title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
רייד | קטגוריה:שמות משפחה | 2019-12-28T17:20:26 |
סילבסטר | שמאל|ממוזער|250px|השעה חצות כפי שמבשרים מדי שנה פעמוני הקרמלין שבמוסקבה
סילבסטר או ליל סילבסטר הוא שם נפוץ בישראל ובמדינות רבות, בעיקר במרכז אירופה, ללילה שבו מתחלפת השנה על פי הלוח הגרגוריאני, כלומר הלילה שתחילתו ב-31 בדצמבר והמשכו ב-1 בינואר. בלילה זה נהוגות חגיגות במדינות רבות בעולם, בכלל זה במדינות שאינן נוצריות. וחלק מהנוצרים משתתפים בו בטקס המיסה.
מקור השם
השם סילבסטר ונגזרותיו נהוגים במדינות רבות, בעיקר במרכז אירופה: אוסטריה, איטליה, בוסניה-הרצגובינה, גרמניה, הונגריה, לוקסמבורג, ליכטנשטיין, פולין, צ'כיה, צרפת, קרואטיה, סלובניה, סלובקיה, שווייץ. בישראל נעשה שימוש בשם זה עוד בימי המנדט הבריטי. בארצות רבות אחרות קרוי חג זה בשם "ערב השנה החדשה" או "ליל השנה החדשה". בנוסף קיימים שמות מסורתיים עתיקים במספר מדינות, למשל Nochevieja בספרד ו-Hogmanay בסקוטלנד.
מקור השם סילבסטר באפיפיור סילבסטר הראשון, שזכה למעמד של קדוּשה בכנסייה הקתולית ו-31 בדצמבר הוקדש לו, כפי שכל יום בשנה מוקדש לקדוש כלשהו. עם זאת, עיקר החשיבות היא ב-1 בינואר, היום הראשון לשנה החדשה לפי ספירת הנוצרים, שמוקדש בנצרות הקתולית למרים הבתולה וכל המאמינים מחויבים להשתתף בו במיסה. מאחר שאת מיסות החגים ניתן לקיים גם בערב שלפני החג, נהגו בקהילות נוצריות רבות לקיים את המיסה בערב 31 בדצמבר, כשבחלקן היא נמשכת עד לאחר חצות, וכוללת תפילות הודיה על השנה היוצאת ובקשות לשנה החדשה. תפילות בליל הסילבסטר נהוגות בכנסייה הנוצרית הקתולית, הפרוטסטנטית, האנגליקנית, המתודיסטית, הבפטיסטית, הלותרנית ועוד.
היסטוריה
שמאל|ממוזער|250px|כניסת השנה החדשה בקופנהגן
1 בינואר הונהג לראשונה כתחילתה הרשמית של השנה עם הנהגת לוח השנה היוליאני ברפובליקה הרומית ב-45 לפנה"ס, ונותר ככזה עד לקריסת האימפריה. הכנסייה התנגדה לחגיגות בתקופה זו, לרוב הקלנדה של ינואר שנערך על ידי פגאנים והוקדש בעיקר לאל יאנוס, והוסיפה לנסות להכחיד את המנהג ששרד גם אל תוך ימי הביניים. 31 בדצמבר עצמו, מבחינתה של הכנסייה הקתולית, הוא יום זיכרון שגרתי לקדוש, הדרגה הנמוכה ביותר ליום טוב ואחד מ-92 ימים בעלי סיווג זהה בלוח הרשמי של הוותיקן. עם זאת, במאות הראשונות לאחר מותו השתלבה היטב דמותו של סילבסטר הראשון כאפיפיור בימי קונסטנטינוס עם גבור הנצרות על הפגאנים; לעיתים קרובות נערכה בלילה זה המיסה Prohibendum ab idolis ("נגד עובדי האלילים"), כאמצעי נוסף במאבק נגד חגיגות השנה החדשה.
במהלך המאה ה-16 הוכרז 1 בינואר ברוב מדינות אירופה המערבית כתחילתה הרשמית של השנה החדשה, וזאת עוד לפני המעבר ללוח השנה הגרגוריאני בשנת 1622. רוסיה, שחגגה את תחילת השנה ב-1 בספטמבר, עברה לתאריך זה על פי הוראתו הישירה של פטר הגדול בשנת 1700, 218 שנה לפני אימוץ הלוח הגרגוריאני על ידם.
חגיגות השנה החדשה
שמאל|ממוזער|200px|חגיגת סילבסטר בטאיפיי בירת טאיוואן, 2008
שמאל|ממוזער|150px|הכדור המסמל את תחילת השנה החדשה, הכדור מורד מבניין כיכר טיימס 1 בשעה 00:00 ב-1 בינואר כל שנה (תמונה מ-2008)
ערב השנה החדשה נחוג כמעט בכל רחבי העולם, גם במדינות שהנוצרים אינם מהווים את מרבית האוכלוסייה, כמו יפן, הודו, טורקיה, סין, תאילנד, טאיוואן וגם בישראל. התפוצה הרחבה של החג נובעת מאימוצו הגלובלי של לוח השנה הגריגוריאני כלוח שנה לצורכי מסחר, תרבות וכלכלה, ומכך שהחג אינו נושא סממנים דתיים מובהקים - בניגוד לחג המולד למשל. עם זאת, בערב הסעודית קיים איסור על מסיבות פומביות בסילבסטר או על מכירת מוצרים הקשורים אליו.
ליל השנה החדשה נחגג במסיבות ששיאן בחצות הלילה, עם התחלפות השנה ונחתם בנשיקה. כיכר טיימס בניו יורק, קנתה לעצמה שם ברחבי העולם כאחת מזירות המסיבה הראשיות. מעל בניין כיכר טיימס 1 נתלה כל שנה כדור זמן ענק היורד לאורך מוט החל מהשעה 23:59 ועד חצות. מסיבות נוספות נערכות במקומות ציבוריים נוספים ברחבי העולם כמו גם במועדונים ובבתים פרטיים. מנהג נפוץ נוסף הוא יריית זיקוקין די-נור במרכזי הערים הגדולות.
במדינות רבות 1 בינואר (New Year's Day) הוא חג ויום חופשה רשמי. להבדיל מ-31 בדצמבר, שאיננו חג, ערב לקראת החג (New Year's Eve).
נובי גוד
המשטר הקומוניסטי, כחלק ממלחמתו בדת ובמיצגיה, ביטל את כל הסממנים הדתיים וכאלה שאינם מתיישבים עם עקרונות המפלגה. בשנת 1936 הוצגה בקשה להצבת עצי אשוח בבתי-ספר, בתי ילדים, מועדוני ילדים, בתי-קולנוע ואולמות תיאטרון.
על אף שאין לערב השנה החדשה יסוד במשטר הקומוניסטי אלא בתרבות שקדמה למשטר, הוענק לו מעמד חשוב ומיוחד בברית המועצות, בשל היותו חג עממי ופופולרי, אלא שבשל הקומוניזם הוסרו ממנו הרכיבים הדתיים. נובי גוד היה לחג הלא-קומוניסטי היחיד במדינה. בברית המועצות צוין רגע התחלפות השנה בהרמת כוסית שמפניה. על פי מסורת "שנה חדשה" שהתפתחה במדינה נוהגים להציב עץ יולקה ולהעניק מתנות, בעיקר לילדים, בלילה זה, ומלווים את מתן המתנות בסיפור על דמות מסורתית בשם "דד מורוז" (סבא כפור), המעניקה אותן ביחד עם נכדתו סנגורוצ'קה.
החגיגות בישראל
בישראל נחגג הסילבסטר בקרב חלק מהציבור החילוני עוד לפני קום המדינה, והפופולריות של חגיגות אלו בציבור הישראלי גברה עם השנים. כמו בכל העולם לא נושאות החגיגות אופי דתי אלא אופי של מסיבה. החג מצוין ונחגג במסיבות פרטיות, במועדוני לילה ובאולמות אירועים. חלק מהעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר נוהגים לחגוג בקרב המשפחה והחברים את הנובי גוד, גרסת החג לפי המסורת הסובייטית החילונית. בישראל מצוין התאריך בהיקף מצומצם יותר מרוב המדינות המערביות.
בהודעה על-פי פקודת סדרי השלטון והמשפט נכלל בחגי הנוצרים תושבי ישראל חג בשם "ראש השנה", שהוא 1 בינואר, ולא מוזכר השם "סילבסטר". יום זה נחשב ליום חג לעובדים נוצרים שזכאים בו ליום חופש ולתשלום דמי חגים, ובערב החג זכאים ליום עבודה מקוצר. ברשימת ימי הבחירה עבור עובדים שאינם נוצרים, חוק חופשה שנתית כולל את ערב ראשית השנה ואת ראש השנה האזרחית ברשימת ימי הבחירה.
המחלוקת סביב מסיבות הסילבסטר
בקרב חוגים יהודים קיימת ביקורת הרואה בחגיגת ליל השנה האזרחית החדשה סממן של התבוללות לאומית ודתית, בעיקר משום שמדובר בחג לא יהודי, "הזר לרוח ישראל". מקורות הוויכוח נמצאים עוד בימי הגולה, כאשר עיתון המצפה מקרקוב גינה בשנת 1909 יהודים מווינה שהשתתפו בחגיגות. מגני חגיגת הסילבסטר מזכירים את המכות שהעניקו גויים שיכורים ליהודים בלילה זה ונהגו גם לגנות את ההוללות שבמסיבות אלו. בהלכה היהודית חל איסור לציין חגים של עובדי עבודה זרה. טיעון נוסף נגד חגיגת האירוע בישראל הוא הקשר של היום לקדוש האפיפיור סילבסטר הראשון, עליו נטען שהביא לשנאת יהודים ולפעולות נגדם, אלא שלמעשה סילבסטר התעסק בעיקר בעניינים פנים־נוצריים ובימיו הייתה נהוגה סובלנות דתית כלפי יהודים.
במשך שנים רבות השתדלו גורמים דתיים להניא גופים ומוסדות מקיום מסיבות סילבסטר. ב-1933 העיתון "הארץ" גינה את העיר העברית הראשונה שרחובותיה המו מבני אדם בבגדי חג שהיו בדרכם לנשפים הפומביים והפרטיים, באמירה "אכן ככל הגויים אנחנו". בסוף 1934 ציינה עיריית תל אביב שהמנהג הלך ונעשה נפוץ עם הגעתם של עולים רבים מגרמניה, וביקשה, ביוזמת סגן ראש העיר שמעון רוקח, שלא לערוך מסיבות סילבסטר. כרוזים דומים הופצו באותו זמן גם בחיפה ובירושלים. למרות ההתייחסות השלילית לחגיגות הן הלכו והתבססו.
בשנות השמונים הודיעו מחלקות הכשרות של הרבנות בכמה ערים בישראל כי ישללו את תעודת הכשרות מבתי מלון ומאולמות אירועים שבהם ייערכו חגיגות סילבסטר, בשל איסור ההנאה מעבודה זרה וחגים של עובדי עבודה זרה. הן נסוגו מדרישה זו לאחר שבפסק דין שניתן בעקבות עתירה לבג"ץ בעניין אחר נקבע שאת תעודת הכשרות יש לתת לפי שיקולים הקשורים בכשרות המזון בלבד.
ראו גם
תחילת שנה חדשה
נובי גוד
הלוח הגרגוריאני
קישורים חיצוניים
"סילבסטר אבינו" מתוך הבלוג של אלכסנדר מאן
- ייצוג הסילבסטר בעיתונות היהודית, בפולין ובארץ ישראל.
- טור המלעיג ל"שמחת ליל סילבסטר" בקרב משכילי ברדיטשב.
הערות שוליים
קטגוריה:חגיגות השנה החדשה
קטגוריה:אירועים בחודש דצמבר
קטגוריה:אירועים בחודש ינואר
קטגוריה:מועדים נוצריים
קטגוריה:ערב חג | 2024-09-18T17:24:38 |
פחם עץ | שמאל|ממוזער|250px|פחם עץ
ממוזער|250px|פחמים בוערים; מכונים גחלים
פַחַם עֵץ, הקרוי גם פחם (אך אין להתבלבל בינו ובין פחם אבן, ובין עץ שרוף שאינו פחם כלל), הוא דלק המתקבל מפירוליזה של עצים. על פי רוב הפחם נוצר מקלייה של גזרי עץ בטמפרטורה של 800–900 מעלות צלזיוס בנוכחות אדי מים או פחמן דו-חמצני ובהיעדר חמצן, לשם הפקת החום הדרוש מבעירים על פי רוב חלק מהעצים. החומר השחור שנוצר הוא בעל מבנה נקבובי ושטח פנים גדול.
פחם עץ שימש בעבר כחומר הסקה, אולם היום, בשל התכלות היערות, אין מרבים להשתמש בו.
בימינו, פחם העץ משמש בעיקר לצליית מזון במנגל בחצרות, מרפסות ובשטחים ציבוריים פתוחים, ולעישון נרגילה
במהלך בעירתם, מכונים הפחמים גחלים, ובסוף תהליך בעירתם, שאריותיהם המתפוררות מכונות רמץ או אפר.
תעשיית פחמי העץ הייתה נפוצה בעבר בארץ ישראל, העניקה את שמה ליישוב אום אל-פחם, ועדיין קיימת ביישובים ערביים.
בין שימושיו הנוספים: ציפוי גבינות עזים (שברה), עפרונות לרישום, ספיחת גזים, אדים וריחות רעים, טיהור מים וסינון אוויר (נמצא במסיכות גז) ואפילו משמש לסינון סוג של ויסקי אמריקני המכונה טנסי ויסקי.
ראו גם
פחם אבן
עצי הסקה
קישורים חיצוניים
Charcoal technologies
Charcoal production furnaces
קטגוריה:דלק
קטגוריה:העץ בשירות האדם
קטגוריה:אום אל-פחם: היסטוריה | 2024-05-30T21:13:31 |
M60 פטון | M60 פטון הוא טנק מערכה אמריקאי, שנכנס לשירות בשנות ה-60 המוקדמות של המאה ה-20, ומשרת עד היום בצבאות רבים בעולם. הטנק שירת גם בצה"ל ונקרא מגח.
רקע
ה-M60 פטון הוא האחרון בסדרת טנקים שראשיתה ב-M26 פרשינג. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20, כחלק ממרוץ החימוש עם ברית המועצות, החלו האמריקאים לחפש מחליף ל-M48 פטון. הטנק החדש נועד להיות מענה הולם לטנקי ה-T-55, כמו גם לפיתוחים סובייטיים צפויים, ולכן נקבע שהחימוש העיקרי יהיה תותח 105 מילימטר.
M60
הטנק היה דומה חיצונית ל-M48, וירש ממנו את צריחון המפקד. המנוע היה דומה למדי, וכך גם תיבת ההילוכים. התובה הייתה שונה מעט מבחינת הזווית בקדמת הטנק, אך פרט לכך דומה מאוד. הצריח היה גם הוא דומה מאוד. למעשה ההבדל העיקרי היחיד יחסית עם ה-M48 היה תותח ה-105 מילימטר. הכנסת גרסה זו לשירות ב-1960 הייתה חפוזה, לפני שהיווה שיפור משמעותי על קודמו, ולכן ב-1963 הופיעה הגרסה הבאה.
M60A1
הדגם הזה היה דגם הייצור עד לשנות ה-80 של המאה ה-20. צריח חדש, מוארך ובעל תכונות מיגון טובות יותר הותקן, והיה השיפור העיקרי בטנק. השריון היה מעט עבה יותר. מלבד זאת נעשו מספר שינויים בטנק במהלך השרות:
הוספת לוחות שריון במקומות קריטיים בצריח.
החלפת הנוזל ההידראולי בנוזל פחות דליק.
הוספת מערכות אינפרה אדום פסיביות לנהג, לתותחן ולמפקד.
שינוי תצורת המנוע על מנת לאפשר החלפה מהירה יותר.
לקראת סוף השירות של הטנק בצבא האמריקאי, נוספו לוחות שריון ריאקטיבי.
M60A2
ה-M60A2 היה ניסיון כושל לשלב משגר טילי נ"ט לתוך מערכות הנשק של ה-M60. הטנק היה חמוש בתותח 152 מילימטר, ששימש גם כמשגר לטילי ה-MGM-51 (בדומה לזה ששימש את ה-M551 שרידן). על מנת לאפשר את השימוש בתותח הוחלפו מערכות רבות בטנק, כולל החלפת הצריח כולו. התוצאה הייתה טנק לא אמין, במיוחד מבחינת החימוש העיקרי. התותח/משגר-טילים סבל מבעיות אי-דיוק ותקלות שיגור, ולמעשה סיכן את צוות הטנק. בשל מורכבותם זכו הטנקים לכינוי הבלתי רשמי "חללית", וכל 525 הפטונים מגרסה זו הוסבו לטנקי-גישור, טנקי-חילוץ, וטנקי הנדסה (עם כף דחפור ותותח 165 מילימטר נגד ביצורים).
M60A3
הגרסה האחרונה של הטנק נכנסה לשירות ב-1978. בניגוד ל-M60A2, האמריקאים בחרו שלא לעשות שינויים נרחבים בתכנון המקורי. הטנק כלל את כל השינויים שנעשו ב-M60A1 לאורך השנים, שהוכנסו לתוך חבילה סטנדרטית אחת. בנוסף היו השינויים העיקריים הבאים:
מערכות ראיית לילה תרמיות
מד טווח לייזר משולב עם מחשב בליסטי מתקדם, שאיפשר ירי מדויק בתנועה
מערכת ייצוב-צריח חדשה
טנקי ה-M60 יצאו משרות ביחידות אמריקאיות סדירות רק בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, ונמצאים עד היום ביחידות מילואים ומשמר לאומי אמריקאיות.
M60 בעולם
ממוזער|200px|מגח 6 - טנק M60A1 פטון ששודרג על ידי ישראל ודוגם במיגון ריאקטיבי "בלייזר".
15,000 טנקי ה-M60 שנבנו, כמו ה-M48 שקדמו להם, שירתו בצבאות מערביים ואחרים, ביניהם צבאות גרמניה, אוסטריה, טורקיה, ירדן, מצרים, תאילנד, ואיראן. בכל הצבאות הם עברו שדרוגים רבים, כולל שדרוג של המנוע, והוספה או שדרוג של לוחות מיגון ריאקטיבי, אמצעי ראיית לילה, מערכות בקרת אש, אמצעי מיסוך ועוד. כמות טנקי ה-M60 שמשרתים בעולם, במיוחד במדינות כמו ברזיל, מצרים וטורקיה, הביאו לכך שחברות רבות מציעות חבילות שדרוג ל-M60, חלקן קטנות וחלקן מקיפות. בין חבילות ההשבחה המקיפות המוצעות לטנק קיימות חבילות השבחה ישראליות בשם "סברה" ו"סברה II", שכוללות החלפת מנוע, שדרוג מערכות בקרת אש, שינויים בצריח, החלפת תותח ה-105 מילימטר בתותח 120 מילימטר, ועוד. חבילת הסברה יושמה בחלקה על צי ה-M60 הטורקי, וכמאתים טנקים טורקיים שודרגו על ידי התעשייה הצבאית.
ראו גם
מגח
סברה (טנק)
קישורים חיצוניים
תמונות הטנק:
M60 המקורי בתצוגה:
M60A1 בשטח:
M60A2, הדגם הכושל עם תותח\משגר טילים בקוטר 152 מילימטר:
M60A3, הגרסה הסופית בשרות ארצות הברית, מכוסה בצמחייה לצורך הסוואה:
סברה II, חבילת שיפורים ישראלית המיועדת ליצוא, חמוש בתותח 120 מילימטר:
M60-2000, חבילת שיפורים אמריקאית המיועדת ליצוא, שימו לב לצריח הזהה לזה של האברמס M1:
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טנקים אמריקאיים
קטגוריה:טנקי מערכה
קטגוריה:טנקים נבחרים עבור תבנית טנקים | 2022-10-04T19:11:25 |
אללה | ממוזער|המילה "אללה" (ﷲ) בערבית
אַללַּהּ (בערבית: ٱللَّٰه; , נהגה במלרע) הוא שמו של האל בדת האסלאם.
בקוראן ובמסורת המוסלמית, אללה מזוהה עם אלוהי ישראל ועם האל בנצרות, אם כי תפיסת השילוש הקדוש אינה מקובלת באסלאם.
גם ערבים נוצרים משתמשים במילה "אללה" בהתייחס לאלוהים. לפי "The Cambridge History Of Islam", לערבים הנוצרים של ימינו אין מילה אחרת ל"אלוהים" מלבד "אללה".
מקור השם
השם אללה נגזר מן המילה הערבית, אִלָהּ, إِلـٰه, שפירושה אֵל. צירוף תווית היידוע בערבית, "אַל", יצר את הצורה الله, כלומר, האל. קיימת גם הצורה אַללָּהֻםַּ (أَللّٰهُمَّ) וקיצורה לָאהֻםַּ (لَاهُمَّ) שמשמשת כפנייה אל האל, מקבילה לצירוף "יא אללה" (يا ٱللّٰه), ומשערים כי הושאלה לערבית מן השפה העברית או מן הארמית. עדויות לשימוש בשם אללה ניתן למצוא בכנסיות קדומות עוד מהמאה הרביעית באזור המזרח התיכון ובמיוחד מידבא, שעשו שימוש במשפט "בשם אללה אלרחמן אלרחים" זמן רב לפני קום האסלאם.
כינויים מקובלים לאל בערבית הם א-רַּבּ (الرّبّ), שפירושו "הריבון", והכינוי "א-רחמאן" (الرّحمـٰن), שפירושו "הרחמן".
גם לפני קבלת האסלאם האמינו תושבי מכה באל ששמו "אללה" (שמו של אבי הנביא מוחמד הוא עבדאללה בן עבד אל-מטלב), והוא נחשב לאל הראשי בפנתאון האלים של מכה, אל הירח. היו לו שלוש בנות: אַללַּאת, עֻזַּא ומַנַאת. שְלוש האלות מוזכרות בקוראן בסורת א-נג'ם, "הכוכב", "اللاَّتَ وَالْعُزَّى وَمَنَاةَ", החל מפסוקים 19–20.
שמותיו של אללה
המסורת המוסלמית קובעת תשעים ותשעה שמות לאללה, ומתוך שמות אלה נגזרו תארים רבים. כלי עזר לספירת השמות הוא המסבחה ("משבחת"). זאת מחרוזת בעלת שלוש צורות, אחת בעלת 33 חרוזים, אחת בעלת 66 חרוזים ואחת בעלת 99 חרוזים. כלל שמותיו של אללה נקראים "אסמאא אללה אלחסנא" (اسماء الله الحسنى, בהגייה רצופה: אַסמַ֫אאֻ-(אל)לַּ֫הִ-(א)לְחֻ֫סְנַא) שפירושו "שמות אללה הטובים ביותר" או "היפים ביותר". במלזיה הולחנו 99 השמות למעין פזמון. עיתונאי איראני בשם אמיר טאהירי הזכיר את המספר 999 בספרו "רוח-אללה חומייני והמהפכה האסלאמית" אך השמות אינם מפורטים בספר.
על פי האסלאם, כל שמותיו של אללה נחשבים לתכונות של אללה, חוץ מאשר שם אחד, שהוא "אללה", המצביע על מהות ולא על תכונה. מספרן של התכונות הללו – 99, וכל השמות הללו לקוחים מהקוראן או מהסונה.
אבו הוריירה אמר שהנביא מוחמד אמר: "לאללה ישנם 99 שמות, מי שמכיר אותם ופועל על פיהם, ייכנס לגן עדן".
99 השמות של אללה הם:
1. אללה (ٱللَّٰه) – האחד אשר לו שייכת הסגידה, והוא היחיד שראוי לסגידה של כל הבריאה שלו. כל הבריאה מתמסרת, נכנעת, ומשתחווה לו, ואת כל הסגידה ראוי עשות רק לו.
2. א-רַּחְמַאן (ٱلرَّحْمَـٰن) – האחד שמכיל הכול ברחמים שלו. זה אשר עושה חסד, המלא בחמלה. זה שם שמציג את הרחמים הנרחבים אשר מכילים את כל הבריאה שלו. זה שם שמיוחד רק לו, ואסור לתת את השם הזה לאף אחד אחר.
3. א-רַּחִים (ٱلرَّحِيم) – הרחום. זה שמרחם על המאמינים וסולח להם בחיים האלה ובעולם הבא. הוא מדריך אותם אל עבודתו והוא ייתן להם כבוד בעולם הבא בגן העדן.
4. אל-עַפוּ (ٱلْعَفُوّ) – זה אשר סולח. זה אשר מסיר את החטאים ומעלים מהם עין. הוא לא מעניש את משרתיו אפילו כשזה מגיע להם.
5. אל-עַ'פוּּר (ٱلْغَفُور) – הסלחן. זה שמבטל את החטאים של משרתיו. הוא לא מעניש אותם על החטאים שלהם.
6. אל-עַ'פַّאר (ٱلْغَفَّار) – הסלחן מכל. שם אשר מציג את הסלחנות הגדולה ביותר של אללה כלפי המשרתים שלו אשר מבקשים את הסלחנות שלו.
7. א-רַּאוּף (ٱلرَّؤُوف) – החומל אשר מלא ברחמים. השם הזה מגיע מהמילה חמלה. זאת הרמה הגבוהה ביותר של הרחמים. הוא נותן החמלה שלו לכל הברואים בעולם הזה, ורק למאמינים בעולם הבא.
8. אל-חַלִים (ٱلْحَلِيم) – הארך אפיים, הפייסן, הסלחן. זה שלא ממהר להעניש את משרתיו אפילו שהוא מסוגל לעשות כך. הוא סולח להם על החטאים שלהם אם הם מבקשים את סליחתו.
9. א-תַּוַּאבּ (ٱلتَّوَّاب) – זה שמקבל את החוזרים בתשובה. זה הוא אשר מדריך את מי שהוא רוצה מבין המשרתים לו לחזור בתשובה, ואז גם מקבל את חזרתם בתשובה.
10. א-סתאר – הגונז. זה אשר גונז את החטאים של משרתיו ולא חושף אותם בפני הברואים שלו. הוא אוהב שהמשרתים שלו גונזים את השגיאות שלהם ואת השגיאות של האחרים. הוא גם אוהב שהם מסתירים את איבריהם המוצנעים.
11. אל-עַ'נִיּ (ٱلْغَنِيّ) – העשיר, העצמאי לחלוטין, זה אשר לא תלוי באף אחד ובשום דבר. הוא לא צריך אף אחד מהברואים שלו. זה מפני שהוא והתכונות שלו מושלמים. לעומת זאת, כל הבריאה שלו תלויה בו, בטובה שלו ובעזרה שלו.
12. אל-כַּרִים (ٱلْكَرِيم) – הנדיב, החנון, האצילי. הוא זה שנותן בשפע. הוא נותן למי שהוא רוצה ומה שהוא רוצה, ולא משנה אם הם ביקשו את זה או לא. הוא סולח לאנשים וגונז את השגיאות שלהם.
13. אל-אַכְּרַם (ٱلْأَكْرَم) – הנדיב מכל, החנון מכל, האצילי מכל. הוא נדיב באופן עצום. אין אף אחד אשר דומה לו בנדיבות שלו, וכל הדברים הטובים מגיעים ממנו. הוא מתגמל את המאמינים שלו בחסדו. הוא לא ממהר להעניש את אלה שסוטים מהדרך, והוא עורך איתם את החשבון בצדק.
14. אל-וַהַּאבּ (ٱلْوَهَّاب) – זה אשר מעניק ונותן בשפע ולא מבקש דבר בחזרה. הוא נותן ללא כל סיבה ומספק אפילו בלי שהוא התבקש לכך.
15. אל-גַ'וַאד (ٱلْجَوَاد) – זה אשר נותן בנדיבות, זה אשר מספק את הטוב. הוא נותן כל כך הרבה לברואים שלו מתוך הנדיבות שלו. המאמינים מקבלים את החלק הגדול יותר של חסדו ונדיבותו.
16. אל-וַדוּּד (ٱلْوَدُود) – האוהב. זה אשר אוהב את חבריו ומתקרב אליהם, על ידי כך שהוא סולח להם ונותן להם מחסדו. הוא מרוצה מהם, מקבל אותם, ומקבל את מעשיהם הטובים.
17. אל-מֻעְטִי (ٱلْمُعْطِي) – זה אשר נותן ומספק. זה אשר נותן מה שהוא רוצה מהאוצרות שלו למי שהוא רוצה. חבריו מקבלי את החלק הטוב ביותר של האוצרות. הוא זה שנתן לכל הבריאה את החלק שלה.
18. אל-וַאסִע (ٱلْوَاسِع) – העצום אשר מקיף הכול. הוא כל כך עצום בהתחשב בתכונות שלו כך שאף אחד לא יכול אפילו למנות את השבחים הראויים לו. הוא עצום בתפארתו ובסמכותו, עצום בהענקת הרחמים והסלחנות שלו, ועצום בטובה ובחסד שלו.
19. אל-מֻחְסִן (ٱلْمُحْسِن) – המצוין, המשובח. זה אשר מאופיין בהצטיינות בכל הנוגע למהותו, שמותיו, תכונותיו ופעולותיו. הוא ברא את הכול באופן מושלם והוא טוב כלפי הבריאה שלו.
20. א-רַּאזִק (ٱلرَّازِق) – המפרנס, זה אשר מספק פרנסה. הוא מפרנס את כל הבריאה שלו. הוא קבע את הפרנסה והאספקה שלהם אפילו לפני שהוא ברא את העולם, ולקח אחריות על פרנסתם .
21. א-רַּזַּּאק (ٱلرَّزَّاق) – המפרנס, זה אשר מספק פרנסה. זה שם אשר מציין את האספקה האדירה שהוא מספק לברואים שלו. הוא מפרנס אותם אפילו לפני שהם ביקשו, והוא אפילו מפרנס אותם כשהם לא מצייתים לו.
22: א-לַּטִיף (ٱللَّطِيف) – האדיב והמעודן. זה אשר יודע אפילו את כל הפרטים הכי קטנים של כל נושא ודבר. אין דבר שנסתר ממנו. הוא נותן למשרתים שלו את הדברים הטובים והמועילים בדרכים שהם אפילו לא ציפו להם.
23. אל-חַ'בִּיר (ٱلْخَبِير) – זה אשר מודע להכול. הידע שלו מקיף את כל הדברים הנסתרים והפנימיים בדיוק כמו שהוא מקיף את הדברים החיצוניים והנגלים .
24. אל-פַתַּאח (ٱلْفَتَّاح) – הפותח. זה אשר פותח כל דבר שהוא חפץ מאוצרות ממלכתו, רחמיו ואספקתו. הוא עושה זאת בהתאם לידע ולחוכמה שלו.
25. אל-עַלִים (ٱلْعَلِيم) – זה אשר יודע הכול, ואשר מקיף הכול בידע שלו. הידע שלו מקיף את כל הדברים החיצוניים והנסתרים, הפתוחים והסודיים, את העבר, את הווה ואת העתיד. שום דבר לא נסתר ממנו.
26. אל-בַּרּ (ٱلْبَرّ) – הצדיק הגדול מכולם, אשר אין דומה לו בצדיקות ובאדיבות. זה אשר נותן בנדיבות ו"ביד רחבה" מהשפע שלו לברואים שלו. אין מי שיכול למנות את כל השפע והחסד שהוא מעניק. הוא מקיים את הבטחותיו, סולח למשרתיו, מגן עליהם ותומך בהם. הוא מקבל את המעט שהם נותנים וגורם לזה לצמוח ולשגשג.
27. אל-חַכִּים (ٱلْحَكِيم) – החכם. זה אשר מניח כל דבר במקום הנכון. אין שום טעות או חוסר שלמות בסדר שהוא עושה.
28. אל-חַכַּם (ٱلْحَكَم) – השופט, השליט והמחוקק. זה אשר שופט בין הברואים שלו בצדק ולא רודה באף אחד. הוא הוריד את הספר שלו (הקוראן הקדוש) כדי לפסוק בין הברואים שלו.
29. א-שַּאכִּר (ٱلشَّاكِر) – זה אשר מעניק את התגמול בעד הטוב. הוא מכיר התודה. הוא זה אשר מרעיף שבחים אל אללה אשר מצייתים לו. הוא מתגמל אותם על מעשיהם הטובים אפילו אם הם לא היו מעשים רבים. הוא מתגמל את אלה אשר מודים לו על חסדו על ידי כך שהוא נותן להם עוד שפע בעולם הזה וגם בעולם הבא.
30. א-שַּכּוּר (ٱلشَّكُور) – זה אשר מאפשר לכמות הקטנה של המעשים לצמוח, ומכפיל עוד ועוד את התגמול של משרתיו. הוא מעריך את משרתיו על ידי כך שהוא מתגמל אותם בעבור כך שהם מודים לו ועל ידי שהוא מקבל את מעשי הפולחן שלהם.
31. אל-גַ'מִיל (ٱلْجَمِيل) – היפה. זה אשר יפה בהקשר למהות שלו, לשמות שלו, לתכונות ולמעשים שלו, וכל היופי שבבריאה שלו מגיע ממנו.
32. אל-מַגִ'יד (ٱلْمَجِيد) – רב הפאר והתפארת. לו שייכים הגאווה, הכבוד, העוצמה, והשגב שבשמיים ובארץ.
33. אל-וַאלִי (ٱلْوَالِي) – השומר, הפטרון, העוזר. זה אשר משגיח על כל העניינים של הברואים שלו ומסדר הכול לפי רצונו. הוא המגן והעוזר של חביביו.
34. אל-חַמִיד (ٱلْحَمِيد) – זה אשר ראוי לכל השבחים. הוא זה שראוי לשבחים בעבור שמותיו, תכונותיו ומעשיו. הוא זה אשר ראוי להודות לו גם בזמנים טובים וגם בזמנים הפחות הטובים. הוא זה אשר ראו לכך שתמיד יודו לו מפאת כבודם של תכונותיו.
35. אל-מַוְלַא (ٱلْمَوْلَى) – האדון, המלך, המאסטר, התומך והעוזר.
36. א-נַּסִ֗יר (ٱلنَّصِير) – זה אשר מעניק ניצחון למי שהוא רוצה. אף אחד לא יכול להביס את זה אשר לו הוא עוזר, ואף אחד לא יכול לעזור למי שהוא נוטש.
37. א-סַּמִיע (ٱلسَّمِيع) – זה אשר שומע הכול. השמיעה שלו מקיפה את כל מה שגלוי ואת כל מה שנסתר, והוא שומע כל דבר גם אם הוא רועש או שקט. הוא זה אשר עונה לאלה אשר קוראים לו.
38. אל-בַּסִ֗יר (ٱلْبَصِير) – זה אשר רואה הכול. הראייה שלו מקיפה את כל העולמות הנראים והבלתי נראים, את כל מה שנגלה ונסתר, כל מה שגדול או קטן.
39. א-שַּהִיד (ٱلشَّهِيد) – העד, המעיד. הוא זה אשר משגיח על הבריאה שלו. הוא מעיד על עצמו שאין אף אחד אשר ראוי לסגידה מלבדו, ושזה הוא אשר מקיים את כל הבריאה בצדק. הוא העד של המאמינים, של השליחים ושל המלאכים, והוא מעיד על כך שהאם כנים ואמתיים באמונה שלהם ובסגידה שלהם.
40. א-רַּקִיבּ (ٱلرَّقِيب) – זה אשר משגיח על המשרתים שלו ומונה את המעשים שלהם. אין אפילו מבט חטוף או מחשבה אחת אשר עוברת בלי שהוא יודע את זה.
41. א-רַּפִיק (ٱلرَّفِيق) – זה אשר מתנהג בחמלה וכבוד כלפי הברואים שלו. הוא, הנשגב והסבלני, ובאופן הדרגתי בורא ומסדר את הבריאה. הוא מתנהג אל המשרתים שלו באדיבות ובסלחנות, והוא לא מעמיס עליהם יותר ממה שהם יכולים לשאת. הוא הנשגב, אוהב את המשרתים שלו.
42. אל-קַרִיבּ (ٱلْقَرِيب) – זה אשר קרוב לכולם באמצעות הידע והכוח שלו. הוא קרוב למאמינים שלו באמצעות האדיבות והרחמים שלו. עם כל זה, הוא עדיין מעל כס מלכותו ואינו מתערבב עם הבריאה שלו.
43. אל-מֻגִ'יבּ (ٱلْمُجِيب) – זה אשר עונה בחוכמה וידע לאלה לתפילות של אלה אשר קוראים לו.
44. אל-מֻקִית (ٱلْمُقِيت) – זה אשר יצר את האספקה והפרנסה ולקח אחריות להביא אותם לברואים שלו. הוא משמר את הפרנסה והמעשים של הברואים שלו ושומר שהם לא ידעכו.
45. אל-חַסִיבּ (ٱلْحَسِيب) – זה אשר מספיק למאמינים שלו בכל הנושאים והתחומים שמדאיגים אותם בנוגע לעולם הזה והעולם הבא. המאמינים זוכים לתמיכה הכי גדולה שלו, והוא יקרא להם ולכולם לתת את הדין על המעשים בעולם הזה.
46. אל-מֻאְמִן (ٱلْمُؤْمِن) – זה אשר מאשר את האמת של השליחים שלו ושל החסידים שלהם על ידי כך שהוא מעיד על כך שהם צודקים ואף מספק להם הוכחות לכך. כל הביטחון בעולם הזה ובעולם הבא הם ממנו. הוא יעניק ביטחון למאמינים וישמור עליהם מדיכוי, עונש, או אימה ביום הדין.
47. אל-מַנַּאן (ٱلْمَنَّان) – זה אשר מעניק עוד ועוד לברואים שלו.
48. א-טַּיִּבּ (ٱلطَّيِّبِ) – הטוב והטהור. זה אשר טהור וחופשי מכל חוסר שלמות ושגיאה. הוא מושלם בכל המובנים ועושה כל כך הרבה למען הברואים שלו. הוא מקבל מהמעשים שלהם רק את מה שטוב, מותר, ובאמת מוקדש רק לו.
49. א-שַּאפִי (ٱلشَّافِي) – המרפא, זה אשר מעניק בריאות. הוא אשר מרפא את הלב ואת הגוף מכל מדווה. אין תרופה בידי משרתיו מלבד מה שהוא אפשר להם. הריפוי עצמו נמצא אך ורק אצלו.
50. אל-חַפִיט' (ٱلْحَفِيظ) – המגן, השומר, המשמר. זה הוא אשר שומר את המאמינים ואת המעשים שלהם מתוך האדיבות שלו. הוא משגיח על הברואים שלו ומגן עליהם באמצעות הכוח שלו.
51. אל-וַכִּיל (ٱلْوَكِيل) – הנאמן, זה שאפשר לסמוך עליו, האמין. הוא לקח על עצמו את האחריות לסדר את כל העניינים של כל העולמות. הוא אחראי להביא את הבריאה שלו לכדי קיום ולספק לפרנס אותם. המאמינים נשענים עליו לפני כל דבר שהם עושים. הם מבקשים את עזרתו כשהם רוצים עושר, ומודים לו לאחר שהם מצליחים. והם מרוצים ממה שהוא נתן להם לאחר שהוא בחן אותם.
52. אל-חַ'אלִק (ٱلْخَالِق) – זה אשר בורא. שם אשר מתאר את אללה כזה אשר בורא בשפע. הוא הנשגב אשר ממשיך לברוא עוד ועוד.
53. אל-חַ'לַּאק (ٱلْخَلَّاق) – הבורא, זה אשר ברא את כל מה שנברא באופן כזה שמעולם לא נעשה קודם לכן.
54. אל-בַּארִאְ (ٱلْبَارِئ) – זה אשר הביא לכדי קיום את כל מה שהוא רצה מתוך הבריאה שלו.
55. אל-מֻסַ֗וִּר (ٱلْمُصَوِّر) – זה אשר עיצב את הבריאה שלו בדרך שבה בחר, בהתאם לידע, לחכמה, ולרחמים שלו.
56. א-רַּבּّ (ٱلرَّبّ) – האדון, המאסטר. הוא זה אשר מעניק לברואיו מחסדו ומהשפע שלו. הוא הבורא של הכול, האדון של הכול, הריבון של הכול.
57. אל-עט'ים (ٱلْعَظِيم) – העצום. הוא גדול יותר מכל דבר בפרט ומהכול ביחד, במהותו, בשמותיו ותכונותיו. זאת אחת הסיבות שכל הבריאה חייבת לשבח ולרומם אותו. הם חייבים לפאר את המצוות והאיסורים שלו.
58. אל-קַאהִר (ٱلْقَاهِر) – הדומיננטי, אשר לא ניתן לעמוד בפניו. הוא זה אשר הכניע את משרתיו, שיעבד את הבריאה שלו, והוא מעל הכול. הוא זה אשר לא ניתן לעמוד בפניו, אשר אליו כולם פונים, ולפניו יושפלו כל המבטים.
59. אל-קַהַּאר (ٱلْقَهَّار) – הכובש, המכניע. דומה לאל-קאהר, אך במובן רחב יותר ובעוצמה גדולה יותר.
60. אל-מֻהַיְמִן (ٱلْمُهَيْمِن) – השומר, המשמר, אשר משגיח תמיד. הוא אשר מקיים את הכול, והוא זה אשר משגיח על הכול, משמר ומקיף את הכול.
61. אל-עַזִיז (ٱلْعَزِيز) – הכול יכול. זה אשר כל האספקטים של הכוח והכבוד שייכים לו. הוא כל כך חזק ועצמתי שאין מישהו שיכול לגבור עליו, ושהוא לא צריך אף אחד, וששום דבר לא נע בלי הרשות שלו.
62. אל-גַ'בַּّאר (ٱلْجَبَّار) – זה הוא שרצונו מוגשם ומתממש. כל הבריאה נמצאת תחת כוחו, וכל הבריאה מתמסרת לגדולה שלו והולכת בעקבות החוקים שלו. הוא מרפא את הלב השבור, מעשיר את העני, הופך את הקושי לקל יותר, ומרפא את החולה.
63. אל-מֻתַכַּבִּّר (ٱلْمُتَكَبِّر) – העליון. הוא האדיר, והוא מעל ומעבר לכל פגם או אי שלמות, מעל ומעבר לכל הרוע והרודנות של משרתיו. הוא מכניע את משרתיו הגאים. הוא מתואר כישות העליונה, וכל מי שטוען להיות במקומו מוענש ונשבר.
64. אל-כַּבִּיר (ٱلْكَبِير) – האדיר. זה האדיר בהתחשב במהותו, תכונותיו ופעולותיו. אין שום דבר גדול יותר ממנו, וכל דבר אחר קטן יותר ממנו בגדולה ובנשגבות.
65. אל-חַיִיּ (ٱلْحَيِيّ) – הצנוע. זה אשר צנוע באופן שראוי לו. הצניעות שלו היא צניעות של נדיבות, טוב ואצילות.
66. אל-חַיּ (ٱلْحَيّ) – החי. זה אשר חי לנצח. זה אשר יש לו חיים מתמשכים, ללא התחלה וללא סוף. כל סוגי החיים אשר מתקיימים, קיימים בזכות החיים שלו.
67. אל-קַיּוּם (ٱلْقَيُّوم) – הקיים. זה אשר מקיים את עצמו ואת כולם. הוא מקיים הכול, ואינו זקוק לדבר מהבריאה שלו. הוא המקיים את כל מה שבשמיים ובארץ, וכולם צריכים אותו.
68. אל-וַארִת' (ٱلْوَارِث) – היורש של הכול. הוא האחד שממשיך להתקיים גם אחרי שהברואים מתכלים. הכול שב אליו לאחר שהזמן שלהם נגמר. כל מה שבידנו זה אשראי שישוב יום אחד לבעלים שלו: אללה.
69. א-דַּיַּאן (ٱلدَّيَّان) – השליט, השולט. זה אשר כל הבריאה נכנעת ומתמסר לו. הוא מתגמל את המשרתים שלו בעבור המעשים שלהם. אם המעשים טובים, הוא מתגמל אותם ומכפיל את התגמול שלהם עוד ועוד. אם המעשים רעים, או שהוא מעניש אותם או שהוא סולח להם.
70. אל-מַלִכּ (ٱلْمَلِك) – המלך, הריבון. זה הוא אשר מכוון את כל ענייני היקום באמצעו הפקודות שלו, האיסורים שלו והכיבושים שלו. הוא מנהל את העניינים של הברואים שלו. לאף אחד אין זכות עליו או על השליטה והניהול שלו.
71. אל-מַאלִכּ (ٱلْمَالِك) – המולֵך. לו היה שייך הכול כשהוא ברא הכול, ולו יהיה שייך הכול כשיגיע כל דבר אל קיצו.
72. מַאלִכּ אל-מֻלְכּ (مَالِك ٱلْمُلْك) – מלך כל המלכויות, ריבון כל מה שבשמיים וכל מה שבארץ.
73. א-סֻּבּّוּח (ٱلسُّبُّوح) – המהולל, ללא דופי, ללא פגם, מפני שהתכונות שלו והיופי שלו שלמים ומושלמים.
74. אל-קֻדּוּס (ٱلقُدُّوس) – הקדוש והנשגב, אשר אין בו דופי, ואין בו פגם. הוא היחיד שמתואר בתכונות מושלמות, ושום דבר לא יכול להשתוות לו.
75. א-סַּלַאם (ٱلسَّلَام) – השלום. כל השלום בעולם הזה ובעולם הבא מגיעים ממנו.
76. אל-חַקּ (ٱلْحَقّ) – האמת. זה אשר אין ספק לגביו, לא לגבי שמותיו ולא לגבי תכונותיו, ולא לגבי העובדה שהוא אחד ויחיד. רק הוא ראוי שיעבדו אותו.
77. אל-מֻבִּין (ٱلْمُبِين) – הברור. זה אשר היחידות שלו, החכמה והרחמים שלו, ברורים לחלוטין ונמצאים מעבר לכל ספק. הוא הבהיר את הדרך של האור ואת הדרך של החושך.
78. אל-קַוִיּ (ٱلْقَوِيّّ) – החזק, בעל העוצמה הגדולה ביותר.
79. אל-מַתִין (ٱلْمَتِين) – היציב. הוא בעל העוצמה והיכולת המוחלטות, אשר לפני ואחרי כל מעשה שלו הוא לעולם לא מתעייף ולעולם לא חווה קושי.
80. אל-קַדִיר (ٱلْقَدِير) – הכול יכול. זה אשר יכול לעשות כל דבר, ואין שום דבר בשמיים או בארץ שהוא בלתי אפשרי עבורו.
81. אל-קַאדִר (ٱلْقَادِر) – כמו אל-קדיר, אך במובן רחב יותר ובעל הוד גדול יותר.
82. אל-מֻקְתַדִר (ٱلْمُقْتَدِر) – זה אשר יכול להביא לכדי קיום ולברוא וליצור כל דבר שהוא רוצה ללא כל גבול או מגבלה.
83. אל-עַלִיּ (ٱلْعَلِيّ) – העליון, הרם והנישא. זה אשר כל הגדולה והרוממות במעמד, בכוח, בשלטון, ובמהות, שייכים לו. הכול נמצא תחת השליטה שלו ותחת הסמכות שלו, ואין שום דבר שנמצא מעליו, אפילו לא לרגע אחד.
84. אל-מֻתַעַאלִ (ٱلْمُتَعَالِ) – הנשגב. זה אשר הכול נמצא תחת שלטונו וסמכותו, והוא לעולם לא נמצא תחת שלטון או סמכות של אף אחד אחר.
85. אל-מֻקַדִּם (ٱلْمُقَدِّم) – המקדם. זה אשר מקדם את הדברים אל המקום ואל המסלול שלהם, בהתאם לרצון ולחוכמה שלו. הוא מעדיף חלקים שונים מהברואים שלו על פני אחרים, בהתאם לידע ולחסד שלו.
86. אל-מֻאַחִּ'ר (ٱلْمُؤَخِّر) – זה אשר מונע מדברים להתקדם על פי רצונו, ואשר מציב דברים במקומם ולא מאפשר להם לנוע, וזאת בהתאם לרצונו ולחכמתו ולידע הנשגב שלו. כמו כן, הוא מתאחר בכוונה להעניש את משרתיו, במטרה שהם אולי ישובו אליו בתשובה.
87. אל-מֻסַעִּר (ٱلْمُسَعِّر) – זה אשר קובע את הערך של הכול. הוא מרים את הערך של דבר אחד ומפחית את הערך של דבר אחר, וכל זה בהתאם לרצון, לחוכמה, ולידע שלו.
88. אל-קַאבִּד֗ (ٱلْقَابِض) – זה אשר לוקח את הנשמות של מי שהוא רוצה, והוא גם מונע את הפרנסה ממי שהוא רוצה.
89. אל-בַּאסִט (ٱلْبَاسِط) – האצילי, הנדיב והתורם. זה אשר נותן מה שהוא רוצה למי שהוא רוצה מתוך הנדיבות והרחמים שלו.
90. אל-אַוַּל (ٱلْأَوَّل) – הראשון. זה אשר לא היה שום דבר לפניו, ואשר אין התחלה לקיום שלו.
91. אל-אַאחִ'ר (ٱلْآخِر) – האחרון. זה אשר אין שום דבר אחריו, ואשר אין קץ לקיום שלו, והוא זה שימשיך להתקיים לגם לאחר שכל השאר יחדלו מלהתקיים.
92. א-טַּ'אהִר (ٱلظَّاهِر) – המנצח המוחלט. זה אשר נישא מעל הכול, ושום דבר לא נישא מעליו. הוא מקיף את הכול, ושום דבר לא מקיף אותו. הוא אשר שולט בכל, ושום דבר לא שולט בו.
93. אל-בַּאטִן (ٱلْبَاطِن) – הנסתר. הוא נסתר מעיניהם של הברואים שלו בעולם הזה, וזה בלתי אפשרי לחלוטין לראות אותו בעולם הזה.
94. אל-וִתְר (ٱلْوِتْر) – האחד שאין עוד דומה לו.
95. א-סַּיִּד (ٱلسَّيِّد) – האדון. הוא האדון של הכול ושל כולם.
96. א-סַּ֗מַד (ٱلصَّمَد) – המושלם הנצחי. זה אשר כל הבריאה נשענת עליו, ואשר שום דבר לא יכול להתקיים אפילו לרגע אחד בלעדיו. הוא היה לפני הכול, והוא יהיה אחרי הכול. הוא מעולם לא נולד ולעולם לא ימות.
97. אל-אַחַד (ٱلْأَحَد) – האחד. אין שום דבר בכל היקום שדומה לו, ואין שום דבר מעבר ליקום שדומה לו. הוא אחד ויחיד בכל מובן ובכל אופן ובכל צורה ובכל משמעות. לא היה כמוהו, ולא יהיה כמוהו.
98. אל-וַאחִד (ٱلْوَاحِد) – היחיד. כמו השם הקודם.
99. אל-אִלַאהּ (ٱلْإِلَٰه) – האלוה, האלוהים, האלוהות. הוא האחד והיחיד שבאמת ראוי לסגידה ובאמת ראוי שיעבדו אותו.
שמות פרטיים תאופוריים
כל אחד מ-99 שמותיו של אללה בצירוף המילה عبد, שמשמעותה "עבד", יוצר כינוי מקובל למוסלמי. במסגרת כך מצוינת כניעתו של המאמין לאל. למשל:
עבדאללה, عبد الله, כלומר, עֶבֶד אללה.
עבד אל-ח'אלק, عبد الخالق, כלומר, עבד הבורא.
עבד אל-ג'באר, عبد الجبّار, כלומר, עבד הגיבור.
מאפייניו של אללה
בתפיסה המוסלמית הסונית יש לאללה מאפיינים מובהקים של אל מונותאיסטי, והם:
אללה הוא אל קדמון ונצחי – אין לו ראשית ואין לו סוף.
אללה ברא את העולם ומשגיח עליו.
אללה ברא את העולם על כל מה שיש בו, מטוב ועד רע.
אללה נמצא מחוץ לעולם, כלומר, הוא עצמו אינו חלק מן העולם.
אללה הוא אל פרסונלי, כלומר הוא מקיים קשר עם בני האדם ומשגיח על מעשיהם, ולכן, בני האדם יכולים וצריכים להתפלל אליו ולקיים את מצוותיו.
אללה הוא יחיד במינו – אין עוד ישות דומה לו, ורק אליו ראוי להתפלל.
תפיסת האל באסלאם
180px|ממוזער|אללה - השם של אלוהים בדת אסלאם, כפי שהוא נכתב בערבית.
התפיסה של האל באסלאם כאל יחיד מופיעה בקוראן, בסורה המכונה "סורת אל-אִחְ'לאץ" (سورة الإخلاص, סורת "הייחוד"):
"אמור: האל אחד, האל נצחי, לא יׇלַד ולא נולד, ואין דומה לו אף אחד".
גם תפיסת הקשר בין האל לבני האדם מופיעה בקוראן, ב"סורת אל-פאתחה", המשמשת גם בתפילה המוסלמית:
"השבח לאל ריבון העולמים, הרחמן הרחום, מלך יום הדין, אותך נעבוד ובך ניעזר, הנחה אותנו בדרך הישר,
הדרך של אלה שנטית להם חסד, אשר אין עליהם כעס, ואינם מן התועים".
לאורך ההיסטוריה המוסלמית התקיימו גם תפיסות אחרות באשר לדמותו של אללה. זרם אל-מג'סמה (المجسمة) שפירושו "המגשימים" או "הגורסים גשמיות", טען שהאל דומה לאדם הן בצורתו החיצונית והן בתכונותיו האחרות. כדי לחזק את הטענה הזאת, הם התבססו על מסורות החדית' המיוחסת לנביא מוחמד, ואשר נאמר בה שהאדם נברא בצלם אלוהים, זוהי מסורת המקבילה לכתוב בתנ"ך, . זרם אחר, שנקרא בשם וַחדת אל-וֻג'וּד (وَحدة الوُجود), כלומר "אחדות הקיום", טען שהאדם ואללה הם אחד ואי אפשר להפריד ביניהם. חלק מאנשי זרם המועתזילה גרסו כי אללה הוא טוב בהכרח, ועל כן יכול לברוא רק את הטוב שבעולם. הרוע, לפיכך, נובע ממקור אחר.
בתפיסה המוסלמית הסונית ההדרכה וההוראות האחרונות והמהימנות ביותר ניתנו למוחמד בערבית באמצעות המלאך ג'יבריל, מזוהה עם המלאך גבריאל במסורת היהודית והנוצרית. הוראות אלה שקובצו בקוראן הן היחידות שיש לקבל כדבר האל.
לדעת המוסלמים, אף כי אללה יצר קשר קודם לכן עם נביאי ישראל ועם ישו, היהודים והנוצרים עיוותו את הדברים. תפיסה זו באה לידי ביטוי בשהאדה: "אין אל מלבד אללה ומוחמד הוא שליח אללה".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אלוהים
קטגוריה:תאולוגיה אסלאמית
קטגוריה:מילים וביטויים בערבית
קטגוריה:שמות של אלוהים באסלאם | 2024-09-04T14:08:23 |
וינדהוק | וינדהוק (באפריקאנס: Windhoek, בגרמנית: Windhuk "פינת הרוחות", מבוטא "וינטהוּק" ) היא בירתה ומרכזה הגאוגרפי של נמיביה.
היסטוריה
ההתיישבות הראשונה בווינדהוק הוקמה ב-1840, על ידי המנהיג הרביעי במספר של האורלם - יונקר אפריקנר, בשל הקרבה למעיינות באזור. המתיישבים התיישבו בפאתי העיר וינדהוק, על גדות המעיינות החמים. לימים היישוב שהוקם הפך לפרוור "קליין וינדהוק".
ביישוב שהוקם אפריקנר בנה כנסיית אבן, ששימשה גם כמוסד חינוכי.
בשנותיה הראשונות הקהילה שגשגה, אך בהמשך היישוב שהוקם הושמד במלחמות.
ב-1878 סיפחה בריטניה את השטח. לאחר תקופה קצרה קנתה גרמניה את השטח מידי בריטניה. ב-1890 הקימה גרמניה במקום מושבה גרמנית. ב-18 באוקטובר 1890 הוקמה הונחה אבן היסוד של מצודת "האלט פסטה", על ידי סרן קורט פון, מעמד אשר סימל את הקמתה של וינדהוק מחדש. מאז וינדהוק שגשגה. העיר זכתה לפיתוח מואץ ונהנתה מהגירה של תושבים שעברו מגרמניה וממדינות אפריקה, להתיישב בה.
ב-1915 פסק השגשוג, לאחר שהעיר נכבשה מידי גרמניה, במלחמת העולם הראשונה, על ידי כוחות דרום אפריקה, שפעלו מטעם בריטניה. לאחר הכיבוש דרום מערב אפריקה, כולל וינדהוק, נוהלה על ידי ממשל צבאי בריטי.
לאחר מלחמת העולם השנייה החלה וינדהוק להתפתח בקצב איטי, עד הכרזת העצמאות של נמיביה ב-1990, בה וינדהוק הוכרזה כבירתה. הכרזה זו משכה השקעות רבות לפיתוח העיר ושיפור התשתיות.
משמעות השם
ישנן מספר תאוריות על איך המקום קיבל את שמו. הרוב מאמינים שהשם נגזר מהמילה "וינדהוק" באפריקאנס (פינת הרוחות). תאוריה נוספת אומרת שאפריקנר נתן לווינדהוק את שמה על שם הרי וינטרהוק, המצויים בסמוך לעיירה טולבג שבדרום אפריקה, מקום מגוריהם של אבותיו של אפריקנר. האזכור הראשון של השם "וינדהוק" היה במכתב ששלח אפריקנר לג'וזף טינדל, ב-12 באוגוסט 1844.
שלטון
העיר מנוהלת על ידי מועצת העיר. המועצה מונה 15 חברים, הנבחרים בבחירות דמוקרטיות. המועצה מתכנסת פעם בחודש ומקבלת החלטות בנוגע לניהול העיר. לחברי המועצה אין סמכויות אישיות לקבלת החלטות. רק החלטות המועצה, המתקבלות ברוב הנדרש, הן החלטות שהתקבלו בסמכות וישן להן תוקף מחייב.
כיום בראשות המועצה עומדת מפלגת (SWAPO (South West African People's Organisation שמחזיקה ב13 מנדטים (2 מנדטים נוספים מחזיקות מפלגות האופוזיציה).
גאוגרפיה
הרחבת אזור העיר- מלבד המגבלות הפיננסיות- הוכחה כמאתגרת בשל מיקומה הגאוגרפי. בחלקה הדרומי, המזרחי, והמערבי, וינדהוק מוקפת באזורים סלעיים, הרריים, אשר הופכים את פיתוח הקרקע ליקר. הצד הדרומי אינו מתאים לפיתוח תעשייתי בשל נוכחותם של אקוויפרים תת-קרקעיים. רק השטח מצפון לעיר הוא מקום אפשרי להרחבתה של העיר.
למועצת העיר של וינדהוק יש תוכניות להרחיב את גבולות העיר לכיוון צפון. על פי התוכניות וינדהוק צפויה להפוך לעיר ענקית.
מזג אוויר
העיר וינדהוק ממוקמת באזור מדברי. גשמים יורדים בעיקר בקיץ בחודשים ינואר-מרץ. ממוצע המשקעים הוא 370 מ"מ לשנה. ברוב ימות השנה ומזג האוויר יבש, עם שמש ורוח חלשה.
בתקופת הקיץ בדרך כלל חם ביום ובערב קר. בחודשי החורף, יוני-אוגוסט, במהלך היום קריר ובלילה קר מאוד. הטמפרטורה יכולה לרדת מתחת לאפס.
תחבורה
רכבת
וינדהוק מחוברת על ידי רכבת לשלושה יעדים:
אוקהנדג'ה (צפון)
רהובות (דרום)
גובאביס (מזרח)
כבישים
בשנת 1928 נסלל הכביש הראשון בווינדהוק. לימים נקראה הדרך - שדרות העצמאות. עשר שנים לאחר מכן נסללה דרך "גובאביס", ששמה שונה ל- "סם נוג'ומה דרייב".
מתוך 40,000 קילומטר של דרכי גישה בנמיביה, כיום כ-5000 ק"מ סלולות.
שלושה כבישים ראשיים מחברים בין וינדהוק לערים שונות (רהובות, גובאביס וקהנדג'ה) כבישים אלה עמידים בפני שיטפונות חזקים ויכולים לשאת תנועה שנוסעת במהירות 120 קמ"ש.
שדות תעופה
בווינדהוק יש שני שדות תעופה. הקרוב יותר לעיר הוא נמל התעופה ארוס, המיועד לתנועת כלי טיס קטנים. זהו שדה תעופה קטן הממוקם 7 קילומטרים דרומית ממרכז העיר.
נמל התעופה הבינלאומי חוזה קוטאקו , הוא שדה התעופה הגדול הממוקם 42 קילומטרים מזרחית לעיר. משדה תעופה זה יוצאות טיסות בינלאומיות, של חברות תעופה זרות ואליו גם מגיעות טיסות של חברות זרות, מיעדים שונים.
יהודים
בווינדהוק יש קהילה יהודית משנת 1917. בעיר קיימים מבנים יהודיים- בית כנסת שנבנה ב-1925, תלמוד תורה ואולם קהילתי, ומתקיימת בה פעילות של התנועה הציונית, הנתמכת על ידי תרומות.
ספורט
רוגבי הוא ספורט פופולרי בנמיביה. הקבוצה הלאומית נקראת "וולויצ'אס". נמיביה התמודדה בגביע העולם ברוגבי חמש פעמים, בשנים 1999, 2003, 2007, 2011 ו-2015, אך מעולם לא זכתה.
בווינדהוק יש מספר קבוצות כדורגל - "אפריקן סטארס", "בלאק אפריקן", "סיביקס וינדהוק", "אורלנד פיירטס", "רמבלרס" ו"ספורט קלאב וינדהוק".
מספר מתאגרפים מפורסמים, גדלו בווינדהוק - פאולוס מוזס, פאולוס אמבונדה ואבמרק.
בווינדהוק גם קבוצת הקריקט הלאומית של נמיביה, "הנשרים", שאת רוב משחקי הבית שלה משחקת במגרש הקריקט "וונדררס קירקט גראונד" שבוינדהוק. יש עוד מספר מגרשים בעיר, כמו "יונייטד גראונד" ו"טראנס נמיביה גרואנד".
הנשרים השתתפה בגביע העולמי בקריקט ב-2003 בדרום אפריקה, אך הפסידו בכל המשחקים. הקבוצה גם שיחקה בכל טורניר של "גביע אינטרקונטיננטל ICC".
בייסבול גברים הגיע לראשונה לנמיביה ב-1950 במועדון הספורט רמבלרס בווינדהוק.
מסלול המרוצים "מסלול מרוץ טוני ראסט" נפתח בשנת 2007, והוא מצוי מערבית לווינדהוק בדרך "דאן וילחואן".
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
Die Republikein, Namibian newspaper in Afrikaans
Allgemeine Zeitung Namibias, Namibian newspaper in German
The Namibian, newspaper in English
Confidente, Namibian newspaper
קטגוריה:נמיביה: ערים
קטגוריה:אפריקה: ערי בירה
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1840 | 2024-08-19T15:08:40 |
דולר נמיבי | דולר נמיבי (N$) הוא ההילך החוקי של נמיביה. הוא הונפק לראשונה על ידי הבנק של נמיביה ב-15 בספטמבר 1993. קודם לכן, השתמשה המדינה בראנד דרום-אפריקאי הדרום-אפריקני, הממשיך להיות הילך חוקי במדינה, משום שהדולר הנמיבי מוצמד אליו ביחס של אחד-לאחד. נמיביה היא גם חלק מאזור המטבע המשותף, לצד לסוטו וסווזילנד.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מטבעות אפריקה
קטגוריה:מטבעות
קטגוריה:נמיביה: כלכלה | 2022-12-31T01:08:56 |
המנון נמיביה | נמיביה, ארצם של האמיצים (באנגלית: Namibia, Land of the Brave) הוא ההמנון הלאומי של נמיביה.
לאחר שקיבלה את עצמאותה בשנת 1990, ערכה נמיביה תחרות לכתיבת המנון חדש למדינה. בתחרות זכו מילותיו ומנגינתו של אחלי דואסב, מנהל קבוצת המוזיקה המסורתית ממדבר קלהרי.
בשנת העצמאות הראשונה של נמיביה הוצג ההמנון לראשונה והתקבל על ידי הציבור הרחב. אולם התקיים דיון על מילות השיר, כיוון שלדעתם של מספר מוזיקולוגים, השפה לא תמיד תואמת בהרמוניה מלאה למנגינה.
מילות השיר
תרגום לעברית אנגלית נמיביה, ארצם של האמיצים
במאבק לחופש ניצחנו
תהילה לאומץ שלהם
שדמם משקה את החופש שלנו
אנו נותנים את אהבתנו ונאמנותנו
יחד באחדות
המנוגדת לנמיביה היפה
נמיביה, ארצנו
ארץ אהובה של סוואנות
הניפו גבוה את דגל החירות
פזמון:
נמיביה, ארצנו,
נמיביה, מולדת,
אנו אוהבים אותך. Namibia, land of the brave
Freedom's fight we have won
Glory to their bravery
Whose blood waters our freedom
We give our love and loyalty
Together in unity
Contrasting beautiful Namibia
Namibia our country
Beloved land of savannahs,
Hold high the banner of liberty
Chorus:
Namibia our Country,
Namibia Motherland,
We love thee.
ראו גם
נמיביה
קטגוריה:נמיביה: סמלים לאומיים | 2024-09-05T03:56:07 |
אבא חושי | ממוזער|250px|אבא חושי: דיוקן מאת מרדכי אבניאל
אַבַּא חוּשִׁי (שם הלידה: אַבַּא שְׁנֵלֶר; 23 במאי 1898 – 24 במרץ 1969) היה מנהיג ציוני, פעיל סוציאליסטי ופוליטיקאי, איש עבודה והתיישבות, מנהיג פועלים, איש השומר הצעיר, חבר הכנסת הראשונה וממקימי ההסתדרות. זכור היום בעיקר בזכות כהונתו ארוכת השנים כראש עיריית חיפה (1951–1969), תפקיד שבו הטביע חותמו באופן בולט על העיר, אופייה והתפתחותה. בין היתר הקים את אוניברסיטת חיפה, תיאטרון חיפה, הכרמלית ואת תזמורת הנוער העירונית של חיפה.
ביוגרפיה
שמאל|ממוזער|250px|אבא שנלר בגיל 18
אבא שנלר נולד בשנת 1898 בעיירה טוּרְקָה (טורקא) שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית (לימים במחוז לבוב באוקראינה). אימו ליבה הייתה עקרת בית שגידלה פירות וירקות בחווה קטנה ליד ביתה. לאחר גירושיה מבעלה הראשון עברה לטורקה ונישאה לזישה שהיה מוכר סדקית בכפרי הסביבה. בגלל החשש מגיוס לצבא הקיסר הסתתר זישה בעליית הגג בביתה של ליבה, שינה את שמו לאלכסנדר ונטל את שם משפחתה של ליבה – שנלר. אבא היה השני מששת ילדיהם של ליבה ואלכסנדר: אטיה, אבא, הינדה, יעקב, רוזה ומלכה. לליבה היה בן נוסף מנישואיה הראשונים.
לאחר תום לימודיו בחדר למד אבא בגימנסיה המקומית והצטיין בלימודיו. הוא דיבר יידיש, גרמנית, עברית, אוקראינית ופולנית, ואף ידע מעט יוונית ולטינית. לאחר תום לימודיו התכוון ללמוד רפואה באוניברסיטה, ואף רכש מחברות שעליהן כתב "שייך לסטודנט למדיצינה אבא שנלר", אולם בשנת 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה, והמשפחה ברחה לבוהמיה שבצ'כיה.
חברות ב"שומר הצעיר"
לאחר שובה של המשפחה לטורקה בשנת 1918 עברה העיר לשליטה פולנית, והאנטישמיות בעיר גברה. בעקבות זאת, התארגנה בעיר קבוצה של חברי "השומר הצעיר" והקימה ארגון הגנה עצמית של יהודים, שהצליח להגן על יהודי העיר מפני פוגרום, בזמן שבערים אחרות בפולין נערכו באותה עת פוגרומים רבים. בימים 4–5 באוגוסט 1918 התקיים בעיר טרנוב כנס של "השומר הצעיר", בו היה אבא אחד מראשי הכנס ובו גם קרא לעלייה לארץ ישראל.
באביב 1920 הקריא אבא שנלר לראשונה בוועידת "השומר הצעיר" בלבוב את מילות השיר שחיבר בהשראת עמידת הגבורה של יוסף טרומפלדור וחבריו בחצר תל-חי, "בגליל בתל חי" (). ואכן, ההחלטות שנתקבלו שיקפו בלבוב את רוח מאורעות תל חי – הוחלט שהשכבה הבוגרת של "השומר הצעיר" תעלה מיד לארץ ישראל, ומאמצי התנועה יתמקדו בהגשמת מטרה זו.
העלייה לארץ
שמאל|ממוזער|250px|חנה מונטג, אבא חושי, ואחותו אטיה (משמאל)
ביולי 1920 עלה אבא שנלר לארץ ישראל עם קבוצה של 130 חלוצים, כולם חברי אגודת "השומר הצעיר", שהגיעו מלבוב, סטניסלבוב, יארוסלב, זלוצ'וב וטורקה. בליל עלייתם לארץ הגיעו העולים למחנה עולים שהוקם במקום בו נמצא לימים רחוב מזא"ה בתל אביב. באותה עת היו במקום כרמי גפנים, והעולים שוכנו בצריפי עץ שהיו בין הגפנים. באותו לילה כינס אבא את הקבוצה והודיע לכל חברי הקבוצה: . אבא השליך את דרכונו הפולני אל המדורה ודרש מחבריו לעשות כמוהו. כמו כן, דרש מחברי הקבוצה לעברת שמותיהם. הוא עצמו שינה שמו מ"שְׁנֶלֶר" ל"חוּשִׁי" – תרגום חופשי של השם "שנלר", שמשמעו בגרמנית וביידיש "מהרו" או "חושו".
חלוץ ופעיל בהסתדרות ובאחדות העבודה
שמאל|ממוזער|250px|בהכשרה בטרם העלייה לארץ
שמאל|ממוזער|250px|אבא חושי (עומד במרכז) בעת שעבד בכביש בדרך לראש פינה
שמאל|ממוזער|250px|אבא חושי (יושב מימין) טרם עלייתו ארצה
לשכת העבודה של תנועת "הפועל הצעיר" דאגה לקבוצות חברי "השומר הצעיר" שהגיעו לארץ למקומות עבודה, והקבוצה שאבא חושי עמד בראשה מצאה עבודה בכבישים שנסללו אז במימון המנדט הבריטי וביוזמת הנציב הבריטי הראשון הרברט סמואל. חושי עבד בסלילת כבישים שהובילו אל המושבה ראש פינה, ובשנים 1920–1921 עמד בראש גדוד שומריה, שסלל את כביש חיפה–ג'דה (לימים רמת ישי), וכך כתב חושי על עבודתו בכביש:
על תנאי החיים של הגדוד כתב חושי:
קופת פועלי ארץ ישראל קיבלו חוזה לפריקת פחמים. חושי וחברי הקבוצה שלו התנדבו לעבוד בפריקת הפחם – עבודה קשה, מאחר שהפחם שהיה בתפזורת כיסה את העובדים באבקה וגרם לדלקות עיניים.
הקמת ההסתדרות
בדצמבר 1920 שלח "גדוד שומריה" שני צירים, אחד מהם חושי, בשם "השומר הצעיר", לוועידה הכללית הראשונה של פועלי ארץ ישראל. בסיומה של הוועידה הוחלט על הקמתה של הסתדרות כללית של העובדים העבריים בארץ ישראל היא ההסתדרות, וכך כתב חושי:
ייבוש ביצות והקמת בית אלפא
ב-1921 עברו חברי הקבוצה לנהלל, וסללו את כביש הגישה ליישוב וכן עבדו בייבוש וניקוז הביצות סביב נהלל. חושי דרש בשם הקבוצה שיתנו לה אדמה ויאפשרו לה להקים יישוב בעמק יזרעאל, וב-1922 נענתה הדרישה וחושי היה ממקימי קיבוץ בית אלפא.
שליחות בחו"ל
לאחר הקמת קיבוץ בית אלפא יצא חושי עם מאיר יערי לפולין, לגייס כספים עבור הקרן הקיימת לישראל. כמו כן עברו בסניפי השומר הצעיר שבפולין ובמחנות הקיץ של התנועה כדי לעודד את הנוער לעלות לארץ ישראל. ב-1924 הגיעו חושי ויערי לדנציג, שם השתתפו בשתי ועידות עולמיות של הנוער הציוני: ועידת "השומר הצעיר" וועידת "ברית הנוער" (בה נכח גם דוד בן-גוריון). בוועידת השומר הצעיר נבחר חושי להנהגה העליונה של תנועת "השומר הצעיר" העולמית. בוועידת הנוער הוא נבחר לוועד הפועל של ברית הנוער.
בכל משך שליחותו התכתב חושי עם אהובתו, חנה, שנותרה בבית אלפא, וכך כתב לה באחד ממכתביו:
במהלך שליחותו הגיע חושי לטורקה, ושם שכנע את משפחתו לעלות לארץ ישראל; בפברואר 1925 עלתה המשפחה לארץ.
המעבר לחיפה
לאחר שהתיישבה משפחתו של חושי בחיפה, הוא לקח בשנת 1925 חופשה מהקיבוץ על מנת לסייע למשפחה להתאקלם בעיר, ויזם הקמת מסעדה שבה יעבדו בני המשפחה וממנה יתפרנסו. בהיותו בחיפה המשיך בפעילותו הציבורית. ב-19 באפריל 1925 יזם פגישה של נציגי הקיבוצים שהייתה להם זיקה לתנועות הנוער בגולה. באפריל 1926 החל לעבוד בהסתדרות בחיפה וכן הפך לפעיל מרכזי במפלגת אחדות העבודה ומאוחר יותר במפא"י.
שליחות נוספת
בעקבות הצלחתו בשליחותו הקודמת, הציעה לו ההנהלה הציונית לצאת לשליחות נוספת בפולין. הפעם התעקש חושי שחברתו חנה תבוא עמו. חברי הקיבוץ העלו ביקורת נגד הנסיעה שלו ושל חנה. וכך כתב לה:
נישואיו לחנה והולדת ילדיהם
הקשר בין אבא לחנה החל עוד בטורקה (על אף התנגדותו של אביה של חנה). כאשר החליט אבא לעלות לארץ הוא שכנע את חנה בת ה-17 (שהייתה צעירה ממנו בחמש שנים) לעלות עמו. לאחר עליית משפחתו לארץ החליטו להתחתן, ובל"ג בעומר תרפ"ו (1926) השיא אותם רב העיר חיפה – הרב יהושע קניאל. ב-29 במרץ 1927 נולדה בתם, רות. חנה התגוררה עדיין בבית אלפא, ואילו אבא המשיך לסייע למשפחתו בהפעלת המסעדה בחיפה וכן היה פעיל בהסתדרות. ביוני 1927 עברה חנה לגור עמו בחיפה. בספטמבר 1930 נולד לחנה ולאבא חושי בנם הראשון, גדי, אשר נהרג שנה לאחר מכן, ב-12 בינואר 1932, בתאונה. שנה לאחר מכן נולד הבן דן.
טיפול בפועלי נמל חיפה מטעם ההסתדרות
שמאל|ממוזער|250px|חושי ופלוגות הסדרן
בתפקידו הראשון בהסתדרות החליף חושי את יעקב רזילי, שנכשל בטיפול בעימותים בין הסוורים הוותיקים בנמל לבין העולים החדשים שנשלחו על ידי ההסתדרות לעבוד בנמל. לאחר מאמצים רבים שכנע את ראשי הסוורים לחתום על הסכם עם ההסתדרות.
בסוף שנות ה-20 נקלע מטבח הפועלים שהוקם על ידי ליפקה ליבשיץ לקשיים כספיים בגלל המשבר הכלכלי, ומפני שליבשיץ לא היה יכול לשאת מראה פועל עברי רעב והאכילם ללא תשלום. בתחילת שנות ה-30 פשט רגל. חושי, שהבין את המשמעות הפוליטית של בסיס כוח הנשען על מקום המספק ארוחות לאלפי אנשים ביום (בשיאו הסעיד מטבח הפועלים החיפאי 8,000 איש ליום), והבין במסעדנות, שכנע את ליבשיץ לפנות להסתדרות ולהפוך את מטבח הפועלים לחברת בת של חברת העובדים.
מזכיר מועצת פועלי חיפה
בשנת 1932 נבחר אבא חושי לתפקיד מזכיר מועצת פועלי חיפה (תפקיד שאותו מילא עד שנת 1950).
הוא האמין שעל מועצת הפועלים לקיים קשר עם כל פועל ופועלת המתגוררים בתחום השיפוט של המועצה (דהיינו בתחום העיר חיפה), ודאג שבכל מקום עבודה יוקמו ועדי עובדים (במקומות העבודה הקטנים נבחרו "נאמנים"), אשר דאגו לקשר בין פועלי מקום העבודה לבין ההסתדרות. פעולותיו של אבא הביאו לגידול רב במספר הפועלים בארגונים השונים.
מאבקים בענף הבנייה
בשנת 1934 נעשה ניסיון מצד קבלנים עבריים בעיר להעסיק פועלים ערבים שהיו זולים יותר ולא פועלים עבריים. ההסתדרות הגיבה בשביתות פועלים ובמשמרות מחאה. שיא העימותים היה בבית בורובסקי – הקבלן העביר את הבנייה לפועלים ערבים בלבד, ולא "שריין" מקומות עבודה לפועלים יהודיים. בתגובה שלח חושי לבניין משמרות של פועלים, שהפריעו למהלך העבודה. הקבלן התלונן במשטרה והפועלים נאסרו, אולם חושי המשיך לשלוח פועלים שיפגינו. 684 ימים שמרו הפועלים בכניסה לאתר הבנייה, והשובתים השונים ישבו בסך הכול 2259 ימי מאסר. בסופו של המאבק נכנע הקבלן והתחייב להעסיק פועלים עבריים המאוגדים במועצת הפועלים.
דאגה למחוסרי העבודה
שמאל|ממוזער|250px|אבא (משמאל) וחנה חושי (במרכז) בדרכם להפגנה נגד הספר הלבן של 1939
בשל המשבר הכלכלי שהיה בארץ ישראל בשנות ה-30 דאג חושי למצבם של הפועלים המובטלים בעירו. כמזכיר מועצת הפועלים שכנע את חברי המועצה לקיים בעיר מנגנון הדואג למובטלים על ידי גיוס ימי עבודה במקומות העבודה וחלוקתם; משמעות הדבר הייתה שפועלים במקומות העבודה הקבועים ויתרו על עבודות מסוימות, והן ניתנו למובטלים. שיטות אלה היו שונות מהמקובל במועצות פועלים אחרות בארץ. בין היתר כפתה המועצה על פועלים צעירים ובעלי סיכויים גבוהים למצוא מקום עבודה חליפי לוותר על מקום עבודתם לטובת פועלים מבוגרים שאיבדו את מקום עבודתם.
ארגון "הפועל"
אחת הפעולות הראשונות שיזם אבא חושי בחיפה הייתה הקמת ארגון הספורט "הפועל" בחיפה. הוא נעזר בחברי ארגון זה, שנקראו פלוגות הסדרן, על מנת לשמור על מוסדות ההסתדרות ועל ציות למוסדות ההסתדרות ולמועצת הפועלים. הוא תמך בקבוצת הכדורגל של הארגון בעיר, הפועל חיפה. חושי לקח חלק ביחסים המתוחים בין הפועל ומכבי בחיפה. הוא ביקר את מכבי על שהיא הולכת במסלול של מעבר לספורט מקצועני במקום להתרכז בספורט עממי בלבד. אולם באוגוסט 1927, כחבר מרכז הפועל, הוא חתם על הסכם שיתוף פעולה בין הפועל ומכבי.
הבאת פועלי הנמל הסלוניקאים לחיפה
עם הקמת נמל חיפה שכנע ברוך עוזיאל, יוצא סלוניקי שהתגורר בחיפה, את מועצת הפועלים להעלות פועלים סלוניקאים לחיפה, במטרה שמרבית פועלי הנמל יהיו פועלים עבריים. בעקבות פנייתו של עוזיאל נסע חושי לסלוניקי שביוון, והצליח לשכנע פועלי נמל יהודיים לעלות עם בני משפחותיהם ארצה. לאחר ביקורו בסלוניקי הוא כתב בדיווחו לוועד הפועל של ההסתדרות:
בעקבות הצלחתו נסע חושי לפולין והצליח להלהיב סבלים יהודיים לעלות לארץ ולעבוד בנמל. עלייתם של פועלי הנמל מסלוניקי הביאה להעברת רוב עבודות הנמל בחיפה לידי היהודים, ואפשרה את הפעלת הנמל והמשך הייצוא של התוצרת היהודית בארץ בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. ב-1 במאי 1936 משהיה חשש שהפועלים הערביים ישביתו את הנמל, הורה חושי שהפועלים יעבדו באחד במאי על אף היותו חג הפועלים, ונמנעה השבתה של הנמל. ב-8 באוגוסט 1936 הפסיקו הפועלים הערביים לבוא לעבודה בנמל, והנמל הופעל על ידי פועלים יהודיים בלבד במשך מספר חודשים.
היחס לאוניות הגרמניות בנמל חיפה
ב-29 בדצמבר 1938, תוך כדי הטענת פרי הדר על האונייה הגרמנית "במברג" בנמל חיפה, אמר הקצין השני באונייה לאחראי על הטענת הפרי כי "ליהודים אין כל מקום בעולם, אפילו לא בקוטב הצפוני, ... הדרך היחידה היא לשלוח את כל היהודים 'לעולם השני'". הפועלים היהודיים ששמעו את דבריו העבירו את הדברים ליתר הפועלים בנמל, ובהמשך הודיעו אלה על האירוע למזכירת מועצת פועלי חיפה והוחלט להשבית את העבודה. נציגי מועצת פועלי חיפה הורו גם לפועלים הערביים בנמל להפסיק לעבוד, ונמל חיפה הושבת. אבא חושי הודיע לדב הוז, ראש המחלקה המדינית בסוכנות, על ההחלטה שלא להמשיך ולטעון אוניות גרמניות בנמל חיפה. דוד הכהן הודיע לו על התנגדותו למהלך, מאחר שלא התקבל על ידי מוסדות היישוב הרשמיים, אולם הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית אישר את המהלך.
למחרת, ב-30 בדצמבר פנה קונסול גרמניה בעיר לבאי-כוח התאחדות עולי גרמניה בחיפה וביקש מהם שישפיעו על חושי לחדש את הטעינה. הקונסול הגרמני הודיע שהקצין השני הגרמני יתנצל וייענש, אולם אבא חושי הודיע כי לא תחודש הטענת אוניות גרמניות בנמל, והאונייה הפליגה לגרמניה ריקה.
על מנת לא לפגוע באינטרסים של היישוב היהודי בארץ, פנה חושי באותו יום ל"מרכז פרי הדר יפו" בבקשה למצוא אוניות חלופיות למשלוח פרי ההדר לאירופה, וכתב להם:
טיפוח קשרים עם הערבים והדרוזים
ברית פועלי ארץ ישראל
שמאל|ממוזער|250px|פגישת אבא חושי עם סולטאן אל-אטרש בהר הדרוזים
שמאל|ממוזער|250px|החרב שקיבל אבא חושי בעת ביקורו אצל סולטאן אל-אטרש
שמאל|ממוזער|250px|תקריב של ניצב החרב
בשנת 1927 התקיימה הוועידה השלישית של ההסתדרות, ובה הוחלט לעודד את שיתוף הפעולה בין הפועלים היהודים והערביים ולהקים לצורך זה את ברית פועלי ארץ ישראל. חושי היה פעיל בסניף החיפאי של ברית זו, וסייע לפועלים הערביים בעיר לשבות על מנת להעלות את שכרם ולשפר את תנאיהם. מועצת פועלי חיפה עזרה להצלחת השביתות, הפועלים היהודיים תרמו ימי עבודה על מנת לסייע לשובתים ומועצת הפועלים עזרה לשביתות במימון ובייעוץ משפטי, אולם הארגון הערבי המקביל להסתדרות – אגודת הפועלים הערבית הפלסטינית – התנגדה לברית פועלי ארץ ישראל, ובכנס של אגודת הפועלים הערבית הוחלט שלא לשתף פעולה עם ברית זו.
במהלך פעולותיו קשר חושי קשרי ידידות עם ערבים, דרוזים ובני עדות אחרות המתגוררים בחיפה ובקרבתה.
כמו כן פעל אבא חושי לשם יצירת קשרים עם הדרוזים בארץ ישראל, בסוריה ובלבנון. הוא ביקר פעמיים בהר הדרוזים, בשנת 1937 ובאוגוסט 1938, ויצר קשרים ידידותיים עם מנהיג הדרוזים סולטאן אל-אטרש (שהנהיג את המרד נגד הצרפתים בסוריה). יחד עם יצחק בן-צבי (לימים נשיא מדינת ישראל) הגיע חושי לסיכום עם סולטאן אל-אטרש על שיתוף פעולה בין הדרוזים ובין היהודים. מסופר שהשייח' הדרוזי, חסן אבו רוקן, הסתיר את חושי בבית דרוזי מפני הבריטים למשך שלושה ימים, הלבישו בלבוש אישה דרוזית והבריח אותו מעספיא להר הדרוזים, שם התארח בבית משפחת אל-אטרש. בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט התקשרו איתו דרוזים מהר הכרמל, שסבלו מידי הכנופיות הערביות, וסוכם על שיתוף פעולה ביניהם לבין "ההגנה".
באוגוסט 1939 התארח לסעודה חגיגית בכפר עראבה (נפת ג'נין) בהזמנת ראשי "חבורות השלום" שלחמו במורדים בזמן המרד הערבי הגדול.
1945–1948
סיוע להגנה
בשל מעמד ההסתדרות בחיפה והכוח הרב שהיה לה בקרב תושבי העיר, אירעו חיכוכים בין פלוגות הפועל לבין "ההגנה". 'פלוגות הסדרן' אבטחו בחיפה את מוסדות ההסתדרות ואת מנהיגיה, בייחוד כאשר היו חיכוכים בין ההסתדרות ומפלגות הפועלים לבין התנועה הרוויזיוניסטית וצעירי בית"ר. תפקיד זה שמילאו פלוגות הסדרן בחיפה חפף למעשה את תפקידי "ההגנה", שנועדה להגן על מוסדות היישוב הציוניים. אבא חושי הציע שפלוגות הסדרן יתקבלו בשלמותן, על מפקדיהן, ל"הגנה", אולם הנהגת "ההגנה" לא אהבה הצעה זו.
בעקבות תפיסת אניית המעפילים "אנצו סרני", ועליה 908 מעפילים, והבאתה לנמל חיפה בלילה של 18 בינואר 1946, חששה "ההגנה" כי המעפילים יוחזרו לאיטליה. בהתערבותו של חושי ובעזרת קשריו, הסכימו הבריטים שהמעפילים יועברו לעתלית ושם יישארו במחנה המעפילים עד שיימצאו עבורם רישיונות עלייה.
בעקבות אירוע זה גבר שיתוף הפעולה בין אבא חושי ל"הגנה" לזמן קצר, אולם עם מינויו של משה זליצקי למפקד מחוז חיפה של "ההגנה" שוב הורעו היחסים בין ארגון "ההגנה" למועצת פועלי חיפה.
השבת השחורה
בשנת 1946, לאחר ליל הגשרים, בו חיבלו יחידות הפלמ"ח באחד עשר גשרים שחיברו את ארץ ישראל עם מדינות הסביבה, החליטו הבריטים בשבת השחורה (29 ביוני 1946) לאסור את מנהיגי היישוב. אבא חושי, חבר ועדת המצב בחיפה, נכלל ברשימת המועמדים למעצר, אולם מאחר שתכנן לנאום בפני פועלים בנתניה באותו היום, שהה בפנסיון בנתניה והבריטים לא הצליחו למוצאו. מששמע על המעצרים הצליח להתחבא בבית הבראה של קופת חולים, ומאוחר יותר הסתתר במקומות מסתור נוספים ובהם פנסיון בודנהיימר ובתי חברים בחיפה. לאחר שחרור עצורי "השבת השחורה", ב-6 בנובמבר 1946, חזר לפעילותו הציבורית הגלויה.
הקמת המדינה
שמאל|ממוזער|250px|אבא חושי עם שייח' אמין טריף ראש העדה הדרוזית בישראל
גם במלחמת העצמאות שמרו כל העת כפרים דרוזים, בהם עספיא ודלית אל-כרמל שליד חיפה, על השקט ועל שיתוף הפעולה עם אבא חושי ו"ההגנה". למרות הקשרים של חושי (ושל אחרים, כמו דב הוז) עם הדרוזים, ובניגוד לעמדתו של מנהיג הדרוזים סולטאן אל אטרש, פעל גדוד דרוזי מסוריה בתחילת מלחמת העצמאות נגד קיבוץ רמת יוחנן; אולם לאחר מכן התפרק הגדוד, והדרוזים (לרבות חלק מקציני הגדוד שמסוריה) הצטרפו כלוחמים לצד "ההגנה".
עד לכיבוש העיר התחתית על ידי "ההגנה" דאגה "ועדת המצב" של חיפה בהשתתפות חושי לשיכון הפליטים היהודיים אשר נטשו את בתיהם בעיר התחתית, ולהקמת חומות מגן ברחובות שגבלו בשכונות הערביות.
ביום הקרב על שחרור חיפה נפצע חושי ברגלו בעת שבא לערוך ביקור בבניין הדואר המרכזי, שבו התכוון לפגוש את הפועלים הערביים ולשכנעם להמשיך לשתף פעולה על מנת לשמור את הקשר הטלפוני בין העיר חיפה לבין שאר חלקי הארץ. הוא אושפז בבית חולים "בתר" בהדר הכרמל.
ביומנו מיום 26 באפריל 1948 כתב דוד בן-גוריון:
ב-1 במאי 1948 הגיע בן-גוריון לחיפה, וביקר אצל אבא חושי בבית החולים. חושי אמנם לא התמנה למושל, אולם המשיך לנהל את ענייני העיר באמצעות מועצת הפועלים כפי שהדבר היה בטרם שחרור העיר, ובפועל בן-גוריון התייחס אליו כמושל העיר. כך היה, לדוגמה, כאשר נדרשה חיפה לסייע בארגון השיירות לירושלים הנצורה, וב-7 במאי 1948 כתב בן-גוריון לחושי:
זאת, אף שחושי לא היה מרכז ועדת המצב.
פרשת ראש הש"י
שמאל|ממוזער|250px|אבא חושי ודוד בן-גוריון
מקור העוינות של איסר בארי ראש שירותי המודיעין (הש"י) נגד חושי היה אירוע משנת 1947, כאשר החוליה לחבלה ימית רצתה לפוצץ סירות של המשטרה הבריטית שעגנו בנמל חיפה וטמנה מוקשים בבטן המשחתות הבריטיות. חושי שלל את הפעולה, משום שחשש שתגרום נזק למעמד היהודים בחיפה ומשום שהיה לו הסדר עם ראש המשטרה הבריטית, אשר הרשה לו לנהל את העיר היהודית בתמורה לשמירה על שקט. כתוצאה מהמידע נמצא המוקש ופורק.
ב-12 במאי 1948 נעצר ג'ול (יהודה) אמסטר בידי הש"י. אמסטר שעלה מפולין בשנת 1920 והפך עם השנים לבעל חברת מוניות ואיש עסקים חיפני, היה לידיד של אבא חושי. לאחר מעצרו פנו עורכי הדין של משפחתו ללוי אשכול, שהיה עוזרו של דוד בן-גוריון במשרד הביטחון, ואל התובע הכללי של צה"ל, בבקשה לברר היכן אמסטר. בדיקות שערך אשכול העלו שאמסטר נחקר על ידי הש"י בעקבות חשדות שלפיהם קיים חושי קשרים קרובים מדי עם הבריטים, ואף חשדות לפיהם העביר לבריטים תוכניות של נתיבי ספינות מעפילים. כנגד אמסטר עצמו נטען שבזז אוצרות כסף שהשאירו ערביי חיפה שעזבו את העיר במלחמת העצמאות. איסר בארי היה סבור כי יש אמת בהאשמות נגד אמסטר ויש להמשיך ולהחזיק אותו במעצר כדי לבדוק את קשריו של חושי לפרשה. בדיקה שערך התובע הכללי של צה"ל העלתה כי אין כל בסיס להאשמות נגד אמסטר והורה לשחררו ב-30 ביולי 1948. לאחר שחרורו התברר כי אנשי הש"י עינו את אמסטר – עקרו את שיניו ואת ציפורניו, כיבו עליו סיגריות – וכי עיקר העינויים היו בניסיון להכריח אותו לשקר ולטעון שחושי העביר מידע סודי לקצינים בריטיים. בסוף שנת 1964, החליטה ממשלת ישראל, בעקבות פנייה של אמסטר לראש הממשלה לוי אשכול, להעניק לו פיצויים בעד הסבל, העלבון והפגיעות בו בקשר עם מעצרו ומאסרו בחודש מאי 1948.
ביוני 1949 הציג בארי לבן-גוריון שתי האשמות נוספות נגד אבא חושי – האחת, שהסתיר מטען נשק שהיה מיועד להגיע לידי ההגנה, והשנייה, שבשבת השחורה הוזהר חושי מראש על ידי הבריטים ועל כן לא נמצא בחיפה. שתי טענות אלה נבדקו על ידי אפרים רייזנר, שמונה על ידי בן-גוריון למטרה זו, ושתיהן נמצאו שקריות.
בארי התעקש שיש להמשיך לחקור את מעשיו של חושי. הוא הציג בפני הרמטכ"ל, יעקב דורי, שני מברקים אשר לפי תוכנם היה חושי מודיע של הבריטים אשר שלטו בארץ לפני הקמת המדינה. הרמטכ"ל ביקש מראש שירותי המודיעין כי יעדכן בנושא את שר הביטחון וראש הממשלה, דוד בן-גוריון. בן-גוריון מינה את שאול אביגור, אשר כיהן אותה עת בתפקיד סגן שר הביטחון, לבדוק את החשד. הבירור העלה כי המברקים היו מזויפים. הם הוכנו על ידי סרן חיים יערי (ולדנר), מנהל המחלקה הטכנית של המודיעין. הוא עשה זאת לבקשת ראש שירותי המודיעין – בארי. בעקבות גילויים אלה המליץ הפרקליט הצבאי הראשי, אהרון חוטר ישי לרמטכ"ל, לפטר את בארי ולשלול את זכויותיו. בעקבות פרשת טוביאנסקי, בארי נשפט ונמצא אשם, וגזר דינו היה סילוקו מן הצבא.
בדיעבד הודו הן איסר בארי (במכתבו מיום 27 בנובמבר 1949 שנשלח לג'ול אמסטר) והן דוד הכהן כי לא היה כל ממש בחשדות נגד אמסטר ונגד חושי.
הקשר לחיל הים
ממוזער|מפגש מפקד חיל הים שלמה אראל עם ראש עיריית חיפה אבא חושי, בטרפדת 1967
הקשר בין חיפה לחיל הים היה הדוק מאוד. אבא חושי הוזמן לאירועים שונים בחיל הים, וצוותי הפריגטות שחזרו ממבצע קולומבוס (הפלגה של אוניות השייטת הגדולה של חיל הים לארצות הברית ב-1951) ערכו מסדר בחצר העירייה.
חבר הכנסת
בשנת 1949 נערכו במדינת ישראל הבחירות הראשונות, שנועדו לבחור את האספה המכוננת שתכין עבור המדינה חוקה. בבחירות אלה נבחר אבא חושי מטעם מפא"י לכנסת הראשונה, שבה כיהן עד ראשית 1951, והשתתף בוועדת התקנון, בוועדת הפנים, בוועדת הכלכלה ובוועדת הכספים. ב-14 בינואר 1951 הוא נבחר לראשות עיריית חיפה ועל כן התפטר מתפקידו כחבר הכנסת (על אף שהחוק באותה עת לא חייבו לכך), מאחר שסבור היה שאין זה ראוי לכהן בשני התפקידים גם יחד, וכי עליו להיות פנוי כולו לניהול העיר.
כראש עיריית חיפה
ממוזער|שמאל|אבא חושי על רקע בתי הזיקוק בחיפה
שמאל|ממוזער|250px|חדרו המשומר באוניברסיטת חיפה
אבא חושי כיהן כראש עיריית חיפה משנת 1951 ועד לפטירתו בשנת 1969. במהלך כהונתו פעל רבות לשינוי פני העיר חיפה: הקים את הכרמלית, את תיאטרון חיפה ואת אוניברסיטת חיפה. בעקבות מעמדו החזק בעיר רכש לעצמו אויבים רבים, ובהם אורי אבנרי, שפרסם סדרת מאמרים בשבועון "העולם הזה", שבהם תקף את השחיתויות הרבות שבהן היה מעורב חושי לטענת העיתון. בדיקות שנעשו מאוחר יותר על ידי רשויות ביקורת העלו שבטענות לא היה כל ממש. אבנרי יצר את הכינוי של חיפה באותה עת – "חושיסטן". מבקר המדינה שבדק, לבקשת אבא חושי, את טענות אבנרי קבע מפורשות בדו"ח מיום 19 במאי 1955 כי אין שחיתות בעיריית חיפה.
צעדיו הראשונים כראש עיר
צעדו הראשון של חושי כראש העיר, בישיבת העירייה שנערכה ב-22 בינואר 1951, היה לקבוע כי ישיבות מועצת העירייה ייערכו בדלתיים פתוחות, וזאת על מנת שכל הדיונים יהיו פומביים. עד החלטה זו היו כל ישיבות העירייה נערכות בדלתיים סגורות. כמו כן הורה באותה ישיבה כי צבע הרקע של סמל העיר חיפה, שהיה צהוב עד אותה עת, ישונה לכחול. לדבריו, הצבע הצהוב מסמל את הגטאות, ואילו הצבע הכחול מסמל את הקוממיות הישראלית.
יום האם
ממוזער|כרזה בדבר אירועי יום האם בחיפה
בישיבת הנהלת העירייה שנערכה ב-31 באוקטובר 1951 הציע אבא חושי (בעקבות רעיון של אשתו, חנה חושי):
אגדה אורבנית בחיפה מספרת שיום האם נקבע ביום השני של חנוכה משום שזהו יום הולדת של ליבה, אמו של אבא חושי.
הסטטוס קוו הדתי בחיפה
שמאל|ממוזער|250px|אבא חושי (משמאל) עם מארק שאגאל ורעייתו; חנה חושי מימין
על אף דרישות המפלגות הדתיות בחיפה לשמירת השבת ולהפסקת התחבורה הציבורית בשבת, ועל אף העובדה שחושי הכיר בחשיבות מתן שירותי הדת על ידי העירייה לאוכלוסייה הדתית, הוא התעקש כי אין לפגוע באורח חייהם של תושבי העיר החילונים בגין כפייה דתית. בלחצו של חושי הגיעו המפלגות השונות במועצת העיר לפשרה, לפיה חלק מקווי התחבורה הציבורית (הנוסעים לחופי הרחצה) ימשיכו לפעול בשבתות. בדיון בשאלת פתיחת תחנות דלק בחיפה, הוסכם כי התחנה המצויה בשטח שבו מתגוררת אוכלוסייה דתית תישאר סגורה, ואילו יתרת התחנות יפעלו (ויתופעלו על ידי עובדים לא יהודים). מאבקים רבים בנושאי דת התקיימו בתקופתו. סגנו מטעם מפלגת פא"י ח"כ יעקב כ"ץ קיים הפגנות רבות בעיר למען סגירת הכרמלית לתנועה בשבת. אולם למרות החיכוכים הרבים בינו לבין המפלגות הדתיות דאג תמיד לשמור על קשר עם המיעוט הדתי בחיפה. בשנותיה הראשונות של המדינה ביקשו גורמים בעיריית חיפה להתיר מכירת בשר חזיר בחיפה. משלחת רבנים בראשות הרב יהושע חנן טורצ'ין נפגשה עם אבא חושי שטען שאמנם גם אביו התנזר מבשר דבר אחר, יש לאפשר לתושבים הלא יהודיים לקנות את מה שהם רוצים, ובפרט שחבריו למפלגה דורשים ממנו להתיר זאת. הרב טורצ'ין הצליח לשכנע את אבא חושי כי חובות האדם למקום קודמים לחובותיו לחברה כמאמר הפסוק "והייתם נקיים מה' ומישראל" ובעקבות כך הסיר אבא חושי את ההצעה מסדר היום.
הבאת אנשי רוח, סופרים, משוררים ואמנים לחיפה
אחת ההצעות שהעלה אבא חושי בפני הנהלת העירייה הייתה למשוך אנשי רוח סופרים משוררים ואמנים לבוא ולחיות בחיפה. חושי היה סבור שתפקיד העירייה ותפקידו של העומד בראשה הוא לא רק לדאוג לניקיון הרחובות ולגינון, אלא גם לחיי החברה והתרבות של תושבי העיר.
מקורו של הרעיון בפגישה שערך עם המשורר ש. שלום, שסיפר לו שסופרים ומשוררים מגיעים לעיתים עד פת לחם, ואף מתקשים במציאת מקום מגורים ראוי. ש. שלום עצמו אמר כי יעבור לגור בחיפה אם יעמידו לרשותו דירת חדר. חושי העביר במועצת העירייה תקציב עבור רכישת דירת חדר עבור המשורר, ובהמשך יצר קשר עם אגודות הסופרים, וב-22 ביולי 1953 נערכה הנחת אבן הפינה של "בית הסופרים", שנועד להכיל דירות מגורים עבור סופרים. מאחר שסופרים רבים רצו להתגורר בבית זה, ורבים פנו ו"המליצו" על סופרים (בין היתר נשלחו אליו מכתבים מאשת נשיא המדינה רחל ינאית בן-צבי אשר פנתה אליו בבקשה לשכן את אחד הסופרים), החליט חושי להקים ועדה במסגרת מחלקת התרבות של העירייה, אשר תיקבע מי ישוכן בבית הסופרים ומי ישוכן בדירות אחרות. העיקרון המרכזי שעמד בבסיס חלוקת הדירות היה שסופרים ומשוררים במצב כלכלי קשה, ושאינם בעלי דירה אחרת, יוכלו לקבל דירה. בין הסופרים שקיבלו דירה היו יעקב אורלנד, גרשון שופמן, יהודה בורלא, אברהם קריב, ש. שלום, ושמשון מלצר. בית הסופרים היה ברחוב חנה סנש בחיפה. בשנת 1965 התרשם אבא חושי מיצירתו של הצייר צבי ברגר, יליד העיר, הזמינו לחזור לחיפה והעמיד לרשותו סטודיו רחב ידיים ומואר בקרבת מקום מגוריו.
תזמורת הנוער העירונית
אבא חושי האמין כי עיר בלי תזמורת כלי נשיפה אינה יכולה לקרוא לעצמה עיר – וזאת אולי משום שאף בעיירה בה נולד, טורקה, הייתה תזמורת כלי נשיפה. עם כניסתו לתפקיד יזם את הקמת תזמורת הנוער העירונית. התזמורת הלכה וגדלה, ב-1959 כללה כ-700 בני נוער, והייתה לתזמורת הנוער הגדולה ביותר בארץ – התזמורת העירונית יכלה להפעיל בו זמנית 5 תזמורות מלאות ו-15 הרכבים.
בניית אוניברסיטת חיפה
שמאל|ממוזער|250px|אבא חושי מבקר באתר הבנייה של אוניברסיטת חיפה
עם בחירתו לראש עיר החליט אבא חושי להקים בעיר אוניברסיטה. היעדרה של אוניברסיטה בעיר הייתה בעיניו נושא של אפליה על בסיס סוציו-אקונומי – עשירי העיר היו יכולים לממן לבניהם מגורים בירושלים ולימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, ואילו לעניי העיר לא הייתה אפשרות לממן לילדיהם השכלה גבוהה. מועצת העיר התנגדה להקמת אוניברסיטה בעיר משיקולים תקציביים, וסברה שדי באוניברסיטה העברית בירושלים ובקיומו של הטכניון בחיפה. חושי החליט כי מימון הקמת האוניברסיטה יעשה על ידי איסוף תרומות בחו"ל, ופעל לאסוף תרומות אלה. הוא איתר שטח נרחב על הר הכרמל עבור האוניברסיטה, והחליט כי האדריכל שיבנה אותה יהיה אוסקר נימייר, שגלה מברזיל לפריז. נימייר הסכים, ותכנן את המבנה הראשי של האוניברסיטה (על אף מורת רוחם של אדריכלים ישראליים, שהתנגדו לתכנון המבנה על ידי אדריכל זר). ב-21 באוקטובר 1965 נערך טקס הנחת אבן הפינה של האוניברסיטה, וחושי נאם בפני הנוכחים:
התיאטרון העירוני
ההחלטה על הקמת תיאטרון עירוני התקבלה עוד בתקופת המנדט הבריטי, ביוזמת ראש העיר שבתי לוי. אבא חושי התעקש שהתיאטרון העירוני צריך להיות באזור שבו נמצאו מרבית תושבי חיפה באותה עת – אזור הדר הכרמל. הוא התנגד לתוכניות לבנות את מבנה התיאטרון באזור מרכז הכרמל, או באזורים מרוחקים יותר ואמר: "אינני רוצה לבנות אקרופוליס, אני רוצה שאזרח יצא מדירתו וילך לתיאטרון ברגל".
ביוני 1961 החל לפעול התיאטרון העירוני. במסגרת הסטטוס קוו הדתי שבעיר הוסכם כי התיאטרון לא יציג בשבת. המפלגות הדתיות דרשו שלא ימכרו כרטיסים בשבת ואבא חושי הסכים רק שלא ימכרו כרטיסים בבניין התיאטרון עצמו בשבת.
הכרמלית
שמאל|ממוזער|250px|אבא חושי (במרכז), באתר החציבה של מנהרת הכרמלית
בשנות ה-50 היו לעיר חיפה שלושה מרכזים: העיר התחתית, ששימשה מרכז העסקים; הדר הכרמל, ששימש אזור התרבות וההשכלה (הטכניון); ומרכז הכרמל, שהיה אזור המגורים העיקרי. הקמת הרכבת התחתית נועדה לקשר בין מרכזים אלה. ב-12 בפברואר 1956 אישרה מועצת העיר את הקמת הרכבת התחתית באמצעות החברה הצרפתית "דונקירקואז". טקס הנחת אבן הפינה נערך ב-13 ביולי 1956 בכיכר חמרה (בעקבות עבודת הקמת הכרמלית שונה שמה ל"כיכר פריז" לכבוד החברה הצרפתית). בשל קשיים טכניים התעכבו העבודות, אולם לאחר חציבה של 51,000 מטרים מעוקבים הושלמה הקמת הקו, וב-6 באוקטובר 1959 החלה הכרמלית לנסוע, בשעה 5:30 בבוקר, בלא טקס פתיחה רשמי, על מנת לאפשר לפועלים לנסוע לעבודתם כבר ביום ההפעלה הראשון.
מותו
שמאל|ממוזער|250px|גולדה מאיר סופדת בהלוויית אבא חושי. משמאל – בני המשפחה: דן חושי, חנה חושי ורות לין (משמאל לימין). מאחורי גולדה מאיר – נשיא המדינה זלמן שזר ודוד בן-גוריון
שמאל|ממוזער|250px|קבריהם של אבא וחנה חושי בבית העלמין היהודי חוף הכרמל
אבא חושי נפטר מהתקף לב ביום שני, ה' בניסן תשכ"ט, 24 במרץ 1969, לאחר כמה ימים שבהם היה מאושפז בבית החולים רוטשילד שבחיפה. בהלווייתו נכחו נשיא המדינה זלמן שזר, ראש הממשלה גולדה מאיר, רוב חברי הממשלה ובהם שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל וראשי חילות צה"ל וראשי ההסתדרות. אבא חושי נקבר בחוף הכרמל בחיפה. כמו כן נכחו בהלוויה האלמנות מרים אשכול ורחל ינאית בן-צבי, וכן דוד בן-גוריון.
בהלווייתו אמרה גולדה מאיר:
בן-גוריון ספד לו ואמר:
עמרם מצנע, ראש עיריית חיפה, כתב על אבא חושי:
אבא חושי השאיר אחריו את אשתו חנה, בתו רות לין (אשתו של אמנון לין, לימים חבר הכנסת) ובנו דן, וכן שישה נכדים: פרופ׳ שי לין, ד״ר רן לין, עו״ד ארנה לין, דפנה חושי-סביר תמר חושי-הדר ובן חושי.
כבר בשנת האבל נקרא על שמו רחוב בחיפה.
ראו גם
שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|שלט קרמיקה (1970) מאת ג'ניה ברגר בעין הוד
הארכיון ע"ש אבא חושי
לקריאה נוספת
כתביו
אבא חושי, ברית פועלי ישראל, הוצאת עם עובד, 1943.
אבא חושי, האיגוד המקצועי למעשה, מחלקת ההסברה של הוועד הפועל, 1947.
מחקרים
צדוק אשל, אבא חושי – איש חיפה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2002.
דוד דה פריס, "אבא חושי בחיפה ודימויי שלטונה של תנועת העבודה במגזר העירוני במפנה שנות העשרים", יהדות זמננו, 14 (2001).
אליהו בילצקי, "אבא חושי – אמונה, מעשים ושלטון", בתוך: יוסף נדבה (עורך), חיפה, אוליפנט והחזון הציוני, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 1977, עמ' 175–182.
עודד מארק, ההסתדרות והציבור הערבי בישראל,הוצאת דרור לנפש, 2018.
אבא חושי ז"ל – לאורך כל הדרך, עיריית חיפה, 1969.
קישורים חיצוניים
ארכיון אבא חושי מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
"דברי אבא חושי לאחר בחירתו לראש עיריית חיפה, 1951", משאב הוראה מתוך אתר חינוך של הספרייה הלאומית
אבא חושי נפטר. הלוויה במעמד זלמן שזר, גולדה מאיר, דוד בן-גוריון ומשה דיין, סרטי גבע, מרץ 1969 (התחלה 0:39)
אבא חושי באתר האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו.
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מפא"י
קטגוריה:ראשי רשויות מקומיות מטעם מפא"י
קטגוריה:ראשי עיריית חיפה
קטגוריה:מזכירי מועצות פועלים
קטגוריה:בוגרי השומר הצעיר
קטגוריה:יהודים גליציאנים
קטגוריה:אנשי העלייה השלישית
קטגוריה:ציונים סוציאליסטים
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:משפחת חושי-לין
קטגוריה:ראשי מרכז השלטון המקומי בישראל
קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו
קטגוריה:בית אלפא: חברי הכנסת
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות חוף הכרמל
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1898
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1969 | 2024-09-28T13:47:04 |
מרדכי קידר (איש מודיעין) | מרדכי בן-חורין, או מרדכי (מוטי) קידר (19 בנובמבר 1929 – 2 בפברואר 2021), המכונה גם "האסיר איקס", היה איש מודיעין ישראלי שהורשע ברצח ובשוד של סייען יהודי, בעת ששהה בארגנטינה בהכנה ליציאתו לארץ היעד.
ביוגרפיה
תחילת חייו
250px|ממוזער|הבניין בשד' ארלוזורוב 19 בעפולה בו שכן בנק "קופת מלווה וחיסכון" שנשדד ב-1951
נולד בשם מרדכי קרביצקי בווילנה שברפובליקה הפולנית השנייה לשעבר (כיום בליטא). אביו נטש את אמו, בת למשפחת אנצילביץ', עוד במהלך ההריון. אמו של מוטי נטשה אותו ועלתה לארץ ישראל, ואילו מרדכי נשאר אצל סבתו מצד אמו. אחר כך עלה גם הוא, יחד עם סבתו ודודיו, שהשתכנו בחדרה. אמו בינתיים התחתנה ועברה להתגורר עם בן זוגה החדש בעפולה. מוטי הצטרף אליה וקיבל את שם משפחתו של אביו החורג קרביצקי. אולם הוא לא הסתדר עם אביו החורג, שהיה מכה אותו, ואילו אמו לא הגנה עליו ולמעשה שוב נטשה אותו. מוטי חזר לגור עם סבתו בחדרה, שם גדל. הוא היה ילד רחוב ללא חברים. חברו היחיד היה כלב הזאב שלו.
מרדכי היה בעל אופי מרדני ובעל כושר מנהיגות עוד מילדותו. כיוון שמשפחתו חששה לשמה הטוב, שלחה אותו ללימודים תיכוניים בבית הספר הימי בחיפה. בתום לימודיו יצא בשנת 1946 לקורס של הפלי"ם בקיסריה, ובהמשך יצא כימאי להפלגות ברחבי העולם.
עם פרוץ מלחמת העצמאות שב לישראל וגויס כמכונאי לחיל הים. שם נשלח לקורס קצינים, אך הודח ממנו בשל עבירות משמעת. לאחר זמן מה ערק מיחידתו, הסתתר בחדרה, נתפס על ידי המשטרה ונמלט מידיה. בתום מלחמת העצמאות החליט להשלים תעודת בגרות ועבר לירושלים, שם שכר דירה עם חברו אנוש שטמפפר, קצין בחיל הים איתו שרת. אך לא הצליח להשלים את לימודיו לבגרות. דרך שטמפפר הכיר את עורכי הדין אהרן חטר-ישי ויצחק טוניק (שיצגו אותו בתביעה בה הואשם בגרימת מוות ברשלנות בטביעת האונייה "מסדה", בה שירת). קידר עשה רושם טוב על חטר-ישי והוא שכר אותו כחוקר בתיקי תאונות דרכים.
מרדכי נרשם ללימודי משפטים ב. שם החל במערכת יחסים רומנטית עם בתו של אחד המרצים, שהייתה נשואה לעיתונאי ששהה מחוץ לישראל באותה עת. הנערה עברה לגור עם מרדכי, ואביה החליט להרחיק את מרדכי מבתו והודיע לאוניברסיטה שהלה זייף את תעודת הבגרות שהגיש כאשר נרשם ללימודים. מרדכי נעצר והואשם בזיוף מסמך־רשמי. לאחר דין ודברים לא הועמד למשפט, אך פרש מלימודיו. באותה תקופה הכיר את תמר ורדימון, בת קיבוץ עין החורש והם עברו להתגורר יחד בבית נטוש בכפר ליפתא. לשניים נולד הבן ארז ב-1953.
חשד לרצח בגבעת אולגה ושוד בעפולה
ב-5 בדצמבר 1950 נרצח נהג המונית יוסף ליפסקר בחוף הים בגבעת אולגה. הנהג נורה בערפו שלוש פעמים. על גופתו נמצאו 640 לירות, לכן סברה המשטרה שהרצח לא נעשה למטרת שוד. אחיינו של הנהג, צבי, היה חבר בכנופייתו של קידר בחדרה ועל כן עלה החשד שקידר ביצע את הרצח עבור צבי, שרצה לרשת את ביתו ורכבו של הדוד.
ב-30 בספטמבר 1951, ערב ראש השנה תשי"ב, בוצע שוד מזוין בבנק קטן בשם "קופת מלווה וחסכון" בשדרות ארלוזורוב, השדרה המרכזית של עפולה. שלושה גברים מזוינים, במדי צבא, נכנסו באור היום בפנים גלויות לבנק, שדדו באיומי נשק סכום של 10,000 לירות ישראליות ונעלמו בג'יפ שהמתין להם, תוך נסיעה לכיוון דרום-מערב בכביש 65. היה זה אחד ממעשי השוד הנועזים שבוצעו במהלך שנותיה הראשונות של המדינה. אף על פי שהמשטרה ערכה מסדר זיהוי, בו נכלל גם קידר וחברי כנופייתו, לא זיהו פקידי הבנק אף אחד ממבצעי השוד. למרות כישלון המשטרה בפענוח שני פשעים חמורים אלה, בחדרה, עיר מגוריו של קידר, פשטה השמועה כי ידו הייתה בשני המקרים. קידר עצמו לא סכר את פיו ונהג לרמוז כי אכן ידו בשוד.
בשנת 1952 הכיר קידר לראשונה את הפסיכולוג דוד רודי שהגיע לביקור בישראל מארצות הברית. שנה לאחר מכן, לאחר שרודי עלה לישראל, יצר קידר קשר עמו והחל בטיפול פסיכולוגי אצלו. רודי עצמו התקבל לעבודה בשירות בתי הסוהר. קידר התוודה בפני רודי על השוד בעפולה, ואף מסר לו שני אקדחים שהשתמש בהם. רודי שיכנע את קידר להודות בשוד במשטרה ובמקביל שכנע את הרשויות לא להעמיד אותו לדין מאחר שהוא סובל מבעיות פסיכולוגיות. בעקבות הטיפול אצל רודי החליט קידר להתמסד, הוא התחתן עם תמר אם בנו, לאחר שעזב אותה קודם, עבר לגור בתל אביב והיה לדמות מוכרת בעיר.
בשירות אמ"ן
במהלך שנת 1956 גויס קידר ליחידה 188 של אמ"ן, יחידה שהפעילה סוכנים במדינות האויב, והיה אמור לצאת בשליחותה למצרים. היחידה אמורה הייתה לחדש את קשריה ורשתותיה במצרים, לאחר נפילת הרשת של "העסק הביש" לידי המצרים ולאחר תפיסתו והתאבדותו של סוכן אמ"ן במצרים רס"ן מאיר בינט. גיוסו של קידר לשירות המודיעין למשימה נועזת ומסוכנת היה בהמלצתו של הפסיכולוג דוד רודי. רודי טען אחר כך שהמליץ דווקא לא לגייס אותו. בשנותיה הראשונות של המדינה, בטרם נוצרו נוהלי אבחון כוח אדם ונוהלי סיווג ביטחוני מתאימים, רווחה מדיניות לפיה מוטב לגייס לתפקידים אלה אנשים בעלי רקע פלילי, אשר יוכלו לבצע תפקידים אלה בהצלחה, בזכות תושייתם הרבה ומתוך רצונם לשקם את המוניטין שלהם. קידר גויס על אף שהיה ידוע למפקדיו כי סולק מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים עקב המצאת תעודת בגרות מזויפת, ולמרות ידיעתם על שוד הבנק וכן על החשדות נגדו בדבר רצח נהג המונית (באופן דומה נהגו גם לגבי גיוסו של אברי אלעד).
במרץ 1957 יצא קידר מטעם היחידה לבואנוס איירס, כהכנה לפעולת חבלה אסטרטגית במצרים. בסוף נובמבר נמצאה גופתו של קלמן קליין, יהודי מקומי שהיה איש הקשר של קידר בארגנטינה, כשהיא מנוקבת בדקירות סכין בכל חלקי גופו. רופא משטרתי שבדק את הגופה קבע כי הוא נרצח בערב הקודם. הגופה נמצאה בחדר שקליין שכר בסודיות. בעוזבו את ביתו היה בידי קליין סכום של 15,000 דולרים, והכסף נעלם. התברר כי קליין יצא לפגישה עם קידר ובידו הכסף, לאחר שקידר זימן אותו באמתלה כי עליו לקבל את הסכום במקום סודי, משום שהוא עומד להיפגש עם גנרל ערבי ולשלם לו סכום זה, אך הכסף טרם הגיע מישראל. קידר עצמו נעלם, ורק לאחר מספר ימים התקשר לממונים עליו בישראל, ובפיו סיפור כי ברח ממקום שהותו לאור חשדו שהמשטרה עומדת לעצור אותו באשמת שווא כי הוא מעורב בקשר נגד המשטר. הממונים על קידר החליטו להעמיד פנים כי הם מאמינים לגרסתו, על מנת שיתפתה לחזור לישראל.
מעצרו ומשפטו
ב-28 בנובמבר 1957 נחת קידר בנמל התעופה לוד ונעצר מיד כאשר ברשותו רוב הכסף שנשדד. המעצר היה בהוראתו של איסר הראל, ששימש אז כראש "המוסד" והממונה על שירותי הביטחון. הראל לא היה מודע לשליחותו של קידר, שהייתה באחריות אמ"ן, אך הוכנס לסוד העניין מיד כשהתגלו דבר הרצח של קליין והיעלמותו של קידר. קידר הוחזק בבית אריזה בפרדס במקום לא ידוע במשך שלושה שבועות. ב-16 בדצמבר הועבר לכלא רמלה, שם הוחזק בתא בודד כשהוא נתון במעצר מנהלי ל-180 יום בהתאם לצו שיפוטי. כתב האישום בגין הרצח בארגנטינה הוגש נגדו לפני תום 180 הימים.
עד מאי 1958 לא ידע איש ממשפחתו של קידר על מעצרו. ידידה שלו הזדמנה לכלא כדי לבקר אסיר אחר, וקידר צעק לעומתה כי תתקשר לד"ר רודי ותמסור לו כי מוט'לה נמצא בכלא. כשנודע דבר המעצר לד"ר רודי, הוא פנה לעורך דין על מנת שייצג את קידר. העניין דלף וגם חותנו של קידר, מיכה ורדימון, שהיה מפעיליו המרכזיים של הקיבוץ הארצי, החל לפעול לחשיפת הפרשה.
משפטו של מרדכי קידר החל בפברואר 1959, ונערך מטעמי חשאיות בבית אריזה נטוש בפרדס ליד רמלה. המשפט התנהל לפי כל סדרי הדין ודיני הראיות המקובלים, כשקידר זוכה בו להגנתו של אחד מעורכי הדין הנודעים במדינה, יצחק טוניק (לימים מבקר המדינה) ושמואל תמיר (לימים שר המשפטים). המשפט התנהל עד חודש יוני 1962. בית הדין הצבאי הרשיע את קידר בשוד וברצח, ודן אותו ל-20 שנות מאסר.
בתקופה שלפני העמדתו של קידר לדין פנה איסר הראל למשטרת ישראל בבקשה שתחקור שוב את שוד הבנק ואת רצח נהג המונית. המשטרה החלה בחקירה, ובידיה היו כבר די ראיות כדי להעמיד את קידר לדין על שני המעשים, כולל הודאותיהם של שני שותפיו לשוד בעפולה שקיבלו מעמד של עדי מדינה, אך לאחר הרשעתו בבית הדין הצבאי החליט היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר שלא להמשיך בהליכים.
ב-12 במאי 1959 פורסם לראשונה, בעיתון "ידיעות אחרונות", דבר מעצרו של קידר בחשד לביצוע השוד בעפולה. למחרת נמסרה הודעה רשמית לעיתונות שהוא חשוד ברצח ליפסקר בחדרה ושוד הבנק בעפולה, ושהוא הוסגר מאירופה. עם זאת העיתון מעריב חשף שהיה כבר במעצר שנה, שהוא פעל בשירות המדינה מחוץ לישראל ושהוא חזר לישראל מרצונו.
ב-20 במאי 1959 פרסם השבועון העולם הזה כתבת שער על קידר, בה חשף פרטים נוספים על עברו, העובדה שקידר כבר הודה במשטרה על ביצוע השוד בעפולה כמה שנים קודם והעובדה שפעל בשליחות שירותי המודיעין של ישראל. בנוסף טען העיתון שעל העובדה שהיה במעצר כבר שנה הוטל איפול, במטרה לחפות על הכשלים בגיוס אדם בעל עבר פלילי ובעיות פסיכולוגיות לשירותי המודיעין.
הפרטים התפרסמו למחרת גם בעיתונים נוספים, וחבר הכנסת ישראל רוקח העלה שאילתא לראש הממשלה בנושא. ב-24 במאי מסרה המשטרה הודעה לעיתונות שקידר מואשם ברצח ובשוד בעפולה, שחברו שטמפפר מואשם יחד אתו בשוד ושאדם שלישי משמש עד מדינה. על שאר פרטי המשפט נמסר שיהיה איפול.
ב-25 במאי 1959 בתשובה לשאלה על סמך מה מוחזק קידר במשך שנה במעצר ללא פקודת־מעצר, מסר היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן בישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, כי קידר נעצר לפי סעיף 111 של תקנות שעת חירום של המנדט משנת 1939, שעדיין היו בתוקף. באותו יום גם ערך עד המדינה יצחק סקרופה שחזור של השוד בעפולה.
בתחילת יוני 1959 עוד פרסמו ידיעות על המשפט בעיתונות, אולם זמן קצר לאחר מכן הוצא צו איסור פרסום לגבי הנושא, והפרסומים פסקו. הצו נותר בעינו עד לשחרורו של קידר בשנת 1974. החסיון על מסמכי הפרשה תקף עד ימינו אלה.
האסיר איקס
קידר נכלא בתא מבודד שנבנה במיוחד עבורו בכלא רמלה. כדי שלא לזהותו, הוא כונה "האסיר איקס", ועל השמירה עליו הופקד צוות מיוחד. קידר הוחזק בתא זה במשך שבע שנים (מאוחר יותר נוספו תאים נוספים לאגף שקיבל את הכינוי "אגף איקס" או "אגף האיקסים"). בעת מאסרו למד קידר שפות, השלים תואר בפילוסופיה, והפך לאחד מחסידיו של משה קרוי, אשר תורתו, על האלמנט של האגואיזם המוחלט שבה, שבתה את לבו. בשבתו בכלא, התגרש קידר מאשתו תמר ורדימון, אם בנו ארז.
איסר הראל הסביר בספרו "ביטחון ודמוקרטיה" את הסיבות למעצרו המנהלי של קידר בטרם משפטו, ומונה ביניהן את הסיבה כי קידר "עלול היה לפגוע פיזית בכל מי שעשוי היה לשמש בזמן מן הזמנים עד נגדו". סיבה זו היא, ככל הנראה, המניע העיקרי למעצרו המנהלי בטרם משפטו, ולבידודו לאחר שכבר הורשע בדין. ניתן לשער כי איסר הראל רמז גם לחשש מפגיעתו של קידר לא רק בעדים, אלא בכל מי שהיה קשור למעצרו ולהעמדתו לדין.
שחרורו
ב-1 באפריל 1974 שוחרר קידר ממאסרו. לאחר שחררו התראיין לעיתונות, בין השאר לתוכנית "בירה ומצב רוח" של יעקב אגמון בקול ישראל. שנה לאחר שחרורו ניצל קידר מפגש של שר הביטחון שמעון פרס עם סטודנטים באוניברסיטת תל אביב, כדי להציג את טענותיו כי משפטו היה מבוים כביכול. במאי 1975 ביקש שבועון הסטודנטים "פי האתון" לפרסם ראיון עם קידר, אך 95% מהטקסט נפסלו על-ידי הצנזורה הצבאית, והעיתון פנה ללא הצלחה לבג"ץ. השבועון פרסם, כתחליף, סיפור בדיוני כביכול על "מישקה קידרון".
על הנסיבות שהביאו לשחרורו סיפר בנו ארז בריאיון לשבועון "העולם הזה" ב-1988, ולעיתון "חדשות". לטענתו הוא גילה שאביו בכלא רק כשהיה בן 14, לאחר שסבו, מיכה ורדימון, סיפר לו על כך על ערש דווי. הוא ניגש לכלא רמלה וביקש לבקר את אביו, להפתעתו מנהל הכלא הסכים, מאז היו בקשר והוא החל לפעול למענו. הוא כתב מכתבים לגורמים שונים והסתייע בעיתונאים אלי לנדאו ואורי אבנרי. בנוסף טען שבעקבות פגישה מקרית בעת שהיה חייל מצטיין בסיירת השריון בקרבות התעלה במלחמת יום הכיפורים, לבין מפקד גייסות השריון אברהם אדן, הורה הרמטכ"ל דוד אלעזר לשחרר את מרדכי קידר. צבי ענבר, לעומת זאת, סיפר שכבר ב-29 באוגוסט 1973 עלה שמו של קידר לדיון בוועדת שחרורים, שהתכנסה, בהתאם להוראות סעיף 509 לחוק השיפוט הצבאי תשט"ו-1955, כנוסחו דאז, מדי חצי שנה, וזו החליטה לשחררו. ההחלטה של ועדת השחרורים, שהתכנסה לראשונה בראשות צבי ענבר, בה היו שותפים אל"ם במילואים אשר טורפז ואל"ם במילואים מרדכי פעיל, הייתה בניגוד להחלטות של ועדות השחרורים הקודמות שדנו בעניינו של קידר. ב-25 בינואר 1974 הודיעה הוועדה לקידר על החלטתה, וב-26 בינואר הועברה ההחלטה לרמטכ"ל דוד אלעזר, שאמר שעל אף התנגדות של גורמים שונים, אין בדעתו להתערב בשיקול דעתה של הוועדה.
בסתיו 1974 שישה חודשים לאחר שהשתחרר מהכלא קידר הכיר את תמר אפלבאום-דנציגר, בתו של הפסל יצחק דנציגר, אלמנה ואם לבן ובת, והם נישאו. הוא פתח עסק לתיקון ושיפוץ רכבי אספנות, יחד עם בנו ארז. בהזמנת משה קרוי נסעו מוטי קידר ואשתו תמר לאוסטרליה, דרכו התוודעו לכתבי ל. רון האברד וכת הסיינטולוגיה. אחר כך עזבו ועברו לטקסס בארצות הברית, שם שוב פתח עסק לשיפוץ רכבי אספנות. לדברי בתה של תמר, מיכל וולס, מוטי אנס אותה במשך הרבה שנים, כאשר הייתה עוד ילדה ונערה. כאשר מיכל גילתה זאת לאמה תמר בשנת 1984 היא לקחה מיד את ילדיה וחזרה אתם לישראל.
קידר עבר לגור בלוס אנג'לס. בנו ארז התחתן ועבר לגור בלונדון, שם פתח חנות ועסק במסחר ונולדה לו בת. אחר כך הזמין את אביו החורג, חיים אשכנזי (בעלה השני של אמו), להצטרף אליו ולעבוד יחד איתו. חיים נענה, ומאוחר יותר הצטרפו אליו גם אמו של ארז ושני אחיו למחצה. אמו ובעלה נספו בשרפה בשנת 1985 בבית כלתם, שנפרדה בינתיים מארז ולקחה את בתם. הבית הוצת ובני הזוג נהרגו, ארז עצמו לא היה בבית באותו יום. התברר שהמעשה היה על רקע פלילי והדבר עורר את חשד המשטרה. אחר כך נעצר ארז בחשד לסחר בקוקאין. לאחר שישב במעצר תשעה חודשים הוא זוכה במאי 1988. בהמשך שינה ארז את שם משפחתו לבן חורין והתגורר בלוס אנג'לס. ארז נפטר ונקבר בישראל ב-2009.
דרישתו למשפט חוזר
בשנת 1995 החליט מרדכי קידר לבקש משפט חוזר, כדי להוכיח, לדבריו, את חפותו. לאחר שקידר פנה לרשויות השיפוט של צה"ל בבקשה לעיין בתיק המשפט שלו משנת 1957, התברר, בתחילת שנת 1996, כי לא ניתן למצוא את התיק. קידר, שטען כי נפל קרבן למאבקי כוח בין הזרועות השונות של קהילת המודיעין, ראה באובדן התיק הוכחה לטענותיו.
בשנת 1999 הגיש קידר בקשה לבית הדין הצבאי לערעורים לקיום משפט חוזר בעניינו. תוך כדי כך הופיעה ב-10 בדצמבר 1999 במוסף השבועי של העיתון "הארץ", כתבה מפורטת מפרי עטו של אביחי בקר באשר לשוד הבנק בעפולה. הכתבה התבססה על גילויים ווידויים מפי חלק משותפיו של קידר למעשה זה.
ב-15 בינואר 2001 הוחלט כי נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי גורן, הוא שידון בבקשת קידר במסגרת שירות מילואים שבו הוענקה לגורן דרגת אלוף. ב-17 בפברואר 2002 התקיים הדיון הראשון בבקשתו של קידר. פרקליטו טען כי הראיה המרכזית המצדיקה משפט חוזר היא הדו"ח של הרופא המשטרתי בארגנטינה שבדק את גופת הנרצח. בדו"ח ציין הרופא כי הרצח בוצע 10 עד 12 שעות לפני שנמצאה הגופה, דהיינו בין השעות 22:00 ו-24:00. במשפטו של קידר נקבע כי לגבי שעות אלה היה לקידר אליבי. הפרקליט טען כי הרופא לא נחקר במשפטו של קידר וממצאיו לא נסתרו. לדבריו, ראיינה כתבת "ידיעות אחרונות" אריאלה רינגל הופמן, בסיוע מתורגמנית מקומית, את הרופא בבואנוס איירס בשנת 1997, ושמעה ממנו כי מעולם לא הוטל ספק בממצאיו והצורך בנתיחה שלאחר המוות היה עניין פרוצדורלי בלבד. התובע הצבאי טען כי גם הרופא בארגנטינה לא יכול היה, בנסיבות המקרה, לקבוע את שעת המוות. הוא ביקש לדחות את בקשת קידר למשפט חוזר גם בגלל השיהוי הרב בהגשתה מאז שנת 1975, שבה הצהיר קידר, על פי פרסומים שהציג התובע, כי הוא עומד לדרוש משפט חוזר. השופט גורן פסק כי הוא דוחה את הבקשה לקיום משפט חוזר.
קידר הגיש עתירה לבג"ץ, שבה טען כי בית הדין הצבאי לערעורים היה הערכאה הראשונה שדנה בבקשתו למשפט חוזר ולכן עליה לעמוד לביקורת של ערכאה גבוהה יותר. ב-14 בינואר 2004 דחו שופטי בג"ץ את העתירה בקבלם את עמדת התובע הצבאי, שלפיה לא ניתן לערער על פסיקת בית הדין הצבאי לערעורים.
אחרית ימיו
קידר, שעוד מצעירותו היה יורד ים, התגורר לאורך שנים רבות על יאכטה בחוף המערבי של ארצות הברית. הוא נהג להפליג משם על פני האוקיינוס השקט, לאורך חופי אמריקה המרכזית והדרומית. על פי דיווחים וחשדות, הוא היה קשור ברשת חובקת עולם של הברחות סמים, שבה היה מעורב גם בנו ארז.
באחרית ימיו התגורר בשכונת עוני של מהגרים לטינים במרכז לוס אנג'לס. הוא נפטר בביתו ב-2 בפברואר 2021, בגיל 91. לבקשת קידר גופתו נשרפה, ועל כן לא נערכה לו הלוויה.
האסירה איקס
ב-2023 שודר לראשונה הסרט הדוקומנטרי "האסירה X" של לימור פנחסוב (שמאוחר יותר הפך לתוכנית דוקו בכאן 11), שהתמקד במיכל בן-חורין, בתו-החורגת של קידר, אותה אנס במשך שנים. בן-חורין ראיינה סדרה של רוצחים סדרתיים כדוגמת צ'ארלס מנסון, בניסיון להבין את אביה החורג.
ראו גם
האסירה X
לקריאה נוספת
איסר הראל, ביטחון ודמוקרטיה, הוצאת עידנים, 1989
אריאלה רינגל הופמן, "17 שנים בכלא בגלל מחלוקת על שעה", ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 5 בדצמבר 1997
אביחי בקר, "המכה הראשונה של מוטל'ה", מוסף "הארץ", 10 בדצמבר 1999
אריאלה רינגל הופמן, "האיקס המיתולוגי", על מוטקה קידר, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 15 בפברואר 2013
קישורים חיצוניים
דן מרגלית מראיין את מרדכי קידר בתוכנית ערב חדש, ארכיון ״כאן״, 4.1.1996
הערות שוליים
קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ
קטגוריה:בוגרי בית הספר הימי על יד הטכניון
קטגוריה:מורשעים בעבירות רכוש בישראל
קטגוריה:מורשעים ברצח בישראל
קטגוריה:עצירים מנהליים בישראל
קטגוריה:מהגרים מישראל לארצות הברית
קטגוריה:ויקיפדיה - ערכים מומלצים לשעבר
קטגוריה:משפחת רוזן-רוזנבליט
קטגוריה:אנשי יחידה 131
קטגוריה:אישים שגווייתם נשרפה
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1929
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2021 | 2024-10-03T08:37:34 |
סילבסטר הראשון | האפיפיור סילבסטר הראשון (בלטינית: Silvester I; מת ב-31 בדצמבר 335) היה הבישוף של רומא בתקופתו של קונסטנטינוס, הקיסר הרומאי הראשון שגילה יחס אוהד לנצרות. כיהן כאפיפיור מ-31 בינואר 314 עד למותו ב-335. סילבסטר נחשב לקדוש נוצרי.
לכבודו מציינים במדינות רבות בעולם את ליל הסילבסטר ב-31 בדצמבר.
חייו
צו מילאנו, שניתן על ידי הקיסר המערבי קונסטנטינוס והקיסר המזרחי ליקיניוס בשנת 313, שנה בטרם החל סילבסטר הראשון לכהן כאפיפיור, הבטיח לנוצרים מעמד שווה לבני הדתות האחרות באימפריה הרומית, ואפשר להם חופש דת מלא. בזכות כך, הייתה תקופתו של סילבסטר הראשון תקופת פריחה לנצרות, והיא הפכה מדת שולית ומחתרתית לאחת הדתות הבולטות יותר באימפריה.
חוקרים שונים טוענים כי עיקר פרסומו הגיע מהעובדה כי הצליח לשכנע את הקיסר הרומי קונסטנטינוס להתנצר ולבנות את קונסטנטינופול (איסטנבול של היום), וכן לפעול להעברת בעלות על שטחים נרחבים באיטליה של היום לטובת הכנסייה הנוצרית.
בתקופת כהונתו של סילבסטר הראשון נבנו הכנסיות החשובות והגדולות של רומא: הבזיליקה וכנסיית סן פייטרו הישנה בוותיקן. נאמר עליו שהשתתף בוועידת ניקיאה הראשונה, שכונסה על ידי קונסטנטינוס, ושקיים בעצמו ועידה ברומא, שבה הוקיע את המינות האריאנית.
במסורת הנוצרית מסופר שקונסטנטינוס, הקיסר הביזנטי, חלה בצרעת, וקיבל מרופאיו הפאגנים עצה לטבול בדם תינוקות, אך כששמע את זעקות האימהות החליט שלא להרוג את התינוקות. הקדושים פטרוס ופאולוס ביקרוהו בחלום והמליצו לו לבקש עצה מסילבסטר בישוף רומא, ואכן נרפא קונסטנטינוס מקיום עצתו. עם זאת, מקור האגדה הוא במאה ה־8 ואין לה אחיזה היסטורית. קונסטנטינוס הוטבל לנצרות רק על ערש מותו, על ידי הבישוף אוסביוס מניקומדיה, כשנתיים לאחר מותו של סילבסטר. ייתכן שהמקור לאגדה זו הוא ברצון לטשטש את העובדה שקונסנטינוס, מיטיב הנצרות, לא קיבל על עצמו את הנצרות אלא רק בסוף חייו.
מסמך מזויף בשם Donatio Constantini ("מתת קונסטנטינוס") שחובר, כנראה, במאה השמינית, טען שקונסטנטינוס העניק לסילבסטר סמכות על הפרובינציות הרומאיות, ושימש את האפיפיורות להצדקת התערבותם המדינית בימי הביניים. המסמך הואשם בהיותו מזויף לראשונה על ידי הקיסר אוטו השלישי, במאה העשירית, האשמה שהוכחה כנכונה בתקופת הרנסאנס, על ידי לורנצו ואלה, על ידי בחינת השפה שבה נכתב.
ב-31 בדצמבר 335 נקבר סילבסטר בעיר רומא, ולכן זהו היום המוקדש לו על ידי הכנסייה הקתולית. בהתאם לכך, חגיגות ערב ראש השנה האזרחי, המתקיימות באותו תאריך, נקראות על שמו בכמה מדינות "ליל הסילבסטר", וזוהי כנראה הסיבה המרכזית לכך ששמו נזכר כיום.
גרסאות שונות של טענות עממיות לאנטישמיות מצד סילבסטר מייחסות לו האשמות שונות, בהן המרת יהודים לנצרות בכפייה, ורציחתם ועינוים של יהודים, ומועלות לרוב בהקשר של עידוד יהודים שלא לחגוג את ערב השנה האזרחית החדשה ("סילבסטר"). במציאות, סילבסטר התעקס במשך רוב כהונתו בעיקר בעניינים פנים־נוצריים, ובימיו נשמר חופש הדת של היהודים (רדיפת יהודים בידי נוצרים החלה מאוחר יותר; על אופי חופש הדת ראו צו מילאנו). מקור ההאשמות הוא ככל הנראה בייחוס החלטות של קונסטנטינוס לסילבסטר שהיה האפיפיור בתקופתו, או ביחס הכנסייה ליהודים בתקופות מאוחרות יותר, לאחר שהשפעתה הפוליטית גברה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אפיפיורים איטלקים
קטגוריה:קדושים נוצרים
קטגוריה:אפיפיורים במאה ה-4
קטגוריה:נפטרים ב-335 | 2024-10-03T09:03:43 |
אלפבית גותי | שמאל|ממוזער|180px|אותיות האלפבית הגותי של אולפילה
האלפבית הגותי, האלפבית אותו המציא הבישוף אולפילס על מנת להעלות על כתב את תרגום התנ"ך לשפה הגותית, השפה היחידה שנכתבה באלפבית זה.
האלפבית הגותי מבוסס בעיקר על האלפבית היווני והאלפבית הרוני בו השתמשו הגותים לצורך כתיבת השפה לפני כן, מקור שמות האותיות באלפבית הגותי נובע בבירור מהאלפבית הרוּני.
אין לבלבל את האלפבית הגותי עם "הכתב הגותי" שהיא צורה (גופן) מסוגננת לרשום אותיות לטיניות בזמן ימי הביניים, ומכונה בגרמנית בשם פרקטור (Fraktur).
קישורים חיצוניים
ויקיפדיה בשפה הגותית
גותי
קטגוריה:גותים
קטגוריה:כלכלה, חברה ותרבות בימי הביניים | 2023-03-19T13:18:09 |
יופ וסטרוויל | שמאל|ממוזער|250px|טבלת הנצחה ליופ וסטרוויל ב"יער יופ וסטרוויל"
שמאל|ממוזער|250px|לוח הסבר ב"יער יופ וסטרוויל"
שמאל|ממוזער|250px|אנדרטת זיכרון ב"יער יופ וסטרוויל", לחברי המחתרת ההולנדית שנספו במלחמת העולם השנייה
ממוזער|העץ שניטע ביד ושם לכבוד חסידי אומות העולם יופ ווילי וסטרוויל
יוהאן חרארד "יופ" וסטרוויל (בהולנדית: Johan Gerard "Joop" Westerweel; 25 בינואר 1899 – 11 באוגוסט 1944) היה איש חינוך הולנדי, פציפיסט, ופעיל המחתרת ההולנדית האנטי-נאצית המחתרת החלוצית בהולנד - קבוצת וסטרוויל, שלאחר מותו הוכר כחסיד אומות העולם.
וסטרוויל הנוצרי, שמבית ספרו הדמוקרטי בבילטהובן דאג לשלומם של בני נוער פליטים מגרמניה הנאצית בשנות השלישים, ייסד קבוצת מחתרת "חלוצי-ציוני" בזמן כיבוש הולנד, בה חבריה היהודיים והלא-יהודיים הסתירו והבריחו יהודים מעבר לגבולות הולנד בדרכם לארץ ישראל. הקבוצה כונתה על שמו לאחר רציחתו בידי הגסטפו.
ביוגרפיה
נולד ב-25 בינואר 1899 בעיר ההולנדית זוטפן בשם יוהאן חרארד וסטרוויל והיה אחד מארבעת הילדים של משפחה דתית. הוריו היו חסידי כת דתית קטנה ששאבה השראה מהתנ"ך ומהברית החדשה. כת זו דגלה בקיום של אורח חיים פוריטני.
אביו של יופ שהיה קנאי בדתו הקדיש את כל זמנו למען הקהילה, מה שגרם להזנחת עסקי המשפחה לה היה בית דפוס קטן ולשקיעה בחיי עוני. כבר בהיותו ילד בלט אופיו המרדני של יופ שהתקומם נגד כפייה זו וכנגד הזנחת חיי המשפחה.
יופ נטש את הסמינר הדתי אליו נשלח על ידי הוריו לפני תום הלימודים והוסמך להוראה. בהיותו בן עשרים נישא לראשונה אך הנישואין לא עלו יפה. לאחר מכן נסע לאינדונזיה שהייתה מושבה הולנדית שם קיבל צו גיוס לצבא אך סרב בשל השקפת עולמו הפציפיסטית, נאסר וגורש. פעילות כנגד חוקים שלא היו לפי רוחו המשיכה גם בהולנד שם סירב לשאת תעודת זהות.
בשובו לאמסטרדם הקדיש את מרצו לעבודתו החינוכית, תוך יישום שיטות לימוד מתקדמות כשיטת מונטסורי. בשנת 1932 הצטרף לבית הספר וורקפלץ יחד עם אשתו השנייה וילי. לפני שהגיעו לשם הוחרם כל רכושם מאחר שיופ סירב לשלם מיסים. שכרם היו הארוחות שהיו סועדים עם מנהל בית הספר קייס בוקה [Kees Boeke] הקוויקר. יופ לימד בבית הספר ספרות, מתמטיקה וביולוגיה.
פעולות ההצלה
השקפת עולמו של יופ וסטרוויל עמדה בסתירה גמורה לפעולות הנאצים בגרמניה. פעילותו למען הפליטים וצירופם לבית הספר הייתה חלק מההתנהגות הטבעית כך גם התגייסותו למען הסתרתם והעברתם של חניכי קבוצת לוסטרכט מהולנד לספרד.
פעם אחר פעם ניצל יופ ממאסר, אך הוא לא הפסיק את פעולתו גם לאחר מאסרה של ויל אשתו. אז כבר התחקו הנאצים אחר חברי קבוצת וסטרוויל. יופ סייע בהצלתם של מעל 300 נערים ונערות. חלקם הוסתרו באוטרכט על יד חסידת אומות העולם הטי פאוטה.
לכידתו וההוצאה להורג
יופ נעצר ב-11 במרץ 1944 תוך כדי ניסיון להבריח שתי אחיות יהודיות מקבוצת לוסטרכט את הגבול ליד העיר איינדהובן. מקום זה היה ידוע כמסוכן ביותר עקב תנאי הטופוגרפיה: השטח אפשר לשוטרי הגבול להיות בלתי נראים. כך החלו חמישה חודשים של עינויים וסבל נוראי בשעה שנחקר כדי שיסגיר את שותפיו. יש לציין כי מאחר שהאיש שאת זהותו הבדויה לקח לעצמו היה מבוקש על ידי הגרמנים על עבירות של חבלה ורצח, נאלץ לגלות את זהותו האמיתית. באותו זמן של תנאים וסבל בלתי אנושיים המשיך לעודד את חבריו לדרך. כשהוא מודע לאפשרות שירצח בידי הגרמנים חשב על אפשרויות בריחה אך מזלו בגד בו. בתאריך 11 באוגוסט 1944 הוצא יופ וסטרוויל להורג יחד עם שלושה אחרים כנקמה על התנקשות באיש אס אס. בן ארבעים וחמש היה במותו.
מתוך דברים שנשא בפני הקבוצה הראשונה שהוברחה לספרד
הנצחת יופ וסטרוויל בישראל ובהולנד
במרץ 1947 הוחל בנטיעת יער על שם יופ וסטרוויל בין קיבוץ דליה לקיבוץ גלעד. במקום - חניון לפיקניק וטבלות הנצחה ליופ וסטרוויל ולשאר חברי המחתרת ההולנדית שנספו במלחמת העולם השנייה. באמסטרדם פועל בית ספר יסודי הקרוי על שמו. המלחין דדי צור כתב יצירה סימפונית לזכרו.
מרתה, בתו של וסטרוויל, הגיעה לישראל, נישאה לישראלי וקבעה את חייה בישראל. היא הקימה משפחה ולה 3 בנות ו-6 נכדים.
לקריאה נוספת
יוסף מכמן, יופ וסטרוויל, האנציקלופדיה של השואה, כרך ב', עמ' 429
ברכה חבס, אורו הגנוז/ חייו ומותו של יופ וסטרוויל, הוצאת הקיבוץ המאוחד
קישורים חיצוניים
אתר המחתרת החלוצית בהולנד וקבוצת וסטרוויל
תמונה קבוצתית ושמות נערים שווסטרוויל ואחרים פעלו להצלת רובם, תצלומי תצוגה באתר יד ושם
התמונה הקבוצתית מוגדלת, תצלומי תצוגה באתר יד ושם
הערות שוליים
קטגוריה:הולנדים חסידי אומות העולם
קטגוריה:חסידי אומות העולם שנרצחו
קטגוריה:פציפיסטים
קטגוריה:מצילים בשואה: הולנד
קטגוריה:חברי המחתרת ההולנדית
קטגוריה:הולנדים שנולדו ב-1899
קטגוריה:הולנדים שנפטרו ב-1944 | 2024-09-02T16:18:08 |
קובלאי חאן | קוּבּלַאי חַאן (במונגולית:Хубилай хаан, סינית מסורתית: 忽必烈; 1215 – 1294) היה מנהיג צבאי, חאן האימפריה המונגולית בשנים 1260–1294, מייסד שושלת יואן הסינית והקיסר הראשון שלה. נכדו של ג'ינגיס חאן והשלים את חלומו לכבוש את סין. אחיו של קובלאי חאן - הולאגו, היה מייסד השושלת האילח'אנית בפרס.
שנותיו הראשונות
קובלאי (או חובלאי או חיבלאי) חאן היה בנו הרביעי של טולוי ונכדו של ג'ינגיס חאן.
ב-23 בספטמבר 1215, כבש ג'ינגיס חאן, יחד עם בנו הצעיר טולוי, את בירת סין, רונגדו, בייג'ינג של היום. באותה העת על אדמת מונגוליה בעמק נהר אונון ילדה סורגהאטני (או סורחטאני) בקהי חטון את בנה השני. כשחזר מאותה מלחמה, טולוי העניק לבנו הקטן את השם קובלאי ולחש את השם הזה שלוש פעמים באוזנו.
קובלאי התחנך ביחד עם אחיו תחת הנחיית אמו סורגהאטני, שגידלה אותם להיות מנהיגים ורחבי דעת. קובלאי התאמן באמנויות לחימה, למד מדעים ואת השפה והתרבות הסינית. היה ידוע באינטליגנציה והשכלתו. בבית המשפט קראו לו קובלאי סצ'ן (החכם). בחייו טיפח סביבו זרים רבים. בין מוריו היו הנזיר חי-יון, מומחה לבודהיזם, ז'או בי וטו מו, חכמים סינים שלימדו אותו על תורתו של קונפוציוס.
כשנתיים לאחר כיבוש סין והפלת שושלת ג'ין (1115–1234), קיבל קובלאי חאן הצעיר את השליטה על חלק משטח ממחוז חביי, בו התגוררו כעשרת-אלפים בתי אב. כיוון שהיה חסר ניסיון, אפשר "יד חופשית" לפקידים המקומיים. מיסוי יתר ושחיתות הביאו להגירת משפחות איכרים רבות מהאזור בשליטתו. כתוצאה מכך, קטנו הכנסות השליט ממיסוי. אולם, השליט הצעיר הבין מהר את היתרון כשליט עם ייחוס משפחתי, והורה על רפורמות בחביי. אמו - סורגהאטני, שהייתה הדמות החזקה בשושלת לאחר מות אביו - שלחה פקידי ממשל רעננים כדי לסייע לשינוי, חוקי המס שונו, ורבים מהאיכרים שהיגרו שבו לאדמותיהם.
ניצחון בצפון סין
ב-1251, כשאחיו מונגקה חאן עלה לשלטון על האימפריה המונגולית, קובלאי קיבל מעמד של משנה למלך ואת הניהול של צפון שטח סין. קובלאי הוביל מסעות מלחמה מוצלחים שם ובאזורים שמסביב, אך בניגוד למנהיגים צבאיים מונגולים קודמים, הוא נהג באיפוק כלפי העם שכבש. הוא ניהל היטב את הטריטוריה שלו, כך שהיבול החקלאי במחוז חנאן גדל. הוא השכיל גם להגדיל את ההוצאות על שירותי הרווחה במחוז שיאן. קובלאי גם הקים בירה צפונית חדשה בשאנגדו והקיף עצמו ביועצים סינים כדי לסייע לו עם האוכלוסייה המקומית.
הכתרה ומלחמת אזרחים
עם מות אחיו מונגקה, ב-1260 ירש קובלאי את השליטה באימפריה כולה. תחת שלטונו, האימפריה זכתה לתקופה של שגשוג.
בשנת 1259, מונגקה נהרג בקרב בעת לחימה נגד שושלת סונג הסינית בדרום. לקובלאי נודע שאחיו הקטן, אריק (או אריג) בוקה, מונה במקומו כחאן הגדול. בעקבות כך, קובלאי כרת שביתת נשק עם הסינים וחזר הביתה, שם נלחם נגד אחיו על התואר.
בשנת 1260, הוכרז קובלאי כחאן הגדול. אולם, ב-4 השנים הראשונות של קובלאי כחאן גדול שלטונו לא הוכר באופן מלא בכל חלקי האימפריה. הוא היה מעורב במלחמת האזרחים הטולויית נגד אחיו הצעיר אריק בוק על תואר החאן הגדול, עד שאריק נכנע בפניו בשנת 1264. לאחר כניעת אריק, שלטונו הוכר בכל רחבי האימפריה.
תקופת שלטונו
שלטונו השתרע על מונגוליה ועל סין. האימפריה שגשגה בתקופתו, והוא הרחיב את גבולותיה, כשהישגו הבולט ביותר היה השלמת כיבושה של סין וסיפוחה לתחומי האימפריה, אשר הושלם בשנת 1279. הוא תמך בתרבות הסינית, בה גילה עניין עוד מגיל צעיר, ופעל לקידומה. הוא שיקם מבני ציבור, פיתח והרחיב דרכים, שיפץ והרחיב את התעלה הגדולה והנהיג את השימוש בשטרות כסף.
בהשפעת התרבות הסינית קיבל על עצמו את הדת הבודהיסטית, אבל גילה סובלנות גם כלפי דתות אחרות, ואף הניח למיסיונרים נוצריים להגיע לסין על מנת להפיץ את דתם. בחאן של קובלאי היו כ-40 יועצים בני לאומים והשקפות דתיות שונות.
בירתו הייתה חאנבליק (או גם דאדו) (כיום בייג'ינג), ובנוסף לה הקים גם את בירת הקיץ וארמון הקיץ שלו, שאנגדו (מוכר גם כ"זאנאדו" או "קסאנאדו"). מספר אירופאים ביקרו את האימפריה בזמנו, הנודע בהם הוא מרקו פולו. מרקו פולו בילה 17 שנים לצד החאן וכתב על כך בספרו "על המגוון של העולם" בו תיאר את קובילאי כשליט החזק ביותר בעולם.
קובלאי חאן אימץ מערכות ורעיונות סיניים רבים. עם זאת, הוא גם הקים היררכיה חברתית שהציבה את המונגולים בראש ואת האיכרים הסינים בתחתית. הוא מינה זרים לתפקידים רבים בממשל, כולל הסוחר וההרפתקן הוונציאני מרקו פולו, שחי בסין במשך שנים רבות. בנוסף, קובלאי חאן יצא לשורה של מסעות צבאיים יקרים ובלתי מוצלחים שמומנו על ידי עבודת הכפיים של האיכרים הסינים.
בשנת 1279, עמדה בפני קובלאי דילמה קשה: מה לעשות הלאה? עם צבא ענק שהיה צריך לפרק או להמשיך להאכיל בעלויות אדירות. לכן העסיק קובלאי את הצבא במשימות כיבוש גרנדיוזית.
קובלאי חאן פתח במלחמה נגד וייטנאם. ובמקביל ניסה להגיע להסכם עם בורמה בדרכי שלום. ניסיונות אלו כשלו, בבורמה (מיאנמר) נדרש צבאו להילחם בתנאי אקלים טרופי וכנגד צבא מקומי שכלל מאות פילים. הצבא המונגולי נסוג, אולם בשנת 1283 הם פתחו במתקפה חדשה והצליח. הצבא בורמה הובסו לחלוטין, והשליט שלהם נעלם בג'ונגל. בשנת 1285 השליט בבורמה הסכים לקבל את השלטון המונגולי. אבל אנשי החצר הרגו את מלכם בשנת 1287 והמלחמה החלה מחדש.
לסיכום, נסיונותיו לכבוש את וייטנאם, בורמה וג'אווה נחלו כישלון וכך גם הפלישות המונגוליות ליפן. כן הצליח לכבוש את קוריאה וחייבה להעלות לו מס.
בערוב ימיו, פיתח קובלאי הרגלי אכילה ושתייה מופרזים, בפרו לאחר מותה של רעייתו האהובה צ'בי ובנו ג'ינגים. קובלאי נפטר בפברואר 1294, בגיל 79. שלטון שושלת יואן נמשך עוד כ-30 שנה, עד שמרידות סיניות הובילו לקריסת השושלת בשנת 1368.
קובלאי חאן באמנות
דמותו של קובלאי חאן הונצחה בשירו של המשורר האנגלי סמיואל טילור קולרידג', "קובלא חאן", וכן בשירה של להקת RUSH - "זאנאדו".
בנדיקט וונג משחק את קובלאי חאן בסדרת הטלוויזיה מרקו פולו, אשר בה קובלאי הוא אחת הדמויות הראשיות.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:חאנים
קטגוריה:שושלת יואן
קטגוריה:סין: היסטוריה
קטגוריה:צאצאי ג'ינגיס חאן
קטגוריה:ילידי 1215
קטגוריה:נפטרים ב-1294 | 2024-08-02T06:33:12 |
משפט נקודת השבת של בראואר | במתמטיקה, משפט נקודת השבת של בראואר (Brouwer) הוא משפט בטופולוגיה. זהו אחד ממשפטים רבים הקובעים כי לפונקציה רציפה עם תכונות מסוימות קיימת נקודה כך ש- (כלומר, נקודת שבת). באופן מדויק, המשפט קובע כי אם היא פונקציה רציפה אז ל- יש נקודת שבת. הקבוצה היא כדור היחידה הסגור במרחב האוקלידי ה- ממדי, כלומר קבוצת כל הנקודות שמרחקן מראשית הצירים אינו גדול מ־1.
הוכחתו של בראואר למשפט אינה קונסטרוקטיבית, כלומר היא מראה קיום של נקודת שבת, אך אינה מראה דרך למצוא אותה. ברבות השנים הפך בראואר למייסד האינטואיציוניזם, גישה בפילוסופיה של המתמטיקה שפסלה הוכחות לא בונות דוגמת זו שלו עצמו.
דוגמאות
שמאל|150px|ממוזער|הצורה הוורודה נוצרה ממעגל התכלת על ידי כיווץ וקימוט. חייבת להיות נקודה שלא שינתה את מיקומה.
למשפט יש כמה דוגמאות "בעולם האמיתי". דוגמה אחת ליישום פשוט של המשפט ניתנת בספר "מתמטיקה" מסדרת לייף: לוקחים שני גליונות נייר בגדלים זהים, מקמטים אחד (אך לא קורעים אותו) ומניחים מעל השני כך שאינו חורג מגבולותיו; לפי המשפט יש לפחות נקודה אחת בגיליון המקומט שנמצאת בדיוק מעל הנקודה המקבילה לה בגיליון השני. זו מסקנה ממשפט בראואר עבור . דוגמה עבור היא דגם מוקטן של שדה תעופה, בתוך שדה התעופה עצמו (דגמים כאלו ישנם בשדות תעופה רבים בעולם). הפונקציה שמעבירה נקודות במרחב האמיתי של שדה התעופה למיקום שלהם בדגם היא רציפה ולכן יש לה נקודת שבת המיוצגת בדגם דרך כלל על ידי X ("אתה נמצא כאן").
הכללה
גרסה כללית יותר של המשפט קובעת שלכל קבוצה קומפקטית וקמורה (ולא ריקה) , ולכל פונקציה רציפה , יש נקודת שבת.
כל התנאים במשפט הם הכרחיים: כדי להראות את הכרחיות הקמירות, ניקח את הקבוצה (קבוצת כל הנקודות על שפת מעגל דו־ממדי שמרכזו בראשית ורדיוסו שווה ל-1), ואז לפונקציה הרציפה אין נקודת שבת ב-. באופן דומה, כדי להראות את הכרחיות הקומפקטיות, ניקח את הקבוצה ואז לפונקציה הרציפה כך ש- אין נקודת שבת ב-.
המקרה החד-ממדי
150px|שמאל
בממד אחד, התוצאה אינטואיטיבית וקלה להוכחה. הפונקציה הרציפה מוגדרת על הקטע הסגור , ולוקחת ערכים מקטע זה אל עצמו. לומר שלפונקציה יש נקודת שבת בקטע זה, היא כמו לומר שיש לה נקודת חיתוך עם הגרף של הפונקציה המוגדרת באותו קטע.
אם למשל נסתכל על הקטע , נוכל להסתכל על הדוגמה של הגרף הנתון, כאשר f היא הפונקציה בשחור ו-g בירוק.
באופן אינטואיטיבי, כל קו רציף מצדו השמאלי של הריבוע לצידו הימני חייב להחתך עם הגרף הירוק.
גם ההוכחה הפורמלית במקרה זה איננה מסובכת. תהא פונקציה רציפה מהקטע הסגור לעצמו. נגדיר . מתקיים ו-. לכן, ע"פ משפט ערך הביניים, קיימת נקודה כך ש- ולכן .
המקרה הדו־ממדי
200px|שמאל
את המקרה הדו־ממדי נוכיח על הקבוצה שהיא המשולש המלא. ניתן לראות בקלות כי קבוצה זו מקיימת את תנאי המשפט. מספיק להוכיח שמשפט תקף לקבוצה זו כיוון שבינה לבין כל קבוצה אחרת שמקיימת את תנאי המשפט, ניתן למצוא פונקציה רציפה שגם ההופכית שלה היא רציפה. לכן, מהרכבת פונקציות רציפות, נקבל שלכל פונקציה רציפה תהיה נקודת שבת גם על הקבוצה החדשה.
תהי פונקציה רציפה. נחלק את המשולש למשולשים שגודלם ועבור כל קודקוד של כל משולש בחלוקה, נסמן בחץ את הכיוון בו נמצאת הנקודה שאליה הפונקציה תעביר את אותו קודקוד. נשים לב שכיוון ש- רציפה על קבוצה קומפקטית, היא רציפה במידה שווה ולכן המרחק שאליו ימופה הקודקוד, תלוי רק ב- ולא במיקום של אותו קודקוד במשולש.
200px|שמאל
כעת, נחלק את הכיוונים אליהם פונים חצים אלה לשלושה (ע"פ המעגל המופיע בשרטוט השני) - במעגל, נסמן את הזווית של חץ הפונה מעלה ב-90. אם חץ פונה בזווית של בין 0 ל-120 מעלות, נסמנו בצבע כחול, אם הוא פונה בזווית של בין 120 ל-240 מעלות נסמנו באדום, וחצים שפונים בזווית של 240 עד 360 מעלות, נסמן בירוק.
מרציפות הפונקציה נובע שמשולש ששלושת קודקודיו צבועים בצבעים שונים חייב להכיל נקודה שהפונקציה מעבירה לתוך אותו משולש, ובפרט, נקודה שהפונקציה מעתיקה למרחק קטן או שווה ל-. אם נבחר סדרה השואפת ל-0 של ערכי , נקבל סדרה אינסופית של נקודות כאלו. מהקומפקטיות נובע שלסדרה זו יש נקודת הצטברות, ונקודה זו היא נקודת שבת של הפונקציה.
בעצם, עשינו פה רדוקציה של הבעיה ללמה של שפרנר. למה זו קובעת כי עבור טריאנגולציה של משולש למשולשים יותר קטנים, אם נתונה תלת צביעה של קודקודי הטריאנגולציה בשלושה צבעים כך ששלושת קודקודי המשולש הגדול צבועים בצבעים שונים וגם כל קודקוד פנימי צבוע באחד משני הצבעים בהם צבועים קודקודי המשולש הגדול שנמצאים בקצות הצלע עליה מונח הקודקוד הפנימי, אז עבור לפחות אחד מהמשולשים הקטנים – קודקודיו צבועים בשלושה צבעים שונים. לכן, בהינתן למה זו, הצלחנו למצוא נקודת שבת של במשולש.
המקרה הכללי
נתון סימפלקס סגור נסמנו ונתונה פונקציה רציפה . יש להראות שקיימת נקודה כך ש-.
נציג את בקואורדינטות הבריצנטריות ; המקדמים כולם חיוביים, ומתקיים . כיוון ש- רציפה וההתאמה בין נקודות הסימפלקס לבין הקואורדינטות הבריצנטריות גם היא רציפה, ההצגה הזו מגדירה את כפונקציות רציפות של המשתנים , שהן חיוביות וסכומן 1 בתחום שבו המשתנים חיוביים וסכומם 1.
כעת נגדיר עבור () את הקבוצות , שהן קבוצות סגורות. תהי
() נקודה על אחת השפות, כלומר , ולכן . כיוון שמדובר בערכים אי שליליים, קיים לפחות מקום אחד שעבורו , ואז . לכן .
מכאן יוצא שהקבוצות מקיימות את תנאי הלמה של קנסטר-קורטובסקי-מזורקביץ', ולכן קיימת נקודה . פירוש הדבר ש- מקיימת לכל ש-. אולם
ולכן בהכרח לכל מתקיים ש-
כלומר היא נקודת שבת של .
שימושים של המשפט
בין כל המשפטים הדנים בנקודות שבת, משפט זה ידוע במיוחד, שכן השתמשו בו בתחומים רבים במתמטיקה.
שימושי המשפט בטופולוגיה אלגברית
בתחומו, משפט זה מהווה את אחד ממשפטי המפתח המאפיינים מרחבים אוקלידיים, יחד עם משפט העקומה של ז'ורדן, משפט הכדור השעיר ומשפט בורסוק-אולם. דבר זה מקנה לו מקום במשפטים היסודיים בטופולוגיה.
שימושי המשפט בתורת המשחקים
שימוש חשוב של המשפט בתורת המשחקים הוא להוכחת משפט נאש, המבטיח שבכל משחק מרובה משתתפים, קיים שיווי משקל נאש, אם מרשים שימוש באסטרטגיות מעורבות.
למשפט אף שימושים בתורת המשחקים הקומבינטורית ויש לו קשר הדוק למשחק הקס: דייוויד גייל הראה כי משפט נקודת השבת של בראואר שקול לקיומה של אסטרטגיה מנצחת בהקס (כלומר שהמשחק אינו יכול להסתיים בתיקו).
ראו גם
מחלקת הסיבוכיות PPAD שמציאת נקודת השבת היא בעיה שלמה עבורה.
משפט נקודת השבת של קאוקטאני
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
בראואר | 2023-08-19T13:00:35 |
ג'יימס ג'וזף סילבסטר | ג'יימס ג'וזף סילבסטר (באנגלית: James Joseph Sylvester; 3 בספטמבר 1814 – 15 במרץ 1897) היה מתמטיקאי ומשורר יהודי-בריטי.
תולדות חייו
סילבסטר נולד בלונדון כג'יימס ג'וזף, בנו של אברהם ג'וזף, סוחר יהודי. בשנת 1833 החל ללמוד באוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1837 סיים את לימודיו בהצלחה, ניגש לבחינות המתמטיקה של האוניברסיטה והגיע למקום השני. למרות זאת, לא היה זכאי לקבל תואר מהאוניברסיטה, כיוון שבשנים אלו, קבלת התואר הייתה מותנית בשבועת אמונים לעיקרי הכנסייה האנגליקנית, ולכך סירב סילבסטר בהיותו יהודי.
בשנת 1838 מונה סילבסטר לפרופסור לפיזיקה ביוניברסיטי קולג' לונדון, ושנה לאחר מכן מונה כעמית בחברה הבריטית המלכותית. בשנת 1841 הוענקו לו תואר ראשון (B.A) ושני (M.A) מטריניטי קולג', דבלין. באותה שנה עבר סילבסטר לארצות הברית, לכהן כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטת וירג'יניה, ולאחר תקופה קצרה חזר לאנגליה. עם חזרתו, החל סילבסטר בלימודי משפטים, שם פגש את המתמטיקאי ארתור קיילי, שהיה עד מהרה לשותפו המרכזי למחקר מתמטי וחברו הקרוב ביותר.
סילבסטר נודע בתרומתו למתמטיקה בעיקר בתחום האלגברה והיה הראשון שהשתמש במונחים מטריצה (ב-1850) ודיסקרימיננטה (ב-1851).
בשנת 1855 מונה לפרופסור במתמטיקה ב-Royal Military Academy at Woolwich וכיהן בתפקיד עד לפרישתו בשנת 1869. סילבסטר תרגם לאורך חייו יצירות שירה רבות ממגוון שפות מקור (צרפתית, גרמנית, לטינית ועוד). לאחר פרישתו מ-Woolwich, פרסם את ספר השירה היחיד שלו, The Laws of Verse. בשנת 1866 מונה לנשיא השני של האגודה המתמטית של לונדון לאחר פרישתו של נשיאה הראשון, אוגוסטוס דה-מורגן.
בשנת 1872, קיבל לבסוף סילבסטר את תוארי ה-B.A וה-M.A שהיה זכאי להם מאוניברסיטת קיימברידג'.
ב-1877 עבר שוב לארצות הברית, כדי לכהן כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ובאותה שנה התקבל כעמית באגודה האמריקאית למתמטיקה. ב-1878 ייסד את כתב העת American Journal of Mathematics, אחד מכתבי-העת המתמטיים הראשונים שיצאו לאור בצפון אמריקה.
ב-1883 חזר לאנגליה, ונתמנה לפרופסור באוניברסיטת אוקספורד, משרה שבה החזיק עד למותו ב-1897.
בשנת 1880 העניקה לסילבסטר הבריטית המלכותית את הפרס הגבוה ביותר שלה להישגים מדעיים, מדליית קופלי. בשנת 1887 קיבל את מדליית דה-מורגן מהאגודה המתמטית של לונדון.
תרומתו למתמטיקה
סילבסטר זכור כמתמטיקאי בזכות עבודתו בתורת האינווריאנטים, בתורת המטריצות, ובעיקר משפט ההתמדה שלו, הקובע כי מספר המקדמים החיוביים והשליליים בתבנית ריבועית אלכסונית מעל הממשיים אינו תלוי בבסיס. במילים אחרות, כל מטריצה סימטרית ממשית חופפת למטריצה אלכסונית יחידה שרכיבי האלכסון שלה .
משפט ידוע אחר של סילבסטר עוסק בסידור ישרים המוגדר על ידי נקודות במישור: לכל קבוצה סופית של נקודות במישור, שאינן כולן על ישר אחד, קיים ישר העובר דרך בדיוק שתיים מן הנקודות.
הוכחה: נתבונן בכל הישרים העוברים דרך שתי נקודות או יותר, ונבחר את הישר הקרוב ביותר לנקודה A שאינה עליו. אם יש על יותר משתי נקודות, אפשר למצוא שתיים, B,C, הנמצאות מאותו עבר של האנך מ-A על ; נניח ש- C קרובה יותר לאנך. אז מרחקה של C מהקו העובר דרך B ו-A קטן מן המרחק של A מ-, בסתירה לבחירת .
לקריאה נוספת
Parshall, Karen Hunger. James Joseph Sylvester: Life and work in letters. Oxford University Press, 1998
James Joseph Sylvester, The Collected Mathematical Papers of James Joseph Sylvester, Vol. 1-4
קישורים חיצוניים
דורון ציילברגר, James Joseph Sylvester: the GREATEST Mathematician of ALL TIMES
הערות שוליים
קטגוריה:מתמטיקאים יהודים בריטים
קטגוריה:משוררים יהודים בריטים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת אוקספורד
קטגוריה:לונדון: אישים
קטגוריה:זוכי מדליית קופלי
קטגוריה:זוכי המדליה המלכותית
קטגוריה:עמיתים יהודים בחברה המלכותית
קטגוריה:סגל אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
קטגוריה:זוכי מדליית דה מורגן
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1814
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1897 | 2024-08-01T05:19:34 |
פאודליות | REDIRECT פיאודליזם | 2004-12-27T11:52:18 |
הכברה של ארתוסתנס | REDIRECT הנפה של ארטוסתנס | 2005-07-27T04:33:00 |
הנפה של ארטוסתנס | שמאל|ממוסגר|מציאת כל המספרים הראשוניים בין 2 ל-120 באמצעות הנפה של ארטוסתנס, כשהסימון מתחיל ממספר בריבוע.
בתורת המספרים, הנָפָה של אֵרָטוֹסְתֶנֶס הוא אלגוריתם פשוט ויעיל למציאת כל המספרים הראשוניים עד למספר שלם מסוים. המצאת הנפה מיוחסת למתמטיקאי היווני ארטוסתנס.
מתחילים עם רשימת כל המספרים השלמים מ-2 ועד המספר הנבחר n. בכל שלב, מכריזים על המספר הקטן ביותר הלא מסומן ברשימה שעוד לא טופל כעל מספר ראשוני, ומסמנים בתוך הרשימה את כל הכפולות שלו (שהם יהיו מספרים פריקים). ממשיכים לבצע שלב אחרי שלב, כל עוד זה אפשרי.
בסופו של התהליך, כל המספרים ברשימה שלא סומנו הרי הם כל המספרים הראשוניים מ-2 עד n.
את הכפולות מוצאים על ידי ספירה מהמספר כלפי מעלה בצעדים של אותו מספר. למשל, עבור 3: 6, 9, 12, 15, ... . יהיו גם מספרים שיסומנו יותר מפעם אחת, למשל 15 = 3 * 5 = 5 * 3. לכן את הספירה ניתן להתחיל מהמספר בריבוע (למשל 9 עבור 3, מכיוון ש 6 כבר יהיה מחוק בספירה מ 2). כמו כן ניתן לעבוד עם המספרים האי־זוגיים בלבד ולספור בצעדים כפולים, למשל עבור 5: 25, 35, 45, 55, ... .
את המספר 1 אין כוללים ברשימה, משום שהוא לא נחשב לראשוני. ראו מספר ראשוני להסבר בעניין זה.
דוגמה
להלן פעולות האלגוריתם עבור המספרים מ-2 עד 20.
רושמים את המספרים מ-2 ואילך, עד לגבול שקבענו מראש:
2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20
2 הוא המספר הראשוני הראשון. סופרים מ-4 בצעדים של 2 ומסמנים את המספרים האלה:
2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^
המספר הבלתי מסומן הראשון מעל 2 ברשימה הוא 3, המספר הראשוני הבא. סופרים מ-9 בצעדים של 3 ומסמנים:
2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20
- - - ^ - -^ - ^ - -^ -
המספר הבלתי מסומן הראשון מעל 3 ברשימה הוא 5. הספירה אמורה להתחיל מ-25 אך מספר זה גדול מ-20. לכן אנו מסיימים. המספרים הבלתי מסומנים ברשימה כעת הם הם כל המספרים הראשוניים מ-2 עד 20:
2 3 5 7 11 13 17 19
הסימנים שסימנו במהלך הפעולה מהווים את החורים בנפה שדרכם עוברים המספרים הפריקים כך שבסוף נשארים בה רק המספרים הראשוניים.
פסאודו קוד של נפת ארטוסתנס
algorithm Sieve of Eratosthenes is
input: an integer n > 1.
output: all prime numbers from 2 through n.
let A be an array of Boolean values,
indexed by integers 2 to n,
initially all set to true.
for i = 2, 3, 4, 5, ..., not exceeding √n do
if A[i] is true
for j = i², i² + i, i² + 2i, i² + 3i, ..., not exceeding n do
assign A[j] := false
return all i such that A[i] is true.
או בצורה סימבולית,
primes = [2,3..] \ [ p²,p²+p,... for p in primes ]
קוד לנפת ארטוסתנס בשפת פייתון
import math
def all_primes(n):
lst = [True] * (n - 2)
for i in range(2, int(math.sqrt(n) + 1)):
if lst[i - 2]:
for j in range(i ** 2, n, i):
lst[j - 2] = False
return [m + 2 for m in range(len(lst)) if lst[m]]
ראו גם
הנפה של אטקין
קישורים חיצוניים
הורדת יישום הפועל לפי שיטת הנפה של ארטוסתנס. (12KB, דורש Microsoft .NET framework, גרסה 4.0 לפחות)
ארי שביב, הנפה של ארטוסתנס, באתר מכון דוידסון, אוקטובר 2014
קטגוריה:מבחני ראשוניות
קטגוריה:מספרים ראשוניים
קטגוריה:אלגוריתמים | 2024-10-09T23:12:35 |
ההתקוממות הגאורגית בטסל | שמאל|ממוזער|250px|מיקום האי טסל בהולנד
שמאל|ממוזער|250px|בית הקברות הגאורגי בטסל
ההתקוממות הגאורגית בטסל (4 באפריל 1945 – 20 במאי 1945) הייתה מרד של גדוד חיילים גאורגים מהלגיון הגאורגי על האי ההולנדי טסל נגד הכוחות הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. הקרב שנוצר כתוצאה מהמרד, נמשך קרוב לשבועיים מעבר לתאריך כניעתה של גרמניה, מכונה לעיתים "הקרב האחרון באירופה".
רקע
האי היה נדבך מרכזי בחומה האטלנטית הגרמנית (קו ההגנה כנגד פלישת בעלות הברית), ומשום כך בנו בו הגרמנים ביצורים חזקים. הגאורגים היו חיילי הצבא האדום לשעבר מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה שנשבו בחזית המזרחית ושעברו להילחם לצד האויב הגרמני, בין השאר משום שהאלטרנטיבה האחרת הייתה לגווע ברעב במחנות השבויים הגרמניים. גדוד החיילים הגאורגים 882 הוצב באי במחנה של שבויי מלחמה לשעבר ששירתו ככוחות עזר נגד אויבי גרמניה.
המרד
בלילה שבין 4 ל-5 באפריל 1945, תוך ציפייה לכיבוש קרוב של האי על ידי בעלות הברית, התקוממו הגאורגים נגד הגרמנים והשתלטו על האי לזמן קצר. כארבע מאות גרמנים נהרגו באותו לילה, אולם סוללות תותחי החוף בצפון ובדרום האי לא נכבשו. בשל כך, לא היו המתקוממים יכולים למנוע הגעת תגבורות גרמניות. הגרמנים פתחו בהתקפת נגד בתמיכת שריון מהולנד והשתלטו על האי מחדש אחרי שבועות של לחימה עזה.
במהלך "המלחמה הרוסית" (כפי שהיא קרויה כיום בטסל) נהרגו כ-800 גרמנים, 500 גאורגים ו-120 מתושבי טסל. ההרס היה עצום, עשרות חוות עלו באש. שפיכות הדמים נמשכה מעבר לכניעה הגרמנית בהולנד גופא ב-5 במאי 1945, והכניעה הגרמנית הכללית ב-8 במאי. רק ב-20 במאי הצליחו כוחות קנדיים להשקיט את "זירת הלחימה האירופאית האחרונה".
הגאורגים שנהרגו קבורים בבית קברות טקסי בהוכברך (Hogeberg) שליד אודסכילד (Oudeschild) שבטסל. אלה שניצלו לא זכו לסוף טוב יותר. בהתאם לתנאי ועידת יאלטה הם נשלחו על ידי בעלות הברית בניגוד לרצונם ממחנות שבויי המלחמה הגרמנים לברית המועצות. סטלין התייחס לנפילה בשבי או לכניעה כאל בגידה כיוון שהחיילים לא נלחמו עד המוות. בשל כך, נשלחו כרבע מיליון משני מיליון השבויים הסובייטים לגולאג, מחנות עבודת כפייה.
הנצחה
תצוגת קבע על אירועים אלה מוצגת במוזיאון האווירי בשדה התעופה של האי.
קישורים חיצוניים
טסל
טסל
טסל
קטגוריה:מרידות צבאיות
טסל
טסל
קטגוריה:הולנד במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:צפון הולנד
קטגוריה:הפיכות ומהפכות שלטוניות במהלך מלחמת העולם השנייה | 2024-03-01T15:50:38 |
עזרא הרביעי | הפניה חזון עזרא | 2007-02-25T12:01:26 |
גוסטאב פלובר | REDIRECT גוסטב פלובר | 2004-12-27T09:27:07 |
הצבא השחור | הפניה נסטור מאכנו | 2010-08-15T12:28:23 |
בשר אדום | הפניה בשר בקר | 2021-12-21T13:27:13 |
צ'קה | צֶ'קַה - הוועדה המיוחדת הכלל-רוסית למאבק במתנגדי המהפכה ובחבלה (Всероссийская чрезвычайная комиссия по борьбе с контрреволюцией и саботажем, ЧК) היה שמה הרשמי של המשטרה החשאית הסובייטית הראשונה ושירות הביטחון, שעם מייסדיה נמנים פליקס דזרז'ינסקי וקלימנט וורושילוב.
היסטוריה
הצ'ה-קה הייתה המשטרה הסובייטית החשאית הראשונה. היא הוקמה ב-20 בדצמבר 1917 על פי צו רשמי של ולדימיר לנין, שמינה בראשה את האריסטוקרט הפולני שהפך לקומוניסט, פליקס דזרז'ינסקי.
בשנות קיומה הוצאו להורג מתנגדים רבים ורבים מהמתנגדים לשלטון נשלחו למאסר. פעילותו של הגוף הזה הטילה אימה ועד היום מכונים עובדי שירותי הביטחון ברוסיה "צ'קיסטים".
למן הקמתה הייתה הצ'קה הזרוע הצבאית והביצועית של המפלגה הבולשביקית, הגוף העיקרי שתחזק את מחנות המעצר ומנגנון הדיכוי הממשלתי.
ב-1918, כאשר מקום מושבה של הממשלה עבר למוסקבה, גם מטה הארגון עבר מרחוב גורוחובאיה בפטרוגרד לכיכר לוביאנקה במוסקבה, במבנה ששימש בתקופת הצאר כמטה חברת ביטוח פרטית. ב-1924 שינתה הכיכר את שמה לכיכר דזרז'ינסקי 1, כשם מייסד הארגון. ב-1922 הצ'קה הוחלפה על ידי גפא"ו.
עד היום תאריך ה-20 בדצמבר (יום היווסדה של הצ'קה) הוא יום השנה של עובדי שירותי הביטחון והמודיעין הרוסיים.
ראו גם
משטרה חשאית
ק.ג.ב.
נקוו"ד
מינהל המודיעין הראשי של ברית המועצות
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ברית המועצות: ארגונים ממשלתיים
קטגוריה:קהילת המודיעין הסובייטית | 2024-05-28T11:00:57 |
בשאר אסד | REDIRECTבשאר אל-אסד | 2006-08-20T06:28:56 |
אפמינונדס | אפמינונדס (ביוונית: Eπαμεινώνδας; 418 – 362 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי תבני. אפמינונדס היה בין האחראים להעברת ההגמוניה ביוון העתיקה מידיה של ספרטה לידיה של תבאי. בתהליך זה היה אחראי על יצירת ערי-מדינה חדשות, שחרור חלק מההלוטים המסנים והמצאה של טקטיקות חדשות. ההגמוניה התבאנית לא נמשכה זמן רב ועם מותו בקרב ירדה ממעמד הבכורה.
הרקע לפועלו
אפמינונדס חי בתקופה סוערת בתולדות תבאי ויוון כולה. הוא נולד בעת המלחמה הפלופונוסית, האדירה במלחמות יוון הקלאסית. נעוריו ושנות ה-20 של חייו עברו עליו במהלך המלחמה הקורינתית שכתוצאה ממנה פורקה הליגה הבויאוטית והאקרופוליס של תבאי נתפס על ידי הספרטנים. אמפמינונדס היה הכוח המניע מאחורי המלחמה נגד ספרטה שהרעידה את העולם היווני כשהצבא הספרטני הובס בפעם הראשונה מזה כמה מאות שנים. אפמינונדס היה אחראי לשבירת ההגמוניה הספרטנית והעברתה לידי תבאי. ההגמוניה התבאנית לא האריכה ימים ועם מותו בקרב של אפמינונדס חלפה מהעולם. העולם היווני שקע במלחמות חדשות שהקיזו את דמן של ערי המדינה היווניות, עד שאיבדו את כוחן לטובת ההגמוניה של הממלכה המקדונית בהנהגתו של פיליפוס השני דור אחד אחרי הסתלקותו של אפמינונדס מהעולם.
ביוגרפיה
נעוריו
אמפמינונדס נולד למשפחת אצולה מפורסמת בתבאי שירדה מנכסיה, אך למרות הקשיים הכלכליים, קיבל העלם חינוך מעולה. עם מחנכיו הרבים נמנו מורים מעולים למוזיקה ולריקוד. מדריך הפילוסופיה שלו היה ליזיס, אחרון הפילוסופים הגדולים של האסכולה האפלטונית. אמפמינונדס העריץ את ליזיס ולפילוסוף זה הייתה השפעה רבה על הנער ועל עיצוב אישיותו.
בדומה למצביאים גדולים אחרים של העת העתיקה, אפמינונדס לא הסתפק בלימודים אקדמיים, אלא השקיע באימוני ספורט. אפמינונדס נודע כלוחם עשוי ללא חת ואשף בשימוש בכלי נשק.
אפמינונדס נולד בתקופה סוערת בתולדות יוון העתיקה. ילדותו עברה בעת המלחמה הפלופונסית. כשמלאו לו 14 ניצחה ספרטה את אתונה במאבק האיתנים על ההגמוניה בעולם היווני. אחרי ניצחונה, הכירו כל ערי המדינה ביוון בהגמוניה הספרטנית. תבאי, שהייתה בעלת בריתה של ספרטה במלחמה ביקשה לנצל את הניצחון לטובתה ולהגדיל את השפעתה בבויוטיה. שאיפה זו הביאה אותה לעימות מול ספרטה.
המלחמה הקורינתית
כ-10 שנים לאחר תום המלחמה הפלופונסית פרצה מלחמה חדשה ביוון - המלחמה הקורינתית. ספרטה מצאה את עצמה נלחמת נגד בעלי בריתה לשעבר. המלחמה התנהלה ללא הכרעה מספר שנים, אך בסופה, התערבה ממלכת פרס לצד ספרטה ונחתם חוזה המלך שהכיר באופן רשמי בהגמוניה הספרטנית ביוון. הליגה הבויוטית, שתבאי הייתה מנהיגתה זה זמן רב, פורקה.
בשנת 382 לפנה"ס עבר כוח חלוץ ספרטני צפונה, במלחמה נגד אולינתוס , דרך בויוטיה והפולימרכוס התבני לאונטיאדס פנה אל המצביא הספרטני פויבידס וביקש לנצל את התוהו ובוהו שתבאי הייתה נתונה בו ולמסור את קדמאה , האקרופוליס של תבאי לידי הספרטנים. הגנרל הספרטני הסכים ברצון והמצודה עברה לשליטה ספרטנית וחיל מצב ספרטני השתכן בה. בנוסף לכך, ננקטו אמצעים אלימים נגד הסיעה האנטי ספרטנית. חלקה גורש מהעיר וחלק אחר נטבח. ניצול המצב הפנימי הקשה של תבאי השניא את השלטון הספרטני על התבנים והיה פתח לרגשי זעם ואף רצון עז לנקמה מצידה של בעלת ברית לשעבר.
הקשר התבני ושחרור קדמאה
במהלך השנים, הסיעה הפרו-ספרטנית בתבאי המשיכה להתנכל לסיעה היריבה ורדפה אותה אפילו בגלותה. הסיעה האנטי ספרטנית התארגנה מחדש באתונה. הם קשרו קשר עם נאמניהם בספרטה ובעזרתם חדרו, בראשות פלופידס , אל העיר בדצמבר 379 לפנה"ס. אפמינונדס שהיה מנאמני הסיעה האנטי ספרטנית לא גורש מהעיר. עם הזמן, מעמדו עלה והוא ניצל אותו על מנת לאמן קבוצות של צעירים פטריוטים. עם בוא הקושרים השתלטו חניכיו על מחסני הנשק. בעזרת גיס קטן של אתונאים שבאו לתמוך בתבנים הצליחו הקושרים לכתר את הספרטנים בקדמאה. למחרת אפמינונדס וגורגידס הציגו את פלופידס ואנשיו כמשחררי תבאי מהעול הפרסי. חיל המצב שלח אותות מצוקה לחילות מצב ספרטניים שהיו בסביבה, אך התבנים מנעו את כניסתם לעיר. מפקד המצודה הספרטני חשש לחייו וביקש להיכנע ולצאת את העיר.
קלאומברוטוס נשלח להשיב את המצב לקדמותו, אך לא העז להיכנס לקרב גלוי והתבנים שמרו על עצמאותם. כתוצאה מכישלון מסע המלחמה הספרטני, הצליחו התבנים להחיות את הליגה הבויוטית בראשותם ב-374 לפנה"ס. המלחמה נמשכה 8 שנים (378 עד 371 לפנה"ס). הספרטנים ניסו להשיב את המצב לקדמותו ופלשו מספר פעמים לבויוטיה, אך ללא תוצאות כלשהן. הצדדים העייפים ביקשו לחתום על חוזה שלום וכמעט כל בעלי הברית של התבנים חתמו על החוזה החדש. אפמינונדס, שהיה שליח התבנים, סירב לחתום על החוזה בגלל הסירוב הספרטני להכיר בכינונה המחודש של הליגה הבויוטית.
קרב לאוקטרה וטקטיקה חדשה
התבנים היו במצב קשה. לא רק שהם נשארו לבד מול ספרטה והליגה הפלופונסית האדירה, אלא כל בעלי בריתה, למעט התסלים, נטשו אותם. יתרה מכך, הליגה האתונאית הבטיחה בחתימתה על חוזה השלום להגיש עזרה לספרטה במידה ומעשי האיבה יפרצו מחדש. הספרטנים היו בטוחים בניצחונם ולא המתינו לכינוס כל הכוחות שעמדו לרשותם, אלא שלחו צבא חזק בן 10,000 הופליטים, מתוכם לפחות 2,000 לקאדמונים (700 ספרטנים והיתר פרויוקים) ו-1,000 פרשים לבויוטיה. התבנים הופתעו ולא הצליחו לכנס, אלא 6,000 הופליטים ו-600 פרשים.
בקרב, אפמינונדס חילק את צבאו באופן לא שווה וחיזק את אגפו הימני: עד כה, נהגו לסדר את ההופליטים בקו אחד בלי לחזק את אחד האגפים. היו, אמנם, מקרים יוצאי דופן כמו קרב מרתון, אך זאת הייתה פרקטיקה לא מקובלת. בנוסף לכך, אפמינונדס ריכז באגף זה את בכירי לוחמיו וסידר אותם בעומק של 50 חיילים לעומת סידור רגיל של שמונה חיילים. היה זה חידוש טקטי מהפכני כי עד אז כמעט שלא יצרו יתרון מקומי. בעזרת תחבולה זו, הצליח אפמינונדס למוטט את החיילים הספרטנים שעמדו מולו.
בהתחלה היוונים לא עיכלו את גודל התבוסה הספרטנית: הייתה זו הפעם הראשונה מזה מאות שנים שצבא ספרטני הפסיד בקרב יבשתי לצבא קטן ממנו. יתרה מכך, התבוסה באה כתוצאה מהתמוטטות המערך הספרטני ולא המערך של בעלי בריתם. כשהיוונים קלטו את גודל התבוסה, התערער מאוד מערך הבריתות הספרטני וחדלו להתייחס לספרטה כאל הגמון. בשנים הבאות אפמינונדס פלש מספר פעמים לפלופונסוס, ואפילו העז לאיים על ספרטה עצמה ושרף חלק מהכפרים שהיו שייכים לה.
המסעות הראשונים לפלופונסוס
כתוצאה מהתבוסה הספרטנית בקרב לאוקטרה פולייס רבים שהיו כפופות לשליטתם רצו לפרוש מהברית הפלופונסית. הצרה הראשונה באה מארקדיה, שהייתה לפני כן חברה נאמנה בברית הפלופונסית: בני מנטיניאה התאחדו והקימו את עירם. הספרטנים ניסו להתערב, אך ללא הועיל. יתרה מכך, הארקדים ביקשו את עזרת התבנים נגד הספרטנים. התבנים נענו ברצון ואפמינונדס יצא בדצמבר 370 לפנה"ס לפלפונסוס בראש הצבא התבני.
בפעם הראשונה מזה דורות רבים צבא זר דרך על אדמת לאקוניה. אש ותמרות עשן פשטו במולדת הספרטנית. היהירות הספרטנית הייתה גדולה עד כדי כך, שעירם לא הייתה אפילו מוגנת בחומה. ייתכן שאפמינונדס היה יכול לכבוש את ספרטה, אך הוא החליט על פעולה קלה יותר: הרס החקלאות שעליה הייתה מבוססת הכלכלה הספרטנית. נוכחותו על אדמת לאקוניה גרמה לעריקה רבתי של פרויוקים והלוטים. אפמינונדס הגדיל לעשות וחידש את מסניה שהייתה חלק מהמדינה הספרטנית כבר כמה מאות שנים. בדרך זו הפסידו הספרטנים כמחצית משטחם. יתרה מכך, נוכחות מדינה עוינת בעורפם גרמה לכך שהיו חייבים לשמור חלק מצבאם בעתודה נגד מסניה. אתונה שחששה מהתגברותה של תבאי כרתה ברית הגנה עם ספרטה ואפילו שלחה כוח סיוע, אך הוא איחר את המועד.
בשנה הבאה (369 לפנה"ס) שוב יצאה קריאה מבעלות בריתה של תבאי בחצי האי הפלופונסי לעזרה. שוב יצא אפמינונדס לעזרתם. התבנים פרצו את ביצורי האיסתמוס וחברו לבעלי בריתם. מסע זה היה מכאיב לא פחות מקודמו: נראה שבשנה זו נוסדה מגלופוליס - בירת הליגה הארקדית שנוסדה זה מכבר על פי מתכונת הליגה הבויוטית.
המערכות המאוחרות וקרב מנטיניאה
על אף הצלחותיו, לא נבחר אפמינונדס למשרה כלשהי בשנה העוקבת. אי שקט שרר ביוון. סכסוכים מקומיים פרצו בכל רחבי יוון ומלך פרס החליט לשנות את טעמו: במקום ספרטה, הוסמכה תבאי לשמור על תנאי חוזה המלך. בסכסוכים קטנים נהרג חברו ובעל בריתו רב העוצמה פלופידס.
בשנת 362 לפנה"ס קראה הליגה הארקדית תיגר על ההגמוניה של תבאי. התבנים החליטו להגיב ושלחו את אפמינונדס פעם נוספת לחצי האי. מדינות חצי האי התפצלו - חלקן תמכו בתבאי וחלקן בספרטה. בקרב מנטיניאה ה-2 שהיה שיא מסע מלחמה זה, כל צד הצליח לקבץ כ-30,000 חיילים. הקרב הסתיים ללא הכרעה ברורה, אך אפמינונדס נהרג ועמו שקעה גם ההגמוניה התבנית. התבנים חזרו למדיניותם הישנה והתרכזו בענייני בויוטיה בלבד.
ראו גם
הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית וההלניסטית
הצבא היווני בתקופת יוון הקלאסית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:יוונים בתקופה ההלנית
קטגוריה:חללי קרבות
קטגוריה:להט"בים בעת העתיקה
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-4 לפנה"ס
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-5 לפנה"ס | 2023-07-19T17:57:45 |
איזמרגד | REDIRECT ברקת | 2005-03-20T16:03:10 |
עבירה שדינה מוות | REDIRECT עונש מוות | 2004-12-27T14:24:42 |
מיראז' 3 | דאסו מיראז' 3 (בצרפתית: Dassault Mirage III, מצרפתית: Mirage - "חזיון תעתועים", לעיתים גם מיוצג כ-מיראז' III) הוא מטוס קרב צרפתי, סילוני, על-קולי מהדור השני. המטוס היה למטוס הקרב הראשון שיוצר באירופה שהיה מסוגל להגיע למהירות של מאך 2. המטוס תוכנן במקור למשימות יירוט, אך דגמיו המוצלחים ביותר שימשו, בנוסף ליירוט, גם לתקיפה ולביון.
המטוס יוצא מצרפת במספרים גדולים. הלקוח הבינלאומי הראשון למטוס היה חיל האוויר הישראלי, בו הוא כונה "שחק". בשירות חיל האוויר השיג המטוס 282.5 הפלות וזכה לתהילה רבת שנים.
הצלחת עיצובו של המטוס הביא להתפתחות משפחת מטוסי המיראז'. דגמי המיראז' 3 השונים עברו שדרוגים והשבחות רבים, ועדיין נמצאים בשירות מבצעי בחיל האוויר הפקיסטני.
פיתוח
מיסטר דלתא
ממוזער|מטוס 01 מדגם MD 550 מיראז' 1, שנודע לפני כ-מיסטר דלתא. 1956.
בשנת 1953 הוציא חיל האוויר הצרפתי דרישה למטוס יירוט קל שיוכל להמריא ממסלולים קצרים יחסית למטוסי קרב, להאיץ למהירות מאך 2, ולהגיע לגובה של 60,000 רגל (18,300 מטר) בפחות משש דקות מההמראה.
למכרז נגשו חברות נורד, SNCASE, SNCASO ודאסו. חברת נורד הגישה את הדגם 1500 גריפון, חברת SNCASE הציעה את SE-212 דורנדאל, דאסו שהציעה את הדגם MD 550, וחברת SNCASO הציעה דגם SO.9050 טרידנט 2. כל ההצעות, פרט להצעה של SNCASO, כללו כנפי דלתא ותוכננו גם להשתמש במנוע רקטי להאצה במהלך שלב הטיפוס של פרופיל היירוט. רק ההצעה של דאסו פותחה ספציפית למכרז זה, כששאר החברות התבססו בהצעותיהם על פיתוחים לפרויקטים מוקדמים יותר.
התכנון למטוס שפותח בחברת דאסו כונה מיסטר דלתא, וכלל כנפי דלתא, זוג מנועי טורבו-סילון בעלי מבער אחורי מדגם טורבומקה גביזו (Gabizo), ומנוע רקטי נתיק מתוצרת חברת SEPR. המטוס קיבל מספר דגם MD 550. חיל האוויר הצרפתי קיבל את ההצעה של חברת דאסו, והוציא חוזה לפיתוח וייצור של שני מטוסי אב-טיפוס למטוס ב-22 במרץ 1954.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 17
המטוס הראשון נשא מנועים שיוצרו ברישיון מדגם ארמסטרונג סידלי MD30R וייפר, להם הוסף מנוע רקטי מדגם SEPR 66 שהוסיף 80 שניות של 1,497 קילוגרם דחף (3,300 ליברות כוח) והותקן על גבי פוד בחלק האחורי של גחון המטוס. המטוס התאפיין במבנה קטן, כנפי דלתא דקות, מייצב כיוון גדול, אף דק ושפיצי שתוכנן מראש לשאת מערכת מכ"ם של חברת דאסו, ותא טייס שהותקן גבוה יחסית כדי להקנות לטייס ראות מעל שני כונסי האוויר של המנועים שבצידי התא.
המטוס ביצע את טיסת הבכורה ב-25 ביוני 1955. בניסויים שבוצעו במטוס הראשון, שנודע בשם '01', הוא הציג ביצועים צנועים למדי ולכן הוחזר למפעל להתאמות. מייצב הכיוון הוקטן ועוצב מחדש, כמו כן עוצבו מחדש בתי המנוע וכונסי האוויר. חברת דאסו הוסיפה למנועי המטוס מבערים אחוריים שהפיקו 980 קילוגרם דחף (2,160 ליברות) עם מבער אחורי. השינויים היו משמעותיים, ולכן הוחלט לשנות את שמו של המטוס למיראז' 1. אך עם כל זאת לא הצליח המטוס להגיע לדרישות הביצועים הנדרשות במכרז. הוא לא יכול היה להגיע למהירות מאך 2 ולא יכול היה לשאת יותר מטיל אוויר-אוויר אחד.
במהלך המכרז החל חיל האוויר הצרפתי לבחון מחדש את דרישותיו למטוס היירוט. כלל המתחרים בתוכנית התקשו לייצר מטוס שיכול היה להגיע לביצועים הנדרשים. כמו כן האיום העיקרי הפך ממבני ענק של מפציצים איטיים למפציצים על-קוליים, וכן שיטת ההפעלה עם יירוט מדויק ומוכוון על ידי בקר יירוט לא הייתה אפשרית בגלל חוסר כיסוי של השטח האווירי של צרפת על ידי מכ"מים. על כן שיטת הפעלה בה אפשר היה ליירט מטוסים כאלו עם מטוסי קרב קטנים שנושאים טיל בודד ביירוט מכוון הייתה בלתי אפשרית.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 18
בבחינה מחדש של דרישות חיל האוויר, הוחלט לנטוש את האב-טיפוס השני של MD 550, שכונה מיראז' 2 ותוכנן לשאת מנועים מדגם טורבומקה גביזו. מיראז' 1 טס כפלטפורמת ניסוי למיראז' 4 עד שנת 1957.
מיראז' 3
ממוזער|איור המשווה את הצלליות של מטוס מיראז' 1 (השמאלי), מיראז' 3 (באמצע), ומיראז' 3C (הימני).
עם ביטול הייצור של המיראז' 2, הפעילה דאסו צוות קטן של 62 מהנדסים שהיא מימנה מכיסה, מכיוון שחיל האוויר הצרפתי היה עדיין בתהליכי מחקר וחשיבה מחדש על כל התוכנית. אחד הדברים הראשונים ששונו במטוס הוא המנוע. ה-SNECMA אטאר 101G, שהיה בשלבים מאוחרים של פיתוחו, והפיק 4,700 קילוגרם דחף (10,365 ליברות), כשליש חזק יותר מהמנועים שתוכננו לדגמים הקודמים יחד, ועל כן הוחלט לתכנן מטוס חד-מנועי. זווית המשיכה של הכנפיים הוגדלה מ-55 מעלות ל-60 מעלות, ומבנה כלי הטיס הותאם לחוק השטחים.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 18
הדגם החדש – מיראז' 3, מספר זנב 001 (שכונה בצורה בלתי רשמית בלזק, Balzac) עלה לאוויר ב-30 בינואר 1956. בטיסת הניסוי העשירית שלו, הגיע המטוס למהירות של מאך 1.52 בגובה 38,000 רגל (11,600 מטר), ובצלילה מתונה הגיע למאך 1.6. בגלל ביצועים מאכזבים אלו החלו מהנדסי דאסו לחפש שיפורים אפשריים לרכיבי ההנעה של המטוס, ובמיוחד לכונסי האוויר שלו. באותו זמן הם כללו רק מפריד זרימה, אך זה לא הספיק, ולכן המהנדסים שילבו בכל כונס מעין חצי חרוט שהותקן בשפת הכונס הישרה, הפנימית יותר בכונסים החצי מעוגלים. חצאי החרוט, שכונו בצרפתית עכברים (souris), תוכננו לנוע קדימה ואחורה, ונשלטו בדגם הניסוי ידנית על ידי הטייס. השינוי הזה, יחד עם דגם חדש יותר למנוע האטאר 101G2, שיפרו את ביצועי המטוס משמעותית והוא יכול היה בטיסה ישרה להגיע למהירות של מאך 1.56 ללא רקטה, ולמאך 1.8 עם רקטת האצה.
מיראז' 3 גם נבחן על ידי הלופטוואפה לדרישות למטוס טקטי חדש והתחרה מול F-104 ו-F11F-1F, אך לא הייתה למטוס חליפה של מערכות מבצעיות, ולכן יכול היה להיבחן רק על איכות הטיסה שלו. מכיוון שהתוכנית דרשה מטוס עם יכולות תקיפה, החלה דאסו לחשוב על אופציות להפוך את המטוס לרב-משימתי ולא להתאימו רק ליירוט.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 24
מיראז' 3A ו-3C
חיל האוויר הצרפתי התרשם מביצועי המטוס החדש והזמין עשרה מטוסים טרום-סדרתיים שכללו מספר שינויים שחיל האוויר דרש, כמו הוספת מקום למערכת המכ"ם ובקרת הירי של המטוס, שחייבה הארכת גוף המטוס, הגדלת מוטת הכנפיים, ואיתה שינוי בעובי הכנף ובצורה האווירודינמית שלה. המנוע הוחלף באטאר 09B שהפיק 6,000 קילוגרם כוח (13,225 ליברות). כמו כן חוזקו כני הנסע של המטוס והוסף מצנח בלימה בזנב המטוס כדי לאפשר המראה ונחיתה משדות מאולתרים. בגלל כל השינויים הללו כונה הדגם החדש מיראז' 3A. עשרת המטוסים הטרום-סדרתיים שימשו לניסוי ולפיתוח מערכות שונות. ראשון המטוסים הטרום-סדרתיים המריא ב-12 במאי 1958, ובאוקטובר הגיע המטוס למהירות מאך 2 בטיסה ישרה ואופקית ללא רקטות האצה כלל.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 26–27
מיראז' 3B היה מתוכנן כבר בשלב זה כמטוס אימון דו-מושבי, ולכן מטוסי הקרב החד-מושביים מהייצור הסדרתי כונו מיראז' 3C. ישראל בחנה באותו זמן את המטוס לצרכיה, ודרישותיה היו למטוס שדמה יותר למטוס קרב-הפצצה מאשר למטוס מיירט, המשימה עבורה פותח המיראז'.
מיראז' E ו-R
ממוזער|צלליות מבני אף המטוס של מטוסי מיראז' 3 מהדגמים העיקריים.
עם ייצורם של מטוסי מיראז' 3A הראשונים, התרשם חיל האוויר הצרפתי לטובה מביצועי המהירות והגובה, אך מצא שהטווח ואמינות מערכות האוויוניקה שלו לקו בחסר. חברת דאסו הגדילה את המכלים הנתיקים, ואף יצרה מכלים נתיקים ששילבו כוורות של רקטות, אך כל אלה נחשבו לפתרונות ביניים. בעוד שאמינות האוויוניקה שופרה עוד בדגמים האחרונים על ידי החלפת שפופרות הריק המיוצרות מגרמניום בטרנזיסטורים, שיפור הטווח של המטוס דרש שינויים משמעותיים בגוף המטוס. דאסו החלו לבחון שיפורים אלו יחד עם הדרישות של חיל האוויר הצרפתי למטוסי תקיפה וצילום חדשים.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 40
הגוף הוארך ב-30 סנטימטר וכך כונסי האוויר של המנוע, שבדגמים מוקדמים יותר התחילו עוד בתוך תחום חופת תא הטייס, עכשיו התחילו בקו קצה החופה. זה הגדיל את גודלו של תא האוויוניקה. מוטות כני הנסע הראשיים הוטו מעט קדימה כדי לאפשר התקנת מכלי דלק מוגדלים בגחון, או פצצת אטום בכוח של 15 קילוטון מדגם AN52. כנפי המטוס חוזקו בשורשן ואפשרו לו לטוס בקרבת הקרקע עם חימוש כבד יחסית. כמו כן שולב המנוע אטאר 09C-3 שהפיק 6,200 קילוגרם דחף (13,670 ליברות) עם נצילות דלק משופרת. במנוע זה נחיר הפליטה, שלפני זה כלל שני דשים מעוגלים, כלל כעת מבנה עם דשים מרובים שמאפשרים שליטה טובה יותר בגאומטריה של הנחיר. בדגם זה גם הותקנה מערכת ניווט דופלר הצופה מטה לתיקון סחיפה האופיינית למערכות ניווט אינרציאליות. כמו כן הותקן מכ"ם משופר בעל יכולות אוויר-אוויר ואוויר-קרקע ואף מיפוי קרקע. האב-טיפוס לדגם זה, שסומן מיראז' 3E, טס לראשונה באפריל 1961.
באותו זמן (שנת 1960), ובהתאם לדרישת חיל האוויר הצרפתי, תכננה דאסו גם את דגם הביון של מיראז' 3. מבחינת האוויוניקה לא נכללו בדגם זה אף אחד מהשיפורים שהוצעו בדגם E, ולכן הוגבל המטוס למשימות צילום יום בלבד. מאוחר יותר גם הוצע דגם RD שכלל שכלולים אוויוניים של דגם E - מכ"ם דופלר צופה מטה, ומצלמה אינפרה אדומה המשפרת את יכולת התפעול בלילה ובמזג אוויר קשה.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 41
התפתחות למשפחה שלמה
מיראז' 4
ממוזער|איור הממחיש את ההבדלים בגדלים בין מיראז' 3E למיראז' 4.
בשנת 1956 הוצאה דרישה לפיתוח מפציץ אסטרטגי על-קולי המסוגל לשאת ולהטיל פצצה גרעינית. דאסו נבחרו לתוכנית זאת מכיוון שהצעתם נחשבה זולה ופשוטה יותר, בגלל ניסיונה בפיתוח מיראז' 1 ו-2 הדו-מנועיים והצלחתה בפיתוח מיראז' 3. בהתבססות על שני הדגמים הקודמים, פיתחה דאסו את מיראז' 4, שהיה גדול פי 1.5 ממיראז' 3, עם שטח-כנף גדול פי שניים, ומשקל ריק כבד פי שלושה. המטוס הונע על ידי שני מנועי אטאר 09B. כנפי הדלתא של המטוס היו דומות בגאומטריה שלהן לאלו של מיראז' 3. המטוס היה משייט במהירות של מאך 1.85 ובגובה 59,000 רגל.
המטוס טס לראשונה ביוני 1959. כ-60 יחידות של דגם זה יוצרו עבור הכוח האסטרטגי של חיל האוויר הצרפתי, והוא שירת בתפקיד המפציץ עד 1996. דגם הביון האחרון של המטוס יצא משירות ב-2005.
מיראז' 5
הקונספט של מיראז' 5 עלה מהצורך הישראלי למטוס תקיפה מהיר, אך גם בעל חליפת אוויוניקה פשוטה, קיבולת דלק גדולה יותר, ויכולת נשיאת חימוש משופרת. ביולי 1965 החל צוות המהנדסים של דאסו לבחון את האופציה הזאת. הם הסיקו שהסרת הציוד האוויוני המשופר מדגם מיראז' 3E תוריד את משקל המטוס ב-454 קילוגרם (1,000 ליברות), תאפשר להגדיל את משקל החימוש עד 4,000 קילוגרם (8,800 ליברות), תאפשר הגדלת מכלי הדלק במקום תא האוויוניקה ותגדיל את קיבולת הדלק במטוס ב-32 אחוז, כל זאת בהוזלה של כ-200,000 דולר במחיר המטוס (בשערים של אז). ישראל הזמינה 50 מטוסי מיראז' 5J ושני מטוסי אימון מדגם מיראז' 5DJ. אף על פי שמסירת המטוס לחיל האוויר הישראלי נעצרה בגלל האמברגו הצרפתי על ישראל, היה הדגם החדש מוצלח למדי במכירות.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 48–49.
מיראז' F1
מיראז' F1 נולד יחד עם המיראז' F2 בעקבות מחקרים פנימיים בדאסו למטוס VTOL הדומה למיראז' 3V פרט לכנף משוכה גבוהה. עם התארכות תוכנית מטוס כנף בעלת משיכה משתנה אנגלו-צרפתי (שבעקבותיה פותח מיראז' G), נראה מיראז' F1 כחלופה זמנית ראויה. בזכות מנוע אטאר 9K-50 העוצמתי וכנף גבוהה, הבטיח המטוס ביצועי המראה טובים יותר, זריזות גבוהה יותר וקיבולת דלק גבוהה יותר. המטוס טס לראשונה בשנת 1966.
מיראז' 2000
מיראז' 2000 פותח כמתחרה למטוסי F-16 אחרי ביטול תוכנית פיתוח מטוס קרב צרפתי מתקדם בשנת 1975. במטוס חזרה חברת דאסו לכנף הדלתא. המטוס היה אל-יציב, וכלל מערכת בקרת טיסה מסוג טוס-על-חוט.
ניסויים נוספים
המראה ונחיתה אנכיים
ממוזער|תמונה המדגימה צלליות של בלזק V ומיראז' 3V.
בתחילת שנות ה-1960 הלך הרוח בנאט"ו היה כי במלחמה הבאה עם מדינות ברית ורשה, תתחיל ברית המועצות את המלחמה עם סדרה של תקיפות גרעיניות. אלה היו צפויות להרוס או לנטרל את מרבית שדות התעופה ובסיסי חילות האוויר של מדינות ברית נאט"ו, ועל ידי כך תשיג ברית המועצות עליונות אווירית באירופה. כדי להתמודד עם איום זה פרסמה נאט"ו מפרט AC/169 הדורש סדרת כלי טיס צבאיים הכוללים יכולת המראה ונחיתה אנכית שיוכלו לפעול מכמעט כל שטח פתוח, ללא צורך בשדות קיימים או מאולתרים. מפרט AC/169a דרש מטוס קרב המסוגל להגיע למאך 2. AC/169b היה מפרט למטוס תקיפה וביון עם יכולת תקיפה גרעינית.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 38
חברת דאסו הציעה תכנון שכינתה מיראז' 3V (מלשון Vertical), וממשלת צרפת החליטה להשקיע בו. משום שהמנועים שתוכננו להיכלל במיראז' 3V עדיין לא היו מוכנים, הוחלט להתחיל את ניסויי הטיסה עם מטוס הניסוי הראשון של המיראז' 3 מספר זנב 001, שכונה בצורה בלתי רשמית בלזק. המטוס עבר הסבה, בה הותקן בו מנוע בריסטול אורפיאוס BOr 3 הקטן יותר עם דחף של 2,200 קילוגרם. בשני צידי המנוע הותקנו שני זוגות מנועי עילוי אנכי מדגם רולס-רויס RB108-1A עם דחף של 980 קילוגרם כל אחד. הותקנו רמפות נפתחות של כונסי האוויר בגב המטוס ודלתות פליטה בגחונו. המטוס כונה רשמית בלזק V וביצע את טיסת הריחוף הראשונה שלו באוקטובר 1962, כאשר המטוס קשור ומעוגן לבטיחותו. במרץ 1963 ביצע המטוס את טיסתו הראשונה, ובה עבר מריחוף לטיסה קדמית. בינואר 1964 התרסק המטוס בעת הנמכה בריחוף וטייסו נהרג. לאחר שיפוץ חזר המטוס לטיסות ניסוי בפברואר 1965, אך בספטמבר שוב התרסק באופן קטלני. באותו זמן היה המיראז' 3V קרוב להשלמה, ולכן הבלזק V לא שופץ בשנית.ממוזער|תמונה של מטוס מיראז' 3V מספר זנב 01 בריחוף
בזמן זה המנוע החדש שיועד למיראז' 3V, ה-SNECMA TF-104B, עבר ניסויים במטוס מיראז' 3T, שביצע את טיסת הבכורה שלו ביוני 1964. המנוע החדש היה למעשה מנוע טורבו מניפה של פראט אנד ויטני TF-30 שיוצר ברישיון. זמן קצר לאחר מכן הוחלף TF-104B במנוע TF-106 שהפיק דחף של 9,000 קילוגרם. מנוע הטורבו-מניפה המוקדם לא היה אמין, בעיקר בהמראות. המטוס המשיך לטוס עד סוף התוכנית בשנת 1970.
המיראז' 3V הראשון (מספר זנב 01) עלה לאוויר לראשונה בפברואר 1965 בניסויי הריחוף הראשונים. המטוס היה ארוך והמבנה המרכזי שלו רחב יחסית למטוסי המיראז' 3 הסדרתיים, אבל בעל כנפיים דומות ומבנה קדמי זהה לדגמים הסדרתיים. המטוס הונע על ידי מנוע TF106 A3 שהפיק 7,598 קילוגרם דחף ושמונה מנועי רולס-רויס RB-162 אנכיים שהפיקו 1,600 קילוגרם דחף כל אחד. במרץ 1969 ביצע המטוס לראשונה מעבר מריחוף לטיסה ישרה, ובטיסה זו גם הגיע למהירות מאך 1.32. דגם הניסוי השני (מספר זנב 02), שכלל מנוע TF306 עם דחף של 8,391 קילוגרם, המריא ביוני 1966, ובספטמבר השיג מהירות של מאך 2.04, והפך בכך למטוס המהיר בהיסטוריה בעל יכולת המראה ונחיתה אנכיים.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 39 בנובמבר 1966 מטוס מיראז' 3V מספר זנב 02 התרסק, וזה הפסיק את התוכנית הלכה למעשה.
מיראז' 3NG
ממוזער|תמונה של מיראז' 3NG על הקרקע, 1984.
באפריל 1981 סיימה דאסו מספר עיצובים מתקדמים כחלופה למטוסי מיראז' 3, מיראז' 5 ומיראז' 50. המטוס החדש, שכונה מיראז' 3NG (מצרפתית: Nouvelle Generation, דור חדש), תוכנן לכלול מנוע האטאר 09K-50, ומשטחי קנארד עם תצורות שונות המותאמים לדרישות הלקוחות. כנפי המטוס כללו גם הארכות לשפת הכנף לשיפור ביצועים. המטוס הראשון מדגם זה טס במאי 1981. אחרי סדרת ניסויים קצרה שולבה במטוס מערכת בקרת טיסה מסוג טוס-על-חוט וחליפת האוויוניקה שלו עודכנה וכללה מערכת ניווט ובקרת ירי חדישות, מכ"ם בעל אופני פעולה מרובים, ואף ציין לייזר לתקיפה שהביאו את יכולות המטוס לרמה של דור 4. המטוס החדש הוצג בסלון האווירי בפריז בשנת 1983.
אף על פי שלא נמצאו קונים למטוס, השדרוגים ששולבו בו מצאו את דרכם לתוכניות השדרוג וההשבחה השונות שהציעה חברת דאסו למטוסי מיראז' 3 ו-5. ספציפית, תוכנית השדרוג של ברזיל כללה מספר רב מהשדרוגים המוצעים בדגם זה.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 113
מאפיינים
מבנה
ממוזער|השוואה בין המבנים הקדמיים של מטוס מיראז' 3C (עליון) ו-3E (תחתון). ניתן לזהות בדגם C את מבנה הכונס הפולש קדימה יותר.
המיראז' 3 מתאפיין במבנה אלומיניום אחוד למחצה המשתלב עם כנפי דלתא גדולות ללא-זנב המותקנות נמוך ומשתלבות עם גחון המטוס. בדגמים A ו-C הכונסים החלו עוד בתחום אורך חופת תא הטייס, בדגמי E והלאה הוארך מבנה המטוס ב-30 סנטימטר והכונסים החלו בקו קצה חופת תא הטייס.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 40–43. המטוס עוצב לפי חוק השטחים, ובשל כך הייתה הצרה בגוף המטוס אחרי כונסי האוויר. כונסי האוויר החצי מעוגלים הותקנו בצידי המבנה הקדמי.
מטוסי מיראז' 3 לא יוצרו עם משטחי קנארד, אך במספר תוכניות השבחה מקומיות הוספו משטחים אלו למטוס, ושיפרו את ביצועי כלי הטיס במהירויות נמוכות ובזוויות התקפה גבוהות.
כנפיים
תמונות של הכנפיים של המיראז' 3
כאמור, המטוס כלל כנפי דלתא ללא-זנב, כלומר ללא משטחי זנב אופקיים כגון מייצבי גובה. בשל כך התחברו הכנפיים לאורך המבנה המרכזי של כלי הטיס, כמעט עד הזנב. שפת ההתקפה כללה קימור כלפי מטה, מה שתרם לביצועי המטוס במהירות נמוכה ובזווית התקפה גבוהה. הקימור המשיך לאורך הכנף ואף סביב קצה הכנף ונגמר בקימור באלוונים החיצוניים, ויצר פרופיל הדומה לזה של כנפון קצה-כנף, ועל ידי כך שיפר את ביצועי הטיפוס והגרר של המטוס. שפת הכנף כללה גם חריץ במחצית מאורכה. החריץ עצר זרימה אופקית של אוויר לאורך מוטת הכנף, מה ששיפר את ביצועי הכנף בזוויות התקפה גבוהות ובמהירויות נמוכות. הכנף לא כללה משטחי היגוי משניים, פרט למעצורי האוויר שהיוו שני משטחים דמויי מחבלים הנפתחים לתוך זרימת האוויר בשפות העליונות והתחתונות של כל כנף.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 20–24
כני נסע
תמונות כני הנסע של המיראז' 3
תצורת כני נסע של המיראז' הייתה סטנדרטית – כן נסע קדמי אחד מתחת לתא הטייס ושני כני נסע ראשיים שהותקנו בכנפיים והתקפלו לתוך תאים במבנה המרכזי של המטוס. צורת קיפול זאת הגבילה את גודל המנשא בנקודת התלייה בגחון, ולכן, החל מדגם E, הוטו כני הנסע מעט קדימה, כדי שבמהלך הקיפול הם יאפשרו יותר מקום בתחנה זאת. כני הנסע תוכננו מראש לפעילות משדות מאולתרים והיו מוקשחים בצורה מספקת בשביל לאפשר נחיתות והמראות בתנאים קשים אלו.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 26–29
דלק
המטוס כלל ארבעה מכלי דלק פנימיים – שני מכלים בגוף המטוס אחרי מבני הכונס, בנפח של 480 ליטר בכל צד, ושני מכלים בכנפיים בנפח של 545 ליטר בכל כנף. בדגמי E הוספו מכלים בשפת ההתקפה בקרבת שורש הכנף שהגדילו את קיבולת הדלק לכל כנף ל-670 ליטר. בנוסף, המטוס יכול היה לשאת מכלים תצורתיים במקום מארז התותחים בקדמת המטוס בנפח 325 ליטר, או מכל במקום הפוד של המאיץ הרקטי בחלק האחורי של המטוס בנפח של 545 ליטר. בפועל, ברוב ממתארי הטיסה, ובמיוחד בדגם CJ (בחיל האוויר הישראלי), לא היה מותקן המאיץ הרקטי, ובמקומו הותקן מכל דלק תצורתי.
בנוסף כלל המטוס מכל ג'י שלילי. המכל הקטן היה מדוחס, ותפקידו היה לשמור על זרימת דלק סדירה לזמן קצר במקרה שבו המטוס טס בתנאי ג'י שלילי.
בנוסף למכלים הפנימיים המטוס יכול לשאת שלושה בידונים (מכלים נתיקים), אחד מתחת לכל כנף ואחד בגחון המטוס, בנפחים של 500, 600, 1,300 ו-1,700 ליטר.Royal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978, עמ' 1–28
הנעה
מנוע אטאר 09
המטוס הונע על ידי מנוע SNECMA אטאר מדגמים 101 (מיראז' A), 09B (לדגמי C ו-B) ו-09C (לדגמי E והלאה). כל הדגמים כוללים מבער אחורי. דגמי 09B כללו נחיר פליטה עם שני דשים מתכווננים לשליטה על קוטר הפתח של המבער האחורי. בדגמי 09C נחיר הפליטה כלל מספר רב של דשים קטנים שאפשרו שליטה מדויקת יותר בקוטר פתח הנחיר. מרבית מנועי האטאר 09B שודרגו מאוחר יותר לסטנדרט של 09C.
המנוע הוזן באוויר משני כונסי אוויר חצי מעוגלים חיצוניים שתעלותיהם השתלבו יחד מעט לפני כונס מדחס המנוע. במהירויות על קוליות גבוהות היו נוצרים שני גלי הלם בפגיעת האוויר בגוף הכונס, גל הלם מוטה וגל הלם ניצב. במקום בו גל ההלם המוטה והניצב נפגשו נוצרה זרימה מערבולתית שהייתה מפריעה לפעולת המנוע. בשל כך כללו שני הכונסים שבצידי הגוף מעין חצאי חרוט נעים שנקראו "עכברים" (בצרפתית: souris). חרוטים אלו שלטו במיקום גלי ההלם בזרימת האוויר ובנקודת המפגש של גל ההלם המוטה וגל ההלם הניצב על ידי תנועה קדימה, ובכך מנעו היווצרות זרימה מערבולתית בכונסים. החרוטים היו נעים קדימה החל במאך 1.25 ומגיעים לסוף טווח התנועה שלהם במאך 2.6. המיקום התואם של העכברים הוצג על גבי מחוון בתא הטייס.
בכל הדגמים הסדרתיים הוספו דלתות יניקה צידיות באזור הכונס הסגורות בעזרת קפיצים שאפשרו כניסת אוויר נוסף במהירויות נמוכות, שהיו נסגרות עם עליית מהירות המטוס בעקבות הפרשי הלחץ בין האוויר בכונס לאוויר מחוץ למטוס.
המטוס כלל מערכת בקרת גישה שעזרה לטייס בגישה לנחיתה על ידי שליטה אוטומטית בכוח המנוע לטובת שמירה מדויקת על מהירות גישה של 190 קשר.Royal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978, עמ' 1–18
פוד רקטי
פוד המנוע הרקטי ורקטות המראה
המטוס תוכנן לשאת פוד רקטי תצורתי מדגם SEPR 841. המנוע הרקטי הונע על ידי חומצה חנקתית ודלק TX-2 (תערובת של Triethylamine ו-xylidine). דגמי E והלאה יכלו לשאת פוד SEPR 844 שהשתמש בקרוסין במקום ב-TX-2. הפוד כלל מכל חומצה חנקתית בנפח 310 ליטר ואת המנוע הרקטי עצמו. פוד הדלק היה בנפח של 150 ליטר, והותקן במקום מארז התותחים. משאבת הטורבו של המנוע הרקטי הונעה על ידי לחץ אוויר מנוקז ממנוע הסילון. המנוע סיפק 1,678 קילוגרם כוח (3,700 ליברות-כוח או 16 קילו-ניוטון) ואפשר למטוס להגיע לגובה של 75,000 רגל (23,000 מטר) במהירות מאך 1.8 בזמן קצר ובמתאר יירוט.
התקנת הפוד ומכל הדלק הייתה פשוטה למדי, שכן הפוד עצמו מוחזק עם שישה ברגים בלבד, אך תדלוק הפוד ומכל ה-TX היה תהליך מסוכן ומסובך. בנוסף, להתקנת מכל דלק TX-2 היה צורך לפרק את מארז התותחים, וכך נותר המטוס רק עם טילי אוויר-אוויר כנשק יחיד. בנוסף לכך, השימוש בפוד הרקטי קיצר משמעותית את טווח הטיסה ואת משך שהותו של המטוס באוויר לפחות מחצי שעה של טיסה בטוחה. בגלל כל אלה הותקן המנוע הרקטי רק במשימות יירוט לטווח קצר בלבד, ורוב הזמן טס המטוס ללא הפוד, ובמקומו הותקן מכל דלק תצורתי בנפח 545 ליטר.
במטוסי מיראז' 3 שווייצריים נעשה שימוש בשני מכלולים של מאיצים רקטיים לצורך קיצור מרחק ההמראה בנוסף על המאיץ הרקטי. שני המכלולים היו מושלכים מהמטוס לאחר שהדלק בהם נגמר.
מערכות
חשמל
המטוס כלל שתי מערכות חשמל, למתח ישר ולמתח חילופין. כאשר אלטרנטור היה מייצר מתח חילופין למערכות המרכז הג'יירומטרי והמכ"ם. מערכת המתח הישר כללה גנרטור DC ומצבר שסיפקו מתח לשאר מערכות המטוס. כגיבוי, ניתן היה לחבר בין מערכות מתח חילופין לישר דרך מיישר זרם לאספקת מתח לרכיבים קריטיים.
הידראוליקה
במטוס היו שלוש מערכות לחץ. הראשונה סיפקה לחץ הידראולי לאלוונים, למשטחי המשככים, להגה הכיוון ולמערכת כני הנסע. השנייה סיפקה לחץ לאלוונים, להגאי כיוון, למערכת כני נסע, למערכת הבלמים, ולמעצורי האוויר. מערכת החירום של המטוס סיפקה לחץ רק להגאי המטוס.
היגוי ובקרת טיסה
ממוזער|מיראז' 3 ROSE פקיסטני מציג את מעצורי האוויר שלו במהלך הוצאה לטיסה.
לצורך שליטה בגלגול ועלרוד, בדומה למטוסי כנף דלתא ללא זנב אחרים, כלל המטוס אלוונים בכנפיים. משטחים אלו שלטו על עלרוד וגלגול בצורה משולבת. כל כנף כללה שני משטחי אלוון, חיצוני ופנימי. מפעילי האלוונים הותקנו בתוך בתים שחרגו מטה מהכנף בצורה של משולשים. בנוסף, בשורש שפת הזרימה של הכנף היה משטח משכך שתפקידו היה הגברת יציבות בעלרוד וסיוע בניהוג בציר זה. כל זה התאפשר על ידי מערכת היגוי אלקטרו-מכנית, המשלבת מוטות סחב-דחף המתואמים על ידי מערבל הגאים, ועל ידי מגברים חשמליים המסוגלים לגבות את הפקודות המכניות. הגה הכיוון של המטוס היה סטנדרטי למדי, והופעל על ידי מערכת אלקטרו-מכנית עם פונקציית שיכוך כיוון.
המטוס כלל גם ארבעה משטחי מעצורי אוויר, שניים לכל כנף, אחד בשפה העליונה של הכנף ואחד בשפה התחתונה. המעצורים נשלטו על ידי מפסק בידית מצערת הטייס עם שלושה מצבים – סגור, פתוח למחצה, ופתוח.
המטוס כלל מספר פונקציות של טייס אוטומטי בסיסיות, כגון שמירת מצב עלרוד ל-2 דקות, שמירת גובה (ללא הגבלה) ושמירת כיוון. המטוס גם כלל פונקציית קיזוז אוטומטי ופיצוי אוטומטי במצבי טיסה מסוימים.Royal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978, עמ' 1–51
אוויוניקה
ניווט ומחווני טיסה
ממוזער|מיראז' 3O אוסטרלי במהלך אחזקה עם תא אוויוניקה פתוח.
מערכת הניווט של מיראז' 3 בדגמי C ו-B התבססה על מחשב ניווט שקיבל נתונים מהמרכז הג'יירוסקופי המכונה Bezu, ששולבו עם נתונים ממחשב נתוני אוויר מרכזי, ויצרה מהם נתוני ניווט למחוון HSI. אי לכך מטוסים אלו יכלו לבצע משימות בתנאי יום בלבד.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 31 בדגמי E והלאה המטוס יכול היה לנווט בעזרת מערכות ניווט רדיו כגון TACAN.
בדגם E הוספה למטוס מערכת ניווט דופלר מדגם CSF Marconi, המכ"ם היה יוצר ארבע אלומות כלפי הקרקע, ועל ידי השינוי בהחזרים מאלומות אלו יכול היה לחשב במדויק את המהירות הקרקעית המעשית של המטוס ואת הסחיפה, מה שאפשר לתקן שגיאות של המערכת האינרציאלית ולהפיק נתוני ניווט מדויקים גם בתנאי ראות קשים ואף בלילה.Royal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978, עמ' 1-124. יחד עם זה המטוס כלל מחשב ניווט שכונה PHI. המחשב חישב במדויק את מיקום המטוס, והיה ניתן לתכנות על ידי קלטת משימה שכללה עד 14 ציוני דרך. עם זאת הטייס היה צריך להכניס עצמאית למערכת נתוני כיוון ומהירות רוח ולחשב אותן במהלך הטיסה. כמו כן נתוני הקלטת היו מוגבלים ל-1,000 קילומטר מנקודת המוצא, אם כי במקרה ונדרש לטוס מרחק גדול יותר, ניתן היה להחליף קלטת במהלך הטיסה.Royal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978, עמ' 1–107
מחשב נתוני אוויר היה מספק נתונים הן למחווני נתוני האוויר השונים – מהירות אוויר, מאך, גובה, קצב טיפוס, הנמכה וכדומה, וכן למערכות ניווט, מנוע, מערכת התראה.Royal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978, עמ' 1–62
המרכז הג'יירוסקופי היה מספק נתוני כיוון ומצב המטוס במרחב למערכות הניווט, למחווני הכיוון ולמחוון האופק וכן לכוונת האלקטרואופטית.
המטוס כלל כוונת אלקטרואופטית מדגם CSF-95 במיראז' 3C ו-CSF-97 מיראז' 3E והלאה. הכוונת האלקטרואופטית השתמשה בג'יירו פנימי כדי לחשב את מסלול מעוף הפגזים והציגה אותו בעזרת פיפר בזכוכית הרפלקטיבית. בדגם CSF-97 יכלה הכוונת להציג מצב אופק וכיוון מנתונים שקיבלה מהמרכז הג'יירוסקופי.Royal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978, עמ' 1–109
מכ"ם
ממוזער|תמונה של מכ"ם סיראנו II בתוך הראדום של מטוס מיראז' 3O אוסטרלי.
בדגם מיראז' C הותקן מכ"ם תומסון-סיראנו שכונה סיראנו 1 bis בעל עוצמה של 200 קילוואט בתחומי עבודה I ו-J (8,000 עד 20,000 מגה-הרץ). מכ"ם זה כלל מודי אוויר-אוויר לנעילה על מטוסי האויב לאפשור שיגור טילים או ירי תותח וכן מוד אוויר-קרקע להפצצה ואוויר-ים. דגם מכ"ם זה השתמש בשפופרות ריק ולכן היה מאוד רגיש להפרעות ובעיקר לטמפרטורות עבודה ונטה להתחמם במידה יתרה ולהפסיק לעבוד.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 30
בדגמי E המטוס כלל מכ"ם סיראנו 2B. המכ"ם הזה כלל טרנזיסטורים והיה אמין ועמיד הרבה יותר מקודמו. למכ"ם היו מודי אוויר-אוויר ואוויר-קרקע ואף כלל יכולת זיהוי מכשולים קרקעיים והיה עוזר בניווט בתנאי ראות קשים ובשילוב עם מערכת ה-Bezu יכול היה להציג את הכיוון ומיקום המטרה.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 42–43
ממשק השליטה על המכ"ם היה צג מכ"ם בקונסול הקדמי בין רגלי הטייס ומוט קטן המותקן מאחורי המצערת וכלל מספר פונקציות לשליטה נוחה ומהירה במערכות המכ"ם.
בדגמי מיראז' 3S שווייצרים הותקן מכ"ם מדגם היוז TARAN 18.
בדגמים הדו-מושביים לא הייתה מותקנת מערכת דופלר ולכן היו מוגבלים למשימות יום. חלקם גם לא כללו מכ"ם.
חימוש
מגוון אמצעי החימוש של המיראז' 3
המיראז' 3 בראשוני מטוסי דגם C כלל שלוש נקודות תלייה, אחת בגחון ואחת בכל כנף. בהמשך כללו מטוסי דגם C וכל מטוסי דגם E גם שתי נקודות תלייה נוספות (החיצוניות ביותר) בכנפיים המיועדות לטילי אוויר-אוויר קלים יחסית.
מארז תותחים
המטוס כלל יכולת התקנת פוד תצורתי בפתח הקדמי במקום מכל הקרוסין של המנוע הרקטי וכונה מארז תותחים. המארז כולל שני תותחי DEFA 552 בקוטר 30 מילימטר יחד עם 125 פגזים לכל אחד. במוד אוויר-אוויר לתותח הירי של התותח משועבד למכ"ם ועל כן דרש קריאת מרחק מהמטרה של עד 700 מטר.
במוד אוויר-קרקע לא הייתה דרישה כזאת, אבל גם החישוב של מיקום הפיפר בכוונת היה מותאם לזה.
חימוש אוויר-אוויר
המטוס יכול לשאת טיל אוויר-אוויר יחיד מונחה מכ"ם מדגם נורד 5104, טיל מכ"ם חצי אקטיבי מדגם מאטרה R.530 "יהלום", או טיל חום מאטרה R.511 בפיילון הגחון של המטוס. בנקודות התלייה בכנפיים המטוס יכול לשאת שני טילי חום מאטרה R.550 או AIM-9 סיידוויינדר. בישראל הותאם המטוס לשאת טילי שפריר 1, שפריר 2 ואף טילי AA-2 אטול משלל מלחמת ששת הימים.Shlomo Aloni, Israeli Mirage III and Nesher Aces, Osprey, Osprey, 2004, עמ' 15
חימוש אוויר-קרקע
המטוס יכול לשאת מגוון פצצות בגחון המטוס – שש פצצות 100 קילוגרם, או שתי פצצות 500 קילוגרם. כמו כן המטוס היה יכול לשאת כוורות רקטות LAU 32 ומאטרה F2. בנוסף, הדגמים הדו-מושביים של המטוס יכלו לשאת טילים מונחי רדיו מדגמים נורד AS-20 או AS-30 שהיו מנוהגים בעזרת מערכת ייעודית בתא הנווט.
בדגם E המטוס יכול לשאת טיל נגד קרינה מארטל AS.37. בדגמים שונים המטוס יכול לשאת גם גרסאות מונחות טלוויזיה של הטיל. בנקודות התלייה בכנפיים היה המטוס יכול לשאת פוד מדגם JL100R המשלב כוורת רקטות ומכל דלק בנפח 100 ליטר, או פצצת 500 קילוגרם.
מערכות משימה
תמונות של המיראז' 3R והמצלמות שלו
כאמור פותחה גרסת ביון למטוס שנקראה מיראז' 3R. הגרסה הזאת כללה מכלול מצלמות מדגם OMERA 31 שהותקן באף המטוס, במקום המכ"ם, והותאם במיוחד ליכולת זאת. מכלול המצלמות הותאם למגוון רחב של יכולות ומשימות במגוון של גבהים.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 41.
המיראז' בדגמי C ו-E כלל יכולת החלפת המודול באף המטוס ולהתאימו למשימות אחרות. את המכ"ם והראדום שלו היה ניתן להחליף בקונוס דמי עם משקולת למטרות אימון או להתקין מודול אף עם מצלמות למטרת ביון.
בישראל ספציפית ניצלו יכולת זאת והשתמשו במודולי מצלמות למטרות צילום. כמו כן שני מטוסי דגם CJ הומרו למטוסי ביון (מספרי זנב 98 ו-99) שיכלו לשאת מספר מודולי אף למטרות איסוף מודיעין. סך הכל היו שישה מודולי אף שזוהו על ידי שמות קוד:Amos Dor, From Mirage to Kfir Part 1 - The Mirage III CShahak, 1999, The IAF Aircraft Series No. 3/1, עמ' 21
שפורפרת – מודול אף התואם לפרופיל הרגיל של הראדום של המטוס ושימש לצילום פנורמי.
תרמיל – מודול אף התואם לפרופיל הרגיל של הראדום של המטוס ושימש לצילום אנכי בעזרת מצלמת Zeis RMK 15/23.
מושל – מודול אף הדומה למבנה האף של המיראז' 5 ושימש לצילום פנורמי בגובה נמוך מתחת לגובה העבודה של סוללות ה-SA-2 ובכך החליף את מודול "שפורפרת". המודול השתמש במצלמת פיירצ'יילד KA-52.
תשבץ – מודול אף התואם לפרופיל הרגיל של הראדום של המטוס ושימש לצילום אלכסוני בגבהים של בין 12,000 עד 50,000 רגל. המודול השתמש במצלמות ICON HR-231.
צניעות – מודול אף ארוך במיוחד ששימש לצילום אלכסוני ארוך טווח.
אוניברסל – מודול אף עם מספר מצלמות ואופני פעולה למשימות צילום כלליות. המודול אפשר נשיאת המצלמות הבאות – שתי מצלמות צדדיות K-53A, מצלמת RC-9 למיפוי, מצלמת KA-56 פונורמית, מצלמת צ'ייס עם עדשות 6 אינץ' או 12 אינץ', ומצלמה חזיתית C112. אם כי לא הייתה אפשרות לשאת את כל המצלמות בבת אחת ולכן למודול היו ארבע תצורות שונות.
תא הטייס
תמונות תאי הטייס של דגמי מיראז'
הפלטה
המטוס כלל מושב מפלט מדגם מרטין-בייקר סימן 4 AM4 שאפשרו הפלטה בכל הגבהים אבל עם דרישת מהירות מינימלית של 100 קשר. בחלק מהמטוסים הותקנו כיסאות מפלט עם יכולת הפלטה אפס-אפס – ללא דרישות מינימליות לגובה ומהירות.
שירות מבצעי
צרפת
ממוזער|מטוס מיראז' 3C צרפתי.
צרפת הזמינה 95 מטוסים מדגם מיראז' 3C כמו כן הוזמנו סך הכל 63 מטוסים דו-מושביים מדגם B. ראשון המטוסים מדגם C נמסר לחיל ב-7 ביולי 1961 והתקבל בטייסת הקרב EC 1/2 (Escadron de Chasse). בשנת 1960 חיל האוויר הצרפתי הזמין 50 יחידות מטוסי מיראז' 3R ו-183 מטוסי מיראז' 3D. ייצור מטוסי ה-R נמשך משנת 1963 עד שנת 1965 אחרי שיוצרו 50 יחידות. פס הייצור של המטוסים הוסב לייצור של מטוסי מיראז' RD, עשרים יחידות מדגם זה יוצרו בשביל חיל האוויר הצרפתי. בנובמבר 1964 החייל קיבל את אחרוני מטוסי דגם B שהוזמנו, ובאותה התקופה טייסת EC 1/2 צברה 10,000 שעות טיסה. בשנת 1971 אחרוני מטוסי האימון הדו-מושביים מדגם BE, עשרים במספר החלו את מסירתם לחיל האוויר הצרפתי. סך הכל המיראז' 3C למרות מגרעות מערכותיו היה מאוד פופולרי בשירות חיל האוויר הצרפתי, כאשר האחרון שבהם הוצא משירות בשנת 1988. מטוסי R הוצאו משירות בשנת 1986 ו-RD בשנת 1988. אחרוני המטוסים מדגם E יצאו משירות בשנת 1994.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 31–33
בחיל האוויר הישראלי
תהליך הרכישה
ממוזער|הטייס דני שפירא עם אחד מראשוני מטוסי המיראז' שנחתו בארץ. 7 באפריל 1962.
בשנת 1959 הגיע עזר ויצמן, שהיה מפקד חיל האוויר באותה עת, בראש משלחת ישראלית לצרפת לבחון את המטוס החדש. שם הטיס טייס הניסוי דני שפירא את אחד ממטוסי מיראז' 3A והיה לישראלי הראשון שעבר את מהירות מאך 2.
הישראלים, בניגוד להלך הרוח בתקופה זאת, לא התעניינו כלל ביכולת היירוט הנקודתי של המטוס, ודרשו שינויים שיאפשרו לו לבצע משימות קרב ותקיפה. ההתעקשות הישראלית, בנוסף ללקחים מהבחינות של המטוס על ידי הלופטוואפה, הביאו לפיתוח התאמות, כגון הוספת מארז תותחים, הוספת אופציה להתקנת מכל דלק תצורתי במקום המאיץ הרקטי, הגדלת היכולת לשאת פצצות, והוספת שתי נקודות תלייה נוספות בכנפיים. למטוסים אלו הוספה האות J (מהמילה Juif, יהודי), דגם הקרב נקרא מיראז' 3CJ, ודגם הדו-מושבי נקרא מיראז' 3BJ. בחיל האוויר הישראלי המטוסים קיבלו את הכינוי שחק.
עזר ויצמן ביקש לרכוש 100 מטוסים במחיר של כ-200 מיליון דולר, אך סכום גבוה זה עורר התנגדות רבה במטכ"ל, ולכן במאי 1960 נחתם חוזה הרכש הראשון לייצור 24 מטוסים בלבד. לאחר מינויו של צבי צור לרמטכ"ל בינואר 1961, שונתה ההחלטה ונחתמו שני חוזים נוספים לרכש של 24 מטוסים כל אחד. סך הכול 72 מטוסים חד-מושביים וארבעה דו-מושביים.Shlomo Aloni, Israeli Mirage III and Nesher Aces, Osprey, Osprey, 2004, עמ' 6–8
ב-7 באפריל 1962 הגיעו ארצה ראשוני המטוסים ובאותה השנה הוקמו שתי טייסות המיראז' הראשונות: טייסת 101 ("טייסת הקרב הראשונה") בבסיס חצור בפיקודו של ג'ו אלון, וטייסת 117 ("טייסת הסילון הראשונה") בבסיס רמת דוד בפיקודו של שמואל שפר. המטוסים המשיכו להגיע ארצה בהתאם לקצב ייצורם בצרפת, וכך גדלו בהדרגה שתי הטייסות. ב-1964 הוקמה טייסת שלישית, טייסת 119 ("טייסת העטלף"), בבסיס תל נוף בפיקודו של רפי הר-לב.
מחלות ילדות ושינויים
ממוזער|רביעייה של מטוסי שחק לקראת המראה. לפני יוני 1967.
עם קבלת המטוס החל תהליך של למידה ופיתוח שיטות לחימה חדשות למטוס. בנוסף, המטוס החל לסבול מהתרסקויות מסתוריות הן בישראל והן בצרפת אבל משום שאלה קרו בגובה והמטוסים שהתרסקו נשרפו כליל, ניסיונות להתחקות אחר הגורם לתאונות עלו בתוהו. בנובמבר 1963 כבה לפתע המנוע במטוס שחק 53 שהוטס על ידי רן פקר במהלך הנמכה לנחיתה בסוף משימת צילום מוצלחת בסיני ובמצרים. עם כל הסיכונים, ניסה הטייס להניע מחדש ואחרי שניסיונותיו לא צלחו, הוא כיוון את המטוס לנחיתת גחון, אך אז התבהר לטייס שהמטוס עלול להתרסק במושב בני ראם. במקום להפליט החליט הטייס להישאר במטוס. בגובה 500 רגל, ואחרי שווידא שחלף על פני היישוב, הפליט הטייס. המטוס גלש לנחיתת גחון מוצלחת. תוך סיכון עצמי הטייס ניגש למטוס, כיבה את כל המפסקים ושלף את סרטי הצילום כדי להציל את תוצרי המשימה במקרה שהמטוס יישרף. אך המטוס לא עלה באש ואף היה בר הנצלה. מפני שהמנוע של המטוס לא ניזוק מההתרסקות, ניתן היה לחקור את האירוע. נמצא כי אטמים במזרקי הדלק יוצרו מחומר לא נכון, נפרצו, והדלק זרם החוצה ולא הגיע למנוע. כתוצאה מממצאי חקירה זו, שילם יצרן המנוע פיצויים לחיל האוויר הישראלי והצרפתי, והחל בשדרוגים של מנועי אטאר 09B לסטנדרט של 09C. מטוס שהתרסק שופץ, וחזר לטיסה שנתיים מאוחר יותר.
קרב האוויר הראשון התרחש ב-22 באוגוסט 1963, בו שני מטוסי שחק יירטו רביעייה של מטוסי מיג-17. הם פגעו בשניים מהמיגים אבל לא הצליחו להפיל אותם. מקרה זה מדגים את הסוגיה של קטלניות המטוס שעלתה באותה תקופה בגלל כשלים במערכות המכ"ם. המכ"ם תוכנן למשימות יירוט של מפציצים בגובה רב, היה רגיש מאוד להחזרים מהקרקע, והתקשה להינעל ולשמור על נעילה בגבהים מתחת ל-30,000 רגל מעל הקרקע ו-10,000 רגל מעל הים. כמו כן נטה המכ"ם להתחמם יתר על המידה ולהפסיק לעבוד. בגלל אלה קריאת המרחק עבור כוונת CSF-95 הייתה לרוב לא אמינה, ולכן חישובי הכוונת לא היו טובים, מה שהקשה על יכולת המטוסים לפגוע במטוסי האויב. כמו כן התותח דרש קריאת מרחק מתחת ל-700 מטר כדי לאפשר ירי. תרגילים עם מטרות נגררות העלו שיעור פגיעה נמוך של 1.9 אחוז. אימונים מפרכים ובניית ניסיון בקרבות אוויר העלו את שיעור הפגיעה ל-22 אחוז, אך לפחות בארבעה קרבות אוויר בין 1963 ל-1965 לא הצליחו מטוסי השחק להפיל את מטוסי האויב.ממוזער|הטייס רן אבשלום מטפס לתא של מטוס שחק מספר 52 של טייסת 101 באימון הזנקה עם טיל מאטרה R.530 "יהלום" בנקודת התלייה בגחון ושני בידונים של 500 ליטר בכנפיים. בתמונה מסומנת על המטוס הפלה אחת. 1967. בהמשך שירותו טייסים ירשמו במטוס זה סך הכול עשר הפלות.
אחד הגורמים לבעיות אלו היו הפגזים שתוכננו להפיל מפציצים כבדים ועל כן כללו השהייה לפני התפוצצות, כדי שיתפוצצו בתוך גוף המפציץ. אך עם מטוסי קרב קטנים היו הפגזים חודרים דרך גוף המטוס ומתפוצצים בעברו השני, עם פוטנציאל נזק נמוך יותר. לאחר שגורם זה התגלה, הוסרה ההשהייה מהפגזים וקטלניותם גברה. אך התורם המשמעותי ביותר לקטלניותו של המטוס היה השינוי שהותקן כתוצאה מעבודת "צוות האיפוס שחק" שפיתח פתרון פשוט ויעיל לכשלי המכ"ם. במקום שפעולת התותח תהיה תלויה בקריאת מרחק מהמכ"ם, הותקנו שני מפסקים על גבי ידית המצערת בתא הטייס. שני המפסקים היו מדמים קריאת מכ"ם במרחקים של 600, 400 ו-250 מטר בהתאם למצבם, ועל ידי כך היו מאפשרים את התותח ומשנים את הערכים לחישוב בכוונת CSF-95. כל שהטייס היה צריך לעשות זה להעריך את מרחק המטוס ולקבוע את זה בשני המפסקים בסטיק. לאחר שיפור זה עלה שיעור הפגיעה כמעט מיידית ל-35 אחוז, ועם הזמן שינוי זה הוכיח את עצמו כמשמעותי מאוד בהפלות של מטוסי השחק של חיל האוויר.
ב-13 בנובמבר 1964 ביצעו מטוסי השחק את התקיפה הראשונה שלהם על סוללות ארטילריה סוריות ברמת הגולן ודיווחו על תוצאות טובות.
ההפלה הראשונה של מטוס מיראז' בשירות חיל האוויר הישראלי ובעולם התבצעה על ידי יורם אגמון ב-14 ביולי 1966 בעת פעולת תגמול נגד סוריה באזור תוואי תעלת הטיית מקורות הירדן. המטוס, שהופל באש תותחים, היה מיג-21. ב-29 בנובמבר 1966 הופל לראשונה במזרח התיכון מטוס בטיל אוויר-אוויר; היה זה מיג-19 שהופל בטיל מאטרה R.530 "יהלום", לאחר שחדר למרחב האווירי של ישראל. מטוס מיג 19 נוסף הופל באש תותחי המיראז'.
מלחמת ששת הימים
במלחמת ששת הימים היו לחיל האוויר 65 מטוסי מיראז' במצב שמיש, כשליש מכוחו של החיל. בבוקר 5 ביוני 1967 שוגרו רביעיות של מטוסי מיראז' חמושים בפצצות 500 ק"ג לתקיפת שדות התעופה המצריים קהיר-מערב, ביר תמדה, בני סואף, פאיד, חלואן, אבו סווייר ואינשאס. 12 מטוסי מיראז' בלבד נותרו להגנת שמי ישראל. בגל התקיפה השני על שדות התעופה התקיפו מטוסי המיראז' את אבו סווייר, בילבייס, ע'רדקה וקהיר מערב, שבו נתקלו במטוסי מיג 21 שהפילו את מטוסו של סרן . הוא נאלץ לנטוש מעל שטח מצרים ונרצח על ידי כפריים שלכדוהו ליד העיירה זקזיק. גל התקיפה השלישי שוגר נגד שדות תעופה בירדן, במצרים ובסוריה. שני מטוסים נפגעו בסוריה: מטוסו של סגן נפגע מעל דמשק והתרסק, ומטוסו של רס"ן עמיחי שמואלי נפגע אך הצליח לשוב לישראל, שם נטש שמואלי הפצוע בהצלחה.
ב-8 ביוני 1967 תקף (ככל הנראה בשל טעות בזיהוי) צמד מטוסי מיראז' (בשילוב ספינות טורפדו של חיל הים) ספינת ביון אמריקאית במה שנודע כתקרית ליברטי. מתוך 294 מלחים אמריקאיים שהיו על הסיפון, נהרגו 34 ונפצעו 172. בסך הכול הפילו המיראז'ים במלחמת ששת הימים 48 מטוסי אויב בקרבות אוויר, בהם מטוסי מיג מדגמים שונים, איליושין Il-14 ומטוסי הוקר הנטר עיראקים.
מלחמת ההתשה
שמאל|ממוזער|250x250 פיקסלים|איור של מיראז' בסכימת תקיפה של טייסת 101 ("טייסת הקרב הראשונה") עם שלושה סימני הפלה
המיראז'ים נטלו חלק חשוב בהשגת העליונות האווירית באזור התעלה במלחמת ההתשה. קרב האוויר רימון 20 התרחש ב-30 ביולי 1970, כאשר מטוסי F-4 פנטום ישראליים תקפו מכ"ם מצרי באזור מפרץ סואץ, ושש רביעיות של מטוסי מיג 21 מוטסים בידי טייסים סובייטיים הוזנקו כנגדם. המיראז'ים שהגנו על הפאנטומים הפילו שלושה מיגים, ושני מיגים נוספים הופלו בידי פאנטומים. הייתה זו מבוכה לסובייטים שהוצבו במצרים במטרה להגן עליה מפני חיל האוויר הישראלי, אך הביאה באופן אירוני לשמחה בחיל האוויר המצרי שטייסיו טענו שהסיבה להפסדיהם בקרבות היא הנשק הרוסי הנחות ביחס לנשק המערבי ולא יכולתם האישית.Shlomo Aloni, Israeli Mirage III and Nesher Aces, Osprey, Osprey, 2004, עמ' 62–63
בתקופה זו הוחלפו המכ"מים במטוסי השחק ישראלים במשקולות איזון, והחל שדרוג מנועיהם מדגם 9B ל-9C, מה שדרש שינוי מבני באזור הזנב בשל שינוי מבנה נחיר הפליטה של המנוע. כמו כן בגלל האמברגו הצרפתי על ישראל וכן תחילת הגעת מטוסי העיט (סקייהוק A-4) והקורנס (פנטום F-4), נחשבו מטוסי השחק לחשובים מדי בשביל לסכנם במשימות אוויר-קרקע, ולכן יועדו יותר ויותר למשימות עליונות אווירית, והטייסות שהפעילו אותם התמחו בעיקר בקרבות אוויר.
מלחמת יום הכיפורים
מטוסי המיראז' השתתפו בחלק נכבד מ-117 קרבות האוויר שהתרחשו במלחמת יום הכיפורים, ואחת ההפלות המפורסמות היא של טיל אוויר-קרקע "קלט" ששוגר ממפציץ טופולב Tu-16 מצרי לעבר תל אביב ביומה הראשון של המלחמה.
יציאה משירות, מכירה ותצוגה
ממוזער|250x250 פיקסלים|מיראז' 3C מס' 159 במוזיאון חיל האוויר, אחד משני מטוסי המיראז' בחיל האוויר שלהם 13 הפלות של מטוסי אויב
ב-1976 הוקמה טייסת 253 ("טייסת הנגב") והועברו אליה מטוסי המיראז' והנשר של טייסת 101. המטוסים שימשו מאז בעיקר כמטוסי אימון בקורס אימון מבצעי. מאוחר יותר הוקמה טייסת 254 ("מרכז המדינה") והמיראז'ים הועברו אליה.
במלחמת שלום הגליל כבר החלו מטוסי המיראז' לצאת משירות פעיל, ושימשו רק כעתודה להגנה על שמי ישראל, אם כי המטוס הוצא משירות אחרי מטוסי הנשר (מיראז' 5) היותר חדשים. סך הכול רשמו טייסי חיל האוויר לזכותם 282.5 הפלות במטוסי שחק.
19 מטוסי שחק חד מושביים ושלושה מטוסים דו-מושביים נמכרו בשנת 1982 לארגנטינה כחלק מהשלמת אבדותיה במלחמת פוקלנד.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 50–51
במוזיאון חיל האוויר בחצרים מוצג מטוס מספר 111 שנצבע כמספר 159 בעל 13 ההפלות (שאחת מהן הייתה הפלה של טיל אוויר-קרקע מדגם "קלט"), ומטוס מספר 158 שהוחזר מארגנטינה ולו 12 הפלות (אף-על-פי שסומנו עליו במקור 13 סימני הפלה).
אוסטרליה
ממוזער|מטוס מיראז' 3O אוסטרלי במהלך תהליך הוצאה לטיסה.
אוסטרליה בחנה את המיראז' 3A בשנת 1960. הזמנה ל-30 מטוסי מיראז' 3O נחתמה באוקטובר. הזמנה זאת במקור יועדה לדגם משודרג של המטוס שכלל מכ"ם Ferranti Airpass II ומנוע רולס-רויס RB.146 (שניהם זהים לאלה באינגליש אלקטריק לייטנינג). מטוס אחד מעשרת מטוסי מיראז' 3A עברו הסבה לבחינת המערכות והמנוע אבל משום שהשיפור בביצועים היה צנוע הוחלט להשתמש במנועי אטאר וחליפת האוויוניקה של דגם E. ההזמנה המקורית ל-30 מטוסים הוגדלה ל-100 מטוסים חד מושביים, ועשרה מטוסים דו-מושביים. חוץ משני מטוסים שיוצרו בצרפת ונמסרו באפריל 1963, כל שאר המטוסים (ומנועייהם) יוצרו ברישיון באוסטרליה, כאשר אחרון המטוסים נמסר בשנת 1968. בשנת 1970 הזמנו עוד שישה מטוסים.
היו שתי גרסאות של דגם מיראז' 3O, המיראז' 3O(F), 3O(A). מטוסים מתת-דגם A כללו מכ"ם סיראנו 2A עם מודי אוויר-אוויר בלבד, אם כי כל המטוסים מתת-דגם זה שודרגו לסטנדרט של תת-דגם F. בשנת 1979 מטוסי מיראז' 3O עברו השבחה בה הותקנו להם כנפיים חדשות, מנועייהם שודרגו, ושופרה חליפת האוויוניקה של המטוס ואף כללה ציין לייזר לפצצות חכמות. מטוסים אלו פרשו משירות בשנת 1988 והוחלפו על ידי ה-F/A-18 הורנט. 50 מהמטוסים נמכרו לפקיסטן בשנת 1990 לטובת תוכנית השדרוג ROSE, אבל 12 היו במצב כה טוב שהפקיסטנים החליטו לא לשדרג אותם ולהכניסם לשירות כמו שהם.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 36–37
שווייץ
ממוזער|מטוס מיראז' 3RS נגרר מחוץ לבונקר תת-קרקעי בהרים במרכז שווייץ. בשלב זה המטוס מתחיל את תהליך ההתנעה (ניתן לראות את דלתות כני הנסע הראשיים מתחילים להיסגר).
בשלבי הפיתוח של מיראז' 3C אחד מעשרת מטוסי מיראז' 3A (מספר 06) עבר תוכנית בחינה להוכחת יכולת הפעלה משדות ארעיים. זה משך את תשומת הלב של חיל האוויר השווייצרי שהאזור ההררי המוגבל של מדינתה דורש יכולות כאלו מכלי הטיס שלה. בינואר 1960, אחרי משא ומתן מטוס מיראז' 3A מספר 06 ומטוס מיראז' 3C מספר 01 עברו סדרת מבחנים בשווייץ. ההצלחה במבחנים אלו הביאה לחוזה לייצור של 100 מטוסי מיראז' 3 ביוני 1961. המטוסים של שווייץ שסומנו מיראז' 3S כללו מכ"ם תקיפה וניווט יוז TARAN 18, חליפת אוויוניקה אמריקאית, יכולת נשיאה של טיל אוויר-אוויר מונחה מכ"ם מדגם HM-55 פאלקון, טיל אוויר-קרקע מדגם איירוספסיאל AS.30 וכן עוד מספר אמצעי לחימה למטרות תקיפה. מבנה המטוס וכני הנסע חוזקו, הוספה יכולת נשיאה של רקטות להמראה. כמו כן הוספו מרכיבים נוספים לאחסנה של המטוס שכן חלק מבסיסי חיל האוויר השווייצרים נמצאים בהרים והמטוסים מאוחסנים בבונקרים תת-קרקעיים ויש צורך ביכולת אחסנה ואף הנפה של מטוס עם מנוף. שינויים אלו היו מאוד מעמיקים, וכך עלה מחיר התוכנית בצורה מדאיגה, בעקבות כך ההזמנה של מטוסים אלו הוקטנה ל-56 יחידות.
מטוס אחד מדגם מיראז' 3C הוסב לחליפת האוויוניקה החדשה וכונה 3CS, המטוס השתתף בניסויי ירי והתאמה לטילים ואמצעי הלחימה האמריקאיים בניו מקסיקו. שני מטוסים נוספים שיוצרו בצרפת והיו מבוססים על המיראז' 3E הצתרפו אליו מאוחר יותר. 34 מטוסים מדגם מיראז' 3S יוצרו ברישיון בשווייץ עד שנת 1969.
בנוסף פותחה למטוס גרסת ביון שכונתה מיראז' 3RS, יחד עם השיפורים המבניים, הדגם כלל מצלמות חדשות ויכולת נשיאת פוד מצלמות נוסף בגחון המטוס. מטוס אחד מדגם זה יוצר בצרפת ו-17 נוספים יוצרו ברישיון בשווייץ. סך הכל שישה מטוסי אימון דו-מושביים יוצרו לטובת שווייץ - ארבעה מדגם 3BS ושניים מדגם 3DS.
בשנת 1985 בוצעה השבחה ל-30 מטוסי מיראז' 3S, כאשר הוספו להם משטחי קנארד (הדומים לאלה של מטוסי הכפיר), מערכת פיזור מוץ-נורים, כיסא מפלט משודרג, עדכונים שונים לחליפת האוויוניקה וכן שיפוץ וחיזוק המבנה. שדרוג דומה בוצע למטוסי ה-RS.
מטוסי המיראז' 3S הוחלפו בשנת 1999 במטוסי F/A-18 הורנט. ב-2003 אחרוני מטוסי האימון והביון יצאו משירות גם כן.
ארגנטינה
ממוזער|מטוס מיראז' 3CJ בצבעי חיל האוויר הארגנטינאי, ללא רונדל או מספר זנב.
ארגנטינה חיפשה מטוס קרב חדש לקראת סוף שנות ה-1960. אחרי סדרת מבחנים נחתם חוזה על קנייה של 10 מטוסי מיראז' 3EA ושני מטוסי מיראז' 3DA הדו-מושביים. מטוסים אלה הגיעו במכולות והורכבו בארגנטינה וטסו לראשונה ביולי 1973. בגלל המתיחות עם צ'ילה, ארגנטינה הזמינה עוד שבעה מטוסי מיראז' 3EA נוספים ב-1977 שהגיעו ב-1979.
חיל האוויר הארגנטינאי סבל אבידות רבות במהלך מלחמת פוקלנד, במיוחד בכוח של מטוסי התעשייה האווירית Dagger שהם מטוסי נשר (מיראז' 5) ששודרגו לאחר פרישתם מחיל האוויר הישראלי, אם כי גם שני מטוסי מיראז' 3EA אבדו במלחמה זאת. כחלק מניסיונותיהם של הארגנטינאים להשלים את אבידותיהם, הם רכשו שני מטוסי מיראז' 3BE דו-מושביים מחיל האוויר הצרפתי ובנוסף 19 מטוסי מיראז' 3CJ ושלושה מטוסי מיראז' 3BJ דו-מושביים מישראל שהגיעו במכולות בדצמבר 1982.
לקראת שנות ה-1990 המאוחרות המטוסים החלו לצאת מהשירות עם אחרוני מטוסי המיראז' 3 עם שדרוגים מקומיים הוצאו משירות בשנת 2002.Jorge F. Nunez Padin, MIRAGE IIICJ & IIIEA, Serie Fuerza Aerea Argentina Nro. 7, 2002, עמ' 30
ברזיל
ממוזער|מטוס מיראז' 3EBR (F-103E) לא משודרג וצבוע בסכימה מוקדמת, נושא טיל אוויר-אוויר מדגם מאטרה R.530 בגרסה מתבייתת חום.
ברזיל רכשה 12 מטוסי מיראז' 3EBR חד-מושביים וארבעה מטוסי מיראז' 3DBR דו-מושביים בשנת 1970. כאשר ראשוני המטוסים נמסרו לחיל בשנת 1972 הם קיבלו את הסימול F-103E ו-F-103D בהתאמה. בשנת 1978 הוזמנו 4 מטוסי F-103E וכן נרכשו שני מטוסי מיראז' 3BE משומשים מחיל האוויר הצרפתי בשביל להחליף מטוסים שאבדו בתאונות. בשנת 1988 ארבעה מטוסי מיראז' 3E ושני מטוסי 3BE משומשים נוספים נרכשו מחיל האוויר הצרפתי. מטוסים אלו, וכן שאר המטוסים בשירות חיל האוויר הברזילאי אז שודרגו לדגמים 3EBR-2 ו-3DBR-2 והוספו להם משטחי קנארד ומערכות אוויוניקה משודרגות.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 51. אף על פי שבמקור מטוסי המיראז' שפרשו בשנת 2012 תוכננו להיות מוחלפים על ידי מטוסי גריפן, אלה האחרונים עדיין לא סופקו לברזיל במקומם שודרגו מטוסי F-5 לדגם EM.World Air Forces directory 2022 (עמ' 26), www.flightglobal.com
לבנון
לבנון הזמינה עשרה מטוסי מיראז' 3EL ושני מטוסי מיראז' 3BL דו-מושביים כתוספת למטוסי ההוקר האנטר שלהם. מטוסים אלו נמסרו בין השנים 1967 ו-1969 אבל קורקעו מחמת חוסר בתקציב וחלפים. כל צי המטוסים נמק בחוסר ודאות ומעש עד שנת 2000 בה תשעת המטוסים הנותרים נמכרו לפקיסטן.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 56
פקיסטן
ממוזער|מטוס מיראז' 3 ROSE פקיסטני במהלך תרגיל בינלאומי בירדן, שנת 2010.
פקיסטן רכשה בשנת 1967 18 מטוסי מיראז' 3EP ומאוחר יותר שני מטוסי מיראז' 3DP דו-מושביים עם מספר נכבד של מטוסי מיראז' 5PA. עשרה מטוסי ביון מדגם מיראז' 3RP הוזמנו בשנת 1975. בשנות ה-1990 המוקדמות פקיסטן החליטה לשדרג ולהגדיל את מצבת מטוסי המיראז' ממגוון דגמיו ועל כן יצאה לרכש של מטוסים משומשים עם שעות טיסה נמוכות מכל הבא ליד. המטוסים שנרכשו תוכננו לעבור מסכת שדרוגים אוויוניים שכונו ROSE. בשנת 1991 הם רכשו 50 מטוסי מיראז' 3O ו-3D אוסטרליים משודרגים. הם היו במצב טכני ורמת מערכות כה טובים עד כי 12 מהמטוסים לא עברו שינוי כלל ורק חמישה שימשו לחלפים. 33 האחרים שודרגו במסגרת תוכנית ROSE I וקיבלו קוקפיט מזכוכית מערכת בקרת ירי חדשה, ומכ"ם מדגם FIAR Grifo M3 שהקנה למטוס מיראז' יכולת לראשונה לנעול ולשגר טילי אוויר-אוויר מעבר לטווח הראייה. באמצע שנות ה-1990 נרכשו 22 מטוסי מיראז' 3EE ו-3DE מספרד ושימשו ברובם לחלפים. שתי תוכניות שדרוג ROSE II ו-ROSE III בוצעו למטוסי מיראז' 5F שנרכשו מצרפת. בשנת 2000 הפקיסטנים רכשו את תשעת מטוסי המיראז' 3EL הלבנונים לטובת חלפים.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' עמ' 57,58. סך הכל עד היום חיל האוויר הפקיסטני מחזיק בצי פעיל של 69 מטוסי מיראז' 3 מכל הסוגים.
דרום אפריקה
ממוזער|מטוס מיראז' 3CZ דרום אפריקאי בתצוגה.
דרום אפריקה רכשה 16 מטוסי מיראז' 3CZ חד-מושביים ושלושה מטוסי מיראז' 3BZ שנמסרו לחיל האוויר הדרום אפריקאי עד שנת 1964. ב-1967 הצטרפו אליהם ארבעה מטוסי ביון מדגם מיראז' 3RZ. הדרום אפריקאים היו מאוד מרוצים מהמטוס ולכן באותה שנה הזמינו עוד 17 מטוסי מיראז' 3EZ ושלושה מטוסי מיראז' DZ דו-מושביים נוספים הצטרפו לחיל עד שנת 1972. באותה שנה הוזמנו עוד ארבעה מטוסי מיראז' 3R2Z ו-11 מטוסי אימון מדגם מיראז' 3D2Z. מטוסים אלו כללו את מנוע האטאר 9K-50 העוצמתי, זאת משום שדרום אפריקה גם הזמינה את מטוסי המיראז' F1 עם אותו מנוע.
המטוסים השתתפו במלחמת הגבולות הארוכה עם דרום-מערב אפריקה (נמיביה של היום) החל משנת 1966 ועד שנת 1989. בשנת 1978 מטוסי מיראז' 3EZ במבצע איל בעומק אנגולה במשימות סיעו אווירי קרוב לכוחות המוצנחים שתקפו בסיסים של ארגון SWAPO בנובמבר 1977 החלו הסנקציות הבינלאומיות על דרום אפריקה בשל מדיניות האפרטהייד שהגבילו את הגישה שלה לשוק יצרני המטוסים. באותה תקופה עלה הצורך בהשגת יתרון ביצועים מול מטוסי המיג-23 האנגולים ולכן הוחלט על שדרוג של מטוסים קיימים. בשל העובדה שחיל האוויר הדרום אפריקאי לא יכול היה להרשות לעצמו להוציא את מטוסי המיראז' F1 משירות זמנית עד לשדרוג, הוחלט לשדרג את מטוסי המיראז' 3. בעזרת התעשייה האווירית לישראל, חברת אטלס תכננה את האטלס צ'יטה ושדרגה 80 מטוסי מיראז' 3. שארית מטוסי המיראז 3 שלא שודרגו יצאו משירות בשנת 1990.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 66–69
ספרד
ממוזער|מטוס מיראז' 3EE ספרדי.
ספרד בחנה את מטוסי המיראז' 3 בשנת 1962 אבל ההזמנה למטוסים התממשה רק בשנת 1968. הכוח הספרדי של מטוסי המיראז' כלל 24 מטוסי מיראז' IIIEE ושישה מטוסי מיראז' IIIDE דו-מושביים, כאשר הם קיבלו את הסימונים המקומיים C.11 ו-CE.11 בהתאמה. מטוסים אלו במקור היו מיועדים לצרפת אבל סדרת הייצור נותבה לספרד תוך הסכמים בין המדינות, ולכן ספרד קיבלה את ראשוני מטוסיה בשנת 1970. תוכנית השבחה מתוכננת למטוס בוטלה בשנת 1991 והמטוסים יצאו משירות בשנת 1992. 22 מטוסי EE ושני מטוסי DE נמכרו לפקיסטן בשנת 1995 ושם עברו את תוכנית ההשבחה ROSE.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 60
ונצואלה
חיל האוויר של ונצואלה הזמין 16 מטוסי מיראז' בשנת 1972, שישה מטוסי מיראז' 5V ושבעה מטוסי מיראז' 3EV שנמסרו בשנת 1972. בשנת 1977 נמסר מטוס נוסף להשלמת מצבת המטוסים לאחר שאחד מהם התרסק. מטוסים אלה שודרגו לסטנדרד של מיראז' 50EV עם מנוע אטאר 9K-50 העוצמתי. השדרוגים כללו משטחי קנארד והתקנת מערכות אוויוניות חדשות. צי מטוסי המיראז' של ונצואלה יצא משירות בשנת 2007, כאשר הם הוחלפו במטוסי סוחוי Su-30MK.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 61
הטסת המטוס
ביצועים ותכונות
ממוזער|מטוס מיראז' 3EA ארגנטינאי במהלך המראה.
המיראז' 3 כולל מעטפת ביצועים די אופיינית לאותה התקופה. מהירות מרבית מותרת 750 קשר או מאך 2, גובה מקסימלי 75,000 רגל, אם כי שיוט בגובה כזה הוא לא ממש מעשי, הן בגלל הסכנה למעבר על מגבלות המנוע, והן בגלל הירידה המשמעותית ביכולת הניהוג בעלרוד בגבהים ובמהירויות אלו. עומס מקסימלי מותר למטוס הוא 6.7 ג'י חיובי ו-3.5 ג'י שלילי.Royal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978, עמ' 4–7
מהירות הפנייה המרבית של המטוס, בה הוא נותן שיעור פנייה מרבי היא 400 קשר. במהירות זו ניתן לבצע פנייה שתייצר עומס מרבי (6.7 ג'י), אם כי המטוס לא מגיע לסף זווית ההתקפה הקריטית בשלב זה, ולכן עקרונית ניתן לעבור את מגבלות העומס של המטוס (סיכון בטיחותי) אם לא שמים לב. בפועל המטוס יכול לבצע פנייה בעומס מרבי של 6.7 ג'י גם במהירות 350 קשר, אם כי המטוס לא יתן את קצב הפנייה המרבי במהירות זאת. מהירות הגלגול המרבית היא 300 מעלות בשנייה במהירויות של 400–480 קשר.Royal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978, עמ' 6–15
שיעור הטיפוס המרבי של המטוס הוא 16,400 רגל לדקה. ישנם שלושה פרופילי טיפוס למטוסRoyal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978, עמ 2-9.:
יבש מלא (מנוע בכוח מלא ללא מבער) – בפרופיל זה הטיפוס מתבצע ב-400 קשר ובזווית עלרוד של 10 מעלות אף מעלה עד גובה 24,000 רגל, ואז טיפוס במאך 0.9 עד גובה 30,000 רגל.
מבער מינימלי – טיפוס במהירות 400 קשר ובזווית עלרוד 13–14 מעלות אף מעלה, אבל אחרת זהה לפרופיל יבש מלא.
מבער מלא – אחרי המראה, השגת מהירות 420 קשר, ואז טיפוס עם זווית עלרוד של בין 20–30 מעלות תוך שמירה על מהירות 450 קשר, בתלות בתנאים אטמוספיריים. החל מגובה 16,000 רגל שמירה על מאך 0.9 תוך כדי טיפוס לגובה הרצוי.
בתנאים אטמוספיריים סטנדרטיים וגובה 38,000 רגל המטוס מאיץ ממאך 1 עד מאך 1.93 בחמש דקות.Royal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978, עמ' 6
המטוס אינו יציב בציר הסבסוב כשכני הנסע פרוסים, והדורש תפעול עדין בשביל להימנע מערעור היציבות הדינמית והתבדרות. המטוס גם ממריא ונוחת עם "אף זקור" – זווית עלרוד גבוהה במיוחד, בצורה האופיינית למטוסי כנף דלתא ללא זנב, ודורשת אימון מיוחד. במהלך נחיתה הטייס חייב לשים לב לזווית ההתקפה והמהירות, שכן בצורה אופיינית למטוסי כנף דלתא, הגרר עולה בצורה דרמטית עם עלייה של כל מעלה של זווית התקפה, וכל האצה במהירות דורשת כוח מנוע רב יחסית, ואפילו פעולות כמו הורדת אף אינן מייצרות את ההאצה הדרושה..Paul Jackson, Modern Combat Aircraft 23: Mirage, עמ' 21 מהירות ההקפה של המטוס היא 240 קשר, גישה לנחיתה מתבצעת ב-190 קשר כאשר ההצפה מתבצעת ב-175 קשר. מהירות ההזדקרות של המטוס היא 150 קשר.Royal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978, עמ' 2–7 המראה מתבצעת במהירות 165 קשר בתצורה נקייה/שני טילי חום.
קרבות אוויר
ממוזער|מטוס שחק במהלך מפגן אווירי, 7 ביולי 1967.
כלי הנשק אוויר-אוויר של המטוס היו טיל מאטרה R.530 "יהלום" מונחה מכ"ם חצי-אקטיבי עם טווח אפקטיבי של בין 1.6 ל-16 קילומטר, טילי חום קצרי טווח (טווח של 500 מטר ועד 3.2 קילומטר בתלות בדגם) ותותח 30 מ"מ (טווח של 100 - 700 מטר). אי לכך הטווח הקטלני התאורטי של המיראז' הוא מ-100 מטר ועד 16,000 מטר, אם כי טייסים נמנעו לרוב מלפתוח אש על מטרות קרובות מ-200 מטר מחשש ששברים יפגעו במטוס שלהם.Shlomo Aloni, Mirage III vs MiG-21, Six Day War 1967, Osprey, 2010, עמ' 19–30
במהלך היירוט הטייס ינסה להינעל על המטרה בעזרת המכ"ם. כדי לעשות זאת, הטייס ישתמש בידית המכ"ם מאחורי ידית המצערת של המטוס. אם הנעילה הצליחה, נורית כחולה תהבהב ברמזור הימני בכוונת. לצורך שיגור הטיל יהלום הייתה נדרשת הידלקות הנורית הכחולה וכן צליל שמע תואם באוזניות. משום שהטיל הוא חצי-אקטיבי, הטייס היה צריך לשמור על הנעילה לאחר השיגור, כדי שהטיל יפגע. במקרה ואין אפשרות להינעל, או המרחק למטרה קצר מדי, טיל החום הוא החלופה העיקרית. בעוד הטיל יהלום יכול תאורטית להיות משוגר לעבר כל זווית של מטוס האויב, טיל חום דורש כיוונו לעבר הגזרה האחורית של היריב, בדרך כלל בזווית מוגבלת כדי שהטיל יתביית על הפליטה החמה של המטוס. בשביל שיגור הטיל, צריך להישמע טון באוזניות. טילי חום אינם צריכים מעקב והם ממשיכים למטרתם עצמאית. במקרה של כשל, יכול הטייס להתקרב למרחק התותח, כאשר הכוונת CSF-95 תראה לו את מיקום פגיעת הפגזים. הגודל של הפיפר (נקודה המוקפת במעגל יהלומים המציין את מיקום הפגיעה) נקבע על ידי קריאת מרחק של המכ"ם. כאמור, בגלל אי אמינות המכ"ם, במטוסי המיראז' הישראלים שילבו מערכת עוקפת עם שני מפסקים במצערת שהיו קובעים את הכוונת למרחקים של 250, 400 ו-600 מטר.
מטוס מיראז' 3, בדומה למטוסי כנף דלתא ללא זנב אחרים, מסוגל לשאת פניות בזוויות התקפה גבוהות יותר יחסית לכנף משוכה רגילה בגלל מערבולות שנוצרות בשורש הכנף ונמשכות לאורכה, וגורמות לאוויר להיצמד לקימור העליון של הכנף. עם זאת, הכנף הייתה גורמת לגרר גבוה בתמרונים חדים, ובשל כך המטוס היה מאבד מהירות מהר מאוד. במצב שהמיראז' היה במרדף אחר מטוס יריב, הייתה תכונה זו מקלה על המיראז' להישאר מאחורי מטוס היריב. במקרה שהיריב נמצא בגזרה האחורית של המיראז', תכונה זאת מאפשרת למיראז' לגרום לרודף לעקוף את המיראז' המתגונן וכך המיראז' יכול להפוך את היוצרות.
יחסית למיג-21 בדגם F-13, המיראז' היה בעל יתרון בשיעור פנייה מתמשכת וחיסרון במישור האנכי מפני שלמיג היה יתרון בנתון יחס דחף-משקל. דגם MiG-21FL היה כבד יותר, ולכן נתון דחף-משקל שלו היה שקול לזה של המיראז'. כמו כן במהירויות גבוהות מ-500 קשר קצב הגלגול של המיג צנח בצורה דרמטית.
מול מטוסי מיג-17 ומיג-19, שהיו בעלי ביצועים עדיפים בפניות במהירויות תת-קוליות, טייסי חיל האוויר הישראלי הסיקו כי הם צריכים לשמור על מהירותם בכל מחיר. במקום להיכנס לקרב פניות, המיראז'ים היו ממירים את מהירותם לגובה בעזרת טיפוס, ואז חזרה למהירות בעזרת צלילה בטקטיקה שכונתה תפירה בגלל התנועה של המטוס מעל ואז מתחת למישור הפנייה וחוזר חלילה, עד שהמיראז' מגיע למצב מתאים לירי.Shlomo Aloni, Mirage III vs MiG-21, Six Day War 1967, Osprey, 2010, עמ' 37
השפעה ומורשת
ממוזער|מוטוס מיראז' 3S משודרג צבוע בזהב בטקס הפרישה של המטוס, שנת 1999.
ממוזער|מטוס מיראז' 3DBR משודרג במוזיאון בברזיל.
המיראז' 3 לא היה מהפכני. הוא לא היה הראשון לשבור את מהירות מאך 2, הוא לא כלל מערכות אוויוניות מתקדמות במיוחד, הוא גם לא היה מטוס הדלתא העל-קולי הראשון.Shlomo Aloni, Israeli Mirage III and Nesher Aces, Osprey, Osprey, 2004, עמ' 6 אך הוא היה הצלחה כבירה של צרפת ושל חברת דאסו. ביצועיו מול המתחרה הסובייטי העיקרי שלו – המיג-21, בשירות ישראל וספציפית במלחמת ששת הימים, הביאו להכרה מיידית ביכולותיו של המטוס. כ-70 אחוז מההזמנות למטוס התקבלו אחרי 1967. הישגי המטוס במלחמת ששת הימים, יחד עם פרישתה של צרפת מהפיקוד המאוחד של נאט"ו, הפך את דאסו ואת תעשיית המטוסים הצרפתית ואמצעי הלחימה הצרפתיים, לחלופה ראויה לייצרני מטוסים משלושת הגדולות – ברית המועצות, ארצות הברית ואנגליה, ונמצא למטוס ולמשפחת דגמי המיראז' שוק גם במדינות הבלתי-מזדהות.
במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ספציפית לאחר תחילת האמברגו הצרפתי על ישראל, נראו דגמי המיראז' כחובה לרכישה. מטוסי מיראז' 3 נמכרו ללבנון, מטוסי מיראז' 5 נמכרו ללוב, למצרים ולאבו דאבי. בעוד מיראז' F1 נמכר לעיראק, למרוקו, ללוב, לירדן, לקטר, ולכווית. כמו כן, מרבית מדינות דרום אמריקה רכשו מטוסי מיראז' 3 ו-5, בכללן ארגנטינה, ברזיל, קולומביה, צ'ילה, אקוודור, פרו, ו-ונצואלה.Tim Callaway, Dassault Mirage III/5, 2012, Aviation Classics 17, עמ' 50–61
המטוס גם הוכיח את עצמו כפלטפורמה גמישה שאפשרה שדרוג והתאמה למספר מנועים שונים, גם בדגם מיראז' 3 וגם במיראז' 5, ואף לתוכניות השבחה מקיפות שהביאו את יכולותיהם לרמה של מטוסי קרב מדור 4. ספציפית מטוסי אטלס צ'יטה של דרום אפריקה (פרשו משירות ב-1990), ומטוסי מיראז' 3 ROSE שמשרתים עד היום בחיל האוויר הפקיסטני.
המטוס נבדל בזה שהוא המטוס בעל יכולת הנעה משולבת רקטית המבצעי בעל השירות הארוך והמוצלח ביותר, כאשר מטוסי מיראז' 3 צרפתים, פקיסטנים, דרום-אפריקאים, ספרדים ושווייצרים השתמשו בפודי SEPR 841 ו-844 בלמעלה מ-20,000 גיחות. כאשר שווייץ הייתה האחרונה להוציא את המאיצים משירות בשנת 1996.Michel van Pelt, Rocketing Into the Future: The History and Technology of Rocket Planes, Praxis, 2012, עמ' 168.
הצלחתו של המיראז' 3 הביאה להתפתחות של משפחה שלמה של דגמי מטוסי קרב והפך את כנף דלתא ללא זנב לסימן ההיכר של דאסו. השם מיראז' ועיצוב כנף הדלתא של דאסו אף עבר החייאה בצורה של מיראז' 2000 - מטוס מדור 4 מתקדם שהיה יריב ל-F-16 וכלל יציבות סטטית שלילית ומערכת בקרת טיסה טוס-על-חוט. תוכנן אף מטוס מיראז' 4000 שהוצע כמתחרה למטוסי ה-F-15, אך זה בוטל מאחר שלא נמצאו לו רוכשים.
בישראל
כניסתו של המיראז' 3 לשירות בחיל האוויר הישראלי היוותה קפיצת מדרגה הן מבחינת ביצועים, הן מבחינת מורכבות מערכת, והן מבחינת כלי נשק. זה המטוס הראשון בשירות החיל עם מכ"ם מורכב עם אופני פעולה מרובים, והראשון שיכול להפעיל סוגי טילי אוויר-אוויר מרובים. המטוס דרש שינוי מעמיק בצורת הלחימה של טייסיו. למרות חוסר האמינות של טילי האוויר-אוויר, שהכזיבו במשך תקופה ארוכה, במהלך שירותו של מטוס זה השתנה הדרגתית הנשק העיקרי של טייסי הקרב מתותחים לטילים. בעוד בסוף מלחמת ששת הימים, רוב ההפלות בוצעו בעזרת תותחים, הרי שבמלחמת יום הכיפורים המצב התהפך ורוב ההפלות בוצעו על ידי טילי חום דוגמת שפריר 2, סיידווינדר ואטול (וימפל K-13).
33 מתוך 50 אלופי הפלות ישראלים השיגו את התואר במטוסי שחק. מתוך אחד עשרה אלופי הפלות שהשיגו עשר הפלות או יותר, רק אחד לא היה טייס מיראז' במהלך שירותו, וכל השאר השיגו את מרבית הפלותיהם במטוסי שחק. בשירות חיל האוויר הישראלי מטוסי שחק צברו 282.5 הפלות ומטוסי הנשר השיגו 115 הפלות. 11 מטוסי שחק אבדו בקרבות אוויר, יחס ההפלות של מטוסי השחק היה 25.6:1. סך הכול אבדו 46 מטוסי שחק מכל הסיבות.Shlomo Aloni, Israeli Mirage III and Nesher Aces, Osprey, Osprey, 2004, עמ' 80–88
המיראז' 3 הפך למטוס מיתולוגי בישראל והיה במשך תקופה ארוכה להגדרה בעיני הציבור של מטוס קרב. עידן המיראז' בחיל האוויר נתפס כעידן הזהב של החיל.
דגמים
+דגמי הפיתוח המוקדמיםדגםטיסת בכורהכמותהערותM.D.550
מיסטר דלתא - -התכנון הראשוני למכרז הצרפתי למטוס יירוט קל.מיראז' 119551מטוס הניסוי הראשון של ה-M.D.550, על בסיסו פותח המיראז' 3.מיראז' 2 -1דגם ניסוי שננטש, היה דומה למיראז' 1 עם מנועי טורבומקה גביזו.מיראז' 3
00119561דגם הניסוי למטוס היירוט הגדול והחדש. כלל מנוע אטאר 101 עם מבער אחורי. נבחן על ידי הלופטוואפה כמתחרה ל-F-104 סטארפייטר. שודרג מאוחר יותר וכונה בלזק V.מיראז' 3A195810דגם הטרום-סדרתי של עשרת מטוסי הניסוי הראשיים מדגם זה יוצרו הדגמים הסדרתיים.דגמי קרב חד-מושבייםדגםתת דגםכמות שיוצרוהערותמיראז' 3C95דגם הקרב הסדרתי הבסיסי. כלל את השיפורים העיקריים שנדרשו על ידי ישראל, אבל שימש במשימתו בעיקר ליירוט.מיראז' 3CJ72דגם מטוס הקרב החד-מושבי שנמכר לישראל, כלל שדרוגים שנדרשו על ידי חיל האוויר הישראלי ולאחר מכן שולבו בכלל מטוסי דגם C.מיראז' 3CS1מטוס דגם C אחד ששודרג לדגם מטוס הקרב החד-מושבי שתוכנן בשביל שווייץ, שימש לבחינות וניסויים במערכות הנשק מיצור אמריקאי לטובת שווייץ.מיראז' 3CZ16דגם מטוס הקרב החד-מושבי שנמכר לדרום אפריקה.מיראז' 3C-21מטוס מיראז' E שהוסב לשאת מנוע אטאר 09K-6. הוחזר בחזרה לתצורה של מיראז' E.מיראז' 3E183מטוס קרב-הפצצה ותקיפה חד-מושבי. כולל הארכה 300 מילימטר, כולל מכ"ם סיראנו 2, מערכות TACAN ומכ"ם דופלר ומנוע אטאר 09C-3 משופר.מיראז' 3EA17מיראז' 3E בשביל חיל האוויר הארגנטיני.מיראז' 3EBR16מיראז' 3E בשביל חיל האוויר הברזילאי.מיראז' 3EBR-24מטוסי מיראז' 3E צרפתים שעברו השבחה לטובת חיל האוויר הברזילאי. כללו משטחי קנארד. כל מטוסי מיראז' 3EBR עברו השבחה לתצורה זאת.מיראז' 3EE24מיראז' 3E בשביל חיל האוויר הספרדי. הסימון המקומי שלהם הוא C.11.מיראז' 3EL10מיראז' 3E לטובת חיל האוויר הלבנוני ללא מכ"ם דופלר.מיראז' 3EP18מיראז' 3E בשביל חיל האוויר הפקיסטני.מיראז' 3EV7מיראז' 3E בשביל חיל האוויר של ונצואלה.מיראז' 3EZ17מיראז' 3E בשביל חיל האוויר הדרום אפריקאי.מיראז' 3O -100מיראז' 3E בשביל חיל האוויר האוסטרלי.מיראז' 3S -36מיראז' 3 בשביל חיל האוויר השווייצרי. מבוסס על המיראז' 3E, אבל כולל שינויים מבניים, כן נסע קדמי עם יכולת הרמה, יכולת לשאת רקטות המראה, נקודות הנפה, אוויוניקה אמריקאית והתאמה לנשיאת חימוש אמריקאי.דגמי ביוןדגםתת דגםכמות שיוצרוהערותמיראז' 3R52דגם ביון חד-מושבי בשביל חיל האוויר הצרפתי. מבוסס על השינויים המבניים של המיראז' 3E וכולל מכלול מצלמות באף המטוס.מיראז' 3RD20דגם ביון חד-מושבי בשביל חיל האוויר הצרפתי. כולל שיפורים אוויוניים המאפשרים לו לבצע משימות במזג אוויר קשה ובלילה. כמו כן יכול לשאת פוד עם מכ"ם מפתח סינתטי הצופה הצידה.מיראז' 3RJ2שם בלתי רשמי לדגם ביון חד-מושבי של חיל האוויר הישראלי. למעשה אלה היו שני מטוסי מיראז' 3CJ שהוסבו למשימות ביון. הם כללו מגוון מכלולים משימתיים (ראה פרק מערכות משימה) אבל לא היו מדגם R סטנדרטי.מיראז' 3RP3דגם ביון חד-מושבי בשביל חיל האוויר הפקיסטני.מיראז' 3RP210דגם ביון חד-מושבי בשביל חיל האוויר הפקיסטני. כלל הכנה לפוד צילום אינפרה אדום.מיראז' 3RS18דגם ביון חד-מושבי בשביל חיל האוויר השווייצרי. כלל שיפורים מבניים והכנות הדומות לאלו במיראז' 3S דוגמת רקטות להמראה וכדומה.מיראז' 3RZ4דגם ביון חד-מושבי בשביל חיל האוויר הדרום אפריקאי.מיראז' 3R2Z4דגם ביון חד-מושבי בשביל חיל האוויר הדרום אפריקאי הכולל מנוע אטאר 9K-50.דגמי אימון דו-מושבייםדגםתת דגםכמות שיוצרוהערותמיראז' 3B26דגם דו-מושבי סדרתי בסיסי לטובת חיל האוויר הצרפתי.מיראז' 3B-15מטוסים דו-מושביים שיוצרו לבחינות וניסויים.מיראז' 3B-210מטוס אימון תדלוק באוויר לטייסי המיראז' 4. כלל בום תדלוק דמי.מיראז' 3BE20דגם אימון דו-מושבי לחיל האוויר הצרפתי המבוסס על המיראז' 3E.מיראז' 3BJ5דגם אימון דו-מושבי לטובת חיל האוויר הישראלי, בניגוד למרבית המטוסים מדגמי האימון, כלל מכ"ם. 3 נמכרו לארגנטינה בשנת 1982.מיראז' 3BL2דגם אימון דו-מושבי לטובת חיל האוויר הלבנוני. נמכרו לפקיסטן בשנת 2000.מיראז' 3BS4דגם אימון דו-מושבי לטובת חיל האוויר השווייצרי. כללו חיזוק מבנה, חליפת אוויוניקה מייצור אמריקאי, יכולת נשיאה של רקטות המראה.מיראז' 3BZ3דגם אימון דו-מושבי לטובת חיל האוויר הדרום אפריקאי.מיראז' 3D16גרסת אימון דו-מושבית של המיראז' 3E זהה כמעט למיראז' 3BE. יוצר במקור לטובת חיל האוויר האוסטרלי.מיראז' 3DA2דגם אימון דו-מושבי לחיל האוויר הארגנטינאי.מיראז' 3DBR4דגם אימון דו-מושבי לחיל האוויר הברזילאי.מיראז' 3DBR-22שני מטוסי אימון מדגם B צרפתים שודרגו לדגם זה לטובת חיל האוויר הברזילאי. דגמי מיראז' 3DBR שודרגו גם הם לסטנדרט זהמיראז' 3DE7דגם אימון דו-מושבי לחיל האוויר הספרדי.מיראז' 3DP5דגם אימון דו-מושבי לחיל האוויר הפקיסטני.מיראז' 3DS2דגם אימון דו-מושבי לחיל האוויר השווייצרי.מיראז' 3DZ3דגם אימון דו-מושבי לחיל האוויר הדרום אפריקאי.מיראז' 3D2Z11דגם אימון דו-מושבי לחיל האוויר הדרום אפריקאי עם מנוע אטאר 09K-50.דגמי ניסוי ופיתוחים פנימייםדגםטיסת בכורהכמות שיוצרוהערותמיראז' 3T19641מטוס בודד ששימש כפלטפורמת ניסוי למנוע פראט אנד וויטני TF-104 (מיוצר ברישיון על ידי SNECMA), אבל לבסוף הוסב לניסוי המנוע פראט אנד וויטני TF-106 (מיוצר ברישיון על ידי SNECMA).מיראז' 3EX19821כונה מאוחר יותר מיראז' 3NG. גרסה מוצעת למטוס קרב מתקדם עם אוויוניקה חדשה, מערכת בקרת טיסה מסוג טוס-על-חוט, ומנוע אטאר 9K-50 העוצמתי.מיראז' 3V19652מטוס אחד ששימש כפלטפורמת ניסוי לטכנולוגיות המראה ונחיתה אנכית בתגובה למכרז נאט"ו למטוס המראה ונחיתה אנכית המסוגל לטוס במהירות על קולית.בלזק V19621מטוס מיראז' 1 001 ששודרג לשאת ארבעה מנועי עילוי אנכיים לניסוי לטכנולוגיות המראה ונחיתה אנכית יחד עם המיראז' 3V.מילאן19701כחלק מההכנות לשדרוג של מטוסי מיראז' 3S/3RS/3DS דאסו הסבו מטוס מיראז' 3R אחד, ששדרגו אותו לשאת אטאר 09K-50, ומיראז' 3C-2. בשני המטוסים הותקן משטח שפם מתקפל באף המטוס לשיפור ביצועים במהירות נמוכה. לבסוף הדגם ננטש משום שהוחלט על שילוב משטח קנארד במקום משטח השפם.מטוסים שפותחו מהמיראז' 3דגםטיסת בכורהכמות שיוצרוהערותמיראז' 4195966מטוס הפצצה אסטרטגי דו-מנועי על-קולי גדול המבוסס על העיצוב של המיראז' 3 והמיראז' 1.מיראז' 51967582מטוס קרב-הפצצה שפותח במקור כחלופה זולה יותר למיראז' 3E עם מנוע אטאר 09C-3, מכלי דלק מוגדלים, מבנה קשיח יותר, אבל ללא מכ"ם ושדרוגים אוויוניים שונים.מיראז' F11966720מטוס קרב רב-משימתי מדור שלישי בעל כנף סטנדרטית גבוהה.מיראז' 20001978601מטוס קרב רב-משימתי מדור רביעי בעל כנף דלתא נמוכה.אטלס צ'יטה198670מטוסי מיראז' 3CZ/BZ/DZ/RZ ששודרגו על ידי חברת אטלס הדרום אפריקאית עם אוויוניקה חדשה, מנוע חדש, משטחי קנארד וכדומה.
מפעילים
ממוזער|מפה המתארת את המפעילים של המיראז' 3. מפעילים בעבר באדום, נוכחי בכחול.
– חיל האוויר הפקיסטני מחזיק בצי פעיל של 69 מטוסי מיראז' 3 מכל הסוגים.
מפעילים לשעבר
ראו גם
מיג-21
F-104 סטארפייטר
סוחוי Su-7
קונבאייר F-106 דלתא דארט
אינגליש אלקטריק לייטנינג
סאאב 37 ויגן
לקריאה נוספת
.Paul Jackson, Modern Combat Aircraft 23: Mirage, 1985,
Aviation Classics, Dassault Mirage III/5, 2012,
Jorge F. Nunez Padin, Mirage IICJ & IIIEA, 2002
Shlomo Aloni, Osprey Aircraft Of The Aces 59, Israeli Mirage and Nesher Aces, 2004,
John F. Brindley, Aircraft Profile 230: Dassault Mirage Variants, 1971
Amos Dor, From Mirage to Kfir Part 1: The Mirage IIIC Shahak, 1999,
Royal Australian Airforce, Flight Manual, Mirage IIIO and IIID, 1978
L'armee de L'air, Manuel D'utilisation Avion Mirage IIIE, 1965
Michel van Pelt, Rocketing Into the Future: The History and Technology of Rocket Planes, Praxis, 2012
קישורים חיצוניים
המיראז' 3, באתר היצרן דאסו
דף על המיראז' 3, באתר חיל האוויר הישראלי
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מטוסי קרב מתוצרת צרפת
קטגוריה:מטוסי קרב סילוניים
קטגוריה:אמצעי לחימה של צה"ל במלחמת יום הכיפורים
קטגוריה:מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי
קטגוריה:כלי טיס בעלי כנף דלתא | 2024-10-11T21:26:29 |
מייק וואלס | הפניה מייק וולאס | 2010-10-22T11:55:41 |
דיבה | הפניה לשון הרע | 2007-12-27T02:23:40 |
שומריה | 2023-12-02T18:45:37 | |
מוחמד מוסאדק | שמאל|ממוזער|250px|מוחמד מוסאדק, כפקיד ממשלתי צעיר, 1912
שמאל|ממוזער|250px|בול שהוציאה הרפובליקה המוסלמית האיראנית של חומייני, לזכרו של מוחמד מוסאדק, 1980
מוחמד מוסאדק (בפרסית: محمد مصدق, תעתיק מדויק: מֹחמד מֹצדֶק; 19 במאי 1882 – 5 במרץ 1967) היה ראש ממשלת איראן בין 1951 ל-1953. הודח על ידי השאה מוחמד רזה פהלווי בעזרת ה-CIA וה-MI6.
עלייתו לשלטון
מוסאדק התחנך בצרפת ועלה בסולם הדרגות בשירות הממשלתי באיראן. בשנת 1914 מונה למושל מחוז פארס על ידי אחמד שאה קג'אר (השאה האחרון בשושלתו). לאחר מכן כיהן כשר האוצר (בשנת 1921) וכשר החוץ (בשנת 1923). אחר כך נבחר למג'לס, בית המחוקקים האיראני, אך לאחר שהוחלט על בחירת רזה פהלווי כשאה, פרש מתפקידו.
בשנת 1944 התפטר רזה פהלווי מתפקידו, ומוסאדק שב ונבחר לפרלמנט, הפעם כחבר מפלגת "החזית הלאומית", מפלגה ששמה לה כמטרה לסיים את הנוכחות המערבית שהלכה והתבססה באיראן, לאחר מאורעות מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד להביא לסיום הניצול הזר של הנפט הפרסי, אשר החל עוד בשנת 1909 עם ייסודה של "חברת הנפט האנגלו-איראנית" (קודמתה של BP), אשר הייתה בבעלות בריטית והופעלה על ידי בריטים.
במרץ 1951, לאחר כישלון מגעים בנוגע לקבלת תקבולים גבוהים יותר מייצור הנפט, החליט המג'לס להלאים את תעשיית הנפט הלאומית, ויחד עמה את חברת הנפט האנגלו-איראנית. ראש הממשלה, הגנרל חאג'עלי רזמארא , אשר נבחר בשנת 1950, התנגד לחוק ההלאמה מטעמים טכניים. הוא נרצח ב-7 במרץ 1951 על ידי חבר בתנועה אסלאמיסטית קיצונית בשם "פידאין אל-אסלאם".
לאחר הירצחו של רזמרה הצביע המג'לס על בחירת מוסאדק כראש הממשלה החדש. כוחו הפוליטי של מוסאדק נשען על תמיכת שני גורמים - מפלגת תודה הפרו-סובייטית, וגורמים לאומניים ופונדמנטליסטיים. השאה הצעיר מוחמד רזא פהלווי, אשר היה מודע לפופולריות של מוסאדק ולכוחו הפוליטי, נאלץ לתת את הסכמתו למינוי. אחת מפעולותיו הראשונות של מוסאדק בתפקידו הייתה הפעלת חוק ההלאמה, והלאמת רכושה של חברת הנפט האנגלו-איראנית. לאחר הירצחו של רזמארא השאה היה בהלם וקרא: "אני לבד, אף אחד לא מבין את בעיותיי, כולם בקנוניה נגדי. חלק בכוונה וחלק לא. אך זה אני שאאלץ לשלם את העונש".
בתגובה להלאמה, הכריזה ממשלת בריטניה כי לא תתיר לממשלת מוסאדק לייצא את מוצרי הנפט המיוצרים במפעלים שהיו בבעלות החברה הבריטית. צי של ספינות מלחמה נשלח ליצור מצור ימי על המפרץ הפרסי על מנת למנוע כל ניסיון איראני לייצא מוצרי נפט בניגוד לחרם. משבר זה כונה "משבר אבדאן" על שם עיר הנפט בה היו מרוכזים רבים ממפעלי החברה הבריטית.
כיוון שבריטניה הייתה יבואנית הנפט העיקרית מאיראן, היה החרם הבריטי קשה יותר לכלכלת איראן מאשר לכלכלתה של בריטניה. חובה הלאומי של איראן גדל והמדינה נקלעה לקשיים כלכליים.
למרות הקשיים נותר מוסאדק פופולרי, ובשנת 1952 אישר לו המג'לס תקופת כהונה שנייה. הוא הכריז כי בכוונתו לבקש מן השאה שיעניק לו סמכויות חירום. השאה סירב, ובתגובה התפטר מוסאדק מכהונת ראש הממשלה.
ראש הממשלה החדש, אחמד קוואם, הכריז על כוונתו לפתוח במגעים לפתרון משבר אבדאן. נסיגה זו מעמדתו של מוסאדק יצרה התמרמרות עצומה בקרב העם, ומפגינים מילאו את הרחובות. היו אלו מפגינים מכל גוני הקשת הפוליטית באיראן, לרבות קומוניסטים ולאומנים קיצונים. מחשש לאובדן השליטה מיהר השאה לפטר את קוואם, ומינה מחדש את מוסאדק, תוך שהוא מעניק לו את כל הסמכויות שביקש, כולל השליטה בצבא. מוסאדק מינה את איש הדת הלאומני הקיצוני האייתוללה קשאני כיושב ראש הפרלמנט, וממשלתו נשענה הן על אנשי הדת והלאומנים והן על כוחות השמאל הפרו סובייטיים. מוסאדק החל ברפורמות בעלות אופי סוציאליסטי, ובניסיון להתחיל ברפורמה אגררית, שהייתה אמורה להחליף את החוות הגדולות בחוות קולקטיביות בבעלות המדינה.
מוסאדק היה ידוע כאדם תיאטרלי. בציבור נהג לבכות, להתעלף, ואף לישון באירועים פומביים. הוא היה בעל מוזרויות רבות, ונהג ללבוש את חלוק האמבטיה שלו בפרלמנט, דבר שהפך אותו לדמות ידועה בעולם בצבעוניותה. מעשיו השנויים במחלוקת עוררו תשומת לב עולמית, והוא אף נבחר להיות איש השנה של השבועון טיים בשנת 1951.
הפלתו של מוסאדק
באמצעות סמכויותיו וכוחותיו החדשים, פנה מוסאדק לערוך טיהור בכוחות צבא איראן, ופיטר את כל הנאמנים לשאה. הקצינים המפוטרים פנו אל הבריטים ואל האמריקאים שיסייעו להם.
עד שלב זה היה הממשל האמריקאי סבור כי מוסאדק יכול לשמש מחסום להתפשטות הסובייטית במזרח התיכון. מעשיו של מוסאדק שכנעו אף את האמריקאים כי מדובר בשליט מסוכן שיש לפעול לסילוקו. בפומבי, הצהירו ממשלות ארצות הברית ובריטניה כי הן מגנות את מעשי מוסאדק. בחשאי הן ניסו לכרות עמו הסכמים לייבוא הנפט, אך מוסאדק סירב. הרפורמות הסוציאליסטיות שהחל ליישם וקשריו עם מפלגת תודה הפרו-סובייטית הביאו לסימונו של מוסאדק כמועמד לסילוק.
באוקטובר 1952 הכריז מוסאדק כי בריטניה היא "האויב" וניתק את היחסים הדיפלומטיים עמה. בנובמבר ובדצמבר 1952, אנשי מודיעין בריטים הציעו לאנשי ה-CIA לשתף עמם פעולה בסילוקו של מוסאדק. בארצות הברית עלה לשלטון נשיא חדש, דוייט דייוויד אייזנהאואר, והוא ווינסטון צ'רצ'יל הסכימו בחשאי לסלק את מוסאדק מעל הבמה הפוליטית.
ב-4 באפריל 1953 אלן דאלס, מנהל ה-CIA, הסכים להקצות מיליון דולר למבצע שיביא לנפילת מוסאדק. הסוכנות החלה במבצע תעמולה, שכונה "מבצע אייג'אקס" (Ajax) , ונעשו ניסיונות לשכנע את השאה להשתמש בכוחותיו כשליט על מנת לפטר את מוסאדק. במקביל נזרעו זרעי סכסוך בין הגורמים השמאליים והגורמים הדתיים והלאומנים בממשלתו של מוסאדק. הלאומנים, בראשותו של קשאני, חשו כי מוסאדק עומד לפעול נגדם, וכי מאחורי מוסאדק עומדים גורמי השמאל ומפלגת תודה.
מוסאדק היה ער למזימות הנרקמות מסביבו. הוא יזם משאל עם שמטרתו לפזר את הפרלמנט. תוצאות המשאל היו מוטות בבירור, ומוסאדק טען כי רוב של 99.9 אחוזים תמך בעמדתו. הוא פיזר את הפרלמנט ללא הגבלת זמן, והרחיב את "סמכויות החירום" שניתנו לו.
בשלב זה הפופולריות של מוסאדק החלה להתמוסס, שכן זיופן של תוצאות משאל העם היה בולט, ובנוסף לכך גם הרפורמות המובטחות לא יצאו לפועל, והכלכלה הייתה נתונה בקיפאון עקב משבר ייצוא הנפט. מפלגת תודה הפרו-סובייטית הסירה את תמיכתה בו, ויחד עמה נטשו אותו גם כמה גורמים דתיים ושמרנים. מוסאדק הבין כי זיוף תוצאות משאל העם לא יספיק כדי שהוא יישאר בשלטון. הוא ראה בשאה הצעיר את האיום הגדול ביותר על שלטונו, ובאוגוסט 1953 ניסה להביא ליציאתו לגלות. השאה סירב, ופיטר את מוסאדק, בהתאם להפצרות ה-CIA משכבר. מוסאדק לא הכיר בפיטורין, והכריח את השאה לצאת לגלות, תחילה לבגדאד ומשם לרומא. נראה היה כי מוסאדק עומד להכריז על איראן כרפובליקה ועל עצמו כנשיא, וכך לתפוס את השלטון העליון במדינה, דבר שהבטיח לתומכיו כי יימנע ממנו. איראן נכנסה למערבולת פנימית. מפגינים בעד ונגד השאה יצאו לרחובות, ובתוך ימים נהרגו במהומות כשלוש מאות איש.
בטרם יצא לגלות מינה השאה את הגנרל פזל-אללה זאהדי לראש הממשלה. זאהדי הסתתר בתחילה מפני מוסאדק, מחשש לחייו, אך משהחלו המהומות, הוא הורה לצבא לפעול נגד מוסאדק, והצבא אכן ציית להוראותיו, במקום להוראותיו של מוסאדק. על פי הוראות זאהדי הפגיזו הטנקים של צבא איראן את בניין ראש הממשלה. ב-19 באוגוסט 1953 נכנע מוסאדק ונעצר על ידי הצבא, והשאה חזר לטהראן ושב לכס המלוכה, שבוע בלבד לאחר גירושו.
מוסאדק נשפט בעוון בגידה ונדון לשלוש שנות מאסר. לאחר שחרורו מן הכלא הוא שהה במעצר בית עד מותו בשנת 1967. ממשלתו של זאהדי הביאה בשנת 1954 לחתימת הסכם חדש עם בריטניה שביטל את הלאמת חברת הנפט האנגלו-איראנית, והחזיר את זרימת הנפט האיראני לשוקי העולם.
מורשתו של מוסאדק
במשך שנים סירבה ארצות הברית להודות בחלקה בנפילתו של מוסאדק. אף על פי שממשל דווייט אייזנהאואר היה קולני בהתנגדותו למוסאדק, ליוותה שתיקה אמריקנית את הסיבות לנפילתו. בזיכרונותיו מתאר אייזנהאואר את מוסאדק כנאיבי ובלתי מעשי, אך אינו מודה במעורבות החשאית בענייניה הפנימיים של איראן.
משנודע היקף המעורבות במהלך חקירות הקונגרס בשנות השבעים, טענו תומכי ה-CIA כי הדבר היה הכרחי לשמירת האינטרסים החיוניים של ארצות הברית. מבקרי הסוכנות תיארו את המבצע כפרנואידי וקולוניאליסטי.
לאחר המהפכה האיראנית בהנהגת רוחאללה ח'ומייני בשנת 1979, שימשה הדחת מוסאדק כמנוף לליבוי רגשות אנטי-אמריקניים. עד היום תדמיתו של מוסאדק באיראן היא מעורבת. מחד, נימוסיו המערביים ונטייתו לחילוניות מונעים מממשלת כוהני הדת השלטת באיראן לשבח אותו בפה מלא, אך מאידך הוא מתואר כקורבן איראני לתוקפנות אמריקנית ולכן כדמות שניתן להזדהות עמה. בשנת 2004 שינתה ממשלת מצרים את שמו של רחוב בקהיר משמו של השאה, מוחמד רזא שאה פהלווי, לשמו של מוסאדק, כפי הנראה כצעד להתקרבות לאיראן.
בשנת 2000 הביעה מזכירת המדינה האמריקאית מדליין אולברייט את צערה על סילוקו של מוסאדק. באותה השנה פרסם העיתון הניו יורק טיימס תיאור מפורט של הקשר להפלתו, בהסתמך על מסמכים מודיעיניים שנחשפו. בשנת 2013 פורסמו מסמכים נוספים של ה-CIA מתקופת המבצע ולאחריו אשר מתארים את מעורבותו של הארגון והסיבות להפיכה.
ראו גם
משבר אבדאן
לקריאה נוספת
סטיבן קינזר, "כל אנשי השאה", הוצאת כרמל, 2004. (לחצו כאן לקריאת הפרק הראשון בספר).
ליאור שטרנפלד, 'רעיונות נודדים': ביקור מסדק והמאבק האנטי-אימפריאלי במצרים, ג'מאעה, 2010
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים
קטגוריה:ראשי ממשלת איראן
קטגוריה:שרי האוצר של איראן
קטגוריה:שרי החוץ של איראן
קטגוריה:אסירים פוליטיים
קטגוריה:ילידי 1882
קטגוריה:איראנים שנפטרו ב-1967 | 2024-09-28T14:14:43 |
דוייט דייויד אייזנהאואר | REDIRECTדווייט אייזנהאואר | 2004-12-27T16:02:50 |
מושיק עפיה | מושיק עפיה (נולד ב-3 באוקטובר 1974) הוא זמר ישראלי.
קריירה
מושיק עפיה נולד ב-3 באוקטובר 1974 בחולון, בצבא שירת בחוות השומר, כעובד כללי. את הקריירה המוזיקלית שלו החל ב-1993 בגיל 19, בשירה בסגנון מוזיקת דיכאון, ועבר לאחר מכן לסגנון קליל יותר. שני אלבומים שהוציא בשנים 1995–1996 זכו להכרה והצלחה בקרב חובבי הסגנון הטורקי. הראשון מביניהם, "גשם טפטף", הוציא כמה להיטים בז'אנר כגון שיר הנושא, "גודל הכאב", ודואט עם הזמר קובי פרץ, "כואב אחי". ב-1997, הוציא עפיה את אלבומו השלישי, "סיפור אהבה" ומתוכו הסינגל "סך הכל נשיקה" שהפך ללהיט ברדיו. בעקבות זאת, הוא הופיע אצל דודו טופז, ב"הראשון בבידור" ושם זכה לחשיפה משמעותית. הוא התבסס בסגנון המוזיקה המזרחית עם אלבומו "חלום מתוק" מ-2002. מתוך האלבום יצא שיר הנושא שהפך לאחד הלהיטים הכי מושמעים בישראל. כשנה לאחר מכן, יצא הלהיט "אני לא זמין", שזכה להצלחה רבה; בסמוך לצאת הסינגל, יצא אלבומו השישי, "יש לי אותך", שהגיע תוך כשלושה שבועות, למעמד פלטינה כשנמכר בלמעלה מ-40 אלף עותקים חוקיים.
בשנת 2006 השתתף בתוכנית המציאות של חברת יס "פעם בחיים 2", כאשר נשלח ביחד עם שלומי סרנגה לשהייה דו-שבועית בטכניון ולשהייה בביתו של פרופסור מהטכניון (דוד גרשוני). באותה שנה שיחק בטלנובלה השיר שלנו בתפקיד רני בתסריט של חלי.
בשנת 2009 הוציא מושיק עפיה את האלבום "מבט שנוגע", מתוכו יצאו השירים: "מבט שנוגע" שהחזיר אותו לתודעה כזמר והושמע רבות ברדיו, "אני לא מלאך" שגם הפך ללהיט ברדיו ו"שובר שתיקה" שהפך גם הוא ללהיט ברדיו (השיר בעצם מסכם את תקופת השפל שאותה חווה עפיה בחייו).
בשנת 2010 הוציא מושיק עפיה את האלבום "בשבילי", מתוכו בלט שיר הנושא, שהפך ללהיט ברדיו.
בשנת 2012 היה אמור להשתתף בעונה השנייה של התוכנית "חי ב-LA LA לנד" המצולמת בלוס אנג'לס, אולם השתתפותו בוטלה עקב פחד טיסה.
בשנת 2014 הגיש לבית המשפט בקשה לפשיטת רגל.
בפברואר 2015 הוציא את אלבומו "רק זכרונות". האלבום כלל את השירים: "חיבור משמיים", "דרך חזרה", "רק זכרונות", "עד שתחזרי" ושני דואטים "בסוף הדרך" עם תמר יהלומי, ו-"מנגינה" עם יהודה סליאס.
ב-2015 השתתף בעונת ה-VIP השנייה של תוכנית המציאות "האח הגדול" וזכה במקום הראשון. טרם הוכרז כזוכה, אסר בית המשפט על הפקת התוכנית להעביר לידי נציגיו את הכספים המגיעים לו בעבור השתתפותו בתוכנית וזאת, עקב חשש מהברחת נכסי חייב. לאחר הזכייה, הוציא חמישה סינגלים לרדיו: "מחבק את החיים" (כאות תודה לקהל המעריצים שלו, על הזכייה ב"האח הגדול"), "מלכה של השכונה", "I LOVE YOU", "חצי חיים" (שהוא גם שיר הנושא של אלבומו ה-16) ו-"חמישי שמח".
ב-29 במאי 2016 יצא אלבומו "חצי חיים" שכלל 12 שירים. חמישה משירי האלבום יצאו כסינגלים, זה אחר זה, בהפרש של כחודש וחצי לאחר זכייתו באח הגדול. האלבום זכה במהירות להכרה ולאהבה רבה מאוד מצד הקהל.
במרץ 2017 פורסם כי ישתתף בעונה השלישית של תוכנית הריאליטי "היחידה" ב-HOT3.
ב-4 במאי 2017 יצא הסינגל "#בייבי" בשיתוף פעולה עם רון נשר.
ב-2 במאי 2017 הוציא את הסינגל "זה לא עושה לי כלום" בשיתוף עם כוכבי רשת ופליטי ריאליטי.
ב-2021, הוא השתתף בעונה השנייה של "הזמר במסכה" בדמות הרוגלך, והודח שביעי מהתחרות.
ב-2022 החליט עפייה לעזוב את עולם המוזיקה, עבד במגרש מכוניות ולאחר מכן פתח חנות נעליים וקיוסק ברחוב סוקולוב בחולון.
חיים אישיים
במרץ 2011 עפיה נישא עפיה לנטלי יעקובוב, וביוני 2013 הם התגרשו.
ב-31 באוגוסט 2020 עפיה נישא בשנית לדנה ששון. במרץ 2021 נולדה בתו הבכורה, ובאוגוסט 2022 נולדה בתו השנייה.
דיסקוגרפיה
"גשם טפטף" (1995)
"להיטים" (1996)
"סיפור אהבה" (1997)
"ההופעה - בלהיט גבר מאוהב" (1998)
"מתוך חלומותיי" (1999)
"מן השמיים" (2000)
"חלום מתוק" (2002)
"יש לי אותך" (2003)
"האוסף" (2004)
"קח לך אישה" (2005)
"אין היגיון באהבה" (2007)
המובחרים (2009)
"מבט שנוגע" (2009)
"בשבילי" (2010)
"קרוב ללב" (2012)
"רק זכרונות" (2015)
"חצי חיים" (2016)
"ביום שאחרי" (2018)
קישורים חיצוניים
מושיק עפיה, באתר חריף
הערות שוליים
קטגוריה:זוכי האח הגדול (ישראל)
קטגוריה:משתתפי היחידה (תוכנית טלוויזיה ישראלית)
קטגוריה:משתתפי פעם בחיים
קטגוריה:זמרי מוזיקה מזרחית ישראלים
קטגוריה:זמרי פופ ישראלים
קטגוריה:זמרים השרים בעברית
קטגוריה:זמרים ישראלים
קטגוריה:משתתפי הזמר במסכה (תוכנית טלוויזיה ישראלית)
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1974 | 2024-10-08T15:35:42 |
ג'וזפה גריבלדי | ג'וזפה גריבלדי (באיטלקית: Giuseppe Garibaldi; 4 ביולי 1807 – 2 ביוני 1882) היה גנרל, פטריוט, מהפכן רפובליקני ומנהיג איטלקי. מכונה גם 'גיבור של שני עולמות' בעקבות פעולותיו הצבאיות הן באירופה והן באמריקה הדרומית. הוא נחשב לגיבור לאומי איטלקי ולאחת הדמויות המרכזיות במאבק לאיחוד איטליה במאה ה-19.
שמאל|ממוזער|180px|
שמאל|ממוזער|180px|פסלו של גריבלדי המוצב באי קאפררה ומשקיף לעבר איטליה
שמאל|ממוזער|180px|מונומנט פסל רכוב במילאנו
חייו ופעולותיו
שנותיו המוקדמות
גריבלדי נולד בעיר ניס, אז בקיסרות הצרפתית, למשפחה של דייגים וסוחרים יורדי ים, אביו היה דומניקו גריבלדי (1766–1841) ואימו הייתה מריה רוזה ניקולטי רימונדי (1776–1852). הוא היה הבן השני מבין 6 ילדים, את רוב לימודיו עשה בלימוד עצמי ולא במסגרת לימודית מסודרת. בצעירותו עבד כמלח באוניות סוחר בים התיכון, וב-1833 הצטרף לצי הצבאי של ממלכת סרדיניה-פיימונטה, שבו רכש ניסיון צבאי ראשון. ב-1834 השתתף במרד על ספינת קרב בצי של פיימונטה שמטרתו הייתה להצית מהפכה להפיכתה של פיימונטה לרפובליקה, אך הקשר התגלה וסוכל בידי כוח מקומי. הוא הועמד למשפט ונידון למוות שלא בפניו בידי בית משפט בג'נובה, אך הצליח להימלט לצרפת, שם חלה בכולרה, וממנה לדרום אמריקה.
דרום אמריקה
בין השנים 1836–1848 היה גריבלדי בגלות בדרום אמריקה. הוא התנדב לחיל הים של ריו גראנדה דו סול, שתכנן לערוק מהצי של ברזיל, ועד מהרה הפגין כישורי מנהיגות צבאית יוצאי דופן. למרות מאמציו היה צבא ברזיל חזק דיו ופעולת המרי של ריו גראנדה דו סול הקטנה לא צלחה. ב-1842 עברו גריבלדי, בת זוגו אניטה ובנם לאורוגוואי, שנלחמה באותה עת על עצמאותה מארגנטינה. גריבלדי התנדב לצי של אורוגוואי ובתוך מספר חודשים הפך למפקד הצי. ב-15 באוגוסט פיקד על קבוצת גולים איטלקים בקרב הגנה על מונטווידאו בירת אורוגוואי. קבוצה זו הפכה בהמשך לגרעין שממנו נבנתה בריגדת "החולצות האדומות" שלו. ב-15 באפריל 1848, לאחר סדרת ניצחונות, החליטו גריבלדי וכ-60 מחברי "החולצות האדומות" לחזור לאיטליה במטרה להתחיל בה מהפכה שתוביל לכינון רפובליקה איטלקית מאוחדת.
חזרה לאיטליה
לאחר שובו לאיטליה ב-1848, הצטרף גריבלדי לתנועה לשחרורה ולאיחודה של איטליה שנודעה בהמשך כ"ריסורג'ימנטו" (חלקיה השונים של איטליה הוחזקו על ידי אוסטריה וצרפת וחלקים אחרים על ידי מלכים מקומיים כמו מלך נאפולי). הוא הציע את שירותיו לאפיפיור פיוס התשיעי ולמלך סרדיניה-פיימונטה קרלו אלברטו, אך נדחה על ידי שניהם. צבא סרדיניה-פיימונטה בז לכישוריו הצבאיים שנרכשו באופן עצמי ולא במסגרת מוכרת, ויעץ לפיכך למלך לסרב לקבל את שירותיו של גריבלדי. הוא פנה למילאנו והתקבל בה בחום. למרות מספר הצלחות מול האוסטרים, שהחזיקו ברוב שטחה של לומברדיה, הכוח שהציב במילאנו מול האוסטרים היה קטן מדי, וגריבלדי נאלץ להימלט לשווייץ.
הגנת רומא
ב-1849 נמלט האפיפיור פיוס התשיעי מרומא בעקבות מרד רפובליקני, וגריבלדי הוביל את כוחות המתנדבים שלו לרומא כדי לתמוך בהקמתה של רפובליקה ברומא. גריבלדי הגן בגבורה על העיר מול התקפות של כוחות נפוליטניים מחוזקים בידי צרפתים, אך נאלץ לבסוף לסגת. אף שהותר לו לעזוב את העיר יחד עם כ-5,000 מתומכיו, דרך הנסיגה שלהם עברה בשטחים שבשליטת האוסטרים, ומרבית הכוח נהרג (כולל אהובתו אניטה), נשבה, או התפזר, וגריבלדי נאלץ שוב לברוח מאיטליה כדי להציל את חייו. גם כך, ההגנה ההרואית של רומא והנסיגה שביצע לאורך השטח האיטלקי, הפכה אותו לגיבור בעיני האיטלקים. הוא ברח תחילה לטנג'יר, ובהמשך לסטטן איילנד שבניו יורק, שבה עסק בייצור נרות, ולבסוף הגיע לפרו.
בצפון איטליה
ב-1854 הזמין אותו הרוזן קמילו קאבור, ראש ממשלת סרדיניה-פיימונטה, לשוב לאיטליה, בתנאי שיימנע מלהצטרף לרדיקליזם של מציני. גריבלדי חזר לאיטליה, וקנה לעצמו בית באי קאפררה, צפונית-מזרחית לאי סרדיניה. גריבלדי היה משוכנע שהדרך לשחרור ולאיחוד איטליה קשורה בשיתוף פעולה עם השליט הליברלי של סרדיניה-פיימונטה, המלך ויטוריו אמנואלה השני. קאבור הצטרף לגריבלדי בהנהגת כוח של מתנדבים נגד האוסטרים השולטים בלומברדיה, ובאמצע 1859 השתלטו גריבלדי ואנשיו על וארזה, קומו, ורוב שטחה של דרום טירול שבצפון איטליה.
אלפי איטלקים נוספים, פטריוטים ומהפכנים, הושפעו מעמדתו של גריבלדי, דבר שהגביר מאוד את כוחה של המלוכה בסרדיניה. גריבלדי נעשה מעורב באופן ישיר ועמוק במאבקים הצבאיים והפוליטיים המורכבים החל משנת 1860. המלך ויטוריו אמנואלה השני וראש ממשלתו קאבור הבינו את ערכו של גריבלדי כמנהיג צבאי, אך חששו שכל התקדמות במהלכים לאיחוד איטליה תביא לפלישה אוסטרית-צרפתית. גריבלדי עצמו היה מתוסכל מהססנות המלך, במיוחד לאחר שניס, עיר הולדתו, הוחזרה לצרפת ב-1860.
'החולצות האדומות'
מאוכזב משיתוף הפעולה עם ויטוריו אמנואלה השני וראש ממשלתו קאבור, החליט גריבלדי לפתוח במערכה עצמאית ב-1860 שתביא בסופו של דבר לשחרורה ולאיחודה של איטליה. הוא הפליג מג'נובה ב-6 במאי עם כאלף איש לבושים בחולצות אדומות ששימשו להם כמדים, והחל במסע מלחמה שכונה "מסע האלף". הוא הגיע עמם למרסלה שבסיציליה ב-11 במאי. תושבי סיציליה, במיוחד האיכרים והסוחרים, נהרו לצבאו והצטרפו לשורותיו שגדלו באופן ניכר. אנשי החולצות האדומות וגריבלדי בראשם כבשו את פלרמו בירת סיציליה ממלך נאפולי, וב-19 באוגוסט חצו את מצר מסינה ועברו לדרום איטליה היבשתית. בספטמבר הדיחו גריבלדי וכוחותיו את מלך נאפולי וכבשו את העיר נאפולי עצמה. הקרב על הנהר וולטורנו נגד חיילים משרידי צבא נאפולי הסתיים בניצחון מכריע של גריבלדי, וכתוצאה מכך עברה ממלכת שתי הסיציליות לידיו, והוא העבירה במהירות לשלטונו של מלך פיימונטה, ויטוריו אמנואלה השני.
התכתשות עם המלך
למרות הצלחותיו יוצאות הדופן בהשתלטותו על כל דרום איטליה, עדיין חשש ממנו ויטוריו אמנואלה השני. גריבלדי הפך לדמות פופולרית ודיבר בתקיפות ובנחרצות על רצונו לאחד את איטליה כולה לרפובליקה אחת. הגנרלים בצבא סרדיניה-פיימונטה חשו קנאה והשפלה, ולכן שכנעו את המלך ויטוריו אמנואלה השני לסרב למנות את גריבלדי לתפקיד שלטוני בשטחים שזה עתה כבש. גריבלדי העביר ביקורת על חוסר השליטה של המלך בשטחים אלה, והתלונן שחייליו המתנדבים, שסיכנו את חייהם עבור המלך, כלל לא תוגמלו על מעשיהם, אך המלך התעלם מטענותיו. במצב עניינים זה החליט גריבלדי לפרוש לביתו באי קאפררה שבמחוז סרדיניה. מאידך, זכה גריבלדי לפרסום ולהערכה רבה בעולם, ואף קיבל הצעה מאברהם לינקולן לתפקיד פיקודי בצבא האיחוד בארצות הברית, ובביקור שערך בבריטניה התקבל בתשואות בכל מקום שבו שהה.
ב-1862 תכננו ויטוריו אמנואלה השני ויועציו לכבוש את ונציה מידי האוסטרים, ושכנעו את גריבלדי לפקד על כוח מתנדבים במערכה זו. התוכנית הייתה לתקוף את האוסטרים במתקפת הסחה בבלקנים, ואז לפלוש לוונציה.
גריבלדי, לעומתם, לטש את עיניו לרומא, שנחשבה בעיניו כבירתה הטבעית של איטליה המאוחדת. הוא ריכז כוחות והתקדם עמם למדינת האפיפיור ולרומא. ברומא שהה חיל מצב צרפתי שהופקד על הגנתה. ויטוריו אמנואלה השני חשש מהתערבות צרפתית, ושלח כוחות צבא כדי לעצור את התקדמותו של גריבלדי לרומא. ב-29 באוגוסט נפצע גריבלדי בהיתקלות כוחותיו באספרומונטה עם כוחות צבא המלך, ונלקח למעצר.
קרבותיו האחרונים
ויטוריו אמנואלה השני הבין את ערכו של גריבלדי, ושחרר אותו, וב-1866 קיבל גריבלדי שוב פיקוד עצמאי כשפרצה בטירול מלחמה נגד אוסטריה. המלחמה הסתיימה כשכוחותיו של ויטוריו אמנואלה, כולל כוחותיו של גריבלדי, כבשו את ונציה. האיטלקים נלחמו היטב, אך ניצחונם הושג בעיקר מכיוון שהאוסטרים היו עסוקים באותה שנה במלחמתם עם פרוסיה, ולא יכלו להפעיל את מלוא כוחם בטירול.
בשנת 1867, ניסה גריבלדי שוב לתפוס את רומא, אך ההתקפה הייתה בלתי מתואמת כראוי ונכשלה, וגריבלדי נעצר בידי חיילים צרפתים. לאחר ששוחרר, חי גריבלדי בשנתיים הבאות בחוותו באי קאפררה שמצפון לסרדיניה.
בשנים 1870–1871 עמד גריבלדי בראש צבא מתנדבים שנלחם לצד צרפת במלחמת צרפת–פרוסיה. גם כאן הוא התגלה כמפקד מצוין עם הבנה טובה של שדה הקרב ושל טקטיקות לחימה. לאחר שצרפת הפסידה במלחמה זו, שב גריבלדי לאיטליה.
באוקטובר 1870 צורפה רומא לאיחוד האיטלקי, וב-1874 נבחר גריבלדי לפרלמנט של איטליה המאוחדת.
שנותיו האחרונות והערכת פועלו
בסוף ימיו השתקע גריבלדי באחוזתו באי קאפררה שבצפון סרדיניה. הוא הביע תמיכה בתנועה הסוציאליסטית של איטליה ובתנועות סוציאליסטיות במדינות נוספות. גריבלדי נפטר באי ב-1882, ונקבר שם. באי הוקם אתר לזכרו, קומפנדיו גריבלדינו די קאפררה, ובו שחזור של אחוזתו ובית קברות של בני משפחתו.
גריבלדי הצטרף לבונים החופשיים בשנת 1844, ובהמשך אף נבחר לנשיא גדול של הלשכות שהיו קיימות אז באיטליה.
הפופולריות של גריבלדי, יחד עם תעוזתו הצבאית, כושרו להוביל מערכות צבאיות, וכישרונו להלהיב את ההמונים, היוו גורם מכריע במאבק שהביא לאיחוד איטליה.
חיים אישיים
גריבלדי נישא שלוש פעמים: הוא נישא לאניטה ריביירו בשנת 1842 בברזיל לאחר מספר שנות זוגיות והיא הצטרפה אליו בחזרתו לאיטליה ולחמה לצידו, נולדו להם 5 ילדים, היא נפטרה בלידה החמישית יחד עם התינוק בשנת 1849.
ילדיו מנישואין אלו היו: דומניקו מנוטי גריבלדי (1840–1903), רוזה (רוזיטה) גריבלדי (1843–1845), תרזה גריבלדי-קנציו (1845–1903), ריצ'וטי גריבלדי (1847–1924) ובן נוסף שמת בלידה בשנת 1849.
בשנת 1859 נולדה לו בת מרומן עם בטיסטינה רבלו, אנה מאריה אימני גריבלדי (1859–1875)
בשנת 1860 נישא לג'וזפינה רימונדי האיטלקייה בת ה-18 וקרובת משפחה רחוקה, מייד לאחר טקס הנישואין היא גילתה לו שהיא הרה מאדם אחר והוא עזב אותה.
נישואיו האחרונים היו עם פרנצ'סקה ארמוסינו בשנת 1880, עימה כבר הביא לעולם 3 ילדים טרם נישואיהם.
סיסיליה גריבלדי-גראציאדי (1867–1959), רוזה גריבלדי (1869–1871) ומנליו גריבלדי (1873–1900)
ייתכן וג'יאנינה רפובליקה פאדיגאטי (1868–1954) הייתה בתו הביולוגית, לא כתוצאה מרומן אלא כתוצאה מבקשתו של ידידו האציל פאולו פאדיגטי ואשתו לגדל צאצא מדמו הנאצל של גריבלדי.
צאצאיו הקימו אגודה משפחתית לזכרו.
ראו גם
איחוד איטליה
היסטוריה של איטליה
לקריאה נוספת
דניס מק-סמית, ג'וזפה גריבלדי, עברית: מיה מבורך, הדר, תל אביב 1965; המקור:
Mack Smith, Denis Garibaldi a great life in brief
G. M. Trevelyan, Garibaldi and the Thousand: May 1860
Garibaldi, Giuseppe. Memoire, ed. Ugoberto Alfessio Grimaldi. Verona: Bertani editore, 1972.
Ron Field, Garibaldi: Leadership, Strategy, Conflict (illustrated by Peter Dennis), Osprey Publishing.
קישורים חיצוניים
https://www.tuaradio.com.br/Tua-Radio-Garibaldi
הערות שוליים
קטגוריה:מנהיגים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:אנשי צבא איטלקים
קטגוריה:פוליטיקאים איטלקים
קטגוריה:איטליה: היסטוריה
קטגוריה:מהפכנים
קטגוריה:איטלקים חברי הבונים החופשיים
קטגוריה:גיבורים לאומיים
קטגוריה:אביב העמים: אישים
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ברית המועצות
קטגוריה:איטלקים שנולדו במאה ה-19
קטגוריה:איטלקים שנפטרו ב-1882 | 2024-07-19T19:41:40 |
החייל האמיץ שווייק | החייל האמיץ שוֶוייק (בצ'כית: Osudy dobrého vojáka Švejka za světové války – "עלילות החייל הטוב שווייק במלחמת העולם") הוא רומן סאטירי מאת הסופר הצ'כי ירוסלב האשק, שפורסם לראשונה כספר באוקטובר 1923.
הספר עוקב אחר עלילותיו של סוחר הכלבים יוזף שווייק, היוצא מביתו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בדרכו לחזית (שאליה לא הגיע). הרומן מותח דרך עיניו התמימות-ערמומיות של שווייק ביקורת חריפה על המוסדות השנואים על האשק: הצבא, הכנסייה הקתולית, הבירוקרטיה, המונרכיה האוסטרו-הונגרית וראש לכל, הטבח חסר התוחלת שבמלחמה.
דמותו של שווייק הופיעה בתפקיד שולי בקובץ סיפורים שהוציא האשק בשנת 1911 ובקובץ סיפורים קצר בשם "החייל הטוב שווייק בשבי" שכתב בעת שהותו בשבי הרוסי, אך כתיבת הרומן החלה בפועל רק בשנת 1921, כאשר שב האשק לפראג. האשק השלים לפני מותו ארבעה מתוך ששת כרכי הספר. ידידו קארל ואנייק השלים את הסיפור בשני הכרכים הנוספים, אך התוספת שלו אינה מצורפת לרוב לגרסאות המוכרות של הרומן. את הספר אייר בגרסתו המקורית יוזף לאדה, שציוריו מהווים חלק בלתי נפרד מכל גרסאות הרומן מגרסתו המקורית ועד היום.
הבר המוזכר בספר, בר "הגביע", עדיין קיים בפראג מאה שנה לאחר הוצאת הספר.
מבנה הספר
"החייל האמיץ שווייק" בנוי כרומן פיקרסקי: האפיזודות השונות שבו אינן מתקשרות למסכת עלילתית אחת וקיימות במנותק, כשהחוט המשותף העיקרי הוא דמותו של שווייק החווה את ההרפתקאות השונות. גם בתוך פרקי העלילה, בנויות ההרפתקאות השונות של שווייק משורה של אפיזודות נפרדות, הקיימות כמעט במנותק זו מזו.
מבנה זה של הרומן נבע, ככל הנראה, משיטת הכתיבה של האשק, שהגה את עלילת הסיפורים שכתב תוך כדי כתיבתם. אורך הנשימה של סיפוריו היה של אנקדוטות או סיפורים קצרים, והאשק לא ניסה מעולם לשלב את הדברים בתוך מבנה על כלשהו.
עלילת הספר
חלקו הראשון של הספר, "מאחורי הקווים" מתאר את עלילותיו של שווייק מפרוץ מלחמת העולם הראשונה ועד צאתו לחזית. תחילה, עובר שווייק את מטחנת הגיוס האדירה של האימפריה האוסטרו-הונגרית: הבלש ברטשניידר עוצר אותו ומכריז עליו כבוגד במלכות, ועדה רפואית נותנת לו מעמד של "שוטה מוסמך" משום שקרא בפניה "יחי הקיסר פרנץ יוזף הראשון", בהמשך הוא מאושפז בבית המשוגעים, מושלך משם בחזרה למעצר, מתגייס, מוכרז כ"מתחזה", מאושפז עם שאר הסימולנטים ומשם עובר הישר לכלא הצבאי. עם השלמת הליך החיול, מושך שווייק את תשומת לבו של הכומר הקתולי הצבאי (והיהודי המומר) אוטו כ"ץ והופך לשמשו האישי. על פי האשק, כ"ץ הוא בן דמותו של הארכיבישוף הצ'כי ממוצא יהודי, תאודור קוהן.
אצל כ"ץ חווה שווייק שלל הרפתקאות כשהוא מוביל את הכומר השתוי ממקום למקום, מסייע לו במאבק בנושיו, ואף משיג לו שמן פשתן מספר 2 כחלופה לשמן המיסה, כשזה נדרש לערוך את הטקס בשדה. למרות שירותו היעיל, כ"ץ מפסיד אותו במשחק קלפים לסרן לוקאש. שווייק מלווה לו מאתיים כתרים כדי לרכוש אותו בחזרה, פעולה המצביעה על שביעות רצונו מהשירות אצל כ"ץ השתיין, אך כ"ץ מפסיד גם את הסכום הזה בקלפים ושווייק נאלץ להפוך לשמשו של סרן לוקאש.
כאן, בניגוד לפעולתו היעילה עד כה, מתחיל שווייק לכשול פעם אחר פעם. הוא מחסל את החתול והציפור של לוקאש, שוכב עם אחת ממאהבותיו של הסרן, ולקינוח גונב עבורו כלב שאינו אלא כלבו של האוברסט פרידריך קראוס פון צילרגוט. פעולה אחרונה זו מובילה להתנגשות בין לוקאש ל"שוטה ממדרגה ראשונה" פון צילרגוט והוא נשלח ממנעמי העורף אל החזית.
בחלקו השני של הספר, "בחזית", מתואר שלל האמצעים וההתחכמויות שנוקט שווייק כדי להימנע מהגעה לחזית. תחילה, הוא מושך בידית האזעקה ברכבת וגורם לעצירתה. אחר כך, הוא מתעכב בתחנה עד שהרכבת ממשיכה בדרכה. אז, הוא מכריז כי הוא יוצא לבודיוביצה, לשם אמור הגדוד להגיע, אך פוסע בדיוק בכיוון ההפוך. הוא נעצר, נחשד בבגידה, משתחרר ורק אז, כשהוא מובל ברכבת, מגיע לגדודו.
עם גדודו הוא עובר לקיראהידה ואז לברוק שעל הלייטה. כאן, נפתה הסרן לוקאש לעשות שימוש בשירותיו המפוקפקים של שמשו ושולח את שווייק למסור מכתב אהבהבים שלו לאישה הונגרית נשואה. בדרך אל האישה, עוצר שווייק לשתייה קצרה עם ידידו הטוב, החפר הסלובקי וודיצ'קה. השתייה מתארכת ובמהלכה מתפתחת שיחה ארוכה העוסקת בשנאתו העזה של וודיצ'קה להונגרים באשר הם הונגרים. כאשר הם מגיעים לבית האישה, יוזם וודיצ'קה באופן בלתי נמנע קטטה המונית, המובילה להשלכת שניהם למעצר צבאי. כאשר הם משוחררים מן הכלא ונשלחים ליחידותיהם, נפרדים שווייק וודיצ'קה בהסכמה להפגש בבית המרזח ה"גביע" בנה בויישטי "אחרי המלחמה בשעה שש בערב!".
שווייק משוחרר מן הכלא והופך משמשו של לוקאש לשרת פלוגה 11 בגדוד ה-91 העובר כעת בשטחי הונגריה. גם כאן, הוא מחולל שמות בהגיונו האבסורדי: משני כרכי ספר האמור לשמש קוד צבאי מוצפן, הוא מעביר למפקדי הגדוד רק את הכרך הראשון, בשעה שדווקא הכרך השני הוא הנדרש לצורך הקוד. בדרך, עוסקת העלילה בהרחבה גם בדמותו של הצוער הנלהב והנלעג ביגלר, בבלאון הזללן הכפייתי, במארק הכתבן, בטבח האוקולטיסט, בחודאונסקי הקשר, וכמובן בסגן דוב, המוצג כייצוג המזוקק ביותר של טמטום אזרחי וצבאי. משפט המפתח שלו, "אתה עוד לא מכיר אותי. אתה מכיר אותי מהצד הטוב שלי, אבל עוד תכיר אותי מהצד הרע", הפך משפט מפתח מצוטט מאוד מהספר.
בחלקו האחרון של הספר, "המשך התבוסה המהוללת", נשלחים השלם ואנייק ושווייק לחפש מקומות בפֶלשטין. שווייק, כמובן, מחליט שלא להמשיך עם ואנייק במעלה הגבעה, אלא דווקא ללכת "לאורך הנחל, שם צומחים פרחי זכריני". אחרי הכל, הוא טוען, אין זה חשוב מה מורה המפה כיוון ש"כאן זו סביבה כזאת שכל הדרכים מובילות לפלשטין". הם נפרדים ושווייק רוחץ בנחל, נתקל בשבוי רוסי נמלט, לובש את בגדיו ומייד נופל בשבי יחידה הונגרית מצבא אוסטרו-הונגריה.
שווייק מובל בשיירת שבויים, נחשף כ"מרגל", נידון למוות וניצל בטעות ברגע האחרון, כאשר מיחידתו נמסר כי אכן נעדר אצלם חייל בשם שווייק. שווייק שב לגדודו ושם, אחרי שמילא כרסו בגולאש, נפסק הסיפור לפתע. האשק, שהכתיב את הפרקים האחרונים ממיטת חוליו, מת ולא הספיק להשלים את החלק הרביעי ואת שני החלקים הנוספים שתכנן לכתוב.
הדמויות בספר
כמעט כל הדמויות ב"החייל האמיץ שווייק" מבוססות על דמויות אמיתיות, וברוב המקרים גם בשמן האמיתי. רוב הדמויות בספר הן קריקטורות נלעגות של נפיחות, רפיסות, צביעות וטמטום, כשעיקר חצי הביקורת מכוונים כלפי דמויות של סמכות. ארבע הדמויות היחידות הניצלות באופן חלקי מעטו של האשק הן המתנדב לשנה מארק, שווייק, שלם הפלוגה ואנייק והסרן לוקאש.
את לוקאש מציג האשק כמי שלמרות חולשות אנוש כאלו ואחרות מאופיין ביושר אישי וכבוד עצמי. מארק ושווייק משמשים שניהם דמויות בהן ממוזגות תכונות של האשק עצמו. שווייק, כמו האשק, היה מסופח לגדוד ה-91, והיה שותף לו בחיבתו היתרה לשתייה, לסיפור אנקדוטות וסיפורים לאין קץ ואף במבנה גופו ופניו העגלגל והתמים. מארק, מתנדב לשנה כמו האשק, אופיין אף הוא באיוריו של לאדה כאדם עגלגל ותמים למראה, היה אינטלקטואל-למחצה, העוסק בכתיבה (הוא כותב את עלילות הגדוד המהולל) ואף עסק בעבר בעריכת המגזין "עולם החיות", ממש כמו האשק עצמו. ואנייק מוצג כחייל מנוסה שלא נותן אמון במפקדים ויודע טוב מהם איך לפרש כל פקודה.
דמותו של שווייק והשפעתו
250px|ממוזער|שמאל|החייל האמיץ שווייק בגילומו של מאיר מרגלית, ציור מאת חיים טופול
בתחילת כתיבת הרומן, לא ראה בו האשק דבר החורג ממסכת הסיפורים הקצרים הרבים שכתב קודם לכן. השינוי הפנימי והחיצוני בתפישת חשיבותו של הרומן בא כאשר מקס ברוד, מגלהו של פרנץ קפקא, כתב על החוברות הראשונות של שווייק והשווה אותן לענקי סאטירה כרבלה וסרוואנטס. האשק, כפי שכותבת רות בונדי באחרית הדבר לתרגום העברי, הגיב על כך באמירה: "עד עכשיו הייתי אפס. אבל עכשיו, כשיהודי לוקח אותי לידיים, עוד תראו מה שיצא ממני".
שווייק של האשק הוא השורד המושלם: הוא אינו אומר "לא", אינו מתחמק, ולעולם אינו מנסה להתמודד מול מעניו. כניעתו היא דרך ההישרדות היחידה בעולם שנטרפה דעתו. נשקו היחידי של שווייק הוא חיוכו התמים, ה"מודיע בהכנעה" התמידי שלו, ונכונותו לבצע כל הוראה שתנתן לו עד קצה גבול האבסורד.
הוא נכון תמיד להכריז על עצמו "אידיוט מושלם" ו"שוטה מוסמך", בדיוק כפי שקבעה הוועדה הרפואית שבדקה אותו, אף שבקשריו עם אנשים שונים, ובייחוד אלו שאינם ממונים עליו, הוא מפגין בדרך כלל גישה מעשית, ועורמה מופלגת. כך, הוא מצליח להערים היטב על הבלש ברטשניידר, אחרי שזה עצר אותו בפעם הראשונה, ואף מוכר לו שורה של מפלצות מעורבות על תקן כלבים גזעיים; כך הוא מפגין בקיאות בהלכות מרמה בגנבה ומכירה של כלבים; וכך הוא יודע כיצד לסכל את כל מזימותיו של הסגן דוב.
דמותו של שווייק, האידיוט התמים שציותו המושלם חושף את טמטומה של המערכת הביורוקרטית שבתוכה הוא מצוי ואת חוסר התוחלת המוחלט שבמלחמה, הפכה לסמל החייל הקטן, הנופל קרבן למסע מלחמה חסר פשר, שאין לו נגיעה כלשהי אליו. עלילותיו של שווייק שימשו בסיס רעיוני גם למספר רומנים סאטיריים אנטי-מלחמתיים, ובהם אולי "הרפתקות החייל איבן צ'ונקין" של ולדימיר ווינוביץ' ו"מלכוד 22" של ג'וזף הלר.
תרגומים לעברית
"החייל האמיץ שווייק" תורגם לעברית מספר פעמים. התרגומים הראשונים לא היו מלאים ולא נעשו מהמקור הצ'כי אלא מתרגומים גרמניים והונגריים של הספר. התרגום הראשון, מעשה ידיו של מרדכי אבי-שאול, יצא לאור בספריית פועלים בשנת 1952. פעם נוספת תרגם את הספר, עד סוף חלקו השלישי, חיים אמיר, והוציאו בהוצאת "לדורי" בשנת 1967. חלקו הראשון של הספר תורגם בידי יאיר הורביץ ונחום כהן (מבולגרית) ופורסם בכתב העת "סימן קריאה" בשנת 1979. תרגום מלא בשני כרכים מהמקור הצ'כי עשו רות בונדי וחיים איזק, והוא ראה אור ב-1980 בהוצאת זמורה ביתן מודן.
תרגומים לעיבודים תיאטרוניים ורדיופוניים נעשו על ידי אביגדור המאירי, נחמן בן-עמי ועמוס קינן (ראו להלן).
יארוסלאב האשק, עלילות החייל האמיץ שווייק בימי מלחמת העולם (הראשונה), עברית: מ' אבי-שאול, דברים על המחבר: זדיניק אַנצ'יק , ציורים: יוזף לאדא, מרחביה: ספרית פועלים (ספרי מופת), 1952.
ירוסלב האשק, החייל האמיץ שוויק, עברית: חיים אמיר, עיטורים: יוסף לאדא, תל אביב: לדורי (ספרית סוניה), 1967.
ירוסלב האשק, החייל האמיץ שווייק, מצ'כית: רות בונדי וחיים איזק, 2 כרכים, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן (ספרית מעריב: מועדון קוראי מעריב), תש"ם 1980.
שווייק בתיאטרון בישראל
שמאל|ממוזער|200px|מאיר מרגלית בתור החייל האמיץ שווייק, תיאטרון האהל, אמצע שנות ה-30
"החייל האמיץ שווייק" הופק כהצגה לתיאטרון עוד בימי חייו של האשק וזכה מאז לעשרות עיבודים. בישראל הועלתה כבר בשנת 1935 הצגה שהופקה על-פי הספר בתיאטרון האהל. ההצגה, שהתבססה על עיבוד של הספר למחזה על ידי מקס ברוד, בתרגומו של אביגדור המאירי, זכתה להצלחה עצומה, במיוחד בזכות משחקו של מאיר מרגלית, שנתפש בעיני רבים כמגלם המושלם של שווייק. ההצגה הועלתה במשך עשרות שנים. ביולי 1960 עלתה הצגת ה-700 ב"אהל". בסך הכל עלה המחזה באהל בכיכובו של מאיר מרגלית 850 פעמים. לאחר שתיאטרון האהל נסגר, הועלתה ההצגה שוב בכיכובו של מרגלית בתיאטרון "עידן" החל משנת 1971. בפברואר 1972 שיחק מרגלית את שוויק בפעם ה-900.
בשנת 1966 הופיע בקול ישראל עיבוד לתסכית רדיו של הסיפור, בתרגום נחמן בן-עמי, בבימוי אפרים סטן ובכיכובו של אורי זוהר. באותה שנה הועלתה הצגה בבימויו של אברהם ניניו ב ובכיכובו של בומבה צור. את העיבוד התיאטרוני של התיאטרון הורוד תרגם עמוס קינן והוא הופיע כספר בהוצאת עמיקם.
בשנת 1982 הועלתה ההצגה בבימוי עדנה שביט ב"תיאטרון השלישי", בכיכובו של גדי יגיל.
בשנת 1995 הועלתה ההצגה בתיאטרון הבימה, בתרגומו ובעיבודו של עמוס קינן, כשאת דמותו של שווייק מגלם שלמה בר אבא.
בספטמבר 2013 הועלתה ההצגה שוב בתיאטרון הבימה, בשיתוף פעולה עם תיאטרון חיפה, הפעם בעיבודו של יוסף אל-דרור, כשאת דמותו של שוויק מגלם אבי קושניר.
קישורים חיצוניים
,
הערות שוליים
קטגוריה:ספרות צ'כית
קטגוריה:ספרי 1923
קטגוריה:ספרי סאטירה
קטגוריה:ספרי מלחמת העולם הראשונה
קטגוריה:אי-אלימות באמנות
קטגוריה:ספרי זמורה ביתן
קטגוריה:ספרי ספריית פועלים
קטגוריה:ספרי הוצאת לדורי
קטגוריה:רומנים בלתי גמורים | 2024-07-31T16:21:27 |
אברהם אדן | שמאל|ממוזער|250px|אדן על התורן בתמונה ההיסטורית של מלחמת העצמאות המנציחה את הנפת דגל הדיו במסגרת מבצע עובדה
250px|ממוזער|שמאל|אברהם אדן, 2003
אברהם אַדָן ("בְּרֶן") (5 באוקטובר 1926 – 28 בספטמבר 2012) היה מפקד גייסות השריון (גי"ש) ומפקד פיקוד הדרום. שירת בפלמ"ח והיה ממניפי דגל הדיו לקראת סיומה של מלחמת העצמאות.
תולדות חייו
אברהם אדן (אידלסון) נולד בכפר גלעדי בשנת 1926, והוא בוגר תיכון חדש בתל אביב. התגייס לפלמ"ח ב-1943 במסגרת הכשרה של השומר הצעיר ושימש כמדריך ספורט. בפלמ"ח זכה לכינוי "ברן" על שם המקלע ברן שהיה בשימוש הלוחמים. השתתף במבצע שחרור המעפילים ממחנה המעצר בעתלית. היה ממייסדי הקיבוץ דנגור (נירים). שימש מפקד אזורי של אזור הנגב הדרום-מערבי.
במלחמת העצמאות היה בתחילה מפקד פלוגה בגדוד השמיני, בחטיבת הנגב של הפלמ"ח, ועסק בעיקר בהגנה על יישובי הנגב ובאבטחת צינור המים ליישובים אלו. לאחר מכן עבר להיות מפקד פלוגה בגדוד השביעי (גם הוא בחטיבת הנגב) ונטל חלק במבצעי החטיבה ובין היתר במבצע חורב ובמבצע עובדה. במהלך מבצע זה כבשה פלוגתו, שכללה מספר רב של לוחמי גח"ל, את מתחם אום כתף, מוצב שהשתרע לאורך של 3.5 קילומטר, במהלך קרב קשה שנמשך במשך לילה שלם, וכלל שורה של הסתערויות על המתחם המצרי. בהתאם לתוכנית שהגה מפקד הגדוד התשיעי של חטיבת הנגב חיים בר-לב, הצליחה הפלוגה בפיקוד אדן לכבוש את המוצב, לאחר שהפתיעה את מגיניו ותקפה את המוצב מכיוון המצוק שנחשב בלתי עביר. מאוחר יותר (ב-1979), כתב אדן כי היה זה "הקרב הקשה ביותר שהייתי נתון בו" (במלחמת העצמאות). במבצע עובדה הובילה פלוגתו את התקדמות חטיבת הנגב, הגיע ראשון למשטרת אום רשרש והניף את דגל הדיו המפורסם. אחרי המלחמה עבר לחיל השריון.
בשנים 1952–1956 פרש מהצבא וחזר לקיבוץ נירים. עם שובו לצה"ל היה למפקד גדוד 82, שבמבצע קדש כבש את אבו עגילה וסכר הרואיפה. ב-1957 עבר קורס שריון מתקדם בבית הספר לשריון של צבא ארצות הברית. שירת כקצין אג"ם של גייסות השריון, מפקד חטיבה 60 וב-1960 מונה למפקד חטיבה 7. בהמשך שירת כמפקד בית הספר לשריון במחנה ג'וליס. במלחמת ששת הימים היה סגן מפקד אוגדה 31 בפיקודו של אברהם יפה. ב-1968 הקים את מפקדת הכוחות המשוריינים בסיני, היא עוצבת סיני. במרץ 1969 הועלה לדרגת אלוף וקיבל את הפיקוד על גייסות השריון.
במלחמת יום הכיפורים
במלחמת יום הכיפורים היה אדן מפקד עוצבת הפלדה בחזית סיני תחת פיקודו של מפקד פיקוד דרום שמואל גונן (גורודיש). האוגדה הובילה את מתקפת הנגד הפיקודית ב-8 באוקטובר והאבדות הכבדות שספגה הביאו להפסקת מתקפה כושלת זו, ובהמשך לחילופי האשמות עם מפקד הפיקוד גונן והאלוף אריאל שרון. בין 9 ו-14 באוקטובר בלמה האוגדה התקפות מצריות בגזרה הצפונית. במסגרת מבצע אבירי לב צלחה האוגדה את תעלת סואץ דרך ראש הגשר שנתפס ואובטח על ידי אוגדה 143 של האלוף אריאל שרון. בדרכה אל ראש הגשר חילצה וריכזה עוצבת הפלדה דוברות יוניפלוט שנעזבו מאחור על ידי אוגדת שרון וכן תיקנה את גשר הגלילים שניזוק ונעזב במהלך גרירתו. תוך כדי לחימה בחווה הסינית העבירה האוגדה חלק מהדוברות שאפשרו לגשר בין שתי גדות התעלה. כמו כן השמידה האוגדה במארב אוגדתי את חטיבה 25, חטיבת טנקי T-62 מצרית. בלילה שבין 17–18 באוקטובר צלחה האוגדה את התעלה על גשר היוניפלוט שהקימו כוחות מאוגדת שרון. העובדה שראש הגשר נתפס על ידי אוגדת שרון בליל 15–16 באוקטובר ואוגדת אדן צלחה רק בליל 17–18 באוקטובר היוותה עילה לחילופי האשמות קשות בין מפקדי צה"ל. בין 18–23 באוקטובר התקדמה האוגדה בסדרת קרבות עד לכיתור הארמייה השלישית של מצרים. אירוע בולט בשלב זה היה כניסת כוחות מהאוגדה לעיר סואץ, כניסה שהתפתחה לקרב קשה, לוותה באבדות קשות וגררה ביקורת קשה גם היא.
בועדת אגרנט אמר ברן כי "למעלה ממחצית מהטנקים שהיו ברשות כוחותיו - לא היו שמישים." וכי ""שלבי הלחימה מהרגע הראשון היו בלתי מוצלחים. הראייה שלנו אחרי ששת הימים הייתה מוגזמת שגרסנו שטנקים תמיד נשתדל שיובילו את ההתקפה, לא חשוב אם זה שטח הררי, לא חשוב אם זה שטח בנוי, לא חשוב אם זה יום או לילה, או בוץ." על תפקודו אמר כי "בדיעבד אני יכול לומר שלא הייתי שותף לשאננות בקשר להכנות ולהתעצמות אבל בהחלט אני מאשים את עצמי בזלזול."
בראיון שהתקיים עמו ב-2012 אמר אדן כי "השתרבבה פוליטיקה לתוך המלחמה. את האוגדה של אריק כינו אוגדת הליכוד ואת האוגדה שלי אוגדת המערך והיות שחיים בר לב היה אז שר בממשלת המערך אז היה רוב למערך. בר לב חשש מפטפוטים על פוליטיזציה והחליט לתת סמכות רחבה לאריק שרון כדי שלא יאשימו אותו בממשלתיות בזמן מלחמה...הוא (שרון) היה מטלפן כל יום לבגין והיה מביא עיתונאים במטוסים קלים ובמסוקים צבאים. הוא שקל הרבה מאוד שיקולים אישיים."
אחרי המלחמה, כיוון שהאלוף המיועד (יקותיאל אדם) היה מנוע זמנית מלהיכנס לתפקיד מפקד פיקוד הדרום, התמנה אדן למפקד הפיקוד בין החודשים ינואר-יולי 1974. בשנת 1974 מונה לנספח צה"ל בוושינגטון, ולאחר מכן השתחרר מצה"ל.
לאחר פרישתו מצה"ל
בשנים 1984–1993 היה אדן מבקר משרד המשטרה. בשנת 1993 יצא לגמלאות.
בשנים האחרונות היה אדן חבר בתנועה לאיכות השלטון ובמועצה לשלום ולביטחון והיה עסוק בתיעוד היסטורי של הפלמ"ח במוזיאון הפלמ"ח.
אדן נפטר ב-28 בספטמבר 2012 בביתו ברמת השרון, מספר ימים לפני יום הולדתו ה-86, לאחר מאבק במחלה קשה.
הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ שפיים.
הותיר אחריו 3 ילדים, נכדים ונינים.
ספריו
על שתי גדות הסואץ, ירושלים: עידנים, תשל"ט 1979. (רשמיו ממלחמת יום כיפור) (תורגם לאנגלית)
עד דגל הדיו, תל אביב: מערכות, תשמ"ד 1984 (רשמיו מזמן התגייסותו לפלמ"ח ב-1943 ועד סוף ממלחמת העצמאות, זוכה פרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 1984)
Avraham (Bren) Adan, On the Banks of the Suez: An Israeli General’s Personal Account of the Yom Kippur War, London: Arms and Armour Press, 1980.
קישורים חיצוניים
איתמר כהן, סיפורו של ברן, מגזין ירושלים שלנו, אפריל 2012
.
.
הערות שוליים
קטגוריה:אלופי צה"ל
קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ
קטגוריה:בוגרי תיכון חדש
קטגוריה:בוגרי השומר הצעיר
קטגוריה:לוחמי הפלמ"ח
קטגוריה:מפקדי עוצבת הפלדה
קטגוריה:מפקדי עוצבת בני חיל
קטגוריה:מפקדי עוצבת סיני
קטגוריה:מפקדי גייסות השריון
קטגוריה:מפקדי חטיבה 7
קטגוריה:מפקדי פיקוד הדרום
קטגוריה:זוכי אות אביר איכות השלטון
קטגוריה:חיילי צה"ל במלחמת ההתשה
קטגוריה:מפקדי אוגדות במלחמת יום הכיפורים
קטגוריה:נספחים צבאיים ישראלים בארצות הברית
קטגוריה:זוכי פרס יצחק שדה
קטגוריה:מפקדי גדוד 82
קטגוריה:כפר גלעדי: אישים
קטגוריה:נירים: אישים
קטגוריה:אישים הקבורים בשפיים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1927
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2012
קטגוריה:מפקדי פלוגות במלחמת העצמאות
קטגוריה:מפקדי גדודים במלחמת סיני
קטגוריה:חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים
קטגוריה:חיילי חטיבת הנגב במלחמת העצמאות
קטגוריה:חיילי חיל השריון במלחמת סיני | 2024-08-22T09:20:12 |
ברן (פירושונים) | קטגוריה:שמות משפחה | 2024-06-18T19:47:53 |
מידענות | שמאל|ממוזער|265px|הספרייה הגדולה של אלכסנדריה, צורה קדומה של אחסון מידע ואחזורו
מֵידְעָנוּת (באנגלית: Library science), נקרא גם לימודי מידע, היא תחום אקדמי ועיסוק מקצועי, שעיקרן שימוש מושכל במידע, על סוגיו וייצוגיו השונים, לצורך השגת יעד מוגדר. במאה ה-21, מדובר בפעילות של איתור, עיבוד וניהול מידע באמצעות מחשבים ורשתות מחשבים ובעיקר רשת האינטרנט.
העוסק בתחום מכונה "מידען". עיקר עבודתם של המידענים הוא בניהול של מידע, תחום ההולך וגדל, במיוחד בארגוני היי-טק בעשורים הראשונים של המאה ה-21.
מהות העיסוק בתחום
מידענות אינה תחום חדש. היא הייתה קיימת גם לפני המצאת רשת האינטרנט, ואף לפני המצאת המחשב, אולם קיבלה משמעות חדשה עקב חידושים אלו. המידענות הופכת לחשובה בשל זמינות וכמות המידע הבלתי מבוקר: אמצעי התקשורת המסורתיים (רדיו, טלוויזיה, כתבי עת וספרים) ובפרט - רשת האינטרנט, מביאים יותר מידע, ליותר מקומות, מהר יותר מאשר בעבר, אולם מידע זה עובר פחות סינון ובקרה. יכולתו של אדם להשתמש במידענות כדי ליצור ולגבש בעצמו את הידע הנחוץ לו, נחשבת לחשובה אף יותר מצבירת ידע ערוך ומוכן. יחד עם הגברת החשיבות ללימוד כישורי חיפוש המידע וארגונו בקרב הציבור, יש להבין כי לרשותו של המידען עומדים כלים, שחלקם אינו זמין לציבור הרחב.
חשיבותה של המידענות בעידן טכנולוגיות המידע והתקשורת הולכת וגדלה, בעיקר משום שלושה מאפיינים של עידן המידע:
כמות המידע - התפתחות התקשוב בעשור האחרון הביאה לגידול אדיר, מהיר ובלתי פוסק של מאגרי המידע, המופצים בעולם באמצעים רבים ושונים.
זמינות - אמצעי התקשורת האלקטרונית מעבירים את המידע במהירות עצומה לכל קצווי תבל והופכות את המידע לזמין מאוד. כל אחד יכול לגשת לכמויות אדירות של מידע בכל עת ומכל מקום.
היעדר מערכת בקרה וסינון - המידע, מאגריו וערוצי העברתו, פתוחים ופרוצים לכל. המידע לא תמיד מבוקר, לעיתים אינו אמין ולפעמים אף פוגע ומזיק.
ספרנות, היא תחום מסוים במידענות (מסלול לימודים הנקרא מידענות למוסדות תרבות והשכלה). מידען אינו בהכרח ספרן הגם שהם משתמשים בכלים דומים (יצירת אינדקסים, ניהול רשומות וכדומה) מתורת הספרנות, ההבדל איננו רק בכך שמידענים פעילים בחיפוש מידע ממקורות אלקטרונים, אלא גם במתודות השונות של עבודת המידענות הכרוכה בחיפוש ואיתור מידע גולמי, ברירתו, הערכתו, איסופו, ניתוחו, עיבודו והגשתו למבקש המידע באופן שיהיה קריא, ברור ואמין. דוגמה ייחודית לפעולת מידען היא החברה המסחרית SVP הצרפתית המספקת שרותי מידע בעזרת מאות עובדים המומחים בתחומים שונים. מטרתה של החברה אינה לאגור את כל הידיעות, אלא לדעת היכן למצוא מיד את המומחה המתאים שיוכל לענות על כל שאלה.
בנוסף לעיסוק במידענות כללית, התפתחה גם מידענות המתמקדת בתחומים ספציפיים. דוגמה לכך היא המידענות הרפואית, שדורשת בנוסף להכשרה של מידען, ידע נרחב ברפואה או מדעי החיים. תחום זה הוא תחום אקטואלי במיוחד, הואיל ורופאים וחוקרים, נוהגים לפרסם באינטרנט את הידע העדכני ביותר ברפואה. ההתאחדות הבינלאומית לאינפורמטיקה רפואית היא ארגון גג לארגוני מידענות רפואית לאומיים ואזוריים. סוגים נוספים של התמחויות בתחום המידע הם מידענות חינוכית, מודיעין עסקי, אתיקת מידע, ניהול ידע ולימודי ארכיון.
מידענים מעורבים בתעמולה פוליטית לקראת בחירות, בספקם מידע מפורט על הגורמים שמשפיעים על הבוחרים ובתכנון קמפיין "גזור לפי מידה". דוגמאות לכך הם המידענים שעבדו במטה הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012 ובבחירות לכנסת העשרים בישראל.
המידענות כוללת את היכולות הבאות:
זיהוי הצורך במידע והערכת טיבו והיקפו של המידע הנחוץ.
איתור ואיחזור מידע רלוונטי באופן מושכל ויעיל.
הערכה של המידע והמקורות באופן ביקורתי.
שילוב, באופן מושכל, של מידע נבחר לתוך בסיס ידע ומפת מושגים קיימים.
עיבוד המידע בהתאם לצורך.
הצגה של המידע בדרך בהירה ומשכנעת.
הבנת היבטים חוקיים, אתיים וחברתיים הנוגעים לנגישות למידע ולשימוש בו ודאגה ליישום המשתמע מהם.
כישורים נדרשים
בשלב הגדרת המשימה, יכולת להגדיר באופן מדויק ונכון את משימת החיפוש, האפשרות לנסח את השאילתות, באופן שהנושא יכלל בו באופן אופטימלי. הכרת מקורות מידע מגוונים, ונגישות להם, מאתרי מומחים, אתרי אינדקסים, קבוצות דיון ועד דוא"לים של עורכי אתרים.
בשלב חיפוש המידע, יכולת הבחנה בין היתרונות והחסרונות של מנועי חיפוש שונים, בחירה בסוג השאילתא ומחרוזת החיפוש שתתן את מירב התוצאות המתבקשות, יכולת להגדיר מילות מפתח מתאימות, התמצאות בשיטוט וניווט באתרים, כדי להגיע אל העיקר ואל פריט המידע הרלוונטי והלינק המתאים ביותר.
בשלב הערכת המידע, איסוף המידע ודירוגו לפי קריטריונים שונים, כמו סוג האתר, מיקומו, מקור סמכות הכותב, תאריך עדכון האתר, צורת הכתיבה. השמטת מידע לא אמין ובעייתי ויכולת הבחנה בין עיקר לטפל.
בשלב ארגון המידע, קטלוג ומיון המידע שנאסף וארגונו, באופן שיהיה אפשר לשלוט בו ולהתמצא בו ולשלוף אותו מחדש.
בשלב עיבוד המידע, השוואת המקורות השונים, הצלבתם, אימותם, ברירת עיקר מטפל, סינתזה של המידע לכלל מוצר מגובש ומובנה, ומיפוי המידע בהמחשות צורניות שונות, כמו טבלה, עץ או דיאגרמה.
בשלב הצגת המידע, פרט למקרים בודדים בהם פעולת חיפוש המידע נעשתה לשם סיפוק רצון רגעי במידע, לרוב נדרש להציג את המידע המאורגן כך שיתן ערך מוסף.
לימודי מידענות בישראל
כדי לרכוש השכלה במידענות, ניתן להשתתף בקורסים בנושא. קורס ותיק המעניק כלים פרקטיים, מתקיים במסגרת לימודי החוץ של הטכניון. השכלה פורמלית המוסמכת, ניתנת גם באוניברסיטה. האוניברסיטה העברית הייתה הראשונה שהציעה לימודים בנושא, לתואר שני ואף לתואר שלישי, אך החוג נסגר ב-2005. בעשור השני של המאה ה-21 האוניברסיטה היחידה בישראל בה ניתן ללמוד מידענות לכל התארים היא בר-אילן, במסגרת המחלקה למדעי המידע. נוסף על כך, באוניברסיטת חיפה פועל "המרכז לחקר חברת המידע", אשר גם בו מתבצע עיסוק בתחום, על ידי סטודנטים לתארים מתקדמים וחוקרים מפקולטות שונות. המכללה האקדמית גליל מערב (שהייתה בעבר שלוחה של אוניברסיטת בר-אילן ואיפשרה לימודים בתחום כשלוחה של המחלקה ללימודי מידע) מקיימת "לימודי ניהול מידע וידע" לתואר ראשון. במכללת דוד ילין לחינוך בירושלים יש מסלול לימודים למידענות לכל התארים. במהלך ההכשרה לתואר, הלומדים נדרשים לבצע התנסות מעשית (סטאז').
מידענות על-פי הגדרות משרד החינוך
בישראל, משרד החינוך מכיר בחשיבות של תחום המידענות כמיומנות למידה חשובה עבור האדם של המאה ה-21 ובהוראתו בכל אחד מתחומי הדעת הנלמדים בבית הספר. אם עולה בכיתה בעיה או דילמה, שאינה מבין נושאי הלימוד שבתוכנית הלימודים, היא יכולה לעורר בתלמידים סקרנות ולשמש כנקודת מוצא לתהליך מידעני פורה ומועיל. במספר בתי ספר ברחבי הארץ בחט"ע (כיתה י' - יב'), מציעים לתלמידים הגברה "מידענות" (מערכות מידע וידע) בהיקף של 5 יחידות לימוד. ההוראה בהגברה זו, מבוססת על עקרונות של למידה מבוססת פרויקט (PBL). התלמידים בונים פרויקט שיתופי, שבו עליהם לחקור על ארגון (עסקי, ציבורי, מלכ"ר), לאפיין את פעילות הארגון (מסמך אפיון), הבנת תהליכי עבודה בארגון, בניית מערכת מידע לארגון (בניית מסד נתונים ב-Access), ניתוח המידע (שאילתות, pivot באקסל), עיבוד מידע כולל הצגת מסקנות והצעות לפתרון בעיה או שיפור תהליך עבודה בארגון. המידע שהופק מאורגן בפורטל הארגון, אתר שיווקי באמצעות סביבות עבודה כמו: Shearpoint, Google Sites. במסגרת הגברה זו, התלמידים רוכשים מגוון רחב של מיומנויות המאה ה-21 כמו חיפוש והערכת מידע, ניתוח מידע והסקת מסקנות, ארגון מידע, כישורים חברתיים (אישיים ובינאישיים), חיזוק השליטה באוריינות דיגיטלית.
ראו גם
ספרנות
מידען
מדעי המידע
ארגון הספרנים והמידענים בישראל
תורת האינפורמציה
ארכיטקטורת מידע
הנדסת מיפוי וגיאו-אינפורמציה
אסטרואינפורמטיקה
כימואינפורמטיקה
קישורים חיצוניים
מידענות - מילון מושגים, באתר האגף לתכנון ולפיתוח תוכנית לימודים של משרד החינוך
מידענות - מתווה לפיתוח תהליכים מידעניים במהלך הלמידה של תחומי הדעת להתנהלות לומדים בסביבה עתירת מידע, מטרות וציוני דרך לכיתות גן, א'-י"ב, משרד החינוך, האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים, מזכירות פדגוגית (ירושלים: ינואר 2009)
אסמ"י - אתר האינטרנט של ארגון הספרנים והמידענים בישראל
האגודה למידענים עצמאיים - אתר האגודה
מדריך מידענות - איתור ואיסוף מידע, באתר הפורום לחברה האזרחית
טיפים לחיפוש מידע, Computers in Libraries, באתר יוטיוב
פורומים וקבוצות דיון
קבוצת פייסבוק - כיכר מידענים הבמה של המידענים בישראל
IFish - פורום המידענים בישראל
הערות שוליים
*
קטגוריה:מקצועות
קטגוריה:מידע
קטגוריה:ניהול ידע
קטגוריה:תחומי מחקר מדעיים | 2023-11-30T18:28:04 |
הרפתקאות החייל האמיץ שוויק | redirect החייל האמיץ שווייק | 2005-06-06T18:32:36 |
אולסי פרי | 250px|שמאל|ממוזער|אולסי פרי (שני מימין) בביקור קבוצת מכבי תל אביב במגדל העמק. 1978–1979. מדליק את נרות החנוכה, הרב יצחק דוד גרוסמן
אולסי פרי (באנגלית: Aulcie Perry; נולד ב-3 ביולי 1950) הוא כדורסלן עבר אמריקאי-ישראלי שהתגייר.
ביוגרפיה
נעוריו ותחילת דרכו
פרי ג'וניור נולד כילד האמצעי בניוארק בבית החולים היהודי "בית ישראל", ניו ג'רזי שבארצות הברית, למשפחה בת שלושה ילדים מרקע נוצרי-בפטיסטי. הוא עבר מילה בגיל שבוע, כנהוג בארצות הברית גם בקרב גויים. גדל בסביבה שבה היו פשע ואלימות נפוצים. מילדותו שיחק כדורסל בתקווה שכך יוכל לצאת לחיים טובים יותר. כבר בגיל 13 התנשא לגובה 2.00 מטרים. בגיל 18 סיים את בית הספר בציונים לא טובים והחל לימודים בחטיבת ביניים ביוסטון טקסס, אולם לאחר שהוכה על ידי לבנים שם, על שנכנס בטעות לבר של לבנים, עבר לבת'יון-קוקמן קולג' בפלורידה.
בשנת 1974 הצטרף לקבוצת וירג'יניה סקוויירס מליגת ה-ABA האמריקאית. פרי, שהתנשא לגובה 2.08 מטרים ולא ניחן ביכולות פיזיות מרשימות במיוחד, היה שותף רק ברבע ממשחקי הקבוצה ובמשחקים אלה קלע בממוצע 8.6 נקודות וקלט 5 כדורים חוזרים. הקבוצה נכשלה לחלוטין באותה עונה (מאזן שלילי 15–69) ופרי שוחרר בסיומה.
קריירה מקצועית
מכבי תל אביב
שמואל מחרובסקי, מנהל קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, שכנע אותו בשנת 1976 להצטרף לקבוצה ולשחק במדיה למשך שישה משחקים בגביע אירופה, במסגרת מוקדמות גביע אירופה לאלופות. כשמכבי עברה את המוקדמות בהצלחה, הצטרף פרי לקבוצה בהמשך משחקיה באירופה והפך לשחקן של קבע בתפקיד הסנטר של הקבוצה. הוא השתלב בקבוצה היטב, חברתית ומקצועית, וכבר בעונתו הראשונה בה היה שותף למשחקים שהפכו לקלאסיקת כדורסל ישראלית, בהם הניצחון ההיסטורי 91:79 על צסק"א מוסקבה בעיירה הבלגית וירטון; והזכייה הראשונה בגביע אירופה לאלופות לאחר ניצחון על הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י וארזה, בתוצאה 78:77, בבלגרד. פרי, על אף היותו ריבאונדר טוב, חרג מהתפקידים הקבוצתיים השמורים לשחקנים גבוהים בקבוצות כדורסל והתמחה, בין השאר, בקליעה טובה מחצי מרחק - מה שהיקשה מאוד את השמירה עליו לשחקנים נמוכים ממנו ואילץ שחקנים גבוהים לצאת מרחבת קבוצתם במטרה לחסמו ולהפקיר בכך את אזור הסל. תכונה אופיינית נוספת שלו הייתה ההסתגלות המהירה שלו למשחק, תכונה שהפכה אותו, עם התבגרותו, למחליף איכותי במיוחד.
בשנת 1981 היה שותף בכיר לעונה הטובה ביותר בהיסטוריה של מכבי תל אביב, עונה שבה זכתה הקבוצה, תחת שרביטו של המאמן האמריקני רודי ד'אמיקו, באליפות המדינה, בגביע המדינה, בגביע אירופה לאלופות ובגביע הבין יבשתי. עד 1985, השנה בה פרש ממשחק פעיל, הספיק לזכות בשני גביעי אירופה לאלופות, בגביע הבין יבשתי, בשבע אליפויות ובשישה גביעי מדינה. מאזנו מגיע באירופה ל-2,077 נקודות.
בתשע השנים בהן שיחק במכבי תל אביב פרי הפך לחלק מהפולקלור הישראלי. הוא היה בן זוגה של הדוגמנית המפורסמת תמי בן עמי, הופיע בקטע בידורי לילדים לצידה של ציפי שביט, לימד ילדים לשחק כדורסל ונחשב לדמות אהודה ופופולרית. הביטוי "אולסי פרי" הפך שם נרדף לאדם גבוה במיוחד. בשיר "גמד שרצה להיות ענק", הפותח את האלבום ילדודס של אריק איינשטיין, אומר הגמד: "הלוואי והייתי כמו אולסי פרי". במערכון "שחקן כדורסל" של הגשש החיוור נאמר: "אתה ראית את אולסי פרי כשנולד? היה בקושי מטר שמונים".
בשנת 1979, במהלך הקריירה שלו במכבי תל אביב התגייר, דבר שהוביל בזמנו להדים בתקשורת, ברבנות, בכנסת, בארגוני ספורט ישראליים, ובארגונים יהודיים בארץ ובארצות הברית כלפי כשרות הגיור, ואף נעשתה פנייה לבדיקתה מצד הפועל תל אביב, ולבסוף בחר בשם העברי אלישע בן אברהם. זמן קצר לאחר מכן התאזרח כישראלי. באותן שנים הוא היה הגר המפורסם ביותר במדינה, אף כי גם בקבוצתו לא היה הראשון שביצע צעד זה (קדם לו שחקן אמריקני אחר של מכבי תל אביב, ג'ים בוטרייט).
בצד הישגיו הספורטיביים הסתבך פרי בכמה תקריות שפגעו בתדמיתו כאדם רגוע וחייכן. בסיומו של משחק דרבי מול הפועל תל אביב הכה את שחקן הקבוצה היריבה, שמואל נחמיאס ובעקבות זאת הורחק למספר משחקים. במשחק אחר, במדריד, התעמת עם מאמן ריאל מדריד, מנואל (לולו) סאינס ואף דחף אותו. באותו משחק רדף אחרי חברו לקבוצה, ארל ויליאמס, שזינק ליציע ורצה להלום באוהדים שהשליכו עליו מטבעות וקראו לו בכינויי גנאי. פרי מנע אז קטטה בקנה מידה משמעותי, אבל הצילום בו הוא מטיח את ויליאמס אל רצפת האולם נותר חרוט בתודעה הלאומית כסמל לביזיון שבסיומו של אותו משחק.
התמכרות לסמים, הסתבכותו ופרישתו
בשנות ה-80 הסתבך בפרשיות של החזקה וסחר בסמים. בדצמבר 1982 נעדר ממשחק כדורסל חשוב נגד ריאל מדריד בשל היותו תחת השפעה כבדה של סמים שצרך. הנהלת מכבי תל אביב, שביקשה לחפות על הסתבכותו, סיפרה כי נעדר מהמשחק בשל שפעת, אולם העיתונות חשפה את המציאות שמאחורי הפרשה. פרי הוסיף לשחק במכבי תל אביב גם לאחר אותה תקרית. בקיץ 1985 פרש ממשחק ושב לארצות הברית.
בדרכו מאמסטרדם לניו יורק ב-1985 נעצר בהולנד יחד עם בן דודו, קנת' ג'ונסון, כשברשותם כמות גדולה של הרואין. ניסיונו למנוע את הסגרתו לארצות הברית לא צלח ובשנת 1987 הוסגר לארצות הברית, שם נעצר ונשפט ל-10 שנות מאסר. שוחרר במרץ 1991. אנשי מכבי תל אביב שמרו עמו על קשר במשך כל אותן שנים ולאחר שסיים לרצות את עונשו הציעו לו לשוב ארצה ולפתוח בה חיים חדשים. פרי נענה בחיוב. לאחר שחרורו, ולאחר תקופה קצרה בפיקוח שרות המבחן, חזר לישראל בינואר 1997.
לאחר השיבה לארץ ב-1997
לאחר חזרתו לישראל ועד שנת 2003, ניהל פרי סניף של רשת בורגראנץ' ברחוב דיזנגוף בתל אביב. הזיכיון לסניף זה נקנה עבורו על ידי קבוצת משקיעים ישראלים, וביניהם אודי רקנאטי, נתן ניסני וידידים מתקופתו במכבי תל אביב. כיום הוא שותף בבעלות ובניהול של מחנה כדורסל עם גרג קורנליוס במכון וינגייט - "כדורסל של כוכבים". היה המנהל המקצועי של מחלקת הנוער של מכבי חיפה בכדורסל, ובהמשך עבד עם קבוצות הילדים והנוער של מכבי תל אביב.
בשנת 2007 החל לאמן את קבוצת הפועל דימונה.
מאז שנת 2019 מאמן פרי את מחלקת הנוער של מכבי תל אביב בכדורסל.
פרסים והוקרה
בטקס שנערך ב-28 בפברואר 2008 לציון 50 שנה להיווסדות המפעלים האירופאים בכדורסל קיבל פרי אות הוקרה מטעם היורוליג כאחד מ-13 הסמלים הגדולים של מכבי תל אביב בכל הזמנים
במרץ 2019 יצא סרט דוקומנטרי אודות סיפור חייו, בבימויו של דני מנקין
חיים אישיים
לפני שעבר לשחק במכבי, הייתה לפרי חברה, חואניטה ג'קסון. כשעבר לשחק בישראל, הייתה בהריון, וילדה את בנם אולסי השלישי. בשנות ה-70, בארץ היה בזוגיות מתוקשרת עם הדוגמנית תמי בן עמי.
במרץ 1984 התגייס לצה"ל.
מאז 1997 הוא בזוגיות עם אהובה אקרון, סמנכ"לית בורגראנץ' לשעבר (אותה הכיר כשפרסם בזמנו את החברה).
הוא מתגורר לסירוגין בדירה שרכש בכיכר המדינה שבתל אביב, בתחילת שנות ה-80 ובדירתה של בת-זוגו ברמת גן.
ב-2008 נפגע ממפרצת בטנית באבי העורקים, וניצל.
ביוני 2022 עבר ניתוח לקטיעת רגלו, וזאת לאחר כוויות שלא טופלו וגרמו למצב בלתי-הפיך. באותה השנה עבר ניתוח לב.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:גרים
קטגוריה:כדורסלנים ישראלים
קטגוריה:כדורסלני מכבי תל אביב
קטגוריה:ישראלים שהורשעו בדין
קטגוריה:ישראלים שהוסגרו לארצות הברית
קטגוריה:ישראלים שנכלאו מחוץ לישראל
קטגוריה:כדורסלנים אפרו-אמריקאים
קטגוריה:כדורסלנים אמריקאים
קטגוריה:כדורסלנים שהורשעו באימרוץ בישראל
קטגוריה:כדורסלני ליגת ה-ABA
קטגוריה:ניו ג'רזי: כדורסלנים
קטגוריה:עולים לא-יהודים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1950 | 2024-06-17T21:39:57 |
היהודים בפולין הכבושה | הפניה שואת יהודי פולין | 2010-12-21T20:15:16 |
מסוק תובלה | שמאל|ממוזער|250px|מסוק יסעור של חיל האוויר הישראלי מדגים משימת חילוץ ופינוי רפואי - אחד מתפקידי מסוקי תובלה בחילות אוויר
שמאל|ממוזער|250px|מסוק UH-60 בלק-הוק (ינשוף) יכול לשאת עד 22 לוחמים, כושר התמרון שלו הופך אותו אידיאלי להסקה לשטח לחימה
מסוק תובלה (בצה"ל מכונה מסוק סער) הוא מסוק המשמש להובלת נוסעים או ציוד.
היסטוריה
השימוש במסוקי תובלה החל בשלהי שנות ה-40 של המאה ה-20, אולם מלחמת קוריאה היא שהנחילה את המסוק כעובדה בשטח, והיא אף כונתה "אדמת ההוכחה של המסוק".
שימושים אזרחיים
מסוקי תובלה אזרחיים משמשים בעיקר להסעת נוסעים ולצרכים רפואיים. לאורך השנים נעשו ניסיונות ליצירת מערכות תחבורה ציבורית מבוססות מסוקים, אולם הן ננטשו בשל עליונות המטוס בתחום. מבחינה רפואית, מסוקים משמשים לפינוי פצועים ברחבי העולם, אולם ישנו דיון מדעי באשר ליעילות של פינוי מוסק ולנזק האפשרי שהוא גורם.
שימושים צבאיים
במסוקי תובלה נעשה שימוש על ידי צבאות רבים, בעיקר לצורכי לוגיסטיקה, תמרון ופינוי. השימוש במסוקי תובלה מוטמע בתורת הלחימה. מסוקי תובלה לוגיסטיים לרוב אינם מחומשים, אך מסוקים המיועדים לתמרון ולפינוי לרוב נושאים מקלעים ואפילו רקטות להגנה על המסוק בעת פריקת וטעינת מטענם.
לקריאה נוספת
רוברט מייסן, יונץ, הוצאת משרד הביטחון, 1987.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
תובלה
קטגוריה:תובלה צבאית אווירית | 2023-09-13T03:43:21 |
אום רשרש | אום רשרש (בערבית: أم الرشراش; בתעתיק מדויק: אם אלרשראש) היה מתחם תחנה של משטרת המנדט ששכנה בחמש בקתות חמר בחופו הצפוני של מפרץ אילת. כיבוש אום רשרש, בסיום מבצע עובדה, היה שלב הסיום של מלחמת העצמאות. בשלטון ישראל התפתח הכפר הקטן לעיר אילת. הבקתה שנותרה ממשטרת אום רשרש הוכרזה אתר מורשת.
מקור השם אום רשרש
מקור השם אום רשרש אינו ידוע. יש הסבורים כי אום רשרש נקראה בשם זה על ידי הבדואים על שמו של העץ צפצפת הפרת הנפוץ באזור וכונה בשם רשרש. זאב וילנאי, שהתבסס על כתביהם של שני חוקרים אנגלים שסיירו בסביבה בשנת 1914, כתב:
היסטוריה מוקדמת
כבר בימי השלטון העות'מאני נבנו בחופיו המערבי והצפוני של מפרץ אילת תחנות ונקודות שיטור לפיקוח על תנועתם של אורחות הגמלים של עולי הרגל למכה ושל סוחרים מעבר הירדן וממדבר סיני. נקודות ותחנות כאלה היו בטאבה, בראס אל-נקב ונקודת שיטור כזאת הייתה גם באום רשרש.
בראשית המאה העשרים, כאשר ארץ ישראל הייתה בשלטון העות'מאני, הייתה מצרים בשלטון בריטניה. ב-10 בינואר 1906 שלחו הבריטים משלחת של חיילים מצרים חמושים, בראשותו של קצין הממשל הקולוניאלי הבריטי וילפריד אדגר ג'נינגס-בראמלי (Wilfrid Edgar Jennings-Bramly), המפקח הבריטי על חצי-האי סיני מטעם ממשלת מצרים, לאום רשרש. בראמלי הודיע לקולונל רושדי, מפקד חיל המצב הטורקי שישב בעקבה, כי הוא בא לקבוע קו גבול בין האימפריה העות'מאנית לבין מצרים. הקצין הטורקי לא נענה לבקשתו לקביעת קו הגבול, ובראמלי ניסה לקבוע עובדות בשטח על ידי בניית בקתה באום רשרש. רושדי התמיד בסירובו והודיעו בצורה החלטית כי אום רשרש וטאבה הן תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. תגובותיו הנחרצות של רושדי גרמו לכך שקו הגבול בין מצרים לארץ ישראל יעבור בין רפיח לטאבה ולא בין רפיח לעקבה, כפי שרצו הבריטים. הודות לקביעה זו נשארה אום רשרש בתחומי האימפריה העות'מאנית.
סכסוך הגבולות הגיע כמעט עד לכדי עימות צבאי. הבריטים שלחו ב-22 בינואר ספינת מלחמה מצרית קטנה בפיקוד בריטי למפרץ אילת ועליה חיילים מצרים. המצרים התכוונו לעלות אל החוף בטאבה, אולם הקולונל רושדי, שחייליו הבחינו בספינה, הספיק להעביר לשם יחידה טורקית, שעליה הטיל להתנגד בכוח לעלייתם של המצרים לחוף. הוא פנה למפקד המצרי בקריאה להימנע מכל מעשה תוקפנות. אז הגיע שוב בראמלי לטאבה בדרך היבשה והודיע כי הוא עומד להציב בטאבה ובאום רשרש את החיילים המצריים שבספינה. אך לנוכח התנגדותו הנמרצת של רושדי, העדיפו החיילים המצריים שלא להסתכן וירדו לחוף באי האלמוגים. הסכסוך הוכרע בסופו של דבר במשא ומתן שהתנהל לסירוגין בקהיר ובאיסטנבול, וב-1 באוקטובר 1906 חתמו הנציגים הטורקים והמצרים על הסכם לפיו חלק גדול של האזור שבין עקבה לרפיח עבר לידי מצרים, ובמפרץ אילת התחיל קו הגבול בטאבה, והגיע אל הים התיכון על יד רפיח. הסדר זה צמצם את שטחה של ארץ ישראל שתחת השלטון העות'מאני, אך אום רשרש נותרה בתחום ארץ ישראל. לימים, בתום מלחמת העולם הראשונה, עברה ארץ ישראל לידי בריטניה ומשנת 1922 כונן בה המנדט הבריטי, כשקו הגבול עם מצרים נשאר כפי שהיה בזמן שלטון העות'מאנים. קביעת הגבול משנת 1906 הביאה למעשה לכך שתחום אום רשרש יהיה לימים בתחומי מדינת ישראל.
ב-23 בפברואר 1933 הקימו שלטונות המנדט הבריטי את תחנת המשטרה המנדטורית באום רשרש, מבקתות עלובות שנבנו על חוף הים מלבני בוץ. השוטרים היו ברובם בדואים בני הסביבה בפיקוד בריטי. תפקידם היה לפקח על הגבולות הקרובים ועל התנועה שעברה במקום ממצרים אל עבר הירדן המזרחי. תחבורה זאת הייתה חיונית לבריטים לצורך שמירת הקשר בין הבסיסים הצבאיים שלהם במזרח הקרוב.
הדרך לאורך הערבה, מבאר שבע לאום רשרש, הייתה בלתי סלולה והנסיעה בה לאורך כ-235 קילומטרים הייתה קשה מאוד ומעטים מאנשי היישוב הגיעו לאום רשרש. יצחק בן-צבי ביקר באום רשרש בשנת 1934. דוד בן-גוריון ביקר במקום פעמיים. לראשונה בפסח תרצ"ה, אפריל 1935, הוא ביקר במקום עם רעייתו, פולה, יחד עם ברל כצנלסון, משה ששון ואליהו אילת. בביקור זה חזה בן-גוריון את הקמתה בעתיד של העיר אילת. הפעם השנייה הייתה בחודש מרץ 1940 כאשר יצא בשיירה של ארבע מכוניות מירושלים לכיוון דרום הארץ בלוויית דב יוסף ואישים נוספים ובהם ישורון שיף, ישראל גלילי, יוסף אבידר ומדריך הטיולים יוסף ברסלבי. הם ביקרו במפעל המלח בסדום והגיעו לאום רשרש וממנה לעקבה. בהיותם באום רשרש חזר דוד בן-גוריון על חזונו והצהיר כי כאן יוקם נמל עברי דרכו תנהל המדינה, לכשתקום, את המסחר עם אסיה ואפריקה.
בינואר 1945 שלח מפקד הפלמ"ח, יצחק שדה, את חיים רון, מפקד מחלקת הסיור של הפלמ"ח, עם שמעון פרס, אז פרסקי, מזכיר תנועת הנוער העובד לסיור באזור לשם הכנת מפות של אזור הערבה, שכונה לאחר מכן כמסע ה-14 לאום רשרש. השניים נעצרו באום רשרש, נשפטו בבאר שבע, שילמו קנסות ושוחררו.
התחנה המטאורולוגית
במהלך מלחמת העולם השנייה, עם התגברות הטיסות הצבאיות והאזרחיות בשמי המזרח התיכון, גבר הצורך לשירותי חיזוי מטאורולוגיים. הבריטים הקימו מערכת דיווח על מזג האוויר אזורית שמרכזה היה בשדה התעופה פאיד הסמוך לתעלת סואץ. חיל האוויר הבריטי החליט להקים תחנות מטאורולוגיות גם בארץ ישראל. במסגרת זאת הוקמה בסוף שנת 1940 תחנה באום רשרש. בדצמבר 1944 קיבלה חברת האשלג הארץ-ישראלית את הפעלת התחנה, והחלה להקים במקום תחנה מטאורולוגית אזורית, שתחליף את המדידות הלא סדירות שנערכו במקום מאז 1940. בסוף דצמבר 1944 נשלחה משלחת מעובדי החברה בדרום כדי להקים את התחנה החדשה. במשלחת היו 15 איש, יהודים וערבים. כדי להקים את התחנה נשכרו עוד ערבים מתושבי עקבה. מיקום התחנה היה כ-1,500 מטרים ממזרח לאום רשרש. ב-12 בינואר 1945 החלה התחנה החדשה לפעול. המדידות, איסוף הנתונים והרישום בוצעו בידי עובדים מעקבה, שהעבירו את הנתונים בסיוע שוטרי אום רשרש. התחנה פעלה מינואר 1945 עד אוגוסט 1947. באותה עת, ובעיקר לאחר החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר, גברה התסיסה בקרב ערביי ארץ ישראל ועובדי התחנה, ופעילות התחנה נפסקה.
מבצע עובדה
שמאל|ממוזער|250px|הנפת דגל הדיו על ידי לוחמי חטיבת הנגב
מבצע עובדה שהתקיים בין 6 ל-10 במרץ 1949, היה אחרון מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות ובו נכבש הנגב הדרומי וכוחות צה"ל הגיעו לאום רשרש ובזאת קבעו את העובדה כי אום רשרש והחוף הצפוני של מפרץ אילת יישארו בתחום מדינת ישראל ועליהם תוקם העיר אילת.
בהחלטת החלוקה נקבע כי הערבה, דרום הנגב וחוף מפרץ אילת יכללו בתחומי המדינה היהודית. עד סוף שנת 1948 ייחס הפיקוד העליון של צה"ל לחזית הדרומית חשיבות משנית ביחס לחזיתות במרכז ובצפון. ביישובי הדרום אזל מלאי האוכל והתחמושת והם היו זקוקים לסיוע משמעותי. המצרים ניצלו חולשה זו כדי לחזק את כוחותיהם שבמזרח, וניתקו את הנגב משאר הארץ.
בהנהגת המדינה הוחלט להפנות מאמץ להסרת האיום המצרי מן הנגב. מאמץ זה התבטא בסדרת מבצעים, שהחלה, תוך הפרה של הפסקת האש הזמנית, במבצע יואב שנערך באוקטובר 1948, אשר מטרתו הייתה לפרוץ דרך אל הנגב כדי לספק מזון ותחמושת ליישובים, ולשחרר את הנגב מן המצרים. המבצע הוכתר בהצלחה חלקית, כאשר כותרו כוחות מצרים רבים באזור ירושלים, באר שבע ואיסדוד והם נאלצו לסגת. כך נפרצה הדרך אל יישובי הנגב. עם זאת, כוחות צה"ל נמנעו מלרדת דרומה אל הנגב הדרומי. בעקבות המבצע סירבו המצרים, ואיתם מדינות ערב האחרות, להמשיך את הדיונים על הפסקת אש.
כחודשיים לאחר מכן, בסוף דצמבר 1948 עד ינואר 1949, נערך מבצע חורב במהלכו פרצו הכוחות הישראלים לסיני וטוהר כביש באר שבע – ניצנה. כתוצאה מהישגים אלו נכנעה מצרים ללחץ שהופעל מהאו"ם, וב-7 בינואר 1949 נפסקה האש בכל גזרות חזית הדרום. ב-12 בינואר החלו שיחות על הסכמי שביתת נשק בין ישראל למצרים. אז הצטרפה גם ירדן לשולחן המשא ומתן על קווי שביתת הנשק, ובניגוד להחלטת האו"ם טענה שם לשליטה על אזור הנגב הדרומי.
המשא ומתן עם הירדנים נערך ברודוס. בו הם תבעו להשאיר בריבונותם את הנגב הדרומי וחוף אום רשרש. בריטניה, שהיה לה הסכם הגנה הדדי עם ממלכת ירדן תמכה בתביעה. על רקע זה תוכנן המבצע ורוב היחידות ששהו בנגב לאחר מבצע חורב נועדו להשתתף בו. על הכוחות הוטלו על ידי ראש הממשלה ושר ביטחון דוד בן-גוריון מגבלות פתיחה באש, מחשש למעורבות בריטית. התוכנית קבעה כי שתי חטיבות תפעלנה בתנועת מלקחיים – חטיבת גולני תנוע על דרך הערבה וחטיבת הנגב תנוע במרכז הנגב ההררי, לעבר ראס אל-נקב.
בשל קשיי השטח והניסיון שלא להגיע לכלל התנגשות עם כוחות הלגיון הערבי ארך מסען של שתי החטיבות שישה ימים והסתיים ללא נפגעים. בדיעבד מתוארים המסעות כתחרות בין שתיהן. רק ביום הרביעי למסעה של חטיבת גולני, ב-8 במרץ, נתקלו כוחות החטיבה במחלקה ירדנית אשר ניסתה לחסום את דרכה. והניסה אותה ללא שנורתה אף ירייה. המחלקה הירדנית ברחה במהירות מהשטח, עם שריונית מצוידת בתותח. חיילי הכוח דלקו בעקבותיה ולכדו אותה.
ב-10 במרץ הגיע הכוח של חטיבת הנגב לאום רשרש. אנשי הכוח, שהגיעו ראשונים למקום, גילו כי לא נמצא בידם דגל הלאום והם אלתרו דגל שנצבע בדיו על סדין לבן, אשר קיבל לאחר מכן את הכינוי דגל הדיו. מפקד הפלוגה, אברהם אדן, לימים אלוף בצה"ל, טיפס על תורן רעוע במרכזה של תחנת המשטרה הנטושה, כשמספר לוחמים מחזיקים בתורן לבל יימוט. המעמד הסתיים בשירת "התקווה". צילום המעמד היה לאחד מסמלי מלחמת העצמאות והפך עם השנים לגרסה הישראלית המקבילה להנפת הדגל באיוו ג'ימה.
כשעתיים לאחר מכן הגיעו כוחות חטיבת גולני לאום רשרש והחליפו את דגל הדיו בדגל תקני שהיה ברשותם. בזאת נקבעה העובדה המתוכננת ומלחמת העצמאות הגיעה לסיומה.
שמאל|ממוזער|340px|הנפת דגל הלאום בידי לוחמי חטיבת גולני
250px|ממוזער|שמאל|אום רשרש כיום לאחר שיפוץ ושימור המבנה
מפקדי שתי החטיבות, נחום שריג ונחום גולן, שלחו מברק באמצעות מכשיר הקשר:
שחזור והנצחה
ממוזער|250px|פסל הנפת דגל הדיו
250px|ממוזער|שמאל|מבנה המשטרה לאחר השימור והפסל לידו
מרבית מבני אום רשרש נהרסו במהלך שנות ה־60 ורק כתוצאה ממאבק ציבורי נותר מבנה אחד לפליטה. סביב המבנה נטועים עצי אשל, ולידו אנדרטה שנעשתה על ידי האמן דניאל כפרי, שהיא פסל המשחזר במדויק את מעמד הנפת הדגל.
אום רשרש הוכרזה כאתר מורשת בשנת 2014 ונעשו באתר עבודות שימור. בבקתת החמר, האחרונה שנותרה מבין חמש הבקתות של תחנת המשטרה המנדטורית, בוצעו עבודות שימור ושיפוץ על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. העבודות לשיפוץ ושימור הבקתה, נמשכו מספר חודשים, וכללו תיקונים וציפוי בחומרים טבעיים, תיקוני דלתות, שחזור החלונות, שיפוץ הגג, התקנת תאורת למבנה והתקנת אמצעי שמירה וביטחון. הבקתה המשוחזרת נחנכה בטקס שנערך במקום ב-17 בנובמבר 2015.
לאתר הלאומי מגיעים מדי שנה למעלה ממאתיים אלף תלמידי תיכון במסגרת סיורים וטיולים שנתיים, ומלבדם מבקרי תיירות רבים אשר פוקדים את האתר. עיריית אילת התקינה באתר עמדת הסברה אלקטרונית בשתי שפות, עברית ואנגלית, המספקת למבקרים הסבר אודות האתר ומורשתו.
קישורים חיצוניים
פגישה באום רשרש
גורמים גאוגרפיים בהתווית גבול ארץ ישראל - מצרים
אבי נבון, חלוציות מטאורולוגית באום רשרש באתר של יואב אבניאון,
אתר לאומי אום רשרש באתר INature.
אום רשרש באתר המשרד להגנת הסביבה.
החושה המחודשת באתר אום רשרש באתר חדשות מחלקה ראשונה.
קישור לכתבה עם אמציה סבר https://www.youtube.com/watch?v=Yy6to790I_Y&t=35s
הערות שוליים
קטגוריה:מפרץ אילת
קטגוריה:ישראל: אתרי מורשת
קטגוריה:מחוז הדרום: מבנים לשימור
קטגוריה:אילת: היסטוריה
קטגוריה:ישראל: אתרים לאומיים | 2024-07-16T19:28:12 |
אינפורמטיקה | REDIRECT מידענות | 2004-12-27T18:46:09 |
האינטרנט | REDIRECT אינטרנט | 2004-12-27T18:51:53 |
טינמיים | ממוזער|נוטורה מנוקדת
ממוזער|טינמו מגוון
טִּינָמִיִּים (שם מדעי: Tinamidae) היא משפחה יחידה בסדרת הטִּינָמָאִים (Tinamiformes), שבמחלקת העופות הנפוצים באמריקה הטרופית. המין הגדול ביותר במשפחה טינמו ענק (Tinamus major) מגיע לאורך 49 ס"מ ולמשקל של 2 ק"ג והוא קרוב בגודלו לטינמו אפור (Tinamus tao). הקטן ביותר הוא טינמו גמדי (Taoniscus nanus) שמגיע לאורך 14.5 ס"מ ולמשקל 43 גרם. הטינמיים נפוצים בכל רחבי דרום אמריקה, ממקסיקו בצפון עד ארגנטינה וצ'ילה בדרום. הטינמיים הם עופות שוכני קרקע. למרות שהם מסוגלים לעוף, הם אינם מרבים לעשות זאת. את מזונם הם מוצאים על הקרקע, וכאשר עליהם לברוח מסכנה בדר"כ יעשו זאת בריצה (באזורים פתוחים) או התחבאות בסבך (באזורים מיוערים), ולא בתעופה.
מיון
המשפחה מתחלקת ל-2 תתי משפחות:
תת-משפחה Rhynchotinae
סוג Eudromia
טינמו מצויץ עדין (Eudromia elegans)
טינמו מצויץ קוובראצ'ו (Eudromia formosa)
סוג Nothoprocta
טינמו טקנווזקי (Nothoprocta taczanowskii)
טינמו קלינווסקי (Nothoprocta kalinowskii)
טינמו מקושט (Nothoprocta ornata)
טינמו צ'יליאני (Nothoprocta perdicaria)
טינמו הסבך (Nothoprocta cinerascens)
טינמו האנדים (Nothoprocta pentlandii)
טינמו עקום-מקור (Nothoprocta curvirostris)
סוג Nothura
נוטורה מנוקדת (Nothura maculosa)
נוטורת דרווין (Nothura darwinii)
נוטורה צ'א'קו (Nothura chacoensis)
נוטורה קטנת-גוף (Nothura minor)
נוטורה לבנת מקור Nothura boraquira)
סוג Rhynchotus
טינמו אדום-כנף צפוני (Rhynchotus maculicollis)
טינמו אדום-כנף דרומי (Rhynchotus rufescens)
מין יחיד בסוג טינמו גמדי (Taoniscus nanus)
סוג טינמו פטגוניה (Tinamotis)
טינמו הפונה (Tinamotis pentlandii)
טינמו פטגוני (Tinamotis ingofi)
תת-משפחה Tinaminae
סוג Crypturellus
טינמו ברלפש (Crypturellus berlepschi)
טינמו אפור-חזה (Crypturellus boucardi)
טינמו אפרורי (Crypturellus cinereus )
טינמו קטן (Crypturellus soui)
טינמו טאפוי (Crypturellus ptaritepui)
טינמו חום (Crypturellus obsoletus)
טינמו ירוד (Crypturellus undulatus)
טינמו חלודי (Crypturellus brevirostris)
טינמו ברלטי (Crypturellus bartletti )
טינמו מגוון (Crypturellus variegatus)
טינמו שחור כיפה (Crypturellus atrocapillus)
טינמו צהוב רגל (Crypturellus noctivagus)
טינמו אפור רגל (Crypturellus duidae)
טינמו אדום רגל (Crypturellus erythropus)
טינמו ברזילאי (Crypturellus strigulosus)
טינמו קסיקוארה (Crypturellus casiquiare)
טינמו עב-בשר (Crypturellus cinnamomeus)
טינמו בהיר-גבה (Crypturellus transfasciatus)
טינמו מגדלנה (Crypturellus saltuarius)
טינמו צ'וקו (Crypturellus kerriae)
טינמו קצר-מקור (Crypturellus parvirostris)
טינמו טטאופה (Crypturellus tataupa)
סוג Nothocercus
טינמו הרמות (Nothocercus bonapartei)
טינמו זהוב חזה (Nothocercus julius)
טינמו רחב-ראש (Nothocercus nigrocapillus)
סוג טינמו (Tinamus)
טינמו אפור (Tinamus tao)
טינמו בודד (Tinamus solitarius)
טינמו שחור (Tinamus osgoodi)
טינמו גדול (Tinamus major)
טינמו לבן-חזה (Tinamus guttatus)
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1840
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ורג' רוברט גריי | 2024-02-08T05:36:56 |
המבנה של מהפכות מדעיות | המבנה של מהפכות מדעיות (באנגלית: The Structure of Scientific Revolutions) הוא ספר העוסק בפילוסופיה של המדע שנכתב על ידי תומאס קון בשנת 1962. הספר ראה אור לראשונה בעברית ב-1977 בהוצאת ספרי סימן קריאה, בתרגומו של יהודה מלצר, ומאוחר יותר, ב-2005, הוא יצא מחדש בהוצאת ספרי עליית הגג ובהוצאת ידיעות ספרים.
לדעת קון, החינוך המדעי מנחיל לתלמידיו ידע שהקהילה המדעית צברה עד כה - פרדיגמה - עובדה שיוצרת מחויבות עמוקה להשקפת עולם מסוימת ולעבודה מדעית במסגרת השקפה זו. המחויבות מגדירה עבור המדען את הבעיות הזמינות למחקר ואת טיב הפתרונות הקבילים, ולכן היא מרכיב יסודי של המדע. קון מתאר בספרו את התהליך של קריסת פרדיגמות ואת התנאים לקיומו. הוא מראה כיצד מתרחשות "מהפכות מדעיות" ומהי השפעתן על התפתחות המדע. קון הוא הפילוסוף הראשון שמתאר את המדע כפעילות קהילתית ולא כהתקדמות של יחידים, כפי שטענו פילוסופים של המדע לפניו. לטענתו של קון, המבנה הקהילתי של המדע מסביר את תהליכי השכנוע בפרדיגמה ואת הדבקות בה, כמו גם חלק מן התהליכים שמאפיינים מהפכות מדעיות. קון בספרו מתאר פעמים רבות בהם השתנתה תפיסת העולם המדעית מקצה לקצה, כמו מעבר בין אסטרולוגיה של תלמאים, לתפיסות ניוטוניות.
שלבי התפתחות המדע לפי קון
פרה-פרדיגמה – שלב ראשוני שבו מתעורר עניין בתחום מחקרי כלשהו, אך טרם נקבעה מסגרת המחקר בתחום זה. בשלב זה מתמקדת העבודה בתיאור אובייקטים ובתיחום המחקר. בהיעדר הסכמה כוללת בעולם המדע, ההכרעות בשאלות מחקריות נתונה בידי המדען הבודד. השלב מאופיין בריבוי אסכולות ובהיעדר שפה משותפת בין חוקרים שונים. אין קריטריון מוסכם לקביעת הרלוונטיות של עובדות שונות לתחום המחקר, ולכן המדענים מתמקדים באיסוף אקראי של עובדות המצויות בהישג יד. דרך איסוף זו יוצרת מערבולת של עובדות שקשה לאתר בהן חוקיות. דוגמאות לשלב הפרה-פרדיגמטי המופיעות בספרו של קון: מחקר האופטיקה הפיזיקלית לפני תקופתו של ניוטון, מחקר החשמל במחצית הראשונה של המאה ה-18. השלב הפרה-פרדיגמטי מסתיים כאשר אחת מהאסכולות משיגה הישג בולט שלא ניתן להתעלם ממנו.
עליית פרדיגמה ותחילת תקופה של מדע תקני - הפרדיגמה היא מסגרת שהקהילה המדעית מקבלת על עצמה והיא מתווה לקהילה את אופי המחקר בתקופת המדע התקני. הפרדיגמה כוללת את תיחום בעיות המחקר הרלוונטיות לתחום המדעי, את חוקי המחקר בתחום, דרכי פתרון לדוגמה, שקון מכנה "אקסמפלארים", את המכשור המתאים לצורכי המחקר, את היישומים הנלווים לו, את ההכללות הצורניות (נוסחאות וכו'), ואת האמונות המטאפיזיות המשותפות לקהילה (למשל: יש/אין ואקום, העולם מורכב מארבעה יסודות/חלקיקים/חלקיקים וגלים). קון מדגיש כי כדי שתאוריה תתקבל כפרדיגמה עליה להיראות טוב יותר ממתחרותיה, אבל אין היא נדרשת להסביר את כל העובדות בתחום. למעשה, עליה להשאיר "קצוות פרומים", על מנת לאפשר את המשך העיסוק המדעי בתחום.
קבלתה של פרדיגמה בתחום מדעי מאפשרת לייעל את עבודת המחקר באותו התחום. בתקופה זו נושא המחקר אופי של מדע תקני, שהוא מדע המתנהל לאורה של פרדיגמה ובו, לפי קון, המדענים עוסקים ב"פתרון חידות" (חידה היא בעיה שיש לה פתרון ודאי וכן אוסף כללים המגבילים את הפתרונות האפשריים ואת הדרך להגיע לפתרונות אלו). היבט זה מתאפשר מאחר שהפרדיגמה מכוונת את תהליכי איסוף העובדות וניסוח התאוריות ומעודדת מדענים לקחת על עצמם עבודות מדויקות, אזוטריות ותובעניות יותר. המחקרים בתחום זה אינם נדרשים שוב לבנות את גוף הידע מן המסד, אלא יכולים להתבסס על מונחים ועקרונות מוסכמים. עיקר העבודה של המדענים מבוצעת בשלב המדע התקני. המצג של התקדמות המדע כתהליך ליניארי של צבירת ידע, נמצא לפי קון רק בתוך המצב של מדע תקני שבו נצבר עוד ועוד ידע סביב גישה מארגנת אחת. בתהליך זה, משנים המחקרים את האוריינטציה שלהם, והם פונים יותר ויותר אל עמיתים אנשי מקצוע ופחות אל הקהל הרחב. למרות שמקובל לחבר את קון עם המושג "מהפכה", קון טוען שהמדע התקני הוא השלב המרכזי בהתפתחות המדע ובהיעדר מדע תקני לא יכול לפרוץ משבר.
קון מחלק את המחקר בשלב המדע התקני לשלוש קטגוריות: איסוף פרטים, אישוש וחיזוק הפרדיגמה, פיתוח ושיפור הפרדיגמה. כפי שניתן להבין מחלוקה זו, קון טוען כי המדען בשלב המדע התקני פועל בתוך התחום המוגדר על ידי הפרדיגמה ואיננו מבקש לערער על נכונותה. למדענים, על פי קון, יש אינטרס לשמור על מסגרת המחקר המוכרת להם, ולכן אין ברצונם לחדש, במובן העמוק של המילה. המדע התקני משיג הישגים, מרחיב את היקף הידע ומגדיל את הדיוק של הידיעה המדעית, ולכן מבטיח סיפוק למדען שיפעל במסגרתו. למרות זאת, אנו מכירים מההיסטוריה של המדע תגליות שהובילו לחידושים מדעיים. לתגליות אלו קורא קון אנומליות, והן העשויות להוביל למהפיכות מדעיות.
אנומליות – אי התאמות, חריגות או סטיה של הטבע מהחיזויים של הפרדיגמה השלטת במדע התקני. ככל שמדע מתפתח יותר, והפרדיגמה נרחבת ומדויקת יותר, כך נוצרות יותר אנומליות. דוגמות שמציג קון בספרו לאנומליות: גילויו של לבואזיה שמתכת שנשרפת מוסיפה למשקלה ולא מפחיתה ממנו, בניגוד לחיזויים של תיאורית הפלוגיסטון, גילוי קרני הרנטגן, גילוי צנצנת ליידן. בתגובה לאנומליות מנסים המדענים להתאים את הממצאים לפרדיגמה על ידי בדיקה רחבה של אזור החריגה. הדברים עשויים להסתיים על ידי הוספת הסברים אד הוק לתאוריה המזוהה עם הפרדיגמה, או להתפתח למשבר.
משבר – כשיש אי התאמות רבות מדי (אנומליות), ופתרונות אד-הוק לא מצליחים לפתור את הסתירה נוצר משבר. שלב המשבר מאופיין כשלב מעבר, בעל מאפיינים דומים לשלב הפרה-פרדיגמטי. המדענים, המחפשים הצלה לפרדיגמה, אוספים נתונים חדשים בצורה לא מסודרת, דרכי העבודה התקניות נפרצות ומופיעות ספקולציות פילוסופיות. למשבר יש השפעה פסיכולוגית עמוקה על קהילת המדענים ובדרך כלל ישנו קושי עצום בוויתור על הפרדיגמה השלטת. המשבר עשוי להסתיים בהצלת הפרדיגמה, בהתעלמות מהבעיה (לפחות לזמן מה) או בקריסת הפרדיגמה והתרחשותה של מהפכה מדעית.
החלפת הפרדיגמה המדעית היא תהליך סוציולוגי בעיקרו הדומה להמרת דת. אף על פי כן, קון טוען שהחלפת הפרדיגמה נעשית באופן רציונלי, משום שבבחירה בין התאוריות המתחרות המדענים מחילים ערכים רלוונטיים ורציונליים כגון פוריות, פשטות, עקביות ודיוק. פילוסופים אחרים וסוציולוגים ביקרו את עמדתו זו של קון, באומרם שערכים כגון פוריות ופשטות הם עמומים וסובייקטיביים מטבעם, ויכולים אף לסתור זה את זה, ולכן החלפת הפרדיגמה היא תהליך לא רציונלי מטבעו. בסיום המהפכה המדעית, פרדיגמה חדשה מקבלת מעמד שליט בתחום, והתחום חוזר לשלב המדע התקני.
תפיסת המדע
קון מכניס באמצעות המונח 'פרדיגמה' את מושג האמת היחסית לפילוסופיה של המדע. על פי קון, אמת היא פנימית לפרדיגמה, ואין נקודת תצפית חיצונית לפרדיגמה. לכן, לדעת קון, אין אמת מידה משותפת להשוואה בין מושגים מפרדיגמות שונות. גם כאשר שתי פרדיגמות שונות משתמשות באותו מושג, כגון מסה, הן בהכרח משתמשות בו בתוך רשת מושגית שונה. מהפכות מדעיות, המביאות להחלפה של תאוריה אחת באחרת, נושאות אופי של מהפכה מחשבתית. ויכוח בין מדענים מפרדיגמות שונות נושא אופי של דיאלוג, שבו מנסה כל אחד מהצדדים לשכנע את השני. זאת בניגוד לאי הסכמה בין מתמטיקאים, למשל, שהדיון ביניהם נושא אופי של ויכוח פרוצדורלי וטכני על תקינות ההוכחה.
קון מדגיש שאין הוא טוען שמדענים מפרדיגמות שונות אינם יכולים להבין זה את זה, אלא שבניגוד למתמטיקה, למשל, אין שום דרך אובייקטיבית להכריע מי מהם צודק. זאת בגלל העדר אמת המידה המשותפת להשוואה בין המושגים שבהם הם משתמשים. במילים אחרות, לא קיימת שפה משותפת אובייקטיבית שאליה יכולים שני המדענים לתרגם את טענותיהם. בנוסף, מאחר שתפיסת העולם שלהם נקבעת על ידי הפרדיגמה, הם גם אינם יכולים להכריע בוויכוח ביניהם על ידי פנייה ישירה לעולם הפיזי.
מתפיסה זו נובע כי המדע איננו מתקדם בצורה ליניארית, שבה הישגי המדענים מבוססים על עבודתם של מדענים קודמים והמדע כולו מתקדם לכיוונה של האמת האבסולוטית. המהפכה המדעית, על פי קון, מוחקת את המבנה המושגי של הפרדיגמה הקודמת ומתחילה לבנות מבנה מדעי חדש. ברמה העמוקה, האמת עצמה משתנה כשמתחלפת פרדיגמה.
לקריאה נוספת
בועז מילר, "תומאס קון והרציונליות של המדע". גליליאו, גיליון 88 (דצמבר 2005), עמ' 34–41.
קישורים חיצוניים
עלייתן ונפילתן של פרדיגמות - תיאור גרפי של השלבים השונים במודל המוצג בספר, מתוך אתר דואלוג.
הפרדיגמה ששברה את הפרדיגמה: המהפכה של תומאס קון באתר טקסטולוגיה.
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:פילוסופיה של המדע
קטגוריה:חיבורים פילוסופיים
קטגוריה:ספרי 1962
קטגוריה:ספרי ידיעות ספרים | 2024-10-15T02:52:31 |
ביהביורליזם | ביהביורליזם היא גישה ששלטה במדע המדינה באמצע המאה ה-20 (החל משנות ה-50 ועד שלהי שנות ה-70), ונתפסה כמהפכנית עקב מספר הבדלים מהותיים בינה לבין גישות קודמות במחקר הפוליטי, אשר התמקדו בחקר המוסדות הפורמליים.
ראשית, גישה זו, אשר הושפעה מהשיטה הביהביוריסטית בפסיכולוגיה, הגדירה את הפוליטיקה כהתנהגות, ולכן גרסה כי המחקר הפוליטי חייב להתמקד בחקר ההתנהגות. דגש זה מוציא ממוקד הניתוח הפוליטי את מושג המדינה, ומסיט את הדגש לחקר תנועות חברתיות, מפלגות וכוחות חברתיים - מערכות חברתיות. המדינה נתפסת כזירה בה פועלים כוחות פוליטיים.
שנית, הביהביורליזם גורס כי על מדעני המדינה להתמקד במישור האמפירי והפרקטי, ולא בפילוסופיה פוליטית. לכן, הביהביורליזם תופס עצמו כיישום האורתודוקסי של הגישה הפוזיטיביסטית. על פי גישה זו יש אמת אחת והיא ניתנת לחקירה - מטרת החוקר היא להגיע לאותה אמת מדעית. בהתאם לשיטה פוזיטיביסטית, הדרך להגיע אל הידע היא באמצעות אינדוקציה. ולכן, המחקר הוא מחקר כמותי. לפי גישה זו החוקר הוא נייטרלי, בלתי מעורב ואובייקטיבי. מטרת המחקר היא ניבוי, מציאת קשרים בין סיבה ותוצאה, אפשרות חיזוי ומציאת כללים.
קיומם של אפשרות החיזוי ומציאת הכללים מציבים בפני החוקר הביהביורליסטי, לטעמו, את האפשרות של תכנון חברתי. אם החוקר מכיר את הכללים המעצבים את הפוליטיקה, הוא יכול ליעץ לקובעי מדיניות כיצד לכוון לתוצאה זו או אחרת.
מאפייני הביהביורליזם
חיפוש סדירויות במעשה הפוליטי: התמקדות אך ורק בתופעות שניתן לצפות אותן, למפות אותן ולמדוד אותן, ואז לנתח את התוצאות המספריות בכלים סטטיסטיים.
רב תחומיות מתודולוגית: חוקרי אסכולת שיקגו שאלו מתחומים אחרים במדעי הטבע טכניקות ושיטות מחקר.
התמקדות בהתנהגות של בודדים ולא של מוסדות.
הביהביורליזם טען שמדע המדינה עוסק במציאות ובגילויים הממשיים שלה (פוזיטיביזם), הוא אינו עוסק בנסתר או בכל סוגיה שאינה נתפסת בחושים ואינה מדידה.
ביקורת על הביהביורליזם
בשנות ה-70 התערער מעמדה ההגמוני של הביהביורליזם, והוא ספג ביקורת ממספר כיוונים:
1. חוקרים ביהביורליסטים זכו לביקורת על כך שהם חוקרים רק את מה שניתן לכמת. המתודולוגיה קבעה את נושאי המחקר, וקביעה כזו של נושאי המחקר יצרה בו הטיות.
2. התייחסות של הגישה הייתה רק ברמת המיקרו - למשל משום שהדגש היה גם על התנהגות שאפשר לפרק ליחידות – הדגש היה יותר על האינדיבידואל או מיקרו – יחידות קטנות. התעלמו ממערכות ורמת הקבוצה.
3 שימת דגש על תהליכים הניתנים לפירוק – תהליכים ולא תוצאה – דיון בשאלות - מהי רציונליות, מהי התנהגות רציונלית. זהו מושג בעייתי - בעבר בעידן הטרום ביהביורלי ניסו להגדיר הגדרה מהותנית. לכן המושג מדיניות רציונלית הפך למושג תהליכי פרוצדורלי – בודקים לא לפי המדיניות אלא על פי שאלות שניתנות למדידה.
4 אובייקטיביות - הביקורת אומרת שלא ניתן שמחקר במדעי המדינה יהיה אובייקטיבי וניטארלי. עצם השימוש במונחים מסוימים ולא אחרים המייחסים ערך שלילי או חיובי והם רווי קונוטציות ואסוציאציות ערכיות – הוא למעשה בחירה מסוימת. הביהביורליסטים ניסו להשתמש במילים נייטרליות כמו מגדר במקום מין או מערכת במקום מדינה.
5 שאלת הנייטרליות - תפקיד החוקרים לא להיות מנותקים מהחברה בה הם חיים. המחקר צריך לתרום לחברה, והנייטרליות עצמה היא נקיטת עמדה.
6 הביהביורליזם קידש את הקיים – הביהביורליזם בנוסח העקרוני ובייחוד האמריקאי – הוביל את החוקרים לכיוון של נייטרליות, ניתוק מערכים, אמיתות, נורמות או קודים התנהגותיים ראויים ובאמצעות קידוש הקיים הובילו רוח ממסדית, אנטי-מהפכנית, תפיסה שאופורטוניזם יותר טוב מאידאולוגיה, פשרה היא טובה בשל הימנעות מנקיטת עמדה.
7 כימות ללא הקשר - גם אם הביהביורלים יהיו אובייקטיביים חסר ההקשר. ברגע שיצאתי מיחידת בדיקה מדויקת והכנסתי הקשר זה נעשה פחות מהימן וזה לא מקובל על הביהביורליסטים.
8 נטיית הביהביורליזם להתמקד במיקרו - רדוקציוניזם - לא בודקים חברה אלא התנהגויות שניתן לצפות בהן. ההתעלמות מתהליכים ברמת המאקרו עלולה להוביל, ואכן מובילה לעיתים, לאבסורדים.
ראו גם
גישת המערכות
סטרוקטורליזם
פונקציונליזם מבני (מדע המדינה)
ביהביוריזם
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מדע המדינה | 2023-05-02T14:58:58 |
חמסן | REDIRECT חמסניים | 2005-05-29T12:47:03 |
מחקר תצפית | הפניה תצפית (מדע) | 2008-12-25T07:06:53 |
קבוצת מיקוד | קבוצת מיקוד היא כלי מחקרי איכותני (להבדיל מכמותי), במדעי החברה.
קבוצת מיקוד מכנסת מספר מצומצם של אנשים בעלי מאפיינים הומוגניים, לצורך דיון קבוצתי מונחה. משך הדיון הקבוצתי כשעתיים ובמהלכו מלבנים נושא אחד או יותר. קבוצת המיקוד היא כלי יעיל לחשוף לגלות את דפוסי ההתנהגות, החשיבה והתפישה של משתתפי הקבוצה. למטרה זו חשוב שמבנה הקבוצה יהיה הומוגני ועל בסיס זה ניתן לגלות את המכנים המשותפים לכלל הקבוצה ולהגיע למסקנות שאפשר להשליך אותן על קבוצה דומה באוכלוסייה. הדיון הפתוח מאפשר למשתתף 'להציץ' על התנהגויות אחרות, באמצעות דיווח של 'אחרים'. קבוצת המיקוד יעילה בנוסף בזיהוי עמדות ותפישות אך יתרונה הגדול והבולט נעוץ ביכולת להציף ממדים רגשיים, ולעיתים קרובות תת-הכרתיים, בהתייחסות לנושא הנחקר. לדוגמה: מתי יהיה אדם מוכן לגולל את הפרטים הקטנים והטריוויאליים אודות התנהגותו, למשל, בנוגע לאכילת שוקולד. בקבוצת המיקוד בדרך כלל יהיה אותו אב או אם שיהיו מוכנים לספר כיצד הם 'גונבים' בסתר קוביית שוקולד שהם אוסרים על ילדיהם לקחת. בראיון אחד על אחד קשה יותר יהיה להציף ממדים כאלה של התנהגות הקשורה לצריכת שוקולד. דוגמה אחרת קשורה לתפישה התדמיתית של מותג או ארגון מסוים. לא תמיד אנשים מודעים לשאלה למה הם אוהבים מותג אחד ודוחים מותג אחר. בדיון הקבוצתי הסיבות מועלות בצורה מילולית גלויה וכלל הנוכחים נעשים מודעים להן.
קבוצת המיקוד איננה כלי דיווחי, כלומר, ערוץ שבאמצעותו הנחקרים מדווחים על ידע שלהם בנושא זה או אחר. קבוצות 'דיווחיות' מחמיצות את העיקר, שהוא כאמור האפשרות 'לחלץ' מהנחקרים רגשות, התלבטויות, תיסכולים וכיוצא בזה. המנחה המיומן ידע כיצד לעודד כל משתתף להביע את דעתו. כלי מחקרי זה פותח על ידי פסיכולוג אמריקאי בשם רוברט מרטון, בשלהי מלחמת העולם השנייה. מרטון החל בראיונות קבוצתיים כאמצעי חסכוני לאיסוף מידע, והבין שהאינטראקציה הבין-אישית מספקת כר פורה להעלאת רגשות ומחשבות.
שימוש נוסף בקבוצות מיקוד נעשה כדי לרדת לעומקם של פרטים. במקרים רבים תוצאות של סקר לא נותנות לנו אפשרות לקבל אמירה ממשית, אין תוצאה חד משמעית שאותה ניתן להקיש מהנתונים, ולכן במקרים אלו, לאחר המחקר הכמותני משתמשים בקבוצת מיקוד כדי להבהיר וללבן סוגיות מעורפלות. במקרה זה, קבוצת המיקוד היא כלי מחקרי נוסף על הכלי המחקרי הקודם. מקובל לחשוב שסקר כמותני מסוגל לענות בצורה טובה על שאלה של "כמה": כמה אנשים יצביעו ל... או כמה אנשים אוכלים יוגורט... או כמה אנשים נוסעים באוטובוס מדי יום?" אך שאלות ה- "למה": למה מעדיפים את היוגורט הזה? או "למה לא אוהבים את המועמד הזה לבחירות המקומיות?" נותרות ללא מענה, או עם מענה חלקי בלבד. קבוצות המיקוד מסייעות להעמיק בנושאי "הלמה".
קישורים חיצוניים
קטגוריה:שיטות מחקר במדעי החברה
קטגוריה:שיווק
קטגוריה:מחקר איכותני | 2024-08-01T05:19:54 |
וסילי סמיסלוב | וסילי וסילייביץ' סמיסלוב (ברוסית: Васи́лий Васильевич Смысло́в; 24 במרץ 1921 – 27 במרץ 2010) היה רב אמן יהודי-רוסי בשחמט, אלוף העולם בשחמט בשנים 1957–1958.
נודע כאחד מאומני המשחק הפוזיציוני בשחמט, בו מנצל השחמטאי אי דיוקים קלים של היריב והופך אותם ליתרון מצטבר ולעמדה עדיפה על לוח המשחק. סמיסלוב שלט היטב בתורת הפתיחות בשחמט ותרם חידושים ווריאנטים הן בעת משחקיו והן בניתוחים תאורטיים בספרות השחמט המקצועית. עם זאת גילה לעיתים משחק הרפתקני ומבריק, תוך ביצוע עקבי ונקי משגיאות. הוא חבר בהיכל התהילה העולמי של השחמט .
חייו
וסילי סמיסלוב נולד במוסקבה. הוא גילה את משחק השחמט בגיל 6 וחצי ובגיל 14 החל להשתתף בתחרויות לבני גילו. בגיל 16 זכה בתחרות כלל ארצית חשובה לנוער, ובגיל 17 היה אלוף מוסקבה כשהוא מותיר אחריו רבי אמנים ידועים כיודוביץ, אנדור לילינטל ופאנוב.
בשנת 1940 השתתף לראשונה באליפות ברית המועצות וסיים במקום השלישי, לאחר שבמרבית התחרות הוביל במקום הראשון.
בשנת 1941 זכה בדרגת רב אמן, ובשנים הבאות זכה בתחרויות חשובות, ובאחרות הגיע למקומות גבוהים.
בשנת 1948 השתתף בתחרות על אליפות העולם אליה הוזמנו ששת השחמטאים הטובים ביותר: שמואל רשבסקי, מקס אויבה, פאול קרס, סמיסלוב, מיכאל בוטביניק וראובן פיין.
פיין ויתר על זכותו ולא השתתף. סמיסלוב הגיע במקום השני לאחר בוטביניק.
ב-1953 ניצח בתחרות המועמדים באופן מוחץ, אשר הקנה לו את זכות ההתמודדות בדו-קרב על הכתר העולמי. הדו-קרב הסתיים בתיקו 12-12 ועל פי התקנון נשאר בוטביניק אלוף העולם.
בשנת 1956 שוב ניצח סמיסלוב בתחרות המועמדים שנערכה באמסטרדם. הוא גבר על רבי האמנים קרס וגלר, ועלה שוב לדו-קרב על הכתר.
הפעם ניצח סמיסלוב את בוטביניק 12.5-9.5 והוכתר כאלוף העולם.
בשנת 1958 נערך שוב דו-קרב הכתר בין בוטביניק וסמיסלוב, אך הפעם הייתה ידו של בוטביניק על העליונה.
בשנת 1964 הגיע לישראל יחד עם נבחרת ברית המועצות שהשתתפה באולימפיאדת השחמט בתל אביב והוכתרה לבסוף כמנצחת. ב-1989 ביקר שוב בישראל.
סמיסלוב השתתף וניצח בתחרויות רבות ויצג את ארצו באולימפיאדות שחמט אחדות.
בשנת 1991 הוא ניצח באליפות העולם לוותיקים.
בשנת 2001 השתתף בתחרות באמסטרדם ומאז לא שיחק עוד בתחרויות רשמיות, בעיקר בגלל ראייתו הגרועה.
הוא כתב ספרי שחמט אחדים ונודע כמומחה לאטיודים (מצבי סיום משחק) בשחמט, בהם נדרש דיוק רב בביצוע.
דו-קרבות
שנה מיקום המתמודד השני תוצאה1954 מוסקבה מיכאל בוטביניק 12 מ-24הפסד, סגן אלוף העולם1957 מוסקבה מיכאל בוטביניק 12.5 מ-22ניצחון, אלוף העולם1958 מוסקבה מיכאל בוטביניק 10.5 מ-23הפסד תואר אלוף העולם1965 מוסקבה יפים גלר 2.5 מ-8 הפסד1971 פורטורוז לאיוש פורטיש 3 מ-6 תיקו1983 וולדן רוברט הובנר 7 מ-14 תיקו1983 לונדון זולטאן ריבלי 6.5 מ-11 ניצחון1984 ווילנה גארי קספרוב 8.5 מ-13 הפסד
הופעות באולימפיאדות השחמט
סמיסלוב ייצג 9 פעמים את ברית המועצות באולימפיאדות השחמט.
שנה לוח נקודות תוצאות % מקום 19522 10.5 מ-138+ 5= 0-80.8 1 קבוצתי, 1 אישי 19542 9 מ-126+ 6= 0-75 1 קבוצתי, 3 אישי 19562 8.5 מ-135+ 7= 1-65.4 1 קבוצתי 19582 9.5 מ-127+ 5= 0-79.2 1 קבוצתי, 2 אישי 19601 עת 11.5 מ-1310+ 3= 0-88.5 1 קבוצתי, 1 אישי 19643 11 מ-1310+ 2= 1-84.6 1 קבוצתי, 1 אישי 19682 עת 11 מ-1210+ 2= 0-91.7 1 קבוצתי, 1 אישי 19701 עת 8 מ-115+ 6= 0-72.7 1 קבוצתי, 3 אישי 19723 11 מ-148+ 6= 0-78.6 1 קבוצתי, 2 אישי
משחקים מנותחים
וסילי סמיסלוב - מוסקבה 1945
לפרש ב-ג3, אמר נימצוביץ', יש מחויבות - מרגע שהיריב מאפשר זאת, להתמקם ב-ד5. לסמיסלוב יש פרש ב-ג3 והוא אכן עושה כל מאמץ להתמודד עם ההגנה הכבדה של השחור על ערוגה ד5. מרגע שסמיסלוב מוצא דרך להיפטר מהמגינים הוא שותל את הפרש ב-ד5, מייצב את מרכז הלוח ואז מרכז את מאמציו באגף המלך, ופותח בהתקפה חזקה שם.
- וסילי סמיסלוב מוסקבה 1946
במשחק זה משחקים הרגלים תפקיד חשוב כאשר הם מתקדמים בשני האגפים ומאיימים פעם אחר פעם אחר כלי הלבן וחוסמים את המקומות בהם יוכלו להתמקם. בסיום המשחק, הרץ השחור נע בשטח הלבן ומכה את הרגלים באגף המלכה.
וסילי סמיסלוב - חרונינגן 1946
המשחק מוצג פעמיים:
א. המשחק כולו כאשר ניתן לראות אותו בצורה רציפה, או לעצור מדי פעם ולקרוא את ההערות למשחק זה.
ב. המשחק מוצג מסע אחר מסע עם הערות מפורטות ברמה בסיסית יותר כך שניתן לעקוב אחר הרעיונות של שני השחקנים. המשחק מדגים היטב עקרונות של פיתוח מסודר של הכלים.
המשחק מופיע בספרו של סמיסלוב "Smyslov - 125 Selected Games", בהוצאת פרגמון. תרגם מרוסית Kenneth Neat . משחק מספר 14 בעמוד 43.
המשחק מופיע בספרו של סמיסלוב Smyslov, Vasily - My Best Games of Chess 1935-1957 Vol. 1 משחק 23 בעמוד 54.
לבן: וסילי סמיסלוב שחור: שמואל רשבסקי האג 1948
במשחק זה מקבל סמיסלוב אחיזה חזקה במרכז הלוח כמעט מתחילת המשחק. הוא מחזק את אחיזתו מסע אחר מסע עד שיריבו מחליש את אחיזתו באחד הרגלים וזה נופל. מרגע שסמיסלוב ביתרון של רגלי הוא מעביר את המשחק במהירות לשלב הסיום. סיום רגלים וצריח שאותו הוא משחק בצורה מושלמת.
לאחר המסע ה-37 של השחור האסטרטגיה של סמיסלוב לשלב הסיום היא להעמיד את הצריח ב-א7 משם הוא ישלוט על השורה השביעית ובו זמנית יפקח עין על הרגלי החופשי של השחור. המלך הלבן יתקדם בהדרגה עד ל-ז6 ומשם יוכל לסלק את הרגלים השחורים באגף המלך.
לבן: טיגראן פטרוסיאן שחור: וסילי סמיסלוב מוסקבה 1961
פטרוסיאן מוצא דרך מקורית לפרוץ לשטח יריבו. הוא מבצע שלושה מסעים תוקפניים עם המלכה ובכך מאלץ את יריבו להזיז רגלים ששומרים על המלך השחור. המשימה האחרונה היא להסיט את המלכה השחורה וזאת הוא עושה על ידי הקרבת רץ. לאחר מכן התקפת הלבן היא מכרעת.
הצגת המשחק מסע אחר מסע כולל הערות
המשחק ממחיש את הניצול המיידי של ההתקפה המוקדמת מדי שעשה יריבו של אלוף העולם לשעבר. המסע השביעי ...ב-5, שנראה כמסע טבעי, משמש את הלבן כבסיס לתחילת התקפה שנמשכת עד לסיום המהיר של המשחק.
לקריאה נוספת
גארי קספרוב, על קודמי הגדולים כרך שני, עמ' 274–399, מקור תקשורת, 2008.
קישורים חיצוניים
תחבולות של וסילי סמיסלוב, wtharvey.com
משחקים מוסברים (באנגלית)
1935
גרסימוב (K Gerasimov) מול וסילי סמיסלוב, 1935, They Called Him "The Hand"
1945
וסילי סמיסלוב מול רודקובסקי (Iosif Rudakovsky), 6.1945, Knights are Made for Outposts! Smyslov's Positional Masterpiece
1959
מיכאל טל מול וסילי סמיסלוב, 18.9.1959, Smyslov Hoped This Game Wouldn't Become Famous Tal Had Other Plans
טיגראן פטרוסיאן מול וסילי סמיסלוב, 6.10.1959, Just A Boring Game Between Petrosian and Smyslov... Or is it?
מיכאל טל מול וסילי סמיסלוב, 18.10.1959, Mikhail Tal goes All Pirate On Smyslov Meet The Pirate Of Latvia
וסילי סמיסלוב מול סבטוזר גליגוריץ', 25.10.1959, 2,000 Spectators Roared When Smyslov Stopped The Clock - The Soviets Are in Shock
1965
בובי פישר מול וסילי סמיסלוב, 26.8.1965 ,Fischer Crushes Smyslov via Telex Machine!
1970
התחרות הבין-אזורית בפאלמה דה מיורקה שבספרד
פישר ניצח עם 18.5/23 (חמישה עשר ניצחונות, שבע תוצאות תיקו והפסד בודד), שלוש וחצי נקודות לפני המקום השני.
בובי פישר מול וסילי סמיסלוב, 10.11.1970,Stronger Than Logic Smyslov vs Fischer Palma de Mallorca Interzonal (1970)
הערות שוליים
קטגוריה:יהודים אלופי עולם בשחמט
קטגוריה:שחמטאים יהודים סובייטים
קטגוריה:מקבלי עיטור לנין
קטגוריה:מחברי ספרי שחמט יהודים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית העלמין נובודוויצ'יה
קטגוריה:רבי-אמנים רוסים
קטגוריה:רבי-אמנים יהודים
קטגוריה:רוסים שנולדו ב-1921
קטגוריה:רוסים שנפטרו ב-2010 | 2024-07-01T01:56:24 |
גליום ארסניד | שמאל|ממוזער|200px|תא יחידה של גליום ארסניד
גליום ארסניד (נוסחה כימית: GaAs, לעיתים נהגה בעברית כ"גאס") הוא חומר מוליך למחצה מורכב מסדרת III-V, כלומר - חומר המורכב משני יסודות מהטורים השלישי (III) והחמישי (V) בטבלה המחזורית - מגליום ומארסן. חומר זה הוא מוליך למחצה, בדומה לצורן ולגרמניום (השייכים לטור הרביעי).
הגליום ארסניד הוא מוליך למחצה בעל פער אנרגיה ישיר, וזאת בניגוד לצורן ולגרמניום בעלי פער האנרגיה הלא-ישיר. תכונה זו מקנה לגליום ארסניד יתרונות במיוחד בהתקנים אלקטרואופטיים כגון לייזרים, דיודות פולטות אור (LED), תאים סולאריים ועוד. לגליום ארסניד פער אנרגיה של 1.424 אלקטרון וולט, הגבוה מזה של סיליקון (1.12 אלקטרון וולט) ושל גרמניום (0.66 אלקטרון וולט). ניתן להנדס את פער האנרגיה של גליום ארסניד באמצעות סגסוג. לדוגמה ניתן להקטין את פער האנרגיה באמצעות סגסוג של אינדיום, ולהגדיל את פער האנרגיה באמצעות סגסוג של אלומיניום.
ממוזער|שמאל|פרוסה בקוטר 2 אינץ' של גליום ארסנייד חד-גבישי עם אוריינטציית פני-שטח (100). על גבי הפרוסה ניתן להבחין בהשתקפות של כפפת ניטריל בצבע סגול.
יישומים
תהליך ההפקה והעיבוד של גליום ארסניד הוא תהליך יקר בהשוואה לזה של הצורן (סיליקון). עם זאת, לגליום ארסניד מספר יתרונות חשובים על פני הצורן, ועל כן משתמשים בו ביישומי מיקרואלקטרוניקה ואלקטרואופטיקה מסוימים, יש לחומר יתרונות על צורן:
מעגלי מיתוג מהירים מאוד (בקצבי מיתוג של 10 ג'יגה הרץ ומעלה).
מעגלי הספק גבוה בתדרי רדיו ומיקרו-גל.
מעגלי צומת מעורב (Hetero-junction) בהם נעשה שימוש בגליום ארסניד ובתרכובות אחרות של גליום-אלומיניום-ארסניד או אינדיום-אלומיניום-גליום-ארסניד.
מעגלים אלקטרו-אופטיים, בעיקר בתחום התקשורת האופטית באורך גל 1.3 מיקרון.
התקנים אלקטרוניים
ההתקנים העיקריים שמיושמים בגליום ארסניד הם הטרנזיסטור הביפולרי והתקן ה-MES-FET על נגזרותיו. התקני MOSFET, שהובילו את שבבי הסיליקון לדומיננטיות מלאה בתחום המעבדים האלקטרוניים, הם בעייתיים ליישום בגליום ארסניד עקב הקושי להצמיד לגביש הגליום-ארסניד שכבת מבודד בעלת תכונות חשמליות מתאימות, בעוד שבסיליקון התהליך הוא קל ופשוט, בעיקר בהתבסס על תחמוצת סיליקון. לפיכך, הגליום ארסניד לא התפתח לתחום ה-VLSI ורמת האינטגרציה בו היא לרוב נמוכה. ישנם מקרים של מוצרים מסחריים, בהם קיימת דרישה לפונקציונליוּת לוגית בנוסף לרכיב גליום ארסניד. במקרים כאלה, משולבת פיסת גליום ארסניד לצד פיסת סיליקון המממשת את הפונקציה הלוגית.
עם זאת, בשנים האחרונות נעשים מאמצים רבים להנדסה של תחמוצות מתאימות על גבי גליום ארסניד ואינדיום גליום ארסניד, על מנת ליצור התקני MOSFET על בסיס מוליכים למחצה אלה. עיקר המאמצים מתמקדים בהנדסה של פני השטח בין התחמוצת למוליך למחצה על מנת לצמצם את מספר מלכודות פני השטח והמצבים האלקטרוניים, אשר פוגעים בביצועים של התקני MOSFET.
בתחילת המאה ה-21 החלה מגמה של שימוש במוליך למחצה מורכב נוסף, אינדיום-פוספיד (InP), אשר לו מספר יתרונות על פני הגליום ארסניד. ב-2005 הצליחו חוקרים לבנות התקן משולב של שני חומרים אלו כדי ליצור טרנזיסטור בעל מהירות העולה על 600 גיגה הרץ
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מוליכים למחצה
קטגוריה:תרכובות אי-אורגניות
קטגוריה:גורמים מסרטנים
קטגוריה:גליום: תרכובות | 2024-07-14T13:19:51 |
צניחה צבאית | שמאל|ממוזער|250px|צנחן אמריקאי
צנחן הוא אדם המאומן לקפיצה ממטוס כשהוא מצויד במצנח. המדינה הראשונה שפעלה להקמת כוח צבאי של צנחנים הייתה איטליה, שהקימה שני גדודים מוצנחים בשנת 1927. מדינות אחרות, ובמיוחד ברית המועצות וגרמניה, הלכו בעקבותיה והקימו יחידות צנחנים לקראת מלחמת העולם השנייה.
צניחה צבאית
השימוש הצבאי בכוח צנחנים נועד לרכוש יתרון טקטי כיוון שניתן להחדיר כוח לוחם זה לשדה הקרב מן האוויר, וכך ניתן למקמו באזורים שאינם נגישים בדרך היבשה. החדרת כוח מוצנח לשדה הקרב היא אחת משלוש הטכניקות האסטרטגיות לכניסה לזירת מלחמה; שתי האחרות הן בדרך היבשה ובדרך הים. יכולתם של הצנחנים להיכנס לזירת הקרב במיקומים שונים מאפשרת להם לעקוף מתחמים מבוצרים אשר נועדו למנוע חדירת אויב מכיוון מסוים. אפשרות השימוש בכוח צנחנים מאלץ את האויב לפרוש את כוחותיו לצורך הגנת שטחים אשר בדרך כלל יהיו בטוחים מפלישה בזכות מיקומם הגאוגרפי. שימוש נפוץ נוסף בכוח צנחנים הוא לצורך ביסוס שטח נחיתה אליו ניתן להנחית כוחות וציוד נוסף בעזרת מסוקים או מטוסים.
הראשונים לפתח דוקטרינה צבאית לשימוש בצנחנים היו האיטלקים והסובייטים בתחילת מלחמת העולם השנייה. אולם הכוחות הצבאיים של שתי מדינות אלה היו מצומצמים ביחס למשימות שעמדו בפניהן וכוחות העילית של הצנחנים שימשו בעיקר לקרבות יבשתיים. השימוש העיקרי בצנחנים, תוך ניצול יכולותיהם המיוחדות, היה בידי צבא גרמניה הנאצית ובנות הברית. עקב יכולת הנשיאה המוגבלת של מטוסי התובלה באותה תקופה, דבוקות הצניחה לא עלו בדרך כלל על 20 צנחנים במטוס.
הצניחה המבצעית הראשונה בוצעה ב-9 באפריל 1940 על ידי כוחות גרמנים בזמן הפלישה לנורווגיה. הוורמאכט ביצע צניחות מבצעיות גם בפלישה להולנד. צנחני בנות הברית תרמו רבות למהלך הפלישה לנורמנדי ובמבצע מרקט גארדן (market garden מאנגלית). המצנחים בתקופת מלחמת העולם השנייה היו בדרך כלל מצנחים עגולים שיכולת ההיגוי בהם הייתה מוגבלת מאוד. אף שגם היום כוחות צנחנים עושים לרוב שימוש במצנחים עגולים, הרי שעיצובם של מצנחים אלה שוכלל באופן המאפשר שליטה רבה יותר בהיגוי המצנח. מצנחים צבאיים מופעלים בדרך כלל על ידי כבל הקבוע במטוס, ולא בידי הצנחן. יחידות צבאיות לצניחה תחרותית, צניחות ראווה ויחידות מיוחדות עושים שימוש אף במצנחי רחיפה המופעלים בידי הצנחן ואשר להם יכולות תמרון רבות יותר.
צנחנים בצה"ל
ממוזער|130px|סיכת כנפי צניחה (כנפ"ץ) בצה"ל
בישראל הוקם כח הצנחנים הראשון מיד לאחר הקמת המדינה ונקרא גדוד 890 אך היה ידוע כחיל הצנחנים. גם חיילי יחידת הסיור המדברית, יחידה 30 שפעלה בשנים 1951-1952, עברו אימוני צניחה. בהמשך הוקמה חטיבת הצנחנים ונוספו לה שלושה גדודים: גדוד חי"ר מוצנח 771, גדוד נח"ל מוצנח 88 הנח"ל המוצנח וגדוד חי"ר מוצנח ד'. בשנת 1956 גדוד 890 בפיקודו של רפאל איתן (רפול) השתתף בצניחה המבצעית הראשונה כאשר צנח במעבר המיתלה בחצי האי סיני במהלך הפתיחה של מבצע קדש. הגדוד צנח עם הפלוגה המסייעת שלו, כולל שתי מרגמות, תחמושת וציוד נוסף. הגדוד השתתף לאחר הצניחה בקרב המתלה. בהמשך הלחימה, ב-2 בנובמבר, ביצע גדוד הנח"ל המוצנח, עליו פיקד מוטה גור, את הצניחה הקרבית השנייה, והאחרונה הידועה לציבור עד כה (2020), של צה"ל בא-טור שבדרום מערב חצי האי סיני.
כיום ישנה חטיבת צנחנים סדירה, שהיא יחידה התנדבותית, ומספר חטיבות צנחנים במילואים. הצנחנים משמשים למעשה כחי"ר (חי"רניקים). חטיבת הצנחנים מזוהה על ידי כומתה אדומה ונעליים אדומות. תג היחידה של חטיבת הצנחנים הסדירה הוא נחש עם כנפיים על רקע אדום.
בנוסף לחטיבות הצנחנים, גם לוחמי יחידות מובחרות בצה"ל (כגון סיירת מטכ"ל) וחניכי קורס טיס עוברים קורס צניחה.
אימון צנחנים בכוחות של ארצות הברית
צנחנים מכל זרועות הכוחות המזוינים של ארצות הברית רוכשים את הכשרתם הבסיסית בבית הספר לכוחות מוטסים של צבא ארצות הברית הנמצא בפורט בנינג במדינת ג'ורג'יה. האימון במקום נמשך שלושה שבועות. השבוע הראשון מתקיים על הקרקע ובו החיילים מתרגלים כניסה ויציאה ממטוס. בשבוע השני מתרגלים קפיצות ממגדל ומדגמי מטוסים המוצבים בגובה מעל הקרקע. בשבוע השלישי מתבצעות צניחות אימון ממטוסים ועל החניכים להשלים חמש צניחות כדי לעמוד בדרישות הקורס. עם השלמת חמש צניחות ממטוס, מוענקות לחניכים כנפי צניחה בסיסיות. הקורס מאפשר למסימיו להיות מוצבים כצנחנים ביחידות מוטסות בזרועות השונים של הכוחות המזוינים.
לאחר שחייל מסיים קורס צניחה בסיסי ומוצב כצנחן ביחידה מוטסת, הוא ימשיך את אימוני הצניחה במסגרת אימוני היחידה בה הוא מוצב, כדי להכשירו לצניחה קרבית במידה ויידרש לכך. קצינים ונגדים מן הכוחות המוצנחים יכולים לעבור הכשרה נוספת בבית הספר המתקדם ליחידות מוטסות בבסיסים: פורט בראג ופורט בנינג. בקורס המתקדם מבצעים החניכים 12 צניחות וכן עליהם לעמוד בבחינות בעל-פה ובכתב על היבטים שונים של צניחה קרבית. עם סיום הקורס מקבלים החניכים את התואר ג'אמפמאסטר (Jumpmaster) ועונדים כנפי צנחן בכיר. רק צנחנים שסיימו קורס מתקדם ובעלי ניסיון רב ביותר רשאים לענוד כנפי מאסטר צניחה.
טכניקה
צניחה קרבית אוטומטית, בה המצנח מופעל על ידי כבל הקבוע במטוס, מתבצעת בדרך כלל בגובה של כ-150 מטר מן הקרקע בעוד שצניחות אימון מתבצעות בגבהים שבין 250-350 מטר. צניחה קרבית מתבצעת עם שק חפצים ונשק, להבדיל מחלק מצניחות האימון. משקל שק חפצים טיפוסי של צנחן קרבי נע בין 16-50 ק"ג. במהלך הכשרתם מאומנים הצנחנים לצניחות קרביות ביום ובלילה. מהירות ירידת מצנח עגול אל הקרקע היא כ-5-7 מטר לשנייה, בהתאם לסוג המצנח.
בגלל הגובה הנמוך שממנו מתבצעת צניחה קרבית, יעילותו של מצנח רזרבי בעת תקלה היא נמוכה מאוד. מטרת הצניחה בגובה זה היא להביא את הצנחן אל הקרקע במהירות גבוהה ולמזער סכנה של זיהויו ופגיעה בו בעודו חשוף באוויר.
צניחות בכוחות המזוינים של ארצות הברית מתבצעות ממגוון מטוסים, בהם: C-130 הרקולס, בואינג C-17 גלובמאסטר III, CASA C-212 Aviocar, ו-C-5 גלקסי. רוב הצניחות מבוצעות מן הדלתות בצידי מטוסי התובלה, אולם לעיתים הצניחות מבוצעות מן הכבש האחורי אשר בזנב המטוס. ביחידות מיוחדות מבוצעות צניחות אף ממסוקי תובלה, בהם ה-CH-53 סי סטאליון, ו-CH-47 צ'ינוק. תפקידם של צנחנים בכוחות המזוינים של ארצות הברית כולל אף הצנחת ציוד כבד הדרוש למשימה. ציוד זה מוטען על מנשאים עשויים אלומיניום ומוצנח בעזרת מצנחי ענק. הציוד עשוי לכלול כלי רכב קרביים, תותחים, וציוד הנדסי כבד.
ראו גם
ירי בצנחן באוויר
צניחה צבאית מגובה רב
צניחה
קישורים חיצוניים
על בית הספר לצניחה בצה"ל - אתר הצנחנים
קורס צניחה צבאי, יומני כרמל, 1966, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
*
קטגוריה:טקטיקה צבאית
קטגוריה:עיסוקים קרביים | 2024-09-29T09:08:56 |
התפלגות נורמלית | התפלגות נורמלית היא התפלגות חשובה ביותר בסטטיסטיקה תאורטית וביישומיה בכל תחומי המדע. חשיבותה הרבה נובעת ממשפט הגבול המרכזי, לפיו הממוצע של משתנים בלתי תלויים בעלי אותה התפלגות, לאחר תקנון מתאים, מתכנס בהתפלגות אל ההתפלגות הנורמלית. לכן מופיעה התפלגות זו בכל מקום בו לוקחים ממוצע של משתנים רבים, כגון גובה ממוצע של אנשים באוכלוסייה, ממוצע טעויות מדידה מקריות במדידות חוזרות של אותו גודל, וכדומה. מדדים פסיכומטריים שונים, כגון מבחן מנת משכל, מתוכננים בכוונה תחילה להתפלג באופן נורמלי.
ההתפלגות הנורמלית הסטנדרטית (קרויה גם התפלגות Z) היא השימושית ביותר במשפחת ההתפלגויות הנורמליות.
על ידי מתיחה (כלומר, הכפלה בקבוע) והזזה (הוספת קבוע) של משתנה מקרי בעל התפלגות נורמלית סטנדרטית, מתקבלת משפחה כללית יותר של התפלגויות, שכל אחת מהן היא התפלגות נורמלית. זוהי דוגמה למשפחה מעריכית של התפלגויות. בתוך המשפחה, אפשר לזהות התפלגות נורמלית מסוימת על-פי שני פרמטרים: התוחלת והשונות שלה. להתפלגות הנורמלית הסטנדרטית יש תוחלת 0, ושונותה 1.
ההתפלגות הנורמלית נקראת גם גאוסיאן על שמו של קרל פרידריך גאוס, וגם עקומת הפעמון, משום שהגרף של פונקציית הצפיפות שלה מזכיר בצורתו פעמון.
היסטוריה
המתמטיקאי אברהם דה מואבר הציג את ההתפלגות הנורמלית לראשונה בשנת 1733 בספרו "תורת הסיכויים" ("The Doctrine of Chances") כקירוב להתפלגות הבינומית עבור מספר גדול של דגימות (מאמרו בעניין התגלה רק ב-1924). לפלס השתמש בעקומה הנורמלית לתאר "התפלגות של שגיאות" בשנת 1783.
את ההתפלגות הנורמלית כפי שאנחנו מכירים כיום הציג קרל פרידריך גאוס בספרו משנת 1809 "Theoria Motus Corporum Coelestium in Sectionibus Conicis Solem Ambientium" (תורת התנועה של הגופים השמימיים הנעים סביב השמש בחתכים חרוטים), שהכיל גם תרומות חשובות רבות אחרות למתמטיקה ואסטרונומיה. עבודתו של גאוס על ההתפלגות הנורמלית הניחה את הבסיס לפיתוח שיטות סטטיסטיות וממשיכה להיות בשימוש נרחב ונחקר כיום.
גאוס השתמש בהתפלגות הנורמלית לניתוח מידע אסטרונומי ב-1809. המדען הבלגי אדולף קטלה הראה כי התפלגותם של משתנים רבים (כגון גובהו של אדם) היא נורמלית.
מאפיינים מתמטיים
פונקציית הצפיפות
פונקציית הצפיפות של התפלגות נורמלית בעלת תוחלת ושונות היא :
זוהי פונקציה סימטרית סביב התוחלת, ובעלת שתי נקודות פיתול במרחק סטיית תקן אחת מן הממוצע, כלומר בנקודות . את העובדה שמשתנה מקרי הוא בעל התפלגות כזו, מקובל לציין בסימון .
במקרה המיוחד של ההתפלגות הנורמלית הסטנדרטית , מתקבלת הפונקציה
פונקציית ההתפלגות המצטברת
פונקציית ההתפלגות המצטברת, או הסיכוי שמשתנה מקרי יקבל ערך קטן או שווה ל- נתון, שווה ל-
כדי לחשב את ערכי פונקציית ההתפלגות המצטברת בעלת פרמטרים כלשהם, די בידיעת ערכיה של פונקציית ההתפלגות המצטברת הסטנדרטית, משום שאם ניתן להגדיר משתנה מקרי חדש ולגביו יתקיים . לכן, מתקיים:
- מסמל את פונקציית ההתפלגות המצטברת של משתנה נורמלי סטנדרטי.
בשל תכונות הסימטריה של ההתפלגות הנורמלית, בדרך כלל לא נתונים ערכיה השליליים של ההתפלגות הסטנדרטית בטבלאות המשמשות למציאתה. כדי למצוא אותם משתמשים בזהות: .
הפונקציה איננה פונקציה אלמנטרית (כלומר, היא אינה מתקבלת מהרכבה סופית של פולינומים, פונקציית האקספוננט והפונקציות הטריגונומטריות, והפונקציות ההפוכות להם). משום כך, כמעט כל ספר העוסק במבחנים סטטיסטיים כולל גם טבלה המכילה את הערכים המקורבים להתפלגות הנורמלית הסטנדרטית, שחושבו בשיטות נומריות. הקירוב הבא שימושי למדי כאשר z גדול:
תכונות ההתפלגות
ממוזער|חלוקה של ההתפלגות הנורמלית לפי רבעונים, אחוזונים וסטיות תקן
ההתפלגות מתפרשת על פני כל הישר הממשי.
ההתפלגות היא סימטרית וחד-שיאית (יונימודלית).
התוחלת, החציון והשכיח מתלכדים בציר הסימטריה.
אם נתון משתנה מקרי ו- מספרים ממשיים, אזי: .
אם ו- משתנים מקריים, בלתי תלויים, אז סכומם מתפלג נורמלית עם הפרמטרים או .
אם X,Y משתנים נורמליים סטנדרטיים ובלתי תלויים, אז הצירופים הליניאריים בלתי-תלויים אם ורק אם וקטורי המקדמים מאונכים, כלומר .
פיזור ערכי ההתפלגות - החוק האמפירי: 68.26% מן הערכים נמצאים במרחק של לא יותר מציון תקן אחד מהממוצע (ציר הסימטריה). במרחק של עד שני ציוני תקן (z=2) נמצאים 95.44% מהערכים ובמרחק עד שלושה ציוני תקן נמצאים 99.74% מהערכים - רק ב-0.26% יהיה ציון התקן גבוה מ-3.
גרף ההתפלגות נודע גם בשם "גרף פעמון" או "פעמון גאוס", שכן כאשר הוא משורטט בתור גרף המציין את מספר הערכים בכל תחום, מקבלת העקומה צורה דמוית פעמון - גבוהה במרכזה ונמוכה בשני צדדיה. צורת הפעמון מוכתבת על ידי הממוצע וסטיית התקן של ההתפלגות.
מרכז|ממוזער|350px|אחוזי ההתפלגות הנורמלית מסביב לממוצע (ציר הסימטריה) לפי סטיות תקן
סימולציה של משתנים המתפלגים נורמלית
הצורך ליצור נתונים שהתפלגותם היא בקירוב התפלגות נורמלית עולה בתחומים רבים. בשפות תכנות רבות קיים מחולל פסבדו אקראי המייצר משתנים המתפלגים, בקירוב, התפלגות אחידה על הקטע , ולכן דרושה שיטה להפוך את המשתנה המקרי האחיד למשתנה המתפלג התפלגות נורמלית סטנדרטית. ישנן מספר דרכים לעשות זאת:
"לאורך כל הדוגמאות המובאות בפסקה זו יסמן משתנה מקרי המתפלג אחיד על קטע היחידה."
דרך אינטואיטיבית (אך לא יעילה) ליצור משתנה מקרי המתפלג נורמלית בקירוב היא על ידי שימוש במשפט הגבול המרכזי הקובע כי סכום של מספר גדול של משתנים מקריים אחידים שואף להתפלגות נורמלית. על מנת ליצור התפלגות נורמלית סטנדרטית יש לדאוג שתוחלת הסכום תהיה שווה לאפס וסטיית התקן לאחת. לכן, המשתנה המקרי
מתפלג בקירוב התפלגות נורמלית סטנדרטית, וככל שמספר המחוברים גדל, כך גדל הדיוק.
שיטה כללית יותר, ומדויקת מבחינה מתמטית מתקבלת על ידי הפיכת פונקציית ההסתברות המצטברת. באופן כללי, אם היא פונקציית ההסתברות המצטברת של התפלגות נתונה, אז מתפלג בהתפלגות זו. לכן,
מתפלג נורמלית, כאשר היא פונקציית השגיאה. על מנת להשתמש בשיטה זו יש לדעת לחשב את פונקציית השגיאה, שהיא אינה פונקציה אלמנטרית.
שיטה יעילה יותר שגם היא מדויקת מבחינה מתמטית נקראת טרנספורמציית בוקס-מולר. טרנספורמציה זו משתמשת בעובדה שהתפלגות כי בריבוע עם שתי דרגות חופש היא התפלגות מעריכית, וקיימת נוסחה מדויקת להפיכת משתנה מקרי אחיד למשתנה המתפלג מעריכית. טרנספורמציית בוקס-מולר לוקחת שני משתנים מקריים אחידים ומחזירה שני משתנים מקריים בלתי תלויים המתפלגים נורמלית על ידי הנוסחה
מבחני נורמליות
מבחני נורמליות מעריכים את הסבירות שאוסף נתונים {x1, …, xn} מגיע מהתפלגות נורמלית. בדרך כלל השערת האפס H0 היא שהתצפיות מתפלגות נורמלית עם ממוצע כלשהו μ ושונות σ2, מול ההשערה החלופית Ha שההתפלגות היא שרירותית. מבחנים רבים (מעל 40) הומצאו לבעיה זו, להלן הבולטים שבהם:
בדיקות חזותיות יותר מושכות מבחינה אינטואיטיבית, אבל בו בזמן הן סובייקטיביות מכיוון שנסמכות על שיפוט אנושי בלתי פורמלי על מנת לקבל או לדחות את השערת האפס.
תרשים צפיפות אמפירי - בדיקת ההיסטוגרמה או תרשים הצפיפות לראות האם התפלגות נראית נורמלית.
תרשים Q-Q של הערכים הממוינים של אוסף הנתונים כנגד הערכים הצפויים של השברונים המתאימים מההתפלגות הנורמלית הסטנדרטית. זהו תרשים של נקודות מהצורה (Φ−1(pk), x(k)) כאשר pk = (k − α)/(n + 1 − 2α) ו-α הוא קבוע ההתאמה, שיכול לקבל כל ערך בין 0 ל-1. אם השערת האפס נכונה, נקודות התרשים אמורות להיות בערך על הקו הישר.
תרשים P-P דומה לתרשים ה-Q-Q אבל בשימוש נדיר הרבה יותר. בשיטה זו מייצגים בתרשים את הנקודות (Φ(z(k)), pk) כאשר . בשביל הנתונים המתפלגים נורמלית, תרשים זה אמור להיות בערך על הקו הליניארי שבין (0,0) ובין (1,1).
מבחן שפירו-ווילק משתמש בעובדה שלקו בתרשים Q-Q יש שיפוע σ. המבחן משווה את הערכת הריבועים הפחותים של השיפוע עם ערך השונות המדגמית, ודוחה את השערת האפס אם שני הערכים האלה שונים משמעותית.
מבחני מומנט
מבחן K-ריבועי של ד'אגוסטינו
מבחן ז'רקה- ברה.
מבחני פונקציית התפלגות אמפירית
מבחן ליליאפורס (אדפטציה של מבחן קולמוגורוב-סמירנוב).
מבחן אנדרסון-דרלינג
התפלגות רב-נורמלית
ההכללה הנכונה של התפלגות נורמלית לווקטור משתנים מקריים היא זאת: אומרים ש- מתפלג רב-נורמלית (או גאוסיאנית) אם כל צירוף ליניארי שלו מתפלג נורמלית (חד-ממדי), כלומר . זה קורה אם ורק אם הפונקציה האופיינית של המשתנה היא , כאשר היא מטריצת השונויות המשותפות. היות שהמטריצה הזו סימטרית, אפשר ללכסן אותה אורתוגונלית. המטריצה האלכסונית המתקבלת קובעת את סינגולריות המשתנה - אומרים שהוא רגולרי אם ורק אם אין ערכים עצמיים לא אפס, והיותו של המשתנה רגולרי שקולה לכך שיש לו פונקציית צפיפות (ביחס למידת לבג).
למשתנים מקריים רב-נורמליים מספר יישומים בתורת ההסתברות וסטטיסטיקה, כמו בקביעת התפלגות של ממוצע וסטיית תקן של מדגם נרחב של משתנים מקריים נורמליים.
ראו גם
משפט הגבול המרכזי
אינטגרל גאוסיאני
התפלגות רב-נורמלית
התפלגות תת-גאוסית
משפט הרשל-מקסוול
קישורים חיצוניים
מחשבון ערכי התפלגות נורמלית
מחשבון התפלגות נורמלית סטנדרטית בעברית
הערות שוליים
נורמלית
קטגוריה:קרל פרידריך גאוס | 2024-05-27T17:29:47 |
בית הכנסת | REDIRECT בית כנסת | 2004-12-27T23:29:47 |
רוני רוזנטל | רוני רוזנטל (נולד ב-4 באוקטובר 1963 בחיפה) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק בקבוצת מכבי חיפה ואחר כך בבלגיה ובאנגליה. לזכותו 60 הופעות ו-11 שערים בנבחרת ישראל, והוא נכלל בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי. רוזנטל שיחק בדרך כלל בעמדת הקיצוני השמאלי או החלוץ, והתבלט ביכולת הפריצה שלו, אליה נלווה כיבוש שערים רבים, חלקם מרשימים במיוחד (שערו נגד נבחרת אזרבייג'ן נבחר לשער המילניום בכדורגל הישראלי).
קריירת מועדונים
רוזנטל נולד וגדל בחיפה, והחל לשחק כדורגל במחלקת הנוער של מכבי חיפה, הפגין בה כישרון רב, וב-1979 עלה לקבוצה הבוגרת של המועדון. במשחקו הראשון במדי מכבי חיפה (אז בליגה השנייה), נגד הפועל קריית שמונה, כבש רוזנטל שני שערים. ב-1982, תחת שרביטו של המאמן ג'ק מנסל, שסיים אז את כהונתו כמאמן נבחרת ישראל, לא זכה רוזנטל להערכת המאמן, שאף ביקש להעבירו לקבוצה אחרת בהעברה חופשית. יוחנן וולך בהנהלת הקבוצה מנע את השחרור. תחת המאמן שלמה שרף, שמונה למאמן שנה לאחר מכן, זכה רוזנטל לטיפוח וקידום והיה לשחקן מרכזי בצמד האליפויות בהן זכתה מכבי חיפה בעונת 1983/1984 ובעונת 1984/1985.
רוזנטל ניצל את הצלחתו ועבר ב-1986 לשחק, תמורת סכום העברה גבוה, בקלאב ברוז' מליגת העל הבלגית. כבר במשחק הליגה הראשון שלו כבש שער, בניצחון קבוצתו 8–0 על KSV ורכם. בעונתו השנייה בקבוצה זכה עמה באליפות, ולאחר מכן עבר לסטנדרד לייז', במדיה שיחק שנתיים.
ב-1990 נבחן רוזנטל בקבוצת לוטון האנגלית, אך הקבוצה לא יכלה לעמוד בדרישה הכספית של לייז'. לקראת סוף העונה הושאל לקבוצת ליברפול. אף על פי שבליברפול היה לרוב שחקן מחליף, תרם רוזנטל תרומה רבה להשגת האליפות של המועדון בעונת 1989/1990. מנג'ר הקבוצה קני דלגליש אמר כי רוזנטל העניק לליברפול את המומנטום בשבעת השערים שכבש עם הגעתו לקבוצה, בשמונה משחקים, אשר סייעו רבות למועדון לזכות באותה אליפות. באתר הרשמי של ליברפול נכתב כי רוזנטל תמיד יזכר על ידי אוהדי הקבוצה כשחקן אשר נתן תמיד את מאה האחוזים שלו למען הקבוצה, גם כאשר נכנס כמחליף למספר דקות. בעקבות הצלחתו, רכשו ראשי ליברפול את רוזנטל מלייז' בסכום גבוה.
ב-1992 הבקיע רוזנטל בשלושה משחקים ברציפות בליגה האנגלית הראשונה במדי ליברפול (ב-2023 השווה ועקף את הישגו, הישראלי מנור סולומון שהבקיע שער ב-5 מחזורים רצופים בפרמייר ליג עוד בעונתו הראשונה באנגליה, אם כי אחד משעריו היה אמנם במשחק גביע ה-FA אך מול קבוצת פרמייר ליג באותה עת).
בשנת 1992, בעת משחק של ליברפול מול אסטון וילה, החמיץ רוזנטל בעיטה לשער ממטרים ספורים מול שער פנוי. החמצה זו נכנסה ללקסיקון אנשי הספורט בבריטניה ומאז המילה "רוזנטל" משמשת לתיאור החמצות של שערים ממצבים נוחים במיוחד. בשנת 2010 נבחרה החמצה זו על ידי גולשי אתר הגרדיאן ל"החמצה הנוראית ביותר בהיסטוריה של הכדורגל העולמי". החמצה זו נבחרה על ידי 26% מהמצביעים, מספר כפול מההחמצה שבמקום השני.
בעונות הבאות לא זכה רוזנטל לאמון ממאמני הקבוצה, קני דלגליש וגריים סונס, ובשנת 1994 עבר לשחק במדי קבוצת טוטנהאם הוטספר, בה שיחק 88 משחקים, אך מיעט לכבוש שערים. בשנת 1997 עבר רוזנטל לשחק בקבוצת ווטפורד מהליגה השלישית באנגליה וסייע לה לעלות לליגת המשנה. בעונה שלאחר מכן הצטרף אליו אלון חזן, ויחד הם סייעו לקבוצה לעלות לפרמייר ליג.
רוזנטל פרש ממשחק בשנת 1999 והפך לאיש עסקים וסוכן שחקנים.
נבחרת ישראל
ב-19 בדצמבר 1984, בגיל 21, ערך רוזנטל את הופעתו הראשונה במדי נבחרת ישראל, במשחק ידידות נגד נבחרת לוקסמבורג, שהסתיים בניצחון 2–0 לנבחרת ישראל.
במשחקי מוקדמות מונדיאל 1990 היה רוזנטל מכוכבי הנבחרת, לצידם של אלי אוחנה ושלום תקווה ששיחקו גם הם באירופה, כאשר הנבחרת הייתה קרובה להעפיל למונדיאל וכשלה רק במשחקי ההכרעה הסופיים מול . רוזנטל היה שותף מרכזי במה שנחשב לאחד ממשחקיה הגדולים של נבחרת ישראל בכל הזמנים, במסגרת מוקדמות מונדיאל 1994 מול נבחרת צרפת בפארק דה פראנס בפריז. רוזנטל היה מעורב בהבקעת כל שלושת השערים בניצחון 3–2, כולל הבישול לשער הניצחון של ראובן עטר.
משחקו האחרון בנבחרת נערך ב-8 ביוני 1997, בהפסד לנבחרת רוסיה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1998. בסך הכל ערך רוזנטל 60 הופעות במדי הנבחרת, בהן הבקיע 11 שערים.
חיים אישיים
רוזנטל נולד בחיפה, לאב שעלה לישראל מרומניה, ולאם שעלתה ממרוקו. אחיו ליאור רוזנטל הוא גם כדורגלן עבר. אחיינו הוא כדורגלן בקבוצת לודוגורץ ראזגרד הבולגרית ושחקן נבחרת ישראל, דני גרופר.
נישא לבת זוג בלגית שהתגיירה, ננסי. להם שני בנים, דין וטום, שניהם ילידי אנגליה ועוסקים בתחום הכדורגל. רוזנטל אשר החל לשחק בליגה האנגלית בשנת 1990, מתגורר מאז 1994 עם משפחתו בלונדון. הוא עסק כסוכן כדורגלנים וכיועץ. בנו טום רוזנטל הפך גם הוא לכדורגלן, ולזכותו 18 הופעות ו-3 שערים בסך הכל בשתי גילאי נבחרות הנוער של בלגיה, והופעה אחת בנבחרת הצעירה של ישראל ב-2018.
ב-11 במאי 2019, משפחתו של רוזנטל נשדדה בידי שודדים חבושים במסכות ומצ'טות, שפרצו לביתם בקריקלווד, לונדון שבבריטניה.
תארים
מכבי חיפה
אליפות ישראל: 1983/1984, 1984/1985
קלאב ברוז'
אליפות בלגיה: 1987/1988
ליברפול
אליפות אנגליה: 1989/1990
קישורים חיצוניים
עמוד השחקן של רוני רוזנטל באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
עמוד השחקן באתר הרשמי של מכבי חיפה
הערות שוליים
קטגוריה:כדורגלנים ישראלים
קטגוריה:חלוצי כדורגל ישראלים
קטגוריה:כדורגלני נבחרת ישראל
קטגוריה:כדורגלני מכבי חיפה
קטגוריה:כדורגלני קלאב ברוז'
קטגוריה:כדורגלני סטנדרד לייז'
קטגוריה:כדורגלני ליברפול
קטגוריה:כדורגלני טוטנהאם הוטספר
קטגוריה:כדורגלני ווטפורד
קטגוריה:חיפה: כדורגלנים
קטגוריה:כדורגלנים ישראלים בבלגיה
קטגוריה:כדורגלנים ישראלים באנגליה
קטגוריה:חברי היכל התהילה של הכדורגל הישראלי
קטגוריה:אישים ממוצא יהודי-מרוקאי
קטגוריה:אישים ממוצא יהודי-רומני
קטגוריה:ישראלים שהיגרו לממלכה המאוחדת
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1963 | 2023-09-29T17:39:43 |
מוליך | הפניה מוליכות חשמלית | 2007-06-26T14:45:39 |
שנאי | ממוזער|300px|איור תלת־ממד של שנאי
ממוזער|300px|שרטוט שנאי
ממוזער|250px|שנאי על עמוד חשמל
ממוזער|250px|שנאי ביתי בארצות הברית
שמאל|ממוזער|250px|שנאי על עמוד חשמל
ממוזער|280px|שמאל|סכמת זרמים ומתחים של שנאי אידיאלי
שנאי (בלעז: טרנספורמטור, באנגלית: Transformer) הוא מכשיר אלקטרומגנטי שמעביר אנרגיה חשמלית ממערכת זרם חילופין אחת למערכת זרם חילופין אחרת. התכונה העיקרית של השנאי היא היות שתי המערכות המחוברות מצדדיו בעלות מתח וזרם שונים או שווים – תלוי בסוג השנאי.
עקרון פעולה
העיקרון עליו פועל השנאי הוא שני סלילים הנמצאים בשדה מגנטי זהה, הנוצר כתוצאה מהזרם העובר בסליל אחד (הסליל ה"ראשוני") ומשרה כוח אלקטרו מניע (כא"מ) בסליל האחר (הסליל ה"משני"). במצב זה, כל תכונה חשמלית של המערכת בצד אחד של השנאי משוקפת לצד השני.
מכיוון שהזרם והמתח על סליל תלויים בהשראות שלו, וזו פרופורציונית למספר הכריכות בסליל, הרי שכאשר מספר הכריכות בשני סלילי השנאי שונה זה מזה, יתקבלו מתחים וזרמים שונים על שני הסלילים.
משוואות השנאי האידיאלי
בשנאי אידיאלי אין איבודי הספק ולכן ההספק שנכנס שווה להספק שיוצא:
יחס ההשנאה:
,RDUO
– המתח הראשי (בכניסה) בשנאי
– המתח המשני (במוצא) בשנאי
– מספר הכריכות בראשי
– מספר הכריכות במשני
– הזרם בראשי
– הזרם במשני
– כא"מ מושרה בסליל הראשוני – המתח שמשרה הסליל הראשוני על עצמו כתוצאה מהשטף המגנטי שהוא יוצר.
– כא"מ מושרה בסליל המשני – המתח שמושרה על הסליל
המשני כתוצאה מהשטף המגנטי שנכנס לתוכו בגרעין השנאי.
– ההספק בראשי
– ההספק במשני
שימוש בשנאים
השימוש העיקרי בשנאים הוא לשינוי רמת המתח ורמת הזרם. שימושים משניים הם להעברת האנרגיה החשמלית, תוך בידוד בין המעגלים (ללא שינוי מתח, נקרא "שנאי מבדל") וליצירת נקודת אפס במערכת תלת פאזית ("שנאי הארקה").
מבנה
יישום מקובל של שנאים הוא מערך של שני מוליכים מלופפים סביב ליבת ברזל משותפת. ובכך משתפים את השדות המגנטיים שלהם בשיעור גבוה. ליבת השנאי אינה בנויה מגוף אחיד אלא מלוחות ברזל מבודדים (פחות או יותר). זאת לשם מניעת זרמים בתוך הליבה עצמה דבר הגורם לאובדן ניכר של אנרגיה. יש שנאים שהליבה שלהם עשויה חומר דוגמת פריט שהוא בעל תכונות מגנטיות כמו ברזל, אך הוא אינו מוליך זרם. התצורה הזאת מאפשרת העברת אנרגיה חשמלית מהסליל הראשוני לסליל המשני, כמעט ללא הפסדים, תוך שינוי רמת המתח החשמלי במוצא הסליל המשני.
סוגי שנאים
קיימים סוגים שונים של שנאים ולהלן העיקרים שבהם:
שנאי הספק
שנאי עצמי
שנאי מבדל
שנאי מתח
שנאי זרם
רשת חשמל ארצית
השנאים מהווים רכיב מרכזי ברשת החשמל הארצית, באפשרם המרת מתח התמסורת הכלל ארצית (161/400 קילו־וולט – "מתח עליון") למתחי רחוב (22 קילו־וולט – "מתח גבוה") ולמתח המתאים לשימוש במכשירים חשמליים (230/400 וולט – "מתח נמוך"). למעשה, המצאת השנאי, היא זו שהובילה לשימוש בזרם חילופין במקום בזרם ישר ברשתות החשמל המובילות, והכריעה בוויכוח בין גדולי הפיזיקאים במאה ה-19.
אלקטרוניקה
שנאים נפוצים גם בשימוש ביתי בהקשר של ציוד חשמלי. לדוגמה – שנאי 230/115 המאפשר למכשור הפועל ב־115 וולט, כמו בארצות הברית, לפעול ממקור מתח של 230 וולט, כמו בישראל. שנאים אחרים מיועדים להפעלת מכשירים חשמליים קטנים דוגמת מכונות גילוח או הסרת שיער, או טלפונים ביתיים. שנאים אלה מצויים בדרך כלל בתוך התקע של המכשיר החשמלי וברוב המקרים נמצא בו גם מיישר זרם, כיוון שמכשירים אלה פועלים בזרם ישר (DC). עוד שנאים המצויים הרבה בשימוש ביתי, הם שנאים המיועדים להפעלת נורות הלוגן של 12 וולט, מרשת החשמל הביתית.
בשנאים נעשה גם שימוש במעגלי טלפוניה (לבידוד הקו מהמכשיר לצורכי בטיחות בין השאר), במעגלי תקשורת קווית ותקשורת אלחוטית (המרה ותיאום עכבות וכן הפרדה בין מעגלים ומכשירים) ובמעגלים אנלוגיים אחרים.
רעש
ישנם שני סוגי רעש בשנאי:
האחד נגרם עקב כך שאחד או כמה מלוחות הברזל המרכיבים את הליבה משתחררים וכאשר עובר זרם חילופין בשנאי הקטבים המגנטים מתחלפים ללא הרף והלוח המשוחרר נמשך ונדחף במהירות רבה. רטט זה יוצר גלי קול גבוהים. התופעה יכולה לקרות גם אם נכנס גוף זר העשוי מחומר פרומגנטי לשנאי או שהוא אינו סגור כשורה.
והשני קורה כאשר ליבת הברזל נמתחת ומתכווצת רטט יוצר קול חלש ועמום, רעש זה בלתי נמנע ואינו מפריע כמעט תמיד והוא קורה בכל השנאים בעוצמות שונות.
ראו גם
ממסר בוכהולץ
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ממירי מתח וזרם
קטגוריה:רכיבים בלוחות חשמל
קטגוריה:מכשירי חשמל: רכיבים | 2024-05-19T21:48:37 |
גליום ארסנייד | REDIRECT גליום ארסניד | 2004-12-28T05:10:54 |
מוחמד מוצאדק | REDIRECT מוחמד מוסאדק | 2004-12-28T05:23:32 |
פיקוח נפש | פיקוח נפש הוא מצב הלכתי, המחייב לעבור על מצוות לא תעשה או לבטל מצוות עשה של התורה למען הצלת חיי אדם. ההלכה מחשיבה את ערך החיים יותר מקיום כל מצוות התורה - פרט לשלוש עבירות חמורות שדינן ייהרג ואל יעבור - ולכן במקרה של סכנת חיים בין של אדם עצמו לבין של אחרים, יש לנקוט בכל האמצעים הנדרשים לשם הצלת החיים, גם במחיר של עבירה על מצוות לא תעשה, ואף אותן שעונשן חמור, כמו חילול שבת שדינה מיתת בית דין, או מצוות שיש עליהן עונש כרת, כמו אכילה ביום הכיפורים.
חז"ל משבחים את העובר על המצוות כדי להציל נפשות:
מקור הדין
התלמוד הבבלי דן במשנת "פיקוח נפש" ומחפש את מקור הדין הידוע לפיו סכנת חיים דוחה את חיובי התורה. הגמרא מביאה שלל דעות ומקורות שמוכיחים את עדיפות החיים, רובם מסתמכים על דיוקים מפסוקי התורה. לבסוף מתקבלת דעתו של שמואל שדרש את הפסוק – "וחי בהם" – ולא שימות בהם.
הרמב"ם מבאר את המשמעות העקרונית שמלמדת אותנו הלכה זו:
בנוסף, בברייתא הובא נימוק המבוסס על סברא, המתייחס לחילול שבת מפני פיקוח נפש: . מכח נימוק זה לעיתים ניתן לחלל את השבת גם כדי להימנע מחילול שבתות רבות, כגון ההולך במדבר ואיבד את חשבון הימים שהותר לו לחלל שבת כדי לשוב למקום ישוב, ואף שלא במקום פיקוח נפש.
מקור הביטוי
פיקוח הוא לשון גילוי ופתיחה ("וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם...", "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם...", "וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו"). המשנה מתירה לפקח (=לסתור) ערימה של אבנים בשבת כדי להציל אדם שקבור תחתיה וייתכן שהוא חי. מכאן מגיע הביטוי "פיקוח נפש דוחה שבת", דהיינו פיקוח נפש - הסרה והעברה של סכנת מוות לאדם. הוא נזכר בלשון זה, כבר בתוספתא שקובעת כי "אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש" (תוספתא, שבת ט"ז, י"ד).
(במשנה משמש מושג זה להשגחה על עניינים, כשם שמשתמשים בו היום (כגון פיקוח עירוני), לדוגמה "מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין". לעומת זה במקורות היהודיים ישנם מספר מושגים הלכתיים שונים המתייחסים לשמירה על הבריאות ועל החיים. כגון "סכנת נפשות", "שמירת נפש", הצלת נפש".)
פרטי הדין
כאשר אדם שרוי במצב של פיקוח נפש לא רק שמותר לו ולמסייעים בידו לעבור על מצוות לא תעשה על מנת להצילו, אלא שהמסייעים בידו אף מצווים לעשות זאת, בהתאם לציווי "לא תעמוד על דם רעך". לפי פרשן המקרא רש"י פירוש צו זה הוא שאין "לראות במיתתו (-של חברך) ואתה (=כשאתה) יכול להצילו". רש"י מביא כדוגמה אדם שטובע בנהר, או שחיה טורפת או שודדים רודפים אחריו - בכל אלה החובה להצילו מוטלת על מי שיש בידו יכולת.
בספרות ההלכה מתקיימים דיונים רבים בסוגיות הקשורות בפיקוח נפש, למשל האם סכנה לעובר שאין בה סכנה לחיי האם היא בגדר פיקוח נפש, כלומר, האם עובר הוא בגדר אדם חי.
גם ספק פיקוח נפש מתיר לעבור על המצוות.
הקל הקל תחילה
כאשר חולה בסכנה ויש צורך להתיר לו איסור כלשהו, מתירים לו את האיסור הקל, ורק אם אין די בכך מתירים לו איסור חמור יותר. כך מובא בברייתא: . הדברים נפסקו גם להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך.
לדעת המבי"ט הדרישה להימנע מאיסור חמור כשניתן להסתפק באיסור קל היא מדרבנן, ומדאורייתא מותרים שני האיסורים כל עוד נעשה הדבר משום פיקוח נפש. ויש חולקים על כך וסוברים שהחובה להימנע מהאיסור החמור היא מהתורה.
שחיטה בשבת או אכילת נבלה
שאלה שנידונה בין הראשונים היא כשיש לחולה צורך לאכול בשר בשבת, ושתי האפשרויות העומדות בפנינו להצלתו הן: א. להאכיל אותו מבשר נבלה. ב. לשחוט עבורו בשבת. איזו עבירה יש להעדיף: איסור מלאכה בשבת (מלאכת שוחט) או איסור נבלה.
לפי הכלל של "הקל תחילה" היה לנו להתיר לו איסור נבלה שהוא איסור לא תעשה שעונשו מלקות, ולא את איסור מלאכת שוחט בשבת, שהעונש עליו הוא סקילה. למרות זאת, לשיטת כמה ראשונים עדיפה השחיטה, ונאמרו בזה כמה טעמים:
הרא"ש כותב שיש חשש שהחולה יקוץ באכילתו ויסתכן.
הר"ן מסביר שבאכילת נבילה יש חומרה על פני השחיטה בשבת, היות שבאכילת נבלה עובר על האיסור בכל כזית שאוכל, ואילו בשחיטה עובר פעם אחת על איסור.
הרשב"א תלה את הדבר בשאלה האם שבת הותרה במקום פיקוח נפש או דחויה במקום פיקוח נפש, שאם שבת הותרה, עדיף לשחוט בשבת, ואילו אם שבת דחויה, עדיף להאכיל את החולה נבלה.
בשולחן ערוך נפסק ששוחטים עבור החולה: השולחן ערוך מוסיף שכל זה כשיש זמן מספיק להכנת הבשר הכשר, אבל אם החולה זקוק להצלת חייו לבשר בדחיפות ובשר הנבלה מוכן, מאכילים אותו את בשר הנבלה.
רפואה בשבת
מי שחולה חולי שיש בו סכנה מצווה לחלל עליו את השבת והזריז הרי זה משובח, והשואל רב מה לעשות במצב שיש בו חשש פיקוח נפש נחשב כרוצח, וגנאי הוא לרב שנשאל כך, כי היה לו לדרוש ברבים שאפילו ספק נפשות דוחה את השבת, כי כתוב "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", כלומר - ראה שיהא חי וודאי בעשיית המצוות ולא יבוא מהם לידי ספק סכנה. עם זאת, אסור לחלל שבת על רפואה שתועלתה אינה מוכחת, אלא אך ורק על רפואה שהיא ידועה לכול או על-פי רופא מומחה.
הצלת לא יהודים
אף על פי שניסוחו המקורי של הכלל דן ב"פיקוח נפש", ולכאורה אין הוא מחלק בין יהודי לגוי, הרי שהדיון התלמודי מבהיר שתחולת הדין היא על יהודים. לגבי לא יהודים התקיימו דיונים רבים לאורך הדורות, ובסופו של דבר רוב הפוסקים מסכימים שיש לחלל שבת גם עבור לא יהודים, ולו משום איבה, כלומר בשל הצורך למנוע סכנה כללית מצד גוים כלפי יהודים.
צום ביום הכיפורים
כלל זה שפיקוח נפש דוחה את המצוות, נאמר גם על צום ביום הכיפורים במצב שעלול לסכן את חייו של הצם.
כאשר אדם נמצא בסכנת נפשות, הרי שמטעמי פיקוח נפש הוא מחויב להציל את עצמו. על פי ההלכה חולים, אינם חייבים לצום בחמשת הצומות, פרט ליום הכיפורים שכן חיובו מן התורה ובו גם חולה חייב לצום. עם זאת,
חולה שיש חשש סכנה שמא בעקבות הצום ימות - פטור מהצום, שכן גם ספק פיקוח נפש דוחה את מצוות הצום. אכילתו של חולה מסוכן ביום הכיפורים, היא חובה, ויש הסבורים, שמצוות האכילה של חולה ביום הכיפורים היא מדין "וחי בהם", ומדין "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
מעוברת שאם תצום עלולה להפיל את עוברה, צריכה לאכול ולשתות, כדי למנוע את הפלתו.
מינקת חייבת לצום ואף שהצום קשה יותר למינקת, מפני שההנקה גורמת לאיבוד נוסף של נוזלים, מכל מקום עדיין אין היא נחשבת חולה.
גם במקרים שבהם נשקפת סכנת חיים יש שהורו שבחלק מהמקרים כדאי לאכול ולשתות "פחות מכשיעור". בשתייה, זוהי מנת נוזלים (לא רק מים אלא גם נוזלים ממותקים ואף מרק טחון; אמנם יש מקפידים לשתות מים מרים) בנפח של עד 40 סמ"ק הנשתית בהפסקות של מספר דקות בין מנה למנה. באכילה, זוהי מנת מזון בנפח של עד 30 סמ"ק בהפסקות של מספר דקות בין מנה למנה.
במצבים שהצום עלול לגרום לפיקוח נפש לזולת, אף לבריא מותר לאכול או לשתות פחות מכשיעור.
אחות העובדת ביחידה לטיפול נמרץ פגים - בעקבות הצום, עלולה ערנותה להיפגע, ובכך תיגרם סכנת חיים לפגים.
מנתח הצריך לבצע ניתוח דחוף - בגלל הצום עלולה ערנותו להיפגע, ותיגרם סכנת חיים למנותח. והוא הדין לחייל בכוננות.
מסירות נפש על קידוש השם
בתקופת גזירות השמד שהטילו הרומאים, דנו התנאים על גבולותיה של הלכה זו, והאם יש מצוות שעליהן צריך למסור את הנפש. דעת רבי ישמעאל הייתה, על סמך הפסוק האמור: "וחי בהם", שאפילו כאשר אדם נדרש לעבוד עבודה זרה - רשאי הוא לעשות זאת על מנת שלא ייהרג, אלא אם כן הדבר היה בפרהסיא. לעומתו, רבי אליעזר סבר שיש למסור את הנפש ולא לעבוד עבודה זרה. זאת, על פי הפסוק: , אותו דרש: "ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך".
התלמוד מספר על אספה מיוחדת שהתכנסה להכרעה בשאלה זו:
ישנם מצבים אחדים בהם הצלת הנפש אינה דוחה מצוות.
ראשית, ישנן שלוש מצוות שלגביהן נקבע "ייהרג ואל יעבור", כלומר אפילו אם העבירה עליהן כרוכה במוות אין לעבור את העבירה. מצוות אלה הן:
עבודה זרה - כלומר, פולחן של אל זר
גילוי עריות - כלומר, איסורים הקשורים ליחסי מין עם אנשים מסוימים (בעיקר קרובי משפחה)
שפיכות דמים - רצח.
בנוסף, כאשר יהודי מצוּוה לעבור עבירה בפרהסיה, כלומר בפני עשרה יהודים, אסור לו להציל את נפשו ולעבור את העבירה, אפילו לא כדי להציל את חייו. אם יהודי מצווה לעבור עבירה לא בפרהסיה ומטרת הגוי היא לגרום ליהודי לעבור עבירה ולא מאינטרסים אישיים אפשר למסור את הנפש אבל אין חובה. בשעת השמד, כלומר בתקופה בה השלטון מנסה לכפות על יהודים לעזוב את דתם, אוסרת ההלכה לעבור עבירות שמכריח השלטון לעבור, לא רק בציבור אלא גם כשאין איש בסביבה. בכל מקרה החובה למסור את הנפש היא רק כדי לא לעבור עבירה, אבל כדי לעשות מצווה לא צריך למסור את הנפש.
במכילתא (יתרו, מסכתא דבחדש פרשה ו)
לפי הרמב"ם מי שנהרג במקום שמותר לעבור עבירה בגלל סכנה הנשקפת לחייו, הוא נושא בעונש על מיתתו. לעומתו, רבי יוסף חביבא (מחבר ספר נימוקי יוסף) פסק שמותר לאדם לנהוג לפנים משורת הדין ולסרב לבצע עבירה גם אם ייהרג כתוצאה מכך. ואכן, היו בעבר מקרים בהם הוזכרו לשבח כאלו שמסרו את נפשם על ערכים חשובים אף שלא היו מחויבים בכך מעיקר הדין.
פיקוח נפש במלחמה
הצלת נפשו של היחיד נדחית לעיתים מול הצלת הציבור כולו או חלקו. לכן, במקרה שיש סכנה לציבור, כגון שאויב עולה עליהם, היחידים מצווים לצאת למלחמה ולסכן את חייהם.
לחימה בשבת
כבר בימי החשמונאים עלתה הסוגיה של לחימה בשבת, ואחרי שקבוצת יהודים גדולה שהתחבאה במערה בשבת סירבה לחלל את השבת ונהרגה על ידי היוונים, החליטו החשמונאים כך:
ראו גם
חמירא סכנתא מאיסורא
רפואה בשבת
לקריאה נוספת
משה טור-פז, עקרון פיקוח נפש דוחה שבת : בכתבי כת קומראן, בספרות הבית השני ובחז"ל (עבודת מ.א.), האוניברסיטה העברית, תשס"ג, 2002
מרדכי שרגא הייזלר, 'בדין אכילה פחות מכשיעור לחולה ביוהכ"פ ובמאכא"ס,' עטרת שלמה א תשנו, עמ' קו-קיד
קישורים חיצוניים
מרדכי הלפרין, הלכות פיקוח נפש, באתר "דעת"
אוהד פיקסלר, היתר פיקוח נפש בשבת, באתר של ישיבת הר עציון
פנחס גולדשמידט, עלייה מרוסיה בשבת, באתר "דעת"
הרב שלמה גורן, לחימה בשבת לאור המקורות, אתר דעת
הרב משה צבי נריה, על היתר מלחמה בשבת, אתר דעת
אברהם וינרוט, פיקוח נפש במלחמה, אתר דעת
נחום רקובר, מסירות נפש, הקרבת היחיד להצלת הרבים, על ההיתר או החובה לאדם להקריב את חייו כדי להציל חיי יחיד או חיי רבים, ירושלים תש"ס
הערות שוליים
קטגוריה:משפט עברי: דיני נפשות
קטגוריה:הלכה
קטגוריה:חירום
קטגוריה:רפואה והלכה
קטגוריה:הצלת נפשות בהלכה | 2024-08-01T05:20:04 |
הכנסייה האורתודוקסית | הפניה נצרות אורתודוקסית | 2008-04-16T13:21:25 |
מצוות לא תעשה | מצוות לא תעשה או לאווים הן מצוות התורה שבהן נוסח הציווי המקראי הוא שלילי, כמו: "לא תרצח", "לא תגנוב" וכדומה. זאת לעומת המצוות המנוסחות כציווי חיובי, המכונות "מצוות עשה". על פי המסורת, מתוך תרי"ג (613) המצוות, 365 (שס"ה) הן מצוות לא תעשה, כמספר הימים בשנה השמשית. על פי ההלכה, רבות ממצות הלא-תעשה קשורות בעונשים של מלקות או מיתת בית דין למי שעובר עליהן.
רקע
תרי"ג מצוות התורה מתחלקות לשני סוגים, האחד צווי לעשות את המצוּוה לעשות, והשני צווי להימנע מלעשות את המצוּוה שלא לעשות. מוני המצוות (הרמב"ם, הסמ"ג ודומיהם) חילקו על פי המקובל בידינו את המצוות לשני סוגים אלו, כשרמ"ח צווים שייכים לסוג הראשון ונקראים מצוות עשה, ושס"ה צווים משתייכים לסוג השני ונקראים מצוות לא תעשה. מצוות רבות כלולות בשתי הקטגוריות, למשל, האיסור על חמץ בפסח כולל שני לאוין של "לא ייראה" ו"לא יימצא", ועשה של "תשביתו שאור מבתיכם".
דוגמאות למצוות לא תעשה:
גנבה – הצווי הוא להימנע מלעשות את מעשה הגנבה.
בשר בחלב – הצווי הוא להימנע מבישול בשר בחלב.
סוגי הלאוין
לאו רגיל
רוב מצוות הלא תעשה, בשונה ממצוות עשה, גוררות אחריהן בדרך כלל בנוסף לתמורה השמימית של שכר ועונש, גם עונש גשמי של מלקות, קיימים מספר מקרים שבהן לא לוקים על הלאו הרגיל בגלל שמצטרף אליו עונש אחר המפורש בתורה, אחד מארבע מיתות בית דין או חיוב תשלומין. כמו כן חיוב כרת לדעה אחת בגמרא פוטר מעונש מלקות ולדעה השנייה לא כיוון שאינו בידי אדם.
לאו הניתק לעשה
לאו הניתק לעשה הוא מצוות לא תעשה שלאחר שעברו עליה, נצטוו במצוות עשה שיכולה לתקן את הלאו (למשל החזרת רכוש שגזל), במקרה כזה לא לוקים על מצוות הלא תעשה, כיוון שיכול לתקנה.
לאו שאין בו מעשה
לאו שאין בו מעשה הוא לאו שעשייתו אינה כרוכה במעשה פיזי, ולא לוקים גם עליו, כיוון שעונש מלקות נלמד מלאו של חסימת שור, ושם יש מעשה, ממילא כל שאין בו מעשה לא לוקים עליו. אפילו דיבור אינו נחשב מעשה לעניין זה, מלבד שלושה מקומות שחכמים דרשו שנחשב מעשה. דוגמה ללאו כזה הוא מקרה בו אדם נשבע שיעשה מעשה מסוים תוך זמן קצוב, ולא קיים את שבועתו. במקרה כזה הוא עובר (לפי כמה דעות) על הלאו של "לא יחל דברו", אך הוא לא לוקה עליו כיוון שהפרת הלאו לא הייתה כרוכה בעשיית מעשה.
לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין
לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא לאו שיש בו אזהרה על עונש אחר של מיתת בית דין, ואפילו שלא נהרג בפועל. ודינו שנוי במחלוקת, לדעת רבי ישמעאל לוקים אף על לאו זה, ודעת רבי עקיבא שאין לוקים עליו. וטעמו של רבי עקיבא הוא שהרי כבר נלמד ממנו דבר אחר (האזהרה), ואי אפשר ללמוד שתי הלכות מפסוק אחד. דוגמה ללאו כזה היא הלאו של חילול שבת. הלאו שנאמר בתורה על חילול שבת נועד לצורך ענישה במיתת בית דין במקרה של הפרת האיסור, ולכן לא לוקים על הלאו הזה, גם במקרה שלא שייך ליישם את עונש המיתה, כגון במקרה שלא התרו באדם שמעשהו מחייב מיתה, או בזמן הזה, שאין עונש מיתה בבית דין.
העונש
כאמור, בדרך כלל העונש על מצוות לא תעשה הוא מלקות. המקור לכך הוא, מדרשת חז"ל, שהיא על פי הכלל סמוכין, האומר כי כאשר פרשה נסמכת לחברתה ללא סיבה ניכרת, יש להניח כי בסמיכתה מלמדת התורה הלכה מסוימת. פרשת מלקות, נסמכת בתורה לפסוק לא תחסום שור בדישו, שהיא אחת מהמצוות לא תעשה.
מכאן לומדים חז"ל, כי העונש על העבירה של "לא תחסום שור בדישו" הוא מלקות, ומכיוון שמצינו שהעונש על מצוות לא תעשה היא מלקות, יש להניח שבכל מצוות לא תעשה העונש שווה, אם הם מאותה סוגה של מצוות "לא תחסום שור בדישו". לכן, העונש הוא רק על לאו שיש בה מעשה ולא על לאו שאין בו מעשה, כמו מצוות לא תחסום שהיא מעשה – לא לחסום את פיו של בעל חיים בעת דישת תבואה, אלא להניח לו לאכול מהזרעים, כמו כן כמו שמצוות לא תחסום היא לאו רגיל ולא לאו הניתק לעשה, לכן אין עונש מלקות על לאו הניתק לעשה.
מאפיינים הלכתיים
אדם מחויב למסור את כל ממונו לצורך ההימנעות מעבירה על הלאו, בשונה ממצוות עשה עליהן מחויב אדם לבזבז רק עד חומש מנכסיו.
עשה דוחה לא תעשה – מצוות לא תעשה נדחית על ידי מצוות עשה. כך למשל מותר מעיקר הדין ללבוש טלית העשויה צמר שציציותיה עשויות פשתן אף על פי שעוברים בכך על לאו של שעטנז, כיוון שמקיימים בזה מצוות ציצית. (אמנם להלכה אסרו חכמים. גזירה שמא ילבש את הציצית בזמן שהוא פטור מהמצווה ויעבור על כלאים.)
רשימת ציווי לא תעשה
+רשימת מצוות לא תעשהא שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולתי ה', שנאמר "לא יהיה לך אלוהים אחרים" (שמות כ, ב; דברים ה, ו).
ב שלא לעשות פסל, לא יעשה בידו ולא יעשו לו אחרים, שנאמר "לא תעשה לך פסל, וכל תמונה" (שמות כ, ג; וראה דברים ה, ז).
ג שלא לעשות עבודה זרה ואפילו לאחרים, שנאמר "ואלוהי מסכה, לא תעשו לכם" (ויקרא יט, ד).
ד שלא לעשות צורות לנואי, ואף על פי שאין עובדין אותן, שנאמר "לא תעשון, איתי: אלוהי כסף" (שמות כ, יט).
ה שלא להשתחוות לעבודה זרה, אף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחוויה, שנאמר "לא תשתחווה להם" (שמות כ, ד; דברים ה, ח).
ו שלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכה להיעבד בהן, שנאמר "ולא תועבדם" (שמות כ, ד; שמות כג, כד; דברים ה, ח).
ז שלא להעביר למולך, שנאמר "ומזרעך לא תיתן, להעביר למולך" (ויקרא יח, כא).
ח שלא לעשות מעשה אוב, שנאמר "אל תפנו אל האובות" (ויקרא יט, לא).
ט שלא לעשות מעשה יידעוני, שנאמר "ואל היידעונים" (ויקרא יט, לא).
י שלא לפנות אחר עבודה זרה, שנאמר "אל תפנו, אל האלילים" (ויקרא יט, ד).
יא שלא להקים מצבה, שנאמר "ולא תקים לך, מצבה" (דברים טז, כב).
יב שלא ליתן אבן משכית, שנאמר "ואבן משכית לא תיתנו בארצכם" (ויקרא כו, א).
יג שלא ליטע אילן במקדש, שנאמר "לא תיטע לך אשרה, כל עץ" (דברים טז, כא).
יד שלא לישבע בעבודה זרה לעובדיה, ולא משביעין אותן בה, שנאמר "ושם אלוהים אחרים לא תזכירו" (שמות כג, יג).
טו שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה, שנאמר "לא יישמע על פיך" (שמות כג, יג); זו אזהרה למדיח.
טז שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה, שנאמר במסית "ולא יוסיפו לעשות, כדבר הרע" (דברים יג, יב).
יז שלא לאהוב המסית, שנאמר "לא תאבה לו" (דברים יג, ט).
יח שלא לעזוב השנאה למסית, שנאמר "ולא תשמע אליו" (דברים יג, ט).
יט שלא להציל המסית אלא עומד על דמו, שנאמר "לא תחוס עינך עליו" (דברים יג, ט).
כ שלא ילמד המוסת זכות על המסית, שנאמר "לא תחמול" (דברים יג, ט).
כא שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית, אם ידע לו חובה, שנאמר "ולא תכסה עליו" (דברים יג, ט).
כב שלא ליהנות בציפויי נעבד, שנאמר "לא תחמוד כסף וזהב עליהם" (דברים ז, כה).
כג שלא לבנות עיר הנידחת לכמות שהייתה, שנאמר "לא תיבנה עוד" (דברים יג, יז).
כד שלא ליהנות בממון עיר הנידחת, שנאמר "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג, יח).
כה שלא ליהנות בעבודה זרה, ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז, כו)
כו שלא להתנבא בשמה, שנאמר "ואשר ידבר, בשם אלוהים אחרים--ומת, הנביא ההוא" (דברים יח, כ).
כז שלא להתנבא בשקר, שנאמר "אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא ציויתיו לדבר" (דברים יח, כ).
כח שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר "לא תשמע, אל דברי הנביא" (דברים יג, ד).
כט שלא נימנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו, שנאמר "לא תגור ממנו" (דברים יח, כב).
ל שלא ללכת בחוקות עובדי עבודה זרה ולא במנהגותם, שנאמר "ולא תלכו בחוקות הגוי" (ויקרא כ, כג).
לא שלא לקסום, שנאמר "לא יימצא בך . . . קוסם קסמים" (דברים יח, י).
לב שלא לעונן, שנאמר "לא תעוננו" (ויקרא יט, כו).
לג שלא לנחש, שנאמר "לא תנחשו" (ויקרא יט, כו).
לד שלא לכשף, שנאמר "לא יימצא בך . . . ומכשף" (דברים יח, י).
לה שלא לחבור חבר, שנאמר "וחובר, חבר" (דברים יח, יא).
לו שלא לשאול באוב, שנאמר "ושואל אוב" (דברים יח, יא).
לז שלא לשאול ביידעוני, שנאמר "ושואל אוב ויידעוני" (דברים יח, יא).
לח שלא לשאול בחלום מן המתים, שנאמר "ודורש אל המתים" (דברים יח, יא).
לט שלא תעדה אישה עדי איש, שנאמר "לא יהיה כלי גבר על אישה" (דברים כב, ה).
מ שלא יעדה איש עדי אישה, שנאמר "ולא ילבש גבר שמלת אישה" (דברים כב, ה), מפני שזה היה מנהג עובדי עבודה זרה וכן מפורש בספרי עבודתה
מא שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה זרה, שנאמר "וכתובת קעקע, לא תיתנו בכם" (ויקרא יט, כח).
מב שלא ללבוש שעטנז כמו שלובשין כומרי עבודה זרה, שנאמר "לא תלבש שעטנז" (דברים כב, יא).
מג שלא להקיף פיאת ראש ככומרי עבודה זרה, שנאמר "לא תקיפו, פאת ראשכם" (ויקרא יט, כז).
מד שלא להשחית כל הזקן כעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תשחית, את פאת זקנך" (ויקרא יט, כז).
מה שלא להתגודד כעובדי עבודה זרה, שנאמר "לא תתגודדו" (דברים יד, א); וגדידה ושריטה אחת היא.
מו שלא לשכון בארץ מצריים לעולם, שנאמר "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה, עוד" (דברים יז, טז).
מז שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העיניים, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם" (במדבר טו, לט)
מח שלא לכרות ברית לשבעה עממין, שנאמר "לא תכרות להם ברית" (דברים ז, ב).
מט שלא להחיות אדם משבעה עממין, שנאמר "לא תחייה, כל נשמה" (דברים כ, טז).
נ שלא לחון על עובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תחונם" (דברים ז, ב).
נא שלא להושיב עובדי עבודה זרה בארצנו, שנאמר "לא יישבו בארצך" (שמות כג, לג).
נב שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תתחתן, בם" (דברים ז, ג).
נג שלא יישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם, שנאמר "לא יבוא עמוני ומואבי" (דברים כג, ד).
נד שלא להרחיק זרע עשיו מן הקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר "לא תתעב אדומי" (דברים כג, ח).
נה שלא להרחיק מצרי מלבוא בקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר "לא תתעב מצרי" (דברים כג, ח).
נו שלא לקרוא שלום לעמון ומואב בתחילה בשעת מלחמה כשאר הגויים, שנאמר "לא תדרוש שלומם, וטובתם" (דברים כג, ז).
נז שלא להשחית אילני מאכל, וכן כל שיש בו השחתה אסור, שנאמר "לא תשחית את עצה" (דברים כ, יט).
נח שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמה, שנאמר "לא תערוץ, מפניהם" (דברים ז, כא), "לא, תיראום" (דברים ג, כב).
נט שלא יסור מלבבנו מעשה עמלק הרע שעשה לנו, שנאמר "לא, תשכח" (דברים כה, יט).
ס שאנו מוזהרין על ברכת השם, שנאמר "אלוהים, לא תקלל" (שמות כב, כז), ונאמר בעונש "ונוקב שם ה' מות יומת" (ויקרא כד, טז). וזה הכלל:
כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת בית דין, הרי זו מצות לא תעשה—חוץ ממילה ופסח, שהן בכרת והן מצוות עשה.
סא שלא לעבור על שבועת ביטוי, שנאמר "ולא תישבעו בשמי, לשקר" (ויקרא יט, יב).
סב שלא לישבע לשווא, שנאמר "לא תישא את שם ה' אלוהיך, לשווא" (שמות כ, ו; דברים ה, י).
סג שלא לחלל את שם הקדוש ברוך הוא, שנאמר "ולא תחללו, את שם קודשי" (ויקרא כב, לב).
סד שלא לנסות את דבר ה', שנאמר "לא תנסו, את ה' אלוהיכם" (דברים ו, טז).
סה שלא לאבד בית המקדש, או בתי כנסייות, ובתי מדרשות; וכן אין מוחקין את השמות המקודשין, ואין מאבדין את כתבי הקודש, שנאמר "אבד
תאבדון . . . ואשריהם תשרפון" (דברים יב, ב-ג), "לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" (דברים יב, ד).
סו שלא ילין הצלוב על העץ, שנאמר "לא תלין נבלתו על העץ" (דברים כא, כג).
סז שלא להשבית שמירה סביב למקדש, שנאמר "ושמרתם, את משמרת הקודש" (במדבר יח, ה).
סח שלא ייכנס כהן להיכל בכל עת, שנאמר "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" (ויקרא טז, ב).
סט שלא ייכנס בעל מום מן המזבח ולפנים להיכל, שנאמר "אך אל הפרוכת לא יבוא" (ויקרא כא, כג).
ע שלא יעבוד בעל מום, שנאמר "אשר יהיה בו מום--לא יקרב" (ויקרא כא, יז).
עא שלא יעבוד בעל מום עובר, שנאמר "כל איש אשר בו מום, לא יקרב" (ויקרא כא, יח).
עב שלא יתעסקו הלויים בעבודת הכהנים ולא כהנים בעבודת הלויים, שנאמר "אך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו . . . גם הם גם אתם" (במדבר יח, ג).
עג שלא ייכנס למקדש ולא יורה בתורה שתוי יין, שנאמר "יין ושיכר אל תשת . . . בבואכם . . . ולהורות, את בני ישראל" (ויקרא י, ט-יא).
עד שלא יעבוד הזר במקדש, שנאמר "וזר, לא יקרב אליכם" (במדבר יח, ד).
עה שלא יעבוד כהן טמא, שנאמר "ויינזרו מקודשי בני ישראל" (ויקרא כב, ב).
עו שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו, שנאמר "ולא יחללו, שם אלוהיהם" (ויקרא כא, ו).
עז שלא ייכנס טמא לעזרה, שנאמר "ולא יטמאו את מחניהם" (במדבר ה, ג); זה מחנה שכינה.
עח שלא ייכנס טמא למחנה לוייה, שכנגדו לדורות הר הבית, שנאמר "לא יבוא אל תוך המחנה" (דברים כג, יא); זה מחנה לוייה.
עט שלא לבנות אבני מזבח גזית, שנאמר "לא תבנה אתהן גזית" (שמות כ, כא).
פ שלא לפסוע על המזבח, שנאמר "ולא תעלה במעלות, על מזבחי" (שמות כ, כב).
פא שלא לכבות אש המזבח, שנאמר "אש, תמיד תוקד על המזבח--לא תכבה" (ויקרא ו, ו).
פב שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב, שנאמר "לא תעלו עליו קטורת זרה" (שמות ל, ט).
פג שלא לעשות במתכונת שמן המשחה, שנאמר "ובמתכונתו, לא תעשו" (שמות ל, לב).
פד שלא לסוך בשמן המשחה זר, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל, לב).
פה שלא לעשות במתכונת הקטורת, שנאמר "ובמתכונתה, לא תעשו לכם" (ראה שמות ל, לז).
פו שלא להוציא בדי הארון, שנאמר "לא יסורו, ממנו" (שמות כה, טו).
פז שלא ייזח החושן מעל האיפוד, שנאמר "ולא ייזח החושן, מעל האיפוד" (שמות כח, כח; שמות לט, כא).
פח שלא ייקרע המעיל, שנאמר "כפי תחרא יהיה לו--לא ייקרע" (שמות כח, לב).
פט שלא להעלות קודשים בחוץ, שנאמר "הישמר לך, פן תעלה עולותיך" (דברים יב, יג).
צ שלא לשחוט קודשים בחוץ, שנאמר "אשר ישחט שור או כשב . . . ואל פתח אוהל מועד, לא הביאו . . . ונכרת" (ויקרא יז, ג-ד)
צא שלא להקדיש בעלי מומין למזבח, שנאמר "כול אשר בו מום, לא תקריבו" (ויקרא כב, כ); זה הוא איסור הקדשו.
צב שלא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר "לא תקריבו אלה, לה'" (ויקרא כב, כב).
צג שלא לזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח, שנאמר בבעלי מומין "לא תקריבו לה'" (ויקרא כב, כד); וזה הוא איסור זריקת דמו.
צד שלא להקטיר אימורי בעלי מומין, שנאמר "ואישה, לא תיתנו מהם על המזבח" (ויקרא כב, כב).
צה שלא להקריב בעל מום עובר, שנאמר "לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה, אשר יהיה בו מום" (דברים יז, א); זה מום עובר.
צו שלא להקריב בעל מום מיד הגויים, שנאמר "ומיד בן נכר, לא תקריבו" (ויקרא כב, כה).
צז שלא ליתן מום בקודשים, שנאמר "כל מום לא יהיה בו" (ויקרא כב, כא); כלומר, אל תיתן בו מום.
צח שלא להקריב שאור או דבש, שנאמר "כי כל שאור וכל דבש, לא תקטירו" (ויקרא ב, יא).
צט שלא להקריב תפל, שנאמר "ולא תשבית מלח ברית אלוהיך" (ויקרא ב, יג).
ק שלא להקריב אתנן ומחיר, שנאמר "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב" (דברים כג, יט).
קא שלא לשחוט אותו ואת בנו, שנאמר "אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כח).
קב שלא ליתן זית במנחת חוטא, שנאמר "לא ישים עליה שמן" (ויקרא ה, יא).
קג שלא ליתן עליה לבונה, שנאמר "ולא ייתן עליה לבונה" (ויקרא ה, יא).
קד שלא ליתן זית במנחת סוטה, שנאמר "לא ייצוק עליו שמן" (במדבר ה, טו).
קה שלא ליתן עליו לבונה, שנאמר "ולא ייתן עליו לבונה" (במדבר ה, טו).
קו שלא להמיר, שנאמר "לא יחליפנו, ולא ימיר אותו טוב ברע" (ויקרא כז, י).
קז שלא לשנות הקודשים מקרבן לקרבן, שנאמר בבכור "לא יקדיש איש, אותו" (ויקרא כז, כו); כלומר, לא יקדישנו לקרבן אחר.
קח שלא לפדות בכור בהמה טהורה, שנאמר "אך בכור שור . . . לא תפדה" (במדבר יח, יז).
קט שלא למכור מעשר בהמה, שנאמר "לא ייגאל" (ויקרא כז, לג).
קי שלא למכור שדה החרם, שנאמר "כל חרם . . . לא יימכר" (ויקרא כז, כח).
קיא שלא לפדות שדה החרם, שנאמר "לא ייגאל" (ויקרא כז, כח).
קיב שלא יבדיל בחטאת העוף, שנאמר "ומלק את ראשו ממול עורפו, ולא יבדיל" (ויקרא ה, ח).
קיג שלא לעבוד בקודשים, שנאמר "לא תעבוד בבכור שורך" (דברים טו, יט).
קיד שלא לגזוז את הקודשים, שנאמר "לא תגוז בכור צאנך" (דברים טו, יט).
קטו שלא ישחוט הפסח והחמץ קיים, שנאמר "לא תשחט על חמץ, דם זבחי" (שמות לד, כה).
קטז שלא להניח אימורי הפסח עד שייפסלו בלינה, שנאמר "ולא ילין חלב חגי, עד בוקר" (שמות כג, יח).
קיז שלא להותיר מבשר הפסח, שנאמר "לא תותירו ממנו, עד בוקר" (שמות יב, י).
קיח שלא להותיר מחגיגת ארבעה עשר ליום השלישי, שנאמר "ולא ילין מן הבשר . . ." (דברים טז, ד); מפי השמועה למדו שבבשר חגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר, וזה שנאמר "לבוקר" (שם) לבוקרו של יום שני של פסח, שהוא שלישי לשחיטה.
קיט שלא להותיר מבשר פסח שני עד בוקר, שנאמר "לא ישאירו ממנו עד בוקר" (במדבר ט, יב).
קכ שלא להותיר מבשר התודה עד בוקר, שנאמר "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (ראה ויקרא כב, ל); והוא הדין לשאר הקודשים, שאין מניחין אותן לאחר זמן אכילתן.
קכא שלא לשבור עצם בפסח, שנאמר "ועצם, לא תשברו בו" (שמות יב, מו).
קכב שלא לשבור עצם בפסח שני, שנאמר "ועצם לא ישברו בו" (במדבר ט, יב).
קכג שלא להוציא מבשר הפסח מן החבורה, שנאמר "לא תוציא מן הבית" (שמות יב, מו).
קכד שלא לעשות שיירי מנחות חמץ, שנאמר "לא תיאפה חמץ" (ויקרא ו, י).
קכה שלא לאכול בשר הפסח נא ומבושל, שנאמר "אל תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל" (שמות יב, ט).
קכו שלא להאכיל בשר הפסח לגר תושב, שנאמר "תושב ושכיר, לא יאכל בו" (שמות יב, מה).
קכז שלא יאכל הערל בשר הפסח, שנאמר "כל ערל, לא יאכל בו" (שמות יב, מח).
קכח שלא להאכיל בשר הפסח לישראל שנשתמד, שנאמר "כל בן נכר, לא יאכל בו" (שמות יב, מג); כלומר, ישראל שנלווה לבני נכר ועבד עבודה זרה כמותם לא יאכל בו.
קכט שלא יאכל אדם שנטמא קודשים, שנאמר "והנפש אשר תאכל בשר, מזבח השלמים אשר לה', וטומאתו, עליו--ונכרתה" (ויקרא ז, כ).
קל שלא לאכול מן הקודשים שנטמאו, שנאמר "והבשר אשר ייגע בכל טמא, לא ייאכל" (ויקרא ז, יט).
קלא שלא לאכול נותר, שנאמר "ואוכליו עוונו יישא . . . ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה" (ויקרא יט, ח).
קלב שלא לאכול פיגול, שנאמר "המקריב אותו לא ייחשב לו, פיגול יהיה; והנפש האוכלת ממנו, עוונה תישא" (ויקרא ז, יח); והוא בכרת.
קלג שלא יאכל זר תרומות, שנאמר "וכל זר, לא יאכל קודש" (ויקרא כב, י).
קלד שלא יאכל אפילו תושב כהן ושכירו תרומה, שנאמר "תושב כהן ושכיר, לא יאכל קודש" (ויקרא כב, י).
קלה שלא יאכל ערל תרומה, והוא הדין לשאר קודשים. ודבר זה לימדו הכתוב מן הפסח בגזירה שווה, ואינו בפירוש מן התורה; ומפי השמועה למדו שאיסור ערל בקודשים מגופי תורה, ואינו מדברי סופרים.
קלו שלא יאכל כהן טמא תרומה, שנאמר "איש מזרעך . . . בקודשים לא יאכל" (ראה ויקרא כא, יז; ויקרא כב, ד).
קלז שלא תאכל חללה קודש, לא תרומות ולא חזה ושוק, שנאמר "ובת כהן--כי תהיה, לאיש זר: היא, בתרומת הקודשים לא תאכל" (ויקרא כב, יב).
קלח שלא תיאכל מנחת כהן, שנאמר "וכל מנחת כהן כליל תהיה, לא תיאכל" (ויקרא ו, טז).
קלט שלא לאכול בשר חטאות הנעשות בפנים, שנאמר "וכל חטאת אשר יובא מדמה . . . לא תיאכל" (ויקרא ו, כג).
קמ שלא לאכול פסולי המוקדשין שהוטל בהם מום בכוונה, שנאמר "לא תאכל, כל תועבה" (דברים יד, ג); למדנו מפי השמועה שבפסולי המוקדשין שהוטל בהם מום הכתוב מדבר.
קמא שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך" (דברים יב, יז).
קמב שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים, שנאמר "תירושך" (דברים יב, יז).
קמג שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים, שנאמר "ויצהרך" (דברים יב, יז).
קמד שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים, שנאמר "לא תוכל . . . ובכורות" (דברים יב, יז).
קמה שלא יאכלו הכהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה, שנאמר "לא תוכל . . . בקרך, וצאנך" (דברים יב, יז); מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא
לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה, לפי שכל דבר שייאכל חוץ למקום אכילתו "לא תוכל לאכול בשעריך" (שם) אקרא בו.
קמו שלא לאכול בשר העולה, שנאמר "לא תוכל . . . ונדריך אשר תידור" (ראה דברים יב, יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדריך אשר תידור. וזו
היא אזהרה של כל מועל, שלא ייהנה מן הקודשים האסורים ליהנות מהם; ואם נהנה, מעל.
קמז שלא לאכול בשר קודשים קלים קודם זריקת דמים, שנאמר "לא תוכל . . . ונדבותיך" (דברים יב, יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדבותיך עד שייזרק דמם.
קמח שלא יאכל זר בשר קודשי קודשים, שנאמר "וזר לא יאכל, כי קודש הם" (שמות כט, לג).
קמט שלא יאכל כהן ביכורים קודם הנחה בעזרה, שנאמר "לא תוכל . . . ותרומת ידך" (דברים יב, יז); אלו הביכורים.
קנ שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלים עד שייפדה, שנאמר "לא ביערתי ממנו בטמא" (דברים כו, יד).
קנא שלא לאכול מעשר שני באנינות, שנאמר "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו, יד).
קנב שלא להוציא דמי מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה, שנאמר "ולא נתתי ממנו, למת" (דברים כו, יד); וכל שהוא חוץ לצורכי הגוף החי, "נתתי ממנו, למת" אקרא בו.
קנג שלא לאכול טבל; והטבל הוא הדבר שגידוליו מן הארץ החייב בתרומות ומעשרות, שלא הוציאו ממנו תרומת ה': שנאמר "ולא יחללו, את קודשי
בני ישראל--את אשר ירימו, לה'" (ויקרא כב, טו); כלומר, דברים שהן עתידין להרים אותם לה', לא יעשו אותם חול ויאכלו אותם בטבלם.
קנד שלא להקדים תרומה לביכורים, ולא מעשר ראשון לתרומה, ולא מעשר שני לראשון, אלא מוציאין על הסדר: ביכורים תחילה, ואחר כך תרומה גדולה, ואחר כך מעשר ראשון, ואחר כך מעשר שני; שנאמר "מלאתך ודמעך, לא תאחר" (שמות כב, כח), כלומר לא תאחר דבר הראוי להקדימו.
קנה שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב, שנאמר "לא תאחר לשלמו" (דברים כג, כב).
קנו שלא לעלות לחג בלא קרבן, שנאמר "ולא ייראו פניי, ריקם" (שמות כג, טו).
קנז שלא לעבור על דברים שאסר אדם על נפשו, שנאמר "לא יחל, דברו" (במדבר ל, ג).
קנח שלא ייקח כהן זונה, שנאמר "אישה זונה . . . לא ייקחו" (ויקרא כא, ז).
קנט שלא ייקח כהן חללה, שנאמר "וחללה לא ייקחו" (ויקרא כא, ז).
קס שלא ייקח כהן גרושה, שנאמר "ואישה גרושה מאישה לא ייקחו" (ויקרא כא, ז).
קסא שלא ייקח כהן גדול אלמנה, שנאמר "אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא ייקח" (ויקרא כא, יד).
קסב שלא יבעול כהן גדול אלמנה, ואפילו בלא קידושין, מפני שמחללה, שנאמר "ולא יחלל זרעו, בעמיו" (ויקרא כא, טו); הרי הוא מוזהר שלא לחלל כשרה.
קסג שלא ייכנס כהן למקדש פרוע ראש, שנאמר "ראשיכם אל תפרעו" (ויקרא י, ו).
קסד שלא ייכנס כהן למקדש קרוע בגדים, שנאמר "ובגדיכם לא תפרומו" (ויקרא י, ו).
קסה שלא ייצא כהן מן העזרה בשעת העבודה, שנאמר "ומפתח אוהל מועד לא תצאו" (ויקרא י, ז).
קסו שלא ייטמא כהן הדיוט לשאר מתים, שנאמר "לנפש לא ייטמא בעמיו" (ויקרא כא, א).
קסז שלא ייטמא כהן גדול ואפילו לקרוביו, שנאמר "לאביו ולאימו, לא ייטמא" (ויקרא כא, יא).
קסח שלא ייכנס כהן גדול עם מת, שנאמר "ועל כל נפשות מת, לא יבוא" (ויקרא כא, יא); כך למדו מפי השמועה, שהוא חייב בבל יבוא וחייב בבל ייטמא.
קסט שלא ייקח כל שבט לוי חלק בארץ, שנאמר "ונחלה לא יהיה לו" (דברים יח, ב).
קע שלא ייקח כל שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ, שנאמר "לא יהיה לכהנים הלויים" (דברים יח, א).
קעא שלא לעשות קורחה על מת, שנאמר "לא תשימו קורחה בין עיניכם--למת" (דברים יד, א).
קעב שלא לאכול בהמה טמאה, שנאמר "אך את זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה" (ויקרא יא, ד; דברים יד, ז).
קעג שלא לאכול דג טמא, שנאמר "ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו" (ויקרא יא, יא).
קעד שלא לאכול עוף טמא, שנאמר "ואת אלה תשקצו מן העוף, לא ייאכלו" (ויקרא יא, יג).
קעה שלא לאכול שרץ העוף, שנאמר "כול שרץ העוף, טמא הוא לכם: לא, ייאכלו" (דברים יד, יט).
קעו שלא לאכול שרץ הארץ, שנאמר "וכל השרץ, השורץ על הארץ--שקץ הוא, לא ייאכל" (ויקרא יא, מא).
קעז שלא לאכול רמש הארץ, שנאמר "ולא תטמאו את נפשותיכם, בכל השרץ הרומש על הארץ" (ויקרא יא, מד).
קעח שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לאוויר, שנאמר "לכל השרץ, השורץ על הארץ--לא תאכלום" (ויקרא יא, מב).
קעט שלא לאכול שרץ המים, שנאמר "אל תשקצו, את נפשותיכם, בכל השרץ, השורץ" (ויקרא יא, מג).
קפ שלא לאכול מתה, שנאמר "לא תאכלו כל נבילה" (דברים יד, כא).
קפא שלא לאכול טריפה, שנאמר "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" (שמות כב, ל).
קפב שלא לאכול אבר מן החי, שנאמר "לא תאכל הנפש, עם הבשר" (דברים יב, כג).
קפג שלא לאכול גיד הנשה, שנאמר "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" (בראשית לב, לג).
קפד שלא לאכול דם, שנאמר "וכל דם, לא תאכלו" (ויקרא ג, יז; ויקרא ז, כו).
קפה שלא לאכול חלב, שנאמר "כל חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו" (ויקרא ז, כג).
קפו שלא לבשל בשר בחלב, שנאמר "לא תבשל גדי, בחלב אימו" (שמות כג, יט; שמות לד, כו; דברים יד, כא).
קפז שלא לאכול בשר בחלב, שנאמר "לא תבשל גדי, בחלב אימו" פעם שנייה (שמות לד, כו); כך למדו מפי השמועה, שאחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה.
קפח שלא לאכול בשר שור הנסקל, שנאמר "ולא ייאכל את בשרו" (שמות כא, כח).
קפט שלא לאכול פת תבואה חדשה קודם הפסח, שנאמר "ולחם . . . לא תאכלו" (ויקרא כג, יד).
קצ שלא לאכול קלי מן החדש, שנאמר "וקלי . . . לא תאכלו" (ויקרא כג, יד).
קצא שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה, שנאמר "וכרמל לא תאכלו" (ויקרא כג, יד).
קצב שלא לאכול עורלה, שנאמר "שלוש שנים, יהיה לכם ערלים--לא ייאכל" (ויקרא יט, כג).
קצג שלא לאכול כלאי הכרם, שנאמר "פן תקדש, המלאה הזרע אשר תזרע, ותבואת, הכרם" (דברים כב, ט); זה הוא איסור אכילה.
קצד שלא לשתות יין נסך, שנאמר "אשר חלב זבחימו יאכלו, ישתו יין נסיכם" (דברים לב, לח).
קצה שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא, שנאמר "בננו זה . . . זולל, וסובא" (דברים כא, כ).
קצו שלא לאכול ביום הצום, שנאמר "כי כל הנפש אשר לא תעונה" (ויקרא כג, כט).
קצז שלא לאכול חמץ בפסח, שנאמר "לא ייאכל, חמץ" (שמות יג, ג).
קצח שלא לאכול תערובת חמץ, שנאמר "כל מחמצת, לא תאכלו" (שמות יב, כ).
קצט שלא לאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר, שנאמר "לא תאכל עליו חמץ" (דברים טז, ג).
ר שלא ייראה חמץ, שנאמר "לא ייראה לך חמץ" (שמות יג, ז).
רא שלא יימצא חמץ, שנאמר "שאור, לא יימצא בבתיכם" (שמות יב, יט).
רב שלא ישתה הנזיר יין, ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין, שנאמר "וכל משרת ענבים" (במדבר ו, ג); ואפילו החמיץ היין או דבר שנתערב בו היין, הרי זה אסור עליו, שנאמר "חומץ יין וחומץ שיכר לא ישתה" (שם).
רג שלא יאכל ענבים לחים, שנאמר "וענבים לחים . . . לא יאכל" (במדבר ו, ג).
רד שלא יאכל ענבים יבשים, שנאמר "ויבשים לא יאכל" (במדבר ו, ג).
רה שלא יאכל חרצנים, שנאמר "מחרצנים . . . לא יאכל" (במדבר ו, ד).
רו שלא יאכל זוגים, שנאמר "ועד זג--לא יאכל" (במדבר ו, ד).
רז שלא ייטמא הנזיר למת, שנאמר "לאביו ולאימו . . . לא ייטמא להם, במותם" (במדבר ו, ז).
רח שלא ייכנס באוהל המת, שנאמר "על נפש מת, לא יבוא" (במדבר ו, ו).
רט שלא יגלח הנזיר, שנאמר "תער לא יעבור על ראשו" (במדבר ו, ה).
רי שלא לקצור כל השדה, שנאמר "לא תכלה פאת שדך בקוצרך" (ויקרא כג, כב).
ריא שלא ללקוט השיבולים הנופלות בשעת קצירה, שנאמר "ולקט קצירך, לא תלקט" (ויקרא יט, ט; ויקרא כג, כב).
ריב שלא לבצור עוללות הכרם, שנאמר "וכרמך לא תעולל" (ויקרא יט, י).
ריג שלא ללקוט פרט הכרם, שנאמר "ופרט כרמך לא תלקט" (ויקרא יט, י).
ריד שלא ליקח עומר השכחה, שנאמר "לא תשוב לקחתו" (דברים כד, יט); וכן לכל האילנות יש שכחה, שנאמר "לא תפאר אחריך" (דברים כד, כ).
רטו שלא לזרוע כלאי זרעים, שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט, יט).
רטז שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם, שנאמר "לא תזרע כרמך, כלאיים" (דברים כב, ט).
ריז שלא להרביע בהמה מין עם שאינו מינו, שנאמר "בהמתך לא תרביע כלאיים" (ויקרא יט, יט).
ריח שלא יעשה מלאכה בשני מיני בהמה כאחד, שנאמר "לא תחרוש בשור ובחמור, יחדיו" (דברים כב, י).
ריט שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית, שנאמר "לא תחסום שור, בדישו" (דברים כה, ד).
רכ שלא לעבוד אדמה בשביעית, שנאמר "שדך לא תזרע" (ויקרא כה, ד).
רכא שלא לעבוד אילן בשביעית, שנאמר "וכרמך לא תזמור" (ויקרא כה, ד).
רכב שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים, שנאמר "את ספיח קצירך לא תקצור" (ויקרא כה, ה).
רכג שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בכל שנה ושנה, שנאמר "ואת עינבי נזיריך לא תבצור" (ויקרא כה, ה).
רכד שלא לעבוד בשנת יובל בין אדמה בין אילן, שנאמר בה "לא תזרעו" (ויקרא כה, יא).
רכה שלא לקצור ספיחי יובל כשאר השנים, שנאמר בו "לא תקצרו את ספיחיה" (ויקרא כה, יא).
רכו שלא לאסוף פירות יובל כאספת שאר השנים, שנאמר בו "ולא תבצרו את נזיריה" (ויקרא כה, יא).
רכז שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות, שנאמר "והארץ לא תימכר לצמיתות" (ויקרא כה, כג).
רכח שלא לשנות מגרשי הלויים ושדותיהם, שנאמר "ושדה מגרש עריהם, לא יימכר" (ויקרא כה, לד); מפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא ישתנה.
רכט שלא לעזוב הלויים, שנאמר "הישמר לך, פן תעזוב את הלוי" (דברים יב, יט), אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחין אותן בהן בכל רגל ורגל.
רל שלא יתבע הלוואה שעברה עליה שביעית, שנאמר "לא ייגוש את ריעהו ואת אחיו" (דברים טו, ב).
רלא שלא יימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה, שנאמר "הישמר לך פן יהיה דבר . . ." (דברים טו, ט). זה הכלל—כל מקום שנאמר הישמר או פן או אל, אינו אלא מצות לא תעשה.
רלב שלא להימנע מלהחיות לעני ומליתן לו מה שהוא צריך, שנאמר "לא תאמץ את לבבך . . ." (דברים טו, ז); נמצא הנותן צדקה עושה מצות עשה, והמעלים עיניו מן הצדקה יתר על שביטל עשה עבר על לא תעשה.
רלג שלא לשלח עבד עברי ריקם כשייצא חופשי, שנאמר "לא תשלחנו, ריקם" (דברים טו, יג).
רלד שלא יתבע העני בחובו כשיידע שהוא עני, ולא יצר לו, שנאמר "לא תהיה לו, כנושה" (שמות כב, כד).
רלה שלא להלוות בריבית לישראל, שנאמר "את כספך--לא תיתן לו, בנשך; ובמרבית" (ויקרא כה, לז).
רלו שלא ללוות בריבית, שנאמר "לא תשיך לאחיך" (דברים כג, כ); כך למדו מפי השמועה, שזו אזהרה ללווה שלא יינשך למלווה.
רלז שלא להשית יד בין לווה ומלווה בריבית, ולא להיות ערב, ולא עד, ולא לכתוב שטר ביניהם, שנאמר "לא תשימון עליו, נשך" (שמות כב, כד).
רלח שלא לאחר פעולת שכיר, שנאמר "לא תלין פעולת שכיר" (ויקרא יט, יג).
רלט שלא ימשכן בעל חוב בזרוע, שנאמר "לא תבוא אל ביתו, לעבוט עבוטו" (דברים כד, י).
רמ שלא למנוע העבוט מבעליו העני בעת שהוא צריך לו, שנאמר "לא תשכב, בעבוטו" (דברים כד, יב); כלומר, לא תשכב ועבוטו עימך, אלא תשיבנו לו בלילה, הואיל והוא צריך לו בלילה.
רמא שלא למשכן האלמנה, שנאמר "ולא תחבול, בגד אלמנה" (דברים כד, יז).
רמב שלא לחבול כלים שעושין בהן אוכל נפש, שנאמר "לא יחבול ריחיים, ורכב" (דברים כד, ו).
רמג שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר "לא תגנוב" (שמות כ, יב; דברים ה, טז); זה גונב נפש.
רמד שלא לגנוב ממון, שנאמר "לא, תגנובו" (ויקרא יט, יא); זו היא גנבת ממון.
רמה שלא לגזול, שנאמר "לא תגזול" (ויקרא יט, יג).
רמו שלא להסיג גבולות, שנאמר "לא תסיג גבול ריעך" (דברים יט, יד).
רמז שלא לעשוק, שנאמר "לא תעשוק את ריעך" (ויקרא יט, יג).
רמח שלא לכחש בממון חברו, שנאמר "לא תכחשו" (ויקרא יט, יא).
רמט שלא לישבע על כפירת ממון חברו, שנאמר "לא תשקרו" (ויקרא יט, יא); כלומר, לא תישבע על שקר בממון שיש לחברך בידך.
רנ שלא יונה במקח וממכר, שנאמר "אל תונו, איש את אחיו" (ויקרא כה, יד).
רנא שלא יונה בדברים, שנאמר "ולא תונו איש את עמיתו, ויראת מאלוהיך" (ויקרא כה, יז); זו אונאת דברים.
רנב שלא להונות את הגר בדברים, שנאמר "וגר לא תונה" (שמות כב, כ).
רנג שלא להונות את הגר במקח וממכר, שנאמר "ולא תלחצנו" (שמות כב, כ).
רנד שלא להחזיר עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו שבחוצה לארץ, שנאמר "לא תסגיר עבד, אל אדוניו" (דברים כג, טז).
רנה שלא להונות עבד זה, שנאמר "עימך יישב בקרבך . . . בטוב לו; לא, תוננו" (דברים כג, יז).
רנו שלא לענות יתום ואלמנה, שנאמר "כל אלמנה ויתום, לא תענון" (שמות כב, כא).
רנז שלא לעבוד בעבד עברי עבודת עבד, שנאמר "לא תעבוד בו, עבודת עבד" (ויקרא כה, לט).
רנח שלא למכור אותו ממכרת עבדים, שנאמר "לא יימכרו, ממכרת עבד" (ויקרא כה, מב).
רנט שלא לעבוד בעבד עברי בפרך, שנאמר "לא תרדה בו, בפרך" (ויקרא כה, מג; ויקרא כה, מו).
רס שלא להניח הגוי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו בפרך, שנאמר "לא ירדנו בפרך, לעיניך" (ויקרא כה, נג).
רסא שלא למכור אמה עברייה לאחר, שנאמר "לא ימשול למוכרה, בבגדו בה" (שמות כא, ח).
רסב שלא למנוע מאמה עברייה היעודה שאר כסות ועונה, שנאמר "שארה כסותה ועונתה, לא יגרע" (שמות כא, י); והוא הדין לשאר הנשים.
רסג שלא למכור אשת יפת תואר, שנאמר "ומכור לא תמכרנה, בכסף" (דברים כא, יד).
רסד שלא לכבוש אשת יפת תואר שפחה, שנאמר "לא תתעמר בה" (דברים כא, יד).
רסה שלא לחמוד, שנאמר "לא תחמוד אשת ריעך" (שמות כ, יג; דברים ה, יז).
רסו שלא להתאוות, שנאמר "לא תתאווה בית ריעך" (דברים ה, יז).
רסז שלא יאכל השכיר שלא בשעת מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו, שנאמר "וחרמש לא תניף" (דברים כג, כו).
רסח שלא ייקח השכיר יתר על אכילתו, שנאמר "ואכלת ענבים כנפשך שובעך; ואל כליך, לא תיתן" (דברים כג, כה).
רסט שלא יתעלם מן האבידה, שנאמר "לא תוכל, להתעלם" (דברים כב, ג).
רע שלא להניח הבהמה רובצת תחת משאה בדרך, שנאמר "לא תראה חמור שונאך" (ראה שמות כג, ה; דברים כב, ד).
רעא שלא לעשות עוול במידה, שנאמר "לא תעשו עוול, במשפט, במידה" (ויקרא יט, לה); מפי השמועה למדו שהכתוב מזהיר, לא תעשו עוול במשפט המידה.
רעב שלא להיות אצלנו איפה ואיפה אבן ואבן, שנאמר "לא יהיה לך בביתך, איפה ואיפה" (דברים כה, יד).
רעג שלא לעוול המשפט, שנאמר "לא תעשו עוול, במשפט" (ויקרא יט, טו).
רעד שלא ליקח שוחד, שנאמר "ושוחד, לא תיקח" (שמות כג, ח).
רעה שלא לכבד גדול בדין, שנאמר "ולא תהדר פני גדול" (ויקרא יט, טו).
רעו שלא יירא הדיין בדין מאדם רע, שנאמר "לא תגורו מפני איש" (דברים א, יז).
רעז שלא לרחם על עני בדין, שנאמר "ודל, לא תהדר בריבו" (שמות כג, ג).
רעח שלא להטות משפט אדם חוטא, שנאמר "לא תטה משפט אביונך" (שמות כג, ו); למדו מפי השמועה, שזה אביון במצוות.
רעט שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות, שנאמר "לא תחוס, עינך" (דברים יט, כא).
רפ שלא להטות משפט גרים ויתומים, שנאמר "לא תטה, משפט גר יתום" (דברים כד, יז).
רפא שלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חברו עמו, שנאמר "לא תישא, שמע שוא" (שמות כג, א).
רפב שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות, אם היו המחייבין יתר על המזכין אחד, שנאמר "לא תהיה אחרי רבים, לרעות" (שמות כג, ב).
רפג שלא ילמד חובה מי שלימד זכות תחילה בדיני נפשות, שנאמר "לא תענה על ריב, לנטות" (שמות כג, ב).
רפד שלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדיני תורה, אף על פי שהוא חכם בחכמות אחרות, שנאמר "לא תכירו פנים במשפט" (דברים א, יז).
רפה שלא להעיד בשקר, שנאמר "לא תענה בריעך עד שקר" (שמות כ, יב).
רפו שלא יעיד בעל עבירה, שנאמר "אל תשת ידך עם רשע, להיות עד חמס" (שמות כג, א).
רפז שלא יעיד קרוב, שנאמר "לא יומתו אבות על בנים" (דברים כד, טז); מפי השמועה למדו שלא יומתו אבות בעדות בנים, והוא הדין לשאר הקרובים.
רפח שלא לכרות הדין על פי עד אחד, שנאמר "לא יקום עד אחד באיש" (דברים יט, טו).
רפט שלא להרוג נקי, שנאמר "לא תרצח" (שמות כ, יב; דברים ה, טז).
רצ שלא לחתוך הדין באומד הדעת, עד שיראו שני עדים גופו של דבר, שנאמר "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כג, ז).
רצא שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות, שנאמר "ועד אחד, לא יענה בנפש" (במדבר לה, ל).
רצב שלא להרוג מחויב הריגה קודם שיעמוד בדין, שנאמר "ולא ימות הרוצח, עד עומדו לפני העדה" (במדבר לה, יב).
רצג שלא לחוס על הרודף, אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף ויהרגנו או יגלה ערוותו, שנאמר "וקצותה, את כפה: לא תחוס, עינך" (דברים כה, יב).
רצד שלא לענוש האנוס, שנאמר "ולנערה לא תעשה דבר" (דברים כב, כו).
רצה שלא ליקח כופר מן הרוצח, שנאמר "ולא תיקחו כופר לנפש רוצח" (במדבר לה, לא).
רצו שלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה, שנאמר "ולא תיקחו כופר, לנוס אל עיר מקלטו" (במדבר לה, לב).
רצז שלא לעמוד על הדם, שנאמר "לא תעמוד על דם ריעך" (ויקרא יט, טז).
רצח שלא להניח מכשול, שנאמר "ולא תשים דמים בביתך" (דברים כב, ח).
רצט שלא להכשיל תם בדרך, שנאמר "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט, יד).
ש שלא להוסיף במלקות המחויב מלקות, שנאמר "לא יוסיף: פן יוסיף" (דברים כה, ג).
שא שלא לרגל, שנאמר "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט, טז).
שב שלא לשנוא בלב, שנאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט, יז)
שג שלא להלבין פני אדם מישראל, שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט, יז).
שד שלא לנקום, שנאמר "לא תיקום" (ויקרא יט, יח).
שה שלא לנטור, שנאמר "ולא תיטור" (ויקרא יט, יח).
שו שלא ליקח אם על הבנים, שנאמר "לא תיקח האם, על הבנים" (דברים כב, ו).
שז שלא לגלח שיער הנתק, שנאמר "ואת הנתק, לא יגלח" (ויקרא יג, לג).
שח שלא לתלוש סימני צרעת, שנאמר "הישמר בנגע הצרעת" (דברים כד, ח).
שט שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן, שנאמר "אשר לא ייעבד בו, ולא ייזרע" (דברים כא, ד).
שי שלא יתחייב חתן בדבר מצורכי רבים כל שנתו, כגון צבא ושמירת החומה וכיוצא בהן, שנאמר "לא ייצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר" (דברים כד, ה).
שיא שלא להחיות מכשף, שנאמר "מכשפה, לא תחייה" (שמות כב, יז).
שיב שלא להמרות על פי בית דין, שנאמר "לא תסור, מכל הדבר" (ראה דברים יז, יא).
שיג שלא להוסיף על מצוות התורה, בין תורה שבכתב בין בפירושה שקיבלו על פה, שנאמר "את כל הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם--אותו תשמרו, לעשות: לא תוסף עליו" (דברים יג, א).
שיד שלא לגרוע מכל מצוות התורה, שנאמר "ולא תגרע ממנו" (דברים יג, א).
שטו שלא לקלל הדיין, שנאמר "אלוהים, לא תקלל" (שמות כב, כז).
שטז שלא לקלל הנשיא, והוא המלך או ראש ישיבת ארץ ישראל, שנאמר "ונשיא בעמך, לא תיאור" (שמות כב, כז).
שיז שלא לקלל אחד משאר ישראל, שנאמר "לא תקלל חירש" (ויקרא יט, יד).
שיח שלא לקלל אב ואם, שנאמר "ומקלל אביו ואימו, מות יומת" (שמות כא, יז).
שיט שלא להכות אב ואם, שנאמר "ומכה אביו ואימו, מות יומת" (שמות כא, טו).
שכ שלא לעשות מלאכה בשבת, שנאמר "לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ, ט; דברים ה, יג).
שכא שלא להלך חוץ לתחום מדינה כהולכי דרכים בשבת, שנאמר "אל ייצא איש ממקומו" (שמות טז, כט).
שכב שלא לענוש בשבת, שנאמר "לא תבערו אש, בכול מושבותיכם" (שמות לה, ג).
שכג שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח, שנאמר "כל מלאכה, לא ייעשה בהם" (שמות יב, טז).
שכד שלא לעשות מלאכה בשביעי של פסח, שנאמר "כל מלאכה, לא ייעשה בהם" (שמות יב, טז).
שכה שלא לעשות מלאכה בחג השבועות, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג, כא; במדבר כח, כו).
שכו שלא לעשות מלאכה באחד לחודש השביעי, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג, כה; במדבר כט, א).
שכז שלא לעשות מלאכה ביום הכיפורים, שנאמר בו "כל מלאכה לא תעשו" (ויקרא טז, כט; ויקרא כג, כח; ויקרא כג, לא; במדבר כט, ז).
שכח שלא לעשות מלאכה בראשון של חג, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג, לה; במדבר כט, יב).
שכט שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג, לו; במדבר כט, לה).
של שלא לגלות ערוות אם, שנאמר "אימך היא, לא תגלה ערוותה" (ויקרא יח, ז).
שלא שלא לגלות ערוות אשת אב, שנאמר "ערוות אשת אביך, לא תגלה" (ויקרא יח, ח).
שלב שלא לגלות ערוות אחות, שנאמר "ערוות אחותך . . . לא תגלה" (ויקרא יח, ט).
שלג שלא לגלות ערוות אחות מן האב ומן האם, שנאמר "ערוות בת אשת אביך . . . אחותך היא--לא תגלה, ערוותה" (ויקרא יח, יא).
שלד שלא לגלות ערוות בת הבן, שנאמר "ערוות בת בנך" (ויקרא יח, י).
שלה שלא לגלות ערוות בת הבת, שנאמר "או בת בתך, לא תגלה ערוותן" (ויקרא יח, י).
שלו שלא לגלות ערוות הבת; ולמה לא נתפרשה בתורה, מפני שאסר בת הבת שתק מן הבת, ומפי השמועה למדו שאיסור הבת מגופי תורה, כשאר עריות.
שלז שלא לגלות ערוות אישה ובתה, שנאמר "ערוות אישה ובתה, לא תגלה" (ויקרא יח, יז).
שלח שלא לגלות ערוות אישה ובת בנה, שנאמר "את בת בנה" (ויקרא יח, יז).
שלט שלא לגלות ערוות אישה ובת בתה, שנאמר "ואת בת בתה, לא תיקח" (ויקרא יח, יז).
שמ שלא לגלות ערוות אחות האב, שנאמר "ערוות אחות אביך, לא תגלה" (ויקרא יח, יב).
שמא שלא לגלות ערוות אחות האם, שנאמר "ערוות אחות אימך, לא תגלה" (ויקרא יח, יג).
שמב שלא לגלות ערוות אשת אחי האב, שנאמר "אל אשתו לא תקרב, דודתך היא" (ויקרא יח, יד).
שמג שלא לגלות ערוות אשת הבן, שנאמר "ערוות כלתך, לא תגלה" (ויקרא יח, טו).
שמד שלא לגלות ערוות אשת אח, שנאמר "ערוות אשת אחיך, לא תגלה" (ויקרא יח, טז).
שמה שלא לגלות ערוות אחות אישה, שנאמר "ואישה אל אחותה, לא תיקח" (ויקרא יח, יח).
שמו שלא לגלות ערוות נידה, שנאמר "ואל אישה, בנידת טומאתה--לא תקרב" (ויקרא יח, יט).
שמז שלא לגלות ערוות אשת איש, שנאמר "ואל אשת, עמיתך--לא תיתן שכובתך" (ויקרא יח, כ).
שמח שלא לשכב עם בהמה, שנאמר "ובכל בהמה לא תיתן שכובתך" (ויקרא יח, כג).
שמט שלא תביא אישה בהמה עליה, שנאמר "ואישה, לא תעמוד לפני בהמה לרבעה" (ויקרא יח, כג).
שנ שלא לשכב עם זכר, שנאמר "ואת זכר--לא תשכב" (ויקרא יח, כב).
שנא שלא לגלות ערוות האב עצמו, שנאמר "ערוות אביך . . . לא תגלה" (ויקרא יח, ז).
שנב שלא לגלות ערוות אחי האב עצמו, שנאמר "ערוות אחי אביך, לא תגלה" (ויקרא יח, יד).
שנג שלא ליקרב לעריות בדברים המביאים לידי גילוי ערווה, כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה, שנאמר "אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות
ערווה" (ויקרא יח, ו); מפי השמועה למדו שזו אזהרה לקריבה המביאה לידי גילוי ערווה.
שנד שלא יישא ממזר בת ישראל, שנאמר "לא יבוא ממזר, בקהל ה'" (דברים כג, ג).
שנה שלא תהיה קדשה, והיא הנבעלת בלא כתובה וקידושין, שנאמר "לא תהיה קדשה" (דברים כג, יח).
שנו שלא יחזיר המגרש גרושתו אחר שנישאת לאחר, שנאמר "לא יוכל בעלה הראשון . . ." (דברים כד, ד).
שנז שלא תינשא היבמה לאחר חוץ מיבמה, שנאמר "לא תהיה אשת המת" (דברים כה, ה).
שנח שלא יגרש האונס אנוסתו, שנאמר "לא יוכל שלחה, כל ימיו" (דברים כב, כט).
שנט שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו, שנאמר בו "לא יוכל לשלחה כל ימיו" (דברים כב, יט).
שס שלא ייקח סריס בת ישראל, שנאמר "לא יבוא פצוע דכא" (דברים כג, ב).
שסא שלא לסרס זכר מכל המינים, לא אדם ולא בהמה חיה ועוף, שנאמר "ובארצכם, לא תעשו" (ויקרא כב, כד).
שסב שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים, שנאמר "לא תוכל לתת עליך איש נוכרי" (דברים יז, טו).
שסג שלא ירבה המלך סוסים, שנאמר "לא ירבה לו סוסים" (דברים יז, טז).
שסד שלא ירבה המלך נשים, שנאמר "ולא ירבה לו נשים" (דברים יז, יז).
שסה שלא ירבה לו כסף וזהב, שנאמר "וכסף וזהב, לא ירבה לו מאוד" (דברים יז, יז).
ראו גם
תרי"ג מצוות
מצוות עשה
קישורים חיצוניים
שס"ה מצוות לא תעשה מתוך ספר המצוות לרמב"ם
הערות שוליים
*
*
* | 2024-08-25T08:09:30 |
ערפדים | ערפדים או עַרְפָּדִיִּים (שם מדעי: Desmodontinae) היא תת-משפחה במשפחת הזיזפיים. לעיתים נחשבת למשפחה נפרדת – ערפדיים, ואז שמה המדעי הוא Desmodontidae.
מיון
הערפדים הם עטלפים הניזונים מדם ומצויים בדרומה של אמריקה הצפונית ובאמריקה הדרומית. כוללים שלושה מינים המשתייכים לשלושה סוגים שונים, כל אחד מהם מין יחיד בסוגו:
ערפד מצוי (Desmodus rotundus), מהסוג ערפד (Desmodus)
ערפד לבן-כנפיים (Diaemus youngi)
ערפד שעיר-רגליים (Diphylla ecaudata)
ראו גם
הערפד בפולקלור
ערפד חקיין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:זיזפיים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי שארל לוסיאן בונפרטה
קטגוריה:יונקים ארסיים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1845 | 2023-09-09T13:28:34 |
פיקוח נפש דוחה שבת | הפניה פיקוח נפש | 2023-12-31T20:20:27 |
קרומוול | קטגוריה:שמות משפחה | 2021-01-24T17:55:25 |
שפן סלעים מצוי | הפניה שפן סלע | 2007-07-30T08:20:57 |
ועדת הייקראפט | ועדת הייקראפט (באנגלית: Haycraft Commission of Inquiry) הייתה ועדת חקירה שהוקמה ביוזמת הבריטים ב-1921, בעקבות מאורעות תרפ"א, ומטרתה לחקור את הסיבות שהובילו למאורעות. בראש הוועדה עמד השופט סר תומאס הייקראפט, שעמד בראש בית המשפט העליון של ארץ ישראל שתוארו Chief Justice (במינוח העברי של אותם ימים "זקן השופטים").
מסקנות
בתום שמיעת העדויות של כל הצדדים פורסמו מסקנות הוועדה:
לגבי הערבים טענה הוועדה, כי אמנם הערבים פתחו במאורעות, אולם ההתפרצות נבעה כתוצאה מחשש אמיתי בקרב הערבים לפגיעה בפרנסתם. הוועדה טענה כי הערבים חוששים משינוי האופי הערבי של ארץ ישראל, מהשתלטות היהודים על האדמות ומאותם צעירים בעלי תפיסה קומוניסטית. המסקנות היו כי כל עוד הבריטים ימשיכו לעודד עלייה יהודית באמצעות אישורי עלייה והתיישבות יהודית, תימשך אלימות הערבים.
מסקנות אלו חיזקו את הקיצונים הערבים. במקביל בעיתונות הערבית ובעיתונות האנגלית הופיעו מאמרים קיצוניים נגד העולים הקומוניסטים שמסכנים את האינטרסים הבריטיים באזור.
את מנהיגי "ועד הצירים" מבקר הדו"ח על כך שהם נתנו פרשנות קיצונית לכתב המנדט מזו שניתנה על ידי הממשלה הבריטית. בסיום הדו"ח נכתב -"צריך להסביר למהגרים את זאת! תהיינה תביעותיהם הדתיות וההיסטוריות אשר תהיינה - סוף סוף הן מחפשים הם בית בארץ שלפי שעה יש בה רוב ערבי, וכי עליהם להאחז בעמדה של מתינות כלפי העם אשר בקרבו רוצים הם בוודאי לשבת בשלוה ובידידות. מצד שני צריכים נכבדי הערבים להסביר די באר לערבים, שבשום אופן אין כפרה למעשי רצח, שוד, כפייה וביזה."
מסקנות הוועדה הובילו לפרסום הספר הלבן הראשון בשמו של צ'רצ'יל. במקביל להוצאת הספר הציע הרברט סמואל לערבים להקים "מועצה מחוקקת". ב"מועצה המחוקקת" ישבו יהודים, ערבים ובריטים. היהודים קיבלו את הרעיון אולם הערבים סירבו לקבל קיום יהודי בא"י. לאחר דחיית רעיון ה"מועצה המחוקקת", פורסם הספר הלבן הראשון.
אוסף ועדת החקירה לעניין מאורעות תרפ"א שמור במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.
קישורים חיצוניים
כתב המינוי של הוועדה – .
הערות שוליים
קטגוריה:1921
הייקראפט | 2024-04-09T14:11:13 |
אחוזת בית | שמאל|ממוזער|250px|חברי אגודת "אחוזת בית" (התמונה צולמה משנות ה-20 לערך)
שמאל|ממוזער|250px|הרחוב הראשון בשכונת אחוזת בית, רחוב הרצל, וברקע בניין הגימנסיה העברית "הרצליה"
ממוזער|תוכנית חלוקת הבתים באחוזת בית
"אחוזת בית" הייתה שכונה יהודית שנוסדה מחוץ לחומות יפו בשנת 1909. מועד יסוד השכונה נחשב למועד יסוד העיר תל אביב.
תכנון השכונה
ביום י"ב בתמוז תרס"ו, 5 ביולי 1906 התאספו במועדון "ישורון" ביפו כמאה ועשרים איש מיהודי העיר ויסדו את אגודת "אחוזת בית". האגודה בחרה ועד. בראש הוועד עמד האדריכל עקיבא אריה ויס עליו הטילה האגודה את מלאכת תכנון השכונה. לחברי הוועד נבחרו דב ברגר, יצחק חיותמן, יחזקאל דנין (סוכובולסקי) ודוד סמילנסקי, וכך נוסדה.
השכונה נבנתה בצמוד לשכונות היהודיות הקיימות נווה צדק ונווה שלום. חזון השכונה כפי שהוצג בעלון התעמולה של האגודה:
לאגודה הצטרפו 60 חברים שביחד הכניסו לקופתה 100,000 פרנק. 300,000 פרנק נוספים נתקבלו כהלוואה מהקרן הקיימת שספגה ביקורת על כך שהיא מלווה סכום כה גדול לבנייה עירונית.
בין חברי האגודה נתגלעו ויכוחים בקשר למיקום ולגודל המגרש שיש לקנות לבניית הבתים. היו חברים שחששו מסיבוכים כספיים והסתפקו בדאגה לעצמם, כלומר, בית נאה לשישים משפחות המייסדים בלבד. אלה העדיפו מגרש קטן שהוצע למכירה ביפו. לבסוף החליטו חברי האגודה לרכוש את אדמת כרם ג'יבלי – שטח גדול, מרוחק מיפו, שיאפשר התפשטות והתרחבות בעתיד. הרכישה נעשתה סיועם של אהרן מאיר מזי"א ודוד ילין שרכשו במקביל קרקעות לעצמם וסייעו בהתנדבות לאגודת אחוזת בית לרכוש את חלקה.
חברי הקבוצה נתקלו בקושי, שכן השלטון העות'מאני אסר על היהודים לרכוש אדמות. על כן, יעקובוס קאן (Jacobus Henricus Kann) שהיה נתין הולנדי, מעשירי אירופה והבנקאי הפרטי של בית המלוכה ההולנדי (Bankierskantoor van Lissa & Kann) ויזם ציוני נלהב, רכש על שמו כ־60 קרקעות עבור המתיישבים היהודים באחוזת בית. הקושאן על הקרקע נתקבל באוגוסט 1908, הודות להשבת החוקה של האימפריה העות'מאנית ביולי 1908.
תוכנית ראשונית לשכונה הוכנה על ידי יוסף טריידל. התוכנית כללה מים זורמים בבתים, דבר שנחשב לחידוש גדול בארץ ישראל של אותם ימים. בהמשך נתבקש גם וילהלם שטיאסני להשתתף בתכנון השכונה.
הוחלט גם שלרחובות יינתנו שמות של מנהיגים ציוניים. בחברה חפשו הצעות לשם השכונה. בהצבי, עיתונו של אליעזר בן־יהודה, התפרסמו טענות על כך שאישים שונים ניצלו את אגודת אחוזת בית כדי לגרוף לכיסם רווחים. בעיתון התקיים פולמוס סביב העניין שכלל הכחשות וטענות שכנגד.
עבודה עברית
לקראת תחילת העבודות באחוזת בית, היקף נרחב של עבודות לאותה תקופה, התפרסמו בעיתונות דרישות של פועלים יהודים שהבנייה תתבצע בעבודה עברית. הטוענים הזכירו שלבניית השכונה ניתנה הלוואה גדולה מהקרן הקיימת ולכן לטענתם היה על הבונים להשתמש בעבודה עברית. משבקשות אלו לא נענו במלואן, היו פועלים שאיימו או הכו קבלנים בגלל סירובם להעסיק פועלים יהודים. למרות זאת, רוב הבתים נבנו בידי פועלים ערבים.
ייסוד השכונה
שמאל|ממוזער|250px|הגרלת המגרשים לאחוזת בית בעת יסודה
ב־11 באפריל 1909 (כ' בניסן תרס"ט), לאחר כשלוש שנות עבודה רצופות במכשולים עברו בטרם התקבצו משפחות מייסדי השכונה על חולות האדמות הראשונות שנרכשו. נערכה הגרלת המגרשים בין החברים באמצעות צדפים שאסף על שפת הים. לימים, נקבע יום זה כיום הקמתה של העיר תל אביב. באותו מקום חפר אחר־כך את באר המים הראשונה. הנדבן יעקב מוזר תרם כספים לצורך בניית הגימנסיה באחוזת בית.
בידי האגודה נותרו שטחים נרחבים לבנייה אותם הציעה למכירה למי שהיה מוכן לשלם במזומן. במאי 1909 כבר הוחל ביישור הקרקע. רוב הבתים שנבנו בשכונה נבנו כמבני כורכר, כנהוג באותו זמן. הבנייה התקדמה במהירות, בתחילת ינואר 1910 כבר החלו ראשוני המתיישבים להיכנס לבתים ובחודש שבט תר"ע (1910) כבר עמדו כשישים בתים על החולות ומשפחות המייסדים חגגו את הכניסה אליהם. עם תום השלב הראשון, ב־21 במאי 1910, הוחלט לשנות את שמה של אחוזת בית ולקרוא לעיר "תל אביב", כפי שהציע מנחם שינקין, כשם ספרו של בנימין זאב הרצל, "אלטנוילנד", בתרגומו לעברית של נחום סוקולוב.
העיר תל אביב
העיר העברית של תל אביב נוסדה רשמית בשנת 1909 עם הקמתה של השכונה היהודית "אחוזת בית". יחד עם זאת, שכונותיה היהודיות של העיר תל אביב החלו להיבנות מחוץ לחומות יפו 22 שנה לפני כן, והתשתית הארגונית של העיר תל אביב החלה להתפתח אף מוקדם יותר, כבר במחצית הראשונה של המאה ה־19, במסגרת הקהילה היהודית של העיר יפו.
ב־19 ביולי 1920 ערך הנציב העליון הראשון, סיר הרברט סמואל, ביקור בשכונות היהודיות שמחוץ לחומות יפו. הנציב גילה הבנה לתביעות היהודים להיפרדות מיפו של שכונות היהודיות אלה. לכן, ב־11 במאי 1921 חתם סר הרברט סמואל על "פקודת מועצה מקומית תל אביב" (Tel Aviv Township Order). הפקודה איחדה את השכונות היהודיות שמחוץ לחומות יפו תחת השם "תל אביב".
ב־1934 הפכה המועצה המקומית תל אביב לעיר בהחלטת שלטונות המנדט הבריטי.
ראו גם
היסטוריה של תל אביב
אדריכלות בתל אביב
קישורים חיצוניים
אתר משפחות מייסדי תל אביב
מפת חלוקת הקרקעות באחוזת בית
אתר תל אביב שלי של חוקר תל אביב אילן שחורי
הערות שוליים
קטגוריה:תל אביב: היסטוריה
קטגוריה:תל אביב לפני הקמת מדינת ישראל | 2023-10-30T09:21:31 |
הסכם שלום | ממוזער|חוזה ורסאי, שנחתם לאחר מלחמת העולם הראשונה במסגרת ועידת השלום בפריז (1919)
שמאל|ממוזער|250px|לחיצת יד בין חוסיין, מלך ירדן ויצחק רבין לעיני ביל קלינטון, במסגרת החתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן
הסכם שלום הוא הסכם בין שתי מדינות עוינות המסיים באופן רשמי מצב של מלחמה בין הצדדים ומשכין ביניהן שלום. הסכם שלום מיועד להוות הסכם קבע, ובכך הוא שונה ממצבים אחרים של הפסקה זמנית בלחימה, כמו שביתת נשק או הפסקת אש.
תוכן ההסכם
תוכנו של הסכם שלום תלוי, בדרך כלל, באופי הסכסוך בין הצדדים. במקרה של מלחמה גדולה בין מדינות רבות, ייתכן שתיכתב אמנה בינלאומית אחת שתכסה את כל הסוגיות בין הצדדים.
הנושאים הנפוצים הכלולים בהסכם שלום הם:
הסכמה רשמית על גבולותיה של כל מדינה
תהליכים לפתרון סכסוכים עתידיים
גישה למשאבים והקצאתם
מעמד הפליטים
מעמד השבויים
סילוק חובות קיימים
תיקוף אמנות קיימות
הגדרת מקרים המהווים הפרת הסכם
ברוב המלחמות בעידן המודרני הצדדים הסכימו בתחילה על הפסקת אש, ורק לאחר מכן פתחו במגעים דיפלומטיים לקראת הסכם שלום.
במקרים של מלחמת אזרחים, בהם אחד מהצדדים טוען לריבונות על חלק מהשטח (מתוך גישה של התבדלות או בדלנות) לא נחתם בדרך כלל הסכם שלום, כי הוא כולל הכרה הדדית בריבונות של כל אחד מהצדדים. לדוגמה, מלחמת האזרחים האמריקנית הסתיימה בתבוסת מדינות הדרום וכניעתן, מבלי שנחתם הסכם שלום. דוגמה נגדית היא הסכם יום שישי הטוב (1989) שסיים את הסכסוך בצפון אירלנד.
יציבות
אחד המבחנים החשובים ביותר של הסכם שלום הוא יכולתו לעמוד במבחן הזמן.
יש הטוענים כי בעת חתימת הסכם שלום חשוב לוודא שההסכם כדאי לשני הצדדים באופן שיבטיח את רצונם של שני הצדדים בקיומו לאורך שנים. בהקשר זה נהוג לציין את חוזה ורסאי שהשאיר רבים בגרמניה בתחושה של השפלה, ונחשב בעיני היסטוריונים רבים לאחד הגורמים שזירזו את פרוץ מלחמת העולם השנייה.
שפה
כאשר הסכם נחתם בין עמים המדברים בשפות שונות, נהוג לכתוב את ההסכם בשפות של כל העמים השותפים להסכם. כך, הסכם השלום החתי-מצרי נכתב בשתי גרסאות, אחת בהירוגליפים מצריים, והאחרת בכתב יתדות אכדי. בעידן המודרני נהוג שבעותק של כל מדינה, הנוסח בשפה שלה מופיע ראשון כשאחריו השפה השנייה. הסכם השלום בין ישראל למצרים נחתם בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית, הגם שנקבע שהשפה המחייבת היא אנגלית.
הסכמי שלום בהיסטוריה
הסכמי שלום בעת העתיקה
הסכם השלום המוכר המוקדם ביותר הוא ההסכם בין האימפריה החתית לבין הקונפדרציה של האיאסה-עזי , בסביבות שנת 1350 לפנה"ס.
ממוזער|הגרסה המצרית של הסכם השלום החתי-מצרי, מוצגת במתחם אמון-רע שבכרנך
אחד ההסכמים המפורסמים ביותר של העת העתיקה הוא הסכם השלום החתי-מצרי, שנחתם במצרים העתיקה על פי ההערכות בשנת 1259 לפנה"ס, 16 שנים לאחר קרב קדש. ההסכם, עליו חתומים רעמסס השני וחתושיליש השלישי, מרחיק לכת יותר מההצהרה הפשוטה על סיום הלחימה. הוא כולל גם ברית סיוע הדדי במקרה שאחד הצדדים יותקף על ידי צד שלישי, או במקרים של סכסוכים פנימיים. יש בו סעיפים הנוגעים להחזרת הפליטים למקום מוצאם ואוסרים פגיעה בהם, וכן איומי נקמה במקרים של הפרת ההסכם. העתק של הסכם זה מוצג לראווה בכניסה למטה האומות המאוחדות.
הסכמי שלום בעת החדשה
שמאל|ממוזער|250px|חתימת חוזה ורסאי, באולם המראות שבארמון ורסאי
הסכמי שלום רבים נחתמו בעת החדשה. בין המוקדמים שבהם נמנים שלום וסטפאליה (1648), שורת הסכמים המסמלים אבן דרך משמעותית בהתפתחות הלאומיות באירופה, הסכם שלום 1686 שסיים את מלחמת רוסיה-פולין, וחוזה פריז (1815) שנחתם לאחר תבוסתו של נפוליאון בונפרטה בקרב ווטרלו.
חוזה ורסאי (1919) סיים באופן רשמי את המלחמה בין גרמניה לבין מדינות ההסכמה. חוזה זה סימל את תחילת התהליך לסיום מלחמת העולם הראשונה. היא תמה לחלוטין רק עם חתימת הסכם סוור (1920) בין האימפריה העות'מאנית ומדינות ההסכמה.
מלחמת קוריאה היא דוגמה לעימות שהסתיים בשביתת נשק ולא בהסכם שלום. בשנת 1953 נחתם הסכם שביתת הנשק הקוריאני , וגם זה היה הסכם בין כוחות האו"ם לבין קוריאה הצפונית, ולא בין קוריאה הצפונית לדרומית, ומאז לא הושג הסכם שלום בין הצדדים.
גם מלחמת וייטנאם לא הסתיימה בהסכם שלום. הסכם פריז (1973) היה הסכם שביתת נשק שנחתם בין ארצות הברית, דרום וייטנאם וצפון וייטנאם במטרה לסיים את המלחמה. ההסכם הופר על ידי כל הצדדים מיד לאחר חתימתו, והמלחמה הסתיימה רק לאחר מתקפת אביב 1975 בווייטנאם בה צפון וייטנאם כבשה את דרום וייטנאם.
מדינת ישראל חתמה על הסכמי שלום עם שתי מדינות עמן הייתה במצב של מלחמה: בשנת 1979 נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים ובשנת 1994 נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן. ב-1983 אף חתמה על הסכם שלום עם לבנון, אולם זה מעולם לא התממש.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:משפט בין-לאומי
קטגוריה:שלום | 2024-05-28T08:41:40 |
טסונמי | הפניה צונאמי | 2016-09-23T12:32:25 |
ליזיס | ליזיס (ביוונית עתיקה: Λῦσις; נפטר בשנת 390 לפנה"ס) היה פילוסוף מאסכולת פיתאגורס, שמוצאו היה במושבות היווניות בדרום איטליה.
ליזיס חי כפליט מדיני בתבאי, תחת חסות משפחתו של אפמינונדס הצעיר. הוא שימש כמורה לפילוסופיה של אמפמינונדס, והיה בעל השפעה רבה על הנער ועל עיצוב אישיותו.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קצרמר יוון העתיקה
קטגוריה:פילוסופים יוונים
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-4 לפנה"ס | 2023-05-07T11:31:33 |
אופרת רוק | ממוזער|ביצוע וריאציות של CF לאופרת הרוק של Who's Tommy
אופרת רוק היא אסופת שירי רוק שמילותיהם מספרות סיפור קוהרנטי משותף. אופרות רוק, בניגוד למחזות זמר או אופרות מסורתיות, יוצאות לאור כאלבום קונספט ובו שמע בלבד, ולא כמופע תיאטראלי, אם כי אופרות רוק רבות מעובדות ומועלות כמחזמר לאחר יציאתן.
לרוב מחשיבים יצירה כאופרת רוק אם שירי האלבום מתארים סיפור קוהרנטי (אם כי לעיתים פשטני), עם תמלילים בגוף ראשון מפי דמויות באופרה.
מחזמר רוק, לעומת זאת, בדרך כלל מוצג על הבמה ולא כאלבום מוקלט, ואינו משויך לפרפורמרים ספציפיים, בדומה למחזות זמר מסוגות אחרות.
פיט טאונסנד, הן כאמן עצמאי והן עם להקת The Who, הוא האמן המזוהה יותר מכל עם סוגת אופרת הרוק. אלבומה של הלהקה "Tommy", המספר על עלייתו לגדולה של נער עיוור ודחוי באמצעות מומחיות במשחק ה"פינבול", נחשבת אופרת הרוק הראשונה, והיא עובדה גם למחזמר ולסרט.
בחוברת האלבום "טומי" מסופר שבשנת 1966 השמיע טאונסנד למנהל הלהקה, קירק למברט, הקלטה של שיר בשם "Gratis Amatis". השיר הוא אריה באורך 10 דקות, הבנויה מקולות שירה גבוהים השרים את שם השיר שוב ושוב לכל אורכה. התבדחות אגבית של אחד הנוכחים באומרו "זו אופרת רוק", הציתה את הרעיון במוחו של למברט.
אופרות רוק מפורסמות
"טומי", ה"מי", 1969
"אופרת פוגי", דני סנדרסון, כוורת, 1970
"קוואדרופניה", ה"מי", 1973
"The Lamb Lies Down on Broadway", ג'נסיס, 1974
"החומה", פינק פלויד, 1979
"המוסך של ג'ו", פרנק זאפה, 1979
רנט, ג'ונתן לארסון, 1996
"גרינדייל", ניל יאנג, 2003
"אידיוט אמריקאי", גרין דיי, 2004
"מלחמת העולמות", ג'ף ויין, 1978
מחזות זמר רוק מפורסמים
"We Will Rock You", קווין+בן אלטון.
"שיער", ג'יימס ראדו, ג'רום רגני וגאלט מק'דרמוט, 1967
"ישו כוכב עליון", טים רייס ואנדרו לויד ובר, 1970
"אוויטה", טים רייס ואנדרו לויד ובר, 1976
"חנות קטנה ומטריפה", הווארד אשמן ואלן מנקן, 1982
"מופע הקולנוע של רוקי", ריצ'רד אובריאן, 1975
"הדוויג והשארית העצבנית", ג'ון קמרון מיטשל וסטפן טראסק, 2000
אופרות רוק בישראל
"בני בום", אהוד מנור וקן גלובס, 1978
"מאמי", הלל מיטלפונקט, אהוד בנאי, יוסי מר חיים, 1986 - אופרת הרוק המצליחה ביותר בישראל. האופרה עסקה בנושאים פוליטיים אקטואליים, ככיבוש השטחים, הקיפוח והאפליה של תושבי הדרום, והמיליטריזם הישראלי.
"צבעוני שחור", רון סלונים ואיל פארן, 1990 (אם כי עיקר פרסומה היה ב-1995) - המגוללת את סיפורם של זוג האוהבים תום ומאי, כאשר שניהם משתחררים מהצבא ודרכיהם נפרדות: תום נוסע להודו כדי לחפש את משמעות החיים, ואילו מאי, להעדפתה, נוסעת לאמסטרדם ומתפתה לזנות וסמים.
"עכשו תהיו עבדים שלנו", הבילויים,1996 - האלבום מספר את סיפורו של שוטף כלים רוסי במסעדת מפגש גשר הירקון בתל אביב שמחליט לעזוב את העיר. העלילה נפרסת על פני 24 השעות האחרונות שלו בעיר.
"כוכב האהבה", ארקדי דוכין, 1998 - אלבום כפול הבנוי כאופרת רוק. הסיפור משלב חיפוש עצמי עם אהבה רומנטית בעולם עתידני.
"אלוהימה, יהודית, האדמו"ר ואחותך הקטנה" (נקראת גם "אחותך", "אחותך הקטנה" ו"אחותך התעוררה"), עופר גולני, 2009 - אופרת רוק מחאתית ופמיניסטית המוגדרת כקברט קבלי. העלילה מספרת כיצד אלוהימה, שהיא למעשה דמות אלוהים הנשית, בוחרת' בנביאה יהודית כדי להגיע לסיירת צדיקים בעזרתם של אדמו"ר - בעברו מג"ד שחזר בתשובה, ואחותך ירושלמי, שהיא תלמידה חכמה אך בעלת פה גדול. יחד הארבעה משיגים דחיית שירות כדי לשרת שנה בשירות לאומי במסגרת סיירות החסד, ומצטרפים לסיירת תהילים בפיקוד דוד המלך, העושה תיקון לרצח אוריה כמגייס 72 בתולות. לאופרה זו חזות מאוד נשית ופמיניסטית בשל דמויותיהן של אלוהימה ואחותך, אשר משחקות את הדמויות הגבריות כאילו היו בנות ממין נקבה - אלוהימה היא הגרסה הנשית של אלוהים, ואחותך משחקת תלמידת ישיבה ממין נקבה.
"חימושניגיגי", רמי פורטיס, 2015 - מיני אופרת רוק באורך של כ17 דקות. מספר את הסיפור של חימושניגיגי, אל בשמגגה, עיר עתיקה וקדושה, שרווחה לגביו אמונה שהוא יביא את הישועה. הסיפור מגולל את סיפור העיר ביחס לאותו אל. היצירה היא ביקורת צינית על הפולחן הדתי.
"2023", איה כורם, 2016 - אופרת רוק שנכתבה במחאה על החלטת בית המשפט המחוזי להותיר בעינו את ההסכם הדרקוני אליו הייתה כפופה כורם אל מול חברת התקליטים. בהחלטה נקבע כי ההסכם יהיה בתוקף עד שנת 2023 לכל הפחות. אופרת הרוק מגוללת את סיפורו של אלכס, המחזיק במכונה השולפת מחשבות מראשו ומוכרת אותן לחברות זרות. אלכס מגלה כי נשכח ממנו זיכרון האהבה הראשונה שלו ויוצא למסע להשבת הזיכרון האבוד. לאורך הסיפור משובצים 13 שירים בביצוע אמנים שונים ובניהם: דני ליטני, אפרת גוש, ארקדי דוכין, רונה קינן, אלון עדר, דנה עדיני, ישי לוי, יהוא ירון, נצ'י נצ', לאה שבת ועוד. אחד השירים הבולטים מתוך האופרה הוא "מצרים" אותו כתבה והלחינה כורם וביצעה לאה שבת. את המימון להוצאת האלבום השיגה כורם באמצעות אתר מימון ההמונים הדסטארט.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אופרה
קטגוריה:רוק | 2024-10-02T17:24:50 |
שי פירון | הרב שי משה פירון (נולד ב-25 בינואר 1965, כ"ב בשבט ה'תשכ"ה) הוא רב, מחנך ופוליטיקאי ישראלי. פירון כיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת "יש עתיד" ממרץ 2013 עד דצמבר 2014, וכן כיהן כשר החינוך בממשלת ישראל השלושים ושלוש מטעמה. מכהן כנשיא מכללת IPC.
ממוזער|שי פירון עם ז'אן בארט דה ורדה, ראש חבר הנאמנים של ויקימדיה. ברקע מוקרן העמוד הראשי של ויקיפדיה העברית
ביוגרפיה
פירון נולד במושב כפר ויתקין, וגדל בתל אביב ובבת ים להורים חילוניים: אלברט פרון (אביו הביולוגי נפרד מאימו בגיל צעיר והקשר נותק), יליד-מצרים, ואסתר (לבית דיקמן), ילידת-רומניה. אמו קראה לו על שם הסופר האהוב עליה, ש"י עגנון. היא הייתה באותה עת סגנית ראש עיריית בת ים ואביו היה רופא שיניים. בילדותו התחנך בבית ספר דתי, ובגיל תיכון חזר בתשובה כדתי. למד בישיבה התיכונית אדר"ת בבת ים, בישיבת מרכז הרב, שלמד בה בחברותא עם הרב צבי ישראל טאו, לאחר מכן למד, בעצתו, זמן קיץ אצל הרב יהודה עמיטל בישיבת הר עציון, לאחר מכן בישיבת שבי חברון ובכולל פסגות להכשרת דיינים. היה מדריך ומרכז בתנועת בני עקיבא, חבר ההנהלה הארצית של בני עקיבא כעשרים שנה.
שירת בצה"ל במסלול הסדר בחיל החינוך.
לימד בתיכון הימלפרב בירושלים. את הסמכתו לרבנות קיבל מהרב הראשי מרדכי אליהו, בלי שישלים את בחינות ההסמכה. בשנת 1991, בגיל 26, מונה לרב הקיבוץ עין הנצי"ב. לאחר מכן מונה לרבה של אולפנית טבריה ולרבו הראשון של בית הספר הקיבוצי בשדה אליהו. בתקופה זו עסק בקירוב בין דתיים לחילונים, בין היתר בהקמת מדרשת "ללכת בדרכיו".
בשנת 1995 מונה לראש אולפנית ישורון בפתח תקווה, תפקיד שבו שימש עד לשנת 2007. בתפקיד זה קידם את מקצועות האמנות באולפנה לצד תוכניות חברתיות שעוסקות בחסד. לצורך כך הוקם מוקד "כח לתת" לעזרה לנזקקים וגן אלו"ט לילדים אוטיסטים. פירון הצטרף להנהלה הארצית של אלו"ט. תחת ניהולו זכתה האולפנית בפרס חינוך מחוזי, פרס החינוך של החמ"ד, פרס החינוך המוענק על ידי הנשיא ועוד. בשנת 2002 דורגה האולפנית כאחד מעשרת בתי הספר הטובים בישראל.
בשנת 1998 הקים עם הרב יובל שרלו והרב דוד סתיו את ישיבת אורות שאול בפתח תקווה ושימש אחד מראשיה. בשנת תשס"ב הקים שם את הישיבה התיכונית "כפר גנים". פעל למען זכויות של אנשים עם מוגבלות והישיבה התיכונית בראשותו הדגישה את שילובם של תלמידים כאלה. הוא חבר הוועד המנהל של אלו"ט – עמותה לאומית לילדים אוטיסטיים, ושל אלי"ע, ארגון לכבדי ראייה.
בשנת 2004 היה חבר ועדת דברת לרפורמה בחינוך בישראל. הוא עמד בראש ועדת החינוך המיוחד. היה מיוזמי תוכנית "חותם – Teach for Israel", ופעל לשילוב תלמידים ממוצא אתיופי במערכת החינוך. הוא שימש גם כיועץ החינוך של ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת ושל ראשי ערים נוספים. היה ראש מוסדות ישיבת פתח תקווה ומנכ"ל עמותת הכל חינוך – לקידום החינוך בישראל. פירון פעיל גם כאחד מרבני צהר.
בין השנים 2001–2008 ענה פירון על שאלות במדור השו"ת של אתר האינטרנט "כיפה". פרסם מאמרי דעה ושידר לעיתים בגלי צה"ל. הדריך תלמידים במסעות שורשים לפולין.
פירון משתייך לציונות הדתית. נהג להתייעץ רבות עם ראש ישיבת הר עציון הרב יהודה עמיטל. התנגד לתוכנית ההתנתקות אך גם לסירוב פקודה לבצעה ולנקיטת מחאה אלימה. בינואר 2013 הביע תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית ובפינוי יישובים מבודדים ביהודה ובשומרון עבור שלום אמת. ביוני 2014 אמר: "אינני מכיר שלום שאין בו נסיגות... זהו אינטרס יהודי". עם זאת, עד שיבשילו התנאים לשלום – "אסור לנו לצמצם את ארץ ישראל השלמה".
פירון הוא בעל תואר ראשון במשפטים מהמרכז האקדמי שערי משפט ותואר שני מאוניברסיטת בר-אילן. שימש מורה מן החוץ באוניברסיטת בר-אילן, במרכז האקדמי שערי משפט, במרכז הבינתחומי הרצליה ובמכללת יעקב הרצוג. שימש גם עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה בתחום זכויות האדם. כמו כן, היה רבו של מעלה - בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה.
בשנת 2016 היה פירון סגן נשיא לפיתוח חינוכי, יו"ר חבר הידידים, חבר סגל ומרצה בחוג לחינוך וחברה בקריה האקדמית אונו. כותב טור שבועי בעלון השבת שבתון.
החל משנת 2018 פירון הוא יו"ר סניף ספיישל אולימפיקס בישראל.
בתפקידו המרכזי משמש פירון כיום כנשיא פנימה וראש בית יוצר ישראלי. פנימה פועלת בשתי זרועות – זרוע אחת מגדירה עצמה כ"בית של רעיונות" ומציעה חשיבה מחדש על סוגיות הליבה של ישראל, חשיבה שיכולה להתקבל על דעת רוב ריאלי ומוצק של אזרחי ישראל. בלב בית היוצר ישנה תוכנית עמיתים ובה כעשרים אנשי רוח, חינוך ומעש דוגמת ד"ר אריאל פיקאר, חכ"ל תהלה פרידמן, ד"ר תומר פרסיקו, ליאור טל שדה, אפרת שפירא-רוזנברג, הרב יצחק בן דוד והרב פירון עצמו; זרוע שנייה מגדירה עצמה כ"בית של פתרונות" ועוסקת בגיבוש פתרונות מדיניות לסוגיות ליבה בחברה הישראלית, בייחוד כאלה הקשורים בלכידות חברתית.
קריירה פוליטית
ב-2012 הצטרף למפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד. בבחירות לכנסת התשע עשרה נכלל במקום השני ברשימת "יש עתיד" ונבחר לכנסת. בממשלה שהורכבה לאחר הבחירות מונה לשר החינוך. ב-12 באוגוסט 2013 הודיע על הקפאת מבחני המיצ"ב לשנת הלימודים תשע"ד. ב-8 בינואר 2014 הכריז על רפורמת "הלמידה המשמעותית במערכת החינוך" שעיקרה שינוי מבנה תעודת הבגרות.
ביולי 2014 יצאה לדרך תוכנית "בתי הספר של החופש הגדול" שיזם. במסגרת התוכנית, כיתות א'–ב' בבתי הספר היסודיים ממשיכות לפעול בחודש יולי ובכך קוצר החופש הגדול. בשנת 2017 התוכנית הורחבה גם לכיתות ג'. בערים שבאשכולות 1–3, בתי הספר פועלים ללא תשלום. בשאר הערים העלות היא עד 450 ש"ח לילד.
פירון החזיר את שיטת התקצוב הדיפרנציאלי שנועדה לצמצם פערים בין תלמידים במגזרי החינוך. הוא הגדיל את תקציבי תנועות וארגוני הנוער והחל במהלך לחידוש בתי הספר המקצועיים. הוא החיל חובת התנדבות על כל תלמיד במערכת החינוך עד לכיתה י"ב.
בדצמבר 2014 פרש מהממשלה, עם יתר שרי "יש עתיד", בעקבות פיטוריו של ראש התנועה, יאיר לפיד, ממשרת שר האוצר. לקראת הבחירות לכנסת העשרים שובץ שוב במקום השני ברשימת "יש עתיד", ונכנס לכנסת לאחר שהמפלגה זכתה ב-11 מנדטים. פירון היה במשך כמה חודשים סגן יו"ר הכנסת וחבר בוועדת הכנסת, יושב-ראש השדולה לקידום מדיניות הצעירים ויושב-ראש השדולה לקידום תנועות וארגוני נוער. ב-2 בספטמבר 2015 התפטר מהכנסת. באפריל 2017 הקים את תנועת "פנימה" יחד עם בני גנץ, גבי אשכנזי ושלמה דברת.
באוגוסט 2018 פתח ארגון "חותם" בקמפיין שבו קרא לציונות הדתית להתנתק מארגונים הנתמכים על ידי "הקרן החדשה לישראל". בסרטון הופיעה גם דמות מצוירת של פירון, כמייסד עמותת "הכל חינוך" שקיבלה כספים מהקרן. בתגובה תבע פירון את הארגון לדין תורה בפני הרב יעקב אריאל, נשיא חותם.
במאי 2022 זכה בתואר אביר איכות השלטון לשנת 2021.
במאי 2024 מונה לנשיא מכללת IPC, המכללה ללימודים מקוונים בישראל.
חיים אישיים
פירון מתגורר באורנית שבשומרון, ומשמש רב קהילת בית הכנסת היכל משה שביישוב. הוא נשוי לברוריה, בתם של הרב אורי כהן וליביה (בתו של הרב פנחס קהתי). לבני הזוג שישה ילדים, אחד מהם אומץ, לאחר שננטש בלידתו עקב נכות פיזית. בתו, אור פירון-זומר, נבחרה בשנת 2024 לעמוד בראשות מועצת אורנית.
בספטמבר 2024 חשף פירון כי התגלה גידול ממאיר בגופו.
ספריו
למען הסדר הטוב – הגדה של פסח, פירוש על הגדה של פסח, ידיעות ספרים (2002)
הארות שוליים – קריאה אישית בפרשת השבוע, ידיעות ספרים (2012)
הכל חינוך – מסע לעומקה של מערכת החינוך בישראל, ידיעות ספרים (2015)
הארות לסדר היום – מחשבות אקטואליות על פרשת השבוע, הוצאת משכל (2017)
ישראל השלישית – בין ממלכתיות למסורתיות, קווי יסוד להתחדשות ישראלית, (2021)
חיבר גם עשרות מאמרים.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
שי פירון באתר "יש עתיד"
הרב שי פירון באתר הישיבה התיכונית שעל יד ישיבת ההסדר פתח תקווה
על הכנה לחיים, שו"ת סמס ומירוץ רעננה מאמר שפרסם הרב פירון במוסף "שבת" של מקור ראשון, בנושא שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים והלכה
יורם יובל, שיחת נפש - שי פירון, באתר יוטיוב.
הרב שי פירון, ממתק לשבת, פודקאסט שבועי קצר, 2021
כל הכתבות על הרב שי פירון, באתר ערוץ 7
הערות שוליים
קטגוריה:שרי החינוך בממשלות ישראל
קטגוריה:אנשי חינוך ישראלים
קטגוריה:בוגרי ישיבת בני עקיבא אדרת בת ים
קטגוריה:בוגרי ישיבת מרכז הרב
קטגוריה:בוגרי ישיבת שבי חברון
קטגוריה:בוגרי מכון בני דוד פסגות
קטגוריה:בוגרי המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט
קטגוריה:פוליטיקאים ישראלים שחזרו בתשובה
קטגוריה:פרשני הגדה של פסח
קטגוריה:ראשי אולפנות
קטגוריה:רבני צהר
קטגוריה:חברי הכנסת התשע עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם יש עתיד
קטגוריה:חברי הכנסת העשרים
קטגוריה:רבני קיבוצים
קטגוריה:עין הנצי"ב: חברי הכנסת
קטגוריה:אורנית: אישים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת בר-אילן
קטגוריה:בוגרי בני עקיבא
קטגוריה:סגל הקריה האקדמית אונו
קטגוריה:חברי כנסת מתנחלים
קטגוריה:רבנים חברי הכנסת
קטגוריה:רבנים שרי ממשלות ישראל
קטגוריה:סגני יושב ראש הכנסת בכנסת העשרים
קטגוריה:זוכי אות אביר איכות השלטון
קטגוריה:משפחת קהתי
קטגוריה:אישים ממוצא יהודי-רומני
קטגוריה:כפר ויתקין: אישים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1965 | 2024-09-23T15:47:40 |
איתן כהן | הפניה האחים כהן
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1957 | 2019-05-16T16:15:15 |
כה אמר זרתוסטרא | כה אמר זרתוסטרא (בגרמנית: Also sprach Zarathustra) הוא ספר מאת הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה, שיצא בארבעה כרכים (טטרלוגיה) שפורסמו בין שנת 1883 לשנת 1885. ספר זה הוא אחד מספרי הפילוסופיה המפורסמים ביותר ותואר על ידי ניטשה כספר העמוק ביותר שכתב.
תוכן
הספר הוא חיבור על פילוסופיה ומוסר, והוא מסופר דרך דמותו של זרתוסטרא, המקיים מונולוגים לאורך העלילה. זהו זרתוסטרא חדש ושונה מזרתוסטרה, מייסד דת הזורואסטריות בממלכת פרס העתיקה. זרתוסטרה הפרסי ייסד מוסר דתי, ולעומתו זרתוסטרא של ניטשה הופך את מערכת הערכים המסורתית על פיה. הוא בז לאלה החושבים את עצמם לחכמים, ובכך נוהג כסוקרטס, שהיה חושף את בורותם של אנשי דורו.
חלק ניכר מהספר עוסק ברעיונות שהוצגו כבר במדע העליז, כמו החזרה המתמדת, מות האלוהים, הרצון לעוצמה. הוא יוצא נגד ערכים כגון רחמים, או אהבת הזולת. בכך נדמה כי הוא יוצא נגד הציווי המוסרי, כמו גם נגד הציווי האלוהי. אך מטרתו של ניטשה היא לא לקדם עולם אכזר. ניטשה משתמש בדמותו של זרתוסטרא כדי להציג את העל-אדם. אותו על אדם דוחה את התרבות הנוצרית המבוססת על הקטנת הערך העצמי (פרישות, צניעות וכדומה). הוא מאמץ ערכים של אדם "חזק". הוא אינו חי בשביל אהבתו של האל, אלא בשביל אהבת האדם.
ארבעת חלקי הספר
חלק ראשון הוא דברי פתיחה של זרתוסטרא, בו הוא מתאר את העל-אדם, ואת דעותיו בכלליות.
חלק שני הוא הערותיו של זרתוסטרא על הנושאים השונים המעסיקים אותו, כגון כהונה, רחמים, מידות טובות, אספסוף וכדומה. זרתוסטרא חיי ב"איי האושר" המקום בו אפשר לחיות באשליות על טיב האדם.
החלק השלישי מאופיין בהתפכחות של זרתוסטרא על טיבם של החיים, ובמה שהוא מגדיר כישלונו. בחלק השלישי הוא מתאר את "עזיבתו של איי האושר".
החלק הרביעי מאופיין בהתפרעות, ולעג מצד זרתוסטרא על עצמו. הוא מכיל יותר פואטיקה, וסגנונו פחות אחיד משל החלקים הקודמים. סיומו של הספר הוא כניעה של זרתוסטרא שעוזב את מערתו.
הטקסט עשיר במשלים, בשעשועי לשון ובסתירות. לחלקו יש אופי פואטי, וסגנונו מחקה את זה של התנ"ך ושל הברית החדשה. בכך מוסיף ניטשה אירוניה להצגת רעיונות המנוגדים למוסר הדתי והמסורתי.
כה אמר זרתוסטרא של שטראוס
המלחין הגרמני ריכרד שטראוס חיבר ב-1896 בהשראת הספר פואמה סימפונית בשם "כה אמר זרתוסטרא". יצירה זו ידועה כיום בעיקר בגלל השימוש שעשה בה סטנלי קובריק בסרט 2001: אודיסיאה בחלל (1968), והיא גם הושמעה כפתיחה למופעים של אלביס פרסלי. קטע מהיצירה הנקרא "שחר האדם" מתנגן גם בתחילת הסרט ההיסטוריה המטורפת של העולם (1981) של מל ברוקס, בה רואים את האדם הקדמון בתהליך הזדקפות.
תרגומים עבריים
הספר תורגם לעברית בידי דוד פרישמן ויצא במהדורות שונות בוורשה, החל משנת 1914. בשנת 1970 פורסם תרגום נוסף, שהתקין ד"ר ישראל אלדד, בהוצאת שוקן. ב-2010 פורסם תרגום נוסף לספר על ידי אילנה המרמן בהוצאת עם עובד.ב־2015 יצאה מהדורה חדשה עם התרגום של דוד פרישמן בהוצאת מאגנס.
כֹּה אָמַר סָרַתּוּסְטְרָא, ורשה: הוצאת ספרות, מגרמנית דוד פרישמן, 1912.
כה אמר זרתוסטרא, ירושלים ות"א: הוצאת שוקן, מגרמנית ישראל אלדד, 1973.
כה אמר זרתוסטרה, ת"א: הוצאת עם עובד, מגרמנית אילנה המרמן, 2010.
קישורים חיצוניים
פרידריך ניטשה, "כה אמר זרתוסטרא", נוסח מלא בתרגומו של דוד פרישמן, פרויקט בן יהודה.
כה אמר סרתוסטרא, סריקה של הספר המלא בתרגומו של דוד פרישמן מתוך אתר הספרייה הלאומית.
תמר אילת-יגורי, אדם שמתגבר על עצמו, רשימה על "כה אמר זרתוסטרה" (מגרמנית: אילנה המרמן), באתר העוקץ 27.12.2010
שלושת הגלגולים של העצמי על פי ניטשה, מבוא קצר ל"כה אמר זרתוסטרה", סרטון בעברית, יוטיוב, ניר ברכה
הערות שוליים
קטגוריה:כתבי פרידריך ניטשה
קטגוריה:ביקורת דת בספרות
קטגוריה:ספרי הוצאת שוקן
קטגוריה:ספרי הוצאת עם עובד: סדרת פרוזה אחרת
קטגוריה:ספרי 1883 | 2024-09-08T06:11:33 |
ונואטו | שמאל|ממוזער|250px|תופים מחורצים אשר שימשו כסמל מעמדי, מוצגים בימינו במוזיאון קה בראנלי שבפריז
רפובליקת ונואטו (בביסלמה: Ripablik blong Vanuatu, באנגלית: Republic of Vanuatu, בצרפתית: République du Vanuatu), לשעבר "ההברידים החדשים" (Nouvelles-Hébrides), היא מדינת איים קטנה בדרום־מערב האוקיינוס השקט.
היסטוריה
על פי ממצאים ארכאולוגיים, האיים היו מיושבים כבר לפני כ-3,300 שנה.
השם "ונואטו" מגיע מהמילה "ונואה" ("אדמה" או "בית" בשפה המקומית), המופיעה במספר שפות אוסטרונזיאיות, ומהמילה "טו" ("עומד"). ביחד שתי המילים הללו מעידות על המעמד העצמאי של המדינה.
האיים התגלו לראשונה על ידי הספרדים בשנת 1606 ואירופאיים חזרו לאיים בשנת 1778. השליטה באיים הייתה בידי האנגלים והצרפתים, ושליטה קולוניאלית זו נמשכה עד שהאיים קיבלו עצמאות בשנת 1980. לאחר כניעת צרפת לגרמניה במלחמת העולם השנייה הוביל הנציב התושב, אנרי סוטו, את ונואטו להצטרף אל שורות צרפת החופשית, ובאסיפה כללית ב-20 ביולי 1940 הוחלט על כך ברוב עם. בנוסף לכך, עקב התקדמות היפנים במהלך המערכה באוקיינוס השקט הגיע כוח צבא אמריקאי גדול לאזור, נוסף לכוח מקומי שהוקם, מה שהוביל לשיפור בכל תחומי החיים באיים גם לאחר המלחמה.
בשנת 2008 הוכרז מתחם צ'יף רוי מאטה כאתר מורשת עולמית.
ב-13 במרץ 2015 פגעה באיים סופת הציקלון Pam, שגרמה להרס נרחב. זהו כנראה אסון הטבע החמור בתולדות ונואטו.
פוליטיקה
המדינה עצמאית משנת 1980. בראש המדינה עומד נשיא עם זכויות חלקיות. הנשיא נבחר על ידי בית הנבחרים למשך חמש שנות כהונה. בבית הנבחרים ישנם 52 חברי פרלמנט, שנבחרים אחת לארבע שנים.
הכוחות הניידים של ונואטו, הצבא של המדינה, מבוסס על מתנדבים וכולל כ-300 אנשים.
כלכלה
תושבי האיים מתקיימים בעיקר מחקלאות (אוטרקית ברובה), דיג ומכירת זכויות דיג למדינות אחרות. כ-65% מכוח העבודה עוסקים בחקלאות. התעשייה מועטה, התיירות הנכנסת נאמדת ב-50 אלף תיירים בשנה (נכון ל-2007).
המדינה נמצאת בראש דירוג המדינות לפי מדד האושר העולמי לשנת 2006.
החל מאוקטובר 2017, הפכה ונואטו למדינה הראשונה בעולם שמאפשרת לקנות אזרחות תמורת ביטקוין, אחרי שהודיעה כי החלה לקבל תשלומים במטבע הדיגיטלי בתוכנית האזרוח של המדינה.
גאוגרפיה
83 איים געשיים מרכיבים את הארכיפלג של ונואטו, הנמצא באוקיאניה, באזור מלנזיה באוקיינוס השקט, כ-2,172 ק"מ מצפון מזרח לסידני באוסטרליה. האיים, היוצרים צורה הדומה לאות הלטינית "Y", משתרעים על שטח ים של כ-150,000 קמ"ר. שטח האיים כ-12,200 קמ"ר, כאשר קרוב למחצית ממספר זה מהווה שטחם של שני איים, אספירטו סנטו (Espiritu Santo - האי הגדול ביותר בוונואטו) ומלקולה (Malekula). עיר הבירה הקטנה היא פורט וילה (Port Vila), הנמצאת באי אֶפַטֶה (Efate).
בתשעה מתוך 83 האיים שוכנים הרי געש פעילים, הגבוה ביניהם הוא טאבוומאסאנה (Tabwemasana), המתנשא לגובה של 1,879 מטר ולומבנבן לגובה של כ-1,500 מטרים.
איי ונואטו נוצרו לפני כשני מיליון שנה מלבה שהתפרצה ממעמקי האדמה. האיים בנויים מהרי געש קדומים המכוסים בשוניות אלמוגים מאובנות ובשוניות בנות ימינו. עקב כך המסלע של האיים הוא בעיקר בזלתי, עם שכבות של אבן גיר. כל הארכיפלג של איי ונואטו הוא תוצאה של פעילות געשית וסייסמית, הוא ממוקם באזור שמוגדר על ידי גאולוגים בשם "חגורת האש של האוקיינוס השקט". ונואטו מצויה באזור הפחתה בה שוקע הלוח הפסיפי מתחת ללוח האוסטרלי בקצב של כ-10 ס"מ בשנה. התוצאה היא התפרצויות געשיות ורעידות אדמה תכופות היוצרות בעקבותיהן גלי צונאמי.
רעידות האדמה באזור הגיעו לעוצמה של 7.3 בסולם ריכטר, וגלי הצונאמי הגיעו למרחק של כשני ק"מ אל פני האי.
ב-8 בינואר 2023 פקדה את האזור רעידה בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר.
ונואטו שוכנת באזור אקלים משווני, כלומר אזור בעל משקעים רבים והפרשי טמפרטורות בין עונה לעונה הם קטנים וכך אף ההבדלים בטמפרטורה בין יום לבין לילה.
דמוגרפיה
ונואטו מפורסמת בזכות תושביה השמחים, ואף הוכתרה כ"מדינה השמחה בעולם" על ידי מגזין תיירות. בנוסף, האזור התפרסם בזכות הר הגעש הפעיל יאסור, אחד הנגישים ביותר בעולם, הנמצא באי טאנה. טקס מסורתי הנערך באי פנטקוסט מדי שנה בחודשים אפריל-מאי, הוליד את הרעיון לקפיצת הבאנג'י המפורסמת. באיים צולמה העונה התשיעית של הסדרה האמריקאית המצליחה, הישרדות.
רק חלק מהאיים מיושבים במהלך כל השנה. חלקם מיושבים רק בעונות הדייג וחלקם כלל לא.
ונואטו מהווה פסיפס ססגוני של תרבויות, תוצאה של הגירה מכל רחבי האוקיינוס השקט ומדינות אחרות. באיים מדוברות יותר ממאה שפות שונות. השפה המקובלת היא ביסלמה, שפה קריאולית המורכבת ממילים במספר ניבים מקומיים, אנגלית ומעט צרפתית. השפות הרשמיות הן ביסלמה, צרפתית ואנגלית הנהנות ממעמד זהה.
האוכלוסייה מורכבת מ-94% מלנזים, 4% צרפתים ובריטים, והשאר וייטנאמים, סינים, ופולינזים.
הדת העיקרית היא נצרות, על זרמיה השונים, בעיקר פרסביטריאנים, קתולים ואנגליקנים וכן מיעוט אדוונטיסטים של היום השביעי - נוצרים אשר נחים מעבודה בשבת, אינם אוכלים חזיר ותומכים בישראל. ישנה תנועה של חסידי פולחן מטען באי טאנה.
חלק ניכר מהנוצרים באי משלבים באמונתם מוטיבים מהאמונות הילידיות הקודמות.
קישורים חיצוניים
ונואטו און-ליין
המשרד הלאומי לתיירות של ונואטו
בקרו בונואטו
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:איים באוקיינוס השקט
קטגוריה:מלנזיה
קטגוריה:מושבות צרפתיות לשעבר
קטגוריה:מושבות האימפריה הבריטית
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות צרפתית
קטגוריה:אוקיאניה: מושבות לשעבר
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי | 2024-09-10T12:15:43 |
הזוהר | REDIRECT ספר הזוהר | 2004-12-28T13:34:00 |
פרשן המקרא | הפניה פרשני המקרא היהודים | 2020-04-12T17:52:36 |
פוליטי | REDIRECT פוליטיקה | 2012-03-03T19:39:38 |
חילוני (פירושונים) | 2024-09-11T19:33:00 | |
עקיבא אריה ויס | שמאל|ממוזער|250px|בית ויס בפינת הרחובות הרצל ואחד העם בתל אביב
ממוזער|שמאל|250px|בית המגורים שתכנן ויס ברחוב מזא"ה
שמאל|ממוזער|250px|קברה של אחוזבֵּית, הילדה הראשונה של אחוזת בית
עקיבא אריה וַיְס (כ"ז בכסלו תרכ"ט, 11 בדצמבר 1868 – ד' בסיוון ה'תש"ז, 23 במאי 1947) היה פעיל ציוני, אדריכל ומתכנן ערים, ממיסדייה וראשוני בניה של שכונת אחוזת בית.
בשנת 1906 עלה ויס עם אשתו וששת ילדיו לארץ ישראל והתיישב ביפו. כבר ביום עלייתו השתתף באספה של יהודי יפו, והציע למשתתפים לקנות יחד אדמה, ולבנות עליה עיר עברית מודרנית. הצעתו התקבלה, האגודה, "אחוזת בית" קמה, וויס התמנה ליו"ר ועד האגודה. ויס ניהל את האגודה קרוב לארבע שנים, מיום היווסדה בשנת 1906 ועד 1910, השנה בה החליפה אחוזת בית את שמה לתל אביב.
ביוגרפיה
ראשית דרכו
עקיבא אריה ויס נולד בעיר גרודנו שברוסיה הלבנה (כיום בבלארוס), רוסיה. סבו מצד אביו, שמואל הקטן, שימש בערוב ימיו כרב בצפת. אביו, יוסף חיים, היה צורף אומן. אמו, סימה בת רפאל הלוי, הייתה בת למשפחה מנכבדי העיר סלונים שברוסיה הלבנה. כשהיה ויס בן שלוש עברה משפחתו ללודז', בעקבות הזמנה שקיבל אביו לנהל שם בית מלאכה לכלי כסף וזהב. הוא למד לימודי קודש ולימודים כלליים, חשבון ושפות. בשעות הפנאי שלו ביקר בבית המלאכה של אביו והתבונן בעבודת הפועלים. עד מהרה התגלו כישרונותיו והוא הצליח לייצר בעצמו "קפיצי אף" למשקפיים, ואף הצליח למכור את תוצרתו. הוא רכש לעצמו כלי עבודה, למד את מלאכת הצורפות והתמחה באבנים טובות.
אהבתו הגדולה הייתה האדריכלות. בנערותו, רכש כלי שרטוט וספרים ושרטט תוכניות אדריכליות. בסיוריו בעיר לודז' התבונן ויס בבתים ההולכים ונבנים בעיר התעשייתית הגדולה. כך נתוודע יום אחד לאדריכל גרמני, שגילה את כישרונו, והציע לו ללמוד על חשבונו בגרמניה. אביו סרב, מפני שחשש לשלוח את הנער הצעיר לחיות בין הגויים. חלום האדריכלות נקטע, בינתיים, בעקבות מות האב. ויס נאלץ למלא את מקומו, לנהל את בית המלאכה ולדאוג לפרנסת המשפחה. אף על פי שהיה רק בן 17, הוא הצליח, בית המלאכה שגשג והוא הרחיב את עסקיו, פתח בית מסחר והחל לסחור גם ביהלומים. ב-1893 נשא לאישה את חוה שרה שמיגלסקי שעזרה לו בבית המסחר, וויס היה יכול להקדיש מזמנו גם לענייני הציבור ובעיקר לציונות.
פעילות ציונית
הציונות של הרצל כבשה את לבו של ויס והוא עמד בראש אגודות ציוניות בלודז' וניהל את חברת "גאולה" בעירו, לרכישת קרקעות בארץ ישראל. בקיץ של 1904 ויס החליט לנסוע לארץ ישראל. אשתו, חוה שרה, נשארה בבית, לטפל בילדים ולפקח על העסקים.
בביירות נודע לו על מות הרצל, ובהגיעו ליפו מצא שם יהודים אבלים ומיואשים. ויס התעשת עד מהרה והחליט להמשיך בסיורו בארץ כמתוכנן. בימים נפגש עם מנהיגי היישוב, אהרן אייזנברג, אליעזר בן-יהודה ואחרים, ועם פועלים עולים מובטלים שהמתינו לאנייה הבאה שתיקח אותם בחזרה לארצות מוצאם, ובערבים כתב וסיכם את שראו עיניו והגיע למסקנות מעשיות:
אם רוצים לגאול את הארץ משממונה, צריך לבנות בה ערים עבריות תעשייתיות ביוזמה פרטית, במתכונת הערים ב"אלטנוילנד" של הרצל, ערים שיוכלו לקלוט רבבות עולים, גם מבני המעמד הבינוני.
בתום ביקורו, חזר ללודז' והודיע לאשתו ולילדיו שהחליט לעלות לארץ ישראל, לבנות בה עיר עברית חדשה. במשך שנתיים ימים חיסל את עסקיו והחל לאסוף מידע על בניין ערים. ויס השתתף בקונגרס הציוני השביעי בבזל ב-1905 ובדרכו חזרה ללודז', ביקר בתערוכה העולמית בלייז' שבבלגיה, ורכש שם ספרות בנושא בניין ערים.
עלייה והקמת אחוזת בית
שמאל|ממוזער|250px|הגרלת המגרשים לאחוזת בית שארגן ויס
בי"ב בתמוז תרס"ו 1906 עלה ויס עם אשתו וששת ילדיו (הקטן שביניהם, הרצל, בן שלושה חודשים) בחוף יפו, והגשים את חלום העלייה שלו. המשפחה שכרה דירה בבית ערבי ביפו שמצא עבורם מאיר דיזנגוף, אותו הכיר ויס בעבודתם המשותפת בחברת "גאולה". לפרנסתו, ייסד את "רנסאנס", בית-החרושת הראשון בארץ להכספה ולהזהבה, וכן פתח בית מסחר לתכשיטים ביפו, בסוק אל-דיר. כבר ביום הגעתו ליפו הוזמן ויס לאספה של יהודי יפו, על ידי שכנו, דוד סמילנסקי. באספה זו הציע למשתתפים לקנות יחד אדמה, ולבנות עליה עיר עברית מודרנית ומתוכננת, עם רחובות, מים זורמים בבתים, מערכת ביוב ומוסדות חינוך. הצעתו התקבלה, האגודה, "אחוזת בית", קמה וויס התמנה ליו"ר ועד האגודה.
ויס ניהל את האגודה קרוב לארבע שנים, מיום היווסדה בשנת 1906 ועד 1910, כשנה לאחר תחילת בניית השכונה. הוא נשאר נאמן לתוכנית העיר שהציע במועדון "ישורון" ביפו. הוא פעל להשגת הלוואה מהקרן הקיימת, פיקח על יישור השטח על ידי המריצנים, עמד בראש ועד הבניין ופיקח על בניית הבתים ועל סלילת הרחובות.
בהיותו כהן ויו"ר הוועד, זכה ויס להשתתף בהנחת אבן הפינה של רבים מבנייניה הראשונים של אחוזת בית. כשבנה את ביתו שלו, ברחוב הרצל 2 (הבית הוכרז על ידי העירייה כבית לשימור א', שוחזר ב-1999) זכה להגשים את חלום האדריכלות הראשון שלו. הבית, מבנה לבנים עם עיטורים, עם חלונות מקושתים ועליית גג מכוסה ברעפים אפורים, בלט באחוזת בית בסגנונו המיוחד. הוא נבנה כולו בידיים עבריות. בעידודו של ויס, הקים דוד ארבר ביפו בית-חרושת ללבני מלט, וויס היה הראשון שבנה את ביתו בלבנים אלה. כך תמך ויס בתעשייה עברית, ששחררה את הבונים מתלות בחומרי בניין ובפועלים ערבים. הרוב בנו את בתיהם בכורכר ובידי בנאים ערבים, כנהוג באותה תקופה.
בשבט תר"ע (1910) כבר עמדו כשישים בתים על החולות ומשפחות המייסדים חגגו את הכניסה אליהם. שיירה של גמלים הובילה את רהיטי משפחת ויס מיפו לביתה החדש, בית ויס ברחוב הרצל 2 באחוזת בית. באותה עת נולדה למשפחת ויס בת נוספת, אחוזבית שמה (מכיוון שאשתו רצתה לקרוא לה אליזבת והוא אחוזת בית הוחלט כפשרה אחוּזַבֶּת על משקל אליזבת), על שם האגודה שייסד אביה, והייתה הבת הראשונה של העיר העברית הראשונה.
בניין העיר
עם תום השלב הראשון שונה שמה של אחוזת בית ל"תל אביב". ויס הציע לחברים לקחת הלוואה נוספת ולהמשיך לבנות יחדיו את העיר, כדי לשמור על התכנון ולמנוע ספסרות. כשסירבו, התפטר מהוועד. עתה, מצא זמן להגשים חלום ישן שלו, האדריכלות. ויס נרשם ללימודים של מקצוע האדריכלות בהתכתבות בטכניקום בברלין. הוא לא נטש את עבודתו החלוצית בבניין הארץ והמשיך ביוזמות פרטיות: הוא ייסד חברות לרכישת קרקעות, בהן "חברה חדשה", וחברות לתכנון ולבנייה. "חברה חדשה" רכשה קרקעות ברחוב "הים", לימים רחוב אלנבי. ב-1911 יזם הקמת בית כנסת גדול ואף התחיל לבנותו ברחוב יהודה הלוי, על-פי תוכנית שתכנן, אך בנייתו נפסקה בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כמו כן בנה את "ראינוע עדן", את בית-הדואר הראשון ברחוב לילנבלום, את בית לודז'יה ברחוב נחמני (כיום מבנה לשימור) ובתי מגורים רבים, בהם, בית ברחוב מזא"ה 20, שהוכרז לימים כבית לשימור. הצלחתו באחוזת בית הקנתה לויס שם של מומחה לבניין ערים. לבקשת יזמים, יצא ב-1911 בראש משלחת לרפיח, לבדוק הקמת עיר במקום. חברי בית וגן, לימים בת ים, שנקלעו לקשיים, הזמינו אותו לנהל את חברתם. באותה תקופה תכנן רכבת חשמלית מבית וגן לתל אביב, אך תוכניתו זו לא הוגשמה.
פעילויות נוספות
ויס היה חלוץ גם בתחום הראינוע. הוא רכש מצלמת ראינוע מהאחים פטה, אותם ייצג בארץ, צילם ופיתח סרטים ממראות אשר הוצגו ב"קולנוע עדן" בתל אביב ובסינמה בירושלים. הסרטים הללו, נועדו גם ליהודי התפוצות, להראות להם את מראות הארץ ולעודדם לעלות ארצה. לחברת הסרטים שרשם כחוק ב-1914 קרא "אורה חדשה". בתקופת הגירוש במלחמת העולם הראשונה, גלתה משפחת ויס לטבריה. גם שם המשיך ביוזמותיו וייסד את חברת "חמי טבריה". עם תום המלחמה, כשחזרו לתל אביב, גילו שביתם אוכלס בהיעדרם על ידי רופאים בריטים (הבריטים הקימו בית חולים בגימנסיה הרצליה) ושרבים מרהיטי הבית אוכלו בקמין בבית.
בראשית שנות העשרים, עם העלייה השלישית, ויס, כמו רבים מתושבי תל אביב, הוסיף קומה שנייה לביתו. הקומה הראשונה הושכרה לחנויות, בהן ל"מסדה", הוצאה לאור וחנות ספרים.
במקביל ליוזמותיו החלוציות, המשיך ויס במשך כל שנותיו בארץ, לסחור ביהלומים ובאבנים יקרות, לפרנסת משפחתו. ב-1937 ייסד את "מועדון היהלום" (הבורסה), נבחר לנשיא המועדון לכל ימי חייו ושימש כבורר.
אחרית ימיו
בשנותיו האחרונות, ביקש ויס לשוב ולהקים יש מאין עיר עברית חדשה, שתעלה על תל אביב, ויסד לשם כך את חברת "נחלת אבות". הפעם, בחר להקים את העיר העתידית בחולות מזרח הנגב בסמוך לרפיח. ראשית התעניינותו בנושא, הייתה בשנת 1911 לאחר שהצטרף למשלחת מהנדסים ועסקנים שבאה לבדוק את כשירות קרקעות הנגב להתיישבות. לצורך הקמת העיר, ערך ויס מדידות קרקע באזור המיועד שמטרתן הייתה להקיף 200,000 דונם, ואף איתר במקום מקור מי שתייה. תוכניתו של ויס אף קיבלה את ברכתו של אחד העם, שהשתתף באחת מוועדות האגודה להתיישבות ברפיח. לבסוף, לא הושלמו בדיקות הקרקע ומדידתן והפרויקט התפוגג. ויס עבד בביתו בכל שנותיו, יזם, תכנן וכינס ועדים ואסיפות. ביתו היה בית פתוח לכל דורש עזרה ועצה. לויס הייתה ספריה עשירה של ספרי קודש וספרי חול.
עקיבא אריה ויס נפטר בד' בסיוון ה'תש"ז (1947), בגיל 80, ונקבר בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בתל אביב.
בית ויס, ברחוב הרצל 2, הוכרז כבית לשימור. כיום הקומה התחתונה משמשת כפאב, ובמבואת הבית עומדת תצוגה היסטורית הפתוחה לקהל.
משפחתו
ויס היה אב לשבעה.
בתו הבכורה חיה, מבוגרי המחזור הראשון של גמנסיה הרצליה, נישאה לשאול זילברשטיין-זיו, שניהם מורים ומנהלי בתי ספר. השנייה, דבורה הייתה אשתו של המחנך וסופר הילדים העברי חיים דב שחר. השלישית, אסתר, אחות במקצועה, נישאה לאברהם שניידר-שניר, בקטריולוג. הרביעית יהודית
מאמנת במכבי תל אביב, הייתה אשתו של פעיל הספורט יוסף יקותיאלי, הוגה רעיון המכביה אשר זכה בפרס ישראל על מפעל חיים. לזוג שישה ילדים. בנם פרופ' גדעון יקותיאלי היה מראשוני הפיזיקאים הגרעיניים בישראל. אמנון, בנם, מ"כ בפלמ"ח נהרג בכ' בניסן תש"ח לרגלי מבצר נבי-יושע (מצודת כ"ח). החמישי בצאצאי חוה ועקיבא ויס, דניאל זיו, היה ממקימי קיבוץ דגניה ב' וחיבר ספר שנקרא ״לשון וטבע״ וספר שירי ילדים בשם ״ידידי הקטנים״. הששי, הרצל, נקרא על שם המנהיג הציוני הנערץ על אביו, היה בן חודשים ספורים כאשר משפחתו עלתה בחוף יפו ב-1906 ונפטר ממחלה קשה בצעירותו. השביעית, בתו הצעירה, אחוזבית (אחוּזַבֶּת – על שם האגודה שייסד אביה), הייתה הבת הראשונה של העיר העברית הראשונה, מורה וציירת שהרבתה לספר לתלמידים על אביה, מייסד העיר ועל חוויותיה בעיר העברית הראשונה.
הנצחה
250px|ממוזער|שמאל|לוחית זיכרון על ביתו של עקיבא אריה ויס ברחוב הרצל 2 בתל אביב
רחוב עקיבא אריה בצפון תל אביב נקרא על שמו.
לקראת שנת המאה לתל אביב ב-2009 הנפיק דואר ישראל בין יתר הבולים גם בול לזכר עקיבא אריה ויס בערך 8.15 ש"ח.
בשנת המאה לתל אביב נפתחה במגדל שלום תערוכה על אודות מפעליו החלוציים של עקיבא אריה ויס, ביוזמת נכדתו של ויס וחוקרת תולדות תל אביב, עדנה יקותיאלי כהן: 'סטארטאפיסט ציוני בחולות - עקיבא אריה ויס יוזם ומייסד תל אביב'.
בשנת המאה לתל אביב, ב-ג' בניסן ה'תש"ע (18 במרץ 2010) הוצב בטקס חגיגי במעמד ראש העירייה רון חולדאי, בני משפחה ומוקירי זכרו של ויס לוח זיכרון על בית ויס ברחוב הרצל 2, שעליו כתוב: "עקיבא אריה ויס, יוזם ומייסד אחוזת בית - תל אביב".
ספריו
חברה חדשה – השלום, תל אביב: דפוס הרצליה, תרצ"ח.
ראשיתה של תל אביב: תולדות ייסוד העיר ורשימות יומן; הביא לדפוס: דניאל זיו, תל אביב: עיינות, תשי"ז.
ראו גם
מייסדי תל אביב
לקריאה נוספת
'ויס, עקיבא אריה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 200.
עדנה יקותיאלי כהן, 'תמול שלשום בעיר קטנה ובעיר נצורה: על דמותו של ר' ע.א. ויס בסיפורים על תקופת ראשיתה של העיר', מאזנים נח, 1–2: "75 לתל-אביב" (תשמ"ד), עמ' 73–74.
עדנה יקותיאלי כהן, עיר מראשיתה, הרצליה: אורה חדשה, 2009. (סיפורה של תל אביב וסיפורו של ויס, אלבום ובו מסמכים ותצלומים רבים מעזבונו של ויס).
עדנה יקותיאלי כהן, "עקיבא אריה ויס והעיר העברית הראשונה", קתדרה 135 (ניסן תש"ע), עמ' 131–148.
אילן שחורי, חלום שהפך לכרך – תל אביב, לידה וצמיחה: העיר שהולידה מדינה, תל אביב: אביבים, תש"ן 1990.
'סטארטאפיסט' ציוני בחולות: עקיבא אריה ויס, יוזם ומייסד תל אביב, תערוכה במגדל שלום מאיר.
עדנה יקותיאלי כהן, "חברת הסרטים 'אורה חדשה'", קתדרה לתולדות ארץ-ישראל ויישובה. 73, תשרי תשנ"ה, ספטמבר 1994.
עדנה יקותיאלי כהן, "נחלת אבות בעליית הגג", עת־מול, 235, תמוז תשע"ד, יולי 2014.
מגזין סגולה 5 - 2022
קישורים חיצוניים
עקיבא אריה ויס באתר מייסדי תל אביב
עקיבא אריה ויס יוזם ומייסד תל אביב חלק א, מצגת על חייו ופועלו
עקיבא אריה ויס יוזם ומייסד תל אביב חלק ב, מצגת על חייו ופועלו
"בית סבי עקיבא אריה ויס", סרט קצר מאת עדנה יקותיאלי כהן, ביו טיוב
הערות שוליים
קטגוריה:תל אביב-יפו: אישים
קטגוריה:תל אביב: מייסדים
קטגוריה:יהודים בלארוסים
קטגוריה:גרודנו: אישים
קטגוריה:אנשי העלייה השנייה
קטגוריה:אדריכלים ישראלים
קטגוריה:גואלי אדמות בארץ ישראל
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות טרומפלדור
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:מגורשי תל אביב
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנולדו ב-1868
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1947 | 2024-09-01T02:59:09 |
האחים כהן | ממוזער|האחים כהן בשנת 2007
שמאל|ממוזער|190px|ג'ואל (מימין) ואיתן כהן בפסטיבל הקולנוע בקאן, 2015
האחים כהן (באנגלית: Coen brothers) הם צמד האחים הקולנוענים היהודים-אמריקאים ג'ואל ואית'ן כהן (Joel & Ethan). שניהם יוצרים את סרטיהם במשותף, על כל המשתמע מכך: בימוי, כתיבה, עריכה והפקה. סרטיהם של האחים כהן מתאפיינים במשחקי ז'אנרים כאשר הם מושפעים מהפילם נואר מחד גיסא ומהקומדיה המטורפת מאידך גיסא. הם זכו ארבע פעמים בפרס אוסקר. האחים מופיעים לפעמים ברשימת הקרדיטים של סרטיהם תחת שם העט רודריק ג'יינס.
קורות חיים
האחים נולדו וגדלו בפרבר של העיר מיניאפוליס שבמינסוטה, למשפחה יהודית. ג'ואל כהן נולד ב-29 בנובמבר 1954 ואיתן כהן ב-21 בספטמבר 1957. שני הוריהם היו פרופסורים באוניברסיטאות מקומיות. אביהם התמחה בכלכלה ואמם בתולדות האמנות. כילדים נהגו לצלם חידושים לסרטים שונים בכיכובם של חבריהם לשכונה באמצעות מצלמה שקנה ג'ואל.
בבגרותו החל איתן בלימודי פילוסופיה באוניברסיטת פרינסטון, והכין עבודת תזה בנושא תורתו המאוחרת של לודוויג ויטגנשטיין.
ג'ואל החל ללמוד קולנוע במכון לקולנוע ולטלוויזיה שבאוניברסיטת ניו יורק ולאחר שסיים את לימודיו עבר להתגורר בלוס אנג'לס, שם החל את דרכו הקולנועית בתור עוזר הפקה. לאחר שהחל להצליח בתחום העריכה פגש בסם ריימי והועסק כעוזר עריכה בסרטו הראשון של ריימי באורך מלא: מוות אכזרי (1981).
בשנת 1984 נישא ג'ואל לשחקנית פרנסס מקדורמנד, המופיעה במספר סרטים של האחים הכהן.
איתן נשוי לעורכת הסרטים טריסיה קוק, ולצד הקריירה הקולנועית כתב את הספר "שערי עדן".
האחים זכו בפרסי אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר על "פארגו" ב-1996, וב-2008 זכו בשלושה פרסים עבור "ארץ קשוחה": על הבימוי, התסריט המעובד ואף הסרט הטוב ביותר. על סרט זה זכו גם בפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר.
ב-2011 זכו בפרס דן דוד.
בספטמבר 2018 זכו בפרס התסריט בפסטיבל הסרטים של ונציה על אנתולוגיית המערבונים "הבלדה על באסטר סקראגס".
השפעות קולנועיות
סרטיהם של האחים מושפעים באופן מובהק משני מקורות קולנועיים עיקריים:
סגנון "הבלש הפרטי הקשוח" וסוגת הפילם נואר - אלו השפיעו ויזואלית כמו גם נראטיבית על מרבית סרטיהם. אם במחוות ברורות כמו "האיש שלא היה שם" ו"רציחות פשוטות", במחוות ברורות פחות כמו "ביג לבובסקי", או בהשפעה על עיצוב העלילה והדמויות ("פארגו", "צומת מילר").
הקומדיה המטורפת - סגנון זה השפיע גם הוא באופן משמעותי על סרטי האחים כהן. הסרט "הקפיצה הגדולה" הוא בבירור מחווה לשני היוצרים הבולטים של הז'אנר, פרנק קפרה ופרסטון סטרג'ס. רבים מהדיאלוגים ומהדמויות ב"פארגו" כוללים מאפיינים מסרטיו של פרנק קפרה, כמו גם עלילת הסרט "רציחות פשוטות" אשר חבה חוב לז'אנר זה. נוסף על כך, סרטי הקומדיה "אחי, איפה אתה?", "אכזריות בלתי נסבלת" "לחסל את הליידי", "יהודי טוב" מושפעים באופן ניכר מהז'אנר.
פילמוגרפיה
פרויקטים משותפים
פרויקטים נפרדים
"הטרגדיה של מקבת'" (2021) - בבימויו, הפקתו ותסריט מאת ג'ואל כהן.
Jerry Lee Lewis: Trouble in Mind (2022) דוקומנטרי של איתן כהן.
"סעי בובה" (2024) - בבימויו, הפקתו ותסריט מאת איתן כהן.
לקריאה נוספת
דור יעקובי, משונות גאוגרפית - הכרונוטופ הדיאלקטי בקולנוע של האחים כהן, עבודת גמר לשם קבלת תואר M.A. אוניברסיטת תל אביב, 2016.
קישורים חיצוניים
You know, For kids - אתר המציג את מכלול סרטיהם של האחים כהן
"פסטיבל כאן": תוכנית רדיו המוקדשת לניתוח הסרט "ביג לבובסקי", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
הערות שוליים
*
קטגוריה:במאי קולנוע אחים
קטגוריה:במאי קולנוע יהודים אמריקאים
קטגוריה:תסריטאי קולנוע יהודים אמריקאים
קטגוריה:עורכי קולנוע יהודים
קטגוריה:עורכי קולנוע אמריקאים
קטגוריה:זוכי אוסקר: הבימוי הטוב
קטגוריה:זוכי אוסקר: התסריט המעובד הטוב
קטגוריה:זוכי אוסקר: התסריט המקורי הטוב
קטגוריה:זוכי פרס גלובוס הזהב - התסריט הטוב
קטגוריה:זוכי פרס דן דוד
קטגוריה:זוכי פרס באפט"א לבמאי הטוב ביותר
קטגוריה:זוכי פרס גות'הם
קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:יהודים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת פרינסטון
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת ניו יורק
קטגוריה:בוגרי בארד קולג'
קטגוריה:זוכי פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לבמאי הטוב ביותר | 2024-09-10T17:19:27 |
הספר הלבן | 2023-12-14T09:11:08 | |
ג'ואל כהן | הפניה האחים כהן | 2019-03-03T17:05:14 |
גאוגרפי | REDIRECT גאוגרפיה | 2004-12-28T17:30:50 |
אחים כהן | הפניה האחים כהן | 2008-07-23T13:46:44 |
האידאולוגיה הנאצית | הפניה נאציזם#האידאולוגיה הנאצית | 2024-04-17T18:31:15 |
המגדלור באלכסנדריה | המגדלור באלכסנדריה, הידוע גם בתור פָארוֹס אלכסנדריה (ביוונית עתיקה: ὁ Φάρος τῆς Ἀλεξανδρείας) היה המגדלור הראשון בעולם, ובין המגדלורים המוכרים והחשובים ביותר לאורך ההיסטוריה. המגדלור הוקם במאה השלישית לפנה"ס (280 לפנה"ס בקירוב) על האי פארוס בסמוך לאלכסנדריה. הוא ככל הנראה הגיע לגובה של כ-110 מטרים והיה לאחד הבניינים הגבוהים ביותר בעולם במשך כמעט מילניום, שני רק לפירמידה הגדולה של גיזה. המגדלור נבנה תחת שלטון מצרים התלמיית, בתקופתו של תַּלְמַי השני פילדלפוס. המגדלור נהרס בהדרגתיות כתוצאה ממספר רעידות אדמה בין השנים 956 ו-1323, עד השמדתו הסופית במאה ה-14. המגדלור נחשב לאחד משבעת פלאי העולם העתיק.
תאריך בנייתו
המגדלור החל להיבנות במחצית הראשונה של המאה השלישית לפנה"ס. לאחר כיבוש מצרים בידי אלכסנדר הגדול ומותו, תלמי הראשון נהיה למלך והכריז על תחילת בנייתו בשנת 305 לפנה"ס. עם זאת, תהליך בניית המגדלור החל רק מספר שנים לאחר מכן. תאריך תחילת בניית הבניין נתון לוויכוח. על פי אנציקלופדית סודא, בניית המגדלור החלה בשנת 297 לפנה"ס, ותמה בשנת 283 לפנה"ס. על פי דעה אחרת, בנייתו החלה בשנת 300 לפנה"ס ותמה בשנת 283 לפנה"ס. השנה בה החלה הבנייה לא ידועה, אך קיימת הסכמה לגבי שנת סיומה, ונראה כי ארכה פחות מ-20 שנה.
מיקום
המגדלור נבנה על האי פארוס, בסמוך לעיר אלכסנדריה שבמצרים. האי נמצא במרחק של קילומטר אחד מהחוף של אלכסנדריה. המגדלור נבנה על הקצה המזרחי של האי, שזמן קצר לפני כן התחבר לחוף אלכסנדריה בעזרת הדרך הסלולה הפסתדיום. בעת בניית המגדלור, כבר היו על האי שני נמלים בקצה המזרחי ובקצה המערבי של האי. כאשר אלכסנדר הגדול הגיע לאי בכיבושיו, הוא החליט שהנמל היעיל ביותר יהווה נקודת הגנה אסטרטגית, ועל כן נבנה המגדלור בנמל המזרחי של האי. המגדלור נבנה על מרחב שטוח רחב בגודל של 110 מטר רבוע בגובה של 7 מטרים מעל פני הים.
על פי כתביהם של היסטריונים מהתקופה, ייתכן כי חלקו המזרחי של האי לא היה מחובר לחלקו המערבי של האי ושהמגדלור נבנה על אי קטן שלא היה מחובר לאי המרכזי, במרחק של כ-150 מטר ממנו. סביר להניח שהאי המרכזי הורחב לכיוון המזרח, עד שהתחבר עם האי הקטן שעליו תוכנן להיבנות המגדלור. החיבור של שני האיים בוצע באמצעות אדמה שנחפרה לצורך עבודות הבנייה של המגדלור.
מידות המגדלור
לא קיימת הסכמה בנוגע למידותיו של המגדלור. דעות רבות ומגוונות שונות לגבי אורכו, רוחבו וגובהו.
הרטוריקן לוסיאנוס מדד את אורכו של המגדלור במאה השנייה, וקבע כי אורכו של המגדלור הוא 133 מטר.
אל-יעקובי, פקיד ערבי מבגדד, כתב בשנת 870 על אורכו של המגדלור, וקבע כי אורכו הוא 77 מטר או 91 מטר, בהתאם ליחידות המידה שהשתמש. סביר להניח כי מידות אלה נלקחו לאחר רעידת אדמה בה ניזוק המגדלור.
אל-אידריסי, לאחר מסעו למגדלור בשנת 1154, קבע כי גובהו של המגדלור מגיע ל-162 מטר.
אל-בלאווי ביקר במגדלור בשנת 1166, וסיפק את המידע ההיקפי ביותר בנוגע למגדלור. הוא מצא כי אורך כל אחת מדפנות הבסיס של המגדלור מגיעה ל-8.5 מטר, ובסיס המגדלור מגיע לגובה של 6.5 מטר, על גבי קרקע בגובה של 6.5 מטר מעל פני הים. אורך הדרך הסלולה שהובילה למגדלור הוא 183 מטר, והיא בנויה מ-16 קשתות המפוזרות לאורך אורכה. גובה הקומה הראשונה הוא 57.73 מטר, גובה הקומה השנייה הוא 27.45 מטר, וגובה הקומה השלישית 7.32 מטר. בסך הכול, גובה המגדלור הוא 97 מטר.
תיאור המגדלור
המגדלור נפגם ונבנה מחדש פעמים רבות, ולכן מראהו החיצוני השתנה משמעותית לאורך השנים.
ממוזער|המגדלור בפסיפס מהמאה ה-13
בפסגת המגדלור ניצבו מספר מראות. בשעות היום, תפקיד המראות היה להחזיר את האור של השמש, ואילו בשעות הלילה המראות לא היו בשימוש - במקום המראות, כנראה שאש גדולה הובערה או שהודלקו מנורות מבוססות שמן בפסגה. לא ידוע אם האש בפסגה הייתה חשופה לאוויר, או שמא הייתה מזוגגת. סביר להניח שהאש הייתה חשופה לגמרי לאוויר, ולא מכוסה בדבר, שכן העשן הרב המיוצר מהאש היה עלול להיאסף בפסגה הסגורה. העשן שהתפזר סביב המגדלור בשעות היום הנחה את הספינות ממרחק רב גם כן.
על פי מגלי ארצות ערביים, המגדלור היה בנוי בעיקר מלבנים גדולות של אבן לבנה, המצויה במבנים הלניסטיים רבים. גם על פי סטראבו, המגדלור נבנה מאבן שיש לבנה. הצבע הבהיר של המגדלור אפשר לראותו בכל שעות היום. על פי אל-אידריסי, המגדלור היה בנוי מ-"אבנים מעולות מסוג הידוע בתור קדזן (kadhdhan)". שם נוסף לאבן הוא טיבורטין (Tiburtine), כנראה שם נרדף לטרוורטין הנפוצה מאוד באזור רומא, הדומה מאוד לשיש. חלק מהמגדלור נבנה מגרניט אדום, בעיקר עבור חלקים פנימיים כמו משקופים ודלתות.
ככל הנראה היה ניתן לראות את אור המגדלור בשיא גובהו רק למרחק של כ-40 קילומטרים לאורך הים. עם זאת, חוקרים, סופרים ומגלי ארצות קדומים מספרים על מרחקים אחרים. על פי מקורות מסוימים, לוקיאנוס כתב כי ניתן לראות את אור המגדלור במרחק של 300 מיילים. על פי דבריו של פליניוס, את אור המגדלור היה ניתן לראות במרחק של 465 קילומטרים. יוספוס כותב כי ניתן לראות את האור מהמגדלור במרחק של 300 סטדיה - כ-54 קילומטר. אל-אידריסי, מגלה ארצות ערבי, מספר כי את אור המגדלור היה ניתן לראות במרחק של 100 מיילים. איבן-ג'ובאיר, עוד מגלה ארצות ערבי, מספר כי את אור המגדלור ניתן לראות במרחק של יותר מ-70 מיילים.
המראות בפסגה
המראות הגדולות שנמצאו בפסגת המגדלור מתוארות בעיקר על ידי מגלי ארצות ערביים. לא ידוע אם המראות היו קיימות במגדלור בזמן הקמתו הראשונית. על פי מקורות שונים, למראות בפסגה היו 2 מטרות עיקריות, מלבד האור שהפיקו: הראשונה הייתה שימושן בתור מין טלסקופ המאפשר תצפית על ספינות רחוקות, והשנייה - העלאת ספינות הנמצאות באופק באש. על פי מורטדי:ממוזער|המגדלור במטבע מהמאה ה-2"בתוך העיר, הם בנו צריח עצום על עמודי נחושת מוזהבים, ועליו ניצבה מראה המורכבת מחומרים מגוונים, אורכה ורוחבה 5 טפחים, בעוד שגובה הצריח 100 אמות. הצריח שימש כזכוכית-בוערת נגד האויב. אלמלא הזכוכית שבפסגה, לא היה נבנה המגדלור כלל".על פי מקור אחר,"אחד מפלאי העולם הוא המראה העצומה שניצבה בגדלור באלכסנדריה, שאפשרה לראות מה עובר בקונסטנטינופול".על פי דבריו של אל-מסעודי, המראות בפסגה אפשרו לצפות בספינות הנעות בקרבת רומא. א-סויוטי מספר:"רוחב המראה היה 7 אמות, והיא הראתה את כל הספינות הבאות מאירופה. המראה הייתה משומשת בתור זכוכית בוערת. הם סובבו את המראה לכיוון השמש, וקרני השמש פגעו בספינות האויב ושרפו אותן. המראה אפשרה תצפית על ספינות במרחק גדול יותר מטווח הראיה הטבעי - אדם היושב תחת המראה היה יכול לראות עד קונסטנטינופול."הפרטים המדויקים בנוגע למראה נתונים לוויכוח. קיימים תיאורים רבים ומפורטים סביב המראות שבפסגה, אך עם זאת, סביר להניח כי רובן נכתבו בלשון ספרותית תוך כדי שימוש בהגזמה. טכנולוגיית הטלסקופ לא פותחה עד המאה ה-17 באירופה, הודות לחוקרים כמו גלילאו, אך ייתכן כי אב-טיפוס קדמון של הטלסקופ היה קיים בתקופת המגדלור. לא ידוע אם המראות אכן היו חזקות מספיק להעלאת ספינות רחוקות באש. עם זאת, ידוע שארכימדס פיתח במאה ה-3 לפנה"ס מכשיר הבנוי ממראות רבות, איתו הצליח להעלאות ספינות במרחק של עד 200 מטרים באש.
קישורים חיצוניים
Pharos: The Lighthouse at Alexandria
מה היה המגדלור של פארוס באלכסנדריה? באתר (אאוריקה)
Astro Navigation Demystified, The Pharos Lighthouse
The Pharos of Alexandria, the first Lighthouse of the World
Pharos: The Lighthouse at Alexandria
הערות שוליים
קטגוריה:מצרים התלמיית
קטגוריה:שבעת פלאי תבל
קטגוריה:אלכסנדריה: מבנים
אלכסנדריה | 2024-08-30T15:32:42 |
פלורה | שמאל|ממוזער|250px|תרשים סכמטי המדגים את הפלורה על אי
שמאל|ממוזער|250px|הפלורה של יערות הגשם של פנמה, בהם שלל גדול של מיני צומח.
שמאל|ממוזער|250px|חורשת אורנים בצרפת. ביערות מחטניים ישנם רק מיני עצים וצמחים בודדים.
פְלוֹרָה (מלטינית: Flora) או צמחייה היא אוסף כל מיני הבר שנמצאים בחבל ארץ מוגדר ומסוים. עמם נמנים באותהּ מידה צמחים זעירים ונדירים שמופיעים רק פעם אחת וצמחים גדולים ונפוצים השולטים בנוף. המונח המקביל לבעלי חיים הוא "פאונה". אוסף הצמחים ובעלי החיים יחד נקרא "ביוטה". לעיתים כוללים במונח פלורה גם חיידקים ואצות.
המילה פלורה מתייחסת גם לספר או פרסום מדעי המונה ומתאר בליווי איורים את אינוונטר הצמחים בארץ או בחבל ארץ מסוים. לדוגמה הפלורה של ארץ ישראל, על פי המיון הגאוגרפי המקובל בבוטניקה, נקראת פלורה פלשתינה (Flora Palaestina) והיא פורסמה על ידי האקדמיה הלאומית למדעים בישראל.
מקור המילה "פלורה" בלטינית, ובמקור היא מתייחסת לאלת הפרחים הרומית פלורה.
ראו גם
צומח (פיטוגאוגרפיה)
אנדמיות (ביולוגיה)
קישורים חיצוניים
פלורה פלשתינה, צמחית ארץ ישראל באתר הגן הבוטני של מיזורי
הפלורה בעולם בחלוקה ליבשות
הפלורה של ברזיל מאת מארציוס, אייכלר ואורבאן במהדורה סרוקה. נכתבה בין השנים 1840 ו-1906
*
קטגוריה:אקולוגיה של צמחים | 2024-03-18T19:29:27 |
Fungi | REDIRECT פטריות | 2004-12-28T19:47:22 |
Basidiomycota | REDIRECT פטריות בסיסה | 2004-12-28T19:49:03 |
Zygomycota | REDIRECT זוגניות | 2004-12-28T19:50:30 |
Coelenterata | REDIRECT נבוביים | 2004-12-28T19:53:12 |
Canis | הפניהכלב (סוג) | 2021-09-03T08:50:36 |
Cnidaria | REDIRECT צורבים | 2004-12-28T19:56:31 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.