה. מסלול הירח ביחס לכוכב בכל גזרה נרשם, וכך חושב היום בחודש.
חודש סינודי מוגדר כפרק הזמן בין שני מופעים זהים רצופים של הירח, למשל מולד הירח או ירח במילואו. מכיוון שבזמן שהירח מקיף את כדור הארץ, כדור הארץ ממשיך במסלולו סביב השמש, מופע הירח מאחר אחרי החודש הסידרלי. כמו כן, בשל מסלולו האליפטי של כדור הארץ סביב השמש, קצב שינוי הזווית סביב הפריהליון מהיר יותר מסביב האפהליון. כך, אורכו הממוצע של החודש הסינודי הוא 29.53059 ימים.
חודש טרופי הוא פרק הזמן הממוצע בין שני מעברים של הירח בנקודת השוויון של האביב. פרק זמן זה קצר במעט מחודש כוכבים, ועומד על 27.32158 ימים.
חודש אנומליסטי הוא פרק הזמן הממוצע בין שני מעברים של הירח בפריגיאה, קרי, כאשר הירח הכי קרוב במסלולו לכדור הארץ. חישוב זה לאורכו של החודש מתחשב בזה שצורת מסלול הירח אינה קבועה, אלא שהציר הראשי של מסלולו האליפטי של הירח סובב בקצב איטי (פרצסיה אפסידית) ומשלים הקפה מלאה אחת ל-3,233 ימים (8.85 שנים). מכיוון שקו האפסידים סובב באותה מגמה כמו סיבוב הירח סביב כדור הארץ, הוא זז מעט קדימה עם כל הקפה של הירח ביחס לכיפת השמיים, כך שלוקח לירח מעט יותר זמן להדביק אותו. חודש זה נמשך בממוצע 27.55455 ימים.
חודש דרקוני הוא פרק הזמן בין שני מעברים של הירח באותו הצומת – אחת משתי הנקודות שבה מסלול הירח חוצה את מישור מסלולו של כדור הארץ. אורכו של החודש הדרקוני הוא 27.21222 ימים בממוצע.
+ אורכי זמן המולד הממוצע (החודש הסינודי) בעולם העתיק ובימינו תרבות אורך (עשרוני) אורך (חלקי היממה) הערות נאבורימאנו - כשדי בין המאות ה-3 ל-6 לפני הספירה 29.530614 יום 29 יום, 12 שעות, 44 דקות ו-5.05 שניות היפרכוס היווני מהמאה השנייה לפני הספירה29.530593313 יום29 יום, 12 שעות, 44 דקות ו-3.262245 שניותחלוקת 126007 ימים ושעה אחת בין שני ליקויים ל-4267 החודשים שביניהם. נוסח בבסיס 60: 29,31,50,8,9,20 קידינו הכשדי מהמאה הרביעית לפני הספירה 29.53059413580247 יום 29 יום, 12 שעות, 44 דקות ו-3.333 שניות נוסח בבסיס 60: 29,31,50,8,20 () תלמי מאלכסנדריה במאה השנייה לספירה הלוח העברי כיום נוסח לפי חלקי השעה: כ"ט ימים, י"ב שעות ותשצ"ג חלקי השעהחכמים יהודים קדומים29.527777777829 יום, 12 שעות ו-40 דקותעשרים ותשעה יום ומחצה ושתי ידות שעה () לוח השנה במגילות קומראן 29.5135135 יום 29 יום, 12 שעות, 19 דקות ו-27.568 שניות המאיה בקופאן29.530201329 יום, 12 שעות, 43 דקות ו-29.396 שניותהמאיה בפלנקה וגם וו מהאן, קיסר סין29.530864229 יום, 12 שעות, 44 דקות ו-26.666 שניותליו הונג , המאה השנייה לספירה29.5305422129 יום, 12 שעות, 43 דקות ו-58.847 שניות הידוע לנו היום 29.53059 יום–29.530587981 יום 29 יום, 12 שעות, 44 דקות ו-2.976 שניות–29 יום, 12 שעות, 44 דקות ו-2.801558 שניות יש בעניין זה שינויים מזעריים בין החישובים השונים, כך שיש שש תוצאות קרובות זו לזו הזמן שהיה לפני 2000 שנה 29.530584529 יום–29.5305843561453 יום 29 יום, 12 שעות, 44 דקות ו-2.503306 שניות–29 יום, 12 שעות, 44 דקות ו-2.488371 שניות 1. מבוסס על שתי נוסחאות שונות, שתוצאותיהן קרובות מאוד זו לזו2. בהשוואת זמן אורך החודש הירחי לפני כ-2000 שנה למספר היממות שכתבו בתקופה הנ"ל, מתחשבים גם בכך שהיממות אז היו קצרות יותר. על פי הנוסחה שכל 100 שנה היממה מתארכת ב-1.7 אלפיות שנייה, יוצא שלפני כאלפיים שנה היממה הייתה קצרה יותר ב-0.034 שניות, ולכן מפחיתים מהמספרים שהם כתבו בזמנם 1.003 שניות לאורך החודש.
שמות החודשים
שמות החודשים בלוח העברי
עד שיבת ציון החודשים היו ממוספרים, כאשר ניסן הוא החודש הראשון ותשרי השביעי. מנהג זה התקיים בתקופת בית שני בלוח השנה במגילות קומראן והשתמר עד ימינו בלוח השנה השומרוני.
שמות החודשים בלוח הגרגוריאני
לפרטים נוספים על השמות - הלוח היוליאני.
בלוח הרומי:
Quintilis = יולי
Sextilis = אוגוסט
שמות החודשים בלוח השנה ההינדי
שמות החודשים בלוח המוסלמי
1.محرم- מוחרם.
2.صفر - צפר.
3.ربيع الاول - רביע אל-אוול.
4.ربيع الثاني - רביע אל-ת'אני.
5.جمادي الاول - ג'ומאדי אל-אוול.
6.جمادي الثاني - ג'ומאדי אל-ת'אני.
7.رجب - רג'ב.
8.شعبان - שעבאן.
9.رمضان - רמדאן.
10.شوال - שוואל.
11.ذو القعدة - זו אל-קיעדה.
12.ذو الحجة - זו אל-חיג'ה.
שמות החודשים בלוח הפרסי
Farvardin (فروردین) - 31
Ordibehesht (اردیبهشت) - 31
Khordad (خرداد) - 31
Tir (تیر) - 31
Mordad (مرداد) - 31
Shahrivar (شهریور) - 31
Mehr (مهر) - 30
Aban (آبان) - 30
Azar (آذر) - 30
Dey (دی) - 30
Bahman (بهمن) - 30
Esfand (اسفند) - 30 או 29
קישורים חיצוניים
זמן המולד הממוצע ומקורותיו במשך הדורות - מאמר מקיף הדן בשיטות השונות לחישוב המולד הממוצע בעולם העתיק, עד כמה היו קרובים לערך האמיתי, וכיצד הגיעו לדיוק זה.
הערות שוליים
קטגוריה:יחידות זמן
קטגוריה:לוחות שנה
קטגוריה:12 (מספר) | 2024-08-25T09:05:21 |
עליית הנוער | שמאל|ממוזער|250px|הקבוצה הראשונה של "עליית הנוער" מגרמניה צועדת לעבר קיבוץ עין חרוד
עליית הנוער הייתה תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית.
הרקע להקמת הארגון
שמאל|ממוזער|130px|רחה פריאר בשנת 1930
בשנת 1932 בגרמניה, פוטרו נערים יהודים מעבודתם בשל היותם יהודים. הנערים פנו אל רחה פריאר שתסייע להם במציאת עבודה. בעקבות פניה זו, והקשיים המצטברים של נוער יהודי גרמניה כתוצאה מהאנטישמיות העולה וגואה, העלתה רחה פריאר את ההצעה להעלות נוער יהודי מגרמניה לארץ ישראל,בה יקבלו חינוך לאומי. פריאר פנתה אל גורמים מרכזיים שונים, כגון: הסתדרות העובדים בארץ ישראל, ההסתדרות הציונית בגרמניה, ויצו, עזרא ואחרים, אך לא זכתה למענה. פריאר החליטה לפעול בכל זאת, ובסיועו של ד"ר זיגפריד להמן הצליחה להביא קבוצה ראשונה של 12 נערים לבן שמן ב-12 בספטמבר 1932. הייתה זו הקבוצה הראשונה של "עליית הנוער".
בעקבות עליית היטלר לשלטון בגרמניה הוחל בסוכנות היהודית בפעילות מואצת להעלאת יהודים מגרמניה לישראל. אחד הנתיבים שנבחנו היה העלאת ילדים שאינם קשורים לפרנסתם במקום מושבם בגרמניה. הסוכנות היהודית בחנה שלוש אפשרויות לקליטת הילדים: פנימיות, משקים של קיבוצים וכפרי ילדים, כשההנחה הייתה שההורים ישלמו את דמי השהות של הילדים. האופציה הזמינה ביותר הייתה של המשקים. עד יולי 1933 הביעו 36 משקים נכונות לקלוט כ-900 בני נוער, ודובר על קליטת עוד כ-100 ילדים בתל חי ובכפר ילדים. תקציב האחזקה של כל ילד לשנה הוערך ב-25 לא"י.
באוגוסט 1933, בקונגרס הציוני ה-18 בפראג, הוחלט על הקמת משרד אשר יפעל ליישובם של יהודים יוצאי גרמניה בארץ ישראל. חיים ויצמן מונה לראש המפעל, וארתור רופין מונה למנהל מחלקה זו בארגון הסוכנות היהודית. הנרייטה סאלד נתבקשה לרכז את הטיפול בעליית הנוער. בתחילה היא סרבה, אולם לאחר ביקור בגרמניה היא לקחה על עצמה את התפקיד. היא כונתה "אם עליית הנוער", והייתה לה השפעה מרובה על הלך הרוח האידאולוגי וכן על הצד המעשי בארגון.
האתגר בתוכנית לא היה רק אישור המוסדות הציוניים לעניין, אלא אף שכנוע והסברה להורי הנערים, על מנת שיאפשרו להם לעלות לארץ ישראל, אשר נחשבה כמסוכנת. כמו כן, היה צורך במאמץ לשמירה על התלהבות בני הנוער למרות ההמתנה הארוכה לפעמים לעליה.
עקרונות הארגון
מטרתה האידאולוגית של עליית הנוער בהקמתה הייתה להעלות נוער יהודי מגרמניה, על מנת שיעזרו בבניין הארץ על ידי עבודה חלוצית. הארץ זקוקה שיבואו לגאלה, והעם צריך ידיים צעירות עובדות. המטרה הייתה להגשים את חזון הציונות על ידי עליית בני נוער והתיישבותם בארץ. מתוך כך, יהיה ניתן להרוויח הצלה ליהודים, קליטתם בארץ, שיקומם וחינוכם. מטרתה החינוכית של התנועה הייתה לחנך את הנוער, להטמיעו בתרבות הישראלית ולגרום לו להיות יצרן ותורם לחברה, תוך יצירת חיי אומה חדשים בארץ ישראל. מפעל זה נעשה בשיתוף עם התנועה הקיבוצית, ומתוך כך נקבעו העקרונות החינוכיים. שיתוף הפעולה עם התנועה הקיבוצית לא הוסכם על כולם בהסתדרות הציונית. נציגי התנועה הרוויזיוניסטית ו"המזרחי" מחו על כך, כל אחד מסיבותיו הוא.
התנועה הייתה מושתתת על שלושה עקרונות: עבודה, לימודים וחברה. בכל יום עבדו 4–5 שעות ולמדו 4 שעות. יתר הזמן הוקדש לפעילות חברתית, וזמן מועט בלבד לפנאי אישי. לדעת סאלד, משקלם של שלושת העקרונות שווים, ואין להפחית מחשיבותו של אף אחד מהם.
עקרון העבודה התבטא בעיקר בעבודה חקלאית. החניכים ראו בכך מדד להתפתחותם. המחנכים ראו בעבודה כמחנכת ומשפיעה על התבססות הילד בקבוצה ובקיבוץ. חברי הקיבוץ ראו בכך אף תועלת כלכלית, ודרך לבחינה עד כמה התאקלמו הילדים בקיבוץ. לאנשי עליית הנוער היה זה נדבך בתהליך החינוכי, כאשר המטרה הייתה להגיע בסופו של דבר להגשמה קיבוצית.
עקרון הלימוד היה חשוב ביותר בעיני הנרייטה סאלד, שכן לפי דעתה, על החלוץ להיות בעל ידע כללי ויהודי נרחב. דעה זו לא הייתה מקובלת באותה תקופה.
עקרון החברה הביא לקביעת מטרות התנועה על פי צורכי החברה והעם, ויצר דרך חיים תוך התלכדות ודיבוק חברים. הנערים והנערות היו מאורגנים בקבוצות, "חברות נוער". זו הייתה המשענת הרגשית שלהם, במקום משפחה שנמצאת רחוק או שכבר אינה בין החיים. בעזרת הקבוצה אפשר להטמיע ערכים בצורה טובה יותר, קל יותר לבסס התנהגות נכונה. הפעילות בקבוצה מאפשרת יחסי גומלין חברתיים, ונותנת במה לכוחות מנהיגותיים להביע כישרונותיהם. כמו כן, "חברת נוער" היא זו המכינה את הנוער להגשמה חלוצית בקיבוצים. לפי תפיסת הארגון, הקבוצה היא במרכז, ולא היחיד. אבל כל זאת לא בא מתוך הקטנת או ביטול הפרט, אלא מתוך תפיסה כי כוחו ועוצמתו יבואו לידי ביטוי עם הגשמת מטרות החברה.
עם השנים השתנו היעדים והעקרונות המנחים את הארגון לאור התמורות באוכלוסייה ובתרבות בארץ ישראל.
תקופות בארגון
מהקמתה ועד למלחמת העולם השנייה
ממוזער|250px|שמאל|קבוצת בני נוער של "עליית הנוער", מגיעה לנמל חיפה, 1934
ב-30 בינואר 1933, היום בו עלה היטלר לשלטון בגרמניה, נוסדה אגודת "ועד העזרה לנוער יהודי", שכונתה גם כן "עלית הנוער". אגודה זו הייתה מעין ארגון כולל של כל תנועות הנוער הציוניות שבגרמניה, אשר תמכו בעלית נוער יהודי לארץ ישראל. האגודה רשמה מועמדים, הפנתה אותם להכשרה ולארגון העלייה וחילקה סרטיפיקטים (רישיונות עליה). ב-30 במאי באותה שנה, נוסד "ועד שיתוף הפעולה לעלית ילדים ונוער", אשר דאג לארגון ולגיוס כספים ברמה העולמית, וכן להפיץ מידע בנוגע לעלית הנוער. צלע נוספת של הארגון הייתה "הלשכה לעלית הנוער" בירושלים, שהייתה חלק מהמחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית, שהייתה אחראית על יישוב יהודי גרמניה. תפקידה היה להשיג סרטיפיקטים, לדאוג לקשר עם הקיבוצים הקולטים, ולהכניס את הנוער למוסדות החינוך. הנרייטה סאלד הייתה אחראית על ההיבטים הפדגוגיים של המפעל ועל המימון וההיבטים המנהליים היו אמונים אנשי המחלקה הגרמנית בסוכנות, גאורג לנדאור ודוד ורנר סנטור, שהיה גם ראש מחלקת העלייה של הסוכנות. לאחר הקמת הלשכה, הוענקו 350 סרטיפיקטים ראשונים על ידי ממשלת המנדט הבריטי. בתחילה, המטרה הייתה ממוקדת בנוער יהודי גרמניה. עם השנים, נכללו מדינות נוספות במפעל זה, שאף בהן התגברה הסכנה ליהודים. הילדים נשלחו על ידי הוריהם בשמחה רבה, שכן זו הייתה הדרך להצילם. רוב הוריהם של הילדים נהרגו לאחר מכן בשואה.
בתקופה הראשונה שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, המיונים היו קפדניים ביותר. שתי סיבות עיקריות היו לכך: האחת, עקב מספרם המועט של הסרטיפיקטים שנתן הממשל הבריטי לעליית הנוער. השנית, בשל הדרישות, התנאים המיוחדים ויכולת הקליטה של הקיבוצים בהם נקלטו הנערים. המיונים נערכו על ידי האגודה "עזרה לנוער יהודי" בברלין, אשר כלל את כל תנועות הנוער הציוניות שבגרמניה. בני הנוער שנבחרו לעלות היו צריכים להיות מגיל 15 ומעלה, לאחר בדיקה גופנית ובאישור הוריהם. אלו שיכלו, נתבקשו לשלם עבור נסיעותיהם והכשרתם במרכזים בגרמניה, עד שיקבלו סרטיפיקטים.
קבוצת הנוער הראשונה שנקלטה באופן רשמי על ידי "הלשכה לעליית הנוער", התחילה פעולתה ב-19 בפברואר 1934 בעין חרוד. קבוצה זאת של כ-50 נערים ונערות התנהלה תחילה כחברת נוער נפרדת, אך בסוף יוני 1934 שולבה עם שאר ילדי עין חרוד לחברת נוער אחת. כעבור ארבעה חודשים הועלתה קבוצה דתית ראשונה לקיבוץ רודגס, לימים קבוצת יבנה. עם זאת, היה מחסור במקומות לקליטת נוער דתי. עד נובמבר 1934 עלו כ-200 נערים ונערות. חלקם השתכנו בשלושה מוסדות: כפר ילדים ונוער אהבה, משק הפועלות ליד תלפיות ובית צעירות מזרחי בירושלים והשאר השתכנו בקיבוצים עין חרוד, רודגס ותל יוסף.
לאחריהן, הוקמו קבוצות בתל חי, כפר חסידים, קבוצת שילר, שריד, גבת, גשר, קריית ענבים, איילת השחר, גבעת השלושה, נהלל, רמת דוד וקיבוצים נוספים. במרץ 1936 הגיעה לעין חרוד קבוצה שנייה, לאחר שהראשונה סיימה במקום ועברה להתיישבות באלונים. כמו כן, הוקם בית הספר למקצועות המלאכה ע"ש לודוויג טיץ בקיבוץ יגור לנוער עולה מגרמניה על שם לודוויג טיץ, אחד ממנהיגי הנוער היהודי בגרמניה. באפריל 1936 הובאה קבוצה ראשונה של עליית הנוער למושב נהלל. הקליטה בנהלל נחשבה להצלחה והכונו מקומות נוספים במושבים כפר יחזקאל וכפר יהושע.
במהלך תקופה זו, עלו קבוצות שסיימו הכשרה להתיישבות קבועה באלונים ובשדה אליהו. יתר על כן, הוקם בתלפיות שבירושלים מוסד לנערים בני 13–15, שלאחר מכן עברו לאחד ממוסדות החינוך של עלית הנוער. היה זה בסיס ל"מכינות" שהקימו לאחר מכן.
בשנת 1938 הד"ר שמואל ספירו הקים ובנה את השרות הרפואי של עליית הנוער.
הקבוצות הראשונות של בני נוער אלו נבחרו בקפידה. היה להם זמן להיפרד ממשפחתם וממכריהם. הם הגיעו עם ביגוד וציוד, וידעו שיש להם לאן לחזור בגלות. מלבד הבדלים קטנים, האופי התרבותי של הנערים היה דומה. הם התרגלו לסגנון חיים גרמני, ובארץ פגשו תרבות אחרת לחלוטין. נוער זה היה חדור אידיאלים מהפכניים. אמנם חלקם תכננו לפני בואם לרכוש השכלה גבוהה, אולם משהגיעו לארץ ישראל, שאיפותיהם השתנו. הם הצטרפו להקמת של יישובי חומה ומגדל, הצטרפו לשורות ההגנה, הפלמ"ח והבריגדה היהודית. חלקם אף עזרו בעליה הבלתי לגאלית.
עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה עלו לארץ ישראל דרך עלית הנוער כ-5,000 נערים ונערות, כאשר כמחצית מהם עלו ב-1939. ממערב אירופה הגיעו כ-90%, והשאר ממזרחה.
בתחילת 1936 הגיעה קבוצה ראשונה של עלית הנוער מפולין. הם היו חברי גורדוניה שהגיעו לכפר הנוער בן שמן. בשנת 1938 קיבלה על עצמה ההסתדרות הציונית ברומניה לממן את מחצית העלות של עליית הנוער מרומניה ובקשה לקדם את העלייה ממדינה זו.
במהלך מלחמת העולם השנייה
ממוזער|שיעור עברית בקיבוץ מעברות לבני נוער של עליית הנוער מטורקיה
מאז פרוץ המלחמה, ב-1 בספטמבר 1939, החלה תקופה חדשה בעלית הנוער. המונים ניסו להגיע לארץ ישראל בכל הדרכים האפשריות. באותה תקופה הייתה גם עלייה גדולה בדרכי היבשה, וכן לא התמקדה רק באירופה, אלא אף בארצות נוספות. נקלטו 380 נערים ונערות מתימן, 73 מעיראק, 1045 מטורקיה, ועוד 249 נוספים מארצות נוספות באסיה. מניעי עליה זו היו אף הם אידאולוגיים-ציוניים, וכן ניסיונות להצלה ולהישרדות.
בשנת 1941 החלו להיקלט במוסדות עלית הנוער גם נוער ישראלי מרקע של מצוקה. הייתה זו תוכנית, ביוזמתה של הנרייטה סאלד, שנועדה להוציא נוער משכונות המצוקה ולגדלו בקיבוצים. כמו כן, הותאמה תוכנית זו אף במסגרת דתית. בשנת 1941 בעקבות הפרהוד בעיראק, נשלחה לשם בחשאי הפעילה מזל מוצרי לאור העניין שהביעו רבים מניצולי הפרעות לשלוח את בני משפחותיהם הצעירים לארץ ישראל.
בבואם של בני הנוער שניצלו מהשואה, השתנו לגמרי מאפייני הקליטה ואופייה. במיוחד, אצל קבוצה של כ-1,300 ילדים ונוער שנקראה "ילדי טהראן" אשר עברו בדרך עקלקלה וקשה, עד שהצליחו לעלות לארץ. הייתה זו הפעם הראשונה שנקלטו גם ילדים בגילאי בית הספר היסודי, שאף הם שולבו בקיבוצים, בקבוצות ובמושבים. לא היו אלה ילדים שעלו מרצונם האישי, לאחר הכשרה נפשית ופיזית ובאישור הוריהם, אלא פליטים שברחו. המצב כאן היה אחר לגמרי.
הוקמה ועדה שנדרשה למיין את הילדים עד גיל 14, האם יישלחו למוסדות כלליים או דתיים. נערים מעל גיל 14 – ההחלטה נשארה בידיהם. באותה התקופה, עלה ויכוח ציבורי רחב היקף באשר לאופי החינוך שניתן לנערים. קליטת של ילדי טהראן הכשירה את השטח והתנאים לקבלת נערים נוספים, אשר ניצלו מן השואה.
לעומת התקופה הקודמת, בה עלו נערים בעלי השכלה כללית, תוך כדי לימודיהם בתיכון, אשר חסרו בדרך כלל השכלה כללית, הנוער כאן הוא במצב אחר לגמרי. בשל המלחמה, הילדים לא למדו כלל, לא השכלה כללית ולא השכלה עברית. כאן עמדו אנשי עלית הנוער מול שתי משימות חשובות: האחת, לתמוך רגשית בילדים היתומים כאב ואם, והשנית, ללמדם ולחנכם.
היה קיים קושי בקליטת ילדים מארצות המזרח, אשר באו מתרבות שונה. המקומות שקלטו את הילדים לא התנהגו באותה סובלנות כאל הילדים שהגיעו קודם לכן מאירופה.
הייחודי בתקופה זו הוא הנכונות והמאמץ להעלות כמה שיותר ילדים, למרות חסימת אירופה ומדיניות הספר הלבן של הבריטים המגבילה עליה יהודית. לאור קשיים אלה, בתקופה זו עלו 10,000 ילדים ונוער בלבד.
מסוף מלחמת העולם השנייה ועד להקמת המדינה
שמאל|ממוזער|250px|קבוצת של עליית הנוער בקיבוץ גן שמואל 1946
בקונגרס הציוני ה-22 בבזל, בשנת 1946, נקבע כי כל יתום יהודי באירופה עד גיל 17, רשאי להיקלט במוסדות עליית הנוער. הארגון נערך לכך ואף הקים לשם כך מרכז בפריז. כמו כן, בארצות רבות באירופה הוקמו "בתי עלית הנוער", שם נקלטו החניכים לפני עלייתם ארצה.
בזמן זה הוחלט לחדש את המיון בקבלת החניכים לעלייה לארץ. היו לכך מס' גורמים, ביניהם: מס' הסרטיפיקטים המועט שניתן על ידי המנדט, חוסר במקום מתאים לקלוט ילדים צעירים, צורך היישוב בנערים חסונים ובריאים בנפשם שיוכלו לסייע ברמה הטובה ביותר, קשיים כלכליים של הארגון וכו'. על כן, בקבלת הנערים ההעדפה הייתה כזאת: ראשית, יתומים משני הוריהם, או ילדים אשר להם קרובים יחידים בארץ. כמו כן, הם נתבקשו לבצע בדיקות רפואיות מקיפות וטיפול בבעיות לפני העלייה, עד כמה שניתן. יתר על כן, הועדפו בני נוער בני 15–17, וכן בני נוער שהיו מאורגנים בקבוצות.
בסוף 1946 הוקם כפר נוער בקפריסין, לאחר שגירשו הבריטים את העולים הלא חוקיים. בתחילת 1948, עליית הילדים אושרה, ונקלטו בתוך מוסדות עלית הנוער כ-3000 חניכים.
בתקופה זו, נקבע להקים את "המחלקה לעלית ילדים ונוער" בתוך הסוכנות היהודית, במקום "הלשכה לעלית ילדים ונוער" שהייתה חלק מ"המחלקה ליישוב יהודי גרמניה".
מסיום מלחמת העולם השנייה ועד לקום המדינה, נקלטו בעלית הנוער כ-15,000 ילדים, רובם מגרמניה ומפולין, חלקם מבולגריה, מהונגריה ומצ'כוסלובקיה, וכן מסוריה, מלבנון ומתימן.
מהקמת המדינה ולאורך שנות ה-50
שמאל|ממוזער|250px|ילדים במחנה של עליית הנוער ליד כרכור 1950
שמאל|ממוזער|150px
150pxבולים לציון 20 שנה לעלית הנוער, 1955
מקום המדינה ועד ל-1952, העלייה לארץ הייתה גדולה במיוחד. באותה התקופה, מעל 27,000 ילדים ובני נוער הצטרפו לעליית הנוער. כל הנערים שהיו ב"בתי עליית הנוער" בערים ברחבי אירופה עלו לארץ. בשל כמות העולים הגדולה, נפתחו מחנות מעבר ומיון בכמה מרכזים בארץ. דבר המייחד תקופה זו לעומת קודמותיה, היה העובדה כי בני הנוער והילדים לא הגיעו לבדם, אלא יחד עם משפחותיהם. דבר מרכזי נוסף היה ארץ מוצאם: 76% מתוכם היו מארצות ערב. תמורות אלה יצרו שינויים באופי הארגון והתנהלותו.
באלול תש"ט, 1949, ביקר במרוקו משה קול, ראש הארגון. בעקבות ביקור זה, נפתחה תוכנית של עליית הנוער בקזבלנקה, ונערכו לקליטת ילדים בארץ. יש הסוברים כי זוהי נקודת פתיחה לתחילת עלית יהודי מרוקו בשנות ה-50.
בתחילת עשור זה החלה מגמה של התגברות החינוך המקצועי באידאולוגיה של הארגון, לעומת מטרות החינוך החקלאי שהיו עד כה. מגמה זו נבעה כתוצאה מחיזוק המימד המקצועי במדינה, שינוי בשאיפותיהם של החניכים, דו"חות שונים שהוגשו, וכן בתי ספר ומרכזים מקצועיים שהוקמו בכל הארץ. בתקופה זו הוקמו מוסדות רבים, כגון: כפרי נוער, חוות גדנ"ע ו"מרכזי נוער" לחינוך והכשרת נערים שלא נקלטו במוסדות החינוך הרגילים או בעבודה.
בשנת 1954 הציע אלברט איינשטיין להמליץ על ארגון עליית הנוער לפרס נובל לשלום. בשנת 1958, בשנת העשור למדינה, קיבלה עליית הנוער את פרס ישראל.
שנות ה-60
בשנים אלה הייתה תקופת משבר לעליית הנוער. ראשית, נקלטו בארגון נוער ישראלי ונוער עולה ותיק משכונות המצוקה, והיו רבים שהתנגדו לכך. דבר נוסף, התקציבים קוצצו וצצו קשיים רבים. הארגון עמד בפני סכנת סגירה. עקב כך, פנה הקונגרס ה-25 בקריאה עולמית לגייס כספים למענו. יחד עם קשיים אלה, המשיכה עלית הנוער בפעילותה הענפה. ב-1960 הוקם "מרכז תרבות עמים לנוער", אשר יועד לבסס ערכי תרבות ואומנות עולמיים לילדים בישראל. עלית הנוער קיבלה את הנהלתו של המרכז. ב-1961 הוקמו "כיתות מכינות" עבור ילדים שהוזנחו חינוכית ועקב כך הם מפגרים בלימודם ולא התאקלמו בבית ספר רגיל. המכינות הוקמו תחילה ברמת הדסה, ולאחר מכן הוקמו עוד שניים: בבן יקיר ובנתיבות. בפברואר 1962 נוסדה "היחידה לקליטת נוער מתבגר". יחידה זו קיבלה נערים עולים בני 16–18 אשר הפסיקו את לימודי התיכון שלהם במקום מוצאם, וחפצו לרכוש מקצוע כדי להתאקלם בארץ. מסלול היחידה כלל לימוד של חצי שנה באולפן לעברית, לאחריו לימוד מקצוע במשך שנה, ולאחר מכן גיוס לצבא.
לאחר מלחמת ששת הימים, חל שינוי גדול בעליה. אל הארץ הגיעו, בין השאר, עולים רבים מברית המועצות ומרומניה, שרצונם היה לבסס את לימודם וידיעותיהם. על מנת לענות לצרכיהם, הותאמו עבורם "כיתות לועזיות" (או "הנתיבים הלועזיים"), בהם נערים ונערות בכיתות יא'-יב' למדו ונבחנו בשפת אמם. בכיתות אלה למדו גם עולים מצרפת ומדרום אמריקה. כמעט מחצית מהעולים בגילאי 15–17 מברית המועצות ניסו להיקלט בארגון, ואכן הצטרפו כ-4,000 בני נוער ממדינה זו.
בשנת 1962 הציעו מספר חברי כנסת להעניק פרס נובל לשלום לעליית הנוער. בנימוקיהם כתבו: "עליית הנוער הצילה מעל ל-100,000 ילדים יהודים, שיקמה וחינכה אותם בישראל."
שנות ה-70
בשנת 1971 אושרה "תוכנית ה-4,600" (או "הפרויקט הישראלי") על ידי הנהלת חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. תוכנית זו מורה על עליית הנוער לתת דגש על חינוכו של נוער ישראלי משכבות המצוקה. ראוי להזכיר, כי משימה זו החלה עוד בזמנה של סאלד, אולם לא באותו היקף. בשנים 72'-78' התעצם מס' החניכים מ-9,971 ל-18,145. הנוער הישראלי בעליית הנוער הגיע ל-88% מכלל החניכים, כך שתוכנית ה-4,600 הצליחה הרבה מעבר למצופה. במסגרת תוכנית זו הופעלו פרויקטים ומיזמים חדשים בתחומים שונים. כמו כן, חזר שיתוף הפעולה עם הקיבוצים.
בשנת 1976 נוסתה תוכנית חדשה בשם "תור ועלה לנער", שמטרתה הייתה להביא נערים ונערות מחוץ לישראל לתקופה של כחודש וחצי בארץ, ולעורר בהם את רצון לעלות ארצה או ללמוד פה. לאחר מספר שנים תוכנית זו בוטלה.
בשנת 1979 התגייס מחזור ראשון של עליית הנוער במסלול פיקודי מיוחד. מטרתו של פרויקט זה הוא לאפשר לבוגרים להוציא אל הפועל בצורה הטובה ביותר את כישרונותיהם הצבאיים.
בשנת הלימודים של 78'/79' החל "מפעל הפרויקטים המיוחדים", בו בני נוער יהודיים מחוץ לישראל הוזמנו ארצה ללמוד במשך שנה במוסדותיה של עלית הנוער את מקצועותיהם בשפת אמם, ועם זאת לקבל ידע בעברית, ביהדות ובמורשת ישראל.
לקראת סוף שנות ה-70 ארעה המהפכה באיראן, בעקבותיה נקלטו כ-1,800 בני נוער עולים מאיראן בארגון, אשר כמחצית מהם עלו בלי משפחתם. עליה זו עוררה דיון ציבורי בנוגע לאופי החינוך הניתן- כללי או דתי. אולם, דיון זה לא היה כה חריף כמו זה שאירע לפני קום המדינה, בעלית ילדי טהראן.
שנות ה-80
עלייה עיקרית בתקופה זו (ואף לאחריה) הייתה מאתיופיה. הילדים נקלטו בלא סינון של גילאים או מצב בריאותי. נפתחו בשנים אלה מרכזים למיון, אשר משם הופנו הילדים אל מוסדות החינוך הדתיים המתאימים להם. כולם הופנו לבתי ספר דתיים, ועלית הנוער דאגה רבות לקליטתם.
בשנת 1996 נסגרה עליית הנוער כמחלקה נפרדת בשל סיבות תקציביות, בהחלטת הנהלת הסוכנות היהודית. רוב החניכים הועברו לאחריותו של האגף לחינוך התיישבותי של משרד החינוך והתרבות. עד זמן זה, לאורך יותר מחמישים שנה, נקלטו והתחנכו במוסדותיה עליית הנוער כ-350,000 נערים ונערות.
קשר הארגון עם הורי החניכים
בשנותיה הראשונות של עליית הנוער, הקשר של הארגון עם הורי החניכים הסתכם בהסכמתם של ההורים לעליית הילדים ארצה. המלחמה, בין השאר, גרמה לכך שאף נפסק קשר המכתבים בין ההורים והילדים, וגרוע מכך – להתיתמותם של ילדים רבים. בשל כך, היה הארגון כמעין מחליף מקום ההורים. מציאות זו התאימה לרעיון של הארגון, שלעיתים רבות פנה כנגד האידאולוגיה אליה חינכו ההורים.
מאז הקמת המדינה, המצב השתנה לגמרי. הארגון החל לקבל גם תלמידים שעלו ארצה עם הוריהם, אולם דבר זה לא שינה את מהות הקשר של הארגון עם ההורים. רבים מההורים באותו זמן הרגישו חדשים ולא בטוחים בארץ, ועל כן לא התנגדו שגורמים אחרים ותיקים יותר ינהיגו את ילדיהם.
בתחילת שנות ה-50 הגיעו עולים רבים ממזרח אירופה ומארצות האסלאם. בארצות אלה לא היה נהוג קשר חזק בין גורמי החינוך לבין ההורים, ולכן קיבלו ההורים את המדיניות הזו גם בארץ. עליית הנוער סברה שבשל התערערות מעמד ההורים, עליהם להמשיך בדרך זו ולשמש כמעין תחליף להורים, על כל האחריות המשתמעת מכך. ההורים לא נתפסו כשותפים לתהליך החינוך והלמידה, ולא היו מעורבים מספיק בחיי הילדים. לאור תפיסה זו, עולים חדשים רבים לא רצו לשלוח את ילדיהם למוסדותיו של הארגון (ובמיוחד את בנותיהם), והיו רבים שאף הוציאו את ילדיהם מן המוסדות במהלך שנות הלימוד, לעיתים אף בהתנגדות ילדיהם. כמו כן, היו ילדים שעזבו ביוזמתם את עליית הנוער, בשל הריחוק שחשו מהוריהם.
עם השנים, החלו להבין בארגון שניתן יהיה לחנך בצורה הרבה יותר שלמה ואפקטיבית כאשר גם ההורים ייקחו חלק בתהליך ויהיו מעורבים. הכרה זו הגיעה, בין השאר, על רקע ההתפכחות מהשאיפה שכל החניכים ימשיכו לחיות חיי קיבוץ. בארגון הבינו שמסגרת זו אינה מתאימה לכולם, ומלאכת החינוך ותחומיו רחבים הרבה יותר, ועל כן לא כדאי לכפות צורת חיים זו על הילדים. אט אט, הליך זה של קירוב ההורים ועירובם בתהליך החינוכי הלך וגבר, והגיע אל כל מוסדות החינוך של הארגון. עם זאת, המשיכה עליית הנוער לחוש אחריות אישית כלפי תלמידיה כאילו היא ממלאת מקומם של ההורים, ועל כן היא מעורבת בכל מקומות החינוך אליהם מגיעים הילדים.
ראו גם
כפר נוער
לקריאה נוספת
ח. פינקוס, מארבע רוחות: שיקומו של נוער עולה, ירושלים: הספרייה הציונית, 1971.
משה קול, מסכת עליית הנוער, הוצאת מ. ניומן, 1961.
מאיר גוטסמן, עליית הנוער - רציפות ושינוי, תל אביב: הוצאת צ'ריקובר, 1987.
ש. עדיאל, ציוני דרך בתולדות עליית הנוער, הסוכנות היהודית, עליית הנוער, המרכז לתיעוד ע"ש ה. סאלד, 1986.
שלמה בר גיל, מחפשים בית מוצאים מולדת: עליית הנוער בחינוך ובשיקום שארית הפלטה 1945-1955, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1999.
דוד שערי, "דרכה הייחודית של עליית הנוער בקליטתם של ילדי "שארית הפליטה"", כיוונים חדשים, 4, עמ' 204–206, 2001.
דוד נמרוד-סימרוט, עליית הנוער לנוכח העלייה והקליטה של יהודי ארצות האסלאם 1948–1953, עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2008.
פנחס רוזנבליט (עורך), עליית הנוער: קורות המפעל, פרקי מקרא ודעת אישים, הסוכנות היהודית, עליית הנוער, 1968.
דבורה הכהן, ילדי הזמן: עליית הנוער 1948-1933, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2011.
ברכה חבס (עורכת), ספר עלית הנוער, ירושלים: המשרד המרכזי ליישוב יהודי גרמניה בא"י, הלשכה לעלית הנוער ליד הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, 1941.
קישורים חיצוניים
. סימול החטיבה: S119 ,S75
רחה פראיר: מפעלה של אישה לבדה על הקמת עליית הנוער באתר מט"ח
שרה בן-ראובן, רֶחָה פרָיאֶר נגד הנרייטה סאלד - חלק א, חלק ב, חלק ג, באתר של ארגון יוצאי מרכז אירופה
משרד החינוך - המנהל לחינוך התיישבותי פנימייתי ועליית הנוער
עליית הנוער באתר משואה
תחקיר על התארגנות ואסוף ילדים אחרי השואה ועליתם ארצה בתקופת שלטון האנגלים בארץ, באתר יוטיוב
שבע עשרה שנים לעליית הנוער ויום הילד היהודי. יומני כרמל אפריל 1951 (התחלה 3:46), יוטיוב
הערות שוליים
*
קטגוריה:אנשי עליית הנוער
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תנועות נוער עבריות
קטגוריה:עליות לפני קום המדינה
קטגוריה:הצלה בשואה
קטגוריה:יהודים שפעלו להצלה בתקופת השואה
קטגוריה:מפעלי הסוכנות היהודית
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לשנת 1958
קטגוריה:ציונות בגרמניה | 2024-10-10T04:21:38 |
עוד נצחון כזה ואבדנו | REDIRECT ניצחון פירוס | 2008-12-18T20:45:56 |
נצחון פירוס | REDIRECT ניצחון פירוס | 2008-12-18T20:44:54 |
גריגורי פוטיומקין | גריגורי אלכסנדרוביץ' פוטיומקין (ברוסית: Григорий Александрович Потёмкин; 24 בספטמבר 1739 – 16 באוקטובר 1791) היה גנרל ומדינאי רוסי, חביבה ומאהבה של הצארינה יקתרינה הגדולה. זכה לתוארי אצולה רוזן ונסיך על תרומתו לרוסיה.
ראשית חייו
פוטיומקין נולד באחוזת צ'יז'ובו שליד סמולנסק למשפחה של קצין זוטר. הושעה מאוניברסיטת מוסקבה עקב התרשלות בלימודים והתגייס לחטיבת העלית היוקרתית סמיונובסקי. השתתף בהפיכת החצר בשנת 1762, שהביאה להדחתו של פטר השלישי ולהמלכתה של יקתרינה הגדולה כקיסרית של רוסיה. בעקבות זאת קיבל פוטיומקין 10,000 רובל, סכום עתק במונחי הימים ההם, 4,000 (לפי מקורות אחרים 400) צמיתים וקודם לדרגת סגן-משנה של המשמר (מקבילה לסרן רגיל). בנוסף לכך עצם ההשתתפות בהפיכה קירבה אותו לקיסרית. בשנת 1767 התקרב פוטיומקין למשפחת אורלוב רבת ההשפעה שאחד מבניה, גריגורי, היה מאהבה של הצארינה ולקח חלק בעבודת ועדת חקיקה שעסקה בעניינים דתיים.
חביב הקיסרית
עד מהרה קודם פוטיומקין לדרגת גנרל מאיור ובדרגה זו השתתף במלחמה העות'מאנית-רוסית של 1768–1774. לאור הצטיינותו הרבה במלחמה, בשנת 1774 קודם פוטיומקין לדרגת לוטננט-ג'נרל והפך לחביבה של הצארינה וככל הנראה גם למאהבה אחרי שסר חינו של גריגורי אורלוב בעיניה. במהלך שבע-עשרה השנים הבאות היה אחד האנשים החזקים ברוסיה. אף שכמו יקטרינה נטה לתענוגות ונהנה מן הכוח שצבר, הפגין בתחומים רבים אחרים את רוח עידן האורות בגלותו סובלנות כלפי שונות דתית ובהגנה על מיעוטים לאומיים. כגנרל-פלדמרשל, מפקד הצבא (רשמית משנת 1784), הדגיש תפישה הומנית יותר של משמעת ודרש מהקצינים לדאוג לחייליהם ברוח אבהית; כמו כן הוא תמך בפקודו אלכסנדר סובורוב אשר התנגד בתוקף לחיקוי הצבא הפרוסי בהבלטת רושם חיצוני כגון מצעדים, דבר שבכל זאת התרחש מאוחר יותר. תמיכה זו לא הפריעה לו להתנכל לסובורוב המוכשר שמעולם לא נוצח בקרב ולפטר אותו מהצבא ב-1788. כשנתיים מאוחר יותר - לאחר שסובורוב הוחזר לתפקידו בידי הקיסרית - העביר אותו פוטיומקין לחזית פינלנד הנחשבת פחות.
מושל הדרום
פוטיומקין זכה להצלחה רבה בשטחיה החדשים של רוסיה לחופי הים השחור ובראשם חצי-האי קרים, שם שלט כדיקטטור של ממש. הוא תמך בהקמת התיישבויות רוסיות וזרות רבות, ייסד ערים חדשות, כדוגמת עיר-הנמל חרסון, והקים את צי הים השחור של רוסיה, שמנה לקראת שנת 1787 5 ספינות גדולות, 15 פריגטות וכ-20 ספינות קטנות יותר. בשנת 1783 סיפח את קרים לרוסיה, פעולה שזיכתה אותו בתואר "נסיך טבריצ'סקי", על שם שמה העתיק של קרים, טאורידה. ככלל, פוטיומקין תכנן רבות ולא קימץ באנשים, משאבים או זמן, אך בשל העובדה שתכנוניו היו גדולים יתר על המידה רובם הגדול לא נשלם מעולם. ארבע שנים מאוחר יותר ארגן את מסעה המפואר של יקתרינה לאזורי הדרום. שמו של פוטיומקין נודע לשמצה כתוצאה ממסע זה, שכן נטען כנגדו כי הקים לאורך הדנייפר כפרי דמה על מנת להטעות את הצארינה לחשוב שהאזור משגשג, כפרים שזכו לכינוי כפרי פוטיומקין, כינוי המשמש עד ימינו כביטוי לתוכניות ראווה מתעתעות. מטרת המסע, שזכה לפרסום רב, הייתה להפחיד את אויביה של רוסיה - וטורקיה בראשן - ולקרב לרוסים את אוסטריה. הדבר הוביל למלחמה - המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1787–1792, שבה רוסיה ניצחה. כמפקד העליון של הצבא, נקט פוטיומקין אסטרטגיה זהירה שניתן היה להצדיקה מבחינה צבאית (אם כי אחרים, כגון סובורוב, התנגדו לה ודרשו מדיניות התקפית יותר), אך אשר לא הגבירה את האהדה אליו.
אחרית חייו
באפריל 1791, לקראת סוף המלחמה, חזר פוטיומקין בחופזה לסנקט פטרבורג הבירה, כיוון שהסתבר לו כי ליבה של פטרוניתו יקתרינה נוטה לכיוון מאהב חדש - פלטון זובוב . אף שהקיסרית לא גרעה מהסמכויות שהיא האצילה עליו, ניכר היה כי אהבתה אליו כלה, ולבסוף היא שלחה אותו בחזרה לחזית הטורקית לניהול שיחות השלום. תוך כדי השיחות, ב-5 באוקטובר 1791, פוטיומקין מת ליד יאשי שבמולדובה, רומניה ונקבר בכנסיית קתרינה שבחרסון.
במהלך הנסיגה הרוסית מחרסון, שנערכה במלחמת רוסיה-אוקראינה, הוצאו עצמותיו של פוטיומקין מן הכנסייה והועברו אל השטחים שבשליטת רוסיה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:האימפריה הרוסית: פוליטיקאים
קטגוריה:גנרל-פלדמרשלים רוסים
קטגוריה:אבירי מסדר העיט השחור
קטגוריה:מקבלי עיטור גיאורגי הקדוש
קטגוריה:מקבלי עיטור אנדריי הקדוש
קטגוריה:אבירי מסדר העיט הלבן
קטגוריה:מקבלי עיטור אלכסנדר נבסקי (האימפריה הרוסית)
קטגוריה:מייסדי יישובים
קטגוריה:סמולנסק: אישים
קטגוריה:מלחמות עות'מאניות-רוסיות
קטגוריה:ילידי 1739
קטגוריה:נפטרים ב-1791 | 2024-09-20T16:29:09 |
TIME | הפניה Time (שיר של פינק פלויד) | 2024-04-16T10:44:13 |
מארי ז'וז'ף סי | REDIRECT אז'ן סי | 2004-12-23T04:48:53 |
שרף | שמאל|ממוזער|250px|חרק לכוד בתוך שרף
ממוזער|250px|טיפות שרף
ממוזער|''Protium Sp.”
ממוזער|''שרף על עץ 2.”
ממוזער|''שרף על עץ 1.”
שְׂרָף הוא חומר נוזלי היוצא מן העץ, שנוצר מהטרפן המחומצן של השמנים הנדיפים בצמח. השרף אינו מסיס במים אך מסיס בכוהל ובאתר.
ישנם שני סוגים של שרף: שרף טבעי ושרף מלאכותי, שהכנתו נעשית על ידי פרקולציה עם אלכוהול, ריכוז הפרקולנט והשקעת השרף עם מים בעודף.
שרף שעבר תהליך התאבנות במעבה האדמה יוצר אבן חן הקרויה ענבר.
לשרף שימושים שונים לאדם:
גומי מופק משרף של מיני עצים טרופיים.
שרף שימש בעבר לאיטום תחתית ספינות.
שרף שימש בהכנת לפידים.
השרף עוזר להפיק צליל יותר חזק מן הקשת של כלי הקשת. הנגנים מורחים את השרף על הקשת כדי להגביר את החיכוך בינה ובין המיתר. החיכוך מגביר את הצליל המופק.
השרף משמש גם בתור סם מרפא לריפוי של מחלות שונות, כוויות, הצטננות, ומשכך כאבים לנשים הרות (אופיום).
ניתן להכין מתוך השרף חומר מסמיך המשמש בהכנת קינוחים, ממתקים וריבה וכמייצב וחומר קשירה לעוגה וגלידה.
השרף שימש בימי קדם גם לעשיית קטורת לבשמים, ומשמש עד היום לטקסים דתיים.
השרף הוא חלק ממרכיבי הדיו לכתיבת ספר תורה.
רקדניות בלט משתמשות בשרף למניעת החלקת הנעל והחלקה על הבמה.
יציאת השרף מהעץ
בכל סוג עץ יוצא השרף בצורה שונה. ישנם עצים בהם השרף מתוך "גזע העץ" וישנם סוגי עצים בהם השרף יוצא מתוך "ענפי העץ".
קטיף השרף
קטיף שרף העצים קורה במספר מדינות בעולם:
ביוון קוטפים שרף מעץ אלת המסטיק (מסטיקא) בעזרת פעולת "חריצה".
בסודאן קוטפים שרף מעץ שיטה (גומי ערבי) על ידי תלישת השרף.
בעומאן קוטפים שרף מעץ הלבונה (השרף גם בעל אותו השם) באמצעות קילוף גזע העץ.
המחקר החקלאי
אין עדיין מחקר חקלאי מקיף בנוגע על שרפי העצים וכן, התועלת המדויקת של ייצור השרף בידי העץ אינה ידועה כרגע, אך הוצעו כמה השערות אפשריות כגון סתימת חורים (הגלדה של פצעים), הגנה בפני חרקים שרוצים לחדור לעץ, ומניעת גדילה של פטריות טפיליות. ידוע שישנו שימוש בקרב חובבי ומגדלי אלמוגים בשרף על מנת להוריד את כמות המומסים במים (TDS) המוכנסים וממלאים את האקוורים עקב התאיידות. ייתכן שלשם כך משמש השרף תפקיד מכריע בסינון המים הנשאבים על ידי השורשים מן האדמה שקיים בה ברזל וחומרים מתכתיים שהופכים למומסים במים.
ראו גם
מור
ענבר
לבונה
מסטיקא
גומי ערבי
לשד
מומיו
קישורים חיצוניים
Spain's untapped 'liquid gold' - מאמר על הפקת מסחרית של שרף בספרד. מאתר ה-BBC
הערות שוליים
קטגוריה:מורפולוגיה של צמחים
* | 2024-10-14T10:49:24 |
ישעיה | REDIRECT ישעיהו | 2004-12-23T05:16:09 |
לשון הרע (פירושונים) | 2018-08-24T18:25:24 | |
ועדת כהאן | REDIRECT ועדת כהן | 2004-12-23T05:56:40 |
סברה ושתילה | REDIRECT טבח סברה ושתילה | 2004-12-23T05:56:05 |
אברהם אבן דאוד | רבי אברהם אבן דאוד הלוי (בספרדית: Abraham ibn Daud; ד'תת"ע, 1110 – ד'תתק"מ, 1180) היה היסטוריון, סופר, פילוסוף ואסטרונום יהודי שחי ופעל בספרד במאה ה-12. נודע גם בשם ראב"ד הראשון.
קורות חייו
נולד בקורדובה לדאוד, ולבתו של רבי יצחק אלבאליה, וזכה לחינוך דתי וכללי כאחד. רבו היה אחי אמו, רבי ברוך בן יצחק אבן אלבאליה. כאשר האלמוואחידון פלשו לספרד ברח אבן-דאוד לממלכת קסטיליה הנוצרית, והתיישב בטולדו בה חי עד למותו על קידוש השם ב-1180. יש הסבורים כי הוא המתרגם שעסק בתרגום מקורות ערביים ללטינית, המכונה בלטינית Avendauth.
חיבוריו
ספר הקבלה
את ספר הקבלה חיבר רבי אברהם אבן-דאוד בשנת ד'תתק"כ (1160). זהו ספר העוסק באפולוגטיקה יהודית מסורתית. הספר אינו מהווה תיעוד היסטורי מדויק של המאורעות. מטרתו לשרת את היהודים בוויכוח המתנהל אל מול הקראים שביקשו לערער על עקרונותיה של היהדות המסורתית. הספר מציג את התגבשותה של היהדות מתקופתו של משה ועד לתקופת הגאונים.
סיפורם של ארבעת השבויים המופיע בספר, לפיו ארבעה רבנים מבארי שבאיטליה שיצאו בשליחות לאסוף כספים למען הכנסת כלה נשבו, ואחד מהם הובא לספרד וכונן את המרכז ההלכתי בקורדובה, נחקר על ידי חוקרים רבים לאורך השנים והעלה שאלות בדבר אמינותו של הספר מבחינה היסטורית. ישנם חוקרים הסבורים כי מדובר בסיפור בעל מוטיבים בדיוניים רבים ומסר דתי. לעומת זאת ישנם המביאים הוכחות היסטוריות לסיפור זה. כך או כך, מהווה "ספר הקבלה" מקור חשוב בחקר חיי היהודים בספרד של ימי-הביניים. הספר מעיד על תפיסת הדת ומקומה של קהילת ספרד בתפיסתם של בני התקופה. ספר הקבלה הוא רק חלק אחד מכלל יצירתו ההיסטוריוגרפית של אבן דאוד, הקרויה 'דורות עולם'. שלושת החלקים האחרים בספר דורות עולם מוקדשים ל'תולדות מלכי ישראל', תולדות מלכות רומי, ו'מדרש זכריה'. חלקים עבריים נשכחים אלה תורגמו אף הם לאחרונה (2013) לאנגלית והופיעו במהדורה מחקרית. אבן דאוד היה בין המחברים היהודיים הראשונים שהתייחסו וקראו בהרחבה ספרות נוצרית, למשל, כתביהם של איזידור מסביליה (מאה 7) ואורוזיוס מבראגה (מאה 5).
האמונה הרמה
בכתביו הפילוסופיים הוא שילב את מחשבת אריסטו ביהדות. ספרו "האמונה הרמה" נלמד רבות בקרב חוג תלמידיו של רב חסדאי קרשקש, וזכה באותה עת להעתקות רבות הכוללות גם הערות פרשניות בשולי הדפים, אך נזנח במרוצת השנים. לדברי מחברו, הוא נכתב בעיקר כדי להתמודד עם בעיית הבחירה חופשית, אולם לשם פתרון בעיה זו אין הוא עוסק במיוחד דווקא בה, אלא מנסה ליישב את הדת בכללותה עם הפילוסופיה.
ספרו "האמונה הרמה" מצוי כיום בשני תרגומים שונים. האחד, של שלמה אבן לביא, מחוגו של רב חסדאי קרשקש, ממנו השתמרו 16 כתבי יד; והשני, של מוטוט, ממנו השתמר רק כתב יד אחד. עמירה ערן הראתה במחקריה, שנוסחו של מוטוט אינו תרגום נוסף של הספר משפת המקור בערבית, אלא הוא פרי פיתוח של נוסחו של לביא, הכולל גם שיפורי לשון שכבר היו לפניו, שחוברו בחלקם על ידי לומדים אחרים, והוא צירפם והוסיף עליהם. לרוב אין הבדלים תאולוגיים בין שני התרגומים.
פרופסור יהודה איזנברג ההדיר את השליש האחרון של הספר במהדורה בה מושווים זה לצד זה תרגומם של לביא ושל מוטוט. משך שנים רבות הייתה המהדורה השלמה היחידה של הספר, מבוססת על נוסח משובש של תרגומו של לביא, שיצאה לאור בברלין בשנת תרי"ג (1853). בשנת ה'תשע"ט - 2019 ראו אור שתי מהדורות חדשות של הספר, המבוססות שתיהן על כתבי היד. מהדורה אחת היא של עמירה ערן, בהוצאת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, והיא כוללת את תרגומי מוטוט ואבן לביא, בתוספת מבואות והערות. המהדורה השנייה היא של מכון הגות ודעת בישראל, והיא כוללת מבוא, פרפרזה לעברית בת ימינו והערות השוואה לחלקים השני והשלישי, וליקוט לפי סדר פרשיות השבוע.
על משנתו הפילוסופית
לדעת אברהם אבן דאוד הלוי, קיימת התאמה מוחלטת בין האמת הפילוסופית האריסטוטלית לבין האמת הדתית. במקרים רבים הוא נטה אחר פרשנותו הפילוסופית של אבן סינא לכתבי אריסטו. רבי אברהם אבן דאוד הרחיק את התורה הניאופלטונית של האצלת העולם מן הבורא, שאומצה על ידי רבי שלמה אבן גבירול, והוא תוקפו במספר פעמים בספרו מתוך ביטויי זלזול. עם זאת, כאריסטוטלים נוספים בזמנו, קיבל את ההנחה שפרטי ההתרחשות בעולם מגיעים ומונהגים באמצעות ה"שכלים הנבדלים", שהם שכלי הגלגלים שבהם נמצאים הכוכבים, והם ממוצעים בין ה"סיבה הראשונה" - האל - לבין הנבראים; מתוך הנחה מוטעית שתפיסה זו מקורה בכתביו של אריסטו. רק מאוחר יותר התברר שכתבים אלו, המיוחסים לאריסטו, לא יצאו מתחת ידו.
אבן דאוד מוכיח את מציאות האל בהוכחות אריסטוטליות איסלאמיות, שיסודן בכתביו של אבן סינא, כמניע ראשון וכמחויב המציאות. זהו אחד הניסוחים של הטיעון הקוסמולוגי, המזהה את כל הנמצאים בעולם כאפשרי המציאות, דהיינו שהם יכולים להימצא ויכולים שלא להימצא, ולכן הימצאותם בפועל היא בהכרח תוצאה של פעולתה של ישות אחרת, שהוציאה מן הכח אל הפועל את המסובב. וכיון שגם סיבה זו דורשת סיבה אחרת שתוציא אותה מן הכוח אל הפועל, ומציאותם של סיבות לאין סוף מובילה לרגרסיה אינסופית שאינה אפשרית לדעתו, לכן בהכרח עומדת בראש היררכיית הסיבות ישות אחת, השונה לחלוטין מכל שאר הנמצאות, בכך שהיא אינה אפשרית המציאות הצריכה לצאת מן הכוח אל הפועל, אלא היא מחויבת המציאות, והייתה תמיד בפועל.
עמדתו גם חלקה על שיטת הפילוסופים הערבים ה'מותכלימון' (כלאם), שלשיטתם הנפש אינה אלא מקרה בגוף (דהיינו, לא מהות בפני עצמה; כדוגמת הצבע השחור של האריג). גם אין היא, לשיטת ר' אברהם בן דאוד, תולדת התערבות חומרי הגוף; לשיטתו, הנפש היא יסוד עצמי בלתי-גופני. הראב"ד אמנם הסכים לשיטה שהנפש היא 'צורת' הגוף (כל דבר בעולם, לשיטה האריסטוטלית מורכב מ'חומר', האלמנט הגשמי של הגוף, ו'צורה', הדבר הנותן לעצם את ייחודו), אך מכל מקום לשיטתו אין לדונה כצורות רגילות, היות שלא עמדה בנסיוננו; ומכאן, שכל הנפש היא בת אלמוות ולא רק הכוח השכלי שהאדם עבד עליו כדי לקנותו, ולהופכו ל'שכל בפועל'. עם זאת, הוא חלק על הצורה שבה הנאו-אפלטוניים תפסו את נצחיות הנפש, כיוון שלשיטתו הנפש היא אישית ואינה חלק מ"הנפש העולמית". השכל הפועל (הנפש העולמית) הוא כללי, אחרון בנבדלים (היינו, המלאכים, או הצורות הרוחניות הבלתי-תלויות בגוף גשמי), והוא המעניק את ה'צורות'.
הנבואה היא הארתם של ה'נבדלים' ובפרט השכל הפועל, באדם; ומעלתה, מעבר לידיעת הנמצאות בהווה, היא ידיעת העתיד. השכל הוא ה'צינור' שדרכו עוברת הנבואה, והדמיון רק מעכירו, אך הנבדלים מסתגלים לכוח תפיסת הנביא ומתגלים לפניו במראה מוחשי. אף שתהליך הנבואה הוא טבעי (כשיטת אריסטו), מכל מקום אין הוא מתקיים אלא בבני אדם נבחרים (ישראל) שהועיד הבורא להדריך בני אדם.
בנושא ידיעה ובחירה, הראב"ד החזיק בתוקף בחירות הרצון האנושי, ושלל כל הכרחיות של גזירה קדומה. אלוהים צמצם את ידיעת הכול, ויכולת הכול שלו, לגבי מעשיו החופשיים של האדם ובחירתו, כדי לאפשר בחירה חופשית. מדבריו משתמע גם שאלוהים אינו יודע את האירועים הפרטיים בדרך פרטית, אלא רק כפי שהם אמורים לנבוע מתוך חוקי הטבע, מבלי להתייחס לבחירתו של האדם, ורק השכלים הנבדלים הם ה"משקיפים" על האדם.
המוסר הוא דרך האמצע והיחס הנכון בין חלקי הנפש והוא מוסר התורה. האירציונליות של מעשה חלק מן המצוות (ה"חוקים", כדוגמת פרה אדומה) נועדה להוכחת צייתנותו של האדם. כל המדעים האמפיריים הם הכנות למטאפיזיקה שתכליתה הכרת אלוהים ואהבת אלוהים המוטבעת בה, וזהו ייעוד האדם ואושרו.
השפעתו
חיבוריו של אבן דאוד לא זכו להשפעה רבה. העובדה העיקרית שתרמה לכך, היא צאתו לאור של הספר מורה נבוכים של הרמב"ם 30 שנה אחרי צאתו לאור של "האמונה הרמה". הדיונים שב"מורה נבוכים" מקיפים יותר, ברורים יותר וקוהרנטיים יותר, וגם סמכותו הרוחנית של הרמב"ם כמנהיג וכאיש הלכה הייתה גדולה בהרבה, וכך הועמדה שיטתו הפילוסופית של אבן-דאוד בצל.
ככל הנראה, לא תורגם הספר לעברית משך כמאתיים שנה, עד המאה ה-14, בתקופת רבי חסדאי קרשקש וחוג תלמידיו. באותה עת, כחלק מעבודת ליבונה של הפילוסופיה היהודית-אריסטוטלית, התעוררה ההתעניינות בספר, והוא תורגם על ידי שני מתרגמיו לעברית. המתרגם שמואל אבן מוטוט, מספר בתרגומו שהריב"ש ביקש ממנו לתרגם את הספר, ועמירה ערן מפקפקת בדיווח זה, בין היתר משום שהמתרגם השני, שלמה אבן לביא, היה מקורב יותר לחוגו של הריב"ש שהפנה אליו שתיים מתשובותיו.
במהלך השנים שחלפו מאז תרגומו, הוא נלמד בחוגים שונים. על כתבי היד מופיעות הערות בשפות שונות: עברית, איטלקית, לטינית ואף ערבית. באיטליה אף נכתב פירוש מקיף על הספר, המצוי בכתב יד מאוסף משה מונטיפיורי. עם הדפסת הספר בברלין בשנת 1853 חלה התעוררות נוספת ללימודו, והפירוש על הספר חזר ונעתק על ידי מעתיק נוסף. ר' ישראל משה חזן כתב הערות וביאורים על הספר, שנדפסו ב"כרך של רומי", ליוורנו ה'תרל"ו, סימן כו.
בעשרות השנים האחרונות נחקרה שיטתו על ידי חוקרי ימי הביניים, וסדרה של מאמרים פורסמה בתחום, בעיקר באנגלית. עמירה ערן פרסמה על משנתו את הספר "מאמונה תמה לאמונה רמה". כמו כן פורסם ספרו במהדורות חדשות ומוערות.
לקריאה נוספת
עמירה ערן (עורכת), ספר האמונה הרמה, על פי מספר תרגומים כולל מבואות וחילופי נוסח, מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים תשע"ט
קישורים חיצוניים
כתביו
ספר האמונה הרמה באתר דעת
ספר הקבלה להראב"ד באתר דעת
עמירה ערן, ההקדמה למאמר השני בספר 'האמונה הנישאה' לרבי אברהם בן דאוד, עמ' 126–140
הערות שוליים
קטגוריה:ראשוני ספרד
קטגוריה:פילוסופים יהודים ספרדים
קטגוריה:הוגים אריסטוטלים
קטגוריה:היסטוריונים יהודים ספרדים
קטגוריה:נספים בפרעות
קטגוריה:ילידי 1110
קטגוריה:נפטרים ב-1180 | 2024-07-23T21:38:13 |
יוסף יקותיאלי | יוסף יקותיאלי (16 באפריל 1897 - 25 בספטמבר 1982) היה עסקן ספורט ישראלי, הוגה רעיון המכביה ומגשימו. חתן פרס הוז לספורט (1954) ופרס ישראל על מפעל חיים בעיצוב הספורט וקידום תרבות הגוף בישראל (1979).
קורות חיים
ממוזער|טקסט=יוסף יקותיאלי מדליק את לפיד המכביה בקברות המכבים, 1969, מאוספי הספרייה הלאומית.|יוסף יקותיאלי מדליק את לפיד המכביה בקברות המכבים, 1969, מאוספי הספרייה הלאומית.
נולד לברוך יקותיאל זוסמנוביץ וליונה-מרים לבית קלצקי בעיירה קרטוז-ברזה (Бяро́за-Карту́зская) שבאימפריה הרוסית (כיום בדרום-מערב בלארוס). בשנת 1909, כשהיה בן 12, עלה לארץ ישראל עם משפחתו. למד ב"תחכמוני" וב"עזרה" ביפו וב"בית המדרש למורים העברי" בירושלים. חזר ליפו ועבד במשרד הארץ-ישראלי, וכן שיחק כדורגל במכבי תל אביב, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
ב-1914 גויס לצבא העות'מאני ונתמנה כמדריך לחינוך גופני במטה המוג'אהדין (לוחמי מלחמת הקודש), ובבית הספר הממלכתי בעיר שכם. אחר כך הועבר לתפקיד של מתורגמן (טורקית/גרמנית) של פלוגות התחבורה הגרמניות ק.ק. 502., מהן הוגלה יחד עם כל אנשי הצבא היהודים בשנת 1918 לאנטוליה.
בסוף המלחמה חזר לארץ, ועבד במשרד הארץ ישראלי, ועד הצירים והכשרת היישוב. שנתיים עבד בחברת החשמל ברכישת זכויות קרקע בקו החשמל של המתח הגבוה מנהריים לתל אביב. לאחר מכן עבד ב"חברת הנוטע" שעסקה ברכישת קרקעות.
מאז חזרתו ארצה בסוף מלחמת העולם הראשונה היה פעיל ומפעיל ב"מכבי" עד יומו האחרון. הוא היה הרוח החיה ביסוד מוסדות הספורט בארץ ישראל, ההתאחדות לכדורגל, התאחדות אגודות הספורט לחובבים והוועד האולימפי הארץ-ישראלי, וסיפוחם אל מוסדות הספורט הבינלאומיים.
ביולי 1929, בקונגרס של מכבי העולמי במהריש-אוסטרו (צ'כוסלובקיה) קרא בפני המשתתפים את הצעתו לארגן את המכביה הראשונה, "המכביאדה", באביב תרצ"ב בארץ ישראל. הדרך להגשמת הרעיון הייתה ארוכה וקשה. ב 1931 יצא בראש משלחת אופנוענים מכבים מתל אביב, דרך מדבר סיני לאירופה ולבריטניה להפיץ את רעיון המכביה ולעודד את הספורטאים להשתתף באולימפיאדה היהודית. לאופנוענים קרא יקותיאלי בשם "מבשרי המכביה" והם זכו לקבלות פנים ולהצלחה נלהבת בכל המקומות אליהם הגיעו. בכ' באדר ב' תרצ"ב (28 במרץ 1932) נפתחה המכביה הראשונה בתל אביב. המשחקים נערכו באצטדיון המכביה שהוקם במיוחד בצפון העיר. השתתפו בהם 5,000 מכבים שבאו מ-22 מדינות. מאז נערכו כל ארבע שנים מכביות נוספות, פרט לתקופת מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות. המכביה הייתה לאירוע לאומי ציוני והשפיעה על יהודים רבים לעלות לארץ ישראל.
דגל המכביה, תרומת יהודית ויוסף יקותיאלי, לזכר בנם , מ"כ בפלמ"ח, שנפל במלחמת העצמאות לרגלי מצודת נבי יושע בי"א בניסן תש"ח (20 באפריל 1948), הונף לראשונה במכביה השלישית באצטדיון רמת גן ב-1950.
עם קום המדינה נתמנה יקותיאלי כפקיד בכיר בוועדה הממשלתית לרכוש הנטוש.
לזכותו של יקותיאלי מפעלים חשובים נוספים: היה עורך עיתון הספורט הראשון בארץ, "אספקלריה של הספורט", יזם את מרוץ "איש בנימין", המרתון הישראלי, הקים את ארגון "ותיקי המכבי" את הקמתו של ישוב במודיעין ועוד.
ב-1966 פרש לגמלאות.
הוא המשיך להיות פעיל במכבי וכתב אוטוביוגרפיה בשם "יובל ומעלה חמישים +" בשלושה חלקים: מגולה לגאולה, המכביה הראשונה וההופעה הראשונה של נבחרת ישראל במשחקים האולימפיים הלסינקי 1952.
משפחתו
יקותיאלי נישא ליהודית, בתו של עקיבא אריה וייס (יוזם ומייסד אחוזת בית), ולשניים נולדו ארבעה בנים ושתי בנות.
בנו גדעון יקותיאלי היה פרופסור לפיזיקה, מראשוני הפיזיקאים הגרעיניים בישראל. בן נוסף, , נהרג בקרב במלחמת העצמאות.
פרסים והוקרה
1954 – פרס דב הוז לספורט.
1976 – עיטור כבוד של הוועד האולימפי (שהוענקו אז לראשונה).
1977 – חמש מדליות זהב של המכביה העשירית, במלאת לו 80.
1979 – פרס ישראל על מפעל חיים בעיצוב הספורט וקידום תרבות הגוף בישראל וכינון הבסיס הבינלאומי של הספורט הישראלי.
1981 – התואר יקיר העיר תל אביב.
הנצחתו
ביוני 2008, בטקס בהשתתפות ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, ובני המשפחה, הונצח שמו של יוסף יקותיאלי ברחוב בתל אביב, באזור הנמל הצפוני, בקרבת אצטדיון המכביה הראשונה. ביישוב מכבים נקראה דרך על שמו. כמו כן נקרא ארכיון על שמו בכפר המכביה.
במודיעין נקרא רחוב ראשי על שמו ואחר כך הוחלפה ההנצחה בכיכר על שם יקותיאלי, במקום הרחוב.
ארכיון המכבי, בכפר המכביה, נקרא בשם יוסף יקותיאלי.
כתביו
יוסף יקותיאלי ודוד תדהר (עורכים), אלבום המכבי: יפו–תל אביב: תרס"ו–תשט"ז, 1906–1956, חלק א: 1905–1925, תל אביב: אגודה להתעמלות ולספורט "מכבי", תל אביב, תשי"ז.
"דרכי אל המכביה הראשונה: ציוני דרך ועובדות, זכרונות אישיים", (נס ציונה: חמו"ל, תשכ"ט). (חוברת)
יובל ומעלה +50: ... זכרונות מהמכבי, מהצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה ומתנועת-הספורט העברית בארץ ישראל, 3 כרכים, תל אביב: י' יקותיאלי, 1971–תשל"ו. (חלק א נקרא: "מגולה לגאולה: עם התורכים במלחמת העולם ה-I")
לקריאה נוספת
עדנה יקותיאלי-כהן, בעל החלומות, תל אביב: ספרות עכשיו, תשנ"ו 1995.
קישורים חיצוניים
עדנה יקותיאלי כהן,
הערות שוליים
קטגוריה:ישראלים ילידי האימפריה הרוסית
קטגוריה:עסקני ספורט ביישוב
קטגוריה:עסקני ספורט ישראלים
קטגוריה:זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
קטגוריה:זוכי פרס דב הוז
קטגוריה:אנשי העלייה השנייה
קטגוריה:יפו: אישים
קטגוריה:בוגרי בית הספר תחכמוני (תל אביב)
קטגוריה:בוגרי המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין
קטגוריה:כדורגלנים ארץ-ישראלים
קטגוריה:כדורגלני מכבי תל אביב
קטגוריה:תנועת מכבי
קטגוריה:יהודים בצבא העות'מאני
קטגוריה:כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית העלמין הדרום
קטגוריה:יקירי תל אביב-יפו לשנת 1981
קטגוריה:אבות שכולים: חללי צה"ל
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1897
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1982 | 2024-07-28T21:58:12 |
פרס היצירה לסופרים עבריים | פרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול (ידוע גם כפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס היצירה לסופרים ומשוררים או פרס לוי אשכול) מוענק מדי שנה(למעט שנת 1978) מאז 1969 לסופרים בשפה העברית.
250px|ממוזער|שמאל|א. ב. יפה (מימין) מקבל בשנת 1996 את פרס היצירה לסופרים ומשוררים. יושבים מימין: יו"ר ועד הנאמנים של הפרס, אהרן ידלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו שר החינוך, התרבות והספורט זבולון המר ופרופסור אורציון ברתנא.
מאפייני הפרס
מטרתו המוצהרת של הפרס היא "להוקיר את הספרות העברית ולעודד מצוינות בכתיבה הספרותית העברית", על ידי מתן מענק כספי לסופרים, שיאפשר להם להתפנות לכתיבה למשך שנה. הפרס נוסד על ידי ראש הממשלה לוי אשכול וביוזמתו של הסופר זליג לבון, אחיו של פנחס לבון.
הפרס ניתן בעשורים האחרונים על ידי משרד התרבות מתקציבו ובהתאם לתקנון שמנסח המשרד, לפיו אחת לשלוש שנים מתמנה ועד נאמנים בן שבעה חברים, מהם שלושה נציגי שר התרבות והספורט וארבעה מאגודת הסופרים העבריים, והיו"ר נבחר לפי המלצת השר. ועד זה בוחר מדי שנה את שלושת חברי ועדת השיפוט של הפרס שבוחרת 10–14 זוכים בהכרעת רוב, ובלבד שלא זכו בפרס בעשור האחרון או יותר מפעם אחת. בעבר ניתנו 14–18 פרסים בשנה וניתן היה לקבלו כל שבע שנים ולא יותר משלוש פעמים. יו"ר ועד הנאמנים הראשון של הפרס הראשון היה ד"ר מיכאל לנדאו ולאחר פטירתו החליפו ישראל קרגמן ב-1977. מאז 1986 מכהן אהרן ידלין, שר החינוך והתרבות לשעבר, כיו"ר ועד הנאמנים של הפרס.
עם החלת חלוקתו ב-1969 נקבע שיחולקו מדי שנה חמישה פרסים בסך 12 אלף לירות ישראליות כל אחד, וועדת הפרס הורכבה מד"ר בנימין אליאב, פרופסור שמעון הלקין, ד"ר מיכאל לנדאו (יו"ר), בנימין יצחק מיכלי, פרופסור דב סדן, אבא קובנר ויעקב שריד. ועדת השופטים מנתה את אברהם שלונסקי (יו"ר), חיים גורי ויהודה עמיחי. בראשות ועדת השופטים השנייה של הפרס ב-1970 עמד חיים הזז.
ב-1986 החליטו רה"מ שמעון פרס ושר החינוך יצחק נבון להכפיל את מספר הזוכים השנתי מחמישה לעשרה ולהעמיד את גובה הפרס על 1,130 ש"ח פטורים ממס לחודש במשך שנה, כגובה שכרו של מורה בעל תואר שני בוותק מרבי.
לאורך השנים עמד הפרס במוקד מחלוקת וביקורת: דוד אבידן ויצחק בצלאל הלינו בשנים הראשונות לקיומו של הפרס על כך שזוכים מכהנים כשופטים ולהפך. במהלך הטקס ב-1970, שנערך בעיצומה של מלחמת ההתשה, נשא דברים אחד הזוכים, אורי צבי גרינברג וגרס כי החולקים על הקו של ממשלת האחדות הם "קוויזלינגים אנשי-תרעלה שאינם בקו האש". לעומת זאת, בעת הענקת הפרסים ב-1985 הדגיש רה"מ שמעון פרס שאין הפרס ניתן עבור "העלאת קטורת לממשלה".
רשימת הזוכים (חלקית)
תשכ"ט (1969)
שירה: אמיר גלבע. סיפורת: אהרן אפלפלד, דוד שחר ואליהו דוד שפיר. מסה וביקורת: אברהם קריב. גובה הפרס: 12,000 ל"י. חבר השופטים: אברהם שלונסקי (יו"ר), חיים גורי ויהודה עמיחי.
תש"ל (1970)
שירה: אורי צבי גרינברג ויונתן רטוש. סיפורת: נעמי פרנקל ואהרן אלמוג. מסה וביקורת: ישורון קשת. גובה הפרס: 12,000 ל"י. חבר השופטים: חיים הזז (יו"ר), זרובבל גלעד ואליהו דוד שפיר.
תשל"א (1971)
שירה: יהושע טן-פי, יהודה עמיחי, עוזר רבין וש. שלום. סיפורת: עמליה כהנא-כרמון. גובה הפרס: 12,000 ל"י. חבר השופטים: עזרא זוסמן (יו"ר), אהרן אפלפלד ואמיר גלבוע.
תשל"ב (1972)
שירה: דן פגיס ואסתר ראב. סיפורת: אורי אורלב ואברהם ב. יהושע. מסה וביקורת: דוד כנעני. חבר השופטים: ד"ר צבי לוז (יו"ר), מנחם ברינקר ומשה שמיר.
תשל"ג (1973)
דוד אבידן, ט. כרמי, אריה סיון, גצל קרסל, אהרן מגד ופנחס שדה.
תשל"ד (1974)
סופרים: חנוך ברטוב, יונת סנד ודן צלקה. משוררים: יאיר הורביץ, זלדה ודב חומסקי. גובה הפרס: 18,000 ל"י. חבר השופטים: יהושע טן-פי (יו"ר).
תשל"ה (1975)
שולמית הראבן, משה שמיר, נתן יונתן, אברהם חלפי, טוביה ריבנר ואהוד בן עזר. גובה הפרס: 24,000 ל"י.
תשל"ו (1976)
סופרים: יצחק אוורבוך-אורפז ויהודית הנדל. גובה הפרס: 24,000 ל"י. משוררים: זרובבל גלעד, אלי נצר וישראל פנקס. מבקר: יצחק עקביהו. חבר השופטים: אריה ליפשיץ (יו"ר).
תשל"ז (1977)
דליה רביקוביץ, בנימין תמוז, שמעון בלאס, מאיר ויזלטיר, יואב לויטס הלוי ויהושע קנז. גובה הפרס: 48,000 ל"י. חבר השופטים: אריה סיון (יו"ר), יונת סנד ואהרן אלמוג.
תשל"ט (1979)
משוררים: ש. שלום, חיים באר ורבקה מרים. מספרים: דבורה עומר ואמנון שמוש. מסאית: רבקה גורפיין. גובה הפרס: 100,000 ל"י. חבר השופטים: פרופסור יהודה פרידלנדר (יו"ר), פרופסור אליעזר שביד ושרגא קדרי.
תש"ם (1980)
משוררים: גבריאלה אלישע, יעקב בסר, נורית זרחי ואנטון שמאס. מספרים: עמליה כהנא-כרמון ואמציה פורת. גובה הפרס: 150,000 ל"י. חבר השופטים: פרופסור יוסף דן, פרופסור דן פגיס וד"ר עדה צמח.
תשמ"א (1981)
אמיר גלבע, אידה צורית ועוד.
תשד"ם (1984)
גיורא לשם ועוד.
תשמ"ה (1985)
סופרים: ישראל המאירי ויותם ראובני. משוררים: דוד אבידן ושמעון צמרת. מחזאי: יוסף מונדי. גובה הפרס: 8,400,000 שקל ישן.
תשמ"ו (1986)
מאיה בז'רנו, יוסף בר-יוסף, בנימין גלאי, משה דור, יהודית כפרי, ראובן מירן, אבא קובנר, יורם קניוק, דן שביט ויורם שרון. גובה הפרס: 13,560 שקל חדש. חבר השופטים: חנוך ברטוב (יו"ר).
תשמ"ז (1987)
יוסף שרון, שולמית אפפל, יאיר הורביץ, ש. שפרה, משה דור ועוד.
תשמ"ח (1988)
דודו ברק ועוד.
תשמ"ט (1989)
ארז ביטון, אהרן אמיר, פנחס שדה, ישראל הר, חיים נגיד, עודד סברדליק, דודו ברק, אורי אורלב, שמחה רז ואייל מגד. חבר השופטים: שלמה ניצן (יו"ר), פרופסור יהודה פרידלנדר ומשה סרטל.
תש"ן (1990)
יוסף אורן, לאה אילון, מנחם בן, רחל חלפי, רוני סומק, דן בניה סרי, עזריאל קאופמן, אשר רייך, מאיר שלו ו-ש. שפרה. חבר השופטים: ארז ביטון, פרופסור הלל ברזל ושולמית לפיד.
תשנ"א (1991)
יצחק לאור, אהוד בן עזר, שמאי גולן, מרים איתן, נורית זרחי, יהודית מוסל-אליעזרוב ועוד.
תשנ"ב (1992)
איתמר יעוז קסט ועוד.
תשנ"ג (1993)
יעקב בוצ'ן, חיים באר, מרים עקביא, יוסף עוזר ועוד.
תשנ"ד (1994)
לאה איני, ישראל אלירז, חנה בת שחר, בתיה גור, מאיה בז'רנו, רמי דיצני, יחזקאל יוסף, יוסף מונדי, רונית מטלון, אגי משעול, אריה סמו, עופרה עופר, דליה רביקוביץ ואמנון שמוש.
תשנ"ו (1996)
יונדב קפלון, שמעון שלוש, א.ב. יפה, רמי סערי, יהודית קציר, מאיה בז'רנו, נאוה סמל, ניצה בן-דב ועוד.
תשנ"ז (1997)
יוסף שרון, ש. שפרה ועוד.
תשנ"ח (1998)
דן ערמון, יורם ורטה ועוד.
תשנ"ט (1999)
אלאונורה לב ועוד.
תש"ס (2000)
דורית רביניאן ועוד.
תשס"א (2001)
אנדד אלדן, אלון אלטרס, יונתן בן נחום, יצחק גורמזאנו גורן, ורדה גנוסר, דליה הרץ, נתן זך, יחיאל חזק, אורציון ישי, יצחק לאור, רוני סומק, אידה צורית, אורלי קסטל-בלום ורועי רשקס.
תשס"ב (2002)
גבריאלה אביגור-רותם, תלמה אדמון, אסתר אטינגר, דרור אלימלך, יעקב בוצ'ן, תמיר גרינברג, יעל הדיה, יונה טפר, שלומית כהן-אסיף, אפרת מישורי, יורם מלצר, אמנון נבות, יזהר סמילנסקי, אלונה קמחי, דורית רביניאן, רבקה רז, אשר רייך ושלמה שבא.
תשס"ג (2003)
שרון אס, חיה אסתר, אלכס אפשטיין, מישקה בן דוד, אברהם בר-עוז, יצחק בר-יוסף, עליזה גרינברג, דורית ויסמן, אסתי ג. חיים, חיים לפיד, גיורא לשם, אלכסנדר סנד, אלי עמיר, דורית פלג, יהודית רותם, דן שביט, ציפי שחרור ולאה שניר.
תשס"ד (2004)
אריה אהרוני, יצחק אוורבוך-אורפז, לאה איני, חיים גורי, רמי דיצני, רפי וייכרט, גלי-דנה זינגר, שרה חפרי אפלל, רן יגיל, איריס לעאל, הלל מיטלפונקט, רמי סערי, אבשלום קווה ומיריק שניר.
תשס"ה (2005)
ירון אביטוב, אהרן אמיר, דודו בוסי, מקסים גילן, שפרה הורן, אמירה הס, חוה חבושי, תמיר להב רדלמסר, איל מגד, מירה מגן, מיכל סנונית, סייד קשוע, דליה רביקוביץ ויובל שמעוני.
תשס"ו (2006)
אסתר אייזן, דבורה אמיר, שמעון בוזגלו, רות בונדי, דרור בורשטיין, יצחק בן-נר, סמי ברדוגו, אביבה דורון, אליעז כהן, מירי ליטווק, יורם לוי פורת, לילי פרי, שמעון צימר וליאור שטרנברג.
תשס"ז (2007)
שמעון אדף, יהורם בן-מאיר (פיצ'י), מיכל בן-נפתלי, חנוך ברטוב, חגי דגן, אנה הרמן, דורי מנור, יעל משאלי, איתמר יעוז-קסט, שז, עודד פלד, יהודית קציר, טוביה ריבנר ונתן שחם.
תשס"ח (2008)
אהרן מגד, רות אלמוג, יואל הופמן, יוסי אבני לוי, סוזן אדם, תמר גלבץ, נירה הראל, גורן אגמון, משה דור, גלעד מאירי, דבי סער, ליאת קפלן, שלמה אביו ועורך הספרות זיסי סתוי.
תשס"ט (2009)
ישראל אלירז, מואיז בן הראש, יצחק בצלאל, אריאל הירשפלד, אלון חילו, הגר ינאי, עינת יקיר, חיים סבתו, שהם סמיט, נעים עריידי, ארנה קזין, אסף שור, צור שיזף ואילת שמיר.
תש"ע (2010)
אגור שיף, אלישע פורת, אלמוג בהר, אמנון נבות, אריק א. (אייזנברג), ברכה סרי, גיא עד, דניאלה כרמי, טל ניצן, ירמי פינקוס, ניר ברעם, רוני גבעתי, תהל רן ותמיר גרינברג.
תשע"א (2011)
אורלי קסטל-בלום, אלחנן ניר, אסף גברון, גבריאלה אלישע, יוסף אורן, יניב איצקוביץ', יעל הדיה, יצחק בר-יוסף, ישראל ויסלר (פוצ'ו), ישראל פנקס, מאיר ויזלטיר, מירה מאיר, עינה ארדל, תמי שם-טוב.
תשע"ב (2012)
דנה אמיר, יקיר בן משה, בני ברבש, מיכאל בר-זוהר, אילנה ברנשטיין, יצחק גנוז, אורי הולנדר, סיון הר-שפי, נידאא חורי, יונתן יבין, גליה עוז, אפרים סידון, משה סקאל, נעמי שמואל.
תשע"ג (2013)
יהונתן גפן, מנחם פרי, עמיחי שלו, משה אוחיון, יהודה אטלס, שולמית אפפל, יערה בן דוד, אמיר גוטפרוינד, יחזקאל רחמים, עפרה גלברט אבני, ציפורה דולן, גיל הראבן, דן לאור, דרור משעני.
תשע"ד (2014)
אבירמה גולן, אלונה פרנקל, אופיר טושה גפלה, אלי אליהו, גלית דהן קרליבך, חיים פסח, יונדב קפלון, מיקי בן כנען, מתן חרמוני, עליזה גרינברג, ערן בר-גיל, ענת זכריה, ציפי גון-גרוס, צרויה שלו.
תשע"ה (2015)
אלי הירש, סבינה מסג, יגאל סרנה, שהרה בלאו, יערה שחורי, אמונה אלון, יעל נאמן, אילן שיינפלד, צביקה שטרנפלד, דידו (ש. דידובסקי), יעקב ביטון, יוסף עוזר, יוסי סוכרי.
תשע"ו (2016)
נגה אלבלך, ענת עינהר, אסתי ג. חיים, שגיא אלנקוה, הילה להב, רן יגיל, מנחם בן, אלכס אפשטיין, דוד טרבאי, יוסי גרנובסקי, סיגל בן יאיר, איריס אליה כהן, מירה קדר, יאיר אסולין. סכום הפרס: 65,000 ש"ח.
תשע"ז (2017)
יפתח אשכנזי, רחל אשד, איימן סיכסק, לאה פילובסקי, בנימין שבילי, נוית בראל, קציעה עלון, יודית שחר, יהודה עתי, עדי וולפסון, אביחי קמחי, חלי אברהם איתן, דורית זילברמן ושחר-מריו מרדכי.
תשע"ח (2018)
בכל סרלואי, רפי וייכרט, שולה מודן, גלילה רון פדר עמית, דרור בורשטיין, נינה פינטו אבקסיס, זיוה שמיר, פיני רבנו, נעמי בן גור, סלין אסייג, חמוטל בר יוסף, ריקי דסקל, חיותה דויטש ויונתן ברג.
תשע"ט (2018)
ענבר אשכנזי, אריאלה גולדמינץ, אריק גלסנר, תהילה חכימי, שמי זרחין, ענת לוין, דורי מנור, אביבית משמרי, יואב אלוין, אסף ענברי, דורית קלנר, נעם פרתום, מיה טבת דיין ושמעון ריקלין.
תש"ף (2019)
שי אספריל, עדי שורק, ענת שרון בלייס, אבנר הולצמן, מירב נקר-סדי, יונית נעמן, משה פינטו, יעל גלוברמן, גדעון טיקוצקי, יעקב ברזילי, שגית אמת, קובי נסים, אורית וולפיילר ודקלה קידר.
תשפ"ב (2021)
הילה בלום, נורית גרץ, ירמי פינקוס, רועי חן, עמיחי חסון, נעה ידלין, ינץ לוי, יעקב צ. מאיר, רותו מודן, לבנה מושון, שירה סתיו, אתגר קרת, אלי שמואלי, שלום אילתי, תמר מרין..
תשפ"ג (2022)
יאיר אגמון, יהודה ויזן, שלומי חתוכה, עינת יקיר, אליעז כהן, מיטל נסים, יהושע סובול, שהם סמיט, גיורא פישר, תהל פרוש, ריטה קוגן, עילי ראונר, שרה שילה וישי שריד. סכום הפרס: 40,000 ש"ח.
ראו גם
פרס רפפורט
פרס לייטרסדורף לאומנויות
קישורים חיצוניים
תקנון פרס היצירה לסופרים עבריים
הערות שוליים
*
ראש הממשלה לסופרים עבריים
קטגוריה:פרסי ראש הממשלה
קטגוריה:הנצחת לוי אשכול | 2024-10-05T17:27:54 |
איל מגד | איל מגד (נולד ב־29 באוגוסט 1948) הוא סופר ומשורר ישראלי.
ביוגרפיה
נולד בניו יורק וגדל בתל אביב. בנם של הסופר אהרן מגד והסופרת אידה צורית. בוגר תיכון חדש בתל אביב. את שרותו הצבאי עשה בגלי צה"ל. למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. עבד כעורך בקול ישראל.
בתחילת שנות השבעים החל לפרסם שירה, ובמהלך שנות השבעים והשמונים הוציא עשרה קובצי שירים. בשנות ה-90 החל לכתוב רומנים.
בשנת 2004 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
בשנת 1977 אימץ אורח חיים צמחוני, ובשנת 2008 אימץ אורח חיים טבעוני. מגד נוהג להפיץ את משנתו הטבעונית במאמרי דעה. פרסם ב-2019 מאמר נגד שר החקלאות אורי אריאל ובו כינה אותו "אייכמן של בעלי החיים". בתגובה אריאל ביקש מהיועץ המשפטי לפתוח בחקירה.
מתגורר בשכונת דניה בחיפה. הוא נשוי בשנית לסופרת והעורכת צרויה שלו ולהם שני בנים משותפים. למגד שני ילדים נוספים מנישואיו הראשונים לאמנית נונה מגד.
ספריו
רומנים
ברברוסה, כתר, 1993
אשת הקמיקזה, זמורה ביתן, 1995
סודות מונגוליה, זמורה ביתן, 1997
חסד נעורייך, ידיעות אחרונות, 1999
חיי עולם, ידיעות אחרונות, 2001
האור השחור, ידיעות אחרונות, 2003
סודות ובגידות, ידיעות אחרונות, 2005
ארץ אשה, ידיעות אחרונות, 2006
זוג, ידיעות ספרים, 2008
איך לחיות, ידיעות ספרים, 2010
סוף הגוף, ידיעות ספרים, 2012
אוֹשרַליה, ידיעות ספרים, 2016
חיים שנעזבו, ידיעות ספרים, 2020
בעל, ידיעות ספרים, 2023
שירה
פארק עדן, עקד, 1972
קצה , ספרית פועלים, 1975
סוף הזיכרון , מסדה, 1976
חצרות, דביר, 1979
שלוש שנים, ספרית פועלים, 1983
מתחת לשטיח הכחול, כנרת, 1985
סערת אסתר, זמורה ביתן, 1986
בחזרה לאושר, הקיבוץ המאוחד, 1989
קרפה, פואמה, זמורה ביתן, 1990
לקריאה נוספת
שי חורב, איל מגד, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 229, 2018.
קישורים חיצוניים
אריק גלסנר, על הרומן "איך לחיות", מעריב, 24 באפריל 2010
אריק גלסנר, ביקורת על הרומן "זוג", מעריב, 1 ביוני 2008
אריק גלסנר, על הרומן "ארץ אשה", מעריב, 2008
קובי מידן, חוצה ישראל - שיחה עם אייל מגד על ספרו " סוף הגוף", הטלוויזיה החינוכית, 2012
אריק גלסנר, על "סוף הגוף", של איל מגד, הוצאת "ידיעות ספרים", פורסם בשבעה לילות, ידיעות אחרונות, אוגוסט 2012
יוני ליבנה, ריאיון עם איל מגד, אושרליה, ידיעות אחרונות, 5 באפריל 2016
הערות שוליים
קטגוריה:ישראלים ילידי ארצות הברית
קטגוריה:משוררים ישראלים
קטגוריה:משוררים כותבי עברית
קטגוריה:סופרים ישראלים
קטגוריה:סופרים כותבי עברית
קטגוריה:סגל מקור ראשון
אייל
קטגוריה:משפחת שלו
קטגוריה:זוכי פרס היצירה לסופרים ומשוררים
קטגוריה:פובליציסטים ישראלים
קטגוריה:טבעונים ישראלים
קטגוריה:סגל קול ישראל
קטגוריה:חיילי גלי צה"ל
קטגוריה:בוגרי תיכון חדש
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת תל אביב
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1948 | 2024-07-27T12:31:01 |
בלוג קהילתי | REDIRECTבלוג | 2004-12-23T11:46:37 |
אפוקליפסה | אַפּוֹקָלִיפְּסָה (ביוונית: ἀποκάλυψις; אַפּוֹקָלִיפְּסִיס) היא סוגה ספרותית בה ישות על טבעית חושפת תעלומות קוסמיות או את העתיד למתווך אנושי. אמצעי התיווך כוללים חלומות, חזיונות ומסעות שמימיים. משמעות המילה "אפוקליפסה" היא התגלות. אולם בייחוד נעשה שימוש במונח בהקשר אסכטולוגי, הקשורה לאחרית הימים.
הגדרה
עמוס פונקנשטיין מגדיר את האפוקליפסה במילים הבאות: "קץ העולם קרוב. מעטים יוותרו בחיים כדי לחזות בלידתו של עידן חדש ונשגב. העולם הישן, המלא צער ומכאוב, יקרוס תחת כובד רשעתו. תחתיו יקום עולם חדש בכל המובנים: חברה חדשה וסדר קוסמי חדש".
הגדרת הז'אנר לקוחה משמו של הספר האחרון בברית החדשה, חזון יוחנן, המתייחס לאחרית הימים ולהופעתו של ישו מחדש וארבעת פרשי האפוקליפסה. הספר היה בסיס לאלפי יצירות אמנות, והשפיע אף על מהלכים בהיסטוריה כמו מסעות הצלב. עם זאת, התפיסה האפוקליפטית התחילה אף לפני כתיבת הספר, וסביר להניח שיוחנן כותב הבשורה כבר הכיר את חזון אחרית הימים כפי שהוא מופיע בספר דניאל.
המושג מייצג את כל התפיסות הנוגעות לאחרית הימים ולגאולה מהמציאות המוכרת לנו. אפוקליפסות חשובות אחרות הן חזון החיות (שהיא יחידה בתוך ספר חנוך א' וספר חנוך ב' מן הספרים החיצוניים), חזון עזרא (המכונה גם "עזרא הרביעי"), ספר ברוך השני, וכן חיבורים וקטעי חיבורים שנמצאו בין מגילות מדבר יהודה.
יש גם גרסה שונה: אחרית הימים היא סוף של עידן, תקופה.
בתנ"ך
בחקר המקרא מקובל שצוק העיתים, תנאי המחיה הקשים, ביטול הנבואה, ההשפעות התרבותיות של עמים נוכריים ובעיקר הפרסים איתם באה במגע אליטת גולי בבל, הביאו בימי חשמונאים ליצירת סוגת האפוקליפסה הקאנונית-יהודית. ניתן להבחין בניצניה הראשוניים של סוגה ספרותית זו בספר דניאל (פרקים ז' עד יב'). פרקים אלה שימשו השראה לכתיבת פרקי האפוקליפסה של ישעיה (פרקים כג' עד כז'),שנכתבו גם הם בתקופת חשמונאים. חלק גדול מכתבי האפוקליפסה היהודיים מתקופה זו נדחו על ידי עורכי המקרא, חלקם נתקבלו על ידי הדת הנוצרית החדשה,
ההבדלים בין ספרות הנבואה לאפוקליפסה
ביטול הנבואה הביא ליצירת הסוגה האפוקליפטית בה העתיד נקבע בצורה שרירותית ללא קשר למעשי האדם, העולם הגשמי נתפס כרע במהותו, האפוקליפסה מכוונת אל מחוץ לתחום החיים והמעש של העולם הזה, והעולם הבא מועלה על נס והופך מושא כיסופים. הנבואה לעומתה, אופטימית מעיקרה ופונה אל המאמין החי בעולם הזה. התנאי להופעת מלכות שדי הוא השיבה ל-ה'.
הנביא מכוון דבריו אל העבריינים והחוטאים מבני עמו, הסופר האפוקליפטי לעומתו מכוון דבריו אל הצדיקים והראויים, ומבטיח להם שכרם בבוא קץ הימים.
המשיח בספרות הנבואה מופיע כדמות בשר ודם כמלך תקיף עשוי ללא חת שרוח ה' שורה עימו ומפליאה בעם הנבחר את ניסיה. בספרות האפוקליפטית המשיח אינו בשר ודם אלה רוח ה' בכבודה ובעצמה.
סופר האפוקליפסה כותב בהרחבה ניכרת על ענייני העולם של מעלה בו נלחמים מלאכים ושדים, מתוארת דמותו של ה', מלאכים מושבעים למטרתו, הוא מגלה את הקץ, מחלק את קורות העולם לתקופות תקופות עד התחלת האיאון החדש, ומרמז לבריאת ארץ חדשה ושמים חדשים .
האפוקליפסה, אין סגנונה ברור ובהיר, אלא מעורבבת היא ביסודות מסתוריים מעורפלים המקושטים בסמלים סודיים. יסודה בדברים סתומים וחתומים וחזיונותיה מלאכותיים ומפולפלים (דניאל ז' פסוק ח ; ודניאל ח',פסוק ט'-י'). אולם מלאכותיות זו ועילום השם שבאפוקליפסה אינם גודרים בפני מציאותם של יסודות חווייתיים אישיים בחזיונותיה, או לפחות בחלקם. באפוקליפסה היהודית נמצאות השפעות זרות לא רק מבחינת הנושאים, אלא גם מבחינת הסגנון. וניכרות השפעות הספרות המצרית כמו גם השפעות מהמיתוסים שרווחו בבבל וצפון כנען, חוקרים מוסיפים כי ישנן גם השפעות מן האסכטולוגיה האינדיבידואלית כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרות היוונית ובעיקר זו הפרסית.
ראו גם
אחרית הימים
האפוקליפסה הסינופטית
יום הדין
כוכב הלענה
לקריאה נוספת
יוסף דן, אפוקליפסה אז ועכשיו, ידיעות אחרונות, 2000.
יוסף דן, תורת הכאוס ומדע ההיסטוריה: קובץ מאמרים, דביר, 2009.
עמוס פונקנשטיין, לוח זמנים לקץ העולם: על המנטליות האפוקליפטית, בתוך: פונקשטיין, תדמית ותודעה היסטורית ביהדות ובסביבתה התרבותית, עם עובד 1991 עמ' 41–61
קישורים חיצוניים
הסברים על משמעות המושג אפוקליפסה בתרבות ישראל, עם הפניה לפרקי החזיונות בספר דניאל (ז-יב) ולספרים החיצוניים ספר חנוך, ספר ברוך, עזרא הרביעי ועליית ישעיהו
הערות שוליים
*
קטגוריה:אסכטולוגיה
קטגוריה:תאולוגיה נוצרית
hr:Kraj svijeta | 2024-05-26T00:32:17 |
הרבנות הראשית לישראל | הרבנות הראשית לישראל היא המוסד הרבני העליון הרשמי של מדינת ישראל. תחומי אחריותה כוללים מינוי רבנים ודיינים, קביעת תקנות, הפעלת מערכת הכשרות הממלכתית ועוד.
חוק הרבנות הראשית לישראל ה'תש"מ–1980 מעניק את סמכויות הרבנות הראשית למועצת הרבנות הראשית ומונה בין תפקידיה:
מתן תשובות וייעוץ בענייני הלכה לציבור השואלים; קירוב הציבור לערכי התורה והמצוות; נתינת תעודות כשרות למסעדות, בתי עסק ומוסדות ציבוריים; מתן כשירות לרבנים לכהן כדיינים, רבני ערים ורבנים רושמי נישואין; פיקוח על יבוא בשר כשר לארץ, וכן כל פעולה נוספת הדרושה לביצוע תפקידיה על פי כל דין.
בראש הרבנות הראשית עומדים שני הרבנים הראשיים. אחד מהם עומד בראש מועצת הרבנות הראשית והשני בראש בית הדין הרבני הגדול. מערכת הרבנות הראשית לישראל פועלת מכוח חוק הרבנות הראשית לישראל, ה'תש"ם–1980.
הרבנות הראשית היא ממשיכת דרכה של "הרבנות הראשית לארץ ישראל" שייסד הרב אברהם יצחק הכהן קוק בתקופת המנדט הבריטי, ב־1921. בעבר שכנה הרבנות הראשית בבניין היכל שלמה ששמו הפך לשם נרדף לה. כיום היא שוכנת בשכונת רוממה סמוך לכניסה הראשית לירושלים.
רקע היסטורי
עדת הספרדים בירושלים הייתה רוב ביישוב היהודי מאז בוא מגורשי ספרד עד ראשית שנות השבעים של המאה ה-19, והעדה היחידה שהוכרה באופן רשמי על ידי השלטונות העות'מאניים. בראש ההנהגה הרוחנית של העדה והיישוב היהודי בארץ ישראל עמד הרב הראשי, שכונה חכם באשי ובהמשך "הראשון לציון". סמכויותיו של הראשון לציון הוכרו רשמית על ידי הסולטאן העות'מאני כראש הרבנים לארץ ישראל, שמושבו בירושלים. הראשון לציון מינה רבנים ופיטר אותם, שימש כנציג העדה בפני השלטונות, נהנה מחסינות, והיה אחראי לגביית המיסים בעבור השלטונות ולחלוקת הנטל בין תושבי הארץ היהודים. לעומת היהודים הספרדים בארץ, העדיפו היהודים האשכנזים להישאר בחסות הקונסולים האירופאים, במסגרת חוק הקפיטולציות. הם היו מאורגנים על פי ארצות מוצאם ב"כוללים", והקימו לעדתם מערכות שירותי חינוך ודת נפרדים.
הקמת הרבנות הראשית
שמאל|ממוזער|170px|הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון לישראל ודמות מפתח בעיצוב הרבנות הראשית, בדרכו לבית הלבן לפגישה עם הנשיא קלווין קולידג' ב-15 באפריל 1924
כשהוקם הממשל האזרחי הבריטי והרברט סמואל מונה לתפקיד הנציב, התחדשה בין היתר הפעילות להגדרת מעמדו של היישוב היהודי, שהיה לא ברור עד לאותה עת. כך קרה שמשלחות של יהודים מהארץ ניגשו לנציב והציגו טענותיהם, והנציב, כתגובה, מינה שתי ועדות: אחת – שתבדוק את מעמדן של העדות הדתיות בארץ וסמכויותיהן. והשנייה – לבחינת בעיית ההנהגה הדתית של היישוב היהודי. במהלך הדיונים התברר שקיימת נטייה להקמת מוסד הרבנות הראשית לארץ ישראל. לאחר דיונים ממושכים סביב שאלת דרך בחירת הרבנים, ויחסי הייצוג בה, הוחלט על הקמת גוף בוחר ששני שלישים מאנשיו יהיו רבנים, ושליש יהיו נציגי ציבור מרחבי הארץ. הגוף כונס לראשונה ב-24 בפברואר 1921, ט"ז באדר א' ה'תרפ"א בבית יהודיוף-חפץ בירושלים ובחר על פי הצעתה של הוועדה בשני רבנים ראשיים: האחד אשכנזי – הרב אברהם יצחק הכהן קוק, והשני ספרדי – הרב יעקב מאיר. כך הוקמה הרבנות הראשית בשנת ה'תרפ"א (1921), בחסות שלטונות המנדט הבריטי. רבנות ראשית זו תפסה את מקום תפקיד החכם באשי שהתקיים תחת השלטון העות'מאני. בנוסף, מונתה מועצת רבנות בת שישה חברים: שלושה אשכנזים ושלושה ספרדים. לצד מועצת הרבנות נבחרו שלושה יועצים שאינם רבנים, שסמכותם לא הייתה מוגדרת, אך ביטאה את דרישות הציבור להתאמת ההלכה לתנאי הזמן. בהמשך התבטל מעמדם של היועצים.
מעמד הרבנות ביישוב היהודי
תפקידה הראוי של הרבנות היה נתון במחלוקת בין שלוש עמדות מרכזיות:
עמדת הרבנות – הרב קוק שאף לכך שמוסד הרבנות יהיה גוף א־פוליטי המאחד ומאגד את כל הכוחות הפועלים ביישוב. משמעות הדבר היא שהרבנות צריכה לעמוד מעל כל המפלגות והארגונים השונים ביישוב ולהשפיע על אזרחי הארץ היהודים בכל תחומי החיים. בהתאם לתפישתו, היה הרב קוק מעורב ככל יכולתו בסוגיות חברתיות, לאומיות ופוליטיות הקשורות לחיי היישוב, כגון עבודה עברית, חקלאות, עלייה, ביטחון, ועוד. בהתאם לשאיפות אלה, פעלה הרבנות לעצב את החיים היהודיים ביישוב וטיפלה בנושאי עבודה בשבת, רישום נישואין וגירושין, כשרות, מינוי רבנים, דיינים ושוחטים, והקמת מועצות דתיות לצורך שירותי דת בכל הקהילות בארץ.
עמדת השלטון המנדטורי – כחלק ממגמת השלטון המנדטורי מראשיתו, להתנער ממחויבותו לתוכנית הבית לאומי ליהודים שעוגנה במפורש ובאופן מקסימליסטי בכתב המנדט, נקטו הבריטים בגישה אתנית-דתית, ובהתאם, שאף להעניק לרבנות עצמאות חלקית בלבד. על פי הגדרה זו, הרבנות הראשית היא המייצגת בפועל של הקהילה היהודית, אך רק בנושאים מסוימים הקשורים בפעילותה ובמהותה.
עמדת היישוב – הציבור החילוני-ציוני לא קיבל את עמדתו של הרב קוק בדבר מעמדה של הרבנות. בעיני ציבור זה, מוסד הרבנות לא היה עליון וגם לא שווה ערך למוסד ההנהגה החילוני-פוליטי. אולם הייתה הבנה רחבה בקרב ציבור זה, שאין הם יכולים לצאת כנגד הרבנות, מכיוון שההכרה של מוסד הרבנות בתנועה הציונית הייתה חשובה הן למטרות פוליטיות חיצוניות והן למטרות פוליטיות פנימיות. בעיניהם, תפקידיה של הרבנות היו צריכים להסתכם בהענקת שירותי דת.
אף כי רוב הציבור הדתי והמסורתי עמדו מאחורי הרבנות הראשית, קבוצה קטנה הביעה התנגדות, מסיבות אחרות, לרבנות הראשית. בראש המתנגדים עמדו הרב יוסף חיים זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין, וההתנגדות זאת יחד עם התנגדות למינויו של הרב קוק לרבה האשכנזי של ירושלים הובילה להיפרדות מהקהילה הדתית של ירושלים, והקמת העדה החרדית כעדה יהודית נפרדת. התנגדותם למעמדה של הרבנות נבעה הן מהתנגדות עקרונית לרבנות ראשית כלל-ארצית, והן מחששם ממיסוד קשר שוטף בין הממסד החילוני לרבנות, אשר עלולה להביא לידי התערבותו בחינוך ובהלכה הדתית.
לאחר קום המדינה, נחקקו חוקים שהסדירו את מעמדה של הרבנות הראשית:
חוק שיפוט בתי הדין הרבניים – הדין הדתי יהיה תקף לגבי תחום המעמד האישי (קרי נישואין, גירושין וכו').
חוק הדיינים – חוק שיוצר הפרדה בין הרבנות לבין מוסדות השיפוט הדתיים:
הדיינים בבתי הדין יהיו קבועים, וימונו על ידי ועדת מינויים הכוללת בין היתר אנשי מקצוע, לא בהכרח דתיים.
הרבנים הראשיים יהיו, כל אחד בתורו, אב בית הדין הרבני לערעורים.
אין העדפה רשמית בחוק לדת היהודית על פני דתות אחרות.
הוקם משרד ממשלתי לענייני דת, שתפקידו למלא תפקידים שהיו בעבר בתחומי סמכותו של הנציב העליון.
בצה"ל הוקמה רבנות צבאית ובראשה עומד הרב הצבאי הראשי. תפקידה של הרבנות הראשית של צה"ל הוא הוראה בתחום הדתי, סיפוק צרכיו של החייל הדתי, ושמירה על הוראות דתיות המופיעות בפקודות מטכ"ל.
חוק הרבנות הראשית לישראל
בשנת 1980, התש"ם, נחקק "חוק הרבנות הראשית לישראל", שמפרט את דרכי בחירתם של הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות ואת משך כהונתם.
מועצת הרבנות הראשית
מועצת הרבנות הראשית היא הגוף העליון של הרבנות הראשית לישראל. אחד הרבנים הראשיים מכהן כראש המועצה (חברו מכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול, ולאחר חמש שנים השניים מתחלפים בתפקיד).
מאז 1980 נקבע בחוק שהמועצה מורכבת מ-15 חברים: שני הרבנים הראשיים, אחד מהרבנים הראשיים של הערים ירושלים, חיפה, תל אביב ובאר שבע ברוטציה, כך שיהיו מחציתם ספרדים ומחציתם אשכנזים ועשרה רבנים נבחרים (חצי אשכנזים, חצי ספרדים). מקום מושבה של הרבנות הראשית על פי החוק נקבע להיות בירושלים. עד שנת 2011 שימש הרב הצבאי הראשי כמשקיף במועצה, אולם בשנת 2011 תוקן החוק והרב הצבאי הראשי משמש כחבר המועצה וזאת בתנאי שהוא בעל "כושר" לרבנות עיר.
מועצת הרבנות הראשית הנוכחית
הרבנים הראשיים של מדינת ישראל כיום הם - בתקן ממלאי מקום: הרב אליעזר איגרא (נשיא בית הדין) והרב יעקב רוז'ה (נשיא מועצת הרבנות).
חברי מועצת הרבנות הראשית הנוכחית (ה'תשפ"ד) הם: הרב אליעזר איגרא מ"מ נשיא בית הדין, והרב יצחק רלב"ג מ"מ נשיא מועצת הרבנות הראשית, הרב הצבאי הראשי תת-אלוף הרב אייל קרים וכן עשרה רבנים (מחציתם ספרדים ומחציתם אשכנזים) אשר נבחרו לכהונה בשנת ה'תשע"ח:
הרבנים האשכנזים:
הרב יעקב שפירא (ראש ישיבת מרכז הרב)
הרב יצחק דוד גרוסמן (רב העיר מגדל העמק, ראש מוסדות "מגדל אור")
הרב אליעזר שמחה וייס (רבה של מועצת עמק חפר)
הרב יעקב רוז'ה (נציג הרבנות הראשית במכון הלאומי לרפואה משפטית)
הרב יצחק רלב"ג (לשעבר יו"ר המועצה הדתית בירושלים)
הרבנים הספרדים:
הרב יצחק לוי (רב העיר נשר)
הרב רצון ערוסי (רב העיר קריית אונו)
הרב שמואל אליהו (רב העיר צפת)
הרב יצחק חיים פרץ (רב העיר רעננה)
הרב יוסף שלוש (רב מועצה אזורית דרום השרון)
הרבנים הראשיים לדורותם
ממוזער|שירת התקווה בפתח טקס הכתרת הרב הראשי האשכנזי איסר יהודה אונטרמן, 1964
שמאל|ממוזער|270px|הרבנים הראשיים לישראל, הרב הרצוג והרב עוזיאל, בביקורם במחנה צה"ל בתל השומר בראשית שנות ה-50
בישראל ישנם שני רבנים ראשיים, אחד אשכנזי ואחד ספרדי. שני הרבנים הראשיים ועשרת הרבנים הנבחרים למועצה ממונים על ידי בחירות חשאיות ואישיות על ידי גוף של בוחרים המכיל 150 איש, בתוכו 80 רבנים: רבני ערים, מועצות ושכונות, דיינים, הרב הצבאי הראשי ועוד 70 נציגי ציבור: ראשי ערים, ראשי מועצות, שרים, ח"כים ואחרים.
רב ראשי מכהן 10 שנים, ואילו חבר מועצה נבחר לתקופה של 5 שנים (לפי הלוח העברי). עם כניסתם לתפקיד מחויבים כולם לחתום אצל נשיא המדינה על הצהרת אמונים למדינת ישראל. על הרבנים להיות אזרחי המדינה או תושביה.
הנושאים בהם מטפלים הרבנים הראשיים במסגרת תפקידם נוגעים בתחומים שונים וביניהם: אחריות על מערכת בתי הדין הרבניים בישראל, הפיקוח בנושאי כשרות על: מוסדות ציבור, אולמות אירועים, קייטרינג, בתי מלון מסעדות, רשתות שיווק, הפיקוח על איטליזים ומשחטות, כשרות מוצרי המזון והבשר המיובאים, מצוות התלויות בארץ, בחינות לדיינות, רבנות, לתפקידי מוהלים, לשוחטים, הסמכתם של כל הנ"ל ועוד.
נוסף על תפקידים פרקטיים אלו, יש לרבנים הראשיים גם תפקיד ייצוגי והנהגתי: הרבנים מופיעים בפני הציבור הישראלי המגוון, ונותנים הרצאות במגוון נושאים אקוטיים הרלוונטיים לחיי היומיום הישראלי חברתי-לאומי: יחסי דת ומדינה, אלימות במשפחה, שבת, דאגה לזולת ולנזקקים ועוד. כמו כן, מקיימים הרבנים הראשיים פגישות עם מנהיגי דתות העולם בניסיון להביא להפגת מתחים דתיים ולקירוב השלום.
להלן רשימת הרבנים הראשיים לישראל מאז כינון הרבנות הראשית:
מס'הרב הראשי הספרדיהרב הראשי האשכנזידיוקןשם
(תקופת חיים)תקופת כהונהדיוקןשם
(תקופת חיים)תקופת כהונה1לא ממוסגר|100 pxהרב יעקב מאיר
(תרט"ז–תרצ"ט)ט"ז באדר א' ה'תרפ"א
24 בפברואר 1921ט' בסיון ה'תרצ"ט
26 במאי 1939לא ממוסגר|146x146 פיקסליםהרב אברהם יצחק הכהן קוק
(תרכ"ה–תרצ"ה)ט"ז באדר א' ה'תרפ"א
24 בפברואר 1921ג' באלול ה'תרצ"ה
1 בספטמבר 1935לא ממוסגר|100 pxהרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג
(תרמ"ט–תשי"ט)י"ז בכסלו ה'תרצ"ז
1 בדצמבר 1936י"ט בתמוז ה'תשי"ט
25 ביולי 19592לא ממוסגר|100 pxהרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל
(תר"ם–תשי"ג)י' בתמוז ה'תרצ"ט
27 ביוני 1939כ"ד באלול ה'תשי"ג
4 בספטמבר 1953לא ממוסגר|100 pxהרב יצחק נסים
(תרנ"ו–תשמ"א)כ"ט בשבט ה'תשט"ו
11 בפברואר 1955ז' בחשון ה'תשל"ג
15 בנובמבר 19723לא ממוסגר|100 pxהרב איסר יהודה אונטרמן
(תרמ"ו–תשל"ו)ד' בניסן ה'תשכ"ד
17 במרץ 1964ז' בחשון ה'תשל"ג
15 בנובמבר 19724לא ממוסגר|100 pxהרב עובדיה יוסף
(תרפ"א–תשע"ד)ז' בחשון ה'תשל"ג
15 בנובמבר 1972א' בניסן ה'תשמ"ג
18 במרץ 1983לא ממוסגר|100 pxהרב שלמה גורן
(תרע"ח–תשנ"ה)ז' בחשון ה'תשל"ג
15 בנובמבר 1972א' בניסן ה'תשמ"ג
18 במרץ 19835לא ממוסגר|100 pxהרב מרדכי אליהו
(תרפ"ט–תש"ע)א' בניסן ה'תשמ"ג
18 במרץ 1983כ"ט באדר ה'תשנ"ג
22 במרץ 1993לא ממוסגר|133x133 פיקסליםהרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
(תרע"ד–תשס"ח)א' בניסן ה'תשמ"ג
18 במרץ 1983כ"ט באדר ה'תשנ"ג
22 במרץ 19936לא ממוסגר|133x133 פיקסליםהרב אליהו בקשי דורון
(תש"א–תש"ף)א' בניסן ה'תשנ"ג
22 במרץ 1993כ"ט באדר ב' ה'תשס"ג
2 באפריל 2003לא ממוסגר|100 pxהרב ישראל מאיר לאו
(תרצ"ז–)א' בניסן ה'תשנ"ג
22 במרץ 1993כ"ט באדר ב' ה'תשס"ג
2 באפריל 20037לא ממוסגר|100 pxהרב שלמה משה עמאר
(תש"ח–)י"ב בניסן ה'תשס"ג
14 באפריל 2003י"ז באב ה'תשע"ג
24 ביולי 2013לא ממוסגר|133x133 פיקסליםהרב יונה מצגר
(תשי"ג–)י"ב בניסן ה'תשס"ג
14 באפריל 2003י"ז באב ה'תשע"ג
24 ביולי 20138לא ממוסגר|100 pxהרב יצחק יוסף
(תשי"ב–)י"ז באב ה'תשע"ג
24 ביולי 2013כ"ה בסיוון ה'תשפ"ד
1 ביולי 2024לא ממוסגר|100 pxהרב דוד לאו
(תשכ"ו–)י"ז באב ה'תשע"ג
24 ביולי 2013כ"ה בסיוון ה'תשפ"ד
1 ביולי 2024-פנוי1 ביולי 202430 בספטמבר 2024פנוי1 ביולי 20249לא ממוסגר|150x150 פיקסליםהרב דוד יוסף
(תשי"ז–)כ"ז באלול ה'תשפ"ד
30 בספטמבר 2024מכהןטרם נבחר
שמאל|ממוזער|180px|בית הדין הגדול לערעורים של הרבנות הראשית, שנת 1959, ירושלים
אבני דרך בפועלה של הרבנות
דוגמאות להחלטות ופסיקות של הרבנות הראשית שעוררו בשעתן הד ציבורי גדול:
ההחלטות משנת תשל"ג (1972), מיד לאחר שנבחרו הרבנים הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף:
פסק הדין של הרב גורן ועוד תשעה דיינים שדנה בדבר ממזרותם של האח ואחות לנגר. בניגוד לפסיקת בתי הדין הרבניים, בית הדין שהקים הרב גורן לצורך העניין פסק שהאח והאחות לנגר אינם ממזרים ומותר להשיאם לבני זוגם, לאחר שטען כי הגיור של הבעל הראשון של אמם לא היה תקף וממילא היא לא הייתה אשת איש.
פסק הדין של הרב עובדיה יוסף כי הפלאשים (ביתא ישראל) הם יהודים ויש להעלותם ארצה. בעקבות פסק הדין פעלה הסוכנות היהודית להעלותם ונערכו מבצע שלמה ומבצע משה.
עם הקמת הרבנות הראשית הוחלט על הקמתו של בית-הדין הגדול לערעורים על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים המקומיים. הסדר זה נתקבל על דעת הרב קוק וחבריו במידה מסוימת בלחץ השלטון המנדטורי הבריטי.
מזונות ליבמה – יבם שסירב לקיים פסק בית-הדין שחייבו לחלוץ ליבמתו, יהא חייב מאותו יום במזונות ליבמתו. תקנה שתיקנו הרב הרצוג והרב עוזיאל בחודש טבת תש"ד.
מזונות הילדים – תקנה המחייבת את האב בחיוב משפטי גמור, גם אם יש צורך בכפייה עליו, לפרנס את בניו ואת בנותיו עד גיל 15. עיקר הצורך והחידוש שבתקנת המזונות לילדים עד גיל 15, היה בקביעת חובת המזונות מדין ולא מצדקה.
נשואי בוסר – אסור לאיש מישראל לקחת לו אישה לנישואין כשהיא קטנה מגיל שש-עשרה שנה ויום אחד.
בשנת 2017 הורשע הרב יונה מצגר בעבירות של לקיחת שוחד במהלך כהונתו בסך כולל של כחמישה מיליון ש"ח. הוא נידון לשלוש וחצי שנות מאסר בפועל.
בפברואר 2020 פרסמה הרבנות הראשית קוד אתי עבור הרבנים הפועלים מטעמה.
סמל הרבנות
שמאל|ממוזער|200px|הסמל הישן של הרבנות הראשית לישראל
בשנת תשע"ה, 2015 שינתה הרבנות את הסמל הרשמי שלה ו"ריבעה" את הקצה העליון של לוחות הברית שבסמל, שקודם לכן היו מעוגלים. הסיבה לכך קשורה בהבדלי גישות בנוגע לצורת הלוחות. קיימת גישה לפיה הלוחות היו רבועים בלבד והנוקטים בגישה זו סוברים שהצגת הלוחות כמעוגלים מקורה באומנות של הנוצרים. עם זאת ישנן גם גישות לפיהן הלוחות כן היו מעוגלים. ולכן היו שפסקו שאין כל צורך לשנות את צורתן המקובלת.
בנוסף, סמל החושן הוסר.
ראו גם
מועצת הרבנות הראשית
דת בישראל
בית הדין הרבני הגדול
הרבנות הצבאית
לקריאה נוספת
זרח ורהפטיג, חוקה לישראל דת ומדינה, המרכז העולמי של המזרחי, הוצאת מסילות, ירושלים 1988.
הרב שאול ישראלי, הרבנות והמדינה, אברהם כהן – ארז הוצאה לאור, ירושלים תשנ"א.
מנחם פרידמן, "בזירה הפוליטית", מדינה וממשל, בתוך ד. כספי (עורך), כרך א' 3, ירושלים 1972.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, "כבודה של תורה", התור, תרפ"א.
איתמר ורהפטיג, ושמואל כץ, הרבנות הראשית לישראל – 70 שנה להיווסדה, היכל שלמה, ירושלים תשס"ג.
אריה מורגנשטרן, הרבנות הראשית לארץ-ישראל – ייסודה וארגונה, שרשים, ירושלים תשל"ג.
גלעד מרלין, עשה לך רב – שבעים שנה לרבנות הראשית לישראל
.
קישורים חיצוניים
היכל שלמה
ארכיון הרבנות הראשית באתר ארכיון המדינה
הקמת הרבנות הראשית בעיתון "דאר היום"
איזו רבנות דרושה לנו, מגזין ארץ אחרת, גיליון מספר 13, 2002
הקרב על הרבנות הראשית
אריאל פינקלשטיין, "הכפילות העדתית בתפקידי הרבנות בישראל", המכון לאסטרטגיה ציונית, טבת התשע"ד, ינואר 2014
שירה קדרי-עובדיה, תוצרת אנגליה: על ההיסטוריה של הרבנות הראשית, אתר בית אבי חי, 7 ביולי 2013
כל הכתבות על הרבנות הראשית כל הכתבות על הרבנות הראשית לישראל 2, באתר ערוץ 7
הערות שוליים
*
קטגוריה:ארגונים רבניים אורתודוקסים | 2024-10-13T19:23:37 |
הרבנות הראשית | REDIRECTהרבנות הראשית לישראל | 2004-12-23T12:06:03 |
רבי יעקב בעל הטורים | הפניה יעקב בן אשר | 2017-08-17T09:09:49 |
שדות ים | 250px|ממוזער|שמאל|250px|מפעל אבן קיסר, הענף הכלכלי העיקרי בשדות ים
שְׂדוֹת יָם הוא קיבוץ השוכן מדרום לקיסריה העתיקה. הוא משתייך לתנועה הקיבוצית. זהו היישוב הדרומי ביותר מבין יישובי המועצה האזורית חוף הכרמל.
היסטוריה
הקיבוץ הוקם בשנת 1936 ליד קריית מוצקין על ידי קבוצה של הנוער העובד. בספטמבר 1938 הצטרפו לקבוצה 13 בנים ושלוש בנות של המחנות העולים והקיבוץ היה למיזם משותף של המחנות העולים והנוער העובד. בסוף 1938 קיבלו חברי הקיבוץ את ספינת פלד של נחשון לתפעולם. במהלך שנת 1939 דובר על מעבר הקבוצה להתיישבות קבע בקרקעות של פיק"א שנרכשו מהכפר הבוסני-מוסלמי קיסאריה, והוזכר כבר בשנים עברו כמקום מתאים להתיישבות קבוצות דיג עברי. בינתיים בשנת 1939 נמסרה לקבוצה שטח של כמה מאות דונמים לעיבוד.
במאי 1940 עלו 15 חברים בשדות ים ובאפק, למחנה אוהלים על גבעה במרחק כמה עשרות מטרים מחורבות קיסריה. העולים היו שותפים בקבוצה יהודית ערבית של דייגים שפעלה בהדרכה של דייגים מיוגוסלביה. בהמשך, הגיעו למחנה האוהלים חברים נוספים של קבוצת שדות ים. בפברואר 1941 תואר המחנה:
"משבאנו לתוך המחנה מצאנו אהלים, צריפים אחדים, גן־ירקות, שדרה צעירה של עצי סרק, באר מים מתוקים וקרוב לשלושים נערים ונערות: קבוצת שדות ים. בצריף הגדול, בו מחכים לנו שולחנות ערוכים, תלויות על חבלים ערימות רשתות שונות. נערה אחת מתקנת מפרש־בד, השנייה סורגת רשת, והנערים מעמידים על השולחנות קערות מלאות דגים צלויים ומבושלים."
במהלך 1941 הוגבלה התפתחות הקבוצה בשדות ים בהיעדר הסכם עם פיק"א של שימוש בקרקעותיה. במחצית השנייה של שנת 1941 עברו חברי הקבוצה לקרקעות של פיק"א שהיו במרחק כמה מאות מטרים מהנקודה המקורית. באוקטובר 1941 דווח על חנוכת מפעל מים במקום. בידיעה נכתב שבמקום 32 תושבים המפעילים גם לול ומכוורת ובונים את בתיהם מאבני המקום. ביוני 1942 חנכו חברי הקבוצה בית קברות במקום, בקברם את חברת הקבוצה, חוה טראובה. במקביל, המשיך להתקיים המחנה של שדות ים ליד קריית מוצקין.
בתחילת 1941 הפקיעו הבריטים את ספינת הדיג פלד לצורך המאמץ המלחמתי במלחמת העולם השנייה. חברי שדות ים התפרנסו בנוסף לדיג מתיירות ושייט, בהשטת טיילים, אירוחם לסעודות דגים והדרכתם בחורבות קיסריה.
הקיבוץ שימש כבסיס הפלי"ם, הפלוגה הימית של הפלמ"ח, מ-1943 עד 1948. מעפילי חמש ספינות הצליחו לרדת בחוף הקיבוץ: הראשונה "דלין", באוגוסט 1945, והאחרונה "קרב עמק איילון", במאי 1948. הקיבוץ סייע לפלי"ם בפעילותו ועל כך הוא "נענש" על ידי הבריטים. במהלך 1946 נערכו במקום שלושה חיפושים. באחד מהם, ב"שבת השחורה", נעצרו כל הגברים למשך כמה חודשים.
בראשיתו התבססו חברי הקיבוץ על דיג. על ראשוני הקיבוץ במקומו הקדום נמנו גם חנה סנש והסופר אהרן מגד. בתחום הקיבוץ, פועל בית זיכרון לזכרה של סנש, שתוכנן על ידי האדריכל בוגר בית ספר "באוהאוס" שמואל מסטצ'קין, שתכנן גם את המוזיאון לעתיקות קיסריה הנמצא בקיבוץ.
בשנות האלפיים
הקיבוץ מוגדר כקיבוץ שיתופי. בשנים האחרונות ישנה מגמה של חזרת בני הקיבוץ ולכן הוא אינו מקבל חברים חדשים פרט לבני המשק.
לקיבוץ מועדון שיט פעיל וגדול בשם הפועל שדות-ים. עם חבריו נמנים האלוף האולימפי גל פרידמן, ערן סלע וגידי קליגר בדגם 470, נופר אדלמן בדגם לייזר רדיאל, שחר יעקב ומאיה גלנץ בדגם לייזר 4.7.
לקיבוץ יש ענף תיירות וגני אירועים בשם "כיף ים". בנוסף מתפרנס מחקלאות וגידולי שדה, עיקר פרנסת הקיבוץ מתבססת על מפעל השיש אבן קיסר.
בקיבוץ מוצבים פסלים של הפסלת יעל ארצי.
בקיבוץ שוכנים שני מוזיאונים: בית חנה סנש ומוזיאון אוצרות קיסריה.
קישורים חיצוניים
ימים סוערים בשדות ים, נאמן למקור, הספרייה הלאומית
אריה קיזל, שדות ים קיבוץ ימי, 'בין גלים' 166 נובמבר 1985, עמ' 38
תמונות עדכניות של הקיבוץ וסקירה אדריכלית, באתר רשימות, אוגוסט 2009
אירועים לזכר אמיר רוסו יליד הקיבוץ.
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1940
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ המאוחד
קטגוריה:קיבוצים במחוז חיפה | 2024-09-10T17:25:54 |
וארלאם שאלאמוב | וארלאם טיחונוביץ' שאלאמוב (ברוסית: Варлам Тихонович Шаламов; 1 ביולי 1907 - 17 בינואר 1982), משורר, סופר ומסאי רוסי.
ביוגרפיה
שאלאמוב נולד בוולגודה, לטיכון ניקולאייביץ' שאלאמוב, שהיה כומר אורתודוקסי ומורה, ולנדז'דה, עקרת בית. הוא למד משפטים באוניברסיטת מוסקבה והצטרף לקבוצה טרוצקיסטית שפעלה בה. ב־19 בפברואר 1929 הוא נעצר ונשלח לשלוש שנות עבודת פרך בווישרה שבצפון הרי אורל בעוון הפצת הקונטרס "מכתבים לקונגרס המפלגה" שמתח ביקורת על סטלין.
עם חזרתו למוסקבה, בשנת 1933, הוא החל לפרסם את כתביו.
ב־1 בינואר 1937, עם פרוץ "הטיהורים הגדולים", נאסר שאלאמוב שוב בגין "פעילות קונטר-רבולוציונית טרוצקיסטית" ונשלח לחמש שנים בגולאג קולימה (מזרח סיביר), שנודע לשימצה כ"ארץ המוות הלבן". ב-1943 הוא נשפט לעשר שנים נוספות בגין המרדה אנטי-סובייטית: הוא קרא לסופר איוואן בונין "סופר רוסי קלאסי".
ב־1946 מצבו בגולאג התדרדר עד ל"דוֹחוֹדיאגה" (המקבילה ל"מוזלמן", אדם תשוש ומורעב על סף מוות). הוא ניצל באופן מפתיע על ידי הרופא א.י פנטיוחוב שהיה כלוא עמו וסיכן את חייו על מנת להשיג לשאלאמוב תפקיד של עוזר רפואי בבית החולים של הגולאג. "קריירה" זו אפשרה לשאלאמוב להחלים, לשרוד ולכתוב. בשנת 1951 הוא שוחרר מהגולאג אך לא הורשה לעזוב את מגדן עד נובמבר 1953.
לאחר מות סטלין במרץ 1953, "זֶקים" (כלואי גולאג בעגה הרוסית) רבים שוחררו מהמחנות וקיבלו חנינה. שאלאמוב קיבל חנינה רשמית ב־1956 וחזר למוסקבה.
שאלאמוב פרסם מאמרים ומסות במגזינים, בעודו עובד על קובץ הסיפורים "סיפורי קולימה" (למעשה כינוי כולל לכל כתביו, מלבד שיריו המכונסים באסופה המכונה "מחברות קולימה"), שכתב היד שלו הוברח לחו"ל והופץ ב"סאמיזדאט". הגרסאות המתורגמות הופיעו במערב החל מ-1966, אך מהדורה שלמה ברוסית הוצאה רק ב-1978.
המוציאים לאור במערב שללו את הטענות כי סיפורי שאלאמוב הודפסו ללא ידיעתו או רשותו, אך למרבה הפתיעה שאלאמוב עצמו התבטא ברוח זו ב-1972, ייתכן כי אולץ לכך בידי המשטר הסובייטי. הספר נדפס על אדמת רוסיה ב-1987, אך היה זה לאחר מות שאלאמוב ב-1982.
מספריו
ורלאם שלאמוב, "סיפורי קולימה", תרגום: רועי חן, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004.
biography, dokuments and documentations on Varlam Shalamov (very comprehensive, russian)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:משוררים רוסים
קטגוריה:סופרים רוסים
קטגוריה:מתנגדי משטר בברית המועצות
קטגוריה:אסירי גולאג
קטגוריה:אישים הקבורים בבית העלמין קונצבסקויה
קטגוריה:רוסים שנולדו ב-1907
קטגוריה:רוסים שנפטרו ב-1982 | 2024-05-30T11:37:51 |
שאראס | REDIRECT שארונאס יאסיקביצ'יוס | 2004-12-23T13:11:44 |
סאמיזדאט | שמאל|ממוזער|250px|פרסומי סאמיזדאט פולנים שיצאו לאור בשנות ה-80
סָאמִיזְדָאט (רוסית: Самиздат, הוצאה עצמית) הייתה שיטה רוֹוחת במדינות הגוש הסובייטי להפצה והדפסה של ספרות שנאסרה על ידי השלטון.
ההפצה נעשתה על ידי שכפול עצמי של מספר קטן של עותקים ראשוניים, תוך עידוד כל קורא לשכפל עותקים בכל אמצעי שעמד לרשותו.
המונח "סאמיזדאט" עצמו הוא אנלוגיה לשמות בתי ההוצאה לאור הרשמיים כ"פוליטיזדאט" = "פוליטיצ'סקויה איזדַטֶלסטבו" (Политиздат, Государственное издательство политической литературы, ההוצאה הממלכתית לאור של ספרות פוליטית). באופן דומה סאמיזדאט = "סאם" (сам, עצמי) + "איזדאט" (איזדַטֶלסטבו, הוצאה לאור).
עותקי הסאמיזדאט של ספרים כ"האמן ומרגריטה" למיכאיל בולגקוב ו"מוסקבה פטושקי" לונדיקט ירופייב עברו מיד ליד בחשאי ושוכפלו בכל השיטות האפשריות - החל מהעתקה בכתב יד וצילום עמודים במצלמה רגילה ועד להדפסה מקצועית למחצה בבתי דפוס מאולתרים. בפולין אף הודפסו כמה ספרים ארוכים (מעל 500 עמוד) בכמויות של 5,000 עותקים ומעלה.
לאחר תחילת הפרסטרויקה היקף התופעה הוקטן בהרבה ובעקבות שימוש רחב במחשבים אישיים ומדפסות ביתיות הופסק כליל.
כדי לפגוע בתופעה, השלטונות הקומוניסטיים ברומניה הנהיגו חובת רישוי מכונות כתיבה ומכונות צילום.
נושאים דומים
טאמיזדאט - הברחת כתבי יד אסורים להפצה והדפסה מחוץ לברית המועצות ("טאם" ברוסית פירושו "שַם").
מגניטיזדאט - הפצת מוזיקה מחתרתית, בדרך כלל של "בארדים" (זמרים-יוצרים מחתרתיים) בשכפול קלטות (ומכאן הקידומת "מגניט" לסרט המגנטי של הקלטת).
רנטגניזדאט - שכפול מחתרתי של תקליטי מוזיקה מערבית על צילומי רנטגן ישנים. לכן גם כונה "תקליט עצמות", בשל העצמות שהופיעו בתשליל צילום הרנטגן.
לקריאה נוספת
מאירה יגיד-חיימוביץ', מאיה ויניצקי (עורכות), מוזיקה אסורה, תקליטי רנטגן בברית המועצות 1946 - 1964, הוצאת מוזיאון תל אביב, 2018
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ברית המועצות: פוליטיקה
קטגוריה:ספרות סובייטית
קטגוריה:צנזורה בברית המועצות
קטגוריה:מילים וביטויים ברוסית | 2023-07-06T12:55:36 |
חיל הקשר והתקשוב | ממוזער|סיכת קצין קשר גדודי (קשר"ג)
שמאל|ממוזער|147x147px|סיכת בוגר קורס בבה"ד 7 באגף התקשוב (התקשובון)
חיל התקשוב (בעבר: חיל הקשר; בראשי תיבות: חי"ק) הוא חיל הקשר של צבא הגנה לישראל, חיל תחת פיקוד אגף התקשוב. החיל אחראי על כל תחום הקשר, המחשבים והתקשורת של כוחות היבשה בצה"ל. בראש החיל עומד "קצין הקשר והתקשוב הראשי" (קשר"ר) בדרגת תא"ל. מפקד החיל הנוכחי הוא תא"ל עומר כהן.
עם הקמת אגף התקשוב הוכפף אליו החיל, אך בשנת 2005, כחלק משינוי ארגוני נרחב במפקדת זרוע היבשה, הוכפפה אליה מפקדת החיל יחד עם חיל החימוש, חיל הלוגיסטיקה וחיל השלישות. במהלך שנת 2007 הוחלט להחזיר את החיל לאגף התקשוב, וההחלטה יושמה במהלך שנת 2008.
החיל איננו אחראי על תחום התקשוב בזרועות אחרות: חיל האוויר, חיל הים ואגף המודיעין, אך מכשיר מקצת מכוח האדם המשרת בתחומים המקבילים בזרועות אלו.
היסטוריה ומורשת
1937–1948: שירות הקשר
שירות הקשר ב"הגנה" הוקם ב־1937, וכבר באותה שנה נערך קורס אלחוטני מורס ראשון. אז פעלו בארץ ישראל, תחת המנדט הבריטי, 12 תחנות שידור מחתרתיות. ב־1938 יובאו ארצה 150 יוני דואר. ב־1939 הופעלה תחנת השידור הראשונה על ידי האצ"ל, וב־1940, זו של "ההגנה". כך ההגנה יצרה קשר אלחוטי עם ספינות המעפילים שהגיעו לארץ. קורס קציני הקשר הראשון נערך ב־1947, ובעת המצור על ירושלים הותקנו מכשירי קשר רדיו על משורייני הפלמ"ח שעלו לעיר. באפריל 1948 הועבר בית הספר לקשר משפיים לשייח' מוניס (אזור אוניברסיטת תל אביב של ימינו). כמו כן פעלה במסגרת החיל יחידת היונאים של חיל הקשר.
1948–1956: מלחמת העצמאות ושנות ההקמה
לאחר הקמת מדינת ישראל והקמת צה"ל הוקם חיל הקשר ב־14 באוקטובר 1948 על בסיס שירות הקשר של ארגון "ההגנה", והשתמש באמצעי קשר שבאו מעודפי ציוד של צבאות שלחמו במלחמת העולם השנייה. במלחמת העצמאות בלטה תרומתם של יוני הדואר במבצע חורב, כשצה"ל התקדם במהירות לעומק השטח המצרי, ויחידותיו היו פרוסות על פני שטח נרחב ומרוחקות מהפיקוד העליון.
עם פרוץ הקרבות הוכשרו סוגים שונים של אנשי קשר כקשרים חטיבתיים, קשרי שריון, עובדי כתב סתר, קציני קשר וכיוצא בזה. עד אפריל 1948 הוכשרו 720 אנשי קשר, הוקמו 25 תחנות מורס חדשות ו-136 תחנות קבועות של אלחוט דיבור. כמו כן סופקו 320 מכשירים ניידים למערך ההגנה.
בסוף מלחמת העצמאות, ביולי 1949, היו לחיל הקשר 12 יחידות קשר חטיבתיות, 25 יחידות קשר גדודיות ו-4 יחידות קשר למפקדות ברמת חזית. בסוף ינואר 1948 נסע מפקד שירות הקשר לארצות הברית למסע רכש מזורז שמטרתו רכישת אלפי מכשירי קשר נייחים וניידים, טלפונים וחלקי חילוף, וכמויות גדולות של ציוד קשר מעודפי הצבא האמריקאי החלו להגיע.
ב־1960 זכה צוות קציני חי"ק בפרס ביטחון ישראל, על פיתוח הצפנה.
מלחמת ששת הימים ואחריה
שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה ביהוד לחללי חיל הקשר והתקשוב
שמאל|ממוזער|250px|גלעד לזכר חללי החיל שהוקם ביער חרובית בשנת 1979 והועבר לאתר ההנצחה לחללי חיל הקשר והתקשוב בשנת 2010
מאז מלחמת ששת הימים ולאורך מלחמת ההתשה חיל הקשר פרס את מערכותיו בגזרות שונות כך שיאפשרו שליטה בכל הרמות בצבא, החל מהמטכ"ל וכלה ברמות הנמוכות ביותר (גדודים, פלוגות, מחלקות). תחנות ממסר נבנו במרחבים השונים על פסגות ההרים במקומות שהייתה אליהם גישה מוגבלת. ביחידות הדרג המבצע נבנו מפקדות גדודים ופלוגות קשר (כמו גדוד קשר מטכ"ל). לפני המלחמה נערכו תרגילים שבהם נפרסו מערכות קשר חדשות. ברמת הגולן הוקמו שלושה בסיסי קשר קדמיים מרכזיים: בפסגת החרמון, בתל פארס בדרום, ובתל אביטל במרכז.
מלחמת יום הכיפורים
במהלך יום הלחימה הראשון ברמת הגולן נפל בידי הצבא הסורי בסיס הקשר במוצב החרמון. יום לאחר מכן נכבש גם האתר בתל פארס. עקב כך עיקר נטל השליטה על הכוחות ברמת הגולן נפל על צומת הקשר בתל אביטל, שעשה זאת תוך כדי אש ארטילריה מסיבית שהונחתה עליו. בנוסף פעלו צומתי קשר שהפעיל גדוד הקשר בפיקוד מפקד קשר פיקודי סגן-אלוף אברהם קיים, ומתקנים שכנו ממערב לירדן. במלחמת יום הכיפורים נהרגו 47 אנשי חיל הקשר ונפצעו 311.
אתר ההנצחה הראשי של חיל הקשר והתקשוב שוכן במרכז העיר יהוד שמאמצת את החיל והוא הוקם ב־1989. אנדרטה נוספת נמצאת ביער חרובית מצפון לכביש 383.
תגי היחידה
תפקידי החיל
החיל אחראי על קביעת מדיניות התקשוב בזרוע היבשה של צה"ל, וכן על מתן מענה מבצעי וטכנולוגי לצורכי התקשוב השונים.
תפקידים נוספים:
קביעת מדיניות בנושא צופן וביטחון, קביעת פקודות ביטחון מערכות מידע, ואכיפת פקודות אלה.
ייצוג זרוע היבשה בפני גופים ממשלתיים ואזרחיים בנושאי תקשוב.
מבנה החיל
מחלקת אג"ם
מחלקת התכנון, הארגון, הלוגיסטיקה והתקציבים
מחלקת משאבי האנוש
25px בה"ד 7
ביחידות של זרוע היבשה משולבים גדודי תקשוב.
הכשרה
ההכשרה בחיל מתבצעת בשני בתי ספר:
בית הספר הארצי לתקשוב (בה"ד 7) – בסיס ההדרכה המרכזי של החיל, אשר היה ממוקם במחנה גדעונים, בסמוך למחנה צריפין. הבסיס, שהיה במקור בסיס קשר בריטי, מרכז את רוב ההכשרות בחיל וכן את ההשלמה החילית של צוערי התקשוב. בית הספר עבר לקריית ההדרכה \ מחנה שרון, הידוע בכינויו כ"עיר הבהדים" כחלק מהמעבר של צה"ל לנגב.
בית הספר למקצועות המחשב (בסמ"ח) – כפוף למצפ"ן (בשנים 1997 עד 2013 היה כפוף לבה"ד 7), וממוקם בבאר שבע. בית הספר מרכז את הקורסים העוסקים בנושאים הקשורים למחשוב.
שם החיל
עם הקמת החיל בצה"ל, הוא נקרא חיל הקשר. לאחר התווספות מערכות אלקטרוניות שתפקידן לאו דווקא קשר, שונה שם החיל לחיל הקשר והאלקטרוניקה ב־1961. עם העברת מערך המחשבים בצה"ל לאחריות החיל ב־1982, שונה שמו לחיל הקשר, האלקטרוניקה והמחשבים. ב־18 במאי 2004 הוחלט לקצר את שם החיל ולקרוא לו "חיל התקשוב".
קציני החיל הראשיים לדורותיהם
שםתקופת כהונה כקשר"רהערות סא"ל יעקב ינאי נובמבר 1945 – נובמבר 1949אל"ם יצחק אלמוג נובמבר 1949 – אוגוסט 1954אל"ם אריאל עמיעד אוגוסט 1954 – ספטמבר 1957אל"ם ישעיהו לביא ספטמבר 1957 – יוני 1962אל"ם זלמן שלו יוני 1962 – אוגוסט 1966 תא"ל משה גדרון אוגוסט 1966 – אוגוסט 1972לימים אלוף, ראש אכ"א תא"ל שלמה ענבר אוגוסט 1972 – אוקטובר 1975לימים אלוף, נספח צה"ל בארצות הבריתתא"ל ישראל זמיר אוקטובר 1975 – אוגוסט 1979 תא"ל צבי אמיד אוגוסט 1979 – ספטמבר 1982תא"ל מרדכי בר דגן ספטמבר 1982 – ספטמבר 1986 תא"ל בני מידן ספטמבר 1986 – מאי 1990 תא"ל שלמה וקס מאי 1990 – ספטמבר 1993 תא"ל אביהו דיסטלמן ספטמבר 1993 – ספטמבר 1996 תא"ל הרצל הלאלי ספטמבר 1996 – יולי 1999 תא"ל משה מרקוביץ יולי 1999 – אוגוסט 2002 תא"ל ארנון זו-ארץ אוגוסט 2002 – ספטמבר 2005 תא"ל שמוליק קינן ספטמבר 2005 – ספטמבר 2008 תא"ל נחום בסלו ספטמבר 2008 – ספטמבר 2011 תא"ל אייל זלינגר ספטמבר 2011 – יולי 2015 תא"ל נתנאל (נתי) כהן יולי 2015 – 1 במאי 2018 תא"ל יריב ניר 1 במאי 2018 – 28 ביולי 2021 תא"ל יוסי כראדי 28 ביולי 2021 – 7 באוגוסט 2024תא"ל עומר כהן7 באוגוסט 2024
ראו גם
אתר ההנצחה לחללי חיל הקשר והתקשוב
לקריאה נוספת
ספרות ופרסומים להורדה, באתר "העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב"
100 שנות קשר – אנשים פועלם ותרומתם, באתר ובהוצאת "העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב", ירושלים, התשפ"ב 2022
דניאל רוזן, תשתית הקשר הנייח בסיני – תשכ"ז–תשמ"ב (1982-1967), באתר ובהוצאת "העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב", ירושלים, התשפ״ב 2021
קישורים חיצוניים
חיל הקשר והתקשוב, באתר צה"ל
העמותה הנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב
דניאל רוזן, מיכאל נגל, שבעים שנות חיל הקשר והתקשוב: מערכות, שיטות ואמצעים, העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, 2018
אל"ם (מיל). ד"ר יעקב בעל-שם, קשרים לך, ירושלים במלחמת השחרור, (מבוא: אלוף (מיל). שלמה ענבר), הוצאת העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, 2013
ריאיון עם תא"ל שמוליק קינן עם פרישתו מתפקיד קשר"ר
משירות הקשר ב"הגנה" עד חיל הקשר בצה"ל "מאוצרות ארכיון צה"ל ומעהב"ט-בלוג
עמוס מרון, מדוע יש כנפיים בסמל של חיל הקשר? בערוץ כאן 11, אוקטובר 2018
הערות שוליים
*
קטגוריה:אגף התקשוב
קטגוריה:תקשורת מחשבים | 2024-08-21T05:25:49 |
עשהאל בן צרויה | עֲשָׂהאֵל בֶּן צְרוּיָה, דמות מקראית, היה מגיבוריו של דוד המלך ואחד מבני צרויה המוזכרים בספר שמואל ב' (עשהאל מוזכר בעיקר בפרק ב'). אֶחיו היו יואב ואבישי. לפי ספר דברי הימים הייתה צרויה אחות דוד, ולפיכך היו עשהאל ואֵחיו אחיינים שלו.
סיפורו
250px|ממוזער|ציון מיקום קבר עשהאל במפה משנת 1815. שנקבר יחד עם אביו ליד בית לחם.
על עשהאל סופר שהיה קל רגלים כצבי: . במהלך המלחמה בין צבא איש בושת לצבא דוד בבריכת גבעון (שהחלה כ"משחק" כלשון התנ"ך), רדף עשהאל אחרי אבנר בן נר. אבנר הפציר בו שירפה ממנו, מאחר שאם ימיתו, לא יוכל "לשאת פניו" אל יואב אחיו. משסירב עשהאל, הרגוֹ אבנר בחניתו. מאוחר יותר נקם יואב את נקמת עשהאל אחיו, והרג את אבנר.
יואב היה שר הצבא של דוד המלך ואילו אבנר בן נר היה שר צבאו של שאול המלך, ושל בנו איש בושת.
על שמו נקרא היישוב עשהאל בהר חברון.
אילן יוחסין
ראו גם
עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
הערות שוליים
קטגוריה:אישים בספר שמואל
קטגוריה:דוד
קטגוריה:משפחת ישי
קטגוריה:גיבורי דוד
קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל | 2023-07-19T13:57:47 |
ונדיקט ירופייב | ונדיקט ואסילייביץ' ירופייב (ברוסית: Венедикт Васильевич Ерофеев; 24 באוקטובר 1938 – 11 במאי 1990) היה סופר, מחזאי ומסאי רוסי בתקופת ברית המועצות.
בשנת 1969 כתב את ספרו הנודע ביותר "מוסקבה פטושקי". הספר נאסר לפרסום בברית המועצות אך הופץ בעשרות אלפי עותקי "סאמיזדאט" והפך לספר פולחן. הספר הודפס לראשונה ב-1973 בישראל. ירופייב כתב גם מסות ואת המחזה "ליל ואלפורגיס".
ביוגרפיה
ירופייב נולד בעיירה הקטנה קנדלאקשה במחוז מורמנסק. אביו נכלא בטיהורים הגדולים אך שרד 16 שנים בגולאג. רוב ילדותו עברה עליו בבית יתומים בקירובסק שבקרליה. הוא התקבל ללימודי בלשנות באוניברסיטת מוסקבה אך סולק לאחר שנה וחצי משום שסירב להשתתף באימוני החובה הצבאיים. הוא המשיך ללמוד במספר מוסדות בערים קולומנה וולדימיר, אך לא סיים תואר שכן לרוב סולק בשל "בעיות התנהגות" והתבטאויות שלא עלו בקנה אחד עם הדעות השליטות בברית המועצות. בשנים 1958–1975 התגורר ללא רישום רשמי ("פרופיסקה") באוקראינה, בלארוס, ליטא, אוזבקיסטן וטג'יקיסטן תוך שהוא עובד בעבודות דחק שונות. כתביו, אותם החל לכתוב מגיל 17, לא נתקבלו אפילו בספריות ציבוריות.
ירופייב מת מסרטן הגרון בשנת 1990.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מחזאים סובייטים
קטגוריה:סופרים סובייטים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית העלמין קונצבסקויה
קטגוריה:רוסים שנולדו ב-1938
קטגוריה:רוסים שנפטרו ב-1990 | 2024-08-20T18:19:49 |
דג קרב סיאמי | דג קרב סיאמי או קרבנון הדור (שם מדעי: Betta splendens) הוא דג ממשפחת הגוראמיים, אשר מופיע בווריאציות ובצבעים שונים. דג זה נמצא בדרום מזרח אסיה (תאילנד, וייטנאם, הודו וקמבודיה). את שמו הוא קיבל עקב עוינותו הרבה לדגים זכרים בני אותו המין. עוינות זו מתבטאת בפרישת סנפירים, הרחבת הזימים ואף בלחימה עד מוות.
מאפיינים
דג הקרב הסיאמי שייך למשפחת הגוראמיים שייחודם הוא במבוך הנמצא בזימיהם, המאפשר להם נשימת אוויר אטמוספירי. מערכת זאת התפתחה עקב סביבת המחיה של הדגים - מקורות מים רדודים, בהם ריכוז החמצן נמוך. אורכו מגיע עד שישה סנטימטרים, וצבעיו הם בדרך כלל אדום וכחול. אורך חייו הוא כ 2 - 5 שנים בשבי.
לנקבה יש בדרך כלל סנפירים קצרים ואילו הסנפירים של הזכר ארוכים, אך יש יוצאים מן הכלל - לזכרי הזן פלאקט יש סנפירים קצרים. ההבדל העיקרי בין הנקבות והזכרים הוא שלנקבה יש בין סנפירי הגחון פיטמית לבנה; סימן זה גם מעיד על נכונותה להתרבות ובנוסף גם הצבעים מעידים: הזכרים הם אדומים וכחולים ואילו הנקבות הן זהובות ואפורות. קיים סימן נוסף: פסים לבנים רוחביים על גופה של הנקבה כאשר היא רואה זכר; דבר זה מעיד על מידת ההתרגשות שלה.
במהלך חיזור, הזכר מנפח את הזימים, פורש את הסנפירים ומפתל את גופו בפני הנקבה. הנקבה מצידה, תשנה את צבעה לגוון כהה ותפתל את גופה אחורה וקדימה. שיטת הרבייה של דג הקרב הסיאמי היא בניית קן בועות. הזכר בונה קן בועות מפואר מתחת לכמה צמחים. כדי לייצב את הקן הוא מחדיר אליו כמה חתיכות צמחים. הזכר מפתה את הנקבה אל מתחת לקן שם הוא מחבק אותה ומפרה את ביציה. הוא אוסף את הביצים לקן הבועות ושם הן יתפתחו. במידה וביצה יצאה מקן הבועות והחלה לשקוע, הזכר יאסוף אותה בפיו ויחזירה לקן הבועות.
דג הקרב הסיאמי ניזון בעיקר מתולעי דם וזחלי יתושים.
סגנון הציד שלו ייחודי ובמהלכו הוא שוחה במעגלים מתחת לטרפו ואז מתנפל עליו, מטביע אותו ובולע במהירות, כל זה בשבריר שנייה.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1910
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי צ'ארלס טייט רגן
קטגוריה:גוראמיים
קטגוריה:דגי נוי
קטגוריה:תאילנד: דגי מים מתוקים | 2022-12-31T01:03:38 |
הרמת משקולות | שמאל|ממוזער|250px|מרים משקולות מקצועי
שמאל|ממוזער|250px|מרימת משקולות באליפות העולם ב-2009
הרמת משקולות הוא מקצוע באתלטיקה כבדה אשר מכיל את ההרמות האולימפיות.
הנפה -הרמה בה המוט נאחז באופן רחב, ומורם מעבר לראש בתנועה אחת רציפה.
דחיקה- הרמה אשר מורכבת מקלין בו המוט מורם מהרצפה עד לכתפיים בתנועה אחת, ולאחר מכן מהכתפיים עד למעבר לראש בתנועה אחת ורציפה.
עד שנת 1972, המופיעים התחרו בקרב שלושה אשר כלל הנפה, דחיקה ולחיצה. משנה זו, הוחלט להשאיר רק את השניים הראשונים עקב קושי של השופטים לשיפוט הלחיצה, ולכן קרב שניים מלווה את הענף עד ימינו.
לעיתים משתמשים במושג הרמת המשקולות באופן בלתי מדויק, כאשר ההתייחסות היא לאימוני משקולות.
היסטוריה
תחרויות הרמת משקולות התקיימו עוד בימי קדם, ונכללו, כפי הנראה, באולימפיאדת יוון העתיקה. הם היו כלולים במשחקים האולימפיים המקוריים בשנת 1896. הרמת משקולות לנשים החלה בשנות ה-80 של המאה ה-20 והתווספה למשחקים האולימפיים בשנת 2000.
תחרויות הרמת משקולות מחולקות לשני סוגים:
הנפה - בה על המתחרים להרים את המשקולות מהרצפה אל מעל ראשיהם בתנועה אחת יציבה.
דחיקה - בה המתחרים קודם מרימים את המשקולות מהרצפה אל עמדת ביניים, בה המשקולות נחות על הכתפיים, ולאחר מכן נעמדים ודוחקים את המשקולות אל מעל הראש.
בעבר היה קיים סוג שלישי, לחיצה (Clean and Press), שכלל הרמת המשקולות אל עמדת ביניים בדומה לדחיקה, ולאחר מכן הרמת המשקולת למעלה בכוח ידיים בלבד, ללא הקפיצה אל מתחת למשקולת הנהוגה בדחיקה. סגנון הלחיצה בוטל אחרי אולימפיאדת מינכן (1972).
אלופים מפורסמים: חליל מוטלו הטורקי, נעים סולימנוגלו אשר נולד בבולגריה והתאזרח בטורקיה. אלוף העולם הראשון בהרמת משקולות היה אדוארד לורנס לוי, אשר זכה באליפות העולם הראשונה שהתקיימה בלונדון ב-1891.
נציגי ישראל השתתפו התחום הרמת המשקולות באולימפיאדות רומא 1960, מינכן 1972, מונריאול 1976, לוס אנג'לס 1984, ברצלונה 1992, אטלנטה 1996, ריו דה ז'ניירו 2016 וטוקיו 2020. בשנת 1976 אדוארד וייץ הגיע למקום החמישי, וזה היה המקום הכי גבוה בתולדות השתתפות ישראל בתחרויות הרמת משקולות באולימפיאדה. ישנן מספר זכיות במדליות באליפויות העולם, ביניהן מקום ראשון בשוודיה ב-1972 בו זכה עדי ברנה. באליפויות אירופה ישנן זכיות רבות, ביניהן באליפות אירופה לשנת 2019 ניקול רובנוביץ' זכתה במדליית ארד.
שיאי עולם בהרמת משקולות
גברים
נכון ל-2 באוקטובר 2019.
קטגוריה סוג הנפה משקל שיא שם האתלט שנת לידה תאריך ומקום שבירת שיא 56 ק"ג הנפה 138 ק"ג חליל מוטלו1973 04/11/01 אנטליה, טורקיה דחיקה 168 ק"ג חליל מוטלו1973 24/04/01 טרנצין, סלובקיה סה"כ 307 ק"ג לונג צ'ינגצ'ו'אן1990 07/08/16 ריו דה ז'ניירו, ברזיל 62 ק"ג הנפה 153 ק"ג שי זהיונג1980 28/06/02 איזמיר, טורקיה דחיקה 182 ק"ג לי מאוסהנג1978 02/10/02 בוסאן, קוריאה הדרומית סה"כ 326 ק"ג זאנג ג'י1987 28/04/08 קאנזאווה, יפן 69 ק"ג הנפה 165 ק"ג ג'ורג'י מרקוב1978 20/09/00 סידני, אוסטרליה דחיקה 197 ק"ג גוזהנג הנג1974 11/09/03 קינהואנגדאו, סין סה"כ 357 ק"ג גאלאבין בווסק1974 24/11/99 אתונה, יוון 77 ק"ג הנפה 177 ק"ג לו' שיאוג'ו'ן 2016 09/04/04 אלמטי, קזחסטן דחיקה 210 ק"ג אולג פרפטצ'נוב1975 27/04/01 טרנצין, סלובקיה סה"כ 377 ק"ג פלאמן ג'ילאיצקוב1972 27/03/02 דוחה, קטר 85 ק"ג הנפה 187 ק"ג אנדריי ריבאקוב1982 22/09/07 צ'יאנג מאי, תאילנד דחיקה 218 ק"ג קיאנוש רוסטאמי199131/05/16 טהראן, איראן סה"כ 396 ק"ג קיאנוש רוסטאמי199112/08/16 ריו דה ז'ניירו, ברזיל 94 ק"ג הנפה 188 ק"ג אקאקיוס קאחיאסוויליס1969 27/11/99 אתונה, יוון דחיקה 232 ק"ג סיימון קולצ'קי1981 29/04/00 סופיה, בולגריה סה"כ 412 ק"ג אקאקיוס קאחיאסוויליס1969 27/11/99 אתונה, יוון 105 ק"ג הנפה 200 ק"ג אנדריי אראמנוב1988 18/08/08 בייג'ינג, סין דחיקה 237 ק"ג אלן טסגאב1977 25/04/04 קייב, אוקראינה סה"כ 436 ק"ג אנדריי אראמנוב1988 18/08/08 בייג'ינג, סין +109
ק"ג הנפה 225
ק"ג לאשה טלחדזה1993 4/18/22
קוקס דחיקה 267
ק"ג לאשה טלחדזה 1993 4/18/22
קוקס סה"כ 492
ק"ג לאשה טלחדזה 1993 4/18/22
קוקס
נשים
נכון ל-1 בינואר 2009.
קטגוריה סוג הנפה משקל שיא שם האתלטית שנת לידה תאריך ומקום שבירת שיא 48 ק"ג הנפה 98 ק"ג יאנג ליאן1982 01/10/06 סנטו דומינגו, הרפובליקה הדומיניקנית דחיקה 121 ק"ג נורקאן טיילאן1983 18/09/10 אנטליה, טורקיה סה"כ 217 ק"ג יאנג ליאן1982 01/10/06 סנטו דומינגו, הרפובליקה הדומיניקנית 53 ק"ג הנפה 102 ק"ג סונג הו רי 1978 01/10/02 פוסן, קוריאה הדרומית דחיקה 129 ק"ג לי פינג1988 22/04/07 צ'ינן, סין סה"כ 226 ק"ג קיו הונגקסי1982 02/10/06 סנטו דומינגו, הרפובליקה הדומיניקנית 58 ק"ג הנפה 111 ק"ג צאן יאנגינג1979 03/12/06 דוחה, קטר דחיקה 141 ק"ג קיו היונגמאי1983 23/04/07 צ'ינן, סין סה"כ 251 ק"ג צאן יאנגינג1979 03/12/06 דוחה, קטר 63 ק"ג הנפה 116 ק"ג טונגסוק פאווינה 1979 12/11/05 דוחה, קטר דחיקה 142 ק"ג טונגסוק פאווינה1979 04/12/06 דוחה, קטר סה"כ 257 ק"ג ליו קסיאן1980 23/09/07 צ'יאנג מאי, תאילנד 69 ק"ג הנפה 128 ק"ג צ'יונהונג ליו1985 13/08/08 בייג'ינג, סין דחיקה 158 ק"ג צ'יונהונג ליו1985 13/08/08 בייג'ינג, סין סה"כ 286 ק"ג צ'יונהונג ליו1985 13/08/08 בייג'ינג, סין 75 ק"ג הנפה 131 ק"ג נאטליה זאבולוטנאייה1985 25/09/07 צ'יאנג מאי, תאילנד דחיקה 159 ק"ג צ'יונהונג ליו1985 13/11/05 דוחה, קטר סה"כ 286 ק"ג פודובידובה סביטלנה1986 02/06/06 הנג'סיו, סין +75 ק"ג הנפה 155 ק"ג טטיאנה קשירינה1991 16 בנובמבר 2014 אלמטי, קזחסטן דחיקה 193 ק"ג טטיאנה קשירינה1991 16 בנובמבר 2014 אלמטי, קזחסטן סה"כ 348 ק"ג טטיאנה קשירינה1991 16 בנובמבר 2014 אלמטי, קזחסטן
ראו גם
הרמת משקולות במשחקים האולימפיים
אימון משקולות
הרמת כוח
פיתוח גוף
קטלבלס
קישורים חיצוניים
איגוד הרמת המשקולות בישראל
*
קטגוריה:ספורט אולימפי
קטגוריה:ענפי ספורט
ang:Ȝearƿung (indryhtu)#Strengþuȝearƿung | 2024-08-01T05:17:14 |
AppleTalk | AppleTalk הוא פרוטוקול תקשורת קנייני שפותח על ידי חברת אפל לתקשורת בין מחשבי מקינטוש.
הפרוטוקול איננו תלוי בשכבת הרשת שמעליה הוא רץ ונתמך בין השאר על ידי Ethernet ועל ידי LocalTalk (פרוטוקול תקשורת קנייני נוסף של חברת אפל, עובד במהירות 230Kbps ושיטת הגישה לרשת מבוססת על CSMA/CD כמו Ethernet).
מימוש הפרוטוקול החל ב-1983, ושימוש בו החל ב-1985, ונעשה בו שימוש במכשירי אפל בשנות השמונים והתשעים. עם עליית השימוש ב-TCP/IP בשנות ה-90 מומש מחדש כדי להשתמש בהם, וב-2009 הופסקה התמיכה בו ב-Mac OS X v10.6.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים
קטגוריה:מקינטוש | 2024-04-24T17:43:56 |
פלאשים | הפניה ביתא_ישראל_(מינוח)#פֶלַאשַה | 2018-01-07T16:24:39 |
מאגר אשכול | מאגר אשכול, או מתקן אשכול, הוא מתקן ישראלי לטיפול במי שתייה, המשמש לוויסות וסינון מי המוביל הארצי, העורק הראשי של מפעל המים הארצי של מדינת ישראל. המתקן ממוקם בבקעת בית נטופה שבגליל התחתון, מצפון לכביש 77 ושמורת יער סוללים, מצפון מזרח למחלף המוביל, ממזרח ליישוב ביר אל-מכסור, ומדרום ליישוב חנתון. המתקן נקרא על שמו של לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של ישראל, וממקימיה של חברת "מקורות".
המתקן כולל שני מאגרי מים גדולים, מתקן סינון והכלרה, ומרכז מבקרים של חברת מקורות, חברת המים הלאומית של מדינת ישראל, המתפעלת את המתקן. מטרתו של המאגר הראשון הוא לשקע את כל הפסולת במים ולטהרם לשתייה. מהמאגר הראשון זולגים באיטיות מים אל המאגר השני, שתפקידו הוא לווסת את מימי המוביל הארצי. אחרי שהמים יוצאים משני המאגרים הם עוברים טיהור נוסף בכלור וסינון כדי להביאם לדרגה של מי שתייה.
מרכז המבקרים מציע הסבר מפורט על תהליך הפיכת המים הנשאבים מהכנרת למים ראויים לשתייה, ועל משק המים והשפכים בישראל. כמו כן קיימת מהמרכז תצפית על המאגרים.
לפי התוכנית המקורית של המוביל הארצי (של הייז) הייתה בקעת בית נטופה מוצפת והופכת למאגר מרכזי, בנפח השווה לרבע מהכנרת לערך. בשנות החמישים והשישים המוקדמות עמד בה סכר בגובה 45 מטרים. לבסוף התקבלה תוכנית של ג'ון ס' קוטון, והסכר כיום משולב במאגרים.
גלריה
קישורים חיצוניים
מרכז המבקרים באתר אשכול
קטגוריה:ישראל: גאוגרפיה
אשכול
קטגוריה:מקווי מים בארץ ישראל
קטגוריה:הגליל התחתון
קטגוריה:הנצחת לוי אשכול
קטגוריה:המוביל הארצי | 2024-08-26T21:08:57 |
תרח | תֶּרַח הוא דמות מקראית, אביו של אברהם אבינו. הופעתו העיקרית במקרא היא בספר בראשית.
רקע
על פי מדרשים, תרח נולד בשנת א'תתע"ח לבריאת העולם (1883 לפנה"ס) ומת בשנת ב'פ"ג (1678 לפנה"ס), בגיל 205 בחרן. אברהם אבינו נולד לאביו, תרח, כשהוא בן 68. לפי אחד מהמדרשים, שרה, אשת אברהם, היא בתו של תרח מאשה אחרת. לפי מדרש אחר, היא נכדתו.
תרח במקרא
על פי ספר בראשית תרח הוא בנו של נחור, ולאחר הגיעו לגיל שבעים נולדו שלושת בניו: אברם (שלאחר מכן נקרא אברהם), הרן ונחור. תרח חי באור כשדים, ומאוחר יותר נדד לחרן. לפי המקרא יצא תרח לכנען בליווית אברם, שרי כלתו, אשת אברם, ולוט נכדו, בנו של הרן שמת לפני תרח. המסע לארץ כנען הופסק עם הגיעם לחרן, שם מת תרח בגיל מאתים וחמש.
סיבת יציאתו של תרח למסע אינה נמסרת בתנ"ך, אך יש המפרשים שהיא נעוצה בעימות של אברהם ונמרוד מלך הכשדים, שבגינו נאלצו בני המשפחה לעזוב את ארצם. לפי מדרש אחר תרח רצה לצאת מחרן בגלל ויכוחו המתמיד של אברהם עם הכשדים, דבר שגרם לשנאה עזה כלפי אברהם וכל הקרובים לו. על פי יוסף בן מתתיהו מות הרן גרם לתרח לשנוא את ארץ כשדים ולעזבה.
בנאומו של יהושע בן נון במעמד הברית בשכם (), הוא מזכיר את תרח בתור אביו הקדמון של עם ישראל, שהיה עובד אלילים: "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים".
עץ משפחה
תרח בתרבויות אחרות
הקוראן, בסורה 6, מציין כי שמו של אביו של אברהם הוא אאזר.
בתעודות אשוריות מתקופת שלמנאסר השלישי (המאה השמינית לפנה"ס), אוזכרה עיר בשם Til-Sha-Turahi, שתוארה כעיר ארמית, ככל הנראה באזור נהר בליח, מזרחית לחרן. יש הסוברים, כי שם העיר הוא אפונים לתרח.
ראו גם
עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:שושלת ארפכשד
קטגוריה:אברהם
קטגוריה:פרשת נח
קטגוריה:אישים שהגיעו לגיל 110
קטגוריה:אישים בתנ"ך שהגיעו לגיל 110 | 2024-07-14T13:14:03 |
שת | 250px|ממוזער|שמאל|איקונין של שת
שֵׁת הוא דמות מקראית, הבן השלישי של אדם וחוה. הוא נולד לאחר הירצחו של הבל על ידי אחיו קין, כאשר אדם היה בן 130 שנה, כלומר בשנת לבריאת העולם.
שמו של שת מוסבר בדברי חוה אמו: . על פי המקרא, כל האנושות שאחרי המבול היא מצאצאיו של שת. גם באסלאם תופס שת מקום כאחד מנבחרי האנושות.
לשת נולד בגיל 105 בן בשם אנוש. אנוש הוליד את קינן, וקינן הוליד את מהללאל, ומהללאל הוליד את ירד, וירד הוליד את חנוך, וחנוך הוליד את מתושלח, ומתושלח הוליד את למך, ולמך הוליד את נח.
שת חי 912 שנים.
שת נולד ב-3731 לפנה"ס ומת ב-2819 לפנה"ס.
באכדית שת הוא כינוי כללי לשבטי האמורי שמקום מושבם העיקרי היה באזור הפרת, בבל וארץ ישראל. בני שת נזכרים בתעודות מצריות ובספרות אוגריתית.
שם חיצוני לאשתו הוא עצורה.
קברו של שת
מקום קברו של שת אינו מתואר בתנ"ך, אך על פי מסורת יהודית מסוף המאה ה-11 קברו שכן באזור היישוב העתיק ארבל.
על פי מסורת מוסלמית מסוף המאה ה-12 קברו שכן בכפר א-נבי שית שבלבנון. מסורת מוסלמית נוספת מתחילת המאה ה-13, מציינת את קברו בכפר בשית (כיום במושב עשרת).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:שושלת שת
קטגוריה:אישים בתנ"ך שהגיעו לגיל 900
קטגוריה:שבעת הרועים | 2024-04-24T12:03:33 |
פרקליט השטן | פרקליט השטן (מלטינית: Advocatus Diaboli) היה פקיד שתפקידו היה לייצג לכאורה את השטן בדיונים על הענקת התואר "מבורך" או "קדוש" למועמד ולהתנגד לה, ולטעון כנגד "פרקליט האל" (Advocatus Dei), שתמך בהקדשה. דיונים כאלה היו חלק מהליך הקאנוניזציה (הכנסה לפנתאון הקדושים) של הכנסייה הקתולית. התפקיד הפך לרשמי על ידי האפיפיור סיקסטוס החמישי (Sixtus V) בשנת 1587 ובוטל בידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-1983.
בהשאלה
הביטוי משמש כיום בהשאלה לתיאור מי שמייצג עמדה נגדית לעמדה המרכזית בדיון מסוים, כדי למנוע היווצרות תמימות דעים, הפוגעת באפקטיביות של הדיון. פעמים רבות עמדה נגדית זו אינה משקפת את דעתו האמיתית של המציג אותה.
לדוגמה: מחלקת הבקרה באגף המודיעין בצה"ל ממלאת את תפקיד "פרקליט השטן", שמשימתו היא להציג את הדעה ההפוכה לגבי כל נושא שיש עליו הסכמה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:נצרות
קטגוריה:ביטויים
קטגוריה:שטן | 2020-10-29T18:43:26 |
דבשה | ממוזער|שמאל|250px|עוגיות דבשה בעת הכנתן
דִּבְשָׁה (בלעז: מולאסה) היא סירופ סמיך כהה, הנוצר כתוצאה מבישול ממושך של מיץ קנה סוכר או סלק סוכר, המתבצע בעת זיקוק הסוכר הלבן. מוצרי סוכר מסוג סוכר חום ודמררה מקבלים את צבעם מן הדבשה, בהתאם לרמת הריכוז של החומר, וכעיקרון, הדבשה האמיתית עשויה מיץ קנה סוכר שמורתח לכדי סירופ.
הדבשה משמשת לעיתים כחומר מקשר בפורמולות מזון. הדבשה משמשת גם להכנת המשקה החריף רום, שנרקח לראשונה באיים הקאריביים. הרום נוצר מתסיסה של הדבשה וזיקוקה.
דבשת קנה סוכר
הדבשה הגופריתית עשויה מקנה סוכר צעיר וירוק ומטופלת בגופרית דו-חמצנית שמתנהגת כחומר משמר בעת תהליך מיצוי הסוכר. הדבשה הלא-גופריתית עשויה מקנה סוכר בוגר ולא דורשת טיפול גופריתי בעת תהליך מיצוי הסוכר. ישנן שלוש דרגות לדבשת הקנה: דבשה ראשונה או עדינה (Mild), דבשה שנייה או כהה (Dark) ודבשה שלישית או בלקסטראפ (Blackstrap). שלושתן עשויות להיות גופריתיות או לא-גופריתיות.
כדי לייצר דבשה, שהיא מיץ קנה סוכר טהור, נקצר קנה הסוכר ומסירים את עליו. עסיסו של הקנה ממוצה, לרוב בעזרת מעיכה או ריסוק. הרתחתו של העסיס לרכז מגבירה את התגבשות הסוכר. כתוצאה מהרתחה ראשונה זאת ומהפרדת גבישי הסוכר, נוצרת 'הדבשה הראשונה', שהיא בעלת תכולת הסוכר הגבוהה ביותר, כיוון שמעט סוכר מוצה מהעסיס, באופן יחסי. 'דבשה שנייה' נוצרת לאחר הרתחה שנייה והפרדת סוכר נוספת, וטעמה בעל חמצמצות קלה.
ההרתחה השלישית של סירופ הסוכר מניבה דבשת 'בלקסטראפ' ("BlackStrap Molasses"). רוב הסוכרוז מהעסיס הראשוני כבר התגבש, ובכל זאת ערכה הקלורי של דבשת 'בלקסטראפ' הוא סוכרי בעיקרו; עם זאת, להבדיל מסוכרים מזוקקים שאינם מכילים כלל ויטמינים ומינרלים, היא מכילה מעט ויטמינים ומינרלים, אך כמותם אינה משמעותית ואינה עולה על הנזק שבצריכת הסוכר הרבה שמתלווה אליהן (מעל 60 גרם סוכר למאה גרם).
סוגים נוספים
במטבח המזרח-תיכוני, דבשה מיוצרת ממספר חומרי גלם אחרים: חרובים, ענבים, תמרים, רימונים ותות עץ. דבשה שמקורה בעסיס פירות, נקראת בערבית דִבְּס (دبس).
דבשה בהיסטוריה
במהלך "המסחר המשולש" בין מערב אפריקה, האיים הקאריביים, והמושבות הבריטיות בצפון אמריקה במאה ה-18, אוניות שנשאו טובין כנחושת, טקסטיל, חרוזים, אקדחים ותחמושת היו נשלחות מאירופה וצפון אמריקה לנמלי מערב אפריקה, ששילמו תמורתן בעבדים. משם היו הספינות הבריטיות מפליגות לעולם החדש, וממשיכות את סחר החליפין עם וירג'יניה - בה הוחלפו העבדים במטען שעיקרו היה טבק וקנבוס - והאיים הקאריביים - בהם הועמסו סוכר, רום ודבשה. לבסוף היו שבות הספינות לאירופה, כדי להשלים את המשולש הגאוגרפי-עסקי.
הדבשה משמשת כדימוי לאיטיות: "איטי כמולאסה" בשפה האנגלית. על אף זאת, באסון הדבשה של בוסטון התפקע מכל מולאסה ענק, והטביע אנשים וסוסים, אשר לא הספיקו לברוח מנהר המולאסה.
ראו גם
אסון הדבשה של בוסטון
קישורים חיצוניים
המסחר המשולש
היסטורית הדבשה (באנגלית)
קטגוריה:ממתיקים
קטגוריה:תוצרי לוואי
קטגוריה:סירופים | 2024-08-27T11:35:33 |
ישראל אהרוני | אהרוני | 2022-12-16T20:55:00 |
סובייטים | REDIRECT ברית המועצות | 2004-12-24T20:01:03 |
חרמון | הפניה הר חרמון | 2024-02-07T14:02:41 |
ארגון הבריאות העולמי | שמאל|ממוזער|270px|ארגון הבריאות העולמי - חלוקה לאזורים:
ארגון הבריאות העולמי (באנגלית: The World Health Organization, בראשי תיבות: WHO) הוא אחת מהסוכנויות של האומות המאוחדות, תחום עיסוקו הוא בריאות הציבור. WHO נוסד ב-7 באפריל 1948 ובמבוא לחוקת הארגון נכתב: "ההנאה מרמת הבריאות הגבוהה ביותר שניתן להשיגה, היא אחת מזכויות היסוד של כל בשר ודם בלא הבדל גזע, דת, השקפה מדינית, מעמד כלכלי או חברתי."
מטה הארגון יושב בז'נבה שבשווייץ. לארגון שישה משרדים אזוריים ו-150 נציגויות במדינות שונות.
מנדט ארגון הבריאות העולמי כולל סינגור על הזכות לבריאות אוניברסלית, מעקב, פיקוח והתראה על סיכונים בתחום בריאות הציבור, תיאום התגובות למצבי חירום בריאותיים וקידום בריאות האדם ורווחתו. WHO מספק סיוע טכני למדינות, קובע תקנים והנחיות ואוסף נתונים על סוגיות בריאות גלובליות באמצעות סקר הבריאות העולמי.
הפרסום המרכזי של הארגון הוא דוח הבריאות העולמי, המספק הערכות מומחים לנושאי בריאות גלובליים וסטטיסטיקות בריאות של כל המדינות. הארגון מגדיר את המושג "בריאות" בצורה רחבה, ומכליל בו תקינות פיזית, נפשית וסביבתית.
לארגון הבריאות העולמי היה תפקיד משמעותי בביעור האבעבועות השחורות, הכחדה כמעט מלאה של מחלת הפוליו ופיתוח חיסון לאבולה.
נציגי המדינות החברות באומות המאוחדות מתכנסים אחת לשנה ופעם בשלוש שנים בוחרים במועצת מנהלים של 31 חברים, אשר מנהלים את הארגון למשך שלוש שנים.
ה-WHO מסתמך על תרומות של המדינות החברות ושל תורמים פרטיים. תקציבו של הארגון לשנים 2020–2021 עומד על 4.84 מיליארד דולר.
היסטוריה והקמה
רקע
שיתוף הפעולה הראשון בין מדינות בנושאי בריאות היו סדרה של 14 כנסים, הוועידות הסניטריות הבינלאומיות שאורגנו ביוזמת ממשלת צרפת בין השנים 1891 ל-1938 ועסקו במניעת התפשטות מגפות, כולרה וקדחת צהובה. חוקרים קוראים בוועידות את ההתחלה של פעילות בינלאומית שהובילה להקמת ארגון הבריאות העולמי. גם הארגון עצמו רואה בוועידות את מקור ההתפתחות שלו. עם הקמת חבר הלאומים בשנת 1920, הוקם ארגון הבריאות של חבר הלאומים שפעל מז'נבה.
ארגון הבריאות של חבר הלאומים (LNHO) פעל בהשראת האידיאל לפיו אספקה שוויונית של בריאות ורווחה יכולה להפחית סכסוכים חברתיים תוך מדינתיים ולסייע במניעת מלחמה. LNHO תמך ביוזמות מדעיות לקידום מדעי הרפואה ולשיפור בריאות ותנאי החיים, ובכך להבטיח לכידות חברתית, ולקידום "בריאות במובן הרחב ביותר של המילה". לודוויק רייצ'מן , רופא ובקטריולוג יהודי פולני עמד בראש LNHO. רייצ'מן קידם מהלכים עצמאים, גייס משאבים ותמך במחקרים בתחום הבריאות שעוררו אי נוחות אצל חלק מהפוליטיקאים ומזכירות ארגון הבריאות. בתחילת דרכו התמודד הארגון עם מגפות במזרח אירופה בעקבות מלחמת העולם הראשונה.
הקמה
במהלך "ועדת האומות המאוחדת בנושא מוסד בינלאומי" שהתקיימה באפריל 1945, שמינג סזה, דיפלומט סיני, קידם את הרעיון להקמת ארגון בריאות בינלאומי בחסות הארגון החדש אצל נציגים נורווגים וברזיליים. לאחר שלא הצליח לגייס תמיכה, סזה פנה לאלג'ר היס, ששימש כמזכ"ל הוועידה, שתמך ברעיון להקמת ארגון בריאות בינלאומי. סזה ונציגים אחרים פעלו להעביר הצהרה הקוראת לוועידה בינלאומית לבריאות. מהלך נוסף שתמך בהקמת WHO היה הגבלת תפקידה של אונרר"א לטיפול בפליטים באירופה. דיפלומטים אמריקאים חששו מהמשמעויות הכלכליות של התרחבות פעילות הסוכנות לשיקום מערכות הבריאות במדינות אירופה.
חוקת ארגון הבריאות העולמי נחתמה על ידי נציגי 51 מדינות שאז היו חברות באו"ם ועשר מדינות נוספות. החוקה נכנסה לתוקף ב-7 באפריל 1948. העצרת הראשונה של ארגון הבריאות התקיימה ב-24 ביולי 1948 בה אושר תקציב של 5 מיליון דולר אמריקאי לסוכנות לשנת 1949. אנדרייה שטאמאר, רופא וחוקר בריאות הציבור קרואטי, היה יושב הראש של העצרת הראשונה וממנסחי החוקה. בעצרת נבחר ברוב גדול ברוק צ'יסהולם, פסיכיאטר קנדי כמזכ"ל הראשון של הארגון. חלק מעובדי ארגון הבריאות של חבר הלאומים המשיכו את עבודתם ב-WHO.
עקרונות הפעולה
עקרונות הפעולה של ארגון הבריאות העולמי כפי שמופיעים בחוקת הארגון:
בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מוחלטת ולא רק היעדר מחלה או תשישות.
ההנאה מסטנדרט בריאות הגבוה ביותר הניתן להשגה היא אחת מהזכויות הבסיסיות של כל בן אנוש ללא הבחנה בין גזע, דת, אמונה פוליטית, מצב כלכלי או חברתי.
בריאותם של כל העמים חיונית להשגת שלום וביטחון ותלויה בשיתוף פעולה מלא של יחידים ומדינות.
הישגיה של מדינה לקידום והגנה על בריאות הוא בעל ערך לכל.
התפתחות בלתי שוויונית ברחבי העולם בקידום בריאות ובקרת מחלות, במיוחד מחלות מידבקות, היא סכנה משותפת.
התפתחות בריאה של הילד היא בעלת חשיבות בסיסית; היכולת לחיות בצורה הרמונית בסביבה משתנה חשובה להתפתחות זו.
שיתוף בידע רפואי, פסיכולוגי ובכל ידע רלוונטי, חיוני להשגת בריאות מלאה לכל העמים. לשם העלאת המודעת נקבע, "יום הבריאות העולמי" בתאריך הקמת הארגון, 7 באפריל.
חוות דעת מושכלת ושיתוף פעולה אקטיבי של ציבור חשובים ביותר לשיפור בריאותם של אנשים.
על ממשלות מוטלת האחריות לבריאותם של התושבים, ואת זאת הן יכולות לממש אך ורק באמצעות מתן שירותי בריאות ושירותים סוציאליים נאותים.
ב-2012 ארגון הבריאות העולמי הגדיר את תפקידו בקידום תחום בריאות הציבור:
בזמני משבר בריאותיים WHO ישמש כראש החץ ויעמוד בראש שותפויות.
עיצוב סדר היום המחקרי ועידוד מחקר, תרגום והפצת ידע.
ניסוח וקידום נורמות, קני מידה ומעקב אחר יישומם.
ניסוח מדיניות אתית ומבוססת ראיות.
לתת תמיכה טכנית שתוביל לשינוי ובניית יכולת מוסדית בת קיימא.
מעקב אחר מצב הבריאות והערכת מגמות בריאות
תחומי פעולה מרכזיים
ארגון הבריאות העולמי בנוי בשמונה חטיבות העוסקות במחלות מידבקות, מחלות שאינן מידבקות ובריאות נפשית, בריאות משפחתית וקהילתית, פיתוח בר-קיימא וסביבות מקדמות בריאות, טכנולוגיות בריאות ותרופות ופיתוח מדיניות. חטיבות אלה תומכות בארבעת עמודי התווך של ארגון הבריאות העולמי: הדרכה ברחבי העולם לבריאות, פיתוח עולמי של סטנדרטים משופרים לקידום בריאות, שיתוף פעולה עם ממשלות בחיזוק תוכניות הבריאות הלאומיות ופיתוח טכנולוגיות, מידע וסטנדרטים בריאותיים משופרים.
פרויקטים מרכזיים וחשובים
1947: הקמת שירות מידע אפידמיולוגי באמצעות טלקס.
1950: מבצע חיסון נגד שחפת באמצעות חיסון BCG.
1955: השקת התוכנית למיגור המלריה והקמת הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן.
1959: תוכנית למיגור אבעבועות שחורות מהעולם. התוכנית לא התקדמה כמתוכנן בגלל העדר תקציבים וחיסונים. רק ב-1967, לאחר גיוס כספים נוספים ושינוי שיטת המעקב אחר המחלה, חלה ירידה בהתפשטות המחלה. הבעיה שעמה התמודד צוות WHO, הייתה דיווח לקוי על מקרי אבעבועות שחורות. הארגון הקים רשת של יועצים שסייעו למדינות בהקמת מערך למעקב ומניעת הדבקה. לאחר למעלה משני עשורים של מאבק באבעבועות שחורות, הכריזה ארגון הבריאות העולמי ב-1980 כי המחלה בוערה - זו המחלה הראשונה בהיסטוריה שחוסלה במאמץ אנושי.
1967: ארגון הבריאות העולמי מקים את תוכנית מיוחדת למחקר והדרכה מחלות טרופיות (TDR Special Program for Research and Training in Tropical Diseases). התוכנית היא שיתוף פעולה בין ה-WHO, הבנק העולמי, יוניסיף ו-UNDP. מטרת התוכנית היא לקדם את הטיפול במחלות עוני.
1974: השקת התוכנית לחיסון ילדים במטרה לחסן ילדים בכל העולם. התוכנית הוטמעה בכל המדינות החברות בארגון הבריאות העולמי. כעשור לאחר תחילת התוכנית, WHO פרסם לוח חיסונים הכולל מועדים ומינונים לחיסונים. ב-1997, תוכנית החיסונים הגיע לכיסוי גלובלי של כ־80%. אולם, במדינות שונות אחוז הילדים המחוסנים משתנה. ב-2010 אחוז הילדים המחוסנים באפריקה שמדרום לסהרה עמד על 77%.
הקמת תוכנית מניעה למחלת עיוורון הנהרות במערב אפריקה באמצעות התערבות ממוקדות באזורי רבייה של ישחורים (Simulium black flies). התוכנית היא שיתוף פעולה בארגון הבריאות העולמי, ארגון המזון והחקלאות, הבנק העולמי ו-UNDP. התוכנית פעלה במשך 20 שנה ועלותה הגיע ל-600 מיליון דולר.
1977: ארגון הבריאות העולמי עורך את רשימת התרופות החיוניות הראשונה. תרופות חיוניות נבחרות תוך התייחסות לשכיחות המחלות, רלוונטיות לבריאות הציבור, עדויות ליעילות ובטיחות קלינית, עלויות והשוואת עלות לתועלת. הרשימה מתעדכנת מעת לעת.
1978: הגדרת "בריאות לכל" כמטרה עולמית. האספה הכללית של ארגון הבריאות העולמי החליטה כי המטרה החברתית העיקרית של ממשלות ושל ארגון הבריאות העולמי היא להשיג, לכל תושבי העולם, עד שנת 2000, רמת בריאות שתאפשר להם לנהל חיים פרודוקטיביים חברתית וכלכלית.
1987: ארגון הבריאות העולמי מתחיל את התוכנית הבינלאומית לטיפול באיידס/HIV.
1988: היוזמה למיגור מחלת הפוליו עד שנת 2000 יוצאת לדרך בשיתוף של ארגון הבריאות העולמי, רוטרי הבינלאומי ויוניסיף. ה-WHO מתאר את המהלך כיוזמת הבריאות הציבורית הגדולה בהיסטוריה.
שנות התשעים מאופיינות בהתיעלות ארגונית בעקבות בחינה של החברות באו"ם את התנהלות סוכניות האו"ם השונות. בניתוח התפקוד של ארגון הבריאות העולמי עלו ליקויים בניהול התקציב, התקשרות עם תורמים ונרשמו ביצועים ירודים במדינות שונות, מתח וחוסר שיתוף פעולה עם ארגוני בראות אחרים שפעלו בשטח וסירבול בירוקרטי.
2000: הוקמה השותפות למיגור השחפת (Stop TB Partnership) כוללת 1700 ארגונים שותפים - ארגונים בינלאומיים, ארגוני חברה אזרחית, תורמים ארגונים ממשלתיים וקבוצות מטופלים. היוזמה הוקמה על מנת למגר את השחפת מהעולם. עד שנת 2015 היא הייתה באחריות ה-WHO, ואז עברה לאחריות המשרד לסיוע פרויקטאלי .
2001: הוכרז יעד בינלאומי להפחתת מקרי המוות משחפת ב-68% עד שנת 2007. בשנת היעד, קטנו ב-91% מקרי המוות בשחפת באפריקה. בין השנים 2000 ל-2006 כ-478 מיליון ילדים קבלו חיסון נגד שחפת.
2002: הוקמה הקרן העולמית למאבק באיידס, שחפת ומלריה. הקרן היא גוף פיננסי בינלאומי המשקיע את כספיו בניסיון להאבק באיידס, בשחפת ומלריה. הקרן היא שותפות בין ארגוני בריאות, מדינות ותורמים פרטיים. ב-1999 ביקש ארגון הבריאות העולמי, להקים קרן שתתמוך במאבק במחלות עוני . במפגש של ה-G8 באותה ביולי באותה השנה, המדינות השותפות ברכו על מהלך מצומצם יותר להקמת קרן למאבק באיידס, שחפת ומלריה.
2003: אמנת המסגרת של ארגון הבריאות העולמי בנושא בקרת טבק במטרה להפחית את מקרי המוות מטבק. האמנה היא הסכם המבקש "להגן על הדורות הנוכחיים והעתידיים מפני ההשלכות הבריאותיות, החברתיות, הסביבתיות והכלכליות ההרסניות של צריכת טבק וחשיפה לעשן טבק. "על ידי חקיקת סטנדרטים אוניברסליים הקובעים את הסכנות הטמונות והגבלת השימוש בו בכל צורות העולם"
2005: נוסחו תקנות הבריאות הבינלאומיות (International Health Regulations) בעקבות מגפת הסארס 2002-4. התקנות הן משמעותיות ביותר לאור זאת שארגון הבריאות העלומי הוא זה שמכריז על מצב חירום פומבי בריאותי עולמי (Public health emergency of international concern).
2006: תוכנית הפעולה הגלובלית לחיסונים נגד שפעת (GAP) הייתה יוזמה בת 10 שנים שהושקה בשנת 2006 על ידי ארגון הבריאות העולמי במטרה להגדיל את הזמינות הגלובלית והנגישות השוויונית לחיסונים נגד שפעת במקרה של מגפת שפעת.
מבנה WHO
בארגון הבריאות העולמי חברות 194 מדינות, כל המדינות החברות באו"ם למעט ליכטנשטיין. מדינות החברות באו"ם זכאיות להצטרף לארגון הבריאות העולמי. בנוסף, שתי טריטוריות שאינן חברות באו"ם, ניואה ואיי קוק חברות בארגון. טריטוריות שאינן מדינות חברות באו"ם יכולות להצטרף כחברות נלוות. מדינות החברות בארגון הבריאות העולמי ממנות משלחות לאספת הארגון, שהיא גוף קבלת ההחלטות העליון של הארגון.
האספה הכללית של ארגון הבריאות העולמי מתכנסת, בדרך כלל, בחודש מאי בכל שנה. בנוסף למינוי מנכ"ל הארגון כל חמש שנים, האספה בוחנת ומאשרת את תוכנית העבודה והתקציב של ה-WHO. האספה בוחרת 34 נציגים לוועד המנהל בעלי מומחיות בתחום הבריאות לתקופה של שלוש שנים. תפקידיו העיקריים של הדירקטוריון הם ביצוע החלטות האספה על בסיס המדיניות שהתוותה וייעוץ לאספה.
מטה ארגון הבריאות העולמי יושב בז'נבה, שווייץ. בנוסף, ישנם שישה משרדים אזוריים ברחבי העולם ו-147 משרדים מקומיים במדינות שונות. המשרדים האזורים מתמקדים בנושאי בריאות באזור פעילותם ויכולים לעבוד בצורה צמודה עם הממשלה במדינה בה הם פועלים לפתח וליישם מדיניות מקומית. מטה הארגון עוסק בעניינים המשפיעים על כל העולם.
בראש ה-WHO עומד מנהל כללי הנבחר אחת לחמש שנים על ידי האספה הכללית של הארגון. תאודרוס אדהנום הוא מנהל הארגון מאז יולי 2017. בארגון הבריאות העולמי עובדים כ-7000 איש ברחבי העולם.
הכנסות ארגון הבריאות העולמי מגיע מתרומות של מדינות חברות, הבנק העולמי, קרנות נדבנות וחברות תרופות. נכון לשנת 2020, התורמת הגדולה ביותר לארגון היא ארצות הברית, שתורמת כ-400 מיליון דולר בשנה. המימון ל-WHO מגיע מתקציב מחלקת המדינה בארגונים בינלאומיים. בשנת 2018 התורמים הגדולים ביותר לארגון הבריאות העולמי היו ארצות הברית, קרן ביל ומלינדה גייטס, בריטניה, גרמניה ו-GAVI Alliance.
בתוכנית הכללית החדשה של ארגון הבריאות העולמי, המשימה היא "לקדם בריאות, לשמור על בטיחות העולם, לשרת את הפגיעים". מטרות חדשות של ה-WHO שנת 2023 כוללות: מיליארד בני אדם נוספים הנהנים מכיסוי בריאותי אוניברסלי, מוגנים טוב יותר במצבי חירום בריאותיים, ונהנים מבריאות טובה יותר.
מחלוקות
הכנסייה הקתולית ואיידס
בשנת 2003, ארגון הבריאות העולמי גינה את התנגדות מחלקת הבריאות של הקוריה הרומאית לשימוש בקונדומים.
ב-2009, הכנסייה המשיכה להחזיק בהתנגדותה לשימוש בקונדומים כחלק מהמאבק ב-HIV. באותה השנה, נשיא האספה הכללית של WHO, לסלי רמסמי, שר הבריאות של גינאה, יצאה נגד עמדתו של האפיפיור בנושא אמצעי מניעה. ואמר שבנדיקטוס מנסה "ליצור בלבול" ו"להכשיל אסטרטגיות מוכחות במאבק במחלה".
מגפת שפעת החזירים
בשנת 2007 פעל ארגון הבריאות העולמית לפיתוח חיסון לשפעת שיהיה יעיל גם נגד שפעת החזירים. ב-2011 בחנה ועדת מומחים עצמאית את הנהלות הארגון בעת המשבר. לדברי הוועדה, העולם עדיין לא מוכן לטפל במגפה קשה, ואם ייווצר נגיף מסוכן יותר, עשרות מיליונים היו בסכנת מוות.
אחרי התפרצות השפעת, המדינות העשירות תרמו 78 מיליון דולר לטובת חיסונים במדינות העניות, אולם ה-WHO נקלעה למשא ומתן עם חברות חיסונים על אחריות ועלויות וכתוצאה מכך חלוקת החיסונים התעכבה.
טיפול בהתפרצות האבולה במערב אפריקה
טיפול ה-WHO בהתפרצות האבולה בשנת 2014 במערב אפריקה, ספג ביקורת קשה ביותר מקהילת הבריאות הבינלאומית. הארגון הואשם שלא הוביל את הטיפול במגפה בהיעדר מנגנונים למימון גמיש ומהיר כדי להגיב למקרי חירום בריאותיים, מנהיגות חלשה, ומעורבות פוליטית של מדינות שונות בארגון וחוסר בשקיפות. בנובמבר 2015 פרסם כתב העת לאנסט דוח שנכתב על ידי 20 מומחים שניתחו את התגובה למגפת האבולה. הביקורת המרכזית שעולה מהדוח, היא שהארגון מושפע מאינטרסים פוליטיים בשעה שהוא דרש להחליט מתי להכריז על מגפה.
מגפת הקורונה ב-2019–2020
המשרד הסיני של ארגון הבריאות העולמי עודכן בהתפרצות מגפת הקורונה על ידי כלי התקשורת הסיניים בדצמבר 2019, ובהמשך על ידי רשויות סין. הארגון שיבח את רשויות סין על הטיפול שנקטו על מנת לצמצם את ההתפשטות. באמצע ינואר 2020 הזהיר הארגון שהנגיף צפוי להדביק רבים בעולם וב-11 במרץ הכיר הארגון בהתפשטות הנגיף כמגפה עולמית.
עם זאת, נשמעה ביקורת על ההסתמכות הגבוהה מדי של הארגון על המידע המגיע מסין, מבלי לבקר אותו כראוי. כך, ב־14 בינואר 2020 צייץ הארגון בחשבון הטוויטר שלו שממשלת סין "לא מצאה עדות ברורה להדבקה מאדם לאדם של נגיף הקורונה החדש". בנוסף, ב-3 בפברואר אמר יו”ר ארגון הבריאות העולמי כי “הפסקת טיסות נרחבת אינה נדרשת כדי להביס את הנגיף הסיני”.
כמו כן הובעה ביקורת על האיחור בהנחיות הארגון בהתגוננות ובמניעת הפצת המגפה. בעקבות הביקורות החליט נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, להקפיא את המימון האמריקני לארגון, צעד שספג גם הוא ביקורות מצד מומחי בריאות ומנהיגים.
ב-24 באפריל 2020, הכריז ה-G-20 ביחד עם ה-WHO על הקמת שיתוף פעולה עולמי להאצת פיתוח, ייצור והנגשה שוויונית לאבחון, טיפול תרופתי וחיסונים חדשים לטיפול בקורנה ACT Accelerator.
בישיבת עצרת ארגון הבריאות שתתקיים ב-18 במאי 2020, נדונה השאלה האם ארצות הברית ומדינות אחרות יקראו לארגון הבריאות העולמי לחקור את תגובתה של סין להתפרצות נגיף הקורונה. בשבועות האחרונים הצטרפו גורמים אירופיים ואוסטרלים לנשיא ארצות הברית בקריאה לחקירת הטיפול בסין בנגיף הקורונה. ב-8 במאי 2020, ארצות הברית הטילה וטו במועצת הביטחון של הצעתו של ארגון הבריאות העולמי להפסקת אש עולמית על מנת להקל את המאבק בקורונה.
ביולי 2020 הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ רשמית על הכוונה של ארצות הברית לפרוש מהארגון, אך הצהרה זו בוטלה בינואר 2021 על ידי הנשיא ג'ו ביידן מיד לאחר אחרי השבעתו.
חקירת מקורות נגיף הקורונה
באפריל 2020, שרת החוץ האוסטרלית מאריס פיין וראש ממשלת אוסטרליה סקוט מוריסון קראו לחקירה בינלאומית עצמאית בנוגע למקורות מגפה. מספר ימים לאחר מכן, קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, לחצה על סין לשקיפות בנוגע מקור נגיף הקורונה, בעקבות חששות דומים שהעלה גם נשיא צרפת עמנואל מקרון. בריטניה גם הביעה תמיכה בחקירה.
במאי 2020, האספה הכללית של ארגון הבריאות העולמי, יצאה בקראה לחקירה "מקיפה, עצמאית ונטולת פניות" בנושא מגפת הקורונה. שיא של 137 מדינות, כולל סין, היו שותפות ניסוח ההצעה, והעניקו אישור בינלאומי מוחץ לחקירה. בנובמבר 2020, פרסמם ה-WHO תוכנית לחקירת מקורות הווירוס. השלב הראשון בחן את הפצת הווירוס בוואהאן, ושלב שני כולל מחקרים ארוכי טווח המבוססים על ממצאי השלב הראשון.
בינואר 2021, יצאה ועדת מומחים מטעם הארגון לסין. על אף שתמכה בהצעה לחקירה, הערימה ממשלת סין קשיים על צוות החקירה. היא לא אישרה ויזות לכל המדענים, דרשה שצוות חוקרים מטעמה ילווה את המחקר ולא איפשרה לשני מדענים להיכנס לסין בטענה שבדיקותיהם יצאו חיוביות לקורונה. בפברואר 2021, לאחר שביצעו את חלק מחקירתם, דיווחה ועדת המומחים כי המקור האפשרי של נגיף הקורונה היה עטלפים וכי מאוד לא סביר שמקורו של הווירוס היה מעבדה.
ראש הארגון חשוד בקידום וסיוע ברצח עם
טדרוס אדהנום, ראש ארגון הבריאות העולמי הנוכחי, חשוד כי מילא תפקיד קריטי ברצח עם באמצעות ברצח עינויים, מעשי אונס קבוצתי, הטלת מום, וכליאה של אתיופים מקבוצות אתניות שונות שאינם תיגרים. אירועים אלו התבצעו בזמן כהונתו בתפקידים שונים בממשלת אתיופיה בין 1991-2018.
במהלך מלחמת חרבות ברזל
משרד הבריאות גינה את WHO על הבחירה שלא לגנות מתקפת הטרור של 7 באוקטובר 2023 בה מחבלי חמאס וגא"פ ביצעו טבח ב- ישראלים ואזרחים זרים, ובין השאר תקפו אמבולנסים ורצחו רופאים, פרמדיקים וחובשים. כמו כן, שלח המשרד מכתב גינוי על שתיקתו בנוגע לשימוש של חמאס בבתי חולים ובפרט בבית החולים שיפא לצורכי טרור וכמגן אנושי. הארגון גינה את ההתקפות ישראל על מוסדות בריאות שעשויות להוות הפרה של החוק הבינלאומי", וקרא מפורשות להפסקת אש.https://www.emro.who.int/media/news/attacks-on-health-care-in-gaza-strip-unacceptable-says-who.html
ב-20 בנובמבר 2023, פרסם הארגון מאמר שכותרתו: "ארגון הבריאות העולמי מזועזע מן המתקפה האחרונה על בית החולים האינדונזי בעזה"https://www.emro.who.int/media/news/who-appalled-by-latest-attack-on-indonesian-hospital-in-gaza.html. במאמר זה צוין כי "הארגון תיעד כ-335 התקפות על מוסדות בריאות בשטחים הפלסטינים הכבושים מאז ה-7 באוקטובר, ובכללותן 164 התקפות בעזה, ו-171 התקפות בגדה המערבית". המאמר קבע: "העולם לא יכול לעמוד מנגד בשקט בזמן שבתי חולים אלה, אשר אמורים להיות מקומות מפלט בטוחים, הופכים לסצינות של מוות, הרס וייאוש".
מנהלים
שם מדינה תקופת כהונה ברוק צ'יסהולם 1948–1953 מרקולינו גומש קנדאו 1953–1973 הלפדן מהלר 197
3–1988 הירושי נקג'ימה 1988–1998 גרו הרלם ברונדטלנד 1998–2003 לי ג'ונג ווק 2003–2006 אנדרש נורדסטרום 2006–2006 מרגרט צ'אן 2007–2017 תאודרוס אדהנום גברה-יסוס החל מיולי 2017
ראו גם
הזכות לבריאות
קישורים חיצוניים
יום הבריאות הבינלאומי בישראל, יומני כרמל אפריל 1951 (התחלה 1:24)
הערות שוליים
*
קטגוריה:ארגונים המסונפים לאו"ם
קטגוריה:זוכי פרס נסיך אסטוריאס לשיתוף פעולה בין-לאומי
קטגוריה:זוכי פרס השירות הציבורי של לסקר-בלומברג | 2024-10-01T02:29:56 |
חרן | שמאל|ממוזער|250px|חורבות חרן
חָרָן (בטורקית: Harran; בערבית: حران; בסורית: ܚܪܐܢ; בכורדית: Herran/حەڕان, תעתיק מדויק: חראן) היא עיר עתיקה בנפת שנלאורפה במחוז דרום-מזרח אנטוליה שבדרום-מזרח טורקיה. העיר שוכנת במעלה נהר הבליח ומתקיימת עוד מהתקופה השומרית והאכדית. היא נזכרת בתעודות אשוריות מהמאה ה-19 לפנה"ס, ומתעודות ממארי מהמאה ה-18 לפנה"ס, כמרכזם של שבטים נודדים בשם בני ימין. כיום יש בעיר אתר ארכאולוגי, ופוקדים אותו תיירים רבים אשר רוצים להתרשם מצורת החיים הקדומה ומבתי הבוץ. לפי אומדן רשמי משנת 2022 אוכלוסייתה מנתה 96,072 תושבים.
היסטוריה
בין המאה ה-16 לפנה"ס ועד המאה ה-13 לפנה"ס נשלטה העיר בידי ממלכת מִיתָנִי והיא הייתה העיר המרכזית והחשובה בצפון מסופוטמיה (ראו גם ארם נהריים). בתקופה זו ישבו בחרן השֵׁמִים-המערביים. כמו אור, גם חרן הייתה בתקופה זו מרכז דתי גדול, ובו התקיים פולחן לאל הירח סין. היא הייתה ידועה גם כעיר מסחר בציר הסוחרים נינוה-חרן-כרכמיש-חלב-דמשק-כנען.
בסביבות שנת 1270 לפנה"ס נכבשה העיר בידי שלמנאסר הראשון מלך אשור. בתקופת דעיכת ממלכת אשור נשלטה העיר בידי האֲרָמִים, ועם התחזקות ממלכתם שבו האַשׁוּרִים והשתלטו עליה. בשנת 612 לפנה"ס, העביר המלך האשורי האחרון אשור-אובליט השני את עיר הבירה לחרן, וזאת לאחר שהבירה הקודמת נינוה נכבשה על ידי הבבלים. לאחר נפילת ממלכת אשור הייתה העיר תחת שלטון בבל, ועם נפילתה של זו במאה השישית לפני הספירה עברה העיר לשלטון המַדִים והכַּשְׂדִים.
בסביבות חרן נשתמר זכר לתקופת המקרא בשמות היישובים: תל תרח, תל נחר, שרג. בתל נחר עמדה, כנראה, עיר נחור, ואילו בתל תרח נשאר זכר למשפחת תרח, שככל הנראה הייתה מהמשפחות הידועות בסביבה ההיא. לפי רשימות בבליות מתקופת האבות מסתבר, שדרך חשובה הוליכה מדרום מסופוטמיה, מסביבות אור כשדים, עד לחרן, וממנה דרך כרכמיש וחלב לדמשק ולחצור שבארץ כנען.
חרן במקרא
על פי ספר בראשית, תרח, אביו של אברהם, השתקע בחרן לאחר שיצא מאור כַּשְׂדִּים. אברהם ואחיינו לוט נדדו מחרן לארץ כנען ואילו נחור אחיו נשאר בחרן. אברהם ראה בחרן את מולדתו, ולשם חזר עבד אברהם, כדי לחפש אישה ליצחק ושם נשא יעקב את נשותיו לאה ורחל, בנות לבן, נכד נחור, ואילך. לחרן ברח יעקב מפני עשו אחיו ושם נולדו ליעקב אחד-עשר מתוך שנים-עשר בניו שהיו לראשי שבטי ישראל. בעיר חרן ישבו ארמים, כפי שעולה מהסיפור המקראי: וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה (בראשית כה, כ). בשפה החתית פדן (pēdan) פירושו 'מקום', מכאן ייתכן כי פדן-ארם פירושו מקום-ארם, כלומר מקום מושבם של הארמים, בני מולדתו של אברהם.
יש המזהים את מקום מוצאו של אברהם בחורן ליד רמת הגולן המבוטא חַוְרָן ומסבירים את הבלבול בדמיון הפונולוגי של השמות.
קישורים חיצוניים
הערך "חרן" מתוך האנציקלופדיה היהודית - דעת-מכללת הרצוג
הערות שוליים
קטגוריה:טורקיה: ערים
קטגוריה:טורקיה: אתרים ארכאולוגיים
קטגוריה:יישובי המקרא
קטגוריה:אתרי ספר בראשית | 2024-03-13T02:33:59 |
רדיקלים חופשיים | ממוזער|תיאור הרדיקל החופשי חסר המטען הידרוקסיל שבו יש אלקטרון חופשי
שמאל|ממוזער|250px|התפרקות בחימום של מתיל די כלוריד לשני רדיקלים
רדיקלים חופשיים (באנגלית: Free Radicals) או רדיקלים הם צורונים כימיים אטומיים או מולקולריים בעלי אלקטרונים לא מזווגים, בדרך כלל כתוצאה ממספר אי-זוגי של אלקטרונים. מצב זה על פי רוב אינו יציב כימית ולכן הרדיקלים משתתפים בקלות בתגובות כימיות. רדיקלים מצוינים בכתיב כימי כנקודה בודדת בסמוך לאטום או למולקולה.
כיום למעשה ניתן פשוט להשתמש במונח "רדיקל", שכן כל רדיקל הוא חופשי. בעבר המונח "רדיקל" התייחס לקבוצה/מתמיר של מולקולה, ואילו "רדיקל חופשי" התייחס למולקולה בעלת אלקטרון לא מזווג. כיום ישנה הפרדה במינוח – מה שהיה רדיקל נקרא היום "מתמיר" (לדוגמה קבוצת מתיל, ובסימון כללי קבוצה R) ומה שהיה רדיקל חופשי (לדוגמה רדיקל כלורי), נקרא היום פשוט "רדיקל" – מולקולה בעלת אלקטרון לא מזווג.
לרדיקלים תפקיד חשוב בתגובות בעירה, פולימריזציה, תהליכים ביוכימיים ותגובות כימיות רבות נוספות, בפרט בגוף האדם. לדוגמה, סופראוקסידים וחנקן חמצני מווסתים תהליכים ביולוגיים רבים. שימוש נפוץ ברדיקלים לצורך חיטוי נעשה על ידי מי חמצן, המתפרקים לרדיקלים ריאקטיביים וכך משמשים כמחטא נגד זיהומים.
ככלל, המושגים "רדיקל" ו"רדיקל חופשי" מתייחסים לאותה תופעה, אולם רדיקל יכול להיות כלוא בכלוב ממס (מוקף על ידי מולקולות ממס במבנה מסודר), או קשור בדרך אחרת. הרדיקל האורגני הראשון, טריפנילמתיל רדיקל, זוהה על ידי מוזס גומברג ב-1900.
תגובות כימיות
תגובת שרשרת רדיקלית
רדיקלים חופשיים עשויים לגרום לתגובות שרשרת כימיות, כך שכמות ראשונית קטנה של רדיקלים עשויה להוביל לשינוי כימי במולקולות רבות. תהליך מעין זה מתרחש בתגובות כימיות רבות בתעשייה הכימית ובעיקר בתהליכי ייצור פולימרים. תגובות שרשרת רדיקליות אף גורמות להיווצרות החור בשכבת האוזון כתוצאה מהתפרקות של גזים שונים, המשמשים בתרסיסים או כנוזלי קירור, בסטרטוספירה בהשפעת קרינה חזקה של אור אולטרה־סגול. בהתפרקם הם משחררים רדיקל חופשי של כלור או ברום, המתקיף את מולקולת האוזון וגורם בתגובת שרשרת להתפרקותן של מולקולות אוזון רבות.
רדיקלים חופשיים בביולוגיה
בגוף נוצרים מספר סוגי רדיקלים חופשיים, בהם בעיקר רדיקלי חמצן, שנוצרים כתוצרי לוואי באופן טבעי בתהליך הנשימה וממלאים בגוף תפקידים חיוניים, כמו קטילת חיידקים ויצירת חיבורים בין סיבי הקולגן בעור, וכנראה אחראים גם לתהליך ההזדקנות.
בגוף נמצאים באופן טבעי אנזימים נוגדי חמצון, שתפקידם לווסת את ריכוזי הרדיקלים החופשיים ולמנוע את פגיעתם בגוף. במצב של חוסר איזון, הרדיקלים החופשיים מתקיפים את החלבונים, מחמצנים שומנים בגוף והופכים גם אותם לרדיקלים חופשיים, מנוונים את המיטוכונדריה של תאי המוח, פוגעים בממברנות התא, מקטינים את יכולתו לספוג חומרי מזון ולסלק פסולת, ומשנים את מבנה ה-DNA. בכך הם גורמים לבלאי מוקדם ולהתנוונות והזדקנות הגוף. מעריכים שמספר רב של מחלות קשורות לתהליכים אלו, ובהן גם סרטן.
בקרב בעלי חיים יש שפיתחו הגנה טובה נגד רדיקלים חופשיים. הגנה זו מאפשרת להם לחיות זמן רב יחסית לכמות החמצן שהם נושמים. השיאנים בתחום הם כנראה העטלפים, שתוחלת חייהם מגיעה לסביבות 30 שנים, פי 10 עד 15 מזו של העכבר. גם לרוב העופות הגנה טובה, ויחסית לקצב פעימות לבם הם בעלי תוחלת חיים ארוכה. כך, למשל, תוחלת חייו של התוכי האוסטרלי היא כ-15 שנים.
בעולם המתועש קיימים גורמים חיצוניים המעצימים את יצירת הרדיקלים החופשיים בגוף באופן מלאכותי, כדוגמת קרינה, זיהום אוויר, עישון, חומרי הדברה וחומרי ניקוי. את הפחתת נזקי הרדיקלים, בנוסף לצמצום החשיפה לגורמים המאיצים את היווצרותם, ניתן להשיג על ידי צריכת תוספי מזון הנחשבים למנטרלי רדיקלים חופשיים, כגון ויטמין C וויטמין E, סלניום ואבץ.
ראו גם
נוגד חמצון
קישורים חיצוניים
על רדיקלים חופשיים והנזק שהם גורמים לגוף, באתר של ד"ר זמיר שליט"א
הערות שוליים
קטגוריה:תרכובות ביוכימיות
קטגוריה:תגובות כימיות
קטגוריה:כימיה אורגנית | 2024-06-20T23:58:46 |
סחוס | סחוס, או חסחוס, הוא רקמת חיבור סיבית וצפופה, המשמשת מרכיב מבני חשוב במקומות רבים בגופם של בעלי חיים שונים, ובפרט בדגי סחוס, ובגוף האדם: מפרקים, כלוב הצלעות, גידים, אוזן, אף, דיסקים בין חולייתיים ודרכי הנשימה – קנה הנשימה וסמפונות.
רקמת הסחוס מורכבת מתאי סחוס (כונדרוציטים) וממטריצה חוץ-תאית, המכילה סיבי קולגן ואלסטין, גליקוזאמינוגליקנים ופרוטאוגליקנים. הסיבים מונחים בין תאי הסחוס, כשחומר היסוד השקוף ממלא את כל המרווחים שבין התאים לבין הסיבים.
הסחוס משמש כתשתית לבניית עצם בתהליך המכונה התגרמות תוך-סחוסית (אנדוכונדרלית). בעובר, בטרם התפתחות העצמות, הוא מעניק תמיכה שלדית, ובבוגר הוא משמש מרכז לגדילה אורכית בעצמות הארוכות. הסחוס גם מספק משטחים חלקים לתנועת העצם שכן לסחוס מקדם חיכוך קטן ולכן משמש כבולם זעזועים, לדוגמה המניסקוסים. הוא מעניק לאיברים מסוימים, כמו אוזן, אף ודרכי הנשימה, תמיכה גמישה.
התאים הבוגרים בסחוס נקראים כונדרוציטים, ואילו התאים הצעירים שבונים את הסחוס נקראים כונדרובלסטים. הכונדרוציטים שקועים כבודדים או בקבוצות בחללים הנקראים מפרציות (לקונות), והם מפרישים ומתחזקים את המטריצה שמקנה לסחוס את תכונותיו הייחודיות. אחוז התאים בסחוס הבוגר הוא קטן מאוד (כ-2%–5%), ורוב הרקמה הוא מטריצה חוץ-תאית. לסחוס אין אספקת דם, ולכן חומרי המזון מגיעים אליו בדיפוזיה דרך מסב הסחוס (perichondrium), רקמת חיבור שמקיפה אותו ואחראית על הזנתו. במפרקים הנוזל הסינוביאלי הוא המזין את הסחוס. במסב הסחוס אך לא ברקמת הסחוס נמצאים עצבים . רמת המטבוליזם בסחוס היא מאוד נמוכה והנשימה בו היא אל-אווירנית. בתאי הסחוס יש כמות גדולה של גליקוגן, הדרוש כמאגר סוכרים בשל הנשימה האל-אווירנית ובשל הפרוטאוגליקנים.
תאי הסחוס מתפתחים מתאי מוצא, כונדרופרוגניטורים, הנקראים גם תאים נחים (Resting cells), שנמצאים סמוך לקצה העצם (אפיפיזה). אלה הם התאים התחיליים לכונדרובלסטים. הכונדרובלסטים מתחלקים באופן אינטנסיבי בצורה היוצרת עמודות. הכונדרובלסטים הם שטוחים בתחילה, אך ככל שהם יורדים במורד העמודה הם מתעגלים והופכים לכונדרוציטים. הכונדרוציטים מתרחקים אחד מהשני כתוצאה מהפרשת כמויות גדולות של מטריצה חוץ-תאית. סמוך לגוף העצם (דיאפיזה) ישנם תאים היפרטרופיים שבהם מופיע קולגן מסוג X המעניק לאזור זה יכולת לעבור הסתיידות. בחזית גוף העצם ישנם כונדרוקלסטים אשר סופגים את תאי הסחוס המסויד. לאזור זה נכנסים ממח העצם אוסטאובלסטים ומתחילים לבנות משם עצם. נתיב נוסף להתפתחות תאי סחוס היא מיטוזה של כונדרוציטים בתוך המפרציות. מפרצית אחת עשויה להכיל עד שמונה כונדרוציטים.
סוגי סחוס
קיימים שלושה סוגים של סחוס: סחוס זגוגי (היאליני), המצוי בעיקר במפרקים ומכיל עד 40% קולגן, סחוס אלסטי, המכיל בעיקר סיבי אלסטין, וסחוס סיבי (פיברוטי), המאופיין בעיקר בסיבי קולגן המקנים לו את הקשיחות.
סחוס זגוגי
שמאל|ממוזער|250px|סחוס זגוגי. צביעת המטוקסילין-אאוזין תחת אור מקוטב.
הסחוס הזגוגי (Hyaline cartilage, נקרא גם סחוס זכוכיתי) הוא הסחוס הנפוץ ביותר. הוא בעל מראה שקוף, המזכיר זכוכית, וצבע תכלכל (כאשר הוא במצב טרי). צבעו זה נובע מהיעדר כלי הדם בו. הסחוס הזגוגי מרפד את העצמות ומשמש בהן בולם זעזועים, ולכן הוא נמצא במפרקים. בנוסף הוא מהווה את התשתית להתגרמות העצם, מתקופת ההתפתחות העוברית ועד לתום תקופת הגדילה בסיום גיל ההתבגרות. סחוס זה מעניק תמיכה גם לדרכי הנשימה. הוא מאופיין בחוזק, גמישות, יכולת מתיחה, עמידה בעומסים וחלקות.
בחלקים ההיקפיים של הסחוס הזגוגי נמצאים כונדרוציטים אליפטיים בצורתם, ואילו בעומק הסחוס הם נעשים עגולים יותר, תוך שהם ערוכים בתוך המפרציות במקבצים הנקראים צברים איזוגניים. כל צבר איזוגני כזה מקורו בתא בודד שעבר מספר חלוקות, והוא מכיל עד שמונה תאים. ככל שהכונדרוציטים מפרישים יותר מטריצה, הצבר שבו הם נמצאים מתרחק מצברים אחרים. הכונדרציטים ממלאים את כל חלל המפרצית, אך כאשר מכינים תתקין היסטולוגי של סחוס זגוגי, הכונדרוציטים מתכווצים ואינם ממלאים את כל החלל.
הכונדרוציטים מפיקים אנרגיה בנשימה אל-אווירנית בשל היעדר כלי הדם ברקמת הסחוס ולחץ החמצן הנמוך. מכיוון שחומרי תזונה אחרים מפעפעים ממסב הסחוס, גודל רקמת הסחוס מוגבל ללוחיות דקות. פעילותם של הכונדרוציטים מווסתת על ידי הורמונים, כאשר יצירת גליקוזאמינוגליקנים מוגברת בעקבות הפרשת הורמון גדילה, תירוקסין וטסטוסטרון ומעוכבת בעקבות הפרשת קורטיזון, הידרוקורטיזון ואסטרדיול. חלוקת הכונדרוציטים מווסתת בעיקר על ידי רמות של הורמון גדילה (סומטוטרופין). הורמון זה אינו משפיע ישירות על הכונדרוציטים, אלא דרך הפרשה של IGF-1 בכבד.
תכולת המטריצה של סחוס זה היא: 15%–22% קולגן (40% מהחומר היבש), שמתוכו 90%–95% קולגן מסוג II ו-5%–10% קולגן מסוגים VI, IX, X ו-XI, 4%–10% פרוטאוגליקנים, לרבות כונדרויטין סולפט, קרטאן סולפט וחומצה היאלורונית. אגירת מים בתאים מקנה לרקמה גמישות ועמידה בלחצים. נוסף על אלה הסחוס מכיל גם כונדרונקטין, שקושר את הכונדרוציטים למטריצה.
מסב הסחוס עוטף את הסחוס הזגוגי, פרט לסחוס הזגוגי הנמצא במפרקים. יש בו אחוז ניכר של קולגן מסוג I ופיברובלסטים רבים. התאים בעומק מסב הסחוס, אף שהם דומים לפיברובלסטים, הם למעשה תאים תחיליים שעתידים להפוך לכונדרובלסטים, שבתורם יתמיינו לכונדרוציטים.
סחוס זה נצבע בתתקינים היסטולוגיים בצורה בזופילית, ובצביעת Periodic acid-Schiff בצורה חיובית בשל כמות הפרוטאוגליקנים בו. הצביעה הבזופילית בסביבת מפרציות היא מעט אחרת מאשר ביתר הסחוס, משום שבאזורים אלה יש הרבה גליקוזאמינוגליקנים ומעט קולגן. לכן אזורים אלה נקראים מטריצה טריטוריאלית.
סחוס אלסטי
סחוס אלסטי הוא סחוס בעל מבנה גמיש עם קשיחות בינונית והוא אינו מתאים לעמוד בעומסים. הוא נמצא למשל באפרכסת האוזן, בחצוצרות השמע, בבית הבליעה ובמכסה הגרון ושומר למעשה על הצינורות פתוחים בזכות הרכב המטריצה שלו העשירה באלסטין. לסחוס האלסטי מאפיינים דומים לסחוס הזגוגי, לרבות קיומו של מסב הסחוס העוטף אותו, ולעיתים קרובות הוא ממשיך את הסחוס הזגוגי. מה שמייחד את הסחוס האלסטי הוא סיבי האלסטין שמעניקים לו צבע צהבהב, ועל כן הוא מכונה גם סחוס צהוב, וסיבי קולגן מסוג II.
סחוס סיבי
סחוס סיבי הוא מעין רקמת ביניים בין רקמה סחוסית לרקמה פיברוטית. הסיבים בו הם סיבי קולגן מסוג I ו-II, והמטריצה מכילה פחות חומר יסוד אמורפי, דבר המקנה לו צבע לבן. הוא מצוי באזורים העומדים בלחצים כדוגמת הדיסקים הבין-חולייתים, מאחה עצמות החיק (Symphysis pubica) ואזורי חיבור של גידים, רצועות ועצמות. סחוס זה מחליף את הסחוס הזגוגי לאחר שהאחרון נשחק, אך הוא חסר את יכולתו של הסחוס הזגוגי לעמוד במאמצים אופייניים למפרקים. הוא אינו נמתח ושביר. לסחוס מסוג זה אין מסב סחוס, והכונדרוציטים בו ערוכים בצורה אורכית. סיבי הקולגן שנמצאים בין שורות התאים נמתחים לאורך הסחוס או בצורה לא מסודרת, בהתאם לעומסים המופעלים על הסחוס. מטריצת הסחוס הסיבי נצבעת בצורה אצידופילית בתתקינים היסטולוגיים.
היווצרות הסחוס
ככל סוגי רקמת החיבור, מקורו של הסחוס הוא מהמזנכימה. תחילת ההתמיינות של תאי הסחוס התחיליים (Chondroprogenitor) במזנכימה מתבטאת בהתעגלותם על חשבון שלוחותיהם, בחלוקה מהירה ובצפיפותם. לאחר התמיינות ראשונית זו התאים נקראים כונדרובלסטים. הכונדרובלסטים הפעילים מטבולית, בין היתר לאור כמות הריבוזומים הרבה שבהם, מפרישים את המטריצה ומתחילים להיפרד אחד מהשני בתהליך שמתרחש בעיקר מהמרכז החוצה, כך שהתאים שבמרכז הסחוס מתפתחים מוקדם יותר לכונדרוציטים מאשר אלה שבהיקף. מהתאים המזנכימליים העוטפים את רקמת הסחוס והשטחיים לה מתפתח מסב הסחוס.
גדילה נוספת של הסחוס מתבצעת עקב חלוקה מיטוטית של כונדרוציטים ברקמה או עקב התמיינות של תאי מסב הסחוס לכונדרובלסטים בשכבות הפנימיות של מסב הסחוס. בשני התהליכים יצירת המטריצה החוץ-תאית תורמת רבות. החלוקה המיטוטית של הכונדרוציטים מתרחשת בעיקר במהלך ההתפתחות העוברית, או בסחוס הגדילה לקראת יצירת עצם ובמפרקים לאחר שחיקה של הסחוס, שכן במפרקים אין מסב סחוס. במקומות אחרים גדילת הסחוס מתבצעת בהתמיינות תאי מסב הסחוס לכונדרובלסטים, אשר מפרישים חומרי מטריצה ובסופו של דבר הופכים לכונדרוציטים.
תיקון סחוס
רקמת הסחוס מתחדשת ומשתקמת בתהליך איטי מאוד, ועל פי רוב, לא מושלם עד תומו. זאת למעט בילדים קטנים. הסיבה להתחדשות האיטית של הסחוס היא בין היתר, היותה של רקמת הסחוס חסרת כלי דם. שיקום הרקמה מתבצע על ידי תאי מסב הסחוס שחודרים לרקמה הפצועה ויוצרים רקמת סחוס חדשה. באזורים שנפגעו בצורה חמורה, מסב הסחוס אינו מצליח לחדש את רקמת הסחוס ויוצר צלקת של רקמה פיברוטית.
ראו גם
דגי סחוס
לקריאה נוספת
Anthony L. Mescher, Junqueira's Basic Histology, 12th Edition, McGraw-Hill, pp. 114-120,
קישורים חיצוניים
קטגוריה:היסטולוגיה | 2024-08-01T05:17:24 |
הרמת משקלות | REDIRECT הרמת משקולות | 2004-12-23T18:16:06 |
אסף | הפניה אסף (פירושונים) | 2021-04-05T11:15:26 |
עוזי (רובה) | redirect עוזי | 2004-12-23T19:07:12 |
זירקוניום | זירקוניום (Zirconium) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי Zr ומספרו האטומי 40.
תכונות
זירקוניום הוא מתכת מעבר מבריקה בצבע אפור לבן.
זירקוניום מושג בעיקר מזירקון. זירקוניום קל מפלדה והקשיות שלו דומה לנחושת. בצורת אבקה, הזירקוניום יכול להידלק באופן ספונטני באוויר, במיוחד בטמפרטורות גבוהות. בצורה של גוש מוצק, המתכת נוטה פחות להידלק. לסגסוגת זירקוניום ואבץ תכונות מגנטיות בטמפרטורה הנמוכה ממינוס 238 מעלות צלזיוס. דרגות החימצון של זירקוניום הן 4+, 3+, ו2+.
והאיזוטופים שלו הם 4, שתי נקודות בצד ימין ושתי נקודות למעלה.
מספר המסה שלו היא 91.224 מסה אטומית,
שימושים
השימושים העיקריים בזירקון (ZrSiO4) הם תעשייתיים. בנוסף לכך זירקון נסחר כאבן חן טבעית ומשובץ בתכשיטים כיהלום מלאכותי. שימושים נוספים:
זירקוניום עמיד לקורוזיה וכן בולע נייטרונים באופן גרוע. מסיבות אלו משתמשים בו לעיתים קרובות בכורים גרעיניים בתור שכבת מגן למוטות הדלק. מעל 90% מהזירקוניום המתכתי שמופק מופנה למטרה זו.
מזירקוניום מייצרים צנרת עמידה בפני קורוזיה, בעיקר בתעשייה הכימית שם יש לכך צורך.
בצבא משתמשים בזירקוניום בפצצות תבערה, מכיוון שהוא מתלקח באופן ספונטני באוויר.
לזירקון שימוש בכורי היתוך במעבדות.
רקמות אדם אינן נפגעות מזירקוניום ולכן יש לו תפקיד בשתלים מלאכותיים.
זירקוניום דו-חמצני, המכונה זירקוניה, הוא חומר קרמי המשמש גם לייצור של שתל דנטלי.
לזירקוניום תפקיד כממיר חום, בשפופרות ריק ומגוון שימושים אחרים בתור סגסוגת.
סגסוגת זירקוניום וניאוביום היא מוליך על בטמפרטורות נמוכות.
קומפלקסים של זירקוניום משמשים כזרזים בפילמור אלקנים.
ל-ZrN שימוש בתור חומר כיסוי למקדחות. חומר זה שומר על חדות המקדחה.
(ביחד עם אלומיניום)- אלומיניום זירקוניום הוא מרכיב בסיסי במוצרי קוסמטיקה רבים (דאודורנט מסוג "סטיק", אודם, וכדומה).
היסטוריה
זירקוניום התגלה ב-1789 על ידי מרטין היינריך קלפרות (Martin Heinrich Klaproth) ובודד בשנת 1824 על ידי ינס יאקוב ברצליוס כשחימם תערובת אשלגן עם תרכובת זירקוניום אשלגן ופלואור. זירקוניום טהור הוכן רק בשנת 1914.
המינרל זירקון, שהוזכר במקרא, נחקר על ידי קלפרות עוד לפני שידעו שהוא מכיל יסוד חדש ונקרא בשם "זירקונרץ".
צורה בטבע
זירקוניום לעולם לא נמצא בטבע בצורתו החופשית. המקור העיקרי לזירקוניום הוא המינרל זירקון שנמצא במרבצים באוסטרליה, ברזיל, הודו, רוסיה וארצות הברית. זירקוניום והפניום נמצאים בזירקון ביחס 50 ל-1 וקשה מאוד להפריד ביניהם. זירקוניום מופק בתגובה בין זירקוניום כלורי לבין מגנזיום בתהליך קרול, זוהי לא השיטה היחידה וקיימות טכניקות נוספות. זירקוניום מסחרי מכיל בין 1%-3% הפניום.
אמצעי זהירות
לרוב תרכובות הזירקוניום יש רעילות נמוכה מכדי לגרום נזק. אבק מתכתי של זירקוניום יכול להתלקח באוויר ולגרום לשריפה. לזירקוניום אין תפקיד ביולוגי.
קישורים חיצוניים
זירקוניום באתר Webelements
קטגוריה:מתכות מעבר
קטגוריה:יסודות כימיים | 2024-05-06T09:37:01 |
עמלק | שמאל|ממוזער|250px|הוצאתו להורג של אגג, מלך העמלקים, בידי שמואל הנביא. תחריט של גוסטב דורה
עמלק הוא שבט או עם הנזכר במקרא. הוא מתואר במקרא כעם אכזרי המתפרנס במידה ניכרת משוד וביזה.
בתורה מסופר שעמלק התקיף את בני ישראל לאחר שיצאו ממצרים, בתנ"ך מסופר כי כבש את ציקלג, עירו של דוד, בעת שהותו בארץ הפלשתים. על פי הסיפור, העם העמלקי התקיים כעם נווד לאורך המדבר שמדרום לים המלח ועד צפון חצי האי סיני במשך תקופת התנחלותם של בני ישראל בארץ ישראל ועד לתקופת המלוכה. אין ידיעות חוץ־מקראיות אודות עמלק.
עמלק היה אחד מבניו של אליפז בן עשיו מפילגשו תמנע. על פי המסורת האפונימית המקראית, העם 'עמלק' נקרא על שמו.
במסורת היהודית נחשב העם העמלקי כסמל לרֶשע. העם העמלקי מוקע בתנ"ך, עד שבאופן חריג מופיעה בתורה מצווה על עם ישראל להרוג את כולו - כולל נשיו וטפו, ולהשמיד גם את רכושו. במסורת הפסיקה ההלכתית נקבעו סייגים רבים למצוות מחיית עמלק.
עמלק בהיסטוריוגרפיה המקראית
בתורה
האזכור המוקדם ביותר של עמלק הוא בימי אברהם אבינו בסיפור מלחמת ארבעת המלכים את החמישה. שם מסופר שכדרלעומר מלך עילם ושלושת המלכים בני בריתו, הכו את שדה העמלקי סמוך לקדש, במסגרת מסע מלחמה בדרומה של ארץ ישראל.בהמשך מוזכר עמלק כבנה של תמנע פילגשו של אליפז בנו של עשו. עמלק נמנה עם אלופי עשו היינו, אחד מראשי המשפחות או ראשי השבטים של אֶדום. על פי הפרשנות המסורתית עמלק בנה של תמנע הוא אבי העם העמלקי, היינו העם העמלקי היה שבט אדומי מצאצאי עשיו. באזכור "שדה העמלקי" בימי אברהם אבינו רואים הפרשנים המסורתיים כשימוש בשמו המאוחר של המקום, ולא כראיה לקדמוניותו של עמלק.
מנבואת בלעם עשויה לעלות תמונה שונה. בנבואתו, מזכיר בלעם את עמלק בנפרד מאדום ורואה בעמלק "ראשית גויים". הבנת החוקרים היא שכוונת מילים אלו לכך שעמלק הוא מהעמים הקדומים ביותר, וממילא הוא אינו חלק מהעם האדומי. עם זאת, בפרשנות היהודית המסורתית נמצאים ביאורים נוספים לביטוי זה. יש המפרשים את הביטוי "ראשית גויים", כעם הראשון שנילחם בעם ישראל, ויש המפרשים שעמלק הוא ראש לגוים, דהיינו מחשובי וגיבורי העמיםרמב"ן. הרמב"ן מחזק את הבנתו לאור מקבילות במקרא: "ראשית שמנים (עמוס ו, ו); ראשית החרם (שמואל-א טו, כא); לראש ולקצין (שופטים יא, יא); בשמים ראש (שמות ל, כג)..
בתקופת יציאת מצרים ישבו העמלקים במדבר סיני ובנגב. העם העמלקי היה העם הראשון שנלחם עם ישראל בצאתם ממצרים (ברפידים), וזינב בנחשלים ובעייפים שהלכו בסוף המחנה. ישראל החזירו מלחמה שערה והכו את צבאו מכה שהצליחה להחלישו אך לא למגרו, תוך שהם נעזרים בסיוע אלוהי.
250px|ממוזער|שמאל|המלחמה עם עמלק ברפידים. ציור מעשה ידי ויליאם הול
ההתנגשות הבאה בין עם ישראל והעמלקים הייתה לאחר פרשת המרגלים כאשר בני ישראל ניסו לעלות בהר בניגוד לדברי משה, וספגו תבוסה קשה מידי הכנענים והעמלקים.
בתקופת השופטים
במהלך אותה תקופה המשיכו ההתנגשויות בין עם ישראל והעמלקים אשר יחד עם המואבים והעמונים הכו את בני ישראל וכבשו מהם את "עיר התמרים", באותה תקופה הגיע גם תחום הנדודים של העמלקים לשיאו ופשיטותיהם הגיעו עד עמק יזרעאל.
בתקופת המלוכה
בספר שמואל
אלוהים (באמצעות שמואל) ציווה על שאול המלך לאחר כינון הממלכה הראשונה לצאת למלחמה ולהשמיד כל זכר לעמלק: "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר", באותה תקופה עבר לפחות חלק מהעם העמלקי לישיבת קבע וייסד ממלכה משל עצמו ובספר שמואל מוזכרת "עיר העמלק" ו"מלך העמלק". שאול יצא לקרב בתמיכתו של שמואל, אך החליט לחמול על אגג מלך העמלקים ועל "מיטב" הבקר והצאן, דבר שעלה לו במלכותו משום שהיה מנוגד לצו האלהי. אגג, שהיה במאסר, הוצא להורג בסופו של דבר על ידי שמואל במטרה למלא את הצו.
מלחמה נוספת עם עמלק התרחשה על פי הכתוב מספר שנים מאוחר יותר, כאשר עמלקים פשטו על צקלג, העיר בה שהה דוד בארץ פלשתים, בעת שדוד וחייליו לא היו במקום, ושבו את הנשים והילדים. דוד יוצא למרדף ארוך "מהנשף ועד הערב למחרת", מכה את העמלקים מכה ניצחת, מחזיר את הנשים והילדים ולוקח שלל רב אותו הוא מחלק בין חייליו וגם שולח ממנו לתושבי יהודה. ייתכן שלעמלקים בתקיפת העיר היה סיוע מצרי שכן דוד מתוודע לאירוע התקיפה רק לאחר שנעריו מוצאים נער מצרי תשוש מעולף באחד משדות המרעה שלהם, הם מטפלים בנער שטוען כי ״לא אכל ולא שתה שלושה ימים״ לפני שהתמוטט ומספר על שהעמלקים תכננו לבצע בתקיפת צקלג, ואדונו העמלקי נטש אותו לאחר שחלה.
את הבשורה על מות שאול ויהונתן במלחמה בפלשתים בהר הגלבוע מקבל דוד מנער שמזדהה בפניו כעמלקי וטוען כי הזדמן למקום לאחר פציעתו של שאול וביצע בו המתת חסד כבקשתו. דוד בתגובה שואל אותו כיצד לא ירא לשלוח ידו ב"משיח ה'" (הכוונה לשאול שנמשח למלך בהוראת אלוהים) ומורה לנעריו להורגו.
ספר דברי הימים
ככל שהתחזקה הממלכה ירד כוחם של העמלקים והם נדחקו חזרה לאדום, האזכור האחרון שלהם בתנ"ך כקבוצה הוא בתקופת המלך חזקיהו שאז "מן בני שמעון, אנשים חמש מאות, הלכו להר שעיר... ויכו את שארית הפליטה לעמלק".
בתקופה הפרסית ולאחריה
על פי המסורת המן בן המדתא האגגי, עליו מסופר במגילת אסתר, היה מצאצאיו של אגג שהיה מלך עמלק בזמן שאול.
במניין המצוות
זכירת מעשי עמלק
בספר דברים מצווה עם ישראל לזכור את התקפתם של העמלקים על עם ישראל בצאתו את מצרים: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים."
על פי חז"ל, החובה היא גם להזכיר זאת בפה, ועל כן קוראים בכל שנה את "פרשת זכור" בשבת זכור - השבת שלפני פורים. הסמיכות לפורים נובעת מן הקישור בין עמלק לבין המן ה"אגגי", אותו זיהו חז"ל עם אגג מלך עמלק בזמן שמואל.
המצווה כוללת מצוות עשה, ומצוות לא תעשה, כפי שכותב הרמב"ם: "ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו, שנאמר "זכור את אשר עשה לך עמלק". מפי השמועה למדו, "זכור" בפה; "לא תשכח" בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו".
מחיית זכר עמלק
מחיית זכר עמלק היא ציווי מקראי בספר דברים, ומסווגת כמצוות עשה במניין תרי"ג המצוות, המצווה להכרית את זרעו של עמלק, העם שעל פי המקרא לחם עם בני ישראל עם צאתם ממצרים. המצווה מתבססת על הפסוק "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".
נושא זה מצוי במחלוקת בין פוסקי ההלכה. לשיטת הרמב"ם חיוב מחיית עמלק שייך רק בעת מלחמה, ואילו לדעת ספר החינוך נראה שהיא חלה על כל יהודי בכל מקום ובכל זמן. כמו כן, הרמב"ם פסק שקודם היציאה למלחמה יש לקרוא לו לשלום ככל עם, ורק אם סירב לכך יש להשמידו
"...שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה, שנאמר "כן תעשה לכל וגו’ רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה", וכן הוא אומר בעמלק "תמחה את זכר עמלק", ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו - שנאמר "לא הייתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון. את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה’ הייתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם". מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו. (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות ו, ד), וכן כתב גם ספר החינוך.
בימינו בטלה משמעותה העיקרית של המצווה, מכיוון שלא ניתן לזהות עם המזוהה אתנית עם עמלק; חז"ל קשרו זאת לסנחריב, אשר "בלבל את האומות" על ידי הגלייתן ממקום למקום. בנוסף, ספר דברי הימים כבר מתארך לימי המלך חזקיהו את השמדתו הסופית של עמלק כעם.
גיור עמלק
ישנה מחלוקת האם בן לעם העמלקי יכול להתגייר. במכילתא, מובאת דעתו של רבי אליעזר ש"נשבע המקום בכיסא הכבוד שלו, שאם יבוא עמלקי להתגייר, שלא יקבלו אותו". ואילו הרמב"ם פסק, שכל הגויים שיתגיירו ויקבלו עליהם את המצוות שבתורה הם כישראל לכל דבר, חוץ מארבעה עמים בלבד: עמון, מואב ומצרים ואדום - מכאן שעמלקי יכול להתגייר. בנוסף על כך, נאמר במסכת גיטין, ש"מבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק"; משמע שבני בניו של המן, שעל פי דברי חז"ל היה עמלקי, התגיירו ואף נעשו מרביצי תורה. בספר שמואל נכתב – "בן איש גר עמלקי אנכי", על השליח שמגיע לבשר לדוד על מות שאול ובניו בקרב עם הפלשתים. דוד אמנם הרגו, אך לא בשל מוצאו אלא בשל טענתו שהרג את שאול המלך, כפי שנאמר בהמשך הפרק: "ויאמר אליו דוד דמיך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח ה'".
עמלק כסמל
במשך הדורות, הפכה דמותו של העם העמלקי מאויב אתני של עם ישראל לסמל מופשט שכנגדו יש להילחם. היו שהגדירו אף אומות שלמות כ"זרע עמלק", בעיקר במובן המוסרי. על פי הגדרות אלו כתבו רבים כי גרמניה מסמלת את 'עמלק' המודרני, ורמזים אלו גברו בעיקר לאחר השואה, עד שמצויים דיונים בספרי שו"ת משנות ה-50 הדנים האם גרמני יכול להתגייר בימינו, מאחר שחלק מהמקורות אוסרים על גיור צאצאי עמלק. בסוף הדיון התירו כל הפוסקים גיור גרמני.
בנוסף ישנם סיפורים רבים על אומות, קבוצות או אנשים יחידים שהוכרו כ'זרע עמלק': לדוגמה, רבי אלחנן וסרמן קובע בשם בעל החפץ חיים כי כל מנהיגי והוגי הקומוניסטים היהודיים מאנשי היבסקציה - מזרע עמלק הם, ו"על הללו והללו נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שיימחו מן העולם". בדברים אלו אין כוונתו שאותם קומוניסטים הם צאצאי עמלק ההיסטורי, שהרי יהודים הם, אלא יורשיו הרוחניים, "העומדים בראש צבאותיהם להילחם נגד הקב"ה". ברוח זו מסופר כי רבי חיים מוולוז'ין פגש את הדוכס הגדול ניקולאי פאבלוביץ' בנעוריו, וכינה אותו בשם 'זרע עמלק', כשהבחין בנפשו האכזרית והעריצה של הנער. לימים היה הנער לצאר ניקולאי הראשון, והוא אכן היה לאחד הצארים האכזריים ביותר בכלל, וביחסו ליהודים בפרט.
הוגים שונים הקבילו בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני לתקיפת עמלק את ישראל.
כמו כן רבנים שונים כינו את מתנגדיהם "עמלק" ככינוי גנאי, הרב עובדיה יוסף כינה את יוסי שריד "שריד-עמלק" על רקע חילוקי דעות בהיותו שר החינוך. הרב שלום כהן כינה חובשי כיפה סרוגה כ"עמלק" על רקע המאבקים בבחירות לרבנות, מאוחר יותר התנצל והסביר כי דבריו כוונו נגד הנהגת ”הבית היהודי“ בלבד.
ראו גם
מחיית זכר עמלק
מצוות זכירת מעשי עמלק
קישורים חיצוניים
הערך עמלק באנציקלופדיה היהודית
הערך עמלק באתר דעת
הרב אליעזר מלמד, מחיית עמלק אינה דומה למעשי הנאצים
מאמרים
דן עמיר, עמלק כמשל, מקום למחשבה - בשער גיליון 9, מאי 2000.
סרטונים
, 31 בינואר 2024
אנגלית
הערך עמלק באנציקלופדיה הקתולית
Elliott Horowitz, Reckless Rites: Purim and the Legacy of Jewish Violence , Princeton University Press (2007)
הערות שוליים
*
קטגוריה:עמים הנזכרים בתנ"ך
קטגוריה:עמים שמיים
קטגוריה:עמים שמוצאם מאברהם
קטגוריה:פרשת בשלח
קטגוריה:בני אליפז | 2024-10-03T12:17:49 |
Simple Network Management Protocol | שמאל|ממוזער|250px|ניהול רשת בעזרת פרוטוקול SNMP
Simple Network Management Protocol (ראשי תיבות: SNMP, בתרגום חופשי: פרוטוקול פשוט לניהול רשת) הוא פרוטוקול תקשורת לניהול התקני רשת (Network elements) ברשתות IP. הפרוטוקול מאפשר להגדיר את תצורת ההתקן (Configuration), ולאסוף מידע מהתקן הרשת לגבי מצבו (Status) ולגבי הגדרות התצורה שלו. רשת המנוהלת באמצעות SNMP מורכבת מתחנות ניהול רשת (Network Management Stations) הכוללות יישום לניטור ולשליטה בהתקני הרשת. התקני רשת הם התקנים כגון מתגים, נתבים, שרתים ועוד, הכוללים סוכני ניהול המתקשרים עם תחנת ניהול הרשת, באמצעות פרוטוקול SNMP, ומבצעים את הוראותיה.
פרוטוקול SNMP פועל בשכבת היישום במודל OSI. והוא משתמש בפרוטוקול TCP/IP ועובד מעל UDP בפורטים 161 ו-162. הפרוטוקול פועל במודל שרת–לקוח, כאשר צד הסוכן הוא השרת ותחנת הניהול היא הלקוח.
למרות יכולותיו, השימוש בפרוטוקול ברוב המקרים הוא לקבלת נתונים ולא לשינוי הגדרות תצורה.
תיאור כללי
בפרוטוקול זה מדברים ביניהם שני צדדים:
סוכן SNMP - זוהי תוכנה שרצה על ההתקנים המנוהלים ברשת. הסוכן הוא זה שנגיש אל המידע המקומי של ההתקן המנוהל.
תחנת הניהול הראשית (Network Management Station או בקיצור NMS), המשמשת כתחנה מרכזית לניטור ואיסוף מידע. ה-NMS יכול לשלוח בקשות אל סוכן ה-SNMP לקבלת או שינוי המידע עבור ההתקן הספציפי עליו הוא יושב. המידע המבוקש יתקבל בהודעת תגובה מהסוכן.
במודל הקלאסי של הפרוטוקול, ישנו NMS אחד ברשת, ועל כל רכיב מנוהל יושב סוכן. בפועל, במקרים רבים ישנם מספר NMS ברשת, בעיקר לצורכי נוחות ונגישות.
לפרוטוקול קיימת גם גרסה מאובטחת (secure SNMP) הפועלת בפורטים 10161 ו-10162.
היסטוריה
פרוטוקול SNMP פותח בשנות השמונים של המאה ה-20. גרסת התקן הראשונה שנקראת שוחררה על ידי ארגון IETF בשנת 1988. בשנת 1989 בוצעו תיקונים בתקן שפורסמו ב- שהחליף את . בשנת 1990 הוחלף שוב התקן על ידי . בדיעבד קיבלה גרסה זו של הפרוטוקול את הכינוי SNMPv1. השימוש בגרסה זו נפוץ ביותר. SNMPv1 זכה לביקורת רבה בגלל ההתעלמות של הפרוטוקול מסוגיות הקשורות לאבטחת מידע.
בשנת 1993 פורסמה גרסה שנייה לפרוטוקול הנקראת SNMPv2 ב-, ו-. בגרסה השנייה נוספו שתי בקשות לפרוטוקול Inform Request ו-Get Bulk Request. מבנה הבקשה שונה ולמבנה הבקשה נוספו הנתונים הנחוצים עבור הבקשות החדשות. כמו כן, שופר קלות הטיפול באבטחת מידע ונוספה תמיכה במונים בגודל 64 סיביות. SNMPv2 נעדר תאימות אחורה ל-SNMPv1. ארגון IETF הגדיר אסטרטגיות לניהול רשת המכילה את שתי הגרסאות בו זמנית בעזרת תחנות ניהול "דו לשניות" וסוכני פרוקסי.
בשנת 1996 פורסם תיקון ל-SNMPv2 שהחליף את התקן מ-1993.
בשנת 1998 פורסם התקן ל-SNMPv3. בגרסה זו הושם דגש רב על נושא אבטחת המידע והיא כוללת מנגנונים חזקים לאימות משתמשים, בקרת גישה, והצפנה.
מודל הנתונים
התקני רשת המנוהלים בעזרת SNMP, משמשים לפונקציות שונות ומיוצרים על ידי יצרנים שונים. על כן ייתכן שחלק מהמידע המשמש להגדרות תצורת ההתקן או המידע המשקף את מצב התקן יהיה שונה מהתקן להתקן. כדי ליצור שפה משותפת לתחנת הניהול ולהתקן הרשת, יש צורך ליצור מודל המיצג את המידע בהתקן הרשת ולהכיר את אותו מודל לתחנת הניהול.
ייצוג המידע בהתקן הרשת נעשה על ידי מודל נתונים הנקרא Management Information Base, או בקיצור MIB. מסתכלים על כלל המידע המשמש לניהול (הגדרות התצורה, ומידע של מצב ההתקן) כאוסף של אובייקטים מנוהלים. ה-MIB הוא אוסף של כל האובייקטים ומכיל הגדרה פורמלית של המידע בכל אובייקט. לכל אובייקט יש מזהה ייחודי, הנקרא Object Identifier, ובקיצור OID. ה-MIB ממדל את אוסף האובייקטים כעץ היררכי, בו כל עלה הוא אובייקט המיוצג על ידי ה-OID שלו. מזהה האובייקט הוא מחרוזת המורכבת ממספרים המפורדים על ידי נקודות; המחרוזת מתארת את המסלול שיש לבצע כדי להגיע אל העלה משורש העץ: כל מספר מייצג בתורו לאיזה צומת יש לעבור בשלב זה של המסלול. למשל, 1.2.4 הוא ה-OID המתאים לעלה אליו מגיעים אם בוחרים במסלול המוביל מהשורש (1) אל הצומת השני המחובר ישירות אל השורש (2) ומשם אל הצומת הרביעי (4).
כאשר רוצה NMS לקבל מידע מסוכן כלשהו, הוא שולח אליו בקשה ובה הוא מציין את ה-OID אותו הוא רוצה לקבל. כעת, הסוכן ניגש אל המקום הרלוונטי המאחסן את המידע של האובייקט המבוקש ושולף משם את המידע הנחוץ, אותו הוא מחזיר אל ה-NMS. ה-NMS, באמצעות ההגדרה הפורמלית המופיעה ב-MIB, יודע גם לבצע את התרגום בין OID לערך קריא וברור, ובכך מאפשר להשתמש בו בצורה מובנת.
אופן פעולת הפרוטוקול
בעת פעילות סטנדרטית של הפרוטוקול, מתבצעים השלבים הבאים:
ה-NMS שולח בקשה אל סוכן ספציפי (ב-UDP אל פורט 161) תוך שימוש בכתובת ה-IP של הסוכן.
הסוכן מקבל את הבקשה, שולף את המידע הנחוץ ומחזיר אותו אל ה-NMS.
ה-NMS מקבל אליו את התשובה של הסוכן.
מבנה הבקשה (Protocol Data Units - PDU)
בשליחת בקשה אל סוכן, ה-NMS צריך לציין את הפרטים הבאים:
גרסה - Version : גרסת ה-SNMP
מידע הקשור לאבטחת מידע : ב-SNMPv3 בלבד. לדוגמה מידע הקשור לבקרת גישה.
סוג הבקשה - PDU Type : (ראו בהמשך).
מזהה קהילה - Community name: מחרוזת המשמשת לזיהוי
מזהה בקשה - Request ID :מזהה ייחודי לבקשה. משמש להתאמה בין הבקשה לבין התשובה עליה
מצב שגיאה - Error status : אינדיקציה לכך שארעה שגיאה בזמן עיבוד הבקשה על ידי הסוכן.
זיהוי השגיאה - Error Index : מידע נוסף לגבי השגיאה ואיזה משתנה גרם לשגיאה.
רשימה משתנה של מזהים - Variable binding list : רשימת OID עם הערכי המידע המתייחס אליהם
סוגי הבקשות
סוכן SNMP תומך במספר סוגים של בקשות עבור OID או רשימת OID נתונה:
GET - בקשה, הנשלחת על ידי תחנת הניהול, לקבלת ערכיהם של אובייקטים על פי ה-OIDs המופיעים בבקשה.
GET-NEXT - בקשה, הנשלחת על ידי תחנת הניהול, לקבלת ערכו של האובייקט הבא על פי סדר הזיהוי של האובייקטים. מאפשר לטייל (WALK) על תת-עץ לקבלת את ערכיהם של כל האובייקטים אותם הוא מכיל, על פי סדר.
SET - בקשה, הנשלחת על ידי תחנת הניהול, לשינוי ערכו של אובייקט על פי ה-OIDs שבקשה. משמש לשינוי הגדרת התצורה של תקן הרשת.
GET-RESPONSE - תשובת הסוכן לבקשת תחנת הניהול. מכילה את מספר הבקשה עליה מגיב הסוכן.
TRAP - זוהי הודעה על מאורע חריג שאירע בהתקן הרשת. ההודעה תשלח באופן עצמאי על ידי הסוכן אל תחנת הניהול בפורט 162. בהודעה זו יישלח הזמן שעבר מאז שהרכיב נדלק לראשונה, OID שמגדיר את ה-trap, ומידע נוסף במידת הצורך.
GET-BULK - נתמכת מ-SNMPv2. בקשה, הנשלחת על ידי תחנת הניהול, המשמשת לקבלת כמות גדולה של נתונים כתגובה לבקשה אחת. כאשר ניתן עבור קבוצת הנתונים בבקשה, לקבל בתשובה רשימה של נתונים כפי המספר שצוין בבקשה (Max Repetitions). יכול להוות תחליף למספר בקשות של GET-NEXT.
INFORM - נתמכת מ-SNMPv2. בקשה, הנשלחת על ידי הסוכן, מודיעה על אירוע חריג שאריע בהתקן הרשת (בדומה ל-TRAP). תחנת הניהול אמורה לשילוח הודעת אישור על כך שקיבלה את בקשת ה-INFORM. אם לא התקבל אישור ניתן לשוב ולשלוח את הבקשה.
ראו גם
MIB
CMIP
לקריאה נוספת
Total SNMP: Exploring the Simple Network Management Protocol, sean J Harnedy, Prentice Hall PTR, 1998
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים | 2024-09-17T17:21:31 |
איזדורה דאנקן | שמאל|ממוזער|250px|איזדורה דאנקן
שמאל|ממוזער|איזדורה דאנקן רוקדת יחפה צילום של: ארנולד גנתה
איזדורה דאנקן (באנגלית: Isadora Duncan; 26 במאי 1877 או 27 במאי 1878 – 14 בספטמבר 1927) הייתה רקדנית אמריקאית.
ביוגרפיה
איזדורה אנג'לה דאנקן נולדה ב-1878 בסן פרנסיסקו שבקליפורניה לאב ג'וסף צ'ארלס דאנקן (1898–1819), בנקאי, ולאם מארי איזדורה גארי (1922–1849). דאנקן הייתה הצעירה מבין ארבעה אחים. אחיה הגדולים היו אוגוסטין דאקן וריימונד דאנקן. אחותה אליזבת דאנקן הייתה גם היא רקדנית. זמן קצר לאחר שנולדה, כשלו עסקיו של אביה, והמשפחה ירדה מנכסיה.
הוריה של דאנקן התגרשו (ככל הנראה בשנת 1889), והאם וילדיה עברו לאוקלנד. מכיוון שהאם הייתה מוזיקאית, זכתה איזדורה לחינוך תרבותי-אמנותי. כבר בילדותה היא למדה בלט ועמדה על קצות אצבעותיה בנעלי הפוינט, אולם עד מהרה היא הגיעה למסקנה שהתנועה לא טבעית, ושלרקדן יש צורך בקשר ישיר עם הרצפה.
בשנת 1896 התקבלה דאנקן ללהקה של אוגוסטין דיילי בניו יורק, שם קיבלה תפקיד פנטומימה שאותו שנאה ולאחר מכן סולו בחלום ליל קיץ. בשל היחס מצד דיילי שלא אהב את סגנונה ומשום שהרגישה שאין היא יכולה לבטא את עצמה שם, דאנקן התפטרה מהלהקה. דאנקן חזרה להופיע בבארים ובסלונים כדי להרוויח כסף.
הקריירה באירופה
היא נסעה ללונדון, שם ביקרה במוזיאון הבריטי לאמנות יוון העתיקה וראתה כדים ועליהם ציורים של אנשים דו-ממדיים. ציורים אלה השפיעו רבות על סגנונה, היא ראתה בציורים דו-ממדיים אלה תנועות של חופש שאימצה לריקודים שלה.
מלונדון נסעה לאיטליה. שם קראה את ספרו של הפילוסוף פרידריך ניטשה "הולדת הטרגדיה"; בספר זה דובר על שני דחפים: תבונה מצד אחד ותשוקה ויצר מאידך.
בשנת 1905 נסעה דאנקן לסנקט פטרבורג שברוסיה, ושם פגשה אמנים גדולים: סרגיי דיאגילב, אנה פבלובה וואצלב ניז'ינסקי. למרות שברוסיה המחול הקלאסי שלט, היא התקבלה בזרועות פתוחות ואף אמנים שונים הושפעו ממנה והחלו לרקוד יחפים.
טענתה של דאנקן נגד הבלט הקלאסי הייתה שהבלט הקלאסי חונק את הרקדן, ותנועותיו מוגבלות עד כדי כך שכבר לא ניתן לגוונן. הבלט הקלאסי כפי שראתה אותו היה מלאכותי ולא חלק מהטבע - אין בו זרימה אלא מעבר בין פוזיציות. דאנקן ראתה את המלאכותיות בבלט הקלאסי בעיקר בהרגשת חוסר הכובד ששלט בריקודי הבלט והתבטא, למשל, על ידי עליה על הפוינט. היא חשה שמשום שהכובד קיים בטבע אין להתעלם ממנו (או לנסות לעשות כן) במחול.
היא חזרה לפריז, מושפעת רבות מהפסל של אוגוסט רודן. הפסל של רודן הציב אותה בפני חשיבה שונה: יופי תמיד קיים אך הוא קיים בפנימיות ולאו דווקא בחיצוניות. כלומר לכל יצירת אמנות בין שזו מוזיקה, אמנות פלסטית או מחול יש יופי פנימי בתנאי שליצירה יש אופי.
בשנת 1909 פתחה בית ספר בברלין שבגרמניה, אשר היה פופולרי למשך 4 שנים בערך. דאנקן כיוונה את תלמידיה ליצור ועל ידי יצירה זו לפתח לקסיקון תנועות משלהם. דאנקן הזכירה לתלמידיה את התנועות הבסיסיות של האדם - הליכה ודילוג (שיעורים אותם העבירה אחותה). בנוסף לשיעורים אלה, היא העבירה שיעורי השראה בהם ניסתה ללמד את תלמידיה את מקור התנועה. מכיוון שאיזדורה עצמה לא סיימה בית ספר ולא ידעה כיצד מערכת החינוך פועלת, שיעוריה בבית הספר נטו להתקיים באופן לא מסודר, ולא נשאר תיעוד רב עליה ועל היצירות הכוריאוגרפיות שלה.
ב-1913 טבעו ילדיה בנהר הסן בצרפת, כאשר המכונית שבה נמצאו עם האומנת הידרדרה אל תוך הנהר.
בזמן מלחמת העולם הראשונה, חזרה דאנקן לרוסיה, והקימה שם אקדמיה למחול. לאחר מספר שנים חזרה למולדתה, ארצות הברית, שם נאמה בעד הקומוניזם.
היא נהרגה בשנת 1927 בתאונת דרכים בניס שבצרפת, לאחר שהצעיף שלה נלכד בגלגלי מכוניתה הנוסעת.
חיים אישיים
כמו בקריירה, כך גם בחייה האישיים, איזדורה שברה מוסכמות רבות. היא הייתה ביסקסואלית, אתאיסטית, ותמכה בפומבי בקומוניזם (עקב כך גם נשללה אזרחותה האמריקאית בשנות ה-20 המוקדמות).
לאיזדורה היו שני ילדים מגברים שלא הייתה נשואה להם. דירדרה ביאטריס נולדה ב-1906, והייתה בתו של איש התיאטרון הנודע גורדון קרייג. הבן השני, פטריק, נולד ב-1 במאי 1910, והיה בנו של פריס סינגר, אחד מבניו של הממציא האמריקאי אייזק סינגר. שני הילדים מתו בתאונת טביעה בסן ב-1913. הילדים היו ברכב עם האומנת שלהם, לאחר ארוחה עם איזדורה ופריס סינגר. הנהג דומם את המנוע בניסיון למנוע התנגשות עם מכונית אחרת. הוא יצא מהרכב כדי להתניע ידנית, אבל שכח להפעיל את בלם היד. הרכב התגלגל במורד שדרות בורדו לתוך הנהר. הילדים והאומנת טבעו. לאחר התאונה איזדורה עברה תקופת התאוששות של מספר חודשים בקורפו עם אחיה ואחותה. לאחר מכן בילתה מספר שבועות בוויראג'יו שבטוסקנה עם השחקנית אליאונורה דוזה. נולד לה ילד נוסף ב-13 באוגוסט 1914, אך הוא שרד רק מספר שעות.
בשנת 1922 היא נישאה לסרגיי יסנין, משורר רוסי מפורסם, שהיה צעיר ממנה ב-18 שנה. יסנין הצטרף אליה לסיבוב הופעות באירופה וארצות הברית. בשנה שלאחר מכן עזב את דאנקן וחזר למוסקבה. הוא התאבד בשנת 1925, בגיל 30.
לדאנקן הייתה גם מערכת יחסים רומנטית עם המשוררת והמחזאית האמריקאית מרסדס דה אקוסטה, המתועדת במכתבים רבים שכתבו אחת לשנייה. באחד מהם כתבה דאנקן "מרסדס, הובילי אותי בידייך הקטנות והחזקות ואני אלך אחרייך - לפסגת הר. לסוף העולם. לאן שתחפצי".
ב-1968 הופק הסרט "איזדורה" בכיכובה של ונסה רדגרייב בתפקיד איזדורה דאנקן.
תרומתה לתולדות המחול המודרני
סגנונה של דאנקן ידוע כנקודת מפנה בתולדות המחול המודרני, בשל ניגודו למחול הקלאסי. היא הצליחה לשחרר את עצמה מהתפיסות שהרקדן הקלאסי הכיר עד אז, כמו השמלות הנוקשות שבמקומן לבשה טוניקות בד ומן הנעליים, כאשר רקדה יחפה, ומתחושת חוסר המשקל כאשר בריקודיה התייחסה למשקל. כאישה הפועלת בדרך האקספרסיוניסטית, היא טענה שהציר המרכזי של התנועה הוא החופש של היוצרת. כלומר על המחול להיות דרך של הרקדן לביטוי אישי פנימי ולא חיצוני, ומשום כך הייתה הכוריאוגרפית של עצמה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:סן פרנסיסקו: אישים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות פר לשז
קטגוריה:מחול מודרני
קטגוריה:ביסקסואליות אמריקאיות
קטגוריה:רקדנים להט"בים
קטגוריה:רקדניות אמריקאיות
קטגוריה:הרוגי תאונות דרכים בצרפת
קטגוריה:הרוגות תאונות דרכים
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1877
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1877
קטגוריה:אמריקאיות שנפטרו ב-1927
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1927 | 2024-05-30T10:59:50 |
שעטנז | ביהדות, איסור שַׁעַטְנֵז הוא מצוות לא תעשה מהתורה, שלא ללבוש בגד שבו ארוגים, קשורים או תפורים צמר ופשתן יחדיו. איסור זה הוא אחד מאיסורי הכלאיים. בהשאלה משמשת המילה "שעטנז" ככינוי לעירוב מין בשאינו מינו, כגון שימוש בחומרים או סגנונות שונים בבנייה או בעיצוב, וכדומה.
אטימולוגיה ומדרש המילה
חז"ל דרשו את המילה כנוטריקון של שוע טווי ונוז (=עירוב טווי ושזור). בקבלה נדרש השם כאנגרמה "שטן עז". וילהלם גזניוס שיער שמקור המילה "שעטנז" במילים "סאהט" ו"נודג'" הקופטיות, שמשמעות צירופן הוא אריג מזויף.
מקור המצווה
איסור שעטנז נזכר בתורה בשני מקומות.
בספר ויקרא – האיסור מופיע בפסוק בפרשת קדושים, בהקשר של איסורי כלאיים נוספים, כמו כלאי בהמה וזריעת מינים שונים ביחד: .
בספר דברים – האיסור מופיע בפסוק בפרשת כי תצא לצד איסורים נוספים הקשורים לעירוב לא תקין של מינים שונים, כמו כלאי הכרם וחרישה בשור ובחמור יחד: .
דיני המצווה
צורת ההנאה האסורה
למדו חכמים מהצלבת שני הפסוקים המזהירים על איסור שעטנז, שלא רק לבישת בגד שעטנז אסורה, אלא גם העלאת בד שעטנז על גופו לשם הנאת לבוש, כמו עטיית בד על גבו כדי להתחמם, או התכסות בשמיכה, אסורה משום איסור שעטנז.
החומרים הנכללים באיסור
מנגעי הבגדים שבפרשת תזריע ניתן ללמוד ששני הבדים מהם היו מכינים בגדים בתקופת המקרא היו צמר ופשתן, ועל עירובם מכוון איסור השעטנז. וכך אכן מבואר בספר דברים שהרכב השעטנז האסור הוא מצמר ופשתן: . למדו מכך חכמים, שבגד העשוי משילוב חומרים אחרים אינו אסור בלבישה. כמו כן, הצמר שעליו מדובר בדין שעטנז הוא צמר כבשים בלבד, ואינו מתייחס לצמר גמלים, אנגורה, למה, מוהר, קשמיר, אלפקה או ויקוניה מצויה, והפשתן מתייחס רק לסיבים מצמח הפשתן ולא לאלו המופקים מקנבס או יוטה.
סוג החיבור
ממוזער|המעבדה העירונית לבדיקת שעטנז בבני ברק מציגה מיני בגדים שנפל בהם שעטנז.
חז"ל בארו שאין איסור ללבוש בגד צמר על בגד פשתן, אלא רק אם הצמר והפשתן מחוברים יחד בבגד אחד.
קיימת מחלוקת גדולה בראשונים מהו "שוע טווי ונוז", ומה טיב איסור זה.
לדעת רש"י, רק בגד העשוי מגיזות צמר ואניצי פשתן שנסרקו, נטוו ונארגו יחד - נאסר מהתורה. אך אם לא נעשו שלושת השלבים יחד, האיסור מדברי חכמים.
לדעת רבנו תם ורוב הראשונים, האיסור מהתורה הוא לקחת חוטי צמר ופשתן, שנסרקו, נטוו ונשזרו כל אחד בנפרד, ולחברם בדרך כלשהי: אריגה, תפירה או קשירה.
לדעת הר"ש, האיסור מהתורה הוא לקחת חוטי צמר ופשתן שנסרקו ונטוו כל אחד לחוד, ולארוג אותם יחד.
לדעת הרמב"ם, איסור התורה כולל כל חיבור של צמר ופשתן יחד. שלשיטתו כוונת הדרשה היא שוע או טוו או נוז. לכן גם הסורק צמר ופשתן יחד ודחס אותם ועשאם לבד, הרי זה שעטנז שנאסר מהתורה.
המגלה שלבוש בגד שעטנז
בתלמוד הבבלי נפסק שאדם המוצא שעטנז בבגדו עליו לפושטו אפילו בשוק. מכאן למדים שאין כבוד הבריות דוחה איסור תורה, ועל כן הדבר נכון ביחס לכלאי בגדים האסורים מדאורייתא בלבד. ביחס לכלאי בגדים האסורים מדרבנן מותרת הלבישה עד שיגיע לביתו, ועל כך נאמר "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה".
טעמי המצווה
התורה הציגה את מצוות שעטנז כחוק: , וחז"ל בארו שהכוונה היא שזו "גזרת מלך", כלומר זו מצווה שעיקר ושורש טעמה לא ניתן להסבר.
אף על פי כן, במהלך הדורות ניתנו טעמים שונים למצווה, מהכתוב בספר שמות עולה שבגדי הכוהנים ששימשו לעבודה במקדש היו עשויים שעטנז, ולא אסרה תורה שעטנז בבגדי כהונה, ואף יוסף בן מתתיהו מציין בקדמוניות א' שלבישת שעטנז אסורה לבני ישראל ושמורה לכוהנים בלבד, מכאן היו ששיערו שטעם האיסור היא כדי לקיים את ההפרדה בין בגדי הקודש לבגדי החול. בדומה לכך כתבו בעלי התוספות בספר דעת זקנים, שטעם האיסור הוא משום שהפרוכת במקדש נארגה מצמר ופשתים יחדיו . ומעין זה כתב החזקוני, שהלובש שעטנז בבגדו דומה , כיוון שצוותה התורה שבגדי הכהונה יהיו משעטנזחזקוני על ויקרא פרק י"ט, פסוק י"ט..
הרמב"ם במורה הנבוכים, מבאר שכך היו נהוג אצל עובדי העבודה זרה הקדמונים, ולכן אסרה זאת התורה (הקטע מצוטט מתוך תרגום הרב קאפח):
הרב קוק נתן טעם נוסף למצווה, בסדרת מאמרים בשם "טללי אורות" שפרסם בירחון "הפלס", ואשר לאחר מכן נאסף חלקם בידי תלמידו הרב הנזיר לחוברת בשם "חזון הצמחונות והשלום". שם הוא מסביר שאין זה מוסרי להתייחס לצמר שנגזל מן החיה והותיר אותה עירומה, באותו אופן כמו לפשתן שנלקח מן הצומח אותו גידל האדם במו ידיו. האילוץ להשתמש בצמר שתהליך הכשרתו לשימוש כרוך בפגיעה בבעל חיים הוא גנאי לאדם, ואילו השימוש בפשתן הוא שימוש לגיטימי במשאבי הטבע. כדי להבחין בין לבישת הצמר שיש בה בחינה של חוסר מוסריות, לבין הפשתן - אסרה התורה ללובשם ביחד.
ספר הזוהר כותב שלבישת שעטנז גורמת לכך שרוח רעה תסתתר אצל האדם הלובש את הבגד ולכן יש לאסור את הכלאת שני הסוגים. הסבר אחר גורס שלכל חומר יש את הכוח הרוחני שלו, וערבוב החומרים הורס את כוחות אלו.
בדיקת שעטנז
ממוזער|260px|שמאל|מעבדה למניעת שעטנז, הוקמה על ידי הרב רוזנברגר בויליאמסבורג (ברוקלין) בשנת 1941
כיום, בעקבות מעבר תעשיית הבגדים לחומרים סינתטיים, רובם הגדול של הבגדים אינם מכילים שעטנז, ועל כן מקובל שככלל הבגדים מוחזקים כנקיים משעטנזכיוון שחוטי התפירה עשויים ברובם המוחלט מחומרים סינתטיים.. עם זאת, ישנם בגדי פשתן, ובעיקר בגדי צמרכיוון שחוטי צמר חלשים מטבעם, ולא משתמשים בהם לתפירה., שלגביהם אחוז שכיחות השעטנז גבוה יותר, ויש סוברים שצריך לבודקם משעטנז מכיוון שלשיטתם מיעוט המצוי מהם עשוי משעטנז, ויש חובה לבודקם מפניו.
על מנת לבצע את הבדיקה, הוקמו מעבדות ייעודיות לבדיקת שעטנז. המעבדה הראשונה לבדיקת שעטנז הוקמה בארצות הברית בשנת 1941 על ידי הרב יוסף רוזנברגר. במעבדות אלו הבגדים נבדקים על ידי בודקים מומחים לטקסטיל באמצעות מיקרוסקופ בין שאר סוגי בדיקות, המאפשר את זיהוי רכיבי הבד.
החוק הבין-לאומי קובע שאין חיוב לציין בתווית חומרים בכמות פחותה מ-5% מרכיב הבד, וכן אין חיוב לציין אלא את המרכיב המרכזי, והיות ואיסור שעטנז חל גם על חוט אחד של פשתן הארוג בבגד צמר או חוט אחד של צמר בבגד פשתן, אזי במעבדות השעטנז בודקים כל בגד שצוין בתווית אחד המרכיבים, על מנת לשלול קיום של הרכיב השני בבגד.
ברוב המעבדות לבדיקת שעטנז בעולם השירות ניתן באופן שמביאים למעבדה את הבגד, אך ישנן מעבדות בודדות המאפשרות לבצע הזמנה של שירות "ביקור בית" שבו מגיע מומחה לבית הלקוח ובודק לו את כל הבגדים בבית וכן שטיחים וספות הזקוקים לבדיקה. בדיקה זו ע"פ רוב זולה יותר שכן משלמים למעבדה לפי שעה ולא לפי פריט.
ראו גם
אריגה
שתי וערב
בד
קישורים חיצוניים
מדור שעטנז באתר שטייגן
לבישת שעטנז כדי להיפטר מהמכס או לתצוגה לקונים, באתר ישיבת הר ברכה
רשימת בגדים ודברים הטעונים בדיקת "שעטנז", תימני נט
לורן רוזובסקי, העולם המסתורי של השעטנז, בית חב"ד
הסבר איך לזהות שעטנז בבגדים באתר אשובה
רשימת מעבדות השעטנז מכל הארץ באתר אשובה
הסבר קצר מה זה שעטנז באתר אור תורה
הערות שוליים
קטגוריה:תרי"ג מצוות
קטגוריה:ביגוד
קטגוריה:מצוות לא תעשה
קטגוריה:מצוות הנוהגות בזמן הזה
קטגוריה:פרשת קדושים
קטגוריה:פרשת כי תצא
קטגוריה:כלאיים ביהדות | 2024-06-05T11:38:43 |
מטול רימונים | ממוזער|250px|רובה סער M4 קרבין ומתחתיו מטול רימונים M203.
ממוזער|250px|מקלע רימונים מדגם Mk19
מטול רימונים הוא נשק המאפשר לשגר רימונים לטווח רחוק. מטולי רימונים באים ככלי עצמאי (לדוגמה: מטול רימונים M-79) או כתוסף לרובה סער (לדוגמה: מטול ה-M-203).
מטול הרימונים הסטנדרטי בצבאות ישראל, ארצות הברית ונאט"ו הוא ה-M-203, שיורה רימונים נפיצים בקוטר 40 מ"מ לטווח של כ-50–150 מטר. את ה-M-203 אפשר להתקין על מגוון רב של רובים, בייחוד ממשפחת ה-M-16. ה-M-203 מתחבר לרובה באמצעות התקנת המטול על החלק התחתון של מתפס הקנה. למטול הדק וכוונות משלו.
בצבאות רבים יש גם מטולי רימונים אוטומטיים הנקראים "מקלעי רימונים", המשתמשים בשרשיר של רימונים. מדובר בכלי ירייה כבדים (יותר ממכונת ירייה) המסוגלים לשגר בקצב מהיר עשרות רימונים לטווחים ארוכים, בדיוק רב. מקלע הרימונים הסטנדרטי בצה"ל וצבא ארצות הברית הוא הסאקו דיפנס Mk-19 שנקרא בצה"ל מקל"ר (ראשי תיבות של מקלע רימונים).
צבאות וכוחות משטרה רבים נושאים מטולי רימונים 37 מ"מ המיועדים לשגר רימוני גז מדמיע לפיזור הפגנות. מטולים אלה באים בקוטר שונה מ-40 מ"מ הצבאי ולא כתוסף לרובה סער, על מנת למנוע תאונות קטלניות כתוצאה מבלבול בין רימון גז לרימון רסס. מטולי הרימונים המשטרתיים הנפוצים הם נטעני לוע ("פדרל") או בעלי מחסנית תוף המסוגלת להכיל 5–7 רימוני גז.
ממוזער|250px|מטול רימונים בפעולה
ראו גם
M-203
סאקו דיפנס Mk-19
XM25
רימון יד
רומה רימונים (ררנ"ט)
מטול רקטות
קישורים חיצוניים
חידת מקל"רים - מטולי רימונים בצבאות העולם, פורום צבא וביטחון, פרש
מקל"ר Mk-19
מטול M-79
מטולון M-203
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:כלי ירייה
קטגוריה:עזרים טקטיים לכלי ירייה | 2023-12-05T15:13:35 |
ואן דר ולס | הפניה ואן דר ואלס | 2024-04-16T10:45:03 |
מטריצת הסיאן | באנליזה מתמטית, מטריצת הסיאן (Hessian) היא מטריצה ריבועית, שאיבריה הם הנגזרות החלקיות מסדר שני של פונקציה. מטריצת ההסיאן שימושית במציאת נקודות קיצון של פונקציה מרובת משתנים ובסיווגן. המטריצה קרויה על שם המתמטיקאי הגרמני לודוויג אוטו הסה שפיתח אותה במאה ה־19.
הגדרה פורמלית
תהא פונקציה סקלרית בעלת משתנים, שכל הנגזרות החלקיות מסדר 2 שלה קיימות.
נגדיר את מטריצת ההסיאן בנקודה בתור מטריצה בגודל כך ש: - הערך של האיבר הוא ערך הנגזרת השנייה של בנקודה כאשר קודם גוזרים על פי המשתנה ואחר כך על פי המשתנה .
אם כל הנגזרות החלקיות מסדר 2 הן רציפות (נהוג לסמן זאת ), הנגזרות המעורבות על פי אותם משתנים שוות, כלומר . מכאן נובע כי אם אז מטריצת ההסיאן היא מטריצה סימטרית.
מציאת ערכי קיצון באמצעות מטריצת הסיאן
אם בנקודה הגרדיאנט של הוא וקטור האפס, הנקודה נקראת נקודה קריטית. ממשפט פרמה נובע כי כל נקודת קיצון היא נקודה קריטית, אולם ההפך אינו נכון בהכרח - לא כל נקודה קריטית היא נקודת קיצון, והמשפט אינו נותן דרך לבדוק זאת. במקרים רבים ניתן להכריע באמצעות ההסיאן אם נקודה קריטית היא נקודת קיצון.
בהינתן נקודה קריטית יש לחשב את מטריצת ההסיאן של הפונקציה בנקודה זו. כעת בודקים את סימנם של הערכים העצמיים של המטריצה, ומתקיים אחד מבין המקרים הבאים:
אם כל הערכים העצמיים של המטריצה חיוביים (מטריצה כזו נקראת מטריצה חיובית לחלוטין) הנקודה היא נקודת מינימום.
אם כל הערכים העצמיים של המטריצה שליליים (מטריצה כזו נקראת מטריצה שלילית לחלוטין) הנקודה היא נקודת מקסימום.
אם קיים למטריצה ערך עצמי חיובי וערך עצמי שלילי, הנקודה היא נקודת אוכף.
אם למטריצה קיים ערך עצמי 0 ושאר הערכים עצמיים הם בעלי אותו סימן, לא ניתן לדעת בוודאות בעזרת מבחן זה האם הנקודה היא נקודת מינימום, מקסימום, או אוכף.
נשים לב כי מבחן זה מכליל את הבדיקה עבור פונקציה של משתנה אחד: אם הנגזרת השנייה של הפונקציה חיובית בנקודת קיצון, זוהי נקודת מינימום. אם היא שלילית, זוהי נקודת מקסימום, ואם היא שווה לאפס, לא ניתן לדעת באמצעות מבחן זה האם זוהי נקודת מינימום, מקסימום או נקודת פיתול.
במקרה של פונקציות בשניים או בשלושה משתנים קיימת שיטה נוספת, השקולה לזו שהוזכרה, והיא שימוש בדטרמיננטה של המטריצה.
עבור פונקציה בשני משתנים -
אם הדטרמיננטה גדולה מאפס, הנקודה היא אכן נקודת קיצון. סוגה ייקבע לפי הנגזרת השנייה לפי המשתנה הראשון (כלומר הביטוי שנמצא בתא השמאלי ביותר למעלה במטריצה): אם היא גדולה מאפס - הנקודה היא נקודת מינימום, ואם קטנה מאפס - היא נקודת מקסימום.
אם הדטרמיננטה קטנה מאפס, הנקודה היא נקודת אוכף.
אם הדטרמיננטה שווה לאפס, לא ניתן לקבוע לפי מבחן זה את סוג הנקודה.
עבור פונקציה בשלושה משתנים -
אם כל המינורים הראשיים (מינור ראשי הוא מינור שמתקבל מבחירת ת״א על האלכסון) גדולים מאפס - זוהי נקודת מינימום מקומי.
אם סימניהם של המינורים הראשיים הולכים לסירוגין (-,+,-…) - זוהי נקודת מקסימום מקומי.
אם זו לא אחת מהאפשרויות הקודמות, וכל המינורים שונים מאפס - זוהי נקודת אוכף.
אחרת - לא ניתן לקבוע את סוג הנקודה.
דוגמה למציאת נקודות קיצון של פונקציה בשני משתנים
נתונה הפונקציה:
ראשית נחפש נקודות החשודות להיות נקודות קיצון, באמצעות השוואת הנגזרות החלקיות לאפס, ומציאת הערכים שמקיימים זאת:
כלומר קיבלנו 9 נקודות החשודות להיות נקודות קיצון, שהן כל הצירופים האפשריים של ערכי ו- שמצאנו.
ההסיאן יהיה:
הדטרמיננטה של ההסיאן גדולה מאפס בנקודות: . אלה הן נקודות קיצון.
מתוכן, קטן מאפס בנקודה - כלומר זוהי נקודת מקסימום.
בשאר הנקודות בהן הדטרמיננטה גדולה מאפס, גדול מאפס, כלומר אלו הן נקודות מינימום.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אופרטורים דיפרנציאליים | 2024-08-16T15:10:14 |
שבוע | שבוע הוא יחידת זמן בת שבעה ימים. השבוע מהווה יחידת זמן מחזורית בין המחזור היומי למחזור החודשי. השבוע משמש כמחזור מקובל בעולם כולו לצורכי עבודה ועסקים, ובפרט משמש כמחזור לקביעת ימי עבודה ומנוחה.
שבוע הוא יחידת זמן מלאכותית (להבדיל מיממה, למשל, שהיא יחידת זמן טבעית), משום שמספר ימי השבוע הוא מספר שרירותי; ואכן, בתקופות שונות ובמקומות שונים בעולם היו הגדרות שונות לשבוע.
מחזור רציף של שבעה ימים שאינו תלוי במחזוריות הירח הונהג כנראה לראשונה ביהדות, לכל המאוחר במאה ה-6 לפני הספירה, ועל פי מסורת ישראל – החל מהמאה ה-14 לפני הספירה.
מקור השבוע
ישנן מספר השערות בנוגע למקורו של המחזור השבועי.
פרידריך דליטש ואחרים הציעו שהשבוע מגיע ממחזור קדום שהוא חלוקת-משנה של המחזור החודשי, המבוסס על הירח. לפי הצעה זו, בשלב מסוים השבוע נותק ממקורו החודשי והפך ליחידה בלתי תלויה. בבבל העתיקה אכן ציינו את הימים השביעיים בחודש (7, 14, 21, 28) כימים חסרי מזל. ימים חודשיים מיוחדים צוינו גם בתרבויות קדומות אחרות.
לעומת זאת, נילס-אריק אנדריסן , יעקב חיים טיגאי ואחרים הציעו שהשבת מוזכרת גם בשכבות קדומות מאוד בתנ"ך, ומצאו שהדמיון לשיטה הבבלית חלש. בבבל אין תיעוד על שמות מיוחדים לימים, והמשמעות של הימים המיוחדים לא ברורה מספיק. לכן הם הציעו שהמחזור בן שבעת הימים משקף מסורת ישראלית עצמאית. טיגאי כותב,"הדבר ברור שבעמים שכנים שהיו בעמדה להשפיע על ישראל – ואכן השפיעו במגוון תחומים – אין מקבילה לשבוע השבת הישראלי. זה מוביל למסקנה ששבוע השבת, שהוא ייחודי לישראל כמו השבת ממנה הוא נובע, הוא יצירה ישראלית עצמאית."
שבועות באורכים אחרים
בתרבויות שונות נהגו מחזורים אחרים דמויי-שבוע. ברומא העתיקה נהג מחזור עסקי בשם נונדינה באורך שמונה ימים. במצרים העתיקה נהג מחזור של 10 ימים. בסין ויפן העתיקות נהג מחזור של 10 ימים בשם שׂוּ׳ן. במרכז אמריקה הפרה-קולומביאנית נהג שבוע בן 13 ימים (). בשבטים ותרבויות שונות אחרות נהגו שבועות בני 4, 5, 6 או 9 ימים. בצרפת שאחרי המהפכה היה ניסיון לייסד שבוע בן עשרה ימים, ובברית המועצות הקומוניסטית היה ניסיון קצר לייסד שבוע בן חמישה ימים.
התפשטות השבוע בעולם
בתחילת המאה ה-1 לספירה, בימי אוגוסטוס קיסר, מוזכרים לראשונה ימות השבוע ברומא העתיקה, שם הם נקראים על שמות הכוכבים כמו באנגלית של ימינו. תחילת אימוץ השבוע בן שבעת הימים באימפריה הרומית הייתה ככל הנראה מטעמים אסטרולוגיים עוד לפני התחזקות הנצרות שם, ואולי גם בהשפעת הקהילות היהודיות שחיו באימפריה. עם התחזקות הנצרות, שאימצה את השבוע היהודי, התחזק מעמד השבוע בן שבעת הימים ברחבי האימפריה הרומית. ומאוחר יותר התפשט משם לכל העולם עם התפשטות הנצרות והאסלאם.
ביהדות
הרעיון של מנוחה ביום השביעי, או שבת, הוא אחד הרעיונות המרכזיים בתנ"ך. הוא חוזר בכל אחד מחמשת חומשי התורה. בפרט, השבת מופיעה בעשרת הדיברות. בנוסף, השבת מוזכרת בכמה מספרי הנביאים (למשל ישעיהו נ"ו, ירמיהו י"ז, יחזקאל כ') והכתובים.
התורה מזכירה כמה נימוקים לשמירת השבת:
בעשרת הדיברות בחומש שמות, הטעם לשמירת השבת הוא חיקוי האל: כשם שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי (לפי סיפור בריאת העולם בחומש בראשית), כך האדם מצווה לנוח ביום השבת.
לעומת זאת בעשרת הדיברות בחומש דברים הנימוק מבוסס על יציאת מצרים ולא על בריאת העולם, והטעם הוא סוציאלי – למען מנוחת העבדים וכלל משק העבודה.
ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו התייחס אל חלוקת השבוע הנהוגה אצל היהודים בספריו, שנכתבו במאה ה-1 לספירה ביוונית לטובת קהל קוראים יווני-רומי: "מספר הקנים (של המנורה) היה שבעה לכבוד שבעת ימי השבוע אשר ליהודים".
רבי יהודה הלוי רואה ביחידת הזמן של השבוע רמז על היות מוצא האנושות כולה מאדם אחד. "השמעת על אומה החולקת בדבר השבוע המוכר לכולנו, המתחיל ביום ראשון ונשלם ביום השבת? וכיצד הודו בזה אנשי סין ואנשי איי המערב? ... סיבת הדבר בהיות כל האנשים בנים לאדם או לנח וקביעת השבוע נמסרה להם בקבלה מאביהם הראשון".. כיום ידוע לנו שריה"ל טעה שכן היו בעבר, ואפיל בזמנו, תרבויות שבהן לא הכירו את השבוע בן שבעת הימים והשתמשו בשבועות בעלי אורך אחר.
הסברת המחזור השבועי ביהדות כמחזור טבעי (ולא מלאכותי) הטבוע במציאות
ב, מוזכר דיון בין רבי עקיבא לטורנוסרופוס, בו טורנוסרופוס מבקש מרבי עקיבא הוכחה שיש במציאות הגשמית מושג טבעי של שבוע ושבת (בניגוד ליום, חודש, ושנה בהם ברור לו שהם קיימים כי יש להם תופעה אסטרונומית מובהקת) ועונה לו רבי עקיבא: "נהר סמבטיון יוכיח שמושך אבנים (זורק אבנים) כל ימות השבוע, ובשבת הוא נח". כשטורנוסרופוס לא מקבל הוכחה זו (כי אינו מכיר את הנהר האגדי), מביא לו רבי עקיבא הוכחה מהעלאה באוב כפעולה שאינה אפשרית בשבת. ואכן לפי האגדה טורנוסרופוס מנסה בשבת להעלות באוב את אביו ולא מצליח.
שמאל|ממוזער|250px|ימות השבוע
בנצרות
הנוצרים, שקיבלו על עצמם את הברית הישנה, רואים את עצמם מחויבים גם הם לשבוע בן שבעת הימים. הנוצרים הראשונים שמרו את יום השבת, אבל בתהליך הדרגתי במאות הראשונות לספירה עברו רוב הנוצרים לציין את יום ראשון כיום המנוחה. החלוקה הנוצרית של התנ"ך לפרקים (המקובלת גם על היהודים, לצורכי ייחוס) מפסיקה את פרק א' של בראשית בסיום היום השישי, לטשטש את יחודו של יום השבת.
באסלאם
באסלאם, יום המנוחה הוא יום שישי בשבוע, המכונה "יום ההתכנסות" (בערבית: יום אל-ג'ומעה يوم الجمعة), והוא היום המוקדש לתפילה ציבורית חגיגית במסגד. במדינות מוסלמיות מקובל יום שישי כיום המנוחה השבועי לעובדים, על-פי הדגם של יום ראשון בארצות נוצריות, או שבת בישראל. עם זאת, בדת האסלאם עצמה אין איסור על מלאכה ביום שישי או בחגי האסלאם. המסורת היהודית-נוצרית שעל-פיה שבת האל ממלאכתו בתום בריאת העולם אינה מקובלת באסלאם, והיא נתפסת במסורת המוסלמית כהאנשה מיותרת של האל. בפועל, ממליצים אנשי דת מוסלמיים על הפסקת העבודה בימי שישי כדי לאפשר למוסלמים לקיים את המצוות הקשורות ביום זה.
יום תחילת השבוע
בתקן ISO 8601 יום שני הוא הראשון בשבוע, מכיוון שהוא היום הראשון בשבוע העבודה באירופה. בישראל שבוע העבודה מתחיל ביום ראשון שהוא היום הראשון בשבוע בשפה העברית והערבית. בלוח השנה הקומראני השבוע של כל משמרת כהונה מתחיל ביום השבת שבו היא נכנסת לעבודה ומסתיים ביום שישי. בארצות הברית, קנדה, ברזיל, יפן ומדינות נוספות – השבוע מתחיל ביום ראשון והוא גם יום המנוחה.
שמות ימות השבוע
בעברית ובערבית שמות ימות השבוע הם לפי מספרם הסודר, כמופיע בסיפור הבריאה בבראשית פרק א'. זאת פרט ליום השביעי שעוד בתנ"ך קיבל שם ייחודי – שבת.
בשפות האירופיות וההודיות ימי השבוע נקראו על שם שבעת כוכבי הלכת שהיו מקובלים בעולם העתיק ובימי הביניים. שיטת שמות זו נמשכה לצד מסורת כנסייתית של מספור הימים בלטינית כנסייתית החל עם דומיניקה (יום האדון) בתור היום הראשון. האלים היווניים-רומיים הקשורים לכוכבי הלכת הקלאסיים הוצגו בשלב מסוים במהלך האימפריה הרומית המאוחרת, והניבו את המסורת הגרמאנית של שמות המבוססים על אלוהויות ילידיות, כמו באנגלית בימינו.
הסדר שנקבע לשמות ימי השבוע לא היה הסדר הקלאסי המקובל של כוכבי הלכת בעת העתיקה (לפי סדר המרחק המשוער שלהם מכדור הארץ). במקום זאת, השתמשו ברעיון האסטרולוגי של מערכת השעות הפלנטריות שהביא לידי כך שימים עוקבים נקראו על שם כוכבי לכת המרוחקים שלושה מקומות זה מזה ברישום המסורתי שלהם באופן מחזורי. הסדר המסורתי של כוכבי הלכת (לפי מה שחשבו שהוא סדר המרחקים שלהם מכדור הארץ) היה (מהרחוק לקרוב): שבתאי, צדק, מאדים, השמש, נוגה, כוכב חמה, הירח. ולפי שיטת השעות הפלנטריות התקבל הסדר הבא עבור ימות השבוע: יום ראשון – יום השמש, יום שני – יום הירח, יום שלישי – יום מאדים, יום רביעי – יום כוכב חמה, יום חמישי – יום צדק, יום שישי – יום נגה, יום שבת – יום שבתאי (מכאן נגזר שמו העברי של כוכב שבתאי).
קישורים חיצוניים
יוסף קלוזנר וקדיש סילמן, הצעת שמות לימות השבוע, 1929, באתר האקדמיה ללשון העברית
דורון פישלר, כמה ימים יש בשבוע?, בפודקאסט "התשובה"
הערך "שבוע" באנציקלופדיה היהודית "דעת" – מכללת הרצוג
יוסף קלוזנר וקדיש סילמן, הצעת שמות לימות השבוע, 1930, באתר האקדמיה ללשון העברית, ינואר 2019
הערות שוליים
*
קטגוריה:יחידות זמן | 2024-06-17T11:57:27 |
יממה | שמאל|ממוזער|200px|צלמית המסמלת יממה
ממוזער|200px|מחזוריות מופע השמש נגרם על ידי סיבוב כדור הארץ סביב צירו
ממוזער|200px|סיבוב כדור הארץ במהלך היממה
יממה היא יחידת זמן שאורכה נקבע על פי השלמת סיבוב מלא של כדור הארץ על צירו ביחס לשמש. ולכן היממה היא יחידת זמן טבעית (להבדיל משעה, למשל, שהיא יחידת זמן מלאכותית).
היממה מורכבת משני חלקים עיקריים יום – החלק מן היממה שהשמש מאירה את כדור הארץ ולילה שהוא החלק של היממה שאינו מואר.
בכל התרבויות היממה היא יחידת הזמן הבסיסית לחישוב זמנים, תאריכים ולוחות שנה. את היממות מארגנים בדרך כלל בשבועות בחודשים ובשנים.
היממה מחולקת ל-24 שעות שהן 1,440 דקות או 86,400 שניות, בשנה אחת יש כ-365.25 יממות.
בדרך כלל נהוג להגדיר את תחילת היממה בשעה 00:00, אך ביהדות היממה מתחילה בשקיעת השמש.
אורכה הממוצע של היממה הוא 24 שעות. אורך היממה המדויק (בו משלים כדור הארץ סיבוב על צירו ביחס לשמש) נקרא יממה שמשית והוא משתנה מעט במחזוריות לאורך השנה בהתאם למסלול כדור הארץ סביב השמש. שינוי זה מתאפס אחת לכמה חודשים ולכן היחס הזמני ליממה הוא 24 שעות בדיוק.
התחלה וסוף של יממה
ממוזער|250px|מפה של אור היום בכדור הארץ
בשימושים אזרחיים במרבית העולם, יממה מתחילה בחצות הלילה, כלומר היא נמשכת מ-0:00 בלילה עד 0:00 בלילה למחרת. מקור נוהג זה הוא ברומא העתיקה.
לפי היהדות, היממה מתחילה בראשיתו של הלילה ומסתיימת בסופו של היום. ישנו ספק אם היממה מתחילה בשקיעת החמה ומסתיימת בשקיעת החמה ביום שאחרי או מתחילה בצאת הכוכבים ומסתיימת בצאת הכוכבים ביום שאחרי. בכל מקרה, גישה זו מעניקה ליממה אורך שונה במקצת מ-24 שעות: כאשר היום מתארך – ארוך יותר, וכאשר היום מתקצר – קצר יותר. לדוגמה, אם ביום מסוים השקיעה בשעה 18:00 ולמחרת השקיעה בשעה 18:01, אזי אורך היממה הוא 24 שעות ודקה (ולהפך).
לוחות השנה של מצרים העתיקה, הנוצרים בימי הביניים, וכנראה גם לוח השנה במגילות קומראן, התחילו את היממה בזריחה. גישה זו מאריכה את היממה כשהיום מתקצר ומקצרת את היממה כשהיום מתארך.
האומברים והאסטרונומים חישבו את תחילת היום בחצות היום, משום כך נקבעה תחילת ספירת יום יוליאני ל-12 בצהריים UTC.
היממות השונות ואורכן
היממה היא פרק הזמן שבו כדור הארץ משלים סיבוב על צירו. ישנן מספר אפשרויות לחשב את מסלול כדור הארץ על צירו, ביחס לשמש במדויק והיא נקראת יממה שמשית. ביחס לשמש בממוצע – זוהי היממה שבה משתמשים בדרך כלל. יממה נוספת היא היממה הכוכבית פרק הזמן שבו כדור הארץ משלים סיבוב על צירו ביחס לכוכבים.
יממה כוכבית
כדור הארץ משלים הקפה סביב צירו אחת ל-23 שעות 56 דקות ו-4 שניות, ובאותו זמן הוא גם ממשיך בתנועתו להקפת השמש. בעוד שהכוכבים חוזרים למופעם במצהר האופק כל 23 שעות ו-56 דקות, נדרשים עוד כ-4 דקות בממוצע על מנת לחזור שהשמש תחזור למופעה במצהר. מכאן נובע ההבדל בין היממה השמשית שהיא אורכת 24 שעות ליממה הכוכבית שאורכה מעט פחות מכך.
יממה שמשית
כאשר בוחנים את סיבוב כדור הארץ על צירו ביחס לשמש, השלמת סיבוב שלם במדויק יהיה בזמן שבו תיראה השמש בכיפת השמיים באותו המקום בדיוק שהיא נראתה בו ביום הקודם. פרק זמן זה נקרא יממה שמשית והיא שונה במקצת מהיממה הממוצעת בת 24 שעות בדיוק בה משתמשים בדרך כלל לחישוב זמנים ותאריכים.
אורך היממה השמשית משתנה במחזוריות במהלך השנה בהתאם למסלול כדור הארץ סביב השמש אודות לשני גורמים עיקריים, הראשון, שינוי במהירות סיבוב כדור הארץ על צירו כאשר הוא מתקרב לשמש במסלול הקיפו האליפטי של כדור הארץ את השמש. והשני מפאת נטיית צירו של כדור הארץ (מישור המילקה).
כתוצאה משינויים אלו נוצר פער בין היממות לאורך השנה. מקסימום ההבדל בין יממה אחת לעוקבת אחריה הוא 51 שניות לערך. הפרשים אלה מצטברים לשיאים של 14 דקות בפברואר ו-16 דקות בנובמבר. שינויים זה מתאפסים אחת לכמה חודשים.
יממה שמשית ממוצעת
היות שאורך היממה השמשית הוא קרוב מאוד ל-24 שעות או 24 שעות בדיוק, היחס המקובל ליממה הוא 24 שעות בדיוק כפי היממה השמשית הממוצעת.
יממה בתרבות
שמאל|ממוזער|200px|שלט ניאון של אינטרנט קפה הפתוח בכל שעות היממה
הביטוי "24 שעות", המתאר את אורך היממה, משמש בהשאלה לתיאור פעילויות שאינן נפסקות אף במשך הלילה. בעולם המסחר, למשל, משמש הביטוי כדי לבדל ולהבליט עסקים הפעילים לאורך כל היממה.
באסטרונומיה
האסטרונומים מבדילים בין יממה כוכבית ובין יממה שמשית.
בנוסף לשימוש המונח בהקשר ליממת כדור הארץ, האסטרונומים משתמשים במונח זה גם לציון זמנים אסטרונומיים אחרים, למשל, אורך היממה של כוכבי לכת אחרים במערכת השמש. לרוב משתמשים ביחידת המידה "יממת כדור הארץ" לציון אורכן של יממות אלה.
יממה כוכבית
יממה כוכבית היא הזמן שבמהלכו כדור הארץ עושה סיבוב מלא סביב צירו ומגיע לאותו מצב ביחס לכוכבי השבת, שבו הוא היה לפני תחילת הסיבוב. יממה כוכבית אורכת כ-23 שעות, 56 דקות ו-4 שניות.
יממה שמשית
יממה שמשית (אמיתית) היא הזמן שבמהלכו כדור הארץ עושה סיבוב מלא סביב צירו וממשיך בסיבובו עד שמגיע לאותו מצב ביחס לשמש, שבו הוא היה לפני תחילת הסיבוב. אורך היממה השמשית משתנה במקצת באופן מחזורי לאורך השנה.
הסיבה להבדל בין היממה השמשית ליממה הכוכבית היא תנועת כדור הארץ סביב השמש: כדור הארץ מסתובב סביב צירו אחת ל-23 שעות 56 דקות ו-4 שניות, אך באותו זמן הוא גם מקיף את השמש. בעוד שהכוכבים חוזרים למצהר כל 23 שעות ו-56 דקות (יממה כוכבית), כדור הארץ זקוק לעוד כ-4 דקות בממוצע על מנת שהשמש תחזור שנית למצהר; כך מתארכת היממה השמשית (הממוצעת) מ-23 שעות, 56 דקות ו-4 שניות ל-24 שעות שלמות.
שינוי באורך היממה השמשית
אורך היממה אינו זהה לכל אורך השנה. היא קצרה במרץ ובספטמבר, וארוכה ביוני ובדצמבר. אורך זה נקרא "זמן שמשי אמיתי" או "זמן שמשי נראה" (apparent solar time). מדובר באורך היממה ולא באורך היום או הלילה ולכן נתון זה משפיע בכל זמן נתון באותו אופן על כל נקודה בכדור הארץ – בחצי הכדור הצפוני כמו בחצי כדור דרומי.
ההפרש באורך שתי יממות עוקבות עשוי להגיע לחצי שנייה. הפער בין היממה הקצרה ביותר לארוכה ביותר הוא 51 שניות לערך. הפרשים אלה מצטברים לשיאים של 14 דקות בפברואר ו-16 דקות בנובמבר. ההפרש בין שתי שיטות הזמן נקרא משוואת הזמן.
ממוזער|משוואת הזמן במהלך השנה, כאשר הקו הכחול סיבתו המסלול אליפטי של כדו"א והירוק הוא מפאת נטיית צירו של כדו"א ביחס למישור ההקפה שלו את השמש והאדום הוא החיבור בין שניהם ומה שקורה בפועל.
חצות ב-12 (11:41 לזמן מקומי ת"א) ימי השינויים הקיצוניים בדקות 16 באפריל 11 בפברואר +14.3 14 ביוני 14 במאי -3.7 2 בספטמבר 26 ביולי +6.4 25 בדצמבר 3 בנובמבר -16.4
השינוי באורך היממה השמשית האמיתית במשך השנה נובע משתי סיבות עיקריות:
צירו של כדור הארץ, הניצב למישור המשווה, נוטה ביחס לציר ההקפה שלו את השמש, הניצב למישור המילקה.
המהירות הזוויתית של כדור הארץ במסלולו האליפטי סביב השמש אינה קבועה.
"יממה", ללא תיאור נוסף, היא יממת חמה ממוצעת.
ראו גם
אנלמה
זמן סיבוב עצמי
קישורים חיצוניים
המילה 'יממה', באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
*
קטגוריה:יחידות זמן | 2024-08-06T15:24:08 |
שנה | שנה היא פרק זמן שאורכו מבוסס על זמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש, והוא משמש כאלמנט בתאריך ברוב התרבויות האנושיות. אופן החלוקה לשנים משתנה מלוח שנה אחד למשנהו, וגם לאורך האסטרונומי ישנן כמה הגדרות שונות. זמן ההקפה של כדור הארץ הוא בקירוב 365.25 יממות. פרק זמן מקורב זה נקרא שנה יוליאנית, והוא משמש כיחידת זמן באסטרונומיה.
מקובל לחלק את השנה לארבע עונות: קיץ, חורף, סתיו ואביב, ושנים עשר חודשים.
לוחות שנה
בלוח היוליאני, שהיה נפוץ בעבר, אורך השנה הרגילה הוא 365 ימים, וכל ארבע שנים יש שנה מעוברת לה נוסף יום אחד. בסך הכול אורך השנה הממוצע הוא 365.25 ימים, שמתאים לזמן ההקפה המקורב של כדור הארץ. עם השנים צבר הלוח היוליאני שגיאה מצטברת שמגיעה כיום לכדי 13 יום מהלוח הגרגוריאני הנהוג כיום.
בלוח הגרגוריאני, שהוא הלוח הנפוץ ביותר, אורך השנה קרוב מאוד לאורך המדויק מבחינה אסטרונומית (הסטייה היא בת כ-26 שניות). לכדור הארץ לוקח 365 ימים, 5 שעות, 48 דקות ו-45 שניות להקיף את השמש. בלוח ישנם 365 ימים, ועל כן, כל ארבע שנים נוסף יום אחד ללוח השנה הגריגוריאני, והוא ה-29 בפברואר, כאשר כל 100 שנה לא מוסיפים יום, אולם כל 400 שנה מוסיפים יום על אף שמדובר במאה עגולה. לפי חשבון זה בלוח הגרגוריאני 365 ימים, 5 שעות, 49 דקות ו-12 שניות (365.2425 יום). החלוקה לחודשים בלוח זה נעשית באופן שרירותי.
הלוח העברי והלוח המוסלמי מבוססים על מחזורי מופע הירח, ולכן נקבע אורך השנה הרגילה כשנים עשר חודשי ירח, כך שהיא קצרה בכ-11 ימים מזמן ההקפה סביב השמש. בלוח העברי מוסיפים חודש (אדר א') כל שנתיים–שלוש (7 חודשים ב-19 שנה) כדי לסנכרן את הלוח עם עונות השנה. בלוח המוסלמי לא נוספים חודשים או ימים, כך שהשנה יותר קצרה והתאריכים לא מותאמים לעונות.
באופן ספציפי יותר, מחזור הירח עליו מבוסס החודש העברי הוא המחזור הסינודי, בן 29.53 הימים, ולא החודש הכוכבי, בן 27.32 הימים. (אם אורך החודש היה מחושב לפי חודש כוכבי, היה ניתן להתאים 13/14 חודשים בכל שנה). את המחזור הסינודי ניתן לראות בקלות בעין בלתי מזוינת וללא חישובים, ולכן התאים מחזור זה לאימות וחישוב גם לפני הזמן המודרני.
בלוח העברי אורך שנה ממוצע הוא: 365 יום 5 שעות 55 דקות וכ-25 שניות. זמן זה נקרא תקופת רב אדא והוא נקבע על פי המחזור של מטון.
בלוח המוסלמי אורך שנה הוא בערך 354 יום 8 שעות ו-48 דקות.
בזמן העתיק השתמשו בעולם בלוח שנה בן 360 ימים. לפי לוח זה, כל חודש מכיל 30 יום בדיוק. היו תרבויות שחילקו את השנה לשישה חדשים בנות שישים יום. לוח זה ממוצע בין הלוח השמשי לבין הלוח הירחי. החוקר עמנואל וליקובסקי טען שהשינוי בחישובים התפתח בעקבות שינויים במהלך השמש בתקופה שבין 744 ל-687 לפנה"ס, בהתאם לסיפור התנ"כי, שבימי חזקיהו המלך השתנה מהלך השמש עשר מעלות. הוא מצטט ממסורות של עמים רבים מכל רחבי העולם שמעידות על השינוי המתואר בתנ"ך. לדבריו, אחרי שינוי זה התפתחו לוחות שנים אחרים שיתאימו לשנה של 365.25 יממות. בפרס למשל המשיכו לספור על פי הלוח של 360 יממות, וכל שש שנים הוסיפו חודש. בארצות אחרות הוסיפו חמישה ימים בסוף כל שנה אחרי החודש האחרון. היו מקומות שהמשיכו להשתמש בלוח הישן במקביל לחדש. לטענתו, חשבון המעלות למדידת זוויות, שבו מעגל שלם מחולק ל-360 מעלות, נעשה בהתאם לשנה שהיו בה 360 ימים.
בקומראן השתמשו בלוח שנה של 364 ימים שהם בדיוק 52 שבועות.
תחילת השנה
בלוחות שנה רבים תאריך תחילת השנה הוא בסמוך לאחת מנקודות השוויון או בסמוך לאחת מנקודות ההיפוך. כך תחילת השנה בלוחות היוליאני והגרגוריאני היא בתחילת החודש שבא לאחר נקודת ההיפוך החורפית בחצי הכדור הצפוני ותחילת השנה העברית חלה בראש חודש הסמוך לנקודת השוויון הסתווית (הלוח העברי הקדום החל דווקא בחודש ניסן, הסמוך לנקודת השוויון האביבית). לוח השנה של האינקה החל בסמוך לנקודת ההיפוך הקיצית של חצי הכדור הדרומי (דצמבר).
הגדרות שונות לאורך השנה האסטרונומי
קיימות שיטות שונות להגדרת אורך השנה האסטרונומי:
שנה טרופית ממוצעת – (מיוונית: τρόπος – סיבוב, מחזור) היא פרק הזמן שעובר משעה שהשמש נצפית בנקודה מסוימת על פני מסלולה האופקי בשמי כדור הארץ, ועד שהיא נצפית שוב באותה נקודה בדיוק. פרק הזמן הזה מקביל בקירוב לחילופי עונות השנה (באזורים הממוזגים של כדור הארץ). משכה המדויק של השנה הטרופית עומד כיום על 365 ימים, 5 שעות, 48 דקות ו-45 שניות.
שנת כוכבים או שנה סידרלית – זמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש ביחס לכוכבים מרוחקים מאוד. משכה המדויק של שנה סידרלית כיום עומד על 365 ימים, 6 שעות, 9 דקות, 10 שניות, 2 מאיות השנייה, 2 מילישנייה ו-4 עשיריות המילישנייה (365.256366).
שנה אנומליסטית (Anomalistic Year) – פרק הזמן בין שני מעברים של כדור הארץ בפריהליון (הנקודה הקרובה ביותר לשמש). אורכה של השנה האנומליסטית הוא 365 ימים 6 שעות, 13 דקות ו-52.896 שניות (365.25964 ימים). שנה זו שונה במקצת מהשנה הסידרלית כתוצאה מהשפעתם הכבידתית של כוכבי הלכת במערכת השמש על מסלול כדור הארץ.
שנה דרקונית או שנת ליקויים (Draconic Year or Eclipse Year) – פרק הזמן בין שני מעברים עוקבים של הירח בנקודת החיתוך של מסלולו (מדרום לצפון) עם המילקה (קשר עולה). אורכה של השנה הדרקונית הוא 346 ימים 14 שעות 52 דקות ו-52.32 שניות (346.62005 ימים). שנה זו היא הרכבה של השנה הטרופית עם מחזור הפרצסיה של מסלול הירח (הפרצסיה של מסלול הירח היא תנועה חרוטית של האנך למישור ההקפה של הירח את כדור הארץ מסביב לאנך למישור ההקפה של הארץ את השמש, במחזור של 18.61 שנה – תופעה זו דומה בטיבה לתופעת הפרצסיה של ציר הסיבוב של הארץ והיא זו שמכתיבה את המחזור הראשי של הנוטציה). "שנה" זו מכתיבה את המחזוריות של ליקויי חמה וליקויי ירח וקשורה לשנה הדרקונית הגדולה – היא מחזור הסארוס.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:יחידות זמן | 2024-08-20T10:03:10 |
יזמות | יזמות היא הליך ההוצאה לפועל של מכלול הפעולות הדרושות להקמתו וניהולו של מיזם חדש, עסק או של תחום פעילות חדש בארגון קיים. בעוד שלעיתים קרובות נוטים לקשור יזמות לסטארט־אפים חדשים, קטנים ורווחיים, ניתן גם לראות התנהגות יזמית בחברות קטנות, בינוניות וגדולות, חברות חדשות ומבוססות וארגונים למטרות רווח ולא למטרות רווח כולל מלכ"רים, ארגוני צדקה וממשל.
יזמות היא פעילות ליצירה של ערך. זהו תהליך של שינוי, הכרוך בדרך כלל בסיכון כמו גם בערכים אחרים מלבד ערכים כלכליים. אנשים שמקימים מיזמים מכונים לעיתים קרובות יזמים, בעלים/מנהלים, או סוכני שינוי. בתחום הכלכלה, המונח יזם משמש לישות שיש לה יכולת לתרגם המצאות או טכנולוגיות למוצרים ושירותים שניתנים למיסחור.
חלק ניכר מהמיזמים אינם שורדים את שנות פעילותם הראשונות או נאלצים להיסגר בשל סיבות כגון: חוסר מימון, החלטות עסקיות שגויות, קושי להתמודד עם מדיניות ממשלתית, משבר כלכלי, חוסר ביקוש בשוק, או שילוב של כל אלה.
נהוג להתייחס לשלושה כוחות מרכזיים המחוללים את היזמות: יזם, הזדמנות ומשאבים. היזם הוא המוציא לפועל של מכלול הפעולות ומהווה הכוח המניע היוצר את החיבור בין ההזדמנות למשאבים. יזמות נחשבת כגורם המשמעותי ביותר כמעט בהתפתחות כלכלית וצמיחה של מדינות ומושפעת בין היתר מהתנאים הכלכליים והלא כלכליים כמו נורמות וערכים, שמתקיימים במדינה. במצב בו מתקיימים תנאים הכלכליים טובים, תוספת של מוטיבציה אנושית יכולה להביא לצמיחת יזמות וצמיחה כלכלית.
מקורות ושימושים היסטוריים במונחים יזם ויזמות
המילה "יזם" (Entrepreneur) מקורה בשפה הצרפתית. המילה הופיעה לראשונה במילון הצרפתי Dictionnaire Universel de Commerce, שנערך על ידי ז'אק דה ברוסלס ופורסם בשנת 1723. בבריטניה, נהגו לעיתים קרובות להשתמש במונח "הרפתקן" (Adventurer) לתיאור היזם . מחקר היזמות החל בסוף המאה ה־17 ובתחילת המאה ה־18 על ידי הכלכלן האירי־צרפתי ריצ'רד קנטילון (Richard Cantillon), שהיה הראשון לזהות את היזם ותרומתו למערכת הכלכלית במדינה. קנטילון הגדיר את המונח לראשונה ב־Essai sur la Nature du Commerce en Général, (מסה על טבע הסחר הכללי). קנטילון הגדיר את היזם כ"ספקולטור", שמשלם מחיר מסוים עבור מוצר ומשווק אותו מחדש במחיר לא ידוע מראש. כך, כשהוא מקבל החלטות לגבי השגת משאבים על ידי הקצאת משאבים, הוא מודה למעשה בסיכון הכרוך במיזם. לפיכך, החשיב קנטילון את היזם כנוטל סיכונים, המקצה משאבים בכוונה לנצל הזדמנויות לשם מקסום התשואה הכספית. קנטילון הדגיש את נכונותו של היזם לקחת את הסיכון ולהתמודד עם חוסר ודאות, ובכך הפנה את תשומת ליבו לתפקידו של היזם והבחין בין תפקידו של היזם, מבצע העסקה, לבין הבעלים (Owner) שסיפק את הכסף לעסקה.
ז'אן־בפטיסט סאי (Jean-Baptiste Say) גם זיהה יזמים כגורם מניע להתפתחות כלכלית, והדגיש את תפקידם כאחד מגורמי הייצור המקצים משאבים מתחומים פחות יצרניים לתחומים יצרניים יותר. סאי וקנטילון השתייכו לאסכולה הצרפתית והיו ידועים בשם הפיסיוקרטים (Physiocrats) .
בתקופות מוקדמות יותר כמו תקופת הגילדות מימי הביניים בגרמניה, בעל מלאכה נדרש אישור מיוחד לפעול כיזם. מנהל/בעלים של עסק, על סמך "ההוכחה הקטנה למיומנות" (Kleiner Befähigungsnachweis), שהגבילה את הכשרת החניכים לאנשי מלאכה שהיו בעלי תעודת מאסטר (Meister). עם זאת, לא נדרשה הוכחת כשירות לפתיחת עסק. בשנת 1935 ובשנת 1953 הוכנסה מחדש תעודת "ההוכחה ליכולת גדולה יותר" (Großer Befähigungsnachweis Kuhlenbeck), שדרשה מאנשי מלאכה להשיג תעודת הכשרת חניכות מייסטר לפני שהורשו להקים עסק חדש.
באימפריה האשנטית, בממלכת אקאאן (גאנה של ימינו) בין השנים 1701 עד 1957 יזמים מצליחים שצברו עושר גדול וגברים שבלטו במעשי גבורה זכו להכרה חברתית ופוליטית בכך שהם מכונים "אבירמפון" (Abirempon) שפירושם גברים גדולים. במאות ה־18 וה־19 לספירה, הכינוי "אבירמפון" התגבש והפך רשמי כדי להיטיב עם אלה שניהלו סחר שממנו נהנתה כל המדינה. המדינה גמלה ליזמים שהגיעו להישגים כאלה עם מנא Mena (זנב הפיל ) שהיה "התג ההראלדי" (Heraldic Badge)
יזמות והתיאוריה הכלכלית
תיאוריות כלכליות קלאסיות לא התייחסו אל היזם ולמעשה עד לימינו לא קיימת תיאוריה כלכלית כוללנית המיוחסת ליזם ולתהליך היזמות. ברמה המיקרו כלכלית קיימת הבנה שהיזם הוא דמות חשובה בתהליך הקמת והתפתחות מיזמים ועסקים ועל פי האינטואיציה ניתן להניח כי יש קשר הדוק בין המטען האישי של היזם וההצלחה הכלכלית של המיזם כפי שנמדדת במונחים של רווח וצמיחה. כך, הגישה הממקדת את אישיות היזם במרכז ההצלחה העסקית נדונה רבות בהיבטים תאורטיים סוציולוגים ופסיכולוגים אך פחות מההיבט הכלכלי
בבסיס צמיחת התיאוריות הכלכליות עד תחילת המאה ה־20, עמדה ההבנה שלשם התוויית מדיניות כלכלית יש לחקור 1. איך נוצרת רווחה כלכלית (עושר) ו־2. איך העושר מופץ ומתחלק בחברה ובשוק.
בשוק החופשי, על פי התאוריה הניאו קלאסית של אדם סמית ובהמשך של החוקרים מארשל ווורלס על שיווי המשקל בשוק, לא ניתן להרשות לאף ספק ליצור מוצר שונה ממוצרים אחרים. אף מוכר לא יכול לקבוע בעצמו מחירים או לשלוט במחירי השוק. במקום זאת, יצרנים מתנהגים בפאסיביות, כמגיבים ללא אפשרות לקבוע כללי המשחק חדשים. בשוק חופשי כזה, כאשר מחירים עולים היצרנים מייצרים יותר כאשר מחירים יורדים היצרנים מייצרים פחות, למעשה מתאפשר חיזוי של התהליכים הצפויים (עלייה וירידה בביקוש ובהיצע). חיזוי זה מתקיים על ידי אלימינציה של ההתנהגות הבלתי ניתנת לניבוי של היזם שביכולתו ליצור ולמכור מוצרים ושירותים חדשים כלומר: ליצור ביקוש חדש. בהתאם לכך, התאוריה הניאו קלאסית וזו הקפיטליסטית אמנם מתייחסות לאופן בו נוצר העושר וכיצד הוא מופץ אך אינן מתייחסות ליזם כשחקן משפיע או מושפע בתוך המערכת הכלכלית. Bygrave מציין כי השמטתו של היזם ממרכז התאוריה הכלכלית צריך להיות מיוחס לאדם סמית אשר החליף את היזם עם הקפיטליסט. היעדרותו של היזם ניכרת גם מהתיאוריה הקיינסיאנית. התאוריה הקייסיאנית רואה בהחדרה מאסיבית של הוצאות ממשלה בסיס ליצירה של תעסוקה מלאה בשוק ("הפצת העושר"). ניתן להניח כי על פי הגישה הקיינסיאנית, יזמות תתרחש רק לאחר תקופה ארוכה, לאחר שכל ההוצאות הושלמו הן בסקטור הפרטי והן בציבורי על מנת ליצור תעסוקה מלאה.
במאה ה־20, יזמות נחקרה על ידי ג'וזף שומפטר (1883–1950) ועל ידי כלכלנים אוסטריים אחרים כמו קרל מנגר (1840–1921), לודוויג פון מיזס (1881–1973) ופרידריך פון האייק (1899–1992). בעוד שאימוץ המילה "יזם" (Entrepreneur) מצרפתית מתוארכת לשנת 1762, המילה "יזמות" (Entrepreneurism) אומצה בשנת 1902. לטענתם, כדי לחדד ההבנה איך השוק פועל – ולעצב מדיניות כלכלית עלינו להתמקד, הרבה יותר מכפי שרגילים לחשוב, במהותו ובתפקידו של היזם.
לדעת שומפטר יזמים הם המכניזם ליצירת עושר כלכלי והפצתו במערכת הקפיטליסטית. שומפטר ראה במונח "חידוש" או "חדשנות" או "המצאה" כוח מניע ביצירת ביקוש חדש למוצרים ושירותים שעונים על צורך מסוים של צרכנים. כל חידוש יוצא לשוק באמצעות חברות עסקיות גדולות או קטנות, ותיקות או חדשות ויוצר ביקוש חדש למוצר או השירות וכך נוצרת רווחה והתפתחות כלכלית. במקום שהתיאוריה הניאו קלאסית דיברה על שווקים מתחרים המתפקדים באופן שיביא לידי שיווי משקל בין קונים למוכרים, שומפטר ראה מערכת שווקים כאוטית המונעת על ידי הופעה של יזמים הנכנסים לשוק באמצעות חידוש כלשהו אשר יוצא כנגד אותם מספר מוכרים השולטים בשוק.
יזמים מקימים את העסק שלהם עם הון קטן עם האמביציה ליצור עושר לעצמם. הם המפתחים מוצר או שירות חדש ונאבקים להצליח בשוק. אם הם מצליחים הם מתרחבים לכל השוק ויוצרים רווחה כלכלית.
החידוש של היזם השומפטריאני, יוצר סדרים חדשים בשוק על ידי הריסת מבנה השוק הקיים ודעיכת מתחרים קיימים וותיקים וגזילת העושר מידם. בו בזמן יזמים שוכרים עובדים חדשים, ומשלמים דיבידנדים לבעלי המניות שלהם או לבעלי העניין. עושר חדש נוצר באמצעות ביקוש חדש. תהליך זה של הריסת מבנה שווקים קיימים ויצירת עושר חדש באמצעות חידוש, מכונה על ידי שומפטר "הרס יצירתי" Creative Destruction. ההרס היצירתי מתרחש על ידי שימוש חדש במשאבים קיימים.
התיאוריה של שומפטר הרואה ביזם שחקן מרכזי במערכת הכלכלית, זה המחולל את ההרס היצירתי, מנוגדת לחלוטין לתאוריה הניאו קלאסית הגורסת לפאסיביות ותגובתיות של הקונים והמוכרים המגיבים לשינויים במחירים שנועדו ליצור שיווי משקל בשוק.
תאוריות מודרניות כלכליות החלו לכלול את היזם בתוכן. על פי ישראל קירצנר, ביזמות בשוק, רעיון נושא רווח עולה כאשר אדם שם לב שאפשר לקנות "משאבים" בסכום כסף מסוים ולהמירם לכדי "מוצר" שאפשר למוכרו בסכום כסף גדול יותר. "שימת לב" זו יכולה גם להתבטא בזיהוי פער מחירים של אותו פריט בשני שווקים. זה הבסיס למודל הארביטרז' (ניצול פערי מחיר) הטהור של היזמות. ברוב המקרים, "שימת הלב" כוללת, נוסף על ההתוודעות לפערי המחירים הרלוונטיים, גם את גילוי האפשרות לאסוף משאבים פיזיים לשם ייצור מוצרים השונים מהם פיזית – למשל המצאת טכניקה חדשנית ונושאת רווח.
שום תהליך של ייצור פיזי בשוק אינו מתרחש בלי שמישהו שם לב תחילה לאפשריותו. כל ייצור (רווחי) הוא תוצאה של רעיונות (טובים), שבאו בהשראת הדחף לנצל הזדמנויות לרווח. רכיב זה של היזמות, הוא כשלעצמו איננו משאב (במובן שבו קרקע, בולי עץ, פלדה, עבודה ומכונות הם משאבים). קרקע, בולי עץ, פלדה וכל היתר הם משאבים במובן זה שהם מנוצלים במתכוון בעת תהליך הייצור.
תהליך היזמות
יזמות היא תהליך ארוך המורכב מצעדים רבים, אשר כל אחד מהם מצריך משאבים וכישורים שונים.
פיטר דרוקר (אבי תורת הניהול המודרנית) הגדיר יזמות עסקית כך: יישום של תהליכים, רעיונות, מוצרים ושירותים תוך חיפוש מכוון אחר שינויים וניתוח שיטתי של הזדמנויות המאפשרות להכניס חידוש. איתור ובדיקה של תנאי השוק והיערכות למתן פתרונות בזמן הנכון, במקום הנכון ובמחיר הנכון. בהתאם לכך, שלושת השלבים הראשוניים של ייזום הם: גילוי עניין, זיהוי הזדמנות והתנהגות המכוונת לנקיטה בפעולות הנחוצות עבור הקמת המיזם.
ישראל קירזנר (מהכלכלנים הבולטים המזוהים עם האסכולה האוסטרית) הסביר כי יזמות היא הרעיון או ה'גילוי' הראשוני של האפשרות להמיר משאבים למוצר שווה ערך גבוה יותר, כאשר מחקר מכוון (בין שנעשה בידי היוזם ובין שנעשה בידי שכיר של היוזם) מהווה תוצאה של היזמות שגילתה את הסיכוי להפקת מוצר שווה ערך גבוה מהמשאב של המחקר.
בפני היזם עומדים מכשולים רבים בדרך ליישום הרעיון בבסיס המיזם והוצאתו לפועל, גם אם מדובר ברעיון מוצלח. בין קשיים אלו ניתן למנות את תהליך השגת המימון, קבלת אישורים רגולטוריים, גיוס צוות עובדים מיומן ורישום פטנטים (במידת הצורך) וכדומה. בתחום היזמות הטכנולוגית, המיזם החדש נקרא בשם "חברת הזנק" (סטארטאפ). חלק מהמיזמים נעזרים בחברות ייעוץ או ביועצים עסקיים המתמחים בליווי והקמת עסקים חדשים.
אף שאין דרך אחת נכונה בתהליך היזמות, ככל שמדובר ביזמות עסקית, נהוג בבתי הספר למנהל עסקים לתת ללומדים מסגרת מסודרת ליזמות מוצלחת – כגון כיצד לעבד את הרעיון העסקי, להגדיר אסטרטגיה עסקית, לכתוב תוכנית עסקית, לגייס מימון, לבנות צוות ועוד.
למרות השוני הקיים בתהליך הפיתוח של מוצר/שירות בין התעשיות השונות, ניתן לזהות תהליך יזמות ג'נרי בן 5 שלבים:
שלב הרעיון – הרעיון למוצר/שירות יכול להגיע ממגון מקורות: צרכנים, מתחרים, עובדי החברה ועוד. רעיונות צריכים להיבחן בזהירות על מנת לקבוע מי מהם טוב וייחודי.
שלב התפיסה (הקונספט של המיזם) – בשלב זה הרעיונות מפותחים כקונספט של מוצר/שירות עובד. בהערכה זו יש לבחון לעומק את ההזדמנות והצורך של השוק במוצר ובשירות לצד נקודות החוזק והחולשה של הגוף היוזם. ההיתכנות של המוצר/השירות לשגשג תידון בשלב זה במסמך התוכנית העסקית.
שלב הפיתוח – כולל פיתוח אב טיפוס ובחינה מחודשת שלו על ידי גורמי מקצוע בתעשייה ולקוחות פוטנציאליים.
שלב מבחן השוק – הערכת של רמת הביקוש הצפויה בשוק למוצר/השירות וגיבוש תוכנית שיווק.
שלב המסחור – שבו מתחיל המיזם את מחזור חיים שלו בענף ובשוק.
תהליך היזמות יכול להארך זמן רב או להתקצר בהתאם לסוג המוצר/השירות, מידת החדשנות שבו, מורכבותו, השוק ועוצמת התחרות בו וכן בתלות בעלויות המעורבות בפיתוח והמסחור.
ניתן למנות שלושה גורמים שיכולים לקדם או לעכב את תהליך הפיכת הרעיון למוצר/שירות ממוסחר:
ממשלה – מדיניות ממשלתית, תקנות וחוקים וכן רמת הבירוקרטיה עשויים להשפיע על הזדמנויות לפיתוח מוצרים ושירותים חדשים.
יזמות בארגון פעיל – יזמות במסגרת פנים ארגונית יכולה להיתרם ממערכות ארגוניות קיימות וכן מידע, וניסיון מצטבר הקיימים בארגון ונחוצים לפיתוח המיזם. מאידך תהליכים פנים ארגוניים בירוקרטיים ופולטיקה פנים ארגונית יכולים לעכב יזמות.
יצירתיות בפתרון בעיות – יצירתיות היא מרכיב חשוב אצל כל יזם באמצעותה ניתן לגשר על המחסור במשאבים והקשיים בתהליך ביתר קלות.
גיוס משאבים ומימון
משאב הוא כל נכס בבעלות המיזם שיש לו פוטנציאל ליצירת ערך כלכלי. משאבים חיוניים ליזמות יכולים להיות מוחשיים ובלתי מוחשיים. משאבים מוחשיים הם בעלי צורה פיזית וניתנים לכימות. בקטגוריית משאבים מוחשיים/חומריים נכללים: ציוד, בניין, רהיטים, קרקע, רכב, מכונות, מלאי, מזומנים, אג"ח ומלאי. לעומתם, משאבים בלתי מוחשיים אינם פיזיים ולכן מאתגרים יותר לזיהוי והערכה. משאבים בלתי מוחשיים הם בעלי יכולת יצירת ערך רבה מאוד וכוללים את ההון האנושי ואנשי המפתח במיזם, מיומנויות וניסיון בתחום מסוים, מבנה ארגוני של החברה, שם מותג, מוניטין, רשתות קשרים חברתיות ועסקיות שיכולים לתרום לקידום המיזם והתמיכה הכלכלית בו, ידע, קניין רוחני כולל זכויות יוצרים, סימני מסחר ופטנטים.
משאבים ומימון ממקורות פנימיים (Bootstrapping) הם למעשה מקורות עצמיים של היזם או המיזם. אחת הסיבות לכך שיזמים מעדיפים להשתמש במקורות פנימיים היא שקבלת מימון מחייבת את היזם לספק שותפות כמו מניות בעלות למשקיעים או להשתמש במימון בנקאי יקר (הלוואות). יתרה מזו, עסקאות מימון ממכירת מניות בשלב מוקדם עשויות לספק רוח גבית למשקיעים והפסד עצום ליזם. מאידך, כניסת משקיעים ושותפים בשלבים מוקדמים יכולה להשפיע משמעותית על אסטרטגיית המיזם, על בחירת המנכ"ל ועל החלטות חשובות אחרות. עבור יזמים רבים זה בדרך כלל בעייתי מכיוון שלמשקיע עשויות להיות השקפות שונות לגבי המטרות ארוכות הטווח של המיזם. במיזמים עסקיים משקיע בדרך כלל יכוון לאקזיט רווחי ולכן יקדם מכירה בשווי גבוה של החברה או הנפקה למכירת מניותיהן, בעוד שליזם עשויות להיות כוונות פילנתרופיות ושיקולים אחרים שיהוו כוח מניע בפעילות המיזם.
המקורות הפנימיים הם אם כן, אוסף של שיטות המשמשות למזעור ההתחייבויות לגורמים חיצוניים כמו: בנקים ומשקיעים ומאפשרים אוטונומיה רבה יותר ליזם בניהול המיזם. במילים אחרות, בעוד שמימון ממקורות פנימיים כרוך בסיכון פיננסי אישי גבוה עבור יזמים, היעדרותו של בעל עניין אחר מעניק ליזם יותר חופש לפתח את החברה. עבור יזמים רבים החיסכון האישי משמש לרוב כבסיס התחלתי. שיטות מקובלות הן:
מימון עצמי של היזם כולל חיסכון, הלוואות אישיות ושימוש בכרטיסי אשראי
ניהול הון חוזר שממזער את היקף החייבים על ידי גביית חובות מואצת, הרחבת תנאי תשלום ותקבולים, השקעה חוזרת של רווחים
ניהול יעיל להפחתת תקורה על ידי שימוש בקבלנים עצמאיים.
הגדלת החובות לתשלום על ידי עיכוב התשלום לספקים או ליסינג במקום רכישת ציוד ומשאבים יקרים
אסטרטגיות ייצור חסכוניות כגון: מזעור מלאי והפעלה רזה להפחתת עלויות פיתוח מוצרים
מאידך, משאבים ומימון ממקורות חיצוניים נדרשים כי מיזמים רבים זקוקים להון רב יותר ממה שיש בידיהם. במקרה זה, קיימות מגוון אפשרויות הכוללות מגוון רחב של הון פרטי, ציבורי ומענקים.
מימון ממקורות פרטיים כוללים מרכזי האצת פיתוח (Accelerators), משקיעים פרטיים (אנג'לים), משקיעי הון סיכון, מימון המונים וקרנות גידור.
הלוואות הן אמצעי מקובל נוסף וכוללות מגוון סוגים: הלוואות מבנקים, חברות טכנולוגיה, חברות פיננסיות וביטוח, וארגוני פיתוח כלכלי, קווי אשראי מבנקים ומחברות טכנולוגיות פיננסיות, מיקרו־אשראי/מיקרו הלוואות.
מענקים בדמות סכום כספי חד פעמי או בדמות שירות שווה כסף, לשם סיוע בתלות בתנאים שמכתיב הגורם המעניק. בהקשר זה ניתן לכלול מרכזי האצה שלא דורשים חלוקת מניות והשתתפות בבעלות (Equity-free accelerators), תחרויות על תוכניות עסקיות ליזמים באוניברסיטאות, מכללות ומטעם גופים אחרים, מענקי מחקר חדשנות לעסקים קטנים מהממשלה, סובסידיות ומענקים לאזורי פיתוח ואוכלוסיות מיוחדות.
מרכזי סיוע ליזמים כמו חממות טכנולוגיות וחממות עסקיות וכן מרכזי האצה שמטרתם לעודד יזמות ולסייע ליזמים בנושאי פיתוח, שיווק ותפעול המיזם כמו מט"י (מרכז טיפוח יזמות), שלו סניפים ברחבי הארץ.
ישנם גם ארגוני נוער שמטרתם לעודד יזמות בקרב בני נוער, כמו הארגון הבינלאומי "יזמים צעירים".
בתחום ההייטק נפוצה שיטת מימון מסוג של הון עצמי המבוססת על משקיעים פרטיים (המכונים לעיתים אנג'לים) וגופי השקעה כגון חממות טכנולוגיות וקרנות הון סיכון המשקיעות הון במיזמים הנמצאים בשלביהם הראשוניים, תוך הסכם לקבלת אחוזים מרווחיה העתידיים של החברה כתוצאה ממכירות, מרכישתה על ידי חברה גדולה (אקזיט) או מהנפקתה בבורסה לניירות ערך.
השפעת המיסים
יזמים עומדים בפני מגבלות נזילות ולעיתים קרובות חסר להם אשראי הדרוש לצורך הלוואת סכומי כסף גדולים למימון המיזם שלהם. מחקרים רבים מגלים שההשפעה של מיסים על ההסתברות להפוך ליזם קטנה ולעיתים נדרשת ירידה של 50 נקודות בשיעור המס העליון כדי לייצר שינוי של אחוז אחד בפעילות היזמית.
נטייה ומוטיבציה ליזמות
הנטייה ליזמות משתנה בין קבוצות שונות של אנשים.
למאפייני היזם ולגורמים המשפיעים על המוטיבציה של אנשים לבחור ביזמות על פני עבודה כשכירים, ישנה חשיבות רבה עבור קובעי המדיניות. זאת משום שהם אלו שצריכים לקבל החלטות בנוגע לפעולות ויוזמות למען קידום ופיתוח של עולם היזמות. על כן, ההבנה של הגורמים המשפיעים על הבחירה של מסלול התעסוקה של אנשים שונים יכולה לסייע רבות בתחום זה.
הגישה האישיותיות
ראשית מחקר ההתנהגות היזמית עסק בשאלה מיהו היזם? והתמקד בהיבטים אישיותיים. בין מאפייני האישיות הבולטים של יזמים שזוהו במחקרים היו:
צורך בהישג של היזם מניע התמדה ונטילת אחריות אישית במצבים של השגת מטרות, פתרון בעיות ותחרות. צורך בהישג מניע חדשנות ויזמות על מנת להגיע לתוצאות טובות יותר, בעלויות נמוכות יותר, ביעילות גבוהה יותר ולשם חיפוש מתמיד אחר הזדמנויות, מידע, רעיונות ומשוב מאחרים עליהם. מניע ההישג אינו עולה בהכרח במצבי סיכון גבוה ונמצא קשור לנטילת סיכון מתון.
עוד נמצא כי מניע ההישג קשור לצורך בשליטה באירועים, תחושת אוטונומיה ועצמאות לעומת כסף, המהווה מניע משני בלבד בכניסה ליזמות עסקית . מאפיין אישיותי נוסף הוא מיקוד שליטה פנימי המבטא הכרה ביכולת להשפיע על התרחשות הדברים, הוא מרכיב חשוב בחדשנות וביכולת לשכנע משקיעים, לקוחות ואחרים להאמין במיזם. יזמים מצליחים זוהו כשקולים וזהירים נוכח האתגרים הכלכליים, הרגשיים, הבריאותיים, החברתיים ואלה הנוגעים לעתידם המקצועי. מחקרים אחרים מצאו קשר בין תסמינים של הפרעת קשב לבין נטייה גבוהה יותר לגישות ושאיפות יזמיות. אחת הסיבות המרכזיות לנטייה זו היא שלהפרעת קשב יש השפעה חיובית על מאפיינים יזמיים כגון: צורך בהישגיות, עצמאות ואוטונומיה, נטייה ליצירתיות, ונטייה מתונה של נטילת סיכונים. בהתאם לכך, לאנשים עם הפרעת קשב יש סיכוי גבוה יותר להיות יזמים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. עם זאת, אנשים עם הפרעת קשב ונטייה ליזמות עלולים להתקשות בביצוע פעילויות יזמיות בפועל.
לכן הנטייה של התקשורת להציג יזמים מצליחים עם הפרעת קשב אשר מייחסים את ההצלחה שלהם לתסמינים של הפרעת קשב עלולה להיות מטעה.
כלומר, הפרעת קשב יכולה בהחלט לעודד אנשים לפנות לתחום היזמות, אבל לא בהכרח תסייע להם גם להצליח בו.
הביקורת על הגישה האישיותית נבעה מהשאלה העומדת בבסיס גישה זו: האם יזמות היא תכונה מולדת או נרכשת? השמת הדגש על אישיות היזם משמעה שרק אלה בעלי תכונות אישיות מולדות יוכלו להצליח ולפיכך אין מקום לאמן ליזמות. הביקורת על הדטרמיניזם של הגישה האישיותית הולידה הסתכלות רחבה יותר על היזם/ האדם כמכלול של תכונות והתנסויות שמניעים ומסייעים לצמיחת יזמות ובמקום זאת, נבחנה השאלה: מה עושה היזם?
הגישה הדמוגרפית־חברתית
גישה זו ליזמות מניחה שמאפיינים דמוגרפיים וניסיון חיים, מניעים באופן ישיר או עקיף להתנהגות יזמית. ניסיון חיים הוא מכלול ההתנסויות התורם למגוון המיומנויות והיכולות של האדם, הערכים שרכש ומידת ההלימה שלהם עם הכניסה ליזמות. ניסיון החיים יאפשר ליזם הפוטנציאלי להכיר וללמוד מהצלחות וכשלונות קודמים. בהתאם לכך, מאפיינים דמוגרפיים כמו: גיל, מגדר, רמת השכלה ניסיון קודם בעבודה וביזמות וכן מוצא אתני והגירה יניעו כניסה ליזמות.
הגיל הכרונולוגי בו מתחיל אדם ליזום קשור גם להשכלה וגם לניסיון קודם בעבודה. ככלל, ניתן להגדיר שלושה סוגי קריירה יזמית במונחי גיל (מאז סיים תואר ראשון): 1: המתחילים בגיל מוקדם (Early starters) שנכנסים ליזמות בתקופת הלימודים או מיד אחרי הלימודים, בשנות העשרים המוקדמות שלהם. 2: כאלה העובדים כשכירים לאחר כ־8 שנים מסיום הלימודים הופכים ליזמים בעצמם 3: אלה שמתחילים באמצע שנות השלושים שלהם. במחקרים רבים גיל הביניים דהיינו סביבות גיל 35, מהווה הגיל הממוצע של יזמים לאחר שרכשו ניסיון וקשרים מספיקים מבחינתם כדי להקים עסק ובכך לקחת סיכון מתון. כניסה ליזמות בגיל צעיר תורמת לצבירת ניסיון ביזמות. ככל שהכניסה ליזמות מוקדמת יותר כך גדל הסיכוי להישאר יזם גם אם חווה כישלון במהלך הדרך
הממצאים על רמת ההשכלה של היזמים והקשר שלהם ליזמות אינם חד משמעיים. חלק מהחוקרים טוענים שההשכלה חוסמת את התהליך היזמי ואחרים טענו כי השכלה מסייעת ליזמים להצליח. מחקרים על פני שנים מצביעים על כך שיזמים משכילים יותר מכלל האוכלוסייה ובמקצועות הטכנולוגיים אף יותר ממנהלים יזמות בתעשיות שמשיקות לתחומים כמו רפואה, הנדסה ומקצועות מדעיים נוספים מחייבים השכלה או מומחיות בתחום על מנת לזהות הזדמנות לעצב את המוצר והשירות. לימודי ניהול יכולים לסייע ביזמות אך מאידך יכולים להוות חסם ליזמות כי הקונספטים שבהם משתמשים עלולים להגביל חשיבה ולדכא יצירתיות. למרות הביקורת ישנן עדויות שהשכלה פורמלית בתחום הניהול כן מסייעת בהצלחה ליזמות. לימודי תואר ראשון בעלי פוטנציאל לגרות את הסקרנות, והיצירתיות ואת פתיחות המחשבה וכן את הקשרים בין אישים התורמים ליזמות והחדשנות. בהתאם, הם עשויים לתרום גם ליכולת לאגד לארגן משאבים בשלבים מאוחרים יותר של מחזור החיים של המיזם. כישורים טכניים יהיו חשובים לקריירה היזמית בענפים מסוימים ויתרמו ליצירת חידושים טכנולוגיים. חוסר השכלה יכול להשפיע על יזמים שאינם משכילים שעלולים לחשוש מהעסקת עובדים משכילים ומנוסים מהם. בסיכומו של דבר ניכר כי ההשכלה יכולה להגביר את המוטיבציה ליזמות ולהצלחתה.
ניסיון קודם בענף מספק ליזם הפוטנציאלי מידע חשוב שנדרש על מנת להכיר בהזדמנות ולהעריך את הסיכון הכרוך בה. הכרת הנורמות בתעשייה, מרכיבי התמחור, אופני העסקה המקובלים, והקשר עם הספקים כמו גם ניסיון קודם בשיווק בענף תורמים לכניסה ליזמות ולהצלחתה. ביזמות מתקיים "עיקרון המסדרון" שעל פיו ניסיון קודם ביזמות בדרך כלל מנבא כניסה ליזמויות נוספות בעתיד כך שברגע שיזם עלה על דרך היזמות אחד "המסדרונות" להצלחה. בניגוד למצופה, כישלונות קודמים ביזמות אינם מהווים חסם או עכבה לניסיון נוסף ליזום אחרים משמעותיים יכולים להוות מודלים לחיקוי ליזמות ובכך להקנות ליזם למידה עקיפה על הקמה וניהול מיזמים ולהניע אותו להקים עסק בעצמו. מודלים אפשריים לחיקוי יכולים להיות מסביבתו הקרובה של היזם כמו הורים ומכרים קרובים, מעסיקים קודמים. יזמים אחרים שיכולים לספק השראה ולמידה מקורם מהסביבה הרחוקה יותר כמו מהעיר, מהמדינה ומחוצה לה. מרבית המחקרים התייחסו להורה כמודל חיקוי משמעותי ומצאו כי יזמים אשר אביהם היה יזם היו אחר כך גם כן יזמים
סוגי יזמות
יזמות עסקית
יזמות עסקית היא תהליך של הקמה של עסק חדש הפועל לשם רווח. יזמים יוצרים ומציעים סוג חדש של מוצר, שירות, משאב או טכנולוגיה בעלי ערך בשוק. ייזום הוא תהליך של עיבוד תשומות כמו כסף, חומרי גלם ורעיונות לתוצרים בדמות מוצרים ושירותים שנמכרים בשוק. המונח "יזם" לעיתים מתחלף עם המונח "עסק קטן" (Small Business). בעוד שרוב המיזמים מתחילים כעסק קטן, לא כל העסקים הקטנים הם מיזמים (Ventures) חדשים במובן המחמיר של המונח. עסקים קטנים רבים מנוהלים על ידי היזם/המנהל בלבד או שיש להם מספר מועט של עובדים. רבים מהעסקים הקטנים הללו מציעים מוצר, תהליך או שירות קיימים והם אינם מכוונים לצמיחה. לעומת זאת, קיימים מיזמים המציעים מוצר, תהליך או שירות חדשניים והיזם בדרך כלל שואף להגדיל את החברה באמצעות הוספת עובדים, חיפוש מכירות בינלאומיות וכן הלאה, תהליך הממומן על ידי הון סיכון או על ידי משקיעים פרטיים (אנג'לים Business Angels). באופן זה, המונח "יזם" עשוי להיות קשור גם במונח "סטארט־אפ". ליזמים מצליחים יש את היכולת להוביל עסק בכיוון חיובי על ידי תכנון נכון, להסתגל לסביבות משתנות ולהבין את נקודות החוזק והחולשה של עצמם.
יזמות פנים ארגונית
יזמות פנים ארגונית מתמקדת בהגברת היכולת של הארגון לרכוש יכולות חדשניות ומיומנויות במטרה לשפר את המיצוב התחרותי של העסק ורמת הביצוע שלו. יזמות פנים ארגונית היא סך הפעולות ברמה הפורמלית והבלתי פורמלית שמטרתן ליצור עסקים חדשים בפירמות ותיקות באמצעות חדשנות במוצר ובתהליכים. פעולות אלה יכולות להתרחש ברמת הארגון או בחטיבה בתוכו. יזמות פנים ארגונית היא אסטרטגיית צמיחה של עסקים שהתפתחה כתוצאה ממגוון גורמים וביניהם: גידול במספר המתחרים וברמת התחכום שלהם, כניסת מתחרים חדשים עם פתיחת שווקים נוספים וגלובליזציה, צורך מתמיד לשיפור היעילות הארגונית. כדי לעודד יזמות פנים ארגונית, ארגונים צריכים לספק מידה של חופש ועידוד לעובדים ולאפשר להם לפתח רעיונות וליישמם בתוך סביבת הארגון. לשם כך על הארגון להטמיע מטרות ברורות וערכים שמעודדים יזמות ותקשורת בינאישית, להיות סבלניים כלפי כישלונות, לרתום יחידות ארגוניות כמו שיווק וייצור כדי לתמוך במיזמים חדשים שפותחו בארגון, לתגמל על חדשנות ושיפורים במוצר בשירות ובתהליכים חדשים, ליצור מסלול עוקף בירוקרטיה ארגונית.
יזמות חברתית
בעת המודרנית, לצד היזמות העסקית, מתבסס מונח חדש בשם "יזמות חברתית". זוהי יזמות המשתמשת בשיטות שמאפיינות את היזמות העסקית, במטרה ליזום וליצור ארגונים והתאגדויות חדשות, שמטרתן להוות מענה לבעיות חברתיות וסביבתיות. בניגוד ליזמות העסקית, היזמות החברתית ככלל איננה מונעת משיקולים של רווח, אף שיזם חברתי עשוי לייצר רווח כספי כתוצאה מפעילותו. יזמות חברתית מנסה בדרך כלל לקדם יעדים חברתיים, תרבותיים וסביבתיים רחבים הקשורים לתחום ההתנדבותי בתחומים כגון סיוע לאוכלוסיות ברמה חברתית כלכלית נמוכה, מתן שירותי בריאות משלימים, וקידום וטיפוח קהילתי
יזמות אתנית
המונח "יזמות אתנית" מתייחס לבעלי עסקים עצמאיים המשתייכים לקבוצות מיעוט גזעיות או אתניות שנחקרו בעיקר בארצות הברית ובאירופה. מסורת ארוכה של מחקר אקדמי בוחנת את חוויותיהם ואסטרטגיות הכניסה ליזמות של יזמים אתניים כאשר הם שואפים להשתלב כלכלית בחברה המרכזית בארצות הברית או באירופה. מקרים קלאסיים כוללים סוחרים ואנשי סחר יהודים בערים גדולות בארצות הברית במאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20, כמו גם בעלי עסקים קטנים סיניים ויפנים (מסעדות, חקלאים, בעלי חנויות) בחוף המערבי. בשנות ה־20 של המאה העשרים נחקרה יזמות אתנית במקרה של בעלי עסקים קובניים במיאמי, בעלי מוטלים הודים של ארצות הברית ובעלי עסקים סיניים בצ'יינה טאונס ברחבי ארצות הברית. היזמות אמנם מציעה לקבוצות אלה הזדמנויות רבות להתקדמות כלכלית, העסקה עצמית ובעלות עסקית בארצות הברית נותרות מפוזרות בצורה לא אחידה בקווים גזעיים / אתניים. למרות סיפורי הצלחה רבים של יזמים אסייתים, ניתוח סטטיסטי עדכני של נתוני מפקד האוכלוסין בארצות הברית מראה כי לבנים יש סיכוי גבוה יותר מאסייתים, אפרו־אמריקאים ולטינים להיות עצמאיים בתעשיות רווחיות יוקרתיות גבוהות.
יזמות תרבותית
יזמות תרבותית היא התנהלות של פרטים ויישויות חברתיות המאופיינת בייזום שילוב ומעבר בין מקצועות תרבות ואופני ייצור תרבותי. יזמות תרבותית מתייחסת לפעילויות ומגזרים בתעשיית התרבות והיצירה התרבותית. ניתן לזהות שלושה סוגים של יזמים תרבותיים. הראשון, אישים תרבותיים – המוגדרים כאינדיוידואלים שבונים את מותג היצירתיות האישי שלהם כסמכות תרבותית וממנפים אותו ליצירתם כדי לקיים מפעלים תרבותיים שונים. השני, טייקונים – יזמים שהשפעתם המרכזית בתחום התרבות נוצרת על ידי שילוב סינרגטי בין האינטרסים התעשייתיים, תרבותיים פוליטיים ופילנתרופיים שלהם. הסוג האחרון הוא ארגונים קולקטיביים, העוסקים ביצירת תרבות למטרות רווח ושלא למטרות רווח. בשנות ה־2000 תחום בניית הסיפורים ואופן סיפורם התהווה כתחום לימוד חדש ביזמות תרבותית. יש הטוענים כי יזמות תרבותיים משתמשים בסיפורים כדי לבנות נרטיב לקבל לגיטימציה ולנסות בכך לנצל הזדמנויות חדשות בשוק ולגיוס הון.
יזמות נשים
יזמות נשים גדלה בהתמדה במהלך המאה ה־20 וה־21. במדינות בעלות שוויון הזדמנויות רחב יותר עולה בהתאמה השתתפות הנשים בפעילות היזמות. נשים מנהלות בממוצע עסקים קטנים יותר ונוכחותן בולטת בקרב עסקי השירותים יותר מאשר בעסקי הייצור. נשים יזמיות מנהלות עסקים קטנים יותר מאשר גברים אך דומות לגברים מבחינת מניעי הכניסה ליזמות.
יזמות פמיניסטית
יזמית פמיניסטית היא אינדיבידואל שמיישם ערכים וגישות פמיניסטיות באמצעות יזמות, במטרה לשפר את איכות החיים והרווחה של ילדות ונשים. רבים עושים זאת על ידי יצירת מפעלים שמיועדים לנשים. יזמות פמיניסטית בכניסה לשווקים מסחריים מונעת מרצון ליצור שינוי חברתי ומבוססת על אתיקה של שיתוף פעולה, שוויון וכבוד הדדי.
יזמות של בני דור המילניום
יזמות של בני דור המילניום (המכונה גם דור ה־Y), מתייחס לאלה שנולדו בין השנים 1981–1996. דור זה גדל באמצעות טכנולוגיה דיגיטלית וכלי תקשורת המונים. יזמים בני דור ה־Y מצוידים היטב בידע של טכנולוגיה חדשה ומודלים עסקיים חדשים. עסקים פורצי דרך רבים מיוחסים לבני דור זה כמו מארק צוקרברג, שיצר את פייסבוק.
יזמות פרויקטים
יזמי פרויקטים הם אנשים העוסקים בהרכבה או הקמה חוזרת של ארגונים זמניים המתפרקים במהירות עם סיום הפרויקט. ענפים בהם מפעלים מבוססי פרויקטים נפוצים כוללים: הפקת סרטים, פיתוח תוכנה, הפקת טלוויזיה ובנייה. הייחוד של יזמי הפרויקטים מתבטא בצורך "להרכיב מחדש" מיזמים זמניים אלה באופן שיתאימו להזדמנויות בענף. יזם פרויקטים שהשתמש בגישה ובצוות מסוים עבור פרויקט אחד עשוי להידרש לשנות את המודל העסקי או הצוות לפרויקט אחר.
זכיינות
זכיינות היא קבלת הזכות להשתמש בשם של עסק או איגוד מסוים (Franchisor). חברות בין לאומיות וגם אלה שפועלות במסגרת ארצית מאפשרות להשתמש בשמן על ידי מתן הזכות לאנשים שונים לעשות זאת. ליזם, הזכיין (Franchisee), ניתנת הרשות להשתמש בשם העסק והלוגו של חברת האם, למכור את מוצריה ושירותיה תוך שימוש בשיטות הניהול והמכירה שלה. חברת האם מספקת ליזם תמורת תשלום עבור הזיכיון גם שירותים כמו: הדרכה וביקורות תקופתיות, עזרה במיקום העסק וקשר עם זכיינים אחרים. הזיכיון יאפשר ליזם למכור את שירותי החברה באזור גאוגרפי מסוים ולתקופה מוגבלת תמורת תשלום עבור הזיכיון, תמלוגים שנתיים מהמכירות ותשלומים נוספים שקשורים במבצעי מכירות של הרשת הזכיינית. זכיינות נחשבת יזמות. הזיכיון אמנם יכול מקטין את רמת הסיכונים של העסק בתחילת צעדיו אך כניסה לעסק זכייני כרוכה בסיכונים כלכליים רבים ולאופן שבו מנוהל המיזם על ידי היזם יש השפעה על מידת הצלחתו. רשתות מזון מהיר, תחנות דלק, חנויות ביגוד וקימעונאות הן דוגמאות לתעשיות בהן מתקיימת זכיינות.
יזמות בישראל
אופי והיקף צמיחת היזמות בישראל השתנו במהלך שנות המדינה ומידת המעורבות של גורמים ממשלתיים בה הושפעה מהמצב הכלכלי, הביטחוני ומהשינויים בערכים החברתיים לאורך זמן. בראשית שנותיה התקיים בישראל דגם של "יזמים מתוצר מדינה" בעיקר בענפי תעשייה בעלי פוטנציאל לפיתוח מקורות תעסוקה כמו טקסטיל שתאמו את צורכי המדינה בראשית דרכה. יזמים כאלה צמחו בעיקר בסקטור הציבורי ממשלתי אך רבים אחרים נבחרו וטופחו על ידי המדינה מקרב הסקטור הפרטי בישראל ומחוצה לה. יזמים אלה זכו במשאבים תמורת פעילותם כמו אשראי זול, מענקים למפעלים. דגם ייחודי של יזמים כאלה היו אמידים שגויסו מחוץ לישראל לשם הקמת מפעלים באזורי פריפריה בדרך כלל, ובכך זכו לחסות ממשלתית ואף השקעה ממשלתית משלימה שלעיתים הייתה גדולה בהיקפה מהשקעת היזם. דוגמאות בולטות לכך היו מפעלים כמו כיתן דימונה, גיבור סברינה ואחרים שהוקמו באזורי פריפריה. טרום מלחמת ששת הימים ובהמשך מלחמת יום הכיפורים העתיקו את דגש הסיוע לתעשייה הביטחונית והאלקטרונית באמצעות משרד התעשייה שפיתח קריטריונים מובנים לקבלת סיוע. קבלת הסיוע התבססה על מדיניות הממשלה שעודדה פיתוח של תעשיות עתירות ידע ומיזמים עם פוטנציאל ייצוא. סוכנות החדשנות הישראלית המכונה רשות החדשנות, הוקמה ב־1965 בשם לשכת המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר ועוצבה כגוף התומך בעיקר במו"פ שנעשה במסגרת מכוני מחקר ממשלתיים. עם כניסת יצחק יעקב לתפקיד המדען הראשי באמצע שנות ה־70, החל המדען הראשי לתמוך במו"פ תעשייתי על מנת להגדיל את הייצוא התעשייתי של מוצרים עתירי־ידע. המדען הראשי התמקד בהקטנת הסיכון באמצעות השתתפות במימון הפרויקט, אשר החברות הפרטיות בחרו והובילו. בשנות השמונים של המאה ה־20 בדומה למגמות במדינות מפותחות בעולם, התגבשה אסטרטגיית פיתוח כלכלי אזורי המבוססת על עידוד ותמיכה במיזמים קטנים מקומיים. התמיכה הממשלתית באה לידי ביטוי, בין היתר, בחקיקה, בהקניית תנאי עדיפות לענפים או אזורים שונים ובהקמת חממות עסקיות אזוריות. במקביל, באמצע שנות ה־80 עוצב מבנה לשכת המדען הראשי מחדש ועוגן במסגרת החוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ"ד, 1984. עיצוב המבנה על בסיס חוק המו"פ נועד לרתום את כלי המדע"ר להתמודדות עם המשימות הלאומיות עימם התמודדה ישראל באותה תקופה – קליטת עלייה המונית ומשבר כלכלי. לשכת המדען הראשי השכילה לזהות חמישה אתגרי מפתח העומדים בפני התעשייה עתירת הידע ולפתח עבורם מענים הולמים: תמיכה במו"פ תחרותי ככלי להצמחת תעשיית היי־טק; הקמת קרנות יוזמה ככלי ליצירת שוק של הון־סיכון; הקמת החממות ככלי ליצירת זרם מספק של מיזמים חדשניים; עידוד שיתופי פעולה בין האקדמיה לתעשייה באמצעות תוכניות מגנ"ט; ופתיחת שווקים בין־לאומיים בפני חברות ישראליות. כלי המדען שעוצבו אז היו חדשניים ברמה העולמית וסייעו להזניק את התעשייה הישראלית לחזית הטכנולוגיה העולמית.
מדיניות מו"פ של מדינת ישראל הצליחה למעלה מהמשוער. נוצרה תעשייה עתירת ידע עצמאית וחיונית, והתפתחה בה תרבות יזמית תוססת. שמה של ישראל כאומת הסטארט אפ (Startup Nation) התבסס בעולם פעילות לשכת המדען הראשי הצליחה לתמוך בהתפתחות של המשק הישראלי לכדי משק מודרני המובל על ידי תעשיות עתירות־ידע. תעשיית ההיי טק ששורשיה בתעשיות הביטחוניות הפכה לתעשייה אשר ענף טכנולוגיות המידע והתקשורת (ICT) הוא מרכזי בה. לצד זאת, ניתן היום לראות ניצנים של ענפים אחרים דוגמת מדעי החיים ותחבורה. ישראל ידועה בעולם כמדינה חדשנית ומובילה, ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי בשנת 2016 עמדה על כ־4.3% מהתמ"ג, כאשר משקל המגזר העסקי בתוך הוצאה זו הוא הגבוה ביותר ב־OECD. ישראל אף ממוקמת במקום הראשון בעולם בהשקעות הון סיכון כשיעור מהתמ"ג, ומהווה מוקד משיכה ללמעלה מ־300 חברות רב־לאומיות מובילות אשר הקימו בה בעשורים האחרונים מרכזי מו"פ וחדשנות. לצד הישגים אלו, החלו להתעורר אתגרים חדשים בפני המשק הישראלי אשר דרשו היערכות מחדש של מדיניות החדשנות בישראל. ראשית, תעשיית ההייטק אמנם ייצרה לאורך השנים מעגל תעסוקה איכותית ובשכר גבוה, אולם בעשור האחרון משקלה בתעסוקה בישראל אינו גדל. שנית, פערי הפריון של מרבית ענפי התעשייה והשירותים בישראל לעומת מדינות מפותחות אחרות מעידים שהחדשנות בתעשיית ההייטק אינה מחלחלת מספיק לענפים אחרים ואינה מוטמעת בהם. במקביל, התחרות הגלובלית על הובלה טכנולוגית גוברת, וממשלות במדינות אחרות מאיצות את השקעתן בחדשנות. נוכח אתגרים אלו חלחלה ההבנה שלא ניתן להשתמש באותם הכלים של שנות ה־90 אל מול משימות חדשות ומורכבות. לפיכך, עברה רשות החדשנות למבנה ארגוני חדש של זירות חדשנות, שמבטיח קשר טוב יותר עם התעשייה, התמחות מעמיקה יותר בסוגים שונים של חברות והתמקדות במשימות המשרתות אוכלוסיות שונות של ענפים תוך פישוט תהליכים בירוקרטיים.
מאפייני יזמות בישראל
בסקר ארצי מייצג בקרב גילאי 18–64 בשנת 2019 על רמות היזמות בישראל זוהו מגמות ביזמות בישראל. המחקר זיהה את נקודות החוזק והחולשה באקוסיסטם היזמי של ישראל על פי דירוגי מומחים ישראלים. נקודות החוזק של ישראל שזוהו כוללות: נורמות חברתיות ותרבותיות ותמיכה חברתית והערכה ליזמות וחדשנות לסוגיה, תשתיות פיזיות ונגישות לשירותים הדרושים ליזמים, גישה קלה לתשתיות מקצועיות ומסחריות (כמו: רואי חשבון, עורכי דין/משפטנים, יועצים לטכנולוגיית ניהול), אקלים פיננסי משתפר ביחס ליזמים ויזמות, דינמיקת השוק הפנימי – פתיחות וגמישות בינונית, והעברה והטמעה של מחקר ופיתוח. לעומת זאת, נקודות החולשה שזוהו כוללות: חינוך והכשרה ליזמות תחרותית והתנהלות כלכלית מודרנית במסגרות החינוך היסודי והתיכון, מדיניות ממשלתית, בירוקרטיה, מיסוי ורגולציה שאינן מוכוונות ליזמות כמשימה לאומית, מדיניות ממשלתית לתמיכה, עידוד, עדיפויות ליזמים שינה מגובשת דיה ולא מאפשרת תחרותיות אמיתית., עומסי השוק על היזמים גבוהים מדי, תוכניות ממשלתיות לקידום יזמות שאינן מספקות ולבסוף, מחסור בהכשרה מקצועית ליזמות במסגרות ההכשרה המקצועיות, והאקדמיות למיניהן.
המחקר מצא יחס של 72.5% נשים ל 100% גברים שמשמעו: על כל 100 גברים יזמים יש כ 72 נשים בעלות עסקים בתחילת דרכם.
בנוסף, היזמות של עסקים צעירים (עד 3.5 שנות תפעול) בישראל 2019 מגיעה לשיאה בגילאי 25–34. בקרב עסקים מעל 3.5 שנות תפעול רמת היזמות הגבוהה ביותר היא בגילאי 45–54. בגילאי 55–64 יש ייצוג משמעותי ליזמים הוותיקים ויש גם ייצוג לעסקים חדשים המוקמים על ידי יזמים בוגרים שהם כנראה עסקים נוספים או חלופות לעסקים קודמים, המוקמים בגילאים אלה.
המחקר אף בדק הבדלי יזמות בקרב המגזרים היהודי הוותיק, המגזר הערבי, מגזר העולים מחבר העמים והמגזר החרדי, מצא הבדלים בין גברים לנשים במגזר החרדי באופן שאחד מכל 5 גברים מגדיר עצמו כיזם לעומת אישה אחת מכל 14 נשים. שיעור הגברים החרדים המגדירים עצמם כיזמים הוא הגבוה ביותר מבין המגזרים. במגזר הערבי והיהודי הוותיק, עולה רמת היזמות של הגברים על זו של הנשים אך היחס הבין־מגדרי מתון יותר. יוצא דופן הוא מגזר העולים שבו עולה רמת היזמות בקרב נשים על זו של הגברים.
ראו גם
הון סיכון בישראל
ג'וזף שומפטר
יזמות בנייה
קישורים חיצוניים
ניסים כהן, יזמי מדיניות ועיצוב מדיניות ציבורית: המקרה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי.2012; ביטחון סוציאלי, 89: 42-5.
הערות שוליים
*
קטגוריה:מנהל עסקים | 2024-07-28T14:33:08 |
הירונימוס בוס | redirect הירונימוס בוש | 2007-05-14T10:38:15 |
פיטר מיניואיט | הפניה פטר מינואי | 2023-05-31T11:45:50 |
התחייה | REDIRECT התחיה | 2004-12-24T03:08:04 |
וויליאם האוורד טאפט | הפניה ויליאם הווארד טאפט | 2016-03-28T08:50:12 |
איש השנה של המגזין "טיים" | שמאל|ממוזער|250px|ג'ורג' ווקר בוש על שער הטיים מגזין (2004), נבחר כאיש השנה ב-2000 ובשנית ב-2004
איש השנה של השבועון "טיים" הוא מהדורה שנתית של שבועון החדשות האמריקני "טיים", המציגה פרופיל של האיש, האישה, הזוג, הקבוצה, הרעיון, המקום או המכונה אשר "לטוב או לרע השפיע יותר מכל על אירועי השנה החולפת". במשך שנים נקראה המהדורה "איש השנה" "Man of the Year", אף שבמהלך השנים נבחרו גם נשים ל"איש השנה", ובשנים האחרונות היא נקראת "Person of the Year" (אישיות השנה) על מנת להפוך אותה לנייטרלית מבחינת המגדר. המונח "איש השנה" התקבל גם בשפה העברית, והפך לשגור.
היסטוריה
המסורת של בחירת איש השנה החלה בשנת 1927 כאשר עורכי המגזין "טיים" שאלו את עצמם על מה יכתבו בשבוע שבו היו מעט חדשות מעניינות. באותה הזדמנות ביקשו גם לתקן מחדל מערכתי מן השנה שעברה כאשר עורכי העיתון לא פרסמו את דיוקן הטייס צ'ארלס לינדברג על כריכת העיתון לאחר טיסתו הטרנס-אטלנטית. הרעיון שהביא לפתרון שתי הבעיות היה להקדיש חוברת מיוחדת ללינדברג, בשל היותו "איש השנה".
מאז, אדם, קבוצת אנשים, או אף המצאה או מקום, נבחרו בסוף השנה על מנת להקדיש להם מהדורה מיוחדת של העיתון. עד שנת 1999 הוכתרה המהדורה כ"איש השנה" אך כותרת זו שונתה על מנת להדגיש כי התואר אינו מוגבל לגברים. עם זאת, מאז 1999 הנשים היחידות שזכו היו קבוצת נשים בשנת 2002 שחשפה שחיתויות בתאגידי ענק וב-FBI, וכן קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בשנת 2015, ובשאר המקרים זכו גברים. בין הנשים שזכו בתואר כאשר עוד נקרא "איש השנה" היו קורסון אקינו בשנת 1986, המלכה אליזבת השנייה בשנת 1952, סונג מיילינג בשנת 1937 וווליס סימפסון בשנת 1936. התואר אינו מוגבל לבני אדם. "המחשב" ו"כדור הארץ המצוי בסכנה" זכו אף הם בתואר.
כל נשיא מכהן של ארצות הברית מאז פרנקלין דלאנו רוזוולט היה איש השנה לפחות פעם אחת, מלבד ג'רלד פורד, שהחליף את ניקסון אחר פרישתו, ולא נבחר. חלקם רק בשל העובדה שנבחרו לתפקיד.
המחלוקת
ישנה מחלוקת האם בחירה באדם כ"איש השנה" היא בעלת משמעות של תואר כבוד. כך, לדוגמה, היה ויכוח ציבורי בארצות הברית על בחירתו של רוחאללה ח'ומייני לאיש השנה בשנת 1979. דיון דומה התקיים אחר בחירת אדולף היטלר כאיש השנה בשנת 1938. מאז 1979 נמנע "טיים" מלבחור במועמדים שנויים במחלוקת. עם זאת, כאשר נבחר רודולף ג'וליאני לאיש השנה לאחר פיגועי 11 בספטמבר, הייתה זו בחירה שנויה במחלוקת. רבים חשבו כי ג'וליאני ראוי לתואר, בעוד אחרים חשבו כי ההגדרה "האדם או קבוצת האנשים שלהם ההשפעה הגדולה ביותר על החדשות בשנה החולפת" הפכה את אוסאמה בן לאדן לבחירה ההגיונית. בגוף המהדורה הוקדש דיון לשאלה זו, שבו אוזכרה בחירתו של ח'ומייני לאיש השנה, כמו גם דחיית הרעיון להכריז על אדולף היטלר כאיש המאה (על אף שכאמור הוא נבחר לאיש השנה בשנת 1938). רבים סברו כי בן לאדן היה בחירה מתבקשת יותר מג'וליאני לאיש השנה בשנת 2001, כמו גם שהיטלר הוא בחירה מתבקשת יותר מאלברט איינשטיין לאיש המאה, שכן הבחירה היא לא תמיד לשבח הנבחר, אלא מסמלת את השפעתו על השנה, גם אם הייתה זו שלילית. אך שניהם לא זכו בתואר בשל תפקידיהם השליליים. רבים סברו כי "טיים" לא הצליח לעמוד בסטנדרטים שהוא עצמו קבע לבחירת איש השנה.
בשנים האחרונות עלתה ביקורת על כי איש השנה הוא לרוב אדם מתחומי התרבות האמריקנית, וכי קיימת סטייה מן המסורת של הכרה בהשפעתם של מנהיגים והוגים מחוץ לאמריקה. משנת 1994, בה נבחר האפיפיור יוחנן פאולוס השני, עד לשנת 2005, בה בין אנשי השנה היה גם הזמר האירי בונו, היו כל אנשי השנה אמריקאים. 36 מאנשי השנה נולדו בארצות הברית, בעוד 29 מאנשי השנה הם מחוץ לארצות הברית. בנוסף רוב הקבוצות שנבחרו, כגון מדענים או בני מעמד וגיל מסוימים הם אמריקאיים.
"איש השנה" 1960
250px|ממוזער|שמאל|שער גיליון איש השנה של 1960. ראה אור בינואר 1961.
בדצמבר 1960 החליט מגזין טיים לכבד את "המדען האמריקאי". מאז קיומו של פרס נובל ועד 1940 זכו מדענים אמריקאים ב-15 פרסים בלבד, בעוד שבשני העשורים שלאחר מכן זכו מדענים אמריקאים ב-42 פרסים. כפרופיל משותף של המדען האמריקאי נבחרו חמישה-עשר מדענים בולטים מתחומים שונים, רובם קשורים לתחומי הרפואה, האלקטרוניקה, האטום וחקר החלל. עמוד השער הראה תמונות של החמישה-עשר על רקע איור של אטום.
המדענים שנבחרו היו: אמיליו סגרה, לינוס פאולינג, ויליאם שוקלי, ג'ון פרנקלין אנדרס, ג'ורג' וולס בידל, דונלד גלייזר, צ'ארלס סטארק דרייפר, רוברט ברנס וודוורד, ג'יימס ואן אלן, צ'ארלס טאונס, אדוארד טלר, יהושע לדרברג, וילארד ליבי, אדוארד מילס פרסל ואיזידור רבי.
"איש השנה" וישראל
בין הזוכים בתואר נמצא ישראלי אחד, יצחק רבין בשנת 1993, אשר נבחר כחלק מקבוצה של "עושי שלום" שכללה גם את יאסר ערפאת וכן את נלסון מנדלה ופרדריק וילם דה קלרק מדרום אפריקה.
כאשר עורכו של השבועון "העולם הזה" היה אורי אבנרי, הוא הקדיש את גיליון ראש השנה העברית שלו לבחירת "איש השנה". עם סגירת השבועון המשיך אבנרי בנוהג זה במשך שנה אחת בעיתון "מעריב". אחרי שנת 1991 אין בישראל עיתון או שבועון המקדיש חוברת שלמה לבחירת "איש השנה". אך רוב אמצעי התקשורת בוחרים את 'איש השנה', בדרך כלל מזווית הראיה הישראלית.
אנשי השנה
איש המאה
המאה ה-20: אלברט איינשטיין
קישורים חיצוניים
איש השנה של מגזין טיים, מתוך אתר המגזין
הערות שוליים
*
קטגוריה:טיים מגזין | 2023-12-06T13:52:00 |
שושן פורים | הפניה פורים#פרזים ומוקפים | 2018-01-03T09:24:43 |
אואן יאנג | שמאל|ממוזער|250px|בשנת 1929 אואן יאנג נבחר לאיש השנה של השבועון טיים בשל תפקידו בוועידת הפיצויים.
אואן יאנג (באנגלית: Owen D. Young; 27 באוקטובר 1874 - 11 ביולי 1962) היה איש עסקים ותעשיין אמריקני, עורך דין ודיפלומט אשר ייצג את אמריקה בוועידת הפיצויים השנייה בשנת 1929 וגיבש את תוכנית פריסת חובות הפיצויים של גרמניה הידועה כתוכנית יאנג.
בשנת 1924 יאנג השתתף לצידו של צ'ארלס דוז בוועידה שהביאה להצגת תוכנית דוז.
בפברואר 1929 נשלח יאנג לשאת ולתת על הסדר פיצויים נוסף. הוועידה התכנסה בפריז וזו הפעם נבחר אואן יאנג לעמוד בראשה, כשהוא נושא ונותן עם נשיא הרייכסבנק היילמאר שאכט. במאי 1929 התפרסמה "תוכנית יאנג" - יאנג המליץ על הקטנה נוספת ומשמעותית של סכום הפיצויים, ולהסדר תשלומים נדיב שהשתרע עד לשנת 1988, בנוסף להסדרים פיסקליים ובנקאיים במשק הגרמני שנועדו לייצבו ולהעלותו על פסים של צמיחה כלכלית. תוכנית זו נדחתה על ידי הלאומנים הגרמנים ובראשם אלפרד הוגנברג והנאצים ובראשם אדולף היטלר, ואף הביאה לפרישתו של שאכט (שהיה נאצי קנאי) מן הרייכסבנק, אך התקבלה על ידי הממשלה הגרמנית.
בסמוך לאחר קבלת התוכנית אירעו אירועים ששינו את התמונה לחלוטין. מותו של גוסטב שטרזמן אשר היה הכח המניע מאחורי המגעים שהביאו לתוכנית דוז ולתוכנית יאנג, ב-3 באוקטובר 1929 לווה ב-29 באוקטובר בקריסת הבורסה בארצות הברית שהביאה למשבר כלכלי עולמי. התוכנית עדיין התבצעה עד שנת 1931 עת נאלצה הממשלה הגרמנית להפסיק את התשלומים. במאמץ אחרון לסייע לרפובליקה הגרמנית הכריז הנשיא הרברט קלרק הובר על הפסקה זמנית בתשלומים, אך בשנת 1933 עם עליית הנאצים לשלטון הכריז היטלר כי גרמניה לא תשלם פיצויי מלחמה נוספים.
בשנת 1931 הוא המליץ לסנאט של ארצות הברית להגביר את הפיקוח של הפדרל ריזרב על הבנקים בארצות הברית.
בין יתר פעילויותיו נמנה יאנג עם מייסדי חברת האלקטרוניקה האמריקנית RCA בשנת 1919 והיה יו"ר החברה עד לשנת 1933. בשנים 1922–1939 היה גם יו"ר חברת ג'נרל אלקטריק.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:חברי המפלגה הדמוקרטית (ארצות הברית)
קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים
קטגוריה:אנשי עסקים אמריקאים
קטגוריה:דיפלומטים אמריקאים
קטגוריה:תעשיינים אמריקאים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת סיינט לורנס
קטגוריה:בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת בוסטון
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פלורידה
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1874
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1962 | 2024-05-07T16:45:20 |
יו ג'ונסון |
שמאל|ממוזער|180px|יו ג'ונסון איש השנה של השבועון טיים - 1933
יו סמואל ג'ונסון (Hugh Samuel Johnson; 5 באוגוסט 1882 – 15 באפריל 1942) היה איש צבא ומנהלן ציבורי אמריקני.
ג'ונסון נולד בקנזס בשנת 1882. לאחר שסיים את האקדמיה הצבאית האמריקנית בשנת 1903, ג'ונסון הפך לקצין בצבא ארצות הברית. ג'ונסון שירת תחת הגנרל ג'ון פרשינג במלחמה במקסיקו בשנת 1916.
כאשר נכנסה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה היה ג'ונסון בין מנסחי "חוק השירות הסלקטיבי" מכוחו מגייסים עד היום את חיילי ארצות הברית בזמן שלום. בשנת 1918 קיבל ג'ונסון דרגת בריגדיר גנרל.
בשנת 1933 מונה ג'ונסון על ידי הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט לעמוד בראש "מִנְהָל השיקום הלאומי" (NRA). ה-NRA שימש חלק חשוב במדיניות הניו דיל של רוזוולט אשר נועדה להוציא את אמריקה מן השפל הגדול אליו נקלעה בשנת 1929. המנהל יצר כללים לתחרות הוגנת בתעשייה האמריקנית. הוא נתן זכויות לעובדים ולפועלים, יצר מקומות תעסוקה, ודאג לאכיפת חוקי שעות העבודה המקסימליות והמינימליות. בשנת 1935 הוכרזה פעילות ה-NRA כבלתי חוקתית על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית, בכך שהוא מפר את זכויות המדינות.
במסגרת פעילותו ב-NRA ארגן ג'ונסון אלפי עסקים על פי כללי "המסחר ההוגן" שיצר. על מאמצים אלו הוכתר בשנת 1933 לאיש השנה של השבועון טיים.
ג'ונסון עבר לתפקיד ניהולי ב"מנהל לקידום העבודה" WPA - גוף שתפקידו היה ליצור מקומות עבודה, ואשר דאג לעבודות יזומות בהיקף לאומי. לאחר פרישתו מה-WPA ניהל רשת עיתונים עד למותו בשנת 1942.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים
קטגוריה:קצינים אמריקאים במלחמת העולם הראשונה
קטגוריה:גנרלים בצבא ארצות הברית
קטגוריה:בוגרי האקדמיה הצבאית של ארצות הברית
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1881
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1942
קטגוריה:בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי | 2024-02-28T02:48:22 |
פאולו דל פוצו טוסקנלי | שמאל|ממוזער|180px|פאולו דל פוצו טוסקנלי
פאולו דל פוצו טוסקנלי (באיטלקית: Paolo dal Pozzo Toscanelli; 1397, פירנצה – 10 במאי 1482), איש אשכולות מפורסם מתקופת הקדם-רנסאנס.
תולדות חייו
כאחד ממבשרי הרנסאנס החשובים, טוסקנלי היה בעל ידיעות מרובות בשטחי מדע רבים: מתמטיקה, רפואה, גאוגרפיה ואסטרונומיה. הוא נולד בפירנצה ועשה את לימודיו באוניברסיטת פדובה. שמו הלך לפניו כבעל גישה מדעית מקורית שנאחזה בתצפיות מדויקות. הוא סיים את לימודי הדוקטורט ברפואה בשנת 1424. חיבוריו החשובים באסטרונומיה - שאינם מושפעים רק מן התפישה התלמאית - לא נמצאו וככל הנראה אבדו לעד.
טוסקנלי תכנן את הגנומון (המחוג הניצב של שעון שמש) המפורסם שעומד עד היום בסנטה מריה דל פיורה, הקתדרלה של פירנצה. הגנומון מודד את היפוך הקיץ עד כדי מחצית השנייה, ובמהלך השנים שימש לבדיקת ותיעוד מסלול השמש.
אמריגו וספוצ'י היה בין תלמידיו.
טוסקנלי התפרסם בתצפיות וחישובים מדויקים של כוכבי שביט. בשנת 1456 הוא תיעד כוכב שביט שלימים - בעת חזרתו בשנת 1768 - התפרסם כשביט היילי.
בשנת 1474 חיבר טוסקנלי איגרת לידיד, כומר פורטוגלי בשם מרטינז, ובה הוכחה (מוטעית) שכדור הארץ קטן בשליש משיודעים כיום, ולכן הדרך הקצרה ביותר למזרח הרחוק היא דווקא מערבה מחצי האי האיברי ולא בנתיב הסובב את אפריקה. האיגרת הגיעה לאפונסו החמישי, מלך פורטוגל, וממנו לקולומבוס. כך שלמעשה הודות לחישוב המוטעה של טוסקנלי, קולומבוס "גילה" את אמריקה.
שמאל|ממוזער|250px|מפת אזור האוקיינוס האטלנטי לפי טוסקנלי על רקע מפה מעודכנת
טוסקנלי מת בפירנצה, העיר שבה בילה את רוב ימיו, ב-10 במאי 1482, בגיל מבוגר מאוד יחסית לתקופתו.
מפת טוסקנלי
מפת טוסקנלי כוללת את אסיה, אירופה ואפריקה, את האוקיינוס האטלנטי ואת האוקיינוס ההודי. המפה שגודלה 82X41 ס"מ, נתגלתה מחדש בשנת 1941 ושמורה בימינו בספרייה הלאומית של פירנצה. לפי חישובי טוסקנלי היה היקף כדור הארץ לאורך קו המשווה רק 33 אלף ק"מ (למעשה 42 אלף ק"מ), מהם 23 אלף ק"מ יבשה (למעשה 14 אלף ק"מ) והיתר ים. כלומר, טוסקנלי סבר שהמים מכסים רק כשליש מכדור הארץ (למעשה 70 אחוזים).
העתק של האיגרת ובה הוכחתו של טוסקנלי הגיעה לידיו של כריסטופר קולומבוס בשנת 1481 והוא נטל אותה עמו במסעותיו הימיים, בדרכו מערבה בדרך הים כדי לגלות דרך חדשה לאסיה, שהובילה אותו לגילוי אמריקה בשליחות ספרד. גם פרדיננד מגלן נטל עמו את המפה שצייר טוסקנלי בשכנעו את חצר מלך פורטוגל שהמסע סביב כדור הארץ אפשרי בשל היקפו "הקצר". ייתכן שגילוי אמריקה והקפת כדור הארץ היו מתעכבים בכמה דורות אילו ידעו מלכי ספרד ופורטוגל את היקפו האמיתי של כוכב הלכת.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מדענים איטלקים
קטגוריה:ילידי 1397
קטגוריה:נפטרים ב-1482
קטגוריה:מתמטיקאים איטלקים במאה ה-15
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת פדובה | 2023-07-01T09:56:47 |
הסיאן | redirect מטריצת הסיאן | 2004-12-24T07:42:38 |
מכפלת הדאמר | redirect כפל מטריצות#מכפלת האדמרד | 2004-12-24T08:11:16 |
מטריצה חיובית | באלגברה ליניארית, מטריצה ממשית סימטרית A היא מטריצה חיובית (positive) אם התבנית הריבועית היא חיובית, כלומר אם לכל וקטור (ממשי) . המטריצה היא חיובית לחלוטין (positive definite; בשימוש גם הביטוי השגוי "מטריצה מוגדרת חיובית") אם התבנית חיובית לחלוטין: לכל (זו כמובן תכונה חזקה יותר).
התכונה המקבילה לסימטריות עבור מטריצות מרוכבות, היא תכונת ההרמיטיות. מטריצה הרמיטית מרוכבת היא חיובית אם לכל וקטור (מרוכב) מתקיים , וחיובית לחלוטין אם לכל וקטור מתקיים . תנאים אלה שקולים לכך שכל הערכים העצמיים של המטריצה יהיו ממשיים וחיוביים (ובהתאמה, חיוביים ממש), ומשום כך מטריצות חיוביות מתנהגות מהרבה בחינות כמו מספרים ממשיים חיוביים. לדוגמה, מטריצה בגודל היא הרמיטית רק כאשר ממשי. המטריצה חיובית אם , וחיובית לחלוטין אם .
תכונות של מטריצות חיוביות וחיוביות לחלוטין
אוסף המטריצות החיוביות סגור לחיבור ולכפל בסקלר חיובי. כך גם אוסף המטריצות החיוביות לחלוטין. בנוסף לזה, מטריצה חיובית היא חיובית לחלוטין אם ורק אם 0 אינו ערך עצמי שלה, כלומר אם ורק אם היא הפיכה. לבסוף, ההפכית של מטריצה חיובית לחלוטין גם היא חיובית לחלוטין. שני האוספים סגורים גם לפעולה .
מאחר שכל הערכים העצמיים של מטריצה חיובית הם חיוביים, מתקבל כי אם מטריצה חיובית אז ו-. מעבר לכך, אם מטריצות חיוביות מתקיים כי .
כאמור, מטריצה הרמיטית M היא חיובית אם לכל מתקיים . על ידי הפרדת הווקטור z לרכיב ממשי ורכיב מדומה אפשר לראות שמספיק לבדוק את תכונת החיוביות לווקטורים ממשיים .
אם חיוביות אז גם מכפלת אדמר חיובית; זהו "משפט המכפלה של שור".
קריטריון לבדיקה האם מטריצה היא חיובית הוא קריטריון סילווסטר (Sylvester's criterion).
פירוק של מטריצה חיובית
כידוע, לכל מספר מרוכב , הנורמה המרוכבת היא מספר ממשי חיובי. ההכללה של עובדה פשוטה זו למטריצות קובעת שלכל מטריצה (מרוכבת) , המטריצה היא חיובית; אם הפיכה, אז חיובית לחלוטין.
בעזרת משפט הלכסון האוניטרי, אפשר להראות שגם ההפך נכון: כל מטריצה חיובית אפשר לפרק בצורה עבור מטריצה מתאימה. יתרה מזו, אם (סימטרית) ממשית, אפשר לדרוש שגם תהיה ממשית. בדרך דומה אפשר להוכיח גם ש(כמו במספרים ממשיים חיוביים) אם חיובית, אז לכל n טבעי קיימת מטריצה חיובית כך ש- .
הקשר למרחבי מכפלה פנימית
במרחב מכפלה פנימית, טרנספורמציה הרמיטית T היא חיובית אם לכל וקטור x, וחיובית לחלוטין אם לכל וקטור . הגדרה זו מתיישבת עם ההגדרה עבור מטריצות, אם בוחרים כמרחב המכפלה הפנימית את (או ), עם המכפלה הפנימית הסטנדרטית, ורואים את המטריצה A כטרנספורמציה של כפל ב- A.
במרחב , התבנית היא הרמיטית אם ורק אם המטריצה הרמיטית, והיא מכפלה פנימית אם ורק אם M מטריצה חיובית לחלוטין. גם ההפך נכון: כל מכפלה פנימית במרחב V ניתנת להצגה כזו על ידי מטריצה חיובית לחלוטין.
שימושים באנליזה
תהי פונקציה ממשית של n משתנים, שכל נגזרותיה החלקיות מסדר שני הן רציפות. תנאי זה מבטיח שמטריצת ההסיאן שלה (דהיינו מטריצת הנגזרות השניות) תהיה מטריצה סימטרית (בגודל ). תנאי הכרחי לכך שנקודה תהיה נקודת קיצון, הוא שכל הנגזרות החלקיות יתאפסו, כלומר הגרדיאנט הוא אפס . במקרה זה, הפיתוח לטור טיילור מראה שמטריצת ההסיאן קשורה קשר הדוק להתנהגות של הפונקציה בסביבות הנקודה: אם חיובית לחלוטין, אז מינימום מקומי במובן החזק (כלומר: קיימת סביבה של , שבה לכל ). ואם מינימום מקומי במובן החלש (כלומר: קיימת סביבה של , שבה לכל ), אז היא מטריצה חיובית. הכיוון ההפוך אינו נכון בשני המקרים.
מינורים
המתמטיקאי הגרמני קרל גוסטב יעקב יעקובי מצא דרך לבדוק את החיוביות של מטריצה בעזרת המינורים הראשיים שלה: מטריצה היא חיובית לחלוטין אם ורק אם כל המינורים הראשיים שלה חיוביים. על ידי הצמדה במטריצת תמורה, נובע מכאן שאם כל המינורים הראשיים חיוביים, אז כל המינורים חיוביים. (לתכונות נוספות, ראו משפט יעקובי על שקילות למטריצה אלכסונית).
הדטרמיננטה של מטריצה חיובית לחלוטין מקיימת את "אי-שוויון פישר", שגילה E. Fischer ב-1908: . כאן הוא המינור המתקבל ממחיקת כל השורות והעמודות שאינן בקבוצת האינדקסים , ו- הוא המשלים של הקבוצה . אי-שוויון זה מכליל אי-שוויון מפורסם אחר, שגילה אדמר ב-1893: .
מושגים קרובים
בדומה לתכונת החיוביות, אומרים שמטריצה הרמיטית היא מטריצה שלילית אם כל הערכים העצמיים שלה שליליים, ושלילית לחלוטין אם הערכים העצמיים שליליים ושונים מאפס. מטריצה (הרמיטית) שיש לה ערכים עצמיים חיוביים ושליליים, אינה מוחלטת (indefinite).
בשל הקרבה בין המונח האנגלי definite לשורש define, יש שקוראים למטריצה חיובית לחלוטין "מוגדרת חיובית", ולמטריצה שאינה מוחלטת, "לא מוגדרת".
בניתוח של מטריצות סטוכסטיות קוראים למטריצה ממשית completely positive אם היא חיובית לחלוטין, ויש לה פירוק בצורה שבו כל הרכיבים של B חיוביים.
הכללה
באלגבראות סי-כוכב, בהינתן אלגברת סי-כוכב A, אומרים שאיבר הוא חיובי אם קיים איבר כך ש . באופן שקול - a הוא חיובי אם ורק אם הספקטרום שלו מורכב רק מאיברים ממשיים אי שליליים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מטריצות | 2024-06-21T08:41:22 |
מטריצה מוגדרת שלילית | redirect מטריצה חיובית | 2005-08-02T12:19:04 |
מטריצה מוגדרת אי שלילית | redirect מטריצה חיובית | 2005-08-02T12:19:56 |
מטריצה מוגדרת אי חיובית | redirect מטריצה חיובית | 2005-08-02T12:22:04 |
ניו-זילנד | REDIRECTניו זילנד | 2004-12-24T09:18:20 |
טיים | REDIRECT טיים (מגזין) | 2018-05-29T14:57:46 |
אופרה (דפדפן) | אופרה (באנגלית: Opera) הוא דפדפן מבית חברת Opera Software שהושק בשנת 1995. קוד המקור אינו פתוח למפתחים שאינם חלק מצוות הפיתוח של החברה.
דפדפן תומך במערכות הפעלה שונות כגון: חלונות, מקינטוש, לינוקס, FreeBSD, סולאריס ועוד.
היסטוריה
ממוזער|200px|שמאל|אופרה על לינוקס מציג את הערך הנוכחי
גון סטפנסון, ון טצ'נר וגייר יבארסקי מחברת הטלפונים הנורווגית טלנור, פיתחו את הדפדפן ב-1994 לשימוש ברשת מקומית של החברה. בסוף 1995 השניים הקימו את Opera Software, לאחר שטלנור אפשרה להם להמשיך בפיתוח הדפדפן. בתחילה הדפדפן נקרא MultiTorg Opera. הוא היה הדפדפן הראשון בעל סרגל צד ובעל ממשק לשוניות.
החברה התמקדה במהירות הצגת הדפים ושימוש נכון במשאבי המערכת. בנוסף, ניתן דגש על נגישות על מנת שמשתמשים בעלי מוגבלויות עדיין יוכלו לעבוד ברשת.
אופרה 6.0 תמכה ברוב הסטנדרטים של ה-W3C ו-CSS בנוסף, בתוספים של נטסקייפ וכן תקנים אחרים כגון WAP ו-WML עבור מכשירים סלולריים. מצד שני, התמיכה ב-ECMAScript יחד עם HTML DOM, הייתה עדיין חלקית, במיוחד עבור דפים דינמיים.
ב-20 באפריל 2006 אופרה הוציאה את גרסה 8.50 בחינם וללא פרסומות לאחר שנים שבהן הגרסה החינמית הציגה פרסומות בראש הדפדפן.
בשנת 2016 קבוצת משקיעים סיניים רכשה את דפדפן האינטרנט. קונסורציום בראשות Golden Brick Silk Road רכש את גרסאות הסלולר והמחשב שולחני של דפדפן האינטרנט, בתוספת אפליקציות ביצועים ופרטיות, אך לא את יחידות הפרסום, המשחקים והטלוויזיה.
בשנת 2019 החברה שחררה גרסת דפדפן למשחקים, Opera GX, וגרסה ממוקדת הצפנת וארנק בלוקצ'יין שוחררה כגרסת בטא בתחילת שנת 2022.
באפריל 2023 אופרה הכריזה על שיפור גדול של הדפדפן, תחת השם Opera 100 או "Opera One". העדכון כולל הוספת ממשק משתמש חדש ומספר תכונות הקשורות לבינה מלאכותית.
תכונות
שמאל|ממוזער|250px|דפדפן אופרה על טלפון נייד של חברת סוני אריקסון
להלן מספר תכונות ייחודיות תכונות ייחודיות
אופרה מייל
הדפדפן מכיל תוכנת דוא"ל התומכת בחשבונות מסוג POP, SMTP וב-IMAP, מסוגל להציג חדשות מסוג RSS ו-ATOM ותומבת בפרוטוקול הצ'אט IRC.
חיפוש ותרגום
אופרה מאפשרת חיפוש מידע ממקורות שונים, כגון: גוגל, אמזון, ebay ועוד. ניתן גם בנוסף לבצע חיפוש או תרגום של מילה או משפט ישירות מהעמוד על ידי סימון הטקסט ובחירת הפקודה המתאימה בתפריט הלחצן הימני בעכבר.
כרטיסיות חיוג מהיר
אופרה בגרסה 9.2 מאפשרת להגדיר מספר אתרים מועדפים בחיוג מהיר. עם פתיחת לשונית חדשה ניתן לבחור אחד מהאתרים שהוגדרו בחיוג מהיר במקום להקליד את כתובתו.
קובצי סגנון מקומיים
משתמשים יכולים ליצור קובצי סגנון (CSS) פרטיים ולהשתמש בהם לשינוי תצוגת כל אתר. ניתן גם לשנות בצורה זו את תצוגת ברירת המחדל של אופרה לאתרים, לתוכנת הדוא"ל שלה ועוד. מספר קבצים כאלו מצורפים עם אופרה 7, ביניהם אחד שמדמה מראה של אתר המוצג על מחשב מסוג בקומודור 64.
תצוגה למסך קטן
אופרה יכולה לפרוס כל אתר במסך קטן, למשל במקרה של מחשבי כף יד .
סרגלי צד
אתרי באינטרנט יכולים להופיע בתור סרגל צד. האתר יכול להיות מוקטן לגודל הסרגל בעזרת SSR. ניהול הדוא"ל, הפתקים ועוד מתבצע לרוב על ידי סרגלי צד.
תרגום באמצעות קובצי שפה
תמיכה בשפות שונות במתבצע בעזרת קובץ תרגום לשפת היעד. ניתן לתרגם גרסה לשפה אחרת על ידי הוספת קובץ תרגום.
ביטורנט
החל מגרסה 9 באופרה קיימת גם תמיכה בהורדה ישירה בביטורנט ללא צורך בתוכנות חיצוניות.
תמיכה
מאז גרסה 3.5, הייתה לאופרה תמיכה בטכנולוגיית הרשת CSS (אחד ממפתחי הטכנולוגיה הוא עובד בחברת אופרה). עד גרסה 6.0 אופרה תמכה ב-Netscape API לתוספים ותמיכה ב-WAP ו-WML עבור מכשירים אלחוטיים, אך, תמיכתה ב-ECMAScript (אשר ידוע יותר בשם JavaScript) וב-DOM הייתה בסיסית.
בינואר 2003, יצאה גרסה 7.0 של אופרה. אופרה 7 הציגה מנוע פריסת תצוגה חדש -Presto, אשר אופיין בשיפור בכל הנוגע לתמיכה ב-CSS, שפות סקריפט ו-DOM, ממשק גרפי חדש וכן ב- M2. במאי 2004, גרסה 7.5 יצאה ובה נוספו קורא RSS ולקוח IRC.
באפריל 2005, יצאה גרסה 8.0 של אופרה. באופרה 8 נוספה תמיכה ב-SVG Tiny 1.1.
אופרה הייתה הראשונה אשר הוסיפה תמיכה ב-SVG לדפדפן.
נתח השוק של אופרה
300px|ממוזער
על אף פי שהתוכנה תומכת בפלטפורמות רבות נתח השוק שלה אינו גדול, ומצוי בעיקר בתחום מחשבי כף יד והטלפונים הניידים. נכון למאי 2022, נתח השוק של הדפדפן הוא 2.1%.
תכונות ייחודיות של אופרה
CSS מקומי: משתמשים יכולים ליצור קובצי CSS משלהם, ולהשתמש בהם לשינוי תצוגת כל אתר, במקום או בנוסף ל-CSS של האתר עצמו. ניתן גם לשנות בצורה זו את תצוגת ברירת המחדל של אופרה לאתרים, ללקוח הדוא"ל שלה ועוד. מספר קבצים כאלו מצורפים עם אופרה 7, כולל קובץ אחד שידמה מראה של אתר כאילו הוצג בקומודור 64.
SSR (תצוגה למסך קטן): אופרה יכולה לפרוס כל אתר ברשת, לשם תצוגה על מסכים קטנים, למשל טלפונים חכמים או מחשבי כף יד שימוש אחר של SSR הוא לסרגלי צד.
סרגלי צד: כל אתר באינטרנט יכול להופיע בתור סרגל צד. האתר יכול להיות מוקטן לגודל הסרגל בעזרת SSR. ניהול הדוא"ל, הפתקים ועוד מתבצע לרוב על ידי סרגלי צד.
הגירסות לשפות השונות הן בקובץ המכיל תרגום לשפת היעד. ניתן להמיר גרסה לשפה אחרת על ידי הוספת קובץ התרגום.
פרסומות באופרה
אופרה היא תוכנה מסחרית, ולפיכך החברה ציפתה לתשלום כלשהו. למשתמש היו שתי אפשרויות חוקיות להשתמש באופרה: לשלם עבור התוכנה, או לראות פרסומות בזמן השימוש. בהפעלה הראשונה של אופרה ניתן לבחור בין שני סוגי פרסומות: הפרסומות הרגילות והפרסומות של Google.
הפרסומות הרגילות: פרסומות אלו הן תמונות GIF סטטיות או נעות, התופסות מקום קבוע בפינה הימנית העליונה של המסך, בגודל של 468x60. אופרה מקבלת פעם בפעם קובצי פרסומות אלו בזמן שלא נשלח מידע דרך החיבור לרשת. הפרסומות לא יוצגו בשעה שאופרה מופעלת במסך מלא (F11). אופרה מסוגלת לכוון את הפרסומות על פי כתובת ה-IP של המשתמש, עד לרמה של מדינות.
פרסומות גוגל (Google AdSense): פרסומות אלו זמינות החל מגרסה 7.20. הפרסומות של Google קטנות יותר מהרגילות, מכילות טקסט בלבד וקשורות לנושא האתר שבו הגולש נמצא. לשם כך, על אופרה למסור ל-Google את מיקום האתר. הכתובת שבה גוגל משתמש, כוללת את מספר ה-IP ולכן גורמת לחשיפה פוטנציאלית של מחשב הלקוח. לפרטים ראו הקישור החיצוני למטה.
מגרסה 8.50 אופרה אינה מציגה פרסומות בגרסה החינמית של הדפדפן. עדיין ניתן לקנות תמיכה. רוב הכנסות החברה הם משילוב הדפדפן בטלפונים ומכשירים ניידים אחרים וכן מביצוע חיפוש דרך הדפדפן באמצעות מנועי החיפוש המובנים.
גרסאות
אופרה 9
ב-20 באפריל 2006 יצאה גרסת בטא לדפדפן החדש שהגיע לגרסה 9. העדכון החדש מהווה פריצת דרך טכנולוגית בכך שהוא מביא לגולש תמיכה מובנית בווידג'טים והורדה ישירה בביטורנט ללא צורך בתוכנות חיצוניות.
תוכנות חדשות נוספות בגרסה 9 הן: אפשרויות פר-אתר, הוספת מנועי חיפוש נוספים (וכן ממשק משתמש לצורך ביצוע שינויים), חסימת פרסומות, הצגת תצוגה מקדימה של אתר, הוספת תמיכה בטכנולוגיות web 2.0.
ב 20 ביוני 2006 יצאה גרסה 9 הרשמית. עם יציאת אופרה 9 לשוק הדפדפנים, ברירת המחדל היא זיהוי כאופרה ולא כאינטרנט אקספלורר כבעבר. אפשרות הסוואת הדפדפן לדפדפן אחר עדיין קיימת אבל הורדה מהתפריט הישיר כדי למנוע שימוש, אלא בבעיות תאימות קשות.
אופרה 10
לאחר גרסת אלפא שלוש גרסאות בטא וגרסת RC יצאה ב-1 ספטמבר 2009 גרסת 10 הרשמית.
גרסה 10 מבוססת על מנוע משופר - פרסטו 2.2, מה שהופך אותה מהירה יותר בכ-40% מגרסאות קודמות, כמו כן נוספה טכנולוגיה חדשה אופרה טורבו המאפשרת גלישה מהירה יותר על ידי כיווץ העמודים הנטענים. הטאבים הוויזואליים שופרו וכעת ניתן לראות תמונות מוקטנות של הדף הפתוח בלשונית, ללא צורך למעבר עכבר על הלשונית.
במודול הדואר אלקטרוני המובנה באופרה נוספה תמיכה בטקסט עשיר ומארק-אפ - כולל תמיכה מלאה בעברית.
גרסה 10 כוללת גם עדכון אוטומטי לגרסה החדשה ביותר, דיווח אוטומטי על קריסות בדפדפן, עיצוב אישי ומקום גדול יותר לשמירת קיצורים בחיוג מהיר, תיקון שגיאות כתיב (גם בעברית), אייקון ומעטפת חדשים.
אופרה 11
ב-16 בדצמבר 2010 יצא דפדפן אופרה גרסה 11.
גרסה 11 מבוססת על מנוע משופר - פרסטו 2.7
בדפדפן זה מספר חידושים:
התכונה הבולטת היא תמיכה בהרחבות (extensions), המאפשרת להוסיף לאופרה תפקודים נוספים באמצעות סטנדרטים פתוחים (HTML,CSS, ותסריטי ג'אווה).
בשורת הכתובת נוספה תווית המציינת פרוטוקולים חיצוניים (כגון:HTTP) ופנימיים של אופרה (כגון: TURBO). הקשה על התווית מספקת מידע עליה. הפרמטרים בסוף שורת הכתובת מוסתרים כברירת מחדל.
ניתן להחליט אלו תוספים ייטענו בעת הפעלת הדפדפן להאצת הגלישה.
תמיכה ב-WebSocket.
ערום טאבים - צירוף טאבים זה על זה לטאב הכולל קבוצה של טאבים.
מחוות עכבר ויזואליות - לחיצה והחזקה של לחצן הימני של העכבר מציגה תפריט ויזואלי של הפקודות הזמינות במחוות העכבר.
הצעות חיפוש. תחזית החיפוש של גוגל מובנית בתוך חיפוש אופרה ומציגה אפשרויות חיפוש בעת ההקלדה.
שיפורים בפנל הדואר. בעת שימוש בלקוח הדואר המובנה של אופרה ניתן לגרור ולשחרר חשבונות ופריטי דואר למיקום הרצוי וכן ניתן להסתיר את לשונית הדואר כאשר אינה בשימוש.
אופרה 12
ב -16 באפריל 2012 יצא דפדפן אופרה 12 בגרסת בטא. הגרסה, המכונה "Next", מריצה תוספים כתהליכים עצמאיים ובכך מאפשרת שליטה רבה יותר בעת פעולה לא תקינה שלהם ומשפרת את היציבות והאבטחה. בין החידושים בגרסה 12:
תמיכה בשפות ימין-לשמאל
תמיכה מחודשת במעטפות לממשק הדפדפן
שיפור בתמיכה בהאצת חומרה להצגת אתרים
תמיכה בהרחבות
שיפורים בשורת הכתובת
תמיכה בתקנים נוספים: גרור ושחרר, webRTC, CSS3 animations and transitions, Do-Not-Track, CSS Generated Content for Paged Media ועוד
שינויי ממשק לטובת מודעות אבטחה בזמן גלישה
תמיכה במערכות 64 ביט
הפסקת התמיכה בשירותים Opera Unite, Opera Widgets ו- Opera Voice.
אופרה 15
ב-12 בפברואר 2013 הכריזה אופרה שהיא מפסיקה את תמיכתה במנוע פריסת התצוגה Presto ומעבירה את הדפדפן שלה להשתמש במנוע WebKit כפי שמיושם על ידי גוגל כרום מפרויקט כרומיום.
ראו גם
אופרה מיני
קישורים חיצוניים
אבני דרך בפיתוח הדפדפן
markschenk.com היסטוריה של הדפדפן
כתבה ב-CNET על התקלה באתר MSN
קהילת אופרה עברית
הערות שוליים
קטגוריה:דפדפנים
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-1996 | 2024-08-01T05:17:44 |
מהירות זוויתית | שמאל|ממוזער|220px|המהירות הזוויתית היא קצב השינוי בזמן של הזווית בין נקודה כלשהי על הגוף לבין ציר הייחוס
שמאל|ממוזער|220px| הסיבוב שבתרשים הוא נגד כיוון השעון, לכן על פי כלל יד ימין כיוון וקטור המהירות הזוויתית הוא למעלה.
מהירות זוויתית או מהירות סיבובית היא גודל המבטא את מהירות הסיבוב של גוף והיא קבועה עבור גוף קשיח חופשי. כאשר גוף שאינו נקודתי מסתובב במרחב על ציר סיבוב כלשהו, המהירות של כל נקודה בגוף שונה. אם הגוף קשיח וחופשי, כל נקודה בו מבצעת תנועה מעגלית קצובה. על מנת להגדיר את מהירות הסיבוב של הגוף נסתכל על הזווית שעובר הקו המחבר נקודה בגוף עם ציר הסיבוב ביחידת זמן, וזו המהירות הזוויתית. אם כן, המהירות הזוויתית היא קצב השינוי בזמן של הזווית בין נקודה כלשהי על הגוף לבין ציר הייחוס, או הנגזרת של הזווית לפי הזמן:
.
מהירות זוויתית נמדדת, במערכת היחידות SI, ברדיאנים לשנייה (). כיוון שרדיאן הוא ערך מספרי טהור (חסר יחידות), ניתן להתייחס ליחידות המהירות הזוויתית גם כהרץ (Hz) (ועיינו עוד בהמשך). מתוך המהירות הזוויתית של הגוף, , ניתן לחשב את המהירות הקווית של נקודה בגוף המסתובב לפי הנוסחה:
כאשר הוא רדיוס הסיבוב – מרחק הנקודה מציר הסיבוב.
מלבד גופים מסתובבים, המהירות הזוויתית שימושית לתיאור תנועה מעגלית באופן כללי, והיא גודל טבעי בתיאור הפיזיקלי של מערכות בעלות סימטריה גלילית או כדורית.
וקטור המהירות הזוויתית הוא פסאודו-וקטור שגודלו כגודל המהירות הזוויתית וכיוונו נקבע לפי כלל יד ימין: אם מסובבים את אצבעות יד ימין עם כיוון התנועה, האגודל יפנה לכיוונה של המהירות הזוויתית. בניסוח מתמטי:
אם לא פועל על גוף מומנט כוח שקול ומסתו קבועה, וקטור המהירות הזוויתית הוא גודל שמור.
תדירות זוויתית
גוף קשיח שמסתובב בחופשיות (ותנועה מעגלית קצובה באופן כללי) הוא תופעה מחזורית, ולכן ניתן להתייחס למהירות הזוויתית הסקלרית כאל גודל המבטא תדירות טבעית (ביחידות של ), ומתקיים הקשר:
כאשר הוא זמן המחזור (הזמן שלוקח לגוף להשלים מחזור אחד) ו־ היא התדירות בהרצים (מספר המחזורים בשנייה). במקרה כזה, שבו יש ל־ משמעות של תדירות, היא נקראת תדירות זוויתית.
השימוש בתדירות הזוויתית במקום התדירות בהרצים מונעת את הצורך בשימוש בקבוע π, ולכן נעשה בה שימוש נרחב לא רק במכניקה של מערכות מסתובבות, אלא גם בתופעות מחזוריות אחרות, ובעיקר בסוגים שונים של מתנד הרמוני. בגוף מסתובב, ניתן לפרש את התדירות הזוויתית כמהירות זוויתית, אך ברוב התופעות אותן מתארים בעזרת תדירות זוויתית (למשל מעגל LC) כלל אין למהירות הזוויתית משמעות.
ראו גם
תנע זוויתי
תאוצה זוויתית
קישורים חיצוניים
תנועה מעגלית, באתר דע מדע
קטגוריה:גדלים פיזיקליים
קטגוריה:מהירות | 2023-03-07T05:13:06 |
חמשה חומשי תורה | REDIRECT תורה | 2004-12-24T09:53:46 |
אטנה | אֵטְנה (באיטלקית ובסיציליאנית: Etna) הוא הר געש פעיל השוכן באיטליה במזרח האי סיציליה. אטנה הוא הר הגעש הפעיל והגבוה ביותר באירופה. גובהו 3,357 מטר. הר אטנה הוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם ומתרחשת בו פעילות געשית קבועה. בסביבתו הקרובה מצויים כפרים רבים, אולם תושביהם מסרבים לעקור למקומות יישוב חלופיים בשל האדמה הגעשית הפורייה שסביבו.
עקב היסטוריית ההתפרצויות שלו וקרבתו לאוכלוסייה מיושבת, הר אטנה הוכרז על ידי האגודה הבין-לאומית לוולקנולוגיה ולכימיה של פנים כדור הארץ כאחד מ-16 הרי הגעש של העשור ולכן כראוי למחקר מיוחד כחלק מ"העשור הבינלאומי להפחתת אסונות הטבע" של האו"ם.
בשנת 2013 הוכרז ההר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
ממוזער|שמאל|התפרצות ההר ב-2011
היסטוריה גאולוגית
הר אטנה נמצא באזור הפחתה של לוחות טקטוניים, בו שוקע הלוח האפריקאי הנע צפונה מתחת ללוח האירואסייתי. ההפחתה אחראית לפעילות געשית באזור סיציליה ויוצרת את הקשת הגעשית באיים הליפאריים, מצפון לאטנה. המקור לגעשיות בהר אטנה לא הובן באופן מלא, אולם בשנים האחרונות הועלו השערות כי מערכת העתקים גדולה המקבילה לחוף המזרחי של סיציליה מאפשרת למאגמה לעלות באזור זה.
הפעילות הגעשית באזור החלה לפני כ-500,000 שנים בהתפרצויות תת-מימיות במפרץ שקדם להר אטנה, במה שהיה אז קו החוף של סיציליה. במשך כ-300,000 שנים המשיכה הפעילות הגעשית באזור, לרוב בצורת קילוחי לבה תת-מימיים, שיצרו ככל הנראה חרוט מגן תת-ימי.
לפני כ-150,000 שנים השתנה אופי הפעילות הגעשית. המגמה הפכה חומצית יותר, וכללה בנוסף לקילוחי לבה גם התפרצויות חזקות, שיצרו את הסלעים הפירוקלסטיים הראשונים באזור. בתקופה זו נוצרו מספר הרי געש אשר שכנו ממזרח לפסגת הר אטנה, באזור Valle del Bove. הגדול מביניהם נקרא קלנה (Calanna). תקופת קלנה נמשכה ב-10,000 שנים ולאחריהם פסקה הפעילות הגעשית.
לפני כ-80,000 שנים החלה תקופה נוספת של פעילות געשית. ההתפרצויות בתקופה זו היו אלימות יותר, ובמהלכן נוצר הר הגעש טריפוליאטו (Trifoglietto), מספר קילומטרים ממערב לקלנה, עדיין באזור Valle del Bove. הר הגעש טריפוליאטו התאפיין במדרונות תלולים יותר, והתנשא לגובה רב יותר מהר אטנה של ימינו. המגמה שהפכה חומצית יותר הביאה לפליטת חומר פירוקלסטי בכמות גדולה, אשר כיסה תוך כ-20,000 שנים את הר הגעש הקודם קלנה. תא המגמה שהזין את טריפוליאטו התרוקן לבסוף, והביא לקריסת ההר.
לאחר כ-30,000 שנות שקט החלה התקופה הפעילה הרביעית באזור, וזו פעילה עד ימינו. תקופה זו החלה לפני כ-35,000 שנים, אז החל ההר להתפרץ מחדש ממערב להרי הגעש הקודמים ונוצר הר הגעש מונגיבלו (Mongibello). בתוך כמה אלפי שנים בלבד כיסו תוצרי ההתפרצויות את שרידי הרי הגעש הקודמים וחיברו את הר הגעש לקו החוף של סיציליה. ההר הגיע בשיאו לגובה של כ-3,800 מטרים, כ-500 מטרים גבוה יותר מאשר גובהו כיום.
בתקופה שבין 35,000 עד 15,000 שנים לפני זמננו אירעה התפוצצות גדולה בהר אשר יצרה באזור סלעי איגנימבריט ואפר געשי מההתפרצות הגיע למרחק של כ-800 קילומטר מההר.
נכון לתחילת המאה ה-21, יש ארבעה לועות בפסגת ההר: הלוע הצפון-מזרחי אשר נוצר בשנת 1911, לוע ווראג'ינה (Voragine, סדק או בולען) אשר נוצר ב-1945, בוקה נואובה (Bocca Nuova, הלוע החדש) אשר נוצר ב-1968, והלוע הדרום-מזרחי אשר נוצר בהתפרצות בשנת 1971.
בצידו המזרחי של ההר ישנו עמק אשר נוצר לפני כמה אלפי שנים בעקבות קריסת הצד המזרחי של ההר, אשר יצרה שקע הנקרא וָאלֶה דֶל בּוֹוֶה (באיטלקית: Valle del Bove, מילולית: "עמק השוורים"). במחקר משנת 2006 נטען כי קריסת ההר אירעה לפני 8,000 שנים, וכי בעקבותיה נוצר גל צונאמי אשר שטף את חופי מזרח הים התיכון, וייתכן שגרם לנטישת ההתיישבות בעתלית-ים. בקירות העמק נחשפות שכבות הסלעים הגעשיים והם מהווים מקור מידע חשוב לחקר התפרצויות העבר של ההר. מאז 1991 מכוסה ואלה דל בווה בשכבת לבה עבה אשר זרמה בעמק כתוצאה מהתפרצות שהחלה אז והסתיימה בשנת 1993.
היסטוריה של פעילות געשית
אטנה הוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם, והתפרצות שלו אינה אירוע נדיר. ההיסטוריה הוולקנית שלו מתועדת למן המאה ה-16 לפני הספירה.
נכון לתחילת המאה ה-21 מוכרות כתשעים התפרצויות קשות. ההתפרצות בשנת 1169 גרמה להרס העיר קטניה ולמותם של כ-15,000 נפש. התפרצות ידועה נוספת התרחשה ב-1669. לבה זרמה במורד הדרומי של ההר, ומספר כפרים נהרסו. העיר קטניה הייתה מוקפת חומה אשר הסיטה את זרם הלבה אל הנמל מדרום לעיר, ומנעה ממנה לזרום לתוך העיר. מספר ההרוגים בהתפרצות אינו ברור. מקורות רבים מציינים כי נהרגו כ-20,000 איש, אולם מקורות אחרים אינם מציינים מקרי מוות כלל.
ההתפרצות בשנת 1983 ארכה 131 ימים, והלבה קלחה במורד הדרומי של ההר מסדקים בגובה של כ-2,500 מטרים. זרם הלבה פגע במרכז התיירות רִיפוּג'וֹ סַאפִּייֵנְצָה (Rifugio Sapienza) תוך שהוא גורם נזק לרכבל, ומספר מסעדות ובתי מלון נקברו תחת הלבה. זרם הלבה אף איים להגיע ליישובים בגובה 900 מטרים כדוגמת ניקולוזי בטרם נעצר.
בדצמבר 1991 החלה ההתפרצות הארוכה ביותר של ההר במאה ה-20, והיא נמשכה 473 ימים, עד מרץ 1993. הלבה קלחה מזרחה מסדקים קרוב לפסגת ההר וכיסתה את Valle del Bove.
ההתפרצות ביוני 2000, שנמשכה 23 דקות, הפיקה לבה שנפלטה למרחק של קילומטר ואבני בזלת שנורו למרחק של שני קילומטר. בשנת 2001 התפרץ ההר פעם נוספת. לבה התפרצה לגובה של יותר מ-100 מטר וזרמה בצד הדרומי של ההר. חום הלבה הגיע למאות מעלות צלזיוס והעשן והאפר שנפלטו מן ההר כיסו את כפרי האזור. בנובמבר 2007 התפרץ הר הגעש פעם נוספת.
מאז תחילת המאה ה-21 מתרחשות התפרצויות קטנות כמעט מדי שנה. בשנת 2011 נמנו 16 התפרצויות. התפרצויות נוספות נרשמו באוקטובר 2013, ביולי 2014, בדצמבר 2015 ובפברואר 2017. ב-25 בדצמבר 2018 התפרץ ההר שוב. יומיים מאוחר יותר נרשמה באזור רעידת אדמה בעוצמה של 4.8 בסולם מגניטודה לפי מומנט.
ההר התפרץ בפברואר-מרץ 2021, שוב באוגוסט 2023, ושוב ביולי-אוגוסט 2024.
במיתולוגיה היוונית
על פי המיתולוגיה היוונית, תחת ההר נמצא המפלץ טיפון שהיה אבי המפלצות יחד עם אכידנה ומאויבי האלים היוונים הגדולים ביותר עד שהובס ונאסר תחת ההר. טיפון הנאבק להשתחרר ולזרוע הרס בעולם היו ההסבר של היוונים הקדמונים להתפרצויותיו האלימות. בנוסף לכך, סדנתו של הפייסטוס, אל הנפחים, החרשות והאש היווני, נמצאת בתוך ההר ובו הוא יוצר את נשקי האלים.
תיירות
הר אטנה הוא אחד מהרי הגעש הפעילים הנגישים ביותר בעולם, ובכל שנה מבקרים בו אלפי אנשים. ההר הוא גם אחת האטרקציות העיקריות בסיציליה. הדרך העיקרית המובילה להר היא מדרום. כביש סלול מוביל לאתר סקי (Rifugio Sapienza) בגובה 1,900 מטרים, מצפון לעיר ניקולוזי (Nicolosi) ומשם ישנו רכבל העולה עד לגובה של 2,500 מטרים. מנקודה זו ניתן לנסוע במשאיות עד לגובה של 2,900 מטרים ומשם ועד לפסגת ההר ישנו שביל הליכה. דרך דומה מובילה להר מכיוון צפון-מזרח. בהר ישנם שני אתרי סקי.
פואמות אודות אטנה
"אטנה" הוא שמן של פואמות העוסקות בוולקנולוגיה המיוחסות בין היתר לוורגיליוס, לאובידיוס, לקורנליוס סוורוס, למרקוס מאניליוס וללוקיליוס הצעיר. במכתב מוסר מספר 79 שנכתב בשנת 64, עודד סנקה את לוקיליוס הצעיר לטפס על אטנה ולכתוב פואמה על אודות הר געש זה:
גלריה
קישורים חיצוניים
Mount Etna Live Webcams
התפרצות הר הגעש אטנה, 1974, ארכיון הסרטונים של AP
הערות שוליים
קטגוריה:איטליה: גאולוגיה
קטגוריה:הרי הגעש של העשור
קטגוריה:איטליה: הרי געש
קטגוריה:הרי געש פעילים | 2024-09-15T10:11:05 |
עט נובע | שמאל|ממוזער|300px|עטים נובעים של חברת פרקר
עט נובע (באנגלית: Fountain pen) הוא עט בעל ציפורן מתכת ומיכל דיו מימית.
העט שואבת את הדיו מהמיכל והסימנים שמתווה הציפורן על הנייר נגרמים הודות לגרביטציה ולכח הנימיות. את המיכל ניתן למלא באמצעות טפי, מזרק או מנגנון שאיבה פנימי דרך הציפורן, היוצר תת לחץ. יש גם עטים עם מחסניות דיו.
לעטים נובעים יכול להיות ערך כספי רב. יש אספנים המוכנים לשלם עשרות אלפי שקלים עבור עט נובע ממהדורה מיוחדת.
ממוזער|ציפורן העשויה, בין היתר, מאוסמיום, רותניום וטונגסטן
היסטוריה
מסופר כי העט הנובע הראשון יוצר לבקשת הח'ליפה אבו תמים מעד אל-מועיז ששלט במצרים במאה העשירית, וביקש עט שלא ילכלך.
יש הוכחות כי לאונרדו דה וינצ'י השתמש בעט נובע, אך אף עט מתקופתו לא נמצא. הכתב שלו החזיק מעמד, בניגוד לכתוב באמצעות טבילת נוצה בקסת, הדוהה לאורך הכתיבה, עד הטבילה מחודשת בקסת.
פיתוח העטים הנובעים היה איטי כי לא הבינו את תפקיד האוויר בפעולת העט. בראשיתה הייתה הדיו עתירת גושים ובלתי יציבה.
יצור מסחרי של עטים נובעים החל במאה ה-19. מאז הוזלו העטים ושווקו ברחבי העולם, תורמים לתפוצתן של אוריינות והשכלה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
נובע
קטגוריה:אספנות | 2024-04-20T23:17:40 |
עט כדורי | שמאל|ממוזער|עט כדורי. הכדור בהגדלה
שמאל|ממוזער|250px|למעלה: עט כדורי המפורק לחלקיו; למטה: עט כדורי שלם
עט כדורי הוא עט שבקצהו קבוע כדור זעיר שקוטרו נע בין חצי מילימטר ל-1.2 מילימטר. הכדור עצמו עשוי מפלדה, פליז, טונגסטן קרביד או חומר עמיד וקשיח אחר. את מרכז הכדור חובק חרוט מתכת שאליו מחוברת צינורית המכילה דיו צמיגי. תנועת הכדור חופשית וכתוצאה מהחיכוך שלו בפני הנייר הוא מסתובב ומורח שכבת דיו על פני הנייר מהצד האחד ונרטב בדיו מהצד הנגדי הפונה אל צינורית הדיו. קיימים עטים כדוריים שבהם דיו סמיך ועטים בעלי דיו נוזלי יותר בעלי "חוד מחט" או "roller ball". יתרונותיו של העט הכדורי הם מחירו הזול, משך עבודה ארוך מאוד (עד כ-5,000 מטר קו רציף), אמינות פעולה (אינו נוזל בתנאי טמפרטורה רגילים), אחידות בכתיבה גם לקראת סוף חיי העט ומהירות ייבוש גבוהה.
היסטוריה
הפטנט הראשון על עט כדורי נרשם ב-30 באוקטובר 1888 על שמו של ג'ון לאוד (Loud), מעבד עורות אמריקני, שניסה ליצור מכשיר כתיבה שיוכל לרשום על מוצרי העור שלו, דבר שהעט הנובע של תקופתו לא יכול היה לעשות. על אף שאכן ניתן היה לכתוב עם העט הכדורי על עור, הרישום היה גס מדי וההמצאה לא הצליחה מסחרית. המצאת העט הכדורי קשורה לממציאו ההונגרי-יהודי לאסלו יוז'ף בירו בשנת 1938 והפך להצלחה לאחר שנות ה-40 של המאה ה-20.
קישורים חיצוניים
ההיסטוריה של העט הכדורי באתר https://web.archive.org/web/20110607152003/http://www.ideafinder.com/
The cheap pen that changed writing forever - מאתר ה-BBC
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אמצעי כתיבה
קטגוריה:ציוד משרדי
קטגוריה:המצאות במאה ה-19
כדורי | 2024-07-06T12:44:17 |
ת'ראש מטאל | ת'ראש מטאל (Thrash Metal, באנגלית "Thrash" היא "מכה חזקה" או "הצלפה") הוא תת-ז'אנר קיצוני של הבי מטאל, המתבסס על מהירות נגינה גבוהה, תיפוף מהיר, דיסטורשן כבד, קצב בלתי-מלודי ודגש חזק על הכלים ועל טכניקת הנגינה. מקור השם הוא הצליל המלוכלך והאגרסיבי של הסגנון, אשר מזכיר מהלומת פטיש על ברזל.
ת'ראש מטאל התפתח בתחילת שנות השמונים בארצות הברית ובגרמניה. האלבום Kill 'Em All של מטאליקה משנת 1983, נחשב על פי רבים לאלבום הת'ראש מטאל הראשון, ולמשפיע מאוד בז'אנר.
התפתחות הסגנון
ישנם, בעיקר בקרב אנשי המטאל, הטוענים שת'ראש מטאל הוא צאצא ישיר של ההבי מטאל הקלאסי, ושהסגנון התפתח כאשר סגנון האם פנה לכיוונים קיצוניים יותר. אך אין להתעלם מהעובדה שת'ראש מטאל נולד במקביל לפריחה של סצנת ההארדקור-פאנק האמריקאית. ההשפעות של ההארדקור-פאנק על סגנון הת'ראש מטאל ניכרות בעיקר בקצב התופים, בגישה האנטי-מסחרית והמינימליזם המוזיקלי הבולט יחסית להפקות הענק של המטאל עד אז, כמו גם בעובדה שת'ראש מטאל התפתח, באופן גאוגרפי וכרונולוגי, בלב סצנת הפאנק האמריקאית של שנות ה-80.
תחילה התייחס הסגנון שכונה ת'ראש (thrash) בעיקר ללהקות שהיו בהמשך לעמודי תווך בסצנת ההארדקור פאנק, כמו די אר איי (DRI - Dirty Rotten Imbeciles) ואם די סי (MDC - Millions of Dead Cops). כאשר נולד הז'אנר, הוצמד לו הכינוי ת'ראש מטאל, מכיוון שבנוסף להיותו ת'ראש, היו בו ריפים שאפיינו את ז'אנר המטאל, כמו גם סולואים מלוכלכים וארוכים שלא היו אופייניים לפאנק או להארדקור. להקות שהיו האבות המוזיקליים של הת'ראש מטאל, למשל מגאדת' ומטאליקה, היו מעריצי שבאו מעולם הפאנק וההארדקור-פאנק. מטאליקה נהגו לבצע קאברים לשירי פאנק וסלייר אף הקדישו אלבום שלם לקאברים של הארדקור פאנק.
מכאן ניתן להסיק שהת'ראש מטאל נולד כהכלאה בין הבי מטאל, בעיקר הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי להארדקור-פאנק.
ת'ראש מטאל הגיע לשיא הפופולריות שלו בין אמצע שנות ה-80 לסופן. הוא הומצא בארצות הברית בתחילת שנות השמונים על ידי להקות דוגמת מטאליקה, מגאדת', סלייר ואנתרקס; ובשל הפופולריות שלו באותה תקופה אומץ בהתלהבות על ידי להקות צעירות רבות, בעיקר בסן פרנסיסקו שהמתה להקות ת'ראש כמו פורבידן, דארק אנג'ל, אקסודוס וטסטמנט.
להקות אלו זכו להגדרה כתת-ז'אנר שנקרא ת'ראש אזור המפרץ והן עזרו להגדיר את צליל הת'ראש לימים.
מאפיינים אמנותיים
הת'ראש מתבסס על סגנון נגינה מהיר, המלווה בתיפוף מהיר במיוחד המשרה הרגשה של "מכונת ירייה". בת'ראש מטאל יש דגש מיוחד על נגינה מהירה, וירטואוזית וטכנית ביותר של גיטרה חשמלית, שבדרך כלל מאופיינת בצליל לא-מלודי ומאוד "מלוכלך" שנובע משימוש בדיסטורשן כבד.
השירה לרוב צעקנית ופשוטה יחסית (בדומה לשירה המאפיינת את הפאנק), כמו למשל בשיר "Motorbreath" של מטאליקה או "Deathrider" של אנתרקס; או מעין דקלום אגרסיבי וצעקני של המילים, כמו בשיר "Angel of Death" של סלייר או "Betrayer" של קריאייטור. יחד עם זאת, ישנן גם להקות ת'ראש כגון מגאדת', שהוסיפו גוון מלודי לשירה, וישנן אף להקות ת'ראש, כגון דת' אנג'ל, איידולון ו3 אינצ'ז אוף בלאד, שסולניהן מתאפיינים בקול דק וגבוה, כמקובל במטאל קלאסי.
בדומה למטאל הקלאסי, גם בת'ראש מטאל ישנו משקל רב לסולואים טכניים ומהירים של גיטרה חשמלית, ובניגוד לגלאם מטאל, מקומה של הנגינה ביצירה הוא מרכזי יותר ממקומה של השירה.
ליריקה
מבחינת התכנים, ת'ראש מטאל מרבה לעסוק בנושאים פוליטיים, ובעיקר במלחמות, טרור, אלימות ודת (בדרך כלל שנאה לדת). למעשה, רבות מלהקות הת'ראש המובילות בעולם, ביניהן מגאדת', מטאליקה, סלייר, אנתרקס וקריאייטור הן להקות פוליטיות מובהקות.
ת'ראש מטאל כאנטי-תזה לגלאם מטאל
ת'ראש מטאל התפתח באותו זמן ומקום שבהם התפתח גלאם מטאל, ארצות הברית של שנות השמונים, ויש הרואים בו מעין מחאה על תרבות הגלאם מטאל הפופולרית באותה תקופה: בעוד שיוצרי הגלאם מטאל השקיעו במראה חיצוני ובמסחור, עלו לבמה עם שיער נפוח, איפור ובגדים יוצאי דופן, שרו על אהבה ויצרו מוזיקה שמחה וקליטה, יוצרי הת'ראש מטאל עשו את ההפך הגמור: הזניחו את ההופעה החיצונית, עלו לבמה בבגדים רגילים, לא שמו דגש על שירה ומלודיה, שרו על נושאים לא פופולריים, והשקיעו את כל כוחם בטכניקת הנגינה בלבד. בייחוד התפרסמו בהתבטאויות מזלזלות ומתנשאות כנגד הגלאם מטאל חברי להקת מטאליקה, הידועה כאחת הלהקות האנטי-ממוסחרות ביותר של שנות השמונים. אף-על-פי-כן, בסוף העשור שיבח מתופף הלהקה, לארס אולריך, את להקת הגלאם מטאל הצעירה Guns N' Roses, ושתי הלהקות אף שיתפו פעולה והופיעו ביחד מספר פעמים למרות ה"ניגודים האידאולוגיים". בנוסף, מטאליקה שכרו ב-1991 את המפיק בוב רוק על מנת שיפיק את האלבום השחור שלהם ב-1991 לאחר שהאזינו לאלבום Dr. Feelgood של להקת מוטלי קרו והתלהבו מאוד מהסאונד שלו.
ת'ראש מטאל כיום
באמצע שנות ה-80, להקות כגון פוזסט האמריקאית לקחו את הת'ראש מטאל לכיוון חדש בשם דת' מטאל, ששם דגש על שירה מסוג גראולינג, והתפתח לסגנון בפני עצמו. דת' מטאל, הנחשב לקשוח ואופנתי יותר מת'ראש, גרם לפיחות בפופולריות של זרם הת'ראש. הפופולריות של הת'ראש כיום רחוקה מאוד ממה שהייתה בעבר. כיום עדיין יש שרידים של ת'ראש, בעיקר באירופה, אך הזרם עומד בסכנת הכחדה רצינית.
יתרה מזו, חלק מהלהקות הגדולות של הת'ראש משנות כיום את פניהן ומוציאות חומר חדש.
"ארבע גדולות הת'ראש" - סיבוב ההופעות
בספטמבר 2009 הודיע לארס אולריך מלהקת מטאליקה כי הוא מתכוון לאגד את ארבע להקות הת'ראש הגדולות - מטאליקה, מגאדת', סלייר ואנתרקס - ולצאת לסיבוב הופעות. סדרת הופעות אלו, שבע במספר, החלה ב-16 ביוני 2010 בוורשה, פולין והסתיימה ב-27 ביוני 2010 באיסטנבול, טורקיה. ההופעה שהתקיימה בסופיה, בולגריה ב-22 ביוני הועברה בשידור חי דרך לווין לכ-450 תיאטראות ברחבי ארצות הברית ולמעל 350 ברחבי אירופה, קנדה ואמריקה הצפונית.
להקות בולטות
ונום (Venom)
מטאליקה (Metallica)
מגאדת' (Megadeth)
אוברקיל (Overkill)
אנתרקס (Anthrax)
אקסודוס (Exodus)
אקסייטר (Exciter)
דיסטרקשן (Destruction)
טסטמנט (Testament)
מטאל צ'רץ' (Metal Church)
מוטורהד (Motorhead)
סודום (Sodom)
סלייר (Slayer)
בייטלקרוס (Battlecross)
קריאייטור (Kreator)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:סגנונות מטאל | 2024-10-02T20:25:21 |
עיפרון | ממוזער|250px|עפרונות צבעונים ורגילים
ממוזער|250px|עפרונות שלמים ומחודדים, ארוכים וקצרים
ממוזער|250px|שאריות של חידוד עפרונות
ממוזער|250px|אישה חובשת כובע בצורת חוד עיפרון לזכר קורבנות הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו"
עיפרון הוא כלי כתיבה ידני לשם כתיבה, ציור, ורישום לרוב על דפי נייר. העיפרון עצמו עשוי לרוב בצורת מקלון אשר בתוכו (לכל האורך) יש צינור דקיק העשוי מגרפיט או גיר צבעוני.
מאפיינים
מוט הגרפיט שבמרכזו של העיפרון לרוב מצופה בעץ. גרפיט הוא חומר רך, ובעת הרישום נושרים ממנו פירורים זערוריים על הנייר. העיפרון נבדל ממרבית כלי הכתיבה (למשל עטים, צבעי פנדה) בכך שניתן למחוק את תוצריו. לעיתים קרובות נמצא בקצהו האחד של העיפרון מחק. במהלך השימוש בעיפרון נהוג לחדדו באמצעות מחדד. עפרונות צבעוניים עשויים מחומרים אחרים, לרוב סוגים של שעווה בתוספת פיגמנט.
היסטוריה
מאז העת העתיקה חיפשו בני האדם מכשיר כתיבה נוח שלא יצריך נשיאת קסת דיו ושניתן לטלטלו לכל מקום בלי להתלכלך. בתקופה הרומית ואולי אף לפניה הוחל השימוש בחרטי עופרת ופחם לכתיבה על פפירוס. חרתים אלה כונו penicillus, ומכאן השם לעיפרון במספר שפות אירופאיות (כגון pencil באנגלית). בשנת 1564 נמצאו מאגרים עצומים של גרפיט בקאמבריה, אנגליה, והתושבים המקומיים גילו כי ניתן להשתמש בו כדי לסמן כבשים. הגרפיט נמצא במצב צבירה מוצק וטהור, כך שניתן היה להפוך אותו בקלות למקלות. מרבץ זה היה והוא עדיין היחיד ברמת ניקיון כה גבוהה. במאה ה־17 הוחל בייצור המוני של עפרונות בגרמניה. בשנת 1802 הוציאה חברת קוהינור הארטמות' פטנט לייצור גלעין העיפרון העשוי תערובת של גרפיט וחרסית. ב־30 במרץ 1858 ניתן בפילדלפיה, פנסילבניה פטנט מספר 19,783 על חיבור מחק לקצה העיפרון.
מקור השם
יש מספר גרסאות: כיוון שבאותה עת הכימיה הייתה בחיתוליה, החומר החדש לא זוהה, נחשב בטעות כצורה של עופרת, וכונה plumbago (כמו Plumbum, השם הלטיני לעופרת). גרסה נוספת: המילה עיפרון מגיעה במקור מיוונית. בהתקופה הרומית העתיקה נהוג היה בכלי כתיבה שנקרא "זנב קטן": מעין מכחול קטן (שנקרא בלטינית: penicillus). הגרפיט נקרא כך משום שבשפה היוונית פירושה של המילה הוא: "לכתוב".
ייצור
מרכז|ממוזער|400px|ייצור עפרונות (וידאו)
שמאל|ממוזער|250px|תהליך ייצור העיפרון:
השיטה הישנה (למעלה): 1. יצירת חריץ בעץ. 2. הכנסת פיסת גרפיט.3. שבירת יתרה עודפת של הגרפיט.4. סגירת העפרון בעזרת פיסת עץ.
השיטה החדשה (למטה): A. מוט עץ עגול מפוצל לשתיים.B. מוט הגרפיט מוכנס פנימה.C. שני החצאיים מודבקים חזרה.
בבית החרושת לעפרונות טוחנים את הגרפיט לאבקה דקה ואחר מערבבים אותה בחרסית ובמים. ככל שמרובה יותר החרסית, כן קשים יותר העפרונות. וככל שאחוז הגרפיט גדול יותר כן העפרונות רכים יותר. בעיפרון בדרגת גוון HB התערובת מכילה 65% (משקלי) גרפיט והשאר חרסית. כל דרגת קושי גבוהה יותר (מ־HB ל־F ומשם ל־H וכו') מושגת בהחלפת 2.5% גרפיט בחרסית. מדייסת הגרפיט והחרסית מכינים מוטות דקים וארוכים. לאחר ייבושם מחופים מוטות הגרפיט בעץ. מעטה זה נעשה משני חלקים, אשר לארכו של כל אחד חריץ. בחריצו של אחד החלקים שמים את חוט הגרפיט, ואחר כך מדביקים על גבי זה את החלק השני. לבסוף מועברים מעטי העץ המחוברים והממולאים בחוטי הגרפיט למכונות, והללו מקנות להם את הצורה הגלילית, חותכות אותם לקטעים קצרים ואף צובעות אותם.
דרגות הגוון
העיפרון השחור משמש לשרטוט ורישום ומיוצר בגוונים שונים בהתאם לשימוש. דרגת הקושי של תערובת הגרפיט-חרסית יוצרת את הבדלי גוני האפור. אם התערובת מכילה יותר חרסית כך היא יותר קשה ופריכה, הגוון בהיר יותר ונמחק ביתר קלות. סימון הקושי המקובל בישראל הוא בהתאם לתקן האירופי:
9H 8H 7H 6H 5H 4H 3H 2H H F HB B 2B 3B 4B 5B 6B 7B 8B 9Bקשה→ בינוני→רך
הדרגה הנוחה לכתיבה רגילה היא HB. בדרגות H השתמשו בעבר לשרטוט קווי עזר בשרטוטים הנדסיים. על קו זה היו עוברים בקו 2B או בטוש על מנת להבליטו, ומחקו את המיותר. כיום תהליך זה מיותר עם המעבר לתוכנות שרטוט בעזרת מחשב (דוגמת תוכנות CAD) והעיפרון משמש לשרטוט בעיקר לצורכי הוראה לימוד ותהליכים מהירים וראשוניים של תכנון בסקיצה. עיפרון בדרגות B משמש גם כיום ככלי מרכזי לרישום יחד עם הפחם והעט.
עיפרון מכני
ימין|ממוזער|200px|עפרונות מכניים
ימין|ממוזער|200px|קופסת חודים בעובי 0.5 מ"מ
סוג אחר של עיפרון הוא העיפרון המכני (באנגלית: Mechanical pencil). נקרא בישראל גם "עט-עיפרון", "שפיצר", "עיפרון שפיצי", "עיפרון שפיצים" או "עיפרון חודים". זהו למעשה עיפרון אשר מוכנס לתוכו באופן ידני מקלון גרפיט דק. חלק קטן ממוט הגרפיט בולט החוצה מתוך גוף העיפרון המכני על מנת לכתוב. כאשר החוד נשחק לוחצים על לחצן שמוציא עוד חלק קטן מהחוד החוצה, וכך הלאה. כיום יש גם עפרונות "שייקר" שבהם החוד יוצא על ידי ניעור של העיפרון.
כל עיפרון כזה מותאם לעובי מסוים של חוד גרפיט אשר רק הוא יכול להיכנס לתוך העיפרון. עובי מוט הגרפיט נמדד במילימטרים, לדוגמה: חוד 0.5 הוא חוד גרפיט בקוטר חצי מילימטר (0.5 מילימטר), אותו מכניסים לתוך עיפרון מכני 0.5. הסוגים הנפוצים של חודי הגרפיט הם 0.2, 0.3, 0.5, 0.7 ו־0.9. ומגיעים בדרגות קושי רבות. ככל שהקוטר קטן יותר העיפרון יצייר קו דק יותר אבל יהיה שביר יותר. הקוטר הנפוץ ביותר הוא 0.5 ואחריו 0.7.
עיפרון מכני דומה לעט בכך שאין צורך לחדד אותו ולנקות את השאריות. אולם יש לו יתרון על עט בכך שניתן למחוק את הכתוב עם מחק.
ראו גם
עיפרון צבעוני
עיפרון מסיס במים
לקריאה נוספת
הנרי פטרוסקי, חפצים שימושיים, הוצאת עם עובד
קישורים חיצוניים
עפרונות ו"עופרת"
היסטוריה של העיפרון
הערות שוליים
קטגוריה:ציוד משרדי
קטגוריה:אמצעי כתיבה
קטגוריה:טכניקות ציור
קטגוריה:אמנות: חומרי גלם | 2024-10-19T22:54:13 |
תפוח | ממוזער|עץ תפוחי
תַּפּוּחַ תַּרְבּוּתִי (מכונה גם תפוח-עץ או בקיצור תפוח, שם מדעי: Malus domestica) הוא מין של עץ פרי נשיר במשפחת הוורדיים.
מקור התפוח התרבותי
מקורו של התפוח התרבותי במין הבר Malus sieversii, המגיע ממרכז אסיה וגדל גם כיום בהרים בדרום קזחסטן, בקירגיזסטן, בטג'יקיסטן ובמחוז שינג'יאנג בסין. מינים אחרים שככל הנראה קשורים בהתפתחות התפוח התרבותי הם Malus baccata ו-Malus sylvestris. מיני תפוח נוספים משמשים כיום בניסיונות לפתח זני תפוחים שיהיו מסוגלים לגדול בתנאי אקלים שונים.
התפוח הוא מרכיב מרכזי בתפריט באזורים רבים שבהם שורר אקלים קר והוא ככל הנראה אחד העצים הראשונים שבויתו על ידי האדם.
זני תפוחים מתורבתים
שמאל|ממוזער|200px|מגוון זני תפוחים
בראשית המאה ה-21 ניתן היה לזהות יותר מ-7,500 זנים של תפוחים מתורבתים השונים זה מזה בצבע, בטעם, במרקם, בצורה, באקלים אליו הם מותאמים, בעמידותם למחלות, בקלות המשלוח ובאורך חיי המדף. ככלל, התפוחים המודרניים מתוקים יותר מהזנים הקדומים. בצפון אמריקה נפוצים תפוחים מתוקים-חמצמצים, בעוד שבאסיה התפוחים המועדפים הם מתוקים במיוחד.
עם הזנים הנפוצים נמנים:
80px רד דלישס (Red Delicious): תפוח אדום, בתחילת המאה ה-21 היה הנמכר ביותר בעולם. גודלו בינוני. טעמו מתוק, בשרו רך יחסית. קליפתו אדומה כהה ועליה פסים ארגמניים, עם חמש נקודות בולטות בתחתיתו. כמו תפוחים רבים אחרים, מקור הזן בזריעה מקרית בשנת 1870 על ידי ג'סי הייאט (Jesse Hiatt). העץ מפרה לעצמו, ואינו זקוק לעץ תפוח נוסף על מנת להניב פרי.
משמש כזן להכלאות, בין השאר לזן פוג'י החדש יותר. בישראל נקרא תפוח חרמון (עקב גידולו הראשוני במורדות החרמון) והוא גדל בגליל העליון, בגולן, ובגוש עציון. 80px גולדן דלישס (Golden Delicious): תפוח צהוב, קרוב מאוד לזן רד דלישס. טעמו מתוק והוא משמש לסלטי פירות, מחית פרי ולאכילה טרי. קליפתו צהובה בהירה ועליה נקודות עדינות. נוצר מזריעה מקרית, ומפרה לעצמו (אינו דורש עצים סמוכים על מנת להניב פרי). העץ המקורי התגלה בחווה במחוז קליי בווירג'יניה המערבית, ארצות הברית ושווק לראשונה ב-1914. במחוז בו נתגלה העץ (שזה מכבר מת ונעלם) מקיימים עד היום מצעד שנתי לכבוד התפוח הפופולרי, כולל בחירת "מיס גולדן דלישס" ומופעים רבים. התפוחים רד דלישס וגולדן דלישס שניהם נקנו על ידי משתלת סטארק, ששיווקה אותם בהצלחה רבה יחדיו. 80px גרני סמית (Granny Smith): תפוח ירוק בגוון חזק, נוצר לראשונה בחצרה של מריה סמית, אישה אוסטרלית שניהלה חווה ביישוב איסטווד הסמוך לסידני בשנת 1867. סמית זרקה חרצנים של זן מאלוס צרפתי לערימת קומפוסט, אך מה שצמח מהם היה משהו אחר – מחקרים העלו השערה כי מדובר בשילוב של תפוח המאלוס (Malus Sylvestris) עם זן קלאופטרה המתורבת. טעמו של התפוח חמוץ מתוק, בשרו קשה וקליפתו מבריקה ופריכה, לרוב חלקה ולעיתים מנוקדת בכתמים ירוקים כהים. מכונה לעיתים בישראל בשם המשובש גרנד סמית או, בקיצור גרנד. 80px גאלה (Gala): תפוח אדום עם כתמים צהובים, מתוק ובעל ארומה, בינוני בגודלו. בשרו רך ונוטה לקמחיות, קליפתו מעט מחוספסת ולעיתים זרועה נקודות. ידוע גם בשם תפוח דבש. נוצר לראשונה בשנות העשרים בניו זילנד על ידי הבוטנאי ג'.ה קיד (J.H. Kidd). קיים זן משנה הקרוי רויאל גאלה, שצבעו ורוד וטעמו עדין יותר. 80px גרנד אלכסנדר (Grand Alexander): תפוח אדום-ירוק, בכתמים המשתלבים אלו באלו. טעם מתוק, גדול מאוד. מקורו בצרפת. אינו מתפורר באפיה. אורליאנס (Orleans): תפוח אדום, זן שנפוץ בישראל יותר מאשר בשווקים העולמיים. גדול ובעל מתיקות עדינה. 80px פוג'י (Fuji): תפוח אדום, גדול מאוד. קליפה חלקה עם פסים בגווני אדום בהיר. שילוב של תפוח דלישס אדום ותפוח רולס גנט (Ralls Genet). מגודל באופן מסחרי בסין ויפן, ובעל חיי מדף ארוכים גם ללא קירור. במצעד המכירות בארצות הברית, מגיע הפוג'י למקום רביעי אחרי הדלישס, הגולדן דלישס והגאלה. 80px יונתן (Jonathan): תפוח אדום צהוב, קטן-בינוני. קליפה חלקה וקשה. נוצר בשנת 1826 על ידי פיליפ ריק (Philip Rick) מוודסטוק, ניו יורק. טעמו מתוק חמצמץ. 80px ענה (Anna): זן שפותח בישראל על ידי הכלאת שני זני תפוחים, על ידי אבא שטיין, חבר קיבוץ עין שמר, מבשיל מהר יחסית, כבר בסביבות חודש יוני. בתחילת המאה ה-21 היה אחד מזני הייצוא המובילים של מצרים. ייחודו של הענה הוא בדרישות הקור הנמוכות שלו – פחות מ-200 שעות בטמפרטורות הנמוכות מ-7 מעלות צלזיוס מספיקות לעץ כדי לעורר את מנגנון פיתוח הניצנים, מה שמאפשר לו לגדול היטב במקומות חמים כגון אפריקה, שם הוא מין תפוח כמעט בלעדי. מרבית זני התפוחים דורשים מעל 500 שעות קור על מנת לעורר את העץ לאביב. העץ חונט פרי ללא צורך בהפריה, אך התנובה גדולה יותר עם נוכחות עץ תפוח מזן אחר הפורח באותה תקופה בסמוך. 80px מקינטוש (McIntosh): זן בעל קליפה חלקה בצבעי אדום וירוק, טעם חמצמץ וגוף עדין. מבשיל לקראת סוף ספטמבר. זהו הזן הפופולרי ביותר בניו אינגלנד ומזרח קנדה. זן זה היווה השראה לשם המחשב מקינטוש של חברת אפל. 80px פינק ליידי (Pink Lady): זהו זן ושם-מסחרי רשום, תפוח בינוני-גדול, ארומטי מאוד ומתוק. התפוח פותח באוסטרליה כהכלאה של הזנים ליידי ויליאמס וגולדן דלישס. נקרא גם קריפס פינק, על שם האגרונום שפיתח אותו באוסטרליה. צבעו ורוד-אדום-ירוק, והוא גדול יחסית. התפוח גדל באוסטרליה ובארצות הברית ועקב הפופולריות הרבה שיצר, ניטעו בישראל אלפי דונמים החל מראשית המאה ה-21. 80px אמברוזיה (Ambrosia): זן שמקורו בקולומביה הבריטית, קנדה. טעמו מתוק, והוא בעל חומציות נמוכה.
ערך תזונתי
אכילת תפוחים מסייעת לשליטה ברמת הכולסטרול ובמניעת מחלות לב. בקליפת התפוח נמצא גם נוגד החימצון רוטין.
גידול תפוחים
ממוזער|250px|קטיף תפוחי עץ בעין החורש
עצי התפוח גדלים במגוון רחב של קרקעות מבחינת רמת החומציות שלהן. העצים זקוקים להגנה מפני רוח ולאקלים קריר. בשנת 2002 גודלו בעולם 45 מיליון טונות של תפוחים, כמחצית מהתוצרת מגיעה מסין, יצואניות בולטות אחרות של תפוחים הן – ארצות הברית, טורקיה, צרפת, איטליה, דרום אפריקה וצ'ילה. בישראל התפוחים גדלים בצפון הארץ ובאזור גוש עציון.
עונת התפוחים משתנה מזן לזן, וכתלות במזג האוויר במקום הגידול. בחצי כדור הארץ הצפוני עונת התפוחים היא מאמצע יולי ועד תחילת נובמבר (הפריחה היא לרוב כמה חודשים קודם לכן, בתלות בזן). בחצי כדור הארץ הדרומי העונה היא בין תחילת פברואר לסוף מאי. יש זני תפוחים רבים הגדלים הן בחצי כדור הארץ הדרומי והן הצפוני ומשתמרים היטב בקירור והובלה, דבר המאפשר שיווקם בכל העולם בכל עונות השנה.
אחסון תפוחים
על מנת להאריך את חיי המדף של תפוחים, מאחסנים תפוחי עץ בחדרי אוויר מבוקר בהם מנוטרים הטמפרטורה, החמצן והפחמן הדו-חמצני לרמות העוצרות את ריקבון הפרי ומאריכות את משך חייו. השיטה של אוויר מבוקר הגיעה לארצות הברית וקנדה בשנות ה-50 של המאה ה-20 והשתמשו בה בעיקר לאחסון תפוחי עץ. באמצע שנות ה-50 החלו להשתמש במשאיות על מנת לאסוף פירות וירקות דבר שאיפשר לגדל ולאסוף כמויות הרבה יותר גדולות של סחורה. דבר זה גרר את הצורך לשימור הסחורה ואז החלו להשתמש ברחבי ארצות הברית בחדרי אחסון גדולים עם אוויר מבוקר. השיטה התבססה על מחקריו של פרופסור רוברט סמוק מאוניברסיטת קורנל. החל משנות ה-60 שיטת האוויר המבוקר התפתחה לכל העולם, כולל לישראל ונחקרה במעבדה לקירור בקרית שמונה שנוהלה על ידי אריה זיו.
אופנים בהם נאכל
ממוזער|250px|משחק שבו צריך "לדוג" תפוחים ללא עזרת הידיים.
התפוחים נאכלים בצורות רבות: טריים, מטוגנים, צלויים, סחוטים למיץ, לחומץ, לסיידר ולמשקאות אלכוהוליים – דוגמת באד אפפל הגרמני, מכינים מהם ריבות, רסק (מחית) ורטבים. אחד השימושים הנפוצים לתפוחים הוא באפייה – בעוגות תפוחים, פאי תפוחים וקינוחים אחרים.
שטרודל תפוחים הוא אחד הקינוחים המפורסמים והפופולריים ביותר במטבח הגרמני.
תפוח מסוכר הוא תפוח מצופה סוכר. לרוב נמכר על מקל, כדי להקל על אכילתו. הציפוי הנפוץ הוא סירופ סוכר שהתקרר והתקשה, לרוב בצבע מאכל אדום ולעיתים מתובל בקינמון.
בנוסף לאכילה, יש שמשתמשים בתפוח כראש וכטבק לעישון נרגילה על ידי כך ששמים אותו בראש הנרגילה, עושים בו חור למעלה, ושמים טבק ומעל גחל, ומעשנים את התפוח ביחד עם הטבק.
התפוח בתרבות
גאלים
נשים גאליות בתולות נהגו למרוח על גופן רסק תפוחים.
ביהדות
התפוח נזכר שש פעמים במקרא ומופיע בסוף רשימת עצי הפרי החשובים בארץ ישראל (יואל, א', י"ב) וכבעל ריח טוב (שיר השירים). הוא מופיע חמש פעמים כשם יישוב (למשל, יהושע, י"ב, י"ז; י"ז, ח') וכשם אדם פרטי (דברי הימים א', ב', מ"ג).
התפוח מוזכר ארבע פעמים בספר שיר השירים אך זהו אינו התפוח המוכר לנו שכן זה הגיע לעולם הקדום רק בתקופה ההלניסטית. נגה הראובני מזהה את התפוח המקראי עם העץ הנקרא כיום עוזרר (זערור בפי הערבים), שם זה מוכר מהמשנה ופירושו קטן. נראה שעם הגעתו של הפרי הקרוי כיום תפוח נקרא זה תפוח גדול עקב דמיונו הרב לעוזרר הן בצורת הפרי והן בצורת העץ ואילו העוזרר נקרא תפוח קטן. עם הזמן נפלה המילה תפוח משמו של העוזרר ונפלה המילה גדול משמו של התפוח. כל פרשני ימי הביניים מסכימים עם זיהוי ה'תפוח' המקראי עם העץ הקרוי בימינו תפוח, מלבד תוספות, שפירשו שהתפוח המקראי הוא אתרוג (תוספות שבת, פ"ח, א'). כך גם לדעת כמה חוקרים מודרניים, אין מדובר בתפוח, כי לדעתם קשה להניח שהתפוח, אשר אינו עץ פרי מקומי, גדל בארץ ישראל הקדומה ולפיכך הציעו פירות אחרים ממשפחת הוורדניים. אבל המחקרים האחרונים מורים שהתפוח כן גדל בארץ ישראל הקדומה. בתקופת המקרא גידולו היה מוגבל, והוא הפך לנרחב יותר בתרבות החקלאית באגן הים התיכון רק בתקופות הקלאסיות. בימי הביניים הייתה ארץ ישראל מפורסמת בתפוחיה המשובחים. ההצעה ש"תפוחי זהב" (משלי, כ"ה, י"א) הם פירות התפוז נתונה בספק, מאחר שהחלו לגדלו כגידול שכיח במזרח התיכון כנראה רק בימי הביניים. גם לזיהוי התפוח עם "פרי עץ הדעת" אין סימוכין, והוא כנראה בא על סמך פרשנות מוטעית מימי הביניים, שהחליפה אותו עם האתרוג שכונה "תפוח אדם הראשון".
בראש השנה מקובל לאכול תפוח בדבש – לאחר טבילת הפרי בדבש נהוג לומר "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". מנהג זה מבטא את התקווה שהשנה החדשה תהיה מתוקה.
יש שנהגו לאכול תפוחים בלילי שבת, משום שהסעודה נקראת חקל תפוחין קדישין (ספר יפה ללב פלאג'י, חלק ב' סימן ר"פ, סעיף קטן ג'). וכן הובא בספר כף החיים (סופר, הלכות שבת, סימן רנ), ויש שמביאים בשם המגיד מקוזניץ שהאוכל תפוחים בליל שבת מובטח לו שלא תחסר לו הפרנסה בכל השבוע.
בנצרות
פרשנויות נוצריות של סיפור הבריאה בספר בראשית, מחשיבות את התפוח כפרי האסור מסיפור אדם וחוה בגן העדן.
בתרבויות מסוימות מקובל לאכול תפוחים בליל כל הקדושים (Halloween).
במערב המודרני
העיר ניו יורק בארצות הברית מכונה "התפוח הגדול" ("The big apple").
שמה של חברת המחשבים אפל משמעו תפוח, וגם סמלה הנוכחי הוא תפוח (אם כי נגוס).
שמה של חברת תקליטים אשר נוסדה על ידי הביטלס הוא אפל רקורדס.
בארצות הברית, פאי תפוחים הוא סמל לאמריקאיות ויש אמרה "As American as apple pie"
סיפור עממי אמריקאי, ג'וני זרעי-תפוחים (Johnny Appleseed) הוא סיפור המבוסס על סיפורו של ג'ון צ'פמן.
האגדה מציעה את האפשרות שאייזק ניוטון קיבל את ההשראה לנסח את תאוריית הכבידה העולמית שלו מנפילת תפוח ארצה.
במעשייה שלגיה ושבעת הגמדים, המלכה הרעה ניסתה להרוג את שלגיה כשנתנה לה לאכול תפוח מורעל.
An apple a day keeps the doctor away - פתגם אנגלי
זמן התפוח הוא שמם של סדרת תשדירי שירות מונפשים קצרים וקומיים מטעם מועצת הפירות, ששודרו בטלוויזיה הישראלית במהלך תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, מאת הקומיקסאי ותסריטאי סרטי האנימציה הישראלי נעם נדב. הפרקים תיארו את מעללי צוות "כוח תפוח", ההופכים לגיבורי-על על ידי שתיית משקאות או אכילת מאכלים העשויים מתפוחי עץ.
גלריה
ראו גם
תפוח הפילים
תפוז
קישורים חיצוניים
מרים באסל, ´תפוח´ – כמיהה לגן עדן?, באתר טקסטורה
How climate change could kill the red apple – מאתר ה-BBC
הערות שוליים
* | 2024-10-07T09:42:38 |
רגל (יחידת מידה) | רגל היא יחידת מידה לאורך. בכל רגל 12 אינצ'ים ואורכה הוא 30.48 ס"מ (כל אינץ' הוא 2.54 ס"מ). שלוש רגליים הן יארד אחד. רגל (וכן אינץ' ויארד) אינה נכללת במערכת SI, שבה המטר הוא יחידת המידה לאורך.
היסטוריה
לפי האמונה הרווחת, המידה העתיקה ביותר לרגל הייתה אורך כף רגלו של אדם.
הרגל הייתה יחידת מידה מקובלת לאורך כמעט בכל התרבויות. השימוש הידוע הראשון של מידת אורך זו היה בשומר כשמידותיו של פסלו של אחד מגודֶאָה (שליט) בלַגַש ניתנו ברגלים. נהוג לתארך את הפסל הזה לסביבות 2575 לפנה"ס.
יש הסבורים שמקור המידות הנמצאות בשימוש כיום הוא בהנרי הראשון, מלך אנגליה, שאורך כף רגלו היה 12 אינץ'.
בעבר היו מספר אורכים רב התואם למונח "רגל" שהיו בשימוש במקביל באזורים שונים, ואף היום, למרות ניסיונות התקינה, נותרו כמה מהם בשימוש. דוגמה ל"רגל לא תקנית" שיצאה משימוש היא הרגל הצרפתית השווה 32.52 ס"מ, לעומת 30.48 הס"מ אליהם שווה הרגל הנפוצה. האורך המקובל כיום ברוב הארצות, הוא זה שמקורו באנגליה והוא בשימוש בעיקר בבריטניה וארצות הברית. המכון הגאודטי האמריקאי משתמש בהגדרה שונה במקצת, שלפיה רגל היא 30.480061 ס"מ.בארצות הברית הוחלט לאחד את ההגדרות ליחידת המידה רגל עד שנת 2022.
ראו גם
שאקו (מידת אורך)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:יחידות מידה: אורך
קטגוריה:יחידות מידה המבוססת על גוף אדם | 2024-08-09T06:01:33 |
מנוע דיזל | ממוזער|המנוע שנבנה על ידי רודולף דיזל בשנת 1897
מנוע דיזל הוא מנוע בעירה פנימית שפועל עם בוכנות וגל ארכובה שבו הדלק נשרף כתוצאה ממגעו באוויר הדחוס והחם הנמצא בצילינדר ולא על ידי החום שמפיק ניצוץ חשמלי כמו במנוע בנזין. מנוע הדיזל הומצא בשנת 1892 והופעל לראשונה ב-1897 על ידי המהנדס הגרמני רוּדוֹלף דיזל (1858-1913) שנתן לו את שמו.
עקרון פעולה
במנוע דיזל הבוכנה שואבת לתוך הצילינדר אוויר נקי, ואחר כך דוחסת אותו ללחץ גבוה. כתוצאה מהדחיסה עולה טמפרטורת האוויר. בסוף הדחיסה מוזרקות לתוך האוויר הדחוס והחם טיפות זעירות של סולר. הדלק מתלקח כתוצאה מן המגע באוויר הלוהט, והגזים הנוצרים בשריפה מתפשטים ודוחפים את הבוכנה. הטלטל מתרגם את התנועה הקווית של הבוכנה לתנועה סיבובית של הצרכן המחובר לקצה גל הארכובה (גלגלי מכונית, גנרטור חשמלי, משאבה, מדחף של אונייה וכו'). משום שהדלק מוצת על ידי חום האוויר הדחוס, המנוע נקרא גם "מנוע הצתה בדחיסה". מנועי דיזל קטנים ומהירים שורפים סולר, בעוד שמנועי דיזל גדולים ואיטיים יותר שורפים דלקים כבדים ודלקים שאריתיים.
במנוע בנזין, לעומת זאת, הבוכנה שואבת לתוך הצילינדר תערובת של אוויר וטיפות זעירות של בנזין. התערובת נדחסת ואחר כך מוצתת ומתלקחת כתוצאה מהחום שמפיק ניצוץ חשמלי שמיוצר על ידי מצת חשמלי. מנוע דיזל נחשב לחסכוני והוא בעל ניצולת תאורטית של 75 אחוז.
היסטוריה
ב-1892 רשם רודולף דיזל פטנט בגרמניה, שווייץ ובממלכה המאוחדת בנושא "שיטה ומכונה להמרה מחום לעבודה". שנה אחר כך הוא תיאר תהליך המסביר כיצד טמפרטורת האוויר הדחוס עולה ומציתה את הדלק וכיצד יש לנתק את אספקת הדלק ולמנוע את המשך הבעירה. ב-1894 הוא רשם פטנטים במדינות נוספות על תכנון המנוע, וב-1897 הוא הצליח לבנות את דגם המנוע הראשון שפעל באופן מלא. מנוע זה היה הראשון להוכיח כי ניתן להצית דלק ללא ניצוץ. דיזל בנה את המנוע מברזל עם צילינדר באורך שלושה מטרים. בעשור הראשון של המאה ה-20 מכר דיזל רישיונות רבים לייצור המנוע שלו והפך מיליונר. מנועו שימש במפעלי חשמל ומים, כלי שיט ובמכרות. ב-1903 נחנכו מכליות מדגם ונדל שהיו שתי האוניות הראשונות בעלות מנוע דיזל, ושנה אחר כך נבנתה צוללת עם מנוע דיזל.
בנובמבר 1905 רשם השווייצרי אלפרד בוצ'י פטנט על מדחס אוויר צירי למנועים עם טורבינה המסתובבת מכוח גזי הפליטה. הוא בנה אבטיפוס למנוע דיזל עם מגדש טורבו, אך רק לאחר יותר מעשור שנים החל השימוש במנועי טורבו דיזל, בתחילה באוניות. ב-1908 הומצאה משאבת הזרקת דלק שאיפשרה הזרמת דלק בכמות מדויקת. ב-1912 הוצג לראשונה קטר עם מנוע דיזל. כלי הרכב הראשון שהונע במנוע דיזל היה טרקטור של בנץ ב-1922. שנה אחר כך הוצגה משאית עם מנוע דיזל. מכונית הנוסעים הראשונה עם מנוע דיזל הוצגה בארצות הברית ב-1930. ארבע שנים אחר כך הוצג טנק פולני, לראשונה עם מנוע דיזל.
בשנות ה-40 של המאה ה-20 פיתחה חברת קמינס האמריקנית מנוע דיזל עם הזרקת דלק במסילה משותפת ששימש במכונות מייצורה. בשנות ה-50 הוצגו מנועי דיזל מקוררי אוויר ובסוף שנות ה-60 החלו להופיע באירופה מכוניות נוסעים עם מנועי דיזל. ב-1998 זכתה לראשונה מכונית דיזל, של ב.מ.וו, במירוץ 24 השעות של נרבורגרינג. היא עשתה שימוש במנוע דיזל מוגדש טורבו בנפח שני ליטר. בדומה, החל משנות ה-90 רוב מנועי הדיזל המיוצרים עבור כלי רכב הם מטיפוס טורבו דיזל.
סוגי מנועי דיזל
מנועי דיזל, בדומה למנועי בנזין, נחלקים לשני סוגים בהתאם למחזור הפעולה: מנוע דיזל דו-פעימתי ומנוע דיזל ארבע-פעימתי. במנוע ארבע פעימתי נשלם מחזור פעולה אחד בארבע פעימות (מהלכים) של הבוכנה, והבוכנה עצמה היא ששואבת אוויר טרי לתוך הצילינדר ומרחיקה את גזי השריפה בסוף העבודה. במנוע דיזל דו-פעימתי, לעומת זאת, המחזור מסתיים אחרי שני מהלכים בלבד, האוויר מסופק לצילינדר על ידי מפוח וגזי הפליטה מורחקים מן הצילינדר על ידי אוויר השטיפה.
מרכז|מסגרת|600px|עקרון הפעולה של מנוע דיזל ארבע פעימות (משמאל לימין)
שימושים
בניגוד למנועי הבנזין הקטנים והקלים בדרך-כלל, רוב מנועי הדיזל גדולים וכבדים משום שעליהם לעמוד בלחץ הדחיסה הגבוה, ולפיכך אין משתמשים בהם להפעלת מכונות קטנות. השימושים הנפוצים ביותר למנועי דיזל הם בתחנות הכוח, שבהן הם מפעילים גנרטורים ליצירת זרם חשמלי, ברכבות, באוניות, בצוללות, באוטובוסים, בטרקטורים, בכלי צמ"ה, ברכב קרבי משוריין ובכלי רכב כבדים אחרים.
בשנים האחרונות עולה הפופולריות של מכוניות פרטיות המונעות במנועי דיזל, בעיקר באירופה, שם חלקם של כלי רכב בעלי מנוע דיזל הוא מעל ל-40%. הסיבות לכך הן האמינות והביצועים של המנועים המודרניים, והחיסכון הניכר בדלק לעומת מנועי הבנזין.
השיפור הניכר בשימושיות ובביצועים של מנועי הדיזל בהתאמתם למכוניות נוסעים מושג באמצעות השימוש במגדש טורבו. מנועי דיזל הכוללים מגדש מכונים מנועי טורבו דיזל. במכוניות דיזל מודרניות הטורבו דיזל הפך לסטנדרט ומנועי דיזל ללא טורבו נותרו רק בשימושים חקלאיים או תעשייתיים. התאמת הטורבו למנועי דיזל של מכוניות נוסעים מוצלחת במיוחד בגלל האופי העצל של מנוע הדיזל הרגיל המרכז את מרבית הכוח בסל"ד נמוך. כיוון שמכוניות נוסעים זקוקות בדרך כלל לטווח סל"ד רחב יותר, הטורבו מתאים כיוון שהוא מספק כוח בסל"ד גבוה יותר. בנוסף לכך, עקב הסל"ד הנמוך של דיזל, לטורבו דיזל יש יתרון בכך שאינו סובל בדרך כלל מתופעת "השהיית הטורבו" האופיינית למנועי בנזין.
פליטת גזים מסרטנים
במחקר מקיף שנערך על 12,315 כורים בארצות הברית הנחשפים לגזי הפליטה של מנועי דיזל במסגרת עבודתם, נמצא כי הם מתים מסרטן ריאות ומסרטן הוושט בשכיחות גבוהה יותר באופן מובהק לעומת האוכלוסייה הכללית.ממצאי המחקר נותרו מובהקים גם לאחר התחשבות בגורמי סיכון אחרים האופייניים לעובדי מכרות.בעקבות זאת קבעו ארגון הבריאות העולמי והמכונים הלאומיים לבריאות כי מנועי דיזל פולטים גזים מסרטנים הגורמים לסרטן ריאות בבני אדם.
משמעויות כלכליות
רכב נוסעים המונע על ידי מנוע דיזל עשוי להיות חסכוני בכ-50% בהשוואה לרכב המונע במנוע בנזין. החיסכון מושג עקב צריכת דלק נמוכה יותר של מנוע הדיזל. לדוגמה, מכונית מסוג פולקסווגן פולו עם מנוע דיזל בנפח 1.4 ליטר צפויה לצריכה של כליטר אחד ל-20 ק"מ לעומת ליטר ל-14 ק"מ בלבד בדגם דומה עם מנוע בנזין.
בישראל
בישראל היה מחיר הסולר נמוך במשך שנים ממחיר הבנזין, עקב מדיניות מיסוי מקלה שנועדה לסייע לשימושים המסחריים של כלי רכב המונעים במנוע דיזל. עקב כך, נאסר השימוש במנועי דיזל בכלי רכב פרטיים ורק בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלו להימכר מכוניות פרטיות מונעות דיזל בישראל. בתמורה הועלתה אגרת הרישוי למכוניות דיזל פרטיות, כך שכדאיות השימוש לצרכן הייתה תלויה בהיקף השימוש.
בחוק ההסדרים לשנת 2005 נקבעה עליה הדרגתית של הבלו על הסולר, עליה שהתפרסה על פני חמש שנים. מאידך ניתן החזר בלו בגובה 50% למסיעים ומובילים. בעקבות כך, בשנת 2008 בוטלה התוספת לאגרה לרכב דיזל פרטי. באותה שנה נעו בכבישי ישראל כ-50 אלף כלי רכב פרטיים וכ-220 אלף כלי רכב מסחריים בעלי מנוע דיזל.
רפורמת "מיסוי ירוק" שמיושמת בישראל החל מ-2010 מפלה לרעה את כלי הרכב המונעים במנועי דיזל מבחינת גובה המיסוי המוטל עליהם. נוסחת המיסוי לחישוב רמת זיהום האוויר של כלי הרכב נותנת משקל רב יחסית למזהמים הפוגעים באיכות האוויר שאותו נושמים בני האדם, בעיקר בסביבות אורבניות. מזהמים אלו נמצאו כגורמים לעלייה בתמותת בני האדם ככל שריכוזם גבוה יותר. לעומת זאת, נוסחת המיסוי נותנת משקל נמוך יחסית לכמות הפחמן הדו-חמצני שהוא אחד הגורמים המרכזיים לתופעת ההתחממות העולמית.
ברוב מדינות העולם נהוג למדוד בכלי רכב בעיקר את רמות הפליטה של הפחמן הדו-חמצני כחלק מן המאבק בתופעת ההתחממות העולמית. מנועי דיזל מצטיינים בפליטה נמוכה של פחמן דו-חמצני בהשוואה למנועי בנזין, אך סובלים מערכים גבוהים של מזהמים אחרים. לכן, רפורמת המיסוי הירוק שהונהגה בישראל הובילה להתייקרות כלי הרכב המונעים במנוע דיזל.
מן הצד השני נמתחה ביקורת אחרת על רפורמת המיסוי שטענה שמרבית נסועת הדיזל בישראל היא של כלי רכב כבדים כמשאיות ואוטובוסים, שעליהם כלל לא חלה רפורמת "מיסוי ירוק", ולכן הרפורמה אינה נותנת תמריצים להפחתת זיהום האוויר מכלי רכב אלו.
ראו גם
מנוע דיזל-חשמלי
קישורים חיצוניים
מסמך הפטנט של רודולף דיזל מ-1892, מתוך אתר חיפוש הפטנטים של גוגל
הערות שוליים
קטגוריה:טכנולוגיה תחבורתית
דיזל
קטגוריה:מנועי בעירה פנימית
קטגוריה:חיסכון באנרגיה
קטגוריה:המהפכה התעשייתית השנייה
קטגוריה:גרמניה: המצאות | 2024-09-07T08:01:57 |
חיל המשטרה הצבאית | חיל המשטרה הצבאית (בראשי תיבות: חָמָ"ץ, מקובל גם מ"צ) הוא חַיִל העוסק בפעילות משטרתית (אכיפת החוק והסדר) בצה"ל. החיל כפוף לאגף כוח האדם של צה"ל. יחידות החיל פועלות בכל אחד מהפיקודים המרחביים (צפון, מרכז ודרום) וכן בפיקוד העורף ובבסיסי המטה. תחת המשטרה הצבאית פועלת מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת). היא מפעילה כמה יחידות משנה ופרוסה לכל אורכה של ישראל. לצד המערך הסדיר, מפעיל החיל מערך של כוחות מילואים.
בראש המשטרה הצבאית עומד קצין חיל המשטרה הצבאית הראשי (הקַמְצָ"ר) בדרגת תת-אלוף. הקמצ"ר הנוכחי הוא תת-אלוף אביחי מיבר. לצדו פועלת מפקדת החיל (מקמצ"ר) היושבת במחנה גור. החיל בולט, בין היתר, בשיתוף נשים בכלל התפקידים והיה הראשון ששיתף נשים בפעילות מבצעית.
המשטרה הצבאית אחראית למספר תחומים:
אכיפת משמעת חיילי צה"ל.
איתור ומעצר עריקים ומשתמטי גיוס.
אכיפת תקנות התעבורה ופקודות הצבא הקשורות לכלי רכב צבאיים.
חקירה וטיפול בעבירות פליליות ותאונות דרכים בעלות זיקה צבאית.
החזקת כלואי צה"ל במשמורת חוקית והפעלת מתקני מעצר לפלסטינים.
בידוק ביטחוני במעברי קו התפר (מאז 2004).
משמר כבוד בטקסים.
בזמן חירום משתנה תפקיד החיל על מנת לסייע במאמץ המלחמתי בדגש על ריכוז הסד"כ וכליאת שבויים.
כמו כן, כאשר מתרחשת מלחמה בתוך שטחי המדינה, לוקח החיל חלק פעיל בלחימה.
לשם עמידה במשימותיו, מפעיל החיל מערך מודיעין מפותח.
חללי החיל מונצחים באתר הנצחה לחללי המשטרה הצבאית.
בעקבות מסקנות ועדה מטכ"לית שמינה הרמטכ"ל, הוחלט בשנת 2021 על הקמת מערך הגנת המחנות, שיפעל תחת המשטרה הצבאית. המערך מוביל את נושא הגנת המחנות והאמל"ח הצבאיים תחת קורת גג אחת.
היסטוריה
הייסוד
ממוזער|190x190 פיקסלים|הסמל הישן של המשטרה הצבאית
החיל הוקם במהלך מלחמת העצמאות. שורשיו נעוצים במחלקת המשטרה הצבאית בחטיבה היהודית הלוחמת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. עם הקמת הבריגדה היהודית (חי"ל), שהייתה חטיבה יהודית (בעיקר מקרב אנשי היישוב בא"י), אמור היה קפטן דניאל (דני) מגן (ליפשיץ) לקבל את הפיקוד על מחלקת המ"צ שתפעל בתוך הבריגדה, אך תורכב מחיילים בריטים (למעט מפקדה ומספר נגדים שאמורים היו להיות יהודים). מגן עמד על כך שבחטיבה היהודית תהיה משטרה צבאית יהודית. הבקשה אושרה ומגן, בליווי שלושה סמלים יהודים, החל לגייס מתנדבים מהבריגדה ליחידת המשטרה הצבאית מס' 9. משנמצאו מועמדים מתאימים, הם נשלחו לבית הספר לשוטרים ליד נאפולי, איטליה, לקורס שארך שישה שבועות ובו למדו השוטרים הצבאיים פרקים בתורת החוק הצבאי, דרכי פיקוח על חיילים ורכיבה על אופנוע. השוטרים הצבאיים בבריגדה היהודית עסקו בסימון דרכים ושדות מוקשים, טיפול בשבויים, פתיחת דרכי אספקה, מאסרים ועוד; כמו כן אסרו וחקרו גרמנים ואיטלקים אנשי גסטפו, ס"ס ומפקדי מחנות עבודה. ההופעה של השוטרים הצבאיים הותירה רושם עז, במיוחד על שארית הפליטה באירופה: השוטר הצבאי, שסמל מגן דוד ענוד על תג זרועו העביר תחושת ביטחון בשרידי היהודים שחיפשו לעצמם מקלט.
אחד התפקידים החשובים שבו לקחה חלק היחידה הקטנה של המשטרה הצבאית בבריגדה היה סיוע במבצעי "הבריחה", לחילוץ יהודים מאירופה ולהעלאתם לארץ ישראל.
מלחמת העצמאות
שמאל|ממוזער|250px|רכב של המשטרה הצבאית בזמן מלחמת העצמאות
ממוזער|טקסט=חיילות בקורס השוטרות הצבאית הראשון, 5 במאי 1948|חיילות בקורס השוטרות הצבאית הראשון, 5 במאי 1948
ממוזער|250px|חיילי המשטרה הצבאית במצעד צה"ל הראשון לכבוד יום המדינה, 27 ביולי 1948
250px|ממוזער|250px|יער המגינים - שלט הכוונה של המשטרה הצבאית בנגב
בשלהי 1947 הוזעק למטה הפיקוד של "ההגנה" דני מגן, שעזב את הבריגדה כשנתיים קודם לכן כמפקד מחלקת המ"צ והפך לקצין הקישור מטעם הנוטרות בצפון. הוא נקרא לבנות את יחידת המ"צ של צה"ל ההולך ונבנה. מגן החל לרכז סביבו את צוות ההקמה של החיל. מרביתם שירתו עמו בבריגדה. וכך, לצד הקמת צה"ל, הוקם "שירות המשטרה הצבאית" שהיווה את הבסיס להקמת החיל. לקראת הכרזת המדינה סיים מחזור ראשון של שוטרים צבאיים את הקורס, שנמשך כחודש ימים. הקורס נערך בבסיס המשטרה הצבאית הארעי בקריית-מאיר (ליד בניין עיריית תל אביב כיום). הקורס הראשון סבל מהיעדר תכנון ומשאבים. "לא היה מה לעשות עם הטירונים", נזכר קצין ההדרכה יונה שושני, "וזו הסיבה, שנאלצנו להעביר מדי יום תרגילי סדר שנמשכו יותר מארבע שעות".
במהלך מלחמת העצמאות שירות המשטרה הצבאית לקח חלק במבצע יואב, במבצע עובדה ובמבצעים אחרים, אך עיקר פועלה היה בסימון כבישים ועזרה בניוד הכוחות. מעבר למשימות אלו, השוטרים הצבאיים גם נטלו חלק פעיל בהגנה על ירושלים הנצורה, הובלת שיירת תותחים לכיוון דגניה א' על מנת לעצור את ההתקפה הסורית וסיכול מזימת שוד של כנופיה ערבית ובה חמישים איש, באזור בית שאן.
ב-1949 קיבלה המשטרה הצבאית את סמלה (בתמונה למעלה), שמכיל מגן, המסמל את מגינהם של לוחמי העבר וחמש להבות המייצגות חמישה טהרים:
טוהר היד
טוהר הנשק
טוהר הלב
טוהר המעש
טוהר העין.
בעבר, נהגו הלוחמים למשוח את מגניהם בשמן, כדי שחיצי האויב יחליקו על פניהם. שילוב המגן והלהבות בא לומר כי כל הנוטר את חמשת הטהרים ומגינו משוח בשמן, מובטח לו שיימלא את תפקידו כראוי. יש האומרים כי המגן בא גם להנציח את שמו של מייסד החיל.
250px|ממוזער|שוטרים צבאיים בשדה התעופה לוד שומרים על קבוצת חיילים בריטים שנתפסו עוברים מעקבה לישראל והעומדים לפני גירוש. 15 בספטמבר 1949
כחמש שנים לאחר הקמת המדינה, הוקמה גם יחידת המשטרה הצבאית החוקרת.
מחלקת נוהגי הכלבים
במהלך שנת 1949 הוקמה בצה״ל תחת פיקודה של המשטרה הצבאית מחלקת "נוהגי הכלבים". בסיסה הראשון הוקם בקריית חיים. המחלקה מנתה כחמישים חיילים וכמה מאות כלבים, אשר הופעלו בכל החזיתות. חיילי המחלקה אימנו כלבים למספר תפקידים ובהם: סיור, שמירה, קרב-השתלטות על עמדות מקלעים, איתור פצועים, גילוי מוקשים ועוד. כחלק מאימון היחידה תרגלו חייליה צניחה עם כלבים. היחידה פורקה בשנת 1954 ולימים הוקמה על יסודותיה ההיסטוריים יחידת עוקץ.
מבצע קדש
התשתית לקראת מבצע קדש מנקודת המבט של החיל, הוכנה כבר בסוף 1955, כאשר הוקמה מפקדת המשטרה הצבאית בפיקוד הדרום שזה עתה נבנה מחדש. החיל התכונן ליום פקודה ועם כניסת הכוחות הלוחמים הוצאו מן המגירות הפקודות האופרטיביות שהחיל כתב מראש. הש"צ שילטו צמתים מרכזיים ופרשו מחסומים לאורך המרחבים שנכבשו. פעולות הפיקוח תרמו רבות להשלטת סדר בקרב הכוחות הלוחמים. השילוט סייע ליחידות הלוחמות ולשיירות האספקה להגיע ליעדן. מחלקות המ"צ חולקו לצוותים בעלי תפקידים שונים: שילוט דרכים, הכוונת כוחות בדרכים, פינוי שבויים, איסוף חיילים טועים ואבטחת מפקדות. החיל התפרש במרחביו הגדולים של הנגב. השילוט בסיני, שהיה בבחינת נעלם עבור חיילי צה"ל, היה בעל חשיבות לא מבוטלת. לאחר כיבוש עזה הושלט בה משטר צבאי והמשטרה הצבאית במקום עסקה בשיטור, אכיפת עוצר, מניעת ביזה ומסעי קניות אסורים של חיילים בחנויות המקומיות ומגע עם תושבי המקום. בהמשך המלחמה הקים החיל מספר בסיסי משנה בח'אן יונס, בדיר אל-בלח וברפיח. בהמשך המלחמה הופעל בעיר הכבושה מבצע "מסרק" לטיהור העיר משרידי הצבא המצרי ומפעילי הפדאיון וכן לאיסוף נשק וציוד צבאי מידי תושבי המקום. מרבית הגברים בעיר מגיל 18 ומעלה רוכזו במתקני מעצר אזוריים, תוך הטלת עוצר וחסימת מבואות העיר.
מבצע זה העלה לראשונה את שאלת הטיפול בשבויי מלחמה. בצה"ל לא היה אז גוף שהיה ערוך לנושא. אמנם כבר במלחמת העצמאות היו גופי מ"צ שעסקו בנושא, אך ככלל היה העניין באחריות השלישות. משהובן שלחיל זה אין יכולת אופרטיבית, הנושא הועבר לחיל שגם בשגרה עסק בכליאה. מפקדת החיל מיהרה להקים יחידה ארצית לטיפול בשבויים. המשטרה הצבאית בנתה בחיפזון מתקני כליאה בדרום (ניצנים) ובצפון (עתלית), כדי להחזיק בכ-5,500 שבויי המלחמה המצריים. מחנה נוסף הוקם בכלא האזרחי דמון (סמוך לבית אורן) ויועד לבעלי דרגות גבוהות. החיל למד את תורת הטיפול בשבויים תוך כדי החזקתם. מספרם הגדול חייב את החיל לקבוע נהלים ברורים, אך עם זאת ניתנה להם אוטונומיה מסוימת. הגל הראשון שהגיע למכלאות היה מעזה. נוצרה בעיה לסווג את השבויים, שכן חיילים רבים הסירו את מדיהם והתחזו לאזרחים בתקווה להשתחרר. רבים אחרים נלכדו בסיני. הסתבר שחיילים מצריים ששמעו על הקמת המכלאה החלו מתייצבים בה מיוזמתם. קבוצה זו ואחרים שנלכדו הועברו למכלאה גדולה שהוקמה ליד קיבוץ מגן. אליהם נוספו גם חיילי חיל הים המצרי שנשבו משנכנעה המשחתת אבראהים אל-אוול. לאחר מספר חודשים בוצעו חילופי שבויים בין ישראל למצרים בתיווך האו"ם ומחנות השבויים פורקו.
מלחמת ששת הימים
עם כוחות היבשה שפרצו בחזיתות השונות של מלחמת ששת הימים, החלו להתקדם אל היעדים שנקבעו בפקודות השונות גם כוחות המ"צ שפעלו בשתי רמות: מחלקות הש"צ ששולבו בחטיבות הלוחמות ויחידות המ"צ שפעלו במשימות פיקודיות ומטכ"ליות כשהן כפופות למפקדות המ"צ הפיקודיות ולמקמצ"ר.
בחזית הדרום פעלו שלוש אוגדות להן לא היה כוח מ"צ אורגני. עשר מחלקות של ש"צ שולבו בתוך עשר חטיבות צה"ל שלחמו באזור. האלוף אריאל שרון, מפקד האוגדה שלחמה בציר המרכזי, דרש מכוחות החיל בגזרתו לפקח על משמעת החיילים והופעתם, כולל אנשי המילואים. הצירים היו משופעים בבורות ענק שנפערו כתוצאה מהפצצות ועל כוחות המ"צ הוטל לסמן את הבורות המסוכנים ולהציג לנהגים דרכים חלופיות. בכל צומת מרכזי הוקמה נקודת מ"צ. תחנות משטרה הוקמו בג'בל ליבני, אל עריש, עזה, אבו רודס, קנטרה, שארם א-שייח' ועוד. תוך עשרה ימים מתום המלחמה, סיימה המ"צ לשלט את מרחבי סיני. מטה הפיקוד של החיל הוקם במרחב שלמה ובו יחידה שתטפל בשבויים. הש"צ במקום העניקו לשבויים טיפול ראשוני ומשם הם הועברו למכלאה הפיקודית. בעזה התעוררה בעיית ביזה חריפה דווקא מצד מקומיים. בנקים נפרצו, ועם עזיבת אנשי האו"ם נבזזו מחסני החירום שלהם והחיל התקשה לפעול עקב אש הצלפים שהסתתרו בבתים. שוטרים צבאיים הוצבו בכל צומת מרכזי בישראל וכיוונו את התנועה. חלק מהשוטרים הוסבו ללוחמים כחלק מיחידות לוחמות. חלק אחר הוצב ברצועת עזה כדי לשמור על הסדר לאחר כיבושה. המשטרה הצבאית הייתה אחראית על השבויים המצריים.ממוזער|שוטר צבאי במבצע שומר חומותחזית המרכז – כבר בפתיחת המלחמה עמלו הש"צ להעביר מהר ככל האפשר כוחות רבים מהשפלה לאזור ירושלים. עם סיום הלחימה בגזרה הירדנית ועם השלמת כיבוש הגדה המערבית כוחות רבים של החיל נכנסו לאזור במאמץ להשליט במקום ממשל צבאי. החיל סייע באיתור ובאיסוף שבויים. נתיב הבריחה המרכזי של הירדנים היה בדרך ירושלים–יריחו-גשר אלנבי. בנסיגתם הם הותירו שלל רב שנאסף על ידי הש"צ. הוקמה יחידת ממשל של המ"צ שפעלה תחת פיקוד מושל ירושלים תא"ל שלמה להט וסייעה בהשלטת הסדר גם בתוך העיר העתיקה. המאחז הראשון של החיל בירושלים המזרחית היה במלון סנט ג'ורג', שם הוקמה תחנת מ"צ. כוח של ש"צ עסק במניעת ביזה, מעצר אזרחים עוינים ובחסימת הקו הירוק מפני אזרחים סקרנים שעשו דרכם לעבר האתרים ההיסטוריים שנכבשו. גם בסיס מצ"ח הוקם בעיר העתיקה.
חזית הצפון – כוחות החיל בצפון עסקו במאמצים להעביר כוחות לוחמים בצירים המעטים מהמרכז ומהדרום צפונה לעבר מורדות רמת הגולן. הפקקים בצומת גולני ומשם לכיוון צפת וראש פינה חייבו מאמץ שליטה מיוחד. בסופו של דבר הגיעו הכוחות אל שטחי ההיערכות. כוחות מ"צ עסקו בשילוט נתיבי העלייה לרמת הגולן ובסימון צירים נקיים ממיקוש. גם ברמת הגולן סייע החיל באיסוף ובכליאת שבויים. מאוחר יותר השתלב במאמצים להשליט ממשל צבאי על כפרי הדרוזים שנותרו ברמה. תחנת מ"צ שנפתחה בגדות סייעה והשתלבה במשימות השונות של השלמת הכיבוש וההתארגנות ברמה.
פינוי שבויים וכליאתם – בשלב ההכנות למלחמה היה ברור כי החיל יעסוק בתחום זה בכל הגזרות. מכלאת השבויים הגדולה ביותר בדרום הוקמה סמוך לקיבוץ משמר הנגב. למעלה מ-5,000 שבויים נכלאו במקום בפרקי זמן שונים ומשם הועברו לעתלית, לשם רוכזו רוב השבויים מהגזרות השונות. במהלך המלחמה נשבו 6,748 שבויים.
מלחמת יום הכיפורים
הקונספציה של מלחמת יום הכיפורים לא פסחה גם על המשטרה הצבאית, שלא הייתה מוכנה למלחמה, אך עם פרוץ המלחמה נערך החיל במהירות והשתלב במערכה. בשעות הראשונות הופנה עיקר המאמץ לסיוע בגיוס כוחות המילואים ובהמשך לפיקוח על ההיסעים ועל ליווי השיירות, כל זאת על מנת לאפשר את תנועת הגייסות לעבר החזית. במהלך הלחימה החיל ביצע גם פעולות למניעת לקיחת שלל וביזה. בסוף המלחמה החיל עסק בעיקר בטיפול בשבויי האויב, במקביל לפעולות חקירה לאיתור נעדרים. לפני המלחמה הוחלט בצה"ל על שינוי תפיסה שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהקמת אגדי תחזוקה. כחלק מהמהלך הוחלט שבמקום מחלקת שוטרים צבאיים שהייתה עד אז בכל חטיבה לוחמת, ישולבו פלוגות מ"צ באוגדות. פלוגות אלו שפעלו במלחמה במסגרת האוגדות הביאו לשינוי תדמית החיל כחיל עורפי מקצועי בלבד.
בחזית הדרום – בצומת טסה, כ־35 ק"מ מתעלת סואץ, שררה אנדרלמוסיה רבתי. הכוחות שנעו לעבר ציר "עכביש" העמוס והצפוף יצרו פקקי תנועה. כוחות המ"צ עשו כל שביכולתם בניסיון לשפר את התעבורה על הציר ולכוונה. עם תחילת תכנון הצליחה והגישור על תעלת סואץ, גבר המאמץ של כוח המ"צ באזור אשר נדרש לפנות את הציר ולאפשר להעביר את הדוברות. גורל המלחמה היה תלוי במידה רבה במבצע זה. פינוי הציר התבצע זמן מה לפני שעלו עליו הדוברות. נהגים שהתבקשו לרדת ממנו לא הבינו את הסיבה להורדתם. כלי רכב שנתקעו על הכביש נדחפו ממנו על ידי טנק. הדוברה נגררה על ידי טנק שלפניה נסע רכב מ"צ. מיד לאחר הקמת הגשרים, קיבלה המשטרה הצבאית את האחריות להכוונת הכוחות. חלק מתפקידה היה להקטין את צפיפות כוחות צה"ל באזור הצליחה, כדי לצמצם את הנפגעים מהארטילריה הכבדה שהומטרה על ידי האויב על האזור. במקביל, הוקמה בטסה מכלאת שבויים.ממוזער|שוטרים צבאיים במשימת חסימת צירי תנועה בעוטף עזה במהלך מבצע שומר חומות גם לאחר המלחמה עסקו כוחות החיל בהסדרת התנועה והפיקוח עליה בכל הגדה המערבית של התעלה ואף הקים "אכסניה" ל"תועי חזית" ולחיילים שהתקשו לחבור ליחידותיהם. עם סיום שהיית צה"ל באזור, טיפלו כוחות המ"צ בהסדרת יציאה מסודרת דרך הגשרים של אלפי כלי הרכב שפעלו באזור. בעוצבת הפלדה בפיקודו של האלוף אברהם אדן לא שולבו בכוחות השריון כוחות חי"ר והש"צ נאלצו למלא תפקיד זה. הוקם גם בית חולים לשבויים. הוקמה תחנת מ"צ בפאיד ובשדה התעופה המקומי הוצבו ש"צ לשמירה על הסדר ולחיפוש במטלטלי המבקשים לטוס. בעיצומן של השיחות על הפסקת האש הפך הש"צ לחלק מהנוף של הק"מ ה-101 (מקהיר). מכלאת השבויים הפיקודית בחזית הדרום קלטה למעלה מ-8,000 שבויים.
בחזית הצפון – בימים הראשונים למלחמה עסקו כוחות המ"צ בעיקר בסיוע למאמצי הגיוס ובפתיחה ושליטה על הצירים מעומק השטח אל צירי העלייה לרמת הגולן. היה צורך להביא את כוחות המילואים במהירות לחזית והמ"צ סייעה בהגעת כוחות התגבור ליעדם במהירות האפשרית. בהמשך הלחימה דאגו הש"צ להעלאת שיירות אספקה ובמקביל להורדת השבויים הסורים מהחזית לעורף. ש"צ כיוונו וויסתו את התנועה על גשרי הירדן. הוקמו חסימות למניעת פגיעה באזרחים ובחיילים. מחנות שבויים הוקמו בביריה, בכנען ובהמשך גם במחנה יפתח. מעבר לטיפול המסורתי בשבויים, עזרו כוחות המ"צ גם בחקירתם. בוצעה שמירה גם על שבויים פצועים בבתי-חולים. הכוחות עסקו גם במניעת ביזה.
טיפול בשבויים ברמה החילית – המחנה המרכזי לשבויים משתי החזיתות היה בעתלית. צה"ל שבה 8,811 איש. לראשונה הוכנס לשימוש מחשב שאגר מידע רחב אודות השבויים, מה שהתברר כיעיל במיוחד כשניתנה הוראה להכין את השבויים להחלפה.
מלחמת לבנון הראשונה
ממוזער|שוטרת צבאית מכווינה תנועה במחנה רבין
למבצע שלום הגליל חמ"ץ נכנס לאחר תקופת הכנות ארוכה. היקף המשימות שהוטלו על החיל חייב, לצד תגבור היחידה הסדירה של חמ"ץ בפיקוד הצפון, גיוס מילואים רחב ולתקופות ממושכות. משימות המ"צ בחירום מחייבות גיוס מוקדם ושחרור מאוחר של כוחות המילואים. המגע עם אוכלוסייה מקומית לא עוינת, ואף משתפת פעולה, הקל על ביצוע משימות שמירת הסדר הציבורי והכוונות התנועה, אך מנגד נוצרה מציאות בה חיילי צה"ל סוחרים עם האוכלוסייה המקומית, מה שחייב נקיטת אמצעים מצד חמ"ץ. כל אחת מעוצבות צה"ל שהשתתפה במלחמה, כללה יחידת משטרה צבאית. יחידות אלה היו חלק בלתי נפרד מהעוצבות, לא רק בעת לחימה. עם תום הלחימה, סיפק החיל שירותי מ"צ בקנה מידה נרחב בשטחים שנכבשו. במהרה הוקם בכל אתר מרכזי בסיס מ"צ שכלל גם חוליות מצ"ח. במלחמה זו הפעיל החיל לראשונה פיקוח היסעים תוך שימוש במסוקים ממעל ואופנועים על הקרקע, מה שאפשר גישה מהירה ונוחה לכל הצירים, דיווח מיידי במקרה של בעיות ופתרון בעיות שנתהוו. הושקע מאמץ בהבטחת הגעת הכוחות לשטחי הכינוס וההיערכות. בתחום השבויים נפלו בידי צה"ל, בנוסף לשבויים מהצבא הסורי, אלפי מחבלים מארגונים עוינים רבים היריבים זה לזה. מתקן כליאה מגידו התמלא. המדינה גם לא רצתה להחזיק בכל המחבלים בתחומי המדינה והחיל נדרש להקים את כלא אנצאר. האירוע המרכזי ממלחמה זו שנחקק בתולדות החיל הוא אסון צור הראשון, בו איבד החיל 12 מאנשיו.
מלחמת לבנון השנייה
ממוזער|255x255px|מכמונת מהירות כנגד רכבים צבאיים בבקעת הירדן, באמצעות מד מהירות לייזר.במהלך מלחמת לבנון השנייה תמך החיל במערך הלוחם, בעיקר במענה שיטורי ליחידות הלוחמות ולמערך הלוגיסטי בפיקוד הצפון. הפעילות התרכזה בעיקר לאורך הצירים במרחב שבין ציר עכו-צומת עמיעד וצפונה עד הגבול (הקו הכחול). החיל פעל רבות בשטחי הכינוס וההתארגנות של הכוחות. פעולות השיטור נועדו לבודד את אזור הלחימה מפני כניסת גורמים בלתי מורשים. הש"צ ליוו את גורמי התקשורת ובמקרים אחרים מנעו את כניסתם (בהתאם להנחיות). ש"צ אבטחו נקודות בשטח אליהן הועברו נפגעים מתוך לבנון ומשם פונו לבתי חולים בעורף. החיל סייע בשליטה על צירי התנועה לטובת הכוחות הלוחמים. במהלך הלחימה ולאחריה עסק החיל גם בליווי לוויות של חללים. כוחות המ"צ פעלו גם בקרבת מרכזי הציוד והתחמושת וויסתו את התנועה מהם ואליהם. מכאן ליוו הש"צ את השדרות על מטעניהם החורגים. ש"צ סייעו גם בקרבת מחסני החירום ומרכזי הגיוס בצפון, פטרלו בקרבת שטחי האימונים של הכוחות לקראת הכניסה ללבנון ופעלו בקרבת שטחי ההעמסה של כוחות על מסוקים, לקראת כניסה ללבנון. חוקרי מצ"ח מנעו ביזת שלל וגנבת ציוד צבאי (בעיקר בשלב פיזור הכוחות). תוך כדי הלחימה עסקו הש"צ גם בקליטת עצורים מקרב כוחות האויב, בהסעתם למכלאות תוך שמירה עליהם, בהחזקתם ולבסוף גם בשחרורם ובהחזרתם ללבנון. כוחות המ"צ גם ליוו חבלנים של משטרת ישראל ושל חיל ההנדסה הקרבית כשטיפלו בנפלי רקטות בתוך שטח ישראל.
מבצע "שובו בנים"
ב-12 ביולי 2006, תקפו פעילי ארגון הטרור חזבאללה שני כלי רכב צבאיים שסיירו על קו הגבול בין ישראל ללבנון באזור זרעית. שלושה חיילי צה"ל נהרגו בהתקפה, שלושה נפצעו קשה ושניים, רס"ל אודי גולדווסר וסמ"ר אלדד רגב, נחטפו. בעקבות האירוע יצאה מדינת ישראל למלחמת לבנון השנייה. כעבור כשנתיים, לאחר משא ומתן, סוכמה עסקה להחזרת החטופים בתמורה לחמישה אסירים לבנוניים (ובהם סמיר קונטאר) ו-199 גופות של מחבלים. ב-16 ביולי 2008 בוצעה עסקת החילופים בין צה"ל וחזבאללה. חמ"ץ קיבל את האחריות הכוללת לאבטחת המבצע. החיל היה אחראי על תיאום המבצע מול משטרת ישראל. בשלב ההיערכות למבצע לא היה בידי צה"ל מידע ודאי לגבי מצב החטופים. למרות ההערכה, שלפיה השניים נהרגו כבר ביום החטיפה, הנחת העבודה הייתה שהחטופים בחיים. בשל חוסר הוודאות, נערכו לכל אפשרות ולכל תרחיש. האזור ממחנה "לימן" (שם הוחזקו האסירים הלבנוניים לקראת ההחלפה) ועד מעבר הגבול בראש הנקרה הוכרז כשטח צבאי סגור. בשעות הבוקר הגיע למעבר הגבול ב"נקורה" רכב חזבאללה וממנו הורדו שני ארונות קבורה שחורים. באותו רגע נודע גורלם של השניים באופן ודאי. הגופות הועברו לראש הנקרה, שם הן זוהו והוכנו לקבורה. בשלב זה לא הותר סיקור תקשורתי של האירוע מכל סוג שהוא ועל כן היה צורך בווידוא סטריליות של האזור. החיל הקצה כוחות לסגירת מעבר ראש הנקרה ומחנה שרגא, שגם הוא הוגדר כשטח צבאי סגור. במחנה זה הוקמו נקודות למפגש ולהתייחדות של המשפחות עם גופות יקיריהם. יום לאחר ביצוע העסקה הובאו החטופים לקבורה ורבבות אנשים לקחו חלק בלוויות. ניידות מ"צ ליוו מלפנים ומאחור את כלי הרכב שבהם ארונות הקבורה בנסיעה מראש הנקרה למחנה שרגא. בהמשך ליוו הניידות את מסעות הלוויה ממחנה שרגא לבתי העלמין.
מלחמת חרבות ברזל
במהלך מלחמת חרבות ברזל חיילי המשטרה הצבאית עסקו בהכוונת הכוחות עם תחילת הלחימה ותחילת גיוס המילואים ושינוע הכוחות לעבר גבולות ישראל. עם התפרסות עיקר הכוחות הצבאיים בגבולות המדינה עברו לביצוע משימות של בידוד מרחבי לחימה וצירים חשופים בגבול הצפון ובעוטף עזה, גדל הנטל לטיפול ביו"ש ליחידות לוחמות משניות ובפרט המשטרה הצבאית. מערך המשטרה הצבאית היה אחראי גם בטיפול במחבלי חמאס ונוחב׳ה שנלכדו, הפעיל בין היתר את מחנה המעצר בשדה תימן ולקח חלק בהחלפת השבויים במהלך עסקת השבויים.
ממוזער|חוקר של מצ"ח בביתן המשטרה הצבאית בפסטיבל מתגייסים
הכשרה
ההכשרה בחיל מתבצעת בבית-הספר למשטרה צבאית (בה"ד 13). בתחילה שכן הבה"ד בשייח מוניס, בהמשך הוא עבר לצריפין והיה חלק מבה"ד 11. ב-1969 עבר בה"ד 13 לבסיס קדום שבשומרון ליד קדומים. בשנת 1995 עבר למחנה בית ליד שליד צומת השרון, ובמאי 2015 עבר למיקומו הנוכחי בקריית ההדרכה על שם האלוף אריאל שרון בדרום, והוא הבה"ד הראשון שהחל לפעול שם. הבה"ד מרכז תחתיו את ההכשרה הבסיסית (טירונות, קורסים בסיסיים), את ההכשרות המתקדמות בחיל ואת הכשרות המפקדים (קורס מ"כים, קורס סמלים, השלמה חילית לקצונה, קורס מ"פים וקורס קמ"ץ בכיר).
רוב חיילי המשטרה הצבאית עוברים טירונות ברמת רובאי 02 (שאורכה שישה שבועות) ובעלי פרופיל רפואי 64 ומעלה, אך המיועדים לתפקיד לוחמי המעברים עוברים טירונות ברמת רובאי 03 ובעלי פרופיל רפואי 72 ומעלה. בסוף הטירונות החיילים נשבעים אמונים לצה"ל ברחבת הטקסים בעיר הבה"דים (בעבר היה נהוג בכותל המערבי) ולאחר מכן ממשיכים לאימון מתקדם.
מיד לאחר הטירונות ממוינים החיילים לקורסים שונים שנערכים גם הם בבה"ד.
מערכים ותפקידים
ממוזער|שוטרים צבאיים במערך השיטור
מערך השיטור
שיטור ותעבורה - מערך השיטור כולל את היחידות בפיקודים המרחביים, את היחידה המרכזית לפיקוח תעבורה (הימל"ת) ואת יחידת מ"צ מטכ"ל. המערך עוסק באכיפת החוק והסדר בצבא בתחומי: משמעת, תעבורה, עריקים ומשתמטים. במ"צ מטכ"ל עוסקים בעיקר בבידוק כלי-הרכב המבקשים להיכנס למחנה רבין (מחנה הקריה). בתחום לכידת העריקים מופעלים בלשים ומש"קי הערכה שתפקידם להביא לאיתורם ולמעצרם של העריקים והמשתמטים. הבלשים נעים בלבוש אזרחי ולעיתים הם אף עוטים "תחפושות" שונות. ביום ממוצע ניתנים 34 דו"חות משמעת ובחודש ממוצע מתמודדים עם 68 תאונות דרכים של כלי רכב צבאיים. בשנים 2021-2016 ניתנו יותר מ-50 אלף דו"חות משמעת.
נוכח כוונת ארגוני הטרור לחטוף חיילים, מבצעת המשטרה הצבאית מבצעי "חטיפות דמה" - סיור במכוניות אזרחיות ובלבוש אזרחי והצעת טרמפים לחיילים. חיילים שנענים להצעה ועולים לרכב, מקבלים דו"ח, ונשפטים בפני תת-אלוף.
מערך החקירות (מצ"ח)
ממוזער|חוקרי משטרה צבאית חוקרת (מצ"ח) בזירת אירוע
מצ"ח אמונה על חקירת חיילים החשודים בביצוע עבירה. היחידה מטפלת במגוון רחב של אירועים המעלים חשד לפלילים, כגון: עבירות סמים, עבירות רכוש, מרמה וזיוף, עבירות גוף (אלימות וכדומה), מוות שאינו בפעילות מבצעית, תאונות דרכים, תאונות אימונים, עבירות מחשב ועוד. היחידה מחולקת ליחידות משנה במקביל לשלושת הפיקודים המרחביים. בכל פיקוד פועלים מספר בסיסים: חקירות פליליות, בסיס המתמחה בחקירת תאונות דרכים ויחידה מרכזית (ימ"ר) האמונה על התיקים הפליליים המורכבים יותר. במקרים הפליליים הרגישים והחמורים ביותר (סחר בסמים, הברחות סמים מגבולות המדינה, סחר באמצעי לחימה וכדומה) מטפלת היחידה המרכזית לחקירות מיוחדות (הימל"ם). היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) מטפלת בפרשיות כגון: גנבת דלק, קבלת שוחד, הטיית מכרזים וכולי. במצ"ח משרתים חוקרים, רכזי מודיעין, בלשים ומש"קי הערכה. ביחידה נעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. ביום ממוצע נפתחים 12 תיקים פליליים.
מערך הכליאה
ממוזער|שוטרים צבאיים לצד ניידת של חיל המשטרה הצבאית
במערך הכליאה משרתים שוטרים צבאיים בתפקיד מפקד כלואים. המערך כולל את נווה צדק (כלא עשר), תאי מעצר יחידתיים ומתקני השהיה לעצירים ביטחוניים באיו"ש. עד שנת 2021 כלל המערך גם את בסיס הכליאה (בס"כ) 394 (כלא ארבע - צריפין), בסיס הכליאה 396 (כלא שש - עתלית) שנסגרו עם פתיחת נווה צדק (כלא עשר). בבסיסי הכליאה מוחזקים במשמורת חוקית אסירים שנשפטו בבתי הדין הצבאיים, חבושים שנשפטו בדין משמעתי ועצורים הממתינים למשפטם. מדריכי הכלואים עוסקים בפיקוד על חיילים אלו במטרה להחזירם לשירות תקין בצה"ל. בבס"כים פועלים גם גורמי חזרה לשירות תקין (גחל"ת), אשר כולל מש"קיות ת"ש, הוראה, חינוך ובעיקר מאבחנות שנפגשות עם כלואים מסוימים העונים לקריטריונים במטרה לאתר את הגורמים שהובילו אותם לביצוע העבירות ולהמליץ בנוגע להמשך שירותו של החייל בצבא. עד 2006 היה החיל אחראי גם להחזקתם של אלפי עצורים ביטחוניים. בשנת 2006 הועבר אחרון מתקני הכליאה (מת"כים) לידי שירות בתי הסוהר ועם המעבר נסגרה יחידת הלוט״ר של המשטרה הצבאית- כוח 100. תחת הימל"ת פועלת פלוגה עצמאית (פלוגת הליוויים) שאחראית להעביר עצורים לבתי דין, בין בס"כים, פינויים לבתי חולים, מקומות אזרחיים כגון הפניות, בתי דין אזרחיים, ולקיחת עצורים לפני משפט ממעצרים בכל חלקי הארץ לבס"כ.
מערך המעברים
שמאל|ממוזער|250px|רכב של המשטרה הצבאית להובלת כלואים המכונה "זינזאנה"
במערך המעברים משרתים שוטרים צבאיים בתפקיד לוחמי מעברים (לו"ם) (מאבחנים ביטחוניים (מא"ב) בעבר). בשנת 2004 הוחלט בצה"ל להטיל על המשטרה הצבאית את האחריות על הבידוק במעברי קו התפר. לשם כך הוקמו שני גדודים - גדוד ארז וגדוד תעוז, שמטרתם היא למנוע כניסת פעילות חבלנית עוינת, הברחת אמצעי לחימה, סיכול פיגועים, מניעת הסתננות ומניעת סיוע לארגוני טרור המנסים להפר את מרקם החיים התקין בשטחי ישראל.
לגדודי המעברים הישגים מבצעיים רבים. כך למשל, בשנת 2013 פעילות גדודי המעברים בגדה כללה 14,911 פעולות לתפיסת מחבלים, אמל"ח, שב"חים, דרושי חקירת שב"כ ומבוקשים.
החל משנת 2012, שוטר צבאי המשרת בתפקיד הלו"ם מקבל תעודת לוחם לאחר 20 חודשי שירות. החל משנת 2017, עם כניסתה לתוקף של הרפורמה בסטטוס הלוחם של הרמטכ"ל איזנקוט, נחשבים הלו"מים ללוחמים לכל דבר.
ב-29 באוקטובר 2019 עלתה לשידור בערוץ כאן 11 "מעברים", סדרת דוקו-ריאליטי העוקבת אחר השירות ומתמקדת אחר החיילים בכל השלבים עד המעבר לגדודים.
גדוד תעוז
גדוד תעוז היה אחראי על הבידוק במעברים רבים באזור יהודה ושומרון, בהם מעברים בעבר כגון גלבוע, שער אפריים, ריחן, אייל, אליהו, חוצה שומרון, תרקומיא, מיתר ועוד. מעברים בשליטת צה"ל בהם: רנתיס, נעלין, מכבים, בקעות ועוד. ומעברים שפורקו כגון חווארה, צומת תפוח, בית איבא, בית פוריק ועוד. הגדוד חולק ל-4 פלוגות: איתן, סחלב-חליף, הכתר ולהב אשר היו כפופות לחטיבות המרחביות. פלוגות עבר שפורקו: ג'למה, סייפן-חליף, אייל ומכבים.
הגדוד נסגר ביולי 2023 ומוזג לתוך גדוד פנתר של חיל הגנת הגבולות.
גדוד ארז
גדוד ארז היה אחראי בעיקר על מעבר ארז שבצפון רצועת עזה. הגדוד הוקם בשנת 1995 כחלק ממימוש הסכמי אוסלו. הגדוד השתייך לאוגדת עזה בפיקוד הדרום ופעל בשיתוף פעולה עם חיל המשטרה הצבאית.
בשנת 2005 לאחר תוכנית ההתנתקות, הגדוד עבר למשטרה הצבאית ואחראי על המעברים המרכזיים בעוטף ירושלים ובהם קלנדיה, ביתוניא, אל ג'יב, עופר, רחל, חיזמא, הזיתים, א-זעיים, סוואחרה, שיח סעד, מזמוריה, שועפט, מנהרות (דרכי האבות) ובית"ר. הוא מחולק לארבע פלוגות: א', ב', ג' ופלוגת המפקדה.
יחידות
יחידות המשטרה הצבאית מחולקות בהתאם לפיקודים המרחביים: צפון, מרכז ודרום. בכל פיקוד קיימת י"פ חמ"ץ (יחידה פיקודית חיל המשטרה הצבאית) ובסיסי משטרה צבאית ומצ"ח.
בסיסי השיטור כפופים מקצועית למפקדת קצין המשטרה הצבאית הראשי (מקמצ"ר במחנה דורי) ופיקודית לאלוף הפיקוד הרלוונטי. בסיסי מצ"ח כפופים ישירות למקמצ"ר הן מקצועית והן פיקודית.
פיקוד העורף
יחידה פיקודית משטרה צבאית פקע״ר 397 עתידה לשבת במחנה (פיקוד העורף) שברמלה וכרגע נמצאת במחנה דורי.
בסיס השיטור דן (מחנה דורי)
פיקוד הצפון
יחידה פיקודית משטרה צבאית צפון 390 (מחנה פצ"ן שבצפת)
בסיס שיטור רמת הגולן והעמקים (מחנה פילון)
בסיס שיטור ג'למה (מחנה ג'למה)
פיקוד המרכז
יחידה פיקודית משטרה צבאית מרכז 391 (מחנה ענתות)
בסיס שיטור ירושלים (מחנה ענתות)
בסיס שיטור יואב (מחנה בר-לב)
מתקן מעצר לעצורים ביטחוניים עציון (חטמ"ר עציון)
מתקן מעצר לעצורים ביטחוניים שומרון (חטמ"ר שומרון)
כמו כן, י"פ חמ"צ 391 אחראית על פלוגת הליווים במג"ב (למתקני ההשהייה).
פיקוד הדרום
יחידה פיקודית משטרה צבאית דרום 392 (שדה תימן)
בסיס שיטור האשל (שדה תימן)
בסיס שיטור נגב (עיר הבה"דים)
בסיס שיטור אילת והערבה (מחנה מכלול יותם)
יחידות נוספות
יחידות אלה כפופות ישירות מקצועית ופיקודית למפקדת קצין המשטרה הצבאית הראשי:
בה"ד 13 (קריית ההדרכה על שם האלוף אריאל שרון)
נווה צדק (כלא 10, מחנה גור)
בסיס שיטור מטכ"ל (מחנה רבין)
ימל"ת (היחידה מרכזית לפיקוח תעבורה) (מחנה גור) -
פלוגת השיטור
פלוגת הליוויים
משמר בית הדין
גדוד ארז (מחנה ענתות - פלוגת המפקדה ופלוגות א' ו-ב', הר גילה - פלוגה ג')
מפל"ג 88 - (מפלג החדשנות) הוא היחידה הטכנולוגית של חיל המשטרה הצבאית. היחידה הוקמה בשנת 2020 כחלק מתר״ש תנופה ועוסקת במגוון תחומי עיסוק של בניין והפעלת הכוח במשטרה הצבאית. ליחידה הישגים ייחודיים בתחום פיתוח מערכות שליטה ובקרה, ניהול ידע ותובנות מתקדמות. היחידה כוללת שישה מדורי משנה - בהם: ניו-מדיה ותקשורת, מערכות מידע, סייבר וטרנספורמציה דיגיטלית, אתגר ופיתוח הדרכה, מחקר, חדשנות והאצת תהליכים. מפקד המפלג כפוף לקצין המשטרה הצבאית הראשי (מחנה דורי - תל השומר).
בסיסי מצ"ח
יחידות שנסגרו
בסיס שיטור השרון (מחנה גור) - נסגר בדצמבר 2019 לטובת בניית יחידת הבילוש הארצית (שמאז נסגרה אף היא).
פלוגת הבילוש הארצית (מחנה גור) שנפתחה במקום בסיס השיטור השרון ונסגרה בשנת 2022
בסיס השיטור באר שבע (מחנה נתן) ובסיס השיטור אורים (מחנה אורים) - נסגרו במהלך שנת 2018 ושולבו לתוך בסיס שיטור האשל.
בסיס כליאה 394 (כלא 4) ובסיס כליאה 396 (כלא 6) נסגרו באפריל 2021 לטובת פתיחת בסיס הכליאה "נווה צדק" ("כלא 10").
גדוד תעוז (מחנה גור - פלוגת המפקדה) - נסגר ביולי 2023 ושולב לתוך גדוד פנתר של חיל הגנת הגבולות.
בסיסי כליאה צבאיים
בראשית ימי צה"ל היה למשטרה הצבאית בסיס כליאה מרכזי אחד: בסיס הכליאה 394 (כלא ארבע) בצריפין. נוסף אליו התקיימו בתי מעצר פיקודיים. במהלך שנות ה-50 הוקם כלא 400 לנשים ששוכן בתחילת דרכו במבנה המשטרה הבריטית ליד נהלל וכן הוקם בסיס הכליאה 396 (כלא שש). בשנות ה-70 נפתח כלא מגידו עבור כלואים לתקופות ארוכות. בשנות ה-80 הוסב בית סוהר מגידו לכליאת אסירים ביטחוניים וחיילים השפוטים לעונשי מאסר נשלחו אליו לביצוע תפקידי שמירה לא חמושה ועבודות אחזקה. לימים כלא 400 הפך לפלוגה בתוך כלא 4. בהמשך הוקמה פלוגת כליאה נוספת לנשים בכלא 6 - פלוגה 600.
בשנת 2021, לאחר שנים בהן פעלו מתקני הכליאה כלא 4 ו-6, נסגרו ואוחדו למתקן כליאה אחד - כלא 10 הממוקם בנווה צדק, המהווה בסיס הכליאה המרכזי והיחידי של כלואי צה"ל ומכיל בתוכו פלוגת נשים. הוקמה גם קרייה משפטית הצמודה לבסיס הכליאה.
מתקני מעצר ביטחוניים (עצ"שים) - עד שנת 2006 בכל חטיבה מרחבית באיו"ש התנהל מתקן מעצר ביטחוני במסלול מטפל עצורי השטחים עובדים מדריכי הכלואים מול עצורים ביטחוניים (פלסטינים), אך כיום פעילים רק שני מתקני מעצר.
מתקן מעצר עציון - אחראי על גזרת יהודה ועציון נמצא בסמוך לגוש עציון.
מתקן מעצר שומרון - אחראי על גזרת השומרון נמצא בסמוך לשכם.
משטרה צבאית בחירום
כאשר מוכרז מצב חירום ומופעל גיוס מילואים, משתנה מערך החיל ובנוסף לתפקידיו בשיגרה, הוא אחראי גם על התחומים הבאים:
תחום השיטור והתנועות: שליטה בצירים ובהיסע, סיוע בריכוז סדר כוח אדם, סיוע שיטורי במרחב העורף, חסימת אזורי לחימה, שיטור במעברי גבול, הכוונה וליווי של שדרות הספקה ותנועות אחרות, שילוט באזורי לחימה, שיטור יחידה במחסני החירום, במכלולים ובמשטחי הפריקה.
תחום הטיפול בכלואי האויב: הקמת מחנה שבויים, הקמת מתקני שבויים וטיפול בשבויים, איסוף שבויים מהכוחות הלוחמים.
תחום החקירות: פעילות למניעת עבירות פליליות, מחסומי שלל וביזה, חקירות פליליות.
במילואים משובצים שוטרים צבאיים בעיקר ביחידות מ"צ הכפופות לאגדים לוגיסטיים מרחביים, לפלוגות מ"צ באוגדות וכן ביחידות שיטור פיקודיות.
סמכויות השוטר הצבאי
שמאל|ממוזער|250px|שוטרות צבאיות מקבלות את פניו של מזכיר ההגנה האמריקני, רוברט גייטס, במסדר כבוד
לשוטר צבאי סמכויות מלאות כלפי חייל בין אם נמצא במרחב צבאי או מחוצה לו כמפורט בפקודות השונות.
בדומה לחילות משטרה צבאית בעולם, לשוטר צבאי בישראל סמכויות מוגבלות כלפי אזרח ובהתאם למקרים הבאים:
שוטר צבאי רשאי לעצור אזרח במרחב צבאי (כגון: בסיס או אזור המוגדר שטח צבאי סגור) רק על עבירה שבוצעה במרחב הצבאי.
שוטר צבאי רשאי לעצור אזרח שלא במרחב צבאי, אם האזרח והעבירה שבה הוא חשוד נתונים לשיפוט צבאי, או אם האזרח מפריע לפעילות צבאית.
שוטר צבאי רשאי בעת סריקה או ביקורת, לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו וכתובתו ולהציג את תעודת הזיהוי או כל מסמך אחר שברשותו ושלפיהם אפשר לזהותו.
נהג חייב לציית לאותות הניתנים על ידי שוטר צבאי במדים, במרחב צבאי ומחוצה לו.
שוטר צבאי רשאי לתת דו"ח תנועה לאזרח אשר נוהג במרחב צבאי.
במקרה של מעצר אזרח, מחויבת המשטרה הצבאית להעבירו לידי משטרת ישראל בתוך 12 שעות.
צו מעצר מטעם בית משפט אזרחי יחייב את מוסדות הצבא, ופקודת מעצר, שהוצאה על ידי רשות צבאית מוסמכת, תחייב את משטרת ישראל.
מדי השוטר הצבאי
ממוזער|270px|קסדת M1 ('קסדת פלדה') אשר שימשה את השוטרים הצבאיים עד שנות ה-80, לפני שהוחלפה לכובע הלבן
סימני היכר
שוטרים צבאיים לובשים מדים ככל חיילי צה"ל, ובתוספת סימני ההיכר הבאים:
חוגר בתפקידי שיטור ומשמעת:
מדי א', כובע משטרה צבאית לבן, חגורה לבנה, סרט מפלסטיק לבן על הזרוע השמאלית עם הכיתוב "מ״צ" בכחול על רקע כתום, שרוך בצבעי אדום-כחול מעל כתף שמאל. (במשימות ייצוגיות).
כיום מבצעים השוטרים הצבאיים תפקידם גם עם מדי ב', ללא כובע המ"צ הלבן והסרט זרוע פלסטיק כאשר לובשים כובע מצחייה עם הכיתוב משטרה צבאית וחגורה לבנה בעת תפקיד יחד עם שרוך מערך.
חוגר בתפקיד מפקד כלואים:
מדי ב', כובע מצחייה כחול עם סמל החיל והכיתוב "משטרה צבאית מערך הכליאה" בצבע צהוב, חגורה שחורה, שרוך ירוק מעל כתף שמאל.
קצין בתפקיד:
ממוזער|קצין משטרה צבאית החובש כובע לבן ועונד סרט עם הכיתוב "קמ״צ"
כובע משטרה צבאית לבן, סרט מבד עם רקע אדום עליו הכיתוב "קמ״צ" (קצין משטרה צבאית) בצבע כחול על זרוע ימין, שרוך בצבעי אדום-כחול מעל כתף שמאל.
סימנים נוספים:
left|ממוזער|200px|סיכה של חיל המשטרה הצבאית
בנוסף לעיל עונדים השוטרים הצבאיים תג שם ממתכת מעל כיס ימין בחולצה וסיכת חמ"ץ (על מדי א' בלבד), ייתכנו גם סיכות נוספות בהתאם לתפקיד ולהכשרות.
פקודות מטכ"ל והוראות קבע אכ"א גם מתייחסות לסמכויות השוטר הצבאי עם או ללא סימני היכר. בהוראות נקבע כי אי ענידת סימני ההיכר אינה משחררת את השוטר הצבאי מלמלא את תפקידו, וכן אינה גורעת מסמכויותיו.
בעת פעילות בדרכים כמו פיקוח תעבורה, הכוונת תנועה ופיקוח תעבורה לובשים השוטרים אפודה בצבע צהוב זוהר עם פסים מחזירי אור.
חלק מהשוטרים הצבאיים בעלי היתר ללבוש בגדים אזרחיים כאשר נמצאים בתפקיד, מדובר בתפקידי יחידת מצ״ח: חוקרים, משקי הערכה, בלשים ורכזי מודיעין.
צבעי החיל, צבע הכומתה והכובע - מקור וסיבות
צבעי החיל הם כחול ואדום, "ירושה" מהמשטרה הצבאית המלכותית של בריטניה, שם (במשטרה הצבאית של הבריגדה היהודית שפעלה במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה) נטמנו זרעי החיל. חיילי המשטרה הצבאית נעים עם כומתה כחולה. כשהוחלט בשנת 1997 לייחד את המשרתים בחיל בכומתה משלהם, הצבע האדום ירד מהפרק כיוון שכבר היה שייך לצנחנים, וכך אושר הצבע הכחול. בעבר חבשו השוטרים הצבאיים בתפקיד פנימית של קסדה שנצבעה בלבן ועליה נכתב באדום: "מ.צ.". בסוף שנות ה-80, לאחר תלונות רבות מצד החיילים, החליט הקמצ"ר, שלום בן-משה, להחליף את הקסדה בכובע מצחייה לבן, אשר משמש את החיל עד היום.
תגי יחידות
בין השנים 1951–1979 שימש תג החיל הכללי את חיל המשטרה הצבאית וחייליו בפיקודים השונים. החל מ-1979 ועד לשנת 1995 שימשו בחייל רק תג מפקדת קצין המשטרה הצבאית הראשי ותגי הפיקודים. בשנה זו הוצג לראשונה תג המשטרה הצבאית החוקרת, וכשנה לאחר מכן הוצג תג בה"ד 13. בשנים שלאחר מכן הוצגו יתר התגים.
תגי בתי הסוהר "מגידו", "עופר" ו"קציעות" שהיו מוחזקים בידי המשטרה הצבאית, ואוכלסו אסירים ביטחוניים. מתקני הכליאה הועברו לשירות בתי הסוהר בשנת 2005, ובכך ירדו תגי בתי הסוהר הייחודיים של כל בית סוהר.
תגים היסטוריים
מערכים בעבר
חלק מסמכויות המשטרה הצבאית עברו לידי שירות בתי הסוהר מהתפיסה לפיה שב"ס מהווה רשות הכליאה הלאומית הבלעדית במדינת ישראל.
מטפל עצורי שטחים (עצ"שים) - מסלול שבוטל בראשית 2006 לאחר שכל מתקני הכליאה הצבאיים עברו לפיקוד שירות בתי הסוהר.
במסלול מטפל עצורי השטחים עבדו מדריכי הכלואים מול עצורים ביטחוניים (פלסטינים), באחד משלושה מתקני הכליאה הצבאיים:
מתקן כליאה מגידו - ממוקם בסמוך לצומת מגידו, עבר לפיקוד שב"ס בפברואר 2005.
מתקן כליאה עופר - נמצא מצפון לירושלים, עבר לפיקוד שב"ס באוקטובר 2006.
מתקן כליאה קציעות - נמצא בחולות חלוצה, עבר לפיקוד שב"ס במרץ 2006.
בנוסף, שירתו (ועדיין משרתים) מטפלי עצורי שטחים במתקני מעצר באיו"ש ביניהם:
מעצר סאלם (מנשה) - ליד מגידו, אחראי לגזרת ג'נין (הועבר לידי שירות בתי הסוהר בשנת 2006).
מעצר אפריים (קדומים) - ליד אריאל, אחראי על גזרת טול-כרם וקלקיליה. נסגר ב-2006 ויועד לשמש כבית מעצר ארעי במקרה חירום.
מעצר שומרון (חווארה) - בכניסה לשכם, אחראי על גזרת שכם (עדיין פעיל).
מעצר בנימין - צפון ירושלים, אחראי לגזרת רמאללה. (הועבר ב-2006 לידי כלא עופר).
מעצר עציון - אחראי לגזרת עציון ויהודה (עדיין פעיל).
כוח 100 - כוח לוחמה בטרור של חמ"ץ שפעלה במתקני הכליאה והייתה אחראית לאבטחת הפעילות השוטפת במתקנים: ספירות עצורים, ליוויים לבתי משפט, בתי חולים, שחרורים ומשימות רבות אחרות. הכוח התפרק ב-2007 עקב מעבר מתקני-הכליאה לשירות בתי הסוהר.
פלוגות יל"ס (יחידה להשלטת סדר) - הוקמו כנגזרת של הסכמי אוסלו לצורכי התמודדות עם הפרות סדר של יהודים:
סחלב - בחטמ"ר יהודה בגזרת חברון. בשנת 2005 שונה יעודה לפלוגת מעברים בגדוד תעוז.
סירפד - גזרת מרכז וצפון חבל עזה, פורקה ב-2002.
סייפן - בגזרת חטמ"ר בנימין (אזור מכבים רעות), פורקה ב-2000.
יחידת ילמ"ס (היחידה לליווי מסתננים) - פעלה בין השנים 2011–2013 ופורקה לאחר הקמת גדר הגבול בדרום וירידה משמעותית במספר המסתננים.
מבצעי החלפת שבויים
לחיל המשטרה הצבאית תפקיד חשוב בעסקאות להחלפת שבויים. כך נטלו שוטרי החיל חלק משמעותי במבצעים רבים, האחרונים שבהם: העסקה להחזרת גופות 3 החטופים מהר דב ואלחנן טננבאום, המבצע להחזרת גופותיהם של אודי גולדווסר ואלדד רגב והמבצע האחרון להחזרתו של גלעד שליט.
קציני המשטרה הצבאית הראשיים
שם תקופת כהונה הערות סא"ל דני מגן 1948 – 1950 אל"ם יוסף פרסמן 1950 – 1951 אל"ם ברוך יצהר 1951 – 1954 אל"ם צבי-שמשון שפיר 1954 – 1960 אלוף רפאל ורדי 1960 – 1962 לימים ראש אכ"א אל"ם ישראל כרמי 1962 – 1971 תא"ל זלמן ורדי 1971 – 1976 תא"ל בנימין ענבר 1976 – 1977 תא"ל ברוך ארבל 1977 – 1980 תא"ל חיים גרניט 1980 – 1982 תא"ל מאיר גבע 1982 – 1985 תא"ל אמיל אלימלך 1985 – 1989 תא"ל שלום בן-משה 1989 – 1991 תא"ל מוטי בירן 1991 – 1995 תא"ל ניר-עם גולדברום 1995 – 1998 תא"ל יורם צחור 1998 – 2002 תא"ל מיקי בראל 2002 – 2005 תא"ל רוני בני 2005 – 2009 תא"ל מאיר חן 2009 – 2013 תא"ל גולן מימון 2013 – 2016 תא"ל רן כוכב 2016 – 2018 לימים מפקד מערך ההגנה האווירית ודובר צה"ל תא"ל יאיר ברקת 2018 – 2021 תא"ל אביחי מיבר אוגוסט 2021 –
לקריאה נוספת
תא"ל (מיל') ד"ר דני אשר, אדום כחול: סיפורו של חיל המשטרה הצבאית 1948 - 2008, הוצאת משרד הביטחון, 2008
קישורים חיצוניים
חיל המשטרה הצבאית באתר צה"ל
הוראות הפיקוד העליון, 6.0202 משטרה צבאית - סמכויות, באתר צה"ל
כתבה בבמחנה על שינוי מעמד גדוד המעברים לגדוד לוחם
יום בדרכים עם קצין המשטרה הצבאית הראשי, "במחנה"
חיל המשטרה הצבאית באתר יחידה, "יחידה"
בגדודי המעברים מתמודדים עם היקף שיא של זיוף תעודות, 3 באפריל 2013
בתוך 24 שעות: גדודי המעברים סיכלו שני ניסיונות של הברחת אמל"ח מאיו"ש, 21 באוגוסט 2013
המין הנשי הפך לרוב בגדוד המעברים ארז, 4 בדצמבר 2008
שומרי הסף: מתגייסים לגדודי המעברים של המשטרה הצבאית, 20 בנובמבר 2013
הערות שוליים
*
משטרה צבאית, חיל | 2024-10-02T09:26:46 |
מצ"ח | REDIRECT משטרה צבאית חוקרת | 2006-07-04T22:54:01 |
אמנת ז'נבה | REDIRECT אמנות ז'נבה | 2004-12-24T12:51:18 |
דז'ה וו | דֶּזָ'ה-ווּ (צרפתית: Déjà-vu, מילולית: "כבר נִרְאָה") היא תופעה שבה אדם מרגיש כאילו התנסה כבר בעבר במצב המתקיים בהווה. הדז'ה וו היא חוויה רגעית ובלתי צפויה, ועל אף שזוהי חוויה נפוצה, הידע עליה מועט יחסית. המונח דז'ה וו נטבע על ידי החוקר הצרפתי אמיל בוליק, בספרו L'Avenir des Sciences Psychiques, כאשר היה סטודנט במרכז הצרפתי של אוניברסיטת שיקגו.
שמה המדעי של תופעת הדז'ה וו הוא פרומנזיה (מלטינית: "לפני הזיכרון"). תופעה זאת נפוצה יותר אצל אנשים צעירים, אצל חולי סכיזופרניה ואצל אנשים הסובלים מאפילפסיה (מחלת הנפילה). תופעות דומות במקצת מכונות ז'מה וו ופרסק וו. אדם החווה זָ'מֵה ווּ (צרפתית Jamais vu - "לא נראה מעולם") חש כאילו הוא נתקל לראשונה במילה, מקום או אדם שלמעשה מוכרים לו היטב. אדם החווה פּרֶסק ווּ (צרפתית Presque vu - "כמעט ונראה") חש כאילו הוא נמצא ממש על סיפה של הבנה גדולה ומעמיקה, אך היא חומקת מתודעתו.
מקור הדז'ה וו
רוב החוקרים משערים שהגורם לתופעת הדז'ה וו הוא כשל מוחי הממוקד באונה הרקתית הגורם לחוויה המתרחשת (וכתוצאה מכך גם נתפסת) בהווה להתפרש בתודעה כזיכרון מן העבר.
השערה אחת היא שהמוח שלנו מעביר את החוויה ישירות לזיכרון לטווח-ארוך וכתוצאה מכך נוצרת כפילות של מידע המלווה בהרגשה המוזרה. השערה אחרת היא שהתופעה נגרמת כתוצאה מ"שבר בזיכרון" של הדקות האחרונות שפרט אחד בו תואם את החוויה הנוכחית והדז'ה וו הוא בעצם ניסיון של המוח להשלים את הזיכרון החסר הזה בחוויה מן ההווה.
שכיחות
תופעת הדז'ה וו שכיחה מאוד בקרב האוכלוסייה ומחקרים מראים כי יותר משני שלישים מהאוכלוסייה חוו אותה לפחות פעם אחת בחייהם. לתופעה הוצעו הסברים אפשריים רבים בתקופות שונות, וניתן היה לראות כי כולם מתבססים על אותו עיקרון בו הגדירו את התופעה כתחושת מוכרות עם סיטואציה חדשה.
ההסבר המקובל כיום ניתן על ידי נאפה בשנת 1985, לפיו: "דז'ה וו זוהי חוויה סובייקטיבית הכוללת התרשמות ממוכרות לא נכונה בזמן ההווה, כאשר אין שום קשר לעבר". נאפה ממשיך ומסביר כי הסיטואציה אותה חווה האדם חדשה לגמרי, אך הסצנה נתפסת כמוכרת ומלווה בהרגשה חזקה של מוכרות.
אפילו ההסבר שניתן על ידי ג'יימס בשנת 1890 מראה כי התבססו על אותו עיקרון לפיו: "זוהי חוויה מוזרה שנראה כי כל אחד חווה אותה, ההרגשה שסיטואציה בהווה נחוותה כבר בעבר, כשאנו אומרים את אותם הדברים, נמצאים בדיוק באותו מקום, ומדברים עם אותם אנשים".
הפער בין החוויה להסברים השונים שניתנו לה מעלה את השאלה האם הדז'ה וו הוא זיכרון שווא או שמא האדם אכן מכיר את הסיטואציה. אם אכן מדובר בזיכרון שווא, כיצד הוא נוצר? תופעת הדז'ה וו מתרחשת בדרך-כלל מספר שניות, ומלווה בהרגשה כי האדם יודע מה הולך לקרות או כי כבר חווה סיטואציה זו בעבר.
ממצאים מראים כי תופעת הדז'ה וו נמצאה במתאם חיובי עם משתנים שונים כמו חינוך, מעמד סוציו אקונומי, השכלה וכישורי עיסוק. הסיטואציות בהן שכיחה התופעה הן בדרך כלל בערב, בזמן האזנה למשהו, בחברת אנשים, במצבי עייפות ולחץ ואף תחת סמי הזיה (Sno & Linsezn, 1990), לא נמצא שום קשר בין מגדר לבין חוויית הדז'ה וו (Alan S.Brown, 2003).
בשנת 1900 נערך מחקר על ידי קוהר ונמצא כי 14% מהמשתתפים במחקר חוו את תופעת הדז'ה וו לפחות פעם או פעמיים בחיים, 19% חוו שלוש עד ארבע פעמים, 23% חוו חמש עד שמונה פעמים ו-44% חוו דז'ה וו תשע פעמים ויותר. מאותו מחקר הוסק כי שני שלישים מהאוכלוסייה חוו לפחות פעם אחת את תופעת הדז'ה וו בחייהם, ונמצא כי 98% מהאנשים שהעידו על כך שחוו דז'ה וו עברו את החוויה יותר מפעם אחת.
מחקר שנערך על ידי שמפאן ומאנש בשנת 1951 הראה כי בגיל ההתבגרות חלה עלייה ניכרת בשכיחות התופעה, והחל ממנו השכיחות הולכת ופוחתת עם הגיל, כאשר בסביבות גיל שבעים התופעה מופיעה במקרים נדירים אם בכלל.
ישנה עלייה בשכיחות התופעה בקרב אנשים שמטיילים לעומת כאלה שלא מטיילים. שוני זה נובע כנראה מהעובדה שאנשים שמטיילים מתנסים ביותר סיטואציות ויותר חוויות לעומת כאלה שלא. כמו כן נמצא קשר חיובי בין זכירת חלומות לבין שכיחות התופעה (CF.Bladwin 1889).
הסברים לתופעה
דז'ה וו כתופעה פסיכולוגית-פסיכיאטרית
חוקרים רבים תיארו את תופעת הדז'ה וו כתופעה פתולוגית, שנפלה תחת ההגדרה כמחלה פסיכיאטרית והפרעות במערכת העצבים. דבר זה נבע מהמחקרים על חולי אפילפסיה של האונה הרקתית, שאצלם תופעת הדז'ה וו שכיחה במיוחד, מכיוון שהחלק האחראי על הכרות עם סיטואציות ותחושות מוכרות (האונה הטמפורלית) נפגע אצלם.
Hughlings-Jackson טען כי אם הדז'ה וו הוא אכן סימפטום הנובע מאפילפסיה של האונה הרקתית שבדרך כלל מלווה בחלומות בהקיץ, הזיות שמיעתיות וויזואליות ואף תחושות ניתוק מהגוף, ניתן להגדירו כמחלה פסיכיאטרית או כהפרעה של מערכת העצבים.
לדז'ה וו ניתנו הרבה הגדרות פסיכיאטריות שכולן אבחנו כי הדז'ה וו מתרחש בצורה בולטת במחלות פסיכיאטריות שכוללות חרדה, דיכאון, הפרעות ניתוק וסכיזופרניה.
ג'וזף ספאט הציג במאמרו הסבר ביולוגי לתופעת הדז'ה וו, אשר קשור בתפקוד ה-parahippocampal (חלק במוח העוטף את ההיפוקמפוס והוא חלק מהקורטקס המוחי). הוא טוען כי תופעת הדז'ה וו נובעת מפעולה שגויה של קשרים בין שני מבנים במוח הקשורים בתחושות מוכרות ושימור זיכרונות אשר מעורבים בצורה ישירה בתפיסתה של הסביבה הכוללת מערכים ויזואליים, וכתוצאה מאותן פעולות שגויות אנו חשים את אותו רגע מוכרות. בנוסף, טוען ספאט כי בחוויית הדז'ה וו אותן פעולות בין שני אזורים אלו נשארות מבודדות, ומכאן ניתן להסיק כי חוויית הדז'ה וו משקפת מערכת זיהוי זיכרון שאחראית על תחושות מוכרות (parahippocampal) לא גמישה.
הסבריו של בראון
אלן ס. בראון הציג במאמרו שלוש תאוריות שונות לגבי היווצרות הדז'ה וו שכיום מוכרות כהסברים מקובלים בקרב חוקרים רבים. בראון טען כי אלו ההסברים המבטיחים ביותר באשר להיווצרות תופעת הדז'ה וו:
תפקוד לקוי ביולוגי: תופעת הדז'ה וו מתרחשת עקב תפקוד לקוי מינימלי בנתיבים נוירונליים שמעורבים בהעברת מידע תפישתי למקומות העיבוד הגבוהים במוח. החומרים הנוירוכימיים אשר עוברים באותם הנתיבים הנוירונליים חווים שינוי קל במהירותם. בעוד שבאופן שגרתי המוח משלב מידע שמתקבל מנתיבים שונים לכדי חוויה אחת, בעת האיחור של החומר, המוח תופס את אותו מידע שמגיע מאותו נתיב כעצמאי ונפרד ויוצר את אותה החוויה שוב, מה שגורם לאותה תחושת מוכרות ולחוויית הדז'ה וו.
תיאורית ה-"תפישה חצויה": הסבר זה מציע כי הדז'ה וו יכול להיות תוצאה של התחלקות סובייקטיבית של חוויית תפיסה. אחד ההסברים לתאוריה זו הוא שחוויית תפיסה שמעובדת באופן מלא מתאימה באופן המינימלי ביותר להתרשמות שחלה רגע לפני אותה החוויה יכולה להתבטא באותה תחושת מוכרות חזקה. הסבר זה הוא אחד ההסברים היותר מקובלים בקרב חוקרים שונים ונסקר ברוב המאמרים על דז'ה וו.
התאוריה השלישית: הדז'ה וו יכול להיגרם כאשר תהליך העיבוד הראשוני של סצנה נעשה באופן חיצוני בלבד ומיד לאחר מכן נעשה עיבוד מלא של הסיטואציה, מה שגורם לכפילות מידע שמביאה לתחושת מוכרות.
הכרות מוחלטת מבלי זכירה ברורה
"הכרות מוחלטת מבלי זכירה ברורה" זהו עוד אחד מהמודלים אותם מציג בראון במאמרו. הסבר זה לא טוען באופן חד משמעי כי דז'ה וו זה תחושת מוכרות מוטעית אלא אומר כי יש בה מן האמת. על פי הסבר זה בו תופעת הדז'ה וו נגרמת כתוצאה מתאימות חוויה בהווה לחלק מחוויה שנחוותה בעבר, כאשר אל החוויה שנחוותה בעבר לא הופנה קשב מלא אך היא נשמרה בזיכרון. מכאן כי תחושת המוכרות שהורגשה על ידי הפרט אכן אמיתית ועלתה במרומז לסיטואציה החדשה, הסבר שסותר תאוריות שונות לגבי הדז'ה וו שטוענים כי זוהי תחושת מוכרות שגויה.
מטיעון זה ניתן להסיק כי אצל מבוגרים השכיחות של תופעת הדז'ה וו תעלה עקב העובדה שחוו יותר ניסיון והרבה יותר סיטואציות בחייהם לעומת צעירים יותר, מה שסותר את העובדות שהוסקו ממחקריהם של Chapman & Mensh בשנת 1951 שערכו מחקרים לגבי שכיחות התופעה אצל מבוגרים וגילו נסיגה משמעותית בשכיחות התופעה.
אבחנה פשוטה ורפואית מפי ד"ר קורל אלקיים:
התופעה מוכרת, מתרחשת אצל כל אדם לפחות פעם בחייו בדרך כלל במצב עייפות, בלילה או בשעות הבוקר המוקדמות, מחוסר שעות שינה מספקות או תזונה לקויה הגורמת לתשישות הגוף ותפקוד לקוי נוירולוגית.
כאשר נוצר הבדל מזערי בטווח זמן מסירת האותות למוח מהעיניים,
עין אחת שולחת את המסרים המתקבלים ואת המידע למוח בזמן קצר מהעין השנייה, והקליטה "המאוחרת" גורמת לתחושה שהמצב התרחש בעבר באותו האופן.
"דז'ה וו" יכול להתרחש לרגע ארוך, קצר, וכן, להתמשך לכמה פעימות קצרות שנותנות תחושה של חיזיון מהעבר, ועל כך ניתנה לתופעה שמה בצרפתית:
דז'ה - חיזיון
וו - מהעבר.
לקריאה נוספת
Alan S.Brown, A Review of the Déjà vu Experience, Southern Methodist University, Psychological culletin 2003, Vol.129 No.3 ,394-413.
Alan S.Brown, The Déjà vu Illusion, Southern Methodist Universiry, American psychological society 2004, Volume 13-number 6.
Charlotte Warren – Gash and Adam Zeman, Déjà vu, Department of Clinical Neurosciences, Practical Neurology, 2003 3, 106-109.
Josef Spatt, M.D., Déjà vu : possible Parahippocampal mechanisms, J Neuropsychiatry clin neurosic 14:1 ,winter 2002.
Nicholas V.Findler, A Model – Based Theory for Déjà vu and Related Psychological Phenomena, Arizona State University, Computers in human Behavior, Vol.14, No.2, pp.287-301 ,1998
קישורים חיצוניים
ירדן להבי, גליצ' במטריקס? מדענים מציגים 5 הסברים לתחושת הדז'ה-וו, מהות החיים, 11 באוגוסט 2021
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:זיכרון
קטגוריה:מילים וביטויים בצרפתית | 2024-07-20T07:24:50 |
עפרון | REDIRECT עיפרון | 2004-12-24T13:19:10 |
עט | ממוזער|200px|עט שלם ועטים מפורקים
ממוזער|200px|עטים בצבעים פופולריים - שחור, כחול ואדום
ממוזער|200px|עטים של פרויקט 100wikidays
ממוזער|200px|מאות עטים על מכונית מרצדס בסן פרנסיסקו
ממוזער|200px|עטים נעוצים באדמה באנדרטה בליל לזכר קורבנות הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו"
עט הוא כלי כתיבה המכיל דיו. קיימים מגוון סוגים שונים של עטים. עטים מוקדמים כגון עטי קנה, עטי נוצה, עטי טבילה ועטי סרגל הכילו כמות קטנה של דיו על ציפורן או בחלל קטן שהיה צריך להטעין מעת לעת על ידי טבילת קצה העט לתוך קסת דיו.
היסטוריה
סוגי עטים
עטים עתיקים
עטים מודרניים
עט נובע
העט הנובע הומצא בארצות הברית בסוף המאה ה-19.
העט הנובע מן הסוג המשובח הוא בעל ציפורן זהב עם חוד מצופה אירידיום. הודות לחוד האירידיום הקשה והחלק אין הציפורן מגרדת את הנייר וכתיבתה היא חלקה וברורה. ידיתו של העט הנובע היא חלולה ובתוכה מכל לדיו. יש עטים נובעים, אשר מכל הדיו שבתוכם אינו אלא שקית גומי. על ידי הרמת מנוף קטן נדחף מתוכה האוויר, ובשעת שחרור המנוף מתיישרת השקית ויונקת לתוכה את הדיו. עטים נובעים אחרים מצוידים בבוכנה אשר על ידי לחיצה עליה והרפיה ממנה פעמים אחדות בזו אחר זו נשאבת הדיו לתוך המכל.
יש מספר דרכים למלא עט נובע; אחת מהם היא על ידי מזרק ומכלית דיו. שואבים לתוך המזרק דיו, את הדיו מכנסים למכל דיו נוזל (צורתו כשל קליע) ומכניסים למקום האחסון של הדיו בעט.
עט כדורי
עט כדורי הוא עט שבקצהו קבוע כדור פלדה זעיר. את מרכז הכדור חובק חרוט מתכת שאליו מחוברת צינורית המכילה דיו. תנועת הכדור חפשית וכתוצאה מהחיכוך שלו בפני הנייר הוא מסתובב ומורח שכבת דיו על פני הניר מהצד האחד ונרטב בדיו מהצד הנגדי הפונה אל צינורית הדיו. קיימים עטים כדוריים שבהם דיו סמיך ועטים בעלי דיו נוזלי יותר בעלי "חוד מחט" או "roller ball". יתרונותיו של העט הכדורי הם מחירו הזול, משך עבודה ארוך מאוד (עד כ-5,000 מטר קו רציף), אמינות פעולה (אינו נוזל בתנאי טמפרטורה רגילים), אחידות בכתיבה גם לקראת סוף חיי העט ומהירות ייבוש גבוהה.
עט למחשב כף יד
העט להפעלת מחשב כף יד (סטיילוס) ולכתיבה בו הוא מוט מתכתי בעל קצה קהה במקצת מפלסטיק או מוט קטן מפלסטיק. באמצעות העט מפעילים לחץ נקודתי על מסך מחשב כף היד. קיים גם עט אשר מוליך חשמל וסוגר מעגל במסכי מגע חדשים.
קישורים חיצוניים
מאמרים וכתבות בנושאי עטים, באתר קולקט
הערות שוליים
קטגוריה:ציוד משרדי
קטגוריה:אמצעי כתיבה
קטגוריה:טכניקות ציור
* | 2024-06-30T07:26:17 |
פרומנזיה | REDIRECT דז'ה וו | 2004-12-24T13:24:03 |
מידות ומשקלות | מידות ומשקלות על פי פקודת המשקולות והמידות, 1947, ופקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948.
חוק זה, שמסדר את המשקלות והמידות כך שיהיו אחידות וידועות, עולה בקנה אחד עם האיסור להחזיק מידה ומשקל שאינו סטנדרטי בבית העסק.נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 967-968 הצעת חוק לתיקון פקודת המשקלות והמידות, באתר דעת.
מידות ומשקלות ישראליים
משקלות
בכל ישראל 1 דרהם 3.205 גרמים1 אוקה 1.282 קילוגרמים1 רוטל 12 אוקיות1 קנטר 100 רוטל מידה צפון הארץ דרום הארץ1 אוקיה 213.7 גרמים 240.4 גרמים1 רוטל 2.564 ק"ג 2.885 ק"ג1 קנטר 256.4 ק"ג 288.5 ק"ג
מידות אורך, שטח ונפח
1 אמה (מידת אריג) 67.76 סנטימטרים1 אמה (מידת קרקע) 75.80 סנטימטרים1 אמה רבועה (מידת קרקע) 0.575 מטר רבוע 1 דונם (טורקי) 1,600 אמות מרובעות 919.3 מטרים מרובעים1 דונם (מטרי) 1,000 מטרים רבועים 1 צול (אינץ') 2.54 סנטימטר 1 קוב (מטר מעוקב) מטר X מטר X מטר
מידות ומשקלות בריטיים ואמריקניים
משקלות
1 גראן 64.8 מיליגרמים 1 דרהם 1.772 גרם 1 אונקיה 28.35 גרם 1 אונקיה (טרוי) 31.104 גרם1 ליטרה (פונט) 453.592 גרם1 סטון 6.35 קילוגרמים1 רביעית 12.7 קילוגרמים1 משקל-האמה 50.8 קילוגרמים1 טונה (ארוכה) (בריטית) 1.016 טונות מטריות1 טונה (קצרה) (ארצות הברית וקנדה) 0.907 טונות מטריות
מידות אורך
1 אצבע (אינץ') 2.54 סנטימטרים1 רגל (פוט) 30.48 סנטימטרים1 יארד 91.44 סנטימטרים1 מיל (יבשתי) 1.609 קילומטרים1 מיל (ימי) 1.853 קילומטרים
מידות שטח
1 אצבע רבועה (אינץ' רבוע) 6.452 סנטימטרים רבועים1 רגל רבועה (פוט רבוע) 929.030 סנטימטרים רבועים1 יארד רבוע 0.836 מטר רבוע1 אקר 0.405 הקטר1 מיל רבוע 529 הקטרים
מידות נפח
מידות בריטיות 1 גיל 142 מיליליטרים1 פינטה (פינט) 568 מיליליטרים1 קוורטה (קוורט) 1.136 ליטרים1 גאלון 4.546 ליטרים1 פק 9.092 ליטרים1 בושל 36.368 ליטרים מידות אמריקאיות1 גיל 118 מיליליטרים1 פינטה (פינט) 473 מיליליטרים1 קוורטה (קוורט) 946 מיליליטרים1 גאלון 3.785 ליטרים1 פק 7.57 ליטרים1 בושל 30.28 ליטרים מידות בריטיות של ארצות הברית1 אונקיה נוזלים 28.412 מיליליטרים1 אצבע מעוקבת (אינץ' מעוקב) 16.387 סנטימטרים מעוקבים 1 רגל מעוקבת (פוט מעוקב) 28.317 דצימטרים מעוקבים1 יארד מעוקב 0.765 מטר מעוקב
ראו גם
יחידת מידה
היסטוריה של שיטות המדידה
מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה
רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה
קישורים חיצוניים
פרק בדוח מבקר המדינה 64א לשנת 2013 העוסק בפיקוח על משקלות ומידות
הערות שוליים
*1 | 2023-08-27T08:55:27 |
אמנזיה | אַמְנֶזְיָה (באנגלית: Amnesia; על פי האקדמיה ללשון העברית: "שִׁכָּחוֹן" ובשמה העממי "מחלת השכחה") היא פגיעה חלקית או מלאה ביכולת לזכור, הפוגעת בתפקוד האדם בתחומי חיים שונים. ישנם כמה וכמה מצבים רפואיים הכרוכים באובדן היכולת לזכור, מהם מצבים הנגרמים על ידי שימוש בחומרים שונים (צריכה של אלכוהול למשל, או קנאביס, וכן תרופות שונות). אמנזיה יכולה להיות תוצאה של טיפולים רפואיים כמו נזעי חשמל, היא יכולה להיות תוצאה של חבלות שונות (בעיקר כאלה שמעורב בהן זעזוע מוח). אמנזיה יכולה להיות גם תוצאה של מחלות שונות, פיזיות או נפשיות (למשל סטרס מתמשך או דיכאון). מקובל להבחין בין אמנזיה פסיכוגנית (אמנזיה דיסוציאטיבית) שמקורה נפשי, לבין אמנזיה שמקורה גופני רפואי. כמו כן מקובל להבחין בין אמנזיה רטרוגרדית - שיכחת אירועים לפני גורם האמנזיה, ואמנזיה אנטרוגרדית שהיא חוסר יכולת לזכור אירועים חדשים אחרי גורם האמנזיה.
אמנזיה כהפרעה נפשית
כאמור, בחלק מהמקרים אמנזיה יכולה להיות הפרעה נפשית במובן המלא של המושג. זוהי הפרעה נפשית תגובתית, כלומר כזו המתרחשת נוכח חשיפה לאירוע לא נעים או טראומטי.
אמנזיה שמקורה רפואי גופני
מאפיינים
אמנזיה היא הפרעה בזיכרון, היכולה לפגוע בתפקוד האדם כתוצאה מחוסר היכולת לזכור, ללמוד מניסיון ולהשתמש בזיכרון המיומנות לעתיד. הפרעה אמנסטית יכולה להיות זמנית (פחות מחודש) או כרונית (מעל חודש). כמו כן, לא כל סוגי הזיכרון חייבים להיפגע במצב של אמנזיה. במקרים מסוימים פוגעת האמנזיה רק בזיכרון האפיזודי, אך לא בזיכרון הסמנטי (הידע הכללי אינו נפגע).
בשנת 1960 המחקר אודות אמנזיה העלה כי הזיכרון המרומז (אשר עד אז כמעט ולא קיבל התייחסות מחקרית) לא נפגע במצבים אלו.
תסמינים
התסמינים של אמנזיה תחלקות לתסמינים מרכזיים ואחרים:
תסמינים מרכזיים
קושי של המטופל ללמוד ולעבד מידע חדש המלווים את התחלת מחלת השכחה (באמנזיה אנטרוגרדית - anterograde amnesia)
קושי של המטופל לזכור אירועים שהתרחשו בעבר או מידע שהיה מוכר בעבר (באמנזיה רטרוגרדית - retrograde amnesia)
תסמינים אפשריים נוספים
קיום של זיכרונות שגויים: זכרונות אלה יכולים לכלול מידע מומצא לחלוטין. בחלק מהמקרים הזיכרונות אמיתיים אך הם אינם מסודרים בסדר נכון מבחינה כרונולוגית.
בעיות נוירולוגיות, למשל תנועות לא מתואמות או רעידות.
בלבול או חוסר התמצאות.
מנגנונים פיזיולוגיים ועצביים
האטיולוגיה של אמנזיה קשורה למבנים נוירואנטומיים ובפרט מבנים של מוח הביניים (כמו גרעינים דורסו-מדיאליים ואמצעיים בתלמוס) ומבנים כמו היפוקמפוס, אמיגדלה וגופים ממילריים. לרוב, אמנזיה היא כתוצאה מנזק בילטרלי (דו צדדי) למבנים אלו, אף על פי שדווחה אמנזיה כתוצאה מנזק אונילטרלי. ישנם מספר מקרים קליניים מפורסמים של אנשים שלקו באמנזיה עקב פגיעות מוח. עם פגיעות אלו נמנות פגיעות בחלקי קליפת המוח האחראים על אחסון הזיכרון לטווח ארוך, ובהיפוקמפוס האחראי לעיבוד הזיכרון אל תוך הזיכרון לטווח ארוך.
גורמים
מחלות ותסמונות: אמנזיה יכולה להופיע כתסמין חולף בהתקפים אפילפטיים. היא יכולה להופיע גם בגידולים במוח,בעיות באספקת הדם לחלקי המוח השונים או למוח כולו עלולות לגרום לאמנזיה. אמנזיה יכולה להיות תוצאה של שבץ, דלקת קרום המוח (אנצפיליטיס). קיים גם מצב ששמו שכחה גלובאלית חולפת (Transient global amnesia), המהווה תסמונת בפני עצמו. היפוגליקמיה (בסוכרת).
הרעלות: הרעלת CO, צריכה כרונית של אלכוהול.
חבלות: פגיעות ראש שונות, בעיקר כאלו המלוות בזעזוע מוח.
תרופות: למשל תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים (בעיקר אם הן נצרכות עם אלכוהול)
טיפולים רפואיים: למשל טיפול בנזעי חשמל, או ניתוחי מוח.
הפרעות נפשיות: דיסוציאציה, טראומה נפשית, דיכאון OCD,GAD,תסמונת אמנסטית (המכונה גם תסמונת קורסקוף, ומאפיינת חלק מהמקרים של גמילה מאלכוהול), סטרס ממושך.
טיפול
הטיפול המקובל הוא בבעיה האורגנית שהביאה להתפתחות המצב. כאשר מדובר במצב בלתי הפיך (כפי שיכול לקרות על רקע של שבץ למשל), המאמץ מתמקד ברכישת אסטרטגיות שונות שיקטינו את רמת הפגיעה של האמנזיה בחיי היומיום (טיפול כזה יכול להיות טיפול משולב בתחומי הריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת).
לקריאה נוספת
Alan J. Parkin, Memory and Amnesia: An Introduction, Psychology Press, 2013
Laird S. Cermak Human Memory and Amnesia (PLE: Memory), Psychology Press, 2014
קישורים חיצוניים
אלומית ישי, הספד ל-HM: הניתוח הצליח, החולה איבד את הזיכרון, קפה דה מרקר, 16 בדצמבר 2008
הערות שוליים
קטגוריה:תסמינים וסימנים הקשורים להכרה, תפיסה, מצבים רגשיים והתנהגות
קטגוריה:זיכרון | 2024-10-17T07:37:01 |
ערוץ ביפ | REDIRECT ביפ | 2004-12-24T13:39:06 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.